גליון 2609 מתאריך 2 בספטמבר 1987

דומיניון־הבתד

ת כו ל ה 7 5 0מ ״ ל • חו ז ק 4 0 0/0כור,לבנסח
זו דן יז | 1411• .ומולאננ ״ ס •ד \ 3וגרסת דעז

אנו גאים להציג בישראלאת דומיניון -הברנדי המלטף.
ברנדי דומיניון הוא ברנדי משובח ק/.5.0 .ץ -מבשילבחביות עץ אלון בדיוק עד
לרגע הנכון כדי להגיע אליך עדין וחלק כמו משי עם טעם מעולה וניחוח נפלא.
ברנדי דומיניון -אהבה חדשה לאוהבי הברנדי.

דע צרפתי ע

מיכחבים
איש־השנה תשמ״ז
הצעות נוספות לאיש־השנה תשמ״ז,
שייחשף בעוד שלושה שבועות על
שער גליון ראש״השנה של העולם
הזה.
...האיש שדבריו ומעשיו אולי כבר שינו את
כיוון חייו של כל ארם בישראל, ובעולם כולו,
ואם טרם עשו זאת, יעשו זאת בשנים הבאות —
שרגא מן, הרצליה
מיכאיל גורבצ׳וב.
...ג׳ונתן פולארד המיסכן. הקורבן לשאלה
ההולכת ומתחרדת משנה לשנה, מאז קמה מדינת
ישראל: לא מי הוא יהודי, אלא מה הוא יהודי —
בעל נאמנות לארצו או בעל נאמנות
חיים גורפינקל, תל־אביב
לעמו.
בגליון ראש־השנה נקבע לא רק איש־השנה
אלא נקבעים גם אנשי־השנה לסיווגיהם —
איש־המישפט, איש־העיתונות ובו׳ .להלן שתי
תרומות משלי בנושא זה:
לאיש־הסיפרות — עמוס עוז, שבקזפסא
השחזרה שלו כתב את רב־המכר האמריקאי
העברי הראשון, שיש בו כל הסממנים
המתבקשים — מין, ממון וענייני־דיומא
(ההתנחלות בשטחים הכבושים) ,וגם אפשר
לגמור את קריאתו תוך כדי נסיעה באוטובוס
מתל־אביב לאילת.
לאיש־הספורט — עמוס מנסדורף, הטניסאי
הצעיר שעשה רבע מיליון דולר בשנה אחת
ומצפצף על כולם. יעל פוזננסקי, תל־אביב

אריה הוויטמינים
על אורח״חייו של רפי איתן(״היום
לא הייתי מגייס את פולארדר,
העולם הזה .)19.8.87
יש לי, בעיקרון, הסתייגות מאנשים
המאמינים באסטרולוגיה, או מתמסרים לפיתרון
תשבצים או חיים על ויטמינים ואם רפי איתן אכן
נוטל, כדבריו ,״מדי יום 41 חומרים״ ,אז, למרות
שהוא מודיע שהוא מתפקד כמו אריה, אני כבר
מתחיל להבין מה הלך בלק־ם(הלישכה לקישרי־מדע,
בראשה עמד איתן בעת פרשת פולארד) ודי
חושש ממה שעוד יילך בכי״ל (כימיקלים
לישראל, בראשה עומד איתן עתה).
אבל אולי אני טועה. בעידן של לביא של
מיליארדים מה זה כבר אריה של ויטמינים.
יצחק ספיר, תל־אביב

שד חזון למועד
על רימום אישי״ציבור לאחר מותם
(״בקשה של מנוח לעתידי׳ ,העולם
הזה .)19.8.87
אורי אבנרי רי מגזים בנושא הספדי־השבח
לאחר מותם של אישי־ציבור מסויימים. קודם כל
יש כאלה שזה מגיע להם, וכל מה שמספידים
אותם עדיין זה בבחינת אפס קצהו. שייקה אופיר
המנוח, למשל.
ואחרי שאבנרי גמר להגזים הוא גם החליט
להקדים והוא כבר מבקש לא לרומם, לפאר
ולשבח אותו עצמו, לאחר מותו, בבוא היום-.
אני מבקש ממנו, בכל לשון של בקשה, שלא
למהר. אחרת מי יספק לי את המנה השבועית של
הנאה רוחנית, למיקרא מאמריו?
אמיר קיסר, חולון

,וני איתן הוא
חובבן וגם אשם!״
מקור המקורב לשהותי המודיעין, מגיב בכעס
על דבריו של רפי איתן ,״אני אחראי אבל אמני
אשכר. המקור מסטר איך נוצר הקשר בין פד
לארז־ ואיתן השאפתן, שר־
1 1צה להיות ראש-המוטד, והתע־
2לס בחובבנות מהוראות־קבע.

סמוך לווענונו
מישפטו של מרדכי וענונו מתנהל בחשאי,
הרחק מעיני הציבור. אולם ליד דלת בית־המישפט
מתייצבים כל נציגי הציבור:
הפרקליט, איש אירגון אמנכטי
הבינלאומי, אחיו של הנאשם
ומפגינה נגד סכנות האטום.

והנחם הסיני
מדוע דחף משה שחל וקידם עיסקה של קניית
פחם מסין העממית? כיצד קשור לעיסקה זו סוחר
נשק, שישב בכלא התאילנדי? מה חלקם של
ראשי המישטרה, אילי תעשיית המכוניות
ואיש־ביטוח בנסיון לעקוף את
נחלותיו הוותיקות של שאול
אייזנברג? מה יפסידו הפולנים?

כך קוקרע המטוס השנוי במחלוקת: יצחק
שמיר החליט לחסל את הפרוייקט, אך תימרן
כך שהאחריות תיפול על שימעון פרס.
שניה שיחקו מישחק מחבואים מסובך.
משיקולי תדמית והבל. גורל ה,.לביא״ נחרץ
כבר מזמן. בהחלטה בוושינגטון.
שמיר יסכים להצבעה מתורשת
רק אם תובטח לו מראש תבוסתו.

בחבת ה שער האחורי:

במ שך שלו שה שבועות היוזה בידי
סקוטלנד־יארד הראיה המכריעה
לאיתור שודדי מרבז־הבספות בלונדון
ואיש במי שטרה הבריטית ל אידע ואת • איך הצליח אלי אפרתי
ל שכנע את הבריטים ב־

נכונות גירסתו, לה שתחרר
בערבות ולחזור לארץ?

גדות נושם לוווחה ההשחרה וההצגה

עדיין זהיר, עדיין מחכה להודעה רישמית —
אבל הח״כ גדעון גדות כבר נושם לרווחה. פרשת
אלבין כמעט מאחוריו, ולראשונה הוא מסכים
להתראיין .״כינו את בני — הבן
? ) 1של הרוצח. למה? כי אלבין מת,
ואני הייתי חשוד בפרשת־ה״...

שרת־הבריאות שוב חוגגת. אך האם השתלת־הלב
הישראלית היא כיבה לשימחה? האם יש
בה חידוש מדעי? האם החולים הממתינים
לניתוח זקוקים לתחרות בין
4בתי־החולים בארץ על הכני־כה
למועדון משתילי־הלבבות?

חדש בעקבות דוגמנית
לא צוינה
אמן שנעלם דחיות נה!״
וגם לא מטומטמת. כך
קובעת רונית אלקבץ
הצעירה, העושה חיל
בפאריס. בראיון מיוחד
היא מספרת על ילדותה,
על צעדיה
הראשונים מדוגמנות, על שכוע האופנה
הישראלי — שבו היא אינה משתתפת — על
חיי הדוגמניות. לדעתה, הכסף
£אינו הדבר הכי חשוב בחיים,
וחוץ מזה היא גם ביישנית.

שיקאגו בנתניה

על אי־שידור סקופ מסויים בטל וויזיה
(״שידור״ ,העולם הזה
.)26.8.87
אינני מסכימה עם מבקריו של רפיק חלבי,
הטוענים נגדו על שגנז את הסקופ בדבר גזיזת
פיאותיו של ילד יהודי בירושלים.
זה בהחלט במיסגרת תפקידו של עורך
לשקול את ההשלכות של פירסום ידיעה
מסויימת, ולו היתה ידיעה זאת נגנזת בשאר־אמצעי־התיקשורת
אולי היתה מונעת הסלמה י
נוספת ביחסים המתוחים כל־כך בלאו הכי בין המדור 1הקבועים:
דתיים לחילוניים בירושלים.
מיבתבים — הלב של תומרק־ן
למו״ל האמריקאי, שהורה לעורך שלו, בקשר
איגרת העורך — וחבורת אהרונצ׳יק
לשיקול של פירסום או אי־פירסום של. סקופ
תשקיף — פתק במטכ״ל
לא־סימפאתי מסויים ,״פרסם ושיילכו כולם
במדינה — שנדד׳ הדרכים
לעזאזל!״ ,אין בדיוק מעמד של כבוד בהיסטוריה
הנדון — הסטטוס ק !1מת
ברכה רוטמן, ירושלים
של התיקשורת.

האם יכול אמן — צייר ומשורר — ידוע למדי
בחוגי הבוהמה של תל־אביב להיעלם כך כתם,
יום אחד, מבלי שאיש ירגיש בחסרונו, ישאל,
יתעניין? נתן זך שאל את עצמו את השאלה.
חגית טוך השקיעה כמה שבו־עות
של עבודה וחיפושים עד
שמצאה את התשובה הנבונה.

על קביעה אחת של מדור תשקיף
(״תשקיף״ ,העולם הזה .)26.8.87
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2609

הלביא שלא ישא!

הנאשלה הבריטית

שיקול־דעת פיאתי

תורת־ההגיח

כתבת ה שער הקידמי:

6 ד יימן אישי — ליאננרח. אחה ביזבחו 11
אנשים — החברים של ש״קה אופיר 12 14 אתה והשקל — .סר־ ב ר איפנר 14 תמרורים — נשיא הכדורת 15 ראיון השבוע — עם חנית אלקבץ
מה הם אומרים — איסר הראל,

יצחק מיימון, שהיה בעבר עבריין נודע בנתניה,
נרצח ביריות. אחר נשחט באכזריות אזרח
צרפתי. יוסף אליהו, שהיה עד לרצח מיימון,
מספר כיצד חברו מת בזרועותיו, טוען כי
הכדורים נועדו לחבר אחר, גבי פלאח, ומשמיע
גירסה שונה לחלוטין מזו שבפי
1 1 1המישטרה. האם נתניה חוזרת
לימי־שיקאגו האפלים שלה?
שושנה בהט, שימחה שנקר. 18 עמאד בשארה, נד מכנס, נריה בר

זה וגס זוז — כל־כך בסדר ,״סק־לילית
ישראל — עמליה ד״! מפתיעה 22

דר חדש — שנרד׳ הרחובנת

י ^לני ע — חן יוסטון 32 תשבצופן — קטע מוסף ()2 33 הירוסקוס — אנתח בתולה 34 רחל המרזזלת — על כל העולם 36 שידיר — מה זה. עב תיקשנרח״ד 38 בלי הרדמה — השתלות מסוכנות 42 חור ברשת — רנה צפנפה

שיסרס -קדמה
תהיה תחבורה ציבורית שיבעה ימים בשבוע.
יבוטלו כל ההגבלות על חופש התפריט. יונהגו
נישואין וגירושין אזרחיים. ייקבר כל אדם
כרצונו. זוהי תמצית קריאת־הקרב הדרושה
לחילוניים, אחרי שהסטטוס־קוו
המזוייף מת ונקבר. או. בארבע
מילים: הפרדת הדת מן המדינה.

מבוקשים: הווים!
מצאו אותו ליד תחנת־מישטרה בפאריס, בתוך
חבילה, לפני 21 שנים. בבתי־היתומים לא היה
לו שם, וכולם קראו לו..הי אתה, מם׳ !28״ היום
הוא חייל בצה״ל, יש לו חברה,

^ 1 1יש לו חברים, אבל אין לו
מישפחה. מישהו רוצה בו?

>7 7/77מ/77ל₪ /7וחח:
רונית ויגלר — חתונה אחרי ארבעה ימים •
אורית רג׳ואן ויתרה על ירח־דבש, בגלל רגל
שבורה • מיכה שרפשטיין(הגרוש משרית ישי
ומנילי טופז) נפרד בחשאי מעירית שלג • עדנה
גורן עשתה זאת בשלישית: הפעם הבעל הוא ריק
ה • איד רעיה יגלום הפסידה
חתן • מדוע אירית רותם
(מעריב) נעלמת מהמסיבות?
אוננה כמן הצגה במקום שבו האופנה
משעממת ושיגרתית,
בלי הברקות וחידושים,
דרוש בימאי. מנהלי
שבוע האופנה הישראלי, שנערך השנה בירר
שלים, לקחו את צדי צרפתי,
והואהצליח,כבמטה־קסמים,לי־ש
צור
הצגת אופנה מרהיבת־עין.

מיכחבים
(המשך מעמוד )3
האם לא למר עורך מדור תשקיף את תורת־ההגיון?
בקטע על טיבם של התושבים
הפוטנצייאליים של תל־אביב(עשירים וזקנים)
ושל ירושלים(עשירים ודתיים) יש, מה שנקרא
בתורת־ההגיון נון־סקיטזר (מסקנה שלא
.מתבקשת מן העובדות).
והנון־סקיטור במיקרה זה הוא, כמובן, שאפשר
להיות גם עשיר וגם צעיר (ולרכוש דירה יקרה
בתל־אביב) ואפשר להיות גם עשיר וגם חילוני
(ולרכוש דירה יקרה בירושלים).
אני עצמי מכיר כמה חברה׳ שהם גם עשירים,
גם צעירים וגם חילוניים.
עמי בן־מאיר, רמת־גן

״ בלי

7זניבג•

,.העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערבת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורדון ,3מל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שטין רבזת מערבת: ענת
סרגוכטי עורך כיתוב: גיורא נוימן מחלקת המודעות: כרמית טל
עורך דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סימון המו״ל :״העולם הזה״
בע״מ הדפסה :״הדפום החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה: גד בעי־מ, תל־אביב.

פרשת אהרון בהן מלפני 29 שנים חזרה
והיכתה גלים. איסר הראל, שהיה אז הממונה על
שרותי״הביטחון כתב על כך פרק נסיפרו החדש.
אלמנתו של אהרונצ׳יק, ריבקה כהן, התראיינה
בעיתון חדשזת והופיעה בתוכנית מוסף
הסוספים בטלוויזיה.
לגבי רוב הקוראים והצופים, כל זה שייך
לעבר הרחוק. אין הם יודעים מי היה אהרון כהן,
על מה היה נטוש הוויכוח, מה קרה לפני 29 שנים
ומדוע. באווירה של ,1987 קשה אף להסביר את
הדברים.
מן הוויכוח המחודש קשה מאוד להבץ מה
התרחש באמת. לא כל האמת נאמרה, ולא כל מה
שנאמר הוא אמת.
הנה כמה זיכרונות על חלקו של העולם הזה:
היכרתי את ״אהרונצ׳יק״ (כפי שהכל קראו לו)
רק באופן שיטתי. ישבנו זה ליד זה בכינוס־שלום,
שנערך שנתיים לפני כן. אבל היכרתי היטב את
פועלו, מפני שזה היה בעיניי חשוב ביותר.
למעשה היה אהרונצ׳יק האדם היחידי במיססר
המיפלגתי דאז שהכיר בחשיבותו המכרעת של

על מעצרו של כהן, שנשמרה עדיץ בסוד כמוס,
יצא השלם הזה בהתקפת־מחץ על השב׳׳ב, תוך
הגנה בלתי־מסוייגת על אהרונצ׳יק. ואילו מפ״ם,
שהיתה אז חברה בקואליציה של בן־גוריון,
היססה, שתקה וגימגמה.
אולם עמדתו הנחרצת של העולם הזה יצרה
בתוך מפ״ם תסיסה. המימסד של מפ״ם תיעב
אותנו, וניסה להתעלם מעצם קיומנו, כמו דויד
בז־גוריון עצמו. אבל רבים מבין צעירי הקיבוצים
היו קוראים נלהבים של העולם הזה. כאשר קראו
את דברינו על אהרונצ׳יק, הם התמרדו נגד
הנהגתם. תגובתם היתה :״אם השלם הזה יכול
להתייצב באומץ־לב נגד השין־בית, מדוע פוחדת
הנהגת מפ״ס?״
אחרי ויכוח נוקב בתוככי הצמרת של מפ״ם,
השתנה הקו. מפ״ם התייצבה להגנת כהן, וראשי
מפ״ם אף מסרו לטובתו עדות כוזבת. מאותו
הרגע הוא נהנה מהגנת מיפלגתו, ובתמורה
טושטש חלקו של השלם הזה בשלב המכריע
של הפרשה. ריבקה המשיכה גם השבוע בקו זה.
אני זוכר פגישה נרגשת עם אהרונצ׳יק. אחרי
ששוחרר בערבות וחזר לביתו בקיבוץ שער־העמקים,
נסעתי לבקרו. הוא ישב על הדשא.
כשראה אותי מתקרב. קם, בא לקראתי ואמר לי,
בקול נמוך :״אורי, כל מה שכתבת במשך השנים
על השין־בית זה נכת. במשך כל הזמן לא
האמנתי לך. חשבתי שאתר, ממציא את זד״ או
לפחות מגזים. עכשיו אני יודע שכתבתם רק
חלק קטן מן האמת. המצב הרבה יותר נורא!״
מאז הפכנו ידידים. אחרי שיחתרו הסופי
נפגשנו פעמים רבות בכינוסים פוליטיים. בעניין
הפלסטיני, היו דיעותינו זהות. מדי פעם ביקרתי
אותו בביתו בקיבוץ ושתיתי מן היין שהוא ייצר.
זה היה התחביב שלו.

העיתון

״אהרונצ׳ילך בהן (<1969
.כל הזם! לא האחות׳ לך..״
העם הפלסטיני בסיכסוך הישראלי־הערבי,
ושהטיף ליוזמת־שלום ישראלית־פלסטינית.
מבחינה זו היה קרוב לי מאוד־מאוד. לעומת זאת
היינו רחוקים זה מזה בעניין הסובייטי. הוא
המשיך לדבוק בתרמית ברית־המועצות כמעצמה
גואלת ומשחררת, בעוד שבעיניי היתה ברית־המועצות
תמיד אחת משתי מעצמות־העל.
המגינה על האעטרסים שלה.
כשנמסר לי בסודי״סודות שאהרון כהן נעצר
בידי השב׳ב (אז קראנו לשרות זה שין־בית)
כמרגל סובייטי, התקוממתי כולי. על פי הכרתי
את אהרונצ׳יק. זה היה בלתי־אפשרי. הוא היה
ההיפך הגמור ממרגל: אדם תמים, בלתי־מעשי.
כולו שקוע בעבודה עיונית, ובעיקר: אידיאליסט.
השלם הזה עמד אז בעיצומה של מילחמת־יחיד
בשרותי־הביטחון(ימנגנודהחושך* בלשד
ננו< .נרדפנו על־ידם בכל דרך אפשרית, ותקפנו
אותם כמיטב יכולתנו. חשפנו הרבה משיטותיהם
האנטי־דמוקרטיות.
אין זו אמת שמפ׳׳ם התייצבה לימינו של כהן
מיר עם מעצרו. קרה דבר אחר: עם קבלת הידיעה

נפוליון אמר ש״הצבא צועד על קיבתו.״
כר, כמובן, גם העיתון.
מזה חורשים רבים נוצר צורך דחוף בהעלאת
המחיר של העיתונים בארץ. זה היה חיוני לאור
גידול ההוצאות, התחרות הטלוויזיה בשטח
המודעות, ונסיבות רבות אחרות. אולם על מחיר
העיתונים הוטל פיקוח ממשלתי, והעלאת־המחירים
נמנעה.
לפני שבועיים בוטל הפיקוח על העיתונים
וכל העיתונים העלו את מחיריהם. כך גם השלם
הזה.
ואז התברר שחלה טעות. הפיקוח הוסר רק
ממחירי העיתונים היומיים, לא השבועיים.
זה היה אבסורד גמור. אין שום הבדל בין עיתון
יומי, שבועי, חודשי או שנתי מבחינת מרכיבי
ההוצאות וההכנסות. אין שום הגיון שהוא
בהפליה בץ עיתונים על פי תכיפות הופעתם.
לפי אותו ההגיון אפשר להטיל פיקוח על מחירו
של קפה ששותים אותו בבוקר, אך לא על הקפה
ששותים אותו בערב.
התברר שכהעלותנו את המחיר לפני שבועיים
הפרנו את התקנות, לפחות מבחינה טכנית. על
כך אני מתנצל.
בינתיים תוקן המצב, וההפליה האווילית
חוסלה. רין עיתון שבועי חזר להיות כדיו עיתון
יומי.

כרם של השכן
על היחס לבעלי־חיים (״מה הם
אומרים,״ העולם הזה .)19.8.87
דני סנדרסון סיפק לי עוד סיבה לחבב אותו:
זה שהוא לא סובל בעלי־חיים, כולל מה שנקרא
בלשון מתייפייפת ״חיות־מחמד״.
חיות״מחמד, הסבתא שלי.
בן־אדם זה בן־אדם וכלב זה כלב. במיוחד אם

עושים את לשוננו פלסתר ומשמיעים בטלוויזיה
וברדיו עברית שגויה שכל בעל בעמיו, בעם אחר,
היה בוש לנהוג כך בשפתו.
אבל זאת נחלת הכלל. מי לא שומע יוס״יום
אדם המספר שהשכיר דירה (כשהכוונה היא
ששכר דירה) וחברת־תעופה ביקשה לאחרונה את
סליחת נוסעיה על תקלה בלוח־המראותיה
בהסבירה כי היא דאגה מייד לתקן את המעוות
והיא ״החכירה״ מטוסים (להטסת הנוסעים
התקועים) כשהכוונה היתה, כמובן, שאותה חברה
אבי איפרמן, נהריה
חכרה מטוסים.

חבל על האסימוז
על השימוש הנכון בטלפון (,.גם זה
וגם זה״ ,העולם הזה .)19.8.87
בעיקבות כתבתה של דניאלה שמי על מזון
בריאות (ירקות אורגאניים) החלטנו לנסות
וחייגנו וחייגנו וחייגנו וחוץ מציפצופים משונים
לא שמענו כלום.
עד ששמנו לב שדניאלה שמי הציעה־לקוראים
תושבי גוש דן לחייג מיספר טלפון עם
קידומת ( 03 הקידומת של גוש רן כלפי שאר
הארץ) וזה, כמובן, לא מסתדר כאשר מחייגים
מתוך גוש רן.
מרוב עייפות של ניסויי הטלפון נטשנו את
רעיון האורגאניים והכנו סלט ירקות נורמאלי,
מזין ומחייה. ציונה וצבי שלם, תל־אביב

כן להח־יד, לא להוריד

סנדרסון
בן־אדם זה בן־אדם
זה הכלב המפורעש של השכן, המתעקש
להתחכך ברגליי כאשר אני יורד במעלית עם
שמואל קרייתי, תל־אביב
פח־האשפה.

רגע של עברית
על העברית הקלוקלת בפי כל (״אני
מתבייש״ ,העולם הזה .)19.8.87
באמת תופעה שלא תיאמן: בכירים שבבכירים

על גברים עם חולצות, וללא חולצות
(״אנשים״ ,העולם הזה .)26.8.87
אין מה לרבר. יש סדר בעולם. והכל, בסופו.
של דבר, מתאזן. אם מר שלם, מוחמר מקאווי,
מסרב להוריד את חולצתו(להפגין את שריריו
לפני מצלמות הטלוויזיה) ,נמצאת מייד אישיות
אחרת שכן מורידה את החולצה, הלא הוא
האופנאי חנוך רייכלסון (שסבל מן החום
במיסעדה, בה ארח לחברת הדוגמנית תמי בן־
אולגה סימנזון, יחשל־עמי).

הראוי שכותב הכותרות במדור אושים
ידייק בלשונו. תחת תצלומו של איש־האופנה
שהוזמן לארוחת־ערב עם תמי בן־עמי ושסבל.
כל־כך מהחום עד שהוריד את חולצתו כדי
שירווח לו, מסופר בהמשך כי ״בן עמי, שלא
יכלה להשיל את חולצתה, הסתפקה בהורדת כל
התכשיטים שענדה״.
זה דיווח לא נכון. בן־עמי כן יכלה להשיל
את חולצתה. היא, כנראה, לא רצתה להשיל
פרץ תאומים, חולון
את חולצתה.

ע השתלת הל ב
עם שמיעת הידיעה שסוף־סוף העזו להשתיל לב בירושלים,
אני מתחנן, אני קורא, אני מבקש מכל הדתיים הקוראים
למתינות, מן הסוג של אברום בורג ואלעזר שטורם: מדוע
אינכם קוראים לכל אותם האמגושים והאדמו״רים, ואפילו
לליבוביצ׳ים למיניהם, לאלה המאמינים בכוח האל ושיש בהם
קצת אינטליגנציה של המאה ה־ ,20 להסביר לכל הנקרופילים
והפרימיטיבים האלה, שאם יש בכוחו של ה׳ לחולל את
תחיית־המתים, אין הוא זקוק לעצמות כחומר־גלם.
אמרו לכל מנשקי־המזוזות ומקדשי־הקברים, שבשרם
ואבריהם של יקיריהם הם מאכל לתולעים, ולא מספיקים
להגיע אפילו לזוטר שבמלאכי־השרת. קומו, אימרו להם את
האמת, צטטו להם גם ״כל המקיים נפש אחת!״
חידלו מן המוסר הכפול ומן הצביעות האלוהית המתחסדת:
מי שאינו מוכן לתרום איבר, בל יחכה לתרומת איבר! מי שאינו
מוכן לתת־יד לרפואה המודרנית, בל יבוא לבקש עזרה רפואית! שישב בבית־הכנסת ויתפלל,
שילך לרבי ויקבל חוקן וברכה ומימי בבא סאלי.
לכל הצבועים המצטלמים עם כיפות, אלה הסנדקים לפרימיטיבים, ואלה מפטרנים סרבני־עליה,
אלה האוכלים שרימפס ובשר־חזיר בחשאי ומורידים עלינו חוקי־שמיטה ופוטרים את
הפרזיטים משרות צבאי ולאומי: אתם תתנו את הדין לחומנייסטים, וזה יפול עליכם (עלינו),
במהרה, וכרעם ביום בהיר. אשמח לאיר כולנו, לראותנו שמשים במדינת־הלכה שחורה ומצחינה.
כי מקברניטי המדינה נשכח הסעיף החשוב ביותר ממדינת היהודים של ב״ז הרצל :״ובכן, כלום
תהיה לנו לבסוף תיאוקרטיה? לא!
״האמונה מלכדת אותנו. המדע עושה אותנו חופשיים. על כן לא ניתן כלל לדחפים תי־אוקרטיים
של אנשי־הדת שלנו להרים ראש. אנו נדע להחזיקם בבתי־הכנסת שלהם, כשם
שנחזיק את צבא־הקבע שלנו בקסרקטינים.־ צבא וכהונה יכובדו מאוד, כדרוש וכראוי לתפקידיהם
היפים. בענייני המדינה, על כל הערכתה כלפיהם, אל להם להתערב, פן יביאו עליהם
קשיים מבית ובחוץ.״(מדינת היהודים.)1896 ,
ואכן, הביאו הקשיים האלה — מי שהפכו תורתם קרדום לחפור בו, וגם הקולונולים
והגנרלים שעם המדים הורידו גם את הביצים, והם מתרוצצים על גבינו כעכברים מסוממים,
מנסים לשמור על כסאותיהם וענייניהם הקטנים. אין לך דבר חסר אומץ־לב אזרחי כגנרל
בדימוס, ההופך לצעצוע מיפלגתי. איזו בחילה.
אולי יש כאן תורמים לאומץ־לב־אזרחי. יש לבצע השתלה דחופה.
יגאל תומרקין, חל־אביב

העולם הזה

בבריטניה, לאנשים שתרמו לשלום החברה
והאנושות.
לאחרונה נתקבל וענונו בחבר־כבוד באותה מועצה,
שראשיה הם תלמידיו של הפילוסוף ברטרנד ראסל.
בשגרירויות ישראל בעולם גובר בינתיים לחץ הפונים,
מתנגדי גירעון כדור־הארץ, והשגרירויות קיבלו הנחיה
לענות לכולם בנוסח אחיד :״לא נוכל להגיב, כי העניין הוא
סוב־יודיצה״.

הסיכויים שווענונו יזכה כפרס-נובל-לשלום
הרישמי הם קלושים, בגלל לחצים של חוגים
פרדישראליים על ועדת־הפרם.

תיגינן לך
לא תהיה רוויזיה
במגעים קדחתניים, שנרד* ביום השני בערב,
קיבלו האמריקאים הבטחה מפורשת כי
בממשלה לא תהיה הצבעה מחודשת בעניין
ת,לביא״ .לכן, רעיון הרוויזיה אינו אלא ברווז
שנועד לצרכים פנימיים.

שמיר לא יפוח פחליף
אם יעמוד משה ארנם בדיבורו ויתפטר מן
הממשלה — אין יצחק שמיר מתכוון למנות
במקומו שר חדש.
רוני מילוא ניסה השבוע לשכנע את הכל כי המינוי מונח
כמעט בכיסו. אולם שמיר חושש כי כל החלטה שהיא
בעניין תערער את האיזון הפנים־מיפלגתי, ותעורר גם
תביעות ישנות. שלא באו על סיפוקן. למשל: ללע״ם
הובטחה מישרת סגך שר, ואהוד אולמרט רואה עצמו
כמועמד הטיבעי.

למערך חסר ממילא שר אחד, אחרי התפטרות
אמנון רובינשטיין, ובמיקרה של פרישת ארנם
יחזור להתקיים השיווי־מישקל בממשלה.

הפתק שנותר
סנטכ״ד
אחרי פגישתו של יצחק שמיר עם
פורום המטה הכללי, בשבוע שעבר, נותר
על שולחן הדיונים פתק, ששלח אחד
האלופים לחברו,. .אי־אפשר להבין בכלל
מה הוא אומר. זה בטח שידור חוזר של
הנאום ביידיש, בבית־הכנסת ברומניה,
עם הדימעה,״ נרשם בפתק. לא ניתן היה
לזהות מי חיבר את הפתק ולמי הוא
נשלח. בפגישה זו שמיר ניסה לשכנע את
המטכ״ל בצידקת עמדתו בעניין ה״לביא״.

ביבי סדר לפר ס
פגישה עס סינים
שימעון פרם מקווה להיפגש עם שר־החוץ
הסיני, או עם עוזריו הבכירים, במהלך עצרת•
האו׳׳ם בניר־יורק, בעוד שבועיים. את המגעים
המוקדמים מנהל השגריר באדם, בנימץ
(״ביבי־׳) נתניהו.
לפרס הובטחו כבר פגישות עם שר״החוץ הסובייטי ועם
שרי־חוץ אפריקאיים ואירופיים.

מנכ־לורו־האו!גר למדינה ויקטור מדינה הוא המועמד בעל הסיכויים להתמנות בקרוב
כמנכ׳׳ל־האוצר.

.מרס וו 3ל חלום־ לווע1ווו מרדכי וענונו יזכה, כנראה, ב״פרם נובל
האלטרנטיבי״ ,שאותו מעניקה מועצה ציבורית

שמיר ל בי ב:,
קח כיסא!
יצחק שמיר הציע לאחרונה לבנימין(״ביבי״)
נתניהו את הזכות להשתתך כמשקיך בישיבות
הממשלה, אם ייבחר כיו״ר הסוכנות. ביבי,
העומד בסירובו לתפקיד המוצע לו בסוכנות,
השיב ליצחק שמיר., :כיסא בישיבות־הממשלה
אינו מספק אותי. אני רוצה שבישיבות האלה
תהיה לי גם זכות־הצבעה!״
ההנחה המקובלת אצל פוליטיקאים היא, כי נתניהו עשוי
לזכות ללא קושי במישרה הסוכנותית, אם רק יסכים
להתמודד על התפקיד, בדצמבר הקרוב. סירובו העקשני
מותיר את הליכוד ללא מועמד בעל שיעור־קומה, ומגביר
את סיכוייו של מועמד מיפלגת העבודה, עקיבא לוינסקי.

אולמדט מול מישה
אהוד אולמרט הצליח להרגיז מאוד את משה
(״מישה״) ארנם.
אולמרט השתתף במסע העליה לרגל אל ארנס, ביום השני
השבוע, כשעשרות מעסקני חרות, מכל המחנות, באו
להפציר בשר שלא יתפטר. אך הוא היה היחיד מבין
העסקנים הבכירים, שבהתייעצות הפנימית ניסה לרמוז כי
ההחלטה על קירקוע הלביא אינה בהכרח אסון.

ארנם התפרץ לעברו בזעם וקרא :״מה אתה
בכלל מבין בדברים האלה!״

הר״כפניס דרשו ערובות האחים רייבמן, המיליארדרים החרדיים מקנדה,
ידרשו ממשה ניסים ערובות מוצקות תמורת
הסכמתם להשקיע בישראל.
הרייכמנים חיים בתחושה ששרי־האוצר הקודמים רימו
אותם בצורה גסה — אחרי שהבטיחו להם למכור את בנק
טפחות ואת מיתתם הקיריה בתל־אביב, ולא עמדו בדיברום
משה ניסים, היוצא בקרוב לקנדה, מחזר אחריהם מזה זמן
רב, ונתקל בחומת־הסתייגות.

לנדאו חסם,
חריש יחליט
יוסח חריש שוב מוצא את עצמו מול הצורך
להחליט:
מישטרת הרצליה סיימה לחקור את התקרית שבה אלי

מחלת בן־אמוץ
כסקופ עיתונאי
דאגה רבה שררה השבוע בקרב ידידיו
של דן בן־אמוץ. דאגה זו גברה בעיקבות
הסודיות שסבבה אותו.
בן־אמוץ איבד את הכרתו ואושפז
בבודאפשט, בדרכו חזרה מביקור בפולין.
בארץ נמסר שהוא לקה באירוע מוחי, ואף
דובר על שליחת צוות רפואי מיוחד מהארץ
להונגריה. לפני זמן לא־רב לקה בן־
אמוץ בהתקף־לב.
ידידיו ניסו לברר כיצד להתקשר עימו
או לברר פרטים על מצבו, אך כשפנו אל
מערכת העיתון שבו הוא עובד ,״חדשות״,
נתקלו בקיר אטום. כך גם עיתונאים שהתעניינו
בגורלו של בן־אמוץ.
כשנודע כי בן־אמוץ עומד לחזור
ארצה, פנו ידידיו ועיתונאים אל ״חדשות״
לברר את המועד, כדי לקבל את פניו
בנמל־התעופה. העיתון המשיך לשמור על
הסוד, כנראה מתוך מגמה לסקר את
האירוע, ואת מחלתו של בן־אמוץ, כסקום
עיתונאי בלעדי.

לנדאז. ראש־העיריר״ חסם את כביש־החוף, לפני כמה
שבועות. תיק־החקירד. הועבר ליועץ המישפטי לממשלה,
כדי שיחליט אם להעמיד את לנדאו לדין.

עוד ישראל
חשוד בספים
הישראלי רוני ספרת 40 בעל מועדון־הלילה
״מאקא-רוני״ בקלן שבגרמניה, נעצר בחשד של
מעורבות בסחר קוקאץ.
הדבר גרם לסנסציה, מיכוון שספורן היה ידוע כמארח של
אישים חשובים, ביניהם גם נשיא־גרמניה וראש־הממשלה.

אופוה סונכ לית חדשה
מאיר שמיר, מנב״ל מישרד־הקליטה, ביקש
לפרוש משרות-המדינה ולהמשיך בתפקידו
בחוזה אישי. היתרון בתימרון זה: הוא יקבל
מייד את דמי־הפנסיה שלו, ואולי גם ישתכר
שכד גבוה יותר.
הסדרים מסוג זה עומדים להיות האופנה החדשה בצמרת
הפקידותית של המדינה. נציבות שרות־ד,מדינה לא תוכל
להתנגד להם, בגלל התקדים שנוצר באחרונה על־ידי
הנציב עצמו: מאיר גבאי הבטיח לעצמו הסדר כזה, כאשר
עבר מתפקידו כמנכ״ל מישרד״המישפטים לתפקיד נציב־שרות־המדינה.

התערערה
שליטת
ודקובסק

ב,,ידיעות אחרונות
באסיפה של בעלי-המניות של חברת
״ידיעות אחרונות״ ,שנערכה השבוע במלון
״דך, הודח עודד מוזס מהדירקטוריון,
ובמקומו מונה בן־דודו, ארנון (״נוני״)
מוזם.
הדירקטוריון מונה שני חברים בלבד,
והדירקטור השני הוא דוב יודקובסקי,
עורך הצהרון. עודד מוזם היה לצד יוד־קובסקי
במאבקים הפנימיים, שבהם ניצבים
זה מול זה יודקובסקי ונוני מזום. בינתיים
מתנהל המישפט שהגיש עודד מוזם
נגד העיתון, על כי חלק מן ההדפסה של
השבועון ״לאשה״ ניטל מהדפוס שהוא
שולט בו. גם את הצעד הזה יזם נוני מוזם.

דויד מייפו!
מחרף פרקליט
״אינך סמכות ואין לך כל מעמד להפנות
שאלותיך החצופות באשר למתרחש בשרות
בתי־הסוהר,״ כתב גונדר דויד מיימון, נציב
שרות־בתי-הסוהד, לפרקליט שהתלונן על
שימוש בגאז מדמיע בבית־זזמעצר ברמלה.
עורך־הדין הנצרתי איבראהים ארשיד, מזכיר האננדה לסמן
האסיר, העביר לנציב לפני חודש את תלונותיהם של

עשרה אסירים ביטחוניים, מהחדרים 7,4ו־סז בבית־המעצר
רוני ניצן. האסירים, לדיבריהם הוכו, נחבלו, הותקפו
בגאז מדמיע וסבלו כוויות, במהלך התפרצות הסוהרים
לחדריהם ב־ 30 ביוני. הפרקליט ביקש מהגונדר לחקור
בדבר, ושאל אם ידוע לו שהשימוש בגאז מדמיע בחדרים
סגורים הוא מסוכן ביותר ואסור בהחלט.
מיימון, על נייר־המיכתבים הרישמי של שב״ס, הגיב
בחרפות ובגידופים :״מי היא בכלל אגודה זו?״ .סיגגונך גס,
בוטה ומעורר שאט־נפש. השיטנה, הקנטרנות וההשמצה
הנפלטים מכל מישפט במיכתבך אינם ראויים כלל למענה
ולהתייחסות״ .מחמת שאינך גורם ממלכתי וגם לא בעל
סמכות בדבר, הרי שלא ברור לי מניץ אתה שואב את
החוצפה לפנות ולדרוש בדבר לא־לך״ .מישפטיך נבובים
וחסרי־תוכן ...לימוד פרק בכללי נימוסין לא היה מזיק לך.״
למיכתביך הרבים בכל העניינים שלא נגעו לך כלל, ושלא
היתה לך כל סמכות לעסוק בהם נענית תמיד בנימוס רב.
מעתה ואילך. כל פניה שלך בשמה של האגודה לא תיענה
כלל׳.
התירוץ להתפרצותו המדהימה של הגונדר היתה העובדה,
שהפרקליט כינה את התקפת־הגאז במילה ״פוגרום׳.

בעיות פ״סק
אפריקאי״
סיכסוך חמור בץ ההנהלה לעובדים פרץ השבוע בבנק
אמריקאי ישראלי. הבנק הוא חברת־בת של בנק־הפועלים,
ולפיכך מנהליו הם בעצם פקידים של ההסתדרות.

גיור־א נוימן

נוד 0חגו
יחסד!
^ נידמה שנפוצה השבוע אמרה
1 1שגורל הלביא הוכרע בשיחה של
יצחק רביו עם שימעון פרס(ראה אתה
והשקל).
בשיחה וו אמר רביו לפרס כרברים
האלה: כשאתה רצית להשיג רוב לתוכנית
הכלכלית החדשה, אני תמכתי
בך, מפני שוה היה בתחום אחריותך.
קיבלתי על עצמי את כל הקיצוצים
הדראסטיים בתקציב־הביטחון, כפי שהרשה
התוכנית. פיטרתי הרבה אנשים.
עכשיו אתה חייב להתנהג באותה
הצורה. עניין הלביא הוא בתחום האחריות
שלי. אני החלטתי לחסל את הפרוייקט.
אתה חייב לקבל הכרעה וו
ולתת לי גיבוי.
לפי הגירסה, שוכנע פרס על־ידי
טענה וו. הוא נטש את תמיכתו בלביא,
והמציא את השיטה המחוכמת לחיסול
הפרוייקט, שהתקבלה השבוע.
שמיו מאחורי הקרעים
ך* אמת היא מסובכת קצת יותר.
1 1המערכת הפוליטית הישראלית
במדינה העם
כך עושים כזרם
זוהי שיטה ישראלית חדשה:
לחסום את עורקי-
החיים של המדינה.
היא תתנקם בבעליה

את הפרוייקט. הווטו האמריקאי
המוחלט לא איפשר כל מ־נום.
האמריקאים
פשוט אינם מוכנים להתיר
לישראל לייצר מטוס, שיתחרה
עם התוצרת האמריקאית. אין הם חוששים
מפני ייצוא המטוס הישראלי, כי
את וה יכלו למנוע ממילא. אבל הם לא
רצו לוותר על השוק הישראלי עצמו,
שגם לו יש עיר רב בעיני האמריקאים.
מה גם שישראל היא המקום היחידי
שבו עוברים מטוסי־קרב אמריקאיים
מיבחן קרבי.

למעשה משמש חיל־האוויר
הישראלי כמעין שפן־נסיון של
אמצעי־הלחימה האוויריים.

כשהדבר התברר סופית, היתה השאלה
בישראל: איר יורדים מן העץ הגבוה?
נכון יותר: איך ישיג כל שר מיצ־נח
ויקפוץ, לפני שהמטוס ייתקע באדמה.

כאד
התחיל המישחק המסובך.
למעשה היה קיים שיתוף־
פעולה מלא, לאורך כל הדרך,
בין המערך והליכוד בכלל, ובין
שימעון פרס ויצחק שמיר בם

שתיווצר התמונה כאילו הוא והמערך
מפקירים את הפרוייקט ועובדיו, בעוד
ששמיר והליכוד הם האנשים הטובים.

רעה הדרושה. פרס נטש את עמדתו
— התמיכה.בלביא — והפעיל את
כישרונו המיוחד בהמצאת סיסמות המי

צחק שוזגיו עזו מאחור הקרעים לחסר את הפרוייקט
הליסו הניח למעוז להוציא בשבילו את הערמונים מן האש
שיתוך־הפעולה הנסתר בין הליכוד והמעוו פעל גם הפעם
התגלתה השבוע במלוא תיחכומה, על
מעלותיה וחסרונותיה.

למעשה היה ברור לכל אחד
מחברי-הממשלה, מזה חודשים
רבים, שאין ברירה אלא לחסל

רט. זה היה בחלקו שיתוף־פעו־לה
מודע, בחלקו בלתי-מודע, ובחלקו
אוטומטי.
תחילה היה קיים הציר פרס־שמיר
מול הציר רבץ־ניסים. פרס לא רצה

את העבודה השחורה השאיר לרבין ול־ניסים.
ניסים התגלה בכל הפרשה כ־איש־עקרונות,
עיקבי וחוק.
אולם בימים האחרונים הסתבר כי
מצב־עניינים וה אינו מאפשר את ההב־

סברות את האוון, כגון ״לביא 2000״,
שנועדו להמתיק את הגלולה המרה.
שמיר היה מודע היטב למישחק וה.
גם הוא הבין שיש לחסל את הלביא, אך
הוא ביקש שהמערך יעשה את העבודה
השחורה. הוא עצמו רצה להישאר במצב
שבו יכול היה לטעון שהגן על
הלביא בחירוף־נפש, לא פחות מאשר
יריביו־מתחריו במיפלגתו, ובראשם אריאל
שרון. מה גם ששותפו משה א-
הנס, איש התעשיה האווירית בלב ובנפש,
עומד בראש התומכים בלביא.
אין פירוש הדבר ששמיר לא תרם
את תרומתו לחיסול הפרוייקט.

החלטת השבוע לא היתה
אפשרית אלמלא ניהל שמיר
מישחק מחוכם, שאיפשר את
החלטת-החיסול.

כררכו, פעל שמיר בעיקר על-ידי
אי־עשייה. הוא לא הפעיל לחץ על
יצחק פרץ, כרי שוה יתמוך בפרוייקט.
אילו הופעל לחץ כזה, קרוב לוודאי
שפרץ היה מצביע יחד עם הליכוד. אין
לפרץ שום עניין בפרוייקט, לכאן או
לכאן.
גם הצבעתו של זבולון המר נגד
הלביא לא היתה מובנת מאליה, אילו
הפעיל שמיר את מלוא הלחצים
האפשריים על המפר״ל.

על-ידי אי-הפעלת לחצים על
פרץ והמר הבטיח שמיר, למעשה,
את הרוב לחיסול הפרוייקט,
מבלי ש״ידו תהיה במ־

״י נגד, אבו בער
^ שלב האחרון קרה מה שמוכרח
^ היה לקרות: הפרוייקט הפר לב־
(המשך בעמוד )10

בימי־הביניים עשו זאת האבירים,
שנודעו בשם ״הבארונים השודדים״ או
״אבירי־השוד״.
כל פיאודל מקומי, שבתחום שליטתו
עברה דרך חשובה-,חסם אותה ותבע
רמי־חסות מן השיירות המיסחריות
העוברות בה. זה היה שוד לאור־היום,
אך לסוחרים לא היתה ברירה. הם שילמו.
עכשיו
זה קורה בישראל. כל שליט
מקומי או קבוצה בעלת־כוח חוסמים
כבישים, והופכים את העוברים־ושבים
לבני־ערובה למען השגת מטרות טו ~1
בות או רעות.
הולכים לחסום. המיקרה הקיצוני
ביותר היה של אלי לנדאו, ראש
עיריית־הרצליה. הוא חסם את עורק־החיים
החשוב ביותר במדינה, בשעת־שיא.
המטרה: להביע את דעתו השלילית
על עניין שלא נגע לו יותר מאשר
לכל אזרח במדינה: ההסדר שהושג
בכפר הדרוזי בית־ג׳אן בגליל הרחוק.
מלכי־השיטה הם החרדים, בעיקר
בירושלים. השבוע רצו להגיח שוב מן
הגטאות שלהם בירושלים ולחסום את
הצמתים בעיר־הבירה. רק גיוס גדול
של שוטרים ואנשי מישמר־הגבול,
בעזרת תותחי״הגאז־והמים של קיבוץ
בית־אלפא, מנע את החסימה (ראה
להלן).
מזה זמן־מה משתמשים בשיטה זו
גם הפועלים המפוטרים במקומות
רבים. הם פושטים ממיפעליהם אל
הצומת הקרוב ביותר וחוסמים אותו,
כשם שמקבל־סעד ממורמר הופך שולחן
בלישכה.
השבוע זה הגיע לשיאו, כאשר
עובדי התעשיה האווירית פשטו ברחבי
הארץ וחסמו את עורקי־החיים החשובים.
הם ביקשו למחות על החלטת
הממשלה שחיסלה את פרוייקט הלביא
(ראה מיסגרוז) ,ואולי להשיג הצבעה
חוזרת.
איך להרגיז. מבחינת היעילות,
זוהי שיטה גרועה. אין היא רק נוגדת
את הסדר הציבורי במדינה דמוקרטית,
שבה מתקבלות ההחלטות על״ידי
המוסדות הנבחרים. היא גם נוגדת את
ההיגיון.
פעולת־מחאה נועדת לרכוש את
דעת־הקהל למען המוחים. חסימת־הכבישים
משיגה את המטרה ההפוכה.
היא מקוממת את הציבור נגד המוחים.
הכביש הוא נחלת הכל, וכל הציבור
נזקק לו. חסימת־כביש מפריעה לרבים,
למהלך־החייס ולפעולת המשק. סי
שנפגע, מתרגז.
האחריות הישירה לשלום הכבישים
מוטלת על המישטרה. אולם בסופו של
דבר תתבטל שיטה זו רק כאשר יסתבר
לבעלי־המחאה כי שיטה זו מזיקה קו־דם־כל
להם עצמם.
חיסול הלביא יוצר בעיות כאובות.
מיספר גדול של עובדים מסורים
יפוטרו. הגאווה הלאומית נפגעה. מותר
לקורבנות למחות ולהביע את מרירותם,
וגם ללחוץ כמיטב יכולתם למען
פיתרון בעיותיהם.
לכך יש דרכים רבות. חסימת־הכ־ביש
אינה אחת מהן.

ירושלים
״שאבעסו שאבעסו
השוטרים כילו את זעמם
במפגינים החרדים
ומילאו את הסימטאות
גגאז מדמיע
השעה היתה שעת לילה מאוחרת.
בירושלים כבר היה קר. הרחובות היו
חשוכים.
גבר שכיפה סרוגה לראשו, לא צעיר
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 2609

ה נ דון
הסטטוס קוו מת. החילוניים עוברים מן המיגננה למיתקפה. דרוש לה דגל
אני מציע שכל החוגים החילוניים יסכימו
ביניהם על מטרה אחת פשוטה, ברורה וחד־משמעית:

דמה!
ן * סטאטוס קור מת.
1 1זהו פגר מצחין, המושלך בחוצותינו.

יש לקבור אותו. מהר.
^ ש משהו מגוחך בעצם השימוש במושג הזה
כהוראת־קבע פוליטית־חברתית.
״סטאטוס קוו״ פירושו, בלאטינית ,״המצב
כפי במקורו: המצב כפי שהיה קיים לפני
המילחמה. ובדרך־השאלה: המצב כפי שהיה קיים
ברגע מסויים.

על סן, בל שימוש במושג סטאטוס
קוו מרמז על משהו זמני, חולף! .שהרי
אין דבר קבוע בחייו של אדם, ועל אחת
כמה וכמה בחייה של חברה, של מדינה.
כאשר באים להקפיא מצב־כפי־שהוא־קיים־
בשעה־מסויימת, זאת יכולה להיות רק הוראת־ש־עה,
פיתרון זמני־מאוד לבעיה בוערת.

מי שסבור כי ניתן לקיים את הסטאטוס
קוו בציבור כלשהו במשך 40 שנה,
מביא על עצמו אסון.

הפרדת הדת מן המדינה.
כלומר: הדרישה לחוקק חוקה כתובה ומשור־יינת,
שבה ייאמר כי מדינת־ישראל מושתתת על
הפרדה גמורה בין השילטון והדת.

ברגע שתתקבל חוקה כזאת על־ידי
הרוב בכנסת ו/או במישאל־עם, יתבטלו
אוטומטית כל החוקים, התקנות, ההוראות,
חוקי־העזר, הנהלים והנוהגים
הכופים על הפרט והכלל מיצוות דתיות
כלשהם.

פני כל תחומי-החיים. על שולחן־האוכל ועל הנידה
של האשה. על יחסי״מין ועל הנסיעה במעלית
בשבת. על המנגל בחג ועל מעמד האשה בבית־הדין.
הכל.
החוק היהודי ניתן במעמד הר־סיני על־ידי
אלוהים בכבודו׳ובעצמו, אחת לכל הזמנים, ושום
ציבור אנושי — רוב או מיעוט — אינו רשאי
לשנותו. אפשר רק לפרשו, וזכות זו שמורה
בלעדית בידי גדולי־התורה, שאינם זקוקים
לשום בחירה.

תהיה תחבורה ציבורית שיבעה ימים בשבוע
בייבשה, בים ובאוויר.
יבוטלו כל ההגבלות על חופש־התפריט, כגון
איסור ״טריפה״ ,ביעור חמץ, הגבלת התפריט
במטוסים, כפיית כשרות על חיילים.
(כך יושם קץ לכפיה האנטי־רמוקרטית, האומרת
:״מכיוון שהחילוניים אינם חייבים לאכול
טריפה, אבל הדתיים חייבים לאכול אוכל כשר,
לא נורא אם כולם יאכלו כשר ״.עכשיו נפלו
הדתיים עצמם קורבן להגיון מעוות זה, כשבאים
החרדים ואומרים :״מכיוון שהדתיים אינם חייבים
לאכול אוכל שבפיקוח הרבנות הראשית, דווקא,
אבל החרדים חייבים לאכול גלאט־כושר, יאכלו
כולם גלאט־כושר)״.

משום כך אין הדת היהודית יכולה
לסבול מישטר דמוקרטי, ולא מערכת־חוקים
המתקבלת על-ידי הכנסת, ולא
מערסת־שיפוט ״חילונית״.

אין חסידיה יכולים לנוח עד אשר יבוטלו כל
התועבות האלה, ותקום סוף־סוף מדינת־ההלכה
הטהורה, על שליטיה וחוקיה ודייניה.
הדברים האלה נאמרים בפה מלא רק לעיתים
רחוקות. אין בכלל צורך לומר אותם. הם מובנים־

הפרדת הדת מן המדינה אינה צריכה
לפגוע בדת. יתכן מאוד שנכון ההיפך.

בעיניהם חל עקרון הסטאטוס קוו רק
על צד אחד.

כל זה הפך את הסטאטוס קוו מזמן לפיקציה
גמורה. אין סטאטוס קוו, ויתכן שמעולם לא היה.
אין הוא אלא אחיזת״עיניים, מסך־עשן, טכסיס
שבא להרגיע את החילוניים ולאפשר לחרדים
להגיח ולכבוש מדי פעם שטח נוסף.

עכשיו זה מת. כמעט ואמרתי: ברוד
השם.
ך* סטאטוס קוו מת במהומות ירושלים וחי!
1פה, בהתפרעויות בפתח־תיקווה, במאבק הנטוש
בעשרות מקומות בארץ, החל בכנסת וכלה
בבית־הקולנוע של עיירה נידחת.
השאלה היא: מה צריך לבוא במקומו?

מהו היעד החדש?
ך* יעד של הציבור החרדי ברור וקבוע, ובכלל
( \ לא יתכן אצלו יעד אחר.

היעד שלו הוא מדינת־ההלכה.

מרינת־ההלכה, כמו הקהיליה האיסלאמית של
האיית־אללה ושל האחים המוסלמיים, פירושה
מדינה המתנהלת על־פי כללי החוק הדתי.
היהדות, כמו האיסלאם, אך בניגוד לנצרות,
אינה סתם ״דת״ .אין היא רק דבר שהוא בין האדם
ובין האלוהים שהוא מאמין בו. אין היא רק דבר
רוחני, כמו מוסר.
היהדות היא מערכת של חוק, המשתרעת על

בחיים הציבורים, כאשר מחנה אחד מניף דגל
התקפי (הפיכת ישראל למדינה דתית) בעוד
שהמחנה השני מניף דגל הגנתי (שמירה על
הסטאטוס קוו) — מוכרח המחנה הראשון לנצח.
בזירה זו, המיתקפה גוברת על המיגננה.
ואילו העיקרון של הפרדת הדת מן המדינה
הוא רעיון התקפי. הוא יאפשר לציבור החילוני
ליטול סוף־סוף את היוזמה לידיו, ולמגר את
הציבור החרדי המסתער עליו.

^ א אמרתי עדיין מילה על המילחמה בדת
/כשלעצמה.

^ חרדים הבינו זאת תמיד. וגם רוב שאר
1 1הדתיים.

הסטאטוס קוו היה תמיד רחוב חד
סיטרי.

מאז התקדמה שולמנית אלוני מאוד,
אך רבים עדיין תקועים בבוץ מחשבתי

לא כדי לחזור מחר למקום שבו עמדנו
אתמול, אלא כדי להנהיג במדינה את
מישטר-החיים התואם את השקפתנו,
ואת המציאות הרוחנית של סוף המאה
ה־.20

כך קרה למארונים בלבנון, שביססו את המציאות
בארצם על הסטאטוס קוו של ראשית שנות
ה־ ,40 כאשר שלטו בארץ. הם התנגדו לכל שינוי,
גם אחרי שערתם הצטמקה והפכה למיעוט, וכוחות
אחרים קמו והתעצמו. התוצאה היתה מיל־חמת־אזרחים
נוראה.
כאשר חתם דויד בן־גוריון עם ראשי הציבור
הדתי המתון על הסכם של סטאטוס קוו, כדי
להקל על שלב־המעבר של הקמת המדינה, האם
האמין שהסכם זה יישאר בתוקפו במשך שני
דורות? מסופקני. גם הוא ידע, מן הסתם, שאי־אפשר
להקפיא חברה.

בכל פעם כאשר תבעו החילוניים לשנות
משהו, קמה זעקה נוראה :״סטאטוס קוו! סטאטוס
קוו באותה הדבקות כמו הקריאה ״שאבעס!
שאבעס!״ אפשר היה לחשוב שהסטאטוס קוו
ניתן במעמד הר־סיני, כאחד מעשרת הדיברות.
(״זכור את הסטאטוס קוו לקדשו
אולם הסטאטוס קוו לא הפריע לדתיים מעולם
להשתמש בכוחם הפוליטי, במישור הארצי או
המקומי, כדי לסחוט מן הציבור את שינוי המצב
בכיוון הרצוי להם. עוד חוק־מדינה. עוד חוק־עזר
עירוני. עוד איסור. עוד הגבלה.

ישראלים אינם מכירים כלל מציאות אחרת, וגם
אינם מסוגלים לדמיין כזאת לעצמם. המליצות
הדתיות, שאותן שמעו משחר ילדותם ושהוחדרו
בהם על פי שיטה של חזרה אינסופית, נשמעות
להם כאמיתות בלתי־מעורערות .״אצל היהודים
אין הבדל בין דת ולאום ...לא תיתכן אצלנו
הפרדה בין דת ומדינה ...יותר משישראל שמרה
על השבת ...הדת היא הגורם היחידי המאחד את
היהודים בעולם ועוד קישקושים מסוג זה.
אני זוכר ויכוח עם שולמית אלוני במיזנון
הכנסת ב־ . 1966 היא היתה אז חברת־כנסת מטעם
מפא״י, אך כבר נודעה כמי שלוחמת בכפיה הדתית.
הצעתי לה לפעול ביחד להפרדת הדת מן
המדינה. היא התנגדה לכך בתוקף, ואמרה שישראל
היא מדינה ציונית, שהקשר שלנו עם
היהודים בעולם קשור בדת, וכר.

יונהגו נשואין אזרחיים וגירושין אזרחיים.
ייקבר כל אדם כרצונו.

מאליהם. שום אדם חרדי אינו יכול כלל לחשוב
אחרת.
ומכאן: כל פעולה קטנה של הציבור ההררי,
כל, הפגנה, כל הצעת־חוק, כל מערכת־בחירות,
מכוונת אוטומטית אל המטרה הסופית הזאת, גם
אם המטרה המיידית צנועה יותר. וכל ציבור דתי
״מתון״ נגרר־נסחב אחרי התנועה הזאת, אם ירצה
בכך, או לא.

וכן הלאה וכן הלאה — מהפכה בכל
תחומי-החיים במדינה הזאת, ששובשו
ועוותו במשך שלושה דורות ויותר,
בעיקבות הסכמים ציניים בין פוליטיקאים
אתיאיסטיים ובין עסקנים דתיים
וחרדיים.

זהו ההגיון של התהליך.

ף לעומת זאת, מהו היעד של הציבור החי!
לוני?

אין כזה.

יש הרבה יעדים קטנים ומקומיים. הצגת־קול־נוע
בפתח־תיקווה. הצגות בירושלים. הסעה לש־פת־הים
בשבת בגיבעתיים. הכרה בגיור רפורמי.
פיתרון לפסולי־חיתון. אי־סגירת רחוב מסויים
בשבת. התנגדות לשריפת תחנות־אוטובוסים. גיוס
בחורי״ישיבה לצה״ל.
יתכן שיש איזושהי מטרה מטושטשת, המבצבצת
מבעד לערפל. איזשהו געגוע למצב שונה,
שבו כל אדם יוכל לחיות על פי דרכו, במיסגרת
של סדר חברתי.

אולם אין מטרה מוגדרת, שלמה,
מוסכמת.
זוהי חולשה. היא מונעת את ליכוד המאמצים,
ואת הכוונתם.
מטרה סופית, גם כשאינה מתגשמת במהרה,
יש לה חשיבות רבה כשלעצמה. גם כשהיא בבחינת
מיתוס, יש לה ערך מחנך, מכוון, מדרבן.
היא מאפשרת מדידה: האם מתקרבים אליה או
מתרחקים ממנה.

מהי המטרה הסופית של הציבור
החילוני?

ום דבר פחות מזה לא יגייס את הרוב
*/החילוני בארץ למאבק של ממש.
יש חילוניים המצטלבים שלוש פעמים ביום
(סליחה, מציירים על חזם מגן־דויד) ונשבעים
שהם נלחמים רק במשהו הקרוי ״כפיה דתית״,
אך הם מעריצים את דת־ישראל. יש הטוענים
שהם מגינים בסך־הכל על הסטאטוס־קוו־אנטה
(כלומר, המצב שהיה קיים לפני הכיבוש הדתי
האחרון).

זה לא יעזור. זה לא יגביר את המתינות
בקרב החרדים. אבל זה ימנע בעד
החילוניים להתלהב ולהתגייס למאבק
של ממש.
המאבק צריך להיות על הדבר הפשוט והעקרוני
ביותר: זכותו של כל אדם בחברה הליברלית
הדמוקרטית לחיות את חייו על פי אמונתו והשקפתו,
ערכיו ורצונותיו, כל עוד אינו מזיק בפועל
לזולת.

למען הזכות הטיבעית הזאת מוכנים
אנשים לעלות על בריקאדות. איש לא
יעשה זאת למען שתי מילים לאטיניות
מופשטות.
1די להגיע לכך, יש צורך בניקוי־ראש.
,הציבור כולו שטוף־מוח. כמה דורות של

נ 7א ת

יתכן שהדבר יועיל להתחדשות הדתית אף
יותר מאשר לציבור החילוני. שהרי במציאות של
אי־ההפרדה התנוונה הדת בישראל, המחשבה
הדתית ברחה מן הארץ לפזורה, וכאן אין אלא
מישחקי־כוח, שוחד, חלוקת־טובות־הנאה, טפילות
ועסקנות. אנשים דתיים כמו ישעיהו
ליבוביץ מבינים זאת היטב, והם תומכים
בהפרדה.
ביחסים בין דתיים וחילוניים יש להבחין בין
שני מישורים שונים.
המישור הראשון הוא תחום הכפיה. כלומר:
כפיית מיצוות דתיות על הציבור באמצעות החוק
החילוני.

הפרדת הדת מן המדינה תשים קץ
לכפיה זו.
הדבר לא ישים קץ למאבק הרוחני בין הדת
היהודית ובין ההומאניזם החילוני הישראלי.
בהחלט לא.
זהו המישור השני.
אני מתנגד להשקפת־העולם הדתית, ואני
רוצה בהחלט להיאבק בה.

אולם מאבק זה לא יתנהל אז עוד
במישור הכוחני, אלא במישור הרוחני.
בדרך של ויכוח, מאבק על נפשות הדור
הצעיר. חזרה-בתשובה מכאן, שיבה-
אל־הספק מכאן.
אדם דתי בעל־הכרה אינו צריך להירתע ממאבק
כזה, שהרי הוא מאמין בצידקת השקפתו.
אדם חילוני כמוני בוודאי שלא יירתע מכך. זהו
מאבק בריא, מפרה ,״מילחמת תרבות״ אמיתית.
ואם־ירצה״השם גם מילחמה תרבותית.
נתווכח על האמונה באלוהים, על ההיסטוריה
היהודית, על הפסיכולוגיה והפילוסופיה של התופעה
האנושית הזאת ששמה דת.
בהחלט. ברצון.

בתנאי שהדבר ייעשה בחברה חופשית,
שבה אף צד אחד לא יכפה על
השני, באמצעים של כוח פוליטי, מיצי
וות של עשה ולא־תעשה.

^ סטאטוס קוו מת. ברוך שפטרנו.
1 1יתכן שהיה דרוש לשנתיים־שלוש, בראשית
ימי המדינה. הוא הפך מזמן למיטרד.
עכשיו הגיע הזמן לזרוק אותו אל ערימת־האשפה
של ההיסטוריה.

שם מקומו.

^ ןןך 1 3 ^ 1־8־ 1־יי

במדינה
(המשך מעמוד )6
ולא קשיש, לא גבוה ולא נמוד, לא שמן
ולא רזה, רץ במורד הרחוב כשראשו
מושפל כלפי מטה, וקילל.
עיניו של המקלל בערו ודמעו, אפו
נזל, הוא חש צריבה ומחנק בגרונו.
הוא קילל את המישטרה שזרקה
בזה הרגע גאז מדמיע בסימטה הקטנה,
הוא קילל את החרדים שהפגינו במעלה
הרחוב, הוא קילל את הממשלה,
אולי אפילו גם את הלביא.
הוא, בסך־הכל, רצה להגיע הביתה
בשלום. הבית שלו היה בצד השני של
שכונת מאה־שערים.
בעורו הולך לתומו ברחוב, נקלע
למרכזה של המהומה.
מצד זה עמדו אברכי־ישיבה. מקצתם
לבושים בקאפוטות שחורות מבריקות,
במיכנסייס שנגמרו קצת מתחת
לבירכיים, ובגרביים שחורות שהוכנסו
בקפידה לתוך נעלי־עור עדינות.
לראשיהם חבשו שטרימלים מהודרים,
שפרווה עבה עוטרת את שוליהם.
אחרים לבשו קאפוטות מפוספסות
ולרגליהם גרביים לבנות.
הם עמדו בפינה של סימטה צרה.
שבה יש מקום למידרכה רק מצידה
האחד.
הקריאות ״שאבעס! שאבעס!״ הידה־דו
משעות־הערב המוקדמות של היום
השישי בכל רחבי השכונה. מדי פעם
הגיחה קבוצה קטנה של חרדים אל הרחוב
הראשי. הקריאות הפכו אז רמות
יותר וקצובות יותר.

חרדי צועק לעבר השוטרים ברחוב שיבטי־ישראל
יש איפה לבלות בשבת!

ענת סרגוסטי

החדשות, תוצרת קיבוץ בית־אלפא, שנבנו
במיוחד כדי לפזר הפגנות.
אלה מכוניות גדולות, שמעל הגג
שלהן קבועים שני צינורות. מן הצינורות
האלה אפשר להתיז בכוח מים
ציבעוניים, או גאז, לפי הצורר. חלק
מיחידות השוטרים גם צויידו ברימוני
גאז ובפגזי גאז מיוחדים.
שבתות אבודות. כוונתם של
החרדים להציף את העיר ולפגוע בבתי־הקולנוע
לא יצאה אל הפועל. המיש־טרה
סיכלה את התוכנית באיבה. אן
מדי פעם היה אחד האברכים אוזר או
השוטרים
לא נתנו צ׳אנס. הם כילו
בחרדים את כל זעמם על השבתות
האבודות שבהן נאלצו לעמוד מולם
ולא לשבת בבית. הם זרקו עליהם מים
וגאז בכמויות. כך זה נמשך עד השעות
הקטנות של הלילה. אברך זורק אבן,
השוטרים יורים גאז.
כך היה גם למחרת היום: ביום השבת
לבשו תושבי השכונות החרדיות את
מיטב מחלצות השבת שלהם ויצאו על
נשותיהם וטפם אל מבואות השכונות.
הם נעמדו סמוך למחסומי המישטרה
וצעקו בקצב ״שאבעסר לעבר כל מכר

שוטרים נושאים מפגין חרדי
כל היציאות מהשכונה נחסמו

תעסוקה לאלפים. מן הצד השני
של הרחוב עמדו קבוצות של שוטרים.
אחדים מהם חניכי קורס שהובאו במיוחד
לירושלים לצורך המילחמה. הם
לבשו מדי שוטר בהירים, לכותפות
החולצות שלהם היה מוצמד סרט ציב־עוני,
שסימל את הקורס שממנו נלקחו.
לראשיהם חבשו קסדות לבנות, בידיהם
היו אלות־עץ.
אחרים היו שוטרי מישמר־הגבול,
במדי־זית, שמסכות־גאז צמודות אליהם.
בשולי
הרחוב עמדו התושבים שאינם
ממאה־שערים. אלה באו בחלוקים,
בנעלי־בית, בביגדי־ספורט. באו לחזות
בהצגה הגדולה.
והאיש המיסכן רק רצה להגיע
הביתה, אך לא ידע איך. לרגע היה נדמה
לו שהוא נופל על הכביש ולא קם.
הוא הרגיש שהוא בוער מבפנים.
כבר חמישה שבועות שירושלים
סוערת. כבר חמישה שבועות שהירו־

שלמים מספקים חדשות. כבר חמישה
שבועות שלירושלמים השקטים יש
איפה לבלות בליל־השבת. כבר חמישה
שבועות שהעיר, שתושביה ידועים כ־כאלה
הנסגרים בבתיהם עם רדת
החשיכה, מספקת להם גם חיי־לילה סוערים.
החרדים,
תושבי השכונות הדתיות
בעיר־הבירה, החליטו שבירושלים,
עיר־הקודש, לא יוצגו סרטים שיחללו
את השבת. החלטתם זו סיפקה תעסוקה
לאלפים.
חלקם היו המפגינים נגד הכפייה
הדתית שהתייצבו מדי יום שישי בערב
סמוך לבתי־הקולנוע שהחליטו להקרין
סרטים. לרובם היה זה מיפגש חברתי
בלבד. הס לבשו את מיטב בגדיהם,
קבעו עם החברים, אכלו מוקדם את א־רוחת־הערב,
ויצאו העירה.
אחרים הרגישו שהם נושאים בשליחות
לאומית ממדרגה ראשונה. שאסור
לאבד את ירושלים לטובת החרדים.
אבל את עיקר התעסוקה סיפקו ה
חרדים
למישטרת־ישראל. זו גייסה את .
מירב ומיטב כוחותיה כדי לשמור על
הסדר בירושלים.
תוצרת הקיבוץ. שבוע אחרי
שבוע גייסה המישטרה כוחות לשמירת
הסדר. שבוע אחרי שבוע נאלצו השוטרים
לבלות את יום החופש שלהם ב־סימטאות
הקרות והחשוכות של העיר,
בעימותים בלתי־פוסקים עם חרדים
הנראים לאדם מבחוץ כאילו כולם איש
אחד.
לקראת היום השישי האחרון התרבו
הידיעות על כוונותיהם של החרדים
להגיע למוקדי הסרטים בעיר ולכלות
בהם את זעמם. המישטרה סגרה מבעוד
מועד את כל היציאות מהשכונות החרדיות.
מחסומים הוצבו בכל פינה בעיר.
מכשירי-הקשר המישטרתיים עבדו שעות
נוספות והשוטרים, שהיו פזורים
ברחבי־העיר, דיווחו למוקד על כל אברך
שפסע ברחובות ירושלים.
במקומות המרכזיים המועדים לפורענות
הוצבו המכוניות המיוחדות,

שוטרי מישמר־הגבול לובשים מסיכות־גאז
התותח של בית־אלפא נוסה

מץ, מתקרב אל סוללת השוטרים וה־סקרנים
שעמדו מעבר למחסומים, וזורק
אבן.
צעד זה הובן מייד על־ידי כוחות
המישטרה כהכרזת מילחמה וגרר אחריו
את הפעלת מכונית המים המיוחדת.
במקביל נראו השוטרים עוטים על פניהם
את מסיכות הגאז, נכנסים למיבנה
של שתי שורות, צועדים בזריזות לתוך
השכונה, יורים רימון או גאז, ונמלטים
בחזרה אל מעבר למחסומים.
האברכים, לעומת זאת, נסו באותו
הרגע לתוך הסימטאות פנימה. אז היה
משתרר שקט ושוב חוזר חלילה.

נית חולפת. ההתגודדות והקריאות
גררו אחריהם תגובה קשה מצד השוטרים
ובמהרה אפשר היה לראות את
הקהל הגדול נמלט אל תוך הסימטאות
כשעיני כולם דומעות מן הגאז.
וכך זה נמשך עד צאת השבת בירושלים,
כך זה נמשך זה השבוע החמישי,
וסופן של המהומות לא נראה באופק.
והאיש המיסכן, שרק רצה להגיע
הביתה בשלום, היה צריך לנצל את
פסק־הזמן שבין זריקת רימון גאז להטלת
אבן, כדי לעשות את דרכו בין
הסימטאות החשוכות, אל מישפחתו
ענתסדמס טי ₪
הדואגת.
העולם הזה 2609

משה שחל ווצה להבקיע את החומה הסינית. אומאנד
האמו רוצה דממו נחם, וכולם נעזרים בסוחרנשק מפוקפק
דורון לוי ודני הלפרין לעשות היא
מכירת הג׳יפ המיוחד, הקרוי מרחב,
תוצרת מיפעל עשות אשקלון.
למיפעל בדרום־קוריאה וכן גם
טרקטור מיוחד, תוצרת אותו המיפעל
הישראלי. הייחוד בכלי־הרכב הוא
שהם יכולים לנוע לארבעה כיוונים,
ולא רק קדימה ואחורה. המיפעל
הקוריאי ריידנע הסכים לרכוש את
הזכויות לייצור הג׳יפ והטרקטור של
עשנת אשקלנן, וגמר עיסקה בראשי-
תיבות עם הלפרין ולוי. לוי חזר ארצה
לסכם את הפרטים הסופיים עם עשנת,
וטס שוב לקוריאה לחתום על חוזה
סופי עם ד״דנננ. ערב חתימת ההסכם
הודיע מנכ״ל עשנת, עזרא יסודי, לדן
הלפרין, כי בעצם שכחו לומר
שלשאול אייזנברג יש אופציה על
הג׳יפ. לוי כתב לשותפיו בישראל:
״אני חושש מאוד. אייזנברג הוא לא
ילד, וקוריאה היא בייבי שלו, ונמצאים
כאן התותחים שלו באסיה, כולל אלי
דויד״ .על שותפו־לנסיעה, הלפרין,
הוא כתב :״הוא טס חינם, מקבל הנחות
במלונות, בינתיים את ד״דנננ הוא לא
פגש, ומחר הוא יפגוש אותם לחצי
שעה לקפה בבוקר״.
מכל עסקותיו של דורון לוי
ושותפיו התממשה עד כה רק עיסקת־הפחם.
אולי מפני שמי שתיווך
בעיסקה, החברה־לייצוא הלונדונית,
היא גוף רציני, בעל מהלכים רבים

ג סזוי
אינטרסים. כולם ירוויחו.
מדינת ישראל תפסיד.

משה שחל ימשיך להיות
\ | שר־אנרגיה, ירוויחו הסינים הרבה
כספים על־חשבון חברת־הפחם הלאומית
הישראלית, ומשה שחל יוכל,
לקראת הבחירות, לחזור מביקור בסין
ולהיות השר הראשון שפרץ את החומה ^
^ סינים מייצרים 800 מיליון טון
הסינית.
הרווח של ישראל מעיסקה זו יהיה \ 1פחם לשנה, מזה הם מיצאים רק
17 מיליון טון. ישראל מייבאת כיום
אפס. אבל משה שחל יקצור הרבה
3.5מיליון טון פחם מדרום־אפריקה
כותרות בעיתונים.
ומאוסטרליה, וכאשר תושלם תחנת־זה
לא דבר קטן, ביקור בסין של שר
הכוח החדשה באשקלון היא תייבא
ישראלי. אבל מתחת להר הפחם הסיני,
שיבער, מיליון טון לשנה.
שיגיע ארצה בקרוב, מסתתרים המון
נוסף לחוזים החתומים במחיר נוח
עם דרום־אפריקה, ישראל התחייבה
לרכוש 400 אלף טון לשנה
מקולומביה, וכן היא בודקת עתה יבוא
פחם מפולין. נציגי חברת־הפחם
הישראלית ביקרו לא מכבר בפולין
להשלמתה של הזמנת־הנסיון.
הסינים רוצים למכור לישראל פחם,
אבל בתנאי שישראל תשלם במטבע
קשה. ישראל התעקשה כל השנים
שלם בסחורות, כגון דשנים כימיים.

גס דאשי
המישטדה

מדוע הסכים משה שחל להפוך את
העמדה הישראלית הרישמית?
מנכ׳׳ל חברת־הפחם, רם רון, עשה
כל שביכולתו להכשיל את העיסקה.
הוא טען כי אסור לרכוש פחם ללא
הסכם־חליפין, וכן טען כי הפחם טוב
מדי עבור צרכיה של ישראל.
פגישה אחת עם הסינים לא
התקיימה, מפני שרם רון סירב לשלוח
נציג, כל עוד לא יסכימו הסינים
לרכוש בתמורה סחורות מישראל. רק
אחרי שהשר הממונה עליו, שחל, הורה
לו לשנות את עמדתו, הוא התכופף
ושלח ללונדון את סגנו.
יש כמה סיבות אפשריות לעמדתו
של שחל. אחת מהן היא שהמיכרה
שממנו ירכשו את הפחם שייך לאיש־העסקים
האמריקאי ארמאנד האמר,
שעל קשריו עם שחל עמרתי בשבוע
שעבר.
הסיבה השניה מסובכת יותר.
הישראלי הקשור עם חברת־התיווך
הלונדונית הוא דורון לוי, הפועל
בעיסקי־סין בשיתוף־׳פעולה עם חברת

כאן עיקם שחל את האף ואמר כי
אין לו עניין שבנק הפועלים בכלל,
ועמירם סיוון בפרט, יהיו קשורים
בעיסקה, והלפרין הבטיח להוציא את
סיוון מהתמונה.

בכלא בתאילנד

ך* דמות הדומיננטית בפרשה
\ 1היא של דורון לוי. הוא עבד ביפאן
במשך כמה שנים ורכש קשרים טובים
במיזרח הרחוק. בין היתר ישב בכלא
בתאילנד, אחרי שהתברר כי עמד
מאחורי עיסקה של 200 טנקים
למדינה שלישית.
כדי להסוות את הקונה, הוא שיחד
אלוף תאילנדי, שהיה אמור לקבל 450
אלף דולר תמורת מיסמכים, כאילו
הצבא התאילנדי רוכש את הטנקים.
דורון הביא לגנרל במזומן 150 אלף
דולר והמחאות על השאר, וקיבל את
המיסמכים.

־•ג 111ח 1 * 1 <*1>3מ* 8־* 01״ 0ווזנ* 1ו51ז 0 0׳:ו 3״ 3180118810ת 3 01120003 1׳ * 10מ 8יז גחי

018־ 1118 * 61ם 8ניחמנ 3ס* 6 10011114ח 0 *• 0־־זקק 8״ 1״ >066 * 8081ס 81**168 801-663גךן
1*1303 .סתסס 0ג 1ג נ1אי 088ר 0 0081 11(11811מ״*ט 2ו 101ו1ן י\ חס!!:״
שר שחל
פריצת החנמה הסינית

4 0 1 6 8־ 1״,

8113 * 11 68 6

2 1 /2 2

116 11166* 111

ח ס 11613

* 1118

80166

1 ,ה נ * ח <-.0 1 1 2 1 3 6

תנ הו חסי!

511813׳

0ץ י 1י ^ /י1
_! ד 01.1זח

5ז ו 1מ *ין

גזו 1־א*י1

1/11

החתימות על החוזה
יוסף קזליץ — גראהאם פרי — הואה זוגו׳

איש־עסקים הלם רין
.הוא טס חינם-...

כבר בזמן כהונתו של מנחם בגין
כראש־הממשלה קיבל ממנו איש
העסקים שאול אייזנברג הבטחה כי
1591,מייבוא הפחם לישראל ייעשה
מסין באמצעותו. ההבטחה לא מומשה,
בגלל התעקשות הסינים לקבל
דולארים כתמורה.

ב־ 21 במאי השנה התקיימה
בלונדון פגישה חשובה ביותר
שנשמרה בסוד כמוס. בסיומה
נחתם הסבם, שלפיו תרכוש
ישראל בהזמנת־נסיון 60 אלך
טון פחם ממיברה פינגשו,
ותנהל משא־ומתן עם סין על
המשך הרכישות בעתיד.
על ההסכם חתום הואה זוגוי, נציג
חברת הייצוא והייבוא הסינית
הלאומית לפחם, יוסף קוליץ(אחיו של
דויד קוליץ) ,נציג חברת־הפחם
הממשלתית הישראלית, וגראהם פרי,
הלונדונית,
חברת־הייצוא נציג ששימשה כמתווכת רישמית בעיסקה.

איש־עסקים אייזנברג
״זה בייבי של 1ר

בהסכם אין מילה על כך
שמדובר בעיסקה של חילופי־פשוט וישראל סחורות,
התחייבה
לרכוש פחם תמורת
דולארים.

טוניר, השוכנת במישרדים מפוארים
בבית אליהו. טוניר (היפוך האותיות
של רינות) נוסדה על־ידי איש־הביטוח־לשעבר
אברהם רינות (שהיה
מראשי חברת אררט) ,ועימו מועסקים
בחברה גם דן הלפרין, לשעבר הציר
הכלכלי של ישראל בוושינגטון, מנדי
מרון, לשעבר מנכ״ל מישרד־הביטחון,
וצבי בר, לשעבר מראשי מישטרת־ישראל.
דורון
לוי הגיע אל שחל באמצעות
רן הלפרין, שאף היה בביקור במיזרח
הרחוק בשליחותו של דורון לוי.
הקשר בין דורון לוי לבין טוניר נוצר
באמצעות אביו של דורון, חיים לוי,
שהיה נציב בתי־הסוהר, ובעבר מפקד
מישמר־הגבול, וחבר לצבי בר, שהיה
אף הוא במישמר־הגבול.
הלפרין שיכנע את שחל ברווח
הפוליטי שיצמח לו מביקור בסין,
ושיכנע אותו כי על־ידי ביטול
המיגבלה של רכישות גומלין ניתן
לפרוץ את החומה הסינית. הלפרין אף
סיפר לשחל כי בנק הפועלים מוכן
לממן את כל העיסקה, ומנהלו, עמירם
סיוון, כבר התחיל באמצעות חברת־הייצוא
הלונדונית בהליכי קבלת
אשרה לסין.

לאחר שנודע הדבר בוטלה העיסקה
וההמחאות בוטלו אף הן. כל הפרשה
התפרסמה בעיתונות בתאילנד.
האלוף התרגז ועצר את לוי, ששוחרר
רק אחרי התערבות גורמים שונים.
באחרונה מנסה לוי להקים בתאילנד
רפתות, כדי ללמד את התאילנדים
לשתות חלב. התאילנדים ישלמו תמורת
הרפתות והפרות במזון לבהמות,
הקרוי פפיוקה. מישרד־החקלאות הישראלי
מתעניין מאוד בעיסקה זו, ואף
החל לבדוק אותה.
עיסקות אחרות שדורון לוי מעורב
בהן הן השגת סוכנויות של חברות
יפאניות ודרום־קוריאיות לגופים
ישראליים. הוא נסע ליפאן וקוריאה
עם שניים מראשי הסשביר המרכזי,
שלהם סיפר כי ניתן לקבל זכיון
לייבוא המכונית הונרה לישראל.
התברר כי הונדה מוכנה לאשר
לחברת־בת בקוריאה ייצוא של
אופנועים, ולא מכוניות של העדה,
לישראל.
עיסקה גדולה אחרת שמנסים עתה

בסין. אם יתערב בעיסקה מישהו
בממשלה, ולא יתן לשחל לקצור הון
פוליטי על חשבון המדינה, ספק אם גם
עיסקה זו תצא לפועל.

מסרבים להגיב

ך* ובר מישרד־האנרגיה, אבי!
שי אמיר, הגיב כי השר מעולם לא
כפה עמרה על חברת־הפחט, וכל
החלטותיה נעשות משיקולים ענייניים
בלבד. הדובר היה נוכח עם השר בישיבות
הנהלת״החברה, שדנו בעיסקה
הסינית, ולא שמע כל רמז לשיקול
לא־ענייני או כפיה.
הבעיות לגבי העיסקה הסינית הן
רבות, וסוגי־הפחם המיובא ואיכותו הן
אחת מן הבעיות. השר לא היסס
להחזיר לקולומביה מישלוח־פחם שלא
היה מתאים, ועתה שוב אישר הזמנת
כמות־פחם נוספת. כך גם שיקוליו
לגבי המגעים כיום לרכישות מפוליו.
דורון לוי עצמו סירב להגיב, בציינו
כי עד כה לא פורסם בשום עיתון בל
פרט על העיסקה הסינית או על מעצרו
בתאילנד או על יתר העיסקות.

יגאל לביב ₪

— כולם רצו לחסלו —
(המשך מעמוד )6
דור, במישחק־הדרבי שבין קבוצת־ה־מערך
וקבוצת־הליכוד. במצב הקיים
במדינה, שום עניין חשוב אינו יכול
להימלט מגורל זה.
הליכוד לחץ על אברהם שריר, ששינה
את עמדתו והצטרף לתומכי־הל־ביא.
המערך לחץ על שושנה ארבלי־אלמוזלינו,
הרואה את עצמה כנציגת
ההסתדרות בממשלה, ועל כן תמכה
בלביא. מכיוון שדי היה בהימנעותה,
הסתפק פרס בכך.
ניסים נשאר איתן. לא הופעל עליו
לחץ שאי־אפשר לסרב לו.

מקור ב בי ר מ שיב ל ר פי איתן
הוא ג״סאח פו לארדל מרו ת שוה ודחה על־יד׳
גורם ישראלי א חר
פו לארד נחשף על־ידי
של המודיעין
האמריקאי הק שר הסיני נואר רקל שם כיסו
כד התקבלה ההחלטה, שכל
בארצות-הברית כדי ליצור את
היחה הוראה: אסור
הכיסוי הדרוש לעת הצורך.
שהופץ הליכוד הצטייר
(מכאן שאין אמת בסיפור
בארץ, כאילו עלה האף־בי־איי על
לגייס מרגלים יהודיים בארצם! עיקבות הסינים ).הזוג פולארד בגלל הקשר על כרוחם להמשו
כאשר התפוצצה הפרשה
נעצר, ברחו הישראלים ארצה. אבל
ופולארדהם ניחוח הלביא. .
המשיכו להתנהג כחובבנים.
סלע טילפן מישראל כדי
להזהיר אנשים שונים באר
זאת למעשה איפשוו
צות-הברית. הוא עשה
בטלפון רגיל, שצותת על-ידי
האמריקאים. הס
הקליטו אתחומרבל אנשי הליכוד.
השיחות הללו, שהן
מפליל ומשכנע.
פולארד נשאר נאמן לישראל גם
מילים ״אני אחראי אבל אינני ארוחת־ערב חגיגית בניו־יורק, כדי פולארד טבעת יקרה, ולקחת את בני־ אחרי שנעצר. הוא סירב לשתף פעולה אתחיסול
עם האמריקאים ולמסור להם את
הזוג לטיול בפאריס.
1 1אשם,״ שאמר רפי איתן בראיון עם לגייס כספים לבונדס. לאותה מסיבה
שמות מפעיליו ופרטים
דפנה ברק בהשלם הזה 19.8.87 גרמו הוזמן גם אביאם סלע. הברוקר, שהוא
מהרגע שנתנו לפולארד כסף,
אחרים.אחרי פרוייקט הלביא
פולארד נשבר רק
לכמה אנשים בצמרת הביטחונית ידיד של פולארד, התרשם מאוד
התחילו לדרוש ממנו יותר תוצרת. הוא

חלחלה וזעם .״הוא מעז לומר שהוא לא
אשם? הוא מציג את עצמו כרב־מרגלים?
הרי הוא עשה את הפאשלה
הגדולה ביותר מאז העסק־ביש במצריים!״
אמר לי מקור המקורב ביותר
לשרותי־המודיעין, שאינני חופשית
לזהותו.
״רפי איתן הוא חובבן בעל־אמביציה,
שנתקל בג׳ונתן פולארד
ורצה לעשות ממנו הון פוליטי, מבלי
לבדוק עד כמה הדבר עלול להזיק
לישראל וליחסיה עם ארצות־הברית״.

בגלל כמות התיקים שהזמין,
התחילו האמריקאים לחשוד
בפולארד. הביקורת על המחלקה
שבה עבד פולארד נעשית

יש הנחיה בשרותי־המודי-
עין שלא לגייס יהודים בארץ
מולדתם. זהו לקח שהפיקה ישראל
מהעסק־ביש במצריים,
בשנות ה־*.50
גיוסם של יהודים בארץ מוצאם
עלול לסכן אותם ולהפילם למאסר
ממושך. כמו כן עלול הדבר לדחות
מישראל שיכבה שלמה של אינטלקטואלים
יהודיים בני אותו גיל, שיחששו
אפילו להיראות בחברת ישראלי,
אחרי פאשלה כזאת.
פולארד, שהיה קצת שוויצר,
המשיר להתעניין כיצד להתגייס
לשרותי־המודיעין של ישראל.
באחד הימים ערך ברוקר יהודי
* אז 1״ס אלף־הסודיעין שר צד,״ל יהודים
סצר״ס לרשת-ריעל, שהופעלה לאחר־ם כן
לביצוע פיעעי־תבלה. חבריה 1תפסו,
והספעיל הישראלי ברח.

רק אז נשבר פולארד והתחיל
לשתף פעולה עם חוקריו.

רפי איתן נהג בכל הענין
כחובבן מתחיל. הוא גייס מרגל
כמו שהיו גונבים תרנגולות

בפלמח *

דחו את
פולארד

רשת פולארד זיעזעה את הא־מון
שהיה לארצות־הברית בישראל.
אחרי שנים רבות של אינטימיות
בין שתי הארצות, היתה בגידתה של
מדינת־ישראל בעיניה ממש כמו
בגידתה של אשת־נעורים .״כעת רגן
עדיין מגן עליכם, אבל חכו עד שהוא
ילך, ואז נראה לכם מה אנחנו חושבים
על ההתנהגות שלכם!״ אומרים אנשי־צמרת
אמריקאיים בעיקבות פרשת
פולארד.
וזה סיפורו של המקור, המנוע
מלחשוף את עצמו ואת תפקידו, על
פרשת־פולארד ועל אחריותו של רפי
איתן לפרשה:
ראשית, היתה זו טעות פטאלית
לגייס את פולארד, יהודי אמריקאי
שעבד במודיעין של חיל־הים האמריקאי,
לעבוד למען ישראל. פולארד
התעקש משום־מה. ביוזמתו פנה כמה
פעמים, באמצעות מתווכים, לשגרי־רות־ישראל
בוושינגטון והציע את שרותיו,
אבל שם לא נענו לו. דחו אותו.

— 10י

מסלע. הוא קיים איתו שיחה ארוכה,
ובסוף הציע לו קשר עם פולארד.
סלע פנה ללישכת הלק״ם בניו-
יורק, ושאל את רפי איתן מה לעשות.
כאשר שמע איתן איזה מידע יכול
להגיע דרך פולארר, הוא התלהב
מאוד.
לרפי איתן יש חלום ישן להיות

התבקש להביא חומר על ארצות-
מסויימות ונושאים מסויימים. לכן החל
פולארד לבקש בעבודה יותר ויותר
תיקים לעיון.

שמישלחת אמריקאית, בראשותו
של אייב סופר, קיבלה
מישראל את החומר המרשיע.
אז הציגו לפולארד את העתקי
המברקים ששלח, ופרטים אחרים,
ואמרו לו :״עבדת עבור
ישראל? הנה, הם מכרו אותך!״

רפי איתן ב״כימיקלים׳׳
.כמו שהי! גונבים תושלנת בפלס־חר
ראש־המוסד. כאשר שמע על פולארד,
קיווה כי בעזרתו יצליח להביא חומר
מודיעיני מעניין וחשוב, שיעלה את
קרנו וכך יעקוף את ראש־המוסד.
המניע שלו לגיוסו של פולארד היה
מניע אישי־אמביציוזי בלבד.
באמצעות המחשב

ך* לע, שהוא איש חיל־האוויר, וש־
^ אינו מתמצא כלל בענייני־ריגול,
נפגש עם פולארד וראה איזה חומר
מעולה הוא יכול להביא. סלע תתרשם
מאוד, אבל גם נבהל. כדי לקבל ג עוי
למעשיו, פנה למפקד חיל־האוויר דאז,
וביקש ממנו אישור לפגישותיו עם
פולארד. מפקד חיל־האוויר נתן לו
אישור כזה. אבל גם מפקד חיל־האוויר
נבהל קצת מחריגה כזאת מסמכותו,
והוא עצמו פנה לרמטכ״ל, משה לוי,
וביקש ממנו אישור. לוי נתן את
האישור המבוקש.

זוהי הסיבה לבך שארצות־הברית
אינה מוכנה לתת
למפקד חיל-האוויר לשעבר וגם
למשה לוי להיכנס לגבולותיה.

בין סלע ופולארד היו כ־12
פגישות. סלע התלהב מהתפקיד החדש
והמרתק שלו, והתחיל לפעול כמו
גיבורי סירטי״הריגול. הוא הציע לשלם
כסף לפולארד, כדי לקשור אותו עוד
יותר לישראל. הוא גם הציע לתת לאן

באמצעות מחשב. המחשב
מוזן במיספרי התיקים, שאותם
מבקשים העובדים. באשר
התרבו התיקים שלקח פולארד,
ונושאיהם התרחבו מאוד, עלה
חשד שהוא אינו יבול בלל להספיק
לעיין בבל החומר שהוא
מבקש. ביררו איזה תיקים הוא
לוקח, והישוו זאת למיספר
התיקים שנהג לקחת בעבר. כך
עלו על עיקבותיו.
האף־בי־איי הוכנס לתמונה. אנשיו
עקבו אחרי פולארד, כאשר יצא
ממקום־עבודתו כשהוא נושא תיק
ג׳יימס בונד, שבו היו התיקים שלקח
מהעבודה. הוא נסע עם החומר לדירה
שהיתה שייכת לישראלי, שהוא יועץ
מישפטי של אחד המישרדים הממשלתיים
בישראל. בדירה זו עבדה הישראלית,
שצילמה את החומר שהביא
פולארד.
שיחה בטלפון פתוח

^ יתן העביר לישראל את כל
החומר שקיבל, תוך שהוא עוקף
את המוסד ואת ראש־המוסד. באחרונה,
באירוע חברתי שבו נפגשו שימעון
פרס וראש־המוסד, נשמע פרס שואל
מדוע לא התעניין ראש־המוסד בחומר
שהעביר איתן לישראל על פולארד.

אן פולארד התבקשה ליצור
קשר עם השגרירות הסינית
חושדים שיש עוד

שה להעו־יו את הנזק שנגרם
11 יליישראל בעיקבות פרשת פו־לאודד.

כמובן, נזק מודיעיני, יש גם
פגיעה קשה באמון, עבודת־התקרבות
של 30 שנה בין ישראל לארצות־הברית
ירדה לטימיון בגלל פרשת־פולארד.
החומר
שהביא פולארד הוא אומנם
חשוב, אפשר היה להסתדר בלעדיו.
ויש גם נזק כלכלי חמור. באותו
הזמן שבו התפוצצה פרשת־פולארד,
היה הקונגרס האמריקאי אמור לדון
בהפחתת־ריבית של הלוואות שלקחה
ישראל. כאשר עמדו להביא את הדבר
לדיון, אחרי פרשת פולארד, אף סנטור
אחד לא היה מוכן לתמוך בכך, והעניין
לא נידון עד היום. ישראל הפסידה
מכך בלבד סכום של כ־ 400 אלף דולר.

הם חושדים שיש לישראל
מרגלים נוספים במודיעין
האמריקאי.
איתן פעל באמריקה בלי להבין
כלל את התנאים שם, ואת דרכי־העבודה.
זו היתה טעות, למנות אותו
לתפקיד ראש־הלק״ם באמריקה. זאת
טעות של מנחם בגין ואריק שרון. מובן
שאין להפחית באחריותם של שימעון
פרם, יצחק שמיר וראש־המוסד,
שקיבלו את החומר של פולארד, ושלא
בדקו כיצד הגיע ומהו הסיכון בגיוס
חומר כזה.
אבל איתן היה חכם. כאשר
התפוצצה הפרשה, הוא רץ לשמיר,
לפרס ולרבין ואמר להם שהוא לוקח
על עצמו את הכל. בכך הוא פטר אותם
מהאחריות, והם שמחו לשלוח אותו
לתברת־הכימיקלים. העונש שאיתן
קיבל הוא כמו עונשו של הדג
שהטביעו אותו.
עד כאן דבריו של המקור, שאמר
שהוא רוצה ״לאזן קצת את הדברים
שאמר ורמז איתן בראיון בהשלם
אילנה אלון ₪
הזה•*

חברי הממשלה היו מרוצים מ _
מנה, בסתר־ליבם.
הליכוד הצטייר כמי שלחם כארי
על הלביא. למעשה איפשר הליכוד את
חיסולו. המערך הצטייר כמי שניצח.
לפי כל הסימנים יש רוב גדול בציבור
לחיסול הלביא, מאז שהציבור הבין שכל
אזרח צריך לשלם 4000 דולר בשנה
להמשך הפרוייקט. פרס, שנשאר
קודם לכן מבודד במערך מול החזית
של תומכי עמדת רבין, נחלץ ממצב־

ביש.
כך מתפקדת כיום המערכת הפוליטית.
היא מקבלת בסוף את ההחלטה
הדרושה, אך רק בדרכים עקלקלות,
אחרי מישחקים מתוחכמים.

זוהי שיטה, הפועלת למעשה
מאז ראשית ממשלת־האח־דות־הלאומית.
היא
פעלה כך גם בשתי ההכרעות
החשובות הקודמות: קבלת התוכנית
הכלכלית והנסיגה מרוב חלקי לבנון.

בשני המיקרים הבין גם הליכוד
שעליו לקבל את הדין. אך
בשני המיקרים לא היו רוב
שרי-הליכוד מובנים להצביע
בעד. הם הצביעו נגד, ביודעם
היטב שממילא יש רוב בטוח
לקבלת ההחלטה הנדרשת.

רוב השרים שהצביעו השבוע בעד
המשך פרוייקט־הלביא, הצביעו גם
נגד התוכנית הכלכלית. היא התקבלה י
בכל זאת, מכיוון ששר־האוצר דאז, יצחק
מודעי, שיתף פעולה עם פרס, וכך
נוצר הרוב הדרוש. רוב שרי־הליכוד
יכלו להרשות לעצמם להצביע נגד.
כך גם בעניין הנסיגה ממרכז לבנון.
הכל הבינו שאין מנוס מכך. אך מיל-
חמת־הלבנון היתה התינוק של הליכוד,
והצבעה בעד הנסיגה יכלה להתפרש
כסטירת־לחי למנחם בגין ולארי־אל
שרון. שוב נוצרה אותה התמונה:
רוב שרי־הליכוד הצביעו נגד הנסיגה,
אך כמה מאנשי־הליכוד, שהצביעו בעדה,
איפשרו את קבלת ההחלטה הרצו־

• ומשח תנין
ך* שבוע דובר על הצבעה חוזרת.
1 1אין בכך כל רע — כל עוד יהיה
הליכוד בטוח שההחלטה תישאר על
כנה. הם סומכים על פרס שבמיקרה זה
יעביר את העניין לקאבינט, שבו אין
רוב לשינוי ההחלטה, או שההצבעה
החוזרת בממשלה עצמה לא תשנה את
הרוב שנוצר השבוע.

כך או כך — ״הלביא״ מת.
והבל מרוצים, למרות דמעות
התנין.
העולם הז ה 2609

איזה ביזסזו

הסידרה האיטלקית המצויינת על ליאונרדו דא״וינצ׳י,
שהוקרנה בטלוויזיה שלנו, הראתה במה עסק ליאונרדו בכמה מן
התקופות החשובות של חייו. הוא בילה חודשים במישפט על
רכוש פרטי קטן, התחנף ללב־לריס
עלובים וחיזר על פתחיהם.
הוא שירת רוזנים ודוכסים
בדיברי־הבל. הוא אירגן מיתקני־שעשועים
לכמה אנשי־חצר
ונשות־חצר ריקניים.
ליאונרדו היה אחד הגאונים
הגדולים של כל הדורות. צייר.
פסל. ממציא. מהנדס. כמה
מהמצאותיו הקדימו את זמנן
במאות שנים. כמה שווה לאנושות
יום־עבודה של איש כזה?
כמה שווה כל שעה, כל דקה,
שבה יכול היה להקדיש את לאונארדו מחשבותיו להמצאת מכונות
אשר יכלו לשנות את חייהם של מיליונים, או לבריאת יצירת־אמנות
בת־אלמוות?
אולם איש זה נאלץ להקדיש חודשים ושנים לשטויות.
זה לא קרה רק ללאונרדו. זה קרה למיטב גאוני האנושות, וגם
לסתם אנשים מוכשרים מכל הסוגים. הם יכלו להביא תועלת
לחברה. תחת זאת נאלצו לבזבז את חייהם על עניינים של
מה־בכן־ ,בעוד שאפסים ניהלו את ענייני החברה.
במיקרה שוחחתי השבוע עם כמה אנשי־מימסד על נושא
דומה. דיברנו על אחת הבעיות הגורליות של המדינה — יחסינו
עם העולם הערבי — והעלינו שמות של אנשים, שיש להם
הכישורים והמעוף הדרושים כדי ליצור מציאות חדשה. כמעט כל
בעלי־השמות שהזכרנו אינם עוסקים כלל בשטח זה, אלא
בתפקידים מתפקידים שונים, חסרי כל חשיבות.
אותו הדבר נכון, כמובן, גם לבעלי־הכישורים בשטחים רבים
אחרים, החשובים לחברה.
הביזבוז הזה של הנכס היקר ביותר שיש לחברה האנושית —
בעלי־הכישרונות — הוא תופעה אנושית קבועה. ביזבוז חלק
גדול מכישוריו ומזמנו של ליאונרדו היה הפסד משווע יותר רק
משום שהוא היה אדם יחיד־במינו מבחינת כישוריו.
אפשר להדביק להערה זו תווית של ״עליתנות״(אליטיזם,
בלעז) .אז מה? לא כל אחד יכול להיות ממציא גאוני, צייר דגול,
גאון סיפרותי, הוגה־דיעות מדיני כובש־דרך. אנשים כאלה
נדירים בכל הזמנים. כאשר כישרונם מתבזבז, אין לזה תקנה.
והצד השני של המטבע: ליאונרדו המציא את עקרונות המטוס,
הצוללת ועוד המצאות רבות אחרות, שהומצאו מחדש כעבור 400
שנים ויותר. האם אי־אפשר היה לבנות צוללת בראשית המאה
ה־ ,16 או לצייד את צבאו של צ׳זרה בורג׳ה במטוסים?
התשובה היא, כמובן, שלילית. לא די כממציא גאוני, כדי
שהמצאה תביא ברכה (או קללה) לאנושות. דרוש שלב מתאים
של התפתחות החברה, הטכנולוגיה, התעשיה. יותר מזה, דרושה
התפתחות מחשבתית של החברה כולה, כדי שתוכל להפיק את
התועלת מן החזון של הגאונים המעטים.
מבחינה זו, ליאונרדו אכן הקדים את זמנו. מחשבתו שעטה
קדימה, אך לאנושות היו דרושות 400 שנה כדי להדביק את
מחשבתו.

שני סמלים מיסכנים
דשים ודשים בפרשת תלייתם של שני הסמלים הבריטיים בידי
אצ״ל. מכיוון שחודשי־הקיץ הם עונה יבשה, נערך בין העיתונים
המיואשים מירוץ אל בית־הקברות, ומוציאים מן הקבר פרשות
נשכחות.
זה היה יכול להיות טוב ומועיל, אילו ניתחו את הפרשות
בדיעבד, מתוך מבט־לאחור של עשרות בשנים והחוכמה
המצטברת שלאחר־מעשה. למרבה הצער, ניתוח כזה חסר לגמרי.
על מה דנים בפרשת שני הסרג׳נטים הבריטיים? על שאלות
מישניות: האם נחנקו שני הסמלים בבור שבו היו מוחזקים, וניתלו
אחרי שכבר היו מתים — או שהיו עדיין בחיים כאשר נתלו.
מטריחים כל מיני ותיקים כדי שיעידו על כך. כאילו זה היה
חשוב.
אני מניח שהאמת היא באמצע: הסמלים היו הרוסים וכמעט־מתים
אחרי שהוחזקו בתנאים נוראים במשך זמן ממושך, ונתלו
בפעם הראשונה כשעוד היו איכשהו בחיים. אחר״כך הובאו
הגופות לחורשה ונתלו בשנית. ליד הגופות התלויות הוטמן
מוקש.
האם זה העיקר? לא כל־כך. אבל חשוב להסיק לקחים מן
הפרשה הנוראה הזאת(״לא־נעימה״ ,לדיברי אחד התליינים).
כיום, אחרי 40 שנה, אפשר להסיק כמה מסקנות.
ראשית, חברי־אצ״ל היו פטריוטים ולוחמי־שיחרור בעיני
עצמם. בעיני השילטונות ורוב העולם היו פושעים וטרוריסטים.
כיום היו קוראים להם ״מחבלים״ ,ומדברים על אצ״ל ולח״י כעל
חלק מן ״הטרור הבינלאומי״.
לפי כל הגדרה אובייקטיבית, החזקת בני־ערובה היא מעשה־טרור,
ועל אחת כמה וכמה הריגתם. אז מה? האם זה שינה משהו
לגבי המוטיווציה של חברי־אצ״ל, שראו במעשים אלה מעשי־גבורה?
שנית,
הטלת עונש־מוות על חברי־מחתרת מתנקמת תמיר
בשילטון. שום אירגו־ן־מחתרת אינו יושב בחיבוק־ידיים כאשר
השילטון השנוא מאיים להוציא־להורג את חבריו. אין הוא רואה

בחבריו הלכודים פושעים, אלא שבויי־המילחמה, אשר הריגתם
היא פשע־מילחמה. אילו היינו מטילים כיום עונש־מוות על
״מחבלים״ פלסטיניים, היו חבריהם תופסים בני־ערובה ישראליים
או יהודיים ברחבי העולם, וגורלם היה כגורל הסרג׳נטים.
שלישית, יש רק דרך אחת לשים קץ לטרור, והיא: לפתור את
הבעיה הפוליטית שהולידה אותו. כל אנשי אצ״ל, וביניהם אנשים
שהיו מוכנים לתלות שני צעירים מיסכנים וחפים־מפשע בנסיבות
כה נוראות, הפכו אחרי הקמת המדינה אזרחים שלווים ורגילים.
מלך המחבלים אף היה ברבות הימים לראש־הממשלה. כך זה קרה
בכל העולם, כך זה קרה אצלנו, כך זה יקרה לפלסטינים, אם
תיפתר בעייתם.
מילחמת־מחתרת — ולא חשוב אם קוראים לזה טרור,
מילחמת־שיחרור, גרילה, מרד, פח״ע או קוקו־ריקו — היא
מילחמה מזוהמת מעצם טיבעה. פרשת״הסרג׳נטים מדגימה זאת

אורי אבנר

היטב. והדרך היחידה לחסל אותה היא מציאת פיתרון לבעיה,
שעליה מוכנים אנשי־המחתרת לא רק לחרף את נפשם שלהם,
אלא גם לרצוח, לחנוק, לתלות ולמקש את הגוויות.

האלופים מנווליס
הייתי צריך לאהוב את הסרט נתיבי התהילה, שהוקרן השבוע
בטלוויזיה. זהו סרט קלאסי. זהו סרט אנטי־מילחמתי. זהו סרט
המעלה על נס את החייל הקרבי, לעומת הגנרלים המושחתים
בעורף.
אבל לא התלהבתי. כי הכימאי, סטנלי קובריק, עשה את
מלאכתו רמייה.
הכל קל מדי, פשוט מדי. כל החיילים, מן הטוראים ועד
לאלוף־המישנה (קירק דאגלס) ,בסדר. כל הגנרלים, מתת־אלוף
ומעלה, מנוולים, המוכנים להקריב אלפי חיילים כרי לזכות
בכוכב נוסף (דרגה, לא עיטור, כפי שתורגם בטעות).
העלילה פשוטה להחריד: מילחמת־העולם הראשונה. חזיתות
קפואות. חפירות. המטכ״ל הצרפתי החליט לכבוש מוצב גרמני,
כדי להקהות את ביקורתם של פוליטיקאים ועיתונאים. למפקד־האוגדה
הובטחה עליה בדרגה אם יבצע את המשימה הבלתי-
אפשרית. אין תיגבורת. אין כמעט ריכוך תותחני. חייליו של גדוד
עייף נשלחים קדימה. ההתקפה נבלמת עוד בשטח־ההפקר, בטרם
הגיעה אל גדר־התיל הגרמני. הגנרל הצרפתי מצווה להפציץ את
עמדות אנשיו שלו, כדי להמריץ אותם להמשיך בהתקפה. לבסוף
נבחרים שלושה טוראים באקראי, מועמדים למישפט צבאי
מבויים ומוצאים להורג, למען יראו וייראו.
פשוט? ועוד איך! האלופים חיים בארמונות־פאר וזוללים
מעדנים. הטוראים רובצים בבוץ בחפירות, רועדים מקור ומפחד.
קציני־המטה מצוחצחים ויהירים, מלחכי״פינכה עלובים. עכברי־החזית
עטופים בסחבות. וכן הלאה. אין פלא ששארל דה־גול אסר,
בשעתו, את הקרנת הסרט בצרפת.
המיקרה עצמו אכן קרה ב־ ,1916 והסתיים כפי שנראה בסרט.
אך הבימאי התחמק מכל הבעיות האמיתיות.
אם האלוף, השולח את חייליו למשימת־התאבדות חסרת־שחר,
אינו אלא קארייריסט ומנוול, מה הבעיה? מנוולים יש בכל מקום.
הבעיה האמיתית מתעוררת אם האלוף הוא אידיאליסט, פטריוט
אמיתי, המאמין בקדושת המשימה. או אז יש בעיה. אז יש
קונפליקט, יש עניין של מצפון, יש התנגשות בין אידיאלים. אבל
זה מסובך מדי לסטנלי קובריק.
בכל הסרט היתה רק סצנה אמיתית אחת, נוגעת ללב. אחרי
הזוועה יושבים שרידי הגדוד הצרפתי המוכה בבית־מרזח. מעלים
לבימה צעירה נפחדת. שריקות. צעקות פרועות. הצעירה היא
גרמניה. אין לה שום כישרון. בלית ברירה היא מתחילה לשיר
בקול קטן שיר״עם גרמני שהיא מכירה(״היה היה /פרש אמיץ
/שאהב נערה /שנה שלמה / .שנה שלמה /ועוד יותר /לאהבה
הזאת /לא היה סוף.״)
החיילים הצרפתיים אינם מבינים את המילים של שפת־האוייב.
נעימת השיר נוגעת לליבם. בזה אחר זה הם משתתקים.

הדמעות עולות בעיניהם. הם נזכרים בבית, באשה, באמא.
ואז באה הפקודה: חזרה לחזית!

פוקו נזזקו
הסצנה הזאת של נתיב׳ תהילה — סצנה מרגשת ומושלמת בת
כמה דקות בסרט בינוני בן שעה וחצי, הזכירה לי רעיון המתגלגל
בראשי מזמן.
ראיתי בחיי אלפי סרטים. אני חובב סרטים מגיל צעיר מאוד.
לא כמומחה, שנגזר עליו לעקוב אחרי זוויות־המצלמה וטכסיסי־הכימאי,
אלא כסתם קהל נאיבי, היושב באולם ומתרגש.
ראיתי כמה סרטים שכל סצנה בהם היתה מושלמת, כמו זמני
מודת״ס של צ׳רלי צ׳פלין או חלף עם החח. אבל רוב הסרטים
שראיתי היו בינוניים־עד־טובים. אך גם בסרטים אלה היו סצנות,
שנחרתו בזיכרוני.
כדוגמה: ראיתי סרט צרפתי נשכח בשם הגיבורים עייפים.
שכחתי את העלילה. משהו על הברחות באפריקה השחורה. באחת
הסצנות מופיע קורט יורגנס בתפקיד של טייס קרבי גרמני
משוחרר, שהתנוון והסתאב. הוא עומד באיזה בר באפריקה, מוזנח,
שיכור, גרוטאה אנושית. מישהו מציע לו להטיס סחורה מוכרחת.
יורגנס מביט במאוורר. המאוורר משתקף בעיניו. לרגע אחד נזכר
יורגנס בעברו המפואר כטייס־גיבור. המאוורר הופך למדחף של
מטוס, הוא מזדקף והופך שוב למה שהיה פעם. ואז זה נגמר, והוא
חוזר להיות סתם שיכור.
במחסן־הגרוטאות של זיכרוני מתגלגלות מאות סצנות כאלה.
כשהציעו לי *להיות אורח בתוכנית־הטלוויזיה מסך אישי, ששודרה
השבוע, היתה לי רשימה ארוכה־ארוכה. אך הזמן היה
מוגבל, רבים מן הסרטים אינם מצויים תחת היד, ונאלצתי
להסתפק בקטעים מעטים.
במה הייתי בוחר עוד?
אין גבול. הייתי בוחר בלסלי הווארד בסרט סקארלט
פימפרנל, כשהוא מתחזה כפלייבוי פוחז בחצר־המלוכה הבריטית
ומדקלם לנשות־החצר פימזון היתולי על הגיבור הבריטי
האלמוני המציל בצרפת את האצילים הנדונים־למוות :״הם
מחפשים אותו פה, הם מחפשים אותו שם /הצרפתונים האלה
מחפשים אותו בכל מקום / .האם הוא בשמיים? האם הוא בגיהינום
/היכן הוא פימפרנל חמקני וארור זה?״ הצופה יודע, כמובן,
שהוא־הוא הגיבור האלמוני.
ואותו לסלי הווארד (הוא היה השחקן האהוב עליי ביותר)
כפרופסור בריטי המבקר בגרמניה הנאצית לשם עריכת חפירות
ארכיאולוגיות, והמציל בסתר אנשי־רוח יהודיים ממחנות־הריכוז,
בסרט פימפרנל ססית. הווארד(רק אחרי שנספה, כאשר הגרמנים
יירטו את המטוס שלו, נודע שהוא היה בכלל יהודי הונגרי) היה
הג׳נטלמן הבריטי המושלם: תרבותי, חובבן, בעל אופקים רחבים,
עדין, אך בלתי־שביר במיבחן אמיתי. כך רציתי להיות.
הייתי מביא את נאומו של גארי קופר בבית־המישפט בסרט
נמע״ן הסתנבר. אחרי שפוצץ במו ידיו את הבניינים שניבנו
על־פי תוכניותיו, מפני שהקבלנים שינו את התוכניות( .באותו
הסרט, כאשר העיתונאי-הדמגוג שואל את האדריכל :״מה אתה
חושב עליי?״ עונה לו גארי קופר :״למען האמת, איני חושב
עליך.״)
בסרט קאבארט, הייתי בוחר בסצנה בבית־המרזח הכפרי, שבה
מתחיל נער לשיר שיר נאצי ומלהיב את הנוכחים, הקמים בזה
אחר זה על רגליהם ומצטרפים לשירתו המשולהבת-.כמה דקות,
המסבירות את עליית הנאציזם יותר מעשרות הסרטים שראינו על
נושא זה.
מה עוד? הציפורים של הצ׳קוק מתחילות להתאסף על חוטי־החשמל.
אלק גינס, כאדמיראל, מצדיע ושוקע בים, כשרק כובע־המיצחיה
שלו ממשיך לצוף על
פני המים. הקוזקים יורים במפ־גיני
אודסה בסרט אח״ת־הקרב
פזטיומקין. ועגלת־תינוק מתחילה
להידרדר לאיטה במורד
המדרגות. הצלבן החוזר מארץ־
הקודש משחק על חייו שח־מת
עם השטן, בסירטו של אינגמר
ברגמן. מארילין מונרו האלוהית
עם קלארק גייבל מול סוסי־הפרא
בינצאי־הדנפן של ג׳ון
יוסטון, שנפטר השבוע. העניים
מצטופפים תחת קרני־השמש
בנס בסילאנז של ויטוריו דה־צ׳פלין
סיקה.
מהסרט
אחורי הסנתים — הסצנה שבה האסירים זורקים את
מגשיהם בחדר־האוכל של הכלא.
הייתי לוקח...
די. אין לזה סוף.
סצנה אחת לא יכולתי להביא מפני שפשוט לא זכרתי את שם
הסרט, ושום מומחה ששאלתי לא זכר את עצם קיומו. כל מה
שזכור לי הוא שהשמן והרזה (לורל והארדי?) באים לאפריקה.
מישהו היפנט את הרזה ואמר לו לחפש נהר בשם פוקן־מוקו.
השניים שוכבים בתא בכלא. מישהו מזכיר את הפוקו־מוקו. הרזה
קופץ מן הדרגש שלו, מושיט את ידיו קדימה, כדרכם של
מהופנטים בסרטים, ופורץ בצעקה: פוקו מוקו!
זה היה מצחיק נורא. מדוע? איני זוכר. יתכן שאני האדם
האחרון בעולם הזוכר את הסרט הזה. אם יש מישהו מבין הקוראים
הזוכר אותו, שיואיל־נא להודיע לי, כרי שאהיה בטוח שלא
חלמתי את זה.

בדיחה ישנה בגן־חיות ירושלמי. ת מי בן־עמי
דיברה עם אולסי, והחיילת שנורתה בין דוגמניות
צבי טל העולם הזה

בסרט על חייה של חנה
סנש, שצילומיו החלו השבוע
בהונגריה, גילם השחקן אלי
גורנשטיין את דמותו של
אבא ברדיציב. לפני נסיעתו,
נפגש אלי עם יונה רוזן, שצנח
יחד עם ברדיצ׳ב ביוגוסלביה.
השחקן נפגש גם עם חבר-
הכנסת יצחק ארצי, שהכיר
את הצנחן המנוח, כאשר היו יחד
בהכשרה ברומניה. את דמותה
של סנש תגלם השחקנית אלן

בורסטין.

ן ״ ך1ך ך 11| 1בעלה הטרי של קרן, לשעבד מנוסי(למעלה).
111 1 1 .1קרן היא בתו של העיתונאי הוותיק דיד׳ מנוסי
ושל אשתו הגרפיקאית. צילה. ההורים עובדים בצהחן ידיעות אחרונות.
לחתונה הניעה צמרת העיתונות הישראלית, אך חננו נם פוליטיקאים רבים
שסיימו רק בבוקר לדון על הלביא. בתמונה מימין: הבדרן דובי נל מתחבק
עם מנשה קדישמן הפסל, שהיה פעם איש מאוד שמן, ורזה באחרונה. הסטודנטים אירגון ראש היהודיים נארצות־הברית. הוא
נולד בישראל, אבל גדל בטורונטו
בקנדה, לשם היגרו הוריו.
היה שם חבר־הכנסת דן תיכון,
שסיפר על אירועים מצחיקים־
פיקנטיים שאירעו בכנסת. רונן
התגלה כחקיין מעולה, ועשה
חיקויים של אריק שרון,

אברהם שפירא, דוד לוי

הד״ר יוסף ברנד, מומחה
למחלות־סרטן ויועץ בכיר
למחלות אונקולוגיות בוולפסון,
מתמחה באחרונה ברפואה מונעת.
ברנר מספר שמאז המיקרים
האחרונים של מוות מדום־לב,
פונות נשים רבות למרכזי־בריאות
שונים כדי להזמין תור
לבעל, לבן, למאהב או לאחד
ההורים. על כל ארבע נשים
המתקשרות, רק אחת מתעניינת
בבדיקה לגבי עצמה. השאר
מבררות לגבי הגברים בחייהם.
הקוריזו שבעניין הוא שאם עו־רר־דין
נפטר מהתקף־לב, מוצפים
למחרת מרכזי־הבריאות ב־שיחות־טלפון
מעורכי־דין, המבררים
איך לעבור בדיקות. כאשר
הנפטר הוא סוכן־ביטוח, יש גל
של פניות מסוכני־ביטוח.
השר הממונה על התיק־שורת
והכלכלה, גד יעקובי, היה
אורחו של ראש־עיריית ירושלים,
טדי קולק. משהגיעו לגו־

החיות התנ״כי, סופר לפמליה
על הכוונה להעביר את הגן מהמקום,
עקב הצפיפות הרבה השוררת
בו. יעקובי נזכר שהנרי
קיסינגד, שזכה בזמנו בסיור
דומה בירושלים, סיפר לו על
הצפיפות הרבה השוררת בגן,
והתפעל באוזניו ש״גר זאב עם
כבש!״ האחראים על גן־החיות
השיבו ליעקובי :״הזאב גר לו
בשלווה ומרגיש יופי. את הכבש
אנחנו מחליפים מדי יום בדיחה
ישנה, אך עדיין טובה.
כך גם הדברים שאמר
יעקובי לחברי המשמרת הצעירה
באילת, כשנשאל על עתיד:
״העתיד זה לא מה שהיה פעם!״

חבר־הכנסת לשעבר דרור
זייגרמן ואשתו אפי ערכו
בשבוע שעבר מסיבת־חתונה
בביתם בישוב הקהילתי מכבים,
ליד בן־שמן. החתן הוא ידידם
משה רונן, המשמש כיושב־

ועוד כמה, עם טקסטים משעשעים,
שאותם אילתר בו במקום.
אחר־כך פרשו שמיכות על הדשא,
ישבו ושרו בליווי אקורדיון.
היו שם גם צחי הנגבי ואשתו
רנדי, בהריון בחודש החמישי.
גיל סמסונוב, עוזרו של השר
משה ארנס, איחר להגיע. הוא
לא כל־כך הסתדר עם ההנחיות
שקיבל, ותעה בררו. עברו עליו
כמה רקות לא־נעימות, כאשר
חבורה של כלבים גדולים זינקה
לעבר מכוניתו. ברגע האחרון
הצליח גיל לסגור את החלונות.
שדרנית״הטלוויזיה ענת
דולב חזרה מסיור־השתלמות
בארצות־הברית, מטעם המועצה
לחילופי־נוער אמריקה־ישראל.
באולפני חברת א״־בי־ס׳ בניו־יורק
פגשה דולב את ברברה
וולטרם. על שאלתה של ענת,
איך מסתדר עניין הקאריירה של
אשת־הטלוויזיה המפורסמת עם
חיי־המישפחה שלה, ענתה וולט־רס
:״קשה, על סף הבלתי־אפש־רי
״.היא סיפרה לענת שבתה,
כיום בת ,16 עברה זמנים קשים
כאשר ביקורת בלתי־אוהדת
נחתה על אמה. אבל, למרות
זאת, הבת מתכוונת ללמוד
עיתונאות. ביום פגישתן היתה
וולטרס נרגשת. היא סיפרה
לדולב ששעות אחדות קודם לכן
היא הצליחה לראיין את
השחקנית קתרין הפבורן,
שאותה היא מעריצה מזה שנים.
״זה היה אחד הראיונות המוצלחים
ביותר שעשיתי בחיי.״

זוהר

\ | 1ך 1ך 1 | ¥ך הפנין ננד מרדכי וענונו בשערי בית־המיש־
[^ #11111111 1 1פט ביום הראשון־ למשפט. אולם כוונתו
השתבשה בגלל טעות בשלט, מעשה ידו. תחת לכתוב. הבונר למאסר־שלם,־
כפי שהתכוון, כתב. הבוגד למאסר של ח״ם ארוכים.״ שמואל׳,
שהוא איש־חרוח ותיק, בוודאי לא התכוון לאחל לווענונו אריכות־ימים.

כאשר הזמר
ארגוב הכריז בטלוויזיה, לפני
חצי שנה, בראיון עם מני פאר,
״נגמלתי מסמים!״ וחשף, כביכול
כהוכחה, זרוע נקיה מדקירות
מחטים — היה הזמר, באותו זמן,
מסומם. אבל הכרזתו זו היתה
נכונה חודש־ימים קודם לכן,
כאשר שוחח עם תחקירני־התוכנית.
בימים שעברו בין
השיחה והצילומים, הוא חזר
לסמים קשים. ארגוב עשה את

כל ההצגה הזאת מכיוון שהוא
קיווה לחזור ולקבל הזמנות
להופעות, אם ישכנע את כולם
שהוא נקי מסמים, וכך יהיה לו
כסף להמשיך בהתמסרותו.
סיפור רומה היה לשחקנית
מונה זילברשטיין. גם היא
הכריזה, באוזני מני פאר והצופים
בתוכנית, שהיא נגמלה. כיום,
חמש שנים לאחר מכן, היא מודה
ש״באתי לטלוויזיה מסוממת.
ראיתי בהופעה שלי חוט־הצלה,
קיוויתי שאם אומר שנגמלתי, זה
יעזור לי להיגמל באמת.״ כיום,
כשהיא מתקרבת לגיל ,40 היא
הצליחה להיגמל סופית, ככל
הנראה. מונה לומדת מיקצוע —
עיבוד־תמלילים. יש לה חבר
בשם עזרא, שאותו היא מכנה
״איש מקסים״ ,והיא אומרת
שהיא תשמח לעזור לכל מי
שהתמכר לסמים ובאמת רוצה
לצאת מזה.

גורנשטיין גבה־הקומה,
אגב, עבר שש פעמים את חוויית
הצניחה בעת שרותו בצבא. הוא
לא רצה לצנוח, היה נתקף בפחד
רב לפני כל צניחה, אבל הוא
מאוד רצה להתקבל לצוות ההווי׳
של הצנחוים, ושש הצני־חות
היו התנאי לכך .״לפני כל
צניחה הייתי מתקשר בטלפון
עם אמי ומספר לה שעכשיו אני
הולך לצנוח ״,מספר אלי .״היא
שאלה אותי למה אני לא
מתקשר אחרי הצניחה, להודיע
שהכל עבר בשלום, ואמרתי לה
שאני רוצה, כנראה, שהיא תפחד
איתי ביחד.״
לקראת צילומי סרטו
החדש אבא גנוב, החליט יהודה
ברקן שהוא רוצה לחזור ולהיות ההחלטה החתיך־של־פעם.
חייבה אותו למאמץ רב, והוא
התעקש, נאבק בתאוות הזלילה,
והוריד 10 קילו ממישקלו תוך
חודש וחצי. הפעם הוא ניסה את
שיטת הספר תסיר חה. אחד
הכללים בשיטה יעילה זו,
הגורמת לאדם לשנות הרגלי־הוא
לא־טובים, אכילה בין להחריד שמוכרחים
החלבונים
והפחמימות, לאכול
בנפרד סוגי־אוכל אלה, וכך
הירידה במישקל מהירה יותר.
חברתו של ברקן, נילי פלד,
דוגמנית יפה וחטובה, עודדה
אותו בתקופת הדיאטה, אבל היא
טוענת שהקילוגרמים העודפים
של יהודה לא הפריעו לה לאהוב
אותו, כתמיד.

מי סעד אתשייקה
הפסטיבל שנערך אחרי
מותו של השחקן שייקה
אופיר הדהים את מקורביו.
רבים מאנשי דור הפלמיח לא
נכחו בלוויה, ואף לא טרחו
לבקר את לידיה אופיר.
אלמנתו. גברי ופולי מהגש־שי
ביקרו פעם אחת בלבד.
שייקה לוי טהגששים לא
בא בכלל. בהתחשב בעובדה
שלאופיר היה חלק גדול
בעצוב הלהקה, זוהי עובדה
מתמיהה. האמרגן אברהם
(״פשצל״) דשא, שידע על
מחלתו של אופיר מאז חודש
ינואר, לא ביקר את החולה
לידיה אופיר
אף פעם אחת לפני פטירתו.
.חשבונות איש״־
הוא ביקר את האלמנה פעם
אחת במשך השיבעה. הקבלן בבימה ליפוביץ, גיסו של
אפריים קישון, התראיין אצל רבקד׳ה מיכאלי וסיפר על
הקשר שלו עם המנוח ואף הפליג בתיאורים, אך הגיע ללוויה
בלבד. הגדילה לעשות ציפי שביט, שהתראינה ברדיו וסי פרה
למאזינים על התענוג הגדול להופיע במחיצתו ולצידו
של שייקה אופיר, הצהרה שעוררה תמיהה אצל בני מישפ־חתו,
מכיוון ששביט ואופיר מעולם לא הופיעו ביחד. היחידים
שסעדו אותו בחוליו היו הזמרת נירה גל ובעלה,
יעקב בן״הרצל, השחקן גדי יגיל והרקדן ג׳וקי ארקין.
לידיה עצמה היתה מופתעת כשקראה שיר של חיים חפר,
שבו הטיח בפני העולם הזה האשמות שונות על טיפולו
בשייקה אופיר במשך השנים .״לא הבנתי מה הקשר בין
שייקה ובין החשבונות האישיים של חפר,״ הגיבה. היה ציינה
שהעולם הזה לא פירסם מעולם דברים שליליים על שייקח.

הזמר גבי ברלין, המודיע
מדי יום רביעי עם הגיטארה שלו
במקום בחזץ בחוף תל־ברוך,
חגג בשבוע שעבר את יום־
הולדתו עם חבריו והמבלים
הקבועים של המקום, האוהבים
לשיר איתו יחד. אל אחת
המתנות שהוא קיבל היה צמוד
פתק משעשע, שבו נכתב :״מזל
טוב מהזונות של תל־ברוך.
בגללך יש פקקים בימי רביעי,
אבל אין דבר, אנחנו אוהבות
לעבוד עם המוסיקה שלך
ברקע•״

נמצא בכלא לאסירי הצווארון
הלבן במדינת מינסוטה. כל
האסירים בכלא הם יהודים, והרב
המקומי מבקר אותו כל שבוע.
פרי סיפר שהגיש עירעור, והוא
מצפה לחידוש מישפטו בזמן
הקרוב. הוא מקווה להשתחרר
ולבקר בארץ.
בין האנשים שהתפנו ומצאו
זמן לבקר את זאב (״דוק״)
מאירוביץ בבית־החולים א־סף־החפא,
היה אהרון טיי־טלמן.
האיש, ששימש כיועצו
הבכיר של אברהם שריר וש־

¥1י *1 1 1 ׳ 1ןלך 1א ך צלם־עיתשת נשלח לצלם את זירת־הרצח
! 1 /י \ ו 1 /1 1 בנתניה, המקום ש ם מצא את מותו יצחק
מ״מנן. אחרי שסיים את מלאכש הבחין במפקד מישטרת נתניה, רב־פקד
דויד שדה, נבקנדמנ־בתפקיד. כשהם שמדים נמשנחחים. קרמר ניגש אליהם
נצילם אנתם מקחב. שדה התרגז, חטף את המצלמה מידו של
הצלם וניפץ אנחה לרסיסים. קרמר, שראה איך הנרסים ל 1צינד בערך
של 4000 שקל, לא התרגש במינחד, חזר למכוניתו, הוציא מצלמה אחרת
נהמשיך לצלם את שדה, כשהוא תופס מרחק־ביטחנן מהשוטר.

הושעה בעיקבות האשמות על
שוחד מיני, ממתין עדיין לסיום
ההליך השיפוטי שלו. טייטלמן
ומאירוביץ הם חברי המיפלגה
הליברלית, והם ידידים מזה
שנים בעירם, ראשון־לציון. ניצה אשת־החברה
שולמן, גרושתו של המנתח
הפלסטי יהושסט שולמן,
החליטה שהקיץ היא עורכת
טיול לאירופה בכל אמצעי־ה־תחבורה
הקיימים. מישראל יצאה
על סיפונה של ספינת־הפאר
של המליונר הישראלי יהושע
רהנווסר, בחברת בני־מישפח־תו
וידידים אחרים. כשהגיעה
ליוון, נפרדה ממארחיה והמשיכה
בטיסה לבלגיה. לאחר־מכן
עלתה לרכבת פאר בעלת שלושה
קרונות, שמחיר הכרטיס בה
הוא כמחיר טיסה, והמשיכה
לגרמניה. בגרמניה שכרה רכב
וערכה טיול קצר באיזור. אחרי
שהות של שבוע בגרמניה חזרה
ארצה. ידידיה אומרים שאת
הטיול הבא היא תעשה באופנוע.
הזמרת הוותיקה טובה
פורת, המעלה בימים אלה
מופע משירי אדית פיאן,8
ממתינה לבוא אורח רם־מעלה
לצפות במופעה — איב מונ־טאן.
הזמר־שחקן הנודע, השואף
להגיע לכס־הנשיאות הצרפתי,
נתן תשובה חיובית עקרונית
למישפחת פורת. בני־המישפחה
אף סיפרו שקיימת ביניהם היכרות
קודמת. פורת, אגב, היא
גיסתו של אורי פורת, מנכ״ל
רשות־השידור.
המגבית היהודית נוהגת
להזמין לארצות־הברית אישי-
ציבור ישראליים ואנשי־עט
לסידרה של הרצאות על נושאים
שונים. בם סיימן, שהיתה
אחראית לקביעת הישראלים
שיהיו מוזמנים להרצות, עזבה
את תפקידה, ואת מקומה תפסה
פאלי לסר, ידידה קרובה של
יעל דיין. מאז שמונתה לסר
לתפקידה החדש, הוזמנה יעל
דיין פעמים רבות כדי להרצות
ברחבי ארצות־הברית לאנשי המגבית.
בעלה דב שיאון,
שיצא לפני שנה לגימלאות,
סובל מנסיעותיה הרבות של
אשתו, המעוררות קינאה לא-
מעטה.
אם־הפצועים שרד! זל־צרמן
ערכה פסטיבל ביום
פתיחת המיסעדה החדשה שלה.
3000 אנשים חגגו, סבאו ונהנו
באירוע המוני זה, שהחל בשעה
6בערב והסתיים לקראת חצות.
אורחי־הכבוד היו אשת שגריר־

1־ק שמשה איש־כסית המנוח הדביק לה את הכינ׳1

| / 1-1הגברי ״מ״קל־ ,היא סמל לשינוי השקט המתחולל

בכסית מאז מנתו של מוישרה. אחותו, צביה, המנהלת עתה את המ קום,
מעסיקה את מ״קל היפה כמלצריח הראשונה במקנס ממין נקבה.

מצריים, נגואה בסידני, ופצועי
צה״ל ממחלקת־השיקום של
תל־השומר, שזלצרמן לקחה אותם
תחת חסותה. את המיסעדה
שבבעלותה ינהל יהודה בהן,
שנפצע לפני שנתיים בלבנון
במשאית־הספארי. בין החוגגים
נראו המפיק איציק קול והזמרים
חיים משה ויהודה
פוליקר. בלטה במיוחד החיילת
שנודתה בראשה על־ידי האנס
האלמוני בדרום־הארץ. שום
סימני״פגיעה לא ניכרים בה, והיא
נראתה כאחת הדוגמניות
שהסתובבו בשטח.
אחרי שזכה בתגובות רבות
על הראיון שהעניק לה־שלם־הזה,
החליט רפי איתן
ליטול חופשה קצרצרה. תוכניות
לחוד ומציאות לחוד: איתן התייצב
במישרדו, בחברת כימיקלים
לישראל, כבר ביום השני לחופשתו.
ראשי־המערך
יכולים להירגע
בימים הקרובים: חיים
קופמן, מן המגיבים הראשיים

של הליכוד, נוסע השבוע לחו״ל.
גם יורשו של קופמן ב•
מישרת סגן־שר־האוצר, עדי
אמוראי, נעלם לחו״ל באותם
הימים בדיוק.
שלום חנוך — כוכב
גדול בקנה־מידה ישראלי אינו
מתראיין. למפיקי תוכנית־טל־וויזיה
פופולארית, שפנו אליו
בבקשה לארחו, נאמר בשמו —
לא באורה ישיר, חלילה — שבל
ינסו לטלפן אל הוד כוכבותו
הביתה, שמא יטרידו את מנוחתו.
את דעתו על עלובי החיים
סיכם הזמר אריק לכיא :״זוהי
מלודראמה יידישית בצרפתית.״
הזמר־מלחין שמוליק
קראום חזר ליצור, אולי בעיק־בות
ההלם על מות ידידו, משה
איש־כסית. קראום, שלקה ב־תקופת־יובש
יצירתית, כתב חמישה
שירים חדשים והשמיעם
השבוע בכסיוז, שם גרמו להתרגשות.

רסנה
בדק, דד,ד אודליאב
ונעמי דון ₪

אגב, הקלטת שהוציא
ברלין באחרונה — גבי ברלין
בהופעה חיה, נמכרה להפתעתו
ב־ 5000 עותקים, תוך ארבעה
חודשים 3000 .קלטות נקנו

** בבת־אחת על־ידי איש־הביטוח
הרפואי שוקי מדנם, שחילק
אותן כמתנה לקליינטים שלו.

המנחה דן כנר סיפר
לידידים שהוא מעוניין בהגדלת
מישפחתו, ושהיה מאושר אילו
היו לו עשר בנות. אך לצערו,
אשתו דפנה מסתפקת בשני
הילדים שכבר יש להם. כנר
הוסיף בהומור שאשתו היתה
מסכימה להגדלת המישפחה,
אילו היה הוא יכול ללדת את
הילדים.

ימים מעטים לפני נסיעתה
לניו־יורק לתצוגות השנתיות
של עטקס, הספיקה הדוגמנית
תמי בן־עמי לשלוח
מיכתב לאולמי פרי, המרצה
עונש־מאסר על עבירות־סמים.
בן־עמי מסרה לו במיכתב את
מספר־הטלפון של המלון שבו
היא תשהה לצורך עבודתה. יומיים
אחרי שהגיעה למלון טיל־פן
אליה פרי, וסיפר לה שהוא

1 ¥ 1 *1111 1 *111ךךי 1ן -ן ־

ארץ והפתיע את אורחי! של מועחן־לילה

שהיה פופולארי מאוד בישראל הם. במועדון זה מעשים לסועדים. בין השאר. שרימפס וקלמאר׳ ,שאינם
לפני שנים, נחת לביקור קצר ב־ כשרים למהדרין, וכמבוא להופעת הרב עינטזה רקדנית־הבטן דבי נולדמן
בצפון־תל־אביב כשזימר לפני־ ומימין) .בעל המועחן, יעקוב טל ומאחורי הרקדנית) ניסה אף הוא לרקוד.

577ד 77ז
מאת •גאלל בי ב

כור בלי איפור

בשבוע שעבר החליטה ועדת־התש־קיפים
של רשות־ניירות־הערן־ שלא
לאשר לקונצרן כור גיוס 40 מיליון
דולר בישראל, אלא אם תפרסם בתשקיף,
שהכינה, את מצבה הפינאנסי, כפי
שהיה לולא שינתה את שיטת רישום־
המאזנים.
בגלל חומרת ההחלטה דאגה הרשות
לאישור ההחלטה על־ידי כל חברי הל
הלת־הרשות.
משמעות ההחלטה היא כי כור לא
תוכל לגייס את הסכום המבוקש, אלא
אם כן תקבל את דרישת הרשות, שכן
ה־ז בספטמבר הוא התאייד האחרון
לגיוס הון על־סמף מאזניה. לאחר
משא־ומתן, שהסתיים ברגע האחרון,
נסוגה הרשות מהחלטתה והסכימה
לפירסום התשקיף כפי שהוא, בתוספת
הערה על הכריכה, כי אילו המשיכה
כור בשיטה הקודמת, היו המאזנים
מראים הפסדים בסכומים לא ידועים.
מדוע כור מתנגדת להצגת הנתונים
הכספיים, כפי שדורשת הרשות?
ער 1986 ניהלה כור את מאזניה על
בסיס דולארי. מאזן 1986 היה הראשון
שנרשם על בסיס שיקלי ובהצמדה
למדד. המאזן הדולארי הראה על רווח
של 5.5מיליון שקל. אולם, כפי
שמצאה הרשות (ניתוח מצויין על־כך
נעשה על־ידי סטלה קורץ־ליבר
בכספים) ,אילו המשיכה כור לרשום
את מאזניה בשיטה דולארית, היה
המאזן מראה הפסד של יותר מ־200
מיליון שקל.
למעשה, כור הצליחה להראות רווח
באמצעות שימוש בסכום של 180
מיליון דולר שקיבלה בזמנו מאיראן,
בתקופת השאה, עבור הקמת מיפעל־תחמושת
באיראן על־ידי סולתם. מאז
נפילת השאה הופקר הסכום בבנק
ונשא רבית. בשלוש השנים האחרונות,
שבהן ירדה רווחיות כור, החלה מעבירה
כל שנה כמה עשרות מיליוני
דולארים מן הקרן לחשבון הרווח, וכך
תיקנה את ההפסד לרווח. על״ירי זה
הצליח מנכ״ל כור ישעיהו גביש,
להחביא את מצבו של הקונצרן. אולם
בכך חיסל קרן שבה ניתן היה להסב את
מיפעל סולתם לייצור אחר, ולמנוע את
מה שקרה עכשיו.
על־ידי העברת המאזנים מדולארים
לשקלים הגדילה כור את הונה העצמי
ב־ 220 מיליון שקל(הדולר פיגר אחרי

המרה בשלוש השנים האחרונות בעשרות
אחוזים בכל שנה. שינוי הערכת
ההון העצמי מדולר למדד איפשר
להעלות את השווי הרשום במאזן) .כור
התחייבה לפני שנה באמריקה, שם
גייסה 105 מיליון דולר, כי התחייבויותיה
הפינאנסיות לא יעלו על פי
שלושה מהונה העצמי. השנה הגיעה
לגבול יכולתה ללוות כספים ולעמוד
בהתחייבות זו. שינוי הרישום במאזן
של ההון העצמי יאפשר לה עתה ללוות
עור כ־ 700 מיליון שקל.
מאזנה השיקלי של כור לשנת 1986
מראה כי היקף המאזן היה חמישה
מיליארד שקל. הרכוש השוטף 2.5
מיליארר שקל, מזה מלאי ועבודות
בביצוע 1,23 מיליון שקל. הרכוש
הקבוע 1.8מיליון שקל, וההון העצמי
1.5מיליון שקל.
מה שקרה בשלוש השנים האחרונות
מסכן את כור. היא חייבת כיום מיליארדי
שקלים, מזה לבוק הפועלים בלבד
כשני מיליארד שקל. ההלוואות של
הבנקים ניתנות למיפעלים ישירות.
הביטחונות הן של כור תעשיות, חברת־האם.
הבנקים אינם יורעים כי בכור אין
ערבות הדדית, ואם מחר ישתבש מצבה
של חברת־האם כור תעשיות, הערבה
לבנקים, לא ניתן יהיה לממש את
הרכוש של הקבוצה, שכן המיפעלים
אינם משועבדים בשום צורה לכור תעשיות:
למעשה, הבנקים יוכלו לקבל
בביטחונות רק את מניות כור תעשיות
במיפעלים, ולהפוך לבעלי המיפעלים.
תונה של כור נשחק בגלל הפסדיה
בשלוש השנים האחרונות בחצי מיליארד
שקל, והוא עתה רק מיליארד
שקל, ולא מיליארד וחצי. בקצב כזה,
תוך שלוש שנים תהיה כור במצבה של
סולל־בעה. עלות המלאי האדיר של
מיפעלי כור (בעיקר סולתם ותדיראן)
עולה בריבית 200 מיליון דולר לשנה.
מכל מיפעלי כור, רק חטיבת־המזון
(מפעל השוקולר) עושה כסף. תדיראן
היא בצרות כברות, ואינה מצליחה לזכות
בשום מיכרז של הצבא האמריקאי.
סולתם צריכה להתחסל. מיפעלי הפ־לדה
בקושי מכסים את עצמם. מיפעלי
הקונסטרוקציה, המתכת והבנייה מפסידים.
המלט מרוויח, אך לכור יש שם
רק רבע והיתר שייך לכלל. טלראד
מרוויח קצת כסף, כי הוא מתרכז רק
בטלפונים. חטיבת־הכימיה בצרות מאז

מודעי, זיגל, טמיר, רבץ, נבון
חמישה ספרי ביוגרפיה עומדים לראות
אור בקרוב, וחלקם בוודאי יעוררו
מחלוקות.
• יצחק מודעי שוקד על השלמת
ספר שיתאר את ימיו במישרדי הממשלה
ובמיפלגה הליברלית.
• בנימין זיגל משלים ספר על
ימיו במישטרה, לקראת מעבר לקריירה
אקדמית.
• אברשה טמיר משלים ספר
על ימיו במישרד־הביטחון, תחת כמה

שרים שנויים־במחלוקת, בעיקר אריאל
שרון.
• לאה רבין מסרה לעריכה את

שאיראן הפסיקה לקנות כימיקלים.
כור השקיעה במפעלי כימי אדיר בר־מת־חובב,
סכום של יותר מ־ 100 מיליון
דולר, ואין קונה לתוצרתו. צינורות
המיזרח התיכון מייצרים רק למלאי. ח־טיבת־המיסחר
כושלת ומפסידה כספים.
למעשה,
כור היא במצב קשה. הבעיה
העיקרית היא שאין לה מנהלים
טובים. מנכ״לה, ישעיהו גביש, אינו
מאיר עמית ולא נפתלי בלומג־טל,
ולא הצליח בחמש שנות ניהולו
להסב את הקונצרן(כמו שעשה אהרון
דברת בכלל) לאפיקים ריווחיים. הוא
הקיף עצמו באנשים בינוניים, ומינה
מעליו ידר־מועצת־מנהלים (ארנון

— ומחלת סרטן

תשכון צ׳קים —

חל מהפך בעמדותיו. פרס, עד אז תומך
נלהב בלביא, קיבל למעשה את עמדת
רביז•
מה קרה בפגישה, שגרם לשינוי?
לפי הדיווח שמסר רביו למקורביו. הוא
אמר לפרס שכאשר זה התחיל בתוכנית
הכלכלית החדשה תמך בו רבץ
בכל, ולמעשה לולא תמיכת מישרד־הביטחון
לא היתה התוכנית יוצאת לפועל.
מישרו״הביטחון קיצץ בתקציב
בצורה דראסטית, פיטר 14 אלף מועסקים,
ועשה מעל ומעבר כדי לסייע
לתוכנית ולפרס.
״עכשיו״ ,אמר רבין לפרס ,״כאשר
אני במרכז המאבק נגד הלביא, אני
מצפה שתסייע לי כמו שאני סייעתי
לך, בלי להתחשב בקשיים שהדבר גרם

פרם הרים ידיים והצטרף לעמדת
רבץ בעניין הלביא.
אגב, אחד הסודות שהתעשיה האווירית
מסתירה הוא כי נוסף על *52
מחלקי הלביא המיוצרים באמריקה
(גוף, כנפיים, מנוע) ,עוד * 12 מיוצרים
במרינה אירופית (כל המערכת
האופטית).

חיסול קרן

גפני) שהוא קישוט חביב ולא־מפריע.
שני המנהלים המוכשרים של כור,
בנימין גיבלי ויצחק בן־דב, נבעטו
החוצה.
כור מאיימת על עצם קיום בנק הפועלים.
הבנק, שספג בשנים האחרונות
את התמוטטות סולל־בונה ( 500 מיליון
דולר אשראי אצל הבנק) ועסקי ההתיישבות
( 1.5מיליארד דולר אשראי),
לא יוכל לעמוד בקריסת כור. אולם
ראשי חברת העובדים עסוקים בקוסמטיקה,
ואינם שמים לב לכך שהבית
יופל.
אם יש עוד סיכוי להבריא את כור,
זה רק על-ידי סילוק מרבית מינהלת
כור ( 80 מקבלי־משכורות, שלא ברור
מה תפקידם) והבאת מוכשרים במקומם.
אס יתן ישראל קיסר את
הקונצרן בידי צוות של גיבלי, בן־דב,
ריינר ובלומנטל, כולם אישים שהוכיחו
עצמם בעבר, יוכל, אולי, להציל את
כור, וכל חברת־השבדים מהתמוטטות.
סיפרה, המתאר בעיקר את חייה ברעייתו
של. הספר כולל גם פרק המסביר
את פרשת חשבון־הבנק שבגללו התפטר
בעלה מראשות־הממשלה.
• אופירה נבון השלימה אף
היא את ספרה, שיתאר בעיקר את
מאבקה בסרטן־השד. הספר עובר עתה
בדיקה ראשונה על־ירי בעלה.

שטח של 45 דונם, עם אישורי־בנייה
ל־ 90 וילות ליד קריית מטרס־דורף
בכניסה לירושלים, נרכש על־ידי
משקיע חרדי מז׳נווה, בשם פוקס.
הוא שילם 1,5מיליון דולר. עתה מחפשים
בעלי השטח קונה לשטח דומה,
הגובל בזה שנמכר.

ומת־גן דורשת את מיגוש בני־הורביץ
אשת־שר רבין

לפני שבוע נפגש שימעון פרס
עם יצחק יבין ומייד, בתום הפגישה.

מנכ״ל גביש

ז!וד שכו 1ח וילות אשת־שר נבון

למה בוס
נסוג מ״צוו
ה״לביא״

מיגרש המחלבות המאוחדות של מי הורביץ, מול בורסת־היהלומים, מהווה את
אחד הנכסים העיקריים שמחזיק כונס־הנכסים. המיגרש הוערך באחרונה כשווה
שיבעה מיליון דולר, והוא משועבד למקים לאומי ודיסקעט מגד הלוואות
בסכומים של שישה־שיבעה מיליון דולר. עתה פנתה עיריית רמודגן, שנתנה
בזמנו את המיגרש למהלכות המאוחדות לצורכי הקמת מחלבה, ותובעת אותו
בחזרה, בגלל הפרת הסכם־המכירה. אם תזכה העיריה. יספגו שני הבנקים מכה
נוספת.

הקוב על הנסיכה
יש משהו בארץ־ישראל ההופך אנשים
פשוטים לנסיכים ורוזנים, קל וחומר
דגים.
עובדה: דג פשוט, הקרוי בקניה דג־הנילוס
מפני שהוא מתרבה במוצאי־הנילוס
באגם־ויקטוריה, מגיע לישראל
ונקרא כאן ״נסיכת הנילוס״ .זהו דג
שמישקלו מארבעה ועד 40 קילו, וכשהוא
במיטבו — 10 קילו. הדג
טעים ביותר, וישראלים זריזים התחילו
לייבאו ארצה בצורה לא־סדירה,
ולשווקו כאן.
הביקוש לדג היה גדול, הייבואנים
(תברח א. אירן וחברת סנלד) הרוויחו
יפה, וזה עורר את תשומת־לב שליטי
יבוא־הבשר־והדגים לישראל, קבוצת
מאיר עזרא ויעקב פלקון. הם שלחו
איש־עסקים בעל כישורים לקניה,
ותוך 48 שעות שוכנעו הקנייתים באגם
ויקטוריה להקים מיפעל־קירור בהשקעה
של 200 אלף דולר. זאת לפי
הגירסה של קבוצת עזרא־פלקון. הקל
ייתים קיבלו התחייבות כי כל כמות
שידוגו תירכש, ומאז, אחת לחודש
וחצי, עושה את דרכה לישראל אניה
מקניה, ועליה 80 טון עבור הקבוצה,
ועוד כמה טונות עבור הישראלים האחרים.
רשיון־הייבוא
של הדגים הוא על
שם מאיר עזרא, יעקב פלקון ונחמיה
להרביץ. שלישיה זו גם פתחה את
קו־האשראי.
הדבר קצת מוזר, כי לפני חודש נמסרה
לבורסה הודעה של החברה לקירור,
העוסקת בייבוא בשר ודגים לישראל,
כי היא הקימה שותפות חדשה
עם נחמיה לחוביץ לייבוא דגים, כרי
להתחרות בייבוא של קבוצת עזרא־פלקון.
לחוביץ
אמר כי אינו שותף לייבוא,
וכי משום־כך רב עם פלקון. פלקון
אמר כי העדיף שהמיפעל בקניה ייעשה
על־ידי אחרים, כדי שלא לשתף
את לחוביץ, ידידו, בייבוא. אבל רשיו־נות־היבוא
אומרים אחרת, ולפחות הם
שונים מדיברי פלקון ולחוביץ.
חמרורים הלב החכם

נישאו בניו-יורק, ד״ר רוברט
ג׳רוויק ,41 ,ממציא הלב המלאכותי,
הקרוי על שמו, ומרילין סאוואן,41 ,
סופרת, הנחשבת (לפחות לפי ספר
השיאים של ניוס) לאדם החכם ביותר
עלי אדמות(מנת־מישכל של 230 נקו-
רות) .אלה הם נשואיו השניים של
ג׳רוויק ונשואיה השלישיים של סאוו־אן.

הכדור
ההיסטורי
נפטר בלונדון, מהתקף־לב,
מקם שפיץ, נשיא־הכבוד של איגוד :
הכדורת הישראלי. שפיץ, שעלה ארצה
מדרום־אפריקה, איש־תיירות ואחד
ממקימי שכונת־היוקרה האשקלונית
אפרירר, הוא האיש שהביא את מישחק ;
הכדורת לארץ, בהקימו ברמת־גן את
מועדון הכדורת הראשון בארץ, אחרי
ששיכנע את ראש עיריית רמת־גן של
אותם ימים, אברהם קריניצי, בייחודו
של מישחק הכדורת, שאפילו הצליח
לעכב, בשעתו, את סר פראנסיס דרייק: ,
מפקד הצי האנגלי בקרב הגורלי נגד
הארמדה הספרדית שעמדה לפלוש, כ־
,1588 לארצו, עד שסיים את מישחק
הכדורת בו עסק בעת שקיבל את
ההורעה על צי האוייב המתקרב (״יש
מספיק זמן גם לנצח במישחק זה וגם
להכות את הספרדים שוק על ירך

המישפט! הימי
נפטר בחיפה בגיל ,77ד ד *
נפתלי (היינץ) וידרא, מאבות

איש־ספנות וידרא 1בבורסה הספנות העברית. וידרא, יליר גרמניה •
ומישפטן לפי השכלתו, עסק בארץ :
בנושא הספנות גם במישור הציבורי
(במיסגרת הסוכנות היהודית) וגם
במישור העיסקי, עת שימש, משך 21
שנים, כמנכ״ל חברת צים, אותה הפך
מחברה של אוניה אחת לחברה של 70
אוניות. בין שאר עיסוקיו הימיים של
וידרא: הקמת חברת־ספנות (הכוכב
השחור) לגאנה האפריקאית וחברת־;
ספנות(חמשת המכבים) לבורמה האסיאתית.

רודף־השמדות
הקשוח
נפטר בחוותו, בטוסון שבמדי־ ו
נת אריזונה האמריקאית מהתקף־לב!,
בגיל ,63 לי מרווין, שחקן־הקולנוע •
שהתפרסם בתפקידיו הקשוחים(האיש י*
שירה בליברט׳ ואלאנס. שוים־עשר
הנועזים) .מרווין, שהתנדב לחיל־ ,
הנחתים של מילחמת־העולם בגיל ,16ן
נורע, לאחר מכן, אחר קריירה קצרה ן
בשרברב וכשפנה לעולם הסרטים, גם*
כהולל מושבע וגם כרודף־שמלות רב־ן
פעלים, למרות שנישא שלוש פעמים! .
קשרו הישראלי של מרווין: הופעתו, ו
לפני שנתיים, במחץ הדלתא של מנחם י
גולן, בתפקיד מפקד היהירה החולצת
בני־ערובה בביירות.
העולם הזה 2609י

רו ני תאלקס * ,דוגמנית, מסנדת על 1ילדותה, על צעדיה ו;ראשונים
בדוגמנות, על שבוע־האופנה הישדאל׳ ,על ח״ הדוגמניות בנאדיס ובארץ, על
מקומם של מישנחה, גי ב ;1ופעה חיצונית וקאר״רה בחייו; 1של 1ודוגמניות
.אני מאוד ביישנית,
אבל דווקא מול
המצלמות או קל
המסלול אני הני
פתוחה ושובתת מכולם׳

התקבלתי לאחתמקשד הסוכנויות הבי
גדולות בפאדיס, ואני
שתודה ולא גבוהה
במיוחד״

לשבוע האופנה אין מה לחדש ל׳ מבחינה
מיקצועית. אני עומדת
להשתתף בתצוגות־סאלונים
בפאריס־

חסות *) 1נד ב ה
ד 1*71י ו
בית״הקפה חיכתה בחורה רזה. שי־
* 4ערה השחור־שחור והארון היה מתוח
לאחור, בעזרת קשת מיוחדת. לאוזגיה
ענדה עגילים מוזהבים גדולים ובולטים.
עיניה הכהות היו מאופרות בקו שחור בולט.
פניה היו בהירות, נמעט חיוורות.
רק אחרי שהתקרבתי ראיתי שזהו סוג
מיוחד של איפור. היא לבשה גופיה בהירה,
שנתפיות החזיה הציצו ממנה בצורה
בולטת, והיא אפילו לא ניסתה להסתיר
אותן.
היו לה מיכנסיים ירוקים שעליהם היו
מודפסים פרחים לבנים גדולים. מכפלת
המיכנסיים היתה פרומה ברישול. לרגליה
נעלה נעליים לבנות, כאלה שקשישים

מארוקאים נוהגים לנעול -בעלי חרטום
מחודד, כמו בספינת־מילחמה עתיקה.
רונית אלקבץ, אחת הדוגמניות הצעירות
והמצליחות בארץ, חזרה לפני שבועיים
מפאריס ונוסעת לשם בחזרה השבוע.
בעת שאירועי שבוע־האופנה, שהתקיים
השנה בירושלים, משנו אליהם את מרבית
הדוגמניות הישראליות, היתה רונית דווקא
בתל־אביב, ולא השתתפה בתצוגות
הגדולות והקטנות בשבוע־האופנה.
שבוע־האופנה מושן אליו תשומת־לב.
אן הדגש מושם בעיקר על יצרני־האופנה
הישראלים והמעצבים למיניהם, ועל
הקניינים הזרים, הממלאים את חדרי המלון

שבו מתקיימות התצוגות. הדוגמניות
עובדות קשה בחדרים קטנטנים, כשהן
מציגות את הדגמים לפני הקניינים
היושבים מרחק נגיעה מהן. חשבתי שיש
משהו מבין לצעירה שנאלצת כמעט
להתערטל מול גבר חמור סבר, איש״עסקים
שאינו מביט כמעט בפניה, אלא בוחן את
הבגד שלגופה בחינה מדוקדקת, לעיתים
נוגע וממשש. והדוגמנית, שעוטה על עצמה
את פני־הפוקר, משחקת את התפקיד
במיקצועיות ללא הנד עפעף.
רונית אלקבץ מופיעה לעיתים בתצוגות״
אופנה גדולות המתקיימות בישראל, אן
לדבריה היא מעדיפה לדגמן לפני המצלמה.
יש דוגמניות המתמחות בדוגמנות־מסלול,

יש המתמחות בדוגמנות״צילום, יש העושות
את שני הדברים יחד.
רונית אולי אינה דוגמנית ממוצעת
ואופיינית. היא אינה בלונדית זוהרת
הלבושה במיטב ביגדי״האופנה העכשוויים,
אינה מאופרת באיפור כבד, אינה מרבה
הרכילות והחברה במדורי להופיע
בעיתונים.
היא בת ,23 מתפרנסת מדוגמנות, עושה
עכשיו את צעדיה הראשונים בעיר החשובה
ביותר בעולם האופנה והדוגמנות: פאריס.
רבות מן הדוגמניות הישראליות, וגם
אחרות, חולמות לעשות זאת בחו״ל. רבות
חולמות להופיע בתצוגות היוקרתיות
המתקיימות בעיר״האורות. אחרות חולמות

.דזגמנית לא צריכה להי 11ז יפה ר
(המשך מעמוד )15
שתמונתו תופיע על שערו של אחד מעיתוני־האופנה
החשובים כעולם, כמו ווג. מעטות
בלבד מגיעות לשם.
בשנים האחרונות שומעים יותר ויותר על
דוגמניות ישראליות שנוסעות לדגמו
בחו־ל.
לעיתים קרובות מדובר בבגדים תוצרת״
הארץ המיועדים ליצוא. היצרן או מעצב־האופנה,
לוקחים איתם את הדוגמנית כדי
שתציג שם את הבגדים.
איך מרגישה אשה המשמשת קולב נאה
לבגדים נאים: אין היא חיה, מה היא
אוכלת, איזה דיאטה היא שומרת, איך היא
מתאפרת לפני שהיא יוצאת מהבית, האם
היא מקפידה על שנת־יופי, או שמושג כזה
קיים רק במחשבתם של אנשים הרחוקים
מעולם הדוגמנות והזוהר!
רונית מפריכה רבות מן האגדות
הקשורות למיקצוע, ואולי משום שהיא
עצמה שונה מאוד, הן מחברותיה למיקצוע
והן בכלל.
בנוסף לעבודתה כדוגמנית, שממנה היא
מתפרנסת, עוסקת רונית גם בעיצוב בגדים.
בינתיים אין המדובר בעיסוק מיסחרי, אלא
בכן שהיא תופרת לעצמה את הבגדים
שהיא לובשת, ולובשת רק בגדים שהיא
תופרת ומעצבת. היא מעידה על עצמה
שאינה מעצבת לטעמו של ההמון הגדול,
אלא אך ורק לטעמה שלה, שהוא שונה, מוזר
ואולי חדשני מדי לתקופתו.
בעתיד, כך היא חושבת, תתרכז יותר
בעניין היצירתי ופחות בדוגמנות. אבל זה
רק בעתיד, ורק אם תוכל להשתחרר מן
הקושי שלה להיפרד מן הבגדים שעיצבה
ותפרה.
היא צעירה נעימה לשיחה, פתוחה,
המתייחסת לחיים בקלות. היא נראית
אחרת לגמרי בכל תמונה ותמונה, ולעיתים
נראה שאין זו אותה האשה. לדבריה,
בצילומים ובתצוגות היא מרבה להשתמש
באביזרים, שאת רובם היא עושה בעצמה.
לעיתים אלה כובעים משוגעים, לעיתים
תיסרוקות גראנדיוזיות.
לא תמיד מוצאים דברים אלה חן בעיני
חברותיה למיקצוע ובעיני הקהל. אך היא
בשלה, אינה מוותרת.

בצילום את יכולה להשתנות בצורה, יכולים
להיות לר אלף פנים. יש המון סיפור מאחורי
המצלמה.
במסלול יש השואו, שזה דבר יפה, אבל בארץ
כמעט שלא עושים שואו שיש מה לראות נהם
חוץ מהתצוגות הגדולות, שנעשות אחת
לחודשיים או יותר. כל התצוגות הקטנות זה
חלטורות, שנעשות בכל מיני חדרים קטנים, והן
לא סימפאטיות.

• זה משנה מי הקהל שבא לתצוגה?

בחלטורות הקהל זה קהל שלא מבין. מעניין
אותו לראות רגליים יפות, כשמציגים את ביגדי־הים
של העונה הבאה.

• כשאת מדגמנת על המסלול, את
מרגישה את הקהל.
בהחלט. ובמיקרה שלי, גם מרבים לצחוק
עליי בקהל.

• למה?

כי אני תלושה, אני גם מעצבת ועושה
מאוד שהם
לתצוגות־אופנה, אביזרים גראנדיוזיים. אבל זה בסדר שצוחקים, זה צחוק
חיובי לגביי.

כדוגמנית־צילום. אבל כשגרתי בחיפה הייתי
דוגמנית במשך שבע שנים.

לא, בכלל לא. לא מעניין אותי הצד המיסחרי.
אני קודם כל מעוניינת ליצור, ואני לא יכולה
ליצור משהו שמתאים להמונים.
אני שקועה 24 שעות ביממה ביצירה. גם
דברים שעשיתי לפני חמש או שש שנים עדיין
לא מתאימים לאופנה הישראלית.

• במה שעות ביום את מקדישה
למיקצוע?

• את עושה דברים מיסחריים?

• את מנסה למכור?
לא, זה לא מעניין אותי עכשיו. בינתיים אני
רוצה רק ליצור ולבנות את עצמי. דוגמנות זו רק
תקופת־ביניים, כדי לפתוח לעצמי דלתות

לעתיד•

• את מכינה לעצמך רקע?

• כמה זמן את דוגמנית?

בתל־אביב אני רק שנה, ולכן רק שנה עוברת

אני לא עושה תצוגות קטנות. אני משתתפת
רק בתצוגות גדולות ובצילומים, פעמיים עד
שלוש פעמים בשבוע. יש תקופות שאין ויש

תקופות שזה כל יום.

• אבל עיקר הפרנסה היא בתצוגות
קטנות.
נכון, הכסף בא מהתצוגות הקטנות.

• ואת יכולה להרשות לעצמך לא
ללכת?
כסף מעניין אותי כדי לחיות טוב. כסף זה דבר
נורא נחמד וטוב ועוזר, אבל אני לא מתאמצת
להשיג אותו. אני יודעת שהגישה שלי מצחיקה.
אני תמיד אומרת: כשיש — זה טוב, כשאין —
זה עוד יותר טוב.

• למה עברת מחיפה לתל־אביב?

אין ספק שזה המקום להתפתח בו.

• חיפה היא קטנה?

כן, היא פרובינציה לעומת תל־אביב. אבל אני
מניחה שההתפתחות שלי בעתיד תהיה מעבר
לים. עכשיו אני עושה שם את הצעדים
הראשונים שלי.

• מה את עושה?
דוגמנות־צילום.

• איך הגעת לזה?
החלטתי שאני לא אוהבת את מה שקורה כאן
ונסעתי.

• בל אחת יכולה להצליח בחו״ל?

זה תלוי בה. אבל אצלי זה לא רק דוגמנות.
אלא גם היצירה, ושם יש יותר מה ללמוד.

• איזה דברים את מדגמנת?

ביגוד. אבל רק התחלתי, רק נרשמתי
לסוכנות. ושם הביגוד מאוד אחר מאשר פה.
כשאני מגיעה לארץ לצילום ואני רואה את*״
הדגמים, אני מוכנה לפעמים לוותר על הכל, על
הצילום ועל הפירסום, ובלבד שלא להצטלם עם
הדברים האלה, שאני לא רוצה אותם.
אני נלחמת עם עצמי. בגד זה אופי בעיניי,
ואת זה היצרנים לא מבינים.
לפני יומיים עשיתי כתבת־אופנה לאחד
העיתונים, והבגדים היו פשוט מחרידים. אני
בטוחה שעל מישהי אחרת הם היו נראים כמו על
הקולב. אני השתדלתי לעשות מהם משהו אחר,

בעזרת התיסרוקות והאביזרים שהוספתי.

• את מנסה לתת אופי לבגד גם
כשאת לא אוהבת אותו?

• איך זה שאת לא עסוקה עכשיו
ב״שבוע־האוסנדד, זה לא משהו
יוקרתי?

אני חייבת.

זה יוקרתי כמו כל התצוגות הגדולות. אבל זה
לא ביג־דיל אם לא מופיעים בו.

• את לא חושבת שיש אופנה
ישראלית טובה?

• את לא מצטערת?

״אני ומה שני ירדים,
אבל בגיל מאוחר יותר,
לקואת שנוח
ה־ם נ לח״ .עכשיו זה
לא הזמן!״

..חנם אוהבים בלונדיזת
עם עיניי בחולות,
וחיוך מאוזן לאוזן. אזי
לא יכולה לחייו, אני
קצח מוזרה־ד

דברים נחמדים ליום־יוס.

לא, לא חסרות תצוגות גדולות.

• את לא קונה פה בגדים?

• אבל חוץ מהתצוגה הגדולה, יש
ב,.שבוע האופנה״ הרבה עבודה של
דוגמנות בחדרים קטנים.

אני לא קונה בכלל. אני עושה הכל לבד.

• כשאת באה לצילום, את
מתערבת גם בבחירת הרקע לצילום?

נכון, זו עבודה שחורה. אני אישית לא אוהבת
אותה. וו עבודה של 12 שעות בחדר.

אני כל הזמן אומרת מה שאני חושבת. אני לא
יכולה לא להגיד. אני חושבת שאני קצת
בעייתית. קשה לי להשלים. משום מה תמיד
נראה לי שאני יודעת יותר מה מתאים לכל בגד[ .

• זה לא קצת מביך לדגמן בחדר
קטנטן, כשהקניין בוחן בל חלק בגופך
מקרוב?

• יש לך ביטחון עצמי מופרז.

לא, את שמה מעין מסך על עצמך, מין מחסום
מסויים.

לא. וגם כך זה רק בענייני אופנה. בחיים
הפרטיים אני אדם מאוד פשוט, מופנם וסגור. אני
חיה בשקט. הזוהר הוא בי, בפנים, הוא לא סביבי.
אני לא נמצאת באירועים ערב־ערב, אני לאי
חברה של כל מיני אנשים. אני מאור רחוקה מזה.
אני חיה יותר על טלוויזיה וספרים ויצירה ודמיון.
כשהייתי ילדה, הדמיון השתלט לי על החיים
עד כרי בילבול.

• ובתחילת הדרך שלך, זה היה
מביך?
לא אותי.

• את לא ביישנית?
אני מאוד ביישנית.

• איך זה מסתדר יחד עם המיקצוע,
שכולו חשיפה?
הדוגמנות זה דבר שאני אוהבת, אז דווקא מול
המצלמות או על המסלול אני הכי פתוחה בעולם
ושוכחת מכל האנשים. אני עושה מה שאני
מרגישה ואוהבת את זה. ובעבודה, הצילום יותר
מדבר אליי מאשר דוגמנות־מסלול.

• מה ההבדל?

• בלומר?

יש לי דימיון מפותח, ואני לפעמים קצת
נבלעת לתוכו. מרחפת. בעבר הדמיון השתלט
על הכל, היום מצאתי את האיזון.

• איפה נולדת?

דוגמנית אלקבץ מדגמנת בגד מעשה־ידיה
,בחצונות קטנות מעניין את הקהל לראות הל״ם יפות!״

נולדתי בבאר־שבע, ובגיל 11 עברתי עם
המישפחה לחיפה. הוריי באו ממוגדור
שבמארוקו. אבא היה מחנך, אבל בארץ הוא מנהל

סניף דואר, ואמא שלי ספרית. אני הבת הבכורה
והיחידה, יש לי עוד שלושה אחים.

• ומה אומרת מישפחה ספרדית
טובה על הבת הבכורה שלהם,
שהמיקצוע שלה קשור בהתערטלות
על בימה?

המישפחה של אבא שלי הם רבנים כולם,
ידועים ורציניים. לא דיברתי איתם, אבל אני
^ מניחה שזה לא לרוחם. ההורים נפתחו אל החיים
ביוזמתי.

• זה היה כרוך במריבות?
לא, בכלל לא. זה נעשה רק דרך שיחות
ובקטן, קטן, קטן. חוץ מזה, מגיל ,18
כשהתגייסתי לצבא, עזבתי את הבית ועברתי
לגור עם החבר שלי, שאני איתו עד היום.

• וההורים לא אמרו על זה כלום?

בצבא את באה הביתה רק מדי פעם, אז הם לא
כל־כך הרגישו, עד שזה יצא החוצה.

• לא היתה מילחמה קשה?

• והאחים?

הם גאים בי. אבל זה סתם, כי הם קטנים,
ובבית־ספר יש להם על מה להשוויץ. זה יעבור
להם.

• מגיל צעיר חשבת על דוגמנות?
לא. זה התחיל במיקרה. חזרתי יום אחד מהים,
ומישהי בחיפה הציעה לי לבוא למיבחן־מסלול.
כך זה התחיל. הייתי אז בת , 16 וזה היה כסף־כיס
נחמד.

• היית הילדה הכי יפה בכיתה?
בהחלט לא. גם היום אני לא יפה.

• דוגמנית לא צריכה להיות יפה?

לא. היא צריכה לשדר משהו משל עצמה.
לשדר אופי, עוצמה וסטייל מסויים.

• וזה תמיד היה לך?

כן, ובלי קשר לדוגמנות. אני זוכרת את עצמי
אחרת גם כשהייתי בבית־ספר בתילבושת
אחידה. גם אז הג׳ינס היה חייב להיות בדיוק
מתחת למותניים, וחולצת בית־הספר היתה גזורה
על החזה, והתיסרוקות שלי תמיד היו אחרות.

• היית שונה מכולם?

• לא היית חברותית?

רק כי הייתי ביישנית. דיברו עליי הרבה בגלל
ההופעה שלי. הקרובים אליי לא הבינו איך אני
כל־כך ביישנית מצד אחד, ומצד שני בהופעה
החיצונית אני כל־כך פתוחה. אבל זה לא נכון.
אולי ההופעה החיצונית היתה ההגנה שלי מפני
העולם.

• היית תלמידה טובה?

עד כיתה יוד הייתי אחת המצטיינות. אחר־כך
קצת ירדתי, בגלל העבודה ובגלל מערבולת־החיים.

דוגמניות תמיד אומרות שדוגבד
נות זה רק דבר זמני.

נכון, הרבה אומרות את זה, ורובן ממשיכות עם
זה עד סוף החיים.

• אומרים את זה בי זה בושה להיות
דוגמנית?

דוגמנית, מייד
• כשאומרים
חושבים על משהו שיש בו הרבה זוהר
ומעט תוכן.
זה טיפשי. מי שמדבר על יפה וטיפשה —
טועה. יש המון דוגמניות בארץ שהן משכילות
שלומדות ומעשירות את החיים שלהן. התדמית
נוצרת בגלל כמה שהן באמת כאלה.

• דוגמניות נמצאות כל הזמן
בעיתונים, ולא רק במדורי־האופנה. גם
במדורי החברה והרכילות.
נכון, אין מה להתבייש במיקצוע, לפחות אלה
שאני מכירה לא מתביישות בו.

• יש לך חברות דוגמניות?

לא. יש כמה שאני מחבבת, ואני בקשר איתן
אחת לכמה שבועות. אני יותר עם החבר שלי, אני
שקועה בעולם שלי.

• ושוב אני חוזרת לשאלה: זה
מיקצוע זמני?
אני רואה את זה כמיקצוע. אני לא אגיד שאני
לא אוהבת אותו. זה יהיה שקר. אני אוהבת מה
שאני עושה בתוכו. בשבילי זו תקופת ביניים,
דרך לפתוח דלתות ליצירה שלי, להמשך. זו
תקופת מעבר שאני נהנית ממנה.
גם בפאריס אני מגששת בתחום האופנה
והיצירה. אני מניחה שלא יקה הרבה זמן ואני
אשקע עמוק בעניין, ואני מאוד אהנה לעשות את
זה. אני דורשת שלמות בכל דבר.

• את דוגמנית מבוקשת?

רונית בת 3

לא אוהבים את המראה שלי, חושבים שאני
יותר מדי מוגזמת.

אותי זה לא מחייב. יש כל־כך הרבה שעות
שאני עם המון איפור על הפנים, שזה כיף להיות
לפעמים לא מאופרת. היום, למשל, התאפרתי רק
קצת. אין לזה קשר לדוגמנות.

• ומצידך, יש דברים שאת לא
מוכנה לדגמן?

• ומפריע לך שיש כאלה שלא
אוהבים אותך?
לא, אני דווקא נהנית מזה.

• זה לא מעליב?
לא, זה סימן שאני שווה יותר. הם אוהבים את
הבלונדיות עם העיניים הכחולות והחיוך מאוזן
לאוזן. אני לא יכולה לחייה אני יודעת מראש
איך זה צריך להיראות, ואני לא מסוגלת סתם
לחייך מול המצלמה. אני קצת מוזרה, אבל זו אני
וזה חשוב לי. בכל דבר שאני עושה אני מעורבת
ער הסוף, אחרת אני לא נוגעת בזה.

• יש לך זכות וטו על התמונה
הסופית?

לא, זו בחירה שלהם, אבל את רוב העבודה אני
עושה בצילומים, כך שההבדלים בין התמונות הם
מאוד קטנים.

• מה סדר־יום של דוגמנית?
אני לא יודעת. אני, באופן אישי, קמה מאוד
מוקדם בבוקר. אני אוהבת את הבוקר לפני
שהאור הצהוב נכנס לתוך החיים.

• ומה את עושה אז?
אני חושבת. אני מתעוררת בסביבות 6בבוקר
וסתם חושבת. לפעמים אני חוזרת אחר־כך
לישון, ואם יש עבודה אני הולכת לעבודה. אבל
תמיד אחרי העבודה אני שמחה לחזור הביתה.

ההורים מרים

איפור, אבל לפעמים אני יכולה לא להיות
מאופרת אפילו בתצוגת־אופנה. זה עניין של
הרגשה.

על־ידי אלה שאוהבים את הסיגנון שלי. יש
המון שלא אוהבים אותי.

זה עוד לא קרה, כי עם הדמיון שלי אני יכולה
לעשות מהדבר הכי לא מוצלח משהו לפחות
נחמד, אם לא יותר מזה.

.ישראל קטנה על

לא הייתי הילדה הכי יפה בכיתה ו

המיקצוע לא מחייב אותך להיות
כל הזמן מאופרת? יש דוגמניות
שמתאפרות אפילו כשהן בבית.

• למה?
.התחלתי בניל 16 בשביל כסף־כיס ו
רונית
אלקבץ בתמונת־פירסומת

• את מתאפרת כל פעם לפני שאת
יוצאת מהבית?

זה עניין של תקופות. עכשיו אני בתקופה של

• מה את לובשת?
הבגדים שלי מאוד דוגמניים, במרכאות. אבל
מאז שאני זוכרת את עצמי אני מתלבשת כר, כי

נמצאת איתן כל־כך בקשר, רק באירועים
למיניהם, אם את משתתפת בתצוגה גדולה, אז יש
שלושה ימי־חזרות, שבמהלכם את מתיידדת
ומתקרבת, ואחר־כך אין כמעט קשר.

• אך פעם לא עשית תצוגות
קטנות?
רק כשגרתי בחיפה. בתל־אביב אני עושה
אותן רק כשהכיס ממש מתרוקן.

• אבל אילו היית עושה, יכולת
להיות עשירה.
אני מניחה שכן. אילו רציתי, יכולתי, וגם
בעניין האופנה שאני מייצרת. המון בחורות
רוצות שאתפור להן בגדים, אבל אני לא יכולה
להרוויח מזה.

• למה?

״אני מבוקשת עריד׳
וני שאוהבים את
הסימון שלי. יש ובם
שלא אוהבים את
הגואה שלי, חושבים
שאני גומגת גוי״

אני מרגישה שזה עדיין לא הזמן. אני לא
יכולה לעשות משהו שאני לא אוהבת ולא שלמה
איתו. בגדים שאני תופרת, אני לובשת רק פעם
אחת, אז יש לי ערימות של בגדים. יכולתי לתת
אותם או למכור אותם, אבל אני לא יכולה
להיפרד מיצירות קטנות שלי. אני מניחה שאני
אתגבר על זה. עכשיו אני יותר פתוחה ויותר
נותנת, וזה דבר טוב, כי אני מתפתחת יותר.

• את רכושנית?
לא, רק על היצירות האלה שעוד לא השלמתי
עם הפרידה מהן.

• ההורים שלך באים לתצוגות
שאת משתתפת בהן?
כך אני רוצה. אני תופרת לעיתים בגדים שאני
רוצה ללבוש באותו הערב.
בגדים אצלי זה רגש, ועכשיו אני מרגישה
שאני צריכה ללכת בחזיה, למשל, כי אני רוצה
שיראו את ההזיה. יש לי חזיה אחת בבית, ולא
משום שאני צריכה — יש לי חזה קטן — אבל
אני רוצה שיראו את ההזיה, כי אני חושבת שזה
יפה. הבגדים שלי מאוד אחרים.

• איך הדוגמניות האחרות מתייחסות
לזה שאת גם מעצבת־בגדים?
הן דווקא מאוד מפרגנות.

• לא מקנאות בך?
לא, אני לפחות לא רואה את זה. אני גם לא

לפעמים. כשהייתי בחיפה הם היו קרובים,
היום זה רחוק, אז הם מסתפקים בצילומים
שמופיעים בעיתונים.

• הם אוספים?

אמא די אוספת. בינינו, אני יודעת שהיא מאוד
גאה בבת שלה, אבל בפני אחרים לא. היא אוספת
את התמונות בהסתר.

• השתתפת פעם בתצוגות של
שבוע־האופנה?
עוד לא, אני רק שנה בתל־אביב.

• היית רוצה?
הייתי רוצה כמו שאר התצוגות, אין לזה שום
(המשך בעמוד )30
ייחור•

וה הם אומרים...מה הן אומרות...מהה אומרים ...מה הן אומרות...מה1
ענת סרגוסטי. העולם ה? 5

שימחה שנקר:

איסר הראל:

עמאדנשארה:

..רא נ ר מה שכתוב ,.אתבע רדיו את נר ״שתי המיפדגות עושות
בע יתונ ים 1ה נכון!״ הדירקטורים הקודמים!״ טאקטיקה ער חשבוננו!״
השבוע שוב עלה לכותרות שמו של שימחה שנקר מבנק
לאומי, זה שהתריע במשך שנים על שחיתויות בהנהלת
הבנק. הפעם פורסמה חליפת-מיכבתים שלו עם יושב־ראש
מועצת״המנהלים של הבנק, הד׳ר מאיר חת.

• מה עוד אתה רוצה מ״בנק לאומי״? ארנסט יפה
התפוטר, אריה דולצ׳ץ התהלך, ואתה ממשיך לתקוך!
האשמות על שחיתות כספית בצמרת המוסד, על חיי
ראווה ומותרות שמנהלים בכיריו ועל מאבקי־כוח בתוכו
פורסמו השבוע בירחון מוניטין.
מאז ומתמיד העסיקה אותי השאלה איך המרגלים
מטעם המדינה מכלכלים את ענייניהם הכספיים, תוך
ביצוע תפקידם: האם הם מקבלים כסף במזומן, ואחר־כד
מתחשבנים עם הגיזבר, תוך כדי הגשת קבלות! באיזה
בתי״מלון מתאכסנים! האם מותר להם לשכור על־חשבון
המדינה סוויטות מפוארות! ומה קורה כשנכנסים לבית־קפה
בעיר אירופית וברצונם לאכול עוגה -האם הם
צריכים לטלפן לארץ, לגיזברות, ולבקש אישור!
שאלות כאלה ואחרות ניסיתי להפנות לאיטר הראל, מי
שהיה במשך 11 שנים ראש המוסד והממונה על שירותי־הבטחון.
הראל,
שבשנים האחרונות נתקף ביצר־דיבור בלתי־ניתן
לשליטה, ושהוציא לאור שיבעה ספרים, נאלם לפתע
כאילו בלע את לשונו.

• מדברת רונית אנטלר מ״העולם הזה״.

אני ממשיך, כי לדעתי לא מספיק להחליף אנשים. צריך
להחליף גם את השיטה. חלק מן השיטה היא להקפיד על־כך
שהוראות־חוק. תקנות והחלטות יתקבלו בצורה נכונה, ושאף אחד
לא ישים עצמו מעל לחוק.

• אתה מאשים את מאיר חת, ששם עצמו מעל
החוק?
אני מאשים אותו בכך שהוא ממשיך לתמוך באנשים שכלפיהם
היו צריכים להסיק מסקנות. עיקר המאבק שלי הוא על־כך שיש
אנשים נוספים בהנהלת הבנק, שהיו צריכים ללכת הביתה ולשאת
באחריות.

• אומרים שכל ההתקפות שלך נובעות מן העובדה
שניסית להיבחר לדירקטוריון ולא הצלחת.
חת תימרן את ההצבעה, ולא הצביעו עליי בכלל. אבל ברור לי
שגם אילו היו מעלים את שמי, לא הייתי זוכה בקולות, שכן נציג
אוצר התיישבות היהודים מחזיק 70 אחוז מכודדההצבעד* והוא לא
היה בוחר בי. התקבלה החלטה שלא לבחור בי.

• אתה לא מרגיש כמו דון קישוט?
לא. הישגיי ער היום הם מעל ומעבר למה שיכולתי לצפות. כל

בנקאות

המוסד

מועצת־המנהלים התפטרה, רוב המנהלים הבכירים וחלק ניכר מן
הדרג השני.
בזמנו הצטיידתי כדון קישוט. מבחינה עובדתית, יש לי הישגים
עצומים.

מהי מהשלם הזה מתקשרים כדי לדבר איתי?

טוב. מה השאלה?

• רציתי לשאול אותך על הסירסומים בעיתונות
בדבר שחיתות במוסד.
מאיפה לך לדעת שכל מה שכתוב בעיתונות זה נכון.
בתור מי שכותבת בהעולם הזה, את צריכה לרעת שלא כל מה
שכתוב בעיתונים זה נכון. ויש עיתונאים שמנסים לחקות את
העולם הזה.

• רציתי לדעת, למשל, באיזה בתי־מלון נהגת
להתאכסן בחוץ־לארץ — האם היו אלה מלונות של
חמישה כוכבים, ארבעה כוכבים או פחות?
אני לא רוצה להתראיין על זה. שלום.

(רונית אנטלר)

• ומה הלאה?
קודם כל אני רוצה ליצור תקדים, שלפיו דירקטורים יהיו
אחראים אישית למחדלים שעשו.

•איד?
אני רוצה להרחיב את תביעת הבנק, לא רק נגד ארנסט יפה,
אלא נגד כל חברי מועצת־המנהלים שקיבלו שכר ופנסיה גבוהים
אני רוצה לחייב את מי שהיה אחראי לניהול הבנק בתקופה זו
סי שקיבל החלטות. זכותי, כבעל־מניות, היא לפנות לבית־המישפט
ולתבוע את חברי הדירקטוריון הקודמים.
וחנית אזטלח
1111 11( 1י וויו ויוון! יזון!><<ו 11י11ו 1י 1111י|1111ן111|1

בשבוע האחרון נפגש ועד״עקורי־איקרית״ובירעם עם
עזר וייצמן, עם ראש״הממשלה יצחק שמיר ועם פקידיו של
השר ארנס. הכל ממשיכים לחזר אחרי העקורים ולהבטיח **
להם הבטחות.
עמאד בשארה הוא אחד מחברי הוועד, מעקורי איק־רית.
ביקשתי לדעת מה רוצים מהם אנשי״המימשל.
האמת היא שאת הפגישה עם ראש־הממשלה אנחנו יזמנו. יש
לנו תחושה שהדברים נכנסו למין מהלך שאין ממנו חזרה. חוסר־החלטה.
לא כמו שחשבנו בהתחלה.

• יש חידוש בעניין שלכם?
החידוש היחידי הוא שזו הפעם הראשונה מזה 40 שנה שראש
ממשלת־ישראל נפגש עם העקורים זה דבר שלא קרה קודם־לכן.

• מה רציתם משמיר?
כשארנס נפגש איתנו, והעניין שלנו עלה לכותרות, ידענו
שהחידה לא נפתרה. ראינו בשמיר מפתח לענין. נכון שארנס לא
סתם מדבר. אנחנו מאמינים לו. שהוא באמת מעוניין בפיתרון
הבעיה שלנו. אבל נקלענו לבעיה של קואליציה בכנסת, ועידה
בינלאומית כן־או־לא, הקדמת הבחירות.
ואז, כשהתחיה הציבה אולטימטום לשמיר שיירד מהעניין
שלנו, הבנו שיש בעיה. חששנו ששמיר מתנגד עקרונית.

• ומה גיליתם?
שלא. הכל התחיל מהתוכנית ק 1פתוח בנלי־צה־ל. שמיר היה ״*
האורח. אני עליתי על הקו ושאלתי אותו מה דעתו בנוגע
לעקורים. הבנתי ממנו שהוא לא מתנגד. הוא אומנם לא נקט
עמדה, אבל הסכים שהנושא צריך לבוא לדיון בממשלה.

• אתה לא מרגיש שמובילים אתכם באח?
לא. יש בינינו שחושבים שאם נפגשים עם שמיר, העניין כבר
סגור. אני עדיין מאמין שהעניין יסודר. אני גם ער לכך שהזמן
עכשיו לא בשל. אין לנו מזל. נוסף על ריבוי המתנגדים, בכל פעם
עקורים שמעלים את נושא איקרית ובירעם עולה נושא אחר על סדר־היום^.

• ידחו אתכם שוב עוד 40 שנה?
אני מאמין שההחלטה תהיה, אם לא היום — מחר, ואם לא מחר
— מחרתיים ההרגשה שלי היא שההחלטה גם תהיה חיובית.
אם פקיד זוטר מבטיח, אני יודע שהוא לא יכול לקיים. אבל פה
מדובר בצמרת המדינה. אנשים כמו פרס, וייצמן, ארנס ושמיר.

• אז אתם, בעצם, מישחק פוליטי בין המיפלגות
הגדולות?
במידה מסויימת, כן. כשהיינו צריכים להיפגש לפני כמה
חורשים עם שימעון פרס, יצא ארנס באותו היום עם התוכנית שלו.
השבוע, כשהיינו צריכים להיפגש עם שמיר, וייצמן הודיע כמה
ימים קודם שהוא מבקש לפגוש אותנו.
שתי המיפלגות עושות טאקטיקה על חשבוננו.
(רונית אנטלר)

1אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אומרות !111...ח ם או

גד מנס:

שו שנה בהט:

נריה בר:

״שיעשו מישאל ויבררו ״כל מ׳ שמכבד את ״דק בהתחלה מאששים
מה רוצים התלמידיס!״ עצמו מדבר על חלונות!״ באפלה ורוצים לדעת!״
לפני שלוש שנים, במשך שנה אחת, יצא לאור השבועון
המיועד לציבור הגדול ביותר בישראל. הורים היה מיועד
לכל מי שהוא הורה. השבועון ניסה לענות על כל מאות
ואלפי השאלות שאנחנו, ההורים, שואלים את עצמנו מדי
יום ביומו. אבל לא די הורים קנו את הורים, והשבועון
נאלץ להפסיק את הופעתו. עכשיו, אחרי הפסקה של שלוש
שנים, מתכננת עורכת הורים, נריה בר, להוציא את השבועון
מחדש. מה יש עכשיו שלא היה אז, לפני שלוש שנים,
שאלתי את נריה בר.
בעיקר השתנה המצב הכלכלי. נפח הפירסום גדל וזה, כידוע,
עוזר להוצאת עיתון, ואני מאמינה שגם המודעות של הקהל
לנושא גדלה.

שנת־הלימודים תשמ״ח התחילה השבוע. למישרד־ה-
חינוך יש תוכניות גדולות לגבי שנת״הלימודים החדשה.
למנהלי בתי״הספר יש תוכניות ובוודאי תיקוות. ולכל מו רה
יש תוכניות לגבי הכיתה שלו.
מעניין אם מישהו שאל את התלמידים עצמם מה הם היו
רוצים לראות בבתי־הספר. מה הם היו רוצים לשפר, איפה
הם חושבים שהם לא מקבלים די. שאלתי את גד מנס,
תלמיד כיתה ו׳ בבית״ספר תל-נורדוי בתל״אביב, איזה
שינויים היה רוצה לראות בבית״הספר שלו השנה, אילו היו
מתייעצים איתו.
אני הייתי רוצה שיהיה יותר ספורט בבית־הספר. ואני לא
מתכוון רק לשיעורי־ספורט, אלא לתחרויות. בשנה שעברה,
למשל, הבטיחו לנו כל מיני תחרויות־ספורט, אבל ביטלו את כולן.

• איך את יודעת?
לפי מיספר הספרים על הורות היוצאים לאור וגס נמכרים, יש
צמא גדול בשטח הזה. לכל הורה יש בעיות, כל הורה רוצה
תשובות, ועיתון כמו הזרים נועד לספק את התשובות האלו.

• האם ״הורים״ של 1987 יהיה בדיוק אותו העיתון
שיצא לפני שלוש שנים?

• מה עוד?
הייתי רוצה שנלמד גם דברים שלא שייכים לתוכנית,הלימודים
של מישרד־החינוך. היה נחמד אילו היו עושים מישאל
בכיתה, וכשהיה מתברר שיש איזה נושא שמעניין את כולם, היו
י* מוסיפים אותו לתוכנית־הלימורים.
הייתי גם שמח אילו היו מלמדים דברים מסויימים באופן יותר
מוחשי. למשל, כאשר מלמדים גיאוגרפיה, ואנחנו לומדים על
ארץ מסויימת, אם היו מראים לנו סרטים מהארץ הזאת, או יומני־חדשות
או כל דבר שהוא לא רק לקרוא בספר. נדמה לי שגם היינו
זוכרים יותר טוב.

• יש עוד משהו שהיית רוצה שישנו?
הייתי רוצה שכולם יידעו שההפסקה היא חלק חשוב

המילה הכי משומשת נימים אלה היא ..חלופה״ .זה
התחיל אומנם נ״חלופה ללביא״ ,אנל מהר מאוד התחיל כל
מי שמכבד את עצמו להכניס את המילה לכל מישפש
שלישי בשיחה. מתי נולדה המילה הזאתו מה פירושה
המדוייק! למה פרצה לשפה רק עכשיוו שאלתי את
המזכירה המדעית של האקדמיה ללשון העברית בידשלים.
שושנה בהט.

• האס אתם המצאתם את המילה?
לא. אנחנו המצאנו את המילה,״לחלופין״ ,ובאמת משתמשים
בה כבר שנים. לחלופין פירושו לברירה, כלומר, יש דבר אחד. ואם
הוא לא בא בחשבון, מציגים משהו לחלופין.

• מה עם המורות שיש לכם? היית רוצה רק
מורות צעירות או רק מבוגרות, או בכלל סוג מסויים
של מורות?
יש לנו מורות מכל סוג, וזה נראה לי בסדר. מה שאין, ואני
1חושב שזה דווקא יכול לתרום, זה מורים ממין זכר׳ .

• אתה שמח לחזור ללימודים?
ככה־ככה. יש דברים שאני שמח לחזור אליהם, ויש דברים
שלא. אבל בסך הכל ילדים צריכים ללמוד. אז לומדים.
(דניאלה שמי)

• במה תעסקו, בעיקר?
בכל הבעיות של ילד נורמלי, החי במישפחה נורמלית. פסיכולוגיה,,חינוך,
בריאות, התמודדות בחיי יוס״יום, תזונה נכונה,
הרגלי־קריאה. מילוי שעות־הפנאי...

• ולא תעסקו בכלל בילדים חריגים?

הורים

חעון
_ ־ מהלימודים, ולכן אני חושב שצריך להקדיש הרבה מחשבה
י לחצרות בתי-הספר. שיהיו נקיות, מסודרות, ושיהיו בהם מה שיותר
אמצעים למישחק, כמו סלים לכדורסל, שערים לכדורגל,
אולי אפילו נדנדת-לקטנים, וכל דבר אחר שיכול לתת גירוי
.למישחק.

באופן בסיסי, כן. מה שישתנה זה ההתייחסות שלנו לגיל
הילדים. כלומר, היום ברור לנו שמי שמעוניינים ביותר עיצות
ובמידע זה הורים לילדים בגיל הרד. הורים לילדים בני 14,13
כבר יודעים את הכל, או שהם כבר מיואשים מלנסות לשנות
דברים אצל הילדים שלהם. עיקר הבעיה בהורות היא בהתחלה,
כשעוד מגששים באפלה ורוצים בעזרה.

• יאיר נוצרה המילה..חלופה״?
אני חושבת שהיא־ נוצרה כדי להיות היחיד של ״לחלופין״.

• והפירוש המדוייק של חלופה הוא אלטרנטיבה?
במילון אבדשושן, בכרך המילואים, מופיעה המילה ״חלופה״.
ולירה כתוב :״ברירה, אחת מכמה אפשרויות, אלטרנטיבה״.

• ממתי מופיעה המילה ״חלופה׳ במילון?
אני לא יורעת במדוייק, אבל אם היא מופיעה אצל אבן־שושן.
אפילו בכרך־המילואים, סימן שזה כבר עניין של כמה שנים.

• איד את מסבירה את העובדה שרק עכשיו היא
ממש נכנסה לשפה?
אין לי תשובה מדוייקת על כך. אני מניחה שבגלל הלביא היא
התחילה להיות בשימוש רב, ועכשיו משתמשים בה כולם, בכל
(דניאלה שנוי)
מקום, במקום אלטרנטיבה.

לא יהיו סיפורים עצובים על ילד מיסכן שחלה במחלה חשוכת״
מרפא. אמנם היו פניות מהורים להתעסק גם בבעיות של הילדים
החריגים, אבל החלטנו שבדרך־כלל החריגים מקבלים איזה
טיפול, הכוונה, עזרה. מי שלא מקבל כלום זה דווקא הילדים
שלכאורה אין להם שום בעיות, וגם להורים שלהם אין בעיות
חריגות.

• אז למה הם צריכים בסלל מידע?
כי הילד הנורמלי לא תמיד הולך לישון, ולא תמיד ישן כל
הלילה, ולא תמיד רוצה לעשות בסיר, ולא תמיד רוצה לאכול
אוכל בריא, וההורים רוצים לרעת אם גם אצל אחרים זה כך, ואם
אפשר לעשות משהו.

• ואין לך איזה פחד להוציא שוב עיתון שנסגר
לפני שלוש שנים?
י פחד יש, אבל המומחים אמרו שאפסיק לדאוג לכסף, ואתחיל
(דניאלה שמי)
להתעסק בעריכה בלבד.

19י

וי פ וג7

אתה רוצה לנסוע לחו׳ ל, לקנות
דידה,להחליף את המכונית...

זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגס זר

ה ל בי א 1הע ע 1ל 1סתם
נורא קשה לי עם העניין הזה של הלביא. המון זמן לא יכולתי להחליט
אם אני בעד או נגר. ואז, יום אחד שמעתי איזה קצין בכיר בטלוויזיה, והוא
הסביר למה לא צריך לביא ושיכנע אותי באופן מוחלט שלא צריך. אבל
שבוע אחרי זה הביאה הטלוויזיה מישהו אחר, שסיפר באריכות למה לביא
זה טוב מאוד, ודבריו היו כל־כך אינטליגנטיים, שהוא שיכנע אותי לחלוטין
שלביא זה נהדר.
בשלב הזה הגעתי למסקנה, שאם כל צד משכנע אותי תוך חמש דקות
שהוא צודק, סימן שאין לי מושג בעניין הלביא, ויותר טוב שאני אתעסק
בדברים שאני מבינה להם. מאז אין לי ריעה בנושא ואין לי צרות ולא
ויכוחים. יש פה מספיק פוליטיקאים ואלופים ויודעי־דבר שישברו את
הראש כן־לביא״לא־לביא, שיתנו לנו הקטנים לישון בשקט בלילה.
אבל בתקופה האחרונה אני קוראת בעיתונים שהעם בישראל רוצה לביא.
במבט ראשון נראה לי די משונה שכל העם רוצה לביא, אבל בדיוק הייתי
באמצע בישול ארוחת־ערב, אז שכחתי מהעניין.
אחר־כך, מאוחר בלילה, כשהלכתי לישון, בכמה דקות האלה שכבר
מנמנמים אבל עוד לא ישנים ממש (אלה הן הרקות של המחשבות הכי
צלולות שלי) ,פיתאום חשבתי לי: רגע, רגע, רגע, מה זה העם רוצה לביא?

מי זה העם? תפשתי שהם עובדים עליי, אלה שמכריזים הכרזות. .הרי העם
זה אני, ואני, כמו שאמרתי, אין לי מושג אם אני רוצה לביא או לא. מייד
הערתי את העם שישן לידי במיטה, ושאלתי אותו :״אתה רוצה לביא?״ העם
אמר שאני אשה משוגעת והמשיך לישון. הלכתי לחדר־הילדים והערתי את
שני העמים הקטנים שישנים בו. העם בן ה־ 12 אמר בכעס :״אני לא רוצה
לביא, אני רוצה לישון!״ והעם בן ה־ 9אמר שהוא מעדיף רובוטריקים.
למחרת בבוקר טילפנתי לכמה חברות שלי, שגם הן עם, וביררתי אצלן.
שתיים מהן אמרו שהן בעד הלביא כי הן שונאות את האמריקאים, שלוש
אמרו שהן לא רוצות לביא כי הבעלים שלהן אמרו להן שלא צריך לביא.
שאר החברות אמרו לי שלא אבלבל להן את המוח, כי הן צריכות ללכת
ולקנות ספרים לבית־הספר של הילדים שלהן.
מה שהפליא אותי מאוד זה איך אני הצלחתי, בבירור קצר, להיווכח
שהעם אין לו מושג מה הוא רוצה, ומנהיגי־העם, עם כל המשאבים שלהם
וסיקרי דעת־הקהל עשו טעות כל־כך חמורה.
להבא, אם יירצו לדעת מה חושב העם, אני מרשה לראש־הממשלה
לטלפן לי, ותוך יומיים אני נותנת תשובה. כי בסביבה שלי יש המון עם,
ואין לי בעיה לשאול אותם.

11X1 3717
ו רו *, 7/7

השמ או ת
מה אגיד לכם, עם ישראל עם קשה ואוהב
להתלונן. הנה צביקה, הצלם של המערכת,
התלונן לפני חודש ימים שהטלפון שלו לא
פועל, ושבבזק לא מטפלים בו כלל. כתבתי את
סיפורו של צביקה במדור האחרון שלי, וממש
חצי שעה מזמן יציאת השלם הזה לדוכנים
טילפנו אליי מבזה, ואדון מאוד נחמד, אדיב
ויעיל, הבטיח שהכל יסודר תוך שעתיים, אמרתי
לאדון הנחמד מבזק שהטלפון של צביקה הוא לא
היחיד שאינו פועל, ונתתי לו רשימה של כל
חברי מערכת השלם הזה שהטלפונים בביתם
אינם פועלים. הוא אמר שאני יכולה להפסיק
לדאוג, כי עד הצהריים כל הטלפונים יעברו.
נו, והאיש הנחמד מבזק קיים את הבטחתו.
תוך שעתיים הודיעו לי כל חבריי כשימחה
גדולה שהכל בסדר, והטלפונים מצלצלים כמו
שלא צילצלו כבר חודש.
כל־כך בסדר החברה הזאת, בזק, ואתם סתם
משמיצים אותם. תתביישו!

ב חזרה
ר בי ת
הספר

11x11x1
חייך רציתי להשוויץ בעיני התייר שלי. וסחבתי
/אותו לדיזנגוף לראות חתיכות. הוא ראה המון
חתיכות, אני ראיתי המון חתיכות, וכל אחד
:י מהסיבה שלו התעייף מהעניין הוה. אז נכנסנו
למיסעדה אחת שאין צורך להזכיר את שמה,
.ואמרתי לו שהמאכל הלאומי שלנו זה חומוס
וסלט ירקות, וגם סיפרתי לו על דג אמנון,
וכמובן הזכרתי את האבטיח האדום והמתוק.
התייר שלי השתכנע בקלות, הזמנו את כל
המנות הלאומיות, אכלנו בתיאבון פחות או יותר
וביקשנו חשבון. התייר שלי שילם את החשבון,
ואז בחוסר נימוס בולט אמר לי שהוא לא מבין
למה במלון דן, בו הוא מתגורר, משלמים בשביל
ארוחה פי שבע יותר גדולה הרבה פחות כסף.
חייכתי לתייר שלי ברחמנות, ואמרתי לו
שכנראה הוא לא יודע בדיוק לחשב חישובים, וזה
לא יכול להיות. והתייר שלי, למרות שהוא יהודי,
לא התווכח כלל אלא פשוט אמר לי לבוא
למחרת היום למלון דן, לאכול איתו ולראות כמה
זה עולה.
נו, יכולתי שלא ללכת?
קורם כל, מיזוג־אוויר. נוף לים. שקט. כל
התיירים, מלבר האמריקאים, מדברים בשקט.
י מלצרים מנומסים ואדיבים. שולחן ענק ועליו 20

חתיכה מהמיזנון של ״הילטון׳
סלטים שונים, ליר שולחן קטן ועליו שלוש מנות
בשר ושלוש תוספות. אחר כך עוגות, גלידות,
מוסים והמון פירות טריים. הכל פתוח לפניך —
אכול כאוות־נפשך. המחיר 12 דולר +מע״מ.
בעברית, הכל ביחד יוצא כ־ 22ש״ח. התייר שלי
צדק: הרבה פחות מאשר שילמנו במיסעדה
הבינונית בדיזנגוף עבור רבע אוכל.
כשיצאתי ממלון דן החלטתי לברר אם זה
איזה גימיק שלהם או שהסידור הזה של
המיזנונים הפתוחים והלא יקרים נהוג גם בשאר
המלונות. מצאתי. בדן־פנזרמה אותו מיזנון ב־20
ש״ח. במלון הילטזן, אפילו קצת יותר מיבחר,

כמו כל עם ישראל גם אני ביליתי כמה שעות
טובות בחנויות ספרים ומחברות, כדי לצייד את
ילדיי לשנת־הלימודים החדשה.
עם הספרים באמת אין בעיה מה שכתוב בדף
של בית־הספר — קונים. אבל בעניין המחברות,
היומנים, הקלמרים והעטיפות אין גבול
להמצאות, ואין גבול למריבות של ההורים
והילדים.
אז אולי אני לא אמא מודרנית ואולי אני
גועלית ורעה, אבל אני לא אתן לילדים שלי
לקנות יומן שעל כריכתו מתנוססת מישפחת
קרינגטון, או בני היל וחבר מרעיו. וגם קשה לי

ב־ 26ש״ח, במלון שרתזן כ־ 33ש״ח, ובמלון
קרלטון 35ש״ח לאיש. המחיר כולל אצל כולם
מיזוג־אוויר נהדר, נוף לים, כיסאות נוחים, שרות
אדיב.
נכון שבכל המקומות האוכל אינו מיועד
לאניני־הטעם, המבדילים בין מוס שוקולד עם <
קוונטרו לבין מוס שוקולד עם ליקר״סברה, אבל
בגלל המיבחר הענק כל אדם יכול למצוא לעצמו
כמה וכמה דברים טעימים המוגשים בהידור.
לא. לא הצלחתי להסביר את העניין לתייר
שלי, אבל זה לא הדבר היחידי שהוא לא הצליח
להבין כאן.

הכי חזק בשוק

בי ממה

ללבוש סדין

החברות המייצרות כלי־מיטה כבר לא יודעות
איך להתחרות האחת בשניה. לכולן יש כלי־מיטה
עם פסים ועם מישבצות ועם פרחים מכל
סוג ומין, ועם ציורים של ים וסירות ושקיעה.
חברת נילי החליטה להפתיע בכל זאת, והיא
ייצרה עכשיו כלי־מיטה ציבעוניים שבהם
שזורים חוטי זהב וכסף — אולי כדי שנוכל,
לפחות במשך הלילה, תוך כדי שינה, לחשוב
שאנחנו עשירים גדולים.
מה שהם שכחו שם בגילי, זה שהיהודים —
ואולי בעיקר היהודיות — מה שהן לא יכולות
להראות, זה כאילו אין להן. אז עכשיו הן נוהגות
ללבוש את הסדינים השזורים זהב וכסף בתור
פראו (שימלת־חוף או שימלת־מארחת) ,כמו
בתמונה. לבוש גם ליום וגם ללילה, ב־ 32ש״ח.

מאוד עם מחברות חסרות־טעם, שמהן מציצה
מדונה או מייקל ג׳קסון או צווחנים אחרים שאת
שמם אני לא מכירה. והמעניין הוא שכמה שהזמר
או השחקן על העטיפה יותר ידוע, ככה העטיפה
עצמה יותר מצ׳וקמקת. מנסיון השנים שעברו
אני יודעת שהעטיפות על המחברות מחזיקות
מעמד בין שבועיים לחודשיים.
הפעם מצאנו עטיפות של חברת פ ח 1
העשויות מנייר ומצופות בחומר פלסטי עמיר,
הניתן לרחיצה. עושה רושם שהן יחזיקו מעמד.
13 העטיפות של פ ח ! מיועדות לכל
המיקצועות הנלמדים בבית־הספר העממי,
והציורים שלהם יפים ובלתי־יומרניים.
1.60־ 1.50ש״ח לעטיפה.
ויומנים? דווקא היה קונסנזוס ולא היו בכיות.
כולנו הסכמנו שהי1מן לבטלן, שעל כריכתו
מצולמים דטנר וקושניר בפוזה של בטלנות
עילאית, מסמלים יותר מכל את פתיחת עונת־הלימודים
הבאה.

ולם באו בזוגות, ו ה מי סעדה
אתה כמו ספינת האהבה האורחים
הציעו רו־קדניח־הבטן לרקוד לצלילי ווקמן

המסיבה הבי
שהמה בעיר

1 *111־ ך ך | 1111 מעצב־הא 1פנה, שעשה באחחנה ריא־
- 112.2 11ן טח חזקה, והשיל קילוגרמים רבים,
נראה כעת במיטבו. כספין מנצל את זכויותיו כחושב־חוזר ומצפה

למכנלת־הרהיגן
שמה ל 1זיתים ל

ןןרךןן ׳ 1יךךןןל | רקדנית־הבטן הרוסית, היתה מתנה לאתי מור
\ ן 1 1 מטעם שלחה בן־נל, חברתה הטובה של אתי.
אלינה התקבלה ללימנדי־מיזרחנות באוניברסיטה, ותשלב עבודה ולימ1דים.

אתי מור

זאת היתה המסיבה השקטה ביותר
שהיתה בתל־אביב בשנה האחרונה. אף
אחד גם לא התלונן — לא החוגגים
ובוודאי לא השכנים.
אתי מור, האמא של הדוגמנית
היפה ביותר בארץ, רוויטל מור,
חגגה את יום־הולדתה. אבי מור,
אביה של רוויטל, עבר לאחרונה ניתוח,
ועד שלא יחלים ממנו, הוא מגלה
רגישות יתר לצלילים. כתוצאה מכך
הוא נמנע מללכת למסיבות ואירועים
רועשים, עד יעבור הזעם.

אמה של רוויטל.

לדתה ה־ ,40 לבשה אח ביוד, בתה
והוכיחה שהיא עדיין יפה וחטובה.

המסיבה, שנערכה בגג ביתה של
הבוטיקאית מיקי עטיה היתה
שקטה, עד לבואה של רקדנית־הבטן,
אלינה, שלא יכלה לרקוד ללא
צלילי מוסיקה מיזרחית. היה מי שהציע
שתרקוד לצלילי ווקמן. לבסוף
התפשרו על מוסיקה בווליום נמוך.
וכדי שהחוגגים לא ישתעממו, בידרה
אותם שלווה בן־גל בבדיחות שונות,
ומיקי עטיה השקתה אותם בוויסקי
ובירה.
כולם שתו, אכלו ושמחו בשקט.

ך 1ך 1ךןןןףן | 11 בימאי־הסרט, התכבד בפחיחח בקבוק־
\ | 121112 _ 11 1 | 1 2 /1 1השמפניה. מסיבה לא־ברנרה לא התפרץ
המשקה, כמצנפה. אחת הנשים שניסתה לצוד אח סבט ,1ללא הצלחה מרובה,
גילחה שאשת! ישבה במשך מרבית הערב בירכתי המיסעדה, והשניחה עליו.

\ י | 1ח הנא קצין הבידזר הראשי של כנחות
1/21 11 האו״ם במרחב. בדרנים ישראליים רבים,
המזדעים לעמדתו החשזבה, מחזרים אחריז בחיקנוה לקבל

עסדה. נ־ונס עס 1ק בקידומה של רקדנית־הבטן אלינה.
במסיבה סירב לשתות. בעלת־הבית מיקי עטיה (בתצלום
מימין) ומארגנת התצעות שלווה בן־גל הישק! א 1ת 1ביחד.

המסיבה הבי
חשאית כעיר

!שלח מניריורק. עירית חדד(בתצלום לצידו)
!־התפוזים. כספין שלא התרגש מהעניין, שפך
ל המידרכה, לקול צחוקם של הנוכחים.

את סיום הסרטת הדראמה הינשוף,
העוסקת במאבקי־כוח בין השב״ס
למוסד, חגגו כל המעורבים במיסעדה
התל־אביבית מנהטן. בתחילת הערב
האווירה היתה סודית, והחוגגים הסתודדו
ביניהם, אך כעבור שעה, כשהחלו
להגיע הכוכבים, נשתנתה
התמונה, והכל החלו במלאכת הזלילה
והשתיה.
המעדנים שהוגשו נחטפו מייד,
ולאיש כבר לא היה רצון לדבר, כי
כולם העדיפו למלא את פיהם באוכל
ושתיה. השחקנית ענת וקסמן באה
בחברת החבר הנוכחי, אוהד שחר,
ובחרה להתיישב ליד הקופה הרושמת
כדי שלא יטרידו אותה. כותב התסריט
טוביה מנדלסון, שהוא עורך דבר
השבוע, נראה עסוק ביותר בשיחות
רציניות עם הכימאי והמפיק, ונראה
כאילו הם מתכננים מהדורה נוספת
לסרט. בין החוגגים בלטה האופנאית
מיכל ימינזון, שבאה לבושה בסיגנון
אלגאנטי התואם את עיסוקה, אך
בהחלט לא תאם את סיגנון הלבוש

| 1ך 11ן ״ ןןן הניע למסיבה כשהוא מחובק עם אשתרלשעבר, קרול״ן
\ לננפורד. זו הצהירה שלא תיתן עוד ראיונות לעיתונות, מבלי

לקבל תמורה כספית הולמת. ד״ן, הנוהג כך תמיד, הגיב בחיוך על דבריה.

הזרוק של החוגגים. קרוליין
לאנונפורד עשתה כניסה מרשימה,
כשהיא צמודה לאסי דיין — שניהם
בשחור. דיין נראה עייף, ומוטרד, אך
לנגפורד חייכה ונראתה מאוששת ומוכנה
מול לצלמי־העיתונות.

11ן #ו ך ין ך ־ 1־ 111 בתם של אס׳ ד״ן ואשתו הראשונה,
ן אהחנה ד״ן. היתה הפתעת המסיבה.
( 1 1 1 1 /1 1
דיין החיננית באה בחברתו של בן־זוגה, שימעון לננברט, ולא

היססה מלהביע את אהבתה אליו. ד״ן בת ה־ 17 הצטלמה
בחברת המארח אבי אשרוב(בתצלום לצידה) ,כשאביה, שהיא
דומה לו מאוד, משגיח עליה ,.דבר שלא הטרידה במיוחד.

המופיעה באחד התפקידים
בסרט, באה בחברת
בעלה, ההיסטוריון אורי מילשט״ (בתצלום משמאל) .שיפרה

מצאה לה פרטנרים לשיחה, כמו השחקן דויד מנחם (בתצלום
מימין) .מימין: פיליס נלזר, העוסקת בבישול טיבעוד,
בחברת בעלה־לעתיד דני סינל, בן ה־ ,29 שהוא ״נן במקצועו.

שיפרה מילשט״ן

מעניין שרוב הנוכחים במסיבה
הדגישו בצורה זאת או אחרת שהם
מאוהבים ומאוחדים עם בני/בנות זוגם,
ואילמלא נערכה המסיבה במסעדה, זה
הוא עשוי להיראות כקטע נוטף סוכר
מסידרת הטלוויזיה, ספינת־האהבה..

מינה שופשט״ן

המפיק של הסרט, ה1פי
הקבועה, עירית שלג, דבר
ושאלות לגבי פרידה ביניהם. שרפשט״ן היה שקט ומיסחור׳ במשך

כתב: זהר אהליאב. צילם: צבי טל

אופנה מ שעם סת. ברי הברקות
מהסבר. ער
וחידושים.בא.
שבא צרי צרפתי, ובמטה
קסמים הפך את
זה ראירוע מרגש

ההיענות להצעותיו, מצד היצרנים,
לא תמיד היתה גדולה. חסרה להם
מודעות לשימוש באביזרים.
אבל ההתעקשות הוכיחה את עצמה
— התוצאה הסופית הפכה למאורע
מרשים ביותר. חיים קינן תרם את
הידע המוסיקלי שלו, ושניהם ביחד
בחרו קיטעי־מוסיקה שונים לכל קולקציה
בתצוגה, כשהם לוקחים חלקים
מתאימים, מכפילים אותם ומסלקים
את הבלתי־נחוץ.
היו מעט קולקציות שלא נזקקו
לעזרה רבה של צרפתי. המוצלחות

חצנח נפקח! אופנ ח

בובות ער חוטים

כך נראו הדוגמניות העליזות שלבשו את הסוודרים של חברת
גאנג־מאג. הסוודרים המקסימים העלו על המסלול תמונות
מח״־הקירקס. במיוחד ליצנים. הצבעים ששלטו היו מלאי ח״ם, כמו אדום, כחול וצהוב, שופעי הומור

1ך ן עיצבה קרן מנוסי, תלמידת שנקר, עבור נטע פלדמן,
1ן טו

1 1- 1 /1 |>1 11 בערת שנקר, אשר זכתה השנה בפרס רבלון. בטורבן
ן היתה קופסה ובה קרח, שעליו נשפכו מים תתחים, אשר נדמו לעליית אדים.

2 4 -—1

ומעלי חיוך. תרמו לכך נם חצאיות הטול והסרטים הגדולים שנקשרו לראשן של הדוגמניות, אשר
הבליטו את הצבעים. הסוודרים, העשויים ־ 507 כותנה 1־ 5070 אקרילן ,׳׳מכח בארץ בעונת החורף
הקרובה, ובאירופה ״מכרו בקיץ .1988 את הסוודרים עיצבה בעלת המיפעל, מאני דוברוביצק׳,

ת ה דג מי ם בשבוע האופנה ה־ישראלי
לקיץ 1988 ראיתי פעמיים.
בפעם הראשונה במלון לרום בירושלים,
שם הציגו 50 יצרנים את תוצרתם.
לאחר שעות של סיורים מעייפים
בין החדרים הרבים, הרגשתי סחוטה
ומתוסכלת. ראיתי בגדים שנראו מיס־חריים,
או נטולי סיגנון ומקוריות.
את אותם הבגדים פגשתי בפעם
השניה בערב, על הבימה בתיאטרון ירושלים,
בתצוגת־האופנה המסורתית,
וכאילו במטה־קסמים, הופיעה פיה
טובה והכניסה בי חיים חדשים.
אינני באה לספר אגדות״ילדים, רק
לומר שמגע הקסמים היה מגעו של
צדי צרפתי. צרפתי, הירוע יותר כבי־מאי־מחזות,
הוכיח כישרון גם ככימאי
תצוגת־אופנה.
כדי לארגן את תצוגת־האופנה, הסתובב
צרפתי בין 26 היצרנים השונים
שהשתתפו בתצוגה, כשחנה שורץ,
מתאמת האופנה של מכון היצוא,
מלווה אותו לאורך כל הדרך של הפקת
הערב.
צרפתי והיצרנים ליבנו רעיונות, כ־שהבימאי
מציע כיצד יוצגו הבגדים,
כיצד ניתן לשפר את המראה שלהם
ולהדגיש את החשוב.

ה 1111 1ך 1ך 1בתוך הכובע הוסיף ח״ם לסוודרים של עדנה חס. קרן
מנוסי עיצבה את המבעים מכפות תמרים, כשמעל הכובע
11111
מבצבצים פרחים מיובשים. המבעים ושאר האביזרים הוסיפו יופי לחצונה.

נחשפ 1מתוך בנדי־הים השלנו,
אשר עיצבה תמרה י1בל, בשביל
ריקמה. לבינדי־הים השח1רים הוסיפה יובל שושנים ורודים.

רגליים ארוכות

הופיעו בקולקציה של דונה גיי, דרך הכובעים
הארוסים, שהיו כתמי־צבע עליזים
וקופצים לעיניים, בקולקציה הנחמדה, אשר נבנתה מהצבעים שחור ולבן.

עלובי החיים

1 *1 *11171ן ך 111 הנחית את שימלות הטריקו מכותנה של חברת 6נ
| 1.1 1111 1 #1111 פלוס ניבה (למעלה) .מראה עירוני נעים. בפסים.
מוויסקוזה בשחור־ולבן(למטה) — עיצוב ליאורה גולדברג כהן, בשביל ג׳יליו.

חיל הים

הניע לתצונת האופנה ודיבר בשם חברת
ברגר. המערכות העשויות כותנה נראו מאוד
שיק. הן עוצבו על־יד׳ פאני הלר, במיוחד עבור חברת ברגר.

ביותר היו הקולקציות של הונינמן,
בחר, ניא״ד ונאנדמאג.
לסוודרים של נאננ־סאג הציע צרפתי
את חצאיות הטול והסרטים על
הראש. אצל בתר, אשר הציגו מראה
של מלחים בצבעים של כחול־לבן,
התוספת היחידה היתה כובעים של
קציני חיל־הים. הקולקציה נראתה צעירה,
נקיה ומאוזנת.
הוניגמן הציגו בגדים עליונים, סווט־שירטס
וחולצות פולו עם מיכנסייס
באורכים שונים, או חצאיות קצרות,
כששלושה צבעים בולטים בהם: כחול,
ירוק ולבן. המראה היה ספורטיבי מאוד,
עם משהו אנגלו־סכסי. כאן תוספות
לא היו נחוצות כלל.
גם לקולקציה של נ׳א״ד לא היו
נחוצות תוספות. הקולקציה, שהיתה
בוודאי אחת מהמוצלחות ביותר בתצוגה,
נתנה תחושה של מסע להודו בתקופה
הקולוניאלית, בצבעים בז׳ ולבן.
הבגדים נראו אוריריים עם קווים נקיים,
מבדי פישתן וויסקוזה, הולמים
את אשת־העסקים, המנהלת והמוד
ליטנית.
אך לגבי רוב הקולקציות, היה זה
צרפתי אשר הציל את כבודן. קולק־
(המשך בעמוד 132 אילנה מאירי,

צילם: ציון צסריר ₪

נראית שימלת־הערב השחורה שעוצבה על__
ידי חברת ינוביץ. השימלה היא ,־1007
!וליאסטר, בעלת שחול קצר ושתי שוחת של מקבצות בחלקה התחתון.

רטוב ואלגאנטי

בטיקסת אסן שנעלם
חקרה וכתבה חגית טוך
אולי הוא מופיע עדיין מדי פעם בעיני רוחם
של אנשים אחדים. בגוף מצומק עטוף
סמרטוטים. בעיניים שרחשה בהם בעירה מיוחדת
במינה. בשן אחת ויחידה שנותרה לו בלסת
התחתונה משום שסירב, כך מספרים, להיפרד
מטעמו של כאב־השיניים ...כאילו שגם כך לא
סבל מספיק כאבים.
15 שנים חלפו מאז נעלם. אף אחד ממכריו לא
ידע לאן. גם לא טרה לחקור ולגלות אם הוא
עדיין חי. דמות בודדה, חיה בעולם משלה, בתנאי
עליבות שאותם מכרים לא העזו להגדירם
בהגדרה היחידה שהתאימה להם: חיי־כלב.
את החידה של שמואל רביבנוביץ; צייר
ומשורר, אמן טוטאלי, רק כלב יכול היה לפתור.
״גולם״ קראו לו לאותו כלב, והוא היחידי שזכה
במיטען הריגשי של האיש יוצא־הדופן הזה. בני־האדם
שהכירו אותו נותרו עם קומץ זיכרונות
פיקארסקיים.
אבל ״גולם״ אינו יכול לדבר עוד. הוא גם אינו
מסוגל לעשות שום רבר אחר. באחת השריפות
שפקדו את המאורות בהן התגורר רבינוביץ׳
בחייו מצא את מותו. שריפות שאולי לא רבינוביץ
הוא זה שבמתכוון גרם אותן — על כך חלוקות
הריעות בין אלה ממכריו הטוענים שאותו ״צו
מגבוה״ שהכתיב עבורו את דרך חייו, את השירים
שכתב, את הציורים שצייר, גם פקד עליו לשרוף
את ביתו, לבין אלה שטענו שהשריפות נגרמו
בשוגג. אולם בדבר אחד אין כל ספק: הוא רצה
בהן, בשריפות האלה, בכל מאודו.

מסודרת -אחרת הרופאים לא יכירו בך
בטענה שאתה יוצא־דופן ולא יקבלו את
תמונותיך לתערוכת״הסתדרות מבוססת
על שיטת המלצות ושיכבת צבע שיטחי של
שיכבת מעמד חברי״ז׳ורי -תולים תמונות
שלהם בתוקף סמכותם על קיר מוסמך
ותמונות אמנים -על סומך נופלים״...
אדם שגזר על עצמו תפיסת חיים רומאנטית
במובן האנטי־רומאנטי של המילה. מורעב, חולה,
נתון בדיכאון נפשי ובטירוף של עצמו, מתענה
בבדידותו ומתרגם את ייסוריו לציורים בצבע־שמן.
פרטים מן הטבע שצויירו בעשר אצבעות
ידיים. בשיריו, שמסוגלים לעורר תדהמה גם אצל
מי שאינו מבין גרול בשירה, הוא חוזר ומזכיר את
ואן־גוך. איך לא, בעצם.
לואן־גוד קרתה תאונה
ששמה ואו־גוך
בזווית עינו הופיע גידול קטן
כחיספוס זכוכית־מט למבט חי
משולי עולם מרוכז בנקודת
ניצוץ אלכסוני לאכסניית חלום
זוית רעיון מטושטש
לזכות ביש מעין תאונה טעונת גדלות

ברקים בתיבת הדואר
המשוררת בת־שבע שריף נמנתה עם המעטים
שרבינוביץ הירשה לעצמו להיחשף בפניהם.
חשיפה שלא ירדה לנבכי הנשמה, אולם הטילה

האם יכול אמן -צייר ומשורר -ידוע למדי בחוגי הבוהמה של תל*
אביב להיעלם בך סתם, יום אחד, מבלי שאיש יידע דבר על גורלו, מבלי
שאיש יתעניין!
שאלה זו עלתה לא-אחת בדעתי בשנים האחרונות -תמיד באותו
הקשר.
אני זוכר את עצמי ואת יצחק לבני, מי שהיה אז מפקד ״גלי צה׳׳ל״,
עומדים יום אחד -זה היה זמן קצר אחרי המלחמה הנוראה של יום
הכיפורים -בדירת חדר יחיד ברחוב אחד־העם בתל־אביב, שהיתה
למאכולת״אש. התכופפתי והרמתי מן הריצפה כמה סיפרי שירה חרוכים
(הם שמורים איתי עד היום) ,כשאני תוהה מה אירע לבעליהם.
מן הציורים הרבים שהיו מפוזרים על הריצפה לא נותר דבר זולת
אפר״נייר ועיסה דביקה של קרטונים צבועים מאוכלים. קרטונים אלה
פיארו זמן לא רב קודם לכן את כותלי מועדון ״המדורה״(ה״צוותא׳׳ של
מפלגת אחדות העבודה) וגלריה ״דוגית״.
ירדנו, יצחק לבני ואני, אל השכנים לשאול מה עלה בגורלו של ידידנו.
הם לא ידעו דבר.
כמה שבועות אחר״כן חזרתי לאנגליה לשהות שאז עוד לא ידעתי
שתתמשך קרוב לאחת־עשרה שנה.
מאז שובי בשנת 1978 חזרתי ונזכרתי שוב באיש שהיה לי ידיד
בשנים רחוקות. היה זה בעיקר בשעת עשיית סדר בדירה, כשהייתי
מגיע לצרור רישומים השמור עמי, או למראה תמונת השמן הנפלאה
התלויה על קיר ביתם של דוד ומידה פרלוב, במאי הסרטים הנודע
ואשתו. משמועות שהגיעו לאוזני מפי ידידתו של האיש, המשוררת בת־שבע
שריף, נודע לי כי הוא לא ניספה בדליקה, כי אם אושפז בעקבותיה
בבית״חולים כשהוא סובל מהלם. יותר מזה לא ידעה גם בת־שבע שריף
לספר.
לפגי חודשיים ביקשתי מחגית טון לברר מה עלה בגורלו, מתיך כוונה
להציב יד לזיכרו. אז עוד לא ניחשתי אפילו מה היא עתידה לגלות
בחיפושיה.
כן, עיקר שכחתי. השם הוא שמואל רבינוביץ, לא מוכר למרביתכם.
הצילומים האמנותיים המתפרסמים כאן לראשונה -אף הם מתוך מזכי.
אני משער שצולמו בשנות הששים המוקדמות. אם אינני טועה, בידי
עמידם שמיר, גרפיקאי וצייר ומי שהיה אחד מפטרוניו הנאמנים של
שמואל רבינוביץ. עמירם שמיר היגר לארצות-הברית לפני שנים רבות
ומאז לא שמעתי על אודותיו דבר.
איך אומר ידידי שלמה שבא במקום אחר במדור זה. אלה הם חיינו.
השאלה היא רק אם כאלה הם גם צריכים להיות!
נתן זד
בה. אפשר להבחין בשירים שלו שהוא היה גאון.
גאון משוגע.״
גאון משוגע. פרח משוגע. כמו הפרחים שצייר,
ערוכים תמיד בקומפוזיציה סבוכה, עם שורשים
שחורים המשתרגים סביבם. הגוונים השולטים
בתמונות הוגדרו על ידי יודעי דבר כציבעי
הדכאון. חום וכחול שכמו הועתקו ממנו עצמו.
ממעיל־הצמר הארוך שלא נפרד ממנו מעולם. גם
לא בקיץ .״שאפשר היה לתקוע בו מסמרים מרוב
שהיה מלוכלך, כמו בסיפור של הזז,״ כך שריף. מן
העיניים הכחולות שברקו דרך המעיל הזה.
ההשתקפות העצמית שלו באחד השירים
משקפת גם את חוש ההומור ה״רבינוביצי״ העובר
כחוט השני בכל הספרים.
כשראיתי את שילדי הופתעתי
לא ידעתי שאני דק ואלגאנטי
שלא כשמי המגושם
סחוס הפרקים המגושם
זכות אבות טמנתי
בגופי נע ונד שילדי
יפורק משמי להתגשם
במצב טבעי לאחר המוות הטוב
אהיה דק ועדין כסכין לחלב ודבש
מלבין כשעווה בתוך קש

שמואל רבינוביץ (תצלום של עמירם שמיר)1964 ,
היו לו עוד כלבים, מלבד ״גולם״ .כלב אחר
שנפח נשמתו בנסיבות אחרות זכה להיטמן בתוך
קופסת נעליים ביסודות בניין מוסיאון תל־אביב.
ישראל הר, עורך סיפריית תרמיל, שגר בשכנות
לשמואל רבינוביץ והיה קרוב לו, מספר
שרבינוביץ קבר שם את כלבו כמחאה על כך
שחיים גמזו, אז מנהל המוסיאון, סירב לכלול את
תמונותיו בתערוכה שאירגן באותו זמן. לנתן זך,
ששאל אותו פעם למה לו כל־כך הרבה כלבים,
השיב :״מה השאלה, הם מביאים לי עצמות״.
״אמרתי לרופא. שום שיטה לא מתאימה
לטירוף שלי! אמר: נסה שיטה מטורפת.
אמרתי: להיות כמו כולם זה לא מיקצוע!
אמר: לטירוף מיקצועי נחוצה שיטה

אור על הלוך המחשבה שלו. היו יושבים במשך
שעות ומשוחחים. ליתר ריוק, רבינוביץ היה זה
שדיבר. במהלך השנים בהן הכירה אותו, בתחילת
שנות השיבעים, נאגרו אצלה עשרות פתקים
וחפיסות־נייר של סיגריות א״לון, עליהם היה
נוהג להתיז את הברקים שלו. את הפתקים היה
משאיר בתיבת־הדואר שלה. לפעמים ׳באמצע
הלילה. לפעמים לפנות בוקר. בבוקר היה
מתקשר ומודיע לה על החומר שהשאיר בתיבה.
שריף :״את רבינוביץ לא ניתן להשוות לשום
אדם אחר. הוא היה תופעת־טבע. היית מתביישת
ללכת איתו ברחוב, אבל כמו שהוא כתב לא כתב
אף אחד אחר. בכל אחד מן הספרים שהוציא לאור
יש חומר למאה משוררים. ועוד ברווחה.
המחשבות והדימויים התרוצצו לו בראש בכמות
שביאליק, עמיחי וכל משורר אחר היה מתקנא

משהו נוקב מחלחל בשירים האלה. כמו באיש
עצמו. ישראל הר מספר שיונתן רטוש נתן לו פעם
לקרוא כתב־יר של שיר שכתב. משסיים, שאל
אותו לדעתו עליו. רבינוביץ ענה שלדעתו הוא,
רטוש, איננו מבחין בין אהבה לבין אונס.
הר :״הגדרה חד־משמעית. חדה כמו סכין. הכי
קולעת לשירת רטוש. רק אדם אמיתי שאינו
מסוגל לזייף יכול היה לבטא אותה.״
שעות רבות היה מבלה ברחוב. היה מסתובב
בשינקין. לקפה תמר לא נתנו לו להיכנס. היה
יושב בגינת שינקין, בבתי־הקפה הקטנים יותר
של הרחוב, בעטרה שבתחנה המרכזית וברחוב
אלנבי, בכסית. מישפחת אחיו היתה נוהגת לשלם
תשלום חודשי לעטרה, כדי שיאכל שם ארוחה
מבלי שיצטרך לשלם בכסף, שממילא לא היה לו.
רבינוביץ מעולם לא ידע על כך. היה ארם גאה.
לא היה מוכן לקבל דבר מאיש. ישראל הר מתאר
כיצד בנימין תמוז, שזמן ידוע שימש מעין פטרון
עבורו, החליט יום אחד לארגן לו תערוכה. התנאי

שהיתנה היה שרבינוביץ עצמו לא יהיה נוכח בה.
בסיום נשאר תמוז בלי תמונות, אבל עם הרבה
מאוד כסף. רבינוביץ קיבל מידיו את הכסף, אולם
מאז לא החליף עימו מילה. על־פי הר, המחשבה
שהוא נשאר חייב למישהו הרסה אותו. ההתחקות
אחר היחס החריג שפיתח רבינוביץ לתמונות
ולשירים שלו מעלה יאת הסברה שלא היתה זו
הסיבה היחידה.

תרנגולות וכלבים
צרכים אישיים, אוכל, לבוש, נקיון, מעולם לא
נכללו בתחום המודעות שלו. איש לא דאג לו
והוא האחרון שהיה מסוגל לדאוג לעצמו. המושג
״בית״ נותר לגביו בגדר חלום של ילדות. שבריו
של החלום הזה פצעו את נפשו באופן ששלל כל
אפשרות של העלאת ארוכה.
להזמנה לשתות ספל־תה בכיתה של בת־שבע
שריף מעולם לא נענה. היה מסרב בטענה שהוא
ב״הרעלה״ .לא היה יום שלא הרגיש מורעל.
דירתו, אם ניתן בכלל לכנות בשם זה את הגגות
וחדרי־הגג שבהם התגורר, היתה מוזנחת וריקה
מריהוט.
יוסל ברגנר העיר לו פעם על כך שהוא מרשה
לתרנגולות שגידל בבית ביחד עם כלביו
להסתובב בחופשיות, להפריש את צואתם
ולהטיל את ביציהן בחדר. התגובה הופיעה אף
היא בצורת שיר:
חיי בינוניים
סולם בלול תרנגולים
על השלבים צואה ומי שתיה
סביב נוצות פלאים
לפעמים משב חודר
כלוב צחנה בכלוב
וחוזר חלילה וחס י ־
הס מזעוק וכך שום דבר
ממשי לא נגעתי
אפילו רצח בהקיץ לא ביצעתי
חלמתי לרוצח בנוצה של חלום
יעקב ניצב בלול עם לולב
יוסל ברגנר :״אהבתי
טובים. הוא היה מדבר הרבה.
פוגש בו ברחוב היה עומד
על החיים, על הבעיות שלו.
אנונימי בשבילו.
״אהבתי לשמוע את דיברי הביקורת שלו על
הציורים שלי. היה לו יידע עמוק מאוד,
אינטואיטיבי. על טהרת האינסטינקט. הוא היה

אוטודידאקט ופילוסוף. גם של רגש וגם של
אינטלקט. טיפוס של אינדיבידואליסט שחי
בוואקום עם השירים שלו, עם הציורים שנערמו
בשכבות של כמה סנטימטרים על הריצפה
ונדבקו זה לזה, עם הכלבים והתרנגולים שהיו
קופצים לו על החזה.״
קיצבת הכסף שקיבל מקרוביו על חלקו בבית־דירות
להשכרה המצוי בבעלות בני מישפחתו
בחיפה איפשרה לו להוציא לאור, בין השנים
1965־ ,1971 שישה קובצי שירה 1500 .שירים
בסן־־הכל. תפוקה שמרבית המשוררים אינם
מגיעים לשכמותה. בל עותקי הספרים, מלבד
בודדים המפוזרים בבתי חברים — אצל מרים
אורן, יוסל בירשטיין, יוסל ברגנר, נסים אלוני,
נתן זך, בת־שבע שריף, ישראל הר — עלו באש
בשריפה האחרונה. הם והתמונות.
רק מי שהכיר את רבינוביץ היטב מסוגל היה
להבין את משמעות השריפה לגביו. ספק אם קיים
אדם כזה.
הקריאה בספרים קשה משום שלא נעשתה
בהם שום עריכה. השירים ברובם המכריע לא
מנוקדים ואינם מכילים כל סימני פיסוק. הקורא
מוצא עצמו נאלץ לקרוא כל שיר בנשימה אחת
ללא הפסקה ולחזור ולקראו עוד פעם־פעמיים
עד שלמד בעצמו היכן מסתיימים המישפטים.
הסיגנון הבלתי־מעובד הזה, הנלווה לשטף
הכתיבה חסר המעצורים, לרצף המתמשך של
דמיון הכפוף לחוקים מעולם אחר, לאוצר
הדימויים החריג, למישחקי־הלשון המתובלים
במידה נדיבה של הומור, מותיר רושם רב.
בספרים הראשונים נכתבו השירים מילה תחת
מילה. מאוחר יותר, משהתברר לרבינוביץ שבית־הדפוס
גובה את התשלום על־פי מיספר השורות
בשיר, החל כותב שורות ארוכות. כמו פרוזה...
לדעת מירד שיף, שארה את שמואל רבינוביץ
מיספר פעמים בתוכנית ״בשבע עיניים״ ששודרה
בקול ישראל, הקושי בקריאת סיפרי השירה נגרם
במכוון, במטרה לדחות את הקורא ולהרחיקו מן
השירים ומרבינוביץ עצמו.
שיף :״לאיש היתה שאיפה מוזרה להיות דוחה.
להת$תק. זוהי שאיפה מוזרה אצל משורר, משום
שעצם מעשה הכתיבה מביע רצון לקומוניקציה.
״מי שבכל זאת התעקש לחדור לנבכיו, נזקק
לסבלנות רבה מאוד על מנת לקלוף את כל
הקליפות שהוא עטף עצמו בהן.״

שם קיים השיפוט המוחלט. שם יידעו בדיוק מה
אני שווה. או שיחליטו שאני אפס מוחלט ואז זאת
תהיה האמת המוחלטת, אבל אם יהיה דיון אז אני
משורר.״
בת־שבע שריף גם זוכרת את הרושם שעשו
תוכניות הרדיו בהן השתתף .״אמרתי לכולם שלא
יצחקו כשהוא מגיע לאולפן. כשנכנסו הרימו
כולם את העיניים. הייתי צריכה לצאת החוצה כי
חטפתי התקפה היסטרית של צחוק. לקח לכולם
זמן כרי להתרגל למראה שלו אבל כשהוא התחיל
לדבר כולם השתתקו. ישבו מהופנטים, מאזינים
התקשרו לרדיו ושאלו מיהו האיש הזה״.

תולדות חיים
רבינוביץ נולד בשנת 1914 ברוסיה. היה אחד
משבעת בניה של מישפחה יהודית־ציונית אמידה
מאוד, שניהלה את עסקיה גם בגרמניה וצרפת.
האב היה מהנדס, בעל בית־חרושת לצבעים. גבר
נאה בעל חזות הדורה. האם עסקה בסחר פרוות
ותכשיטים. ביתם, ששכן בלב־ליבה של מוסקבה,
שימש מקום אירוח ותחנת מעבר להרבה ציונים,
ביניהם חיים וייצמן, שעלו מרוסיה לארץ־ישראל.
המהפכה הרוסית רוששה את המישפחה מנכסיה.

בעיקבנת אמן שנעלם
השריפה הראשונה בחייו פרצה בדירה בה
התגורר בחיפה. החיים עם מישפחת אחותו לא
עלו יפה והוא עקר לתל־אביב. בתחילה התאכסן
בדירת אחות אחרת .״שידוך״ זה אף הוא לא
הצליח, ורבינוביץ נותר כשברירה אחת ויחידה
לפניו — חיי בדידות.
החדר שהתגורר בו על גג אחד הבתים ביהודה
הלוי פינת שינקין, ששימש למעשה כחדר
כביסה, עלה אף הוא באש באחד הימים. מאוחר
יותר עבר לחדר אחר, גם הוא ללא מיטבה, אל
אחד הגגות ברחוב אחד העם.

״מעשה ליצנות״
כל אותן שנים בהן גר בתל־אביב לא ביקר
אותו איש מבני מישפחתו, מלבד אחיו יעקב,
שנפטר לפני שנים לא מעטות. כשהידיעה על
פירסום שיריו, בתחילת שנות השיבעים,

נתן זך שגם פירסם בכתב״העת ובני. אותו ערך
ביחד עם המשורר א1רי ברנשטיין, את רישומיו
הראשונים בדפוס: איורים למערכון מוקדם של
יוסף מונדי...
רבינוביץ לא אהב להיפרד מציוריו. כך, באחד
המיקרים ביקש ארכיטקט תל־אביבי ידוע
לרכוש אחת מתמונותיו והיה מוכן להציע עבורה
כל מחיר. הוא לא זכה כה. בהזדמנות אחרת הגיע
לביתו אדם, אף הוא דמות ידועה בתל־אביב של
אותן שנים, התפעל מן התמונות וקנה אחת מהן.
אחרי׳שהלך, החל רבינוביץ מתלונן כי האיש
לקח עימו את תמונתו הטובה ביותר, וכי הוא כלל
לא היה מעוניין למוכרה. בעזרת אחיו וגיסתו
מצאה התמונה את דרכה כחזרה למקום מישכנה
הטיבעי — לחדרון המעופש עם השירותים
הסתומים, הברזים בכיור שמעולם לא פעלו
והריצפה שאף פעם לא נראתה.
היום מפארות תמונותיו את חדרי־המגורים של

אם יהיה דיון...
לדיברי בת־שבע שריף, רבינוביץ נתפס על־ידי
עצמו כמדיום, כוח מתווך חסר חשיבות בפני

המישפט: העד, השופט, הנאשם, רישום מאת שמואל רבינוביץ. הנאשם מצוייר בדמות האמן עצמו

שמואל רבינוביץ :״הזוג״ ,רישום למערכון
מוקדם של יוסף ממדי ,״אבוד״.
עצמו .״מהשמים נתנו לו אפשרות לכתוב, אז הוא
כתב. משם גם הורו לו לשרוף, אז הוא שרף. הוא
עבד יומם ולילה. בראש. בלי הפסקה. עבורה
בלתי מוכרת במס־ההכנסה. בלתי יעילה לצרכי
פרג- ,יא היחידי שלא ביזבז אף רגע בחיים
שלו ,,אנשים היו חיים ככה עד גיל ארבעים.
היו מתעסקים רק ביצירה ואחרי זה מתים. שמואל
היה האדם היחיד שהכרתי שהיה יוצר נט .1הוא
היה צריך להיוולד ביוון העתיקה. ללכת לבוש
טוגה ולדבר כל היום. ליצור בדיבור ובכתיבה
ללא הפסקה.״
— מדוע לא זכה לכך שיכירו בשיריו,
שיכתבו עליו, שיפרסמו אותו ״בגדול״?
שריף :״משום שהוא לא היה פיגורה מספיק
נורמאלית לכך. הוא היווה גורם מאיים על
הנורמאלים. רק מי שאוהב משוגעים יכול היה
לאהוב אותו. אחרים פחדו ממנו — עצבני כזה.
לא ישן. רזה כמו שלד. לא הולך לבנק ...הייתי
אומרת לו — שמואל, מה יהיה? והוא היה עונה
— מה זאת אומרת מה יהיה? אני עולה למעלה.

הבנים הוברחו לארץ בקבוצות. רבינוביץ עלה
ארצה בשנת 1926 ביחד עם אחותו שנישאה
נישואים פיקטיביים כדי שתוכל לצאת את שערי
ברית־המועצות. את מקום מישכנם קבעו בחיפה.
האב לא הצליח לעלות לארץ. האם הגיעה ארצה
מאוחר יותר.
שנות התבגרותו של שמואל עברו עליו ללא
הורים. חבלי קליטתו בארץ היו קשים. עוד
בילדותו היה חולני. בארץ לא הצליח להסתגל
לתנאי האקלים החם. נתגלו אצלו בעיות
בריאותיות, שגרמו להחמרה במצבו הגופני
בשלבים מאוחרים יותר בחייו.
למרות המחסור הכספי ממנו סבלה המישפחה,
נשלח רבינוביץ ללמוד בבית־הספר הריאלי
בחיפה. צריך לגייס הרבה דמיון כדי לראות את
הילד הזה, שכבר בצעירותו ״נחשד״ ברגישות
יתר, כשהוא כלוא בין כתליו של ״מיבצר״ חינוכי
ממושטר ונוקשה כמו ה״ריאלי״.
המיסגרות האחרות שבהן מצא את עצמו —
הצבא הבריטי, אירגון ההגנה, קיבוץ רמת־יוחנן
בו שהה חצי שנה — גם הן לא היטיבו עימו. בכל
מקום הרגיש מנודה ושנוא. אחד האירועים
המאקאבריים בחייו, שנחרט בזיכרונו באופן
מיוחד, אירע בעת שנשלח בזמן שירותו ב״הגנה״
לשמירת לילה באחד ממורדות הכרמל. במהלך
השמירה הפתיעו אותו שני חברי האירגון. אחד
מהם הצמיד אקדח לרקתו. אחרי רגע שנמשך
כנצח פרצו השניים בצחוק והסתלקו.
הרושם שהשאירה בו ה״מתיחה״ הזו לא נמחה
עם השנים.

במוספים הסיפרותיים של הארץ. דבר ועל המשמר
— פירסום לו היה אחראי ישראל הר — הגיעה
לידיעת המישפחה, מיהרו קרוביו להתהדר
בנוצותיו מתוך תקוה שהפירסום יביא עימו גם
כסף. משנתבררה להם טעותם, נעלמו כלעומת
שבאו מאופק חייו. קרובת המישפחה היחידה
ששמרה עימו על קשר במשך השנים היא אלמנת
האח, ג׳ין בהרב, המשמשת גם אפוטרופסית שלו.
בנו של רבינוביץ נולד לו בתקופת שהותו
ברמת־יוחנן מאשה אחת, חברת הקיבוץ, שלא
היתה נשואה לו. הבן הופיע אצלו פעם או
פעמיים, כך סיפר שמואל לידידיו. אחר־כך נעלם.
מי שהיה לימים לטייס בחיל־האוויר הישראלי
בוש באביו. כך, מכל מקום, ראה זאת האחרון.
הסיטואציה שהביאה להולדתו של הבן תוארה
על־ידי רבינוביץ כעוד ״מתיחה״ או מעשה
ליצנות שהיה נהוג באותו זמן בקיבוץ. החברים,
כך סיפר, היו נוהגים לכלוא את בני הזוג בתוך
הרפת ולזרזם בקריאות עידוד לבצע את הנדרש
מהם. על סיפוקם היו באים רק לאחר שבני־הזוג
מימשו את הקריאות באופן מעשי על מצע של
קש ותבן. הכאב על הבן שניתק מגע הוסיף לתת
בו את אותותיו שנים רבות לאחר ההיעלמות.
ההיכרות עם אמנים נודעים כמו אביגדור
סטימצקי, יוסל ברגנר, לאה ניקל, מיכאל גרוס
ואחרים, שהעריכו את עבודתו, עזרה לו להציג
את תמונותיו בתערוכות אחדות בגלריות ״כץ״,
״המדורה״ ו״צ׳מרינסקי״ .את התערוכה הראשונה,
בגלריה ״דוגית״ שברחוב פרישמן, סידר לו

אחדים מקרובי מישפחתו. אחרות התגלגלו לידי
אנשים כמו יוסף נבו, לשעבר ראש עיריית
הרצליה, פליס ויואל פלגי, יצחק לבני, ד״ר שלי
יטבת, היסטוריון ירושלמי, יוסל ברגנר, נתן זך,
דוד פרלוב, בת־שבע שריף ואולי גם אחרים.

השריפה האחרונה
השריפה האחרונה כילתה הכל. נראה כי הנרות
שנהג להדליק גרמו לה, ואולי היו אלה מנורות
הנפט שבהן השתמש לאחר ניתוק זרם־החשמל.
רבינוביץ, נתון בהלם, עמד כמשותק והתבונן
בלהבות. מאוחר יותר סיפר כי ההכרה באובדן
תמונותיו, במות השירים הרבים שנאספו אצלו
מאז פירסם את ספר שיריו האחרון ושאמורים היו
לראות אור בשלושה ספרים נוספים, ועל הכל —
בגורל שנפל בחלקו של כלבו האהוב ביותר
״גולם״ ,שאבד אף הוא באותה שריפה, הכרה זו
היא שגרמה לו טראומה נפשית קשה ממנה לא
החלים. החדר שופץ לאחר זמן בידי בני
המישפחה, ואולם רבינוביץ לא שב להתגורר בו.
פחד 1מפני עצמו גבר עליו והוא הפקיד את גורלו
בידי צוות מטפלים שאמור היה להופכו מן האיש
שהיה כל חייו לבעל־חיים שמסוגל לתפקד
בג׳ונגל האנושי.
מאז לא ראה אותו עוד איש ממכריו הישנים.
(המשך בעמוד )28

דף חד ש
ההוצאה קיבלה את התנצלותי, אולם מספר־שיריו
של רבינוביץ לא יצא בסוף כלום.״

(המשך מעמוד )27
שמעון היה שמן שקט וישן
נגן צינורי ידוע וגלוי
שאיננו שפוי
עד שקרתה לו תאונה
החזירתהו לצלילות בינה
מאז ממהר לכל עבודה
פניו רזו דמותו הצטמקה
אך הוא נורמאלי מתרוצץ
כמו משוגע מתעניין
כבדור עף אחרי כדור

לאלה שחיכו וגם לאלה ששכחו, מיועדת
ההודעה הבאה:
שמואל רבינוביץ חי. בן .73 הוא לא נראה
בן .18 גם לא צמחו לו שיניים חדשות
במקום אלה שחסרו לו כל השנים. אבל הוא
נשאר אד ם אמיתי. חכם בין שוטים. הוא,
שגזר על עצמו חיים של ניתוק מן העולם,
בטריטוריה מגודרת, מוקף מטורפים, לא
מעוניין להיזכר באף א חד מכם. אבל אולי
תעורר בנ ם כתבה זו א ת המחשבה, שמן
הראוי היה שאתם תיזכרי בו.

בת־שבע שריף :״כל אלה שכולם התחנפו
אליהם כשהיו בחיים, כי הם אלה שהיו אנשי
השררה ובעלי המאה, כשהם מתו — מתו. הלכו
— הלכו. יום אחד אחרי שנפטרו, אף אחד לא זכר
אותם עוד. שמואל שום הבר חומרי לא נתן לי,
אבל כשמת — הוא נשאר חסר לי עד היום.
בעצם, אני לא צריכה לדבר עליו כלשון עבר.
אולי הוא עוד חי, מאושפז באיזשהו מקום. מי

לא ראיתי איש לן טן
אין חשים נשמה׳ אמרו הוא מת
לא ידעתי למי הבונה
לא ראיתי איש גדול
היה׳קטן ק 1מה י אמרו הוא מת
לא ידעתי למי הבונה
לא נתתיו לננלות קומה אמרו עלה על צלב
ל א ידעתי׳למי הבונה
כאו׳קברנים עלי
הייתי עיסוק מדי
שמעתי׳
חופרים בור
ידעתי הבונה אלי
אפילוג הכביש מוביל מתל־אביב ררומה. חמסין. יום
באמצע מאי והאוויר לא זע. הפרדסים שמסביב
אינם מפיצים שום ריח. סוטים מן הדרף הראשית
לכביש שירות המוביל לבית־החולים. מימין עצי
תפוז ומנדרינה נושאי פירות באושים. משמאל,
בלב הלא־כלום שהיה פעם שדה, חולפים על פני
ביקתת־עץ מוקפת גינה מטופחת. בחזית שלט
׳המעיד על השימוש שנעשה בה: נן 813)* 51166
ל״? פאב הכיבשה השחורה — כמו תיזכורת
לעצם הווייתו של שמואל רבינוביץ או רמז
לבימאי קולנוע שיבוא ויהפוך את תולדות חייו
לקומדיה שחורה.
בסוף הכביש ממוקמת קבוצת מבנים חד־קומתיים
מכוסים גגות־רעפים. אלמלא החומה
וגדרות הברזל שמסביב לה ניתן היה לטעות
ולחשוב שמדובר בבית נופש כפרי.
בפנים — החולים. בהבעות פניהם. בבגדיהם
המיושנים. בבלותם שבאה בטרם עת. שרועים
מעורטלים למחצה במיטותיהם. בוהים בטלוויזיה.
מנמנמים על ספסל בחצר. שעת אחריהצהריים
ובשקט שמסביב נשמע ציוץ הציפורים כמו
המולת מסיבה הנערכת בחיק־הטבע או אולי כמו
קריאות נואשות לעזרה. לו תדע.
והנה שמואל. רזה כמו שבטח היה. עם עיניים
שמרחיקות לראות. צלול לחלוטין. בורח
מ״אוריסיאת האסונות״ — הביטוי הוא שלו —
שפקדה אותו בחייו. אסיר מרצון מזה חמש־עשרה
שנה, שקיבל עליו את עול המוסד המרכא הזה
כמוצא. כפיתרון לניתוק הסופי, המוחלט.
הפסיכיאטר מנהל המוסד טוען כי מקומו של
שמואל איננו בין כתליו. לדבריו, הבן־אדם שפוי
לחלוטין, אלא שאינו מסוגל לדאוג לצורכי
עצמו. הימצאותו במוסד איננה רק פועל־יוצא
מרצונו של שמואל להמשיך ולחיות שם, אלא גם
תוצאה של היעדרו של מוסד אחר שיוכל לקלטו.
בארצות־הברית, הוא אומר, אדם כמוהו כבר מזמן
היה מתגלגל ברחובות. בארץ הוא חי בלית־ברירה
בבית־משוגעים.
ילדים באים לחופשה
מבית משוגעים כולם
שובבים על ריצפה
לשחק במין צמחיה
של אבא אוהב
אטימות חלון ושחור וילון
שקוף לראות מת קם
לתחיה למשחק ילדי
פרוור אברים בטלים
העיקר שחזרו בבר מבית משוגעים
במהלך השיחה שמואל מגדיר את עצמו, ספק
בצחוק ספק ברצינות, כציוני אנטישמי. אחד כזה

• 28 יי

שמואל רבינוביץ
מתוך ״שירח מהנר״,
קובץ מוקדש לישראל הר

כשמדליקים נר־נשמה המשפחה חוזרת
לגדולה בכמות ובשימחה שומעים קולות וצחוק־מרצד
בפחית שלהבת חמה ומאירה צללים נעים
כצליל על גל משודר ממתים גדלים כשדירה
באבל חג התשעה־באב — מתיישר חוט־השידרה
שלך של משפחה מקופלת בצרור שלדים —
והנה הם מחייכים מתוך פחית להזכירך שהפתיל
לא נותק — כל שעה מתמעט המרחק בין מת
לנמחק.

שמואל רבינוביץ: דיוקן עצמי ()1943
שהרעיון הציוני נשאר טבוע בו למרות כל
היהודים הרעים שפגש בחייו.
כאב השירים והתמונות שאבדו בשריפה עדיין
חי בו. הוא מספר שהישתנה. שפעם היה עירני
יותר. התעניין בפוליטיקה. נהג להתבדח. הירבה
לכתוב ולצייר. הציורים והשירים, לפחות אלה
שלא הלכו לאיבוד במהלך המעברים בין
המוסדות השונים בהם היה מאושפז, שמורים
במוסר בו הוא מצוי כיום. מאות שירים. עשרות
ציורים עשויים בעיפרון ובטוש. פורטרטים.
על אחד הרישומים הוא מתמצת את חייו
באופן הבא — ״עד גיל 12 חייתי במוסקבה
ובקייטנה ליד מוסקבה. אחר כר ירדתי לחיפה
ומייד התחילו צרות ושינאה לארץ ולאנשים.
מצב זה נמשך עד גיל .70 את רוב השנים, אבל לא
את כולן, ביליתי בלימוד, בעבודה פיסית ובציור,
עד שעברתי לכתיבת שירים. אבל הרבה שנים
לפני זה התנדבתי לצבא הבריטי שהפליג
לדונקרק, אך אני לא הפלגתי מסיבות גורליות.״
האמונה בגורל היא הגורם המונע ממנו לשוב
לחיים שמן היישוב, כאלה המכונים נורמאליים.
נקודת האור היחידה בה הוא נאחז היא ילדותו
המוסקבאית. מכל השאר כמעט ולא נשאר כל
זכר. הכל הולך וכבה. מין דעיכה איטית, הנמשכת
מאז ששככה הלהבה הגדולה.
השעה חמש. מישהו עובר בין הביתנים
ומצלצל בפעמון. צילצול המבשר את ארוחת־הערב.
שמואל הולך וחוזר. עכשיו הוא כבר פתוח
יותר. מתבדח. משתמש באותם חידודי־לשון
המוכרים כל־כך משיריו. כושר הזיכרון שלו,

למרות גילו המתקדם, לא בגד בו. כואב לחשוב
עד כמה עלוב הגירוי החיצוני שהוא זקוק לו כדי
לשוב ולהפוך לאדם מרגיש וחושב.
הוא אומר כי היה רוצה שהשירים שכתב
בתקופת האישפוז יזכו לפירסום. לא מתוך רצון
לגאול את עצמו — הוא נעלם בכוונה שלא
ימצאו אותו — אלא את השירים. זכות הקיום
שלו כמדיום אבדה לו, לדבריו, מאז הפסיק
לכתוב. הזכות היחידה שמורה לשירה.
ואולי מצויים כאלה המחכים עד ששמואל
רבינוביץ ייעלם סופית מן העולם כדי שיוכלו
להלל ולשבח אותו. ישראל הר, שערך חוברת של
כתב־העת לסיפרות ולאמנות ״פרוזה״ ,מחודש
יולי ,83 וכלל בה תישעה משיריו של רבינוביץ,
מספר כי פירסום השירים עורר הדים רבים.
״התגובות על החומר שהודפס בחוברת התמקדו
דווקא בשירים של רבינוביץ. אבל ההתעניינות
לא הביאה למצופה. איש לא טרח מאז להיזכר
ברבינוביץ. הרבה לפני כן, לפני עשר שנים
בערך, קיבלה הוצאת הקיבוץ המאוחד מענק
כספי מיוחד מן המועצה לתרבות ואמנות
במישרד־החינוך כדי שתוציא לאור מיבחר
משיריו של רבינוביץ. נציג ההוצאה הגיע לביתי
בדיוק ביום שבו מצבה של אשתי, שהיתה באותו
זמן לאחר לידה, לא איפשר לי להתפנות אליו.
הייתי נרעש מאוד. כשהופיע בפתח, אמרתי לו:
׳לך. אין לי זמן בשבילך.׳ מאז לא שמעתי ממנו״.
כתבתי להוצאת הקיבוץ המאוחר מיכתב בו
פרטתי את ההסבר להתנהגותי באותו יום אומלל.

שדמה שבא:

שודדי הדרכי ם
רחוב המגיד נמצא ליד שדרות רוטשילד
נתל־אביב, לא רחוק מרחוב שינקין. זהו רחוב
נאה ושקט(יצחק רבין גר שם בנעוריו) הנקרא זה

^ שלט ישן
60 שנה על שמו של העיתון העברי הראשון —
הסדר — שהחל להופיע בשנת 1856 בעיר
פרוסית שעל גבול רוסית ופירנס את יהודי.
מיזרח־אירופה בחדשות, מאמרים וסיפרות במשך
40 שנה, הוא היווה את היסוד לעיתונות העברית
שבאה אחריו, וחלקו רב בהפיכת הלשון העברית

ללשון חילונית, יומיומית, ככל לשתות העולם.
והנה ראה זה פלא: לפני כמה שבועות הוצב
בפינת הרחוב עמור־רחובות והשלט שעליו
מכריז :״המגיד מדוכנה״ .במילים אחרות: הרחוב
שעל שם העתון העברי הראשון הפך כבמטה־קסמים
לרחוב על שמו של הרב הדרשן וממשל
המשלים שתי בסוף המאה ה* — 18ר׳ יעקב
קרניץ, שכינויו המגיד מדוכנה! הדתיים שנתרבו
באזור זה בשנים האחרונות, יחד עם חבורת אנשי
העיריה הממונים על שמות הרחובות, גזלו את
הרחוב מבעליו. ואגב, ביפו כבר יש רחוב הנושא
את שמו של המגיד מרובגה, אבל נראה שסביבתו
העניה לא מצאה חן בעיני הגבירים הדתיים
שלנו.
וכך חברו דתיים־חמדניים יחד עם הבורים
ועמי־הארצות הממונים אצלנו על שמות
הרחובות מטעם העיריה, לחבורה אחת של
שודדי״דרכים. יש להניח כי בקרוב נהיה עדים
להחלפת שמו של רחוב ביל״ו, שבאותו אזור,
לרחוב בעלז, על שם הרבי שרבים מחסידיו

היינו נפגשים בקפה — הוא בלש — ואני
חשוד בעיניו — הוא קצין — אני ק1ץ בעיניו
— עברו שנים של בילוש חקירות־קש ועדיין
איני מבוקש — רק עקוב במפולש על כוונת
עיין עויינת — והשנים עושות את שלהן: הקצין
זקן ואולי אני גם כן — אך המצב לא משתנה
כסרגל־חלודה: אותה מידה אותה עמדה אמנם
נוספו שקי חול — לעיניו הדלוחות — וישוחות
שינאה —־ לעיני הבוערות! הנה הוא — זוחל
בקושי וגם אני כבר צולע — ויודע: הוא מצלם
אותי בעין כבויה לא בלי בעיטה של מבע ורושם
בפינקס שלעולם לא נגמר: החשוד עבר.

כשאני יוצא מן הבית אני מדליק מנורה
לאגור אור עד שאחזור: כשאני יוצא מן הבית אני
מכבה את המנורה להשאירו באפילה מבליעה
אימה שנאגרה: כשאני חוזר הביתה אני מתחבא
מן הדליקה שעלתה מן האימה שירדה על כלבי
שוכב חולה במיטה חשוכה מחכה לשובי מן
היישוב עם שלד־שיר ועצם בגרוני בשבילו
ובשבילי שבילים מתעצמים בשילוט־אחיד שוה
בייחודו כל אחד יחיד במינו: הוא כלב־לארם אני
אדם־לכלב — כי לא על הורמונים בלבד תשכון
הרמוניה...

חולי נפש זקוקים לצבע גבישים של
התישנות — זיקים של חלוקה — כתמים של
אור דולף מכתלים עשנים בעלטת פתיל מנורה
כחולה — ופינה לחליפה — תחליף לאדם תלוי
במקום מעיל רגיל — בחשיבה אין להבדיל בין
חי למקופל — אך לפעמים טוב להתפרק
בהברקה של קרן זכוכית־שבורה להזכירך נרות
חנוכה — להתמסר כליל לחליל אפילה: רחש
נמיה ללא רתיעה ולטאה תמימה — מתקרבים
למיטה ללא רימה של רמייה.

מתגוררים בסביבה. אלה הם חיינו!
אגב, אותם מוחי־רחובות שמטעם העיריה
מחקו לפני כמה שבועות את שם רחוב המאספים
שליד הקריה וקראוהו על שמו של חיים לסקוב.
רב־אלוף לסקוב המנוח ראוי בוודאי לרחוב
שייקרא על שמו, אבל האם צריך היה למתוק
לצורך זה את שם הנואספיס. כיתבי־העת שהיוו
בסוף המאה וד 18 את היסוד להשכלה, לסיפרות

שלט חד ש
העברית החדשה, למחקר העברי ולנסיון להתנער
מקיפאון של דורות.
אני מנסה לומר לזכותם של מוחי־השם שלא
ידעו מי הם המאספים הללו, וגס לא טרחו לברר.
והרי לך דמותם של פרנסים עירוניים בנוסח
החדש.

ק1לנ 1ע
אהבה למידות גדולות
בימאים הלחאי!הצעירים היו כמותן!
גיון יוסטון נפטר —
והקולנוע מתרוקן
מאחד המוהיקנים האחרונים שלו
זה פשוט לא הוגן. ישנם כל״כן הרבה יוצרים
בעולם. בימאים שהם ״בסדר״ .עושים סרטים
מהוגנים, בעלי עלילות מתקבלות על הדעת
ומספקים בידור הגון, אפילו טוב למיליוני
לקוחות.
אבל אשמאי זקן זה, ג׳ון יוסטון, שכבר הספידו
אותו כמה שנים וייחסו לו את כל המחלות
הממאירות בעולם (בשנתיים האחרונות הוא
אפילו נסחב עם מיכלי־חמצן לבימת ההסרטה
של סירטו האחרון, המתים, לפי ג׳יימס ג׳וייס)
פשוט הדהים את כל הצעירים ממנו, בכל פעם
שהיה עושה סרט.
הישיש הזה פשוט היה צעיר מכולם, בריא
מכולם, ציני מכולם, מרושע מכולם, חכם מכולם
— בקיצור: גם את פילוסופיית הכפירה־בעיקר
שלו ידע להגיש בצורה מיקצועית שכזו, שאפילו
מי שלא ירד לסוף רעתו היה מסוגל לבלוע,
ליהנות ולהגיד שהוא מבין.
כי מה היה הכבוד של פריצי, סירטו הלפני
אחרון, אם לא משא שחור משחור על הרוע
הנצחי השולט בעולם ובאדם? ובכל זאת, זה היה
כל־כך שנון וחכם ואלגאנטי, שאי־אפשר היה

גבר מ או ה ב (דיזנגוף, צרפת) -
שחקנית איטלקית צעירה, בעלת
יופי מהמס, ושחקן אמריקאי מצליח
שגס לו לא חסר דבר בתחום
המראה החיצוני והקסם האישי, מתאהבים זה בזו. האהבה
היא כמובן גדולה, נואשת ופיוטית, שאולה מסיפור הסרט
שאותו הם מסריטים ביחד. השחקן כמובן נשוי, והטבעת עבה
מאוד, מעשית מאוד וגם מחזיקה אותו על הרגליים ובהכרח
מלאה, המאפשרת לו לעבוד. אחרת, חס וחלילה, יאבד הגבר
החלש כיוון ויתחיל להשתטות.
לסיטואציה הזו מוסיפים אתרי-צילום יפהפיים ותיירו תיים•
בגדים סופר״אופנתיים שהולבשו -כאילו״ במיקרה,
מקיפים אותם ביצורים אסתטיים ותולים על גבה של השחקנית
אם חולת סרטן.
כדי להוציא את סיפור-האהבים הזה, שההגזמות בו עושות
אותו לטפל אפילו אם -כעדותה של הבימאית, דיאן קוריס
הכל מבוסס על יסודות אוטוביוגראפיים איתנים למדי,הסתייעו בנבחרת מרשימה למדי: ברטה סקאקי היא לא רק
שחקנית יפהפיה שאין דוגמתה רבות, היא גם מוכשרת
וגעימת־הליכות (בקרוב אפשר יהיה לראותה גם בבוקר טוב
בבילוניה של האחים טאוויאני, שכידוע יש להם טעם בבחירת
שחקנים) ופשר קויוטי(סוף־סוף הולד גם לו) ,כזוג האוהבים
התאווים, וקלאודיה קארדינאלה כאם הגוועת. אבל גם השחקנים.
אינם מסוגלים להתגבר על מיכשלותיו של תסריט כושל,

גרטה סקאקי ופטר קויוטי: יפים, יפים...
שהופך אותם לפלאקטים, חסרי אנושיות אמיתית.
התוצאה היא סרט עמוס, צפוי ומשעמם למדי, מרגיז באגו-
צנטריות שלו ומעצבן בניפוח החשיבות העצמית שלו. מה
שבטוח, בטוח: למרות ההקבלות המרובות עם הסיפור של
הסופר שהתאבד, ציזארה פאבזה, הדמות שעל פיה נוצר
סירטם המשותף, הגיבורה יוצאת מן החוויה הכואבת הזו
כשהיא חזקה ויוצרת, גם אם התייתמה. את סיפור-האהבה
המדהים שעברה היא מעלה על הכתב. נו, באמת.

מכוכבי־הסרט, והוא מגלם חייל צעיר אחוז
טראומות, המחופש לנערה, והמוצא את עצמו
בתוך חבורת צוענים במיזרח אירופה מוכת
המילחמה.
ראנד׳ רוני, המבוסס על סיפורים שסיפרה
להוסקינס סבתו הצועניה, מחדש את קשריו של
השחקן עם חברת הנדמ״ד, שבשבילה סיים זה
עתה לשחק בתשוקתה הבודדה של מרית היק,
מול מגי סמית, לאחר הצלחתו הגדולה במונה
ליזה.
תדריך חובה לראות:
תל־אביב: הפסיקו להיות הניונ״ם, נרדפי
החוק, ימי הרדיו, בית האמיצים, החנות מעבר
לפינה.
ירושלים: ימי הרדיו, שיחות מלוכלכות.
חיפה: החנות מעבר לפינה.

ללכוד פאם פאטאל הרוצחת את כל בעליה בזה
אחד זה, ולובשת מייר.דמות חדשה. המאבק בין
האדם כמו שהוא חי לבין חלומותיו, שיכולים
להיות מאור אפלים. סרט־מתח עם נפילות,
מישחק סימפאטי של דברה וינגר ונוכחות
מהממת של תרזה ראסל.
אני והחברה נרב־חן, ארצות־הברית)
:סירטו של הכימאי רוב ריינר, המתאר
טיול של ארבעה חברים בגיל בית־ספר, ההופך
למסע של התבגרות. כדאי ללכת, כרי לראות
ילדים בעלי עיניים של מבוגרים.
בית האמיצים (מזסיאון, ארצ1ת־הברית)
:עוד תיעוד של הופעה חיה: הפעם של
לורי אנדרסון, אחת מאמניות האוואנגארד
המתקדמות בארצות־הברית ובעולם. את הקו
הקר והאינטלקטואלי שלה היא בונה תוך שימוש
בצוות־נגנים מעולה, בתיכנון־בימה פרטני וקפדני
ובהרבה ציניות.
החנות מעבר לפינה (תכלת,
ארצות־הברית) :סיפור אהבה פשוט ומצחיק, בין

ת ל ־ א בי ב

הפסיקו להיות הגיוניים נבית
ליסין, ארצות־הברית) :תיעוד מרתק שעשה
הכימאי ג׳ונתן דמה להופעה לא פחות מרתקת,
יצירתית, יוצאת־דופן ואנרגטית של להקת
ראשים מדברים.
נרדפי החוק נלב, ארצות־הברית):
שלושה עלובי חיים מודרניים באמריקה המי

שחקנים ראסל והופר
בימאי יוסטון

סרט מתח עם נפילות

התחיל כשחקן, המשיך כתסריטא׳ והצליח ככימאי חשוב
שלא לומר לו :״שאפו!״ (מסירים את הכובע
לפניך, אשף).
כמה מילים עליו: הוא החל דרכו כשחקן,
התבסס כתסריטאי וטבע את חותמו בקולנוע
ככימאי. הקלסיקה שביצירתו מכילה שמות כמו:
הנץ ממלטה, האוצר מס״רה מאדרה, המלכה
האפריקאית והאיש שרצה להיות מלך.
בנוסף לסיפורי אנשים שהלכו עד כלות כ־הרפתקאותיהם
ובאמביציות שלהם, אהב לעבד
יצירות סיפרותיות, והביא לבד את מ1בי ריק,
ולפי ממדיו שלו — את התנ״ך. הוא הוסיף לליל
האיגזאנה של טנסי ויליאמס רובדיס משלו, והבריק
מיז בל 1ד של לפאנרי אוקונר.
העולם הז ה 2609

13 פעמים היה מועמד לפרס האוסקר, ופעמיים
זכה בו, על כתיבת ובימוי האוצר מס״רה
מאררה. את הפרסים האחרים קשה למנות.
כוכבים קריירה כפולה
גו ג הוסקיגס גם מכייס
ראגד׳ חני, צעדו הראשון ככימאי של זוכה־האוסקר
בוב הוסקינס, מתחיל לקרום עור וגידים
בצילומים בעיר פראג ובסביבתה.
הוסקינס הוא בין השאר התסריטאי ואחד

שחקן הוסקינם
סיפורי הסבתא הצועניה
דוכדכת של היום. ג׳ים ג׳ארמוש יצר סרט
מבריק, אנושי וטעון בהרבה הומור שחור. תום
ויטס, ג׳ון לורי ורוברטו בניני יוצרים שלושה
טיפוסים, שלוש פנינים מישחקיות.
האלמנה השחורה נדקל, ארצות־הברית)
:חוקרת ממשלתית נמרצת מחליטה

שני זבנים בחנות לדיברי״עור, הופך לאחת
הפנינים הקולנועיות של כל הזמנים. ארנסט
לוביטש מרכיב את הסרט כמו פאזל מעודן, שבו
מוקדשת כל תשומת־הלב לכל אחד מהחלקים.
ימי הרדיו נשתף, ארצזת־הברית):
מסע סנטימנטאלי ואוהב של וודי אלן אל תחילת
תהילת הרדיו באמריקה .,הרבה הפתעות אין פה,
אבל קולנוע אנושי ואלני — יש ויש.
ילדים חורגים לאלוהים נא1רלי,
ארצ1ת־הבריח) :סיפור אהבה נדוש בין מורה־לחרשים
לנערה חירשת. מישחק מעולה של
ויליאם הרט ומרלי מטלין מצליח לחפות על
מיגבלותיו של תסריט בינוני.

•י־•־ פיינדז יי

דוגמנית לא צריכה להיות יפה!
(המשך מעמוד )17

• זה עוזר לקשרים בחדלף
יכול להיות.

• אז לא
לראות?

נסעת

אפילו

לא, לא צריך להגזים.

• כל עניין האופנה מתרכז

נכון, אבל אין להם מה לחדש לי
מבחינה מיקצועית. אני הולכת להשתתף
בתצוגות סאלונים בפאריס של
קולקצית קיץ .88 אני אדגמן בגדים
של המעצב ג׳ורג׳ ג׳ונסון. הוא גדול
מאוד, ואני מניחה שגם בארץ עוד
ישמעו עליו.

• ישראל קטנה עלייך?

במובן מסויים, רק משום שאני יוצרת.

מבחינת הדוגמנות?

כן, קטנה עליי, זה נכון. האופנה פה
מאוד קטנה עליי. לא נותנים לי פה
להתבטא כמו שאני רוצה, למרות
שמנסים להתפשר איתי. אבל אין לי
שום כוונה לגור שם לתמיד. אני
אוהבת את הארץ ורוצה לחיות כאן,
אבל אני יודעת שהחיים שלי יהיו יותר
על מיזוודות, אבל הבסיס כאן.

• את בזה לדוגמניות שעובדות
כאן?

בהחלט לא. לא בזה לשום אדם. זה
לא האופי שלי לבוז לאנשים.

• אין יוצר אופנה כארץ שאת
מעריכה?

יש, אבל הם לא יוצאים עם הדגמים,
מחשש שזה לא יתקבל כאן.
שמעתי שאפילו בתצוגה של שנקר.
שזה בית־ספר לאופנה, התצוגה
היתד, מיסחרית, כי התלמידים פחדו

• גם הוא מארוקאי?
לא, הוא דווקא יווני־מצרי.

• והוא לא רוצה שהאשה
שלו תשב בבית?
לא, הוא כל־כך רחוק מזה. אני
זוכרת שלפני כמה שנים הוא אמר
שהוא לא רוצה שאשתו תהיה כזו
שכשהוא יבוא הביתה הוא ימצא אותה
לבושה בחלוק וכפפות על ידיה ומדיחה
את הכלים. זה מאוד התאים לי.
הוא מאוד בענייו שאפתח את עצמי,
שאפתח עצמאות וקריירה. שנינו מאוד
דומים.
להיות מאושרת.

• ובעבודה?

להתפתח ולהתפתח ולפתח. להרחיב
את האופקים. זה מתבטא בהבל.

• מישפחה?
אני רוצה שני ילדים, אבל בגיל
מאוחר יותר, לקראת שנות ה־ 30 שלי
לחיי. עכשיו זה לא הזמן.

• מה הוא עושה?
• מה הוא אומר על העבודה
שלח
הוא אומר שכל מה שטוב לי, שאעשה.

שני צרורות

את חושבת שלדוגמנית
צריך להיות גיל פרישה?

ץ^יימון רצה להרחיק את ילדיו
*/משכונת־סלע, שבה גדלו הוא
ואשתו אתי. לשם כך קנה באחרונה
דירה במרכז נתניה, ועסק בשיפוצה.
הוא הכניס לדירה ג׳קוזי, קנה מוצרי־מותרות,
והמישפחה עמדה לעבור לדירה
בימים הקרובים.
יוסף אליהו :״בליל המיקרה באתי
לבקר את מיימון, בערך בשלה 10 וחצי
בלילה. הוא בדיוק חזר ממישחק קטרגל.
״החלטנו
ללכת לבקר שכן, יוסף
נחום, ידיד של מיימון. הוא מתגורר
בבית הסמוך לביתו של מיימון.
.ירדנו לרחוב וראינו אדם הולך
במידרכה ממול. מיימון, שלא ראה כל־כך
טוב שאל אותי,מי זה?׳ ואני אמרתי
לו שזה גבי פלאח, שגר גם־כן בשכונת-
סלע, במרחק של שני בתים.
״מיימון קרא לו, והם ישבו על שפת
המיררכה ושוחחו. ישבתי איתם, ואחר־כך
הלכתי לקנות סיגריות בקיוסק.
כאשר חזרתי, הם עוד ישבו שם.
״באותו לילה היתה חתונה של
מישהו מהשכונה, והרחוב היה ריק
לגמרי. גם האורות היו עמומים, כאילו
מישהו כיבה אותם במזיד.
״ישבנו כך בערך שלושת־רבעי־

• איזה?

משהו כמו .35 אבל זה מאוד אינדיווידואלי.
אם אשה נראית טוב בגיל
,40 אין סיבה שהיא לא תמשיך לעבוד.
ככל שאת יותר מפורסמת, יותר
קשה לך לצאת מזה. קארין דונסקי
ותמי בן־עמי הן דוגמניות נהדרות,
אבל צריך במקביל לפתח כיוונים אחרים,
כשבבוא היום יהיה לך יותר קל
לרדת ויהיה לאן. אז מה הן עושות?

מרואיינת אלקבץ

הוא מנהל המזון והמשקאות במלון
פלאזוז בתל־אביב.

מהפשע. למזלו מצא מיקצוע שהתאים
לו, שהכניס גם כסף. התאומים מזל־טרים
מנתניה פנו אליו והציעו לו להשתתף
איתם באירגון מופעים ואירועים,
ובעיקר בחירות מלכות־היופי
האזוריות. הוא התחיל לארגן את
מופעי מיס נתניה, מיס חולון וכר,
הזמין את הזמרים והאמנים, השקיע
קצת כסף בכך, והיה מאוד מרוצה.

• מה החלום שלך?

,אני רוצה שני ילדים״...
לצאת עם קולקציה יוצאת־דופן, שאולי
זה יסגור להם דלתות ולא יקבלו
אותם לעבודה. זה חבל, כי זו ההזדמנות
היחידה בארץ להציג כל מה שעולה
בראש.
אני עצמי חשבתי ללכת ללמוד
בשנקר, אבל הגעתי למסקנה שזה
בזבוז זמן בשבילי. זה ארבע שנים 24 ,
שעות ביממה, זה קצת יסגור אותי.
קשה לי לקבל מיסגרות נוקשות. אבל
אילו הייתי לומדת, לא הייתי מהססת
להוציא קולקציה שרק אני אוהבת. גם
אם היא לא היתה מדברת לאף אחד
בעולם.
אבל אני מבינה את השיקול של
הפרנסה. לי אף פעם לא היה עודף
כסף, אבל מעולם לא התמודדתי עם
בעיות אמיתיות של חוסר כסף, ואיך
להשיג כסף ללחם.
מצבי בסדר, ואני חיה עם החבר.

,,ידעתי שהוא
הוא טוען כי
שונו 1לגמו׳*

פותחות קורס לדוגמנות. אותי אישית
זה מגעיל.
את יכולה להמשיך לדגמן גם בגיל
,50 אבל שיהיו לך חיים חוץ מזה.
דוגמנות זה מיקצוע של מישרה
מלאה. זה לחיות כל הזמן, כל הימים,
כל החגים, אין חופשות.

• זה מיקצוע קשה?

כן, אני מניחה שיש בו קושי.

• מבחוץ זה נראה כאילו זו
חגיגה אחת גדולה.
זה לא כך. גם מבחינה נפשית את
יכולה להיות שמחה יום אחד, כי קיבלת
עבודה נהדרת, ולמחרת היום
מבטלים לך, אז את בדיכאון.
לי לא קשה, כי הגישה שלי שונה:
טוב שיש ועוד יותר טוב שאין. זו גישה
שבאה אחרי החלטה, ואז הכל יותר
זורם ונראה יותר קל.

• פיסגת המאוויים של דוגמנית
זה שער ב״ווג־׳?
כן. למרות שהיום יש המון מאג-
זעים, אבל בהחלט כל הדוגמניות היו
מאוד רוצות להופיע בחג. אם את כבר
בתוך זה, אז עד הסוף, הכי טוב שיש.
מעט דוגמניות יצאו החוצה. אבל
אני חושבת שלכולן יש מקום. גם
בפאריס, שזו העיר שהכי קשה לעבוד
(המשך בעמוד )32

ך יסיתי לעצדר את הדם שזרם
*//למיימון מהגב. לחצתי ביד על
מקום־הפצע, כמו שלימדו אותי בצבא,
אבל זה לא עזר. התחיל לזרום לו דם
מהאף ומהפה, והתחילו לצאת גושי־דם.
אז הבנתי שהוא נפגע בריאה, ושהוא
גוסס ״.כך סיפר השבוע יוסף אליהו
להשלם הזה.
אליהו ( )23 היה מזועזע ועצוב מאוד
ממות חברו הטוב, מיימון. הוא בכה כל
הלילה, עד שהגיעה המישטרה לחקור
אותו על מה שקרה.
יוסף אליהו, צעיר תמיר בעל עיניים
כנות, הכיר את מיימון לפני חמש
שנים, כאשר זה השתחרר מהכלא .״הוא
היה באוטו עם בחורה שלמדה איתי
שמונה שנים בבית־הספר, והם לקחו
אותי טרמפ. היה לו כישרון־דיבור
נהדר. הוא ידע לשכנע ולהסביר
דברים. הייתי ממש מהופנט ממנו. הוא
היה בחור איטליגנטי וחכם מאוד״.
בהודה טובה ן

^ צחק מיימון נולד באשקלון
לפני 30 שנה. אמו נרצחה כאשר היה
ילד קטן, ואביו, יחד עם הילדים
המרובים, עבר להתגורר בנתניה.
מיימון לא למד הרבה, והסתבר בגיל
צעיר בעניינים פליליים. נתניה של
שנות ה־ 70 רחשה פשע, בעיקר
בשכונות־העוני. חבורות־פשע, ורציחות
לחיסול חשבונות בין פושעים היו
עניין של יום־יום, ומיימון נקלע
למירקחה זו. כמעט מחצית חייו ישב
בכלא.
עבירותיו של מיימון היו בעיקרן
עבירות־רכוש. ב־ 1976 נידון לתשע
וחצי שנות־מאסר בגלל פריצות, גניבות
ונסיח לשוד. הוא עירער לבית־המישפט
העליון, ושם המתיקו את

3טוו ת
עונשו לשמונה שנים. אחרי שריצה
חמש שנות־מאסר שוחרר כאסיר
ברישיון, כאשר שליש מעונשו עדיין
תלוי ועומר.
ביום שבו יצא מהכלא פגש באתי,
אשתו לעתיד. היא היתה את בת ,16
והכירה את אחיו הגדול מהשכונה.
כאשר ירד מיימון מביתו בערב, פגש
באתי כשהיא משוחחת עם אחיו ליד
המכונית היא מצאה חן בעיניו, והוא
שאל את אחיו אם היא בחורה טובה,
ואם כדאי לנסות להתחיל איתה.
״האמת היא שקצת פחדתי ממנו אז.
היתה לו תדמית של פושע, של אחד
שיושב בכלא,״ סיפרה האלמנה להער
לם הזה. אבל נראה כי מיימון הקסים
גם אותה. הם הפכו חברים.
חצי שנה אחרי שיחרורו מהכלא
נעצר שוב, והופעל נגדו השליש,
מכיוון שהתרועע עם עבריינים. אבל
היא לא עזבה אותו.
מיימון חזר לנתניה מייד אחרי
שנגמר האיסור על שהייתו שם. הוא
ואתי כבר היו חברים מזה שנתיים,
והגיע מועד גיוסה, אז הסתבך מיימון
בקטטה, ונעצר עד תום־ההליכים. אתי
היתה בהריון. הם התחתנו כאשר מיימון
קיבל חופשה ל־ 18 שעות מהכלא.
למחרת החופה חזר בשעה 10 בבוקר
לבית־הסוהר.
מאז שיתחרו האחרון לא הסתבך
עוד יצחק מיימון בפלילים. נולדו לו
שני ילדים, ובגללם החליט להתרחק

ל1עה, ואז עברה בחורה וקראה לי.
ניגשתי אליה, ועמדנו בערך 10 מטרים
מהמקום שישבו פלאח ומימון.
״פיתאום שמעתי שני צרורות
קצרים, הסתובבתי וראיתי את מיימון
שוכב על הכביש. לידו עמד פלאח,
חיוור כמו סיד.
״לא ראיתי מי ירה, ולא ראיתי
מכונית מתקרבת. אבל מהמקום שבו
נרצח מיימון יש שביל צר, המוביל
לכביש־החוף. המרחק מהכביש הוא
קצר מאוד, ומי שנמלט דרך השביל
יכול להיכנס למכונית שמחכה לו
ולהיעלם תוך דקות מהמקום.״
קול היריות הביא למקום עשרות
סקרנים תוך דקות מעטות. גם אתי
מיימון, שהיתה בדירתה הסמוכה, רצה
לראות מה קרה .״הייתי סקרנית לראות
מה קרה, התקרבתי למקום וראיתי
גופה על הכביש. לא זיהיתי אותה, אבל
אנשים מנעו ממני להתקרב, ואז הבנתי
שזה מישהו שקשור אליי. אני לא
זוכרת שום רבר נוסף, כנראה התעלפתי!״
אליהו
:״החזקתי את מיימון וניסיתי
לעצור את הדם. הוא נפגע בשני
מקומות, בירך ובחזה. אבל לא הצלחתי
לעצור את הדם. הוא חירחר, וידעתי
שהוא הולך למות. רצתי ברגל למגן
חיד אחם, הנמצא קרוב מאד
והתחננתי שיביאו אמבולנס. אבל זה
לקח להם 25 דקות להגיע. הם לא

מות ,,,אומו ״וסף אליהו, שהיה נוכח נוצח צחק מ״מון(מימין).
הכדורים נועדו רגב פלאח(משו/אל) ולא למ״מון. בפיו גיוסה
11x1שבפי המישטוה. האם חוזדת נתניה להיות מרכז הפשע?
הרשו לי להיכנס עם מיימון
לאמבולנס, ולכן הלכתי הביתה״.
לוקח קוביות
ך * מי שטרהעצרה את גבי פלאח
( \ מייד אחרי הרצח.
פלאח הכיר את מיימון מהתקופה
שבה ישבו השניים בכלא.
גם לפלאח עבר פלילי עשיר.
שבועיים לפני רצח מיימון ניסה מישהו
להתנקש בחייו. אלמוני ירה אל תוך
המכונית שבה ישב פלאח, באורח פלא
לא נפגע פלאח כלל, אך אדם שישב
לידו נפצע קשה. המישטרה עצרה אז
את מין מון בחשד שהוא אשר ניסה
לרצוח את פלאח. הוא ישב במעצר
שיבעה ימים ושוחרר.
נראה כי פלאח לא חשד במיימון,
מכיוון שהמשיך להיות ידידו ולהיפגש
איתו ללא חשש.
מיימון הביע את ידידותו לפלאח
בהזדמנויות רבות. כאשר השתחרר
פלאח מבית־הסוהר הזמין אותו מיימון
לבוא איתו לאחד האירועים שאירגן.
היתה זאת בחירת מלכת־היופי של
הקריות בחיפה. הוא אמר לפלאח :״בוא
תשטוף את העיניים ביפהפיות של
חיפה!״ פלאח התלונן שאין לו מה
ללבוש, ומיימון נתן לו חולצת־משי
וזוג מיכנסיים שלו. הם נסעו לאירוע
והצטלמו עם מלכת־היופי המקומית.

,הם ישבו בשפת המדרכה...״

המישטרה טענה בבית־המישפט כי
היה בידה מידע שפלאח תיכנן את רצח
מיימון כבר לפני זמן־מה. היא טענה כי
בליל־הרצח ישב אומנם פלאח עם
מיימון על המידרכה, אבל בשלב
מסויים אמר כי הוא רוצה לשתות,
התרחק מהמקום, לקח נשק ומסיכה
וחזר כדי לרצוח אותו.
יוסף אליהו, שהיה במקום כל הזמן,

מכחיש זאת לחלוטין. הוא טוען כי
פלאח אומנם הלך לשתות, אבל אצל
יוסף נחום, במירפסת השכנה. הוא לא
התרחק מהמקום ולא הביא איתו
מסיכה או נשק.
ליוסף אליהו יש גירסה משלו על
המאורעות. לדעתו, לא כוונו הכדורים
כלל אל מיימון. הוא חושב כי למישהו
יש עניין ברצח פלאח.

לדעת יוסף אליהו חזר מי שניסה
לרצוח את פלאח, וירה בו שוב. אלא
שמזלו של פלאח שיחק לו גם הפעם.
הכדורים החטיאו אותו, ופגעו במיימון.
אליהו מוצא לכך חיזוק בעובדה כי
כאשר היה פלאח עצור, מולכדה
מכוניתו של אחיו בפתח בית־המישפט.
אליהו :״אחרי שנולדו למיימון
הילדים, הוא לא הסתבך יותר בענייני

פשע. להיפר, הוא ניסה להרחיק גם
אחרים.
״היה לו ידיד צעיר, שנידון לשישה
חודשי־מאסר, מיימון לא הסכים בשום
אופן שחברו ייכנס לכלא, הוא אמר לו,
ואתה לא יודע מה זה בית־סוהר, תצא
משם משוגע ועבריין׳ ,הוא פנה לעורך־
דינו הקבוע, אהרון בן־שחר, וביקש
ממנו לערער על הרשעת הידיד. הוא
אף היה מוכן לממן את שכר־טירחתו
של עורך־הרין עבור הידיד, רק שלא
ילך לכלא. גם כאשר היה מיימון עובר
בשכונה ורואה ילדים קטנים משחקים
בקוביה, היה לוקח מהם הקוביות״.
אתי :״דווקא בתקופה האחרונה הוא
היה כל״כך רגוע, לא חשש ולא היה
בלחץ. לא הרגשתי שום דבר מיוחד.
לא היו דברים מוזרים בהתנהגותו. אני
תמיד הייתי נכנסת עמוק בעניינים
שלו, יותר מאשה רגילה. דאגתי לו״.
מישטרת נתניה מתייחסת לרצח זה
בדאגה. היא חוששת פן תחזור נתניה
לתקופת הרציחות לחיסול־חשבונות,
שנפסקה בשנים האחרונות.

אילנה אלון ₪

1ת1יה: מ שיקאגו העליזים

אשור, אזרח צרפתי בן ,56 שישב בביתו.
מחול״הדמים בנתניה נפתח ברצח אלי
בדש, בפוריס .1978 הצעיר. בן 17 בלבד,
נחשב כאיש מרכזי בעולם הפשע בעיר. הוא
רכב על סוסו כאשר מכונית סובארו באה
מולו, ובה שני אנשים שעל פניהם מסיכות
של השמן והרזה. הם ירו לעברו, והוא מת
במקום.
המישטרה העמידה לדין את דודו דהרי,
גבריאל ארביב ושימעון גניש. במישפט
התברר כי עדי-התביעה היו עדי־שקר.
עדותם קרסה כבניין־קלפים, והנאשמים
זוכו. הרצח נותר בלתי־מפועגח עד היום.
דודו דהרי, שנחשב אז כאחד מראשי־הפשע
בנתניה, ברח מהכלא עוד לפני
תחילת המישפט. הוא הסגיר את עצמו
למישטרה רק אחרי זיכויים של שני

אומרים כי מאז גדל בנתניה דור חדש של
פשע, שהתחיל כעת להיאבק על הבכורה.
רציחתם של רבים כל־כך בסוף שנות ה״70
הביא אז ל״ניקוי״ כללי של נתניה. מנחם
דיין וחברתו נרצחו בשנת ,1979 כאשר ישנו
במיטתם בעיר. דיין נחשב כעבריין קשוח.

בביתם של האחים דויד ומרקו חזן, ילידי
באר״שבע שהתגוררו אז בפאריס. מישהו
ירה בו כאשר היה בדירתם. אחר־כן
הסתבר כי שני האחים נרצחו ושגופותיהם
היו בדירה בשעת ביקורו של בבר במקום.
הוא נפצע קשה ברגלו, וחזר לישראל.

רצח־סורים. הרוצחים המחופשים(שיחזור של ״העולם הזה״)

בדש בשעת הרצח(שיחזור של ״העולם הזה״)
ראשית הסחזל

הרי רגיעה של שנים אחדות קרו בחודש
האחרון שתי רציחות בנתניה.
יצחק מיימון, שהיה בעבר עבריין נודע,
ויומיים אחריו נשחט באכזריות דניאל

האחרים, ויצא זכאי גם הוא. דהרי הסתבך
מאז בעבירות אחרות, והוא יושב כיום
בכלא. גם אחיו יושב כרגע במעצר, כחשוד
נרצח הסוכן המישטרתי צורי איטח.

רצח אחרי רצח
המישטרה חשדה כי מדובר בכנופיה
והיה מורהו הרוחני של דודו דהרי. הוא
מאורגנת, שעסקה בסחר״הרואין. בבר נעצר
נאשם ברצח תוך כדי שוד, ויצא זכאי
מייד כאשר ירד מן המטוס. הוא היה חשוד
שבועיים בלבד לפני שנרצח.
גם ברצח אלי בדש, אך לא הועמד לדין.
סמיד לראש־השנה 1979 נרצחו האחים
יוחסו לו שריפת מלון פארק בנתניה ב״,1976
דדה ובבר עמר, כאשר חזרו לביתם בלילה
וגניבת שבעת היהלום של מנדי רייס־מבילוי.
הגברים הצעירים, יפי־התואר, חזרו
דייוויס בעת פתיחת המועדון בנתניה.
ממועדון־הלילה גולדן גייט. מישהו חיכה
באותה תקופה הושוותה נתניה לשיקאגו.
להם בחצר. ובטרם יצאו מהמכונית נורו
רצח האחים עמר הושווה ל״יום ולנטיין
לעברם צרורות עוזי רבים. הם מתו במקום.
הקדוש״.
בבר חזר מפאריס ארבעה חודשים בלבד
שבע הרציחות שקרו באותו זמן בנתניה
לפני הרצח. שם נשא לאשה צעירה צרפתיה
טרם פוענחו עד היום.
והסתבך במיקרה של רצח כפול. הוא ביקר

7וו 9 4?1העוו 09 רוה

-דוג מני ת אינה צריכהי

-הצגה במקום או פנ ה-

(המשך מעמוד )30
בה. ואני התחלתי בהכי קשה, בפאריס.
אני מאמינה בעצמי, וזה חשוב.

(המשך מעמוד )25
ציות אלה נדרשו לאביזרים, כדי
להשלים את המראה.
טריקונור הביאה את מישחקי האולימפיאדה
לירושלים בדגמים מאוד
ספורטיביים. צרפתי נתן בידם של הדוגמנים
חישוקים גדולים ושלטים,
עליהם הודפסו בגדול ההדפסים שהופיעו
על הדגמים, ובכך יצר אווירה
מלאה באנרגיה.
מישקפיים וכוכבעים תרמו לקולקציות
בנליות של שמלות הטריקו
בצבעים שחור ואדום של אדמה,
הכובעים השחורים והענקיים הוסיפו
דראמה לקולקציה של גרשון ברם.
המישקפיים והכובעים יצרו מראה
אלגאנטי ותחושה של מיסתוריות
לשמלות שבלעדיהם היו נראות מאוד
פשוטות.
אצל גבי מודל, אשר הציגה סודרים
מכותנה ופישתן, עם נופים של מגרדי־השחקים
במנהטן, בליווי חצאיות מיני
מסריגים, הציע צרפתי שהדוגמנים
יחבשו על הראש צילינדרים, וכך יצר
אשליה של רקדני־מקהלה.
האתגר הגדול היה איך להפוך את
הקולקציה של תחרת ׳חשלים לקו־לקציה
מעניינת. הקולקציה, שהיתה

• איך עשית את זה?
לקחתי פורטפוליו של תצלומים ונסעתי.

אבל כמיד יש בטח מאות
ביום?

יש אלפים. אז את ממשיכה. יש שם
60 סוכנויות לדוגמניות. אני החלטתי
ללכת קודם לגדולות ביותר ואחר־כך,
אם לא ילך, לרדת. יצא שהתקבלתי
לאחת מעשר הסוכנויות הכי גדולות,
ואני מוקפת שם בדוגמניות בלונדיות
גבוהות קומה, בעוד שאני שחורה ולא
גבוהה במיוחד. הם לא מקבלים בדרך־
כלל בחורה מתחת ל״ 175 סנטימטר
גובה.

• אז איך קיבלו אותך?

הם אהבו את הלוק (המראה) שלי.

• והם צריכים למצוא לך
עבודה?
כן. הם כל־כך מיקצועיים שם.

• במה זה מתבטא?

שאת חייבת לבוא בכל בוקר לסוכנות,
והם שולחים אותך לפגישות שהם
מסדרים לך בכל העיר. והכל תלוי
בגישה שלך. אם יש לו ציפיות לכבוש
את העולם, זו גישה לא נכונה. הגישה
שלי יותר בריאה: אס ילך, טוב, אם לא
— יש דברים אחרים, אפילו שם.

• לכמה זמן?

)1לביא בראי עקום (;)3
)3שוט האדמירלים (;)6,3
)9מרפא במים זורמים (;)4
)10 סופר אליל (;)4
)13 מאיר חוזר לתור (;)3

פתרון תשבצופץ
2607

)14 מחבר ביוגרפיות בצפייה
לסיידים ( 4,2מ׳);
)15 בונים בחומר נשי רך (;)4,4
)17 מועל ומסתתר (;)4
)18 שוש ועדה בנבחרות (;)4
)20 השלט שלא יהיה על בית
הנחתום (;)5,3
(22 תואר מושאל לשם (;)5
)24 מגיע למעיים (;)3
)25 כמעט ביגמיה בקבוץ (:(4
)26 עתון ילדים שנפוץ בטעם
ובריח 4
)28 המשולש במכנסיים (;)7
)29 בן זוגה של רחל מורד מן
המטוס (;)3

)2משהו מפרדס עולה בשיר (;)3
)4מי נשאר בקן כשהאח רותח?

)5אוסישקין אוהב הערכה — זה
היה ידוע לכל (;)4,4

)6הקבוץ בעמק הירדן הוקם
בעזרתי (:)3,3
)7חיים בנוסח מלא כשהחרים
מהאי (;)4
)8כמות העבודה של שתי חיות

)9השליח הזריז לא הספיק
להביא את הידיעה עד לסלון

)11 קטע מוסף (;)2
)12 אומרים שהכניסו גם אלילים
לקולנוע בפ״ת (;)5,4
)16 חיכיתי, חיכיתי בכיתי בכיתי
ע״י העץ בבנייני האומה (;)3,5
)19 אחוזי התרגשות מהחסרונות
כאן (;)6
)21 נשמע כמו שלושה בפיוט
ובהרבה רגשות (;)5
)22 עם ניצוץ תקוה בשבי (;)4
)23 צליל שמיימי (;)2
)24 נגן בפינת הרחוב (;)3
)27 עשר מידות טובות ליין
שדורכים בגת (;)3

—אביגיל ינאי —

אם לא היה החבר, אז הייתי נוסעת
להרבה זמן. בגללו חזרתי לשלושה
שבועות והוצאתי את הפרוטה האחרונה
שהיתה לי בכיס. עכשיו זו בעיה
רצינית. כי בהתחלה את חייבת להיות
שם שנה כדי שיכירו אותר, כי שם יש
הצפה של דוגמניות.
אחרי שנה, אם אתבסס, אוכל לנסוע
הלוך ושוב, ויוכלו לקרוא לי מפה.
עכשיו אני חייבת להישאר שם, וזו
החלטה קשה בשבילי, ואולי זה אומר
שאני אפסיד מה שיש לי פה — לא
מבחינה מיקצועית, אלא מבחינה אישית.

אז מה יהיה?

אני לא יודעת. אני מאוד נלחמת
בין שני הדברים עכשיו. אני חושבת
שהחבר יותר חשוב, אבל חבל לי, כי
אני הולכת לבנות את הבסיס שלי שם,
וגם זה חשוב.

• הוא לא יבוא לשם?

הוא לא יכול.

• מדובר על זה?
כן, אבל אני חושבת שאישית הוא
לא רוצה, כי הוא בשיא הקריירה, ולא
יכול לעזוב עכשיו.

• אז תהיי על הקו פאריס־תל־אביב?

אני
אוכל, אם בכל מה שארוויח אקנה
כרטיס ואבוא. אילו היה לי הרבה
כסף הייתי יכולה, אבל אין לי הרבה
כסף. עכשיו אין לי בכלל כסף.

• אבל שם מרוויחים סכומים
גדולים.

זה מה שחושבים. זה לא נכון. פאריס
זה יוקרה-,משלמים שם כמו בארץ.
את מקבלת מספיק כסף כדי לחיות,
אבל לא כדי לחסוך. כמובן שככל שיודעים
עלייך יותר, את יכולה לדרוש

יותר.

המיקצוע שלך דורש

כל הזמן בדיאטה?
ממך להיות בל

איתן עמיחי

לא. בכלל לא. אני אוכלת המון,
אבל אני בטוחה שזה יתנקם בי בזמן
הקרוב. אני אוכלת כל הזמן.

• אז איך את לא משמינה?

הדברת כזדיקים

מומחים להדברת תי ק ני ם ( נ׳ן קי ם
.תולעי עץ, חרקי ספרים ובגדים,
ץ עירפול מיוחד לארועים למניעת
^ יתושים וחרקים מעופפים.

• את מבשלת?

לא. החבר שלי מבשל, הוא בשלן
נהדר.

• את עושה התעמלות?

* * 1* 1רמת-נן רח׳מח־יעין • 2272.1.0,18 סל 790114-5-6 .

ב ש מיר ה 11ל ברי*ותך ! 1111311

אין לי היום נטייה להשמנה, כך זה
מאז שאני מכירה את עצמי. אבל אני
חייבת לשמור על ארוחות מאוזנות,
דבר שאני לא עושה עכשיו.

עשיתי בעבר. רקדתי כמה שנים
באלט, ואחר-כך הייתי מדריכה למחול
אירובי. כשאני לבד בבית, אני רוקדת
ומשתוללת. אבל בפאריס, בסוכנות,
מאוד מקפידים. יש מכון ספורט לכל
הדוגמניות, וכל אחת חייבת להתייצב
שם. את חייבת להיראות עירנית, חייבת
להתעמל, לישת טוב ולהיות רזה.

בסיגנון שנות דד 40
מבע רחב־שול״ם מוסיף דראסטיות
בנויה מהרבה חלקי ביגוד גזורים מבד
כותנה ותחרה בלבן, נראתה פשוטה
וחסרת עניין.
לפי המוסיקה של נינו חטה(מלחין
המוסיקה לסירטי פליני) ,שנתנה
אווירה של שנות ה־ ,׳40 ביים צרפתי
את הדוגמניות כנשות החיילים באותן
השנים, הנפרדות מהאהובים. התוצאה
בהחלט העלתה חיוך. הכימאי הוכיח
שדימיון יצירתי יכול לתרום ולהעשיר
קולקציה לא מרגשת.
גאלי, אשר פתחה את התצוגה, הראתה
בגדים ספורטיביים בשלל צבעים.
כניסה מרשימה יצרו הגלימות
הארוכות, אשר הזכירו את גלימותיהם
של המתאגרפים המגיעים אל הזירה.
המתח הראשוני נוצר, והורגשה אווירה
מחשמלת, כמו ברגע שלפני.
הצד החלש ביותר בתצוגה היו
הדגמים מג׳ינס, שנראו חוזרים על
עצמם עונה אחרי עונה, כשתוספות
כמו פייטים או תחרה מנסות לרענן
אותם ללא הצלחה, כאן אפילו
הפיצ׳יפקס של צרפתי, כמו חולצות
גבריות, עניבות, או כיתמי־צבע השונים
מצבע הג׳ינס, לא עזרו.
צרפתי עיצב את הבימה, כשברקע
העמיד עשר דלתות, דרכן יצאו ונע£ן
מו הדוגמנים. כך יצר תחועע,
ליסטית עם אווירה סודיאליר
הפך את עולם־האופנה לשא 7י |
כשבמשך שעה הציג לפני הצו
הצגה למופת. מטה־הקסמים שלו הפך
את השמאטס לבגדים מעוררי עניין.
הודות לכישרונו ככימאי הוכיח
צרפתי, כמו באגדות־הילדים, שאכן יש
סוף טוב.
העול ם הז ה 2609

הוחסחוס מרים
ג ני מי ]׳

מזל החודש:

שכבר נמצאים בחלק האחרון של הזמן
הקשה, ולא בתחילתו.
הקשה מכל, אלה הן הפרידות והניתוקים
המכאיבים שחוו בני המזל. חלקם איבדו
בני״מישפחה, אחרים ידידים יקרים וחשו
עבד
כל״כך הרבה, שהפיק מכד מעט מאוד
הנאה. כפי שהוזכר כבר קודם, נשארה להם
עוד כחצי שנה, שבה צפויים מאבקים על
עניינים עקרוניים, וכן עיכובים הנגרמים
בגלל הצורך והנכונות שלהם לעזור לקרובים

בריאות

בת 1דה

נושא זה הוזכר כבר קודם לכן. זוהי
נקודה מאוד כאובה השנה. קודם כל,
בריאותם של בני מישפחה. כשמדובר בבני
בתולה, ידוע שהם דואגים קודם כל לאח-
רים, ורק אחר כך לעצמם.
נושא הבריאות רגיש וגורם לבני מזל
בתולה דאגות וחרדות באופן קבוע. השנה
ובשנה שעברה הם נוכחו לדעת שהסיבה
לדאגות היתה מוצדקת. כדאי עוד להזכיר,
שיש להם לעיתים קרובות תחושה חזקה
של מה שעתיד לקרות לאנשים הקרובים
להם, ובדרד כלל הם אינם טועים.
תחזית שנתית
יש תקופות קשות, ויש טובות וקלות. אם
ישאלו את בני מזל בתולה איד עברו עליהם
השנתיים האחרונות, קרוב לוודאי שיסתפ קו
באנחה ובהרמת גבה, המבטאת השלמה.
התשובה היא, שהיה קשה מאוד.
כפי שקורה בדרן כלל, לא כולם סובלים
באותה עוצמה ומאותו הדבר. המפה האי שית
תתאר את התחום או את נקודת ה חולשה.
היו שסבלו מבריאות רופפת, אח רים
מבעיות בעבודה או פרידות מאנשים
קרובים ויקרים. המפה הכללית מורה שה בעיה
העיקרית התרכזה סביב בית־המיש־פחה,
מיבנה המישפחה, בריאות ואצל רבים
פגיעה בבית־הקריירה.
בימים אלה מרגישים בני המזל חלשים
מותשים ועייפים. עצב, בדידות ותחושת
אין־אונים. הם עצמם לא בריאים עכשיו,
מתעייפים במהירות, ובכל זאת ממשיכים
כדרכם בעבודה קשה ומפרכת, כשהם
דואגים לכל בני-המישפחה ומטפלים בהם.
תיאור זה הוא סיכום של התקופה
האחרונה, שתחלוף לקראת חודש אוקטובר.
אד התקופה הקשה עדיין לא חלפה. זו
תימשד קרוב לוודאי עד אפריל ,1988 ואצל
חלק מבני המזל קצת יותר.
זו אולי אינה נחמה אד טוב לדעת לפחות

• ומה שבינו לבינה

בים. את הגלגל כבר אי־אפשר להחזיר ל אחור-

אם כן, מה מצפה להם בשנה הבאה!

עבודה וקריירה

סובלים, הזקוקים באמת לעזרה.
בסביבות החודשים מרס״אפריל הם
ירגישו הקלה.

#כספים

בשטח זה לא היה כל״כד פשוט. היה זה
לפחות מבחינה זו מזלם של בני מזל
כמעט בלתי אפשרי להתקדם ללא
בתולה משחק להם השנה. כספית, כל
מיכשולים ובעיות. הם עבדו, כתמיד, קשה
האפשרויות פתוחות בפניהם. אלה שעוב מאוד,
כשהם משקיעים את המכסימום, אד
דים כשכירים יהנו מהטבות, עליה בשכר
תנאים חיצוניים או אנשים מסביב עיכבו
ותנאים יותר טובים. אחרים העובדים כעצמאים
-וביחוד אנשי״עסקים ייהנו
את התקדמותם. לפעמים בגלל קינאה.
משנה מאוד פוריה. עסקות יהיו מוצלחות
בני בתולה נאלצו להתערב בסיכסוכים
ויביאו תוצאות משמחות. סכומי כסף
של אחרים, לפשר, למצוא פיתרון ולהשכין
עשויים לגיע ממקורות שונים. לא מן הנמנע
שלום -משימה כמעט בלתי-אפשרית.
שחלקם יהיו כספי ירושות וצוואות. בכך
מי שזכה בתפקיד יוקרתי ומעניו יותר,

הפרידות והניתוקים הוזכרו כבר קודם
לכן. לרוב זה לא נעשה לפי בחירה או מרצון.
מיבנה המישפחה והמיסגרת המוכרת של
הבית התערערו. אצל מעטים הכל ממשיך
להתנהל כאילו דבר לא קרה.
חלקם עברו דירה, ובכך השתנתה צורת* -
חייהם, אך אלה הם המיקרים הקלים* .
אחרים פשוט נעזבו או עזבו בני״זוג וחשים *
בדידות קשה. בשנה שעברה היתה אפשרות 1
להינשא, וכן רבים נישאו. כרגע הם נאלצים *
להתמודד עם קשיים שאותם לא צפו -
כדאי להם להמשיך ולא לפרק את המסגרת* ,
גם אם זה לא בדיוק מה שחשבו. בעוד כחצי *
שנה הכל ייראה אחרת, וכדאי בהחלט *
להמתין לזמן יותר טוב.
הפנויים שבין בני המזל נהנים מהצלחה *
אצל בני או בנות המין השני, החוששים *
מאוד להתחייב. השנה יש להם הרגשה *
שהם צריכים לתרום לקשר יותר מאשר *
השותף. זה מעורר בהם התנגדות, ולא פעם ן
זהו הגורם להתנגדות שלהם להיכנס *
למערכת״יחסים מחייבת ורצינית. אם *
לדבר על התקופה שבה הם יוכלו להנות *
ממש מהמון רומאנים, הרפתקות־אהבה *
והתפרקות אמיתית, כדאי להם להמתין *
לחודש אפריל או לכל היותר אל יולי .1988י

קשרים עם ארצות אחרות נורמים לכם שימחה ,

תוכניות לנסיעה עולות על הפרק. בני מישפחה *
או ידידים אשר חוזרים

מנסיעה מקלים על הרגשתכם.
נושא לימודים

תקופה זו מוכיחה שגם בשנה הנחשבת לטו בה,
קיימות תקופות מאוד קשות. מצב ה רוח
אינו שוב, אך לא
בלי סיבה. קשה לכם
בכל מקום. בעבודה, א תם
מואשמים על דב רים
שאינכם אחראים
להם. אחרים משילים
עליכם לשאת באחריות
!1יו !
שלהם. העבודה הופכת
21במרס -
לשיגרתית ומכבידה, ו 20ב
א פ רי ל
אינכם זוכים להערכה
המגיעה לכם. טיכסו-
כים צפויים גם השבוע. ה־ 7וה* $בחודש הם
קשים, יתכן שתיעבלו מבריאות לקויה.

נסיעות רבות צפויות השבוע, אנשים אינם מרפים
מכם, ואם היה קצת משעמם בחודש הקודם
עכשיו אתם תמצאו את
עצמכם מעורבים בבעיותיהם
של הקרובים והידידים
הרבים שלכם. פני־שוח
בענייני עבודה הרבה
יותר חשובות משאתם
יודעים, והתוצאות יקבעו
רבות לגבי העתיד. ב־3
1ב־ 4בחודש חובלו דהוות
הג בי ו ני -
?{ 5ביו לי
מפנישות רוסאנטיוח, אך
צפויות לכם תקלות בעת
הפוישות. ב־ 7וב־ 8בחודש — צפו לשיחת
טלפון מענ״ות או מיכתב חשוב מארץ אחרת.

זה אינו החודש שלכם. הבריאות אינה טובה,
אתם עייפים ודי מדוכאים. אין מרץ
להילחם על מה שדורש
מאבק חסר פשרות. ב עבודה
מישהו חותר
תחתיכם, לא תוכלו
למנוע בעדו מלפעול נגדכם
בדרכיו הוא, אולם
חשוב שתעלו את הענ 0
יין
ותביאו לידיעת הנוגעים
בדבר את מוד-
עותכם לעניין. שימרו
על מקומכם. בקרוב נפ תחות
לפניכם אפשרויות עבודה טספות.
בתחום הרומאנטי -צפו החודש להפתעה.

מאוד מעסיק אתכם, יתכן
שהניע הזמן לחשנב על
חחום לימודים חדש. אתם
זקוקים לשינוי בעבורה,
וצריך לחשוב על דרך
לקצר את התהליך ער־ידי
השלמת ידע בנושא העיקרי
שבו אתם מתמצאים.
בעיות עם החוק מוצאות את פיתרונן ב־ 3או ב־4
בחודש. הפתעה צפויה לכם בתחום הרומאנטי.

הקשיים סחחילים לחלוף, אמנם עוד לא תקופה
שקטה, אך חלק נ חל סהדאנזח שהיו לכם
בחודש האחרון חולפות
ביסים אלו, ואתם יכולים
לשוב ולהירנע. בתחום הרומאנטי
צפויות הפתעות,
אשר לא כול! שמחות,
אולם סשעסם לא יהיה.
בק שחם חדשים מצבכם
לא ברור, מצבי הרוח ורד
קפריזות של השותפים
שלכם מכתיבים לכם אח
ההת שה, והס משוים את
דעתם מדי יזם. בכספים מצבכם עתה מאוד לא
מעודד, יותר ס ד טעויות דלדלו אח תקציבבם.

ענייני כספים משרידים אתכם, ההוצאות
שהיו לכם לאחרונה היו רבות, ועכשיו אין
ברירה אלא להתחיל לחסוך.
בעבודה מצפה
שבוע לא קל, יש מי
שמנסה להערים עליכם
קשיים, הדבר נובע בין
השאר מקינאה בהצל-
חתכם, אולם גם לכם
יש חלק בכד. השאיפה
להתקדם רודפת אחרי כם
ומוציאה מכם א ת
הכוחות, לא הכל חייב
לקרות מייד, דרושה יותר סבלנות.
הבריאות דורשת השגחה -טפלו בעצמכם.

סחחירם להתאושש מהקשיים ולעמוד שוב על
הרנל״ם. הביטחון העצמי השופע שלכם שנפנע
לאחרונה קשות חוזר אליכם.
אף אחד בסביבתכם
הקרובה לא היה מודע
רמה שבאמת קורה אצלכם.
אח המסך שפרשחם
לפניכם קשה מאוד להסיר.
פגישות בלתי צפויות
ישמחו אתכם ב־ 3או ב־4
בחודש, החיים החברתיים
הופכים להיות חשובים
מתמיד, הידידס הרבים לא
יחנו לכם להישאר לבד. ה־ 17ה־ 8בחודש מפ־
]־שים אתכם עם ילדים הזקוקים לעזרתכם.

מצב הרוח לגמרי לא רגיל, מלווה אתכם איזו
הרגשת מועקה בלתי מוסברת, אתם חשים
שהגעתם לפרשת דרכים
חשובה. כרגע לא
תוכלו לעשות דבר, ההחלטה
לגבי עתידכם
אינה בידכם. עליכם
להיות די פסיביים,
חשוב שתזכירו את
נוכחותכם, אך בדרכים
שקטות. זה לא הזמן

להעמיד תנאים ולבוא
בדרישות. התנהגות כזו
תביא להפסד של דבר מה מאוד חשוב וקו בע.
ה־ 3וה־ 4קשים. הקפידו על מנוחה.

המתיחות העוברת עליכם מקשה עליכם ל עבור
את התקופה. ב־ 3בחודש כדאי שתהיו
זהירים בדיבורים, אל
תעירו דבר, אפילו אם
התנהגותם של האחרים
מכעיסה אתכם, הבריאות
עלולה להציק בין
ה־ 6ל־ 8בחודש, חלק
גדול אפשר לקשור ל עצבנות
ולדאגות שאי-
נם מוסיפים לכם ברי-

אות. בעבודה צפויות

התלבטויות, יתכן ש*

• 4י4ו לקבל עוד השבוע החלטה חד
׳־>יית. עזיבה, או שינוי צורת העבודה.

נם אלה שחוננים את יום הולדתם ער״ן לא
מתישים שיחדור מהבעיות, הבריאות בהחלט
אינה מספקת. חלק נחל
מהבעיות נגרם בנלל חזונה
לא נכונה. או שאתם
שוכחים לאכול ממן. או
שאינכם מזינים את עצמכם
מספיק במזון בריא.
המעשנים שביניכם ננררים
להגזמות, מה שלא מוסיף
להרגשה הטובה. פנישוח
סיקריות ישפרו אח מצב

הרוח. חוויה רומאנטית לא
מוכרת מצפה לכם, דרושה רק יותר העזה ו רצון
רב לשינויים. שימרו על זהיחח בעבודה.

ה־ 2בחודש מאוד מבלבל, לא שוב לחתום
או להתחייב או לרכוש רכישה יקדה. ה־3
וה״ 4מפתיעים לטובה,
סכום כסף עשוי להגיע,
גם אם ציפיתם לו הוא
יהיה גדול מכפי שח שבתם.
נסיעה, פגישה,
ראיון לעבודה או מיכ-
תב חשוב -כל אלה
יהיו במרכז חענינים ב־
5או ב 6-בחודש. הפ }
2ב נו בסבר ־
חות נעימים הם ה־7
20 בדזיל גר
וה־ 8בחודש, אותם
ימים נראים מתוחים ומדכאים. נסו לא
לקחת ללב פגיעה שנעשתה ממש במכוון.

המתח שבו אתם חיים אוד מודגש בתקופה זו.
עליכם לבצע זיתנרים בכל מקום — לבני הזנב,
בע סדה ואפילו סתם כך
ברחוב. זה לא הזמן המתאים
להיגרר למריבזח ול־סיכסוכים,
חה מן הטעם
הפשוט שאין דבר קל מזה
עכשיו. צדך רק להדליק
גפרור כדי שתתקלח מריבה
נוראה, ועל כן כדאי
לנהוג בזהיחת ולהימנע
מכך. ה־ ,6ה־ 7וה־ 8די
קשים, אך לפחות תוכלו
ליהנות מהרפתקה חמאגטית עסיסית ומרגשת.
על אף שהיא תהיה קצרה. זהירות בהשקעות.

קשור אותו עניין שהוזכר כבר קודם -
אובדן אנשים יקרים.
השתתפות בהגרלות. מדי פעם, לא תזיק
להם השנה, ואפשר שיזכו. אי-אפשר שכל
בני המזל יהנו מהפרס הגדול, אבל קיימת 1

אפשרות לזכות בסכומינז צנועים.

1010

מאזנ>י

זיו

סאת
עוורסית יריב

1ז הירו ת,
פו רין!

1ת המנגינה
הזאת
אי־אפשר
להפסיק

רק אחרי המיקרה השלישי שמתי לב לכך שפולין משפיעה מאוד
לרעה על אנשינו.
גיגה רג׳ואן נסעה לפולין כדי לראות במו עיניה מדוע כל־כך הרבה
אנשים רוצים לנסוע לשם. גוגה לא נסעה לחפש את השורשים שלה, סתם
נסעה לראות עוד ארץ אחת.
אבל כשהגיעה לפולין, נדהמה. היא התחילה לחפש דברים הקשורים
ליהדות, בתי־כנסת שלא נהרסו, הלכה לראות איפה בדיוק עמד גטו־ורשה,
וכמובן נסעה לראות את מחנה אושוויץ, שהיום הוא מוסיאון.
הביקור באושוויץ שבר אותה. גוגה טיילה בתוך הצריפים במשך שעות
ובכתה. כשחזרה למלון שלה, התחילה לכתוב. בפעם הראשונה בחייה רשמה
גוגה את רגשותיה על נייר. כשחזרה ארצה סיפרה לכולם מה היא ראתה,
איך הרגישה, והיתה נסערת מאוד.
חודשיים אחרי הביקור בפולין נפטרה גוגה רג׳ואן מדום־לב.
גם שמואל שי נסע לפולין, בחודש יוני. במשך שנים חלם על הביקור
בארץ־הולדתו. רצה לראות את העיר שבה נולד, את הבית שבו חי. חשב
שאולי יפגוש באנשים שהכירו את הוריו ואת הורי־הוריו. התרגש מאוד
לקראת הנסיעה.
כשהגיע עם מישלחת־נוער, נסע מייד ללודז׳ .חיפש את הבית שבו גר
ומצא אותו. אלא שהיום הוא משמש בקונסוליה של מיזרח־גרמניה בעיר.
הלך ברחובות. ונזכר בתמונות מילדותו, היה בהתרגשות כל הזמן.
אחר־כך נסע לבקר במחנה־המוות מיידנק. ראה את הצריפים שבהם
שיכנו את היהודים, ראה את החצרות, את הגדרות שהפרידו בין חיים ומוות.
שמואל שי חזר הביתה, לישראל, עצוב מאוד. חודש לאחר מכן הוא לקה
בהתקף־לב. שכב בביל־נסון. ועכשיו שוחרר הביתה.
דן בן־אמוץ נסע לפני שלושה שבועות לפולין. כל הארץ ידעה שהוא
נוסע לחפש את ילדותו האבודה. דן כתב את זה בעתון, דיבר על זה
בטלוויזיה. הוא אף הודה שהוא עדיין מדבר פולנית.
אני לא יודעת מה ראה דן בפולין, ומה השפיע עליו במיוחד. מה שידוע
הוא שדן בן־אמוץ איבד את ההכרה בבודפשט, בדרכו חזרה מפולין, ואושפז.
די מפחידים, הסיפורים הללו, לא?

אמא יגרום
וגם
בת יגלום

לחברים של עורך־הרין שימחה זיו נמאס
כבר לקנות מתנות לחתונה. כי זיו הבוהמיין נוהג
) למסד את מערכות־היחסים שלו במהירות גדולה
יותר מהאפשרויות שלהם לממן את מתנות
! החתונה.
ביום הראשון למילחמת־הלבנון נשא את יעל
י זיו, בת ה־ . 18 עוד לא הספקנו לסיים את
המילחמה, והוא כבר הספיק להתגרש. חודשים
ספורים לאחר מכן, בימים שכולם שירתו 90 יום

שמואל שי
שוחרר מבילינסון

נורית וראובן המשיכו לגור ביחד, אבל בכל
פגישה של נורית עם האמא, האמא לחצה שאולי
בכל זאת נורית תחפש לה משהו אחר.
ראובן ידע על השיחות הללו, ולא אהב אותן
כל־כך, אבל המשיך לשתוק. בשבוע שעבר
שוכנעה אמא יגלום על־ידי בתה שראובן וימר
הוא חתן פוטנציאלי טוב בשבילה, אבל בדיוק

באותו זמן נמאס לווימר כל הסיפור הזה, והוא
הודיע לנורית ששלום וכל טוב, ונגמר העסק.
מעניין על מה מדברות עכשיו שתי הגברות
יגלום, כשהן שותות תה של חמש אחרי״הצהריים
בכוסות מחרסינה סינית וקומקומים מכסף. אולי
על זה שהבעל־לשעבר, סימון לאו, שהתחתן
בינתיים באנגליה, הפך להיות אבא.

נורית יגלום היא הבת של רעיה יגלום,

נשיאת־ויצו העולמית.
לכזאת מכובדת קשה למצוא חתן מתאים,
שגם יהיה משכיל ונאה ותרבותי, וגם ימצא חן
בעיני נורית, ובעיקר ימצא חן בעיני האמא.
לפני שנים יצאה נורית עם עורן־־דיו צעיר,
וכולם חשבו שהנה או־טו־טו תהיה חתונה, אבל
האמא יגלום שמא וטו, ולא היתה חתונה. אחר־כן־
היו עוד אי־אלה מחזרים, אבל הם אף לא הגיעו
למעמד של חתנים פוטנציאליים, מפני שהאמא
יגלום עשתה פנים מאוד לא מרוצות. ואז פגשה
נורית בחור אנגלי יפה־תואר, בעל נימוסים
אנגליים, כמובן, וגם בעל רשת של מיסעדות
באנגליה. השידוך מצא חן בעיני האמא, ואמנם,
נורית יגלום וסימון לאו נישאו, ברוב פאר
והדר, בבירת בריטניה.
במשך סו שנים היה הזוג נשוי, ולא נולדו לו
ילדים. היו כל מיני רכילויות בקשר לזה, אבל
הרכילויות כולן פסקו כאשר נורית וסימון נפרדו.
היה ברור לכולם שהם נפרדו מפני שנורית רצתה
בילד, שאותו סימון לא יכול היה לתת לה.
אחרי הגירושין חזרה נורית ארצה, קנתה דירה
יפה בשיכון־בבלי והתחילה להסתכל הצידה, כדי
לראות מה מצב החתנים תוצרת־הארץ. הסתכלה,
הסתכלה וראתה את ראוכן וימר, שבדיוק גמר
להיות פירסומאי, והתחיל להיות איש־עסקים. הם
התחילו לצאת, ואף עברו לגור ביחד. נורית
הציגה את ראובן לפני האמא, ואמרה שהוא איש־עסקים,
ממוצא פולני עם נימוסים פולניים.
ובאמת. אמא יגלום חשבה שזה נחמד מאוד. אבל
אחר״כך מישהו סיפר לה שראובן וימר הוא
פירסומאי, ואז העניין כבר לא כל־כך מצא חן
בעיני אמא יגלום, והיא התחילה לדבר אל ליבה
של נורית שאולי בכל זאת החתן לא כל־כך
מתאים לה.

אביטל סבאג
הרכב נ חל יותר

לראובן זימר נסאס

בלבנון, הוא הספיק להתחתן בשנית, והפעם עם
השחקנית אירית פרנק, אך גם הנישואין הללו
לא החזיקו הרבה זמן. ובין דיון בבית־המישפכא
לגיחות ליליות לליקזויד ולסינרמה. הוא הספי_6
להכיר את אביטל מבאג הנמרצת.,
חנות־תקליטים פופולארית ביותט
השומעים מוסיקה ביחד כבר יותר ג
שבתקופה האחרונה הם שואפים לשמו?1
בהרכב גדול יותר, ומה מתאים יותר מנישואין*
השניים יתחתנו בחודש הבא בטקס מרשים,
ולאחר מכן הם יטוסו לאירופה ולארצות־הברית,
כדי לשמוע על החידושים האחרונים שם בתחום
המוסיקה.

שלג״שופשטיץ -סוף ן} בפעם
מפיק־הסרטים מיכה שרפשטיין אוהב את הנשים בחייו חזקות, עצמאיות וקרייריסטיות. אשתו
הראשונה היתה העיתונאית שרית ישי. זמן קצר לאחר גירושיהם הוא התחתן עם האופנאית נילי

טופז, שילדה לו את בנו היחיד, תום, שהוא כיום בן .8
אחרי פרידתו מנילי תפסה הקריירה שלו תאוצה, והוא הפיק סרטים בשרשרת. במקביל להצלחתו

הקולנועית הוא קצר גם הצלחה רומאנטית אצל השחקנית עירית שלג, שנפרדה מהשחקן משה
איבגי, אבי בתה בת ה־.4
המפיק והשחקנית ניהלו רומאן מהסרטים במשך שלוש שנים. שרפשטיין, שהפיק באחרונה את
הסרט הינשוף, העוסק במאבקי־הכוח בין המוסד לשב״ב, הושפע כנראה מנושא הסרט, וזה מסביר את
פרידתו החשאית מעירית. השניים נפרדו בידידות, והמקורבים לזוג טוענים שאין זה סוף פסוק.

עירית שלג ומיכה שרפשטיין
האם ה1א הושפע מהסרט?
מדוע שבר ברגל
במקום יוח דבש היא
נעלמת?

בחתונה צנועה, שקטה ואפילו קצת עצובה,
נישאו בשבוע שעבר אורית רג׳ואן, בתם של
גוגה ומורים רג׳ואן ויואב שלוש, יבואן־
צעצועים תל־אביבי.
החתונה נערכה בגן הבית היפה של מישפחת
רג׳ואן בירושלים, והוזמנו אליה בני־מישפחה,
חברים קרובים ורק כמה מחשובי ירושלים
ומדינת־ישראל. מי שבלטה בהעדרה היתה האם,
גוגה, שנפטרה לפני חודשיים, ושהשאירה חלל
ריק בבית רג׳ואן, וגם בירושלים כולה.
בגמר טקס־הנישואין ניגש מוריס רג׳ואן לבתו
ונתן לה במתנה טבעת, ועליה יהלום של שיבעה
קארט. הטבעת הזאת ניתנה על־ידי אביו של

אורית רג׳ואן
בדרך לפזרטזנל
מורים, עבדללה רג׳ואן, לגוגה, אמא של
אורית, כשנישאה למורים רג׳ואן.
למחרת הטקס היו אמורים אורית ויואב לנסוע
לירח־דבש בפורטוגל, הרחק מהזיכרונות
המאכיבים על אמא, הרחק מהעבודה של שניהם
ומהלחצים של החודשים האחרונים. אורית ויואב
חיכו לירח־הדבש הזה באופן מיוחד. אבל ממש
ביום־החתונה נשברה רגלה של אחת מעובדות־המישרד
הבכירות, ואורית נאלצה להישאר בארץ
ולהמשיך לנהל את מישרד־הנסיעות של אמא,
שעבר לידיה.
ירח־הדבש בפורטוגל יידחה עד להחלמת
הרגל של העובדת.

אירית רותם, כתבת החברה החיננית של
מעריב, חזרה ארצה אחרי חופשה ממושכת
בארצות־הברית, כשהיא רזה ופורחת. את הארכת־חופשתה
תירצו חבריה ברומאן החדש שהתפתח
באמריקה.
רותם ניהלה בעבר רומאן עם הארכיטקט ירון
לנדאו, המוכר כמי שתיכנן מועדוני־לילה ואף
היה שותף בהם. לאחר מכן נראתה צמורה לעורך־
הדין סמי טוכמינץ. היא לא הגיבה על
חרושת־השמועות שהתפתחה סביבה בשבועות
האחרונים.
עמיתיה, כתבי־החברה שפגשו אותה באירועים
השוגים, שמו לב לעובדה המוזרה שרותם גם
נהגה להיעלם בעיצומם של האירועים לכמה
דקות, וכשחזרה נראתה לחוצה ונינוחה לסירוגין.
בתחילה חשת שהיא חשה כרע, ושהיציאה
לאוויר הצח דרושה לבריאותה. אחו־־כך אמרו
שאולי יש לה בחילות, והיא רצה לשרותים. ועוד
היו ספקולציות שונות ומשונות. איש לא העז
לשאול אותה לפשר התנהגותה. מכיוון שרותם
מוכרת כאחת שמאוד לא אוהבת שמתערבים לה
בחיים הפרטיים.
אחת הכתבות, שניחנה בחוש בלשי נוסף על
החוש הרכילותי המפותח שלה״ עקבה אחר רותם
באחת ההתחמקויות שלוג וגילתה שהיא ממהרת
למכונית אמריקאית התרת שבה ישב גבר כבן
.40 השניים מחליפים כסה מילים ונשיקות
אחדות, ורותם מיהרה לחזור לאירוע.
הכתבת לא התאפקה ושאלה את תתם לגבי
הגבר המיסתורי. רותם סיפרה שזה הקשר החדש
שלה, ושהיא קובעת איתו שיבוא לקחת אותה
מהמסיבות שהיא מסקרת. אן־ האירועים החברתיים
אעם מסתיימים בשעה קבועה, ולכן היא
יוצאת לגבר שלה להודיע לו שהיא צריכה
להישאר באירוע עד לסיום העבודה. וכך חוזר
הסיפור על עצמו.
הכתבת המשיכה לחקור וגילתה שלגבר קו ר
אים עדי, שהוא נמצא בהליכי־גירושיז מאשתו
ושהוא מחכה לפתק מהרבנות. חוץ מזה שהוא
שונא את אשתו, הוא שונא גם אירועים חברתיים
ועיתונאים.
אם יהיה לרומאן הזה המשר, יצטרכו השניים
לחפש נוסחה מתאימה יותר למיפגשים הליליים
שלהם.
הנטרישית זמרת־הג׳אז הראשונה שלנו, עדנה גורן,

עשתה את זה שוב. אחרי המון הבטחות מצידה,
שהיא לעולם לא תתחתן יותר, זה קרה לה.
בפעם הראשונה נישאה עדנה מייד אחרי
שרותה הצבאי. היא שירתה כזמרת בלהקת חיל־האוויר,
ושם פגשה את יוסי גרינברג. אחרי
הנישואין הם עיברתו את שמם, ומאז שמה עדנה
גורן. זמן קצר אחרי הנישואין נולד אלון שהוא
כיום בן .24 אבל הנישואין עם הצייר״פסל לא
החזיקו מעמד הרבה זמן, והזוג נפרד.
עדנה נשארה גרושה צעירה עם ילד, והיתה
צריכה להתחיל להתפרנס ממשהו, והדבר היחידי
שהיא ידעה לעשות זה לשיר. היא התחילה, ותוך
זמן קצר כבשה לה מקום מכובד בין אמני־הארץ.
באחת ההופעות שלה הכירה עדנה את אודי
קלוצמן, בן למישפחה עשירה, ואחרי רומאן
קצר הם נישאו.
עדנה החליטה שיש לה בעל המפרנס אותה,
ולכן היא לא צריכה לעשות שום מאמץ כדי
לשיר ולהתפרנס בעצמה. באותה תקופה גם נולד
לה הבן השני, שי, כיום בן . 16
אחרי 10 שנות נישואין נפרדה עדנה גם
מאודי קלוצמן, וכגרושה עם שני ילדים היא
חזרה לעבוד, כלומר לשיר.
באותה תקופה היא הכריזה את ההכרזות
הגדולות שלה, שיותר היא לא מתחתנת לעולם.
אבל הגורל לא שמע את ההחלטות שלה, ולכן
הוא הפגיש בין עדנה לבין דיק דן, אחד ממנהלי
חברת המיטען האמריקאית פל״אינו ט״נרס. ריק
האמריקאי הגיע לישראל, וחברים לקחו אותו
למועדון המערה כדי לשמוע קצת זמר ישראלי.
הוא שמע את עדנה, וגם ראה אותה, והתלהב.
זה היה לפני שמונה שנים. מאז הם התכתבו
וטילפנו, והיא נסעה אליו והוא נסע אליה, עד
שלפני שנתיים הם החליטו שצריך לנסות ממש
לגור ביחד.
עדנה נסעה לארצות־הברית, ומאז הם ביחד.
בפברואר הם הלכו לבקר חבר בטכסאס. החבר

עדנה גורן
10 דק!ת בדיוק

הזמין לביתו שופט, ואחרי 10 דקות עדנה וריק
היו נשואים.
עכשיו היא הגיעה לארץ. באה לספר לחברים
שבפעם השלישית זה מצליח.

רונית ויגלר
ארבעה ימים וחופה

מהיר 1ת שי א

יאללה, באיזה ספיד אנחנו צריכים לעבוד!
עוד לא יבש הדיו על הסיפור שכתבתי לכם
בשבוע שעבר על הדוגמנית רונית ויגלר ועל
חברה מוטי ריים, שביטל לה את החתונה
שלהם, ממש יום אחד לפני שנרשמו ברבנות,
והנה רונית כבר נשואה.
אחרי שמוטי טילפן לרונית בשעה 2לפנות
בוקר ואמר לה שהוא החליט שלא להתחתן
איתה, סגרה רונית את הטלפון וחשבה לעצמה:
״אני אראה למנוול הזה!״ תוך יום היא פגשה את
ג׳וני, שהיה ידיד־נעורים שלה, וסיפרה לו מה
שמוטי עשה לה. ג׳וני, שלא ראה את רונית זה

כמה שנים ונסע לאוסטרליה, ראה פיתאום כמה
היא יפה, הבחורה הזאת, וחשב לעצמו: רגע רגע,
למה שאני לא אתחתן איתה?

במשך ארבעה ימים הם עשו את כל ההכנות
לחתונה, וביום רביעי שעבר הם נישאו כדת משה
ואהרון וכל החברה. השבוע הם נוסעים לירח־דבש
קצר באוסטרליה, ומשם לשנה שלמה
ביפאן.
אז אם מוטי רייפ פיתאום יתחרט, שיטלפן
ליפאן. לא, אין לי מיספר־הטלפון של רונית
ביפאן. שיחפש בעצמו.

שידור
צר־ש
סוף־סוף נשים
• ליד המיקרה־שגרמה למהדורת
חדשזת־הלילה של היום החמישי
האחרון ליפול בידיהן של נשים.
מסיבות טכניות שונות לא יכול היה
איש מן המגישים הקבועים של
התוכנית, שלושה גברים, להגיש
באותו הערב את המהדורה.
אל מאחורי המיקרופון נקראה
כרמית גיא, שהצליחה להראות
לצופים שאשה המגישה את חדשזת־הלילה
ובמהלך המהדורה גם עורכת
ראיון חי ואינטליגנטי, אינה נופלת,
ואולי אף עולה — לפחות על מיקצת
— המגישים הגברים.
אין זה ברור מדוע, אחרי הדחתו של
מנשה רז מהתוכנית, לא הועלה
שמה אף של מועמדת אחת מן המין
הנשי להגשת המהדורה.
המיקרה זימן באותו הלילה אשה
נוספת למהדורה: גיורי לוץ, שערכה
אותה.

מאחורי המירקע
הטלוויזיה לא ת שדר
הטלוויזיה הישראלית לא תשדר
ולא תצלם את הערב המיוחד שעורכים
אמני־ישראל והמזעצה לארץ־ישראל
יפה כמחווה לאמן שייקה אופיר,
שנפטר לפני שבועיים.
הערב המיוחד יתקיים באולם
תיאטרון הבימה בתל־אביב ב״20
לספטמבר.
בתחילה התכוונה מחלקת־הבידור
של הטלוויזיה לצלם את האירוע
ולשדר אותו בשידור״חי באותו הערב.
אחר״כך בוטלה התוכנית, מכיוון שמפיק
הטלוויזיה אהרון גולדפינגר
לא הצליח להגיע להסכמה עם ג׳וקי
ארקין, מפיק הערב. הטלוויזיה רצתה
מעורבות בהפקה ובתוכן של הערב.
ארקין סירב.
אנשי הטלוויזיה אומרים שיש להם
נסיון מר עם ארקין. בעבר הוא היה
שותף בצוות־ההיגוי של הערב השנתי
של אמ״י(איגוד־אמני־ישראל) שצולם
על־ידי הטלוויזיה ושהוקרן ביום־
העצמאות האחרון.
אנשי צוות־ההפקה של הטלוויזיה
לא יכלו גם אז לעבוד עם ארקין, והוא
עזב לבסוף את צוות־ההיגוי.
אבל הטלוויזיה אינה שוכחת את
שייקה אופיר. באותו הערב, ה־20
בספטמבר, תשודר תוכנית מיוחדת
לזיכרו של האמן הגדול. בתוכנית

יובאו קטעים מצולמים מעבודתו של
אופיר בתחומים שונים, ובאולפן יישבו
אחדים מחבריו, שיספרו עליו.
את התוכנית המיוחדת יפיק אהרון
גולדפינגר, והיא נערכת על־פי רעיון
של יוסי צמח, מנהל חטיבת־התוכניות
בטלוויזיה.

השוואת תנאים
למרות החששות חוזרת השבוע
תוכניתו של מני פאר, ממני, אל המי־רקע
בלילות־השבת. כרגע מתוכננות
שתי תוכניות לשידור, ואחר־כך תצא
התוכנית לחופשה בגלל החגים, ותשוב
אל המירקע רק באוקטובר.
את התוכנית יפיק בסיבוב הזה
חיים מלובן. הוא בא במקומו של
יוסי משולם, שהתפטר בסערה
בגלל סיכסוכים עם י 1ם ךהשב1ע על
סיקור אירועים השייכים למחלקת־הבידור.
בין
התוכנית סמני. לבין התוכנית
סיבודלמסיבה, שאותה מנחה ריבקה
מיכאלי, קיימת תחרות גדולה.
עד כה העדיפו רוב האמנים להופיע
בסיבה־למסיבה, מכיוון שבתוכנית זו
היו מקבלים יותר שעות־אולפן.
להקלטת תוכנית זו מתוקצבים שני
ימי־אולפן, ואילו להקלטת תוכנית
ממני ניתן עד כה יום־אולפן אחד.
הוא הודיע, לרפי גינת, מנהל
מחלקת״הבידור בטלוויזיה, שהוא
מסכים להפיק את שתי התוכניות
הקרובות במתכונת שהיתה נהוגה עד
כה, אך העמיד אולטימטום לגבי
העתיד ואמר שאם לא יושוו התנאים,
יתפטר מהתוכנית.
גינת סירב להגיב, בטענה שמדובר
בעניין תקציבי פנימי של הטלוויזיה.

ניגוד אינטרסים?
על שולחנו של אורי פורת,
מנכ״ל רשות־השידור, הונח ביום
השישי מיכתב. המיכתב גרם לדחיית
כתבה על העיירה שררות, שתוכננה
להקרנה ביומן באותו הערב. פורת
ביקש לצפות בכתבה לפני השידור,
ולבדוק כמה נקודות שהועלו במיכתב.
הצפייה בכתבה נקבעה ליום הרביעי
השבוע, בנוכחות חיים יבין, מנהל־הטלוויזיה.
כותב
המיכתב הוא איתן הברמן,
היועץ המישפטי של תנועת־החרות.
הוא כותב את המיכתב בשם יוסף כהן,
ראש־סניף הליכוד בשדרות.
מלבד פורת, כלולים ברשימת
הנמענים של המיכתב גם ראש־הממשלה,
כממלא מקום שר־הפנים,

שר״החינוו״והתרבות ומיבח ינון,
יו״ר רשות״השידור.

וזו לשון המיכתב:

מר יוסף כהן משדרות פנה למיש־רדנו
וביקש כי נביא לתשומת־ליבכם
דברים המצדיקים, לפי השקפתנו, את
התערבותכם.
. 1מזה זמן רב, להשקפת מרשנו,
ניכרת בשידורי״הטלוויזיה העדפה
בלתי־סבירה של מר עמיר פרץ, ראש־המועצה
המקומית שדרות. ההעדפה
הבאה לכלל ביטוי בחשיפה נרחבת
שלו בטלוויזיה בהקשרים רבים, ולאו
דווקא מוניציפאליים, והמפלה אותו
לטובה על־פני אחרים מסוגו.
מרשנו ביקש לברר מה מקורה של
ההעדפה האמורה, והביא לפנינו את
העובדות המפורטות כאן באורח
תמציתי.
.2מר עמיר פרץ, בלא מיכרז ובלא
שתתקבל החלטת מועצה כדין, הורה
על העסקתה בתשלום של ננב־תיקשורת
בע״נו. עב־תיקשזרת עוסקת
במתן שירותים של יחסי־ציבור,
תיקשורת והפקות סרטים, חוברות־תדמית
ועוד.
.3נראה כי לחברת ננב־תיקשזרת

ראש־מועצה פרץ
״העדפה בחרה׳
בע־מ קשרים הדוקים עם הטלוויזיה
הישראלית. מר אלון שפריר, שהוא
מבעליה של עב־תיקשזרת ומהדמויות
המרכזיות בה, עובד כצלם של הטלוויזיה
בדרום הארץ.
מר גיורא צור, המשמש ככתב
הטלוויזיה בדרום, עובד עבור נגב־תיקשורת
בהיקף רחב של עניינים,
ומרבה להימצא במישרדם.
מר דרור כץ, האחראי על
ההקלטות עבור הטלוויזיה בדרום,
עובד גם הוא עבור עב־תיקשזרת.
קשריהם ומעורבותם של האדו.4
נים
הנכבדים אלון שפריר, גיורא צור
ודרור כץ עם עב־תיקשן רוז מחד גיסא,

ותפקידיהם בטלוויזיה הישראלית מאידך
גיסא, מביאים אותנו לכלל דיעה
כי מתקיים לגביהם ניגוד־עניינים
פסול.
לאמור: תפקידיהם ברשות הממלכתית
אינו עולה בקנה אחד — אם
לא נוגד — את עיסוקיהם הפרטיים.
.5ניגוד עניינים שכזה עלול, מעצם
טיבו, להוליד שיקולים זרים והעדפה
ללקוחותיה של ננב תיקש1רת, ובכללם
מר עמיר פרץ, ויש בכוחם כדי לפגוע
באמון שהציבור רוחש לאמינותה ו־למהימנותה
של הטלוויזיה הישראלית.
ניגוד כזה יכול, אולי, להסביר את
ההעדפה הבולטת והחשיפה החורגת
מאמת־מידה סבירה שלה זוכה, כאמור,
מר עמיר פרץ בסיקור הטלוויזיוני.
.6הסתבר למרשנו כי ביום שישי,
ה־ ,21.8תוכננה כתבה במיסגרת יזמן־
האיחעים, שעניינה העיירה שדרות,
והשיתוף עם שער־הנגב. המועצה־המקומית
שדרות מיהרה להפנות את
תשומת־לב תושביה, במקומון עליתון,
לכתבה הצפויה. בשל טעם כלשהו לא
שודרה הכתבה האמורה, ושידורה היה
צפוי בערב השבת האחרונה.
.7מרשנו הוא, כאמור, תושב
שדרות, והוא פעיל מרכזי בליכוד.
למורת־רוחו השימוש בכספי המועצה
ברכישת שרותים של יחסי־ציבור
ופירסומת לראש־המועצה, מה גם שזה
נעשה בלא מיכרז ובלא תקציב מאושר
כדין. נוסף על כך חמור בעיניו כי כלי־תיקשורת
ממלכתי, האמור על־פי טיבו
לשקף אל נכון אירועים שונים באיזון
נכון, סוטה מתפקידו הממלכתי
ומעניק העדפה פסולה הניתנת
לרכישה בכסף.
.8להשקפתנו, העובדות הלכאו־ריות
שפורטו כאן טעונות בדיקה
ובחינה על־ידכם, ובעיקבותיה ראוי כי
תפעילו את הסמכויות המוקנות לכם
על־פי דין.
.9נודה לכם אס תואילו להעביר
לידיעתנו את מסקנותיכם ואת
הצעדים שננקטו על־פי העניין.
עד כאן לשונו של המיכתב.
תלונות על היחסים בין הצוות
הדרומי לבין החברה ליחסי־ציבור
הובאו לידיעתו של המנכ״ל ולידיעת
מנהלי־הטלוויזיה כבר לפני שבועות
אחדים. בבדיקה שיטחית שנערכה אז
נאמר שגיורא צור, כתב הטלוויזיה
בדרום, אינו עובד באופן פורמאלי
בננב־תיקשזרת.
צור עבד במשך תקופה ארוכה
בטלוויזיה על תקן של פרי־לאנס.
לפני שנה וחצי חתם על חוזה־עבודה

יותר מדי
ביב*
ירון לונדון, מנהל מחלקת־הדראמה
של הטלוויזיה, כתב
מיכתב נזעם לחיים יבין, מנ־הל-הטלוויזיה.
לונדון
מביע במיכתבו תרעד
מת על החשיפה שזכה בה בנימין
(״ביבי״) נתניהו בטל־וויזיה.
הוא שואל במיכתבו אל
המנהל מתי החליטה הטלוויזיה

בנימץ נתניהו
פוליטי

לעשות את ביבי נתניהו למנהיג
בליכוד.
דבר המיכתב, שהגיע לידיעתם
של כמה עובדים בכירים
בטלוויזיד״ עורר אצלם כעס.
הם טוענים כי עצם כתיבת
הסיכתב מהווה נקיטת עמדה
פוליטית. הם גם מזכירים כי
לונדון רשום כחבר־מערכת
בירחון פוליטיקה, שהוא עיתון
מיפלגתי טהור של ר״ץ.
מיוחד עם רשות־השידור. עם חתימת
החוזה נאמר לו שהוא חייב לדווח
למוסדות הרשות על כל עבודה פרטית
שיקבל.
שני העובדים האחרים המוזכרים
במיכתב אינם עובדים קבועים של
הטלוויזיה, ולכן אינם מחוייבים בדיווח
על עבודות פרטיות.
בינתיים עורכים מנהלי הטלוויזיה
והרשות בדיקה מדוקדקת של העניין.
אחד הנושאים נוגע לכתבה על העיירה
שדרות, שהקרנתה נדחתה. הבודק
יתבקש לברר אם הכתבה הוזמנה על־ירי
מערכת היומן בירושלים, או שהיא
יוזמה של הצוות הדרומי.
שרי צימרמן, דוברת הרשות,
סירבה להגיב, וענתה שהעניין
בבדיקה.

— ענת סדמסטי -

א. בי ר מן ^ ר פי
שרוחי גביה ואבטחה בע״נז
טיפול ב שיקים ללא בימוי בבל הארץ בולל במגזר הערבי
גבייה וביצוע צווי מעצר וצווי עיקול ביצוע פ ס קי דין ופינויים
בלדרו ת לחו״לאבטחה מיו חד ת שומרי ראש
חולון, סו קו לו ב ,13כ\ל׳ 8 5 42 3 3 ,5 0 5 3 1 8 1 ,5 0 5 3 1 2 9־ 03
חיפה, ה ח לו ץ ,27כ\ל׳ 6 4 17 1 1 ,6 6 62 6 9־ 04
נתניה, ר מז 619093,15־ 05 3
אי תו רי ת, כ\ל׳ 7549111־ ,03 מנוי ,6444ר פי

בקרוב ייפתחו סניפינו בירושלים ובבאר־שבע

העולם הז ה 2609

1111111 זימן א ת כו ל בי ח ד:

סגן־עורן־ בעיתון קטן בצפון־לונדון.
אחר־כך עבר לעבוד באיחשג
סטנדרט. עיתון־ערב ארצי גדול. שבע
שנים היה כתב־חוקר. קפדן. הקרן. כזה
שאינו מניח לסיפור לחמוק מבין
אמצעותיו.
לפני 18 חודשים הגיח המזל
האמיתי. בסאנד״ ט״מס התרשמו
מצורת עבודתו של הונם. הציעו לו
להצטרף לצוות הכתבים־חוקרים
שלהם: שישה עיתונאים העורכים
תחקירים למען אחד מגדולי העיתונים
של בריטניה. נוסעים בכל רחבי
העולם. נפגשים עם עשרות אנשים. או.
בלשונו של הונם: מקורות־מידע.
הונם נענה להצעה. ערך כמה
תחקירים. בקיץ 1986 סיים את כתבת-
התחקיר שלו על מנהל התיאטרון
הלאומי של אנגליה. הונם גילה כי
המנהל אינו מבצע את תפקידו כראוי,
גם חשף כמה שחיתויות הקשורות
לעבודתו.
ואז, כמו מלאך טוב, צנח אל
מישרדי סאנד״־ט״מס אוסקר קררו,
אוסטרלי ממוצא דרום־אמריקאי, ובידו
תצלומים שצילם וענונו בכור האטומי.

ן לא הס3ים
| לשמירה

עיתונאי הונם
כמו מלאך טוב
^ לי לדעת עשה מרדכי וענונו
4מעשה של חסד עם פיטר הונם.
הונם 43 עיתונאי בריטי, טיפס
בעמל רב-אל תחתיתה של פיסגת
העיתונות האנגלית. שנים ארוכות

בילה כעיתונאי זוטר בעיתונים קטנים
בכל רחבי אנגליה. כיתת את רגליו פה
ושם, ריווח על רציחות ופשעים
קטנים, ערך תחקירים זעירים. הרגיש
כי הוא בר־מזל כשהוצעה לו מישרת

אנרכיסטית מר והשלט
.לא רק אתה שבד כאן!״

רות הכתבים־חוקרים התחיל
לחקור. התצלומים נשלחו למעבדות,
אל טובי המומחים שקבעו כי
אלה צילומים אמיתיים. רק אז הוחלט
כי יהיה זה פיטר הונם אשר יסע
לאוסטרליה, כדי להפגש עם וענונו.
״הייתי העיתונאי הראשון מסאנד״־
ט״מס שנפגש איתו,״ אומר הונם.
״הייתי נרגש. הבנתי שזה סיפור גדול,
שניקרה לעיתונאי פעם אחת במהלך
הקאריירה שלו.
״וענונו בא אלי, למלון הילטון
בסידני. בתחילה היה נפחר. לא האמין
שאני עיתונאי. הוא חשש שאני איש־שב״כ
ישראלי. הראיתי לו את תעודת־העיתונאי
שלי, ולאט״לאט הקרח
הופשר.
״במשך 12 ימים נפגשתי איתו. יום־
יום שוחחנו. נוכחתי לדעת שהוא אמין,
ושאפשר לסמוך עליו. התחלתי לחבב
אותו. התיידדנו. אנחנו שונים. הוא
ישראלי ממוצא צפון־אפריקאי, רווק.
אני אנגלי מובהק. נולדתי בצפון־
אנגליה. אני נשוי, אב לשלושה ילדים.
בכל זאת מצאנו שפה משותפת. נהניתי
לשוחח איתו״.
אחרי 12 ימים חזר הונם לאנגליה.
ביחד עם שאר אנשי־הצוות כתב את

סניגור פלדמן
כוכב תיקש1רת
הסיפור שהביא לפירסומו־שלו ושל
וענונו.
שלוש פעמים ביקר בארץ מאז
פירסום הסיפור. הפעם, בפתח האולם
שבו נערך המישפט, הוא קוצר את
פירות ההצלחה בצורה הבולטת ביותר.
עיתונאים, המועסקים בגדולי
העיתונים בעולם, מחזרים אחריו,
שואלים אותו אינספור שאלות,
רושמים בקפדנות את תשובותיו.
למחרת יתפרסמו דבריו ותצלומו בכל
רחבי העולם.
הונם אינו מתרגש. שומר על
ארשת־פנים ארישה. שוב ושוב הוא
אומר כי ההצלחה לא שינתה אותו או
את צורת־עבודתו, ואין לו כל רגשי־אשמה
על כי הצלחתו שלו הביאה
לכליאתו של וענונו.
״שנינו, גם אני וגם וענונו, עשינו
את חובתנו. הוא לא הסכים שנשמור
עליו, למרות שידע שחרותו בסכנה.
נפגשתי איתו יום אחד לפני שנחטף.
הוא היה רגוע. אמר שהוא יוצא
לחופשה של כמה ימים, לא הזכיר את
סידני. ביקשתי שיתקשר איתי
פעמיים ביום. למחרת בבוקר התקשר.
שוחחנו במשך כמה דקות. ומאז לא
ראיתי אותו, גם את קולו לא שמעתי״.
עכשיו מבקש הונם להעיד
במישפט, לומר לשופטים כי וענונו
עשה את אשר עשה מטעמים אידיאולוגיים.

יום
הראשון בבוקר, בפתחו של
בית־המישפט המחוזי בירושלים מקובצים
כ־ 30 אנשים. לולא וענונו וסודותיו,
ייתכן כי לעולם לא היו נפגשים.
וכי מה המשותף בין אביגדור פלדמן
לפיטר הונם, בין מנו קמינגה לקרן
לאוב ואוולינה? מה, אם לא מרדכי
וענונו?

דפ>ם
באנגלית

** נו קמינגה, מרצה למישפט בינ־
^ 1לאומי באוניברסיטת אראסמוס
לבית־המישפט הגיע ברוטרדם,
כמשקיף מטעם אירגון אנזנסט.,
לעיניו מישקפי־פלסטיק בהירות, פניו
בהירות, צרובות מעט מהשמש
הישראלית. הוא לבוש בחליפת־תכלת
יבהירה, וכולו אומר כבוד.
בניגוד להונם, המתראיין בנקל,
שומר קמינגה על ריחוק־מה .״אינני
מוכן להצהיר הצהרות,״ הוא אומר
בחיוך קריר .״אלה הכללים של
אמנסט׳ .מי שמבקש לדעת פרטים
נוספים, מתבקש להתקשר עם משרדי
אמוסט׳ בלונדון.״
הוא מוכן לומר רק כמה מלים:
״באתי כדי לסקר את המישפט, כדי

שדד׳ ליבוביץ
צילם: עידן צפריר ₪
(המשך בעמוד )38ן

אח אשר וענונו מתראיין
.הוא לא הסכים שושנוור עליוד

1- 37

נוי הודווח
ההשחרה וההצגה
ך י> שתלת־הלב בבית חולים הדסה
\ 1עץ־כרם קוממה אותי. נמאס לי
לראות את שרת־הבריאות. שושנה אר־בלי־אלמוזלינו,
המכניסה לרפואה את
הסיגנון של מיגרשי הכדורגל־של־שבת.
בעיניי, הרפואה היא עניין מקודש,
המחייב את כולנו להתנהג אליו

קופצת ממקום למקום שבו מתרחש
משהו ברפואה, כדי למשוך חלק מההילה
לדמות האפורה שלה.
עושה רושם ששרת־הבריאות אינה
מבדילה בין המטוס לביא לבין השת־לות־לב.
היא התבטאה באותה האקסטזה
על המשך פרוייקט הלביא כמו על

הוי. פגישה שכזאת

מושתל הראשון היה לואיס ואשקנס־קי.
מייד
אחרי ההשתלה הראשונה הצטרפו
כמה עשרות מדינות למועדון־
משתילי־הלבבות. גם במדינת ישראל,
ב־,1968 בבית־חולים בילינס1ן, הושתל
לב על־ידי צוותו של הפרוס׳ מורים לוי
ליצחק סולם, שנפטר כעבור 18 יום
מהניתוח. בלא שהתעורר כלל.
מתחילת ההשתלות בכל העולם,
רוב החולים מתו מייד לאחר הניתוח.
לפני הרופאים עמדו כמה בעיות•.
דחייה של הלב המושתל, זיהומים,
ובעיות כלליות שצצות אחרי ניתוח כה
גדול.
לאט־לאט הצליחו להתגבר על בעיות
הזיהומים ודחיית הלב, במיוחד בעשור
האחרון, כאשר התחילו להשתמש
בתרופה צ״קלוספריון, המונעת דחיית
השתל.
הניתוח הפך שיגרתי, ואין בו משהו
יוצא־דופן.
עד כה נעשו בכל העולם כמה אלפי
ניתוחים. שיעור־ההצלחה הוא יותר מ־
* 50 מבין המושתלים, החיים עד חמש
שנים ויותר אחרי ההשתלה. בארץ, ב־
,1978 שוב נעשה נסיון השתלת לב
על־ידי אותו המנתח, מורים לוי.
הניתוח לא עלה יפה, והצעיר המושתל
מת כמה ימים אחרי הניתוח.

100 חולים
, 5 *7רגילים״
ביצוע השתלת־לב דרושים
/כמה תנאים:
• רמה רפואית גבוהה, ולא רק
בשטח הכירורגי. כדי להשתיל לב
צריכים להשתמש בכוחותיהם של
צוותים רפואיים נרחבים. מיומנים —
מרדימים, קרדיולוגים, פנימאים,
ביוכימאים, אימונולוגים, מיקרוביולוגים
ועוד רבים אחרים.
• דרושה טכנולוגיה ומיכשור מפותח,
וצוות טכנאים בעלי ידע היכול
לספק את תקינות הפעלת המיכשור.
• בנק־דם המאחסן עשרות ומאות
ליטרים של דם.
• תורמים מתאימים להשתלת־לב.

מיספר מספיק של חולים פוטנציאלים
הזקוקים להשתלת־לב, אשר
מתוכם יהיה אפשר לבחור את החולה
המתאים ללב המתאים.
• חייב להיות תקציב לאומי שיס־

לים ללא האמצעים הדרושים לניתוחים
דחופים אחרים.
• הבעיה העיקרית של מדינת־ישראל
היא מחסור כתורמים, ולא רק
בגלל מגבלות הכפיה הדתית. בארצות־הברית
ובאירופה יש בנק־איברים, המבוסס
על אוכלוסיה של חצי מיליארד
בני־אדם. מדינה קטנה ומבודדת כמו
ישראל, בעלת אוכלוסיה של ארבעה
מיליון אנשים, אינה מסוגלת לספק כמות
סבירה של איברים להשתלה, במיוחד
כשמדובר בלב (וכבר).
במיקרה של דחיית הלב אחרי ההשתלה,
לא ניתן למצוא עוד איבר להחלפת
האיבר הדחוי. כך שכל אדם שהולך
להשתלת לב וכבד בארץ, עומרת
בפניו מראש הסכנה. שבמיקרה והאיבר
המושתל יידחה, לא יצליחו למצוא
לו תחליף.
• בעיה נוספת היא אבחנת־יתר
של אנשים הזקוקים באמת להשתלת
לב. עד כמה אנו מסוגלים, ב״שוק״
המצומצם של נזקקים להשתלת״לב,
לבחור באותם שאין להם ברירה והם
אכן זקוקים להשתלת־לב? האם ייתכן
שהרופאים עלולים להיות מושפעים
מרצונם להצטרף למועדון האקסלוסי־בי
של משתילי הלבבות, ולבחור באנשים
שהשתלת־לב אינה הטיפול האחרון
והיחיד עבורם?
פרוס׳ מורים לוי, באחד מראיונותיו,
הגדיר את האינדיקציה להשתלת־לב
כך: להשתלת־לב זקוקים חולים שלא
נותרו להם יותר משלושה־ארבעה חוד־שי־חיים.
מושתל
הלב של הדסה, תושב באר־שבע
עובדיה מצרי, לפי דיברי מיש־פחתו,
מחכה להשתלת־לב מזה שנה
וחצי.
אשתו, לאה. שהופיעה בתכנית ערב
חרש, נשאלה על־ידי המראיין, דן
מרגלית :״איך, הרגיש בעלך?״ היא
ענתה :״מצויץ! אנחנו טיילנו וחיינו
חיים רגילים״.
בראותה את פליאתו של המראיין,
מייד תיקנה את עצמה :״אך בשבוע
האחרון הוא הרגיש לא טוב ושכב
יותר״.
איני מעלה ספק בבחירתו הנכונה
של המושתל הראשון של בית־חולים
הדסה. אך בכל זאת, הפער בין הגדרתו
של פרוס׳ מורים לוי למצבו של עובדיה
מצרי רורש הסבר.

447 חידוש!
^ ראיון רדיו, מסר מנתח־הלב.
פרוס׳ רני גור, מיספרים על הש־

(המשך מעמוד )37
לוודא שווענונו יזכה במשפט הוגן. אם
לא יניחו לי להיכנס לאולם, אאסוף
מידע מחוץ לאולם. זו אינה המשימה
הראשונה שלי מטעם אמנסט׳.״
קמינגה מתייחס לתפקידו ברצינות
רבה. הוא עומד בצד, הרחק מההמולה,
מחלק דפים מודפסים בשפה האנגלית4 . ,
ובהם הסבר קצר על מטרת בואו.
מחייך כשצריך, שולף מארנקו כרטיס־ביקור
כשמתבקש לומר מה שמו. וזה
הכל.

עתה גולד
א בי ג דו ר פלדמן ידידותי יותר.
\ 1בחפץ־לב הוא נענה לכל דרישות
העיתונאים, עונה על כל השאלות
בסבלנות. לבית־המישפט הוא מגיע
כשבידו תיק־בד שחור, כאילו מתכוון
לשהות שם כמה ימים, ברציפות.
בבוקר הוא נרגש. ממולל את
אצבעותיו לפני כל תשובה, משתמש
במילים מלאות־רגש :״המישפט הזה
הוא כמו עובר שזה עתה נולד ״,הוא
אומר. חמש דקות לפני תחילת
המישפט הוא ממהר אל המיזנון, לוגם
בחופזה קפה שחור, ומבטיח לבעל
המיזנון :״עוד תראה אותי הרבה,״ ויש
בדבריו הבטחה נרגשת. מלאת־ציפיות.
בצהריים הוא רגוע יותר. דומה שאף
שאלה אחת אינה מסוגלת להביך אותו
או להכעיסו. כמה מהר התרגל
לתפקיד הנכסף של כוכב־תיקשורת
בינלאומי:
קרן לאוב עדיין נבוכה. לפני
ארבעה חודשים הגיעה לארץ מניו־יורק
כאחת משמונת הכתבים של
סוכנות אי־פ׳ ,בארץ. בניו־יורק
השאירה את בעלה, הצלם של סוכנות
׳רפי־א״ .רבות התלבטה אם לשבת
לצידו של הבעל בניו־יורק ולבכות
קאריירה אבודה, או לשבת בירושלים,
בחיקה המבולבל של קאריירה
מבטיחה, ולבכות בעל רחוק. לבסוף
העדיפה את הקאריירה.
״הבוס שלי, גבר חביב בשנות ה־60
לחייו, אמר לי, :לעולם לא אבין את
הנישואין המודרניים!׳ בכל זאת איחל
לי הצלחה ״,היא אומרת.
עכשיו היא כאן. עובדת כל יום,
כמעט בלי ימי־מנוחה, נוסעת בכל
הארץ, שמחה מצד הגשמת האישיות,
עצובה מצד הגעגועים לבעל.
״כל יום אני צריכה להעביר
למישרד בניו״יורק 700 מילים
ממישפט וענונו ״.היא אומרת.
״הכללים קבועים: כמה ציטטות. קצת
תיאורי־צבע, כמה עובדות יבשות.
בניו־יורק מתעניינים בעיקר בסודיות
שבה נערך המישפט. הדיווח הראשון
שלי יתרכז בנושא הזה״.

מושתל עובדיה מצרי
כל אחר
בצורה רצינית, ובמיוחד אל המטופלים.
המשמעות
של שמירת סודיות־ה־טיפולים
היא לא רק שמירת החוק
היבש, היא חלק בלתי־נפרד מהמסורת
האנושית, והמסורת היהודית בכללה.
שרת־הבריאות רגילה לנשיקות.
זכורות נשיקותיה לחברי־הכנסת בעת
התמנותה. תמונותיה בכל העיתונות,
כאשר היא מתנשקת עם הד״ר יגאל
קם בבית־החולים רמב־ם אף הן זכורות.
השבוע מלאו כל העיתונים בתמונות
יר־ביד של שרת־הבריאות עם
אביו של המושתל, דויד מצרי. ורעייתו
לאה. איני מדבר על חוסר טעם וחוסר
פרופורציה של העיתונות. העיתונאים
מחפשים סנסציות.
אין לי טענות גם לגבי התנהגות
מישפחתו של המנותח. עובדיה מצרי.
כל אדם מתנהג לפי סיגנונו. אך
משרת־הבריאות הדרישות הן אחרות.
מחובתה של שרת־הבריאות לדעת,
ואם אינה יודעת — ללמוד — את
כללי האתיקה הרפואית, ולנסות לנהוג
על־פיה. איחולי ״חיים ארוכים למוש־תל־הלב״
לפני מצלמות־הטלוויזיה וה־מיקרופונים
של תחנות־הרדיו אינם
נראים לי. נדמה לי ששרת־הבריאות

זסיננוע המשך פרוייקט השתלות־הלב, כפי
שקודם לכן הבטיחה המשך פרוייקט
השתלות־הכבד.
היא עושה זאת וחושבת, קרוב
לוודאי, שהיא־היא ה״פושר״ של
הקידמה בארץ. היא אינה מסוגלת
להבין שבכל השטחים האלה היא
מפגינה חוסר ידע אלמנטארי. או, יתכן
שהיא עושה זאת מלכתחילה, כדי
למשוך את תשומת־ליבו של הציבור
מהבעיות הבוערות של הרפואה, כדי
להסתיר את חוסר־היכולת שלה לנהל
את מערכת־הבריאות.
כללי יני מתיימר להיות מומחה כ־השתלות־לב.
אך כפי שאומרים ב־סיגנון
של ימינו ,״יש לי ידע כללי״
בנושא זה, כרופא הקשור לכירורגיה
במשך יותר מ־ 35 שנים. ולכן, אנסה
בקצרה להעמיד את ה״נושא בכותרות״
בפרופורציה נכונה. אולי זה יעזור גם
לשרת־הבריאות להבין את המתרחש.
ב־ 1967 עשה רופא דרוס-אפריקאי,
הד״ר כריסטיאן ברנרד, ביחד עם
ציוותו. היסטוריה. לראשונה בתולדות
האנושות העבירו לב מאדם לאדם. זד

| כדור הארץ ־

שרה ארבלי־אלמוזלינו(עם שימעון סרס)
אלף 1שיקות
פק את האמצעים הדרושים לביצוע
ניתוח השתלות־לב, שמחירו לעיתים
100 אלף דולר (מחיר היכול לספק
ריפוי של כ־ 100 חולים ״רגילים״).
האם במדינת ישראל קיימים תנאים
אלה?
• רמה רפואית, טכנולוגיה ומיב־שור
— קיימים.
• בנק־הדם מסוגל לספק את הכמות
הדרושה של הדם, אך לא לניתוחים
רבים, כי אחרי כל השתלה הוא
מתרוקן, ויכול להשאיר את בית־החו־

תלות־לב בעולם. הוא אמר, שבכל
העולם משתילים מ־ 300 עד 500 לבבות
בשנה.
כפי שידוע לי, בארצות־הברית משתילים
250־ 300 לבבות בשנה. יוצא
איפוא, שלאוכלוסיה בת מיליון אנשים
,״מגיעה״ השתלה אחת בשנה.
כלומר, לפי המציאות הבינלאומית,
במדינת ישראל, אולי שלושה־ארבעה
אנשים זקוקים להשתלת־לב. איך ניתן
לאבחן בלא לטעות ולבחור באותם
(המשך בעמוד )41

י^ווקא אנרכיסטית מוצהרת
1וידועה מתנדבת לסייע לקרן
לאוב, כתבת סולידית של סוכנות־ידיעות
מהוגנת, בעבודתה. אוולינה
מר. לבושה בבגדים שחורים, חברה ב־תא־סטודנטים
אנרכיסטי באוניברסיטה
העברית, מחזיקה בידה שלט מוזר,
ועליו רשומים כמה מיספרים ומילות־תודה
לווענונו.
״ 4,128,690,074 זה מספר התושבים
על פני כדור־הארץ4,600,000,000 .
— זהו גילו של כדור הארץ. ואנחנו
מודים לווענונו על כל מה שהוא עשה
למען הכדור הזה ״.היא מסבירה.
לפתע מגיח צלם זריז, ומבקש
לצלם את השלט. בחמת־זעס הוא
צועק על קרן לאוב, דורש ממנה
בתוקפונות כי תתרחק מהשלט.
אוולינה מר, כיאה לאנרכיסטית
אמיתית, פורצת בצרחות רמות .״גם לה
יש זכויות במקום הזה! לא רק אתה
עובד כאן! תן לה לבצע את עבודתה!״
היא מטיחה בצלם.
״לכל בני־הארם זכות שווה לחיות
ולעבוד,״ היא ממלמלת. מאמצת אל
חיקה את השלט האנרכיסטי.
העולם הזה 2609

גדו תמדבר עם דפנ ה ברק

,,נינו את ב1
הנן של הרוצח!״
אחרי הפירסומים המעודדים של
סוף־השבוע, נפגשתי עם גירעון גדות
במישררו שבמיפעל־הפיס. גרות שניסה
,״להחזיק פאסון״ במשך חורשים
ארוכים, כשנאבק בפירסומים עליו, נראה
כפקעת״עצבים .״כל המתיחות, שצברתי
במשך כל הפרשה, עומרת לפרוץ
בכל רגע,״ הסביר לי.
דווקא בעיתוי שבו עומרת הפרשה

לקבל תפנית — ועל פי הפירסומים
המוקדמים, תפנית חיובית לגביו —
חטף גדות אדישות. הוא נראה סחוט,
מותש. השבוע אמר :״אין לי כוח נפשי
לדבר״.
במשך שנה וחצי הקפיד גדות שלא
להגיב על החקירה נגדו, לא לספר על
העובר עליו, על מישפחתו. באחרונה
ניסח ביחד עם פרקליטו אמנון גולדנברג,
תגובה תמציתית. הפתק שעליו
רשום הנוסח המדוייק של התגובה אינו
מש מכיס־חולצתו.
גדות התלוצץ על חשבון עצמו, כיצד
הוא קורא את התגובה הכתובה
בטלפון, באוזני עיתונאים וכל דורש,
ועושה פאוזות תיאטרליות, כדי ליצור
את הרושם שהדברים נשלפים זה עתה
ממוחו.
בכל־זאת הסכים גדות לספר מעט
על הרגשתו ועל העובר עליו, וזוהי
בעצם התייחסותו הראשונה לפרשה:
• על הרגשתו כיום: אני כולי
לחץ מבפנים. אמנם לא גידלתי עור
של פיל, אבל אני מבין כיום מה זה.
בחורשים האחרונים, כשהתפרסם משהו
בעניין בעיתונות, קראתי זאת כאילו
מדובר על מישהו אחר, הפסיק להיות
לי איכפת.

ח״כ גדות(בעת בחירתו כמועמד לכנסת)
.אלבין לא היה החבר שלי!״

• על ילדיו: הכל סובב סביבם.
הם הגיבורים האמיתיים. יש לי שלושה
ילרים בני — 17 , 14 ,11 בת ושני
בנים. על מותו של מיקי אלבין קראתי
בעיתון של מישהו, כשהייתי עם ילדיי
בלזנה־נל. עברו על ילרי חורשים קשים,
אבל הם ילדים אינטליגנטיים.
הסברנו להם בפירוט על מה מרובר, על
מה נכתב, על מה הקיזו את דמי. אני
קורא לילדים של כל מי שעוסקים

בציד־אדם לשאול את אבא שלהם:
אבא, אתה חושב גם על הילדים של
כולם?
• שיחות־טלסון: עכשיו טילפן
אליי אדם מקדימה. את יורעת היכן זה?
מקום קטן, אבל כמה זה מחמם את הלב!
אילו היית שומעת מה נאמר מהעבר
השני של הקו! הוא אמר לי :״אתה יהלום!
אתה לא מסוגל להיות פוליטיקאי.
אתה ישר!״ השיחה הקודמת היתה מ־

גדות: סוף הפירפורי?
^.שבוע אמורה ״פרשת אלבין״
לקבל תפנית: לגב* במה מגיבוריה
היא עשוייה להוות ״הפי-אנד״,
ולגבי אחרים -יסתיימו חודשיס
מתישים של חקירות, ויתחילו
חודשים מפרכים של מאבק
מישפטי.
המדובר בחמישה נחקרים:
חברי״הכנסת גידעון גדות ומיכה
רייסר, ושלושה אנשי־תיקשורת.
בסוף השבוע שעבר פורסם
באילו ההחלטה בעניינו של גדות
התקבלה ״כמעט פה אחד״,
ושהוחלט לסגור את תיקו.
ביום השני בצהריים שוחחתי
על־כד עם יוסף חריש, היועץ
המישפטי לממשלה. חריש אמר
שעליו לעיין עוד בחומר נוסף
שיובא לפניו ביום השלישי,
ו״ההחלטח בעניינם של החמישה
תתפרסם בימים הקרובים״.
חריש הבהיר שלא תתפרסם
הודעה נפרדת או מוקדמת בעניינו
של גדות, על אף הפירסומים כאילו
הוחלט לסגור את תיקו. חרף
הברכות הטלפוניות שבהן הוא
מוצף מאז סוף־השבוע, נוקט גדות
בלשון זהירה, ועוצר את החגיגות.
לא הסתיימה הפרשה ״עד
רואה בכתב את החלטת
לממשלה״.
אלביו״ז
1985 קפץ איש־מיכאל
(״מיקי״) אלבין
מותו, בעת חקירתו המישטרה.
כף הסתיימה אולי דדד־הייסורים
שלו, אך לעומת זאת התחילה
דרך־הייסורים של מי נגע/
התחבך/התעסק אי־פעס עם

אלבין., .אלבין״ ,שהיה שם נרדף
להצלחה בעבר הלא־רחוק. הפך
למעין מגיפה מדבקת, המעוררת
רתיעה.
לגבי גדות, חבר־הכנסת וייסב־ראש
מועצת המנהלים של מיפעל־הפיס,
התחיל הסיפור במרס 198$
סיפור של מאבקים יומיומיים ומתחים שיתפרקו רק השבוע עם
הפירסום הצפוי של ההחלטה
בעניינו.
תחילתו של הסיפור המסועף
הוא בהאשמה נגד גדות כאילו נשל
שוחד של 700 דולארים. במשך
חודשים נחקר אודות הסכום חזה.
משהגיע עניינו לפרקליטות
המדינה. צץ ועלה נושא חדש -
ניסיון לקדם אינטרסים של מיכאל
אלבין במיפעל־הפיס, תמורת
קבלת אופציות. ומול עם 700
הדולאריסז ״זה לא מחזיק בכלל
מים ״,אומר גורם מוסמך.
ובך התחלפו 700 הדולארים
בכ־ 9000 שקלים. התמזל מזלו
הרע של גדות, ובתקופת הבורסה
העליזה הוא הפקיד את כספו
בחברת הברוקרים נשואה. חברה
זו נוהלה על־ידי שלושה אנשים:
מיקי אלבין (כנציג חברת
אייזגברג) ,שמואל אבישר (בעבר
שחקן מכבי תל״אביב וחתנו של
פקיד בכיר ביותר, ששמו נברך
בפירסומים על החקירות) ואליעזר
כרמל (איש בנק־ישראל בעבר
שסיים את עבודתו שם בנסיבות
לא״סימפאטיות).
המישטרה עיינה ברשימת
הלקוחות של נשואה, ושלפה משם
יותר מ״ססג שמות של לקוחות
שקיבלו אופציות. בין השמות
ברשימה החסויה נמנים השמנה-
והסלתה של מדינת״ישראל, וכמה
מראשי קהילת־המודיעין בישראל
בעבר ובהווה. מקבלי האופציות
טענו שלא ידעו בלל שקיבלו
אופציות. ואכן, כשמדובר ב
סכומים
פעוטים ובאנשים המסתפקים
בדיווח תקופתי על המתרחש
בחשבונם, זה עשוי להיות
הסבר קביל. לעומת זאת, כשמדובר
בסכומים גדולים יותר,
כמו 40 אלף דולר (סכום שבו
נחשד עובד״ציבור ידוע) או 90
אלף דולר(סכום שהוזכר בהקשרו
של פקיד בכיר ביותר, ששמו אסור
לפירסום בכל הקשר שהוא) -
טענה כזאת עלולה להיות בלתי-
סבירה.
מכיוון שאלבין אינו בין החיים,
נוצרה אצל המישטרה בעיה של
הצלבת מידע תוך כדי חקירה:
בכל אקט של מתן שוחד חייב
להיות נותן ומקבל. .הנותן״
(אלבין) יכול היה לזכות בקלי-
קלות בתואר -הנדיב הידוע״.
מכיוון שהטענה הכללית של
המקבלים היא שלא ידעו על עצם
הנתינה, והנותן אינו עוד בין
החיים, מצטיירת התמונה שאלבין
נהג על פ הכלל -שלח לחמך על פני
המים אך האם פינק אנשים
מסויימים גם ללא ידיעתם, מתוך
ראייה לטווח רחוק, לימים בהם
יבוא ויגבה את החוב! או שאולי
העויך מי שנחשב כאשף כלכלי
ש״המקבלים״ יודעים על נדיבותו,
אך השתיקה יאה לכך!
אלבין לקח עימו את סודו
באוגוסט ,1985 והותיר רשימה של
אנשים המנסים להיחלץ מאז
מהמלכודות שטמן להם ברוב
נדיבותו. המפורסמים שבהם הם
חברי״הגנסת גדות ורייסר ושלושת
אנשי התיקשורת.
גדות לא הסתיר במשך חודשים
את מה שעבר עליו. בעיקר העיקה
עליו הסחבת האופיינית כל״כך המישטרה אלה: במיקרים התחילה להעביר לפרקליטות
חומר בעניינו עוד לפני שנה, אך
הוסיפה עליו עוד ועוד במשך
החודשים. בך ירדו הלחצים

מהמישטרה, שבעצם כבר נקטה
באקט של הגשת חומר. מי שנלחץ
יותר ויותר היה גדות. כשחשב
שבא הקץ לפרשה. כשהפרקליטות
סברה לפני כמה חודשים ש-אין
קייס״ -הפתיעה המישטרה
בטענה שהגיע לידה -מידע חדש״.
באותה התקופה גם ביקרו נציגי
המישטרה במישרדי מיפעל־הפיס
ברחוב הפטמן בתל-אביב ועוררו,
כמובן, מהומה. שר-המישטרה
והמפכ״ל לא ידעו, לטענתם אז, על
הביקור.
ב 18.8.87-בא הקץ לחודשים
מורטי עצבים עבור גדות. אז
התנהל השימוע בלישבת היועץ-
המישפטי לממשלה, יוסף חריש.
בטיקרח של גדות צריך היה
להוכיח במפורש את עצם מתן
השוחד ותכליתו (טובת־ההנאה).
זה בניגוד גמור למיקרהו של מיכה
רייסר. מדוען מפני שקיימת
הפרדה בין חברי-בנסת לבין
עובדי־ציבור: בעוד שאצל עובדי-
ציבור צריך להוכיח את מתן
השוחד ואת תכליתו, אצל ח״כ די
להוכיח רצון של -שלח לחמך׳.
התקופה הנחקרת בפרשת אלבין
היא סוף שנת 1987 ותחילתה של
.1983 מיכה רייסר בבר היה אז
חבר״בנסת, ואילו גדות נכנס
לכנסת באוגוסט .1984 בתקופה
הנחקרת היה עובד-ציבור בלבד.
זהו ההבדל העלול לחרוץ גורלית
בפרשה. בסוף השבוע פורסם שעוד
בערב השימוע בעניינו של גדות,
הוחלט, כמעט פה אחד. לסגור את
התיק נגדו. בהנחה שזה נכון, מדוע
התמהמה היועץ המישפטי ב-
פירסום ההחלטהז יש מי שטוען
שזה נובע מהצורך לכרוך ביחד את
הפירסום בעניינם של גדות רייסר
ושלושת אנשי-התיקשורת. הח״כ
הג׳ינג׳י׳ עצמו שוהה בסידני
שבאוסטרליה, אך עוקב אחר
המתרחש בעניינו.

ראש־סניף. כן, מיום שישי לא מפסיקים
לטלפן, לברך. חברי־כנסת? עיזבי.
אין תגובה( .בעת שהייתי המממושכת
עם גרות במשך יומיים לא טילפן ולוא
חבר־כנסת אחר לרפואה!) אני מהסס
מלשמוח, ער שלא אקבל את החלטת
היועץ המישפטי לממשלה״.
• מיקי אלבין: הוא לא היה חבר
שלי( .אגב, קיימות ערויות על כך
שאלבין נהג להזהיר מפני גרות, טען
שהוא מסוכן ואמר עליו דברים בלתי־מחמיאים).

אופציות: את יודעת מה זה
אופציות? גם אני ידעתי בערך כמור:
פעם בכמה חודשים הייתי מקבל דף־
דיווח על שנעשה במניותיי.

• הרגע הקשה ביותר במהלך
הפרשה: אני זוכר שזה היה ב־7
בבוקר. ק1ל־ישראל שידר אז לראשונה
על הפרשה. פירסמו שאני נחשד בפר־שת־אלבין.
אשתי, ילדיי ואני ישבנו
דרוכים והקשבנו. ירענו מראש על
השידור, מפני שניסו לראיין אותי מהרדיו
טלפונית, וסירבתי. מובן שפיר־סמו
גם שסירבתי להגיב. אבל זה לא
היה הרגע הקשה ביותר: הרגע הזה
הגיע בצהרי אותו היום, כשבני הבכור
— אז הוא היה בן — 15 חזר מבית־הספר.
שאלתי אותו — נו, איך התמודד
עם העניין? הוא סיפר לי שבאופן
כללי היה בסדר, רק ששני ילדים
התריסו נגדו — ״הנה, הנה בנו של
הרוצח!״ שאלתי אותו — מה פיתאום
רוצח? ונעניתי — הרי נאמר בחדשות
שאתה חשוד בפרשת־אלבין, ואלבין

• רגע של שבירה: רגע כזה
ממש לא היה( .אבי קורן, דובר מיפעל־הפיס,
סיפר לי השבוע :״מי שנשבר זה
אנחנו — העובדים מסביבו בנויפעל־הפיס.
גירעון הוא זה שהיה חזק, עורר
אותנו.״) העובדים בנויפעל־הפיס תמכו
בי. בכל זאת עברתי מין תהליך של
אדישות, לנוכח גל הפירסומיס האחרון
של כמה כתבלבים, שהשקיעו באופציות
אצל מקורותיהם המישטרתייס.
הם עשו זאת בבחינת ״שלח לחמך על
פני העיתון, כי ברבות הימים תזכה
בכותרות...״
• רגע של שימחה: ביום שישי
האחרון אחר־הצהריים, אחרי הפירסום
המקדים שנוקיתי, באו שלושת ילדיי
ובירכו אותי, כל אחד לחוד, במזל־טוב.
בעיניים שלהם היה מין מבט עמוק כזה,
כואב ושמח. הלחלוחית ניכרה בהם.
באמת.
• תיקשורת: לעומת הכתלבים
שציינתי מקודם, אני חייב להסיר את
כובעי לפני כמה עיתונאים ועיתוני
איות, מבכירי המיקצוע התיקשורתי,
שהחליטו שלא להקיז את דמי לפני
שהיועץ המישפטי לממשלה יחרוץ את
דיני.

^ חורף של 1966 נמצאה ליד
• 1תחנת־מישטרה בפאריס חבילה,
ועליה מודבקת חתיכת־נייר.
בתוך החבילה שכב תינוק בן כמה
חודשים. על הפתק היה כתוב שהוא
נולד ב־ ,24.9.65 ושהוא יהודי,
ומבקשים לדאוג לו.
החבילה הועברה לבית־יתומים
יהודי ליד פאריס, שם קיבל התינוק
את המיספר שלו, מיספר .28
מהשנים הראשונות הוא לא ווכר
דבר. הזיכרונות הראשונים היו שפעם
בשבועיים היה בית־היתומים מתרוקן,
כל הילדים היו נוסעים לאיזה מקום,
לאיזה דוד קרוב או רחוק, לאיזו
מישפחה אומנת, או אפילו לאבא או
לאמא אמיתיים, שלא יכלו לגדל
אותם, אבל יכלו לארח אותם ליום,
פעם בשבועיים.
מס׳ 28 היה יושב ליד חלוך בית־

הוא התחיל להתכתב עם כל מי
שרק אפשר. אף אחד לא יכול היה
לעזור לו בעניין הוריו. במוסד אמרו לו
שהוא צעיר מדי מכדי לעלות לבדו
ארצה. אז הוא מצא עבודה מחוץ
לשעות בית־הספר, וחסך כל פרוטה
למען כרטיס־טיסה ארצה. הוא לא ידע
כלל שיש סוכנות יהודית, שעוזרת
לאנשים שרוצים לעלות.
הוא חלם על ישראל. פעמיים
בשבוע נסע לפאריס, הסתובב ברחובות
וחיפש אנשים המרבדים עברית,
הוא מצא חנות שמכרה פירות מתו־צרת־הארץ,
עמד והסתכל במידבקות
שעליהן היה כתוב כרמל.
ב־ 1983 היה לו כמעט די כסף
לכרטיס. את השאר השלימו החברים
במוסד. הוא ארז מיזוודה, נפרד מכולם,
עטף היטב את ההתכתבות בקשר
להוריו ונחת בנמל־התעופה בן־עריון ב־

הסיבוו המזעזע
שר הנעו
שהיבש נד ח״ו
את ההווים
האבודים

..הרנה למיטה
שרי. בנית
ער שלקחו
ל* את
החלומות...״
1.30 בלילה, מבלי לדעת לאן הוא
הולד.
הוא שאל נהג־מונית איפה אפשר
לבלות את הלילה, וההוא חשב
שהעולה החרש רוצה לרקוד. הביא
אותו למוערון־לילה בריזנגוף. לא היה
לו איפה לישון, אז הוא רקד עד אור
הבוקר.
למחרת עצר מונית ואמר לנהג ״סע
לקיבוץ הכי קרוב!״ הנהג נסע לרמת־הכובש.
הוא נכנס למזכירות, אמר להם
שהוא פה, והם קיבלו אותו. הוא עבד
שם ער שהקיבוץ מצא לו קיבוץ אחר,
שיש בו אולפן. הוא עבר להזורע, למד
באולפן והיה כמעט מאושר.
באחד הימים אמרו לו שצריך לקבל
תעודת־זהות. במישרד־הפנים החליטו
למצוא לו שם עברי. מאז הוא שלמה

בקיבוץ רצו לעזור לו, ומצאו לו
מישפחה אומנת. אבל עבוח׳זו־ היתה
התקופה הבלתי־מתאימה למישפחה.
איכשהו היה נדמה לו שהוא הכי קרוב
שהיה אי־פעם למצוא את הוריו. הוא
סירב למישפחה, עזב את הקיבוץ
והתגייס לצה״ל.

היתומים ומחכה. אולי בכל זאת מישהו
יבוא לקחת אותו. אבל איש לא בא.
כשהבין שאף אחד לא יבוא. הוא
פיתח בעצמו כעס נורא. שנא את כולם,
את המדריכים שלו, את החברים שלו,
את מנהל־המוסד, שהיה יהודי ניצול־שואה,
ומשום־כן־ לא רצה להיות תקיף
עם הילדים, ולכן הם עלו לו על הראש
ועשו מהמוסד שלו חממה לביריונים
צעירים.
בעצם לא היה לו שם. בתעודות של
המוסד הוא הופיע כ 28 בחיי היום־
יום קראו לו בעיקר ״הי, אתה״.
עד שיום אחד הגיעה מטפלת חדשה
שקראה לו ״מותק שלי, חמודי״ .באחד
הלילות כשהלכו לישון, היא ניגשה
אליו ונתנה לו נשיקת לילה טוב 28 .
התאהב בה. חלם עליה בלילות. חלם
שפיתאום מתגלה שהיא האמא שלו,
והיא לוקחת אותו אליה הביתה. הוא
התרכך מאוד, ידע להחזיר לה אהבה,
פיתח בה תלות.
ואז, באחד הימים, היא עזבה את
עבודתה במוסד, ו־ 28 הרגיש שהוא
התייתם בפעם השניה. עד היום הוא
הודי מתגעגע לקול שלה, ליד הרכה
שהיתה שמה עליו מרי פעם.
בתקופה זו החליט שאולי, אם יעשה
די מאמצים, הוא ימצא את הוריו.
הוא התחיל לדבר עם המדריכים,
עם המנהל, ביקש פגישה עם העובדת
הסוציאלית, שאל אותם אלפי שאלות,
ביקש מהם לברר. יחד עם זה פחד כל
הזמן שבאחד הימים מישהו יבוא ובפיו
תשובה, ואז הוא יצטרך ללכת ולפגוש
את הוריו. הוא פחד פחד־מוות מפני
אכזבה, אבל המשיך לחפש.
בגיל 13 הועבר למוסד אחר,
לילדים יותר גדולים. שם לא שלטו
הילדים, אלא המדריכים. הכל נראה
יפה, נקי, מסודר. המדריכים והחניכים
קראו את השבועון, ליאקספרס*.
,28 שפיתאום כולם התחילו לקרוא
לו ז׳רום, והוא לא ידע מדוע, הבין
* שבועון צרפתי, שהיה דומה
במידה מסויימת להעולסהזה .

האם מישהו מבין קוראי הווו* 0ה1ה יענה?
שהמקום החדש הוא. שונה. תחת
להתעודד הוא נכנס לדיכאון, הרגיש
כאפס. הוא מעולם לא קרא את
ראקספרס.
ביום השני לשהותו במוסד החדש
קרא לו המנהל, ואמר לו: שמעתי
שאתה מחפש את ההורים שלך. אני
מציע לך להפסיק לחפש. אין לך אף
אחד בעולם. תפסיק לחלום, ותתחיל
את החיים שלך מכאן!״
״הלכתי למיטה שלי, ובכיתי על
שלקחו לי את החלומות.״ בכה ימים
שלמים.
הוא כעס על כל העולם, שנא את
הגורל.
ואז הגיע המדריך ואמר לאחד
החברים שלו :״לך להתקלח, אנחנו
לוקחים אותך לקנות לך מיכנסיים
וחולצה חדשים!״ באותו ערב הגיע איש

אחד והסתבר שזה האבא של הילד
ההוא, שנזכר בו פיתאום אחרי שנים.
הילד חילק את חפציו בין החברים,
והלך עם האבא שלו.
לז׳רום, מס׳ ,28 זאת היתה זריקת־עידוד.
הכל יכול לקרות, אמר לעצמו,
והתחיל לשגע מחרש את המדריכים
והמנהל וכל מי שחשב שיכול לעזור

הוא שנא את החיים במוסד, שנא את
כל בתי־הספר שאליהם הלך ושמהם
הועף.
הוא רצה למצוא את הוריו. הרגעים
המאושרים היחידים שהיו לו במוסד
הזה היו כשאחד המדריכים נגע בו,
אמר לו איזה מילה טובה. גילויים
מעטים של אהבה החזיקו אותו בחיים.
ואז יום אחד, קראו לו ואמרו לו
שהדבר היחידי שיודעים זה השמות

של הוריו. לאבא קוראים אלן, והוא
נולד בתוניס ב־ .1947 האמא נולדה
בגרמניה, שמה הפרטי אינו ידוע, אבל
שם־מישפחתה היה מרקוביץ או
רונז׳בסקי. לאמא יש אח בקנדה, ושמו
סרג׳ דונז׳בסקי.
באותה תקופה שלחו אותו לחופשה
בארץ. א1רט שילמה את הכרטיס, והוא
הגיע לכפר־הנוער ניצנים.
לראשונה בחייו שכח לרגע את
החיפוש אחרי ההורים. הוא התאהב
בארץ אהבה גדולה. פיתאום היו לו
חברים טובים, למרות שלא ידע לדבר
איתם.
הרצון למצוא את ההורים התחלף
ברצון להישאר כאן, אבל החופש נגמר
והוא חור לצרפת, והפעם לשני
חלומות: למצוא את ההורים ולעלות
ארצה.

עכשיו הוא כבר שנתיים בצבא,
חייל בודד. מקבל עזרה בדיור, שכר
חדר בנתניה, וממשיך להתכתב עם
מישרדי־ממשלה בצרפת. לא תמיד
עונים לו.
כיום יש לו מולדת, יש לו חברים
בצבא יש לו אוכל ומקום־לינה, והיתה
לו גם חברה. אבל שלמה דן מרגיש
שמשהו מאור יסודי בחיים שלו חסר.
אהבה. אהבה של הורים.
מישהו שאפשר יהיה לשפוך לפ
את הלב. לספר על השמחור
שבאמצע היום מטלפנים.
״אני בא בערב הביתה• ,
אוהב?״ ובערב, יחד עם העוגז 4
טפיחה על השכם, חיוך רחב וא?כ
מישפט כמו ״התגעגנו אליך!״
אם יש אי־שם זוג־אנשים, שהסיפור
של שלמה דן מדבר אל ליבם, והם
מוכנים להעניק אהבה ולקבל אהבה
— מערכת העולם הזה תשמח ליצור
ר ני אלה •עמי ₪
את הקשי•

— הה שתלה וההצגה—
(המשך מעמוד )38
שלושה־ארבעה חולים, המתאימים ביותר?

למשל, לפי הנתונים של מיש־רד־הבריאות,
נשלחו לחו״ל בשנה
שעברה להשתלות 22 איש. רק מעטים
בהם נמצאו מתאימים להשתלות. האם
לא היתה נשקפת סכנה לאותם שנמצאו
בחו״ל בלתי־מתאימים להשתלה,
אילו היו מחליטים לנתחם בארץ?
ברור שבמרכזים גחלים, בהם
עוברים ניתוחים מסוג זה עשרות
חולים, ייעשו פחות שגיאות בבחירת
חולים להשתלה. במרכזים גדולים גם
מחיר הניתוח יקטן, בגלל ניצול מלא
של המיכשור, הצוות ופיתוח הטכניקה.
סכנה לרפואה

מ שו שדושה
ש בו עו ת היו
טביעות האצבעות שר
השודדים ביד
הבולשת, או
היא לא הבחינה

הפאשלה של
סקוטלנד יארד
ותוך כמה שנים נאלץ לברוח לאנגליה.
המכונית, כך גילו הבלשים חיש
קל, היתה בבעלות ישראל פינקס,
ישראלי־לשעבר שהפר אזרח בריטי,

ך חזור לשרת־הבריאות. שושנה
]ארבלי מכריזה בהתלהבות רבה:
״ניתוח של השתלת־לב מהווה פריצת־דרך
של הרפואה בארץ!״ קוטע את
דבריה מנכ״ל הדסה, פרופ׳ שמואל
פינחס :״ניתוח של השתלת־לב הוא
ניתוח שהפך לשיגרה במרכזים רפואיים
רבים בעולם ״.וממשיך :״איני רוצה
ליצור בשום פנים ואופן אשליה
שיש פה חידוש. אין פה הישג מדעי...״
יהלומי המישפוזה

אומר פרופ׳ מורים לוי :״היום יש
ניתוחים מסובכים יותר מאשר השת־לת־לב.
אפילו ניתוחי מעקפים מסובכים
בהרבה יותר.״ אך שרת־הבריאות
ממשיכה להפגין חוסר־הבנה וחוסר־ידע,
ומבטיחה ,״שהיום בבתי־חולים
רבים בארץ ערוכים לעשות ניתוחי־לב
וגם יעשו זאת.״
דבריה אלה של ארבלי מהווים סכנה
ממשית לרפואה בארץ. בעידודה
של שרת־הבריאות עלולה להתפתח
תחרות חולנית בין בתי־חולים, שירצו
להצטרף למועדון משתילי־הלבבות.
הציבור יהיה ממש בסכנה — גם
בגלל סכנת־ניתוחים שלא לצורך, וגם
בגלל אשליות מוגזמות לגבי טיפול
בבעיות לב על־ירי השתלות־לב.
דוגמה טובה לכך היא הכרזתו של
ר״ר מקסים שיינפלד, מנהל בית־החולים
הכרמל בחיפה, כי גם הם
״ערוכים לביצוע ניתוחי השתלות־לב״.
מנהל בית־החולים הכרמל כבר
מוכן להצטרף למשתילי-הלב, בו בזמן
שבאותו בית־חולים עדיין אין מצליחים
שלא להתרשל בניתוחים שיג-
רתיים, נפוצים, כמו תיקון הרניה.
דווקא בימים אלה פסק בית־המיש־פט
המחוזי בחיפה, שבבית־חולים הכרמל,
במחלקה הכירורגית שלו, התרשלו
בביצוע ניתוח הרניה אצל צעיר
בן ,23 ופגעו באופן ברוטאלי בעורקו
בזמן הניתוח. האם שיפר בית־החולים
את מיומנותו ולמד לקחים ממיקרה זה,
לפני שהוא ממהר להיות חבר במועדון
משתילי־הלב?
השתלת נפש
ך י• רפואה הציבורית כולה בארץ
( 1זקוקה לא רק להשתלת־לב, לה
עצמה, אלא להשתלת־נפש, שאותה
היא איבדה בדרך ל״קידמה״.
הרפואה בארץ זקוקה להנהגה שקולה,
היכולה להילחם נגד תופעות שליליות
ברפואה, לתכנן אותה, להחליט
על סדר העדיפויות במערכת הרפואית.
הרפואה הציבורית בארץ זקוקה לטיפול
החייאה נמרץ. עומדות לפניה
בעיות קשות של חוסר מרדימים (שהכריזו
בימים אלה על סיכסוך־עבודה),
תורים ארוכים לאישפוז, טיפול סיעודי
כושל בקשישים.
ההנהגה הנוכחית של מערכת־הר־פואה
בארץ אינה מסוגלת לטפל בבעיות
האמיתיות של הרפואה. השתלת־הלב
בבית״החולים הדסה עין כרם היא
כשלעצמה הישג מסויים של בית־חו־לים
זה — של צוות הרופאים, האחיות,
הטכנאים, הלבורנטים, אך השתלה זו
מאירה, כלפיד בוער, את הצדדים האפלים
של המצב העגום ברפואה בארץ.
העול ם הז ה 2609

פעולה ולהיות עד־מדינה. הוא מסר
היכן מסתתרים ביוקי ויתר שותפי־השוד.
ביוקי
נעצר, ועימו עוד שניים
מהשודדים, דייוויד פול ואחד פטר
(שם מישפחתו אינו ידוע לי) .שני
חשודים נוספים עדיין מבוקשים.
מילבד ביוקי, כל החשודים הם יהודים.
מן גם הסגיר את בעל הכספות, איש
ממוצא פאקיסתאני, ששיתף פעולה
עם ביוקי, שהיה המוח המתכנן, לפי
סטיב מן.

סוחר אפרתי
מעצר בדרך לגב״ת העמלה

ך* אשר נשדד לפני חודשיים
^ מרכז־הכספות הגדול בלונדון,
תיארו העיתונים את האירוע כשוד
הגדול בהיסטוריה. סכום של 40 מיליון
לי״ש ננקב כמייצג את ערך השלל,
תכולת מאות הכספות במרכז הפרטי,
שנחשב כשמור ביותר.
לפני חודש עצר סקוטלנד־יארד
כמה מן החשודים בשוד, וביניהם גם
בעל מרכז־הכספות עצמו, ששיתף
פעולה עם המבצעים.
הגירסה שנמסרה לעיתונות, על
הדרך שבה התגלו השודדים, אמרה
שאחד השודדים קנה מכונית פראר׳,
ובשעה שהוציא מכיסו חבילת־שטרות
לתשלום, נפל יהלום גדול מכיסו.
הדבר עורר את חשד אחד המוכרים,
שהזעיק את המישטרה, שעקבה אחרי
קונה הפראר׳ ,וכך נתפסו השודדים.

האמת שונה לחלוטין, והיא
עושה לצחוק את סקוטלנד
יארד המהולל. כי במשך שלושה
שבועות החזיקה המישט־רה
בידיה את הראיות לאיתור
השודדים, ולא הבינה מה יש
בידיה.

ואשר גם אשתו הישראלית קיבלה
אזרחות. חקירה שקטה העלתה כי
פינקס ניהל בעבר, משך 17 שנים,
מיפעל משגשג לפלסטיק. לפני ארבע
שנים אירע אסון ובנו הפעוט בלע
בשוגג טבליות־זאליום ומת. הדבר

**ייד אחרי שנעצר סטיב מן,
נכנסו הבלשים לביתו של פינקס
ועצרו אותו. סטיב מן מסר להם גם כי
קיים ישראלי נוסף בשם אלי אפרתי,
שקיבל ארבעה יהלומים למכירה. הם
הוציאו נגדו צו־מעצר שהופעל כאשר
אפרתי נחת בנמל־התעופה היתרו
בלונדון, ב־ 12 בספטמבר, בבואו להמשיך
עם פינקס בעיסקת־היהלומים. אפרתי הובל
מנמל־התעופה
לתחנת־המישטרה, ושם הסביר לו
קצין בכיר כי בהתאם לתקנות
מיוחדות, מי שחשוד בפשיעה חמורה
רשאית המישטרה להחזיקו שלושה
ימים במעצר, לפני הבאתו לבית־המישפט,
ובתקופה זו נשללות
זכויותיו לטלפן ולהיפגש עם פרקליט.
הוא רשאי לשמור על זכותו לשתוק.
אפרתי הסכים מייד לומר כל מה
שיש לו. הוא סיפר למישטרה כי בסוף
יולי טילפן אליו חברו מזה שנים,

הסחורות ומסר לביוקי המחאה על סך
1.5מיליון דולר.
אפרתי ביקש וקיבל מייד חלק מן
העמלה, לא לפני שסייע לקונה לבדוק
בבורסות־היהלומים בלונדון אם היהלומים
הללו אינם מבוקשים.
העמלה של אפרתי, שקיבל בו במקום,
היתה 63 אלף דולר. מזה היה
עליו לשלם לעורך־הדין, שהביא את
קונה-היהלומים 20 ,אלף דולר, ועוד
סכום דומה לכיסוי ההוצאות שהעיסקה
גרמה לו בנסיעות ובהוצאות שונות.
היתר התחלקו בינו, פינקס ושותפו
הישראלי לעסקי־המימון.

כאשר עבר מן, ויתרת
העמלה לא הגיעה, החליט לטוס
ללונדון, כדי לגבותה. בהגיעו
ללונדון נעצר.
עורך־דינו של אפרתי, שי פינס,
שהיה באנגליה ושסייע לאפרתי
להשתחרר ממעצרו יחד עם עורך־הדין
האנגלי טוני בלוך, טוען כי נראה
שהעיסקה לא תבוטל, מאחר
שסקוטלנד־יארד שוכנע כי אפרתי
מכר את היהלומים בתוס״לב, וברור כי
הקונה רכש אותן בתום־לב. הסכום
שקיבל ביוקי תמורת היהלומים הופקד
בחשבון בבנק שווייצי, אולם
סקוטלנד־יארד איתר את החשבון
וכבר קיבל את הכסף לידיו.

החזקת רכוש מוג

^ יום השלישי, ה־ 11 בספטמבר,
^ נעצר אפרתי. ביום החמישי הובא
לבית־המישפט להארכת המעצר.

פקודת המעצר של אפרתי
שלושה ימים בלי שרך־דין. בלי טלפון

היו טביעות־אצבעות!

מוטט
את פינקס ואשתו, ומאז התחיל
להידרדר. הוא הפסיק את עבודתו, הפך
לסוכן־מוכר של תכשיטים. כאשר פגו
אליו הבלשים בקשר למכונית
שנמצאה אצל ביוקי, טען כי היא
נגנבה ממנו זמן קצר קודם לכן.

^ פני עשרה חודשים עצרו בלשי
/סקוטלנד־יארד אדם בשם ג׳וזפה
ביוקי, בשעה שנהג במכונית־פראר׳
מפוארת. הוא נעצר לשם זיהוי, אחרי
שמראהו עורר אצל הבלשים חשד
שהוא מבוקש.
כאשר התבקש להציג תעודות,
הפתיע את הבלשים ונמלט, בהשאירו
את המכונית בידי המישטרה.
הבלשים חיפשו ומצאו את תביעות
אצבעותיו במכונית, וזיהו אותו בתור
ביוקי, המבוקש על־ידי מישטרת
איטליה בגלל בריחה ממאסר.
מישטרת־איטליה ביקשה את הסגרתו
בחשד של מעורבות במעשי־שוד
רבים.
ביוקי הוא בנו של עורך־דין
איטלקי ידוע, בעל עמדה רמה. הוא
למד מישפטים, אך לפני שקיבל את
רשיון עריכת־הדין העדיף את הפשע,

רק ב־ 11 בספטמבר, בשעה 7.15
בבוקר, גילה אחד הבלשים את זהות
שתי הטביעות, ומייד הוצב מעקב על
ביתו של ישראל פינקס. ביום שבו
הוצב המעקב בא סטיב מן לבקר אצל
פינקס.
מן, יהודי אנגלי, היה אחד ממבצעי־השוד.
כאשר יצא מביתו של פינקס
ונכנס למכוניתו, נעצר. במכוניתו
נמצא חלק מן הרכוש שנשדד;
מן לא עמד בחקירה, והסכים לשתף

אחרי השוד באמצע יולי
מצאו בלשי סקוטלנד־יארד
טביעות-אצבעות במקום השוד,
וביניהן גם טביעות של
ביוקי. במשך שלושה שבועות
לא קישרו בין הטביעה שנמצאה
במקום־השוד ובין הטביעה
שנמצאה על גבי מכונית•
ה״פרארי״.

ישראל פינקס, ושאל אם יש לו קשרים
עם יהלומנים, שכן לפינקס יש
אפשרות להיכנס לעיסקת־תיווך של
יהלומים.
אפרתי טס ללונדון, עיר שהוא בא
אליה אחת לכמה שבועות לרגל עיסקי
חברת־המימון הגדולה שהוא מנהל.

פינקם לקחו לדירה נאה
ברובע המפסטד, ושם הציג
לפניו את ביוקי בתור עורך-דין
של מישפחה איטלקיה אמידה,
הרוצה למכור בשקט חלק
מיהלומי־המישפחה.
אפרתי לקח תיאור של האבנים,
קיבל אופציה לכמה ימים, חזר ארצה
והחל מחפש קונים.
שווי ארבעת היהלומים המלוטשים
היה כמיליון וחצי דולר, והוסכם בינו
לבין ביוקי כי יקבל עמלה של 756
מהמחיר שישיג תמורת היהלומים. אחרי
כמה ימים הצליח עורך־דין ישראלי
למצוא קונה בבלגיה, ונקבעה פגישה
בבורסת״היהלומים באנטוורפן.
אפרתי עם עורו־הדין טסו לבלגיה.
מאנגליה הגיעו פינקס וביוקי. למקום
הגיע גם הקונה, שהסכים לרכוש את

עורכי־דינו הגיעו להסכם עם
המישטרה על מעצר־מרצון לעוד
שבוע, כדי לתת שהות לבדיקת
גירסתו. כאשר הובא לבית־המישפט
בתום שיבעת הימים, הצהיר נציג
המישטרה כי המישטרה שוכנעה שאין
לאפרתי קשר לשוד עצמו, ואין היא
מתנגדת לשיחרורו בערבות עד
למישפטו על החזקת רכוש גנוב.
השופט הורה כי אפרתי ישתחרר
בערבות של 20 אלף לי״ש, וביום השני
הגיע הכסף, שגייסו חברים באירופה,
ואפרתי שוחרר. תוך כמה ימים הסכים
בית־המישפט להחזיר לו את דרכונו,
תמורת ערובה נוספת של 25 אלף
לי״ש להבטחת חזרתו לאנגליה
למישפט, וביום־השבת חזר אפרתי
לישראל.
יתר המעורבים בשוד מוחזקים
במעצר עד למישפט. חווה פינקס
נמצאת עדיין בארץ, אך מתכוונת
לחזור לאנגליה ולהתחיל לעבוד.
המישטרה איתרה כבר כשני שליש
ממה שנשדד, ונראה כי הסכום של 40
מיליון לי״ש היה מוגזם ביותר.

יגאל לביב