גליון 2606 מתאריך 12 באוגוסט 1987

12.8.1987

המחיר 3.50 שקל חדש (כולל מע״מ<

מיספר 2606

שפטל

נחל טח

אבטיחי נחל עוז
ללא גרעינים
מתוקים וטעימים במיוחד
קליפתם דקה מן הרגיל

טס בל הלב
מ טו רקע״י

מיכחבים
האשליות שר דמטינסקי
על דיאגנוזות ופרוגנוזות שלא עמדו
במיבחן (״ז׳בוטינסקי״ ,העולם הזה
. )29.7.87
כמחנכת, בעלת רקע בפסיכולוגיה, וכמתענ־יינת
בביוגרפיה של זאב ז׳בוטינסקי, עליי לערער
על כמה הנחות של אורי אבנרי. הוא קבע כי
״גם גדול אויביו של ז׳בוטינסקי לא יטען שהוא
רמאי״ וכי אין להציג את ז׳בוטינסקי כ״פרקליט
רמאי, המנסח חוזה של אחיזת־עיניים״.
אך ז׳בוטינסקי חי בעולם של אשליות, שהתבססו
על ראייה פשטנית של המציאות הפוליטית
של תקופתו. כפי שצויין בכתבה, ובצדק, מרבית
הדיאגנוזות והפרוגנוזות של ז׳בוטינסקי לא עמדו
במיבחן. אם כי ייתכן שהראייה הפשטנית
עזרה לז׳בוטינסקי לשווק את רעיונותיו להמוני
מעריציו במיזרח־אירופה, בקבלו חיזוק לדיעותיו
מקול מצהלות ההמונים. אבל בעייתו היתה כיצד
לשלב ריעות אלה ולתרגמן לציוויים, לאור האכזריות
של המציאות הריאלית.
ייתכן גם והליבראליזם של ז׳בוטינסקי אכן
החל באמונה תמימה, כמשהו שהוא נוח לשיווק.
ברם, כשנדרשו הכרעות מעשיות, בתחום מדיניות
מעשית של חסידיו בארץ, למשל בנושא
ההבלגה (מדיניות אי־ההגבה של אירגון ההגנה
לתקיפות ערבים בשנים 1936־ )1939 הוא שימש
כסות להשקפה בלתי־ליבראלית. מעשי חסידיו,
שנעשו באישורו, היוו ניגוד מוחלט לרעיונותיו.
עדנה שטדלר, רעננה

כתבת השער הקידנזי:

ברוגז בסלון

החרטה הילכתית
על ההיתר לקבורה בקומות (״להיקבר
לגובה״ ,העולם הזה .)27.11.85
ביום כ״ג בתמוז תשמ״ז ( )20.7.87 החליטה
מועצת הרבנות הראשית פה אחד לאשר מבחינה
הילכתית את ההצעות שהוגשו על־ירינו לקבורה
בקומות.
ברצוננו להודות להעולם הזה על תרומתו
ועזרתו לקידום הנושא.
אורי פונגר, אדריכל, ירושלים
טוביה שיגב, אדריכל. תל אביב

קל״ב, שמי ס, חני ם
על פישרם של ראשי״תיבות משנות
ה־( 40״שייקה״ ,העולם הזה .)5.8.87
אנחנו כבר כל כך התרגלנו למבול ראשי־התיבות
הצבאיים, המציפים את חיינו, מקל״ב
(קרוב לבית, זכות שירות השמורה לסוגים
מסויימים של מתגייסים) עד שמ״פ (שירות
מילואים פעיל) ,ער שאנחנו שוכחים שאלה לא
נולדו רק עם הקמת צה״ל ורבים מהם בעלי ותק
העולה על 39 שנות קיום צה״ל.
(המשך בעמוד )9
העולם הזה 2606

כל עלילותיו של ״פטל״ ,גיבור מאושר מן הצנחנים.
שסיבך את המושבים במיליוני דולארים
והסתבך במעשי רמאות, בהצתה,
בגניבת יהלומים ובגביה אלימה,
11 1
בעזרתם של צנחנים אחרים.

פייצל 1 ,מ1:
של אגוז

כתבת ה שער האחורי:

תנו לו מין!

אסיר־העולם הרצל אביטל (בתצלום)
הצית את עצמו בכלא. אורית ארביב,
חברתו למאסר ולחיים, הנלחמת למען
יאפשרו לה להתייחד עם אבי־בנה, החליטה
לחשוף את אחת המצוקות הקשות
של האסירים: מדס־ר במין .״תנו
להם חיי־מין!״ היא קוראת אל שילמו־נות
בתי הסוהר .״העולם הזה״ מנתח
את משמעות הפסיקה בד־בר
הזכות להתייחדות של

האסירים עם נשותיהם.

פייצל אל־חוסייני, בנו של גיבור לאומי
פלסטיני שהיה לאגדה, מספר על מעצרו
האחרון, מעצר מינהלי שבמהלכו הוא אסף
עדויות מהנחקרים על שיטות חקירה, ועל
הטבעתה של ספינה על־ידי סטי״ל ישראלי. על
השורשים של מישפחתו, על דעתו על
הישראלים, על התנגדות בלתי־אלימה ועל
הרעיון להתמודד בבחירות
לעיריית ירושלים — כל זה
בראיון מיוחד להעולם הזה.

ליווייתן באמבטיה
חסידיו מכינים אותו לעמדת המנהיגות
הבכירה בליכוד. בינתיים הוא משמיע הצהרות
נוסח אולי בר נורת׳ האמריקאי, ותומכיו עורכים
לו מסע יחסי ציבור אדיר,
שטרם נודע כדוגמתו. בנימין
(.,ביבי״) נתניהו בעמדת זינוק.

מה שקרה לפיל, באגדה על חנות החרסינה, קרה
לאמריקאים. חיל־הים הגדול בעולם פרץ לתוך
האמבטיה של המיפרץ הפרסי והסתבך בביזיונות
חמורים. בסירטי־הגבורה של רו־נלר
רגן, זר חיה צריך להתרחש
אחרת. אבל החיים אינם סרט.

רגע לפני הירידה
פזי דויטש נוסע לארצות־הברית. עוד יורד. מה
בפיו בטרם ימריא? ״השתחררתי מצה״ל אחרי
שלוש שנים כחייל קרבי ...הדבר היחידי
שקיבלתי מהמדינה זה צו
מילואים ...אם הכל כאן חיקוי,
למה לא ללכת ישר למקור?״

גם מנתח וגם מנצח
על מעמדם של יוצאי בולגריה בארץ
(״האיש שאכל את עצמו״ ,העולם
הזה .)5.8.87
מניין נטל עורך העולם הזה את הרעיון כי
אהרון בכר המנוח, שהיה בנם של יוצאי בולגריה,
חש כי הבולגרים בארץ נחשבים לנחותים?
מי נחשב לנחות — מנתח־הלב מם׳ 1של
ישראל, הפרופסור מוריס לוי, שהוא יוצא בולגריה?
שר־הבריאות לשעבר ואחר מאצילי הפוליטיקה
הישראלית, ויקטור שם־טוב, שהוא יוצא
בולגריה? המנצח האהוב, זיקו גראציאני, שהוא
יוצא בולגריה? אשתו של ראש־הממשדה, שולמית
שמיר, שהיא יוצאת בוגלריה?
שבתאי ליי, יוצא בולגריה. באר־שבע

מחיו הצנחנים

כוכבי מישפט דמיאניוק מתגזררים
כולם במלון אחד בירושלים. אוכלים
ארוחת־בוקר באותו המקום,
אך אינם מדברים זה עם זה. הפרקליט
אוקונור רוצה להיות עיתונאי.
וגון דמיאניוק ג׳וניור
מבטיח שהוא עור יטפל
במי שהיה סניגור אביו.

אליפז לעזרת פרס
על העיתוי בבחירת שם־עט (״המיב־תב
שהקפיץ את פרס״ ,העולם הזה
. )5.8.87
זה שהחבר חיים שר־אבי עשה מעשה אשר לא
ייעשה, בפוגעו בשימעון פרס שלנו(כאילו זילזל
בו דויד בך־גוריון) זה מובן לכל בר־דעת. אבל זה
שהחבר שר־אבי בחר בשם־עט אליפז התימני,
זאת היתה דווקא בחירה לעניין, בבחינת ״ניבא
ולא ידע מה שניבא״.
אחד הפסוקים בהם הוכיח אליפז את רעו איוב
ממש מתאר את התנהגותו של החבר שר־אבי.
וכך אמר אליפז התימני (איוב. פרק כ״ב<:
״הלא רעתך רבה, ואין קץ לעוונותיך, כי תחבול
שאול הגלילי, כפר־סבא
אחיך חינם!״

הנוכל שבא

אוקראיני

נבו אדם

משהו מוזר קורה במישפטו של גיון איוואן
דמיאניוק. שלא כמו במיקרה של אדולף
אייכמן, אץ הצופים רואים בו מיפלצת אל
אנושית, בתוך תא זכוכית אטום. יש לו קול,
אישיות, חוש־הומור עממי וגירסת אליבי. גס
אסחוא משקר, ברור שלשקריס
יכולים להיות הסברים שאינם
דווקא הוכחה שהוא אשם.
המשודר מאסו סיפחתי
כאדם חולה

ואלי כספי — פלונטר ליר החופה של ריבי
• אלי אוחנה טרם ראה את האף החדש של
רונית בן־בסט • תמי בן־עמי לקחה
מקובי זר את השעון שנתנה לו. הכל בגלל
טבעת • שלום קיטל חזר הביתה, ליעל ולבן
• מה חדש אצל רוזי מראש? • איך הפסידה
אריאלה רובינוביץ טיסה
לחדל • מיכל בקר — מי
נדלק עליה ונסע עד לחולון?

שוק על יון

מינהג חדש בא למדינה: המכפלת עולה,
וחושפת את הירך. במועצת חכמי התורה
בוודאי לא יאהבו זאת — אבל הרי גם השוק
החשופה זיעזעה אותם עד

עימקי נישמתם. אבל בקרב
הזה תבוסתם צפויה מראש.

עניין של זבל
אזרח תמים בנה גדר בחצר שלוי, ליד הזבל.
אחר־כך הוא גילה שהכיבוש הבריטי בתל־אביב
עדיין נמשך, שראש עיריית הרצליה זקוק
לפלוגה של שיעים מזויינים,
# 1 1ושבממלכת ירדן אין מנכ״ל
בשם אריה דרעי. הגדר הטובה.

מה באמת קרה בין הדד יולי נודלמן. ,עיתונאי
ורופא שעלה מרוסיה (״אצלנו, בסיביר, מילה
זו מילה!־) לבין יוסי קריים, העורך הסיפרותי
יליד אלכסנדריה (״השוטרים לא אוהבים
בוהמה״)? מדוע הסתיים הסיב־
7פוך הכספי בפקודת־מאסר, ד
איך נשרטה אוזנו של שוטר?

המשורר יצחק שלו, שלקה באירוע מוחי, מספר
כיצד השתנו חייו ואיך איבד עניין בפוליטיקה.
מאיר שלו, הבן :״אבא הרבה יותר חשוב ממני.
אני מפורסם בזכות הטלוויזיה,
1י 1אבל שם יכול להופיע כל נאד.
לא כל אחד יכול לכתוב שירים!״

לצד ני שגן שערוריית יוד

אליעזר פישמן, בן זוגו של יוסי ריגר, רוכש
נכסים מהבנקים, תמורת אשראי שהוא מקבל
מהם • מנכ״ל איגוד הבנקים צופה פיחות של 10
אחוז • מנחם גולן ויורם גלובוס
מתחככים בחבורת הנוכלים

שכמעט רוששה את האפיפיור.

המדורים הקבועים:
מיכתבים -קל״ב. שמ״פ. חג״ם
איגרת העורך -צימצום הליגות
תשקיף -טעות בשרון
במדינה -חמממס!
הנדון -הטוטו הלאומי
אנשים -עונשו של פרס
מה הם אומרים -יעקב חודורוב.
שמואל אבידור הכהן
ומאשה לובלסקי
יומן אישי -לא מרגל!
ראיון השבוע -עם פייצל חוסייני

טרם נשמע כדבר הזה: שלושה שבועות לפני
פתיחת הליגה הלאומית בכדורגל, בקבוצת
הפועל לוד טרם החלו האימונים. המאמן לא
נפגש עם השחקנים, חוזים לא
ן ^ נחתמו, וההנהלה מתחמקת מ־תשלום
חובות לכדורגלנים.
זה וגם זה -הגמד גיע־גיע
אופנה -מכפלת קיצית
אתה והשקל -חפצדי לאמריקה
הורוסקופ -אריה בלי שיניים
דף חדש -הסופרים מקנאים בגנרלים תשבץ -חרש רע
עצם העניין י -אינטלקטואל
רחל מרחלת -על כל העולם
שידור -איפה המנהל
תמרורים חור ברשת -שלזינגר הזריז

מיכוזבים
(המשך מעמוד )3
לכן חבל ששייקה אופיר לא פירש, שכאשר
נשלח, לפרנסתו, להיות מדריך חג״ם, הוא נשלח
לתפקיד ביטחוני, להיות מדריך במיסגרת החינוך
הגופי המורחב (חג״ם) ,מיסגרת־הסוואה לג־דודי־הנוער
של אירגון ההגנה.
יעקב קפלן, תל־אביב

מרכז מידע לעניין

יומנו שר אבא אבן
על סיפרו הנודע ביותר של תופיק
אל-חכים (״יומן אישי״ ,העולם הזה

לא רבים יודעים עובדה מעניינית על הספר

ב לי

לציין כי רונאי גם נמצא תמיד בחברה טובה.
בתצלום המסויים ההוא, למשל, הוא שתה
(וכנראה גם אכל) בחברתם של חבריו לבימה,
שלמה בר־שביט וטובה פרדו.
חנן שריון, רמת־השרון
• את החברים לבימה ולהנאה ראה
בתצלום.

על אישיותו של דובר בנושא יהודי
ברית״המועצות (״רוסיה הקטנה
בישראל״ ,העולם הזה .)29.4.87
שרה ליבוביץ ריאיינה סובייטולוג ועולה
ממוסקבה, הד״ר מיכאל אגורסקי, ובכתבתה היא

סני בן •

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המקרבת והמיגהלח: תל־אביב, רחוב
גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון רכזת מערכת: ענת
סרגוסטי עורך כיתוב: גיורא נוימן מחלקת המודעות: כרמית טל
עורך דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטון המו״ל :״העולם הזה״
בע״מ הדפסה :״הדפום החדש״ בע־מ, תל־אביב הפצה: גד בע״מ, תל־אביב.

אנחנו נוהגים לקצר מיכתבים ארוכים,
המתפרסמים במדור מיכתבים. אולם מדי פעם
מגיע אלינו מיכתב ארוך שחבל לקצרו —
בייחוד אם יש בו תלונה על מה שהתפרסם אצלנו.
ההגינות מחייבת במיקרה כזה לפרסמו במלואו.
מיכתב כזה הגיע אלינו השבוע מידי חיים
הברפלד, ירד האגף לאיגוד המיקצועי של
ההסתדרות. אין הוא נוגע לענייני המאבק
המיקצועי, אלא דווקא לספורט.
במדורה חור ברשת תיארה רונית אנטלר
לפני שבועיים (העולם הזה )29.7.87 את
המאבק על התאחדות הכדורגל, הנטוש בין
הברפלד ובין שאול סווירי, היו״ר הנוכחי. על כך
הגיב הברפלד במיכתב ממצה.

הנה הוא כלשונו, כבקשתו:

אין אני נוהג להגיב על כתבות, אך במיקרה זה
מצאתי צורך להגיב.
כמי שמאמין ביושרך ובחוש־הצדק המנחה
אותך, וכמי שבמשך שנים ידע להעריך פועלך,

גם אם אין דיעותינו זהות, אני מקווה שלתגובתי
יינתן המקום בעיתונו, והיא תפורסם כלשונה.
• צימצום הליגות — ההחלטה התקבלה
בקדנציה הקודמת, כאשר הוחלט על מועד
הביצוע, ואכן ביצוע חלקי נעשה. המשך הביצוע,
בהתאם להחלטה, נעצר עקב איומי מכבי ובית״ר.
• מאמן זר היה בתקופת הקדנציות שבהן
כיהנתי — ג׳ק מנסל, ולאחריו נקבע יוסף
מרימוביץ.
• כל מיתקני־הספורט, שהוזכרו בכתבה,
תוכננו, פותחו והושקעו בהם כספים בקדנציות
שבהן כיהנתי. זו היתה התקופה שבה הושקעו
כספים במיתקנים. יותר מאשר תקופה אחרת.
,כדאי לבדוק מתי נפתחו המיגרשים המצויינים
בכתבתכם, ומתי התחילו לפעול בהם.
• נבחרת אנגליה היתה בארץ, בסיכום
ובהסכם שנעשה בתקופתי. נבחרת בסדר־גודל
כזה — ההסכמים עימה נחתמים שנים מראש.

• נבחרת ברזיל וארגנטינה הובאו על־ידי
הנהלות העיתונים ידיעות אחרונות וחדשות,
הסדרים שאופשרו לראשונה בתקופת הקדנציה
הקודמת.
• מערכת־הקשרים עם חרמן נויברגר פותחה
בתקופתי, ואף סוכם עקרונית על בואו ארצה
למישחק נבחרות גרמניה־ישראל. המועד נקבע
בקדנציה זו.
• המאבק על קבלתנו לאירופה נערך
בתקופת ארבע שנות כהונתי כיו״ר, בעזרתם של
חברי־ההנהלה כולם, בעזרת אישים ומנהיגים
רבים בארץ ובעולם, ובעזרתו של הרמז נויברגר.
• ההחלטה העקרונית לקבלת הנערים
והנוער התקבלה בקדנציה הקודמת. ההחלטה
הפורמלית — לפני כשנתיים.
• מערכת היחסים עם אנגליה היתד, תמיד
טובה. לצערי, התקרבותו של מיליציפ, שהיה
אורח בארץ (ויש חשיבות רבה לכך) ,לא תרמה
לשיבוץ ישראל באירופה למישחקים הקרם־
אולימפיים, החלטה שלמיליציפ יש עליה השפעה
רבה.
• במיסגרת הכישלונות של התקופה שבה
כיהנתי כירד, נשכח שנעשה מהפן־ במערכת־היחסים
שבין האגודות, השחקנים וההתאחדות.
היום יש סדר רב יותר מאשר בעבר, וההסדרים
שנעשו יביאו תוך תקופה קצרה יותר לסדר טוב
עוד יותר.
• נשכח שלראשונה הקמנו את המיסגרות
של ניבחרות־הנערים האזוריות וניבחרת־נערים
ארצית, ואת התוצאות של עבודה רבת־שנים
קוצרים היום, ונקווה שגם בעתיד.
• נשכח שליגות־הנוער העיליות צומצמו
לליגה אחת לאומית לנוער, ששיפרה לאין־ערוך
את רמתם של השחקנים.
• נשכח שנעשה סדר באירגון המישחקים.
כל המישחקים מתחילים בשעה קבועה, ללא
איחור. וכל המחזורים משודרים כסידרם.
• נשכח שיש סדר בהעברות שחקנים
ובהסכמים שבין השחקנים והאגודות, והבזיון של
שוק פרוע נעלם. כן נעלמו לחלוטין ״מישחקי״
ההסגרים הבינלאומיים והפנימיים.
• נשכח שלראשונה אופשרו מישחקים בימי־שישי,
בהתאם לצורכי האגודות והחלטותיהן.
• נשכח שנפתחו מישחקי גביע־הטוטו, שהקהל
עדיין לא מגיע אליהם, אך עצם קיומם נותן
לקבוצות מיסגרת־מישחקים נוספת, ולספורט הישראלי
מחזורי־טוטו נוספים.
• נשכח שמישחקי-הגביע מתחילתם נערכים
בשיטה שונה, וקביעת המישחקים נעשית
פומבית, ולא נקבעת כפי שנקבעה בעבר.
• נשכח שההתאחדות מעודדת — ומצליחה
חלקית — לקיים מישחקים כפולים, המביאים
קהל והכנסות לאגודות,
• לנבחרת היו כישלונות בעבר, ולצערי גם
בתקופתי. הדבר בוודאי תלוי בגורמים רבים.
מבלי לגרוע מאחריות אישית, אני מאוד מקווה
שבעתיד תהיינה הצלחות רבות לנבחרת ישראל.
יכולתי להוסיף עוד, אך אסתפק בזה_.

רונאי בין בר־שביט ופרדו
חברים לבימה ולהנאה
מצטטת את דבריו של ד״ר-אגורסקי, אשר פגעו
הנודע ביותר, מבין 130 הספרים והמחזות אותם
קשה במעשיו, בהתנהגותו ובתכונותיו של יורי
כתב, של תופיק אל־חכים, יומנו של תובע כפרי.
שטרן, בתור אדם פרטי ובתור דובר המרכז
ספר זה תורגם לאנגלית זמן קצר בלבד אחר
למידע, מחקר והסברה בענייני יהודי ברית־שראה
אור בשפת המקור הערבית. והמתרגם היה
המועצות.
קצין־מודיעין צעיר בצבא הבריטי במצריים, אחד
אין שום שמץ של אמת בדבריו של ד״ר
אובריי איבן.
אגורסקי כאשר הוא טוען כי יורי שטרן ,״כאחד
הקצין הזה לא נשאר הרבה זמן בצבא הבריטי
המנהיגים של קבוצה קטנה של עולי ברית־וכיום
הוא משמש כיו״ר ועדת החוץ והביטחון של
המועצות אנשי רוח״ —
הכנסת. רק שבינתיים הוא עיברת את שמו לאבא
״לא הסתגלוו) לחיי הארץ״; ״אפילו בעברית...
יונה שקדי, ירושלים
אבן.
(אינו שולט״; מקבל ״מימון מאסיבי מגורמים

מסויימים בחוץ־לארץ״; יוצר ״את הרושם שכל
העולים מברית־המועצות הם ימנים־קיצוניים״;
המזל של עמוס שז
מקבל ״מיליוני דולארים בכל שנה״; מתכוון
על עיצוב אופנה בהשראה סיפרותית
״שהישראלים יתנגדו לעליה מברית־המועצות
(״ספרות בדיונית״ ,העולם הזה
ולחידוש הקשרים עם ברית־המועצות״.

האמת היא כי יורי שטרן —
המעצבות הצעירות, בוגרות מיכללת שנקר,
עלה ארצה לפני יותר משש שנים, ונקלט
הן חמודות וחביבות אחת־אחת. מה ש — לדעתי,
היטב בחיי הארץ ובעמה; מדבר ומתפקד בשפה
לפחות — אי־אפשר להגיד על הדגמים שהן
העברית באופן שוטף; יודע, בתוקף תפקידו
עיצבו בהשראה של דמויות ילידות־רוחם של
כדובר, כי תקציב המרכז למידע מורכב
סופרים מסויימים, ממארק טוויין ועד ולאדימיר
מתרומות צנועות, המגיעות כל שנה לאלפי
נאבוקוב.
דולארים בלבד(הוא היה מעוניין ללמוד על גורם
ובסך הכל גם היה להן מזל שעמוס עוז לא היה
כלשהו של מימון מאסיבי של מיליוני דולארים);
שם. הוא היה, אולי, שם את כל הדגמים שלהן
שמח וגא להודיע כי אין למרכז למידע שום
כיוון או צבע פוליטיים, וכי לחבריו של המרכז
מאירה פלדמן, רמת־גן
בקופסה שחורה.
השקפות פוליטיות שונות, רחבות ומגוונות
שאינן רלבנטיות למטרות המרכז; עובד יום־יום,
ובצורה רצינית, לעניין את הציבור הישראלי
בחברה ט 1בה
במאבקם של יהודי ברית־המועצות לקיים חיים
על שותפים לכוסית (״אני שותה,
יהודיים משמעותיים בברית־המועצות ולקבל
אבל אני לא שתיין!״ ,העולם הזה
אשרות לעלות ארצה; בעד חידוש הקשרים בין

ישראל לברית״המועצות, בתנאי (שחידוש הקבתצלום
שליווה את המונולוג של אברהם
שרים) יוצמד לשיפור מצבם של יהודי ברית־רונאי
הוא באמת מופיע כמו בסיסמה שלו(״תמיד
המועצות ובפתיחת שערים שם לעליה.
יש לי כוס ביה״) רק שחבל שהעולם הזה שכח
נעמי גפן, עורכת־דין, גילה
העולם הזה 2606

במדינה העם חמממממם!
הרצל שגא את האקלים של
ארץ־ישראל. האם הוא צדק?

בנימין זאב הרצל, עיתונאי וינאי
ממוצא הונגרי, לא אהב את הארץ
שהוא קרא לה פלשתינה.
באחד ממיכתביו, אחרי שביקר
בפעם הראשונה בארץ, חיווה את דעתו
שזו אינה מתאימה לחיי יהודים. לנגד
עיניו עמדו, כמובן, היהודים שהכיר —
יהודי־אירופה.
את ביקורו בארץ קיצר באופן
פיתאומי. לדבריו, עשה זאת מפני
שהגיעו אליו שמועות כאילו עומדים
התורכים לרצחו נפש. סיבה סבירה
יותר: מזג־האוויר העיק עליו.
הרצל עצמו חלם על מדינת־היהודים
שתקום בארגנטינה הקרירה.
רק בקושי שוכנע, כמעט בעל כורחו,
להעדיף את ארץ־ישראל. בסיפרו שעשה
היסטוריה, מדינת היהודים, עדיין
לא הכריע סופית. הפרק הנדון נושא
את הכותרת ״פלשתינה או ארגנטינה?״
כל זה היה מובן יותר השבוע. העם
היהודי בארץ־ישראל סבל. גל־החום,
שהיכה בציבור בדיוק כאשר התחיל
להתאושש אחרי גל־החום הראשון,
הפיל את רוחו, אם לא את גופו.
מיצוות ג׳נטלמנים. מאז ומעולם
ליגלגו הישראלים על הבריטים,
המדברים על מזג־האוויר בפוגשם איש
י ברעהו. זה נחשב כשיגעון אנגלי נחמד,מיצוות ג׳נטלמנים מלומדה.
השבוע הבינו הישראלים לנפש
הבריטים. הם לא הפכו לג׳נטלמנים,
אבל מזג־האוויר הפך נושא עיקרי,
וכמעט בלעדי, בשיחות.
רבים הפסיקו לעבוד בכלל, או שהעמידו
פני עובדים. כמעט כל תהליכי
החיים הואטו. הליכה ממושכת ברחוב
הפכה מאמץ בלתי־נסבל.
היה מכשיר אחד בארץ, שהיה בכוחו

להפריך את דברי הרצל: מזגן־האוויר.
הוא לא היה קיים בימיו של חוזה המדינה.
המזגן
הציל השבוע ישראלים רבים
מייאוש. הוא איפשר עבודה במישרדים
ובמיפעלים. בלעדיו לא יכלו להתקיים
השבוע מישפטים והצגות־תיאטרון. אם
לא היו בארץ הרבה יותר תאונות־דר־כים,
הרי זה תודות למזגנים, המותקנים
כיום בהרבה אוטובוסים, מוניות ומכוניות
פרטיות.
מה עושים? על רקע זה מוזר
הפיגור במיזוג הארץ. עדיין יש דירות
רבות ללא־מיזוג, שהחיים בהן היו
השבוע כגיהינום. עדיין יש מכוניות
רבות, שאין בהן מיזוג־אוויר. עדיין יש
מקומות־עבודה בלתי־ממוזגים.
נדמה כי 100 וכמה שנים אחרי
העליה הראשונה, וקרוב ל־ 40 שנה
^ אחרי הקמת המרינה, עדיין לא התאימה
המנטליות הישראלית את עצמה
למציאות האקלימית בארץ. כפי שהת־לוצץ
מארק טוויין, ההומוריסט האמריקאי
:״הכל מדברים על מזג־האוויר,
אך איש אינו עושה דבר בעניין זה!״
השבוע זה היה נכון גם בישראל —
ארץ שגם מארק טוויין לא התלהב
ממנה, כאשר ביקר בה.
הממשלה מילחנזת הכלבים

לאנשים האחראיים משני
הצדדים כואב הלב.
לאידיאולוגים קל יותר
ואילו הלוליינים מגלגלים
באוויר כדורים ציבעוגיים.
קרב בין שני מטוסים באוויר נקרא
באנגלית ״מילחמת־כלבים״ .כך אפשר
גם לכנות את הקרב על מטוס הלביא.
כמו שני כלבים, שאינם יכולים להרפות
זה מזה, נאבקים חסידי המטוס
ומתנגדיו, ושום סוף אינו נראה באופק.
מבחינה מעשית, עומדים זה מול זה
(המשך בעמוד )6

העולם הזה 2606

במכה ימית אחת — שיגור טיל או פעולת הקומנדו
הימי.

מה אז?
מיד המלכודת
1כאורה, זהו רעיון מטורף.
/לקחת את חיל־הים האדיר ביותר בעולם, שנבנה
למטרה אחרת לגמרי, ולהכניס אותו לבקבוק קטן
הקרוי ״המיפרץ הפרסי״ — הרי זה מטורף.

לעשות זאת כלי שום תוכנית פוליטית
אסטרטגית, ללא מטרה מוגדרת — הרי זה
מטורף עוד יותר.
זה מה שקרה עכשיו.
כבר בשלב הראשון של המיבצע סבל חיל־הים
האמריקאי מכישלונות מבישים, כמעט מגוחכים.
הסתבר שאין לו הגנה יעילה מפני הנשק הימי
הפרימיטיבי ביותר — המוקשים. מתכנני הצי שכחו
לבנות את הכלים הפשוטים ביותר — שולות
מוקשים. גם את האמצעים שישנם שכחו להביא
למיפרץ בעוד מועד, ואבדו שבועות יקרים עד
שהובאו.
עוד לפני כן נפגעה אוניית־מילחמה אמריקאית
מטיל עיראקי, בגלל חוסר־מיומנות משווע של
הצוות. איש מן האחראים לא הובא לדין צבאי.

זוהי רק ההתחלה. האנשים היותר מפוכחים
כוושינגטון מצפים לבזיוגות הרכה
יותר גדולים בעיקבות מיבצע, שאיש אינו
יודע כיצד בדיוק גלשו לתוכו.

זוהי, על כן, התמונה הבסיסית של המיל-
חמה: לאיראן יש יתרון ביבשה, לעיראק
יש יתרון בים.
לתוך המציאות הזאת, נכנס הלווייתן האמריקאי.
אם הוא ימלא את משימתו, הוא יאבטח את הנפט
של כוויית, בעלת־הברית של עיראק. ואילו עיראק
יכולה להמשיר לפגוע בנפט האיראני.

כלומר: זוהי התערבות ישירה של אר־צות־הברית
לטובת עיראק נגד איראן.
אם האיראנים יחליטו לשתוק ולא להגיב, הרי
עשויים הסיכויים לנטות לרעתם. היתרון העיראקי
יגבר, איראן לא תוכל להצטייד בנשק שהיא זקוקה
לו, במוקדם או במאוחר תצטרך איראן לעשות את
אשר אינה רוצה לעשות: להסכים לשביתת־נשק
ולהסדר, כפי שרוצה עיראק.

השאלה היא: מה יתרחש אם האיראנים
לא יישבו בחיבוק־ידיים?

• מטורפים, רא סינשים
** ל מנהיגי איראן, הקנאים הדתיים, נאמר לא
אחת :״הם מטורפים, אבל הם לא טיפשים!״

לאמריקאים יש תוכנית מגוונת של תגובות. בין
׳השאר: הפצצת ערי איראן, חיסול טילים איראניים,
פגיעה במיתקנים צבאיים איראניים.
פעולה כזאת לא תביס את איראן. מדינה כמו
איראן אי־אפשר כלל להביס. כי הקנאות הדתית של
העם מחסנת אותה מפני כל פגיעה. אין ערך לחיי־אדם
בעולם הזה.

צפויה התגובה ההפוכה: מהלומת הכופרים
האימפריאליסטיים, שליחי השטן
הגדול, תחשל את איראן ותלכד אותה
סביב ההנהגה.
את איראן יציף גל חדש של שינאה לארצות-
הברית. תחת למשוך את איראן לצידה, כפי שניסתה
לעשות בעיסקת־הנשק האיראנית, תדחוף וושינגטון
את איראן לזרועות הסובייטים.
לסובייטים יש שגרירות בטהראן, והם פעילים שם
מאוד. השבוע נודע כי סגן־שר־החוץ הסובייטי מנהל
משא״ומתן לבניית מסילת־רכבת, שתוביל מברית־המועצות
עד למיפרץ. התקפה אמריקאית על איראן
תחזק השפעה זו.
במיקרה הטוב ביותר, תיזום ברית־המועצות פעו־לת־תיווך
בין איראן ועיראק, ותזכה ביתרון פוליטי
גדול באיזור אסטראטגי חשוב זה. במיקרה הרע ביותר
עלולה ארצות־הברית למצוא את עצמה לפתע
בעימות גלובלי עם ברית־המועצות.

יש הסבורים כי כוויית, בשותפות עם
עיראק וסעודיה, תיכננה את כל המהלד
הזה מראש כ די להכניס את ארצות־הב-
רית למצב זה. התיקווה הערבית היא שכאשר
תרגיש ארצות-הברית שנכנסה למלכודת,
היא תפעיל את כל כוחה כדי להיחלץ
ממנה, על-ידי כך שתשים קץ למילחמת
עיראק-איראן — בתנאים הנוחים לעיראק.

קת הרדמה
^ צד השלילי ביותר של המיבצע מבחינה
( 1אמריקאית הוא שאין לארצות־הברית כל שליטה
על ההתפתחות. וושינגטון עשתה דבר שלא ייעשה:
היא הפכה את עצמה לבת־ערובה של החלטות
הזולת.
וושינגטון היא בת־ערובה קל עיראק, כי עיראק
יכולה בכל עת להביא למשבר. די בכך שמטוסים
עיראקיים יפציצו עכשיו אוניה הנושאת נפט איראני,
או מיתקני־נפט איראניים, כדי שאיראן תגיב בהתקפה
על חיל־הים האמריקאי. ארצות־הברית תצטרך
להגיב, ותיכנס לעימות שלא רצתה בו כלל.

• לווייתו בחנות חוסינה
^ ש הסבורים שזה הכל פרי תיכנונם של כמה
מוחות ערביים ו/או סובייטיים מתוחכמים.
הפרובוקציה הראשונה באה מצד כוויית.
כוויית היא בעלת־ברית של עיראק. הנפט שלה
עובר דרך המיפרץ. איראן מאיימת על הנפט.
בצר לה פנתה כוויית אל ברית־המועצות, וזו
סיפקה את התשובה. היא היתה מוכנה להוביל תחת
דיגלה את הנפט הכווייתי.
מול אתגר זה, לא יכלו אנשי־המאצ׳ו בוושינגטון
לשבת בחיבוק־ידיים. הם הציעו לספק דגלים
אמריקאיים למיכליות של כוויית, ולהפקיד עליהן
שמירה של חיל־הים האמריקאי.

זה היה תסריט מן הסרטים — סרטים
המתארים את פאר האימפריה במאה ה־
. 19 אוניות-התותחים מופיעות, הדגל מתנופף
בעליזות ברוח, התותחים יורים, והאיש
הלבן נוחל ניצחון נוסף על הפראים
השחורים/החומים/הצהובים.

אלא שהמאה ה־ 19 חלפה לה, והמציאות של ימינו
מורכבת יותר. והחיים אינם סרט, גם כשהנשיא הוא
שחקן מהסרטים.
יתכן שהכל נעשה כדי להוכיח שהנשיא הפגוע
הוא עדיין פעיל ויעיל, ודווקא לגבי איראן. סיבר
טיפשית למעשה טיפשי.
כמו הפיל האגדתי בחנות־החרסינה, כך התפרץ
הלווייתן האמריקאי לתוך זירה ימית עדינה ביותר.
נראה כי התוצאות יהיו בהכרח עגומות — תהיה
ההתפתחות כאשר תהיה.

• התעונות רצד אחר
ך* די לעמוד על האפשרויות יש לנתח את הרקע.
מילחמת איראן־עיראק הגיעה ביבשה לידי
קיפאון. אין זה תיקו גמור, כי לאיראן יש בזירת־המילחמה
יתרון ברור. אלא שיתרון זה אינו מספיק
כדי להגשים את החלום האיראני ולהגיע לידי
הכרעה צבאית.
שונה המצב בזירה הכלכלית. לעיראק היכולת
לפגוע באינטרסים האיראניים, בייחוד על־ידי פגיעה
בנפט האיראני. כשעיראק פוגעת במיתקני־הנפט
ובאוניות המובילות את הנפט האיראני, היא גוזלת
מאיראן את המשאבים הכספיים הדרושים לרכישת
נשק.

לעשות שרירים
ואכן, הם מסוגלים לכלכל את מעשיהם בתיחכום
מפתיע ובחשבון קר.
כך הם נוהגים גם הפעם. הם לא תקפו את חיל-הים
האמריקאי מייד. הם מסתפקים בפגיעות קטנות,
בלתי־מזוהות(כמו המוקש האלמוני שפגע במיכלית
הכווייתית) .מעבר לזה הם מתאפקים. התאפקות זו
מזכה אותם באהדה רבה אצל בעלות־הברית של
ארצות־הברית באירופה, הרואות את כל ההרפתקה
בעין רעה. מבין כולן, רק צרפת תומכת בארצות־הברית.
כל האחרות, וביניהן בריטניה של תאצ׳ר
הפרו־אמריקאית, מתנגדות למיבצע.
אחרי תקופת־התאפקות, יכולה איראן להגיב

וושינגטון היא גם בת־ערובה של איראן, כי איראן
יכולה עכשיו להכתיב את המהלכים — אם על־ידי
תגובה, אם דווקא על־ידי אי־תגובה.
גנראל אמריקאי חשוב אמר לפני מאה שנה כי
מטרת האסטראטגיה היא ״להושיב את האוייב על
הקרניים של דילמה״ .משמע: ליצור מצב שבו כל
מעשה של האוייב יפעל לרעתו. במיפרץ הפרסי
עשתה זאת ארצות־הברית לעצמה. היא הושיבה את
עצמה על שתי קרניים דוקרניות, וכל תוצאה תהיה
לרעתה.
בלשון אמריקאית, זה א ^ 110ט ז 81א 1ע\ 0 -א
— מצב שבו אין כל סיכוי לנצח. י

כוכבי מישבט דסניוק נמצאים מרם ביחד במדון המהודר
במיזווו־יוושריס, מתעלמים זה מזה ומדבר* עם דפנה בוק

המכבים מדברים
(אבל לא זה עם זה)
יום ראשון, כינת המלון ,.אמריי,ן־קולוני״:
תפאורה עתיקה, ריח נושן באוויר, כאילו הזמן עמד מלכת. אחד הכוכבים
הראשיים, ג׳ון דמיאניוק — נער בתחילת שנות ה־ 20 שלו, שהכינוי ״ג׳וני־בוי״
פשוט מתלבש־מתבקש עליו — מסתובב הלוך ושוב, כשפניו מועדות למטרה
כלשהי. לג׳וני — מכנסונים קצרצרים בצבע כחול, חוטם מחוטב — יש מין זוהר
הוליוודי.
איירין, אחותו השברירית, כבר אינה סובבת בין האבנים הירושלמיות הקרירות
של המלון. היא שבה לביתה בארצות־הברית .״התינוק הרגיש לא טוב ״.מפיץ ג׳וני
אבק־כוכבים.
ורה, אימו, עדיין מתאכסנת במלון.
בסט הזה יש סטאר נוסף — סופר־סטאח זהו מרק אוקונור, הפרקליט המפוטר.
מאז שהוטלה פיצצת־הפיטורין, חיים הכל, זה לצידו של זה, במלון המשרה
שלווה שכזאת.
הם חולפים זה על פניו של זה ללא אומר, ללא התייחסות. מיצבורי השינאה
ההדדית מקבלים תחמושת יומיומית בעת ארוחת־הבוקר בגינה, או ארוחת־הערב
בחדר־האוכל.
ג׳וני :״הוא(אוקונור) ,לא איכפת לו מאבי. אבי בכלל לא קיים עבורו, אחרת הוא
לא היה מתנהג כפי שהוא מתנהג. לכן גם הוא איננו קיים בשבילנו!״
לא מדברים, אבל מתעניינים — מאוד מתעניינים — זה בזה. כל מי שמדבר
עם אחד הצדדים המככבים בעלילה הזאת עשוי לזכות במירב תשומת־הלב
והפינוקים אצל הצד השני. בעגה המיקצועית מכנים זאת ״ריגול תעשייתי״.
עיתונאים, למשל, הם מרגלים לגמרי לא־רעים בפוטנציה. ויש שמועות על
משא־ומתן עם צד אחד או יותר. לא ברור מי מפיץ בדיוק את השמועות — גובה
המחירים, מהות העיסקה, הנפשות הפועלות. לא ברור גם אם השמועות הן דווקא
למורת־רוחו של הצד המדובר. אולי — באמת אולי — הן דווקא מסיבות לו
קורת־רוח. ויש שמועות שונות ומשונות על הידידות שנרקמה בין יורם שפטל
לבין ג׳וני־בוי. יש גם שמועות על הצלחותיו של אוקונור בקרב המין הנשי.
״ערפל קרב״ ,״השקט שלפני הסערה״ — אלה הביטויים העולים בראשו של
מי שמסייר באתר־ההתרחשות, עטור כדי־החרס וצמחי־הגרניום הציבעוניים, של
המלון ״אמריקן־קולוני״ .גיבורים ראשיים מאיימים בהטלת פצצות!
במחשבה שניה או שלישית או רביעית, אם יש בידך פצצה ובכוונתך להטילה,
האם תשב מול ספר־הטלפונים ותטלפן לכל מי שעלול להימצא בטווח ההרסני
שלה?
קאט!

אוקונור מדבר
מאז פוטר מתפקידו — משליחותו, ליתר־דיוק, כפי שהתייחס אליה —
התעטף מרק אוקונור בשתיקה והפיץ סביבו מיסתורין לכל עבר.
המיסתוריות התכוונה — והצליחה! — למקד סביבו את העניין הציבורי,
ולזרות מבוכה במחנה־האוייב, המחנה שהוא שימש לו דובר ראשי עד לפני זמן
קצר.
ביום הראשון, אחרי השבוע שבו העיד דמיאניוק מעל דוכן־העדים(ראה הנדון)
הוא מסכם :״מה קרה לעדותו? עדותו של דמיאניוק בארצות־הברית היתה
מושלמת: הוא לא שיקר, לא חיפה, לא התבלבל! כך הכנתי אותו. מעולם לא הכנתי
מישהו לשקר.
״אופי העדות תלוי הרבה במי שמכיר אותה.
״לדמיאניוק היתה בעת עדותו אישיות חצויה: מצד אחד רצה לספר את האמת,
רק האמת וכל האמת. מצר שני — הוא הוכן לשקר.
״מדוע לשקר, אס האמת היא שהוא אינו איוואן האיום? או, זאת השאלה! שאלה
טובה מאוד!

פרקליט מפוטר אוקונור
.,הוא לא צריך לשקר!״
״נכון, זה לא מסתדר עם ההיגיון. אולי הוא מסתיר משהו אחר מהתקופה הזאת.
אולי חבויות אי־שם באותה התקופה פצצות נוספות.
״ישבתי מאוד מוטרד במשך עדותו של דמיאניוק. ראיתי על הדוכן אדם שונה
לחלוטין מזה שהיכרתי.
״שאלת־השאלות היא מדוע, בעת הקריטית ביותר עבור לקוחו במישפט —
עדותו — נוסע לו יורם שפטל הישראלי לאנגליה, ומותיר בישראל את ג׳ון גיל
דובר־האנגלית, שאינו מתמצא בחוק הישראלי? הא? יש למישהו תשובה לזה, מדוע
ננטש לקוח?״
אוקונור משוחח איתי בין ישיבות דחופות והנחתות בלתי־צפויות, אך תמיד
תמיד ״מאוד חשובות״ .האיש רציני ביותר :״אני אוהב את ישראל. אנשים לא
מאמינים שבגלל זה אני נשאר בארץ. ובכן, זה לא למכירה. את זה אני לא מוכר.
״אני חושב שהרבה אנשים בכל־זאת אוהדים אותי, ומבינים שאני נשאר כאן
בגלל האנשים, האווירה. זה שיש לי כאן חברים שאני יכול לטלפן אליהם ב־3
לפנות בוקר, והם יזנקו ממיטתם לעזור לי — נסי לעשות זאת בארצות־הברית!
״איני נשאר כאן רק עד שהמישפט ייגמר, מה פיתאום! אני מאוד אוהב את
ירושלים. המקום הזה חשוב לי. אשאר כאן שנה־שנתיים, ואחר־כך אחשוב על
עליה וכל זה.
״הצד השני מפיץ שיש לי בעיות־מס בארצות־הברית? אני ממש שמח שאני
מעסיק אותם כל־כך. מוטב שיתעסקו בהצלת ג׳ון דמיאניוק!
״אני מנסה במשך ארבעה־חמישה שבועות (מאז פיטוריו) לנחות על כפות
רגליי, כמו חתול.
״שפטל וג׳וני עושים לי טובה גדולה. במה? בכך שהם מלכלכים עליי.
״אולי טעיתי בכך שלא פיתחתי מערכת־יחסים הדוקה יותר עם המישפחה, עם
ג׳וני? ובכן, אני לא בייבי־סיטר! לא היה לי זמן לכך, בעת שייצגתי את אביו.
״אשתי מגיעה ארצה בימים הקרובים. היא מביאה עימה פצצה, סקופים!״

גזני־בוי מדבר

בן ג׳וני דמיאניוק
..הוא רוצה להיות עיתונאי!״

ג׳וני־בוי יושב לצירי על מדרגות־האבן של מלון ״אמריקן־קולוני״ .הוא ממוקד
כולו לעבר פתח המלון. תנועותיו די מתוחות.
אני מחכה למרק אוקונור. ג׳וני — לא. הסרקזם שלו, בכל הנוגע לאוקונור,
יושב עליו היטב :״אז עכשיו הוא רוצה להיות עיתונאי? כך סיפרו לי. מה קרה
לרצונו העז להיוו/עורו־דיו?
״הוא צריך כסף? מה פיתאום? יש לו 600 אלף דולר! אני יודע! זה הסכום
שאנחנו שילמנו לו. הוא לא שילם פרוטה למלון או לחברות״התעופה. אנחנו
הוספנו לסכומים שנתנו לו 42 אלף דולר עבור הוצאותיו. שהיית מישפחתו
בישראל בלבד עלתה לנו 10 אלפים דולר!
״מה הם עשו פה? אני מרגיש שהונו אותי. אוקונור לא מפסיק לספר סיפורים.
וזה אפילו לא מטריד אותו כשהוא נתפס בזה.
״אין לי מושג כמה מישפטים פליליים הוא ניהל לפני ששכרנו אותו. עורכי־דין
אחרים סיפרו לי שהוא לא ניהל אף מישפט פלילי אחד לפני המישפט של אבי.
״העיקר — עיתונות! זה מה שחשוב, על פי אוקונור.
״הוא מכין פצצה? תכתבי שגם אנחנו.
״באמת, אין לנו זמן להתעסק עימו. אין לנו זמן למישחקים שלו. העיקר זה אבי.
באוקונור נטפל בבוא העת. יבוא יומו!״

במרינה
(המשך מעמוד )5
שני כוחות אדירי־השפעה: המטכ״ל מכאן,
התעשייה האווירית מכאן.
אולם המאבק עמוק יותר. גם מתנגדי
המטוס מודים שהוויתור עליו הוא
מכה נוראה. זהו ויתור על הפרוייקט
הגדול והמושך ביותר, המציב אתגר
לטכנולוגיה הישראלית. זהו גם ויתור
על נכס אנושי שאין דומה לו בארץ.
הלביא הוא ההר המתנשא מן השפלה
האפורה.
אולם גם חסידי הלביא מבינים כי
המשך הפרוייקט עלול לפגוע בפרוייקטים
חיוניים אחרים של צה״ל,
פחות ראוותניים ומושכים, אך יותר
זולים, ואולי גם יותר יעילים לפיתרון
הבעיות של שדה־הקרב העתידי.
ההמולה הגוברת. כך נוצר
מעין תיקו, כאשר מומחים מכל
הסוגים זורקים לאוויר מיספרים ומחקרים,
כפי שלוליין מגלגל באוויר
כדורים ציבעוניים. גם אנשי־הצמרת
נבוכים.
אולם בישראל, כל דבר הופך לחגיגה
מיפלגתית. לשני הצדדים נמצאו
חסידים־שוטים, בעלי גישה ״אידיאולוגית״
לבעיית הלביא: השמאל האידיאולוגי
מתייצב אוטומטית נגד הלביא,
הימין האידיאולוגי קם אוטומטית
להגנתו. ואילו השמאל הפועלי
מתייצב לימין הפרוייקט, כדי לשמור
על מקומות־העבודה, והימין השמרני-
המעמדי מתריע נגדו, מטעמים אינטרסנטיים
משלו.
בהמולה זו, שאין לה עוד קשר עם
נתונים מציאותיים, התכנסו הפוליטיקאים
והחליטו בשתי ועדות של
הכנסת לתמוך בהמשך הפרוייקט,
בעוד שקצינים אלמוניים זועקים נגדו.
ואילו הממשלה — קבוצת פוליטיקאים
החשופים לכל הלחצים — מתנדנדת
ושואלת את נפשה להתחמק.
אך כל דרכי־הבריחה חסומות. אי-
פעם יהיה צורך להחליט.

יחסים מרחביים
זרע הפורענות
יותר מבל אדם אחר
היה במיל שמעון אשם
בטרגדיה הלבגוגית.
אחרים שילמו את המחיר.
שום נציג ישראלי רשמי לא השתתף
בהלווייתו של כמיל שמעון. הוא
נקבר בנחלת״אבותיו שאליה לא היתה
לו עוד גישה בימי־חייו האחרונים. היא
נכבשה זה מכבר על־ידי אויביו הדרוזיים.
עובדות
אלה מלמדות על כישלון
מזימותיו של הפיאודל הלבנוני־מא־רוני
— אדם האחראי אולי יותר מכל
אחר לטרגדיה הנוראה שפקדה את
לבנון.
אלפים רבים שילמו בחייהם עבור
תוכניותיו של שמעון. הוא עצמו מת
בשבוע שעבר בגיל מופלג — במיטה.
על המיזכח. בכל ארץ יש פוליטיקאים
המעמידים את האינטרסים
האישיים, הכיתתיים והעדתיים שלהם
מעל לאינטרס הלאומי. אבל אין זו
תופעה רגילה שאדם מוכן להקריב את
עצם קיומה של האומה על מיזבח
האינטרסים האלה. כזה היה שמעון.
הוא לא היה היחיד. הוא היה תופעה
לבנונית מקובלת: פיאודל עתיר־נב־סים,
ששלט בשטח מסרים כמנהיג
עדה מסויימת. בשטח זה הוא היה
השילטון המעשי. לרשותו עמד צבא
פרטי. השבט שלו היה מוסווה כמיס־לגה
פוליטית מודרנית, בעלת שם פוליטי
מודרני :״המיפלגה הליברלית הלאומית״.
מבחינה
זו לא היה שמעון שונה
מעמיתיו־יריכיו המארוניים, כגון סר
ליימאן פראנג׳יה בצפון ופיאר ג׳ומייל
במרכז הלבנון. הוא לא היה שונה גם
מן המנהיג הדרוזי, כמאל ג׳ונבלאט,
המנהיגים המוסלמים־הסוניים, ועוד.
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 2606

1־11

ה טו טו ע 1להמ דינ ה: זהה 1א א 1ל א?
בשעה שמיספר היהודים שנותרו בחיים
התמעט והלך).

*ץ שהו מוזר קרה למישפטו של ג׳ון דמי
*/יאניוק.
זה התחיל כמישפט של השואה, מין מהדורה־זוטא
של מישפט ארולף אייכמן.
וזה הפך למישפט אישי, מישפטו של איש.

התמונה הכוללת של השואה נעלמה,
ובמקומה בא דיוקנו של אדם אחד.
זה נשאר מישפט מרתק, אבל בגלל סיבה
שונה מאוד מזו שעמדה לנגד עיניהם של יוזמי
המישפט.
השאלה בו אינה עור: מה קרה ליהודי אירופה?
מה קרה בטרבלינקה?
השאלה האחת והיחידה היא: האם זה הוא?

האם האיש הזה היושב על ספסל־הנאשמים,
אחד איוואן ג׳ון דמיאניוק,
הוא ״איוואן האיום״?

אוקראיני, שהיה בצורה זו או אחרת חלק מן
המכונה הנאצית, והעומד לדין במדינת־ישראל.

אינני מקנא בשופטים.

^ כולות להיות הרבה סיבות אחרות לשקרים.
נניח
לרגע(ואני חוזר ואומר: זוהי הנחה בלבד,
לצורך הניתוח ההגיוני) שרמיאניוק אכן גוייס
לס״ס, ואולי אף שירת בטרבלינקה, אך לא היה
״איוואן האיום״ .כלומר: היה בורג קטן, שומר או
נהג, אך לא עשה את כל אותם מעשים נוראים
המיוחסים לדמות הקרויה.איוואן האיום״ ,שהיה
איש אחר, שזכה בכינוי זה.

גם אם יוכח שהנאשם שיקר, אין בכך
הוכחה לכך שהאישום נכון.

>^ני יכול להעלות על דעתי כמה וכמה
\ £סיבות לשקרים של דמיאניוק, אם כן יוכח
כי שיקר.

יש סבירות מסויימת בטענתו שלו
עצמו, שהוא היה צריך לשקר כדי לקבל
אשרת־כניסה לארצות־הברית.
בתום מילחמת־העולם, התחייבו בעלות־הברית
המערביות להחזיר לברית־המועצות את
כל האזרחים הסובייטיים שנפלו בשבי הנאצי,
וביניהם מי שהתגייסו ליחידות אנטי־סובייטיות.

איך היה מתנהג הנאשם דמיאניוק
במיקרה כזה?
אינני חושב שהיה מעז להגיד את האמת: כן,
הייתי איש ס״ס. כן, הייתי בטרבלינקה(או מחנה
אחר כלשהו) .אבל אני לא האיש שאתם מחפשים!

החלטה זו מעוררת עד היום מחלוקת
נרגשת. היו שראו בה רצח המוני.

ך יי תוצאה מכך קרה גם משהו לדמותו של
* 0הנאשם.
איש לא התייחס אל אדולף אייכמן כאל בן־
אדם. הוא היה חלק מן המישטר הנתעב, בורג
חשוב במכונת־ההשמדה.
הוא ישב מאחורי קיר־זכוכית, סגור ומנוכר.
איש לא ייחם לו תכונות אנושיות, לטובה או
לרעה.
שונה לגמרי דמותו של הנאשם הנוכחי.

איני מקנא בשופטים, שיצטרכו
בסוף להחליט אם אבן זה הוא, אם לא.

ינני מקנא בשופטים, כי בסופו של דבר
יצטרכו להחליט על סמך התרשמויות.

האם אפשר לסמוך על זיכרונם של
עדים, אשר ראו את ..איוואן האיום״
לפני 45 שנים בחטף, כשהיה צעיר
ולבש מדים, והיה לגביהם דמות אל־אנושית,
מלאך־המוות?
מה מישקלם האמיתי של ה״מומחים״ למיניהם,
משני הצדדים, הבאים ומעידים על דברים
אשר לא ייתכנו לגביהם קביעות נחרצות, ברורות,
חר־משמעיות?

ובעיקר: מהי המסקנה הנובעת מעדותו
של דמיאניוק עצמו, שהסתיימה
השבוע?
זוהי שאלת־השאלות. והיא מסובכת מאין
כמוה.

ף מישפט רגיל, כאשר הנאשם משקר לגבי
^ עובדות מהותיות הקשורות באשמתו, נוטים
השופטים להסיק מכן שאין לקבל את עדותו
בכלל. ההנחה היא שניסה להעלים את האמת
מפני שהוא אשם.

כל מישפטן מנוסה יודע שאין זה כך.

במיקרה מפורסם אחד נתלה בבריטניה נאשם־
ברצח, שהורשע מפני ששיקר בעדותו. אחרי
שנתלה, הודה אדם אחר בביצוע רצח זה. הסתבר
כי הנאשם הראשון שיקר בגלל סיבות אחרות,
שלא היו קשורות באשמתו. השקר עלה לו בחייו.
אין זה מיקרה יחידי. ידועים מיקרים רבים
כאלה.

יכולות להיות סיבות רבות לשקריו
של נאשם.

אולי הוא חושב שהאמת לא תיאמן ממילא
על־ידי השופטים, ועל כן לא כדאי להעלות
אותה.
אולי הוא מאמין כי האמת תקים נגדו את
השופטים ודעת־הקהל, ושעל כן כדאי לשקר.
אולי נתנו לו עורכי־דינו עצה כזאת.
כל זה נכון שבעתיים כאשר עומד לדין נאשם

לא ברור: האם היה דמיאניוק אז
אוקראיני לאומני, אנטי-רוסי? או שנמשך
דווקא אל הלאומנים הרוסיים, חרף
מוצאו האוקראיני?
איני בטוח שהתעלומה הזאת תיפתר. אין זה
סוד שההגנה על דמיאניוק ממומנת על־ידי
הקהילה האוקראינית בארצות־הברית, שהיא
אנטי־סובייטית ואנטי־רוסית קיצונית.

יתכן שגם באן טמונה סיבה טובה
בשבילו כדי שלא להגיד את כל האמת.
^ ש גם בעיה של תירגום.
הדברים עוברים מעברית לאנגלית, מאנגלית
לאוקראינית, ובחזרה — דרך מסורבלת וארוכה.

הוא יושב על הבימה, בלי מחיצות.
יש לו אישיות ברורה. הציבור למד
להכיר אותו, את קולו, את תגובותיו.
הוא רכש את האהדה של חלק מן הציבור,
שהשתכנע ש״זה לא הוא״.
אחרים ממשיכים להיות משוכנעים שהוא־הוא
האיש, אך מבלי להרגיש בכך חדלו גם הם
מלראות בו מין מיפלצת אל־אנושית.
והמישפט עצמו הפך כמעט למישחק־טוטו:
ימצאו אותו אשם או לא?

אולם בקרב הרוסים, האוקראינים וכו׳ היה
הוויכוח נטוש אז, והוא נטוש גם כיום בגולה.
רוסים לאומנים־דתיים כמו אלכסנדר סולז׳ניצין
מתעבים את הגולים האוקראינים והאחרים,
המבקשים לבתר את ברית־המוע!}ן ת ולהקים
במקומה מדינות לאומיות. ואלה שונאים את
הרוסים.
יש במישפט משהו מעורפל. דמיאניוק אומר
שהוא רצה להצטרף לצבאו של אנדריי ולאסוב,
הגנרל הרוסי שנפל בשבי הגרמנים ושהקים
מקרב השבויים צבא רוסי של שתי אוגדות
למילחמה בסובייטים. רוב חייליו היו אוקראינים,
שהתגיסו מפני שרצו להשתחרר מן השבי ו/או
מפני שרצו להפיל קורם כל את המשטר הסובייטי
(בתום המילחמה הסגירו האמריקאים את
האיש לסובייטים, שהוציאו אותו להורג).
אבל ולאסוב היה רוסי־לאומני, בעוד שה־אוקראינים
רצו להקים אוגדה משלהם, מתוך
האשליה שהגרמנים יקימו אחרי ניצחונם מרינה
אוקראינית עצמאית.

כאשר צריכים השופטים להתרשם
מעדותו של נאשם, תירגום כזה מקשה
מאוד. הספונטאניות של הדברים אובדת.

ספסל־הנאשמים: המישפש הפך לדראמה אישית
הוא היה אומר לעצמו: מי יאמין לי?
אם אודה בזה שהייתי איש־ס״ם, כל
היהודים ישנאו אותי אוטומטית, וגורלי
ייחרץ. מוטב להכחיש את הכל.

בימים ההם כבר הגיע המישטר הסטאליניסטי
בברית־המועצות לשיא טירופו. סטאלין שלח את
כל שבויי־המילחמה החוזרים, גם התמימים
שבהם, למחנות־הריכוז הנוראים שלו. הוא טען
שכל מי שנפל בשבי בעודו חי, בגד במולדת. חוץ
מזה חשש שמא השבויים האלה נדבקו באירופה
ברעיונות מסוכנים, ויתסיסו את החברה הסובייטית
הכנועה.

תסריט כזה יכול להסביר הרבה מאוד שקרים.
הוא יכול להסביר מדוע היתה לנאשם כתובת־קעקע
של הס״ס, מדוע הוא נוטה לבלבל זמנים
ותאריכים, ועוד ועוד. ובכל זאת אין בכך הוכחה
שהאיש הוא ״איוואן האיום״.

על אחת כמה וכמה היתה החזרת
המגוייסים האנטי־סובייטיים בבחינת
הסגרה למוות.

אין לקנא בשופטים.

ץ ל ולים על דעתי עוד כמה וכמה מניעים
לאי־אמירת אמת על־ידי הנאשם.
יש במישפט בעיה, שנדמה לי כי לא הובהרה
עד כה די צרכה.

מי שהתגייס לאחת היחידות של הצבא
הגרמני או הס״ס, כדי להילחם בברית־המועצות,
נחשב בצדק בוגד בעיני הסובייטיים, והוצאתו-
להורג היתה מובטחת. בין המגוייסים האלה היו
בני עמים רבים שראו בגרמנים משחררים מעול
השילטון הקומוניסטי ו/או הרוסי — אוקראינים,
ליטאים, אסטונים וכד, שפעלו מתוך
מניעים לאומניים( .יש לזכור שגם כמה מראשי
לח״י היו מוכנים להיעזר בנאצים כדי לגרש את
הבריטים מהארץ ).רובם ניסו להגיע לארצות־הברית,
שנחשבה אז כגן״עדן עלי־אדמות, ארץ
החרות והשפע. כדי להגיע לשם, היו צריכים
למלא טפסים, ולהצהיר על עברם האנטי־נאצי.

היא נוגעת ליחסים שבין האורך־
אינים והרוסים, אז והיום.

כאשר הנאצים פלשו לברית־המועצות, התנגשו
בצמרת הגרמנית שתי אסכולות של כיבוש.
הגישה האחת אמרה: כל העמים בברית־המועצות,
מלבד הרוסים, רואים במישטר הסובייטי
המשך של האימפריה הרוסית. בקרב כל
העמים האלה — אוקראינים, ליטאים, לטווים,
אסטונים, רוסים־לבנים, גרוזים, טטארים ועוד
— יש תנועות לאומיות, השואפות לשיחרור מן
העול הרוסי. אם הגרמנים יטפחו את התנועות
האלה, הם ייראו כמשחררים, ויזכו בתמיכת הרוב
העצום של האוכלוסיה. ואכן, בהיכנס הגרמנים
לערים רבות הם התקבלו כמשחררים, והומטרו
עליהם פרחים.
הגישה האחרת אמרה: אל לנו לתמוך בעמים
האלה, ולהפוך את הרוסים לאויבים. להיפך: הבה
נתמוך ברוסים הלאומניים, חסידי הצאר והכנסיה,
ונציג את עצמנו לפניהם כמשחררי אמא־רוסיה
מעול הבולשוויקים, סוכני היהדות הבינלאומית.

רבים שיקרו. הפקידים האמריקאיים
עצמו עין. הם הביאו לארצות־הברית
גם לא־מעט פושעי־מילחמה ממש,
וביניהם קלאוס בארבי, רב־הטבחים של
ליון.
נניח לרגע שאיוואן דמיאניוק לא היה פושע־מילחמה,
אך שירת את הנאצים ושיקר כרי
להעלים עובדה זו, בשעה שביקש להיכנס
לארצות־הברית. אם כן, הרי שקריו רשומים
בטפסים רישמיים. אילו הודה בהם, היה די בכך
כדי לגרשו מארצות־הברית.

על כן נאלץ לשקר כדי לחפות על
שקריו הקודמים, ועכשיו הוא נאלץ
לשקר כדי להסתדר עם השקרים ההם.
שקר גורר שקר.

אם תוכח שרשרת כזאת של שקרים, קל
להסיק את המסקנה שהוא שיקר לאורך כל
הדרך, וכי אכן היה ״איוואן האיום״ .אולם אין
דבר אחד נובע מן השני.

הקרב הוכרע בצורה פשוטה: היטלר
דחה את שתי הגישות גם יחד. הוא
האמין כי המילחמה תסתיים חיש־מהר
בניצחון גרמני מוחץ, ולא ראה צורך
בהעמדת־פנים. הוא רצה להשמיד
עשרות מיליוני סלאווים מכל הסוגים,
בדי ליצור מרחב־מחייה להתנחלות
גרמנית( .ואמנם, אושוויץ הורחבה

ד ע׳ ^ כי ד

לא אחת נרמה כי הנאשם עונה על שאלה
שלא נשאל — לא כטכסיס של התחמקות, אלא
פשוט מפני שהדברים השתבשו בתרגום. כך
טוענת, למשל, בתו.

ידיד רוסי, המדבר אוקראינית היטב,
והמקשיב לדבריו של דמיאניוק, אמר לי
שהוא השתכנע שהאיש איננו,.איוואן
האיום״ .שאלתיו איך הגיע למסקנה זו,
והוא ענה: לפי הדיבור.
איני יודע למה התכוון בדיוק. אך אני משוכנע
כי קיימת כאן בעיה של שפה, של תיקשורת.

^ שבתי באולם ביום ירושלמי לוהט. האולם
היה ממוזג־אוויר, הדברים התנהלו בעצלתיים,
בצורה נינוחה ותרבותית, ובליבי עלתה השאלה:
איך אפשר לשבת כאן ולהבין מה היו פני הדברים
בגיהינום של טרבלינקה, שאינני מסוגל לדמיין
אותו? מה הקשר בין האווירה באולם זה ובין
המציאות במחנה־שבויים גרמני, שם מתו מאות־אלפים
כמו זבובים מרעב וממחלות? (מכיוון
שברית־המועצות לא חתמה על אמנת־ז׳נווה,
טענו הגרמנים כי אינם מחוייבים להעניק להם
זכויות על־פי האמנה, כפי שעשו לשבויים
מערביים, וביניהם החיילים היהודיים מארץ־
ישראל).

מה בין הגיהינום ההוא, על שיבעת
מדוריו, באמצע המילחמה הגדולה ביותר
בתולדות האנושות, בשולי הפשע
הגדול ביותר של העת החדשה — ובין
המישפט הזה של האיש דמיאניוק, על
הדראמה האישית שבו, על מילחמות-
הסניגורים ושאר דברים פיקאנטיים,
המעסיקים את הציבור?

^ תום חקירתו של הנאשם, ניתן לומר
^ ש הו א עמד בה בצורה די מפתיעה.

הוא לא נשבר, לא התמוטט. אין ספק
שהוא הרבה יותר אינטליגנטי מכפי
שנראה תחילה. הוא ענה בתוקף,
ולפעמים גם בהומור עממי מסויים. אין
ספק שהוא איש חזק.

יכול מישהו לטעון: זה מוכיח שאינו.איוואן
האיום״.
יכול מישהו לטעון: אדרבה, זה מוכיח שהוא
האיש.

אינני יודע. ברוך שלא עשני שופט.

בני

במדינה
(המשך מעמוד 16
כראש־שבט מארוני, היה לשמעון
אינטרס מובהק אחד, שהינחה אותו עד
יומו האחרון: לשמור על זכויות־היתר
המופלגות שניתנו בלבנון לעדה המא־רונית,
אף שהיתה מיעוט מצטמק, על-
חשבון כל האחרים. בין השאר שוריינו
לעדה זו תפקיד נשיא־המדינה, עמ־דות־מפתח
בצבא, בשרות־החוץ ובש־רותים
הממלכתיים האחריים, שהבטיחו
לבני־העדה גם את עמדות־המפ־תח
הכלכליות, המפתח לעושר.
מחיר נורא. כאשר גבר לחצן של
שאר העדות לשינוי ה״אמנה הלאומית״
הזאת, כדי לחלק את הכוח
בצורה צודקת יותר, החליטו שמעון
וחבריו להתנגד לכך בכל מחיר. המחיר
היה נורא.
כאשר כיהן שמעון כנשיא, בשנות
ה־ ,50 קרא לצבא האמריקאי לנחות
בלבנון. בפקודת הנשיא דווייט איי-
זנהואר, עלו הנחתים האמריקאיים על
החוף ליד ביירות, והשילטון של שמעון
ניצל בלי שפיכות־דמים.

לגורם החשוב ביותר בארץ. הלוחמים
הפלסטיניים חזרו ושולטים במחנות־הפליטים.
הדרום כבוש בידי ישראל
וגרוריה. בשאר חלקי הלבנון שולטים
הסורים. עולמו של שמעון אבד.
כך אושר מחדש לקח ישן־נושן: מי
שקורא לכוחות זרים כדי להתגבר על
יריבים מבית, נהרס יחד עם יריביו.
הישראלים למדו זאת עוד בימי התנ״ך,
ושוב בימי ממלכת־החשמונאים. כמיל
שמעון לא למד זאת מעולם.

העובדים שבו. אני מכיר את האנשים
הללו, והם מאוד מסוכנים, מפני שהם
לא מפחדים משום גורם כשהם מחליטים
להזיק ולפגוע. אולי מפני שהם
יודעים שלא ייענשו, כי המישטרה
ובתי־המישפט מתייחסים אליהם בכפפות
של משי. לפני כמה שנים הם
שרפו את הסיפריה ואת מועדון הנוער,
ועל אירועים אלה עברה המישטרה
לסדר־היום. אני לא רוצה להגיב אם יש
פה עניין פוליטי, אבל העובדות מדברות
בעד עצמן.״

ביבי

״איחרת את הרכבת!״
כעבור 20 שנה ניסו שמעון וחבריו
לחזור על התרגיל. אולם הזמנים השתנו.
האמריקאים היו זהירים יותר.
ברית־המועצות וסוריה ארבו בפתח.
ואז קיבלו שמעון וחבריו החלטה
גורלית: לקרוא לישראל להתערב, כדי
להבטיח את שילטון המארונים ולגרש
מן המדינה את מאות אלפי הפלסטינים,
פליטי .1948 שעצם נוכחותם
חיזקה את הרוב המוסלמי במדינה.
כך נזרע זרע״הפורענות.
קליינט בטוח. שמעון היה הראשון
שקשר קשרים חשאיים עם ישראל.
אולם ישראל לא סמכה על השועל
הזקן. שמעון התכוון להשתמש בישראל
רק כקלף זמני, מבלי לשרוף
את הגשרים עם סוריה ושאר העדות
בלבנון.
ישראל חיפשה קליינט בטוח יותר,
ובחרה לבסוף בצעיר שאפתני, חסר־מעצורים
וחסר־תבונה עוד יותר: בשיר
ג׳ומייל, ששאף להיות הדיקטטור של
לבנון.
מילחמת־האזרחים הלבנונית נפתחה
ב־ 13 באפריל ,1975 כאשר לוחמי
הפלאנגות ערכו טבח יזום בנוסעי
אוטובוס פלסטיני בפרבר של ביירות.
היא נמשכה בשחיטות הדדיות. כאשר
חיסלו המארונים כמה מחנות פלסטיניים
בביירות, תקפו הפלסטינים את
עיר־מגוריו של שמעון, דאמור, והוא
נאלץ לברוח במסוק.
ההמשך כבר הפך היסטוריה. ישראל
פלשה והוכרחה לסגת. הסורים
פלשו, נאלצו לסגת, ופלשו שוב.
כאשר עצם שמעון את עיניו, היתה
לבנון ההיסטורית הרוסה. המשק נהרס,
ועימו העושר של הפיאודליס המא־רוניים.
המדינה התפרקה למיני־מדינות
עדתיות־מישפחתיות. המיעוט
המדוכא והעני ביותר, השיעים, הפר

חסידיו מביניס אותו
לעמדת מנהיגות
נלימו, בינתיים
הוא מגיע לשיא
נאוצות־הבוית,
ומונן רהסתעו
על הכנסת הנאה
דת הקרב עד הצבע האדום
האם מסיבת בית־ספר היא
תועבה? האם זה ייגמר
בפיצוץ ובקורבנות?
מדביר מועצת פועלי
בני־ברק הושש
״שוב אני מקבל טלפונים רבים.
שמאיימים שישרפו את ביתי על כל
יושביו, או שיחסלו אותי. המאיימים גם
באים בקבוצות לבניין מועצת־הפוע־לים,
ובכל מיפגש כזה הם מאיימים
עליי כי ישרפו את הבניין עם כל

מזכיר זכות
-אני לא פוחד!*

הדובר: דויד זכות, בשנות הארבעים
לחייו, מזכיר מועצת הפועלים של בני־ברק,
המכהן בתפקידו זה 17 שנה. הוא
תושב העיר מאז קום המדינה. דבריו
נאמרו בעקבות איומים והתנכלויות
מצד חרדים כלפיו על רקע צביעת
חזית הבניין של מועצת״הפועלים ברחוב
רבי־עקיבא, כאשר הצבע האדום
הוא הדומיננטי.
זכות :״אותם דתיים קיצוניים טענו
לפניי כי הצבע האדום הוא סמל לקומוניזם,
ולכן זה פוגע בהם. כל ילד קטן
מבין שהצבע האדום זו עוד עילה
להצדיק את האלימות שהם נוקטים
כשיטה. הם פשוט רוצים שכל תושבי
בני״ברק ינהגו על־פי רצונם ומחשבתם.

מדובר פה בתושביה הדתיים
של בני־ברק, אלב בקבוצת קיצוניים,
שלא בוחלת בשום אמצעי בלתי־מוסרי
כדי להגשים את מטרותיה. לעיתים
אותה קבוצה מצליחה לגרור אחריה
ציבור רב. אני מציאותי מאוד ומודע
שאני מייצג מיעוט חילוני בתוך רוב
רתי, ולכן חשוב לכבד את רצונו של
הרוב. למשל, ויתרנו על אירועי תרבות
בימי שבת.
״אהה, שלא אשכח! מלבד הצבע
האדום,״ הוא המשיך בשטף דיבורו,
״הסיבה הנוספת להתנכלויות האחרונות
לדיברי אותם בני־בלייעל, היא
שהמועצה מקיימת פעילויות ומופעי־תועבה.
הם מתכוונים לזה שלקראת
סוף שנה זו תרמנו את אולם המועצה
למסיבות־סיום של בתי־ספר. האם בכך
יש פעולות תועבה?״
אחרי שיחת־טלפון קצרה, כשהוא
נאנח מפעם לפעם, הסביר זכות כי
״רוב העיר הוא דתי, ובכל המוסדות
(המשך בעמוד {23

*^פשר להתחיל מהסוף: בנימין את הערצת העולם כולו: שיחרור הזז
נתניהו ,״ביבי״ בפי ידידיו ומי ש טופים באנטבה.
בפעולה זו עמד לתוקפים מומנג
רוצים להיות ידידיו, עשוי, או עלול,
להיות המנהיג אחרי הבא של הליכוד, ההפתעה באופן מושלם, ולכן נמנעו
הקורבנות. מכל הכוח התוקף במיבצז
ואולי ראש ממשלת־ישראל.
כך הוא מקווה, ולכך הוא חותר בצו זה, שנראה כאילו נלקח מעלילה שק
קולנוע, נהרג רק אדם אחד: המפקז
רה שיטתית ומתוחכמת.
לשם כך יש לו כמה אמצעים מעו האגדתי, יונתן נתניהו. כך נולר מיתוס
על המיתוס הזה רוכב מאז אחי
לים: שם מישפחה, המיתוס של אחיו
המת, חיוך תיקשורתי הפועל כלהביור, הצעיר, ביבי. גם הוא כמו יונתן, הי!
נושא פופולארי שהוא רוכב עליו ומע חייל ביחידת עילית(וכך גם האח הש
לישי, עידו) .ביבי הפך אוטומאטיו
רכת של יחסי־ציבור.
השבוע יכול היה הציבור הישראלי למהדורה חדשה של יונתן, ההתגלמוו
להתרשם באופן בלתי אמצעי מכל ה החיה של האח המת.
בתפקיד זה הביא ביבי כמה תכונוו
אמצעים האלה.
ביבי בא לארץ. באופן רישמי: לחופ אותנטיות משלו. הוא צעיר, נאה, ונר
אה כמו שגיבור לאומי צריך להיראור
שת מולדת.
את מהלך חופשתו ניהלה מערכת יש לו קסם אישי שהוא יכול להפעי׳
מיקצועית של יחסי־ציבור. היא שיוו ולהפסיק, על־פי הזמנה, כמי שפות!
קה אותו כפי שמשווקים מישחת־שי־ ברז מיס. ויש לו מזל, הרבה מזל.
ניים חדשה. צעירות זריזות התקשרו
עם כל כלי״התיקשורת, העורכים, הכתבים,
בעלי-הטורים ובעלי־התוכניות.
העילה: הופעת סיפרו של ביבי בשפה
העברית בהוצאה של סיפריית־מע־ילו
לא הסתפקו אותם מומחים ל
ריב.
תיקשורת בהמצאת האיש עצמ
ביבי צץ בכל מקום. בתוך 48 שעות אלא המציאו גם את הרקע לפעולת
הופיע בשני ראיונות ארוכים בטלוויז לא יכלו להצליח יותר. גם הוא מושלג
יה — פעם במוסף המוספים של
לא חשוב מה קרה לפני שביבי הה
הטלוויזיה החינוכית, ופעם במבט בט מנה כראש מישלחת־ישראל באו״ג
לוויזיה הכללית. הוא הופיע בעיתונים, גילו כגיל המדינה. אביו הוא רוויזי
ברדיו, בכל מקום. וזו רק ההתחלה.
ניסט ותיק, אמריקאי במוצאו. ביבי י
החיוך שלו פעל בטלוויזיה המקו מד באחת האוניברסיטות היוקרתיו
מית כפי שהוא פועל בטלוויזיה האמ ביותר בארצות־הברית, המכון הטכנ
ריקאית, שבה הוא מופיע פעמים איו־ לוגי של מסצ׳וסטס (אם־איי־טי) ,ש
ספור ככוכב־התיקשורת, כנציג ישראל למד מינהל עסקים. אחר־כך עבד ש
באו״ם. תמיד הוא נראה לבבי, סביר, תיים במיפעל רהיטים גדול בישרא,
הגיוני, בחור משלנו, איש לעניין, אחד אולם אדם בעל נתונים כאלה אינו ה
שיודע על מה הוא מדבר, כמעט או־ לך להתבזבז בעולם האפור של העו
ליבר נורת׳ ישראלי.
קים.
אולם נורת׳ פעל במשך שנים בכאשר
התפנה המקום במישלחת1
מחתרת, בסודי״סודות, מבלי להתגלות או״ם, היה נתניהו מועמד טיבעי ע
אפילו פעם אחת בתיקשורת. ביבי הוא הליכוד. הפטרון שלו במיפלגה, מש
טיפוס הפוך. הוא כולו יצור של תיק־ ארנס, אמריקאי כמוהו, גם הוא בו!
אוניברסיטה יוקרתית בארצות־הברי
שורת.
ואכן, אילו ישבו תריסר מומחים הכניס אותו לתפקיד.
הרקע היה אידיאלי. נציג ישרן
לתיקשורת והמציאו באופן מלאכותי
את הטיפוס המושלם של כוכב תיק־ באו״ם עומד לא פעם בצל השגריר
שורתי, לא יכלו להוציא מתחת ידיהם ישראלי בוושינגטון. מתחרהו הטיבז
מוצר סינתטי מוצלח יותר. הוא פשוט שיש לו תפקיד הרבה יותר חשוב.
איש בוושינגטון עוסק בעניינים רן
מושלם.
זה מתחיל באחיו, יונתן, מיתוס, גי ניים, והוא גם המנכ״ל של יהדור א
בור לאומי. איש הקומנדו הישראלי צות־הברית, בעוד שהאיש באו״ם עוג
בהא הידיעה, גיבור הפעולה שריתקה רק בדיבורים.

אולם מול נתניהו עמד שגריר אפור,
מאיר רוזן, דיפלומט מיקצועי, מנוכר
לתיקשורת.
מולו דרך כוכבו של נתניהו כמט־אור.
כלי־התיקשורת האמריקאים, הזקוקים
מדי יום לקול ישראלי, עטו על
המציאה — ישראלי אמיתי, גיבור
אותנטי, המדבר אמריקאית מושלמת,
סופרמן מן הסרטים, בעל הופעה של
רמבו וכישרון תיקשורתי עילאי.
עזר לכך גם קודמו של נתניהו. יהודה
בלום, מישפטן מיקצועי, דומה ליהודי
מן הסוג הישן גם בהופעתו החיצונית,
ובפיו היתה אנגלית זרה. אחריו
הצטיירו כל מעלותיו של נתניהו פי
כמה וכמה.
אולם כל זה היה כאין וכאפס לעומת
הרקע הפוליטי והאידיאולוגי. ארצות־הברית
של עידן רגן וביבי נתניהו כאילו
נולדו זה למען זה.
עידן רגן הוא עידן רמבו. אין לו
סבלנות לפוליטיקה מתוחכמת, לניתוחים
מסובכים. הוא מכיר רק שני צבעים:
שחור ולבן. העולם דומה למערכון
שבו יש הבחורים הטובים והבחורים
הרעים.
האידיאולוגים של מישטר רגן חיפשו
אוייב שקל לתפוס אותו, השווה
לכל נפש, שאינו יותר מסובך מהאיש
הרע בסרט של ג׳יימס בונד. אוייב אחד
כזה היה נתון: הקומוגיזם. אבל זה היה
ישן ומשומש. לכן המציא מישטר רגן
אוייב חדש, מודרני, טרי: הטרור הבינלאומי.
בעיני
המומחים, זהו קישקוש. יש
בעולם מאות תנועות פוליטיות העוסקות
באלימות מכל הסוגים — תנועות

לאומיות, מחתרות פוליטיות. אין אחת
דומה לשניה, כשם שאין ארץ דומה
לשניה, כשם שאין אדם דומה לשני.
לכל מחתרת פוליטית מטרות משלה,
רקע משלה, נסיבות שהולידו אותה,
במילא כל נסיון למגר אותה מחייב את
הבנת מטרותיה ונסיבותיה, והמילחמה

ניסתאן לגבי המאבק של הקונטראס
בניקרגואה? מה המכנה המשותף בין
כנופיית באדר־מיינהוף בגרמניה והלוחמים
בעריצות של פינושה בצ׳ילה?
האם הנסיון של יהודים בלנינגראד לחטוף
מטוס דומה לנסיון של שליחי
קראפי לחטוף מטוס צרפתי באפריקה?
אולם דברים מורכבים כאלה אינם
מתאימים לראשו של תומך רגן בעיר־שדה
אמריקאית. כל מאות המחתרות
האלה מתחלקות בעיניו, כמו אצל
אוליבר נורת׳ ,לשני סוגים: יש תנועות
שיחרור התומכות בארצות־הברית, ויש
כל השאר, שהן ״הטרור הבינלאומי״.
על הטרור הבינלאומי יש לקדש מיל־חמת
חורמה. הוא השטן הגדול של
ימינו. נגדו חייבים לקום כל האנשים
הטובים.
אין אדם המתאים יותר להטיף לתורה
מאשר הסופר־סטאר הישראלי בארם
ובתיקשורת, ביבי נתניהו.

^ יגי קי א
את חססד
פסל של יונתן נתניהו*
לידתו של מיתוס
בה אינה יכולה להיות דומה למילחמה
בשניה.
מה משותף למחתרת השחורה בד־רום־אפריקה
ולמחתרת הרפובליקאית
בצפון־אירלנד? מה אפשר ללמוד מנס־יון
המוג׳אהדין האנטי־סובייטי באפג־
* פסל של מירי מרגולץ.

ץ מן מה אחרי נפילתו של יונתן נתנו
יהו הוקם מכון יונתן, המוקדש לחקר
המילחמה בטרור. המחשבה הבסיסית
היתה פשוטה למדי. האוייב הגדול
של ישראל הוא אש״ף. הדרך הטובה
ביותר להילחם באש״ף היא לגנות אותו
כאירגון טרור. כך ניתן להעלים את
הבעיה הפלסטינית על כל היבטיה והשלכותיה
המורכבים, ההיסטוריים וה־עכשוויים,
ולהפכה לבעיה פשוטה ומובנה
לכל: ישראל לוחמת באירגון טרור.
אירגון הטרור הזה הוא אחד ממוק־

השאלות שלא נשאלו

•גכד

בצע את הפעולה -אם הוא גוף צבאי ממלכתי או
מישרד יחסי־הציבור, שניהל באופן מיקצועי
גוף צבאי בלתי״סדיר, שאינו מוכרז
את המסע של בנימין נתניהו בארץ, פנה גם אל
(אמנת ז׳נבה, המתייחסת לשבויים, אינה מבהעולם
הזה והציע שהשבועון יערוך ראיון עם
חינה בין שבויים של צבא סדיר ובין שבויים של
המחבר.
כוח לא־סדיר, או של כל קבוצה לוחמת אחרת.
השבועון הסכים, והכין, בין השאר, שאלון
כולם נכללים בהגדרה שבויים).
מפורט כדי לקבל מנתניהו תשובות ברורות לגבי
העם הפלסטיני הוא עם כבוש. יש לו כוח לא-
השקפתו על הטרור הבינלאומי.
סדיר הפועל בלבנון. ישראל יצאה למילחמה בכוח
הראיון לא נערך, מפני שמישרד יחסי״הציבור
זה במילחמת-הלבנון. עם הצבא הלא־סדיר הזה
הפר את הבטחתו להעניק להעולם הזה את זכות
הבכורה לראיון עם נתניהו בעיתונות הישרא גם
הגיעה ישראל להסכם על שביתת״נשק בשנה
שקדמה למילחמת־הלבנון. אם כן, האם היה זה
לית.
להלן השאלון שהוכן לנתניהו, כדי להבהיר את
צבא של טרוריסטים!
• האם הקונטראס, ההורגים אזרחים, שוחהבעיה
ואת השקפתו לגביה:
טים כפרים שלמים, פוגעים במדריכים חקלאיים
• האם צרפתי שהרג חיילים נאציים בצרפת
(כפי שאפשר היה לראות אף בסרט״טלוויזיה
הכבושה היה טרוריסט?
שהוקרן לפני חודשים אחדים בישראל) ,הם
• האם אפגאנים ההורגים חיילים סובייטיים
טרוריסטים!
הם טרוריסטים?
• האם לפי כל הדברים לעיל יכולה בכלל
• האם איש״אצ״ל שהרג חייל בריטי הוא
להיות הגדרה אובייקטיבית למושג ״טרוריסט״?
טרוריסטן
• האם יכולה להיות הגדרה אחת המתאימה
• האם פלסטיני שהרג חייל ישראלי בעזה הוא
לכל הקבוצות הללו: קונטראס, פלסטינים, אפגא-
טרוריסט!
נים, סובייטים!
• האם צרפתים שהרגו פקידים אזרחיים של
• האם ההגדרה תלויה במטרות האידיאו מימשל״הכיבוש
הנאצי בצרפת היו טרוריסטים!
לוגיות של האירגון שאותו מגדירים כאירגון-
• האם צרפתים שהרגו בצרפת הכבושה נשי
טרור!
קצינים נאציים נחשבים טרוריסטים?
(לפני מילחמת העולם השניה היתה הגדרה
• האם יהודים שניסו לחטוף מטוס בלניג־ברורה
למי שעומד מחוץ לחוקי־המילחמה -מי
גראד היו טרוריסטים!
שאינו לובש־מדים. אחרי אותה מילחמה נאמר
• האם ארמנים החוטפים מטוס תורכי הם
שזה חל רק על מי שאינו מכיר בנוהלי-המילחמה
טרוריסטים?
המקובלים).
• האם פלסטינים החוטפים מטוס אמריקאי
• לפי הגדרה זו, האם העיראקים, המשתמשים
הם טרוריסטים!
במילחמתם נגד איראן בפצצות־גאז, הם טרוריס•
האם אמריקאים שהפציצו עיר גרמנית, ב מטרה
להרוג גרמנים -וביניהם נשים וילדים • -טים!
• האם האיראנים, הפועלים במקומות שונים
עשו פעולה טרוריסטית!
בעולם, למשל בלבנון, נגד צד׳יל ונגד צה״ל, הם
• האם אמריקאים שהטילו פצצת״אטום על
טרוריסטים!
העיר היפאנית הירושימה והרגו המוני אזרחים,
• אם הם אכן טרוריסטים, האם מותר למדי עשו
פעולה טרוריסטית!
נות המתנגדות לטרור, כמו ישראל, לקיים מגעים
• האם ישראלים המפציצים מתקן צבאי ב־איתם,
ואף למכור להם נשק!
מחנה״פליטים ופוגעים גם באזרחים, הם טרו •
האם המחתרת השחורה בדרום־אפריקה
ריסטים!
היא אירגון־טרורז
• האם אנשי אצ״ל, ששמו ב־ 1938 פצצות ב •
האם אפשר להשוות בין המחתרת השחורה
שוק הערבי ביפו ובמקומות אזרחיים אחרים ופג בדרום־אפריקה
לבין הקונטראס!
עו באזרחים, הם טרוריסטים!
• האם הקבוצות השונות הפועלות בלבנון -
• האם שלמה בן״יוסף, שירה באוטובוס ערבי
הפלאנגות, אמל, חיזב-אללה -הן קבוצות טרו אזרחי
ליד צפת, והוצא להורג בידי הבריטים היה
ריסטיות!
טרוריסט?
• האם השיעים, שהניחו מיטעני־צד נגד חיילי
ואולי ההגדרה לטרוריזם נובעת: מסוג הקור צה״ל
בדרום־לבנון, היו טרוריסטים!
בנות.
• האם צה״ל, הלוכד בלב-ים פלסטינים הנוס •
אם כך, מה ההבדל בין פעולה צבאית הפו עים
להגן על מחנות הפליטים בלבנון, נוקט ב־געת
באזרחים כמו הפצצות״שטח, לבין פעולות
שיטות״טרור! ומי הטרוריסט במיקרה זה -
של חטיפת מטוסים הנושאים אזרחים!
החוטפים או החטופים?
• האם הגדרת הטרור מתייחסת רק לגוף המ
נתניהו
בטלוויזיה האמריקאית
אחרי בלום, מול רוזן

10 5 1

1ח 5ר ו 0ז ׳ 761
^ 111 וסוו

ח!/¥ו 0311

עזו\/ץ א\/זשא או1ץ ז\/וא 0£ץ 0

סיפרו של נתניהו על שער ״טייסי
רגן קרא!
די הטרור הבינלאומי שמנהלו האמיתי
הוא הקג״ב הסובייטי.
זוהי סחורה תעמולתית מעולה מאין
כמוה, אולי התיזה התעמולתית המוצלחת
ביותר הקיימת כרגע בעולם. כדי
לקדם אותה הוקם מכון יונתן, על־שמו
של האיש שהיה כבר ידוע בעולם כגיבור
מודרני.
היה זה אך טיבעי שביבי נתניהו,
ממשיך הדרך והמוציא לפועל הרישמי
של הצבא, יהיה הרוח החיה של המכון
הזה. וכאשר הגיע ביבי לתפקידו בארם
התחברו כל הקצוות: התעמולה
הישראלית עם האידיאולוגיה של
מישטר רגן, וביבי נתניהו במרכז.
על רקע זה צמח המכשיר, שנתן את
התנופה לשלב הנוכחי בקריירה של
ביבי. זהו ספר שהופיע לפני שנה באמריקה
והנושא את השם הגאוני: טרו-
ריזם -איך יכול המערב לנצח, העורך,
ששמו מתנוסס על הספר: בנימין
נתניהו.
בן לילה הפך הספר לתנ״ך של תקו־פת־רגן.
רונלד רגן עצמו הודה פומבית
לא רק שקרא את הספר, אלא שגם ינק
ממנו רעיונות מסויימים לניהול מדיניותו.
כלי־התיקשורת ההמריקאיים
עטו עליו כמי שמצאו את אבן־החב־מים,
פיתרון הפלא לכל בעיות הדור.
השבועון טיים הקדיש לו כתבת־שער
ארוכה, המעוטרת כולה בתצלומים של
פעולות טרור ערביות. רידרס־דיי־גיסט
אדיר־התפוצה תימצת את הספר.
תחנות הטלוויזיה הקדישו לו אין ספור
ראיונות. כאילו על־פי הזמנה חטף איר־גונו
של אבו אל־עבאס את האוניה א־קילה־לאורו
בדיוק ברגע הנכון, כדי
להבטיח את הצלחת הספר.
הספר עצמו הוא מוצר סינתטי, הנראה
כאילו הוכן על־ידי רובוט מתוחכם.
זה אוסף של מאמרים של עשרות מחברים
שונים, ביניהם אנשי הימין הקיצוני
האמריקאי, דוברים ידועים של ה־סי־איי־איי,
שרים ישראלים, שרלטא־נים
אינטלקטואליים שונים הרוכבים
על ״חקר הטרור הבינלאומי״ ,כמה גרו
טאות
אינטלקטואליות וכמה פוליטיקאים
אמריקאיים שאפתנים, המתקיימים
על־ תמיכת השדולה היהודית.
התוכן הממשי: אפס. אבל זה לא חשוב.
מובן
שאין בספר זכר לניתוח אינטלקטואלי
רציני של התופעה, אין בו
הגדרה מחייבת של המושג טרור, אין
בו נסיון רציני כן להתמודד עם הדמיון
שבין טרוריסטים פרו־אמריקאיים ואנ־טי־אמריקאיים,
פרו־ישראליים ואנטי־ישראליים.
הכל הוא דייסה תעמולתית
השווה לכל נפש.
ספר זה העלה את ביבי לפיסגת ההצלחה
בארצות־הברית, לקראת סיום
תפקידו בשנה הבאה.
בשנת 1988 יסתיים עידן רגן. יתכן
שייבחר נשיא דמוקראטי, ושכל עניין
הטרור הבינלאומי יירד מן הפרק, לטובת
נושא חדש שילהיב את הדמיון
האמריקאי. לביבי כבר לא יהיה איכפת.
הוא יהיה בישראל.

^ לסלול את
הדיד לפגסת
^ סתיו ׳88 ייערכו הבחירות לא
^ רק בארצות־הברית אלא גם בישראל.
יגיע זמנו של ביבי נתניהו להיכנס
לכנסת.
מסע־התעמולה הנוכחי שלו, לכבוד
הופעת אותו ספר בעברית, נועד לסלול
את דרכו לכנסת.
הוא יבוא כצנחן מן החוץ, כנסיך
מחנה ארנס־שמיר, כדי להתחרות עם
סוסי־מילמה ותיקים יותר, כמו אריאל
שרון. מועמד רגיל צריך לעבור את
מסלול הייסורים דרך הסניפים, להתחנף
לעסקני מיפלגה זוטרים, לבקר
במימונות ובסהרנות.
פטרוניו של ביבי מקווים כי הוא לא
יזדקק לכך. יחסי־הציבור יכולים, כך
הס מקווים, לעשות עבורו את המלא־

ענת סדמסטי

ליפשיץ ושחל היו בעבר שותפים במישרד
אחד, שהיה המישרד הגדול ביותר בחיפה.

תחרזת ער מיקחאות
שני מישרדיס ממשלתיים, מישרו״הדתות של
המפד״ל ומישרד־הפנים של ש׳ס, יתחרו ביניהם
מי יתרום בסף רב יותר למיקוואות.

האוצר חושש מחסמן
במיסדרונות האוצר חוששים מהמלצותיה של
ועדת־זוסמן, שהוקמה לבדיקת מיבנה השכר
בשרות הציבורי. ההמלצות צפויות בתוך
חודש־חודשיים.

ת י ־ י י 1־ ד
הקיבוצים נגד פרס
צפויה התקפה קשה על שימעון פרס מצד
הקיבוצים.
אנשי הכספים של הקיבוצים חישבו ומצאו, כי הסיוע
שאושר למושבים במצוקה גריב הרבה יותר מן הסיוע
שהובטח עד כה לקיבוצים.
עסקני־הקיבוצים יאשימו את פרם, שלא הטיל לטובתם
את מלוא כובד מישקלו, מפגי שהוא פוחד מהדמגוגיה
האנטי־קיבוצית של הימין.

קיסר יתמוך באדרי
ברגע שנכזבו התיקוות להקדים את הבחירות, התחדש
המירוץ במיפלגת העבודה לתפקיד השר, שהתפנה אחרי
התפטרות אמנון רובינשטיין.

זו הסיבה האמיתית לרוחב ליבו של משה ניסים, המוכן
להעניק מייד תוספות־שכר בשרות הציבורי, בתנאי שאחר־כך
לא ייערכו כל שינויים בהסכם, עד סוף השנה הבאה.
זו היתד, גם אחת הסיבות לדרישתו הקודמת, שממנה נאלץ
לסגת השבוע, לחתום על הסכמי־שכר לשנתיים.

סיכסוך בסבב־יאיר
מתיישבים בישוב היוקרתי כוכב־יאיר, בהם קצינים
בכירים ביותר, פנו למצודת־זאב בתלונות על הח״כ מיכאל
איתן, יו״ר אגודת כוכב־יאיר, בגלל סיכסוך כספי שפרץ
באגודה.

במצודה מנסים להמעיט בחומרת הסיכסון*,
בטענה שהמתלוננים מזוהים עם מיפלגת*
העבודה.

הח״כ מתי פלד גילה השבוע, מעל דוכן הכנסת, עובדה
שלא התפרסמה עד כה. אמר פלד (ציטוט מתוך
הפרוטוקול):
המישטרה תבדוק תחי־גבה
המישטרה תתחיל לבדוק במחשב מיס-
פרי המכוניות שנהגיהן מציבים בחלונותיהם
תווי-נכה. החשד הוא, כי רבים שאינם
נכים זייפו או השיגו במירמה תווים
מעין אלה, כדי לזכות באפשרויות-חניה
במקומות אסורים.
״השבוע נעצר בביתו אזרח ערבי מאומ-אל-
פחם, בשעה 2לפנות בוקר, ונלקח לחקירה.
לאחר תום 48 השעות הקבועות בחוק הוא
הובא לפני שופט, ומעצרו הוארך עוד בעשרה
ימים, בהם אין הוא יכול לראות עורך־דץ —
למרות שייחקר חקירה נמרצת במטרה לשברו
ולהוציא ממנו, בעל כורחו, הודאח שעבר על
החוק. המדובר בחסן ג׳ברין, שהשתתף לפני

מישדד־הזזינוך־והתרבות ישלם לסופרים
תשלום מיוחד, לפי מידת הפופולאריות שלהם.

אבי דנינ 1נעלם
אבי דנינו, האיש שנהג בסירת המירוץ
אשר הרגה את אבי רן, נעלם.
אחרי התאונה בכינרת נעצר דנינו לחקירה
ושוחרר בערבות. לפני ימים אחדים
רצו חוקרי-התאונה לזמנו שוב, להשלמת
גירסתו, אך לא הצליחו לאתרו.
בינתיים גובר הכעס בקבוצת מכבי חי־ -
פה על כף שטרם פורסמו מימצאים מחקירת
המישטרה ומחקירת הוועדה המיוחדת
של רשות־הנמלים.

הסדר עד הירדן
אנשי־עסקים מקריית-שמונה יקבלו גם הם
זיכיונות להקמת חניונים ואתרי־קיט לגדות*
הירדן. בכך, מקווים בצפון, תבוא לסיומה
המילחמה בץ העיר הצפונית לבין הקיבוצים
שסביבה.

הזכאים לתשלום: סופרים אזרחי ישראל, המתגוררים בארץ
באופן קבוע והכותבים עברית, או אלמנותיהם שלא נישאו
בשנית.

במאבק על עתיד המטוס,.לביא״ ,כל האמצעים כשרים, כנראה.
שלושה מרצים לכלכלה, שסיימו השבוא להכין חוות-דעת התומכת בהמשך פיתוח המטוס,
נחשפו מייד ללחצים אדירים מצד המתנגדים. אחד הדוברים הבולטים של הלובי הדורש לבטל את
הפרוייקט שיגר לעבר השלושה איומים בלשון גסה: הוא ידאג, כך אמר, לגרום להם דיסקרדיטציה
בעולם האקדמי, ויפרסם ברבים כי ״התעשיה האווירית״ קנתה אותם ושיחדה אותם.
השלושה — הדד יעקב שיינין והפרופסורים אסף רזין ואפריים צדקה — הקפידו לציין בדוח
שלהם כי המחקר הוזמן ומומן על-ידי ״התעשיה האווירית״ ,וכי הוא מתבסס על אומדנים שסופקו
להם על־ידי המזמינה. מסקנתם: טובת המשק הלאומי דורשת להמשיך בפרוייקט, בתנאי שייבנו
לפחות 100 יחידות, בקצב של 18 מטוסים בשנה.
המחקר הופץ השבוע במערכות העיתונים היומיים, אך רק עיתון ״הארץ״ מצא לנכון לפרסמו.

נעצר פעיל
ב״אל־אנצאר״

יתחשבנו עם הסופרים

זו תימדד לפי מיספר ההשאלות של יצירותיהם
בסיפריות הציבוריות.

איום ער פר 1פס 1רים בגדל ה״לביא״

ישראל קיסר יתמוך במועמדותו של רפי אדרי,
בין השאר כדי להיפטר מנוכחותו בחברת
העובדים. מיכה חריש ינסה לגבש סביב עצמו
קואליציה רחבה, ואולי יזכה בתמיכתו של עוזי
ברעם, אשר מעדיף להישאר בתפקידו במזב׳׳ל.

עסקני שתי המיפלגות מנסים להקדים אלה את אלה
בהענקת עזרה לאגודה חרדית פרטית, שהקימה השנה 13
מיקוואות ברחבי הארץ, ומקורותיה הכספיים יבשו.

ראש־העיריה, פרוספר עזרן, וראש המועצה האזורית גליל
עליון, זלמן גסטר, שהוא חבר קיבוץ עמיעד, סיירו השבוע
במשותף לאורך הירדן, כדי לאתר לגדותיו קטעים
מתאימים.

יבוטל מחסום ה״600/0
משוכת שישים האחוזים, שהח״כים הוותיקים
של מיפלגת העבודה צריכים לדלג עליה,
תבוטל לקראת הבחירות הבאות.
הנימוק הפורמאלי לביטול יהיר״ כי הגזירה היתה הגיונית,
בתקופה של ועדות־המינוייס. כעת, כשכל המועמדים
יצטרכו ממילא להתמודד במרכז, אין לה עור טעם.

הנימוק האמיתי: רוב ח״כי המיסלגה צברו בבר
ותק של שתי קדנציות, והחרב המתהפכת
הזאת עלולה לפגוע בכל אחד מהם.

ש״דים טובלים בנפט
מאחורי הקלעים של מאבק־הרפורמה, המתנהל בין שר־האנרגיה,
משה שחל, לבין חברות־הדלק, ניצבים כמה

מבכירי הפרקליטים בארץ:

•חברות-הדלק נעזרות בשרותיו של מישאל
חשין, מי שהיה מישנה ליועץ המישפטי
לממשלה.
• שחל נעזר בעצותיו המישפטיות של יורם בד*
סלע, גם הוא היה בעבר מישנה ליועץ
המישפטי לממשלה, אחרי שהחליף במישרה זו
את חשין, בתקופתו של יצחק זמיר.
•י צ חק זמיר עצמו משמש היום כיועץ מיוחד
לחברת ״בתי־הזיקוק״ ,האמורה ליהנות
מהרפורמה המוצעת על-ידי שחל.
• חברת ״פז״ שכרה את שרותיו של סלומון
ליפשיץ, כדי לעזור לה במאבקה נגד שחל.

יוצרים הכותבים בערבית או בשפות זרות לא
יקבלו כל תשלום שהוא.
כדי לקבל את המגיע להם צריכים דורשי־התשלום לפנות
למישרד־החינוך, להוכיח כי הם עונים לכל הקריטריונים.
לציין את שמות הספרים שלהם ולצרף טופס 0834 של
מס־ההכנסה.

חמישה כוכבים
ובית״בגסת אחד
בל בית־מלון בן חמישה סובבים יידרש להקצות
אולם אחד שיישמש כבית־כנסת, לצורכי
האורחים הדתיים המתאכסנים בו, ולא — י תשלל ממנו תעודת־ההכשר.
הצעה ברוח זו תוגש בקרוב לרבנות הראשית ולמועצות
הדתיות. על־ידי חוגים דתיים בירושלים.

גיזענוח בבנק־הפנערים
בנק־הפועלים מפרסם בימים אלה מודעות המציעות עבודה
לצעירים וצעירות ״יוצאי־צבא״.

הביטוי ״יוצאי־צבא״ הוא לשון נקיה ל״יהודים
בלבד״.

תוספות ב״ידישתיי
150 עובדי דפוס גלעד ודפוס ידיעות־אחרונות יקבלו
>* 11 תוספת־שכר רטרואקטיבית, מה־ 1באפריל, ועוד 356
מה־ 1בספטמבר. על ההסכם עם הוועד, ועם מועצת פועלי
,תל־אביב, חתמו בשם ההנהלה שלושה מבני מישפחת
מוזס: נוני, עודד וזאב.

.,המקום״ מגיע לחיפה
עוד חינמון מגיע לחיפה: המקום חיפה והצפון. בשלב
ראשון הוא יופץ ב־ 35 אלף עותקים, ויתחרה באימפריות
של ידיעות־אחרונות (קול חיפה) ושל מישפחת שוקן
(כולבו).

עורך ״המקום״ הוא העיתונאי אבי בפירי.

סליחה. טשת בשרון
הידיעה על חקירותיו הפרטיות של השוטר לשעבר אלי
רדון, שהופיעה במדור זה בשבוע שעבר, הסתמכה על
פירסום במקומון שבת שרון. בשל טעות שלנו, היא יוחסה
למקומון אחר, שגם בשמו מופיעה המילה ״שרון״.
ג י 11־ א

נוי בו!

יורופקאר מציעה לד
את הצרפתיה
האלגנטית

לרשותך בארץ ובעולם לפי מיטב המסורת של יורופקאר
פרטים והזמנותבכל משרדי יורופקאר: ת״א, חיפה, טבריה, נתניה, ב״ש, הרצליה, ירושלים, אילת,
נמל תעופה בן גוריון. משרד ראשי תל-אביב, רח׳ המסגר ,43 טל.03-337951 .

כ ש שימ שן פרס רוצה לנקום, וכשתעשייניו
מדב רי ם ביום ש ל חמסין ע ל ענייני הצמו
מרק אוקונור, פרקליטו
המפוטר של ג׳ון דמיאניוק,
אינו שש לקבל שיחות־טלפון
במלונו בירושלים מעיתונאים,
מאנשי־מנגנון ומאחרים. לכן מסננים
בקפידה את שיחותיו. עם
מי שהוא חפץ לדבר, הוא מסכם
מראש על שם־צופן.
אוקונור זוכה באהדת הישראלים,
מאז פוטר מתפקידו.
השומרים והמאבטחים במישפט־דמיאניוק
מאפשרים לו לדלג
על התורים הארוכים בכניסה לאולם
המישפט, משוחחים עימו
ומפגינים כלפיו אהבה.
לקראת פגרת־הקיץ של
הכנסת, הגיעה יושבת־ראש סיעת
הליכוד, שרה דורון, ב־שימלה
אביבית־פירחונית. דורון
הראתה כיצד החלימה רגלה השבורה,
וכיצד חל שיפור בצליע־תה.
ביום
האחרון של הכנסת,
לפני פגרתה, נזכר היושב־ראש
השני של סיעת־הליכוד בהתבטאות
המערך על האפשרות שהליכוד
יעלה לשילטון :״האם ברצונכם
שאריק שרון יהיה שר־הביטחון
וחיים קופמן שר־ה־מישטרה?״
קופמן טען השבוע
שזוהי הסיבה לנסיגתו של המ
ערך
מהרעיון להפיל את הממשלה
.״פוחדים ממני!״
המתח הניכר באחרונה אצל
אלישבע ג׳יבלי — אשתו
של בנימין ג׳יבלי ואשת־קאר־יירה
מצליחה בזכות עצמה —
אינו נובע מבעיות בעבודתה במכון
מילוא או במשהו הקשור
במישפחתה, חלילה. ג׳יבלי משפצת
דירה בתל־אביב, ומתיחותה
נעוצה בקבלנים, בבנאים ובשאר
צרות.
כאשר זכה בתואר ״יקיר
תל־אביב״ ,היה זל מן י רו ש ל מי
במצב־רוח מרומם. ירושלמי בן
ה־ ,88 יליד ביאליסטוק, שהגיע
לארץ ב־ 1925 וייסד כאן את אחד
מבתי־החרושת הגדולים הראשונים
(בין השאר: לחבלים) נשא
נאום־תודה והביע את קורת־רוחו
על כך שהוא שומע את כל
השבחים על עצמו בעודו בחיים.
מה הטעם, שאל, להשמיע אותם
אחרי שהזוכה־בשבחים כבר אינו
יכול לשמוע אותם?
הטלפון צילצל בביתו של
ראש-העיריה, שלמה (״צ׳יץ׳״)
להט, בשעה 11 בלילה. המטלפ־נים
היו דיירי רחוב בזל בתל־אביב,
שהתלוננו על כך שהקבלן
אריה ברנוביץ; הבונה שם

את מיגדל־הדירות היקר ביותר
בעיר, מפעיל בלילה מערבלי־בטון
הגורמים לרעש בלתי־נס־בל.
צ׳יץ׳ הבטיח לטפל בעניין.
אך כאשר לא נעשה דבר, חסמו
השכנים את הדרך לאתר בגופם.
היו צעקות, נהג־מערבל כמעט
דרס כמה אנשים, ובחצות וחצי
חזר השקט לשכונה.
הפרשן המדיני חנן
קריסטל הגיע לשיחה עם ממי
לא־מקום ראש־הממשלה. השיחה
היתה קצרה וצוננת. שום משקה
לא הוגש בחום הנורא. תמיהתו
של קריסטל פסקה משנודע
לו על פתק שהועבר במהלך השיחה.
בפתק 8ובעה תמיהה על
עצם קיום השיחה ״אחרי היום
השישי״ .ביום השישי דיבר
קריסטל בקול־ישראל, וניתוחיו
לא נעמו לשימעון פרם, ששמע
את הדברים במכוניתו. פרס
לא טרח להסתיר את כעסו לפני
הפרשן.
ועידת־פיסגה ליברלית
התקיימה באמצע השבוע: בקפה
הבימה נפגשו חבר־הכנסת
פינחס גולדשטיין — איש
שלומו של יצחק מודעי, יצחק
קטעכי המנהל ביד רמה את
ישיבות המרכז וכל מחנה כליברלים
מנסה לגייסו לצידו, צבי

רנר הקשיש, מאיגוד־העובדים־
הליברליים, ויהודה שערבני.
הארבעה אכלו, שתו ודיברו ארוכות.
המשך יבוא.
העיתונאי אמנון נדב מקול
ישראל הוזמן לניו״יורק
מטעם אוניברסיטת ניו־יורק. כרבים
מעמיתיו, קפץ על המציאה.
משהגיע לעיר האפשרויות

מיכאל־דן מוסינזון

זאת עם הבוס שלו. ויו הת
בתוקף, אמר לו שאין לו ע
להכניס ראש בריא למיטה חו
וגם אם ויניצקי רוצה לטפל,
ערי באופן אישי — הרי ו
בתום מישפטה של יזראלוב,
בתנאי שזיו יאשר זאת.
עיתונאים אחדים קי:
בחודש האחרון שיחות־ט?

1.80 מטר. יש לו שם כפול, מפני שהוריו לא הסכימו על שם או

עמוס דוו־אב

רופא פלאסטי, משתעשע גם במסיבות בעיסוק מיקצועי. כשהוא נתקל
בידיד או בידידה הוא רואה בעיני דמיונו את האף שהיה צריך להיות לו/לה,
שולף עט ומצייר על האף את הצורה הרצויה. בתצלומים: משפץ את אפו של הפנטומימאי ג׳וליאן שגרן.

הבלתי־מוגבלות הסתבר לו ששכח
על המיגבלה העיקרית של
ניו־יורק בתקופה זאת — החום.
רק משהודיע נדב על כוונתו לקצר
את ביקורו שם, זכה בהקלה
ניכרת בתנאי אירוחו — חדר
שיש בו מזגן.
אורחת בארץ: עידית
קארסון, מי שהיתה שרת־החק־לאות
בצרפת, המשמשת כיום
כנשיאת המרכז לפעילות מדינית
של המיפלגה הסוציאליסטית.
קארסון, אשה נאה, נפגשה
עם שימעון פרם וגד יעקובי,
והתעניינה במיוחד בוועידה הבינלאומית
ובשינוי שיטת־הב־חירות
בארץ.
באיחור בן כמה שבועות,
נערך סוף־סוף טקס החילופין בין
שר־התיקשורת־לשעבר אמנון
רוסינשטיין לבין שר־התיק־שורת
והכלכלה, גד יעקובי.
הטקס נערך בבזק ויחזקאל
שפר, יושב־ראש ועד־העובדים
של בזק, לא החמיץ הזדמנות־פז
להחמיא לשר החדש, בציינו עד
כמה תרם יעקובי לשינויים שהוכנסו
בחברה.
עורך־הדין מאיר זיו, הסניגור
של גיתית יזראלוב,
שלח את עורך־הדין דויד וי
ניצקי, העובד כשכיר במישרדו,
לכלא נווה־תירצה, כדי לעבור
על חומר עם הלקוחה. חווה
יערי היתה בסביבה, התעניינה
מי האיש, התרשמה, ככל הנראה,
ופנתה אליו בבקשה לייצג אותה
בעירעור שלה בבית־המישפט העליון.
ויניצקי הבטיח לבדוק

מיסתוריות בשעות־הערב, ב
קן אנונימיות, ושמעו ״מידע׳
חברת־הכנסת מרים תע!
גלזר. כל אחד מהם בנפרד
קשר לח״כית כדי לקבל תג!
בתנועת־החרות שוקלים, לא
גמרי ברצינות, אם אין מקוב
גייס שרות של מישרד־חקי
כדי לגלות מי עומד מאחורי
סע־ההשמצות (הן אישיות,
הקשורות בעבודתה בכנסת)
בר אחד ברור: זהו מסע מאו
הקשור במאבק על הייצוג ה
בחרות בכנסת הבאה. אף אחו
ההשמצות לא פורסמה ב׳^ו3
תון, מלבד תיאור הפרשה בני
תשקיף בהעול הזול? ,
שבועיים, ותעסה־גלזר משמ
מאז דיברי הלל ושבח על1
נותם של העיחונאים- .
זה הודלף ישר משולחן־
שיבות של הנהלת כור׳בש!
שעבר: המנכ״ל, שייקח
ביש, אמר במהלך הישי
״אני חייב להחמיא להנחלה ד
כחית. בניגוד להנהלה הקוד!
אין עכשיו בכלל הדלפות מי׳
בות ההנהלה!״
הזמר דו דו פי שר,זל
פיע בתפקיד הראשי במחזגוי
לובי החיים, ביקש שבתקת
החגים לא יהיו הצגות של הו
זמר, מפני שיש לו הופעות־נות
בניו־יורק, שנקבעו לפני

העיתונאי ושדר־הספו
שאול אייזנברג הוא מ:
לילי נודע, וזו היתה לגליו ס
די טובה כדי לפתוח פאב־מ
עדה בצפון תל־אביב, בשותו

העולם הזה 6ו

...עם מאיר יחזקאל, כדורגלן
י בית״ר תל־אביב, ודויד אלוני,
בארמן ותיק. אייזגברג, של־

|| זמדי במיקרה שמו זהה לזה של
״ ״ המיליונר הידוע, זכה פעמיים
בטוטו בשנה האחרונה (״שילוב
של ידע ומזל,״ לדבריו) ואת עש־רות־אלפי
השקלים השקיע במ־קום,
שבו יבלה מעתה עם ידידיובשעות הערב והלילה. הדגש
** הוא על המילה ״לבלות״ .אין לו
.שום כוונות לעבור שם.
המנקה של תיאטרון נ.ווה־צדק
לא הבינה, בשבוע שע-
בר, מדוע הכל צועקים עליה.
חברי־הצוות של ההצגה החדשה,
סוסי שוקולדה, הכינו ביום־ה־בכורה
את הבימה להצגת־הערב.
י הסצינה הפותחת מתרחשת בצריף
מוזנח של סניף־מיפלגה, ובו
כיסאות הפוכים, ניירות מפוזרים
בכל עבר, ליכלוך ובדלי־סיגר־
׳ :י יות על הריצפה. אחרי שהשחקנים
עזבו את המקום והלכו הבי־
—יתה לנוח, הגיעה המנקה, וניקתה
את האולם והבימה. כאשר הבי־
מאי מוטי אברבוך והשחקנים
דליה שימקו, אביבה
גר, פולי רש!? ואחרים חזרו
למקום בערב, הם היו המומים.
אברבוך ממש כעס, אבל תוך זמן
ל קצר צחקו כולם מהעניין, למרות
שנאלצו לחטט במשך חצי שעה ־
בפחי־זבל. כדי למצוא בדלים
חדשים. המנקה, אגב, אמרה ש;;.היא
כבר לא יודעת מה לעשות
י•— כשהיא לא מנקה, צועקים
עליה, וכשהיא מנקה, צועקים גם

הזמרת שולה חן ובעלה
אבי קורן מופיעים עתה בערב
נוסטלגי משותף, ששמו זוג נשוי.
זה התחיל לגמרי במיקרה,

התחלנו־ לשיר, באופן לגמרי
ספונטני, שיר־עם גרוזי. עד היום
אני לא מבין איך זכרתי את המילים,
אחרי כל־כך הרבה שנים.
פיתאום היינו כמו אילן ואילנית.
במיטריה בשניים מילאתי
את מקומו של שלוב חנוך. באותו
לילה לא יכולנו לישון מרוב
התרגשות. אחר־כך שיחזרנו
את הערב, ועכשיו אנחנו מקבלים
הזמנות להופעות. בכל מיקרה,
שולה מרגישה איתי בנוח,
יש לה מנחה שאוהב אותה״.
יונתן מילר, חבר שלישיית
כמו צועני, יחד עם יגאל
בשן ועוזי חיטמן, התגייס
השבוע לצה״ל, בגיל הקשיש של
.28 שבועיים לפני כן הוא התחיל
לגדל זקן, כדי לחסוך בגילוח.
בהיותו חייל בודד בארץ, ללא
מישפחה, הוא מקווה שבתום חו־דש־הטירונות
תהיה לו האפשרות
להמשיך להופיע על הבימה
ובטלוויזיה החינוכית, שם הוא
׳משתתף בסידרה ללימוד אנגלית.
ימים אחרים לפני הגיוס
העביר מילר לתחנות־הרדיו את
התקליטון הראשון שלו —
שיר־קיץ קיצבי ועליז בשם יה־בה־יה
זה מה שבא לי.
לזמרת דורית ראובני
יש מלווה צמוד, ההולך איתה
לבחור בבגדי־הופעה, אביזרי־ל־בוש
ונעליים. גם את התיסרוקת
_ הוא מסדר לה. קוראים לו רונן
פלד, והוא בן ,20 יוצא להקה
צבאית, החולם להיות כוריאוגרף.
היא פגשה אותו לפני חצי
שנה, בצילומי להיט בראש בטלוויזיה.
פלד, שהופיע שם כרקדן,
פנה אל ראובני לפני תחילת
הצילומים והציע לה לשפץ את
תיסרוקתה. הזמרת לקחה את ה־

ו ! 1ף 1ךוף 1הוא שחקן רכש חדש של בית״ר תל״אביב. מלבד
0 4 ^ 1 1כישוריו הספורטיביים הוא מגלה גם כישורים
מוסיקליים מיוחדים. במסיבה פרטית, שנערכה באחד מבתי-המלון
בתל״אביב, שבה נכחו אנשי ספורט ואופנה, הוא ניגש לתקליטן
וביקש את המיקרופון. חבריו הכדורסלנים, גיוליוס ויין ווילי סימס,
נעמדו לצידו, ובמשך דקות ארוכות הוא נתן קטעי־ראפינג
מאולתרים, ששילהבו את הנוכחים. הנהלת־המלון, שנדהמה מ־היענות
הקהל לשירתו, הציעה לו בו במקום חוזה־הופעות בלעדי.
כאשר שולה הוזמנה להופיע ב־צ׳אנס,
אהבה את התוצאה, ומאז
חוג־זמר בקריית-חיים. מכיוון שהוא
צמוד אליה.
המארגנים זכרו את קורן מהטלוויזיה
ואהבו את ״פינת הנוסטלזמירה
הדר, שחקנית
וזמרת, בעיקר בהצגות לילדים,
גיה״ שלו שם, הם ביקשו ממנו
להצטרף להופעה ולספר על כל
נסעה באחרונה להופעה בבית־שיר.
קורן :״בין שיר לסיפור מתשמש,
יחד עם בתה גלית ()16
קופת להקת־הנח״ל פיתאום
וחברה של הבת, מאיה 12ה־העולם
הזה 2606

נורית וילוב

נישאה בשבוע שעבר לעורך־הדין צבי גרוסמן, שהוא כבר סב לנכדה. השניים
נישאו בטקס אזרחי, על״ידי חתימת הסכם־נישואין ביניהם, שנערך על״ידי
ידידתם, עורכת״הדין אתי ליבני, שותפתו של גרוסמן ואשתו של יצחק ליבני. בהסכם הבטיחו השניים לגור
תחת קורת־גג אחת, לקיים משק-בית, לסעוד זה את זה ״באהבה ובמסירות״ ולקיים במשותף את בנם,
העומד להיוולד, עד גיל .25 בתצלום מחזיק עורך־הדין גרוסמן בידו את הסכם״הנישואין, בכריכה מהודרת.

מופיעות איתה בהצגה. בדרך תפס
אותה שוטר ורשם לה דו״ח,
מכיוון שהן לא חגרו חגורות־בטיחות.
לכן, בדרך חזרה, היו
השלוש חגורות. ליד לוד סונוורה
זמירה, ניסתה לבלום, כדי
שלא להתנגש ברכב שלפניה,
וכשראתה שלא תספיק, לקחה
את כל ההגה שמאלה, והמכונית
התהפכה. היה צורך לפרק את
המכונית כדי להוציא את הבנות.
מאיה נפצעה קשה וגלית שברה
את שתי רגליה. זמירה התאוששה
מאז, וחזרה להופעות, בינתיים
לבדה.
המנחה הפופולארית רב־קל׳ה
מיכאלי ערכה מסיבה בגן
ביתה לבדרן־שחקן שלמה ניצן.
כשנשאלה מיכאלי מה הסיבה
למסיבה, השיבה בהומור :״לרגל
החלמתו של שלמה ניצן!״
במסיבה השתתפו אנשי־טלוויז־יה
בלבד, ביניהם מנכ״ל רשות־השידור
אורי פורת ומפיק
סיבה למסיבה אהרון גולד״
פינגר. האורחים הסתובבו בגו־ביתה
של המארחת, ודיברו על
תוכניות־טלוויזיה עתידיות.
0השגריר האוסטרלי בישר

ג׳ון קמפבל, ואשתו הקו־ריאית
סאני, הנמצאים בארץ
חודשיים, ערכו מסיבה אינטימית
לפילים מרשל, נציג חותם־ה־צמר
הבינלאומי במרחב. במסיבד
השתתפו תעשיינים ואנשי־טק־סטיל,
ולמרות החום והלחות
דיברו על צמר.
0הבאתו של מופע־האי־מים
של רוקי לישראל לא היתה
הצלחה גדולה. המופע האחרון ב־תל־אביב
בוטל בגלל מיעוט צופים.
במופע הקודם בתל־אביב
נכחו כ־ 50 צופים. בברנז׳ה דובר
על הפסד של מאות אלפי דולא־רים.
עורך־דין גיורא קידש־מן,
בעל חברת קו הפקות, תלה
תיקוות רבות במופע בצמח. עוזרו,
צביקד! כגן, טען שהופעות
הזמרים האורחים, כמו טינה
טרנר והיוריתמיקם, גרמו ל-
רווייה בשוק. כשנשאל לגובה ההפסדים,
הוא טען שהם עומדים
על עשרות אלפים בלבד.
0הדוגמנית שלומית אמיר
יצאה את ביתה בדרכה למכוניתה,
שחנתה בקירבת־מקום.
היא הניחה את תיק התכשיטים
והקוסמטיקה שלה על הכביש,

בסמוך למידרכה, מפני שנאלצה
להתכופף כדי להרים בגד שנפל
לה. באותו רגע גורלי עברה מכונית,
ודרסה את התיק, ששבריו
התעופפו לכל עבר. אמיר טוענת
שפני הנהג מוכרים לה, ושהדבר
נעשה בזדון.
0אורח חשוב המגיע לארץ:
סרג, טיארי, מנכ״ל חברת־האופנה
הצרפתית היוקרתית נינו
צירוטי. האיש, החולש על
אימפריית־אופנה עולמית בעלת
מחזור של מאות־מליוני דולא־רים,
בא לחתום עסקות עם מים־
על־סריגים מקומי.
0אחיינו של המיליונר הי־הודי־גרמני
יוסליה בוכמן פתח
באחרונה פאב אופנתי בתל־אביב.
אך החום הכבד לא הביא
את האנשים למקום, למרות מי־זוג־האוויר
במקום. האחיין, המודע
לכוחו והשפעתו של דודו,
טילפן לגרמניה וביקש את עזרתו.
מכמן החליט להיענות לבקשה
והבטיח שיגיע לפתיחה,
ואף יביא את חבריו האישיים, הנמנים
עם הצמרת הכלכלית וחברתית
של ישראל.

דפנה ברק,זוהר
אהליאב, דגמי רו; ₪

י 11*111 7| 1מוכרת לכל כשחקנית״תיאטרון ובאשתו של השחקן־זמר ששי קשת. אך באירוע
| 1\ #1 \ 1111 חברתי של השחקונה היא גילתה מצפונות״ליבה, כאשר נטלה את מצלמתו של אחד
הצלמים והחלה להסתובב בין החוגגים, כשהיא מנציחה אותם בפוזות שונות. האורחים במסיבה נענו
ברצון לאליאן, אך כשפותח הסרט התברר ששום תמונה לא יצאה מזה. במצלמה לא היה סרט־צילום.

אוסרים ...מה הן אומרות 1...מהוהם*והריס ...מה ה! אומרות...מה

111x 0

ענ ת ס רגו ס טי. ה עו ל ם הז ה

שמואל אבידור הכהן:
ריבו־׳ 1כיטאו 1ר וב״דהם : 1פירו; גמורה ! ״

בגליון ״בית חב״ד״ ,שיצא לרגל חתישעח באב, דווח
שהגאולה קרובה מאוד. כל הסימנים שנתנו על התקופה
שלפני בוא המשיח התממשו לכל פרטיהם, וביאת־המשיח
היא עניין של ימים ספורים או שבועות ספורים.
החלטתי בי לפני שאתחיל בהפצת החדשות הטובות בין
ידידיי ומכריי, שאינם קוראים את ״בית חב״ד״ ,אברר אצל
עוד מישהו, שהוא מבין גדול בתורה, אם אומנם אפשר
לסמוך על ההודעה המשמחת של חב״ד.
פניתי אל הרב שמואל אבידור הכהן, ושאלתי אותו אם
גם הוא שמע משהו על ביאת המשיח.
מי שאמר את הדבר הזה בדבר בוא המשיח תוך שבועות או
ימים הוא כופר גמור.

• מדוע?
מאחר שלפי האמונה היהודית המשיח יכול להגיע בכל יום
ובכל רגע. ויהודי צריד להאמיז בזה.

מאשה לובלסקי:
. .תאםאונסגווע ..נורא קינאתי בשחקנים ־
מרצח? מובן שלא ובאוהדיםבאנגליה ! ״
יעקב חודורוב:

ביום ראשון, ה* 9באוגוסט, הופעל על־ידי ״אגד״ הסדר
להסעת חיילים בקו שבין תל־אביב לחיפה. חייל ישלם
1.25 עבור הכרטיס בקו זה, וחיילות יסעו בחינם.
לי זה נראה באפליה בין נשים וגברים, ומאחר ועוד לא
שמעתי על אירגון־גברים, פניתי אל מזכירת אירגון־הנשים
הגדול ביותר בארץ ,״נעמת״ ,מאשה לובלסקי, ושאלתי
אותה מה דעתה על הסידור של ״אגד״.
תראי, אני באופן עקרוני בעד החיילות.

• ואני כאופן עקתני בעד החיילות וכעד החיילים,
ולכן הסידור לא נראה לי.

נחוגל

אפליה
• והרי חסידי־חב״ד הם אנשים מאמינים, אז למה
הס החליטו וגם אומרים שהמשיח מניע?
אצל חסידי חב״ד נפוצה דיעה שהרבי מלובביץ׳ הוא המשיח,
והם גם מצאו סימן לכך.

• מה הסימן?
הרבי מלובביץ׳ גר בברוקלין, באיסטרן פרקווי מס׳ ,770
והמיספר 770 זה בגימטריה ״בית־משיח״ .את בוודאי שמעת
ע ונים עכשיו בית לרבי מלובביץ׳ ,שהוא העתק מדוייק של
ה ־ת באיסטרן פרקווי .770 הבית עומד להיגמר תוך שבועות
א ־ים, וחסידי־חב״ד מאמינים שברגע שהבית יהיה מוכן יבוא
ד ז הרבי מלובביץ׳ ,זאת אומרת — יבוא המשיח.

• זאת אומרת, כמילים אחרות, שאני לא יכולה
? מוך על זה שהמשיח יכוא או־טו-טו?
אני לא אמרתי את זה.

• אכל אתה אומר שכינתיים אין שינוי!
אין שינוי. צריך להאמין שהמשיח יכול לבוא בכל יום ובכל
(דניאלה שמי)

שעה.

אולי עשו את זה כי לחיילות הרבה יותר קשה?

• יותר קשה כמה?
את הרי יודעת לאיזה סיכונים נחשפות חיילות שלוקחות
טרמפים.

• אני שמעתי על חיילות שנאנסו כטרמסים, אבל
גם שמעתי על חיילים שנרצחו כטרמפים. אונס
נראה לך יותר גרוע מרצח?
מובן שלא.

• אשאל אותך אחרת. אילו היתה ״אגד״ מודיעה
שחיילות ישלמו 1.25ש״ח עבור הנסיעה, והחיילים
יסעו בחינם, לא היית מתרגזת?
ועוד איך הייתי מתרגזת:

את יודעת מה, את צודקת. זו אפליה, וזה לא בסדר. אני מקווה
שגם אגד תראה את זה, ותשחרר גם את החיילים מהתשלום, או
שלפחות תעשה תשלום שווה לחיילים ולחיילות.
(דניאלה שמי)
44114 4 4 4 4 4 1 4 1 4 4 4 4 1

נבחרתה הלאומית של אנגליה ניצחה השבוע את נבחרת
שאר העולם. התוצאה 100 .3:0אלף צופים חזו במישחק
ההוקרה להתאחדות האנגלית, לציון 100 שנות כדורגל
אנגלי. שאלתי את יעקב חודורוב, שוער נבחרת ישראל
בעבר, למה שחקנים ישראליים אינם מוזמנים לנבחרת
שאר העולם.
כי אצלנו הרמה המיקצועית אינה מגיעה לרמת השחקנים
בעולם. בכל העולם, השחקנים עובדים בכדורגל. זהו כדורגל
מיקצועי. אצלנו הכדורגל הוא עוד בשנות ה־ ,40 כדורגל חובבני.
בישראל קיימת ליגה לכדורגל — ויסלחו לי ראשי ההתאחדות־לכדורגל
— רק בשביל דבר אחד: כדי שיהיה טוטו לשעשוע. לא
כדי לקדם את הכדורגל.

• קינאת בשחקנים, באוהדים?
נורא. איזו אווירה נהדרת היתה שם באנגליה, בשבת! איך
השחקנים זכו שם לכבוד! ואיך הם ידעו להעניק את הכבוד המגיע
לאגודות שלהם, למדינה שלהם!

• למה אצלינו זה לא כך?
כי אנחנו לא יודעים לחגוג וליהנות מאירועים לאומיים. אנחנו
רק יודעים לבקר כל דבר. איבדנו את התחושה מה זה להופיע
במדים לאומיים. ויש שחקנים שאפילו לא מעוניינים להופיע
במדי הנבחרת.

• אבל יש לנו מישחקי־הוקרה:
רק בכדורסל. רק מכבי תל־אביב ־כדורסל יודעת להעניק כבוד
והערכה לשחקנים ששיחקו אצלה, ולערוך להם מישחקים עם
שחקני כדורסל מכל העולם.
אצלנו לכל מישחק־הוקרה מקדימים הכתרות. הכתרת מלו־הבירה
או מלך־הפלפל. כל תחרויות־המלכים הן כדי למשוך קהל
ואחרי כל ההכתרות למיניהן מגיעים רק 15 אלף איש.
אין בארץ יחס לא של השחקנים, ולא של האוהדים, ולא של
ראשי האגודות, לנבחרת לאומית. ואילו בער(ם זה קיים בתודעת
(רונית אנטקר)
ובאופי השחקנים.

איסר אינו מרגל סובייטי!
התבקשתי להביע את דעתי המיקצועית על השאלה: האם
איסר הראל הוא מרגל סובייטי?
במבט ראשון, יש לכך סבירות רבה.
קודם כל, תפקידו. מדוע ישאף אדם להיות ראש שתתי־הביטחון?
הרי זה תפקיד כפוי־טובה. הוא גוזר על בעליו אלם.
בשביל איסר היה זה קורבן נורא, שהרי בשנים האחרונות הוא
התגלה כפטפטן שלוח־רסן וחשון־־מרפא, הממלא סיפריה שלמה
בסודות אמיתיים ומדומים.
סביר להניח שמפעיליו הסובייטיים של איסר אנסו אותו לקבל
על עצמו תפקיד זה. ידוע שבכל המדינות המערביות משתדלים
הסובייטים להחדיר את אנשי הקג״ב לשרותים החשאיים
המקומיים, ולהעלותם שם לצמרת. ראה הפרשות הבריטיות, למשל.
איסר
הראל בא מרומניה. זה יכול להיות סיפור־כיסוי. אך גם
אם זו האמת, הרי רומניה גובלת בברית־המועצות, ושיעור החדירה
הסובייטית שם היה תמיד גבוה.
אם נבחן את פעילותו של הראל, גובר החשד. למשל, הוא
המציא את סיפור המדענים הגרמניים במצריים, המייצרים שם,
כביכול, פיצצת־קובאלט — פצצה שתשים את פיצצת״המימן
לכיס הקטן. הוא גם שלח
חבילות־נפץ להרוג את המדענים
האלה, שהיו שארלטאנים מגוחכים.
המיבצע כולו נועד להשחיר
את פני גרמניה המערבית,
ולתארה כמדינה ניאו־נאצית. זה
התאים בדיוק לתעמולה הסובייטית
באותם הימים. ואכן, דויד
בן־גוריון העיף את איסר כמו
טיל סובייטי, בעיקבות הפרשה
ההיא.
היסוד המחשיד ביותר הוא
דווקא עצם הלהיטות שבה לחם
כביכול, איסר, בריגול הסובייטי. הראל לכאורה הקדיש לכך את כל חייו,
וגם אחרי הדחתו הוא מדבר על כך בלי סוף. לעומת זאת, הישגיו
היו זעומים ביותר. הוא המציא מרגל סובייטי בדמות אהרון כהן,
שבית־המישפט הרשיע אותו בעוון ריגול בניגוד לרצון המפורש
של השופטים עצמם (״הדעת אינה סובלת שאר המרגלים
שתפס היו עלובים למדי.
אילו הייתי שליח של הקג״ב, ועלה בידי להשתלט על שתתי־הביטחון
במדינה מערבית, מה הייתי עושה? הייתי מתיימר להיות
הלוחם האנטי״סובייטי הקיצוני ביותר, ותופס כל שני וחמישי
מרגל סובייטי. הקג״ב היה מספק לי כמה דגי־רקק, שניתן להקריבם.
כך הייתי מטשטש את העקבות, זוכה באמון ומסיר כל חשד.
נימוקים אלה מאוששים את החשדות נגד איסר. אולם בחשבון
הסופי, אני נוטה לבטל את החשד. למרות הנימוקים האלה, כבדים
ככל שיהיו, אני נוטה להאמין כי איסר הקטן לא היה, ואיננו גם
כיום, מרגל סובייטי.
--כאן ישאל הקורא המתוחכם, שהתאפק עד כאן, מהזה? איזה מין כתיבה היא זאת?
ובכן, זוהי דוגמה לכתיבתו של איסר הראל עצמו, שפירסם זה
עתה עוד ספר(איזה מיספר?) .הוא נקרא ריגול סובייטי ובו הוא
מחווה דיעה על פרשות שונות. הוא לועס מחדש את פרשות
ישראל בר ואהרונצ׳יק כהן, ומוסיף כמה פרקים ששמותיהם מעידים
על תוכנם :״האומנם היה משה סנה סוכן סובייטי?״ ״האומנם
היה נתן ילין־מור סוכן סובייטי?״
והנה המסקנות:
״בידי להביע את דעתי השקולה והמיקצועית, על־סמך ניתוח
יסודי של מהלך־העניינים.מתחילתו ועד סופו, תוך שהנני מכיר
היטב את המודוס אופראנדי של השרות החשאי הרוסי, כי משה
סנה — במובן זה — מעולם לא היה סוכן חשאי, שהוחדר אל
התנועה הציונית ולאחר מכל אל השמאל הציוני על מנת לקעקע
אותו מבפנים״.
וכן :״בדבר אחד הנני בטוח: ילין־מור לא היה סוכן סובייטי
במשמעות המישפטית והטכנית של הגדרה זו״...
ידידי נתן ילין־מור היה איש דגול, פטריוט גדול, אדם שעשה
היסטוריה כאחד משלושת חברי מרכז לח״י ומנהיגו המעשי. הבעת
דעתו ״המיקצועית והשקולה״ של איסר הקטן עליו מעניינת
אותי כקליפת־השום. אפשר לסכם אותה במילה אחת: חוצפה.
בירה פדרארית
מבחינת האקלים, העיר וושינגטון היא חור איום. בקיץ שורר
בה חום בלתי־נסבל, מעיק ומחניק, ובחורף קור מקפיא.
תמיד תמהתי מדוע נקבעה בירת ארצות־הברית דווקא שם.
השבוע קראתי על כך מאמר מאלף. בעליו טוען שזה היה פרי
עיסקה פוליטית, כמו כל דבר הקורה כיום בוושינגטון. שני
היריבים הגדולים, תומאס ג׳פרסון ואלכסנדר האמילטון, ישבו
וסעדו ביחד. האמילטון הצפוני רצה שאוצר־המדינה יקבל על
עצמו את החובות שנוצרו במילחמת־העצמאות. ג׳פרסון הדרומי
רצה שבירת ארצות־הברית תקום על אדמת וירג׳יניה, מדינתו.
בתהליך רגיל של מקח־ומימכר הוסכם על שני הדברים, זה תמורת

השטח של וושינגטון היה אז איזור־ביצות. עיר־הבירה היתה
פילדלפיה, עיר קוסמופוליטית, שופעת חיים ותרבות. הבירה
החדשה היתה ונשארה מלאכותית.

אורי א ס רי

תמיד תמהתי איך עברו בקיץ בוושינגטון, לפני שהומצא
מיזוג־האוויר. אמרו לי שלא עבדו. בקיץ ברחה הממשלה כולה.
על מנהיגת־נשים מפורסמת
סיפרו לי ששכבה בחודשי הקיץ
במשך כל היום באמבטיה קרה,
והכתיבה כך את מיכתביה. השגרירים
הישראליים הראשונים
התלוננו מרות על החום. גם
יצחק רבין, שביקר שם כקצין־
צה״ל לפני שהתמנה כשגריר,
טען שבבתי־המלון היו רק מאווררים
ואי־אפשר היה להירדם.
בשיחות עם אמריקאים השוויתי
לא־אחת את חוכמתו של דויד
המלך לאיוולתו של ג׳ורג׳ וושינגטון,
בכל הנוגע לבחירת
עיר־בירה.
ירושלים, כמו וושינגטון, היתה בירה פדראלית. הארץ היתה אז
מחולקת לשבטים. דויד בן־ישי, הרפתקן שהפך לדיקטטור, רצה
בעיר־בירה חדשה, שלא תהיה שייכת אף לאחד מן השבטים, וגם
לא לשבט שלו, יהודה, כמו חברון. הוא בחר בירושלים, מפני שלא
היתה שייכת לשום שבט, אלא היתה יבוסית. גם אחרי שכבש
אותה וכונן בה את בירתו, השאיר שם את האוכלוסיה הלא-
ישראלית, מפני שחש עצמו בטוח בקירבה יותר מאשר בקרב
בני־עמו, שגם אז לא פירגנו. את מישמר־הראש האישי שלו גייס
בחוץ־לארץ.
כל זה ברור וידוע. אך האם התעלם דויד מן הגורם האקלימי?
אני מניח שלא. הרי אין זה מיקרה שירושלים, נוסף על כל שאר
מעלותיה, מבורכת באקלים הטוב ביותר שיש בארץ — חום יבש
ומתון בימות הקיץ, קרירות נעימה בלילות, קור נסבל בחורף,
ומדי פעם גם קצת שלג. מה יכול להיות טוב יותר?
אילו ביקש דויד מאחד השבטים להקציב לו כיברת־ארץ כדי
להקים בה בירה, בוודאי היה נאלץ להקימה באיזשהו חור בלתי־נסבל,
כמו וושינגטון. וכי איזה שבט היה מוותר על שטח טוב
לטובת השילטון המרכזי?

איש־של 1ם היה
מעולם לא שמחתי לראות את פניו של איש כמו ששמחתי
באותו בוקר של יולי ,1982 כאשר ראיתי את שפמו ומישקפיו
של ע׳אזי ח׳ורי.
בלילה קבעתי בטלפון פגישה עם יאסר ערפאת. הוחלט שבבוקר,
בשעה ,10 אבוא למוצב של כוחות־אש״ף ליד המוסיאון, בין
שני חלקי ביירות, ושם יחכה לי אדם בשם ״אחמד״.
בשעה היעודה התקרבנו למוצב. מאחורינו נשארו כוחות
צה״ל, הפלנגות והצבא הלבנוני. לפנינו היה תל גבוה של עפר,
ועליו צעירים מזויינים בקלצ׳ניקובים, בעלי חזות פרועה למדי.
שאלתי את עצמי: מה יקרה אם אירעה תקלה, אם אין כאן שום
אחמד? ומי זה בכלל אחמד?
שתי הצעירות שנלוו אליי, ענת סרגוסטי ושרית ישי, נשארו
מאחור. התקרבתי למוצב. ואז ראיתי את פניו של ע׳אזי, פנים
מעוגלות וחייכניות של איש חובב־חיים.
את ע׳אזי היכרתי במשך שנים לפני כן, כשהיה עוזרו של
עיצאם אל־סרטאווי. הוא היה נוצרי מבית־לחם, מקורב איכשהו
לאליאס פרייג׳ .באש״ף נמנה עם הצוות האישי של יאסר ערפאת,
עד שהוצב כעוזרו של סרטאווי, במשימתו ההיסטורית לכונן
דו־שיח עם ישראלים ועם ראשי״אירופה.
במהרה הפכנו ידידים. בראשית המגעים, כאשר עבר חתול
שחור בין סרטאווי ולובה אליאב, הזעיק אותי ע׳אזי לפאריס,
ושם, בשיחות בינינו, החלקנו את העניין. בפעם אחרת, כאשר
הדליף מאיר פעיל את דבר קיום המגעים בינינו, שהיו אז עריץ
אמורים להיות סודיים, היו בעלי־שיחנו הפלסטיניים מזועזעים.
הם ראו בכך מעילה באמון, ואף סיכון חייהם. שוב נסעתי לפאריס,
ושוב סודרו הדברים בשיחה עם ע׳אזי.

כאשר ניהלנו שיחות עם סרטאווי, ולא היה זמן ללכת למיסע־רות,
היה ע׳אזי הולך למיטבח ומכין ארוחה פלסטינית לאניני-
טעם. הוא היה אשף־המיטבח (הסברתי לו את מישחק־המילים
בעברית) וגם אשף־הנסיעות. בשעתו היה סוכן של לופטהאמה,
ולמד להרכיב לוחות־נסיעה מסובכים. כשהיה צורך, למשל, לשוחח
עם ערפאת בחצות־לילה בתוניס, אבל מתי פלד היה צריך
להרצות ב־ 16.00 למחרת היום באוניברסיטת תל־אביב, היה זה
ע׳אזי שהשיג את הטיסות הדרושות ררך תחנות־ביניים( .מתי לא
הגיע, אבל זה היה בגלל שביתה בנמל־התעופה באתונה).
עם פינוי כוחות אש״ף מביירות, באוגוסט ,1982 נשאר ע׳אזי
מאחור. הוא לא היה נושא־נשק, והוא לא רצה לנטוש את אמו
החולה. כאשר נכנסו כוחות־צה״ל לביירות, אחרי רצח בשיר
ג׳ומייל, פגש ע׳אזי בפתח ביתו את הישראלים שבאו לעצרו. הם
לא הכירוהו בפניו. הוא היפנה אותם לדירה, וחמק אל השגרירות
הצרפתית. משם הוגנב לצרפת. כשראיתיו, דאג לאמו, וטילפן לה
מדי יום מפאריס.
פעם ליוויתי אותו בפאריס במסע־קניות, כאשר ביקש לקנות
מיתקן רפואי כלשהו עבור ערפאת. דיברנו הרבה, לא רק על
פוליטיקה, אלא גם על החיים בכלל, המציאות הפלסטינית, העתיד
של שני עמנו. הוא היה פיקח, מציאותי מאוד. אם היה
סרטאווי דון קישוט, היה ע׳אזי סנשו פאנשה שלו.
נסעתי עימו כמה פעמים לתוניס, לפגישות עם ערפאת, בילינו
שעות רבות ביחד, וכך היכרתיו גם כאדם וכידיד.
בינתיים עלה בדרגה והתמנה לשגריר. הוא רצה לנהל את
מישרד אש״ף בסטוקהולם, אך פארוק קדומי התנגד לו, בשל
קירבתו לסרטאווי. בפקודת ערפאת עצמו התמנה לבסוף למנהל
מישרד אש״ף בהולנד, ובמהרה רכש ידידים רבים בהאג.
מובן שהיה שם יעד נייח למרצחי אבו־נידאל. הוא היה מודע
לסכנה, וכך גם אני. בייחוד אחרי שהוטל עליו, אחרי רצח סר־טאווי,
לארגן את המשך המגעים עם כוחות־השלום הישראליים.
כאשר כתבתי את סיפרי אויבי אחי(שעדיין לא הופיע בעברית)
גנזתי את שמו, והזכרתי אותו רק בכינוי ״אבו־פייצל״ .חששתי
שמא אסכן את חייו.
לא אחת כאשר צילצל אליי ידיד מהולנד, חששתי שמא
אשמע על רצח ח׳ורי, כפי ששמעתי לפני כן על רצח סעיד
חמאמי ועיצאם סרטאווי.
השבוע צילצל הטלפון, ושמעתי על מותו. אבל הוא לא נרצח.
הוא מת מדלקת־הכבד.
גם זה לא בא לגמרי כאפתעה. במשך שנים היה ח׳ורי חולה.
גם שני הוריו הזקנים(אביו הוא בן )91 חולים מאור. לעיתים ניסה
להתלוצץ על מחלותיו. אך הוא
היה מדוכא. נדמה לי שחש שימיו
ספורים.
אני זוכר ארוחת־ערב ארוכה ב־מיסעדה
סינית בפאריס, בחברת
ע׳אזי ומקסים גילן, מי שהיה
פעם עורך־הכיתוב של העול
הזה, המוציא עתה לאור כתב־עת
לענייני ישראל ופלסטין.
שלושתנו אהבנו לאכול ולשתות,
ודיברנו במשך שעות על
פוליטיקה ואלף נושאים אחרים.
אחרי הארוחה ליוויתי אותו ל־מישרדו
של סרטאווי, ושם נודע
לנו כי נקבעה לנו פגישה עם
ערפאת — השיחה הראשונה בתוניס. מעולם לא ראיתיו במצבתה
מרומם יותר. הוא היה בטוח שזוהי פריצת־דרך היסטורית
לשלום.
סרטאווי אמר פעם :״אין במרחב שלנו מיקצוע מסוכן יותר
מזה של עושה־השלום ״.אני שמח שע׳אזי ח׳ורי מת במיטה.
איש טוב היה. איש־שלום.

יותר טוב!
ידיד, שראה חזרה של המחזמר עלובי החיים בתל־אביב, אמר
לי שההצגה הישראלית טובה מן ההצגה האנגלית.
צחקתי. איך זה יכול להיות? תיאטרון ישראלי יכול להתחרות
עם תיאטרון בריטי, ועוד עם הצגה׳ מצויינת?
ראיתי את ההצגה הבריטית, והיא היתה מעולה. איני מבקר־תיאטרון,
ואיני מעז לפסוק. אבל כצופה, שראה עכשיו את שתי
ההצגות, התרשמתי שההצגה הישראלית של עלובי החיים לפחות
שווה לבריטית, ואולי אף עולה עליה.
לא נעים להודות, אבל ידידי צדק.

תקי בייי
חזרתי לפני שבועיים בלילה מירושלים לתל־אביב, אחרי
הקרנת הסרט התיעודי על זאב ז׳בוטינסקי. ליד לוד התפוצץ
הצמיג בגלגל אחורי של מכוניתי.
זה היה התקר הראשון במכונית, שאני נוהג בה מזה כמה שנים,
ולא הייתי מאומן בשימוש במכשיריה. מסביב שרר חושך מוחלט.
התקשיתי בהחלפת הגלגל. לא נעים.
בעודי מנסה לטפל בג׳ק, עצר לידי אופנוע. הרוכב לא יכול היה
לזהות אותי מרחוק בחשיכה. צעיר גבה־קומה נטל מידי מבלי
להרבות בדיבורים את המכשירים והחליף את הגלגל.
תודה רבה לאמנון ירימי מחולון.
תוך דקות עצרה גם מונית, וגם נהגה הציע לעזור.
הארץ מלאה אנשים נחמדים. הצרה היא שהם שותקים, ולרוב
אין מרגישים בקיומם. אך כשקורה משהו — הם מופיעים.

פיי צ ד אל־חוסייני. בנו שר גיבוו ואומי, שהנך דמות מונזית בציבוו
הברסט*נ בגדה, ושחזו רא מכנו מטעצו מינהר שקוצו ער־יד בית־המישנט,
מסבו ער רווחו הקשה תוו כד נדודים, ער בואו לאוץ ועל חלומותיו ~
.הדיאלוג הראשון שלי
עם ישראלי היה
ב־957ו, כשרציתי
לחזור לארץ והוא ידה
בי נוי שאשאר בודן־

״המישפחה שוי
נמצאת בירושלים קווב
רם ם 7שנה, ויש תו
אדגגוח מ ל חיקי
:לסטין״

,כשאבא נחוג בקוב
על ירושלים, אח הביא
ל׳ את העיתון. קראתי
את הכוחות, ואו נודע
ל׳ שהוא זהוג״

,גרתי בחרו שהיו
בו 12 מיטות, ולפעמים
היו שם 26 איש,
שחלקם ישנו על
הרצפה״

,חשה לחיות בנו
ש ל?אוגדה ! 1
פעם ידע כל ילד בארץ מיהו עבד אל־קאדר
אל־חוסייני -שם שהפן לסמל
ולאגדה במילחמת .1998 לוחם פלסטיני
שנהרג בקרב המפורסם בקסטל, אחד
הקרבות על ירושלים.
לפני חודש שוחרר, ממעצר מינהלי בן
שלושה חודשים, פייצל אל״חוסייני. פייצל
הוא בנו של עבד אל־קאדר.
הוא מתגורר בירושלים ומזה חמש שנים
אינו רשאי לעזוב את העיר, בגלל צו־הגבלה
אדמיניסטרטיבי שהוצא נגדו.
חוסייני מנהל את המרכז למחקרים
ערביים בירושלים המיזרחית. הוא יושב

במישרד ממוצע בגודלו, מאחורי שולחן
כתיבה גדול שעליו ניירות״עבודה. ממולו
מאוורר המנסה, ללא הצלחה יתרה, להקל
על החום הכבד, השורר בימים אלה בכל
החלקים של ארץ־ישראל^,
חוסייני יושב על כיסא מנהלים בעל
מישענת גבוהה, לידו מכשיר טלפון חדשני,
מכשיר רדיו חדש ומכשיר הקלטה. לאורן
הקירות וילונות בהירים המגיעים עד
הריצפה, על התיקרה נורות״ניאון המאירות
גם ביום. ליד אחד הקירות כוננית ספרים,
כמה כורסות ושולחן־אירוח נמוד, שעליו
תרמוס קפה חם וכמה כוסות קטנות ב תון

מגש. בפינת״החדר עציץ ובתוכו צמח ירוק.
מול שולחן־הכתיבה מראה תלויה על
הקיר.
כמו בפגישה עם כל מנהל אחר, המזכירה
נכנסת מדי פעם לחדר לשאול בלחש כמה
שאלות, מכניסה מדי פעם ניירות לחתימה.
הטלפון מצלצל לעיתים, וחוסייני עונה
לתוך השפופרת בערבית.
בחדר־ההמתנה שלפני המישרד המתינו
שתי נשים בשמלות מסורתיות רקומות
ובמיטפחות לבנות לראשן.
חוסייני היה לבוש במיכנסיים בהירים
ובחולצה לבנה מפוספסת. צווארון פתוח,

ללא מיקטורן או עניבה. הוא מדבר בשקט,
בורר את המילים בקפידה, מחייך מדי
פעם, מדגיש נקודות חשובות.
השיחה התנהלה באנגלית. העברית שלו
אינה טובה דייה להתראיין ולדייק ברע יונות,
כפי שהערבית שלי אינה טובה דייה
לראיין ולהבהיר רעיונות.
על שולחנו היו מונחים כמה עיתונים
בערבית ובאנגלית.
חוסייני הוא בן לאחת המישפחות
הוותיקות והמכובדות בירושלים הערבית.
אחד מבני המישפחה היה בעבר המופתי
המפורסם של ירושלים, בן מישפחה אחר

היה לוחם עתיר־קרבות, הוא היה אביו של
פייצל.
עיסוקו של האב הביא על המישפחה
חיי״נדודים, אחרי שגורש ב־ 1939 מפלס טין
על״ידי הבריטים ששלטו אז בארץ.
פייצל חוסייני נחשב היום כאחד
הבולטים בין המנהיגים הצעירים בשטחים
הכבושים. במשך שנים היה אחד העובדים
המרכזיים במישרד״אש״ף בירושלים, עוד
לפני הכיבוש הישראלי.
היום, אחרי נפילתו, מדיבות שונות, של
דור המנהיגים הקודם -שכלל, בין השאר,
את בס אם שכעה, ראש עיריית שכם
המודח, את כרים חלף, ראש עיריית
רמאללה שהודח ומת, ואת איבדהים אל-
טאוויל, ראש עיריית אל־בירה המודח -
דרך כוכבו של חוסייני. הוא שייך לדור
אחר, למחשבה אחרת, לסוג אחר של
פעולה.
אלה מנהיגים צעירים בעלי רעיונות
אחרים על הדרכים להיאבק בכיבוש. הם
נוטים בשנים האחרונות יותר ויותר לכיוון
הפעולה הפאסיבית, הבלתי־אלימה. הם
מנסים להילחם בכיבוש בדרכים פוליטיות,
מנסים לאחד את העם הפלסטיני תחת
סיסמות חדשות, שאינן בהכרח קשורות
במאבק מזויין. הם מודעים יותר לכוח
המיספרי שלהם, ההולך וגדל, מעלים
רעיונות חדשניים. רובם משכילים, ול-
מקצתם ראיית עולם מודרנית וכוללת יותר
כלפי האיזור וייסודה של המדינה הפלס טינית
העתידית.
הרעיון העיקרי שבו הם דוגלים הוא
רעיון ההיצמדות לקרקע. בערבית :״צו-
מוד״ .לא לזוז מכאן, מה שלא יהיה. הם
סבורים שזו הדרך הטובה ביותר להילחם
בכיבוש, שלפני חודשים אחדים מלאו לו
20 שנה.
הם עסוקים בכיבוש כל רגע מחייהם, הם
מעבירים את המורשת גם לבניהם ולבנו תיהם.
לבנו
הבכור של פייצל קוראים על שם
סבו, עבר־אל״קאדר. קאדר הוא אחד מ״99
השמות שיש באיסלאם לאלוהים, ופירושו:
הכל יכול. עבד-אל-קאדר פירושו: עבדו
של הכל-יכול, משרתו של אלוהים.
עבד אל״קאדר הצעיר הוא בן ,15
תלמיד״תיכון בבית־ספר ברמאללה. אחו-
תו, פדואה, היא בת ,13 גם היא תלמידת־תיכון.

אשתו של פייצל היא בת למישפחת
חוסייני המכובדת, והשניים הם בני דודים.
בעבר, היא מספרת, נהגו לנסוע מדי פעם
לטיולים. מאז שהוטל על בעלה מעצר״עיר,
גם היא אינה נוסעת עוד, וכבר שלוש שנים
שלא יצאה את ירושלים. כמובן, חוץ מן
התקופה האחרונה, שבה היה בעלה עצור,

דברים עיקריים. קודם כל על העינויים בכלא.
הרבר השני הוא הסיפור של הפלסטינים
שנחטפים באוניות בלב־יס, והדרך שבה מתייחסים
אליהם בזמן החטיפה וגם בכלא עצמו.
התעניינתי גם איך הישראלים מתייחסים
לשבויי־מילחמה, בעיקר בים( .ראה מיסגרת).

• פגשת באנשים האלה אישית?

כן, במשך חודש וחצי, כשהייתי בכלא
מוסקובייה(בירושלים) ,הייתי בחדר שאליו היו
האנשים מגיעים אחרי העינויים, אחרי החקירה.

• כמה אנשים היו בחדר הזה?

זה היה חדר שהיו בו 12 מיטות, אבל לפעמים
היו בו 26 איש, שישנו על>זריצפה. שמעתי
שהיו מצבים של 30 איש בחדר.
בימים שהיו שם 26 איש, אם מישהו רצה
להגיע לשרותים בקצה השני של החדר, היה
צריך לדלג מעל אנשים שישנו על ריצפה.

..החדש האישי שוי
הוא דפווש מפוליטיקה
אחו׳ שתקום המדידה
הפלסטינית, ולגור
בבית קטן שיש ל׳ ליד
ידועוליס״
מדי יום היו באים לשם אנשים חדשים שיצאו
מהחקירות, והם סיפרו ימה עבר עליהם. חלקם
בילו בחקירות 90 יום. היו כאלה שבאו וסיפרו
על אחרים שצריכים להגיע, והם באמת הגיעו.
לפעמים אחרי כמה ימים, לפעמים יותר.

• איך ניראו האנשים אחרי החקירות?
היה
נכנס לחדר אדם רזה, לבוש בבגדים
מלוכלכים, זקן ושערות מגודלים. אחדים נראו
מאוד מבוהלים, פחדו שיחזירו אותם שוב
לחקירות. היו שלא האמינו שהחקירה שלהם
הסתיימה, ופחדו שאנחנו, האנשים שהיו באותו
חדר, אולי סוכנים שתולים שצריכים לדובב
אותם. היה לוקח כמה שעות להרגיע אותם, עד
שהיו משתכנעים שהם במקום הנכון.

• אמרת שהם עכרו עינויים. הם
באו לחדר פצועים?

אלה שהיו בכלא מוסקובייה היו להם לפעמים
סימנים על הפרצוף. ואחרים אמרו לעיתים
שיש להם כאבים בבטן, כי הוכו. אבל
חיצונית לא היו סימנים.
אני חייב לציין שהסיפורים ששמעתי מכולם
היו סיפורים דומים, למרות שהמתלוננים היו
אנשים שונים, שעברו חקירות שונות בזמנים

חוסייני(עומד) מדגים במסיבת־עיתונאים שיטת־עינויים של נחקרים ביטחוניים
״אותי לא חקרו בכלא, מפני שהייתי במעצר מינהלי!״
לא, הייתי בכלא במשך שנה, ב־1967־. 1968

• מדוע?

עצרו אותי בגלל השם שלי. ידעו שאני שייך
למישרד־אש״ף בירושלים. אבל כשערכו חיפוש
בבית, מצאו שם שתי מכונות־יריה. למרות
שמראש הם הגיעו אלי בגלל השם שלי.

• כמה זמן אחרי המילחמה עצרו
אותך?
באוקטובר .1967

• איפה ישבת בכלא?
בהתחלה ישבתי בכלא מוסקובייה ואחר־כך
בצריפין, אחר־כך החזירו אותי למוסקובייה.
במשך ארבעה וחצי חודשים החזיקו אותי
בבידוד, ובנוסף לזה הייתי חודש בחקירה. כך
שבסך־הכל הייתי חמישה וחצי חודשים בבידוד.

• איך הרגשת?

• מה עשית?

בחודשיים הראשונים לא הירשו לי אפילו
לקרוא. אחר־כך כן. זו היתה תקופה מאוד קשה.

• מה רצו ממך?

אני לא יודע. אולי הם רצו איזה קשר עם
האירגון. הם לא האמינו למה שאמרתי להם,
ושמו אותי בבידוד גם כדי לאסור עליי להוציא
אינפורמציה החוצה. הם גם קיוו שאולי ימצאו
מישהו שימסור עליי אינפורמציה. אני מאמין
שהם גם ניסו לשבור אותי.

• הירשו לבקר אותך?

רק אחרי חודשיים.

פייצל ובתו פדואה
,העניין הדמוגראפי פועל לטובתנו.
והיא היתה נוסעת אליו לכלא עם הילדים,
בכל יום שני בבוקר.

שונים. התיאור היה אחיד, ושמות החוקרים היו
אותם השמות.

• גם אותך עינו?
• אתה עובד קשה?
אני חושב כך, חוץ מאשר בחגים שהיו
עכשיו.

• שמעתי שגס כשהיית בכלא
עבדת, אספת עדויות.
כן, לא הפסקתי לעבוד. עשיתי שם שני

• למה?

אני הייתי במעצר מינהלי, כך שלא חקרו
אותי כלל.

• זו פעם ראשונה שאתה בכלא?

• עינו אותך אז?

• מה זאת אומרת?
זו היתה מילחמה חד־צדדית. אני הייתי אז
בדמשק בבית־ספר צבאי, גרתי ליד שדה־התעופה
של דמשק, והמילחמה לגביי היתה
כשראיתי שלושה מטוסי־קרב ישראליים מתקיפים
את שדה־התעופה. אחד המטוסים נפגע
ונפל, ושניים אחרים עברו מעלינו. אנחנו ירינו
עליהם עד שמכונת היריה הפסיקה לפעול.

• היית אז חייל?

הייתי בקורס־קצינים של הצבא הפלסטיני,
בבית־ספר סורי לקצינים.

״הכדסטיוים הם נמו
יעו. גם אם ׳חתנו
ממם עצים, הוא ימשיך
להתקיים ולחיש״
• כמה זמן?
שנה וחצי.

• ואחרי המילחמה?

החלטתי לחזור לירושלים. הייתי תקופה
קצרה בלבנון, ורציתי לחזור לחיות כאן, תחת
הכיבוש כמו כל אחד אחר.

• נתנו לך?

היכו אותי ביום הראשון, ואחר־כך התייחסו
אלי מאוד רע במשך כל התקופה. היו לי אזיקים
על הידיים ועל הרגליים ביום ובלילה, במשך
תקופה ארוכה.

כשבאתי בפעם הראשונה דרך הירדן, ירו
עליי ודרשו שאסתלק. בפעם השניה נתנו לי
׳להיכנס. עכשיו אני רשום כאן במירשם־
התושבים, ואני יכול להישאר כאן באופן חוקי.

אחרי חמישה וחצי חודשים היה מישפט,
וקיבלתי עונש של שנת־מאסר, בגלל הנשק
שמצאו אצלי בבית.

הייתי אז ילד במצריים. אבא שלי גורש מכאן
ב־. 1939 על־ידי הבריטים.

• שפטו אותך?

• את מילחמת 1967 אתה זוכר?
אם את קוראת לזה מילחמה.

• את מילחמת 1948 אתה זוכר?

* לנחקר מולבש שק על הראש, ידיו נבבלות
על גבו ומחוברות למיתקן, בך שאינו יכול
לעמוד או לשבת, אל א רק לכרוע בצורה
המודגמת בתמונה.

:שסמס
ך ןף ן4

,קשה להיזת ד.גז של אגדהו״
(המשך מעמוד )17

• למה?
הוא היה לוחם במהפכה שהתחילה ב־1936
ונמשכה עד . 1939 אז הוא גורש ונסע עם
המישפחה לסוריה, משם נסע ללבנון ואחר כך
לעיראק, ונלחם בצבא הבריטי.

• ואיפה היתה המישפחה?

נסענו אחריו מירושלים לסוריה, שם נולד
אחי, אחר־כן־ לעיראק, שם נולדתי אני, ומשם
לסעודיה, עד שהגענו למצריים.
ב־ 1947 הוא חזר לפלסטין לבדו, ואנחנו
נשארנו בקאהיר.

• מה שמעתם ממנו?

״אין ד זמן לקרוא
ספד או ללכת לסרט.
אני עשק בכיבוש נל
הזמו, אפילו כשאני
בבית עם המישפתה־אני
הייתי בן ,8ומה כבר יכול ילד בן 8
לזכור? כשגרנו בסעודיה, לא היה בית־ספר והוא
היה מלמד אותנו. הוא היה מדבר הרבה על הארץ
שלנו, ואמר שאנחנו חייבים לחזור למולדת.
ידענו על המילחמה נגד הבריטים ועל הסכנה
בתנועה הציונית ועל המילחמה נגד המתיישבים
היהודיים.
אבל מכיוון שהייתי ילד קטן וגם שמעתי על
אבא שלי המון סיפורים, הכל מתבלבל אצלי,
ואני לא יודע איזה סיפורים אני באמת שמעתי
ממנו, ואיזה סיפורים שמעתי עליו מאנשים
אחרים. הכל מתבלבל אצלי.

• אבא שלך היה אגדה כאן בארץ.

כן, ידענו את זה. בעיקר ידענו זאת אחרי
שהוא נהרג.
קראתי עליו בעיתונים, בעיקר אחרי שנהרג.
אז גם שמענו הרבה סיפורים וידענו שהוא סמל
לא רק לפלסטינים ולערבים.

• איך זה לילד לגדול עם דמות כזאת
של אבא?

זה לא קל. הבעיות מתחילות כשאתה בן
16־ ,17 כשאתה מתחיל לבנות את האופי שלך,
ואתה מגלה שאתה בצל של אבא שלך. ואתה
מתחיל להילחם כדי להוכיח את עצמך. זה
נמשך כמה שנים, עד שאתה מגלה כי לך יש
אישיות משלן, ולו היתה אישיות משלו, ואתה
צריך להמשיך לחיות עם זה. אבל אני מאמין
שלכל אחד יש סיפור־חיים דומה.

• מתי אבא שלך מת?

ב־. 1948

• במהלך קרב?

• מתי ראית ישראלי בפעם הראשונה?

בגבול,
ב־ . 1967 היה בינינו דיאלוג. הוא דרש
שאחזור לירדן, ואחר־כך ירה בי. ניסיתי לדבר
איתו, ואז הוא ירה לי בין הרגליים. לא היתה לי
ברירה ונאלצתי לחזור. זה היה הדיאלוג הראשון
שלי עם ישראלי.

• בקאהיר לא הכרת יהודים?

בקרב על ירושלים.

• איך אתם שמעתם על זה בקא־היר?
אחי
הגדול הביא לי עיתון וביקש שאקרא.
קראתי את הכותרת, ואז הוא שאל אם אני מבין
מה כתוב. אמרתי שכן. אז הוא ביקש שאגיד
לשאר האחים הקטנים, וכך האחד סיפר לשני.
האמת היא שהדוד שלי נהרג רק חודשיים
לפני כן, כך שלא היתה לנו הפתעה גדולה. אבל
זה אחרת לדעת או להרגיש את זה על עצמך.

• חשבת אז, כילד, שאתה צריך
לחזור לפלסטין ולנקום את מותו?

אני חושב שכן. אבל לא חשבתי רק על
המולדת, אלא על העניין הפלסטיני. לא חשבתי
רק על נקמה אישית.

• אתה רוצה לומר שאתה, ילד בן ,8
חשבת אז על הבעיה הפלסטינית?

כן, כי כל הזמן חיינו באווירה הזאת, שזה
העניין של העם ולא העניין הפרטי של
המישפחה. לכן גם לא ראיתי את אמא בוכה
כשאבא נהרג, ולכן גם אני לא בכיתי. גם האחים
שלי לא בכו. זה לא היה עניין אישי, שאיבדנו
את אבא שלנו — אלא שאיבדנו את אחד
הלוחמים הפלסטיניים.

• אך פעם לא בכית על אבא שלך
שנהרג?
בכיתי רק פעם אחת, אחרי כמה שבועות. זה
היה כשמישהו בא והודיע לנו שממשלת מצריים
החליטה לתת לנו חינוך בחינם. אז פיתאום
בכיתי. אז הבנתי שזה הפירוש של איבוד אבא,
שמישהו אחר לוקח אחריות. אבל גם אז אף אחד
לא ראה אותי בוכה.

• מתי חזרתם לארץ?
מ־1951

לביקורים בארץ. ב־ 1961 הצלחתי להשיג דרכון
ירדני ובאתי לארץ. מ־ 1964 עבדתי במישרדי־אש״ף
בירושלים.

התחלנו לבוא לפעמים בקיץ

לא, ראיתי אותם רק מרחוק, לא היה לנו איתם
שום דיאלוג. .

• הרגשת שינאה ליהודים?

אז כן. לא אהבתי אותם, ידעתי שהם לקחו את
המולדת שלנו. כילד לא עשיתי שום אבחנות בין
ציונות ליהדות. זה נמשך אצלי עד שנות ה־,60
עד שהתחלנו לדבר ולנתח, והבנו שיש הבדל בין
היהדות לציונות.
ידעתי גם שאבא שלי אמר שהאוייב שלנו
אינו היהודים, אלא הבריטים והציונים. ידעתי על
זה מעט, ורק בשנות ה־ 60 התחלנו לנתח את
הדברים ולהבין.

• היית בין הראשונים שהקימו את
אש״ך?
בין הראשונים שהתחילו לעבוד במישרד של
אש״ף בירושלים. לא היה לי שום תפקיד במועצה.

המישפחה שלך ותיקה בירושלים?

יותר
מ־ 600 שנה בירושלים, אפילו קרוב ל־
700 שנה.

• אך פעם המישפחה לא היתה חקלאית?

במשך
תקופה מסויימת. עדיין יש לנו אדמות
בחלקים שונים של פלסטין משני הצדדים של
הקו הירוק.

• עכשיו מותר לך לצאת מירושלים?

זה יותר מחמש שנים אסור לי לצאת
מירושלים.

• למה, כי אתה מסוכן?

תשאלי אותם. זה תלוי במה הם חושבים. אם
הם חושבים שהרעיון של עם פלסטיני ומדינה
פלסטינית זה מסוכן — אז אני מסוכן, כי אלה
הרעיונות שלי.

• בזמן שישבת בכלא במעצר

קטעים מוחך הדוח שר פייצל אל־חזסייני:

שובעה ״אשברוש״
בלילה שבין ה־ 20ל־ 21 באפריל 1985 הוטבעה האוניה אטברוס
על־ידי סטי׳׳ל של חיל־הים הישראלי.
בדוח שפורסם באוקטובר 1986 על־ידי המרכז לאינפורמציה
אלטרנטיבית נכתב:
על־פי ידיעות שהגיעו מלבנון, הותקפה האוניה אטברוס על־ידיסטי׳׳ל ישראלית, אשר למרות הודעה אלחוטית של מפקד אטברוס.
שלפיה מדובר באוניה אזרחית, ירתה טיל שפגע באמצע האוניה והטביע
אותה 20 .איש מצאו את מותם בהתקפה הישראלית. גופותיהם לא
נמצאו עד עצם היום הזד•.דובר
צה׳ל הודיע כי נעצרו חלק מהאנשים שהיו באוניה, אך סירב
לפרסם כמה אנשים נתפסו על־ידי חיל־הים, ולאפשר לצלב האדום
לבקרם.
״אולם בני מישפחת אחד העצורים, אחמד שחאדה עודה, זיהו אותו
בסרט שהוקרן בטלוויזיה הישראלית, ונתנו לעורכת־הדין לאה צמל
ייפוי־כוח לבקר אותו ולייצגו לפני השילטונות הישראליים. צמל פנתה
לפרקליט הצבאי הראשי, כדי לקבל פרטים על גורלו של האיש.
בתחילה סירבו השילטונות לאשר את דבר מעצרו. ורק אחרי פנייה
לבית־המישפט הגבוה לצדק, בעתירה של האביאס קורפוס, הודו
השילטונות כי אכן הוא מוחזק במעצר מינהלי. אולם בתוקף היותו
במעצר מינהלי אסר שר־הבימחון על עורכי־דין, שאץ ברשותם אישור
מיוחד משר־הביטחון, לבקר אותו. עורך־הדין ואליד פאהום השיג
בינתיים את שמותיהם של שיבעה עצורים נוספים, וקיבל יפוי־כוח
לייצג אותם. גם עליו נאסר לבקרם.
.עורכת־הדץ צמל היפנתה את המישפחה לעורך־דין יהודי שברשותו
אישור בלתי־מסוייג לייצג אסירים, מתי עצמון מירושלים. עצמון אכן
כיקר את עורה, ואף הביא למי־המישפחה קלטת שבה הוא מוסר ד״ש
לבני־מישפחתו ומודה להם על התחתונים ששלחו לו. כל הפרטים
הנוספים שהיו בקסטה נמחקו, אם על־ידי עורך־הדין עצמון, אם על־ידי
השילטונות.
.אחרי התכתבות עניפה בין עורך־הדץ פאהום לבץ התובע הצבאי
הראשי, הסכימו השילטוגזת לאשר כי הם מחזיקים שמונה אנשים שהיו
על אטברוס, ושהם נמצאים במעצר מינהלי׳.
פיגוע במטב״ל. חודש אחרי פירסום הדוח הזה, הוגש כתב־אישום
נגד אחמד שחאדה עודה(ששמו, כך התברר, הוא למעשה אחמד עודה
אל־נג׳ח ושיבעת חבריו. עורכת־הדין צמל הורשתה, איפוא, לבקר אותו
בבית־המעצר רמלה.
על־פי עדותו של אחמד עודד -יצאה אטברוס מאלג׳יר, כשהיא
נושאת דגל פנמד -ו־ 28 איש על סיפונד. רובם פלסטינים.
מטרת הספינה היתה להנחית יחידה פלסטינית בחוף ישראל, כרי
לבצע פיגוע במחנה המטכ׳ל בתל־אביב.

מחוץ למיס הטריטוריאליים של ישראל, בלב־ים. הגיעה ספינת חיל-
הים הישראלי, שלא הזדהתה, וציוותה על קברניט אטברוס לעצור את
ספינתו. הקברניט פנה לאהור, לעבר חופי־מצריים, אך ספינת חיל־הים
לא הירפתה וירתה טיל לעבר חדר־המכונות. אטברוס נעצרה והחלה
לשקוע.
מהסטי׳׳ל הישראלי נורו מטהי־יריות שנמשכו כרבע שעה, ולבסוף
נורה טיל נוסף, לעבר צידה של אטברוס. תוך חמש דקות שקעה
הספינה כשחלק מהנוסעים מספיקים בקושי לחגור חגורות״הצלד-
חלקם היו פצועים מהיריות.
סיפר אחמד עודה אל־נג׳ר מה שקרה לו עצמו:
אינני יודע לשחות, אך הספקתי לחגור חגורת־הצלה. הים היה סוערמאוד, וחבריי תמכו בי. מהרגע ששקעה הספינה היינו במים בין שעתיים
לשלוש שעות. את הזמן אני קובע על סמך השעונים שענדו חבריי.
.הייתי עם עוד שמונה אנשים, ונתלינו על קורת־עץ דקה. שניים,
שהיו פצועים, ושלא חגרו חגורות״הצלר -טבעו מייד. אחד מאיתנו, נאצר
שריד שמו, שהיה רזה, סבל מאוד מהקור העז במים הסוערים. החזקנו
אותו במשך יותר משעתיים. ממרחק שמענו מכל עבר זעקות חברינו,
שקראו לעזרה.
כעבור שעה הבחנו באחת מסירות״ההצלה של הספינה(המתנפחותמעצמן) ,במרחק־מה מאיתנו. ניתן היה להבחין בה, למרות החושך, שכן
היתה עליה מנורת־חירום שדלקה.
אחר הניצולים שהיה עימנו, חוסאם אחמד חיגץ, שחה לעבר הסירהכדי להביאה אלינו. ראינו אותו נכנס לתוכה ויוצא ממנה, כדי למשוך
אותה לעברנו.
כעבור יותר משעתיים ראינו את ספינת חיל־הים מתקרבת. היאהאירה בזרקורים ממרחק, ושמענו יריות. אינני יכול לקבוע בוודאות כי
ירתה בניצולים. אד שמענו יריות וצעקות בשעה שהאירו הזרקורים.
לבסוף התקרבה הספינה אלינו והאירה אותנו בזרקורים. ציוו עלינולהגיע אחד־אחד לספינה. מייד כשעליתי שמו לי שק על הראש, כבלו
אותי והיכו אותי׳.
אחמד עודה אל־נג׳ר תיאר את תנאי־המעצר שלו כך:
נלקחתי למקום־חקירה צבאי, שאינו ידוע לי עד עכשיו, ושם הייתיבבידוד מוחלט במשך 85 יום. אחרי 100 יום נלקחתי לכלא הצבאי
בעתלית, ושם נודע לי בראשונה כי מתוך השמונה שהצטופפו על
הקרש, נותרו רק שישה. החבר החולה, שהיה בחיים עד לרגע החילוץ,
לא ניצל. אינני יודע מדוע.
(קטעים אחדים מתוך הדוח אינם ניתנים לפירטום, מטעמים
שאינם קשורים במערכת).

עבד-אל-קאדר חוסייני ()1948
.אמא לא בכתה...״

מינהלי, יצא חנא סניורה, עודד -אל־סגד״
,בהכרזה שהוא יתמודד בבחירות ״־
לעיריית ירושלים. מה אתה אומר על

אני מאמין שיום אחד נהיה חייבים להגיע
לנקודה שנהייה ביחד במדינה אחת. זה חלום
שיש לי. אני יודע שהישראלים אינם בעד החלום
הזה, ולכן אנחנו נלחמים בעד מדינה פלסטינית
נפרדת.
אבל אם הישראלים לא יסכימו למדינה
פלסטינית, הם יצטרכו בהמשך להתמודד עם
מדינה דמוקרטית דרלאומית.
העניין הדמוגראפי פועל לטובתנו. אני מאמין
שחנא סניורה חשב על הנקודה הזאת — איך
להרוויח מהיתרון הדמוגראפי. אבל אני חושב
שהוא לא בחר את הזמן הנכון והמקום הנכון. זהו
צעד נאיבי, מכיוון שהזמן, הנסיבות והאווירה
שבחר לא היו מתאימים.

• אבל אתה לא פוסל את הרעיץ?

בעתיד אולי נוכל ללכת לבחירות בכל הארץ.

יש משהו נכון בפילוסופיה של הדמוגראפיה,
אבל הזמן והמקום שבהם סניורה התחיל לגלגל
את הרעיון לא היו מתאימים.
אילו רציתי לפעול לפי הרעיון הזה, לא הייתי
משלים עם זה שירושלים היא חלק מישראל.
הייתי מדבר על הסכנה העתידית לישראל נדמו־גראפיה,
אבל לעולם לא הייתי משלים עם
הסיפוח של ירושלים לישראל.
לא הייתי משלם מחיר כל־כך גבוה מבחינה
פוליטית. הייתי רוצה שיהיה ברור שהסכנה
הדמוגראפית תעלה לישראל ביוקר. אבל לתת
לגיטימציה לאיחוד ירושלים בנסיבות הקיימות י*
— זה מחיר גבוה מדי, שאותו אנחנו לא יכולים
לשלם.

• אז מה, לדעתך, הדרך שבה צריך
לנקוט עכשיו?
להמשיך להיאבק נגד הכיבוש.

• באיזו דרך?
כאומה, יש לנו זכות להילחם בכל דרך
אפשרית. אני החלטתי לנסות את הדרך הפוליטית.
(המשך
בעמוד )24
• כלומר?
העולם הזה 2606

הגדר הטובה
שד החוק
ץ למה להט, רוצה להרוס את הג־
11 1דר, והוא מתכוון לבצע את זה.
למה הוא התלבש דווקא על הגדר
הזאת, בין חצרות־הזבל של צפון תל־אביב
הישנה? זה לא כל־כך חשוב. זה
גם סוב־יודיצה. עניין התלוי ועומד ביני
ובין יושב־ראש הוועדה המקו־מית־לתיכנון־ובניה
של העיר תל־א־ביב,
שהחליט להוציא נגד הגדר הלבנה
והנמוכה, ליד המידשאה הירוקה
בחצר, צו־הריסה מינהלי.
הצו הזה הוא מכשיר שילטוני חוקי.
כל יושב־ראש ועדה־מקומית־לתיכנון־
.ובניה רשאי להוציא צו־הריסה מינהלי

• תסביר לי את הבעיה.
״הבעיה היא שחוק התיכנון והבניה
הוא חוק קולוניאלי, שריד מימי
שילטון האנגלים. החוק הזה משאיר
את כל הסמכויות בידי הרשות המרכזית,
שהיא כיום מישרד־הפנים. ככה
יוצא שהוועדה המחוזית, השייכת ל־מישרד־הפנים,
האמורה להתעסק בקביעת
עקרונות, מתעסקת כל היום
בחלונות לבתים ובפרגולות.״

• אני רוצה לשמוע את זה
מצייץ׳.
״תאמין לי, זו העמדה שלו. אתה
יכול לדבר עם אלי לנדאו,״ מנדב כהן

הגדר של שם־אור
אתה רוצה להגביה את מעקה ה־מירפסת,
כדי שהילד לא יעוף מהקומה
השלישית, או אם אתה רוצה להקים
את גורד־השחקים הגבוה ביותר ב־מיזרח
התיכון. אותו התיק, אותו החוק,
אותה הפרודצורה.
חוק־התיכנון והבניה קובע, שכל
מיבנה, או תוספת קבועה למיבנה,

בין חצרות־הזבל, דווקא זו?
דולר, כי יזמים נלאו מלהמתין
לתשובה, והלכו להשקיע את כספם
במקום אחר.
״יש בעיה של פרגולות על הגג,״
מסביר לנדאו, ראש־עיריית־הרצליה.
״יש חוק של תוכנית־המיתאר, המדבר
על תום פת־בניה בגודל של 23 מטרים
רבועים. כדי לאכוף את החוק, זקוק

• אתה מאמין שתוכל לקחת
סמכויות מאריה דרעי, מנכ״ל
מישרד־הפנים, ולהעביר אותן
אליך?
״כן. אני פועל בכיוון הזה. לא עניין

יונתן שם־אוו מאלה שהכיבוש הבריטי עדיין נמשו
והוא נוגע למזאני־אוויר, רברגורות וואדוות הבתים
נגד כל מיבנה שנבנה, לדעתו, בלי
רשיון, ובתנאי שהצו יוצא לא־יאוחר
משיבעה ימים אחרי סיום העבודה,
ויבוצע תוך 30 הימים הבאים. מגלים
בניה פראית, ללא רישיון, באים בבוקר
והורסים. זה החוק. חוק התיכנון
והבניה.
״זהו חוק שערורייתי. ביורוקרטי.
חוק המתערב בחיי האזרח בצורה בל-
תי־נסבלת!״
בני כהן, המשמיע את ההצהרה הזאת,
יודע מה הוא אומר. כהן, הדובר
של עיריית תל־אביב, מכתיב באיטיות,
כדי שאף מילה לא תאבד.

• זו העמדה הרישמית?

״כן. זו העמדה הרישמית, ותכתוב
אותה מילה במילה!״

את ראש העיר הגובלת בתל־אביב
מצפון ,״הוא מיישר איתנו קו במיל־חמה
הזאת״.

גודדי שחקים
ך* די לבנות צריכים רשיון.
^ כדי לקבל רישיון, צריכים להגיש
בקשה להיתר לוועדה־המקומית־ל־תיכנון־ולבניה.
תיק
צהוב, שאתה אמור למלא אותו
בכל מיני פרטים, תוכניות, הצהרות,
ניספחים, אגרות.
לא מעניין אף אחד, גם לא את הפקיד
שיושב במינהל־ההנדסה בשדרות
בן־גוריון, מה אתה רוצה לבנות. אם

זקוק לרישיון.
וברוב המיקרים, ראש־העיריה שלך
לא יכול לתת לר רישיון, לפני
שמשרד־הפנים מרשה לר לבנות פרגולה.
הבקשות של היזמים מתנקזות
לוועדה המקומית, מצטברות שם,
מועברות לוועדה המחוזית של מיש־רד־הפנים,
עולות לירושלים, ועושות
את כל הדרך בחזרה.
שיעים מזויינים

ך* עיריית תל־אביב טוענים שה־ל
סי בו ב הזה אורך, בממוצע, תישעה
חורשים. הרצליה, טוען ראש־העיריה,
הפסידה פרוייקטים ב־ססז מיליון

ראש־העי־ריה לחטיבה של שיעים
מזויינים, שיעלו על הגגות כדי לפרק
את הפרגולות.״

• הבאת שיעים?
״לא. אנחנו בחרנו לטפל בבעיה
בדרך של איבחון המחלה, עשינו רישום
מדוייק, והגדרנו את המצב הקיים.
בכל מקום שוועדת ארכיטקטים, שהקמתי
במיסגרת, צוות לעניין׳ ,תקבע
שהפרגולה מכערת — נהרוס. במיק־רים
אחרים, כאשר החריגה היא בת
שניים־שלושה מטרים — נלך אל הוועדה
המחוזית. שרק היא מוסמכת לאשר,
ונתמודד על אישור החריגה״.

ראש-עיריה צ׳יץ׳
,,זהו חוק שערורייתי!״

• אין לך סמכות לאשר? אתה
צריך את הוועדה המחוזית?

אני יכול לאשר בניה רק ב־מיסגרת
תוכנית־המיתאר המאושרת.
העניין הוא, שתוכנית־המיתאר של
הרצליה אושרה בראשית שנות ה־.60
בכל מקום שבו הבניה היא במיסגרת
תוכנית־המיתאר. הכל בסדר. הוויא־דולורוזה
מתחילה איפה שתוכנית־ה־מיתאר
נגמרת,״

• ויא־דולורוזה?
״בטח! יש כאן בהרצליה אנשים
המזדקנים עם הפרוייקטים. עשרה אנשים,
היושבים בתל־אביב, מעכבים
ביצוע תוכניות־ענק, בגלל שטויות. די
שפקיד אחד נמצא במילואים, ופקידה
אחת נמצאת בשמירת־הריון, ומיליוני
דולאריס הולכים לאיבוד. ואלה אותם
עשרת האנשים המתעסקים לא רק עם
הרצליה — הם הוועדה המחוזית שלי,
ושל תל־אביב, ושל חולון, ובת־ים —
חצי מדינה״.

• עשית משהו קונקרטי?

•בעיריי ת תל־אביב אומרים
שאתה והב מדביים באותה
שפה.

״זה נכון. ולא רק אני. כל ראשי.העיריות!״

צריך לכבד את החוק!״

״שאלה טובה״.

• זאת לא תשובה.

הגדר של גנדי

של דרעי. זה עניין של סמכויות
שינתנו לראשי־העיריות״.

״אני לא יכול להגיד לך״.

• איך אתם לא מצליחים לעשות
משהו?

לא בגדה המערבית, לא בגדה המיזרחית

ראש-עיריה לנדאו
״הוא מיישר איתנו קו...״

״אני מקווה שנצליח.״
• אי ד?
״דרך שינוי החוקים בכנסת.״

• אם אתה מתנגד לחוק, מדוע
אתה פועל בלהיטות כדי
לקיים אותו?

צווים
^ תל־אביב, הלהיטות שבה נאכף
4החוק ״השערוריתי והבלתי־נסבל״
היא קצת שונה• (המשך בעמוד )30

השיש חצה שאת ו מבצע

על מרצפות ואריחי קיר משיש ומגרניט

־ 150/השה

פרס 1ם ״נצרתי
בגובה הרצפה
החל מ־ $12 למ״ר
המבצע לתקופה מוגבלת

מפעלי ייצור יצוא ויבוא
שיש וגרניט טבעיים,
מהמובילים בעולם.
מפעל ומשרד מכירו ת רא שי: כר מיאל אזו ר תעשיה טל 989742 ,988895 ,985759 .־04
תל־אגיב ־ אבן גבירול 8טל 253870,259817 .־ 03 פתח תקוה -אזור התעשיה סגולה אלכסנדר ינאי 19 טל 909476 .־ 03 חיפה -ירד השיש רח׳
הרצליה ( 15 פינת גדעון )2טל 511489 .־ 04 נצרת -מרמרה רה׳ ראשי נמסאוי טל 70246,59062 .־ 065 שכם -רח׳ רפידיה ארמון השיש טל 78831 .־053
באר שבע -שיש ב״ש 1980 אזור תעשיה זעירה טל 74940 .־ 057 עזה ־ נשאר רח׳ סלאח אלדין טל 865431 .־ 051 נית לחם -סוהיל וסאחב דרך
בית־לחס-חברון טל 742407 .־02

...וגם ז ה...וג םזה ...ע זה

1וםזה ״זג םזה ...ע זה 1...ג ם זה1...ג זה 1...ג ם זה .

יהודי דבר עברית
תספורת רהוריס
,הנה, כמעט ולא שמנו לב איך זה עבר, וכבר
צע אוגוסט, ויש לנו רק עוד שבועיים להקלה
ם ולהקלה בילדים.
כראי מאוד כבר היום ללכת לחנויות־הספרים
|זנות את הספרים שהילד צריך בשנת־למודים
הבאה. יומיים לפני סוף החופש, או
יים אחרי תחילת שנת הלימודים, אי־אפשר
תקרב לחנויות־הספרים, כי הן נראות כמו
יות־האוכל ברוסיה.
כדאי כבר לקנות גם מחברות ועפרונות
}זנים, ואולי ילקוט חדש וחולצות בית״ספר.
׳י ילדים בכיתות א׳ ב׳ וג׳ כדאי שלא ישכחו
לעשות לעצמם שום תוכניות לשבוע הראשון
הלימודים, כי השבוע הראשון הוא לא שבוע
לגמרי. ביום הראשון הילדים לומדים עד
\ ביום השני עד 11 וביום השלישי עד ,11
־זר־כן־ בטח יש איזה חג קצר או לפחות שבת.
ירים לחיים כ־ 10 ימים אחרי תחילת שנת-
!ימודים. אל תגידו אחר״כך שלא הזכרתי לכם.
הורים לילדים שהולכים לגן בפעם הראשונה,
אי שיקחו חופש מהעבודה ולא יכנסו ללחץ
וגם ביום החמישי הילד צועק בבכי קורע לב:
דא, אל תלכי לי!״
אגב, ממש באותו עניין, של ילדים שהולכים

לגן ורוצים את אמא, יצא לאור ספר בשם ליאור
בכה כ שאמא הלכה, מאת שולה מורן, הוצאת
אדם, מחיר 10ש״ח. ליאור לא רוצה להישאר
בגן בלי אמא. הוא בוכה ובוכה ושובר את ליבה
של אמא שהיתה צריכה ללכת לעבודה. ואז, תוך
כדי הבכי הגדול והצער הגדול, מגלה ליאור את
הגמר המרגיע־גיע־גיע, שהוא גמד המתמחה
בהרגעת ילדים קטנים שבאים לגן.
ליאור השתכנע מההרגעות של הגמד גיע־גיע,
והדמעות התייבשו לו וכו׳ וכד. ואם הגמד
המרגיע־גיע־גיע הצליח להרגיע את ליאור, אולי
הוא יצליח להרגיע גם את הילד/ילדה שלכם.
ב־ 10ש״ח כדאי לנסות.

יום אחד נכנס עולה חדש לאיטליז בתל־אביב. אחרי שלושת־רבעי שעה שהוא חיכה בתור,
כשחמישה־עשר איש(מכוחותינו) נדחפו לפניו, ביקשו, קיבלו והלכו הביתה, הגיע העולה החדש אל
הקצב וביקש ממנו, במיבטא מאד אמריקאי :״תן לי בבקשה, אם יש לך, קילוגרם אחד של כיסלים׳.
״כיסלים?״ שאל הקצב העברי בהשתאות.
״כן, כיסלים,״ רעד העולה בקולו, וכבר הלך לו כל הביטחון שהיה לו לרגע.
״פה זה איטליז, לא גלנטריה,״ התלוצץ הקצב, שבמיקרה באותו היום היה לו מצב־רוח טוב. העולה
החדש הושיט לקצב, ביד רועדת, את החוברת שבידו, והצביע על הדף שבו ציור של חלוקת גוף־הפרה
לנתחיו. העולה הראה לקצב את החלק של הפרה, וגם הראה לו שכתוב שם באותיות לטיניות^איך
אומרים את זה בעברית: כיסלים.
איבד קצבנו את סבלנותו ושאל את העולה :״בשביל מה אתה קונה את הבשר? מה תבשל ממנוי׳
״גולש,״ ענה העולה הנפחד.
״או, אז תגיד שאתה רוצה בשר־גולש.״ לקח הקצב חתיכה, עטף, שקל, לקח כסף ושלח את העולה
להמשיך את דרכו בקליטה.
כשהודה העולה ויצא מהחנות, פנה הקצב אל קהל לקוחותיו הקבוע והסביר :״תיכף רואים שהוא
עולה חדש. הוא עוד לא יודע שבארץ יש בשר לגולש, בשר לסטייקים ובשר לצלי, והכי חשוב שיהיה
טרי.״
(הדף לקוח מתוך מדריך באנגלית לצרכנות הישראלית, בהוצאת אוריין. במדריך מידע בענייני
צרכנות, שרותים שונים, כתובות שימושיות, מידות ומישקלות, היכן מטיילים בישראל ואפילו מה
ההבדל בין גבינה לבנה 991 לגבינה לבנה .391,את החוברת אפשר להזמין תמורת 3ש״ח אצל המגן
לצרכן, רח׳ בן־יהודה ,37 תל־אביב).

? 8 1116 £ 6 6 1י 1 1 6 1 6

, 110381ק 001113811, 8011 נס׳•!

( 1ז 0116ז ( 6181ע>0/20 ) 1ן 2-08/2קדח 1111
1103818ז!*?

( 18160(1חסז 00/2 351631ן תז 811
0110)1 01631־81 01

1103818ז ס?

זפס או תי
כולם יודעים שיש בארץ חצי מיליון מישרדים
זסי־ציבור. מה עושים כל אלה? העבודה שלהם
להשתדל לשכנע עיתונאים שיכתבו כמה
׳ים ויכניסו תמונה של המוצר שהם מפרסמים.
,העבודה שלהם. וזו עבודה לגמרי לא
וטה.
כי כל עיתונאי מקבל לביתו או למערכת שלו
רפים ביום, מכל מיני יחסי־ציבורניקים, וכל
ז מהם מת לשכנע את העיתונאי שהמוצר
ד׳הוא הכי־הכי ונורא כדאי לו לכתוב עליו
יתון.
אבל העיתונאים גם הם פיתחו שרירים, ומתוך
31 ביום הם בוחרים אחד או שניים שמדברים
ליבם, ועליו הם כותבים. כל השאר עוברים
רימת הניירות, ואחרי חודש ממנה לפח, כי
ומר כבר התיישן.
עכשיו העיקר. מה הוא איש־יחסי־ציבור טובי
ד כזה, או אחת כזאת שיודעת את נפש

העיתונאים, ושולחת לכל אחר מהם משהו
שברור כי ימצא חן בעיניו/יה.
ובכן, אותי הם קוראים כמו ספר, אנשי־יחסי־הציבור
האלה. הם כבר יודעים מה שובר אותי
לחתיכות ומה משכנע אותי בחצי שניה לפרסם
את המוצר שלהם: תמונות של ילדים.
לפני שבוע הם שלחו לי ילרה בלונדית
מטרפת אוכלת קורנפלקס. שלחו ועל המקום
פירסמתי. השבוע, יחצ״ן אחר שלח לי תמונה של
ילדה יפהפיה ליד ענבים. מועצת־הפירות רוצה
להודיע לציבור שעונת־הענבים תימשך השנה
עד נובמבר, ושהפרי נמצא עכשיו בשפע ובזול,
החל מ־ 1.5ש״ח לק״ג.
הם ידעו, מועצת־הפירות ויחסי־הציבור שלהם,
שהידיעה עצמה לא היתה מרגשת אותי
במיוחד, אבל אני לא אסרב לילר בלונדי נחמד
ששותק (בתמונות הילדים תמיד שותקים).
אז אם בשבוע הבא תיראו תמונות פירסומת
של טמפון או תרסיס נגד ג׳וקים כשלידם ילדה
יפה או ילד מקסים עד גיל שנתיים, תדעו לכם
שזה הכל בגללי.

(701351)16 — 01/0211 )(1010(1116

:ז 110381, 0ז ס? 816311 ,80110112:61 ,01631 1(0110

ס?51)16 811^61-/

? ז 8011011261, 0ז ס81631£ ,01631 1(0110

x0 )1 1 0 ׳011612ו7110 13131? (1:>1

( נ ן713113 ?13131 11811x1 ) 1 0 (10

ס זx1011 66) 0811־81181( 2720/6/2— 10113
?ז ס 1103818 81 816310

) ז 8011011261, 0ז ס? 81631 ,01631 1(0110

־ 01־81 01631 011001

? 0 1 0 0 1 1 1 3 8 1 1

ץ?1161 10

ז ¥ 0 8011011261 6 816310

ס׳ 81135 — 1210יזס1 0 1
־ , 001113811, 01ק 1103818, 8001־011001

־6 11113 — 062־1133 01־ ^113811101261011/ ( 6

?ז ס 110381 ,8011011261 ,816310

ז 110)1נ 1 2 ?131,6 — (108(1111: )8(1!)0
? ק 8011ז ס & 1103818

ז (151) 61 1026 (1 ) 1־1 3 81) 1181
? ק 8 0 11

? 01 110381,־נס 10101108? ,

)018116 )1161

01 8.0351

803818ז ס?

)880111 )161• — 1016

ק 0110)1 01631, 800־ 110381, 01ז ס?

״ 6 0 81101) 1138 — 120001א 1 6
ק0110)1 01631, 80381, 8011־? 07 01

00־1 7 813113 — 22
, 80381 קג• 001113811, 801 נס?

848411

-יד^ 0 \ 1£אט 080

0807^ 8

— (1006 )1ז 6׳\ 1׳ — 10(101; 1מ 166ק 6 0/2 ; 8 1 )1136^ 8 — (110^ 0 1 ; 8־ 2־ 1 — 160 11138־? 1631

:ששמעתי לפי שבועיים שהטלוויזיה היש־לית
מתכוונת להראות לעם ישראל את יולי
קיסר, בכיכובו של מרלון ברנדו, נכנסתי
בנות קדחתניות. ילד אחד נשלח לחברים
יבוץ, כדי להקטין את אפשרויות המריבה
יוק בזמן הסרט. ילד אחר עוייף בכוונה ביום
־עי, ואפילו נלקח לכמה זמן לים, כדי שזה,
כזר, יתיש אותו.
ואומנם, לקראת החדשות של 9נרדם הילד
ייף. אחרי החדשות, בזמן נאומו ה לא יודעת
ה, כי לא שמעתי אותו) של ראש־הממשלה,
שו ההכנות האחרונות ממש. שניים־שלושה
־וויצ׳ים לבעל ולי, ביקורים אחרונים בנוחיות,
י שלא נצטרך פיתאום באמצע הנאום של
*?יום, חס וחלילה. בקבוק־שתיה מקורר
סב הוצב על־יד הטלוויזיה, הובאה מאפרה
ופת, עוד קופסת־גפרורים, עוד קופסת־סי־יות.
ברגע
שראש־הממשלה גמר את דבריו בקד,
נתקנו את הטלפון, כדי להתמסר באופן
חלט לאדונים שקספיר, ברנדו, מרקוס אנ־ניוס
וחבריהם.
חזינו בתככים של ברוטוס וחבריו, בהכנותיהם
צח קיסר. אחר כך חזינו ברצח עצמו, ואז
־קפנו מאוד, כי ידענו שהנה, או־טו־טו, מגיע
סליחה ברנדו כמרקוס אצטוניוט
הנאום המרטיט הזה של מרק־אנתוני־ברנדו.
אח, איזה שחקן, איך שהוא מחזיק את גופו
ואת ראשו, איך הוא יוצא למירפסת כשגופתו של
יוליוס קיסר על ידיו! הנה, הוא מניח את הגופה,
עולה כמה מדרגות, והנה הוא מתחיל :״באתי
לקבור את קיסר ולא להלל אותו...״
ואז, הפסקת־חשמל בכל השכונה שלי.
שעה לאחר מכן, כשאני שוכבת במיטה בלי
ונטילטור, שהפך כבר לחלק בלתי־נפרד מגופי,
רציתי רק דבר אחד: רציתי לדעת מי אשם.

בגליון האחרון של העולם הזה במדור מה
הם אומרים סיפרתי לקהל הקוראים על
דיאטת־אוכספורד, ושאלתי את רפי גינת האם
שמע על הדיאטה הזאת.
כשיצא הגליון, קראתי את מה שכתבתי
וחשכו עיניי. בכל מקום שהיה כתוב אוכספורד
היה צריך להיות קמברידג׳ .אוי לאותה בושה
ואוי לאותה גברת שלא מבדילה בין שתי הערים
האוניברסיטאיות הידועות שבאנגליה,
יום שלם התהלכתי לי כשארשת של בושה
גדולה נסוכה על פניי, ואפילו פחדתי מן הרגע
שבו אכנס למערכת שלי וכל חבריי, וגם העורך

תושבי תל־אביב, שהדליקו את כל המזגנים ביחד
ועשו עומס? איזה אידיוט בחברת־החשמל שלחץ
על הכפתור הלא נכון? המערך? הליכוד? אלוהים?
מה אני כבר מבקשת מכם? רק הבו לי אשם,
כדי שארגע.

הסבלני שלי, יסתכלו עליי ויגידו לי :״תתביישי
לך, פשלונרית אחת!״.
ובאמת, למחרת הלכתי למערכת, וכבר בדרך
תיכננתי לי מה אני אגיד ואיך אני אתנצל ואיך
אני אסביר את מה שקרה. אבל שום רבר לא קרה.
אף אחד מחבריי לא אמר מילה. אחרי חצי שעה
של המתנה הבנתי שהם לא שמו לב, או לא קראו
את הקטע או שבעצמם לא שמעו על דיאטת-
קמברידג׳ המפורסמת. לא יכולתי להתאפק עוד,
והתחלתי לשאול. ואז הסתבר שהם דווקא קראו
ואפילו שמו לב שכתבתי אוכספורד ולא
קמברידג׳ .״אז למה לא הערתם לי,״ שאלתי את
אחד העובדים, שנמצא בדפוס ויכול היה לחסוך
לי את הפישול .״חשבתי שזה ההומור שלך.
דווקא מתאים לך לעשות בדיחות על אוניברסיטאות״.
ובכן,
קוראים יקרים, זה לא ההומור שלי. זה
החום, או העייפות או התרשלות בתפקיד, או
חוסר תשומת־לב או שכל פגוע או כולם ביחד.
אז עכשיו אני הולכת הביתה, ועל דף אני
אכתוב 100 פעמים: דיאטת קמברידג׳ ,דיאטת
קמברידג׳ ,דיאטת קמברידג׳ ,דיאטת קמי
ברידג כל זה למען אראה ואירא.

דייוויד קאמהן

חורה בשני חלקים. הז׳קט הל
מופיע עם צווארון סיני, הסגי
אסימטרית כפולה, וחצאית קצו

טייוי מוגלו
שימ זיקט
מכופתרת רק באיזור החצאית
לפלים מורחבים ומחשוף עט

קאלוין קליין

מערכת הבנויה משלושה חלקים המופיעה
בצבעים מונוכרומטיים. טוניקה ארוכה המגיעה
עד מתחת לירכיים זרוקה מעל חצאית קצרה. מעליהם מעיל
צמר גדול. המגפיים שטוחים וגבוהים, ומגיעים עד מעל לברך.

ך* זמן האחרון עסוקה המדינה
^ בדבר אחד: יהיה פיחות או לא יהיה
פיחות. הספקולנטים בשטח־האופנה
יודעים את התשובה בכל מה שקשור
באורך החצאית. הדין נחרץ: יהיה
פיחות — ועוד איך יהיה!
קצר זה אין! זה הציר של המראה
החדש, המופיע בכל תצוגות־האופנה.
משני צירי האוקיינוס כבר משתעשעים
ברעיון. חצאיות קצרות נמכרות

ג׳ווג׳ מוצ׳יאנו

שימלה המתאימה לאירועים נוצצים ומסיבות
קוקטייל, מכותנת גינס המזכירה את סיגנון
האמשייר. בלי שרוולים, עם מחשוף עשיר, כשמתחת לחזה עוברת חגורה כדי
למשוך תשומת״לב לא רק לרגליים והידיים החשופות, אלא לגוף האשה כולו, .

בזריזות בחנויות בעונה זו, והמומחים
מנבאים שמגמה זו תימשך חזק גם
בעונת־הסתיו.
גם בשעות העבודה. בתעש־יית־האופנה
יש תופעה ידועה, שצו
האופנה מתחיל בשוק הצעיר, עובר
אחר־כך אל האופנה העילית ומשם
ממשיך לשוקים אחרים. גם הפעם נראה
שהצעירות הן המובילות במראה
הקצר, ועכשיו ניתן לראות גם אצל

בתי־האופנה המכובדים סיגנון דומה.
ומהו הסיגנון? במידה מסויימת הוא
דומה למיני של שנות ה־ .׳60 כמו אז,
גם היום אורך החצאית הפופולארי הוא
מעל לברך, אך יכול גם להתרומם אפילו
לירכיים.
החצאיות הקצרות נראות חדשות
ומראן רענן. הן אביזר שלא נמצא
עדיין במלתחות רבות, והעין מתחילה
להתרגל לאורך החדש. אורך זה יהיה

לביש ביום וגם בערב, ואפילו בשעות־העבודה.
הבירכיים ייחשפו לעין כל.
החצאיות מופיעות בגזרות שונות
— מפלרטטות, בלוניות, ישרות,
מלאות, צמודות, מכווצות (מנפנפות),
בעלות קפלים, וחצאיות הנראות
כהמשך של חולצות גברים בעלות
זנבות .x7 ^ 891^ 11.
לא אובייקט מיני. אולם בכל
זאת, אין אלו שנות השישים. מאז עברו

לאגופלודד״:,

חלקים העליונים כוללים סין
עם צווארון גולף וסוודר קארדיו
מעל חצאית מעטפה משוב!

111*1מערכת כשלוש חלקים: ז׳קט קצר מכופתר באיזור
• 1י המותניים מעל חולצת משי וחצאית עם כפלים
כשחגורת המותניים רחבה מהירכיים עד למותניים, ועשויה מסריג.
שני עשורים. מקומה של האשה בחברה
השתנה, ואי־אפשר להחזיר את הגלגל
אחורה. אותן הזוכרות את המיני
במהדורתו באותה התקופה. יופתעו
אולי, מכיוון שהפעם המכפלת הגבוהה

יים ענקיים. המראה היום בוגר יותר,
מבוקר. האשה הצועדת עם הזמן.
המראה הקצר של החצאית אינו
מספיק. צריכה להיות שאיפה למראה
כולל. כדי להגיע אל המטרה, יש לחש
בטסי
ג־ונשן

חליפה הכוללת שני חלקים: הז׳קט הגזור
בסיגנון נהרו מכופתר לכל אורכו עם כתפיים
רחבות. מתחת לז׳קט -חצאית בלונית. המערכת כולה עשויה מסריג.
יפות, כמו לדוגמניות בחוץ־לארץ.
גם הנעליים חשובות, במיוחד כשה־מכפלת
עולה. ביום נעל שטוחה או
מגף שיכול להגיע גם מעל הברך ובכך
להשאיר פיסת רגל בין המגף והמכפ־

מועצת חכמי תודה לא תאהב את?ה. אבל
הספקולנטים החליטו -המכפלת עולה!
תופיע במתכונת של שנות ה־80׳.
רוב המעצבים תמימי־דעים שאין
טעם להחזיר את המראה הקודם, שבו
האשה נראתה כבובה: בעלת ראש
גדול, מגפיים נמוכים וריסים מלאכות־

תמש באמצעים הנכונים, וזה אומר, גרביים
כהים או גרביים המותאמים בצבעים
מונוכרומטיים לצבע החצאית. הגרביים
עוזרים להסתיר את הברך, וזה
חשוב בעיקר אם ללובשות אין רגליים

לת. בערב גרביים רקים ושקופים עם
נעלי־עקב גבוהות, הנותנות הרגשת
חושניות ואלגאנטיות, אך לא אגרסיביות.
כך האשה יכולה להציג רגליים
יפות ומושכות.

כחלק עליון ניתן ללבוש טוניקה,
עם או בלי חגורה רחבה, ז׳קטים ארוכים
או ז׳קטים קצרים, הנראים כמו
ז׳קט בולרו. צווארונים מלאים או גבוהים
ומיטפחות יכולים להוסיף דראמה.
בעזרת הפריטים הנוספים המתבונן
יראה לפניו אשה ממש, ולא יביט רק
ברגליה או ימדוד בעיניו את אורך
החצאית שלה. גם הרגליים לא יהפכו
לאובייקט מיני.
לוקח קצת זמן עד ששינוי דראסטי,
כמו המופיע בעונה זו ואשר יופיע
בעונת הסתיו, יתקבל. אך בסופו של
דבר, הנשים תקצרנה את החצאית על
מנת להיראות אופנתיות. אז הספקולציה
נכונה. בשוק האופנה יהיה פיחות.
שלא כמו אצל החלפנים, הסחורה
תימצא בחנויות ולא במחתרת.

כתבה!ציירה: אילנה מאירי1

במדינה

(המשך מעמוד )8
| הציבוריים מיוצג אותו רוב. נוצו
1שאין מי שייצג ויעזור לאוב
| החילונית. מכאן שמועצת ה5
1מייצגת אותם, למרות שזה
1לתפקידיה כאירגון הסתדרותי.
| מה, יש החלטה על סגירת כית
1בבית־הספר הגבעה, וזה יגרור
| מצב של גסיסת בית־הספר. אם :
| נתערב נגד ההחלטה, אין גון
| שיעזור בכך. עכשיו קל להבין
| הלחצים שמופעלים עלינו,
| קיים מתח או סיכסוך בין חי
| לדתיים בעיר״.
חיות בחדר־חשמל. דויו
*׳ גבר נאה, נמוך־קומה ונעים־ה
חוזר שנים רבות אחורה אל ההיג
נ; הארוכה שיש לו עם שורה מכובו
1התנכלויות פיסיות ומילולית
| הציבור הדתי, ובמיוחד עם ״ה
§ החרדית קיצונית״.
״האיומים סביב הצבע הם פסי
לעומת כל מה שעברתי עם
חרדים. כולם זוכרים היטב את ו
המאבק על התנועה ברחוב ך
לפני 10 שנים, כאשר בחור צעיו
את חייו. באותם ימים, שבירת ד
של בניין המועצה או איומים ע
על חיי אשתי ושלושת ילדי^
העובדים האחרים לא זכו להתי
מיוחדת מצר המישטרה. באותה
פה שרפו המטורפים הללו את נ
הנוער העובד והלומד ברחוב
״לעולם לא אשכח את הער^
התקיימה ישיבת מועצה, והודה
כי עשן יוצא מחדר־החשמל. ו
שאותם חיות הניחו בתוך חדר־הן
סמרטוטים ספוגים בנפט וה
אותם, וזה יכול היה להיגמר ב[
ובקורבנות רבים. אז הם פירסן
מודעות־אבל עליי בעיתון מ!
ובאחד הימים חברים, שכנים, ו1
מישפחה התחילו לצלצל ו׳
לביתי בכדי לנחם את המישפח^
״הם גם שלחו לי, ללא כל (
מצירי, אמבולנסים, וטכנאים:
טלוויזיות, מקררים וטלפון. ההב
וההטרדות הגיעו לשיאן עד
נאלצתי לעזוב עם מישפחתי אתי
לתקופת מסויימת, כ־ זה היה 1
לחיות עם כל זה.
״לאחר מכן, בתחילת שנות
שוב החלו אותם חרדים קין
לעשות צרות, והפעם נטפלו למ
מופ״ת, מועדון לפעילות ת ת
לציבור החילוני.
״המועדון פעל בקומה העליונ
בניין המועצה, ופעילותו היתה ב׳
הערב למיגוון רחב של גילים. פ;
זו גררה אחריה הפגנות סוערוו
אלפי דתיים והתנגשויות פיסיות
ובין עשרות שוטרים.
״המישטרה שוב גילתה אח?
כלפי אותם גורמים ודתיים. ל
סוכמה פשרה בבג״ץ, שמועצת־ו
לים לא תקיים את המועדון,
יימשכו מופעי״תרבות רגילים
פירסום השם מופ״ת. השם הוא שו
אותם, כפי שהצבע האדום מ
להם״.
הרב מסרב. אין זכות מכיו
המילה פחד, למרות כל הלחצים הו
שהופעלו עליו במשך שנים רבוו
״אני לא מפחד מהם, כי אני
עם עצמי ועם פעולותיי. אם
אתחיל לפחד, אזי אני צריך לעזה
תפקידי במהרה ולברוח מבני־ברק
דואג למישפחתי, כי ההתנכל
הופנו, כמובן, גם כנגדם. לו
מכרסמת בי העובדה שבתי בת
צריכה לענות לכל האיומים על
וחיי־מישפחתה, והיא רק ילדונת.
יושב־ראש המועצה הדתית של
ברק, שלמה זימרוני, הגיב על פ
הצבע האדום ,״לא שמעתי כל?
התנהגות אלימה נגד דויד זכות.
גם אילו הייתי שומע על כך, ו
מסרב להתראיין״.
תגובה דומה מאוד נשמעה מפי
הרב לנדא, שיש לו השפעה רבה1
ברק הדתית.
עודד רכט>

? 7ל #ן
סאת •באב ב בי ב

נל המסיס: ניחוח אחרי אוקטובר

ב״ל איגוד הבנקים הד״ר אשר הלפרין קובע במאמר בביטאון הבנקים
יע בימים אלה :״בשנת 1987 היה פיחות של 7״ 10 והמדד עלה עד כה ב־7ל3
להניח שעד סוף השנה (במיוחד אחרי אוקטובר )1987 יבוצע פיחות נוסף
ור של כ־ . 1097 מכאן שמאוד ייתכן שהדולר לא יפגר אחרי המרד והבנקים
נטרכו לשחוק את ההון שלהם כפי שעשו בשנת ״.1986
1פרין אומר זאת לאחר שקבע כי בשנת 1986 המדד עלה ב־ ,2094 וכיוון
ער הדולר לא חל שינוי, הבנקים היו צריכים להקטין ב־ 2094 את שווי
עותיהם בבנקים בחו״ל.

— ״קשה להיות בנו! —

קרן המטבע:
אין להוריד מס
בהמלצות קרן המטבע העולמית
לשנת 1987 לגבי ישראל נכללת
המלצה לגבי הרפורמה בשיעורי מס־ההכנסה.
קובעת הקרן :״אין זה הזמן
להוריד מיסים אם אינם מלווים
בהרחבת בסיס־המס, או שאינם מקוזזים
על־ידי העלאות בהכנסות אחרות
או קיצוץ בהוצאות. במיוחד אין זה
עיתוי נכון להקלות במס, כאשר
ההכנסה הפרטית הפנויה והצריכה
הפרטית עדיין עולים בהתמדה״.

שמן ווכש מ׳ הרווה כסף למנחם גורן
:ס׳ הבנקים
זונה העיקרי של ניכסי הבנקים
רים, בעיקר של בנק לאומי. הוא
הכספים אליעזר פישמן.
(ן נעזר בקניותיו בהלוואות נוחות
הבנקים המוכרים את הנכסים,
ד מייד כל נכס שהוא קונה, ובונה
׳עיסקה כך שההכנסה מההשכרה
זת את ההלוואה שלקח לצורך

השבועון הבריטי פרייבט איי גילה
בגליון מה־ 24 ביולי פרטים מעניינים
על זהות השותפים החדשים בחברת
קאנון של מנחם גולן ויורם
גלובוס. החברה הודיעה לאחרונה
לציבור כי היא בקשיי נזילות וזקוקה

מיידית להון חוזר כדי שתוכל לחי-
שרד. בתחילת יוני הודיעו לרשות
ניירות הערך האמריקאית כי חברה
בשם אינטרקורפוריישן ס.א. היל־וותה
לקאנון 10 מיליון דולר, וכן
קנתה 10.99),ממניות החברה תמורת

תוידאן מחליפה
צי הרכב
חברת תדיראן החליטה להמיר 700
מכוניות סובארו שהיא מחזיקה עבור
עובדיה ברכב אירופי. החברה מצאה כי
בגלל עליית מחיר היין היפאני והורדת
המכסים בישראל על רכב מאירופה,
מחיר הסובארו גבוה מאשר מחיר רכב
אירופי. עתה בורקת החברה הצעות
מיבואני־רכב, וכאשר תבחר, תוציא
למכירה את צי־הסובארו שברשותה.
מניות חברה בשם וורלד פיננסינג
באנקרס. הרשומה באיי הודו המערבית.
יתר מניות חברת מימון זו שייכות

לעדנאן חאשוקג׳י ואקראם אודה
(הדבר מוזכר גם בספר על חא־שקוג׳י
של רונאלר קסלר, עמ׳ 64־.)63
פארטי עצמו היה בעבר קשור בבנקאי
מיכאל סינדונה, שהבנק שלו התמוטט
בהפסדים של מיליארדי דולא־רים
והחקירה על עיסקי־הבנק לא

• גם בדרכים שאותם
הישראלים מכנים דרכי־טרור?
יש הבדל בין טרור, לבין מה שהישראלים
מכנים טרור. למה את
מתכוונת? אף אחד לא מצדיק טרור,
אבל אף אחד לא יגיד שהזכות להילחם
בכיבוש היא טרור.

• אם מניחים פצצה באוטובוס
מלא אזרחים, זה טרור?

בכל מקום בעולם נלחמים אנשים
בכיבוש, ובכל המקומות האלה הממשלות
שם קוראות לזה טרור. זה קרה
באלג׳יריה ובווייט־נאם. בכל מקום יש
הבדל בין טרור לבין מילחמה בכיבוש.

• מה ההגדרה שלד לטרור?

משהו כמו.לשים פצצה בשוק, או
לתקוף כפר, או להרוג מישהו חף־
מפשע, או לרצוח קצין של האו״ם, כמו
(פולקה) ברנדוט. אלה דברים שעושים
טרוריסטים.

• אני מניחה שאתה מתייחם
לדברים ספציפיים, לדברים
שעשו המחתרות אצ״ל
ולח״י ב־?1948

ובו חמור
נפי מוצו׳
שגל והמתנות

בוודאי. אי־אפשר לדבר על פעולות
טרור של צר אחד בלבד.

• אדם שחוטף אוטובוס או
מטוס — זה טרור?
את יודעת שאש״ף בעצמו הכריז
שפעולות כאלה לא יועילו לעניין הפלסטיני,
ואני לא מבין מדוע
מתעקשים בכל פעם שנצא שוב
בהכרזות נגד הדברים האלה.

סרות עסקים בענף מוצרי־החש־הביתיים
והמתנות נסגרים
1ים רגל. בין העסקים שנסגרו
ונה ומונו להם כונסי־נכסים:
יק מתנות וליגד. הסיבה העי־היא
שלענפים אלה נכנסו מאות
ים חדשים שהחליטו לעשות
כסף. וכל אחד מייבא כמה עש־מוצרים.
התוצאה: השוק מוצף
אנים החדשים חותכים מחירים
1היפטר מהמלאי, ומכים את הע־הוותיקים,
הנאלצים להפסיק את
לות.

• בזמן האחרון יש בשטחים
הכבושים יותר ויותר
אנשים המטיפים לפעולות פאסיביות
בלתי־אלימות, נוסח
מהטמה גאנדי בהודו.
זה נכון, וזה חלק מהמאבק. כל
הדרכים לגיטימיות.

• יש רושם שבשנים האחרונות
אתה המנהיג בגדה?

• מיכן?

יש לנו רק מנהיג אחד, והוא אש״ף.

ו חבצד
:ר לאמריקה
ש־העסקים הירושלמי יוסף
די רכש בית בלוס־אנג׳לס ועבר
שם. חפצדי היה בעבר שותף
ים עם דויד סופר ויהושע
יין. הלפריו מואשם בפרשת
צפון אמריקה ובהודאותיו ברה
הסגיר את השקעות דויד
בבורסה האמריקאית, וכן מסר
1על השקעותיו של חפצדי.
ת־המס הביעו פליאה על שהרה.
החוקרת את עיסקי בנק
אמריקה. הניחה לו לצאת מ).
צדי,
ממוצא כורדי, מחזיק באחד
!י־האמנות הגדולים בישראל.
היה שותף בעיסקי קרקעות
המערבית עם יחזקאל סהר.
ו נכסים רבים בירושלים, ובין
השכיר בניין מישרדים בן 12
לטלוויזיה, לעשר שנים, תמורת
; אלפי דולר לחודש. בגלל
כים אין הטלוויזיה משתמשת
,והוא עומד ריק מזה כמה שנים.
צרי החל את עסקיו בשנות השי-
כאשר פרש מעבודתו כנהג:כחברת
שלב. והפך לסוחר־ת.
שותפו בעיסקי־הרכב היה
! פרסמן. הוא היה מעורב
;ת הקרקעות בנווה־יעקוב על־ייכון
עובדים. נכנס לעיסקי
וארכיאולוגיה, כאשר נוכח
כי תמורת חפץ קטן משלמים

(המשך מעמוד )18
אני יכול לראות עכשיו שהכיבוש
מזיק לא רק לפלסטינים, אלא גם למוסר
הישראלי, כך שלא רק הפלסטינים
צריכים להיאבק נגד הכיבוש,
אלא גם הישראלים.
אני מדבר על דרך פוליטית למאבק
בכיבוש. אבל בינתיים אף אחד לא
יכול לומר שזו הדיר היחידה. יש לפלסטינים
הזכות להילחם בכל האמצעים,
אם הם חושבים שזה יכול
להועיל להם.

• אנשים באים להתייעץ
איתך בכל מיני עניינים?
כן, אבל אני רק אחד האנשים שמבקשים
מהם עצה, לא היחיד.

רבים?

אתה מכיר ישראלים

• יש לך חברים ישראלים?

לא, אין לי חברים ישראלים. הייתי
רוצה שיהיו לי, אבל בנסיבות הקיימות
תחת כיבוש לא ניתן שיהיו לי חברים
ישראלים, ולא ניתן לפתח יחסי חברות
נורמאליים בינינו.
הכיבוש לא נותן לנו זמן לחיות
חיים נורמאליים, שחלק מהם זו בניית
חברויות. רוב הזמן א$חנו עסוקים
בכיבוש ובבעיות של הכיבוש.

גולן(בחולצה לבנה) וגלובוס
הם הצטרפו לחבורה מופלאה

הון עתק. יחד עם יחזקאל סהר רכש
ציורים רבים של מנה כץ.
באמצעות סהר הכיר את מיטה
דיין וטדי קולה, והפך לסוחר־עתי־קות־ואמנות
גרול.
כאשר הלפרין השתלט על בנק
אוצר לחיסכון של מרדכי אלי״
עש, עזר לו חפצדי, והיה ללקוח
הגדול שלו. הוא משתמש בשיטות לא
מקובלות לגבות חובות, וכך היה בין
המעטים שגבו חובות של דויד סופר
ומשה שטרן, ממנהלי בנק צפון
אמריקה. היה אחד המשקיעים במניות
ביעוץ של יהודה שנהב, וכן
ידיר ומקורב לרחבעם זאבי ואב•
רשה טמיר. בשנת 1979 הציג
במוסיאון ישראל חלק מאוסף האמנות
שלו. השאיר לבניו את ניהול עסקיו,
כולל אולמי שמחות.

עוד 4.2מיליון דולר. המניות נמכרו
להם על־ידי מנחם גולן ויורם גלובוס,
שהחזיקו ב־ 30?7ממניות קאנון. ההודעה
לרשות ניירות הערך המשיכה
וסיפרה כי חברת אינטרקורפוריישן
היא בבעלות חברה לוקסמבורגית
אחרת, בשם אינטרפארט. חברה זו
היא בבעלות פרדריק שיר וזיאנ־קארלו
פארטי, וכן מנחם גולן ויורם
גלובוס. ההודעה המשיכה וציינה כי
פארטי מואשם באיטליה באישום
פלילי על דיווח כוזב במאזנים. חודש
לאחר מכן הודיעו לבורסה האמריקאית
כי חברת אינטרקורפוריישן
נתנה לקאנון עוד 11.6מיליון דולר
כנגד מניות קאנון. לפי שער של 8
דולר, למרות שהשער בבורסה היה 2
דולר. עתה יש לחברת אינטרקורפו־רשיין
די 28 ממניות קאנון.
חברת אינטרפארט השולטת ב־אינמרקורפוריישן,
מחזיקה 2097מ״

הסתיימה עד היום. מנהל אחר באיד
טרפארט הוא פלוריו פיוריני, שנאלץ
להתפטר מהנהלת חברת הנפט
האיטלקית ארי, אחרי שהתברר כי
הורה ל אדי להלוות מאות מיליוני
דולארים לבנקו אמבורסיאנו של
דוברו קאלוי. בנק זה התמוטט אחרי
שערוריה ענקית וכמעט הפיל את
קרנות ההשקעות של הוותיקן. רק
בדרך נס ניצל אז האפיפיור מבושה
מחפירה. קאלוי עצמו נמצא תלוי תחת
גשר בלונדון. שותף אחר של פארטי
הוא אנתוני דאובידיו, שהיה מעורב
בקטע האיטלקי של שערוריית
השוחר של חברת לוקהיד. חאשוקג׳י
עצמו היה הגיבור המרכזי של שערו־ריה
זו. שבגללה לא היה יכול להיכנס
במשך כמה שנים לארצות־הברית.
עתה מצטרפים גולן וגלובוס לחבורה
מופלאה זו.

• יש לך זמן לקרוא ספר או
ללכת לסרט?
לא, רוב הזמן, אפילו בבית, אני מרגיש
שאני לא יכול לחיות כמו שהייתי
רוצה עם המישפחה שלי. עניין הכיבוש
מעסיק אותי כל הזמן.

• אני מניחה שאבא שלך
חלם שהילדים שלו יהיו אזרחים
במדינה הפלסטינית. אתה מאמין
שהילדים שלך יהיו אזרחים
במדינה פלסטינית?
אם לא הם, אז הנכדים שלי.

• יש לך סבלנות?

• לא איכפת לך?

לא. אני חלק מהאיזור ואני יודע
(המשך בעמוד .) 28
העולם הזה , 2606

הווו 3 0ו 91 מרים בנימיני

מז ל ה חוד ש:

ארי ה
הצד השריד־שר
ה מז ל-
האם ננרר
ש צו נזה?
הטיפוס השלילי במזל אריה לעולם אינו
שלילי או רע ממש, כפי שזה קורה במזלות
האחרים.
זאת מפני שלכל האריות יש, בעצם, לב
חם. אותם אריות (החלשים במזל) תפוסים
בחלומות ואשליות על גדולה, פירסום
והצלחה בקנה־מידה עצום. אפילו אם
חדרם צר וקטן הם ינסו להפכו לארמון.
הרושם החיצוני חשוב להם. הם בטוחים
שזכות הבכורה זהו הדבר החשוב ביותר.
צימאונם לתהילה לעולם לא חולף. אך מכאן
ועד הצורך לעבוד ולהתאמץ לשם כן
המרחק גדול.
העבודה מיועדת לבני״אנוש פשוטים,
,,האלים״ פטורים מכך. אם העצלנות היתה
לאחת התכונות של האלים, אזי האריות היו
יושבים מזמן על האולימפוס.
הם מרגישים צורך להגיע למעמד גבוה,
ומצפים שמישאלתם תמומש, אפילו אם

אינם יכולים לענות על הנדרש כדי להגיע
לכך. הם מעדיפים להיות ראש לשועלים, רק
לא זנב לאריות.
למעשה, הם תמיד מנסים להגיע רחוק
מדי ומהר מדי, ומחמיצים בגלל חוסר נסיון,
עצלנות וחוסר מנוחה.
חולשתם הגדולה: האהבה לדיברי״חנו־פה,
ואמונתם המלאה במחלקי המחמאות

והוה, אגו ברת׳
נסבו ועצרנות
חסות תקנה-בסו
הכר בחוו נחמו

למיניהם -אם אלה עמיתים לעבודה או
סתם ידידים, קרובים או אפילו מכרים.
לחיי״הנישואים שלהם הם יבחרו בן־זוג
הנמצא במעמד נחות משלהם. בדרך זו
יוכלו להבטיח לעצמם, שלפחות אדם אחד
יהיה נתון למרותם ותלוי בהם.

ה 12-וה־ 13 בחודש כאילו נועדו להנאה,
ומדובר למעשה על כל התחומים. תקופה זו
מאד מתאימה לבילויים
טיולים מופעי בי דור
ושעשועים. זהו הזמן
שלילדים יש מה לומר,
הפעם צריך להתחשב
קודם כל בדעתם.
הנטיה לנסות את מזלכם
במשחקי הגרלה חז (
2במרס -
קה ואף אינה פסולה. ה 20ב
אפריל
סיכויים טובים לזכות
לפחות בסכום קטן אם
לא בפרס הגדול. באהבה, הולך לכם, קשה
מאוד לסרב לחיזוריכם או להתעלם ממכם.

ה־ 12 וה־ 13 יהיו מעייפים ודי קשים, אתם
חייבים להספיק לבצע את כל המשימות
שלקחתם או שהוטלו עליכם.
הדבר לא קל, יתכן
שלא תוכלו לבצע
זאת ללא עזרה מצד בני
מישפחה או ידידים. ענייני
מגורים מאוד מ טרידים,
יש למצוא כיתרון
דחוף לבעיות הלוחצות
והדחופות. בכל הקשור
לכספים זו אינה
התקופה הגרועה ביותר,
לא שלפתע השתנה מצבכם בצורה מהפכנית,
אבל השבוע תיזכו לעזרה מגורמים שונים.

לאחר תקופה של מתח וחוסר מנוחה, אתם
מתחילים להירגע, אך מכיוון שמדובר בשנה
שבה הכל די קשה, אז
כל זה בערבון מאוד
מוגבל. ב 14-עד ה־ 6ג
אתם עלולים לא להרגיש
טוב או לפחות לס בול
מהצורך לדאוג לב עיות
בריאות של בני
מישפחה. היכרויות חדשות
וכן טיולים נסי עות
ופגישות מאוד מעודדים
ומשפיעים ל טובה
על מצב הרוח. קשרים רומאנטיים חדשים
מתפתחים עכשיו, אך לא מחייבים.

!זדזזשז

קשה להם לתפוס שמה שהם מקרינים
נראה לעיתים כיהירות ושחצנות. כשבא
להם להזמין אורחים, הם נותנים להם
כבוד־מלכים, ומרשימים את מבקריהם
באירוח מרשים, שלעיתים קרובות אפילו
אינם יכולים להרשות לעצמם. הם לא
יהססו ללוות כסף ולהיכנס לחובות לשם
כך, שכן מה לא עושים למען הרושם.

ביחוד כשמדובר על ביזבוז כספים, עשיית
רושם והצורך הבלתי״נשלט להתבלט ול השתלט.

כל היהירות והגאווה, ליבם חסוד
ורחום, והם מגישים עזרה רבה לזולת,
בעיקר לילדים ולחלשים הזקוקים להם
כמשענת. לרוב יש להם חוש-הומור, אך
מתלווה אליו אהבת״הדיבור, שלא פעם
מעייף מאוד את הסביבה.
קל מאוד להסתדר עם האריה, אפילו אם
הוא שייך לטיפוס היותר חלש. יש לשאת
בסבלנות את נאומיו והסבריו המפורטים
והארוכים, וכן להסכים עם הדרישות
המרובות, אך זה לא אומר שחייבים לבצע
כל מה שהוא אומר. אם לא סותרים אותו
או מסרבים לו, הוא אינו טורח לבדוק אם

אפשר להוסיף על כך שטיפוס זה הוא
לא״מעשי ביותר, רצונותיו ושיקוליו אין
להם קשר רב למציאות.
חשוב לציין שהאריות אינם חיוביים או
שליליים לגמרי, לרוב יש בהם השילוב של
השניים. אולם הוא חסר תקנה לעיתים,

* * וזיזו זיו** זיו ז ז * זו־ ילזויז *־ז* * ו * י ו ־יו י ו יריד זוזזזו יו־ זזיי יי זניי * ז ו ז ז ז י * זז יי

לפתע תמצאו את עצמכם מוצפים בהצעות
מעשיות ומושכות, מדובר על מיגוון של עבודות
או אפילו חלטורות,
שמהן אפשר להרוויח
באופן חד פעמי רווח נאה
ומשמח. אתם עושים
חיל בעבודתכם וזוכים
להערכה מצד כל
הנוגעים בדבר. זה יתב1

א בהכנסה נוספת וי־ו
;2ביוני -
שולם לכם לפי המגיע.
ס 21 ביולי
ידידים משמשים לכם
מליצי יושר, וללא ידיעתכם
מקדמים את האינטרסים שלכם.
עסקות כספיות יהיו מאוד מוצלחות עכשיו.

סוס1

בשורות טובות יגיעו לאוזניכם ב־ 12 וב״13
בחודש, זה קשור בנסיעה לחו״ל או לקשרים
עם ארצות אחרות, שמהם
תפיקו תועלת בצד
הנאה. השתלמות בת חום
שבו אתם עוסקים
דרושה לכם, ועל כך ישוחחו
איתכם ואף ישתדלו
למענכם. בעבודה
אתם קוצרים הצלחות,
וזוהי רק ההתחלה, המרץ
וההתלהבות סוח פים
אתכם לעיתים ב צורה
מוגזמת, תצטרכו לחשוב לפני שא תם
מתפרצים בכעס, או אפילו כשימחה.

בריאות שלכם ושל בני מישפחה ממשיכה
להדאיג ולהעציב אתכם, מצב הרוח כבד,
ואפילו חופשה או טיול
אינם מצליחים לנער
אתכם מהכובד שירד עליכם.
גם בעבודה מצבכם
אינו קל, יותר מדי
אנשים מנסים לחתור
תחתיכם, חלק עושים
זאת בצורה די גלויה ו22ב
או גו ס ט -
אחרים משחקים אתה.22ב
ספסמבר
ידידים אך ממש מסכנים
את מקומכם ומע־מדכם.
אל תוותרו, חשוב שתלחמו, ותזכירו
לכל מי שקשור בכם את כל מה שתרמתם.

גחונו1

הרומאנטיקה מקיפה אתכם, בני המין השני
נמצאים בסביבה, צריך לתת להם קצת עידוד
או לקחת יוזמה ולקדם
את ההיסוסים והגישושים,
אפילו אם הם
נחלת שני הצדדים. א תם
תוכלו לשנות ממיג-
הגכם ולצאת להיפגש
עם ידידים ואף לבקש
את עזרתם בהרחבת ה מעגל
החברתי שלכם.
פרשות מן העבר עלו לות
להעיב על התקופה.
אין כל הצדקה לכך שתתנו לאלה, שרק ניצ לו
את טוב״ליבכם להמשיך להכאיב לכם.

היחסים בעבודה משתפרים. ה״ 12 וה־ 13בחודש
יהיו אומנם מאמצים, תצטרכו אף למלא
תפקידים של א חרים
הנעדרים מן העבודה.
אך בכל זאת תיהנו
מההערכה ומן הדברים
הגלויים והברורים
שייאמרו לכם אודות עבודתכם.
זה לא הזמן להיאבק,
לכעוס, או לנ טור
טינה, לעיתים א תם
ת *1(7
מפרשים לא נכון את כ וונותיהם
של עמיתים בעבודה.
הבריאות שלכם או של מישהו מבני
המישפחה מעוררת דאגה. התוכניות ישתנו.

נסיעות, בילויים טיולים וכל הנאה מכל סוג
שהוא מתאימות לתקופה וביחוד לשבוע
הקרוב. עליכם לנצל את
אותם ימים שבהם סוף־
סוף נותנים לכם להירגע
ולנשום לרווחה. עכשיו

תוכלו לקדם את האינ טרסים
שלכם בעבודה,
קשרים עם אנשים שב אים
מארצות אחרות
או אפילו ששוהים שם

יקדמו את ענייניכם -
הם יעזרו לכם עם כל
הלב. ב־ 12 וב־ 13 צפויה פגישה משמחת או
היכרות חדשה. ענייני הכספים משתפרים.

חאזנ״ס

עקת

קשת

אכן מילאו את דרישותיו. הוא תמיד
אופטימי ומעדיף להאמין שממלאים את
מישאלותיו.
בעבודה יש לו כישרון להעביר את
העבודות השחורות והפחות נעימות לאחרים,
כשהוא עוסק בעניינים חשובים
באמת: למשל את מי למנות למישרה, דרגה
או תפקיד יוקרתי כלשהו. אם צריך לנהל
מילחמה לשם כך ולשכנע אנשים, הוא שש
אלי קרב. קשה להרגיע אותו או לשכנע
אותו שהוא לא הקובע היחידי.
לסיכום: האריה הוא ידיד נאמן ואויב
חזק. לעיתים כדאי להתעלם מהיוהרה
והאגו הבלתי־נסבל ומהתקפות העצלות,
כיוון שבסך הכל ליבו הוא לב-זהב.

הבריאות שלכם או של קרובי מישפחה עלו־ *
לה להידרדר בימים אלה, יש לשים לב לכך
ולהיות עירניים מאחר
וזה יכול לבוא במפתיע.
בשורה טובה הקשורה
לענייני מגורים תגיע
לאוזניכם ב־ 12אוב ־13
בחודש, יתכן שתצליחו
למכור, לקנות או להשכיר
דירה שגרמה לכם
ו 2בדצמבר -
לא מעט טרדות. בתחום
9ו בינו אר
הרומאנטי אינכם מצליחים
להשיג את רצו־נותיכם
ותצטרכו לשריין את עצמכם בפני
כל האכזבות שיכולות להיגרם לכם השבוע.
אתם ממשיכים לחוש את התיסכול שמאפיין
את החודשים האחרונים בכל
התחומים, נראה שאי
אפשר לרדת מהמקום
הקרוי פרשת דרכים. זה
מתייחס לכל: לעבודה,
ללימודים, לרומאנטי־קה
ואפילו לכספים ול-
דיור. אתם חשים צורך
בשינוי, אך למעשה אין
באפשרותכם להגשים
את השאיפות ועדיף
שתמתיגו לתקופה טו בה
יותר. השבוע יהיה עליכם לעשות
ויתורים למען חברים, בני זוג או עמיתים.
העבודה הקשה שבה א תם שקועים מעייפת
ומחלישה אתכם, אפילו א ם אתם מבלים
בחופשה לא תוכלו לנוח
כראוי. משהו יימצא כדי
להפריע למנוחתכם. המתח
והעצבנות גורמים
לכם הידרדרות במצב
הבריאות, מפני שעליכם
לדאוג לאחרים וגם משום
שמוטל עליכם עו9ו
בפברואר
מס רב מדי. אורחים יר20ב
מרס
צו לבלות אצלכם, אולם
הפעם תצטרכו לסרב
להם, לא כדאי להוסיף עוד על מה שכבר
מוטל עליכם. נסיעות ב־ 14 וב־ :16 מסוכנות.

מנגד

מה קרה ליונה?
אגב עיון בפולמוס זך־מירון המתנהל זה
כחודשיים מעל רפי העולם הזה שמתי לב לתופעה
מעניינת ביותר: ריבוי הרימויים המיליטא־ריסטיים
וכאלה השאולים מעולמה של הפוליטיקה
הגבוהה במאמריהם ובתגובותיהם של סופרים
ומבקרים בישראל. כך קראתי כי ״זך מחרה־מח־זיק
אחרי דן מירון כמו איזו בולגריה אחרי רוסיה
הסטאלינית״ ועמוס עוז) וכי מירון ״שלח טייסת
לתקוף את סוריה״־מנחם פרי ובאותה שעה ״הוא
שלח גם מטוס קטן לתקוף את טורקיה״־זך(מנחם
פרי) .אצל מירון עצמו מצאתי כי ״הזירה התרבותית
היא זירת מלחמה״ ו״הנכנס לתוכה אל לו
להתעטש מריח אבק־שריפה״ ,שכן ״במלחמה
כמו במלחמה״ ,ואילו אצל אבירן קראתי כי מירון
״מטווח״ וכי מה שהתנהל בחודשיים האחרונים
לא היה אלא ״מלחמת שלושים השנה״ שבה ״נטש
מירון, גלול־זנב, את המערכה.״ אצל זך עוד
לא הצלחתי למצוא דימויים מיליטאריסטיים כאלה
אבל אני ממשיך לחפש.
נשאלת השאלה על מה זה מעיד? האם סופרינו
באמת מלחמתיים יותר מעמיתיהם בארצות אחרות?
האם הם מתקנאים בגנראלים שלנו המנהלים
את מלחמותיהם ״על אמת״? ואולי הם
משלמים את מלוא המחיר על ״ריח אבק השריפה״
העומד בחלל הארץ שלנו כל השנים הרבות
האלה, בלי הפוגה?
וגם זה: האם האופי המיליטאריסטי־לוחמתי
הזה משתקף גם ביצירתם? והלא רובם נמנים, ככל
הידוע לי, על מחנה השמאל. מה קרה, איפוא,
נ. דילוז׳ני
ליונה?

זכות התגובה
נורית גוברץ

הכושר והיושר
בתגובה על ״לוח־הזמנים״ שהציג נתן זך ל־סיפרו
של ישראל כהן על יעקב שטיינברג(העולם
הזה 2596 .מיום ,)1.6.87 רצ״ב מאמרו של
ישראל כהן, שפורסם בזמנו בדבר מיום ל׳ בתשרי
תשכ״ד 18.10.1963 וחזר ונדפס בסיפרו של
ישראל כהן אספקלריות 1968 עמ׳ 181־.185
(ראה להלן).
בתגובה על אותו קטע ממכתבה של הגב׳ ליזה
שטיינברג ז״ל, ברבר ההתנגדות למתן פרם ביא־ליק
ליעקב שטיינברג(ראה גם כן העולם הזה
,)2596 הינה הרקע לכך קשור בדברים שפירסם
שטיינברג כנגד התלמוד, כפי שתוארו בסיפרו
של ישראל כהן יעקב שטיינברג האיש ויצירתו
(הוצאת דביר ,)1972 ,עמ׳ 460־ 462 וכן .467

פרופסור נורית גוברין
למותר להוסיף שישראל כהן נילחם בעד מתן
הפרס ליעקב שטיינברג.
בתגובה על אותו קטע ממיכתבה של הגב׳
ליזה שטיינברג ז״ל, בדבר התנגדותו של יעקב
שטיינברג להשתתף בחגיגות היובל ש״הם ערכו
לו״ — ראה את תיאור יחסו של יעקב שטיינברג
למסיבות בכלל בסיפרו הנזכר של ישראל כהן,
עמ׳ 35־.37
כשלוש שנים לאחר פטירתו של יעקב שטיינברג
22.6.1947 בשנת ,1951 הוציא ישראל כהן,
בלוויית הקדמה, את סיפרו של יעקב שטיינברג
רשימות אחרונות, בהוצאת אגודת הסופרים ליד
דביר.
הדבר הראשון שכתב ישראל כהן על יעקב

ימוט לשירה: השורה. התא הראשון הזה של השיר
צריך להיות ראשית כל בריא, שלם.

על גילויים ומגלים
מיכתבה של פרוס׳ נורית גוברין מחזיר אותנו כשמת דור לאחיר אל
הפולמוס טביב ״גילויו״ או אי־גילויו של יעקב שטיינברג שהתנהל אז
בכל עוז. הכותבת אולי לא ידעה זאת׳ אן על מאמרו של ישראל בהן,
״אין מגלים את המגולה״ ,המובא כאן בשלמותו, באה תשובה של שלמה
גרודזנטקי ,״הערות של מסתפק במועט.״
אנו מפרסמים גם אותה פירטום חוזר, לא רק מפני שהשיבה על
טענותיו של כהן, אלא משום שהתרכזה במה שנראה בעינינו עיקר:
השאלה מהו, בעצם, גילוי בספרות! דומה כי מרבית המשתתפים
בפולמוס פוגל־שטיינברג -בסיבובו השני, שנערך בימים אלה, לא ידעו
להשיב על שאלה זו תשובה״של־טעם. לא יותר משהשכילו להתמודד
עימה מתפלמסי הסיבוב הראשון בניסוחיהם הפשטניים.
שלמה גרודזנסקי הוא שעשה זאת בשבילם -ובשבילנו.
שטיינברג פורסם בשנת 1931 ועל כך סיפר לימים
בספר זיכרונותיו פנים אל פנים 1979 עמ׳
,15 מקום שם כתב:
״שמו של שטיינברג נודע לי מתוך קריאה
ב,שירתנו הצעירה׳ של ביאליק, אף כי קראתי
כמה משיריו ומרשימותיו בהפועל הצעיר
בגולה; אבל רק לאחר שעליתי ארצה, התחלתי
שוקד על שיריו ורשימותיו וסיפוריו,
והוא כבשני כיבוש״עולם. חביבים היו עלי
לשונו הטהורה, צירופיו המרהיבים, דימוייו
הנועזים, קיצורו הנפלא, הערפל הדק החופף
על דבריו, ועל הכל -חשתי לא רק כושר של
ביטוי, אלא גם יושר של ביטוי. הערכתי
אותו מאוד. בשנת תרצ״א 1931 כאשר ע שיתי
בלבוב בשליחות ההסתדרות ופעלתי
בתוך החלוץ והנוער, ערכתי כמה חוברות
גורדוניה בעברית. במאמר ״הסיפרות העברית
כגורם חינוכי בתנועתנו״ ,היבעתי בפעם
הראשונה את דעתי בכתב על יחסי לש-
טיינברג״.
(בהמשך הדברים מצטט ישראל כהן דברים
שכתב באותו מאמר על ספר רשימותיו של המשורר).
בספר
זה תאר גם את פרשת ידידותו הממושכת
עם יעקב שטיינברג, שהחלה בשנת 1932
בערך ונמשכה כל ימי חייו של שטיינברג. וכן
תאר את פרשת התהוותה של המונוגראפיה שכתב
עליו, ושעבד עליה במשך למעלה מחמש־עשרה
שנה. וראה שם, עמ׳ .24

שטיינברג, שהוציא נתן זך(בהוצאת ״דביר״) ,כותב
הוא במבואו :״ואף־על־פי־כן, עובדה היא, ששירתו
של שטיינברג (בניגוד לרשימותיו) לא
זכתה להיות מקובלת על בני דורו שלו ואף לא
על בני המשמרת הספרותית, שבאה מיד אחריהם.״
בקורת־רוח
מרובה יכול אני להביא את עדותם
כמעט של כל בני דורו, מביאליק ואילך, כדי
להוכיח ש״עובדה״ זו איננה עובדה. להד״ם. מיום
הופעתה של שירת שטיינברג ועד ״שירים אחרונים״
שהוציא ברש ועד ״רשימות אחרונות״ ,שהוציא
כותב הטורים האלה סמוך למותו — היה
שטיינברג נחשב, מוערך ואף נערץ על בני דורו
ועל רבים־מרובים שלא היו מבני דורו. אילו היה
הדבר כן, אילו באמת היתה שירה גדולה כשל
שטיינברג נעלמת מעיני דורו ובלתי נתפסת לו,
היה זה מעיד על קוצר־דעת ואולי אף על אטימות
רוחנית. אך לשמחתנו, אין הדבר כן.
כרי להפריך טענה זו כל עור לא היכתה שרשים
וכדי להעמיד סופרים צעירים ואת קהל הקוראים
החדש על האמת כמות שהיא, טרחתי

נורית ו״וברין

1שראד כהן

אץ מגדים את המגולה
כמה סופרים צעירים, וביניהם חשובים, התחילו
מתעמקים בעברה של הספרות העברית, תוהים
על שרשיה ואף מעריכים אחדים מראשוניה.
זהו שלב בעל ערך, שכל יוצר חייב להגיע אליו,
וטובה רבה צפונה בכך קודם כל ליוצר עצמו.
נתן זך, משורר ומבקר, הוא בין הסופרים הצעירים
האלה. במאמרו ״החובה לגלות״ ,שנתפרסם
ב״דבר״ (מיום 9.10ש״ז) ,הוא אומר :״אין כנראה,
דרך אחרת אלא לגרור את העבר הספרותי אל
תוכו של ההווה — אם אמנם נותר בו בעבר זה
כוח״חיות להתקיים בהווה״ .אך טעותו של זך
בכך, שהוא עדיין סבור, כי ״את העבר יש לגרור״,
בעוד שאליבא דאמת, הוא מובלע ועומד בדמנו
ובספרותנו ואין מקום פנוי ממנו בהווה. ה1וה בלי
עכר הוא הפשטה ריקה. בוודאי הדין עם זך האומר.
שתפקידה העיקרי של הביקורת הטובה הוא
לגלות .״לגלות מה שיכול היה להיות הווה אלמלא
עצלותנו, אלמלא בערותנו ובטחוננו המופרז
ב,התקדמותה׳ הבלתי פוסקת של התרבות האנושית״.
אולם
״לגלות״ משמעו להוציא לאור עולם
דבר, שלא היה ידוע, או שהיה ידוע ולא הרגישו
בערכו. אך הכל מודים, שאין הפועל ״גלה״ נופל
על המגולה ועומד, על הידוע ועל המפורסם. אפשר
שצריך לטפל ולחזור ולטפל גם בידוע ובגלוי:
וביחוד יפה הטיפול הזה לגבי ספרות וסופרים,
ואין לקפח את שכרו של ניסוח חדש לפי
טעם הדור החדש. אבל אותה שעה צריך לומר
בפירוש: אני עוסק מחרש במה שעסקו קודמי
ובמה שהוקירו קודמי.
כששמעתי בפעם הראשונה, שסופרים צעירים
הוגים חיבה ויקר לשירת יעקב שטיינברג, רחב
לבי. הנה — אמרתי — לא נותקה השלשלת ולא
אלמן משורר. אך לפתע־פתאום התחילו מדברים
על גילוי שטיינברג, ולא עוד אלא שתבעו את
עלבונו מידי הדור הקודם.
במבחר היפה של שירים ורשימות מאת יעקב

ישראל כהן
והבאתי קצת הקבלות בין מה שכתב נתן זך במבואו
ובין מה שאמרו קודמיו לפני שלושים או
עשרים שנה. וייסלח לי, שהבאתי גם ממה שכתבתי
אני בחיי שטיינברג לפני 30 ולפני 25 שנה.
למעלה מחמש־עשרה שנה הייתי במחיצתו, הו־קרתיו
וכתבתי עליו, ולא יהיה זה מן המידה להשמיט
עדות עצמי מתוך ענוותנות שאינה במקומה.
והרי הקבלות מעטות מגי רבות:
נתן זך כתב בשנת :1963
חזקה על שטיינברג, שהשקפת עולמו האסתטית
נתבססה על השורה ואת מיטב כוחו״ הוא
מגלה בשיר הלירי הקטן, הכבוש, המעובד יפה
והפסימי ביסודו.
אשר ברש ב־ 948ז:
יושם נא לב לשירים הקטנים והזכים :״גשם
בלילה״ ,״ילד על סף שלולית״ ,״חסד קטן״ ,הבאים
בשכנות מכוונת על־ידי המשורר. השירים
האלה חושפים את יקר נפש המשורר בעצם טה־
׳כאן(בשירים ״חרוזים מבית הצורף״) הכל מרוכז
ומזוקק, מכוון ומחוקק, כאותם כלים זעירים
ויקרים, המשוכללים עד דק. הנעשים בבית־הצו־רף.
שלום
שטרייט ב־:1937
כאן, בארץ־ישראל, באה כל גדלות־תכונתו
לידי גילוי: התכונה הביבלית: הצמצום, התמצית,
הסמל־הרמז. השיר שלו הגיע בצמצומו ובמלוא
כוח־תכנו למדרגה של גרעיניות תנכ״ית.
פ. לחובר ב־:1928
יתר מכל הוא ירא את חזון־השווא, את הרמייה.
כבוחן בזהב הוא בוחן כל מטיל קטן, כל חוליה
קטנה. הוא הוא אשר קבע בספרו חוק אחד בל־

נתן זך ב־:1963
לביטוי ראיית־העולם או ביקורת החיים שלו
יצר שטיינברג לשון מיוחדת שלו.
ישראל כהן ב־:1937
המשורר מוליד כל מלה. מולד חדש. הוא ממלא
אותה חיות חדשה. שטיינברג הוא אחד המעטים,
שאמצעי יצירתו נלקחים מבית־היוצר האמנות,
של הלשון. הוא מנפה בלי הרף את המלים
והמיבטאים ואינו נכנע כניעה כלשהי לטעם הרבים
ולצורות מקובלות.
נתן זך:
הכל חלק ממשל — חותר לגילוי. אך כבד
תעלומה. משל הרי ניתן להחליף בחברו, ובלבד
שלא יתמצה ולא יתפרש עד תום, אלא רק יימוג,
כביכול.
יעקב פיכמן ב־:1937
בניגוד לכולנו, שהנוף היה יסודו של עולם
יצירתנו, היה הוא מעדיף המסקנות על המראות.
את העולם ראה כבר אז כמשל.
נתן זך ב־:1963
החלום הרוחה את הרומאנטיקן הצעיר לעמדה
של הסתייגות נזירית מהולה בפסימיות נוסח קו־הלת
מן ה״עדה״ ,שכל אחד מגרגריה ״מכניס יד
לערימת זבל״ על מנת לשלות לעצמו משם בגניבה
״פירור אושר״ ,מפנה מקומו למבט עז לעבר
״אני״ ערום, ששוב לא יתיר לעצמו לשגות ב״ח־לומות״
נרקיסיים.
יעקב פיכמן ב־:1937
בשובנו לקרוא את השירים האלה כיום, נכיר
גם כאן את הקו השטיינברגי העצמי — אותה
נעימת קוהלת המחלחלת בדמו כל הימים לא
כמוטיב ארעי קל ומתנדף, כי אם גם כפאתוס
הולך וגובר, כילל נפשי על דלדול הדוס על
דלדול עצמו.
שלום שטרייט ב־:1937
רוח קוהלת היתה מקננת בו עוד מבאיבו, שלא
בהתאם לפרק חייו הצעיר; עלם סקאפטי היה.
נתן זך ב־:1963
ניתן אולי לומר, כי בדור שתבע ממשורריו
התמודדות עם בעיות, המנסרות בחלל, עם נושאי
השעה והמערכה, עם מאורעות חברתיים הרי-
עולם, היה שטיינברג ליריקן בלתי מגויס, יוצא-
דופן, כבר בכך, שחתר להביע את אמת עולמו
המכונס שלו.
ישראל כהן ב־:1937
כל עצמותיה של שירת שטיינברג אומרות
הלך־נפש. אין היא רואה את העיקר בתיאור, והסממנים
האפיים החיצוניים זרים לה. יש ליריקנים,
שאינם מוותרים על סיפור המעשה, על העלילה.
הם זקוקים לאיזה שלד גופני, כדי להצמיד בו את
נפשם הלירית. שטיינברג מפשיט מעל שירתו
את הנרתיק הגופני ומרחיק אותה במתכוון מעולם
העצמים הפיזיים. אין הוא רואה בשירה כלי-
תשמיש למשהו מחוצה לה. היא תכלית לעצמה.
שלום שטרייט ב־:1937
הוא לא ביזבז את חילו לשימוש בפכיס קטנים.
--שום נחשול־חיים עז ושום מערבולת־מפלגות אינם עלולים לסחפו לפייטן מבסיסי־ה־חירות
שלו, כי כשרטון ננעץ הוא בעזלם החזון
והשירה, שאין להסיעו הימנו בכל הכוחות.
ישורון קשת ב־: 1948
להיפר מצביונו של ח.נ. ביאליק, שאמר לגאול
את היחיר שבו על־ידי שימצא את המעין שממנו
שאב עוז ותנחומים העם, מחוללו, שאיפה מפורשת
היא באגוטיסטן כיעקב שטיינברג למצוא
תחילה את המעין הסתום, משיב נפשו של היחיד
התועה --.ואף בשורת הגאולה אין
בכוחה להפיג את צערו, היחיד. הוא זקוק לפתרון
חידתו האישית.
נתן זך ב־:1963
מי ששר בשירתו ביוגראפיה מנותקת מתמי
רוריה האופיגיים לרבים, לא.היה לו מה להציע
לקוראיו, שאזנם לא עוד היתה מאומנת להעריך
כראוי את המשמעת הסגפנית של שירו הלירי.
שטיינברג, שנשמר מפעילות ומעסקנות חברתית,
לא יכול היה להיות דברו של דור שעשה
היסטוריה. מן הראוי אולי להוסיף גם את נטייתו
של האיש להסתגרות, להסתכלות מגבוה, או לפחות,
מנגד.
אשר ברש ב־:1948
עדים היינו במקרה שטיינברג לחזיון לא נפרץ
בספרותנו. אדם שעמד לו כוחו לפרוש מבית־ה־מטבחיים
של הספרות ולהתדבק כולו, מתוך החלטה
שברוח־הקודש, בעצם הדבר, ביצירה לשמה.

הוא נראה כמוותר על הפרוזדורים, המבואות והחצרות,
כדי להתכנס לבית־היוצר מתוך בדידות.
הוא נראה כאדם, שבחר לו מדעת את גורל הממיתים
עצמם באהלן של שירה והגות. יש אשר נשתומם
על גבורת הנפש הזאת, על שנות״המסה
הרצופות, להתפשט מכל נוסח ספרותי משחרר
ולהעמיד לנפשו עיקרים חמורים וקבועים של
יצירה לשמה מעין כתיבה מתוך שפתיים חשוקות.
ומאמצים אלה מתוך סגפנות חברותית וספ־רותית,
פרישה מן הכלל, אמנם עשו פרי ישווה
להם.
נתן זך ב־:1963
כמרבית משורריה החשובים האחרים של השירה
העברית החדשה — למעשה, כמעט עד ימינו
אלה — אי אפשר לשבץ גם את שירתו במחלקות
המקובלות של ״קלאסיקה״ ו״רומאנטיקה״ וכו׳,
ישראל כהן ב־:1937
שטיינברג אינו נמנה על שום אסכולה בספרות
העברית. הוא אסכולה בפני עצמו. זה שנים שהוא
מופרש ומובדל מדרן־־המלך של השירה העברית
ומהלך יחידי.

נתן זך ב־:1963
באופנה החדשה, ששמה את הדגש על ניגו־ניותה
״המשוחררת״ של לשון קולחת וחוגגת ועל
צבעוניות שכורה של עולם שארמאנטי ומתקתק
מעט של פונדקיות ועוברי־אורח, חזקה על
שטיינברג האיטי והכבד שצבעיו הם
אפור ושחור ואדום־האש, שייראה זר ומוזר.
ישראל כהן ב־:1934
מעטים מאוד הסופרים העבריים המקוריים כמוהו,
שיש בו כדי להרתיע אותנו מן השיגרה —
--בכלל זולה היא אותה אהבה ניקלה, שרואה חובה לעצמה לדקלם תשבחותיו וחו״מעלותיו
של העצם האהוב. יש בזה מתקנות, הנהפכת בפי
הטועם למרירות־לענה.

1*4111ו!8
לקט זה ודאי שיש בו משהו מפתיע במקצת.
״ספריית דביר לעם״ היא אוסף של סיפרי־מופת
מן הספרות העברית, המיועדים ברובם לבתי־ה־ספר;
אולם יעקב שטיינברג אינו נמנה עם סופרי־המופת
המקובלים בדרך כלל. עורכיהם של סופ־רי־מופת(במיוחד
לנוער) הם אצלנו בני־דורם או
מורים מקצועיים, או אנונימיים; עורכו של סופר־מופת
בלתי־מקובל זה הוא משורר ומבקר צעיר
מן הקרויים ״מודרניסטיים״ ואף מן המסוכנים שבהם
(ניהיליסט, לא־מובן, וכו׳) .ואם לא די בזה
כדי להפתיענו, קושר סופר צעיר וניהיליסטי זה
כתרים למשורר, שכמעט היה מבני דורו של ביא־ליק
— כתרים שלא זכה להם לא בחייו ולא
במותו. הרי זה באמת מאורע! ואמנם, מייד יצאו
שני מבקרי״סיפרות שמקצועם בכך, משומרי חומותיה
של הסיפרות העברית בדורנו, לציין מאורע
זה — ישראל כהן בדבר וב״י מיכלי בהפועל
הצעיר(שבעריכת ישראל כהן — נ״ז הצטרף
להם המשורר יחיאל מר, במאמר במשא, בו עמד
לא רק על מה שעשה נתן זך ליעקב שטיינברג,
אלא גם על מה שעשה לברנר(במאמר שפירסם
באמות, אוגוסט־ספטמבר .)1962
ב״י מיכלי, ישראל כהן ויחיאל מר תפסו את
נתן זך במעשה אונאה ממש. זך מתיימר שגילה
את יעקב שטיינברג; סמוך להופעתו של המיבחר
הוא גם פירסם בדבר מאמר שכותרתו ״החובה
לגלות וחינה, לא היה ולא נברא. ישראל כהן
גם מביא חומר ראיות מפורט כדי להוכיח את
יומרתו של נתן זך — ציטטות מאשר ברש, שלום
שטרייט, פ .לחובר, יעקב פיכמן, ישורון קשת
וישראל כהן המוכיחות, שהם ידעו על קיומו של
יעקב שטיינברג ואף לא כיסו ידיעה זו מן הציבור.
אין, איפוא, לפנינו גילוי בדומה ל״מגילות

נתן זך ב־:1963
כאן נמצאה לו עזרתה של רוח ביקורתית קודרת,
שהגיעה כבר לידי ביטוי ראשון בסאטירות
של ימי הנעורים, המכשילות כעת אותה ליריקה
הגותית כבדה של הבגרות.
ישראל כהן ב״:1937
יש כעס, מרי, נזיפה וקטגוריה בדבריו. שורה
של תוכחה בדברי שטיינברג מחלחלת וצורבת.
--כ י שירתו והגותו נולדו תאומים והן חוברו יחדיו.
לא הבאנו כאן אלא מדברי סופרים מעטים; על
שטיינברג כתבו בשעתו; רב סדן, וויסלבסקי, למדן,
בס, ליכטנבום, ריבולוב, גורן, בנשלום ורבים
אחרים.
מכל אלה יחזה הקורא, שלא זו בלבד, שלא
טחו עיני הדור מראות את שטיינברג, ואזניו לא
אטמו משמוע את צלילי שירתו, אלא אף זו: דברי
הערכה, שזר משמיעם כחידוש גמור, כבר השמי־עום
קודמיו. מובן, שהסגנון והניסוח שונים פה
ושם, אך הכוונה והתוכן זהים. ובכך איני רוצה,
חלילה לקפח את זכותו של נתן זך לחשוף(לא
לגלות!) את ערך שירתו של שטיינברג לפני הדור
הצעיר. יש לו תפיסה משלו וכלים משלו וקנה־מידה
משלו, ויבורר על מעשה חינוכי זה. אך סמי
מכאן — גילוי שטיינברג תוך טפילת אשמה על
בני דורו. ולוואי, שיצליח לעשות נפשות לשירת
שטיינברג ולרשימותיו. שכן שירה טובה היא תמיד
ענין למעטים. גם שירת שטיינברג היתה,
הווה ותהיה נחלתם של יחידים, אניני־טעם. ואסיים
בדברי אשר ברש בענין זה:
שטיינברג אינו סופר לרבים. שטיינברג העיקרי
הוא סופר למשפחה קטנה. מסופקני, אם גם
עתה יצליחו מגדלי שמו להוציאו לרשות הרבים.
אבל הפסדו יוצא בשכרו. אם אין יצירתו החשובה
עשויה להשיג את תהילת הרבים, היא ניחנה
בסגולה היקרה להנחיל את תמצית נפש מחברה
לדורות דרך צינורות סמויים מן העין. מי כמוהו
ידע, כי הערצת הרבים תלויה בכמה דברים, שב־טילתם
גורמת בטילה גם לה. אץ הפכפך כקהל
הגדול. לא כן המשפחה הקטנה, הצפופה, הנוטעת
את צמח האהבה והידיעה האמיתית מדור לדור
ומשקה אותו בדרכים נעלמות אך בטוחות.
דבר, מוסף לספרות ואמנות 18.10.63 ,

שלמה גרזדזנסקי

הערות שר
מסתפק במועט
זה עתה יצא־לאור ב״ספריית דביר־לעם״ מבחר
שיריו ורשימותיו של יעקב שטיינברג, בבחירתו
של נתן זך ובצירוף הקדמה מקיפה שלו.

הגנוזות״ ,אלא דיברי סיפרות גלויים לכל, ונתן זך
הוא ארכיאולוג לא־מוסמך.
דומני שיש בזה עניין החורג מן העניין כשהוא
לעצמו.
אולם אתחיל בכמה מלים לעצם העניין.
המלה גילוי כמה הוראות וגוני הוראות לה,
כמובן. אם נתן זך בא לעוררנו ל״חובה לגלות״
ומתוך דיון ביעקב שטיינברג מעלה הוא גם את
דוד פוגל, חיים לנסקי, יהודה קרני, אסתר ראב,
מרדכי טמקין, רחל ,״ואחרים החיים עימנו עדיין״
— ודאי שאין הוא רמאי תמים עד כדי כך, שהוא
מדמה לו, שכבר אין בסיפרותנו ביבליוגראפים,
מבקרי־סיפרות ואולי אף קוראים המסוגלים לתפוש
אותו בקלקלתו. שהרי, אילו רצה להדהים
ממש את הביבליוגראפים ומבקרי־הסיפרות, יכול
היו; לגלות את אחד ממשוררי תקופת ההשכלה,
שיש יסוד לחשוש, מי יודע אולי ב״י מיכלי או
ישראל כהן כבר (צ״ל: לא) שמעו את שימעו.
וחינה הוא מונה ברשימת המשוררים שיש לגלותם
אף את ...רחל ! באמת, מה יש לגלות בה, שלא
גילו בה אף גילאי 1924ב״נוער העובד״? נראה,
איפוא, שכוונתו היא לגילויים מסוג מיוחד: לא
את המשוררים האלה יש לגלות אלא משהו בהם.
נחזור, אם כן, ליעקב שטיעברג. ודאי, ודאי,
כבר גילו אותו יפה־יפה. אך אם נעיין באוסף הציטטות
שהביא ישראל כהן, יתגלו לנו כמה פרטים
פיקאנטיים. למשל, כמעט כל הציטטות הן משנות
השלושים, וכמה מהן הם דיברי־הספד שנאמרו
סמוך למותו של המשורר. יעקב שטיינברג
נפטר לפני שש־עשרה שנה, והינה ישראל כהן
אינו מביא כמעט שורה אחת ממה שנכתב מאז על
יעקב שטיינברג ״המגולה״ .הואיל וזה אינו מקרה
— אמנם מעט מאוד נכתב על שטיינברג מאז
מותו, כלומר מאז שנזכרו בו בחייו, מפקידה לפקידה,
בעיקר בימי יובל ומאז שהוספד כהלכה,
כנהוג — יש בכך כדי ללמדנו על המיכאניזם של
האלמוות בסיפרות העברית בדורנו. ויש לזה קשר
לעניין שלפנינו — עניין ה״גילויים״ ,שהיו
ושלא היו. על כל פנים, הכל גילו את שטיינברג

בשעתו, בחייו — ולאחר מותו נשתכח כמעט
לגמרי(המונוגראפיה של ישראל כהן יצאה לאור
רק ב־ ,1972 כלומר, כעשר שנים לאחר שפירסנד
תי את מסתי על שטיינברג הנזכרת ברשימתו של
גרודזנסקי — נתן זך) .ומוזר ביותר הוא ששכחוהו
דווקא מגליו הותיקים, פעיליה של הסיפרות
העברית, הלוחמים להמשכיות, לסופרי־המופת,
העומדים בפרץ להגנתה של סיפרותנו מפני הניתוק.
הניהיליזם, החדשנות והחקיינות לנכר.
אני מקווה כי נתן זך לא יגנני על אינדיס־קך
טיות, אם אספר מעשה ששמעתי מפיו. לפני
כמה שנים הזמינו אותו מטעם אגודת הסופרים
להרצות בפורום שלה בתל־אביב. הציע זך —
הוא גילה את יעקב שטיינברג כמה שנים לפני
שכתב את הקדמתו למיבחר שהוציא עכשיו —
להרצות על יעקב שטיינברג. שם בו המזמין עיניים
נדהמות. יעקב שטיינברג? הוא חשב —
הזקן כבר עטר את פניו של זך, פני קלסיקן ״מודרניסטי״
לעתיד — שיציע משהו אחר — ה־
״ביטניקים״ ,למשל. אכן, זה שנים משוכנע אני
שכל סופר עברי המסתלק ליעולם־האמת חייב
לדעת מה הוא עושה ביוצאו מעולם השקר ואגודת
הסופרים. מן הרגע שיצא, אין הללו אחראים

לאלמוות שלו. פקעו חייו — פקעו זכויותיו,
וחסל.
אך לא זה עיקר ענייננו. השאלה היא, מה גילו
מגליו הקלאסיים של יעקב שטיינברג עוד בהיותו
בארצות החיים: מה היו בעיניהם מדרגתו וטיבו
כמשורר עברי. נתן זך — ובודאי שאפשר שטעות
עימו — רואה בו את אחד מגדולי יוצריה של
השירה העברית החדשה. האם ראו אותו כך מגליו
הותיקים? אין צורך לבדוק מראש כל מה שאמרו,
כדי לבקש תשובה מהימנה לשאלה זו. דומה שיש
מיבחן מועיל ביותר לכך — הקורא. יש להניח,
כי קוראיו הקבועים של מדור זה עניין להם ב־סיפרות
עברית; דומני שאין קוראים עבריים נאמנים
מהם. יכול, איפוא, כל מי שקורא דברי אלה
לשאול את עצמו: עוקב אני אחרי מה שנעשה
בסיפרותנו, קורא אני את מבקרינו, אמון אני על
הערכות מקובלות בקירבנו — האם מתוך זה
מצטיירת בעיני דמותו של יעקב שטיינברג כמשורר
בעל מדרגה גבוהה, כאחד המשוררים העבריים
החיים עדיין בקירבנו? ואם הקורא הנשאל
שאלה זו חונך בבית־ספר בישראל, יכול הוא גם
לשאול את עצמו: האם מורי הנחילו לי דמות זו
של המשורר יעקב שטיינברג? על שאלה זו ודאי
שתבוא תשובה ברורה: לא, מעולם לא. וטעם פשוט
ביותר לכך: יעקב שטיינברג נעדר לגמרי
מתוכנית־הלימודים של בית־הספר היסודי והתיכון
בישראל. מותר, איפוא, לקבל עובדה זו כאישור
רשמי למעמדו של יעקב שטיינברג בסיפרו־תנו
— ובמיוחד לאחר שידוע, שאין בכל העולם
סיפרות(צ״ל: חברה? — נ״ז) שכה חזקה בה הזיקה
בין סיפרות לחינוך: אין סיפרות אלא סיפ־רות
״מחנכת״ ,וכמעט שאפשר לומר, כל סופר
״מחנך״ וכל מחנך — ״סופר״.
אם תטרח ותעיין במה שגולה ביעקב שטיינברג
בחייו, תעמוד על דבר תמוה ביותר. מי שקרא
ממש את שירי שטיינברג ישים ליבו למיפנה
חריף שהתרחש ביצירתו בשנות השלושים בחייו,
כ־10־ 15 שנה לאחר פירסום שירו הראשון, וב־מובלט
בצרור שירים שפירסם בראשית שנות העשרים
— ה״סוניטות מבית־הקפה״ .שטיינברג
זה היה משורר שונה מאוד מזה שלפני־כן...
דומה, כי ברור לנו מה רב השינוי שהתחולל.
ודאי לא בראיית־הדברים (מבקריו ומגליו מראשיתו
שמעו את מה שציינו כצליל-קוהלת בשיריו)
,אלא בעיצובה, במלים שבחר בהן. בצירופיהן,
במירקם השיר, במיקצביו. המיפנה ברור לכל
עין קוראה ולכל אוזן שומעת. אך במעט שלא
נמצא הד למיפנה זה בכל מה שנאמר עליו בחייו
ולאחריהם. לכל היותר, העירו פה ושם, כי שירה

קראתי — ונזכרתי. לפני כמה שנים שידר נתן
זך ב״קול ישראל״ הרצאה על ברנר. האזנתי, ועליי
להודות, נירגש מאוד הייתי. אם איני טועה,
יש לי, מאז ימי ילדותי, זיקה קומפולסיבית כמעט,
לצד היהודי, הארצישראלי, בברנר. על־כן
התרגשתי כאשר סופר צעיר מאוד, שגדל כבר
במדינתנו היהודית, ועל־כן, כנראה, זיקתו לצד
היהודי והארצישראלי בברנר אינה, כמדומה, מרובה
ביותר, ועל־כל־פנים, אינה מפורשת ביותר,
ממש קרא את בתר ומצא בו מה שמצא. באותה
שעה ישבה בביתי ידידה, חניכתה של תנועת־נו־ער
חלוצית וחברת קיבוץ לשעבר, ועל־כן ברנר,
מצירו היהודי, האנושי והארצישראלי ודאי וודאי
שאינו זר לה, והיא גם קוראה טובה ...ואף־על־פי־כן
הדהימו אותה הדברים על ברנד הסופר. סופר
— קוראים אותו? ואיש צעיר? והיא חשבה, כי
ברנר הוא מקור לסיסמאות המונפות מעל במות
של ועידות.

זו של יעקב שטיינברג המאוחר ״שכלתנית״ היא,
ומובן מאליו שלא לשיבחו הוגדרה כד״.
מהו ההסבר להסחת־דעת זו? ודאי שלא רק ידו
של הזדון או חוסר־כושר־המשיג בכך. גם בסיס־רות,
כמו בתחומים אחרים של פועל האדם, רב
כוחה של הקונוואנציה. נם בסיפרות מבקש הדור
(או התקופה) — ומוצא בה — את מה שהוא
דורש ממנה. ויש שהדור שלאחר־כך, או התקופה
הבאה בעקבותיו, תמהים מה מצאו קודמיהם ...יש
ודור רואה במשורר שליח־ציבור, ויש שהוא מבקש
בו את הבארד המלווה את המחנה עם ניבלו
בידו, ויש — את הקוסמטיקאי האסתטי( .ודאי,
שאין מן הצורך להוסיף, כי יש משוררים שליחי־ציבור
נפלאים, בארדים רבי־עוצמהזאף קוסמטי־קאים
מחוננים — וגם היפוכם, כמובן) .אם רצונך
לדעת מדוע תופס יעקב שטיינברג את המקום
שהוא תופס בהיירארכיה של השירה העברית,
אולי טוב תעשה אם תהרהר קצת במה שהיה
מקובל בה בתקופה זו או זו לגבי הפונקציה של
המשורר בתרבות הלאומית. ואם רצונך לדעת מה
מצא בו נתן זך — קרא את הקדמתו, קרא גם מה
שכתב על משוררים אחרים ועל שירה׳בכלל, עברית
ולועזית. בזה ודאי שתמצא קונצפציה אחרת
מן הקודמות לה של שירה לטיביה. גם הוא אינו
פוסק אחרון. יש מקום להתווכח עימו; אולם ודאי
שהוא גילה בשטיינברג מה שהוסח מדעתם של
אחרים...
גם יחיאל מר בא בטרוניה על נתן זך בעניין
יעקב שטיינברג, אולם הוא מוסיף עליו גם את
ברנר. וזה עיקר טענתו:
..קשה לתאר ניגוד גדול יותר מזה שבין
תפיסתו של ברנר, שמופנית כולה פנימה(אם
לצד היהודי־האנושי, ואם לצד הארצי־ישר־אלי)
לבין תפיסת עולמו של נתן זך, כפי שזו
מצטיירת הן בעשייתו הסיפרותית כעורך, והן
כמשורר וכמבקר. תפיסת עולם זו, שנ. זך
הוא מפאת חשיבותו כמשורר אחד מראשי
דבריה, פונה כולה כלפי חוץ, ושורשיה יונקים
במיטבה, מן האנושי הכללי, העולמי. ואין
בינה לבין עולמו של ברנר כמעט ולא כלום.
לכן מובן ומכוון כל כך ניסיונו של נ״ז לגשת
אל ברנר גישה סיפרותית בלבד, ולהתעלם
התעלמות שבריחוק מברנר האחר, העיקרי...

יעקב שטיינברג

רחל (בלובשטיין)

בינינו לבין עצמנו: אם נכון הדבר — יחיאל
מר היקר — שנתן זך זר הוא, או אינו קרוב כמונו
לצד היהודי והארצישראלי שבברנר, מצער אותי
הדבר. אולם זך קרא את ברנר — עכשיו, מרצונו
הטוב, לא מתוך חובה(לצד הארצישראלי, האנר
שי־היהודי, וכו׳) ,כסופר, רק כסופר, ומצא בו סופר,
שראוי לקרוא בו, ראוי וראוי, שוב ושוב, היום,
כל־כך הרבה שנים לאחר חייו ומותו, לאחר שהקרובים
לו ברוח זוכרים רק את אמרותיו היאות
להידור כנסים ועצרות. האין זה מוזר במקצת?
האין זה מופלא? אני מסתפק במועט, כלומר
בהקשר זה בספרות; כן, לעת־עתה אני מסתפק
דבר, מוסף לספרות ואמנות 1.11.63
בכי•

והם ש ד מעזים...
״והם עוד מעזים לטעון שהם
׳גילו׳ את שטיינברג או עשו משהו
בשבילו, הרי עשו הכל כדי להשכיחו,
התעלמו ממנו, אפילו ידידיו
הקרובים. האם אתה יודע שהתנגדו
לתת לו את פרט ביאליק ושהוא
לא הטכים להשתתף בחגיגת
היובל שהם עדבו לו ג( ״1938-צ״ל

קטע ממיכתבה של ליזוז שטיינברג,
אלמנת המשורר, לנתן זך.

ויין

ייויייייייייייייייייי

_ ..קשה להיות בנו! .ס•
(המשך מעמוד )24
ששום דבר לא יוציא אותי מכאן.
אנחנו בדיוק כמו חורשה. אפילו אם
תחתכו ממנה עצים, גם אחרי שנים
תראו שהיער עוד שם.

• אתם לא תזוזו מכאן?

לא. אפילו אם תחתכו את השורשים,
תצטרכו לעבוד על זה יום־יום
ועדיין תמצאו שהחורשה שם גדלה,
למרות כל הקשיים.

• זו הצהרה?

כן, אס את רוצה.

• לפי התיאוריה הזאת —
לנו, הישראלים, יש כאן מקום
בכלל?

מסעדה

/איל לייז
10 ברווז הזהב, מחגת־דלק ״טוסז״ ,ליד הכסה הירוק. טל׳ 491873
בכלל לא היה בתכנית שלנו לתעד את הארוחה הזאת. זוג חברים ותיקים
הזמינו אותנו לחוג עמם מלאת חמש שנים לנשיקה הראשונה ביניהם,
ולא עלה בתודעתנו לכרוך עבודה בשמחה. רק עוצם החוויה הקולי־נארית,
כן, הוא שעורר את מצפונו של החתום מעלה לשתף את הקוראים
בסודה. למרות שמרגע מסוים ואילך ידע גס ידע שלא יוכל למסור משנה
סדורה, רבר דבור על אופניו, על אודות השולחן שהתפוצץ והלך מכל
טוב. הואיל וסוף מעשה במחשבה תחילה טרח למצער להעתיק (בסתר)
כמה וכמה מן המחירים.
בית האוכל הסיני הזה, בגלגולו החרש, מעוצב באורח מודרני ואנין־
טעם בתפאורתו ובתאורתו. שום שינואזמים. החלטה נועזת ומקורית, בייחוד
על רק המטבח, שהוא סיני לעילא ולעילא בטיבו. מאז ״הבית״ בטבריה
לא נהנינו מסעודה מלוכסנת מן המעלה הראשונה כזו שנפרשה ל־חכנו
במקום הזה, ללא פשרות, עם חותם עז של המקורות בעשבים, ברטבים,
בפטריות, בסודות־בישול, בתזמון. לבסוף עלה בידנו ללמוד שהטבח
שלנו אכן עבד בזמנו באותה מסעדה מלבבת בטבריה. עכשיו הכל ברור.
כמה דוגמאות. בעל הבית יודע לבחור(ולקבל) את הצד הנכון של הצלעות,
אשר על כן רובן ועיקרן בשר, והן כה עסיסיות. בערכה הענקית
של מעוררי־תאבון הן מופיעות ברוטב חמוץ־מתוק אדמדם, עם דבש, כאשר
לרוטב נלווה כקונטראפונקט ממד חריף נעלם, הפוער את הסימפו־נות
ממעמקים. הבשר חוויה, ומקצותיהן של הצלעות מתקין הטבח מעדן
אחר, מעין כדורים קטנים וברוטב אחר, חום, שמרני יותר, אך מרתק לא
פחות. אז עוכרים מן האדום אל החום ולהפך, ויין ״ירדן״ משקה את כל
האורגיה. או חסילונים ענקיים. מה נספר לכם? טובים מהם אין, כה בשרניים,
כה טריים, כה ימיים, ומעטה הסומסום הדקיק כמו נועד להם מששת
ימי בראשית. אין עקבות של עשייה. ומהם לדיונונים, הצועקים אף
הם את עלומיהם בחדווה, ושוב לחסילונים, ושוב ליין, והחגיגה גדולה.
כמובן שיש אגרולם, והם טובים, ויש כיסוני־בשר בבצק עדין מאוד,
שכמו עובר בתהליך סודי, והמילוי צופן בשר מאוורר ומשובח באיכותו.
סודות הכנת הברווז מי יידע? כיצד תולין, וכיצד מייבשין, וכיצר מניחים
לשומן לטפטף, וכיצד אוספים את השומן. ומה עושים אחר־כך ...והתוצאה
-י ברווז־זהב, ברווז־מעדנות, המשתכשך לו בפה ומאיר עיניים. או
הבשר בשקדים. דומה היה שאף השקדים עצמם השביחו וטעמם עמק.
שבעתיים. ובכל עשבים, ופטריות שחורות, ונצרי חזרן, והויסין, וכבר הבקבוק
השני על השולחן. אל דאגה, היה יהיה גם שלישי. או נקח מאכל
פשוט כמו חצילים בשום. נפלא, נפלא. כיצד שימר החציל את גונו הזהוב
המפתה. המדיח, את נעוריו, את חין ייחודו? לטבח פתרונים. והרוטב
המכושף, העדין והחושני כאחת ...לא פחות מרתקת היתה מנה של ירקות
מעורבים, כולם עשויים למחצה, אוצרי־און, ושרוכי הפריונג נכרכו בהם
כגבעולים רקיקים. מי זוכר הכל? ומי יודע אם לא החלפנו את היוצרות
פה ושם, שיכורים ועולצים ממעדנות ומיין. ומה זה משנה?
כמה מן המחירים לידיעתכם: כל מרק(יש ירקות, וונטון, כדורי־בשר,
חריף־חמוץ, עוף עם תירס, וכולם מומלצים. אין נפילות כאן) ,3.5 -
ערכה של מעוררי־תאבון(מומלצת!) ,10 -ברווז למינהו , 16-15 -בשר
עם שקדים ,14 -חסילונים ,23 -דיונונים .19 -הנה כי כן המחירים
נוחים ונסבלים, ויהר על כן, הואיל והמנות גדולות נוהגים כאן לצרור את
הנותר בגביעי־פלאסטיק לטובת הלקוח. נקווה רק שבמרוצת הימים לא
יסטו בעלי הבית ממידותיהם הטובות, שכן חוברת התפריט המעוצבת
ברוב־אסתטיקה אינה סובלת מחיקות ותיקונים, ולהנפיק חדשה מדי
פעם ודאי כרוך בטרחה ובהוצאות...

הערה חשזבה: יש להזמין מקומות מראש!

) 01101א £ 0 0 1 0 £מ ז ׳
הקטע הזה בדיוק,ללא השמטות וללא תיקונים,פורסם במוסף
הארץ מתאריך .5.6.87 מוגש להסיר׳ הברווזים באדיבותבהוז
הזהב,מסעדה סיניתלח הכפר היחק,לפני שדרתהבחשים
ואחר עצי הבננה(בתחנת הדלקטופז),דרך הרצליה,
רמת השרון.טל.03-491-873:בדאי להזמין שולחן מראש.

בוודאי. אבל אתם צריכים להיות
עצים כמונו, להיות חלק מהיער, ולא
לעקור עצים אחרים.
אם אתם רוצים להיות חלק מהיער,
אתם מוזמנים. אבל מה שאתם עושים
עכשיו אסור לעשות. אתם מוציאים
עצים ורצים לשים במקומם משהו
אחר, וזה לא הולך.
הסכנה האמיתית היא אנשים כמו
מיכאל דקל. הוא סגן־שר, תתארי לעצמך
שבעתיד הוא יהיה שר, או ראש־ממשלה,
ותתארי לך שזה יהיה הצעד
הראשון שהוא יעשה.

• אתה מפחד ממנו?

אנחנו בני־אדם, וכל אחד פוחד מרעיונות
בלתי־הומאניים כאלה, שהם
נגד הטבע. לכן אנחנו פוחדים מרעיונות
כאלה.
אבל לדעתי אתם צריכים לפחד
יותר, כי בצורה כזאת האיזור לא יוכל
לקבל אתכם כעצים נוספים ביער. וזו
האפשרות היחידה שלכם להיות פה
באיזור — להיות חלק מהיער.

• מה יקדה אס מחר מין דקל
כזה יקום ויגרש אתכם?
פעם היה מישהו שהתחיל באותה
הצורה, ושמו היה היטלר. לבעלי
רעיונות פשיסטייים קל להצליח להגיע
לעמדות של השפעה. אבל מרגע
שהם מגיעים לעמדות כאלה, זה גם
הצעד הראשון של הרס הפירמידה

חוסיין מדגים חקירה
..הם ניסו לשבור אותי!״
שהם עומדים בראשה. זה יהיה הפרק
השחור ביותר בהיסטוריה שלכם.

• איך אתה מרגיש כלפי
הישראלים? אתה מפחד מהם,
מעריך אותם, מכבד אותם?
במהלך השנים שהיינו בגלות בלי
ממשלה הבנו כמה זה רע, ואנחנו רוצים
להשתלט על המצב. לא היינו רוצים
להעביר את הסבל מאיתנו לאנשים
אחרים, אפילו לאלה שגרמו לנו סבל.
היינו רוצים לחיות בשלום, אבל לא
לגמרי על חשבון הזכויות שלנו.
אם יש לי חלום, הוא אומר שאני
רוצה לחיות במדינה דמוקרטית. הייתי
רוצה שנחיה ביחד במדינה אחת, ואני
לא אוכל לחיות במדינה עם אנשים
שאני לא מכבד. כך שאני מכבד את
הישראלים, ולכן אני מקבל את הרעיון
של חיים ביחד.

• חוץ מהחלום הלאומי, יש
לך גם חלום אישי, כפייצל
חוסייגי?
יש לי בית קטן ליד ירושלים. הייתי
רוצה לפרוש ולחיות שם את חיי ללא
פוליטיקה. אבל עד שזה יקרה, אני כאן
ומתעסק בפוליטיקה.

ך* וא נשען על מקל־עץ בצבע
( 1חום. בכל כוחו נלחץ למקל, אינו
מרפה ממנו אלא בשעת ישיבה, וגם אז
רק אחרי ניפנוף והודעה חד־משמעית:
זה החבר הטוב ביותר שלי.
גבר כחוש, גבוה, שקווים של
מרירות וצחוק משתלבים בפניו. מייד,
כמעט לפני שנשאל, מספר על
הנסיבות שהפגישו בינו לבין מקל-
ההליכה.
זהו יצחק שלו, משורר, הנודע גם
כאביו של מאיר שלו. לפני שמונה
שנים נתגלה במוחו קריש־דם .״הס־טרוק״
,כפי שמכנים זאת במישפחת
שלו, שינה את חייו. אומנם חזר לכתוב,
והחודש אף הוציא ספר־שירים חדש,
לתור אחרי אשה, אלא שחייו השתנו
לחלוטין.
״הרגשתי לא־טוב. בעיות נשימה,
ועוד אי־אלה עניינים רפואיים טיפשיים,
כך חשבתי אז. ניגשתי לקופת־חולים.
הרופא התחיל לבדוק אותי,
ומייד קרא לרופאים נוספים. ככה
הבנתי שנעשיתי מיקרה מעניין.
״הם ביקשו ממני לנשום. נשמתי.
פיתאוט הרגשתי שמשהו זורם לי
מתחת לקרקפת. זוחל באיטיות. כמעט
מדגדג. ואני מתמכר לזרימה ומביט

אמר: אין לך אירוע לבבי. יש לך אירוע
מוחי.
״כמה שבועות אחר־כך מת אותו
רופא מאירוע לבבי.
״ולמה זה קורה? שאלתי. לא
יודעים, היתה התשובה. כשזה בא —
זה בא. יכול להיות שכל זה בא עליי
בגלל מתח רב. המיתר של נפשי תמיד
מתוח, כדי שאוכל לנגן עליי בכל רגע
שארצה.״

כמו מרל!ו

פולו

>^רבעה ימים אחרי ה״סטרוק״
\ 4התחיל שלו להמהם מילים לא־ברורות,
הרוצות לומר משהו ואינן
מצליחות. ראייתו השתבשה והוא לא
היה מסוגל להזיז את גפיו. עדיין היה
מטושטש, הבין־ולא־הבין מה קורה
סביבו.
״באחד מאותם ימים ראשונים,
כשעדיין הייתי מטושטש, הייתי בטוח
שאני נמצא בבית, במיטתי. הבטתי
סביבי ושאלתי את אשתי בכעס: מה
כל האנשים האלה עושים כאן, אצלנו
בבית? אשתי, שרצתה להתבדח,
השיבה: השכרתי לבית־החולים הדסה

המשוח־ יצחק שרו, אביו של
מאיו, מספד ער מחלתו וער -
ח״ו שהשתנו בעיקבות המחלה
סביבי ולא רואה כלום. הכל מקווקו
בקווים שבורים. ואני לא יכול לדבר.
לא יכול ללכת.
״אני בהכרה. מבין הכל. שומע. רק
לא יכול להגיב. הבנתי כל מילה, אבל
לא יכולתי לענות לשאלות.
״הרופא צעק: איפה מסיכת־החמצן?
ואתם יודעים שהאיש הזה תמיד ליגלג
על הרופאים, ואף־פעם לא בא לקופת־חולים?״
שלו
נלקח לחדר־מיון, ומשם למחלקה
הניאורולוגית .״ביקשתי שיתנו
לי לכתוב את שמי. השם שלי זה אני.
כך אדע שאני חי, שלא איבדתי את
זהותי. הביאו לי דף־נייר גדול. כתבתי
את שמי הפרטי באותיות גדולות,
מבולבלות, ומחוץ לדף כתבתי את שם
המישפחה. לא הצלחתי למקד את כל
השם בתוך הדף. הבנתי שקרה לי
משהו נורא.
״אחרי שהרגשתי קצת יותר טוב
שאלתי את הרופא מה קרה לי. הוא

את הדירה שלנו, ואלה עובדי הדסה.
אני כעסתי מאוד וצעקתי: למה
השכרת? מה פיתאום?״
שלו צוחק עוד לפני שהוא מסיים
את דבריו .״כדי לאזן קצת את מצבי
האומלל, התחלתי להיות חסיד נלהב
של חוש־הומור ובדיחות,״ הוא אומר.
״אני מלקט בדיחות. יש לי מחברת
עבה גדושה במאות בריחות, ואני
מספר אותן לכל מי שמוכן לשמוע.״
לאט־לאט התאושש. ראייתו שבה
אליו, אם כי נחלשה מאוד בעין אחת.
ידיו, שהיו משותקות, התעוררו לחיים.
דווקא הרגליים איחרו להחלים.
״במשך חודשים ארוכים ישבתי
בכיסא־גלגלים. בבית־החולים, ואחר־כך
בבית, התאמנתי בהליכה, והרגשתי
כמו אידיוט קטן. הנה אני, אדם מבוגר,
לומד את הדברים הכי־בסיסיים. ואם
אני מצליח לצעוד צעד קטן, הפיסיותרפיסטית
מסתכלת בי בחיוך ואומרת:
יופי, שלו! כאילו שהייתי ילד קטן.

סינורו שר משורו כאדם חורה
נסלשוות החריש
״ההתקדמות היתה איטית. לפעמים
מצחיקה ולפעמים מרגיזה. בהתחלה
הלכתי לאורך המדרכה. אחר־כך
הקפתי את הבניין והרגשתי כמו מרקו
פולו. אחר־כך הקפתי את השכונה.
אחרי חצי שנה הגעתי מביתי, בשכונת
קריית־משה, למרכז העיר.
״הלכתי לאט. בלעתי בעיני כל
אדם, כל מכונית, כל בניין. זו היתה
חגיגה גדולה.״

טרש
**ייד כשהצליח לעמוד על
1* 1רגליו, חזר שלו להדריך טיולים
ברחבי ירושלים .״לכל מקום שאליו
הגענו, מייד חיפשתי נקודת־ישיבה,
וככה הדרכתי, בישיבה, כשכולם
עומדים סביבי. זו הרגשה לא־נעימה,
אולם טובה יותר מחיים נטולי־טיולים.״
אל הטיולים הגדולים, אל
השוטטות הפראית בהרים, לא חזר.
מתוך ספר השירים החדש :״מה
יזכור עלי בני? /אבא קם מליל, עם
הנץ /יורד בשביל החורש /עם האור.

/שם נרקיס ילבין /שקד ינץ / .אבא
נע במעלה ההר /עמו״שורה נושפת,
עייפה /ואין כושל בהם /ולא נעצר
/עדי יפלו בצל /צמרת ענפה
ונכדותי, מה הן תזכורנה על הסב? /
איש הולך תמיד לכית־חולים /ושם
ימים ישכב /ובלב כבד יחזור /
היחלים?״
״זהו ספר עצוב ״,אומר שלו ,״מפני
שכתב אותו אדם עצוב. ארם שאחר
הדברים החשובים לו ביותר נלקח
ממנו. המחלה לקחה ממני את הטיולים
בהרים.
״,אולי תצליח לטפס על גבעות׳,
אמר לי רופא אופטימי, אחרי שקרה לי
מה שקרה. אולם אני אינני מטפס. לא
על הרים ולא על גבעות. רגליי כברות.
״במשך 20 שנה טיילתי והדרכתי
טיילים. שוטטנו במידבר־יהודה ובים-
המלח, בשומרון וברמת־הגולן. בכל
יום־שבת היינו מתאספים ומטיילים
בטיולים שנקראים: למיטיב״לכת. היה
לנו כלל קבוע: בכל טיול מטפסים על
הר אחד.
״היינו חבורה קטנה 40 .ירושלמים.

א בי ח שו ב יותר!״

מאיר שלו:

כואב ל> לראות אותו סובל. אגל אני מאושר שוזוא לא נפגע
פגיעה רוחנית־אינטלקטואלית. מייד אחרי הסטרוק הוא לא יכול

יצחק ומאיר
״כל נאד המופיע בטלוויזיה׳...
היה לכתוב במשך חודשיים. הידיים לא תיפקדו. ואז הייתי באמת
מודאג. עכשיו, כשהוא כותב, אני רגוע יותר.
אבי השקיע בי, באחותי ובאחינו הבעיר הרבה מזמנו. הוא לימד
אותנו לאהוב את הארץ ואת התנ״ן.
למרות שדיעותינו הפוליטיות שונות, הניגודים הם יותר במי שור
האידיאולוגי, ופחות נוגעים בעד המעשי. בעיקרון אני רואה
את עעמי כאדם מעשי יותר ממנו. הוא איש האידיאולוגיה.
כבר כמה שנים לא התווכחנו על נושאים פוליטיים. מיעינו את
הנושא. הוא יודע מה אני חושב. אני יודע מה הוא חושב. ואני גם
יודע שהוא מקבל את דיעותיי בפתיחות, ואינו נוטר לי טינה
עליהן.
יש אנשים האומרים: הבן עולה על אביו. הוא מפורסם יותר,
ולכן בוודאי מועלח יותר. זו טעות אופטית. כל נאד המופיע
בטלוויזיה נחשב כאדם מזהיר, ממש מאור־הדור. אני מפורסם
בזכות הופעותיי הטלוויזיוניות. אבי מפורסם בזכות שירתו, וזה
חשוב יותר.

יצחק ובתיה — 1971 והשבוע
..יהורם גאון היה האדם השני שגרם לי להבין שאני אדם זקן וחולה...־
רובם בגיל־העמידה. אנשים הרוצים
להוכיח לעצמם ולסובבים אותם כי
עוד כוחם ברגליהם. נקראנו קבוצת
טרש, מלשון טרשים.
״כמה פעמים הצטרף אלינו שופט
בית-המישפט העליון, משה לנדאו. אני
זוכר אותו באחד מאותם טיולים,
מחליק מראש הר, האחרון בתור, כולו
מיוזע, עייף, וכולם ניצבים למרגלותיו
ומביטים בו. כדי להכניס קצת הומור
לרגע ההוא צעקתי: בית״המישפט!
והוא ירד עד אלינו, ובקול מרוסק
אמר: לא פסק־דין אתה צריך, אלא
זקנים בלבד
^ פרנסתו עבד שלו כמורה לת־
/נ״ך בסמינר־למורות בירושלים.
״גם את הסמינריסטיות לקחתי לטיולים.
ופעם, בזמן טיול מפרך, שמעתי
את אחת מהן אומרת לחברתה, :הלוואי
שאלוהים יתן לו שבץ קטן, כרי שנפסיק
כבר עם הטיולים האלה.׳
״מה עושה אלוהים, שהוא, כידוע,
אכזר? לכלה מקצץ את הידיים, וממני
נוטל את כושר־ההליכה, לשימחתה
של אותה סמינריסטית.
״שמונה שנים חלפו מאז הסטמק,
וכל אותו זמן לא השלמתי עם מצבי.
האמנתי שאחלים, שעוד אשוב להיות
אותו שלו שהייתי, טייל נמרץ ומלא־חיים.
״וכאילו
כדי לקטוע את חלומותיי,
לפני חצי שנה נפלתי על הגב ושוב
נפגעה ההליכה, ושוב נאלצתי לחזור
על אותו תהליך ארוך ומשפיל של
רכישת מיומנות ההליכה.
״שני המאורעות האלה שנטלו ממני
את כשדיי הגופניים הפכו אותי לאדם
מושפל. לפני־כן הייתי בלתי־חולה,
כמעט סגדתי לכושר הגופני, הייתי
גאה במהירות ההליכה שלי ובבריאות ,,
שעליה הקפדתי מאוד. היתה לי אפילו
תקופה של טיבעונות קנאית, וכששאלו
אותי, למה אתה טיבעוני?׳
נהגתי לומר: כדי שזיקנתי תהיה יפה.
״וכעת אני מביט במראה ומרגיש
חרפה גדולה; ראה לאן הגעת, אני
אומר לעצמי.
״פעמיים הבנתי, הבנה כואבת
וברורה, עד כמה מצבי אומלל.
הפעם הראשונה היתה כאשר
שמעתי את אחת התלמידות בסמינר
לוחשת לחברתה, :זה כבר לא אותו
שלו שהכרנו!׳
״יהורם גאון היה האדם השני שגרם
לי להבין מי אני. הייתי המורה שלו
לתנ״ך בבית״הספר היסודי. נפגשנו
במיקרה. הוא שמח לראות אותי ופנה
אליי בקריאה, :מורי ורבי׳ .שלו, אתה
אדם זקן וחולה, אמרתי לעצמי. לתואר
הזה, מורי ורבי, זוכים רק הזקנים.
אומנם יש בו כבוד, אבל הוא מעיד על
זיקנה. אילו הייתי צעיר ובריא, היה

בתיה, מאיר וצור שלו
..מה יזכור עליי בניי״
דיעותיו בכל הזדמנות, כלל אינו זוכר
גאון פונה אליי בתואר,מורי׳ בלבד.
אם הצביע בבחירות האחרונות, או למי
״אני אדם זקן וחולה. חיי שוממים.
נתן את קולו.
אינני מסוגל לצפות בטלוויזיה או
״ימים רבים הייתי מאושפז בבית-
לקרוא עיתונים, בגלל ראייתי הלקוי.
החולים או מרותק לביתי. יכול להיות
גם בקולנוע אני לא מבקר. ואת נוף־
ההרים האהוב עליי כל־כך אינני מוכן -שהבחירות נערכו רווקא באחד מאותם
ימים. אני לא זוכר, ולא רק בגלל
לשוב ולראות.״
ריחוק הזמן, אלא בעיקר מפני
שהפוליטיקה שוב אינה מעניינת אותי.
המחלה גרמה לי להיכנס פנימה אל
תוך עצמי, וכמעט להתעלם מכל מה
שקורה בחוץ,״ הוא אומר.^ פני זמן־מה הציעה לו אשתו כי
״הנחמה היחידה בתקופה הזו היא
/תסיע אותו אל ראש אחד מהרי
השירה. אני כותב ושוכח. אומנם עצם
השומרון, משם ישקיף אל הנוף.
פעולת הכתיבה קשה יותר. היד והעין
״סירבתי. אני יודע שאם אעשה זאת,
מתעייפות במהירות. אבל אני משורר,
יישבר ליבי מצער על כי אינני יכול
ושורותיי קצרות, ועוד לפני שאני מסלשוב
ולטפס בהרים. בוודאי אשב
פיק להתעייף כבר נכתב שיר.
במכונית ואמרר בבכי. זהו תענוג
״וזו גאוותי. קל להיות משורר
מפוקפק, ואני מוותר עליו, גם אם
צעיר. בגיל 18 הגוף מפריש שירה.
פירוש הדבר שלא אראה לעולם את
ההורמונים חוגגים ושרים. בגיל 69
ההרים, ששוב לא אנשום את האוויר
קשה יותר לשמר את שימחת־החיים
הצלול הזה״.
הפנימית, הנחוצה למשורר. ואני, לאף
הפוליטיקה איבדה את קסמיה.
מרות המחלות, לא מוותר, ואני שר.״
שלו, שהיה מנאמני ארץ־ישראל
׳שדד, לי בו ביין ש
השלמה, פעיל נלהב המביע את

* להיפגס
^ פגימה

1— 2 9

,הגדר הטובה של החוק ,

ו 1וי ובץהש & סהיה

(המשך מעמוד 9ג)
מאז תחילת השנה הוציא ראש־העיריה,
מתוקף סמכותו, ועל־פי חוק,
כדין 65 ,צווי־הריסה מינהליים. בבית־המישפט
העירוני נמצאות עכשיו 800
תביעות של המחלקה המישפטית נגד
אנשים שפעלו, לדעת העיריה, בניגוד
לחוק.
זהו מיספר קטן מאוד, אם מסתכלים,
למשל, בבית תל־אביבי אופייני,
פעור-חורי־מזגן, סגור־מירפסות, ומקורה
חתיכות־אזבסט משונות על הגג.
התופעות האלה, כולן, הן בניה הזקוקה
לרשיון. גם הגדרות שבהן גידר גנרי
— אלוף־הטרנספר רחבעם זאבי —
את השטח של מוסיאון הארץ של
עיריית תל־אביב, הן מיבנים הזקוקים
לרישיון.

מאוזן:
)1תקציבי )5 :מעינות המים
באפיק נחל ירמוק )10 :כינוי
לאבא אריכא ראש ישיבת סורא:
<11 חורש הנחמה )13 :מצוה)14 :
בו־אדם )15 :מועד )16 :ארץ קדמונית
)18 :אל מצרי )20 :שן
חדה; )21 עיר באין חומה מסביב:
)22 מזל; )24 חיה ממש׳ הצבאים;
)25 תו מוסיקלי; )26 מוסר השכל;
)28 שם כבוד לנשיאי א׳׳י
מצאצאיו של הלל הזקן; )30
בכור אדם ובהמה; )31 כשל,
נפילה; )32 נכרי שלא נימול; 34
ו־ )35ר״ת שבת היום, פסח היום,
ביטוי לפטר בלך ושוב; )38 צבה,
התנפח )39 :בת־קול; )41 אפיסת
כוחות; )42 עזוב, שכוח; )43 נהר
בדרום־אפריקה; )45 הסתיר,
הצפין; )47 איבר תנועה; )48
גבול, גדר; )50 מספר הגידים
בגוף; )51 מילת שלילה; )52 לא
אנחנו ולא אתם; )54 חריץ המחרשה
באדמה; )57 מאחורי החזית;
)61 מסעד עשוי מעץ; )62 משתוקק;
)64 אחוריים; )65 סבתה
של אליזבט מלכת אנגליה; )66
נפטר; )67 שלא נשרף בכבשן די
צרכו; )69 עיר חוף עתיקה בארץ;
)70 צחוק, חתול; )72 שר
בימי ירמיהו הנביא; )74 טומאה;
)75 מבני ראובן; )77 כופר; )78
סרב; )81 מאס ב )83 אות ה־נצחון;
)85 בעת אשר; )86 חרש
רע; )88 מכסה הבית; )89 אריג
דק עשוי חורים; )91 מטבע יפני;
)93 מפרנס; )95 לביא; )96 עטין;
)98 איבר, צלע; )100 תולעת
המכלה את הצמר; )102 חומה;
)103 פעוט־ערך; )104 חטיבה
צבאית גדולה; )105 יורש, הבא
באחרונה.

• יש רישיון כזה?

״לא הצלחתי לאתר בקשה לבניה,׳׳
מודיע הדובר של עיריית תל־אביב.

• איך אתם קובעים את מדיניות
התביעות שלכם?

״זה תלוי!״ העונה הוא אחד האנשים
המקרובים ביותר לראש עיריית תל־אביב.
רבים חושבים שהוא האיש החזק
בעיריה, המסביר לי את המדיניות המעשית:
״אנחנו
מעוניינים במישפטים. צ׳יץ׳
רוצה במישפטים, והוא רוצה להפסיד
בהם!״

• אתה מדבר ברצינות?

״כן. יש כל־כך הרבה דברים יפים
שבונים, והחוק שקיים מחייב את
הסרתם! הדרך להילחם בחוק היא

והמגישים התנגדויות. יזמים הרוצים
לחסוך זמן, נותנים למתנגדים כסף,
כדי שיסירו את ההתנגדות. הרשימה
הזאת, של עורכי־דין העושים את הפעולה
באופן קבוע, נמצאת אצל
פרוכטמן.
״אתה צריך לדבר עם הדובר של
המישרד.״

• אני יכול לדבר עם מי שאני
רוצה.

״לא,״ מתעקש פרוכטמן ,״אני לא
יכול לדבר איתך בלי אישור של
הדובר.״

• אולי. אבל אני רשאי לפנות
לבל אדם, בכל שאלה. גם
אליך.
״נכון,״ מסכים פרוכטמן, המכיר את
החוק ,״אבל עליי חלות הוראות התק־ש״יר,
כמו על כל עובדי״המדינה. אתה
יודע מה,״ מציע היועץ המישפטי ,״דיברת
עם הממונה?״
״דבר עם הדוברת ״,אומר לי הממונה
על מחוז תל־אביב של מישרד־הפנים,
״והיא תענה לך על הכל.״

• אני רוצה לדבר איתך.
״מצטער. אני לא יכול לדבר איתך״.

לאצריד•
מה עושים

^ גדר הזאת, שצ׳יץ׳ רוצה לה!
\ רוס, היא לא חשובה. הדבר היחידי
שיכול ליהרס כאן זה רק פיסת־דשא.
תל־אביב תוכל להסתדר בלי זה, כמו
שהיא מסתדרת עם כל חצרות־הזבל
ציון צפריר. ה עו להזה

מאוגד:
)1מספר בלתי זוגי; )2עיר
מבצר במצרים; )3עוף מים; )4
עם 55 מאונך — הפנקריאס; )6
נוגש; )7רגל, חפור ארץ; )8ליש
הקדומה; )9תחבולת ערמה להפיל
אנשים בהיסח הדעת; )12
מטבע ישראלי עתיק; )15 קישוט;
)16 חפר; )17 אפס, ריק;
)19 כרוכיה; )20 דין, משפט; )21
מחלת נפש נרדפת; )23 מתגורר;
)24 גם; )26 תפקיר; )27 שובב;
)29 מקום גבוה להקרבת קרב־גות;
)30 התירה; )33 הזכר המנהיג
בעדר תיישים; )34 כפוף;
)36 אבן־טובה; )37 משכן לזכר
ב. כצנלסון; )40 אביון; )41 אד־

מת־טיט; )44 שחקנית קולנוע
בריטית (ש״מ); )46 אמגוש; )47
לא מנומס; )49 אליל, פסל; )50
קול נגינה; )53 מקל עם דרבן
להטות מהלך הבהמות; )54
שקול ותקין )55 :ראה 4מאונך;
)56 כינוי לשור שהזיק רק פעם
אחת; )58 אביון; )59 קורה למסעד
בין בניינים; )60 חלק תחתון
בדבר; )62 מחלקה, קבוצת אנשים
בדעה אחת; )63 מילת הסכמה;
)66 מתנות יקרות; )68

איתן עמיחי

הדברת נזדיקים

תעלה ( )71 ;)3,3דלות; )73 חכם
מחכמי המשנה; )76 צמח רענן;
)77 קלשון; )79 תבשיל; )80 אבקת
צמח; )92 יום־טוב; )84 תולדות
איש ומקור מחצבתו; )85
מודד אדמה; )87 מזון משמים;
)90 השתפכות הנפש; )92 פרח־בר
סתוי; )94 פנה לאחור(ח); )96
אחד המזלות; )97 משמש בבית
המרחץ; )99 אם הפנינה; )101
גוש עץ לסגור רגלי אסיר; )102
מי שאינו אשם; )103 דרך.

בעם

מומחים והדברת תיקנים(ג׳וקדם),י
תוועי עץ, חוקי ספרים ובגרים,
עירפוו מיוחד וארועים ומניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

* ^ 6 2רמת-נן רח׳מודיעין ,18ת.ד• 2272 .טל 790114-5 -6 .
ב עו תי ר ה

בריאותךור כו שו *

זאבי עם צ׳יץ׳
להביא את השיעים
באמצעות בתי־המישפט, ולכן צ׳יץ׳
מעודד אנשים רבים להגיש מישפטים
נגדו.״

הממוגה על
המחוז

^ מען האמת, אין לי סיבה אמי/תית
לדבר עם הממונה־על־המחוז.
אני יכול לשאול אותו על הפקירה
בהריון, המעכבת את התוכנית הגדולה
של משהב בהרצליה, תוכנית של 140
יחידות־דיור, והוא יגיד לי מה שיגיד.
אין לי סיבה, אבל ההגינות העיתונאית
מחייבת. הממונה־על־המחוז מטעם
מישרד־הפנים הוא פקיר בכיר
מאוד, רב־עוצמה. כזה, למשל, היה
ישראל קניג, הממונה על מחודהצפון.
כזה, למשל, היה רפי לוי, הממונה על
מחוז־ירושלים, העומד למישפט בו הוא
מואשם בנטילת שוחד. בתל־אביב
הממונה על המחוז הוא מרדכי כהנא.
היועץ המישפטי שלו הוא אברהם
פרוכטמן, האמור לדעת מי הם עורכי־הדין
המגישים התנגדויות לוועדה.
ההתנגדויות, מסתבר, הן שיטה
חוקית לעשיית־כסף. כל תוכנית־בניין
המתפרסמת, מזמינה, לפי החוק, מתנגדים.
זה יכול להיות כל אחד. אפילו
אתה.
אם בונים, למשל, בית חדש בתל־אביב,
אתה יכול להתנגד בטענה שזה
יקלקל לך את הנוף, יבריח את הציפורים,
או יחסום לך את האוויר. מה
שאתה רוצה.
התנגדות פירושה זמן. זמן, כידוע,
זה כסף.
יש עורכי־דין שגילו את הפאטנט,

האחרות, כמו שהיא המיתה את עצי
התות והלימונים, הרימונים ושיחי-
הגפן, שפעם היו מיגרש־המישחקים
של לב העיר העברית. זה לא חשוב, וזה
אישי, וזה סוב־יודיצה, והעיתון הזה
אינו בימה למילחמות פרטיות.
הדבר החשוב הוא מילחמת־הבחי־רות,
שתתקיים באמצע השנה הבאה.
המועמדים הרבים שיפנו אליי, ושיבטיחו
לי הבטחות, שיחתמו על שטר
ללא כיסוי.
לראשי העיריות, בישראל של
,1987 אין כמעט סמכויות, חוץ מהחובה
לדאוג לביוב תקין, לפינוי הזבל,
ולבצע את כל שאר הפעולות השוטפות.
בדברים
האחרים, ממיקום תחנת־ה־אוטובוס
ועד תוכנית־המיתאר, מאישו־רי־הבניה
ועד אופי האזורים השונים,
האזרח יוכל לקבוע מעט מאוד, בדיוק
כמו שקבעו הוריו והורי הוריו, שחיו
בימי השלטון הבריטי.
לראש עיריית־רמאללה, למשל, יש
יותר סמכויות מאשר לראש עיריית
תל־אביב. כי ברמאללה, היא.הגדה
המערבית של ממלכת ירדן, שורר, עלפי
אמנת ז׳נווה, החוק הירדני, שגם לו
שימש כבסיס החוק האנגלי המנדטורי.
אבל שם, בגדה המיזרחית, כמו באנגליה
עצמה, הם כבר שינו אותו. בישראל
40 ,שנה אחרי שקיפלו את הדגל
הבריטי, החוקים הקובעים את ריקמת
החיים העירוניים לא שונו. הסמכות
היחידה, הייחודית לנו, שהוספה על־ידי
המחוקק הישראלי, היא סמכות ראש־העיריה
להרוס. כדי לבנות, גם הוא
זקוק לאישור.
חוקי-כיבוש.
העולם הזה 2606

מזונו של האדם
עצם העניין. מדור חדש. נועד לצעירים בגיל(ומותר לצעירים
ברוחם) .אם יש לד מה לתרום להציע, להגיד, להלל, לשבח ולשאול
— כתוב ל״עצם העניין״ ,העולם הזה, ת׳׳ד ,136 תל־אביב. בכל
שבוע יוגרל תקליט חדש לגמרי בין המשתתפים מיוזמתם במדור.

לוחמים רומנטיים
לא קל, רבותי, להיות אנין־טעם
במוסיקה. לא קל גם להיות מבקר־מוסיקה.
שהרי אנין־טעם במוסיקה
חייב להיות ביקורתי, והמבקר המוסיקלי
חייב להיות אנין־טעם.
כדי להשתייך לעדת המבקרים

טים, ושאר השירים נועדו למלא את
הפלסטיק. גם העטיפות שלהם, לרוב,
חפיפניקיות, והמטרה שלהם היא מיס־חרית
בלבד.
בתקליט־האוסף החדש, שיצא בהוצאת
הד ארצי 1 ,ט 5 60 5 0׳1£7
(בערך: נלך על הנשמה) אין ולא כלום
מהדברים הנ״ל. שירי מוסיקת־הנשמה
השחורה מצויינים. כולם, עד האחרון
שבהם. אין בתקליט הזה להיטי־רגע,
כולם מרגשים ויפים, והעיקר נצחיים.
אלה הם שירים הנשארים טובים גם
כשהשנים חולפות והאופנות משתנות,

מכירים את הטיפוסים. שנורא־נורא
אוהבים להשתתף בוויכוחים חברתיים?
אם יש או אין להם מה להגיד — זוהי
עובדה שולית לגביהם: העיקר לדבר.
ולרבר. ולדבר. ולדבר.
יש להם גם שיטות משלהם: הם
מחכים ׳שיהיה רגע־שקט, וטראח, הם
משתלטים על השיחה.
אז, כשמצפים מהם לאיזה מישפט־מחץ
(שיהיה חזק לפחות כמו הטונים
הגבוהים שלהם) מגיע מישפט עלוב
וחיוור. זה יכול להיות ״נכון, נכון
מאוד!״ שנאמר בלהט רב. או התחלה
מבטיחה כמו :״ולא זו בלבד, אלא ש־״
ופה, כשמצפים לאיזה המשך מפוצץ,
מגיע :״אלא שיש פה בהחלט מקום
למחשבה ״.נו, ברגע כזה מתחשק לומר
־אחר כזה :״אולי תסתום את הפה,
אידיוט?״ אבל מפני שזה לא נעים.
פשוט שותקים.
הנה לכם בכל־זאת מישפט תגובה
מנומס יותר. אחרי מישפט מפוצץ כנ״ל
תמשיכו בטיבעיות :״האוכל הוא מזונו
של האדם ״.יעני, מישפט ברור. אין
עליו מחלוקת. ונוסף על כך: הוא נתקע
בלי קשר. בדיוק כמו המישפטים של
המעצבנים ההם.
אם גם המישפט הזה לא יעזור. אתם
בולים לומר בלב שלם :״תשתוק, יא
אידיוט!״

עיתשוז

אפסי ואני

היפיופים של ״דיבור חדיש״
המבקרים קוטלים, הקהל קונה
והאנינים, צריך לעמוד בחוקים נוקשים.
ברגע שמישהו סוטה מהם, הוא
הופך כאחד האדם.
אחד מחוקי־היסוד הוא לקטול את
מה שהקהל אוהב, ולשבח ולהלל את
החומר הכי לא־נמכר.
כל זה נאמר כהקדמה לתקליט
החדש של דיבור חדיש. התקליט הזה
הוא לא זבל (ברגע זה ממש אני זוכה
בוודאי למבטי זילזול ורחמים מצד
האנינים/המבקרים ומועף מיידית
משורותיהם).
אני כשלעצמי לא אשמע את
התקליט הזה, אבל יש כמה סיבות
טובות לכך שאי־אפשר לקרוא לו זבל.
דיבור חדיש לא עושים מוסיקה
איכותית, וגם לא מתכוונים לעשות
כזו. לכן אי־אפשר לשפוט אותם על פי
אמות־המידה של מוסיקה זו. המוסיקה
שלהם נועדה לרחבת הריקודים. יש
להם להיטים, העשויים במיקצועיות
רבה, והממלאים את יעודם כמקפיצים
וכמהנים על רחבת הריקודים.
חוץ מזה, תקליט הנמכר במיליוני
עותקים ברחבי העולם לא יכול להיות
זבל, אלא אם כן הקהל מטומטם, ואז
צריכים המבקרים למצוא לעצמם קהל
אינטליגנטי יותר. יש לשני היפיופים
הללו מיליוני מעריצות בכל העולם,
וגם בארץ, ואלה מהווים את מדר־ההצלחה
הטוב ביותר.
התקליט החדש שלהם דומה לראשון,
לשני, לשלישי ולרביעי. מי שאהב
אותם, יאהב גם את זה.

שירים שלא נס ליחם. התקליט הזה
מוכיח שוב שמוסיקה טובה — טובה
לתמיד.
אפשר למצוא בתקליט את ארתה
פרנקלין, בן אי קינג, ריי צ׳ארלס ועוד
רבים וטובים אחרים.
מומלץ במיוחד לדור היורופום,
שאינו מכיר את החומר הישן.

״רק אני לא!״

פסטיבל שמח

ספור שסיפרה לי אמא של תמי בת

לפני שבוע היא לקחה את תמי
לשיחה רצינית .״תראי, תמי מותק,״
אמרה אמא בקול רך ,״אבא׳לה
י ..א׳לה נוסעים לטיול בן שבועיים
לקניה. את, מותק, תשארי אצל סבתא!״
הקול
הרך לא עזר. לפנ שהיא
גמרה להגיד סבתא, נפתח מעיין
הדמעות של תמי .״גם אני רוצה

מדי שנה מתקיים פסטיבל־זמר של
ועת־הנוער בני־עקיבא. חניכים מכל
,זבי־הארץ מכינים שירים ומבצעים
תם על הבימה, במופע ססגוני ו־רהיב.
הפסטיבל
הזה גרם לוויכוחים רבים
כתנועה. ההנהלה הארצית של בני־עקיבא
התנגדה לפסטיבל, בטענה
שהוא מנוגד לרוח התנועה ולערכיה.
,חניכים, לעומת זאת, לא הסכימו
:־שום פנים לוותר על המופע.
טוב, הם התווכחו קצת, רבו קצת,
־1בסוף החליטו שהפסטיבל יתקיים,
ייערך בצורה צנועה.
עד כאן, על מה שהיה לפני הפס:־בל.
בפסטיבל
עצמו היה שמח הרבה

8 60 5001 יז1£תקליטי־אוסף הם, בדרך־כלל, בעייתיים.
יש בהם שניים־שלושה להי־

טינה טרנר, שהיתה פה בביקור קצר
לפני איזה מליון שנים טסה ופרחה לה,
אבל השאירה אחריה המון כותרות
בעיתונים. בידיעות, למשל, הכינו
אותנו שבוע מראש ל״אדם ברוך עם
טינה טרנר״ .זה שבסופו של דבר טינה
טרנר ריאיינה את אדם ברוך, זה היה
דחוי. אבל הכותרת הזאת ,״טינה טרנר
ם אדם ברוך״ (או להיפך) באמת
־גזמת. מיהי אותה טינה טרנר,
:זרשה לעצמה, בעזות־מצח שכזו,
עמוד בכפיפה אחת עם אדם ברוך?
חדשות לא פיגר אחרי ידיעות
:ז׳אנר הזה של אני ואפסי עוד.
למחרת יום ההופעה של אדם ברוך,
בליחה, של טינה טרנר, הופיעה בעמוד
אשון של העיתון כותרת גדולה:
היא הרסה את מולדבי!״
מה, אתם לא יודעים מי זה מולדבי?
תתביישו לכם! מולדבי הוא ...טוב, גם
־ לא יודע בדיוק, אני אברר ואודיע
״ם( .אחרי בירור קצר עולה ששרון
ולרבי הוא כתב צעיר לענייני;
סיקה. טוב לדעת).

תמי
״כולם היו בקניה!״

קניה!״ ייללה תמי.
שעתיים היא בכתה, ושעתיים אמא
סירבה, היא ליטפה, ניחמה, הבטיחה
אלף הבטחות ועשרות מתנות, אבל
״ים דבר לא עזר.
אז הגיע הטיעון המוחץ של תמי.
;קול הכי תמים בעולם אמרה תמי:
־ל הילדים בגן כבר היו בקניה, רק
אני לא!״

״הזמן הצהוב״ :פניני, אזולאי, פרי, אברהמי
הבובה הוחרמה

ן ^ ייייי *

הזמן הצהוב
הקטע המרגש ביותר בהצגה הזמן
הצהוב היה סיפור של איש־מילואים,
ששירת בגשר־אלנבי. סיפור קצר,
קטן, שאין בו דם והרוגים, שאין בו
כאב של עם, שאין בו אידיאולוגיות
גדולות מהחיים. סתם סיפור.
״יום אחד עברה בגשר ילדה בת ,3
עם אמה ״.כך הוא מספר .״הילדה אחזה
בבובה מפלאסטיק, ועל פי ההוראות
יש להחרים צעצועים.
״זה היה יום שקט, ולכן החלטתי
לפרק את הבובה. פירקתי בה בזהירות
את המנגנון שמשמיע את המאמה, את
הידיים, את הרגליים, את הבטן ואת
הראש. החיילים מסביב לעגו לי, קראו
לי,שלום עכשיו׳.
״לא היה רבר בתוך הבובה. הרכבתי
את הבובה בחזרה והתכוננתי להשיב
אותה לילדה. אז בא המפקד של הגשר,
ואמר לי להחרים אותה. הסברתי לו
שהבובה אינה מסוכנת, הוא סירב.
״הילדה מיררה בבכי ואמה התחננה
בדמעות. המפקד אמר: אני לא יכול
להרשות דבר יוצא־דופן.
״הבובה הוחרמה״.

מיכתב־תגובה זועם שלחה יפה
מרדכי מרחובות, והנה עיקרו:
״קראתי בעצם העניין את המישפט
הבא :״היא סתם משחקת אותה אינטלקטואלית.
היא בטח שומעת בווקמן
את חיים משה.״
״מה צריך להביע המישפט תזה? מי
ששומע את חיים משה לא מספיק
אינטלקטואל? מה רע בחיים משה?״
• תגובה על התגובה: אל
יותר י ממה שציפו המארגנים. בערב
הגיעו אלפי חניכים חובשי־כיפות־סרוגות,
מצוחצחים, שרו, סילסלו
בקולם אף התנועעו במה שנקרא
בלשון הכופרים ריקוד.
הכל התנהל כסידרו, עד השיר
השביעי. אז החלו נשמעים רעשים
מהשורות האחרונות. התברר שקבוצת־חניכים
מישיבת נועם התחילה לריב
עם חניכים מסניף פתח־תיקווה. פה
מילה, שם העלבה, פה סטירה, שם
צביטה, והעסק התחיל להתחמם.
עברו כמה דקות, עד שהגיע מאיזה־שהו
כיוון המישפט הרגיל במריבות
שכאלה :״אם אתם גברים, בואו החוצה!״
והם
יצאו, והמריבה נמשכה בחוץ.
לאחד נפתח הראש, השני נפצע בעין,
ואת החגיגה הזו הפסיקה המישטרה,
שהוזעקה למקום על־ידי שכנים נדהמים.
כמה
מהחניכים גמרו את הלילה
במעצר במישטרת פתח־תיקווה.
מרכז הסניף, דויד אביעזר, טען
שלא ידוע לו דבר על המיקרה. אגב,
הזוכים בפסטיבל (לא במכות) היו
חניכים מסניף פתח־תיקווה.

כשהשחקן מתי סדי גמר לספר את
הקטע הזה (בצורה יוצאת מן הכלל!)
ראיתי בקהל נערה המוחה רימעה.
הזמן הצהוב, כתבה עיתונאק
שהפכה ספר שהפך הצגת־תיאטרון. יש
קטעים בהצגה שבהם מספרים פליטיה
על הוריהם שסולקו מהארץ. גננת
ערביה בגן־ילדיס אומרת :״לא אני
מלמדת אותם לשנוא יהודים. החיילים
שלכם מלמדים את זה.״
אנשים מהקהל זזים בכיסאות באד
נוחות. עיזבו פוליטיקה, עיזבו מיליב
גבוהות, עיזבו דיבורים על בריח
היסטורית, תורידו מבט — כא!
לידכם, תסתכלו באדם הפשוט. בכאב
שלו, בגעגועים, בכמיהה ובכיסופיב
למולדת (ואין הכוונה, הפעם, ליהר
דים).
יש קטע בהצגה שבו מספרת גנני
על הילדים מהגן ששרים שיר ע?
חופש בכל פעם שהם פוגשים בחייליב
ישראליים. העיתונאי שבהצגה אומו
שזה מזכיר לו את הילדים היהודי :,
שהיו שרים כלניות כשהיו פוגשינ
בחיילים בריטיים.
״איך הגלגל מסתובב,״ שר פע!
שמוליק קראום.
בסיום ההצגה שמעתי את הנערו
שמחתה דימעה, אומרת :״בפעם ה
ראשונה אני רואה את הצד האנושי.

אחד בלונדי

זעם באפך, יפצ׳ונקה. את המילו
״ציטוט״ את מכירה? זה מה שהיו
המישפט שהזכרת. עצם העניין שמג
את המישפט הזה על חוף־הים, ובסך,
הכל שימש כצינור להעברתו.
אם את עדיין כועסת, לכי לחון
שרתון, חפשי בחור צעיר, שזוף מאוד
בעל תלתלים בלונדיים ועיניינ
כחולות, תיפסי אותו באוזן ותעשי ל
נו־נו־נו( .רק היזהרי שלא לתפוג
בטעות מישהו אחר) .עצם העניין
עצמו שומר לעצמו את זכות־השתיקן
בנושא זה, והוא ידבר על־כך באמצעול
עורך־דינו בלבד. למרות הכל, מכיור
שהתרגזת והטרחת את עצמך לכתוב
למדור, אנו שמחים להעניק לן
תקליט (לא של חיים משה).

חיים משה
אינטלקטואלי

11 . 1

וי ו ; /ז

מחפ שי ם ק רו בי ם ב הו ״ ל
הרבה פעמים, כאשר נשים קשישות או גברים
קשישים מתגרשים, הם לא רוצים להינשא שוב.
הגברים מוצאים להם נשים חדשות, הנשים
מוצאות גברים חדשים, הרבה פעמים הם עוברים
לגור ביחד, אבל לא עושים את ההסדר החוקי, כי
בגיל מבוגר כבר לא מתכננים ילדים שבגללם
כדאי לטרוח ברבנות. הרבה פעמים שמעתי
מנשים או מגברים, החיים עם אהובותיהן או
אהוביהן, את השאלה :״למה לי להתחתן?״ ובאמת,
אף פעם לא היתה לי תשובה על זה.
עכשיו סוף־סוף הבנתי למה הזוגות האלה
צריכים להתחתן.
פעם היו שני זוגות, שחיו ביחד הרבה שנים
ונולדו להם ילדים. זוג אחד היה הגינקולוג הידוע
הד״ר אלי כספי ואשתו זהבה, והזוג השני היה
עורף־הדין מיכאל מירון ואשתו אביבה.

הכל היה בסדר, והחיים של שני הזוגות התנהלו
על מי־מנוחות.
ער. עד שהתחילו לתכנן את מסיבת־הכלולות
של ריבי פיררן, בתו הצעירה של מיכאל,
העומדת להינשא ב־ 8לספטמבר במלון דן
אכדיה בנוכחות קהל רב, שחלקו מישפטנים
וחלקו קבלנים, כמו אביו של החתן, יוסי

אירתי.

כל ההכנות לחתונה כבר נעשו, ובכל זאת היה
דבר אחד לא־מסודר. מה יעשו בחתונה זהבה
כספי וקובה קרייזמן? הרי בחתונה צריכים ההורים
להוביל את הבת לחופתה, ויהיה מאוד לא-
נעים אם ליד הורי־הכלה יעמרו אנשים זרים.
חשבו וחשבו איך לפתור את הבעיה,
לבסוף מצאו פיתרון. זהבה תיסע לבקר את
בתה בארצות־הברית, וכר, במיקרה, היא לא תהיה

אף חר ש

מייד אחרי שהרומאן בין אלי אוחנה לבין חברתו האנגליה, סמנטה האטון, נגמר, התחיל
רומאן בין אלי אוחנה לבין הדוגמנית רונית בן־בסט.
רונית היפה היא גרושה ואם לילדה בת ,3וגם היא התאהבה באוחנה יפה־התואר. אבל זמן קצר אחרי
שהתחיל הרומאן הלוהט נמכר אלי אוחנה לקבוצת הכדורגל מיכלן בבלגיה, ונסע לשם. כולם חשבו
שהרומאן ייגמר מייד, או מקסימום יצטנן.
עכשיו נודע שהרומאן לא נגמר ולא הצטנן, ולא קיבל נזלת. אלא להיפך. הגעגועים עשו שעות
נוספות, וממש בימים אלה סידרה רונית שבעלה־לשעבר יקח אליו את הבת המשותפת, ורונית תהיה
חופשיח לנסוע לבלגיה ולחבק את אהובה.
אני מקווה שבזמן החיבוק ישים אלי אוחנה לב לכך שלרונית יש עכשיו אף עוד יותר יפה מכפי
שהיה לה. הרי את הניתוח הפלאסטי היא עשתה בימים אלה כדי להיות יותר יפה בשבילו.

שחקן אלי אוחנה

דוגמנית רונית בן־בסט

לא הצטנן -

ולא קיבל נזלתן וווו

פרקליט מיכאל פירון
מאוד לא נעים
אחרי הרבה שנות־נישואין של שני הזוגות,
נודע לד״ר כספי כי אשתו זהבה מנהלת מזה 10
שנים רומאן עם עורך־הדין פירון. כספי התגרש
מזהבה, ואחרי זה ־התגרשה אביבה מפירון. זהבה
כספי עברה לגור עם מיכאל פירון, ואחרי זמן־מה
מצאה אביבה פירון את קובה קרייזמן, ראש
עיריית גיבעתיים לשעבר, ועברה לגור איתו.
שני הזוגות החדשים לא נישאו, ובכל זאת

בארץ. עכשיו מחפשים איזה קרובי־מישפחה של
קובה קרייזמן, הגרים בחו״ל, ויכול להיות שגם
הוא יסע׳ קצת לבקר אותם, במיקרה כמובן,בדיוק בתאריך של החתונה.
אילו היו שני הזוגות נישאים, לא היתה בעיה
כזאת, כי אשה חוקית אפשר להביא אפילו
לחתונה של הבת מנישואין קודמים.
תחשבו על זה.

דע ת קהל אתם זוכרים, בוודאי, כולכם שבחודש פברואר
חגג הד״ר קובי זר, החבר הפרטי של הדוגמנית
תמי בן־עמי, את יום־הולדתו. תמי, שמאוד
התרגשה מזה, קנתה לחבר שלה שעון־זהב של
קרטייה בכמה מאות דולארים.
לא עברו ימים רבים, בעצם עבר רק חודש
אחד, ופיתאום גם לתמי היה יום־הולדת. קובי
אמר לה שהוא מתכוון לקנות לה, לכבוד יום־
ההולדת, טבעת יפה מאוד. עם יהלום גדול, ותמי
שמחה וגם סיפרה את זה לכל החברות והחברים
שלה.

ב או שרם
אחיו של אישיות פוליטית ידועה מנהל
רומאן סודי כבר 10 שנים. הגבר, בשנות ה־60
לחייו, הוא כמובן נשוי, אב לילדים ואפילו סבא.
לפני 10 שנים הוא הכיר שכנה צעירה ויפה,
והתחיל לחזר אחריה. הצעירה נענתה, ומאז הם
ביחד. היפה ברומאן שלהם הוא שזה היה בלי
התחייבויות ובלי תביעות משני הצדדים.
אפילו הילדים של הגבר הכירו את האשה
הצעירה, וחיבבו אותה מאוד. היחידה שלא ידעה,
כמו תמיד, היא האשה החוקית, ולכן הכל היה
שקט, בלי סקנדאלים ובלי רכילויות.
עברו 10 שנים. האשה הצעירה התבגרה קצת,
המשיכה לאהוב את הגבר והיתה די מרוצה
בחלקה. ושוב, כמו תמיד, התחילו החברים שלה
להגיד לה כל מיני דברים. כמו, למשל, למה הוא
לא לוקח אותך לחופשות בחו״ל, למה הוא לא
עושה לך כך־וכך, למה הוא לא קונה לך זה־וזה.
האשה הצעירה השתכנעה, ובאחד הימים היא
פשוט שאלה את אהובה :״למה אתה לא קונה לי
דירה יפה?״
הגבר לא חשב פעמיים, ואמר שבאמת אין לו
שום סיבה למה לא לקנות לה דירה יפה.
עכשיו היא קיבלה ממנו דירה בת ארבעה
חדרים ברמת־אביב, והיא מאושרת והוא מאושר
וגם האשה, שלא יודעת כלום, מאושרת.

תמי בן־עמי והד״ר קובי זר
איך הוא יידע עכשיו שהזמן עוברי

אבל הטבעת בוששה לבוא, משום־מה. האמת
היא שתמי היתה שוכחת מהטבעת, אבל החברות
והחברים שלה, אותם היא פוגשת לפחות פעמיים
בשבוע, סירבו לשכוח, ובכל פעם היו שואלים
אותה ״נו, מה עם הטבעת?״ ובכל פעם נאלצה
תמי להגיד :״עוד מעט היא תגיע״.
ככה עברו שלושה חודשים, וההערות של
החברות והחברים השתנו. תחת להגיד לה :״נו,
מה עם הטבעת?״ הם התחילו להגיד לה :״יה
פרייארית אחת! את נתת לו שעון יקר, והוא לא
נתן לך כלום!״
עכשיו, בימים אלה ממש, מלאו חודשיים להערה
הזאת בדבר הפרייארית, ולכבוד זה, וגם
לכבוד אי־קבלת הטבעת המיוחלת, לקחה תמי
מקובי את השעון שהיא נתנה לו.
אז יכול להיות שעכשיו היא כבר לא פר־ייארית,
אבל, מצד שני, עכשיו קובי נשאר בלי
שעון, והוא בטח לא יצליח לשים לב איך הזמן
עובר, ותמי עוד לא נשואה לו.

אהבה בחדר־מדרגות

שיחות
ב ₪רח
ובחניון שלושה חודשים דיברו דיירי שלושת מגדלי
דויד על מותו הטראגי של יהושע מראש.
אחר־כך, במשך שלושת החודשים הבאים, הם
דיברו על רוזי מראש ועל החבר שלה, ושאלו
זה את זה, כשהיו נפגשים במעלית או במיגרש־החנייה,
האם רוזי תישאר לגור בדירה במיגדלי
דויד או תיסע ללונדון או למקום אחר.
עכשיו מדברים דיירי הבתים על הדירה
ששכרה רוזי בלונדון, על אדם מראש שנשאר
לגור בדירה במיגדלים, וקצת הם מדברים גם על
החבר של רוזי, האוסף שעות־טיסה בין תל־אביב
ללונדון.
אני מקווה שיקרה משהו בין רוזי לבין החבר
שלה, כי אחרת על מה ידברו שם בשלושת החודשים
הבאים?

יש לי הרגשה שעוד מעט היא תהיה כוכבת
שכל אחד יזכור את שמה: אריאלה רובינו־ביץ.
כבר ראיתם אותה בשיפשוף נעים ובאשתי
המשוחררת עם חיים בנאי, ועכשיו גם
בבלוז לחופש הגדול.
רוצים לדעת קצת גם על חיי־האהבה שלה?
תקראו לאט, כי זה די מסובך.
שלוש שנים היה לה רומאן עם המוסיקאי
מנחם קורן, המכונה ״מנטה״ .לא מזמן נגמר
הרומאן עם מנטה, אריאלה נשארה קצת לבד,
אבל לפני שהיא התרגלה ללבד הזה, פנה אליה
המפיק איציק קול וסיפר לה שהוא הולך
לעשות תוכנית־שידוכים בטלוויזיה, והציע לה
לבוא ולהופיע בתוכנית, ואולי אף להכיר איזה
גבר־חלומות.
אריאלה באה, ושם מצאה את שימעון
לאומי, שאפילו הגראפולוגית רומא אבישי
והפסיכולוג ד״ר דויד רודי אמרו שהם מאוד
מתאימים זה לזה. מכיוון שאריאלה בחרה בשימ־עון
מבין שלושה גברים, וגם הפסיכולוג והג־ראפולוגית
בחרו בו למענה, הם קיבלו פרס מחברת
אל־על: זוג־כרטיסים לחו״ל.
אריאלה נכנסה ללחץ, ולא ידעה אם זה בסדר
מצידה לנסוע לחו״ל עם מישהו שהיא רק עכשיו
הכירה. ובעודה חושבת אם זה בסדר או לא־בסדר,

היא עלתה במדרגות לדירתה שבגיבעתיים, ושם
היא נתקלה בבחור צעיר, שחרחר ונחמד, העונה
לשם עדי פרידמן.
היא שאלה אותו מה הוא עושה בחדר־המדרגות,
והוא אמר לה שזה גם חדר־המדרגות
שלו. ככה הסתבר שהם גרים באותו הבניין כבר
די הרבה זמן, אבל לא יצא להם להכיר זה את זה.
נו, אז אני אקצר לכם את הסיפור ואומר רק
שאריאלה ועדי התאהבו קשות זה בזו וזו בזה,
וכאילו הכל היה צריך להיות נהדר.
אבל אריאלה, שהיא כנראה דאגנית גדולה,
התחילה לדאוג מה יהיה עכשיו עם שימעון

לאומי ועם הכרטיסים לחדל שהבטיחו להג
שהרי בחורה ישראלית לא תחזיר כרטיסי־טיס
רק מפני שפיתאום היא התאהבה.
הטלוויזיה הישראלית פתרה לה את הבעיו
הטלוויזיה החליטה כנראה שלא לקבל לשירו
את תוכנית־הנסיון(פיילוט) שבו הופיעו אריאל
ושימעון, ואפילו אם בסוף בכל זאת תתקב
התוכנית, הפרסים יהיו שונים לגמרי, משו
שמתאים יותר לטלוויזיה הישראלית — למש
שתי ציפות לכרית או שמיכת־פיקה, או ס?
פלסטיק לאשפה.
עכשיו אריאלה מאושרת. אין טיסה לחו״?
אבל יש אהבה גדולה. תזכרו את השם הזו
אריאלה רובינוביץ.

יגעת ומצאת -תאמין
אני לא וצה לשמוע עוד לעולם ״אני יודעת
שהוא מת להתקשר איתי, אבל אין לו הטלפון
שלי!״
אני אומרת לכם כבר שנים — ואני חוזרת
ואומרת זאת — שאם גבר רוצה למצוא אשה,
זאת אומרת באמת רוצה, הוא ימצא אותה, ימצא

המתרשמים ממנה מאוד.
לפני שבועיים, דווקא כשהבעל חיים היה
בארץ, צילצל הטלפון בביתה של מיכל, וקול
גברי עמוק אמר לה שלום. מי אתה, שאלה אותו
מיכל. אני רוצה להכיר אותך, ענה לה הגבר.
ראיתי אותך במכונית שלך, רשמתי את המיספר,

צ בי טל, ה עו לםהזה

אריאלה רובינוביץ ושימעון לאומי
אולי סל אשפה מפלסטיק, ואולי שתי ציפות לכריות

ע נ ^1

העניין האחרון הוא ששלום קיטל חזר
בשבוע שעבר הביתה, אחרי ארבעה חודשים של

התפרפרות.
כל אותם ארבעה חודשים, כשכל העולם יד
ששלום התאהב ברדתי מהארכיון של קו
ישראל, ישבה יעל קיטל בבית וחיכתה ששלו
יירגע מהשטויות ויחזור אליה ואל בנם. ישבן
ישבה, חיכתה, חיכתה, ובינתיים הוא רא
שאומנם הדשא של השכן ירוק יותר, אבל עדי?
הוא הדשא של השכן.
עכשיו הוא בבית. עם הילד ועם האשה, והו[
אפילו מחייך. ראה מה יש בחוץ. טעם קצת, וד[

בחום הגדול, עד לחולון הרחוקה!
את שמה, ימצא את מיספר־הטלפון שלה, ימצא
את הכתובת שלה וכך הלאה. אבל זה במיקרה
שהוא באמת רוצה.
אתם מכירים את מיכל בקר, הנשואה
לחיים בקר, שיש לו הרבה עסקים בפרנקפורט,
ובגללם הוא נמצא שבועיים כאן ושבועיים שם.
מיכל, לעומת זאת, הכי אוהבת פה. יש לה דירת־פנטהאוז
יפה בשיכון־צמרת בתל־אביב, ויש לה
מכונית מרצדס 500 ירוקה והדישה, ויש לה
בגדים יקרים ותכשיטים נוצצים, ויש לה מחזרים

נסעתי למישרר״הרישוי בחולון, עשיתי עיניים
למי שהיה צריך, ותוך כמה דקות יצאו במחשב,
שמך, כתובתך, הטלפון שלך ו...
מיכל הסבירה לו שהיא נשואה, ובעלה בבית,
ואולי כדאי שיחפש לו גברות אחרות במכוניות
אחרות. היא סגרה את הטלפון, והלכה לעשות
קפה לבעלה. כשחיוך גדול על שפתיה.
מי לא היתה מחייכת כשגבר ישראלי עושה
בשבילה מאמצים כל־כך גדולים כמו לנסוע
למישרד־הרישוי בחולון ביום קיץ חם!
קיטל יעל חיכתה שהשטויות ייצאו לו מהראש

צר אביט! (משמאל) הצית את תאו, ואורית
ביב (למטה) תובעת בשיחה עם ומה בוק:

תנו לאסירים
חיי מי!1

כמה ימים ישבתי עם
ארביב וביקשתי ממנה
על הבעיות המציקות ביו״
סירים, לשמש להם מעין
וי שהיתה ״בפנים׳ /והנני-
נכשיו ״בחוץ״ ,תוך כדי
נחושה שלא לשוב לשם.
יב החליטה לחשוף את
בחיי״מין בכלא. היא טיפ־על
המתח שיוצר חסר זה,
ז״הלוואי שלו כמו מישי
או יחסים לסבייים, הלה
מכלא נווה־תירצה.
יב החליטה להעז ולחשוף
מן האינטימיות הסגורה
י־הכלא בגלל מילחמתה
כת למען התייחדות עם
ואבי־ילדה, הרצל אביטן,
את עונשו -מאסר״עולם
*־שאטה. עד כה לא הוב-
:ילחמתה בהצלחה.
־ ארביב מתריעה על הני-
נוצר כתוצאה ממדיניות
״ ,כפי שהיא מכנה את
של שילטונות בתי-הסוהר,
:ה על התנאים שבהם
אביטן בכלאו, רעשו ה!
.אביטן הצית את תאו.
ה של ייאוש! ניסיון־הת־
! אולי סתם בקשה לתשו־
1אולי ניסיון להגיע ל-
לתיקשורת! התראותיה
ביב, על כל פנים, קיבלו
מישנה תוקף.

:יה כנראה. רגע של טירוף.
ביום שלישי בלילה. ולפתע
בחדשות ברדיו :״הרצל אביטן
ת תאו, נפגע והועבר לבית־
— הייתי כמו משוגעת.
יתי עם כל בתי־החולים האפ־לכל
המקומות העולים על
אף־אחד לא היה מוכן למסור לי
?ידע. ככה טירטרו אותי יומיים,
שאדע כלום, מבלי להבין מה

אים שהרצל מוחזק בהם, אפשר
1צעד של ייאוש.
זו ממנו את הדבר הכי בסיסי —
כהו שגם אני בן־אדם.
מקבלת אצלו ביקור פעם בש־שעה.
אסור לנו לנגוע זה בזה
הביקור. קיימת בינינו הפרדה
במשך הביקור אנחנו עטופים
ם, שהעיניים יוצאות להם מול
ועה שלנו.

אין לנו טיפה של פרטיות. ממש אין
לי דקה אחת שלי ושלו.
מאז שהשתחררתי מבית־הכלא, אני
אדם חופשי, אך אני מרגישה עדיין
בבית־הסוהר. אני כלואה! אני מתייסרת
בתוכי על מה שעובר על הרצל.

״איך אבא
יביא לאמא
תינוק?,
אדם, בנם של אורית אר כיב
והרצל אביטן, הוא ילד
עירני ומפותח־להפליא לגילו
( .)5אין הוא מוכן לבקר את
אביו בכלא־שטה והוא מגיב
ממש ברתיעה כשאך מזכי רים
את השם.
לעומת זאת, הוא יודע
בדיוק נמרץ מה שהוא רוצה:
״אני רוצה אחות. למה! ככה!
הרצל צייד להביא תינוק
לבטן של אמא ...אבל עכשיו
הוא בבית״סוהר ...אז בעצם
איד הוא יביא לה את התינוק!
...שיתנו לאבא ואמא
להיות ביחד, זה מה שאני
מבקש. ממי! מהסוהרים!״
אם ישימו נמר בתוך כלוב סגור —
הוא ישתולל, יטרוף.
הרצל הוא אסיר־עולם. אין לו
תארין־־שיחרור. בדרן־־כלל מקבלים
תאריך אחרי שיושבים חמש־שש שנים.
הוא
מבודד כל היום. אין לו בכלל
מגע עם אנשים. יש לו שעת־טיול אחת
ביום לבד, כמו שמוציאים כלב לעשות
את הצרכים.
מותר לו לקרוא, אבל כמה בן־אדם
יכול לקרוא?
הוא לבד! לבד!
הרצל הוא אדם נפלא. אם מתייחסים
אליו כמו אל בן־אדם — הוא

מחזיר יחס טוב. הוא אדם עם המון
רגשות. אדם טוב, מתחשב.

מיפגש אינטימי
חודשי
**זה שנים אנחנו מבקשים ש־
^/יתנו לנו להתייחד.
בתחילה טענו שאם נתחתן —
ירשו לנו להתייחד.
לא רציתי לכלוא את עצמי לכל
החיים למען התייחדות של פעם אחת.
אסירי־עולם, אין להם כלום: לא
חופשות, לא תיקווה, לא כלום. אילו
היו נותנים להם להתייחד עם נשותיהם
— הם היו מתנהגים לגמרי אחרת, היו
רגועים יותר. בלי זה, הם נעשים
עצבניים.
ככה, לפחות, יהיה להם למה לחכות.
אחרת הם ישנים־קמים־אוכלים.
זה היה מונע גם תופעות אחרות
בכלא.
צריכים להגיע לכך שאחת לחודש
יהיו מיפגשים בין האסירים לנשותיהם.
כשאנחנו
נלחמנו על כך, טענו
שאין מיתקני־כליאה מתאימים לכך.
רפי סויסה היה בעדנו. הוא היה מוכן
לבנות מיתקן־כליאה מיוחד לשם־כך.
קורם לכל, שיתנו לנו התייחדות
פעם אחת. הרצל הוא האבא של הבן
שלי. הוא בן־אדם: אדם צריך לאכול,
לשתות, צריך לקבל את הפורקן שלו.
מדוע לא משאירים אותנו לפחות קצת
לבר בביקור?
גם הילד זקוק לכך. הילד זה החיים
של הרצל. הוא לא מוכן לבקר אותו
בכלא־שטה (שבו מרצה אביטן את
עונשו) בתנאים הנוכחיים. אני משתגעת
לתת לו נשיקה. ואני רואה את כל
הסוהרים — כמה סוהרים! — בתור
הפיות שלנו.
אני אמורה להרגיש נפלא כאסירה
משוחררת, אבל אני בכלל לא משוחררת.
המישטרה עוקבת אחרי. הם מלווים
אותי לכל מקום שאני הולכת.
אני רוצה לשנות את התדמית
שנוצרה לי. העיתונים הכפישו את

שמי, רצחו את האישיות שלי.
הייתי ילדה. כל מה שעשיתי,
עשיתי מפני שאהבתי.
עוצרים אותי מהמישטרה בכל פעם,
שואלים אין ספור שאלות :״לאן את
הולכת? מי זה? לכמה זמן?״
מה, אני חייבת למישהו דוח? אני
רוצה להתחיל בחיים חדשים! אני רוצה
להיכנס לחברה חדשה, חברה טובה.
מישהו נורמלי, שיראה את המישטרה
סביבי כל הזמן, יחשוב ודאי לעצמו:
״אורית ארביב, בשביל מה אני צריך
אותה? השתגעתי?״
במשך שש השנים שישבתי בבית־הסוהר
קיוויתי שתהיה לי התייחדות
עם הרצל. כל אסירה יצאה לחופש,
ויכולה היתה לקיים שם יחסי־מין.
הגבר שלי יושב בבית־סוהר ולכן זה
נמנע ממני. כשאסירה מגיעה לנווה־תירצה,
היא מדברת על גברים. אחר־כך,
לאט־לאט, היא מפסיקה, ונוצרים
יחסים בין הנשים: או זוגות־זוגות, או
יחסים חד־פעמיים.
היה גם מיקרה שסוהרת קיימה
יחסים עם אסירה. כשזה התגלה, היא
פוטרה.
המדיניות של המנהלת׳ שם היא

לנסות ולהפריד בין זוגות קבועים של
אסירות. אני מניחה שאילו היו
מאפשרים התייחדות בין האסירות
לגברים שלהן, או בין האסירים לנשים
שלהם — זה היה נראה אחרת.
הרצל ואני קיווינו במשך שנים,
פעלנו בכל דרך אפשרית להשיג התייחדות.
הרצל
רוצה להיות בסדר. הוא באמת
מנסה, אבל לא נותנים לו. הם (הסוהרים)
מתגרים בו. אני לא יודעת למה.
קשה לתאר את המתח שנוצר בבית־סוהר,
שלא לדבר על תנאים כאלה. זה
מין משהו מבפנים, שרוצה להתפרץ
החוצה.
אני מקווה שהדברים שאני כותבת
ישפיעו, שמישהו יתעורר ויתחילו
להתנהג כלפינו כבני־אדם.
שיתנו לנו את הזכויות המגיעות
לנו, ויפסיקו להיות ״אנטי״.
אסור לשכוח — מדובר על בני-
אדם!
השבוע פנו שלושה שופטים עליונים
אל מוסדות המדינה בדרישה
המקבילה לזו של אורית ארביב:
לאפשר לאסירים להתייחד עם
נשותיהם וחברותיהם.

י. ה עו לםהזה |

בג״ץ החריט
השבוע שיש
לאנשו ראסידים
ולאסיוות רק״ם
ח״־אישות. מה
הבעיות הנהנות
בנוי האם קומו
נת י ־ב ג יש ות
בבתי־הסוהר?׳
* *¥ילטונות הכלא אינם מסתב־נים
במתן זכות התייחדות לאסירים
עם נשותיהם ללא צו מפורש של
בית־המישפט. לעיתים, פונים הנאשמים,
באמצעות סניגוריהם, לבית־ה־מישפט
ומבקשים להתיר להם להיפגש
עם נשותיהם לצורך הפרייתן.
המדובר בדרן כלל במיקרים בהם
בני הזוג נמצאים בטיפול רפואי לפריון,
ונקבע על־ידי הרופאים מועד
מדוייק להפריית האשה. יש שופטים
הנעתרים לבקשה כזו ומצווים על שיל־טונות
הכלא להוביל את הבעל האסור
אל אשתו.
כל צו כזה מעורר בעיות נכרות
בשרות בתי־הסוהר. תמיד יש חשש כי
האסיר ינצל את ההתייחדות ויברח.
התייחדות בפלא

ויליאם ורינה נקש
הפריית מבחנה
מאידן ברור, כי אין מקום לאפשר לשוטרים
להיכנס לחדר ההתייחדות
בשעת המישגל.
כדי להבטיח מפני בריחה, מאלתרים
השוטרים אמצעים שונים.
בשבוע שעבר, בבאר־שבע, ביקשו
השוטרים לכבול את רגלי הבעל בכבלים
בשעת המישגל. הוא סירב, אמר כי
איננו פר־הרבעה ואינו יכול להתייחד
בתנאים כאלה עם אשתו. השוטרים
נעתרו לו לבסוף, וחירשו לו לקיים יחסים
ללא כבלים.
הדרן היחידה שבה יכולה אשת אסיר
להיכנס כיום להריון היא בעזרת
הפריית־מבחנה. כמה נשות אסירים
קיבלו אישור למיבצע כזה משרות
בתי־הסוהר. רינה נקש הרתה בצורה זו.
שילטונות בתי־הסוהר מעדיפים שיטה
זו, מכיוון שאין בה סכנה לבריחת
האסיר. האשה באה ביום המיועד ובשעה
המיועדת, ומקבלת מחובש הכלא
את המבחנה המלאה זרעו של בעלה,
ממהרת לבית־החולים בו היא מטופלת,
ומקווה שהפעם זה נקלט. על טיפול זה
אפשר לחזור שוב ושוב, על־פי קביעת
הרופא המטפל.

לחיים לואיס וייל אין בעיה להפרות
את אשתו. לווייל שישה ילדים ו־20
נכדים. מאז כניסתו לכלא, לשלוש
שנות מאסר, הוא מתלונן מדי פעם על
מחלותיו הרבות ועל יחסם המתנכל של
הסוהרים אליו.
הפעם זכה לעשות היסטוריה. הוא
הגיש בג״ץ בטענה שעליו להמשיך ב־מיצוות
פוו־וובו, ובית־המישפט העליון
נעתר לו. אולם מכיוון שבתי־הכלא
של מדינת־ישראל אינם מצויירים עדיין
בבתי־פגישות לאסירים, הסביר
בית־המישפט לווייל כי קצרה ידו מהו־שיע.
השופטים
מנחם אילון, דוב לוין ואהרון
ברק המליצו לשילטונות הכלא
לאפשר לכל אוכלוסיית האסירים לקיים
יחסי־אישות.
אם אומנם תקויים המלצת הבג״ץ,
יש לשער כי כך יראו הדברים בשנת
.2000

^ אללה, יאללה!״ קרא הסוהר ל/
/ששת האסירים באגף גימל,
״היום תורכם להתייחדות!״
הצהלה בתאים לא ידעה גבולות.

ששת המאושרים התרחצו בקפדנות,
זילפו על עצמם אפטר־שייב ביד נדיבה
וניסו להתעלם מהבדיחות והעקיצות
שנשלחו אליהם מכל התאים הקרובים.
״אני רק מקווה שאשתי לא במחזור!״
סינן אחד מהם בין שיניו ,״אמרתי
לה שאם היא תסדר אותי הפעם — אני
הורג אותה!״
חברו חייך אליו ואמר :״מה, לא
שמעת על התקנות החדשות? כמו ברבנות
לפני החתונה, האשה צריכה למסור
לרב הכלא בדיוק מתי היה המחזור
האחרון שלה, לפני שקובעים לה התייחדות,
אז אתה לא צריך לדאוג״.
ששת המתייחדים המאושרים הוצעדו
בשורה לעבר הבניין החדיש בפאתי־הכלא,
שבפי הסוהרים קרוי ״בית־הפ־גישות״
.לאסירים יש עבורו שם בוטה
יותר.
המיבנה הוא ביתן ארוך ומסורגי ובו
שישה חדרים צמודים.
בכל חדר חיכתה כבר אשתו של
האסיר. סוהרות, מכלא הנשים הסמוך,
ישבו בחדר־הכניסה, המשמש גם כח־רר״חיפוש.
שם ערכו הסוהרות חיפוש
גופני יסודי לנשים המבקרות, כדי להבטיח
שלא יבריחו משוריות או סמים
לבעליהן.
הסוהרים פתחו את הדלתות אחת־אחת,
וקראו בקול את שם האסיר ואת
שם אשתו.
״אתה זוכר שפעם כמעט הכניסו את
הצולע לאשתו של ינוש?״ שאל אחד
האסירים בצחוק את חברו, כשהוא מתקדם
לעבר הביתן.
הסוהר מתח את השעון הגדול שעל
הקיר, ואמר בחיוך ציני לאסיר :״בהצלחה,
חביבי, בעוד שעה יצלצל השעון,
ואני מקווה שלא נצטרך לחלץ אותך!״
ששת האסירים נכנסו לחדריהם.
הסוהר נעל את כל החדרים מבחוץ

במנעול גדול, התיישב ליד הסוהרות
ופלירטט איתן .״מה דעתן להיכנס איתי
לאחד החדרים, כשהמניאקים ייצאו?״
שאל את היפה שביניהן, כשהוא
מסנן :״מה עוד ימציאו להם? בתי־פגי־שות,
נסיעות לחוץ־לארץ, חיים יותר
טובים משלנו!״
״תכינו את עגלות הכביסה, כשהם
יוצאים מהחדרים שלהם הם צריכים
להוציא איתם את הסדינים מהמיטות
ולזרוק אותם לעגלת הכביסה המלוכלכת.
הבאים אחריהם יצטרכו לסדר את
המיטות שלהם בעצמם. אני חושבת
שהמחזור הבא כבר מתכונן לבוא ״,אמרה
הסוהרת לחברותיה.
בבת אחת צילצלו ששת השעונים.

הסוהר קם ודפק ברעש על הדלתות.
״אני פותח! תתלבשו!״ צעק בצחוק אדיר.
הסוהר
פתח את הדלתות אחת־אחת
וכל זוג נפרר בנשיקה ארוכה, כאשר
הסוהר דוחק בהם והסוהרת מלווה את
האשה לעבר היציאה.
שש נשים חדשות הגיעו, וסוהרות
ערכו חיפושים בגופן .״את זוכרת, חנה,
איך לפני שבועיים, כאשר עשינו את
החיפוש על תכלות׳ ,גילינו שאחת מהן
היא גבר לאללה?״ צחקה אחת הסוהרות.

יש? לקוקסינלים לא מגיע?״
שאלה חברתה ,״תראי, גם הם יפנו לב־ג״ץ
ויקבלו זכויות התייחדות. אני
שומעת שתנועת ההומואים והלסביות
כבר עושים הפגנות וצעקות ליד הכנסת,
שיתנו גם להם להתייחד בכלא״.
הסוהר שהביא איתו את ששת הגברים
החדשים, חזר על הפרוצדורה
ונעל את הדלתות .״היה לי עכשיו דבר
מאוד מצחיק באגף,״ סיפר לסוהרות,
״ג׳ינג׳י, שצריך היום להתייחד עם אשתו,
כמעט שלא בא. החבר שלו בכלא
מקנא נורא, ולא רוצה שהוא ייפגש עם
אשתו. הוא אומר לו שכל הזמן שישהה
הג׳ינג׳י עם אשתו בהתייחדות, הוא יבכה
ויצעק ויבגוד בג׳ינג׳י עם מישהו
אחר באגף.
״הייתן צריכות לראות את הפרצוף
של ג׳ינג׳י כאשר נישק את אשתו כרגע.
יותר אבל משימחה״.
״שמעתן שגם הבנות בנווה־תירצה
(המשך בעמוד )36

שופט עליון אילון
זה ימנע הומוסקסואליות בכלא!

_ התייחדות

(המשך מעמוד )35
עושות צעקות, מפני שטרם קיבלו
מקום מיוחד להתייחדות?״ אמרה אחת
הסוהרות .״אבל מכיוון שיש ביניהן הרבה
זונות, הן ביקשו לסדר להן גם מיב־רז,
ומי שיציע את הסכום הגדול ביותר
תמורת התייחדות איתן הוא שיזכה.״
הסוהר גיחך ואמה ״נווה־תירצה,
גם כן בעיה! אולי שישים אסירות. מה
זה מול אלפי האסירים־הגברים שאנחנו
צריכים לשרת?
״הפכנו הסרסורים שלהם. אחרי שנקבע
שלא רק אשה חוקית יכולה ל־בו*
להתייחדות אלא גם חברה או ארוסה,
יש לאסירים כל מיני ארוסות מעניינות
מאוד. נדמה לי שלזונות בתל־ברוך
יש מסלול עבודה חדש מאז החוק
הזה. ראיתי כאן כבר כמה מהמפורסמות
בשטח.
״ואין מה לעשות. אם האסיר מצהיר
שהן החברות שלו, הוא יכול להיפגש
איתן. אתרי שבוע הוא יכול להודיע
שיש לו חברה חדשה, ומגיעה גברת
אחרת. עוד מעט אלה שאין להם חברות
או ארוסות יבקשו ממני שאלן לתל־ברוך
ואבחר להם אחת יפה להתייחדות.
הם הרי לא יכולים לצאת החוצה לבחור,
ולא תמיד המישפחה רוצה להביא
להם זונה.״
״אתם יודעים שכאשר אני מספרת
למישהו מה אני עושה בשרות בתי־ה־סוהר
כולם מתגלגלים מצחוק? שואלים
אותי אם זו עבודה חוקית או אולי
אני מנהלת בית־פגישות. כל מיני בחורים
מבקשים ממני מסאז׳ים ושולחים
ידיים בלי חשבון, אחרי שהם שומעים
על המיקצוע שלי. ואתם יודעים אין
מכנים את מנהל בית־הפגישות בחוץ?
קוראים לו,מאדאם׳ ״.הסוהר והסוהרות
התגלגלו מצחוק.
״בעיניי הכי מוצאת חן המכונה הזאת
ששמו בכל חדר, שמכניסים מטבע
ויוצא קנרון. יש כבר סיפורים מסמרי-
שיער על העניין הזה.״
הסוהרת הבלונדית פיהקה והתקרבה
לאחת הדלתות, היא קרבה את אוזנה
לרלת־החדר והקשיבה. הסוהר ניגש
אליה וגרר אותה משם .״את משוגעת?
׳מישהו יראה ואחר־כך יהיו לנו צרות
מהאסירים. בשבוע שעבר סיפרו לי
שבכלא שאטה, אחד האסירים שם פיל-
פל שחור בחור המנעול, והסוהר שהציץ
כמעט התעוור!״
״מה, גם בשאטה כבר יש בית־פגי־שות?״
שאלה אחת הסוהרות .״ואיך את
חושבת שיתגברו על כל אוכלוסיית
הכלא? הרי על־פי החוק צריך לתת
לכולם, ויש כמה אלפים, ואפילו בשמונה
שעות רצופות ליום אנחנו יכולים
להפגיש רק 48 אסירים עם נשותיהם.
זה יקה שנים להפגיש את כולם.״
הסוהרת התחילה לפתע לצחוק ואמרה
:״אתם יודעים, לפני שבועיים
היה כאן אסיר ערבי, הוא בא כשימחה,
וכאשר ראה את האשה הוא התחיל
לצעוק ולצרוח. מסתבר שיש לו שתי
נשים, הוא חיכה לצעירה והגיעה הזקנה.
הייתם צריכים לראות קירקס. כמעט
הרג אותה במכות. היינו צריכים
לפתוח את הדלת באמצע ההתייחדות
כדי שלא יפגע בה קשה. הוא אמר שהיא
רימתה אותו וגנבה את התור של
הצעירה.״
הסוהרים התפתלו מצחוק, ואחד אמר
:״ואללה, אם הייתי סופר — איזה
רומאן הייתי יכול לכתוב על זה!״

הפסיכולוג ר״ר דויד רודי מצדד
בהצעת השופטים לאפשר לאסירים להתייחד
עם נשותיהם או עם חברותיהם.
״הזכות הזו לקיים יחסי־מין היא זכות
לגיטימית של כל אדם. האפשרות שתינתן
לאסירים להתייחד עם נשותיהם
יכולה רק להועיל. זה יכול לעזור לטיהור
האטמוספרה בבתי־הכלא, זה ישנה
את האווירה לטובה. האסירים ירגישו
שהחברה לא התכחשה להם, וזה גם
יכול להוסיף לחיי־מישפחה תקינים.
״לדעתי, זה גם יעזור לאסירים מבחינה
נפשית, זה יוריד את רמת החרדה
ויהיה לאסירים יותר שקט פנימי.
״מה יעשה אסיר שאין לו חברה? מה
עושה כזה אדם בחוץ? אותו הדבר. מי
שאין לו חברה, לא יהיה זכאי לזה. בסו־הכל,
למרות החסרונות המעטים שיש
בהצעה הזו, היא יכולה רק להועיל״.

הוא ח״ד קובי.
הוא שוחוו
מצה״ר. הוא עומד
רווח מן האוץ.
הו אמסביר
את מניעיו .

״אום צו־ין־ לחיות איפת שטוב דו ...אם הנל נאן חיקוי,
למה לא ללכת ישו למקור שלוש שנים זו לא תחמה
מסבקת למדינה? הונו היחיד שקיבלתי מהמדינה זה
צומילואים ...אם אהיה עשיו, אשלח הדומות למדינה,.׳
ף* יום השני הקרוב יעלה פזי
רויטש למטוס אל־על שיטוס
לארצות־הברית. הוא יוצא לדרך עם
כרטיס לכיוון אחד .״לבדוק אפשרויות,״
כך הוא קורא לזה. יש מי
שיקרא לזה אחרת: ירידה.
פזי בן ה־ 22 הוא בלונדי, יש לו
עיניים כחולות, הוא היה יכול להיות
סמל לישראלי היפה: היה הניר ומדריך
בתנועת־נוער, שירת שלוש שנים ביחידה
קרבית, והיה חניך מצטיין שקיבל
על כך אות מהרמטכ״ל.
בעילעול קצר באלבום התמונות
שלו אפשר לראות אותו מצוייר בתרמיל
ומימיה, מטייל בשבילי הארץ.
בתמונה אחת הוא בגליל, ובתמונה
אחרת בנגב. גם בזו גם בזו הוא נראה
בבלורית שיער שנופלת על המצח,
סנדלים, מכנסיים קצרים וחיוך רחב
על הפנים.
כשממשיכים לדפדף באלבום אפשר
לראות תמונות מהשרות הצבאי,
סיום הטירונות, תמונות מלבנון, בסיורים
בשטח, ובקומזיצים עם החברים
ליחידה.
״דווקא השרות הצבאי גרם לי לפתוח
את העיניים,״ הוא אומר בעודו

מתבונן בתמונות.
״כמעט כל האידיאלים שהיו לי
מתו בלבנון. שם, בין ההריסות והדם,
נוכחתי לדעת שחיי״אדם חשובים יותר
מהכל, יותר מכל מיני אידיאלים וסיסמאות.
זה גם עזר לי לגבש את ההחלטה
על העזיבה.״

! ר איי ה

מפוכחת
^ וא שלם עם העזיבה הזו וטוען
\ 1שאין זו החלטה של רגע. קדמו
לה הרבה התלבטויות והירהורים. עתה,
כשהתקבלה ההחלטה, הוא מדבר עליה
ומסביר אותה בבהירות ובביטחון, כאילו
אין ברור ממנה, כאילו אין אמת
אחרת.
הוא מחייך כשמעירים לו על כך:
״בסופו של רבר, אני צבר. נכון? ככה
מדבר צבר״.
רק מאוחר יותר הוא מסכים
להודות, שההחלטה קשה עליו, שהוא
עדיין מנסה לשכנע את עצמו, להיות
בטוח שהוא נוהג נכון.
״חיים רק פעם אחת, וגם החיים האלה
לא ארוכים כל־כך. יש לי לחיות

כאן עוד 60 שנה, ואני רוצה להעביר
אותם בצורה הטובה ביותר. מכאן,
בעצם, נובע הכל. זה המפתח להכל.
אדם צריך לחיות איפה שטוב לו. נקודה.
״ועכשיו
— אני מכיר את זה טוב
מאוד — יגיע הנאום הקבוע המוכר
והשחוק של כל מיני אידיאליסטים
מדומים או לא מדומים, שיגידו לי שזה
ריקני וגועלי לעזוב את הארץ בגלל
הרדיפה אחרי המותרות והחומרניות.
״חשבתי על זה והגעתי למסקנה,
שגם בארץ יש הרדיפה הזו, גם כאן
הרדיפה אחרי מכונית מפוארת יותר
מזו של השכן ובניית חדר נוסף בבית
הפכו לנורמה.
״אם כבר חומרניות — אז עד הסוף.
אני אלך על כל הקופה בחו״ל. כן, אני
יודע כי כל הישראלים שעובדים שם
כנהגי־מוניות. אני נוסע בראייה מפוכחת,
אין לי חלומות גדולים להיות מיליונר
בן לילה. אני בסך הכל הולך
לנסות את מזלי.
״יילד לי קלף? עלא כיפאק. לא
יילד? אני אחזור לכאן. אם יהיו לי
אותם התנאים כאן ושם, אני אחיה כאן.
האפשרות הזו של להיות שם, היא רק

בתנאי שיהיה לי שם טוב יותר.
״יש כאן דברים רבים שמפריעים
לי. למשל? התרבות. זו שאיננה וזו
שישנה. אני מתכוון לזה שתרבות
ישראלית משלנו אין כאן. בכל שנות
קיום המדינה לא השכלנו ליצור לעצמנו
תרבות ישראלית שורשית.
״מהצד השני יש תרבות הכיכרות,
תרבות הרחוב שמפריעה לי. רי להסתכל
מה קורה על הכבישים בארץ.
נהגים עצבניים, צפירות רמות, עקיפות
מצד ימין ונהיגה ברבארית. אז
אפשר לומר שאלה הם דברים שוליים
ולא חשובים. אפשר גם להתייחס
אליהם בהומור, כמו שעושים רבים,
אבל לדעתי זה מייצג. מייצג תרבות
ברבארית ומוכיח על אופי אגואיסטי,
לא מתחשב ועצבני.
״יש בדברים הללו משהו מצחיק?
כשמדברים איתי על זיקה לארץ, ואני
חושב על העשן העולה מהמנגלים
בשבתות ובחגים. עם כל הרצון הטוב,
אני לא מרגיש שייך לאלה. שייכות
למולדת היא לא רק שייכות לאדמה
ולנופים, אלה יש לי בכל מקום בעולם.
השייכות צריכה להיות לעם. כאן
ב,ארץ האבות׳ ,במולדת שאליה נכספנו,
יושב עם מפורד ומסוכסך, ספרדים
ואשכנזים, דתיים וחילוניים,
שמאל וימין.
״בתור שמאלני, אשכנזי, חילוני, יש
לי חלק די קטן של העם שאני שייך
אליו ...לא, אני מתכוון ברצינות. חוץ
מימי־מילחמה, שבהם העם מאוחד,
בסתם יום של חול, הספרדי לא אוהב
אותי כי אני מקפח אותו, והרתי לא
אוהב אותי כי אני כופר, והימני לא
אוהב אותי כי אני עוכר ישראל
ואש״פיסט. אז לכל אלה ביחד אני
מנופף לשלום ונוסע.
״ובעניין האין־תרבות, שדיברתי
עליו מקודם, אז כדאי אולי לציין את
התרבות הגדולה ביותר שנוצרה אצלנו:
תרבות החיקוי.
״כל מה שיוצרים כאן הוא חיקוי
לחדל. תל־אביב הנוצצת מנסה להיות
פאריס או ניו־יורק או כל מה שהוא
מערבי, וכך גם האמנים שלה והזמרים
והקהל.
״כשאני רואה את הילדו׳דס שמדליקים
נרות בהופעה של שלום חנוך,
אני קצת מרחם עליהם. הם מנסים
ורוצים ושואפים להיות חו״ל, גם
בבגדים ובהתנהגות. אני שומע את
הזמר ארס שמנסה להיות ברוס
ספרינגסטין, וכשאני מצרף את כל
אלה ביחד אני שואל את עצמי: אם
הכל כאן הוא חיקוי, אז למה לא ללכת
ישר למקור? המקור אמיתי יותר, נוצץ
יותר, טוב יותר״.
כשמוזכר בשיחה עניין התרומה
למדינה, פזי כועס .״מה יש, שלוש
שנים זו לא תרומה מספקת? אולי
הייתי צריך ליהרג בלבנון כדי שדורשי
ה,תרומה׳ יבואו על סיפוקם? קיבלתי
במדינה 18 שנות ביטחון, והחזרתי את
החוב הזה בשלוש שנים מחיי. לפי איך
שאני רואה את המצב הפוליטי, אני לא
חושב שהבן שלי יחיה אחרת. גם הוא
יילחם.
״אני לא מוכן לחיות עם לנצח־תאכל־חרב,
אני לא מסכים לזה. אם
כאן בארץ זה לא מסתדר לי ואני חייב
לחיות עם זה, אני אנסה בחו״ל. אין
בעולם שום דבר ששווה מילחמות
נצחיות.
״אומרים שפה הכי בטוח ליהודים.
אבל אם נקה את מיספר האנשים
שנהרגו כאן במילחמות מאז קום

רגע לפני הירידה
״במהלך השירות הצבאי נפצעתי.
לא משהו רציני, רציתי לבקש מהצבא
את מעט הפיצויים שהגיעו לי, אבל
כשנודע לי איזו מערכת בירוקרטית
קשה ומסובכת אני צריך לעבור,
העדפתי לוותר. כיום, אחרי שלוש
שנות שרות, הדבר היחידי שאני מקבל
מהמדינה זה צו־מילואים.״

ן * תהליך של קבלת ההחלטה של
1 1העזיבה היה אצל פזי ארוך
וממושך. ככל שהזמן חלף הלכו ונוספו
טיעונים לטובת ההחלטה.
אחד הדברים שהכריעו בסופו של
דבר, לדבריו, היה היחס לו זכה
כשהשתחרר מצה״ל.
,לפני חצי שנה השתחררתי מה־

״הרי הם מעוררי גיחוך, רובם שם,
בכנסת. רק השמות שלהם — גרופר
ופרץ ואבו־חצירא — מספיקים לעורר

״למה לא להישאר ולשנות מבפנים?
אפשר להגיד את זה אבל גם מי שאומר
את זה יודע, שהמאבק אבוד מראש. אם
מסתכלים על זה בצורה ריאלית,
מבינים שזה לא ישתנה.
״יש גם נקודה נוספת. אני מרגיש
עייף. מוזר אולי לשמוע את זה מבחור
צעיר בן ,22 אבל זו המציאות. אני עייף
מלכעוס ומלהתרגז, עייף לשמוע את
מיבזקי־החדשות בכל חמש דקות
ולחיות במתח.
״זה היתרון הגדול של החיים בחו״ל.
גם שם יש בעיות, מריבות וסיכסוכים,
אבל שם זה לא נוגע לי. שם אני לא
אקח ללב את הבעיות הפוליטיות
והחברתיות. כמובן שהיתרון הזה הוא
גם חיסרון. ביחד עם ההתנתקות
מהנעשה שם, יגיעו בוודאי גם

״נפולת של נמושות׳ — זה עוד טוב.
אני גם שמעתי כאלה שאומרים חלאה
וטינופת. אדרבא, שיבוא מישהו וישכנע
אותי, שיגיד לי את הביטויים
האלה בפנים. שיסביר לי מישהו מדוע
אין בן־אדם רשאי לחיות במקום שבו
הכי נוח לו, שבו הכי טוב לו.
״אני מבטיח שאם אהיה עשיר,
אשלח. המון כסף למדינה. אז בטח
יכרעו ברך לפניי. טוב, עשירים הם לא
נפולת.״
את האמירה האחרונה הוא חותם
בחיוך.
הוא אינו מוכן לדבר על העתיד
ולנסות לצפות מה שיקרה לו .״יש גם
סיכוי שבעוד כמה שנים אהיה
קיבוצניק בנגב, אם יקבלו אותי אחרי
הכתבה הזו...״

צבא. בחלומות הכי שחורים שלי לא
העליתי על הדעת באיזה יחס אזכה.
נכון יותר לומר — באיזה חוסר יחס.
למי בכלל איכפת שעכשיו גמרתי
לתת שלוש שנים למדינה? כמעט ואין
הטבות לחייל משוחרר.

כעס וגיחוך.
״יושבים שם בכנסת עדת ליצנים
שמחליטים בשבילנו. על הלביא,
למשל, הם החליטו? בנו והשקיעו
והוציאו הון־עתק, ועד היום אף אחד
לא יודע אם צריך אותו או לא.

הגעגועים לארץ. אני מוכן להם, ואני
יודע שהם יבואו. זה דבר טיבעי
ומקובל. גם ילד שנולד באיים הק־ריביים
ירגיש לשם שייכות וגעגועים.
״תהיה חסרה לי בוודאי גם החברה,
אבל זה המחיר. בסופו של דבר אני גם
אוהב את הארץ, אבל לכל אהבה יש
המחיר, ואת המחיר שאני נדרש לשלם
על החיים בארץ אני לא מוכן לשלם.
״ודווקא כשמדברים על הגעגועים
ועל החברים הוא מדבר בפחות החלטיות,
יותר מהוסס, פחות בטוח, ואחר־כך
הוא גם מוסיף:
״יכול להיות שזה מה שישבור אותי,
שזה מה שיגרום לי לחזור. אני בהחלט
רואה אפשרות של חזרה אחרי כמה
חודשים״.
בנקודה זו חוזר הבטחון העצמי, או
מה שהוא הגדיר ״האופי הצברי״ ,והוא
אומר :״הכל, כמובן, תלוי בהצלחה!״
בהחלטיות לא פחותה הוא מגיב על
ביטויים הנשמעים כלפי היורדים.

לפני הפרידה הוא מספר על מיקרה
שהיה נוכח לו :״הייתי השבוע בבריכה
ושמעתי שתי ילדות קטנות, שרק
הכירו זו את זו, משוחחות ביניהן, .אני
מאמריקה,׳ אמרה האחת לשניה, .אז
מה,׳ היא ענתה לה, ,אני גרתי שלוש
שנים באמריקה.׳ ואז החלו שתיהן
לספר זו לזו ספורים דימיוניים על
אמריקה שאף אחת מהן לא ראתה.
״אמריקה היא לגביהן חלום. לי יש
האומץ לנסות ולממש את החלום הזה״.
באחד מעמודי האלבום, בין התמונות,
יש כרטיס־ברכה שכתבו לו
החניכים מהתנועה.
מועתק בכרטיס השיר ארץ .״ארץ
שנאהב /,היא לנו אם ואב /,ארץ של
העם /,ארץ לעולם /,ארץ בה נולדנו/,
ארץ בה נחיה /,יהיה מה שיהיה״.
פזי מביט בשורות הללו ושר :״ארץ
בה נולדנו ארץ בה נחיה אבל זה
כבר תלוי במידת ההצלחה בחו״ל.

המדינה, ונשווה אותו למיספר היהודים
שבחו״ל, המאזן לא יהיה לטובת ישראל.
אני מעדיף שלא לצאת מהבית
בשעות החשיכה, בגלל הפחד מהכושים,
מאשר למות בגיל 9ז בצבא״.

^ ליצגיס

ב פג ס ת

פזי מספר שבצעירותו היה פעיל
פוליטי, מתוך מניעים אידיאליסטים.
היום הוא צוחק על כך בצחוק מריר:
״אני מסתכל על הפוליטיקאים שלנו,
ואז הצחוק והבכי מתערבבים זה בזה.

תמרורים
צ קים לרא כיסוי
הודח ממישרתו, ג׳ון אסם־
טון, מי שהיה בשנתיים האחרונות
שגריר ארה״ב במדינת־הננס המרכז־אפריקאית
רוואנדה ( 26 אלף קילומטר
מרובעים, ארבעה מיליון תושבים),
אחר שנחשד בהפצת צ׳קים ללא כיסוי
ביותר מ־ 15 אלף דולר. אפסטון, איש־עסקים
שמרני, שבעת הדחתו בילה
חופשה בצרפת, היה מינוי פוליטי
בזכות קשריו למימשל רונלד רגן.

סיסמה עם חיים
נחוג יום הולדתו ה־ 75 של
אליהו טל, מראשוני הפירסומאים
בארץ. טל, יליד ברלין, החל את
הקריירה שלו כמנהל־הפירסום של
מיפעל״השמנים החיפאי שמן, קטע
אותה לשנים מיספר על־מנת לשרת
בצבא הבריטי של מילחמת־העולם(בו
הגיע לדרגת מייג׳ור — רב סרן)
ובצה״ל(סגן־אלוף) ,וחידש אותה בראשית
שנות ה־ ,50 עת היה לשותף
בסוכנות־פירסום מובילה (שעל לקוחותיה
נימנו, בין השאר, בנק לאומי
לישראל, כרמל־מיזרחי ומיפלגת הציונים
הכלליים, קודמיהם של הליברלים
בליכוד, עבורם טבע טל באחת ממערכות
הבחירות לכנסת את הסיסמה תנו
לחיות בארץ הזאת!).

ילדים מן השואה
נפטרה בגבעתיים, בגיל ,77
לנה קיכלר־זילברמן, פסיכולוגית
ומורה במקצועה, שריכזה, בשלהי
מילחמת־העולם השנייה, מבין חורבות
הגיטאות וחומות המינזרים (בהם
הוחבאו) בפולין עשרות ילדים יהודיים,
ריפאה וחינכה אותם ולאחר מכן
הבריחה אותם דרך גרמניה • וצרפת
ארצה, בה פירסמה את קורותיה וקורות
ילדיה בצמד ספרים(מאה ילדים שלי
והמאה לגבולם) שהפכו לרבי־מכר,
תורגמו ל־ 14 שפות וזיכו את מחברתם,
בשנת ,1962 בתואר א ם השנה מידי
נשיא המדינה.

יפהפיה ררא רחמים
נפטרה בסן־אנטוניו, טכסאס,
מגידול במוח, בגיל ( 88 ולפי גירסה
אחרת בגיל ,)93 פולה נגרי, כוכבת
הראינוע (בו הוקרנו סרטים אילמים
בלבד) של ראשית המאה. נגרי, ביתו
של כגר פולני־צועני, שנולדה כברברה
אפולוניה צ׳אלופק, כיכבה ורקדה
בסרטים פולניים וגרמניים מגיל צעיר,
אך אחרי שהתגרשה מבעלה הראשון
(רוזן פולני) והתאלמנה מבעלה השני
(נסיך רוסי שנהרג כאשר נפל מסוסו),
עברה לארצות־הברית, בה זרח כוכבה
ביותר מ״ 20 סרטים בתפקיד־קבע של
יפהפיה תאוותנית המנצלת את הגברים
שבחייה ללא רחמים.

,.שיסב־ו ר מישהו מדוע איו בן־
אום ושאי לחיות במקום שבו
ה 3נוח דו, שבו הכי טוב רו!״
״הנה, דוגמה — פטור ממס. הפטור
הזה הוא כל־כך קטן! הרי זו החוצפה
בהתגלמותה, לקחת כל־כך הרבה
מיסיס מחייל משוחרר, גזל כבשת
הרש! אבל אצלנו הכל אפשרי.

״אני יכול להתנהג כמו כל ישראלי
ממוצע ולשבת בכל יום שישי בסלון
ולקטר ולכעוס. ואפשר במקום זה
להראות להם מה הם שווים ולעזוב
אותם, שיריבו עם עצמם.

׳טי בדפ

מיליונר עם מזומנים
מכר בפאריס, את כל נכסיו,
סר ג׳יימם גודלסמית ,54 ,מולטי־מיליונר
יהודי ממוצא אנגלי, בקבלו
תמורת חברת האחזקה שלו (בעלת
יערות להפקת חומר־הגלם לייצור נייר
ושרשרת מרכולים בארצות־הברית:
בארות־נפט בגואטמלה וקבוצת עיתונים,
ביניהם השבועון הפאריסאי
כ־1,500
ל׳אכספרס, בצרפת)
מיליון פרנקים(כ־ 390 מיליון שקלים)
במזומנים. גולדסמית, בנם של אם
צרפתיה ואב אנגלי, שהיה ציר
הפרלמנט הבריטי לפני שעשה הסבה
לניהול מלונות־יוקרה בצרפת, ידוע
בדיעותיו הימניות (בין השאר: החזרת
החינוך וביטוח הבריאות לידיים פרטיות)
,אותן ניסה לדחוף גם בבריטניה
וגם בצרפת ובחיי המישפחה המסובכים
שלו: הוא אב לשיבעה ילדים, שנולדו
לו מארבע נשים, האחרונה בהן —
צעירה צרפתית החיה בניו־יורק.

שיחר
מאח1רי המירקע
מדוע לא היתה שביתה
נציגי ועד־העובדים של הטלוויזיה, ונציגי
הוועד־הארצי של עיתונאי־ישראל איימו בשבוע
שעבר בהשבתה כללית של אמצעי־התיקשורת
הממלכתיים.
השביתה אמורה היתה להתחיל במוצאי־השבת
אם, כך הודיעו חברי־הוועד להנהלה, תשדר
הטלוויזיה את התוכנית ארץ־טרופית־משגעת.
קטעים מאותו מופע, שהכוכב שלו הוא מתי
כספי, תוכננו להקלטה לפני שבועיים. זו היתה
קו־פרודוקציה של הטלוויזיה ושל המפיק
אברהם(״פשנל״) דשא.
לפי ההסכם אמור היה פשנל לממן את ההפקה
ואת העריכה, והטלוויזיה היתה צריכה לתת,
מצידה, את הצוות המיקצועי שכלל במאי, מפיק
ואת המראיינת רבקה מיכאלי.
לפי התיכנון המקורי היתה התוכנית צריכה
להימשך 50 רקות, שבמהלכן יצולמו קטעים מן
המופע וראיונות שתערוך מיכאלי עם מתי כספי,
דידו, שחקן הכדורגל הברזילי של בית״ר
ירושלים, ומישפחה ישראלית שאימצה שני
ילדים מברזיל.
ביום שבו היו אמורים להקליט את המופע
באולפני־הרצליה היתה שביתה כללית ברשות־השידור
והצוות לא הגיע לאולפן.
פשנל, שכבר שכר את האולפן ושרותיו
המיקצועיים, החליט להקליט את המופע ללא
הראיונות המתוכננים.
כששמעו אנשי ועד־העוברים של הטלוויזיה
שהמופע הוקלט וכי יש כוונה לשדרו בטלוויזיה,
פנו לחיים יבין, מנהל הטלוויזיה, והודיעו לו כי
שידור המופע ייראה בעיניהם כשבירת־שביתה.
יבין אמר להם שהוא נוטה שלא לשדר את
המופע.
בינתיים התקרב מועד השידור המתוכנן.
פשנל, ששמע על הכוונה שלא לשדר את המופע,
ראה בהחלטה זו הפרת חוזה.
בין הטלוויזיה לבין מישרד ההפקות של
פשנל היה חוזה חתום.
מוטי לוי, האיש האחראי ברשות־השידור
על חתימת חוזים עם גופים חיצוניים, נוהג
להכניס לחוזים סעיף המבטיח את הרשות
מתביעות במיקרה של אי־שידור מסיבות של
״כוח עליון״ .שביתה נכללת בשפה המישפטית
המיקצועית בין המיקרים של ״כוח עליון״.
בהסכם בין הרשות לפשנל לא היה סעיף כזה.
לוי חשב שממילא כל ההוצאות הכספיות חלות
על המפיק, ולכן אין הרשות צריכה להבטיח את
עצמה בסעיף כזה.
בשבוע שעבר כתב פשנל מיכתב לאורי
המנהד שוב איננו שיחת״היום במיסדרונות הטלוויזיה בירושלים
היא כרגע חיים יכין, מנהל הטלוויזיה.
רבים תוהים על העובדה שבכל פעם שיש
בלגאנים סביב הטלוויזיה יבין איננו בסביבה.
הפעם הראשונה היתה כשטכנאי הטלוויזיה
סגרו את המתג דקות אחדות לפני סיום מישחק
הגמר של האך בי־איי האמריקאי. המישחק
התארך אז מעבר לשעה 12 וחצי בלילה, הטכנאים
חשבו שאינם צריכים לעבוד בשעה כה
מאוחרת, ופשוט האפילו את המירקע על דעת
עצמם, כשהם משאירים את הצופים בפה פעור
מול מירקע שחור.
יבין היה אז בחו״ל.
הפעם השנייה היתה לפני חודשים אחדים,
כשביומן ליל שבת שודרה כתבה אחת ארוכה. זו
היתה כתבתו של אורי גולדשטיין לציון 20
שנה לכיבוש בגרודהמערכית ובעזה.
מורת, מנכ״ל הרשות, ובו העמיד אותו על
ההוצאות שהיו כרוכות בהקלטת המופע. הוא
הודיע לפורת שאם לא ישודר המופע ייאלץ
לתבוע את הטלוויזיה בגין הפרת חוזה. הוא דיבר
על סכום הוצאות של 93 אלף דולר.
ביום הרביעי שעבר התקיימה במישרדו של
פורת ישיבה בינו לבין חברי־הוועד הארצי של
העיתונאים. נושא הישיבה היה משא ומתן על
השכר. במהלך הישיבה עלה נושא שידור המופע
שהוקלט. ועד העיתונאים הודיע לפורת ששידור
המופע ייראה בעיניהם כשבירת שביתה ויגרור
אחריו השבתה כללית של רשות־השידור, כלומר
רדיו וטלוויזיה.
פורת הסביר לעיתונאים שאין מדובר בשבירת
שביתה, מכיוון שהמופע שצולם הוא אחר לגמרי
מן המופע שתוכנן ולכן אפשר לשדרו.
במהלך אותה הישיבה לא הגיעו הצדדים
לפשרה ואיום השביתה נשאר בעינו. הצדדים
קבעו ישיבה נוספת ליום השישי בצהריים לדיון
באיום ההשבתה.
בינתיים התנהלו ויכוחים בין חברי־ועד
העיתונאים לבין עצמם. אנשי הטלוויזיה
התעקשו להשבית, בעוד חברי ועד אחרים,
בעיקר אנשי קול־ישראל, הציעו להסיר את
האיום ולשמור את נשק השביתה לנושא תביעות
השכר. ברקע הוויכוח גם עמדה הודעתו של

יבין לא היה ולא צפה בכתבה לפני השידור.
במקומו צפו בה אז יוסי צמח, מנהל חטיבת-
התוכניות ומי שמילא את מקומו של יבין, ואורי
מורת, מנכ״ל הרשות. השניים קיצצו קטעים
מהכתבה, אך למרות הקיצוץ עורר השידור
שערוריה בצמרת הפוליטית הימנית ובציבור.
פורת שאם יחליטו העיתונאים להשבית את
רשות־השידור הוא לא יפתח אותה מחדש.
לישיבה ביום השישי בצהריים באו פורת,
גידעון לב־ארי, מנהל הרריו, ויוסי צמח,
מנהל חטיבת־התוכניות בטלוויזיה וממלא מקומו
של חיים יבין, מנהל הטלוויזיה.
נציגי ועד העיתונאים איחרו לישיבה בחצי

גירעון לב־ארי, מנהל קול־ישראל, סירב
לשתף פעולה עם הפקה של סרט ישראלי חדש.
הסרט הינשוף, המצולם בימים אלה במקומות
שונים בארץ, עוסק ביחסים שבין המוסד לשב״ב.
הסיפור המלא נשמר עדיין בסוד, אך הרקע
הוא הפרשות השונות שהתגלו לאחרונה:
פולארד, נאפסו ופרשת השב׳־כ. את הסרט מביים

פלדמן לכוגן, כעס וסירב לקחת בו חלק. כעסו
הגיע לטונים גבוהים מאוד, והוא הקים צעקות
בקאמרי וגרם בושה לאנשי צוות־הטלוויזיה.
הוא אמר שאינו מוכן לכבד שום הסכמים; ,
שבהם תהיה לאנשי הקאמרי זכות־וטו על
שידור קטעים מן המופע.
בינתיים כבר צולמו באותו היום קטעים,
ונלקחו לחדר־העריכה בטלוויזיה.
אנשי הקאמרי איימו בבג״ץ, שיאסור על
הטלוויזיה לשדר את הקטעים שצולמו, אם לא *״
יכובד ההסכם בין התיאטרון למפיקת התוכנית
מצב־הרוח.
הבעייה העיקרית שהניעה את מנהל
התיאטרון הקאמרי לנקוט בצעדים דרסטיים
היתה ריבוי הכוכבים המשתתפים במחזמר.
אנשים אלה איימו בצורות שונות שאם קטעים
שבהם הם מככבים לא ישולבו בכתבה בטלוויזיה,
הם יפרשו מן המחזמר.

רק בסרט ההקלטה

הרדיו סירב. הטלוויזיה נעתרה
איש־הקולנוע אמנון רובינשטיין(לא השר לשעבר).
אחת
הדמויות המרכזיות בסרט היא כתבת
מחלקת־החדשות של קול ישראל. את התפקיד
מגלמת השחקנית ליאורה ריבלין.
על־פי התסריט, מתרחשות אחדות מהסצינות
בתוך אולפן שידור של הרדיו הממלכתי, כשהכתבת
מכינה כתבה ליומן היום־הזה. ובין
השאר יש לכתבת גם עימות עם מנהל הרדיו.
חברת אבא הפקות, המפיקה את הסרט,
פנתה למנהל הרדיו בשתי בקשות. האחת, שבה
תלו המפיקים יותר תיקוות והתייחסו אליה ביתר
רצינות, היתה לאפשר להם לצלם את סצינות
האולפן באחד מאולפני קול־ישראל בירושלים,
כדי להעניק לסרט אמינות.
הבקשה השניה היתה שלב־ארי עצמו יופיע
בסרט בסצינה קצרה בתפקיד מנהל הרדיו.
לב־ארי סירב אוטומטית לשתי הבקשות. הוא
לא ביקש אפילו לקרוא את התסריט לפני שסירב.
בצר
להם פנו אנשי צוות ההפקה לגלי צה״ל
כדי שתחנה וו תאפשר את הצילומים באולפן.
אנשי גל־צ דווקא הביעו נכונות עקרונית,
אבל הפרוצדורה, שדרשה השגת אישורים מדרגים
שתים בצבא, היתה ארוכה מדי וצילומי
הסרט עמדו להתחיל.
באין ברירה החליטו מפיקי הסרט לשחזר
אולפן רדיו. הם עשו זאת בדייקנות מירבית
באולפני־ההקלטה קולינור בתל־אביב.
את תפקיד מנהל הרדיו בסרט קיבל ירח
לונדון, שהוא מנהל מחלקת־הדראמה של
הטלוויזיה.
סצינה נוספת בסרט מתרחשת באולפן טלוויזיה.
חיים יבין, מנהל הטלוויזיה, נתן אישור
למפיקי הסרט לצלם את הסצינה באולפן
הטלוויזיה בקריה בתל־אביב.

הפעם השלישית היתה השבוע, כשהעיתונאים
איימו בשביתה. יבין נתן לוועד עובדי העיתונות
בטלוויזיה להבין שהמופע ארץ טרופית
משגעת לא ישודר ויצא לחופשה.
את המשא ומתן בהמשך ניהלו שוב יוסי צמח
ואורי פורת.

מגיש לונדון
שבח והלל
שעה. כשבאו, לבסוף, היתה בפיהם הודעה קצרה
וחד־משמעית :״לא משביתים!״
וכך ניצל עם ישראל מימים רבים של דממת
אלחוט ושידורים, ושוב הצליח אורי פורת להטיל
את מרותו על העובדים.

שודר דמרזת הכל
למרות מריבות קולניות ואיומים בבג״ץ,
שוררו ביום הראשון בערב בטלוויזיה קטעים מן
המחזמר עלובי־החיים. הקטעים שודרו בתוכנית
מצב־הרוח, שאותה מגיש ירון לונדון.
במהלך השידור שיבח לונדון והילל את המחזמר.
בתחילה הובטח לתיאטרון הקאמרי המעלה
את המחזמר, שקטעים מתוכו ישודרו
במיסגרת כתבה נרחבת ביומן בליל־השבת.
אחר־כך היתה מריבה בתוך הטלוויזיה בין
מחלקת״החדשות למחלקת־התוכניות, על רקע
שידור כתבות ביומן, הנוגעות ישירות לחטיבת־התוכניות
של הטלוויזיה, וההבטחה שניתנה
לקאמרי בוטלה.
בטלוויזיה הוחלט שסיקור המחזמר ייעשה
בתוכנית מצב־הרוח של ירון לונדון, שהוא גם
מנהל מחלקת־הדראמה בטלוויזיה.
דנה סוגן, מפיקת התוכנית, סיכמה עם עודד
פלדמן, מנכ״ל הקאמרי לצלם בעת החזרות.
כוגן הבטיחה לפלדמן לאפשר לפיטר ויינטראוב,
בימאי־המחזמר, לצפות בקטעים המצולמים לפני
השידור ולאשרם.
ביום המיועד לצילומים הגיעו כוגן וציוותה
לקאמרי והתחילו בצילומים.
ירון לונדון אמור היה לבוא מאוחר יותר
באותו היום, ולראיין את כוכבי המחזמר.
לונדון אכן בא, וכששמע על הסיכום בין

לפני אנשי צוות ההפקה בתוכנית הפופולארית
זהו־זה, המשודרת פעמיים בשבוע בטלוויזיה
החינוכית, עומדת דילמה.
אחר הקטעים הקבועים בתוכנית, והמשורר
פעם בשבוע, הוא פרק רפואי. בפינה וו מציג
צוות מיוחד בעיה רפואית, שבאה אחר־כך על
פיתרונה בצירוף הסבר מפי שני רופאים.
שני הרופאים משמשים נם כשחקנים בקטע
המוצג, וגם כרופאים המסבירים את הבעיה.
שני הרופאים הצעירים הם ד״ר בני
דווידזון, תפא־ילדים, וד״ר איתן פרידמן,
רופא פנימי.
לפני ימים אחדים נסע ד״ר פרידמן לקנדה
להשתלמות לתקופה של ארבע שנים.
בינתיים ממשיך פרידמן להופיע על המירקע,
אך רק דמותו המוקלטת נשארה בארץ, בעוד הוא
נמצא כבר הרחק בארצות־הים.
במהרה יסתיימו הקטעים שהוקלטו מראש,
והמפיקים שוברים לעצמם את הראש כיצד

למלא את החסר.

מאחורי המיקרופון
התפטרות עקרונית
עליזה אלון- ,מנהלת המינהל של קול־ישראל,
הודיעה לגידעון לב־ארי, מנהל
הרדיו, שהיא תתפטר מתפקידה אם הוא יאשר
חריגות שהיא סירבה לאשר.
לב־ארי אישר, אלון הגישה התפטרות, ההתפטרות
התקבלה.
הרקע להתפטרות הוא בקשה לאישור מיכסת
שעות נוספות לחטיבת־האומר של קול־ישראל.
את החטיבה מנהל יצחק אלון ( ל א קרוב של
עליזה) .מאז נכנס אלון לתפקידו, הוא הפר את
המחלקה ושידוריה על פיהם במרץ רב. במיסגרת
המהפך הגיש בקשה למיכסה נוספת של שעות
נוספות. בין השאר ביקש גם אישור לעצמו
ולאנשיו לשהייה בערד, לרגל פסטיבל־הזמר
שאמור היה להתקיים שם.
אלון סירבה לאשר את הבקשה. היא הסתמכה
על דו״ח של ראומה אבישי, מבקרת הרשות,
שהתריעה בעבר על חריגות דומות.
לב־ארי עמד בתחילה מאחורי החלטתה, אחר-
כך החליט לאשר את הבקשה. אלון לא הסכימה
לאישור והתפטרה.
את מקומה ימלא, כנראה, איתן אלמוג.

—יי— ענ ת סדמסטי

מה קוה ביו הווכא, העולה מחסיה. וביו
השוו הסיבוות; יריד ארנסנדויה?

פקודת המאסר
,עקב אי תשלום חוב״...

ד״ר נודלמן ואשתו
,בסיביר, מילה זו מילה!״
^ זיעה הלוהטת הקצינה סיכסוך
\ 1ותיק. בבת־אחת פרץ לכותרות
והפר את שני היריבים לשונאים־לעד,
שמעתה ועד עולם ייזכרו בציבור כמי
שהיכו ורבו וצעקו בקיץ חם אחד.
הסיכסון־ ישן־נושן. ויותר משהוא
נעוץ בבעלי־הריב, הריהו חלק של
ההוויה הישראלית, המשלבת קפדנות
מערבית ורשלנות מיזרחית .״יהיה
בסדר״ ,שאינו מעוגן בדבר, לעומת
הדרישה הדקדקנית לעמוד בכל התחייבות.
היריבים:
הד״ר יולי נודלמן, רופא,
יועץ במרכז ארצי לייעוץ רפואי, עולה
מברית־המועצור, מול יוסי קריים,
עורר הירחון פרוזה ובעל הוצאת־ספרים,
יליד אלכסנדריה שבמצריים.
גירסת הד״ר נודלמן, בעל־החוב:
״יוסי קריים חתם איתי על חוזה
להוצאת ספרי, הקטל ברפואה. הוא
התחייב להוציא אותו בינואר ,1985
ולא הוציא. בכל פעם שנפגשתי איתו
אמר :׳מחר הספר ייצא. תבוא בעוד
שבוע, והספר יהיה מוכן. מה אתה
דואג? יהיה בסדר!׳ וכלום לא קרה.
״אני גדלתי בסיביר. שם מילה זו
מילה. הסיבירים נהרגים ורוצחים בגלל
מילת־כבוד. וכאן בלגאן גדול 16 .
שנים אני בארץ, ועוד לא התרגלתי
למצב הזה. מילה זו לא מילה. מבטיחים
ולא מקיימים. כל פעם שזה קורה לי,
אני מתרגז מחדש. אם זה קורה בין
חברים, אני פשוט מנתק את הקשר. עם
קריים היה לי הסכם כתוב וחתום.
החלטתי שלא לוותר. לא להיכנע למנטליות
הישראלית!״
אחרי כמה חודשים של לך־ובוא
העביר נודלמן את כתב־היד להוצאת
הנגב. בפברואר 1986 יצא הספר לאור.
במקביל, הגיש תביעה על עוגמת־הנפש,
שנגרמה לו, לבית מישפט
השלום בירושלים. באפריל 1986 ניתן

פסק־הדין: קריים ישלם לנורלמן 12
אלף שקלים חדשים. בינתיים תפח
החוב והגיע ל־ 19.220ש״ח.
״הוא לא שילם. חורש אחר־כך הוא
נעצר על־ירי ההוצאה לפועל. באותו
יום הוא שילם לי 3000 שקלים
במזומן, ונתן לעורך־הדין שלי צ׳ק על
6000 שקלים. הצ׳ק חזר. השגתי נגדו
צו־מאסר. ובעוד שאני מהסס אם
להפעיל את הצו או לרחם עליו ולהגיע
איתו להסדר כלשהו, הוא התקשר
איתי וקילל אותי, אמר שיפוצץ את
הבית שלי ושאני גמור וקבור. אז
החלטתי להפעיל את פקודת־המאסר.״

הסכמתי לשלם לו רק 3000 שקלים.
שילמתי, ובאותו זמן הפקדתי צ׳ק של
6000 שקל כפיקדון. לתדהמתי הצ׳ק
הוגש לגבייה. נתתי מייד הוראת־ביטול.
(המשך
בעמוד )90

״השגתי צו־מאסו. ובעוו שאנ
מהסן 1א [1להפעיל אן ז הצו או
לוחם עליו ולהגיע איתו להסדר
נלשהו, הוא התקשו איתי וקילל
אותי, אמו שיפוצץ את הבית שלי
ושאני גמוו וקבוג אז התרסת
להנעיל נגדו את פקודת־המאסו!״

שדד, ליי נזבי^ ₪

^ פגישת־ ״
בידור
^ וסי קריים, נמוך־קומה, שיערותיו
עבותות. דמות ידועה בחוגי הבוהמה
התל־אביבית. סופרים ומשוררים צעירים
יותר ופחות משחרים לפתחו,
מקווים שיוסי יגיד :״יהיה בסדר.״ והוא
אומר. ואחר־כר שוכח.
איש אינו נפגע. כולם ישראלים. גם
המו״ל. גם המשוררים. מבינים זה את
שפתו של זה. כי הרבה מילים התפזרו
כך, בלי שאיש התייחס אליהן ברצינות.
״הד״ר
נודלמן הגיש נגדי תביעה
מישפטית ״.הוא אומר בשמץ של
תימהון .״אני לא יודע איפה, ואני לא
יודע למה. לא ידעתי שמתנהל נגדי
מישפט. לא השתתפתי בישיבות. נראה
שזה משהו הקשור בעוגמת־נפש.
״אבל איר יכולתי להוציא את
הספר? חיכיתי שהוא יביא לי הוכחות
להאשמות הפזורות בספר. הוא לא
הביא. לכן עיכבתי את הוצאת הספר.
אחר־כך החזרתי לו את כתב־היד.
ופיתאום נתבעתי לשלם לו כסף. מה
פיתאום? למה אני חייב לו כסף?

עורך קריים(משמאל: השחקן יעקוב בן־סירה)
״השוטרים לא אוהבים אנשי־בוהמה!״

_ פקודת־מאסר
(המשך מעמוד )39
״ואז הד״ר נודלמן עיקל את חשבונות
הבנק שלי, והוציא נגדי צד
עיכוב־יציאה מהארץ.
״החלטתי לחסל את העניין הזה,
וקבעתי איתו פגישת־בירור. מזה 12
שנים אני מו״ל, ואף־פעם לא קרה לי
מיקרה כזה. הייתי בטוח שנשוחח כמו
שני בני־אדם תרבותיים, ונסיים את
העניין. תחת להגיע לפגישה, כפי
שסיכמנו, הוא שלח אליי שוטרים״.

^ום חמישי בצהריים. רחוב
אחד־העם בתל־אביב. לא רחוק
מקפה תמר. שיאו של הסיכסוך. ד״ר
נודלמן, בליוויית חוקר פרטי ושני
שוטרים, הגיע למישרד פרוזה. חום
צורב. זיעה לחה. דביקה. שום דבר
שמזכיר את יפאן, מלבד הראשומון.
ד״ר יולי נודלמן :״אני חיכיתי
בחוץ. השוטרים נכנסו פנימה. אחרי
כמה דקות הם יצאו בחברת קריים. הוא
התנפל עליי ועל החוקר. ניסה להכות
אותנו. שוטר הפריד בינינו. הוא
התנפל על השוטר. ושרט את אוזנו
השמאלית. היכה גם את השוטר האחר.
אחר־כך זרק את עצמו על המידרכה,
ושכב שם כמו ישו״.
יוסי קריים :״השוטרים הגיעו
למישרדי עם החלטה קבועה מראש
להשתמש בכוח. הם התנפלו עליי,
היכו אותי בפנים, בצלעות, באף, בגב,
תלשו לי שיער, התיזו עליי גאז
מדמיע. אני מתכוון לפנות ליועץ
המישפטי לממשלה, כדי שיברר אם זו
התנהגות ההולמת שוטרים!״

קריים
.יהיה בסדרי
כבול באזיקים״.
הודעת המישטרה :״קריים ועובדת
מישרדו, ילידת ,1938 תקפו את בעל־החוב
והחוקר הפרטי. קריים התנגד

דת אחרי שיוסי הועלה לתוכה, והשוטר
טרק לי את הדלת.
יוסי קריים נלקח לתחנת־המיש־טרה,
שם הוגשה נגדו תלונה על

..השומה הגיעו עם החרטה קבועה מואש
והשתמש בטח. הם התנכרו ער״ ,הינו אוח
בבנים, בצלעות, באו, בגב, תרשו ר שיש
עליזה ציגלר, עורכת בפרוזה:
״כשיצאנו החוצה, התנפלו עליו שני
השוטרים והיכו אותו באכזריות. כל
יושבי קפה תמר יצאו החוצה וצעקו
על השוטרים, התחננו שיפסיקו להכות.
התמונה האחרונה מהמחזה
המביש הזה: יוסי שוכב על המידרכה,

למאסר. השוטרים נאלצו להשתמש
בכוח סביר כדי לעצרו. גם שוטרים
נפגעו״.
דליה אמוץ, עורכת־צילום בפרוזה:
על־פי שנת־הלידה, אני יודעת שהודעת
המשטרה מתייחסת אלי: לא
תקפתי אף־אחד. רציתי להיכנס לניי־

נודלמן
לא בסדר!

תקיפת אנשי־מישטרה והכשלתם במילוי
תפקידם. הוא נחקר ושוחרר בערבות
עצמית. צו־המאסר בגין אי־תש־לום־חוב
עדיין היה בר־תוקף. קריים
התקשר עם אשתו, נעמי, גננת במיק־צוער״
וביקש שתמהר להגיע לתחנת־המישטרה.
נעמי
הגיעה .״זה היה המיפגש
הראשון שלי עם המישטרה ״.היא
אומרת .״הייתי המומה, מבולבלת.
פיתאום בצהריים, נודע לי שבעלי
עצור. לא הבנתי למה. רציתי לדבר
איתו. השוטרים לא הניחו לי להתקרב
אליו, לא הירשו לנו לדבר. והוא הרי
לא פושע פלילי או נאשם בבגידה
ובריגול, שכל מגע שלו עם אדם
מבחוץ עלול להזיק לחקירה.
״שאלתי למה לא אוכל לשוחח
איתו. שוטרת אמרה, :תיזהרי. לא כדאי
לך להתחצף אליי. אני מרחמת עליך
ורק בגלל זה לא אעצור אותך. אם לא
היו לך שלושה ילדים בבית, היית גם
את עצורה עכשיו׳.
״ושוטר אחר, שרצה בטובתי, נתן לי
עצה קטנה, .אל תריבי איתם. תורידו
קצת את הראש. השוטרים שונאים
אמנים ואנשי־בוהמה. הם רק מחכים
להזדמנות להתעלל בהם.׳
״גורשתי החוצה. רק בזכות חסדים
קטנים של שוטר חביב במיוחד הורשיתי
להיכנס לתחנת־המישטרה. עדיין
אינני מבינה מדוע התייחסו אליי

קריים נעצר. למחרת הובא לפני
רשם בית־מישפט השלום ושוחרר
אחרי ששילם לנודלמן 1500 שקלים,
והבטיח לשלם 750 שקלים בכל חודש,
החל ב־ 15 בספטמבר.
כל אחד מהצדדים מבטיח שיהיה
המשך. קריים יגיש תביעה נגד נודל־מן.
עדיין אינו מוכן לגלות מה פרטיה.
נודלמן יגיש תביעה נגד קריים,
בעיקבות הצ׳ק שחזר.

^ ־ 13 בנובמבר 1986 נחקר
^ ראובן ידידיה על־ידי מחלקת־החקירות
של המע״ם, ובאותו יום עלה
לטיסת סבנה לבלגיה והשתקע
באנטוורפן, שבה החל פועל קודם לכן.

במשך שנה היה בעיר זו,
והספיק להוציא במירמה מאות
אלפי דולרים מיהלומנים מקומיים,
להסתבך בגבייה אלימה,
בגניבת תכשיטים ובהצתת
חנות לשם קבלת דמי־ביטוח.
הקלות שבה קנה את אמון האנשים,
כולם יהודים, מעריצי ישראל וצה״ל,
נובעת מכך שהציג את עצמו תמיד
כאיש הצנחנים, החבר הכי טוב של
אריאל שרון ולוחמים מופלאים.
בידו תמיד כתבת־ענק שפורסמה
בידיעות אחרונות שבה הוא מוצג

הגר במושב במרכז הארץ. הוא היה גם
שותף בסוכנות לביצים בשוק הסי
טונאי בתל־אביב.
בשנים 1983־ 1985 פתח עסק גדול
למכירת מוצרי־אלקטרוניקה, בשותפות
עם איש־הכספים אבא יעקב.
יעקב, סוחר גרוזי ממולח, היה בעל
חברה גדולה למימון, בשם הק־סאקסו.
החברה לוותה כספים ממושבים
ומקיבוצים, והילוותה אותם
בשוק האפור. חלק מן הכספים השקיע
בעסקי־יבוא ובמכירת מוצרים אלקט־רוניים,
ופטל היה שותפו בתחום זה.
לפני שנתיים נמלט אבא יעקב
לחו״ל, ואז התגלה כי הוא חייב
לאירגוני המושבים בדרום חמישה
מיליון דולר. אלה האשימו את בנק
לאומי, שבו פעל אבא יעקב, כי נתן

כחבר נאמן שנחלץ לעזור לחבר אחר
מן הצנחנים, עמירם לאופר, שהסתבך
בחובות ושנמלט לחו״ל. לפי הכתבה,
ראובן ידידיה, המכונה פטל, החליט
להיחלץ לעזרת ידידו, שנשאר חייב
לבנק הבינלאומי כאן 600 אלף דולר
(לפני חמש שנים) והוא יצא לעולם
הגדול לחפש את עמירם, כדי לעזור לו.
הכתבה והיציאה לחו״ל היו סמוכות
מאוד לחקירה במע״מ ולהימלטותו
לבלגיה, אולם בעזרת הכתבה, כפי
שסיפרו לי השבוע כמה מקורבנותיו
שבאו ארצה כדי לחפש עזרה, הצליח
לרכוש את אמון היהודים התמימים
בבלגיה, המעריצים את גבורת הצנחנים
ואת פטל, נציגם עלי אדמות.

הכסף
לא הגיע
פטל היכרתי לפני שנים
כקבלן לעבודות־עפר בהיקף קטן,

3 9 ^ 00

להם מיכתבי-ערבויות לכספים שהילוו,
ואז התגלה כי המיכתבים היו מזוייפים
על״ידי עובדים בבנק, והוא סירב
לפרעם.
המשטרה חוקרת מאז את הפרשה
— אולם לא הצליחה לאתר את אבא
יעקב או את האשמים בהמצאת מיכ־תבי־הערבות
המזוייפים.
פטל עצמו סיפר לי לפני שנה כי
הצליח לאתר את אבא יעקב בלוגאנו ,־־י-
והוציא ממנו בחזרה כמה מאות אלפי
דולארים, כדי להחזירם לבעלי סוכנות-
הביצים בשוק הסיטונאי, שהילוו את
הכסף לאבא יעקב.
מאז נפילת עסקי אבא יעקב, לא
הצליח פטל לפתוח שום עסק בישראל,
אולם נמלט לבלגיה רק כאשר ראה כי
חקירת המכס והמישטרה מתהדקת.
הוא ניצל את העובדה שהיה קשור
עם קבלן־עבודות־העפר לאופר, שנמלט
לחו״ל, הצליח להופיע בכתבה בידיעות
אחרונות שתיארה אותו כמל־