גליון 2612 מתאריך 21 בספטמבר 1987

מפעם לפעם מגיע לי...

הטעם המיוחד של תערובת הטבק
האמריקאית ופילטר המיקרונייט
המפורסם. קנט.
מפעם לפעם מגיע לי.
אזהרה: משרד הבריאות קובע
כי -העישון מזיק לבריאות

ק 111רבראל

מפעם לפעם אני מרשה לעצמי
משהו מיוחד. כמו קנט למ של
אני מדליק לי קנט ונהנה מהשילוב
הנפלא של רעננות וטעם עדין, נקי ורך.

7ב!< £1

שווה כל מחיר

ה עו ל ם

״סאנד•* מ״מם״ מגרה־

הי ה

י 11! 7א? 1-י 1111צ (111

618־ § 601
״ $ו ז 8 6־011

116\ 5

151^61

:8.10.86 השבועון ״סאנדי טיימס״ מפרסם
את גילוייו של מרדכי וענונו על האטום.

:15.10.86 פרס מבצע את הסכם הרוטציה.
יצחק שמיר נכנס לתפקידו כראש״ממשלה.

נרלד

בדצמבר , 1950

לידי את עריכת הערל הזה .
העולם הז ה,

ש בו עון

בשל השפעתו
יצא

או רי

ש ה תכוונ ה

ז הו

י־ימונה חרד יי ם: וה רי

אי ש -השנה הראשו ןשנבחר
שלא היה

עלמאררעות השנה,

־׳ קיבלתי

על -ידי
בחיים כאשר

ע דיין

לדרכו החדשה.

העולם הזה חגג
קי ס רי,

:3.12.86 אחרי ששבועון לבנוני פוצץ את
פרשת הנשק האיראני, מועלה שמו של ניר.

:21.1.87 בית״המישפט מרשיע את חווה
יערי ואביבה גרנות, ו דן אותן למאסר״עולם.

הסנה את

50 שנה עברו

יו ב לו.

ו 37 -שניםמ אז י־יקיב לת יר

ל שנו ת מן

סי ד רי

היסוד את

לי די,

מ אז

בידי

היוו ס דו

כר אש מערכת חדשה,
תפיסותיה של החברה

ה מדינ ה ואת

הי שרא לי ת.
יו בל

לרגל
את דעתם ע ל
תו פעה

הו א

הבי עו

ה ש בו עון.

י די די ם

לגבי

נקודה אחת היתה הסכמה

ישראלית מוב הקת,

:25.3.87 הסניגוריה במישפט ג ון ד מי אניו ק
מבקשת את פסילת השופט דב לוין.
התשובה

ר ץ של
יהיה
כ פי

הי א:

מארא תון.
עוד

רוב

א ח רי

טפלי ם כ מו

ר ץ בהתמדה,
שבו ע,

לעצמו

חו ל פו ת,

איננו

להת ח רות עם
ה 091111היה הסויג גילו שרמי.

קומ פאק טי,

ושיש־! החשנומת הסוד״ם
שר בושח־איואו בשוו״ץ

מה שאנחנו

הוו1ו 0 1
ו ר אזון יונו במוס מואעינה

איננו

הזה

ה צד ק,
מיזר חי

צפוף,

מז ה:

11110191111119711

ב ת פי סו תיו־ מ ב לי
מבלי

לרוץ

ל נו פףב מו שגי ם

דילדול

תו ך

אנ חנו

ה תו כן.
דוג לי ם

לקראו משער עד ס ער ־

יוכל לקחת אותו

איננו
ב ש בו עון

שבועון שי שבו
-בב אר -שבע

בידו

או פנ תי ת

ושח צנו ת.

וג בר,

פירו ש ה
אנ חנו

ה מ דינ ה;

בין אסה

:22.7.87 הפחד מפני ה אייד ס מגיע לשיא.
הציבור דוגל בהחמרת אמצעי־המניעה.

זה התרחש.

״ הדשה ״ ,אס

במאבק עלקיום

ה שיוויון

הנמכרים על

ה סי שקל.
באי ם

שי ט חיו ת

מ עו ר בי ם.

מ אוד.

העולם

ע ל רמת ההברה הי שרא לי ת ׳,

חי לוני

י הו די

ו ד תי,

ו ער בי,

אינו

אין

זה א 7לדגול

או פנ תי.

ז הו

אול ם

ב אי די א לי ם.

האידיאליזם של העולם

אידיאליזם של ר ץ ־ -מאראתון ,

הדבק

במשימה עד

תוך הת חדש ות מתמדת.
העולם הזה הו א

אנ חנו

משתד לי ם

סל מחר

עיתון של סקופים ,

להק די ם

יותרשהעולם הזה

י מ שי ך

ולא אחת דהבר השנה על

עיתוניםאח רי םברוב
להק די ם את החברה

התחומים. אך חשוב

הי שראלי ת

בר איי ת

גי לוייו.
לנו

הי עדי ם

וב הבנ תהב עיו ת סל מחר תיי ם.

נשתדל

: 19.8.87 רפי איתן, מפעילו של המרגל
ג׳ונתן פולארד, מדבר בראשונה על הפרשה.

ארוך מתקופת חייהם

ו מ ער בי.

הסוף,

תפ קידו

בבואנוס -איירם -ולדעה מה התרחש ה שב וע

ב עי תונ או ת

ציניו ת

ני ט ר לי

או לי

לדבו ק

הג ליון.

ו ש אד ם

ז מן

הזה.

ע מודי ם,

שאפשר

ל ה בין

דוג לי ם

ה שלו ם,

ושימלא את

עיתוניםא חרי ם,

בבנימינה כמו

ולא -אי כ פ תיו ח,
אינו

ל ח קות

תמצי תי,

כמו

א חיד,

עיתוניםא חרי ם,

עיתוניםאח רי םבעובי

יו תר

ביד עו

הוא

שאח רי השבוע הבא

רוצים שי הי ה

בי שר אל.

הג ליון

עמודים על גבי

ב ב רו ק לין,

מתעייפים? האם ז ה לא נמאס לכם?

שבו ע,

העולם הזה

סבלי

איננו • הול כים אחרי
מגבבי ם

י תו אר

בקצב

ו עוד

בידיהם את

משום ־ כ ך מרשה

בל עדיו.

:13.4.87 המיליונר עדנאן חאשוקגיי מעניק
ר איון לכתבת ״העולם הזה״ דפנה ברק.

ב 2612 -השבועותהאחרונים -

המ חזי קי ם

או פנו ת

העולם הזה

איןהעולם הזה דומה לרז• ל מר ח קי םקצרים .

ו עוד

או תו

ביני ה ם:

נוף הארץ לא

השנה: האם אינכם

הו א

שבוע,

שמיל א

:29.4.87 בית״המישפט קובע בי נאפסו
הורשע על״סמן עדויות״שקר של השב״ב.

יי חו די ת.

ל א -א ח תנ שאלנו

ויריבים -וגםשונ אי ם מו שבעי ם -

לעמוד

בכך,

ב עזר ת ך,

גםל הב א,

״ ב לי

מור א,

ב לי

ס שו א -פני ם״.

:2.9.87 ממשלת־ישראל מחליטה לחסל
את פרוייקט ה״לביא״ .העובדים מפגינים.

״י״ 3יי

זה ביקור־גומלין, בעיקבות ביקורו של אברשה טמיר,
מנכ״ל מישרד־החוץ, בטוקיו.

היפאנים נוהגים לשמור על פרופיל דיסקרטי
ביחסים עם ישראל, וביקור של דיפלומט כה
בביר הוא אירוע נדיר — ביקור דומה התקיים
עד בה, ב־ 40 שנה, רק פעם אחת.

מי ה ד לי ף
ביזבוזי אברשה?

600אלף דו ל ר לחוקה
המישפטנים יוז מי ״חוקה לישראל״ ,בר א שו תו
של הפרופסור אוריאל רייכמן, נעזרים בתרומה
של 600 אלף דולר, אותה קיבלו מיהודים
אמריקאיים.
בכסף הזה הם יממנו את המסע הציבורי ל מ ען חקיקת
ריקה בשנת ה־ 40 למדינה — מסע הכולל מודענת בכל
אמצעי־התיקשורת ואף בשילטי־חוצות.

מישפטנים רציניי ם מתחו ביקורת חמורה על
תובן החוקה המוצעת על־ידי חבורת־רייכמן.
יצחק שמיר, לעומת זאת, התלהב ממנה.

במישרד־החוץ מחפשים את המדליף! ,שממר על
הביזבוזים בנסיעותיו בעולם של המנב״ל,
אברהם(,.אברשה״) טמיר.

שיא העגינות 24 :שנה

מהביזבוזים עצמם, שפרטים עליהם פורסמו השבוע על־ידי
חני קים במקומון התל־אביבי העיר, לא התרגשו ב מי שרד
כלל.

אשה חיפאית, שהמתינה 24 שנים לגט
מבעלה, שוחררה בימים אלה מעגינותה.
:ל דהידוע, היא הצליחה ל שבור שיא של ככל עגינות, לפחות בדור הנוכחי. השיא הידוע
הקודם הוא של 22 שנה. הגט ניתן בזכו ת
התערבותו של הרב החיפאי דויד רענן,
שכבר זקף לזכותו כמה מיקרים של התרת
נשים מעגינו תן. הרב רענן נפג ש עם הבעל
סרבן־הגט, שוחח עי מו כמה פעמים, ולאחר
ימים ספורים קיבלה העגונה גט.

עסקי טובי בבנקי
מי יחליף את ש חל
שרים במערך ממתינים לראות את מי יסמיך משה שדזל,
שר־האנרגיה־והתשתית, כממלא־מקומו, לקראת נסיעתו
הצפויה לררום־אמריקה. הסקרנות נובעת מכך, שבשבוע
שעבר הופתעו שרי המערך כאשר שר־התעשיודוהמיסחר,
אריאל שרון, מינה את שחל כממלא מקומו כאשר נסע
לאירופה. שחל נוסע לדרום־אמריקה בענייני מישרדו,
וידון בין השאר גם ברכישות פחם שם, לאור החלטת
הקבינט לצמצם את הסחר עם דרום־אפריקה, שהיתה אחת
מספקיות הפחם לישראל.

שרון עצמו עומד ל שוב לארץ ביום הראשון.

הסוהרים יהיו מודטים
15 מעובדי שרו ת בתי־הסוהר, סוהרים לקורס בקרוב
ייצ או
ואנשי־סגל,
במדיטציה טרנסצנדנטלית — כך מוסר
העלון הפנימי החדש, המופץ בין אנשי
שב״ם. הנציב, דויד מיימון, סבור כי
סוהרים־מודטים יהיו רגועים יו תר מהרגיל
ויתפקדו טוב יו תר.
הביטאון אינו מצטט את הקטעים
הרלוונטיים למודטים ב״דוח־הכיתות״,
שחובר על־ידי הוועדה של מרים גלזר־תעסה.
פסיכיאטרים שרו איינו על־ידי
הוועדה קובעים, כי שיט תו של מחרישי
מהש יוגי( מ מ צי א ״עידן ההארה״) ,עלולה
להאיץ הפרעות פסיכיאטריות, לגרום
אפיזודות פסיכוטיות ודיכאון עם נטיה
לההתאבדות. במודטים, הטוענים׳ כי
בכוחם לרחף באוויר, נתגלו תופעות של
חרדה, שיעמום, בילבול, חוסר־שקט
והסתגרות.
ביטאון־שבס גם אינו מגלה אם האסירים
כבר התבשרו לאיזה קורם נשלחים
הסוהרים שלהם.

קופ״ח מסתירה דוח
קופת־החולים מסתירח דוח של המברך הפנימי,
המטהר לחלוטין את החולך ת הד״ר עליזה אדלר
מכל ההשמצות שהוטחו בה.
נגד אדלר, מיקרוביולוגיה במכון האונקולוגי בבית־החולים
בידזסון. נפתח לפני שלושה חודשים מסע של
ציד־מכשפות, בטענה שהיא גנבה, כביכול, מהמכון
אמפולות של החומר אינטרלוקין ,2אשר שי מ ש לניסוי
בחולי״סרטן. אחד הצהרונים זעק אז, בכותרתו הראשית,
שאדלר ״הרגה חולים״ .החוקרת ממשיכה בעבודתה עד
היום.

סיכומים ראשונים של הריבעון השלישי של השנה מראים
רווחים נאים לבנקים. התוצאות הרישמיות יפורסמו בעוד

שבועיים.

עדיין ייר ש מו הפרשות גדולות לחובות
מסופקים. אולם מיספר הסניפים לא צומצם,
ומיססר העובדים אף גדל, בגלל הגידול
בפעילות.

הדיפלומט נשאר באמריקה דיפלומט י שראלי נוסף החליט בימים אלה שלא
לשוב ארצה, עם תום שליחותו, וקיבל מישרה
חדשה בחברה אמריקאית גדולה.
המדובר באורי פולנסקי, מי ש שרת כסגנו של הנציג
הכלכלי הקודם בוושינגטון, דני הלפרין. במישרד־האוצר
אומרים. שפולנסקי שי מ ש כעובר מקומי, ומאז סיים את
תפקידו ניסה למצוא עבודה בארץ, אך ללא הצלחה. לכן,
כך הסבירו, קיבל את ההצעה האמריקאית בחברה העוסקת
בקשרים כלכליים עם מדינות שונות. כולל ישראל,

מאיר כהנא (כ>3עט)
לאד מג ד לי החזירים
מאיר כהנא כמעט שהתייצב לעזרת
מגדלי החזירים בצפון, במאבקם במועצה
המקומית הכפר ריינה. הוא היסס בין
שינאתו לערבים לבין סלידתו מהבשר
הלבן. הסלידה היא שהכריעה אצלו, בסופו
של דבר.
המגדלים, רובם יהודים, המחזיקים 30
אלף ראשי־חזיר בדירים בתחום הכפר
ריינה, נקלעו לבעיה שלכאורה אין לה
פיתרון: הסיעה המוסלמית הדתית בכפר
חברה יחד עם מישרד־הפנים של ש״ם
בנסיון לסלקם מהמקום, והמועצה הגישה
אולטימטום — שהמגדלים יבנו מערבת־ביוב
בתוך חצי שנה; אולם בעצת מי שרד־הפנים
מסרבת המועצה להגיש את
התיאור הטכני של הביוב הנדרש, ובכך
מונעת את בניי תו. המגדלים מנסים לפתור
את הבעיה בשקט, ללא התערבות
פוליטיקאים או מסיתים דוגמת כהנא.
בדירים של ריינה גדלים רוב החזירים
של הארץ, ומהם מתפרנסות מאות
מישפחות. מחזור העסקים של הבשר הלבן
בישראל הוא 50 מיליון דולר בשנה.

בדוח המטהר אותה, י ש כנראה הערות בלתי*
מחמיאות על טיפולו של חיים דורון בהשמצות.

הירוקה ל עז ר ת וענונו
ארבעה חברי פרלמנט מסיעת הירוקים בגרמניה ביקרו
בשבוע שעבר בשגרירות י שראל נ בון ומסרו איגרת־תמיכה
במרדכי וענונו. נציג השגרירות הבטיח להעביד
את האיגרת ליצחק שמיר ול שי מעון פרס.

בין השאר, דר שו חברי הבונדסטאג מישפט
פומבי לוענונו. עוד הם קבעו :״פעולתו של
וענונו חשפה את הסכנות שב חימו ש גרעיני,
ולכן י ש לראות במע שיו פעולה למען השלום
ולמען ישראל.״
נין הארבעה היתה יומה שוורין, היהודיה היחידה
בבונדסטאנג. שוורין היא גם בעלת אזרחות ישראלית.

סגן־שר יפאני לארץ
סגן־שר־החוץ היפאני עומד לבקר בקרוב בישראל. יהיה

הבחירות לעיף יות ״דחו
עסקנים ב ש תי המיסלגות הגדולות הסכימו
ביניהם לפעול לחקיקה שתדחה את הבחירות
המוניציפאליות לאביב . 1989

סנה במקום קראסני?
בורים קראסני, מנהל המחלקה לחיחך ת״עת׳ במיפלגת־העבודה,
ואחד מאשפי־הכספים במיפלגה. עוזב לעסקים
פרטיים. בבחירות הקרובות הוא מתכוון לתת שרו תי־ייעוץ
בתשלום למועמדים במישור המוניציפאלי.

אחד המועמדים לקבל את מקומו של רך אסני
במיפלגה הוא התת־אלוף הפורש אפריים סנה.
המישרה מוצעת לסנה לתקופת־מעבר, כדי לספק לו
משכורת והזדמנות להתערות במיפלגה, עד הבחירות
הבאות — שבהן הוא יוצב, קרוב לוודאי. ברשימת
המועמדים לכנסת.

ע די אמורא לעסקי
:די אמוראי, סגן־שר האוצר, אינו מתכוון
הציג את מועמדו תו לקדנציה נוספת בכנסת.
הוא החליט לפנות בשנה הבאה לעסקים.

דיון ב ע תי ד גבי ש
אחרי החגים יתקיים דיון בצמרת ההסתדרות על הבעיות
ב מר. ע ל הפרק: הידרדרות הקבוצה, החובות התופחים
י׳־נקים ועניינים פרסונאליים בהנהלה.

ן השאר, יידון גם ע תידו האישי של י שעי הו

; שבר נזפגר ב״ס/ס10
ן קבות פירסום המרד האחרון, ערכו כלכלנים חישובים
;גיעו למסקנה כי השנה נשחק השכר ב־סז אחוזים.
חלק־הארי של השחיקה(>!ל ! 7נרשם לחובת העיכוב
בתשלום תוספת־היוקר.

חלק נוסף, ש אץ מדברים עליו(*׳ל ,)3נובע
משינויים בהרגלי־הצריכה. שינויי ם אלה גר מו
לכך שסל־המיצרכים הרישמי, המשמש לקביעת
המדד, מפגר אחרי הסל הממשי.

ארנס בסובנות־המידע
יגאל ארנם, בנו של השר לשעבר משה ארנם,
המתגורר באדצות־הבדית, משתתף בהקמת
״סוכנות־ידיעות למיזרדדהתיכון״ ,שתפעל
באמריקה ככוח נגדי לתעמולה הפרו־ישראלית.
הסוכנות תספק לעיתונו ת האמריקאית חומר־רקע,
מאמרים ו פר שנויו ת מן המתרחש
בשטחים הכבושים.
הסוכנות מקבלת גיבוי מלא מאירגוני המהגרים הערביים
בארצות־הברית, בייחוד מאז סגירת מישרד־המידע של
אש״ף בוו שינגטון.

א ״ ץנגד הפלאפל
שלמה להט הטיל איסור על פתיחת דוכני־פלאפל באזורים
מסויימים בצפון תל־אביב. לא ידועה הסיבה להתנגדותו
של צ׳יץ״ למאכל הפופולארי.

הגרון הבא של

העו^ס גור

יופיע כרגיל, ויכלול -כמו
מדי שנה -את כחירות אנשי-
השנה בשטחים השונים: איש
העולם, המרחב, המדיניות, ה ביטחון,
הכנסת, המישפט, היה דות,
הדת, הכלכלה, העיתונות,
הסיפרות, הספורט, השידור, ה תיאטרון,
האמנות, האשה וה צעיר
של השנה.
הגליון יכיל גם את הסקירה
על מישפטי-השנה.
ונינו א

מימן

במדינה
העם
ס 1ף ט 1ב, הכל ט 1ב
תשמ״ז מסתיימת בנימה
טובה. קצת מן הנשק יסורק.
זה משהו. מדוע זה ידה,
סיתאום?
שנת תשמ״ז מסתיימת בנימה אופ־מימית.
זו הפעם הראשונה השיגו שתי
מעצמות־העל הסכם על חיסול חלקי
ש ל המאגר הגרעיני.
קל ל מעט בהישג זה. מובן ש שתי
המעצמות הציניות לא היו עושות צעד
זר* אילו חשבו שהן מקבלות על עצמן
סיכון צבאי כלשהו. גם אחרי חיסול כל
הנשק הכלול בהסכם, יי ש ארו בידי
ש תי המעצמות די ראשי־נפץ גרעיניי ם
כי ל פו צ ץ זו את זו 00ז פעמים.
אך החשיבות היא בתקדים. נעשה
צעד ראשון. אחרי הצעד הראשון יכול
— לא מוכרח, אך יכול — לבוא צעד
שני.
.האימפריה המרושעת״ .כא שר
הודיע הנשיא רונ לד דגן לעי תו נאים
על צעד זה, ש אל אחד מהם בחיוך
צינה. אדוני מה קרה לאימפריה
המרושעת?״
המרושעת״
.האימפריה המתח לקוח מן הספרות הבידיונית. רגן
השתמש בו כדי להגדיר את ברית־המועצות.
זה היה בשנים שבהן רכב רגן
על ג ל ההיסטריה האנטי־סובייטית,
תי צל אותה כדי לבנות מאגרי־נשק
אדירים, שהעשירו את יצרניהם, כולם
תומכים נלהבים שלו.
מה קרה פיתאום?
להשיג משהו. ישק שר י שיר בין
התפתחות זו ובין המאורעות שבהם היה
מעורב איש־השנה תשמ״ז.
פרשת איראו/קונטראס עירערה
את מנהיגותו של רגן ואת אמינותו
בעיני עמו. מדיניותו הלאומנית פשטה
את הרגל. היעד החביב עליו ביותר,

גאל

הפלת המישטר השמאלני בניקארגואה
באמצעות הקונטראס, התרחק אף הוא.
העם האמריקאי לא היה מוכן ללכת
אחריו במיצעד זה.
רגן מצא את עצמו מול תהום.
תקופת־נשיאותו עומדת להסתיים. הוא
חדל ל ש לו ט בבתי״הקונגרס ובדעת-
הקהל. הוא היה עלו ל לסיים את ימיו
בבית הלבן בלי אף הישג חשוב אחד.
בשנה האחרונה ש ל כהונתו, חושב
כל נשיא על מקומו בהיסטוריה. רגן
רוצה להיזכר כנשיא שהשיג משהו.
מכיוון שאינו יכול להשיג דבר
במילחמה, הוא רוצה להשיג משהו
בתחום השלום.
חולשדז משותפת. אדם המצוי
במצב כזה אינו יכול ל ש מור על עמדה
קשוחה מול יריבו. מצבו של רגן ידו ע
היטב במוסקווה. מיכאל גורבאצ׳וב,
אדם מפוכח, החליט לנ צל את חולשת
האיש בבית הלבן.
גורבאצ׳וב עצמו נתון במצב של
חולשה. עליו לשקם את המשק
הסובייטי. המשק הזה אינו יכול לשאת
על גבו את הוצאות־החימוש האדירות,
שהן מעל לכוחו , ,אם רוצה גורבאצ׳וב
ל שפר את רמת־החיים של האוכלוסיה.
כן, מתוך אינטרס משותף וחולשה
משותפת, צמח ההסכם. אין הוא נובע
מהתעוררות פיתאומית של המצפון.
אבל הרבה דברים טובים בהיסטוריה
נעשו בגלל סיבות רעות יותר.
הסיבה אינה חשובה, אלא התוצאה
בלבד.
ביטחון טרור וסמים
מה עושה הסוכנות למילחמה
בסמים בלבגון? מדוע הומל
התפקיד עליה?
רק פרטים מועטים נודעו על הדרך
שבה חטפו האמריקאים את חוטף־
המטוס פאוואז יוניס, קצין שי עי
שפי קד בשעתו על חטיפת מטוס ירדני
ופיצוצו בביירות, אחרי שיחרור נוסעיו.
אולם המעט שנוד ע מטיל אור על
גוף, הממלא תפקיד חשוב ל מדי
במאבק האמריקאי בלבנון. זוהי הסו

מ ו ־ קין:

ש 1ה וקללותיה
אומר השרגנרל שרון:
ולא יי תכן משא״ומתן עם שופך דם־היהודים, מנהיג אש״ףיא סי
ערכאת.
הבה גח שנן: יאשר ערכאת מעולם לא הגיע לשיא של אריאל שרון:
655 חיילים י הודיי ם. ב־ 100 שנה לא היה אש״ף מצליח להרוג כל*כך
הרבה יהודים. מעולם לא דיבר ה אי שיו ת ישראלית על ההיבט הרצ חני
של מילחמת-הלבנון, שלפחות ( 17,000 שיבעה״עשר אלף) אזרחים
נהרגו בה.
כמו שבגין היה אוהב לומר. :נשים וי לדי ם׳.
עם מיוחד, השוכן ל בדד בעורו העבה, יורה ובוכה על עצמו. בוכה
בפסטיבל-זמר על־פי נעמי שמר ובחירתה, שם בערד הצופה לסדום,
משהו מחייך בלי פרצוף, בלי עמוד־שידרה, בלי מילה, קול ומנגינה.
עם י שראל מוחא שם כף ללהקה צבאית ש שר ה.ר אי תי תמונה של
יונה עם עלה־זית׳ וגו׳ ולאלוף פיקוד״הדרום, יצחק מרדכי, דמעות
שימחה וגיל בעיניים, כאשר מישהו שר על יונה וזי ת ושלום, ובפרט
כאשר זא ת להקת־פיקוד־חדרום. איזה חוסר״טעם! איזו צביעות!
יורי ם ובוכים, שרים ובוכים, אך יו תר מכל פוחדים. יו תר מכל פוחדים
מן השלום. פוחדים. זהו,.
אולי י ש מתחרה א חד לאריאל שרון בשדה-הקטל והוא הנהג
הישראלי, מאצ׳ו, פרי מיטיב עצבני ומסנוור, פטיכופאט ש אין בו שכל
ו אין בו ממידת״הרחמים, לא על עצמו ולא על סביבתו. זה הקאובוי
של ה.\ 11)1)110
זה התחיל מזמן, זוכרי ם! כאשד מזכ״ל ההסתדרות עלה לרגל לנמל״
א שדוד לר קוד. מ ה יפית״ לפני יו״ר ועד״העובדים, יהושע פרץ. אמרו:
כמה נפלא הזודבה הזה! כמה אותנטי וי ם־תיכוני! התמוגגו האינטלק טואלים.
בכל זורבה קטן יו שב גרעין קטן של פאשיסט גדול. הפא־שיז
ם הים-תיכוני צמח על זורבו ת שכאלה. היום, כאשר לכל רוזנ מן
(זוכרי ם?) ו או בר קו ביץ(זו כרי ם!) מתחשק צ ופר, הם בועטים בביצים
שלי וקול שכמותי, כלומר של האזרחים. לא רוצה בעיטות בביצים.
כאשר הד׳ר סטריינגילאבים אומרים על איזה כלי״נשק שהוא.הכי
טוב׳ ,ו.הכי חשוב בעולם׳ ,אני פוחד. אני יוד ע שזאת קטסטרופה. כך
היה עם ה־מרכבה׳ שאיש אינו יוד ע את מחירה, ואי ש בעולם לא עומד
לקנותה כך זה עם הלביא. ערימת פלסטיק ופחים מעופפת, עם ד מיון
חצוף ל־ 16־? ,מיוצרת בבית־החרושת גרומאן ,11.8 מנוע פראט
אנד ויטני ,11.8 מורכבת במידל־איסט. מונחת כחרב על צווארנו.

כנות למאבק בסמים״(די־אי־איי) ,אחת
הזרועות ש ל מישרד־המישפטים הפד ראלי
בארצות־הברית.
מה לגוף זה בלבנון דווקא? מדוע
הוא פועל נגד מה שהאמריקאים קור אים.
הטרור הבינלאומי״?
מה שירתה י שר אל? י ש לכך
הסבר מעשי. בלבנון פועלים כוחות
שהם בעת־ובעונה־אחת קבוצות מיש־פחתיות,
מיני־מדינות, צבאות פרטיים,
מיפלגות פוליטיות ואירגונים למיסחר
בסמים.
קשה לדעת, למשל, מה חשוב יותר
אצל הפלאנגות: ההגנה על האינטרסים
הפיאודליים של מישפחת ג׳ומייל,
קיום שי ל טון עצמי במיני־מדינה
המארונית, או התעשרות ממיסחר
בסמים. האם המיסחר בסמים משרת את
האינטרס של העצה המארונית, או
מנוצל האינטרס העדתי
להיפך,
המארוני כדי לאפשר למישפחת
ג׳ומייל לסחור בסמים ולהתעשר?
על כך כתב בשעתו העיתונאי אמנון
דנקנר סיפור דימיוני־כביכול, שתיאר
את המצב כהווייתו בעת כיבוש צה״ל.
רבים תמהו אז את מי ואת מה משרתת
ישראל.
כך המצב גם לגבי אירגון אמל

השיעי, או ״המיפלגה״ הסוציאליסטית
המתקדמת של הדרוזי ו אליד ג׳ונבלט,
ועוד.
מכאן התערבות הסוכנות־האמריק-
אית־למילחמה־בסמים. היא מעוניינת
לחסום את דרכם של הסמים מלבנון
לארצות־הברית. תוך כדי כך היא
קושרת קשרים בלבנון ומקיימת שם
רשת ענפה של סוכנים. אלה, מצידם, באירגונים למילחמה מנוצלים המקומיים, כמו החיזב־אללה(.מיפלגת
השם״) השיעי, הלוחמים כאמריקאים.
כך היתה הסוכנות מעורבת, למ של,
בנסיונות ל חלץ את בני־הערובה
האמריקאיים בלבנון, מיבצע שלא יצא
לפועל, ושבתיכנונו היתה שותפה גם
ישראל, בדמותו של איש־השנה עמירם
ניר.
ע ל גבי יכאטה. עכ שיו מסתבר
כי סוכני הסוכנות הזאת הם שהצליחו
לפתות את יוניס לעלו ת לספינת־שעשועים,
שהפליגה מחוץ לבנון לים
הפתוח, שם נמסר האיש לאוניית־מילחמה
אמריקאית.
פוליטיים־צבאיים פעילים כמו
אחרים בלבנון, עסק גם יונים, ככל
הנראה, בסמים.

איני יוד ע הרבה על התעשיה האווירית. אני רק יוד ע שאחרי-צה-
ריים א חד טסתי מעובדה שבנגב עד שד ה״דוב במטוס ערבה (של
התעשיה האווירית, כמובן) .זה היה יו תר רע מטיפול אצל מרפא־שי-
ניים בעזה שלמד ברוסיה. מרעיש, ארוך ו מנדנד.
פעם, בבוקר־שבת, באתי לפגוש מישהו בתעשיה האווירית. ר אי תי
תמונה פסטורלית, עם החבר ה על הדשאים. שאלתי את מארחיי אם
כך עובדי ם בתעשיה האווירית, והוא ענה לי בחיוך מתוק :״כך עושים
את המשכנתא ׳.תודה לך חבר על האינפורמציה. כן, י ש חנות-מיפעל
וסוף־שבוע במלון־יוקרה. כ שראיתי את עובדי התעשיה האווירית
וועדיהם בפעולה, נזכרתי בפוסטר שראיתי בארצות״הברית: צילום
של הנשיא ניקסון ומתחת לו השאלה . :היית קונה מכונית משומשת
מאדם זה!״ תחת צילום עובדי התעשיה האווירית הייתי כותב. :אפילו
עפיפון חדש לא הייתי קונה מהם!״
אנשים אלימים, מייצרי מטוס־העתיד (כביכול) ,חובשי־כיפות,
מניחי-פתקים־בכותל, תוקעי-בשופר ומקיפי-הקפות. אכן, הגענו לז מנים
יפים שבהם השוביניזם איננו רק מיפלטו של הנבל(כפי שאמר
סמואל גיונסון) אלא גם מעוזו הבלתי-מעורער של הפועל האלים.
כאשר אני רואה פועלים שכאלה, אני יוד ע ש אין בהם כבוד לערך
ששמו עבודה, וי ש בהם חמדנות ל.עוד״ ועוד. עוד בונוס על אי־אי חור
לעבודה או על אמירת בוקר טוב, שהם לעג לצווארון הכחול.
משהופקע מידי הכוהנים והמלכים, עבר השילטון לפקידים. פקי די
ם של אלוהים (האפיפיור, הרב הראשי, האיית-אללה וכוי וכוי*
פקידים של הממשלה ושברה (השרים, ראשי־הממשלות) ,פקידי ם
שהמציאו את הוועדות, פקידים־גנרלים ופקידיס-פקידי ם. כל ז מן
שיהיו פ קידי ם יהיו גם ד תיי ם. כל ז מן שיש ד תיי ם לא ישרה כבוד בין
אדם לחברו. אי ש הדת, כפקיד־הדת, מתחשבן עם המקום ומבקש
מחילה מאלוהיו, שבשמו הוא יו ר ד לחיינו. ועם כל נדרי ו אי סרי ו שאר
עבודת״אלילים, אני רואה את אותם פקידי ם של שילטון בעלי חזון
של פקידים. עם כל נדרי ו אי סרי אני רואה אותם גם בשנת ,2001
עומדים ואומרים: אותם אש׳ף ערמומיים, ערפאת ובני-ערפאת, אבו-
עמר ואיבן־עמר, לא נשב לשולחן א חד איתם, עד שיפנו לנו את השטח
המובטח שבין היאור לפישון ול שי חור. מן הנהר הגדול עד לנהרות
הגדולים.
והעם לבוש שחורים כשועים פולניים בימי-הביניים, ורא ש־המדי־נה,
שהוא הרב הראשי ונשיא-הסנהדרין, והרמטכ״ל השחור, שארבע
כנפות מתעופפים למותניו, מנשקים את המזוזות ו או מרי ם.ברוך בונה
בית־ שלי שי׳ ,ותקיעה גדולה מסוף עולם ועד סופו יוצאת מתחת לזנב
שופר 2001 המשופר, ואמן ואמן.
נ.ב. והיום, לא אלמן ישראל ועל מה נלין!
בפיצוי נאות על משוס הלביא אנו, שוחרי ישראל השלמה, קיבלנו
פרס ישראל לחיים גורי ומשה שמיר, שגם הם שרפים מעופפים,
ותקיעתם לא פחותה משופר 2001 משופר, אמן ואמן.

הממ של ה
שבת אחים גם יחד
אץ הגדל בין שני הגושים.
הם יו שבי ם ביחד, בי י ש להם
אינטרסים שווים. בירושלים
זה הוכח שו ב
כמעט בכל המאורעות העיקריים
של תשמ״ז, התגלה שאין הבדל ש ל
ממש בין שני הגושים הגדולים: המערך
וגרוריו מכאן, הליכוד וגרוריו מכאן.
בשבת האחרונה ש ל השנה זה הוכח
בחזית הבוערת ביותר: העימות הדתי
בירושלים.
ירושלים, כמו טהראן. הציבור
החילוני התעורר. הוא יצא להתקפה
נגדית. החרדים, שהסתערו על השכו נות
החילוניות, נ תקלו לפתע בקיר-
ברזל: הזעם ש ל הציבור החילוני והרוגז
של השוטרים, שנקראו מבתיהם כדי
לדכא את המהומות.
המנהיגים הדתיים הם אנשים
פיקחים. בירושלים, כמו בטהראן,
הקנאות הדתית משתלבת בהערכה
מפוכחת מאוד ש ל מצבים. ר א שי
הציבור החרדי הבינו כי הם עלולים
לנחול תבוסה מוחצת, אם אכן יתעורר
הציבור החילוני יותר מדי.
הם כבר השיגו את שלהם —
תצלומים ש ל שוטרים המכים חרדים.
התמונות יביאו מיליוני דולארי ם של
תרומות מידי חרדים נסערים בארצות־הברית.
ע כ שיו י כלו החרדים בירושלים
להניח לדברי ם להירגע קצת.
השריף של ירושלים. ברגע זה
נכנסו ל עניין מנהיגי שתי המיפלגות
הגדולות. יצחק שמיר ו שי מעון פרס
שוב נפגשו, שבת־אחים־גם־יחד. הם
הסכימו ביניהם שכד אי לעצור את
הציבור החילוני. שניהם זקוקים
לשותפים הדתיים הזוטרים במישח־קיהם
המסובבים.
שני שותפים
לפגישה הוזמנו
חשובים: זבולון המר, המייצג את
המפד״ל, ו טדי קולק, השריף של
ירו שלים.
כל המליצות הנדושות הוצאו מן
המגירות. דו־קיום. הידברות. דו־שיח.
כאשר מושמעות מלים כאלה, נמס
הלב הליברלי. זהו רפלקס מותנה, כמו
נזיל ת הריר אצל כלביו של איוואן
פ טרו ביץ׳ פאבלוב, כ ש שמעו את
פעמוני־הסעודה. אין הם מבינים
שהמילים לא נו עדו לתאר מציאות,
אלא להסתיר אותה.
ההידברות בין חרדים ובין חילוניים
אעה אפשרית. אין על מה להידבר. שני
הצדדים עומדים ע ל בסיסים שונים. כל
הידברות פירושה שהחרדים מדברים,
והחילוניים מקשיבים. החרדים קובעים
עובדות. החילוניים מקבלים אותן בשם
הרו־קיום.
לא לארוך זמן. כך זה קרה
בירושלים, בסוף תשמ״ז. אך אחרי
תשמ״ז תבוא תשמ״ח, והקרב שהחל
השנה יתלקח מחדש, מפני ששום
הידברות לא תעצור את ההסתערות
הקנאית ע ל ירו שלי ם ל אורך ימים.

היחידה שבוגות ק״מבוידג׳
״תזונת ק״מבוידג״.

תמונות בעולם בשיטת תדיאטר, ר,אפקטיבית ביותו
משווקת ענשיו גם בישראל בלעדית ע״׳
חבות ״מדפלן יועצי בריאות בע״מ״_.
תזונת ק״מנרידג׳
שפותחה במשך 14 שנות מחקר במוסדות
המחקר והבריאות של אוניברסיטת ק״מבוידג׳
מאפשרת הפחתת משקל של עד 5ק״ג במהלך
השבוע הראשון ומכילה את בל אבות
המזון, הויטמינים והמינרלים הדרושים לגוף.
מוצר׳ ק״מברידג׳ מופיעים במגוון עשיר של טעמים.
מילק שיוקים בטעמים:
שוקולד, וניל, תות, אפרסק, ובננה׳ .
מרקים בטעמים:מינסטרונה,פטריות, אספרגוס,
נקר והודו-יוקות.
יועצי ק״מברידג׳ ילוו את המשתמשים
תוך התאמה ותכנון תוכנית התזונה באופן איש׳ וללא תשלום
פנה עוד היום ליועץ הקרוב למקום מגוריך
לקבלת פרטים נוספים ולרכישת מוצו׳ ק״מברידג .

ר שי מו ת
יועצי ם:
אזור תל־אביב

אזור ומת־גן,
גבעתיים, בני־ברק

אריאל

• סנפיר יעל 4 7 1 7 2 6־ 0 8וחובות

• פרימור סמדר 9 3 6 5 0 4 9־ 0 5 2

• אשכנזי תמר 7 4 9 7 7 8־ 0 3וחת גן
•דרומו רונית 7 5 2 4 4 6 4־ 0 3

• חיק הטבע של אוהד 2 2 7 0 8 4־ 0 3

שדר. ורבורג

ומת גן

• בוק דן־נטור מזון טבעי

•אהובה ערן 2 4 7 5 3־ 0 5 2

• אלגום משה 7 5 1 4 9 9 4־ 0 3

03 225089
•איתן פרידמן ו 0 4 1ו 4־ 0 3
(נוה אביבים)
• וי צ קו אוולי 5 4 1 3 0 6 0־ 0 3

ותמית לי)
•בו ק רונית 1 9 8ו 5 4 1־ 0 3
ותכנית ל)

• ו״זלו וות 2 3 5 0 0 4־ 0 3
• סולוסק׳ אילנה 4 4 9 5 3 4־ 0 3
•.פינצי ופאל 4 4 4 3 8 2־ 0 3
• עויאלוב לאה 3 0 1 7 5 6־ 0 3

ע ׳ 0 8 4 8 2 3 2 9מכון ויצמן
•קאופו אילן 4 9 1 7 1 4־ 0 8
• שואל ישראל 4 8 3 4 9 2־ 0 8
3׳ 4 7 2 3 3 0־ 0 8

נתניה

רמת גן, שנון ותיקים
• מיווביץ ובקר 7 6 7 6 9 2 .־ 0 3ומת גן
•בן־נטע זהו 7 3 6 3 5 9־ 0 3
7 2 5 7 6 5־ 0 3גבעתיים

ראשון לציון
• מרפאת בריאות 9 5 4 8 5 4־ , 0 3
9 5 2 7 8 0־ 0 3

•־ שימזור־ 3׳ 2 2 8 8 5־ 0 5 3
ע׳ 3 3 5 5 6 4־ 0 5 3
• המרכז למניעת ושיקום מחלות לב

• ח״ם נוימן 7 3 8 5 6 7־ 0 3עעת״ם

•נוטרה הוגו 9 5 9 2 3 1־ 0 3

• בוך אורית 3 1 8 8 9 8־ 0 3עעת״ם

•קכל ורדה 9 4 8 7 7 7־ 0 3

• קיושנבויס מאוריצי! 3 3 3 7 7 3־ 0 5 3

•שפי עדינה 9 4 8 7 6 2־ 0 3

נתניה. חדרה

•גורן תמר 9 6 1 3 4 8 0־ 0 3

• אילות 6 1 9 8 8 5־ 0 5 3נאות חפציבה

•ישי שוש׳ בני ברק. וחי יהושע 15
• בן נון יונה 7 7 8 7 5 4־ 0 3ומת גן

נחלת יהודה

•אבי וינברג , 7 2 3 6 6 5

•לבב גדעון ב ׳

7 3 2 5 3 0־ 0 3רמת גן

׳צבו־ ע ׳ 9 5 0 6 6 6־ 0 3

• ד ר סגל 7 7 1 3 3 6־ 0 3ומת גן
• שריג נעמה 7 0 7 9 7 6־ 0 3בני בוק

•דו חסשנטו 2 2 8 4 7 3־ , 0 3

9 4 5 3 5 1־ 0 3

• ווקנשטין איריס ב ׳ 9 4 7 5 4 2־ 0 3

2 3 4 9 9 5־ 0 3

•שי יוסי 8 6 2 0 0 5־ 0 3בתים

ורמת אביב)

• פרבר מיקי 8 6 2 0 0 4־ 0 3בת ים
• קיושנבוים שרה 8 7 5 7 3 9־ 0 3

6 9 9 1 4 1־ 6 1 5 0 0 2 , 0 5 3־ 0 5 3

חיפה
• מינציקוב אריאלה 2 2 8 9 4 9־ 0 4
•קם ענת 7 2 7 6 6 2־ 0 4קריות

ע ׳ 9 3 2 7 5 7 4־ 0 3
•גבע דרורה ע ׳ 9 6 6 1 4 1 5־ 0 3

חולון, בת ים
•מוקוביץ ענת 4 2 7 0 9 8־ 0 3

• קוליש שלומית ב ׳ 4 8 2 9 0 5־ 0 8

3׳ 9 9 9 9 8 4־ 0 3
• המרכז התזונתי ע ׳ 9 5 9 9 7 9־ 0 3
9 5 1 2 7 3־ 0 3

• ובינוביץ מירי 9 3 5 6 3 8־ 0 4
ומת ישי, טבעון 9 3 6 2 4 6־ 0 4

עכו
• עמיו׳ עפוה 9 1 0 2 1 2־ 0 4

•בנה

• בהול ישראל מו צר מזון טבעיים
03 222820

בתים

• בן דור אורני 4 3 5 1 6 9־ 0 8

עפולה

•בלנדר אותה 4 1 1 3 7 0־ 0 3

• פורמן דורון מוצרי מזון טבעיים

נוה אילן

•ונ ק ה פוי ה 2 3 4 9 2־ 0 6 5

(ומת אביב)

0 3 8 4 5 2 6 4חולון

• סורוקה נורית 4 3 5 4 7 3־ 0 8

• ציונה לרום 5 5 1 4 3 6 4־ 0 3בת ים
•אוון לני 2 9 8 6 7 5־ 0 3

• עמנואל יהודה 8 5 6 3 8 7־ 0 3חולון

•צוו רעה 4 7 8 8 7 1־ 0 3ובית)
4 2 0 3 3 3־ 0 3ועי• ומות צהלה)
• קרס עפרה 4 9 8 7 7 7־ 0 3
ונוה שות)

פתח־תקוה
• דבירי ׳שואלה 6 8 4ו 9 2 4־ 0 3
•שמואל׳ בילה 9 2 2 2 7 0 1־ 0 3
•לויתן יוזנו9 2 2 6 6 2 3 ,־ 0 3

• אוטו יעקב 4 7 8 4 8 0־ 0 3
והדו יוסף)

• מו נ ו שוות׳ נויאות נע־מ
9 2 2 8 5 7 0־ 0 3

•שלוס שיפי 4 2 8 0 4 9־ 0 3
•יואל ישראלי 4 5 7 4 9 6־ 0 3

גבעת שמואל
•בן אוו 5 3 2 1 3 8 1־ 0 3

הוד השרון,
ישוב׳ הקו הירוק
• ויציפלו שמעון ע ־ 3 8 8 4 9־ 0 5 2
ב ׳ 4 3 9 3 7 9־ 0 5 2רושנעתיס

הרצליה, רמת השרון
3׳ 5 5 0 0 1 6־ 0 5 2
• בו איציק אנשים יפים
3׳ 8 5 7 2 6־ 0 5 2
•סלע לאה 5 5 1 8 6 9־ 0 5 2
הרצליה הצעירה, בור. אמירים
ומת השרון
• פומונץ סטלה 4 8 5 3 1 6־ 0 3
רמת השרון
•בן דוד חנה 4 9 1 8 6 2־ 0 3
4 7 5 3 7 3־ 0 3
• צביה שולמן 9 2 2 9 9 5 8־ 0 3
• סיגלית פילובסק׳ 5 5 0 3 4 0־ 0 3
הרצליה

• פלדמן בלומה 3 4 1 0 9 1־ 0 3
וגבעת סביון)
קרית אונו, קיואון, יהוד, אור יהודה
והספקה לבית הלקוח)
• ממס לבנה 7 1 2 0 2 7־ 0 3
ומת אפעל
• קן רן אביבה 3 5 8 0 7 9־ 0 3גני יהודה

ירושלים
• זנאי ו נוו ה ב ׳ 6 6 7 8 0 5־ 0 2

• נטוו יוסחו 6 8 7 4 6 1 ,־ 0 5 3

•אומנה יעל 2 4 0 3 6 3־ 0 2

4 4 6 0 6 1־ 0 2

3־ 4 2 0 2 9 4־ 0 2

• אל מז א ס תו 4 4 5 8 6 1־ 0 5 2

• וייסמן אנינה 4 3 9 4 4 7־ 0 2

•נו סי שוה 2 5 1 3 5־ 0 5 2

נית וגו ס
• צוו דרווה 6 9 0 3 8 0־ 0 2

כפר־סבא
• ז ו קו נו שלניהב׳ 2 7 9 0 2־ 0 5 2

טבריה
• י. טל 10ו ב ׳ 7 9 5 7 4 4־ 0 6
7 9 2 3 6 0 1־ 0 6

מועצה אזורית אשכול
• רימון ציפי 8 2 1 3 0־ 0 5 7תלמי יוסף

•ציפי יהודה 5 3 6 5 5 2 7־ 0 3

• סנקוניץ שיוה 6 3 1 8 9 4־ 0 2
• בי תו אילנ ה ב׳ 4 1 5 7 6 6־ 0 2

רעננה

• נויו ני ט 3 3 1 1 4 9־ 0 4

נוי• מונוסון

• טימאני תוו 9 2 3 7 5 0 ,־ 0 5 2גו מ ׳איו

5 7 5 5 0 5 1־ 0 5 2הוצלה

• קוניצו אסנת 4 9 4 2 4 4־ 0 3

•נילי ארבל 5 4 6 1 5 2 5־ 0 3

• סלמון יהודית, מכון לקוסמטיקה רפואית
0 5 2 *8 1 0 1 6הרצליה

קרית אונו, יהוד
קיראון והסביבה

רמת ישי

רמת הגולן
• אלק״ס דבורה 7 6 3 8 2 0־ 0 6
ע׳ 0 6 7 6 3 5 5 0

רמלה
• אלט,ן אסתו 2 2 3 6 8 0־ 0 8

ערד
• וייסמן עוזו 9 5 6 1 8 4־ 0 5 7

אשקלון
• פיו סמרו 3 3 4 6 2־ 0 5 1

אשדוד
•נונ ט ניטה 5 4 5 1 5־ 0 5 5

• נן ש טוית איוה 3 4 3 2 6 5־ 0 2

• קו מו זלמן 3 3 5 2 7־ 0 5 5

• וויסטוין דניאלה 8 6 4 2 6 0־ 0 2

מושב ביצרון

• סו פו יוסי 6 3 4 5 5 3־ 0 2

• פווז אירית 7 4 2 5 9־ 0 5 5

ע ׳ 3 2 8 1 1־ 0 5 2
•וו בי ס ה שו ה ב׳ 3 1 0 1 6־ 0 5 2

רחובות, נס ציונה

ע ׳ 7 3 4 1 2 4־ 0 3

• סמוביץ תמיר 4 7 4 3 0 5־ 0 8רחובות

• לניאותיב ׳ 9 1 1 1 6 3־ 0 5 2

• שטנצלו מוי 4 7 4 1 5 3־ 0 8

ע׳ 5 4 4 4 4 4־ 0 5 2

נס ציונה

• קוניסק׳ תמו

2 8 8 6 6־ 0 5 2

• תי פון ופאל

4 5 0 6 4 0־ 0 5 2

• נאואו אויה 4 4 0 8 1 7־ 0 5 2

באר שבע
•נ הן ציפי 7 3 9 7 6־ 0 5 7
• ל עוני דודנו 3 7 7 0 3־ 0 5 7

• סולם דבורה 4 6 4 1 8 5־ 0 8וחובות

אילת

• י. לופינסקי ב ׳ 4 7 4 0 7 0־ 0 8

• רו מו אירית 7 3 0 1 6־ 0 5 9

4 8 7 2 1־ 0 5 1רחובות

• ־בראשית־ 7 4 4 7 6־ 0 5 9

05301(11)166

מה שצרין לרדת במשקל

מוצר׳ ק״מברידג׳ משווקים ע״׳ רופאים דיאטנים ויועצים שעברו הכשרה בחבורו.

׳מדפלן יועצי בריאות בע״מ׳ ררו׳ בן יהודה 119 תל־אביב, טל 03-247103 :

ן* תכן כי זה היה הרגע המרתק ביותר של תשמ״ז.
על גיבעת הקאפיטול בוו שינג טון הופיע קצין צעיר לפני ועדת־חקירה המשותפת של -שני
בתי־הקונגרס. הוא הרים את ידו בחגיגיות ונשבע להגיד את האמת.
המצלמות התמקדו באיש. העולם כולו ראה ושמע אותו. זה מכבר הפכה הטלוויזיה את האנושות
כולה ל״כפר עולמי״.

אוליבר נורת׳ ,ם גן־אלוף של חיל־הנחתים של ארצות־הברית, פתח בעדו תו על
פרשת איראן־קונטראם, פרשה שחבקה שלו ש יב שו ת.
נורת׳ לא היה גיבור־מילחמה. שמו לא נישא בפי כל, במאה שפות, בעיקבות מיבצע קרבי נועז או
גילוי אומץ־לב אישי יוצא־דופן. הוא לא רכב על סוס לבן, כשהחרב השלופה בידו. הוא גם לא הצטיין
במיבצע הומאניטרי דגול.
אוליבר נורת׳ עשה את מלאכתו ביושבו על כורסת־מנהלים אי״שם במרתף הבית הלבן. את
מילחמתו ניהל באמצעות ניירות. ל שי א יעילו תו הגיע כאשר הכניס את הניירות האלה למכונה
שקרעה אותם לגזרים.

הוא שייך לעולם סמוי, עולם של תככים ומזימו ת. לכן הוא היה לפמל השנה.

גלאסנוסט׳ והמוות הובן
* *¥נת תשמ״ז לא עמדה בסימן של מילחמות.
* * מבחינה זאת, היתה זאת שנה ברוכה. המאה ה־ 20 ראתה שתי מילחמות־עולם נוראות, על עשרות
מיליוני קורבנותיהן. היא ראתה את השואה הנוראה, וכמה מיבצעים נוספים של רצח המוני. היא ראתה
ערים שלמות שהושמדו בחומר־נפץ, באש ובפצצות גרעיניות.

אד כל אלה היו נבואות לעתיד. בהעדר מילחמות ושואות, יכול היה האדם של תשמ״ז לחיות את
חייו בשלווה יחסית.

קווה לא ננלה
ץ ם מאזן החרות על פני כדור־הארץ לא היה ש לי לי בתשמ״ז.
מישטרי־העריצות לא נעלמו מהעולם. מישטר״האימים של אוגוסטו פינושה בצ׳ילה לא התערער,
למרות ההפגנות הסוערות נגדו. ברוב ארצות־העולם הוסיפו ל שלו ט דיקטטורות פחות או יותר
רודניות.
אם בכלל היה שינוי במצב, הוא היה לטובה. בדרום־אפריקה נמשך מאבק־החופש של הרוב השחור,
והוא השיג הישגים. השביתה הגדולה הראשונה של הפועלים השחורים הפגינה את היכולת של ציבור
מדוכא, שקשה כבר לעצור בעדו. במדינות רבות, מקוריאה עד פנמה, יצאו המונים להפגנות, שהוכיחו
את כוחם החדש מול מישטרים מדכאים.
בפיליפינים נ כ של הנסיון להפיל את המישטר הדמוקרטי של הנשיאה קוראסון(״קורה״) אקינו,
שקם על חורבות העריצות המושחתת. בברית־המועצות ובכמה מבנות־חסותה התקדם תהליך של
ליברליזציה, שאת סיכוייו ועוצמתו היה עדיין קשה השנה להעריך.
במאבק הניצחי של בני־אור בבני־חושך לא ראתה תשמ״ז פריצות־דרך היסטוריות. אך מי שמאמין
בהתקדמות איטית לעבר השלום, החרות והצדק, יכול היה לתת ל שנת תשמ״ז ציון חיובי.

בסולם של אפם עד מאה — כשמאה הוא הציון העליון לשלום, לחרות ולצדק —
יכלה תשמ״ז לזכות ב ציון של 55 עד .60

זיקני־ציון ואילי־הון

שום דכר דומה לזה לא קרה בתשמ״ז. היתה זאת שנה שקטה יחסית.
אם אפשר ל מדוד שנה במדחום של סכנת־המילחמה, היתה זאת שנה חיובית. המתיחות בין שתי
מעצמות־העל, המחזיקות בידיהן את גורל העולם, פחתה במיקצת. מנהיג סובייטי צעיר־יחסית,
מיכאיל גורבאצ׳וב, טבע סיסמה רוסית שהיתה לאחת ממילות־המפתח של השנה בכל השפות:
גלאסנוסט׳ ,שקיפות, פתיחות. במיסגרת השקפה זו גם נתן דחיפה חשובה להפגת המתח בעולם. בפעם
הראשונה התקרבו שתי המעצמות למיבצע ממשי של פירוק הנשק. יתכן ששנת תשמ״ז הכשירה את
הקרקע להשגת הסכם ש ל ״אפס־אפס״ — הורדה־לאפס של מיספר אמצעי־הלחימה הגרעיניים
לטווחים בינוניים וקטנים.
המילחמה הגדולה היחידה בעולם של תשמ״ז התחוללה בין עיראק ואיראן — שתי מדינות שאף
אחת מהן אינה גרורה של מעצמה עולמית זו או אחרת.

הפחד העולמי מפני מילחמת־עולם שלי שי ת ואחרונה, ש ת שמיד חלקים גדולים
של האנושות, פג במידה מסויימת. במקומו באו פחדים חדשים.
מחלת־האיידס הטילה על האנושות מורא ואימה, אף שמיספר קורבנותיה נפל עדיין בהרבה
ממיספר החללים של מחלות אחרות, כגון הסרטן ומחלות־הלב. היו שניסו להשוות את המחלה החדשה
למוות השחור, שהחריב את אירופה במאה ה־ , 14 ושגרם, בין השאר, לטבח היהודים ולנידויים.
בעיקבות ״המוות הלבן״ של האיידס מרחפת עתה סכנה של נידוי ורדיפה מעל לראשי מיעוט אחר:
״קבוצות־הסיכון״ ,כגון ההומו־סכסואלים.
נביאי־זעם אחרים הטילו על האנושות את אימת האקולוגיה. על פי מחקרים מדעיים הורסת
האנושות בהתמדה את התנאים המגינים על כדור־הארץ מפני התחממות, העלולה לגרום לסוף החיים
על פני הכוכב ארץ.

ך נראה המצב על פני השטח. אך לא כל מאורעות השנה התרחשו על פני השטח, לאור
השמש. התופעות האופייניות ביותר של השנה היו דווקא מתחת לפני השטח.

תשמ״ז לא היתה שנת האריה או שנת הנמר. היא היתה שנ ת החפרפרת.
מזה הרבה שנים מסתובבת בעולם־המחשבה ״התיאוריה הקונספירטיבית״ .השנה היא חגגה.
היסטוריונים מכובדי 6רבים מאמינים — כמו קארל מארכס, ל מ של — כי גורל האנושות נחתך
על־ידי תהליכים היסטורים גדולים, שאינם תלויים באדם היחיד. המלך, המנהיג, הגיבור אינם אלא
משרתים בלתי״מודעים של כוחות אלמוניים אלה — תהליכי־ייצור, נתונים גיאוגראפיים, שינויים
טכנולוגיים או התערבות אלוהית.

לבעלי התיאוריה הקונספירטיבית י ש תפיסה פשוטה יו תר. עולמם מלא
בקושרי־קשר, חורשי־מזימות ואנשי־תככים, הפועלים בסתר והמשנים גורלות
של ארצות ועמים. ה״קונספירטורים״(״אותם הנושמים ביחד״) שולטים בעולם.
התיאוריה הקונספירטיבית הולידה ברבות הימים גירסות רבות, מהן מוזרות ותימהוניות. אחת
הבולטות שביניהן היא היצירה הידועה בשם הפרוטוקול• ש ל זיקני־צי1ן — מיסמך שפוברק על־ידי
המישטרה החשאית הרוסית בימי הצאר, ו שנועד להוכיח כי היהודים מבקשים להשתלט על העולם,
באמצעות מזימות ותככים זדוניים. אדולף היטלר דיבר בלי־הרף על הקונספירציה של ״היהדות
הבינלאומית״ ,המפעילה את הקאפיטליסטים במערב ואת הבולשביקים במיזרח. אנשי־שמאל רבים
מאמינים בקונספירציה של ״החברות הרב־לאומיות״ .י ש המאמינים כי ארצות־הברית נשלטת על־ידי
מועדון סודי של אילי־הון.

(המשך מעם 1ד ) 7
תיאוריות כאלה העלו תמיר חיוך אירוני על שפתיהם של אנשים רציניים. הן תואמות את התפיסה
של אנשים פרימיטיביים, שאינם מסוגלים להבין תהליכים כלכליים מסובכים, אך שקל להם להבין
שפלוני ואלמוני ק שרו ק שר לכבוש את העולם. משום־כר נטו היסטוריוניים נאורים לבטל תיאוריות

אלה.

אולם ביטול מוחלט זה רחוק מלהתאים למציאות. יתכן שהגילוי החשוב ביו תר
של תשמ״ז היה דווקא שמתחת לעולם הגלוי של מאכקיס פוליטיים קיים עולם סמוי
גדול, חשוך וזדוני, הרוחש פעילות.

מו תו הניח הלבן
^ ין זה סוד שכל מדינה מקיימת שרותי־ריגול ועוסקת בפעולות סמויות. אולם השנה התגלתה
\ 1עוצמתם של שרותים אלה, בצורה שהדהימה רבים.

מה שנראה בעבר בהמצאות של מחברי סיפרי־מתח וסדרות־טלוויזיה, הופיע
לפתע כמציאות מוחשית ביו תר.
בבריטניה יצאה הממשלה של מרגרט תאצ׳ר מגדרה כדי למנוע הפצת ספר של איש־ביון לשעבר,
שדיווח על פעולות המנגנונים הסמויים בבריטניה, ער ש הדמוקרטיה המודרנית. כך גילה שמערכת־הביון
בלשה בחשאי אחרי הממשלה החוקית של ארצה, החשידה את ראש־הממשלה כסוכן סובייטי
והיתה מוכנה לנקוט אמצעים כדי להפילו.

הגילוי החמור ביותר היה בארצות־הברית, בדמותו של אוליבר נורת׳.
הסתבר כי איש זה פעל לא רק מחוץ לחוק אלא גם בניגוד לחוק, כי רמס את החוקה של
ארצות־הברית, שיקר ל שני בתי־הקונגרס הנבחרים, העלים מידע מן השרים האחראיים ואף ממוסדות־הביון
הרשמיים — כל זה בלי ידיעת הנשיא הנבחר, כטענתו.

פעולה זו לא היתה שולית. למעשה ניהל אוליבר נורת׳ במשך תקופה ארוכה את
המדיניות של ארצות־הברית.
הוא שאירגן, אימן וצייד כוחות־גרילה, שניהלו מילחמה סמוייה בממשלה השמאלנית של
ניקאראגואה. ידו היתה באירגון האספקה לקבוצות הלוחמות בברית־המועצות באפגניסתאן. הוא ניהל
את החלק האמריקאי של המיבצע הגדול שנועד, בין השאר, ל ק שור קשרים סודיים בין ארצות־הברית
ובין המישטר של האיית־אללה חומייני באיראן, אחד המישטרים האכזריים והתוקפניים ביותר בעולם.
הוא העביר כספים ממדינה למדינה, מימן פעולות סמויות בארצות רבות וניהל מדיניות שנגדה את
קו הקונגרס, שר־החוץ, שר״הביטחון ושרות־הביון־המרכזי. הנשיא רונלד רגן עצמו נראה כבובה בידי
סגן־האלוף שפעל בשמו.

כל זה נעשה במי שרד קטן במרתף! ,בעזרת הרפתקנים פרטיים, שכירי־חרב
ותבכנים רודפי־בצע, מחוץ לכל מיסגרת חוקית.
כאשר כל זה התגלה, הפך אוליבר נורת׳ גיבור בעיני ההמונים של בני־ארצו, שראו בו את סמל
הפטריוטיזם האמריקאי, סמל הנאמנות לאידיאלים ישנים וטובים. התככן הבלתי־נלאה אף הוזכר
כמועמד סביר לנשיאות.
אם זה מה שקורה בארצות־הברית, מדינה המתגאה בחוקתה ובנוהלי־השילטון הסדירים שלה,
דמוקרטיה שבה פועלת שיטה מסובכת של איזונים ובלמים שנועדה כולה למנוע תהליכים כאלה
בדיוק — מה המצב במדינות אחרות?

אם מתחת לפני מישטר־החוק האמריקאי מתגלה עולם שלם של אי־חוקיות
שחצנית ומתייהרת, המצפצף על העולם הגלוי — מה חבוי במקומות אחרים?
בצרפת פורצות שערוריות כאלה מדי פעם, באורח כמעט שיגרתי, ומטושטשות מייד.

שביתת־הכורים הגדולה בדרום־אפריקה: רא שי ת ניצחון החופש
השנה הוכח כי אידיאל זה רחוק מאוד מן ההגשמה.
בארצות רבות אין קהילת־הסתר כפופה לחוק, אלא קובעת לעצמה חוק משלה. בפי אוליבר נורת׳
ביטאה הקהילה הזאת את האמונה כי נאמנותה למדינה ולאומה עומדת מעל לחוק, מעל למוסדות
הנבחרים, מעל ל שי ל טון הדרג המדיני.
קהילת־המודיעין האמריקאית — ולמעשה רק זרוע אחת של קהילה זו — ניהלה את המדיניות
של ארצות־הברית בזירות חיוניות. זהו הלקח הנובע מפרשת איראן־קונטרס בארצות־הברית.

עצם דו־הקיום של המישטר הדמוקרטי וקהילת־הסתר הוא בעיי תי.
הדמוקרטיה בנוייה על העיקרון שהעם מנהל את ענייניו, באמצעות נציגיו הנבחרים. נציגים אלה
חייבים לדווח לעם על מעשיהם, ול קבל מדי פעם את הסכמתו בבחירות. כך שולט העם בגורלו.
ואילו קהילת״המודיעין פועלת במחשכים. כל קיומה סותר את חובת־הדיווח לציבור.

על התהום הזאת מגשרת, כביכול, ההנחה כי המוסדות הנבחרים מנחים את
פעולת של שרותי-הביטחון, ומפקחים עליהם בצורה יעילה, אם כי חשאית. הנחה
זו היא שהתגלתה השנה בפיקציה — לא רק בארצות־הברית, אלא גם במדינו ת
רבו ת אחרות, וי שראל בכללן.
מצב זה מסכן את המישטר. הדמוקרטי, את מדינת־החוק. על כך נערך השנה המאבק בין המימסד
הגלוי והמימסד הסמוי, שבמרכזו עמד אוליבר נורת׳.
י שראל נגררה אל תוך המאבק האמריקאי הזה, ולא במיקרה. היא התגלתה השנה כמעצמה גדולה
בעולם הסמוי.

מהבחינה הישראלית, זה היה הגילוי העיקרי של תשמ״ז.

המרגלים חוזרים מארץ כנען(מיניאטורה גרמנית) :משה לא נכנע
בברית־המועצות העזו השנה העיתונים, בפעם הראשונה, למתוח ביקורת זהירה על חריגות קטנות
של שרותי־הביטחון. מובן מאליו כי העולם הקומוניסטי, שבו ממלאים שרותי־הביטחון תפקיד מרכזי,
אינו מפגר במאומה אחרי ארצות־הברית במחשכי העולם הסמוי, וי ש להניח כי המצב שם חמור אף
הרבה יותר.

ערוות האוץ
עולות־הסתר אינן תופעה חדשה בעולם. בקהילת־המודיעין העולמית מקובלת האימרה
שהריגול הוא המיקצוע העתיק ביותר בתבל — זולת המיקצוע העתיק ביותר, שהוא הזנות.
ואכן, כבר בפרשת יוסף ואחיו מתגלה הפחד מפני הריגול. כדי להערים על אחיו ולהענישם, האשים
אותם יוסף, שר־הכלכלה המצרי, בריגול :״ויאמר אליהם: לא כי ערוות הארץ באתם לראות.״
משה שלח את שנים־עשר המרגלים — כולם נשיאים בעם — לתור את או־ץ־כנען .״וראיתם את
הארץ מה היא, ואת העם היושב עליה, החזק הוא הרפה, ,המעט הוא אם רב אולם כאשר דיווחו רובם
״אפס כי עז העם היושב בארץ, והערים בצורות גדולו ת מאוד, וגם י לי די הענק ראינו שם״ התעלם
משה מן הדיווח, וקבע את מדיניותו על פי דעת המיעוט — יהושע בן־נון וכלב בן־יפונה.
כמרגל ותיק יד ע יהושע את חשיבות המודיעין .״וישלח יהושע בן־נון מן השיטים שניים אנשים
מרגלים חרש.״ בבואם ליריחו הלכו אלה אל בית־הזונות הקרוב ביותר ,״ויבואו בית אשה זונה ושמה
רחב, וישכבו שמה ״.כאן חברו יחד שני המיקצועות העתיקים. אולם המרגלים התנ״כיים לא שלטו
בציבור. הם היו כפופים למנהיגים המדיניים — משה ויהושע.
אנשי־החרש, המרגלים ומבצעי פעולות־הסתר מילאו את תפקידם בכל הזמנים ובכל הארצות. שום
מילחמה לא תיתכן בלעדיהם. אולם היה נדמה כי במדינה המודרנית, הפועלת על פי החוק הדמוקרטי,
הוכנסו פעולות אלה למיסגרת מישפטית ברורה. אנשי־החרש אמורים להיות כפופים למוסדות
הנבחרים, לדווח לשרים, ל שרת את המדיניות הרשמית שנקבעה כחוק על־ידי הרשויות המוסמכות.

איידס: הפחד השלמי מפני המחלה דחק את פחד־המילחנזה

נבואת ישעיה!
ש המייחסים את התגברות שרותי־הביטחון הישראליים למ אורע
שמלאו לו בתשמ״ז 20 שנה: מילחמת ששת־הימים.

הוא עשה זאת במשך 20 שנים ביעילות מפתיעה, בהצלחה
רבה, ובעיקר: ב שקט. איך?

למחרת המילחמה ניבא הפרופסור ישעיהו ליבו־ביץ,
נביא-הזעם של ישראל הכובשת, כי בעיקבות
הכיבוש המתמשך תהיה ישראל ״מדינה של אנשי־שין־בית.׳׳

הציבור
לא רצה לדעת. גם לא צמרת המדינה. מע•
טה־הסודיות שהיה תנאי הכרחי לפעולת השב״ב שי מש
כעילה מספקת לחוסר־הפקרנות המוזר.

האמת היא שתהליך זה התחיל עוד הרבה לפני אותה מילחמה
עטורת־ניצחון. מאז קום המדינה מילאו בה שרותי הביטחון והביון
תפקיד מרכזי .״הממונה על שרותי הביטחון״ נהנה ממעמד בכיר
ביותר אצל ראשי־הממשלה דויד בן־גוריון ומשה שרת.
פרשת חטיפתו של אדולף אייכמן הדהימה אז את העולם.
מפאת אופיו המיוחד של החטוף, אחד מגדולי פושעי־המילחמה
של המאה ה־ ,20 העלים העולם עין מן האופי המיוחד של מיבצע
הבאתו ארצה — פעולה סמוייה בהא הידיעה, מחוץ לחוק הלאומי
והבינלאומי.
לפני כן אירע העסק־ביש המפורסם משנת . 1954ר שת־ריגול
ישראלית, שהוקמה במצריים על־ידי אגף־המודיעין של צה״ל,
ושאליה גוייסו צעירים יהודיים מקומיים, קיבלה הוראה להניח
מיטעני־חבלה במוסדות אמריקאיים ובריטיים בקאהיר ובאלכ סנדריה.
המטרה היתד, ל שב ש את היחסים בין המישטר המהפכני

בשנת תשמ״ו החל מסך־הסודיות להתרומם במיקצת. פרשת
האוטובוס בקו מס׳ 300 הטילה בפעם הראשונה אור על ״מנגנון־
החושך״.

ב שנת תשמ״ז התרומם המסך עוד יותר, ואלומת־האור
התרחבה. היה יו תר ויו תר קשה לעצום את ה עיניים_

לשקו למען המורדת

חת הפרשות של תשמ״ז נגעה ל קצין הצ׳רקסי הצעיר,
שהורשע בעבירות ביטחוניות חמורות, ושכבר הספיק לשבת
שבע שנים בכלא. הוא טען בבית״המישפט העליון כי הודה בש עתו
בפשעים שלא ביצע, כתוצאה מהתעללות גופנית ונפשית
ש״שברה״ אותו.
הקצין הצ׳רקסי, עיזאת נאפסו, כבר השמיע את הטענה הזאת
בערכאה המישפטית הקודמת, אך השופטים דחו אותה. הם האמינו

שעיהו בן־אמוץ וישעיהו ליבוביץ: אחרי 20 שנה ש ל כיבוש התגשמה נבואת־הזעם
החדש במצריים ובין מדינות אלה. היתה זאת פעולה סמוייה מוב הקת.

מבחינה
מסויימת דמתה חטיפת אייכמן לחטיפת
מרדכי ו ענונו השנה, כשם שהעסק-ביש במצריים ד מה
במידה מסויימת לפרשת־פולארד.
אין ספק.שמילחמת ששת־הימים היתה נקודת־מיפנה לפחות
לאחד ממנגנוני־החושך הישראליים: שרות־הביטחון־הכללי. ההח זקה
בשטחים כבושים נרחבים, והפיכת עם שלם לאוכלוסיה כבו שה,
חסרת זכויות אנושיות ולאומיות העמיד לפני השב״כ אתגר
אדיר.
כל עם נ של ט מתנגד לכיבו ש ולוחם בכובשים באמצעים העומ דים
לר שו תו — התנגדות פאסיבית או אקטיבית, רוחנית ומע שית,
אלימה ובלתי־אלימה. ההתנגדות הבוטה ביותר לובשת בד־רך־כלל
צורה של מילחמה זעירה אלימה, הקרוייה בפי הכובש
טרור.
השב״ב — עד אז מנגנון קטן יחסית — נקרא לפתע להתמודד
עם הטרור המופעל על־ירי עם שלם, שמחציתו חי בארץ, ומחציתו
השניה מפוזר במרחב ובעולם כולו כציבור של פליטים.

לחוקרי־השב״כ, שהעירו כי נאפסו נחקר בשיטות חוקיות, בלי
לחץ אסור, וכי הודה מרצון חופשי.
נאפסו זיהה את החוקר שלו: יוסף גינוסר. איש זה התפרסם
בשנה הקודמת בשם־הצופן ״גימל״ ,כאשר מילא תפקיר חשוב
ב טי שטו ש הראיות בפרשת רצח חוטפי־האוטובוס בידי אנשי ה־שב״כ.

במהלך
הדיון המישפטי על פר ש ת האוטובוס בקו
300 מסר גינו סר הצהרה מזעזע ת: שחוקרי השב׳׳ב
משקרים בבתי־המישפט, על־פי היתר שני תן להם.
מעטים הבינו — או רצו להבין — את מלוא משמעות ההצהרה
הזאת.
מאז מילחמת ששת״הימים, עצר השב״כ כ־ 60 אלף חשודים
פלסטיניים. קרוב ל״ 30 אלף מהם הועמדו לדין, כולם על־סמך
הודאותיהם. חוץ מחריגים מעטים, שאפשר לספור אותם באצ בעות,
הורשעו כולם, אחרי שחוקרי־השב״ב העידו שהוראותיהם
ניתנו מרצון חופשי, במיסגרת חקירה תקינה על־פי החוק.

על־פי הצהרת גינוסר, חלק גדול מן העתיות האלה
— אם לא כולן — היו שיקריות.

משמע: ההוראות לא נמסרו על־ידי הנאשמים בעיקבות חקירה
סדירה ותקינה, בהתאם לכללים הקבועים בחוק. הן נמסרו כתו צאה
משבירת הנאשמים באמצעות שיטות בלתי־חוקיות, כגון
התעללות גופנית ונפשית. הנאשמים טענו זאת תמיד, במישפטי־זוטא
ללא־ספור.

הצהרתו של גינוסר לא נסתרה ולא הוכחשה. י ש
להתייחס אליה כאל אמת.
היא מעוררת כמעט מאליה כמה שאלות נוקבות:

איך זה יכלו מאות שופטים אזרחיים וצבאיים לקבל
הודאות אלה? האם לא תמהו מעולם איך הצליח ה־שב־׳ב,
ביעילות כה מופלאה, לשכנע כל נחקר להודות
ב מע שיו?
האם לא תמה איש מן השופטים לעולם שמא י ש אמת בטענות
הנאשמים, שחזרו איש על דיברי רעהו, באחידות מפליאה, אף
שלא נדברו ביניהם?
השאלה אינה נוגעת רק לשופטים. היא נוגעת לציבור כולו.
הוא קרא מדי יום בעיתונים על הרשעת נאשמים על־פי הודאו תיהם,
האם לא היו בציבור די אנשים בני־דעת — מישפטנים,
מומחים מכל הסוגים, פעילי תנועות־השלום והמיפלגות היוניות,
סתם אנשים נבונים — שתפסו כי בכלל לא יתכן שרבבות נא־

שר א ל הופכת ל,,מדינה ש ל אנשי
שמים, בעלי מוטיווציה לאומית חזקה, יודו מרצון חופשי במעשים
שייוחסו להם, ואף י ל שינו על חבריהם ויסגירו את נישקם?

התשובה מתבקשת מאליה: אם הכל האמינו, סימן
הוא שר צו להאמין. אם אי ש לא ידע, סימן הוא שלא
ר צו לדעת^ .

השנ״ג ו3או־מאו

ף* כך אכן מתגשמת נבואת־ישעיהו המודרנית. לא נבואה של
*1״וכתתו תרבותם לאיתים״ ,ולא ״וגר זאב עם כבש״ ,כדיברי
ישעיהו המקורי, אלא ״והפכו חלוצים ל אנ שי שין־בית״ ,כנבואת
ישעיהו החדש.

היא היתה מוכרחה להתגשם, מפני שביטאה את
ההגיון של המצב.
מזה מאה שנה מתנהלת מילחמה בין התנועה הציונית, המת נהלת
בארץ, ובין העם הערבי, שי שב בה. זוהי מילחמה בלתי־נמ־נעת,
הנובעת מטיבען וממטרותיהן של שתי לתנועות הלאומיות,
הרואות בארץ את מולדתן. היה זה זאב ז׳בוטינסקי, הקיצוני
שבמנהיגים הציוניים, שקבע, עוד בראשית שנות ה־ ,20 שהת־

איש השנה תש0״7
(הנושך מעמזד ) 9
נגרות העם הערבי בארץ להתנחלות הציונית היא טבעית, ושכל
עם אחר במקומו היה מתנהג באותה הצורה בדיוק.
במילחמה זו היו שלבים רבים. מילחמת ששת־הימים, שהביאה
לכיבו ש כל חלקי הארץ בידי ישראל, פתחה בפרק חדש, שבו
שולטת י שר אל בכל הערבים שנותרו בארץ — יותר משני מיליון
נפש, הנעזרים על־ידי יותר משני מיליון פלסטינים נוספים, הפ זורים
בארצות שמסביב למדינה. התנגדותם האלימה לכיבו ש הי־תה
צפויה ובלתי־נמנעת.

מילחמה כזאת היא בהכרח מילחמה עכורה. עם
כבוש, שאין לו צבא סדיר וכלים ממלכתיים, מ ש תמש
בכלים שי ש לו — פיגועים בחיילים ובאזרחים,
בגברים ובנשים. העם הכובש משתמש באמצעים
שי ש לו — שרותי-ביטחון וכוחות אחרים.

מהרן! את נפ שו בשדדדהקרם לעיני־השמש, והזוכה
בעיטור על מעשי־גבורה ובהערכת הציבור. אלא
האידיאליזם המיוחד של איש־הסתר.
אוליבר נורת׳ התגאה פומבית בכך שהוא פעל על דעת עצמו
בניגוד לחוק, ש שי קר למוסדות הנבחרים והשמיד ראיות. הוא טען
שעשה זאת בשם נאמנות גבוהה יותר, העולה על הנאמנות הפשו טה
לחוק ולמישפט, לחוקה ולמימשל. היתה זאת הנאמנות של
אדם הפועל במחשכים, המוכן לעשות את העבודה המלוכלכת,
לקבל על עצמו את האחריות למעשים בלתי־כשרים, ולשמש
בשעת־הצורך שעיר־לעזאזל.
אידיאליזם מיוחד זה אומר: מישהו מוכרח לע שות את העבודה
המזוהמת. הכל יודעים שהיא דרושה, אך אנשים רגילי ם אינם
מוכנים לתת לה הכשר ול קבל על עצמם אחריות לה. לשם כך
דרושים אנשים מיוחדים, אידיאליסטים צרופים המוכנים להפר
חוק, להרוג, לענות, לע שות מאה ואחד מעשים נוראים שנפ ש

כפי שאמר יצחק שמיר, איש־מחתרת ותיק ואיש־מוסד לשע בר,
בעיקבות פרשת־האוטובוס :״מי ש צריך לדעת — יודע, ומי
שאינו יודע — אינו צריך לדע ת״.

גישה זו יצרה בשב״כ, וב ש אר המנגנונים, תחושה
של עילית. תחושה של מיסדר, בדומה למיסדר הישו־עים
ולמוסדות האינקוויזיציה.
אנשי השב״ב התגאו במישמעת המוחלטת השוררת בגוף המ צומצם
שלהם, מישמעת ש אין לה אח ורע בשום מוסד אחר במ דינה.
אף שהשב״כ פעל מחוץ לחוק, ולעיתים קרובות בניגוד
לחוק, היו בו כללים פנימיים נוקשים, וכל מי שהפר אוולם נענש
וגורש.

אחד הכללים האלה אמר שלעולם, בשום מחיר וב שום
אופן, לא יתלונן איש־שב״ב על כל דבר שהוא
לפני מוסד חיצוני.
כאשר הלך איש־שב״כ בכיר, ראובן חזק, להתלונן אצל ראש־עוזי
קין

כאשר המעצמה הכובשת שולחת ל ארץ הכבושה חיילים בלבד,
יכולה המחתרת רק לפגוע בחיילים. על רקע זה נולדה, בראשית
המאה ה־ , 19 המילה הספרדית ״גרילה״ — מילחמה זעירה, מיל־חמונת.
הספרדים הכבושים פגעו בחיילי הצבא הנפוליוני הכובש.
כעבור מאה וכמה שנים, פגעו הצרפתים הכבושים בצבא הנאצי
הכובש. עכ שיו עושים זאת המוג׳הידון באפגניסתאן, הפוגעים
בחיילים הסובייטיים.
אולם כאשר המעצמה הכובשת מופיעה גם בדמות אוכלוסיה
אזרחית, עוברת הגרילה תמיד לפסים אכזריים עוד יותר ופוגעת
באזרחים, בנשים ובילדים. כך ע שו המאו־מאו בקניה, הפל״ן
באלג׳יריה, ותנועות רבות אחרות.
כאשר חלק מן האוכלוסיה המקומית תומך בכובש הזר, עורכים
בה המורדים מעשי־טבח. כך ע שו הוויאט־קונג בבני־הכפריס
ששיתפו פעולה עם האמריקאים. מעשי־הזוועה הנוראים האלה
לא הפריעו לרבים וטובים בעולם להתייחס אליהם בהערצה. בימי-
קדם ע שו זאת המקבים, שע שו שפטים ב״מתייוונים״.
כנגד מעשים אלה מפעילה המעצמה הכובשת תמיד שיטות
אכזריות. במיקרים החמורים ביותר — הריגת בני־ערובה, הוצ־אות״להורג
המוניות. וכמעט תמיד: מחנות־ריכוז, עינויים לשם
חקירה או לשם הרתעה.

בישראל מופעלים בחזית זו השב״כ, המוסד, ז רו עות
הצבא ועוד. עיקר התפקיד של מניעת פיגועים
ולכידת חברי המחתרות הפלסטיניות בארץ מוטל על
השב״כ.
כל מישטר״כיבוש נוטה לשמור על הפיקציה כאילו חברי־ה־מחתרת
המבצעים את הפיגועים, הם פושעים רגילים. מכאן הצורך
להעמידם למישפט. חוקריהם אינם משתדלים רק להכריחם להס גיר
את חבריהם ואת אמצעי־הלחימה שלהם, כדי למנוע פיגועים,
אלא גם לאלצם למסור ״הודאות״ ,כדי שאפשר יהיה להעמידם
לדין, להרשיעם ולכלאם.

הצורך הזה היה נמנע, אילו הכירה המדינה בעוב דה
שזוהי מילחמה, וכי ״המחבלים״ הס אויבים־לוח־מים,
שדינם כדין שבויי-מילחמה. כלומר: כליאתם
במחנות־שבויים עד לסיום המילחמה. זה היה מונע
את הצורך בעריבת מישפטים, ובמילא גם בחקירות
שנועדו לסחוט מן העצירים ״הודאות״.
אולם מדינת־ישראל, כמו מדינות אחרות במצב דומה, אינה
מוכנה לכך. הכרה במצב המילחמה, והכרה בפלסטינים כבשבויי־מילחמה,
היתה יוצרת מצב פוליטי, שי שראל אינה מוכנה לו.

התוצאה מתוארת בהצהרתו של יוסי גינוסר: סחי טת
ההודאות בכוח, באמצעים הנוגדים את החוק,
ומסירת הצהרות־שקר על־ידי החוקרים בבית־ה־מישפט
כאילו ני תנו ההודאות מרצון, במיסגרת חקי רה
חוקית. ובמילא גם החלטות השופטים, שהם מא מינים
לחוקרים.

הדיסדו השחור
^ מצב הזה עיצב את דמות השב״ב, ואת דמות כל קהילת ו
1הסתר הישראלית, האזרחית והצבאית.

אנשי השב״ב רואים את עצמם כיחידת־עילית
שאין שניה לה. התפתח בקירבם אידיאליזם מסוג
מסויים מאוד. לא האידיאליזם של החייל הקרבי, ה-

חוקר יוסף גינוסר (מאחורי השר אריאל שרון) :״חוקרי השביב משקרים בבתי־המישפט״
האדם הרגיל סולדת מהם. ובמיקרה הצורך, אם הדברים נחשפים,
לקבל על עצמם את האחריות לכך מבלי לסבך את המנהיגים.

משהו מן הרוח הזאת קיים בשב״ם. אנ שיו מא מינים
שאי־אפשר לשמור על אוכלוסיית ישראל מפ ני
פיגועים, ולנצח כמילחמה העכורה המתנהלת ב־מחשכים,
אלא תוך שי מו ש כאמצעים ששום חוק
כמדינה נאורה אינו יכול להתירם.
משום־כך התנגדו ראשי כל מנגנוני הביטחון והמודיעין בישר אל
תמיד לחקיקת חוקים מיוחדים, שי סדירו את פעולתם.
אין אנשי השב״כימבקשים לחוקק חוק המתיר להשתמש בלחץ
גופני לשם התשת עצירים וסחיטת הודאות מהם. גם מי שמצ דיקים
בלב שלם מעשים כמו רצח שני חוטפי״האוטובוס, אחרי
לכידתם, אינם דוגלים בהנהגת עונש־מוות במדינה. כל שחתי-
הביטחון מתנגדים בתוקף לעונש״המוות. ולא רק מטעמים ביט חוניים
מעשיים, אלא גם מטעמים ״מוסריים״.
מוסר זה אומר: אנחנו נעשה את העבודה השחורה. אנחנו נעשה
מה שמוכרח להיעשות כדי לעמוד במילחמה זו. איננו רוצים
שהמדינה כולה תתלכלך. איננו רוצים שיהיו בה חוקים בלתי־אנושיים.
איננו רוצים שהאזרחים הטובים ייד עו על מעשינו, ויהיו
שותפים בהם. אנחנו מאפשרים להם לי שון בשקט, במצפון שקט.
אנחנו אנשים מיוחדים.

הממשלה דאז על רצח חוטפי־האוטובוס ועל בידוי הראיות בפ רשה
זו, יצא עליו זעם חבריו לא רק ב של תוכן הדברים, אלא קודם
כל על עצם התלונה.

בשב׳־כ, זהו פ שע שלא ימולה. כי הוא מערער את
עצם מהות השרות כמיסדר סגור של קומץ נבחר.

• ודשבט וביטחון
^ שיא פר שת האוטובוס, שהפכה ״פרשת השב״ד׳ בהא
^ הידיעה, עמדו זו מול זו שתי קהילות, ש אין להן שפה משו תפת.
בצד
אחד של המיתרס עמדה קהילת־המודיעין, המאמינה ש היא
מגינה על המדינה ואזרחיה, ומונעת סכנות נוראות, תוך
שימו ש באמצעים ״חריגים״.

בצד האחר עמדה קהילת-המישפט, בדמותם של
המי שפטנים(ובעיקר המישפטניות) של מישרד-ה-
מישפטים, המאמינה כי פעולת השביב מסכנת את
נפ ש המדינה וקיומה כמדינת־חוק דמוקרטית.
כדי ליי שב את הסיכסור הזה מונתה ועדה רבת־יוקרה, בראשות
השופט משה לנדוי, נשיא בית־המישפט העליון בדימוס.,כדי לדון
בנוהלי־הפעולה של שרותי־הביטחון. אולם אפשר לפקפק בעצם
האפשרות להטיל את מרות החוק הדמוקרטי על שרותי־הביטחון,
בשעה שהם מנהלים את המילחמה העכורה.

כך מתגשמת נבואת-ישעיהו בכל חומרתה: לא זה
בלבד שהטובים הולכים לשב״ב, אלא שהשב׳־כ משנה
את עצם מהותה וציביונ ה של מדינת-ישראל.
כפאראפראזה על אימרתו המפורסמת של הרוזן אונורה רה־מיראבו
אפשר לאמר: י שר אל אינה עוד מדינה שי ש לה קהילת-
מודיעין, אלא קהילת־מודיעין שי ש לה מרינה.
השב״כ ופר שו תיו היוו רק חלק מן העולם הסמוי הזה, שהתגלה
בחלקו במהלך השנה. פרשת פולארר, עיסקות־הנשק עם איראן
והקשרים עם הקונטראס, פרשת־וענונו היו רק הבולטים מן ה אירועים,
שאיפ שרו הצצה לתוך עולם עלום וסמוי זה, הקיים
למעשה מחוץ למדינת־החוק, מחוץ לתהליכים הדמוקרטיים, מ חוץ
לפיקוח המוסדות הנבחרים.
אופטימיסטים יכלו להאמין שניתן להתגבר על בעייה זו, ול הכניס
את העולם הסמוי הזה למיסגרת חוקית ודמוקרטית. אך
אופטימיזם זה אינו משמש אצל רבים אלא כעילה לעצימת העי ניים
גם להבא, תוך הרגעה־עצמית בכדורי־ואליום של תיקוות
חסודות.

פסימיסטיס יכלו להאמין כי מצב זה אינו ניתן
לתיקון אמיתי, אלא בדרך האחת: השגת סי ת תו מ דיני
א שר ישים קץ למילחמה המלוכלכת, שהולידה
את המצב הזה.
כך או כך, חשיפת קיומה של החפרפרת מתחת לפני הקרקע
של הדמוקרטיה הישראלית היתה הגילוי העיקרי של תשמ״ז, וגם
הבעייה העיקרית של המדינה בשנה זו. היא קבעה במידה רבה את
החיפוש אחרי איש־השנה תשמ״ז.

״הוצאה להורג ש ל בני ערובה״ -ציורו ש ל פראנצסקו גויה ע ל הגרילה נגד נפוליון

בשנה זו איבדה המדינה את תומתה 20 .שנה אח רי
השמעת נבוא תו של ישעיהו, זו חדרה סור־סוה
לתודעה הלאומית.

ל באווירה ;
קרה לחבר־הכנסת
אלוני, להומוריסט
ולאחרים.

יוסי שריד, לחברת־הכנסת שולמית
דן־בן־אמוץ, לסגן־השר מיכאל דקל

מיהו,.איוואו האיום״?
ג׳ון איוואן

^ ין אירועי השנה בלט מישפטו של
דמיאניוק, שהוסגר לי שר אל על־ידי ארצות־הברית
ושנחשד בכך שהוא־הוא ״איוואן האיום״ ,איש הס״ס שהטיל את
מוראו על הקורבנות במחנה־ההשמדה טרבלינקה, בימי־השואה.

ף* רחוב צמח מס׳ 1בירושלים ישב הנוכח־הנפקד הגדול —
מנחם בגין. איש בודד, מנותק, אדי ש לנעשה במדינה
שלמענה לחם ושבראשה עמד, וגם לנעשה בתנועה שהקים.
מפעם לפעם פורסמו הודעות קצרות בשמו, אך אלה נמסרו
על־ידי מקורבים, והיה ספק רב באמינותן.
בגין לקה בדיכאון פסיכוטי מתמשך. נראה שזהו חלק מנטייה
למאניה־דפרסיה, שליוותה אותו כל חייו.
מבחינה זו שימש מנחם בגין כסמל של כל הציבור הישראלי,
״העם היושב בציון״ .בהשוואה לעמים אחרים, בולטים בציבור זה
סימנים של מאניה־דפרסיה. הוא פורח במצבים של מתח
והתרגשות. וקמל במצבים של רגיעה.
בכל שנת תשמ״ז רדפה י שראל אחרי ההתרגשות. מילת־המפתח
של השנה היתה ״פרשה״ .לא הפרשה, בהא הידיעה, אלא
פרשות רבות. ברוב שבועות השנה פרצה לפחות פרשה גדולה
אחת, שהעסיקה את הציבור במשך השבוע והקפיצה את אמצעי־התיקשורת.
היו שבועות שבהם התפוצצו שתי ״פרשות״ בהמולה
גדולה.
היו שהישוו את עם־ישראל לנרקומאן, הזקוק למנת־הסם
השבועית שלו. התמכרות הציבור לפרשות דמתה מאוד
להתמכרות הפרט לסם. ומכיוון שאמצעי־התיקשורת היו זקוקים
לפרשות כדי להתחרות זה בזה ולרתק את תשומת־הציבור
אליהם, הם המציאו אותן לא־פעם, כשחסרו פרשות אמיתיות.
פרשות קטנות נופחו למימדים גדולים, ולא־פרשות הפכו
לפרשות.
אולם שנת תשמ״ז היתה משופעת גם בפרשות אמיתיות
גדולו ת וחובקות־עולם. בעוד שבשנים קודמות היה די בפרשה
גדולה אחת כדי להעסיק את המדינה במשך שנה, כמו פרשת־קסטנר
בתשי״ד או פרשת־לבון בתשכ״א, הרי, רדפו השנה
הפרשות זו את זו, התחרו ביניהן והסיחו את הדעת זו מזו.
אנשי־תיקשורת זרים הסתכלו והשתאו. היה נדמה שב שבוע
אחד מתרחשים בי שראל הקטנה די אירועים מסעירים כדי
לכלכל מדינה כמו שוויי ץ או שבדיה במשך שנות־דור.

מעסיק את בתי־המישפט, שרים, מישפטנים בכירים ואנשי־ציבור.
היו שראו בו פושע פלי לי קטן, שנאחז באמתלה לאומית.
היו שראו בו סמל של משהו מעורפל אך חשוב. בינתיים נשאר
בכלא הישראלי ויעבור כירושת תשמ״ז לתשמ״ח.
בצד השני של המיתרס המתין בכלא המצרי פו שע ישראלי,
יוסף טחן, שנדון למוות בעוון הברחת הירואין. בשעה שאשתו
של נקש הרעישה עולמות בי שראל כדי למנוע את הסגרתו
לצרפת, התחננה אשתו של טחן להמתקת דינו במצריים
ולהסגרתו לישראל.
בכלל, פושעים ישראליים יצרו במהלך תשמ״ז כותרות רבות

לפני שהחל המישפט, סברו רבים כי לא יעורר עניין.
ויכרונות־השואה דוהים, בארץ גדל דור חדש ש ש מע עליה די
והותר. וכי מי ירצה ל שמוע שוב על הזוועות?
תחזיות אלה התבדו. כאשר נפתח המישפט בבנייני האומה
בירושלים, השתרכו תורים ארוכים לפני הדלתות. המונים באו
לראות ולשמוע. ל צד קורבנות־השואה וסתם תימהונים ישבו
באולם, יום אחרי יום, המוני צעירים, בני כל העדות.
אולם משהו מוזר קרה ל מי שפט זה. אחרי השבועות הראשונים,
שבהם הושמעו העדויות על השואה בכלל, ועל מה שהתרחש
במחנה־המוות בפרט, שינה המישפט את ציביונו. השואה והמחנה
הפכו לרקע שכמעט ולא נראה. הציבור כולו ניסה לנחש: האם זהו
״איוואן האיום״ או לאו?

• רכב ׳שואו וט־שיותיו
ך* מה מן הפרשות עברו לתשמ״ז בירושה מן ה,שנה הקודמת,
אך גיבוריהן וגיבורותיהן הוסיפו לרתק את הציבור גם השנה.
כזאת היתה חווה יערי, הגיבורה הראשית של פרשת־הרצח
הסנסציונית. היו ליערי כל הנתונים הדרושים לגיבורת־פרשה:
היא נאה, אשתו של אישיות תיקשורתית ידועה, דמות מרכזית
בעלילה מרתקת. מישפטה, שהחל בשנה הקודמת, הגיע השנה
לשיאו כאשר נידונה למאסר־עולם, יחד עם שותפתה־יריבתה
אביבה גרנו ת. אך בזאת לא נגמרה הפרשה. יערי הגישה
עירעור, וגם בכלא המשיכה להיות נושא להתעניינות כללית.
גם ויליאם נקש, האיש שנאשם ברצח ערבי בצרפת, המשיך
לככב. במשך כל השנה הצליח לעכב את הסגרתו לצרפת, כשהוא

מישפט ג ון דמיאניוק בירושלים: בתרשים מחנה־המוות טרבלינקה מתגלות האותיות ח י
ברחבי העולם. היה נדמה שהתושיה הישראלית, המ הוללת
ותשוקת־המסע הישראלית מצאו להן פורקן והשתלבו בפשיעה
הבינלאומית. מע שי־ידיו של הפושע הישראלי הבינלאומי, החל
בהברחת סמים באירופה וכלה בפריצת־הכספות הגדולה ביותר
בתולדות בריטניה, סיפקו כותרות למכביר לאמצעי־התיקשורת
בארץ ובעולם.
גיבורים מסוג אחר צמחו על רקע של פרשות כלכליות. אחד
מגיבורי תשמ״ז היה ארנסט יפת. בעיקבות השערוריה של
מניות־הבנקים נ אלץ בנק לא1מי לי שר אל לפטרו. שולמו לו
פיצויים מדהימים. כ שנוד ע הדבר, קמה סערה ציבורית אדירה.
היא גברה כאשר הסתבר כי יפת העלים את סכום־הפיצויים
מגרושתו, וביק ש בשל הפיטורין להקטין את סכום־המזונות
שהוא חייב לה.
אחת התמונות הגדולות של תשמ״ז היתה התצלום שבו נראה
יפת המפונק נושא במו ידיו הענוגות את מיזוודותיו המהודרות
בנמל־התעופה בן־גוריון, ל עיני הצלמים הצרים עליו, בשעה
שנחפז לעזוב את הארץ. הוא לא חזר.
פרשה אחרת שהדהימה רבים נקשרה בשמו של הממונה על
מחוז־ירושלים, רפי לוי, אחת הדמויות המוכרות ביותר במימסד
הירושלמי, שהואשם בהאשמות שונות. לוי, איש־שררה קלאסי,
נראה בעיני רבים כסמל של הידרדרות הערכים בקרב המימסד
הפוליטי־ביורוקראטי הוותיק. גם בארזים נפלה שלהבת.

• הערומים והמתים
^ חד הנושאים

יפת בנמל־התעופה לוד: בריחת המיליונים

הגדולים ביותר של השנה נשאר בלי גיבור:

מחלת האיידס.
הכל ריברו עליה. היא הטילה את מוראה על הכל. היא גרמה
לנידוי מחודש של קהילת ההומו־סכסואלים. היא שברה טאבואים
באמצעי־התיקשורת, והפכה את הקונדום הישן והמוכר ללהיט
תיקשורתי.
פה ושם דבקה השמועה באישיות מוכרת, וזו נאלצה לעמול
קשה כדי להשתחרר ממנה. אך ההיסטריה היתה מוגזמת ביותר.
מיספר קורבנות־האיידס ב ארץ היה זעום, לעומת מיספר
הקורבנות של תאונות־הדרכים. האישים המפורסמים שנפטרו
בתזמ״ז מתו כולם מסיבות אחרות: דום־לב פיתאומי (מפקד
הקומנדו הימי דויד טאיץ, השחקן רפאל קלצ׳קין, אשת־החברה
הירושלמית גוגה רג׳ואן, המיסעדן משה איש־כפית,
העיתונאי אהרון בכר) ,סרטן (הפנטומימאי־שחקן
שייקח אופיר, עורך־הדיו שמואל תמיר) או תאונה
(הכדורגלן אבי רז, שהריגתו על־ידי סירת־מירוץ בכינרת גרמה
לאבל לאומי) .אחרי שורה של השתלות־כבד בידי הפרופסור
יגאל קם, שגר מו להתפוצצות של גאווה לאומית ולפסטיבל
תיקשורתי, מתו החולים — מירח שיכמנטר ואליהו

שרייר.

תוך כדי כך נערכה התכתשות פומבית בין הסניגורים, ובעיקר
בין שתי דמויות ססגוניות — מארק אוקונור האמריקאי
ויורם שפטל הישראלי. שפ טל ניצח, אך אוקונור נשאר בארץ
והמשיר במילחמתו ביורשו.
גם שאר הדמויות על הבימה הפכו לנפשות בדראמוה. הסניגור
הצעיר והחריף, מיכאל שקד, ואב בית־המישפט, השופט דם
לוין, בלטו בשידורי ם החיים. הדו־קרב בין הסניגור והנאשם,
ולאחר מכן חקירת שתי עדות־ההגנה שנ שברו על הבימה —
אחת מהן, אניטה פריצ׳ארד, אף ניסתה להתאבד למחרת
עדותה — כל אלה ריתקו חלק גד ל והילד ש ל הציבור. היו
שמקלט־הרדיו הפתוח, המשדר את המישפט, ליווה אותם בכל
שעות היום. היו שווי תרו על עיסוקים אחרים וי שבו שעות על גבי
שעות מרותקים מול מקלט־הטלוויזיה, שהעביר גם הוא את
המישפט ב שידור חי, ב ערוץ השני הנסיוני.
המישפט פתח פתח לשאלות רבות, שנדונו בציבור בלהט,
בשיחות בלא־ספור. האם שי קר דמיאניוק בעדותו? אם כן, האם
זה מעיד על אשמתו, או שהיו לכך סיבות אחרות, פחות חמורות?
האם חקירת העדים היתה הוגנת? האם ההתערבות התכופה של
השופט לוין בחקירות היתה מוצדקת וסבירה? האם יכול להיערך
מישפט הוגן, כאשר מול המכונה האדירה של התביעה
הישראלית, היכולה להיעזר בכל מי קבץ המוחות של המדינה,
עומדת הגנה עניה, המתקשה לגייס מומחים בעלי שיעור״קומה?
האם חקירת העדות־המומחות היתה מוגזמת? האם חייבת המדינה
להעמיד לר שות ההגנה סכומי־כסף גדולים, כדי לממן את
מאבקה?
כל אלה היו שאלות ש עניינו לא רק את הציבור הישראלי.
המישפט התנהל ל עיני העולם, והיתה לו תהודה בינלאומית. היו
כרוכים בו אינטרסים פוליטיים, כגון העניין שי ש לברית־המועצות
בהשחרת פני הקהילה האוקראינית האמריקאית,
הלוחמת בברית״המועצות, והעומדת מאחורי הנאשם. העובדה
שהמיליונר האמריקאי הפרו־סובייטי ארמאנד האמר יכול
היה להשיג מן הש״ללן ונות הסובייטיים תעודות שונות, שהיו
חיוניות לתביעה במישפט, הצביעה על כך.
מבחינה מסויימת היה מישפט רמיאניו ק מיבחן חמור יותר
למערכת־המישפט הישראלית מאשר מי שפטו אל אדולף אייכמן,
איש־השנה תש״ך. המישפט יי מ שך בשנת תשמ״ח, ובסוף תשמ״ז
גברה הסקרנות לגבי תוצאותיו.

שדיון, קידשו! וושת
^ דראמה הפוליטית הגדולה של תשמ״ז התנהלה בין
( 1איש־השנה תשמ״ה, שי מעון פרם, ואיש־השנה תשמ״ו,

יצחק ש מיר.
טיבו של המחזה לא היה ברור. לפעמים דמה לבאלט, כאשר
שתי הדמויות המרכזיות נעות יחדיו על הבימה בצעדי־ריקוד

איש השנה תשס״ז
(המשך מעמ 1ד ) 11

לני טל חעולם חזח

מסוגננים, על פי המוסיקה והכוריאוגראפיה שחוברו עבורם.
לעיתים קרובות זה גלש לקומדיה, ולא חסרו גם מומנטים של
מלודראמה. רק לעתים רחוקות היה בו רמז לטראגדיה. ברוב הזמן
זה דמה ל או פירן־ סבון טלוויזיוני ת, המוקרנת בהמשכים
שבועיים.
הכל נראה כאילו בויים בידי בימאי מצטיין, שבנה בכי שרון רב
שתי דמויות מנוגדות. יתכן שחשב על דו״קרב מן הסוג שנערך
בזירה הרומאית, בימי הקיסרים, כאשר לו דר מ שוריין עמד מול
לוחם בעל רשת ו קיל שון. הלודר יכול היה לזוז רק בקושי, בגלל
כובד שיריונו ונישקו, אך היה קשה ל פגו ע בו. יריבו היה קל־תנועה
וסובב את הלודר. קלות־התנועה היקנתה לו יתרון, אך הוא
היה חסר־מגן ופגיע. הקרב הסתיים לעיתים קרובות במוות.
המהדורה המודרנית היתה פחות אכזרית.
לפעמים היה נדמה שזהו מאבק מבויים, כמו תחרות של תפוס־כפי־יכולתך
לעיני קהל קל־אמונה. ואכן, היו לפרס ול שמיר
אינטרסים משותפים ברורים. כל אחד מהם נעזר בשני כדי
לשמור על עמדתו הבכירה במיפלגתו שלו.
אך באותה שעה עצמה היה זה גם קרב רציני. הוא לא הסתיים
בתשמ״ז בניצחון ברור של צד אחד, כמו נוק־אאוט באיגרוף. אילו
היה קיים שיפו ט אובייקטיבי בקרב זה, היו צריכים השופטים
לספור נקודות. מכיוון שהקרב יי מ שך גם בשנה הבאה, ניתן היה
בסוף תשמ״ז להביא רק סיכום־ביניים ש ל הסיבובים שעד״כה.
התוצאה: שמיר ניצח ל פי שעה, בהפרש קטן של נקודות.
ולראייה: שמיר, איש־המיגננה, הדף את כל ההתקפות של פרס,
ובסוף השנה היה מצבו בממשלה ובכנסת טוב יותר מאשר
בתחילתה. ואילו פרס, איש־המיתקפה הבלתי־נלאית, שלא יד ע
רגע של מנוחה במשך השנה כולה, לא הצליח ל פ רוץ את הקווים
של יריבו־שותפו אף בנקודה אחת.
כנאה להצגה מבויימת היטב, תאמו קווי־האופי של שני
הגיבורים את העמדות שהם ייצגו.
שמיר הוא אי ש הסטאטוס־קוו. מבין כל המצבים האפשריים,
היה המצב הקיים הטוב ביותר לו ולתנועתו. על כן התנגד ל כל
שינוי — דבר שהתאים יפה גם לאופיו. הוא הדף התקפות, החניק
יוזמות בעודן באיבן, הציג ״לאו״ מ שלו לעומת כל ״הן״ של יריבו.
מבחינה אידיאולוגית, רוצה שמיר, כמנהיג הליכוד, ל ש מור על
השטחים הכבושים (״יהודה ו שו מרון וחבל־עזה״) בידי ישראל.
מכיוון שי שר אל כבר מחזיקה בכל השטחים האלה, די לו בשמירה
על המצב הקיים. כל תזוזה, כל יוזמה, כל ר עיון חדש היה עלול
לחבל במטרה זו.
זה נכון גם לגבי מעמדו של שמיר בתנועתו. בהיותו ק שי ש
( ) 72 מיריביו במיפלגתו, ובהחזיקו בעמדת־מפתח של ראשות־הממשלה,
היה ל ש מיר עניין בשמירה על הקיים ובמניעת כל
תזוזה.
מכאן שהיתה אצל שמיר שלמות ש ל מטרה ואמצעים,
טאקטיקה ואסטראטגיה, אינטרס ואופי.
שונה לגמרי היה מצבו של שי מ עון פרס.

קיווה, תעלה את מניותיו בתוך המדינה, במידה שתאפשר לו
להפיל את הממשלה, להשיג בחירות מוקדמות ולנצח בהן.
אולם כמו כל דבר אצל פרם, היה זה רעיון רב־משמעי, הן
בתוכנו, הן בתכליתו.
מבחינת התוכן, היה זה רעיון מעורפל. מה נועדה הוועידה.
להשיג? מה הפיתרון, ש אליו תחתור י שר אל בוועידה כזאת? על
כך לא ניתנה תשובה, אף לא בחוגים מצומצמים.
מה יהיה אופי הוועידה? כפי שהסביר זאת פרס לציבור
הישראלי: ועידה בלי משמעות, בלי השתתפות אש״ף, שלא
תהווה אלא תפאורה אופראית לפתיחת המשא־ומתן עם ירדן.
אולם לא כך נראתה הוועידה בעיני הערבים, ובוודאי לא בעיני
הסובייטים. כמעט הכל הסכימו כי אין ערך לוועידה בלי נוכחות
אש״ף, ומוסקווה התכוונה להעניק לוועידה משמעות הרבה יותר
מעשית.
לשם מה הועלה הרעיון בכלל? האם כדי לקדם את עניין
השלום? כדי ל ש פר את תדמית י שר אל בעולם? כדי לסלול את
הדרך ל חידו ש היחסים עם ברית״המועצות ובנות־חסותה? להשיג
יתרון במישחק הפנים־ישראלי?
האם התכוון פרס במאמציו חסרי־הלאות להביא באמת לכינוס
ועידה כזאת, או שמא סבר כי עצם הפעולה הראוותנית למען
כינוס הוועידה ישא פירות שאינם קשורים כלל בקידום השלום?
כל השאלות נשארו -מרחפות באוויר, בלא מענה. הציבור
הרגיש בכך, ועל כן התייחס ל עניין הוועידה בספקנות, בלי קשר
במידת הסכמה או אי־ההסכמה לרעיון. הדבר נראה יותר
כ״מישחק של פרס״ מאשר כמהלך מדיני רציני.
משום כך לא עורר הרעיון את ההתלהבות ההמונית, שהיתה
דרושה כדי לאפשר לפרס להפיל את הממשלה, להקדים את
הבחירות ולצאת מהן כשמאחוריו רוב יציב בכנסת.

אך די היה ברעיון זה כדי ל אפ שר לפרס מסע ש ל ניצחונות
דיפלומטיים. לכאורה, הלך בעולם מחיל אל חיל. הוא נפג ש עם
נשיאים וראשי־ממשלות, סקר מיצעדי־כבוד, חיבר הצהרות
משותפות, ש כולן תמכו ברעיון הוועידה.
היה למהלך זה רווח נקי מיידי: ברית־המועצות פתחה בצעדים
לחידוש יחסיה עם ישראל. השנה היתה מלאה ביוזמות של
מוסקווה, ורשה, בודפשט, בלגראד, בוקארשט, פקץ וברלין
המיזרחית ל שפר את היחסים עם ישראל, בצעדים קטנים אך
משמעותיים. מישלחת סובייטית נמוכת־דרג הופיעה בתל־אביב.
ישראלים הוזמנו לארצות קומוניסטיות שונו ת — ביניהם אנשי־שילטון,
ביניהם אנשי־אופוזיציה. פגי שו ת אלה נו עדו לשמש
כשלבי־ביניים. ני מרוד נדביק, יועצו של פרס, נפג ש עם פ קיד
סובייטי בכיר. מאיר וילנר הוזמן לפקץולבר לין המיזרודת.
מתי פלד הוזמן לבלגראד.
תזוזה זו לא היתה פרי יוזמתו של פרס. היא נבעה מגי ש תו
החדשה של מיכאיל גורבאצ׳וב, ש בי ק ש להכשיר את
הקרקע למימוש אופציות פוליטיו ת חדשות. אך א ץ ספק כי
דבקותו ש ל פרס ברעיון הוועידה, לפחות להלכה, הקלה ע ל
מאמץ זה.
בסופו של דבר היו הצלחות אלה בעוכריו של פרס. מדינ אי
העולם, שיצאו מגדרם כדי ל עזור לו לגבור על שמיר, נוכחו
לדעת כי פרס אינו יכול לספק את הסחורה. ע ל הסחורה ישב
יצחק שמיר, ואי־אפשר היה להזיזו. מאחורי הקלעים נפרצה
בבירות־העולם הריעה: פרס יכול להבטיח, אך ש מיר י כול לקיים.
בעיית האמינות של פרס, שהיתה עד כה פנים־ישראלית, הפכה
בעיה עולמית.
גם בתוך י שר אל היו לפרס תקלות. הבולטת בהם: פרשה
שבמרכזה ע מד איש־עסקים מפוקפק בשם דויד בלס.

מ־ססם־השווא של סיז־נוס
^ משך כל שנת תשמ״ז, היה שי מעון פרס סמל של פעילות
^ שהזכירה שוב ושוב את הגיבור הטראגי של המיתולגיה
היוונית, סיזיפוס, אשר האלים גזרו ע ליו פעילות־סרק ניצחית:
לגלגל אבן לראש־ההר. בהגיעו לשם נשמטת האבן מידיו,
מתגלגלת במידרון, וכל המלאכה מתחילה מחדש, עד אין סוף.
בראשית השיה עמד פרס לפני ההחלטה הקשה: לבצע את
הרוטציה בראשות־הממשלה, כפי שהתחייב, או לאו?
במצב רומה החליט השנה ראש ממשלת־איטליה, הסוציאליסט
בטינו קראקסי, להפר הסכם. תחת לבצע את הרוטציה הפיל
את הממשלה, קרא לבחירות חדשות והשיג בהן הישג, שהנחיל
לו עמרת־מפתח גם בממשלה שקמה לאחר־מכן.
פרס לא יכול היה להרשות זאת לעצמו. בעיית־האמינות
רודפת אותו, לפחות בתודעה ש לו עצמו. רבים הפצירו בו להפר
את ההסכם בגלוי, לפטר את הממשלה כל עוד הוא מסוגל לכך
(בהיותו ראש־הממשלה, שהתפטרותו רינה כהתפטרות הממשלה
כולה) ולהביא לבחירות. הוא היסס, ולבסוף סירב. הוא העביר את
ראשית־הממשלה ליצחק שמיר, ובכך העניק לו יתרון מכריע.
במשך כל השנה חזר אצל פרס תהליך זה ש ל מחשבה־היסוס־סירוב,
פעם אחרי פעם. בכל פעם הוצע לפרס להפיל את
הממשלה ו/או להקדים את הבחירות. בכל פעם נערכו חשבונות
מסובכים של מי־בעד־ומי־נגד, נוצר משבר, נערך פסטיבל
באמצעי־התיקשורת. ובכל פעם הסתיים העניין באפס רבתי.
במשך כל השנה המשיך פרס במאמציו לפייס את הדתיים כדי
״לחדש את הברית ההיסטורית״ בין תנועת־העבודה והמחנה
הדתי. היתה זאת רדיפה אחרי פאטה מורגאנה. כי המחנה הדתי
השתנה בדור האחרון. ללא־הכר, לא רק באירגונו הפוליטי אלא
גם באופי גייסותיו. המוניו מושכים ימינה, והופכים כל אפשרות
של ברית בין מנהיגיהם ובין מיפלגת־העבודה למיקסם־שווא.
צירופם של עזר ויי צ מן וחבריו למיפלגת־העבודה לא שינה
את המצב. הניסיון לרכו ש בשו ק הפתוח חברי־כנסת בודדים, כדי
ליצור בכנסת רוב קבוע או חד־פעמי של המערך עלו בתוהו. בכל
פעם שהיה נרמה לפרס כי עולה בידו לרכו ש קול נוסף בכנסת,
הסתבר כי שמיר הקדים אותו וקנה את בעל־הקול.
פרס לא נואש מנסיונותיו להביא להפלת הממשלה ולהקמת
ממשלה צרה בראשותו ו/או להקדמת הבחירות. אך בסוף השנה
היה רחוק ממטרה זו יותר מאשר בתחילתה. וככל שמתקרב
המועד הקבוע לסיום כהונת הכנסת ה־ 1ז, בסוף , 1988 הופכים
נסיונות אלה לחסרי־תוכן.

0שעוו־יד במתנה
ף* עיי תו של פרס בזירה המיפלגתית היתה קשורה בבעייתו
₪1בזירה העולמית. הוא ק שר את כל תוחלתו ברעיון הוועידה
הבינלאומית לשלום במיזרח התיכון. פריצת־דרך בחזית זו, כך

אחרי ההצבעה על ״מיהו יהודי״ :פרס ושמיר עומדים גב אל גב, רבין ונסן יושבים

וייצמן, אז שר־הביטחון — לא חשב על חיה אחרת, אלא על
מהדורה מבוגרת יותר של אותה החיה, כפיר במהדורה חדשה.
מאז פ רץ הלביא מן הכלוב, פ שט צורה ולב ש צורה, עד שהפך
לפיל לבן. הושקעו בו כספי־עתק, הוכנס בו מנוע חדש, וככל
שגדלה ההשקעה ורב ההישג, כן היה קשה יותר לעצור אותו
במירוצו. שוב ושוב התלקח הוויכוח, שוב ושוב אושר הפרוייקט
על־ידי שרי־הביטחון השונים, שנכנעו לתעשייה האווירית
ולחיל״האוויר. החשבון הכספי נראה בלתי־חשוב.
כפרוייקט כלכלי־ביטחוני היה הלביא סמל של תקופה,
שזכתה בכינוי ״עידן (יורם) ארידור״ ,על־שם שר־האוצר
בשיא תקופת־בגין, כאשר נפרצו כל גבולות הדמיון, הכלכלה
התנפחה כבלון והיה נדמה כאילו יכולה י שר אל להרשות לעצמה
את הכל. אז תוכנן הפרוייקט הגראנדיוזי של תעלת־הימים
שחוסל בינתיים. אז נולדו פרוייקטים ביטחוניים גראנדיוזיים
שונים ועלומים, שהוגשמו חרף עלותם העצומה. הלביא היה גולת
הכותרת של העידן כולו.
השנה, כאשר התקדמה ההבראה הכלכלית והודברה האינ פלציה,
היתה קיימת הסכמה כללית שאין לחזור לעידן־ארידור.
היה צורך להחליט מחדש על הלביא, והפעם תוך הפעלת ההגיון
הכלכלי והצבאי. תוכנית ההבראה הכלכלית, שנולדה בהנהגת
שימעון פרס ויצחק מודעי, מצאה במשה ניסים מנהיג ע ק שן
הדבק־במשימה. מערכת־הביטחון עמדה בפעם הראשונה מזה זמן

איש זה. שגי לג ל עשרות מיליונים בשוק האפור עד שבועת־עסקיו
התפוצצה ברעש גרול, התגלה לתרהמת הכל כבן־בית של
שי מעון פרס. הוא מילא תפקיר חשוב בעיסקות הכספיות שהיו
כרוכות בצי חף תנועת ״יחד״ של עזר וייצמן למיפלגת־העבודה.
אך ל שי א הגיעו הדברים בעניין קטן: כשראה בלס כי שי מ עון
פרס מתפעל משעון־היר שלו, שלח לו את השעון כמתנה.
״השעון של בלס״ הפך אחד הסמלים של תשמ״ז. הוא לא
הוסיף ליו קרתו של פרס, אף כי גרס פחות נזק מכפי שחשש ברגע
הראשון. הפרשות החדשות השכיחו במהרה את פרשת־בלס.
בסוף השנה היטה פרס את הכף למען ביטול פרויי קט הלביא.
החלטה אמיצה ששיפרה קצת את תרמיתו.
שנת תשמ״ז לא היתה שנתו הגדולה ש ל שימעון פרס. האיש
שנכנס לשנה זו כראש־ממשלה עתיר־הישגיס (היציאה מלבנון,
מיגור האינפלציה, שיפור תדמית י שר אל בעולם) סיים אותה
בקומה שפופה למרי. הוא לא נחל אמנם תבוסה גדולה, אך
שרשרת של כישלונות קטנים פגעה במעמדו.
שימעון פרס לא היה איש־השנה של תשמ״ז.

• 10 \/£זסוא ואו
^ צחק שמיר היה מועמד הרבה יותר סביר לתפקיד איש־השנה
של תשמ״ז, זו השנה השניה ברציפות.
בבירות־העולם, שם נטו ער כה לז לז ל בשמיר, על״סמך
דיווחיהם השיטתיים של שגרירים ועיתונאים, ערכו רוויזיה של
הערכה זו. שמיר נראה ככוח יציב ומוצק, אדם שאיכותו עולה על
תדמיתו. ארצות־הברית, שנטתה תחילה ל עזור לפרס להדיח את
שמיר, למדה ש שמיר הוא הכתובת הקובעת. כך גם רומניה,
שהזמינה את שמיר לביקור רשמי, מתוך תיקווה ש ש מיר י שיג לה
מעמד כלכלי של ״מדינה מועדפת״ בארצות־הברית.
גם ל שמיר היו השנה תקלות. כפי שפרס סבל מן ״השעון של
בלס״ ,סבל שמיר מן ״הכסף של עינב״ .היה זה כאשר הורשע
סוחר־הקרקעות שמואל עינב, איש־אצ״ל ותיק, במתן שוחד,
על רקע עיסקות־הקרקעות המזוהמות שנחשפו השנה בכל
חומרתן. הסתבר כי חבורה ש ל נוכלים מכל הסוגים השתלטו על
קרקעות ערביות בעזרת פושעים ערביים, מסוגו של אחמד
עודה, ורימו ערבים ויהודים כאחד. שמיר, כך הסתבר, השתתף
בפגישה עם סוחרי־קרקע יהודיים, ש שוכנעו על־ידי עוזריו
לתרום כספים למערכת־הבחירות של הליכוד, מן זוך חשבון שזה
יעזור לעסקיהם.
אולם שמיר, אדם שחי בצניעות, לא נפגע מן הגילויים. חברי־מיפלגתו
ראו בכך חלק טבעי של פעולתו למען ארץ־י שראל
השלמה — פעולה שהגיעה לשיאה עם פירסום שלושת
ה״לאווים״ של שמיר: לא ועידה בינלאומית, לא שיתוף ברית־המועצות
בתהליך השלום, לא מגע עם אש״ף. בתוכנה ובצורתה
היתה הצהרה זו העתק מודע של החלטות־חרטום — ההחלטות
של ועידת־הפיסגה הערבית שהתכנסה בחרטום, בירת סודאן,
אחרי מילחמת ששת־הימים. הצעותיו של שמיר לכינוס ועידה
איזורית של מדינות־המרחב היתה קישוט טפל לגישה שנועדה
לבצר את הסטאטוס־קוו על־ידי חסימת כל דרך ל שינוי.

• נס ושמו ניס־ם
^ דבר חסם גם את הדרך ל שינוי במיפלגתו של שמיר. כמו
1אצל פרס, התערבבו גם אצל שמיר שיקולים פנים־
מיפלגתיים ובינלאומיים.
כאשר קיבל שמיר לי דיו את ראשות־הממשלה, אחרי שבלם
את כל הדרכים להפרת הסכם־הרוטציה, התחזק מעמדו מחדש גם
במיפלגתו. הוא בינם סוף־סוף את ועידת המיפלגה ונחל בה
ניצחון מזהיר.
לעומת זאת איבד מתחרהו, דויד לוי, גובה. במשך כל השנה
הצטמקה קומתו. שיקולים טאקטיים מוטעים גרמו לו להופיע
בוועידת־המיפלגה כמי שפוגע באחדות התנועה — עמדה שהיא
שגיאה קטלנית בכל ועידה מיפלגתית. גם נסיונותיו להחזיר
לעצמו את מעמדו על־ידי פעולות־סרק בתחום ההתנחלות לא
עזרו לו. לא היתה זאת שנה טובה ללוי.
אריאל שרון קרא את המפה ונקט עמדה טאקטית הפוכה.
הוא לא הפריע לשמיר, אלא המתין בסבלנות בלתי־אופיינית.
במשך כל השנה נמנע מיוזמות פרובוקטיביות, עסק בפעילות
מישרדו, ושמר על האופציות שלו בעזרת כמה הופעות פומביות
מתוכננות־היטב. לקראת סוף השנה השמיע הרצאה ארוכה
שנועדה להצדיק את פעולותיו במילחמת־הלבנון, בתום חמש
שנים לפינוי כוחות־אש״ף מביירות. כך גרם, באמצעים פשוטים,
לכך שהוויכוח סביבו לא יישכך.
שרון, איש־השנה ת של״ג(מקי ם הליכוד) ,איש־השנה תשמ״א
(שר״הביטחון) ואיש־השנה תשמ״ב (מילחמת־הלבנון) לא היה
איש־השנה תשמ״ז. אך הוא המתין להזדמנות כדי להשתלט על
הליכוד ולהגיע לראשות־הממשלה בשנים הקרובות.
אדם שהתקרב במפתיע לתואר איש־השנה היה שר־האוצר,

פרס במיפעל־מעדנים: ה 1א לא ליקק דבש
הוא נשאר אדם צנוע ושקט, המדבר תמיד במתינות ובנועם.
אולם, כנאה לתלמיד־חכם למד את החומר בשקידה ובהתמדה,
רכש את הידע הדרוש, האזין למומחים וקיבל את עצותיהם, מבלי
לוותר על שיקול־דעתו המפוכח.
יותר מזה: במרוצת השנה התגלה כאיש חזק, היודע להחליט
ולדבו ק בהחלטתו, להתייצב מול בעלי־הכוח בליכוד ולעמוד על
שלו. לא היה אדם במערכת הפוליטית שלא העריך את ניסים
בסוף תשמ״ז ככוח עולה במדינה.

13 יניא, ננסשה
^ ל הדמויות האלה מילאו תפקידים באחת הפרשות
^ החשובות ביותר של תשמ״ז — פרשה שבמרכזה לא עמד
אדם. אלא מטוס.
אילו היה הלביא בן־אדם, יתכן שהיה זוכה בתואר איש־השנה
תשמ״ז.
כי ההיסטוריה של הלביא היתה כתמצית כל המעלות
והחסכונות של מדינת ישראל, אגדה שקיפלה בתוכה עולם שלם.
מצד אחד היה הלביא פאר הטכנולוגיה הישראלית. איש לא
הטיל דו פי בהישג הטכנולוגי הגדול הכרוך במטוס קטן זה.
חלקים מן הלביא באו מארצות־הברית, אך גם החלק הישראלי
המובהק היה מפואר, תעודת־גאווה שהעלתה את המדינה הקטנה
למעמד של גדו לי העולם הטכני.
מסביב ללביא התקבץ נכס אנושי יקר, תרתי־משמע:
מהנדסים, מינהלנים. פועלים, בעלי מוטיווציה גבוהה ודבקות־במשימה,
שהתגאו בהישגם המשותף.
מול ההישג הטכנולוגי עמד הכשל המנהיגות .,פרויי קט
הלביא חשף את אחד הפגמים הממאירים ביותר של המערכת
הפוליטית הישראלית: אי־היכולת לראות את הנולד, לתכנן
בהגיון ול קבל החלטות סבירות, יחד עם הנטייה האומללה
לאלתר, לירות מן המותן ולחיות מן היד הפוליטית אל הפה
התיקשורתי.
הלביא נולד כמטוס פשוט, מהדורה משופרת של מטוס הכפיר
— ומכאן שמו. כפיר הוא אריה צעיר (״כפיר אריות שאג
לקראתו ואילו לביא הוא אריה מבוגר(״הן עם כלביא יקום
מי שקיבל את ההחלטה הראשונה לייצר את הלביא — עזר

שלושה ג׳ יודע
ך* מי ש טר הישראלי, כפי שהתגבש בתשמ״ז, יכול היה
\ 1לספק חומר מרתק ל אנ שי מדע־המדינה בעולם כולו.
היתה זאת יצירה מיוחדת־במינה, פרי הנסיבות המיוחדות של
י שראל ב עידן ״האחדות הלאומית״.
בראש הפיראמירה עו מד מוסד־שאינו־קיים :״פורום ראשי־הממשלות״
.הוא מורכב משלושה אישים, שהיו — במיקרה או
שלא־במיקרה — ראשי־ממשלה בתקופות שונות: יצחק רבין,
שימעון פרס ויצחק שמיר. בעיקבות הוויכוח על הלביא, התקרב
גם משה ניסים להצטרפות לפורום זה.
פורום זה לא טי פל רק בלביא, אלא ב ש לל רב ש ל נושאים. הוא
מילא תפקיד מרכזי בכל הפרשות הגדולות בשטח הביטחון, הביון
והמדיניות של תשמ״ז.
מתחת ל״פורום״ מצוי ה״קאבינט״.
מילה צרפתית זו(בע צ ם :״קאבינה״) פירושה חדר קטן. בחדר
הקטן הזה הצטופפו עשרה שרים ״בכירים״ ,חמישה מכל צד של
״האחדות הלאומית״.
במוסד זה נשמר גם השנה האיזון המוחלט, והוא שהבטיח
למערך מעמד שווה — גם כאשר הופר האיזון בממשלה ובכנסת.
הקאבינט מילא את התפקיד ש ל ממשלה־בפועל. מכיוון ש כל
ענייו שנוי־במחלוקת בין שני הגושים הובא לפני מוסד זה, בהתאם
להסכם, התקבלו בו כל ההחלטות החשובות. זה הבטיח תיקו בכל
נושא שלא היתה עליו הסכמה.
מתחת לקאבינט מצוי המוסד הקרוי ״הממשלה״ .אליו מובאים
עניינים שאינם די חשובים או די שנויים־במחלוקת כדי שיובאו
לקאבינט. אליו גם מובאים עניינים ש אי ש אינו מוכן להכריע
לגביהם, כמו פרויי ק ט הלביא.

משה נימים.

במשך שנים היה ניסים שר זוטר, מעין עוזר פרלמנטרי של
מנחם בגין. כאשר מונה על״ידי בגין כשר־המישפטים, אחרי
שמואל תמיר הססגוני, הורמו גבות־עיניים רבות. המישפטנים,
ולא רק הם, התייחסו אליו כאל בנו המפונק של רב־ראשי, ספרדי
מיקצועי, עוו־ו־דין צוער• מינויו נראה כאחד המינויים האישיים
התימהוניים של בגין, .
במישרד״המישפטים התגלה ניסים כאדם פיקח ומפוכח, שאינו
״עושה גלים״ אך הנמנע גם מתקלות. תדמיתו השתפרה, אך
שיעור־קומתו לא גדל בעיני הבריות.
את תיק־האוצר קיבל במיקרה. פרס הריח את יצחק מודעי,
בעל ההתפרצויות המפורסמות. הליברלים לא רצו לוותר על
התיק. יריביו של מודעי לא באו בחשבון. ניסים נראה כמועמד
אשר מינויו לא יגרום למחלוקת, ונהנה מן ההפקר. הכלכלנים
הגיבו על כך בזעם אצור.
מאז הפתיע ניסים את הציבור. במהלך כל שנת תשמ״ז עלתה
קרנו בהתמדה, כשהוא רוחש לעצמו את אהדתם של אנשי־האוצר,
הכלכלנים המיקצועייס וחבריו בממשלה.
ניסים לא התיימר להיות גאון הדור, ומיעט בגינונים אישיים.

רב על העובדה שי ש גבול להוצאות.
אחרי תקופה ארוכה של היסוסים, התייצב
רבין נגד המטוס. אחרי שהרמטכ״ל החלש,
בקצין חזק ותקיף יותר, דן שומרון, החל צה״ל דן ברצינות
בעתידו. התגבשה הריעה הכללית שי ש לשים את הדגש על
אמצעי־לחימה מסוג חדש לגמרי, שי ש בכוחם להשמיד את
האוייב הפוטנציאלי ממרחקים גדולים. נשק כזה, שיעני ק תוך
שנים מעטות יתרון גדו ל למיגננה על המיתקפה, יהיה זול
לאין־שיעור מן המטוס היקר והפגיע. הלביא, הפיל הלבן
המעופף, נראה בעיני המתכנן הצבאי כפי שנראה בשעתו אביר
מ שוריין בעיני רובאי.
המסקנה היתה מחוייבת־המציאות. אולם המערכת הפוליטית
— ובראשה הממשלה — לא היתה מסוגלת להחליט במשך
חודשים ארוכים. פרס ושמיר, יחד עם רוב שרי־הליכוד, התייצבו
מול ניסים ורבין ורוב שר־המערך. כשחש פרס שנ ש אר מבודד
במיפלגתו, וכי שאר השרים התלכדו סביב רבין, הצטרף גם הוא
ל שו ל לי הלביא.
בסופו ש ל דבר הוכרע הקרב והמטוס הופל. המערכת פעלה
בצורה מתוחכמת: המערך זכה בניצחון, והליכוד זכה בפופולריות
אצל העובדים, למרות שמאחורי הקלעים פעל שמיר לקבלת
ההחלטה הבלתי־נמנעת — שיתוף־הפעולה החזיק מעמד.
מאבק זה חיזק את מעמדו של רבין, שנהנה בעניין זה מגיבוי
חזק ש ל צה״ל ומרוב מיפלגתו. שוב הוכח כי במציאות
הישראלית, שר־הביטחון הוא בעל מי ש קל סגולי רב יותר מאשר
שר־החוץ.
עובדי 1התעשייה האווירית הרעישו שמיים וארץ, וערכו הפג נות
ש עוד לא היו כדוגמתן. אבל זה לא עזר.

שר־הביטחון יצחק
משה לוי, התחלף

הממשלה היא מועדון־ויכוחים, ש כל דבר דו ל ף ממנו. למעשה
הוא ממלא ב עידן ״האחדות הלאומית״ את תפקידו של פרלמנט.
במוסד זה הופר בתשמ״ז האיזון. הוא התחיל את דרכו, ב־, 1984
כשבו 12 שרים ש ל המערך וגרוריו 12 ,שרים ש ל הליכוד וגרוריו,
ו שר מס׳ — 25 יוסף בורג המפד״לי.

במהלך השנה פר ש ממנה אחד מגרורי המערך — אמנון
רו בינ ש טיין — שניסה ל ש פר את מעמדו לקראת הבחירות
הבאות. מקומו לא התמלא, מפני שהליכוד היתנה את הדלד
במסירת תיק לשר־בלי־תיק מודעי, שנרדף על־ידי פרס. גרור
אחר של המערך, יגאל הורביץ, עבר את הקו והצטרף לליכוד,
בלוקחו עימו את כיסאו לי ד שולחן־הממשלה. כך היה המאזן בסוף
השנה 13 :אנשי־ליכוד וגרוריו 10 ,אנשי־מערך, ו שר מפד״לי
אחד, זבולון המר, שהיה גם הוא למעשה גרור של הליכוד.

ניסים נואם ומתריע: האפתעה ש ל השנה

מתחת לממשלה ממשיכה הכנסת להתקיים, איכשהו, כפורום
של דיבורים. היו בה מדי פעם מהומות תיקשורתיות מבוימות,

חבריה השמיצו זה את זה כדי לזכות בכותרות. השפעתה המעשית ת היתה מועטה. הרוב האוטומטי העצום של ״האחדות הלאומית

(הנושך סעמזד ) 13
הפך את סיעות־האופוזיציה הקטנות, חסרות־הכוח, לגופי־מחאה
תיקשורתיים.
גם בכנסת חלו שינויים קלים במהלך השנה, כאשר שתי
סיעות־יחיד(יגאל הורביץ ואהרון אבדחצירא) שנטו למערך,
עברו לצד הליכור, וכך הוכשל כל נסיון להשיג בכנסת רוב
להקדמת הבחירות או להקמת ממשלה צרה של המערך.

נוץ ושותי: נישרון
^ רשימת המועמדים
^ העדרו של השם יצחק פרץ.

לתואר איש־השנה תשמ״ז בלט

ביסודה הסכמה יסודית על הנושאים העיקריים. מבחינה כלכלית
וחברתית, לאומית ובינלאומית לא היו הבדלים גדולים — אם
בכלל — בין המחנות. ל שמיר ולפרס, לרבץול שרון היו הרבה
יותר תפיסות משותפות מאשר תפיסות מנוגדות.
בשטח הכלכלי אין כל הבדל בין שני המחנות, אף שאחד מהם
מגדיר את עצמו כימין, והשני כשמאלי או כסוציאליסטי. התפיסה
הלאומית־ביטחונית משותפת לשניהם. בענייני־דת י ש ביניהם
הבדלים קטנים, הנוגעים למידת הכניעה לכפייה הדתית. לגבי
ההתנחלות בשטחים הכבושים הוויכוח ביניהם הוא על הכמות ועל
המיקום, לא על עצם העיקרון. גם בשטח החשוב ביותר המסור
בידי הממשלה והכנסת — חלוקת התקציב — שוררת אחדות־דיעים
מפליאה: כל אחד רוצה בכסף רב יותר לבני־חסותו. המערך
רצה בכספים כדי להציל את החקלאות החולה ואת החברות
ההסתדרותיות. הליכוד רצה בכספים ל מיפעלי ״היוזמה החופשית״
ולהתנחלות. הדתיים רצו בכספים לישיבותיהנן.

שאז יפול השילטון בליכוד כפרי ב של לחיקו של אריאל שרון,
מבלי שיצטרך להתאמץ יתר על המידה.
הרבה יותר מסובך המצב במיפלגת־העבודה. אחרי התאומים
הסיאמיים — פרס־רבין — מי? השאלה נשאלה בתשמ״ז שוב
ושוב.
פעם תלו תיקוות ביצחק נבון. אולם מאז שפר ש מהיכל
נשיאי־ישראל והפך פוליטי קאי מן השורה, ירד מן הפרק כמנהיג
עליון. המועמד המוצהר לירושה, מרדכי גור, אינו מלהיב איש,
וגם אינו מופיע ל עיני הציבור כשבפיו בשורה חד־משמעית.
מכאן מעמדו המיוחד־במינו של עזר וייצמן, איש״השנה
תשל״ח, שהצטרף השנה רשמית למיפלגת־העבודד. למרות הדג־זאגים
של דרכו עד כה, הוא התגבש השנה כאיש בעל עמדה
עקרונית ואסטראטגיה חלופית.
האסטראטגיה ש ל פרס היא להתמקם במרכז־הבימה, מתוך
תיקווה לנגוס בכוח האלקטורלי של הליכוד. משמע: אסור לנקוט
עמדות יוניות מדי, חילוניות מדי, שמאליות מדי, פן ירחיקו מן
המערך את האנשים־שבאמצע, שהצביעו עד כה בעד הליכוד. בלי
קולות אלה אין למערך סיכוי ל שבור את התיקו הלאומי, היוצר
שני מחנות שווים־בדיוק, והמונע גיבו ש רוב.
אסטראטגיה זו נראית הגיונית. אולם היא לא הוכיחה את עצמה
בפועל. הדתיים לא חזרו אל הברית עם מיפלגת־העבודה. בוחרי־הליכוד
לא עברו בהמוניהם אל המערך. התיקו נשאר בעינו.
הסקרים מראים על שינויים עונתיים בתוך כל אחד משני המחנות,
מן המיפלגה הגדולה אל מיפלגות־שוליים, אך לא על תזוזה
משמעותית בין שני המחנות עצמם.
מתוך כך הולכת ומתגבשת במיפלגת־העבודה הריעה שי ש
להמציא אסטראטגיה אחרת: לא עוד זינוב אחרי הליכוד, אלא
דווקא הצגה אמיצה של תוכנית אמיתית לפי תרון הסיכסוך
הישראלי־ערבי, שפירושה החזרת השטחים תמורת שלום והכרה
בעצמאות פלסטינית.
המועמד הטבעי להרמת דג ל כזה הוא עזר וייצמן. גם ברחבי
העולם החלו עוקבים בעניין גובר והולך אחרי מעשיו של איש זה.
הסובייטים ש קלו את הזמנתו לביקור ממלכתי. יאסר ערפאת
הכריז על רצונו להיפגש עימו.
אם אכן יתפתחו הדברים בשני הגושים בכיוון זה, עשוייה
המדינה לעמוד באחת השנים הבאות בראשונה מול הכרעה בין
שני מחנות בעלי מצעים ברורים ומנוגדים, כשבראש המחנה
האחד עומד אריאל שרון, ובראש המחנה האחר עזר וייצמן.

• נצצה נמיזוח וושוים

מאיר כהנא עורך פוגרום בירושלים: יהודי תוקע ב שופר בהתפרעות אחרי הריגת אברך

*? ץ נת תשמ״ז היתה רחוקה מגיבו ש פולי טי כזה. סיסמתה
11 4יכלה להיות :״בזכות הטישטוש ובזכות הטיח״.
הוויכוחים הגדולים היו נטושים על פרויי קט הלביא, על
הטאקטיקה של ״מיטריה בינלאומית״ וכיוצא באלה. לא היו
כמעט ויכוחים על הנושאים הגדולים העומדים לפני מדינת־ישראל.
במשך
כמה ימים שקעה המדינה בנוסטלגיה של מילחמת־ששת־הימים,
ובוויכוח על ״ 20 שנות כיבוש״ .אולם השאלות
הגדולות הנובעות מן הכיבוש טואטאו גם השנה אל מתחת

האיש שכוכבו דרך בשנה הקודמת כאיש־מפתח בממשלה,
לשון־המאזניים שאין בלעדיה, איבד גם הוא גובה.
לא היה זה רק בשל העדרו ממישרד־הפנים. הוא נ אלץ לוותר
על עמדת־כוח חשובה זו בגלל אי־הצלחתו להבטיח מונופול
אורתודוכסי בתחום הגיור. הוא השאיר אחריו פקיד, שהפך במהרה
לדמות חשובה במערכת הפוליטית: אריה דרעי הצעיר (,)28
שהתמודד עם פוליטיקאים חשובים ויכול להם. כך סילק
מהמישרד את סגן־השר רוני מילוא, שעמד להשתלט על
התפקידים של שר־הפנים.
אילו הצליח פרס לגרום למשבר ממשלתי, היתה חשיבותו ש ל
פרץ גוברת שוב. אולם מכיוון ש״האחרות הלאומית״ החזיקה
מעמד, ולוא גם מאונס, לא היו שרותיו של פרץ חיוניים.
שוב ושוב ניסו יצחק פרץ, אברהם שפירא וחבריהם
להעביר בכנסת חוק אשר י שיב אחת ולתמיד על השאלה ״מיהו
יהודי״ ברוח המימסד האורתודוכסי. הנסיונות נכשלו בכל פעם,
על חודו של קול אחד או קולות מעטים.
הדבר לא נבע רק משיקולים טכסיסיים של המיפלגות
בישראל. הוא לא נבע גם מעליית כוחם של החוגים החילוניים.
היתה לכך סיבה אחרת: שני מיליון יהודים אמריקאיים התייצבו
כאיש אחד נגד כל שינוי בחוק הישראלי.
לגביהם לא היתה זאת שאלה אקדמאית. הם לא התייחסו
לעניין כאל בדיחה, כמו רוב הישראלים, שהנושא הזה מעניין
אותם כקליפת־השום. היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית
בארצות־הברית קלטה מאות אלפי גרים וגיורות, שהצטרפו
לקהילות ושהפכו חלק בלתי־נפרד מהן. גירושם מן הקהילה —
מעשה עזרא ונחמיה — היה גורם לפילוג ולשבר, והיה הורס את
מרבית הקהילות היהודיות בארצות־הברית.
מול מציאות זו לא הספיק כוחם של יצחק פרץ ושות׳ ,החרדים
יכלו להפגין, לצעוק, לעשות מהומות — אך הם לא יכלו בתשמ״ז
להשיג את השינוי בחוק, החשוב להם יותר מכל נושא אחר.
במאבק שבין הדתיים והחילוניים בישראל לא נחלו הדתיים
השנה הישג משמעותי. יתכן שהמאזן נוטה דווקא לצד החילוניים.

וייצרו מור שוון
^ ף אחד מן האירועים בזירת הפוליטיקה.הפנימית לא היה
\ £יכול לספק לתשמ״ז את איש־השנה שלה, מפני שלא היה
חשוב באמת.
בעיני הצופה השיטחי, היתה השנה סידרה אינסופית של
משברים פוליטיים, התכתשויות, התנצחויות, השמצות הדדיות
של פוליטיקאים, קנוניות ומזימות. אך כל אלה לא היו אלא כקצף
על פני המים. הם היסוו את המציאות הבסיסית: לא היה הבדל של
ממש בין הכוחות הפוליטיים העיקריים.
״האחדות הלאומית״ לא יכלה להתקיים אלמלא היתה מונחת

עזר זייצמן ואברהם שפירא: אם תודח ההנהגה הוותיקה. מי יכול למלא את החלל? ח
גם בנושא ש עליו היה נטו ש המאבק החריף ביותר — הוועידה
הבינלאומית — היתה המחלוקת טכסיסית, לא מהותית. המערך
לא הציג תוכנית־שלום עקרונית משלו, מול התפיסה הברורה של
הליכוד. הוא רק טען כי מבחינה טאקטית, כדאי יותר לנופף
ברעיון הוועידה, המקובל בעולם.
הציבור חש בדמיון בסיסי זה בין הגושים, למרות הפסטיבלים
הדחופים של אמצעי־התיקשורת סביב משברים מפוברקים. מכאן
גישתו הצינית למערכת הפוליטית. מכאן גם ההרגשה, שהלכה
וגברה במרוצת תשמ״ז, שהצוות המוביל של שני המחנות צריך
״ללכת הביתה״.
בליכוד הבעיה פשוטה. הגיל יעשה את שלו. באחד הימים
תסתיים כהונתו של שמיר, חרף זריזותו הטאקטית. רבים משערים

לשטיח. אף לאחד משני המחנות הגדולים לא היתה תשובה להן.
הליכוד התעלם מעצם קיומן, המערך דיבר עליהן בגימגום, מבלי
לספק תשובה חותכת.
שני אנשים — אחד ערבי ואחד יהודי — קמו השנה ב שני
הקצוות — וזרקו לחלל רעיונות, שגרמו לפחות למחשבה.
בצד הערבי קם עורך־עיתון מיזרח־ירושלמי, חנא סניורה,
והעלה רעיון: שהתושבים הפלסטיניים ש ל ירושלי ם יקימו רשימה
בבחירות הבאות לעיריי ת ירושלים.
הצעתו עוררה תגובות מעורבות, הן בציבור הערבי, הן בציבור

היהודי.
בשעתו הוצע חנא סיניורה על־ידי אש״ף כאחד האישים
הפלסטיניים במישלחת שתקיים מגעים עם האמריקאים. מאז הוא

נושא חותמת של אש״ף, יחד עם חותמת של שי מעון פרס,
שהסכים למינוי זה. בגדה המערבית י ש הסבורים כי במגעיו עם
הישראלים הרחיק סיניורה לכת, והפך אסטרונאוט. אולם סיניורה
מבטא גם את התיסכול הגובר של נאמני אש״ף בגדה, המותחים
ביקורת על האירגון מפני שאינו מתחשב די־הצורך בתו שבי
השטחים הכבושים.
אצל הערבים, עורר סיניורה סערה מפני שהצעתו נראתה
כהסכמה לסיפוח מיזרח ירושלי ם לישראל.
בציבור היהודי שמחו חוגים אחדים על ההצעה בגלל אותה
הסיבה. אולם הרוב חש שהנה נזרקה פצצה.
סיניורה הצליח להעלות בצורה דרמאתית את הבעייה שכל
י שר אלי יו ר ע על קיומה, אך חושש להתמודד עימה — זו הקרוייה
״הבעייה הדמוגראפית״.
שם תמים ואקדמי זה בא להסתיר עובדה לאומית פשוטה:
בארץ־י שראל השלמה, בין הירדן והים, מתקרבים הערבים ל־ *40
מן האוכלוסיה. אחוז זה גדל במהירות. ניתן לחשב במידה רבה של
סבירות מתי יהיו הפלסטינים שוב רוב בארץ. גם המיעוט הערבי
בי שראל עצמה, בתחומי הקו הירוק, מגיע ל־&יזז וגד ל במהירות.
הפצצה של סיניורה נועדה להטיל אור דרמאתי על פי תרון
אפשרי אחד: הפיכת ארץ־י שר אל השלמה למדינה דו־לאומית,
שבה יהפכו הערבים במהירות לרוב — כך שיהיה בכוחם בבוא
היום להחזיר ארצה את אחיהם הגולים, ל שנות את שם המדינה
ואת דיגלה.
לפני סיניורה העלה ר עיון דומה אינטלקטואל מיזרח־ירושלמי
צעיר, סרי נוסייבה, בנו של אנוור נוסייבה, מנהיג פלסטיני
אהוד על הכל, ש ה לן השנה לעולמו. נוסייבה־הבן הציע לספח את
השטחים הכבושים לי שר אל ולהפוך את הערבים לאזרחי־ישראל.
קשה לדעת אם התכוון רק להבהיל את היהודים ולשכנעם
להסכים למדינה פלסטינית נפרדת, או שהוא דוגל״ ברצינות
בהצעה.
עוברה מעניינת היא שסיניורה ונוסייבה לא גונו על־ידי האיש
שהתגבש השנה כסמכות המוסרית־רעיונית העליונה בגדה
המערבית — פייצל אל־חוסייני, בנו של עבד־אל־קאדר אל־חוסייני,
המפקד האגדתי של הכוחות הפלסטיניים באיזור
ירושלים במילחמת־העצמאות. חוסייני הצעיר נעצר השנה על־ידי
שילטונות־־ישראל באורה מינהלי, המעצר קוצר על־ידי בית־המישפט
והוא יצא מן הכלא כשהוא מכובד ומשפיע עוד יותר
בקרב בני־עמו.
זה הרגיז את השילטונות. הם עצרוהו שוב, בהליך מישפטי, אך
לא מצאו ראיות כדי להעמידו למישפט. הוא שוחרר — ואז נשלח
שוב למעצר מינהלי בן שישה חודשים. כך הכתירו אותו כמנהיג
הגדה המערבית.
סיניורה ונוסייבה, כמו חוסייני, דוגלי ם בהקמת מדינה
פלסטינית לצד ישראל, כהצעת הרוב הגדול באש״ף. אך יתכן כי
הצעותיהם מגלות גם געגועים ל ר עיון ״המדינה הדמוקרטית
החילונית״ שתקום בכל הארץ — ר עיון שאש״ף דג ל בו עד
. 1974 התפתחות הבעייה הדמוגראפית עשוייה לחזק רעיון זה
מחדש.

• שם־הצובן,. :טואנסנו״
הרי הפצצה

הרעיונית הערבית נזרקה הפצצה הרעיונית

היהודית.
מי שרוצה במדינה יהודית ובמדינה דמוקרטית, ובוזמנית גם
בארץ־ישראל השלמה, צריך להתמודד עם הסתירה. עשה זאת
האלוף(מיל׳) רחבעם ז אבי הידוע בכינוי גנרי.

גנרי, חניך ארץ־י שר אל העובדת, היה תמיד נ ץ קיצוני.
הפרשות שהוא היה ק שור בהן בעבר דחפו אותו אל השוליים. אך
הוא איש־המימסד, ומשום־כך עוררה הצהרתו הדים כה רבים.
האלוף־במילואים הציע בפשטות: לגרום ליציאת הערבים מן
השטחים הכבושים. שם־הצופן של המיבצע :״טראנספר״

גנרי נתן לגיטימציה לרעיונו ת השונים של גירו ש הערבים.
לפניו דיבר על כך מאיר בהנא, ש שי מ ש לי מין הישראלי
כ שעיר־לעזאזל וככלאי־ברק. דיבר על כך גם מנהיג התחייה,
יובל נאמן, שהציע לגר ש מהארץ חצי מיליון פליטים
פלסטיניים, קורבנות 1948 אחרי גנ רי עמדו בתור מיכאל דקל,
,שנשא בתואר הרם(אך חסר־התוכן) של סגן־שר־הביטחון, וחבר־הכנסת
מאיר בהן־אבידוב (״לנקר להם את העיניים ולר ט ש
להם את הבטן אחריהם באו אחרים.
היו שדיברו על טראנספר ״מרצון״ ,על ״חילופי־אוכלוסין״ .היו

שדי ברו על גירו ש הפליטים (חצי מיליון) ,גי רו ש התושבים של
רצועת־עזה והגדה המערבית ( 1.5מיליון) ,על גירו ש הערבים
משטח י שראל שבקו הירוק ( 750 אלף) או על גירו ש כולם כאחד.
אך יהיה הניסוח והקישוט כאשר יהיה — הרעיון היסודי הוא
לפתור את ״הבעייה הדמוגראפית״ על־ידי גירו ש המוני.
איש מן המציעים לא הציע תוכנית מעשית איך לבצע את
ה״טראנספר״ מול ההתנגדות הטוטאלית ש ל העולם הערבי ולעיני
העולם כולו. בהעדר תוכנית כזאת, דמה הרעיון יותר לביטוי של
יי או ש מאשר להצעה מעשית.

החוק שהתקבל בסוף תשמ״ו, האוסר על מיפגשים עם אנשי־אש״ף
למטרות דד שי ח ושלום. שאר המיפגשים היו אסורים במילא גם
קודם לכן.
בראשית תשמ״ז יצאה קבוצה בת 21 ישראלים להיפגש עם
אנשי־אש״ף בבוקרשט. היתה זאת יוזמה מוסווית של רק״ח,
שהיתה מלווה במילחמות־היהודים. מי של א מצא חן בעיני רק״ח
נמחק מהרשימה. כתוצאה מכך כללה המישלחת רק איש־ציבור
ידוע אחד — שימחה פלאפן, איש־שלום ותיק ממפ״ם, שנפטר
בתשמ״ז.
נסיון שני, הפעם בגלוי בחסות רק״ח, נערך בבודאפשט, ובראש
המשלחת הועמד ח״כ צ׳רלי בי טון. בהזדמנות זו הופיעה
מישלחת פלסטינית רצינית יותר. אך גם הפעם היו התוצאות
הפוליטיות זעומות. חשיבות המיפגש היתה,רק בעצם קיומו.
השפעתו על הציבור הישראלי היתה מיזערית.
גם השילטונות סברו כך, ועל כן השתדלו שלא ל מ שוך
תשומת־לב למיפגשים על־ידי עריכת מישפט פולי טי גדול. רק
אחדים ממשתתפי הפגישות הועמדו ל דין על פי החוק. המישפט
נערך במקום נידח ככל האפשר(רמלה) ,לפני שופט־שלום בלבד
כשהמדינה אינה מיוצגת על־ידי פרקליטות המדינה, אלא על־ידי
איש־מישטרה זוטר.
ביטון זכה בפירסום עול מי בהזדמנות אחרת. לכינוס של
אירגוני־שלום, שנערך לקראת סוף השנה מטעם האו״ם בז׳נווה,
בא גם יאסר ערפאת, כשהוא שופע ביטחון עצמי אחרי
שאירגוני־הסירוב חזרו למוסדות אש״ף. הוא נפג ש עם ארבעת
הח״כים שבאו לכנס — מתי פלד ומוחמד מיעארי מטעם
הרשימה המתקדמת לשלום, ביטון ותיפיק זי אד מטעם החזית
של רק״ח.
למחרת היום הודיע ביטון לעולם הנדהם שיאסר ערפאת מסר
לו ש רר אי שי סודי ליצחק שמיר ול שי מעון פרם. חבריו הדליפו
את התוכן: ערפאת מוכן לוותר על ועידה בינלאומית ולשאת־ולתת
עם רא שי י שר אל במישרין.
הדבר גרם לסערה פוליטית, ואז התגלה שהיה זה ברווז —
תעלול״פירסומת של ביטון, טכסיס של רק״ח, אי־הבנה, או סתם
תרגיל ש ל טיפשות.
לכוחות״השלום בי שראל היתה זאת מכה קשה, כי שוחרי־הסיפוח
השתמשו בפרשה כדי ל טעון שערפאת אינו רציני.
שאר כוחות־השלום הסתפקו השנה בפירסום הודעות באמצעי־התיקשורת.
נערכה ביניהם התחרות: מי יצליח להגיע יותר אל
המירקע, המיקרופון והכותרות. המנצח היה, בלי ספק, יופי
שריד, אלוף התגובות הקצרות ויחסי־הציבור.
יתכן שאחד האירועים החשובים ש ל תשמ״ז אירע ב־ 24 ביוני
, 1987 כאשר האזרחים הערביים בי שראל הכריזו על שביתה
כללית. היוזמה איחדה את כל הגורמים בציבור זה, ובראשם שני
היריבים חדורי־השינאה־ההדדית, הרשימה המתקדמת ורק״ח. גם
אנשי מיפלגת־העבודה נטלו בה חלק .״המיגזר הערבי״ שבת כולו.
השביתה נועד להפגין את הרצון ל שיוויון. אך היתה טמונה בה
דרישה מרחיקת״לכת יותר: להעניק לציבור הערבי בי שראל
מעמד של מיעוט לאומי, בעל מוסדות אוטונומיים משלו.
לא היה ליוזמה זו מנהיג בולט אחד. זה היה מאמץ ציבורי רחב,
שביטא את תחושת־הכוח החרשה של הציבור הערבי בישראל,
בעיקבות הגידול הכמותי ועליית הרמה ההשכלתית והכלכלית.
מיספר האזרחים הערביים במדינת־ישראל עלה השנה על
מיספר כל היהודים בפלשתינה (א״י) בסוף , 1947 כאשר החליט
היישוב להקים את מדינת־ישראל.
נראה כי גם חוגים יהודיים רחבים החלו מבינים בתשמ״ז ש אין
מנוס מ שינוי היחס לאזרחים הערביים, מפאת כוחם החדש. השר
משה ארנם הציע את החזרת ע קורי בירעם לכפרם, אחרי גלות
הנמשכת כבר 39 שנים. בצד השני של המיתרס טיפח עזר וייצמן
מגמות דומות מטעם מיפלגת־העבודה. אנשי־ציבור, חברי־כנסת
וראשי־עיריות התעוררו להבנת המציאות החדשה.
יתכן שמגמה זו חזקה מן המגמה הנגדית, שנביאה הוא מאיר
כהנא, ושהתבטאה השנה בשורה של פוגרומים קטנים בשכונות
יהודיות נגד דיירי ם ערביים.

• להפשיט את האשה
חד הגיבורים הבולטים ש ל תשמ״ז לא היה יהודי, וגם
\ 1ל א ערבי, אלא בן העם הצ׳רקסי, עם קווקזי מיסתורי
ששלוחה ממנו הובאה בשעתו על־ידי התורכים לארץ.

• קוד 11 נוח־חרושה

* ץול המגמות האלה עמדה תנועת־השלום הישראלית.
קולה היה בתשמ״ז קול ענות־חלושה.
נשכחו הפגנות־הענק של סוף תשמ״ב וראשית תשמ״ג, כאשר
מאות אלפים התכנסו תחת מיטריית ש ל1ם עכשיו כדי למחות על
המילחמה ועל טבח צברה־שאתילה. מאז הקמת ״האחדות
הלאומית״ הפך שלום עכשיו לקבוצה מדולדלת, שפירסמה
בעיקר הודעות לעיתונות כאחת מקבוצות־השוליים. בכל מהלך
תשמ״ז לא רצתה או יכלה לבצע אף פעולה גדולה אחת. הנמר הפך
חתול־בית.
שאר תנועות־השלום לא היו הרבה יותר פעילות ויעילות.
במידה שנ ע שו פעולות בכלל, הן הבליטו בעיקר את המריבות
בינן לבין עצמן ואת ההחרמות ההרריות. ר״ץ ומפ״ם התאגדו
לא־אחת כדי להחרים את רק״ח והרשימה המתקדמת. במיקרים
אחרים התאגדו ר״ץ ורק״ח כדי להחרים את המתקדמת לבדה.
הפעולות החשובות היחידות היו הנסיונות להפר פומבית את

רפי איתן ופסל: מינוי אחרי ההתפוצצות
הסיפור של הסגן עיזאת נאפסו זיעיע רבים. קצץ צעיר זה
שירת בלבנון ועסק ב קשר עם האוכלוסיה המקומית. במיסגרת
תפקידו נפג ש עם גורמים עויינים. מכיוון של א דיווח על כך
כראוי, יתכן שעבר עבירה.
אולם חוקרי השב״ב לא הסתפקו בכך. הם היו משוכנעים
שנאפסו ביצע פשעים הרבה יותר חמורים. הם ניג שו להוכיח זאת
בדרך האחת המקובלת עליהם: ל שבור את החשוד ב שיטות
נפשיות וגופניות, ער שהודה בכל הפשעים שיוחסו לו.
נאפסו נידון לתקופת־מאסר ארוכה. הוא הגיש עירעור. יתכן
שלא היה מצליח ל שבור את תומת העדויות נגדו, אלמלא ראה
בהשלם הזה תצלום שבו זוהה בפעם הראשונה חוקר־השב״ב יוסי
גינוסר. הוא זיהה את האיש: זה היה גם החוקר שלו.
גינוסר היה אחד מגיבורי פרשת־השב״ב הגדולה, שהסעירה את
השנה הקודמת. אחרי רצח שני חוטפי־האוטובוס בקו ,300 מילא
גינוסר תפקיד חשוב בהעלמת האמת ובפיברוק עדויות־השקר.
הוא זכה בחנינה בלי מישפט והתפוטר. תצלומו הותר לפירסום,
בניגוד לכל שאר מתפוטרי־השב״כ, מפני שהפך ציר בוועידת־חרות.
זיהוי
החוקר שלו נתן תנופה חדשה ל עיר עורו של נאפסו בבית־המישפט
העליון, שהתאפשר תורות לתיקון בחוק. בית־המישפט
קיבל את העירעור, זיכה את נאפסו מכל ההאשמות מלבד סעיף־
אישום טכני אחד — עצם הפגישה עם גורמים עויינים שבו
הורשע מחרש במיסגרת עיסקת־טיעון. הוא שוחרר מייד. הסגן
הצעיר היה מועמד סביר לתואר איש־השנה תשמ״ז.
מבחינה מסויימת היתה פרשת־נאפסו המשך י שיר לפרשת
האוטובוס בקו מס׳ . 300 היא הטילה אור נוסף על שיטות־החקירה
של השב״ב, שהפכו כבר קודם לכן נושא לדיון ציבורי, בייחוד
אחרי שיוסי גינוסר הודיע בעדות כי שיטות כאלה מקובלות על
השב״ב כשיגרת־עבודה.
השיטה, שהתגלתה בפרשת״נאפסו, לא כללה רק לחץ גופני
קשה, אלא גם לחץ פסיכולוגי — איום בהדלפת עלילות על
נטיותיו המיניות של החשוד ואיום עליו שאשתו תופשט ערומה
על־ידי החוקרים ואף תיאנס.
מכיוון אחר הוטל אור על השיטות האלה בידי פייצל אל־חוסייני,
אחרי ששוחרר מן המעצר המינהלי, ולפני שנעצר בשנית.
הוא ניצל את שלו ש ת חודשי־המעצר כדי לאסוף עדויות מפי
האסירים הביטחוניים על שיטות חקירתם. כל העדויות דמו זו לזו:
בידוד טוטאלי במשך ימים, שבועות וחודשים, הלבשת שקים על
ראשיהם במשך תקופות ארוכות, כבילת ידיהם על גבם וקשירתן
למיתקן שאינו מאפשר עמידה או ישיבה, אלא רק כריעה
מכאיבה.
הגילויים של פרשת נאפסו עוררו מחרש ספקות עמוקים לגבי
אשמתם של עשרות, מאות ואלפי נאשמים ערביים, שכולם
הורשעו על־סמך הודאות שמסרו לחוקרי השב״כ. באחוז עצום של
המיקרים התכחשו הנאשמים להוראות בבית־המישפט, אך ללא־הועיל,
מכיוון שבכל מיקרה העיד חוקר השב״כ בשבועה
שההודאה ניתנה מרצון חופשי ובלי לחץ. הודעת גינוסר בבית־המישפט,
כי מקובל על חוקרי־השב״כ לשקר, מעוררת שאלות
איומות.
פרשת האוטובוס בקו 300 הסתיימה בתשמ״ז בקול ענות־חלושה.
צוות־בדיקה של מישפטנים בכירים במישרד־המישפטים
קבע כי כל האשמה מוטלת על האנשים שזכו בחנינה מידי הנשיא
בלי מישפט, וכי אין הוכחות נגד איש מבין הפוליטיקאים
המעורבים — שמיר, פרס, ארנס ואחרים. לאחר מכן התמנתה
ועדה לבדיקת הפיקוח המדיני על שרותי־הביטחון. ועדה זו,
בראשות השופט משה לנדרי, המשיכה בסוף תשמ״ז לשבת על
המדוכה.

0מסועי נרהיד

שנת תשמ׳׳ז היתה תכונה משותפת אחת עם שנת תשמ״ג:
אחד ה אייי׳זיי׳ י י ייי ״ ריו חי ׳״יי י י י ״ י י ״ ייייי״׳״־

עיזאת נאפסו על טנק בלבנון לפני מאסרו

שרות עולמי
יעילותאמינות• תדירות

צים חברת השיט הישרא^ת

איש השנה תשמ״ז
( ה מ שך מעמזד ) 15
בראש־השנה תשמ״ג אירע הטבח במוזנות־הפליטים צברה
ושאתילה בביירות. תוצאות הטבח הזה הפכו את מנחם בגין לאיש־השנה.
ביום
השני של ראש־השנה תשמ׳׳ז פירסם השבועון הבריטי
סאנד־ ס״מס את הגילויים של מרדכי וענונו, שהפך מועמד
חזק מאוד לתואר איש־השנה תשמ״ז.
יום לפני כן לא הכיר איש את השם וענונו. ואילו בסוף השנה
היה ש מו מפורסם בעולם כולו, והפך סיסמה וסמל. בתריסר ארצות
קמו ועדי ם ציבוריים למען וענונו. גופים רבי־עוצמה, הפועלים
נגד החימוש הגרעיני בעולם. התייצבו לימינו. הוא אף הוצע
כמועמד לפרס־נובל לשלום.
וענונו, אחד הבנים של עולים דתיים ממארוקו, היה בעבר
טכנאי בקרייה הגרעינית לי ד דימונה. במשך תקופה אחכה עשה
דבר שלא־ייאמן: הוא צילם את המיתקנים הסודיים ביותר של
מדינת־ישראל. אז גם החל מתעניין בבעייה הישראלית־ערבית,
התיידד עם צעירים ערביים ועם חוגים שמאליים קיצוניים, למד
באוניברסיטה, התעניין בפילוסופיה. אחר־כך היגר מהארץ, שהה
זמן־מה במינזר בודהיסטי במיזרח הרחוק, הגיע לאוסטרליה,
התנצר, ולבסוף השתכנע למסור את סודותיו לשבועון הבריטי.
בעת שהותו בבריטניה, כשכבר יד ע כי ״המוסד״ בעיקבותיו,
נפל במלכודת הפרימיטיבית ביותר המוכרת בעולם־הביון. הוא
נלכד בחשתה של סוכנת צעירה, שנודעה בשם ״סינדי״ ,שוכנע
על־ידה לנסוע עימה לרומא, ושם — לדבריו — סומם, נחטף,
הועמס על אוניית־משא ישראלית, הובא ארצה ונכלא בבידוד
מוחלט, בסורי־סודות.
הגילויים בעיתון הבריטי גרמו לסנסציה עולמית. וענונו לא
גילה דברים חדשים, מכיוון שזה מכבר היה מקובל בקהילה
המדעית העולמית ובעולם־הביון שי שר אל הצטיידה בנשק
גרעיני. נכתבו על־כך מאמרים וספרים. ממשלת־ישראל עצמה
השאירה את הדבר בערפל מכוון, בהצהירה שי שראל ״לא תהיה
הראשונה שתכניס נשק גרעיני למרחב״ .גילויי וענונו, שהונחו
לפני מדענים בריטיים נודעים, אישרו את הידוע וסיפקו הוכחות.
המדענים קבעו שי ש לי שר אל 200 אמצעי־לחימה גרעיניים
מסוגים שונים, החל בפצצות להשמדה המונית וכלה בפצצות
ל שי מו ש טאקטי בשדה־הקרב.
לא פחות מאשר בגילויים עצמם התעניין העולם בשיטת
הבאתו של וענונו ארצה. נעשה הכל כדי למנוע בעד וענונו לספר
על־כך לציבור ולכלי־התיקשורת. אולם באחד הרגעים המרתקים
ביותר של השנה הערים וענונו על שו מריו והציג לעיתונאים,
בפתח בית־המישפט הירושלמי, את כף־ידו, ועליה פרטי חטיפתו.
התעלומה הגדולה ביותר אפפה את מניעיו של וענונו. האם היה
לוחם־שלום נועז, איש־מצפון שהחליט לגלו ת את הסודות
הגרעיניים של י שר אל בגלל התנגדותו העקרונית לנ ש ק זה? האם
פעל מתוך התמרמרות שהרקע שלה עדתי? האם הוא צעיר
תימהוני, ש מניעיו מטושטשים? האם פעל למען הכסף?

תנאי־המעצר של וענונו המשיכו לעורר מחאות ברחבי־העולם.
כך גם ההחלטה לקיים את מישפטו בסודיות גמורה.
בארץ נחנק הוויכוח על האופציה הגרעינית של י שר אל בעודו
באיבו. אך ברחבי העולם נמשך ויכוח זה. אם אכן עשה וענונו מה
שעשה כדי לעורר ויכוח זה, הרי הצליח לפחות חלקית. עזר לו
בכך אחיו, מאיר וענונו, שגילה בחו״ל את פרטי החטיפה וניהל
מערכה למען אחיו. גם נגדו הוצאה בי שראל פקודת־מעצר.
אף שאין כל ד מיון בין נאפסו הקצין הצ׳רקסי, ובין וענונו,
הטכנאי היהודי־מארוקאי, היה מכנה משותף ל ש תי הפרשות: הן

פולארד למאסר־שלם: זעקה ש ל אשה
היו שייכות לעולם הסודי ש ל שרותי־הביטחון. ו שני הצעירים
התגלו כאנשים נחושי־החלטה, שהמשיכו במילחמתם בתנאי־לחץ
קשים ביותר.

זעקת אשה

^ שנה ששמעה לראשונה על עיזאת נאפסו ועל מרדכי
1 1וענונו, שמעה גם את שמותיהם של גיבורי פרשה אחרת,
חשובה עוד יותר: גיונתן ואן פולארד, רפי איתן ואביאם

סלע.
פרשת־פולארד, שהחלה נחשפת כבר בשנה הקודמת, הטילה

את צילה על תשמ״ז. היא הגיעה לשיאה כאשר פול ארד נדון
על־ידי שופט אמריקאי זועם למאסר־עולכג גם אשתו, אן, נשלחה
למאסר ממושך, אחרי ששר־הביטחון האמריקאי, קספר ויינברגר,
התערב אישית והודיע ל שו פ ט שהזוג גרם לארצות־הברית נזק
בל־יתוקן, חמור מאין כמוהו.
הציבור הישראלי הזדעזע כ א שר ראה ע ל מירקע־הטלוויזיה
כתבה שבה השמיעה אן פו ל או ד זעקה נוגעת־ללב, וסיפרה שהיא
ובעלה גור שו מן השגרירות הישראלית והופקרו ל אנ שי האף־בי־איי,
אחרי שנ מלטו לשם. ממשלת־י שראל עצמה סיפקה
לאמריקאים את המיסכמים שהיו דרו שי ם לה כדי להטיל על
פולארד עונ ש כה ברוטאלי.
בארצות־הברית סערו הרוחות כ א שר הסתבר כי אביאם סלע,
מפעילו של פולארד, הועלה אחרי התפוצצות הפרשה ל תפ קיד
בכיר בחיל־האוויר, וכי ר פי איתן, ראש יחידת־הביון שגייסה את
פולארד, זכה בתפקיד ממלכתי־כלכלי בכיר והתמנה כיו״ר
מועצת״המנהלים ש ל כימיקלים לי שראל.
ג׳ונתן פולארד, היהודי־אמריקאי, עו ר ר שאלות דומות לאלה
שעורר מרדכי וענונו, היהודי־ישראלי. מה היו מניעיו? האם פעל
מתוך מניעים אידיאליסטיים צרופים, בהעדיפו את הנאמנות ש לו
לי שר אל על פני נאמנותו לארצות־הברית? האם הוא איש
תימהוני? האם פעל מתוך שיג עון־גדלו ת? האם פעל למען הכסף?
יהיו המניעים כאשר יהיו, מ ע שיו עוררו בקרב היהדות
האמריקאית את הפחדים העמוקים ביותר. פחדים אלה לא היו
מופרכים. כי פולארד העלה מחדש את אחת הבעיות העמוקות
ביותר שנוצרו בעולם היהודי אחרי הקמת ישראל: בעיית
הנאמנות הכפולה. הוא הציג ל כל יהודי אמריקאי את שאלת־היסוד:
מה אני — יהודי אמריקאי או אמריקאי יהודי? היכן
המולדת האמיתית ש לי — באמריקה או בישראל?
כאשר טען פול ארד שמסר לי שר אל מיד ע חיוני שהיה ררו ש
להצלת עצם קיומה, נ אלץ כל יהודי אמריקאי ל ש אול את עצמו:
מה הייתי עושה אני במצב מה?
באותה השעה עוררה הפרשה שאלות־יסוד לג בי טיב היחסים
בין י שר אל וארצות־הברית. האם י שר אל היא ארץ־חסות, התלוייה
כל־כולה בארצות־הברית? האם נכון ההיפך, וי שר אל שולטת
במידה רבה על המימסד הפוליטי האמריקאי? האם שני הדברים
נכונים? האם נגרם ליחסי ישראל־ארצות־הברית נזק שלא־יתוקן,
ו שי שפיע בשנים הבאות?
בישראל עוררה הפרשה שאלות נוקבות נוספות. האם י ש
פיקוח מדיני אמיתי על פעולת שרותי־הביון השונים? האם ידעו
הפוליטיקאים על מע שי המרגלים? מי היה ר ש אי להחליט על
גיוסו של איש כמו פולארד? האם מתחמק הדרג המדיני שוב מן
האחריות למעשה, השייך לעול ם ה על ששל מגגנון־החושו?
כל אחד מגיבורי הפרשות האלה — עיזאת נאפסו, מרדכי
וענונו, ג׳ונתן פול ארד — י כול היה להיות איש־השנה של
תשמ״ז, אלמלא התפוצצה השנה פרשה נוספת, שהאפילה על כל
האחרות. גם היא התנהלה כולה בממלכת־הסתרים.
גיבור הפרשה הזאת היה איש־השנה תשמ׳׳ז:

עמירם ניר.

התצלום שהרעיש את העולם: מרדכי וענונו מגלה בכף־ידו שנחטף על־ידי שליחי המוסד ברומא אחרי שפותה על־ידי הסוכנת ״סינדי

ע שרו ת אלפי נשי באירופה ובי שראל בבר קבט:1

מבריק!
מגוון תוכניות הדחה
יהודיות!
ל״פוני״ תוכניות מגוונות להדחת
כלים ) 1 :לכלים מלוכלכים מאד
) 2לכלים מלוכלכים קצת פחות
) 3לכלים הדורשים שטיפה )4לכלים
הדורשים שטיפה קלה בלבד ) 5לשטיפה
קצרה של כלים מועטים.

מבדק!
מדיח קטן לכמות
ענקית של כלים!
ל״פוני״ קיבולת מרשימה ביותר. בהדחה
אחת ניתן להכניס 6מערכות אוכלשלמות.

מבדק!
מ שו הדחה מ עול ה-
בפחות מיס וחשמל!
* המחירים כוללים מע־מ וללא הצמדה
דמי אשראי * 85 סלחודש
רינית שנתית של כי*20

״פוני״ בנוי למאמץ ממושך ו מוריד כל לכלוך
בעדינות וביסודיות, מבלי לפגוע בכלים
העדינים ביותר .״פוני״ עושה זאת בכמות
מים, חשמל וחומרי ניקוי מינימלית.

ל\ז>ץ יג:בכלחגץ יץ ץד אגופא,
אצלרץ חרים גוץ תאיס,
רנאוד סינן ם וה־נוסיביר לצרכץ.
^ רו ת

אחסא
׳פ!רזת ללאתחרזת

אסקור

איש השנה תשמ״ז

^ צ עיר שהסתובב בראשית השנה במיסדרונות השילטון
\ 1בוו שינגטון, בבתי־מלון באירופה, בקאזינו בלונדון, לא עורר
את תשומת־ליבו של איש. סתם איש צעיר, באמצע שנות ה־30
שלו, של א בלט בשום צורה שהיא. מבט שיטחי גם לא גילה שאחת
מעיניו הכחולות־ירקרקות עשויה מזכוכית.
גם שמו של האיש — עמירם ניר — לא אמר דבר.
בסוף השנה לא יכול היה עמירם ניר לצאת מחדרו בבית״מללן
באירופה או בארצות־הברית מבלי ל מ שוך תשומת־לב. הראשים
הסתובבו אליו בטרקלין המלון, ובכל מי שרד ממשלתי בעולם
היתה הופעתו מעוררת סנסציה.

כי בינתיים, במהלך שנ ת תשמ״ז, התפרסם עמירם
ניר בעולם כולו. פניו הפכו מוכרים, הוא היה לאחד
הישראלים המפורסמים ביו תר.
יום אחרי יום שידרו תחנות־הטלוויזיה באמריקה — ובעיק־בותיהן,
התחנות בעולם כולו — את הדיונים של ועדת־החקירה
המשותפת ש ל שני בתי הקונגרס האמריקאי. בכל כמה דקות
הוזכר במהלך העדויות השם עמירם ניר, ואז הוקרן על המירקע
תצלומו של האיש.

עמירם
ניר, אי ש בלתי־ידוע בעולם, שגם הציבור
הישראלי הכיר אותו בעבר רק באורח שיטחי ובהק שר
אחר, הפך במהלך השנה דמות עולמית. ולא ב מיקח־.,

התאומים הסיאמיים

ף* ימים האחרונים ש ל תשמ״ז התרחשו דברים מסעירים
₪1ב מיפרץ הפרסי. במימיו הצטופפו יחידות־צי מחצי־תריסר
מדינות. כוחות־המחץ של חיל־הים האמריקאי, ש כללו אניית־קרב
ענקית ונושאת״מטוסים, שוטטו בו ו ליוו שיירו תשל מיכליות,
כשהם מוכנים לפעולה מילחמתית מיידית. היו שניבאו ל פ רוץ
מילחמה גדולה, בעלת השלכות גלובליות.
מכל הבחינות היתה זאת פעולה מוזרה. ארצות־הברית הסתבכה
במילחמה לא־לה, במימיו של מי פרץ צר, ללא כל סיכוי להפיק
ממנה תועלת כלשהי. ההערכה המפוכחת אמרה שכל זה לא היה
קורה, אלמלא קדמה לכך הפרשה האומללה של עיסקת־הנשק
האמריקאית־ישראלית־איראנית. זו יצרה מיסגרת פסיכולוגית־פוליטית,
שדחפה את הקברניטים בוו שינג טון ל קבל החלטות בל־תי־שקולות,
כדי לצאת מהמבוך, של תוכו נקלעו בעיקבות הפר שה
ההיא. הפרשה גם יצרה אצל האמריקאים את הצורך לפייס את
הערבים, שנפגעו ממנה.

כך או אחרת, פר שת הנשק האיראנית — שהאמ ריקאים
קראו לה פר שת איראן/קונטראם או איראן־
גיי ט — ריחפה בארצות-הברית על פני השנה בולה.
ובמרכזה של פרשה זו עמדו שני אנשים, שנק שרו
בתודעה הציבורית, עד כי היה נדמה שהם תאומים
סיאמיים.

למראית עין אכן קיים די מיון מפתיע בין שני גיבורי־הפרשה
— אוליבר נורת׳ ועמירם ניר.
הדימיון מתחיל אף בשמות עצמם. השם הראשון הוא אמריקאי
מובהק והשני י שראלי שבישראלי, אך י ש להם צליל דומה: שם
פרטי בן שלו ש הברות, שם מישפחה בן הברה אחת, המתחילה
באות נון. הם כאילו הומצאו מראש כדי להופיע ביחד בתיקשורת:
נורת׳־ניר, אוליבר־עמירם, אולי־עמי.
אבל זוהי רק התחלת הדימיון. הפער בין גיליהם קטן: נורת׳ בן
,43 ניר בן ( 36 בעוד שלושה חודשים ימלאו לו .)37 נורת׳ היה

חייל מיקצועי כל חייו, ניר היה חייל מיקצועי בכמה תקופות
מחייו. שניהם נושאים דרגה ש ל סגן־אלוף. שניהם היו מפקדי־גדודי
ם — נורת׳ של נחתים, ניר של שיריון.

גם באופי של השניים י ש די מיון מסויים. שניהם
התגלו כאנשים שאפתניים מאוד, אך שאפתנותם
היתה כבושה, אמביציה שאינה חותרת לפירסום או
לתיקשורת, אלא לשליטה במאורעות מאחורי-הק-
לעיט. שניהם פטריוטים. שניהם לא רק קיבלו פקו דות,
אלא גם יז מו פעולות בעצמם, לפי מה שנראה
להם טוב ומועיל למדינותיהם.

נורת׳ גילם את האגדה האמריקאית הבסיסית, המיתוס ש ל
המערב הפרוע. דובר ע ליו כעל ״הקאובוי שבמרתף הבית הלבן״.
ואילו ניר גילם את המיתוס הישראלי, האגדה של הסופרמאן
היודע את הכל והמסוגל לכל, גיבור הסרט אקסזחס, ארי בן־כנען,
ותריסר ספרים וסרטים על עלילות המוסד.

שני המיתוסים משלימים זה את זה, ומתמזגים
בנקל למיתוס מ שו תך אחד.
ומעל לכל: נורת׳ וניר קבעו מאחורי־הקלעים את המדיניות
של ארצותיהם, תימרנו את המנהיגים והממשלות, משכו בחוטים,
הגו את הרעיונות המיבצעיים, וגם את התיאוריה הגיאו־פוליטית
שעמדה מאחוריהם.
אולם כאן נגמרת הסימטריה. שהרי ניר פעל בשם מדינה קטנ טנה,
ונורת׳ בשם מעצמת ענק. היה זה אך טיבעי שאוליבר נורת׳,
כנציגו של נשיא ארצות־הברית, יפעיל את ישראל.

אולם לא היה זה טיבעי כל עיקר שעמירם ניר יפעיל
את המעצמה הגדולה ביו תר בעולם, יקבע את מה לכיה
וינחה את מדיניותה.

אך זוהי התמונה המדהימה המצטיירת במיסמך החשוב ביותר
של השנה, שהפך לרב־מכר: הרוח של ועדת הסנטור־לשעבר ג׳ון
טאואר(״דוח־טאואר״) .הנשיא האמריקאי הטיל על ועדה זו לח קור
את הפרשה במהירות, והיא עשתה זאת תוך איסוף מזורז של
אלפי מיסמכים. לאחר מכן החלה בעבודתה ועדת־החקירה המשו תפת
ש ל שני בתי־הקונגרס האמריקאי, שהדוח שלה יתפרסם רק
בתשמ״ח.
בדוח־טאואר, המשתרע על 550 עמודים, מופיע שמו של עמי־רם
ניר כמעט בכל עמוד שני. העמודים מלאים בציטוטים ממיס־מכיס
רישמיים, בנוסח ״ניר אומר ...ניר חושב ...ניר מציע ...ניר
מודאג ...ניר מוחה ...ניר דוחף ...ניר מרעיד את אמות־הסיפים
(בוושינגטון ניר נפגש ...ניר נוכח ...ניר אירגן ...ניר דיווח...
לדעתו של ניר״...
ניר נפג ש בחשאי עם נשיא ארצות־הברית. הוא טס בחשאי
לטהראן, כשהוא נושא דרכון בשם ״אדם מילר״ .הוא נועד עם
המיליארדר הסעודי עדנאן חאשוקג׳י בקאזינו ב לונדון( למעשה
זוהי אגדה. הפגישה התקיימה ב מי שרדו ש ל איש־עסקים בריטי,
י דידו של חאשוקג׳י, הנמצא מעל לקאזינו השייך לו) .הוא צ ץ
בעשרות מקומות בלתי־צפויים, בצורה בלתי־צפוייה. הוא היה
מעורב בגי לגו ל מיליונים בחשבונות סודיים.

הוא השפיע על מאורעות-השנה לא רק בישראל,
אלא בעולם כולו.

• נו העולים החדשים
ך י* א שר התפוצצה הפרשה, ונודע שמו של עמירם ניר לה־
^ מוני י שר אל והעולם, הצטייר האיש כצבר אשכנזי טיפוסי,

מהדורה מודרנית יותר של בן דור״הפלמ׳׳ח, הטיפוס שהיה בשעתו
גיבורן של עשרות יצירות־קיטש בסיפרות ובקולנוע.

אולם ניר רחוק מאוד מטיפוס כזה. הוא אומנם צ בר,
יליד הארץ, אך ב עיניו של אי ש דור־הפלמ״ח, בן
היי שוב הוותיק, הוא כמעט עולה חדש.
עמירם ניסקר נולד ברמת־גן ב־ , 1950 אך הוריו הגיעו ארצה רק
שלו ש שנים קודם לכן, ב־ . 1947 שניהם ניצולי־שואה.
שני ההורים נו לדו בעיירות קטנות בפולין — כמו מנחם בגין,
שי מעון פרס ויצחק שמיר. האב נולד בעיירה אוסטרוביץ, האם
בעיירה בירז׳יק.
האב, יצחק, גדל בבית דתי מאוד, אך ״התפקר״ עוד בפולין.

רוב בני המישפחה, מצד האב ו מצד האם, מרים,
הושמדו בשואה. לאב אחות אחת מניצולו ת אוש-
וויץ, המתגוררת כ ארץ. האם היתה בגטו־ורשה ונ מ לטה
משם.
ההורים התחתנו עוד בפולין. האם היתה ציונית מהבית, חברה
בתנועת־נוער ציונית. היא הגיעה לי שר אל שנה לפני בעלה. במ שך
שנה זו התגוררה ב קיבוץ בית״זרע.
האב ל מד רפואת־שיניים בפולין. בארץ עבד במשך כמה שנים
כטכנאי־שיניים, עד שהוכר כרופא. גם האם עבדה במשך כל
השנים. המיקצוע: מורה לתפירה ולגזירה בבית־ספר תיכון מיק־צועי.

כמו
כל מישפחה של עולים חדשים, מ שארית הפ ליטה,
עברה המישפחה דרך קשה עד שהתבססה.
המצב הכלכלי בשנים הראשונות היה קשה, אם כי לא
הגיע עד בדי מחסור ממש.
שני הילדים, עמירם ואחותו הקטנה ליאורה, הצעירה ממנו

> 1איש השנה תשמ״ז
(המשך מעמוד ) 19
ב שלו ש שנים. גרו בחדר אחד ביחד. בדירה היתה גם מירפאת־השיניים
ש ל האב. בבית שררה בשנים הראשונות אווירה של
חיסכון, אם כי תמיד היה מצוי מה שצריך. מה שצריך — אך לא
יותר.
מיצרך אחד לא חסר מעולם: ספרים. ספרים מכל הסוגים,
וביניהם סיפרות קלאסית.
ניר מעולם לא הרחיב את הדיבור על ילדותו. על כל 14 שנותיו
הראשונות לא דיבר מעולם מילה.
יתכן כי שנים קשות אלה הן שגרמו להידוק הקשר בין שני
הילדים. עד היום קרובים עמירם וליאורה זה לזה הרבה מכפי
שרגיל בארץ בין אח ואחות. י ש ביניהם די מיון רב, לא רק מבחינה
חיצונית אלא גם בקשיחות־האופי ובדרך המחשבה הבהירה והש כלתנית.

ההורים
די ברו עם הילדים עברית. אולם ביניהם
דיברו ההורים גם פולנית. היה זה בית של עולים חד שים,
ששורשיהם במיזרח־אירופה ובתרבותה.
האם היתה הדמות הפוליטית בבית. היא היתה מזוהה עם מפ״ס,
ובמשך זמן מה אף היתה פעילה במיפלגה. לימים העדיפה את
הבית על הפעילות הפוליטית, ונטשה אותה.
היה זה אך טיבעי שהנער עמירם יצטרף ל קן השומר־הצעיר,
וכי יל מד בבית־הספר תיכון חדש, ש עליו ריחפה רוחה של טוני
הלה האגדתית.
תימן חדש היה המוסד החינוכי של העילית האשכנזית בתל־אביב.
הוא חינך לדמוקרטיה ולהומאניזם. ושררה בו אווירה שמא לית
מובהקת, תוך שימת הדגש על אמנות ותרבות אירופית.
עמירם היה תלמיד טוב, פעיל במועצת־התלמידים בבית־הס־פר.
במשך תקופה מסויימת ניגן בטרומבון, ואף היה חבר בתיז־מורת
העירונית של רמת־גן.
אז גם התחיל בקריירה העיתונאית שלו — בעיתון בית־הספר.
הראיון הראשון שערך כעיתונאי מתחיל היה עם אייבי נתן, שהפך
לימים לידידו הטוב.
כאשר הגיע ניר לתיכון חדש, ב־ 964ז, כבר היתה מישפחתו
מעורה בארץ, וגם מצבה הכלכלכי התבסס. האם בכל זאת הרגיש
הנער שהוא שונה מנערי־השמנת של שיכבת־העילית הוותיקה,
שאינו ״שייך״ ,שאינו ״משלנו״?

האם חש שעליו להוכיח את עצ מו? האם זוהי אחת
הסיבות לשאפתנות הקיצונית שלו, שאינה אופיינית
לצברים, הדחיפה הפנימית שלו להצטיין בכל מחיר,
להוכיח את כו שרו ויכולתו, להגיע לצמרת?
י ש תעלומה מסויימת לגבי עיצוב אופיו. מה גרם לו להיות
מופנם, מנוכר משהו, אנאליטי וקר, שאפתן קיצוני? מתי זה קרה?

האם בימי לי מודיו בבית־הספר? האם עוד לפני כן? האם השפיע
על כך המצב הכלכלי בבית, בשנים הראשונות? האם י ש לזה ק שר
עם זיכרונות־השואה של ההורים או עם היותם עולים חדשים? האם
זה יצר מצב של חרדה בבית? האם מנת־המישכל הגבוהה שלו
גרמה לניכור?
על כל פנים בתיכון חדש נראה עמירם ככל נער אחר. הוא אהב
לשחות, לשחק כדורגל ול טייל בארץ ברגל. בעוד שחלק מה תלמידים
כבר באו לבית־הספר במכוניות הפרטיות של אבא ואמא,
נסעו עמירם ניסקר ואחותו ליאורה, שלמדה אף היא באותו בית-
ספר, באוטובוס מרמת־גן עד לתחנת־הרכבת, ומשם הלכו ברגל.
לפעמים בא עמירם על אופניים.

העין הימנית אברה
^ הרי סיום לי מודיו בבית־הספר התיכון לא התגייס עמירם
ניר מייד. נותרו לו כמה חודשים עד לשרות הסדיר בצה״ל,
והוא התחיל לל מוד פילוסופיה באוניברסיטה העברית. אז גם עזב
בראשונה את הבית ועבר לירושלים.
יתכן והיה ממשיך בלימודים, במיסגרת העתודה האקדמאית,
אילו נמשך לכך. נראה שכבר אז היה קשה לו לבחור בין הצבא
והחיים האזרחים — מחלוקת פנימית, המסבירה כמה מן הזיגזגים
התכופים בקאריירה שלו לאחר־מכן. על כל פנים, לפתע הפסיק
את לי מודיו והתגייס לצבא. היה מובן מאליו שצעיר כזה יתגייס
לצנחנים.

חודשים מעטים אחרי שהתגייס, ב־ ,1969 אירעה
לו תאונת־אימונים. היתה זאת הפציעה הראשונה
בחייו ע תירי הפציעות. ר שימת הפציעות והתאונות
שלו ארוכה, כמעט חסרת־דוגמה, ואין ספק שי ש לה
קשר עם אופיו.

עמירם וליאורה: אח ואחות. קשיחות דומה

בשעת תרגיל יחידתי נפל מצוק. עצם הכתף שלו נשברה.
במשך חודש שכב בבית־החולים הדסה בירושלים.
הפרופיל ש לו הורד. נבצר ממנו להמשיך בשרות קרבי. י די ד
הציע לו לבוא לתחנה הצבאית, גלי־צה״ל, ככתב צבאי. כך החלה
הקאריירה התיקשורתית שלו.

באחת הפשיטות האלה, ב״ ,1970 נפצע בפעם השניה. כאשר
ליווה יחידת־חי״ר נפצע מתחת לברך, כנראה מרסיס של בזוקה.
יחד עם כל היחידה פונה ארצה בסטי״ל. אחרי שהייה בבית־החו־לים
הוחזר לשרות.

הפציעה השלישית, החמורה ביותר, אירעה בע בור
שנתיים, ב־ . 1972 אז היה בן ,22 קצין בצבא־הקבע,
כתב של גלי־צה״ל, והיה ידוע כנהג פזיז.

בהזדמנות זו גם החליף את שם מישפחתו. ניסקר
הפד ניר.
תוך כדי שרותו בגלי־צה״ל, ועל־פי דרי שתו הבלתי־נלאית,
הועלה הפרופיל הרפואי שלו שוב, והוא התעקש ללכת לקורס־קצינים.
משם חזר לנלי־צה־ל כקצין — דבר נדיר למדי.
ככתב צבאי הצטרף לפ שיטו ת צה״ל בלבנון. הוא יצר קשרים
עם המפקדים, ואלה עזרו לו להגיע לפעולו ת נוספות. הקצינים,
שראו בו לוחם מעולה, בעל כו שר קרבי ואומץ־לב, נשארו קשו רים
עימו עד היום. גם אחרי שעבר לתפקידים אחרים, ראו בו
אנשי־צה״ל אחד משלהם.

היה עליו לסקר תרגיל של חי״ר במעלה־האדומיס. הוא יצא
ברכב ש לו מביתו ברמת־גן. ביציאה מהעיר, בבוקר, עקף אותו רכב
שבא מאחוריו, חתך את המסלול והעיף אותו הצידה.
ברזל ורסיסי־זכוכית חדרו לעינו הימנית, והיא נשפכה על
החולצה. הוא ניסה להחזיר אותה בחזרה לארובה, בתיקווה לה .צילה.

העת היה בהכרה מלאה.
הוא עצר מונית, ביקש מהנהג להוביל אותו לבית־החולים
הקרוב ביותר, כשהוא מחזיק את העין במקומה בידו, וראשו מוטה
אחורה.
כך נכנס לחדר המיון. אחיות ותיקות וקשוחות לא ראו מראה
כזה מימיהן.
גם בבית־החולים לא התעלף. לפני שהוכנס לחדר־הניתוח
טיל פן לאחותו. ליאורה. זו חשה למקום והוא נתן לה הוראות
מפורטות: ל מי להודיע על התאונה, כיצד ל ארגן את גרירת המ כונית
למוסך. הוריו היו בחו״ל.
לפני הניתוח כבר יד ע ניר שעינו הימנית אבודה. הוא עבר
סידרה של ניתוחים, שהכשירו את חלל־העין לקליטת פרוטזה.
אי־אפשר להכין לו את הפרוטזה בארץ. הוא נסע לגרמניה, למקום
מיוחד שבו מייצרים עיניים מלאכותיות בתהליך מסובך. עד היום
הוא נוסע לשם בכל פעם כשהוא זקוק ל עין חדשה.

• נציעה ריד התערה
^ ש שו חרר מבית״החולים שוחרר ניר גם מצה״ל. שוב
^ נרשם לאוניברסיטה העברית, הפעם ללי מודי כלכלה ויחסים
בינלאומיים. באותה שעה התקבל גם לטלוויזיה, עבר קורס כתבים
והפך כתב למשימות כלליות.
זה היה מצבו כשפרצה מילחמת יום־הכיפורים. הוא מצא את
עצמו במאגר הקצינים שלא שובצו עדיין בתפקידי־מילואים. על
כן עשה מה שע שו רבים באותה שעה, כשמצאו את עצמם במצב
זה: ביום הראשון של המילחמה הגיע לחזית ביוזמת עצמו, ותבע
ל שבצו בתפקיד קרבי. הוא הגיע לחטיבת־הצנחנים של דני מט.
שבו שירתו חבריו מימי השרות הסדיר. המח״ט סירב. אך ניר
הודיע לו שיצטרף ליחידה על אפו ועל חמתו. בלית ברירה נכנע
מט ושלח אותו לאחד הגדודים, ככתב.
ניר התקשר עם הטלוויזיה בירושלי ם וביק ש לצרף אליו צלם.
השניים הסתפחו לג רוד הראשון ש פ רץ את המצור המצרי על
המוצב סדפשט בקו בר־לב. את כתבותיו שלח לירושלים בכל
דרך אפשרית — באמצעות פצועים שפונו לעורף. טייסי המסו קים
שהביאו מפקדים, מטוס פאנט1ם שנחת נחיתת־אונס(הטייס
טילפן מהבסיס לטלוויזיה, ששיגרה מונית לקבל את הכתבה).

במהלך הפעולה הזאת נפצע בפעם הרביעית.

ליד מוצב בוד פשט. על גדת התעלה. פגע רסיס של פגז ברגלו.
הוא סירב להתפנות ובי ק ש שיחבשו אותו, כדי שיו כל להמשיך עם
היחידה, שעמדה לצלוח את התעלה. הוא נחבש, ומייד לאחר מכן
נפצע שוב מרסיסי־פגז בשיפולי־הגב.

הפעם לא היה ויכוח. עמירם, הפצוע בפעם החמי שית׳
פונה לבית־החולים ״שערי־צדק״ בירושלים.
תמונתו בבגרי בית־החולים, לי ד הקומיקאי האמריקאי־יהודי
דני קיי, פורסמה בעיתונים. סיפר אז עמירם :״דני קיי בא לבקר
בבית־החולים וישב על המיטה שלי. הייתי מטושטש לגמרי.
הפציעה כאבה, וניסיתי להרחיק אותו. אבל זה לא הטריד את קיי,
שהתלוצץ, :מישהו מנסה להוריד אותי מהמיטה שאני יושב עליה.
אני לא יוד ע מי זה, אבל אם אמצא אותו, אוציא לו את העין
השניה!״׳

• תיסמונח ויין
^ ה מלמדות
^ /הן יו צרו ת כמעט אוטומאטית אסוציאציה אם

הפציעות הרבות האלה על איש השנה תשמ״ז?

ההורים יצחק ומרים ניסקר: ניצולי־השואה, פליטת גטו ורשה, רופא־שינ״ם ופעילת מפ״ם

^ יי יי

אדם אחר, שהיה עתיר תאונות ופציעו ת: אי ש השנה
תשי״ז ותשכ״ז, משה דיין.
כמו ניר, איבד דיין את עינו, השמאלית. אצל דיין זה קרה
בפעולה קרבית, במהלך הפלישה הבריטית ללבנון במילחמת־העולם
השנייה. דיין, שנילווה לכוח אוסטרלי, עלה לגג בניין,
בצורה בלתי־זהירה, כדי לצפות באוייב במישקפת. כדור פגע
במישקפת, וזו חדרה לארובת־עינו. דיין אחז בעצמו במישקפת
התקועה בעין, וכך הגיע אחרי נסיעה ארוכה לבית־החולים. בגלל
אופי הפציעה של ארובת־העין, לא יכול היה להזדקק לעין־זכו־כית.
לאחר־מכן
נפצע דיין כמה פעמים. פעם נפצע בעת חפירה
ארכיאולוגית בלתי־זהירה. האדמה התמוטטה עליו.
ריבוי כזה של תאונות ופציעות אינו יכול להיות מיקרי. אצל
דיין, כמו אצל ניר היה ק שר ברור בין אומץ־לב גופני בלתי־רגיל
ובין חוסר־זהירות.

פסיכולוגים אומרים שתכונות אלה מעידות על
יצר כמום להרס עצמי. מה מקורו?
על כך י ש תיאוריות רבות. י ש המדברים על ריגשי־אשמה
תת־הכרתיים. האדם חש באשמה דימיונית. התחושה ניזרעה בו
בילדותו, והוא מעניש את עצמו.
תיאוריה אחרת אומרת שזהו סוג של בריחה. אדם שהציב לעצ מו
משימות בלתי־אפשריות, והמרגיש שאינו יכול להתמודד
איתן, מוצא לעצמו בדרך זו אליבי.
דיין לא התגבר על בעייה זו מעולם, והוא לקח אותה עימו
לקבר.

הוקרנה שוב. עמירם הסביר את עצמו, ושאר הכתבים ״ירדו״ עליו
ועל הכתבה. הוא יצא מהישיבה כ שבליבו הרגשה קשה מאוד.
אולם למחרת היום יצא בחזרה לבסיס יחידתו בסיני, ולא
התערב בסערה הציבורית שקמה.

גונה חיה או מחה
^ מילה שליוותה את ניר גם בטלוויזיה, שאליה חזר אחרי
\ 1השנה בצבא־הקבע, היתה ״שאפתן״.
שילון :״הוא היה אחד העיתונאים המוכשרים שפגשתי. בעל
כושר־ניתוח והתעמקות בנושא. כשהוא עוסק בנושא מסויים, הוא
עושה זאת עד לדרגה של התמחות מיקצועית, גם בנושא שבו לא
עסק קודם־לכן מעולם. לפעמים זה בא על חשבון היכולת שלו
לברור עי קר מטפל. אבל זה נותן לו את היכולת לע שו ת ניתוח
בהיר של הנושא שבו הוא עוסק.״

אין זה תיאור של עי תונאי־י שראלי־מצוי. גם שילון
הוסין ז :״הוא עי תונאי שאפתן ביותר.״
כשהפך שילון מנהל־המחלקה, הוא סבר שהניסיון העיתונאי

זה גרם, בין השאר, להתכתשות מתמשכת עם אהוד יערי, הב־תב־לעניינים־ערביים,
שהפכה חלק מן הפולקלור של הטלוויזיה.
תחומי־הסיקור של השניים חפפו זה את זה לעיתים קרובות,
וההתחרות ביניהם היתה לשם־דבר. גם בין יערי וניר ישד מיון
מסויים. שניהם מופנמים, קרים כלפי חוץ, שאפתנים ומיקצוענים.
ניר הגיע כמה פעמים למצריים, ובאחד הביקורים עורר סערה.
הנשיא אנוור אל־סאראת ערך מסיבת־עיתונאים על הדשא ש ליד
עץ־הפיקוס המפורסם באחד ממישכניו מצפון לקאהיר, ליד הסכר
של הנילוס. זה היה בימי המשבר במשא־ומתן בין מצריים וישראל,
בגלל התנחלויות־הדמי של שר־החקלאות אריאל שרון בסיני.
סיפר למחרת היום עמירם ניר :״העיתונאים הישראלים נדר שו
להסתגר במלונם, בגלל החשש מפני כעסו של העם המצרי. הותר
לנו לבוא רק למסיבת״העיתונאים של הנשיא. הוא עמד והטיח
נאצות וגידופים בפני מנהיגי־ישראל, המכשילים את השלום,
והודיע על השהיית המשא־ומתן בוועדת־שרי־החוץ.
״קמתי וביקשתי להציג כמה שאלות. הוא הסכים. שאלתי אותו
אם אינו סבור ש על חילוקי־הדיעות צריכים לדון בוועדת־שרי־החוץ.
הוא ענה שאי־אפשר לנהל משא ומתן עם מנהיגות שחצנית,

עמירם ניר לא עצר בדרכו כגלל הפציעות הרבות.
מייד כשהחלים מן הפציעה חזר לזירת־הקרב. במשך
חודש שהה בפאיד, ועם הפסקת־האש הצטרן! לג דודים
ששהו בגולן.

יש לו שעה!״
* * ם פיוס המילחמה היה ניר קצין בדרגת סגן, בן .23 הוא חזר
לטלוויזיה והתמנה כאחד מ שלו שת עורכי מבט, תפקיד שבו
היה עליו לתת הוראות ולפסול כתבות של כתבים הרבה יותר
ותיקים ומנוסים.
הקאריירה ש לו היתה בעיצומה. דן שילון קיבל לי דו את מחל־קת־החדשות,
שיתף את ניר באירגונה מחדש. ואז אמר ל שילון:
״החלטתי להתגייס לחיל־השיריון!״
שילון הנדהם הגיב בטרוניה :״אתה עוזב אותי עכשיו?״
זה קרה כך: בנובמבר 1974 יצא עמירם לצלם כתבה על ה התנדבות
לצבא־הקבע. האלוף משה(״מוסא״) פלד, מפקד גייסות־השיריון,
סיפר לו על המחסור החמור בקציני־שיריון, שרבים מהם
נהרגו במילחמה. הוא הסביר שגייסות־השיריון עומדות להכפיל
את כוחן, וכי הוא מנסה לגייס קציני מילואים מגייסות אחרים,
שיתנדבו ויעברו הסבה ל שיריון. תוך כדי כך העיף מבט רב־מש־מעות
בעמירם.
״יש לי זמן לחשוב?״ שאל ניר.
״בוודאי,״ השיב האלוף ,״י ש לך שעה!״

בתום השעה התנדב עמירם, ונשלח לקורס הסבה
לקציני־שיריון. גם אחותו הושפעה ממנו, התנדבה
לתקופה של שנה ושירתה כקצינת־חינוך בסיני.
את השירות סיים עמירם כעבור שנה כמפקד פלוגת־טנקים.
מרוע הלך לצבא־הקבע? השיב עמירם באחת ההזדמנויות:
״פחדתי להגיד שהמניעים ש לי הם אידיאליסטיים. פטריוטיזם
הפך למילה גסה״.

את אותן המילים יכול היה להגיד, בנסיבו ת דומות,
גם אוליבר נורת׳.
באחת מחופשותיו מהצבא הזדמן ניר לבניין הטלוויזיה. רן
שילון ביק ש ממנו ״לתרגל את אצבעותיו״ ולהכין כתבה. באותו
יום התפוצץ מיטען־נפץ בבית־מגורים בדרך־חברון בירושלים.
ניר עקב אחרי הסיפור ביסודיות, וחשף בכתבתו את ההזנחה והלא-
איכפתיות של הרשויות השונות כלפי קורבנות הפיגועים מסוג
זה. הכתבה הרעישה את הארץ, גרמה לוויכוח בכנסת והוגדרה
כפגיעה במורל הלאומי. באחת מהתקפותיה השיגרתיות של היס טריה
לאומית, תבעה ח״כ גאולה כהן ״לסגור את הטלוויזיה״.
גם דן שילון לא היה מרוצה. הכתבה לא נראתה לו כמאוזנת.
ביום השישי אסף את כל אנ שי מחלקת־החדשות ל דיון בה. הכתבה

רב־סרן עמיר ניר בביירות במילחמת־הלבנון,, :בינתיים שקט. בבקשה. עכשיו יורים!״
של עמירם ד ל מכדי שיהיה אחד מעורכי מבט. הוא ביק ש לאמן
אותו קודם כל בעבודת־שטח, הוריד אותו בדרגה והפך אותו לכתב
מוניציפאלי של ירושלים. זהו תפקיד בלתי־מושך. אך כמו תמיד,
נכנס ניר לתפקיד בכל כוחו, ומאותו הרגע הפכה ירושלי ם נושא
מרכזי במהדורות־מבט. הוא עסק בנושא זה במשך שנה וחצי, עד
שקיבל את פרס יחשל, לעיתונות.
במחלקת־החדשות לא היו לניר יחסים טובים עם הכתבים
האחרים. הוא נחשב כאיש קשה־קומוניקציה, שחצן ומתנשא.
בישיבות המערכת היה נוהג בתקיפות וביחידות. אך הוא לא
נידנד, כמו אחרים, כדי לווד א שכתבותיו תשובצנה במקום בולט
במהדורה, אף שהדבר היה חשוב לו. ברגעי לחץ היה מסוגל להרים
את קולו.

י רי ביו אמרו עליו ש״כדי להגיע למטרה היה מוכן
לסלק כל גופה חיה או מתה מדרכו.״ שילון, שהיטיב
להכירו מאחרים, אינו סבור כך. הוא רואה בניר אדם
הגון ביו תר.

דמגוגית ובלתי־אחראית. שאלתי אותו אם מחמאות כאלה תור מות,
לדעתו, לקידו ם תהליך־השלום. סאדאת הפטיר מישפט
עצבני, הסתובב בכעס ועזב את רחבת־הדשא. זה היה סוף מסיבת־העיתונאים״.
באותו
הלילה שודר האירוע במלואו, הן בישראל, הן במצריים.
״מלון שפארד בקהיר, שבו התאכסנתי, הוצף בשיחות־טלפון.
עיתונאים מצריים ביקשו להיפגש איתי. עיתונאים ישראליים
ואנשי־הטלוויזיה רצו ל קבל פרטים. שר־הביטחון, עזר וייצמן,
התקשר ואמר, :כל הכבוד!״׳

כינטו ושות
ך א תמיד

היו מעשיו של ניר כל־כך פופולאריים בצמרת ה
/שיל
טון.
מיבצע־ליטאני הותיר אחריו כמה פרשות של פישעי־מילחמה
חמורים. ביניהן בלטה פרשת הסגן דניאל פינטו.

בהתקרב הבחירות של 1977 הוטל על ניר לבנות, יחד עם חנוך
סמית, את המידגם הסטטיסטי למוצאי יום־הבחירות. זה נעשה אז
בפעם הראשונה.

ניר הוא שבי שר לעם את התוצאות.

הוא עצמו הצביע בבחירות אלה עבור ד״ש, הת נועה
החדשה שהבטיחה שינוי. ד״ש לא שינתה דבר,
אבל היא עזרה להעלות את הליכוד לשילטון.

הזעם של סאואת
הרי הבחירות התמנה ניר ככתב הצבאי של הטלוויזיה. את
התפקיד הזה מילא במשך ארבע שנים, וכך למד הציבור
הישראלי להכירו בפעם הראשונה מקרוב.
אין ספק שניר היה כתב צבאי מצטיין, הטוב ביותר שהיה
אי־פעם לטלוויזיה. לא זה בלבד שהיה בעצמו חייל מיקצועי, אלא
שגם ניחן במוח אנאליטי. היו לו קשרים ענפים עם מפקדי־צה״ל.
ובעיקר :־בניגוד לרוב הכתבים הצבאיים לא ראה את תפקידו
בהזדנבות אחרי קצינים בכירים ובהתרפסות לפניהם. הוא מתח גם
ביקורת.
במיבצע ליטאני, ב־ , 1978 הוכיח את יכולתו ככתב צבאי. פעם,
כשנקלע לכפר נידח ותמה איך תגיע כתבתו לירושלים, נחת
בקירבת מקום מסוק. מכיוון שהיה בו במקום פנוי אחד בלבד,
השאיר ניר את הצוות שלו, נדחק לתוכו והגיע לירו שלי ם בזמן
למהדורת מבט. הצוות פונה בדרך היבשה.

משה דיין. רטייה בעין שמאל: הרס עצמי?

בימים ההם ראה אותו הציבור לא-אחת על ה־מירקע,
כשהוא בלתי־מגולח, לבו ש בסרבל של שר־יונאי
ו עונד דרגו ת של סרן. הוא הסביר את הקרבות
על פני המפה, כאחד המפקדים הבכירים.

עמיר ניר, רטייה בעין ימין: רצון להוכיח

העיתונאית המעיד.
(המשך מעמוד ) 21
איש זה הורשע ברצח אכזרי במיוחד של כמה אזיחים חפים־
מפשע בלבנון. הוא התעלל בהם, ואחר״כך חנק אותם במו ידיו
בחבל־ניילון, וזרק את גופותיהם לבאר. הפרשה התגלתה תודות
לחייל בעל־מצפון. בסופו של דבר נדון פינטו על־ידי בית־ה־מישפט
הצבאי לשמונה שנות מאסר. הרמטכ״ל, רפ אל(״רפול״)
איתן, המתיק את עונ שו לשנתיים.
ניר ערך אז סידרת כתבות על החלטות הרמטכ״ל לחון או
להמתיק את עונשם של רוצחי־ערבים. הצנזורה אסרה את עצם
הפירסום של פרשת־פינטו. החומר של ניר הגיע לוועדת־החוץ־
והביטחון של הכנסת, ומשם לי די חבר־כנסתי. זה פנה במכתב
משוכפל לכל שאר חברי־הכנסת, ופירט את המיקרה המחריד.
עותק של המיכתב הגיע לי די כתב לזס־אע־לס ט״מס, שפירסם
את הפרשה באמריקה. רק אז ניתן היה לפרסמה בארץ. בכתבה
שלו בטלוויזיה הישווה ניר את העובדות של הפרשה עם דברים
שאמר הרמטכ״ל בראיון כמה חודשים לפני כן. הוא הוכיח שרפאל
איתן לא דיבר אמת.
זמן מה לאחר־מכן נשא הסגן פינטו לאשה את בתו של האלוף
דני מט, מי שהיה מפקד החטיבה שאליה הסתפח ניר במילחמת
יום־הכיפורים.

מאבקים אלה היקנו לניר, בחוגים יודעי-דבר, שפ
של אדם המוכן להילחם על עקרונות מוסריים, גם
כשהדבר כרוך בהתנגשות חזיתית עם הסמכות הצ באית
העליונה.

נמו ודסנו וו?
ף* קיץ 1980 הוזמן ניר כאורח צבא ארצות־הברית לביקור בן
^ חודשיים בבסיסיו. פירותיו של ביקור זה היו חשובים אף
מכפי שהוא תיאר זאת לעצמו אז.
בשובו סיפר :״ביקרתי בחתך רחב מאוד של בסיסי הצבא הא מריקאי,
החל בבסיסי־ההתרעה באלסקה ובסיסי חיל־האוויר בנ באדה
וכלה בתעשיות הביטחוניות. הייתי בבונקר־הפיקוד של
חיל־האוויר האסטרטגי, שממנו ינהלו את המילחמה הבאה, ובי־

בכלל,

ו עובר

למטה־הבחירות

רבים קי שרו בין שני הדברים, וטענו כי הכתבה נועדה ל סלול
את דרכו של ניר אל תפקידו החדש. אולם גירסה זו לא היתה
סבירה. ניר פיקח מדי מכדי לבצע תעלול כה שקוף. סביר יותר
להניח כי החליט לעבור לפוליטיקה באופן ספונטאני ופיתאומי.
לחבריו הסביר כי מיצה את עצמו בטלוויזיה, ו שאין לו עוד
למה לצפות שם.

עמיתיו נדהמו. אמר לו מוטי קירשנבאום :״מהט לוויזיה
לא מתפטרים. הטלוויזיה היא כמו מיספר
ירוק:״
הצעיר השאפתן חסר־המנוחה, שרצה לעסוק בעניינים חשו בים,
מאס בזוהר השיטחי ש ל כלי־התיקשורת. הוא שאף למרחבים
חדשים. הוא סירב לנהוג כרבים מחבריו, שיצאו ל״חופשה־ללא־תשלום״
כדי לחפש מישרות אחרות תוך הבטחת דרך־הנסיגה.

הדבר נראה לניר בלתי־מוסרי. הוא שרף אחריו
את הגשרים.

,.שסט. ווים!,׳
ף * א שר נחת ניר בלב חוג־העוזרים של שי מעון פרס, לא
^ התקבל על־ידי עמיתיו החדשים בתרועות־שימחה. שלו ש ת
היועצים העיקריים של אז — יוסי ביילין, י שר אל פלג וגיר עון
לוי — לא התלהבו. הם ראו בו זר, הנדחק אל תוך נחלתם.
המתיחות בין ניר ובין שאר יועציו של פרס נמשכת מאז ועד
היום. כמה מן היועצים התחלפו באחרים, אך היחס לניר לא
השתנה. הוא היה זר, האיש שבא מבחוץ.

ואכן, היה קיים שוני קיצוני בין ״נערי פרם״ ו בין
ניר. נערי-פרס, שרובם דומים זה לזה להפליא גם
מבחינה חיצונית, הם אנשים רגועים, בני-ותיקים,
״ילדי שמנת״ ,המשרתים את הבום שלהם והתומכים
בהשקפותיו. ניר הוא אדם עצמאי מאוד, בעל מחש בה
משלו, דינאמי, חסר־מנוחה, שאפתן, המבקש
להפעיל דברים במו־ידיו.
כאשר טענו ״היועצים״ שניר נושא את עיניו אל תפקיד
ראש־לישכתו של ראש־הממשלה אחרי הבחירות, השיב ניר
בכמה מישפטים שהיו נבואיים :״ראש הלישכה זה תפקיד כל־כך

שדיווחו וכתבו, וניגחו ותקפו, וחירפו, ל כל משתתפי הפגנות־המחאה...

...לכל יו שבי בתי־הקפה ומתכנסי ימי שי שי בערב...
״לכל אלה, לכולם יחד ול כל אחד לחוד, מופנית הקריאה
הזאת:
״עד היום מילאתם כולכם את תפקידכם בדמוקרטיה שלנו...
ויכוח שלא עירער את המוראל — אלא בנה הבנה עמוקה וטובה
יותר של בעיית־הביטחון של עם־ישראל במילחמתו במחבלים.
עכשיו הגיע הזמן להפסיק. עכ שיו יורים.
״עכשיו צריכים כל אלה שנשארו בעורף להצדיע לצה״ל
ולתו שבי הגבול הצפוני. אחרי שיסתיים הכל, תוכלו כולכם לשוב
ולנתח ו לדון ולהתווכח ולכעוס ולהגיב ולמחות ולהפגין...
״בינתיים — שקט בבקשה.
״עכשיו יורים.

כעבור ימים אחדים, כאשר השתנה מצב־הרוח הציבורי כלפי
המילחמה, והמונים יצאו להפגין נגדה, הפכה רשימה זו בדיעבד
סמל של גישה מסויימת. אך בראיון שהעניק שנתיים לאחר מכן
אמר ניר כי הוא נשאר שלם במאה אחוזים עם מה שכתב ברשימה
ההיא.

באותה העת קיבל ניר את הפיקוד על גדוד־טנקים,
אחרי שהשלים במילואים קורס של מג״דים.

החתן שר הנוס
י פני כן הפתיע ניר את מכריו שוב, והפעם בתחום שונה
/לגמרי: הוא נשא לאשה את ג׳ודי, בתו ש ל נוח מוזס, הבעל
העיקרי והעורך של ידיעות אחחווח.
היה זה טיבעי של שונו ת רעות יד בי קו גם למעשה זה תווית של
קארייריזם. שאפתנותו של ניר היתה ידועה, ויריעות אחרונות הפך
זה־מכבר העיתון הנפוץ ביותר במדינה, גוף עתיר־נכסים ורב־השפעה.

אולם
הקשר בין עמירם וג־ודי לא היה תלוי
בחשבון. זה היה מיקרה קלאסי של משיכת־ההפכים.
ג׳ודי היא צעירה חברותית, עליזה, ספונטאנית, מוחצנת, בעלת
שכל י שר וחוכמת־חיים. ניר המופנם, המסוגר, מצא בה שימחת־

עורך ״מבט״ סרן עמיר ניר (רטייה) בישיבה ש ל מחלקת־החדשות בטלוויזיה 1975 ובמטה הבחירות ש ל המערך בבחירות 1981
קרתי בבית־הספר האמריקאי ל שיריון. שם נהגתי בטנק חדש
ויריתי בתותחו.
״צנחתי ב תרגיל ג דו ל של האוגדה ה־ 82 המוטסת, יחידת־הצנחנים
של צבא ארצות־הברית, והשתתפתי בתרגיל של יחירת־הקומנדו
האמריקאית, שחייליה ערכו את המיבצע הכושל ל־שיחרור
בני״הערובה האמריקאיים באיראן. יחד איתם צנחתי שוב
בתרגיל פשיטה.
״ביקרתי בוועידת המיפלגה הרפובליקאית, שבה התמנה
רונלד רגן כמועמד המיפלגה לנשיאות, ופג שתי את אנשי־המפתח
של הנשיא״לעתיר, העוסקים בנושא הביטחוני. אחר־כך
פגשתי בפנטגון את סגן־שר־הביטחון האמריקאי ״.הוא לא הכיר
אז את אוליבר נורת׳.

כמה מן הקשרים האלה הפכו חשובים מאוד כע בור
ש ש שנים, כאשר חזר כתב-הטלוויזיה-לשעבר
לוו שינגטון, כנציגו הסודי של ראש-ממשלת־ישר-

הקשר עם שימעון פרס נוצר זמן מה אחרי הביקור הזה. ניר,
שהצביע בעד ד״ש ב־ 1977 מפני שקיווה ל שינוי, החליט שה שינוי
יוכל לבוא רק באמצעות מיפלגת־העבודה. גם התקדמות
אישית היתה אפשרית רק בדרך זו.
בינואר 1981 שידר ניר את הכתבה הגדולה האחרונה
בקאריירה העיתונאית שלו. גם היא גרמה למהומה גדולה. זה
קרה במיקרה: הוטל על אלימלך רם לחבר כתבה על תיפקוד
ממשלת־הליכוד. רם יצא לחופשה, והתפקיד הועבר לניר. זה
חיבר קיטעי־ארכיון והפיק תוכנית קטלנית, שבה נראתה
ממשלת־בגין כקאריקאטורה אומללה.
התוכנית עברה את הצנזורה של יוסף (״טומי״) לפיד, מנכ״ל
רשות״השידור מטעם הליכוד, אך היא זיעזעה את צמרת־הליכוד,
שראתה בה תעמולת־בחירות של המערך.

כעבור חודשיים הדהים ניר את חבריו, כאשר
הודיע להם שהוא פור ש מן הטלוויזיה ומן הקאריירה
* ח־כ(דאז) אורי אבנר׳,

חשוב? הרי זה תפקיד בעורף, מאחורי־הקווים! אני אוהב להיות
בקווים הקידמיים, בקו האש, ולא ל שדר הוראות מהעורף!״
אולם הבעייה ירדה מן הפרק לפני שנולדה. המעיר נכ של
בבחירות של , 1981 אף שאחד היועצים, י שר אל פלג, כבר הספיק
במוצאי יום־הבחירות להכריז על פרס כעל ראש־הממשלה הבא.
יריביו של ניר שמחו לאידו. בעיניהם הימר ניר על ניצחון
המערך והפסיד. הצעיר בעל־המרפקיס, השואף לגדולות, נשאר
בלא־כלום.

ואכן, שלו ש השנים הבאות היו לניר שנים של
גלות. האיש הצמא־לפעולה נו תר בלי ״אקשן״.
לפני־כן סיים בהצטיינות את לי מודיו לתואר הראשון במדעי
הכלכלה והיחסים הבינלאומיים, וקיבל את פרס כר מון(על־ ש ם
תא״ל כרמון המנוח, איש קהילת־המודיעין) ליחסים בינלאומיים.
נפתח לפניו מסלול י שיר לדוקטורט. הוא התקבל כחוקר לנורכז
למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל־אביב, והתחיל להכין
עבודת־דוקטורט על תורת־הביטחון של ישראל.

יתכן כי מילחמת-הלבנון הצילה אותו מן השי•
עמום האקדמי. הוא השתתף במילחמה כסמג״ד
וכמפקד כוח באיזור-ביירות.
ביום הראשון של המילחמה פירסם ידיעות אחרונות רשימה
קצרה בחתימתו. הכותרת שלה הפכה סיסמה :״שקט, יורים!״
זו לשונה:
״לכל הפוליטיקאים בממשלה ובאופוזיציה, שחשבו ואמרו,
והתווכחו ומתחו ביקורת, לכל העיתונאים וכותבי־המאמרים

עמירם ניר סירב להתראיין לכתבה זו, או
למסור מידע בכל צורה אחרת. המידע בכתבה
מתבסס על ראיונו ת קודמים שהעניק ל״העולם
הזה״ ,בטרם נכנם לתפקיד היועץ לענייני־טרור,
על ראיונו ת בעיתונים אחרים ועל עדויות של
אנשים שבאו עימו במגע במהלך הקריירה שלו.
איסוף המידע נעשה על-ידי ענת סרגוסטי.

חיים החסרה לו. היא, לעומת זאת, מצאה בו אדם בוגר יותר,
רציני, שאפתני — איש שונה מאוד מרוב הצעירים שהכירה,
ושבחברתם הסתובבה עד כה.
היו שסברו כי הנישואין יהוו סימן־דרך חדש בקו־הזיגזג של
ניר. עיתונאי מיקצועי, בעל כישורים שהוכיחו את עצמם, יכול
היה לתפוס עמדה בכירה באימפריה של הצהרון. כחתנו של הבוס,
בוודאי נפתחו לפניו אפשרויות חדשות.
אולם ב שלב זה כבר החליט ניר ללכת בכיוון אחר. הקשר שלו
עם בית ידיעות אחרונות נשאר רופף. גם כאשר נספה נוח מוזס
בתאונת־דרכים מול מערכת עיתונו, וג׳ודי ניר ירשה שלי ש
ממניותיו, לא נכנס ניר לענייני־העיתון. זכות ההצבעה של מניות
אשתו מסורה בידי אחיה, ארנון(״נוני״) .ניר נשאר בצד, כשהוא
מעורב רק באופן שו לי במאבקי־הכוח נוסח ראלס, שפקדו את
המישפחה.

עיניו של ניר היו נ שואו ת אל הצומת הפוליטי־ביטחוני,
ש בו מתקבלות ההחלטות הגדולות. הוא
רצה להשפיע על המאורעות במי שרין, ולא בדרך
העקיפה של אי ש התיקשורת.

תבסיר עלום
^ הזדמנות באה לקראת בחירות . 1984 שוב הצטרף ניר
( 1למטה הבחירות של שי מעון פרס.
הפעם נכנס לחלל ריק. הוא קיבל על עצמו תפקיד שאיש לא
חפץ בו כמיוחד: ניהול המטה האישי של פרס ואירגון הופעותיו.
הוא עשה ואת בדייקנות של קצין־מטה צבאי.

אמנם, הוא שאף לקבל מקום ריאלי בר שימת
המערך לכנסת, אך השעה לא היתה כשרה לכך. הוא
נאלץ להסתפק במקום ה־ד.8
הבעייה הגדולה התעוררה למחרת הבחירות. המערך לא נחל

* סיסי :/צחק לימ• ,אר אמר, סיבאר קרבין, רר• .ושב: אהרון
•ריב.

^ ז באינעלן יי־ה
ניצאון גו ר ף ׳,אר ף הצי 6י 1ת׳ ו:גד 1ל 1ת*.לא
הדוהרת ובזעם הכללי על מילחמת־הלבנון כדי לתת ל שי מעון
פרס רוב של ממש. אבל ההישג הזעום הספיק כדי להנחיל לפרס
את התפקיד של ראש״ממשלה תורני ראשון במיסגרת של
קואליציה דו־גושית.

,,נערי סרס״ נפנסו למישרד ראש־הממשלה וחילקו
ביניהם את התפקידים. נראה היה כאילו עמירם ניר
נ שאר בחוץ.
למעשה היה ברור ליודעי־סוד כבר למחרת היום ש שי מעון
פרס ימסור לו את התפקיד של היועץ למילחמה בטרור. אולם
הדבר נשאר בסוד עד שהיועץ שהיה אז בתפקיד, רפי איתן, סיים
את ענייניו ופינה את המקום. זה נמשך כמה חודשים, וכלפי חוץ
זה נראה כאילו גיר נשאר מקופח ונ אלץ להילחם על מקומו.

כשנבנם ניר לבטוח למישרד ראש־הממשלה, הוא
לא הצטרך אל החוג המצומצם של ״היועצים״,
שהשתכנו ליד חדרו של פרם. מי שרדו שוכן בתל־אביב.
במשך
שנתיים נעלם ניר מן האופק. יריביו הפיצו שהוא נדחק
הצידה, שהוא מבלה את זמנו בחוסר־מעש, שהוא נושא בתואר
ריק מתוכן, שניתן לו כפרס־תנחומים על שלא שובץ בחוג
היועצים, שהתענגו באור זרקורי־פירסום.

האמת היתה שונה מאוד. תפקיד היועץ לראש־הממשלה
למילחמה ב טרור אסוך אמנם סודיות
גמורה, אך הוא רחוק מאוד מלהיות חסר־תוכן.
התפקיד נולד בבהלה שאחרי רצח הספורטאים באולימפיאדה
של מינכן ב־ . 1972 גולדה מאיר החליטה, בעיקבות האירוע
הטראומתי, שאחת הבעיות העיקריות של ישראל, בבואה להילחם
בפיגועים מסוג זה, היא חוסר־התיאום בין הזרועות השונות,
המופקדות על מיגזרים שונים של פעולות־הסתר. תפקיד היועץ
נוצר כדי להתגבר על בעייה זו.
בעיקרו זהו תפקיד מתאם. כל פיגוע פוטנציאלי — משלב
הייזום ועד לביצוע — עובר שלבים ונוגע לתחומים השייכים
לפעולתם של גופים ישראליים שונים.
המוסד אחראי לביון ולתפקידים מיוחדים בחוץ־לארץ. השב״כ
אחראי ל מודיעין בארץ עצמה, וגם להבטחת שגרירויות־י שראל
בעולם. אמ״ן של צה״ל אחראי ל מודיעין הצבאי, במיוחד במדינות
ערביות. המישטרה אחראית לביטחון־פנים. גופים נוספים
אחראים למיגזרי ם אחרים העשויים להיות מעורבים בפיגוע
מסויים.

כל אחד מהגופים האלה הוא בעל נחלה עצמאית,
ובל אחד אחראי לפני השר שלו.
כדי להגביר את התיאום ביניהם בכלל, ולגבי פיגועים
מסויימים בפרט, קיים היועץ, הפועל מטעם ראש־הממשלה,
בדרר״כלל הוא פועל כמתאם, ולעיתים גם כאחראי לפעולה
מסויימת.

זהו תפקיד סודי לגמרי. בעוד שהמוסד נהנה
ממכונת־פירסומת גדולה, המקלסת אותו בספרים,
בסרטים ובמאמרים, בעוד שגם השב׳׳ב זכה
באחרונה בפירסומת רבה, הרי תפקיד היועץ נ שאר
עד תשמ״ז עלום לגמרי.
היועץ הראשון היה האלוף במילואים אהרון יריב, שהיה בעבר
ראש אמ״ן. אחרי מילחמת יום־הכיפורים מינה יצחק רבין את
רחבעם (״גאנדי״) זאבי, שחבריו מגדירים אותו כאיש״אירגון
מעולה.
עם עליית מנחם בגין ל שי ל טון נמסר התפקיד לעמי חי(״גידי״)
פאגלין, מי שהיה בעבר הרחוק קצין־המיבצעים של אצ״ל. בגין
העריץ אותו, בנאיביות האופיינית לו, כאיש־צבא דגול, אד
בקהילת־המודיעין התייחסו אליו בחיוך של זילזול. הבעייה
נפתרה כאשר ניספה פאגלין בתאונת־דרכים. בהשפעת אריאל
שרון נמסר התפקיד לי די מיקצוען מאנשי־חסותו: רפי איתן.
איתן נתקל בקושיים רבים. מטבע״הדברים, תפקיד היועץ
קשה ביותר, מפני שהוא תלוי לא מעט ברצון הטוב של ראשי
השירותים השונים, שכל אחד מהם קנאי למעמדו ולזכויותיו.
יעילות היועץ תלויה במידה רבה בגיבוי שהוא זוכה בו מצד
ראש־הממשלה, ביוקרתו המיקצועית של היועץ ובכישרונו
ל ק שור את היחסים הדרושים עם אנשי ״השירותים״.
רפי איתן בא מן השרותים, ושירת בעבר בשב״כ ובמוסד. אך
ראשי השרותים האלה היו רחוקים מאוד מהנכונות ל קבל ממנו
עצות, שלא לדבר על הוראות. איתן מצא את אושרו בתפקיד אחר
שנמסר לו :״הלישכה ל קי שרי מדע״(ל ק״ ם) במישרד״הביטחון.
גוף סמוי זה, שעסק בביון במקביל למוסד, התפרסם כעבור זמן
בעיקבות פרשת ג׳ונתן ואן פולארד.

לפני מילחמת־הלבנון: עמירם וג׳ודי ניר מתחת לחופה. משמאל: פולה מוזס, אם הכלה
והחלטת הממשלה התאימה ל מודל זה במידה רבה.
הוא חש כי שעתו הגדולה מתקרבת. כל חייו שאף בעצם
להגיע לנקודה זו — נקודת״זינוק לעמרת־כוח ביטחונית־פוליטית.
הוא יכול היה לשאת את עינו לקאריירה פוליטית
מובהקת או אל קאריירה ביטחונית. נאמר עליו ששאיפתו
הכמוסה היא להתמנות כראש המוסד. אך בינתיים יצר לעצמו
אפיק חדש לגמרי.

לא התפקיד י צר את ניר. ניר י צר את את התפקיד.
ההזדמנות הגדולה באה ב־ 7באוקטובר . 1985 גוף פלסטיני
קטן, בהנהגת מוחמר עבאס (אבו־אל־עבאס״) ,חטף את אוניית־הפאר
האיטלקית אכילה־לאורו, כנראה בתגובה על הפצצת מטה
אש״ף בתוניס שבוע לפני כן. גוף זה שיי ך להלכה לאש״ף, אך
למעשה הוא כפוף לעיראק, וכופר במדיניותו המתונה של יאסר
ערפאת. כדי לזכות בפופולאריות בקרב הפלסטינים ולזעזע את
העולם, החליט אבו־אל־עבאס לבצע פעולת־ראווה מדהימה. נראה
כי הרעיון המקורי היה להחדיר לאוניית־הטיולים קבוצה של
לוחמים, כדי ש תגיע בשקט לנמל אשדוד, לתפוס שם בני״ערובה
ולהתמקח על עיסקת־חילופין ל עיני העולם כולו.
בפועל קרה מה שקורה לעיתים קרובות בפעולות מסוג זה.
חברי־הקבוצה לא היו מאומנים די־צורכם. הם התגלו בטרם עת,
״איבדו את העצבים״ וביצעו רצח שפל. מבין כל מאות נוסעי
האונייה ואנשי־הצוות, הרגו דווקא יהודי אמריקאי קשיש, נכה
המרותק לכיסא־גלגלים. את הגופה, יחד עם הכיסא, זרקו לים.

גם התועמלן האנטי־פלסטיני הקיצוני ביו תר לא
יכול היה להמציא תסריט מבעית יו תר. הפרשה
היתה אסון לעניין הפלסטיני בכלל ולאש״ך בפרט.
עבודה פוליטית והסברתית של שנים שקעה תוך
דקות מעטות במצולות.
האמריקאים נכנסו לפעולה. אחרי שחוטפי״האונייה ירדו בחוף
מצריים ועלו למטוס מצרי, יחד עם מארגני הפעולה, יירט חיל־האוויר
האמריקאי את המטוס ו אילץ אותו לנחות בבסיס אמריקאי
על אדמת איטליה. הדבר גרם לתקרית דיפלומטית תלת־צדדית.
איטליה ומצריים נעלבו שתיהן מהפגיעה בריבונותן. לבסוף הניחו
האיטלקים לאבו־אל״עבאס ול אנ שיו להסתלק.
הפעולה האמריקאית היתה זקוקה לסיוע מודיעיני מאסיבי

עוד לפני שהתפוצצה פר שת פולארד, שהפכה
אותו לדמות בינלאומית, הודח איתן מתפקיד היועץ
על־ידי ראש־הממשלה החדש, פרם, והדבר איפשר
את מינויו של ניר.
נערי פרס התנגדו-לכך בכל כוחם. כדי למנוע את המינוי,
הציעו כי התפקיד יימסר בידי איש׳מיקצוע ותיק, תת־אלוף
גיר עון מחניימי, שעבד במשך שנים רבות כאיש־צבא במי שרד
היועץ. נטען כי התפקיד ״מגיע״ לו, וכי מן הראוי שיפ שוט את
המרים וי קבל את המישרה.
אבל זה לא עזר. פרס קיים את הבטחתו, ומסר את התפקיד
ב־ 15 בינואר 1985 לניר.
מכיוון שפעילו תו של היועץ ל טרור סמויה וחסויה, יכלו הכל
להתנחם בכך שהצעיר השאפתני ץ עלם, כמו קודמיו, במי שרד
ראש־הממשלה בקרייה בתל־אביב׳,הרחק מלישכתו של פרס
בירושלים. מה גם שהיה ברור מראש כי ראשי השרותים, של א
הקלו על קודמיו, לא י שנו את גישתם לטובת הצעיר החדש,
ספק־עיתונאי ספק־מג״ד־במילואים, שהיה זר לחלוטין לעולם
הסמוי שבו מתקיימים ופועלי ם שרותיהם.

בצד האמריקאי עסק בעניין פקיד בשם נורת׳.
בצד הישראלי עסק בזה עמירם ניר.
השניים היו במגע זה עם זה גם קורם לכן, בתוקף תפקידיהם.
אולם במהלך פרשת אכילה לא 1ר 1נוצרה ביניהם הברית, שעתידה
היתה להשפיע על גורל העולם.

0האיש המקניד
^ יך הגיע ניר בכלל לפר ש ת האונייה?
היו שראו בכך תרגיל נוסח־מאקיאוולי מצד ניר. ל פי גירסה
זו שמצאה לה מהלכים, פ שוט ״סחב״ ניר את המידע ממוסדות־הביון,
העביר אותו לאמריקאים, וכך השתלט על כל העניין. הוא
פל ש לתחום לא־לו, והכל בגלל שאפתנותו הבלתי־מרוסנת, רצונו
להיות במרכז־העניינים ולרכו ש לעצמו עמדת־מפתח.
זוהי כמובן גירסה מגוחכת, ההופכת את ענייני״המודיעין ש ל
ישראל לקריקאטורה. אי־אפשר ״לסחוב״ מידע, ומוסדות־הביון
השונים שומרים בקנאות על תפקידיהם.
במציאות התנהלו הדברים בצורה הרבה יותר מסודרת. בצד
האמריקאי טיפל בפרשה אוליבר נורת׳ ,פקיד במועצה לביטחון
לאומי, שנשא את התואר הסתמי ״סגן־המנהל לפילו ח מדיניות״.
למעשה היה כפוף ב מי שרין לנ שי א ארצות־הברית, באמצעות
היועץ לביטחון לאומי, אז רוברט מק־פארלן.

נורת׳ ביקש לקיים בפרשה זו קשר עם הפקיד
הישראלי שתפקידו מקביל לשלו. כלומר: הפקיד
הישראלי העוסק בלוחמה ב טרור ב מי שרד רא ש
הממשלה. זה היה ניר.
תופעה זו אינה חדשה. לעיתים קרובות מוטלים על אישים
ישראליים תפקידים אך ורק מפני ש״המקביל״ האמריקאי שלהם
ממלא בתפקיד כזה. למעשה כופים האמריקאים את השיטה הזו
על זולתם.
מיקרה לדוגמה: כאשר ביקרה גולדה מאיר אצל הנשיא
ריצ׳ארד ניכסון, הביע הנשיא את מישאלתו לקיים עימה מגע
ישיר, שלא באמצעות מישרד־החוץ. ניכסון תיעב את
הביורוקרטיה הדיפלומטית, והחליט לקיים עם ראשי־הממשלות
בעולם כולו ק שר י שיר.
כששאל הנשיא את גולדה מי יהיה איש־הקשר האישי שלה
איתו, נתקל מבטה ביצחק רבין, שגריר י שר אל בוו שינגטון, שנכח
בפגישה .״הוא יהיה המקשר,״ הודיעה.
התוצאה היתה שרבין נדר ש לדווח על מגעיו עם הבית הלבן
במישרין לגולדה מאיר, תוך התעלמות מן השר הממונה עליו
שר־החוץ אבא אבן, ושאר בעלי־התפקידים במישרד־החוץ. הדבר
פגע קשה באבן, וכך החלה איבה הנמשכת עד עצם היום הזה. אבן
השמיץ את רבין, וכאשר נקרא רבין במפתיע לראשות־הממשלה,
לא צירף את אבן לממשלתו. הקאריירה המזהירה של אבן נקטעה
באמצע.
עד היום טוען רבין כי ידו לא היתה במעל, וכי לא התכוון כ לל
לחתור תחת מעמדו של אבן, כאשר הוטל עליו לדווח ב מי שרין
לראש־הממשלה. הדבר נעשה ל פי דרי ש תו המפורשת ש ל הנשיא
האמריקאי.
בצורה דומה הוכנס ניר למישחק־המלכים, בגלל חוש־הסדר
של קצין־הנחתים האמריקאי. כמו כל אנשי־המימשל בוו שינגטון,
האמין גם נורת׳ בדבקות קנאית בסידורים אירגוניים נאותים. כך
הוטל העניין על ניר.

אך ברגע שהכדור התגלגל לעברו, לא הידסה ממנו
עוד.

• שויו נמיזוח הגווע
^ שעה שנוצר

הם לא העריכו נכונה את עמירם ניר.

• וצח נאונ״ת נ או
ךיר אכן נעלם מן העין. כדרכו, למד את הבעיות ביסודיות.
^ הממשלה עסקה בינתיים בנסיגה מלבנון. בשנות עבודתו
במרכז למחקרים אסטרטגים הכין ניר מודל לנסיגה כזאת,

מצד ישראל. י שר אל שמחה, כמובן, לעזור. ב שביל ממשלת־ישראל
היתה פרשת האונייה מתנה מן השמים, שלא תסולא בפז.

רביסרן ניר עם חותנו, נוח מוזס, אחרי החתונה

הקשר בין נורת׳ וניר, נוצרה בין השניים

״כימיה״.
מג״ד־הנחתים האמריקאי לא יכול היה שלא להתרשם ממג״ד־השריון
הישראלי, שדיבר בשפה מובנת לו, ו שרגל בכל הערכים
הפטריוטיים שהוא עצמו מאמין בהם: שרות למולדת, אחריות
אישית, סודיות מוחלטת, אומץ־לב קרבי.

אך למעשה י ש בין השניים שוני רב. נורת׳ הוא

איש השש תשמ״ז
(המשך ם עם 1ר ) 23

אדם משוט, בעל תמונת־עולם משנתית וברורה.
איש אינו יבול לאמר על עמירם ניר שהוא אדם
משוט, ו שתמונת־עולמו משוטה. להימך, הוא איש
מורכב מאוד, והוא רגיל לראות את המורכבות של
מצבים, לנתחם ולהסיק מסקנות.
בעיני נורת׳ חמה העולם למערב הפרוע בימיו הטובים. י ש
ברנשים טובים וי ש ברנשים רעים. האמריקאים הם הטובים,
המאמינים בכל האידיאלים ש ל חרות, צדק, הוגנות ועוגת־התפוחים
של אמא. הרוסים הם הרעים, חורשי־מזימות ואנשי־זדון.
תפקיד האמריקאים הוא להתייצב מול הרעים בכל מקום בעולם,
ולהביס אותם באשר הם.

בתמונה זו מהווה ישראל מ עץ אמריקה־זוטא,
השריף של הממרח המרוע. עמירם ניר התאים
בעיניו בדיוק לתמונה זו.
פשטנות מושלמת זו ה עניקה החלטיות רבה לכל מעשיו של
נורת׳ .הוא היה בטוח ל חלוטין בצידקת מעשיו, ועל כן לא היסס
לרגע להעלימם מעיני פוליטיקאים, עיתונאים ושאר טפילים,
אנשי־מלל ומגבבי מליצות, המפריעים לאנשים ההגונים לעשות

הסוחרים הישראליים רצו, מן הסתם, להרוויח כסף — אף
שהכחישו זאת בזעם. בעיני חאשוקג׳י, על כל פנים, זה היה עסק
פשוט, שבו הכל מנסים לרמות את הכל.
האמריקאים קיוו כי במיסגרת עיסקות אלה תביא איראן
לשיחרור בני־הערובה האמריקאיים, שהוחזקו על־ידי גופים פרו־איראניים
בלבנון. גם הם היו מעוניינים לחדש את קישריהם עם
איראן, בעלת החשיבות האסטראטגית, מה גם שחששו מפני
השתלטות סובייטית על ארץ זו אחרי מות האיית־אללה.
כך מכרה י שראל לאיראן, באמצעות נימרודי ושות׳; 100 טילי
נ״ט מדגם תאו באוגוסט 408,1985 טילי תאו בספטמבר , 1985
ו־ 18 טילי־נ׳׳ס מדגם הזק בנובמבר . 1985
עיסקה אחרונה זו לא עלתה יפה. האיראנים טענו שרימו אותם
וששלחו להם נשק מיושן. בחלק מהטילים גם לא נמחקו סימוני
המגדדויד, כנדרש. הם זעמו ותבעו את כספם בחזרה.
נימרודי האשים בפאשלה פקידים חמסניים במערכת״הביטחון.
אחרים חשדו בנימרודי ובחבריו. האמריקאים התרגזו.

זה היה חודש אחרי פרשת ״אכילה לאורו״ ,והזוג
החדש נורת׳־ניר היה מובן להיכנס לפעולה.

• גירוש הסוחרים
^* ש ה לדעת מי החליט בישראל להוציא את הסוחרים
1/הפרטיים מהעניין, ולהעביר את הטיפול כולו לידי ניר.

היה לנורת׳ נימוק נוסף לריכוז של כל העיסקות עם איראן
בידי שני אנשים למודי־סוד — הוא וניר. כי בינתיים נו ל ד רעיון
גאוני: להשתמש ברווחים העצומים ש ל העיסקות, שהגיעו
להרבה מאות אחוזים ושהסתכמו במיליונים רבים, לשם מימון
פעולות סמויות במקומות שונים בעולם. בעיקר התכוון למימון
הפעולה שהיתה קרובה ביותר לליבו: מילחמת־ההתשה בממשלת
ניקראגואה השמאלית.
מילחמה זו נוהלה בידי שכירי־חרב מקומיים, שזכו בכינוי
״קונטראס״ (״הנגדיים״) .כ עוי זה סיפק לאחר־מכן את השם
לפרשה כולה, שנכנסה להיסטוריה כ״פרשת איראו/קונטראס״.

באשר התפוצצה הפרשה, מסר נור ת׳ לחוקריו כי
ניר הוא שהגה את הרעיון הזה. יתכן בי קיווה בצור ה
זו למנוע חקירה של הקונגרס, ש בו שולטים ידידי־ישראל.
לאחר
מכן, כשהעיד השנה לפני ועדת־הוזקירה ש ל הקונגרס,
הודה נורת׳ כי הדברים קרו אחרת. במהלך פגישה, שבה נכח גם
ניר, מ שך אותו גורבאניפאר לחדר־השרותים, ושם לחש לו את
הרעיון המבריק.
רעיון זה היה עתיד לז עז ע את אושיות ה שילטון בארצות־הברית.
כי באותה תקופה היה קיים חוק מטעם הקונגרס
האמריקאי, שאסר על כל זרועות השילטון בארצות־הברית ל מ מן

נימרודי, המלא עד היום בחימת־זעם על ניר, מטיל
את כל האשמה עליו. ניר נראה לו כחורש־מזימות
אפל, איש־תככים, שהפך את העניין מכשיר לקיתם
אי שי.
לפי תיאורו ניצל ניר את קשריו עם נורת׳ ,סיפר לנורת׳ כי
שימעון פרס דור ש את סילוקם של נימרודי־שווימר״קימחי
מהעיסקה, בעוד שסיפר לפרס כי נורת׳ הוא הדורש זאת. לדבריו
גם אירגן ניר פגישה עם גורבאניפאר ואחרים בלונדון, מאחורי
גבו של פרם ששהה אף הוא באותה שעה בבירה הבריטית. לפי
תיאור זה העלים ניר את דבר־הפגישה מעיני נימרודי, שווימר
וקימחי. כדי להעמיד פנים כאילו הוא בא על דעת פרס, גרר ניר
אחריו את מזכירו הצבאי של פרס, עזריאל נבו, שלא יד ע כלל מה
מתרחש, והראה לאיראנים תצלום שהופיע בעיתון בריטי, ושבו
נראה נבו ליד פרס.
כאשר פנו נימרודי ו שווימר אל פרס ותבעו את עלבונם, הניח

יעקב נימרודי

שי נו שן

אל שוויסר עם שיסעו! פרס: לא סולח

פרס: לא שוכח

את הקונטראס. העברת ״עודפי־הכסף האיראניים״ לשכירי־החרב
היתה הפרה בוטה של החוק האמריקאי, או לפחות עקיפתו בזדון.

את המוטל עליהם ל מ ען הצלת העולם החופשי מידי האימפריה
המירשעת.
ניר, אדם ספקני בעל מוח אנאליטי יותר, בוודאי חייך בליבו
למראה השקדנות התכליתית חסרת־הספקות של נורת׳ .אם כן,
ידע להסתיר זאת היסב. הוא היה מיכן לשתף פעולה עם נורת׳
בכל. הדבר פתח אפיקים חדשים לפני ישראל, וגם לפני ניר
עצמו.
פרשת אכילה לא 1ח אירעה באוקטובר . 1985 חודשיים לפני
כן בוצעה עיסקת־הנשק הראשונה בץי שר אל ואיראן, בהסכמת
האמריקאית

• 13.ניר הציע,-־
^ מ שך קרוב לשנה

ניר לא היה מעורב בה ב מי שרץ, וספק אם בכלל
ידע עליה. גיבורי ה היו שלו שה טיפוסים ססגוניים.
יעקוב גימרודי, יהח־י ממוצא עיראקי־פרסי, היה בימי השאה
נספח צבאי י שר אלי בטהראן, וצבר לאחר־מכן הון־עתק בעיסקי־נשק
ועסקים אחרים עם מי ש טד השאת הוא שיתף פעולה עם אל
שווימר, יהודי־אמריקאי, ממייסדי התעשייה האווירית, ידיד־נפ שו
של שי מעון פרס. ה שלי שי במעגל היה מנכ׳׳ל מישרד־החוץ, דויד
קימתי, איש־מוסד ותיק ומקורבו ש ל יצחק שמיר, הנראה כאילו
יצא זה עתה מסרט־דיגול שלג׳ון לודקארה.
מהצד האיראני הופיעה דמות ססגונית וחשודה בשם מאניצ׳ר
גורבאניפאר, ל שעבר אי ש שרותי־הביטחון של השאה. האמרי קאים
הגדירו אותו כ ש קרן פאתולוגי, המסוגל ל שבור כל גלאי־שקר.
הם חשדו בו שהוא סוכן ותיק של המוסד הישראלי. דמות
ססגונית נוספת במעגל זה היה המיליארדר הסעודי עדנאן
חאשוקג׳י, הרפתקן בינלאומי שסיפק את מימון־הביניים.
כל הקבוצה הזאת אירגנה מישלוחים ש ל נשק ממחסני־ישראל
לאיראן. ממשלת־ישראל הסכימה לכ ך אחרי שווידאה כי הא מריקאים
תומכים בעיסקת ושהם מוכנים למכור לי שראל נשק
חדש במקום זה שנמכר לאיראן. הרווח היה עצום.

כרגיל בעיסקות כאלה -שי מ שו בהן בערבוביה
מניעים שונים ומשונים.
ממשלת־ישראל ודתה מעוניינת לרכו ש שוב רריסת־רגל
באיראן, כדי לחדש את היחסים ש שיג שגו בימי השאה ושנותקו
אחרי מהפכת רוח־אללה חומייני. הצמרת הישראלית גם היתה
מודאגת מול התעצמות הצבא העיראקי, וחששה שמא תופנה
עוצמה זו נגד ישראל, אם תיפסק המילחמה. הכל הסכימו שכדאי
שמילחמה זו תימשך עד־אין־סוף, ושבינתיים יהרגו העיראקים
והאיראנים זה את זד-
האיראנים רצו פ שו ט בנשק, כדי להמשיך במילחמה. לא היה
איכפת להם מניץ יבוא.

להם פרס לחשוב שאכן לא היתה לו יד בעניין, וכי לא יד ע דבר
וחצי־דבר. בכל זאת נותקה הידידות רבת־השנים בינו ובין
שווימר. אן־ גם ב ץ פרס וניר עבר חתול שחור, שלא הסתלק משם
עד היום.

פני־הדברים היו שונים: האמריקאים אכן ר צו
ליצור קשר ממשלתי י שיר עם האיראנים, והסוחרים
הפרטיים הפריעו להם בכך. האמריקאים ר צו לשמור
על חשאיות טוטאלית. גם פרם ורבץר צו לסלק מן
העניץ את הסוחרים הפרטיים. באחת ההזדמנויות
בסוף השנה שיבח יצחק רבץ את ניר ואמר :״ההישג
הגמל ביו תר שלו היה שהוציא מן העניין את סוחרי־הנשק.״
באותה
שעה פעל גם נורת׳ להרחקת כל שאר האנשים מן
המיבצע. לשם כך השתמש בשמו של ניר. בין השאר פעל נגד
מיכאל(״מייק׳׳) לדין, יהודי אמריקאי שפעל כיו עץ לעת־מצוא
לסי־איי־אי .״ניר אומר שיש׳ ל ו מידע על כך שמייק קשור
בענייני־כספים עם גורבה (גורבניפא ח ונימרודי, ואולי גם עם
שווימר. אם זה נכון, זה לא טוב ״.על דברים אלה רצה לדין לאחר
מכן להגיש תביעת־דיבה נגד ניר, ואף בא לצורך זה ארצה. אך
הוא ויתר על הרעיון.
לנורת׳ ולמק־פארלן היתה מן הרגע הראשון מטרה פוליטית.
כמו ניר, הם ראו בעיסקת־הנשק רק אמצעי כדי לחדש את המגע
המדיני עם איראן ולקנות אחיזה חדשה בטהראן. עניין בני־הערובה
נראה להם כנושא שולי, שהיה חשוב רק כמיבחן, כדי
לבדוק את רצינותם של האיראנים בפרשה זו.

מילא עמירם ניר תפ קיד

מ ר מי

בעיסקה זו.
לפי התמונה שהצטיירה בחקירות שהתנהלו השנה באמריקד״
של ט ניר בנורת׳ ,ובאמצעותו חלש על מהלכים הרי־תוצאות ש ל
ממשלת ארצות־הברית.
הוא נפג ש בחשאי עם הנשיא ו אי שי־ שיל טון בכירים אחרי ם
ועשה בוו שינג טון כבתוך שלו. הוא הופיע כנ ציגו האישי שלראש
ממשלת״ישראל, ואם בכלל יד ע מישהו בי שר אל את כל פר טי
פעילותו, הרי היו אלה לכל היותר שי מעון פרס ויצחק רבין, ו אולי
גם יצחק שמיר.
שום פרט ע ל פעילות זו לא דלף. גם מבחינה זו שונה ניר מן
הנורמה המקובלת בי שר אל ש ל תשמ״ז: הוא לא די בר אף מילה
אחת, לא ב מי שרין ולא בעקיפין. הוא שמר על סודיות מוחלסת
גם אחרי שפרשה זו כבר התפוצצת כאשר שמו הוזכר מדי יום
בארצות־הברית, כאשר ני מרודי הפעיל נגדו את כל התותחים
וכאשר השמועות זימזמו סביבו מ חי ל ד בו רי ם

גם מבחינה זו דמה ניר לנורת׳ ,אי ש שהתרחק
בקנאות מכל אמצעי־התיקשורת, עד שהפך השנה
במפתיע למלך־התיקשורת ולגיבור־לאומי. י תכן
ששמירה קנאית זו על הסודיות — תכונה שהיא
נדירה בארצות־הברית כמו שהיא נדירה בי שראל
— קשרה את השניים זה לזה.
כל מה שנוד ע על פעילו תו ש ל ניר בא, משום־כך, מן החקירות
ומן הדוחות האמריקאיים. בי שר אל לא נערכה שום חקירה ש ל
הפרשה, וממשלת־ישראל גם לא הסכימה שניר ימסור עדו ת ל פני
מוסד אמריקאי. האמריקאים רק הורשו להציג שאלות בכתב, ואת
התשובות קיבלו — באיחור — מידי ועדה שהכעה את ״הגירסה
הישראלית״.

במ שך כמה ימים של פאניקה היה נדמה
שהאמריקאים יהפכו את ישראל — ואת ניר —
לשעיר לעזאזל. אך בניגוד לחששות, לא היו
האמריקאים מעוניינים בלל להטיל את האחריות על
ישראל, ולנפח את חלקה בפרשה. היו להם מטרו ת
אחרות.
בתי־הקונגרס רצו לחשוף את חלקו שלנ שיא ארצוודהברית

סגן־אלוף אוליבר נורת, סגן־אלוף עמירם ניר: אולי ועמי. מפקדי גדודים. נחתים ושיריון, שמירת־סוד, אידיאליזם ופעולה בחושך

בהפרת־החוק. ועדת־טאואר בדקה בעיקר את תיפקוד המוסדות
הביטחוניים .״התובע המיוחד״ שהתמנה ביק ש להביא ל דין את
מפירי״החוק האמריקאיים. אי ש לא היה מעוניין במיוחד בצד
הישראלי.

משום כך נשארה רו ב הפעילות של ניר כמוסה גם
אחרי שוך הסערה הראשונה. רק הקווים הכלליים
הסתמנו׳ איד שהוא, בדוחות.

כך נקבע כי בדצמבר 1985 קיים ניר שורה של פגישות
חשאיות עם נורת׳ ,גורבאניפאר, הגנרל ריצ׳ארד סי קו רר( שפעל
כאזרח פרטי בשרותו של נורת׳ ,ו שאירגן את האספקה ל־קונטראס)
ואלברט חכים (יהודי איראני־אמריקאי שניהל את
העניינים הכספיים של סיקורד).
קובע דוח־טאואה ״ברור כי ב־ 2בינואר 1986 הציע מר ניר את
ההצעה, בדיוק כאשר היה נדמה שהיוזמה גוססת.״

היה זה ניר שגרם לכף שהאמריקאים י פג שו בפעם
הראשונה פנים־אל־פנים עם אי שי־ שילטון אירא
ניים, ושהעיסקה עברה מן הפסים של שי חדור בני
ערובה לפסים מדיניים מובהקים.
מעיד הדוח :״ב־24־ 27 בפברואר 1986 קיימו סגן־אלוף נורת׳,
איש מטעם הסי־איי־אי, מר סיקורד, מר ניר ומר אלברט חכים
שורה של פגישות בפרנקפורט שבגרמניה עם מר גורבאניפאר
ואיראנים אחרים.״ האיראנים האחרים היו אנשי שי ל טון מטהראן.

• -רסנו! את הסחורה״

^ הדרגה נוצר מעין סימביוזיס בין נורת׳ וניר, והשניים
* 1פעלו כצמד על־לאומי כדי לעצב את המדיניות של שתי
המדינות. בצמד הזה היה זה ניר שסיפק את המחשבה
האסטרטגית, ושעיצב בהדרגה את התפיסה של נורת׳.
הנשיא רגן ראה במיבצע כולו בעיקר מכשיר לשי חרור בני־הערובה
האמריקאיים. אין זה פלא: רגן הצליח להביס את קודמו,
ג׳ימי קארטר, בעיקר תודות לפר שת בני־הערובה האמריקאיים
בטהראן, שקארטר לא הצליח לשחררם. הוא יר ע כי בני־הערובד,
עלולים להוות נשק קטלני במערכת־בחירות. כאיש פ שוט וחביב
היה רגן רגי ש במיוחד לדמעות של בני־המישפחות. נורת׳ וניר
נוצקו מחומר קשוח יותר.

ממשלה איראנית מתונה־יותר בסיום המילחמה, והוצאת היהודים
מאיראן ב די ר של עיסקת־חילופין כלשהי. שתי המטרות
הראשונות תואמות איכשהו את האינטרסים שלנו.״

ניר הביא עי מו גישה מפוכחת עוד יו תר. אין ספק
שאמר לנורת׳ מה שאמר לסגן־הנשיא, ג׳ורג׳ בו ש,
כאשר אי שיו ת רמת־דרג זו באה לקבל ממנו תידרוך.
דיווח בו ש :״ניר תיאר כמה מן הלקחים שלמד. אנחנו
עוסקים ביסודות הקיצוניים ביו תר (באיראן) .הם
יכולים לספק את הסחורה (כלומר: לקיים הבטחות
פוליטיות)•,והמתונים אינם יכולים.״

• בדי המוסד והס־־איי־א׳
ותפות־הדיעות של נורת׳ את ניר לא היתה רק לגבי
* * המטרה, אלא גם לגבי האמצעים.
למשל, כדי ל ש מור על סודיות טוטאלית של פעילותו,
ובכללה מימון פעולות הקונטראס, העלים אותה גורת׳ גם מעיני
הסי־איי־אי. הוא שיתף במעשיו רק את ראש־השרות, ויליאם
קייסי, איש פולי טי וי דיד ותיק של רגן.

נורת׳ היה משוכנע שניר מעוניין להוציא מן
העניין את המוסד בגדל סיבות דומות. נורת׳ האמין
שכל מה שנודע למוסד, יווד ע גם לסי־איי־אי.
רשם נורת׳ :״ניר ביקש שאנחנו נגן עליו, ולא נגלה לסי־איי־אי
את מעורבותו. כידוע לך, ניר פועל בלי גיבוי של המוסד, והוא
חושש מאוד שמא הסי־איי־אי יל מד על פעילותו. אם להאמין
לגורבה, י ש לניר סיבה טובה להיות מודאג.״
יתכן מאוד שנורת׳ הישלה את עצמו. אין להניח כי ניר יכול
היה לפעול בפרשה זו בלי ידיעתו ותמיכתו של המוסד, מה גם
שלא היה לניר מנגנון משלו כדי לטפל בעניינים שהיו כרוכים
במהלך הפעולה. יתכן שהיה נוח לניר להעלים מן האמריקאים
את מעורבות המוסד.
נורת׳ פעל באיזור־ערפל בין הרשויות האמריקאיות החוקיות,

נורת׳ קיבל בהדרגה את התפיסה של ניר,
שהמטרה העיקרית צריכה להיות גיאו־פוליטית
ואסטרטגית: משיכת איראן בהדרגה מעמדתה
האנטי־אמריקאית והאנטי־ישראלית לברית עם
ארצות־הברית(״השטן הגדול״) ובעקיפין עם ישראל
(״השטן הקטן״) ,ובינ תיי ם לגרוס להמשך המילחמה.

ניר לא המציא את התפיסה הזאת. היא היתה מונחת ביסוד
הגישה הישראלית למן הרגע הראשון. נימרודי, ה״איראני״
הוותיק, רואה את עצמו כאבי הגישה הזאת. קימחי, איש המוסד
שהפר מנכ״ל מישרד־החוץ, דג ל אף הוא בגישה זו.
(חלקו של קימחי בפרשה מוזר במיקצת. בשלב הראשון
התקשר עם ני מרודי ושווימר, ופתח לפניהם דלתות בוושינגטון.
כשעברה הפרשה לי די גיר, לא האמין קימחי, כנראה, שפרס יבגוד
בשווימר ידידו, והימר על השניים. כתוצאה מכר נשאר בחוץ).
רשם מק־פארלן :״קימחי אמר, בקיצור: ובכן, אנחנו בישראל
י ש לנו אינטרסים משלנו. האינטרס הבסיסי שלנו הוא להבטיח
קיפאון במילחמת איראן־עיראק, אך גם להחזיר את ארצות־הברית
לאיראן, כי חיזוק מעמדה של ארצות־הברית במיזרח־התיכון
עוזר לנו. כמו־כן אנחנו מעוניינים לצמצם את הסיוע
האיראני לטרוריזם, אם זה אפשרי.״
נורת׳ עצמו רשם בשלב מוקדם :״בשיחותי עם קימחי ומירון
(האלוף מנחם מירון, אז מנכ״ל מישרד־הביטחון) התברר במה
רוצים הישראלים: המשך המילחמה במצב של קיפאון, הקמת

ועד היום לא ברור מי יד ע מה על פעולתו, ועד כמה היה הנשיא
שותף לה. ערפל דומה מקיף את פעולתו של ניר.

האמריקאים עצמם תמהו, מדי פעם, לגבי מעמדו
של ניר, אך נורת׳ הרגיע אותם.
למשל, כאשר התבקש סגן־הנשיא ל קבל תידרוך מפי ניר, הוא
היסס. לפני שנפג ש עם ניר התקשר עם נורת׳ .זה הודיע לו
שראש־הממשלה, שי מעון פרס, הוא העומד על־כך ש תידרוך זה
אומנם ייערך. ואכן, כאשר פג ש פרס את בוש אחרי התידרוך,
שאל אותו פרס איך התרשם מדבריו של ניר.
בדיווח ש ל נורת׳ לקייסי העלה על נס את פעולתו של ניר:
״עמירם ניר, עוזר מיוחד לראש ממשלת־ישראל לענייני
טרוריזם־נגדי, מילא תפקיד חיוני במאמץ נחוש־החלטה להכריח
את איראן להתחיל בשיחרור בני־הערובה האמריקאיים. במאמץ
זה נתמך ניר על־ידי ראש־הממשלה פרס ושר־הביטחון רבץ.״
ובהמשך :״גורבניפאר הוא גורם שאי־אפשר ל שלו ט בו, אך
נראה שהוא פועל בדרך־כלל על־פי הוראותיו של ניר...
״לניר י ש כל הסיבות לפעול למען שיחרור בני־ערובה נוספים
שלנו, כי פרס ורבין הניחו את יוקרתם על כף־המאזניים,
ומעניקים לניר את מלוא התמיכה במאמציו.
״אם יי שבר הקשר (עם גורבניפאר ואנשי־השילטון
האיראניים) יביא הדבר לאובדן יוקרתם של ניר והממונים עליו.
הקשר הזה הוא גם התיקווה היחידה שי ש להם, כנראה, לקבל
בחזרה את חייליהם הנעדרים (ממילחמת־הלבנון)״.
לאור עדות זו, ולאור העובדה שכל הבטחותיו של ניר לגבי
העברת נשק אכן קויימו, י ש להניח כי פרס ורבין, וכנראה גם
שמיר, ידעו לפחות בקווים כלליים על פעילותו של ניר בפרשה
זו, ונתנו לה גיבוי מלא.

• ניר אינו ישו
ף י רגע שניר נכנס לעניין, קיבלה הפרשה תנופה חדשה.
2ניר סיפק כסרט הנע רעיונות חדשים, שהפתיעו את
האמריקאים כיבדי־המחשבה .״ניר אמר לפויגדקסטר (הבוס
החדש של נורת׳ ,שבא במקום מק־פארלן) שי שר אל תאתר
שבויים חברי החיזב־אללה, המוחזקים בדרום־לבנון בידי הגנרל
לאחד, מפקד צבא דרום־לבנון הנוצרי, שאינם, מגואלים בדם׳,
ותציע לשחררם, יחד עם אספקת 3000 טי לי תאו, תמורת
שיחרור בני־הערובה (האמריקאיים שבידי חיזב־אללה)״.
כאשר האמריקאים לא מיהרו למלא את המלאי הישראלי,
שהתרוקן בעיקבות העברת הנשק לאיראן, רשם נורת׳ :״ניר
מדגי ש שהוא פועל בסביבה עויינת מאוד (בישראל) ,מפני
שממשלת ארצות־הברית לא סיפקה את פריטי־הנשק.״ ועל הכסף
הקשור בעיסקות :״(האם הכסף חסר) מפני ש שווי מר הכניס את
השאר לכיסו, או מפני ששילם שוחד לפקידים איראניים
בטהראן? לא ניר ולא אני יודעים זאת״.
דאגות אלה גרמו לכך שנורת׳ רשם :״חשוב ל ציין כי בדיון
האחרון ש לי עם ניר — גם הוא אינו י שן — הסתבר שהוא מודאג
מאוד לגבי בעיות האמינות...

״אני מאמין כי ניר עצמו הוא כה ת שו ש, וכי
מרחפת עליו סכנה כה חמורה של אובדן מישרתו, עד
שאינו יכול עוד לתפקד כראוי. אינני מאמין שניר
משקר לנו. אני מאמין שהוא מודאג בכנות לגבי
התוצאות, ורוצה לעשות ככל יכולתו לטובת ישראל
וארצות־הברית כאחת.״

• דמעות נע׳!׳ 1יו
גורבאניפאר וחאשוקג׳י: מי רימה את מי?

קראת מאי 1985 נולד הרעיון הנועז ביותר: שמישלחת
אמריקאית תבקר בטהראן, לשיחות פנים־אל־פנים עם ראשי

(המשך מעמוד ) 25
המישטר האיראני. עצם הרעיון הפריך את התירוץ שהושמע
לאחר־מכן על־ידי הנשיא רגן, שהכוונה היתה לעודד רק
״איראנים מתונים״ ,המתנגדים לקו המישטר.
כאשר צץ רעיון המישלחת לאיראן, לא עלה על דעת
האמריקאים לקחת איתם את ניר הישראלי. זה נראה להם מסוכן
מדי — ולא רק בשל הסיכון האישי. הם גם חששו שי שר אל תוכל
להתפתות להדליף את העניין, כדי לסכסך בין ארצות־הברית
ובעלות־בריתה בעולם הערבי. חשש אמריקאי זה מפני
המאקיאווליזם הישראלי ליווה את הפרשה לכל אורכה. נורת׳ לא
היה שותף לו.
ראש הסי־איי־אי, שהיה בסוד העניין, הציע :״כדאי שהנשיא
יתקשר עם ראש־הממשלה פרס, יודה לו ויגיד לו שלא ניקח את
האיש שלו לפגישה ...עלינו לזכור שהדלפת דבר הפגישה יכולה
להיות כדאית לישראל. רק ארבעה אנשים בישראל יודעים על
הדיונים: ראש־הממשלה, מזכירו הצבאי, ניר והבוס של ניר
במישרד ראש־הממשלה״.

נראה כי האמריקאים ניסו לעקוב אחרי גיר, כי באחר
מרישומיו כתב נורת׳ :״ניר מפקיד במי שרד ראש־הממשלה
האיראני) יצאו שניהם מחוריהם אולי הם נפגשים באירופה״.
כאשר נתקעו העניינים בוושינגטון, סמך נורת׳ על ניר :״ניר
יהיה כ אן( בוו שינג טון) בשבוע הבא, והוא יקים די מהומות כדי
להזיז את העניין״.
לקראת ביקורו של ניר, שנמשך ארבעה ימים, הכין נורת׳
תזכיר מפורט לממונים עליו, כאילו הכין ביקור של ראש־ממשלה
.״ניר בא לוו שינג טון על פי דרי ש תו הדחופה של ראש־הממשלה
פרס ...פרס היה רוצה להשיג את שיחרורו של החייל
הישראלי — הנמצא, כפי שסבורים, בידי החיזב־אללה — לפני
פרישתו מן התפקיד באוקטובר ...ניר יי פג ש עם ראש הסי״איי־אי

האם נעלם הכסו?
^ שלב זה כבר נסתם הגולל על כל הפרשה
₪1לא יד ע זאת עדיין.

..ניר שולט בעניין־

אולם האוניה לא הגיעה מעולם למטרתה. בלב־ים הצטוותה
להסתובב ולחזור.

^ אותה תקופה נ אלץ נורת׳ לשחק מישחק כפול, בלי ספק
למורת־רוחו. נפתח ״ ערוץ שני״ — מגע עם קרוב־מישפחה
של יו״ר הפרלמנט האיראני, איש־מפתח במישטר האיית־אללה.
זה התנגד לשיתופם של הישראלים, מה גם שיד ע על ביקורו של
ניר בטהראן. תוך נקיפת־מצפון רשם נורת׳ כי ״לאחר מכן נכניס
את ניר בחזרה לעניינים״.

כי ב־ 3בנוב מבר 1985 קרה הדבר ש שינה את פני
תשמ״ז: שבו עון לבנוני פירסם את דבר טיסתו של
מק־פארלן לטהראן. למחרת היום הכריז יו״ר
הפרלמנט, ראפסאנג׳אני, כי מק־פארלן בא לבירת
איראן מבלי שהוזמן, ושנכלא שם במ שד כמה ימים.

* ¥1986א א 0דוה<* 3א* 0ז

ס ש ־ ד ש ^זאסס

ץ. ע 011ק 0 0 0 3 1

01005 0.5. 0 1*13811.£ס 8* 1-£
* 0£ 0* 018ק 8א5¥81£

עצם נסיעתו של ניר לטהראן —
ויו תר מכן, דרי ש תו להיכלל במישלחת
— הם גילויים של אותו אומץ־הלב
האישי, ש ציין אותו בתקופות קודמות.
הוא נשא דרכון אירי מזוייף על שם
״אדם מילר״ ,והוצג בכל הפגישות
כאמריקאי. אולם לאחר־מכן הסתבר
שהאיראנים ידעו כל הזמן שניר הוא
ישראלי.

החקירות שבאו בעיקבות הגילוי, ושלא
הסתיימו עדיין בתום תשמ׳׳ז, התרכזו רק בפרשה
עצמה: העיסקות עם איראן והעברת הכספים
לקונטראס. בין השאר ניסו לבדו ק מה קרה
ל מיליוני הדולארים, ש התגלגלו בחשבונות
סודיים ב שווייץ — כספים שניגבו מן האיראנים
מעל למחיר הנקוב של אמצעי־הלחימה, ו שנו עדו
לקונטראס, וכנראה גם למימון פעולות־סתר
אחרות, אמריקאיות וישראליות.

בדוח־טאואר מופיע ש מו של ניר
שוב ו שו ב בהקשר זה. הדוח קובע, על
סמך המיסמכים ש הגיעו לידי מחבריו,
כי ניר הוא ש שלט בחשבון־הבנק
ה שווייצי הסודי, א שר דרכו הועברו
הכספים ליעדיהם העלומים.

באחד משיאי-הפגישות קפץ הנציג
האמריקאי הבכיר, רוברט מק־פארלן,
ממקומו ורץ בסערה החוצה. ניר רד!?
אחריו, עצר אותו, הרגיע אותו והחזירו
לפגישה.

ך• משך חמישה חודשים נוספים התנדנדה היוזמה בין
^ תיקווה ויאוש, כאשר ניר מתרוצץ בלי הרף, דוחף ומדרבן.
היו תקלות רבות. שר־החוץ, ג׳ורג׳ שולץ, אשר ממנו הועלם
העניין כולו, שמע מפי אחד מ שגריריו כי חאשוקג׳י פנה לאיש־עסקים
בריטי כדי לשתף אותו במימון עיסקת־נשק איראנית־ישראלית־אמריקאית.
השר הנדהם פנה לפוינדקסטר, וזה רשם
בזעם :״מה, לכל הרוחות, עושה ניר? אנחנו באמת לא יכולים
לבטוח בבני־הכלבה האלה!״

נורת׳ פייס אותו :״אני מסכים ש איננו יכולים
להאמין לאיש במישחק הזה ...ביקשנו מניר שלא
לבלוט על קו־הרקיע בעניין זה.״
כאיש־חי״ר ותיק, בוודאי הבין ניר את הדימוי.
ביולי, חודשיים אחרי העסק־ביש בטהראן, נחל ניר ניצחון:
אחד מבני־הערובה האמריקאיים, הכומר לורנס ינקו, שוחרר. ניר
ראה בכך הוכחה לצידקת טענתו, שי ש לשחק את המישחק
ולהתייחס לאיראנים בסבלנות. אבל זה לא התאים לאופי
האמריקאי.

26 *1

בי שר אל הוכחשו הדברים מכל וכל. נראה כי
נערכה בי שראל חקירה סודית, שהפריכה את
תוכן המיסמכים האמריקאיים. בירושלים נקבע
כי שום כסף לא עבר כלל דרך י דיו של ניר, או
של כל גוף י שר אלי שהוא. לי שר אל הגיע רק
הסכום שנגבה ב שלב הראשון של העיסקות —
לפני כניסת ניר ל עניין — עבור אמצעי־לחימה
שסופקו על־ידי ישראל. סכומים אלה שולמו
אחר־כך לאמריקאים, תמורת האמל״ח שסיפקו
לחידוש המלאי הישראלי.

* * 0 * 1ז 506

אולם בסופו של דבר נכשל. מק־פארלן, איש
פשוט ונוקשה, סבר כי האיראנים מרמים אותו,
ושאינם מתייחסים אליו בכבוד הראוי. הוא דחה
את ההצעה האיראנית באמצע ההתמקחות והורה
למישלחת לעזוב. ניר סבר שזו שטות, והציע
להמשיך ולהתמקח. אך למרות שהכל התייחסו גיר במרכז:
בכבוד לדעתו, לא הוא היה האיש הבכיר במקום.
כך הסתיימה הרפתקה זו בכי שלון גמור. ניר לא היה אשם בכך.

ונווט על קו־הוקיע

הפירסום גרם להלם, שהלך והתרחב ככל
שנודעו פרטים נוספים. בארצות־הברית, שבה
פועלת עיתונות חופשית, ושבה אין צנזורה, לא
ניתן היה לעצור את המפולת, כפי ש אפ שר —
לפחות חלקית — בישראל.
מי גרם לפירסום? היו ש ח שדו בגורבאניפאר,
שהתרגז על כי נפתח ע רוץ שני לאיראן מאחורי
גבו. היו שחשדו גם בישראלים, מפני שהפירסום
ע שוי היה ל שר ת אינטרסים ישראליים ולסכסך
בין ארצות־הברית והערבים.

האמת היא, כנראה, שהפירסום בא
ממקור איראני, על רקע מילחמת
הסיעות בתוככי המישטר של חומייני.

המישלחת שהתה בטהראן במשך כמה ימים
סוערים. מלכתחילה לא הסתדרו האמריקאים עם
האיראנים, ולא רק מפני ש״ריח נשימתם של
האיראנים היתה יכולה לעבד את עורו של סוס־יאור,״
כפי שרשם אחד מהם.
האמריקאים; כדרכם, ניג שו י שר ל עניין בדיונים מראש
שגוב שו הצעות והציעו
ממושכים. האיראנים שיחקו מישחק של חתול
ועכבר, התמקחו במו בבזאר של טהראן, הציגו תשלום והציעו
בלתי־א$שריות
דרי שות
בשיעורים — שיחרור בני־הערובה בזה אחר זה.
הרישומים של כל הפגישות מזכירים את ניר
ברשימת־הנוכחים. הם גם מגלים כי בבית־משוגעים
הזה היה ניר היחיד ששמר על קור־רוחו,
שניסה להרגיע ושהציע בכל שלב פשרות
סבירות.

העיד גורבאניפאר :״מק־פארלן אמר, :אם עד שעה
6לא י שו חררו כל בני־הערובה, אני עוזב.׳
״(הנציג האיראני) אמר- :או־קיי, קח שניים עכ שיו
ותן לנו עוד יום.׳ הוא (מק־פארלן) עזב בשעה .6
ותאמינו לי, ראיתי דמעות בעיני נורת׳ ,ניר וכולם.״

אך נורת׳

ברגע האחרון עוד נעשה מאמץ לספק לקונטראס כמות גדולה
של נשקי שראלי. ל פי נורת׳ ,הסכים לכך רבין, בתנאי שהנשק
יועבר, בדרך, לאוניה בעלת דג ל אחר. רבץ עצמו טוען שהוא
הסכים רק לספק את הנשק לאמריקאים, ולהניח להם להעבירו
למי שהם רוצים.

נורת׳ ביקש למסור לניר כי ״הנשיא מכיר בכד
שלולא מאמציך( ,בני־הערובה) ויר וינקו לא היו
משתחררים.״

מי שסבר כי כך אפשר לדחוק את ניר החוצה,
טעה. וכד נרשם :״מר ניר הפעיל לחץ כדי להיכלל
במישלחת ...דרישה זו נדחתה תחילה. החלטה זו
הועברה על־ידי הבית הלבז לראש־הממשלה
הישראלי פרם, וזה עירער עליה.״ ניר
או ס £ז א 1^ £ק*דע<5
נכלל במישלחת.
הנסיעה לטהראן היתה מלווה בקוריוזים
רבים. קשה היה לארגן לוח־זמנים, כי ״אנחנו
כפופים לדרישות־השבת בי שראל, ולדרי שות־הרמדאן
בטהראן״...
ב די ר לטהראן הוזמנה מתנה לאיראנים:
״עוגת־שוקולד שנאפתה במאפיה כשרה בתל־אביב
— מין בדיחה פרטית שבין נורת׳
וגורבאניפאר״.

על סיקורד הוטל לטובו לתל־אביב ב־ 4באוקטובר, שהיה ראש
השנה תשמ״ז, ולהיפגש עם ניר .״כדי להקל על דאגתו של ניר
(נורת׳ השתמש במילה הגרמנית 0 8 7זרן\ ,/האהובה על
פסיכולוגים אמריקאיים) לגבי, מעמדו החדש׳ ,אנחנו מציעים
שהמיכתב לראש־הממשלה פרס ייחתם על־ידי הנשיא״.

/וחויססס *מיי*5

800

דיאגרמה שגויה

ש ל דוח טאזאר ממאי 1986״

ניר הבחין שקורה משהו מאחורי גבו .״ניר יוצא
מכליו לנוכח העיכוב בפעולות מאז ביקורו כאן ...ניר
טילפן מדי יום — ולעיתים קרובות כמה פעמים ביום
— ודיר בן אותנו להמשיך ב.מיפעל המשותף׳.״

הופעת ״קרוב המישפחה״ היתה מלווה בקוריוז נוסף. הוא הביא
עימו שי לנשיא — ספר־קוראן. כמחווה נגדית רכ ש נורת׳ ספר־תנ״ך,
וביקש שהנשיא ירשום כהקדשה — בלי ציון שם הנמען
— פסוק מן הברית החדשה .״פסוק זה חשוב כי זוהי התייחסות
של הברית החדשה לאברהם, הנחשב בעיני המוסלמים, היהודים
והנוצרים כאבי כל אומות העולם.״ נראה כי ידיעו תיו של קצין־
הנחתים בתנ״ך היו שיטחיות למדי.
בהזדמנות מאוחרת זו רשם נורת׳ גם כמה הערות על יחסיו עם
ניר, שהעידו על ראשיתו של ניכור מסויים .״מהבחינה
המיבצעית, סידורי־הקשר הנוכחיים הם סיוט של פיקור־ופיקוח.

״ניר חולש למעשה על גי ש תנו לאיראנים, ועל כן
אנחנו מוצאים את עצמנו לעיתים קרובות כשאנחנו
מגיבים על מאמציו, בעלי הכוונות הטובות.״
של ט במיבצע,

בפעם הראשונה נאמר כאן בבירור: ניר
האמריקאים נהגו על פי הנחיותיו.
הוסיף נורת׳ :״אנחנו מאמינים עכ שיו שי ש לנו הזדמנות
לשנות את היחסים כך שניר יהיה בעל תפקיד של סיוע, ולא
ימשיך ל שלו ט בעניין כגורם ראשי ...בשעת שינוי מעמדו של ניר
עלינו לנהוג כך שהוא — ואותם מאנשי־ממשלתו שהם בסוד
העניינים — ימשיכו לראות שהעניין הוא עדיין, מיפעל
משותף׳.״

במהלך תשמ״ז הגיעו גם האמ לא
נג נגע ריקאים לידי המסקנה שניר א
ה שר
ועדת־הקונגרם.
הפער בין שתי החקירות נובע מעיתויין.
ועדת־טאואר עברה בחיפזון, אספה את אלפי
המיסמכים שיכלה לשים עליהם י ד לאלתר,

6הוזזניוה הינהביה
^ ימצאותם של מיסמכים אלה היא כמעט בגרר קוריוז.
1 1נורת׳ השמיד את כל המיסמכים שהיו ברשותו במגרסה של
מישרדו, גם בשעה שהחוקרים י שבו בחדר השני. עזרה לו בכך
מזכירתו היפהפיה, פון הול, שגם היא כיכבה השנה בתיקשורת
האמריקאית. בגלל יופיה המהמם ונאמנותה המוחלטת לקצין־
הנחתים הנאה, היו רבים משוכנעים שהיחסים ביניהם אינטימיים
יותר. אולם אין לדבר כל יסוד.

״אולי״ ופון הצליחו להשמיד את כל המיסמכים
מלבד אחד, שנעלם מעיניהם. זה היה דווקא המיסמך
המכריע שגרם למפולת: המיסמך שדיבר על העברת
הכספים לקונטראם.
התיכתובת הפנים־מישרדית העניפה של נורת׳ ,ששימשה את
ועדת־טאואר, נשמרה בדרך מיקרה. נורת׳ לא יד ע כי כל
התיכתובת שלו, שהיתה אמורה להיות מושמדת לאלתר, נשמרת
במקום אחר.
התכתובת בין נורת׳ והממונה עליו נעשתה באמצעות המחשב

* הטבלה מראה שאיראן שילמה ללורבאליפא , 7זד, שד ם
לדר, זה העביר לחשבון הסוד• בשוו״ץ, ומשם הלש הכסף
לחאשוקל• 1לסי־א״-א׳ ,ששלח אח הלשק לישראל, שהעבירה
אוחו לאיראן. בחקירת הקו ערס התברר שהכסף לא הליע בלל
לישראל או לניר.

המישרדי, שבו היה כפתור שציווה על המחשב להשמיד מייד את
הנמסר באמצעותו. אולם מהנדס־המחשבים של הבית הלבן,
שפחד מתקלות, בנה מחשב שני מקביל במרתף, מבלי ש אי ש יד ע
על־כך. בו נקלטו כל השדרים הפנימיים, ואלה הגיעו לי די
הוועדה.
אחרי פירסום דוח־טאואר החלו חוקרי־הקונגרס לע שו ת
עבודה יסודית יותר. היה להם די זמן כדי לבדו ק את תנועת
הכספים בחשבונות השווייציים, וכך התגלו כולם.
מתוך 31 מיליון דולאר, הגיעו לקונטראס כארבעה מיליון.
שמונה מיליון היו מצויים עדיין בחשבונות. כ־ 12 מיליון הגיעו
לממשלת ארצות־הברית לתשלום עבור הנשק. השאר שי מ ש
לתשלום ההוצאות, וכנראה גם למיבצעים אחרים.

י ש להניח כי בדוח חקירת־הקונגרם, האמור
להתפרסם תוך חודשיים־שלושה, ינוקו ישראל וניר
מכל חשד של מעורכות כעניינים הכספיים של
הפרשה.
החקירות והדוחות לא נגעו בשאר הפעילויות המשותפות ש ל
נורת׳ וניר, שהשתרעו על פני תחומים רבים ומגוונים ברחבי־תבל.
רק פה ושם נמצא בדוחות רמז לכר.
למשל: דוח־טאואר מספר על יוזמה ש ל גורבאניפאר, שבי ק ש
לארגן ק שר בין האמריקאים ובין אישיות לובית בשם הוואלדי
אל״חמאדי, ראש שרותי־הביטחון, שהיה לטענתו האיש מס׳ 2
במישטר.

יכולתו לקבל החלטות ולנצח על מיבצעים דווקא מול איראן.
אך יתכן שיהיו לפרשה תוצאות מרחיקות־לכת עוד יותר. מול
מנהיג סובייטי חדש ונמרץ, מיכאיל גורבאצ׳וב רב־היוזמה, עמד
נשיא אמריקאי פגוע.

הדבר העניק למוסקווה י תרון גדול, וי תכן שהדבר .
י שפיע במידה רבה על הסיכויים לפירוק הנשק
הגרעיני, ועל החתירה להסדר גלובלי בין המעצמות.
כאשר מתערער השילטון במעצמה הגדולה ביותר בעולם זהו
מאורע חשוב, שאת סופו מי י שורנו.
גם כלפי י שר אל היו לפרשה השפעות חשובות.

פרשת איראן־קונטראם השפיעה על היחסים בין
וו שינג טון וירושלים, שהם עורק־החיים לישראל.
פי צוץ פרשה זו, שב א מייד אחרי פי צוץ פרשת
פולארד, עזר להטיל צל גדול של ספק על יחסים אלה.
אף שפרשת איראן־קונטראס לא הזיקה ליחסים אלה כמו
פרשת פולארד, היתה לה בלי ספק השפעה ארוכת־טווח על :
תדמיתה שלי שר אל בארצות־הברית. מעורבות י שר אל בפרשה
כה בלתי־נעימה לא תאמה את התמונה של מדינה קטנה ואמיצה,
המתגוננת מפני אויביה. היא דמתה יותר למדינה מאקיאוולית,
תככנית, המפתה את ידידתה הגדולה לע שות מעשים שלא־ייעשו.

״ניר
בדק ומצא שחמאדי הוא אכן רא ש שרו ת־הביטחון.״
האיש הבטיח הבטחות שונו ת, וי תכן
שהתכוון להציע את עצ מו כמועמד לראשות הפיכה
פרו־אמריקאית.

הדבר פגע בתדמית ישראל במיוחד מפני
שי שראל מתארת את עצמה תמיד כמי שעומדת
זקופה מול איומים של טרוריסטים, ואינה נכנעת.
ואילו פר ש ת איראן זיעזעה את האמריקאי הפשוט
דווקא מפני שהיה זה מקח־ומימכר על שי חרור בני־הערובה.
כלומר: כניעה לסחיטה של טרוריסטים.

ניר גם מוזכר במי שעזר ל ארגן יחידה של דרוזים בלבנון,

למעשה היתה גי שת י שר אל תמיד הרבה יותר מתוחכמת. בכל

גו רי ניר: עליזה ומוחצת, מול מופנם וקר
משנמסר לה שנוצרו התנאים לשי חרור בכוח. לא רק יצחק רבין,
אלא גם מנחם בגין, הסכים אז לעיסקה. השבויים הישראליים
בלבנון שוחררו תמורת אלפי אסירים ביטחוניים.

העיקרון הישראלי הוא שאם אין ברירה, עושים
עיסקת־חילופין, מסיקים לקח מן הכישלון ומשתדלים
ליצור תנאים שלא י אפ שרו כי שלון דומה בעתיד.

,.ארבעה אנשים יודעים״ :ניר בין רבץ ופרס בהלוויה. משמאל: המזכיר הצבאי עזריאל נבו
בנסיון לשחרר את בני־הערובה האמריקאיים בכוח. הנסיון לא
נעשה, מפני שאי־אפשר היה לווד א את מקום הימצאם של בני־הערובה,
שהועברו תכופות ממקום למקום.

יתכן ששיתוך־הפעולה בין שני סגני־האלופים
הצמיח יוז מו ת רבו ת ו מגוונו ת, שי תגלו ברבו ת
הימים, אם בכלל.

פעם, כאשר נתפסו בני־ערובה ישראליים, נעשה השיקול אם י ש
סיכוי סביר לשחררם בכוח. אם לא, נכנעה י שראל לא־אחת
ועשתה עיסקות. כך שוחררו בדרך של עיסקה נוסעי מטוס
אל־על, שנחטף והובא לאלג׳יריה. בפרשת אנטבה החליטה
הממשלה על עיסקת־חלופין וחזרה בה רק ברגע האחרון,

• נשיאות מתמונונות

• ושוב נו שה ווכים
ף* כל הפרשה מילא עמירם ניר תפקיד־מפתח.
הנער מרמת־גן, הכתב הצבאי ומג״ד־הטנקים
עתיר־הפציעות הגיע הרחק בדרך להגשמת חלומו.
לא זה בלבד שהשפיע ב מי שרין על גורל המדינה,
אלא שחלש גם על מיגזרים של המדיניות האמרי קאית.
ערב
הרוטציה הוסכם בין שי מעון פרס ויצחק שמיר, בכתב,
שניר יי ש אר בתפקידו, ושראש־הממשלה החדש יודי ע ל קודמו
אם י ש בכוונתו להחליפו. בסוף תשמ״ז שודרה ברדיו ידיעה
שאמרה ש ש מיר אכן מסר הודעה כזאת לפרס. אולם הדבר התבדה
מייד.

ך י> תוצאות המיידיות של פרשת איראו/קונטראס במהלך
( 1תשמ״ז היו רבות, ואולי בעלות משמעות היסטורית.
הפרשה זיעזעה את הנשיאות של רונ לד רגן. בראשית תשמ״ז
עוד היה רגן גיבור ההמונים. הוא נהנה מאמון מוחלט של הרוב
העצום של הציבור׳.הוא סימל את זקיפות־הקומה הלאומית.
הפוליטיקאים משתי המיפלגות נאלצו להתאים את עצמם
למדיניותו.

ש מיר עצ מו הודיע ש אין לו כל כוונה להחליך את
ניר לפני תום הקדנציה של הממשלה.
הדבר לא נבע רק מן העובדה שהחקירות האמריקאיות טרם
הסתיימו רישמית. נראה כי נוצרו יחסי־עבודה טובים בין היועץ
ובין ראש־הממשלה החדש. שמיר, איש־מחתרת ואיש־מוסד
לשעבר, יד ע להעריך את המיקצוענות ושמירת־הסודיות של ניר.
יתכן שגם עשה את החשבון שכל אדם חדש שייכנס לתפקיד כה
ערין ומסובך יהיה זקוק לפדו ת לשנה כדי להיות י עיל — ואז
כבר תהיינה בחירות ותקום ממשלה חדשה.
גם יצחק רבין מעניק לניר גיבוי מלא, דבר חשוב בתפקיד זה.
לעומת זאת נראה כאילו דווקא היחסים עם שי מעון פרס, האיש
שמינה אותו, שרויים בערפל.
מה יעשה עמירם גיר כאשר יצטרך להיפרד מתפקידו?
אין לדעת. ספק אם הוא עצמו נתן את דעתו על כך. אחרי
שע מד בצומת של הכרעות בינלאומיות, וראי יהיה לו קשה
להסתגל לכל תפקיד אחר.

בסוף ז תשמ״ז היה רגן אדם שבור, ונ שי או תו דמתה
לעיי־חרבות. על פי הסקרים, הרוב הגדול של העם
האמריקאי איבד את האמון בו וסבר שהוא משקר,
אף כי הציבור המשיך לחבב אותו כאדם. השפעתו
על הקונגרס אבדה. והוא הפסיד בבחירות לבית־הנבחרים
ולחלק מן הסנאט. הוא לא הצליח עוד
לכפות את מדיניו תו.
התוצאות המיידיות ניכרו בסוף השנה היטב. בארצות־הברית
גברה ההתנגדות להתערבות אמריקאית בניקאראגואה. תוכנית־שלום
של נ שי אי אמריקה התיכונה צברה תאוצה, על אפו ועל
חמתו של רגן. הגישה, שאותה יי צג נורת׳ יותר מכל, התמוטטה.
במיפרץ הפרסי נכנסה ארצות־הברית להרפתקה צבאית
מסוכנת, בלתי מחושבת. יתכן של א היתה עושה זאת, לולא
ירושת פרשת־הנשק, שעירערה את היחסים בין ארצות־הברית
וידידותיה בעולם הערבי — ירדן, מצריים, סעודיה ומדינות־המיפרץ,
התומכות כולן בעיראק. מה גם שרגן רצה להוכיח את

למשל: אחרי חטיפת המטוס והבאתו לאלג׳יריה שוב לא נחטף
עוד אף מטוס אחד ש ל אל־על.

היפהפיה המהממת: פון הזל, מזכירת נזרת׳

הוא יעמוד
הראשונה בחייו.

בפר ש ת דרכים

— ולא בפעם

שנ ה גווב ה!
שנ ת
שלום ושלווה

״ חברה להפצה
תל״אביב, יד חרוצים ,7
טל ,377056 .רב־קווי

^ רשת־איראן וספיחיה נוגעים ל שלו שת מעגלי־החיים
שבהם קיימת מדינת־ישראל. גם משום־כך היתה הפרשה
החשובה ביותר של תשמ״ז.
המעגל הראשון נובע מהמיקום הגיאו־פוליטי של י שר אל —
בליבו של המרחב השמי, המשתרע מגבולות פאקיסתאן ועד החוף
האטלנטי של מארוקו, מן הים השחור ועד ררום־תימן.
המעגל השני נובע מן המוצא האתני־היסטורי של הרוב היהודי
במדינה — היחסים בין י שר אל והפזורה היהודית בעולם.
המעגל השלישי הוא פוליטי־גלובלי — הקשר המיוחד שבין
י שראל וארצות־הברית.

אלה הם שלו שת מעגלי־הקיום החיצוניים של י שראל.
שלושתם משפיעים על מהותה של ישראל עצ מה,
ומושפעים על־ידה.

• השטן הקטן
* ץ כירת הנשק הישראלי לאיראן לא היתה כלל אפשרית,
אלמלא נבעה מגישה י שראלי ת בסיסית לענייני המרחב.
לכאורה היתה זאת עיסקה משונה. איראן המהפכנית רואה
בישראל את ״השטן הקטן״ — להבדיל מן ״השטן הגדול״ ,אר־צות־הברית.
מטרתה המוצהרת היא לשחרר את ירושלי ם מידי
היהודים ולהחזירה לחיק האיסלאם. מיסגד אל־אקצה הוא אחד
משלושת המיקדשים ש ל תורת־מוחמד, המשמש דגל ל מי שטר
האיית־אללה.

גם הרצון להרוויח כם!י קל לא היה מאפשר עיסקה

כד זה הימה לישראל עמדת־טיקוח חדשה כלפי
בגדאד. אך לפי כל הסימנים, הרעיון הזה כלל לא עלה
לדיון. הוא לא עלה על הדעת.
לעומת זאת היה זה כאילו מובן מאליו שי שר אל מעוניינת
בחידוש יחסיה עם איראן, שנותקו בצורה כה פיתאומית וב רוטאלית
כשהאיית־אללה תפס שם את השילטון במהפכה עמ מית.
לפני
כן היתה איראן בעלת־ברית קרובה של ישראל, כמויות
גדולו ת של נשק י שר אלי זרמו אל צבא השאה, יחד עם סחורות
אחרות. השאה סיפק נפט איראני לי שר אל והשקיע מכספו בצי־נור־הנפט
אילת־אשקלון. רוב האישים האיראניים המרכזיים
ביקרו בישראל, ורבים מן האישים הישראליים ביקרו באיראן.
השגרירות הישראלית בטהראן היתה הגדולה בעיר, אף שלא
צויינה בשום רשימה רישמית.

בעניין זה היתה קיימת תמימות-דיעים גמורה בין
שי מעון פרם ויצחק שמיר, בין דויד קימחי ועמירם
ניר: י ש לעשות את הכל כדי לחדש את הקשרים עם
איראן, למרות שהמישטר החדש בה הוא בעל אידיאולוגיה
אנטי-ישראלית ואח אנטי־יהודית קיצונית.
בעוד שהאמריקאים ריברו על יסודות ״מתונים״ בטהראן,
השליך ניר בפירו ש את יהבו על היסודות הקיצוניים ביותר, מפני
שהם ״יכולים לספק את הסחורה״.
היתה גם תמימות־דיעים לגבי הקביעה האסטראטגית, שכדאי
לה לי שר אל שמילחמת איראן־עיראק תימשך בלי סוף, ותביא
להקזת־דם הדדית עד תום.

ב מי שור העולמי, חיפשה הציונות מן הרגע הראשון בעלי־ברית
בקרב המעצמות הקולוניאליות, שראו אף הן בלאומיות
הערבית המתעוררת איום ע ל האינטרסים הכלכליים והאסטרא־טגיים
שלהן. מכאן חיזורו ש ל בני מין זאב הרצל אחרי הסולטאן
התורכי עבד־אל-חמיד ה־ ,2ע רי ץ שונא״ערבים: אחרי הקיסר הגרמני
וילהלם ה־ ,2ש עי מו נפג ש בירו שלי ם; ולבסוף אחרי ג׳וזף
צ׳מברליין, שר־המושבות הבריטי. חיים וייצמן, זאב ז׳בוטינסקי
ודויד בן־גוריון המשיכו שלו שתם בקו הזה, וכך נולדה הצהרת־בלפור
הבריטית, וגם הברית עם הבריטים והצרפתים במילחמת־סיני.
הברית העמוקה בין י שר אל וארצות־הברית היא גולת־הכותרת
של תפיסה זו.
ב מי שור המרחבי נו ל ד בשנות ה־ 40 הרעיון ש ל ״ברית
המיעוטים״ — ברית בין הישוב היהודי ב ארץ־י שר אל ובין כל
המיעוטים הלאומיים והדתיים השונים במדינות השכנות, כגון
המארונים בלבנון, הקופטים במצריים, הכורדים בעיראק, העלא־ווים
בסוריה, הדרוזים בסוריה ובלבנון.,ועוד.

עם קום המדינה הצטרפה לכד תפיסה גי או פו ליטית
נוספת, שהיתה לאחת מאבני־הפינה של תפי סת
דויד בן־גוריון: התפיסה של ״המעגל החיצון״ או
״הפריפריה״.
מכיוון שבן־גוריון ראה בעולם הערבי כולו מיקשה אחת, שלא
תשלים לעולם עם קיומה שלי שר א ל בטבורה, הוא הגיע למסקנה
שעל י שר אל להתחבר אל המדינות הגובלות עם העולם הערבי מן
העבר השני. בעוד שהערבים מכתרים את ישראל, תיצור י שראל

1רת הפריפריה

ה שלם

הערב

תורת הפריפריה: השאה נפל, חומייני בא, אך המציאות הגיאו־פוליטית לא השתנתה. הערבים הם האדיב, האדיב ש ל האוייב הוא ידיד
זו מצד ישראל, אילו סברו קבתיטי־המדינה שהדבר
נוגד את האינטרס הקיומי של המדינה.
אולם כל מי שעסקו בעיסקה זו מצד י שר אל — סוחרי־הנשק
הפרטיים, מנכ״ל מישרר־החוץ ואחר־כך עמירם ניר והשרים המע טים
שהיו בסוד העניין — היו שותפים לדיעה שהעיסקה משרתת
את האינטרס של ישראל.

כאשר התחילה הנתיחדדשלאחר־המוות של העיס-
קה, הועלתה השאלה מדוע לא ניסתה כלל ישראל
לנצל את המצב כדי להתקרב אל עיראק.
לכאורה זה תמוה. עיראק היא אחת המדינות הערביות הח שובות
ביותר. לפחות ב שלו ש ממילחמות־ישראל — מילחמת־העצמאות,
מילחמת־ששת־הימים ומילחמת יום־הכיפורים —
השתתפו גייסות עיראקיים ל צד אויבי ישראל. בניגוד לשאר
המדינות הלוחמות, גם לא חתמה עיראק על שום הסכם לשביתת־נשק
עם ישראל.
במשך שנים רבות היתה עיראק מן הקיצוניות ביותר במחנה
הערבי העוין. אולם במהלך מילחמתה באיראן התקרבה למדינות
הערביות ה״מתונות״ ,יר דן ומצריים, ותוך כדי כך גם נקטה עמדות
הרבה יותר מתונות כלפי הסיכסוך עם ישראל.

אם כן, מדוע לא עלה על הדעת לנצל את מצוקתה
של עיראק כדי לנסות, לפחות, להגיע עימה להסכמה?
אם הנשק הישראלי היה דרו ש לאיראן כדי להשיג יתרון חשוב
על עיראק, הרי היה לסדאם חוסיין, שלי ט עיראק, אינטרסם חיוני
במניעת המישלוחים לאיראן. ואולי — מי יודע? — היה גם
לעיראק עצמה צורך במישלוחי־נשק מישראל, שיכלו לעבור
בנקל את הגבול מאילת לעקבה, ולהגיע תוך שעות אל שדה־הקרב
של בצרה?

בתפיסה זו הופיעה עיראק כאוייבת־נצח, אשר התעצמותה
הצבאית תוך־כדי מילחמה מהווה איום י שיר על ישראל. ברקע
הצטייר סיוט: עיראק המנצחת, בעלת 40 אוגדות למודות־קרב,
תכונן מחדש את ״החזית המיזרזזית״ ,יחד עם סוריה וירדן, ותציג
לפני י שראל אתגר צבאי חמור ביותר.
במשך כל התקופה שבה נמשכו מישלוחי הנשק מישראל
לאיראן, לא נבדקה ולא נבחנה תפיסה זו מחדש. היא היתה
בבחינת מובנת־מאליה.

מדוע, בעצם?

האויבים שו אויב״
^ יסודה של תפיסה זו מונח מושכל־ראשון, הקיים בצמרת
^ המדינה מאז יומה הראשון:

העולם הערבי כולו הוא אוייב טיבעי של ישראל.
אין הבדל של ממש בין ערבי לערבי. במיבחן הא מיתי,
כל הערבים יעמדו ביחד מול ישראל.
השלום הישראלי־מצרי לא עירער תפיסה זו. גם אירוע היס טורי
זה לא הצליח ל שנות תפיסות־יסוד מושרשות, בנות שניים־
שלושה דורות. התודעה הישראלית התחמקה מלקח השלום
באמצעות אימרות־אליבי מסוג ״המצרים בעצם אינם ערבים,״ או
״השלום אינו מחזיק מעמד,״ או ״המצרים התכחשו לכל ההת חייבויות
שלהם״.
מכיוון שהאיבה הערבית נתפסת כעובדת־קבע שאינה בת־שי־נוי,
נולד עוד זמן רב לפני קום המדינה הרעיון לחפש בעלי־ברית
נגד התנועה הלאומית הערבית. בעלי־ברית פוטנציאליים כאלה
היו מצויים בשני מישורים: העולמי והמרחבי.

שר שרת של מדינות אנטי־ערביות, שיכ תרו את העולם הערבי
כולו.
אילו התעניין ב ד גו ריון ב תולדו ת הצלבנים, יכול היה למצוא
לכך תקדים היסטורי. אחרי שצל אוד אל־דין הגדול הביס את
ממלכת״הצלבנים הראשונה, בקרב ש ל קרני־ חי טין( שמל או לו
השנה 800 שנה) ,הגיע ג ל חדש ש ל צלבנים ל ארץ. אלה הטילו
מצור על עכו הערבית. צ ל אוד אל־דין שיג ר לשם את גייסותיו,
ואלה כיתרו את הצלבנים. כך נוצר מעין מצור־בתוך־מצור: הע רבים
היו בעכו, הצלבנים הטילו עליהם מצור, והצבא המוסלמי
הטיל מצור על הצלבנים. במיקרה זה ניצחו לבסוף הצלבנים, אחרי
יסורים נוראים.
בברית־הפריפריה, שהוקמה ע ל־ידי בן־גוריון, מילאה איראן
תפקיד מרכזי. את המצור האנטי־ערבי השלימו תורכיה בצפון
ואתיופיה בדרום. במיסגרת מגמה זו פ עלו ישראלי ם בכורדיסתאן
ובמקומות אחרים.

ברי ת זו נהרסה כא שר נפלו שני הקיסרים: הנגוס
היילה סלאסי באתיופיה, והשאה ריד׳ה פהלווי באי ראן.
אולם העובדות הגיאו־פוליטיות לא נעלמו.
פרשת הנשק האיראני נועדה לקנות מחדש אחיזה
בטהראן.
עמירם ניר ו שו תפיו פעלו על־פי תפיסה גיאו־פוליטית י שר אלית
מקובלת ומושרשת.

אשת ווט
¥¥ובדה זו אינה יכולה ל מנוע את הצגת השאלה: מרוע לא
נבדקה אסטראטגיה זו מחדש?

( המשך מעמוד ) 29

מדוע היא היתה כה מובנת מאליה?
מצריים, המדינה הערבית הגדולה והחשובה ביותר, כוננה ביוז מתה
שלום עם ישראל. ועירות־פיסגה ערביות אימצו לעצמן
תוכניות־שלום, שביטאו את הנכונות להשלים עם י שראל בתנאים
מסויימים, שלא היו בלתי־סבירים בעליל. כמה מדינות ערביות
קיימו קשרים שונים עם ישראל. מארוקו בצורה גלויה, יר דן
בצורה שוטפת. עיראק שינתה את סיגנונה. עם סוריה היה קיים
בלבנון הסכם־בפועל בשטח.
גם הספקן הגדול ביותר לא יכול היה להתעלם מן הסימנים,
שהלכו ורבו, ל שינוי איטי אך יסודי בגישת העולם הערבי לי ש ראל.
המסקנה הסבירה היתה צריכה להיות נסיון תכליתי, ממושך
ועקשני לחסל את הסיכסוך הישראלי־ערבי כולו ו״להשתלב
במרחב״ ,כפי שהציעו קולות בודדים מאז קום המדינה.

מדוע זה לא נעשה? מדוע המשיכה ישראל לפתח
את הברית האנמי־ערבית שלה עם המעצמה הגדולה
(.ההבנה האסטראטגית״) ,עם המיעוטים במרחב
(מילחמת־הלבנון) ועם מדינות־הפריסריה (עים־
קת־הנשק האיראנית)?
התשובה הפשטנית היא: כוח התאוצה. התסמונת של אשת־לוט.
תפיסות בסיסיות של מדינות ומישטרים אינן משתנות
בקלות ובמהירות. כל מימסד מדיני דבק בתפיסותיו הישנות, הן
מתוך עצלנות פוליטית־מחשבתית, הן בגלל האינטרסים הרבים
שהתבססו על תפיסות אלה.
אולם גם תשובה זו אינה מספקת. מוכרחה להיות סיבה עמוקה
יותר לדבקות כה עקשנית בתפיסות מיושנות.

נאמרו הדברים בנימה של התייאשות דיינית :״הם לא י שלימו
איתנו לעולם. אין לנו ברירה.״
גם כאשר התרבו הסימנים לנכונות העולם הערבי להשלים עם
ישראל, וגם כאשר באו סימנים ברורים לכך גם מתוך אש״ף, לא
השתנתה פוזה זו. כל מסר שהגיע נדחה באותו יאוש תועלתי :״הם
לא מתכוונים לזה באמת. אין עם מי לדבר״.

אפשר היה לראות בכך גישה ציני ת גרידא. כדי
להחזיק בכל שטחי ארץ־ישראל, גם במחיר של מיל־חמת־נצח,
י ש להאמין באיבת-הנצח של העולם הע רבי
בכלל, והעם הפלסטיני בפרט.
אך יתכן שי ש לתופעה זו שורשים עמוקים יותר. באותו נאום
של משה דיין היתה הכרה בסיבת האיבה הערבית ובצידקתה, כפי
שהיתה באותו מאמר של ז׳בוטינסקי. הפלסטינים צודקים, כי
אנחנו נקח/לקחנו מהם את נחלתם, שהיא נחלת־אבותינו. לכן לא
י שלימו איתנו לעולם.

יתכן כי פועלת כאן הדחקה עמוקה, תסמונת של
המצפון הרע. ע שינו עוול, שאיננו יכולים להודות בו.
על העוול הזה מגיע לנו עונ ש. העונש הוא איבת-
נצח, מילחמת-עולם. קיר הברזל. החרב באגרופנו.
זוהי גזיר ת דורנו, וגם גזיר ת הדורות הבאים, עד סוף
כל הדורות. קללה רובצ ת עלינו. לא נו תר לנו אלא
לירות ולבכות, לירות ולבכות.
כך או כך — תחושת־אשמה או תאוות־שטחים, גזירת־דורנו או
צו ה׳ צבאות — הרוב הגדול בי שראל אינו מוכן לחלוקת הארץ
בין שני עמים ריבוניים.
יש המעמידים פנים כאילו הם מאמינים כי יתכן שלום גם

סיבה זו קיימת בדמות ״הבעיה הפלסטינית״.

אגרוף וחוב

הם לא לקחו בחשבון את קיומו של עם אחר ב ארץ.

ך ם השנה היה קיים קונסנזוס לאומי כמעט מלא לגבי תפיסה

הוא הופיע במלבושים שונים, השמיע סיסמות שו נות.
אך מתחת לכל הסיסמות היתה טמונה ההברה
הבסיסית שאין מקום לשני עמים ריבוניים בארץ זו,
זה לצד זה. אין מקום לעס הפלסטיני כאומה.
הוויכוח היה נטו ש רק בין המצדדים בגירו שו המלא ובין המו כנים
להשאירו בארץ, על־תנאי, כאוכלוסיה נשלטת, חסרת זהות
לאומית וזכויות לאומיות.
בקרב חלק מהציבור ,״המחנה הלאומי״ ,נאמרו הדברים בפי רוש:
ארץ־ישראל(השלמה) קודמת לשלום. במחנה היריב״כביכול

כך משמש המיתוס של ״מדינת העם היהודי״ כהצדקה לגישה
האנטי־ערבית של המדינה, ואילו ״העם היהודי״ מספק את האמ צעים
להמשך המדיניות הזאת.
יהודי העולם מספקים כסף למדינה. משאבים אלה התגמדו
במשך הזמן בהשוואה לזרם האדיר של הכספים הממלכתיים הז רים
המגיעים לי שראל. אולם גם כספים אלה באו תודות לעם
היהודי: כספי השילומים מגרמניה שול מו לי שר אל כנציגת העם
היהודי. ולול א הכוח הפוליטי המאסיבי של יהודי־אמריקה לא היה
עולה על דעתה של ארצות־הברית לספק לי שר אל את הסכומים
העצומים הדרושים לה, נוסף על הסיוע המדיני והמיטריה הגר עינית.
במשך
הזמן החלה י שר אל להתייחס אל יהודי ארצות־הברית
כאל אוכלוסיית־נתינים, החייבת נאמנות לי שראל. יהודי ארצות-
הברית קיבלו את הדין.

חת התופעות

העיקריות של תשמ״ז היתה ההתמרדות של

פרשת־פולארד גרמה להלם בקרב יהודי ארצות-
הברית, והלם זה התחזה ב שלב הראשון של פרשת-
איראן, כאשר נוצרה לישראל תדמית של נערת־פיתוי,
שגררה את הענק האמריקאי אל תוך הרפתקה
מבישה.
בעיקבות הפרשות החלו מבצבצות בקהילות היהודיות שאלות
נוקבות, שנדחקו במשך זמן רב אל מתחת לסף ההכרה הקולק טיבית.
האם
היהודים בברוקלין הם ״יהודים אמריקאיים״ ,או ״אמ ריקאים
יהודיים״? האם י ש להם נאמנות כפולה? ואם כן, למי
נאמנותם הראשונה — לי שראל, כפי ש ט ען ג׳זנתן פולארד, או
לארצות־הברית, כפי שצעקו בקולי־קולות מנהיגי־העדה?
תוך כדי כך נשמעו בקרב יהודי ארצות־הברית קולות חדשים.
אנשי־רוח טענו לפתע שאין לי שר אל כל בכורה. להיפך, מבחינת
היצירה התרבותית והרוחנית, וגם הדתית, עולה יהדות ארצות־הברית
ל אין־ שיעור על ישראל. ליהדות ארצות־הברית מגיע
מעמד שווה לזה ש ל ישראל, אם לא הבכורה.

במילחמת־העצמאות כבשה י שראל חלקים גדולים של הארץ,
אף מעבר לשטח שהוקצב לה בהחלטת־החלוקה של האו״ם. בין
600ל־ 800 אלף ערבים ״ברחו״ משטח זה, ואדמתם הופקעה.
ב־ 1967 הושלם כיבוש כל שאר השטח שבין הירדן והים. עוד כמה
רבבות ״ברחו״ ,וכל האדמה הציבורית בגדה וברצועה הופקעה.
היו בתנועה הציונית תמיד זרמים שונים ומנוגדים. הסיסמות
של התנועה כולה ו של המגמות השונות בה השתנו לעיתים קרו בות.
אך אין ספק כי הזרם המרכזי של התנועה לא סטה מעולם מן
העיקרון המרכזי: הארץ כולה שייכת ליהודים, ואין בה מקום לעם
שני. היו שהיו מוכנים להשלים עם קיומם של לא־יהודים בארץ,
כמיעוט נשלט, והיו עזלא הסכימו גם לכך. אך היה מובן שאין
בארץ מקום לעם שני בעל זכויות לאומיות, עצמאות וריבונות.

קולת הדורות

אך מיתוס לחוד ומצי או ת לחוד. ובמאבק שבין
מיתוס למציאות, המיתום מנצח.

המושבות האלה.

האוכלוסיה הערבית ב ארץ הגיבה באלימות. היה
זה דווקא זאב ז׳בוטינסקי שקבע עוד בראשית שנו ת
ה־ 20 של המאה כי התנגדות אלימה זו של ״ערביי
פלשתינה״ היא טבעית לגמרי ומוצדקת כשלעצמה,
וכי שום עם אחר במקומו לא היה מתנהג אחרת. על
כן הציע להקים ״קיר ברזל״ צבאי מול התנגדות בלתי-
נמנעת זו.

זהו ״קיר־הברזל״ של ז׳בוטינסקי, כעבור 40 שנה.
מאז עברו 30 שנים ויותר, והתורה לא השתנתה.

יהודי המערב לא באו. יהורי המיזרח חדלו לבוא אחרי ג ל
העליה המשיחית ש ל שנות ה־ 50 הראשונות. יהודי ברית־המו־עצות,
שני תן להם לצאת, ע שו ברובם הגדול מה ש ע שו קודמיהם
לפגי שלושה דורות: הם היגרו לאמריקה.

• כנעניות הנוכח

אבות־התנועה התעלמו מקיומה של אוכלוסיה ערבית בארץ,
שמנתה בסוף המאה שעברה חצי מיליון נפש. היו שפשוט לא ידעו
על קיומה. היו שיד עו עליה, אך לא ייחסו לה חשיבות. בעיני אדם
אירופי בסוף המאה ה־ , 19״ילידים״ שחורים, חומים, צהובים וא דומים
ברחבי־תבל היו אבק־אדם, גזעים נחותים, ובוודאי לא עמים
שי ש להם זכויות.

היה ברור תמיד כי הערבים המקומיים(״ערביי ארץ־ישראל״)
לא י שלי מו עם נישולם, גירושם ו/או קיומם כמיעוט נשלט.
ברגעים של גילוי־לב נאמר הדבר בפה מלא דווקא על־ידי
מנהיגים לאומניים. אחד המיסמכים המאלפים ביותר מבחינה זו
הוא נאומו הפיוטי של משה דיין ב־ ,1956 על קבר י דידו רועי
רוטברג:
״אל־נא נטיח היום האשמות אל הרוצחים. מה לנו כי נטען על
שינאתם אלינו?
״שמונה שנים הינם יושבים במחנות־הפליטים אשר בעזה, ול מול
עיניהם אנו הופכים לנו לנחלה את האדמה והכפרים, בהם
ישבו הם ואבותיהם.
״אל נירתע מלראות את המשטמה המלבה וממלאת חיי מאות
אלפים ערבים, היושבים סביבנו. אל נסב את עינינו, פן תחלש
ידנו.
״זו גזירת דורגו, זו ברירת חיינו — להיות נכונים וחמושים,
חזקים ונוקשים — או כי תישמט החרב מאגרופנו, וייכרתו חיי נו״.

לכן
נותרה הפיקציה של קיבוץ־גלויו ת על כנה, גם
אחרי שהמציאות טפחה על ם ניה.

״המעגל הערבי״ של ישראל הסך את הגדה המע רבי
ת ורצועת-עזה ל״מושבות״ של ישראל, מבחינה
פוליטית וכלכלית כאחת .״המעגל היהודי״ של ישראל
הפך את הקהילות היהודיות בעולם ל״מושבות״ גס

תנועה הציונית ביקשה להקים את ״מדינת היהודים״
( 1בארץ־ישראל. בארץ כולה, וליהודים בלבד. התוכניות הציו ניות
הראשונות כללו, בשלבים שונים. את דרום־הלבנון, רמת־הגולן,
עכר־הירדן ואל־עריש.

השקפה זו הדריכה את מהלכי התנועה במשך אר בעה
תרו ת, גם אם לא בוטאה בצורה ברורה.

לא של ״אזרחי י שר אל״ .לא של ״אזרחיה היהודיים״ .אלא של
״העם היהודי״ .מו שג זה כולל את היהודים בכל העולם, אזרחי כל
המדינות.
האמונה כי אין מקום לעם ריבוני שני בארץ ניזונה מן התפיסה
כי יהודי כל העולם צריכים לבוא ארצה — ואם לא מרצונם
החופשי, כי אז בגלל שואה חדשה ש״מוכרחה״ להתחולל, במוקדם
או במאוחר. השטח ד רו ש להם .״ קיבוץ גלויות״ מחייב, למעשה,
את רחיקת הפלסטינים, כפי שאכן קרה ב־ , 1948 כאשר המוני
יהודים באו לאכלס את הערים הערביות ה״נטושות״.

נוצרה כאן מעין כנעניות הפוכה.

״הבעיה הדמוגרפית״ :הקרב מוכרע במיטה
בתנאים אלה. מדברים עד בוש על ״האופציה הירדנית״ ,שהכזיבה
במשך 40 שנים ויותר. מדברים על ״פלסטינים מתונים״ אגדתיים,
שיסכימו ל״דו־קיום״ של פר ש וסוס. י ש המצביעים על קמפ־דייוויד.

בלב-ליבם יודעים כל מנהיגי ישראל, בכל המ חנות,
שלא יתכן שלום־קבע עם העולם הערבי בלי
פשרה והתפייסות עם העם הפלסטיני.
אמר זאת בצורה הפשוטה ביותר זאב ז׳בוטינסקי, באותו מאמר
עצמו, בקובעו שגם אם תצליח התנועה הציונית להגיע לידי הסכם
עם השליטים הערביים בארצות השכנות, זה לא יעזור — כי
״ערביי פלשתינה״ (ז׳בוטינסקי כתב ברוסית, וקרא להם כך) —
לא יסכימו.
ומכיוון שכך, האמינה כל הצמרת הישראלית בסוף תשמ״ז, כפי
שהאמינה לפני 40 שנה, כי העולם הערבי כולו הוא אוייב־קבע,
וכי זוהי עוברת־חיים בלתי־משתנה.

העיסקה האיראנית כולה אינה מובנת אלא על רקע

איראן היא יריבה היסטורית של עיראק, ומכאן של העולם
הערבי כולו. כך תורכיה, כך אתיופיה. כך כמה וכמה עמים ועממים
אחרים. כל אלה הם בעלי־בריתנו הטבעיים, האויבים של אויבינו.

ולכן, למתת המהפכה האיסלאמית, למרות האיית•
אללה ו מטרו תיו המוצהרות, ההיגיץ הגיאו-פוליטי
אומר את שלו. הברית בין ישראל ואיראן צריכה
להתחדש. וגם אם עמירם ניר הוכשל על-ידי האמ ריקאים,
מאמץ זה צריך להימשך בצורה זו או אחרת. .

0השטחים העושים נאמו־קה
^ ש קשר י שיר והשפעת־גומלין בין ״המעגל הערבי״ של
ישראל ובין ״המעגל היהודי״ שלה.
הדוקטרינה הרשמית של ישראל, על־פי חוק שהתקבל בכנסת
בשנה הקודמת, היא שי שר אל היא ״מדינת העם היהודי״.

ה״כנענים״ של יונתן ר טו ש טענו בראשית שנות ה־ 40 שב ארץ
קמה ״אומה עברית״ חדשה, שעליה להינתק מן היהדות. ע כ שיו
קמה בארצות־הברית מגמה הטוענת כי יהודי־אמריקה הם המ הווים
את העם היהודי האמיתי, ושעליהם לרופף את הקשר שלהם
עם ישראל, מדינה שי ש לה אינטרסים זרים.

יתכן כי התפתחות זו היתה בלתי-נמנעת, והיתה
באה מאליה במרוצת-הזמן, גם לולא הפרשות.
ישק שר בין התודעה וההווייה, וההווייה של מדינה ריבונית על
חופו המיזרחי של הים־התיכון שונה לחלוטין מן ההווייה ש ל עדה
אתנית־תרבותית בתוך מעצמת־על, בין החוף האטלנטי והחוף
הפאציפי.
בסוף המאה שעברה ובראשית המאה הנוכחית עמדה לפני
יהודי מיזרח־אירופה הברירה: להגר לאמריקה או ״לעלו ת״ לארץ־
ישראל. הרוב העצום בחר באמריקה. מיעוט קטן מאוד בחר
בארץ־ישראל.

לא היתה זאת בחירה גיאוגראפי ת בלבד, היתד,
זאת גם בחירה רעיונית-מעשית בין ש תי צורו ת של
התבוללות ב תרבו ת הלאומית של העולם המערבי.
התרבות הדתית של יהדות מיזרודאירופה התמוטטה, עוד לפני
שהשואה חיסלה את היהדות עצמה. הבנים מאסו בעיירה ונטשוה.
היו שהתבוללו בקרב המהפכות המקומיות. היו שהלכו אל ארצות־המערב
הליברליות, ובראשן ארצות״הברית, והתבוללו שם כי חידים,
או כקהילה אתנית החיה בין שאר הקהילות האתניות
המהוות את ארצות״הברית.

והיו שהחליטו להתבולל באופן קולקטיבי, על־ידי
הפיכתם לאומה חדשה, שתצטרף כיחידה נוספת אל
מישפחת־העמים. זאת היתה הציונות.
במשך כמה דורות הצליחה הציונות לטייח את הפער התהומי
שבין תוצאות שני הפיתרונות, בין האומה בארץ לבין הקהילות
בפזורה המערבית. מפעיליו של פולארד חשפו, בלי כוונה, את
התהום.

אפשר להחזיר את הטיח ,״לתקן את הנזק״ .בך בוודאי
ייעשה. אולם הפער קיים, והוא יתרחב וילד.

0נזק נרתי־הניו
* * וד יו תר מיידית היתה השפעת הפרשות על המעגל השלי ׳
^ שי של י שר אל — המעגל הגלובלי. משמע: יחסיה עם אר־צות־הברית.

פרשת־פולארד
הברית.

היתה

סטירת־לחי

לארצות־

הגילויים של פרשת־איראו/קונטראס, לפחות בשלב הראשון,
שללו את האינטימיות הקודמת שבין המדינות, אינטימיות שה גיעה
לידי ביטוי אנושי הדוק ביותר ביחסים שבין אוליבר נורת׳
ועמירם ניר.
יתכן כי הסימביוזיס האמריקאי־ישראלי הוא יחיד־במינו בהיס טוריה•
הוא מורכב מאין כמוהו. י ש לו יסוד רוחני במיתוס הלאומי
הדומה של שתי האומות — ההסתמכות על התנ״ן־(״הברית הי שנה״)
.תחושת החלוציות, דיכוי העם שחי בארץ לפני־כן, יצר
ההתפשטות. י ש בין שתי המדינות חולייה מקשרת, בדמות הק הילה
היהודית־האמריקאית, שי ש לה השפעה עצומה על המוס רות
המדיניים, התיקשורת והכלכלה בארצה. במהלך הזמן נוצרה
שותפות של אינטרסים, וזו הולידה שיתוף־פעולה בכל רחבי
העולם. שני הצדדים של פרשת איראן/קונטרס הם עדות
מוחשית לכך.

אין ספק שיחסים אלה נפגעו קשה. י ש המאמינים
כי הנזק הוא בלתי-הפיך. י ש המאמינים כי ניתן לתק נו
במידה רבה. אך אין כמעט אי ש הטוען כי הכל
יחזור לקדמותו.

שני מחנות
^ ל המעגלים החיצוניים האלה משפיעים על המעגל ך פנימי,
^ ומושפעים על־ידו. בסופו של דבר, המעגל הזה — בעיות
המהות של י שראל — הוא העיקרי.

מהי ישראל? מה דמותה? מהי דמות האומה היש ראלית?

אומה נמצאת בתהליך של התפתחות מתמדת, של תמורות
ושינויים, הן כתוצאה משינויים חיצוניים, הן כתוצאה מתמורות
פנימיות.
אולם האומה הישראלית יוצאת־דופן גם מבחינה זו. זוהי אומה
חדשה, בת פחות מ־ססו שנים, שנולדה בנסיבות מיוחדות ביותה
כמעט י ש מאין, ושהיא חדשה לג מרי בסביבתה. היא נזונה ממ קורות
רוחניים שונים ומשונים — מסורת יהודית־רבנית אור־תודכוסית,
רוח לאומית־מערבית, מיתוס תנ״כי ניאו־פגני, רוח
יהודית־הומאנית, ואלף ואחד מקורות נוספים.
גם בשנה ה־ 40 לקיום המדינה, זוהי אומה בהתהוות, שבה
סימני־השאלה מרובים ל אין־ שיעור יותר מאשר סימני־הקריאה.
י ש לה בעיות בלא־ספוה העימות בינה ובץ העולם הערבי.
המילחמה בינה ובין העם הפלסטיני, שמחציתו חיה תחת שיל־טונה,
ושחלק ממנו אף נמנה עם אזרחיה. ההתנגשות בין דתיים
וחילוניים. ה״פער״ שבין חלקה האשכנזי וחלקה המיזרחי. הי ריבות
בין ״המחנה הלאומי״ ובין ״ארץ י שר אל העובדת״ .וכך עד
אין סוף.
כל הבעיות האלה הסעירו את המדינה השנה, כמו בשנים הקוד מות,
כשהן מצטלבות, משתלבות ומתנגשות. בצורה פשטנית ניתן
היה לצמצם את המחנות לשניים:

מכאן מחנה לאומני־אורתודוכסי־ימני־מילחמתי,
בעל אחיזה מכרעת ב ציכור המיזרחי, ומכאן מחנה
ליברלי־חילוני־שמאלי־פייסני, בעל אחיזה מכרעת
בצי בור האשכנזי.
מובן שבמציאות החלוקה היא הרבה יותר מסובכת, והחזיתות
עקלקלות.
על פני המחלוקת הזאת מטילה את צילה יותר ויותר בעייה
מרכזית אחת, שהכל ניסו להתעלם ממנה פחות או יותר.

היא נודעה בשם־הצופן ״הבעייה הדמוגראפית״.

עורושה ניתוונוח
^ בעייה הדמוגראפית היא בעייה של בני־אדם. אחרי כל
( 1המילחמות לא נעלמה המציאות ש ל קיום שני עמים בארץ
שבין הירדן והים.

במשך השנה פורסמו סטאטיסטיקות רבות ושונות על היחס
שבין היהודים והפלסטינים בארץ זו כולה, ובמדינת־ישראל
בפרט. נביאי־זעם סטאטיסטיים שונים נקבו בתאריכים שונים
לגבי היום המר והנמהר שבו תתחולל המהפכה ה״דמוגראפית״,
ומיספר הערבים בארץ יעלה על מיספר היהודים. נאמר כי כבר
עתה נולדים בארץ יותר ילדים ערביים מאשר יהודיים.
אין ויכוח על חץ־הכיוון. שיעור הילודה הערבית בארץ גדו ל
מ שיעור הילודה היהודית, וזה נכון גם בתוככי י שר אל שבתוך הקו
הירוק. השאר הוא רק שאלה של זמן. אי־פעם, תוך 20 שנים, יהיו
הערבים רוב בארץ.

כך נוצרה סתירה בין שלו ש מטרות: המטרה של
ארץ־ישראל השלמה, המטרה של מדינה יהודית, וה מטרה
של מדינה דמוקרטית.
ניתן להגשים רק שתיים מ שלו ש המטרות האלה, על־חשבון
השלישית.

מדינה דמוקרטית בארץ־י שראל השלמה אינה
יכולה להיות יהודית.
מדינה יהודית בארץ־י שראל השלמה אינה יכולה
להיות דמוקרטית.
מדינה יהודית ודמוקרטית אינה יכולה להתקיים
בארץ־י שראל השלמה.
לכל אחד מ שלו שת הפיתרונות האלה י ש מחנה של חסידים.
מדינה יהודית בארץ־י שראל השלמה מחייבת ״ציונות אכז רית״
.חסידיה העיקביים ביותר הרימו השנה קול, וביטאו בפה
מלא דברים הנאמרים בדרך־כלל רק ברמז ובסתר: י ש לגר ש
מהארץ 2.2מיליון ערבים.
רעיון זה, הנושא את שם־הצופן ההיסטורי ״טראנספר״ (הע ברה)
,הושמע השנה בפי האלוף־במילואים רחבעם (״זאב״) גנרי,
וחזרו על דבריו סגן־שר־הביטחון, מיכאל ד קל ואחרים. קדם לכל
אלה איש־השנה תשמ״ד, מאיר כהנא.
הרעיון מתעטף לא־אחת באיצטלה ״הומאנית״ ,כגון ״חילופי־אוכלוסין״
או ״יציאה בהסכמה״ .אך ביסודו מונח פיתרון ברוטאלי
פשוט: גירו ש בכוח. לא יעלה על הדעת שעם שלם יעזוב את
מולדתו ההיסטורית בכל צורה אחרת.
חסידים ״מתונים״ — או צבועים יותר — של ר עיון המדינה
היהודית בארץ־ישראל־השלמה מוכנים לסבול את הישארותה של
האוכלוסיה הערבית בארץ, כולה או חלקה, בתנאי שתוותר על
זהותה הלאומית ועל זכויותיה הלאומיות והאישיות, כגון הזכות
לבחור לכנסת. בהעדר זכות זו, אין כל ערך וערובה ל ש אר הז כויות.
משמע:
מדינה דמויית דרום־אפריקה, ובה אוכלוסיה של חוט־ .
בי־עצים ושואבי־מים. מכיוון שבמצב כזה תהיה התמרדותם של
הערבים בלתי־נמנעת, יביא הדבר למדינת־שב״ב, לדי כוי גובר
והולך, למחנות־ריכוז ולמרתפי־עינויים, ובסופו של דבר לגירו ש
המוני — ״טראנספר״.
מדינה דמוקרטית בכל ארץ־י שראל תהיה במיקרה הטוב ביותר
מדינה דו־לאומית, ואחר זמן־מה תהיה למדינה פלסטינית. שוחרי־אוטופיה
יכולים להאמין כי באחד הימים יקום בה מישטר חדש
— סוציאליסטי, אל־לאומי, חילוני־דמוקרטי.
י שראל יהודית ודמוקרטית צריכה לוותר על הגדה והרצועה,
ולכונן בגבולות הקו הירוק מישטר חדש, אשר יתן למיעוט לאומי
ניכר חלק ונחלה בה.

שאנעס ושבי נ
^ לה הם

שלו ש ת הפיתרוגות האפשריים. ביניהם חייבת המרי

נח לבחור.
זהו תרגיל הגיוני, וההגיון הוא בלתי־משתנה. אך החיים עצמם
אינם מתנהלים על־פי ההגיון. כל הגישות האלה מתנגשות בתו דעת
האומה הישראלית, לעיתים בצורה מודעת, אך לרוב בצורה
מודעת־למחצה או בלתי־מודעת ומורחקת.

המאבק לא יוכרע בעיקבות ויכוח הגיוני, ואזרחי־ישראל
לא יכריעו בין החלופות השונות בדרך של
הצבעה בבחירות או במישאל־עם.
המאבק גם לא יוכרע על־ידי מאורע דרמאתי חד־פעמי, פנימי
או חיצוני, שיכפה את רצונו על הציבור.
המאבק על דמותה של מדינת־ישראל והחברה בה הוא מאבק
יומיומי מתמשך. אין הוא דומה לקרב מודרני, שבו פועלים שני
מחנות מאורגנים־היטב זה כנגד זה. הוא דומה יותר לקרב של
ימי״הביניים, שבו התפלג המאבק ברגע־ההתנגשות לאלפי קר־בות־יחיד,
בערבוביה מטורפת, כאשר המאסה נעה פעם בכיוון זה
ופעם בכיוון זה, ורק בסוף היום התברר ידו של מי היתה על
העליונה.
כל מה שקורה ל מיליוני ישראלים — איש־איש ואשה־אשה
— הוא חלק מן המאבק הזה. כל מאורעות תשמ״ז היו חלק ממנו
— החל בסערות־השבת בירושלים וכלה בקונצרט של אליל״רוק
זר בארץ, החל במאזן העליה־והירידה וכלה במה שהתרחש באתרי-
החקירה של השב״ב, החל ב שיעורי בית־הספר וכלה במאבק־כוח
פוליטי בעיירת־פיתוח נידחת, החל בסרט י שראלי חדש וכלה
במאמר של עיתון, החל בביטול פרוייקט־הלביא וכלה במעשיו
של איש־השנה תשמ״ז.
בחוגים ליברליים מסויימים, החיים על־פי האופנה, פשטה הש נה
אווירה של פסימיות עדינה. זה היה 4ז .1האופטימיות, הלהט,
האמונה בחשיבות המאבק ובתוצאותיו, היתה .0 1 :7חלקים מן
הנוער נדבקו באווירה זו, וגזרו על עצמם חיים של טיפלות רי קנית.
אולם
המאבק על דמות י שר אל הוא בעיצומו. למעשה הוא רק
בתחילתו. מלבד הכוחות הגלויים המתנגשים בשטח פועלים בו
כוחות ש אי ש לא חלם עליהם בתשמ״ז. מתחת לפני השטח פועלים
זרמים רבים, בכיוונים שונים, ואיש לא יכול היה אף להינבא השנה
אילו זרמים הם החזקים יותר.

לכאורה היו הכוחות הלאומניים והדתייס-קנאיים
בסימן של עליה. הם הקימו את רוב הרעש. ורק
מעטים ש מו לב לעובדה רבת־משמעות: כל היצירה
התרבותית החדשה והרעננה, ה״רלוונטית״ ,הלכה
בכיוון ההפוך.
זה כלל את כל הסרטים המקוריים של תשמ״ז, את כל הסיפרות
בעלת־הערך, את כל המחזות המקוריים. במחנה הלאומי־דתי לא
נוצרה שום יצירה בעלת־ערך, גם לא בתחום ההגות הדתית המוב הקת.

שמאמין כי חיי־הרוח של היום מכוונים את חיי-
הציבור של מחר, היה יכול למצוא בכך עידוד.
בשטח הפוליטי הצר נשאר המאבק בבחינת תיקו, חצי־חצי.
מתחת לפני השטח נמשכה ההתעוררות ש ל הציבור המיזרחי, שנע
באיטיות לעבר עמדות חדשות, ע דיין מעורפלות.

המאבק היה בעיצו מו.

ההונחקה ה>רורה
^ תכן שזהו הדבר החיובי ביותר במדינת־ישראל. דמותה רחו קה
מגיבוש סופי. זהו מאבק מתמשך, אשר לכל אדם בו י ש
חלק ותפקיד, אם ירצה בכך, אם לאו.
י שראלי היורד מן הארץ יכול למצוא בארצות־נכר נכסים חומ ריים
ואווירה תרבותית. אך דבר אחד לא ימצא בשום מקום אחר:
את ההרגשה של שותפות במיבצע היסטורי גדול, יחיד־במינו,
בארצו, בחברתו, בתרבותו ובשפתו.

הסרט ״בלוז לחופש הגדול״ :כל היצירה התרבותית המקורית הולכת בכיוון אחד בל בד

זוהי ההרפתקה הגדולה, המלהיבה, המרתקת ש ש מה
ישראל.

העיתונות והנוצצים
רא רקדו נחש פתן
חוות החיות
מסיבת פתיחת העסק החרש של
הספר וצלם סמי טהרני ושותפו
דייב היתה אירוע מיוחד ושונה.
מרבית החוגגים היו עטויים בבגדים
מתוך כלקוחים ונראו משונים,
פארודיה על חייו ש ל רובין הוד.
האווירה היתה של קרנבל שנערך
בשוק. הצעירים השתוללו על רחבת
הריקודים, ועל הבימה הופיעו זמרים,
רקדנית בטן, גבר חשוף שעינ טז
בחברת נחש־פתן ענקי, רקדנית
שחשפה את עכוזה ובירכה את הקהל
בברכות אירוטיות ועוד מוזרויות. גיל
החוגגים היה מ־ 16 עד ,50 עובדה שלא
הפריעה לאף אחד ליזום קשרים.

\ 1י 1ה ך 1:ךיך * מעצב האופנה נחל המימדים, הל ס ש תמיד בסדים
\ ו 11 נצאי־חפן, הופיע למסיבה בחברתה של החנמנית
חויטל לב. שנראתה ליח כילדה קטנה. השניים משכן תשנמח־לב רבה.

ך 1ך 1ף 1ך אחת מדוגמניות־הבית ש ל ראש אינדיאני,
/הפניזה בהופעה של א היתה מביישת את

מועדוני הסאח/מאזוכיזם בניו־יורק. טל נראתה כמלכת־הע־

רב, ורק חסרה שוט בידה. היא רקדה בחברתן של דונם־
ניות נוספות, ולא הניחה שיטריח אותה בשאלות חטטניות
כולם חיזרו אחרי כולם, בלי להתחשב בהבדלי הניל.

הלהיבה את הקהל כשנתנה הופעה אחכה נאף השמיעה
שיר שחובר במיוחד עבורה. סימון לבשה חזיה הדוקה,
שהבליטה את חזה. היא היחה במצב־רוח מרומם וצירפה את סם׳ לריקודה.

ברי סימון

אחותה של האסירה המפורסמת חווה יערי, הניעה
למסיבה בשעת־לילה מאוחרת, לא הבינה מה קורה.
אסף 1רובין(בתצלום איתה) נתן לה הסבר קצר. קביליו הסתלקה לאחר זמן מועט.

ציפי קביליו

1ד 1ך 1ץןך | 1שבדרך־כלל לבוש בנינס 1־
\ | 1 !1 #1חולצות־ט׳ ,ח ת ממינהנו ולבש
חליפת־ערב אלנאנטית. מרבית הערב שמר על איפוק.

אלפחן ידוע כחובב שקט. אך כשפנש בפנינה חזנבלום
(בתצלום לציח) ח״ך והצמיד לה נשיקה על הלחי. רחנבלום
הופיעה בחברתו של בן־זונה, יובל לוי, ושניהם לבשו שחור.

ה סורר ת נכנסה ל הריון
היא

הזמרת

ריטה

הכוכבת של אילוף הסוררת בגירסתה החדשה
קליינשטיין. אך ההפתעה האמיתית היתה השחקנית
הריונה עזבה את התפקיד לטובת חיי המישפחה.
השתיים ועוד רבים אחרים בילו את הלילה במסיבה עליזה בפאב מריאוס,
שהכין עבור החבורה העליזה קוקטיילים מיוחדים, שנראו תמימים, אך שיכרו את
כולם לאחר כמה כוסיות.
גם לנתן דטנר ואבי קו שניר היתה סיבה לשמוח — הם הכירו זה את זה תוך
כדי חזרות למחזה.

רוזינה קמבום,

שבגלל

הופיעה בשימלה שחורה צמודה, והשאירה

| 1 /1 1 1 /את הבעל בבית, כשהוא טרוד בענייני המו#
| 7 111 / 1 סיקה שלו. אבי קושניר(בתצלום לצידה) עיוות את פניו בשל חריפות המשקה.

ןןךןיךון 1ץ | 1ם עצב־הא 1פנה הכי נוש ומקור,
| - 11 7 .1 1בארץ, שם נם הזא עינו בכובעים.
כספיו עשה כניסה מרשימה כשהיא למש בם יקט1רן־ע1ר

וסבע־שר תואם. כולם התסשס כשנכנס. הוא לא עשה
עניין, פנה לכיהן הקהל (הצדיע, הכה במחיא 1ת־כפ״ח
מהחענים. לאחר מכן פנה לכיוון הבר, לשיחה עם ידידתו.

צלחת/
ללא עפו

111111 \ 111 שרך תוכניות בנלי צה־ל מסקר הרבה אירוע׳ תיאטרון
1 1 1\ 11 ומוסיקה. הפעם פנש באים! (בתצלום לציד!) שהיא מנהלת
תיאטרון באר־שבע שבו מוצג המחזה. השניים השיקו כוסות למפנש המישפחת׳.

מועדון הפלקה שינה את חזותו.
כעבר היה מועדון לילה יווני, אך כעת,
בגירסתו החדשה, הוא אחד ממועדוני־הלילה
היפים בארץ, שמותאם לכל
סוגי החוגגים — החל באוהבי הבוזוקי
וכלה בחסידי הדיסקו.
כמקובל אצל יעקב אלפרון,
הכנסת האורחים היתה כיד המלך,
וצבא של מלצריות עמדו לר שו ת
האורחים, שנהנו מכמויות גדולו ת של
אוכל ושתיה, חינם אין כסף. ובארץ,
כידוע, כשנותנים משהו בחינם אז
רוצים כפול.
ממש כמו בעליה לרגל, הגיעו
כולם. בשולחן אחד י שבו העיתונאית
בלה דיאמנט ובעלה מישל.
המוסיקה הרועשת לא הבריחה את
החוגגים, אך גם לא הביאה אותם
לרחבת־הריקודים. כולם היו עסוקים
בהתפעלות מהמקום וברכילות על
הנוצצים שנכנסו. גם העיתונות הראתה
נוכחות מלאה, כי הכל היו סקרנים
לדע ת איך ייראה המקום ומה יהיה
אופיו. אלפרון ושותפו, שלומי עוז,
הבטיחו פעילות ואירועים חדשים מדי
שבוע.

ך ) ייך 1י | 7111 הזמר הפזפולאר׳ היה בין המברכים. הוא בירך את שלומי
1 1111/1 11 עוז(בתצלום לידו) ,מנהל עסקיז של יעקב אלפחן. שז
הצעיר התרנש ביותר מכמות האנשים שבאה לפתיחה, בעיקר מהמפורסמים.

זכר!

בתם ש ל שרך הדין אמנון זכר1נ
עוסקת בער כת סרט
אותו לא
דה נתן דנטנר (בתצלום דצ דה

טיב

הצע רה
ראתה מאז

בתב: זהר אהליאב. צילם: צבי טד

זכר1נ

פנ שה

הבטת

במדינה
ד ר כי אד
״המדינה חטפה
את בניי

אבנר

אברהם בא לבקר את בגו
בפגימיה. גאמד לו בי לא יובל
לראותו שלושה ימים. אחר־בד
נלקה לאימוץ.

אגוד לבטוח נפגעי רכב בעי־מ
תל־אניב, שר׳ רוטשילד ,39ת.ד ,31848 .מיקוד 61318 טלפון 627333 :

חברת ״אבנר״ היא בבעלותן של 41 חברות הביטוח
הפועלות בענף ב׳־טוח הרכב בישראל .״אבנר״ נושאת
ב־ס 7 0 7

מהתשלומים לנפגעי תאונות דרכים ומקבלת

באמעות חברות הביטוח

7070

מן הפרמיות לביטוח

חובה.

״אבנר״ מתאמת ומכוונת את מדיניות חברות הביטוח
למען פיצוי מהיר לנפגעי תאונות דרכים, כולל תש לומים
תכופים על חשבון הפיציים הסופיים, תוך
נאמנות לרוח החוק.

כל הכספים הנצברים ב״אבנר״ מפרמיות ומשירות
ההשקעות מיועדים לתשלום נזקים. אם יתברר שי ש
עורף

תקבולים

תשלומים

יביא

הדבר

להפחתת הפרמיות בעתיד.

׳אבנר״ מברכת את הנהגים בברכת שנה טובה,
שנת זהירות ובטיחות בדרכים.

תן טרמפל חיי ל
עופר קמחן

טכניקת אלכסנדר
טיפול בכאבי גב וצוואר
עקמת (סקוליוזיס)
גב כפוף
__ תל אביב, רחוב פרישמן 18 טלפון 03,220841 :

כדי להוסיף נופך דרמאתי למעשה
כולו, משתמש אברהם במילה ״חטי פה״
.אולם אין כל צורך להוסיף למ אורע
דרמאתיות מאולצת. גם כך, כפ שוטו,
הוא אפוף בסממנים טראגיים,
משונים, המותירים בעינה את השאלה:
מהי טובת הילד?
שיבעה ילדי ם נולדו לאברהם ול אשתו.
חצי שנה אחרי שנולדה בתם
האחרונה, נטשה האם את ביתה, את
בעלה וילדיה, ועברה להתגורר בעיר
אחרת.
אברהם, גמוך־קומה, צנום, נותר
המום ומבולבל. משכורתו מועטה. הוא
עובד כאיש־אחזקה בבית־הקברות של
עירו. אין ידו משגת להעסיק עוזרת
ומטפלת. ובכל זאת ניסה לגדל את י ל דיו
בכוחות עצמו.
דירתו דלה וקטנה. הקירות קלופי־צבע,
שתי ספות קלופות־בד, השטיחים
מהוהים, מיזרנים פרושים על הריצפה
ובמירפסת זוג אופניים חדשים, נוצצים,
בכור הבנים זכה בהם כפרם אחרי
ששלח לבית־חרושת מסויים 20 עטי פות
של ואפל־שו קולד מן הסוג הפשוט
ביותר.
״אין זו בושה להיות דל ועני. אך
ילדיי חונכו באופן שאינם פושעים
ועבריינים,״ אומר אברהם. הוא י לי ד
תימן, עלה ל ארץ בגיל ,10 ושפתו מלי צית,
נלבבת, שזורה בפסוקים מהתנ״ך.
זמן קצר אחרי שאשתו נטשה אותו,
הבין אברהם כי אינו מסוגל לשאת
בנטל גידול ם של הילדים. שישה יל דים
פוזרו בפנימיות, בכל רחבי הארץ.
התינוקת נלקחה למישפחה אומנת,
סמוך לבית־אביה.
דומה כי בנסיבות הקיימות הכל מת נהל
כשורה. המדינה עשתה את המוטל
עליה, והילדים אינם חסרים דבר, מלבד
אהבת־הורים.
לפני חודשיים קרה מיקרה משונה,
הקשור לבן השישי, בן ,7חניך פנימיית
נעמת בחדרה.
באחד מביקוריו של האב בפנימיה,
נאמר לו כי בנו חולה במחלה מידבקת,
וכי הוא לא יו כל לראותו. שלושה ימים
אחר־כך שב האב לפנימיה .״ בנן כבר
לא נמצא כאן,״ נאמר לו ,״הוא נלקח
לאימוץ.״
האב נותר המום .״כיצר ייתכן כי
ינתקו בן מאביו, מאחיו ומאחיותיו,
פיתאום, בלי להתייעץ איתנו קודם
לכן, בלי לומר דבר? והרי זהו ילד גדול,
המכיר את בני־מישפחתו! והנה, כעת,
דורשים ממנו כי ימחוק את עברו, י ש כח
את בני־מישפחתו ויפתח דף חדש
בחייו!״
אברהם פנה לבית־המישפט המחוזי
בחיפה, שבי טל את בקשת מישרד־הע-
בודה־והרווחה להכריז על הילד כבר-
אימוץ. ועד שהתגלגל התיק משופט
לשופט, עבר חודש ימים, בהם לא
הורשה האב להתראות עם בנו. הבן נמ צא
אצל מישפחה מארחת, שעשויה
להפוך למישפחתו המאמצת, אם ימצא
אותו בית־המישפט כבר־אימוץ.
הילד בן השבע דומה לאחיו. כמוהם
גם הוא, רזה וצנום, נראה צעיר מכפי
גילו. עיניו כהות, גדולות, ואין בהן
שימחת־ילדים. י כבר חמש שנים הוא
רחוק מאמו, מיטל טל ממקום למקום.

עדה מנשם, מנהלת פנימיית
,נעמה״ ,בתצהיר לבית־המישפט: בעת
שהותו של הבן בפנימיה ביקרו האב
לעיתים רחוקות. אופי הביקורים היה
דל. הם היו קצרים ביותר, לא היתה כל
הפגנה ש ל רג ש הדדי, לא מצד האב
ולא מצד הבן כלפיו.

* בע1״ר אים1ץ אס1ר לזה1ת את ההר
ריס, ער 3׳ ח1ק.

בשובו ש ל הבן מחופשות בביתו היה
מראהו החיצוני מוזנח ביותר. מבחינה
ריג שי ת לא הועילו לו הביקורים בביתו
ולא שינו מאומה.
לפני זמן־מה הופיע הבן במישרדי
והודיע לי באופן ר ציני ביותר כי הוא
רוצה אמא ואבא חדשים. הוא אמר כי
אמו אינה באה אף־פעם לבקרו, ואביו
מרביץ לו.
״הייתי מאוד מבולבלת ונרגשת
מהפניה ש לו אליי. כי במשך כל שנות
עבודתי הארוכות לא בא אליי י לר
מעולם עם דרישה נחרצת כל־כך לאבא
ואמא חדשים. בגיל זה י ש עדיין
לילדים תיקווה גדולה וציפיות, כי למ רות
הכל בסופו ש ל דבר יבואו ההורים,
יקהו אותם וי טפלו בהם.
הילד לא הירפה ופנה אליי מדי יום.
עתה כבר היה פונה אליי מייד כ ש הגעתי
בבוקר לפתח המעון, ולא היה
איכפת לו אם י ש ילדי ם אחרים ה שומעים
את דרי שתו. המתנתי ימים
אחדים, כי חשבתי לתומי שהוא יוותר
ולא יחזור על בקשתו, כי מעולם לא
נתקלתי בבקשה מסוג זה של י לד אחר.

אב אברהם
הילד בן ה־ 7דרש
דבורה צידון, פקידת סעד
לחוק־האימוץ מהשרות למען
הילד בחיפה, בתצהירה לבית־המישפט:
הילד
מבטא כמיהה עזה ל ק שר חם
וקבוע עם דמויות הורים. הוא ביטא
בפניי במפור ש את רצונו לחיות בחיק
מישפחה חדשה שתאהב אותו.
בגלל מצבו הנפשי, אסור להעביר
אותו למיסגרת ארעית כמו מוסד או
מישפחה אומנת. הוא זקוק למישפחה
יציבה, תומכת וקבועה. נוסף לחוסר־היציבות
שי ש בסידור אצל מישפחה
אומנת, מתחולל בילד, כשהוא שוהה
במישפחה אומנת, מאבק נ פ שי ש ל
נאמנות בינו לבין מישפחתו הביולוגית
מצד אחד, לבין הדמויות במישפחה
האומנת. והילד לא יו כל ל ע מוד
במעמסה הנפשית הקשה הזו.

אברהם, ל״העולם הזה״:
זהו בני. אינני מוכן לוותר עליו. אב
טיבעי טוב יותר מכל מישפחה מאמצת.
גם אותי, כשהייתי ילד, רצו למסור
לאימוץ. היינו 16 אחים ואחיות, יתו מים
מאב. אמי התקשתה לגד ל אותנו,
ובכל זאת התעקשה ולא הסכימה לוו תר
עליי. ואני מודה לה על כך. ופית־אום,
אחרי 40 שנים, המדינה חטפה לי
את בני, כמו אז, כשנחטפו 600 ילדים
תימנים, וביניהם כמה מקרובי־מיש־פחתי.

העולם
הזה 2612

הורוסהוס

צריך להתייחס ביתר רצינות לכלכלה לבי־טחון
ליחסים עם ארצות שכנות, ובעיקר
ליחסים שבין אדם לרעהו.
מילחמות בין קבוצות אזרחים במדינה,
דוגמת אנשי שלום־עכשיו והדתיים, לא
יהיו כל״כך חשובות, אך הדמוקרטיה עצמה
תימצא בסכנה בשנים הבאות. אריק שרון
יעלה מאוד, אך לא יגיע למה שהוא שואף.
מי שיקח את השילטון לידיים עדיין לא
מוכר, או לפחות עדיין לא בולט בשטח.
תחזית לשנה החדשה תשמ״ח
כשדיברו על שנת תשמ״ד לפגי ארבע
שנים, חששו מאותה שנה וממה שהיא
יכולה להביא. זה היה בגלל שמה העברי,
וגם בגלל הספר המפורסם של אורוול,
״ .״1984 אולם אסטרולוג שידע לקרוא את
המפה לא חשש במיוחד מאותה שנה, כי
המפה לא הראתה על שינויים דראסטיים
במיקום או מצב הכוכבים. אלה שטענו
שזוהי שנה מאיימת, לא קראו היטב את
המפה. לא כן לגבי שנת . 1988
נכון ששנת תשמ״ח מתחילה כששנת
1987 עדיין לא הסתיימה. זה לא חייב לה*
יות, אך כן זה יוצא השנה, שעם תחילתה
של 1988 עוברת המפה השמיימית שינויים
דראסטיים ודרמאתיים.
שני כוכבים עוזבים את מזל קשת ועוב רים
למזל גדי. כוכבים אלה הם שבתאי
ואוראנוס. שבתאי שהה בקשת מ״1985
ואוראנוס מסוף .1981 לשני אלה עוצמה,
כוח והשפעה רבה לא רק על המזל שבו הם
שוהים, אלא גם על תהליכים כלל עולמיים.
חלק מהזמן הם יבצעו הילוך נסיגתי
ויחזרו למזל קשת לחודשים אחדים, אך
לאחר מכן הם יחזרו לגדי ויצטרפו לכוכב

הסתיו של 1988 יהיה מסוכן מבחינה *
ביטחונית. מתחיל תהליך מסוכן וממושך* ,
עדיין לא מילחמה, אך פתיחת דרך לסי1 -
בוכים ביטחוניים קשים בעתיד. היחסים
ען ם ארצות-הברית לא יהיו קלים, הציפיות *
הגבוהות ממדינה זו אינן בריאות, ישראל *

תצטרך לסמוך יותר על עצמה.

שנת 1988 תביא את יצחק שמיר 1
לתקופה קשה מאוד, וקשה להאמין שיוכל? ן להמשיך ולמלא את תפקידו.

נפטון, שיימצא בגדי 14 שנה בסך הכל
(אוראנוס שבע שנים וסטורן שלוש שנים).
גופים סמכותיים, שעד היום כובדו וזכו
להערכה ואמון, י אבדו מיוקרתם והשפעתם.
מוסדות קבועים ומובנים מאליהם יכולים
לפתע להיתקל בקשיים כאלה, שייאלצו פ שוט
לשנות את גישתם ועבודתם לחלוטין
או לחדול.
מוסדות כמו הקרן הקיימת, הסוכנות
היהודית ועוד גופים דוגמת אלה יעברו
זעזועים ומשברים קשים. זהו רק תחילתו
של תהליך, אולם שליטתם תפחת, ותוך זמן
מה יאלצו או להשתנות או להיסגר.
החוק שזכה לכבוד והערכה במשך כל
השנים, יסבול מפגיעות והתייחסות מזל־

זלת, אותו דבר לגבי החינוך ומוסדות רפו אה
חיוניים.
הממשלה, שכמעט חדלה לתפקד ושהאי-
שים המרכיבים אותה אינם פועלים כשטו בת
המדינה לנגד עיניהם, תעבור זעזועים
קשים.
זה לא חייב לקרות דווקא בשנת ,1988
אלא ששנה זו היא ציון דרך לתקופה ממוש כת
מאוד דרמאתית ומסוכנת.
מילחמות, אסונות טבע ופגעים שונים
יעברו על המדינה ועל העולם. המילחמות
שיהיו לא יהיו דומות לשום דבר מוכר,
ויפגעו באזרחים לא פחות מאשר באנשי
צבא.
שנת 1988 מביאה עימה דרישות חדשות,

הסכם עם ירדן אומנם יכול לעלות על
הפרק, ואולי אפילו להיחתם, אלא שיותר
מדי הפרעות ומיכשולים יביאו בסופו של
דבר לאכזבה. גם אם ייחתמו הסכמים, אי-
אפשר יהייה לסמוך עליהם.

השינוי שעובר על ברית-המועצות הוא
שינוי לטווח ארוך, היא תלך ותתרכך עם
השנים, מה שיעזור וישפיע לטובה על
האפשרות של יציאת יהודי רוסיה משם.
לפי ההשערות, אלה הם השנים האחרונות
של השילטון הקומוניסטי, ובתחילת שנות
ה״ 90 מישטר זה עשוי ליפול ולהסתיים.

החורף יהיה קר, וגשום מאוד וקשה* ,
אנשים יצטרכו להכין את ביתם היטב כדי *

לא להיפגע מפיגעי החורף. אולם לפחות נדע
שהכינרת תתמלא ומים לא יחסרו במדינה* .
הדת תתפוס מקום חשוב ותעניין יותר *

ויותר אנשים, ההתנגדות להשפעה זו תהיה
חזקה, אולם אנשים רבים ימצאו נחמה *

וביטחון בחזרה למיסגרת זו.
כל מה שקשור במודיעין, סודות״מדינה *
וגופים סודיים יגרום גם השנה לבעיות לא *

נעימות למדינה.
למחלת האיידס עדיין לא תימצא *
תרופה, אך ההתקדמות לעבר מציאת *
פיתרון תהיה בולטת, ובסביבות אוקטובר *

1989 תימצא התרופה למחלה זו.

צייד לחלק את השגה לכמה חלקים. עד
דצמבר חשוב לשמור על מה שהושג השנה,
בשטח העבודה, האה בה,
המגורים או בכל
תחום אחר. מדצמבר
עד פברואר צריך לתת
תנופה חזקה קדימה
ולהתעקש לקדם פרו•
ייקט, קשר או כל ד בר
שבו אתם מעוניינים.
21 במרס -
בפברואר משתנה מאוד
20 באפריל
התמונה -אם עד אז
נחשבה השנה לטובה
ורבת אפשרויות, לא כך יהיה בהמשך.
תצטרכו להיאבק גם בבית וגם על המעמד.

השוה האזרחית יותר קובעת לנביכם בשנה זו,
שכן עיקר הש־ע״ם יתרחשו עם בואה של שנח
988ו. התחום המיקצוע׳
עדיין תופס מקום מרמי.
שום דבר לא בא בקלות.
אבל המאמץ משתלם. כל
השנים האחרונות היו קשות.
הן מבחינת העבודה
והן מבחינה בריאותית.
מדובר לא רק על בריאות;21
ביוני
כם אתם — בני מישפחה
() 2ביו>יי
היו זקוקים לעזרה, ולהם
הקדשתם זמן ומוץ. מחודש
סרס, בערך, ישתנו פזי הדברים. העבודה
תתנהל כמעט מאליה. הקריירה תהיה בטוחה.

אחת הבשורות הטובות והחששות היא השיפור
הכלכלי. הדאעח והחרדות שהעיקו עליכם בשרם
האתרעות יפנו אח נו־ק1ם
ן לטובת ה ת שה תועה
ובטוחה. כל זה אסור להתרחש
רק מחדש ינואר
או פברואר. בעבודה צפויה
תפנית מעו״נח, ונם זו
אינה סתרחשת ם״ד אלא
בעוד כמה חודשים. למי
שמחפש, לא יהיה קשה
למצוא עבורה. הבריאות
עלולה להציק בין פברואר
רולי. באהבה מצפה לכם שנה מבטיחה
ומפתיעה. תוכלו למצוא לכם קשר טוב ומספק.

אחת השנים החשובות ביותר עבור האר יות.
החורף יביא עימו שני דברים חשובים,
שאומנם קשורים לאו תו
עניין. בעבודה נראה
שיחולו שינויים מהפכ ניים,
האחריות, העניין
והחידושים שבעבודה
יחייבו אתכם להשקיע
אנרגיה, זמן וכוחות נו ספים.
הפעם תוכלו לש לוט
היטב בעניינים. ל מרות
האחריות והמחו־ייבויות
הנוספות שת קבלו
על עצמכם, לא תוכלו לסרב להצעות
המפתות. שיפור ניכר במצבכם הכלכלי.

תזכו סוף־סוף לצאת מהקשיים: נכון, לא
מייד, אך הידיעה שבעוד כמה חודשים יי עלמו
הדיכאון והבעיות
מאוד מעודדת. העצ בים
שהיו מתוחים יוכ לו
להירגע. ההומור,
שימחת החיים והאופ טימיות
ישובו לתפוס
מקום חשוב. לא תמיד,
כי יש לזכור שתאומים
ו 2במאי ־
משנים מצבי רוח במ 20
ביוני
הירות, אך רוב הזמן
יהיה טוב יותר. בין
מחצית מאי לאוגוסט בהחלט לא נוח, שכן
׳ ¥¥אז אתם מטיס לשגות בהחלטות כלכליות.

הקשיים שמהם סבלתם בשנתיים האחרונות יחלפו.
החיים יהיו שוב הרבה יותר נסבלים, אלא
שלכך דרושה סבלנות.
בינתיים נמשכת התקופה
הקשה, לפחות עד חודש
פברואר או מרס. ניתוקי
ממרח ופריחת מכאיבים,
לפעמים בנלל מחלה של
אדם יקר. עם תום אותה
תקופה תנכלו לחשוב על
22 באוגוסט ־
נסיעות לחו־ל. זו תהיה ש22
בספטמבר
נה שבה תשלימו או תוסיפו
על ידיעותיכם — ב־מיסנרת
או בלעדיה. אין לבך חשיבות. היצירתיות
תהיה בולמת. כספיח נמשכת התקופה הטובה.

סוס

1(111:1ו!

הרומנטיקה תפסה מקום חשוב השנה, אם
כי תקופה זו קצת מבלבלת. בסך הכל אתם
ממשיכים בהצלחותי-
כם אצל בני המין השני.
אתם מושכים מתמיד
ומוצאים את עצמכם
מרכז להתעניינות. לא
תמיד מבינים את המ סר,
ביחוד בנוגע לצורך
להתנתק מקשרים יש נים.
בעבודה בינתיים
אין הרבה שינוי. בעיות
בבית יגרמו לעיכובים
ולחוסר אפשרות להתרכז בעבודה. משברים
צפויים בתקופת האביב ותחילת הקיץ.

מאזנ״ס

השנה הבאה היא. אחת השנים הטובות. בולטת
במיוחד הצלחה בתחום הרומאנטי. למרות שיהיו

בו תהפוכות, קשה יהיה
למצוא עקרבים ללא בני
זע. יתכן שאי אפשר יהיה
למנוע פדחת וניתוק מקשרים
שאינם בריאים.
בעבודה נפתחות הזדמנו־יזת
חדשנת, שותפויות יהיו
מוצלחות. זה יתבטא במצב
הכספי. שיהיה טוב.

עכשיו יוכלו העקרבים
להסיר דאנה מליבם בכל
הקשור לכספים. כנכב פלוטו העובר על השמש
ינחם לשינו״ס דראסטיים ולשיפור רמת הת״ם.

שנה חשובה, בלחי חילה ולא קלה עומדח להתחיל,
אבל לא מ״ד. בחודשים הקרובים עדיין
ימשך המצב כפי שהוא.
אולם ביום ההולדת שלכם.
או קצת מאוחר יותר,
יתחולל! מהפכות ושינויים
דרמאת״ם. שלושה כוכבים
יכנסו למזלכם וישפי עו
מאוד. ביחוד על ילידי
השבוע הראשון של מזל
21 בדצמבר ־
נדי. נפטון כבר שוהה שם,
19 בינואר
אך יצטרפו אליו אזראנוס
ושבתאי. ויכבידו, יגבילו
ויקשו על החיים, אך נם ידרבנו אתכם לבצע
שינו״ם דרסטיים. באהבה צפויות הצלחות רבות.

מעכשיו ועד ינואר 88 צריך עוד לעבור את
התקופה המאוד לא נוחה. אולם אז תחלוף
התקופה הממושכת ה קשה,
שממנה סבלתם
בשנים האחרונות. א תם
נכנסים לתקופה
הרבה יותר קלה. זה
*ורגש כמעט בכל תחום,
מלבד כספים. בעבודה
נראית התקדמות מחו דש
אפריל .88 אפשר
} 2בנובמבר ־
20 בדצמבר
יהיה להרחיב ולפתח
את התפקיד או העי סוק
שלכם. הבריאות משתפרת וההרגשה
הכללית פי-־יוט תהיה הרבה יותר טובה.

הקשיים הכלכליים מגיעים לסיומם. השנה
תוכלו להרגיש חופשיים, לרכוש רכישות
חדשות וחיוניות. תתכן
רכישה של דירה, מכו נית
או אביזר יקר-ערך
לבית. בעבודה זו תהיה
שנה חסרת יציבות.
תצטרכו להיות יותר
חשדנים במגעים שיש
לכם עם שותפים, עמי תים
ואפילו ידידי ם.
שעימם אתם קשורים
בקישרי עבודה. מאחו רי
גבכם תתנהל פעילות מוזרה, לא לט ובתכם,
שתשפיע על החלטותיכם בעבודה.

הכוכבים שבתאי ואוראנוס הכבידו והיקשו מאור
על השנתיים האחרונות. בקרוב מאוד מצב זה
משתנה. כניסתם למזל גדי
משחררת אתכם מהקשיים
הדיכאונות והכישלונות
שהיו מנח חלקכם לאח רונה.
זו תהיה שנה הרבה
יותר קלה, אפשר יהיה להנשים
שאיפזת מיקצד
עיות ולהצליח לרכוש לעצמכם
שם טוב. בישרו־
19 בפברואר
20 במרס
(!חיכם יעוררו הערכה, וכן
יכולת הביצוע שתבוא לביטוי
השנה. בקיץ יהיה פחות נוח. בכספים מצבכם
יהיה בהחלט טוב, ביחוד בחודשים הקרובים.

דכילו ת השנה — מצב מעודכן
אשתו של
החוקי/
חוקרת

פלישת
! מישפחת
לדן

פלא שי ש מצוקת דיור בתל־אביב?
מישפחת לוין השתלטה על חצי העיר!
כשנאווח, אשתו ל שעבר של חנוך לוין
נסעה לארבעה חודשים לניו־יורק כדי לל מוד
פיסול וציור, עזב חנוך לוין את הווילה שבה גר

חנוך לוץ
— מתי הוא כו ת ב?

נאווה כדרש
מתרוצץ ומתרוצץ

אתם זוכרים את הרקדן יפה־התואר והכוכב
של להקת ב ת־ שבע ובת־דור, יאיר ו ר די?
כל אוהבי הריקוד המודרני ב ארץ הכירו אותו
ואהבדאותו. על־הבימה הוא תמיד נראה ש קט כזה
ורגוע, אבל בבוקר, ב מי שרדי בת־שבע. הוא היה
סוער מאוד. כמו רבים מהרקדנים, הוא הסתכסר
עם ההנהלה, ובעצם חיכה לרג ע המתאים לברוח
משם.
הרגע הזה הגיע לפני חמש שנים, כשיאיר
ורדי קיבל הצעה לר קוד בתיאטרון המחול האננלי
בניוקאסל.
ורדי נסע לאנגליה. בהתחלה רק רקד, אחר־כך
הפך כוריאוגרף, ותוך זמן קצר התמנה כמנהל
הלהקה.
הוא נשאר בקשר עם החברים שלו בארץ, והם
שמעו ושמחו על כל הדברים הטובים הקורים לו

רק דבר אחד אף אחד מהם מעולם לא שאל.
למה הוא לא מתחתן.
יאיר ורדי לא התחתן, כי רוב הרקרנים לא
מתחתנים, וזה כמעט נוהג כזה. אבל פיתאום,
בשבוע שעבר, קיבלו החברים ש לו ממש הלם.
נודע כי יאיר נשא לאשה את הרקדנית הראשית
של הלהקה, כושית יפהפיה, יליד ת ברבדוס, בשם
סטלה.
בחודש הבא הם מגיעים ארצה. יאיר רוצה
להראות את סטלה ל כל החברים, וכל החברים
בקושי יכולים להתאפק במשך חודש. אני כבר
מתארת לעצמי איזו מסיבה י ע שו להם פה, ואילו
ריקודים יהיו במסיבה הזאת!

עם אשתו עדנה ועבר לגור בדירה השכורה של
נאווה בתל־אביב, כדי לשמור על ישראל בן
ה־ 1ז, בנם המשותף.
עכשיו חזרה נאווה מניו־יורק וחזרה לדירה
שלה, ולכן חנוך נ אלץ למצוא לעצמו דירה
שכורה אחרת. בינתיים עזבה עדנה את הווילה
שלהם בהרצליה ושכרה דירה בתל־אביב. אנשים
זרים שכרו את הווילה בהרצליה. השבוע גם
נאווה עזבה את הדירה השכורה שלה ועברה
לדירה שכורה אחרת.
אז המצב הוא כזה. נאווה מחייכת, כי היא חזרה
מניו־יורק, וכנראה י ש איזה גבר מיסתורי בחייה,
שגם מימן לה את השהות בארצות־הברית. עדנה
גרה עם שני הבנים הקטנים בתל־אביב, אבל
נמצאת הרבה בטיסות, בגלל עבודתה כדיילת
באל־על. עכשיו, כשחנוך אינו בבית, גם אין
בעיה להחזיק מטפלת לילדים, הגרה בבית.
חנוך המיסכן, אין לי מושג איך הוא מספיק
לכתוב משהו, כשהוא צריך להתרוצץ בין כל
הדירות. קצת הוא גר בדירה שלו, קצת הוא הולך
לבקר את נאווה ואת ישראל, קצת הוא מבקר את
שני הבנים הקטנים הגרים.עם עדנה, וכמובן הוא
לא שוכח לבקר מדי יום את אמו הקשישה.

את פירסומו הגדול קיבל פ קר מישל חדד
במישפט חווה יערי. עד אז הכירו אותו רק
במישטרה ובבתי־המישפט.
אחרי מישפט יערי הוא ב קו שי יכול היה
לצאת החוצה. כולם הסתכלו בו והתלחשו.
אחר־כך נודעה הפרשה הבלתי־נעימה. בעל
מרומה הגיש תביעה נגד חדר. הבעל המרומה
גילה שאשתו ניהלה פרשת אהבים ארוכה עם
חדד, והחליט להתנקם בו. העסק הסתבך, ובסופו
פרש מישל חדד מהמישטרה אחרי 19 שנות־שרות
ובהחלט בשיאו.
מאז הספיק להשלים עם אשתו נדיח, שאכלה
מרורים רבים בגלל הפרשה ובגלל הפירסומים
בעיתונים. חדד גם פתח מישרד־חקירות פרטי,
והתחיל לעבוד במרץ. אבל אחרי כל המרץ הזה
יש לו תמיד זמן לאיזו פגישה מיקרית או לא־מקרית
עם אשה.
עשיתי דרינג־דרינג ל מי של חדד ושאלתי
אותו איך געשה כובש־לבבות כזה.
״אני לא יודע איך נעשיתי.״
״מה דעתך על הנשים היהודיות?״
״הן 10 בסולם מי של חדד. ובסולם שלי 10
הוא הציון הגבוה ביותר.״
״ומה דעתך על הנשים הערביות?״
״השתפרו בזמן האחרון. אומנם, בכפרים
נשארו כמו שהיו, אבל הערביות הגרות בערים

למדו מהיהודיות שהנישואין הם לא מאסר־עולם.״
״אני
מבינה שגם עכ שיו י ש עלי ך סיפורים
שונים. מה קורה כשאתה חוזר בלילה מאוחר
הביתה?״
״נדיה חוקרת אותי, אבל המזל הוא שהיא לא
יודעת לחקור כמו שצריך. ע דיין זה השטח שלי.״
״מה אתה מאחל לעצמך לשנה הבאה?״
״שיהיה לי די כוח ו מרץ לע שו ת את מה שאני
רוצה״.

מישל חדד
הערביות לומדות מהיהודיות

מחפשאשה מזיי פ ת
היום הוא כבר בן 45ו שו ב לבד. שלמד! צח.
פעם היה נ שוי עם אילנית. אחרי ארבע
שנות־נישואין נפרדו, אבל נשארו חברים קרובים
מאודי.
אחרי אילנית הוא עבד קשה. חיפש זמרים
וזמרות.
לאחת הבחינות באה בחורה צעירה ויפה בשם

אילנה אביטל. היא שרה, הוא שמע. אחר־כך
היא הלכה הביתה וטילפנה לו ואמרה שהיא
החליטה להתחתן איתו. צחק נורא. לא בכל יום

אילנית עם אילנה אביטל
יש כבר אהבות חדשות

יאיר ורדי
בעוד חודש הוא יביא כושית •פהפיה, להראות ל מל ם

מודיעה לך בחורה זרה בטלפון שהיא רוצה
להתחתן.
אבל אילנה אביטל ידעה מה היא אומרת.
אחרי חצי שנה של היכרות הם נישאו. אחרי
שנתיים נו לד הבן עמית.
אילנה שרה פה ושם וגידלה את הילד וטיפחה
את הבית, אבל הם גילו שמשהו ביניהם השתבש.
אומנם היתה אהבה, אבל לא כל־כך היתה חברות.
נשארו ביחד תשע שנים כדי לתת לי לד אבא
ואמא באותו בית.
לפני כמה חודשים הם התגרשו. לאילנה כבר
י ש אהבה חדשה. לשלמה צח עדיין אין.
הוא דווקא רוצה לי רו מישהי נחמדה, אבל
הפעם ברור לו לג מרי שהתכונה הבולטת ביותר
אצל אשתו הבאה תהיה חוסר־מוסיקליות נדיר
וזיוף קולוסאלי.
ברגע שהוא יכיר מישהי, הוא יב ק ש ממנה
לשיר. רק אם השירה שלה תהיה ממש בלתי־נסבלת,
הוא ירשה לעצמו לי פול באהבה.

סאת

שו ל מי ת

יריב

יחח שו ט ף
תמונת המצב של משפחת אייזנברג לרגעים
אלה: האמא לא האייזנברג — יושבת בביתה
בסביון. היא מדברת בכל יום עם הבנות שלה,
מלבד אסתר זוכוביצקי. מאז שהחליט שאול
אייזנברג שהוא יעשה הכל כדי להפריד בין
אסתר לבין בעלה, יונתן, וניתק לשם כך את
היחסים עם אסתר, החליטה לאה, כמו אשה
נאמנה, ללכת עם בעלה. אם שאול אינו מדבר עם
אסתר — גם היא לא תדבר עם אסתר. אולי זה
ככה אצל היפאנים.

נודע לי שאחרי ל חץ עול מי הוא הסכים להיפגש
איתה. באחרונה הם נפג שו פעמיים בבית אסיה.
לא ברור בדיו ק על מה דיברו, אבל אין ספק

הבת הצעירה אמילי — נשואה לבחור אנגלי
בשם פורמן, שנכנס לעסקי מישפחת אייזנברג.

לאה ושאול אייזנ ברנ
אולי ככה זה אצל היפאנים
אסתר זוכוביצקי
שתי פגישות עם אבא
ששאול אייזנברג ע דיין מנסה ל שכנע את אסתר
לעזוב את יונתן ול שו ב למישפחה. נכון לעכ שיו
— אסתר מסרבת פקודה.

יונ תן זוכוביצקי
נ׳וגינג עם אסתר
הם גרים בהמפסטד בלונדון, מגדלים ילדי ם
ושפנים ומארחים את אבא אייזנברג לעיתים
קרובות.
האבא שאול אייזנ ברג — נוסע בעולם
לרגל עסקיו. נפג ש עם כל ילדיו, ונותן להם
תרומות קטנות של כמה עשרו ת אלפי דולארים
בכל חודש. עם אסתר הוא ניתק את היחסים, אבל

הבת הבכורה אלפרדה — נשואה ־באופן
רשמי ליג אל דיאמנט, אבל חיה בלונדון עם
המוסיקאי יאשה ביסטריצקי. זה אולי לא נאה
למישפחת אייזנברג, אבל כולם כבר התרגלו.
הבת השניה עדית — נשואה למאיר רוזנפלד.
הם גרים בסביון. מאיר עובד עם מישפחת
אייזנברג, עדית מציירת. את החופשות שלהם הם
מבלים בנפרד.
הבת אסתר זוכוביצ קי — חיה כאן. בעלה
חי בניו־יורק*.עשו לה צרות־אימים ולקחו לה את
הדרכון. אבל מי שי ש לו מיליון דו לר לערבות,
הכל מסתדר לו. היא השאירה במישטרה ערבות

של מיליון דולר, ועכ שיו אין לה בעיה לנסוע,
אחת לשלוש ה שבועות, לכמה ימים לבקר את
בעלה. בבקרים רואים אותם, את אסתר ויונתן,
עושים ג׳וגינג בסנטרל״פארק, כשהם לבושים
בגדי־ספורט ונעלי־התעמלות. אחר־כך, כשהם
מתעייפים, הם אוכלים ארוחות־בוקר קטנות
במיסעדות יקרות. אחרי כמה ימים חוזרת אסתר
ארצה, לביתה ולילדיה, ל עוד שלושה שבועות.
הזוג הכי מאוהב במישפחת אייזנברג.
הבת ליז — התגרשה השנה מדורעם הררי, בטירה נשארה היא קבלן־בריכות־שחייה.
המבוצרת בכפר־שמריהו, עם ארבעה ילדים,
שלו ש עוזרות, גנן ונהג. הוא עבר לבית שהיה
להם פעם באפקה. ל ליז י ש רומאן עם בחור בשם
אבי דיטקובסקי, גרו ש, בעל חברת־מחשבים
וקצת פליי־בוי.
הבן ארווין — הבן היחידי במישפחת
אייזנברג נ שוי כבר עם אנג׳לה וחי איתה
בלונדון. בגלל מקום־מגוריו לא ידוע עליו הרבה,
אבל זה לא אומר שלא קורה שם כלום.

ליז ודורעם הרדי
רומאן עם בחנר נח ש

אולמי פרי
לא רצה להפריע
תמי בן

תמי בן־עמי וקובי ז ר
רוז־דבש בלי חתונה נשיחה עם אנלס׳ פרי

מאז נעצר אולסי פרי, סירבה
עמי להתראיין על נושא זה ועל כל פניה ענתה
כמו פוליטיקאית מנוסה ״אין תגובה״.
אבל אחרי הסיפור של אולסי, שהתפרסם
במעריב, שבו הוא מספר על חייו בכלא ומזכיר
את העובדה שתמי בר ע מי היתה אהבת־חייו, אבל
שדווקא אניבה מבקרת אותו, ע שי תי דרינג־

דרינג לתמי ואמרתי לה שאם היא לא תגיב ולא
תספר לי על הקשרים שלה עם אולסי אחרי
מעצרו, אני אפסיק ל ד בר איתה לעולמי־עולמים.
תמי כנראה מאוד נבהלה מהאיום שלי, ואמרה
לי שאומנם היא היתה בניו־יורק בשנה האחרונה,
אבל לא הצליחה לראות את אולסי, כי הכלא שבו
הוא נמצא הוא במרחק ש ל שעתיים טיסה מניו־יורק
ועוד שעתיים נסיעה.
״אז לפחות דיברת איתו?״
״כן, דיבר תי איתו בטלפון, על חשבוני. הוא
היה נחמד. הוא סיפר לי שי ש לו חבר בכלא,
שמקבל עיתונים מישראל, ול כן הוא לג מרי
מעודכן בכל מה שקורה איתי כאן, והוא אפילו
יודע על קובי זר. הוא אמר שהרבה פעמים הוא
רצה לדבר איתי, אבל לא התקשר כי לא רצה
להפריע לי ברומאן עם קובי.״
״ובאמת, מה ענבהרומאן הזה?״
״אנחנו נוסעים השבוע ל עו ד ירח־דבש
לפאריס ולהונגריה.״
״את יודעת, נהוג לצאת לירח־דבש אחרי
החתונה.״
״לא אצלנו.״
״מה את מאחלת לעצמך לשנה הבאה?1
״חתונה וילד. זה הכל.״

סאת

0 1 1

דיינסטי ־
פרק 157

ש 1רמית

יריב

מי של א מכיר את הספרית ליזה אבי שר
מקנא בה. היא יפה מאוד, עושה חיל בעבודתה,
י ש לה הכנסה גבוהה, ילד מקסים בן 6וחצי
דין,ושתי יפהפיות אורית וגלית.
מה עוד רוצה בן־אדם?
הבן־אדם הזה, ליזה, מה שהוא רוצה זה גט.
עניין הגט הפך אצלה לאובססיה של ממש.

אם מישהו היה במיקרה בחוץ־לארץ
בשבועיים האחרונים, ולכן הוא לא יודע מה קורה
עם אסי דיין, אז הנה החדשות. אסי וקרוליין
לנגפורד גרים שוב ביחד, אבל הפעם, לעומת

ש מעון

אסי דיין וקרוליין לנגפורד
אבל שהניש1אין הטיפשיים האלה ״גמר! כבר!

אפי דיין וב תו עמליה
בינתיים השלים! —

הפעם הקודמת, הם מצהירים הצהרות־אהבה
האחד כלפי השני.
עשיתי דרינג־דרינג לאסי, כדי לברר אם
השמועות על האידיליה המחודשת נכונות.
״כן, אנחנו גרים בדירת שני חדרים, ואנחנו
מאוד מאושרים.״
״איפה ליאור, הבן שלכם?״
״הוא עדיין בקיבוץ, אבל ברגע שנעבור
לדירה יותר גדולה, נקח אותו אלינו.״
״מה קרה ש שוב התאהבתם, אתה ו קרו ליץ?״
״נראה שאף פעם לא הפסקנו לאהוב זה את

״ומה אתם עושים, חוץ מאהבה?״
״קרוליין כותבת תסריט ומחפשת עוד עבודה,
ולי י ש שלו ש הצעות־עבודה בסרטים, ואני צריך
להחליט בימים הקרובים על מה ללכת.״
״שמעתי שהיחסים שלך עם בתך עמליה,
התקלקלו עקב הכתבות שלך במעריב.
״נכון, אבל בינתיים השלמנו, והכל בסדר
בינינו״.
״מה אתה מאחל לעצמך לשנה הקרובה?״
״אני מאחל לעצמי שהנישואין הטיפשיים
האלה עם סמדר ייגמרו על הנייר, ושלא תהיה
לי עוד שנה כמו השנה הקודמת.״

אסיה, אפריקה
פעם, מזמן, לפני שגה, הם היו כל הזמן
בחדשות. דני מעוז ניהל רומאן ארוך וסוער עם
מירה לב, שניהלה רומאן ארוך וסוער עם
הבאבא ברוך. לעומת זאת, אשתו ל שעבר של
דני, ניצה מעוז, ניהלה פרשות־אהבים עם כל
מיני שליטים כהי־עור מאפריקה, אסיה הזיזור
הדרדנלים, ואפילו עם ע שיר אחד ש ש מו (ד ק)

במיוחד.
,ואיפה נמצאת ניצה — באפריקה, באסיה?׳

תותח.
פיתאום לא שמעתי עליהם כלום, ולפני
שהתחלתי לד אוג ע שיתי דרינג־דרינג לדני
מעוז.
״מה חדש אצלך?״
״סגרתי את העסק שלי. אני חי מהחסכונות.׳׳
״יש לך איזה רומאן חדש?״

שיח 1ח
ב־ 800חלו עדייו ריבקה זוהר ורמי גוברניק
מאושרים מאוד ביחד. היא שרה והוא מטפל בה
כמו באפרוח עדין ושביר. הוא מלווה אותה לכל
מקום, ובמקרים שאין לו אפשרות ללוות אותה
הוא דואג שמישהו אחר ילווה אותה. הוא מפנק
אותה ואוהב אותה ודואג לה ותומך בה.
גם הוא שמע את השמועות שפוזרו בארץ ביד
רחבה, כאילו ריבקה חזרה לסמים, אבל הוא
התעלם מהשמועות, כי הוא יד ע שזה לא נכון.
הוא הרגיע אותה שלא תיקח ללב שמועות
זדוניות.
היא מחזירה לו אהבה וחיוכים — וחשבון־
טלפון ענק.
בכל יום שני מטלפנת ריבקה זוהר לבתה
תמה, שנשארה בארצות־הברית עם אביה.
השיחות בין האם לבתה מתארכות ומתארכות
וכמעט אי־אפשר להפסיק אותן 800 .דולר
לחודש הוא חשבון־הטלפון של ריבקה זוהר,
ובכסף שנשאר, אם נשאר, היא נוסעת לבקר את
תמה באמריקה. היא ביקרה אותה שלו ש פעמים.
עכשיו תגידו לי, למה רבקה ורמי לא
מתחתנים ועושים ילד? אולי הם סתם לא חשבו
על זה, ואני נתתי להם רעיון.

לפני שבע שנים היא נישאה לצייר
אבי שר. אז כבר היתה בהריון, והיה נדמה
שהכל יהיה בסדר. אבישר דיבר כל הזמן על
האושר הגדול שליזה תביא לו אם ייוו ל ד בן־זכר.
הבן אמנם נולד, אבל האשור לא הגיע יחד איתו.
במשך חמש שנים הם חיו ביחד אבל ליזה לא
היתה מאושרת. אחרי חמש שנים היא החליטה
שדי, שהיא רוצה להיות לבד. נמאס לה הבעל
המסתובב כל הזמן בעולם כשהיא יו שבת פה,
עובדת ושומעת סיפורים על מה בעלה עושה
ואיפה.
לפני שנתיים היא הודיעה לו שייצא מהבית
ויתן לה גט. הוא יצא מהבית ואמר שתיכף ו מייד
הוא נותן לה גט, אבל תחת לתת גט הוא נסע
ל חדל.
היו אי־אלה התכתבויות ביניהם בנוגע לגט,
אבל שום דבר לא יצא מזה. ליזה חשבה
שההזדמנות היחידה שלה להשיג את המיסמך
המקווה זה לתפוס אותו כאן, באחד מביקוריו
בארץ, ולקחת אותו ביד לרבנות.
שמעון אבישר כנראה הבין את הקטע הזה,
ולכן בכל פעם שהוא מגיע ארצה לבקר את בנו
ואת חבריו, זה יוצא איכשהו בחגים או בפגרה של
הרבנים או בכל הזדמנות אחרת כשמישרדי־הגט
סגורים.
הסיפור הזה ממש הורג את ליזה ומונע ממנה
שימחה. אולי כדאי שמישהו יגי ד לה שגט זו רק
חתיכת־נייר, ו של א תעשה מזה עניין כל־כך
גדול. תחת להשקיע אנרגיה בריצה אחרי נייר,
כדאי שתתאהב סוף־סוף באיזה גבר מוצלח. אני
לא צודקת?

דני מעוז ומירה לב
בלי תותח

ניצה מעוז והדיפלומט
תם בלי רונאטקה!

רבקה זוהר ור מי גוברניק
ביקרה את חמה כבר של 1ש פעמים

״באסיה. לשם הדיוק, ברמת־השרון, בדירה
שכורה קטנה.״
״ומה עם התותח שלה?״
״איזה תותח! אפילו רוגטקה אין לה עכשיו.״
״שמעת משהו על מירה לב?
״שמעתי שהיא נשארת בארץ, כי הבן שלה
החליט שאמריקה יוק.״
״ומה אתה מאחל לעצמך לשנה הבאה?״
״אני מאחל לעצמי שאהיה מאושר. ואני אהיה
מאושר רק אם בתי הצעירה, לורן, תהיה
מאושרת.״

קולנוע

ע\טן קטן
ומטזזם
שחקנים מלאכי ת מגן־עדן
?לי מרך גיליס בווגציה,
בדרן לטוקיו, נזכרת בישראל

מפיטר ויר ועד אורי בדבש, הכל סבורים שהיא
מקסימה. אלן רודולף, שהעסיק אותה בסירטו
החדש זיווג משסיים(או בתירגום מילולי :״נעשה
בגן־עדן״) הכריז שהיא לא רק אחת השחקניות
הטובות ביותר והמעניינות ביותר שי ש היום לבד
האמריקאי, אלא כאשר חשב שמישהי צריכה
לשחק את הטוהר בכבודו ובעצמו, הרי זו קלי
מק־גילים.
בי שראל זכו להכיר אותה במשך חמישה
חודשים. לפני שבוע אפשר היה ל פגו ש אותה
בוונציה, כשסיפרה לכל מי שרצה לדע ת על
השנה האחרונה בחייה, שאת רובה בילתה
בישראל.
״הקדשתי לכך חמישה חודשים מחיי, אולי

המפשפות מ אי ס טווי ק (גת —
תל־אביב, ארצוח־הברית) — אהבה
רבה לנשים אין בסרט הזה, ואם יש,
היא מהולה בפחד ובאימה מן הכוח המאגי שלהן, בביכול. אין
מנוס מן המסקנה הזאת, מעצם העובדה שכל מי שעשה באן
במלאבה, ממחבר הרומאן שעליו מבוסס הסרט, ג ון אפדייק,
ועד לבימאי, האוסטרלי גיורג׳ מילר, כולם גברים.
מעשה בשלוש נשים נאות מאוד וגלמודות מאוד, שגרות
באחת מעיירות השדה הבורגניות, האופייניות כל-כך לסיפורי
אפדייק. אחת עקרה, השניה יולדת יותר מדי, שתיהן נעזבו
על־ידי בעליהן בשל סיבות אלה, ואילו השלישית פשוט כבר
קברה את הבעל שהיה לה. הן ידידו ת טובות, נפגשות פעם
בשבוע, שותות משקה, משחקות קלפים ומפליגות בהזיות על
הגבר האידיאלי.
יום בהיר אחד, מרוב הזיות, מופיע הגבר במקום. שמו דאריל
ואן־הורן (אם תרצו, דאריל בעל״הקרן) והוא אכן נראה כפי
שהוא מכנה עצמו: שטן קטן ומיוחם. הוא נהנה גם מאמצעים
בלתי-מוגבלים כדי לספק לשלוש הגברות את כל אשר חפצה
נפשן, החל מכלי־מישגל מיוחד במינו, וכלה בטירה מפוארת
מלאה בכל טוב מכל הסוגים. למענן הוא גם עושה כשפים, עוצר
כדורי־טניס באמצע מעופם, ועוד תעלולים מן הסוג הזה.
העיירה כולה נזעקת לשמע ההוללות שמתרחשת, לפי
השמועה. בטירה, הגברות עצמן פורחות בשושנים, אבל

גיק ניקולסון: שטניות מלאת חדווה
מרגישות שעוד מעט יושלכו מתוך קהל בנות״מינן, הבוחל
בהפקרות, ובסופו של דבר הן מחליטות לפטור עצמן מן
הנוכחות המזיקה באותה הדרך שגרמו להופעתה: בעזרת
כשפים.
כל זה מאוד משעשע בפרקים מסויימים, קצת מוגזם ברגעים
אחרים, בעיקר בסצינות-הקאה מונומנטליות שצריכות להת חרות
עם טעם החיים. להקת הקולנוע הבריטי של מונטי פייטון.

כל דגיג - הפתעה ביי בי אריזונ ה

קלי מק־גילים
נעשתה בשמיים
הזמן הארוך ביותר שעבדתי אי־פעם על סרט
אחד,״ סיפרה קלי. ואומנם, לשחקנית קולנוע זו
תקופה ארוכה מאוד. ובהתחשב בעובדה שלפני
ואחרי החולמים היא מלאה עבודה וחתומה על
חוזים אין ספור, זה באמת מאמץ־עבודה יוצא״
דופן.
עתה, אחרי השלמת זי 1ע משמיים, עם בן־הזוג
המקסים ביותר שאפשר למצוא על הבד האמ ריקאי,
טימותי האטון, יצאה קלי לפאריס, שם
תחזה בעותק הסופי של החולמים, בדרכם המ שותפת
לפסטיבל טוקיו, שי ציג את ברבש אחרי
נסיון נעים שהיה לו עם מאחורי הסורגים.
קלי תחזור משם הביתה, כדי להיכנס י שר
לחזרות על סרט חדש עם הבימאי הקנדי טד
קוצ׳ף .״בקושי יהיה לי זמן להשתחרר לחתונת
אחותי, אף שהייתי רוצה מאוד לחזור לי שר אל
להצגת הבכורה של החולמים״.

ת ד רי ך
חובה לראו ת:

ארה״ב) — מי מעז להחמיץ את ארנסט ליו־ביטש?
סרטים כאלה לא עושים עוד. ג׳יימס
סטיוארט כזבן מכושר ונמרץ, בסיפור־אהבה
פשוט שהופך לפנינה בזכות ליובי ט ש.
נרדפי החוק ( ל ב, ארה״בז — ג׳ים
ג׳ארמו במצחיקון על מפסידנים מיקצועיים המ גלים
את אמריקה האחרת, בנדודים על פני ביצות
לואיזנה.
בין האמיצים (מוסיאון, ארצות-
הברית) — המיקצוענית והמתוחכמת ביותר בין
זמרות הפופ ואמניות הויריאו־קליפ, בהופעה
מזהירה, המאחדת את האלמנטים הוויזואליים
והמוסיקליים בצורה מדהימה בשלמותה.

העול הזה 2612

ניקולאס קייג׳ והולי האנטר: צעיר ומוכשר
והארה סרקאסטית של בית המישפחה האמריקאי הממוצע.
אילו היה לצופה זמן לעצור לרגע בכל המירוץ המטורף הזה
ולשאול עצמו על מה בדיו ק הסרט, יתכן מאוד שהיה מתאכזב
לא מעט. יש אומנם ביקורת חברתית סרקאסטית על מוסר כפול
ועל אי־צדק מעמדי, אבל כל זה חולף במהירות של 120
קילומטר לשעה. הדמויות שטוחות גם כשהן מבדרות מאוד.
אך, ניקולאס קייג׳ הצעיר מעניק עומק מפתיע לדמות האסיר.
נעים וללא מאמץ
המישפחהתלב, וזל־אביב, איטליה)

תל־אביב: ימי הרדיו, ד־ר סטר״ננ׳לוב,
נרדפי החוק, בית האמיצים, החנוח מעבר לפינה.
ירושלים: בלוז לחופש הגדול, לא שם זין,
ימי הרריו, הארוחה שלי עם אנדרה, שיחות
מלוכלכות.
חיפה: בלוז לחופש הגדול, לא שם זין, החנות
מעבר לפינה.
תל־אביב
החנות מעבר לפינה( :תכלת,

— .וד עדנה פיינדז

(סיוון — חל־אביב,

ארצות־הברית) — האחים יואל
ואיתן כהן, שלמרות שמם וחזותם

אינם ישראלים כלל, חוזרים במחווה נוסף לקולנוע האמריקאי
על כל הז׳אנרים שלו. הפעם הם החליטו שסבירות התסריט
חשובה פחות, לא כמו בתרגיל לרציחות פשוטות. ולכן יכלו לכלול
בתוך הסרט עוד יותר אסכולות ורמזים מן העבר.
גיבור הסרט הוא אסיר צנוע ורגיש, שנישא לשוטרת קטנה
ונמרצת. כאשר אינם יכולים להביא ילד לעולם, למרות
מאמציהם הקדחתניים, הם מחליטים לקחת להם אחד מתוך
חמישיה שנולדה לסוחר־רהיטים עשיר, שהרי ממילא אינו צריך
כל־בך הרבה מכל דבר.
החטיפה מסעירה, כמובן, את כל המדינה, מישטרה ובריונים
מבקשי-כופר יוצאים לחפש את התינוק הנעלם, ובינתיים גם
שניים מחבריו של הגיבור נמלטים מן הכלא ובאים לחפש
מיסתור בביתו, לצד עריסת״התינוק.
אם כל זה נשמע מבולבל ומטורף, זה עוד כלום בהשוואה
לסרט אשר מצליח להפוך כל פעולה, כל תנועה וכל מישפט,
להתחכמות חדשה. למען האמת, האחים בהן חיים כאן רק
בזכות בישרון־־ההמצאה העשיר שלהם, המספק הפתעה מדי
רגע, קד קידות לסירטי בתי־סוהר מצד אחד, למערבונים מצד
שני. לסירטי פשע מצד שלישי, למדע בדיוני, לסירטי דרך, ועוד
ועוד וכוד. שלא לדבר על סאטירה של פירסומת בטלוויזיה

— הבימאי האיטלקי אטורה סקולה
משוגע לאתגרים. מי שזוכר את ׳01
מיוחד, פאסיונה ד׳אנוורה או הגשף ו ד אי יודע למה הכוונה. האתגר
הפעם הוא לעשות סאגה מישפחתית גדולה, הנפרשת על פני 80
שנה, ובכל זאת לא להוציא את מצלמתו אפילו פעם אחת מן
הדירה של המישפחה אשר את תולדותיה הוא מספר.
הסרט מתחיל ונגמר במסיבה. בהתחלה, חוגגים בואו של
תינוק חדש לעולם. בסוף, חוגגים את יום־ההולדת ה״ 80 של
אותו תינוק. בשני המיקרים, כל בני״המישפחה מסובים מסביב
לפאטריארך, הדמות המשרה מרות רוחנית על כל צאצאיו. בין
שתי הנקודות הללו מדלג הסרט בקפיצות של כעשר שנים מדי
פעם, כדי להמחיש את אורח חייה של מישפחה בורגנית בינונית,
במהלך המאה הזאת באיטליה.
הסרט מלא וגדוש הארות אישיות, חלקן מבריקות מאוד, על
התפתחות הדמויות השונות, בין אם מדובר בשלוש הדודות,
בתולות מזדקנות שאינן פוסקות לרכל ולהתקוטט ביניהן,
בעוזרת־הבית שהופכת לסוחרת מצליחה ועוזרת אפילו
לאדונים־לשעבר בשלב מסויים ואחר־כך פושטת רגל ונוסעת
לאמריקה, או להבדיל, שיעורי־המוסר הראשונים של הילדים,
החיזורים הראשונים, העימותים עם הדוד הפאשיסס, ועוד
כיוצא בזה.
אין ספק שמדובר בסרט שנעים מאוד לצפות בו, סרט שחולף

סטפאניה סאנדרלי: הארות אישיות
עליך בלי שום מאמץ, ויכול היה להימשך עוד כמה שעות מבלי
להיראות ארוך מדי. זאת, בתנאי שהמדובר בצופה האוהב
סאגות מן הסוג הזה. הופעתם של שחקנים כמו ויטוריו גאסמן,
בתפקיד ראשי מרשים, פאני ארדן, כאהבת־הסתרים שלו,
וסטפאניה סאנדרלי, ברעייתו החוקית, או פיליפ נוארה,
בתפקיד קטן ומבריק, היא מהנה ביותר. בלי הרבה מאמץ,
אפשר היה לפתח את בל העניין לסידרת טלוויזיה רבת־פרקים.

תם חרים
פרחי הפלמ״ח
נחוג יום־הולדתו ה־ 64ש ל
חיים גורי, משורר ו עי תונ אי( ב עי קר
ביומון ההסתדרות, דבר, בו הוא כותב
תחת שמות־העט חגי וחגור) ,בשבוע בו
פורסמה זכייתו בפרס י שר אל לשירה
ולסיפרות(״הוא היטיב לבטא את החוו יות
המרכזיות של זמננו״) יחד עם הסו־

נות הראשית לי שר אל בירושלים, הק רוי
על שם אביו) .וולפסון, אחד מע שרת
י ל דיו ש ל יוצא רוסיה בעל חנות־רהיטים
קטנה בגלסגאו הסקוטית, החל
את דרכו בעולם העסקים בגיל 14
כרוכל בכפרים, שפתח עד מהרה רשת
חנויות כ ל־ בו(גר ״ ט ׳זניברסל סט1רס)
שמחזורה, כיום, מגיע לאלפי מיליאר די
לירו ת ש טר לינג לשנה. אחד מעס־

מ שורר גו רי
ח 1רה מרכזית
פר משה ש מיר(ראה להלן) .גורי, י לי ד
תל־אביב, הוא בוגר בית־הספר החקלאי
בחר ש על הר תבור בצפון, איש פל־מ״ח
ושליח ההגנה לאירופה, שספר
שיריו הראשון, פרחי אש, פורסם לפני
40 שנה. אביו ש ל גו רי היה י שר אל גו רי,
מנהל־חשבונות מצניע־לכת(וצים־
חוני) בעיריית תל־אביב, שעלה, כח״כ
מפא״י, ל תפ קיד יו״ר ועדת הכספים
של הכנסת, במיסגרתה הציע ל עו בדי
המדינה של ראשית שנות ה־ ,50 שתב עו
העלאת־שכר ,״להתאים את רמת־חייהם
ליכולת הדלה של המדינה״.

קיו היותר ידועים של וולפסון בארץ:
יסוד חברת־הדלק פז, יורשתה של
חברת־הדלק הבריטית של, שיצאה את
הארץ עם סיום המנדט הבריטי.

המחוך המלכותי
נחוג בניו־יורק, בתצוגות, בס־פר־זיכרון
כרסתני ובבושם חדש שיוצר

בן הבקטריולוג

סקס ועסקים
ללא שוחפים סמויים
אנו מספ קי ם:
* מ כ שי רי ם ל מני ע ת
צי תו תי םבטל פון
.ש רו ח לגי לוי מי קרו פוני ם
מו ש ת לי ם
>י מגלי מ תכו ת
* מז כי רו ת או טו מ טיו ת

דירות נופש בלונדון

ר דיו דו ק טור בע מ

נחוג יום״הולדתו ה־ 66ש ל
משה שמיר, סופר רב־תפוקה (ה1א
הלך בשחת, מלך בשר זדם, יזנה ב חצר
זרה) ,בשבוע בו פורסם על זכייתו
(יחד עם המשורר חיים גורי, ראה לעיל)
בפרס י שר אל לשירה ולסיפרות(״ הוא
נתן ביטוי לחוויותיה הקולקטיביות
של אומה מתחדשת״) .שמיר, י לי ד צפת
ובנו שלבקט ריו לוג( ש שי מ ש כמנהל
המעבדה הווטרינארית הממשלתית),
היה בצעירותו אי ש השומר הצעיר,
הפלמ״ח והקיבוץ (מישמר־העמק),
שהספיק לעבור, מאז ראשית המדינה,
עת ערך את שבועון צה״ל, במחזה, את
כל הקשת הפוליטית מן השמאל עד
ארץ־י שר אל של הקיצוני הימין השלמה, לו שי מ ש כפה בהיותו חבר־כנסת
מטעם הליכוד.

הר 1דן מן האיים

שלום עליכם ,18ת״א, טל׳ 286444

מאחלל אור חי ם ש היו,
ל אור חי ם שי היו
ולכל בי תישראל

שנה סובה
ומבורכת

נחוג בהונולולו, בירת הוואי,
יום־הולדתו ה־ 70ש ל פרדיננד
אדרלין מרקום, מי שהיה במשך 21
שנים נשיאה השישי ש ל הפיליפינים,
מדינת 7107 האיים במיזרח״אסיה
שקיבלה את עצמאותה מידי ארצות-
הברית בשנת . 1946 מרקוס, שעלה
ל שי ל טון בבחירות דמוקרטיות, הבטיח
ל־ 50 מיליון הפיליפינים בניית ״חברה
חדשה״ ,מצע לו התכחש עד מהרה, עת
פנה לדרכו הרודנית שהסתיימה, בשנה
שעברה, בבריחתו־הגלייתו למדינת־האי
האמריקאית במיזרח האוקיינוס
השקט.

המיליונר מסקוטלנד

טרמפ

לחייל

\^/1ח)(0ח 51. £0עכ1׳\ 01 זז 13־001171/11 1

ק\111<£/ס

ודז 14 £1

16100441-723-7964 • 00441-723-7077 7010* : 24141

נחוג בחווילתו במכון וייצמן
ברחובות, יובדהולדתו ה־ 90ש ל סר
אייזיק וולפסון, אחד העשירים שב יהודי
בריטניה ואחד התורמים הגדו לים
למיפעלים ומוסדות ב ארץ( מ מ כון
וייצמן ועד להיכל שלמה, מושב הרב־

מיליונר וולפפון () 1976
חנות קטנה
במיוחד למאורע, יום־הולדתה ה־150
של חנות התכשיטים, העדיים ומוצרי־הראווה
היוקרתית טיפאני* ,שביום
פתיחתה, בראשית המאה ה־ , 19 נאלצה
להסתפק במחזור יום ר א שון של ארב עה
דו לר ו־ 98 סנטים בלבד, אך נסקה
מאז אל־על, בין השאר בעזרת מכירת
פריטים יוצאי־רופן כמחוך־היהלומים
של מלכת צרפת מארי(״א ם איו לחם,
שיאכלו עשתר) אנטואנט ולקוחות
נכבדים כאברהם לינקולן, שמצא זמן,
בעיצומה של מילחמת־האזרחים, לבוא
מוו שינגטון הבירה ולרכו ש ענק־פני־נים
לאשתו. ואם כי היום מוכרת טיפאז׳
תכשיטים יותר שמרניים מן המחוך
המלכותי, היא, בכל זאת, גם מציעה
כדורי טניס עשויים בדולח ומילונים
בכריכת־כסף.

* החנות קרויה על סונ בד משי ערין
ביותר ושחה הונצח מעבר לחונ לקר
חותיה האסירים חאור,בסיפרו(ולאחר
סבן בסירסו) של טחמאן קאפוטה,
אדו חודנו קד נ טיפ אני, בו סתנחסת
צעירונת על אימת ח״ה העלובה בבך
שהיא חולפת סר• בוקר ליד חלונות-
הראווה של טיפאני כשהיא לועסת
לחסניה יבשה וחולסת על יהלומים.
העולם הזה 2612

זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זר

מתנות לחג במלל !בצליל
כ מו ב שני ם ה קודמו ת, גם השנה אני לא א דוו ח לבם על מ חירי הקערות
ל פונץ׳ והס טי ם של ה״ 6כו סו ת, לא אציע לכם לקנו ת זרי״פר חי ם במחירי-
חוצפה וג ם לא מ שייף צי פורניי ם ח שמלי או מר תי ח קפה אל ק טרוני.
אםראש השנה זה מ סור ת, אז אצלי ה מ סור ת היא לקנות ספרי ם. הנה כמה
הצעות מ או תן ש מצ או חן ב עיניי בז מן הא חרון.

להימנונדויס וקטנים
ווקננים מאוד

.מדריך למידע וי עו ץ תרופתי׳׳ מאת
שימעדנה יום לם ון־סופרם טיין, הוצאת
ספרים ע־־ש מאמם, האוניברסיטה
העברית.

ספר המכיל יותר מ־ 400 שמות מדעיים ו־
1265 שמות מיסחריים של תכשירים הנמצאים ,
ב שי מו ש בארץ.
למ של, אתה רוצה לדע ת משהו על האספירין
שאתה לוקח לכאב ראש? פתח בתוכן־העניינים,
יתמצא שעל אוספירין כתוב בע׳ 53 עד .57 אתה
פותח וקורא. :לתרופה פעילות משככת כאבים,
ס די ר ה חום״ וכו׳ .אחר כך 20 ,שורו ת על מה
מכיל האספירין ואיך החומרים נספגים בגוף. עוד
חצי ד ף מכיל הסבר על הכמות ש על כל חולה
לקחת. כמה שורו ת על צרות האיחסון, חמש
שורו ת על אזהרות, חמש שורות על זהירות
מיוח דת לילדי ם, רבע עמוד על תופעות־לוואי,
רבע ע מוד על צורת השיווק ש ל האספירין
בי שר אל ו עוד כהנה וכהנה אינפורמציות.
על בריכת־הספר כתוב שהוא׳מיועד לרופאים,
אחיות וחולים. אין לי ספק שמלבד היפוכונדרים,
שעיסוקם העיקרי הוא קריאת סיפרי־רפואה, אף
בך אד ם לא י בין מה כתוב בספר. וגם זו לטובה.

״יוצאים לטייל״ כתב ו ציר יגאל
תומרקין. בלי קסטות, ברוך השם.
הוצאת מסדה 17.80ש״ח.
אבא תומרקין ובנו דור, בן השנתיים, יוצאים
תל־אביב המתקלפת,
ל טיול ורואים את
המלוכלכת, גדועת העצים. הם אוחזים ידיים
וחולמים ביחד על תל־אביב לבנה, נקיה, פורחת,
שבה אנשים יחייכו האחר אל השני.
תומרקין איש חכם, ולחכמים הכל מצליח.
אפילו כשהם כותבים ספר־ילדים ראשון ולגמרי
נאיבי. אצל החכמים אפילו הנאיביות חכמה.
והציורים? נו, באמת, תומרקין — לא? יופי של

על הצד האחורי של הכריכה כתוב :״אין זה
ספר ככל ספר /של שירים ואגרות /כאן כל דף
ודף בספר /חד לכם חדי־חידות /ולקורא /לא
די לקרוא בו /עליו לחשוב ולענות /וכך לכל
חידות הספר /י ש גם כל הפתרונות.
לילדים קטנים מאוד אבל בשפה מאוד לא

מתיילדת.

״אגדה של שנה — הרפתקה
בממלכת הזמן״ הוצאת רו ת סירקיס,
מחיר 24ש״ח.

למיטיבי לכת
שפ ע תי שי ש אנשים שכל שבת בבוקר
קמים בערך בשש, שותים קפה, פותחים ספר
וס תלי טים. בהצבעה מישפחתית, לאן ל טיי ל
השבוע. בדיו ק ב שביל אלו יצאו לאחרונה שני
ספדים. ם הכי קחש להבי נמוך ונם הכי סלזח
כתב ספי בדיו סף, אייר מישל קישקה, הוצאת
בדסזב סחיר 28ש״ח.
יזתר מ־ 60 הצעות לטיולי ם (לכל עונות
השנהג חלקם הגדול ביהודה ושומרון. ר עי ת לא
ר ע לב קר שם פעם, לפני שיחזירו אותם למען
השלום. אינשאללה!
אינפורמציה מרתקת עטופה ביותר מדי הומור
וכן, זה אפ שרי) ציורים נהדרים של קישקה. ו עוד
ספר, ארץ קשת וענו — מסלולי טיולים, מאת
עו דד פיינגר ש, צילומים מאת שי מ עון בשט,
הרצאת סיפריית מעריב, מחיר 28.50ש׳׳ח.
כאן זה לא בדיו ק הצעות לטיולים, אלא יותר
חסידלים ש ל מישפחת פיינגרש, הנועלת נעלי־התעמלות,
עיצוב צרפתי מייד־אין־קוראיה.
המי שפחה הזאת ביקרה במי קד ש קד ש אשר
בג לי ל העלית, בכפר״ודדים אשר בגוש־תפן,
בפסומד״ בחורבת פנס, בהר זבול, בפקיעין,
בפנסיית סנט־ג׳ורג, בחורבת־זיכרין ו עוד ועוד.
סכל מקום הם מביאים רשמים, אינפורמציה וגם
אחרידד. אל כל אלה מצטרפים הצילומים
המרהיבים ש ל שי מעון בשט, והנה י ש לכם מתנה
נו עדת תעלי גם נעליים משופשות.

ציירה טלי קריבולט, הוצאת מעריב,
14.50ש״ח.

ספר. יהיה נחמד אם מישהו ישלח אותו לצ׳יץ׳
במתנה.

״חידון בחרוזים״ מאת רימונה די־נור,

״סערה באביב״ מאת דבורה עומר,
הוצאת שרברק 32 ,שח׳.
סיפרה האחרון של דבורה עומר מספר את
סיפורו ש ל טוביה קושניר, אחד מאנשי קבוצת
הל״ה. דרכו של קו שניר לומדים להכיר את
העמק, את התקופה רוויית הסערות, לבטיו של
נער שהוריו נפרדו, אהבותיו, הרפתקותיו וסיפור
קבוצת הל״ה שיצאה להגן על גו ש־עציון והפכה
לאגדה.
אצל הנוער הפרטי שלי, ספר חדש של דבורה

הספר החמישי מתוך הסידרה אגדה ש ל חנים.
הקודמים היו אנדה ש ל הנדה (לפסח) ,אגדה ש ל
סביבון (לחנוכה) אנדה ש ל מדינה (ליום
העצמאות) ואנדה ש ל מנילה (לפורים) .בכולם
הגיבורים הם רותי ודני, שיוצאים להרפתקות
המתרחשות בעולמות רחוקים.
כתבתי כבר על כל הספרים. להפעם רק אזכיר
שזה שוב ההומור הנהדר של אפריים סידון
ובובות הפלסטלינה המדהימות של רוני אורן.

״קולות מעולם החיות״ מאת לאה
שגיב, צייר מוטי קידר׳ הוצאת ריכגולד
עומר הוא חגיגה, ולאחר ההנאה שבקריאה הם
לומדים על דמות ועל תקופה. חלק גדו ל ממה
שבני יודע על דויד־בן גוריון, שרה גיבורת ניל״י,
זוהרה לביטוב, אליעזר בן־יהודה זורי ק לב
ואחרים, הוא יוד ע הודות לדבורה עומר.

״קרובתי רוזי״ מאת ג׳ראלד דארל,
הוצאת מעריב 21.50 ,שח׳.
ג׳ראלד דארל, האיש מהתוכנית חובב הטבע
בטלוויזיה, הידוע במיוחד ככותב ספרים
דוקומנטריים — היער השסר. חברבר׳ הסחנה
ואני, משפחתי וחיות אחרות — ניסה כוחו בפעם
הראשונה, נדמה לי, בסיפור דמיוני. הסיפור הוא
על פילה חיננית בשם רוזי, אותה מקבל בירושה
אדריאן ובגללה עובר עליו מה שעובר, כלומר
פחות או יותר הכל, מלבד מכבש־דרכים,
המון הומור. אומנם הומור אנגלי, אבל מי
מאיתנו יודה שהוא לא מבין הומור אנגלי? אני,
למשל, מתה על הומור אנגלי ועל קרובתי חזי.
ושמנים שחונים לרזות
דיאטת הרוטאציה מבטיחה שהמשתמש בה
יפחית עד חצי ק״ג ליום. אומנם שמענו על
דיאטת הרוטאציה עוד בקאדנציה ש ל שי מעון
פרס, אבל אז הדיאטה פורסמה כאן בארץ,
בקיצור על דף אחד. רות סירקיס, בשיתוף עם
הקו־אופ, מוכרת עכ שיו ספר שלם 225 ,עמודים,
המסביר בפרוטרוט למה, איך מתי ל אכול — וכן
תפריטים רבים המתאימים לדיאטה המדוברת.
דיאטת החטאציה מאת ד״ר מרטין קטהן,
הוצאת סירקיס, מחיר מיוחד לקו־אופ 15.90 :

ו שו ת׳ 17ש״ח, כולל קלטת.
סיפור על חייה המשעממים ש ל השמש ועל
נסיונותיה לע שו ת לעצמה חברים מבץ בעלי־החייט,
לל א הצלחה יתרה.
לספר מצורפת קלטת, שמצידה האחד עוזרת
לילדים להכיר את קולו ת החיות, ומצידה השני
מספרת את הסיפור שבספר ומשאירה רווחים
ל שי תוף הילד.
הפעם אציין את האריזה המצויינת, המאפשרת
לקונה להוציא את הספר והקלטת בחנות ולבדו ק
אותם, וכן ל ש מור את הספר והקלטת בבית.
סתנדיופי סיפורי כלבים מאת ג׳ימם הדיוט,
הוצאת מו ח, מחיר 26 שזז.
ג׳ימס הריוט, ו טרינר מיור ק שיר, אנגליה, כתב
כבר שמונה ספרים עלע בוד תו עם בעלי־חיים
ועל אהבתו להם. בסיפרו השמיני, סיפורי כלבים,
הוא אסף את כל הסיפורים שכתבתם אי־פעם 50 .
סיפורים שהגיבור המרכזי בהם הוא הכלב
והגיבורים המישניים הם עוף, האדם, אהבה,
שינאה, פחד והומור. ספר שנכתב ע ל־ידי אוהב
בעלי־חיים ל מ ען אוהבי־חיינג ובאופן מפתיע
נראה ב עליל שהאיש גם אוהב בני־אדם. קורה.

״כומר מוודדד מאת טק היגינס,
הוצאת מודן, מחיר 25 שדד.
סופר למתח הידוע לוקח אותנו ל טיו ל מרתק
ומותח ב ץ אירגונים חשאיים שוני ם בעולם.
העלילה מתרחשת ב־ , 1982 תראה כ אילו כולם
נלחמים בכולם בעולם, אבל כולם יחד חברו
לחסל את הכומר המוודד-
ספר שאם מתחילים ל קרו א אותו, אין מנוחה
לנפש. קוראים בבית־השימוש, במיטבח בזמן
הבישול, ברחוב בזמן ההליכד״ וב מי שרד, כשהבוס
לא רואה.

לילדות

נמאס לי ל ש מו ע את התלתות נ ג די שאני
מתעלמת מילדו ת ק טנו תלא כותבת עלי הן ולא
על פינוקים עבי ה.
אז בבקשה. מצאתי לכם ספר שנראה לי
במיוחד לילדו ת קטנות. איך אני יודע ת? כתבה
אותו רותי קינן, שהיא אמא שלש תי י ל דו ת.
קטנות, ו מדובר בו בעי קר עלנ שיקות. מסתבר
שילדו ת קטנות י שנו ת בפה פעור, ו בג ל ל זה
עפות להן כל הנשיקות ובורחות מהפה. אחר כך
צריכה אמא ל רדו ף אחריהן בחדרים. אבל, כמובן,
י ש סוף טוב וחגיגה שלמה שלנ שי קו תבץ האמא
לילדה.
גם הציורים של אורה אייל נראים כמו ציורי ם
של ילדו ת קטנות ועדינות.
לפני שאתם מתחילים ל התרגז עלש אני
עושה הפרדה ב ץ ספרים לבנים לספרים לבנות,
תמצאו לי בן אחד, מגי ל 4ומעלתש מוכן ל קבל
נשיקות בלי למחוק אותן ישר מהפרצוף.
נשיקות, ח תי קינן, הוצאת סירקיס 16 שח׳.
דגי אלדש מי

השד
השת־קה
ן * ונמים של ידיעו ת וכתבות נכ תבות
על החשדות בדויד וביוסף ו חכמי, בגניבת 60 מיליון דולר מחברת
ההשקעות פיט. כיסוי נרחב ביותר ניתן
לחקירת המישטרה ומס־ההכנסה.
הסכום אדיר. לגבי החשדות קבע

חסוי וסודי, והשתכנעתי כי קיים יסוד
סביר כלשהוא למעורבותם במעשים
פליליים.״
השופט הורה לעצור את השניים,
ולשחררם בערבות של 10 מיליון שקל,
להפקיד את דרכוניהם במישטרה, וכן

העיתונות חבוה עם המימסו כדי להשתיק את העיקו בפושת דויד ויוסף
חכמי(למערה) :אם היתה גניבה שר מיליונים, הם נגנבו מחבות הביטוח ־
״הפניקס ,,השייכת לציבור ול״בנק דיסקונט״ ,שאותם כנראה רימו החכמים
השופט יצחק בראו ,״קיימות ראיות
לכאורה כי רויר חכמי ובנו יוסף ביצעו
את עבירות המירמה וההונאה המיחסות
להם ...מדובר בסכומים אדירים,
ובעבירות שנסיבות ביצוען וחומרתן
היא מפליגה ...עיינתי בחומר־חקירה

הוציא נגדם צו־עיכוב יציאה מן הארץ.
קבע השופט בפסיקתו:
״אחרי שעיינתי ש לו ש וחצי שעות
בחומר־החקירה, נחה דעתי כי יש חומר
עובדות. המיסמכים
ראייתי וי ש
מלמדים, לכאורה, כי נע שו פעולות
ורישומים כוובים בסיפרי חברת פיט,
חברה פינאנסית שהיתה בבעלות
הפניקס. נרשמו פעולות־קניה רטרו אקטיביות
של גיירות־ערר לטובת מנ הלים,
באופן פרטי. ריווחי־המניות הוס תרו
בחלקם מישלטונות־המס.״
ריברי השופט מתמצתים את עיקר
התביעה נגד החכמים: חברת פיט היתה
בבעלות שווה של יורי סלנט וחגי בליר
וחברת הפניקס. ב לין, סלנט והחכמים
היו מנהלים בחברת פיט. ואילו
החכמים היו מנהלים בחברת־הביטוח
הפניקס. וכן בעלי ש לי ש ממניות־החברה
באותה תקופה( .יתר המניות היו
בירי בנק דיסקננט, חברת־ביטוח
בריטית והתיבנר. לאחר־מכן רכשו
החכמים את חלקה של החברה
הבריטית, והיום הם מחזיקים במחצית
ממניות הפניקס ).פיט עסקה בעסקות
בניירות־ערד והוויחה רווחים גרולים
והפסידה הפסדים גדולים. עסקות
רווחיות נרשמו רטרואקטיבית על שם
בלי!־ ,סלנט ויוסי חכמי באופן פרטי,
ושלושתם חילקו ביניהם את רווח
בשלושה חלקים שווים.

לפי התביעה, כל אחד קיבל
במשך השנים כצורה כזו 20
מיליון דולר. כמשיכת־כספים
זו הם גנ בו כמובן בסך מחברת
״פיט״ ,שכן בפועל העיסקות
נע שו על־ידי ״פיט״ ,ולא על־ידי
השלישיה כאופן פרטי. הס גם
הונו את מם־ההכנסה, שכן
בהצהירם על עסקי ניירות־ערך
כפרטיים, ולא כסוחרים, הם
פטורים ממם־ההכנסה.

אולם איש לא שם לב ער כה
לכתובת על הקיר: אם הפניקס היתה
בעלת מחצית פיט, הרי שבפעולות
אלה גנבו כספים מחברת הפניקס.
להיות צריכה הבורסה מטומטמת לגמרי כדי להצהיר
בי גניב ת כספים מחברת
״הפניקס״ אינה מענינת אותה.

אילו היו הרווחים נשארים
בחברה, ולא נגנבים על־ידי
השלישיה באופן פרטי, היתה ממחצית נהנית הפניקס הרווחים הללו, היינו מחצית
מששים מיליון דולר.

גם המפקח על הביטוח מתחמק מכל
פעולה, למרות שלכאורה גנבו מחברת־ביטוח
גדולה 30 מיליון רולר. הוא
השיב ל ש אלו תי כי ״הנושא הוא
בחקירה, ולכן אין לנו עניין להתערב״.
מדוע אין הבורסה או המפקח על
חברות־הביטוח נוקטים בכל צעדים
נגד החכמים? מדוע היחס כלפיהם מצד
בתי־המישפט שונה מן היחס אל רויד
בלס, שנמק בכלא (ללא הצרקה)
במעצר לפני תחילת המישפט ובמהלך חומרת המישפט ,־בגלל מרבית העבירות? בלס מואשם בגניבת 120
מיליון דולר, וכר גם החכמים (60
מיליון גניבה במקור, בתוספת קנס ל פי
החוק) ומרוע אין בנק דיסקננט עושה
שנגנבו, הגניבות להחזרת דבר לכאורה, ממנו, כשותף בחברת הפ ניקס?
דני
רקנאטי ז״ל. בעליו ו שלי טו של
בנק דיסקננט, היה בעלה ש ל מתילדה
מישפחת־קרסו, ממייסדות קרסו,
בעלת חלק בבנק ריסקונט, וכן יבואני
המכוניות רנו(חברת בני סשה קרסו).
למתילדה שתי אחיות, האחת, מרים,
היא אשתו של אפריים חכמי, מייסד
מישפחת חכמי, והשניה, הלה קרסו,
היא אשתו של רויר חכמי, המואשם עם
בנו.יוסי בגניבה. שלו ש מישפחות אלה
שולטות בקבוצת דיסקננט.

זאת אומרת שאותן העוברות שעל-
פיהן פועלות רשויות שונות נגד
החכמים בגלל עבירות מס־ההכנסה
ומטבע, וכן הונאת חברת פיט, מראות
גם על גניבה של מנהלי ובעלי ש לי ש
חברת הפניקס מחברת הפניקס עצמה.
במעשים כאלה, אם נעשו, פגעו
החכמים, בעלי ש לי ש מניות הפניקס,
— החברה
בבעלי יתר המניות
האנגלית, בנק דיסקננט והציבור.

גורסה

מטומטמת
ין ספק כי עובדות אלה ידועות
\ £הי ט ב לבנק דיסקונט ולחברה להמתין המעדיפים
הבריטית,
להתפתחויות. אחרי הכל, מדובר
בגופים לכאורה־פרטיים. לכאורה,
מכיוון שגם בנק דיסקונט הוא גוף
ציבורי, שי ש לו מניות בבורסה, ושאלה
גרולה היא מדוע הבנק נמנע מפעולות
להחזרת הגניבה אליו.
אולם השערוריה הגדולה היא מרוע
מגיני־הציבור המובהקים, הבורסה
לניירות־ערך והמפקח על חברות־הביטוח,
אינם עושים הבר. הבורסה
הגרילה לעשות, והצהירה ביום השישי
כי ״מדובר במיקרה פרטי־אישי של
מישפחת חכמי, ואינו נוגע ישירות
לחברה״.
גסיעה חשודה
ך ציגי הפרקליטות היו יכולים
4לטעון: ההשוואה למיקרה בלס
אינה נכונה. בלס נעצר עד תום

ההליכים מכיוון שניסה להשפיע על
החקירה באמצעות המיכתב ששל ח
לשר־המישטרה, חיים בר־לב, ופעולות
אחרות.
כראי שנ ציגי הפרקליטות יפנו
לשוטרים החוקרים את מיקרה חכמי,
או למפרק־של חברת פיט, הד״ר יוסף
שגב. בידיהם ראיות לכך שבמסווה של
נסיעת קבוצת סוכני־ביטוח של חברת
הפניקס לדרום־אמריקה, נסעו שליחים
שניסו ליצור מגע עם יו רי סלנט וחגי
בליך, המתחבאים אי־שם בדרום־
אמריקה, ולהשפיע עליהם לחזור בהם

מעדותם.

פריצת הדרך של המפרקים
של ״פיט״ הדד שג ב ומיכאל
שפיגלמן, באה כאשר נפג שו
בחשאי בדרום־אמריקה עם
סלנט ובליך, והללו גוללו במשך
שעו ת ב אוזני המפרקים את ושל שלהם
דרכי־הגניבה
החכמים.
לולא מידע זה, לא היה כתב־התביעה
מוגש, ורק הודות ל מיד ע
הצליחו המפרקים לאתר את העיסקות
בניירות־ערך שנעשו, וררכי־הגניבה
לכאורה. למעשה, אין צורך שאחד
משני מוסרי־מידע יעיד, שכן הראיות
לפעולו ת הן במיסמכי החברה ובידי
המפרקים, והן עומרות בפני עצמן.
אולם אילו חזר בו אחד מהם מדבריו,
היה מצב החשודים משתפר. י

המפרקים גם יודעים כי
התחילה
״הפניקס״ חברת להעסיק בחוזה מיוחד את קצין־
המישטרה־לשעבר יצחק תליו
בפרוייקטים מיוחדים, ונראה כי
י ש ראיות לכך שהוא מטפל גם
בנושא בליך וסלנט. המפרק
הדר שג ב סירב לומר דבר על
נושא זה, ב ציינו רק כי ״מדובר
בחיי־אדם״.

ואלה ההאשמות הכלולות ככ תב־ הוובי ע ה האזרחי שהגישו
המפרקים שלח בר ת פיט נגד יוסף ודויד חכמי ו תבר ח ״הפניקס״:

י מיליוני

מילי ת ,,מ
נזילת נספים
מ״פיט־ ערידי קבלת
אשראי נומינאלי
והעלמתו:
המשיבים יוסף ודויד חכמי וחב רת
הפניקס, יחד עם מנהלי פיט
שנמלטו לחו״ל, יורי סלנט וחגי בליך,
לקחו לעצמם אשראי שקלי נומינאלי
מפיט במשך כמה שנים שבהן האינ פלציה
בישראל היתה בשיעור שנתי
של מאות אחוזים. האשראי הנומי נאלי
הכולל שנלקח היה במיליוני
דולרים שהלכו ונשחקו, מבלי שהמ שיבים
טרחו מעולם להחזירו לפיט.
כדי למנוע גילוי עובדה זו, העלימו
המשיבים בצוותא עם סלנט ובליך
את עובדת לקיחת האשראי הנומי נאלי,
על-ידי ביצוע פעולות שונות
בסיפרי פיט וזיוף חשבונות פיט
ומיסמכיה.
בעת נטישת פיט על״ידי המשי בים,
ותוך קנוניה עם סלנט ובליך,
מחלו -המשיבים וסלנט ובליך -
האחד למישנהו על לקיחת האשראי
הנומינאלי, ועל החוב הנובע מאש ראי
נומינאלי זה לפיט. וסכומים אלה
לא הוחזרו אל פיט מעולם, לא על־ידי
אלה ולא׳על-ידי אלה.
המחסור במזומנים, שנבע מלקי חת
האשראי הנומינאלי, גרם נזק רב
לפיט. שנאלצה לשלם ריביות גבוהות
על כספים שלוותה לכיסוי הכספים

לאחר שהרווח נוצר, חב רו
המשיבים טלנט ו בליך
וזיי פו את סיפרי ״פיט״ ,ב אופן
שרשמו רטרואקטיבית
את עצמם ב אופן פרטי כרוב-
שי״המניות, וחילקו ביניהם
את ״השלל״ -שלי ש לכל
א חד.
שווי כל סכום הגזילה מפיט
והנתבע מהמשיבים, הוא 4,886,807
דולר.

שווי הסכום שנגזל על-ידי
המשיבים לעצמם, והנתע
מהם לחילופין, הוא 1,628,936
דולר.

עיסקת ״אחא״ >׳
פיט הרוויחה סכום־כסף גדול,
שנבע מרכישת מניות אתא ג׳ במחיר
זול ומכירתן במחיר גבוה, תוך
קנוניה עם צד שלישי( .סכום הרווח,
כשוויו אז, וללא ריבית, היה כ9-
מיליון דולר).

לשמור באופן מלאכותי את שער
המניה, כדי להאדיר את נכסיהם
ולטובתם האישית. הסכומים שהוש קעו
על״ידי פיט בויסות מניות אפיק
הגיעו למיליוני דולרים רבים,
וכמובן הוצאו כולם מכספי פיט.

שווי הסכום כולו שהוצא,
והנתבע מהמשיבים, הוא
14,618,400 דולר.
לחילופין נתבע מהמשיבים מח צית
מסכום זה, כשיעור חלקם בפיט,
דהיינו 7,309,200 דולר.

• עסקות אחוות
במניות ״אפיק״
נוסף על מירמה הקשורה בוויסות
מניות אפיק נעשו על-ידי המשיבים
אף פעולות הקשורות במניות אפיק.
בין פעולות אלה ניתן למנות
פעולות כדלקמן:

רישום רטרואקטיבי של תאריכי
קנייה ומכירה;
שימוש במידע״פנים כפול (בפיט
ובאפיק) לצורך קניה ומכירה;
ניצול ויסות מניות אפיק על-ידי
פיט לשם משיכת וגזילת כספים על-
ידי רכישת מניות אפיק מפיט בשער
נמוך, ומכירה חוזרת אליה בשער
גבוה; מכירת מניות אפיק לפיט
ולקרן נאמנות אביב. שבה היתה פיט
נאמן, וזאת כעיסקה פסולה של בעל
עניין;
זיוף מיסמכי החברה וחשבונו-
תיה. בכמה נעשו אלה עסקות
חשבונות, שאותם ניהלו המשיבים
בפיט, בדרך כלל או במיוחד
לעסקות אלה, והסכום כולו שנגזל
על-ידי המשיבים סלנט ובליך
בעסקות אלה, והנתבע מהמשיבים,
מגיע לסך של 4,255,863 דולר.

המשיבים י חד עם סלנט

ובליך, העמידו כמובן את
החשבון ביתרת״חובה ל צו רן
ע שיי ת פעולותיהם כך שאף
המימון למירמה נעשה מכספי

§ עסקות עם
קוו הנאמנות אניב״
המשיבים סלנט ובליך הקימו
וניהלו קרן נאמנות בשם אביב. פיט
ניהול ונאמנות בע־מ היתה מנהלת
הקרן, ופניקס יחד עם ציון חברה
לביטוח -נאמני הקרן.
בקרן נעשו פעולות״מירמה רבות
ושונות, וביניהן:
זיוף מיסמכי הקרן, באופן
שמיספר התעודות בקרן היה גדול
בהרבה ממיספר התעודות האמיתי
בקרן.
מכירה וקניה של תעודות הקרן

חוד שי ם ארוכי םלאחר
שנסתיימה העיסקה חברו
י חד המשיבים עם סלנט
ו בליך ו צד שלי שי מסוים
וזיי פו את סיפרי ״פיט״ באופן
שרשמו רטרואקטיבית
את עצמם באופן פרטי וחילקו כרוכשי־המניות,
ביניהם את הרווח שנוצר.
שווי כל סכום הגזילה
מ״פיט״ והנתבע מהמשיבים,
הוא סן של 25,690,402 דולר.
שווי הסכום שנגזל על-ידי המשי
ידסן
ז חכמי עם שר־האוצר (דאז) יצחק מודעי
,זיוף חשבונות 1ם יסמכי ...0־
בכספי פיט תוך יצירת רווח, שנלקח
על-ידי המשיבים.

שווי הסכום כולו הקשור
במירמה, והנתבע בפריטי ם
אלה, הוא סך 2,570,818 דולר.
החסרים לה, והווה חללן מן הסיבות
המרכזיות להתמוטטותה.

שווי סך כל הא שראי הנו מינאלי,
שנלקח על-ידי המ שיבים,
סלנט ו בליך (בי חד),
והנתבע הוא 11,060,284 דו לר.

כל האשראי הנומינאלי שנל קח
רק על־ידי המשיבים עצמם,
לחילופין, הוא
והנתבע מהם
5,530,142 דולר.

עיסקת,.דנות״
פיט הרוויחה סכום־כסף גדול,
שנבע מכך שרכשה בכספה וממקו־רותיה
מניות דנות במחיר נמוך,
ומחירן של מניות דנות שנרכשו עלה
לסכום גבוה במיוחד.

שווי הסכום שנלקח על-ידי
המשיבים, והנתבע מהם לחילופין,
הוא 423,606 דולר.

בים, סלנט ובליך לעצמם, והנתבע
לחילופין, הוא 6,746,559 דולר.
שווי הסכום שנגזל על־ידי המשי בים
לעצמם, והנתבע מהם לחילופי
חילופין, הוא 2,312,192 דולר.

• עיסקת מניות

ו־סות מניות אפיק״
אפיק השקעות בע־מ היא חברה
שמניותיה נסחרות בבורסה לניי־רות-ערך,
המשיבים יחד עם סלנט,
בליך ואדם נוסף החזיקו בחלק ניכר
ממניותיה, ניהלו אותה בפועל והיה
להם עניין רב בערך מניותיה.
לפיט לא היה עניין באפיק, לפי
שבתחילה לא היתה בעלת־מניות
באפיק. המשיבים סלנט ובליך הש תמשו
בכספי פיט כדי לטפח ולווסת
את מניית חברת אפיק, להעלות ו/או

גם במיקרה זה חברו המשיבים
סלנט ובליך וגזלו את הזכויות
לרכישת מניות טתה, שהיו שייכות
העברה
על-ידי וזאת לפיט
רטרואקטיבית לחשבונם.

שווי הסכום כולו שנגזל
מ״פיט״ בעיסקה זו, והנתבע
מהמשיבים, הוא 1,501,737
דולר.

יוסף ועמי ואשתו חווה
וו מיליון 4.8 ...מיליון 25 ...מיליון 7.3 ...מיליון...״

הסכום שנלקח על-ידי המשיבים
עצמם, והנתבע מהם לחילופין, הוא
500,579 דולר.

יעקב ני•

איש־העסקים
מודדי שב ארצה לכבוד החגים,
עם אשתו רבקה. השניים שהו
בחו״ל תקופה ארוכה, נימרודי
קפץ מדי פעם ארצה לביקורים
קצרצרים. נימרודי סיפר שקיבל
שיחות־טלפון רבות לביתו בלונ דון
בעיקבות הידיעה שפורסמה
על פיטוריו הצפויים של אויבו־בנפש,
עמירס ניר. לאכזבתו,
הידיעה התבררה כמוטעית.

אמנון גולד
עורך־הדין
נברג
שוהה בארצות-הברית.
הפרקליט הנודע לא נסע הפעם
בענייני מישרדו, כי אם בפרשת

3מקום מדונה התיישבה מרגרט תאצ ר,
נעמי ת גירתה בי! החי כים גברים פמיניסטים

משם התקשר פון־וייצזקר עם
שר־החינוך, יצחק נבון, ומסר
לו בהתרגשות רבה את התרש השגריר
מההצגה. מותו הישראלי
בגרמניה, יצחק בן־
ארי, שהיה נוכח בחדר, היה
המום מדרכו הישירה והחמימה
של הנשיא.
מזכירת־נעמ״ת מאשה לפרופסור פנתה לובלסקי איתן ששינסקי, יושב־ראש
הוועדה לרפורמה במס, בתביעה
הוועדה, בהמלצות לכלול
שתגי ש מסקנותיה באוקטובר
הקרוב, שורה של תיקונים
לעיוותים הקיימים כיום בחוק,

התמלילן אבי קורן בילו חופ שה
תרבותית בלונדון. משאת־נפשם
היתה לראות את המחזמר
הפופולארי פזטזם האופרה, ה־

בווילה מפוארת בלוס־אנג׳לס. מתגורר בתל־אביב בדירתה אחיה, דורון נוי מן, רופא־עיניים
גרו ש ואב לשניים. אלבין

סיפרה למכריה שהיא מאוד
נעלבה מכך שבטקס־האזכרה
לבעלה המנוח נ עדרו שר־התיירות־והמישפטים,
אברהם

אביגדר שטו״

ך 1הצייר הק שיש (למטה) קיבל את פניו ש ל הצייר יאן ראוכוותר כשזה
ן עלה מבריח־המועצוח ב־ 973ו. השבוע בחן את ציוריו וכ שנ ש אל לטיבם,
חשב רקה ואז השיב :״ למעשה לא בחנתי את הציורים ביסודיות, אך נראה לי שהם סצו״נים.־ שרך־הדין שמואל
בחל(ל מ על ה) ,ש ש מו נקשר ל פר ש ת ״בנק צפון אמריקה״ ,פנ ש בתערוכה בפסלת הישראלית ב ת־ שבע ו״נטראוב.
ב חל, ששכר את שרותיהם ש ל ערכי־הדין רם כספי ויגאל ארנון, הקשורים ב״פגישה הלילית״ המפורסמת, נראה
במיטבו. אחד האורחים סיפר בריחה, ש ה שלו ש ה — ב חל, כספי וארנון — נפגשים ביום בלבד ,״פנישות יומיות״.

1ג 1ידיךן 1ן ד היה הרמות המצולנות ביותר בפתיחת תעחכח
1הצלמים הצבאיים ש ל השבועון ״במחנה״ .אפ !1

רים סנה הודיע השבוע על פרישתו מהמינהל האזרחי בשטחים, והכל רצו
לדעת על תוכניותיו לעתיד. הוא עומד להצטרף כחבר במיפלנת־העסדה..
ג׳ונתן פולארד. גולדנברג
החליף את דויד ליבאי
בייצוגם של אירית ארב,
אילן רביד ויוסי יגור.
הצגת הבכורה של הצגת
הבימה, השקיעה, נערכה בב רלין
במעמד נשיא גרמניה המע רבית,
ריכרד פון-וייצזקר.
אחרי המיפגש עם השחקנים
פנתה פמלייתו של הנשיא ה גרמני,
לאחד החדרים הסמוכים,

המפלים לרעה את האשה.
ועמ״ת, דוברת כשנשאלה
אורנה ביבר, על מי הן
נשענות בכנסת, השיבה שכמה
פמיניסטים הם חברי־כנסת
מוצהרים, ונקבה בשמותיהם של
רפי אדרי, יושב־ראש סיעת
המערך בכנסת, ובחבר הכנסת
מרדכי וירשובסקי. לגבי
אחרים סירבה למסור שמות.
הזמרת

שולה חן

ובעלה

נחשב ללהיט הגדול ביותר על
בימות לונדון וברודווי. הסיכויים
לרכישת כרטיסים באמצעות
מישרדי־כרטיסים היו אפסיים.
הזוג החליט לוותר מראש על
העניין ולהתרכז בהצגות אחרות.
כשעמדו בתור שמעו שהזוג
שלפניהם מבקש זוג־כרטיסים
לפנטום האופרה ואף נענה. הם
ניסו את מזלם וקנו זוג־כרטי־סים.
כשהגיעו לאולם וי שבו
התבקשו כעבור דקות ספורות
לפנות את המקום, בגלל בואה
של אישיות מפורסמת. חן הימרה
על הזמרת מדונה, אך להפתע תם
הרבה היתה זאת ראש מרגרט ממשלת־בריטניה, לחזור כשהורשו
תאצ׳ ר,
למקומותיהם, אחרי הבדיקה
הביטחונית, גי לו שהם יושבים
בסמוך לגברת תאצ׳ר ולשחקנית
הישראלית רוחקיה הפנר.
גליה אלבין, אלמנתו
של איש־העסקים מיקי אלבין,
עזבה את הארץ ועברה להתגורר

העול ם הזה 2612

שריר
רייסר,

וחבר־הכנסת מיכה
שהיו מקורבים מאוד

לבעלה.

של בית חבריו. כך
המיספר-שנית מאליו.

התחייג

אמנון

איקה

השחקן הפופולארי
זוהר זוכה במיכתבי־הערצה
רבים, מאז הופעתו בסרט לא שם
זין. .מיכתבים רבים כתובים אחרים רומאנטיים. ברמזים מייעצים לו, וי ש הבאים בהצעות
שונות. אך מיכתב אחד הפתיע
אותו ביותר. נערה בת 17 בשם
אילנה מחררה כתבה לו מיכתב
וצירפה למעטפה ספר־שירים
פרי עטה. השחקן, שקרא בעיון
את הכתוב, התרשם ביותר מהר גישות
והבגרות של הכותבת
הצעירה, שהדהימה אותו בתפי סתה
את מהות המישחק והגישה

עורן־-הדיו המנוח
רוזנ ש טיין היה אי ש
מאוד. אר אחיו, רם רוזנ־שטיין,
היה במצב כלכלי גרוע
ביותר, ונ אלץ למכור את הכינור
שלו כדי לכלכל את עצמו.
גרושתו, סימה טניס, החיה
בקנדה, קראה בהעזלם הזה את
סיפורו של בעלה־לשעבר. היא
התרגשה ביותר, ושלחה לו
המחאה על סכום של 400
דולארים, כדי שיקנה לעצמו
כינור חדש.
ע שיר

כל מי שנ קלע לחדרה של
— רוברת
אלה בר־אור
החברה לכימיקלים בי שר אל —

1\ 1ך 1ץיודך (מימין, בחצאית) הופיע לפני 12 שנים עם צבי שיסל (מאחנריס, משה איש־כסית המנוח, דורי
בן־זאב (מאחור) ואריק א״נשט״ן בסרט המצחיק ״לול 3״ ,זמן רב לפני שהפך רב בישראל.
11111
\111
הקטע לא נכנס לסרט, ויגקרן לראשונה בפ סטיבל בצמח, בראש־השנה. קטע זה, כמו אחרים, היה במשך כל הש נים
האלה ש מור בארכיונו הפרטי ש ל צבי שיסל, ש חזר ארצה אחרי שהות ש ל כמה שנים בארצוח־הברית.
שהביטו משועשעים בהצהרתו
זו ש ל חבר־הכנסת בנימין

(״פואד״ו בן־אליעזר.
השבוע סיפר שהוא מעשן כיום
ארבע סיגריות ליום בלבד.

עי ת

ךיןןןדןטךךןיוןךןר בעלח פני־המלאך. הדהימה את החז־מים
ביופיה והאלגנטיות שכה. מרטי־נובה,
רקדנית בלהקת ״אומסק״ הרוסית, חמה עם ש אר חברי־להקתה
במיסעדה הרוסית ״רוסלקה״ .המארחים הכינו מנות נדושות ש ל מאכלים
רוסיים. אך חברי־הלהקה התנפלו דווקא על הבננות והמנגו, וכילו אותם
במהירות. מרטינובה בחרה באבטיח, וישבה בשולחן בחזית המיסעדה. קהל
העוברים־נהשבים ברחוב הסתקרנו לדעת מ׳ היא. הישראלים שחמדו לצון
השיבו לשואלים שהיא שחקנית־קולנוע שוודית, ולסירוגין — אשתו ש ל
השנריר הסובייטי העתיד לבוא בקרוב. בקומוניקט שניתן לעיתונאים היה
כתוב, שאנשי־כמורה מהכנסיה הרוסית אסורים להניע למסיבה, אך
כ ש בו ש שו להניע אמרה רבקל׳ה מיכאל׳ שבטח עצרו אותם בנ שר אלנב׳,

11.114 11 1/1 1111/

של אמן ליצירות שונות. למרות
שהצעירה לא ביקשה להתראות
עימו, הוא היה מעוניין לפחות
לדעת מי היא.
אילו היה סיפור כזה מופיע
בעיתון. הוא היה נכלל במדור
של הסיפורים המוזרים, בנוסח הטלוויזיונית תוכנית־האימים
איזנר הרימדומים. הגניקולוג
קובי זר, חברה של הדוגמנית
בן־עמי, ישב אצל תמי חברים, ולפתע צילצל הטלפון,
השפורפרת, את כשהרימו
נשמעו יללות של חתולים. קובי
זיהה בבירור את קולותיהם של
חתוליו. הוא מיהר הביתה,
בחשש שמישהו פ רץ לביתו,
וכדי לענותו עוד העז להתקשר
לבית חבריו. כשהגיע לביתו
גילה את חתוליו משתובבים על
מיטתו, כשאפרכסת־הטלפון מו נחת
על המיטה. הסתבר לו ש תוך
כדי מישחק נפלה השפור־פרת
על כפתור החיוג־החוזר האחרון והמיספר
שבטלפון,
שהופיע ב״זיכרון״ המכשיר היה

העולם הזה 2612

עורך העיתון מעריב
דיסנצ׳יק, לעומת זאת, ממשיך
לע שן אחרי ניסיונות כושלים
להפסיק הרגל זה. דיסנצ׳יק,
בתוכנית־על־כך שסיפר הטלוויזיה
ממני, היה אף מוכן
להמחיש את המצב ולסיים את
הראיון עימו בהצתת־סיגריה.
אולם עורכי־התוכנית שיכנעו
אותו להימנע מכך.

יעקב

ידידים של האמן
אגם היו מופתעים באחרונה,
כשצפו בסרט תיעודי על אגם
הירדנית. בטלוויזיה שהוצג
שיחת־טלפון עם הסטודיו של
האמן בפאריס הבהירה,׳ את
שרשות־מסתבר
התעלומה.
השידור
הצרפתית הפיקה סרט
על אגם בעיקבות הופעתו לאמנות הבינלאומי בפורום מודרנית, שנערך בגרנד־פאלה
בפאריס. הטלוויזיה הירדנית
בחרה בסרט זה, במודע או שלא-
במודע, וכך צפו בו בכמה
מדינות במרחב.

הכל מכירים את הזמר
בני ברמן כרב־חובל. אך
מעטים יודעים שהשנה הוא
מציין 15 שנה לפעילו תו כטייס־חובב.
בזמן שהותו השנה באיי־בהאמה,
נ אלץ להוכיח את
כי שוריו כטייס. זוג ידידים,
המשתמשים בשדותיו כרב־חובל
מזה שנים, נ אלץ לחזור לפאלם־
ביץ׳ באופן בלתי־צפוי. ברמן
שכר מטוס ססנה, והטיס את
הזוג ליעדו.

אינו יכול שלא להתרשם מלוח
גדול־מימדים הנושא את הכו תרת
:״הסטנדרט הכפול״ .הלוח
מוכיח את האבסורד השורר
מסויימים,
במקומות־עבודה
לגבי זכויות הגברים והנשים —
הדוברת הנאה. הנאלצת להת מודד
עם תופעה זו מדי יום,
חסכה לעצמה הסברים, בכך
שקישטה את חדרה בלוח
הדקורטיבי.
טוביה סער, מי שהיה
מנהל־הטלוויזיה, מתכנן חופשה
פרטית בספרד. הוא הביע את
חששותיו מפני צפייה בקרבות־השוורים
הנודעים. מי שהיה
מנכ״ל־הרשות בזמנו, יוסן ז
לפיד (מדריך לפיד) הידוע
בחו״ל, בטיולים במומחיותו
הרגיעו ואמר שהבעיה היא רק
לראות את שלושת הקרבות
כבר
״אחר־כך
הראשונים.
תיהנה ״,הבטיח לסער.
בשבוע שעבר הוא הצהיר
לפני האומה כי ירד מעישון יומי
של 80 סיגריות ל־ .40 היו

בעלה של מלכת המים
וסגנית מלכת־היופי הישראלית
לשעבר, יהודית מזור, המו ל
טי מיליונר אלפרד טאו־במן,
זכה במישפט שהגיש נגד
הארכיטקט ריצ׳ארד מאייר.
טאובמן תבע את מאייר על
ליקויים חמורים שנ תגלו בגג
שבפאלם־ביץ׳. שלו הווילה
הנתבע טען להגנתו, שהאשמה
נעוצה בכך שבחלק מהשלבים
פיקח המיליונר בעצמו על
הבניה, ובשלבים אחרים דר ש ולסיימה הבניה את לזרז
במהירות. חבר״המושבעים פסק
לטאובמן רק מחצית מסכום
התביעה שלו, ובכך העשיר אותו
בעוד חצי מיליון דולר.

אלישבע גייבלי נראית
לחוצה ל מדי בימים אלה. ג׳יבלי,
המתגוררת עם בעלה בנימין
בשכונת דניה היוקרתית בחיפה,
ושהיא בעלת מי שרד מ שג שג
ל שליל ת נדונה בתל־אביב,
רישיון־הנהיגה למ שך חודשיים.
היא נאלצת להמשיך ולתפקד
בין שתי הערים בעזרת מוניות,
והרבה חברים טובים.
ך בת ה־ 27 היא מיקרה נדיר ברפואה העולמית. היא
לקתה בסרטן במערכת־העיכול, עברה טיפולים שונים
\1 1 1 1
ובכללם ניתוחים להוצאת נידולים, וארבע שנים אחרי הניתוח הצליחה
ללדת בת. היא חא״נה בערב־החהמה מיוחד ש ערך בית־החולים ״זולפסוך.
מאחורי־הקלעים התרחשה דראמה אחרת. המנחה, מני פאר, סבר שי ש
להתרים את הקהל בתחילת הערב, כשהנא עדיין בהשפעת הדרא־מות
החיות המועלות לפניו. אך אשת־יחסי־הציסר ש ל הערב, שולי לסינג,
נכנסה לעימות עם מנהל המחלקה האונקולוגית, הדוקטור יוסף ברגר,
החרימה אח התיקים עם ההנרלוח והותירה את קהל המוזמנים פשרי־פה.

חברת קנון אינה מפגרת
אחרי ״הגל הרוסי״ ,הפוקד
באחרונה את מדינאי ישראל.
היא הזמינה את הכימאי הרוסי
ג׳ורג׳ דנאליה והתסריטאי
רבאז גאביאדז לשם הפקה
משותפת ישראלית־רוסית.

רסנה בדק
חלד,ד אזדלי אב₪

ש 1ץ

ה עו ^ ס

דו ה

מיפרגו ת

מאוזן:

שנות טובות

) 1חלק מתפילת 18 של מוסף
בראש־השנה ) 5 :המיות לב) 10 :
מספר משורר ומבקר אמריקני;
) 11 חומה; ) 13 אל מצרי; ) 14
צאצאה; ) 15 אחד מארבעת
יסודות העולם ע״פ׳הקדמונים;
) 16 מהר; ) 18 גבוה; )20 כינוי
לאחד ממזלות הכוכבים; ) 21
הנחה ראשונה; )22 נהר בדרום
אפריקה; )24 המלאך המסית
והמדיח; )25 רקב; ) 26 בעל־חיים
חד־תאי; )28 הגיעו ) 30 :לבן(ח);
) 31 מיץ המופרש מן הכבד; )32
מלחין יהודי צרפתי(ש״מ 34
נשיבת־רוח; ) 35 נוזל בחלל הפה;
) 38 רוצחת מקראית; ) 39 מכינויי
האלוהות; )41 בסולם התוים; )42
יבש, חרב; )43 זז; )45 מאפה)47 :
כנף־עוף; )48 כבה לאטו; ) 50
של אספת לחדשים כינוי
תלמידים באלול ובאדר בימי
ישיבות בבל ) 51 :עני; ) 52 ששה
סדרי משנה (ר״ת 54 אנרגיה;
) 57 ספרה במערכת המספרים;
)61 משענת; )62 יבם; )64 מן
השינים החדות בקדמת הפה)65 :
ויתר, סלח; )66 זהב מובחר; (67
שלילי; )69 נטיח נפשית חזקה;
) 70 המקום הרחב בקורה; ) 72
קומפוזיטור ופסנתרן גרמני; ) 74
באריגה — החלק הרחב לעומת
המארך; ) 75 מפסלת; ) 77 אבי
אהוד; ) 78 נקה; )81 פרח בר
הפורח בסתו; )83 תואר הולנדי:
)85 פונה לאחור; )86 שם ייסד
הרצל את מדינת היהודים 88
אם הפנינה )89 ,כלי מגן המקיף ׳־׳
את הגוף; )91 משפחת מלחינים
גרמנים ידועה; )93 להבה; )95
ריבע; )96 אחד הכבשים; )98 בן
המשפחה; ) 100 מסך הקולנוע; .
) 102 דורון; ( 103 נוגש; ) 104י•
של מריה הקדושה כינויה לנוצרים; ) 105 קבוץ בהרי
הכרמל (.)3,3

מאוגד:
) 1קוממיות, בקומה זקופה; ) 2
מסמר; ) 3הביע, הגה; )4נהר
דרום אפריקני; )6מתיהד; ) 7
חלת רבש; )8עיר עתיקה
במצרים; )9הגורם המניע את
זרימת החשמל ) 12 :שדה; ) 15
חלון ) 16 :חצב, שרט ) 17 :מגלב:
) 19 מי שעבר מן היהדות לדת
זרה; ) 20 מתנפל; )21 מחוקק
בימים עתיקים; )23 תווך; ) 24
אחוריים; )26 חיבור; )27 קול

שגת ביגוי, רווחה
וכבישים מאחלים עסקני
חרות לחברי המרבז
של מימלגתס

עמום; ) 29 בלילה שעבר; ) 30 שם
אחת התנועות בנקוד העברי; ) 33
גן־חיות; ) 34 מרדע לזרוז הבקר:
) 36 גחלת־אש; ) 37 מדבר באפ ריקה;
)40 זה, ההוא(ארמית); )41
עדין, צעיר; (44 אציל, עשיר(ח);
)46 ענן; )47 ערימה של דברים;
)49 תולעת טפילה; )50 רהיט;
) 53 מתחכם; )54 רובה אוטומטי;
) 55 די; ) 56 אנא; ) 58 מוקש; ) 59
קטן וחמרן במיתולוגיה היוונית;
)60 שרוי בדוחק, זקוק לעזרה;
<62 חג לצאן; )63 כלי חשוב

במערכת בעתון; )66 עיר נמל
ותעשייה ביוון; )68 שמונה טונים
בעולם המוסיקה; ) 71 עם־הארץ;
) 73 בחר; ) 76 מדבר; ) 77 גבר,
איש(ארמית); )79 עשרת אלפים;
)80 כינוי למעצמה גדולה; )82
כנף; )84 מין דג; )85 ציר האופן;
)87 משורר י שר אלי( ש״ מ); )90
סוג נשק; )92 שור הבר הקדמוני;
)94 סרח עודף בבגד; )97 חיק
הבגד; )99 יום־טוב; ) 101 בו־יעקב;
) 102 נושא משרה ממ .
שלתית;
) 103 טפה, .

--א כי ד ״י ל יי״אי —1

תן טר מפל חיי ל
איתן עמיחי

הדבדת ומוידך ס &י^ז־־^

שמחים והדברת תיקנים(ג׳וקים),ק^
שועי עץ, חרקי ספרים ובגדם

עירפוו מיוחד ואחעים ומניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

* ^ 0רמת-גן רוד מודיעין ,18ת.ד• 2272 .סל 790114-5-6.
ב ש חיי ה

במדינה

בריאותך 111111311

עם השנים נדמה היה שהמינהג הרד
מאנטי של מישלוח איגרות ברכה —
או, כמו שהן מכונות בפי העם ,״שנות
טובות״ — פס ועבר מן העולם.
אך לא כך הוא.
מינהג ״השנות טובות״ ממשיך ב מסורת
שהיתה נהוגה בשנים האח רונות
של קום המדינה. הציניות
שתפסה כל חלקה טובה בעם היושב
בציון פסחה על חברי תנועת־החרות.
כיאה לתנועה לאומית שומרת־מסו־רת,
מקפידים ראש־הממשלה, שרים,
חברי־כנסת, חברי־דירקטוריונים ופעי לים
מרכזיים בתנועה ל שלו ח כרטיסי-
ברכה. בערב ראש״השנה מגלים 2100
חברי מרכז תנועת־החרות שתיבות־הדואר
שלהם מפוצצות. כרטיסי־הב־רכה
מגיעים מכל עבר.
נציגי תנועת־החרות בכנסת ובמוס דות
מרכזיים אחרים מזכירים לחברי־תנועתם
את קיומם. י ש המרחיקים-
לכת, ובכרטיס־הברכה הם מספרים על
מעשיהם ומעלליהם. זה כולל הצעות־חוק
שהעלו, כותרות בעיתונות שדיב רו
בשיבחם, תרומתם ל של מו ת הארץ
ודאגה לשמירה על מצע תנועת־הח־רות.

ש חברי־כנסת המתייחסים לבירכת
השנה־הטובה כאל כרטיס־כניסה ש ל הם
לכנסת הבאה. הם מפרטים כל פרט
הקשור בתנועת־החרות, שהם נלחמו
עליו והקפידו למלאו, מדגישי ם את ע בודתם
הפרלמנטרית, וכאילו רומזים•.
אל תשכחו אותנו ואת עבודתנו כ ש אתם
באים לסמן את חברי״הכנסת הב אה
של התנועה.
נתיבו ת שלום. המאבקים האי שיים
בין המחנות כאילו נעלמים. הכל
מקבלים ברכות. אנ שי־שרון מדויד לוי,
אנשי־ארנס משרון, אנשי־לוי משמיר.
שר־התחבורה חיים קורפו מצא דרך
מקורית. הוא שלח גלדה, ועליה נראה
ממעוף־הציפור כביש נתיבי־איילון.
קורפו איחל ל־ 2100 חברי־ההמרכז
״שנה שדרכיה דרכי־נועם, וכל נתיבו תיה
שלום״.
שר-הבינוי-והשיכון, דויד לוי, בירך
ב״שנת בניין ויצירה״ ,והיה נדמה
שהשר משה קצב יברך בשנת עבודה
ורווחה. הוא הסתפק ב״שנה טובה ומבו רכת״.
חבר־הכנסת
גיר עון גדות שלח רישום
של זאב ז׳בוטינסקי, פרי־ידו של
הצייר אורי לי פ שיץ.
ראש־הממשלה, יצחק שמיר, שינה
השנה ממינהגו. בשנה הקודמת זכה כל
חבר־מרכז בערב־ראש השנה בתמונתו
של שמיר, בצירוף חתימתו. השנה הז מין
ראש־הממשלה את חברי־המרכז
להרמת כוסית במצ 1דת זאב. הקשר
האישי.
על חשבון האומה. י ש גם חברי־כנסת
צנועים. ביניהם עוזי לנדאו ודן
מרידור, אשר העדיפו להדפיס ברכה
על נייר־מיכתבים של הכנסת. ללא
עיטורים, קישוטיה וצבעים.
מנכ׳ל רשות־שדות־התעופה, צבי
גוב־ארי, שלח ברכה ועליה תבליט של
מטוס. חבר־הכנסת מיכה רייסר שלח
ברכה בשם מועדון היקה בציבעי כ־חול־לבן,
ועליה דגם של אשכולות־ענבים.
הכנסת
ערוכה ל שרת את חבריה. כל
חבר־כנסת, המעוניין לשלוח ברכות
לשנה החדשה, מקבל מן הכנסת
תקציב עבור המישלוח. תקציב השמור
לזכותו, אם ברצונו לשלוח כל דבר
אחר במקום ברכות לשנה החדשה.
חברי־הכנסת והשרים אינם מוציאים
מכיסם אגורה עבור מישלוח האיחולים
לשנת־השלום־והביטחון, שנת האחדות
לעם־ישראל ולארץ־ישראל, שנת הפר יון
והיצירה ועוד כאלה ברכות לבביות.

חברי־־הכנסת ש ל תנועת־החרות הם
הח״כים היחידים השולחים ברכות ל שנה
החדשה ל כל חברי מרכז־התנועה.
זו המסורת, המאפיינת רק את יוצאי
סצודת־זאב. ביתר המיפלגות נוהגים
הח״כים ל שלוח ברכות לשנה החדשה
לחברים קרובים, ידידי ם או סתם
מדדת אג ט לד

מכרים•

ד ר כי חיים
עיוורון התמוקות
האם נידונה לשתי שגרת
מאסר על שגרמה עיוורון
לבתה המגית
ורד (השם בדוי, כל השמות נאסרו
לפרסום) נולדה בעלת מישקל 1.8ק ג.
היא ואחותה התאומה נולדו בשבוע ה־

שי התחבורה

גלויי ת הברכה של קודמו
בבואכם לקלפי —

הצד השני של הגלויה
אל תשכחו אח ברכותינו!
36 להריונה ש ל אמן. בגלל מי שקלן
הירוד נשארו התינוקות בבית־החולים. י
כעבור חודש נשלחה ורד הביתה, בעוד
שאחותה התאומה נשארה בבית־החולים
במשך חמישה חודשים, עד
מותה.
חודשיים אחרי הולדתה, נידונה ורר
לעיוורון־עולם. אמה היא שגרמה לה
את הנכות הנוראה. בבית־המישפט לא
הכחיש עורך״הדין רוני פיינ ש טיין,
סניגורה ש ל האם, כי היא א שר היכתה
את הבת וחבלה בה. הוא רק טען כי
חבלות אלה לא גרמו לתינוקת את
העיוורון.
האם העידה וסיפרה מדוע התנהגה
כפי שהתנהגה. היא סיפרה כי עקב
הלידה עברה ניתוח קיסרי, והתפרים
לא התאחו היטב. היא היתה עצבנית
וסבלה מכאבים, עייפות והתכווצויות.
לתובעת, רות פרידמן, היה התיק
( המשך בעמוד ) 48

העולם הזה 2612

הסויגור קיבל שלושה מיכתבים חתומים.
החתום מכחיש כל קשר וטוען.. :עלילה״!

ך* בר לפני חדשים אחדים קיבל
* עורך־ הדין יורם שפטל, סניגורו
הישראלי של ג׳ון איוואן דמיאניוק, המיכתבים מיכתבי־איום. שלושה ביקשו ממנו שיפסיק ליי צג את
דמיאניוק, וכי יתחשב ״ברגישותינו, ונא מישפחתנו. ובסבל בסבלנו
להתייחס להזהרתי זאת בכובד־ראש
וברצינות״.
שפטל. שאיננו פחדן, לא פנה
בתלונה למישטרה, אבל תייק את
המיכתבים בתיק מיוחד, והתכוון
להשתמש בהם בנאום־הפתיחה שלו,
כדי להסביר לשופטים את האווירה
בציבור המכבידה על הסניגורים. בית־המישפט
אומנם לא התיר לשפ טל
להציג את המיכתבים, אבל הם נשארו
בתיק.

ב מי שרדו
השבוע נתקבל
הסניגור מיכתב נוסף, שגרם לשפ טל
להתלונן במישטרה.
המיכתב החדש, בניגוד לקודמיו,
כתוב בכתב־יד, וחתום עליו א׳ ביטון,
הוד־השרון. הכותב הסביר כי שבוע
קורם פנה אדם בשם ראובן ארנהיים
לבנו של ביטון, והציע לו סכום ניכר
כרי לגרום ל שפ טל נזקים חמורים.
האב, ששמע על העניין מחברו ש ל
הבן, החזיר את הכסף לארנהיים ומנע
אסון כבד.
האב כתב כי הוא שו קל להגיש
תלונה למישטרה, אך חושש ל ל כל ך
את בנו, שי ש לו כבר מספיק צרות עם
המישטרה. האב הציע ל שפ טל ל ש מור
על עצמו ועל רכושו.
שפטל מסר את ארבעת המיכתבים
למישטרה, וזו החלה לחקור בעניין. לראובן התקשר הזה העולם
ארנהיים מהוד־השרון, על פי מיספר
במדריך. המופיע שלו, הטלפון ארנהיים יד ע במה מדובר :״מעלילים׳
עליי עלילה. נחקרתי לפני שלושה
ימים במישטרה״ ,סיפר.
הוא הכחיש כל שייכות לעניין. הוא
סיפר כי הוא ממישפחה יוצאת גרמניה,
עלה לי שר אל בשנת , 1933 ואיש מבני
מישפחתו המורחבת לא נפגע בשואה.

סיפר ארנהיים:
זומנתי למישטרה לפני יומיים,
חשבתי שמדובר בעבירת תנועה. אבל
כאשר הגעתי, אמרו לי שזה עניין של
איומים על עורך־הדין שפטל. אמרו לי
שנכתבו מיכתבי־איום. שאני כביכול

חתום עליהם. כל ההיכרות שלי עם
שפ טל היא דרך מבט לחדשות מפעם

הדבר הזה. עובדה היא שאני יקה, אבל
זה הכל. זה כל כ ן שטותי! שאני אכתוב

ואחתום

מיכתבי־איום __ לעורך־דין
עליהם בשמי וכתובת !?,
• שאלתי את החוקרת במישטרה
אם כדאי שאתקשר אל שפ טל וארגיע
אותו, ואומר לו שאין לי כל ק שר
לעניין, אבל היא אמרה לי שב שלב זה
עוד לא כדאי. אבל אם אתם תתקשרו
אל שפטל, בקשו ממנו שי ש אל את

באולם בית־המישפט: צופה נסער צועק נגד הסניגור
.אני חייב לדווח לך...״
לפעם. לא הייתי אף פעם במשפט ואין
לי כל ק שר לעניין.
אחרי החקירה במישטרה הלכתי
לדבר עם דוי ד ביטון. שאני מכיר
מהור־השרון. הוא לא נ שוי ואין לו
ילדים. ביטון אמר לי שהוא לא יודע
כלום על העניין, ולא שמע על כך.
אני מבין שי ש קנוניה נגדי. י ש לי
כמה חשדות שמסרתי לחוקרת, ואין לי
כוונה לפרט אותם כאן. אבל אני יכול
לומר שזה על רקע של דוח־תנועה
פרטי שהגשתי נגד מישהו. אני חושד
בו, והבאתי למישטרה דוגמאות של
מכונת־הכתיבה שלו ו של כתב־ידו.
• אינני יוד ע מדוע טפלו עליי את

ד״דור׳

1-1(0

)ז לו -ן

ה עי ד א

נ 5ן י /0

ה פ( א

(0ו9

״כדי לגרום לך נזקים חמנרים ביזתה־

אניטאיז בך בפעםה * ל י * ימווז ^ רונה • תנקום *סרה נוספת
ותתייחסלאוהרוחיבד * ינומובכובדרא • ותפסיקסידלסנגר על
גוןאיבןדימיאגיוק אחרת י תאלץ תותילגב * ?פדה סופית
• חנמער? ליה אחת ובניביתך בל החייט .
זכור כלהסהלכיס * תנקום לא יעזרו לך לחמוקסמני
סאד • חחו * את הכאבהנורא * ל י

השופט דוב לוין עליי. אני פעיל
למניעת־תאונות־דרכים, במועצה ונפג ש בערך פעם בחודשיים עם
השופט לוין, והוא יגי ד ל שפ טל מי אני,
בלי להתגאות, אני רוצה לומר
שאני אדם מכובד בהוד־השרון. אבי
היה ממייסדי היישוב, והיה ההולצמן
של המעמד הבינוני בארץ. ואני עצמי

וקיצונית

ורצוי

ו *ל ם*פחחי * סבלור בו תואיבדו

אח היקרביווור
אני פאר סקווה * תנהגבתבונהותמנעדבריםבלתי * עיסיסלכל
בכבוד

הצדדים

אד נהייס -דוד -השרון
מיכתב-האיום השלילי .
״שתצטער עליה, אתה נבני־ביתך, כל החיים!״

מנהל מוסד רפואי.
• אין לי בכלל מכונת־כתיבה!
כמו שאמרתי לבן שלי, אם מס־הכנסה
מבקש ממך אלף שקל, אתה צריך
לדאוג, אבל אם הם מבקשים ממך
מיליון ש קל — אז הכל בסדר. אם היו
מאשימים אותי בעבירת־תנועה, אולי
מיכתבי־איום אבל דואג.
הייתי
ל שפטל?
אני י שן בשקט בלילה. אני בן ,56
סבא לארבע נכרות ואין לי כל קשר
לדבר הזה.
עד כאן דבריו של ארנהיים.
השלם הזה צילצל גם לכל
הביטונים ששמם הפרטי מתחיל באות
א׳ בהוד־השרון. אחד הכחיש כל קשר,
במקום השני סיפרה האשה כי היא
אמם של דויד-וצ׳ארלי ביטון, שאומנם
מכירים את ארנהיים, כי הוא שכן
שלהם, אבל הבנים האלה הם ילדים
טובים ועוזרים למישטרה ואף פעם לא
היו להם צרות איתה. היא לא ידעה
כלל מיהו עורך־הדין שפטל.
בטלפון ה שלי שי לא ענה איש.
כעת אין אלא לחכות שהמישטרה
תסיים את חקירתה ותפתור את
התעלומה•

אי לגד, אלון ₪

€ 4 * 4 4 4 4 4 ׳4 4 4

*4* 4444444444 •* 4444

1222211 אהרון וובינשס״ן
כזאת יגאל לביב מגיש תביעה
סיו ב. בנ ק חושה נגד
בנו מוטי

למה ישראל׳ לאקיוב
המפקחת ע ל הבנקים הודיעה
לאלפרד אקירוב ע ל סירובה ל א שר
לקבוצתו לר כו ש את חברת־ההשקעות
נזיח מבנק לאומי. ס ק לאנס׳ הסבים
למכור לאקירוב את מניותיו מזית.
,621 תמורת , 5ז מי ליון דולר. הסכום
מהווה תשלום מלא ש ל שווי נכסי־החברה,
יחסית לחלק הנמכר.
וזית היא חברה זרה הרשומה בפנמה,
והיא החברה הזרה היחידה בי שראל
המורה ל פ עול בבורסה לניירות־ערז־.
היותה חברה זרה מקנה לה גם פטור
מתקנות־הפיקווז על מטבע זר, וכן
מתשלום מיסי־הכנסה בי שראל בסכו מים
ניכרים, ל פי טיב העיסקה.
יתרונות אלה קרצו לאקירוב, ש צי רף
לקבוצתו את מי שהיה מנכ״ל בנק
לאומי. מרדכי א״נהנק. כדי להקל על
בנק י שר אל ל א שר את העיסקה. גם
צירופו ש ל מי שהיה הממונה ע ל מיל־וות־המדינה
בבנק לאום׳ ,יצחק
גרוסמן, לא השפיע ע ל נגי דמקיש ראל,
למרות הקשר החם שהיה בעבר

לגליה מאור,

המפקחת

בין גרוסמן
על הבנקים.
הסיבה לסירוב בנק י שראל היא
פשוטל: לתושב י שראלי אסור להחזיק
יותר מחמישה אחוזים במניות של
חברה זרה. לכן הצעתו של אקירוב לא
נתקבלה. עתה -יש כמה הצעות של
משקיעים זרים לרכו ש את נזית.

המיסערן ונינו ו 1נותח
מיסעדה נניו־ינתן
המיסעדן ציו׳ לוי, בעל המיסעדה
צינן בכרנדהתימנים, הגיע לנידיור ק
עם מישפחתו ומחפש משקיעים לעיס־קי־מיסעדות.
לוי התפרסם בעבר בעסקים
שונים. הקשורים עם בצלאל
מיזרחי ורדובעם נ.גנדי״< זאבי. ב אחרונה
הסתבר בי שראל בחובות כבדים,
ונ אלץ למכור נכסים רבים.

הקוביה של ״כור״
כאשר יצר האמן דן גלברט את הקוביה של כור, לפני 5נ שנה. ודאי לא
העלה על רעתו כי קוביה כזו כבר מצויה אי־שם. בעצם, לא אחת. בניו־יורק לבד
קיימות ש תי קוביות. אחת מהן, הנראית בתמונה, חזרה עתה מניקוי, שצברה
ליכלוך מאז , 1968ף היא מוצבת בכיכר אסטנר, בפינת לאפאייט והרחוב השמיני.

פרק חדש בסאגה המישפחתית של
אהרון ומוטי רובינ ש טיין. אהרון
רובינ שטיין הורה לפרקליטו, אמנון
עברון, להגיש נגד בנו מרדכי תביעה
לפי חוק המחנה, המבקשת לבטל את
מתנת המניות בחברת רובינשטיין 1־
שנת־ שנתן אהרון לפני שנים לבנו מו טי.
אהרון
העביר את כל מניותיו בחב רה,
שייסד עם אחיו אברהם, ל ש לו שת
בניו אמנון (שר־התיקשורת
לשעבר) מוטי וגיורא. מוטי מכר את
חלקו לאברהם, ואיפשר לו, יחד עם
יוסי ריגר ואברהם פילץ, להשת לט
על החברה ולהוציא ממנה את אמ נון
וגיורא.
חנק המתנה אומר, כי אם עשה מק־בל־מתנה
מעשה הפוגע בנותנה, ניתן
לבקש את החזרתה. על חוק זה חל
סעיף ההתיישנות של 7שנים מעשיית
המעשה.
מוטי רובינ ש טיין אינו מודאג מכל
העניין. הוא מעביר את זמנו בניהול
עסקים פרטיים, כגון בדיקת מ לו ך
קאזינו בלאס־וגאס או רכישת קרקעות
של סנלל בונה ברינו במדינת נבאדה.
אלה קרקעות שהיו בבעלות עולה
מארצות־הברית, שנתן לסנלל בננה
ולקנפת־חנלים, תמורת הקמת מכון־
הבריאות מור שבבעלותו ובבעלות קו פת
חולים. הקרקעות נבדקו בשעתו
על־ידי המנכ״ל המוכשר של סנלל בנ נה
עבנדנת חנץ, אליהו פורת, שהו רה
שלא להשקיע בהם כלום, כי אינן
שוות.
המסלולחיקו שלשרהאוצו
שר־האוצר משה נסים הגיע ל ני ד
יורק ביום הראשון לפני שבועיים,
ושהה עם אשתו ובנו בביקור פרטי
בעיר. עימו הגיעו גם עוזרו האישי,
טוביה בלו שטיין וכן מנכ״ל־האוצר,
עימנואל שרון.
ביום הרביעי טסו השר, העוזר ונד
מנכ״ל לוו שינג טון לפגישה עם שר־החוץ
האמריקאי ג׳ורג׳ שולץ. ביום ה שי
שי טס השר למונטריאול, שם נשא
במוצאי־שבת את נאום־הסיוס של ועי־דת־המגבית.
ביום הראשון שעבר טס
לישראל, אולם ביום הרביעי חזר עם
הפמליה לוו שינג טון לוועיד ת קרן
המטבע השלמי. עד יום שי שי. את סוף
השבוע יעשה בניו־יורק, ושוב יחזור
ארצה.

תעלומת
ה־ 80 אלף דולו
במיסגרת ההשמצות שהפריה בזמנו
נחום פז נגד אליעזר >.לד״<
בפרשת־בלם, הוא טען גם כי סכום של
80 אלף דולר, שבלס שילם תמורת
הסדרת עניינים לטובתו בתק״ם, נלקח
על־ידי ענבל.
ענבל היה אחראי לכספי קרנות הת־ק׳ם,
ופז היה בעל חברת־הביטוח ש דמה,
שביטחה את עיסקי התק״ם ו־שעסקה
בתיווכים פינאנסיים.
התלונות של פז נגד ענבל גרמו
לפתיחת הבדיקה של ח״ב דויד ליב־אי,
שביקש מן המישטרה לחקור את
הפרשה הזו.
חקירת המישטרה העלתה כי כל
התלונות של פז נגד ענבל היו תלונות־שקר.
מי שהיה סגנו של פז בשדמה,
מיכה גוטדשטך, העיד במישטרה
כי הסכום של 80 אלף דו לר ניתן על־ידי
בלם לשדמה, שהוציאה על כך

ענבל

גניש קיבל
גרין־ ק ארד
מישרד־ההגירה במיאמי בודק כיצד
קיבל הקבלן הישראלי שלום אהרון
גני ש את רשיוז־העבודה האמריקאי
(גריז קארד) במיאמי.
ל מי שרד הגיע מידע כי הגריך
קארד ניתן בסיאול על־ידי קונסול
אמריקאי, שהיה מוצב בעבר בישראל.
גני ש ביקר אצלו באחרונה, יחד עם
היהלומן הישראלי ניסים מיזרחי,

במדינה
( המ שך מעמנר ) 46

קשה מאוד, מבחינה נפשית. קשה
לקרוא על התעללות בתינוקת חסרת־אונים,
וקשה עוד יו תר לגלו ת כי
הפעוטה האומללה נידונה לעיוורת
עקב התעללות זו.

הניתוח לא הציל. חח־ש אחדי *1
שהגיעה התינוקת הביתר-סובלת מע ם
בעין. ש רי די שטף־דם ניכרו מסביב -
עי די מין של הפנית. כאשר נשאלה יי
האם כיצד קרה הדבר הסבירה שבתה
הגדולה, בת שנתיים וחצי. היא
שכנראה היכתה את אחותה התינוקת•
בקופת־חולים לא שאלו שאלות
נוספות, והפעוטה חזרה לביתר-
חודשיים אחר־כך הגיעה התינוקת
שוב לבית־החולים, הפעם בגלל פצע
עמוק באוזן. האם ביקשה שימש לו
בפצע המדמם. ב שלב רא שון איחו
הרופאים את הפצע בפלסטר. גם הם
שאלו כיצד נפגעה הילדה -והאם שוב
חזרה על סיפור הבת הגדולד -שחיכתה ״
את אחותה התינוקת.

אולם הסברה ש ל האם כי האוזהת
משכה באוזנה ש ל התינוקת. לא נראה
לרופאים. הפגיעה באוזן לא נראתה
כפגיעה ממשיכה. היא נראתה כאילו
מישהו חתך בסכין חד או במיספריים

קבלן גני ש
הפר צ 1בית־מישפט
שהוא פעיל בניו־יורק והמכיר אישית
את הקונסול. הקונסול הנפיק את הת עודה
המבוקשת תוך כמה ימים. גני ש
עוסק בעיסקי־בניה נרחבים במיאמי,
וכן הוא שותף — יחד עם עזרא טי*
סונה ויוסף לאזר — בשוק סיטונ אי
גדול מחוץ לעיר.
גני ש הפר צו בית־המישפט בתל־א־ביב,
בכך שלא הפקיד את דרכונו ב־20
באוגוסט. ב־ 15 במאי השנה הסכימה
הפרקליטות להחזיר לו את דרכונו,
אחרי שהפקיד ערבות בסך 400 אלף
שקל. הצו להפקדת הדרכון וצוי־הכד
עצר ניתנו לבקשת מם־ההבנסה, הבו דק
עתה כיצד ניתן לגני ש האישור
לקבל את דרכונו בחזרה, תמורת סכום
שהוא אפסי לעומת הנתבע ממנו.
השופט יצחק ברא״ז הורה שאם
גני ש לא יחזור ארצה, ויפ קיד את דר כונו
עד ה־ 4באוקטובר, יוחרמו כספי
הערבות ויוצא נגדו צו־מעצר.

אסוו רמשוו
ותומ־ם ם5דורו
במזומן נחדל
בנק י שר אל הורה לבנקים שלא
לאפשר לבעלי כרטיסי־אשראי, גם מ סוג
זהב, ל ס שוך במזומן יותר מחמש
מאות דו לר במשיכה אחת. אין מניעה
למשוך כמה פעמים באותו בנק בוזו׳ל,
חמש מאות דו לר בכל פעם.
ישראלים הפונים לבנק הפועלים
בימי־שישי ומבקשים ל מ שוך מזומנים
במיסגרת המותר, מופנים לבנקים אמ ריקאיים
לביצוע הפעולה. הסיבה: בנק
הפנעלים חייב ל קבל אי שור בטלקס
לפעולה, וביום השישי ובשבת הבנק
בי שראל סגור, ואילו בנקים אמריק־איים
מסתפקים ב אי שור הרגיל של
מרכז כרטיסי־האשראי מ א סמז־צ־ א ת.
חשבונית לחברת איזבל של בלם, והת־חלק
בין פז וגו טד שטך. המישטרה הע בירה
את תיק־החקירה לפרקליט־מחוז
תל״אביב, עם המלצה להעמיד ל דין את
פז, אך עד היום לא הוגש כתב־אישום.
אגב, חברת־הביטוח ש ל התק״ם, בי טוח
חקלאי, הורתה בזמנו לעורך־דינה
גד נ שי ץ להגיש תביעה בסך מיליון
דו לר נגד פז, על הנזקים שגרם לה, אך
ברגע האחרון הורתה לב טל את הגשת
התביעה.

את אוזנה של הפעוטה.
אבל גם הפעם לא התעמק הדוס־אים
יותר מדי. בקופת־חולים לשם
הלכה האם למחרת כאשר חתבדד בי
הפלסטר אינו עוזר, תפרו את האחן.
בגיל שלושה חודשים היה על
בדיקת־עיניים לעבור התינוקת
ב״לתסק* .״
בבית־החולים שיגרתית בגלל מחלת־עיניים תורשתית היתה
התינוקת במעקב בבית־וזולים זד-
כאשר בדקה הרופאה את עיניה של
הילדה, גילתה כי זו איננה עוקבת אזד
פג החבלנת לא ננרסו ממחלה
רי ידה של הרופאה. בדיקות ב מכ שיר
גילו כי י ש תזוזה מלאה ש ל עד שו ת
העיניים, והפרדה של הרשתיות. ע ל פי
עדותה של רופאת־העיניים. לא י כ לו
חבלות אלה להיגרם כתוצאה ממחלד-
רק ניעור חזק מאוד ש ל הילדד* -
מכה בעיניה, עלולה לגרום לתוצאות
אלה.
בבית־החולים ניתחו את הפנית כ די
להציל את אור עיניה. הניתוח ל א חג־ליה,
והילדה נותרה עיוור תלנצת היא
נלקחה מהוריה והועברה ל מי ש פז ה
אומנת, שם היא נמצאת ע ד היות
בלי מכשירים, רק ביד. האם
לא כפרה במכות שנתנה לתינוקת. וכך
העידה בבית־המישפט• :הייתי א חיי
ניתוח קיסרי ...הייתי בלחצים הייתי
תשושה, והתינוקת בכתה. משכתי לה
באוזן, לא ע שיתי זאת בכוונד— ל א
הספקתי להכין לה אוכל, והיו לי
התכווצויות. בפעם השניה זר ק תי אותה
למיטה. בפעם השלישית נתתי לה מ ה
בעין, אני חושבת בצר שמאל. היא
היתה במיטת־תינוקת, רכנ תי עליה
ונתתי לה מכה ...ב עלי לאידע משום
דבר. הוא פירנס את המישפחד -פחדתי
לספר לו. לא אמרתי לרופאה שהבת

עשתה זאת.
ש לי הגדולה השתמשתי במכשירים, רק ביד. ע שי תי
זאת לא בכוונה, לא נחתי ולא הדגשתי
טוב. לא יכולתי לתפ קד כמו ש צרי ך
עם כל התפירה.׳
בית־המישפט היה מזועזע למדות
בקשותיה של האם לרחמים וסיפורה
על חייה הקשים, שלח אותה השופם
אדמונד לוי לשנתיים מאסר בפועל.

אילגד, אלד₪ ,
העולם ה אז 2612