גליון 2613 מתאריך 30 בספטמבר 1987

עס7ן גדול-עלשטח7ן גוך
מיני לאב־פוגי,

^108 2וחוו0 1.11)1

ח< 2 3גו מ 1ו חו חז וסט?
ת כונו ת בלעדיו ת של פוג׳•
יקייםדנסיטומטרבתוך היחי דה לבדיקת איכורנ ועדכון המכל 1לים.
• אפשרותל הג דלתהתפוקהע״׳ הוספת אביז רים ( באופ צי ו ת רבות).
• סורקאלקט רו ני שקו.בע ב אופן אוטומטיאתהצבעו הד נ סי ט׳,
• מהירות 2 3 :דקותמרגעהכנסתהסרט עד לקבלתהתמונות .
• בקרהאלקטרונית על הכימיקליםוהתפעול .
• איכות גבוהה שלהתמונותל לא תחרות .
• הפעלהפשוטהע״׳ מיחשובמתקדם .
• תפוקה גדולה 9 2 0 :תמונותלשעה .
• שטחשל 1.8מטרמרובעבלבד.
• ללא צ ור ךבאינטטלציה ומים.

ב 9 8 6 -ו
נמכרו יותר
מעבדות מיני לאב סוג י
מכל המתחרים יחד!

נציגים בלעדיים: קבוצת חברות(!!מעוני בע״מ • טלפון 03-888521:

ו\/ו_ן ןץ וו.עץ

צלם ובי ואתה בתמונה

2£ע 0וזו(^
1011

מיכתבים
כה אמר ירמיהו

על בחירת איש־השגה תשמ״ז(יועץ
הסתרים״ ,העולם הזה .)21.9.87
העולם הזה בחר בעמירם ניר לאיש־השנה.
ולפני כן בחרו בו שימעון פרס ויצחק שמיר להיוו#
אחד מיועציהם הבכירים.
האם הם זכרו מה שאמר הנביא? וכך הוא אמר:
״נירו לכם ניר, ואל תזרעו אל קוצים!״(ירמיהו,
מיכאל פלג, באר־טוביה
פיק ד׳<•

מיזרחי אחד לרפואה
על מוצאם העדתי של אנשי״השנה
(״איגרת העורך״ ,העולם הזה
.)16.9.87
אחרי שהודיתם כי מיספר היהודים המיזרחיים
בין אנשי־השנה הוא קטן אפילו ממיספר הלא־יהודים
שזכו בכבוד להיות איש־שנה(שלושה) וגם
קטן ממיספר הנשים (שלוש) שזכו לכבוד זה,
ציפיתי כי השנה תתקנו, סוף־סוף, את המעוות.
אבל אתם שמתם שוב אשכנזי. את עמירם ניר.
רפי אדרי, המיזרחי הפותח את השערים להבנה
עם הערבים(בהפגישו את שימעון פרם עם חסן
מלך מארוקו) ,לא היה טוב לכם. דויד לוי, המסמל,
בכישלונו בוועידת חירות, עד כמהעדיין מתייחסים
בזילזול לרוב המיזרחי במדינה, לא היה טוב לכם.
רפי סויסה, האדם הישראלי בעל המצפון, המוכן
לאבד את מישרתו ובלבד לשפר את גורלם של
האסירים ואת כבודו, למען בנו, לא היה טוב לכם.
משה לוי,שבמילחמתו העקשנית נגד מינויו של דן
שומרון לרמטכ״ל, פתח סופית את עידן הפוליטיזציה
בצה״ל, לא היה טוב לכם.
נראה שבין שהוא מייצג תופעה חיובית ובין
שהוא מייצג תופעה שלילית, ליהודי מיזרחי אין
מקום במיסדר אנשי־השנה.
אשר קטן ,׳ח שד ם
יש ל׳ חדשות בשבילכם. בין 37 אנשי־השנה
של השלם הזה(מתשי״א עד תשמ״ז) לא מצויים
אפילו שני יהודים מיזרחיים, כפי שקבעתם. רק
אחת מבין כל ה־( 37 גאולה כהן) היא יהודיה
מיזרחית. כי עמוס חכם, חתן התנ״ך ואיש השנה
תשי״ח, הוא אשכנזי, בנו של המורה קלוגמן,
שעיברת את שמו לחכם.
אברהם בן־יצחק, פחח־תיקחה

העיתון לעצירת הירידה
על השפעת העולם הזה על קוראיו
(״איגרת העורך״ ,העולם הזה
.)26.8.87
אורי אבנרי שואל ״כמה אנשים הקוראים את
העולם הזה מושפעים ממנו ואיך הם מושפעים
ממנו?״ ברצוני להודות כי עליי השפיע העולם הזה
מאוד.
כאשר הגעתי לפרשת דרכים (לאחר שהייה
ארוכה בניכר 11 ,שנים וחצי בארצות־הברית)
והתלבטתי בליבי אם לחזור ארצה או לא, הרי היה
העולם הזה(שבמשך כל שנות שהותי בארצות־הברית
הייתי מנוי עליו והוא היה עבורי מקור
האינפורמציה האמין ביותר לקורה בארץ) גורם
חשוב בגיבושה של החלטתי הסופית לחזור.
מאמריו של אבנרי תמיד עשו לי משהו. פנייתו
להגיון הצרוף, קריאתו אל ליבו של הקורא,
ביקורתו הנוקבת על המתרחש במדינה, שאליה
הוא מוסיף תמיד פיתרונות לתיקון המעוות ותיאוריו
המדוייקים על האירועים במדינה, לא נתנו
למרחק ולזמן לנתקני מהארץ.
רעיונותיו, דיעותיו ומאבקיו לא הניחו למצפוני
לשקוט בשלווה שבניתוק.

יוסי מרקום,

(עכשיו) תל־אביב

בברפוריה, בבריסל ובבת־ים
על קורא מתמיד מאוד (״איגרת העורך״
,העולם הזה .)21.9.87
אינני יכול לפרט את עיסוקיי בעבר, אבל מכיוון
שהעורך הזכיר בגליון ראש־השנה שאת העולם
הזה קוראים גם בבאר־שבע וגם בבנימינה, גם
בברוקלין וגסבבואנוס־איירס, אני מבקש להביא
ערות מסייעת מנסיוני אישי.
את העולם הזה התחלתי לקרוא בעיר הולדתי,
בנייברק; המשכתי לקרוא בעת שירותי הצבאי
(בחוות־הגדנ״ע) באר־אורה ונהניתי ממנו כל שבוע
במשך השנתיים בהם גרתי עם אשתי בבית הוריה
בבלפוריה(המושב).
במסורת הזאת הצלחתי גם להמשיך בעת
שירותי באירופה — בבזל השווייצית, בבריסל
הבלגית ובבון הגרמנית ועכשיו אני שוב מעריך את
(המשך בעמוד )4

העולם הזה 2613

אנשי תשמ׳יז

כבכל שנה, מכתיר ״העולם הזה״ את האנשים
שבלטו בכל תחום מתחומי החיים. בין השאר:
אוליבר נורת׳(עולם) ,אן פולארר (אשה) ,מרדכי
^ ^ 9וענונו(צעיר) ,משה ניסים(מדי־ביות)
,עמרם מיצנע (ביטחון),

עמוס מנסדורף (ספורט) ועוד.

הלוויות
מי חבש מיגבעת בהלווייתו של המשורר
אבא קובנר, ומי בא בגילוי ראש, ואיך התייצ־בו
ראשי גוש־אמונים חובשי־כיפות
סרוגות בהלווייתו של
איש־הסלמ״ח יוסף טבנקין.

כתבת השער הקידנד:

הטאבו נשבו

המיפגש הרציני בזנבה הסתיים בקומדיית
״המסר של צ־רלי־ ,פגישנתיז של משה עמי־רב
(בתצלום) עם פלסטינים בירושלים נסתיימו
במכות לסרי נוסייבה. ובסוף נם נולד
הסיפור המכוער על צ׳קים שמנים ליד המיטה.
לאויבי השלום היה חג. חג של שימחה
לאיד. אבל אחרי שהתפור עשן
הסנסציה. נותרה מציאות חדשה.
גם בחרות מחפשים דרך לאש״ף.

כתבת השער האחורי:

מישפט השנה סכין לעיתונאי

בתשמ״ז האפיל מישפט אחד על כל המישפטים
שנערכו השנה: מישפט דמיאניוק. העולם הזה
מנתח את ההחמצה (כיצד נשכחה השואה בין
פעלולי הטלוויזיה) ,את הופעתו של הנאשם
הגמלוני, את אנשי הסניגוריה (שסיפקו למישפט
את הדראמה ואת התככים) ,ואת

הופעתו המבריקה של התובע
שהיה עד לפני שנה אלמוני.

עכשיו זה גם עבר למעשים: העיתונאי צדוק
יחזקאלי(בתצלום) ספג דקירות סכין, בנסיון־
רצח שאירע ליד מיגרש הכדורגל. כשגילה
שחיתויות ומריבות בתוך בית״ר ירושלים
וסירב להתחנף לקבוצה. כעסו עליו האוה־דים.
ופעם אחת היכו אותו. חוד־שים
ארוכים אחרי שעבר לס־קר
עניינים אחרים. מישהו זכר.

והנה אני שוכב כאן ערום ומצפה לראות עין יבעין את
הנורא מכל פחדי -את גילוי הסוד, סודם של סיוטים
הפוקדים אותי לילה־לילה, זה שלושים שנה...״

הצופן: אדמע סיפח החלש של
ק. צ ט 1יק

עתה והשקר

גאון במקום גביש
בהסתדרות כבר נתקבלה ההחלטה: בני גאון
מקו־אופ יחליף את ישעיהו גביש בראשות כור.
מי שמראה רווחים יקודם, ומי
שצובר הפסדים יילך. הבעיה
עכשיו — להזיז את דני רוזוליו.

מי יודע מי יהודי?׳
הרב שמואל אביתר הכהן, בראיון מיוחד ליום־
הכיפורים, מציע ניתוק בין החילוניים לדתיים,
כי ״כל עוד יש מגע, החילוני מוכן לתת לדתי
לעשות בשבילו יהדות״ .הוא גם סבור כי הל־אומיות
היא עונש שאלוהים
היכה בו אתבני־האדם, ומסביר
מתע אין הוא יודע מיהו יהודי.

יפורסם בגליון הבא של

העוצם היה

דף חדש

1הו סיפורו של טיפול חדשני ומסובן באל־אס־ד׳,
שנערך במחבר במחלקה הפסיכיאטרית
באוניברסיטה הממלכתית בל״דן, הולנד. הספר
מבוסס על הקלטות הטיפולים במצבים שבהם
הסגיר הלא־מודע את סודותיו.

הקווא האדמוני

גליון זה, שאין לו תקדים בתולדות ״העולם הזה״,
יהיה מוגדל, ויוקדם ביממה אחת, לרגל החג.

גין השנה את קיומו ברכישת

תשבץ ענק
השלם חזה
כע ריכת אביגיל ינאי. לכל מי שמשתע-
מס ביוס״הביפורים, ואוהב
לפתור חידות אינטליגנטיות.

היועצת שימחה
״הרעיונות שלי ברובם פמיניסטיים, אבל אני
לא אנטי־גברים. אוהבת קריירה וגסמישפחה,״
מכריזה אתיה שימחה, המועמדת להחליף את
ניצה שפירא־ליבאי, המודחת מתפקיד היועצת
למעמד האשה. השתיים, אגב,
) 1כבר התחלפו פעם .״ניצה ליכל־כה
אז,״ מנדבת שימחה כעת.

מירי כמו ליז טיילור

מירי שפיר ודתה פעס כפילתה של השחקנית
אליזבט טיילור. אורנה אלעמי היא חסידת
דאדא. שתיהן מעצבות בגרים
אלגנטיים כיותר, שכמוהם לא

ניתן להשיג — אפילו בחו״ל.

מערכת ״דף חרש״ בחרה גם השנה בדויד גרוסמן
כאיש השנה בספרות — בזכות סיפרו ״הזמן
הצהוב״ .בעיני נסים קלדרון היה איש השנה —
״הקורא החדש, האלמוני״ שהפ־

;7 7/77ז /77/77/וווווחת:
תג ה כספי בביתם של אלברט סבאג ויוסל׳ה
בוכמן • החבר של הבת של האופנאי גירעון
אוברזון • תני ת בתרי וג׳ק צימרמן: חתונה •
עורר־הדין ליאון צ׳רני(ג׳ימי קרטר, אנוור אל־סדאת,
מנחם בגין ועזר וייצמן)
£נכנס לראיון עיתונאי עם שלי
גולדמן היפהפיה ויצא מאוהב.

המדורים הקבועים:
מיכתבים — מיזרח׳ אחד לרטאה 3
איגרת העורך — החלטה מפתיעה 4 5 תשקיף — סילחמת כת נכת 6 במדינה — עוד ברווז 7 הנדון — אחד דנבה
ראיון השבוע— ע רב קימצניק 16
יומן אישי — הח״כ־ח צ׳־צ׳זלינה 19

זה וגם זה — עבר זעתיד 22 לילות ישראל — בחזזטרה

דף חדש — בדרך לבאקו

אתה והשקל —

אין פקקים

ב״אל־על־תשבץ
— הפעם ע׳ 1ק
הורוסקופ — מיבחן מאזניים
קולנוע — לא יכולה בלי
מה הם אומרים -אור־ פורה.
נתן הלוך. דליה נוטמן. ניצה שפירא. 36 רפי שדה 1צחק לזעבסק׳
תמרורים — המישפטן בקאהיר 38 40 אנשים — איזה ססטזל
רחל מרחלת -על כל השלם 42

*000000

ז <000000000

מיכתבים
(המשך מעמזד )3
העולם הזה כל שבוע מחדש במקום אליו עברתי
לגור משיצאתי לגימלאות מוקדמות.
אדם ישראלי, בת־ים

רק האשה!החמות
על שיבם של הצופים בתחרות מר
ישראל(״שיר השרירים״ ,העולם הזה
.)26.8.87
כתבת השלם הזה קבעה כאילו היו בין הצופים
המתפרעים בתחרות סר ישראל, בה זכיתי במקום
השני, קרובי מישפחתי וחבריי.
מכיוון שאני גר באילת, לא היתה לי כל אפשרות
להביא משם־קבוצה של קרובים, חברים ואוהדים.
האורחים היחידים שלי בתחרות היו אשתי

• גליבע /׳וו א בי ני ב• 2

״הופתעתי לגמרי על־ידי איש־השנה
שלכם,״ סיפר לי השבוע קורא, שאני מחשיב מאוד
את דעתו- .במשך השבועות האחרונים ניסיתי, כמו
בכל שנה, לנחש מי ייבחר. הפעם היה לי קשה
מאוד, ולא הגעתי למסקנה סופית. לכן חיכיתי
לגליון בסקרנות.
.ברגע הראשון, כשראיתי את תמונתו של
עמירם ניר, היו לי ספקות. התחלתי לקרוא את
המאמר, ותוך כדי קריאה שוכנעתי שזאת היתה
הבחירה הנכונה.״
אני מניח שקורא זה אינו היחיד שהרגיש כך.
יש שנים שבסופן מזדקרת דמות אחת כמועמדת
טבעית לתואר איש־השנה, למשל, אריאל שרון
במילחמת־הלבנון(תשמ״ב) .או שימעון פרס אחרי
שנת־כהונתו הראשונה כראש־הממשלה זתשמ״ה).
השנה האחרונה לא היתה כזאת. היו כמה וכמה
מועמדיססבירים, שבאו בחשבון. היה צורך בשיקול

שיתפו פעולה, בצורה זו או אחרת, עם תחקירני
הכתבה. לא היתה שום תיקווה כזאת לגבי ניר. מאז
שנכנס לתפקידו הנוכחי, כיועץ ראש־הממשלה
לענייני־טרור, הוא גדול השתקנים במדינה.
התחקיר הביוגראפי, שנוהל על־ירי ענת
סרגוסטי, היה על־כן עקיף. אספנו את כל החומר
שפורסם אי־פעם על ניר, לפני היכנסו לתפקידו
הנוכחי — הן בהשלם הזה, הן בעיתונים אחרים.
תיחקרנו אנשים שהכירו אותו בשלבים שונים של
חייו. וכמובן, חרשנו את המיסמכים האמריקאיים
על הפרשה.
אני מקווה שגם אתה הסכמת — אחרי הקריאה
— עם הבחירה.

פגיס לחווה
אלפי מילים בעיתונות, שני ספרים וסרט
מתוכנן — זה יבולה של שנה אחת של חווה יערי.
קשה לזכור מישהי, שהסעירה בשנים האחרונות
כל־כר את דמיון הציבור כמו הבלונדית השברירית
שהורשעה בפשע החמור מכל, רצח קשישה עבור

בצע כסף•

מסם רת אילנה אלון:
ישבתי בכל הישיבות של המישפט, ועקבתי
אתרי חווה מהרגע שבו נעצרה בראשונה, אשה יפה
ובוטחת בעצמה, עד שהפכה במהלר המישפט
לאיילה נרדפת, אשה שבורה, צנומה, חיוורת
ובכיינית.
במשד כל הזמן לא התראיינה חווה כלל. מפיה
לא באו אלא הרצאות, עדויות ושיחות מוקלטות.
אבל כל המילים הללו נאמרו תוך כדי תפקידה של
חווה מאשמת, כחשודה וכמתגוננת.
אחרי הרשעתה וגזר־הדין של מאסר־עולם
שהוטל עליה, חלה רגיעה מסויימת בדיווח על
חווה. שמועות שהגיעו אליי מהכלא סיפרו שהיא
השתנתה שוב. ההלם החל עובר, והיא חזרה
לעצמה. היא שוב מחייכת חיוך מקסים, משתמשת
בחוש־ההומור שלה וחוזרת לשיווי־המישקל
הנפשי. הייתי סקרנית מאוד לראות את השינוי.

שער איש־־השנהתשמ״ז
לא צפוי
יסודי כדי להחליט מי מהם מייצג בצורה הנכונה
ביותר את מהלר השנה.
איד הגענו למסקנה?
תחילה היה צויר להחליט מהו המאורע (או
קבוצת־ד־,מאורעות) החשוב/ה ביותר של השנה.
האם התהליד הכלכלי (המועמד הסביר: משה
נסים)? האם התהליר המדיני(שוב שימעון פרם)?
האם ההתפתחותהמוסרית־רוחנית בתום 20 שנות־כיבוש(ישעיהו
ליבוביץ)?
כאן היתה ההחלטה די קלה. היה ברור לנו כי
הנושא העיקרי של השנה הוא צרור הפרשות,
שהטילו את צילן על תשמ״ז: פרשת פולארד,
פרשת נאפסו, ספיחי פרשת האוטובוס בקו ,300
פרשת איראדקונטרס, פרשת וענונו. ומכאן
השאלה: מי צרי!־ להיות איש־השנה — ג׳ונתן
פולארד, רפי איתן ו/או אביאם סלע, עיזאת נאפסו,
יוסי גינוסר, אברהם שלום, עמירם ניר, מרדכי
וענונו?
בשלב הבא של השיקול נמדדה חשיבות
הפרשות האלה, זו מול זו, מבחינת ההשפעה על
בעיות המדינה והעולם. בעיקבות שיקול זה עלה כי
פרשת איראן/קונטרס חשובה, בלי כל ספק,
מפרשת פולארד, למרות חומרתה של זו, וגם
מפרשת־וענונו.
כך הגיעו הדברים באופן טיבעי אל עמירם ניר.
כאשר הגענו למסקנה זו, ידענו שאנחנו
מקבלים על עצמנו תפקיר קשר -כמעט כל
המועמדים לתואר איש־השנה בשנים האחרונות

קורא אזולאי
אילת׳ בתחרות
וחמותי. כך שאין כל אמת בכיתוב לאחד התצלומים
בכתבה, המספר על התפרעות של החברים של
בצלאל אזולאי, אילת
הזוכה מם׳ •2

יתרווות של שבועון
על כמה ממעלותיו של שבועון(״איגרת
העויד״ ,העולם הזה .)21.9.87
הרשו לי להוסיף למילותיו הקולעות של אורי
אבנרי על טיב שבועון־החדשות שהוא עורך
(״קומפאקטי, תמציתי, צפוף, שאפשר לקוראו
משער עד שער״) כמה מילים שהשמיע ג׳ון מאיי־רס,
יו״ר מועצת־המנהלים של שבועון־החדשות
ט״ם בקיץ האחרון, בכינוס מו״לים בווינה, בירת
אוסטריה, בנושא עתיד השבועון בעידן האלקטרוני:
״מערכת
התיקשורת שאני מדבר עליה היא
קלת־מישקל וניתנת לנשיאה ביד ...רוחב המיצג
שלה אינו עולה על 250 מילימטר ...אפשר לכוון
את מהירות שליפת המידע ממנה, להאט או להחיש
...היא מספיק פשוטה עד שילד בן עשר יכול
לפענחה, אם כי היא עולה פחות משלושה דולר
ליחידה ובנוסף לכל אפשר, בשעת הצורך, גם
לגרש בה זבובים ואפילו לעטוף בה דגים.
למערכת התיקשורת הזאת קוראים, כמובן,
נחום רפפורט, חל־אביב
שבועון•״

נשים ררא מחשופים
אילנה אלון
דמות חרשה
היה קשה לשכנע את חווה להתראיין. היא
נכוותה קשות ממאמרים בעיתונות במהלך
מישפטה, אבל באמצעות אנשי־הקשר שמעתי
שהיא מעוניינת מאוד שהציבור יידע על השינוי
שחל בה. על־כך שהפסיקה להשתמשבסמי״הרגעה
ובסמי־שינה, ושהיא עומדת לבקש מישפט חוזר.
התעקשתי והתמדתי, ולמרות שהשלם הזה באופן
עקרוני אינו משלם תמורת ראיונות וכתבות,
הצלחתי בסופו של דבר לשכנע אותה להתראיין
(השלם הזה ,)16.9.87
הפגישה בכלא התבצעה בחדר שבו נפגשה גם
אסירה ביטחונית עם בני־מישפחתה המרובים.
הרעש בחדר היה?שה מנשוא. חווה קמה על
דגליה, נשענה לעברי כדי שאוכל לשמוע אותה.
שמחתי לראות אשה שונה מזו שהכרתי
במישפס. אשה חביבה וחייכנית, בעלת קסם אישי
וחוש־הומור.
נזכרתי בסרט ישן: של!ש פנים לחזוה.

על הצלחותיהן של דוברות סיעות
בכנסת בעת מילוי תפקידן(״מה הם
אומרים״ ,העולם הזה .)9.9.87
ח׳׳כ שבח וייס התקנא ביחסי־הציבור הטובים
של כמה מעמיתיו וייחס אותם לא למעשיהם
אלא לעובדה שבשירותם עובדות דוברות צעירות
ויפות ההולכות עם מחשופים עמוקים.
אבל אילו וייס היה מביט סביבו, היה בוודאי
מגלה שציבור העיתונאים מורכב כיום, לפחות
במחציתו, אם לא ביותר, מנשים. והמחשופים של
הדוברות בוודאי אינם משפיעים על העיתונאיות.
מה שאולי כן משפיע עליהן הן העמדות היותר
טובות של רץ(שחברתה, מיכל רפאלי, רואיינה
בהקשר לדיברי וייס בהעולם הזה) בנושא זכויות
הנשים, לעומת העמדות השוביניסטיות, הריאקציוניות
והנכנעות לדתיים שמבטאת מיפלגתו של
ריבי קפלן, תל־אביב
וייס•

עשו מילחמה, לא אהבה
על חובבי מישחק הכדורת (״תמרו רים״
,העולם הזה .)2.9.87
לא כל האנגלים היו משוגעים על מישחק
הכדורת כפי שהיה סר פרנסים דרייק, האיש שיצא
להשמיד את הארמדה הספרדית רק אחרי שסיים

לשחק את מישחק הכדורת בו עסק בעת שקיבל
את הידיעה על התקרבות הצי הספרדי.
לאנגלי אחר, המלך אדוארד השלישי (1312־
,)1377 למשל, היתה דיעה שונה מאוד בנושא. הוא
אסר על מישחק הכדורת, וזה כדי שהגברים
באנגליה יוכלו להתרכז באימוני היריד, בקשת,
הנשק הקונבנציונאלי של אותם ימים.
ואגב, זאת לא היתה ההתנגדות היחידה של
אדוארד למישחקי ספורט מסויימים. נראה שגם
ספורט הויהבה לא כל־כר מצא חן בעיניו. עובדה:
הוא הורה להוציא להורג את מאהבה של אמו.
אכרהם רבינוביץ, תל־אביב

קקאו פוקו־מוקו
על סצינה מתוך סרט אלמוני(״יומן
אישי״ ,העולם הזה .)2.9.87
אכן אורי אבנרי לא חלם. אף אנוכי זוכרת קטע
כפי שהוא תיאר, אולם לא עם השמן והרזה.
בזיכרוני נטוע אדם משוגע(בעל זקן הדומה לזה ־*׳
של הרב המזמר) ,בעל עיניים בולטות, המקיף
שלוש פעמים עמוד בתוך בית־הכלא וקורא בקול
גדול ״פוקח מוקה״ וזה הצחיק אותי עד לשיגעון.
מרוע? כבר אינני זוכרת. אולם הביטוי ״פוקח
מוקה״ הפך בילדותי תמריץ לשתיית קקאו, וכך
עשיתי גם עם ילדיי, ולקקאו קראנו ״פוקו־מוקו״.
זהבה כרמלי, רמת־נן
קריאת העזרה של אבנרי הזכירה לי את המדור
לחיפוש קרובים (מ׳ מכיר? מי יודע?) וזה שייך
כמעט לאותה התקופה(של ראשית המדינה).
לעיקרו של דבר: המישפט במלואו היה ״פוקר
מוקו, לאט, לאט!״ והוא דוקלם על־ידי אבוט ו־שמואל
סגל, רמת השרון ״*
קסטלו.

אין עיסקה
עוד על רכישת פחם מחו״ל (״החוזה
הסיני״ ,העולם הזה 2.9.87 והלאה).
חברת הפחם מקבלת כמעט מדי יום הצעות
לאספקת פחם מכל קצווי תבל. כל הצעה המוצאת
את דרכה, משום מה, למישרד־האנרגיה מועברת
לחברת הפחם כמות שהיא, לטיפול רגיל. אין ולא *•
היה כל לחץ מכיוון מישרד־האנרגיה, או/ו שר־ ׳
האנרגיה, לרכוש פחם מחברה זו או אחרת.
אין ולא היה כל הסכם עם החברה הנזכרת בכתבה
לרכישה של פחם מסין ולוא אף לרכישת מיטען
נסיוני. כל מגע שהתנהל עם גוף כלשהו בעולם
בנוגע לפחם שמקורו בסין לא חרג מבירורים טכניים
שהם תנאי הכרחי, אך לא מספיק, לכל צעד
נוסף.
אין סיכוי שחברת הפחם תרכוש פחם מסין,
בטווח הנראה לעין. הפחם הסיני המצוי אינו עונה
על דרישות המיפרט של חברת החשמל(צרכנית
הפחם הגדולה בארץ).
רם רון, מנכ״ל, החברה הלאומית
לאספקת פחם בע״ם, תל־אביב
אם לנקוט לשון המעטה, נפלו בכתבה אי־דיו־קים
רבים. כך, למשל, אין אנו מועסקים על־ידי מר
רינות ואין כל אמת בכך כאילו הצענו שבנק־ה־פועלים
יממן את העיסקה, וממילא סיפור־המעשה
כאילו שר־האנרגיה דחה זאת משיקולים אישיים
אינו אלא ברייה, ולבסוף, לדאבוננו, אין כלל
עיסקה.
מנחם מירון, דן הלפרין, תל־אביב

פ׳ ת ר 1ן
ל מ צו ק ת 7ו7י?ד
לא רק השנה עלה מאוד שכר הדירה בדירות
להשכרה. זה קרה גם לפני 25 שנה,
ודווקא בשנה שתיאטרון הבימה הציג את
ההצגה דירה להשכיר. את המצחיק שבצירוף
המיקרים הזה ראה מייד הפיזמונאי ח אל־מגור,
שהגיב על כך בתוכנית הבידור שלו
בקול ישראל וצוטט בגליון השלם הזה
שהופיע השבוע לפני 25 שנה:
״בהביטה מציגיס עכשיו דירה להשכ רה
/ויש אומרים שצוחקים בה שעתיים.
/אן ביתר הדירות, צוחקים עכשיו פ חות
/כי משלמים שם שכר דירה כפ ליים
/ .או שלא ניתן למחיר לקפוץ כל י
ו קדימה / ,או שנעבור כולנו לגור בהביטה.״

מציינים, כי באחרונה מתקיימים קשרים שוטפים בין
הדרוזים בישראל לבין בני עדתם שמחוץ לרצועת־הביטתון.

מתחדדים גם בהונגריה

הכרעות במישטרה

שילטונות הונגריה הקומוניסטית מאפשרים באחרונה
לחרדים מישראל לנהל פעילות עניפה של החזרה בתשובה
בקרב יהודים בבודפשט, עוסקים בכך חסידיו של הרבי
מקאליב, החי ברחובות. הפעילות נעשית במיסגרת אגורה
לתיפארת שמו של החתם סופר.

במסידרונות המטה הארצי של המישטרה
מנחשים, כי שר־המישטרר* חיים בר-לב,
מתכוון להכריע אחרי החגים בעניין סבב
המינויים בצמרודהמישטרה.
גם אם יקודם ניצב גבי עמיר לתפקיד סגן־המפכ״ל — כפי
שצופים במישטרה — הדבר לא יבטיח לו אוטומטית את
המפכ״לות אתרי פרישת אריה איבצן.

להקפיץ את הושיא
י * י 8יוןי

ושוב: הקדמת הבחירות
התקרית בישיבת הממשלה בץ השרים עזר
וייצמן ואריאל שרון העלתה שוב את
האפשרות שהבחירות לכנסת יוקדמו.
עסקנים משתי המיפלגות הגדולות מעריכים כי מנהיגיהם
לא יתאפקו, וייסחפו לאווירת־בחירות כבר בקרוב, ולכן
כדאי לכל הצדדים להקדים את מועדן. התאריך המשוער
שעליו יוסכם הוא חורש מאי , 1988 אחרי אישור תקציב
המדינה הבא.

הקדמת הבחירות לכנסת תפתור את המחלוקת
סביב שינוי מועדן של הבחירות לרשויות
המקומיות, מפני שאז יופרדו ממילא שתי
מערכות־הבחירות.

גזית כדרך החואה
אין כמעט סיכוי ששלמה גזית, מנכ״ל הסוכנות,
ימשיך בתפקידו בשנה הבאה — יהיההיו״ר
שייבחר בדצמבר אשר יהיה.

״אל על״ תנוח
בחג הסוכות

העסקנים משתי המיפלגות הגדולות תמימי רעים כי הוא
מנכ״ל כושל(ראה מיסגרת לבנה בעמוד זה).

בגלל החג השני של סוכות, שחל ביום
החמישי בעוד שבועיים, תו שבת חברת
״אל על״ לשלושה ימים רצופים — עד
מוצאי־השבת. כבר עתה ברור כי יווצר
מחסור ניכר במקומות בטיסות היוצאות.
״אל על״ הוסיפה אומנם טיסה מיוחדת
במוצאי־השבת, אולם הדבר אינו מספיק
לענות על הביקוש.

16 סרבנים חדשים

המלווים שלי 13־ 0
לפמלייתו של שימעון פרס, המבקר בארצות־הברית, נוספו
הפעם, מלבד עשרות הפקידים, גם כמה שמות חדשים.
ביניהם: הפירסומאי משה תאומים, שהוא יועץ־התדמית של
פרס, והעסקנים המיזרחיים מירושלים ימין סוויסה
(האוהלים) ומני ברזילי. תאומים הצטרף לפמליה על
חשבונו.

קלי למען וענונו
פטרה קלי, ראש סיעת הירוקים בפרלמנט
הגרמני, פנתה במיכתב לכל מכריה בעולם
בבקשה לחתום על עצומה בזכותו של מרדכי
וענונו.
״מתנגדי הנשק הגרעיני במדינות רבות סיכנו את חרותם
כשחשפו את העובדות על מעשי ממשלותיהם, המפתחות
נשק כזה. מרדכי וענונו עשה כמוהם, ולכן הוא כלוא כעת.
הוא אינו פושע, אלא אסיר־מצפון,״ נאמר בעצומה, העומדת
להתפרסם כמודעה בהרלד טר־ב־זן הביזלאונו׳.

מסוק ארס ל חד ד
האו״ם העמיד מסוק מיוחד לשרותה של תרז
חדד, אלמנת סעד חדד, כדי שתוכל לצאת
בביטחה ממרג׳-עיון לביירות, להשתתך
בהלוויה מישפחתית.

עוד כישלון מצחיק של שלמה גזית,
מנכ״ל הסוכנות: הוא קבע לאותו היום
עצמו — ה־ 9בנובמבר — וכמעט לאותה
השעה שני אירועים טיקסיים, בהשתתפות
אותם המכובדים עצמם. הראשון,
בהשתתפות חיים הרצוג ואריה דולצין,
בבית־הנשיא, הוא טקם הפתיחה של
הכינוס העולמי של עיתונאים יהודיים.
השני, בכניסה לירושלים, הוא טקס פתיחת
הארכיון הציוני, גם הוא בהשתתפות
הרצוג ודולצין. תיאורטית, אולי ניתן להקפיץ
את הנשיא והיו״ר בין שני המקומות,
אף הבעיה היא שלשני האירועים
הוזמן אותו הקהל עצמו.

גיסה של חח, אחיו של המייג׳ור שהקים את צד׳׳ל, נפטר
בביירות, והאשה חששה לנסוע בדרך היבשה, בתחומי
שליטה של מיליציות עוינות. בנותיה הגדולות של חדר
לומדות בפנימיה בצרפת, במימון ישראלי.

מגבית לדרוזים כשוף
מנהיגי־הדת של העדה הדרוזית בישראל,
שהתכנסו בביתו של השיח׳ אמץ טריו! ,החליטו
לידים מגבית למען אחיהם בדדי השון! בלבנון.
הדיון במגבית נערך בעיקבות פנייתו של
ואליד ג׳ונבלאט לטרין!.
המשבר הכלכלי בלבנון פגע במישפחות דרוזיות רבות
בשוף, הסובלות באחרונה חרפת־רעב. מקורות בגליל

16 צעירים וצעירות על סך גדם שיגרו ביום
השני השבוע מיכתב לשו״הביטחץ, שבו הם
מבקשים שלא להישלח לשרות בשטחים
הכבושים.

להשאיר אות בבית
המנהלים האמריקאיים כ״כוח המשימה הכלכלי״
יגעו את מוחם כיצד לשפר, ולוא מעט, את
המצב הכלכלי כארץ — יגעו וגם מצאו.
המלצתם: לצמצם באופן דראסטי את הנסיעות
חסרות־התועלת של פקידים ישראליים
לארצות-הברית, כביכול בשרות פרוייקט ״כוח
המשימה״.

חקירה במיבללת ב״ש
המישטרה זימנה השבוע לחקירה את מנהלי הסיכללה
המכנולתית בבאר־שבע, ותפסה מיסמכים במישרדי
המיבללה. החקירה היא בחשד של אי־סדרים פליליים.
המיכללה כפופה במשותף למישרד־העבודה־והרווחה
ולאוניברסיטה נן־מרזן.

מילחמח כת בכת
גילויים חדשים על עבודתה של ועדת
תעסה־גלזר לענייני כיתות כלולים בחוברת
שמפיצה לאחרונה האגודה למדיטציה
טרנסנדנטלית, שנפגעה מדוח הוועדה.
אחד הגילויים מציג את העניין באור
חדש, כמילחמה בין שתי כיתות מתחרות.
אחדהמודטים, רב-סרן בחיל־האוויר שהופיע
כעד לפני הוועדה כדי לספר על פעילותו
כמורה למדיטציה, מצהיר בשבועה
את הדברים הבאים :״בתום הפגישה, שנמשכה
כשעה, אמרה הגב׳ מרים תעסה-
גלזר, :למה לכם את כל זה? תלכו לישיבה,
תלמדו תורה!׳

נזכרים באוניברסיטות

הצעירים, שנולדו אחרי ,1967 מכריזים כי השרות מעבר
לקו הירוק ,״בשרותו של שילטון כובש ומדכא״ ,נוגד את
מצפונם, ומודיעים כי אם יקבלו פקודה לצאת לשטחים
הכבושים — יסרבו לבצע אותה.

בירושלים קם השבוע פורום חדש של עסקני־סטודגטים־
לשעבר מטעם חרות. לוקחים בו חלק יו״רים וסידרים
לשעבר בהסתדרות הסטודנטים, כמו שמוליק סלבין(יועצו
הכלכלי של שמיר) ,בני כשריאל (בכיר במישרד־השיכון),
רפי בן־חור (מנהל מישרד־הרישוי בבירה) ואריאלה רבדל
(מלישכת חיים אהרון בסוכנות) .חברי הקבוצה החדשה,
שבראשות רבדל, שייכים לכל המחנות בתנועה.

חידון הגבורה והשנור

שני הסטודנטים־לשעבר צחי הנגבי וישראל
כץ, שהוציאו שם רע לחרות באוניברסיטות,
לא באו.

במיסגרת חגיגות ה־ 40 למדינה עומד להיערך בפולין,
בחודש מאי ,1988״חידון הגבורה היהודית במילחמת
העולם השניה״ .החידון ייערך בוורשה, סמור לחורבות
הגטו, וישתתפו בו אלפי בני״נוער.

לא להתפתות לבנקים!

התוכנית היא להטיס לארץ את אלפי
המשתתפים, בתום החידה. אולם בגלל היעדר
משאבים, עומדים המארגנים לפתוח בקרוב
במסע־שנור אדיר, שיכלול אירועים יוקרתיים
וגם מכירה פומבית, בהנחיית מני פאר.

״ 3וליט*קה״ בלי נשים
נשים החברות במערכת הירחה״פוליטיקה״ של
ר״ץ מתחו ביקורת על כך שבגליון האחרון של
העיתון, המוקדש כולו לזהות הישראלית, נפקד
מקומן של מחברות-נשים, מלבד מאמרה של
שולמית אלוני, מנהיגת המיפלגה.
בינתיים גם נודע כי העורך, גדעת סאמט, סירב לפרסם
מאמר שהגישו שתי מחברות פמיניסטיות. הגיב על כך
סאמט, לשאלת השלם הזה :״הייתי מעונית לפרסם את
המאמר הזה. אולם כפי שהוא הוגש לי, הוא לא עמד
בסטנדרטים שלנו ולכן לא התאים לפירסום. החזרתי אותו
לכותבות בבקשה שיתקנו אותו. הן לא הצליחו לעשות
זאת, ואני מצטער על כך.״

עצה לאוזני המחזיקים במניות הבנקאיות, מפי כל
המומחים הרציניים בכלכלה;

אץ להתפתות עכשיו לתוכניות-החיסכון
השונות של הבנקים ושל האוצר. יש לחכות עם
כל החלטה עד הרגע האחרון, בסוך אוקטובר
— בכל שיתקרב מועד זה יוצעו עוד ועוד
תוכניות חדשות, והתנאים המוצעים לחוסכים
יילכו וישתפרו.

עוד פיטורין ב״רסקר
חברת־הבניה רסק 1אינה מצליחה להתאושש. צפויים בה
פיטורין נוספים. בהיקף נרחב, וצימצום פרוייקטים.

בשבי ס עולים בדרג ה
לקראת ראש־השנה 400 ,רבי סוהרים בשרות בתי־הסוהר
הועלו לדרגת סמל. העליה ההמונית בדרגה נועדת
למעשה, להוסיף שכר לסוהרים.

הונעה הגרון הבא של
לסקר ליד סבא
לנרב שרגאי, העיתונאי חובש־הכיפה של הארץ, שנתמנה
ככתב היומון לענייני הסוכנות, היתה בעיה. רק מעטים
יודעים כי סבו של הכתב — איש־המפד״ל ש״ז שרגאי,
שהיה ראש עיריית ירושלים ואחר־כך, בשנות החמישים,
יו״ר מחלקת העליה והקליטה — קשור עדיין בסוכנות.
לפני ארבע שנים העניק לו אריה רולצין חדר קטן, סמוך
ללישכתו, ושרגאי בן ה־ 88 מקפיד לשבת בו מדי יום.
הכתב, שחשש כי עלולים להאשים את סבו שהוא מדליף
לו מידע פנימי, התייעץ בו לפני שהסכים למינוי. הסב
הרגיע אותו שממילא אץ הוא יודע סודות.

0 * 111:1

גו ג

תוקדם ביממה
ניתן יהיה להשיגו בכל הקיוסקים
ברחבי הארץ ביום השלישי
הבא. ה־ 6באוקטובר. בתל־אביב
הוא יופץ כבר ביום השני בערב.
ג י 11־ א

נ וי מ ן

במדינה העם
מוות בצומת
המחזה היה היתולי.
אך הסיגה היתה טראגית.
הציבור חכם יותר
מן המוליטיקאים
עיתוני ישראל היו אסירי״תודה לשרי
הממשלה. בשבועות החגים אץ הרבה
חדשות. העורכים מתלבטים איך
למלא את עמודי עיתוניהם, ומה לשים
בכותרת הראשית.
הסקנדאל הקולני בישיבת הממשלה
סיפק חומר ליומיים. אריאל שרון
תקף את רבין. עזר וייצמן תקף את
שרון מילולית, וכמעט גם גופנית,
במעץ פארוריה על עלילות השמן
והרזה. יצחק רבין וחיים בר־לב עזרו
לווייצמן. הכל היו מבסוטים.
מחזה היתולי זה נערך בעיקבות
אירוע טראגי. הריגתו של איש״מי־לואים
בצומת מגידו בידי בן־כפר מ־איזור
ג׳נין, שהיה חמוש בסכין. הוא
חטף את נשקו של ההרוג, שלא היה
טעון. הוא נתפס בידי אנשי מישמר־הגבול
— גם הם לא־יהודים — ניסה
לירות בהם, אך נכנע משגילה שהנשק
אינו טעון.
המקהלה הזועקת. אחרי כל
אירוע כזה קורים שני דברים.
אריאל שרון תוקף את שר״הביטחון,
יורשו בתפקיד, שהוא חבר המיפלגה
היריבה.
זה טיבעי. שרון בונה את הקריירה

שלו על תדמית של איש־ביטחון לאו־מני־קיצוני.
וכל פיגוע משמש לו תחמושת.
במישטר י הדמוקרטי זה לגיטימי,
אם כי ניתן לפקפק בחוכמתו הפוליטית
של קו זה. עמיתיו, שרי־הליכוד,
הסתייגו ממנו כמעט בגלוי.
חמורה יותר התגובה השניה. אחרי
כל פיגוע מסעיר מרימה את קולה המקהלה
של תובעי עונש־המוות.
כבר הוכח מזמן כי דרישה זו אין לה
ולא כלום עם האינטרס הביטחוני.
ולראיה: כל קהילת־הביטחון, ובכללה
גם האנשים הלאומניים הקיצוניים
ביותר, דוחים רעיון זה מכל וכל, מטעמים
מיקצועיים. אולם המקהלה צמאת
הדם אינה משתתקת, מפני שמניעיה
הם פסיכולוגיים, ואולי פסיכו־פאתיים.
בעבר
נשמעה דרישה זו אחרי מיקרים
״אכזריים במיוחד״ ,כשהכוונה הי־תה
לרצח נשים או ילדים. הפעם נשמעה
דרישה זו אחרי הריגת חייל־במדים,
נושא־נשק, בידי אנשים שלא היה להם
נשק חם.
מעשים ספונטאניים. בעיני
אנשי־ביטחון, דווקא פיגוע כזה הוא
המסוכן ביותר.
שרותי־הביטחון התמודדו בהצלחה
רבה בפעולות של מחתרות מאורגנות.
מכיוון שמחתרות כאלה זקוקות לצינורות
של קשר ואספקה, יש להן נקו־דות־תורפה
רבות. אך כאשר מבוצע פיגוע
על־ידי קבוצה של בני־המקום,
שאינם שייכים לשום גוף והפועלים
באופן ספונטאני — קשה הרבה יותר
לגלותם.

הפר שה: תגובות
הפעם נתפסו התוקפים כמעט ב־מיקרה,
דווקא מפני שהפיגוע לא היה
מאורגן ומתוכנן, ומבצעיו היו בלתי־מיומנים.
שרון
האשים את הציבור (ובעקיפין
את המערך) בכך שהוא ״התרגל״ לפיגועים
כאלה, ואינו נסער. אך יתכן שדווקא
תגובה מאופקת כזאת מוכיחה
את בריאותו של הציבור. הוא יודע כי
פיגועים כאלה אינם נמנעים לגמרי,
וכי הם חלק מן המילחמה המתמשכת,
שתגיע לקיצה רק כאשר יושג פתרון
פוליטי.
עד אז, ההיסטריה לא תעזור.

פרשות

כולם היי גלישבת שר״הביטחון ביום השני אחר־הצהריס -הסיר,
הרמטכ״ל, גיבורי הפרשה שריצו עמשי״מאסר ארוכים במצריים
וקרובי״מישפחותיהם של עולי־הגרדום.
כולם פרט לגיבור בהא־הידיעה של הפרשה שכונתה ״העסק-ביש״
בנימין ג׳יגלי.מי שכונה אז, מטעמי־צנזורה ,״הקצין הבכיר״ ,לא נמנה כמובן עם
מוזמני הטקט. המבוכה נחטכה, מפני שג׳יבלי נטל את אלישבע
אשתו, בתה אורית ומשה בעלה, לטיול בספרד. מישפחת ג׳יבלי עזבה
את הארץ באורח מתוכנן ביום הראשון שעבר, למשך שבועיים. גם
בעיות טישפחתיות וקשיים בירוקרטים שהתעוררו לא עיכבו את
הטיול.
כל מי שחיפשו -והיו רבים כאלה -את ג׳יבלי וביקשו לשמוע את
תגובתו על טקט ההעלאות בדרגה, העלו חרט בידיהם. זה היה תרגיל
דיפלומטי מחוכם מצידו.
• תרגיל דיפלומטי פחות מחוכם היה באי־מטירת מידע מוקדם
על הטכט וחומר״הסברתי לשגרירות ישראל במצריים מבעוד מועד.

עסק ביש
6רשה. עסק־ביש.
מעשה־טרור. התנדבות
אידיאליסטית.
מחדל מחמיר. צד? מאוחר
פעם זה נקרא ״העסק־ביש״ ,או
״פרשת לבון״ .היו לזה שמות שונים.
הכוונה היתה למיבצע מסויים.
בקיץ ,1954 כאשר פינחס לבון היה
שר־הביטחון ודויד בן־גוריון שהה בש־דה־בוקר,
הופעלה במצרים רשת־ריגול
שהוקמה קודם לכן על״ידי אמ״ן. על
חברי הרשת, יהודיים ציוניים בני־המ־קום,
הוטלה משימה מסוג אחה להטיל
פצצות במוסדות־ציבור, במוסדות אמריקאיים
ובריטיים בקאהיר ובאלכסנדריה.
באותם
הימים התהדקו היחסים בין
המישטר המצרי החדש, בהנהגת גמאל
עבד״אל־נאצר, ובין ארצות־הברית. הבריטים
עמדו לנטוש את בסיסיהם ליד
תעלת־סואץ. מטרת הפעולה היתה
לעורר את הרושם כי במצריים פועלים
יסודות לאומניים קיצוניים, ובדרך זו
לסכסך בין מצריים ובין המדינות המערביות.
הפעולה
התגלתה במיקרה, כאשר

משטילפנתי ביום השני בלילה למשה ששון, שגריר ישראל במצריים
הוא ידע רק את אשר שמע שעה קלה לפני־כן במהדורות החדשות.
בדיפלומט זהיר ומנוסה טירב להתייחס להתפתחויות. ששון שמע
ממני פרשים על הטקס, שנערך אחר-הצהריים במישרד־הביטחון,
וחיכה להתפתחויות.
באותן השעות לא ניתן היה להעריך האם תהיה התייחסות
בעיתוני המחר של מצריים, או שהאירוע יחלוף על סדר״היום הלאומי

• חסך עיסא, ראש״הדסק הישראלי במישרד־החוץ המצרי, שמע
בראשונה ממני על האירוע. עיסא נשמע די מופתע ושאל אותי :״את
מדברת על מה שמבונה, פרשת לבון׳ד מכאן ואילך סירב להגיב,
והסביר שעוד לא ידוע לו מאומה, ואין לו עדיין הערכות או
התייחסות כלשהי.
• גם מוחמר בסיוני, שגריר מצריים בישראל, שמע ממני
בראשונה על האירוע בשעת־לילה מאוחרת .״מה את אומרתן זה היה
בחדשות! מתיו לא שמעתי, מפני שרק עכשיו שבתי הביתה. לא, לא
הודיעו לי על־כך מראש. לא ידוע לי על בך דבר!״
בסיוני סירב, כמובן, להגיב בצורה כלשהי לידיעה, וחיכה להת דמעה
בדק
פתחויות.

נסיך הקיבוץ

יוססל׳ה טבנקין ()1953
.שרדים מבקשים להם דרך־ח״ם...״
י־השתיה בקיבוץ נגועים בחיידקים,״ מכריזה מודעה קטנה בפתח ח/!
/ /דר־האוכל של קיבוץ עין־חרוד ומאוחד) .נא לא לשתות מים מהברזים. נא
להרתיח את מי־השתיה, מבקשת המודעה מהחברים. ובאותו יום עצמו, שבו התגלו
החיידקים, נקבר יוסף טבנקץ בבית־הקברות של עין־חרוד, הצופה אל הגילבוע.
״לפעמים הוא הרגיש בינינו כאילו היה נגוע,״ אומרים חברים בלחישות, ברמזים,
בחררי-חדרים,ומתכוונים לנטיותיוהימניות, לאהדתו הנלהבת את רעיון ארץ־ישראל
השלמה.
מלח״הארץ, בן לאצולה האמיתית, היהירה, זו שבקירבתה כל נובו־ריש נראה כמו
ליצן עלוב.
אביו היה יצחק טבנקין, מנהיג אחדות־העבודה והקיבוץ המאוחד, קרוב־מישפחה
של סלוצקין האגדי מעין־חרוד, חברו של ברל כצנלסון.
״אנשים בודדים...אינדווידואליסטים קיצוניים, מורדים המבקשים להם דרר־חיים
חדשה ...מעבר לכך — כל אחד והשקפת־עולמו, כל אחד ומאבקו עם המלאך,״
כותבת אניטה שפירא בסיפרה ברל.
משהו מהבדידות הזו, מקשיות־העורף, ירש יוסף טבנקין מאביו.
הבטחה עם שחר. יוסף טבנקין היה בנם השני של יצחק ואווה. הוא נקרא על
שמו של יוסף זלצמן, שנהרג בשדות כינרת. כולם כינו אותו יוספ׳לה.
הוא היה מראשוני הפלמ״ח, מפקד גדוד ״הפורצים״ וגדוד )4ומפקדחטיבת״הראל.
רבים מוותיקי הפלמ״ח היו שם, בקיבוץ עין־חרוד. כת שהולכת ונכחדת. מה שלא
עשה דוידבן־גוריון, עושה הטבע. ישעיהו גביש, חיים גורי, שימעון אבירן, יצחק ולאה
רבץ, מולה כהן, חיים בר״לב, לוחצים זה את ידיו של זה, שותים מיץ ממותק
וקפה־בוץ, אוכלים כעכים מלוחים וביסקוויטים.

שימעון אבירן, שהיה מפקד חטיבת גיבעתיואיש־פלמ״ח :״היווהליוספל׳ה מחשבה
עצמאית ומוח חריף. הוא עלה על כולנו בדיעותיו המקוריות.״
בסופה של מילחמת־העצמאות פרש מהצבא. בן־גוריון, שלא אהב את דיעותיו
המקוריות של טבנקין, לחץ. טבנקין נכנע.
״וזו היתה הטרגדיה של חייו,״ אומר חיים גורי .״הוא היה מה שנקרא: הבטחה עם
שחר. כישרון גדול שלא מוצה. כך בקאריירה הצבאית, כך בתחומים אחרים.״
טבנקין חזר לקיבוצו, למד תעשיה וניהול בטכניון וניהל את פלדות. מיפעל
המייצר ציוד למחלבותולתעשיות־מזון. סיכסוך פנימי גרם לו לנטוש את המיפעל
ואת הקיבוץ. שנים אחדות ניהלמיפעלי־תעשיה פרטיים, הרחק מהרעיון הקיבוצי.
באותה תקופה גם רעיונותיו הפוליטיים נדדו מרחק רב מהתנועה הקיבוצית.
טבנקין הפך לאיש ארץ־ישראל השלמה.
המשורר יצחק שלו, שאמו היתה אחותה של אווה, אמו של טבנקין :״למעשה
יוספ׳לה מעולם לא התרחק מבית אביו. יצחק טבנקין היה איש של התיישבות,
שהאמין כי צריך ליישב את הארץ בכל מקום שאפשר. ואלה הרי עיקרי תורת
ארץ־ישראל השלמה.״
קבוצה קטנה של חבריו לרעיון הזה מתגוררת בפאתי בית־הקברות. גרשון שפט,
רפאל איתן, בני קצובר, משה שמיר.
שווה יותר. בקיבוץ כעסו. ראו בו דמות משונה 850 .נפשות יש בעין־חרוד
ומאוחד) .כעשרה מאמינים ברעיון ארץ־ישראל השלמה. בעיניהם היה המשורר
משהל׳ה טבנקין, אחיו הבכור המנוח של יוספל׳ה. גם חנהל׳ה טבנקין, בתם היחידה
של יצחק ואווה, וגם אהוביה, בן־הזקונים, דבקו ברעיון הזה.
בני קצובר :״הוא הירבה להופיע בחוגי־בית, בהרצאות, בהפגנות, השתתף במיש־לחות
אלראשי־השילטון, עשה כל מה שחבר־תנועה מסור צריך לעשות. בשבילנו,
טבנקין היה הישג גדול. אדם עם ייחוס מישפחתי נכבד כל־כך, המצטרף לשורותינו,
שווה קצת יותר מכל אחד אחר.״
קצובר, מוקף פלמ״חניקים־בדימוס, מנסה להתנהג בטבעיות, כאילו כך דרכה של
הארץ הזאת. שמץ של מבוכה בכל זאת נילווה לתנועותיו. הוא לוחץ את ידיה
המושטות של חנהל׳ה, מבקש להידחק אל המעגל הפנימי העוטף אתבני־המישפחה,
ואינו מצליח.
״ביקרתי בעין־חרוד עשרות פעמים,״ הוא אומר .״יוסף הקפיד להזמין אותנו
לשמחות מישפחתיות. בפעם האחרונה נפגשנו לפני שנתיים. בשנים האחרונות
התלהבותו דעכה מעט, הוא לא היה עוד פעיל כה נלהב.״
אולי מחלתו ואולי ילדיו השיבו אותו בסוף ימיו אל הקיבוץ. כי מבין ארבעת ילדיו
רק רוני, הבכורה, גרה בעין־חרוד. אלון מתגורר במרחביה, מיכל בתל־אביב, יואב
משוטט בעולם.
* יש משהו עצוב, בודד, במי שעשה לאחרים, ולביתו לא טרח. טבנקין, כך נדמה,
הבין זאת. בשש שנותיו האחרונות הצטופף בחיקו המוכר של הקיבוץ, הירצה ביד
טבנקין וכתב ספר עלחטיבת־הראל. למורשת אביו ולהיסטוריה הפלמ״חית הקדיש
את כוחותיו האחרונים.
אולם אנשי הארץ השלמה עדיין לא מרפים. על קיברו אמר אחד מהם, עסקן־גוש־אמונים
המזוקן צבי סלונים, קריש. וחברה מקומטת, שפניה צרובות, מביטה במזוקן
וצוחקת .״זה מישהו מהחברים שלובגוש־אמונים,״ היא אומרת,מתייחסת לטקס הקטן
שרה לי כד ביין ₪
כאל קוריוז משעשע.

נדלקה פצצת״תבערה שיהודי מקומי
עמד להניחה בבית־קולנוע במרכז קא־היר.
מחדל
מחסיר. לנאשמים נערך
מישפט פומבי. שניים נדונו למוות, האחרים
לתקופות־מאסר.
ממשלת־ישראל, בהנהגת משה
שרת, הכחישה את הכל, דיברה על ע־לילת־דם
אנטי־שמית נפשעת וניתקה
את מגעי־השלום הסודיים שהיו בעיצומם,
ביוזמת עבד־אל־נאצר. בארץ
סער מאחורי־הקלעים הוויכוח סביב
השאלה שהפכה קלאסית ״מי נתן את
ההוראה״ — השר לבון או ראש אמץ,
בנימין ג׳יבלי. בעיקבות ויכוח זה נפלה
ממשלה, התפלגה מפא״י וקמה רפ״י.
בכל הסערה הגלויה והסודית כמעט .
נשכחו קורבנות הפרשה — חברי-
הרשת שנמקו בכלא המצרי. אחרי ^
מילחמת 1956 נמנעה ממשלת־ישראל
ואז: בן־גוריון ומשה דיין) לעמוד על
שיחרור הכלואים תמורת החזרת
השבויים המצריים. הדבר נעשה רק
כעבור 11 שנים נוספות, בעיקבות
מילחמת ששת־הימים. רבים סברו ש־מחדל
מחפיר זה נבע מחששם של
ראשי־המדינה מפני הגילויים שבפי
המשוחררים.
תודת המדינה. השבוע עשה
צה״ל מעשה סימלי והעלה בדרגה את
נדוני־קאהיר, וביניהם השניים שהועלו
לגרדום. כך, באיחור, הכיר צה״ל באחריותו
לגורלם.
בכך התאימה ישראל את עצמה
לנוהג העולמי החדש. פעם היו מדינות
מתכחשות למרגליהן ולסוכניהן, ומפקידות
אותם לגורלם. בדור האחרון
השתנה הדבר, והמדינות פועלות ל־שיחדור
סוכניהן. לפעמים, כעבור זמן,
הן גם מודות במעשיהם.
המיקרה המסויים הזה עדין במיוחד.
העסק־ביש היה, לפי כל הגדרה סבירה,
מעשה־טרור במלוא מובן המושג. הוא
היה מכוון נגד אזרחים מצריים חפים־
מפשע. הנדונים נשפטו כדין על־פי
(המשך בעשר )8
העול הזה 2613

מסר איש׳ שלא היה. מגעי שפוצצו. מעטפות־כסף ליד המיטה. אבל

הנואב! נ שבו
ל או יבי השלום היו בשבועות האחרונים
/הרבה ימי־חג, ולא רק ימי־החג היהודיים

המסורתיים.

היו להם גם חגים פוליטיים, חגים של
שימחה־לאיד.

תחילה היה החג של ז׳נבה. המיפגש ההמוני
של עשרות ישראלים עם יאסר ערפאת הסתיים
בקומדיה של ״המסר של צ׳רלי״ ,הברווז שטייל
מסביב לעולם.
אחר־כו באה פרשת ״המיפגשים״ של איש־חרות
עם נאמני־אש״ף בגדה המערבית, סיפור
שהסתיים בקלחת של פיצוצים, הכחשות והב־חשות
נגדיות, ולבסוף ההתקפה הגופנית על סרי
נוסייבה.
כדי להשלים את החגיגה בא הסיפור האכזוטי
על מעטפות־הכסף השמנות, שהתגלו באורח־פלא
ליד מיטותיהם של נוסעי״ז׳נבה הישראליים,
פרי נדיבותו של ״מנהיג המחבלים״.
יש כאן הכל: תעלולים ותככים, בגידה ושוחד,
הונאה והונאה־נגדית.

חגיגה אמיתית. מתנה שלמה לשוחרי
ארץ־ישראל השלמה.

אד־הוק, למען קהל זה או אחר. אולם ערפאת
השתדל לבטא את עמדת האירגון בצורה הברורה
והצלולה ביותר האפשרית במצב המדיני הקיים.
דבר אש״ף, בפי דוברו העליון, היה כלהלן:
אש״ף מוכן למשא־ומתן ישיר עם ישראל, ב־מיסגרת
ועידת־שלום בינלאומית. משא־ומתן זה
צריך להתבסס על החלטות מועצת־הביטחון 242
ו־ ,338 וכל שאר ההחלטות של האו״ם הנוגעות
לעניין הפלסטיני.
דברים אלה נאמרים על־ידי אש״ף מזה שנים,
אך הפעם נאמרו בצורה הברורה ביותר, בייחוד
לגבי ההחלטות 338־ 242 שקשה לאש״ף לבלוע
אותן, בגלל התכחשותן הטוטאלית לזכויות העם
הפלסטיני. נעשה כאן צעד קטן נוסף כדי להכיר
בהן בצורה מותנית (״יחד עם

המסר האמיתי של ערפאת היה בעצם
הופעתו האישית בכינוס כזה, בם־
תיחותו כלפי הישראלים, בגילויי-החי-
בה שהשפיע עליהם, בנכונותו להיפגש
עם כל אחד וכל קבוצה מהם.
לפני כמה חודשים התאחד אש״ף מחדש. הק־

הערביות וברית־המועצות, מקפיד אש״ף לציין כי
המשא־והמתן הישיר צריך להתנהל במיסגרת
ועידה בינלאומית. למעשה, ברור שאם תהיה אי-
פעם אפשרות למשא־ומתן ישיר, שלא בנוכחות
זרים, יתפוס אש״ף את ההזדמנות בשתי ידיו).

גם פגישה זו יכלה, איפוא, לחזק את
הרושם החיובי של האירוע כולו. הוא
לא חידש הרבה, אך הוא ביטא את
העמדות הקיימות בצורה ברורה ומוסמכת,
שישראלי מצוי יכול להבינה.

^ המשך הוא שהוליד את הברווז העגום,
\ 1אשר העיב על המאורע כולו והשאיר טעם
רע בפה.
אך הסתיימה הפגישה, מיהר צ׳רלי להודיע
לעולם (ובעיקר לעיתונאים הישראליים במקום,
שבחשו בקלחת וחיפשו ״סנסציות״ בכל מחיר) כי
ערפאת נתן לו מסר סודי אישי ליצחק שמיר
ולשימעון פרס.
צ׳רלי נהג כגבר־ישראלי״מצוי, שעליו נאמר

^ ש צורך לנתח את כל הפרשות האלה לגופן,
כל אחת מהן לחוד וכולן ביחד, כדי לעמוד על
המסר הכלול בהן.

היו מעורבים בפרשות חולשות אנושיות קטנות,
תעלולים של עסקנים זוטרים, תככים של
קבוצות־שלום ישראליות זו נגד זו, ומערכת
* הדיס־אינפורמציה של אויבי־השלום. אף כל אלה
אינם אלא עשן חולף. אל נניח להם להסיח את
הדעת מן העיקר.

העיקר הוא שבכל הפרשות האלה
מתגלה הצד הפלסטיני כגורם אחראי
ועיקבי, המשתוקק להיפגש עם ישראלים,
להידבר עם ישראלים ולשכנע
ישראלים.

לכן אני מרשה לעצמי לנתה את ה*
פרשות
האלה, מתוך נסיון להפריד בץ
המוץ והתבן.
אשר הופיע יאסר ערפאת בז׳נבה, לא הי־
^ תה בפיו בשורה מרקיעה־שחקים. הוא לא
בא לעסוק שם בזיקוקין־די־נור.

דווקא משום־כך חשוב מה אמר שם.

ערפאת ידע שהוא בא לכינוס שבו ישתתפו
כחמישים ישראלים, חברי קבוצות שונות ומשונות,
מהן השונאות זו את זו שינאת־נפש. עם
אחדים מן המשתתפים נפגש כבר בעבר, לא־אחת.
אחרים היו לגביו פנים חדשות.
למרות שהיה זה כינוס בינלאומי של אירגונים
הפועלים לצד האו״ם למען השלום, לא היתה
חשיבות רבה להיבט הבינלאומי. ערפאת ידע,
מנסיון הכינוסים הקודמים, כי התיקשורת העולמית
נוטה להתעלם מהם.

ההיבט החשוב היה הישראלי. לפניו
היה מיגוון רחב של כוחות־שלום, גדולים
וקטנים, ובאמצעותם יכול היה ער־פאת
לדבר במישרין אל הציבור הישי
ראלי.
לכן
הכין את רבריו מראש, ובקפידה רבה. הוא
לא שינה את עמדות אש״ף למען הזדמנות זו.
אילו עשה כן, ניתן היה להאשימו — בצדק —
בחוסר־רצינות. אירגון אחראי אינו נוקט עמדות

כדי להחזיר לעצמו את הכבוד האבוד,
שנגזל ממנו על-ידיצ׳רלי, פירם ם
איש־שלום(באמצעות עיתונאי המסור
לו, ושנלווה אליו) סיפור מרעיש על
מגעים בין אנשי־חרות וחסידי־אש״ף.
מטרת הפירסום היתה להוכיח ש״שלוש הנ־ .
קורות״ שסוכמו בז׳נבה עם ערפאת.לא היו ברווז,
אלא רעיון של איש־שלום, שהציע אותן לער־פאת.
הוא גם בא לגלות שאיש־שלום היה הדמות
המרכזית בפגישה, ולא צ׳רלי, שתפס עליו טרמפ.

ובעיקר: שהיה זה המשך של יוזמה
רצינית, שקדמה בהרבה לאירוע בז׳נ-
בה, ואשר לצ׳רלי לא היה כל חלק בה.
כל המטרות האלה מובנות. אך הפירסום הזה
היה מישגה חמור.

^ חלטתו של משה עמירב להיפגש עם נא!
\ מני־אש״ף בירושלים, בתיווכו של איש־ש־לום,
היתה יוזמה ברוכה.

עמירב הוא עדיין עסקן זוטר-יחסית
בחרות, השואף לגדולות. הוא החליט
שעל התת לפתוח צינור ישירלאש״ף,
כדי לנסות להגיע לפיתרוז, או לפחות
להסדר־ביניים המקובל על שני הצדדים.

בצד
השני הופיע תחילה סרי נוסייבה, אינטלקטואל
צעיר, בנו של אנוור אל־נוסייבה הדגול,
ואחר־כך פייצל אל־חוסייני, בנו של עבד־אל-קאדר
אל־חוסייני הנערץ(גם עלינו, שלחמנו
בו במילחמת־העצמאות) .שניהם אנשים סיס־פאטיים
במיוחד, שניהם פטריוטים פלסטיניים,
ושניהם בעלי גישה מתונה וסבירה. נוסייבה הוא
איש של רעיונות, לפעמים ססגוניים. חוסייני הוא
בעל סמכות מוסרית ואינטלקטואלית מכרעת
בגדה. שניהם מייצגים את הקו המרכזי המתון של
אש״ף, אף שאין להם שום תפקיד רישמי באירגון.
חוסייני, כמו ערפאת, מוכן להיפגש עם כל
ישראלי, בכל עת, כדי לדבר אל ליבו ולהסביר
את העמדה הפלסטינית. יש להניח כי עמירב
ואיש־שלום, שלא דיברו עד אז ברצינות עם
פלסטינים לאומיים, הופתעו לנוכח רמת בעלי־שיחם,
וגישתם הסבירה והמאוזנת.

לא מסר סנסציוני לצורך מסיבת־עיתונאים,
אלא המסר האמיתי, הפוליטי,
שיש לו חשיבות לעתיד המדינה.

ני יכול לדבר על הפרשות האלה במידה
א:מסויימת של אובייקטיביות. לא הייתי צד
אף לאחת מהן. לא נסעתי הפעם לז׳נבה, מכיוון
שהייתי עסוק בהכנת הכתבה הגדולה על איש־השנה.
לא הייתי שותף לחיפושי־הדרן־ של משה
עמירב. אף אחד לא שם מעטפת־כסף ליד מיטתי.
איש לא מסר לי מסר מזעזע־עולם.
אולם אני מכיר את כל הנפשות הפועלות בסצנות
השונות של מחזה זה, ואת ־רובן אני מכיר
היטב.

מיזרחיים. יש הרואים בו איש תימהוני, בגלל
כישרונו להביע רעיונות בצורה פרובוקטיבית.
אך רעיונותיו של איש־שלום אינם נעדרי־הגיון.
הוא סבור כי יש לרכוש את הקהל המסורתי
של הימין, ובעיקר את הציבור המיזרחי, לרעיונות
השלום, כתנאי להצלחה. זאת גם דעתי.

בוצות הקיצוניות חזרו למוסדות העליונים של
האירגון.

הנכונות של אש״ף המאוחד, באמצעות
היו׳׳ר המקובל עכשיו על כל זרמיו,
להפגין בצורה כה נינוחה את נכד
נותו להידבר עם ישראל והישראליים
— זהו העיקר.

ך* בל שמסר חשוב זה שובש ועוות בקומדיה
1 1של ה״מסר״ המדומה, עד כי הדברים נראו
כבריחה גרועה.
הדבר היה כך: רוב הישראלים הסתפקו בפגישות
הרישמיות עם ערפאת, במיסגרת הכינוס
הבינלאומי. ניתן לטעת כי פגישות כאלה הן
חוקיות גם במיסגרת החוק הדראקוני החדש.
צ׳רלי ביטון ודויד איש־שלום(בליוויית עסקן
עדתי מפוקפק מבאר־שבע, החי בפאריס) ביקשו
פגישה פרטית עם ערפאת. ערפאת, שהיה מוכן
להיפגש עם כל מי שהיה מעוניין בכך, קיבל
אותם, כדרכו, אחרי חצות.
בפגישה זו מסר לו איש״שלום הצעה, האומרת
שייפתח משא־ומתן בין ישראל ואש״ף על־סמך
שלוש נקודות: הפסקת ההתנחלויות, הכרה הדדית
והפסקה הדדית של פעולות־האיבה.

ערפאת הסכים לכך בו במקום בלי כל
קושי, כי כל הנקודות האלה מוסכמות זה
מכבר, והן באו לידי ביטוי ברור בפגישות
קודמות עם ישראלים, גם באותן
שהשתתפתי בהן.

איני מציין זאת כדי להפחית מחשיבות מעשיו
של איש־שלום, אלא רק כדי למנוע את הרושם
כאילו עשה ערפאת תעלול כדי לרמות כמה
ישראלים תמימים. זוהי העמדה המוסמכת של
אש״ף זה מכבר: הוא שואף למשא־ומתן ישיר עם
ישראל, ומוכן להכרה הררית ולהפסקה הדדית
של הפעולות האלימות עם היפתחו.
(מבחינה רישמית, ותוך תיאום עם המרינות

שהוא ממהר לגמור כדי לרוץ ולספר לחבר׳ה.

או, במציאות העגומה של הכנסת:
הוא רץ לקופת־התיקשורת כדי להפוך
כל אסימון של מעשה פוליטי לכסן! מזומן
של פירסומת אישית.
אילו היה זה שיגיון אישי, היה הקומיסאר של
רק׳ח במקום, עוזי בורשטיין, עוצר בעדו. אך
בורשטיין עודד אותו, ומיהר להפריח את הברווז.
מדוע? שני הגופים הגדולים ביותר שבאו
מישראל היו רק״ח והרשימה המתקדמת. אנשי
רק״ח חיו בפחד נורא שמא אנשי המתקדמת
יחזרו מז׳נבה כשבידיהם הישג כלשהו, שירשים
את הציבור הישראלי. בורשטיין רצה ״להקדים״
את המתקדמת, ועל כן המציא את הסנסציה.
כך הודיעו העיתונאים הישראליים והאחרים,
מפי צ׳רלי/עוזי, שערפאת קיים פגישה ״היסטורית״
,שהעביר ״מסר אישי״ ,ושהוא מוכן למי
שא־ומתן שלא באמצעות ועידה בינלאומית.
מכיוון שזה נוגד את העמדה המוצהרת של
אש״ף (״משא־ומתן במיסגרת ועידה בינלאומית
נאלץ אש״ף להכחיש את הדברים.

כך נוצר שוב הרושם כאילו מבטיח
אש״ף משהו כדי לרמות כמה ישראלים
תמימים, ואחר־כך ממהר להכחיש. לא
צ׳רלי נראה כרמאי, אלא ערפאת.
ך* המשך גרוע אף יותר.
( 1המשתתף השני בפגישה ההיא,
דויד איש־שלום, ד1ש עצמו מרומה.
צ׳רלי גנב לו את פרי-עמלו. איש-שלום
עצמו נראה כמי שמזדנב אחרי הח״כ
הססגוני. זה יכול להרגיז את הבן־אדם.
איש־שלום הוא איש צעיר ופעלתני, בן מיש־פחה
אמידה ממוצא ספרדי(מישפחת דה־בוטון).
אין הוא שייך לשום גוף פוליטי מאורגן, אך הוא
מופיע תדיר בכינוסים שונים של גופי־שלום

י 7א

מי שגדל על דיאטה של תעמולה על
״המחבלים״ ,מופתע תמיד כאשר הוא
נפגש בפלסטינים לאומיים בשר-ודם.

* א ברור מה בדיוק סוכם — אם סוכם —
< בין הצדדים לשיחות. ברור כי חוסייני לא
יכול היה להסכים לדברים החורגים מן הקונסנזוס
של הזרם המרכזי באש״ף. ברור כי עמירב
פעל כמיטב יכולתו כדי להביא לניסוח שניתן
ליישב אותו עם תורת ז׳בוטינסקי וקמפ-דייוויד.
משמע: מימשל־עצמי פלסטיני בגדה וברצר
עה כהסדר״ביניים. על כך הוסיפו תעודות־מסע,
דגל ומטבע. כפי שהוסכם בקמפ־דייוויד, יתקיים
לאחר־מכן משא־ומתן על גורלם הסופי של השטחים
האלה, כשברור לפלסטינים כי בסופו של
דבר תקום שם מדינה פלסטינית, הקשורה איכשהו
עם ירדן.

ברור כי כמה מעסקני־חרות הצעירים
היו בסוד העניץ, ויתכן כי שמיר
שמע על־כך מרחוק.

המגעים נפסקו כאשר נאסר אל־חוסייני, כנראה
כדי לשים להם קץ. בכל זאת נדברו עמירב
ונוסייבה כי שניהם יסעו לז׳נבה, כדי להיפגש עם
ערפאת. נוסייבה אכן הגיע לשם, אך עמירב
התחיל לחשוש ברגע האחרון, אחרי מאסרו של
חוסייני. נוסייבה המתין לו לשווא בעיר השווייצית.
הוא לא נפגש, כמובן, עם ערפאת.
כך נותר איש־שלום. הוא יזם את הפגישה עם
ערפאת, הלך אליה בליוויית צ׳רלי, ושם הציע
לערפאת את שלוש הנקודות, במטרה להקל את
המגעים עם חרות.

ברור כי ערפאת קידם בברכה את
המגעים עם אנשי־חרות. ברור לו שאילו
הסכימה חרות להסדר עם אש״ף, היה
הדבר מקצר את הדרך לשלום בשנים

יבית׳
^ ירסום הפרשה על־ידי איש״שלום היה
(המשך בעמ 1ד ) 10
* ₪טעות חמורה.

ת 1^ 1ו ו ־ י י

בנו י

במדינה
(המשך מעמוד )6
החוק המצרי. העלאתם בדרגה יכולה
לעורר רושם שלילי מאוד במצרים,
שעימה יש כיום לישראל יחסי־שלום.
מצד שני, כלפי חברי־הרשת עצמם
זהו מעשה של צדק. לא הם היו אחראים
לשיקולים המוטעים של האחראים
בישראל. הם מילאו הוראות ועשו מה
שעשו מתוך התנדבות אידיאליסטית,
באמונה שלמה שהם משרתים את
מדינת־ישראל. התודה מגיעה להם.

מדיניות
שד ברווז
עוד ניצחון מסעיר של
שימעון סרס התגלה
למחרת נדיבה• ריק
עוד ברווז הופרח השבוע. ואחרי
שהופרח, הופרך.
שר־החוץ שימעון פרס נפגש עם
שר־החוץ הסובייטי, אדוארד שוור־רנדזה.
אחרי הפגישה נמסר מפי דובריו
של השר קישראלי כי חל שינוי עצום

באותה הזדמנות הרג ערפאת גם את
הברווז של צ׳רלי ביטון(ראה הנדון).
הוא הודיע שלא מסר שום מסר לראש
ממשלת־ישראל וממלא־מקומו.
אישים האיש בעד
קובע־הפלדה
א3א?;ובגר היה ההי6ך
מיוסח טבג?ין: סמל
השואה והגולה ההרוסה
זה היה ערב הקרב על אישדוד, היא
אשדוד של כיום, באחד ביוני .1948
בשדה הפתוח, מצפון לעיירה הערבית,
התקבצו הלוחמים, אנשי גיב־עתי.
בעודם מכינים את מכשיריהם
ובודקים את נישקם, הסתובב ביניהם
איש לא מוכר. הוא היה נמוך־קומה,
כפוף קמעה, וחבש קובע־פלדה שנראה
ענקי על ראשו. הוא נראה מוזר
ותימהוני בסביבה זו.
סיפר על כך הספר בשחת פלשת,
:1948
״אבא קובנר, קצין־ההסברה החטיבתי,
נואם. זו הפעם הראשונה שמישהו
ממטה־החטיבה מדבר אלינו במישרין,
ופרט זה, יותר מאשר כל פרט אחר,
מבהיר לנו את חשיבותה המכרעת של
הפעולה.
״...אבא קובנר מסביר את הפעולה...
״,הלילה תשמעו בפעם הראשונה
את רעם התותחים שלנו ...חיל האוויר,
חיל־התותחים וחיל־הרגלים יפעלו הפעם
במשותף ...כל אשר אפשר היה
לתכנן ולהכין מראש תוכנן והוכן...
עתה תלוי הכל בעוז־רוחכם בשעת
ההסתערות...׳
״הדברים משפיעים. כך עוד לא
דיברו אלינו...״
איש פאנסילוב. היתה זאת הופ־עת־הבכורה
של אבא קובנר, ארם שלא
היה ידוע אז ברבים, משורר שהיה
פרטיזן בימי־השואה. תחילה עורר חיוך
סלחני. עולה חדש. לא ״משלנו״ .אך
בהדרגה למדו חיילי־החטיבה .,רובם
ילידי״הארץ, להעריך את האיש.

קובנר מעיד במישסט־אייכמן
.כלבי־דם — דינם מוות!־
בעמדת הסובייטים: הם ויתרו על
הדרישה שאש״ף ישתתף בוועידה
הבינלאומית, ששימעון פרס מטיף לה.
המסקנה המרומזת: עור הצלחה גדולה
של פרס.
כמעט מייד בא התיקון: השר הסובייטי
אמר לעמיתו הישראלי שאם
אש״ף יוותר על השתתפותו הנפרדת
בוועידה, ויאות להצטרף למישלחת
ירדנית־פלסטינית, תקבל ברית־המוע־צות
את החלטתו.
משמע: הרבר תלוי באש״ף. היתה
זאת דחיה דיפלומטית של דרישת פרס,
״לאו״ בתחפושת של ״כן, אם...״

הוא הוציא לאור דף קרבי יומי, שנועד
לעדכן את כל חיילי החטיבה לגבי
המתרחש בחזית שלהם. הדף היה
מנוסח בסיגנון זר ומוזר :״כלבי־דם —
דינם מוות ...מוות לפולשים זה לא
היה הסיגנון הארצישראלי, שאותו ירש
צה״ל החדש מן הפלמ״ח. הוא הזכיר
יותר את הקומיסאר הפוליטי הסובייטי
בספר שהיה אז באופנה — אנשי
פאנפילנב. אך החיילים אהבו את הדף,
והם למדו לאהוב את קובנר.
גם בקרב תנועת השומר הצעיר היה
קובנר דמות חריגה. הוא היה לאומני,
כמעט ימני. זכר השואה הטביע חותם
עמוק על אישיותו ועל שירתו. חלק
גדול מזמנו הקדיש להזכרת השואה.
במישפס אדולף אייכמן הופיע כעד,
ועדותו היתה אחת המרתקות והמזעזעות
במישפט כולו.

מדינה בדרך. כבר למחרת היום
שם יאסר ערפאת קץ למהלך. הוא
הודיע לי אש״ף יסכים להצטרף למיש-
לחת כל־ערבית, אך בשום פנים לא
למישלחת ירדנית־פלסטינית.

השבוע נפטר אבא קובנר. הוא נקבר
יום אחד אחרי הלווייתו של יוסף
טבנקין(ראה עסנד ,)6שמילא גם הוא
תפקיד בולט במילחמת העצמאות. אך
השניים היו שני הפכים: בעוד ש״יוספ־ל׳ה״
היה אב־טיפוס של נסיך צברי,
סמל ההתיישבות והקיבוץ, היה קובנר
סמל השואה והגולה שנהרסה.

ההבדל ברור: אילו הצטרף אש״ף
למישלחת ירדנית־פלסטינית, היה
מכיר בעליונות המלך חוסיין. ואילו
השתתפותו במישלחת כל־ערבית,
מטעם הליגה הערבית, תהווה הכרה
במעמדו כמדינה־בדרך, השווה לשאר
המדינות הערביות.

במשך חודשים רבים התייסר קובנר
במחלתו. בסוף ימיו לא יכול היה לדבר,
כי תיבת־הקול ״כרתה מגרונו. אך עד
הסוף היה בעל מחשבה בהירה, והוא
עוד הספיק בימים האחרונים לכתוב
ליצחק רבץ ולשבח אותו על דבריו
במחנה־הריכוז דכאו.

^ יום השלישי השבוע נראה מיג־
^ רש האימונים של בית״ר ירושלים,
בשכונת בית־וגן, כמו בכל יום־אימון
אחר.
שחקני האלופה רצים על המיגרש
בתילבושת השחורה־צהובה המסורתית.
מוטלה שפיגלר צועק, נוזף, צוחק
ומוכיח מדי כמה דקות את כושרו
בבעיטות עליצות לשער. קומץ אוהדים

עונש — לא!
הגנה עצמית — כן!
אחד הפשעים החמורים ביותר בימי־הביגיים היה הפגיעה
בגופו של כרו?.
הכרוז לבש בגדים מיוחדים, ועליהם הסמל של מלכו ומדינתו.
הוא חבה את הקווים במחלך הקרב, עבר גבולות במילחמה, נדד
בדרכים. בכל מקום היה חסין.
תפקידו של הכרוז היה לשאת את המסר של מלכו אל ידיד
ואוייב. הכל הבינו כי לשם כך דרושה לו חסינות. איש לא העז
לפגוע בו. כי הוא נשא את המסר של הריבון.
בימינו נתון העיתונאי במצב דומה. הוא מעביד את המסר. הוא
מדווח על קרבות בטילחמה, על הפגנות ומהומות. הוא מוצא את
עצמו לא״אחת בין הלוחמים. אך הכל צריכים להכיר בחסינותו,
כי זהו כורח תפקידו.
כאשר נפגע עיקרון זה, כפי שקרה עתה, כאשר נעשה נסיון
לרצוח כתב־ספורט אחרי מישחק, יש לנקוט את האמצעים
החמורים ביותר כדי להחניק תופעה זו באיבה. אחרת תתפתח
כאן פורענות, שתערער את אחד היסודות של המישטר הדמוקרטי:
חופש־הדיווח של העיתונאי, המשמש כעין וכאוזן של
הציבור, שהוא הריבון בימינו.
יש כאן קו אדום. כל מי שעובר אותו צריך לדעת כי הדבר לא

ייסלח.
שום עיתונאי אינו יכול להתייחס בקלות״דעת לרעיון של
השלת חרם עיתונאי. עצם הרעיון הזה יש בו משהו מקומם.
כ* חרם כזה הוא הצד השני של המטבע של הצנזורה וההגבלה
של חופש־העיתונות. נוצר מצב של פאראדוכס: הטלת מיגבלה על
חופש-העיתונות למען השמירה על חופש-העיתונות.
זהו נשק מסוכן.
חופש־העיתוטת אינו רכושם של העיתונאים. הוא רכושו של
הציבור כולו. אם מותר לעיתונאים להגבילו, ולוא גם למען מטרה
צודקת -מי ישלול זכות זו מפוליטיקאים, משוטרים או
משופטיסו
מה גם שזוהי סנקציה קולקטיבית, המוטלת על גוף שאשמתו
לא הוכחה. משהו בדומה להריסת בתיהם של ״מחבלים״ לפני
שהובאו למישפט, הטלת עונש קולקטיבי על ציבור בשטחים
הכבושים. מי שמתקומם נגד תופעות אלה, אינו יכול לקבל
באדישות את החלטת החרם כעונש.
יכולה להיות לחרם הצדקה על רקע אחר -לא כעונש, אלא
כצעד של הגנה עצמית.
אם אכן נוצר מצב שבו חוששים עיתונאים לכתוב נגד בית״ר
ירושלים, מחשש פן יבולע להם אישית וגופנית, כי אז צודקת
ההחלטה שלא לכתוב עליה כלל.
אחרת ייווצר מצב ללא־נשוא: שמותר רק לכתוב טובות על
הקבוצה, ואסור לכתוב עליה רעות.
איני בטוח שזה אכן היה המניע האמיתי להחלטה. איני בטוח
שההחלטה עצמה היתה שקולה ואחראית, ולא פרי של התרגשות
חולפת.
כמי שנפל בעצמו כמה פעמים קורבן למעשי-אלימות, ובכלל זה
גם התנקשות־בחיים באמצעות סכין, איני אדיש למעשה־תועבה
זה. אך גם ברגע זה אץ לאבד את חוש-המידה.
יתכן שחופש־העיתונות הוא דבר חשוב מדי מכדי להשאירו

בידי העיתונאים.

קטן יושב ביציעים החדשים ומביט
בשחקנים.
בחדר־ההלבשה מסתובבים עסקנים,
מאמן־הכושר, כמה אוהדים, ואברם לוי,
מנהל הקבוצה. יו״ר תנועת־החרות
בירושלים, ראובן(״רובי״)ריבלין, קופץ
פנימה לכמה דקות. הוא בא לראות מה
קורה במיגרש, לומר כמה מילים ללוי,
וממשיך בדרכו. מי שהיה נקלע למיגרש
בבית־וגן במיקרה, לא היה מנחש שבי־ת״ר
מעורבת השבוע בתקרית חמורה
ביותר.
יומיים לאחר שהכריז איגוד־העי־תונאים
הארצי על הפסקת סיקור קבוצת
בית״ר־ירושלים, יומיים לאחר שהכריז
האיגוד על חרם על קבוצת־המנורה,
עסקו שחקניה, אוהדיה ומנהליה בוויכוח
האם החרם צודק או לא. ויכוח שדחק
לשוליים את העניין עצמו: עיתונאי
נדקר בכל חלקי גופו, על־ידי אלמוני
שניסה לרצוח אותו, בסיום מישחק של
בית״ר ירושלים.

היד גפדטה
לשניים
^ יום השבת האחרון סיימה בית״ר
* ירושלים את מישחקה בבלונופילד,
נגד הפועל כפר־סבא בתוצאה . 1:2מיג־רש
בלומפילד הפך בשנים האחרונות
למיגרשה הביתי של הקבוצה הירושלמית.
מיגרש ׳ממ״א בבירה אינו כשיר
למישחקי־כדורגל לקבוצות בליגה הלאומית.
הוא מוזנח, ביציעים אי־אפשר
לשבת, הגדרות פרוצות והדשא עלוב.
הירושלמים עברו לתל־אביב.
צדוקיחזקאלי, כתב הספורט של יריעות
אחחעח, יצא את מיגרש בל!נד
פילר בדרך למכוניתו.
״כשצעדתי לכיוון המכונית, עצר
לידי מוטלה שפיגלר וצעק,צלצל אליי
בערב!׳ אמרתי בסדר והמשכתי. נפרדתי
משמואל חיות, העיתונאי שהיה איתי.
הכנסתי את המפתחות למנעול ופתחתי
את דלת־המכונית, הכנסתי רגל אחת
פנימה והנחתי את הפינקס שלי במושב
הימני.
״ראיתי אדם המתקרב לכיווני בצעדים
רגילים לגמרי. שניה לפני שהוא
עבר לידי, נזכרתי פיתאום במכות שחטפתי
לפני חצי שנה מאוהדי בית״ר.
התפללתי שהוא יעבור והסיוט הריגעי
הזה ייגמר.
״הוא פנה אליי ושאל, :יחזקאליי׳
אמרתי כן. עוד לפני שהספקתי להגיד
מילה נוספת, הוא התכופף, גחן לעברי
ושלח לי אגרוף שמאלי.
״ידו היתה מאוגרפת, והיתה בה סכין
קפיצית. הוא חתך אותי פעמיים בזרוע
וברגל. ראיתי את היד שלי נפרסת

אב נהן ואור מלמיליאן התאמנו כרגיל
למחות הטלתו של החום העיתונאי
• בגלל ההתנקשות בחייו של הנתב
׳ צדוק יחזקאל׳(משמאל) .הוויכוח על
החום השביח את הוויכוח על האלימות
לשניים. ראיתי את השומנים, הגידים
והדם.
״צעקתי: חתכו אותי! חתכו אותי!
והוא ברח.
״פחדתי שאמות מחוסר־דם. רצתי
לכיוון חיות, נכנסתי למכוניתו, ורבע
שעה הסתובבנו בסימטאות יפו בחיפוש
אחר בית־חולים קרוב.״
שלושה ימים לאחר נסיון רצח העיתונאי
הירושלמי, ויומיים לאחר הכרזת

אורימלמיליאן, השחקן המפורסם ביותר
במדינה, מרגיש ״לא טוב״ עם נס־יון־ההתנקשות
ביחזקאלי :״אני לא מדבר
איתו כבר שנתיים. היה בינינו סיכום
של אוף־דה־רקורד, ולמחרת צדוק כתב
הכל בעיתון. ואז החלטתי שעם עיתונאי
כזה אין טעם לדבר. אבל לנסות
להתנקש בחייו — זה באמת נורא.״
מלמיליאן טוען, שהטלת חרם על
קבוצה שלמה ״זה בעיניי מצחיק״.

החרם של איגוד עיתונאי ישראל, באגודת
בית״ר ירושלים דנים הכל בעניין
אחד בלבד: מה פיתאום חרם? למה ענישה
קולקטיבית? איך זה שהעיתונאים
חורצים מישפט לפני שנתפס המתנקש?
במיגרש בבית־וגן מסכימים הכל
שהמתנקש היה ככל הנראה פסיכופט,
חמום־מוח, מטורף. כולם שם דוחים את
ההשערה שהוא אוהד בית״ר ירושלים.

מלמיליאן, שספג בקריירה הארוכה שלו
קיטונות־שופכין וקללות למכביר מאוהדי
הקבוצה, סולח להם גם הפעם.
״אני מכיר את האוהדים. הם צועקים
ומקללים במיגרש. אחרי המישחק הם
שוכחים הכל. אני לא מאמין שזה היה
אוהד בית״ר״.
רוביריבלין, שהיה שנים רבות האיש־החזק
בבית״רירושלים, מוכן לשקול את
ההנחה שהדוקר היה אוהד בית״ר .״ואם
הוא אוהד בית״ר — אז כל בית״ר
אשמה? אס ערבי בעיר העתיקה דוקר
יהודי, ואין ספק לכל הצדדים שהוא
ערבי, לא יעלה על הדעת לעשות
טרנספר לכל ערביי העיר העתיקה.
״מי שדקר את יחזקאלי,״ ממשיך
ריבלין ,״הוא מופרע, פסיכופט, מסומם
או מהעולם התחתון. אני לא יכול להיות
אחראי לכל מאות אלפי אוהדי בית״ר.
לא משנה לי אם הוא אוהד בית״ר או לא.
בעיניי הוא רוצח מלוכלך.

־ אותו
זה מצחיק
ך* נן אזולאי, קפטן הקבוצה, טוען נגד
1 1האצבע המאשימה לפני פסק־הדין:
״שיתפסו את האשם ויענישו אותו. יש
חוקבמדינת־ישראל!
״זה מיקרה מצער, אבל אני לא מאמין
בענישה קולקטיבית. העיתונות החליטה
שלא לסקר את בית״ר ירושלים והיא
פוגעת בחיילים, חולים וסתם אנשים
שלאמגיעים למיגרשהכדורגל.אולי הם
גסיחליסולהפסיק לסקר אתהמישחקים
מבלגיה, כי אלי אוחנה מייצג קומץ
אוהדי בית״ר?״
מוטלה שפיגלר, מאמן הקבוצה, אינו
מוכן להגיב .״זה עניין של המישטרה, לא
שלי,״ הוא אומר .״יש לנו חוק במדינה״.

״גם מנהלי ליברפול, צ׳לסי, או
טוטנהאם אינם יכולים לעשות שום דבר
נגד אוהדים שמתפרעים בתחנת הרכבת
התחתית בלונדון.
״בית״ר ירושלים,״ אומר ריבלין,
״היא קבוצה אטרקטיבית, מעוררת

התעניינות והזדהות. אנשים באים
לראות כדורגל ולהתפרק, ואני לא יכול
להיות אחראי שפסיכופטים ומטורפים
לא יהיו אוהדי בית״ר ירושלים.
״העיתונות דוקרת בסכינים לא פחות
מהפסיכופטים. איך העיתונות, הטוענת
לחופש״הביטוי ולזכותו של הציבור
לדעת, מחליטה למנוע ממיליון קוראים
דיווח על דברים שמעניינים אותם?״
אמנון נדב, יושב־ראש איגוד עיתו־נאי־ישראל,
אינו מוכן להתייחס לתיאוריות
על חופש־העיתונות .״בתנאים
־ הנוכחיים ״,אומר נדב ,״אי־אפשר לעבוד.
עיתונאים, כתבי רדיו וטלוויזיה,
טכנאים וצלמים מתלוננים ללא הרף על
הטרדות, הכפשות וקללות. אני, כיושב־ראש
איגוד מיקצועי, צריך לדאוג
לתנאי־עבודה נוחים והולמים לאנשים
שאותם אני מייצג.
״כשצדוק יחזקאלי נפגע לפני חצי
שנה, פניתי לכל השרים וחברי־הכנסת
וביקשתי מהם לגנות את העניין. אף לא
אחד מהם עשה זאת. לא נשמעה כל
הסתייגות. זה עבר כמו עוד משהו חסר־משמעות.
״הפעם
היינו יותר החלטיים. החלטנו
להפסיק לסקר את בית״ר ירושלים, עד
שהנהלת־הקבוצה או ההתאחדות־לכדו־

רגל יואילו לדאוג לתנאי עבודתו של
העיתונאי, ולכך שלא יפחד לכתוב
ביקורת צודקת ונכונה על שחקני־כדורגל,
מאמנים ועסקנים.״
לדעת נדב, הפוליטיקאים כמו גם
כמה מן העיתונאים,מיתממים .״עד לפני
זמן קצר הם עמדו בצלאיום־ההטרדות,
ולפתע היום כולם נגד החרם״.
החרם, הוא אומר, משמש רק כאיתות.
״זו הימנעות מסיקור לתקופה מסויימת.
זה לא חרסלעולמי־עולמים. חובת האיגוד
המיקצועי לדאוג לשלום חבריו ולזכותם
לכתוב. היום זה לא הזמן להתעסק
בזכות־הציבור־לדעת או בחופש־הביטוי.
גם רופא שמחליט לשבות אינו מתעסק
בשבועת־הרופאים, האוסרת עליו שביתה.
הוא שובת בשל תנאי עבודה, תנאי־שכר
וכולי.״
נדב מדבר על האלימות הרווחת נגד
העיתונות, על אותם פוליטיקאים

שש שנים מסקר יחזקאלי את הספורט
בירושלים. הוא חשף את פרשת
השחיתויות הכספיות בקבוצת הפועל
ירושלים ושערוריות לא מעטות בבי־ת״ר.

עשיתי מעולם חשבון לאף אחד.
כתבתי מה שנראה לי. כתבתי תמיד
עובדות. אבל החשש מאוהדי בית״ר
והפועל קיים כבר שנים. הרבה פעמים
פחדתי ללכתלאימונים. פחדתי מתגובת
מנהלי־הקבוצות. לא חששתי שהם ירימו
עליי יד, אבל מספיק גם מילים בוטות.
״עכשיו אני ממש פוחד. יש לי
מישפחה, ילדים קטנים.
״לא מעט פעמים נאסרה עליי
הכניסה למיגרש ים ק״א ולמיגרש־האימונים.
אמרו לי שלבוגדים הכניסה
אסורה. איימו עליי. הנוסח היה די קבוע:
,עוד נראה לך. אתה תגמור באיזה בור.
לא כדאי לך לבוא למיגרש בשבת.׳
פעמיים ניפצו לי את זגוגיות המכונית.״
לפני חצי שנה, כשיצא יחזקאלי
ממערכת עיתונו בירושלים, ארבו לו
אלמונים בחניה. הם חבטו, בעטו והיכו
אותו מכות נמרצות 17 .תפרים נעשו אז
בראשו.
החבורה הסבירה לו שהמכות הם ב־עיקבות
כתבות שכתב על אחד משחקני
בית״ר ירושלים .״כבר אז לא עשתה
המישטרה דבר. שבוע הם חקרו את

מאמן שסיגלר
,לא עסק שרר
העניין. היו להם כל החוטים. בתום
צבועים, המתנגדים לענישה קולקטיבית
השבוע הודיעו לי שהתיק נסגר.
בכדורגל, אך ששים להפעיל אותה
״הפעם המישטרה מתייחסת לעניין
בהזדמנויות רבות אחרות.
בכובד־ראש. אני מקווה שהפעם החקירה
לא תיפסק״.
סימיקו, אחד האוהדים היותר
מפורסמים בירושלים, אינו מוכן כלל
ך* וויכוח אכן הוסט. הכל דנים,
לשמוע את הסברה שהדוקר היה אוהד
בית״ר .״כל הפוגרומים בבית״ר,״ הוא
\ 1עסוקים ומתווכחים בעניין החרם,
מסביר ,״קרו אחרי הפסדים ואכזבות.
חופש־העיתונות ועוד עקרונות מופשמעולם
זה לא קרה אחרי ניצחון״.
טים. אולם בעוד הכל עסוקים בתיאולדעתו,
הטילו כתם על כל האגודה,
ריות, שוכב לו עיתונאי צעיר בבית־כתם
שלא מגיע לאוהדי בית״ר
חולים וולפסון בחולון.
להתלכלך ממנו.
זו הפעם השניה שאותו צעיר נתקל
לסימיקו יש הצעה כיצד להעניש את
בבריונות ובאלימות בשל עיסוקו העיהמתנקש
:״כשיתפסו אותו, צריכים
תונאי. זו הפעם השניה שהוא מותקף.
להביא אותו ליסק״א ולהעמיד אותו
״גם בפעם שעברה זה היה אחרי
במרכז הדשא ורק להביט בו. שכל
מישחק בין בית״ר להפועל כפר־סבא. גם
אז בית״ר ניצחה. זה מעניין,״ הוא מצט האוהדים יראו את השפל. שהוא ימות
חק, כשכולו כואב.
מדת אבטל ד
מבושה!״
שימות מבושה!

אוהד־שרוף סימיקו
״להעמיד במיגרש!־

—-הנדון י ...

מונו לוג שדא חי ה ש־נ/־חה, ה מו עמדת

ך ולדתי על הגבול הפולני־רוסי.
^י ש אגדה —תרגישי שזאת רק
אגדה! —שלמישפחתי ישייחוס לבעל־שם־טוב.
הגענו
ארצה כשהייתי תינוקת. למדתי
בבית־הספר העממי והתיכון בפתח־תיקווה.
אחר־כו למדתי מישפטים בירושלים,
וכלכלה — בתל־אביב. והום־
מכתיכעורכת־דיו ב־. 1955
אג לנושא מעמד האשה הגעתי דווקא
בדרך עבודת־השטח: ייצגתי נשים
בערכאות השונות, ובכללן בתי־מישפט
אזרחיים ודתיים. כך נתקלתי בבעיות
השונות. הפרקטיקה הביאה אותי לתיאוריה.

1956 התחתנתי עם עורך־דין אהרון
שימחה(כיום שופטבית־מישפט־ה־שלום)
.בעלי הוא ממוצא ספרדי — דור
שישי בארץ. נולדו לנו ארבעה ילדים:
שלושה בזה אחר זה ואחר־כד — הרביעי.

סוף ההריון הראשון עבדתי בבית-
המישפט העליון. אחר־כך ישבתי שנה
בבית. מאוחר יותר התחלתי לעבוד בעבודות
התנדבותיות. בודצו הייתי פעילה
עוד בצעירותי, אבל אחר־כך נטשתי
זאת לטובת הלימודים. שבתי להיות
פעילה בחיצו. אז למדתי להרצות. התמניתי
כסגנית יושב־ראש הוועדה למע־מד־האשה
של רצו. אחרי־כן כיהנתי
כיושבת־ראש מרכז־המידע לזכויות
האשה ב1ויצ .1אחרי־כן — כיו״ר ועדת־התרבות
של לישכת עורכי־הדין בירושלים.
כיום אני סגנית יו״ר הוועדה ליחסים
בינלאומיים של לישכת עורכי-
הדין, הוועד המרכזי.

.ניצה לינונה,,
ך דמה לי שזה היה ב״ .1983 אני לא
**זוכרת בדיוק. הייתי אז באבל עמוק.
פיתאום קראו לי לפגישה עם שרה דורון
— אשה מקסימה, עד היום אנחנו בקשר
חברי.
דורון, שהיתה אז שרה, אמרה לי:
״שמך עלה בין כמה שמות המועמדים
לתפקיד היועצת־למעמד־האשה במיש־רד
ראש־הממשלה. את נראית לי יותר
מכל המועמדות״.
עניתי :״אבל יש יועצת(ניצה שפי־רא־ליבאי)!״

1 0יייי —

לתפ קי ד היו עעחלמעמדהאשה
דורון ענתה :״לא, היא הולכת. החוזה
שלה הסתיים.״
חשבתי קצרות, ולבסוף אמרתה ״תרשי
לי רק דבר אחד — לעלות ולדבר
עם ניצה״.
עליתי קומה ואמרתי לניצה• :אני
מקווה שזה לא בגללי״.
יי ניצה בירכה אותי ואמרה. :להיפר —
אני שמחה שזאת את״״.
ירדתי חזרה וביקשתי זמן להתייעץ
עם בעלי והילדים. נעניתי שאין לי זמן
לכך. יצאתי מהבניין ובדרכי החוצה חשבתי
לעצמי :״בעצם, התשובה היא חיובית״.
שבתי
על עקבי, ונעניתי שתינתן לי

(הנושך מעמ 1ד )7

המניעים מובנים, אך התוצאות
עגומות.
הפירסום שם קץ למגעים עם אנשי־חרות.
הוא הכריח את דן מרידוד,
מיכאל רייסר, אהוד אולמרט ושות׳
להתכחש לכל העניין, ולהאשים את
עמירב בכל מיני האשמות. הוא גרם
לשמיר לגגות בשפה קיצונית.

הוא שרף את עמירב.

זהו מחיר כבד, והוא נוגד את כל
הכוונות שהיו לאיש־שלום עצמו.
הפירסום גרם גם להתנפלות של
צעירים פלסטיניים קיצוניים על
נוסייבה, שהוכה קשות ואושפז
בבית־חולים. בעיני אנשים השייכים
לחזית העממית של ג׳ורג׳ חבש,
הפעולה ה״פרטיזנית״ כביכול של
נוסייבה נראית כבגידה, כשיתוף־
פעולה עם האוייב. מה גם שזה נעשה
עם אנשי־חרות, ובמתכונת הנראית
כהמשך לקמפ-דייוויד. כמעט כל הפלסטינים
סבורים כי בקמפ־דייוויד
מכר סאדאת את העניין הפלסטיני.

טוב שהאיש מם׳ 2באש׳׳ף,
ח׳ליל(״אבו־ג׳יהאד״) אל-וזיר.
הממונה מטעם אש״ף על
השטחים הכבושים, גינה התנפלות
זו באופן חד־משמעי.כן־•
זכה נוסייבה בגיבוי מלא.

אננועויסך תשובה סופית בקרוב. כעבור שבועיים
קיבלתי תשובה חיובית.
ניצה דחתה את העברת התפקיד שוב
ושוב. פה היה לה דבר נוסף לסיים, ושם
היה לה דבר נוסף. חיכיתי בסבלנות.
רציתי חילופי־תפקיד מסודרים.
אחר־כך נודע לי שהיא ליכלכד -אני
לא ליכלכתי. טילפנו אליי עיתונאים
וניסו להסית אותי ללכלך. אחת אמרה
לי :״אנחנו רוצים דם!״
לא הצליחו לגרור אותי. בלעתי הכל,
ונאלצתי להיכנס בכוחות עצמי לתפקיד.
כששאלו אותי מדוע לא היתה חפי־פת־תפקידים,
לא רציתי ללכלך ועניתי
משהו מגומגם, שממנו השתמע כאילו
אני יודעת הכל. למחרת מצאתי כותרת
כזאת בעיתונות.
שילמתי ביוקר על שלא רציתי ללכלך.
הנה היו חילופי הגבריבחיל־האוויר
בשבוע שעבר. איזה טקס אלגאנטי!

•.איוגנו ר׳ מסיבה
ך* מה חודשים אחרי שנכנס שימי
^ עון פרם ללישכת ראש־הממשלה,
התחילו שמועות על החלפתי הצפוייה
על רקע פוליטי. לא רציתי בליכלוכים
ובאווירה לא־נעימה. התייעצתי עם השר
משה ניסים, וגם הוא היה בעד פרישה
מכובדת. לכן פניתי לאברהם טמיר, מי
שהיה אז מנכ״ל מישרד ראש־הממשלד״
וביקשתי ממנו לפרוש חצי שנה לפני
המועד הצפוי.
טמיר התנהג עימי בסדר גמור. באמת
בסדר. הוא הרגיש שלא בנוח ושאל:
.אולי את רוצה בתפקיד אחר? אין לך
מה למהר״...
עניתי לו :״אינני רוצהלהתעורר באחד
הבקרים — עם כותרת בעיתונות
— מעיפים את היועצת!״
הוא קיבל את עמדתי, ובאמת פרשתי

בלונדית. נאה ומצריחה
״זה רציני? את גשבעת לי ד שאלה אתיה שימחה ביום השלישי.
שימחה שבה שעות מעטות קזדם־לכו משהייה ממושכת בחו״ל,
ולכן החמיצה את הפסטיבל התיקשורתי טביב פיטוריהם הקרובים
של מינויי פרט, ניצה שפירא־ליבאי וישראל (״רוליק״) פלג, והמוע מדים
לרשת אותם. התפרסמו כמה שמות בקשר תפקיד היועצת״לנד
עמד־האשה. מטישרד ראש״הממשלה עצמו נמסר לי ששימחה היא
המועמדת המועדפת.
״אתיה שימחה?״ שאל אותי בפליאה שבוע לפני-כן אחד הנוגעים
לדבר ,״מעולם לא שמעתי עליה!״
לגבי מי שכיהנה בתפקיד הנכטף בשנים 984*3ג והמצויירת בטיט*
מכים המעידים על פעילות בינלאומית מוצלחת, זה נשמע מוזר, ואף
מעליב.
שימחה רואה א ת הטיבה בהירתעותה מהזרקורים ובורותה ביח-
טי־ציבור. גם לראיון זה לא ששה, וביקשה לציין שהיוזמה היתה כולה
שלי. היא חששה שמא תזיק החשיפה לסיכוייה למישרה המתפנית
בשבועות הקרובים. היא פחדה שתצטייר כגאוותנית, נרתעה כל
אימת שהרגישה שנחשפה יותר מדי. התייעצה עימי שוב ושוב, נסוגה
וחוזר־חלילה.
קלטתי שההירתעות הזאת נובעת משני גורמים נוספים. חוכמת-
חיים: שימחה מבינה בחושיה הבריאים שקירבת״יתר לאורות עלולה
גם להותיר כוויות. והפחד מקנאת־נשים: שימחה היא אשה גבוהה,
בלונדית זוהרת.
לפגישה עימי הופיעה בחליפה תכלכלה, שהיתה מונחת ברישול
מכוון היטב על גופה, צעיף תואם ועגילים תואמים -בדיוק תואמים.
היא נשואה באושר לשופט בית־מישפט־השלום אהרון שימחה,
ומתגאה בארבעה ילדים שהיו משמחים כל אמא יהודיה.
שלא לציטוט סיפרה לי על חוסר-הפירגון שבו נתקלה מצד נשים
פוליטיקאיות ועיתונאיות -במהלך הקריירה שלה. ובאמת, קשהלפרגן לבלונדית, נאה, חכמה ומצליחה.

המועד המיועד. פרשתי בצורה מכובדת,
ועובדי המישרד אירגנו לכבודי מסיבת־פרידה.
מאוד התרגשתי: לא לכל אחד
מארגנים פרידה שכזאת.
כך פיניתי את התפקיד לניצה שפי־רא״ליבאי,
שחזרה אליו בשנית.

ס זינה! פמיניסט
ס ני זוכרת: כבר הייתי אם לש־
>£לושה ילדים. חשקתי באיזו שהיא
מישרה. הופעתי לפני ועדה נכבדה.
עוד לפני ששאלו אותי לכישוריי
ולהשכלתי, הם שאלו :״את נשואה?
כמה ילדים יש ל ח שלושה? את
מעוניינת בילדים נוספים? אז איך את
רוצה במישרה? איך תסתדרי?״ מין
חדירה כזאת לפרטיות.
לא היו שואלים גבר שאלות כאלה.
אני לא סופרוומאן. בעלי עשה קריירה
משלו, והוא וילדיי תמכו בי. לא זזתי
צעד בלעדיהם. ילדיי אמרו לי. :אמא,
היית אם למופת. בבקשה״...

• ״דא בשר
עינ״ם ימת
ך* מיגרעת הגדולה ביותר שלי,
( 1במהלך הקריירה שלי, היא שאין
לי שמץ של מושג ביחסי־ציבור. זוהי
הפעם הראשונה שנגררתי ממש לחשיפה,
וגם עכשיו אני חוששת ומלאה־פחדים.
ברור לי שאדם בעל חוש ליוד
סי־ציבור היה עושה הון פוליטי ממיכ־תבי־ההוקרה
וההצלחות שלי ברחבי־ה־עולם.
הנה,
למשל, אני מצוטטת בדוח המזכיר
הכללי של האו״ם מ־.1981
איך הגיעה אליי שרה דורון? רק על
פי חוות־הדעת המיקצועיות והעבודה
בשטח.
כשהתמניתי במקום שפירא־ליבאי
ב־ , 1983 טילפנה אליי עיתונאית —
כנראה הסיתו אותה — והתנפלה עליי:
״איך את מעזה לקחת על עצמך כזה
תפקיד? יש לך כישורים לכך?״
עניתי לה :״לא זכיתי בתפקיד בשל
העיניים היפות שלי״.
היא בדקה והשתכנעה, ואחרי־כן
פירסמה מאמר ברוח דומה :״לא בשל
עיניה היפות״...
נכון שיש פחות מדי תהודה למה
(המשך בעמוד )38

חר־כך בא הסיפור על מעט־
\ £פות הכסף.

גם הוא נובע מתככים פנימיים
בין כוחות-שלום, הפעם
בצד הערבי-ישראלי.
ביטאון נצרתי מקומי, שהואשם בעבר
על־ידי רק״ח כאילו קיבל כסף מהשר
(דאז) משה ארנס, מצא הזדמנות
להתנקם במעניו.
ההתנפלות של רק״ח על ביטאון זה
היא כמעט שיגרתית. רק״ח דומה
לשור מועד, הנוגח כל גורם בציבור
הערבי שאינו משועבד לה. היא רגילה
להגדיר אנשים כאלה כסוכני־המוסד,
מקבלי־שלמונים מידי השילסון, וכר.
עורכי־הביטאון התרגזו. על כן הפיצו
את הסיפור כאילו כמה מנוס־עי־ז׳נבה
— והכוונה היא לרק״ח —
קיבלו שלמונים מידי אש״ף.

זה מגוחן־ בעליל. אולם ם יכם ון*
קטן זה הוליד ברווז גדול. שהביא
שימחה לאויבי-השלום.

הנה כי כן: חסידי השלום הישראלי־פלסטיני
אינם רק שקרנים, אינם רק
תמימים המפיצים את תעמולת־הכזב
של ערפאת הערמומי, אינם רק פורעי-
חוק ועוכרי־ישראל, אלא גם סוכנים
שכירים, זונות המקבלות ״אתנן״.
(ואין זה מיקרה שדווקא יוסי שריד
השתמש במילה זו, בהודעה צבועה
מאין־כמוה. אפשר תמיד לסמוך על
שריד שיתקע סכין בגבם של מי
שמוכנים לעשות למען השלום יותר
מאשר פירסום קומוניקאס בנוסח ״יד
סי שריד אמר
^ ל זה הוא כקצף על פני המים.
( ₪סנסציה לשעה.

אולם בסיכומו של דבר, יישאר
מן הפרשות הישג מוחשי.
הציבור הישראלי הנאור נוכח לדעת
כי אנשי אש״ף משתדלים באמת
ובתמים להידבר עם ישראלים, ושהם
שואפים להגיע לידי הידברות עם
ממשלת־ישראל על כל חלקיה.
פרשת עמירב, עם כל צדדיה
התמימים, משאירה לקח חשוב עסקן
שאפתן של חרות מוכן לפתוח את
הדלת להידברות עם אש״ף, חוכה
בחשאי בתמיכה של עסקנים חשובים
ממנו. משמע: כל אלה סבורים כי דרך־
השלום פופולרית בציבור של חרות,
ובעיקר בציבור המיזרחי.

משמע: הם מודעים לכד
שהזרם הכללי במדינה, מתחת
לפני השטח, הוא ככיוון אל
השלום, ולא להיפך.
בעצם המעשים באה לידי ביטוי
ההכרה הגוברת באמיתות היסודיות
— שישראל זקוקה לשלום, כי אין
שלום בלי הפלסטינים, ושאין שלום
עם הפלסטינים בלי אש״ף.

הטאבו נשבר.

העולם הזה 2613

עולם

נורת: תוצאה הפוכה

יי במשך כמה ימים עקב העולם כולו אחרי עדותו של אוליבר
נורת /סגן־אלוף בחיל־הנחתים של ארצות־הברית, לפני ועדת־החקירה
של הקונגרס האמריקאי.
באווום ימים הפך לגיבור אמריקאי ולדמות בינלאומית. כל
מילה שלו, כל העוויית־פנים, זכתה בתגובה. האמריקאים יצאו
מגדרם מרוב הערצה לאיש הקשוח, הבוטח־בעצמו, שאמר לס־נאטורים
אדירי־השפעה מה בדיוק הוא חושב עליהם, בסיגנון
אדיב ובוטה. נציגי־העם, שבאו לקרקף אותו, נאלצו בסופו של
דבר להתרפס לפני מעריציו. תחת למתוח עליו ביקורת, נאלצו
הסנאטורים לדבר בנוסח ״אתה אינך הפטריוט היחידי כאן.״
נורת׳ ,האיש ששירת את הנשיא שלו לפי הבנתו, שפעל על
דעת עצמו, שדיבר על אהבת־המולדת ועל שרות״לאומה, שבז
לפוליטיקאים ולאמצעי־התיקשורת, זכה בהערצה המונית, בכל
!-רחבי ארצות־הברית קמו עמותות שהציעו לו להציג את מועמדותו
למישרת הנשיא. הוא הזכיר לאמריקאים את הערכים של
אתמול ואת המיתוס של שילשום — ערכים ישנים וטובים
הנראים כיום רק בסרטים ישנים. אותם הגעגועים לאתמול טוב
ופשוט יותר הביאו לבחירתו של רונלד רגן עצמו.
אולם אוליבר נורת׳ לא זכה בתואר איש־העולם של תשמ״ז רק
בשל הפיכתו לגיבור התיקשורת באמריקה. היתה לו השפעה
ישירה עוד יותר על מאורעות השנה — ודווקא בכיוון הפור מזה
שהתכוון אליו. הוא הרס את הנשיא שאותו ביקש לשרת.
כאשר התפוצצה הפרשה שזכתה בכינוי ״איראן/קונטראס״,
*!ף שדו רוב האמריקאים כי הנשיא רגן היה בסוד העניין והסכים
לשיטותיו של נורת׳ — הפרת החוק האמריקאי, הונאת הקונגרס
ושיבושי הליכי המימשל התקין. רגן נשאר פופולארי כקשיש
חביב וטוב־לב, אך אמינותו הפוליטית נהרסה. הוא איבד את
השליטה בקונגרס. כנפיו קוצצו. המדיניות שאותה ביקש לנהל
בעולם נעצרה.
בכר תרם נורת׳ תרומה חשובה להתפתחות העיקרית של תש־מ״ז,
שהגיעה לשיאה בסוף השנה: ההסכם לפירוק חלקי של הנשק
הגרעיני. רגן לא היה עוד מסוגל לעצור התפתחות זו. הוא נאלץ
לנהוג לפי הכלל האמריקאי הנושן .״אם אינד מסוגל לדפוק
אותם, הצטרף אליהם!״
היה זה ניצחונו של איש־העולם של תשמ״ו, מיכאל גורבא־צ׳וב,
מנהיג ברית־המועצות. גם השנה שלט במהלכים. הוא היה
זקוק לצימצום מירוץ־החימוש, שאכל את המשאבים המוגבלים
של המשק הסובייטי. הוא מנסה לשקם את המשק הזה, להכניס בו
רפורמה יסודית, להעלות את רמת־המחייה של הציבור הסובייטי
ולרכוש את ליבו לליברליזציה המבוקרת של המישטר. הסיסמה
היתה: גלאסנוסט׳.
בסוף תשמ״ז היה נראה כי גורבאצ׳וב מצליח בדרכו זו• אף איש
לא העז עדיין להינבא מה תהיינה התוצאות, עד לאן תגיע ה־
״ליברליזציה של המישטר, וכיצד יתקדם פירוק החימוש הגרעיני.
המצבורים אשר ייוותרו, אחרי ביצוע ההסכם החדש, עדיין יספיקו
להחרבת שתי מעצמות״העל, וגם כמה וכמה מן הלקוחות שלהן,
כגון ישראל.
בשאר חלקי־העולם לא היו השנה שינויים גדולים. קוראסון
אקינו, נשיאת הפיליפינים, החזיקה מעמד, למרות נסיונות חוזרים
של קצינים להפילה בכוח. המישטר הגיזעני בדרום־אפריקה
הגביר את דיכוי השחורים, בנסיון־שווא לעצור את התהליד המוביל
לסוף הבלתי־נמנע.
בגבולות שבין שתי האימפריות היו אך תזוזות קלות, באפג־ניסתאן
נמשכה מילחמת־הגרילה נגד הכיבוש הסובייטי, ומום־
קווה לא הצליחה.למצוא דרך כדי לצאת מן הביצה. אולם בני־קאראגואה
נעצרו שכירי־החרב האמריקאיים, ה״קונטראס״ ,על־ידי
מהלך פוליטי מבריק. נשיאי המדינות השכנות התאגדו כדי
*׳לכסות על הצדדים תוכנית־שלום איזורית. הנשיא רגן לא היה
עוד די חזק כדי למנוע זאת.
בגבול הרגיש ביותר — זה החוצה את גרמניה לשתיים —
החל גלאסנוסט׳ מקומי, כאשר אריך ו מ קו /מנהיג גרמניה
המיזרחית, בא לביקור רשמי, ראשון־מסוגו, אצל ראש ממשלת
גרמניה המערבית, הלמוט קול, איש־ימין שנאלץ גם הוא להנ־מיד
את הטון. באמריקה הדרומית נשמר הסטאטוס־קוו: ראול
אלפונסין, האיש המסמל את הדמוקרטיה החדשה בארגנטינה,
החזיק מעמד, חרף ירידה בבחירות. אך גם שכנו המרושע,
אדגוסטו פינושה, הרודן של צ׳ילה, החזיק מעמד.
אחת ההתפתחויות החשובות ביותר של השנה היתה גם השקטה
ביותר: יפאן המשיכה לבצר את מעמדה כמעצמה הכלכלית
מס׳ 1בעולם, בעוד ששתי מדינות־הענק של אסיה, סין והודו,
נשארו מתבוססות בבוץ הפיגור.

מרחב

חומ״ני: יריות ב מכ ה

כל מאורעות השנה במרחב השמי הושפעו על־ידי עקשנותו
של איש זקן אחד: האיית-אללה רוח־אללה חומייני, מחולל
המהפכה האיסלאמית הגדולה, איש־השנה תשל״ט.
חומייני סירב לכל התחנונים להפסיק את המילחמה האכזרית,
האוכלת את מיטב הנוער האיראני. הוא רצה להעניש את אויבו,
סדאם חוסיין, הרודן העיראקי, שפתח במילחמה זו לפני שבע
שנים בקלות־דעת נוראה. הכוחות האיראניים לא היו מסוגלים
לגבור ביבשה על הצבא העיראקי המשוכלל, עתיר־הנשק. חו־מייני
ביקש להתיש את עיראק במילחמה ארוכה. לשם כך היה
זקוק לכסף. זה יכול לבוא רק ממכירת הנפט האיראני, המוכרח
לעבור במיפרץ הפרסי כדי להגיע אל שוקי־העולם. העיראקים
ניסו למנוע זאת על־ידי פגיעה במיתקנים ובמיכליות. איראן איימה
לסגור כנקמה את מיצרי־הורמוז, צוואר־הבקבוק של המיפרץ,
לפני המיכליות של המחנה היריב. כוויית, בעלת־הברית של עי־ראק,
ביקשה את עזרת הסובייטים. הדבר הבהיל את האמריקאים.
אלה נפלו׳ בפח והתנדבו ללוות את המיכליות הכווייתיות.
כך הצליח השועל האיראני הערמומי לערב את שתי מעצמות״
העל במילחמה שלו.
ראש־השנה תשמ״ח עמד בסימן התקריות בלב־ים, והיו שניבאו
הידרדרות למשבר חמור יותר. הקונגרס האמריקאי חשש שמא
תביא הידרדרות זו להתלקחות גדולה, וביקש לחסום את הנשיא
רונלד רגן באמצעות חוק. האמריקאים תפסו ספינה איראנית
שהניחה מוקשים בים, ופוצצו אותה. המצב התנדנד בין שלום
ומילחמה.
בעולם הערבי המשיכה מילחמה זו לחולל תמורות. ירדן של
חוסיין, מצריים של חוסני מובארב, סעודיה של פאהד וני
סיכויות־הנפט הקטנות התאגדו כולן בפחד המשותף מפני ההתפשטות
של איראן. לכן תמכו בעיראק, שהצטיירה כחומה ערבית
בצורה מול האוייב המשותף.
התוצאה היתה שמניותיה של מצריים עלו שוב בעולם הערבי,
בעוד שמניותיו של חאפט, אל־אסד הסורי, בעל־הברית של
חומייני, ירדו בהתמדה.
הפחד מפני איראן גרם לאחד המאורעות הדרמאתיים ביותר
במרחב בתשמ״ז: הטבח שערכו אנשי־הביטחון הסעודיים במפגינים
איראניים בחוצות מכה, בימי החג׳ הקדוש. אך אי־אפשר
לעצור רעיונות בכדורים. המקורנות(הפונדמנטליזם) האיסלאמי
סיכן את רוב המישטרים הערביים מבפנים. הוא הרים את ראשו גם
בציבור הערבי בישראל ובשטחים הכבושים. גיבורו היה חומייני
— לא רק אצל השיעים, אלא גם אצל הסונים.
תופעה חשובה אחרת של תשמ״ז היתה חדירתה החדשה של
ברית־המועצות למרחב. בניגוד לאמריקאים, שלא היתה להם שום
מדיניות, ושלא היו אף מסוגלים לבחור בין שימעון פרס וי צחק
שמיר, פעלו הסובייטיים בתכליתיות. במשך 20 שנה איבדו
את רוב עמדותיהם במרחב. השנה חזרו אליהן.
עזרה להם העובדה שבניגוד לאמריקאים, היו להם יחסים טד
בים עם איראן ועיראק כאחת. בניגוד לאמריקאים, הם היו על־כן
מסוגלים לתווך, לתמרן, לפעול. בעוד שהנסיון האמריקאי להתקרב
לאיראן — בניצוחו של איש־העולם אוליבר נורא׳ — נכשל
כישלון חרוץ, בעיקר תודות לטיפשותם הנוקשה של האמריקאים
עצמם, הצליחו הסובייטים לשפר את עמדותיהם, תוך גרירת האמריקאים
אל תוך הרפתקה צבאית מסוכנת במיפרץ הפרסי.
גם בעולם הערבי עצמו השתפר מעמדה של ברית־המועצות.
אחת ההתפתחויות החשובות ביותר של תשמ״ז היתה האיחוד
מחדש של הכוחות השונים באש״ף, שנעשה בחסותה של ברית־המועצות.
החזית העממית של ג׳ורג׳ חבש והחזית הדמוקרטית
של נאין 6חוותמה חזרו לאש״ף שבהנהגת יאמר ערפאת,
ובכך חיזקו מחדש את מנהיגותו. חאפט׳ אל־אסד, אויבו המושבע
של ערפאת, לא היה מסוגל לעצור מהלך זה, שנעשה ביוזמת
מוסקווה. בתמורה על כך שיפרה מוסקווה את מעמדה באש״ף
עצמו ובמדינות הערביות האחרות. ארצות־הברית נתנה הישג זה
כשי לברית־המועצות, מפני שלא היתה מסוגלת לקשור בעצמה
קשרים עם אש״ף. להיפר, היא נאלצה לסגור את מישרדי־אש״ף
בוושינגטון, כדי לרצות את השדולה הישראלית־יהודית.
ברית־המועצות, לעומת זאת, לא הגבילה את עצמה. כדי להחזיר
לעצמה מעמד של מתווכת אפשרית, קשרה בזהירות קשרים
חדשים עם ישראל, לקראת חידוש מלא של היחסים עם ירושלים.
הביטחון העצמי החדש של ערפאת התבטא במחוות כלפי ישראל.
הוא בא לז׳נבה להיפגש עם חברי־כנסת ישראליים, הודיע
על נכונותו להכיר בהחלטות 242ו־ ,338 וביטא את רצונו להשתתף,
לצד ישראל, בצורה זו או אחרת, בוועידה בינלאומית למען
השלום במרחב. נחום־תקום של העולם הערבי בלט שוב בשטח.

>הדות ג׳ונחן פולארד:מיבגד?
כל יהורי בעולם נאלץ השנה לשאול את עצמו שאלה קיומית:
מי אני? מהי ישראל לגביי?
האם אני יהודי אמריקאי או אמריקאי יהודי? צרפתי יהודי או
יהודי צרפתי?
האם ישראל היא בעיניי מולדת שנייה? מולדת ראשונה? ארץ
רחוקה וזרה? מדינה שיש לי אליה רגש כלשהו של סולידריות,
אן־ לא יותר?
האיש שנתן תשובה ברורה על שאלות אלה היה יהודי
אמריקאי בשם ג׳ונתן פולארד, שכפה את השאלות על כל
שאר היהודים.
פולארד, מדען צעיר ומבריק, מתנשא ואגו־צנטרי — טיפוס
יהודי מובהק כפי שהוא מצטייר בעיני היהודים עצמם ובעיני
אויביהם — רצה בלב שלם לשרת את ישראל. לגביו היא היתה
המולדת הראשונה. ארצות־הברית לא היתה בעיניו אלא ארץ־
גלות. הוא יזם־בעצמו את העסקתו כמרגל, וסיפק לישראל —
לדבריו — מידע כה חשוב עד שהיה דרוש לעצם קיומה
וביטחונה. נראה כי השופט האמריקאי הסכים להערכה זו, ועל כן
דן אותו למאסר־עולם.
תשובתו של פולארד היתה ציונית מובהקת ודווקא משום כך
התנכרה לו ישראל, מסרה את החומר נגדו לתביעה האמריקאית
והפקירה אותו לגורלו. כי מזה 40 שנה משחקת ישראל מישחק
כפול: היא טוענת בחוקיה שהיא ״מדינת העם היהודי״ ,ועל כן גם
מדינתו של פולארד, והיא גם טוענת כי יהודי העולם יכולים
להיות נאמנים לארצותיהם. על סמך שקר זה היא מקבלת את
כספי התרומות של היהודים ואת עזרת השדולה היהודית,
החולשת על הממסד הפוליטי והתיקשורתי בארצות־הברית.
כאשר קרע פולארד שקר־מוסכם זה, הוא הביא עליו את זעם
היהודים, שחששו מפני האישום הישן ב״נאמנות כפולה״ .תוך כדי
כך גרם לוויכוח פומבי, ראשון מזה 40 שנה, על מקומה של
ישראל בעולם היהודי. אנשי־רוח יהודיים בארצות־הברית העזו
בפעם הראשונה להכריז פומבית כי אין לישראל בכורה בעם
היהודי, שהיהדות האמריקאית גדולה, חשובה, אותנטית, פוריה
ותרבותית יותר מאשר היהדות בישראל.
תודות לפולארד התחיל הוויכוח הגלוי, אשר בוודאי יתגבר
בשנים הקרובות. טענות וריעות, שטואטאו במשך שגי דורות אל
מתחת לשטיח, החלו לצאת החוצה.
ועל כל השאלות האפילה השאלה האישית: האם ״בגד״
פולארד בארצות־הברית? האם בגדה ישראל בפולארד? האם בגדה
יהדות אמריקה בישראל?
יהודים רבים לא היו מאושרים מכר. הם חששו מפני התגברות
האנטי־שמיות. בצרפת הרים את ראשו ז׳ן־מארי לדדסן,
המנהיג הפאשיסטי, וטען כי השואה היתה רק ״פרט״ בהיסטוריה.
האפיפיור יוחנן־סאולום ד!־ 2קיבל לראיון את קורט
ולדהיים, משרת עלוב של הנאצים, שהפך, כמעט במיקרה,
לסמל הסלחנות לעבר הנאצי. הגלאסנוסט הסובייטי שיחרר מן
הכלא את ״אסירי ציוך, והחיש את הגירתם מברית־המועצות, אך
הוא גם איפשר לחוגים אנטי״שמיים ברוסיה לפרסם בראשונה
מאז המהפכה הסובייטית את דיעותיהם בגלוי.
״הבעייה היהודית״ היתה השנה חיה וקיימת, כמו בכל אחת
מאלפי השנים הקודמות.

צע>ר

וענונו: על כ ף היד

צעיר גרמני חישמל השנה את העולם. מתיאם רופט הנחית
את המטוס הקל שלו באמצע הכיכר האדומה, במרכז מוסקווה,
לפני שער מוסדות־השילטון של מעצמת־העל. הוא נשפט לשלוש
שנות־מאסר, אך העולם כולו עקב אחרי מיבצעו בחיוך סלחני, ואף
בשימחה לאידם של המרשאלים הסובייטיים, שלא היו מסוגלים
להגן על המרחב האווירי שלהם מפני פורץ הרפתקני זה.
אולם גם שמו של רוסט לא האפיל השנה על שמו של צעיר
ישראלי, שהתפרסם בעולם כולו, והפך גיבורם של רבים.
מרדכי וענונו בן ה־ 33 עשה מעשה גדול יותר, הרפתקני
יותר וגם משמעותי יותר מאשר הצעיר הגרמני. הוא לא חדר
למרחב גיאוגרפי, אלא למרחב הסודיות. כמו מניעיו של רוסט, לא
התבררו גם מניעיו של וענונו. גם לגביו לא היה ברור איך שימשו
אצלו בערבוביה הרפתקנות, אידיאליזם, בילבול ומחאה.
וענונו חדר לאתר הסודי ביותר בישראל, הכור הגרעיני ליד
דימונה, וצילם שם במשך זמן רב באין־מפריע. בכך חשף את
מחדליה של קהילת־הביטחון הישראלית. אחר״כך הוציא את
התצלומים לחו״ל והעביר אותם לידי סאנר״ ט״ם ס, השבועון
הלונדוני, שפירסם אותם בהרחבה, תוך קביעת העובדה שוש
לישראל כ־ 200 אמצעי־לחימה גרעיניים. המיספר הדהים גם את
המומחים.
אחר כך הלך וענונו אחרי סוכנת צעירה של המוסד, טס עימה
לרומא, שם נחטף — על פי הפירסומים בעולם — בידי סוכני־המוסד
והובא לישראל באוניית־משא ישראלית.
וענונו עצמו הוא בן של מישפחה דתית מעולי־מארוקו. הוא
התקרב לאנשי־שמאל, התיידד עם סטודנטים ערביים, התקשר
עם בחורה אמריקאית, ירד מן הארץ, נכנס למינזר בודהיסטי
בתאילנד והתנצר באוסטרליה. ברור שחיפש את דרכו, בחוסר־מנוחה
נפשי. יתכן כי מחה ביודעין או שלא־ביודעין על מעמדו
הנחות של צעיר יליד־מארוקו בחברה הישראלית. אולי רצה
להתנקם באנשים שזילזלו בו בכור הגרעיני.
יתכן כי וענונו סימל במידה רבה את משבר הדור הצעיר
בישראל, אשר רבים מבניו ירדו מן הארץ ורבים אחרים הודיעו
בסקרים שהם שוקלים ירידה. מושגים כמו פטריוטיזם, ציונות
ואהבת־מולדת איבדו את כוחם והפכו מליצות נבובות. החינוך
הישראלי הוא קלוש בתכניו ובערכיו. הדת נמאסה. הרגשת־השייכות
מתרופפת. הבעייה העדתית מטרידה. כל זה בא לידי
ביטוי ברור בחייו של מרדכי וענונו.
בעולם נראה וענונו כגיבור התנועה האנטי־גרעינית, אביר
השלום הבינלאומי. בארצות רבות י פו עמותות להגנה על וענונו.
שמו נישא בפי רבים מן החן גים ;ידיאליסטיים ביותר בעולם
המערבי, וכמובן גם בפי תועמלני גוש המיזרחי. אחיו, מאיר,
נדד בעולם כנושא־דבריו, בשעו שמרדכי וענונו עצמו עמד
במישפט סודי, כשהוא ממשיך ל?.ל את המחאה וההתמרדות.
תצלומו, כשהוא מציג לעיתונאים ז ; כף־ידו שעליה רשם פרטים
על חטיפתו, היכה גלים בעולם.

מדעיות וסיס: ההפתעה הגדולה
המאורע הפוליטי החשוב ביותר השנה בישראל היה ביצוע

אעוה אן פולארד: זעקת יאוש
נשים רבות בלטו בתשמ״ז. כמה מהן היו אסירות — כמו
אשת־תשמ״ו חווה יערי, שנדונה למאסר־עולם: גיתית
איזראלוב, שעמדה לדין כחשודה ברצח בעלה: אורית
ארכיב, ששוחררה ופירסמה את יומנה.
אחרות היו קשורות בפרשות של בעליהן, כמו איזבל בלס,
אשתו הבריטית השברירית של איש־הכלכלה דויד בלס, אלה
יפת, גרושתו של ארנסט יפת.
היו נשים פוליטיות, כמו דניאלה וייס, אשת גוש־אמונים,
שערכה פוגרום פרטי בקלקיליה, או שושנה ארבלי״
אלמוזלינו, שרת־הבריאות שניהלה תעמולה למען הקונדומים,
השתלות־האיברים והזונות.
היו הקורבנות: יעל שריקי מצפת, שמתה בעת הפלה שערכה
בחשאי, משום שפחדה מפני בני־מישפחתה המסורתיים: והאמהות
של קורבנות התאונות־בדרכים, שהילכו השנה אימים בכבישי
הארץ.
אשת־מיסתורין היתה אחת סינדי, כביכול יהודיה־אמריקאית,
סוכנת־המוסד, שפיתתה לפי הפירסומים את צעיר־השנה מרדכי
וענונו לבוא עימה לרומא; שם נחטף בידי המוסד.
ברברה טאופר, לשעבר דיפלומטית בשגרירות־אוסטריה
בישראל, בתו של קצין ס״ס בכיר, החליטה להצטרף לעם היהודי
בדרך של גיור, ובאה לבדוק את האפשרויות להשתקעותה בארץ.
אך על כולן האפילה דמותה של אשה, אשר ברגע אחד של
השנה נגעה לליבו של כל גבר ואשה בישראל: אן פולארד,
אשתו של איש־היהדות של השנה, המרגל ג׳ונתן פולארד.
זה היה כאשר הוקרנה על מירקע הטלוויזיה הישראלית הכתבה
של איש־השידור של השנה, נסים מישעל, על פרשת־הריגול. אן
פולארד, אמריקאית נוצריה שהלכה אחרי בעלה היהודי גם
בפרשה זו, תיארה ערב־מעצרה איך הגיעה עם בעלה לשגרירות
הישראלית, בנסיון נואש למלט את עצמם, וכיצד גורשו משם
באכזריות, אחרי כמה דקות של המתנה, על־ידי איש־ביטחון
ישראלי שקיבל הוראות.
זעקת־היאוש של הצעירה היפה, חסרת־האונים, שחשה כי
ישראל בגדה בבעלה ובה, המשיכה להדהד בתודעת הישראלים,
כאשר נדונה לתקופת־מאסר ארוכה. בעלה נדון למאסר־עולם,
אחרי שניסה לשווא להגן על אשתו ולהבטיח לפחות שתזכה
בעונש קל.
בראש השנה תשמ״ח המשיר גורלה של אן פולארד לרבוץ על
מצפונם של ישראלים רבים, כאשר נזכרו כי היא נמקה בכלא
בגלל פעולתה למען ישראל כפויית־התודה.

הרוטציה. ראש־הממשלה שימעון פרס מסר את מקומו ליצחק
שמיר, כפי שהתחייב בהסכם־הרוטציה. רבים במיפלגתו הפצירו
בו שלא יעשה כן, שמא יסתום הדבר את הגולל על סיכויי
מיפלגתו בבחירות הבאות. אולם לפרס היתה בעיה של אמינות:
כדי להיות אמין כפוליטיקאי הוא חתר תחת אמינותו כמדינאי.
למחרת היום הפך המימשל לבדיחה. פרס נדד בעולם כרוכל
כדי למכור את סחורתו: ועדה בינלאומית, שאינה ״ועידה בינלאומית״
כי אם ״פתיחה בינלאומית״ ,בעוד ששמיר ישב בבית והודיע
לכל: לאו. מובן ששמיר ניצח.
התהליך הפוליטי העיקרי של השנה לא היה תלוי במישחקים
אלה. ברית־המועצות ניגשה באופן שיטתי וזהיר לחדש את יחסיה
עם ישראל, כדי לשפר את מעמדה במרחב וגם בארצות־הברית.
שורה ארוכה של צעדים ננקטו על־ירי כל מדינות הגוש המיזרחי
כדי לזחול בכיוון זה, ומישלחת סובייטית רישמית התמקמה
בתל־אביב.
איש־המדיניות של השנה לא היה קשור בתהליכים אלה, אלא
במוקד־הכוח במדינה עצמה. משה ניסים היווה את הפתעת־השנה.
מישרד־האוצר
נמסר לו לגמרי במיקרה. שימעון פרס הדיח
בשנה הקודמת את יצחק מודעי, וניסים היה השר הליברלי
היחידי שהכל יכלו להסכים למינויו במקומו. לניסים אין אויבים,
הוא נחשב עסקן אפור וחסר אישיות משלו, ולכן נמסר לו האוצר.
וכאן באה ההפתעה. העסקן האפור התגלה כאישיות פוליטית
נחושת־החלטה. הוא המשיך לחייך לכל, להימנע מכל התבטאות
מרגיזה. אולם הוא הקשיב לדיברי המומחים, הפעיל את שיכלו
הישר וקיבל את ההחלטות, שהפתיעו בעיקביותן ובנחישותן.
ניסים לא היסס להמרות את רצון מיפלגתו וסיעתו. המיבחן
העליון בא במשבר הגדול סביב פרוייקט הלביא. אחרי שהחליט
נסים שיש לבטל את הפרוייקט, בגלל טעמים כלכליים מוצקים,
התייצב לימין שר־הביטחון, יצחקרבין, איש המיפלגה היריבה,
נגד מיפלגתו שלו. כל הלחצים עליו לא הועילו. בעוד שהשר
הליברלי אברהם שריר שינה את דעתו והצביע בעד המשך
הפרוייקט, ובעוד שהשרה שושנה ארבלי־אלמתלינו שינתה
את דעתה ונמנעה מהצבעה, נשאר ניסים איתן. הוא הכריע את
הכף.
בסוף תשמ״ז היה ניסים כוח פוליטי בזכות עצמו. אין לדעת
מהן שאיפותיו לעתיד, אך ברור כי רכש לעצמו את הערכת
הציבור והצמרת, לקראת המשך דרכו.
לעומת זאת כמעט נשכח השר־לשעבר יצחק פרץ. כך גם
אמנון רובינשטיין, שהתפטר מן הממשלה בגלל סיבות
בלתי״מובנות, ושניסה להקים מיפלגה שהיתה קריקטורה עוד
לפני שנולדה. בחיים הפוליטיים בישראל לא התחדש דבר. אריאל
שרון דרך במקומו, יחסי־הכוחות בין המיפלגות, הגדולות

יייייי *
והקטנות, לא השתנו. הסקרים ניבאו שאם ייערכו בחירות, יהיו
התוצאות כמו שהיו בפעם שעברה: שום גוש לא יוכל להקים
ממשלה לבדו.

ביטחון

מישע :״זוהי נבלה!״

הניצחונות של צה׳ל בשנת תשמ׳׳ז לא היו בשדה־הקרב.
השדה היחידי היה בדרום־לבנון, ושם לא היו סיכויים לזכות
בעלי־דפנה.
צה״ל עשה מה שהוטל עליו על־ידי הדרג המדיני. הוא ערך
סיורים על הקרקע, ושם נפלו הקורבנות הקרביים היחידים של
צה״ל השנה. הוא הפציץ מן האוויר ״מטרות מחבלים׳ ,תוך פגיעה
גם באזרחים, ועל כך השמיע הוותיק שבאלופי צה׳ל בשרות
פעיל, משה בר־כוכבא, דברי־מוסר נוקבים. חיל־הים עצר
בים הפתוח אנשי־פת״ח שחזרו הביתה כדי להגן על מישפחותיהם
במחנות־הפליטים הנצורים מפני טבח בידי השיעים.
הקרב האמיתי של צה׳ל היה על דמותו המיקצועית בעתיד.
אחרי שהרמטכ״ל משה לוי סיים את תקופת־כהונתו, שבה שלט
בכל הקיפאון המחשבתי והמעשי, הגיע לתפקיד זה קצין צעיר־יחסית,
נמרץ ועצמאי, דן שומרון.
השינוי הורגש מייד, והוא הטביע את חותמו על המדינה כולה.
כאשר שומרון מאחוריו, ואיש־המדיניות של השנה, משה נסים,
לימינו, זקף שר־הביטחון יצחק רבין ראש וחיסל את פרוייקט
הלביא — פרוייקט שאפתני, שהחמיא לגאווה הלאומית, אך
שערכו הצבאי המובהק היה קטן. בצה״ל התנהל ויכוח מקיף
ועירני על הטכנולוגיה הצבאית של המחר, והתקציב המוקטן
ייועד לפיתוח אמצעי־לחימה חדשים, אשר יאפשרו לפגוע
באוייב הפוטנציאלי ממרחקים גדולים. תוך כדי כך תגבר, כנראה,
המיגננה על המיתקפה, ששלטה במחשבה הישראלית מאז היום
הראשון של קום המדינה.
האסון המתמשך של כיבוש הגדה והרצועה, המכריח את צה״ל
להקדיש חלק גדול ממירצו לעיסוקי־מישטרה קולוניאליים, רבץ
על צה״ל גם השנה. לצד המאבק על דמות הצבא כגוף המסוגל
למנוע מילחמה או לנצח בה, נמשך המאבק על דמותו האנושית
_ והחברתית.
גם במאבק זה ראתה תשמ״ז פנים חדשות. עמדת־המפתח
בתחום זה היא תפקיד אלוף־פיקוד־המרכז, החולש על הגדה
המערבית. במקומו של אהוד ברק, קצין דיפלומטי בעל־שאיפות,
שחייו לכל הצדדים, בא קצין מסוג אחר — עמרם
מיצנע, חייל מיקצועי אמיתי, שייצג את הערכים המוסריים
הישנים של צה״ל. כאשר ערכו המתנחלים פוגרום בדהיישה,
עורר מיצנע את תשומת־הלב של המדינה כולה בהתבטאותו:
״זוהי נבלה שאין דומה לה!״ הצהיר. חניך מיצנע, בן ,42 בן קיבוץ(דוברת) ותושב קיבוץ
הריאלי, היה בחירתו האישית של יצחק רבין לתפקיד רגיש זה.
חי רבים קיוו שהוא מסמל את ההתאוששות המוסרית של צה״ל,אחרי אסונות מילחמת־הלבנון.
* מעל לכל התמונה ריחפו גילוייו של מרדכי וענונו, הצעיר
של תשמ״ז. אך על ההשלכות הביטחוניות לא דובר כמעט
בישראל. הוויכוח על החימוש הגרעיני והשלכותיו בלט בהעדרו.

שבת בירושלים: שוטרים בענני גז מדמיע מול השכונות הדתיות

כנסת דורוו: רגעים של מצפון
גם השנה דמתה כנסת־ישראל לשק ובו 120 חתולים, המתרוצ־צים
בו בהתכתשות מתמדת.
העיסוק העיקרי בכנסת היה הרדיפה אחרי הכותרת, בכל מחיר
ובכל תנאי, תוך• התחנפות המונית לעיתונאים זוטרים במיזנון,
המצאה אינסופית של תעלולים באנאליים למשיכת תשומת־לב,
ופירסום קומוניקאטים מפוצצים על כל עניין שבעולם.
הנוכחות במליאה הוסיפה לשאוף לאפס, הוויכוחים היו עלובים,
ההשמצות ההדדיות לטובת התיקשורת פרחו. התוצרת
״* הרצינית בצורת חוקים בעלי־מישקל היתה אפסית.
בהתרוצצות כללית זו בלטו הח״כים הרגילים, חביבי־התיקשו־רת:
אלוף־האלופים יוסי שריד, שאליו נוספו במיפלגתו, בתחרות
צמודה, שולמית אלוני, וכן שבח וייס, אורה נמיר,
בני שליטא ומיכאל איתן. צ׳רלי ביטון עלה על כולם
בפרשת ברוודהשנה — המסר הדמיוני של יאסר ערפאת לראש
ממשלת״ישראל וממלא־מקומו, שחגג בתיקשורת במשך יומיים,
עד שהוכחש מכל וכל על־ידי אש״ף עצמו.
בהמולה כללית זו כמעט ונעלמו הח״כים הרציניים, שלא רדפו
אחרי התיקשורת ולא המציאו לעצמם ריעות למען התיקשורת.
דוגמה טובה לכך היה מתי סלד, שחגג השנה ניצחון נדיר, מבלי
שאיש שם לב לכך. פלד, לשעבר אלוף בצה״ל וראש אגף־
האפסנאות של מילחמת ששת־הימים, נלחם במשך שלוש שנים
י׳־ בכנסת למען ביטול פרוייקט הלביא, שבו ראה אסון ביטחוני.
במשך שנים היה בודד לגמרי במערכה זו. בסוף תשמ״ז התקבלה
דעתו על־ידי צמרת הביטחון והממשלה — ולפתע הסתבר שכל
הנתונים שמסר היו נכונים.
אולם תואר איש־הכנסת של השנה מגיע לח״כ שסיכן את
מעמדו בתוך מיפלגתו וסיעתו, כדי להצביע על פי מצפונו. לפני
שלוש שנים עשה זאת ירו־ הכנסת דאז, מנחם מבידור, כאשר
קיבל החלטה נוהלית חשובה בניגוד לרצון סיעתו (הליכוד).
כתוצאה מכך איבד את מקומו בכנסת ואת עולמו. השנה עשתה
זאת חברת־הכנסת שרה דורון, גם היא מהמיפלגה הליברלית
שבליכוד. היא הצביעה כמה פעמים נגד החוק ״מיהו יהודי׳
בגילגולים שונים, ובכך טירפדה הברית בין הליכוד והדתיים
הקיצוניים. בעיקבות דורון, ותודות לאומץ־ליבה, הלך גם אליהו
בן־אלישר, איש־חרות. הם הביאו למיגור החוקים השערוריי־תיים,
שהיו גורמים לפילוג עמוק בקרב היהדות.

החרד• ד.אלמו1י

הדת היהודית הוסיפה להתנוון בשנה ה־ 5747 לבריאת העולם
על פי אמונתה.
בדת המימסדית התרוצצו שתי נשמות: הדת הגלותית הקפואה
של השטעטל היהודי בפולין, שבה התבוללו גם הרבנים
המיזרחיים, והדת הניאו־פגאנית של עובדי־האלילים הכנעניים,
נוסח גוש־אמונים.
בין השתיים, בלטה השנה יותר הקיצוניות האורתודוכסית,
שלבשה בחום הירושלמי הלוהט את הקאפוטות והשטריימלים
של בורגנים פולניים בימי־הביניים. גוש־אמונים היה בנסיגה
לאורך כל החזית.
החרדים פעלו על פי שיטה פשוטה ופרימיטיבית. מדי כמה
שבועות בחרו לעצמם יעד תורני: אתר־בניה שהוגדר על־ידם
כבית־קברות יהודי עתיק, חפירה ארכיאולוגית כנ״ל, הצגת־קולנוע
בליל־שבת. כוחות־המחץ התרכזו שם. המישטרה נאלצה
להתערב. תצלומי ההתעללות המישטרתית נאספו בקפידה
ונשלחו לחו״ל, כדי להוציא מיהודים תמימים כסף למאבק
במישטרה הציונית. בעזרת הכסף גוייסו פלוגות״מחץ חדשות של
אברכים משתמטי־גיוס, וחוזר חלילה.
מכל מאבקי השנה, החשוב ביותר התחולל בירושלים. זה
מכבר קיים בעיר תהליך איטי ובטוח של החרדה. בעזרת הריבוי
הטיבעי כובשים הדתיים את השכונות רחוב אחרי רחוב. החילונים
נסוגים לפניהם בתוך העיר, ובורחים בהמוניהם מן החנק הגובר
בעיר אל השפלה. על התהליך מנצח באדישות מנומנמת ראש־העיריה
הקשיש, טדי קולק, העוסק ביחסי־ציבור ובאיסוף כיבודים
ואינו רוצה שיפריעו לו.
השנה התארגנה בראשונה התנגדות חילונית לתהליך זה. היא
עברה להתקפה־נגדית, אירגנה הצגות־קולנוע בליל־שבת. הדתיים
ה״מתונים״ הצטרפו אל החרדים, וזה מול זה עמדו שני
המחנות: הציבור החילוני והציבור הדתי. היעד: ירושלים.
קשה היה לדעת בסוף תשמ״ז אם זוהי התקוממות חד־פעמית
של החילוניים, מעין קרב־מאסף אבוד, או התחלה של מיתקפה
בכל רחבי הארץ.
על כל פנים, התמונה שצויירה בשקידה על־ידי מנגנוני־התעמולה
הדתיים, כאילו ההתחרדות של כמה נרקומאנים, בני־בוהימה
כושלים ואחרים, היא תהליך חברתי עמוק, אין לה על מה
לסמוך. אין חזרה לדת. הרבה יותר חשוב התהליך ההפוך, שאותו
מסמלים באופן קיצוני — למשל — הצעיר של תשמ״ז, מרדכי
וענונו ואחיו: הנטישה ההמונית של צעירים, ובעיקר מיזרחיים,
את ההווי הדתי של הוריהם, כדי לחפש ערכים חדשים, התואמים
את סוף המאה ה־.20
אחד הסממנים הבולטים של מציאות זו הוא שאין שום יצירה
תרבותית במחנה הדתי. בכל התחומים בארץ, היצירה התרבותית
היא חילונית והומאניסטית. גם בתחום הדתי הצר, אין יצירה של
ממש, אלא אך חזרה פולחנית על סיסמות ישנות, שהחלו מתנוונות
כבר לפני 200 שנה.

מ>ע\פט שקד: ע ד לה ת אבדו ת
בית־המישפט שמר השנה על יוקרתו בעיני הציבור. סקר של
דעת־הקהל גילה כי בית־המישפט עומד בראש טבלת המוסדות
הנהנים מאמון הציבור, ישר אחרי צה״ל, בעוד שהמיפלגות,
הכנסת והעיתונות הגיעו לתחתית.
מישפטי־השנה היו רבים ומרתקים (ראה מישפטי־השש,
עמ1דים 28־ )31 ולא חסרו בהם מועמדים לתואר איש־המישפט של
תשמ״ז. כמה עורכי־דין גדולים הגיעו בעצמם לספסל־הנאשמים
או לחררי־החקירות — כגון רם כספי, יגאל ארנון ושמואל
ברזל. כמה עורכי־דין נפלו קורבן לתופעה אחרת, שהיתה
אופיינית לשנה זו: החלפת הסניגורים. כך הוחלף במישפטו של
מרדכי וענונו הפרקליט אמנון זיכרוני במתמחה שלו לשעבר,
עורך־הדין אביגדור פלדמן. חווה יערי החליפה את סניגוריה
בסיטונות. ג׳ון דמיאניוק החליף את סניגורו האמריקאי הססגוני,
מרק אוקונור, בפרקליט ישראלי ססגוני לא־פחות, יורם שפטל.
במישפט זה הפכו גם השופטים לכוכבי־תיקשורת, וניהול
המישפט בידי דם לוין היה שנוי במחלוקת.
אך הכוכב המישפטי של השנה היה, בלי ספק, עורך־הדין
מיכאל שקד, התובע השני במישפט דמיאניוק. אחרי שיונה

בלטמן הניח לו לקבל לידיו את ניהול החקירות, התגלה שקד
כחוקר שתי־וערב, מעולה וקטלני: בלי תעלולי־ראווה, בלי
התחכמויות, מבלי להרים •את הקול, בהתנהגות שנראתה
כג׳נטלמניות מושלמת, הוריד את מחלצותיהם של העדים בזו
אחר זו והפשיט אותם עירומים. עדה אחת נשברה על רוכן־העדים
ויצאה מן האולם כגרוטאה חיה, השניה הלכה למלון וניסתה
לשלוח יד בנפשה.

כלכלה

בלס: שעוך הזהב

המשק הישראלי נראה השנה כמו חלומו של אנטי־שמי: שדה־מירבץ
של גנבים וחומסים, עיסקי־אוויר וסוחרי־בורסה, אסירים
ונמלטים־ממאסר. לא איש־היצירה סימל את המשק הזה, לא היזם
היוצר, ובוודאי לא הפועל העברי, שמסר את מקומו לפועל
הערבי.
סימלה אותה שיכבה של אילי־הון, שצברו מיליונים בעיסקי
גניבה ורמאות, לא אחת בחסות השילטונות, ותוך ניצול קשרים
עם המימסד הפוליטי.
הידיעה כי אליל הבנקאים, ארנסט יפת, אחד האחראים
העיקריים להתמוטטות המניות הבנקאיות, זכה בפיצויי־פרישה
של מיליונים, זיעזעה את הארץ. יפת הסתלק לחו״ל, ובבדל
נערך טיהור, אולי אמיתי, אולי מדומה.
שורה שלמה של מנכ״לים של החברות הגדולות ביותר מצאו
את עצמם בכלא, על ספסל־הנאשמים או בחדרי־החקירות של
המישטרה. הם נאשמו בכך שחמסו את חברותיהם שלהם, רימו את
בעלי־המניות שלהם ואספו שלל של מיליונים לנפש. בראשית
השנה נחקר אחד מבעלי דובק, זרח גהל. בסוף השנה הגיע תורם
של דויד ויוסף חכמי, בעלי חברת־הביטוח הפלקס. רבים
הסתלקו בעוד מועד ונמצאים בחוץ־לארץ, שם מתאספת קהילה
גדלה והולכת של אילי־עסקים ישראליים, שברחו כשהשלל
בידיהם.
שמותיהם של דויד סופר, נחום וסקוביץ, שבתאי
קלמנוביץ ואחרים הופיעו בכותרות. ואילו איש־העסקים
שמואל עינב נדון למאסר בקשר עם העסקים האפלים בגדה
המערבית. לפני כן היה עינב מעורב בתקרית ליד ביק־לחם, שבה
נהרג ערבי זקן שביקש להגן על אדמתו.
את התהליך כולו סימל דויד בלס. הרפתקן כלכלי זה בא מן
האפס, עלה כמטיאור בשמי הכלכלה הטפילית, גילגל עשרות
מיליונים מכספי הקיבוצים בשוק ״האפור״ ,כשהקיבוצים משחקים
בכספיהם כמו ספסרי־בורסה יהודיים בבורסה של וינה בימי
הרצל.
בלס קשר קשרים עם גדולי האומה, נתן שעון־זהב במתנה
לשימעון פרס, עזר למיפלגת־העבודה לקנות את מיפלגתו של
עזר וייצמן — עד שכל הבועה התפוצצה. השנה ישב בלס בכלא
במשך חודשים ארוכים, ושוחרר רק באמצע מישפטו.
בסוף תשמ״ז היה נדמה כי הכלכלה הרצינית מתחילה
להתאושש, אחרי שנות החגיגה של הגנבים. בהנהגתו השקטה של
משה ניסים, איש־המדיניות של השנה, החלה תזוזה חיובית.
אולם בינתיים זעקה החקלאות המתמוטטת, והתנדנדו כמה מן
המיפעלים הגדולים ביותר של המדינה, אחרי שנים של ניהול
חסר־אחריות ״על חשבון הבאתו׳.

עיתונות

תופעות מעניינות דווקא בשדה החינמונים והמקומונים האמיתיים,
הרחק ממרכז הארץ. מקומונים בבאר־שבע, בדרום ובשרון
גילו לא־אחת סקופים מקומיים, בעלי משמעות כל־ארצית.
אל השיא הגיע שימעון עשיר, עורך מקומון בקריית-
שמונה, שגרם לסערה ארצית כאשר כתב מאמר חריף ביותר על
העימות בין עיירת־הפיתוח הצפונית ובין הקיבוצים בסביבה. בכך
שם אצבע על בעיה אמיתית, נתח מן החיים, שהעיתונות
הממוסדת, הצמודה לתל־אביב ולירושלים, אינה נוגעת בה. גם
אבי החינמונים, כל העיר הירושלמי, הוסיף לבלוט בשטח לטובה.
אך בסוף תשמ״ז יצאה העיתונות השאננה סוף־סוף משלוותה.
הסיבה היתה מרקיעה־שחקים והרת־חשיבות: שיר־השמצה קטן
של אריק איינשטיין על העיתונאים.

עוח־ור מישעל: ב שער השגרירות
הטלוויזיה המשיכה להידרדר.
קשה היה אף לזכור שפעם היה זה מכשיר חי ותוסס, שבו
ביקשו מיטב הכישרונות להעלות נושאים רלוונטיים, להצביע
על מקומות כאובים בגוף החברה הישראלית, לעורר למחשבה
ולתגובה.
הימים האלה חלפו מומן. הטלוויזיה פחדה. היא נטשה כל נושא
שעלול היה לעורר מחלוקת ולשבש את הקריירה של האחראים.
לא היה צורך אף בקומיסארים, כי כל איש־טלוויזיה היה
הקומיסאר של עצמו.
רבים מן הכישרונות המעולים נטשו מזמן את בניין הטלוויזיה.
רוב הנשארים התייחסו אל הטלוויזיה כאל אחוזה פרטית,
שתפקידה להעניק להם מעמד ושם, אשר בעזרתם יכלו לצאת
לחלטורות ולהרוויח כסף שעלה פי כמה וכמה על משכורותיהם.
את שעות־השידור מילאו סדרות קנויות, פרי עבודתם של
זרים, שתיארו בעיות של זרים — אחדות טובות, רובן שיטחיות
ובנאליות. המירקע הישראלי התמלא באקדחים שלופים, בגוויות
ומירדפי־מכוניות ברחובות לוס־אנג׳לם.
רק כמה תוכניות מקומיות בלטו לטובה, כגון בשידור חוקר
של רפי גינת, מסך אישי של אהוד מנור וכמה תוכניות של

ירון לונדון.

התוכנית סוקר נועדה לפיוס הפוליטיקאים, לפי התור. ברוב
המיקרים לא היה למרואיין מה לומר, ואילו המראיינים היו
עסוקים בלהיראות יפים ואינטליגנטיים. מבט שני, שהיה פעם
מכשיר להעלאת נושאים מקומיים בוערים, הוקדש בעיקרו
להצגת סרטים זרים על בעיות מעניינות, ודי היה בטכנאי כדי
להריצם. המלל של מיכאלקרפין, בעל הבעת־הפנים של קברן,
היה מיותר. עצם העלאת הסרטים התיעודים הזרים היתה בה
ברכה, אך היא לא היתה צריכה לבוא במקום ההתמודדות עם
בעיות הארץ. מבט, שהיה פאר הטלוויזיה, ושעורר בימי־זוהרו
קינאה בין עמיתים בעולם, התרוקן כמעט מכל תוכן. השליט
האמיתי בו, רפיק חלבי, הצליח להוציא מן התוכנית כל טיפה
של עניין שעלול היה לעורר מחלוקת. הרגעים הטובים המעטים
היו מוקדשים לתיאור הפגנות. תוכנית חדשות־הלילה נרצחה גם
היא, והדקות התמלאו בראיונות אנמיים תפלים.

עשור: נתח מהחיים

על־פי המסורת בת 37 השנים, אין השלם הזה מעניק את
תואר איש־השנה לאחד מחברי המערכת שלו עצמו. על כן אין
מובאים בחשבון הסקופים שהתפרסמו השנה בשבועון זה, וביניהם
הראיונות של דפנה ברק עם עדנאן חאשוקג׳י, ויליאם נקש
בכלא הישראלי, יוסף טחן בכלא המצרי ורפי איתן, והראיון של
אילנה אלון עם חווה יערי בכלא שה־תירצה.
העיתונות הכללית לא תירשם בתשמ״ז כשנה של הישגים
מפליגים. העיתונות עשתה את שלה, פה ושם התפרסמו סקופים,
אך אלה לא היו, בדרך כלל, פרי מאמץ וחקירה, אלא פרי של
קשרים. מי שרצה למסור חומר לפירסום בעיתונות, חיפש את
העיתונאי המוכר הקרוב לו ביותר, ומסר לו את הסקופ המוכן. זה
חשוב, אך סקופים מסוג זה אינם ראויים לציון מיוחד.
כל העיתונים דמו השנה זה לזה בצורה מפליאה. מבחינת
התוכן והכיוון לא היה שום הבדל בין שלושת הצהרונים(שהפכו
מזמן לעיתוני־בוקר) .מעריב, בהנהגת עידודיסנצ׳יק, שינה את
תבניתו והשתדל להיות שמרני עוד יותר, בעוד ששני הצהרונים
האחרים הלכו בכיוון ההפוך, אל הסנסציה הציבעונית. אך ההבדל
היה בכותרת, בתמונה ובעימוד — לא בתוכן, בתחומי־הסיקור או
בקו המערכת. מבחינה זו, כולם היו אותו הדבר.
ההתחרות האמיתית בין העיתונים היתה במישקל הפיסי, לא
הרוחני, העיתונים גדלו ותפחו, עמודים נוספו על גבי עמודים,
מוספים נוספו למוספים. ידיעות אחרשת הגיע ל־ 500 עמודים
בשבוע, האחרים לא פיגרו.
עיתונות מנופחת זו גרמה להתרחבות המיקצוע העיתונאי,
כאשר הכמות הורסת את האיכות, הרמה המיקצועית יורדת,
העברית משתבשת והולכת. עיתונאים בינוניים הפכו כוכבים
ובעלי־טורים, כאשר הם מתארים בעיקר את עצמם. הכישרונות
האמיתיים היו מעטים, ונבלעו בים הנייר. ראיונות ופרופילים —
כשכולם מראיינים את כולם וכותבים על כולם — באו במקום
התחקירים לעומק.
רוב העיתונים צברו הפסדים תיפעוליים, והתקיימו בעזרת
מימון מבחוץ או עסקים צדדיים. למעשה הפכו לחינמונים־
למחצה, כאשר העיתון עצמו מכסה רק חלק מהוצאותיו, ומחיר
הגליון אינו מכסה אף את מחיר הנייר שעליו הוא מודפס. על כן
היה זה כמעט טיבעי שלכנסת הוגשה הצעת־חוק ממשלתית
שקבעה כי המדינה תממן את העיתונים, מהכנסות שיבואו לה
מערוץ־הטלוויזיה השני. אם יתגשם חזון זה, יהיה זה סוף־פסוק
בתהליך של שילוב העיתונות במימסד.
׳ י בעור שעל העיתונים עבר תהליך של ׳חינמוניזגיך׳׳,צגזהו

חיילי.*.צהיל מתבוננים ללו חמה כימית: י מס ע אלונקות ב מסיבות

על רקע השממה הזאת בלטו החריגים — הרגעים שבהם
התרוממה הטלוויזיה לרמתה הקודמת, הצליחה לחדור אל
המציאות, לזעוק ולהזעיק.
כתבה כזאת שיגר נסים מישעל מארצות־הברית. מישעל,
כתב רציני ובעל־מצפון, הצליח לדובב את אן פולארד, האשה של
תשמ״ז, שעה קלה לפני שנעצרה. הוא לקח אותה במכונית לסיור,
כדי שתתאר את הימים הנוראים לפני מעצר בעלה. כאשר הגיעו
אן פולארד ומישעל אל פתח השגרירות הישראלית, תיארה אן
*י כיצד גורשו היא ובעלה מן המיפלט האחרון הזה, ונזרקו לזאבים.
הכתבה גרמה לזעזוע כללי בישראל, ושינתה בן־רגע את
דעת־הקהל לגבי הזוג פולארד והתנהגות הממשלה, שניצלה
אותם וזרקה אותם כלימון סחוט.

ס>פרות גרוסמן: הארץ הכבושה

היתה זאת שנה של ״בום״ — לאו דווקא על־קולי — ב־סיפרות.
המושג השאול מן העגה הכלכלית והפינאנסית מציין
בכל זאת, בהקשר זה, משהו מעבר לפרוספריטי החומרית הלא־צפויה,
שממנה נהנים בעיקר המו״לים. שפע ספרים מכל הסוגים,
שפע תרגומים, סופרים מוכרים ביססו את הישגיהם, סופרים מתחילים
(אורלי קאסטל־בלום) עברו טבילת־אש ראשונה. והוד
־ פוצה הענקית(עשרות אלפי עותקים לרבי־המכר) מעידה כי נפל
דבר בעולמה של תרבות, וכי אלפי קוראים(צעירים, ניתן להניח)
נוספו למעגל הקיים.
סיפריהם החרשים של עמוס עוז ו א״ ב יהושע — תהיה
הריעה הביקורתית עליהם אשר תהיה — לא הצביעו על כיוונים
חדשים ביצירתם. דבר זה ניתן גם לומר על סיפריהם של יורם
קניוק, בחן, דויד שיץ, עד שלם אחכה, ספר שזכה לתהודה
תיקשורתית רבה יותר מספריו הקודמים של סופר זה, וסיפרו
האחרון של נתן שחס. יהושע קנז הוכיח בהתגנבות יחידים
שלו, שגם רומאן ארכני; אנאליטי, שאינו מציע שוחד קל לקורא,
עשוי למצוא קהל קוראים לא־מבוטל. ויהושע בר־יוסן ז, מספר
שעל כישרונו אין עוררים, הוכיח מה שהיה ידוע מכבר: זיונים
עדיין לא יצאו מן האופנה, בסיפרות כבחיים. הטרילוגיה החדשה
שלו, המשופעת בסצינות מחדר־המיטות — בינתיים הופיעו רק
י -שניים מתוך שלושת הספרים — פילסה לה דרך אפילו לציבור
החרדי שרכש את הספרים בהסתר. מים גנובים ימתקו.
בתחום השירה מן הראוי לציין את אהבה אמיתית של דליה
רביקדביץ, את מה שנשאר, מה שלא של אורי ברנשטיין,
את שירים חדשים הפרובוקטיבי והדרשני־דידאקטי(אבל תמיד
מוכשר) של מנחם בן, את שירה מק!מית המעודכן של חיים
נגיד, את משירי הר הרצל של רעיה הרניק, את שפה משותפת
הלירי של ציפי שחרור ואת קול של מאיהבז׳ראנו,
שיצאה רק בספר זה, לראשונה, מתחום הבוסר הפסברו־אוואנ־
׳ גארדיסטי.
ראוי לציין את הפואמה של השנה, רחוב החבשים ליעקב

אורלנד, את סיפרו של חזי לסקלי האצבע, ספר השירה הניסיוני
המעניין ביותר של השנה, ואת רחוב הרצל לאהרון
אלמוג, כינוס מרשים במיוחד המגלה את המשורר בכל שיעור
קומתו. האם רק מיקרה הוא שהביקורת לא השכילה לתת דעתה
כראוי, לא על שני האחרונים ואף לא על סיפרו של מנחם בן
שוחר־השערוריות (ללמדו ששערוריות לא תמיד עוזרות להערכה)?
ואי־אפשר שלא להזכיר את סימניות, קובץ מסותיו ורשימותיו
של דן צלקה, אולי הדבר הטוב ביותר שהוציא מתחת
ידיו, ואת הסיפורהורים החדשים התרבותיים של ראובן קריץ.
אבל איש־השנה היה גם השנה דויד גרוסמן, בזכות הזמן
הצהוב שלו. ולא משום שזיכה את הסיפרות ביצירת־מופת
אלמיתית. אדרבה, אחת ממעלותיו של סיפרון זה היא שמתוך
כבוד לנושאו חיסר עצמו משפע התחבולות הרתוריות והמנגנונים
הסימליים שבהם ניכרו ספריו הקודמים — לא תמיד לטובה. תחת
סופרים יהודיים יוצאי־דופן ההופכים לדגי סלמון (ע״ן ערך:
,אהבה־) ,זהו דיווח אמין, לא מתחכם ולא ״סיפרותי״ יתר־על־המידה
של קו־החזית של ישראל .1987 ספר שנולד מתוך מיל-
חמת־הלבנון לא פחות מאשר מתוך פה ושם בארץ־ישראל של
עוז, ואולם בלי מישחקי ה״מחניים״ או הניתורים המצפוניים של
״מורו. תרומה משמעותית להגברת תודעת המציאות של סיפרות,
שבניסיונותיה הנואשים להימלט מפני מציאות עריצה מדי נופלת
לעיתים קרובות במלכודת של מאנייריזמים נרקיסיים ו״אגו־טריפים״
של גיל־ההתבגרות. אולי לראשונה נפתח כאן על:ידי
סופר עברי בן־הארץ, שהוא דובר ערבית — עובדה חשובה בהקשר
זה — דיאלוג ממשי, ישיר, ממוקד (להשלמת התמונה יש
לקרוא את החוברת התיעודית עדות העוסקת ב״פגיעות בזכויות־האדם
בגדה המערבית״) עם תושבי הארץ הכבושה. אחרים, במקומות
אחרים, עשו דברים דומים בצורה מרשימה יותר. אבל
בעיקבות נתן אלתרמן ניתן לומר גם על הזמן הצהוב של גרוסמן
כי יש יפים יותר ממנו, אך אין יפה כמוהו.
״מיבחן קשה, מורט עצבים להשקפותיו של השומע את הסיפור.
לאתוס הישראלי כולו,״ כהגדרת הסופר עצמו.

תיאטרון

לרנר־עלוב

הלהיט של השנה בתיאטרון היה עלובי החיים. המחזמר רחב־היריעה,
שקצר הצלחה על הבימה הלונדונית הגדולה, הצליח גם
על הבימה הישראלית. כך הוכח כי מבחינת הביצוע — הבימוי,
המישחק, השירה, התפאורה — יכול התיאטרון;הישראלי
להתמודד עם הטובים בעולם. התגלית העיקרית היתה דודו
טישו־ ,זמר־חזן, שמילא את האולם בקולו.
גם במחזות זרים אחרים היו הצלחות והיה עניין, כמו הופעת
ריטה קליינשטיין־יאן־טרוז בתפקיד הגיבורה של שקספיר
באילוף הסוררת.
אולם העניין האמיתי לא היה בעורף הבטוח של התיאטרון
הישראלי, אלא בחזית, שם התמודדו מחזאים ישראלים עם בעיות
החברה הישראלית. בעור שהפלסטינית של יהושע סוטול עורר
ויכוחים סוערים בחו״ל, ובכמה ־מקומות אף נגנז לפי דרישת

יהודים מקומיים ויורדים ישראליים פטריוטיים, המשיכו צעירים

בדרך זה
הבולט שבקרב דור חדש זה היה מוטי לרנד, שהעלה השנה
את מחזהו חבלי משיח. הוא תיאר את לבטיהם של המתנחלים
בגדה, את התמודדותם עם רעיונות המחתרת היהודית והצלחתם
לגרום למילחמת־עולם על־ידי פיצוץ כיפת־הסלע. לא היה זה
מופע־תעמולה, אלא נסיון כן של לרנר לחדור לעולמם הרוחני
של אנשי גוש־אמונים, כשם שניסה לפני כן לחדור לנפשו של
ישראל קסטנר בימי השואה, ולנפשה של פולה בן־גוריון.
הצופים לא גדשו את אולם הקאמרי כדי לחזות בחבלי משיח,
כפי שגדשו את אותו האולם כדי לחזות בעלוב׳ החיים. אך מחזהו
של לרנר חשוב יותר, מפני שהוא שייך לתיאטרון המנסה — יחד
עם הסיפרות, השירה והקולנוע — להשתתף במאבק על דמותה
של ישראל. זוהי היצירה התרבותית האמיתית.

אמנות עופרת: ההר אל מוחמד
מיפנה דרמתי התחולל בחודש אלול תשמ״ז. הד״ר גידעון
עופרת, תיאורטיקן ואוצר־אמנות, הצליח לחדור מבעד לחומה
החוצצת בין תל־אביב וירושלים, לפרוץ את פריצת הדרך
התרבותית, ולהציג את ירושלים בתל־אביב.
תמונת המצב של האמנות הישראלית עגומה מאוד, לכאורה.
קבוצות אמנותיות כוחניות תל־אביביות מתגוששות ומבוססות
בבוץ של עצמן. השיממון השורר במוסיאון ובגלריות התל־אביביות
מקורו בחיקוי חסר־הטעם של סיגנונות אופנתיים ולא־משובחים,
המגיעים דרך מאגאזינים מחו״ל. רק לכאורה. כי
בירושלים, ממשיכים לנבוע מעיינות־היצירה בשפע ואיכות,
היונקים את קיומם מהאקדמיה הראשונה בארץ, בצלאל, שנוסדה
בירושלים בראשית המאה. את פירות תקופת תור־הזהב של
בצלאל (בצלאל החרש — 1955־935ו )הביא עופרת אל בין
כתלי מוסיאון תל־אביב בספטמבר .1987
ירושלים, וכל יצירות״המופת שנוצרו בה, נשארו עד כה
עלומות לקהל התל־אביבי. עריצות המימסד האמנותי התל־אביבי,
בראשות הכהן והפראנקופיל הגדול׳ יו0ן ז זריצקי
המנוח, הותירה כל פריחה אמנותית חוץ־תל־אביבית בחוסר
הכרה, עד לגוויעתה כביכול. לאומנות־ההר היתה עדנה עם
הירתמו של עופרת למבצע חייו.
עופרת, יליד 1945 בדרום תל־אביב, חניך בית־הספר אליאנס,
אוניברסיטת תל־אביב ובעל תואר שני ושלישי בפילוסופיה
באוניברסיטה העברית — שם גם הירצה בחוג־לתיאטרון במשך
11 שנים, הרגיש באחד הימים שהוא עובר מהתיאטרון לאמנות
הפלאסטית. בשלב־הביניים אירגון מיצגים ב־ . 1976 את מטבעות
הלשון מיצו ומיצב (פרפורמנס ואינסטליישן) יצק באותן שנים.
אחר״כך עבר לאצור עשרות תערוכות, שהתמקדו בשנות ה־,30
ה־ 40 וה־ 50 של אמנות ישראלית טהורה, בצד תערוכות״יחיד
במוסיאונים. עקשנותו ודבקותו במטרה, תוך חיפוש חומר
בעליות־גג של ציירים שכבר עברו מן העולם, חשפו פנים
נעלמים של האמנות הישראלית במיטבה, ושלולא הוא, היו כלים
מן העולם, ותולדות האמנות הישראלית היו נמצאים נפסדים.

ספורט מנסדורף: שערוריה בהודו
שנת תשמ״ז לא תיזכר כשנה של הישגים ספורטיביים יוצאי-
דופן. בעיקר היתה זו שנה של שערוריות, מריבות־עסקנים
וכישלונות. אולם פה ושם התגלו ספורטאים משיכמם ומעלה,
שסיפקו לאוהדיהם גיבורים־לשעה.
את חובבי הכדורגל העסיקה יותר־מכל זכייתה של ביתיר
ירושלים באליפות המדינה — לראשונה בתולדות הקבוצה.
לקבוצה הירושלמית היתה זו שנה מוצלחת במיוחד, בין היתר
בזכותו של החלוץ אלי אוחנה. אוחנה החליט שלא לשבת על
זרי־הדפנה, ויצא לחו״ל, לחפש את מזלו בכדורגל המיקצועי.
כמוהו יצאו השנה גם משה סיני מהפועל תל־אביב ואבי סהן
ממכבי תל־אביב, שהצטרפו לרוני רוזנטל ומוטי איווניר,
אשר נמצאים כבר זו השנה השניה באירופה.
על רקע עזיבת־הכוכבים ההמונית — שהיא, אולי, המאפיין
הבולט של תשמ״ז — גוברים הקולות בקבוצות ובקרב העסקנים,
הדורשים לאפשר לייבא לארץ כדורגלנים זרים, בהתאם לנוהג
הקיים בכדורסל.
הכדורסל הישראלי לא הוכיח את עצמו בתשמ״ז. מכבי תל-
אביב, הקבוצה המובילה על הפרקט הישראלי, שוב נכשלה. בגמר
מישחקי גביע־אירופה לאלופות. הבולט משחקניה, הכושי
האמריקאי ליג׳ונסון, עזב במהלך השנה וחזר לאיטליה. מיקי
ברקוביץ ודורון ג׳מצ׳י בלטו יותר במריבות האישיות ביניהם
מאשר על הפרקט. נבחרת־ישראל בכדורסל נכשלה השנה,
והגיעה רק למישחקי דרג ב׳ בבולגריה.
הספורטאי שהדליק השנה את דימיונם של מיליוני אוהדי
הספורט במדינה ואיחד לרגע את כל האגודות בארץ היה שוער
מכבי חיפה אבי ח, שנהרג בתאונה מזעזעת בכינרת. רן, שהיה
אחר השוערים הטובים בשנים האחרונות, הוזכר כמועמד להימכר
לקבוצה האנגלית ליברפול. מותו הטראגי הפך אותו לכמה ימים
לאליל-ההמונים — גם לאותם הרחוקים מרחק רב מספורט —
דבר שכמעט זיכה אותו בתואר ספורטאי״השנה.
הספורטאי היחידי שבאמת התבלט בתחומו, לא רק בארץ אלא
גם על המפה העולמית הוא הטניסאי הצעיר ( )22 עמוס
מנסדורן ז, שזינק השנה למקום ה־ 24 בדירוג העולמי של רבי-
הטניס. גם מנסדורף היה מעורב בשערוריה בלתי־ספורטיבית,
כשנגרר למריבות עם הקהל, בתחרות בינלאומית על גביע ר״וויס
שנערכה בדלהי שבהודו. כאשר שב לארץ מאותה תחרות, הודיע
על פרישתו מנבחרת־ישראל. עד לראשית תשמ״ח לא חזר בו
מפרישתו. ההישג הגדול של מנסדורף, בעזרתו של הטניסאי
הוותיק שלמה גליקשטיין, הושג במועד מוקדם יותר השנה,
בתחרות בצ׳כוסלובקיה, שבה גבר על טניסאי צ׳כי המדורג במקום
החמישי בעולם. ממרחק של זמן, מאפיל הישג זה על התקרית
בהודו, וגם על מאמציהם של כל שאר הספורטאים בתשמ״ז.

הרב שמואל אב דו ר הכהו מסביו את מהותם שר ואש־השנה
ו,ום־הנ,מו*ם ואת התהוותם, את ועתו ער מריבות החירונ״ם והדת״ם, את
תפיסת היהדות רגבי מושגים אוניבוסר״ם וראומ״ם ואת הגדרתו מיהו הוו -
״בכל תפירות ראש־השנה
מתפללים על
ני באי־השלם, יא עי
היהודים. את זה הוסיפו
אחו־נו״

..׳ום־העצמאות
הולך ונתיש,
ויום־הניפורים הולך ומתגבר״

״כהנא אינו מבין שגוי
הוא קודם כל אדם. גם
ההכבדה בנושא הגיור
אינה בהדה. אדדבא,
שיבואו להתגייר״

״אנעים צוינים ביום־
הכיפורים יהמת עי
תטא עי המהומות
שעשו יננסיה
המורמונית־

^ 4נשר לשבת איתו שעות, ימים, אולי
אפילו שבועות. יש לו דיעות מקוריות
ופילוסופיות שמגרות למחשבה אפילו את
המאזין החילוני ביותר.
פעם הוא היה אורח קבוע בסלון של עם
ישראל בכל ליל״שבת, כאשר דמותו היתה
נשקפת ממירקע הטלוויזיה, כשהיה מסביר
בכל פעם את פרשת״השבוע. היו לו אז
הרבה מעריצים.
חילונים רבים -שהרי מי מלבדם צופה
בטלוויזיה בערבי שבת־קודש -היו צופים
בו ומקשיבים לדבריו.
את הרב שמואל־אבידור הכהן פגשתי

בערב־ראש״השנה, בחדר־העבודה שלו.
הוא מתגורר בקיבוץ קבוצת־שילר, הנמצא
במרחק של חמש דקות נסיעה, ואולי אפילו
פחות, מרחובות. מזה שמונה שנים שהוא גר
בקיבוץ, מאז שנישא לאריאנה הרן, משו ררת
וכותבת ספרי בישול, חברת הקיבוץ.
הוא עצמו אינו חבר״המשק.
יש לו שם חדר־עבודה קטן, שמדפי
הספרים העמוסים מקטינים אותו עוד
יותר. על הקולב בכניסה לחדר יש מיבחר
כובעים, כולם כובעי״מיצחיה. שלא כרבנים
אחרים, אין הכהן נוהג לחבוש מיגבעת בחיי
היום־יום.

במשך שנים רבות שימש כרב של כפר-
שמריהו. השנה הוא רב של קהילה בר חובות,
ושם הוא מבלה את השבתות
והחגים. הוא משמש גם כרבן של כמה
קהילות בדרוס״אמריקה ונוסע לשם לעי תים.
מלבד
הקריאה בכיתבי-הקודש יש לרב
הכהן תחביב רציני מאוד: עישון סיגרים.
ליד שולחן־הכתיבה שלו, העמוס בספרים
מהוהים בעלי כריכות כהות, מונחת ערימה
נכבדת של קופסות-עץ מהודרות, ובהן
סיגרים בגדלים שונים. יש לו, אפילו,
סיגרים מיוחדים שעליהם מוטבע שמו, שנ
עשו
במיוחד עבורו. אותם מזמין לו מדי
פעם ידיד שלו, המתגורר במכסיקו, והוא
שמעביר אותם לרב בישראל. גם הארונות,
מתחת למדפי הספרים, עמוסים בקופסות
סיגרים מלאות.
כשנולד בעיר העתיקה בירושלים, לפני
קצת יותר מ״ 60 שנה, קראו לו שמואל-יצחק
הכהן. הוא היה הבן הראשון במישפחה.
לימים ראה שהשם הכהן הוא שם שכיח,
ואנשים ייחסו לו קירבה מישפחתית לכל
מיני זרים ומוזרים. לכן החליט להוסיף שם
נוסף לשמו הפרטי. אבידור מורכב משמו תיהם
של שלושת ילדיו -אברהם־צבי;

יעקג־דויד ורינה.
מישפחתו נמצאת כבר שמונה דורות
בישראל. ראש המישפחה הגיע מפרנקפורט
שבגרמניה, וכשבא לירושלים לא היו בה
אשכנזים. לכן חיתן את בנו עם בת של רב
שבא מבגדאד.
אביו של הכהן היה אחד מעשרת
התלמידים הראשונים באוניברסיטה העב-
^ רית בירושלים. שמואל הילד עצמו למד
שלושה חודשים בחדר. זה היה כשהוריו
נסעו לאמריקה, והוא נשאר עם סבתו. זו
קפצה על ההזדמנות ושלחה את הילד
לחדר, אחרי שגילתה שהוא אינו יודע את
בירכת״המזון. אוזר״כן למד בבית״הספר
תלמוד״תורה של העדה הספרדית.
לאבידור הכהן שני אחים, שגם הם
מוסמכים לרבנות. האחד, הפרופסור פינחס
פלאי, הוא ראש־החוג ליהדות באוניברסי טת
באר־שבע, והשני הוא חבר־הכנסת
מנחם הכהן.
את בעיותיו כאדם דתי, החי בקיבוץ
חילוני, הוא פתר בקלות: הוא אוכל ביחד
עם שאר חברי המשק בחדר־האוכל, אלא
שהוא מקבל מזון מיוחד. אשתו, אריאנה,היא הבשלנית של המשק, ובין התבשילים
שהיא מכינה לכל הציבור, היא דואגת גם
לתבשילים מיוחדים וכשרים לבעלה הרב.
את החגים והשבתות ממילא אינו מבלה
במשק, מכיוון שכרב של קהילה הוא אמור
להימצא בימי חג ומועד בחברת צאן
מרעיתו. יש לו, לכן, חדר קטן ברחובות,
ושם הוא מבלה את הזמנים שבין התפילות
בבית־הכנסת.
את יום־הכיפורים הוא יבלה ברחובות,
ואז, כן הסביר, לא ייצא כלל מבית״הכנסת
במשך כל החג, מתחילתו ועד סופו.
מלבד היותו רב קהילה, הכהן הוא גם רב
ל מבו ק ש לחופות, ועורן אותן בכל רחבי־הארץ.
עיסוק
נוסף שלו הוא ההרצאות. הוא
מרצה מבוקש, וביומן שלו אפשר היה למצוא
זמן לראיון רק בין נסיעה להרצאה בנהריה
לבין עריכת חופה בתל״אביב.
הכהן מרבה לצסס בדבריו מן המקורות,

אן גם צעיר כתינוק בן יומו. לי מדינה משלי
ואף־על-פי-כן אזרח״העולם אני. בשום מ קום
איני רצוי, אן בכל מקום אני מצוי. מאז
היותי אני נהרג, נסבח, נשרף בכיבשנים ועל
מוקדות ולבסוף מארין ימים יותר מכל
משמידיי. צחוקי בכי ובכיי צחוק. כשטוב לי
אני משמיע אנחה יהודית, וכאשר עצוב לי
אני מספר בדיחה יהודית. אני מרגיש עצמי

שלם דווקא כאשר נשבר לי. אני שר
,ולפאתי מיזרח קדימה׳ ,אבל כועס כשלא
רואים אותי כאיש״המערב. אני כבר 5000
שנה יהודי, ולבסוף אינני יודע מיהו יהודי.
״יש אומרים שאני יהודי מפני שאני בא
מיהודה, אבל יהודה הוא אצלי רק שטח
מוחזק.
״אני גם בעיה יהודית, גם בדיחה יהודית.
אני יותר מדי מאמין באלוהים משאוכל
לסמוך עליו. אני כל-כן עסוק בפרנסתי עד
שאין לי זמן להרוויח. אין לי לא תמול ולא
מחר, אבל יש לי גם שילשום וגם מחרתיים.
״אני גם רוטשילד וגם קארל מרכס. אני
גם מנחם מנדל וגם אלברס איינשסיין. אני
עשיר כקודח, אבל חי מהמגבית היהודית.
אני מת לשלום, אבל, נדמה לי, חי רק בזכון*
המילחמה.
״כן, כזה אני, כשם שאני יהודי.״
בתחילת הראיון עלתה, כמובן, שאלה
אקטואלית שנוגעת למהומות השבת
בירושלים. הוא אמר:
אם יסגרו את בתי־הקולנוע בירושלים, יתוסף
עוד שומר־שבת אחד? ואם יקרינו סרטים בלילות
שבת בירושלים, יתוסף עוד שומר־תרבות אחד
לעיר? תמיד מעלים שאלה של הבל ומתחילים
להתווכח עליה.

• אסל הסרטים זה רק הסימפטום.

יש בועה מלאת מוגלה, והיא לא שווה שידברו
עליה. צריך לפתוח אותה, לעשות בדיקת־דם
יסודית ולראות מה מקולקל במערכת־הדם.
אני לא רוצה להתייחס לבועה, אין לי מה
לומר, זה מכוער מבל הצדדים. זה שבאולם חשוך
יישבו 500 איש ויראו סרט — זה מה שמפריע?

הרס הכהן ואשתו, המשוררת אריאנה ה ס
״אני שירתתי בצבא, וגם בתי!״
לראש־חודשים. התחלתי לחקור ולחפש, ובקונ־קורדנציה
לתנ״ך מופיע ראש־השנה רק פעם
אחת, בספר יחזקאל, ושם מדובר על תחילת
השנה ולא על ראש״השנה.

• אז מתי־ הסד ראש־השנה למה
שהוא?
קודם כל, זה מתאים מבחינת הטבע של ארץ־
ישראל. זו התחלת השנה, אבל אם חג־האסיף הוא
סוכות, אז ראש־השנה היה צריך להיות אחרי
סוכות.

• בתנ״ך גם כתוב שארץ־ישראל
שלנו, כי אלוהים הבטיח לנו אותה.
זה חלק מהטישטוש. את התנ״ך חידש דויד
בן־גוריון, שראה בכל היצירה היהודית הגדולה
יצירה גלותית, ואז חשב שאפשר לקפוץ אחורה,

• זו אינה בריחה?

• מה כן מפריע?

אורי אבנרי כתב פעם מאמר בראש־השנה, ובו
כתב :״הצילו אותו מידיהם״ .הגיעה השעה
שהחילוני בארץ־ישראל ישאל את עצמו במה
מתבטאת יהדותו. מתברר שחלק גדול, אולי רוב
מכריע, רוצה זהות יהודית.
יהודי אינו מי שנולד לאמא יהודיה, כמו
שמשכיל אינו מי שנולד לאמא דוקטורית.
היהדות קיימת, להערכתי 2500 ,שנה, מאז
שיבת־ציון, שמאז יש תמונה פחות או יותר ברורה
לנושאים יהודיים.

• אבל יש ם יפוריססתנ״ד.

הרב הכהן בפעולה
״המון אנשים צמים ביום הכיפורים״:
ולא התעצל במשך הראיון גם לקום עשרות
פעמים מכיסאו כדי להוציא ספר זה או
אחר, לחפש את הפסוק המתאים ולהראות
לי אותו שחור על גבי לבן.
על הקיר שמאחורי שולחן הכתיבה
תלויה תמונה מצויירת גדולה של הרב צבי־יהודה
קוק, מי שהיה מורהו של הכהן, ומי
שנחשב כאב הרוחני של גוש־אמונים.
בסוף הראיון קרא לי קטע שכתב על
הנושא,,מיהו יהודי״:
״אני יהודי, לא קל להכירני ועוד יותר
קשה להגדירני. פרצופים רבים לי ודיו-
קנאות עד אין סוף. זקן אני כאגדה עתיקה,

כן, אבל הוא מזמן חדל להיות ספר של
היהדות, זה ספר כלל עולמי. היהדות מתחילה
מהתקופה שנגמרה האלילות והנבואה, מתקופת
עזרא.
בשנת 444 לפני הספירה מופיע עזרא, ומה
החידוש שלו? הוא מייסד שיטה שעליה קיימת
היהדות עם היום. כי עזרא ״הכין לבבו לדרוש את
תורת אדוניי ולעשות וללמד בישראל חוק
ומישפט״.
לא ״לדרוש את אדוניי״ ,אלא את תורתו.
מתאימים את העקרונות התנ״כיים להתפתחות
החיים. פה נוסד מוסד המידרש. וכל היהדות
בנויה על המידרש הזה. זו הדמות הגדולה ביותר,
וגם הדמות שיסדה את ראש־השנה.

• איד?

תעברי על כל התנ״ך ולא תמצאי חג שנקרא
ראש־השנה. אין חג כזה. יש שני פסוקים בספר
ויקרא פרק כ״ג שמדברים על המועד הזה, ובהם
לא מוזכר ראש״השנה.
פעם הרצתי על הנושא, ובאולם ישבה צעירה
שעברה גיור. היא היתה אורתודוכסית, בחורה
שווייצית, והיא שאלה שתי שאלות: קודם כל,
מדוע ראש־השנה הוא בחודש השביעי, ושנית,
מדוע בספר שמות כתוב שחודש ניסן יהיה לכם

״תן פחדו אדוניי אלוהינו על כל מעשיך,
ואימתך על כל מה שבראת, וייראוך כל המעשים
וישתחוו לפניך כל הברואים, ויעשו כולם אגודה
אחת לעשות רצונך בלבב שלם.״
זו התפילה. היהדות ראתה — מול האימפריאליזם
הרומי, אחרי התמוטטות האימפריאליזם
היווני והפרסי־בבלי — שיש דרך אחת
להיגאל מכל הבעיות, והיא במקום לאום וארץ
ויש להשתמש במושגים אדם ועולם.
לפי ספר בראשית, הארצות הן עונש. וזה
המוטיב המרכזי של ראש״השנה, היתה שם
האכזבה הגדולה ביותר מכל נסיון שנעשה על־ידי
החשמונאים ואחרים לחידוש הממלכה. הם
הבינו שכל מיסגרת טריטוריאלית אינה שווה
דבר, והאידיאה היא מלכות השמיים על כל
הארצות.

בחזרה לדויד המלך וליהושע בן־נון. ליהודים יש
עסק עם רחב? עם אמנון ותמר?

• אז מדוע אנשים מנופפים בתנ״ך
כשהם מדברים על ארץ־ישראל השלמה?

אחד לא מנופף.

• גוש־אמונים?

לא, להם יש תשובות בהלכה. החילונים, כמו
גאולה כהן וישראל אלדד, מדברים על גבולות
תנ״כיים. אבל לא גוש־אמונים.
אבל נחזור לעניין ראש־השנה.
בספר נחמיה פרק חית מסופר על כינוס
שעזרא ונחמיה ערכו בירושלים באחר לחודש
השביעי, ואז כנראה הכניסו את המושג ״ראש־השגה״.
בשלהי
הבית השני היתה היהדות מיואשת
מהדבר שקוראים לו עצמאות פוליטית וממלכתיות.
הם ראו בזה דבר חסר־ערן־ ,והתחילו
לדבר על היהדות כרעיון אוניברסלי, עולמי. ואז
נעשה ראש־השנה שנמשך עד ימינו לחג גדול,
שאחר־כך צומצם, כי את הרעיון הזה לקחה
הנצרות מהיהדות. זה מתבטא בספר התפילות של
ראש־השנה.

• מה יש בו?

לא, וזה גם הצליח יותר מדי, והיהדות נסוגה.
בעם היהודי קמה קבוצה שהלכה ליוונים
ולכורינתים, והורידה את המחיר: היא ביטלה
מיצוות ומילה, ואז באה נסיגה והסתגרות מחדש,
בכיוון של עם וארץ.
ספר בראשית לא מתחיל בסיפור על בריאת
היהודים, אלא על בריאת האדם .״כי בצלם
אלוהים ברא אותו״ לא נאמר על אברהם אבינו,
אלא על האדם, אבי־האנושות. היהדות השאירה
על כנה את ההנחה שבל אדם נברא בצלם־
אלוהים.
ואלוהים יוצר את האדם הזה ונותן לו מיצוות.
הוא נותן לו את הפרינציפ של מיצוות־עשה
ומיצוות־אל־תעשה. אלא שהאדם הזה מפר את
הברית בינו לבין האלוהים, והבנים שלו עוד
יותר, והאחד הורג את השני ושופך דם. כך עשרה
דורות, מאדם הראשון ועד נוח. האנושות שאלוהים
כל־כך ציפה ממנה, מאכזבת.

• ומה קורה אז?

אלוהים משאיר אחר, את נוח. כשהוא יוצא
מהתיבה, מתחילה תיקווה חדשה, אבל היא
נשברת מהר, כי האיש שיכור ושותה, והבן חם
עשה מעשה נורא שאינו ברור במיקרא. ואז
מתאחדת האנושות ומקימה מיגדל בבבל,
כשהתוכנית היא לעלות לשמיים ולהילחם
באדוניי.
ואז בא המשבר השני. הראשון יצר מבול, אבל
המשבר השני הוא קללה הרבה יותר גדולה. שפה
לאומית זה עונש. אספרנטו כשפה היתה רעיון
של גאולת־העולם. והוא לא רק יצר שפה במובן
של מילים, אלא שפה, במרכאות, אחרת לכל עם
וזה עונש. כשכל אחד מגן על הטריטוריה הקטנה
שלו, זו עניות.
אבל אלוהים לא מתייאש. הוא מפזר אותם
ולוקח מתוכם אחד, את אברהם, ונותן לו חלקה
קטנה, את כנען, לא בשביל לעשות אותו ״אתה
בחרתנו״.

• אלא?

״שונאים את הדתיים ואוהבים אח המסורת ר
(המשך מעבוזד )17

שלו נפתחת עכשיו, שדנים גם בו, שהוא בתוך

המיסגרת.

• כלומר?
אלוהים ראה שבדרך המקרו־קוסמוס זה לא
הילך, אז החליט ללכת בדרך המיקרו״קוסמוס.
אחר־כך, כשאלוהים נותן לבני־ישראל את
התורה, הוא מסביר למה. אתם תפרסמו את
האידיאות שלי בכל העולם. כוהנים הם המכהנים,
המשרתים. זו לא בחירה של יחסנים.
האידיאה היא פשוטה. כל בחירת ישראל היא
כדי להאיר את עיני העמים, להיות ממלכת
כוהנים. זו יומרה גדולה, אני יודע, אבל זו
האידיאה.
בתקופת הבית הראשון בני־ישראל שכחו את
התפקיד, והקימו ממלכה ונעשו עובדי אלילים,
נעשו נורא לאומיים — כבשו, הדבירו עמים. ואז
הופיעו הנביאים והזכירו להם שזה לא תפקידם.
בכל התפילות בראש־השנה מתפללים על העולם,
על כל היצורים.

• בכל התפילות לא מדובר על
היהדות?
רק אחר־כך יש תוספת. אני מתפלל, ואני
מרגיש פיתאום שאין גבולות, ואז הולר למקור
הראשון על ראש־השנה, וזו המישנה. ושם יש דבר
מעניין להפליא: נאמר שם בראש־השנה ״כל באי
עולם עוברין לפניו ואז יצרה היהדות קשר
נפלא עם הטבע, שהוא מתחיל באלף תשרי.
יום בריאת אדם הראשון לפי המסורת הוא
ראש־השנה, ואדם נתפס כאבי האנושות. לכן
בראש־השנה, בתפילות, היהדות מנסה להפגיש
את האדם עם בורא־עולם. כל רעיון ראש־השנה
הוא אוניברסליזציה. אלא שהוא הולך לכיוון
הסכנה.

• מהי?

הוא נלקח על־ידי הנוצרים. הראשונים היו
היהודים, אבל הם הלכו עם הרעיון מהר מדי.
חכמי היהדות ראו שאת הרעיון של מלכות־הש־מיים
מכר פאולוס בזול, ואז היתה נסיגה והחזירו
לתפילות את הצדדים הלאומיים. שוב נוצר הקונפליקט
של היהודי כאיש־העולם וכלאומי.
ופה, בראש־השנה, בא לידי ביטוי הקונפליקט
האמיתי של היהודי, איר לשמור על׳ייחודו
הלאומי מבלי להתייהר, בסיגנון של אלוהים־רק־שלי־ואתה־אל־תגע־בו.

אתה חושב שהיהדות מדרדרת?
האדם החילוני איננו פותח ספר, אינו רוצה
לדעת.

• אבל הפירושים האלה הם פירושים
שלד, ומישהו אחר יכול לפרש את
הדברים אחרת.
אין פירושים, אי־אפשר לפרש אחרת. אף אחד
לא יכול. זה אני אמרתי, או ישעיהו אמר?

• אבל עובדה שיש פירושים שונים.

לוא היו חושבים, אז לא היו פירושים
שונים.

• ומה קרה לאלה שהלכו לצד הלאומי,
הם לא מאמינים?

אני לא רוצה לדבר בהכללות. אני חושב
שחלק גדול מהם, הצד הלאומי שלהם בא לביטוי
רעשני, אבל באופן אישי הם יבינו.
יש הבדל בין אנשי גוש־אמונים או בנימין־זאב
בגין לבין האחרים. אני מאמין לבגין שהוא
הסתייג מהכהניזם, כי הוא מאמין בצד האוניברסלי.

וגוש־אמונים?

אני לא ממהר לשפוט. גוש־אמונים יש לו
ויכוח אם הציונות חלה על חלק מארץ־ישראל או
על ארץ־ישראל עד הירדן.
אני למדתי אצל הרב צבי־יהודה קוק, והוא
היה הומניסט ודאג לשאלה הפלסטינית.
איר אפשר להציע הצעה כשאיש אינו רואה
לנגד עיניו את האדם?
צריך לראות את בעיית האדם, וזה מופיע גם
בראש־השנה. ביום הראשון של החג קוראים את
פרשת ביכיו של ישמעאל.
הפליט הערבי הוא הדמות הטראגית ביותר, כי
הוא נושא למישחק פוליטי של לאומנים משני
הצדדים.
הגישה שלי היא אוטופית, לא פוליטית, אבל
אני חושב שזה מה שחסר לנו: קצת אוטופיה
ופחות פוליטיקה.
למה הפוליטיקה מוליכה אותנו? לשיחות רגו־גורבצ׳וב,
ששם הם מרמים האחד את השני על
ניטרול הפצצה האטומית.
אני חוזר עכשיו ממסע בדרום־אמריקה. אילו

מרואיין הכהן
.מ׳ שהוא רק לאום׳ ולא אוניברסלי, הוא פאשיסט ו

רוקדת פנינה רוזנבלום, וזה הסוף.

• מה מאחד אותך ואת הרב מנחם
פרוש, למשל?
אני לא יודע. התשובה היא מי שנולד לאם
יהודיה או שהתגייר. ואין הגדרה יותר גיזענית
מזו. יהדות זה דבר חי, זה לא דבר שמקנה זכויות.

• ובכל זאת, יש משותף בינך לבץ
הרב פרוש?

יש דברים משותפים. הגורל, במובן של מצבנו,
שאנחנו חייבים ללחום על טריטוריה ועל קיום
המורשת: כשאני והוא אומרים בר־מיצווה, פסח,
שנה טובה — זה מקשר. הדבר השלישי ואולי
החשוב ביותר: הרצון להמשיך ולפעול שהעם
היהודי יתקיים. כל אחד פועל בדרכו.
מי שאומר שלא איכפת לו אם יהיו יהודים
בעוד מאה שנה, הוא לא יהודי בעיניי.
אני רחוק מגוש־אמונים, אבל אם אדע שהיתה
חלילה, חלילה וחס, פעולת טרור נגד יישוב של
גוש־אמונים, אני אגיד מגיע להם, כי הם יושבים

• ואם יקרה משהו לילד ערבי בשכם?
אני
לא מתעלם מזה, וזו הטרגדיה. אבל אני
לא יכול לראות רק אותי אחראי.

• זה עניין מוסרי, דם זה דם.

דם זה דם.

• אתה מרגיש שפרוש נלחם בשפילד?
או משי-זהב מירושלים?

זו מציאות אורגנית שיש בה גם לאום, גם דת,
גם חוויות וזיכרונות. זה דבר גדול.

• הרבה חילוניים צמים ביום־הכי־פורים.

נכון.
המון אנשים צמים. יש איזה רצון
להשתייך. זה לא היה קיים. שונאים את הדתיים
ואוהבים את המסורת.

• אתה חושב שיופ-הכיפורים מאחד
את העם יותר מאשר יום־העצמ־

אות?

גם זה וגם זה. כל דבר שהרוב מתאחד סביבו
הוא מאחד. אבל יום־העצמאות הולך ונחלש,
ויום־הכיפורים מתגבר.

• אתה תהיה ביום־הכיפורים בקיבוץ?

אהיה ברחובות. אבל אני יודע מה שקורה
פה. שבוע לפני החג תולים פתק ובו מתבקשים
להירשם כל החברים שרוצים לצום, כדי שיקבלו
ארוחה מוקדמת. ואני רואה שבכל שנה נרשמים ן יותר אנשים.
אין כמעט קיבוץ של השומר״הצעיר בארץ
שלא הזמין אותי להרצות איר ליצור אווירה של
יום־הכיפורים בתוך הקיבוץ.
הסוג הזה של אי־רצון להשתייכות נגמר. יש
השתייכות, כמו שכושים רוצים להיות כושים,
כמו המארוקאים בארץ־ישראל.

הוא לא בתודעה שלי. הם הכי פחות גרועים
שיש ביהדות הדתית. הגרועים הם אלה שמחזיקים
עמדות פוליטיות ושילטוניות, ואין טובת
העם כולו וטובת־המדינה לנגד עיניהם. אין לי
דבר נגד נטורי־קרתא: אני מוכן לכבד כל מיעוט
שנאבק על דיעותיו בצורה לא אגרסיבית. מה
שמפחיד אותי שעל השאלה אס צה׳׳ל ייצא
למילחמה או לא, יצביעו כאלה שלא ראו מימיהם
רובה.

• אתה היית בצבא?

איזו שאלה? אפילו בתי היתה!

• ולא היה ספק?

הרב הכהן עם דן בן־אמוץ
,בכל התנ״ך אין חג כזה שנקרא ראש־השנהו׳

אם יש ביום־הכיפורים השנה דבר שאנשים
צריכים להכות בגללו על חטא, זה על המהומות
שעשו לכנסיה המורמונית. האם זה לא החזון
שיבואו כל הגויים להשתחוות לאדוניי בהר־הקודש
בירושלים?
רק צרות־מוח מונעת את בואם וראש־השנה
נועד לפתוח.
גם מאיר כהנא אינו מבין שגוי הוא קודם כל
אדם. וגם ההכבדה בתחום הגיור אינה מובנת.
אדרבא, שיבואו להתגייר. זו התפילה. מי
שמתנגד, מסלף סילוף גמור של היהדות.
נכון, מצד שני צריך להיזהר, לפעמים מרוב
אוניברסליות לא רואים את הבעיות הפנימיות.
כל ראש־השנה עומד בסימן הזה. לדעת לאזן
בין האוניברסליות לבין הלאומיות.

• זה אפשרי?
מוכרחים. מי שהוא רק לאומי ולא אוניברסלי,
הוא פאשיסט.

• אבל זה עניין לפירושים שונים.

זה האיזון. ספר־התפילות הוא ספר מאזן
ומאוזן. וכך גם המישנה. האם מותר לי לומר שנה
טובה לידידי הגוי? הרי אני מאמין שגם השנה

הכנסיה היתה מוכרת 10 אחוז מהזהב שלה,
אפשר היה לפתור את כל בעיית־העוני שם.

• אכל אוטופיה, בשמה, היא מחוץ
לעולם המעשי.

גם הרצל היה אוטופיסט. אוטופיה זה הדבר
המנצח. כל הנביאים היו אוטופיסטים. כשישעיהו
אמר ״וכיתתו תרבותם לאיתים״ — זה לא היה
אוטופיה? אז אסור היה לפסוק הזה להיאמר? אסור
להשאיר את הבימה רק לפוליטיקאים.
מה הפחד? ברטרנד ראסל לא היה אוטופיסט?
ואני לא משווה את עצמי אליו.
מיהו יהודי?.מי שאישיותו נהרסת אם הוא
נשאר אדיש למראה עוול שנעשה לזולתו. מי
שאברהם אבינו יכול לדור עימו בכפיפה אחת. מי
שעומד ומעיד על קיום הבורא.

• אז למה יש ויכוח בעם?
יש ויכוח איך לכתוב בתעודת־הזהות. מה זה
מעניין? הרב דרעי והרב פרץ יקבעו מי יהודי? אין
מקום שבו הוויכוחים על רמה כל־כך נמוכה כמו
בארץ־ישראל. בעולם יש דיונים הרבה יותר
מעמיקים.
אנחנו לא שמים לב לאן הידרדרנו. ובתוך כל

מה זה ספק? הגעתי ישר מההגנה לצה״ל. איזו
שאלה?
בעיקר כשאני שומע שמישהו משרת שלושה
חודשים פיקטיביים ויש לו פינקס־מילואים. פעם
יכולתי להגיד שהם משתמטים, היום אי־אפשר

להגיי•
הבעיה היא לבנות יהדות אחרת, וכל עוד
אנחנו נגררים לוויכוח, לא יועיל לנו שום דבר.
מה שהוכח מעל לכל ספק: אנחנו לא יכולים
להקים פה סתם מדינה חילונית, שאיננה מחוברת
אל העבר היהודי.
אין סיבה שמישהו יחיה פה לא בשבילי
האקלים, לא בשביל התרבות, לא בשביל
הפרנסה, ולא בשביל שום דבר. אם מישהו רוצה
מדינה של רמת־חיים, זה לא המקום.

• אנשים חיים פה בשביל לסבול?
אלה שמאמינים שיש תוכן בעם היהודי. וזה
לא התוכן של פרוש ושל מי שהם מייצגים.
הציונות שלי איננה ציונות של אנטי־שמיות.
צריך לפקוח אוזן למה שקורה. העם איננו רוצה
להינתק מהיהדות.
מי כופה על האנשים לעשות רר־מיצוות
בבית־כנסת?

• למה באמת עושים זאת?
זה העם, האדם מחפש שורשים, השתייכות.

• היהדות, לדעתך, היא לאום או

אני סבור שהאלטרנטיבה צריכה להינתן לא
ביחסנות, אלא בתוכן יהודי חדש.

• זה מה שאתה עושה?

בוודאי. ובשארית כוחותיי. מזמינים אותי ואני
רץ בכל הארץ.
צריך להיות ניתוק־מגע מוחלט בין הדתיים
לחילוניים. כל עוד יש מגע, החילוני מוכן לתת
לדתי לעשות בשבילו את היהדות. אני לא מוכן
שפרוש, או כל אחד אחר, יעשה בשבילי את הדת.

• איד הם מתייחסים אליך?
אני לא בטוח שהם מתייחסים. הם חזקים מדי.

• זה מייאש?
לא עליי המלאכה לגמור. אני נהנה ממה שאני
עושה. אני אינני מקים תנועות.

• למה?

אינני בנוי לזה. רבי נפתלי מרובשיץ היה
מגדולי החסידות. הוא סיפר, שכשהיה בן ,25
רצה לתקן את כל העולם. כשהיה בן 35 וראה
שלא יוכל לתקן את העולם, רצה לתקן את
הארץ שבה חי. כשהיה בן 50 ראה שכבר לא יוכל
לתקן את הארץ, אז רצה לפחות לתקן את העיר;
אחרי עור חמש שנים רצה לתקן רק את השכונה,
אחר־כך רק את הרחוב, אחר־כך רק את המיש־פחה:
וכשהיה בן 80 אמר שנדמה לו שבינתיים
כבר לא יישאר לו זמן לתקן אפילו את עצמו.
אני חושב להיפר: מתחיל מעצמי, ואחר־כך
סביבתי, שזו קהילתי ותלמידי, בארץ ובעולם,
ואחר־כך את כל מי שירצה.
העולם הזה 2613

חברת הכנסת צ׳יצ׳ולינה

איני משתגע אחרי סרטים פורנוגראפיים. אני די מתעב אותם.
לא מטעמים מוסריים, חלילה. הם פשוט משעממים.
הצרה היא שהמישגל האנושי אינו חומר טוב לצילום. האפשרויות
מוגבלות מאוד־מאוד. לרוב זה נראה כמו בוכנה של מכונה
המתפקדת באופן אוטומאטי. בלי רגש, עדינות, אהבה, האקט
המיני אינו אלא פונקציה חייתית־מכאנית. מכיוון שכמעט כל
הסרטים האלה באים• להמחיש
חלומות של גברים, ולשמש להם
עזר למעשי״אונן, הרי זה גם אינו
ריאלי. לא נעשה שום נסיון
לספק גם את הצד הנשי. תפקיד
הנשים בסרטים הוא, בדרך כלל,
להעמיד פנים של מתמוגגות
מאושר בעיקבות פעולת הבוכנה,
בשעה שברור שהן חושבות
תוך כדי מעשה על השימלה שהן
רוצות לקנות אחרי ההסרטה.
בקיצור, הדמיון האנושי עולה
בהרבה על יכולתה של מצלמה.
הדמיון הוא עשיר. הוא מתאר סטאלר לעצמו את האשה המושלמת(או
את הגבר המושלם, אני מניח) ,בעלת הריח המושלם, ללא פגם או
מום, העושה בדיוק מה שצריך. בהשוואה לזה, הסרט הוא תפל.
כל זה בא כהקדמה לביקורת קולנועית. מישהו סיפר לי
שלקראת ביקורה האפשרי של חברת־הפרלמנט צ׳יצ׳ולינה בארץ
מסתובבת במדינה קלטת של סרטיה. כבר נעשו מהקלטת אלפי
העתקים. אחד מהם הושאל לי ליממה אחת (הביקוש הוא עצום!)
כדי שאתרשם בעצמי על רמתה הפרלמנטרית של הגברת אילונה
סטאלר.
הקרנתי בווידיאו. זו היתה באמת חוויה.
לא בכל יום רואים חברת־פרלמנט המטילה את מימיה בקלח־אפ
לעיני המצלמה. גברת המזדווגת עם כלב, ואחר־כך עם סוס.
ח״כית המצליחה תוך חצי שעה לעבור את כל רשימת הפרוורסיות
האפשריות והבלתי־אפשריות, כמו שטייס בהמראה עובר על
רשימה של עשרות פעולות ועושה צ׳ק־אוף.
מה אין שם? מישגלים רגילים מכל הסוגים. לסביות( .אגב, אין
הומו־סקסואליות גברית. אף לא ברמז ).אורגיות. יחסי־מין
באמצעות אביזרים שונים, איברי־מין מלאכותיים, בקבוקים. מבט
קרוב של הח״כית ממבט הגינקולוג. והכל תוך כדי חזרות
אינסופיות, עוד פעם ועוד פעם. קצת מבחיל. מאוד משעמם.
איך הגיעה הגברת הזאת לפרלמנט? ידידיי באיטליה, השייכים
למיפלגה המקבילה למיפלגה הראדיקלית, ניסו להסביר לי. זוהי
מיפלגה רצינית. הצ׳יצ׳ולינה הוכנסה לרשימה כתעלול של
פירסומת. איש לא חלם על כך שתיבחר.
אולם באיטליה יש שיטת־בחירות המאפשרת לבוחר, בשעה
שהוא נותן את קולו למיפלגה מסויימת, לסמן גם את המועמד
המועדף על־ידו. תעלול גורר תעלול, ורבים מן הבוחרים של
המיפלגה סימנו את שמה של הצ׳יצ׳ולינה. כתוצאה מכך לא נבחרו
מנהיגים רציניים ועתירי־זכויות, ואילו הגברת סטאלר נכנסה
לפרלמנט.
הסוסים בוודאי שמחו.

מתה סגולה לאלוהי
איש־גיבעתי אנוכי. לכן, כאשר קמה עמותה של ותיקי״גיבעתי
כדי לטפח את מסורת החטיבה, הצטרפתי אליה ברצון. הרעיון הוא
ליצור קשר בין שרידי החטיבה שהיתה פעם ובין החטיבה החרשה,
שקמה בשנים האחרונות. יפה.
עכשיו קראנו שמפקד־החטיבה הוא איש דתי, ושהוא שולח
למישפחות החיילים מיכתבים שבראשם מתנוסס הציון ב״ה.
עם כל הכבוד למפקדי החטיבה החדשה, ולחובשי הכומתה
הסגולה שבאו מישיבות־הסדר. איש באמונתו יחיה. אך אם אקבל
מן החטיבה מיכתב שבראשו יתנוססו האותיות ב״ה, אני אזרוק
אותו לסל־הניירות מבלי לקרוא את ההמשך.

פרשים בכפר סער
הלכתי לראות את תערוכת התצלומים הצבאיים של השבועון
במחנה.
מצאתי שם הרבה תמונות מעניינות. רבות מהן אני זוכר מאז
פירסומן בראשונה. אני יודע גם איך נולדו.
למשל, התצלום העושה את הרושם החזק ביותה פרשים בכפר
בוער. תמונה מילחמתית לאללה. אותי היא מצחיקה.
היא נולדה כך: מישהו בגיבעתי הגה בראשית מילחמת־העצמאות
את הרעיון להקים יחידה של פרשים. היה איזה קצין
פולני(או הונגרי, או רוסי) ששירת בחיל־הפרשים בחו״ל, שהציע
את ההצעה. אחד התפקידים של גיבעתי היה למנוע את חזרת
הפלאחים לכפרים שמהם ברחו או הוברחו. נראה היה כי הסוסים
יגיעו באיזורים טרשיים למקומות שאליהם לא יגיעו הג׳יפים.
זאת היתה שטות, ובמהרה הבינו זאת הכל. היחידה פורקה.
לפני כן באו צלמים לחטיבה. הפרשים אירגנו להם הצגה. למען
מטרה קדושה זו הציתו כפר נטוש, וכך נולד התצלום המרשים,
שאינו חסר בשום ספר על מילחמת־העצמאות.
היו בתערוכה הרבה תמונות אמיתיות יותר. אחדות שצולמו
בקרב, רבות שהנציחו הווי. כמה תצלומים אמנותיים ממש. אהבתי
צילום שבו נראה החלק העליון של ג׳יפ מבצבץ מאחורי רכס של
חולות. וגם את התצלום המרתק, המראה קבוצה של שבויים
מצריים שוכבים יחד עם שוביהם הישראליים על הארץ, ראשיהם
כבושים באדמה, תחת הפצצה.
אבל משהו הציק לי. עברתי על פני התצלומים שנית

ושלישית, ואז תפסתי מה: הכל היה יפה מדי, סטרילי מדי.
מילחמה משופצת. חיילים מגישים מים לניצולי צברה ושאתילה.
שבויים מטופלים יפה. אחוות לוחמים.
אין גוויות. אין מישפחות שכולות. אין פצועים זועקים.
בקיצור: אין מילחמה.
האם הופעלה צנזורה? אני מניח שלא. אלא נראה שבכל מילח־מות־ישראל
הפעילו צלמי במחנה מעין צנזורה עצמית. הם לא
צילמו מה שהיה נראה להם שהעורף אינו רוצה לראות, או
שהרמטכ״ל התורני אינו רוצה למצוא בשבועון שלו.
חבל. תצלומי־המילחמה הגדולים מכל העולם מראים דווקא
את הזוועות. תצלומו המפורסם ביותר של רוברט קאפה הגדול

מראה חייל ספרדי במילחמת־האזרחים באלפית־השניה שבו פוגע
בו הכדור ההורג אותו.
איך ילמד העם לחשוב היטב לפני שהוא מחליט לצאת
למילחמה, אם לא יידע איך נראית המילחמה?

המחשב אשם
הנה סיפור ישראלי. אמיתי לגמרי.
קצין־מישטרה, ישראלי חסון, קיבל באחד הימים הודעה לבוא
באופן דחוף לבית־החולים. הוא סבר שהוא נקרא לבדיקה
שיגרתית כלשהי. הכניסו אותו לחדר, שבו ישבו שלושה רופאים
חמורי־סבר ועובדת סוציאלית. אחרי ששאלו אותו לשמו ולמיספר
תעודת הזהות שלו, פתח הרופא הקשיש ביותר:
״יש לנו ידיעה לא־נעימה בשבילך. בבדיקת־הדם שלך התגלה
שיש לך איידס.״
״אבל זאת בעכרחה להיות טעות!״ קרא האיש.
״אין אצלנו טעויות,״ אמר הרופא.
האיש נדהם. כשהוא אחוז הלם, חזר הביתה. איידס? מניין? הוא
לא הומו־סכסואל, לא המופילי, לא נרקומאן. הוא לא קיבל זריקה.
הוא לא שכב גם עם נשים זרות.
אז מה? נותרה רק אפשרות נוראה אחת: שנרבק מאשתו.
האיש, חוקר מנוסה, התחיל לחקור את אשתו, שעות על גבי
שעות, יום אחרי יום. ביום השלישי השתכנע שהיא דוברת אמת:
מעולם לא שכבה עם גבר זולתו.
מה נותר? בדמיונו של האיש עלתה רק אפשרות אחת. כמקובל,
הוא נוהג להכות את החשודים בחקירותיו. נראה שהיכה באגרופו
את אחד הנחקרים עד זוב דם, היה לו פצע קטן ביד, וכך נדבק.
הוא ביקש בדיקה חוזרת באותו המקום. שוב נבדק, שוב נקבע:
יש לך איידם.
האיש התכנס בתוכו. הוא הזניח את עבודתו, ניתק את הקשרים

רוברט קאסה: רגע המוות

עם ידידיו, התרחק גם ממישפחתו וחדל מיחסי־מין עם אשתו. הוא
התחיל לחשוב על התאבדות.
אז עלה על דעתו שלפני המעשה הסופי.מוטב להיבדק במקום
אחר. הבדיקה נעשתה, והתשובה היתה חדה וחלקה: אדוני, אין לך
כלום. אתה בריא לגמרי.
האיש נרעש. כשהוא כמעט יוצא מדעתו מרוב זעם, מיהר אל
בית-החולים. שם אמרו לו: טוב שבאת! עמדנו לשלוח לך בדיוק
הודעה. התברר שהיתה טעות במחשב. זה לא אתה. זה מישהו בעל
שם דומה. צר לנו מאוד־מאוד. המחשב אשם.

חיפה! חיפה!
לפני כמה ימים השמיע אריאל שרון בשורה נוראה: אלפי
יהודים נוטשים את חיפה, ואלפי ערבים נוהרים אליה.
רבים ששמעו בשורה זו בטלוויזיה נבהלו. היתכן? התהיה חיפה
לעיר ערבית?
אני לא נבהלתי. אני זוכר את חיפה כעיר ערבית־יהודית, אולי
העיר היחידה בארץ שאכן היתה מעורבת.
יש תקופה חיפאית בחיי. כשהגעתי עם מישפחתי ארצה, ואני
בן 10 וכמה שבועות, היה מנוי וגמור עם אבי להתיישב בחיפה, כי
חיפה היתה ״עיר העתיד״( .אומרים שהיא עדיין כזאת. מילא).
מיהרנו לחיפה עד כדי כך, שלא נשארנו, באוניה עד שתגיע
לשם. האוניה הצרפתית, ספינקס, עגנה בניגוד לתוכנית תחילה
ביפו, נסעה משם לביירות, ואמורה היתה להגיע משם לחיפה.
לאבי לא היתה סבלנות. ירדנו ביפו. כך הפסדתי את העגינה
בביירות 50 ,שנה לפני שהגעתי אליה סוף־סוף (בעיקבות מעשיו
של אריאל שרון הנ״ל).
אחרי שירדנו ביפו, לא השתהינו בתל־אביב אף ללילה אחד.
נסענו בכירכרה מנמל יפו לשדרות רוטשילד ,2שם היתה תחנת
אגד, ונסענו מייד לחיפה. אבי רצה להיות שם עוד לפני רדת
הלילה הראשון שלנו בארץ.
נסענו לחיפה דרך פתח־תיקווה, טולכרם, שכם ועפולה.
נרדמתי לפני שהגענו לשם. למחרת בבוקר התעוררתי השכם,
הסתכלתי מבעד לחלון שליד המיטה בבית־המלון וראיתי מראה
שלא אשכח אותו לעולם: ממש מן החלון עלה הר ענקי, כולו חום
וסלעי. מעולם לא ראיתי עד אז הר כזה. בגרמניה גדלתי בשפלה,
וההרים המעטים שראיתי בחיי היו ירוקים, מכוסים ביער.
חיינו בחיפה כשנה, תחילה באחוזה, אחר־כך בנווה־שאנן(היו
בה אז איזה 30 בתים) ואחר־כך בהדר־הכרמל, בבית שהיה שייך
לערבי עשיר בשם קאראמאן. זה היה אפשרי רק בחיפה: יהודים
גרו בבתים של ערבים, ערבים בבתים של יהודים.
חיפה דמתה אז לעוגת־קרם, שיכבה על גבי שיכבה. למטה
היתה העיר הערבית, ליד הנמל. אך היו שם גם הרבה מישרדים
ובנקים יהודיים. מעל לעיר הערבית
היה הרר־הכרמל, מין עיר
מיזרח־אירופית בעל רחובות עקומים,
ובמרכזה הבניין היפהפה
של הטכניון. מעל להדר התחיל
ההר, שהיה ריק וצחיח מלבד גן־
הבהאיים, במרכז הכרמל היתה
שכונה קטנה.
בין השכונות לא היו גבולות
חדים, כפי שהיו בין תל־אביב
ויפו, ובערים רבות אחרות בארץ.
הריחות והכיכרות של העיר התחתית
הגיעו להדר, אנשי ההדר
ירדו למטה במהלך עסקיהם. עד שרון כמה שיכולתי להתרשם, כילד,
שררה אווירה טובה בין השכונות והעמים.
אולי יש משהו באקלים של חיפה, המטפח אווירה כזאת. אחרת,
איך להסביר שגם בתקופות קודמות שררה בחיפה אחווה יהודית-
ערבית?
בתקופת הצלבנים, למשל. כאשר חדרו הצלבנים לארץ, בבואם
מלבנון, הם לא הצליחו לכבוש את חיפה בדרכם לירושלים. רק
אחרי שירושלים נפלה, ואחרי שערכו טבח נורא בתושביה
המוסלמיים והיהודיים כאחד(את היהודים שרפו בתוך בית־הכנסת
שלהם) התפנו הצלבנים להטיל מצור על חיפה.
חיפה לחמה כלביאה רוב תושביה היו יהודים, והיה בה חיל־מצב
מצרי. צבא הצלבנים חנה על הכרמל, וצי של ונציה נכנס
למיפרץ. היהודים, שראו מה קרה לאחיהם בגליל ובירושלים,
החליטו להילחם עד הסוף המר. שכם־אל־שכם עם המוסלמים, הם
הגנו על העיר בעקשנות עילאית. לבסוף הצליחו הצלבנים לפרוץ
את החומה. חלק מן היהודים והמוסלמים הצליחו להימלט לעכו
ולקיסריה, אך הרוב נשחטו. זה היה ב־ 25 ביולי . 1099
(כעבור 849״שנים כבשו היהודים את חיפה, והאוכלוסיה
במחנות־הפליטים. ההיסטוריה של הארץ היא פסיפס משוגע).
בימי המנדאט היתה חיפה מופת של סובלנות. כאשר שלט בה
ראש־עיריה ערבי, חסן שוכרי, הוא היה אהוד גם על היהודים.
כששלט בה ראש־עיריה יהודי, שבתי לוי, הערבים אהבו אותו.
הערבים בחיפה, בניגוד לאחיהם ברוב חלקי הארץ, לא גורשו
הערבית ברחה כמעט כולה צפונה, ללבנון, שם היא יושבת עתה
בכוח. הם פחדו וברחו. רק מיעוט קטנטן נותר, בוואדי־ניסנאס
וברחוב עבאס. אך בהדרגה גדלה אוכלוסיה זו שוב.
אין זה מפליא. חיפה היא השער לגליל, והגליל הוא לפחות
במחציתו ערבי. הכפרים אינם מסוגלים לקלוט את הריבוי
הטיבעי, מה גם שאין השילטונות מרשים שם לבנות בתים חדשים,
באמתלות ביורוקרטיות שונות. יש נדידה לחיפה. הפועלים
עובדים שם.
אז מה? חיפה היתה ותישאר עיר דו־לאומית. נראה שזה טבוע
באופיה.

...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם 7ה1...גם זה...וגם 7ה...וגם 7ה1...גם

עבר

* •סלי ח ה מכל החברים השמאלניים שלי
ומשני החברים הימניים, שבשעת ויכוח אמרתי
להם שהם פנאטיים, מטורפים וחמומי־מוח שלא
דנים שום רבר לגופו של עניין, וסליחה על זה
שאני ממשיכה לחשוב ככה.

• סליחה מכל עשרות האנשים שקבעו איתי
פגישה, איחרו ולא חיכיתי להם, אבל לעומת זאת
אמרתי להם דברים מעליבים. סליחה על כי
בשנה הבאה אעשה אותו הדבר בדיוק.

המחשוף) — וסליחה שדרכתי לו בכוח על הרגל,
משכתי לו בפיאה ואמרתי לו שהוא בן־זונה.
סליחה שלא נתתי לו גם בוקס בפנים. אני
מבטיחה שבפעם הבאה אשתפר.

עשה להם במשך השגה, לא טילפן, לא הלו
לבקר, שכח את ימי־ההולדת וכו׳ .אני אבקש
סליחה בשנה הבאה בדיוק באותו העניין.

• סליחה מכל בעלי־המוניות שרשמתי את
המיספר שלהם כדי.להתלונן, ובזה כמעט גרמתי
להם שבץ־לב, וסליחה ממישרד־התחבורה על
כי מעולם לא שלחתי להם מיכתב בענייו זה, .

• סליחה מחווה יערי, אביבה גרנות, גיתית
יזראלוב וג׳ון רמיאניוק, על כי לא הלכתי
למישפטים שלהם, לא עמדתי בתור ולא נדחפתי
כדי לראות אותם ועד היום אני גאה בזה.

• סליחה משני בניי שגם השנה לא לקחתי
אותם לים ולא לשעות־העשרה ולא קניתי להם
נעלי ר״סק ולא לקחתי אותם לאף בחינה
פסיכוטכנית כדי לקבוע את האי־קיו שלהם.
סליחה, ילדים מקופחים שלי.

• סליחה מבעל המכולת שהפסקתי לקנות
אצלו, כי אצל השני יותר זול ויותר נקי.

• סליחה מאברך־המשי שלחש לעברי
*תחנת האוטובוס ״פרוצה!״ (כנראה בגלל

•סליח ה מהחיילים שחשבו שאני נוסעת
לבד באוטו ולא לוקחת אותם. זה לא היה נכוו.
בררו כלל הילדים שוכבים על הכיסא האחורי
ולא רואים אותם מבחוץ. כשיש מקום אני תמיד
לוקחת אתכם, אתם הרי יודעים.

• סליחה מהוריי על כל הדברים האיומים
והבלתי־נסבלים שעשיתי להם השנה. לא
טילפנתי לדודה ברטה לברר אותה על משהו, לא
ביקרתי את רוד מיכאל בזמן, אמרתי רק 15 פעם
במקום 17 שהאוכל אצלם הכי טוב בעולם, והכי
גרוע: הם היו צריכים לשמוע ממישהו אחר
שהשתתפתי בתוכנית רדיו, והם כל־כך התביישו.

• סליחה ממישפחת בעלי על כל מה שהוא

• סליחה מכל אלה שכתבתי עליהם ובעיקר
מכל אלה שלא כתבתי עליהם. דווקא התכוונתי
לכתוב על כולם, אבל לא יצא.

•וסליחה, כמובן, מכל אלה ששכחתי
לבקש מהם סליחה.

אצלנו. הייתי רוצה, למשל, שתקום ממשלה
בישראל. מה יש, לא מגיע לנו ממשלה? הייתי
רוצה שחברי־הכנסת שקוראים להם ״נבחרי־ציבור״
באמת ייבחרו על־ידי הציבור, ולא על־ידי
ועדות וועדות־מישנה. הייתי רוצה לראות
שנבחרי־הציבור הללו יהיו חייבים לציבור שבחר
אותם ויתנהגו בהתאם.
הייתי רוצה לראות עובד־ציבור מודה קבל עם
ועדה שהוא טעה, ולכן הוא מבקש להתפטר.
הייתי רוצה שמושגים כמו ״סליחה, טעיתי״,
ו״אני מצטער״ יכנסו ללשון העברית.
הייתי רוצה שלא נשכח שאוכל זה לא רק
סטייק אנטריקוט, או שרימפס פרובנסל. אוכל זה
גם ביצה עין, לחם שחור עם שמן ובצל. הייתי
רוצה שקרם־יריים מתוצרת ישראל יקרא למשל
״רך״ או ״משי״ ,ולא ״סופט״ או ״די ין ר״.
היה נחמד אילו היינו מכבדים האחד את השני
רק כפירות כשבאים אורחים בערב, ולמסיבות
יום־הולדת ומיפגשי חברים היו מפסיקים לקרוא
״אירוע״ .אם לכלי־אוכל היו קוראים ״צלחת״,
״ספל״ או ״קערת־סלט״ במקום מערכת חזנטל,
מערכת אינגליש, או שמות אחרים שאני לא
שולטת בהם.
הייתי שמחה אילו הצגות, מופעי־בידור וסתם

פגישות היו מתחילים בדיוק בזמן שנקבע להם
ולא חצי שעה מאוחר יותר. היה נהדר אילו
אנשים היו מפסיקים לטלפן האחד לשני בין
שתיים לארבע אחרי־הצהריים ובמקום להגיד
״הערתי אותך?״ היו אומרים שלום. היה טוב אילו
היו מעמידים ליד כל מעבר־חציה, למשל יומיים־
שלושה לפחות שוטר, שירשום את מיספרי כל
המכוניות שלא נתנו להולכי־רגל, ובמיוחד
לילדים, לעבור, וכבר למחרת בבוקר היו שוללים
לאותם נהגים את הרשיונות לשלושה חודשים.
הייתי שמחה אילו במקום שיעור־תנ״ך אחד
בבתי־הספר יסבירו לילדים שאי־אפשר להמשיך
לשבת באוטובוס כשאנשים זקנים עומדים לידך.
צריך לקום! והיה טוב מאד אילו זקנות מסויימות
במכולת לא היו דוחפות את הילדים הקטנים
שבאו קודם, כי הם נמוכים והחנווני לא רואה
אותם.
הייתי שמחה אילו היו אומרים ״קניתי שימלה
שחורה נהדרת״ במקום ״קניתי אוברזון אחד״.
וכשמטלפנים לטכנאי טלוויזיה או מקרר, הייתי
״מתה״ שהפקידה תגיד ״מתי נוח לך שהטכנאי
יבוא?״
היה משנה לי את החיים, כשהצ׳ק לא מגיע
ואני מטלפנת לשאול למה אילו היו אומרים לי

״מה, לא הגיע? תיכף נדאג לזה!״ במקום ״מנהל־החשבונות
במילואים, מורשה־החתימה בחופש.״
מה הייתם אומרים על זה שפיתאום יום אחד
יודיעו השילטונות שארץ־ישראל זה מקום חם
מאוד בקיץ ולכן הם מורידים את המכס ושאר
המיסים על מקררים, מזגני־אוויר ושאר מפשירי־עצבים?
לא יקרה. אני יודעת, אבל זה ממילא רק
רשימת משאלות.
מה עוד? אילו מישהו היה קונה תמונה רק
מפני שהיא יפה ולא מפני שהצייר הוא א ,1היה
נהדר. ואילו פעם בחודש היינו מרשים לעצמנו
ללכת לישון ב־ ,8כי אנחנו עייפים — היה טוב
לכולם.
אילו אנשים היו פותחים את התנ״ך כשהם
מחפשים שם לתינוק שלהם ולא קוראים לילד
ישראלי, ילדם של ישראלים, משהו כמו
״אינגריט אופליה אליזבט״ .כן, יש דבר כזה,
ראיתי מודעה כזאת השבוע בידיעות אווושת.
לא, זה לא סוף הרשימה. אבל איפה־שהוא
צריך להפסיק אותה. כן, אני יודעת שאני נאיבית.
אגב, הייתי שמחה מאוד אילו היו נולדים בארץ
כמה מאות נאיבים כל שנה, וכמה עשרות פחות
״ממזרים מתוחכמים״.
שנה טובה. חתימה טובה וצ

עתיד כבר שבועיים אנחנו מברכים האחד את השני
ב״שנה טובה״ .למעשה, זה כמו לתת למישהו צ׳ק
מתנה. אתה נותן והמקבל קונה לעצמו מה שהוא
חיוצה.
רוב בני האדם מאחלים לעצמם שלום ובריאות
ולפעמים גם עושר. זהו. כאילו שלושה אלו יסדרו
לך את החיים לגמרי. לא תהיה מילחמה, לא
תהיה חולה, ויהיה לך קצת כסף בבנק. זה הכל?
כן, אבל אפשר לפרוט את זה ולחשוב מה
באמת אנחנו רוצים, מה באמת היה גורם לנו
שימחה ואושר? מה היה עושה לנו את החיים יפים
יותר?
אז עשיתי לעצמי אינוונטר, כמו שעושים בכל
תחילת שנה. מה שהסתבר מהאינוונטר הפרטי
שלי שאני סתם לוקל־פטריוטית. לעולם כולו
איחלתי רק שלום, ובשאר שיסתררו הגויים כמו
שהם רוצים.
אבל אצלנו — מה שמעניין אותי באמת זה

הצוות הקודוועי חיכה
המירפסת לזריחה

[ ך 1ך 0 1ך אשת־עסקים נמרצת, אנהבת ל־
| / 111 1 1 1 11 1הפנין את כישוריה כרקדנית. רוז־מן,
שבאה מנהריה, תופסת מקום מלט בח״־הלילה של

תל־אביב. רחמן, חנקה מנשבעת, עדיין לא מצאה א
חלומותיה למרות קסמיה. במסיבה היא רקדה בחבר
העסקים רוני כספית(לידה בתצלום) .ביניהם החנמן
נימפות וכרי שים
ר ארו ח ת
ערב

ך 1ק 1ך 1 | 1ף | *1מנהל מלון.נפטון״ ,שהוא תמיד מעונב וסולידי במר
/ 1 1 1 1 1| / 1אהו, נרתם למסיבת הקרנבל נעטה על עצמי חצאית
קפלים מנייר, חזיית מ רי ם ופיאה נוכרית. כתנספת הדהים אח הנוכחים במחול.

החגיגה של פתיחת הדיסקוטק אק־ננרינם
שבמלון נפטון האילתי נמשכה
יומיים. היא החלה בחגיגה גדולה של
צוות״המלוו ונמשכה עד השעות הקטנות
של הלילה השני, במועדון שנראה
כמו מיצפה תת־מימי. יחצ״נית המלון,
אלית כץ, אירגנה מופעים וגי-
מיקים שונים, ולאורחים הרבים לא
נותר אלא לאכול לשתות ולרקוד. מי
שהתעייף מהדיסקוטק הדחוס, קפץ
לבריכת המלון, וכך נמשך הקרנבל
במשך יומיים שלמים.

| | 1ך 1ך 1ל 11דיך סגנית מלכת־היופ׳ ,רקדה בחברת שלוש חתימת
1 - 11 \ 11 ריה, עיר הולדתה. אביב משכה חשזמת־לב בת
סריג שלבשה, אשר חשפה יותר משהסתירה. היא לא התרגשה מהמבטים הגג

השחקניח־דונמנית היפה
התחפשה לנימפה ונכנסה
לרחבת הריקודים כשהיא למשה בבנד־ים, וכשמסיכת־

חלי גולדנברג

צלילה לראשה. גולדנברג הרגישה בחיסרון החמצן נב ר
חה לאוויר הצח כעבור חצי שעה בלבד. הדוגמנית עריה
מאירצ׳ק (משמאל בתמונה) הצטרפה אליה לריקודים.

ךךן 1ך 1ד 1האופנאית הבלונדית(בתצלום למעלה) הגיעה לפתיחה ישירות
| 11 1 1 1יורק. מני חבחביצק׳(בתצלום השמאלי) ,מלכת־הסרינים, השת
נקיפצה לה בגפה, כיוון שהתקשתה למצוא פרטנר גברי שיעמוד בקצב־הריקוד ו

11ף 1ך 1ך 11ךדךךן 1בעלת גלריה לאמנות ורפיח, היא
| 1 1.1 1 1 1 1בת ,26 נשואה ואם לשניים.
פטריסיה צמודה בדרך־כלל לבעלה. העיתונאית אלונה קיש

(חובשת מובעת החבה) נישקה אותה לתל הצלחת הפח״קט
האמנות׳ החדש שלה. הדוגמנית יהודית ארדיט׳ (בתצלום
למטה) צחקה כשחבריה בילבלו בין חברה הנוכחי לקודמו.

הפתיעה רופא צעיר מבין החוגגים, אשר שאל אותה מהי כמות האדרנלין שברמה.

מסיב ה מור הגרים ביקור הגברו ת
הזקנות

1וו־צת

שנקלע למסיבת יום־ההולדת של
קארין דונסקי, שנערכה במועדון הרבי
סמס שבמלון התל־אביבי ימית, לא הבין
בריוק מה קורה שם. על הכורסות הנד

סיום צילומי הסרט אל עצמי נערך
בחגיגה שמחה וסוערת במיסעדה הגזוזטרה.
כשבאו למקום, בשעת ערב

רווחות ישבו הגבירות המבוגרות רות
דיין, נעמי שדמי ומלכה רוזנ־שטיין,
וצפו בחוסר־מעש בצעירים היפים

מוקדמת, החוגגים לא שיערו בנפשם
שהם יזכו לראות את הזריחה ממירפסח
המיסעדה. מוסיקה מעולה, המשולבת
בכמות בלתי־מוגבלת של אלכוהול ומטעמים,
גרמה לכולם להסתער ע?
רחבת הריקודים, כשעשן מלאכותי
עוטף אותם בהילה מיסתורית. את מרבית
המבטים סחפו הבימאי הצעיר וזד
כאריזמטי תמיר פאול והמפיקה אלונה
אבט. השחקנים תחיה דנון
ורוברטו פולאק, המככבים בסרט
לא רקדו, כי היו עסוקים בחלוקח
שבחים והלל לבימאי.

והבלתי־מזוהים, שהסתובבו באולם. רוב
הדוגמניות והיצרנים שהוזמנו לא הגיעו,
מלבד עודד פרוביזור. בהתחשב בעובדה
שקארין דונסקי היא מוסד ומלכת־הדוגמניות,
היתה זאת היעדרות תמוהה.
שושנה דמארי ויפה ירקוני היו עסוקות.
גילה אלמגור היתה בהופעה, וכך
רוב הגברות הקשישות נעדרו.
מהדור הצעיר יותר נראו הזמרים צבי

קה פיק, יזהר כהן וחיים משה.

[]׳ודלה

הסופרת,
מחברת רב־המכר
.אל עצמי׳ ,באה בחברת בעלה,
איש־המישטרה אבי פדר. היא דווקא נמנעה מריקודים סוערים.

גלילה וון־פדו

הזמרת, הנמנעת מלו
פיע באירועים חברת״
באה לחגוג את מסיבת ידידה, בימאי־הסרט תמיר פאו

אסתו שמיו

פתב: זהר אזהליאב. צילם: צבי טל־23 - 1

חנויות
חנונות

—;דזח^י

נמו אליזבט טיילור

שפיר(למעלה מימין) אשר עיצבה את החליפה שמדנמנת

נראית החליפה לפני הנ׳־פ והגבר המתבונן
(למעלה) .דאקט עם פתח ני נשחול אחך,
מכופתר בחלקו התחתון. מתחת: חצאית צרה וקצרה, בעלת שסע נאה מאחור.

עדינה ונוקשה

וחרות האופנה מבולבלות.
תפאורת העיר תל־אביב משתנה
בקצב מהיר, על־ידי קליטת בוטיקים
חדשים הצצים כל הזמן ברחובותיה.

ררורה פאר. שני חלקים בצבע בד: דאקט בעל שרוולים
המזכירים קימונו פיליפיני, סנירה א־סימטריח. ומתחת
חצאית קצרה 2סנטימטרים מעל הברך, עם שסע מלפנים.

חנויות אלה מלאות בסחורות של יצרנים
מקומיים וסחורות מיובאות ופד
מוקמות בכל פינות־העיר, כשהאזורים
החשובים הם רחוב דיזנגוף, רחוב יר
מיהו,
כיכר־המדינה וכיכר־מסריק. בין
היצרנים המקומיים ניתן להבחין בשמות
של חברות וגם של מעצבים עצמאיים.
תוצרתם של מעצבים אלה היא

ח 1ו 1נראית, ענת, היפה. במערכת מפישתן משני
1 1 1 / 1 #111 חלקים (למעלה) .הדאקט הקצר בצבע
חום בהיר, עם חצאית מפישתן!כפלים מלפנים, בכחנל־אפנר,

קןןןןךןןק 1א־סים טרית היא התחושה המתקבלת מהחליפה
| | 1 1 1 1111/השחזרה, מסתנה, בשני חלקים(למעלה) .הכפלים
בדאקט מאחור שוברים את הקחים הקשים ומוסיפים רמת.

| ¥ך ך> ח תחקה נראית המערכת (למעלה) בשני חלקים:
1 1 #1111 1 /1דאקט עם צחארון א־סימטר׳ ארוך, שניחן ללובשן
כמ 1חזלצה, הנסנר בחלקו העליון על־יר־ לשעית!מלמטה בסנירה כפולה.

מרעננת ומעניינת, ומוכיחה, שלמעשה
אין צורך בנסיעה מעבר לים כדי להיראות
אופנתית.
מתוך מיכלול הבוטיקים בחרתי
בשתי מעצבות, הנמצאות משני עברי־המיתרס.
השתיים
שונות אחת מרעותה במראן
החיצוני, בגילן, בהתפתחותן המיק־צועית
ובעיצובן. הוותיקה בהן היא מירי
שפיר. אשה נאה מאוד, ששיחקה.
לפני שנים רבות בסרט ככפילתה של

שמדת ענת4 אומה ארכיטקטית שר
שר לכנות את אזרנה אלעמי(משמאל) .לידה
החנמנית, הל סשה בחולצה לבנה, עם שרעל ארוך!רכיסה

נסתרת, הנסנרת בהצלבת שני הצדדים. אל החולצה ניתן
לכפתר את חצאית המידי הא־סימטרית. משמאל: דאקט
קצר מפישתן עם סנירה בחזה וסגירה כפולה למטה. לא 1רך
השרעל נמצאים כפתורים המשמשים לסגירה !לדקורציה.

אליזבט טיילור. בגינוניה ובעיצובה
ניכרות השפעות אירופאיות.
שפיר, אשר עבדה שנים למען ה־מיפעלים
הגדולים בארץ, כולבו שלום,
כיתן ופולנת, פתחה בתחילת אפריל
בוטיק ברחוב ירמיהו, בשותפות עם
חברתה הטובה יהודית ארנון.
החנות, הנקראת על שמה של מירי
שפיר, מעוצבת באלגאנטיות מאופקת

אילנה מאירי. צילם: צבי סל
(המשך בעמוד )38

גרשון קניספר:

שיקמה מאיאקובסק׳ רבאקו
אתה בולע ערבות אין־קץ במלתעותיו של
הט 1פ 1לב 164 ותמה על עיצובו. איזה ניגוד:
צורות אווירודינאמיות כה מושלמות, כה נקיות.
ואילו המכוניות הסובייטיות — משהו מסורבל,
גס וחסר־חן מתלווה אליהן, וכוונתי אינה לכלי־רכב
כבדים דווקא. המטוסים, לעומת זאת,
מעוצבים בהקפדה צורנית מירבית. והם באים
ברגמים כה רבים ושונים, בנפחים גדולים
וקטנים, עד שאני מתקשה לשחזרם בזיכרוני.
בעוד אני שקוע בהירהורים אלה ניגלה
מתחתינו, מבעד לחלון הטופ1לב, יער של
אנטנות. לא, טעיתי, אלה הם מיגדלי קידוח נפט.
כצימחיה סבוכה למלוא רוחב שדה־הראייה.
כתחרה חוזרת של ריקמה דקה וצפופה, המוני
מיגדלי־קידוח, פרושים כשטיח. מן המרחק נדמה
לעיתים: יערות אורנים. ניצבים בסר, בסדר
מופתי, גרודים גדודים, חטיבות חטיבות, אין
ספור.
לפתע עולים זיכרונות ילדות. ברגים שהייתי
מעמיד על ראשם, חיילים־חיילים, כבשרה־הקרב.
היה זה בימי ראשית מילחמת העולם
השניה. חיילי הבדיל אזלו מהחנויות והברגים
שימשו תחליף.
ושוב ערבות צהובות, מרחבים שוממים
אדירים, לא־מעובדים, ושוב מיגדלי קידוח.
והערבות מכוסות ביצות דמויות אגמים.
שבועיים אני מחוץ לבית. האם נפלה כבר
ההכרעה בדבר הלביא האומלל?
פזור־נפש מחמת החום, ואולי גם בשל הנוף
החדגוני הנשקף בעד החלון, ואפשר סתם עייף,
אני חוזר ומעלה בדעתי את שיקולי השוללים
והמחייבים. הכל סביב ייצורו שגי מטוס־קרב
אחד.
בינתיים נטרפים מאות קילומטרים של ערבה
כמלתעות הטופולב ועדיין אין סימן לבאקו. כן!
יש סימן! אנחנו מתחילים לנחות. כנפי־המטוס
מתחילים לפרוץ במחול ה״קלידים״ ,הם עולים
ויורדים כבפסנתר, מנענעים עולים ויורדים בלא
פסנתרן. יד נסתרת פורטת עליהם.
הערבות שסרבו להסתיים והחום קהה־החושים .
העלו בי מחשבת איוולת על דבר מטוס חסר־טייס,
על מישקל ספינת ה״הולנדי המעופף״
הידועה. תעתועי מידבר, פאטאמורגאנה. מתחתינו
נראית לפתע עיר של כיפות ומיגדלים
וחומות סביב לה. אסוציאציה של ירושלים ושירי
ההלל שלה. אך ההרים, לאן נעלמו ההרים? כאן
רק ערבות צהובות מסביב, הכל ערבות צחיחות.
אכן, נווה־מידבר של ממש.
רק לפני זמן קצר עסקתי בחומות הקרמלין,
ציירתי את הקתדרלה בסיליקה בכיכר האדומה
— ופיתאום נווה־מידבר מוריק. סוף־סוף
נוחתים. החום גובר אבל זהו חום יבש, כחומה של

מקבל־הפנים השני נמרץ, הדור־סבר, בגיל
הביניים, לראשו בלורית מלבינה שהגיל כבר
החל לתת בה אותותיו ולכרסם במיצחו. אך גון
עורו הכהה רק מרגיש ביתר״שאת את לובן
שערותיו. עיניים אפלות יוקדות מרצדות
בשובבות הלוך ושוב. מין מזיגה שבין הודי
לדרום־אמריקאי ממוצא אינדיאני. זהו אל־בק,
צייר, מזכיר איגוד האמנים של אזרביג׳אן,
הרפובליקה הסובייטית שבבירתה נחתנו זה עתה.
מגיעה המכונית ובה בן־החבורה השלישי
שפרש לרגע, הנהג. מחליפים כמה מישפטים
וכבר אנחנו בדרכנו לבאקו.

מיפגש מערב ומיזרוו
כאן ממתינה לי החוויה המרתקת ביותר
בתחום האורבאני, העירוני.
הזר המגיע לעיר הצמודה לחוף הים הכספי,

כתפאורה מנוכרת ועקרה, דוגמת יפו העתיקה,
הרובע היהודי בירושלים העתיקה, או אזור ואדי־סאליב
בחיפה שכל תושביהם המקוריים נמלטו
או הורחקו מהם. בחיפה, למשל, עסוקים עתה
בולדוזרים בהריסת פינות החמד האחרונות שעוד
נותרו לפליטה אחרי ארבעים שנות הזנחה
והתעלמות מכוונת.
כאן באזרביג׳אן היטיבו להבין כי הצלחת
שימורם של אתרי העיר העתיקה על סימטותיה
הצרות, המצלות על כל הבא אליהן, אינה יכולה
להתחיל בעקירת התושבים בני המקום וסיגול
האזור לדרישותיה של אוכלוסיה ברמה כלכלית
ובמעמד גבוה יותר.
תושביה של באקו העתיקה מוסיפים להתגורר
בבתיהם, בתים שעברו שיפוץ ושיחזור: המיבנים
נרפאו, המדרגות שוקמו, שום מיבנים חדשים
מזוייפים לא ניבנו במקומם של הישנים. הכל
שומר על אותנטיות והכל מיועד לרווחת
התושבים המתגוררים כאן מזה דורות. כך ניצל
אזור נפלא המהווה כיום את גולת־הכותרת ומקור
גאווה לתושבי העיר.
החומה הסובבת את העיר כולה מאגדת
מיסגדים וכנסיות, על צורותיהם הגיאומטריות

טירה פרסית רא־פרסית

מאיאקובסקי על רקע התעמולה המהפכנית
רישום של מאיאקובסקי:
איור לשירו ״סיפורו של עריק״
אילת, שלא כחומן של תל־אביב או חיפה המלווה
תמיר בלחות דביקה.
המטוס נחת ואני מרגיש כי משהו חסר לי. רק
כעבור דקה אני מזהה מה. היכן היו מחיאות־הכפיים
המוכרות לטסים במטוסי אל על,
מחיאות־כפיים שכבר הפכו אצלנו חלק מטקס
הנחיתה. כאן נוחתים בלי שום טקס, אוספים את
המטלטלים ויורדים בלא הרגשת־חג.
אני מובא לחדר הקבלה של האח״מים, מקום
שם כבר ממתינה לי ״טרויקה״ .אנחנו מוצגים זה
לפני זה: פרופסור הינדרבדן, דיקן הפקולטה
לתיכנון ערים, זקן נשוא־פנים, שחוח מעט, או
בעל גמישות קפיצית שאינה אופיינית לבני
גילו. עיניים עירניות בתוך מיסגרת של
מישקפיים כבדים, דמות נעימה וחביבה שאתה
רוחש לה מייד אמון, מזכירה במיקצת מישהו
מהעבר הרחוק, כן, את מוצאדק, ראש־ממשלתו
המתמרד של השאח הפרסי לשעבר.

וי ..י

פסור ,״שיימשכו השיפוצים עוד שנתיים, אבל
אלה לא יחזרו!״
סיורים נוספים בחוצות העיר מגבירים את
הרושם שהמיפגש הנדיר של מיזרח ומערב הוא
שהביא לפריחה המופלאה, המיוחדת במינה,
שבכאן.
בניגוד גמור למוסקווה, למשל, ששם מעטים
מאוד מקומות המיפגש הפומביים, ולא תמצא שם
בתי־קפה או מיסעדות בחוצות העיר; אלה
מכונסים ברובם בבתי־המלון ובמרכזים
המיסחריים — מחמת קצב הבנייה הבהול
וגידולה המהיר של הבירה הסובייטית היא גם
איבדה את מרכזה, שהוחלף בריבוי של מרכזונים
מפוצלים.
כאן, בבאקו, לעומת זאת, החאנים שבכניסה
לעיר העתיקה, בשערי החומה, משוחזרים בדאגה
עיקבית לא רק לשימור האדריכלות אלא גם
להמשך קיומם של בתי־קפה ומיסעדות
מסוגננים, מרוהטים בקפידה, אשר שטיחים
נפלאים מתוצרת מלאכת־היד האזרבג׳אנית
מפארים את ריצפתם ואת כותליהם. כך הפכו
כוכים עתיקים למקומות מיפגש ובילוי קרירים,
כשמסביב מפוזרים פסלים עתיקים ביד זהירה
ודואגת. והכל בחוש מידה נפלא.
הצייר אל״בק, מזכיר אגודת הצייריע והפסלים
של הרפובליקה, מספר לי על ביקורו של
המשורר סרגי יסנין בבאקו בשנת . 1922

בעורפה הערבות האינסופיות, מוצא לפניו
מיבנים מוצקים, המזדקרים אל־על בסיגנון
קולוניאלי עתיר פיתוחי־אבן — אורנמנטיקה
עיטורית הסוגרת על משקופי חלונות, מירפסות
עם סבכות דקוראטיביות דוגמתן תמצא בערים
ים־תיכוניות כנאפולי, מארסיי וגנואה. כאן הכל
רחב, גדול, מישטחים ירוקים, מיפלסים מדורגים
עם אזורים נרחבים להולכי־רגל, שילוב מיזרחי
נדיב של גנים ומיזרקות לרוב, שיחי בוגנוויליה
ומטפסים ממישפחת היסמין מוריקים מכל עבר...
הכל פתוח ופרוש לפניך עם חצרות פנימיות
נקיות. הכל תכליתי ואוורירי. בתי־מיסחר ובהם
תנועה עירנית של תושבים בלבוש ססגוני
וחגיגי. ולפתע אתה מגיע לפנינה שבכתר —
באקו העתיקה. בניגוד לכיוון שבו פנו אצלנו
בשימור אזורי עיר עתיקים, המעלים בעיות
דומות, באקו העתיקה אינה משוחזרת ומשופצת

הנפלאות והשונות זו מזו, עם מיבנים בסיגנון
קולוניאלי אשר הוקמו בשילהי המאה התשע־עשרה,
בעקבות השיגשוג הכלכלי שבא עם גילוי
אוצרות הנפט האדירים של האזור. בן־לילה נולדו
כאן מיליונרים חדשים שהוזלו בונים את בתיהם
ובתי מישרדיהם באוריינטאציה (פאראדוכס:
המילה אוריינטאציה גזורה מ״אוריינט״ שפירושו
מיזרח דווקא!) מערבית מובהקת.
בניין האופרה המקומית, מסביר לי פרופסור
הינדרבידן, נבנה על־ידי אחד מעשירי העיר
לקראת הופעתו של זמר הבאס המהולל פיודור
שאליאפין בשנת . 1912 מלאכת הבניה החלה
שמונה חודשים בלבד לפני הביקור הצפוי. מי
שרואה כיום את המיבנה הנפלא לעולם לא יעלה
בדעתו כי כל זה נבנה בתוך שמונה חודשים.
עכשיו, מוסיף הדיקן ,״כמו להכעיס נמשכת
מלאכת השיפוץ של הבניין כבר יותר משנתיים
ואיש עדיין אינו רואה את סופה.״
״אולי צריך להחזיר את הקפיטאליסטים,״ אני
מגיב בבת־צחוק .״חס וחלילה,״ מזדעק הפרו־

קירוב, מנהיגה הראשון והנערץ של הרפובליקה
האזרביג׳אנית, קיבל אישית את פני
המשורר ואף עשה מאמצים גדולים להנעים את
שהותו כאן. נתברר כי מסורת ריקודי־הבטן
המקומיים, ששימעם יצא למרחוק, וכן אווירת
ה״שחראזאדה״ של העיר המיזרחית, הם שהביאו
לכאן את המשורר. יסנין ביקש למצוא בבאקו
השראה לכתיבת שירה אקזוטית שביקש אותו
זמן לכתוב.
מאחר שבאקו עצמה לא ענתה, כנראה, על
ציפיותיו, הפציר בקירוב לספק לו ספינה וצוות
מלווים שעימם יעשה את הדרך לפרס. שם היה
בטוח שימצא את ההשראה המתאימה...
בקשתו הותירה את קירוב מבוהל ואובד־עצות.
הוא היה מודע יפה לעובדה שבאותם ימים
נתרבו ההתנקשויות בחייהם של אזרחים
סובייטיים שהגיעו לפרס, בעיקר מחמת פעילותם
של קנאי־דת למיניהם (נשמע מוכר?) .לקירוב
היה ברור שאין לסכן את חייו של אחד מגדולי
משורריה של ארצו בהרפתקה ממין זה.
הוא רקם איפוא מזימה. בעזרת עוזריו איתר
דאצ׳ה, היא מעון־נופש, מרשימה באזור באקו.
לשם העביר להקות ריקוד מיזרחיות, מחוללות,
נגנים ותפאורנים שהפכו את המעון מוקף החומה
לטירה מיזרחית מהממת.
בערב שלמחרת העלו את יסנין על ספינה,
אותה השיטו סחור־סחור במשך׳שעות כדי ליצור
את הרושם של מסע ארוך. משהגיעו לטירה, ירדו
יסנין ומלוויו, שלא חשדו בדבר, לטירה ובילו בה
׳שעות רבות של הנאה בלתי־נשכחת(לפי עדותו
של המשורר עצמו!) .עם שחר, לפני שעמדו
לחזור לבאקו, גילה יסנין לפתע את -קסדתו של
חייל הצבא האדום, וכוכב מזהה במרכזה, מציצה
אליו מעבר לחומה.
המשורר נדהם, שאל את מארחיו למעשיהם
של חיילים סובייטיים ב״פרס״ .וכך נתגלתה
״מזימתו״ של קירוב.
בסופו של דבר נתרצה הפייטן וקיבל את
התעלול ברוח טובה ובהבנה. הוא אפילו הקדיש
סידרה של ״מרובעים״(שירים בני ארבע שורות
בנוסח הפרסי) לחוויותיו ה״פרסיות״ שהתרחשו
לא הרחק מבאקו...
תושבי באקו מצטיינים בכלל כמארחים
נדיבים שאינם מרבים בגינזני־טקס פורמאליים.
נראה כי עיר שדאגה לפתח ולשמר איכות סביבה
כה מרשימה, שופעת כל טוב, משפיעה גם על
סבר־פניהם ועל ריקמת יחסיהם הלבביים של
תושביה.
אותה שלווה מחוסרת מתחים ודאגות, בה
נתקלתי במקומות רבים בהם ביקרתי בברית־המועצות,
מורגשת כאן אפילו ביתר־שאת.
אתה משוטט להנאתך במרכז העיר שהיה
למידרחוב ובו מרכזים סואנים להולכי־־רגל
בלבד. הכל מרווח ונינוח. המיסעדות ובתי־הקפה
הומים מאדם. אלה הממוקמים בחאנים שומרים
על צינה נעימה גם בימי קיץ חמים אלה.
נדמה כי רוח של אופטימיות שוררת בכל. ורוח
זו מודגשת דווקא על רקע הערבות השוממות,
הצחיחות שמסביב.
מחר אני יוצא לטיביליסי. עכשיו אני יוצא

לשיטוט אחרון ברחובות באקו, להתבשם
מאווירת הלילה של מקום פלאים זה.

(בשבוע הבא: טיביליסי וקוטאיסי)

האש הוא מעריץ את הקישוט של המלכה
הגויה.״
ומרא דאתרא של הנקודה שומע את אימרי
השפר ומבהיר: הכוונה ב״אח האקדמאי״ לבועז
עברון. שמע מיניה, ש״האחד הפיקח״ שלא היה
״שוואנץ״ היה אחיו הצעיר של בועז, יאיר.
והדברים תמוהים. תמוהים מאוד.
אבל הלא דווקא לכך כיוון אותו קדמוני
שאמה ״יפה שתיקה לחכמים קל וחומר
לטיפשים ״.שהרי סדן לא לבועז וליאיר עברון
כיוון, כי אם לרבם ב״כנענות״ ,הלא הוא יונתן
רטוש המנוח, שאחיו האקדמאי אינו אלא פרופ׳
עוזי אורנן ייבדל לחיים ארוכים. כך או כך, רק
רסוש ניסה ״לכבוש״ את ה״מלכה״ — ביאליק,
באמצעות ׳חיבוריו על מנילת האש של זה
האחרון.
ומה עוד יש לפרופ׳ סדן להשמיענו בריאיון
נדיר זה? כן, גם זה ש״קלוזנר הצעיר(עמוס עוז)
דווקא כתב עכשיו ספר יפה. מאוד נהניתי, ואני
לא אומר את זה רק בגלל שדן מירון דיבר נגד
הספר. א״ב יהושע זה יהודי שהיה לו אבא הגון

יישום של מאיאקובסקי :״הקץ למשקאות
תוצרת בית״ במיסגרת מסע נגד האלכוהוליזם

מנגד

הפרופסור והשוואנצים

פרום׳ רב סדן מיודענו ומכובדנו אינו בין אלה
שלא יחמיצו ריאיון. פעם אפילו סירב להתראיין
בנימוק זה, שאת שיש לו לומר הוא אומר בכתב;
נימוק מכובד וקביל לכל הריעות בימים
ריאיונולוגיים בימינו. סירוב זה להתראיין הוא
גם שהיקנה אמינות־שלכאורה, אמנות שעל פני
השטח לפחות, לקובלנתו בעת האחרונה כי
״הסיפרות העברית היום יותר מדי קשורה עם
העיתונות. הרסו את המחשבה בשל העיתונות״.
אף זה טיעון לגיטימי הראוי שישמש נושא
לשיחה, אולי אפילו ב״סוף ציטוט״ שלנו.
אבל לא לעולם חוסן. סוף כל סוף השיאו יצרו
של החוקר והמבקר הנכבד ויצא מתוך דלת־אמות
של ביקורת״שבכתב שגזר על עצמו והלך
הוא עצמו — אוי לעיניים שכך רואות — אל
המראיינין הנלוזים. אלא, חכם שכמותו, לא
לסתם מרעין, סליחה, מראיינין הלו, כי אם לאלה
שבנקודה, ביטאונם של מתנחלי יש״ע דווקא.
אפשר מתוך קירבה״שברוח ואפשר כדי להרחיק
מעט עדותו מן הציבור הרחב. כולנו הלא יודעים
את שהמליצו שם החכמים לכל מי שיצרו גובר
עליו.
וכך נתקיים גם בו אותו פסוק על דבר ייצר
הרע אשר ״ראשו מתוק וסופו מר ״.שפן צאו וראו
מה יש לו למכובדנו לומר כשהוא יוצא סוף־סוף
לרשות הרבים,׳והימים ימי הרת־עולם, ימי בוקה
ומבוקה ומבולקה והכל ממתינים למוצא פיהם
של גדולי הדור, על אחת כמה וכמה אם דיבריהם
אינם נשמעים תדיר בשער בת רבים.
ראש לכל עמד והכריז שבתנועה המכונה
״כנענית״ היו — דיברי רב סדן — ״הרבה מאוד
שוואנצים.״ לעומתם היה בה גם ״אחד פיקח, אח
שלו היה אקדמאי, הוא ניסה לכבוש את ה,מלכה׳,
את ביאליק, ולצרף אותו אל ה,כנענים׳ ,מפני
שדיבר בזכות נשיאת נשים נוכריות, ובנונילת

מאוד, והיה בטוח שיהיה לו בן ממשיך בדרכו,
והבן שלו מבלבל את המוח״.
ובשביל זה כדאי היה לפנות להעיתונות
ולהפר חרם בן שנים שוואנצים״ ואב הגון
שבנו ״מבלבל את המוח״?
וכיוון שהמתחיל במיצווה אינו יכול עוד
לעצור, נקשה גם זאת על רב סדן. מיהו זה
המשמיע״ כאן באוזננו את הטיראדה הזאת כנגד
הסיפרות שהיא ״היום יותר מדי קשורה עם
העיתונות״?
לא, לא עגנון או אברהם בן־יצחק הם
המדברים כאן, כי אם מי שבעצמו — אני מצטט
את הערות המראיין — הצטרף למערכת רבד
בשנת 1927ו״מאז, לאורך תקופה של 60 שנה,
הוא כותב בעיתון בקביעות ותקופה מסויימת גם
ערך את מוספו הסיפרותי״.
משמע 62 ,שנה בארץ, מהן 60 בעיתונות.
וכיצד נתמזל דווקא מזלו שלו ונכנס לפרדס
העיתונאי ולא נכווה?
אין זאת אלא שגם הוא, כרטוש ,״אחד פיקח״.
אבל זאת הלא ידענו מכבר. אבל מה ל״אחד
פיקח״ ול״שוואנצים״ של נקודה?

תיק׳•1

ר׳ בריח

צפריר גוטליב:

תבנית נוף מולדתו
אחת ההשפעות הלא־ברוכות של המדע, או
שמא הספורט, על הרוח, היא הנטיה הכפייתית
לכמת, למדוד ולהשוות. יושבים אנשים רציניים
וסופרים, בעזרת מחשב כמובן, את מיספר
אותיות־היחס בעגנון או הציוויים וסימני־השאלה
בקומדיה האלוהית. לא פחות מייגעת היא הנטיה
להשוות בין ספרים או סופרים כאילו היו שחיינים
או משתתפים בתחרות ריצה. בכך עוסקים, כך
נדמה לי, לא רק מבקרים מיקצועיים אלא גם
הסופרים עצמם, ברובם.
השנה האחרונה הדגימה, עבור מי שהיה זקוק
להוכחה, עד כמה מושרשת המגמה הזאת. אי־לכך
ראוי אולי להדגיש מה הפסול בה. הרי לא מדובר
בקבוצת אנשים היוצאת מנקודה א׳ לנקודה ב׳.
אין אחידות בסיגנון התנועה, במידה שמילה זו
מתאימה בכלל לצרכינו. האם ניתן לדבר כאן
במושגים של מיגרש או בריכה שגבולותיהם ברורים
ומוסכמים ומקובלים על הכל? יש ודאי מי
שיאמר כי השפה העברית, או הלאומיות הישראלית,
מסמנת את התחום. רק מי שכותב עברית
ומשתתף בהוויה הישראלית בצורה זו או אחרת
נמצא בתחומי המיגרש. אומנם, על־פי קריטריונים
אלה, סחכים לנודז, מחזה שנכתב צרפתית
בידי סמואל בקט היושב בפאריס, אינו מחזה אירי
(ובקט עצמו״הריהו גם פרוטסטאנטי, נוסף לכל
הצרות) .ובאמת — אין זה מחזה אירי — וכמה
טוב שאין הוא כזה!
כל ישראלי שישב תקופה מסויימת ב״חו״ל״
(חוץ לארץ — מושג מעניין כשלעצמו: האם הא־הידיעה
שנשמטה, לכאורה, אינה אומרת ״את
הכל?) ,ואין בידו אליבי מובהק, כלומר אינו ב־
״שליחות״ ,אינו משתתף כשיחזור קורס מכ״ים
בהרי האנדים, ואינו שוהה שם במיסגרת דוקטוראט
מזורז — התוודע, בתוכו פנימה ובמיפגש
עם ישראלים אחרים המגיעים בקיץ (במיסגרת
מה שיונתן מילר מכנה :״מסע ההגירה העונתי של
אטילה הטוריסט״) למה שאפשר להגדירו כתפישת
מרחב ימי־ביניימית. הישראלי, מסתבר,
מציית לחוקי הקוסמולוגיה האריסטוטלית אשר,
אליבא דארנסט קאסירר, גורסת ״מקום טיבעי״
לאדם. דהיינו, כל יסוד, כל דבר, יש לו ״שורשים״
במקום מסויים שאליו הוא שואף לשוב משום
שרק בו ימצא את תיקונו, את שלימותו. במקום
אחר, בכל מקום אחר, יישותו מוטלת בספק. אלא
אם כן, כאמור למעלה, יש להימצאותו מחוץ
למקומו ה״טיבעי״ הצדקה פונקציונאלית ,״שלי-
חותית״.
כמדומני, מי שיבדוק (לאחר״שזנח את הספידומטר)
את הנואהב של א״ב יהושע, או, עוד
דוגמה, את הסיפור ״אש זרה״ מתוך הקובץ המוקדם
ארצ 1ת התן של עוז, לאור התפישה הנזכרת
למעלה, יגלה באחת את הרצינות התהומית,
הנאיבית בעצם, של שני הסופרים האלה, רצינות
המעידה על חשיבותם וגם על מיגבלותיהם, או,
ליתר דיוק, מיגבלות הדור שהם, בכישרונם, משמשים
לו לפה .״אדם״ ב״אסיה״ ,״יאיר״ בירושלים:
מנקודת־המבט שהיצגנו אין ההבדל
ביניהם משמעותי, למרות ההבדל בהדגשים, שהרי
כאן גם כאן מדובר בהתנכלות הגורם הגלותי
— הנתפש בשתי היצירות כשטני, או, על כל
פנים, כלא־ישר, מהול, מעורב בסיגים זרים (ויש
שפע דמויות כאלה גם בספרים׳אחרים. הן אכן
סטיריאוטיפיות או אב־טיפוסיות אולם יש לראות
בהן חלק ממארג או תפישת עולם דינאמית,

ג סי קדד־ו־ ח

איש השוה בסיפרנת העברית: הקזהא החדש
מיספר הספרים שנמכרו השנה גדול מן המיספר שנמכר בשנים
קודמות. ניסו לבטל את העובדה הזאת, לומר שסיפרות אינה עומדת על
מיספרים ועל כמויות. אינני יודע עד כמה מותר לבטל מיספרים בכלל,
גם בסיפרות. אבל קשה לבטל את המיספרים האלה: כמיליון ו־ 200 אלף
ישראלים קראו ב־ 1987 לפחות ספר אחד בחודש 800 .אלף קראו סיפרות
יפה. אחוז הקוראים מתוך האוכלוסיה לא גרל בשנים האחרונות, אבל עם
גידול האוכלוסיה נוספו עשרות אלפי קוראים חדשים. מה עוד שאחוז
קוראי העברית גדל( .אומדני הסקר של הלישכה המרכדת לסטטיסטיקה
מתייחסים רק ליהודים כני 14 ומעלה) .מה אנחנו יודעים על הקוראים
האלה? מעט מאוד.
ראשית, לא יתכן שכולם באו ממוצא מערבי. זאת אומרת: רבים הביאו
איתם מקורות תרבותיים שונים מאלה שמזינים את רובם של הספרים
מכתבים. אם סישפחה הגיעה ארצה מארצות ערב בשנות החמישים, סביר
להניח שהיכולת לקריאה שוטפת בעברית הופיעה אצל הבנים בשנות
השיבעים. ואז לקרוא פירושו עבורם לפתח דו־שיח עם סופר שמסוגל,
לרוב, רק לשער השערות כלליות ולא־מדוייקות על קוראו. המספרים
מוכיחים שהדו־שיח מתקיים, אבל מה שנאמר בו לא ברור.
שנית, מו״לים מזהירים אותנו שלא לרכז את המבט בשלושה־ארבעה

רומאנים שנמכרו השנה בעשרות אלפי עותקים. מה שמאפיין את המכירה
השנה הוא דווקא פיזור, ולא ריכוז. מי שנכנס אל חנויות הספרים ההולכות
ומתרבות נדהם ממיספר הספרים החדשים בכל שבוע. רובם נמכרו
לא בעשרות אלפים. אבל במיספר מספיק לקיים פעילות מו׳לית ענפה.
הקורא החדש שואל שאלות רבות ומכיוונים רבים. על השאלות האלה
אנחנו יודעים מעט.
שלישית, כאשר סופרים כותבים, יש ברקע גם קולות אחרים. לא תהיה
זו השערה פרועה, נדמה לי, להגיח שרבים מן הפונים אל רומאנים, שירים,
סיפורים, מרגישים כי יש בהם סיכוי לקול אחראי יותר, ומעמיק יותר, מן
הקולות האחרים שבתרבות הישראלית. יש הרבה כוח בירי אנשי־ציבור,
מדינאים בעיקר, אבל יש בדברים שהם אומרים מעט יכולת לחשוב
מחשבה פרספקטיבית, מעט רגישות. ולכן גם מעט סמכות. כאשר החיים
הסיפרותיים מגלים דינמיקה ואילו בחיים שמסביב יש סטאגנציה,
קיפאון, נפער פער של אי־בהירות בץ מה שיש בספר לבין מה שיש
סביבו. זה פער מרתק לאדם כותב, זה גם פער מסוכן — לכותב, לקורא,
למי שאינו קורא (לצד מיליון ומאתיים אלף הקוראים יש מיספר רומה
שאינם קוראים כלל או קוראים מעט מאוד. גם זה נתון קובע).
הרבה ספרים נכתבו השנה, ולא מעט ספרים טובים. אבל הקורא החדש,
האלמוני במידה רבה, משך אליו השנה תשומת־לב מיוחדת.

ברפור חקק

אמי בשר 1דם
כשהייתי ילד נתנה אמי גידי
יגין של דג, ואמרה:
הכה בני ברגלך עינו של הדג.
הכה ואמר: מדרך העין הרעה
תדרך עד דק.
אבל אמי גס ידעה לתפר
לי ילקוט משאריות של עורות
והיה זה הילקוט על גבי
כתנת אודות, כתנת שאריות.
ועל טפרי הלמוד של בית הספר
עטפה עטיפות בד עם רקמת אותיות.
בכתב רש״י רקמה אפלו ספרי חשבון.
(ושלא אשכח: היא רקמה
גם פרכת לאחר פרעות הדמים
לזכר שני אחיה התמימים).
באותן הידים שהתיכה אבץ
על גחלים בוערים
להמיט עמים רעות ומזיקים אחרים
נתנה לפי כפית דבש בבקרים.
והיא נתנה לי גם בידה
לשעות של חשבון נפש.
אמי תמיד ידעה לומר:
לך לשלום בני, אך אל תרבה במרחק.
ובאותן שפתים לחשה אמרה:
תדרך עין הדג.
והיתה מוטיפה בקול:
גם אם מלך בני בגיא שאול
בעמק הנורא
לא תירא רע.
לא יארע רע מבד שמאל
לא מבוא מארה.
דהיינו, על־פי מקומן ב״קוסמוס״ ולא באופן
סטאטי) — גורם גלותי, אמרנו, המתנכל לשורשיות
הספארטאנית״תמה ולכן גם פגיעה, שברירית,
של מי שצמח בקרקע מקומית זו ולפיכך יש
לאל־ידו לפתור את החידה(״אש זרה״) או להחזיר
את הסדר הטוב לכבישי הארץ(אדם של המאהב
וסקריו המיטאפוריים ימה ונגבה) ,אילו לא הפריעו

אמרתי רצינות נאיבית, שהרי סוג העלילה
ששתי הדוגמות שלנו ממחישות נע בתוך הערוץ
או התוואי שנקבע לו על-ידי האידיאולוגיה שאימץ
לעצמו מבלי״דעת. הוא זורם בו בכוח רב,
מקציף ומהביל כל מפל ואשר, מבלי שישאל את
עצמו :״לאן אני זורם בעצם?״
המיטאפיסיקה הזאת (הגניוס השורשי הטהור
או המטוהר, וריסוס השעטנז המכפיש המשקץ)
נטועה כה עמוק, עד שגם האכזבה מהציפיות
המעוגנות בה: העילגות הצברית אשר עוז מתארה
בדרך כלל באירוניה שאינה משוללת מידה של
חיבה וסימפאטיה(לאחרונה, שוב, בקופסה שחורה)
אינה מצליחה להתיר את מי שהיו אמונים
עליה מכבליהם. הפאראדוקס הקשה הוא כמובן
העובדה שההצלחה המדינית־חברתית המסחררת
אשר אותו דור חווה עם הקמת המדינה לוותה
בכישלון.המיטאפיסיקה שלו: החר שנולד ״בתוך״
המדינה(ואשר כותב שורות אלה נמנה עי־מס
איכזב.
יש כנראה איזה קסם מאגי בקוסמולוגיה הא־ריסטוטלית
הנזכרת אשר לא רק שאינו מתיר
אסורים אלא אף כובש לבבות נוספים חדשות
לבקרים. לפני זמן לא רב, שמעתי במו אוזני על
גיורת, אנגליה במוצאה, הנמצאת כאן עם בעלה
— שליח או נציג של מישרד ממשלתי ישראלי
כלשהו — ששאלה ישראלי(החי באנגליה ללא
מטרה מוצהרת) במפגיע :״למה אתה כאן?״ אפילו
ביבר, למרות שדיבר בכמה קולות בענייו זה, ביטא
עמדה אי־ראציונאלית לחלוטין בכך שייחס
לאדמת־ישראל תכונות מיוחדות ומופלאות, כפי
שהוכיח פרופסור אוריאל טל המנוח באחד ממחקריו.
ואם
בובר כך, מה כבר ניתן לתבוע ממי שצמח
בתוך אותה תפישה וגבולותיה הם גבולותיו?
כלומר, מי שינק את אותו ״צומוד״ אינטלקטו־אלי־רוחני(חרף
היומרה ההפוכה: ההתנכרות לרוח)
נוסח היידגר? כיצד יבין שהאדם הוא נוף
מולדתו באותה מירה שאינו כזה?

בכלש1ר מנתח ה עוו 8הזה בסוף השוה אח המשפ טי ם החשובים
של השנה. בשנת תשמ״ז האפיל מישפט א חד על כ ל האחרים
אחרי שהורשעה, יחד עם חברתה אביבה גרנות, ברצח התיירת
מלה מלבסקי. חווה עדיין מעניינת את הציבור, העוקב אחרי
מאמציה לטהר את שמה ולהשיג ראיות חדשות בעירעור. אבל
היא כבר החדשות של שנה שעברה.
דויד בלם, שהסעיר את הציבור בסיפור של המתנות שנתן
לאנשי צמרת־המדינה, ושעון־זהב שנתן לשימעון פרס, שוחרר
ממעצרו. הוא יושב כעת בבית וכותב ספר. מישפטו טרם הסתיים,
וסניגוריו, יהורה ויינשטיין ויעקב ויינרוט, מכינים את חיקור־הדין
שייערך בבלגיה לקיבוצניק־לשעבר לייזי עינבל. נגד בלס הוגש
בינתיים כתב־אישום נוסף, בעניין בנק הספנות. נראה כי גם השנה
ימשיך בלס להיות בחדשות.
השנה היתה שנה רעה לכמה עורכי־דין נודעים. הם כיכבו

בכל שנה בוחר העולם הזה בתריסר מישפטים ומשבץ אותם,
בצורה מאולצת במקצת, ב־ 12 חודשי השנה העברית, השנה היה
מישפט אחד שהאפיל על כל יתר המישפטים, חשובים ככל שהיו.
מישפטו של ג׳ון איוואן דמיאניוק, המשודר בד בבד
בטלוויזיה וברדיו, ארבעה ימים בשבוע, בשידור ישיר, הפך כמעט
לתחביב לאומי. לאזרחים ישראליים רבים היתה זו ההזדמנות
הראשונה בחייהם לראות במו עיניהם את הצדק הישראלי
בפעולה. רבים הפכו מכורים לסידרה הארוכה והמתמשכת
בטלוויזיה. לצופים רבים יש כבר גיבורים, החביבים עליהם או
השנואים עליהם, בין כוכבי הסידרה.
בשנה שבה נערך מישפט דמיאניוק אין לשום מישפט אחר
סיכוי להתחרות בו. אף מישפטו של מרדכי וענונו, העטוף

מיסתורין כבד, אינו מצליח בכך. קשה להתעניין במישפט שאף
מילה ממנו איננה דולפת החוצה. מישפט שגם העיתונאים
החרוצים ביותר מצליחים להוציא ממנו רק ״כתבות־צבע׳.
בצילומי הטלוויזיה רואים את התובע, עוזי חסון, והסניגור
אביגדור פלדמן, כשהם יוצאים מבית־המישפט, כששפתותיהם
חתומות. וענונו עצמו שיעשע בתחילה בתעלולי היד והקסדה,
אבל מאז הוא נותר מאחורי החלונות האטומים של הניידת.
גם ויליאסנקש, שהפעיל השנה בדרמאתיות כזו את סניגורו,
עורך־הדין הנמרץ רולנד רוט, כמעט נשכח. אשתו הפוטוגנית,
רינה, הצליחה לתפוס כמה כותרות בהצהרותיה ובהריון שאליו
נכנסה מהפריית־מבחנה. אבל הוויכוח שהיה נטוש בציבור — אם
להסגיר את נקש לצרפת כדי שיעמוד שם לדין באשמת רצח ערבי
— זכור רק כקוריוז מוזר.
חווה יערי, כוכבת שנה שעברה, נידונה השנה למאסר־עולם,

לון

מפרקי חברת־הברוקרים פי־ט נגד דויד ויוסף חכמי, מנהלי
חברת־הביטוח הפניקס. התביעה היא על סך 120 מיליון דולר,
והיא מעסיקה כרגע את מיטב עורכי־הדין בתל־אביב, וגם את
שילטונות מס־ההכנסה.
אנשי־עסקים בכירים במדינה המשיכו להסתבך בעבירות
פליליות. שניים מהם נעצרו ושוחררו אחרי דיונים ממושכים
ועקשניים. זרח גהל מחבק שוחרר ממעצרו אחרי שנטען כי הוא
חולה־לב ויש סכנה בהחזקתו במעצר. מאז ועד היום טרם הוגש
נגדו כתב־אישום על העבירות שבהן נחשד. גם מורים רג׳ואן,
איש־עסקים וקבלו ידוע בירושלים, נעצר בחשד להברחת מיליוני
דולארים לשווייץ, בפרשה הקשורה לבנק צפון־אמריקה. גם הוא
שוחרר בינתיים ממעצרו. אשתו, גוגה, אשת־חברה מפורסמת

מנו נ 1־ 1ו ־ נ

הפעם לא על ספסל־הפרקליטים, אלא על ספסל־הנאשמים, או

כחשודים בעבירות פליליות. עורכי־הדין רם כפסי וחברו יגאל
ארנון הסתבכו בפרשת הפגישה הלילית, והם חשודים בשיבוש
הליכי־מישפט בעניינו של ח*כ שלמה עמר. עורך־הדין שמואל
ברזל, גם הוא מצמרת עורכי־הדין במדינה, הואשם בעבירות
הקשורות בבנק צפון־אמריקה, והועמד לדין.
דויד סויסה, בנו של חבר־הכנסת לשעבר ונציב שירות בתי־הסוהר
לשעבר, רפי סויסה, הסתבך השנה בעבירות פליליות וגרר
אחריו גם את אביו. הבן חשוד בעבירות של הברחת־סמים ופריצה
לדירות ברחובות. אביו, שניסה לעזור לו, הסתבך בניסיון לשנות
את עדותן של כלתו וחותנתו. כתב־אישום בעניין זה הוגש נגרו
על״ידי התובעת קלרה רג׳ניאנו.
התביעה הכספית הגבוהה ביותר של השנה הוגשה על־ידי

בירושלים, נפטרה זמן קצר אחרי שיחרורו, אולי כתוצאה מהמתח
והחרדה.
גיתית יזראלוב, שהיתה מועמדת השנה לכבוש את מקומה
של חווה יערי בכותרות העיתונים, הכזיבה. היא לא תפסה את
דמיון הציבור, והדיווחים עליה נותרו קצרים וענייניים.
דני כץ, תפאורן־תיאטרון, הורשע בכמה מיקרי־אונס.
שמואל עינב, סוחר־קרקעות, הורשע בעבירות של שוחד
בקשר לענייני־הקרקעות בגדה. אורי דרור הורשע ברצח
אשתו, ונידון למאסר־עולם. הוא הספיק מאז לשאת לאשה בכלא
את זהבית אלוני, בלונדית עקשנית ואמיצה.
כל המישפטים הללו היו מעניינים וחשובים, אבל אף אחר מהם
לא יכול להתמודד עם מישפטו של דמיאניוק. כולם זרחו ודעכו,
ורק האוקראיני בעל עורף־הפר נשאר כוכב קבוע של הטלוויזיה,
העיתונות והרדיו.

זה נואה נמו חפאווה של אונוטה: השחקנים על הבימה, הקהל באורם וביציע. וק המסו חסו.

1 11

השואה נשנחה בין בערוד
הטלוויזיה והתמונות החצויות
יך נצא מזה?״ שואלים ישראלים רבים העוקבים
1 בדריכות אחרי מישפטו של ג׳ון איוואן רמיאניוק. האם
תשכנע התביעה את בית־המישפט באשמתו של דמיאניוק ותדרוש
להטיל עליו עונש־מוות?
האם ימנו עבורו תליין מיוחד, כפי שעשו לאדולף אייכמן
ויפזרו את אפרו מעל הים? או שמא תסתפק התביעה בעונש של
מאסר־עולם, בשל השנים הרבות שעברו מאז ביצוע העבירות?
האם יש להגנה סיכוי להכניס ספק בליבו של בית־המישפט
בזהותו של איוואן האיום? האם יתכן שבית־מישפט יהודי ישחרר
את הנאשם וימצא אותו זכאי?
כל השאלות הללו הטרידו את הציבור בישראל מרגע הסגרתו
של דמיאניוק. נוצרו אז שתי אסכולות בעניין. המצדדים במישפט
טענו, כי לנקמה בנאצים אין סוף ויש למצות את הדין עם כל נאצי
ונאצי. הם ראו תועלת נוספת בערך החינוכי של המישפט על
הנוער, אשר לא ידע את השואה.
מתנגדי המישפט, לעומת זאת, טענו כי אחרי מישפטו של
הצורר אדולף אייכמן אי־אפשר להוסיף אלא רק לגרוע. המתנגדים
חששו כי המישפט יפתח מחדש פצעים אצל ניצולי־שואה
ויגרום להם נזק נפשי.
בחודש הראשון של המישפט נראה היה כי מצדדי המישפט
צדקו. ההתעניינות במישפט עלתה על כל הציפיות. כאשר עלו
חמשת ניצולי טרבלינקה וסיפרו את סיפורם המזעזע, היה כל העם
צמוד לרדיו. פנחס אפשטיין, אליהו רוזנברג, יוסף צ׳רני, גוסטאב
בוראקס וחיאל רייכמן החדירו את זוועות השואה לתוך כל בית.
דמויותיהם של צעירים יהודים עירומים שהתרוצצו במחנה־המוות
בנסיון לברוח, ונשים עירומות וגזוזות־שיער שהובלו לתאי־

לעווו את אהדת
השובטים בגרר ילדות קשה
ך* שת הברזל של אוזניות־התירגום לוחצת על קרחתו של
] /דמיאניוק ומציקה לו. על כן התקינו עבורו ביטנת ספוג,
שתגן על הקרחת. כך יושב דמיאניוק שבע שעות ביום ומאזין
בסבלנות לעדויות מלומדות ולחקירות מישפטיות שאינו מבין
בהן דבר. לעיתים הוא מפהק ולעיתים הוא מחייך או מנופף
לשלום לקהל.
בישיבה הראשונה של המישפט שלח פתק באוקראינית
לכתבת השלם הזה, דפנה ברק, שריאיינה אותו בכלא.
דמיאניוק עושה רושם של אדם אטום וקהה־חושים. מכל
משתתפי המישפט הוא הפחות מעניין. דמיאניוק הוא אדם גדול
וכבד גוף, עורפו עבה ומישקפיו גדולים. בדרך כלל הוא לבוש
חליפה, ו־ 67 שנותיו אינן נראות עליו. למרות שהוא כלוא בתא
בודד כבר יותר משנה, הוא נראה במצב גופני מעולה, ובאופן
מפתיע הוא אפילו שזוף.
מאז שנת 1977 תלוי איום המישפט נגד דמיאניוק. שילטונות־ההגירה
האמריקאיים הם שהתחילו בכך, עקב חשד כי הוא מסר
פרטים שיקריים במיסמכים שמילא לצורך ־קבלת אזרחות
אמריקאית.
מהרגע הראשון כפר דמיאניוק בכל קשר לטרבלינקה. הוא
מודה כי שיקר בכמה פרטים וטעה בפרטים אחרים במיסמכים
רישמיים, אך טוען כי עשה זאת בגלל בורותו ורצונו לברוח
מברית־המועצות ולהתאזרח באמריקה.
גראצזולוג ניתח את כתב־ידו של דמיאניוק מהפתק שכתב
לדפנה ברק. מעניין לקרוא את הניתוח הזה, בעיקר לאחר עדותו
בבית־המישפט.
הגראפולוג קובע, כי מדובר באדם אנרגטי וסמכותי. איש
חרוץ, איש־עבודה. אדם מנומס, המסוגל לפגוע בבני־ארם רק
במצבי־לחץ, כאשר פוגעים בו. אדם בעל שליטה עצמית בדרך־
כלל, אבל לעיתים הוא נכנס למעין ענן שחור. הוא מכבד את
הטבע, צריך את הירוק ואוהב חיות ובני-אדם. הוא איש־מישפחה
מובהק, נוצרי מאמין, ויש לו אגו מפותח וביטחון עצמי גדול. קשה
לו להסתיר סודות, וריגשותיו עלולים לגרום לו לאבד את כושר־השיפוט
שלו.
במהלך המישפט לא התגלה דמיאניוק כאדם שריגשותיו
עלולים לגרום לו לאבד את כושר־השיפוט. רוב הזמן איננו מגיב
כלל, והפעם היחידה בכל המישפט בה יצא מגדרו היתה בעת
עדותו של ניצול טרבלינקה, אליהו רוזנברג.
כאשר ביקש רוזנברג לזהות את הנאשם, הוא ירד מדוכן־העדים
והתקרב לתא־הנאשמים, הוא ביקש מדמיאניוק להסיר את
מישקפיו כדי שיוכל להביט בעיניו, ואז אמר שהוא מזהה את
הנאשם כאיוואן האיום. בשלב זה צעק לעברו דמיאניוק בעברית:
״שקרן:״
רמיאניוק הוא כנראה איש־מישפחה מובהק, ומישפחתו עומדת
מאחוריו כל השנים. אשתו ורה, שתי בנותיו, חתניו ונכדיו כבר היו
פעמיים בארץ. בנו, ג׳ון ג׳וניור 21 נמצא בישראל מאז תחילת
המישפט, ויושב דרך־קבע מאחורי אביו, בכל ישיבות של ביתי
המישפט.

התור הארוך שהשתרך בפתח בית־המישסט בירושלים
מסך־טלעיזיה ענקי

הגאזים, הדירו בוודאי את שנתם של ישראלים רבים באותם ימים.
בחודש הראשון למישפט אפשר היה לראות אנשים שנצמדו
לטרנזיסטור שלהם בחנות ובבנק. נהגי מוניות הפעילו את הרדיו
שלהם דרך קבע בערוץ התחנה המשדרת את המישפט. התורים
ליד האולם המאולתר בבנ״ד־האונוה התארכו למרחקים.
בני נוער לנו בירושלים, כדי להגיע למישפט עם שחר ולהצליח
להיכנס לאולם. הממונים על ניהול המישפט מצאו לנכון
להוסיף אולם גדול, בו אפשר היה לראות על מסך ענק את הנעשה
•בבית־המישפט.
אבל מהרגע שסיימו ניצולי טרבלינקה את עדויותיהם, נשכחה
כמעט השואה. המישפט אומנם המשיך להתנהל במרץ, הקהל
מצא בו עדייו עניין, אבל תשומת־הלב סטתה מהשואה אל נושאים
שונים לחלוטין. במיצעד ארוך הציגו עדים מומחים להטוטים
טכניים ותמונות חצויות. ניתוחים מעמיקים של סוג הנייר והדיו

של מיסמך טרווניקי תפסו את מקומם של זוועות־השואה.
תשומת־הלב של התיקשורת והקהל עברה אל מריבות הסניגורים,
אל נזיפותיו של אב בית־הדין ביורם שפטל, ואל לשונו
המצוחצחת של מרק אוקונור.
הנאשם עצמו, רחב עורף ומקריח, נשכח כמעט לחלוטין. הוא
ישב לו שקט בצד, מאזין למתורגמנים שהעבירו אליו את תוכן
הדיונים באוקראינית, ולעיתים קרובות העלה חיוך על פניו.
כאשר החליפו היסטוריונים את אנשי״המדע על דוכן־העדים,
דעכה התעניינות הציבור במישפט. כבר אפשר היה למצוא מקום
באולם, והתורים התקצרו לאפס.
מאותו רגע נראה היה כאילו הצדק עם מתנגדי המישפט.
מדינת־ישראל הוציאה עד היום סכום של מיליון וחצי דולר על
המישפט. במקום דיון מעמיק בשואה, הפך המישפט שעשוע
להמונים, המזמין טוטו לאומי שיקבע :״זה הוא או לא הוא?״

דמיאניוק לא גילה רגשנות רבה או אותות אהבה חיצוניים
למישפחתו באולם בית־המישפט. הוא לא חיבק אותם ולא נשק
להם. גם כאשר פגש לראשונה את בנו ג׳ון, אחרי פרידה ארוכה,
לא החליפו השניים אפילו מישפט־חיבה אחד.
ניכר היה כי בעדותו ניסה הנאשם לזכות בחמלתו ואהדתו של
בית־המישפט. הוא הירבה לספר על ילדותו הקשה, על הרעב
באוקראינה. על כך שנאלץ לאכול את חתולו האהוב בגלל הרעב.
הוא הדגיש כמה פעמים שלא סיים יותר מארבע כיתות בית־ספר,
למרות שלמד במשך תשע שנים. הוא תירץ זאת בכך שלא היו לו
בגדים ונעליים רוב הזמן, כדי ללכת לבית־הספר.
עדותו היתה ארוכה, והוא נחקר בידי סניגורו, ג׳ון גיל גבה־הקומה.
אחר
כך חקרו אותו פרקליט המדינה, יונה בלטמן והתובע

חוקריו של דמיאניוק בישראל חשבו להפילו בפח על־ידי
השתלת קצין־מישטרה שהתחזה לידיד. אולם התחבולה לא
הועילה. האסיר אומנם שמח לשוחח עם הסוהר ברוסית
ואוקראינית, ואף מסר לו מיכתבים למישפחתו, כדי שישלח אותם
שלא דרך הכלא, אבל במיכתבים ובשיחות לא נמצא כל חומר
מפליל.
במשך חמש שנים היה דמיאניוק קשור מאוד לסניגורו
האמריקאי, מרק אוקונור. בכל הזדמנות שיבח את עורך־דינו,
והביע דאגה לחיי־המישפחה של אוקונור, שנפגעו עקב מסירותו
למישפט. אבל כאשר החליטה מישפחת הנאשם לפטר את
אוקונור, קיבל דמיאניוק את החלטתם. הוא אומנם אמר לשופט
דוב לוין כי הוא נאלץ לעשות זאת בגלל החלטת בני־מישפחתו,
אבל אישר את הפיטורין והצהיר כי זה גם רצונו שלו.

איוואן דמיאניוק בכניסה לבית־המישסט
ילדות קשה

השרמאנטי מיכאל שקד. הם לא הותירו אבן אחת מתולדות־חייו
של הנאשם שלא הפכו. הם גילו סתירות ותמיהות ואי־ריוקים
לרוב.
השופטים לא טמנו ידם בצלחת, והיקשו גם הם על הנאשם.
בראיון להשלס־הזה סיפר דמיאניוק כי הוא מרבה לשיר בכלא
שירים אוקראיניים, מנקה את תאו ועוזר לשומרים לסדר את
מיטתו. הוא מתפלל מרי יום ומביט בתמונות הקדושות של ישוע
ומרים. הוא נוהג להתבדח עם שומריו, ובתחילת המישפט היה
מתחרה איתם בהורדת־ידיים.

למרות מאמציו הרבים של הנאשם להציג את עצמו לפני בית־המישפט
כבור אטום וחסר־ידע, לא כך התרשמו ממנו השופטים.
השופט לוין אמר לו כי הוא נשמע מספיק חכם כדי להבין היטב
את הנעשה במישפט. מפעם לפעם היה רושם כי ערמומיות
איכרית מסויימת מבצבצת מתחת לפנים האטומות.
בראיון להשלם הזה דיבר דמיאניוק גם על גורלו ועל תוצאות
המישפט .״אני כבר בטח לא אחזור הביתה,״ אמר ברגע של
שבירה. הוא אומנם לא הוציא מפיו את המילים ״עונש־מוות״ או
״חבל־תלייוד, אבל אלה בוודאי מלוות אותו רוב הזמן.

הסניגורים

הם סיכקולמישכט
את הוואמה והתכנים
י ף* גלל אישיותו הרדודה של הנאשם, תפסו סניגוריו חיש־
* מהר את מרכז הבימה. הם סיפקו למישפט את הרכילות,
הדראמה והאינטריגות.
מרק אוקונור, הסניגור האמריקאי, כבש בתחילה הרבה לבבות
באישיותו התוססת והטווסית. בכל יום למד מילה חדשה בעברית,
והפגין אותה בבית־המישפט. הוא הפציץ את השופטים והעדים
ב״תודה רבה״ בעברית, כמעט עד כדי גיחוך.
יורם שפטל, עורך־הרין הישראלי שהצטרף לתיק, נראה בתי
חילה חלש וכנוע ליד אוקונור. אבל היוצרות התהפכו בחלקו
השני של המישפט, כאשר שפטל גבר על אוקונור וגרם לפיטוריו
מהתיק.
אוקונור ייצג את דמיאניוק בארצות־הברית במשך חמש שנים.
הוא הופיע בשמו במישפטי שלילת האזרחות, הגירוש וההסגרה
.לישראל, ובכולם הפסיד.
לפני אוקונור העסיק דמיאניוק עורך־דין כושי בשם ג׳ון מור־טון.
אבל אחרי ההפסד המישפטי הראשון, פיטר אותו. הוא אמר
עליו להשלם הזה :״נדהמתי כאשר שמעתי אותו מתחנן לפני
השופט ומבקש עליי רחמים. תחת להוכיח שזו היתה טעות, הוא
ביקש רחמים׳ עורך־הדין שלי לא היה מוכן למישפט, אני לא יודע
למה. כיום אני מבין שהוא סתם נהנה מהפירסום ולא עשה את
עבודתו. הבקשה שלו לעירעור היתה גרועה כל־כך, שכית־ה־מישפט
לא רצה לדון בה.
״רק אז הבנתי שצריך למצוא עורך־דין אחר, הבנתי כמה
טעיתי. מעניין, עד אז אמרו כולם שמורטון הוא עורך־דין טוב,
כולם התפעלו ממנו בהתחלה.״
ההיסטוריה חוזרת על עצמה. יתכן שהיום היה דמיאניוק אומר
את אותם הדברים עצמם על סניגורו השני, מרק אוקונור.
כאשר הוסגר דמיאניוק לישראל, הוא ישב בכלא שלושה
חודשים עד שהגיע אוקונור מארצות־הברית. בינתיים, ללא ייעוץ
מישפטי, מסר הנאשם כמה וכמה עדויות לחוקריו.
הוא העריץ את אוקונור ואמר עליו בראיון להשלם־הזה :״אני
מודאג בגלל מרק, הוא עזב את מישפחתו בבופאלו בגללי. הוא לא
רואה אותם במשך חודשים, הוא קילקל את חיי־המישפחה שלו,
והכל למעני׳ הוא סובל כמוני, בעצם הוא אסיר כמוני.
״מטרידים את מישפחתו בטלפון יומם ולילה. הוא מתרוצץ
במשך חודשים ממקום למקום ואין לו זמן לכלום. חייו לא חיים!
הוא מקדיש את כולו למיקרה שלי״.
אוקונור הגיע לישראל מלא מרץ וכישרון אדיר ליחסי־ציבור.
הוא שיבח את מדינת ישראל, את אזרחיה ואת ירושלים. הוא
הרעיף שבחים על הצדק הישראלי ועל השופטים. לכל אחד אמר
את מה שרצה לשמוע ממנו.
בקשיים נתקל רק כאשר החל לחפש עורך־דין ישראלי, שיעזור
לו בניהול ההגנה. כל עורכי־הדין הרציניים, אליהם פנה,
סירבו להצטרף לצוות־ההגנה. כמה הביעו את הסכמתם לתרום
ידע וייעוץ, אבל בלי שיחשפו לציבור.
עורך־דץ אחר, לא מהשורה הראשונה, הביע את הסכמתו
להצטרף, אבל העמיד כמה תנאים. הוא ביקש שכר טירחה של 600
אלף דולר ועזרה לו ולמישפחתו להגר לאמריקה אחרי תום המיש־פט.
אוקונור,
שקיבל בעצמו בחמש השנים בהן הופיע בשם
רמיאניוק סכום של 400 אלף דולר (לדבריו, אחרים טוענים כי
קיבל 700 אלף דולר) ,לא יכול היה כמובן להיעתר לתנאים אלה.
ערב ראש־השנה שעברה היה׳ אוקונור כמעט נואש. הזמן היה
קצר, והוא לא מצא עריץ עורך־דין ישראלי. ערב יום־הכיפורים
פגש אוקונור בכלא א״לזן, במיקרה, את עורך־הדין התל־אביב
יורם שפטל. שניהם חיכו להיפגש עם לקוחותיהם ופתחו בשיחה.
אוקונור ביקש את כרטיס הביקור של שפטל, וכך גייס אותו
להגנה.
שפטל, בן להורים יוצאי רוסיה הלבנה, הוא אדם מאוד בלתי־שיגרתי.
שפטל ידוע כעורך־דין המופיע במישפטים פליליים
בתוקפנות ואיננו חושש מאיש. למען לקוחותיו הוא מוכן להסתכסך
עם כל העולם. בהגנה על דמיאניוק ראה שפטל נדבך נוסף
בקריירה שלו, הזדמנות לפירסום עולמי וגם, יש אומרים, הזדמנות
למכונית פורשה חדשה.
בעת לימודיו באוניברסיטה עמד שפטל בראש ועד למען איש-
המאפיה היהודי, מאיר לנסקי, והפגין נגד גירושו של לנסקי
מישראל. השניים התיידדו, ושפטל נסע לבקר את הגנגסטר הקשיש
במיאמי, וזכה שם לאירוח מלכותי.
בבית־המישפט נוהג שפטל ללבוש חליפות שמרניות מאוד,
בעלות שלושה חלקים, אבל מייד כאשר הוא חוזר לביתו האכזוטי,
הוא מתלבש בבגדים זרוקים. לעיתים הוא מופיע בפרקליטות או
במישטרה בג׳ינס קצר וחתוך, כשהוא עונד עשרות שרשרות-
חרוזים ציבעוניות.
בגלל אופיו האינדיווידואליסטי, הצליח שפטל להתגבר על

התביונה
^ ניגוד גמור לתעלולי הסניגורים, היתה התביעה במישפט
רמיאניוק סמל הסולידריות והשמרנות. איש מאנשיה לא
הדליף דבר לעיתונות, ואיש מהם לא התראיין מעולם.
אבל במישפט דמיאניוק קרה לתביעה מה שקורה לעיתים
נדירות בהצגות תיאטרון. השחקן המחליף קפץ בן־לילה לדרגת

סניגורים יורם שסמל, מרק אוקונור וג׳ון גיל
אחד ביקש 600 אלף חלר ועזרה להנ׳רה
התנגדותה הסוערת של אמו ועל דיעותיהם של חבריו, והצטרף
להגנת דמיאניוק.
אחרי חמש שנים של הגנה על דמיאניוק, ראה את עצמו
אוקונור כבעל־הבית של התיק. הוא התייחס לנאשם ולחומר
המישפטי כאל רכושו הפרטי. אל שני הסניגורים שעזרו לו בתיק,
שפטל הישראלי וג׳ון גיל האמריקאי, התייחס בעריצות וביהירות.
חייו של שפטל במישפט היו קשים מאוד מההתחלה. הוא סבל
מרודנותו של אוקונור וגם עורר עליו את חמתו של בית־המישפט
ללא הרף. משום מה נראה היה כי אב בית־הדין, השופט דוב לוין,

דמיאניוק בכלא רמלה
נס׳זטת עאשים להשיג בסף
עויין במיוחד את הסניגור הישראלי. בעוד שאל עורכי״הדין האמריקאים
היה השופט אדיב ואפילו חביב, שפך לא אחת את זעמו
על שפסל.
הדברים הגיעו עד כדי כך ששפטל שאל את השופט באולם,
לפני כל הקהל, מדוע הוא עויין אותו כל״כך.
בתחילת המישפט, כאשר העידו ניצולי־השואה, סבל שפטל גם
מהם. רבים לא יכלו להבין כיצד מסכים עורר־דץ יהודי להשתתף
בהגנתו של מי שחשוד כאיוואן האיום. הם לא סלחו לשפטל,
קיללו אותו וחרפו אותו.
בשורה ראשונה בקרב הקהל היה יושב דרך קבע גבר קשיש,
בעלה של אישיות ציבורית ידועה. הוא היה מקלל את שפטל ללא
הרף ועושה נגדו תנועות־איום. מדי פעם היו השוטרים מפנים את
האיש מן האולם.
יהירותו של אוקונור ותוקפנותו של שפטל הביאו אותם תוך
זמן קצר לידי עימות. עוד בעת חקירתו של העד הראשון, ההיסטוריון
יצחק ארד, הגיעו המריבות לידיעת הציבור. המיקרופונים
הפתוחים קלטו את אוקונור אומר לשפטל :״אולי אתה יכול
לחיות איתי, אבל אני לא יכול לחיות אתך!״ בהזדמנות אחרת אמר
אוקונור באולם :״שפטל לא יקום עוד ממקומו במישפט הזהר

במרס עוד נראה היה כי אפשר יהיה לפייס את השניים. אוקונור
הירבה לשבח את אומץ־ליבו של שפטל באוזני השלס הזה, והביע
תיקווה כי יעבדו היטב יחד אחרי שהלחץ הראשוני יעבור. שפטל
היה כבר אז ספקן. הוא אמר להשלם הזה :״אני מאוד מקווה שלא
יהיו תקריות נוספות בינינו, אבל אם יהיו תקריות, אגיב באותה
הצורה בה אותקף! ואם המצב ישאר כך לאורך זמן, קשה להאמין
כי העגלה תמשיך לרוץ עם שני סוסים.״
המריבות בין הסניגורים לא פסקו, וג׳ון דמיאניוק הבן, ששהה
כל הזמן יחד עם הסניגורים במלון ובבית-המישפט, היה מפשר
ביניהם. פעמים רבות פיטר אוקונור את שפטל, ודמיאניוק הבן
שכר אותו מייד מחדש.
באפריל נולד הסדר חדש: אוקונור לא היה עוד ראש צוות־ההגנה,
אלא אחד משלושה עורכי דין שווי־ערך. הדברים אומנם
לא נאמרו בפומבי, כדי לא לפגוע באוקונור, אבל השופטים שמעו
על כך בלישכה. רק בתקופה זו החלו גם שפטל וגיל להיפגש לבד
עם דמיאניוק. עד אז לא התיר זאת אוקונור לעוזריו. שפטל כבש
את ליבו של הנאשם, כאשר שוחח איתו ברוסית. בילדותו לימדו
אותו הוריו רוסית, וזו היתה השפה הראשונה שדיבר שפטל.
במהלך המישפט השתכנעו בני מישפחתו של דמיאניוק, בעיקר
בנו וחתניו, כי אוקונור רוצה את הפירסום בתיק ואיננו עושה
מלאכתו כראוי. המישפחה כעסה כנראה גם על ההוצאות הגדולות
שהוציא אוקונור על אירוח מישפחתו בארץ בחופשת הפסח.
המהפך בהרכב ההגנה חל עם תום החלק הראשון למישפט.
אחרי סיום עדויות התביעה הוכרז על פגרה של חודש, ואז נסעו
שפטל וגיל לארצות־הברית ונועדו עם מישפחת דמיאניוק. או-
קונור נותר לבדו בארץ. בארצות־הברית גילו הסניגורים חומר
חשוב שלא היה ידוע להם קודם, והם האשימו את אוקונור בכך
שלא הכין הגנה מתאימה. הם שיכנעו את המישפחה, וכאשר הגיע
מועד עדי־ההגנה, הגיש שפטל למזכירות בית״המישפט מיכתב־פיטורין
מדמיאניוק לאוקונור.
השופטים הנדהמים ביקשו לברר אם הנאשם אומנם עשה צעד
זה מרצון חופשי, ונראה היה כי לנאשם קשה להחליט. הוא אמר
כי מישפחתו החליטה על כך, והוא נאלץ לקבל את דעתה. בית־המישפט
נתן לו ארכה להחלטה, ואחר כך פוטר אוקונור סופית.
מאחר שטרם הגיע עורך־דין חדש מאמריקה, נותרו שפטל וגיל
כסניגורים היחידים. בינתיים הצטרף אליהם??? צ׳ומק, שהיה
תובע בקנדה.
לאחר פיטוריו של אוקונור, בעת שידור נאום הפתיחה של
שפטל בטלוויזיה, נדהמו הצופים לראות את המצלמה מתעכבת
על פניו של אוקונור, שישב בין הקהל באולם. התברר כי הוא לא
עזב את הארץ והמשיך לעקוב אחרי המישפט. הוא ישב בכל יום
בקהל ורשם לעצמו רשימות ארוכות על דפי רפרפת מישפטית
צהובה.
אוקונור שמר על ארשת פנים מיסתורית והבטיח פיצוץ גדול.
הוא הצהיר כי הוא אוהב את ישראל, שהחליט להישאר בארץ
ולפתוח כאן מישרד עורכי־דין. הוא אפילו התעניין אם יוכל לקצר
את תקופת ההתמחות שלו בישראל.
לפני זמן קצר עזב אוקונור את ישראל בקול דממה דקה ונעלם.
רק אז התברר כי אוקונור עשה בחודשים אלה נסיונות
נואשים להשיג כסף. הוא ביקש כסף ממישרד־המישפטים. אבל
בקשתו ל־ 30 אלף דולר נדחתה, אהרי שנאמר לו כי רק לנאשם
שאין לו עורך־דין ממנים סניגור על חשבון המדינה. אז ניסה
אוקונור נסיון נואש אחרון להשיג כסף מהסניגור החדש של
דמיאניוק צ׳ומק.
אוקונור, שהמשיך להתגורר במלון אמריקאן קולזני, יחד עם
יתר הסניגורים, מסר לידי ג׳ון גיל מעטפה עבור צ׳ומק. בפתק
כתב אוקונור כי יש בידו חומר על עדי־הגנה בספרד ובפולין, והוא
מוכן למסור חומר זה לצ׳ומק, תמורת סך של 7000 דולר במזומן,
שישולם לו מייד. הפתי* שהגיע לידיו של שפטל, זכה לטיפול
בלתי־אוהד ואוקונור לא קיבל את הכסף שביקש. שמועה אומרת
כי הוא היה זקוק לכסף בדחיפות, כדי לשלם את חשמדהמלון
שלו.
ימים ספורים אחר כך הצליח אוקונור לשלם את חשבון המלון
ועזב את הארץ.

השחקן המחליף גנב את ההצגה
כוכב וקטף את התהילה. בראש התביעה עמד מתחילת המישפט
פרקליט־המדינה, יונה בלטמן. אדם אפור למדי, שלא הירבה
להופיע קודם במישפטים. אבל היה ברור כי כמו גירעון האוזנר,
שהופיע במישפט אייכמן בראש התביעה, כך יעמוד בלטמן בראש
התביעה במישפט דמיאניוק.

בלטמן לקח לעזרתו בתיק זה פרקליט אלמוני לגמרי מפרקליטות
ירושלים: מיכאל שקר, סגן בכיר א׳ וממונה על עניינים
פליליים במחוז. עד המישפט לא הכירו את שקד בעולם
המישפטי, אבל הוא יצא מהמישפט ככוכב האמיתי של התיק.
שקד לקח את התיק ברצינות מעוררת הערצה. הוא למד כל

פרט ופרט וקרא כל מיסמך בלשון המקור. מאחר שהוא שולט
בעברית, אנגלית וגרמנית, קרא את כל המיסמכים במקור. הוא
לקח את התיק כל־כך ללב, עד שקיבל אולקוס במהלך המישפט.
שקד נשוי לאלישבע לבית סטימצקי, שגם היא עורכת־דץ
במיקצועה אבל עובדת בפרקטיקה פרטית.
מתחילת המישפט התבלט שקד בחביבותו, אדיבותו וצניעותו.
הוא חקר את ניצולי־השואה בטאקט עילאי, וזכה לשבחים רבים
מפי בית־המישפט. הוא רכש גם את אהדת־הקהל,שהתאהב בקולו
הרך וחיוכו החכם.
בתחילת המישפט שמר עדיין בלטמן על מקומו ליד שולחן
התביעה, והיה חוקר מפעם לפעם את אחד העדים, אבל לאט״לאט
העביר את התפקיד לשקד. בלטמן החל נעדר לימים שלמים
מהאולם, והפקיד את שקד על ניהול התיק.
רק כאשר עלה הנאשם להעיד, כעד־הגנה ראשון, חזר בלטמן
וחקר ראשון את דמיאניוק בחקירה נגדית. הסניגור אוקונור שכבר
ישב בשלב זה בין קהל־הצופים, העיר כי מוטב היה לתביעה לתת
לשקד לעשות גם את העבודה הזאת. הוא אמר כי שקד חוקר יותר
טוב מפרקליט־המדינה. ואומנם, לאחר שני ימי־חקירה, קיבל שקד
את הפיקוד. הוא חקר את הנאשם עוד ארבעה ימים תמימים,
והצליח להביכו, להביא אותו למבוי סתם הרבה פעמים.
אבל את עיקר הצטיינותו בתיק השיג שקד בעת חקירתו של
שתי עדות־ההגנה המומחיות, עדנה רוברטסון ואניטה פריצ׳רד.
השתיים, שעלו כשהן מלאות ביטחון, ירדו מהדוכן שבורות
ועלובות. החקירה הנגדית של שקד יכולה להיכנס לקלאסיקה
ולהיות נלמדת באוניברסיטה. התובע, שחקר כל־כך בעדינות את
ניצולי־השואה, הפך את עורו כאשר הגיע לחקירתן של עדות־ההגנה.
הוא התגלה כקשוח ועקשן, חריף ובלתי־מתפשר. הוא לא
פסח על שום נקודה בעדותן של השתיים, לא ויתר על שום שאלה,
והמשיך לחקור גם כאשר השתיים כמעט התעלפו על דוכן־
העדים. הוא הצליח לעשות עם השתיים מה שבדרך־כלל מצליחים
לעשות רק בסרטים — הוא עירער את אמינותן לחלוטין ושבר
אותן על הדוכן.
יהיו אשר יהיו תוצאות המישפט, שקד קנה את עולמו. מקומו
בהיסטוריה המישפטית של מדיגת־ישראל מובטח לו. גם העובדה
כי שקד נעזר במיכאל הורוביץ ובעוד רבים מאנשי הפרקליטות,
חוקרי־המישטרה ומומחי־מז׳׳פ, לא יכולה להעיב על זוהרו.

בית המישפט

תנבע אלמנה הפך כוכב־המישפט

חלון־תואווה של הצוק הישראלי לשלם

ץ ץ כל מרכיבימישסט דמיאניוק, החשוב ביותר הוא בית־
* 1המישפט. השופטים — דוב לוין, שופט בית־המישפט
העליון, צבי טל ודליה דורנר, שופטי בית־המישפט המחוזי
בירושלים — הם חלון־הראווה של הצדק הישראלי לעולם
הגדול. עיניהם של מיליוני צופים רואות כל הבעה בפניהם
ושומעות כל מילה שלהם.
עיתונאים ישראלים וזרים מקשיבים בסקרנות כדי לברר את

השאלה הקשה, האם יכול בית־מישפט ישראלי לעשות מישפט־צדק
לנאשם כמו דמיאניוק? עיני הכל נשואות אל השופטים,
האמורים להוכיח כי הם עושים גם כאן מישפט אמיתי, על פי כל
כללי הצרק וההגינות.
בתחילת המישפט נראה היה כי השופטים ערים לכך ועומדים

החומר שציטט. שפטל ביקש את עזרת בית־המישפט נגד הערות
אלה של העדה, אבל לא קיבל עזרה כזו. עורך־הדין אוקונור,
שחקר את אותה עדה ושאל אם יש לה ילדים, זכה למנה של
צוננים מפי השופט לוין, לאחר שכמה דקות קודם לכן אמרה
העדה בעצמה שיש לה בת.
הסניגורים ספרו 36 התערבויות של בית־המישפט בחקירתה
הנגדית של רדיווקר, והחליטו לבקש את פסילת ההרכב. את
הבקשה, שהגישו לבית־המישפט העליון, נימקו בכמה טעמים. הם
טענו כי השופטים מתערבים יותר מדי בחקירות הנגדיות של
הסניגוריה ומקשים מאוד את עבודתה של ההגנה; כי בית־המישפט
מפלה לרעה את ההגנה, את הנאשם וסניגוריו, וכי בית־המישפט
לא הביע כל גינוי פומבי לכלי־התיקשורת שכתבו על

אמור היה לייצג את השלושה, ולומר לבית״המישפט כי אי־אפשר
לעבוד באווירה כזו, ואם בית״המישפט יחזור על נזיפותיו יאלצו
הסניגורים להתפטר.
כאשר החל אוקונור נושא את דבריו לפני השופטים בלישכתם,
הפסיק אותו השופט לוין ואמר לו :״אין לי שום דבר נגד הסניגורים.
אתה וגיל אנשים מנומסים, תרבותיים ויודעים להתנהג. כל
מה שיש לי זה נגד שפטל, שאיננו יודע להתנהג בבית־המישפט!״
אוקונור הירהר לרגע והחליט להרכין את ראשו לפני בית־המישפט.
כאשר חזרו הסניגורים לאולם, אחרי ההפסקה, היה זה
שפטל שהתקפל, והודה לבית־המישפט על תוכחותיו האבהיות.
יש רבים המעריצים את התנהגותו הסמכותית של השופט לוין.
היה מי שכתב כי הוא מעריץ את השופט החכם לוין, על שהוא
מגלה את תחתוניו של שפטל. אבל בין עורכי־הדין יש דיעה
אחרת. רבים מהם חושבים שלא זו מטרתו של המישפט, ואין זו
הדרך הראויה להציג את המישפט הישראלי כלפי חוץ וכלפי
פנים.
מבחינה מישפטית, יש גם ביקורת על התערבותו הרבה של
בית־המישפט בחקירות העדים. בשיטת המישפט הישראלית
המבוססת על השיטה האנגלית, תפקידו של השופט הוא לסקור
את הנעשה בפניו, להקשיב לחקירות שעורכים עורכי־הדין,
ולומר את דברו רק בעת מתן פסק־הדין. זאת בניגוד לשיטה
הקונטיננטאלית, הנהוגה בארצות רבות באירופה, שם נהוג כי
השופט הוא שופט־חוקר, העושה את מרבית העבודה במישפט
בעצמו. מישפטגים רבים מתפלאים מדוע החליטו השופטים
במישפט דמיאניוק להציג לפני הציבור דווקא את השיטה
הקונטיננטאלית, ולהתערב כל־כך הרבה בהליכים. הדברים הגיעו
עד כדי כך שהעדה אניטה פריצ׳רד, עדת־ההגנה שהתמוטטה
וניסתה להתאבד, אמרה כי היה לה קשה במיוחד כאשר הרגישה
כאילו היא עומדת נגד ארבעה חוקרים — התובע ושלושת
השופטים.
יש רבים הנזכרים בערגה בשופט משה לנדאו, שבמישפט
אייכמן ידע להיות כל־כך אדיב, שליו ומנומס לכולם.

אחרית ד 3ר
השופטים גליה דורנר, דב לוין וצבי טל
קוצר־רזח והיפות לסתור
במשימה
היטב. הם שמעו בקשב רב את העדים, היו אדיבים
וזהירים ביחסם לעורכי־הדין ולנאשם. אולם לאט־לאט החלו
בקיעים מתגלים בחומת הזהירות של בית־המישפט. תקלות בין
ראש ההרכב, השופט לוין, והסניגור הישראלי, שפטל, הפכו
לעניין של יום־יום. בית־המישפט הפסיק את שפטל בחקירות
הנגדיות שערך לעדים, והתערב בהן באופן שיטתי. ההערות
ששלח השופט לוין לעבר שפטל הלכו והחמירו, הלכו והיו ציניות
יותר ויותר.
למרות שבתחילה היה יחסם של השופטים אל הסניגורים
האמריקאיים טוב יותר, הרי שבשלב מסויים בחודש מרס נעלבו
גם עורכי־הדין אוקונור וגיל מהערות בית־המישפט. השיא היה
בעת עדותה של מריה רדיווקר, חוקרת־המישטרה שערכה את
מסדרי־הזיהוי של דמיאניוק בישראל. משום מה, היתה העדה
עויינת במיוחד לסניגור הישראלי, שחקר אותה חקירה נגדית,
ואמרה כי היא איננה מאמינה לו, ומבקשת לבדוק במו עיניה את

הנאשם ועל המישפט כתבות שככל מישפט אחר היו נחשבות
כסוב־יודיצה קלאסי.
אפילו שר־המישפטים, אברהם שריר, פלט לפני המישפט
״הפושע הנאצי דמיאניוק״ ללא כל תגובה מבית־המישפט.
בקשתם של הסניגורים נדחתה, והם חזרו לחקור את יתר עדי־התביעה
במישפט. אולם האווירה, שכבר היתה עכורה קודם לכן,
הקדירה עוד יותר אחרי בקשת הפסילה. בשבוע הראשון אחרי
בקשת הפסילה התחוללה תקרית קשה מאוד בין השופט דוב לוין
והסניגור יורם שפטל. בתגובה לשאלה של השופט טל, אמר
שפטל בדרכו הבוטה, כי ״לא לשם כך שכרה התביעה את האולם
הזה!״ כשהוא רומז למישפט־ראווה. השופט לוין התפרץ ואמר
שאם שפטל לא יידע כיצד להתנהג, הוא יוצא מהאולם.
אחרי תקרית זו נערכה התייעצות בין הסניגורים כיצד להגיב.
הם ידעו שאין כל אפשרות לבקש שוב את פסילת ההרכב, ולכן
החליטו להיכנס ללישכת־השופטים ולהביע את זעמם. אוקונור

רבים שואלים :״מה יהיה הסוף ד ובכן, הסוף כבר
קרוב. העדים האחרונים של ההגנה, הרוזן ניקולאי
טולססוי והמומחה האנגלי לכתב־יד הד״ר יוליוס
גראנט, כבר מובנים לעדותם, ואליהם יצטרפו עוד
שניים־שלושה עדים אחרונים. בינתיים נדחה ה־מישפט
עד סוף אוקטובר, בגלל התקף־הלב של
השופט צבי טל.
עם חידוש המישפט, אחרי העדים הללו, יגיע מועד
הסיכומים של התביעה והסניגוריה, ופסק״הדין. אי־אפשר
לנחש מה יחליטו השופטים. אבל בכל מיקרה,
בין אם יהיה זיכוי מחמת״הספק, הרשעה ובצידה
עונש״מוות אומאסר־עולם, יהיה על כך עירעור. על פי
החוק, יש זבות עירעור על פסק דינו של בית־המישפט
המיוחד הדן את דמיאניוק, ואין כל ספק כי הצד
המפסיד במישפט ישתמש בזכותו זו. העירעור יהיה
מהיר, מכיוון שלא יישמעו בו עדים ולא יוגשו ראיות.
אחריו יהיה פסק־הדין חלוט.

ס ג און חליף
א ת ישעיהו ג בי ש
מזכיר״ההסתדרות, ישראל קי ס ר, החליט כי
בניג און, מנכ״ל הקו״אופ, יחליף את י ש עי ה ו
גביש בתפקיד מנכ״ל סר. גאון היה בעבר
מנכ״ל סר סחר, ובתקופתו החברה הרוויחה יפה.
אחר־כן־ קידם את רשת הקו־אום, שהפכה מובילה
בתחום המכירות.
כדי להיפטר מגביש, שהביא את סר למצבו

מנ כ ״ לגביש

קיחם הרשת
הנוראי, קיבל באחרונה קיסר החלטה שמנכ״ל
חברה הסתדרותית לא יכהן יותר משתי קדנציות.
גביש עומד לסיים את הקדנציה השניה.
מקורות המקורבים לקיסר טוענים כי הבעיה
שלו היא כיצד להדיח את דני רוזו ליו מתפקיד
מזכיר חברת השבדים, שכן הקיבוץ המאוחד
אינו מאפשר זאת. רוזוליו הוא נציג הקיבוץ
המאוחד בהסתדרות. שנים רבות היה ירד
מועצת־הפועלים של סולל־בונה, ובעיני קיסר
הוא אחראי למפולת החברה. כמזכיר חברת העובדים
לא עשה דבר למנוע את התמוטטות
המשק ההסתדרותי, וקיסר שוכנע כי משבר
בסר, אחרי המפולת של סולל בתה, עשוי לפגוע
חמורות בסק הפועלים. קיסר החליט לבחון את
ראשי המשק ההסתדרותי לפי התוצאות המאד

העליון ביטל
מכירת שליש
גן־העיו לאליהו
בית־המישפט העליון ביטל בערב ראש־השנה,
בהרכב של שלושה שופטים, את החלטת בית-
המישפט המחוזי מתל־אביב למכור את חלקו של
דרס גי ל בפרוייקט נן־הע־רלשלמהא לי הו.
המכירה היתה לפני שנתיים, במחיר של 1.5
מיליון דולר. העליון הורה להחזיר את התיק
לבית־המישפט המחוזי, כדי שיוציא את הנכס
למכירה מחדש.
פרוייקט נן־העיר נחשב כיוקרתי ביותר בתל־אביב.
הוא יוזם על־ידי אריה חברה לפיתוח,
שהיתה בשליטת יורם גיל, הקבלן מרדכי
שכטר ואיש־הביטוח שלמהא לי הו. כאשר
הסתבך גיל בעסקיו, ובנק דיסקתט פירק את
חברותיו, מונה מפרק לחברת אריה, שהסכים
למכור את השליש שהחזיקה בנן העיר לשלמה
אליהו ב־ 1.5מיליון דר
לר, כלומר, בהנחה שהנכס
כולו שווה 4.5מיליון.
באמצעות מישרד
ב רז ל ־ צ דו ק ועורו־הדין
דן כ הן עירער גיל
לעליון, וטען כי המחיר
היה נמוך ממה שניתן
היה להשיג.
הנכם כולו מוערך
כיום ב־ 40 מיליון דולר,
ויש להניח כי מחיר
השליש שיושג עתה
יהיה גבוה בהרבה ממה גיל ששילם אליהו בזמנו.
40 מיליזן —

י 32 -

הסנאט האמריקאי קיבל באחרונה ברוב גדול
החלטה, הקובעת כי השגרירות האמריקאית תעבור
מתל־אביב לירושלים. ההחלטה קובעת
שהיא תיבנה בשטח המצוי מחוץ לירושלים העיר,
אך בתחום 7.5ק׳מ ממנה, ובתוך הקו הירוק.
בגלל החלטה זו הפסיקה השגרירות בתל־אביב
לחפש מקום לבניה בגוש דן.
בודדותבסיכסוך הירושה במישמזת
שבדיה לוי
לא יותר ם שתי קדנציות

מנ כ ״ ל ג און

החלטה סודית של
הסנאט האמריקאי:
השגוירות תיבנה
בירושלים

ניות, ואלה מראות כי יש רק שתי חברות
המרוויחות היטב. הק1־א 1פ ושיכון עובדים,
בניהולו של רפיאד רי.
מקורבי קיסר טוענים, כי לדעתו האשם העיקרי
במפולת הכלכלית של עיסקי חברת העובדים
הוא שי מ עז ץפרס. פרס רואה את העיקר
בענייני חוץ וביטחון, ולא שם לב לנושאים כלכליים.
קיסר מצביע על כך כי בממשלת־פרס, וכן
בממשלת־שמיר, אין למערך אף תיק כלכלי
אחד. פרס הפקיר את תיקי האוצר והתעשיה
לליכוד, והיתה זו הפעם הראשונה בתולדות
המערך שבממשלה שבראשות תיקים אלה אינם
בידיו. לדעת קיסר, החזקת התיקים הללו על־ידי
הליכוד במשך קדנציה נוספת תבטיח את התמוטטות
חברת השבדים, ולכן בדעתו להתמודד
על תפקיד ראשות־הממשלה.

נמשנת הברת
שהן־שחר
שר־התעשיה א רי אלש רון מינה את שר־האנרגיה
משהשחל כממלא־מקומו, בשעה
שנסע לחדל. עובדה זו נוספת לברית בן השניים
בעיסקת ייבוא־הפחם מסין העממית, שבה מסייע
שרון לשחל לייבא פחם שלא באמצעות ש או ל
אייזנברג. שחל סייע לשרון, קודם לכן, למכור
את חיפה כיסיקל־םלמ שו ל ם רי ק לי םוא רי ה
גנגר. בתפקידו כשר־האנרגיה הוא אחראי לא־במעט
למדיניות־המחירים בתחום הפטרוכימיה,
שאיפשרה לריקליס־גנגר לקבל תוך שנה בחזרה
את כל השקעתם מהמיפעל, בצורת רווחים.
מציינים כי הברית בין השניים נוצרה בשעה
שכיהן יצחקמודעי כשר״האוצר, והשניים
שיתפו פעולה נגדו. תורמת העובדה כי הם
יושבים זה ליד זה ליד שולחן־הממשלה. יתכן
שעוזרת גם מעורבות המישרדים המישפטיים
הפרסיים, שבהם היה שחל שותף בעבר, בעסקיו
של גנגר.

עורו־הדין יוסן? שפט התמנה כבורר בסיב־סוך־הירושה
הארוך במישפחת הקבלן הירושלמי
עתיר־הנכסים עובדיה לוי. אחרי פטירתו טען
אחיו ש שון, כי מחצית הרכוש הרשום על שם
עובדיה לוי וחברותיו הוא למעשה שלו. בניו של
המנוח, מי מון ו מי כ ה לוי, טענו כי אין לדבר
שחר. הרכוש כלל את המלון שלום בירושלים
ונכסים רבים. ששון לוי פתח בהליכים מישפטיים
שמנעו מבני עובדיה לנהל את החברות, והוסכם
כי עורך־הדץ שפט יהיה הבורר בסיכסוך
ומנהל־העסקים מטעם שני הצדדים.
מימון לוי, שהורשע כמה פעמים על עבירות
שונות, היה קשור בלווייתני הפשע בירושלים.
הוא גם היה קשור בעסקים שונים עם בצלאל
מיז ר חי. שמו התפרסם במישפטים ידועים
שונים. לפני חמש שנים עבר לאמריקה כדי
לנהל את סוכנות־המכירה של מלון שלום שם.
חלק מטענותיו של ששון לוי בבוררות הן כי
מימון לוי לא מעביר לחברה בארץ את מלוא
התמורה שהוא מקבל מתיירים באמריקה, המתאכסנים
במלון שלום בירושלים. כן נטען נגדו כי
רכש בכספי העסקים המשותפים מלונות בניו־ג׳רסי
ובניו־אורליאנס, וכן בניין־מישרדים במנ־הטן.
העובדות
שהועלו בבוררות ידועות היטב גם
לראשי מס־ההכנסה, הממתינים לביקור אפשרי
של מימון לוי בישראל, כדי לשאלו על נושאים
אלה. ער כה הוא נמנע מביקור כזה.

הפאשלה שר
לישכת עורכי־הדין
בית־המישפט העליון דחה את עירעור הוועד
המחוזי התל־אביבי של לישכת עורכי־הדין על
החלטת בית״הדין המישמעתי של הלישכה,
מכיוון שהוועד המחוזי איחר להגיש את העירעור
במועד הנקוב של 30 יום.
בית־הדין הישעה לחמש שנים את רשיון
עורך־הדין של ש לו ם הליי, בעל מיפעל המגדר,
שנמסר לכונס־הנכסים. ואילו הוועד המחוזי עיר־ער
בבית־המישפט העליון ותבע השעייה לכל
החיים. בית־המישפט העליון קבע בפסק־דינו כי
אכן יש לרשם בית־מישפט זה הסמכות להאריך
את המועד להגשת עירעור, אם יש לכך נימוק
סביר. טענת מבקשי־ההארכה היא כי הפיגור
נגרם על־ידי מזכירות לישכת עורכי־הדין, שהיה
עליה לצרף לעירעור את צילומי התיק. בית-
המישפט העליון קבע כי אין לקבל טענה זו, שכן
ניתן להגיש את העירעור גם בלי צילומי התיק
והמוצגים.

״אל־על״ :בלי פקקים

א לי הו

— זה יותר מ־ 4.5מיליון

מי שטס בכל חברת־תעופה שהיא ומבקש
משקה חריף, מקבל תמיד כוס ובה קרח, בקבוקון
או שניים המכילים את המשקה החריף, וכן
התוספת למשקה. הדיילים נותנים את בקבוקוני
המשקה כשהם סגורים.
בטיסות אל־על יש הוראה המחייבת את הד׳ יליט
לפתוח את הבקבוקון לפני מסירתו ולהסיר
את הפקק. הסיבה: מאז החלו בחלוקת משקאות־חינם,
נוהגים הישראלים לבקש בקבוקונים ולקחתם
עימם.

מאת

אביגיל ינאי
מ אוזן )1 :שפיות מוחלטת ( )8 ;)5 ,3חס
ושלום; )12 מרסז )16 מגילת הזכויות באנגליה
( )23 ;)4 ,4מארבעת המינים בחג האסיף; )24
מחזק; )26 ספר של אהרון מגד ( )29 ;)3 ,2 ,3עור
עיזים רך; )31 דבר שלא השתמשו בו ולא עיבדו
אותו; )32 אם־הדרך, צומת ( )35 ;)5,4מקום נישא
בגליל התחתון ( )36 ;)4,2בשן ועין שלהם 5,4
)38 אחד השמות של סוכות )39 :כינוי לראש-
גולה בבבל; )40 מחלו על זכותם; )42 מכיוון; )43
בהשאלה — נבגד; )44 אישה של אביגיל; )45
נמלט; )47 קצה האלון; )49 בן כת אצילים בהודו;
)51 בונה היכל התרבות בתל־אביב (ש׳׳מו; )52
פתלתול; )54 דורון שמביא הנכנע לאדוניו; )56
קנים מתנועעים בתוך אצטונות במכונה(ח); )58
כלימה, קלון; )59 פרוצדורה; )61 העלאת מספר
בחזקה שלישית; )62 יורר־ים; )63 מקום קבורתו
של אהרון ( )65 ;)3 ,2גבוה; )67 לח; )69 הכרה
ברורה; )70 חרון־אף; )71 כיצד; )73 מספר
העולמות על־פי המסורה; )74 בהשאלה — תקוה,
תוחלת; )76 בית״מרזח; )78 זבח לעבודה זרה; )80
מגונה, לא נאה; )83 במאי קולנוע צרפתי; )85
תולדות אדם לבית אבותיו; )87 חתיכה; )89
קיבוץ על־שם מפקר גטו ורשה ( )92 ;)5,2שפה;
)94 ראשון בסולם התווים; )95 עשרה אנשים
לתפילה בציבור; )96 מתנגד ( )98 ;)5 ,2השייך
ללימוד; )99 שחפת; )101 נעלם (כינוי לקדוש־ברוך־הוא);
)103 מזון לחולה; )104 חיה ממישפחת
הצבאים; )105 מין עכבר; )107 לענה; )108 שדרן
אמריקני נודע(ש״מ) )110 :רפובליקה באמריקה
התיכונה; )113 עונה לשאלה; )114 אציל; ) 115
מספר השחקנים בקבוצת כדורגל; )117 קריאת
זעזוע 120 ;)4 ,4החיים החומריים ( )121 ;)3 ,3
עמוד אלף של השבועון ( )123 ;)5 ,3לא כבד;
)124 שרץ מרבה־רגליים; )126 שת; )127 כוכב
סרטי קולנוע, גיבור ימינו; )129 אפר דק, רמץ;
)130 תבואת קיץ ממישפחת הדגניים; )131 חבק
בחזקה; )132 מין דג; )133 עוף ארך־שוקיים; )136
שומר העדר; )138 קינה; )139 השמדה; )141
שטר־מכירה; )142 גורם לשיפור; )144 בהרת
כתומה על עור הפנים; )146 חלק, מידה; )148 חור
קטן; )149 מלך יהודה; )151 מושב בגבול השפלה
והרי יהודה )152 :החלפה; )153 פרי עץ או פרי
האדמה; )154 מתקבל על הדעת; )155 עוף, יען
בניו־זילנד; ) 156 שתה לשכרה; )157 דיין; )158
שכחך; )159 משכון, עבוט )160 :בסיס; )161 בעל
בית בודנבחק(ש״מ<; )163 צעיר ריק ונבער; )165
לשון־אש; )167 קנה דק נעוץ בעור העוף; )169
ראשון לברואי אנוש; )170 מצב של אי־הכרעה
במשחק; )171 אם הבעל; )172 צייר צרפתי; )174
הופעה ביחידות; )176 מחצית היממה; )178 שדה;
)179 מספר הצדיקים חסר אחד; )180 מכינוייו של
אהרון הכהן ( )182 ;)4,4רגע קל ( )184 ;)3,3מקום
מושבה הראשון של כנסת ישראל; )187 מילת-
גוף לנסתרים; )188 מידת מרחק עתיקה)189 :
עקמימות השפתיים; )190 מתוך (ארמית); )191
חיה שמעורה עשו מכסה למישכן; )193 שאינו
אסור; )194 נועד לזמנו; )196 גס, פשוט, בלתי־עדין;
)198 חרב; )199 קומפוזיטור צרפתי, בעל
מאמן; )200 חנית; )202 הגה, דיבור; )203 קמצן
( )205 ;)3 ,2עוזר ( )207 ;)3,4שכונה בירושלים;
)208 זהב; )210 קפריזה; )212 מחזה לעג; )214
מושבה קטנה; )215 הצלע הגדולה במשולש ישר־זוית;
)216 מגיש כלמטק (ש״מ); )217 שפכטל;
)219 שוליים של תפילין(ח); )221 שקץ, מאוס;
)222 נהר בברית־המועצות; )224 ישן; )226
מיקפא; )227 כינוי ליוסף במצרים ( )230 ;)4 ,4
גדור צבא; )233 חלש, עני; )234 מעורר רגשות;
)236 שיר־לכת; )237 אינפורמציה; )238 חלוק
• *ה עול ם׳וזזוז 2613

נשים; )240 גיבור ספר של קיפלינג; )241 חוזר
בבת־קול; )243 עטרה; )245 אברי המכונה; )247
אם הפנינה; )249 סדרת טלוויזיה עכשווית (;)4,2
)252 רטוב; )253 שבועה בשם פלוני; )254 חסרון;
)256 צמח נותן ריח; )257 צייר צרפתי — עליו
נכתב הספר הפרוטה והירח; )259 ערוך ומזומן;
)260 אחת מ־ 127 מדינות במגילת אסתר; )262
בירת הולנד; )264 ספר של זוכה פרס ישראל
לשנת ה־ 40 למדינה ( )267 :)3,3 ,3מועדון (;)3,3
)269 מחלקה בארגון, לעיבוד נתונים ומידע
( )273 ;)4,5נקתה למשעי; )275 התחרט; )276
ספר הלכות של ר׳ יוסף קארו ( )278 ;)4 ,4שם
נרדף למחריב ערכי־תרבות; )279 נמל בחופה
הצפוני של צרפת; )281 רבין בפי פרס ()282 ;)4,4
אטביזם, תכונה המועברת מהורים לבניהם; )283
פקפוק; )284 עשה לינץ 3,5
מאונך )1 :טנטורה; )2עונה; )3הקמצן של
מולייר; )4כינויו של הקדוש־בחן־־הוא; )5
בהשאלה — לחבר רחוקים; )6משורר עברי, בעל
הפואמה מסדה; )7אם ישמעאל; )8חקיקה; )9שם
האל; )10 נזיר טיבטי; )11 ביטול דבר; )12 עצם
הדבר; )13 כינויו של אלישע בן־אבויה; )14 לא
יותר; )15 מסעד; )16 גרם לכאב, צער; )17 מחוז
העולם הזה 3ג26

ישובם של בני־ישראל במצרים (מ); )18 מלא
אדים; )19 יחידה צבאית קטנה; )20 יצירה
מוסיקלית קטנה המבטאת רגשות מסויימים; )21
רסיסי לילה; )22 מידת הלח; )25 חרוץ, שובב
העומד על דעתו ( )27 ;)3 ,4סוכנות הידיעות
הישראלית; )28 ברור דברים; )30 הטבות שכר;
)33 קש השיבולים הנדוש; )34 כחש; )36 שר
המשטרה; )37 נצר, מטע; )41 הסוכן של ארתור
מילר (שם וש׳־מ); )43 מוסיקה צורמנית; )46
קיבוץ בגליל המערבי; )48 אש; )49 חסר־תרבות;
)50 תנועה; )52 מקום חיבורו של הפרי אל העץ;
)53 אבן יקרה; )54 אל המלחמה; )55 מרצפת; )57
סוג של פטריות; )60 בייגעלע; )61 שאינו נותן
פרי; )64 התפלאו; )66 כלי־קיבול לנוזלים עשוי
עור; )68 מדינה עתיקה, במקומה של עיראק; )71
חסר; )72 הזיז; )75 השתעשעות; )76 התרחקות
מהבלי״העולם; )77 פיחת שהקדימו להבשיל;
)79 הצינור שמאחורי קנה הגרגרת; )81 נצח; )82
,אנקול; )84 עוף טרף; )85 שמו האחר של גדעון;
)86 יחידה בצה״ל; )87 אחר הצדדים בדין; )90 כלי
לעבודת הגינה; )91 היצור שהטריד את טיטוס;
)93 עומד על עמדו, שאינו בתזוזה; )95 אספקלריה;
)96 שם צמח מתורמל; )97 צוואר; )98
בן־רוסא; )100 כלי לשימוש התלמיד; )102 עוגה
שטוחה; )103 שלפוחית; )104 אלת האושר

והפריון של הכנענים; )106 ענבים שנשארו על
הגפן אחרי הבציר; )109 עיר בגרמניה שבה
אושרה פעם החוקה; )111 הסוררת הטעונה
אילוף; )112 חומרי, פיסח )113 מקום חלול
בירכתי־הרים; )116 חיה אגדית בצורת אדם
המחוברת לאדמה ( )118 ;)4,4שומן העצם; )119
רחוב ללא מוצא ( )121 ;)4,4אנשי־מישטרה (3,5
מ); )122 כלי־הקשה; )123 משמעות; )125
לעיתים; )128 חבר נבחר של דיירים בבית משותף
( )130 ;)3 ,3מלחין צרפתי (ש״פ<; )132 כלי־נשיפה;
)134 ריקוד ישראלי עממי; )135 נבוב;
)137 ישות, מציאות; )139 בהשאלה — בעל שכל
חד ומפולפל; )140 משחית, זורע הרס; )141 אל
השמש במצרים הקדומה; )143 תו מוסיקלי; )144
כתבי דיבה ( )145 ;)5 ,4שר בממשלה; )147
מחפש; )148 מישפט ומישטר; )149 הקלף הטוב;
)150 חיות טרף ( )151 ;)5 ,4התקרבו; )158
נשתתקה; )159 תשוקה; )160 שממות)161 :
ממטרה; )162 עטוש; )164 דמיון והזיה; )166 סוג
של יין; )168 מישכן נשות המלך; )170 מלחין
איטלקי שגם היה אשף־מיטבח; )171 שאין לו
קיום; )172 מין צמח שריחו חריף; )173 כלי־נגינה
הורי;)175 מסך;) 177 נהירתהנוצרים לארץ בימי
הביניים( )180 ;)3 ,3מקהלה ישראלית; <181 פרי־קיץ;
)182 ארגון ההתגוננות העצמית היהודית

בימי המנדט הבריטי; )183 נסתובב; )185 דרו;
)186 בריקדה; )188 מושקה כל צרכו; )190 מושב
למרגלות הרי־יהודה, שם עברה דרך מרמה
( )192 ;)4,4סיפוק ואושר ( )195 ;)4 ,4ישראל;
)197 אדיב, מתנהג בנעימות; )199 כופר; )201
נאד; )204 בן יעקב; )206 רבב; )207 מיתר בגוף
החי; )208 מארבעת נהרות עדן; )209 ריס העין;
)211 קטל; )213 כפן; )214 אבן ברד; )216 כלי
לספורט מים ( )217 ;)3 ,4עיכוב ועצירה; )218
מורה; )220 תמונה של קדוש דתי; )223 התאגדות
אנשי מקצוע בימי הביניים(ח); )225 בית הצאן;
)226 עצם; )228 מחוז בארם־נהריים; )229
נשתתק; )231 מין סנונית; )232 יאיר; )235
חצופים ( )237 ;)3 ,3כינוי למלך המשיח; )239
שצבעו נחלש; )242 בטל טענות שאין בהן ממש
( )244 ;)3,3ארץ אפריקאית; )246 קטועת־יד(מ);
)247 עמק בארץ; )248 שלו; )250 אל היין
והשכרות; )251 מיזרח; )254 מחשיך; )255צ׳וק
במכונית; )257 התפרצות; )258 עלמה; )260 שם
נחת צה״ל במיבצע קדש; )261 בצוותא(ח); )263
טהור, חף מפשע; )265 לפרט קטן(ר״ת) ,במניין
השנים לבריאת העולם; )266 מיץ הפה; )267
שוטר־חרש; )268 מכאוב; )270 תנועה באמנות;
)271 לטש; )272 קצב; )274 שליח; )276 פוצח
ברינה )277 מושב נישא; )280 מדף.

הו רו ה01 מרים בנימיו׳

מזל הח 1דש:
מאזניים הבו את
בן/בת זוגו
האם אתם מכירים את בני זוגפם, או שרק
נדמה לכם שהם מוכרים* להלן מיבחן
שחובר בידי האסטרולוגית הבריטית טרי
קינג. ענו בכנות על השאלות ורישמו ליד כל
תשובה את הנקודות - 3 :כן - 2 ,לפעמים,
- 1לא.

האם אתה מכיר את א שתך/
חברתך. בת מזל מאזניים?

היא רגישה לסביבתה.
היא חושבת שקינאה היא רגש מיותר.
המחשבה להיות אם מדכאת ומפחידה
אותה.
היא מאמינה וחושבת שיחסים שמושת-
תים על בסיס מיני בלבד הם ביזבוז זמן.
היא נשלטת על־ידי הרגש יותר מאשר
על־ידי השכל.

• 20 עד 30 נקודות:
בת זוגד שמרנית, מעשית ומציאותית
מדי מכדי להיות בת־מאזניים אמיתית. אם
הכרת אותה זמן מספיק, כדאי שתפנה
למזלות״האדמה -שור, בתולה או גדי. אלה
כנראה יאפיינו אותה ביתר דיוק. אם הינכם
רק בתחילת יחסיכם, כנראה שאינן מבין
אותה עדיין, או שאין היא מגלה לפניך את
דמותה האמיתית.

גנו־ם מחוספסים וגסים נשים אוהבות
סקס עדין!רומאנטי הוא אוהב סטוט
וגם רחתחיר עם כר חבוותיו היא
חושבת שהקינאה היא וגשוע וגיותו הוא הוא הוא הוא

• 31 עד 50 נקודות:

20 עד 30 נקודות:

אתה נמצא בקשר עם אחת הנציגות
היותר נחמדות במזל מאזניים. יש בידיך
אוצר, ולכן השתדל שלא לאבד אותו. נראה
שאתם חיים ביחד זמן ממושך, שכן אתה
מיטיב להכיר ולהבין אותה. אמלא, אז הינך
בדרך הנכונה, ונראה שהיחסים האלה
יכולים להיות ארוכי״טווח.

נראה שאת יודעת מעט מאוד על המאזניים
שלך, או שאת מכירה אותו תקופה
קצרה בלבד. יתכן גם שהוא אינו אופייני
למזל שלו, וזה סביר יותר. במיקרה כזה הסתכלי
במזלות האדמה, נראה ששם תוכלי
למצוא דברים שמאפיינים אותו, וכך גם
תוכלי להכירו שוב יותר.

51 עד 60 נקודות:

• 31 עד 50 נקודות:

נראה שמצאת לך את אחת מאותן בנות
מאזניים קלות״הדעת, ואתה גם מודע לעוב דה
זו היטב.

גברים גסים מחוספסים ותוקפנים דוחים
אותה.
חיים ללא אהבה הם דבר בלתי אפשרי
לגביה.
מוסיקה משפיעה מאוד על מצב רוחה.
היא אוהבת לרקוד.
קשה לה לומר לא.
היא נהנית מהיותה אשה.
בדי משי וסאטן מדליקים אותה.
לדעתה סקס חייב להיות רומאנטי.
לדעתה כל הגברים חייבים להיות ג׳נטל-
מנים.
קשה לה מאוד להחליט.
ריב ומחלוקת מייאשים אותה ומרפים
את ידיה.
נשים אחרות מקנאות בה.
היא זוכרת מיד תאריכים משמעותיים.
היא היתה רוצה להיות מפורסמת.

קשה לו להחליט.
קשה לו לומר ״לא״.
יש לו עין לצבעים.
קל לרמות אותו.
כאשר אתם עושים אהבה, קורה שאת
רוצה לומר :״קדימה, תגמור כבר!״
הוא שונא ספורט.
הוא עצלן.
הוא גבר של המון נשים.
היו לו חיי״אהבה מסובכים.
הוא רומאנטי.
יש לו אבחנה גרועה לאנשים.
איכפת לו מה אנשים חושבים עליו.

הרומאנטיקה תופסת מקום חשוב בימים
אלה, הצלחותיבם אצל בגי המין השני ראו יות
לציון, אם עדיין לא
הרגשתם, בדאי שלא
תחמיצו את התקופה.
יחד עם זאת אל לבם
לשכוח את הסבגה המ• 4 רחפת
עליכם בבל הק שור
לתאונות דרבים,
פציעות ואולי מחלות
בכלל, זהו השבוע האח רון
בתוך התקופה שבה
לא חשתם טוב. צריך
לשים לב ולהימנע מהתנהגות נמהרת. ב״4
וב״ 5בחודש כדאי שתשמרו על סודיות.

ענ״ו׳ מנורים מציקים לכם עכשיו, יתכן שתצטרכו
לארנן אח הדירה בצורה שונה, אולי בגלל
ביקור של בני מישפחה
שנוכחותם עלולה לנחם
להפרת הסדר והתפתחות
של מריבות וסיכסוכים
בתוך המישפחה. זה רק
עו״ן של ובונות לשינויים,
והכל יהיה קל יותר. בן הזוג
דווקא הולך לקראתכם.
אך אתם חאנים ללא קשר
למציאות בשטח. שיפוצים
בדירה •דלדלו מעט
את התקציב, אולם תצליחו לעמוד בכך. מצב
הבריאות משתפר ומצב הדיאטה שלכם מחמיר.

דיפלומט.
מנסה להתחיל עם חברותייך.
אוהב לאכול ולשתות.
מעדיף להיות המוביל במין.

היה לך מזל, נקלעת לחברתו של בן-
מאזניים טיפוסי ונחמד, ואת היא האשה
שהוא יחפש לעצמו -זו היכולה להעריך
אותו כראוי. אם יחסיכם חדשים, יש לכם
סיכויים טובים להמשיך. אם את מכירה
אותו זמן ממושך, אתם בוודאי מאושרים
ביחד.

האם את נזכירה את חברך/
בעלך בן מזר מאזניים?

• 51 ער 60 נקודות:

הוא אוהב לרקוד.
הוא פלרטטן.
הוא מתרחק מוויכוחים.

מצאת לך גבר, שבנוסף לנתונים הטובים
של מזלו, טומן בחובו את מירב התכונות
הרעות של מזל זה. למרות זאת, נראה שאת
מתמודדת איתו. את צריכה להיות מאוד
מעשית, משום שהגבר שלך שקוע בחלומות
טובים, והוא גם מאוד סלחן לגבי עצמו. את
חייבת להיות טיפוס אימהי -אך אל תתני
לו לגלות זאת, אחרת הוא פשוט יקום
ויסתלק.

הבריאזח שלבם אינה במיטבה, אתם( 1ל!דם לס־ס
להש סע מחופשת שכבר שכחתם על קיומן.
בל מיני הפרעות במערכת,
שלכם או נם של אנשים
סביבכם. אל תססו לבהלה,
זה עוד עלול להחמיר
את המצב, רק דעו שזה
עניין זמני. אך בדאי לברר
אצל רופא. המון עבודה
מצפה לבם לא רק במקום
העבודה אלא נם בבית.
ירדים יעודדו אחכם. למרזח
שזהז יזם לא רגיל,
איכשהו תיהנו מאוד מהחיזוק שתקבלז. ההתלב־ם
וי1ח בקשר לאנשים מטרידות את מווחחכס.

פגישות עם אגשים בעבודה ומחוצה לה
מאוד מעסיקות אתכם בימים אלה, חשוב
לפתח קשרים מהיכרו-
יות מיקריות, מאוחר
יותר זה יביא לכם תוע לת.
מצבכם הכספי
משתפר, אולם אל תי כנסו
להוצאות גדולות
מדי, הוצאה שאותה לא
לקחתם בחשבון עלולה
לפגוע מחדש בתקציב
ולמנוע מכם לבצע תוכנית
שאותה תיכננתם
זמן רב. ברומאנטיקה אתם נהנים מעליה
בפופולאריות -זה קורה לכם ללא תיכנון.

מצב הרוח משתפר ויחד עמו הבריאות. אותם
שנולדו בסוף המזל עדיין לא חשים זאת
בצורה ברורה, אך האחרים
כבר נהנים מההקלה.
הנטיה להתפנק
במזון עשיר וטעים מדי
משפיעה לא רק על ה-
מישקל אלא גם על מצב
הרוח, רסנו את עצמכם
בזמן. בתחום הרומאנ טי
אתם מאוד מבוק שים,
אולי לא כדאי
שתתעקשו על מי שאינו
מוכן להשתנות למענכם, ההזדמנויות כל כך
טובות -ויש רבים המנסים ליצור קשר.

התחום המיקצוע׳ הופך להיות חשוב מאוד בימים
אלה. אל תזחלו בהצעות שאתם מקבלים. יתכן
שהשכר או כספים שמציעים
אינם מספקים אחכם,
אולם זזה׳ תקופה שבה
תהיה לכם הזדמנות לבנות
את עתידכם. כרנע ענייני
הכסף הם בהחלט במקום
השני, כשחושב יותר להגשים
אח השאיפות הסיק־
21בדצמבר -
צועיות. יש איזו טעזת ב9ו
בינו א ר
תפיסה היסודית שלכם
את הבעיה, וער כן היו זהירים
ועירנ״ם אפילו במקומות העבודה המוכרים
והמובנים מאליהם. נסיעה לחדר צפויה בקרוב.

קצת יותר קל, אם כי עדיין לא הגיעה הת קופה
הרגועה והשקטה שממנה תיהנו רק
בעוד כמה חודשים. כרגע
תוכלו להפגין את
כישוריכם, זריזותכם ו-
כישרונות היצירה שבהם
בורכתם. בעבודה
תגיע לאוזניכם בשורה
מאוד משמחת ומרגיעה.
בחיי האהבה אתם
!(׳011)11
שוב מתחילים להשתווו;
ב מ אי ־
לל, אך הפעם דבר לא
() 2ביוני
יעצור אתכם, מלב אולי
החגים. ובכל זאת השגיחו על הבריאות,
ובמיוחד על הנטיה להיפגע בתאונות.

אתם מפתיעים את הסביבה בכושר האבחנה ובניחוח
המצבים המסובכים שאליהם אנשים ב־סב־בחכם
נקלעים. ברוע
התכונה לראות לעומק
מאוד בולטת ומסכנת את
כל מתננדיכם, הבריאות
שלכם או של בני המישוד
תה עלולה להוות בעיה
ה שסע, אל תתכננו יותר
מדי תוכניות. אלה עלולות
להשתנות מהסיבה הדל.
בחחזם הרומאנטי כדאי מאוד
לשמור על סודיזת —
למעשה אין סיבה מיוחדת לעשות זאת, אך יש
דבר מה שאינו ידוע לכם, ועלול לקלקל לכס.

סיכסזכים על עו״נים כספיים מעכירים אח האווירה,
וסו לפחות בתקופה זו לא להתערב במה
שקורה סביבכם• ,תכן שחלק
מהבעיה קשור לנכר
נזתכם לוותר על זכויז־תיכם,
אולם זה מאוחר מדי
מכדי לפעול בעניין, וכדאי
שת שמח על העצבים. הבריאות
שלכם משתפרת
וכדאי שתתחילו להירנע,
]111111
אזלם בחאותם של בני
מישפחה ער״ן מעוררת
דאנה. הומיה לתאונות חזקה
מאוד ומשפיעה נם עליכם. פגישה רומאנטית
מיקרית תעורר התרגשות. תיהנו מההפתעה.

לפתע, ללא הכנה מוקדמת ובדיוק כאשר
איבדתם תקווה, תגיע לכם ידיעה מאוד
מפתיעה ומשמחת -וזו
קשורה לנסיעה לחו״ל
או להשתלמות שתביא
אתכם לנסיעה כזו. ה חודש
הקרוב חייב ל היות
מנוצל היטב בכל
הקשור להגשמת התוכניות
המיקצועיות של כם.
ה־ 30 בספטמבר
20 בינו א ר -
18בפב רו א ר
וה״ 1באוקטובר קצת
קשים ומעייפים, אך ה-
2וה״ 3מפצים על כך. שימו לב למה שקורה
סביב בתחום הרגש, אתם מאוד מבוקשים.

ידידים שהקשר עימם נותק חוזרים לתפוס
מקום מרכזי בחייכם, עכשיו יהיה קל יותר
מהבחינה החברתית,
חברתכם מבוקשת, וה בדידות
שהעיקה עליכם
במשך רוב השנה
עוזבת אתכם לזמן מה.
גם אתם אינכם פטורים
מהאזהרה בקשר להי-
פגעות בתאונות, שכן
מצב הכוכבים מסכן גם
אתכם. השאיפות בת חום
המיקצועי עשויות
להתגשם. השם הטוב שיש לכם בתחום
המיקצועי יש לו הצדקה ואת זאת תוכיחו.

קצת קשה לכס. זהו לא בדיוק השבוע שלכם.
הבריאות נורמת לכם דאנה. שימו לב לתופעה
יוצאת דופן, יתכן שכדאי
לגשת בהקדם לחפא,
החודש הקרוב כולו מראה
על בעיה אצלכם או אצל
מישהו בסישפחה. וראה
שהתייחסות וטיפול, או
אולי בדיקות, עשויים למנוע
החמרה של הדבר. ב־
2וב־ 3בחודש עייפות
9ו ב פב רו א ר
ותשישות, אך לא! דווקא
20במרס
סלל הצום, זה היה קורה
בין כה וכה. עימות לא כל כך נעים צפוי ב־ 4או
ב־ 5בחודש, הפעם אין ברירה. לא תוכלו לוותר.

8 0 8

חאזנ״ס

קולנוע
המלהיט והמותק
פרסים הסיפור מאחורי הפרס

לאיכולהבלי זוז ( פ רז. וור־אביב,

״חתוכה מגליל״ זכה ב6רמ
הראשון בם אן-סבסטיאן, אבל
השרך הקטן איגד נחוץ —
המציאות גרועה יותר
העובדה שסירטו של מישל כליפי, חתזנה בגד
ל זכה בפרס הראשון בפסטיבל הסרטים בסאן־
סבסטיאן, אינה מפתיעה במיוחד. זה בדיוק הסרט
אשר עשוי להרשים פרוגרסיסטים מן המערב,
במידה רבה של צדק ובמידה לא מועטה של
העמדת־פנים.
וזחגנה בנדל שייר לסוג הסרטים, והם נדירים
ביותר, המעזים לתקוף בחריפות את המושגים של
העולם הערבי, את המסורת המקודשת בו ואת
חמומי־המוח חסרי־התבונה שבין הצעירים, אשר
סבורים שהם מסוגלים לשנות את פני הדברים
על־ידימישחקי־ילדים אלימים,שאין להם כל סיכוי
להצליח.
העלילה עוסקת בחתונה מסורתית, חינגה של
ממש שצריכה להתפרס על־פני יומם ולילה. בשיאה
החתן צריך לצאתמחדר־הכלולות ולהראות לכולם
את הסדץ המוכתם ברם. אלא שהחתן אינו יכול
לבצע את תפקירו כראוי —חוסר־אונים שיש לן •
במיקרה זה השלכות סימליות מאוד — ובסופו של
דבר צריכה הכלה הצעירה לקחת את העניינים
לידיה, כדי להציל את כבוד המישפחה.
לצד תמונה זו של חוסר אונים של הדור הערבי
הצעיר, כאשר העלילה כולה עטופה בשיכבה עבה
של פולקלור, מתאר כליפי רקע של מערכת יחסים
בין יהודים לערבים, המבוססת מראשיתה על
עובדה שגויה, שבאורח תמוה למדי משמשת
תפקיד חשוב בסרט. למרות שהעלילה מתרחשת
כיום, מחבר בה על מימשל צבאי בגליל, שעה שכל
הנוגעים בדבר — החל מכליפי ודר! כל הצוות
שעבר עימו, שחקנים, ניצבים וטכנאים — יודעים
שהמימשל בגליל בוטל כבר לפני שנים רבות.
ההשפלה המקורית של אבי המישפחה הערבית
היא הצורך לבקש רשיון לעריכת חתונה בשעות־הערב,
הביזוי שלהם נמשך מעצם העובדה שהם
נאלצים להזמץ לחתונה קצינים של המימשל שהם
שונאים בנפש, ועצם נוכחותם מעוררתגילויים של
אלימות במקום.
למה להרגיז? אין צורך לומר שאילו העביר
כליפי אם העלילה שלו כמה קילומטרים דרומה,
לתוך הגדה המערבית, לא יכול היה איש לצייץ
ולהתלונן על סילוף עובדות, כי שם אכן יש מימשל
צבאי וצורך ברישיונות לכל דבר, יש שם מצבים
של עוצר חמור ונוכחות מתמדת של הצבא
הישראלי.
לא בחד מדוע החליט כליפי לסלף עובדה
נזיסטוחת פשוטה, אבל אין ספק שבכך הוא יצליח
להרגיז חלק מאותם הישראלים, אשר עקרונית
תומכים בכל מה שישלכליפי לומר על היחסים בין
יהודים וערבים. אולי זה לא חשוב לו, ואולי עצם
העובדה שכליפי חי היום באירופה, שבה לדקויות
כאלה — כמה קילומטרים ימינה או שמאלה על
המפה — אין כל חשיבות, שיכנעה אותו לבצע
תרגיל משונה זה.
עם זאת, יש לומר שאין זה כלל העיקר בסרט,
העוסק בראש ובראשונה בעימות בין דורות בחברה
הערבית ובמבוכה האוחזת בה, לנוכח המצב
הפוליטי שבה היא נתונה. ובנקודה הזאת הוא
בהחלט הצליח במעשיו.

תדריך
ח 1בה לראות:
תל״אביב: נרדפי הווגק. בייבי אריזונה. דאן
רה־פלורט. החנות מעבר לפיגה, בית האסיצים;
ירושלים: בייבי אריזונה. לא שם זין. ם יל־חמה
ואהבה;
חיפה: החנות מעבר לפינה. דאן רה־פלורט.

תל־אביג
המישפחה (לב, איטליה, מוצג נם
בם יטשל בירושלים) — ריפרוף על פני 80 שנות
היסטוריה דרך אלבום תמונות פוטוגני של מיש־פחה
עם שחקנים מרשימים,כוויטוריו גאסמן ופאני
אלה. אטורה סקולה, אחד הבימאים האיטלקיים
המרתקים, מוצג כאן בסירטו האחרון, כשאת האינפורמציה
משלים הסינמטקברטרוספקטיבה הגונה.
כדאי ללכת גם לסרט זה וגם לכל האחרים בסינמטקים.
עדג
ה ס יי ג ת

העולם הזה 2613

ארצוח־הנרת) — דוגמה לקולנוע-
שוליים אמריקאי צעיר וחצוף, המנסה
לעשות דברים קצת אחרת.
הבימאי, ספייק לי, שסיים את חוק-לימודיו באוניברסיטת
ניו־יורק רק לפני כמה שנים, משתדל לשבור את המיסגרות
המקובלות של הסיפור הקולנועי. הוא מקפיץ את הצופה
ממקומו בכל מיני המצאות, השאובות מצד אחד מן ה טכניקות
של הסרט האילם, ומצד אחר בעריכה מרוסקת
בנוסח הגל החדש ותימצות בסימון וידיאו־קליפי.
התוצאה היא סרט רענן, לעיתים משעשע ולעיתים יותר
מדי מתחכם, על צעירה נמרצת הזקוקה לשלושה גברים, כדי
שיספקו את כל דרישותיה מן המין השני. האחד מצחיק אותה
(זה ספייק לי עצמו) ,השני מלהיט אותה והשלישי מרתק
אותה. מה שיוצא דופן בכל הסיפור הזה הוא, שכל אחד
משלושת הגברים יודע, שאין הוא אלא אחד מתוך שלישיה.
וכצפוי, זה כלל אינו מוצא חן בעיניהם. על כן מנסה כל אחד
לשכנע את העלמה שתוותר על השניים האחרים ותסתפק רק
בו, וממליץ על מעלותיו האישיות.
האנרכיסטית הצעירה דווקא מסתדרת היטב עם שלושה
(שלא לדבר על אופציות נוספות, הנפתחות לפניה במשך
הסרט) אבל הלחץ עליה קשה מנשוא. בעיקר משום שקשה לה
כל״כך לוותר, ולוא על אחד מהם. מצב מעניין בהחלט,
שספייק לי בעצמו אינו יודע איך לפתור, בסופו של דבר, כדי

נולה דארלינג וג׳יימי אוברסטריט
שגם הסיום יעמוד ברמת הנון-קונפורמיזם שמציע החלק
הראשון של הסרט.
בעזרת צוות שחקנים כושיים בלתי־ידועים -ובראשם
טרייסי קאמילה ג׳ונס בתפקיד הראשי ונ ימי אוברסטדיט -
צוות שנראה לגמרי משוחרר מכל מעצורים לפני המצלמה
וקורא דרור לעצמו הן בדיבור והן בהתנהגות, בתוספת
דיאלוגים זרוקים מן השרוול וצילום שחור-לבן אפקטיבי
מאוד, משתעשע ספייק לי להנאתו.

המהות הנסבלת
עול הדו־קיוו
גברים, גברים ( ל ב. תר־אביב, נר־

נולה) — הקומדיה הזאת היתה
הלהיט הגדול בארצות דוברות
גרמנית, לפני שנה, אבל לא ברור
לגמרי אם היא מתאימה גם למזג היס״תיכומ.
איש״עסקים צעיר ומצליח אינו יכול להבין מה מוצאת
אשתו במאהב הזרוק שבחרה לעצמה. כדי להבין טוב יותר מה
קורה לה, ואולי כדי להציל את הנישואין, הוא עוזב את הבית,
עובר לגור עם המאהב שאינו מכיר את זהותו, פורש למעשה
לתקופה מסויימת מן החיים התקינים שלו כדי לתפוס את מה
שמסתתר מאחורי הצד השני של המטבע. בכל פעם שאשתו
מגיעה לדירה שהוא מחלק עם המאהב, הוא מסתתר מאחורי
תחפושת של גורילה, והבימאית דוריס דורי חוגגת חגיגה
גדולה כאשר היא מציגה את שתי האלטרנטיבות המוצעות
לאשה כמפוקפקות למדי, ובוודאי כחסרות־בגרות וחוט״
שידרה של ממש.
הבעיה אינה כל״כן עם המסר של דורי, שאפשר לקבל אותו
כפי שהוא, אלא עם העובדה שהיא נוטלת על עצמה משימה
קשה ואינה עומדת בה אלא חלקית. כאשר מדובר בסרט שבו
שלושה אנשים בלבד והעלילה כולה מבוססת על קומדיה של
טעויות מכוונות, צריך דמיון פורה שיזרים הברקות ללא הדף,
בקצב רצחני, כדי לשמור על העניין של הצופה. דורי מתעייפת
מדי פעם בפעם, בעיקר בטיולים הארוכים של שני הגברים
במעלה ובמורד מדרגות דירתם המשותפת.

אווה אוכסנקנכט והיינר לאוטרבך
בעיה נוספת היא שרק שחקן אחד מבין השלושה נכנס עד
הסוף לרוח של מה שצריכה להיות קומדיה אנארכית. זהו אווה
אוכסנקנכט, המגלם את המאהב שאינו מבין בעצמו מה בדיוק
רוצים ממנו. שני האחרים, שנדרשים אומנם בהתחלה להיות
מרובעים שנפתחים במהלך הסרט, עושים זאת רק בזהירות
רבה. אולי זה חלק מן המסר, הנוגע לבורגנות הקפואה שאינה
מצליחה אף פעם להשיר את דמותה המשעממת עד הסוף,
אבל זה לא כל-כך לטובת הסרט.
רמזעז ח1ע\נ>>ם
מעקב חושגי (ליסור, תל־אביב,
ארצות־הברית) — מותחן צנוע

ומעצבן זה, הנושא בחובו,מוסר-
השכל מסוכן, היה מתאים בהחלט
ברוחו לביריתים הפוליטיים המנסים להצדיק אלימות,
בטענה שהקורבנות הם אלה המביאים אותה על עצמם.
סיפורה של מעצבת חלונות-ראווה צעידה (דיאנה ליין),
שדמיונה הפרוע והאלים מצית אש בקרביו של מופרע -
המאמין שהיא התשובה לכל תשוקותיו האפלות -מגלה את
כל הקלפים כבר בשלב מוקדם ביותר. הגברת הצעידה נוחתת
כאילו משמיים, כדי להציל את עקומת המכירות הצונחת של
כולבו ענקי. היא שולפת בובות מן המחסן, מציבה אותם
בתנוחות פרובוקאטיביות ובלבוש חושפני, רומזת לפעילות
מינית טבולה בקורטוב של סאדיזם המאיים להתפרץ -והנה
כבר ההמונים מצטופפים מול החלונות לראות את יצירותיה,
שמה מתנוסס בירחון אופנתי, ההנהלה השמרנית של הכולבו
מציעה לה חוזה לזמן ארוך, ובמקביל, הפסיכופאט העובד
בבניין הסמוך ואינו חדל לעקוב אחרי יצירותיה המתחדשות,
מתחיל להטריד אותה בטלפון ולחדור לתוך חייה הפרטיים.
מכאן והלאה, כל צופה ממוצע יכול לנחש בדיוק מה שעתיד
לקרות. ולמרות שכל זה קורה, קשה שלא לצאת מן הסרט
בתחושה שבעצם גם הגברת נושאת במקצת האחריות לכל מה
שקרה. כי הרי אילולא רמזה בחלונות שלה על מה שמתרחש
אצלה בתת־ההכרה, אולי הנבל לא היה נטפל אליה כלל.

דיאנה ליין כבודדה בלי קופולה
זה בעצם הרעיון היחידי -רעיון מסוכן ופאשיסטי לכל
הדיעות -שאפשר למצוא בתסריט דל ושטוח, שיגרתי
ומשעמם, שבו אף לא אחת מן הדמויות מעוררת איזושהי
סקרנות. דיאן ליין בלי קופולה אינה יודעת לעשות הרבה,
מעבר להסרת הבגדים והצגת פנים זועפות, ואילו הבימאית
קארן ארתור, שהיתה פעם להוטה לעניינים פמיניסטיים-,
מרחיקה לכת הפעם קצת יותר מדי, וכמעט שמצדיקה א ת
הגבר התוקפן, האנס והרצחני.

הם אוסרים...מה הן אוסרות...מ1ז הס או 0ד>ם...מו 1הן *׳111־!!ד*ת״3.זח ה

ניצה שפירא־ליבאי:

,.בצמות צה״ ר ש צוואר
בקבוק רגב נשים!״
קצינת־ח״ן ראשית גצה״ל, אמירה דותן, סיימה את
תפקידה. את מקומה תפסה חדווה אלמוג; שהצליחה לה גיע
לתפקיד הרם ביותר לאשה בצבא.
שאלתי את היועצת היוצאת של ראש־הממשלה לענייני״
נשים, ניצה שפירא״ליבאי, מדוע בכלל יש צורך בקצינת-
ח״ן ראשית.
יש הרבה מאוד דברים בצבא, מבחינת מעמד האשה, שעדיין
צריכים לפתח. יש, לדעתי, כר עצום לפעולה לשינוי בתפיסת
תפקיד האשה, ודווקא בצבא. עדיין צריכים לפתוח לפני הנשים
תחומים חדשים בעבודה, בהתייחסות הפיקוד. ובעיקר, עוד לא
נגמרה המילחמה נגד הגישה הסטריוטיפית לאשה.

• למה את מתכוונת?
הצבא הוא מעוז השוביניזם. זהו מעוזם של המצ׳ואים
והלוחמים. יש מקום לטפל בתפיסה נכונה של האשה במעוז זה.
אשה הסובלת מהטרדות מיניות — שיהיה לה אל מי לפנות.
וכמובן, שיפסיקו להתייחס לאשה כאל מזכירה, משרתת או
חברת־בילויים. יש בצבא אפליה, ריעות קדומות. לא פתחו לפני
הנשים את כל המיקצועות. זה דבר שדרוש בו שינוי. עוד אין לנו
הפתיחות הקיימת בארצות־הברית.

דדיה גוטמן:

רפי שדה:

,מלונא׳ אירח אינם גוב אקסודוס׳ היתה החסה
המיסים של העיויה!״ רנן שובו אותה!״

ועדת־השרים לענייני״הגגב החליטה, בהמלצתו של ראש
עיריית-אילת רסי הופמן, לגבות מס-גולגולת מכל תייר
השוהה באילת.
הוכנע דרש כי כל תייר המגיע לאילת ישלשל לקופת־העיריה
בין חצי דולר ל״ 80 סגש עבור שהייה בעיר־הגופש
הדרומית.
מלונאי אילת כועסים.
שאלתי את רפי שדה, מגכ״ל חברה שיש לה ארבעה
מלונות באילת, ממה החשש.
מם־הגולגולת, או — כמו שרוצים לכנות את המס בארץ —
מס־תייר, ייקר את אילת, ואת שרותי־התיירות שהיא מעניקה. אני
חושב שמלונאי אילת לא צריכים להיות גובי״המיסים של העיריה.
זה לא תפקידנו, וזה לא צודק.

• מה פירוש ״גובי המיסים״?

שעתיים של אקסודוס בטלוויזיה הישראלית החכימו
חלק גדול מאיתנו. הרבה פרטים חדשים למדתי על או-
ניית־המעפילים המפורסמת ביותר בהיסטוריה. אבל בסוף
התוכנית נשארה לי בעיה. מה קרה לאוניה עצמה! למה אין
היא ממוקמת באיזה חוף ישראלי ומשמשת מוסיאון או
אתר היסטורי!
שאלתי את דליה גוטמן, מפיקת התוכנית בטלוויזיה מה
קרה לאוניה עצמה.
פשוט שרפו אותה. היא היתה במצב הרום לגמרי, וכנראה אי־אפשר
היה לשפץ אותה. אז יום אחד שרפו אותה, ואין זכר
לאקסודוס. מלבד הזיכרונות והסיפורים.

• דליה, איך היתה העבודה להכנת התוכנית? איך
התחלת?
לי היה חלום־חיים, להביא אוניית־מעפילים שלמה לאולפן
ולעשות תוכנית על ההעפלה. זה היה חלום שידעתי כי לא
יתגשם. ופיתאום יעקב אגמון פנה אליי והציע לעשות תוכנית על
אקסודוס. מה שאני ידעתי על הנושא זה פחות או יותר מה שכתוב
בספר המפורסם של ליאון יוריס. כשהתחלתי לחקור, ראיתי כמה
הרבה אני לא יודעת, והבנתי שצריך לעשות תוכנית. במשך חודשיים
שוטטנו בארץ, תמי גרוס, התחקירנית, ואני. דיברנו עם
עשרות אנשים, שמענו סיפורים מעניינים. האנשים עשו לנו כינוסים
איזוריים. הקבוצה ההונגרית נפגשה לחוד, קבוצת הנוער
הציוני, הצרפתים.

• אני מבינה שכמו תמיד, חלק מהאנשים, שהוזמנו
לאולפן ולא דיברו, נעלבו?

אנחנו עבה מכל תייר את מס־הגולגולת. המס יעבור לעיריית־אילת,
ומי יתן לידינו שהעיריה לא תחליט להשתמש בכסף הזה
לשיפור פני העיר אילת לתושבי אילת, במקום להשקיע אותו
בשיפור התיירות, כמו שצריך להיותי
כולנו מכירים את המקום שבו אנו חיים. הכסף שייגבה יכול
להיות מושקע בשנת־בחירות לטובת אזרחי־אילת, ולא לתיירים.

זה נכון. דאגנו להגיד לכל אחד שאולי לא ייצא לו לדבר, ואם
הוא ידבר אולי זה יירד בעריכה. אבל כמו תמיד, עם כל ההסברים,
היו אנשים שנפגעו. זה אחד הדברים שתמיד גורם לי צער, שבסוף
יוצאים אנשים מאוכזבים, אבל אין, כנראה, מה לעשות נגד זה.

צבא

אילת

טלוויזיה

• אם כך, למה שלא ימנו בצבא קצין מיוחד לעני
ייניג׳ינג׳ים, למשל? גם להם יש בעיות מיוחדות!

לא תיירי אילת הם הבוחרים את ראש־העיריה. זאת עושים תושבי
אילת, וראש־העיריה הוא שיחליט לאן להעביר את הכספים.

• אבל למה דווקא קצינת־ח״ן, ולאקצין־ח׳׳ן?
כי אין כמו הנשים המכירות את מצבן. האשה מודעת יותר
לאפליה, לריעות קדומות. יש לה הרגישויות הנכונות לטפל
בבעיות האשה בצבא. היא המודעת לסטריוטיפים, והיא שצריכה
לפתור אותם.

הג׳ינג׳ים אינם שונים. הם לא נתפסים כדבר שונה, אחר. בעוד
שלצערי הנשים עדיין נתפסות כך.

• ולמה בעצם לא קצינת־קשר ראשית, או קצינת־רפואה
ראשית? למה רקקצינת־ח״ן?
אני בעד לקדם נשים לדרגות גבוהות. אבל על זה יש כל הזמן
מאבקים. תמכתי, למשל, שקצינת־ח״ן ראשית תשב בוועדת־המינויים
בצמרת צה״ל. צה״ל לא כל־כך הסכים, והגיע לפשרה
שאשה תשב רק כאשר יהיו המועמדות נשים. הטענה שלך נכונה.
באמת לא ברור מדוע לא תהיה קצינת־קשר ראשית אשה. אבל
בצמרת צה״ל יש צוואר־בקבוק, שנשים לא מגיעות אליו.
זו תקופה קריטית. צה״ל מתחיל טיפין־טיפין להתייחס לאשה
כאל מפקדת העומדת בראש מערכת, אבל עם כל הפתיחות יש
(חנית אנטלר)
עוד הרבה מה לעשות שם.

• כמה בפח ייגבה במם־־הגולגולת?

מדובר על כמיליון דולר לשנה. זהו בהחלט סכום הגון, היכול
לעזור לתיירות. אנחנו חוששים, ולדעתנו רי בצדק, שזה בעצם
יעבור לתושבי אילת.

• יש עוד מקום בעולם שבו גובים מס-תיירות?

• איד

ראן?

השגתם את הראיון עם פראנסואה מיט־

זה היה קשה מאוד. הפעלנו רשת גרולה של מבקשים, הפעלנו
את הלובי היהודי, והוא לא הסכים. בסוף, איכשהו, הוא השתכנע
שזה ראיון נוסטאלגי בלבד, והוא הסכים.

• עוד נקודה שמעניינת אותי: למה שימשה האו-
ניה לפני שהפכה לאוניית־מעפילים?

כן, בשווייץ. זה נקרא מס־נופש. ובניריורק גובה העיריה מכל
תייר מס עבור השרותים שהיא נותנת לו.

זו היתה אוניית־שעשועים אמריקאית בשם פרזירוט וורפילד,
שנועדה ל״ 120 זוגות של נופשים, עד שקנו אותה והכניסו אותה
להיסטוריה של העם היהודי.

אנחנו לא מחקים את כל הדברים הטובים בעולם, ואין מקום
לחקות דווקא את מס־הגולגולת. כשהייתי בניו־יורק רגזתי תמיד
על־כך שאני צריך לשלם מם לעיריה. ניו־יורק זו לא ישראל ולא
אילת, ואנחנו כאן צריכים לשפר את התיירות, ולא להכביד על
(חנית א1טלר)
התייר.

• דליה, את עובדת של מחלקת-הבידור של הטלוויזיה.
האם שני חלקי הסרט נחשבים בעיני
הטלוויזיה כבידור?

• אם בבל מקום בעולם כן, למה באן לא?

באמת, הפעם זה נפל בין הכיסאות של בידור ותיעוד, ואני
(דניאלה שנוי)
מקווה שהצופים נהנו והשכילו.

ם אומרים...נזה הן <זומר 1ת ...מ ה הם א 1מרים...מה ה! אוגזרות...מה ה*

,.שבככו־סבא בנו .,בשום פנים רא אנסיק ..אולס קיבל די. או
ננסיות נמו בינו!״ לדווח על שפיגלו!״ צרינים לעזור לו!״

בחול־המועד פסח, בשנה שעברה, התקיים ביפו, ביוזמתה
של עיריית תל־אניב, פסטיבל של מוסיקה ווקאלית.
באותו זמן ממש התקיימה הווקאליזה בעכו. אנשי עפו
אמרו אז שתל״אביב אינה נותנת להם סיכוי להצליח, כי
ברור לכל שתל־אביב תמשוד יותר קהל.
בחול־המועד סוכות, השנה, יתקיים ביפו, שוב ביוזמת
עיריית תל-אביב, שבוע של מוסיקה קאמרית, ובאותו השבוע
ממש ייערך שבוע המוסיקה הקאמרית בשרון בכפר-
סבא.
האם תל־אביב ״שמה רגל״ לערים הקטנות -שאלתי את
נתן ויליד, סגן ראש״עיריית תל־אביב וראש אגפי התרבות,
הנוער והספורט.
שבוע מוסיקה קאמרית בכפר־סבאי אפילו לא ידעתי על זה!

• מה לא ידעת?
ידעתי אומנם שיש מקום בשם כפר־סבא, אבל לא ידעתי שהם
מתכוונים לקיים שבוע של מוסיקה קאמרית.

• האם אין לכם קשר עם מחלקות־התרבות בערים
אחרות?

דקירות־סכין. מכות. יריקות. איומים. קללות וחרפות.
זהו הישג השבת האחרונה בכדורגל במיגרש אחד. בבלומ-
פילד.
צוות של מחלקת־הספורט בטלוויזיה יצא לסקר את ה-
מישחק. הצוות ירד לדשא וביקש לצלם מקרוב את הספסל
הבית״רי, את המאמן, ההנהלה ושחקני הספסל.
מאמן בית״ר ירושלים, מוטלה שפיגלר, דרש מהצוות
לעזוב את המקום. לטענת צוות־הטלוויזיה, לא הסתפק
שפיגלר במילים. הוא ירק לעבדם, קילל, בעט בציוד וצעק
לחברי״הצוות כי הם ״מסיתים״ ו״חולירות״.
ביקשתי לברר עם מנכ״ל רשות-השידור, אורי פורת, מה
בכוונתו לעשות.
מיניתי חוקר, קצידהביטחון של רשות־השידור. הוא יברר מה
בדיוק קרה שם על המיגרש. אז אוכל להסיק מסקנות, ולדעת מי
בדיוק אשם.

בהחלט יש. אנחנו יושבים ביחד בוועדות־תרבות, ושם אני
פוגש את אילנה ברנע, מנהלת מחלקת־התרבות של כפר־סבא,
אבל היא לא אמרה לי מילה וחצי מילה על התוכניות שלהם.

• מדוע לא הגבת כבר במוצאי־שבת, ואפרת לשדר
את המישחק שלבית״ר?

אם מכבי תל־אביב ומישרד־החינוך יבקשו זאת, יתחיל
משחרר״האסירים חרות לפיד לפעול למען שיחרורו והחזרתו
ארצה של כוכב מכבי תל-אביב לשעבר, אולסי פרי.
עוד לא ברור מה יוחלט במכבי ובמישרד־החינוך, ולכן
פניתי לאוהד מושבע של קבוצת מכבי, צדוק לזנובסקי,

מוסיקה

ספורט

ספורט

• ועכשיו ברור לך שאם מישהו ירצה לשמוע
מוסיקה קאמרית, הוא יעדיף את המיבחר הגדול ביפו
ויפסח על כפר־סבא?

כי הציבור אינו אשם והציבור לא חטא, וזכותו של הציבור היא
לראות מישחק־כדורגל. אני לא מנהל בית־דין־שרה, ולפני שאני
מחליט מי אשם אני צריך לברר.

ושאלתי אותו האם לדעתו צריך לפעול לשיחרורו ולהח־זרתו
ארצה של אולסי פרי.

מה אני יכול לעשות? כשבכפר־סבא יבנו כנסיות כמו שיש
ביפו, אולי אנשים יסעו גם לשם. עם כל הכבוד, אף מקום אחד
בארץ אינו יכול להתחרות בתל־אביב, שהיא בירת־התרבות של
המדינה. לנו יש יפו על כנסיותיה, יש לנו ידע עצום על אירועים
כאלה, ויש לנו גם אמצעים.
אם כפר־סבא או כל עיר אחרת בישראל תבקש מאיתנו סיוע,
נשמח לתת לה, ואולי גם להתחשב. כמו, שאגב, עשינו בקשר
לפסטיבל־הסרטים. נפגשנו עם אנשי הסינמטקים של תל־אביב,
ירושלים וחיפה, ועשינו יד אחת להצלחת העניין.

• גם אנשי־ירושלים מסרו לעיתונות ששפיגלר
הוא זה שקילל. מה יש כאן עוד לברר?

• אז למה לא תעשו יד אחת בעניין פסטיבלי
מוסיקה ברחבי הארץ?
שיבקשו, אז נעזור.

(דניאלה שמי)

אני לא מוכן להסיק מסקנות לפני שהחוקר יבדוק את הנושא.

• בשיונחו המסקנות לפניך, ויתברר שאכן שפיג•
לר הוא האשם, מה תעשה אז?
אני לא רוצה לעסוק בספקולציות. אני גם לא יכול להעניש
ולנקוט סנקציות נגד אנשים שאינם מרשות־השידור. המטרה שלי
היא להבטיח שצוות־הטלוויזיה ועיתונאים יוכלו למלא את תפקידם.
אם אמצא ששפילגר לא נהג כראוי, אפנה לממונים עליו.
בשום מיקרה לא אחרים את בית׳׳ר ירושלים, ולא אפסיק לדווח
(רונית אזטלר)
על שפיגלר. זו לא עיתונות חופשית.

לפי דעתי, צריך לפעול לשיחרור אסירים, וצריך לנסות לשקם
אותם, ואני לא אומר את זה מפני שאולסי פרי היה כוכב גדול
בישראל. צריך לעזור לו כאדם, ולא כשחקן כדורסל.

• כלומר, לנסיון להוציאו מהכלא האמריקאי לא
צריך להיות קשר לזכויות שיש לו בספורט הישראלי?
בשביל
מה שהוא עשה בשביל הכדורסל הישראלי הוא קיבל
תמורה מלאה. גם כסף, גם כבוד וגם הערצת־המונים. זה צריך
להספיק.

• ובכל זאת, אתה בעד לשחררו ולהביאו ארצה?
כן, צריך לתת לו צ׳אנס להשתקם. ויש לי הרגשה שהוא לא
(דניאלה שסי)
יאכזב.

— חנוי-וח ק ט נו ת

,אני לא מנטי־גברד
(המשך מעמ 1ד 00
שעשיתי, אבל המיסמכים והעובדות
מעידים על עצמם.
אני פוחדת־פוחדת מהראיון. אנא,
תשמרי עליי׳

עוד המיעונחה
ך* מעלה הגדולה ביותר שלי היא
1 1כושר הדיבור והשיכנוע שלי.
מאיר גבאי, מי שהיה מנכ״ל מיש־רד־המישפטים,
תמיד היה מנחה אותי:
״אתיה, גשי תמיד לבכירים ביותר.
מקסימום — יגידו לך לא, אבל עם
כושר־השיכנוע שלך, אני מפקפק
בכר׳-
חוץ מזה, אני מתיידדת מהר מאוד,

זה את זה במכולת. אבא לקה בהתקף־לב
בדיוק בעת שדגנית נפטרה. כל מה
שהוא רצה היה לגמור את חייו בדירתה.
״אוהלה הלוי רצתה להוציא אותו
משם. היא הגישה תביעה.
״אני שהיתי אז בחו״ל. אמרתי לה:
,חביבה, אני ואבא שלי לא מעוניינים
בשום ירושה. אבא פשוט רוצה להיות עם
הזכר של דגנית.׳
״ניסיתי לשכנע את אבא לעבור
לדירה אחרת. הוא ענה לי :״אני פשוט
רוצה לחיות ליד התמונות שלה, עם
האווירה הוא ענד כל העת סרט שחור.
,״בסוף הסכים ללכת לבית־אבות
בגיבעתיים. משם נאלצתי להעביר אותו
לבית־החולים. הוא היה חולה בסרטן.
ישבתי לידו חודשיים. פעם הגעתי לשיא
בן 72 שעות רצופות.
״הייתי כל־כך עייפה, עד שנרדמתי
תוך כדי נהיגה, וכמעט נהרגתי.
״חצי שנה אחרי מות דגנית, הוא
נפטר. ישבתי לידו כל הלילה, והרגשתי
איך הוא דועך והולך. הוא נפטר לי
בידיים.״

,. 0הנמיניססיות
התוננו־

אתיה בת 16
.מין חדירה מאת לפרטיותו־אם
כי גם קונה שונאים במקביל. לצד
ידידיי הרבים. יש כמה אנשים שהשם
שלי מעביר בהם צמרמורת. חוץ מזה,
אינני נחשבת לאשה טיפשה במיוחד
ואני מאמינה בעבודה־עבודה־עבודה.
בעיקר אני מסתמכת על כושר־השיב־נוע.
למשל:
הוזמנתי לכנס הבינלאומי
על פשיעה. החלפתי בדחילו ורחימו
את השופט גבי בך.
מובן שהתכוננתי שיתקפו את מדי־נת־ישראל,
על מדיניותה בשטחים, וכל
הנושאים הרגילים.
בכנס בלטו הנציגים הערביים. ריב־רו־דיברו,
עד שקמתי ואמרתי. :דיברתם
על פשעים נגר קשישים, נגד ילדים,
נגד לאומים, שכחתם רק סוג־פ־שע
אחד — מה עם הפשיעה נגד נשים?
אונס? רצח על רקע כבוד המיש־פחה?״
לפתע
נשמעו מחיאות״כפיים סוערות.
זכיתי ברשות־הדיבור, ובאירוע נדיר:
במקום שישראל תותקף, כמו תמיד,
ישראל הובילה יוזמה חיובית. הצלחתי
להסיט את הנושא.

צלנו בבית, אמי היתה מאד
פעלתנית. לא חינכו אותי ואת אחותי
באורח שונה מהחינוך שקיבל אחי.
אחותי היא מורה, ואחי רופא. כשהייתי
קטנה רציתי ללמוד מישפטים. כל השנים
היה לי חוש־צדק מפותח.
ניתן לומר שהדיעות שלי הן פמיניסטיות.
אני דוגלתבזכויות האשה, ובעיקר
— במתן שיוויון־הזדמנויות לגבר ולא־שה.
אני
חוויתי אישית את הקשיים, כפל
התפקידים, של הנשים. נוסף על הקריירה
שלי גידלתי מישפחה במו ידיי, בלי
עזרה.
אני מתגאה בארבעה ילדיי: הבכורה
היא דוקטורנטית בארצות־הברית. עב־שיו־עכשיו
היא ילדה בן. הבת השניה
היא ארכיטקטית מצליחה. היא עובדת
בפרוייקט של רם כרמי. הבן השלישי
למד רפואה, ואילו הבן הצעיר, שהוא בן
,18 התקבל כעת לטכניון. אני מקווה
שיתאפשר לו ללמוד בעתודה.
כיום גם הפמיניסטיות המוצהרות
התרככו. אפילו בטי פרידן עשתה סיבוב,
והיא כבר לא כל״כך קיצונית. כיום גם
היא דוגלת בסינתיזה בין קריירה לבין
מישפחה.
הרעיונות שלי ברובם הם פמיניסטיים,
אבל אני לאאנטי־גברים.

3 8׳הכינור העוני?
ף ־ 1976 השתתפתי בכנס של
*< אירגון הנשים באו״ם. זאת היתה
הפעם הראשונה שהזדמן לבעלי ללוות

פוס שקדן, ולמדתי את החומרביסודיות
במשך שעות הלילה.
לפתע גיליתי שעומדים לצרף את
ישראל לאיזור המיזרח־התיכון. הצעד
הבא היה ברור: אלה יזרקו אותנו ברוב־קולות.
ניגשתי
אלהיושבת־ראשואיימתי שאעזוב
ברעש את הכינוס ואגרום למבוכה.
עדיף לנו כך, הסברתי לה, מאשר
להיזרק.
אחרי דין ודברים היא שאלה אותי:
״אז מה ניתן לעשות?״
עניתי :״ניתן להעביר את ישראל בשקט
לאיזור אירופה ״.וכך היה.
הרגשתי סיפוק אדיר.בינתיים המתין
לי בעלי בלינקולך סנטר כשעה, עד שהצלחתי
להודיע לו. הרגשתי איום ונורא.
הוא דווקא נהג כג׳נטלמן אמיתי,
ורק ביקש שבפעם הבאה אודיע לו בעוד
מועד. הצלחתי והרגשתי נורא.
מאז אנחנו נפגשים בחו״ל רק אחרי
שאני מסיימת את שליחויות״ .חברות
שלי נתקלו במצבים דומים, ואנחנו
נוסעות ביחד לשליחויות.

8הסוו׳ נירו
ץ ה היה ב־ . 1985 נאמתי בכנס באי(
טליה. אחרי הנאום — הרגשתי שהותרתי
רושם — ניגש אליי אדם ובירך
אותי על הנאום.
שאלתי את האדם בטיבעיות :״האם
תתמוך בי?״
הוא נראה נבוך לשניה, אך מייד השיב
בנימוס :״כן, כך״
הקונסול הישראלי, שהלך אחריי,
כמעט התעלף .״את יודעת מי זה היה?
הסתכלת מה היה כתוב על התג שלו?״
זה היה ראש־המישלחת הסורית.

.. 8הנצצה הנרונדיח״
ך שים לא תמיד מפרגנות אחת לשי
ני ה. היו גם מיקרים שבהם ייחסו נשים
את הצלחותיי לצורתי החיצונית.
אבל אני לא מעוניינת לפרט מיקרים
ושמות.
צורה חיצונית? פעם צולמתי באירוע
עם השחקנית ז׳אז׳א גבור. ניגש אליי
אחר־כך מישהו והחמיא לי :״אני מעדיף
אותך עליה״...
פעמים רבות אני מזכירה לאנשים
בצורתי החיצונית את מרגרט תאצ׳ר
(אכן קיים דמיון מסויים, אם כי תאצ׳ר
נמוכה יותר ופחות מרשימה במציאות
מאשר שימחה).
אחד הנציגים היפאנים באו״ם היה
מכנה אותי תמיד :״הפצצה הבלונדית״.
הוא חיבב אותי והתכוון לכך שאני תמיד
נלחמת על ריעותיי.

8חונות צמודה
^ ני לא אוהבת בגדים יקרים, ואינני
מסתנוורת משמות. יש לי תופרת
מזה 25 שנים. היא תופרת על פי הטעם

8שנת האהבה
* ¥¥מד! של שימחה השתרבב לכו־
* /תרות אגב שערוריה שצבטה
לבבות. אביה ז״ל חי עם השחקנית
לאה דגנית, וסיפור־אהבתם תועד בכתבה
יפה.
האב היה מעורב בתביעה מישפטית.
התובעת היתה בתה של דגנית, השחקנית
אוהלה הלוי( ,אשתו הראשונה של
שייקה אופיר) .בעוד שאוהלה דיברה על
רכוש, כספים, ירושה, דיבר הישיש החולה
בשפת האהבה, ולא הבין בדיוק מה
רצו ממנו.
הפרשה זכתה בסיקור נרחב לפני
כמה חודשים.
סיפרה לי שימחה השבוע. :אבא שלי
היה בן .80 הוא חי עם דגנית כמו זוג־יונים.
זהו סיפור מופלא, איך שהם פגשו

יועצת שימחה עם לאה רבץ
״נרדמתי תוך כדי נהיגה, נכמעט נהרגתי ר
אותי. בדרך כלל הוא שיחק בנסיעות
כינור ראשון, או שנסענו לחוד.
הוא קנה כרטיסים לקונצרט והמתין
לי בלינקולן־סנטר. היתה אז אווירה
עויינת נגד ישראל באו״ם, וזכינו
בהחלטות־גינוי בתדירות גבוהה. אני טי
(המשך
מעמיד )25
תוך שימוש רב בעץ, במראות גדולות
וברהיטים עתיקים. האווירה משדרת
מייד שכאן מוצגים בגדים איכותיים,
ובכך רומזת לעוברות ברחוב מי הלקוחה
המתאימה ומי לא.
בעיצובה של שפיר ניתן לראות
בגרים נשיים ואלגאנטיים מאוד, יש
נטיה לשמרנות. ומיסחריות, והקווים
הרכים של הדגמים המתחשבים בגוף
האשה יעניקו להרבה נשים הרגשה נוחה
כשהן יתעטפו בבגדים אלה.
המחירים 90 :שקלים לחולצה או
למיכנסיים מכותנה; 155 שקלים לח־צאית־קלוש
160 :שקלים לשימלת־בוקר
מכותנה עם כתפיות ומיקבצות:
260 שקלים לשימלה עם שרוול קצר
ומיקבצות: ושמלות־ערב עד 800 שקלים.
המחירים יכולים להיות גבוהים
יותר, אם המדובר בהזמנה אישית או
בשימלת־כלה.
טון גברי. אורנה אלעמי ()28
מתכננת בימים אלה פתיחה של חנות
שניה באיזור כיכר־המדינה. החנות הראשונה
שלה פועלת כבר שנתיים ברחוב
דיזנגוף. החנות הקטנה והצפופה
מזמינה אליה הרבה מהעוברים ושבים
ברחוב לראות מה מסתתר מאחורי השם
מנדאדא (שילוב של המילים ״מודה״
ו״דאדא״ ,כשמו של זרם באמנות המודרנית.
אין
כל קשר בין צורת החנות לבין
הדגמים המוצגים בה. החנות נראית

שלי, ולא על פי שיגעונות האופנה.
אני עצמי יודעת לתפור קצת. לפעמים
אני עושה את הגימורים.
כשהייתי עכשיו בניריורק, התלהבתי
לא פחות מאלכסנדרס׳ מאשר מבלו־מיננד״ל(כולבו
יוקרתי).

־ תמרורי־־־
הפרקליט שגבר
ער הגאצים
נבחר בקאהיר, כעמית־כבוד
של הממן לסישפט בינלא1מי* .פרופסור
(למישפט בינלאומי) נתן פייב־ברג
,92 ,מי שהיה דייקן הפקולטה
למישפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
פיינברג, מישפטן יליד ליטא,
שהחל את הקריירה שלו כמנהל מחלקה
במישרד (היחיד מסוגו בהיסטוריה)
לענייני יהודים בממשלת ליטא
שבין שתי מילחמות־העולם, התפרסם
בשנת 1933 כפרקליטו של יהודי גרמני
(אחד ברנהיים, תושב שלזיה) עת
אילץ פיינברג את ממשלת גרמניה
הנאצית, בהוראת חבר״הלאומים (קודמו
של ארגון האומות המאוחדות) להתיר
לאותו יהודי להגר מגרמניה כשהוא
מוציא את כל רכושו הרב עימו.

שתי הנשים
ב־ 1,788 חדרים
הוכרז תוך כדי מחלוקת, כאשר
נמצאו כאלה שהציעו את התואר לאיל
נכסי דלא־ניידי יפאני, כאיש העשיר
ביותר בעולם, שרכושו נאמד ב־25
מיליארד דולר, הסולטאן חסן אל־בולקייא
,41 ,שליטה של נסיכות הנפט
הזעירה ( 150 אלף תושבים6,000 ,
קילומטרים מרובעים) ברוניי שבדרום־
מיזרח אסיה. אל־בולקייא, הצועד בראש
מיצעד 132 מיליארדרי הדולא־רים
בעולם, נשוי לשתי נשים, שילדו
לו שש בנות ושלושה בנים, מתגורר
בארמון בן 1,788 חדרים והעניק, לפני
שנתיים, כלאחר יד 10 ,מיליון דולר
לקונטראס הנלחמים במישטר הסנ־דניסטי
בניקרגואה, תרומה שלא הגיעה
כלל ליעדה, אלא נעלמה בדרכה
לבנק שווייצי.

ארוף־מישנה
על הסוס
זכה בלטקיה הסורית, במדל־יית־הזהב
בתחרות רכיבה על סוסים,
במיסגרת מישחק׳ הים התיכוו, באסל
אל־אסד ,25 ,בנו בכורו של שליט
סוריה, חאפט׳ אל־אסד. אל־אסד הצעיר
הוא מהנדס־בניין בהשכלתו, המשרת
בצבא הסורי בדרגת אלוף־מישנה.

שימלח לעונת־המעבר
גשי ואלגאגט׳

מיקרית, אבל הבגדים, לעומת זאת, נראים
כאילו תוכננו בקפדנות רבה.
העיצוב, המושפע מסיגנון יפאני,
מתבטא בקווים ארכיטקטוניים וא־סי־מטרים,
משולב בסגירות מעניינות ר
מפתיעות שאינן מוכתבות מראש. כל
אחת יכולה לכפתר את הבגד כפי שהיא
רוצה. ישנו אלמנט של מישחק, גישה
של אל־תקחי־את״עצמך-כל־כר־ברצי-
נות.
ניתנת תשומת־לב לכל צירי הבגד
— קיים אלמנט עיצובי גם מהצד וגם
מאחור.
לא כל אשה תרגיש נוח בבגדים כאלה.
הם מתאימים לאשה הרוצה להתבלט,
והמוכנה להיראות שונה. זהו
ביגוד מאוד אינדווידואלי, עם טון גברי.
הבגדים רחוקים מהגוף, מטשטשים
את הקווים הנשיים, ונראים לפעמים
כביגדי״יוניסקס.
המחירים 129 :שקלים לחולצת־כותנה
169 :שקלים למיכנסי־פישתן:
ו־ 198 שקלים לשימלת־פישתן.
שלא כמו שפיר, אלעמי איננה מאמינה
בתפירה אישית, וממילא אין לה
זמן עכשיו עקב פתיחת החנות השניה.
שותפה בעסקים הוא אביה, אשר דחף
אותה, אחרי שנתיים של עבודה בשביל
אחרים, לפתוח עסק עצמאי.
יצירותיהן של שפיר ואלעמי מתאימות
לאקלים המקומי, והנוחיות של
קניה בבית, עם המנטאליות הישראלית
הישירה והלא־מצועצעת, בהחלט מצדיקים
רכישת מלתחה בארץ.

הספד קצר
ביידיש פשוטה
נפטר בירושלים בגיל ,89י ע־קב
יצחק סופר, יליד ירושלים העתיקה
שנודע כאמן במלאכת הכנת בתי
תפילין (המכילים את קלף הקטעים
המקודשים) לקהילה החרדית. לסופר,
שלמד את מלאכתו אצל אמן ירושלמי
מפורסם לא פחות, ששמו העיד על
מלאכתו, נתנאל תפילינסקי, נישא,
ליר קברו בהר־הזיתים, הספד קצר ביותר,
לפי הנוסח שנטבע בשעתו על־ידי
רב חררי אחד שהציע כי בהספדו הוא
יתואר רק כ״אלטער ירושלמער איד״
(יהודי ירושלמי קשיש).

המוכס שידע
כיצד לחיות
נפטר ברס אל־ח׳יימה, אחת
משבע נסיכויות המיפרץ הפרסי, בגיל
,147 מוחמד סלים ג׳ומעה, הקשיש
שב־ 200 אלף תושבי הנסיכויות.
ג׳ומעה, מוכס לפי מקצועו, שתיפקד
עד יומו האחרון ושהותיר מאחריו אלמנה
בת ,95 שלושה בנים ו־ 117 נכדים,
נינים וריבעים, ייחס, בעודו בחיים, את
אריכות־ימיו לתפריטו הקבוע שהוגבל
לדבש ודגים.
* מכון מחקר יוקרתי, שמושבו מנכה
השווייצית, הסק״ם את כינוסיו,
אחת לשנה, באחת מבירות 43 הארצות
מהן באים 132 עמיתיו.
העולם הזה 2613

במדינה גבעתיים חברים טובים

ח״ב מיכה חריש וראש
עיריית־גיבעתיים,
יצח? ירון, הם חברים טובים.
לכן, כשביין ש חריש מירון
להרחיק מהרחוב שבו
הוא מתגורר תחגת-אוטובום,
געגה ירון לבקשה
מה קורה כששני פוליטיקאים קושרים
ביניהם קשר הדוק של חברות? מי
סובל ומי נהנה מאותה חברות ארוכת־

״אני׳מרבה להתייעץ איתו בעניינים
עירוניים. יש לי גם עימותים איתו. לא
זוכר מתי. לא זוכר איזה עימותים.
למעשה אין בינינו הרבה עימותים:
אנחנו, הרי, חברים טובים. כמעט תמיד
הולכים ביחד. דוגמה: מיכה הוא יו״ר
החוג לשילוב במיפלגה, ואני חבר
בחוג.״
אחרי שעברו סערות פוליטיות כה
רבות בצוותא, נעזרים זה בזה, תומכים
ומלקקים זה את פצעיו של זה, האם
יניח ראש־העיריה לתחנת־אוטובוס
לחצוץ בינו לבין מיכה חריש? מובן
שלא! חבר נאמן ומסור כירון לא יפקיר
את ידידו דווקא בעניין כה פעוט, כמו
התחנה הראשונה של קו 31 בגיב־עתיים.
״רעש
מחריש־אוזניים״ .במשך
כמה שנים היתה תחילתו של קו 31
בגיבעתיים ברחוב־מנורה. משם המשיך
האוטובוס ליד־אליהו, לתחנה המרכזית
בתל־אביב, לרחוב אלנבי ומשם
לתחנתו האחרונה, מסוף כרמלית,
בקצהו של שוק הכרמל.

ראש־עיריה ירון
.ככה זה בארץ׳ 1

התושבים, כמו חברת דן, העיריה
ומישרד־התחבורה ידעו כי תחנת־המו־צא
ברחוב״מנורה אינה אלא תחנה זמנית,
עד שיימצא פיתרון נוח יותר,
ברחוב גדול ורחב יותר.
לפני חצי שנה אישרו אגף־התנועה
במישטרה, עיריית גיבעתיים ומישרד־התחבורה
תוכנית לבניית תחנה חדשה.
התוכנית אמורה להרחיק את תחילתו
של קו 31 הלאה, אל מסוף כורזים
בקריית־המלאכה. כך יתארך מסלול
הקו ויחצה את רחוב מישמר־הירדן, יעבור
דרך רחוב־מנורה, דרך־הגבורה,
ומשם ימשיך לתל־אביב במסלולו
הרגיל. כך יוכלו תושבי מישמר־הירדן

רר אותי בעיקבות פניתך אליה
אני מוכשר מאוד במישחק, ולא פד
חד מאתגרים. אוהב אותם ואוהב להסתכן.
אני בן מזל טלה. אומר משהו?
נותרו לי עוד חודשיים וחצי בכלא,
הזמן קצר והמלאכה מרובה.
זוהי הזדמנות חיי. ססאלונה אוהב
ורורף אתגרים. אני בחור מוצק מאוד,
אני מתאגרף טוב, רוכב על סוסים מעד

,וגנו.שחוואותיר

מיכתבים שונים ומשונים מגיעים
למערכת מבתי־הכלא, אבל אין ספק כי.
מיכתבו של עמוס נחום עולה על כולם.
נחום ( )36 כלוא בכלא דמון, ועומד
לסיים את ריצוי עונשו בעור חודשיים.
הוא ביקש ממני להתקשר בשמו עם
סילווסטר סטאלונה. ,רמבר, כדי שהוא
ישחרר את נחום מהכלא.
בתחילת 1984 נירון נחום לשנתיים
מאסר בפועל, ולשנתיים על־תנאי, על
שזרק רימת על אהובתו, אסתר קמחי
ובעלה־לשעבר בני ברבר.
להלן מכתבו של נחום, המעיד
על עצמו:
4.9.86
שלום לד, אילנה אלון.
זוהי בקשה יוצאת־דופן. אני מבקש
אסיר נחום
לפנות בשמי לסטאלונה ולבקש שאני
,ידידים קוראים לי סטאלתה ואשחק
לצידו בסרט. אך ישנה בעיה,
אני בכלא. ואני רוצה לבקש מסטא -זאת למעני. אולי יסכים סטאלונה לקלונה
לשחרר אותי מהכלא — לא חת אותי כאתגר. אני רוצה להוכיח את
הכישרונות הטמונים בי, שלא באו לירי
בסרטים, אלא במציאות!
ביטוי עד היום. תארי לך איזה פירסום
אני בחור שרירי בן ,36 גובה 185
0״מ, צבע־עור שחום. בן־תערובת, אמא יהיה לך אם אכן יחליט סטאלונה לשח־

הו ^נ ד די

ח״ב חריש
.זה הופך את הבית לגיהינום!״

שנים? איך משפיע הקשר החברי על
חייהם של מאות תושבים, ומה עלה
בגורלה של תחנת־אוטובוס שכונתית?
זהו סיפורם של חבר־הכנסת מיכה
חריש וראש עיריית גבעתיים, יצחק

יריו•

״יש לי עימותים 25 שנים
מיכה ואני חברים טובים,״ אומר ירון,
ויותר ״משמץ של גאווה נדחק לקולו.
״אני עבדתי הרבה כדי לעזור לו
להיבחר לכנסת. כשרצה להיבחר
כמזכ״ל־המיפלגה, עשיתי כל יכולתי
לקדם את ענייניו. הוא יעזור לי
להיבחר כציר לקונגרס הציוני.

שלט־התחנה כקו 31
.איננו מאיצים בעיריה...״

איתן עמיחי

הדברת מדיקיס
שמחים והדנות תי קני ם(נ׳ז קי ם

.תולעי עץ, חרקי ספרים ובגדים.
^י\ ע מי׳
י עיופזו מיוחד ואחעים ומניעת
יתושים וחוקים מעופפים.

^ ^ 0 9רמת-נן רוו מודיעין ,18ת.ד • 2272 .סל 790114-5-6 .

בשמירהו 1לבדידותךורכוש !
העולם הזה 2613

איטלקיה, אבא מטריפולי. אני מתאגרף
טוב, ספורטאי מעולה ובחור חזק
מאוד. בעל כושר גופני נדיר.
אני מבקש, אילנה יקרה, לעשות

להגיע לרחוב אלנבי באוטובוס אחד,
ולא יצטרכו להיטלטל בשני אוטובוסים.
אלא
שבתחילת רחוב מישמר־הירדן
גר חבר־הכנסת מיכה חריש .״מישמר־הירדן
זהו רחוב ארוך ורחב, ועוברים בו
כמה קווי־אוטובוסים. אוטובוס נוסף,
הנוסע בתכיפות של ארבע דקות, יהפוך
את הרעש לבלתי־נסבל. גם כך הרעש
מחריש־אוזניים. אני גר בפינת הרחוב,
ובדיוק מתחת לחלוני מחליפים
הנהגים מהלכים, דבר שהופך את הבית
לגיהינום רועש ״,אומר חריש.
״למה להוסין לז סבל?״ מי שמתגורר
על סיפו של רחוב יודע כי שם
קנה את ביתו ולא בכפר שקט ונידח.
•״כן, אני יודע, אבל למה להוסיף על
הסבל?״ אומר חריש.
״ובכלל, לא אני יזמתי את הפנייה
לראש־העיריה. תושבי־הרחוב הם שפנו
אליי וביקשו שאעזור להם להרחיק את
הקו מהרחוב. אני רק עזרתי להם, כפי
שמתחייב מתפקידי כחבר־כנסת.
״יש עשרות אנשים, כולם אינם בע־לי־מכוניות,
כולם משתמשים בתחבורה
הציבורית, והם שביקשו להרחיק
את מסלול־הנסיעה של קו 31 מהרחוב
שלנו״.
התחנה של קו 31 במסוף כורזים
נותרה ריקה. העיריה בנתה, בכספ,י

״רמבו״

.א 1לי יסכים לקחת אות־ ו

רוכב על אופנועים, ואני מתאים
לכל תפקיד. יש לי תמונות אצל 0וכ־נות־הסרטים
של מנחם נולן. השחקן
יוסי וירז׳נסקי ומשה איש־כסית ד ל
נתנו להם בזמנו תמונות שלי. עברתי
ילדות קשה בדיוק כמו סטאלונה. אני
לא דורש כסף להשתקם, אלא אתגר.
כדאי לנסות, אני דובר אנגלית על
בוריה, וגרתי ארבע שנים באמריקה.
ידידים קוראים לי.סטאלונה׳ או ״רוקי״•
בתודה
מראש, הממתין בקוצר־רוח,
עמום נחום, קורא מושבע של
השלם־הזה.

עד כאן מיכתבו של עמוס נחום.
האם יש למישהו מהלכים אצל סטא*

לונה?

אילנה אלון ₪

משלם־המיסים, תחנת־מוצא חדשה בד־רך־הגבורה.
תושבי הרחובות מישמר־הירדן
ומנורה נאלצים לכתת את רגליהם
מרחק רב עד לתחנה הראשונה
של קו 33 או להגיע לדרום תל־אביב
בשני אוטובוסים. וביתו של מיכה חריש
שקט ורגוע.
סערה במכולת. במכולת השכונתית
סערה. קשישים, נשים הרות
ואמהות לילדים קטנים רוגזים. מלכה
ביטרמן מנסה לארגן עצומה שתישלח
אל ראש״העיריה .״קורה לפעמים שאני
נשארת בבית. מעדיפה לא לנסוע. עכשיו
כל נסיעה הכי פשוטה הופכת למסע
מפרך.״
מתי עינב, המפקחת על התעבורה
במחוז תל־אביב והמרכז :״התוכנית להעברת
התחנה למסוף־כורזים אושרה
ונחתמה כחוק. איננו מאיצים בעירייה
לבצעה, מפני שאין כאן דחיפות תחבו־רתית״.
גבריאל
שמש, דובר דן :״מבחינתנו
אפשר להעביר את קו 31 למסוף־כד
רזים בכל רגע.״
יצחק ירון, ראש־העיריה, מהסס.
אינו ממהר. עכשיו, אחרי שבעיות
האקוסטיקה בביתו של חברו הטוב
נפתרו, בוודאי אין צורך לעשות דבר.
״ככה זה בארץ, הכל נעשה לאט,״ הוא
׳טרד, ליבו ביין
אומר•

ל מז כי ר ה אלקטרונית

10ח 3 $ 0ח 3ק
• נגס אפשרות הפעלה
רוררווק
• חיבור מזכירה לשני
קוי טלסון

^ ס ל קוי ת בנו ״נו

אבן-גבירול ,0 4ת״א,
טל2 4 1 9 1 5 ,2 3 0 9 7 1 .

הפירסום בעיתון האמריקאי
וושינגטון פוסט, לפיו היה
הנשיא המצרי המנוח אנוור
אל־סאדאת מכור לסמים, כביכול,
עורר את רוגזו של השר
עזר וייצמן. וייצמן נשאל השבוע
אם בפגישות הפיסגה עם
אל־סאדאת, בהשתתפות מנחם
בגין ורבים אחרים ,״הבחין ש־סאדאת
היה מסטול״ .״מה פית־אום
מסטול?״ הגיב וייצמן ,״כולם
סביבו היו מסטולים — רק
הוא לא!״
כל מי ששואל לשלומו

מי היה מ ס טול דיו־ סאדאחוממ תי
עוימעו? פרס הוא מז כי רו עזד עוז רו

בלבד) :״פעם היה מארוקאי־ס־כין.
עכשיו הוא מארוקאי־מסר״.
מצב־רוחו של יוסח חריש,
היועץ המישפטי לממשלה,
השתפר באחרונה, בעיקבות
השיפור במצבה של יחודית,
אשתו. היא עברה אירוע מוחי,
שבעיקבותיו שותקה זמנית, אך
כעת היא מתאוששת.
י אחת מידידותיו של בועז
אפלבאום, ראש לישכתו של
שימעון פרם במישרד ראש־הממשלה,
טילפנה ללישכה וביקשה
את אפלבאום .״אפלבאום

קוד, פנה יודקובסקי לעבר החוגגים
והתעניין :״איך היה?״
רפי איתן, יושב־ראש
הדירקטוריון של החברה לכימיקלים
בישראל, דחה הצעה לככב

בקרוב, בביצוע של הזמר יזהר
כהן.
שם נוסף מצטרף לרשימה
השחורה — תרתי משמע, במיק־רה
זה — של המבהרים בדרום־
אפריקה: יצחק קול מחברת ג ג,.
שקפץ לארץ־האפרטהייד לביקור
בן כמה ימים. איש־הקולנוע
נטל עימו מצלמה, לתעד את
אשר ראה.

בבית החולים הקריה בתל־אביב,
שם היא מאושפזת לניתוח.
השחקן האמריקאי פיל בסטר
סטלונה, המוכר בכינוי
״רמבו״ ,ירד לשפת־ימה של תל־

כתב הטלוויזיה אהוד
יערי, ששמו לא ירד מהכותרות
במשך חודשים בגלל אשתו

טלי זלינגו

הכתבת הצבאית, אשת־״דבר״ ,ביקרה בתערוכה
של תצלומים צבאיים, ופגשה שם את הוריה, ח ח
ועזריה רפפנרט. נם רפפורט היה כתב צבאי — אבל במילחמת־העצמאנת.

1\1ךךן״\ 1ר 1ן ןץ ך ניע של דויד בן־נוריון, עם אבין, הדיר יריב בן־אליעזר. אודי 17ס״ם עכשיו
ב 111 1את לימודיו בבית־הספר! ,נרשם לעתודה באוניברסיטת וזל־אביב. אם לא יתקבל
\ ו 11
ללימודי־מישפטים, יתגייס לצבא. כשהיה בן שלוש, מת בן־ננרינן, אבי סבתו של אודי, נאולה, בבית־הספר לא
קיבל יחס מיוחד. רק כשלמד! בשיעור ההיסטוריה על בן־ערינן, נשאל דעקא אנד׳ מיספר השאלות הרב ביותר.

של חבר־הכנסת מיכה רייסר
בימים אלה, זוכה בתשובה הסרקסטית
:״מחכים, מחכים הכוונה
היא לפירסום מסקנותיו של
היועץ המישפטי לממשלה בתיק

מיכאל אלבין.

הבריחה האחרונה על ח״ב
צ׳רלי ביטון (לדוברי-יידיש

איננו,״ נענתה ,״מדבר מזכירו
האישי משזיהתה האשה את
קולו של ״המזכיר״ — קולו של
שימעון פרס — נבהלה, סיימה
מייד את השיחה ואצה לספר לכל
את אשר אירע לה.
אפלבאום עצמו חוטא
בכתיבת שירים. אחד מהם יושר

חווה, נסע לתקופת־מה לחדל,
וישוב רק בעוד חודשיים.
הנוכחים בשימחה מישפח־תית
של אחד מעובדי ידיעות־אחרועת,
בשבוע שעבר, הופתעו
כשעורך העיתון, דב יודקוב־סקי,
הפגין את יכולתו בריקודי
טאנגו ופסדובלה. משסיים לר
בכתבה
המסכמת את האירועים
והאנשים של השנה בטלוויזיה.
השם צ׳יצ׳ולינה מהלך אימים
על החרדים בארץ הקודש.
כוכבת הפורנו ההונגריה־איטל־קית,
אילונה פטאלי, שנבחרה
לפרלמנט האיטלקי, עדיין
לא הגיעה לארץ, אך המלונאי
הירושלמי דני אסא נרתם
למסע חיפוש הצ׳יצ׳ולינה הישראלית,
ונתן את החסות לתחרות
שהיתה אמורה להתקיים במלונו.
אך יום אחרי פירסום המודעות
הוא קיבל שיחת־טלפון אנונימית,
שהזהיר מפני קיום התחרות.
המקור שהזדהה כנציג הפלג
החרדי בעיר, אף איים בהפעלת
אלימות כלפי אסא. אחרי
התייעצות עם עוזריו החליט
המלונאי לוותר על העניין.
את פני ראש״השנה העברי
קיבלה המנחה ריבקה מיבאלי

אביב בחברת שומרי־ראש אח־דים.
תוך דקות ספורות התקהלו
סביבו כמאה מעריצים, שעקבו
בלהט אחר כל תנועותיו. השחקן
גילה סימני־עצבנות ועזב.

קשב־הרדיו דויד בן״
בסט האזין לדיווחים שוטפים
במיפרץ הפרסי. אחת הידיעות
שקלט עסקה בתיאור קרבות
שפרצו בין עיראק לתורכיה.
הידיעה הועברה לרשת האן־בי•
סי האמריקאית, שאיתה מקיים
הקשב קשר קבוע. אך מאחר
והאפשרות לעימות בין עיראק
לתורכיה נראית כל־כך אבסורדית,
הוא קיבל הודעת־טלקס
המבקשת לאשר שנית את הידיעה.
בן־בסט יצר קשר מחודש
וקיבל דיווח מהחזית, המאשר
שכוחות עיראקיים תקפו בגבול
התורכי ריכוזי־כוחות, אך שהעימות
המקומי לא התרחב.

א. בי ר מן א״ ר פי
שרוחי גביה ואבטחה בע״נו
טיפול ב שי קי םללא בי טוי בבל האר ץ בולל ב מגזר ה ערבי
גבייה וביצוע צווי מעצר וצווי עי קול ביצוע פ ט קי דין ופינויי ם
בלד רו ת לחו׳ לאבטחה מיו חדת שומרי רא ש
חולון, סו קו לו ב ,13כ\ל׳ 8 5 4 2 3 3 ,5 0 5 3 1 8 1 ,5 0 5 3 1 2 9־ 0 3
חיפה, ה ח לו ץ ,27 טל׳ 6 4 1 7 1 1 ,6 6 6 2 6 9־ 0 4

י רו שלי ם, המלךג׳ורג׳ ,16/6ט ל׳ 246842־ 02
בי פ׳ א ־ קו ל, ט ל׳ 224341־ ,02 מנוי ,6555 בי ר מן
נתניה, ר מז 619093,15־ 05 3
אי תו רי ת, טל׳ 7549111־ ,03 מנוי ,6444ר פי

בקרוב ייפתח סניפנו בבאר־שבע

העולם ׳הזה 2613.

| 1 ה 1ו * הסופר הניע להלוויית •וספרה טבנקין בעץ־חחד כשה1א חבוש מינבעת,
1 #1111 11111 #1שעה שכל יתר הנוכחים היו נלו״־ראש. הוא שוחח ארוכות עם שימעון
אבירן, שהיה מפקד חטיבת ניבעח׳(בתצלום לימינו) .ירוחם כהן(בתצלום משמאל) איש המח
נוסעים־נוסעים:
מי לחו״ל

ומי שלא — לאילת. מני פאר
ואשתו קרני החליטו להתחכם,
ועל־כן נסעו לאילת שלושה
ימים לפני ראש־השנה, ושנו
׳ למרכז בערב״החג. בדרכם חזרה
פגשו בהמונים הנוהרים דרומה.
התוכנית ממני הוקלטה
תחת איומי סנקציות מצד הוועדים
השונים בטלוויזיה, ובנס
הגיעה ביום השישי למירקע. מני
פאר ומפיק התוכנית, חיים
מלובן, לא הופתעו לגלות קפה
** שפוך על סרט־העריכה של התוכנית.
הסרט נקרע בעת השידור,
ועם־ישראל נאלץ לצפות
בשקופית המסורתית המוקרנת
בעת תקלות.
שחקן הבימה אברהם
רונאי חגג בברלין, שם שהה עם
תיאטרונו, את יום־הולדתו ה־.55
נשיא גרמניה, שבא לברך את
שחקני התיאטרון, התעכב לידו
והשניים נראו מפטפטים זמן־מה. י משעטו הכול על רונאי וביקשו
לדעת את תוכן השיחה, התעטף
הלה במיסתורין וענה :״את זה
תשאירו לי
גם מנכ׳׳ל התיאטרון,
שמואל עומר, חגג בברלין
את יום• הולדתו ה־ .58 אשתו
דבורה, שהכינה לו מסיבת־הם־
תעה, סיפרה שפגשה בו בגיל 7ו.
״כבר אז,״ השוויצה ,״ראיתי את
הפוטנציאל הגלום בו״.

לקה הערבית שליהפלנדח פנש את איש־הרינול רפי איתן(בתצלום, מרכיב משקפיים) .המשורר
ח״ם גורי (בתצלום למטה) ,שספד לטבנקין, נשאר עומד ם 1ל קיברו של טבנקין בנפו, אחרי
שהתפזרו שאר האבלים. טבנקין נקבר בטקס חילוני, כאשר כמעט כל הנוכחים היו נלו״־ראש.

מה לא עושים כדי להשיג
מקום ראשון בפסטיבלי־הזמר בארץ?
בשנה שעברה הביאו מניו־יורק
את ריבקה זוהר. השנה
החליטו ״ללכת על״ הזמרת הוותיקה
עדנה לב, המתגוררת
בארצות־הברית מזה שנים רבות.
היא תשהה בארץ במשך כמה
ימים, ולאחר־מכן תחזור לביתה.
יש גנבים שקשה להבין
את מניעיהם. אחד כזה חדר
למלון הניו־יורקי שבו התאכסן
הבדרן דודו טופז וגנב את
המיזוודה, שהכילה את כל האביזרים
שהובאו במיוחד מהארץ
לצורך מופע היחיד שלו. חבריו
עקצו אותו ואמרו שהוא כל־כך
מפורסם באמריקה, שהמעריצים
שלו גונבים ממנו את חפציו
האישיים.
אין זה רע כלל וכלל
להיות דוברו של שר־בלי־תיק
— כך סיפר השבוע סילוון
שלום, דוברו של יצחק מודעי.
שלום, שכרע תחת עומס־העבודה
עת כיהן מודעי כשר־האוצר,
סיפר שכיום הוא מנהל
אורח-חיים רגוע, וסדר־יומו
מקוצר ביותר.
רחל קרמרמן שבה ארצה
לקראת החג. בתו של יעקב
מרידוד ואלמנתו של יוסף
קרמרמן, שהוזכרה כאחת המועמדות
לרשת את ניצה שפי
רא־ליבאי
כיועצת־למעמד־האשה,
לא ידעה דבר על סיכוייה
לתפקיד.

הצייר הרשל בן־חיים
עשה כמה ליטוגרפיות על נושאי

יודאיקה. באחת מהן נראה הבא״
בא פאלי המנוח, מנהיגה הרוחני
של העיירה נתיבות, כשהוא
מברך את שמואל פלטו-
שרון. הציור מצא חן בעיני
פלטו, והוא החליט להשתמש בו
בלוח־שנה מהודר שייצא ערב
החג.

איגון ם ון־ם ירם טנברג שאשתו
היתה יהודיה ממוצא בלגי,
שהיא כיום מעצבת־אופנה ידועה
בארצות־הברית. כדי להעלות
נשכחות, המשיכו השניים
בסעודה במיסעדה המפורסמת
צבי הזהב, המהווה מקום־מיפגש
לחברה הגבוהה האוסטרית.

האנימטור מיי ר פלידר-
באום, בנו של איל־הספנות־והנפט
הבינלאומי ג׳ק פלידר־באום,
ביקר בזמן שהותו

בעיקבות מותו של המשורר
אבא קובנר הופרכה אגדה
ותיקה, שטענה כי הוא אחיו של
ח״כ״רק״ח מאיר וילנר. העיתונאים
שטילפנו לביתו לשאול
אותו מדוע לא השתתף בהלוויית
אחיו, הופתעו לשמוע כי השניים
הם רק בני־דודים רחוקים. מקור
הטעות: הח״כ אכן נולד למישפ־הה
בשם קובנר — הנקראת כך
על שמה של העיר הליטאית
קובנו — אולם שינה בצעירותו
את שם־מישפחתו, לכבוד עיר
הולדתו, וילנה, גם היא בליטא.

בארצות־הברית אצל מדיום ידועה,
שאמרה לו שבגילגולו
הנוכחי הוא חייב לעזור לילדים
בכל דרך אפשרית. פלידרבאום
העורך סרטי־אנימציה לילדים,
ואף כתב שני ספרים על כך,
פגש בשובו ארצה את שלי
חושן, יושבת־ראש קרן יד ביד
להצלת ח״־אדם. ואחרי שיחה
קצרה החליט לתרום 25 אלף
דולר לכיסוי הוצאות הנשף
השנתי של האגודה. הוא גם
הבטיח שיביא 100 אנשים
מהצמרת הפינאנסית היהודית
של בריטניה.

מלבודהמים לשנת 1969 ודוגמנית־צמרת, שפרשה לעיסוקים פרט״ס, הצטרפה נם היא
להורים המניעים לאירועים עם ילדיהם. דמיר הביאה את בתה דוריאל, בת ה־ , 12 למסיבת־הפתיחה
של המעצב נרשון ברם. הישראלי הראשון שדנמיו נמכרים ב״מועדע׳ הים התיכון־ במארוקו ובתוניסיה. דמיר,
הממעטת לצאת לבילויים, אמרה שבאה מלל ידידותה עם המעצב, שאיתו עברה כיברת־דרך בתחום הסיקצוע׳,

שרית דמיו
העולם הזה 3ב26
עודד מעצב-האופנה
פרוביזור חזר מפסטיבל־המו־סיקה
בזלצבורג כשהוא עמוס
חוויות וסיפורים. האירוע המרגש
ביותר לגביו הוא העלאת
האופרה משה זאהרזן של מלחין
שנות ה 20-ארנולד שיינ־ברג,
שהפכה השנה למחאה
סימלית על כהונתו של קורט
ולדהיים כנשיא אוסטריה. שותף
לעמדתו היה הנסיך הגרמני

יהושע מאירי, דובר
מיפלגת״המרכז, החליט להיכנס
ברצינות לפוליטיקה. מאירי, שהיה
עיתונאי עד שהפך להיות
דוברו של חבר״הכנסת יצחק
ארצי, פועל כעת למען צבירת
כוח במיפלגה החדשה.
חסן עיסא, ראש הדסק
הישראלי במישרד־החוץ המצרי,
לקה בשבץ קל לפני כמה שבועות.
עיסא החברותי והעליז מחלים
כעת בביתו וישוב לעבודה
בקרוב.

דסגה בדק הדד אודליאב ₪
י41 ,

קראי לי ליא1ן

האגדות על בתים מקוללים שייכים, בדרך
כלל, לסירות ולבתים עתיקים באירופה, אך גם
בישראל יש בית אחד כזה.
בסביון, ברחוב הגדרות ,61 ממוקם ארמון
חלומי המוכר בשם קאזה סכמן.
את הבית המפואר, הטובל בכרי״דשא ועצי־ברוש,
בנה היהלומן אלברט מבאג, שאף הוסיף
בריכה בגן המקיף את הבית.
הסבאגים נהנו מיופיו של הארמון במשך זמן
קצר, ואז, מסיבות לא־ברורות, נאלצו למוכרו.
המזל הרע סיבך את היהלומן באובדן של שיבעה
מיליון דולר, והוא נאבק כעת להחזרתם.
את הבית קנה המיליונר היהודי מפרנקפורט,
יוסל׳ה בובמן, ששיכן בו את אחיינו אילן
קיביקו ואשתו השיננית חני אורגיל. הזוג
הצעיר והיפה בילה במישכן המלכותי במשך כמה
שנים, ואירח כיד המלך את חוג ידידיו הגדול. אך
המזל הרע רדף גם את בני־הזוג, והם התגרשו
אחרי ארבע שנים, וכל אחד מהם פנה לדרכו.

עורן־הדין המיליונר, ליאון צ׳רני, שהיה
יועצו של הנשיא ג׳ימי קרטר, ושאף חיבר ספר
העוסק במשא־ומתן של ג׳ימי קרטר, אנואר
אל־סאדאת ומנחם בגין, נחשב כרווק
מבוקש בארצות־הברית ובישראל. הוא בן ,40
עשיר, מפורסם ושרמאנטי, חלומה של כל אם
יהודיה.
אך צ׳רני כל־כו עסוק בעבודתו, שהוא פשוט
שכח איך עוברות השנים, והוא עדיין נשאר לבד.

תחת לבלות את סופי־השבוע בשפת־הים עם
חתיכות, הוא היה עסוק בדיונים עם הנשיא
קרטר, ותחת לבלות ולרקוד בחברת עלמות־חן
שעשו לו עיניים, הוא עסק בכתיבת סיפרו. וגם
כעת׳ ,כשהוא בארץ, הוא מסתובב בין מפיקים
לכימאים בקשר לסרט שהוא מפיק.
אך אלוהי היהודים הוא אל רחום וחנון, והוא
החליט לחוס עליו. הוא זימן לו ראיון עם
העיתונאית שלי גולדמן, שהיא גם יפה וחכמה

ליאון צ׳רני
— ונשעוה על זרועו ביפו
וגם אמידה. בתום הראיון הודיע לה צ׳רני שמעתה
ואילך היא יכולה לקרוא לו בשמו הפרטי, ליאון.
הרמז העבה הזה היה תחילתו של רומאן.
גולדמן, ככל שאר העיתונאים, היא מאוד
דיסקרטית, וסירבה למסור פרסים על הקשר.
אך השפיונים, שגם הם ברואי הקדוש־ברוך־
הוא, עשו את המוטל עליהם, וקלטו את הזוג
המאוהב, כשהוא מתבודד ביפו העתיקה, וגם
באיזה מיסערה שקטה. וכעת, אם חברו הטוב של
צ׳רני, השר עזר וייצמן, יחפש אותו, אז תודיעו
לו שהוא מסתובב אי־שם באיזור יפו,
כשעיתונאית בלונדינית שעונה על זרועו.

העיתונאית היתה מאוד דיסקרטית —

אחרי 4שנים

לפני שנים נפרדו שחקן־הכדורסל ואיש־הביטוח
טל בדודי ואשתו רונית. הסיבה לפרידה
היתה הקשר המיוחד שנוצר בין שחקן־
הכדורסל ג׳ק צימרמן לרונית.

אלברט סבאג
!עכשיו: רינה כספי

הבית המקולל נשאר מיותם לזמן קצר, ואז נכנסה

לגור בו רינה כספי, אחותו של עורך־הדין רם
כספי, מעכבי ״הפגישה הלילית״ .אח אחר,
אם; י כספי, אף הוא עורך־דין, גר בשכנות

באותו רחוב, בבית מספר .59
,השמועות האחרונות אומרות שמישפחת רינה
כספי אינה מרוצה ממעונה החדש, ומעוניינת
להחליפו.
שיעשו את זה מהר, לפני שהמזל הרע יתדפק
על שער חווילתם!
הבת השרה

למעצב־האופנה גירעון אדברזון יש שתי
בנות, דנה וקארין. את קארין בת ה־ 24 הוא
חיתן לפני חודשיים בחתונה יוצאת״רופן בשפת״
הים בהרצליה. הקתן, שלומי רביד, וכלתו הם
בוגרי החוג לכלכלה באוניברסיטת תל־אביב.
הכל כירכרו סביב הבת הבכירה, ושכחו את
הצעירה.
מאוד הסתקרנתי לדעת מי החבר של זו, אך

גירעון אוברזון
העניין נפל לים

טל ברודי
החברים והידידים לא ידעו פרטים. אז מה שנותר
לי לעשות זה לשאול את פי הנערה, שגם היא
סירבה להתראיין. אך רחל המרחלת זה מושג
בדיוק כמו אוברזון, ולא הרפיתי מהנושא.
השבוע גיליתי את דנה בת ה־ 19 שהיא חיילת,
עם בחיר ליבה, שמואל פינטו, בוגר מכון
ויננ״ט לספורט, העובד למחייתו כמרריד־ספורט
באגודת ניצן. והמתבונן לפתוח מכון־ספורט
פרטי. בתחילה דיברו השניים על נישואין, אך
כרגע ירד העניין מעל הפרק. הם עדיין ביחד,
אוהבים ושמחים כתמיד, אך בלי תוכנית לעתיד.

הקטע הטראנמת׳ —
הקטע היה טראומתי לכל הצדדים, וכתוצאה
מכך התגרשו בני־הזוג, והילדים נשארו אצל האב.
בינתיים המשיך הרומאן בין הגרושה הסריה
לשחקן החתיך, והשניים נסעו לטיולים משותפים
בארצות־הברית, חזרו לכאן ושוב נסעו, ובמשך
כל הזמן שמרו על פרופיל נמוך. אחרי רומאן
שנמשך כבר ארבע שנים, הם החליטו להינשא
כדת וכדין. החתונה תתקיים בטקס צנוע, בחברת
ידידים ובני־מישפחה בלבד.

ג׳ק צימרנלן ואחותו אן
— מסוו״ם בחתונה

005נ ^ 8סז ז צ ^נאססי* 0מ £0 £סא 81£

?<1)^6 512ז 5 0

*ד־נדוץ

אזהרה — מ שרד הבריאות קובע כי העי שון מזיק לבריאות