גליון 2608 מתאריך 26 באוגוסט 1987

שנה 51

. 4.1י.

המחיר 4.00 שקל חדש >כולל מע־מ<

א זהרה !
אנחנ! 1גינני
ירושליםעיהנ1
אנחנו רוצים לחיות בעיר.
אנחנו רוצים שיחיו בד נם אחרים.
ירושלים שייכת רק לנו כשם שהיא שייכת רק לאחרים. לא
תיתכן ירושלים אחרת ואל ניתן לאיש להשחית את יזו
הקיימת.
הפאות הן סמל יהודי בדיוק כמו המוסר ההומניות והחופש.
אך האלימות תוליד תמיד רק אלימות ואם לא יושם לה קץ,
לא יהיה סוף למעגל קצוצי הפאות ופגועי החופש.

אברום בורג

אלעזר שטורם

מיכחבים
איש־השנה תשנז״ז
עוד הצעות לאיש״השנה תשמ״ז,
שיופיע על שער העולם הזה בגליון
ראש־השצה תשמ״ח.

אני מציעה לאיש־השנה — אשת־שנה, בין
השאר בגלל שכבר הגיע הזמן שלשלוש הנשים
בין 36 אנשי־השנה, מתשל״א עד תשמ״ו(יעל
דיין בתשי״ס; גולדה מאיר בתשל״ב; גאולה כהן
בתש״ם) ,תתוסף סוף־סוף עוד אשה.
אשת־השנה תשמ״ז היא מרגרט תאצ׳ר,
שנצחונה הסוחף בבחירות האחרונות נושא עימו
בשורה הרחק מעבר לגבולות בריטניה. הבשורה
היא שאפשר להיות גם שמרן וגם איש הימין, עם
המסרים המתאימים לסוף המאה ה־ ,20 וביחד עם
זה להיות מוכשר, מצליח, נחרץ ובעל כושר
ביצוע.
וזה, כמובן, בניגוד לשתי הדוגמות המוכרות
לנו היטב: זאת שאצלנו בבית וזאת שאצל האח
הגדול, מעבר לים הגדול.
צביה אינטל, רחובות
אין בכלל שאלה. איש־השנה תשמ״זחייב
להיות שמעון פרס, סמל החברה הישראלית
תשמ״ז, זאת ששכחה מזמן מניין היא באה ובכלל
אין לה מושג לאן היא הולכת.
חיים מעין, תל־אביב
גס אם הוא נאלם בחודשים האחרונים ושוב
אינו חוזר על הצעתו, הרי בעצם הצעתו מיקד
הנא סניורה (גם אם אין להצעתו גיבוי של
פלסטינים רבים ואפילו הוצעה רק על דעת
עצמו) מה צפוי לנו, לטוב או לרע(כל אחד לפי
השקפתו) .אם לא נתעמת פעם ולתמיד עם קיומם
של כמעט שני מיליון פלסטינים מערבה לירדן.
ולכן הנא סניורה הוא איש־השנה תשמ״ז.
דב ורשבסקי, ירושלים

נזיקצוע מסוכן
על מותו של בניר באש״ף (״איש
שלום היה״ ,העולם הזה .)12.8.87
קראתי בצער את הקטע על ע׳אזי ח׳ורי. .
מהי הסיבה שכל צדיקי אש״ף מתבקשים, בזה
אחר זה, לישיבה של מעלה? מי בחרב, מי במחלה.
כדאי להזהירם מפני להט החרב המתהפכת.
עשיית שלום היא מיקצוע מסוכן.
בנימין אחרוני, פתח־תיקווה

הקשר הרבני
על כוח השפעתם של רבנים ובני-
רבנים (״טירוף מערכות״ ,העולם
הזה .)19.8.87
ממש מפליא איזה כוח נושאים בידיהם הרבנים
בארץ: הרב יצחק פרץ מכריע בגורל הלביא והרב
(הוא רב, אין מה לעשות) מאיר כהנא עוד יכריע
בעתיד ילדינו.
עוד יותר מפליא באילו עמדות־כוח זוכים
בניהם של רבנים, ובמיוחד אם הם בניהם של מי
שהיו רבנים ראשיים:
• נשיא המדינה, חיים הרצוג, הוא בנו של
הרב הראשי לישראל המנוח, הרב אייזי ק הלוי
הרצוג.
• שר־האוצר, משה ניסים, הוא בנו של הרב
הראשי לישראל המנוח, הרב יצחק ניסים.
• והאיש העלול לקבוע את גורל הממשלה,
ולפחות את הקרמת הבחירות לכנסת ה־ , 12 בעל
הקול ה־ ז ,6המכריע, בכנסת, הוא חבר־הכנסת
(ש״ס) יעקב יוסף, בנו של מי שהיה הרב הראשי
לישראל, הרב עובדיה יוסף.
משה ריינדורך, חולון

כתבת השער הקידנוי:

וענומ זועק

ערב פתיחת מישפטו הסודי של מרדכי
וענונו. מספרים האחים והאחיות על עצמם.
על הוריהם. ועל האח הכלוא. האחיות. שפנו
לעולם החרדי, האח שהתעקש ל שר ת
בצנחנים. והמיכתבים המצונזרים של מוטי,
שבהם הוא זועק :״מי שמייצר נשק גרעיני
מתכוון לה שתמ ש בו ...וזהו נשק שאסור
לבן־אדם לה שתמ ש בור עורך־הדין אמנון
זיכרוני מוכיח, בי מרדכי וענונו
לא גילה כל דבר חדש -והכל
כבר פורסם. נרשם ודווח בעבר.

אנטניר פאטיני•

העולם הזה 2608

חבר של לנין,
חבו של נוס

חווה חדשה

לפני יותר נד 60 שנה הוא נפגש עם ולדימיר
לנין, והיום הוא ידידו של שימעון פרם. הוא
מנהל עסקים עם ישראל ועם קד׳אפי, הוא הסתבך
ב״ווטרגייט־ ועכשיו הביא לישראל את
המיסמכים למישפט דמיאניוק. הסי־איי-אי
חשד שאביו הוא סוכן סובייטי, המוסד הגיש
נג ח חוות־דעת 0,ובגץ ביטל
אותה. מיהו באמת המיליונר
האמריקאי ארמאנד האמר?

חווה יערי הפסיקה לקחת גלולות הרגעה.
מחאה שבכלא היא מחפשת תדמית חדשה
וראיות חדשות לערעור שהגישה. בינתיים
היא מתלוננת שעורכי־הדין גזלו ממנה כספים.
ומבטיחה שבעלה. אהוד ,,רוצה ממנה
גימל (גירושין) אבל יקבל זין ד במיכתב
נרגש להעולם הזה היא אומרת :״הלכתי
לאנשי־מיקצוע, ועכשיו אני בטוחה: אין לי
מחלת־נפש . .אני יודעת עתה ב־בירור
מי אני. מה המציאות ומה
דימיון. מהו שקר ומה האמת.״

ו1ק מנסה
סיוחון בנלא 4מאחור השאגות עוד לצחוק
ערויות אנשי מילואים על התעללות נוסח כלא :4
תחת לפנות אליהם בשמם, צועקים לאסירים:
״סי רחוו, ב וא הנה!״ חייל שפיהק בשעת מיסדר
נרון למחבוש נוסף תרומות 200

נלקחו במירמה

בדלי־סיגריות מוכנים למיסרר.

מי יציל ממוות?
.זה יותר גרוע מרצח. נבחרי העם זרקו אותי לרחובות
לקבץ נדבות. ואם לא אצליח — נגזר
עליי למות:״ סיפורו המזעזע של אלי גיורג׳יה, חולה
סרטדהדס הזקוק להשתלת מח־העצמות בברי־
* ^ מניה. המדינה לא תשלם תמורת

הטיפול, ואם יהיו תרומות —

היא תשמח לגבות ״ז׳ 16 מהן.

אילו שגו דה

עידן ההפשרה מאפשר להציץ לתוך עולם
היצירה הסובייטי: הבימאית קירה מורטובה,
עד לאחרונה אלמונית לחלוטין במערב, עשתה
בשנים האחרונות ארבעה סרטים בלבד, שהיו
גנוזים עד לאחרונה. כישרונה המדהים עורר
בפסטיבלבלוקרנואתהשאלה:

מה הפסיד העולם בכל אותן

שנים שנמנע ממנה לעבוד?

כיצד בנו הבריטים והאמריקאים את חילות־הא־ווי
ר שלהם, ואילו מטרות הטילו הגרמנים על צי
מטוסי־הקרב? מה הקשר בין מילחמת־הכוכבים
לטנק בודד, המתחבא אי־שם במידבר? האם
מלכת שדה־הקרב העתידי תהיה מיגננה או מית־קפה?
מה שווה ״עומק אסטר־
£טגי״? השאלות האמיתיות ש־

מאחורי השאגות סביב הלביא.

לתל המרחרח ₪וחת:

נ ד העולם ער הזין
האם שבירת העברית התיקנית והחלפתה במעין
עגה אינפנטילית היא תופעת״לוואי של משבר
החילון (מלשון חילונות) הישראלי — שואל
ומשיב צפריר גוטליב, העתיד להשתתף מעתה
בקביעות במרור זה. המשורר מנחם בן מגלה כי
״זה הוא מהקוס אמק״ של ה עי רו מי םוהמ תי ם
ואורן ציבלין מסחבק כותב לגברת במזכירה;
המדעית של האקדמיה ללשון
^ 9 /העברית, ש״כל העולם אצלו
היה על הזין״ למיקרא מיכתבה.

סמוטיב׳ ,צעיר
ובריא לעצלנים

המדורים הקבועים:
״גופות״ — כך הם קור אים
לשרירים הנפוחים,
שאותם הם מטפחים ב סבלנות
ובאהבה במשך
כל השנה, לקראת התח רות
על התוארים מר
ומרת ישראל .״איזה גופות!״ הם
צעקו בהתהלבות באולם, אבל ב נוסף
גם ״פרוטקציה!״ ו״שוחד!״

זאב (״דוק״) מאירוביץ, שלקה בשבץ־מוח, מנסה
להתבדח ממיטת חוליו בבית־החולים. אולם הפעם,
בניגוד לעבר, אין הישיש העשיר מראשון־לציון
מוקף בצעירות קלות־דעת, המ־צחקקות
לשמע חוכמותיו. פליי־בוי
במיכנסי־פיג׳מה מרושלים.

דף חד ש

אפשר להיות ספורטיבי, צעיר, בריא ורענן, גם
בלי להזיז ולא שריר מיוזע אחד. צריך רק לדעת
להתלבש. די בלבוש הנכון, ברגע

הנכון, כדי לעורר את הרושם ש־אתה
חבר ותיק במועדון ספורט.

עוד על הנשים בחייו של המיליונר
(״תמרורים״,
גולדסמית
ג׳יימט
העולם הזה 12.8.87 והלאה).

(המשך בעמוד )4

נסיון ההתאבדות של אניטה פריצ׳ארד, עדת־הה-
גנה במישפט דמיאניוק, החזיר למישפט את מימד
המוות. מדוע נקלעה הסניגוריה למצב שבו היא
פועלת כאילו בכוונתה להתא־
^ בד? מה כוחו של התובע, הרו־

מם את עדי־התביעה החובבנים?

כתבת השער האחורי:

טוהר הגזע

ני שו איו הראשונים של גולדסמית, לאיזבל
פאטינו, בתו של איל־המיכרות הבוליבי
(שנסתיימו באסון, כאשר היא מתה בלדתה את
בתם) ,לא היו עניין כל־כך פשוט.
זה התחיל בכך שגולדסמית ופאטינו, שניהם
אז בגיל ,20 נמלטו לסקוטלנד מפני זעם הוריהם,
שהתנגדו לנישואין, ובמיוחד התנגד לכך אביה
של פאטינו, קאתולי אדוק ממוצא אינדיאני.
וכאשר הוא נפגש, לבסוף, עם חתנו הטרי התפתח
ביניהם דו־שיח כדלהלן:
״אנחנו לא נוהגים להשיא את בנותינו
ליהודים!״ פתח איל־המיכרות (בדיל, בעיקר)
התאבדות הסתווית

מיכתבים -המיליונר ו ה אינדי אני ת
איגרת העורך -קי ץ 1969
תשקיך -תניני ם בממשלה
במדינה -סרג־נטים על העץ
הנדון -הקלע וה שריון
אנשים -מתי שיקר שרון!
אתה והשקל -מחיר הש״ח בלונדון
תמרורים -שחורה לבית הלבן
יו מן אי שי -לוח על הקיר
מה הם אומרים -שרה אלספקטור,

לאה שלמון ( בעבר עם טל בדודי, אורן
לבקוב, עודד שפירו) לוקחת פסק־זמן מהגב רים
• ליאורה גרוסמן (פעם עם חנוך רוזן<
פגשה את רוני אמסלם • שני איטלקים לצידן
של זוהר זוהר ו מירי לחוביץ • עגנון
גרנו ת וסמדר גנזי (ב תצלו ם) — את ירח־הדבש
יבלו באירופה • כך בוטלה החתונה
של רוני ת ויגלר: ההורים לחצו על מוטי
ריים • ג׳קי בינג מביאה ילד מבראזיל •
פלייבואים בגיל מסויים: אנג׳־
ליק ( )18 של טדי שאולי ר
קים 35 של שוקי בן־פורת.

יריב בן־אליעזר, צפירה יונתן.
אמירה סרטני, י רון דקל, דני תגיר 16

זה וגם זה -תעלול בזק 22 לילות ישראל 150 -דציבלים 24 רחל מרחלת -על כל העולם

דך חדש -כרמלית 30 הורוסקופ -ארי ה ובתולה

ת שבץ -איבר בחי () 2
מיבתבים לרותי -איי ל שמי מתנועע 32 33 עצם העניין -מדונה ו איי ל ת זי מן 40 שידור -המלאי אוז ל

*7 00

מיכחבים
(המשך מעמוד )3

החיים אינם פיקניק

וגם אנחנו, בדרך כלל, לא נוהגים להתחתן עם אינדיאנים אדומי־עור!״ השיב לו ג׳יימס

חיים כהנא,

גולדסמית.

חיפה

ידעתי, גם ידעתי

לא מכבר שאל אותי אחד המראיינים אם
העולם הז ה משפיע כיום על הדור הצעיר כפי
שהשפיע לפני 20 שנה.
עניתי לו בכנות שאינני יודע. כי גם לפני 20
שנה לא היה לנו מושג שאנחנו משפיעים.
להיפר, היתה לנו הודגשה המובהקת שקולנו
הוא כקול קורא במידבר.

^ ״אוונטי׳
ו״בלוז״

כאשר הוקרן בראשונה המיט ב לוז לחופש
הגדול. שמתי לב לעובדה שהתסריטאי מצא
לנכון להזכיר בגוף הסרט את העולם הזק.
התלמידים בסרט רצו לפנות אל העולם הז ה
כדי להתלונן על משהו.
לאחר מכן סיפר לי עיתונאי ידוע, ידידם של
יוצרי־הסרט. מניין בא איזכור זד״ יוצרי־הסרט,

והנה, אחרי כמעט 20 שנה, באים אגשים
ואומרים כי היתה להעולם הז ה השפעה חשובה
על עיצוב הדור הצעיר דאז, שריעות השבועון
נקלטו והשתרשו, שתלמידי־התיכון ראו בשבו עון
זה את הכתובת לתלונותיהם. כעבור 20 שנה
נבט הזרע והצמיח יצירות.
אגב, גס יוצר הסרט אוו נ טי פופולו סיפר
בשעתו כי הרעיון המונח ביסוד הסרט בא לו בעת
קריאת מאמר מסויים בהעולם הזה.

מכאן גם ת שובתי

קול קו ר א במידבר?
אמר, רצו לשלם חוב להעולם הזה. כשהם היו
תלמידי תינ ק ב־ , 1969 השנה המתוארת בסרט,
הם הושפעו מאוד על־ידי העולם הזה. השבועון
היה להם כאורים ותומים, עיצב את השקפת־עולמם
ומילא תפקיד חשוב בחיי הדור המתואר
בסרט.
ב־ 1969 היה העולם הז ה הקול היחידי תוצאות מפני שהזהיר בעולם־התיקשורת
המילחמה שהתחוללה שנתיים לפני כן, מילחמת־ששת־הימינג
השבועון התנגד לשיכרודהניצחון
שהציף את המדינה, לאווירה של אנחנו־ואפסנו־לדוקטרינה
עוד,
לשיגעון־הגדלות שהפך
לאומית, בהנהגת גולדה מאיר.
באותה השנה נבחרתי בשנית למסת, וגם שם
היה קו לי הקול היחידי שקרא להתפייסות עם
העם הפלסטיני ולהקמת מדינה פלסטינית לצד
ישראל, כפיתרון־קבע. אש״ף התנגד אז לפיתתן
זה בשצף־קצף, ואף פירסם ספר מיוחד בערבית,
כדי להילחם במה שקרא -תוכנית אבגת״ .גם
רק״ח התנגדה לפיתתן זד -כמו ברית־המועצות.
בכל אותה תקופה היתה לנו הרגשה ברורה
שאין לדבתנו אלא הד קלוש. תפוצת העולם
הזה היתה מצומצמת, כוחנו במסת נשאר דל.
קיבלנו רק תגובות מעטות מן הציבור.

כל כלי־תיקשורת משפיע בצורה זו או אחרת, הטלוויזיה למשל:
ובלתי־מודעת. מודעת משפיעה מאוד על־ידי קביעת סדר־העדיפויות
שהיא קובעת, הדברים שהיא מבליטה והדברים
שהיא גונזת. צהרונים משפיעים על־ידי ניסוח
הכותרות הראשיות. אלה נועדו למשוך תשומת־לב,
ולא אחת הן מחזקות ריעות קדומות חשוכות,
לאומניות וגיזענות. העולם הז ה משפיע בצורה
שונה לגמרי, על־ידי הצגת מערכת־מושגים
משלו. נדמה לי שהשפעת השבועון שתה
במהותה מהשפעת כל כלי־תיקשורת אחר בארץ.
כך או אחרת — אין כל אפשרות לדעת. אין
מדידה מדוייקת של השפעה. זהו תהליך סמוי,
מיסתורי, העובר באמצעות המילה המודפסת
מאדם לאדם. כל יומרתם של סוציולוגים ושאר
מדענים לעקוב אחרי תהליך זה, לאתר ולמדוד
אותו. נראית לי מופרכת. מופרך שיבעתיים כל
נסיח לכלוא תהליך אנושי זה בנתונים כמותיים.
איך אנחנו משפיעים? כמה אנחנו משפיעים?
האם אנחנו משפיעים כיום פחות מאשר אתמול,
או יותר?
התשובה הכנה היחידה היא: איננו יודעים. אין
כל אפשרות לדעת. יש לנו השערות שמקורן
בתחושה, אך לא בנתונים מדעיים המאפשרים
בדיקה. אולי נדע בעוד 20 שנה אם גליח זה
השפיע. ואיך.

בזמנו טען לפני משה, שהחיים אינם פיקניק.
מדוע כי אי־אפשר ליהנות מהם: אסור לשתות
אלכוהול: לזלול אוכל טעים: לעשן ..ולבסוף אתה
עוד עלול לחטוף איידס מעקיצת יתוש.
נוכח הומור מאקאברי כזה לא פלא שפעם
חיברתי לו את השורות הבאות:
החיים נוצרו כדי לחיות,
והמוות נוצר כדי למות.
לכן זה חטא
מוישה׳לה הבין היטב את משמעות השורות
וביק שני לרשום אותן למזכרת עבורו.
ואולי עוד לא מאוחר לחרוט על קיברו:
פה נח
משה איש־כסית
שמת לחיות

זאב שלובסקי,

תל-אביב

יש ם ק1ם כזה
על מיקומה של טימבוקטו (״מונו •
לוג״ ,העולם הז ה .)5.8.87
השחקן אברהם רונאי מספר שלפני עלותו
ארצה היתה פלשתינה בשבילו ״כמו טימבוקטו״.
בעבר כבר נתקלתי במטבע־לשון זה ואני
תמהה אם בכלל קיים מקום כזה, או שזה סתם
כינוי למקום שכוח־אל בזכות צילצולו: טים־בוק־טח

נעמי
דחבש,

פתח־ תי קווה

• קיי ם מ קו ם כז ה ו הו א מ צוי ב איזו ר נידח
בלב ה מדינה המערב־ א פ רי ק אי ת מאלי, ב־פיתחו
של ה מיד בר המר כז־ א פ רי ק אי וב מרחק
של 1200 קי לו מטר מן ה או קיינו סהא
טלנ טי. טי מ בו ק טו. ה מונ ה כיו ם כ־ 10 אל פים
תושבים, נודעה בעבר כ צו מ ת־ דר כי ם
חשוב ביו תרל שיי רו ת של סו חרים. ב מיו ח ד
סו חרי־ ע בדי ם.

לאותו מראיין: אינני

כשיש השפעה כזאת, היא מתגלית רק אחדי
הרבה זמן, כעבור 10 או 20 שנה, כאשר
הצעירים־מאמתמול מגישים את יצירותיהם
המגובשות. רק אז מסתבר לפתע, כי דברים
שנאמרו בשעתו. ושלא עוררו אז שום הד
שנשמע-לאוזן, נקלטו בחשאי.

.כלת לחופש הגדול״ :קו מזיץ ב־1969

עוד תגובה בוויכוח סיפרותי(״הכו שר
והיושר״ ,העולם הז ה )12.8.87
תודה על זכות התגובה שניתנה לי בהעולם
הזה בפרשת -לוח הזמנים״ ,שהציג נתן זך
לסיפרו של ישראל כהן על יעקב שטיינברג.
מכיוון שבמיסגרת הפותחת (״על גי לויי ם
ומגלים״) הובעה השערה ש״הכותבת אולי לא
ידעה״ על תגובתו של שלמה גרודזנסקי ,״הערות
של מסתפק במועט״ ,אעיר, שידעתי גם ידעתי,
ואף כתבתי על כך בסעיף מיוחד במאמר(״ישראל
כהן בעיני הביקורת״) שפורסם בספר־היובל
לישראל כהן במלאות לו 75 שנה, שהופיע, בשנת
,1980 בהוצאת עקד.
עוד אעיר, שעל תגובתו של גרודזנסקי באה
(בנובמבר ) 1963 תגובה משולשת בדבר של
שלמה טנאי, ישראל כהן וועד אגודת הסופרים,
מחליד סיסמורי

יודע.
כסה אנשים. הקוראים את הגליון הזה,
מושפעים ממנו? איך הם מושפעים ממנוי
אין לדעת, ואין למדוד. השפעת עיתון אינה
נקבעת על־ידי נתונים סטאטיסטיים, מיספר
העמודים. גודל התפוצה ועובדות כמותיות
אחרות.
העולם הז ה אינו בא רק למסור מידע ולספר
סיפורים. הוא גס בא להנחיל מושגים. תפיסות,
תמונת-עולס מסויימת. הוא רוצה לעורר
למחשבה, להרגיל אנשים לפסול מוסכמות,
לעזור להם לגבש לעצמם השקפה משלהם.
משום־כך היתה לשבועה זה תמיד השפעה
מיוחדת על צעירים בני־עשרה, בני הגיל שלפני
השרות הצבאי, אשר מושגיהם עדיין אינם
נוקשים, שיש בהם הרצון למרוד בתפיסות
מיושנות ו מ או מו ת, השואפים להגדרה עצמית.

עוד לזכרו של משה איש״כסית
(״לב גדול נדם״ ,העול ם הז ה 22.7.87
ואילך).

הצעה מאריזונה
האם מישהו מעוניין בגדר־אבנים!

משורר טנאי
תגובה משולשת
ועל תגובה משולשת זו הגיב גרודזנסקי ברשימה
נוספת בדבר. לוויכוח זה היו עוד הסתעפויות,
שתוארו בהרחבה במאמרי הנ״ל.
נורי תגדב רין, תל־אביב

בהתחשב במצבי הכספי, תצטרכו לממן את
הוצאות הנסיעה שלי ובתמורה אני מוכן להקים
לכם גם גדר־אבנים מעולה.

הקץ לקיפוח
על זהות המו״ל של מרגל אינו
(״איסר
העולם הז ה .)12.8.87

ספר חדש
סובייטי!״,

איננו חולקים על זכותו של אורי אבנרי לבקר
כל ספר היוצא לאור, אבל למה קופח חלקנו ולא
צויין כי ריגו ל סו ביי טי יצא לאור בהוצאת
עידני ם -י די עו ת א חרונו ת?
דירי מנוסי, מנכ״ל עידנים, תל־אביב

קראתי באחד מעי תוני פניכם(עיר הבירה של
מדינת אריזונה, בה אני חי) קטע על הבעיות שיש
ליהודים עם המרכז המורמוני העומד לקום בירו שלים
...כצאצא י שיר של יוסף סמית, מייסד דת
המורמונים, מאחת מ־ 90נ שותיו, אני, היבר
טראנל, סתת־בניין בן 63 מוכן להופיע בארצכם,
ולחשוף את האמת על המורמונים.

בניגוד לניקוד
על הקשר בין הנתונים של גבר־החלומות
לתעודת״הזהות הפולי טית
(״את, המין ושמאל״ימין״ ,העו לם
הז ה .)5.8.87
לגבס־ בחיי ידיים שריריות ושעירות ( 80
נקודות) :ישבן בריא ( 80 נקודות) :תלתלים ( 20
נקודות); כתפיים שריריות ( 100 נקודות) :פה
גדול וחושני ( 5נקודות) :חזה רחב ו שרירי ( 90
נקודות) והוא לובש תחתונים נורמאליים בצבע
לבן ( 40 נקודות) .בסך הכל 415 נקודות — מה
שמסווג אותי, לפי בוחן ההעדפות האישיות
שהעולם הזה פירסם בשבוע שעבר, כשמרנית
ריאקציונית.
אבל האמת היא שאני יוצאת הקיבוץ הארצי,
בעלת השקפות שמאלניות ומצביעה בבחירות
לכנסת שמאלה ממפ״ם.
המסקנה שלי: לא על הנקודות לבדן יאהב
האדם.

יעל גרישא,

היכר טראנל,
פלאגסטאף, א ריזונ ה, א ר צו ת־ ה ב רי ת

ש תי
אצב ש ת
מקארנגי
גם ב קיץ 1962 מלאה הארץ אמנים
אורחים ואחד הבולטים בהם היה ילד־הפלא
מטכסאס, הפסנתרן ואן קלייבורן, בן ה־ 20
פלוס, שבא לסידרת הופעות בארץ. אשת
יחסי־הציבור שלו היתה אימו, שדאגה לספק,
לכל מבקש, אנקדוטה קלייבורנית מקורית,
כמו זאת שסיפקה לגליון העולם הז ה
שהופיע השבוע לפני 25 שנה.
• באחד הימים, געת שהותו בניו־יורק,
עצר עובר־אורח, שלא מצא את
דרכו בכרך הגדול, את ואן קליינורן
ושאל אימי :״איך מגיעים ל ק ארנגי הול
(אולס״ההופעות היוקרתי של גיו״יורק,
בו מופיעים רק אמנים מן הדרגה
הראשונה)!״
תשובתו הקצרה של ק לייג חץ היתה:
-בעזרת אימוצים רבים וממושכים!״

ת ל־ א בי ב

העולם הזה 2608

האפשר לביצועו, כדי שהחברות לא יספיקו
להתארגן ולנקוט צעדים מישפטיים.

עוד עררים לאמריקה
עוד עורכי־דץ ישראליים פותחים מישרדים בנידיור ק —
לפחות שישה פרקליטים מחפשים בימים אלה שותפים
אמריקאיים. או עסוקים בקבלת האישורים הפורמאליים
האתרוגים לעיסוק במיקצועם בארצות״הברית.

יעקב הדני בין
המפד״ל לש״ס

טנ ך ף

רומניה במקן וינה
נשיא תמניה, גיקולאי צ׳אושסקו, הבטיח
ליצחק שמיר שתמניה תשמש כתחנת-מעבר
ליתדים תוצ אי ם מברית־המועצות. כך ני תן
יחיה לאלץ את כולם לבוא לישראל, ולחסל את
תופעת־הנשירד״ הקיימת בווינ ה.
כעת מצפים להסכמה סובייטית.
קרזקודידים לממשלה
עשרות תנינים מהחווה בחמת-גדר
ועדר יענים מקיבוץ האון יצעדו בשבוע
הבא בקריית־הממשלה בירושלים, בראש
הפגנת חקלאים מן הצסון. החקלאים
הודיעו, כי אם עד השבוע הבא לא יימצא
פיתרון לבעיותיהם, הס יטילו מצור על
הכנסת, ועל הלשכות של יצחק שמיר
ו שימעון פרס.
התנין הוא חיה טורפת, מסוכנת ביו תר.
לכן מבטיחים מארגני הפעולה לקשור את
פיהם של התנינים — כדי שלא ינגסו
חלילה באיש מהשרים, הפקידים או
הח״בים.
פעילים באגודות צער־בעלי״חיים שוקלים
להגיש תלונות במישטרה נגד החקלאים,
על ההתעללות בחיות, בעיקבות
ההפגנות בצומתי־הצפון, שהיו השבוע.
לדיבריהם, במדינה כמו בריטניה, מי שהיה
עושה שי מו ש כזה בבעלי־חיים, היה מפסיד
מייד את אהדת הציבור ל עניינו.

ביבי ש1תק, דרובלס
ומינסקי מרוצים
כני מץ( .בי בי״) נתניהו אינו נענה להפצרות ראשי הליכוד
להתייצב כמועמד ליו״ר הסוכנות, והדבר גורם אכזבה
קשה בחרות — אריה דולציז עומד לפרוש בדצמבר,
ולליכוד אין מועמד בעל שיעור־קומה.
כך גוברים סיכוייו של עקיבא לוינסקי, מהעבודה, לזכות
במישרה המתפנה. יתמכו בו לא רק חברי מיפלגתו, אלא
גם רוב הרפורמים והקונסרבטיבים באמריקה, שכוחם גדל
בבחירות הציוניות האחחנות. אלה כועסים על הליכוד,
בגלל עמדתו בשאלת מיהו יהודי.

באופו פראדוכסאלי, י רווי ח ממצב זה גם מתי
דרובלם, מחרות. על־פי ההסכם בץ שתי
המיסלגות הגדולות, הן מתחלקות ביניהן
בתפקידי היו׳ ד והגיזבר. אם יהיה לוינסקי
הידר, תיפול הגיזברות בחלקו של דרובלם,
שהוא הדם העסקן הסוכנותי הבכיר של
הליכוד.

תרגיל־אנרגיה באוקטובר במישרד־האנרגיה מתכננים להפתיע את חברוודהדלק,
ולהודיע. בחודש אוקטובר, על ביצוע אחד הסעיפים
הכלולים בתוכנית הרפורמה במשק״הדלק. ה שינוי יצמצם
את זכויותיהן המופלגות של החברות.

ההודעה על הצעד המתוכנן תהיה סמור ככל

בצמרת המפד״ל כועסים על יעקב הדני, מנהל החינוך
הדתי, מפני שהוא משרת באופן עיקבי אינטרסים חרדיים.
לכן התגובה הראשונה על החלטת יצחק נבון לנזוף בו
עוררה במפד״ל סיפוק.

רק כשהתברר כי ש״ס עשויה לפרוש את
חסותה על הדני. ובדרן־ זו להשתלט על חלק
נכבד ממישרד־החינוך, מיהרו במפדל להתייצב
לצידו של המנהל שחתר תחת שו״ ה חינוד.

לזקנים, עשירים
ודתיים בלבד
הסיכומים האחרונים שערכו הקבלנים מוכיחים, כי אין כל
התאוששות בענף. מיספר התחלותיהבניה לא גדל, כפי
שקיוו בתחילת־הקיץ. הסימנים המעודדים היחידים היו
בירושלים ובתל־אביב, שבהן. כך התברר, י ש ביקוש ער
לדירות יוקרה.

המסקנה. תל-אביב עומדת להפוך לעיר של
עשירים וזקנים, וירו שלים תהפוך לעיר של
עשירים ודתיים. הזוגו ת הצעירים ייאלצו לנדוד
לפריפריה.

3ברץ שוחרר
חסן ג׳ברץ, פעיל הקבוצה ״אל-אנצאר״ מאום־
אל-פחם, שוחרר ממעצרו בערבות של 1000

ג׳ברץ היה עצור במשך 20 יום, ובתקופה זו ניסו למנוע
ממנו פגישה עם עורך־דין, בטענה שהוא חשוד בעבירות
חמורות.

צחי־מאסר נגד
קיסר תאווי?
בית-המישפט ע שוי להוציא צווי-מאסר נגד
ישראל קיסר ואליהו נ אווי, אם יור ש עו ב ביזיון
בית־המשפט, בגלל תעלולים של ר שות
השיפוט ההסתדרותית במחוז תל-אביב.
הרשות מנסה לעכב ביצוע פסק-דין של בית־המישפט
העליון, הנוגע במעמדו של עסקן־
איגוד־מיקצועי.
בית־המישפט העליון הורה לראשי ההסתדרות להחזיר
לתפקידו, עד וד 1בספטמבר, את לוציאן טאובמן, שנבחר
כמזכיר המח״ר במחוז תל־אביב, ואחר־כך הודח באופן
אדמיניסטרטיבי. לשם כך צריכה ההסתדרות לסלק
מהמישרה עסקן אחר, אריה גולדנברג, שמונה במקום
טאובמן. בינתיים המליצה רשות־השיפוט להתעלם מפסק־הדין,
בנימוק המוזר שעליה להכריע במחלוקת־כביכול

שבין טאובמן וגולדנברג.

טאובמן החליט לפנות לערכאות, בתביעה על
בזיון בית־המישפט. אם התביעה תתקבל ע שוי
בית־המשפט להוציא צווי־מאסר נגד ראשי
ההסתדרות.

איומים על ,,מגעים״
עורכי ״מגעים״ ,הירחון החדש של הומוסקסואלים
ולסביות, קיבלו השבוע איומים
טלפוניים, שכללו חרפות ועלבנות. בינ תיים
אין חברות־ההפצה מוכנו ת להפיץ
את הגליון הראשון של הירחון. אנ שי
״מגעים״ מנסים להפיץ או תו בעצמם בחנויו
ת ובקיוסקים, או באמצעות הדואר —
בת״ד ,11990 תל־אביב.

עימות עם דרורי
במאבק בין חברות־הביטוח לבין האוצר, סביב איגרות־החוב
ח״ץ, צפוי סיבוב נוסף.

החברות יתקפו אי שית את יהודה דרורי,
הממונה על שוק־ההון, בטענה שהוא מפלה
לטובה את קרנות-הגמל ההסתדרותיות.
באוצר הוחלט שלא למכור עוד איגרות לחברות־ביטוח־חיים,
ולהסנותן לבורסה — בעוד שההסתדרות נמלטה
מגזירה זו.

תלונות בישוב ניריה
תלונות על אי־סדרים בי שו ב הקהילתי נירי ת,
ליד ג׳לג׳וליד* הוג שו לרשם האגודות
ה שיתופיות. גם היחידה הארצית לחקירות־הונאה
במישטרה נמצאת בתמונה.
את הישוב התחילה ל עו ת החברה הקבלנית דוי ד לוי
ו בניו. שהסתבכה.

מחכים להצהרת־בלפור
הסוכנות
היהודית מנסה להשיג את
המיסמך המקורי של הצהרת־בלפור,
השמור בארכיון בריטי. כאשר יגי ע
המיסמך לארץ, הוא יו צג בצורה חגיגית
בבניין חדש של הארכיון הציוני, ש בניי תו
הולכת ונשלמת בירושלים. חמש מתוך
שבע הקומות של הבניין המפואר
והמשוכלל נ בנו מתחת לאדמה, כדי להקל
על שמירת הלחות והטמפרטורה הנכונות.
ההצהרה המפורסמת אינה אלא מיכתב
פרטי, מה 2-בנובמבר ,1917 שנשלח על־ידי
שר־החוץ הבריטי, הלורד בלפור, ללורד
רוטשילד

הבעיה האמיתית
של ד1יד מי
אחת הסיבות העיקריות המונעות את פיתרון בעיו תיו של
הקבלן דויד לוי היא עיסקת קומבינציה, שהוא עשה לפני
שנתיים וחצי עם הקבלן התל־אביבי משה עופר.
לפי החוזה, התחייב לו־י לבנות באתר בחדרה 220־ 230
דירות, יחד עם עופר. הוא לא התחיל את הבניה בזמן,
ובינתיים ביצע מישרד״הפנים שינויי ם בתוכניודהמיתאד
— שינויי ם שבגללם צומצמו אפשרויות הבניה בחצי.
כעת מותר לבנות שם רק 120 דירות.

עופר תבע מלוי לשלם לו פי צוי על הנזקים,
וביקש בוררו ת.
בינתיים הסתבך לוי גם באתרי״בגיה בעפולה, בפתח־תיקווה
ובנירית, אינו משתף פעולה בבוררות, ונסע לחו״ל
לגייס כספים.

אם יגי ש עופר תביעה לכינום־נבסים, י קיץ הקץ
על נסיונות־השיקום של לוי.

הבת־ימים מרזצים
למרות תדמיתה הירודה של בת־ים ב עיני התל*
אביבים, תו שבי העיר מרוצים ממנה, בדרך•
בסקר מיוחד, שהזמין ראש־העיריד* אהוד קינמון, קיבלה
העיריה ברוב התחומים ציוני ם טובים ואף טובים מאוד.

התחום שבו בולט דווקא חוסר־שביעות־הרצון
הוא נקיון־העיר.

צמחים חסיד־שמיטה
פאטנט שוודי, שזוכה בהתעניינות בעיקר
בציבור הדתי — פרחים, צי מ חי־נוי ועצים,
שעברו טיפול של הזרקת חומר מיוחד
בשורשיהם, אשר ״הקפיא״ את צורתם וציבעם.
הצמחים גדלו בשוודיה, ואחרי הטיפול אי ש זקוקים
לאדמה — לכן א ץ חלים עליהם דיני־שמיטה.
אשודהתיירות ורדה אייל, שפתחה אולם־תצוגה בירושלים
ל שיוו ק הצמחים־הירוקים־לער.

3000 דווחתביום
בתל־אביב
עיריית תל־אביב הזמינה 450 אלף טפסים ריקים של
רוחות־חניה, המיועדים לחונים על המידרכות, לשימוש
בתקופה משוערת של חצי שגה. מחיר ההדפסה 40 :אלף

לפי כמות זו, מסתבר, צופים בעיריה רי שום
דוחות בקצב ממוצע של 3000 ליום(מלבד
שבתות וחגים).

גיורא מימן

הסי־איי־אי חשד שאביו סוכן סובייטי הביון הישראלי ווגיש חוות־דעת
נגדו, ומנחם בגין ביטל אותה. הוא הסתבך בפרשת,ווטרג״ו1:׳ :עכשיו הביא
לישואד את מיסמני טראווניק׳ למישפט דמיאניוק. מיהו אומאנד האמת

המיליונר ענד
טי1/71 ון פרע
* * ה הקשר בין מישפט־דמיאניוק
^ /לבין קפיצת מניות־הנפט.
מה הקשר בין פרשת וו ט ר גיי ט ל בין
יהלומים סובייטיים?
מה הקשר בין שיחה פרטית של
רונלד רגן עם מנחם בגין לבין שיחה
של לנין עם תייר אמריקאי לפני יותר
מ־ 60 שנה?
מה הקשר בין חוות־דעת של ״המו סד״
לבין עסקיו של פרופסור המקורב
לשימעון פרס?
ארם אחר: ארמאנד האמר.
איש הכלול ברשימת 400 האנשים
העשירים ביותר בעולם. אחד מעמודי־התווך
של הקפיטליזם האמריקאי, ח ביבה
של ממשלת ברית־המועצות.
חביב עד כדי כך, שהיא מסרה לו
את מיסמך־טראווניקי המקורי, שהוא
הבסיס של מישפט ג׳ון דמיאניוק ביש ראל.
ועד כדי כך, שכאשר נתקלה
התביעה במישפט בקשיים, הביא אר־

מאנד האמר מברית־המועצות חבילה
נוספת של מיסמכים דומים, שבאו לאשר
את האותנטיות של המיסמך הרא־
תיק בסי־איי־אי
^ הגנה במישפט טוענת, כמובן,
\ 1שכל המיסמכים האלה הם מזו־ייפים,
מלאכת מחשבת של הקג״ב,
המבקש לא רק להביא להרשעת
דמיאניוק עצמו, אלא גם להבאשת כל
הקהילה האוקראינית בארצות־הברית,
התומכת בדמיאניוק והפועלת להפלת
המישטר הסובייטי.

מיהו ארמאנד האמר? האם
בפרשת דמיאניוק עשה טובה
גדולה לישראל, כפי שזה מצטייר
בארץ, או שמא שימש רק
כבלדר סובייטי, ו שירת אינטרסים
של ברית־המועצות? מהו

בכלל טיב יחסיו עם ברית־המו־עצות?
הדבר
כבר נדון בעבר בין מוסדות
הביון של ישראל ושל ארצות־הברית. .
האמר הוחרם על־ידי הנשיא רונלד
רגן, למרות עושרו הרב• ,מפני שנחשד
כקומוניסט. הדבר פגע קשה בעסקיו.
על־פי החוק האמריקאי, רשאי כל
אדם להשיג ממוסדות־השילטון —
ובכללם מוסדות הביטחון והביון —
כל חומר עליו הרשום בתיקים. אר־מאנד
האמר השתמש בזכות וו כרי לב דוק
את תיקו האישי בסוכנות״הביון־
המרכזית של ארצות־הברית (סי־איי־אי).

מצא כי הביון הישראלי
הוא שהגדיר או תו כקומוניסט
והעביר ידיעה זו לסי־איי־אי.
האמר פנה למנחם בגין, אז
ראש־הממשלה, בבקשה שיבטל
את חוות־הדעת הישראלית
ויו די ע על־כד לאמריקאים.

אום כה מפתיע, השיב כי הוטעה עלי
ידי גורמים שונים, והורה לבדוק מדוע
הטעו אותו.

אבא

^ בכלא
ויתםןכי האמר הוא איש־העסקים
היחידי העושה בו־זמנית עסקים
גדולים עם ישראל ועם מועמאר
קד׳אפי, מבלי שזה יפריע אף לאחד
משני הצדדים. כאשר הלאים קד׳אפי
את חברות־הנפט האמריקאיות בארצו,
לא נגע בחברה אחת: או ק סי דנ טאל
של האמר. חברה זו עובדת ער היום
בלוב, וכל עושרה וערך־ מניותי ה( שווי
נוכחי בשוק 3.5 :מיליארד דולר,
שמהם מחזיק האמר אישית ב־ס׳ל 1.1
בלבד) מקורם במאחז בנפט הלובי.
חלק מן הסימוכין של הביון הישראלי
להגדרה על האמר כקומוניסט נבע

ארמאנד 1910
מ ר פו א ה לי ה לו מי ם
מן הריעה כי לוב עובדת עם האמר לפי
בקשת בריית־המועצית, שיש לה השפ עה
רבה בלוב.

על כל פנים, לפרס לא היה
איכפת שהאמר קשור בקדאפי,
האיש המממן פעולות־טרור רבות
בעולם, וביני הן הפעולות
של אבו-נידאל נגד בתי־כנסת
* מן האלבום המהודר עולמו של
ארמאנד האמר.

למנהיגי ישראל היו סיבות טובות
לעזור. המיליונר היהודי תרם לישראל
בצורות שונות. נ ציגו בישראל הוא הפ רופסור
חיים בן־שחר, מי שהיה נשיא
אוניברסיטת תל־אביב ומועמדו של
שימעון פרס לתפקיד שר־האוצר: הא־מר
מממן לבן־שחר(חב״ש, בפי ידידיו)
פעולות אקדמיות שונות במיסגרת
המכון־לשלום במיזרח״התיכון, נושא
החביב גם על הסובייטים. שמועות בל-
תי־מאומתות טוענות שהאמר תרם גס
לגופים הקשורים במיפלגת־העבורה ו־למסעות־הבחירות
שלה.

בגלל סיבות אלה או אחרות,
נענה בגין לבקשת האמר. בפ גישה
אי שית עם הנשיא רגן
הודיע לו בגין כי הודעת הביון
בטעות יסודה, ו כי הכוונה הי-
תה בכלל ליוליוס האמר, אביו
של ארמאנד. הבן אינו חשוד
בישראל כקומוניסט.
האמר חייב תודה לישראל, וייתכן
כי תעודות־טראווניקי הן חלק מהבעת
תודה זו• אך לא די בכך. לפני שנה
החלה חברת הנפט שהוא שולט בה,
או ק סי דנ טאל להשקיע 15 מיליון
דולר בקידוח־נפט בנגב, בשותפות עם
חברת־הנפט הישראלית יו א ל. בחברה
ישראלית זו היה אינטרס מכריע ל־איש־העסקים
אלפרד אקירוב, מבאי־ביתו
של פרס.
לפני חודש נשא שר־האנרגיה, משה
שחל, גם הוא ממקורבי פרס, נאום שבו
ניבא כי בקידוח של האמר יש סיכוי
טוב למצוא נפט.

בעיקבות נאום השר זינקו
מניו ת ״יואל״ לשמים, ואקירוב
מבר את כל חלקו בחברה תוך
עשיית רווח של 1.5מיליון דולר,
בהתאם לדיווחי הבורסה.
האמר עם פרס
ה מניו ת קפצו

יומיים אחרי המכירה הודיעה יו א ל
כי אין כל סיכוי למצוא נפט בקידוח
זה, והמניות ירדו אל תהומות הקידוח.
כשנשאל שר־האנרגיה מדוע נשא נ־

אבא יוליו ם ואמא רוז ( )1910
הפלה ב ל תי־ חו קי ת

יהודיים. זה לא הפריע לפרס,
וכנראה גם לא לבן־שחר, וגם
לא ליצחק שמיר ולמנחם בגין.
תכן כי חוות־הדעת של הביון
נבעה ממחקר מקיף על עברו של
איל״ההון המופלא בן ה־ .89 כאשר הנ היר
כתב־העת האמריקאי פורב ס את
האמר כאחד מ־ 400 האנשים העשירים
ביותר בעולם, הוא גם סיפר כיצד יצר
האיש הנערץ את עושרו העצום. בין
השאר :״ארמאנד הצעיר נסע לרוסיה,
אחרי שסיים את בית־הספר לרפואה
ב־ , 1921 עסק בסחר־הליפין של חיטה
תמורת יהלומים, פרוות ומונופול סוב יי
טי לעפרונות ...ידידותו עם לנין מב טיחה
לו עד היום כניסה לברית־המו־עצות
...הוא חזר כשבידיו אוצרות־אמ־נות
בשווי של מיליונים״.״
זוהי אגדה יפה. המציאות נראתה
אחרת.
האמר לא התחיל בקריירה של מיס-

דיעין רמזו על־כך שהחברה היתה חל קית
בבעלות הממשלה הסובייטית,
באמצעות שגרירה בניו־יורק. לאחר מ כן
התגלה, במישפט על ענייני־מס, כי
למוסקבה היתה שליטה רבה בחברה,
גם אם לא היתה הבעלים. היא מינתה
שניים ממנהליה, שקולותיהם היו ש ווים
לכל שאר הקולות, קבעה את המ חירים
של סחורות־הייצוא והשתתפה
ברווחים.
בתמורה נתנה מוסקבה לחברה זו
מונופול מעשי על רבות מסחורות־ה־ייצוא
שלה לארצות־הברית. פירוש ה דבר
היה שאנשי־עסקים אמריקאיים,
שרצו לייבא מרוסיה פרוות, יהלומים
וסחורות אחרות, נאלצו לתת לחברה
של האמר אחוז מהכנסותיהם. זאת
היתה הנגיעה היחידה של ההאמרים
במיסחר בחיטה ובפרוות. נראה כי
האמר האב היה מעין איש־קש של
המימשל האדום.

האמר־הבן הגיע לרוסיה בקיץ
. 1921 אז התחילה האגדה על ידידותו,
כביכול, עם לנין.

למעשה היתה להאמר רק
פגישה אחת קצרה עם המנ היג
הסובייטי האגדתי, ו מ עולם
לא פגש בו שנית.
האיש שסידר את הפגישה היה
בוריס ריינ שטיין, ידיד של יוליו ס
האמר, מנהל המחלקה הבינלאומית
לתעמולה של ברית־המועצות. באותה
שעה יזם לנין את ה״מריניות
הכלכלית החדשה״ ,שהנהיגה ליבר ליזציה
זמנית. בין השאר הבטיחה
זכיונות בשטח המחצבים לבעלי־הון
היתה האמינות.
מערביים. הבעיה
הקפיטליסטים מן המערב לא האמינו
כל־כך להבטחת ההנהגה הבולשווי־קית.

היה
צורך בבעל־הון מערבי
אחד, שיראה את הדרך. ריינ
שטיין, איש-התעמולה, האמין
כי ארמאנד האמר הוא האיש.
נראה שגם לנין סבר כך. באוסף
מיסמכיו, שפורסם על־ידי ברית־המו־עצות
ב־ , 1965 רשם :״ע לינו להוכיח
שאמריקאים הסכימו לקבל זי כיו נות.״
מכיוון שהאמר היה מוכן לקבל
זיכיון, הורה לנין לתת לו כזה,
״אפילו אם זה פיקטיבי,״ כפי שרשם
במיכתב.
לגין גם שלח מסר סודי לסטאלין,
אז מזכ״ל המיפלגה הקומוניסטית
בברית־המועצות. על־פי המיסמכים
שפורסמו, כלל המיכתב דוח־מודיעין
על האמר. על־סמך דוח זה הורה
לנין לסטאלין להעניק להאמר ״תמי כה
מיוחדת״ .הוא הסביר במיכתבו כי
״זהו נתיב קטן, המוביל לעולם הביז נס
האמריקאי, וי ש להשתמש בו בכל
צורה שהיא ״.לנין הדגיש את המילה
״ביזנס״.
״הנתיב הקטן״ הורחב לכביש ג דול.
ב־ 1923 הצטרפו אל האמר
במוסקבה אביו ואחיו. עשרות חברות
אמריקאיות גויי סו כדי לקבל זיכ יונו
ת בברית־המועצות, או לספק לה
ציוד ואשראי. רוב הזיכיונות האלה
הופקעו ב־ , 1929 ורוב החברות האלה
איבדו את השקעותיהן, אך האמר
המשיך בנתיב שלו במשן חצי־המ־אה.
עבר בו הכל — החל בבירה
וכלה באוצרות־אמנות. אוצרות אלה
נשלחו להאמר בשנות ה 30 כדי
שימכור אותם בארצות־הברית.

האמר עם ניכסון
כסף ב ל תי־ חו קי ב מזו מן

עוד בשנת 1940 שמו מוס דות
הביון האמריקאיים עין
על הנתיב הזה. בתזכיר
מיספר 266 של השגרירות
האמריקאית בלונדון נאמר:
״לדוקטור יוליום האמר נאסרה
הכניסה לבריטניה, בהיותו
סוכן פוליטי. הוא חולש על
חברה ששימשה להעברת
כספים לאירגונים מהפכניים
בארצות־הברית.״
ך האמר עם גורבאצ׳וב
וו ט ר גיי ט, אי ר אן ־ קונ טראס ומי שפ ט ד מי אניו ק
חר בחיטה תמורת פרוות. הוא פשוט
נכנס לנעלי אביו, כשזה הלד לבית־הסוהר.

האב,
יוליו ם האמר, רופא
משכונת כרונקם בניו־יורק, היה
תומך נלהב ומוקדם של המ הפכה
הבולשוויקית.

בשעה שממשלת ארצות־הברית
סירבה להכיר בברית־המועצות והטילה
איסור על הסחר עימה, עזר הד״ר
יוליו ס האמר לממן את ״המישרד ה סובייטי״
בארצות־הברית, ואף התמנה
כ״נספח מיסחרי״ סובייטי בניו־יורק.
בתפקיד זה הקים חברה, שעקפה את
איסור־הסחר על־ידי שליחת הסחורה
לאסטוניה, שהיתה אז מדינה עצמאית
הגובלת עם ברית־המועצות. באותה ש עה
למד בנו ארמאנד בבית־הספר.
מוסדות הביון האמריקאים היו סק רנים
לדעת למי בעצם שייכת חברת־הסחר
של יוליוס האמר, מיסמכים ב־גינזך
הממלכתי האמריקאי מראים שנ עשו
נסיונות לחדור לחברה. דוחות־מו־

אולם יוליו ס האמר נכנס לצרות כא שר
מתה פאציינטית שלו אחרי שהוא
ביצע בה הפלה מלאכותית בלתי־חו־קית.
זה היה ב־ , 1919 וארמאנד האמר
טוען כי האישום בויים מטעמים פוליטיים.
זה סביר בהחלט.

יוליום האמר הורשע בהריגה,
ונשלח לשלוש שנים לסינג
סינג, הכלא האמריקאי הזכור
לדראון. בערך באותו הזמן גורש
הבום שלו, השגריר הסוביי
טי בניו־יור ק. העסקים הש תבשו..

פגישה עם
לנין

^ ת החלל הריק מילא הבן,
ארמאנד, שסיים זה־עתה את לימודיו
בבית־הספר לרפואה באוניברסיטת
קולו מ בי ה. יוליו ס המשיך
לנהל את העסקים מן התא שלו בכלא,
אך מישהו היה צריך לנסוע למוסקבה,
לסדר את העסקים.

ם לארמאנד האמר, כמו לאביו.
היו צרות עם החוק.

ב־6ד 19 הורשע האמר, ב־עיקבות
עיסקת-טיעון, בשלושה
אישומים של הפרת חוק
הבחירות האמריקאי.
הוא הודה שתרם כספים במזומנים
למסע־הבחירות של ריצ׳ארד ניכסון,
תוך שימוש בשמות כוזבים, דבר הנוגד
את החוק האמריקאי. לרוע מזלו שי מש
דווקא כסף זה לחיפוי על פרשת
וו ט ר גיי ט, וכך משך את תשומת־ליבו
של החוקר המיוחד בפרשה זו.
הפוליטיקאי ששימש כמתווך נדון
למאסר, אולם האמר עצמו נדון רק
לפיקוח של קצין מיבחן, בהתחשב ב גילו
המתקדם ובמצב בריאותו. לי שיבת
בית־המישפט, שבה נגזר דינו, הו פיע
האמר על כיסא־גלגלים.
האמר עצמו טען שעבירה זו נבעה
רק מטעות בעיתוי התרומה. אולם אח רי
שהמזומנים נמסרו למי שנמסרו,
התקבל האמר בבית הלבן ואמר ל־ניכסון
:״אדוני הנשיא, אני שמח שאני
עכשיו חבר במועדון תורמי מאה־אלף־
הדולארים״.
האמר היה זקוק לעזרת הנשיא

תמונה בחתימת לנין
פגישה אחת בלבד

לנין והאמר בהצגה
ט כ סי ס למשיכת אי לי־ הון
ניכסון כדי לבצע את אחת ההעברות
הגדולות ביותר בהיסטוריה של ידע
טכנולוגי. הוא אירגן את בנייתה של
תישלובת שלמה של דשנים. הרוסים
יממנו אותה שהאמריקאים רצו
באמצעות הבנק ליי צו א ו ליי בו א.
בראש הבנק עמד ויליאם קייסי, לאחר
מכן ראש הסי־איי־אי ואחד מגיבורי
פרשת איראן־קונטראס.
האמר שיכנע את קייסי להלוות
לברית־המועצות 180 מיליון דולר, ב ריבית
נמוכה. היתה זאת ההלוואה
הגדולה ביותר שניתנה אי־פעם לב־רית־המועצות.
זו השתמשה בכסף
לייבוא קומפרסורים לגאז, מערכות־פיקוח
וטכנולוגיה אחרת, שהיתה דרו שה
לבניית התישלובת על גדת
הוולגה, וגם להנחת צינור לים השחור
ולבניית מסופים.

לפי חוות־דעת של יו ע צי
מישרד־הביטחון האמריקאי,
יכלו מסופים אלה לשמש גם ל צי
הצוללות הסובייטי.
לפני שקייסי יכול היה לאשר הל וואה
זו, היה האמר זקוק למיכתב מידי
ניכסון. זאת היתה אחת מהצלחותיו
הגדולות ביותר של האמר: ניכסון
הכריז שהישג סובייטי זה הוא בבחינת
״אינטרס לאומי״ אמריקאי. הממשלה
האמריקאית האנטי־סובייטית מימנה
את המסופים והצינור. יתכן כי התרומה
לנשיא לא הזיקה לעיסקה.

על־חשבון
מין
ך* יום עושה האמר בחברת או ק־

^ סידנ טאל כבתוך שלו. למשל,
היא קנתה חברה ליצור סודה־לאפייה,
בגלל סיבה אחת ויחידה: אחד המוצרים

של חברה זו נקרא אר ם־ ה א מר,
ובגלל דמיון מיקרי זה לשמו רכש או תה
ארמאנד האמר. לדבריו, התעייף
מלהשיב על שאלות בעניין זה. אולם
החברה לא נקנתה בכספו הפרטי, אלא
בכסף החברה שבה הוא מכהן כיו״ר, אך
שבה י ש לו רק 1.1אחוזים של המניות.
את החשבון שילמו בעלי 98.970 המנ יות
האחרות.
זה מקובל אצל האמר. חברת או ק־סידנ
ט אל שימשה לו לקניית אוצי
רות־אמנות, למימון מכוני־השלום שלו
בעולם, ולתיחזוק המטוס הפרטי מדגם
.727 שבו הוא טס מארץ לארץ. למרות
שערך־השוק של מניו תיו אינו מגיע
אף ל־ 35 מיליון דולר, הוא חי כמלך.
לא ברור מניין השיג כתב־העת
פורבס עוד 145 מיליון דולר, שהיו
דרושים כדי שהאמר יגי ע לסכום־
הקסם של 180 מיליון דולר — הסכום
שהכניסו לרשימת 400 העשירים
העולמיים. פורבס טוען שכסף זה
טמון ב״אוצרות־אמנות ורכוש אחר״.
אולם האמר עצמו סיפר לאורחים
בביתו כי כל אוצרות־האמנות התלויים
שם הם העתקים ש צויירו בידי אשתו, תרם עצמן
היצירות את וכי
למוסיאונים. הכסף העומד לרשותו
שייך לחברה.

בארץ ידוע האמר כפילג-
טרום, התורם י צי רו ת אמנות
והמספק מיסמכים סובייטיים
למישפט על פישעי־מילחמה.
יגאל לביב
* .לחבר ארסאנד ה אמר סור או־ליאנוב(לנץ)
: 10.11.1921 ,אז לי אט ב
היה שמו ה א מי תי של לנע.

* * הצנה סובייטית ש בה מקבל לנץ
קפיטליסט אמריקאי.

עוב פתיחת מישפטו הסודי שר מרדכי וענונו,
־ עצמם וער האח הכלוא מסברים 03140964

!!שטונו וענונו

מרדכי, מאיר ואלברט במארוקו
לקשור א ת כל הרצועו ת ביחד, ל מין חבילה קטנה...

* ץ רדכי ו ענונו, כבר כמעט שנה
^ /בחד שו ת. כבר שנה שהוא מופיע
בעמודים הראשונים, כבר כמעט שנה
שהוא יושב בכלא אי־שם בארץ. בעוד
10 ימים ייפתח מישפטו.
עם ישראל והעולם מקבלים את
סיפורו של ו ענונו במנות קטנות וגדו לות,
מדי פעם, באופן לא סדיר.
מישפחת ו ענונו הגדולה חיה את ה סיפור
של האח מרדכי יום־יום ושעה־שעה
כבר חודשים ארוכים.
לפני שבועיים פירסם ס אנ דיי-
טיי מ ס את סיפור חטיפתו של מרדכי
וענונו, כפי שסופר על־ידי מאיר, אחיו
הצעיר .״אני שמח שפורסם הסיפור
ב ס אנדיי־ טיי מ ס,״ כתב מוטי לאחיו
הצעיר, אשר, הנמצא בארץ .״לא הכל
מדוייק, אבל זה בסדר ״.כך במיכתב
האחרון, הנושא את התאריך 12
באוגוסט ואת המיספר הסידורי .42
ועוד הוא כותב :״עור שבועיים דד
מישפט, לא נורא כל־כך כמו שהיה
לפני שמונה חודשים. עכשיו אני מומ חה,
וכמובן גם הם למדו את כל העניין,
אבל אני יודע יותר טוב מה לעשות
ומה לומר ...לא יהיה להם קל. לי אין
מה להפסיד, רק להרוויח ולהשתחרר
מוקדם יותר ...ואני אשתחרר, עם כל
מה שעשו, ועם כל החטיפה שלהם, אני
אשתחרר ואגיע חזרה ללונדון ולרומא
ולאוסטרליה, כך שהכל עניין של זמן
והצדק ייצא לאור. זאת הנקודה הח שובה
— שהאמת והצדק יי צ או לאור.
תמיד הצדק יעמוד וימתין עד שיגלו
אותו ...לא יעזור להם שום דבר.
״חוץ מזה, אין חדש בתנאים הקשים
שלא משתנים. האוכל נעשה יותר
גרוע. אין פירות ואין ירקות, והגבינות
מסריחות. מזל שאני לא עובד קשה
ולא צריך לאכול הרבה. חם בתא ומזיע,
אבל לא נורא. יש מספיק ספרים
ועיתונים ורדיו, ומעל לכל, האל הגדול
והאוהב. זה קיים בכלא. חוץ מזה, לא
חסר לי דבר. הכל בסדר. גם בשבי הכי
קשה מסתדרים...״

האח משה, בן ,20 רווק, חייל
בשרות חובה בצה״ל ביחידת נ״מ,
בחופשות מגיע לבית ההורים בבאר-
שבע.
האח דני, בן 17 וחצי, מתגורר
בבית־ההורים בבאר־שבע, סיים את
לי מודיו ועומד לפני גיוס לצה״ל.
עשרה אחים ואחיות, לכל אחד
הסיפור שלו, לכל אחד החיים שלו,
דמישפחה שלו. מישפחה שמגוללת
סיפור של עלייה ממארוקו, של מאבק
עם ארץ חדשה, עם שפה חדשה, מאבק
להחזיק את הראש מעל למצוקה,

הכל, הילדים היו משחקים ביחד
ברחוב. אוספים גולות. המישחק האהוב
היה לגזור את החלק הפנימי של צמיג
המכונית לרצועות, לקשור את כל
הרצועות ביחד למין חבילה קטנה,
שאותה היו מקפיצים בעזרת רגליים.
מי שהצליח להקפיץ יותר פעמים —
זכה במישחק.
בבית דיברו ערבית מארוקאית. את
הילדים הגדולים, אלברט ומוטי, שלחו
ההורים לבית־ספר א לי אנ ס. בית־ספר
חילוני רגיל, הלימודים התנהלו בשפה
הצרפתית. אחרי־הצהריים היו הולכים
ללמוד תורה בחדר של הרב ראובן.
כולם חבשו אז כיפה שחורה לראשם.
כך היה מקובל.
במשך השנים הסתובבו בשכונה
שליחים של הסוכנות היהודית. אנשים
מארץ־ישראל. הכל היה סודי. סביב
השליחים היה מיסתורין, שהצית את
דימיונם של הילדים. אסור היה
שייוודע על קיומם של אלה.

פוגעי-קש
עם נוצה
ך אט־לאט התרוקן הרובע מאג־
) שיו. עלו לארץ בקבוצות קטנות
וגדולות. גם בני המישפחה הקרובים

ארגעה צגריס
גאדץ

מרדכי ו ענונו כמדריך־חבלה בצבא
אסור היה שייוודע על קיומ ם של שליחי הסוכנות

* ץ ישפחת ו ענונו. זוג הורים וע־
* 1שרה ילדים. מישפחה מארוקאית.
מוצאם במראקש, עלו לארץ ב־ . 1963
באר־שבע.
האח אלברט, בן ,36 נשוי, אבא
לשלוש בנות, מתגורר בבאר־שבע,
בעל נגריה בעיר הדרומית.
האח מוטי, בן ,33 רווק, יושב בכלא
ונאשם בפירסום סודות האטום של
מדינת״ישראל.
האח מאיר, בן ,31 רווק, נמצא כרגע
בלונדון שבאנגליה, פועל כדי ש עניינו
של אחיו הכלוא בארץ לא יירד מסדר־היום
הציבורי העולמי.
האחות נינט, בת ,29 נשואה, אם
לשתי בנות, מתגוררת בבאר־שבע,
עובדת במישרד־ממשלתי.
האחות ברוריה, בת ,28 נשואה, אם
לבת ולבן, מתגוררת בבאר־שבע,
בחנות־תכשיטים כמוכרת עובדת
בעיר.
האח אשר, בן ,25 רווק, התגורר
באירופה עד מעצרו של אחיו, כיום
נמצא בתל־אביב, פועל בארץ לקידום
ענייניו של האח הכלוא.
האחות שולמית, בת ,23 נשואה, אם
לשני ילדים, מתגוררת בקהילה
החרדית בבני־ברק, לא עובדת.
האחות חביבה, בת ,22 נשואה, אם
לשני ילדים, מתגוררת בקהילה
החרדית בבני״ברק, אינה עובדת.

נאשם מרדכי ו ענונו
למה לא נו תני ם ל בן־ אדם לדבר? ממה ה מפחדים!־את עצמם בשלב זה או אחר של חייהם
בכלא כחשודים וכנאשמים בעבירות
פליליות שונות. מאבק של הורים
ועשרת ילדיהם להשכלה ולהתקדמות
בחיים.
המאבק, מבחינת ההורים, הצליח.
כל האחים והאחיות למדו בבתי־ספר
תעודות־בגרות, לכולם מסודרים,
לחלקם תעודות של מוסדות אקדמיים
גבוהים.
אשר, הילד השישי במיספר, היה בן
שנה כשהמישפחה עלתה לארץ
ממארוקו. בארץ נולדו עוד ארבעה
צברים.
בעיר מארקש שבמארוקו גרה
מישפחת ו ענונו בשכונה יהודית
בעיקרה. קומה מרווח,
בית־אבן
ראשונה, רובע יהודי. הכל הכירו את

לאבא ו ענונו היתה במראקש חנות
מכולת. במשך היום היה יושב על כיסא
בחנות ולומד תורה. כך זוכרים האחים
הגדולים את אבא במארוקו. אמא היתה
בבית, מטפלת בילדים, בסדר, בבישו לים.
שם, במארוקו, איפשר להם מצבם
הכלכלי להחזיק בבית עוזרת ערביה,
שסייעה לאמא בעבודות־הבית השונות.
בבית לא חסר דבר. להיפך, היתה
אפילו הרגשה של רווחה כלכלית.
בעיקר לאור ההשוואה עם המצב
בארץ, אחרי שעלו.
היהודי
עם התרוקנות הרובע
במראקש מאנשיו, ועם עלייתם ארצה
של כל שאר בני״המישפחה, החליטה
גם מישפחת ו ענונו לחסל את ענייניה
במארוקו ולעלות לארץ־הקודש. לא
היה בצעד זה הרבה אידיאולוגיה

ציוני ת. היו בצעד הרבה געגועים
לאלה שכבר היו בישראל, וגם מניעים
דתיים. המישפחה במארוקו היתה
דתית, הסבא, כך זוכרים האחים
הגדולים, היה רב ידוע בקהילה, ותמיד
היתה סביבו חבורה של תלמידים.
ההחלטה לעלות ארצה התבשלה
אצל ההורים במשך תקופה ארוכה. הם
לא שיתפו את הילדים בהתלבטותם.
״ י הס לא עזבו את מארוקו עם הגל הגדול
בשנות, החמישים. ארצה שבא
המישפחה נשארה שם, מכיוון שהסבא
היה זקן, חולה ובודד. כוחו לא היה
עומד לו בתלאות הדרו, והם לא רצו
להשאיר אותו לבד מאחור. אחרי מותו,
ב־ , 1963 החליטו לעלות לישראל.
העליה נעשתה בצורה מסודרת.
האבא חיסל את עסקיו במארקש, מכר
את רכושו, ארז את מיטלטליו ויצא
לדרך עם כל המישפחה.
ביום שבו עזבו את מראקש
הלבישה אמא את הילדים בבגדים
חדשים וחגיגיים בסיגנון צרפתי.
_ לראשיהם חבשו כובעי־קש, שעליהם
~ נוצת־ציפור. את תחילת הדרדר עשו
ברכבת לקזבלנקה, ומשם באוניה
למרסיי. שם קנה האבא את כל הציוד
הדרוש לבית. הוא רכש מקרר, מכונת־כביסה,
רדיו, ואפילו פטיפון ומכשירי־הקלטה
ושטיחים גדולים לבית החדש.
את כל הציוד העמיסה המישפחה
י בארגזים ונסעה לישראל. בארץ הובילו
את מישפחת ו ענונו למעברת חצרים
בבאר־שבע, הביאו אותם לצריף קטן
ואמרו להם :״זה הבית שלכם!״
צריף קטן, שנראה, כך זוכר מאיר
וענונו, כמו קופסת־עץ, ללא מחיצות
^ מפרידות בין חדרים .״לך תשים שם
את השטיחים היפהפיים או את המקרר
החשמלי המשוכלל.״
למרבה המזל, בילתה מישפחת
ו ענונו בצריף־העץ רק תקופה קצרה
יחסית, וממנו עברה לדירת־שיכון
קטנה בקצה שכונת ך לת בצפון באר־

עזר לפמסת
המשפחה

כונה דלת נחשבת כשכונה
הקשה ביותר בעיר־הנגב. רבים

לפנימית שדה־חמד של אגודת־ישראל
ליד ראשון־לציון.
ברוריה למדה גם היא בבית־הספר
לבנות בי ת־יעקב בבאר־שבע ואחר־כך
נשלחה לאולפנה, תיכון וסמינר
למורים בירושלים. היא גרה שם בתנאי
פנימיה.
נינט נשארה בבית, אך למרה גם
היא בבתי־ספר דתיים לבנות.
הילדים שלמדו בפנימיות היו באים
הביתה רק פעם בחודש. לא תמיד היו
ביקוריהם בבית מקבילים. כך קרה
לעיתים שעברו חורשים רבים שבהם
לא התראו האחים מהפנימיות האחד
עם השני.
את החגים בילו תמיד ביחד.
לפני ראש־השנה ופסח נהגה האמא
לתפור לילדים בגדים חרשים לחג. אז
גם קנו לכולם נעליים חדשות. היא
היתה תופרת גם את הכיסויים למיטות
ואת הווילונו ת והשמיכות.

מרדכי, משה ומאיר ו ענונו ו שני אחיינים
כל מה שהדליפו עלי לעיתונים -בא מהשב־כ, כדי להשפיל או תי ...אבל לא הצליחו.״
מצעירי השכונה הם עבריינים. הפשע רחובות ברחובות.
משתולל שם
מוזנחים, בניינים אפורים ומתקלפים
שנבנו במהירות ובלא שימת־לב כדי
לשכן בהם כמה שיותר יוצאי־מעברות.
שכונות כאלה, שנבנו אחרי קליטת
אלפי העולים יוצאי צפון־אפריקה,
מצויות בכל רחבי־הארץ. שכונות אלה
הפכו תוך זמן קצר לשכונות־מצוקה
ולחממה לפושעים.
האבא ניסה בשיניים לדאוג לפרנסה
ראויה למישפחתו הגדולה. הוא נאבק
בעיקר כדי שילדיו ימשיכו בלימודים
סדירים. הוא חשש שאם יישארו
בשכונה ידרדרו לפשע.
בשלב זה או אחר נשלחו כל ילדי
ו ענונו לפנימיות שונות ברחבי־הארץ.
האב, אדם רתי, שלא היה לו עניין
מיוחד בפוליטיקה, חיפש בתי־ספר
ופנימיות של אגורת־ישראל. באווירה
כזאת, כך האמין, יקבלו י לדיו אפשרות
טובה ללימודים, משולבת בתורה
ובמיצוות.
האבא עבד בתחילה בעבורות־דחק

בוטנים,
בקטיף
וו ל קני במכון עבודות־ארמה שונות, עבודות עפר.
לא היתה ברירה. בבית היו הרבה פיות
שיש להאכיל.
אמא היתה בבית, עבדה גם היא
קשה עם הילדים. מדי פעם ניסתה
לעזור לפרנסת המישפחה בעבודות-
תפירה שונות. באחד מחדרי הבית
הקטן עמדה מכוגת־תפירה, שגם אותה
קנו בדרך לארץ, והאמא היתה תופרת
לפי הזמנה. גם חלק מביגדי הילדים
תפרה בעצמה.
אלברט, הבן הבכור, נשלח לפנימיה
דתית, לבנים בלבד, בבאר־שבע. הוא
זוכר שרוב התלמידים שם היו
מארוקאים ושהמנהל היה אשכנזי.
אבל אז לא דיברו בבית על קיפוח, לא
הזכירו את העניין העדתי. המודעות
הזאת באה לאחים רק בשלב הרבה
יותר מאוחר של חייהם.
אלברט בילה שנה בפנימיה ואחר-
כך הפסיק את לימודיו .״אז התחלתי
לעבוד,״ הוא נזכר ,״אולי גם כדי לעזור
לבית.״ הוא התגלגל בכל מיני

— טקסטיל, מסגרות, מיקצועות שרברבות, עד שהגיע לנגרות, שם הוא
נמצא עד היום.
כשהיה בן 18 התגייס לצה״ל ושירת
בבסיס בצריפין. אחרי שסיים את
שרותו הצבאי נסע אלברט לצרפת.
״רציתי לראות אנשים אחרים מחוץ
למדינה. אבל חזרתי, כי הייתי בודד
שם, לא היה לי אף אחד״.
לאלברט היה תחביב: צילום. בשלב
מסויים הצליח לרכוש מצלמה ונהג
לצלם את בני־מישפחתו בהזדמנויות
שונות. עד היום, רבות מהתמונות
הממלאות את האלבומים המישפדד
תיים, צולמו על־ידי אלברט.

בגדים חדשים
לחג
ו טי ומאיר נשלחו לבית־הספר
^ /בי ת ־יעקב בבאר־שבע. אחרי כמה
שנים החליט האבא שבית־ספר זה אינו
טוב דיו. הוא שלח את מוטי לישיבה
דתית יותר באזור המרכז, מאיר נשלח

״לפני החגים,״ מספרת ברוריה,
״היא היתה תופרת כל הלילה. אני
זוכרת שמלות מדנטל עם פפיונים ונע־לי־לאק
שחורות. היא היתה מוציאה
אותנו פיקס אחר־אחר״.
במשך השנים עברו הבגדים מן האח
הגדול לזה שבא אחריו .״אני,״ אומרת
ברוריה ,״קיבלתי את הבגדים של ני־נט.
כשהייתי כבר בת 16 או ,17 אני
זוכרת שהייתי מחכה שהבגדים שלה
יגי עו אליי. היא היתה כבר גדולה וקנ תה
בגדים לעצמה. היה לה טעם טוב,
והיא היתה קונה בגדים יפים, לכן חי כיתי
להם.״
בבית דיברו בעיקר ערבית מארד
קאית. עד היום מדברים רוב האחים
מארוקאית עם ההורים. את העברית
למדו הילדים בגן ובבית־הספר. בשנים
הראשונות הלכו הילדים הקטנים לגן־
כלנית, ששכן בדיוק מאחורי הבניין
שבו גרו.
זמן קצר אחרי שהגיעו לארץ חגגו
לאשר הקטן יום־הולרת בגן. ברוריה
זוכרת אותו :״אני זוכרת שאמא אפתה
עוגת שזיפים גדולה ולקחה אותה לגן.
אז גם היה נהוג שהמישפחה מביאה לגן
(המשך בעמוד )34

ענת סדמסטי ₪

חב הגילויים של1ענ1נ 1לא חידש! דבר למדענים
לי ור ך־־ הדין אמנון זיפרוני, שניהל את ההגנה על מרדבי
^ וענונו עד שהוחלף, קיבל על עצמו באחרונה לרכז סמי נר
על החימוש הגרעיני במרחב הישראלי־ערבי מטעם אחד
ממוסדות האו״ם. לקראת הסמינר ריכז זיכרוני את החומר
שפורסם בעבר במקורות שונים על החימוש הגרעיני הישר אלי,
תוך השוואתו עם גילויי וענונו. הוא ביקש להוכיח בי
למעשה, לא גילה וענונו אלא דברים שפורסמו קודם לבן
(אגב, דברים דומים נאמרו גם בבריטניה על־ידי אנשים
הטוענים בי וענונו אינו אלא סוכן המוסד. הם רואים אישור
לתיאוריה זו בכך שוענונו לא הביא גילויים חדשים, אלא
רק אישר דברים שהיו ידועים מפירסומים שונים קודם
לכן).
• גי לויי ועמנו: מיתקן לעיבוד מחדש(הפקת פלוטונ יום)
במכון 2של מיפעל דימונה. ממוקם מתחת לפני הקר קע,
קירות כוזבים. מעלית ובו. תצלומים, מידע טכני(תמי סת
חומצה ניתרית ממיסה דלק משומש. הפלוטוניום מו פק).

דיוו חי ם קודמים:
( )1הסבם סודי משנת 1957 בין צרפת לישראל(ג׳אבר).
התפטרות של חבר הוועדה לאנרגיה אטומית ברגמן( .ג׳א-
בר) גם זו היתה סודית. ההסכם משנת 1957 היה רוויזי ה
של הסכם קודם משנת 1954 לשיתוף פעולה גרעיני.
( )2הכור המאיץ הופעל בשלהי 1963 או בראשית 1964
(דוח מזכ׳ל האו״ם) .המים הכבדים הגיעו על-פי הדיווח
מנורווגיה, והאורניום ממקורות שונים(ספקטור).
( )3קיום מיתקן לעיבוד מחדש(פרין, ראש הוועדה הצר פתית
לאנרגיה אטומית) .חברה צרפתית סיפקה לישראל
תוכניות, בידיעת הממשלה הצרפתית, ואחר-כך החברה
הצרפתית ״השתתפה בבניית המיפעל״ .הממשלה הצרפ תית
העלימה עין( .וייסמן וקרוסני, הפצצה האיסלאמית.
ספקטור. פרינגל ושפיגלמן) .מתי הוא נבנהז השבועון טיים
ציין את השנה ,1969 ההחלטה התקבלה על-ידי דיין ב-
( 1967״איך השיגה ישראל את הפצצה, טייס 12.4.76 ,״)
( )4חילופין חשאיים של דלק גרעיני בין צרפת וישראל,
שכללו עיבוד מחדש על״ידי צרפת לפני שישראל השיגה
את היכולת לבצע זאת בעצמה( .הפצצה האיסלאמית. ניו־יורק
טיימס . 18.7.70ג׳אבר)
( )5החברה לחומרים גרעיניים ולציוד(לומק) קבעה שח סר
לה אורניום . 1962-65 ,ה סי-איי-אי קבע ב״ 1968ש״ס־

ביר ביותר״ שהחומר הועבר לישראל ,״על״סמך מיגוון של
ראיות נסיבתיות״(ספקטור).
( )6״פרשת לומבאט׳ 200 .1968 טון של ״עוגה צהובה״
(עופרות אורגיות מועשרים) היו אמורים להפליג מאנטוור פן
לגנואה אולם ״נעלמו״ .הדבר נחשף ב( 1977-ספקטור).
( )7החל ב ,1972-ישראל יצרה עוגה צהובה במיפעל לחומצה
פוספורית. ציפו לייצור של 100 טון לשנה החל ב-
( 1981 דוח האו״ם ,״חימוש גרעיני ישראלי״)
( )8תדריך של ה סי -איי-אי משנת 1976 לוועדה לוויסות
גרעיני(אן־אר-סי) :״במות הפלוטוניום ה מצויה(בידי ישר אל)
מהמיפעל היא כה גדולה עד שה סי -איי-אי סבור עתה
כי אין משמעות להעברת האורניום המועשר מנומק״ (ספק-
טור) איש ה סי -איי -אי קרל דוקט, קצין נכיר, בעדות של
המנב״ל לוועדה לוויסות גרעיני.
• גי לויי ו ענונו: מומחים ששנועון סאנדיי־טיימס נועץ
בהם: יתכן ייצור של 200-100 כלי״נשק(גרעיניים) במהלך
:מקורות
20 השנים האחרונות.

א) ץ03ס , 160681-0 8 ., 1400163) ?)01118)31106 7זס1ס0ק*61
( )9כמה פצצות: ספקטור העריך שמצויות בי די ישראל
¥0)10 ¥161896 8001)3, 8300061 80036, 1984(.
25-20 פצצות, וכי הייצור השוטף מגיע לפצצה אחת או
א81א) 2. 5)100)0), 1-6068)0 8., 1116 1481111 61110183) )4311063
שתיים לשנה. דו ק ט( סי -איי -אי) העריך שהיו בידי ישראל
¥0)10 ¥16)896 8001)8, 0860061 001136, 1985(.
10־ 20 פצצות בגודל פיצצת הירושימה בשנת ( 1976 ספק-
,ז60ק3. 81096(08616( (4110163( 60169 ,.8 0(1.6068 ,(0
(.ק)8א81333: 83111696) ?0611811169 00., 1987 ,14011116 (6
סור, המצטט את שי פלדמן שציטט את קראניש) ״סי-איי־
4. 38066), ?080. !5)361 360 )400163) ¥¥689065 )106008:
אי: לישראל 10־ 20 פצצות״ (וושמגטון־פוסט )15.3.76
068)10 360 ¥716003, 1971(, 16)6)8860631 1086)0)8 01
ואולם, אירו־ספייס דיילי, במאמרים מ־ 1.5.85ו״17.5.85
8))8)69!0 8)00163.
קבע שהמיצבור הגרעיני של ישראל גדול הרבה יותר. מח ץ)06366א5.
¥76188)636, 8)6116, 860 116)66)) 18136110 16(1 ,
בר המאמרים, ריצ׳ארד סייל, רואיין על-ידי רשת אך בי־סי
(.י6א80616 )1981 ,3(8001 716183 :6(¥0 11
וחזר על כך. באותה תוכנית אמר מומחה אנטוני קורדסמן
)ק6. ?)16016, ?6)0). 860 086163 3400163( 7116 ,80!19616
שיש ״לפחות 100 כלי-נשק גרעיניים במלאי הישראלי, ואו (.״6א83)065
)1981 ,08(¥7163 860 ,((16668? ,(101( :(1(¥0 1
לי יותר מ.״140-
7. ?6106186, 8631, 15)3611 1400163) 09)6))6606 )6461*1 ¥0)10
(.ץ)!116)31ס?(001061618 01982 ,633
• גי לייי ועניני: הכתבים של סאנדיי־טיימס מעריכים
(.ץ8. ?886, ?18)16, 1-65 060* 8061665 )?8)18: ?81982 ,0(8
שהיכולת הישראלית הגיעה ל״ 150 מגאוואט.
ץ 9. 86)63 ).0018 ?666, 8600)113613(13 :613960006(71 (0
( )10 כמה מגוואטז תחילה 26-24 ,מגוואט(ספקטור) ואו X189100,
)¥335.: 1-6x189)08 6001)3,ץ (1400163) 8))3)6918
לם פוריין־ריפורט ב־ 13.8.80 קבע שיש יכולת של 70 מג-
1986(.
וואט (דוח האו״ם, שהוסיף בי זה מספיק ל 25-קילוגרם
) 10ץ)06 7)08ו)-?)01!16)8ס10. 861)6 1 6910681140
פלוטוניום לשנה, כלומר שלוש פצצות לשנה) .ספקטור ק 0)
71)613960006, 300)3,ץ)!))66 *410016 £85),״ 16 86 )03, 5600
בע: לדיברי פין, מערכת הצינון של המיפעל כפי שנבנה
. 119-132.קק
מלכתחילה היתה פי שלושה גדולה מהרגיל, וי ש בכך רמז
13)861׳5 060 )00: 1400183) ¥7689083״ 11. ¥763)06, 60 )63.
0 ) 71)613960006.ץ{|)0 ) 16)6)6860681 1.81111״, 16 86 )63, 3800
שמלכתחילה היא הופעלה ברמה גבוהה יותר. ספקטור:
. 159-172.קק
״אם ...הדוחות מדוייקים. ישראל היא למעשה המעצמה
הגרעינית השישית, שעומד לרשותה כוח גרעיני צבאי מגו ון,
המאפשר לה להגיב על מיגוון רחב של מצבים שאינם
בגדר איום להשמדה טוטאלית, ובכלל זה השימוש בשדה־
״.הקרב בנשק גרעיני בטילחמות מוגבלות
גי לויי ו ענונו: ד״ר טיילור צוטט כמי שאמר שתצלומי •
וענונו מראים פצצה המשתמשת בעיקרון ההיתוך, וכנראה
שהרכיב עשוי מליטיוס-דייטריד, חומר של היתוך. וענונו
נתן פרטים על ייצור ליטיום ,6דייטריו ם וקריטיום, שיוצרו
במכון 2בשנים 80־ .1982 ספקטור :״יתכן כי ניסויים גרעי
ניים אינם עוד חיוניים כפי שנחשב עד כה, לאור התקדמות
״ .המחשבים וטכנולוגיה אחרת
.בושר טרמו-גדעיני ()11
טילים: טיל קרקע־קרקע יריחו 2יכול להיות מצו ()12 (.יי ד בראשי נפץ גרעיניים(ספקטור

במרינה

בבעיה כלשהי, מוכרח הדיון ללבוש,
במוקדם או במאוחר, ציביון פוליטי.
לכאורה זה נמנע בדיון הארוך־ארוך
על גורל המטוס ל בי א. למראית־עין
״חוצה הוויכוח את הקווים המיפלג־תיים״
.אבל זהו רושם מטעה.
כל המעורבים בוויכוח פועלים כעת
על פי מניעים מיפלגתיים, חיצוניים
ופנימיים כאחד. הדבר מסבך את
הפרשה עוד יותר. גם בלי אינטרסים
פוליטיים, היתה ההחלטה קשה מאוד,
כי מ שני צי רי המיתרס עומרים
שיקולים כברי־מישקל, שקשה לתרגם
אותם לשפה של כמויות וכסף. עכשיו
הוויכוח הסתבך בלא־מוצא.
החזיתות כרגע:
העם זכר מ! העבר
תליית שגי הסמלים
הבריטיים הימה מעשה־טרור
מובהק. הוא גם היה נחוץ,
על פי הגיון המחתרת
בישראל החמה שוררת עונת־המלפפונים.
העיתונים מיואשים: אין
ידיעות, מילבד הוויכוח המשעמם
(ראה להלן) ,והאינסופי על הלביא,
התכתשות שיגרתית עם החרדים
וסיכסוכי־עבודה.
במצב כזה אפשר תמיד להוציא מן
המגירה כמה אירועים נשכחים, ולגלות
לגביהם גילויי ם מרעישים. בדרך כלל
אלה הם גי לויים שכבר התגלו לפני 30
שנה.
השבוע הגיע תורם של שני הסמלים שהוצאו הבריטיים (״הסרג׳נטים״),
להורג על־ידי אצ״ל כתגמול על תליית
לוחמי־המחתרת.
הגילוי המרעיש לא חידש הרבה. זה
מכבר היה ידוע כי הסמלים שנתפסו
נבחרו במיקרה, וכי מתו עוד לפני
שנתלו על העצים בפרדס ליד נתניה.
הגיון פשוט וברוטאלי. בכל
זאת היתה תועלת באיזכור פרשה
עגומה זו, כדי לשפוך אור על הוויכוח
האקטואלי על ״הטרור הבינלאומי״,
שכמה מראשי ״המחנה הלאומי״
הישראלי מצטיינים בו. כדאי לזכור כי
הם עצמם, או אבותיהם הנערצים, היו
טרוריסטים מובהקים, על פי כל הגדרה
אפשרית.
יתכן כי תליית הסמלים היתה
הפעולה הבוטה ביותר של המחתרת
העברית. י ש מקום להנחה שהיא
השפיעה יותר מכל פעולה אחרת —
ובכלל זה אף פי צוץ המלון המלך דוי ד

• פרס־שמיר. השניים דבוקים
ביחד כמו זוג מתאגרפים, שאינם
יכולים להיפרד זה מזה מבלי לספוג
מהלומות. הראשון מבין השניים
שיתמוך בהפסקת הפרוייקט ימשוך
אל עצמו ואל מיפלגתו את זעם
העובדים ושינאתם.

ורצח הלורד מוין — על הבריטים,
וגרמה להחלטתם לנטוש את הארץ.
היה בה הגיון פשוט וברוטאלי:
• תפיסת בני־ערובה והריגתם
היתה הדרך היחידה שבה ניתן לשכנע
את השילטון לחדול מלהוציא־להורג
את אנשי־המחתרת שנתפסו.
• בשיא של מילחמת־מחתרת, אין
אפשרות לברור בין בני־ערובה. תופ סים
את מי שיש.
• כאשר רבבות חיילים ושוטרים
מחפשים את בני־הערובה, אי־אפשר
להחזיקם אלא במקומות־מיסתור שה תנאים
בהם איומים ועלולים לגרום
למותם.
וכך אכן קרה: נתפסו שני סמלים
חפים מכל פשע, אנשי־שירותים,
שנפגשו בפרהסיה עם יהודים. לא
היתה ברירה, כי שאר החיילים נזהרו

מבלי

מלהיכנס לשכונות יהודיות
לנקוט צעדי־זהירות חמורים.
השניים הוחזקו בתנאים בלתי-
אנושיים, וכנראה מתו מחוסר־אוויר
במקום־המיסתור התת־קרקעי. תלייתם
ומיקוש גופותיהם באו כדי להסתיר
עובדה זו.
מה זה טרור? היתה זאת בלי ספק
פעולת־טרור מובהקת. קשה להעלות
על הדעת פעולת־טרור מובהקת יותר
מאשר תפיסת בני־ערובה.
העובדה ששני הצעירים האלה היו
להלכה אנשי־צבא לובשי־מדים אינה
משנה הרבה: גם ישראלים אינם
מבחינים כיום בין הריגת קצין צה״ל
בעזה לבין הריגת אזרחים שם.
פעולת־הטרור השיגה את מטרתה:
השילטון הפסיק את ההוצאות־להורג,
המוראל שלו התמוטט והוא החליט
לצאת מהארץ. הישוב כולו הפיק את

? התועלת ממעשה־הזוועה
| כשגינה אותו.
זהו ההגיון של פעולות־טרור מסוג
| זה. אותו ההגיון פועל גם כיום — אך
£בכיוון ההפוך.
מי שמצדיק בדיעבד את תליית שני

£הסמלים, יתקשה לגנות את הפיגועים
§ המבוצעים כיום על־ידי אנשי־מחתרת
| פלסטיניים. ומי שאינו מצדיק אותה,
| יצטרך להסתדר עם עצמו לגבי
העובדה שהוא נהנה מן התוצאות.

יחסי חוץ
סחורה ושמה השפעה
שמיר הזיל דימעה, אך
מאחורי הביקור ברומניה
עמדה עימקה מימחרית
כל פגישת־פיסגה של מנהיגי־מדינות
היא עיסקה מיסחרית שלי קח
ותן. כל צד במיפגש מ עוניין ברווח
שהוא מתכוון להפיק מן האירוע.
המטרה המוצהרת אינה חשובה.
הפגישה הממלכתית בין נשיא
רומניה וראש ממשלת־ישראל לא
היתה חריג מן הכלל הזה. להיפך:
האופי המיסחרי של הפגישה בלט עוד
יותר, מפני שהיה ברור מראש כי לא
תיתכן כלל הסכמה בין ניקולאי
צ׳אושסקו ובין יצחק שמיר בנושא
המרכזי שהיה אמור לעמוד על סדר־היום:
כינוס ועירה בינלאומית למיזרח
התיכון.
שמיר כבר אמר ״לאו״ לגדולי-
העולם. לא היה שום מקום להניח כי
דווקא כוח־השיכנוע של המנהיג
הרומני, קומוניסט המקיים בארצו
מישטר נוקשה, יצליח לסבר את אוזנו
של מנהיג־חרות.
אולם נושא זה לא שימש אלא
ככסות לעניינים האמיתיים, ש עיניינו
את שני המנהיגים. כל אחד מהם רצה
להרוויח משהו.
צ׳אושסקו רצה להשיג, בין השאר:

ראש־הממשלה שמיר בבית-הכנסת בבוקארשט
מי ס חר לחוד, דמעות לחוד

• מעמד של ״מדינה מועד פת״
בארצות־הברית. רומניה פו שטת
רגל, והיא זקוקה מאוד לתואר

זה, הכרוך בהטבות כלכליות מפליגות
בארצות־הברית. את התואר מעניק ה קונגרס
האמריקאי. מקובל בעולם לה ניח
כי לישראל י ש במוסד זה השפעה
גדולה יותר מאשר לבית הלבן. ישראל
יכולה למכור השפעה זו, ש שוויה כסף.

• תדמית של בעל יוז מו ת
פוליטיות בינלאומיו ת. צ׳אושס־קו
נהנה בעבר מתדמית יו קרתית זו.
בין השאר מילא תפקיר כלשהו
ביוזמת־השלום של אנוור אל״סאדאת.
במצבו הרעוע הנוכחי, כדאי לו לרענן
תדמית זו. כדאי לו להוכיח לעם
הרומני, השקוע בצרות כלכליות,
ושאין בארצו זכר לגלסנוסט הסובייטי,
שמנהיגו הוא דמות עולמית חשובה.

• קיום הגשר הרומני־י שר•
א לי. עד כה היתה רומניה המדינה
הקומוניסטית היחידה שקיימה יחסים
גלויים עם ישראל. עכ שיו פועלת
היחסים, לחידוש ברית־המועצות
והמדינות הקשורות בה הולכות בעיק-
בותיה. צ׳אושסקו רוצה להזכיר שהוא
קדם להם.
כל אלה הם יעדים חשובים, ובייחוד
הראשון שבהם.
מולם עומדים היעדים של יצחק
שמיר. בין השאה

• שיפור מעמדו הבינלאומי.
אחרי המסעות הרבים של שימעון
כולם בהסכמה שהסתיימו פרס,
תיאורטית בינו ובין מארחיו על קיום
ועידה בינלאומית, היה שמיר מעוניין
להוכיח שגם הוא יכול לנסוע,
להתקבל בזרועות פתוחות ולהכריז על
״הסכמה״ עם מארחיו.

• שיפור מעמדו המיפלג־במאבק
הפנימי בתנועת-
תי. גם
החרות, היה, חשוב לשמיר להוכיח
שהוא פעיל, ושהוא מצליח בעולם
מבלי לזוז אף במילימטר אחד מן
ה״לאווים״ של תנועתו.
זה היה על כן מיסחר רומני־יהודי,
שבו כל אחד משני הצדדים הרוויח.
בעיקר: ישראל מכרה את השפעתה
לרומנים, האמריקאי בקונגרס
הרומנים שילמו לשמיר במטבע של
יוקרה בינלאומית.
שמיר שילם את המחיר מייד עם
שובו לישראל כשקרא לאמריקאים
פומבית להעניק לרומניה מעמד
מיסחרי מועדף. צ׳אושסקו הקדים
ופייס את הערבים על־ידי הזמנת יאסר
ערפאת לרומניה.

הממשלה
1* \/1£ז 0 ׳ £5 בישראל המטוס עצמו במעט נשבח.
הוויכוח סביבו הפד
להתבתשות פוליטית, שבו
משמש המטוס רק באמל״ח
להשגת יעדים אי שיי ם
זה מוכרח היה לקרות. כאשר
המערכת הפוליטית דנה זמן כה רב

• סרס״רבין. בהתייצבו בראש
המתנגדים למטוס, ליכד יצחק רבין
סביבו כמעט את כל מיפלגתו. זה
מהווה סכנה ישירה על ההגמוניה של
פרם במיפלגתו. פרס, הרואה את עצמו נהנה בעודו
במיפלגתו, מבודד מתמיכת שרי־הליכוד דווקא, מוכרח
להשיג את תמיכתם של שרים נוספים
במיפלגת־העבודה. הוא מפעיל לחצים
ארבלי־שושנה אחרי כבירים.
אלמוזלינו,
הצטרף אליו גם משה שחל.
אך מצבו נשאר מסוכן. הוא עלול
לאבד בוויכוח זה את מנהיגותו
במיפלגה לטובת רבין, המגבש לעצמו
תדמית של איש חזק, בעל־עקרונות.
• רביו״צה״ל. עמדתו הדו־משמעית
של רבין בשלבים קודמים
של פיתוח הלביא נבעה מכך שבראש
צה״ל עמד רמטכ״ל פשרן, שלא העניק
לו גיבוי. משה לוי רצה להיות ״בסדר
עם כולם״ .עכשיו עומד בראש צה״ל
דן שומרון, אדם הרבה יותר חזק,
שהחליט חד־משמעית ליירט את
הלביא, מטעמים צבאיים מובהקים
(רא ה הנדון) .לצה״ל יש רק קול אחד:
קולו של הרמטכ״ל. השילוב של שר־הביטחון
והרמטכ״ל, כששניהם נחושי־החלטה,
הוא חזק מאוד.
• שמיר־ שרון. שמיר אינו יכול
לזוז מתמיכתו בלביא, שמא יבודד
את עצמו במיפלגתו. אריאל שרון,
התומך בכל כוחו במטוס, נושף
בעורפו.
#שמיר״ניסים. הכוח היחידי
בליכוד המתייצב נגד המטוס הוא משה
ניסים. הוא מבטא בכך את דעתו
הנחרצת של מישרר־האוצר. עמדתו
העיקבית והקשוחה עוזרת לניסים לא
רק לחזק את מעמדו במישרדו שלו,
אלא גם מעלה אותו למעמד של יריב
שווה־ערך של שמיר.
• ניסיפ״מודעי. שמיר ניצל את
היעדרו הזמני של ניסים. והטיל על
יריבו המושבע, יצחק מודעי, קודמו
בתפקיד שר־האוצר ,״לחקור ולהמ ליץ״
.בכך הכניס את הלביא גם
למאבק הפנימי על השילטון במיפלגה
הליברלית.
״העיקרון הפרסי״ .כל זה הפר
לתיאטרון־אבסורד.
הוויכוח את שימעון פרס הציע הצעה, שנשמעה
תחילה כבדיחה: לוותר על ייצור
הלביא, ולתכנן ל בי א חדש לשנת ה־
.2000 זה יעלה פחות כסף, האמריקאים
לא יתרגזו, המהנדסים יי שארו עסוקים,
ולא יהיה צורך לייצר אף מטוס אחד.
בשנת 2000 אפשר לתכנן את הלביא
לשנת . 2050
הדבר פתח פתח לבדחנים ולפי־ליטוניסטים.
אחד הציע (בג׳רוסלם
פו סט) להחיל את ״העיקרון הפרסי״
גם בתחומים אחרים. למשל: תחת ל בזבז
אדמה, כסף ומים יקרים בייצור־כותנה,
כדאי לתכנן את ייצור־הכותנה
לשנת .2000 החקלאים יקבלו את
הכסף עבור התיכנון, האדמה והמים
ייו ע דו למטרות כדאיות יותר, והכל
י היו מרוצים.

העולם הזה 2608

הנז ־ ו !
הוויכוח האמיתי הוא על ״שדה־הקרב העתידי״ .מה יקרה שם?

( 1המילחמות הבאות.
אקדים ואומר: יש משהו מקומם בעצם הניסוח
הזה. הוא מניח, כאילו כדבר מובן מאליו, שאכן
יהיו מילחמות בעתיד.

דבר זה אינו מובן מאליו כלל וכלל.
אנחנו יכולים למנוע את המילחמות.
שומה עלינו למנוע אותן, על־ידי פיתרון
הבעיות המצמיחות אותן.
אולם גם מי שחושב כך, חייב לקחת בחשבון

י את הצורך להגן על המדינה בכל שלב ושלב —
לפני השלום, בתקופת־המעבר אל השלום, וגם
אחרי כינון השלום.
לכל שלב ושלב י היו צורכי־ביטחון משלו.
ובשום שלב אי־אפשר להוציא מכלל חשבון את
האפשרות שמשהו ישתבש — באשמתנו או ב אשמת
אחרים — ושתיתכן התמודדות צבאית.
במיסגרת מחשבתית זו אנו צריכים לחשוב על
צורכי־הביטחון של העתיד, על שדה״הקרב של
המילחמה העלולה לפרוץ.

זהו הוויכוח האמיתי על ה״לביא״ .כל
שאר ההיבטים של בעיית המטוס האומלל
הזה, חשובים ככל שיהיו, השוב
בי ם פחות.
^ חיל־האוויר

ך* ווי כו ח האמיתי

הו אעל שדה־הקרב של

לעמוד במשימה זו. הוא לא נועד להילחם על
השמיים(לכך מתאים יותר מטוס אמריקאי) אלא
לחדור לשטח אוייב מוגן היטב, להשמיד מטרות
ולחזור בשלום.

בחלל החיצון היה קיים מאזן־האימה. שתי
מעצמוודהעל יושבות על מיצבורים עצומים של
נשק גרעיני, ומוכנות להמטיר זו על זו טילי־השמדה
מן החלל החיצון.
התיאוריה ידועה: מעצמה א׳(״המעצמה הר שעה״
,בפי יריבתה) תפתיע את מעצמה ב׳ ותהרוג
במטח של טילים גרעיניים מאה וכמה מי ליוני ם
מתושביה. מעצמה ב׳ תשגר את טיליה, ששררו
מתחת לפני הים או מתחת לפני האדמה, ותשמיד
במטח״נקמה מאה וכמה מי ליוני ם מתושבי מעצ מה

מת ששת״הימים(והמנצח האמיתי של אותה מיל־חמה,
אף שכבר לא היה אז בחיל־האוויח, הימר
על כוח אווי רי שיוכל להשמיד את חיל־האוויר
היריב על הקרקע, בשעות הראשונות של מיל-
חת־פתע. ההימור יצר היסטוריה.
אני זוכר שיחה עם וייצ מן לפני אותה מילחמה.
הוא ביטא אז את ההשקפה האסטראטגית של
חיל־אוויר: המטוס יכול לעשות כל דבר ולהיטיב
לעשות זאת מכל גורם אחר. הוא המכשיר האי דיאלי
של מדינה במצבה של ישראל, מדינה קט נה
המוקפת אויבים מכל עבר. כי חיל־האוויר
יכול להגן על החופים ועל דרכי״הים, במקום
חיל־הים, ולהשמיד את הטנקים של האויב, במ קום
חיל־היבשה. המטוס יכול להלום בדרום, לח זור,
להצטייד ולהלום תור כמה דקות בצפון.

הוגי־דיעות צבאיים אמריקאיים (ד
אולי גם סובייטיים, מי יודע?) התמרדו
נגד תיאוריה זו של מילחמת גוג ו מגוג.
הס טענו שי ש אפשרות אחרת: ליירט
ולהשמיד את טילי־האוייב במעופם בחלל
החיצון, לפני שיספיקו לזרוע מוו ת
המוני. ז הו רעיון ״מילחמת הכוכבים״
(או, בלשון פחות-ציורית ,״יוזמ ת ההג נה
האסטראטגית״).

המטוס היה מכשיר זול ורב -שימו שי,
והיה כדאי להשקיע בו את מיטב המשאבים.

* אז השתנה הרבה מאוד. זה כבר היה ברור
^ /ביו ם־ ה כי פורי ם, וזה התבהר מאז יותר ויותר.

המשימה נראית כמדהימה. מאות רבות של
טילי־אוייב יתרוממו בו זמנית אל החלל החיצון,
בעל הממדים העצומים, וי שהו בו במשך כמה
דקות בלבד, טרם נחיתתם. תור דקות מעטות

שדה-הקרב השתנה מעיקרו.
היו לכך הרבה סיבות מקבילות. בין השאר:

המודרני יש תפקידים שונים.

€בין השאר:
• להביא את המילחמה אל מעבר לקווי־ה־אוייב,
ולהשמיד את הפוטנציאל המילחמתי שלו
בביתו.
• לסייע לכוחות הקרקע בשדה־הקרב וסמוך
לו, ולכוחות־הים בשדה־הקרב הימי.
• להשמיד את חיל־האוויר והטילים של הי־

^ ריב בכל הזירות האלה, כדי לאפשר את ביצוע
המשימות בלי הפרעות מהאוויר.
מכיוון ששום מדינה אינה די עשירה כדי להצטייד
במיספר כלתי־מוגבל של מטוסים. יש צורך
לחבר עד כמה שאפשר תפקידים שונים.

חיל-האוויר הגרמני התאים לאם
טראטגיה של ״מילחמת־בזק״ — עבו־דת־צוות
של המטוס והטנק, שדהרו ק דימה
והכריעו בשדה־הקרב. המיגננה
הובסה, והמיתקפה חגגה.
* * דינת־ייטראל ירשה מן הגרמנים את ה־
^ /א ס טרא טגי ה של מילחמת־הבזק. זו הוכיחה
את עצמה במילחמת־סיני ובמילחמת ששת־הי־מים.
היא
התאימה לצורכי־הביטחון של מדינה קט נה,
מוקפת אויבים. הרגש הושם על מילחמת־המנע.
בשעת־סכנה היה על הצבא להגיח החוצה,
לנהל את הקרב על אדמת־אוייב, לשעוט קדימה
ולהכריע את הקרב במהירות, לפני שהיה סיפק
לארגן התערבות בינלאומית.

המטוס והטנק פעלו ביחד, אחרי שהמטוס
״ניקה את השמיים״.
עזר וייצמן, אדריכל חיל־האוויר שלפני מילח־

זוהי הטענה הנחרצת, המונחת ביסוד הוויכוח
על הלביא.
הוא מתנהל בכל העולם, אם כי בלי רעש דו מה.
הצבאות תובעים כסף ל״חלופות״ — חלופות
שיהפכו את המטוסים היקרים למיותרים חלקית,
ו שיעבירו חלק ממשימות חיל־האוויר לחיל־ה־תותחנים
או ליחידות־טילים.

^ ש לוויכוח הזה בין המטוס והטיל השלכות
מרחיקות־לכת, הרבה מעבר לקרב־האיתנים
על ה ל בי א(ו לווי כו חי ם דומים בעולם).
יתכן שאנחנו עומדים לפני מיפנה במאבק ה־ניצחי
בין המיגננה והמיתקפה.

זהו מאבק שהחל בשחר ההיסטוריה,
ו שבו י ש תנועה של מטוטלת. פעם גובר
כוח המיגננה, פעם כוח המיתקפה.
עקרונית, המיגננה היא השיטה החזקה יותר.
קל יותר להגן מאשר לתקוף. דרושים פחות חיי לים
להגנה על עמדה מבוצרת מאשר לכיבושה.
אולם מזה אלפי שנים פועל המוח האנושי
להמצאת אמצעי־לחימה חדשים. יש אומרים שזו הי
תמצית הגאוניות האנושית.
כאשר שם רויד בן־ישי את האבן בקלע והיכה
את גוליי ת, הוא חולל מהפכה באמצעי־הלחימה.
ההתקפה גברה על ההגנה. כאשר המציאו באירופה
את גדר־התיל והמיקלע, גברה ההגנה על
ההתקפה. לכן קפאה מילחמת־העולם הראשונה
בחפירות במשך ארבע שנים נוראות.
המצאת הטנק נתנה להתקפה דחיפה חדשה.
המטוס הגביר את התנופה.
במשך שנות־דור ויו תר חגגה ההתקפה בשדה־הקרב
ה״שיגרתי״ .מילחמות־ישראל תרמו תרומה
מאוחרת לחגיגה זו.

יתכן כי החגיגה עומדת להסתיים.

אך בסופו של דבר חייבת כל מדינה
לקבוע סולם של עדיפויות, ולהחליט
מהי המשימה היותר-חשובה מבחינ תה.
ההחלטה תלויה, בהכרח, במצב ה־גיאוגראפי־פוליטי־צבאי
המיוחד של
כל מדינה.
האמריקאים והבריטים, למשל, שמו לפני מיל־חמת־העולם׳השניה
את הדגש על הפצצה ״אס־טראטגית״
— כלומר, השמדת הפוטנציאל ה־מילחמתי
של האוייב בעומק ארצו. הם הצטיירו
במפציצים אשר יכלו להשמיד את בתי־החרושת
וקווי־התחבורה של האוייב, יחד עם האוכלוסיה
האזרחית שלו.
הגרמנים, לעומת זאת, שמו את הדגש על הס יו
ע האווירי לכוחות־הייבשה בשדה־הקרב. אדריכל
חיל־האוויר הנאצי, חרמן גרינג(שהיה בעצמו
טייס־קרב מצטיין במילחמת״העולם הראשונה),
בנה כוח שהתאים למשימה זו. כשנדרש להפציץ
את בריטניה, התגלה שחיל־האוויר הגרמני אינו
מתאים למשימה זו, ועל כן הובס ב״קרב על
בריטניה״.

אם את אותה המשימה יכול לבצע
טיל זול־יחסית, מדוע לסכן בה מטוס
בעל מחיר אסטרונומי(שלא לדבר כלל
על הטייס שבתוכו)?

אלה י ש לאתר כל אחד מהם במרחב האינסופי,
להגיע אליו ולהשמידו במעופו, מבלי להותיר אף
אחד מהם — שכן די באחד כדי להרוג מיליונים.

• המטוס השתכלל והתייקר יותר ויותר. מחי רו
מגיע עתה לסכומים אסטרונומיים.
• התפתח נשק נ״מ (נגר־מטוסי) יותר י עי ל
והרבה יותר זול, לא רק בצורת סוללות־טילים,
אלא גם בצורת נשק פשוט, הניתן להפעלה בידי
חיילים פשוטים בשדה־הקרב.
• נוצרו מנגנונים לפגיעה מדוייקת להפליא
במטרות.
כל זה ביחד יו צר מציאות חדשה.

י ש המאמינים כי זו הי משימה בלתי־אפשרית.
אך היא אפשרית מבחינה תיאורטית,
ולדעת מצדדיה ניתן להתגבר
על כל הבעיות המעשיות הכרוכות בכך.
הדיוק של נשק-המגן הגיע לממדים
כה פנטסטיים, עד כי ניתן לעשות זאת.

כאשר טיל העולה גרושים (כלומר,
אלפי דולארים) יכול להפעיל מטוס שמחירו
מגיע להרבה עשרות מיליונים, הו פכת
הפעלתו של המטוס בשדה־הקרב
לבעייתית יו ת ר ויו ת ר.

ץ ץ כאן חזרה אלינו.
^ /אין לישראל בעיות בחלל החיצון. גם גדול
מוכי־שיגעון־הגדלות בישראל אינו מאמין כי
ישראל תילחם באויביה שם. אבל י ש להפיק לקח
מן הוויכוח על ״מילחמת הכוכבים״.
וזוהי התיאוריה:

נוצר כאן פאראדוכס: ככל שהמטוס משתכלל,
כן הוא נעשה פחות שימושי. שהרי צריכים לחשוב
פעמיים, וגם עשר פעמים, לפני שמפעילים
מטוס שמחירו עולה על זה של בית־חולים גדול
ומשוכלל, על כל ציודו.

אם ני תן לפגוע בטיל זעיר במעופו,
בדיוק נמרץ, במרחב העצום של החלל
החיצון — קל וחומר שניתן לפגוע בדיוק
נ מרץ בטנק ניי ד ממרחק של כמה
מאות קילומטרים.

מבחינת המחיר, כל מטוס הוא היכל
מעופה. אם נער קטון, המחזיק בידו קלע,
מסוגל להשמידו, היכן הכדאית?

כלומר, להוריד את מילחמת־הכוכבים מן הח לל
החיצון, ולהפעילה על פני הקרקע.
ך* מציאו ת זו, היה זה אר טיבעי שהמוח הצי
באי יחפש ״חלופות״ למטוס. משמע: נשק
הרבה יותר זול, המסוגל לבצע לפחות חלק מן
המשימות שהיו עד כה מוטלות על המטוס, ובאו תה
היעילות.

כאן עלינו להרים לרגע את המבט,
ולהסתכל בחלל החיצון — שדה־קרב המעניין
את מעצמות-העל, אך לא אותנו.

ם אכן צודקים הוגי־הדיעות החדשים, עומ־דת
המיגננה לגבור שוב על המיתקפה.
בעזרת אמצעי־לחימה זולים יחסית, יוכלו מ דינות
לעמוד מפני איומים חמורים. ניתן יהיה
לעצור ממרחק רב כוחות־ שיריון עצומים השועטים
קדימה, לסגור את השמיים מפני מטוסים,
לחסום את החלל מפני טילים גרעיניים.
כל הדברים האלה חבויים בחיק־העתיד. אך הם
כבר אפשריים כיום מבחינה תיאורטית — והמוח
האנושי הופך בי מינו את התיאוריה לפראקטיקה
במהירות רבה.

זהו, אם כן, הוויכוח האמיתי על הלביא״
על רגל אחת, בצורה פשטנית
מאוד. אם אין ל״לביא״ חלופה אמיתית,
הוא ינצ ח. אם י ש לו חלופה הרבה יו תר
זולה, ואולי גם יו תר יעילה ובטוחה,
י קוצצו כנפיו עוד לפני שימריא.
^ ש לוויכוח זה השלכות גם בתחום המדיני,
מעבר לוויכו ח על הלביא.
ההתפתחות המדהימה של אמצעי־הלחימה, ב הווה
ובעתיד הקרוב, היתה צריכה להשפיע גם על
הוויכוח הלאומי שלנו, אילו היתה המחשבה הצב אית
נחלת הכלל.

כאשר מתכננים הוגי־הדיעות הצבאיים
את השמדתם של כו חו ת -שיריון
ממרחקים גדולים — הרי הבירבורים
על ״עומק אסטראטגי״ בגדה המערבית
הם דיברי-הבל. הדיבורים על ״גבולות
ביטחון״ מחזירים או תנו למאה ה־,19
בשעה שהמתכנן הצבאי בבר חושב על
המאה ה־. 21

לפי תיאוריה זו, ניתן תוך זמן לא-רב
לייצר אמצעי-לחימה שיבצעו משימה
זו בדיוק: יא תרו כוח־ שריון אויי ב במר חק
רב מאוד(בגבול שבין ירדן ועיראק,
מעבר לתעלת־סואץ, במעמקי סוריה),
וי ש מידו בביטחון מוחלט כל טנק וטנק
שבכוח שכזה.

המציאות הצבאית החדשה (״שדה־הקרב של
מחר״) מאפשרת לנו לחפש פיתרונות לבעייתנו
הלאומית, מבלי להיות משועבדים לאילוצים צב איים
צרים. אם ניתן לשגר טיל בנתניה ולהשמיד
טנק־אוייב במיזרח עבר־הירדן, אין ערך צבאי
לישיבה בשכם וביריחו. הוויכוח יכול להתמקד
בתחומים העקרוניים.

עד כה היתה זאת משימתו של המטוס. הלביא,
פאר הטכנולוגיה הישראלית, תוכנן במיוחד כדי

גם אם ה״לביא״ לא ימריא, הוא יכול
לטרוך כמה תפיסות מיו שנו ת.

7 1א 1נ ! אן 1 1־ י י 1 3 ^ 1־ **1 1

.11X3

אי ש־ה שרירים סירב להתפשט והלהטוטן
הגיע למונטה־קרלו, להקסים את המהמרים
האילתי איש־העסקים
מוקי מלצר סיפר השבוע על לקיים השונים
ני סיונו תיו
קשרים עיסקיים במצריים. תוך
כדי שיחותיו עם המצרים הזכיר
מלצר את המיליארדר הסעודי
עדנאן חאשוקג׳י, והתעניין

אח״מים בבית־המלון המלך
שר־האוצר
באילת: שלמה משה ניסים, שהגיע לחופשה
עם משפחתו, ושר־חיל־האוויר
האמריקאי אדוארדאלדריג.,
חרף העובדה שלשניים יש נושא
משותף, ואף בוער, על סדר־היום,

ירושלים־תל־אביב, לכיוון המע רכת
שלו. מכשיר־הקשר שלו
טירטר: המערכת הזדקקה לו
בדחיפות, אך חוקי־המהירות הג בילו
את מהירות הנסיעה שלו.
לפתע קלט במראה גוף המת קדם
לעברו במהירות. הכתב
פינה מייד את המסלול השמאלי
והביט בתימהון — אולי גם ב־קינאה
— במכונית המשוחררת
מהגבלות־התנועה. המכונית הת קרבה
לעבר ריכבו המזדחל של
הכתב, שגילה שזהו ריכבו של
שר. בתוך הרכב התפרקד לו
בנחת שר־המישטרה חיים בר־לב:
ביד אחת אחז במכשיר־הטלפון
ודיבר בו, ואילו בידו
השניה נופף לשלום לעבר
ניידת־מישטרה בפאתי הכביש,
שארבה לעברייני־תנועה. הנ יידת
לא עצרה אותו. שוטריה
נופפו לו לשלום. ניפנופיהם
חיש־קל
הידידותיים נעלמו
מעיני השר, שכן ריכבו טס —

על פי מדידות של הכתב
במהירות של כ־ 130 קמ״ש.

חבר־הכנסת דויד ליבאי
הסביר לחבריו שהוא ממהר
לחתונת בנו של ח״כ הרב
מנחם הכהן, שכן בחתונה
הקודמת במישפחת הכהן לא
שאין מחותן ומכיוון נכח, במישפחת נוסף פוטנציאלי הכהן — הוא חייב לבוא הפעם.

דניאלה עדי־

בתם הבכורה של אריק לביא ושושי שני,
הגיעה לפירקה ועומדת להתגייס לצה״ל.
נראה שתצטרף ללהקה צבאית. לקראת הגיוס היא מרבה ללוות את
הוריה, ואביה מציג אותה בכל מקום בגאווה כחיילת־לעתיד.

נועה לביא

אם אכן נכונה השמועה כאילו
חאשוקג׳י מקורב לבית־המלוכה
הסעודי. מי שמקורב למלך הס עודי
נאמר לו במצריים, אין לו
בעיות כלכליות, מה שקשה
לומר על חאשוקג׳י. מלצר הסיק
את המסקנה.
העיתונאי ואיש־הטלוויזיה

נמנעו השניים מפגישה או
הידברות כלשהי. ניסים הסב
בחדר־האוכל של המלון כשגבו
לכיוון הכניסה, וכך לא ראה כלל
את השר האורח.
אלדריג׳ חגג בישראל את האילתי במלון
יום־הולדתו.
הכינו לכבודו עוגה ענקית, שהו-
הציירת נמן ערכה לעצמה מסיבת״יום־
הולדת בביתה. בין האורחים
בלטו חבריו של הבעל, עורך־דין
דן שניימן — שותפו־למיש־רד
חבר הכנסת דויד ליבאי,

אלישבע ובנימין ג׳יבלי
ואחרים.
אחרי שבועות של עוגמת־נפש,
מסתובבת אלישבע ג׳יבלי
כשחיוך על פניה: היא סיימה
לשפץ את דירתה החדשה בתל־אביב,
אחרי תלאות רבות, וכעת

שרון הגן על דיין
אחד הפסוקים המפורסמים
ביותר על אריאל שרון נאמרו
על-ידי דויד בדגוריון, שקבע
כי. א רי ק׳ היה ראוי לקידום,
אילו היה מדבר אמת.
השבוע, בחוג של ידידים,
סיפר שרון איך נולד פסוק זה.
פעמיים, כך אמר, אכן שיקר
לבדגוריון. שתי הפעמים נגעו

למשה דיין.
על הפעם הראשונה לא רצה
שרון לספר אף למקורביו, מפני
שנגעה לפרשה אינטימית של
די ץ. הפרשה השניה נגעה
אריאל שרון
האיש
הר־ציון, למאיר פעמיים, למען דיין פרטית פעולת־נקם שביצע אכזרית ושחט במו י דיו כמה בדווים חפים־מפשע, כנקמה על רצח
אחותו בידי בדווים באיזור ים־המלח.
לפי סיפורו של שרון, הוא פגש את דיין בצומת־ביל״ו, ובמקום
נכח גם הר־ציון, שעמד בצד. הכל ידעו כי הר־ציון מתכנן פעולה.
דיין אמר לשרון: דבר איתו ושכנע אותו שלא יעשה את זה. אבל אם
יעשה. דאג שהוא יחזור בשלום.
שרון, לדבריו, פעל כך. הוא ניסה לשכנע את הו״ ציון לוותר על
הרעיון, אך לשווא. אז דאג לצייד את הר־ציון כראוי, וגם מסר לו
מכשיר־קשר כדי שישמור על הקשר.
הפעולה החרידה את הארץ והעולם, וראש-הממשלה דאז, משה
שרת, תבע להעמיד את הר־ציון לדין. האיש נכלא. דיין הכחיש כל
קשר לעניין, ו שרון תמך באוזני בן־גוריון בגירסה זו. אך בהתגבר
הלחץ, הטיל דיין את האשמה על שרון, ופיטר אותו מתפקידו
כמפקד הצנחנים. שרון לא שתק, הלך לבן־גוריון הביתה ושם סיפר
לו את האמת. בן־גוריון ביטל את פי טוריו, אך לא שכח את השקר.
לאחו־מכן שוב קירב אותו.
רק תנאי אחד העמיד בדגוריון למחילה. בשיא הפרשה שכר
שרון את שמואל תמיר, אז עורך־דין צעיר שנודע במילחמותיו
בראשי־השילטון, כפרקליטו של הר-ציון. הוא סבר, בצדק, כי הרבר
יפחיר את הממשלה, כי תמיר היה בוודאי מגלה ברבים את כל
האמת. אמר בן־גוריון לשרון באותה שיחה. :הבטח לי שתפטר את
תמיר, ושלא תדבר איתו עוד לעולם!״ שרון ציית, ניתק את כל
ק שריו עם תמיר, ורק כעבור שנים, ביום הדחתו של בן־גוריון
ב־ , 1963 טילפן לתמיר וגילה לו את הסיבה לנתק פיתאומי זה.

הגישה כתב״תביעה על הפרת־חוזה
נגד עדה רבון, דוברת
נעמת. בבסיס התביעה המסיבה
שנערכה בפורים על־ידי נעמת,
שנחשבה ככישלון גדול. רבון

מוחמד

עולם״,
״מר בארץ הנמצא
מקאווי,
במיסגרת תערוכה של מזו ך
הבריאות, סירב להוריד את
חולצתו ולהפגין את שריריו

¥ 8 8 $וי

בנה פסל זה, בעזרת נוער מתנדב מארצות שונות, במחנה־עבודה
ביפו, בשיתוף עם האגודה למען יפו הערבית. שמו
ר קווי א ם ליפו, והוא בנוי מחומרי החורבות של שבונת עג׳מי בדרום יפו. אורכו 6.8מטר,

יגאל תומוקין

עימנואל פרת
פטו של איוואן דמיאניוק

סיכם את מיש־

גשה לו על־ידי אדם בתחפושת
של נשיאו, רונלד רגן.

לפי שעה :״ההגנה הגיעה אל
שפטל המדרגה!׳
בשבוע שעבר שהו שני

זה קרה באחד הימים
בשבוע שעבר: כתב רשות־השידור
נסע לו לאיטו בכביש

רוחב 5.5מטר, עומקו ב־ 0.8מטר. מימין: נוער העושה במלאכת הפיסול, בהדרכת תומר־קין.
משמאל: הפסל המוכן, שהתקבל בשמחה על־ידי התושבים. הפסל בא, כמובן, לבטא
את הנוסטלגיה ליפו כפי שהיתה, אחת הערים העתיקות ביותר בארץ ובעולם בכלל.

הדירה היא מקור לגאווה. בין
השאר מפארות את הדירה
יצירותיה של הפסלת אילנה
גור, חברת־ילדות של ג׳יבלי.
הבימאית אלה אלתרמן

מאשימה את אלתרמן בכישלון
האירוע, אך אלתרמן טוענת
שהיא מילאה את כל התחיי-
ביותיה, ושהטעות היא של רבון,
שטעתה בקונספציה.

הטלוויזיה, מצלמות לפני שנערכה במסיבת־הקוקטייל
לכבודו. איש־השרירים גיל
רום, שנכח במקום, הסביר
שכדי להפגין את שריריו הוא

העולם הזה 2608

נזקק לשעה וחצי של אימונים,
כדי לנפחם למידה הרצויה,
ואיש־מיקצוע לעולם לא יפגין
את גופו לפני האימון הזה.

אשת־החברה הניו־יורקית
מילדרד רוזנברג היא אחת
הדמויות המרכזיות, העומדות
מאחורי מסע־ההצלה של יהודי
אתיופיה. רוזנברג, החיה בנפרד 4ד מבעלה השני, עוסקת בעניין
האתיופי מאת , 1975 והצליחה
לעורר את אהדתם ותמיכתם של
סנטורים ואנשי־קונגרס רבים,
המחזרים אחרי הקול היהודי.
אלברט גור, הסנטור של
מדינת טנסי, נרתם לנושא
האתיופי, וכחלק ממסע־הבחי־שהוא
עורך, כמועמד רות דמוקרטי לנשיאות יגי ע ארצה של כאורח
החודש, בסוף רוזנברג, עם מישלחת של 120
אנשי מימשל וחברה ממדינת
טנסי.
איש הקסמים והלהטוטים
יו ריני, שעזב את הארץ לפני
שלושה חודשים, עושה חיל
בהופעותיו באירופה. אשת יחסי־הציבור
של הזמר סטינג, סולן
להקת פוליס, גילתה אותו
וסידרה לו הופעות־קסמים ב־בתי־המלון
של עיר־ההימורים
מונטה־קרלו.
ע שירי תל־אביב אוהבים זרוקות מסיבות־חוף
לערוך

ך 1 |1ך ידע לנצל את הפיכת רחוב דיזנגוף בתל־אביב
ן 1ן1
1 . 1 1 1 1 |1 1 1למידרחוב, ביום השישי אחרי־הצהריים. הדבר
נועד לאפשר מכירת ספרים במקום. אולם הספרים היו מעטים -רק
שני דוכנים בלתי״מרשימים. חנן, מתופף שזכה ב־ 1959 בפרס התופים
מידי מרדכי נמיר, ראש עיריית תל־אביב דאז, ושניגן בין השאר עבור

אלי קניאל ואריס סאן, הוא אחד התושבים הקבועים של בתי״הקפה
ברחוב דיזנגוף. כאשר מצא כי הכביש ריק מכל תנועה, ושהשמש בוקעת
בין העננים ומאירה מקום אחד מסויים ברחוב, עמד במקום זה והשתזף,
כשהוא מוקף צל מכל עבר. הוא הונצח בתצלום המזכיר את הסצנה
המפורסמת של מחפשי״השמש בסרט נס ב מיל אנו. שביים פליני.

צבי טל-העולם הזה

שבתאי קלמנוביץ הנמצא
בלונדון להשמעת עדותו בדבר
זיו פי על נגדו ההאשמות המחאות בסך שני מליון דולר,
הודיע לידידיו שאם יזוכה הוא
יטוס י שירות לניו־יורק, כדי
לטהר את שמו גם שם, ורק
לאחר־מכן יגי ע לארץ. לאפש רות
השניה סירב להתייחס.

רבים שלא היו באזכרות שנערכו
בשנים הקודמות. אחרי הטקס
הקצר נסעו אחדים מחולקי־הכבוד
לביתה של ירקוני,
מבקר־המדינה, היה ביניהם
יעקב מלץ, ואשתו, האמנית
רחל גרא,־ וטל, בתו של
השחקן המנוח ״בומבה״ צור.

אשת
יחסי־הציבור
הילטון, של עבר
מנחמי, שהתחתנה השנה עם
צבי פריים, מנכ״ל התאחדות
בתי־המלון בירושלים, ילדה
השבוע בן. מנחמי, הנשואה
לבת אם היא
בשלישית,
מנישואיה הראשונים.

נורי ת
שנים ארבע במלאת איש־העסקים של לפטירתו
שייקח ירקוני, ערכו בני־המישפחה,
הזמרת יפה ירקוני
ובנותיה, טקס־אזכרה בבית־העלמין.
י ר קוני היתה מופתעת
ביותר מיספר האנשים שנכחו
בבית־הקברות, ביניהם אנשים

דפנד, בדק, זודד אזדליאב ₪

ך 11ךךי 1ז |1איש־האופנה הוזמן לארוחת־ערב בחברתה של הדוגמנית תמי בן־עמי ובן־
ך ןן ן ך
! |11^ /זוגה, הרופא קובי זר. רייכלסון, שסבל מהחום, הוריד את חולצתו ונשאר

ן |111
במיכנסיו. בן־עמי, שלא יכלה להשיל את חולצתה, הסתפקה בהורדת כל התכשיטים שענדה, שכללו
שרשרות־זהב ארוכות. רייכלסון ענד את המחרוזות, בדק אותן מכל עבר זמן מה והחליש שהן לא
מתאימות לו. כשבן־עמי שאלה אותו מדוע, השיב בהומור :״אני לא נוהג לענוד תכשיטים מזוייפים״.

אז מה יעזרו השוטרים?
פאני עזיקרי בתו של ניטים עזיקרי, לא היתה בביתה ברחוב
הירקון בתל״אביב. חברתה־לדירה, רחל לב, ישנה שנת״
ישרים. היא המשיכה לישון גם כאשר גבר זר -או גברים
זרים -הסתובבו ליד מיטתה
£והפכו את הדירה. נראה כי
§ סוממה, כי למחרת הבוקר
1לא התעוררה כאשר צילצל וכאשר המעורר,
ש השעון
§ התעוררה כעבור כמה שעות
חשה בסחרחורת. הגנבים,
6שטיפסו מן הגג אל דירת
שתי הצעירות, שהן מלצריות
בקפה הבימה, לקחו עימם שני שרשדות־זהב, חמש שרשרת־פנינים
שעוני־יד,
אפורות ו״סג שקלים ב מזומנים.
כאשר
טילפנו הצעירות
למישטרה כדי שהשוטרים
יבואו ויפתחו בחקירה, נאמר להן שאין טעם בכך .״הרי
הגניבה כבר היתה, אז מה יעזרו השוטריסד שאלה הצעירה
במרכזית״המישטרה בתמימות. הצעירות הוזמנו לבוא
למישטרה ולהגיש תלונה, ואם המישטרה תמצא משהו -
תתקשר איתן.

העולם הזה 2608

לחבריהם, כשהם משלבים את
התפאורה הטיבעית בשפע של
רעשנית. ומוסיקה מאכלים
הגדיל לעשות האופנאי גידעון
אוברזון, שחיתן את בתו
קארין בחוף ימה של הרצליה.
איש־החברה אילן אכסלרוד,
המתגורר לסירוגין במיגדלי-
דוי ד בתל־אביב ובמנהטן, חגג
השבוע את יום הולדתו וד 43
בחוף־דבוש בהרצליה, כשהוא
מארח את חני פרי ובעלה
צביקה סבו, הדוגמנית נטע
דמון, העיתונאית ג׳ודי ניר
מיזם, את מארגנת־התצוגות
דורית גת ואחרים.
הזמר הצעיר אדם אליל־בנות של ההמונים
החדש
העשרה, התרעם ביותר כשראה
באחד המוספים השבועיים את
תמונתו, כשהוא מחופש באשה.
התמונה צולמה לפני חמש שנים
מופע של בחדר־ההלבשה
ה אי מי ם של רו קי. הזמר, תדמיתו כיום את המפתח המצ׳ואית חושש מפני פגיעה
בפופלאריות שלו.
איש־העסקים הבינלאומי

ך1 1 |1

|| 1ך ך 1הזמר יוצא בחברת י די ד תו מזה חמישה
1 1 1 1111 חודשיס, יעל לוי בת ה־ ,20 שסיפרה כי

החליטה לחזור לבית הוריה בניו-יורק. לוי טוענת שהקריירה שלה
כזמרת לא התקדמה לפי הצפיות, ואין היא מוכנה להיעזר באהובה
כמקדם־מכירות. היא מאוכזבת מהבטחות שניתנו לה ושלא קוימו.

אחה מוהשחל
(1יב₪ים״ מנקיוה את
עונו׳!.גרונות שיך
בזאת יגאל לביב

מי ב ט חי ם אינה נוקטת קרן באמצעים לגביית חובות, המגיעים לה
ממלונות חיים שי(? ,ומפקירה את
עובדי המלונות שפוטרו. באוקטובר
1986 הודיעה מי ב ט חי ם לשיף כי

חובו לקרן מתקרב למיליון שקל, וכי
אינו מקיים את ההסכם שהושג עימו החובות לתשלום
בבית־המישפט
לקרן. חובות דומים יש למלונות־שיף
גם למס ההכנסה ולביטוח הלאומי על
אי־העברת ניכויים, וגם מוסדות אלה
לא נוקטים צעדים לגביה.
באפריל 1987 ,נחתם הסכם בין
מועצת פועלי תל־אביב ובין מלונות
שיף על פיטורי 22 עובדים בכירים,
וביניהם כל חברי ועד־העובדים.
למרבית המפוטרים טרם שולמו
פיצויי״הפיטורים. פניות יו״ר הוועדה
לשעבר, חיים בלקין, ל מי ב ט חי ם
וכן למועצת פועלי תל־אביב, נענות
בתשובה כי אין להם הכוח לגבות את
החובות. מי ב ט חי ם הודיעה למפוטרים
כי כל עוד לא יעביר לה שיף את החוב,
היא לא תעביר להם את המגיע להם.

התפטר מננ״ל ״שחף״
אחרי חודשיים של כהונה בתפקידו
כמנכ״ל שחף, חברת־תעופה ישראלית,
התפטר עמירם גיא מתפקידו.
בעל־המניות העיקרי בשחף, יומן?
הדרי, חייב למנות מהר מנהל במקו מו.
מינהל־התעופה־האזרחית חייב את
שחף למנות מנכ״ל במקום הדרי,
מאחר ומינהל־התעופה־האזרחית מסרב
לבוא עימו במגע, וכן גם מישרד־התחבורה.
שחף,
המנסה להפעיל שרותי־תעו־פה
לאילת, והמקיימת גם בית־ספר
לטיסה, הסתכסכה עם מישרד־התח־בורה
ו שלוחותיו על רקע סירוב
המישרד לתת לה רשיון־מפעיל בק ווים
פנימיים לאילת. החברה חייבת
כחצי מיליון דולר לרשות־שדות־התעופה,
על מיסים ואגרות־נחיתה,
ועתה הרשות מכינה תביעה נגדה
לבית־המישפט. בנסיון לאחות את
הקרע עם מישרד־התחבורה, שכר
הדרי לחברה את פעיל־חרות עמירם
גיא כמנכ״ל, וכן את אילן רומן
כסוכן־החברה בירושלים. רומן הוא
בסניף־חרות
מחנה־קורפו מראשי בירושלים, ומשמש כיו׳׳ר מועצת־המנהלים
של חברת לרו ם הממ שלתית.
הדרי נבחר כיו״ר סניף־
הכדורגל של בית״ר בתל־אביב.

מינהל־התעופה־של בישיבה האזרחית,
שנערכה ב־ 26 באפריל
השנה, בהשתתפות יוסף הדרי, עורכי־דינו
וכן סוכנו בירושלים, אילן רומן,
סוכם כי הדרי לא יוכל לייצג את
החברה במגעים עם מישרד״התחבורה
או המינהל, וכי ימנה מייד מנהל כללי
לחברה. שחף התחייבה שלא להפר
בעתיד את תקנות טיסות־השכר ותנאי
רשיון־המפעיל שלה. תמורת הת חייבויות
אלה קיבלה שחף ממינהל־התעופה
הקלות חריגות בהפעלת
טיסותיה: למרות שמותר לה להפעיל
טיסות־שכר, יו כלו נוסעיה לשנות את
תאריך שובם מאילת. כן תוכל שחף
להטיס ללא הגבלה את כל הנוסעים

מלוגאי שיך
חברי הוועד פו טרו

סוחוסוס
מי שחושב כי המטוס ל בי א הוא
רוגמה חריגה של פיל לבן, כדאי
שיראה מה קורה בהקמת מזח־הפחם
על־ידי רשות־הנמלים.
כאשר הוחלט להקים מזח לפריקת
פחם לתחנת־הכוח החדשה באשקלון,
היו האלטרנטיבות מזח קונבנציונאלי
באשדוד או מזח כמו בחדרה. המזח
בחדרה פועל מזה שלוש שנים
בהצלחה מרבית, ולמרות היותו יחיד־במינו
בעולם, הוכיח את עצמו בכל.
רשות־הנמלים לחצה להקמת מזח
באשדוד, כדי לשמור את כל נמלי
המדינה בידיה (המזח בחררה מופעל
על־ידי חברת החשמל) ,וכן כדי
להרחיב בהזדמנות זו את נמל־אשדוד.
עלות מזח כמו בחדרה היא 75 מיליון
דולר. עלות המזח באשדוד היא יותר
מאשר כפליים. המזח בחדרה משמש
לפריקה מאוניות המעמיסות 170 אלף
טון ויותר. המזח באשדוד יוכל לפרוק
אוניות קטנות עד 60 אלף טון. ההפרש
בעלות לטונה בין אוניה קטנה לגדולה
הוא 7דולר, מאחר והובלה באוניה
גדולה מקטינה את העלות לטון. על
פריקה מתוכננת לשנה של 2.7מיליון
טון, ההפרש בעלות־ההובלה בלבד
יהיה 19 מיליון דולר לשנה לרעת
אשדוד.
אילו היה מוקם בדרום מזח כמו
בחדרה, היה הפחם מוסע מן האוניה על
גבי מסוף על המזח לאתר־פריקה
מיוחד, הנמצא ליד התחנה, והוצאות
המסוף הן שוליות.
באשדוד יש לבנות מסוף־שינוע
לאורך שני קילומטר, עד למאגר
מיוחד ליד הנמל, שהקמתו תעלה 30
מיליון דולר. מן המאגר יועמס הפחם

־ ו4לבא־110 דשות0*1(111
על רכבת, שתוביל את הפחם לתחנה
ליד אשקלון, ושם יש לפרקו ממנה. גם
מערך פסי־רכבת ומערכי ההטענה
והפריקה עולים 20 מיליון דולר. סך
כל ההוצאה הנוספת באשדוד, לעומת
חדרה, במערך־ההובלה היא 50 מיליון
דולר.
יוצא מכאן: מזח כמו בחדרה היה
עולה 75 מיליון דולר ועוד חמישה
מיליון דולר פריקה. מזח באשדוד
עולה 150 מי ליון דולר ועוד 50 מיליון
לפריקה ולהעברה. נוסף על כך, כל
טון פחם יעלהבשבעה דולר יותר בגלל
ההובלה באוניות קטנות.
ברור כי זול וכדאי יותר היה להקים

מזח כמו בחדרה. אבל רשות־הנמלים
היא גוף חזק ועשיר. היא גובה מס־פריקה
מכל המיטענים בנמלים,
בשיעור של 2מס זה הצטבר לקרן
של 400 מי ליון דולר, שהיא בקופתה.
תחת להקטין את המס ולהוזיל את
העלויות של היבואנים, היא צריכה
להוציא את הכסף בכל מחיר, אחרת
האוצר יקח את הכסף, או יקטין את
המס. לכן לא איכפת לה לממן ב־ 200
מיליון דולר מזח יקר ובלתי־יעיל.
לחברת החשמל, לא איכפת הדבר,
למרות היותה הצרכן (כמו צה״ל
במיקרה הלביא) ,שכן היא פשוט
תייקר את מחיר החשמל לצרכנים.

31־ז 6ח * 1 * 11 * 116 6 6

)צ*וז 3״ו״ו * 3

6£1ע 0וח 6־ז

** 113

* 116

ווז ס״ו*

*110

הוא מוד 2בינואר השנה, והוא חתום בידי מנהל מחלקת-
שרותי־קונים.
משמעות ההודעה היא כי מי שרכש מוצר של גינראל
אלק טריק. או המשתמש בו בישראל, אין לו אפשרות
לתבוע ולקבל מן החברה פיצוי או החלפה של חלק או של
כל המוצר. במיקרה של פגם.
מנהל

חטיבת־החשמל

במישרד־התעשיה,

0 6ח 11׳ 3ק ק 3

מרדכי

הרב מחיל־הים
נישאו 4בירושלים. אביעד ה־1
כהן, סטודנט למישפטים ואלישבע,,

בעל־־חברה הדרי
מסר בי ם למגע
שלא יהיה להם מקום בטיסות א ר קי ע.
פירוש הדבר: אם שחף תביא 30
נוסעים לטיסת ארקיע, חצי שעה לפני
הטיסה, ברור כי לא יהיה להם מקום,
ואז ייקח אותם מטוס שחף, הממתין
להם.
המנכ״ל גיא, שהתפטר בימים אלה,
אמר כי התפטר מאחר ולא יכול היה
לבצע את הסיכום עם מישרד־התחבורה,
שכן הדרי לא איפר לו
לבצע זאת. הוא אמר כי הדרי החליפו
בניהול, למרות האיסור של מינהל־התעופה־האזרחית.
אילן רומן אמר כי
לישיבות כסוכן־החברה
הוא בא
בירושלים בלבד, ולא על רקע
מיפלגתי.

הש״ה הזק גלוגדון בנק ל או מי לונדון קונה שקלים
חדשים לפי שער של 2.74ש״ח ללירה
אנגלית. השער היציג של הלי״ש הוא
.2.59 מחיר לי״ ש למי שנוסע לחדל
הוא מעל לשלושה ש״ח. המסקנה:
כראי לקחת ללונדון שקלים ול החליפם
בבנק ל או מי. הבנק מקבל
רק שטרות של 10ו־ 50ש״ח, ולא
שטרות של 100ש״ח.

6־) 1 * 1131: * 1161ח 5 * 3־ו 016ח ו1

קולות•

בתל־אביב, יום־הולדתו:
נחוג
ה־ 93 של ליין ( א לי עזר ו הגזר)
קיפנים, סופר ילדים רב־תפוקה,
שכמה מספריו תורגמו לערבית, כמה

פרימור, אישר כי אכן ידוע לו המצב העובדתי, ו כי תלונת
ערוסי לגבי איכות המקרר שרכש נבדקה על־ידי המישרד.
לפי החוק הקיים, אין חובה על יצרן מוצרי־צריכה חשמליים
לתת אחריות למוצריו, אלא רק לספק לסוכנו בישראל׳

ץ ח 3

הצהירה בניו־יורק, על כוונ תה
להציג את מועמדותה לבחירות ל נשיאות
ארצות־הברית בנובמבר ,, 1988
ד״ר (לפסיכולוגיה) לינורה פולאני,׳
,37 האשה השחורה הראשונה המנסה
את כוחה בדרך לבית הלבן. פולאני,
גרושה ואם לשניים, כבר ניסתה את
מזלה בחיים הפוליטיים בשנה שעברה,
עת רצה לתפקיד מושל מדינת ניו־יורק
וזכתה בקצת יותר מ־ 25 אלף

גימטריא צבאית

״ג נרל אלקטריק״ אינה אחראית מחוץ לאמריקה
החברה הידועה למוצרי חשמל, גיגראל אלק טרי ק, אינה
אחראית למוצריה. המוצאים מחוץ לשטח ארצות־הברית.
החברה הודיעה במיכתב רי שמי לישראלי בן־ציון
עיו סי, שתבע את החברה על מקרר פגום. מיכתב החברה

שחורה לבית הלבן

עולה חדשה מאנגליה. הכהן הוא אחדי
משלושת י לדיו של הרב מנחם הכהן,
ח״כ המערך זה ארבע קדנציות ורב
תנועת המושבים זה 20 שנה, שבעת
שרותו הצבאי הספיק להיות גם רב
צבאי בחיל־הים וגם קצין המטה הכללי
לטקסים דתיים•.

האם, הבת תציב״המס
במישרד פקיד*שומה של גוש־רן, האחראי לתיקי בורסת־היהלומנים, עבדה
עדינה גולדינר כאחראית על תיקיהיחלומנים. באותה העת עבדה בתה, עדה
פרידמן, כאחראית לתיקי-יהלומנים במישרד מנהל־החשבונות ש. ח סדאי.
המטפל במרבית היהלומנים בבורסה.
סידור זה פעל יפה. כל עוד היה פקיד־שומה של גוש דן דעואל בו״־יוסן?,
שגולדינר היתה מקורבת ביותר אליו.
לפני כמה חודשים הואשם בר״יוסף בפעם שניה בקבלת־־שוחד, תאלץ לפרוש
מתפקידו ומשרות־המדינה. לנציב מס־ההכנסה החדש, י איר ר בינו ביץ, נודע
סיפור האם והבת, והוא הורה מייד לדאוג לכך שאחת משתיהן תפסיק לעבוד
בענייני מס־ההכנסה. הוא הסתמך על תקנה האוסרת על קרובי־מישפחה י שירים
של עובד מס־ההכנסה לטפל בענייני״מס אצל העובד.
רביגוביץ הורת עדה פרידמן יצאה לחופשת־לידה. יודעי־חן עקבו ב עניץ לדעת
האם תחזור לעבודה בתום שלושת חודשי החופשה.
לפני שבועיים נגמרה החופשה. לפונים למישרד חסדאי, המבקשים את עדה
פרידמן, נאמר שהתפטרה.

תמרורים

ץוז 3קווזס 0

1 6 3 5 6ק

סופר קיפנים
צבא־ 9 3
סודרו בכתב ברייל ל עיוורי ם וכמה
הוקלטו על קלטות. קיפניס, אחד
מעשרת י ל דיו של חזן אוקראיני,
מייחס את אריכות־ימיו לאורח־החיים
הטבעוני שלו(למרות שבשעתו ביקש
ממנו אביו לעשותו שוחט) ולבדיחות־הדעת
המתמדת שלו. כך, למשל,
הסביר קיפניס ביום־הולדתו, כי לפי
הגימטריא גיל 93 פירו שו שהוא
מרגיש איתן כמו איש צבא.

אתיופי בגרמניה
בפתח־תקווה, בגיל ,79 נפטר יונ ה בוגאלה, מראשי יוצ אי אתיופ־,
יה, אשר טופח, בשעתו, על־ידי חוקה
תולדות היהודים האתיופיים, המיזרחן*
יליד פולין, הד״ר יעקב נוח פיי טלק
ביץ, שמימן, בסוף שנות ה־ ,20 לבוגא־לה
ולכמה צעירים אתיופיים נוספים:
רכישת השכלה רחבה באירופה. בוגא־,
לה, שגם סיים לימודי־דת בישיבה ירו שלמית
וגם לי מודי בלשנות (הוא עד
לט, בסופו של דבר, בתשע לשונות)
באוניברסיטת היידלברג הגרמנית ה יוקרתית,
העדיף, בשעתו, לשוב לארץ
הולדתו, בה שימש, משך עשרות בש־
.נים, כמתורגמן ראשי של מישרד־החינוך
באריס אבבה הבירה, עד שע לה,
לפני שמונה שנים, עם שמונה
ילדיו, ארצה.

חלקי-חילוף במשך שבע שנים מיום הייצור. אביאור ציין כי
עתה מ כץ המישרד חוק חדש, שישנה את המצב הקיים
ושיחייב מתן אחריות למוצרים על־ידי היצרן המקורי.
במיקרה של ערוסי, אחרי שנדחה על־ידי היצרן, הגיש
תביעה בבית־המישפט בתל־אביב נגד סוכן החברה. חברת
גינראל מ הנד סי ם. השופט אפרים שלו קיבל את
התביעה וחייב את הסוכן להחזיר לערוסי את כספו, כולל
ריבית, הצמדה והוצאות המישלוח של המקרר.

* הכהן, ש הו א א חיו של רב
ה ט לוויזי ה ש מואל א בי דו ר הכהן,
הו אאחדמ שיבעת י ל דיו של הרב
הירו של מי מרד כי הכהן, ששמו יצא
לפניו, לפני 60 שנה, כאשר, כ אחד
מעשרת ה ס טו דנ טי םהרא שוני
ב אוני ב ר סי ט ה העברית על הר־הצופים,
הופיע בהרצ או ת כ שהוא
לבוש, דרך קבע, בתילבו שת ח סי די
ם מ סו ר תי ת.

העולם הזה 2608

ם 1ת 1של ראש־הלישבה
גם אחרי מותו נשאר רודולף הס בגדר תעלומה.
התואר הגראנדיוזי ״ממלא־מקום הפירר״ סתר את המציאות
של איש צנוע, שלא היה אלא מזכירו הפרטי של אדולף היטלר
בשנים הראשונות, וראש״לישכתו לאחר־מכן.
הוא נראה בתצלומים רבים מאחורי הפירר, דמות גבוהת־קומה
אך מטושטשת איכשהו. מעט
מאוד נודע על פעילותו. גם
כאשר נאמר ע ליו שבמיקרה
שהיטלר ימות יבוא הוא במקומו,
לא ידע איש להסביר מדוע,
בעצם. באופן רי שמי היה הרמן
גרינג מחליפו המיועד של
הפירר, במיקרה של מותו. אך
לגרינג היו אויבים רבים. ו אי לו
להס לא היו אויבים כלל. הוא לא
היה שייך אף לאחת מן הכנופיות שהתבצרו השונות והכתות הנאצית, המדינה בצמרת
ושלחמו זו בזו בחמת־זעם.
נאמר עליו בשעתו שהוא היה
״היטלראי, אבל לא נאצי״ .כלו מר:
שהיה מסור באופן אי שי להיטלר. יותר מזה: שהיה משועבד
לו לחלוטין. לא היתה לו אישיות משלו. הוא היה כלי־שרת בידי
המנהיג.
היה זה הס שישב עם היטלר בכלא הנוח, אחרי כישלון נסיון־
ההפיכה הנאצי של . 1923 שם הכתיב לו היטלר את החלק הראשון
של מיין קאמפף (״מאבקי״) .הספר המשעמם, הכתוב בגרמנית
מסורבלת, סוגנן על־ידי הס, כמיטב יכולתו.
פישעו של הס היה שהלך אחרי היטלר באש ובמים, מבלי
לפקפק ולהרהר. לכן היה מסוגל לכל מעשה, וגם לכל פשע. נאמר
עליו שהיה עולה עם היטלר גם לגרדום. אילו שהה בבונקר של
היטלר בימים האחרונים, אין ספק שהיה מאבד את עצמו לדעת,
כמו יחף גבלס.
להלכה היה הס אחראי למנגנון המיפלגה הנאצית. תפקידו
האמיתי שם היה ליישב סיכסוכים בין מנהיגי־המישנה ולדאוג
לכך ששום דבר לא־נעים לא יגי ע לפירר. בכך ראה את משימתו
העיקרית. כך, למשל, היה אחראי לחיבור סקר־העיתונות היומי,
שהונח לפני הפירר. הס דאג לכך שהסקר יכלול רק ידיעות
חיוביות. את השליליות גנז במגירתו. יתכן שאפשר היה להשוותו,
בדור זה, לאוליבר נורת׳.
הס נולד באלכסנדריה, בנו של סיטונאי גרמני שחי וסחר במצ ריים.
כמו רבים מבין הגרמנים שחיו ברחבי העולם, ושנקראו
״גרמני־חוץ־לארץ״ ,היה לאומני יותר מן הגרמנים עצמם. מעניין
כי בצמרת הנאצים היו כמה וכמה שלא נולדו בגרמניה. היטלר
נולד באוסטריה(וכמוהו, כמובן, אדולף אייכמן) .אלפרד רוזנברג,
האידיאולוג של המיפלגה, היה באלטי מאסטוניה( .ולהבדיל: נא־פוליון
היה קורסיקאי לא צרפתי: סטאלין היה גרוזי, לא רוסי).
בפרוץ מילחמת־העולם הראשונה מיהר הס לגרמניה, כדי לש רת
את המולדת. הוא היה סגן־מישנה בצבא, ואז הכיר את רב־טו־ראי
היטלר. הוא נשבה על־ידי אי שיותו, ואף כתב לו שירים.
היה זה הס, אז תלמיד לכלכלה, שקישר בין היטלר ובין אדם
שהיתה לו השפעה רבה על המחשבה הנאצית: הפרופסור ואלוף־
המישנה קארל האוסהופר, יו צר המושג הגרמני.גיאו־פולי טי ק ה״
וממציא המושג ״מרחב־מיחיה״ .האוסהופר, שחי זמן־מה ביפאן,
היה אדריכל הברית הגרמנית־יפאנית. הס קישר בין שני האישים,
וכך עיצב את תמונת־העולם של היטלר, שהיתה עד אז פרובינ ציאלית
מרכז־אירופית.
איש מבני־גילי לא יכול לשכוח את הרגע הגדול, כאשר נודע
כי ״ממלא״מקומו של הפירר״ נחת בבריטניה, בעיצומה של המיל-
חמה. עד היום לא ברור מדוע עשה זאת. היטלר טען שהוא חולהי
נפש, ואין ספק שהס אכן היה מעורער בנפשו מאז ועד יום מותו.
סטאלין חשד כי הס בא בשם היטלר כדי להציע לבריטים ברית
נגד רוסיה, או לפחות להבטיח כי הבריטים לא יתקיפו את העורף
הגרמני בשעה שהיטלר פלש לברית־המועצות. זה בהחלט התאים
להשקפותיו של היטלר עצמו, שדגל תמיד בברית גרמנית־ברי־טית
נגד הבולשוויקים. אני נוטה לגריסתו של וינסטון צ׳רצ׳יל,
שראה בו אידיאליסט מופרע, בעל רצון טוב, שביקש לפעול למען
השלום .״בעיה רפואית, לא פוליטית״.
אילו זה היה תלוי בצ׳רצ׳יל, הס לא היה מועמד כלל למישפט.
אבל התואר המרשים — ״ממלא־מקום הפירר״ — היה בעוכריו
של הס. אי־אפשר היה שלא להושיב אותו על ספסל־הנאשמים של
נירנברג. אבל הוא לא הורשע בפשעים נגד האנושות, ולא הוצא
להורג. תחת זאת נכלא עד יום מותו, השבוע האחרון — איש עגום
ובודד שהפך, איכשהו, לסמל של מישטר, מפני שנפל בגיל 25
בשבי אי שיותו של אדם חזק ממנו.

הקץ לנשק!
יוז מ תו של מיכאיל גורבאצ׳וב למען שיחרור העולם מן הטילים
לטווח בינוני מזכירה לי סיפור( .אני מצטט מתוך הזיכרון המעור פל).
בשנות
ה־ 20 של המאה נערכה ועידה בינלאומית למען פירוק
הנשק, אחת מיני רבות. נאמו בה נ ציגי כל המעצמות דאז, וכל אחד
מהם הציע לבטל נשק מסויים. בדרך כלל היה זה הנשק שלגביו
יש יתרון למדינה יריבה. ורק הנציג הסובייטי, מקסים לי טווינוב
(שהיה, אגב, יהודי) הציע לפרק את כל הנשק.
על כך העיר הנציג הצרפתי :״הרשו לי לספר לכם אגדה. כל

החיות בג׳ונגל התכנסו והחליטו שיש לשים קץ להרג ההדדי.
האריה הציע לבטל את הארס. הנחש הציע לבטל את המלתעות.
הנמר הציע לבטל את הקורים. העכביש הציע לבטל את הצי פורניים.
הנשר הציע לבטל את הזנב. וכן הלאה.
״לבסוף קם הדוב, והציע, :הבה נבטל את כל סוגי-הנשק כולם,
ונשאיר רק את חיבוק האחווה והאהבה

מקץ שבע שנים
משהו מוזר קורה בשנת־השמיטה.
החרדים הפכו את הארץ על ראשה. מוכרחים לקנות חיטה
בחו״ל, ולשלוח לחדל את החיטה שלנו, זו שנזרעה ושנקצרה
בזיעת אפם של עובדי־אדמה חרוצים. משגעים את המדינה. שר־התעשיה״והמיסחר,
יהודי טוב האוכל רק שרימפים כשרים, נתן
את י דו לכך.
וי ש כאן משהו מוזר.
אומנם, מיצוות.השמיטה מעוגנת היטב בתורה. למשל, בספר
שמות, פרק כ״ג :״ושש שנים תזרע את ארצך, ואספת את תבו אתה.
והשביעית תשמטנה, ונטשתה, ואכלו אביוני עמך, ויתרם
תאכל חיית־השדה״.
יפה. המחוקק התנ״כי דאג גם אפילו לחיות־הבר. כולי בעד.
וכן בספר וי קרא, פרק כ״ה :״שש שנים תזרע שדך, ושש שנים
תזמור כרמך, ואספת את תבואתה. ובשנה השביעית שבת שבתון
יהיה לארץ, שבת לה׳ ,שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. את ספיח
ק צי רו לא תקצור, ואת עינבי נזירך לא תבצור, שנת שבתון יהיה
לארץ. והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה, לך ולעבדך ולאמתך

אורי אבנר

ולשכירך ולתושבך הגרים עימך. ולבהמתך ולחיה אשר בארצך
תהיה כל תבואתה לאכול.״
חוק טוב. בימים שבהם לא ידעו את כוחם של דשנים כימיים
ואחרים להשבחת הקרקע, זה היה בוודאי כלל חקלאי חכם. מה גם
שדאגו לתושבים הלא־ישראליים, ואף לחיות־הבר.
החרדים תובעים לקיים מיצווה זו גם כיום, אף כי התפתחות
הטכניקה החקלאית רוקנה אותה מכל תוכן מעשי. מילא. על־פי
שיטתם הם צודקים.
אולם גם על־פי שיטתם קורה כאן דבר מוזר. כי החוק העיקרי
של השמיטה נשכח מהם, איכשהו.
הנה, למשל, הדברים שנאמרו בספר דברים, פרק ט״ו :״מקץ
שבע שנים תעשה שמיטה. וזה דבר השמיטה: שמוט כל בעל משה
י דו אשר ישה ברעהו, לא יגו ש את רעהו ואת אחיו, כי קרא שמיטה

כאן מדובר על שמיטה אחרת לגמרי: שמיטת חובות. המחוקק
התנ״כי קבע כי כל החובות יתבטלו בשנה השביעית .״משה י דו
אשר ישה ברעהו״ — הכוונה היא לנושה, אשר לא ינגו ש את רעהו
(״יגוש״ ,בשין שמאלית).
אחרי זה בא פסוק לא־הכי־סימפאטי :״את הנוכרי תגוש, ואשר
יהיה לך את אחיך תשמט ידך.״
כלומר: מותר לגבות את החוב מידי הנוכרי, אך לא מבן־ישראל.
יש המסבירים את ההפליה בכך שהמיצווה בנויה על מידה של
הדדיות. מכיוון שהנוכרי אינו חייב לשמוט חוב של ישראלי ואי־אפשר
לחייב אותו, אין ישראלי חייב לשמוט חוב של נוכרי.
המחוקק לא הסתפק במיצווה, ואף הזהיר מפני עקיפתה :״הי שמר
לך, פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, לאמור: קרבה שנת־הש־בע,
שנת השמיטה, ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו, וקרא
עליך אל ה׳ ,והיה בך חטא.״
כלומר: גם בשנה השישית אסור לך לסרב להלוות את כספך
לאביון, מתוך מחשבה שהוא לא יחזיר את הכסף לפני שנת־הש־מיטה,
ואז יתבטל החוב מאליו. גם אז אתה חייב להלוות.
הנה כי כן — מיצווה ברורה ויפה.
בני״ישראל אכן קיי מו מיצווה זו. ולראיה: עוד בספר נחמיה,
פרק י; כרתו ראשי״הציבור אמנה, ובה התחייבו וניטו ש את
השנה השביעית ומשא כל יד.״
״משא״ (שין ימנית) — שוב מלשון נושים. כך גם תירגמו את

הפסוק בכל השפות: ני טו ש את גביית החובות( .כך כתוב על
אנשיו של דויד, בשעה שהיה מורד במלכות :״ויתקבצו אליו כל
איש־מצוק, וכל איש אשר לו נושא, וכל איש מר־נפש, וי הי עליהם

והנה, בכל המהומה שקמה השנה בארץ סביב השמיטה, איש
מבין החרדים לא הציע להנהיג גם את שמיטת החובות, שהיא
מיצווה לא־פחות חשובה, ואולי אף יותר חשובה, משמיטת עבודת״
האדמה. זו הי מיצווה סוציאלית ראשונודבמעלה.
מדוע? האם חרדים החרדים לכספם? האם שולטים מלווי־הכספים
בציבור החרדי? ומדוע א ץ שר־האוצר הדתי נזעק כדי
לכפות את הדבר על הבנקים?

לוח על הקיר
לפני כמה ימים הרציתי בפורום צבאי מסויים. אחרי ההרצאה
הזמין אותי המפקד לשתות קפה בלישכתו.
היה זה מישרד צבאי אופייני. על הקירות היו תלויים מיסמכי־הוקרה
שונים. עיינ תי בהם, ולפתע נדהמתי.
היה תלוי שם לוח־מתכת יפה, ובו מפה של ארץ־ישראל(הש למה)
.הגבולות היו מצויירים בצבע ירוק, הכתובת היתה באותיות
שחורות, ובמרכז היה עיגול אדום.
נדהמתי, מפני שראיתי לוח דומה מאוד בחדר שבו נפגשתי
באחת הפעמים עם יאסר ערפאת בתוניס. אותה הארץ, אותם הג בולות.
אותם הצבעים, שהם ציבעי הדגל הלאומי הפלסטיני.
לפתע שמתי לב שבלוח שלפניי מצוייר גם דגל ישראלי קטן.
בלוח התוניסי היה דגל פלסטיני.
אמרתי לקצינה הצעירה, שהיתה במקום :״אילו היה הלוח הזה
תלוי על קיר ברמאללה, היה בעל־הבית נשלח לכלא לשנתיים״.

זה מתחיל להשפיע!
אני כמעט מתבייש להביא עוד פעם את הבדיחה העתיקה
הזאת. אבל אין ברירה — כיום כבר לא עושים בדיחות כאלה.
אני מתכוון לסיפור על שני הפלמ״חניקים הקשישים, הנפג שים
בימים אלה. אומר איציק לרובקה :״אתה זוכר את הסודה
ששמו לנו בתה בפלמ״ח, כדי שלא נחשוב על בחורות? ובכן, זה
מתחיל להשפיע״...
יש דברים הזקוקים לזמן.
כשבאתי בפעם הראשונה לכנסת, בסוף , 1965 החלטתי
להקדיש חלק ניכר ממירצי להעלאת רעיונו ת חדשים בשיטחי־חיים
שונים, שאינם נוגעים לפוליטיקה. כמה מהנושאים האלה
הפכו למעין סמלים־מיסחריים של פעולתי הפרלמנטרית. למשל:
נסיעה־חינם של חיילים בכל כלי־התחבורה הציבוריים. או: הפ קעת
כל שפת־הימים מידי הרשויות המקומיות והעברתה לרשות
ארצית לשפת־הים, שתפתח אותה כיחידה אחת. או: ביטול האיסור
על הפלות מלאכותיות.
בין השאר בילבלתי את מוחם של חצי־תריסר שרי־תחבורה
(משה כרמל, עזר וייצמן, שימעון פרס, גד יעקובי, חיים קורפו,
ואולי שכחתי אחד או שניים) בעניין מזגני־האוויר. תבעתי לא רק
לחייב את כל האוטובוסים והמוניות בהתקנת מזגנים, אלא גם
לשחרר מכל מס או מכס את המזגנים למכוניות הפרטיות.
באחרונה קראתי שרעיון זה התקבל סוף־סוף, אם כי בצורה
חלקית.
באותה עת הצעתי להפקיע את כל שרותי־הכבאות מן הרשו יות
המקומיות, ולהקים חיל־כבאיס ארצי, בדומה למישטרה. כדי
לאפשר את ריכוז וי עול השרותים. עכשיו קראתי שגם הצעה זו
התקבלה.
הוא שאמרתי: זה מתחיל להשפיע.

הזק? מעץ־חרזד
איש בשם אוסטרובסקי היה בעין־חרוד. ותי ק שבוותיקים ש ראשו
בעננים. מה שנקרא כיום אסטרונאוט.
היתה לאיש מכונית מטעם המשק, שעברה אוברול.
הוציא אותה מן המוסך ונסע לתחנת־הבנזין של המשק. מילא
את המיכל, ניסה להתניע — ה־אוטו

באו אנשי־המוסך. בדקו. לא ״
מצאו כל פגם. בדקו בתיסכול גו־ £
בר כל חלק וחלק, פירקו, הת־ 6

קינו. לא כלום. האוטו מת.
לבסוף היתה לאחד המוסכני־ £
קים הברקה. הוא הכניס אצבע ש
למיכל־הדלק, הריח, טעם וקבע
״הכנסת מים במקום בנזין!״
פניו של אוסטרובסקי נפלו.
הוא גימגם כמה התנצלויות. ואז
לפתע אורו פניו והוא אמר :״אבל
תארו לעצמכם שזה היה עובד!
הרי זו היתה מהפכה!״
נזכרתי בסיפור זה כשקראתי את דברי־ההתנצלות של השר
משה שחל. לא־מכבר נאם נאום על הסיכוי הרב לגלות נפט
בקידוח מסויים. המניות זנ קו אל־על. מישהו הרוויח 1.5מיליון
דולר במכה א חת(רא ה ע מו די ם 6־ .)7ואז התגלה שלא דובים ולא
יער ולא נפט. המניות צנחו.
שאלו את שחל איך זה נשא נאום כזה. התמרמר שחל: אילו היו
מוצאים שם נפט, הייתם גם כן באים בטענות אליי?

וה ה אומר׳...מה הן אומרות...מה ה אומרים ...מה הן אומרות...מה

ירון דקל:

אמירה סרטני:
..אני בהחלט חושבת שזו
חציית

אדום!״

בווו איר

דני רוג׳ר
רגן

..התגובות לממש הקונדומים

הוא נ שיא של מעצמה!״

שהצב תי היו חיו ביו ת!״

מישלחת של עיתונאים צעירים יונאה השנה לארצות*
הברית. זו הפעם השלישית שהעיתונאים יוצאים למסע*
לימודים בארץ התיקשורת.
ירון דקל, הכתב הפרלמנטרי של גלי״צה״ל, היה נם הוא
ב ץ הלומדים. ביקשתי שיטפר מי הנוטעים.
עיתונאים צעירים עד גיל 30 וסטודנטים הלומדים חיקשורת
ועיתונות.

• כמה זמן הייתם שם?
קיבוץ השומר הצעיר בית־אלפא מייצר מכוניות חדשות
לפיזור הפגנות. אלה הן שיריוניות, המצויירות באמצעים
כמו מים, גאז וצבע. קיבוץ בית״אלפא מייצא מכוניות אלה
גם לדרום־אפריקה.
ביקשתי מחברת־הכנטת אמירה סרטני, חברת קיבוץ
השומר הצעיר מרחביה, לשמוע דעתה בנושא.
זו בעיה. מצד אחד קיימת בעיה קיומית לקיבוצים, מה שנקרא
מצוקה כלכלית. ומצד שני אני חושבת שהקיבוצים צריכים
להימנע באופן מוחלט ממכירת אביזרים כאלה, המשמשים
לצורכי לוחמה או דיכוי, כפי שקיים בדרום־אפריקה.

• את מתכוונת להעלות את הנושא בפורומים
שלכם?
העניין בטיפול מוסדות הקיבוץ הארצי, ואני מאמינה שהם
יעשו מה שצריר לעשות בנידון.

• זו לא חציית הקו האדום?
למרות שאנחנו תנועה ומקיימים דיונים משותפים, בכל זאת
יש תחום שהוא בהכרעת הקיבוצים. התנועה מתערבת כשיש
דברים המנוגדים לתפיסה, או דברים חריגים.
לדעתי, בית־אלפא היה צריך לשקול את מעשיו לפני שנכנס
לעיסקה זו. אינני יודעת את השיקולים שלהם, ולכן אינני יכולה

חודש וחצי נניו־יורק, וושינגטון ואטלנטה.

• ומה עושים כל־כך הרבה זמן?
זה היה ממש מסע לימודים ועבודה. הרצאות באוניברסיטת
גיריורק, שתי הרצאות ביום של מרצים הקשורים לנושא
העיתונות. היו גם סיורים ברשתות־טלוויזיה ובמערכות־עיתונים.
החלק המעניין היה הפגישות עם עיתונאים. שדרים ועורכים.

•ל מ של?
למשל הפגישה עם ברברה וולטרס, שהיא כיום השדרנית
המפורסמת ביותר בעולם. או פגישה, שהיתה ממש מרתקת, עם
כתב חבית הלבן של אן־בי־סי. זהו הכתב שתמיד צועק לנשיא
את השאלה האחרונה, כשהנשיא עולה למסוק שלו.
כולנו יצאנו בתחושה שלא ברור איך רגן הוא בעצם הנשיא
של המעצמה הגדולה ביותר.

• דוגמות?
הוא אמר שרגן משחק את תפקיד הנשיא. שהוא לא מעורה
במה שקורה, ולכן גם לא נותן ראיונות. הוא סיפר לנו, למשל,
שבבל שבע השנים הוא ריאיין את רגן פעמיים, וגם אז רק על
שני אנשים שמחו,

• אחרי הסיור הזה, איך נראית לד חעיתוגות
הישראלית, לעומת האמריקאית?

קיבוצים

אייו ט

לדבר בשמם או בגנותם. מבחינתי, ומבחינת תפיסת־עולמי, אני
בהחלט חושבת שזו חציית הקו האדום.

• המכוניות לפיזור הפגנות מכוונו ת גם אל הגדה.
יש בעיה. כאשר מדברים על ייצו ר לצורכי צה״ל, וצה״ל זה ,
אנחנו, אז קיימת בעיה. את בעיית־הגדה לא יפתרו מכוניות אלה,
וגם לא אם לא יהיו מכוניות כאלה. הפיתרון צריך להיות אחר.
מצד שני, במצב כמו היום אין ספק שישנה בעיית־ביטחון, וצריך
למצוא אמצעים להגן על החיילים שלנו, הנמצאים בגדה. כל
שנת־כיבוש נוספת המצב בגדה יחריף, אם או בלי המכוניות
לפיזור הפגנות.

• כל שנת־כיבוש נוספת, והקיבוצים י מצי או
פאטנט חדש.
את זה לא אמרתי, ואני מקווה שלא כך יהיה.
(רונית אנטלר)

שיחת־היום באילת היא מחלת״האיידס בכלל ומכונות־הקונדומים
בפרט. את המילה האחרונה בשטח זה קבע דני
רוגיר, מנהל מלון יוקרתי בעיר, שהציב מכונה למכירת
קונדומים בחדר״האוכל של עובדי־המלון. המכונה קצרה
הצלחה מיידית, והפכה נושא חם ביותר. שאלתי אותו
כיצד העסק עובד.

אנחנו יותר אידיאליסטיים ויותר תוקפניים. באמריקה שם
המשחק הוא כסף, וחס עושים כל דבר רק בגלל הכסף. כאן יזה
אחרת. חוץ מזה הם, למשל, סיפרו שעם רגן הם נזהרים, משום
שהוא איש קשיש. כאן, בישראל, אף אחד לא יזהר עם שמיד
משום שהוא קשיש יותר.
דבר נימי: אנחנו יותר ביקורתיים. מצד שני אצלנו יותר
מורחים. שם, ביומני־החדשות, לדוגמה, מביאים כתבות קצרות,
הקצב מסחרר, כתבה רודפת סעד״

• אין• התיקשודת הישראלית, וישראל ככלל,
מוכרת באמריקה?
הם מכירים אותנו מצויץ. הם יודעים שהעיתונות שלנו
ביקורתית, ומתייחסים לעגיץ הזה בהערכה רבה. וחוץ סוד*
לראות נותרת מיריורק־טיימ ט, המדברת על הוזרפת־יוזסים בץ
תרדים לחילוניים כבני־ברק, זה כלשעצמו מעיד על העניין
(רונית אנטלח
שלהם בישראל

זוהי מכונה שאם תכניסי לתוכה ארבעה שקלים
קופסה המכילה שלושה קונדומים.

— תצא

• מדוע דאגת רק לעובדיך? ומה עם אורחיד?
בקרוב. אני שוקל הצבת מכונה דומה בשרותים הסמוכים לפאב
של המלון. פשוט רציתי לבחון את התגובה למכונה, לפני שאני
מתקדם הלאה.

• איך התגובות?
חיוביות! לא היו הלצות. האנשים די מבוגרים ואחראיים כדי
להבין את המשמעות של הקונדום כאמצעי־ביטחון נגד האיידס.

• מהיכן שאבת את הרעיון או האומץ?
הרעיון נשאב פשוט ממוכר״המכונות, שהגיע אליי. התלהבתי
ואימצתי אותו חיש״קל, ללא חשש. הימרתי על כך שבהלת־האיידס
תמנע תגובות שלא לעניין.

(דפנה ברק)

אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אומרות...מה ה או
רן צלקה

שרה אלספקטזר:

. .המורים והירדיםלא

הילדים יודעים

..חלק מהעצבנותנ ובע

״ה1ו מקיצור שבוע־העבודה!״

שדאמבו זה לא מציאות!״

מהדעש הבלתי־פשק!״

אם יורשה לי, רק לכמה דקות, לשכוח מהלביא הייתי
רוצה לחזור לעניין חמשת ימי״העבודה בשבוע, אשר תהיה
להם השפעה גדולה על חיינו.
יו״ר המחלקה לרווחה ולעבודה באגף לאיגוד מיקצועי
של ההסתדרות, שרה אלספקטור, הגישה השבוע הצעה
למזכי׳ל ההסתדרות. מה חדש בה, שאלתי את שרה.
ההצעה עוסקת בצורך להיערך לעניין קיצור שבוע־העבודה
באופן רציני. יש שם הצעות כיצד להדריך את ההנהלות של
המיפעלים, את ועדי־העובדים ואת העובדים לגבי המעבר משישה
ימי עבודה ו־ 45 שעות לחמישה ימים ו־ 40 שעות.

ביום־חום נורא ברחתי לאחד המקומות הכי קרירים
בתל״אביב, לדיזנגו ף־ סנ טר. אחרי 10 דקות של קירור
מאסיבי ברחתי משם. היה לי כאב״ראש אטומי ולא ידעתי
למה תקף אותי. עד שפגשתי במיקרה את צפירה יונתן,
שהסבה את תשומת־ליבי לסיבת כאב״הראש שלי.

• נראה לך שהעם יהיה אבוד, כשיוסיפו לו חמש
שעות פנויו ת לשבוע?
למעשה, המעבר לחמישה ימי־עבורה מכניס אותנו לעידן של
סוף המאה ה־ .20 באחדות מארצות־אירופה כבר עוברים מחמישה
ימים לארבעה. קיצור שבוע־העבודה מצריך היערכות אחרת,
והכשרה של האדם לניצול נכון של שעות־הפנאי שלו.

קשה לחיות בארץ ישראל הרועש הזאת. בדיזנגוף סנ טר יש
רעש של מאות ילדים והוריהם. על הרעש הזה מלבישים מוסיקת־רקע,
ועליה תשדירי פירסומת בלתי־פוסקים, שאי־אפשר להבין
אף מילה מהנאמר בהם, בגלל הרעש.

• את מדברת על תוכניו ת מרחיקות־לכת. מה
יקרה ממש אחרי המעבר משישה לחמישה י מי
עבודה?

• נו, אז בורחים החוצה.

צריך כבר עכשיו ליזום תוכניות ליום הפנוי בתוך מקומות־העבודה.

כלומר, בן־אדם מקבל סוף־סוח מקום פנוי, ואת
מציעה למלא או תו בריקודי־עם במקומות־העבודה?
אני דא אתפלא אם יו צי או עדיין־ חוזה:
צריך לתת לעובדים למלא את הפנאי שלהם, לא לחייב אותם.
צריך לדאוג שלא ישתעמם מי שמשעמם לו.

• כרגע מדברים על מקומות־העבודה במיגזר
הציבורי. מה יהיה על המקומות הפרטיים? הפקידה
של עורך־הדין תמשיך לעבוד שישה ימים?
מה שנהוג לעשות, כמו בעניין של תוספת־היוקר, למשל, הוא

עבודה

ששר־העבודה, הממונה על החוק, מוציא צווי־הרחבה. כלומר,
מחיל את החוק על כל המשק.

• שכחתי משהו חשוב. מה עם התלמידים? גם הם
ילמדו חמישה ימים בשבוע?
לגבי המורים יש החלטה שלא לשנות דבר. הם ימ שיכו ללמד
שישה ימים בשבוע.

• אתם מסדרים להם עוד סיבה להיות מקופחים?
הם לא בדיוק שייכים לעניין. מדובר בקיצור שבוע־העבודה
לעובדים העובדים 45 שעות בשבוע, והמורים לא מגיעים לזה.

• תודה שהרגעת או תי. אגב, מתי כל זה יקרה לפי
דעתך?

בשבוע שעבר רצח מטורף אנגלי 16 איש, ואחו״כך
התאבד. יו מיי ם לאחר״מכך הודיעה הטלוויזיה הבריטית
שהיא מפסיקה לשדר סירטי-אלימות, ותשדר רק סרטים
לכל המישפחה וקומדיות. שאלתי את חד״ר יריב ב ך
אליעזר, מרצה לתיקשורת באוניברסיטת תל־אביב, מה
דעתו על ההחלטה של הטלוויזיה הבריטית.

כן. לאן? לרעש של הרחוב או לאוטובוס נעים וממוזג־אוויר,
שנהגו, בדרך כלל, אוהב איזו שהיא מוסיקה, ובקול רם מאוד.
הרבה פעמים מתלווים למוסיקה הזאת קולות הנוסעים,
המתווכחים עם הנהג. ודרך־אגב, שמת לב למה שקורה עכשיו
בבתי־הקפה ובפאבים למיניהם. בכל אחד מהם שר זמר או זמרת,
יש איזו תיזמורת או לפחות מוסיקת־רקע בלתי־פוסקת. בן־אדם
מגיע עם חברים כדי להחליף כמה מילים, ומרוב מוסיקה לא
שומעים האחד את השני.

• העניין הזה מעצבן גם או תי. אני דואה שאת
גלאי־רעש ר ציני. איפה עוד י ש רעשים?
החידוש האחרון זה הטלפון המנגן. את מתקשרת, מבקשת

אלימות

ועס

דווקא לא או פייני להם. החלטה כזאת מתאימה לרשות־ד,שידור
שלנו. אבל לא אלמן ישראל.

לדבר עם אדון או גברת מסויימת, ועד שהאדון או הגברת מתפנים
לשוחח איתך, מכניסים לך מוסיקה באוזן, אם את רוצה או לא
רוצה. ועל הטלוויזיה כבר דיברנו?

יש בעיה להגדיר מה זה סרט אלים. כי כמו שאת יודעת,
אלימות יש אצל צ׳רלי צ׳פלין, וגס בחבובות, וכמובן בסירטי
פופאי, ויו ת ר מכל בחדשות המשודרות בכל יום.
אני לא יור ע מה יותר אלים, הרמבואים למיניהם, שאפילו
ילדים יודעים שהם דמיון ולא מציאות, או אריק שרון ומאיר
כהנא, שאפילו ילדים יודעים שהם מציאות.

• עו ד לא. הטלוויזיה הרי מיועדת להראות
ולהשמיע, לא?

• אולי תגדיר מה זה סרט אלים?

• אתה מאמין שהאנגלים יעמדו כהסטחתם,
וי שדרו רק קומדיות?

* את יודעת למי ניתנה הנבואה, אבל הניחוש שלי הוא שההסכם
ייחתם בזמן הקרוב ביותר, והמעבר יקח חודשים אחדים.

אם הם יע שו את זר״ זה כמו לסגור את מיגרשי״הכדורגל. אני
מאמין שאם יפסיקו לקהל האנגלי את המותחנים האהובים עליו,
הם יראו באמת מה זאת אלימות, מצד הצופים כמובן,

(דניאלה שמי)

(דניאלה שמי)

אני לא מדברת על התוכניות עצמן. האם שמת לב כמה אותות
מוסיקאליים י ש לכל תוכנית? אני ספרתי באחד הערבים, ולא
האמנתי. כל הזמן רעשים.

• י ש לך איזה רעיון איך להקטין את הרעשים?
קודם כל לדבר על זה, להפנות את תשומת־לב האזרחים לכך
שחלק מהעצבנות שלהם היא מהרעשים. שמעתי שיש איזה חוק
שנהגי־האוטובוסים לא י ש מיעו רדיו. שיתחילו לאכוף את החוק
הזה. אולי צריך לצאת במסע פירסומי בשם ״תנו לשקט יד!״ שכל
אחד יעשה מה שהוא יכול בעניין זה, אבל בשקט.
(דניאלה שמי)
ייי — -

1 1 7

ן* יום מתן פסק־הדין שהרשיע
₪1אותה ברצח, וגזר עליה מאסר־עו־לם,
היתה חווה יערי מסוממת לגמרי
מכדורי־הרגעה. היא לא יכלה אפילו
להעריך את גודל הצרה שנפלה עליה.
היא היתה עדיין תחת הרושם כי תור שע
רק בהריגה. ולא ברצח. ההתפכחות
היתה קשה ומכאיבה.
לאחר גזר־הדין, באה אליה בתה ל בקרה
בכלא. אחרי שהבת הלכה, החליטה
חווה כי עליה לשנות את תדמיתה
ואת אישיותה. היא החליטה להי גמל
לחלוטין מכדורי־ההרגעה אליהם

הליכים ברבנות נמשכים כבר זמן רב.
חווה אמרה הרבה פעמים :״אהוד
רוצה גימל (גירושין) אני אתן לו זין!׳׳
המריבות ביניהם כיום הן על ענייני
כספים. חווה משוכנעת שאהוד סידר
אותה. היא איננה מאמינה שהדירה שלהם
נמכרה בסכום כל״כך נמוך כפי
שנמסר לה, והיא מבקשת את הקבלות
עבור כל דבר.
לא רק באהוד חושדת חווה בענייני ״*
כספים. גם אל רוב עורכי־הדין שייצגו
אותה בעבר היא באה בטענות בענייני
כספים. באפריל השנה הגישה תלונה
היאתחבשה ואיותחושוח

חוו1ו 1חנשח תותיחחושה והנסיסהנסתת
כחר־הרגעל/

שתנו נסם!
למישטרת ישראל נגד עורך״הרין בצלאל
הוכמן, שייצג אותה ב ענייני הגירושין
שלה. היא האשימה אותו במעילה
וגניבת כספיה שהיו מופקדים בידיו.
היא פנתה גם ללישכת עורכי־הרין
נגדו.
במאי התלוננה במישטרה ובליש־כת־עורכי־הדין
על עורר־הדין ארנון
שוטלגד, שאמור היה לייצג אותה
במקום הוכמן וטענה שהוא רוצה לבזוז
את כספה, מכיוון שהיא אסירת־עולם.
עורכת״הדין כרמלה חנוך היתה ה*
אחרונה
בסידרה זו. נגדה טענה חווה כי
היא הדליפה לעיתונות חומר על
ענייניה המישפטיים של חווה וכן
התלוננה שגם כרמלה חנוך לא החזירה
לה כספים.
עורכת״הדין היחידה שיצאה נקיה
מידיה של חווה היא הד׳׳ר עדנה קפלן.
אותה היא מעריצה. נגד דרור מקרין,
שהשתתף עם קפלן בהגנתה של חווה
בבית־המישפט המחוזי, טענה כי שיתף
פעולה עם עורך־הדין הוכמן, שמעל
וגנב מכספיה בתיאום עם בעלה, אהוד
יערי.
נראה כי אהבת הכספים, שסיבכה
את חווה עם התיירת מלה מלבסקי,

התמכרה מאז ידידותה עם אביבה גרנות.
וללחום לזיכויה מהרצח בו הורש עה.
במשימה
הראשונה עמדה חווה היטב.
היא נגמלה לחלוטין, ואינה מוכנה
כיום לקחת אפילו כדור־שינה. אבל
היא עדיין נאבקת כדי לקיים את הח לטתה
השניה, לצאת זכאית מרצח הת יירת
מלה מלבסקי.
החיים בכלא אינם קלים לאשה המ פונקת.
שהיתה רגילה לחיי־חברה עלי זים,
למיסעדות־יוקרה ולשמלות יפות.
מלבד החופש, היא מתגעגעת לבגדים
ססגוניים, וההגבלה ללבוש רק ציבעי
כחול, תכלת ושחור מדכאת אותה. היא
היתה רוצה להתאפר, דבר האסור בכלא,
ולפעמים חסרה לה הבירה שהיתה
נוהגת ללגום עם אביבה וחברים אח־

^ בל הקושי הגדול ביותר שלה
בכלא הוא היעדר החברה. היא
חושבת את עצמה אשה משכילה ועד ינה,
והוולגריות של חברותיה לכלא
מפריעה לה מאוד.

לפני שבועיים היתה לחווה מריבה
קשה עם חברתה האחרונה לתא, אורלי
סוסטר, צעירה מהוד״השרון, שהור שעה
בהברחת סמים לישראל יחד
עם בעלה האמריקאי. חווה טוענת, כי
אורלי איימה עליה שהיא תצא מהכלא
רק בארון־מתים. חווה העירה לאורלי
על דברים מסויימים שעשתה בחדר

ושלא נראו לחווה. התוצאה היתה מריבה
אלימה.
אורלי חיכתה את חווה, חווה נשכבה
על המיטה כשהיא מחזיקה בידיה חול צה
של אורלי, ומאיימת שלא תחזיר לה
את החולצה עד שזו לא תפסיק להכות
אותה.
המריבה הופסקה על״ידי הסוהרות,

אסירה פוסטר(עם בעלה בבית־המישפט)
מכות בכלא

שלקחו את השתיים לצינוק. לראשונה
בילתה חווה 3ימים בצינוק.
למריבה עם אורלי היה רקע נוסף.
כאשר נכנסה חווה לכלא־הנשים, היא
הסתכסכה עם מי שנחשבו אז למנ היגות
הכלא, אורית ארביב ושרה
(״שמוליק״) אנג׳ל. שתי אסירות אלה
הן לקוחותיו של עורך־הדין התל־אבי־בי
דויד יפתח. בתחילה ניסו השתיים
לפתות אותה להחליף את עורכי־דינה,
הד״ר עדנה קפלן ודרור מקריו, ולש כור
את שרותיו של יפתח. כאשר לא
הצליחו בכך, ניסו השתיים להתנכל לה
בכל עת.
היו ביניהן מריבות, וחווה קיבלה
מכות משמוליק.
גם אורלי סוסטר היא לקוחה של
עורך־הדין יפתח.
בחודשים הראשונים שלה בכלא ח ששה
חווה לחייה. היא היתה הולכת
כאשר גבה אל הקיר ופחדה פן יתקע
מישהו סכין בגבה. אט־אט עברה הרג שתה
זו, וכיום היא חיה חיים רגילים
בכלא.
בנות הזוג בחדרה של חווה מתחלפות
לעיתים קרובות, על פי מדיניות
שילטונות הכלא. כאשר שוכנה איתה
עורכת־הדין אילנה לב, שהורשעה כע־בירות״מירמה
שונות, היו חייה של חווה
טובים. השתיים הסתדרו היטב. אבל
כאשר הוחלפה אילנה באורלי סוסטר,
החלו שוב בעיות.

מבין חבריה הרבים בעבר לא נשאר
לחווה אפילו אחד. איש אינו מבקר
אותה בכלא מלבד אמה, אחותה וילדיה.
אהוד, המביא לעיתים את הילדים
לכלא, אינו נכנס לשם. הוא מחכה
לילדים בחוץ.
היחסים בין אהוד לחווה אינם טו בים•
השניים טרם התגרשו, למרות שה־

והביאה בסופו של דבר לרצח, חזרה ל העסיק
אותה באופן קבוע. הפעם הכ ספים
דרושים לה כדי לשכור עורך־דין
שיקבל את קו-־הגנתה החדש ויי צג או תה
בעירעור לפני בית־המישפט העל־יוו.
חווה
י ערי מנסה להוכיח שבית־המישפט
המחוזי, שהרשיע אותה ואת

כעס ו מרירו ת

אביבה גרנות ברצח התיירת, טעה. היא
חזרה לגירסה שאותה העלתה בתחילת
חקירתה, שהיא לא היתה נוכחת כלל
בעת הרצח. לפני שחווה נשברה ו־שיחזרה
את הרצח אצל פקד מישל
חדר, היא טענה כי ביום הרצח לקחה
הרבה כדורי־הרגעה ובאה לביתה של
אביבה בצהריים. שם לגמה כמה כוסות
בירה וודקה ונרדמה שיכורה. כאשר
היתה בתרדמת שיכרות, לקחה אביבה
את מכוניתה ורצחה את התיירת, ללא
עזרתה. חווה טוענת כי רצתה להעלות
גירסה זו גם על דוכן־העדים, אולם
סניגוריה ואהוד מנעו זאת ממנה. הם
שיכנעו אותה שאיש לא יאמין לגירסה
זו, אחרי שסיפרה כמה גירסות מאוח רות
מפורטות וסותרות.
השלישי בחוץ
^ גידפה הסופית, אותה העלתה
( 1חווה בבית־המישפט, היתה כי נס עה
יחד עם אביבה להביא את התיירת,
הן התווכחו בדרך על הכסף שהתיירת
גנבה מחווה, ואביבה איימה על התיירת
והיכתה אותה בראשה. התיירת
הנפחדת ניסתה לברוח מהמכונית,
ולבסוף נפלה על סלע ונפגעה בראשה.
אביבה הכניסה את התיירת בחזרה
למכונית, שיכנעה את חווה כי היא
מתה. השתיים השאירו את הגופה על
החוף וברחו מהמקום.
כדי להוכיח את גירסתה הראשונה,
כי היא כלל לא היתה במכונית בזמן
הרצח, הצליחה חווה לקבל תצהיר
מאנט סקירה, זונה נרקומנית, העובדת
לעיתים בחוף תל־ברוך. הזונה מסרה
בתצהירה כי ביום הרצח ראתה מכונית
לבנה ליד החוף, אשה קטנה ורזה ברחה
מדלת אחת של המכונית ואשה גדולה,
שמנה וממושקפת רדפה אחריה כש מקל
בידה. האשה הגדולה החזירה את
הרזה למכונית והן נסעו מהמקום.
זה מוכיח, לדעתה של חווה, כי היא
כלל לא היתה במקום הרצח, כפי שמס רה
בגירסתה הראשונית, ו כי אביבה
ביצעה את העבירה לבדה.
כאשר התברר לחווה כי עורכי־הדין
קפלן ומקרין לא י היו מוכנים להיעזר
בראיה חדשה זו ולטעון לפני בית־

ז -יגי -

חווה עם אחותה צי פי( מי מין) כבית־המישפט
ר בו והש לי מו
תבים להרבה עורכי־דין פליליים ש שמעה
עליהם. המצב הגיע לידי כך ש היא
ישבה יום אחד בחדר המיועד לפ גישות
עם עורכי־דין ושוחחה עם שני
עורכי־רין תל־אביביים. הסוהרת הגיעה
ואמרה לה :״י ש לך כאן שני עורכי־דין?
השלישי מחכה לך בחוץ!״
חווה גילתה את עורכי־הדין החד שים
מקריאה בעיתונים ומהמלצה של
חברות לכלא. בעקבות מישפטו של
האנס שלמה חליווה, הכירה את עורכי־דין
שימעון שובר ושמואל סף. היא
הזמינה אותם לכלא ונתנה להם י פוי־כוח.
הם הספיקו להגיש בקשה לבית־

ייי

** 4יי^ .ייו ^

ז ׳ יגי

4ז ייי

1ץיי >

, 4צ־יי >

.לק ץ;

יר גי

קטע ממיכתב של חווה ל״העולם הזה״
,פרצה מי לחמ תי הפרטית״...
המישפט העליון שחווה כלל לא היתה
במקום הרצח, החלה לחפש עורך־דין
אחר שיסכים ללכת בקו שלה.
לעורכת־הדין פנתה בתחילה
קצוצת־השער, כרמלה חנוך, וביקשה
ממנה לקרוא את החומר בתיק. כרמלה
עברה על החומר, חיכתה לאנט סקירה
שתבוא להיבדק במכונת־אמת, אבל
הזונה לא הגיעה.
בינתיים צצה לחווה בעיה מישפטית
חדשה. היא התנגדה להסרטת סרט על פי
הספר מערוך. שכתב העיתונאי גב ,ריאל
שטרסמן על מישפט רצח מלה
מלבסקי. מרדכי לנצ׳נר, שותפה של
כרמלה חנוך, הופיע בבקשת צו המ ניעה.
לאחר
שכרמלה חנוך קראה את כל
החומר, השתכנעה שאין מקום לנקוט
בקו החדש של חווה. הזמן הרב שעבר
בין ביקוריה של עורכת־הדין בכלא
הרגיז את חווה, והיא ביקשה מכרמלה
להחזיר לה חלק מהכסף שקיבלה ממנה
ואף פנתה בתלונה נגדה למישטרה ול־לישכת
עורכי־הדין.
מאותו רגע נכנסה לסיחרור בעניין
מציאת עורך־דין חדש. היא כתבה מיכ־

המישפט העליון לדחות את תחילת
העירעור לשנה, כדי שיוכלו לעבור על
החומר. ואז פיטרה אותם ופנתה
לעורך־הדין דויד ויני צ קי, כדי שהוא
ייצג אותה.
ויני צ קי הוא עורך־דין צעיר, בתחי לת
דרכו. חווה שמעה עליו מחברתה,
גיתית איזראלוב. ויני צ קי עובד כשכיר
אצל עורך־הדין מאיר זיו, והוא חקר את
הפאתולוגים שהופיעו מטעם התביעה
במישפטה על גיתית. מאחר שוויני צ קי
היה חובש קרבי ורצה ללמוד רפואה,
היתה חקירתו המישפטית״רפואית מר שימה
מאוד.
גיתית התפעלה מויני צ קי הצעיר
והנמרץ, והמליצה עליו לפני חווה. מא חר
שחלק גדול מהתיק המישפטי של
חווה מבוסס על עדויות של פאתו־לוגים,
החליטה חווה לשוחח עם וי־ניצקי.
היא הזמינה אותו לכלא, ואחרי
שיחות אחדות החליטה כי הוא יי צג
אותה.
ויני צ קי התרשם שחווה רגועה ושל ווה
היום. היא כבר איננה אותה פקעת-
עצבים שבכתה וצעקה בבית־המישפט,
והתחבאה מתחת לדוכן־העדים ותחת

שולחנו של חדד. מאז הפסיקה לקחת
את כדורי־ההרגעה היא חזרה לעצמה,
וכיום היא שוב אשה חברותית, בעלת
חוש הומור ושיקול־דעת. היא קוראת
הרבה מאוד, שומעת באדיקות את
מישפטו של ג׳ון איבאן דמיאניוק ב רדיו
וכותבת על הנעשה בכלא. היא
רוצה מאוד לקבל מכשיר טלוויזיה ל חדרה.
לאחר
שחווה הסבירה לוויני צ קי את
טענותיה המישפטיות, ראתה כי גם
הוא לא שוכנע ללכת בקו החדש
שלה. אבל, בעוד שבעבר אמרה כי אם
לא תמצא עורר־דיו שיערער לבית
המישפט העליון לפי קדההגנה שלה
היא תבטל את העירעור, היום היא
התפשרה.
היא קיבלה את עצת עורך־הדין
ויני צ קי להמשיר בעירעור על פי החומר
שהיה לפני בית־המישפט המחוזי,
וכאשר יהיה מספיק חומר־ראיות חדש,
לבקש מישפט חוזר.
חווה רוצה מאוד להעלות שוב את
מצבה הנפשי בפני בית־המישפט, כדי
לקבוע שהיא נורמאלית. היא איננה
רוצה שלילדיה תהיה סטיגמה של אמא
מטורפת. היא מקווה מאוד שיימצא חו־מר־ראיות
חדש שיזכה אותה.
בינתיים היא דואגת שכאשר תש תחרר
מהכלא, אחרי שתרצה את מלוא
עונשה, תיאלץ להישאר בישראל, מכי וון
ששום מדינה אחרת לא תהיה מוכנה
לקבל אשה שהורשעה ברצח.

במישחק של עורכי־הדין, של בית־ה־מישפט
ושל העיתונות. הייתי השחק נית
הראשית בהצגה לא שלי. בהצגה
שעבורה מכרתי את כל רכושי ונ שארתי
ערום ועריה.
כשחזרתי מבית־המישפט, לאחר
הקראת פסק־הדין, עדיין לא הבנתי ב דיוק
מה קרה. הייתי מלאה כדורים.
כדורים ל־ץ ז1ת§ 1ס (כבוד עצמי —
א״א) ,שנלקחו על י די ולפי בקשתי,
הכל במיצוות אנשים מלומדה, מיצוות
עורכי-הדין.
פיתאום הבנתי איך נדרדרה עגלת
חיי, נהרסה ונרמסה על־ידי אלה
שאמורים היו להיות אוהביי ודור שי
טובתי. פיתאום הבנתי שלא לחצתי
בזמן על דוושת הברקס. נתתי לכולם
לנהל את חיי, והנה כולי מרוסקת

ומפוררת, שוכבת בתוך בור־רפש, בור־תחתיות.
נחתתי נחיתת־מוות.
עמדו לפניי שתי אפשרויות. האחת
שענתה על מערכת הציפיות של כולם
— ההתאבדות.
השניה היתה מילחמה.
כנראה שאני היא ציפור־הפניקס
האמיתית, שצריכה לבעור ולבעור עד
תום, ואז לקום לתחיה. החלטתי לקום
לתחיה. אספתי את שיברי גופי ונפשי,
הפסקתי מייד את הטיפול הקונבנ ציונלי
במירפאה וקמתי על רגליי. יש
לי כוח! אני חזקה!
יתכן ולוא היו מאשימים אותי
בסחר־סמים, אולי מילחמתי לא היתה
הופכה לעצם קיו מי, אולי המילחמה
לא היתה הופכת ליסוד מהותי, ליסוד

(המשך בעמוד )20 אי לנהא לין ₪

לא שלי!״
לג מי ל ה מכדורים גמלה את
( 1חוו ה גם מאמונתה בכשפים וקס מים.
בעת שהתנהל מישפטה, ביקשה
מעורכי־דינה דאז לשאת עימם קמיע
למזל. כעת היא רק מכינה מפות
הורוסקופיות לעורכי״דינה ולחברותיה
לכלא.
אחרי שאחותה, ציפי קבלו, פירסמה
ראיון באחד הצהרונים, כעסה עליה
חווה מאוד .״אני גמרתי איתה כל קשה
אמרתי לה לא להתראיין ולא להביע
דיעה בעיתונות,״ סיפרה אז חווה. אולם
נראה כי האחיות התפייסו וציפי חזרה
להיות אשת־סודה. היא המקשרת בינה
ובין עורכי־דינה והעולם החיצוני. אמה
של חווה אומנם בקשר איתה, אבל היא
אשה זקנה ושבורה ואיננה יכולה לעזור

חווה כתבה ל,.העולם הזה״ על
הרגשתה ועל תוכניו תיה:
ב־ ( 15.1.87יום פסק־הדין ברצח מ לה
מלבסקי — א״א) פרצה מילחמתי
הפרטית. עד לאותו יום ארור שיחקתי

פרקליט ויני צ קי
רצה ל היו ת רו פ א

_ חוזה האחרת

(המשך מעמוד )19
שלבם חבילות שי מכל הסוגים הגדלים והמחירים, הכל לפי
בחירתכם, מתוך המבחר העצום של הדברים הטובים
שלנו בקו־אופ: .

קיו מי כאדם. אבל האשימו אותי ברצח,
וי די לא היתה במעל!
רציתי לעמוד ולצעוק לשאוג
ולהתריס כלפי כל העולם: לא אני׳!!
אני אדם לא אלים, מעולם לא הרמתי
י די על אדם. אותי מאשימים בעבירה
שלגביי היא יהרג ולא יעבור. אני,
שדם אינני יכולה לראות. אני?
במשך כל השנה שבמהלכה התקיים
המישפט — לא המישפט שלי —
הייתי בטוחה, היתה לי תחושה חזקה.
אם לא רצחתי, אם י די לא היתה במעל,
לא יתכן שיאמרו לי :״כן רצחת״.
מבחינתי, היתה זו שלילת אישיותי
כאשה וכחווה. כאילו אמרו לי באותו
יום ״לא קוראים לך חווה ואת לא אשה!
קוראים לך \ ואת גבר!״ והרי זה לא
יתכן, הרי אני אשה, הכיצד יאמרו שאני
גבר? עובדה, זה יכול לקרות! זו
מציאות חדשה שנכפתה עליי.
ואז יצאתי למילחמה להוכיח לכולם
שהם טעו, הם שגו. אני לא רוצחת.

קו־אום רשת הריבוע הכחול ־ הבחירה שלבם !
אלפי מוצרים, אין סוף של צירופים,מתנות מכל הסוגים,
תוי קניה בערכים שונים, ב־ 200 סניפי קו-אופ ו־ 20 בתי
הכל בו של המשביר לצרכן בכל הארץ.

מבצע הגרלות״שנה טובה בריבוע״
השנה אנו חוגגים יחד אתכם את יובל ה .50-השנה בדאי יותר מתמיד לקבל שי
לחג של קו-אופ, כי לכל שי מצורף כרטיס הגרלה המאפשר לזכות בפרס כספי
מיידי, ובנוסף להשתתף בהגרלה הגדולה ולזכות באחד מהפרטים הבאים:
•מערכת קומפקט •מיקרוגל •מדיח כלים •טיסה לאירופה •מכ שירי
רדיו טייפ ניידים •טרנזיסטורים ועוד.

צלצלו עכשיו ליוסי סומך טל.

7 5 5 1 3 2 1 , 0 3 -7 5 5 1 1 1 1־ 0 3

0110

0110

0110

:אוב

כרתה

קבר״

^ אשית, רצתי לקרימינולוגיה, ב שביל
להסיר כל ספק מליבי. לו !

את האמת, החלטתי לנהוג לפי
הפיתגם: אם אנשים אומרים לך שאתה
שיכור, אז לך לישון.
הצלחתי לברר לעצמי את כל האפ שרויות,
אולי אני סכיזופרנית, אולי יש
חווה אלף, הרוצחת, וחווה בית, שמת כחשת
לה. אולי אני באמת שקרנית
חולנית, אולי אני אינני מבחינה בין
מציאות ודמיון; בין אמת לשקר.
כשנשללו כל האפשרויות הנ״ל על־ידי
אנשי מיקצוע, כמו הד״ר שרה בן
דוד, הפרופסור טיאנו והפרופסור שבד
והד״ר מני. אני ידעתי בביטחה שזו
תהיה התוצאה. אין לי כל מחלת־נפש.
אני יודעת היטב ובבירור מי אני ומה
אני רוצה. מהי המציאות ומה הדמיון,
מהו שקר ומה אמת.
הבנתי מה קרה לי אי־יכולתי להדכיח את האמת שלי, גררה אותי למצב
של חוסר אונים, שבו היה לי מאוד נוח
לשחק את המשוגעת, את המפנטזת• ,
מתוך ידיעה שבטוח שירחמו עלי.
שיחקתי את המשוגעת כדי לקבל רחמים.
כדי שלא ידרשו ממני לקבל
אחריות על אמת שאיני יכולה לספר
אותה, שאינני יכולה להוכיח אותה.
אמת שתוביל אותי לדרך ללא מוצא.
לגיהינום, למאסר עולם. ואז, כשכבר
מצאתי את עצמי במצב שאני לא רוצה,
שאני לא יכולה להחליט, הרשיתי
לאחרים להחליט.
קיבלתי את חוות דעתם המיקצועית
של עורכי־הדין שלי, שהיו אמורים לה יות
מגדולי עורכי־הדין. איני באה ב טענות
אליהם, משום שאני אשמה.
אומנם נלחמתי, התעקשתי והתווכחתי,
אבל לבסוף קיבלתי את דעתם של
שלושת יועצי־אחיתופל. עורכת־הדין
ד״ר עדנה קפלן, עורך־הדין דרור מקרין
ו״בעלי היקר״ אהוד יערי.
רצתי לד״ר שרה בן־דויד (הקרי־מינולוגית
העובדת בכלא גווה־תירצה
— א״א) שחיזקה את דעתי ואמרה לי
כי גם אי־החלטה היא החלטה. היינו,
להחליט שאני לא רוצה להחליט,
ונותנת לאחרים להחליט עבורי —
הינה החלטה.
רק בעת הסיכומים, כאשר שמעתי
את עדנה קפלן דורשת עבורי עונש
הריגה, הבנתי ששגיתי. שגיתי את
שגיאת־חיי. כשתשובתה היתה :״אבל ;
אהוד הורה לנו להעביר אותך מרצח
להריגה.״
נתתי להם להוביל אותי באף בהכרה
מלאה. אבל אינטואיציה וחוש פנימי* 4
אמרו לי שהם י היו אלה שיקברו אותי ־׳־
סופית. ויו י גרנות כרתה לי את הקבר
ואהוד עזר.״
עד כאן מיכתבה של חווה יערי.
היא עדיין יושבת בכלא וחושבת.
י ש לה מספיק זמן לחזור על כל רגע
מהשנה האחרונה, על כל מילה מיותרת
שאמרה ועל כל מילה ששכחה לומר.
והיא ממשיכה לכתוב, כדי לשנות את
תדמיתה ולצאת זכאית מהרצח המ כוער
והשפל שבו הורשעה.

העולם הזה 2608

צב עה מחכה
לינ 1קוובי,

ו ה רי
החד שו ת

אי־ אי ־ אי

ביום 26.7.87 התקלקל הטלפון בביתו של צביקה. עוד באותו יום הודיע
צביקה על הקילקול לשרות התיקונים . 16 מיספר־הטלפון של צביקה
נרשם, והובטח לו שהתקלה תטופל בהקדם.
צביקה חיכה בסבלנות ארבעה ימים. ביום הרביעי התקשר שוב לשרות
תיקונים . 16 ענו לו שהמספר שלו נרשם והתקלה תטופל בהקדם. אבל
צביקה התעקש, וביקש לדבר עם המפקחת. המפקחת אמרה לו שיחכה על
הקו, ואחרי רגע הודיעה לצביקה ההמום שאין שום תקלה בטלפון שלו. ,
אלא פשוט הוא לא שילם את חשבון־הטלפון. צביקה ניסה להסביר שדבר
כזה לא יתכן מאחר וי ש לו הוראת־קבע בבנק. המפקחת אמרה שגם עם
הוראת־קבע זה קורה, ושלחה את צביקה לבדוק בבנק שלו מדוע הם לא
העבירו את הכסף לבזק.
למחרת הלך צביקה לבנק, עמד בתור, ביקש את דפי־החשבון שלו, בדק
היטב ושם הסתבר לו שחשבון־הטלפון שלו שולם במועדו.
צביקה היה מאוד מאושר, כי חשב שבכר באו תלאותיו לקיצן. הוא
טילפן, מטלפון ציבורי כמובן, וביקש לדבר עם המפקחת איתה דיבר יום
קודם. מאחר שהמפקחות לא מזדהות בשם, היה קשה למצוא אותה, אבל
בסוף גם זה הצליח. הוא סיפר למפקחת כי היה בבנק וראה שם שהחשבון
שולם. המפקחת אמרה שצביקה צריך עכשיו להתקשר למחלקת־התשלומים
של בזק, ולהגיד להם לשלוח מיברק שאכן החשבון משולם.
אחרי כמה שעות של נסיונות לקשר טלפוני. התייאש מיודענו וצעד לו
למחלקת־התשלומים של בזק, אשר ברחוב בלוך 2בתל־אביב. שם קיבלו
אותו יפה מאוד, שמעו את תלונתו ו מיי ד ניג שו למחשב. תוך דקה נראו
הרבה אותיות על המחשב, והפקידה בישרה לצביקה שלושה דברים
חשובים )1 :הוא לא חייב לבזק אף אגורה )2 .הם מעולם לא ביקשו שינתקו
לצביקה את הטלפון )3 .הם מייד שולחים מיברק לשרות־תיקונים ומודיעים
שאין סיבה לניתוק הקו.
צביקה שמח מאוד. אומנם כבר שבוע הוא חי בלי טלפון, ובמיקצוע שלו
כצלם־עיתונות זה דבר מאוד מסובך. אבל הנה הוא כבר ראה את האור
בקצה־המינהרה.
עברו עוד יומיי ם והטלפון שתק. צביקה התקשר לשרות 16 ושאל
בנימוס מדוע לא חובר הקו שלו. אמרו לו שהם מחכים עדיין למיברק
ממחלקת־התשלומים. צביקה התחיל להתעצבן.
מרוב עצבים הוא שם פעמיו שוב לרח׳ בלוף ,2ושם הוא עמד על כך
שיראה במו עיניו איר הם שולחים מיברק, המודיע שצביקה לא חייב כלום
ושבבקשה יחברו לו את הטלפון.
עברו עוד יומיים. צביקה כבר היה עצבני מאוד. הוא טילפן לשרות 16
ושאל אם הם קיבלו מיברק ממחלקת־התשלומים בדבר אי־החוב שלו.
בשרות 16 אמרו לו שאכן הם קיבלו מיברק כזה, אבל הס לא מבינים למה
נשלח מיברק כזה. ידוע להם שצביקה לא חייב כלום. בטלפון שלו פשוט
יש תקלה, ואין לה שום קשר לאי־תשלום, והם מאוד מקווים שהתקלה
תתוקן בהקדם.
צביקה התייאש. ארבעה״חמישה ימים הוא לא עשה כלום בעניין זה. אבל
אחרי כמה ימים הוא הבין שבלי טלפון החיים שלו הרבה יותר קשים, והוא
טילפן שוב לשרות . 16 למוד נסיון הוא ביקש מייד לדבר עם מפקחת. הוא
מסר למפקחת את מיספר הטלפון הדומם שלו ושאל אותה מה קורה.
המפקחת בדקה במחשב והודיעה לצביקה בחגיגיות שאין שום בעיה בקו

ברגע הראשון גם אני חשבתי שזה רעיון
נהדר. כפית מידה לנתינת תרופה לילדים. הדבר
נראה כמו מבחנה שקופה, ועליה מ צויינו ת
המידות. האס מכניסה לתוך המבחנה בדיוק את
כמות התרופה המומלצת, ומגישה אותה לפיו של
הילד החולה. נחמד מאוד. אלא שעל המבחנה
כתוב כמה מילגרם צריך להכניס למבחנה.
נכנסתי לבית־המירקחת השכונתי שלי וביקשתי
לראות כמה תרופות שנוהגים לתת לילדים: נגד
שיעול, נגד חום וכר. על כל התרופות שראיתי
היה כתוב: כפית ביום 2 ,כפיות ביום, וכך הלאה.
אולי באנגליה, מולדת הכפית המיוחדת,
נותנים הרופאים מירשם• ואומרים לאמא
המודאגת :״תני לילד 5מילגרם כל פעם.״
הרופאים שלנו הרבה פחות מתוחכמים. הם
אומרים :״שלוש כפיות.״ ובכל זאת, למי שרוצה
כפית־מידה לתינוק שלו, אפשר להשיג אותה
בבתי־המירקחת, בחנויות שילב וב סופרפארם,
תמורת 4.66ש״ח.

שלו, אלא הבעיה היא שצביקה לא שילם את חשבון הטלפון, ולכן נאלצו
לנתק לו את הקו. אם אתה רוצה שזה ילך מהר, אמרה לו המפקחת, אני
מציעה לך ללכת לרח׳ בלוד ,2להסדיר את החוב שלך ולדאוג לכך שהם
ישלחו לנו מברק.
צביקה הלך לרח׳ בלוד בפעם השלישית. שם מצא שלט שאין קבלת
קהל עד ה־ . 1.9.87 חזר הביתה, טילפן לשרות , 16 ביקש מפקחת. המפקחת
ניצה, שהסכימה להזדהות ולהקשיב למכאוביו, אמרה לו שהיא תברר הכל
ושיתקשר אליה בעוד יומיים.
אחרי יו מיי ם טילפן צביקה. המפקחת ניצה אמרה לצביקה שקשה לה
לעזור לו, כי המחלקה ברח׳ בלוך לא מקבלת קהל (את זה ידע צביקה
בעצמו) ,אבל היא מציעה לו להתקשר אליה שוב בעוד יומיים, אולי אפשר
יהיה לעשות משהו.
צביקה אמר תודה והוריד את שפורפת־הטלפון והלך לישון. צביקה הוא
לא טיפש. הוא מבין עכשיו, שבלי פרוטקציה רצינית לגד יעקובי הוא יכול
לשכוח מהטלפון שלו. נכון להיום, ה־ 24 באוגוסט, אין כל חדש*תחת שמי
בזק.
אז אם מישהו מכם מכיר את גד יעקובי, אנא דברו איתו. תגידו מילה
בקשר לצביקה.

פרח של גבר

מכשיר קטן וקומפקטי לטיהור אויר התחיל
להיות מ שווק בארצנו. המכשיר מיועד לעזור
לאנשים שיש להם בעיות בדרכי־הנשימה, וכל

לא מכיר אותי בכלל?״ שאלה.

לאשה אחת בהרצליה י ש חנות־פרחים קטנה.
האשה עומדת בחנות הרבה שעות ביום, עושה
זרים נהדרים, מרכיבה צבעים ומוכרת פרחים
לשמחות של אחרים.
לפני זמן מה נעצרה מכונית ליד החנות. הגבר
שבמכונית הסתכל כמה דקות על הגברת
המסדרת. זר ללקוח. כשהלקוח הלך, נכנס הגבר

״אני עובר כאן כל יום בדרך לעבודתי,״ אמר
הבחור ,״אני רואה איך את עושה זרים יפים
ונותנת אותם לאחרים. פיתאום חשבתי לעצמי,
שהנה אשה שאוהבת פרחים, ובטח אף פעם אף
אחד לא קונה לה זר־פרחים״.
היא סירבה לקבל את הפרחים ממנו, אבל

שבתוך המכונית לחנות־הפרחים ואמר לאשה:
״תסדרי לי זר יפה במיוחד. אני רוצה לתת לך
אותו״.
הגברת חשבה שהוא צוחק וצחקה גם היא.
אבל תוך כדי הוצאת פינקס־הצ׳קים, הוא המשיך
לטעון שהזר הוא בשבילה.
״למה אתה רוצה לקנות לי פרחים, הרי אתה

העיניים שלה מלאו דמעות. אחר כך הוא סיפר
לה שהוא קצין־ביטחון באיזה מוסד בסביבה, אמר
שלום ונסע משם.
רק תנסו להגיד לאשה הזאת מילה רעה על
הגבר הישראלי. היא בטוחה שהגבר הישראלי
הוא הדבר הנפלא ביותר, החכם ביותר, הרגיש
ביותר, החם ביותר שברא אלוהים על פני האדמה.

צל״ש
כמי שמתפרנסת מתלונות על החיים, אני
מרגישה צורך לכתוב מדי פעם משהו נחמד, יפה
או אדיב שקורה במקומותינו.
לפני זמן מה, כשנוכחנו לדעת שלא נספיק
לערוך קניו ת עד השעה ,7החלטנו לנצל את
החנות הפתוחה 24 שעות ביום בקניון רמת־גן.
הקניות ב־ 10 בלילה הן חוויה בפני עצמה, ומרוב
אושר גם התיישבנו בקפה א פ רו פו והזמנו
לעצמנו ארוחת־ערב קלה. בתוך הסלט של בעלי
כיכבו בתפקיד ראשי כמה חתיכות של לבבות־דקל,
שהם מאכל טעים מאוד וי קר מאוד, ועל כן
אינו מגיע בתדירות גבוהה לשולחננו הביתי.
אבל כששמנו את חתיכת הדקל הראשונה
בפה, כמעט נחנקנו. זה היה קשה כמו חתיכת
קרש. שלפנו את חתיכות הדקל מתוך הסלט
ושמנו אותן על צלחת קטנה.
כשבאה המלצרית הנחמדה (על החזה שלה
היה כתוב ששמה חנה) ,אמרנו לה להגיד לטבח
שלהם שלא יתן יותר לבבות דקל, כי כנראה
הקופסה שהם פתחו מכילה סחורה לא טובה.
המלצרית הנחמדה אמרה שהיא תגיד לו.
אחרי כמה דקות היא חזרה אלינו עם צלחת
מלאה בלבבות־דקל רכים וטעימים, ואמרה שזה
בשם אפרופו, עם ההתנצלות שלהם.
תשימו יד על הלב ו תגידו לי: כמה פעמים זה
קרה לכם במיסעדות ישראליות?

גרגיר־אבק גרם להם צרות. יחד עם זאת, מיועד
המכשיר לנשום לתוכו את עשן הסיגריה ולהש איר
את האוויר בחדר נ קי (מעשן סיגריות),
ואפילו מריח הסיגריות.
99ש״ח, להשיג בחנויות־חשמל ובתי־המיר־קהת.
מתח 200 :ואט. צריכה 16 :ואט. טוב לזוגות
מעורבים, כלומר זוגו ת בהם האשה מעשנת והגבר
מציק לה (ידיעה אישית).

מהר־מהר לפני שתיגמר עונת הפיקניקים! אם
גם שם, בחוף פלמים, בשבילי הכרמל, באקווה־בלה
או ביער בן־שמן, אתם לא יכולים בשום
אופן בלי סודה קרה, הנה בזה הרגע אני פותרת
לכם את הבעיה.
מכשיר להכנסת סודה יש לכם בבית? בטח
יש. עכשיו כל מה שאתם צריכים לעשות זה
להוציא מהכיס 21 שקלים ולקנות תמורתם
סודנית, ציידני ת מיוחדת לנשיאת שני בקבוקי
משקה תוסס, כאשר בין שני הבקבוקים קרחום
לצינון המשקה.
אם י מ שיכו לייצר אביזרי־פיקניק בקצב כזה,
כמו שייצרו השנה, בשנה הבאה יי צ או
לפיקניקים רק בעלי משאיות.

צלם וזרוק
פעם, כמעט מזמן, כשגיליתי שהיאפנים
המציאו מצלמה חד־פעמית, כתבתי עליה. אבל
אז עוד לא מכרו אותה בארץ, רק דיברו עליה.
הנה עכשיו זה הגיע, החד־פעמית של פוגיי.
רעיון נהדר. קופסה שמכילה בתוכה סרט צילום
והיא מצלמת בעצמה.
נו, אז אם כל־כך טוב, מה בכל זאת לא טוב?
או, טוב ששאלתם. מה שלא טוב זה המחיר 25 .
ש״ח למצלמה חד־פעמית, כשרק סרט אפשר
להשיג כאן ב־ 7ש״ח.
מצד שני 25 ,ש״ח זה לא נורא אם צריך להביא
מתנה לילד של החברים. הילד ישמח מאוד,
ההורים שלו ישאלו אותך איפה השגת דבר כזה
נחמד, ואתה לא תוציא סכומי־ענק.

בעודי כותבת שורות אלו, נכנס הביתה בעלי
שיחיה, ובידו איזה ז׳ורנל תוצרת־חוץ. היתה שם
פירסומת למצלמה חד־פעמית ב־ 6.95 דולר. אבל
שם זה אמריקה וכאן זה ישראל, ואיפה הירקות
שלהם ואיפה שלנו.

הופיע

בשימלה

מעל

המיכנסיים הישראלים התישו את הבראזילי ם
בראזיר במיבנסי
ברמודה
את הכניסה למועדון ה ר בי סמ ס
שבמלון י מי ת קישטו בעצי בננות. וסירות משרוקית חילקו לקהל חנוך בסלסלות־קש. עסיסיים רייכלסון, יחצ״ן המקום, זקף לזכותו
הרבה נקודות בזה שהצליח לשכנע את
מתי כספי לערוך מסיבה במועדון.
כספי ישב במקום נסתר, בחברת
הבראזילאים המקיפים אותו, כשהוא
מלווה את המוסיקה בכלים שונים,
אותם אחז בידיו.

אלגאנטית ומאופרת בקפי דה,
היתר אנטי״תיזה לתיקי
דיין(בתצלום משמאל) ,שהופיעה ללא איפור בלבוש

קרין דונסקי

זרוק. דונסקי, שנפגעה מהדברים שכתבה עליה ה דוגמנית
פינציי מור באחד העיתונים, סירבה להגיב
על הכתוב. בן״זוגה לאירוע היה המנחה, רן קובלנא.

ברחבת־הריקודים השתוללו ישרא לים
ובראזילאים, כשהם מלווים את
המוסיקה במחיאות כפיים ו שריקות.
לעיני המתבוננים זה נראה כמו תחרות
ריקודים פרועה. בשעה 1עלו האורחים
הבראזילאים על הבמה המאולתרת
שרו ורקדו, ונראה שהישראלים ני חנו
במרץ לא פחות מאשר הבראזילים.

כישוריה בריקוד. ברחבה רקדה

ך ף היה אדיש ו *

נשאר אדיש

במשך כל הערב, למעט קטעים
שבהם חייך בנימוס למצלמות.
(למטה: הגיטריסט חיים רומנו).

ךךן 1דןךך ||1היתה החתיכה הישרא-
לית הלוהטת ביותר במ -1

סיבה. היא בת ,32 מדריכת־ספורט וריקוד, גרושה

ואם לשניים. יעקובסון השתוללה בחברת בן־זוגה
מזה חמש שנים, איש״הביטוח צביקה בר־לוי.
השניים, מקווים להגיע בשנה הבאה לקרנבל בריו.

\ ך [ 1רקדנית״ג אז מיקצ

| 111 להתגופף בחברתו

(איתה בתצלום) ,שנהנה לחשוף א

ופרובוקטיבית, היא סטודנטית למישחק
א לא נזקקה לבן־זוג כדי להפגין את
עצמה. גובהה ומוזרותה בלטו ביותר.

מוכרת בהופעותיה יוצאות־הדופן, עוד מימי ה רקדן
בועז תורג׳מן ומופע ה אי מי ם של רוקי. היום
היא ממוסדת יותר, לומדת מישחק ותיאטרון, ונמנעת מחיי-לילה.

ציפור איי!

]נית, לא כל־כך אוהבת סמבה. היא העדיפה
|ול בעלה־לעתיד, איש״העסקים משה אביב
גופה של אשתו לעתיד לעיני המצלמות.

מאות הצעירים והיפים שבאו
לפתיחת סטפס כלל לא נראו
מוטרדים מהעוצמה האדירה של
הרמקולים, שהנחיתו צלילים מר עישים.
מסתבר שלבני־אדם מתחת
לגיל 22 יש אוזניים חסינות־רעש.
במקום הגדול, שדומה ל לי קווי ד
פיזזו ורקדו
בגירסתו הראשונה,
עשרות יפים ויפות, הנמנים עם ציפורי־הלילה
והבליינים הקבועים של תל־אביב.
אך הקהל במקום כזה שייך
לעצמו בלבד — ברחבה הגדולה רקדו
בסיגנון המנוכר, בלי הצורך להשתייך,
וזה אולי היחוד של המקום ושל כל
אלה שאוהבים להיות בעניינים של
אחרים מבלי לערב את עצמם.
השחקנית רי חיז קיפצה במרץ

דין

גלית ורטהיימר

בחברתו של אורי שטרק —החבר
שלה, שימעון פריאנטה, נשאר בבית.
המעצבת ליאת ני שרי לבשה
מערכת בגדים תוססת וצבעונית, אנטי־תיזה
למקום. אלעזר קמינר,
המתגורר בניו־יורק, חשב שהוא נמצא
הופיע בשימלה מעל
בפלאדיום, וצחוקים מבטים וגרף מיכנס,
מהמרובעים. גם צבי לידסקי,
העורו־הדיו הכי בליין בעיר, הגיע,
הציץ והמשיך בדרכו. לקראת השעה 2
הגיע השחקן אלון אבוטבול בחברת
ידידים.
אנשים באו ואנשים הלכו, אך
הדציבלים הגבוהים נשארו מבלי
להתחשב באיש, עד השעות המ אוחרות.

ממלא״מקום
שגריר בראזיל בישראל,
הפתיע את הנוכחים כשהופיע במיכנסי-
ברמודה ורקד עם הזמרת סילביה מריה היבראו (בתצלום לצידו).

מאוריצי! ויארה

בת ה״ 18 היא חברתו של בעל״המקום,
אדם דרוקר. היא גילתה באחרונה שאפ שר
גם לעשות קאריירה בעזרת פניה היפות והחליטה להיות דוגמנית.

1 1 11ו ו 1ך | ובעלה, עורד״הדין אלי טמיר, יפים ושזופים, ישבו כשעה
\ ו 1 1 3 #על הבורסות במועדון, ואז נסחפו בקצב הסאמבה הברזי לאית
וחוללו במשך שעה רצופה, כשאילנית מפגינה קצב וחושפת טבור.

בתב1 :הו־ אהליאב. צילם: צבי טל

2 3 — 4

ת שים
בלבו

ארכיטקט+
דוגמנית=

מה חסר לאשה שהוא ספורטאית שיש לה
חברים ומאהבים מעולם־הספורט והיא מנהלת
אורודחיים מאור ספורטיבי וקיצבי? התשובה:
מכוו־ספורט.
לאה שלמון, ג׳ינג׳י ת סוערת, סכסית, יותר
נמרצת ממרבית הספורטאים המקיפים אותה,
הגיעה למסקנה שמניהול רומאנים בקצב אירובי
אי־אפשר לשלם את חשבון כרטיסי־האשראי,
ועדיף לה להפוך את כישוריה לעסק.
שלמון, שניהלה רומאן עם הכדורסלן־לשעבר
ואיש־העסקים בהווה טל בדודי, ואחר־כך
ניהלה כמה רומאנים חשאיים ופחות־חשאיים,
נראתה בתקופה האחרונה לצד המציל של בריכת
הילטון, אורן טבקוב, ולאחר־מכן עם היהלומן

מה הדבר היפה ביותר שיש לארכיטקט הצעיר
עגנון גרנו ת? התשובה: החברה שלו,
הדוגמנית סמדר גנזי. גרנות וגנזי, האוהבים זה
את זה כבר יותר משנה, החליטו למסד את

עודד שפירו.
באירועים אלגאנטיים היא הסתובבה עם
שפירו המעונב. וכשהוזמנה למסיבות״ריקודים
ולחברה היא הופיעה בחברתו של טבקוב
הקיבוצניק. בקיצור, ממש כמו בהתעמלות,
שרירי הרגליים
האחד מתאים להפעלת
במסיבות־ריקודים, והאחר, המעונב, מתאים

לאה שלמון עם עודד שפירו
סגרה עניין, פתחה מ כון
להפעלת שרירי־הפה בקוקטיילים.
שלמון, שראתה שחוץ מלהפעיל את אבריה
לא יוצא תכלס מהקשרים הללו, סגרה עניין.

לקחה פסק־זמן מהגברים, ופתחה מכון־התעמלות
לנשים בלבד. כעת היא מרוצה, אך המחזרים
עצובים.

כשנזריו פנסיית היה ילד קטן, הוא אהב
מאוד את שיעורי הגיאוגרפיה והטבע, ובאחד
השיעורים למד שהגברים היפים בעולם חיים
באיטליה, ושהנשים היפות בעולם נמצאות
בישראל. בו במקום גמלה בו ההחלטה: כשיגדל
יבוא לבקר בארץ, ויחפש לו את נערת־חלומותיו.
אחרי שרותו הצבאי הוצעה לו מישרה
בישראל. האיטלקית בשגרירות מעניינת פנסיירו ארז את עצמו ואת מטלטליו והגיע
לארץ. אך כאן נכונה לו הפתעה: מרבית הבנות

כשהפנטומימאי חנוך רוזן נסע לארצות־הברית
לסידרת־הופעות ממושכת, הוא השאיר
את השחקנית ליאורה גרוסמן 30 חברתו

יונ ה לחוביץ. מירי, שהיתה מזכירתו של נוני
מיזם, מבעלי י די עו תאח רונו ת ומנכ״ל העיתון,
עשתה לאחרונה הסבה מיקצועית ועברה
לתפקיד אחר בעיתון.
קצת אחרי שהכיר את מירי, הכיר פנסיירו עוד .
חתיכה בשם זוהר זוהר, המוכרת כדוגמנית־הבית
של חברת־אופנה וכיח״צנית לשעבר של
מכון־ספורט יוקרתי, ועוד ועוד.
פנסיירו עשה חושבים וגילה שהוא אוהב את
מירי, וחבל שבחורה מקסימה כמו זוהר תישאר

סמדר גנזי
יר ח־ הדב ש י הי ה ב אי רו פ ה
היחסים ביניהם. בחודש אוקטובר הקרוב, קצת
לאחר החגים, הם יינ שאו בטקס מסורתי, ולאחר
מכן יערכו מסיבה לכל היפים והיפות בתל־אביב.
הזוג הזה מתגורר כעת בביתה של סמדר, אך
אחרי החתונה יעברו לדירה גדולה ויפה, כיאה
לזוג מצליחנים.
גרנות בן ה״ ,25 שעיצב את הסינרמה, ועתה
הוא עסוק בעיצוב ביתו של איש־העסקים שלום
פנסטר, הוא יליד כפר־שמריהו. גנזי, המוגדרת
כדוגמנית המצליחה ביותר של השנה, היא ילידת
חיפה. השניים מתגוררים בתל־אביב. את ירח־הדבש
יבלו אי־שם באירופה.

יש שוקולד

לחיים מזה זמן רב, שבורה. גרוסמן, שהופיעה !
בתפקידים בולטים בסרטים עירי ת אירי ת,

רו מ אן בהמ שכים ולא שם זין, הסתגרה בביתה !

ועסקה בכתיבת מיכתבי־אהבה לרוזן ובשיחות
טרנסאטלנטיות ארוכות לתוך הלילה__ 1__ .

נז ריו פנסיירו ו מי רי לחוביץ

באחר הימים כשהיה לה מר ועצוב -היא ירדה
לרחוב, ובחיפושיה אחר משהו מתוק שיעשה לה !
קצת טוב על הנשמה, היא נכנסה למינימרקט 1
השכונתי, מול בניין מגן־ דוי ד־ א דו ם בצפיז תל־אביב.
ומה רואות עיניה? עלם־חמודות,

ג בי׳ 1

תיכ,
עוד ח
יש ען ך

כי ם ב אי ט לי ה -
ח תי

היפות היו נשואות או תפוסות בצורה זו או אחרה
אחרת.
הוא לא התייאש, ולפני שבועות אחדים הכיר אי

רי ל חו ביץ. מי לחוביץ.
מירי

ויפה•
גרוסמן ביררה את מחירי השוקולד אצלי• 1
הגבר השרמנטי, בן ה־ ,22 ששמו רוני אמסלם׳ )
בירר כמה פרטים אצלה, והם נדברו להמשיך 1
לברר עוד פרטים בטלפון אחרי שעות־העבודה. ן 1ן
מאז עברו כמה חודשים, והם עדיין עסוקים
דבר אחד ברור. היא עדיין לא שאלה אותו אם
בבירורים. היא שואלת אותו אם הוא עדיין אוהב
הוא אוהב פנטומימה.
אותה, והוא שואל אותה באיזה שעה נפגשים וכר.

להזכירכם: מירי היפה היתה נשואה בעב בעבר אשת־החברה התוסס!
של אשת־החברה
בנה של
לגלי לחוביץ, בנה
התוססת

בודדה, אז הוא הזעיק ארצה את חברו הטוב,
פכיו דדדקיראו, דוגמן איטלקי יפה־תואר,
ושידך בין השניים.
מאז רואים את שני הזוגות היפים האלה
מסתובבים בתל־אביב, כשמרי־פעם ניתן לשמוע
את מירי או את זוהר אומרות באיטלקית סי סי,
או אריבידרצ׳י.
אז אם אתן מחפשות חתיך איטלקי, חפשו את
נזריו בשגרירות האיטלקית, והוא יסדר לכם את
אחד מחבריו היפים.

פאביו דודקיארו וזו הר זוהר
-לפרטים, לפנות ל שגרירות

לבנות המין החלש־לשעבר עדיין חזקה, והיא גס
שבנתה את תדמיתו. אז הוא בבעיה. אם ינהל
רומאן עם יפהפיה מקומית, העניין ידלוף
לעיתונות במהירות. כי בארץ גם הבחורות רצות
לספר לחבר׳ה עם מי הן בילו, ואיך זה היה, ולכל
יפהפיה מוכרת יש קשרים בעיתונות. אז מה
שנותר לו זה לייבא חתיכה תוצרת־חוץ, אחת

כשפלייבוי מגיע לגיל מסויים, הוא אוהב
לשנות תדמית. הוא רוצה להיראות יותר מכובד
ויו תר רציני, כי זה טוב לעסקים ולבריאות.
אך מה לעשות, והנשים עדיין ממשיכות
לעניין אותו באותה המידה כמו לפני 10 שנים,
כשהיה צעיר ורענן יותר?
את זה אין הוא יכול לשנות. המשיכה הזאת

שלא יודעת עברית, עדיין אין לה חבר׳ה, ו חו ץ
מזה היא סתם בחורה דיסקרטית.
שורי בן־פורת, שהיה נ שוי עם נערת־הזוהר
לשעבר צי פי לוין, ולאחר מכן התחתן
עם ענת זמיר, שהתחתנה אחרי גירושיה עם
רופא־השיניים עמי וידנסקי, גילה את קיש בת
ה־ 35 בלוס־אנג׳לס, והביא אותה ארצה. קים

שוקי בן־פורת ו צי פי
שלא יודעת עבריתהשאטנית מסתובבת כל היום בג׳ינס וטי־שרט,
ואהובה שו קי מפנק אותה. שניהם יחד מגדלים
ירקות אורגאניים, ואף מתפרנסים יפה מזה.
פלייבוי אחר הוא טדי שאולי, אחיו של
רפי שאולי, מבעלי ה מו ע דון לשעבר. שאולי
הצעיר הביא עימו חתיכה משגעת בת 18 בשם
אנו׳.ליק, הנראית מאוד מאוהבת בטדי שלה,
והשניים עושים גיחות ליליות למוקדי־הבילוי
בעיר.
איך בכל זאת גי לו אותם? פשוט מאוד. כמה
כבר אפשר לשבת בבית ולראות וידיאו, לעשות
אהבה בחדר ממוזג, לקרוא ספרים — מבלי
לספר לחברים הקרובים ביותר? אלה מספרים
לחברים הקרובים שלהם, וכך הלאה.

רפי שאולי עם חווה לוי וטדי שאולי עם אנג׳ליק
כשפלייבוי מגיע לגיל מ סויים, הו א מחפש אחת -

עוד 20 אחו ! ה חו רי ם ל חצו על מו טי אם הבנתם,
עולה ארצה
לא הפג ת ם
סיפור־חייה של האופנאית גיקי בינג יכול

לשמש רקע לאופרת־סבון נוסח דאלאס
ושושלת -בהבדל אחד: בינג יכולה לגלם את
כל התפקידים בעצמה.
בעבר לפני נישואיה לאיש־הפירסום

״אני אוהבת שהם נוגעים ביר כך הכריזה
הדוגמנית רוני ת ויגלר בפירסומת פרובוקטי בית,
שקישטה עשרות שילטי־חוצות ברחבי־הארץ.

קרה לפני כמה שנים. כיום היא משרתת

איתן

בצבא, ולא כל־כך אוהבת את הנגיעה הצבאית.
מסתבר שנגיעתו של הדוגמן יפה־התואר
מוטי ריים קסמה לה יותר, והשניים החליטו
להינשא כדת וכדין. הוריו של מוטי, שלא מכבר
מלאו לו ,23 החליטו שהם עדיין לא מוותרים
עליו, והם רוצים להמשיך לגעת בו בביתם ולא
רק לשמוע את קולו בטלפון. בני־המישפחה ל חצו
ולחצו, ומגעם הלוחץ הכניע את הגבר הצ עיר,
שפיתאום הסתבר לו שהוא צעיר מדי ותמים
מרי לנישואין.
בשעה 2לפנות־בוקר, כמה שעות לפני

במרור זה לפני שבועיים הבאתי סיפור על
גבר, שראה אשה יפה נוסעת במכונית, רשם את
מיספר־המכונית שלה, טרח ובירר את שמה,
כתובתה ומיספר־הטלפון שלה, וטילפן אליה!
הביתה. לסיפור היתה מצורפת תמונת האשה,
מיכל בקר, כשהיא עומדת לצדו של אריה

ויכנסקי.
אם מישהו מכם הבין שוויכנסקי הוא האיש
שראה אשה יפה נוסעת במכונית ו ...הרי הבנתם

מוטי רייס
פתאום הסתבר לו

ג׳קי בינג
ילד מבראזיל
בינג, בן למישפחה יקית עתירת־נכסים מחיפה,
היא נקראה גיקלין פילוסוף, והתפרסמה
במסיבות המשגעות שהיתה עורכת על גג ביתה
בשיכון־למד. בעבר הרחוק יותר היתה חלוצת

האופנאים שהתלבשו על משולש־האופנה באיזור
ירמיהו ויורדי־הסירה. ובשיתוף עם המעצב
הישראלי אבי טנצר פתחה בוטיק, שהיה פעיל
בעיקר בשעות־הלילה.
ובין מכירות האופנה היו עליות וירידו ת
ומשברים אישיים, אך ג׳קלין התחשלה והתגברה,
והגורל הטוב זימן לה את בעלה איתן בינג, מה
שנותר זה להביא יורש־עצר לממלכה המבוססת.
אך לג׳קלין היו בעיות בעניין זה. לא היתה לה
בעיה להיכנס להריון. העניין החל שהיא עברה ,
כמה הפלות טיבעיות, ובעצת הרופאים החליטה
לעשות הפסקה. אך הצורך בילד גבר. בני־הזוג 1
טסו לבראזיל, ובעוד ימים אחדים אמורים לנחות, ן כשבזרועותיה של ג׳ קי תינוק חמוד.

רוני ת ויגלר ,
שהוא צעיר מדיההרשמה, התקשר רייפ עם ויגלר והודיע לה
שמהרגע הזה הוא החליט שלא לגעת בה עוד,
וכל עניין־החתונה מבוטל.
ויגלר, שנוכחה לדעת שקל יותר לבטל חתונה
מאשר צ׳ק, נשארה המומה לרגע־קט, עשתה
חשבון פשוט והגיעה למסקנה שהיא מעדיפה את
מגע המדים על מגעו של גבר המושפע ממגעם
של הוריו.

מיכל בקר עם אריה ויכנסקי
אין לו ראש

לא נכון. אריה ויכנסקי נ שוי מזה שנים לסבינה,
הוא אב לשלושה ילדים, ואין לו ראש להסתכל ן
בנשים יפות במכוניות, ועוד אחר־כך להתחיל׳
לברר עליהן פרטים.

צפריר גוטדיב

מקרה של פיצול
בספרו ה הי ס טו רי ה של ה מין העלה מישל
פוקו הצרפתי סברה חריפה ומעניינת. לדבריו אין
זה מן החכמה לראות בסגנונו של המרקיז דה־סאד
ביטוי מובהק של התרת מוסרות, העדר־עכבות
ופריקת עולן של החברה והמסורת. דווקא
התיאור המפורט והממצה כל־כך, הכפייתי בעצם,
של מין אורגיאסטי מעיד על משהו אחר. כתביו
של סאד אינם אלא וי דויי ם שחל בהם היפוך
(אינברסיה) — אבל במתכונת לא חל כל שינוי.
מה ׳שנראה כלפי חוץ כניבול־פה, שבירת
מוסכמות, או שיא ההתפקדות החילונית, מעיד
דווקא על דפוס רגש ומחשבה קאתולי־שמרני.
כמובן, דה סאד אינו פונה אל הכומר ומעלה על
הכתב פאנטאסיות מיניות בלתי שגרתיות. אבל
היסודיות והשיטתיות, הצורך לומר ״הכל״ ולא
להחסיר פרט — משום שכל פרט חשוב —
מעידים על הדפוס המקורי הקודם: תרבות
הווידוי הכנסייתי.
״ההקשר.הישראלי״ שעלה בדעתי (קיימים
ודאי הקשרים נוספים) הוא התרופפות המעצורים
בשפה המדוברת והנכתבת, נושא שכבר זכה
לתשומת־לב במדור זה. לסיגנון החדש יש טעם
מיוחד. חל שינוי מסויים בשפה, מעין פיצול
פנימי. הדפוס המקובל במחנה החרדי: ההפרדה
בין שפת קודש, העברית, ושפת חול, היידיש,
הופנם, תופעה המזכירה את השפה הערבית. מי
שמצוי בשפה זרה אחת לפחות יודע שלא קיימת
מחיצה מסוג זה בכל התרבויות. כאשר אומרים
באנגלית :״אני מחבב אותה״ (איי לייק הר) אין
הדברים נשמעים מוגבהים ולמשפט אין אופי
״ספרותי״ .למרות ההבדלים המפרידים וחוצצים
בין מעמדות ואזורים גיאוגראפיים שונים, להם
יש כידוע בי טוי בלשון ובמבטא, יאמרו כולם:
״אני מחבב״.
במילים אחרות. אפשר אולי להסביר את
ההנמכה של השפה העברית, אם בדרך של ניבול־פה
כפייתי, אם על־ידי יצירת ״עברית חדשה״
המתקה את ריקוד הברייקדאנס בסיגנונה
המרוסק (כמדומני המצאה של״עי תונ אי בוגר
ישיבה!) ואם על־ידי שבירת העברית התיקנית
והחלפתה במעין עגה אינפאנטילית — המלווה
תמיד בנגינה ״צברית״ אופיינית, כתופעת־לואי
של משכר החילון. דהיינו, האיסור המסורתי על
השימוש בשפת הקודש, חלק ממערכת שלמה
של הבדלים והבדלות המקיפים את החיים
ומבתרים אותם בכל תחום ותחום ובאינספור
פולחנות (חמץ/כשר לפסח, בשר/חלב, שבת/
חול, נידה/טהרה ו כיו״ ם של חג, שבת ויומיום,
איסור זה לא פג לגמרי(גם אצל מי שרואה עצמו
חילוני ״למהדרין והוא הוא שהתגנב בחשאי
אל תוך השפה ופיצל אותה.
כבכל מקרה של פיצול אין גם כאן תרופה
פשוטה שניתן להצביע עליה. אבל אולי צריך
לציין שזו תופעה שלילית. מדוע? לא משום
שהעברית הגששית צורמת או אינה עומדת
בקריטריונים של האקדמיה. העגה של אתמול
הופכת לעיתים לשפה התיקנית של המחר. אולם
הבעיה אינה לשונית גרידא. גם אס ההשערה
המועלית כאן אינה נכונה או אינה מספקת,
כלומר, אם להנמכת השפה יש סיבות נוספות או
אחרות מאשר האיסור הפנימי, הצנזורה הלא־מודעת,
המקשים עלינו לבטא מחשבה ורגש
בשפה חילונית בהירה וישירה — התוצאה היא
אחת. השפה המדוברת, החילונית לכאורה
(לכאורה משום הצלע הסמויה שלה — היא אינה
אוטונומית. ה״חול״ מרמז כי מעבר לו שוכן
״קודש״) ,פורקת מעליה את עול הצורה הקשיחה
(תד )£01 ויחד עמו גם את היכולת להכיל בכליה
כל מה שחורג או מתנשא מעבר לרגש והמחשבה
העממיים. במקביל, השפה הספרותית ניתקת
מהחיים והופכת ערטילאית, מלאכותית, משונה,
כליה ריקים והיא מבטאת רק את עצמה
(״קורצוייל כינה זאת פעם :״הליטראריזאציה של
החיים״).
את המחשבה המוצלחת ביותר של הדיפרנ ציאציה
הזו אפשר למצוא לא בספרות העברית
החדשה — אף שיש שם דוגמאות למכביר לשני
הסיגנונות על מגבלותיהם (רומן השקשוקה,
מחד, וכתיבה תמה מאידך גיסא, או סגנון
״עכשוי״ מול עברית נקיה הטובלת בשמן־זית)
— אלא דווקא במערכון ידוע של הגשש החיוור.
העברית הנכונה, ה״רהוטה״ ,שבפי הפרופסור
לבאלט נתפשת כמלאכותית. דווקא תקינותה
מרמזת על עיוות: ההומוסקסואליות. העגה
המסולפת שבפי הסיירים מעידה על בריאותם
המינית. הם מדברים ״ 5 £א 5 £א 1\ 1 0׳א .״ 0 ׳0
בהקשר הפרופסור .,אני נזכר בפרופסורים

מהדור הקודם שעלו מגרמניה או ארצות־הברית.
אצלם היה פיצול אחר: העברית שבפיהם לבשה
תמיד חג ובבית דיברו וריכלו בגרמנית או
באנגלית. לנו הורישו תרגומים נפלאים של
אריסטופאנס ומונ טיין שעברו ני קוי יבש ולא
נותר בהם שמץ מהחושניות הבוטה שבמקור. אך
זו כבר פרשה אחרת. אף שהשאיפה הכנה
והתמימה ״לטהר את השרץ״ מקורה בדפוס הנדון
כאן.
עולה בדעתי חיצוי נוסף, זה המאפיין כל־כך
טיפוס יהודי (ופרוטסטנטי) הנפוץ באוניבר סיטאות
המערב: התפלגות השכל והרגש. הניתוח
הרדוקטיבי־מפחת של יצירות גדולות תוך
הסתייעות בדיסציפלינות מורכבות. לדוגמא,
ניתוח פסיכואנליטי של האמלט ההופך, מנסיך,
לסתם פאציינט נוירו טי שנתקע בשלב הפרי־אדיפאלי
.״ניתוח״ כזה מרמז אף הוא על ״שתי
שפות״.
אולם נשוב לענייננו. מסתבר אם כן כי שורש
הפיצול בחילון החלקי הבלתי־מושלם. של
התרבות הישראלית. המגמה החינוכית השלטת
— השיבה אל המקורות — הופכת את המחלה
לאקוטית. לרגש העמוק במקורותינו יש קיום
אנכי בלבד: שיח־ושיג משמעותי מתקיים רק
עם אלוהים, או מטעמו. כל מה שאינו מכוסה
בכיפה הזו נתפש כמישני ותפל. העיניים בורקות
רק למשמע ״דיברי אלוהים חיים.״
אולם, אילו החלוקה השרירותית, שבמודע
ושלא במודע, בין תחתונים ועליונים(במישבצת
״עליונים״ ניתן לכתוב גם :״מדינה״ ,״בטחון״,
״העם היהודי״ ,״ארץ־ישראל״ וכיו״ב) היתה
מתבטלת או לפחות מפסידה מעוצמתה, יש
לשער שאת מקומה היתה יורשת מערכת מראות
אופקית. כלומר, ליחסים בין בני־אדם, בין אדם
לאדם, היה ניתן משקל גדול יותר וגם הפיצול
שבשפה היה מעלה ארוכה.
1 סחבק. הסחבק של כולם. המילים הכית
בשפה של החברה עכשיו, הקריזות הכי
שיגעוניות, הרעיונות הכי מטורפים שרק
יכולתם לחשוב עליהם ...סחבק מדבר...
אתם תאהבו את זה!
אשר לקביעה האחרונה: נחכה ונראה. אם כי
מטעמי אותה הגינות י ש להזדרז ולומר: אין
להניח שאלינו ולשכמותנו כיוון סחבק את דבריו.
אשר לסחבק עצמו, מתברר שהוא שמיניסט
שהוא ״בעל ניסיון של 9שנים בכתיבה עיתו נאית״
— כך כותבת לנו גילה אשר, המציגה את
עצמה כ״אשת יחסי הציבור״ של הספר. מכאן
מתקבל שהסחבק שלנו, העונה לשם אורן ציבלין,
התחיל לכתוב בגיל 8לערך — לא רע בשביל
אמביציה כתבנית. עוד נאמר לנו באותו מכתב
בכתב־יד (עוד לא יודעים לכתוב במכונת כתיבה?)
,ש״ההגאה״ (כך כותבים השמיניסטים שלנו)
לספר ״נעשתה בידי מספר נערים, את הגרפיקה
עשתה שביעיסטית, צילום תמונות השער בספר
נעשה על־ידי שמיניסט, הציר(הצייר) שמיניסט,
ואנוכי, אשת יחסי הציבור שמיניסטית.״

שירותיו של דוגמן
במלים אחרות: חבורה של סחבים וסחבות
שאין שום סיבה שבעולם לחשוב שאינם סימפ טיים.
אף על פי שלספר הבכורה שלהם הם קוראים
באותו מכתב בשם ״פרוייקט״ ,מתהדרים

הכתובות על הקירות

סחבק מדבר
מזלו הרע של סחבק מדבר גרם לו שהגיע
למערכת ממש באותו זמן עם רשימתו של צפריר
גוטליב הדנה בנושא ״שבירת העברית התיקנית
והחלפתה במין עגה אינפנטילית״ ו״בניבול־פה
כפייתי״ .בימים כתיקונם הייתי מסתפק בעילעול
בספר ואחר נותן אותו במתנה לבן של חברי
שאינני סובל במיוחד(הפעם גם את החבר וגם את
בנו — הה. שפת אנוש הבלתי־מושלמת!) .אלא
שהימים אינם כתיקונם אצלנו ו אינני זוכר מתי
היו כתיקונם בפעם האחרונה. ו חוץ מזה, כאמור,
סחבק מדבר מהווה הדגמה מושלמת של דברים
הנאמרים ברשימה הנזכרת. לפיכך זכה והוא מוצג
לפניכם בזה.
קודם־כל, מטעמי הגינות, נאפשר למחבר

להציג לפניכם את סיפרו בלשונו שלו, כפי שהוא
עושה זאת על גבי הכריכה:
סחבק מדבר:
ועוד איך. לא סותם את הפה לרגע. ויש לו
מה להגיד, ומה להציע -איך מעבירים
פתקים בשיעורי איזה פארסיות מכניסים
למסיבה, שתהייה (כך!) הפיצוץ של השנה!
מה קונים לחבר/ה מתנהו איך מסדרים את
החדר בשלושים שניות? איך חושפים מה זה
,,כנס לי לורידים״ תוך שנייה ומחצה! שא לות
קשות. התשובה פשוטה -הספר הזה.

יענו חתיכה אמיתית! כל הזמן היתה הולכת
עם ג׳ינס משופשפים של ״טופר״.
איפה היינו! כן. אז אחשורוש, או אנא-
ערף איך קוראים אותו, היה חרמן גדול^ יום
אחד, כלומר לילה אחד, הוא וכל הג׳מעה
שלו עשו מסיבה, עם טייפ על פול ווליום וכל
השטויות״...
וכו׳ ובו׳ ו כי. לא לשוא הזהיר אותנו הסחבק
שלנו ציבלין על גבי העטיפה שלו, שהוא ״לא
סותם את הפה לרגע״ .ואם עדיין אינכם יודעים
זאת, הרי עכשיו כבר צריך להיות ברור לכם
שהוא גם ״לאללה חכם. נורא־נורא. הרמב״ם,
רש״י, והמורה שלו להיסטוריה ביחד, לא מדגדגים
את האינפורמציה האין־סופית שלו. ממש
נבון. שנון.״ כל זאת בליויית צילום צבעוני שלו
עצמו על גבי השער האחורי של הספר, פשוט כדי
ששמוליק רזניק ה״דוגמן״ לא ירגי ש בודד.
ואכן, אם לא היה גם נבון וגם שנון, איך היה
עולה בדעתו ללסטם כך את העברית של סבא דן
בן־אמוץ, ואפילו להוסיף ל״פרוייקט״ שלו ״מילון
סלנג״ ברוחו האבהית או הסבאית של הנ״ל. אבל
זאת לא בעיה שלנו, זב״שו. ורק חכה־חכה עד
שסיפרו, יא סחבק, ייפול לתשומת־לבו של הנ״ל:
נדמה לי ש״אשלונך״ יהיה אז הרבה פחות טוב
ואולי תהיה אפילו ״אבוד״ לפי הגדרתך שלך
עצמך באותו מילון :״אבוד זה בנ׳דם? אולי, עקרונית.
לא נראה ככה. חסר סיכוי״.
והרי לנו הגדרה יפה גם לספר שלפנינו. ספר
״אבוד״ :אולי, עקרונית, נראה כמו ספר. אבל
למעשה — פרוייקט. פרוייקט ברוח הימים
האלה.

הצילו! -סחבק
שזכה ״לחשיפה תקשורתית רבה ולמכירות
רבות״ ,ואף שכרו(בתשלום?) את שירו תיו של
״דוגמן״ ( שמוליקדזניק, שמיניסט אף הוא, שאת
שמו כבר מצאתי פעם באחד מטורי הרכילות של
אתם־יודעים-איזה־שבועון) ,כדי שיעטר בפניו
הפוטוגניות את שערו הקידמי של הספר בעל
העטיפה הקשה וציפוי״המגן(מסתבר שיש כסף,
שהרי גם שם ההוצאה — ליאב — נשמע כמו
עוד פרוייקט סחבי).
בקיצור, הכל כשורה וכמינהג הימים האלה.
שהרי מי אנו כי נלין על שמיניסטים צעירים אלה
על שהם מדברים בספרים כב״פרוייקטים״ ,או
נעקם את חוטמנו נוכח הטעם הצאפאני־ציב־עוני־ממוסחר
השולט כאן בכל. אם בעולם המבוגרים
כך — מה טעם לבוא בטענות דווקא אל בני
הטיפש־עשרה.
אז ״אשלונכם״ ,קוראיס/קוראות יקרים(העב רית.
העברית! זכר ונקבה — זכר קובע!) .ואם
אינכם יודעים מה זה ״אשלונכם״ נעדכן אתכם:
הסחבים שלכם מבקשים לדרוש בשלומכם.
איך נאמר כאן, ברשימה על מגילת אסתר
עפ״י סחבק:
אשלונק חבר׳ה?
ששש ...היום אין זמן לזירבושים. היום
סחבק יספר לכם את הגירסה שלו למגילת
אסתר, ולכל המתחולל אצל העם היהודי
בפורים. אז קחו נשימה גדולה, פיתחו עוד
נחיר ו...
זה היה מזמן לאללה. בחיי, מזמן. עוד
לפני שסחבק בא לעולם בכלל. בארץ אחת
(פרס נדמה לי) היה מלך מליאן נורא, אבל
גם אהבל לאללה. אותו מלך אהבל מלך על
איזה חצי־עולם לפחות. היתה לו אשה,
קראו אותה ו שתי(הא, נזכרתי: את המלך
קוראים אחשורוש) .זאת ושתי היתה פצצה,

לא, לא נבון ולא שנון במיוחד, גם לא חוש
הומור מי-יודע־מה. בעיקרו של דבר, סתם
התפרחחות והתגססות של חבורת בני טובים,
צברינו החמודים והעוקצניים ״סטייל״ , 1987
שהם לא הרבה יותר חמודים מאבותיהם הרוחניים
סטייל 1948 או . 1950
כי מה שאצל בן־אמוץ הוא הומור, פולקלור
(שהוא במידה רבה, במקרה זה. יצירת יש־מאיין),
שנינה, כושר המצאה, סיגנון(אתה רשאי לאהוב
אותו או לא) וכו׳ וכו׳ — אצל יוצאי־חלציו או
יוצאי־ירכו, ליתר דיוק, הוא במקרה הטוב
חקיינות ובמקרה הרע גסות־רוח. וגם סכנה
ממשית: סכנה של התבהמות נוספת באקלים
התרבותי שלנו, שבשנים האחרונות הוא דומה —
כמו חדרו של מחברנו כאן, לפי הודאתו שלו,
יותר ויו תר ל״חיריה״ .והכוונה למיזבלה.
האם צריך להיות נביא כדי לדעת שחלק גדול
מן ה״חוכמות״ שבכאן תמצאנה את דרכן למקד
מונים, לעיתונות הנקראת משום מה ״רצינית״
ואף לספרים. הכתובות הראשונות הרי כבר כתו בות
על כל הקירות. האם לא מצאנו זודלא־כבר
״פאשלה״ ,״לפרגן״ ,״פך יחה״ ,״מבואס״ ו״ברז״
(בהוראה הסלנגית שלו) בתרגום העברי לסרטים
שאותם אנו רואים על מסכי־מירקעי הטלוויזיה
שלנו. והאם לא שם מתרגם שהוא גם משורר
סלנג ערבי דוחה כמו ״קוס אוחתק״ או בחורות
שהן ״קוסיות״ בפי חיי ליו האמריקניים של נורמן
מילר, שעה שהוצאה מכובדת בישראל מייחסת
את המעשה לחיים גליקשטיין אנין־הטעם שהלך
לעולמו ולפיכך אינו מסוגל עוד למחות או
להתגונן(וראה מכתב למערכת בעמודים אלה).
פוריזם? שמרנות של גיל העמידה? הגנה על
הלשון העברית התיקנית? גם באלה אין אסון,
מפעם לפעם, במצבנו( .היעלה על הדעת מיניסטר
בקאבינט האנגלי או גנרל שאינו יודע לבטא
משפט אנגלי אחד כראוי? אצלנו י ש לכך יותר
מדוגמה אחת) .אבל לא בכך אנו עוסקים הפעם.
כוונתנו לפריצה של כל הנורמות, של כל מה
שבעולם של אתמול נהגו לכנות בשם תרבות
הדיבור ועל־אחת־כמה״וכמה הכתיבה או טעם
טוב או סתם ״תרבות״ ,בידי הסחבים שהיום הם
״ שנונים״ ו״ידידי ך״ ומחר יקראו לך הם או עמיתיהם
ובני גילם יא־מאניאק ,״מיקרוב״ וחתיכת
זבל בהפגנות של חסידי כהנא או אריק שרון.
דבריו של אותו חכם סיני קדמון על התבהמות
הלשון המשקפת את הידרדרות המידות והתנוונות
סידרי המימשל והמישפט ידועים מכדי
שצריך יהיה לצטט אותם שוב. ומלבד זאת, גם
עזרא פאונד וגם קארל קראוס האוסטרי כבר
ציטטו אותם פעמים רבות.
נסתפק איפוא אנחנו בציטוט מכתב התשובה
שכתב אותו ״סחבק״ שלנו לגב׳ נורית רייך, מן
המזכירות המדעית של האקדמיה ללשון העב רית,
שהעידה על עצמה במכתב שאף הוא מתפר סם
כאן בספר, שהיא ״נמנית עם נלהבי סחב ק
מדבר״ (מסתבר שיש או היה עוד מדור או
פירסום כזה) והיא מבקשת מאורן ציבלין לשלוח

בעתיד את מדורו לכתובתה החדשה של האק דמיה
שעקרה משכן.
הרי לפניכם תשובתו של הסחבק מוכה־הד־ברת
שלנו:
נורית!

צ׳יפצ׳ה!

כיף ו

אשלונק,
העניינים!
אצלי הכל סבאבה. חייתי. משהו רצח.
מודה רבה ששאלת(לשלומו, טעות גדולה -

תיאמת -׳תחרפנתי על כל הראש המסו בב
שלי שראיתי את המכתב שלן. ישר
אמרתי -סחבק מריח פה משהו מכובד.
אלק סטייל. יש לכם שם מגניב, את יודעת!
האקדמיה ללשון העברית. אוולה מ שדיד
פחד. אבל מה -לא הבנתי אף מילה אחת
מה כתבת לי, למה היו מילים ולא היה
פירוש. בחיי את קצת לא בסדר כל־כן
מאוד לפעמים נורא. קחי דוגמא אותי -יענו
סחבק בכבודו וגם קצת בעצמו -כל פעם
שאני מרביץ כזה רייס של מילים חדשות -
תמיד יש פירוש. אבל אצלן כלום. לא
מנומס כל־כך, אבל נוותר לן. בכל״אופן -
תודה על המחמאות. רסמי נגנבתי. משדיד.
סוטול. ראש״טוב. קראתי תימכתב שלך -
כל העולם אצלי היה על הזיין. אז באמת
תודה. תמשיכי לתפוס אי תי ראש. כמו כל
החבריה. חצי זיון המדור שלי, קחי מילה של
סחבק...
יש עוד כמה שורות אבל מה שצוטט יספיק
לענייננו. הוא שאמרנו: גסות סיגנון חייבת
להוליד גסות־רוח, אם לא להיפך. הא בהא תליא
— וסליחה על הארמית.
ולבסוף, למרבה ההפתעה אבל אולי זה צריף
היה להיות צפוי מראש, המכתב המלווה את הספר
שהגיע למערכת כתוב דווקא בעברית תיקנית
— להוציא את שגיאת הכתיב הנזכרת —
ואפילו מתפייטת(מתברר שהספר ״מתאים לכל
אדם בעל נפש צעירה״).
נא באוזן!
לא, שמיניסטים יקרים, כפי שאתם מעידים
על עצמכם, אלה שבאמת (ובתמים!) מדברים
בלשון הסחבים שלכם אינם משחקים ב״נדמה
לי״ ,בדוגמנים, ביחסי ציבור וב״פרוייקטים״ .הם
גם אינם מודעים לכך שהם מדברים סלנג, עגת־רחוב,
לעיתים בעלת חן ומשובה של נעורים
ותכופות משקפת את ההתבהמות הכללית
שמסביב. להם אין כלי מיבטא אחר, שפה אחרת,
שבה מדברים על ״אנשים בעלי נפש צעירה״.
בשבילם זאת לא בדיחה של ״קיבינסטרומטים״.
בשבילם זוהי שפתם, השפה שלהם, היחידה.

לא יונה חלו־בראיון
לידידנו יותם ר או בני(י די עו תאח רו נות)
מכריז שלומי ברכה מלהקת ״משינה״ ,כי
״לא נוריד את התחתונים בשביל כסף.״ הצהרה
מכובדת לכל הדעות בעידן הקפיטאליסטי שלנו.
ניתן רק לקוות שיורידו אותם בשביל דברים/
צרכים אחרים, אחרת יהיו באמת בצרות עם הנד
שינה שלהם.
בינתיים הם עוד לא. וראייה לכך, שאפילו
הסופר־המשורר המראיין קובע כי ״קטעים שנר אים
אינפנטיליים מתבררים כגאוניים, במדד
ההצלחה ״.שלומי ברכה, לעומת זאת, צנוע יותר.
״אנחנו לא יונה וולך,״ הוא קובע פילוסופית.
רעו־ללהקה בנאי(איזה מהם?) צנוע הרבה פחות.
הוא כבר יודע שאם הוא אוהב מה שהוא כותב —
״י היו כאלה שיאהבו את זה יחד איתי. ואני מרוצה.״
אללי!
באמת יהיו תמיר כאלה, מה לעשות.
מכל מקום, בין ״גאוני״ לבין ״לא יונה וולד״
יש מרחב־תימרון לא־מבוטל. הלכנו איפוא
לטקסטים של ״משינה״ כדי להתרשם בעצמנו,
כשבאוזנינו מהדהדים אמריו של בנאי על פיהם
״שירים נכתבים בזבנג אחד, מרעיון פשוט, מהר.
לא משנה אם זה על מלאך כזה או אחר. הכוונה
לחלום. למשהו אחר. מה בסך־הכל קורה. אף אחד
לא שינה את העולם״.
הרי, איפוא, זבנג־חלום אחד כזה, מלה במלה.
טקסט: שלומי ברכה. ציטוט: יותם ראובני:
היה שעות אותה
הוא מתדלק
את ספינתו אשר בעמלק ביום היה הוא נח
עובד בליל

(כתבתי מחדש את רוב קיטעי־הדיבור בתרגום).
ככה שאם רעה צריכה לחול כאן, היא עלי ועל
ראשי, ולא על ראש המתרגם הטוב.
עם זאת, למען האיזון הלא־קדוש כלפי המו״ל
לפחות(אם לא כלפי עצמי) ,יורשה לי לצטט מה
שכתב מבקר אחר, בני ציפר, בהארץ, בסקירתו
שלו על התרגום המחודש של ה עי רו מי ם
והמ תי ם :״גליק ש טיין הצליח במידה רבה לשמר
בתרגום את עגת החיילים והברוטאליות של
לשונם, העברית שוטפת והקריאה מרתקת, ואין
זה דבר של מה בכך בג׳ונגל התרגומים המקיף
אותנו״ ( ה ארץ .)29.5.87 כלומר, ציפר חיבב
בדיוק מה שנתן ז ן לא חיבב. לא תיקו.
מנחם בן, גן יבנ ה
נתן ז ן מבקש להעיר כי מטעמים השמורים
מן הסתם עם מנחם בן לא ציין זה שחלק נכבד
מדיברי ביקורתו של נ״ז הופנה כלפי העובדה
שהסלנג העברי־ערבי שבכאן הושם בפיהם של
חיילים אמריקניים (לאו דווקא כאלה
המצטיינים בעברית הערבית שלהם) .רעה מזו
העובדה כי שם המתרגם־המשכתב אינו נזכר
בשום מקום בגוף הספר, כך שהקורא סובר
בתמימותו כי תרגום של חיים גליק שטיין בידיו
(גם בני ציפר נפל במלכודת זו) .גליקשטיין,
שנפטר לפני כמה שנים, היה מתהפך בקיברו,
כפי שנהוג לומר, אילו ידע מה וכיצד נהגו כאן
בתרגומו.
בכל זאת: תיקו?

משתה של ב 1שס
הדה בושס, מבקרת הארץ לספרים, טלביזיה
ומוסר, הגיעה לשיאים חדשים של צביעות,
העמדת פנים, חוסר יו שר אינטלקטואלי והעמדת
פנים מתחסדת, בשנים מאחרוני מאמריה: באחד,

וכולנו — גם אתם ומוריכם ו״הפרוייקטים״
שלכם בעיתונות — אשמים בכך שהיא כזאת.
ושאין להם — בניגוד לכם — שפה אחרת.
ובהערת אגב: שום סטודנט ערבי שלי, בן
גילכם בערך או מבוגר מכם בשנה־שנתיים, לא
יאמר על נערות ערביות שהן ״קיסיות״ ,לא יקלל
״קוס אמק״ בכל דיבור שלישי ולא יכתוב לגברת
מן האקדמיה שאצלו ״כל העולם על הזיין״.
מדוע?
מפני שהוא לא אהבל חנוק עם חצ׳קונים
עושה טררם ומפליץ פלי״צים להנאתו הגדולה של
חברו הינטל.
או מה?!

נתז זד

כרמלית״ מתחדש
חברי אגודת הסופרים באזור חיפה והצפון
קיבלו בימים אלה הודעה על חידוש הופעתו של
השנתון הספרותי החיפאי כרמלית, לאחר
הפסקה ממושכת. הכרך הבא, נאמר בהודעה, יהיה
הכרך הכ״ג.
בעורכים נבחרו הסופר והמתרגם הוותיק ד״ר
אליעזר כגן והפרופסורים אדיר כהן וחיים שוהם
— שניהם אנשי סגל אוניברסיטת חיפה.
השנתון ימנה — כך מבטיחה המערכת — לא
יותר מ־ 200 עמודים ויכלול רק יצירות
״מוצלחות״ .העורכים מביאים לידיעת ציבור
הסופרים כי הוחלט לוותר על שכר־הסופרים,
שכר העריכה ושכר ההבאה לדפוס. זאת,
״בהתחשב באמצעים המוגבלים שבידינו.״
ואם כך לעת פריחה(״בום״ בלשון העיתונות)
לסיפרות העברית, מה יהיה לעת שפל?!
ואולי, אולי ״עם הספר״ אבל לא עם השנתונים
אנחנו. כיום מופיע בישראל רק שנתון סיפרותי
אחד: איגר א, בהוצאת ״כתר״ .עד כה בעריכת
נתן זך ודן מירון.

הפיק כלי נשק מתוחכם
נוזל דליק
תרכובת שתוביל את האתמול
תראה לו את השביל
את המשעול.
מה יש כאן לדבר. יונה וולך זה באמת לא. אבל
גם לא משהו אחר. אולי באמת זבנג. ואולי צדק
המשורר: מה בסך־הכל קורה? ״הרעש, התגובה,
הריצה והדיבור על מה שיש, גדולים בהרבה ממה
שיש באמת״.
וזה נכון.
אולי בגלל זה כל כך הרבה אנשים בארץ לא
מורידים — כמו משינה — את התחתונים. אפי לו
לא בשביל כסף.
הם פוחדים שיראו להם את האמת.

מ. שיניסט

מיכתבים למערכת
זה אני מהקוס אמק
במדורכם מיום 10.6.87 מגנה נתן זך את לשון
הדיבור העברי, המושם בפי הדוברים (חיילים
בעיקר) בתרגום המחודש של ה עי רו מי ם
והמ תי ם של נורמן מיילר.
אני מבקש להעיר, כי אני האיש שערך עבור
ז מו ר ה־ בי תן את הספר, ו כי אני (ולא חיים
גליקשטיין המתרגם) אחראי באופן מוחלט
לאותו סיגנון דיבור, שכל-כך לא נעם לנתן זך

״אהבה מופרזת לאמת 19.5.87 היא מוציאה
דיבה על מאות ואלפי אזרחים ישראלים, המוחים
בעצומות והפגנות נגד הכיבוש והשיעבוד של
הפלשתינים בשטחים הכבושים. במאמר אחר,
״גורודיש, האיש ושברו 2.6.87 היא מגלה,
יותר מטפח, את ערכיה המוסריים, אם ישנם
כאלה, שלה עצמה.
לדעתה של הדה בושס, תיתכן אהבה מופרזת
לאמת — .כדי שלא נחשוד בה, חס ושלום,
במחשבה מקורית משלה (ואמנם, אין לה כזאת)
היא מגייסת לעזרתה את אומברטו אקו, אליו
נדרשה בגלל הצגת הסרט שם הוורד״ בישראל
וצאתו לאור של ספרו, בהזדמנות זו. אומברטו
אקו, הוא האוראקל האחרון ע ל הדה בושס
ובשמו היא מזהירה מפני ״ מי שמוכן למות למען
האמת בשמו, היא מוקיעה, תובעת לדין,
שופטת, גוזרת גזר־דין ומוציאה לפועל, מעשה
האינקוויזיציה הקאתולית המתוארת בספרו של
מורה ההלכה שלה. הפעם, מתנפלת בושם על ״מי
שמתקראים האינטליגנציה הישראלית ואני
מתכוונת דווקא לשמאל הישראלי — שמאל,
לפי השקפת עולמו הפוליטית, לאו דווקא
החברתית כלכלית — השבוי, ממש כמו הימין,
בנוסחאות, בסיסמאות ובאמיתות, שאין הוא
מסוגל להשתחרר מהן.״
המלה העברית ״אמת״ — משמעותה תחת
עטה של הדה בושס, גמישה ביותר. לתומי,
סברתי שאמת היא אמת, אך נראה שישנה —
לדעתה של בושס — אמת שאיננה אמת ו מי
שדוגל באמיתות, צריך להשתחרר מהן, אולי כדי
לדבוק באמת של הדה בושס.

״המחאה הקולנית של השמאל״ אינה נראית
בעיניה של הדה בושס והיא נראית בעיניה
״פאתטית, כמו המודעה האחרונה שהתפרסמה
נגד הכיבוש״...
במקום שהדה בושס תגיד לנו מה דעתה שלה
על הכיבוש — היא משבחת את יוסי שריד ודוד
גרוסמן, משום שהראשון אינו מסכים לפגוש
אנשי אש״ף ואילו השני, אינו שבוי לדעתה
ב״אמיתות של השמאל היוני לדעתה של
בושס, כל מה שהוא שמאל ויו ני הוא פסול משום
שהיא בת־דעת(כך היא מצביעה על עצמה) וכל
״בר דעת מתקשה להאמין שכל מה שעושה
ישראל חתום בשחיתות וחוסר צדק כדי
להעמיק את תהום האיבה נגד השמאל והיונים,
היא מייחסת להם את הצדקת ״רצח ילדים
קטנים״ .עובדות פשוטות וידו עו ת לכל, כמו
גינוי נחרץ ופומבי של רצח ילדים, יהודים
וערבים, כפי שהושמע מפי כל חוגי השמאל
והיונים בישראל, אינן מעלות ואינן מורידות בפי המתיימרת הפרימיטיבית,
האינקוויזי טורי ת
להיות אינטלקטואלית ומבקרת מוסר. היא
מוסיפה חטא על פשע, כשהיא כותבת כי המוחים
נגד הכיבוש, הנישול, השיעבוד, ההשפלה הם
״חותמים מקצועיים, שכנראה גם אינם משלמים
מכיסם עבור הכבוד לראות את שמם בעתון. אילו
שילמו עבור כל העצומות שעליהן חתמו, היו
יורדים מנכסיהם ורבים מהם אינם ידועים
כפזרנים גדולים צאו וראו לאיזה שפל דרגה
מוסרית מנובלת ירדה הדה בושס, בשקריה.
כחותם עצומות ״מקצועי״ י(ממש כשם
שמקצועה של הדה בושס הוא להשמיץ אותי ואת
חברי בעתון המשלם לה ממיטב כספי, כסף דמי
המנוי שאני משלם) אני יכול לומר להרה בושס,
שבכל פעם בה חתמתי על עצומה כלשהי, גם
תרמתי מכיסי כדי שהעצומה תפורסם ברבים. אך
הדה בושס אינה יורדת לרמתו של כתב עתון
פשוט, החוקר ובודק בעובדות לפני שהוא
מפרסם את דבריו — היא ניצבת על תקן של
מטיף ומקצועה הוא להטיף, להשמיץ ולשקר ולא
לבדוק את מה שהיא מפרסמת.
הדה בושם היא מאותה שיכבה בחברה
הישראלית, שאין צורך להיות נביא כדי לצפות,
כי בבוא היום היא תצביע על עצמה כמי שנלחמה
בעד יו שר וצדק, חברה צודקת ו שיוויוני ת,
מתנגדת לשיעבוד של עם אחד בידי עם אחר —
כל זה יבוא כשהסכם השלום בין מדינת ישראל
למדינת פלשתין ייחתם והדה בושס תרצה להיות
כמובן במחלקת ״הטובים״ .אך בינתיים ,״הרוב
המוסרי״ של ישראל תומך בשיעבוד ובכיבוש,
בהסכמה אילמת, ממש כשם שרוב כזה תמך
בשתיקה במעשי הממשלה הגרמנית הנאצית
במלחמת העולם השנייה, או במעשי הממשלה
האמריקאית בווייטנאם, קמבודיה, לאוס, או
בימים אלה בניקאראגואה. במקום להצביע היכן
היא רואה את טעויו ת ה״יונים המשחרות לטרף״
— יכולה הדה בושס, בשטח המוקדש לה על־ידי
מערכת ה א רץ, לומר היכן היא ניצבת במאבק
המוסרי הישראלי על שלמותה והמשכיותה של
מדינת ישראל, כבית לאומי לעם היהודי. היא,
לעומת זאת, מעדיפה להסתתר מאחורי ציטטות
של אומברטו אקו, עמוס עוז וא.ב. יהושוע. אפילו
האמירה הסתמית ״כל מה שעושה ישראל״ ,מבלי
לומר ״ממשלת ישראל״ או ״המימשל הישראלי״
— חושפת לעינינו,
או ״הרוב הישראלי״
אינטלקטואלים אמיתיים או מדומים, מה הוא
אוצר ערכיה המוסריים והפילוסופיים של
הכותבת חסרת הבושה, הדה בושס.
הדה בושס היא בועת סבון של צביעות וחוסר
אחריות — היא מנסה זה שנים רבות לעלות על
כסאו של ה אינ קוויזי טור הגדול של התרבות
והמוסר בישראל, והיא עושה זאת בחוסר כשרון
בולט כשטיפות הרעל מטפטפות מפיה ועטה.

לבושס אין כל בושה.

אלכם מסים

אנחנו מתנצלים על האיחור שחל הפעם
בפירסום המכתבים למערכת. החומר רב
והמצע קצר מהשתרע...

500ד,,נפש יהודי״
מחזהו של יהושע סובול ״נפש יהודי״ ,אשר
זכה להצלחה רבה בישראל ומחוצה לה, עומד
לעלות בתיאטרון חיפה בהצגתו ה־ .500 זהו שיא התיאטרון בתולדות ההצגות שמעטות
הרפרטואר, הישראלי נתכבדו בו. הצגות ה־ ,500
אשר כל הכרטיסים לה כבר נמכרו, תועלה עם
הצוות המקורי: דורון תבורי, דליה שימקו, יוסוף
אבו־ורדה, תחיה דנון ועמיתיהם.
בספטמבר יחוג תיאטרון חיפה הישג נכבד
נוסף. הצגת ה־ 300 של ״הפלשתינאית״ ,אף היא
פרי־עטו של סובול, בבימויו של גדליה בסר. גם
להצגה זו, נמסר, כבר אזלו כל הכרטיסים.

אלי גיווג״ה חולה בסרטן. הוא זקוק להשתלה
חדו כאשר אושפזתי במחלקה הפנימית, ע בדתי
כמתקין מיזוג־אוויר ברכב. היום
אני לא חולם על חזרה לעבודה. בתקופת
האישפוז, שארכה חצי שנה, קיבל תי
כמויות עצומות של כדורים וסוגים
שונים של תרופות אנטיביוטיות. שכב תי
כמעט כל שעות היום, גם בגלל
דלקת־הריאות החריפה.
״כשהשתחררתי מבית־החולים, לפ ני
כמה חודשים, לקח לי זמן רב להת אושש,
ועד היום אני בתהליך של שי קום.
למדתי מחדש לבצע את התיפקו־דים
היומיומיים הבסיסיים ביותר, כמו:
ללכת, להתרחץ, או להכין כוס־קפה.
אלו פעולות שהייתי צריך ללמוד מחדש,
כמו שלומד ילד קטן. לקח לי זמן
רב מאוד להשלים עם מצבי החדש, עם
אי־היכולת לעבוד ולפרנס, עם סיכויי
הקלושים לחיות, ובמיוחד ללמר את
אשתי וי ל דיי הקטנים להתמודד ול השלים
עם המצב החדש והשונה שלי.
אני לא מסוגל לעבוד, ובוודאי לא בעבודה
פיסית כפי שעשיתי.״
כיום מקבל אלי קיצבת נכות של
10095.מהביטוח הלאומי שמסתכמת ב־
400ש״ח לחורש. המפרנסת היחידה
והעיקרית היא אשתו, שושנה, העובדת
כאחות בבית־חולים פסיכיאטרי.

ג׳ורג׳יה והתרופות הקבועות שלו
י תנו למות, ככה, בשקטי
ץ ה יו תר מהרג ורצח, כי זוהי
מדיניות, הקו שמנחה את המ דינה.
הם, נבחרי העם, זרקו אותי לר חובות
לקבץ נדבות, לפשוט יד. האנ שים
היפים האלה שיושבים בכנסת לא
מותירים לי ברירה, ואומרים לי כי אם
אני רוצה לחיות, עליי להפוך את עצמי
לקבצן עלוב. אני כועס עליהם ורוצה
שיבינו שזה עוול שהם לא מאפשרים

לוגים המטפלים בו ועם הפרופ׳ שימי
עון סלווין מהדסה ירו שלים, הבין ש הסיכוי
להצלחת הניתוח אינו גדול. א בל
הסיכוי קיים. הם גם אמרו לו שיש
חשיבות עליונה לגורם הזמן, שההש תלה
היא צורך דחוף ביותר.
פרופ׳ סלווין הוא מומחה ירוע להשתלת
מח־עצמות, ואף ביצע השתלות
מסויימות בארץ. אלי טוען כי משיחתו

מוות.

? 11110
״יש לי עוד אח. בן ,32 שגר בחולון.
הוא נפצע במלחמת יום־הכיפוריס, וב של
כך הוא נכה צה״ל, גרוש וי ש לו
ילדה. למרות בעיותיו שלו, הוא משת דל
לעזור לי בתקופה קשה זו.
״אבא הוא אדם מיוחד מאור, ועתה
הוא מעורב מאוד בכל מה שקשור
לבריאותי ולגיוס כספים עבור ההש תלה.
הוא תמיד עזר ועוזר לכל מיני
נזקקים בחולון ובכל הארץ. הוא עובד

נרתמה מייד לעזור לאלי. בימים אלה
היא מגייסת כספים ממוסדות ציבוריים,
מאנשים פרטיים ומכל גורם המוכן לע זור.
אלי
פנה למתנדבים באגודה, אחרי
ששמע על תרומתם במימון הוצאות
לחולים שהיו זקוקים לטיפולים, ני תוחים
והשתלות בחו״ל.
י הוא מעריך מאוד את המתנדבים ו את
עבודתם, עד כדי כך שהוא אומר:

מיטל, בתם בת , 11 עולה בשבוע
הבא לכיתה ה׳ ,ואילו אופיר בן ה־ 6הוא
בגן חובה .״אני מתקשה ללמר אותם
את העובדה הקשה שאבא שלהם עלול
גם לא לחזור מאנגליה ״,הוא אמר.
״איך אפשר להסביר להם, או אפילו
לרמוז, בגיל כה קטן עובדות עצובות
כל־כך?
״קשה לי מאוד להגיד להם שאבא
שלהם החזק, הגיבור האהוב, נמצא במ צב
קשה, ואולי הוא גם יהיה רחוק מהם
לעד•
״אשתי, שושנה, לא השלימה עם

הוא זקוק להשתית מ־ח־עצמות באנגליה. זהעלה 70 ארו
דולר. המישפחה חיה רק ממשכורת. מניין יבוא הכסף?
לכסות את ההוצאות הכספיות עבור
הטיפול של השתלת מח־עצמות, שע ליי
לעבור. אני רוצה שהם יסתכלו לי
ישר בעיניים ויסבירו לי מרוע הם מטי לים
עליי גזר־דין מוות.
״איפה הצדק? מה זה, אנשים איבדו
לגמרי את היושר וטוב־הלב? איך יכול
להיות שבתו של שר בממשלה תיסע
לחדל לבצע טיפול גינקולוגי, ואני לא
אסע לעבור ניתוח השתלה י־חוף שלא
ניתן לבצעו בארץ? ככה י תנו לי למות
בשלווה ובשקט כזה?״
כעסו והתמרמרותו של אלי ג׳ורג׳יה
גברו מרגע לרגע .״אני לא נפגשתי או
יצרתי קשר עם חולים אחרים. שמצבם
דומה למצבי. אולי הגיע הזמן שנת ארגן,
כל החולים שזקוקים להשתלה
ולניתוח בחו״ל, ונקים כוח חזק. נאחד
את כפות י דינו ליד אחת גדולה ו כד
אבת. וניתן סטירה מעוררת לכנסת —
סטירה בלתי־נשכחת:״
אלי ג׳ורג׳יה בן ה־ 35 סובל מלו־קמיה
— סרטן־הרם — מזה ארבע ש נים.
לדבריו, היתה המחלה רדומה, עד
שהתפרצה לפני 10 חודשים, כאשר
אושפז במחלקה פנימית בבית־החולים
וולפסון. הוא אושפז בעיקבות כאבים
חזקים בעצמות, וסיבוך שבעיקבותיו
חלה בסוג מיוחד וקשה מ{!וד של דל-
קת־ריאות.
אלי חייב לנסוע בדחיפות גבוהה
למרכז ההשתלות יוני ב ר סי טי קולג׳
בלונדון, ששם יהיה עליו לעבור הש תלת
מח־עצמות כרי להציל את חייו.
מתוך שיחותיו עם הרופאים ההמטו־

—י 28

— ייי-

עם סלווין הבין, שסיכויי הצלחת ההש תלה
בלונדון הם רבים יותר מאשר
בישראל.
אלי אמור לנסוע עם אחיו למרכז
ההשתלות בלונדון, כי הוא בן המישפ־חה
היחיד שנמצא מתאים, לפי הבדיקות,
להיות התורם של מח־העצמות.
האח הבכור בן ה־ ,37 גר בבאר־שבע,
נ שוי ואב לשני ילדים.
למרות הכעס הרב שהצטבר אצל
אלי כלפי המימסד הרפואי בארץ, הוא
מדבר בחום רב על הרופאים המטפלים

״בשעות הקשות הם לא רק רופאים
טובים. אלא ידידים נאמנים ומסורים.
הד״ר מתיאס והד״ר וירג עבדו בצורה
קשה מאוד, והתעקשו מאוד לשכנע
אותי להסכים ולבצע את השתלה. בת חילה
לא רציתי כלל לשמוע על ההש תלה,
ודי השלמתי עם העובדה המרה
שבקרוב אני הולך מהעולם הזה. לא
האמנתי בשום סיכוי להצלחת הניתוח,
והכנתי את עצמי לקראת הסוף.״

,למדתי ללכת,
להתדחץ!״
^ א לי ג׳ורג׳יה יש אישור מטעם
€מישרד־הבריאות לנסיעה זו. אך
אין לו הסכום של 70 אלף דולר לביצוע
ההשתלה. סכום חסר זה עלול להכריע
גורל חייו של הצעיר, בעל לשושנה
ואבא למיטל ולאופיר, הבן האהוב של
זוג הורים מסורים.
מספר אלי :״עד לפני 10 חודשים,

המצב שלי. היא בכלל לא מעוניינת
לדבר על זה, מתחמקת מהמצב הרפואי.
כי קשה לה להכיר במציאות האיומה,
שאולי לא אחיה יותר.
״בכל פעם שאנו מדברים על הנושא
הרפואי שלי, היא מתחמקת משיחה או
שהיא בוכה ובוכה. לא מזמן היא רצתה
שאקנה בגדים, ואני לא רציתי. אמרתי
לה שאולי אני לא אצטרך עוד את הבגדים
החדשים.
״אולי אני השלמתי עם המוות מוקדם
מדי, אבל היא לא מוכנה לשמוע
כלל על אפשרות שאני לא אחיה. אני
מאוד מבין אותה, אבל מה אני יכול
לעשות?״
אלי ומישפחתו גרים בחולון, בדירה
קטנטה בשיכון צפוף־דירות, בניין בעל
כניסות רבות וחזות קודרת. הדירה
מרוהטת בצורה פשוטה מאוד, אך הניקיון
והסדר מורגשים בכל פינה בה.
קולו חלוש ושקט, עיניו מביעת צער,
דיבורו איטי ו מונו טוני. הוא מזכיר
את מישפחתו הרחבה שמרביתם גרים
בחולון.

חוסר־אונים,
אין מוצא
^ חי הבכור, שגר בבאר־שבע,
מאור מעוניין לתרום מגופו ע בור
בריאותי. אנו מישפחה מלוכדת,
מאוחדת, ומשתדלים לעזור האחד לשני
ככל שאנו יכולים. בכלל, העזרה
לזולת ולנזקק היו הבסיס לחינוך ש קיבלנו
מאבא ואמא.

ג׳ורג׳יה ואשתו, בחתונתם
..לחיות זהל קבץ נדבו תז׳
בעמידר, סניף חולון, ומסייע לאנשים
שנמצאים במצוקת־דיור מעבר לתפ קידו,
ולעיתים בשעות לא מקובלות.
״אבי, נחום ג׳ורג׳יה,״ מספר אלי בג אווה
וביראת־כבוד ,״פעל רבות במחת רת
שהעלתה רבים מיהודי עיראק ל ישראל,
וזו היתה מלאכה לא־קלה״.
אלי מרגיש שהוא מסתובב במעגל
סגור, ללא מוצא 70 .אלף הדולארים
נראים רחוקים, מעבר ליכולת הדימיון.
התחשיב כולל את הוצאות ההש תלה
עצמה, את כל הטיפול באח הב כור,
התורם, את הוצאות מלווה־החולה
— במיקרה זה את אשתו של אלי —
ואת הנסיעות.
אלי ג׳ורג׳יה ומישפחתו לא יכולים
לממן מיבצע גדול זה, מכיוון שאביו
ואמו משתכרים משכורות ממשלתיות
נמוכות, וכך הוא מצבם של שני אחיו,
שלהם מישפחות לפרנס. הוא פנה לאח רונה
לאגודת י ד ביד, שבעזרת הקרן
להצלת חיי אדם, שאותה היא הקימה,

״אני מעדיף שחברים או מישפחה לא
יתרמו לי אישית כספים, אלא ררך
הקרן של האגודה. אני לא רוצה לקבל
באופן אישי, מפני שזה מאוד פוגע בי
ובכבוד העצמי. זה בדיוק כמו לקבץ
נדבות וזה מדגיש לי את העובדה העוקצת
שאני לא יכול לעמוד בכוחות
עצמי.״
הוא המשיר בדבריו כאשר עיניו היו
מושפלות מטה ו קולו החלוש נשמע
בקושי רב .״אני גם לא רוצה שמישהו
בדימיון הפרוע יחשוב שאני השתמש תי,
ולוא בשקל אחד בלבד לצרכיי ה אישיים,
מעבר לשימוש הרפואי שעבד
רו ניתנת התרומה.״

״הגורם היחיד
שעוזר״
^ גודת ״יד ביד״ ,שאותה משבח
> £אלי, הוקמה לפני חמש שנים על־

בחו״ל. וכסף אין
ידי שלי חושן, יועצת ופסיכולוגית.
ה קרן להצלת חיי אדם של האגודה
הוקמה רק לפני חודשים אחדים. הא גודה
מתקיימת מתרומות, וכל עובדיה
הם מתנדבים.
בימים אלה מתרכזת הקרן בגיוס
כספים למען אלי, בשל דחיפות המיק־רה.
מתוך דיבריהן של נילי, מזכירת
האגודה, ונחמה ברוק, חברה בהנהלת
האגודה, מתברר כי בתקופה האחרונה
התרבו הפניות בבקשות־עזרה עבור
חולים הזקוקים לטיפולים בחו״ל, באי שור
מישרד־הבריאות.
מספרת נחמה :״בישראל אין שום
גוף ציבורי או ממשלתי שיממן עבור
אותם חולים אומללים ניתוחים והשת לות
בחו״ל. ולכן ראינו חובה מוסרית
ראשונה במעלה לכסות בעיה זו. פנינו
לכלי־התיקשורת לגבי כל חולה וחו לה,
כמו במיקרה של אלי, כדי שהציבור
יתרום כספים. אנו גם פונים לר שויות
המוניצפליות ולגופים ציבוריים,
כפי שפנינו לעיריית חולון במיקרה
של אלי״.
שתיהן מדגישות את העובדה שהק רן
מאורגנת, ממוסדת ומבוקרת, כי
מדובר בכספי ציבור :״הכוונה היא ש־מיקרה
שבו חולה נפטר לפני ההשתלה
או אחריה, ו עדיין נותרו כספים, התרו מות
שנותרו יעברו לחולים האחרים
ברשימת הממתינים. אין כל נגיעה
אישית לכספים״.
אלי הוא רק אחד מתוך 20 חולים
הממתינים להשתלות ולניתוחים מסוב כים
בחו״ל. לדיבריהן של נחמה ונילי,
אם אותם מיקרים לא יעמדו בלוח הזמנים
הרפואיים, נגזר עליהם גזר־דין
מוות.
בין המיקרים יש ילדים, מגיל 9
חודשים ומעלה, שעברו כבר את כל
הטיפולים האפשריים בישראל. הקרן
כבר טיפלה בשיבעה מיקרים שנשלחו
בדחיפות לחו״ל. כיום לא הצליחה הק רן
לגייס סכום משמעותי עבור אלי

ג׳ורג׳יה במרפאה בבית־החולים וולפסון
,.אבי היה פעיל במחתרת, א חי נכה־צה״ל, אני משוחרר־צה״ל, מה מחזירה לנו המדינה?
ג׳ורג׳יה, ומצפה בדחיפות לקבלת תרו מות

נחמה, שדיברה כל אותה עת בלהט

* תרומות אפשר לשלוח ל״קרן
להצלת חי אדם״ ,בנק לאומי, סניף
מסי ,816 מסי חשבון ־ 557871/78
תל-אביב או לאגודה. יד ביד״ ,ת.ד.
,11570 מיקוד ,61114 תל-אביב.

ובהתרגשות רבה, אמרה כי ״עם כל הר צון
הטוב שלנו, קשה לי להאמין כי
בעתיד נצליח לכסות את כמות ודחי פות
המיקרים הרפואיים שפונים אלינו.
אסור לשכוח שהמיקרים מתרבים מיום
ליום ויקרים מאוד. הנושא הזה חייב
להתמסד לגוף ציבור או ממלכתי, שי ענה
על הדרישות הרפואיות הללו. הנו שא
החשוב הזה דורש תחיקה, ועל־ידי
כך הכיסוי הכספי לאותם טיפולים ו השתלות
יהיה ממוסד ומאורגן. חקיקה
מסוג זה היא למעשה נתינה בתוקף
זכות של החולה המקבל, וכר זה יענה
על כל בעיית ההשפלה ופגיעה בגא־וותם
של אותם חולים ויתרום לכד ש החולים
יילכו בראש מורם.״
ציבור רדום ואדיש
רצל ברוק, בעלה של נחמה, המ שמש
כמנהל־הכספים באגודה,

ג׳ורג׳ידו ו בנו אופיר
״המדינה שכחה אותי!״

מדגיש את האבסורד שביחסה של המ דינה
כלפי כספי התרומות .״כידוע,
האוצר ומישרד־הבריאות לא משתת פים
מבחינה כספים בהוצאות החולים,
אך הם דואגים לגבות מהכספים הללו
מס בשיעור של . 16*.קשה להאמין
שקיים דבר כזה!
״הנה הפירוט 1* :על רכישת מט־בע־חוץ,
כי החולה שנשלח לחדל חייב
לשלם במטבע זר, ועוד * 15 היטל על
,יבוא שרותים׳ — כשהכוונה היא לרי פוי.

מספיק שהם אינם עוזרים, הם
מענישים את החולה. למשל, שלחנו
את מר חננ שווילי מנהריה להשתלת
כבד בפיטסבורג שבאמריקה. אספנו ע בורו
מתרומות ציבוריות סכום ב שווי
של 135 אלף דולר אמריקאיים. לקראת
נסיעתו היינו חייבים לציידו במטבע
מקומי, וכך קרה ששילמנו לקופת
אוצר המדינה 21,700 דולארים״.

חשוב לציבור הישראלי :״בהתחלה,
לפני כמה חודשים, הציבור היה
בפאניקה ובהיסטריה כאשר כלי־התיקשורת
דיוו חו על אותם חולים
שזקוקים לטיפול רפואי רק בחו״ל. זה
היה נושא די חדש, וכל אדם ממוצע
קיבל את העובדות בצורה קשה. באותה
תקופה אפשר לומר שהציבור תרם ביד
רחבה לעניין. כיום הציבור רדום, עייף,
ואדיש לכל אותם מיקרים כמוני.
״אותה אדישות אני מרגיש גם מצד
כלי־התיקשורת בהתייחסותם לנושא.
כיום בקושי רב העיתונות, הרדיו
והטלוויזיה מזכירים את המיקרה שלי.
העם והציבור הישראל נשחק ושכח
אותנו, את החיים היקרים שלנו.
המדינה תובעת מהבנים שלה, תילחמו
למען המולדת, תקריבו את חייכם
למענה, כפי שאבי, אחיי ואני תרמנו.
אבל היא שכחה את חובותיה לבניה״.

אלי ג׳ורג׳יה מעוניין להעביר מסר

;:ודד דכטמ;.
צילם: עיון צפריר

מישפחת ג׳ורג׳יה: שושנה, מיטל, אלי ואופיר
•אבא שלהם אולי לא יחזור!״

29 יי—

הורוססוס מרים בנימי!,

מזל החודש:

ארי ה

כאן היתה השוואה בין שני אנשים בעלי
מזל שונה. מעניין מה חשים כולם כשהשמש
נמצאת במזל אריה, ומה השינוי העובר על
כל אחד כשהשמש נמצאת במעבר לקראת
מזל בתולה.
כשהשמש במזל אריה(בין ה־ 24 ביולי עד
ה 23-באוגוסט) הקיץ בעיצומו, הטמפרטורה
החמה מאפיינת את שליטת מזל אריה -

הגיוניות דיין, רק בגלל שפגעו בכבודם.
האריה נדיב ונהנה לתת, לכן הזמן מתאים
לעשיית בזארים, מיפעל־צדקה וכל מיני
מיבצעי התרמה.
כדאי להזכיר שמיבצע ליביתרום נערך
בימים שהשמש היתה במזל אריה (אפילו
השם מרמז על כץ - -ליבי־ -לב -הלב הוא
האיזור המשוייך לאריה) .ההתלהבות היתה

בין אויה לבתולה הימים הם ימים שבין מזל אריה למזל
בתולה, וכבר מתחילים להרגיש שינוי
באווירה. כשהשמש נמצאת במזל אריה,
מצב־הרוח שונה מזה שיבוא כשהשמש
תימצא במזל בתולה. לשם השוואה אפשר
פשוט לדמיין איזה אדם מייצג מזל אריה,
וכמה שונה ממנו זה הנולד במזל בתולה.
כמעט דבר והיפוכו. כחושבים על בן מזל
אריה -מצטיירת דמות השליט, בעל גאווה,
שימחת״חיים, רוחב״לב, חום, העזה, הרבה
עוצמה, יכולת להלהיב, לעודד ולהמריץ את
החלש, ולעזור לו להתקדם תוך אמונה שהוא
מסוגל להגיע. כל סביבתו של בן מזל אריה
מושפעת מאישיותו המיוחדת.
לעומתו, בן מזל בתולה הוא בראש
וראשונה אדם מעשי, מפוכח, מדקדק
בפרטים, בעל ביקורת עצמית חזקה, אינו
מרשה לעצמו את המותרות של היתפסות
לאשליות. הוא דייקן וקפדן, בעל היגיון,
שכל־ישר ויכולת אנליטית מעולה.
הוא מטור לעבודתו, חרוץ, מוכן לשרת
את הזולת ואינו חס על עצמו. הוא אינו
אוהב להתבלט בחברה. הצניעות והענווה
טבעיות לו. הוא מקפיד לשמור על פרטיותו
ומשתדל שאנשים לא יתקרבו אליו כדי
שלא יוכלו לבקר את הצד הדגיש באישיותו.
כמו שמכירים את האריה כמזל מוחצן, כן
מכירים את הבתולה כביישן, סגור ומופנם.

לוודאי לא חשבו עליו מראש. השמש באריה
הביאה את האנשים להשתתף בכל ליבם
וליהנות מעצם הנתינה.
במזל אריה אנשים מרגישים צורן לצאת
לטיולים ולחופשות ומרבים בבילויים מחוץ
לבית. אנשים שבדרך״כלל רגילים להתכנס
בתוך עצמם ואינם אוהבים לעזוב את ביתם,
מוצאים את עצמם במקומות ציבוריים,
בתי־קפה, מיסעדות, דיסקו טקים ומופעי״
ספורט ובידור שונים.
בעולם הפוליטי יש יותר קונפליקטים בין
המנהיגים. יותר אנשים מנסים להתקרב
לצמרת, פוליטיקאים מתכננים שותפויות
חדשות, ומתכוננים להילחם על קידומם
הפוליטי, או על עלייתם לשילטון. אך מי
שעומד במצב יציב יותר, הוא זה שמצליח
להישאר במקומו. אי־אפשר להפילו או
לערער על סמכותו בתקופה שבה השמש
נמצאת במזל אריה.
בתולה, למזל מתקרבת כשהשמש האווירה משתנה. החגיגות, הפסטיבלים
והשעשועים מפנים מקומם לפעילויות,
רציניות יותר. הכבוד של האריה מתאחד
עם הדייקנות של מזל בתולה, מה שעוזר
במיוחד להתקדמות אי שית. ההישגים
שהושגו כשהשמש היתה באריה, מונחים על
השולחן ועוברים ניתוח קפדני ומפורט. כבר
סומכים יותר על המזל, ומתכננים אין תוכניות לטווח ארון כשכל פרט ופרט הופך
להיות חשוב במידה שווה.
מי שועסק בעבודה שצריכה דיוק, נהנה
במיוחד מהאווירה ומצליח לבצע את
הדרוש. אנשים שהגזימו באכילה של מזון
משובח במיסעדות ובמלונות בתקופת
האריה, חשים את התוצאות. או שנוספו
להם קילוגרמים שאינם רצויים או שבטנם
גורמת להם לבעיות. בתקופה שבה השמש
מתקרבת לבתולה, כבר מרגישים צורך
לפתוח בדיאטות שונות, אם להרזיה או
מטעמי בריאות. הצימחונים והטיבעונים
מרגישים בתקופה זו יותר מבכל זמן אחר,
שתורתם היא הצודקת והנכונה ומשפיעים
על סביבתם לנהוג כמותם.

עצומה, והנכונות לתרום היתה מעל ומעבר
למצופה.
גם שניים מהמנחים העיקריים של
המיבצע היו בני מזל בתולה -חיי ם יבין,
שהנחה את הערב בירושלים, ומני פאר, ביכולתו התל״אביביים את שהדהים
להוציא מהם תרומות בסדר גודל שקרוב

אלה שלא הקפידו מה הם קונים ו ביז בזו
כספים על דברי״מותרות, נעשים זהירים
מאוד. כל קניה מחושבת מראש, כשהדגש
מושם על בדיקה וחיפוש של הטוב ביותר
במקום הזול ביותר.

השבוע מתאים לבילוי חופשות ולפגישות
עם י די די ם. טלאים, המרגישים צורך לה תחיל
בהרפתקה חד שה,
יוכלו להרשות ל עצמם
להתמסר למה
שליבם יוצא אליו. אלה
המחפשים להם בן־זוג
או בת־זוג, יוכלו להיווכח
השבוע שיש להם
הצלחה גדולה מהרגיל.
ו 2במרס -
בכל מקום, שאליו יגיעו
20 באפריל
הטלאים, קשה יהיה ל התעלם
מהם, ולא להב חין
בשימחה ובציפיה שקורנת מהם בתקו פה
זו. במקום העבודה אל תשנו הרגלים.

הרגשה אופטימית יו תר מאפיינת את התקו פה
האחרונה. אתם חשים שאפשר שוב לג לות
יוז מו ת חדשות. ב שני
תחומים המצב בכל
זאת יהיה רגיש. התחום
הראשון -חיי־הרגש, ש בו
יי ת מו קשיים הש בוע,
בעיקר בגלל חוסר־

מחשבה וחוסר־דיסקר־טיות
של ידידי ם קרו ;21
ביוני -
בים. התחום השני -
2<3ביולי
כספים. רעיונות נפלאים
י צו צו השבוע. כדאי
עדיין להשאירם בגדר רעיונות ולא לקלקלם
בחפזון. בנות המזל נצלו את השבוע לנופש.

זוהי תקופה של עבודה מאומצת במיוחד.
אתם חשים שהאנרגיה שופעת, וההספק
גדול מתמיד. תפקידים
רבים מושלים עליכם
וקצת קשה להתארגן
בקצב הנדרש. מבחינה
בריאותית המצב יותר
טוב, אך קיימת רגישות
בבירכיים. י די די ם מה עבר
יבואו לבקר בימים
הקרובים חנטו לחדש
את הקשרים. שיחת ט לפון
תביא למפנה ב חייכם.
המצב הכספי משתפר, ותוכלו להר שות
לעצמכם לבקש העלאה במשכורתכם.

אחרי תקופה של חשבון־נפש והתלבטויות
קשות באשר לעתיד, מתחילים כבר לראות
את ה או ר בקצה המנה רה.
י ח סי ם עם י די די ם
או עם בני הזוג שהיו די לאחרונה מעורערים
ישתנו. מצב הכוכבים
מראה שרצוי לשמור על

קשרים קבועים ומוכ ][
רים.
אלה יו סי פו ביט 21
בד צמבר -
חון. המשך יחסי ם אלה
19 בינו אר
יקנה לכם שליטה על
בן־הזוג למרות שעד ע תה
מצב כזה היה בכתי־מתקבל על הדעת.
נסיעה קצרה תביא לשינוי בחיי האהבה.

שורים ז קו קי ם למנוחה. אחרי תקופה של מ תח
ומא מץ עליהם לשנות מההרגלים הקבו עים.
חופשה בעיר אחרת
תשפר את מצב־ה־רוח,
תביא לחידוש המ רץ.
על פרידה מכאיבה
מבן־זוג קרוב תפוצו מ הר.
בתוך שבוע עד שבו עיים
יי מצא מישהו א חד,
שימלא את זמנכם
ואת מחשבותיכם. סכום
כסף גדול עשוי להגיע
ולהפתיע אתכם -נסו
לשמור עליו למשך שלושה חודשים. דחו את
תוכניתכם לרכוש חפצים חדשים לבית.

אריות נהנים מהתקופה האחרונה -חגיגות
ומסיבות כפי שהם אוהבים, י די די ם נזכרים
בהם ומנסים לחדש
שוב את הקשרים. חיי־האהבה
מבטיחים תקו פה
שתיזכר זמן רב, גם
אחרי שתיגמר. הזמן
מתאים לשינויים: אלה
שמתלבטים בקשר ל החלפת
מקום העבודה,
יוכלו להעז ולנסות מ 0032X3
קום
חדש. נסיעות ל-
חו׳ל עומדות על הפרק
אלה קשורות בעיקר בקידום הקאריירה.בענייני כספים -נהגו בשיקול דעת.

תחום ה קאריירה מעסיק אתכם למעלה מן
הרגיל בתקופה זו. אפשרויות לקידום נפת חות
לפניכם. גלו עירנות.
חבל להחמיץ את ההז דמנויות.
כעת אתם נוכ חים
לדעת שהתוכניות
שתמנתם משתנות. א לה
מביניכם שהיו בטוחים
במקום עבודתם,
י מצ או את עצמם מת לבטים
בקשר לאפשרו יות
קידו ם בעיסוק שונה
ובמקום אחר. כדאי לה עז
ולנסות את החדש, שם צפויה לכם הצלחה
גדולה. בני עקרב הרוו קי ם צפו לרומן רציני.

דליים ששהו מחוץ לביתם חוזרים לסביב תם
הקבועה, לשיגרת העבודה והמישפחה.
יתבדר לכם שלא קל
לחזור ולהתרגל למה ש היה
עד עתה מובן מא ליו.
החוויות החזקות משאירות שעברתם
אתכם בהדגשה מוזרה.
המוצא הטוב ביותר מ המצב
הוא יציאה לחופ שה
יחד עם בן״הזוג. יו- יספקו מיים־שלושה
אתכם. יתברר שהמ קום
שבו אתם מרגישים באמת טוב הוא
מקום העבודה. צפו לשיחה עם הבוס.

המתח והחששות שהיו מנת חלקכם בשבו עות
האחתנים הולכים ונעלמים. המשימות
הושלמו, אנשים מערי כים
את הביצוע המעו לה
של הפרוייקט של קחתם
על עצמכם. ב סוף
השבוע תרגישו צורך
לנוח יו מיי ם בבית כם
ולהימצא בקרב בני־המישפחה.
לאחר מכן
צפויה נסיעה קצרה או
טיול מהנה. כמו כן צפו יות
היכרויות חדשות
שיוסיפו הנאה וסיפוק לתקופה המתקרבת
עתה. צפויות כמה הפתעות בשטח הפיננסי.

הקשיים שאיפיינו את החודש האחרון עומ דים
להיגמר -אנשים שמהם נאלצתם להי פרד,
עומדים לשוב בי מים
אלה. מיכתב חשוב
שעשוי להגיע השבוע יו ריד
מכם דאגה נוספת,
ותרגישו שהכל מתחיל
להסתדר. בשטח הרו מנטי
קיימת אי־יציבות,
היחסים אינ ם ברורים,
22ב או גו ס ס -
ולמרות שאתם מעוג*
22בספסמבר
ייני ם בשיחה מעמיקה
וגלויה, לא ניתנת לכם
הזדמנות להגשימה. מבחינה כספית המצב
מעודד. ו הו א ישאר כך לפחות חודשיים.

כדאי לכם להתכונן לגל מחודש של שינויים.
חלקם בלתי צפויים ואחרים מתוכננים מראש.
במיסגרת השינו יי
ם שצפיתם אותם מ ראש,
עלולות לצוץ הפ תעות.
תצטרכו לגייס
את התושיה שבה ניחג•
תם, וי ח ד עם המזל ש מלווה
אתכם תמיד,
תוכלו להתגבר גם על
> 2בנובמבר -
קשיים. הצעות עבודה
20 בדצמבר
חדשות דורשות בדיקה
יסודית, גם של אנשי
מקצוע. אנשים המעמידים פני י די די ם
עלולים להטעות אתכם ולחתור תחתיכם.

המאמצים הרבים שהשקעתם לאחרונה במ קו
ם העבודה נו שאי ם פרי. ו מו כי חי ם שהמ אמץ
היה כדאי. הפת עות
בתחום זה ישמחו
אתכם וי מ רי צו להרחיב
את הפרוייק ט שבו הת חלתם.
כעת תוכלו ל צאת
לחופשה ולבילויים
עם בני המישפחה. היכ רויו
ת חדשות צפויות ב 19
בפברואר
מקום שבו אתם עוב 20ב
מרס
דים, קשר חדש עשוי להתפתח
אך ר צוי להימ נע
מלהיסחף להתלהבות מוגזמת. סערת
רגשות בסוף השבוע תביא לאכזבה קשה.

סלו!

השמש. זהו הזמן שאנשים מרשים לעצמם
להיות יותר עליזים, חברותיים וחמימים.
הכבוד זה הדבר החשוב ביותר. מי שכבודו
נפגע בתקופה זו לא יעבור על כץ בשתיקה,
אם בחייו הפרטיים או בפומבי.
אנשי״ציבור יכולים להפתיע את הסביבה שאינן החלטות ולהחליט בתגובתם,

סוסן

ש(ו1

מאזנ״ס

ן שס

שנה, היא עדיין תמהה :״ איזו סיבות
מצאו להם? אף אחד לא העז לומר לי
מה בעצם לא בסדר. אבל רק רמזו
— לא קונסטרוקטיבי. במעורפל בורגני. שולי. סיבה ממשית? אין.״
שמונה שנים תמימות חלפו, עד
שניתן לה להתקרב שוב לאחד
האולפנים. אבל גם לדעת א ת העולם
הרחב נגנז, והיום מכינים עותקים
חדשים, כדי להבטיח סוף־סוף את

מורטובה זה היה מיבחן ארוך ו מייג ע
של סבלנות וסובלנות.
״יותר משהיה לי צורך בקהל
שיראה את הסרטים שלי, היה לי דחף
עמוק לעשות אותם. אבל אחרי
שהסרט הרביעי שלי נאסר, איבדתי את
השליטה בעצמי. התחלתי לכתוב
מיכתבים לכל אדם שהיכרתי, לכל
רשות, לכל פקיד. אבל, כמובן, מעולם
לא קיבלתי תשובה.״

איזה עותק שהצליח להגיע להקת
במועדון הסגור.
בכל פעם שעותק כזה היה מגי
למועדון, אי־שם, היה מנהלו מזמין א
קירה מורטובה להקרנה ומבקש ממנ
לתת הרצאה, כשהוא משלם עבורה א
הוצאות־הדרך וגם שכר־מרצים. הודו
לשיטה זאת הצליחה לנסוע הרב
בתוך ברית״המועצות ולהגיע לקה למרו שהגיע
ומובחר, מסויים הקשיים הבירוקרטיים בהפצה.
סינדרלה חגוית-החועצות

סרט ממחר
למיטו

^ ורוח חיים כזה דרש ממנה הבלג
> 1ב ל תי רגילה ולפעמים גם ד ת
פעולה בלתי־מקובלות. היא זוכר

הפצתו. כשפסטיבל לוקארנו ביקש
לקבל את הסרט להקרנה, נענה
שהחומר הנחוץ להדפסת עותק חדש
עדיין לא מצוי במעבדות.

בינתיים קיימה את עצמה מעבודתה
במוסיאון, בעזרה ליוצרים אחרים ומהרצאות תסריטיהם, בכתיבת במועדוני־קולנוע.

1 1 1 1ך 1ך 1ךןד קירה מורטובה בתפקיד הראשי ג 1
1 41 1 1סרט שביימה בעצמה ב967-ג. פגי 111111

שות ח טופו ת. היא גילמה דמות של מפקחת־בניה, שניהלה מערכת־יחסים
עם משורר חסר״מנוחה, אותו גילם הזמר המנוח ולאדימיר ויסוצקי.
ך לאסנוסט״(הפשרה) — מילה
כ ה פושרת לאירועים מדהימים.
כמה זמן תימשך התופעה? בפסטיבלי חוגגים בינתיים הסרטים. כל פסטיבל והתגלית שלו
— סרטים גאוניים ,״אסורים״ שעד כה
סיפרו עליהם רק בלחישה, של בימאים
שהיו מוקצים מחמת.מיאוס במולדתם
וידיהם נכבלו, כמו אלם קלימוב
ואלכסיי גרמן. פיתאום נהפך הגלגל,
ומי שהיו אסורים יוצאים מאפילה לאור
גדול.
ראה, פרידה
קלימוב ( בו או
מ מ טיור ה) עומד היום בראש התעשיה
הסובייטית. גר מו( ת חנ ת גבול, י די די
איוו ן לפשין) בא בראש מישלחת
ברית־המועצות לפסטיבל בלגרד, ולא
הפסיק להפציר בעיתונאים :״בקשו
לראות את הסרטים של קירה
מורטובה. אני לא סובל את האשה
הזאת, אבל היא עשתה סרטים
נהדרים״.
האשה הזאת, קטנת־קומה, אדומת־שיער
ובעלת גומות־חן חמודות, תהיה
בלי־הפסק התגלית העיקרית של
השנה הבאה בכל הסינמטקים ובכל
הפסטיבלים הגדולים. לפני חודש,
בפסטיבל פסארו, יצאה לראשונה במיסגרת ושם
מברית־המועצות,
פסטיבל לסירטי מיזרח־אירופה גי לו
אותה לראשונה במערב. שבועיים אחר
לעשות סרטים!

אילו רק

נתנו לה

לביים
יבלות רגישות
יקרה סורטובד! יכול לשמש
) ₪1דוגמה ומופת למה שציין את
גורלם של בימאים בני דורה עד לפני
זמן קצר. היא נולדה ב־ . 1934 את
סירטה הראשון, פגישות חטופות,
עשתה ב־ , 1967 אחרי ששלוש שנים
לפני כן התחלקה בכותרות היוצרים
עם מר א׳ מוראטוב, אז בעלה, בלחם
חו קנו.
הממשלה לא אהבה ביותר את
פגישות חטופות, ומסיבות טובות
מאוד: בסרט היא מתארת כיצד בעלי
השררה׳ בחברה הסובייטית מעסיקים
משרתים בצורה המסורתית והבורגנית
המובהקת ביותר: כיצד קבלני־בניין
מרמים את לקוחותיהם בדיוק כמו בני־מינם
במערב: מים זורמים בברזי־הדירה
אינם אלא מותרות, שרק מתי מעט
יכולים להרשות לעצמם — ועוד
תופעות לא נעימות, השמות ללעג
ולקלס את החברה הסוציאליסטית
השיוויונית־כביכול.
הסרט לא נאסר מייד, אלא אחרי
ששישה עותקים ממנו הודפסו. אך
הקהל הרוסי הרחב לא הצליח לראותו,

ך 1|7ך 1בראש צוות השופטים בלוקארנו מנהלת מסיבת״עיתונאים ומנ ו
141 1סה להסביר את חוסר ההגיון שאפיין את האיסורים שהוטלו
בעבר על סרטיה. כל מי שראה את סרטיה די מיין לעצמו מה היתה האשה
הזאת מסוגלת לעשות אילו נתנו לה לעבוד ולביים סרטים נוספים.
עוד ארבע שנים נקפו, ומורטובה
קיבלה רשות לחזור לאולפנים בעיר
הולדתה, אודסה — רק כשתואיל
בטובה לשכוח מקימום של תסריטים
בני־זמננו ותתרכז בחומר קלאסי. היא
הסכימה, אומנם לא ברצון רב, לטפל
בסיפור ריאליסטי של הסופר קורלנקו
על קיפוח ואי־צדק כלפי העניים
בזמנים שלפני המהפכה.
״הפעם, האולפן אפילו לא חיכה עד
שאסיים את הסרט. במשך הצילומים
כבר היו רטינות שאני נוטה להתייחס

המועדוגים האלה, אלפים מהם
פזורים בכל רחבי ברית־המועצות, ע שו
הכל במחתרת כדי לשמר את סרטיה.
מועדוני־קולנוע מסוג זה יכולים
לבקש להציג בהם כל עותק של סרט
המצוי בארכיון־המדינה, ואם זה מסרב
— ע ליו להמציא להם סיבה מדוע
סירב. בכל פעם כשמנהלי הארכיון
התקשו להמציא סיבה לסירובם, נמצא

עונ ה פ״נ ת מדווחת מפסטיבל הנווטים הבינלאומי
בלוקאונו: ה תגלי ת המפתיעה היתה קירה מווטובה,
שיציהתיהנגנזובמולדתהבמשך 18שנים
כך נפגשנו בלוקארנו, שם היתה בראש
חבר השופטים. הפסטיבל מציג שנים
מסרטיה כמחווה מיוחדת, אחד מהם
ראיתי בברלין השנה, עותק לא רישמי
שהגיע בדרו־לא־דרך ממיזרח־ברלין.
ניו־יור ק מתכננת רטרוספקטיבה
של סרטיה(אין הרבה, רק ארבעה) .וכל
מה שאפשר היה לומר על שני הסרטים
שלה, שהוצגו לצידה של רטרוס פקטיבה
מנבחרי 40 שנות פסטיבל
לוקארנו — ו היו ביניהם מיצירות־המופת
של העולם — היה־אלוהים
אדירים, מה היתה האשה הזאת יכולה

1במערב לא ידעו כלל על קיומו.
סירטה השני, ארבע שנים אחר־כך,
לוט במיסתורין עד עצם היום הזה
באשר לסיבת איסורו הטוטאלי.
פרידו ת א רו כו ת הוא סיפור פשוט על
יחסים בין אם לבנה המתבגר, שאינו
יכול לשאת עוד את התנהגותה
השתלטנית והרכושנית כלפיו. הסרט
כנראה דרך על יבלות רגישות מאוד,
הוסר מייד ממעגל ההפצה שלו, הושם
על מדף ונשכח מן העולם.
מורטובה ניסתה לשווא לברר את
סיבת האיסור. אפילו היום, אחרי 16

למציאות בחומרה רבה מדי, ו שעליי
לרכך את המסר״.
לעומת סרטיה הקודמים, שנשארו
על המדפים בשלמותם, הסרט הזה,
י לדי קו מ ת הקרקע, סורס במשך
ההפקה, וקטעים רבים, החיוניים
להבנת המתרחש בו, אבדו לעד.
אין מתקיים יו צר סרטים שידיו
כפותות, ממה הוא חי? איך הוא שורד
כשכל עבודתו נקברת מתחת לערימות
של תירוצים וסיבות מצוצות מן
האצבע, ולעיתים בלי לקבל נימוקים
משמעותיים או הסברים כלל? לגבי

אשה זקנה אחת ששמרה לעצמ
באדיקות מפליאה עותק של פרידוו
ארוכו ת, שאותו זכתה לקבל לידי
בשעת אנדרלמוסיה סוערת באח סירב הזקנה
ממישרדי־ההפצה.
להוציא את העותק מתחת ידיה. ג
כשמורטובה עצמה ביקשה ממג
להשאיל לה אותו להקרנה מיוחדו
נענתה בשלילה.
כשמורטובה ניסתה להבין את סיב
הסירוב, הסתבר לה שהסרט הזה כב
גרם למשבר ר ציני אחד: שחקניו
הראשית, זיניר ה סארקו, ביקשה פע
להשאיל את העותק, וכדי לוודא שא
אחד לא יגע בו לרעה נהגה לי ש
כשהעותק מתחת למיטתה. יום אח
פתחה את הקופסה וגילתה לתדהמת
שמצוי בה סרט אחר.
כשהקשישה נפטרה, פנתה בת
למורטובה והציעה לשלוח לה א
העותק, אבל מורטובה העניקה אוו[
במתנה למועדון בנובוסיביר, כהוקל
על שנים רבות של נ סיונו תיו לקדם א!
סרטיה.
היום המערב לומד את מורטוב!
מגלה אותה, בולע את סרטיה, מערי
אותה. ובצדק. אחרי הקרנה כמע
מחתרתית של פרידו ת ארוכו!
בפורום הצעיר של ברלין, המתמח
בהצגת סרטים בלתי־שיגרתיים, הצי
פסארו את פגישות חטופות, שב
אפשר לראות גם את הזמר המנו
ולאדימיר ויסוצקי, שהיה בלתי־ידו
לחלוטין כשהסרט נעשה, ואחר־כ
הפך לזמר־המחאה המפורסם ביות
בברית המועצות.
אשר לסרטים האחרים שעשת[
עותקים שלהם כבר הובטחו לפסטיב
סירטי־הנשים בקרתיי, וסירטה האחר!
שזה עתה הושלם, חי לו פי גורל, לג
סיפור של סומרסט מוהם, בוודאי ידה
לאחד מן הפסטיבלים בשנה הבאה.

זינידה סארקו בתפקיד מתורגמנית ש
בגה המתבגר מנסה להשתחרר משתלט
נותה. למרות ניסיונותיה לברר, קירה מורטובה לא קיבלה מעולם הסב
ממשי מדוע נאסר סירטה להקרנה, אך רמזו לה שהוא ״זעיר״בורגני מדי׳

פוידות אווכות

ת ט 1ץ

לרות׳

)1נפתל, לא ישר; )5צמח
בעל פרחים נותני ריח הפונים
לצד השמש; ) 10 עם 2מאונך =
רקוד; )11 שליח צבור; )13
שיירת אניות; )14 יטיף, יזיל; )15
צונן; ) 16 חיק הבגד; ) 18 מים
לרוויה; )20 רפה; )21 צבע שני,
זהורית; )22 מכשף; )24 אנוכי
(לטינית); )25 חלף, עבר; )26
חוזה בכוכבים; )28 משקה משכר;
)30 מלכודת; )31 צעד בגאווה;
)32 מדרך כף רגל; )34 כינוי
לבעל אחוזה (ח); )35 זעק; )38
תאנת חווה; )39 קריאת השתקה;
)41 אחד ממיני הלטאות; )42
שחל; )43 נמצא; )45 עוות; )47
לוח בקרה אלקטרוני; )48 תשו״
קה עזה; )50 הבל וריק; )51 מילת
שלילה; )52 פרי בטרם הבשיל די
צרכו; )54 מקום ריק; )57 מעצור;
)61 מספיק; )62 שמש; )64 ענן;
)65 ראש מלה בהוראת — חדש;
)66 אויב; )67 אצטבא; )69ז׳קט;
)70 זרם, שטף; )72 גבר לא נשוי;
)74 שבירה, קלקול; )76 עוף
טרף; )77 מי שאינו שולט באחת
מידיו; )78 פעמון, מצילה; )81
נס; )83 יחידת הספק חשמל; )85
אבי שושלתנו <86 :מעיל ומעילה;
)88 ברח; )89 כבל ברזל; )91
ירא )93 :ידיד; )95 מספר בלתי
זוגי )96 :ילדה של אמא ואבא;
)98 אריג בוץ לבן )100 :עבר;
)102 מחפש; ) 103 שור לא
מסורס; )104 חדר מזווה; ) 105
לסרוגין.

)1אסופה, קובץ; )2ראה 10
מאוזן; )3טיפ; )4קצה הקוץ; )6
קליפת גרגרי תבואה; )7מיץ
פרי; )8קריאת צער; )9עטרה:
) 12 כוח, עוז; )15 נוקשה) 16 :
עבר את הגבול; ) 17 אומר, בטוי;
) 18 עם 26 מאוזן = קיץ; )20
סימן; )21 קבוץ בנגב הצפוני;
)23 ערף; )24 סופר אידי שחי
בארץ(ש״מ); )26 ראה 18 מאונך;
)27 דבר סתר; )29 תכנית מפל גה;
)30 פתור, גלה נסתרות; )33
קונפרונטציה; )34 ספל עם ידית:
)36 איש צבא; )37 פרי בראשית
הקיץ; )40 תולעת קטנה; )41
ענף תמרים; )44 ששה סדרי
משנה; )46 מטבע ישראלי שעבר
זמנו; )47 שחה על פני המים; )49
תחינה, תפילה; )50 לא בכוונה

״אני מנהל־אחזקה של מיפעל,
אוהב ים, סוסים, ציור. כבר הייתי פעם
ברבנות, אבל רק כמעט. שבועיים
לפני החתונה התחרטתי. גי לי תי את
הבנאדם שאיתו אני הולך לבלות את

מקום ברב
״אני רווק בן 26 וחצי,״ הוא מתחיל.
מעניין, חשבתי שאחרי גיל מסויים לא
טורחים להדגיש את ה״חצי״ .הוא נאה
מאוד, לדבריו, רגיש, גובה 1.70 מטר,
מגדיר את עצמו כ״איכותי״ וטוען
שיש לו הרבה מקום בלב. הוא מחפש
אותך — נשמה טובה, יפה, חטובה,
איכותית, שיודעת לקבל, ויחד עם זאת
להעניק חום. מה שמעניין אותו זה
קשר ״עמוק ואמיתי, מכל הלב.״ רצוי
לציין מיספר־טלפון. הוא בת״ד ,31071
תל־אביב.

לא באשמתה
( )1/87 מגדירה את עצמה כ״רווקה
שלא באשמתה״ .היא בת ,31 נאה,
בהירת־שיער, מתולתלת, גובה 1.67
מטר, ובאופן כללי אומרים לה שהיא
נראית טוב.
היא מציינת שהיא ״מזל אריה עם
אופק עקרב״ ,מה שמוכיח על התע ניינו
ת יסודית בנושא, ומודיעה שהיא
בשלה לקשר רציני. פרטים נוספים:
רגישה, סולידית, שקטה, אוהבת קיץ,
שמש וים (״קשה לי בחורף״).
היא מספרת על סדנה שאותה
עברה, הנקראת איי ־ א ם העוסקת
בפתיחות ובהקשבה לאחרים, מלמדת
את הבנאדם להכיר את עצמו, לתת
לדברים שאתה לא אוהב בעצמך לצוף
למעלה, ולנסות לשנות את הלא-אהוב.
בקיצור, נראה שיש על מה לדבר
איתה. אותך היא מעדיפה עם שימחת־חיים,
אהבת טיולים וטבע, רומנטיקה,
רגישות, לקיחת דברים בקלות, לא
בכובד רב מדי.
מיוחדת; )53 סופר; )54 דברי
נאצה; )55 איבר בחי; )56 חי
במקום; )58 פה הבהמה; )59
ידיעות מהירות וקצרות; )60 אבי
״עלובי החיים״(ש״מ) )62 :אבי
הבעל; )63 זז מהדרך; )66 מהיר
הימה ( )68 ;),3,3מנסרה השוברת
קרני אור; )71 ישוב בדוי בדרום;
)73 סמכות לבטל החלטה; )76
בטרם; )77 האגוז הקטן; )79

קרחת מצד הפנים; )80 אחד מי״ב
השבטים; )82 יסוד התורשה ב גוף;
)84 החלק הרחב של העלה;
)85 מטה; )87 קבוץ בדרום; )90
חפץ, דרישה; )92 פתיחה לרוו חה;
)94 שלטון נוקשה; )96 ברור;
)97 עיר; )99 מתנה; ) 101 לא
עוד; )102 גבעה שהתהוותה על
עיי חרבות; )103 מספר אמריקני
בעל ״הרציחות מרח׳ מורג״.

--אביו״{ ייאי —

תן טרמפ לחייל
איתן עמיחי

הדברת מזי קי ם

בעמ

מומחים להדברת תיקנים(ג׳ו7ן זם)1,
.תולעי עץ, חרקי ספרים ובגדים.
עירפול מיוחד לאוועים למניעת
ך ן יתושים וחרקים משפפים.

ע מי׳׳

^ ^ 6 3רמת-גן רודמודיעין ,18ת.ד 2272 .סל 790114-5-6.

ובשמירה על בריאותך ור בו שו

״אין לי מושג בסכס, כי תמיד
הייתי נשואה״ (השחקנית זיאז׳א

גאביי<•

להירדם ער שטיח
״אני בכלל לא שמן, לא גבוה, אבל
גם לא ננסון,״ מתחיל 2 /8 7״ עיניי ם
ירוקות 31 ,שנה, רגישות, כוח־סבל,
פתיחות, רומנטיות, קצת תיסכולים.
אחרי שמערבבים יוצא אדם שטוב לו
בחייו.

נער

שארית חיי, ומה שגילי תי לא מצא חן
בעיניי. אז מוטב להסתלק לפני הח תונה
מאשר אחריה, לא?״
המתכון הנ״ל מחפש ״גברת שקטה,
אבל קצת רעשנית, עדינה ורכה, אבל
גם קצת שובבית, עם ראש טוב, אוהבת
בית וגם חברה, יודעת להירדם על
שטיח ולצאת משיגרה לספונטאניות;
אינטליגנטית, פתוחה, נאה. מי יודע,
אולי יהיה בינינו ני צוץ?״

מושכת זיפה
היא רווקה בת 26 מבני־ברק, אבל
איננה דתיה. שיער חום־שאטני, עיניים
ירוקות, גובה 1.70 מטר, טיפוס
ספורטיבי, שוחה המון, אומרים לה
שהיא מושכת ויפה. עובדת כפקידה
בבנק, מאוד אוהבת את החיים, לבלות,
לראות סרטים והצגות, וללכת גם
לערבי־תרבות.
גסטרונומיה זה הצד החזק שלה —
אוהבת כל מה שקשור באוכל: לאכול
במיסעדות, לבשל אוכל סיני ואיטלקי,
ולקצור מחמאות על כישוריה. אבל עם
כל אהבת־האוכל, היא מבטיחה, היא
לא שמנה.
היא מחפשת אותך — נאה, גבוה,
בין 26ל־ ,36 ספורטיבי. רוצה שתאהב
פחות או יותר מה שהיא אוהבת, כדי
שלא ישעמם לכס ביחד. היא מציעה
ידידות עם אופציה למטרה רצינית.
אתי מנצור, ז׳בוטינסקי ,135 בני־ברק

.51253

״ללכוד בעל -זו אמנות, להח זיק
בו -עבודה״(הסופרת סימון
דה־בובאר).

עדינה בגוף ובנפש
היא רווקה בת ,37 המרגישה שהגיע
סוף־סוף הזמן לחשוב ברצינות על
הקמת מישפחה. היא ערינה בגוף ובנ פש,
אקדמאית, רגישה. התיאור של
יפת־נפש מתאים לה, בלי מרכאות.
היא מאוד אוהבת ילדים, אבל לא
מרגישה שהיא יכולה לגדל ילד כש היא
לבד. האיש שהיא מצפה לו: שיהיה
קודם כל בנאדם, אחד שרוצה חברה
לחיים, יודע להיות חבר, רצוי אקדמאי.
מיספרה אצלי 4 /8 7

הטבע

מה שהכי מעניין אותו בחיים זה פיתוח הכושר הגופני, חיסוב
השרירים וכל סוגי הריקוד.
זהו אייל שמי, בן ,28 בעל סטודיו למחול ( 17 מורים 850 ,תלמידים)
ברמת-גן. והוא באמת מהווה דוגמה טובה למי שבאים אליו כדי
״ להתנועע ולעבוד על גופם.
אייל. מתותלתל וירוק־עיניים,

*ל מה את המיקצוע בארצות־הב־
* רית, והוא נוהג לנסוע אחת ל-חודש״חודשיים ללונדון או ל־לוס־אנג׳לס,
כדי להשתלם ול התעדכן.
הבחור
שומר על כושר גם בעז רת
תזונה נכונה -במיקרה שלו,
טיבעונות. הוא גם נוהג לצום יום
בחודש ,״כדי לנקות את הגוף״.
.זה לא חוכמה ללכת לסופר מרקט,
לקחת מכל הבא ליד ו-
אחר־כך לטרוף שניצל עם צ־יפס׳,
הוא מעביר מסר .״אנחנו קוראים
אייל שמי
לזה גיאנק־פוד, אוכל־זבל. אנ לצו
ם פעס׳בחוד ש
שים אוכלים את זה ואחר-כך
מתפלאים שכואב להם פה וכואב להם שם ״.הוא לא מרשה לעשן
בסטודיו, והצליח לגמול מעישון את מרבית המדריכים.
אייל שמי אוהב לארח חברים לארוחה טיבעונית בדירת״הגג
המטופחת שלו -הרבה צימחיה ירוקה, כורסות רכות, שולחן־אוכל
גדול ל־ 12 איש. האשה־של-חייו, הוא מאמין, תאהב את אורח־החיים
המיוחד שלו, ותהיה שילוב מוצלח של עקרת־בית ואשת-קריירה.

מהקרה
בפ תוד תי קוו ה?
1!1כרם
עצם העניין. מדור חדש. נועד לצעירים בגיל(ומו תר לצעירים
ברוחם) .אם י ש לך מה לתרום להציע, להגיד, להלל, לשבח ולשאול
— כתוב ל״עצם העניין״ ,העולם הזה, ת״ד ,136 תל־אביב. בכל
שבוע יוגרל תקליט חדש לגמרי בין המשתתפים מיוזמתם במדור.

שיעורים ושנשים
זהו. החופש הגדול או־טו־טו מס תיים.
נותרו ימים מעטים, שבהם תוכלו
לשכב על החול החם, לעצום עיניי ם
ולהתמכר לשמש המלטפת. אחר־כך,
כמה שזה נשמע מרגיז ונורא ועצוב,
תתחיל שנת־הלימודים.
כדי לנסות ולהמתיק את הגלולה
המרה, הנה כמה קטעים מהתקנון של
מישרד־החינון־.
רגע, לא להיבהל, מדובר הפעם
בזכויות שלכם, שרובן כלל לא ידועות
לכם. התקנות הללו הן חובה כלפי
המורים, החייבים לנהוג לפיהם.
אז ככה: תקנה מיספר 4.001 אומרת
שהמיספר המקסימלי של שיעורים
שניתנים ביום אחד הוא שיבעה. אם י ש
לכם מערכת שמונה שעות ביום, אתם
יכולים לקחת את התיק, לנפנף למורה
לשלום וללכת הביתה. החוק לצידכם.
התקנון אומר גם שכל השיעורים
יינ תנו בהמשך אחד. זאת אומרת: אסור
שתהיה שעה חופשית בין שיעור

נעות השבוע
איילת זימן מתגייסת השבוע לשו רות
צה״ל. זו גם הסיבה למבט העצוב
שבעיניה .״אני קצת חוששת,״ היא או מרת
,״אני עומדת לפני עתיד חדש ולא
ידוע. כן, אני כבר יודעת מה אהיה ב צבא,
משקית־ח״ש, אני רק לא יודעת

איילת זימן מתגייסת איפה ישבצו אותי. מקווה שבמקום
מעניין.״
איילת מדברת ;העיניים נשארות
עצומת. אנחנו מצידינו מנסים לגרום
לה לחייך, אך ללא הצלחה. מה שלא
אמרנו, איך שלא דיברנו, העיניים
עצובות. ואז, כשהיא אמרה ״אין לי
חבר כרגע״ ,הצענו לה שאולי דרך
העיתון היא תמצא. ופה היא פרצה
בצחוק מתגלגל. למה? היא לא הסכימה
לספר.
עכשיו הכדור אצלכם. כיתבו
למערכת, אנחנו נעביר לה את
המיכתבים, אולי זה מה שישאיר לה את
החיוך על הפנים.

לשיעור, כדי שלא ייוו צ ר מצב שתהיו
בבית־הספר שמונה שעות.
תקנה מיספר 4.104 אומרת :״במיק-
צוע הנלמד שלוש שעות בשבוע, אין
לצרף יותר משיעור אחד ביום. במיק־צוע
הנלמד יותר מפעם אחת, אסור
לצרף יותר משני שיעורים ביום״.
גם לגבי העונשים יש תקנון מפורט.
תתפלאו בוודאי לשמוע ש״אין להרחיק
מהכיתה יותר משלושה תלמידים
בשיעור.״׳(תקנה מיספר .)2.914 שלושה
תלמידים הועפו מהכיתה? אתם
יכולים להיות רגועים. אסור להעיף
עוד.
לגבי הסילוק מהכיתה יש תקנה
נוספת :״הרחקת תלמידים מהכיתה הוא
עונש שיש להשתמש בו רק לאחר
שננקטו כל האמצעים החינוכיים, ולא
הושגו התוצאות הרצויות״.
ותקנה מיספר 2.914 אומרת:
״הרחקה ליום שלם חייבת להיות באי שור
מנהל המוסד״.
לגבי מיבחנים אומרת תקנה מיספר
:2.3115״לא תיערך בשום כיתה יותר
מבחינה אחת ביום, ולא יותר משלוש
בשבוע.״
עוד אומרות התקנות שמורה חייב
להחזיר מיבחנים בזמן מקסימלי של
שבוע ימים. אין לעכב את הבחינות זמן
רב יותר. כשמחזירים את הבחינה
חייבים לסמן על גוף המיבחן את השגיאות
בצבע שונה מזו שבו נכתבה
הבחינה.
ואם כל התקנות הללו לא מנחמות
אתכם, תתחילו לספור את הזמן שנותר
לחופשת סוכות. עוד 45 יום מהיום.
שתהיה לכם יו פי של שנה!

לא אוהבים
לשחות
,בפארק״המים בגיבעת־השלושה יש
שתי בריכות. אחת בבניה, האחרת כבר
פועלת: יש בה מים כחולים וצלולים,
ואנשים רבים משתכשכים בה בהנאה.
גם בזו שבבניה התכונה רבה. רעש
מכונות, טרקטורים ופועלים רבים.
בזו מבלים ובזו עובדים. בזו לבושים
בביגדי־ים מינימאליים, ובזו לבושים
בבגדים ארוכים. בזו מנסים לתפוס
צבע, ובזו הפועלים צרובים מהשמש
בעל כורחם. בזו יהודים ובזו ערבים.
דו־קיום בבריכה.

אני לא מבין את אותם האומרים
שלקרוא יותר מעיתון יו מי אחד זה
משעמם, נכון שמפאת גודלה המיזערי
של ארצנו כותבים שלושת הצהרונים
את אותן הידיעות, אבל זה עדיין לא
אומר שהם זהים.
הנה, בחדשות מתאריך 13.8.87 מו פיעה
תחת הכותרת :״ שני נערים נד קרו
בידי נער ״.הידיעה :״ שני צעירים
בני , 17 שטיילו אתמול בלילה עם חב ריהם
בפתח״תיקווה, נדקרו במרכז
העיר ברחוב חיים עוזר הידיעה מספרת
על־כך שארבעה נערים הלכו בר חוב,
ופיתאום נתקל אחד מהם בכתף
של נער אחר. הוא התסיל לקלל, שלף
סכין ודקר את שני הנערים.
בי די עו ת של אותו היום יש כותרת
אחרת :״ שני נערים בני 17 נדקרו
בתיגרת־סכינים ״.זה כבר נשמע מענ יין
יותר. בגוף הידיעה מסופר כי ״אר בעה
חברים יצאו לפתח־תיקווה, ול פתע
התחילו לריב זה עם זה (שניים
נגד שניים) .התיגרה פרצה ברחוב אחד־העם,
והנערים אושפזו בבית־החולים
השרון.
עכשיו התמונה קצת שונה. אליבא
דחדשות הם היו ארבעה, שרבו עם שנ יים
ברחוב חיים עוזר, ואילו י די עו ת
טוען שהם היו שניים, והמריבה היתה
בכלל במקום אחר, רחוב אחד־העם.
שניים רבים, מעריב ישפוט. אז
דווקא למעריב השמרני והמאופק יש
הכותרת הסנסציונית ביותר :״ שני בני
17 נפצעו בקרב־סכינים בפתח־תקווה״
מבשר מעריב. הפעם זה כבר קרב, לא
איזה נער שהוציא סכין. מעריב טוען
שהקרב היה ברחוב חיים עוזר (כמו
חדשות) ,אבל בעניין המיספרי הוא נו טה
לטובת ידיעו ת, שניים נגד שניים
אומר מעריב.
יחד עם זאת הוא מכניס גורם חדש
לתמונה .״נערים אושפזו בבית־חולים
בילינסון,״ טוען מעריב.
שני נערים, ארבע נערים, חיים עוזר,
אחד״העם, נער דקר, קרב תיגרה,
בילינ סון, השרון. עיר אלימה, פתח־תיקווה,
שלושת קרבות־סכינים בלילה
אחד.

לפתע פנה ילד קטן מבין המתרחצים
לאמו, הצביע על ינער ערבי
העובד בבריכה הסמוכה, שנצמד לגדר
והביט בעיניים שחורות גדולות ב־מתרחצים,
ואמר לה :״אמא, תראי את
הילד שעומד שם? גם הוא בטח רוצה
לשחות! בואי נזמין אותו למים!״
האמא ענתה לו :״הוא ערבי, ערבים
לא אוהבים לשחות ״.גמרה את דבריה
וצללה למים הקרירים.
הילד הקטן התבונן בנער שניה
נוספת, וצלל בעיקבותיה.
רציתי לומר לאמא שתגיד לילד
שלה גם שהערבים נורא אוהבים ל עבוד,
במיוחד ילדים ערביים. אבל היא
נעלמה במים, וגם הנער הערבי חזר
לעבודתו.

עפשיו גם
פקיבוץ
יש בארץ איזה נער או נערה שלא
עוסקים בדוגמנות? הנה, אפילו לקי בוצניקים
הגיעה האופנה הזו של צעי רים
מדגמנים. אסף פולוסקי 18 ונעמי
ספלמן 16 מקיבוץ גונן עוסקים בין
שאר העבודות שלהם בקיבוץ בדיגמון
נעלי מגון, נעליים שהקיבוץ שלהם
מייצר.
עכשיו חסר רק שבמאה־שערים
יפתחו קורס לדוגמנות. לפי הדוגמנים
הצעירים, לא רחוק היום שזה יקרה.

מדונה: אם היא אומות

לפני ארבע שנים היה השם מדונה אלמוני, יהוא לא אמר כלום לאיש. היא היית!
דוגמנית־עירום לא מצליחה במיוחד, אחת מני רבות שמחפשות אחר התהילה. אבי
שלא כמו אצל רבות, התהילה הגיעה — ובגדול.
בתוך ארבע שנים מכרה מדונה 15 מי ליון תקליטים, הוציאה 10 תקליטוני!
ועתה היא מככבת בסרט חדש: מי הנערה הזוז עם הסרט יצא גם תקליט של שיר
הסרט, וגם בו י ש למדונה חלק. מדונה על התקליט :״אני רוצה שהמוסיקה בסת
תעמוד בפני עצמה, כמוסיקה טובה ולא תשמש רק כמוסיקת־רקע. השירים הם ל:
בהכרח על הסרט, וי ש בהם רוח כובשת ״.דיברי מדונה. ואם מדונה אומרת, מ
אנחנו שנתווכח איתה?

מיק הקנל: תיסווקת מהפרמ״ו

אפך סולוסקי ונ ע מי ססלמן
18ו־ 16ו ח צי

הבחורצ׳יק שבתמונה הוא מיק הקנל, סולן להקת סי מ פלי רד(״פ שו ט אדום׳׳
שהוציאה באחרונה תקליט מצויין בשם גבר וא שה. אבל לא על התקליט נדבר כ
עם על מיק, בעצם לא ע ליו אלא על התיסרוקת שלו: שיער קצר־קצר מאחוו
ובלורית ארוכה שנופלת על המצח מלפנים. כל הסיפור הזה הוא בצבע ארוב
ובעברית פשוטה: ג׳ינג׳י.
התיסרוקת הזו, מסתבר, מצאה חן בעיני נערות־ישראל, וברחובות תל־אביו
אפשר לראות בנות רבות בעלות ראשים אדומים כאלה.
מי שחשקה נפשו בתיסרוקת הזו, והוא לא בטוח שהספר שלו בקיא במוסיקו
עכשווית ומכיר את סי מ פלי רד, שיקח את התמונה הזו ויביא אותה אית
למיספרה.
אחת מהנערות שהסתפרה כך קוראת לתיספורת הזו ״תיספורת פלמ״חניק״
״גם להם היו בלוריות כאלה,״ היא מסבירה. אלא שהם לא צבעו את השיער באדוב

— מישפחת ועמנו
(המשך מעמוד )9

חיילים מספרים על

במיגרש, בשמש הלוהטת, לתרגילי־הליכה
ימין״שמאל, הלוך־ושוב. ככה
במשך שעות. כדי לשתות או ללכת
לשרותים, צריך לקבל את רשותו של
המפקד. לא תמיד ידענו מתי צריך
לבקש, :המפקד, אפשר לצאת לשרו־תים?
אפשר לשתות?׳ כי לפעמים הוא
היה צוחק עלינו, :מה אני גננת שלכם?׳

ץ מן קצר לאחר שהלך מומי לישון,
( התעורר באמצע הלילה לשמע
דפיקות בדלת. משפתח את הדלת, ראה
לפניו את אנשי המישטרה הצבאית.
הם באו לעצור אותו, על כך שלא
הופיע לשרות־מילואים שהיה עליו
לעשות לפני כן. הוא נלקח למעצר.
למחרת הועמד מומי לדין בעוון
נפקדות. קצין־השיפוט התחשב ב עובדה
שבמשך 17 שנה לא היה לו אף
יום נפקדות אחד, וגזר עליו תישעה
ימי־מחבוש בלבד.
אומר מומי :״באו באמצע הלילה
ולקחו אותי. לא חשבו שאולי יש לי
עסק וצריך לתת הוראות למי שצריך.
לא נתנו לי לטלפן לבנים שלי, להודיע
שאני הולך לצבא. פשי.ט שלפו אותי
והעלימו אותי.
״אני נמצא בהליכי־גירושין מאשתי,
והייתי צריך להודיע שאני הולך. אבל
הם לא שמו לב. כך היה גס במשך י מי־המחבוש,
לא התייחסו אליי.
הוא אומר שאינו כועס על עצם
המאסר אלא על היחס הקשה והמשפיל,
אותו נאלץ לעבור בבית־הכלא
הצבאי .״המחבוש היה באשמתי, הצו
הגיע לכתובת הקודמת, ואני לא
עידכנתי את הצבא״.
חברו. שלום כהן, משרת כנהג,
נשפט ל־ 45י מי מחבוש. שלום הוא
עצמאי, העובד בהובלות במשאית־מנוף.
שניהם נשלחו לרצות את עונשם
בכלא .4
גם שלום אינו מתלונן על עצם
המאסר. הוא מתלונן על היחס הקשה
והמשפיל, מצד החיילים־הכלאים.
לפעמים הוא מתאר את הכלא כ״גן־
חיות׳׳.
מספר שלום :״בגלל בעיות רפואיות
שיש לי, קיבלתי מרופא הכלא פטור
מעמידה ממושכת. החיילת־כלאית לא
אהבה את העניין הזה שיש לי פטור,
ובצורה שרירותית היתה מתחכמת לי,
אומרת לי שהפטור הוא רק מעמידה
ממושכת. תעמוד 20 דקות וחמש דקות
מנוחה, היא אמרה.
״הלכתי שוב לרופא, והפעם נתן לי
פטור מעמידה בכלל.
״במשך הזמן ראיתי רב׳׳ט אחד
שנתן לאסיר, חייל בשרות־סדיר, לכבס
לו את החגורה שלו, ובתמורה ביטל
הרב׳׳ט תלונה נגד אותו חייל. כשראי

את זה, תפסתי כל איש־סגל ואמרתי
לו את הסיפור.
״אבל אף אחד לא התייחס ברצינות,
להיפך. כל הרב״טים והסמלים התחילו
לחפש אותי ורצו להתנקם בי על זה.
״בשבת אחרי זה נכנס הסמל שלומי
לתא ואמר לכולם לעמוד. הודעתי לו
שיש לי פטור מעמידה, והוא אמר לי
לעמוד,עד שאני ארשה לך לשבת.׳
״עמדתי, עברו עשר דקות והזכרתי
לו את הפטור. אבל הוא שוב אמר שרק
כשהוא ירשה אוכל לשבת. כך זה נמ שך
עוד כמה דקות, והחלטתי לשבת
ללא רשות.
״הסמל העביר אותי לאגף נפרד,
וביום ראשון הגיש נגדי שבע תלונות
למפקד הבסיס. מאחר שעמדתי להשתחרר,
המפקד פסק לי עונשים־על־תנאי.׳׳
להרבה
חיילים היו טענות ותלונות
מסוג זה. ואומנם, הם אספו חלק מה סיפורים
והמעשים.

״לארוחת־הבוקר יש שבע דקות
בדיוק. הארוחה כוללת ארבעה זיתים.
כפית אחת גבינה, ביצה קשה וכוס תה.
״במהלך הארוחה לא נתנו לנו
לאכול כמו בני־אדם, הרבטי״ם נכנסים.
צועקים ומקללים. אחד יוצא — השני
בא. הם מפסיקים את האכילה וצועקים
שאנו אוכלים כמו בהמות — וזה היה
בדיוק כמו בהמות — כשהם מפסיקים
לנו את האכילה, זה כמו שאתה לוקח
את האוכל מהבהמה ולא נותן לה
לאכול. ומה אתה יכול לעשות? עוד לא
מספיקים לגמור את האוכל, וכבר צריך
לצאת החוצה.
״היה שם סמל אחד בשם תמם, שהיה
ידוע ברישעותו. באמצע מיסדר הוציא
חייל בשם אזולאי, לקח אותו למישרד
ושם לו אזיקים על הידיים. הוא הוציא
אותו מחוץ למישרד והתחיל להרביץ
לו ולבעוט בו לפני כולם. למה הוא
הרביץ לו? סתם זז, או שלא עמד כמו
שצריך. לא בעיה להם למצוא סיבות.
עדיף להיות שבוי!

ף* אחד המיסדרים, כאשר סגן־
מפקד־הבסיס בא לבדוק אותנו,
תוך כדי העמידה הממושכת התעלף
אחד החיילים המבוגרים ונפל. הסגן־
מפקד פלט בזילזול, :מי אמר לך לבוא
לכאן?׳
״לאחר המיסדרים עובר הסגן־מפקד
בין החיילים, מתעניין ושואל כל אחד
מה שמו ומדוע הוא נמצא בכלא.
״יום אחד הגיעה ניידת להתרמת־דם.
אנשי הסגל רצו שמקסימום אנשים
יתרמו דם, ולכן הבטיחו שכל מי
שיתרום מנת־דם, יהנה במשך היום
ממנוחה מוחלטת. לאחר שהניידת
הסתלקה מהכלא, העמידו אותנו למשך
זמן רב, ובמקום המנוחה המובטחת
קיבלנו צעירות ארוכות של שמאל־ימין.
היו כמה חיילים שסבלו אחר״כך
מסחרחורות קשות.
״גם מיקלחות סדירות לא איפשרו
לנו, למרות החום הכבד. אני, שבמשך
הזמן עבדתי שם כמכונאי של הסגל,
יצא לי פעמים רבות ללכת לישון,
כאשר הבגדים שלי מלאים בשמן וגריז

״ סיוחוו, בוא הנה!״ יום מחבוש ער
פיהוס ואסוף ם ם 2בידלי־סיגויות, להעמיד
אותם במיסדו ולהעבירם ממקום למקום
״אי־אפשר לעבור על רבר כזה
בשתיקה,״ אומר שלום ,״היו שם אנ שים
בני 40־ ,50 עם מישפחות וילדים,
ונהגו בנו כמו בסמרטוטים, ללא טיפת
כבוד.״

אוויר ת

כמו בהמות

שלום:
״את היום מתחילים בהשכמה ב־ 4
וחצי בבוקר. במיסדר־הבוקר עומדים
במשך חצי שעה עמידת־דוס, אסור לזוז
מילימטר במשך חצי שעה. לאחר העמידה
יושבים ישיבה מיזרחית במשך
עשר דקות, ידיים על הבירכיים ואסור
להישען או להתכופף.
היום־יום בכלא מספר

אסיר־צבאי־לשעבר שלום כהן וא שתו
-בוא הנה! גודל־של־זין!״

״בחיילים בשרות־סדיר הם מתע ללים
עוד יותר חזק. פעם, רב״טית
בשם רונית תפסה חייל שלא עמד בזמן
למיסדר, וציוותה עליו לאסוף 200
בידלי סיגריות, כמיספר הכלואים,
ולהעמיד אותם בשלשות למיסדר.
אחר־כך היה צריך לצעוק להם, :הפ לוגה,
היכון להקשב!׳ והוא עונה במ קומם,
:הקשב!׳
״הוא היה צריך גם לצעוק להם
,עמוד נוח!׳,עמוד דום!׳ וכמו שטירטרו
אותנו, כך היא טירטרה את פלוגת־הבדלים.
תוך שתי דקות עליך להעביר
את כל הבדלים לקצה השני של
המיגרש להעמיד אותם בשלשות, ולצ עוק
להם שוב את כל אותן צעקות.
״במשך חצי שעה הוא רץ עם הב דלים
מצר לצד.
״מדי פעם, במקום לקרוא בשם
הפרטי שלנו, הסמלים ואפילו קצינים
היו קוראים לנו, :סירחון, בוא הנה!׳ או,
,אל תתקרב אליי יותר מדי, סירחון!׳
״לחייל נמוך־קומה שהיה איתנו
בתא, המפקד היה קורא, :בוא הנה,
גודל־של־זין!׳ מפקד בשם חיים היה
אומר לו, :בוא הנה, אני אטביע אותך
עם הזין שלי.׳
״כששאלתי את הקצין גיל מדוע
מרביצים לחיילים ומתנהגים כך, הוא
ענה לי, :גם כשהשכנה שלך רבה אתה
מתערב? אז מה איכפת לך?״׳
שלום מזועזע מהיחס המזלזל לב עיות
הרפואיות של הכלואים.
״כשאתה בא ואומר שיש לך כאבים
או בעיות רפואיות ורוצה לגשת לרופא,
המפקדים דוחים אותך ולא מתייחסים
ברצינות לבקשה. במיקרה הטוב הם
אומרים,תבוא מחר׳.
״המים בברזים רותחים מחום, אף
פעם לא יצא לי לשתות מים קרים או
פושרים במשך היום. הכלואים לא יכלו
לשתות את המים מהברז. הסגל היה
מכניס לנו סיר ענק עם מים קרים, וכל
אחד דוחף את הספל שלו לתוך הסיר.
בגלל הלחץ של האנשים, לא מקפידים
על ההיגיינה והמים הופכים עכורים
תוך זמן קצר.
״במשך היום היו מעמידים אותנו

דביק על הזרועות שלי. לאף אחד מהמפקדים
זה לא הזיז כלום.
״אפילו לכבס את הלבנים לא היה
מספיק זמן. רק לאחר ספירת־הלילה,
שאז אתה כבר עייף וסחוט ואין לך
חשק לבזבז זמן שינה יקר על כביסה, ,
שבלאו־הכי לא תתייבש במשך הלילה.
״עוד דבר. בשבת, שזה יום מנוחה
לפי חוקי מטכ״ל, לא איפשרו לנו
מנוחה מינימאלית, כל היום צעירות
ומיסדרים. לדתיים שרוצים להתפלל
ניתנת הקצבת זמן קטנה, ובגלל זה
שתפילה זו היא ארוכה מהרגיל, הם לא
מספיקים לסיים את התפילה וכבר
מגיע מפקד ומוציא אותם מבית־הכנסת.
״מדברים
על חיסכון, אבל במשך כל
זמן שהותי בכלא, האסירים שטפו את
התאים ואת החדרים של המפקדים
והמפקדות רק במגבות צבאיות, כאילו
שאין סמרטוטים.
״בכלא ידוע, שכאשר מישהו עושה
איזושהי עבירת מישמעת, מוגשת נגדו
תלונה על־ידי הכלאים והוא עולה
למישפט לפני קצין. במישפטים אלה
לא ניתנת לך אפשרות להסביר את
עצמך, או להתגונן. המפקד קורא את
התלונה וזה בדרך־כלל מספיק...
״אחד החיילים הופתע יום אחד
לשמוע שעליו להתייצב לפני מישרד
המפקד כדי להישפט. שם התברר לו
שאשמתו היא, שבזמן המיסדר הוא
פיהק. כשניסה להסביר שכנראה היה
עייף, אמרה לו הקצינה השופטת
שהפיהוק היה מלאכותי(כיצד ידעה?)
היא כבר לא היתה מעוניינת בהסברים
נוספים. גזר־הדין היה, כמקובל, עונש
של יום מחבוש נוסף.״
לדיברי שני חיילי־המילואים, מומי
ושלום, זוהי תמונה רגילה של הכלא
הצבאי. לכל הסיפורים שבפיהם יש
עדים נוספים, ובידיהם שמות וכתובות
של חיילים המוכנים לאשר את הדב רים.
ברגע
של זעם אומר שלום :״הייתי
מעדיף להיות שבוי במקום אחר ולא
בידי המישטרה הצבאית.״

מתנה ביום־הולדת, ואמא קנתה לגן
כדור ג דו ל׳.
אמא היתה דואגת שהאחים שנש ארו
בבית לא יריבו ביניהם. כל־כך
הרבה ילדים בבית קטן, שהיה בשנים
הראשונות רק דירה בת שלושה חד רים.
הבילויים
הצטמצמו באותה התקו פה
לסרט פעם בכמה חודשים. אז היה
מגיע בבוקר טנדר שהיה עובר בש כונה,
,על גגו היה מורכב מגפון גדול
ומישהו בתוך הרכב היה מכריז שבערב
יוקרן סרט בשכונה. כל אנשי השכונה
היו מתקבצים לקראת שעת החושך
במקום המיועד, על נשיהם וטפם. הס רט
היה מוקרן על הקיר החיצוני של
אחד הבניינים.
ברוריה סיימה את לימודיה בסמינר־למורים
בירושלים. היא לא רצתה
להתגייס לצבא. היא חושבת שאילו
רצתה, ההורים לא היו מונעים זאת
בעדה.
שמונה שנים גרה מישפחת ו ענונו
בשכונה דלת בבאר״שבע, אחר־כך עב רו
לשכונה שקטה יותר.
לאורך כל השנים היה בבית דגש
רב על הלימודים. רוב המישקל הושם
על חינוכם של הבנים, אך גם הבנות
כולן, בוגרות בתי־ספר.

הפירסוס שינה
את חייה
^ יד! זהגם טיבעי שהבנות י עזרו
\ 1בעבודות־הבית השונות. מגיל צ עיר
למדו לנקות, לכבס ולצאת לטייל
עם האחים והאחיות הקטנים יותר.
״לפעמים,״ אומרת ברוריה ,״זה היה
מרגיז שרק הבנות היו צריכות לעזור
בבית. עד שבשלב מסויים דיברנו, וגם
הבחורים התחילו לזוז. כשהבנות עזבו,
הבנים התחילו לעשות יותר.״
ברוריה — אשה נאה מאוד, עור
קטיפתי שחום, דקת גיזרה ותמירה,
שיער חום מבריק אסוף בסיכה מאחורי
הראש, עיניי ם כהות — מגדירה את
עצמה כיום ״מסורתית״ .היא שומרת
על מיטבה כשר ואינה נוסעת בשבת.
אחרי שסיימה את לימודיה שבה
לבאר־שבע ועסקה במשך שנתיים
בהוראה. אחר־כך רצו לשלוח אותה
ללמד בעיירה המרוחקת ירוחם. בדיוק
אז עמדה להתחתן, ולא רצתה להמשיך
ללמד כל־כך רחוק. היא עזבה את
ההוראה והתחילה לעבוד במכירת
תכשיטים.
כשמוטי התגורר עדיין בבאר־שבע,
נהג לבקר לעיתים קרובות בביתם של
ברוריה ובעלה. הוא היה בא אליהם גם
עם חברתו האמריקאית, ג׳ו די זימט.
במישפחה ידעו שמוטי עובד בכור
בדימונה.
יום לפני פירסום סיפורו של מוטי
ב ס אנ דיי־ טיי מ ס, באה ברוריה לבקר
את הוריה בדירתם. אביה סיפר לה מה
שעומד להתפרסם. את המידע קיבל
מאחד העיתונאים בטלפון. היא לא
האמינה למה ששמעה, בעיקר לא
האמינה לסיפור שמוטי עשה מה
שעשה תמורת בצע־כסף.
פירסומו של אחיה שינה את חייה:
״הייתי במצב״רוח זיפת, ממש דיכאון.
נראיתי לא טוב, בזה זה התבטא. כל
הזמן הייתי עסוקה בקריאת עיתונים
ובשמיעת רדיו. הייתי קוראת כל מה
שנכתב, עד שנמאס לי ולא התייחסתי.
בהתחלה נכתבו גם הרבה שקרים.
אנחנו לא הסכמנו לדבר עם אף אחד,
בגלל השקרים.
״ואז כתבו בעיתונים שהוא נעלם.
מצד אחד סמכתי על המוסד שי שיג
אותו, ומצד שני רציתי שיברח מהם,
שלא ימצאו אותו. באותה תקופה היינו
מבקרים את ההורים כל יום. ההורים
בכו כל הזמן.
״בשלב מסויים ראיתי שאבא נרגע,
למרות שלא היו פירסומים שמוטי
בארץ. אחר־כך נודע לי שבאו ודיברו
עם אבא ועם אלברט. הם השביעו
אותם שלא יגי דו לאף אחד שמוטי
נמצא בארץ, והם באמת לא סיפרו לאף
אחד. לא הבנתי מה קורה, ואבא אמר
לאמא מישפט סתום. אחר־כך הבנו
שהוא ניסה לרמוז לה שמוטי בסדר,

אשר בף נ1ן ₪
העולם הזה 2608

מ איו וענונו, שנסע ראיוופה נ ד דגלו ת לעורם את
ד דו חטיבתו שר אחיו, צם* דוזנעצו עם שובו.
האישום ג ש מו בסוד, מתרח שים שיש מונה א חו ת
שתפסו אותו, שלא צריך לדאוג שהוא
נעלם.
״אין לי דעה אישית לגבי מה
שמוטי עשה. לפגישה הראשונה איתו
הלכתי עם אלברט, אחי הבכור. מוטי
אמר לנו אז שעשה מה שעשה למען
הילדים שלנו והנכדים שלנו. שהוא
עשה זאת למען השלום, שהמצפון שלו

מרדכי ו ענונו כבית
בי קו ר בכלא פעם ב שבועיים
הפריע לו. אלה היו המילים הראשונות
שאמר.״
ברוריה בחורה חזקה, אינה נותנת
שיעבדו עליה, אינה נשברת בקלות.
השכנים בבניין לא אמרו לה כלום, היא
אינה יודעת אם הם יודעים שהיא
אחותו של מרדכי ו ענונו המפורסם. לה
קל יותר. אחרי שהתחתנה, היא נושאת
שם־מישפחה אחר .״לפעמים אני
חושבת למה אני צריכה לעבור את זה

ולמה זה מגיע למוטי. אני חושבת רק
עליו ועל המצב שהוא נמצא בו.״

^ עוד חודש
בטירונות
ן * תקופה הקשה ביותר היתה
1 1בהתחלה. מאיר ואשר לא היו אז
בארץ, העיתונות המקומית והעולמית
לחצה קשה על מישפחת וענונו.
לדיבריהם, לא היה מישהו חזק
שיעמוד מול המיתקפה התיקשורתית
הלוחצת.
וכרגע חשוב מצבו של האח הכלוא:
שכבר ארבעה
איכפת
״למישהו
חודשים שמוטי לא יצא מהחדר?
למישהו איכפת שהוא לא יוצא, כי
סביב חצר־הטיולים שלו שמו ברזנט
כדי שלא יוכל לראות ולדבר עם איש
ושאיש לא יוכל לראות ולדבר איתו?
״למה לא נותנים לבן־אדם לדברי
בינתיים שמענו רק את מה שיש
למדינה להגיד, הוא לא אמר מילה.
ממה הם מפחדים?
״למה הכריחו אותו לגדל זקן? למה
שמים לו קסדה ושמיכה על הראש
בכל פעם שמוציאים אותו מבית־הסוהר
לבית־המישפט? זו דמוקרטיה?
״היום אני מרגישה זיפת במדינה
הזאת. לרגע אני לא אומרת שמוטי
עשה משהו טוב, אבל שיתנו לו
להסביר את עצמו. מישהו שמע אותו?
״חטפו אותו ואחר־כך אמרו שהוא
נמצא פה מרצונו החופשי. אני מקווה
שיהיה לו כוח ושהוא יחזיק מעמר
בכלא.״
אשר נשלח לפנימיה חרדית בבני־ברק,
שם בילה עד כיתה יוד. את
ההליכה לפנימיה הוא לא זוכר כאירוע
מרנין. הוא לא רצה כל־כך לעזוב את
הבית, אך האבא חשב שבפנימיה ילמד
תורה ואולי יהיה רב.
אשר זוכר, שבשנה הראשונה
ללימודיו בפנימיה היה בא פעם בחודש
לבקר בבית. אחרי חופשת־השבת היה
אבא לוקח אותו בחזרה לפנימיה.
אחר־כך החליט שפנימיה כל־כך
חרדית אינה מתאימה לו. כפשרה הלך
ללמוד בסמינר קצת פחות חרדי
בקריית־גת. משם היה מגיע פעם
בשבועיים הביתה. בתקופת לימודיו

יצא לאשר לראות מעט מאוד את אחיו
הגדולים. שולבו בקריית־גת הלימודים בלימודי״הוראה, ו היוו מעין עתודה
קדם־צבאית. כשסיים, נכנס למיסגרת
של בחורי״ישיבות רבים מאותם הימים
— לימוד בישובי״ספר תוך כדי
אימונים צבאיים. אשר היה למורה
בדימונה. בחופשות מבית־הספר עבר
אימונים צבאיים. הטירונות ארכה
חודש ימים. תקופה זאת מצאה מאוד
חן בעיניו, הוא ביקש להאריך אותה
בחודש נוסף. בקשתו התקבלה, והוא
בילה עוד חודש בטירונות.
הפרוייקט הצבאי המיוחד הזה לבני־ישיבות
אורך ארבע שנים. אחרי שנ תיים
החליט אשר שהוא נוטש את
הפרוייקט, לטובת שרות־סדיר רגיל.
התנאי שלו היה, שיקבלו אותו
ליחידת־צנחנים. באותה תקופה גם
עבר עליו תהליך של עזיבת הדת, והוא
הפך אט״אט לחילוני.
הוא שמע סיפורים רבים על הצנ חנים.
התקופה היתה תקופת מילחמת־הלבנון,
סיפורי־הקרבות התהלכו בין
החברים, הוא רצה לקחת בהם חלק.
בבית ניסו לשכנע אותו שלא כדאי
לו לעזוב מיסגרת כל־כך טובה, לעזוב
מיקצוע, לוותר על שנתיים שנחשבו
כבר כשתי שנות־שרות וללכת לשרות
צבאי רגיל. אמרו שלא כדאי לו לוותר
על משכורת של מורה ולהתחיל לחיות
מדמי־כים המעטים של חייל־חובה.
אמרו לו שהוא קוטע את עתידו
כמורה, שהוא מיקצוע טוב שבעזרתו
יוכל לפרנס את עצמו בכבוד.

^ בל אשר התנדב לצנחנים. הוא
\ £לא מצטער. באותה תקופה כבר
היה מאיר, אחיו, בחו״ל- .מאיר סיים
בארץ לימודים בפקולטה למישפטים,
עשה תקופה מסויימת של התמחות
במישרד עורכי־דין, אך לא סיים את
תקופת ההתמחות הקבועה בחוק, ולא
עמד לבחינות לישכת עוכי־הדין.
הוא החליט שממילא אינו רוצה
להמשיך להתגורר בישראל, ובחו״ל
תעודה של עו רו״ דין ישראלי אינה

מאיר ו ענונו
פקודת מעצר
יכולה להועיל לו. הוא עזב את הארץ
ונסע לארצות־הברית.
כאשר התגייס לצנחנים, היה מאיר
כבר בחו״ל.
בשנה האחרונה לשרותו הצבאי
רצה אשר לנסות חיי־ קיבוץ. הוא
הצטרף, כחייל, ל קיבוץ קריית־ענבים
שליד ירושלים. במשך השנים קרא
הרבה ספרים על חיי הקיבוץ, החיים
שם נראו לו מושכים והוא רצה לנסות.
החברה והמקום מצאו חן ב עיניו והוא
בילה את רוב חופשותיו מהצבא
בקיבוץ.
מייד אחרי שסיים את שרותו הצבאי
החליט לנסוע לטייל בחו״ל, כמו שרוב
בני הקיבוצים וצעירים אחרים בני־גילו
עשו באותה התקופה .״נסעתי
קודם כל כדי לנקות את הראש. חשב תי
שבחו״ל אוכל להסתדר ולעשות
כסף״.
בתקופה שבילה בקריית־ענבים
הכיר בחורה הולנדית שעברה ב קיבוץ
כמתנדבת. הרומאן פרח והוא נסע
אליה לעיירת מגוריה בהולנד.

השניים רכשו קרוון, ציידו אותו
בכל הדרוש לנסיעה ארוכה, וי צ או
לדרך. הם התפרנסו ממכירת פוסטרים
בערים שונות באירופה. לא היה לו
קשר קבוע עם הארץ או עם המישפחה.
מדי פעם היה שולח גלויות,
לעיתים גם היה מקבל בחזרה אות־חיים
מן המישפחה בארץ.
עד שיום אחד נכנס בברלין שב גרמניה
לחנות עיתונים. עיתון ישראלי
צד את עינו. הוא הביט בכותרת ולא
האמין. בעמוד הראשון היתה תמונה
גדולה של אחיו הגדול, מוטי. יד הגורל
כיוונה, כך שאשר ראה את סיפורו של
אחיו אחרי חודשים רבים שלא קרא או
ראה עיתון ישראלי.
אחרי זמן קצר נחת אשר בישראל
ונחלץ לעזרת אחיו. הוא היה במשך
תקופה הפה שלו בתיקשורת. אחר־כך
עזב גם מאיר את ענייניו בארצות־הברית,
ובא לסייע לאחיו הכלוא
ולמישפחה בארץ.
יש להניח ש שני האחים האלה לא
(המשך בעמוד )37

לראשונה בהיסטוריה
שנים אתם שואלים אותנו״ :מתי סוף סוף
תלמדו את האיתורית לכתוב עברית?״
היום אנחנו עונים :״היום ד׳
איתורית ־ יחידה וראשונה מסוגה בעולם
הכותבת עברית.

סודיות מוחלטת
כל ההודעות הן אישיות • לעיניך בלבד!
(מלבדך איש אינו שומע ־ איש אינו רואה).

ונשמרות בזכרון: אין אבדן הודעות, אין
שגיאות ברישום ויש יותר בטיחות בקבלת
הודעות בזמן נהיגה או עבודה,

זכרון של פיל
הודעותיו נשמרות בזכרון(עד מאות סימנים
שונים) ואתה יכול לדפדף בהן
(בהרצה קדימה, או אחורה).

יודעת שפות

1000/0קליטה
ההודעות מופיעות בעברית על הצגית

כתיבת הודעות דו לשוניות גם באנגלית.

היום זה היום
התקשר אלינו כבר היום והצמד אליך מרכז תקשורת חכם, קומפקטי ושקט.
איתורית -שרותי תקשורת בע״מ• החברה המובילה בישראל.
7549177־ 224341 ,03־ 380541 ,02־ 61061 ,04־ 79765 ,055־ 053-344613 ,057

העולם הזה 2608

דזימיגן י

מונולוג עם,.דוק״ מאיחביץ
בבית־החולים

— לא מרגישים

לא כאב לי. להיפן־
כלום.
ידעתי בדיוק מה קורה לי. מהיכן
ידעתי? אני מכיר, שמעתי מחברים.
רוצה בלונדיות

.דוק״ מ אירוביץ עם מנדי ריי ם־דייווי ם ()1967
״אתם יו ד עי ם מי ה אדם הזהד

**ץ ככתי עירום על הריצפה —
* * ככה אני אוהב לישון ־ לא יכול
לזוז, לא יכול לדבר.
הטלפון לא הפסיק לצלצל, ולא
יכולתי לענות, לא יכולתי לעשות
כלום.
השכנים התחילו לדאוג. הצרה היא
שאני תמיד נועל את הדלת. פרצו את
הדלת. אסתי השכנה ראה אותי עירום
— וברחה. איך ירעו שאני בכל־זאת
בהכרה? מפני שעשיתי — ביד הימנית

(השמאלית משותקת) מין תנועה של
לכסות.
זה היה ביום השישי שעבר. ישבתי,
כמו תמיד, במיסעדת או לי מ פי ה. הכל
היה בסדר גמור: צוחקים, שותים. ב־ 6
בערב נסעתי הביתה. הסתובבתי. הכל
נחמד. אין מה להתלונן.
קמתי בבוקר למחרת. השעה היתה
מוקדמת. עשיתי לעצמי ביציה משתי
ביצים. החיים יפים. אילו אמר לי
מישהו שכעבור שעתיים...

חזרתי למיטה. הרגשתי עייפות
כזאת. פיתאום הכל התחיל להסתובב.
הטלפון צילצל. מעברו השני היה
עמיקם גורביץ. אחר־כך סיפר לי שהוא
לא הבין כמעט מילה ממה שאמרתי,
וזה לא מצא חן בעיניו. אבל הוא לא
טילפן שוב.
נרדמתי. פיתאום התעוררתי ורציתי
להגיע לשרותים. קמתי — ונפלתי.
יותר לא יכולתי להתרומם, או לזוז. זה

^ יכו אותי לבית־החולים אסף-
^ הרופא. לא ידעו מי אני. זרקו
אותי לחדר נוראי.
פיתאום זה נודע לראש־עיריית
ראשון (לציון, מאיר ניצן) .מה זאת
אומרת איך נודע? זה עבר מהר.
הוא עשה כאן רעש :״אתם יודעים
מי האדם הזה?״ מייד העבירו אותי

לחדר הנוכחי — וי לונו ת, ני קיון, יותר
מקום.
הצוות כאן דיברו באנגלית, כאילו
שאני לא מבין :״הי איז א ווי־איי־פי!״
(הוא איש חשוב מאוד).
אין מה לעשות איתי. הצר השמאלי
של הגוף משותק.
השבר המפורסם (כתוצאה מהחלקה
בירושלים, שהותירה אותו עם מקל
כמישענת וכסימן־היכר) הוא בירך
הימנית.

אומרים לי שהזמן יעשה את שלו.
קראתי כאן לרופאים ולאחיות ואמרתי
להם :״אתם באמת מאוד נחמדים, אבל
אני נעשה כאן יותר ויו תר חולה.
אתמול ב־ 2בבוקר צעקו כאן. את
האוכל במילא איני אוכל — הוא תפל.
אני לא יכול לשבת, רק אם
מושיבים אותי. גם מאכילים אותי. לא
מטפלים בי.
היום עשו לי רק מסאז׳ .הנה, היד זזה
לי קצת. סימן שזה חי.
אין מה לדאוג. הרופא רוצה לשלוח
אותי למקום מיוחד, המתמחה למיקרה
שלי. למה אני צריך את זה? שיבואו
אלי הביתה שתי אחיות — אני אשלם
להן: אחת לבוקר ואחת, אולי שתיים,
ללילה צ חו ק קו לני) רוצה אותן
בלונדיות.

• א, לא, לא, לא רוצים לשלוח
אותי לבית־הבראה: מדובר על

בית־חולים! שמעתי, סיפרו לי על
התנאים במקומות האלה. בינתיים
הרופא פה חושב על זה: שוקל, בוחן.
אני רוצה כבר לצאת מפה. אני מת
פה, אני מת פה! איזה יצורי ם יש פה
מסביב.
י ש לי עצה לכל אזרחי ראשון, ולכל
החברים. שיע שו פה סיור, ואחר־כך
יעברו ל שם(מצביע לעבר החלון) —
לבית־הקברות ו...
צבי טל. העולם הזה

— נזישפחת וענונו

״דוק״ בפעולה
אחת ליום, ש תיי ם ללילה
ביקרו אותי כאן חברי הפרלמנט
(הפרלמנט של ראשון־לציון, ובו אמנון
נחמיאס, יגאל בקר ואחרים) .רצו
להחתים אותי על הצוואה. יש גירסאות
רבות על הצוואה שלי? ה..ה...ה...
מהמיפלגה(הליברלית) ביקרה שרה

(דורון) .היא בן־אדם. היה גם בני
שליטא, חבר־הכנסת שליטא! יצחק
מודעי צילצל.
אברהם שריר? עזבו, הוא חרא! גם
פנחס גולדשטיין לא בא.
כשיצטרכו קולות במרכז — אוהו,
איר שהם ירוצו אחרי! זה היה צריך
להיות כאן היום, נו, גירעון פת. הוא
עוד לא בא. הוא יבוא. אלי קולס? לא
השמיע קול. קיבלתי מיכתב מיצחק
רבץ. תקריאו לי את המיכתב ( .מ אזין
שורו ת הרשמיות,
לשלוש־ארבע
המא שרות קבלת מיכתב) זה מתחיל
ב״דוק היקר,״ הוא חתם בעצמו.
מה עם החתיכות? ליאורה באה הנה
כל יום. הביאה לי עוף. אנה היתה פה?
מה עם רותי? היא לא בארץ? לא יכול
להיות שהיא יודעת. אילו היתה יודעת
— היתה מגיעה הנה בריצה.
מה עם אלה? מה זה ״אין תשובה״?
מישהו חייב להיות שם בבית!
אילנה יודעת מזה? לא היה לה עם
מי לבוא לבקר אותי? לא יכלה לקחת
מונית? שתלך לעזאזל! (ועוד בי טו יי
ם״ שישנו א ת צבעו של הנייר).
יונה לחוביץ? מה לי ולה? נו, באמת!
מירה נוף? היא לא בארץ, לא בארץ.
מלכה רוזנשטיין? עזבי! מה לי
ולאלה!
מישהו הודיע כ בי לתמי מהבוטיק?
מישהו טילפן לזאת, נו — לעופרה?
שכחתי את שם החברה שבה היא
עובדת.
תגידי שם של חתיכה — ואני
אספר לך מאין היא באה, הכל.
מכל החתיכות דווקא השכנים מצאו
אותי. נו, טוב.
באוקטובר אני נוסע לחוץ־לארץ,
מצפצף על כולם.

״אז איפה הן,
הבחורות ההן?

(המשך מעמוד )35
היו חוזרים לארץ לולא מעצרו של
מוטי. יש להניח שגם מוטי לא היה
מוצא עצמו בארץ, לולא החליט לפרסם
מה שפירסם.
מבין עשרת בני מישפחת ו ענונו
הלכו שתי אחיות ל כיוון החרדי.
שולמית ואביבה. שתיהן נשלחו
לפנימיה חרדית בבני־ברק. הן מצאו
בעיר זו חתנים שהם בחורי־ישיבה. הן
מתגוררות שם כיום. שתיהן בשביסים
ובשמלות ארוכות שרוולים. מגיעות
מדי פעם לביקורי־שבת אצל ההורים.
אין הן צופות בטלוויזיה. גם כשהיו
עדיין נערות ותלמידות בית־ספר, ו היו
באות לחופשות שבת בבית־ההורים,
לא היו צופות בטלוויזיה. גם לא בימי
חול. את הסיפורים על אחיהן העצור הן
קוראות בעיתונים חרדיים כשרים.
אחד האחים אמר השבוע, שהוא
חושב שהאוניברסיטה שינתה את
חייהם ואת ראיית עולמם של מוטי
ושל מאיר. גילה כאשר התפרסם מוטי
ל ס אנ דיי־ טיי מ ס את סודות האטום
של מדינת־ישראל. לפני שבועיים
עלה גם שמו של מאיר לעמודים
הראשונים של העיתונות העולמית,
אשר פירסם את דרך חטיפתו והבאתו
לארץ של אחיו הנאשם.
במישפחת ו ענונו רואים די מיון רב
בין שני האחים. יש בהם החושבים
שמאיר עשה דבר נכון כאשר סיפר
לעולם על חטיפתו של אחיו. שהרי אם
לא הוא, מי היה מוציא את הסיפור
החוצה? מאיר, כך אומרים במישפחה,
ממילא לא חשב לחזור ארצה, אז מוטב
שעה מה שעשה.

,אני מחזיק
מעמד״

^ ינ תיי ם הוא ממשיך לקדם את
^ עניינו של מוטי ואת עניין האטום

גם שבץ או שטף־דס במוח אינם יכולים לפולקלור, וזאב (.דוק״)
מאירוביץ הוא פיסת־פולקלור בהיסטוריה הקצרה של ארץ־ישראל
החדשה.
שמו של רוק, המצרף לעצמו את התואר המחייב ״בנו של מנשה
מאירוביץ, אחרון הבילויים־ יעלה בכל מישחק אסוציאטיבי את המושגים
הבאים: הפרלמנט של ראשון, המיפלגודהליברלית. חתיכות, חוסר־גיל,
צחוקים, קללות עסיסיות ב קולי־ קו לות כסף, צוואה, אגדות של צוואה
— קו ריוז לא מזיק.
קשה לתמצת את הסיפור על דוק מאירוביץ בכמה נקודות עובדתיות.
קשה להתמודד עם שלל הגירסות, האגדות והתדמיות הסובבות אותו. יש
האומרים — רוו ק מושבע, וי ש המעידים על ני שו אין חפוזים ומיסתוריים.
יש הקובעים בביטחון שהוא רק חצה את שנות ה־ 70 שלו, וי ש המפליגים
כמה שנים טובות קדימה. יש המעריכים אותו כעשיר מופלג ובעל־נכסים,
וי ש הטוענים בביטחה שאת כל הונו העביר זה מכבר לעיריית ראשון־
לציון, וכך פטר עצמו מבעיות מס״ההכנסה. וכשיש סיפורים כה
משעשעים ורבגוניים, מדוע לקלקלם בחיפוש אחר העובדות? ביחוד
כשהעובדות אינן בראש מ עייניו של מאירוביץ.
בכל זאת, גם אגדה ישנה ונושנה נשברת, או לפחות חורקת — עובדה.
משנפקד גופו העגלגל והמעונב (עניבות תוצרת־חוץ) של מאירוביץ
ממקומות הבילוי והחיים הטובים בשבוע שעבר. הסתבר שהוא לקה
באירוע מוחי, ונותר לפי שעה משותק בחצי השמאלי של גופו.
קשה היה לזהות את מאירוביץ בביתן 37 שבבית״החולים ״אסף-
הרופא״ .כמעט בלתי־ניתן היה לזהות באיש הקשיש, ששכב ב ץ שמונה
חולים סובלים ומתייסרים. מכונס בעצמו, מהורהר, את הדמות הציורית,
העליזה, הוולגרית־מעט לטעמים מסויימים.
משזיהה אותי ואת חברתי — השתנו פניו, והוא פרץ בצהלה המוכרת.
המחמאות שקיבל מהעוברים ושבים כמעט השיבו לו את מאור־פניו —
״אתה עושה לד חיים! איזה חולה! אתה סתם מתחזה! שוכב לו, כולם
מפנקים אותו, שתי בלונריות לצידו יש להצדיק מוני טין. לשלל
הבלונדיות, נושאות תארי־היופי והזוהרות למיניהן, שנקשרו בהמוניהן
לשמו ותמונתו בעבר, לא היה במקום זכר, גם לא גרגיר. מאירוביץ
התעשת למראנו וניסה לצהול כהרגלו, אולם דיבורו לא היה בהיר.
בכל־זאת חזרו הדיבורים המוכרים ב״אולימפיה״ ובשאר מוקדי־הבילוי
הקבועים שלו :״איזה קטעים!״ וגיחוכים רמים־ביישניים למישמע
הצהרתו של בן־עירו, נחמיאס :״רד כבר מהמיטה! מה זה, אתה לא יכול?
הכנתי לך בבית הפתעה — מסאג׳יסטית.״״
מתחת למסך הציחקוקים, נשמע מאירוביץ, בודד, נפחד: לאן רוצים
להעביר אותו? מה מתכוננים לעשות בו? מה טוב עבורו?
הפתטיות וההופעה טיפיטופ כבר אינן בראש סולם־עדיפויותיו.
כשמיכנסי־פיז׳מה מרושלים. מדים של בתי־חולים, עוטפים את גופו.
התלונן על שלא הביאו לו פינקס מבקרים ,״שיחתמו!״
הוא נראה מודאג. לארם אחר בגילו היו דואגים ודאי אשתו, י ל דיו או
נכדיו.
כשיצאתי משם, נזכרתי משום־מה בפוקה הירש המנוח — נער־זוהר
קשיש, בך דורו של מאירוביץ ומתחרהו על פיסת הבילויים והחיים
הטובים. הירש היה בורר בערוב י מיו.

באירופה. הוא הפך במהרה לאישיות
מבוקשת בכינוסים שונים המתקיימים והחימוש האטום בנושא בעולם
הגרעיני.
בינתיים הוצא בארץ צו־מעצר נגד
מאיר. הוא יופעל רק אם ישוב מאיר
לישראל.
מאיר הסביר, במקום שהותו באנג ליה,
כי בשלב זה אינו מתכוון לחזור
לישראל, ואם תסרב השגרירות הישראלית
באנגליה להאריך את דרכונו,
יבקש שם מעמד של פליט מדיני.
מקורות מישפטיים בכירים בארץ
העירו השבוע, כי יתכן שצו־המעצר
נגד מאיר ו ענונו נועד רק כדי למנוע
ממנו להיות נוכח בארץ, בזמן המישפט
של אחיו.
מוטי יושב בכלא, שאת מיקומו
אסור לפרסם. הוא כלוא בתא קטן,
שהאור בו דולק 24 שעות ביממה. מעל
לראשו מוצבת מצלמת טלוויזיה
העוקבת אחרי כל מעשיו במעגל־סגור.
הוא מורשה לקרוא ספרים,
מקבל עיתונים באופן סדיר. מותר לו
לכתוב מיכתבים. כל חומר היוצא ממנו
והמועבר אליו עובר צנזורה קפדנית מישפטים מילים או
ודקדקנית.
מסויימים במיכתביו נמחקים. לעיתים
מצונזרים מיכתבים שלמים על כל
תוכנם. כדי לעקוב אחרי המיכתבים
נוהג מוטי למספר את כולם.
לבני־המישפחה מותר לבקר אותו
פעם בשבועיים, למשך שעה. המבק רים
המורשים, רק בני המישפחה
הקרובה, עוברים חיפוש דקדקני עם
היכנסם לכלא. אסור להם להביא
לאחיהם שום דבר בעת הביקור. גם לא
מאכלים מהבית.
התנאים שבהם הוא מוחזק שונים
לחלוטין מן התנאים להם זוכים
עצירים אחרים לפני מישפט.
בעת הביקור, הנערך משני ציריה
של רשת־ברזל צפופה, נוכחים בחדר
לפחות עוד שלושה אנשים העוקבים
אחרי השיחה המתנהלת בין מוטי
לבני־מישפחתו. באופן קבוע יושב שם
מנהל הכלא שבו הוא מוחזק, איש־ביטחון
של הכלא ואי ש שרות־הביטחון־הכללי.
במהלך
חודשי שהותו בכלא הגיש
ו ענונו בקשות רבות לבית־המישפט,
ביניהן כמה עתירות לבית־המישפט

מישסחת ו ענונו ליד פסל אלכסנדר זיד
.אני אצא מפה כ מו שנכנסתי־העליון.
רוב החומר הנדון הוא חסוי
וסודי. עתירה אחת נוגעת לתנאי
מעצרו, באחרת הוא מבקש שיתירו לו
להיפגש עם חברתו ג׳ודי זימט. זימט
ביקרה בארץ, אך משלא הירשו לה
לבקר את מוטי, עזבה את הארץ
והבטיחה לחזור מייד כשינתן האישור.
בינתיים נמצאת זימט בארצות־הברית
ומנסה, כמיטב יכולתה, לפעול
לקידום הנושא שאותו העלה מוטי.
תמידי עם
היא נמצאת בקשר
המישפחה בארץ.
מוטי נמצא עם עצמו 24 שעות
ביממה. לאיש מן האסירים האחרים
הכלואים באותו בית־סוהר אסור לדבר
איתו או לראותו. את האוכל הוא מקבל
בתאו והוא מתלונן במיכתביו רבות על
טיבו של האוכל.
לפי המיכתבים שהוא כותב לאשר
אחיו, המגיעים בתדירות ממוצעת של
אחת לשבוע, הוא מנסה לשמור על
שפיותו, מנסה ללמוד את החומר
ולהתכונן לקראת המישפט שייפתח
בשבוע הבא, מנסה להחזיק מעמד
בתנאים פסיכולוגיים קשים ביותר.
המישפט ״אני מחזיק מעמד״ חוזר
במיכתביו פעמים רבות בצורות שונות.
לעיתים הוא נשמע כמו ארם המנסה
לשכנע את עצמו, מנסה בכוח לשמור
על עצמו בבדידות נוראה, מנסה, אולי,
לתת כוח גם למישפחתו, שהיא הקשר

..המאסו

להשמדה של מאות אלפי אנשים בשנייה
אחת ...האם אפשר להחזיק ולא
להודות בהחזקתה? דעתי שיש לחסל
את הנשק בכל המדינות בעולם. אסור
להסתכן באחזקתו. יום אחד תהיה עולם מילחמת
ו תפרוץ טעות שלישית ...צריך להביא את הדבר
למודעות של הציבור בכל מדינה בה
יש סכנה של קיו מו. אסור לרמות את
האזרחים ואת העולם ...ואני עשיתי
מעשה טוב ו חיובי בכיוון הזה.״
במיכתב אחר כותב וענונו :״חלפו
תישעה חודשים מאז (מילה מחוקה)
אותי ...עדיין בתנאי צינוק, תנאים
קשים שהשב״כ החליט עליהם, לא
שופט ולא בית־הסוהר. אף אסיר לא
נמצא בתנאים כאלה. בידוד מוחלט.
רק מיספר סוהרים מותר להם להביא
לי אוכל שלוש פעמים ביום. ופגישה
עם האחים פעם בשבועיים לשעה...
צריך להיות אדם חזק ומאמין במה שהוא
עשה כדי לא להישבר ולא להתייאש.
ולומר להם בפרצוף כי לא יצליחו
לשבור אותי ו שאני אצא מפה כמו
שנכנסתי, חזק ומאמין בדיעותיי...
עשו ממני הבוגד הכי גדול. למרות
שמאשימים אותי בהעברת סודות
האטום שלהם לעיתון. לכאורה זה
ברור שהכוונה היא לפרסם ולא למסור
לאוייב. מכיוון שאני הייתי בחו״ל,
ו הייתי יום אחד במוסקווה והיה לי כל

ב או ץ ונ ר

התקופה

הזאת ו ק חיזקה אוחי 1x1׳ נעשית
יותר נחוש ברשת״ בכל הנושאים׳
היחידי שלו לעולם שמחוץ לסורגים.
״המאסר בארץ וכל התקופה הזאת
רק חיזקה אותי ואני נע שיתי יותר
נחוש בדעותיי בכל הנושאים כותב
מוטי באחד המיכתבים מאמצע חודש
יו לי .״הם 1-א הצליחו לשבור אותי ולא
הצליחו לשנות את דעתי, למרות כל
מסע־ההשמצה שנוהל נגדי בעיתו נות
...אני אחזיק מעמד, אני חייב
להחזיק מעמד, להראות להם שהם
אפסים. ולהראות עד כמה המנהיגים
והגדולים האלה אין לסמוך עליהם
ואין להיכנס לכוח שבידיהם.
״למה אני מתנגד לנשק גרעיני?
מכיוון שנשק גר עיני — ולא חשוב
היכן הוא קיים, בארץ או בכל מדינה
— מי שמחזיק בנשק גרעיני מחזיק
בו ו מייצר אותו בשביל להשתמש בו.
מחזיק בו למיקרה שהמדינה תצטרך
להשתמש בו ולהפעיל לאותו.״ זה
נשק שהוא מעל ומעבר לתפיסתו של
הבן־אדם. נשק שאסור לבן־אדם להש תמש
בו. זאת פצצה העלולה לגרום

הזמן והאפשרויות לעשות מה שאני
רוצה. אבל אני בחרתי בעיתון. ואני לא
קיבלתי כסף. ואין שום כסף בכל
העניין הזה, כך שאני לא פוחד
מהמישפט. המישפט הזה הוא ייהפך
למישפט של ממשלת־ישראל. מישפט
שלהם על מה שהם עושים (מילה
מחוקה) .אני מאשים אותם. ואם הם
צודקים הם יצטרכו להוכיח את זה
במישפט ...כל שפירסמו ע ליי והדליפו
לעיתונים, הכל בא מאנשי השב־כ כדי
להשפיל אותי, כדי שאני לא אוכל
להרים ראש. אבל לא הצליחו...״
ובמיכתב אחר :״אני מחזיק מעמד.
ממשיך לקרוא ולשמוע מוסיקה. מבלה
24 שעות בתא, לא יוצא 24 .שעות
האור דולק. עוד דבר להקשות. חלפו
מתקרב
ו אני חודשים תישעה
לשיחררור.״
מישפחת ו ענונו, עשרה אחים
ואחיות. לולא מע שיו של מוטי היו
ממשיכים לחיות את חייהם בשקט,
מחוץ לכותרות.

זיווה גוובו

מחול, הופיעה לבושה בגופיה שחו רה
עם כתמים ומיכנסי־ריקוד.

סטודנט
ך 1ך)23( 1
ך 111
1 1 . 1לעיצוב אופנה.

טריקו בנוסח
לבוש בחולצת
ז׳אן-פול גוטייה ומיכגסי־ברמודה.

ך יי ולס מדברים על זה, וכולם
ביודעים מהו הבריא״הבריא הזה:
בריאות!
כן, בריאות זה להימנע מבשר אדום,
מסיגריות, מקרני־השמש, מעודף־מיש־קל,
משוקולדים, ומכל שאר הדברים
הרעים, הטובים האלה. זה מה שאסור!
מה שמותר, מומלץ והכרחי, לדעת
מומחים, זו התעמלות.
אומנם, י ש מי שרוצים לחיות עד
. 120 אך למען האמת, רוב הבריאו־תניקים
מעונינים ל הי ר או ת *100
צעירים, רזים ומושכים.

ך | 1י ך 1 1י ך ( )18 דוגמנית צמרת, נמצאה רוקדת בפינגווין
כשהיא לבושה בגופיה שחורה צמודה, המכופ 1
#11 1 1 1 11 1
תרת מאחור, מיכנסי ג׳ינס קצרצרים שהמחיאו לגופה ומגפיים שחורים.

ךןןןרס ( )23 נראה בטרמי־
| 1 1 1נל מאוד מאוורר,
בגופית רשת ומיכנסיים מרושלים.

החרוצים מבלים את שעות־הפנאי
במכוני־הבריאות למיניהם, בהרמת־מישקולות,
בריקודים אירוביים היסטריים,
במישחקי־טניס, ברכיבה על אופ ניים
או בשחיה בבריכה. כל אחד ו עי סוקו.
אר מה לעשות, לא כל אחד
ספורטאי באופיו, ומוכן להזיע למען
המראה הספורטיבי הבריאותי.

ך 111ך 1ך 1||| 11ך ( )21 לבושה בבגד״גוף ומיכנסי-ריקוד, כשמע-
4 1 1 1 1 - 1 1 1 41 1ליו קשורה מטפחת מודפסת בסיגנון ברזילי.
בתצלום מימין: גל בן־מרדכי 20 בגופיה קצרה, מיכנס 3/4ושלייקס.

דוגמנית ( )24 החיה כמה שנים
בגרמניה, הופיעה ב פינגווין כ שהיא
לבושה באופן מאוד פרובוקטיבי, עם חולצת-

אניה תגור

שחיינים בלי מים. לאותה קבו צה
גדולה של עצלנים אפשר לומר ב פה
מלא ובמלוא הביטחון: עוד לא אב דה
תיקותנו. כדי להראות בריא, לא
צריך להתאמץ היום. יצרני־האופנה דו אגים
לכם, והולכים לקראתכם, כדי
שגם אתם תיראו כאילו עמלתם קשה
על מראכם בכל ימות השנה.

רשת, כשמתחת ניתן לראות חזיה שחורה וחצ אית
מיני שחורה מעור. הופיעה בתחרות של פני
שנות ה״ ,80 כשהיא מרוחה מכף רגל ועד ראש בזהב.

ל״טניסאים״ י ש אנסמבל אחר,
מיכנסי מתאגרף ( 8 (101-15־ ,)80x61
חולצת פולו, וחגורת־מגבת על המצח
ועל המרפק. לזה מתאימות נעלי״
ספורט ע שויות מקוונס משובץ, הנותן
מראה אנגלי, כיאה למישחק ה־ג׳נטלמני.
ל״שחיינים״
שלא סובלים מים, כמו

להיראות כמו ג׳יין פונדה מבלי להזיע
כמוה?
שוב, גם הפעם, י ש פאטנט מתאים:
גופיה, צמודה או רחבה, עם מיכנסי־ניי
לון נפוחים, יוצרים מייד מראה של
רקדן. נעלי־סניקרס, חצאיות או גבוהות,
ע שויו ת מבדי ניי לון מרופדים עם
סולית פולירטן יצוקה במישקל גוצה

אין צווו להתאמץ נד להיראות נמו במועדון
סנווט. די בלבוש הנכון דעש״ת הרושם הוחש

¥1111 רה 1¥1 1^1*11 הך1
17|71#1 7111 11 1/1117

עומרה ( )20 בשימלה שחורה מטריג,
המבליטה את מגה (מימין) .לצידה
אחותה, טלי 22 בגופיה וחצאית, המזכירות את האופנה של שנות ה־. 50

אפשר להיראות כמו רוכבי־אופניים
מבלי לעלות, ואפילו פעם אחת, על
הכלי המצחיק הזה. איך? ובכן, אפשר
לקנות מיכנסיים קצרים והדוקים,
הגזורים מעל הברך, ע שויים מבד
לייקרה. את המיכנסיים ניתן ללבוש
עם חולצת־טי גדולה, המסתירה את
כיפלי־השומן המבישים.
להשלמת המראה יש היום נעלי־התעמלות
אשר נסגרות על־ידי רוכסן
— המצאה מיוחדת לעצלנים — וכך
אתם נראים ממש כמו רוכבי־אופנים
מיקצועיים.

הירושלמים ושאר־חיות־היבשה, ה־פיתרון
פשוט. בגד־גוף צמוד, אשר
מעליו אפשר ללבוש גופית־תחרה,
שעוזרת להסוות את אותן תוספות הגוף
המיותרות, ועם חלקי לבוש אלה
חצאית־קלוש, המשלימה את המראה.
נעלי סניקרס מבדי ג׳ינס משופש פים
יכולים רק להוסיף לאפקט הימי,
ובכך משלימים את האשליה הנחוצה.
בלי תנועו ת קשות. הלהיט
הגדול בזמן האחרון הוא מחול אירובי.
אך השאלה העולה מייד היא, איך

ומונעת החלקה, המקילה על המאמץ
הפיסי, משלימים את אחיזת־העיניים.
נשמע פשוט? זה באמת פשוט.
אפשר להיראות יפים, צעירים, שזופים,
אתלטיים מבלי לעשות תנועה קשה
יותר מאשר פתיחת ארון־הבגדים
וקפיצה קלה לתוך הלבוש המתאים.
עכשיו אפשר להפעיל את המזגנים,
לשבת בנוחיות בתוך הכורסות הרכות,
לפתוח את הבונבוניירה, להדליק סי גריה
ולמזוג כוסית ויסקי. לחיים!

אילנה מאירי. עילב; עבי טל ₪

1—39

שיחר
מאחורי המירקע
ראיון בלעדי עם הקופה
הפרוייקט המיוחד של מישרד־הביטחון,
שבו מאלפים קופים כדי
שישמשו סיוע לנכים, היה אמור להגיע
לידיעת הציבור רק בעוד חודש ויותר.
צוות של התוכנית תצפית בטלווי זיה
עקב אחרי הפרוייקט וצילם את
הקופים. השידור היה מיועד לחודש
ספטמבר, ונדחה למועד מאוחר יותר,
בחודש אוקטובר, בגלל החגים.
בריחתה של הקופה עיזה — או דני,

הטלוויזיה לא שידוה סקופ
הסיפור על הילד החרדי מירושלים, שפיאותיו קוצצו בידי אלמוני, היה
בירי הטלוויזיה עוד לפני שפורסם בעיתונים.
ביום החמישי הביא אורי כהן־אהרונוב, כתב הטלוויזיה לענייני־מישטרה,
את הסיפור אל שולהרהמערכת. באותה עת היה הסיפור בלעדי
לטלוויזיה.
עורך־מבט באותו ערב היה רסיק חלבי, והוא החליט שלא לשדר את
הסיפור.
כמו שקורה לסיפורים רבים אחרים שאינם משודרים במבט, עבר גם
סיפור זה אל חדשות הלילה. עורך מהדורת חד שות־הלילה ביום
החמישי היה אליעזר (״גזר׳׳) יערי, וגם הוא החליט שלא לשדר את
הסיפור על הילד קצוץ־הפיאות.
ביום השישי הופיע סיפורו של הילד בכל העיתונים בעמודים
הראשונים, כשהוא מלווה בתמונותיו, לפני קי צו ץ הפיאות ואחריו.
באותו הבוקר התקיימה ישיבת־בוקר בחרוז של חיים יבין, מנהל
הטלוויזיה. בישיבה סיפר כהן־אהרונוב, שהביא את הסיפור בערב הקודם,
ושאל מדוע הסיפור לא שודר.
יבץ ביקש לבדוק מדוע בחרו העורכים שלא לשדר את סיפור הפיאות,
ובא אליהם בטענות קשות.
חלבי סיפר למקורביו שהחליט שלא לשרר את סיפור־הפיאות מתור
אחריות ציבורית. הוא חשש שפירסום כזה יחולל הסלמה ביחסים
המתוחים בין הדתיים לחילוניים בירושלים. ולכן גנז אותו.
הביקורת במחלקודהחדשות בטלוויזיה על אי־פירסום הסיפור קשה.
רבים טוענים שיש בטלוויזיה בזמן האחרון מעט סיפורים בלעדיים,
ושהחלטתו של חלבי ליטול לי דיו אחריות ציבורית אינה במקומה, מכיוון
שאין זה מתפקידו של עורך-חדשות לחשוב על דברים מסוג זה.

מאחורי המיקרופון
מוהל ושמו ש פיץ
מגיש טימור
קונצרט חינם
כפי שכונתה בעיתון אחר — חשפה
את הפרוייקט המיוחד לציבור הרחב.
עיתונאים רבים שפנו אל מנהלי־הפרוייקט,
בנסיון לקבל ראיון בלעדי
עם הקופה הבורחת״חוזרת ועם מטפי
ליה נדחו. אנשי הפרוייקט הבטיחו
בלעדיות לתצפית.

בתוכנית טלרדיו, המשודרת בר־שת־אלף
של קול־י שראל בכל בוקר
בין 9ל־ , 10 יש הרבה סיפורים משעשעים.

התוכנית מגיש משה
(״מושיק״) טימור, והיא אמורה לפ תור
למאזינים בעיות שונות ומשונות.
באחד הימים פגש העיתונאי יוסף
(״טומי״) לפיר את טימור והסביר שיש
לו בעייה: הוא מחפש את מדריך לפיד

המל אי אוז ל
התוכנית שבת־שלום. המשודרת בכל ליל״שבת בטלוויזיה, בהנחייתם
של אלעזר שטורם ואברהם (״אברום״) בורג, מוקלטת חודשים
רבים מראש.
בתוכנית מדברים השניים על פרשת־השבוע. הם הקליטו לפני
תודשים אחדים מלאי של תוכניות. אז הקליטו כמה תוכניות ביום. בעוד
שבוע ייגמר המלאי, וי ש בעייה רצינית לחדשו.
בורג הצעיר(בנו של השר לשעבר) נפצע ברגלו בעת שרותו הצבאי.
במשך השנים מאז הפציעה עבר תקופות שבהן הרגל לא הציקה לו,
ותקופות שבהן נזקק לעזרתו של מקל-הליכה.
מצבו החמיר בזמן האחרון בצורה רצינית. במהלך הטיפולים נזקק בורג
לבדיקה בסורק חדש שיוצר במיפעל
§ אלסינט. והנמצא עדיין בשלב של
? ני סויים כבני־אדם. כדי לעבור בדיקה
$במכשיר צריך החולה להמתין בתור
| שאורכו חמישה חודשים לפחות.
מאז הורע מצבו, מרותק בורג

5למיטה, סובל מכאבים קשים, ו אינו
מסוגל לתפקד ו אינו עובד. הוא
התקבל לבדיקה בעזרתם של שימעון
פרס ושושנה ארבלי-אלמוזלינו, שרת-
הבריאות. בעתיד יצטרך בורג לעבור
ניתוח ברגלו.
בורג היה בעבר יו ע צו של פרס
ל ענייני יהדות-התפוצות, כשפרס היה
ראש־הממשלה.
בתחילה, כשראו מפיקי התוכנית
שבת־שלום שהמלאי נגמר, חשבו
ששטורם(שהוא, אגב, חבר טוב מאוד
של בורג גם מחוץ לאולפן ההקלטות)
יגי ש תוכניות אחדות ל בוז, ובהן
יראיין אנשים שונים. אך רעיון זה ירד
מעל הפרק.
בט׳ באב אפשר היה לשמוע את
השניים, בורג ושטורם, מדברים מ לי
צה״ל על יו ם הצום. התוכנית הוקלטה
בביתו של בורג, כשהוא שוכב במיטה
על גבו.
מנכ״ל טלעד. שבאולפניו מוקלטת
התוכנית, מוכן לבוא לעזרתם של
השניים. הוא מוכן שהתוכניות הבאות
יוקלטו בהתאם למצבו הפיסי של
בורג. לכן יתכן שתוקלט תוכנית אחת
בכל יום־הקלטת שלא כמו בעבר.
בורג, מצירו, עושה את כל
המאמצים כדי לחזור לאיתנו. הוא
עובר סידרה של תרגילי פיסיו־תראפיה
וטיפולים אחרים, המיועדים
מגיש בורג ומקל
לשפר את מצבו.
הקלטה במיטה

לאירופה־הדרומית

כתב)
(שאותו
משנת . 1980
טימור ביקש מלפיד להתקשר עם
התוכנית ולהציג את בקשתו ואמר לו,
בביטחון רב, שאין לו ספק שיקבל את
הספר תוך יום אחד בלבד.
למחרת אכן צילצל לפיד לתוכנית,
והבטיח לתת שלושה כרכים ממדריך
לפיד האחרון תמורת הכרך שאותו הוא
מחפש.
הבקשה נשלחה לחלל גלי־האתר,
וטימור חיכה לזרם הטלפונים. עבר יום,
ואיש לא התקשר בעניין זה. עבר עוד
יום, עבר שבוע, ולא כלום. כך עברו
להם שלושה שבועות וטימור לא ידע
את נפשו מרוב בושה.
אחרי שלושה שבועות התקשר
מאזין עם התוכנית והציע את המדריך
האבוד. טימור היפנה אותו י שירות
ללפיד ושמח.
למחרת־היום התקשר טימור עם
לפיד לשאול אם העיסקה נעשתה.
לפיד סיפר לו שמרגע שידור הבקשה
ברדיו לא חדל הטלפון בביתו מלצלצל,
ועשרות אנשים הציעו את הכרך
האבוד. הוא פשוט לא טרח לספר זאת
לאנשי טלרדיו.
הסיפור השני הוא סיפור של מעשה
טוב. אשה התקשרה עם התוכנית
ואמרה שיש לה ערימות תווים
לפסנתר, והיא מוכנה לתרום אותה
לנזקקים. מייד אחר־כך התקשרה ילדה
בשם יפעת, סיפרה שהיא לומדת בבית־ספר,
שסיפרי־התווים יכולים להועיל
לה, ושתמורתם היא מוכנה לתרום
קונצרט למוסד כלשהו.
שיחת־הטלפון הבא לא איחרה
לבוא. מצירו השני של הקו היתה רגינה
מרמת־אפעל, שביקשה את הקונצרט.
ואכן, ביום הרביעי השבוע, תערוך
יפעת קונצרט־תרומה לזקנים של
רמת־אפעל.
הסיפור השלישי קרה השבוע: ביום
השני צילצלה לתוכנית אשה, שסיפרה
שלאחיה נולדו לפני שבוע תאומים.
היא הסבירה שאין ביכולתו לקנות להם
עגלה, וביקשה עגלת־תאומים כת רומה.
שיחת־הטלפון הבאה היתה של
אדם, שאמר בתחילת השיחה שאין לו
עגלת־תאומים לתרום, אבל הוא מוהל,
ומוכן למול את השניים ללא תמורה.
המבקשת הודתה לו בהתרגשות,
אמרה יש למישפחה מוהל שהציע את
שרותיו, אך ביקשה, ליתר ביטחון, גם
את פרטיו של המוהל הזה. היא שאלה
אותו לשמו. שמו של המוהל: דויד
שפיץ.
התוכנית, אגב, משודרת רק בימים
שבהם לא מתנהל מישפט־דמיאניוק.
בימי־המישפט מעבירה רשת־אלף את
מהלך המישפט בשידור־חי.

איידס: מי
החכה המאזשר?
תחרות מוזרה התפתחה בין כלי-
התיקשורת האלקטרוניים על נושא
האיידס.

בגלי־צה״ל החליטו על שיתוף־
פעולה עם הטלוויזיה הישראלית והתו כנית
מב ט שני. בתוכנית זו, שתשודר
ביום השלישי הבא, יי דון הנושא
בהרחבה.
באותו היום השלישי, לכל אורכו,
תשדר תחנת גלי־צה״ל ראיונות,
שיחות ודיוני ם הנוגעים למחלת
האיידס על כל היבטיה. מייד אחרי
שידור הסרט במבט שני תפתח גלי-
צה־ל קו פתוח למאזינים.
בקול־י שראל החליטו להקדים את
התחנה המתחרה, והם יערכו יום־
שידורים מיוחד על האיידס ביום השני
הבא, יום לפני הטלוויזיה וגלי־צה״ל.
לכן החליטו בגלי־צה״ל להקדים
את מסע־הפירסום לתוכנית, והחל
בשבת האחרונה משוררים בתחנה
הצבאית ג׳ינגלים, המודיעים על יום־
השידורים המיוחד. אפשר לשמוע בהם
את קולו של מיכאל קרפין, עורך
מבט שני, המפרסם את תוכניתו, ואת
יום־השידורים של גל״ץ. ואת נחמן
שי, מפקד גלי־צה״ל, המפרסם גם הוא
את הטלוויזיה ואת התחנה שלו.

אולי שר1ם חגור
בגלי־צה״ל לא נואשים. שם מנסים
בכל הדרכים להעביר בשידורים
ישירים וחיים את כל המופעים
הנערכים בתקופה זו, הן של אמנים
זרים, הן של אמנים ישראלים.
הבאים בתור הם שניים גדולים.
האחד אמריקאי: בוב דילן, שאיתו
נמצאים אנשי התחנה במשא־ומתן,
מתוך תיקווה לקבל את הסכמתו
לשידור הקונצרט שלו. הרעיון הוא

זמר חנוך
שד קונצרט חינם
לקבל את הסכמתו לשידור חינם, כפי
שנעשה במיקרים קודמים, למשל:
טינה טרנר ואחרים.
השני הוא אמן ישראלי ותיק: שלום
חנוך. עד היום סירב חנוך להרשות
לאנשי גל״ץ להעביר קונצרטים שלו
בשידורים חיים. עכשיו, אחרי שאנשי
התחנה הצבאית הקליט את רוב
האמנים הישראלים וגם הזרים שביקרו
בארץ, הם מקווים שחנוך יתרכך
וייאפשר להם את שידור המופע.

תרגמה ערומה
בעוד חודש, ב־ 21 בספטמבר, תחנוך
תחנת גלי־צה״ל משדר חדש רב־עוצמה,
הממוקם ברמלה, והמיועד לכל
איזור המרכז.
המשדר מבוסס על שני משדרי־שלל,
שנלקחו מלבנון בזמן המילחמה,
וששופצו בישראל. מיזוג שני המש דרים
יצר משדר חדש, שעוצמתו 100
קילוואט, והוא מיועד ל שידורי ה איי־א
ם של התחנה.
המימון למשדר החדש נעשה,
כרגיל, בעזרת תרומות. אחד התורמים,
איש־עסקים אמיד מאוד וי דו ע מאוד,
תרם 100 אלף דולר. הוא ביקש לשמור
על אלמוניות. זו הפעם הראשונה
שאדם זה, ששמו מופיע לעיתים
בכותרות תורם סכומים כאלה לגלי
צה״ל.
הנדבן הוזמן להשתתף בטקס
חנוכת המשדר, שייערך כנראה, גם
בהשתתפותו של שר־הביטחון. אם
יסכים ליטול חלק בטקס, תיחשף
זהותו.
באותו היום, אגב, חל יום ההולדת ושם התחנה־הצבאית,

ה־ 37
שוקלים להכין לכבוד האירוע יום־
שידורים מיוחד.

— — עגל/עדד״דעעי

הם עובדים
שנים לנ ת ח
שויוים, ונסוך
מישהו אומו:
״הם נואים נמו
שימטזות!,׳
ף י חור צעיר, במיכנסי ברמודה
* משובצים, חולצת־טי לבנה, שיער
קצוץ, נראה ככל צעיר אחר בן גילו.
הוא מבקש מחבר שיחזיק מגבת.
השניים מושכים במגבת מצד לצד.
תוך דקות תופחים אצלו שרירים בחזה•* ,
בידיים ובכתפיים. תוך דקות הוא
מתנפח כמו בלון. קצוץ־השיער מוריד
את חולצת־הטי, ומציג לראווה שרירים
עצומים וחזקים.
המקום: סינר מ ה. האירוע: התחרות
הארצית של האיגוד הישראלי לפי-
תוח־הגוף.
מאחורי הקלעים מתנפחים זה אחר
זה המועמדים והמועמדות לתואר מר
ומרת ישראל. מרימים מישקלות, עו שים
כפיפות־שמיכה, מנפחים את
החזה ומציגים לראווה גופות שריריים
ורגליים חסונות. הם צריכים לעלות
עוד כמה דקות לבימת שם הם צריכים * .
להיראות במיטבם. הכרטיס למדריד
קורץ — לתחרות מר־עולם ב״בודי
בילדינג״ ,או כמו שקוראים לזה
הישראלים: עיצוב־הגוף.
20 שקלים עולה כרטיס־הכניסה.
כאלף ישראלים משוגעים לדבר באו
במוצאי שבת ל סינרמה, לראות את
עיצוב־הגוף הישראלי. לראות את
שריריהם של החברים, הקרובים ובני-
המישפחה.
יהודית וענת נקלעו למקום במיק-
רה. הן משמשות כמלצריות במיסעדת
הוי־ איי־ פי בסינרמה .״הם נראים כמו
גורילות. יותר מדי מגושמים,״ אומרת
יהודית .״פעם ראשונה שאני רואה
גברים המציגים את הגוף שלהם כמו
נשים,״ אומרת ענת.
הבנות קובעות כי השרירים האלה
קצת מפחידים .״הם מאבדים את
הפרופורציות של הגוף שלהם. יש להם
גופות בלי טעם. רגליים שריריות מדי
ורחבות. שרירי,״ הן אומרות ,״זה יפה,
אבל לא בצורה מוגזמת.״
על הבימה מסתדרים בשורה, כמו
למר־ישראל־המועמדים
טווסים,
לנוער
19 .בחורים צעירים. אשכנזים
וספרדים, דתיים וחילוניים. מציגים
גופות, עושים פוזות ומנסים לקלוט
את עיני השופטים. הם עבדו קשה
בשנה האחרונה כרי להגיע ליום הזה.
ויקטור ודינה חלפון מסתכלים ״יי
בגאווה ובהתרגשות איך בנם הצעיר,
אורי, עושה שרירים לפני חבר־השופ־טים.
אורי מנפח את החזה. ויקטור רץ
קרוב לבימה לצלם .״אני שמח שאורי
כאן ״,הוא אומר. דינה מסוייגת יותר,
מתרגשת ומזילה דימעה. היא מספרת
שבהתחלה אורי נראה לה כמו שיפנזה.
״אבל עכ שיו הוא נראה טוב, יפה. אני
חושבת שהגוף שלו מאוד יפה ובריא.
אומנם יש קצת בעיות עם הכנת
האוכל. אורי בדיאטה אבל הוא מאושר,
וגם אנחנו.״
אורי לא זכה בתואר הנכסף. הוא
אינו די מפותח.
אלי הנה הוא מר״ישראל לנוער *״
לשנת . 1987 גובה 1.90 מטר. מישקל
110ק״ג. היקף זרוע 47ס״מ. היקף
חזה 1.30 מטר. היקף ירך 68ס״מ. אלי
גרול־המידות ־הוא חייל בשרות־חובה.
היה בטוח בניצחונו. הוא מתאמן במכון
דיל של גי לי רום כבר 6שנים.
אלי הנה :״אני אוהב שאנשים מסת כלים
עליי. אני אוהב להיראות טוב,
ושכל בגד יעלה עליי יפה. נשים שור קות
לי, גברים מביטים עליי כשאני
יורד לים, וזה עושה לי טוב״.
30ק״ג שרירים הוסיף לעצמו הנה