גליון 2615 מתאריך 13 באוקטובר 1987

כ׳ בתשרי תשמי ח13.10.1987 ,

מיספר 2615

המחיר 4.00 שקל חדש (כולל מע־מ)

מיכתבים
מדינת אש״ב
על תוצאה אחת של הכיבוש
הממושך (״נבואת ישעיהו״ ,העולם
הזה .)21.9.87
שוב הצלחנו, אנחנו היהודים, להקדים את
הפלסטינים. הם טרם הצליחו אפילו להניח את
היסודות למדינת אש״ף שלהם ואנחנו כבר חיים
במדינת אש״ב (אנשי שיו״בית) שלנו.
זאת המסקנה המתבקשת מדיברי נביא־הזעם
ישעיהו ליבוביץ, המובאים בכתבת איש־השנה
אבי פרישמן, תל־אב־ב
תשמ״ז.

שארה מתבק שת
על תגובתה של קוראה, המגדירה
עצמה כ״מועמדת לטראנספר״
(״לגנדי, תודה!״ ,העולם הזה .)5.8.87
בטרם קיבלו הנאצים, בוועידת וואנזיי, בשנת
,1941 החלטה בדבר ״הפיתרון הסופי״ ,ההשמדה
הפיסית של העם היהודי, הם נקטו בצעדים
שהכשירו את הקרקע לאותו פיתרון, החל
בחוקי־נירנברג וכלה ברעיון הטראנספר, הגירוש
ההמוני של היהודים.
45 שנים מאוחר יותר החליטה ממשלת־ישראל
על הפליית הסטודנטים הערביים לעומת
חבריהם היהודים בשכר־הלימוד באוניברסיטות,
בכל מיני תירוצים ואמתלות (החלטה שאומנם
בוטלה בינתיים).
שלושה חודשים לאחר מכן הגו אישים
בכירים בישראל (סגן שר־הביטחון, אלוף
במילואים וחברת־הכנסת) את רעיון הטראנספר
של הערבים ואף הגדירו אותו כ״הפיתרון הכי
מוסרי בעולם״.
בינתיים, לדאבונם, אין כיום הרעיון מעשי
מבחינה פוליטית, אך השאלה המתבקשת, ואותה
אני שואלת כמועמדת לטראנספר, היא מה עתיד
לקרות לערבים במדינת ישראל.
זבדה מונא, יפו

שנת הא שה
על תרומתן של הנשים לביצור
המדינה(איש השנה תשמ״ז, העולם
הזה .)21.9.87
אורי אבנרי, שכתב בכתבת איש־השנה כי את
קיומה של המדינה כמדינת־חוק דמוקרטית
הבטיחה קהילת המישפט, בדמות המישפטנים
״ובעיקר המישפטניות״ ,היה יכול להרחיב את
היריעה ולציין כי גם העיתונות עומדת בשורה
הראשונה של הלוחמים למען מדינת־חוק ושם
מצויות, בנוסח הנ״ל ,״הרבה עיתונאיות״.
שלא לדבר על אשה אחת, שושנה ארבלי־אלמוזלינו,
שקולה נגד הלביא, תרם בשלהי
השנה, למדינת ישראל יותר מאשר פעילותם של
הרבה גברים ורבי־גברים. א מי ר ה פלג1 .ח!יה

קשר הבשרזת
על צעד אפשרי למיתון תוקפנותם
של החרדים (״שאכעס! שאבעס!״,
העולם הזה )2.9.87
תעלולי הבד״ץ (בית־דין צדק של העדה
החרדית) ,המשלח את צאן מרעיתו להפר את
עונג־ד בת של יהודי ירושלים הלא־דתיים,
•לרעו לשלב המחייב תגובה.
ואם כי יש זכות לכל אדם לאכול מזון כשר,
׳.הרי אם הכסף הנגבה תמורת ההכשר הזה משמש
למימון פעולות המכוונות נגדנו, אין סיבה לכך
שאנחנו נתרום לכך מרצוננו.
לכן אנו מציעים לא לקנות מוצרים שיש
עליהם הכשר של הבד״ץ. כך יידעו היצרנים כי
/אותו הכשר אולי מוסיף להם לקוחות חרדים, אבל
׳״*הוא גם גורע לקוחות המתנגדים לפגיעות
המתמידות של החרדים באחרים.
מישפחת ארז, תל־אביב

בשירות החוגים הדתיים
על השתלמות צפויה של אנשי
שירות בתי־הסוהר (״הסוהרים יהיו
מודטים״ ,העולם הזה .)21.9.87
בידיעה על התוכנית של שיחת בתי־הסוהר
שירות בתי־הסוהר ללמד סוהרים את טכניקת
המדיטציה הטרנסצנדנטלית (מ״ט< מסתמך
השלם הזה על דוח תעסה־גלזר, ובכך הופך
השלם הזה למשרתם של החוגים הדתיים
והריאקציונריים ביותר.
עמיחי רוקח, האגודה הבינלאומית
למדיטציה בישראל. תל־אביב
דיברי השיטנה והלעג על המדיטציה
הטרנסצנדנלית מתבססים ושאובים מדוח,
שההתייחסות שלו אל המדיטציה הנ״ל היא
(המשך בעמוד )4
השיטחיות בהתגלמותה.
העולם הזה 2615

כתבת ה שער האחורי:

כתבת ה שער הקדמי:

ג״האן סאדאת!זנות
השבוע 10 ,שנים מאז ביקורו ההיסטורי של
אנוור אל־סאדאת בירושלים ושש שנים להירצ־הו,
נזכרת אלמנתו, ג׳יהאן, בראיון מיוחד ל״העו־לם
הזה״ ,ומספרת ,״סאדאת חשב להתפטר אחרי
ביקורו בירושלים. ערב מותו אמר
— בקרוב אפגוש באללה. כשאללה
ירצה בי, הוא ימצא אותי!״

הזהיר את שוון

חודשיים לפני פרוץ מילחמת הלבנון,
שוחח ראש ממשלת מצריים עם אריאל
שרון, והבין מה עומד לקרות. היום,
כמנהל בנק, הוא נזכר בדראמות שליוו
מכריז :״יש א שראל מצריים, וומכריז:
אתת יחסי יישראל
ביוז
לי חלק חשוב ביותר ביוז־הנ־

השלום של חני
שיא אנוור אל־סאדאת!״

השב״ב התנגד
עכבר בגביע
שמנת

הד״ר מוצטפה חליל, שליווה את סא־דאת
לירושלים, מגלה כי השב״ב
המצרי התנגד ליוזמת הנשיא, מספר
בי תחביבו של מנחם בגין היה להעליב לחלץ וכי הוא אותו הצליח 7ח 7ץ
הוי* ! 7* 1׳ ח
מדי־פעם

^ ^ 9התנצלות אפילו מהשר המי במהלך המי
שרון, במהלך
אריאל שרון,
> 1אריאל
בורג.
יומך בורג.
עם יומך
שא־ומתן עם
שא־ומתן

הפסימי ביותו 1התחיל כטחויסט

בוטרוס בוטרום־ע׳אלי מספר, שהיה
הפסימי ביותר ,״כי מילחמה של 30
שנה אי־אפשר לסיים רק במחווה פסיכולוגית,״
נזכר שסאדאת ביקש ממנו
לחבר לו נאום, שייקרא בכנסת, ואומר
על יחסיו עם הישראלים:
אני טכנאי. משלמים לי
כדי להיפגש עם אנשים.״

העיתונאי אניס מנצור, מקורבו של
סאדאת :״הוא בנה את הפוליטיקה
שלו על הלם. הוא ידע שיירצח יום
אחד, שהרי את הקריירה שלו התחיל
כטרוריסט!״ הוא גם מספר כיצד חצי
ליח להרגיז את נשיא־סוריה,
כשקבע שהישרא

לים נראים כמו הסורים.

הנשיקות של עונאת סוטי השנה:
אחד הישראלים שחזר מהמיפגש שיזם האו״ם
בז׳נווה, ולא מסר כל עדות במישטרה, מפרסם את
^ 9 0 ^ .רשמיו: עדותו הפומבית על זקנו
1 /של יאסר ערפאת, על הילדים
שהוא נוהג לנשק ועל חבריו.

כל סודות וק״ח
סליבא חמים, עסקן ותיק שבוותיקים במיפלגה
הקומוניסטית, חחליט לפתוח את פיו. אחרי
שנזרק מחמים לגח, חוא מתחיל לספר את סודו
תיה — איך היא מתנחלת, מח
מקורות המימון שלה, והמיש*
טר חמישפחתי השורר בה.

חוקה עכשיו

בחוקה האמריקאית יש ליקויים רבים ובולטים.
אך, בכל זאת, היא ארמון מפואר
— בניגוד לסוכת דויד הנופלת.
יש צורך בחוקה גם לישראל.
הדסה העב״מיח מחינה הדסה ארבל עוקבת
אחריהם במישקפת,
בתיקווה שידברו אליה.
היא מחפשת עב״מים,
שיעבירו דרכה מסר
לאנושות: איך להיות מוסריים יותר, רוחניים
יותר, מדעיים יותר ונם איך
8לכונן ממשלה צודקת. גם דד
מישטרה מתעניינת ברצינות.

הטוב, הוע
והמנועו בתשמיז
עורכת הקולנוע של ״העולם הזה״ מסכמת את
השנה: מתוך 52 הסרטים שנמצאו ראויים לציון,
נבחרו ארבעת הטובים (״דקה לחצות״ ,״חנה
ואחיותיה״ ,״שיחות מלוכלכות״ ו״נרדפי החוק״),
וגם ארבעת הגרועים של תשמ״ז(״שלושת האמי־גוס״
,״קטיפה כחולה״ ,״הבוקר שאחרי״ ו״בטי
בלו״) .מבין 49 שחקנים נבחרו

שחקן ושחקנית השנה, שחקני
המישנה של שנת תשמ״ז. מיהם?
רחר ה מר חר ח
מ רוו ח ת:

המישטרה: נגד מיי

בשהתלונן דויד בלם על התק״ם, המישטרה
החליטה להפסיק את החקירה ,״כדי לא לגרוס
נזק בלבלי״ .כשהתלונן התק״ם על בלם, היא
חודשה במהירות — בעזרת ביקורו של יגאל
ארנון אצל יורם גונן. האם המישטרה מעמידה
את עצמה בשרות אינטרסים
£ • 4 1פינאנסיים? גילויים ומיפמכים
3 6חדשים בשערוריית השגה.

ירדנה גורביץ (בתצלום)
נפרדה מבעלה עמי
טמיר, וגם התחילה
לעבוד אצל יגאל ארנון
• רימון בן־יקיר הגיש
משהו ללקוחה, ומצא את
נאווה, אשתו הטרייה •
הגינקולוג יוסי שביט
עם סיגלית גל • עודדי
בלומנפלד הופיע בציבור עם המתאגרפת
דניאלה דנצל — ואשתוק
לשעבר אמירה סידרה לו נוק־אאוט
בצורה של פקודת מאסר.

מחכה לאידה

אילנה פרידמן הקדישה 15 שנה למאבקה של
אחותה, אידה נודל. עכשיו עומד הכל להסתיים.
בינתיים היא לובשת סוודר,
שנסרג מהצמד שהשירה כלבתה
של אידה ,.ומכינה את דירתה.

המדורים הקסעים: 3 מיבתבים — גולדה והיועצים
אייגרת העורך — מילתב מאירלנד 4 5 הנדון -מברק, אבל... 6 במדינה — האופציה הדמיונית 10 תשקיך — תוכניות ש־ס 11 יומן אישי — מניפה ביוס־חמסין 12 אנשים — העציצים שנעלמו
אתה והשקל — זהירות: קופח־וזולים! 16 16 תמרורים — נתן אבסלרוד

דך חדש — נזיפה לתימסח נליל׳

האם רצה יהויכין שימעוני, בעצם, בסתר־ליבו,
להיתפס? ניתוח מדוקדק של מעשיו ביום האחרון
לפני תפיסתו מוביל למסקנה זו. ידידתו,
גראפולוגית במיקצועה, מספרת על יחסיה עם
ד״ר ג׳קיל ומיסטר הייד, שניהל חיים חברתיים
רגילים, תוך כדי עיסוק בנסיון הסחיטה. ראש
צוות־החקירה מספר על הקלסתרון הפסיכולוגי
שה כינו אודותיו, לפני תפיסתו. האיש שהחדיר
עכבר ערוף־ראש לגביע שמנת,
חקר מסלולי טיסה מסובכים
^ ^ 3 1 3ובילה בחוג לפנויים ולפנויות.

קולנוע — סירט׳ השנה
מה הם אומרים -עוז־ לנדאו,
חדווה איש־שלום. יצחק קול.
נחמן ש׳ ,רפי פרבר ויוסי קובני
לילות ישראל — בדרך לכלא
תשבץ — מלשינות
מיבתבים לרותי -תמי וייסמן ()20
זה וגם זה — משוגעים בצוות־המוחות
הורוסקופ — קר לה. לוונוס
רחל מרחלת — על כל העולם

ח״ה עם רוני

״הם מתנכלים לנו!״ מתלונן החבר החדש של
אורית ארביב. רוני הררי בן ה־ 22 בהתחלה
רק שמר עליה, אחר־כך לקח אותה לטיו־
> לים ועכשיו הוא דואג לעתידה.
> 9 / 1הבלשים עוקבים אחרי השניים,
עוצרים ומחפשים אצלם סמים.

ש דיבדות הדוגמנית

יש עצה באופנה: הדוגמנית מיכל חפץ מגישה
את עשרת הדיברות לאשה האלגאנטית —
מתי לקנות מה, באיזה צבע, מה חשוב לזכור,
מה האבזרים הנחוצים ומהו
האורך הרצוי. גם לגברים לא
יזיק לרעת סודות נשיים.

מיכתבים
(המשך מעמ 1ד )3
מאות רבות של מחקרים מדעיים מבוססים
ביותר, שהתפרסמו בביטאונים המדעיים
החשובים באירופה ובארצות־הברית, מצביעים
כולם על תוצאות ששום פסיכיאטר עוד לא
הצליח להגיע אליהן, תוצאות המדהימות
בהישגים הנפלאים שלהן. ליה אופנבך, חיפה

השלום וה שאלה היהודית

• ב לי ב ו א 7יניב•1
ברגע הראשון לא ידעתי איך להתייחס
למיכתב. הוא נשא בולים של אירלנד, נשלח
בדואר אכספרס מדאבלין ונמען ל״ח״ב אורי
אבנרי, הכנסת, ירושלים.״ מכל הברכות שקיבלתי
לראש־השנה, זו היתה המוזרה ביותר.
הכותבת זיהתה את עצמה ככוכבה בר־לוי,
וכתבה את דבריה בכתב־יד עברי מסודר וקריא.

הנה הם בלשונם:
אל מר אבנרי שלום!
מיכתבי זה לא ימצא חן בעיניך, ובוודאי שלא
יופיע בעיתונו בשום מדור. אך — איך אמרה
גולדה בזמנו — ״אני מזועזעת,״ וזו האמת.
מיספר פעמים ניסיתי בצעירותי לקרוא אח
עיתונך, אך משום־מה מעולם לא נראה שכדאי
להאמין ולחיות לאור עיתונך. לקבל את דבריך
ולחיות בהם, זה כמו לחיות בהרי־חושך. חושך
שיכלי, חושד מלא רישעות.
רק דבר אחד אינני מבינה — על שום מה
שינאה כל־כך גדולה? ועל שום מה בורות כזו
גדולה?
שלחתם שתי עיתונאיות לסקור את אחת השבתות
במאה־שערים (השלם הזה .)16.9.87 שתי
עיתונאיות, חה־חה ...גועל־נפש. מה? הן לא יודעות
את דרך־חייהם של הדתיים?
הן לא מודעות לכך שחרדיות עסוקות בדברים
יותר חשובים מאשר לרוץ כמו שתי מכשפות
ולסקור את חיי הדתיים במאה־שערים? בושה
וחרפה, אפילו ערבים לא עושים מעשים כאלה,
איזו בושה! אלא שהן שמו עצמן ללעג ולקלס
והתרוצצו בלבוש אולי חרדי אך עלוב, ואולי אפילו
הסתובבו בשכונה רעבות, כשריח הצ׳ולנט
עולה מכל הבתים.
אבל מה שהעלה את חמתי ביותר זו כתבתך
.טדי בוים״(השלס הזה .)16.9.87
לא רק השינאה שנבעה מן הכתבה, השינאה
לדת, השינאה לתנ״ך, ואם כך השינאה ליהדות.
כשקראתי, לא יכולתי לעכל בודות כזו, שינאה
כזו, וכבר ראיתי אותך בעיני־רוחי שורף בתי־כנסת
וסיפרי־תורה (וכי למה לא? דברים כאלה
נעשים רק משינאה עמוקה, ושינאד. עמוקה מן
הסתם הופכת עיוורת ).אתם השמאלניים קוראים
לכהגא בשמות־גנאי, אך אחרי כתבה זו ואחרות,
איך אפשר לקרוא לכם?
דויד הנואף

ני רואה אותך לפעמים מעל מסך הטלוויז־יה
בשעת ישיבה, אדם בגיל שצריך כבר
להבין הרבה יותר, גם מפאת גילו וגם מפאת
השכלתו, יושב ומשקיף על כולם במבט ביקורתי,
עם המקטרת הניצחית שבפיך ושלדעת פסיכולוגים
היא תחליף למוצץ).
נראה שאתה פוסל את כל התנ״ך. אתה כותב
בהמשך כתבתך שדויד המלך היה נואף, ובכלל
טיפוס מפוקפק. גועל־נפש!
מה אתה רוצה מהתנ״ך? דווקא התנ״ך כתב על
חולשותיו של המלך דויד, ועל זד, הוא נענש,
כמובן. ידידי אבנרי, התנ״ך לא בא לייפות שום
דבר, וכתב דברים כהווייתם. דויר היה נואף, אולי
אפשר לקרוא לזה כך, אבל רויד היה מלך בשר־ודם
,״ואין צדיק שלא יחטא״...
אתה כותב בולשיט על השכינה וכר. ושירושלים
היא לא משהו מיוחד וכר׳.
ירושלים היא לא משהו מיוחד כיום, דווקא
בגלל החיים החילוניים המופקדים. עם שניתנה לו
התורה, אולי ״בעל כורחו״ ,אבל התורה ניתנה
על־ידי בורא־עולם, והתורה חייבת להישמר, ואנו
מצווים לחיות על־פי דרך־התורה. וככל שאנו
רחוקים ממנה ומתרחקים ״הבה נהיה ככל הגויים״

— כך חיי העם היהודי יורדים מדחי אל דחי.
מצווים אנו — מצווים. ציוו, ולא ביקשו מאיתנו.
אלא התורה מצווה עלינו לחיות על־פי דרכה.
עיין היטב בפרשת ״בחוקות ,״ ואולי תשכיל,
למה באו עלינו כל הצרות בכל הדורות, ואם נמשיך
בדרך הגויים יבולע לנו יותר, והקב״ה משסה
בנו את הגויים ועם כל מה שמשתמע מכך.
הגויים מאמינים בתנ״ך, ואתה, כמשכיל, כח־בר־כנסת,
כעיתונאי, כל־כך עיוור בשינאתך לדת
וליהדות בכלל!
רצון הרוב הוא קובע — אתה כותב כהמשך
— לאיזה חברה ותרבות תהיה השפעה על ירושלים.
ירושלים,
ידידי, חייבת להיות אחרת. בירושלים
חייבים להתנהל חיים של תורד -כדאי
שתלך ללמוד לפחות שגה, ורק על־מנת לקבל
מושג מהי התורה הקדושה. לאוניברסיטת בר-
אילן תלך, תלמד, ורק על־מנת להבין את
עומקה של התורה — כי כמו עומקה, כך גובהר״
כגובה הארץ מן השמים וכל הבריאה בכלל. .

על הצורך בהענקת פרס נובל לשלום
ליהודי, רצוי ליהודי ישראלי
עונת חלוקת פרסי־נובל עומדת בשער,
ולדעתי באמת חייבים להעניק פרס־נובל־לשלום
ליהודי(רצוי מאוד ליהודי ישראלי) ..ואם לאו
דווקא למרדכי וענונו, אפשר בהחלט לטדי קולק
(על פועלו בירושלים).
את המניע להצעתי ניתן לנמק בשלוש מילים:
השלום והשאלה היהודית.
משך השנים מאז חולק פרס־נובל הראשון
( )1905 קיבלו עשרות יהודים את פרס־נובל־בפיסיקה
וכן קיבלו כמה עשרות יהודים את
פרס־נובל־לרפואה ואיזה תריסר יהודים — את
פרס־נובל לכימיה: כמניין יהודים — את פרס-
נובל־לסיפרות וכנ״ל לכלכלה, ורק בנושא
השלום קיבלו במשך כל השנים הרבות רק שישה
יהודים (טיוצאי הולנד, המישפטן והדיפלומט
טוביה מיכאל קראל אשר ב־ 1911 ועד אלי ויזל
בשנה שעברה) את הפרס.
אז, למען הסדר הטוב ושוויון ההזדמנויות...
איציק מרשלקוביץ, תל־אביב

איחוד מישפחות
על שם מישפחה המתבקש לחבר־כנסת
מסויים(״אנשים״ ,העולם הזה
)30.9.87
אחרי שגיליתם כי הח״כ של חד״ש, שנולד
כמאיר קובנר, שינה בצעירותו את שם מישפחתו
לווילנר, הייתי מציעה לו לעברת סוף־סוף את
שמו ולהיקרא מאיר בירתי.

לגנוב;
לשקי; לרצוח

ילוני, מד! זה חילוני — ואומר לך מהי
ן 1דעתי.
׳ חילוני הוא אדם חולני. אדם שרודף אחר תאוותיו
הגשמיות, תאוות־אנוש, והאנוש הוא מוגבל
בשיכלו, וככל שירדוף אחרי החופש לחיות כא־וות־נפשו,
כך הוא חוטא ומחטיא את הרוב. לדוגמה:
צה״ל — בנות צה״ל, בנות הרחוב החילוני,
אני ואפסי עוד, ומי יאמר לי מה לעשות?
בנות, בנים, גברים, נשים — הידד החופש.
אפשר לבגוד בבני־זוג, אפשר להתגרש, אפשר
להפקיר אשה וילדים, אפשר לנאוף, אפשר לגנוב,
אפשר לשקר על ימץ ועל שמאל, אפשר לעשות
הפלות, כלומר לרצוח ולדות שאינם יכולים לעמוד
ולצעוק ״תנו לי לחיות!״ הכל אפשר והרשות
נתונה. הפקר, חביבי, הפקר.
ובעיתונך אגו רואים את כל הצד המכוער של
החברה הישראלית, ושעל־מנת שתקום מרינה
יקרה זו נפלו ונופלים רבים ממיטב בנינו לדאבון
ליבנו.
ועל כן ידידי,
ערב ראש־השנה אני סולחת לך, אך אנא,
ראשית כאדם ושנית כח״כ ושלישית כעיתונאי
— לך ללמור יהדות. אל תהיה דתי — רק למד,
על־מנת שתבין מהי יהדות, ואז תנהג ברחמים
כלפי כולם. כי התורה נכפתה עלינו הר כגיגית,
ואם בחוקותי לא תלכו, הורים יקברו את בניהם,
גרוש נגורש מחלקת־אלוהים הקטנה.
עלה והצלח, ושנראה אותך שומר על כבוד
ירושלים ועם ישראל היושב בתוכה. אני נגד
כפייה דתית, אך גם נגד כפייה חילונית. הכל
צריך להתנהל על דרך החיפוש, וחיפוש־אמת,
ואין אמת אלא בדרך התורה. צא ולמד.
בבירכת שנה טובה ומאושרת, ובהוצאת עיתון
יותר מלבב, שיהיה נעים לקרוא בו, כי לא הכל
חושך במדינה, יש עליות ויש ירידות.
ובשנה זו, שנת תשמ״ח — שנהיה בעליה וב־שימחה.
אמן.
עד כאן מיכתבה של כוכבה בר־לוי, תוך השמטת
כמה דברים החוזרים על עצמם.
רציתי להשיב לדברים. אך אחרי מחשבה נד
ספת החלטתי להימנע מכך, ולהזמין אותך לעשות
כן, אם רצונך בכך. נפרסם ברצון תשובות.

האלה התופסות לעיתים קרובות את מקומן של
שתי המילים העבריות: מיקסם־שווא?
יגאל אדומי, פתח־תקזוה
• את הופעת הבכורה של מיקסם־השווא, בו
רואים דברים שאינם קיימים כלל, מייחסים
לפייה מורגאן (קוסמת ואחותו של המלך
ארתור, איש אבירי השולחן העגול) שיצרה
אותו בימי הביניים, במיצרי מסינה,
המפרידים בין האי סיציליה לקלבריה
שבדרום המגף האיטלקי.

לקרוא ולשתוק מתמידים קוראים על עוד
(״מיכתנים״ ,השלם הזה .)30.9.87
לפי האודיסיאה של הקורא ישראלי(שהספיק
לקרוא את השלם הזה בבני־ברק ובבאר־אורה,
בבלפוריה ובבת־ים, בבאזל ובבריסל) נראה לי
שמן הראוי לערוך תחרות בין קוראי השלם הזה
על רשימת המקומות בהם נהגו לקרוא את השלם
הזה.
אני, למשל, התחלתי לקרוא אותו במקום שבו
נולדתי, להבות־חביבה, המשכתי בקריאתו בעת
לימודיי בלונדון והשתלמותי בלוס־אנג׳לס
ועכשיו אני נהנה לעיתים קרובות לקרוא אותו,
בשבת, בלטרון.
כן, בלטרון. בגנים המצילים של מינזר־לוי
ליברמן, לזד
השתקנים.

אופיר א 1מוגרבי
עוד על סצינה מתוך סרט שכוח
(״יומן אישי״ ,השלם הזה 2.9.87
1הלאה).
...חזך חה1ם הנשייה: הסרט הוקרן אז בקולנוע
מ1נרב׳ בתל־אביב(כיום מושבת אחר שעלה באש)
או בקולנוע אופיר (כיום בתהליך שיפוץ).
הצמד־חמד אבוט וקוסטלו נפגש בכלא באסיר
והם מזכירים לו את נהר הפוקו־מוקו, והאסיר
אומר(באיום) :״כאשר אני שומע את השם פוקו־מוקו,
אני צועד בלאט צעד אחר צעד ואת
השאר אינני זוכר. מיכאל גרינשפן, גבעתיים

קמץ זה לא פתח
על״סימני״ההיכר של דוברי עברית
נכונה(״איידס לשפה העברית״ ,העולם
הזה .)9.9.87
אני עוקבת אחר מילחמתו הבלתי־נלאית של
אורי אבנרי למען הלשון העברית. ולמרות שאין
ברצוני לעסוק בדקדוקי עניות, אני חייבת, לפחות
כמורה לדיקדוק, להסב אתתשומת־ליבו של אבנרי
לכך שבכתבתו האחרונה הוא בעצמו שגה.
כאשר הוא ציין לשבח את אלההמקפידים לבטא
את המילה נראה, בלשון הווה, באל״ף סגולה(כפי
שצריך) ,הוא גינה את אלה שאינם עושים כך
ומחליפים לשון הווה בלשון עבר ואז, כדברי אבנרי,
הם מבטאים את המילה נראה באל״ף פתוחה.
אבל הלשון העברית.איננה מכירה ניקוד כזה.
נראה, בלשון עבר, מבוטאת באל״ף קמוצה. הצליל
אומנם דומה, אבל קמץ זה קמץ ופתח זה פתח.
טובהסנדר, ע ם

שם מישפחה מס־ 3
כי שם מישפחתו הראשון, קובנר, איננו שמה
(הרוסי) של סתם עיר ליטאית (קובנו, ובשמה
הליטאי קאונאס) .העיר הזאת שימשה כבירת
המרינה בשנות העצמאות המעטות שבהן זכתה
במאה הזאת 1918־.)1940
וגם כאשר הוא בחר בשם מישפחה מס׳ ,2
וילנר, לא היה זה על שמה(הרוסי) של סתם עיר
ליטאית (וילנה, ובשמה הליטאי וילניאוס) בה
נולד. העיר הזאת, שהיא כיום בירתה של
הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית של
כמעט 500 שנים
ליטא,היתה במשך
(1323־ )1795 בירתה של הממלכה הליטאית.
לכן מה יותר יאה מאשר לעשות איחוד
מישפחות, וכדי שלא קובנו, הבירה הישנה, ולא
וילנה, הבירה הישנה־חדשה יקופחו בשורשיו של
ח״כ חד״ש הנכבד, ייקרא מעתה שמו בישראל —
דן סמואל, וחומת
מאיר בירתי•

הפייה מסיציליה
על מקורו שלמ׳ונח שכיח (איש
השנה תשמ״ז, השלם הזה .)21.9.87
חלומה של ם יפלגת־העסרה לחדש את הברית
ההיסטורית עם המחנה הדתי תואר בכתבת איש־השנה
כפאטה מורגאנה.
נכון מאוד.
אבל מה המקור לשתי המילים הלועזיות

מיכתבים למערכת
העולם הזה שומר לעצמו את הזכות לערוך
מיכתבי קוראים מסיבות לשוניות, מישפ־טיות
או טכניות.

עצה אחת ברבר מאז ומתמיד נהנו קוראי העולם הזה
מדיווחיו של השבועון על מעני־הלשון של
גדולים ונכבדים. מענודלשון כזה גם הובא
במדור אנשים בגליון העזים הזה שהופיע
השבוע לפני 25 שנת•
לאחר ששבעת יועציה של שדת־החוץ
גולדה מאיר הגיעו לניו-יורק
(במיסגרת מישלחת ישראל למושב
העצרת השנתית של מליאת אירגון
האומות המאוחדות) וקיבלו, כל אחד,
חדר עם שולחן וטלפון בקונסוליה
הישראלית במקום, התעניינה אחת
מידידותיה של השרה אם גולדה נבר
הספיקה להיוועץ ביועציה הרבים .״כן,״
השיבה גולדה ,״אני מתכוננת לשאול
אותם שאלה אתת: איך להיפטר מהפז״

העולם הזה 2615

הנדו ! :
ז 1הי פרשה אמריק אי ת. היא נ 1גע ת מא 1ד די עזו־ אד

מבריק. אבל
ני מקנא כאמריקאים. שוב.
מזה כמה שבועות עסוקה האומה האמריקאית
כולה בוויכוח על מינויו של שופט, אחד רוברט בורק
(מתחרז עט ניו־יורק) ,לבית־המישפט העליון.

ועדת־הסנאט דנה במינוי. השופט העיד לפניה במשך כמה
ימים. הנשיא נאם. כמעט כל פרשן בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה
חיווה את דעתו. הוועדה הצביעה (נגד) .מליאת־הסנאם עומדת
להצביע על כך אף היא, אחרי דיון ממצה. בינתיים סוער הוויכוח
על המינוי בכל טרקלין, במקומות־העבודה, במיסעדות, במסיבות
סוף־השבוע.
אצלנו כל זה לא היה מתרחש. באחד הבקרים היינו קוראים
בעיתונים כי פלוני התמנה כשופט בבית־המישפט העליון. את
ההחלטה היתה מקבלת ועדה אלמונית, המורכבת מכמה פוליטיקאים
ומכמה מישפטנים, שהציבור הרחב כלל אינו מודע לקיומה.
איש לא היה שואל לדיעותיהם של המועמדים על נושאים מיש־פטיים
חשובים. כמה בעלי־השפעה היו מושכים בחוטים, והוועדה
היתה מחליטה אחרי דיון חשאי.

עסקה בכך יותר מאשר במילחמה המאיימת במיפרץ הפרסי או
במשא־ומתן הצפוי עם הסובייטים.

העם האמריקאי החליט שזה חשוב. והוא צודק.

^ ני מקנא כאמריקאים, מפני שלכל אלה אין זכר במציאות
שלנו.
השופטים מתמנים אצלנו בלי קשר לדיעותיהם, ובלי קשר
לדעת־הקהל.
הפוליטיקאים אינם משנים את עמדותיהם על פי רצון בוחריהם•
הם נבחרו, במיקרה הטוב ביותר, על־ידי חברי־המרכז של
מיפלגתם.
שום בית־מישפט בישראל אינו מוסמך לבטל חוק של הכנסת,
הנוגד את החרויות היסודיות של האדם. בישראל יכולה הכנסת

כאשר מסר את עדותו לפני ועדת־הסנאט ונחקר על־ירי הסנא־טורים,
הוא גימד את רובם לעיני הטלוויזיה. כמה מן הפוליטיקאים
החשובים ביותר בארצות־הברית התגלו מולו כאפסים אינטלקטואליים.
אחרים מהם כלל לא העזו להתגרות בו, ואחרים
הקפידו לקרוא את כל דבריהם מן הכתב.
יתר על כן, לפני שש שנים בלבד אישר הסנאט פה־אחד את
מינויו של אותו שופט עצמו כשופט בבית־המישפט הגבוה של
מחוז קולומביה, הוא מחוז העיר וושינגטון.

הדמוקרטיה הישראלית היא כמעט נם, כמו השפה
העברית ומדינת־ישראל עצמה.

אם כן, מה קרה עכשיו?

מי שאינו מאמין בניסים, חייב לתת את דעתו לצורך לבצר את
המציאות הזאת מבחינה חינוכית ומדינית, מישפטית ותרבותית.

קרה שבית־המישפט העליון של ארצות־הברית מחולק כעת
כמעט שווה־בשווה בין אנשי-ימין וליברלים, ושופט אחד נוסף
יכול להכריע לכאן ולכאן. על כן חשובות דיעותיו של בורק.
בחינת עמדותיו בעבר הוכיחה שהוא מוכן לאפשר סיוע
ממשלתי לבתי־ספר דתיים (דבר נתעב בעיני רוב האמריקאים,
ובייחוד היהודים) ,שהוא פגע בזכויות הנשים והשחורים, שהוא
תמך בחוקים נגד הפלות ונגד השימוש בקונדומים על־ידי זוגות
נשואים בחדר־המיטות שלהם.
הנושא האחרון זכה בכינוי ״הזכות לפרטיות״ ,ויתכן שהוא,
יותר מכל שאר הנושאים, הרס את מועמדותו של רוברט בורק.

ך יבור המערכה הזאת לא היה בורק, עם כל הברקותיו.
^ הגיבור לא היה גם אחד הפוליטיקאים, שיצאו מן העניין בשן

ועין•

הגיבור היה מיכמך שנכתב לפני 200 שנים —
החוקה של ארצות־הברית.

על המיסמך הזה היה נטוש הוויכוח. ולא ויכוח עיוני בלבד.
הכל הבינו כי הוויכוח הוא מעשי ביותר, שהוא נוגע לחייהם
היומיומיים של 200 וכמה מיליוני אמריקאים.
בורק טען שעל השופטים לדבוק באות של החוקה. לא להרחיב
ולא להעמיק. שעליהם לשפוט על פי החוקה כמות שהיא, ועל פי
כוונותיהם המצומצמות של מנסחיה לפני שמונה דורות. רבים
מהם היו בעלי־עבדים, ואיש מהם לא היה פמיניסט.

מתנגדיו של בורק — ורוב האמריקאים — טענו
שהחוקה היא מיסמך חי, המתקדם עם הזמן, בעזרת
בית־המישפט, ולכן צריכים השופטים לשפוט על פי
רוח החוקה כפי שהיא מתבטאת בכל תקופה.
למשל: בחוקה עצמה אין זכר למושג ״פרטיות״ .התפיסה
המודרנית אומרת שחרות האדם — המובטחת בחוקה — כוללת
בהכרח את זכותו לפרטיות, ובין השאר הזכות לבצע הפלה
ולהשתמש באמצעי־מניעה.
בית־המישפט העליון של ארצות־הברית מופקד על ביצוע
החוקה. הוא יכול לפסול כל חוק של הקונגרס וכל פעולה של
הממשלה, כל פסק־דין של בית־מישפט וכל מעשה של רשות
מחוזית ומקומית, אם הוא סותר, לדעת, השופטים, את החוקה. לכן
חשוב מי יישב במוסד מישפטי עליון זה.
מיליונים נטלו חלק בוויכוח על פיסת״נייר זו. אומה שלמה

ובעיקר: כדי לחנך את הציבור לדמוקרטיה, לבצר
את התודעה הדמוקרטית בלב כל אדם בישראל,
משחר ילדותו.

(אין זה גם מיקרה שדווקא בארצות־הברית קיבלה החוקה צביון
כזה, כמעט של קדושה. האומה האמריקאית מורכבת מבני כל
הגזעים והלאומים, מהגרים מכל הארצות־בעלי מסורות, תרבויות
ודתות שונות: הסמלים החילוניים — הדגל, האזרחות, החוקה —
הם המאחדים את האומה האדירה הזאת).
ישראל אינה דומה לארצות־הברית. רוב אזרחיה רואים את
עצמם כצאצאי עם אחד — היהודי. למיעוט אין זכויות לאומיות.
אבל היהודים באו מכל הארצות, והביאו עימם מסורות שונות. רק
חלק זעיר מכל העולים באו מארצות שידעו אי־פעם דמוקרטיה
אמיתית. נתיני הצאר הרוסי והמלך המארוקאי, הנציב העליון
הבריטי ומלך עיראק בוודאי לא ראו דמוקרטיה בעיניהם.

איש לא הכחיש שהאיש הוא מישפטן מבריק,
הוגה־דיעות מרשים, איש תרבותי מאוד, כעל כושר
אינטלקטואלי נדיר.

בורק נפסל.

(החריג היחידי הוא בריטניה. אבל לבריטניה יש חוקה בלתי-
כתובה, משוריינת, המעוגנת במסורת שילטונית ומישפטית של
מאות בשנים. לכך אין זכר בישראל).

^ שראל זקוקה לחוקה.
לא כדי להציל את המדינה מפני סכנות הפאשיזם החילוני
ו/או הדתי, הקיימות בה כיום והעלולות להתגבר בה מחר. לשם
כך דרושים בני־אדם, לא דפי־נייר.
החוקה דרושה כרי להבטיח את הדמוקרטיה מפני הדמוקרטים
עצמם, למנוע חריגות, לשכלל את סידרי־השילטון, למנוע
עריצות של הרוב וקיפוח המיעוט.

כל ילד אמריקאי לומד עוד בגן־הילדים לכבד את
החוקה, להתייחם אליה כאל מציאות מוחשית, כמו
אל הדגל.

ן* ויכוח האמריקאי סובב כולו סביב השקפותיו של רוברט
( 1בורק הנ״ל. הן נבדקו במיקרוסקופ. נאומיו, פסקי״הדין שלו
וכל שאר התבטאויותיו בעבר ובהווה נבחנו עד לפרטי־פרטיהם.

כל זה התנהל לעיני עשרות המיליונים, שעקבו אחרי הדיונים
באמצעות הטלוויזיה. במהלך הדיונים התגבשה דעת־הקהל. הסימנים
לכך הגיעו לידיעת הסנאטורים. אלה מיהרו להתאים את
עמדתם האישית לדעת בוחריהם בבית.

כל זה נכון. אבל נכון גם שאין בעולם אף מדינה
דמוקרטית אחת. שאין לה חוקה כתובה
ומשוריינת.

אין זה מיקרה שהחוקה יקרה כל־כך לאמריקאים, עד כי אומה
שלמה מסוגלת להתפנות כמעט מכל עיסוק אחר ולהשתתף
בוויכוח עליה.

איפה אנחנו ואיפה האמריקאים!

בקיצור, העם האמריקאי החליט כי מישפטן גדול
זה, שופט דגול ופרופסור נודע למישפטים, שהוצע
על־ידי הנשיא הפופולרי, הוא ימני (״שמרני״)
קיצוני מדי.

על החוקה של סטאלין נאמר שהיא המתקדמת ביותר בעולם.
אולם אין ערך לחוקה כאשר שולם במדינה עריץ, בעזרת מיפלגה־יחידה,
מרתפי־עינויים, מישטרה חשאית ומחנות־עבדים.
כיום יש בעולם עשרות מדינות בעלות חוקות נהדרות, שאינן
שוות במציאות כקליפת־השום.

גם לשם כך דרושה חוקה.

^ ילו היתה קיימת בישראל החוקה האמריקאית, למשל, היו
קורים הדברים הבאים:

כל התשלומים מקופת־המדינה לבתי־הספר הדתיים
והישיבות היו פוסקים מייד.

לחוקק, ברוב של 3נגר ,2חוק האוסר על אדומי־שיער לשאת
נשים תכולות־עיניים. בית־המישפט יהיה חייב לבצע חוק זה.

כי בישראל — וזהו שורש כל רע — איןחוקה.

ך* פוליטיקאים, שעמדו ליד עריסת המדינה, השתמטו
\ 1מחובתם לחוקק חוקה. הם הפכו את ״האסיפה המכוננת״,
שהיתה אמורה לעשות זאת, ל״כנסת הראשונה״ ,מוסד של
בירבורים.
הפוליטיקאים לא היו מוכנים להתמודד עם הבעיות הגדולות,
שהיו צריכות להיפתר בחוקה. מקומה של הדת במדינה החילונית,
מעמדו של המיעוט הלאומי הערבי ב״מדינה היהודית״ ,שמירת
הדמוקרטיה במצב־חירום מילחמתי מתמשך, ועוד ועוד.
כמעט כל פוליטיקאי הוא משתמט מטיבעו. זה טבוע באופי
המיקצוע. פוליטיקאים אינם אוהבים להכריע, מפני שזה רוכש
להם אויבים. הם אוהבים לדחות ולמצוא חן בעיני כל.

לכן נערמו במשך קרוב ל־ 40 שנים תילי־תילים של
תירוצים, שנועדו להצדיק את ההשתמטות:

אין צורך בחוקה. בעצם יש לנו כבר חוקה. החוקה רק תזיק.
תראו מה קרה למדינות שהיתה להם חוקה. חוקי־היסוד שלנו כבר
מהווים למעשה חוקה.

בקיצור: לא שאלנו כד. הכד ששאלנו היה שבור.
וחוץ מזה כבר החזרנו אותו כשהוא שלם.

**ובן מאליו שחוקה לבדה אינה שומרת על הדמוקרטיה.
**/חוקה של ארצות־הברית לא היתה מונעת את עלייתו של
היטלר או סטאלין אמריקאי, אלמלא היה הציבור האמריקאי די
נחוש בהחלטתו לשמור עליה.

הביצורים הטובים ביותר אינם עוזרים, כאשר אין
חיילים להגן עליהם. אבל כאשר יש חיילים להגנה על
מוצב, הביצורים עוזרים מאוד־מאוד!
החוקה של ויימאר לא הספיקה כדי להגן על הרפובליקה
הגרמנית ולמנוע את עלייתו של היטלר, מפני שהדמוקרטיה
היתה זרה (אז) למרבית העם הגרמני.

כל החוקים הכופים על המדינה דפוסים דתיים היו מתבטלים
כמעט אוטומטית, כגון חוקים המונעים נשואין וגירושין אזרחיים,
תחבורה בשבת, מכירת בשר־חזיר.
רוב החוקים היוצרים אפליה גלויה או מוסווית בין גברים
ונשים, יהודים וערבים, מיזרחים ואשכנזים, אורתודוכסים ורפורמים,
היו מתבטלים.
בית־המישפט העליון היה מבטל כמעט אוטומטית חוקים
ישנים וחדשים הפוגעים בזכויות־האדם( .למשל: החוק לאיסור
המיפגשים עם אנשי־אש״ף היה מתבטל כמעט אוטמוטית).
כוחו של ראש הרשות המבצעת (ראש־הממשלה, אצלנו) היה
מתחזק, כדי לאפשר לו לנהל את המדינה בתקופה הקצובה לו,
וחברי־הכנסת היו נבחרים במישרין. תלותם במנגנוני־המיפלגות
היתה פוחתת בהרבה.
וכן הלאה.

איני מעריץ עיוור של השיטה האמריקאית. יש
בה לקויים רבים ובולטים.
מישטר המעלה מתוכו נשיא כמו רונלד רגן בוודאי אינו יכול
להיות כליל־השלמות. מצב השחורים והנשים אינו משתפר במהירות
הראויה. לא הייתי מקבל שום סעיף של החוקה האמריקאית
מבלי לבחון היטב אם הוא מתאים למציאות שלנו.

אך החוקה האמריקאית היא ארמון מפואר, גם אם
ניתן למתוח ביקורת על חלק זה או אחר של המיבנה.
הבניין שלנו דומה יותר לסוכת דויד הנופלת.

ך* אחרונה קמה בארץ קבוצה של פרופסורים, וניסחה
* ₪חוקה־לדוגמה. היא גרמה לחידוש הוויכוח על הצורך
בחקיקת חוקה. קמו תנועות לקידום הרעיון.
אני תומך בהן בהתלהבות. איני מסכים לכל מילה המתפרסמת
בשם התנועות. אך בעצם הדרישה לחקיקת חוקה אני רואה מאמץ
ציבורו דמוקרטי בעל חשיבות עליונה.

יש צורך חיוני בחקיקת חוקה לישראל. אין לחשוש
מפני הקשיים הכרוכים בכך. אדרבה, נראה נכוחה
את הבעיות, נתמודד עימן, נכריע באורח דמוקרטי.
הוויכוח עצמו יחשל את הדמוקרטיה בישראל.
אני חולם על היום שבו תהיה לגו חוקה, אני חולם על היום שבו
תסער המדינה סביב מינויו של שופט כמו בורק.

עד אז אמשיך לקנא.

במדינה העם מילחנזה בסוכות
ברחבי הארץ
גטושה מילחמה.
המצב אינו משתפר.
הוא מחמיר בהתמדה.
בסוכות תשמ״ח היתה מדינת־ישר־אל
נתונה במצב של מילחמה.
כמעט כל הכותרות בעיתונים העידו
על כך:
• בירושלים נורה למוות צעיר יהודי
מטווח קרוב בסימסה בעיר העתיקה.
התוקף הצמיד אקדח לצווארו וירה. הדבר
אירע עם רדת־החשיכה.
• בעזה ירו חיילים במפגינים,
ובעיקר בתלמידי המיכללה. לדברי
המקורות המקומיים, נורו ונפצעו עשרות.
צה״ל נקב במיספר הרבה יותר
קטן. לפי הידיעות המקומיות טפסו
החיילים על חומת המיכללה וירו פנימה
בנישקם, וגם המטירו פנימה גז
מדמיע.
הדבר קרה אחרי שתי תקריות, שהסעירו
את הרוחות במקום. בתקרית הראשונה
נורו למוות קבלן, מהנדס ואלמוני,
שישבו במכונית אשר לא עצרה
ליד מחסום. כשהחיילים פתחו באש,
ניסו השלושה להימלט. אז נוקבו בכדורים.
האלמוני זוהה אחר־כך כאסיר
ביטחוני שנמלט מן הכלא, חבר מחתרת
הג׳יהאד המוסלמי, ועל כן חששו
יושבי־המכונית מפני החיילים. ברור
ששלושתם היו אזרחים חפים־מפשע.
התקרית השניה אירעה כאשר נעצרה
חוליית־מחתרת בת ארבעה אנשים
בשתי מכוניות, שהיו עמוסות בנשק,
ואולי היו בדרך לפיגוע.
איש־שב״כ נורה ונהרג. אחר־כך נהרגו
ארבעת יושבי־המכונית. אנשי־עזה מאמינים
כי הוצאו להורג אחרי שנלכדו,
ומכאן הסערה.
יתכן שאת המחאה אירגנה מחתרת
הג׳יהאד האילסאמי, אירגון דתי־קי־צוני
של חוזרים־בתשובה. עשרות רבות
של צעירים וצעירות נעצרו וטופלו בדרך
הרגילה,

הולך במילחמה הישראלית־פלסטינית.
זהו סיכסוך לאומי. עד כה היתה
התנועה הלאומית הפלסטינית, בהנהגת
אש״ף, חילונית בעיקרה. כמה מן
המנהיגים הקיצוניים ביותר במחנה זה
היו דווקא נוצרים, כמו הד״ר ג׳ורג׳
חבש.
עכשיו כובשת הדת המוסלמית חלק
מן הנוער הפלסטיני בשטחים הכבושים,
וגם בישראל עצמה. כאשר סיב־

בחזית הדיפלומטית הבינערבית
השיג הישג גדול. ועידת־הפיסגה
הערבית עומדת להיערך בעמאן. הדבר
יחזק בהרבה את כס־המלכות.
לכבוד המאורע, מתרחק המלך
מקירבתו היתרה לישראל ולשימעון
פרס, וחוזר לעמדה המרכזית המקובלת
בעולם הערבי.
בין השאר:
• הוא דחה את ביצועו של חוק־

שום אירוע בתולדות המדינה לא עורר תיקיות כה רבות כמו
הביקור ההיסטורי של אנוור אל״טאדאת בירושלים.
תיקוות אלה התממשו בחלקן -השלום עם מצריים חי
וקיים. אולם התיקוות שהיו בשני הצדדים, כי השלום החלקי
יביא לשלום מלא, התבדו כליל. המילחמה בין ישראל והעולם
הערבי, ובעיקר עם העם הפלסטיני, נמצאת בעיצומה.
השבוע חל יום־השנה(על פי הלוח הכללי) של שני מאורעות
הקשורים זה בזה: ב־ 6באוקטובר 1973 פרצה מילחמת יום־
הכיפורים, שתוצאותיה הפסיכולוגיות איפשרו לטאדאת
לפתוח ביוזמת״השלום, וב״ 6באוקטובר 1981 נרצח סאדאת
בידי קיצונים מוסלמיים, בין השאר בגלל יוזמה זו.
בחודש הבא יחול יום־השנה העשירי לביקור ההיסטורי
עצמו.
איך נראה השלום בעיני האישים המצריים, שהיו קרובים
ביותר לסאדאתז דפנה ברק ריאיינה השבוע בקאהיר, במשך
כמה ימים, שורה של אישים מצריים. עדויותיהם מזדהות
בכמה נקודות עיקריות, אן אינן מזדהות בכל הפרטים. תוך
כדי כך התגלו כמה עובודת חדשות חשובות.

ג יהאן סאדאת:
סאדאת חשב להתפטר אחרי ביקורו בירושלים!
ערב הירצחו אמר: אלר לפגוש בקרוב באללה!
הוא אמר: כשאללה ירצה בי, ימצא אותי!

כמאל חסן על:
שרון הודיע לי על הפלישה הקרובה ללבנון!
אמרתי לאריק: אתה מטפס על הר גבוה!
שכבתי עם סאדאת בבית־החולים ונתתי לו רעיון!
המלך חוסיין
ערבים במקום פרס
סוך לובש צביון דתי, הוא מתרחק מן הבחירות החדש, ולמעשה ביטל אותו.
על פי חוק זה, אמורים היו להיבחר
ההגיון, ויישובו קשה פי כמה, אם הוא
שני בתי־הפרלמנט קזלו, תוך חידוש
אפשרי בכלל.
אם יתקדם תהליך זה, עלול סיכוי המגע עם הגדה המערבית. הבחירות
נועדו לחזק את תביעת ירדן ולגדה,
שלום להידחות לדורות.
תוך דחיקת רגלי אש״ף. אש״ף גינה את
• היוזמות הן מקומיות.
אין החוליות המקומיות פועלות עוד הרעיון בחריפות.
עכשיו האריך המלך את כהונת
על פי הנחיות מחו״ל. אין שליטה
ישירה למנהיגות אש״ף על החוליות הפרלמנט הנוכחי, שנבחר עוד לפני
והתנועות הפועלות. ממילא קשה הרבה מילחמת ששת־הימים. לא ייערכו בחייותר
לחזות מראש את הפיגועים רות חדשות ״לפחות במשך שנתיים״.
(בירדן, בחירות אינן שונות בהרבה
ולמנעם.
ממינוי הנבחרים על־ידי המלך).
• המצב אינו משתפר, אלא להיפך.
האיתות הוא לעבר אש״ף. הסיכסוך
הוא מחמיר בהדרגה ובאיטיות, אך ללא
בין אש״ף וירדן מצטמצם.
הפסק.

טוצטפה חליל:

שרות׳ הביטחון המצריים התנגדו ליוזמת־השלום!
הופתענו מן הכפייתיות של בגין לחזור אל העבר!
בגין וסאדאת לא החליפו בארוחה אף מילה אחת!
המטרה היחידה של בגין היתה להעליב אותי!

בוטרוס בוטרוס־ע׳אלי:
אמרו לי להכין נאום בשביל סאדאת בכנסת!
מביו כל מחייבי הנסיעה, הייתי הפסימי ביותר!
לא נכון שכל מי שלקח חלק ביוזמה נפגע!

אניס מנצור:
גם סאדאת התחיל בקאר״רה שלו כטרוריסט!
המוות לא הפתיע אותו. הוא ציפה לו!
סאדאת בנה את הפוליטיקה שלו על ההלם!

״אני רוצה לשכנע אותו להטכים לוועידה בינלאומית!״
• בחברון התלקח במערת־המכפ־לה
שוב המאבק הדתי־לאומני, כאשר
יהודים התנפלו על מוסלמים שבאו לערוך
במקום טקס־אשכבה בניגוד לכללים
שנקבעו.
• בהר הבית פתחה המישטרה
באש על מוסלמים, שהפגינו נגד מה
שנראה להנ 1כנסיונם של יהודים
לקנות אחיזה ברחבת־המיסגדים.
המצב מחמיר. בכל התקריות
האלה — או ברובן — בלטו כמה קווי־אופי
ההופכים יותר ויותר כלליים
בחזית זו:
• היסוד הדתי תופס מקום גדל ד

יחסים מרחביים
האופציה הדמיונית
המלך תוסיץ מיישר שוב
את הקו. מגהיגי־ערב
השובים לו יותר
מאשר שימעזן סרס
המלך חוסיין, אמן השרידות, גאון
התימרונים, עושה זאת שוב. הוא משנה
עמדה.

• חוסיין נאם נאום חריף נגד ״הימין
בישראל״ ,אך למעשה נגד ממש־לת־ישראל
בכלל. הוא האשים אותה
בבלימת תהליר־השלום, על־ידי מניעת
כינוסה של הוועידה הבינלאומית.
כשהוא לבוש במדים לבנים מפוארים,
עטור עיטורים ושרוכי־זהב, קרא חוסיין
מן הכתב את דיברי״ההתקפה.
האופציה הירדנית — זו הקיימת
בעיקר בראשיהם של פוליטיקאים
ישראליים — ספגה מהלומה נוספת.
בשביל מלך יררן, הצורך ליישר את
עמדותיו עם העולם הערבי חשוב יותר
מאשר האופציה הדמיונית.

^ א ידעתי כלל וכלל על הרע/יונות
של בעלי בדבר השלום. הוא
לא דיבר איתי על כך, רק חשב על כך
במשך זמן רב.
הוא נהג לשבת פה בחדר, מול הנוף
של הנילוס, להתבודד ולחשוב במשך
שעות.
אני, כאשתו, ידעתי תמיד שבמצבים
כאלה הוא חושב על משהו חשוב,
אבל לא ידעתי בדיוק על מה.
במצבים כאלה נהגתי להרחיק את
הנכדים ממנו, הסתרתי ממנו בעיות,
יצרתי אווירה נוחה בשבילו, להגות
רעיונות ולפתור בעיות. מעולם לא
כפיתי את עצמי עליו. ידעתי רק מה
שהחליט לספר לי.
אני זוכרת את היום שבו נאם בפרלמנט.
היו לי עיסוקים משלי. לכן לא
שמעתי את הנאום. כששבתי הביתה,
מצאתי את בתי — גם לה קוראים
ג׳יהאן — נרגשת ביותר.
״שמעת מה אבא אמר היום בפרלמנט?״
התנפלה עליי.
״מה?״ שאלתי, והיא ענתה :״שהוא
נוסע לישראל!״
לא האמנתי למישמע אוזניי. הלכתי
לחדר־העבודה שלו ומצאתי אותו יושב,
מהורהר. הוא הסתכל בי בשקט.
״האם זה נכון?״ שאלתי.
״כן!״ ענה.
המשכתי לשאול :״ברור לך שכתוצאה
מזה תאבד חברים? הרבה חברים?״

הוא נראה רגוע לחלוטין, כשענה:
״כן, ברור לי. במיקרה הגרוע ביותר
אתפטר אחרי היוזמה. העיקר הוא שאי־צור
אווירה נכונה במרחב ואסלול את
הדרך לבאים אחריי״.
באותו רגע חיבקתי אותו והתחלתי
לבכות :״זהו הדבר הגדול ביותר
שעשית בחייך!״

^ ״פשאללה >דצה

ן* עלי שילם בחייו על יוזמה זאת.
^ הוא היה איש־עקרונות. הוא נרצח,
בגלל הצעד הזה.
כל־כך פחדתי עליו. ביקשתי ממנו
שוב ושוב :״שמור על עצמך. לפחות
שים אפודת־מגן עליף״
הוא פטר אותי :״בשביל מה? ואם
הכדורים יפגעו בראשי? אני מאמין
בגורל! כשאללה ירצה בי, הוא ימצא
אותי בזמן ובמקום הנוחים לו. אין טעם
להילחם בכך״.
אי״הפחד הזה היה ממש לא מובן לי.
הרי כל יצור־אנוש רוצה להישאר בחיים.
קוראים לכר ״יצר הקיום״ .זו היתה
תכונה ממש לא־אנושית בבעלי.
האם לא חשש לחייו מעולם? ובכן,
בחודש האחרון לחייו אירע משהו מוזר.
בעלי, שהיה כל־כך מציאותי, ושרגליו
היו תמיד על הקרקע, התחיל לדבר

היפו — היתה בינינו כזאת אהבה. היו
לנו נישואין מאושרים.

על־כך שהוא הולר לפגוש בקרוב באלוהים.
התפלאתי
למישמע הדיבורים האלה,
אבל לא התעכבתי על כך ועברתי
לנושא אחר.
אחרי עשרה ימים חזר על כך
בשנית. הפעם הדבר התחיל להטריד
אותי. שאלתי אותה״מה קורה לו?״ זה
לא מתאים לך לדבר כך!״ והוא ענה:
״אני מרגיש שכבר עשיתי דברים,
קצרתי הישגים.״ אולי צפה את מותו.
בעלי תיכנן ממילא לפרוש מתפ־

אנוור אל־סאדאת פגשתי
כשהייתי בת .15 מוזר. לא היו בו
שום תכונות העשויות לקסום לנערה
צעירה: הוא היה עני, בוגר בהרבה
ממני, אחרי תקופת־מעצר ארוכה. בכל
זאת, נמשכתי אליו בצורה אדירה,

קירו. הוא תמיד אמר לי :״אני שונא
שחקנים ותיקים, שאינם יודעים לפרוש
מהבימה בזמן!״ הוא תיכנן להעביר את
השילטון לחוסני מובארב, ולכן הכין
אותו כיורש.
אני? מובן שרציתי שיפרוש, אם כי
לא סבלתי לצידו. היינו צוות של שני
שותפים. לא נוצרה בינינו התחרות. ל־

נמשכתי אל אישיותו, הכריזמה שלו,
אומץ־ליבו.
היה לי ברור כבר מההתחלה שיש לי
עסק עם אדם בלתי־שיגרתי, אדם שנועד
לגדולות.
אחרי שמונה חודשי היכרות, נישאנו.
באמת
היו בינינו יחסים מיוחדים.

שמעתי את ההימנונים ובכיתי מרוב
התרגשות.
כבר במילחמת יום־כיפור הי1׳ 1בעלי
מוכן לפגוש במנהיגים ישראליים.
אבל כשאני מביטה 10 שנים
לאחור, אני חייבת לומר בגלוי שאני
קצת מאוכזבת.
ציפיתי שישראל תכיר באש״ף.
מדוע לא? בלי זה, ממילא לא יהיה
ניתן להגיע לשלום במרחב.
גם בעיית טאבה מטרידה אותי.
חייבים לפתור זאת! הרי מדובר בסו־

;,אגי
מאוכזבת!״

נוצרה גם ידידות עם ראומה אשתו. גם
את שאול בנו היכרנו. עזר גמיש בעמדותיו,
ומבין שקשה יותר להשיג שלום
מאשר להתחיל במילחמה.
אריק שרון? אני לא מכירה אותו
אישית. רק לחצתי פעם את ידו. אבל
אני מקווה שבליבו גם הוא חפץ
בשלום.
מנחם בגין — אולי מנהיגים ערביים
שפגשו בו הסתייגו ממנו, מפני
שהיה עקשן. אני מבינה שכיום הוא
סובל מדיכאון חמור. זוהי בוודאי תוצ־

110 הניחתו חתמו!
אנווו וסחפו מתפקידו
למשל, שאלו אותי שוב ושוב מדוע לא
הצטרפתי לביקורו ההיסטורי בירושלים.
מדוע? מפני שרציתי שהמסע הזה
יהיה כולו שלו, מתחילתו ועד סופו.
פחדתי נודא! איש לא ידע אז איך לאכול
את המסע הזה. אני זוכות איך
ישבתי מול מכשיד־הטלוויזיה, חזיתי
באנוור יורד מכבש־המטוס בישראל,

ריידיא מי תי ת
אנוור אל״סאדאת נהג להיזכר כיצד היה הולך
מדי יום ביומו לעבוד בפקיד, מסיים את יום״
העבודה שלו, קונה אבסיח ושב הביתה. למחרת
התחיל אותו הסיפור בדיוק. לד היה, עד שהבין
באחד הימים שאם ימשיך להיות נשוי לאותה אשה
ימשיך להביא לה אבסיח מדי יום, ולהיותפקיד...
ג׳יהאן, אשתו השניה, לא היתה אשת הפקיד־הקטן,
שניתן לספקה באבטיח יומי. בהזדמנויות
שונות, וגם בראיון עימי, תיארה כיצד החליטה
ללכוד את סאדאת בערמומיות ובנחישות־דעת,
כשהיתד בת 15 שנים בלבד.
פגשתי אותה ביום השישי -יום־המנוחה
המוסלמי. פגשתי אותה בבית״הנשיא המנוח
בקאהיר. גייהאן אומנם מבלה חודשים רבים בשנה
בארצות־הברית, אך הגיעה לשבועיים לקאהיר,
לכבוד ה־ 6באוקטובר -יוס״השנה השישי לרצח
בעלה, והיום שבו החזיר את הגאווה למצריים על־ידי
צליחת-התעלה ביוס-הכיפורים. סאדאת נרצח
במיצעד־הניצחון השנתי לכבוד מילחמת יום״
הכיפורים.
בבר בביקורי הקודם במצריים, כשנסעתי לפגוש
שם בנידון הישראלי למוות, יוסף טחן, נתקלתי
בגל איבה בולט כלפי ג׳יהאן. האיבה שפעה אליה
גם בקרב נהגי־מוניות וגם בקרב השיבבה הגבוהה
יותר. בהשוואה לזה, האקורדים המינוריים שבהם
דובר על אנוור אל־סאדאת אף לא צרמו לאוזניי.
מבעד לשינאה ביצבצו טענות על התפקיד הראשי
שנטלה לעצמה הגברת הראשונה של מצריים בזמן
שילטון סאדאת, על הופעותיה הפומביות מדי,
התערבותה בנעשה. אחד מעוזריו הקרובים של
הנשיא המנוח גם זעם באוזניי על־כך שג׳יהאן לא
יצרה אווירה נוחה ואידילית עבור מנהיג גדול כמו
סאדאת.
ג׳יהאן לא שהתה אז במצריים.
הפגישה שלי עימה השבוע התנהלה על רקע
אוהד יותר לסאדאת. ג׳יהאן עצמה הורידה פרופיל
לגמרי על פי עצת המאמרים הראשיים בכמה
עיתונים מצריים לפני זמן קצר. האיבה כלפיה
ברחוב המצרי שככה.
בית״סאדאת מוקף בגן גדול, על גדת הנילוס.
קשה שלא לחשוב על הקשיים לאבטח בית במיקום
שכזה. הנוף של הגן והנילוס, הנשקף מהחלונות
המרווחים, יוצר אווירה רגועה. הריהוט משדר הדר
מאופק, קלאס. על שולחן קטן, ליד החלונות
הגדולים, ניצבת תמונה של הנשיא המנוח, לבוש
במדים ועטור בשלל עיטורים. התמונה חולשת על

החדר הגדול. בתמונה אחרת הוא נראה משחק עם
אחת מנכדותיו. בפינת הישיבה, מתחת לגובלן
ענק, ניצבת תמונה של הבן גמאל, ומהעבר השני -
תמונה קטנה, אבל מלכותית, של ג׳יהאן.
מזכירה האישי קיבל את פניי בפתח הבית,
המוקף שומרים וחיילים. אורחיה האישיים של
בעלת־הבית זוכים בכבוד מיוחד: תחת להתנות
את ריכבם ברחבה שמחוץ לגדר המקיפה את הבית
ולפסוע במה צעדים ברגל, מאפשרים להם להיכנס
בריכבם לגן הבית. מתבקשים לנהוג בהילוך
אחורי, ולעצור ליד גרם־המדרגות.
המזכיר הוביל אותי לחדר שבו היה נוהג הנשיא
ס אד את להתבודד ולהרהר. כאן, מול הפסטורליות
הרגועה של הנילוס, הגה את רעיון השלום.
הגישו לי ״קוקה־קולה״ ,כמינהג המערב, בגביע
אלגאנטי בעל שוליים מוזהבים. הקפה המיזרתי
והשוקולדים הגיעו בהמשך.
בשעה הייעודה, בדיוק נמרץ, טפפו עקביה של
ג׳יהאן. כשהיא לבושה בשימלה אביבית,
בהדפסים תבלת־לבן, נעולה בנעליים לבנות
ומאופרת בתכול תואם, נכנסה לחדר אשה חמה,
רגשנית, במציאות היא נראית יפה וצעירה
מהתמונות הידועות שלה. השיחה קלחה מייד
לכיוון מכרים משותפים, ועמדה בסימן טרגדיות
שפקדו אותם. פירורי-הפורמליות האחרונים נעלמו
ונוצרה אווירה ספוגה רגשנות.
היה קשה ביותר לקיים ראיון זה. המישטר
הנובח* במצריים אינו מעוניין בהבלטת ג׳יהאן אל־סאדאת,
ובכלל אינו דוגל בהארתן של ״הנשים
של״ .סוזאן מובארכ, אשת הנשיא הנוכחי, אינה
מופיעה בציבור, מצטלמת ונואמת כג׳יהאן, ולכן
אולי לא זכתה בגל כזה של ביקורת בקרב עמה.
ג׳יהאן -תערובת של רגשנות מיזרחית
ומנטליות מערבית -מודעת היטב לרוחות
השוררות בארצה. אולי גם בגלל זה בחרה להתרחק
משם, ללמוד ולכתוב את ספר״זיכרונותיה
בארצות״הברית.
בכל זאת, מהרגע שהחליטה להיפגש עימי,
הסירה כל מחיצה: מזכיריה ועוזריה לא נכחו
בחדר. היא דיברה בגילויי״לב, הצטלמה ברצון
וליוותה אותי עד פתח ביתה. נהג־המונית, שהמתין
לי, החוויר ממש למראה הגברת בהא־הידיעה של
ארצו, המתקרבת לעברו. היא ניצבה, כמארחת
מושלמת, בפתח הבית, עד שהמונית נעלמה מטווח
ראייתה.
ליידי אמיתית.

ג׳יהאן ותמונת בעלה עם דפנה ברק
.פגשתי בו בניל ...15 נמשכתי לאישיותו. אחרי 8ח1דשים גישאנו־הכול
בקילומטר וחצי!
אני מאוכזבת מאי־פיתרון הבעיה
הפלסטינית וההרג הבלתי־פוסק. כשפרצה
מילחמת־הלבנון, ממש הרגשתי
נבגדת. הרי בעלי לא עשה צעד כה
גדול כדי להשיג שלום רק בין מצריים
ובין ישראל. רצינו בשלום כולל יותר!
בעלי שילם על כך בחייו!
אני? מנהיגים ערביים שהחרימו את
בעלי אחרי ביקורו בירושלים, מחרימים
גם אותי עז־ עצם היום הזה. אבל
יש לי ידידים טובים רבים בעולם
הערבי, השומרים עימי על קשר סוב.

הדיכאוו
של בגין
**נהיגים ישראליים? קודם־כל,
עזר וייצמן. בעלי מאוד אהב אותו.

אה ישירה של מילחמת־הלבנון. בוודאי
גם מות אשתו, עליזה, השפיע עליו.
כלפיי, כאשה, הוא שפע קסם.
שימעון פרס הוא אדם גמיש. אני
מפחרת להתייחס לשמות נוספים, כדי
לא להסתבך...
אני יודעת שאני פופולארית בישראל,
וזה מחמיא לי. מדוע בחרתי להתגורר
דווקא בארצות־הברית? אני פשוט
משלימה שם את לימודי־הדוק־טורט
שלי. יש לי כבר תואר־דוקטור
מאוניברסיטת קאהיר. אני מחלקת את
זמני בין ארצות־הברית ובין הבית פה,
בקאהיר. נכון שלא שהיתי כאן זמן רב,
אבל אני מתכוונת לתקן זאת בקרוב.
יש לי מזכרת יפה מהביקור של
בעלי בירושלים: נכדתי ג׳יהאן, שנולדה
בעת הביקור, היא כמעט בת ,10
מאוד גבוהה.

סן עד

דוג ע כו></ד

(ראש ממשלת מצריים לשעבר)

״ הו תר ת, את אדיח:
אי תאלזאו דדבנוו; י
ץ ה היה ב־ 19 באפריל . 1982 אני
( זוכר את התאריך בדיוק.
נסעתי עם אריאל שרון במכונית
לנמל־התעופה (בן־גוריון) ,אחרי
שקיימתי שיחות עם מנחם בגין ושרים
אחרים. אריק ליווה אותי בדרכי
למצריים.
בדרך אמר לי :״הישראלים לא
יכולים להישאר כשידיהם כבולות בכל
הנוגע ללבנון. אנחנו חייבים לעשות
משהו!״
הבנתי מייד על מה הוא מדבר.
האם חזיתי את המילחמה מראש? כן!
הזהרתי את אריק :״אל תנסו לעשות
זאת. זה לא יהיה טיול! אל תהמרו על
עתידכם. אל תהמרו על קשריכם עם
מצריים — הארץ היחידה שהציעה
לכם שלום!״
דיווחתי לממונים עלי, אבל חשבתי

חסן עלי ברמטכ״ל
״נא 11ה לנוע! השלום!״
שחושבים על פלישה מצומצמת. מי
חשב אז על מילחמה עד ביירות?
שרון ואני הננו גנרלים. אנחנו
צריכים לדעת את הסכנות הפוליטיות
הכרוכות במילחמה.

אני זוכר שבסוף השיחה אמרתי לו:
״אריק,אתה מטפס על הר מאוד־מאוד
גבוה!״
40 ימים לאחר מכן פלשה ישראל,
בהנהגת אריאל שרון, ללבנון.

• ו״צמן, בגין,
פוס, שמיו
^ תוך תהליך השלום פסעתי
/לראשונה ב־ 19 באוקטובר , 1978
חמישה ימים בלבד אחרי שהתמניתי
כשר־הביטחון של מצריים.
כמי שנפצע קשה במילחמת יוני
, 1967 האם לא היתה לי הרגשה מוזרה
כשישבתי לנהל שיחות־שלום עם
האוייב שגרם לפציעתי? מה פיתאום!
אני איש־צבא, שקיבל משימה לעשות
שלום.
ההסכמים הראשיים נוסחו הרי
בקמפ־דייוויד. אנחנו — משה דיין,
עזר וייצמן, סיירוס ואנס (שר־החוץ
האמריקאי) ואחרים — היינו צריכים
לשאת ולתת על פרטי־הפרטים.
עזר וייצמן היה הישראלי הראשון
שפגשתי, וטוב שהיה כך. הוא הציג
אותי לפני ראומה, אשתו, ונוצרו יחסי״
אמון הדדיים, שהוכיחו את עצמם בימי
הנסיעה מסיני. הוא אדם בעל פתיחות,
שוחר־שלום, איש ישר.
גם אברהם טמיר ודויד קימחי
הרשימו אותי.
מנחם בגין? נטייתו לחזור שוב ושוב
אל ההיסטוירה עיצבנה גם אותי. אבל
הוא היה אדם כן.
אל משה דיין התייחסתי כאל גנרל
ופוליטיקאי מרחיק־ראות. הוא הוכיח
זאת כשפתח את הגשרים בין ישראל
ובין ירדן, מייד אחרי מילחמת יוני
. 1967
שימעון פרס הוא אדם שאינו חוסך
מאמצים כדי להשיג שלום. הבעיה היא
שמאחוריו עומדת מיפלגת־העבודה.
יש כאן פאראדוכס: מצד אחד קל יותר
לשאת ולתת עם הליכוד, מפני שאז
אין מי שיתנגד לו בישראל, ומצד שני
— עמדות הליכוד נוקשות.
את יצחק שמיר פגשתי כמה פעמים.

פצוע, עגלגל וחייכן
במאל חסן עלי, ראש ממשלת מצריים לשעבר, איש עגלגל
וחייכן, קיבל אותי בלבביות בלישבתו ב״בגק-המיפרץ״ בקאהיר.
עלי, שנפצע בקרבות הנגב, והסובל מכך עד עצם היום הזה בין
ניתוח לניתוח, נחשב כאחד התומכים הגדולים ביותר בשלום עם
ישראל.
בלישכתו בבנק שוררת אווירה חייכנית, רגועה, התואמת את
הבוס. עלי אמנם סיפר לי שהריחוק מהפוליטיקה שיפר את
בריאותו ומצב־רוחו, אך אנשי־מישרדו זורקים מדי פעם לעברו
שמות כמו מוצטפה חליל ומוחמד אחמד עבדאללה (יו״ר ועדת*
החוץ של הפרלמנט המצרי) .באמצע הפגישה קפץ למישרד, לרגע,
הקונסול המצרי בוושינגטון. אווירה של פוליטיקה, מתובלת
בחיוכים ובכסף, וכולה שופעת אופטימיות.
חסן עלי עצמו טס כעבור כמה שעות לשווייץ, להמשך הטיפולים
בבריאותו. יש אומרים שפרש בשעתו מראשות״הממשלה
בגלל בעיות בריאותיות.

עם שרון
,אתה מטפס על הר נסה!׳

שרון:
ל הד״

עם שמיר
.קצת עקשה, קצת ביישן...״
שנינו כיהנו כשרי־חוץ. הוא קצת
נוקשה, אבל נחמד בהרבה מתדמיתו.
חוץ מזה, כשהוא מאמין במשהו —
הוא הולך עם זה עד הסוף. הוא קצת
ביישן.
שיחה נניח החווים
ף* שנכנסתי לתהליך עשיית ה־שלום,
חשבתי שאנחנו הראשונים
בתור הארוך של מדינות ערביות, שיצטרפו
אלינו. האמנתי — באמת האמנתי
— בשיחות האוטונומיה. אבל שיל־טון־הליכוד
הכשיל את מאמצינו בזה
אחר זה.
ידוע לי שהתנהלו מגעים בין סוריה
וישראל, אבל הם נכשלו. מדוע? מפני
שהם נעשו דרך אנשי־קשר, והעיתוי
אינו נוח עבור סוריה.
אני נשמע מאוכזב? רק מאוכזב מן
הקשיים בררך לכינון ועידה —

בינלאומית. כן, אני מאמין שזהו
הפיתרון!
יש לי חלק חשוב ביוזמת־השלום
של אנואר אל־סאדאת. אני אבי ההונ־ספציה
של ״גאווה למען שלום״.
את סאדאת היכרתי ב־ , 1939 כשהוא
נעצר לכמה שנים (בעוון פעולה
מחתרתית נגד מישטר המלך פארוק).
אני הייתי אז אזרח, אבל אחי שירת
בצבא.
אחר־כך לא נפגשנו עד .1952ב־
1962 נפגשנו שוב בתימן( .הכוונה היא
למילחמת־תימן, שבה היה הצבא
המצרי מעורב באופן מאסיבי.).
עיקר הקשרים בינינו נוצרו ב־
. 1967 לסאראת היו בעיות בלב. זה היה
,לפני מילחמת ששת־הימים. שהינו
כשנה וחצי ביחד בבית־החולים מעאדי
(פרבר של קאהיר) .שוחחנו ארוכות,
והסתבר שהשפעתי עליו רבות.
כעבור שנים — ב־— 1975
כשמוניתי כראש אמ״ן בצבא המצרי,
ונשבעתי אמונים בתפקידי החדש,

בתגובה על דבריו של
כמאל חסן עלי, ראש מנד
שלת־מצדיים לשעבר, כאילו
הודיע לו שרון על מיל־חמת-הלבנון
40 ימים לכני
שפרצה, התקשר אריאל
שרון עם עורך ״העולם הזה
והכחיש את הדברים בתוקף
ולחלוטין.
״לא היה ולא נברא,״
אמר השר.
אמר לי סאדאת :״אני זוכר את השיחה
האחרונה שלנו בבית־החולים. אז
אמרת שצריכים לשים קץ למילחמה,
אבל זה יתאפשר רק אחרי שמצריים
תוכל לזקוף את הראש לגאווה. זה מה
שהינחה אותי במילחמת ה־6
באוקטובר (מילחמת יום־הכיפורים)״.
זאת היתה דרכו של סאדאת לשבח
אנשים שהוא אהב.
כיום אני יושב־ראש מועצת־המנהלים
של בנק. האווירה יותר נוחה
מאשר בפוליטיקה, ובריאותי השתפרה
פלאים.
נכון שמי שלקחו חלק ביוזמת־השלום
איבדו מכוחם, או שפישו מאז
בכלל מהתמונה. ניתן לראות זאת כך.
אבל המשא־ומתן מתקיים בין מדינות.
אם הנפשות הפועלות מתחלפות —
באות במקומן אחרות.
הקשר האישי חשוב מאוד, ולכן
פעלתי בכיוון זה. אבל ניתן לחדש
קשרים ולפתח אותם.

־ מוצט
מינידיג 7 1 1 1

(ואש ממשרת מצויים לשעבר)

התאכזבו! קשה מבגין
ך* כול התחיל אחרי ביקורו של
\ 1סאראת אצל צ׳אוצ׳סקו.
זה היה אחרי שמנחם בגין התמנה
כראש־ממשלה. עדיין לא ידענו אם
הוא שואף לשלום. אם הוא רציני.
קיימנו אז שיחות ארוכות. סאראת
החליט לשבור את המחסום הפסיכולוגי.
אנחנו — מי שהיו שותפים
להתלבטויות — היינו ספקניים.
שירותי־הביטחון שלנו קיימו התייעצויות׳מכינות,
והתנגדו לצעד המתוכנן
בחריפות. בכל זאת החליט סאדאת
ללכת לפרלמנט ולהודיע רישמית על
כוונתו לבקר בישראל. נוצר צורך לסדר
הזמנה רישמית לסאדאת. ההזמנה
סודרה באמצעות האמריקאים.
סאדאת הודיע בטלוויזיה שהתאריך
הנבחר הוא ה־ 18 בנובמבר, שהיה, אגב,
תאריך של חג.
מייד אחרי־כן טלפנתי אל סאדאת
ושאלתי אותו :״האם ביקשתי ממך אי־פעם
טובה?״
הוא השיב לי :״לא!.״
המשכתי :״ובכן, הפעם אני מבקש:
אני רוצה ללוות אותך לירושלים.״
השתררה שתיקה, שבסופה שאל
סאדאת :״מדוע?״
עניתי :״מפני שאני מאמין במה
שאתה עושה, וכך אני רוצה להביע
זאת!״
למחרת היום טס סאראת לסוריה,
כדי לדווח לנשיא סוריה על כוונתו.
פגשנו אותו בנמל־התעופה והוא הביט
בי ושאל :״מוצטפה, אתה מוכן?״ הסובבים
הסתקרנו לדעת על מה דיברנו.
הצוות שעליו הוטל לארגן את הביקור
ולבחור במשתתפי הנסיעה ההיסטורית
כלל את ראש־הממשלה דאז,
ממדוח סאלם, סעד מרעי ואותי. התייעצנו
עם סאדאת טלפונית. היסטוריה?
הרגשנו שאנחנו עושים משהו חריג
ביותר, אבל לך תדע...

בי ק ה־ב
א י*1
מוצטפה חליל, ראש־ממש־לת־מצרייס
לשעבד, מתגוון
לציין באורח מיוחד את ה״ 9ג
בנובמבר השגה -יום־השנה
העשירי ליוזמת־השלום של
פאדאת. חליל מתבוון לבקר
בדיוק נתאדיך זה בארץ,
להרצות ולהשתתף בדיונים
באוניגרסיטת-חיפה ופורומים
אחרים. דבר הביקור לא פורסם
עדיין, מכיוון שפרטיו לא
סוכמו.
חליל, שביקש מסאדאת
לצרפו למישלחת־השלום ג-
,1977 קיבל את פניי בביתו,
בשעת בוקר. הבית שוכן ברובע
זמלק, וניתן לזהותו בקלות על
פי השומרים המוצבים לידו.
דירתו של חליל, באחת הקו מות
העליונות של הבית, מקושטת
בשטיחים ותמונות. שר תים
פסעו חרש והגישו קפה,
צילמו תמונות -ככל המת בקש.
נאמר לי מראש שהוא
איש חריף, שנון ונוטה לדבר
תכל ס, אף הוא שפע נוסטלגיה
ושקע בזיכרונות מתהליך-
השלום לפרטי־פרטים. דבריו
היו מתובלים בהומור שגלש
לסרקאזם, ואף לרכילות ,״שלא
לציטוט״ .הוא נהג כמי שכל
זמנו בידו.

אני הייתי השני בהירארכיה לנשיא
במישלחת.
בגין והפיראמידות

^ אדאת היה במשך הטיסה
** במצב־רוח מרומם. הוא לא הפסיק
להתבדח. אני זוכר בפרוטרוט את
האירוע ששודר בכל רחבי העולם:
ראש־הטקס הישראלי עלה למטוס,
בירך את סאדאת וליווה אותו למטה.
נסענו לקינג־דייוויד. אני ישבתי ביחד
עם שר־האוצר המנוח, שימחה ארליך,
איש חכם. בדרך דיברנו על כלכלה.
למחרת נאם סאדאת בכנסת נאום
שאני יודע שאיכזב ישראלים רבים,
אבל משהגיע תורו של בגין לנאום —
אנחנו התאכזבנו. הופתענו מהכפיי-
תיות שלו לשוב לעבר. היתה לנו
הרגשה שלילית ביותר.
אחרי הנאום נפגשנו עם יושב־ראש
הכנסת, והבענו לפניו את אכזבתנו.
אחר־כך ערכו הישראלים ארוחה
לכבוד נשיא מצריים. סאדאת ישב לי־

לפתע־פיתאום שמעתי את בגין
מכריז בשידור :״לא אשא,ואתן עם
דוקטור חליל! אני ראש־ממשלה נבחר,
ואילו הוא ראש־ממשלה ממונה...״
אין לי מושג מה הוא רצה להשיג
בכך, פרט להעלבה. הוא חזר, כמובן,
להיסטוריה, והזכיר איך בני־ישראל
בנו את הפירמידות.
לא התאפקתי מלומר :״מכיוון שמר
בגין כל־כך אוהב היסטוריה, אני שמח
לבשר על כך שלמצריים יש היסטוריה
עשירה יותר מאשר לישראל...״
כעבור זמן הגיע בגין למצריים. לא
הלכתי לברכו. סאדאת לא כפה עליי.
בגין הבין כי שגה.
הייתי אז באלכסנדריה. בגין טילפן
אליי, סיפר שסאדאת הסביר לו מדוע
איני בא לברכו, התנצל והזמין אותי
לארוחת־ערב אינטימית של שניים. קיבלתי
הן את התנצלותו, הן את הזמנתו.
הסתבר לי שמקור־ההשראה שלו בעניין
הפירמידות היה הפרופסור״שר
המנוח יגאל ידין.
לבגין היו כבר אז מצבי־רוח. אבל

התהליכים. ניתן להגדיר זאת כשיתוף־
פעולה מירבי.
דיין סיפר לי על האוסף הארכיאו־

מעולם לא איימנו עליכם שזהו
הסכם זמני. גם אם תחשבי על
הקיצוניים בקירבנו. כשקוראים את

סאדאת וחליל במיסגד אל־אקצה 20.11.77 ,
״מ 1צטפה, אתה מ1כן ל
.אפשר
להמשיך! שחן יתנצל!״
מין בגין, אני לשמאלו, ואילו לשמאלי
ישב שימחה ארליך. מולנו ישבו
בוטרוס־ע׳אלי, עזר וייצמן ויגאל ידין.
לפתע שמתי לב שסאדאת ובגין לא
החליפו ביניהם אף מילות־נימוס. פניתי
לארליך וביקשתי ממנו :״בבקשה,
תאמר לוייצמן ולידיו שברצוני להזמינם
לסוויטה שלי בתום הארוחה. תאמר
זאת בעברית, כרי שהאחרים לא
יבינו...״
ואכן, הם עלו אליי עם סיום
הארוחה, שהיתה קצרה מהנהוג. גם
בוטרוס־ע׳אלי הצטרף.
תחילה כינינו זה את זה :״מר...
מר אחרי שהתעייפנו, מישהו הציע
שנפסיק ונעבור לשמות פרטיים. כך
ישבנו ארבע שעות — עד 2בבוקר.
בסוף תפס אותי וייצמן ואמר לי:
״איני מפקפק בדבריך, אבל אני
מעוניין לשמוע זאת אישית מהנשיא!״
השעה היתה מאוחרת מכדי לטלפן
לנשיא, אבל למחרת, ב־ 6בבוקר,
טילפנתי אל עזר וסיפרתי לו שסאדאת
ישמח לראותו. בינתיים ביקש שכמה
דברים ייעשו. למשל? שעזר יתערב
בעניינם של כמה ערבים, שהתלוננו
על מעצרם בכלא וכד.
כששבתי מירושלים, מוניתי כראש־ממשלה.
כראש־ממשלה, דנתי עם
משה ריין. התרשמתי שהוא היה איש
כן, אבל לא היתה לו יד חופשית
במשא־ומתן.
נפגשנו באירופה, בקמפ״דייוויד.
דיין שיתף פעולה מתחילת התהליך.
בקמפ־דייוויד שאלתי אותו :״מי
יעמוד בראש המישלחת הישראלית?״
הוא ענה לי :״בגין!״

אני לא דנתי עימו, אלא עם שרון ודיין.
כך שלא נתקלתי בבעיות מיוחדות.

שנ ע
המנצל רון? אוהו! גם הוא התנצל
לפנינו: התכוננתי עם בוטרוס־ע׳אלי
וכמאל חסן־עלי לפגישות עם
הצוות הישראלי לשיחות האוטונומיה,
בראשות יוסף בורג. בקאהיר ניהלתי
אני את השיחות, ואילו בישראל —
הדוקטור בורג.
באחד הימים, אחרי שחסן־עלי התחיל
לקרוא משהו מנייר, הבחנתי כיצד
פניו של שרון הולכים ומתאדמים. הוא
העליב את חסן־עלי.
איני זוכר בדיוק מה אמר, אבל
ברגע מסויים סימנתי לבורג ואמרתי:
״עיצרו! עד ששרון לא יתנצל — לא
יימשכו השיחות!״
הוריתי לחברי המישלהת המצרית
לצאת. הם עלו לחדריהם.
אחרי כמה רקות עלה אליי בורג
ואמר :״ניתן להמשיך. שרון יתנצל.״
וכך בדיוק היה.
כן, היו לו עוד כמה התנצלויות
בהיסטוריה.
מחוץ לישיבות, שרון התנהג באורח
שונה לגמרי. הוא התעניין בעיקר
בחקלאות. הוא סיפר לי על תוכניותיו
לפתח את החווה שלו. אני זוכר שהוא
דיבר הרבה על אבוקדו.
מבין כל הישראלים שעימם באנו
במגע, הדינאמי ביותר היה עזר וייצמן.
נוצר בינינו כזה אמון עד שקוצרו

לוגי שלו, אבל היראה אותו דווקא
לבוטרוס־ע׳אלי. במשך ימים עבדנו מ־
6בבוקר ועד 8בערב. טיבעי שנוצרו
יחסים בינינו.
עם וייצמן נוצרה הידידות העמוקה
ביותר. אחרי ההיכרות בינו לבין
סאדאת, אמר לי הנשיא :״עליך לעבוד
עם עזר ועם בוטרוס. מוזר. עד אז לא
חשבנו שסאדאת באמת הגיע לירושלים
כדי לשאת ולתת. חשבנו שזה
יהיה אקט רישמי!
יצחק שמיר? פגשתי אותו בקאהיר
וביליתי עימו שלוש שעות. איני חושב
ששמיר כל־כך קשוח כפי שתדמיתו
מצטיירת. אגב, קל יותר לשאת ולתת
עם אדם הירוע בארצו כקשות. הוא־הוא
זה שיכול להרשות לעצמו לוותר.

;?שילמתי
עבוד השלום!״
ך כין שכל מי שהיה שותף לצעד
^ גדול של הבאת השלום למרחב
נחלש, או גרוע מכך.
ראית כמה שומרים יש ליד ביתי?
יש לכך סיבה טובה.
ודאי ששילמתי על חלקי בתהליך-
השלום. במהלך השיחות והדיונים
אירעו לי גם אסונות אישיים: בני נפצע
בתאונת־דרכים ואגן־ירכיו נשבר. היה
צורך לקחת אותו לפאריס, לסידרת
טיפולים. כעת הוא צולע על מקל.
אשתי חלתה. בכל זאת, המשכתי
במאמצים.
לא, איני מתחרט, אם כי אני מרגיש
שאנחנו, המצרים, נתנו יותר מכפי
שקיבלנו.

רעיונותיו של מאיר כהנא — אין
בסיס להשוואה.
עדיין לא נפתרה הבעיה הפלסטינית.
מאז שעזבתי את ראשות הממשלה,
ב־ ,1981 התעוררה המחלוקת
בטאבה, ופרצה מילחמת־הלבנון. אילו
סיפרתם לנו על כך מראש — זה היה
שונה. לא היינו חשים שהפתעתם
אותנו, שהלכתם מאחורי גבנו, שבגדתם
בנו. אפילו לווייצמן, חברי, כשהלך
מעל לראשי לנשיא סאדאת כעניין
המשא־ומתן על הנפט — משא־ומתן
שאותו ניהלתי עם יצחק מודעי —
אמרתי את דעתי :״הכל על השולחן!״
מה היה קורה לולא נסיעתו
ההיסטורית של סאדאת לירושלים?
אני מזהה כיום מגמות־שלום בקרב
מדינות־ערב. לא רק בירדן — גם
בסוריה. ידוע לי על מאמצים בכיוון זה.
הבעיה היחידה שנותרה היא: האם
לעשות זאת תחת מיטריה של ועירה
בינלאומית, או בדרך אחרת?
לדעתי, מוועידה ישראל דווקא
תרוויח יותר מהערבים: ארצות־הברית,
בריטניה וצרפת ממילא תומכות בכם,
ואילו יחסיכם עם ברית־המועצות וסין
ייאלצו להשתפר.
כן, שימעון פרס רץ עם רעיון הוועידה.
אני מעריך אותו. הוא לא אימץ
לעצמו עמדה קיצונית, כמו אחרים,
כדי להגן על הפופולריות שלו בקרב
הציבור.
מצד אחד, מנהיגים ערביים כמו
המלך חוסיין אינם יכולים לסרב
להיפגש איתו. הרי בישראל אין רוב
לשום מיפלגה. מי יודע? אולי יצבור
רוב. מצד שני, קל לנו יותר לדון עם
הליכוד.

המ שך המינולזגים עם דפנה
ברק של רא שי י 1זמת־ה של 1ם
במצ רי םבע מו דינ 40 1־ 41

כעת מוכנה סו״ב להיפטר מהקרקע ב־ 3מיליון
דולר.

קבלנים מחכים לתרומת
50 מיליון דו ל ר
בענך־הבניה מחכים בתיקווה לתרומתו של
נדבן אמריקאי, שהבטיח לקופת-החולים 50
מיליץ דולר לבניית בית-חולים לילדים, סמוך
לבית-חחולים ״וולפם ון״ בחולון.

בגלל השביתה:
ערוץ 2במעט וו ל ד
פוליטיקאים בליכוד ובמערך בדקו כמשותף אם ניתן לנצל
את השביתה ברשות־השירור להפעלה מיידית של ערוץ
שני בטלוויזיה. הרעיון היה להקרץ סרטים משומשים
מהארכיון, ולהושיב מול המצלמה קריין שייקרא כמה
פעמים ביום מיבזקי־חרשות, ישירות מהסלפרינטרים של
סוכנויות־הידיעות.

התברר שהדבר בלתי-אפשרי מבחינה חוקית.

וענונו עדיין ברעב
הידיעה על זכייתו ב״פרס־נובל האלטרנטיבי״
הגיעה למרדכי וענונו במהלך שביתת־הרעב
שלו. הוא ממשיך בשביתה, במחאה על תנאי
מעצת.
טקס הענקת הפרס יתקיים בפלרמנם השוודי, ב־ 9בדצמבר,
יום אחר לפני הענקת פרס־נובל המקורי, באוסלו. באותו
הזמן עצמו יתקיימו בירושלים הדיונים במישפט.

צוות השופטים, שהחליט להעניק לו את הפרס,
בולל את ת ד תגו קרסו, לשעבר נשיא קוסטוד
ריקה, שהיא המדינה הידידותית ביותר
לישראל באמתקה הדתמית והמרכזית.
מאז יום השישי, כשפורסם רישמית על הענקת הפרס
לווענונו, נשלחים לכילאו מיברקי ברכה מכל העולם, לפי
הכתובת: ת׳ד , 17 אשקלון.

מס מתרומות נגד מס
קבוצת תאי־חשבון חיפאיים, בראשותו
של יואל מרגלית, הקימה לאחתנה
אגודה שלא־למטרות-רווח ,,להגנה על
זכויותיו של הנישום מול מס־ההכנסה״.
העמותה מתכוונת להעניק שתתי־ייעוץ
בחינם לנישומים פרטיים ולתאגידים.
העימות הראשון של העמותה עם שיל־טונות
המם: במס-ההכנסה מסרבים להעניק
לה מעמד של מוסד ציבורי — מעמד
שהיה מאפשר לה לקבל תרומות מוכתת,
פטורות ממס. על כך מדווח הירחון החיפאי
״המקום״.

בחרות מתנגדים ל מודעי
בחרות מתגבשת קבוצה המתנגדת להצבתו של יצחק מודעי
כמועמד לידר הסוכנות. ביבי נתניהו סירב להיות מועמד,
בין השאר מפני שיצחק שמיר לא הסכים להעניק לו, ביחד
עם הג׳וב בסוכנות, גם תיק בממשלה. לא ייתכן — אומרים
עכשיו עסקני־חרות בסוכנות — לתת למודעי ליהנות
משני העולמות, בסוכנות ובממשלה, אחרי שסירבנו לתת
את אותו הדבר בדיוק לנתניהו.

מנגד, מקורביו של יצחק שמיר סבורים, כי
תמורת מועמדותו של מודעי למישדה ניתן
יהיה לסחוט מהליברים ויתורים מפליגים.
למשל: קיצוץ של שלושה מנדטים מהמיכסה
הליברלית ברשימת הליכוד לכנסת הבאה.

קסטה העידה את
משה עמירכ מעונש
קלטת של רשמקול, שעליה הוקלטה שיחה של ח״ב מחרות
עם סרי נוסייבה ועם עוד שני פעילים פלסטיניים
מהשטחים הכבושים, בהשתתפותו של משה עמירב, היא
שגרמה להפסקת ההליכים המישמעתיים נגד עמירב.

הקלטת שמורה בידי עיתונאי.

המישטרה בשרות בהנא
מישפטנים בכירים עומדים לפנות פומבית ,
ליועץ המישפטי לממשלה, בביקורת חמורה על
בך שהמישטרה הפכה את עצמה, למעשה,
לבלי־שרת בידי מאיר כהנא.
אחרי שהמישטרה פתחה תיק פלילי נגד הערבים שהיו
קורבנות פוגרום רמודעמידר, בעיקבות תלונתו כי
המותקפים לגו בישראל שלא בחוק ממשיך כהנא להעסיק
את המישטרה בתלונות נוספות.
כהנא מחקה בכך את שיטתו של אליקים העצני, המציף את
המישטרה באין־ספור תלונות נגר אנשי־שמאל —
והמישטרה נוהגת לציית לו ולחקור בתלונות ברצינות
גמורה.

מהטה מכר דירתו
ב־ 2.1מיליון דולר
מנצח התיזמורת הפילהרמונית בתל
אביב, זובין מהטה, מכר את דירתו במג־הטן
במחיר של 2.1מיליון דולר. מהטה
משמש כמנצח הפילהרמונית של ניו־יורק.
הדירה שוכנת ברח׳ 72 מיזרח, מם׳
.240 פרטים על כך מסר המגאזין ״מנהטן׳׳
בגליון ספטמבר.
דובר התיזמורת הניו־יורקית הסביר,
כי אשתו של זובין, ננסי, שהיא מפתחת
נדל״ן, שיפצה את הדירה באופן יסודי,
לפני שנמכרה. עתה היא מחפשת עוד
דירה לאותה המטרה.

העיק של זילברמן
שערוריה בעיריית באר־שבע: ראש־העיריה, משה זילברמן,
הורה לגיזברות לשלם צ׳ק של 25 אלף ש״ח לקבוצת
הכדורגל הפועל, על חשבון הקצבת־תמיכה. הצ׳ק שולם
עוד לפני שההקצבה, בסכום כולל של 50 אלף ש׳׳ח, אושרה
במועצת־העיר.

למרבה הבושה, בישיבת המועצה הביסה
האופוזיציה את הקואליציה, וההצעה לתמוך
בקבוצה לא אושרה.

חוק־שבותאים
נגד בלפור
קבוצת יהודים אנטי־ציוניים בבריטניה
מארגנת עצומה שתפורסם ב״גאר־דיין״
,ב־ 2בנובמבר, הוא יום־השנה ה־סד
להצהרת-בלפור.
הגימיק המיוחד של הפירסום: החותמים
מכריזים כי למרות שלפי חוקי־ישראל
חל עליהם חוק־השבות, הם דוחים את
הפריווילגיות המובטחות להם בו. וכי הם
תומכים בזכות-השיבה של הפלסטינים,
בזכותם להגדרה עצמית ולמדינה עצמי
אית__ .

קטטת עיתונאים למישטרה המישטרה חוקרת את תלונתו של דוב גילהר,
כתב הפלילים של גל״ץ, נגד ראובן שפירא,
כתב־הפלילים של ״הארץ״.
גילהו־ התלונן שהותקף על־ידי שפירא, במהלך מסיבת־עיתונאים
מישטרתית, ושמישקפיו נשברו. המיקרה אירע
בשבוע שעבר, כאשר גילהר הקרים ופירסם את פרשת־הסחיטה
משטראזס חצי שעה לפני הודעה הרישמית־של
המישטרה. לפני כן שידר שפירא, שהוא ראש תא כתבי־הפלילים,
הודעה לכל חבריו, באמצעות מכשירי זימונית,
והורה להם שלא לפרסם דבר בעניין לפני מסיבת־העיתונאים.
גילהר נועץ במפקד גל״ץ, נחמן שי, ושאל
כיצד לנהוג. שי הורה לו לפרסם מייד. כשהופיע גילהו־במסיבת־העיתונאים,
אחרי השידור ברדיו, אירעה התקרית.

אמהות הקרביים מתארגנות בירושלים תתארגן בקרוב קבוצת אמהות של חיילים
קרביים. הקבוצה תצא בביקורת נגד הצבא, בעיקבות
ההידלדלות שחלה בשנים האחרונות בשורות היחידות
הקרביות.

האמהות יבקשו מהצבא לשפר את שירותם של
החיילים הקרביים לעומת הג׳ובניקים, ואחת
ההצעות תהיה לקצר את שרית הקרביים בחצי
שנה, בדי לפצות אותם על השרות הקשה.

השמאים אל גילרמן
איגוד השמאים לרכב ושרותים הנדסיים הצטרף לאיגוד
לישכות המיסחר של דני גילרמן. ירד השמאים החדש הוא
שלמה ספקטור, שמאי ועורך־דין.

רונן קובץ ביתה
העורך־דין אליעזר רונן, שהיה ח״ב מטעם
מפ״ם ויו״ר,,קרתא״ בירושלים, ינהל מכירת־נכסים
של,,סולל-בונה״ ,בעשרות מיליוני
דולארים.
החברה, שנקלעה לקשיי־נזילות, רוצה למכור בדחיפות
מיגרשים ובנייני־מישרדים.

בקהילת פרקליטי־־העסקים אומרים, כי מינויו זה
של רונן מקפיץ אותו כיתה ומצרך אותו
לצמרת־המיקצוע.

מה מבשלת ש״ס?

הצרות של סרב

צמרת ש״ס עסוקה בימים האחרונים בהתייעצויות
קדחתניות. על הפרק׳ יוזמות דרסאתיות, שיביכו את
המיפלגות החרדיות האחרות.

אחד הפרוייקטים שבהם הסתבכה שלל־בונה באחרונה הוא
אתר ס־נדל־הם לכים בבית־הכרם בירושלים. הקרקע נקנתה
ב־ 4מיליון דולר, במשותף על־ידי סזלל־בתר. ורסקו,
והתוכנית היתה להקים מיגדל בן 72 דירות יוקרודות, ועור
22 קוטג׳ים. בטרם החלה הבניה, התברר כי אין קונים
לדירות, מפני שהלקוחות חוששים ממצבן הקשה של שתי
החברות.

אחד הרעיונות שאותם שוקלים בש״ס הוא
להציע לאגודת-ישראל ולמאיר כהנא להקים
בלוק פרלמנטרי ורשימה משותפת בבחירות
הבאות, על בסיס יחפי-הכוחות הקיימים.

בסזלל סנה סבורים כי יקבלו את ביצוע הפרוייקט ללא
מיכרז. קבלנים אחרים מאיימים שאם קופת־החולים, שהיא
גורם ציבורי מסובסד, לא תפרסם מיכרז, הם ינקטו נגדה
צעדים מישפטיים.

עיסקח הדואר הגדולה
בהשקעה של 1.25 מילית דולר, תקים רשות״הדואר ביתי
דואר מרכזי בחדרה. החוזה להקמת הבניין הוא עיסקת
הדלא־־ניידי הגדולה ביותר של הרשות ער כה.

למערכ ת
,,העולם הזה״
ווו ש /ה עוזר/תושוו סיגנוו
מועמדים. תושבי תל־אביב
מתבקשים להתקשר טלפונית
למיספך 232262 .־ 03 ביום א־ או ב .
בין השעות 2.00 - 12.00 בצהריים
או 11 - 9בערב

גינר־א נוימן

4 * 4י*

האיש בחליפה הלבנה
מנהיג בריטי שמרני בשם אלפרד שרמן, יועצה של מרגרט
תאצ׳ר, יהודי בן־יהודים, הזמין את הפאשיסט הצרפתי ז׳ן־מארי
לה־פן להופעה באנגליה. הוא עמד על כך גם אחרי שלה־פן הצליח
להסעיר את העולם היהודי בהערתו האנטי־שמית המחרידה(״השואה
היתד, רק פרט קטן בתולדות מילחמת־העולם השניה״).
כאשר הותקף שרמן על־כך, הגן על עמדתו בשצף־קצף, ואף הכריז
כי לה־פן שונא את הערבים, ועל
כן הוא בעל־ברית טיבעי ליהודים.
קראתי,
ולנגד עיניי עלתה
תמונה מסויימת.
ב־ 1954 פירסם השלם הזה
מהדורה אנגלית. היא יצאה
במשך שנה שלמה. זה היה קשה.
במיוחד התקשינו למצוא עורך
אנגלו־סכסי מתאים. הודענו
שאנו מחפשים מועמד.
בין הנענים לפנייתנו היה
יהודי אנגלי. קבעתי איתו ראיון
במישרדי. ביום־הפגישה שרר
בחוץ חמסין נורא. החום הגיע לן
3מעלות ויותר. לא היה לנו אז מיזוג־אוויר.
כשבא האורח, לא האמנתי, לרגע, למראה־עיניי. הוא לבש
חליפה לבנה מהודרת, ענב עניבה והחזיק בידו מניפה. הושבתי
אותו בכורסה בפינה, ושם ישב, קטן ושמנמן, מנפנף במניפה ומזיע
נוראות. שמו היה אלפרד שרמן.
לא קיבלתי אותו לתפקיד.
אחר־כך הוא עבר לבריטניה, ושימש שם במשך שנים רבות
ככתב הארץ. תחת שכדהעט ״א. שם״ הופיעו בעיתון כתבותיו,
שנדף מהם ריח לאומני־גיזעני מחריד. פעמים רבות תמהתי איך
הארץ, שהגדיר את עצמו כעיתון ליברלי, מפרסם את דיווחיו של
איש בעל ריעות כאלה.
מאז נעלמו עיקבותיו מעיניי. הידיעה הנ״ל גילתה לי שאלפרד
שרמן חי וקיים, והפך בינתיים איש חשוב במיפלגה השמרנית
הבריטית. אך נראה שהוא לא השתנה.

כדי להגן על עצמם, צרו הקוזקים על האכסניה שבה גרו
היהודים, כשהם דורכים את נישקם ופותחים את ראשי היהודים
בגרזנים ובמוטות־ברזל.
המישטרה לא יכלה להתערב, מפני שאין המישטרה הרוסית
עורכת חקירות בחג־הפסחא, שהוא קדוש לישוע אדוננו. היא
הסתפקה במעצר היהודים שהתגוררו באכסניה.
אם ימשיכו היהודים השיכורים להתגרות בקוזקים, אין לדעת
מה יקרה.

מה קורה, מיכאיל?
מה יעשו הרוסים עכשיו?
הם משחררים את אסירי־ציון ומעניקים למסורבים אשרות־יציאה.
שילוח
ה״סירובניקים״ מזכיר, איכשהו, את המחווה המקובלת
בפתיחתה של אולימפיאדה. ברגע הדרמאתי פותחים את

<זורי אסרי

מיותר, טען, וגם מזיק, זה יכול לגרום לתאונות, זה מגביל את
הנהג, ומה עוד.
תמהני מה מביא בן־אדם להשמיע בפומבי ריעות אוויליות
כאלה, כאשר רוצים בסו־הכל להכריח אותו לשמור על חייו.
לפני שנים עמדו רוכבי־האופנוע להכריז על מרד כללי נגד
ההחלטה לאלצם לחבוש קסדות־מגן. היו כינוסים, הוחתמו
עצומות. רובד על חופש־הפרט. לבסוף נכנעו. כיום אין אדם
נורמלי המכחיש שהיתה זאת החלטה נבונה והכרחית.
(כמי שהיה רוכב־אופנוע מושבע, היה ברור לי תמיד שזהו רעיון
טוב. נפלתי כמת פעמים מאופנוע, בגלל כתמי שמן ומים על
הכביש, והייתי תמיד מודע לכך שזהו מכשיר מהנה מאוד ומסוכן
מאוד).
לפני שנים נסעה רחל אשתי ברחוב לוינסקי בדרום תל־אביב.
היא נהגה במוסטנג חדשה שהיתה לנו, הראשונה שהיו בה חגורות-
בטיחות. החלטנו מהרגע הראשון להשתמש בהן גם בעיר.
באותו לילה ירד גשם, והראייה היתה לקויה. מונית באה מרחוב
צדדי, עלתה על מכוניתנו ודחפה אותה בעוצמה רבה לעבר פינה
של בית. רחל נדחפה קדימה בחוזקה רבה, אך החגורה עצרה בעדה.
אלמלא כן, היו פניה מושחתות, במיקרה הטוב ביותר. כך רק
נפגעה פגיעה קלה. חזית המכונית נמעכה.
מאז הפכתי חסיד מושבע של חגורת־הבטיחות, בכל מקום ובכל
נסיבות. הייתי חלוץ הרעיון הזה בכנסת. הטרדתי בעניין זה את
כל שרי־התחבורה, החל במשה כרמל, בזה אחר זה. כולם התנגדו.
לבסוף הונהגה חובת־השימוש בחגורה — אבל רק בכבישים
בינעירוניים. אין בהגבלה זו שום הגיון. הסכנה של תאונה חמורה
בעיר אינה נופלת בהרבה מזו שמחוץ לעיר. התנגדותו של חיים
קורפו לחיוב השימוש בחגורה בעיר, במשך שנים ארוכות, היתה
חסרת־אחריות וחסרת־הגיון.
חגורת־הבטיחות מצילה אדם ממוות ומפגיעה גופנית קשה. זה
כל־כך מובן מאליו, עד כי צריך אדם להיות קצת פסיכי כדי
להתכחש לכך. החגורות המודרניות הן גמישות, ואינן מפריעות
במאומה למי שחוגרים אותן. הרתיעה מפניהן אינה אלא
פסיכולוגית.
מי שמטיף נגד חובת השימוש בהן מקבל על עצמו אחריות קשה
כלפי עצמו, כלפי יקיריו וכלפי הציבור כולו.

אינטרנציונל של עורבים

תודת האומה

הבה נסתכל בפרשה זו מזווית אחרת.
שרמן הוא גיזען יהודי־ישראלי־בריטי. לה־פן הוא גיזען צרפתי.
הוא מתעב יהודים. אם כן, מדוע הולך הזרזיר אצל העורב?
בילדותי למדתי כי לפורלטריון אין מולדת. הסוציאליזם הוא
בינלאומי, בינלאומני. פועלי כל הארצות יתאחדו, או־טו־טו.
ואילו הפאשיסטים, הגיזענים, הלאומנים — להם יש מולדת.
ועוד איך! בשם המולדת הם מוכנים להרוג, לענות, לכלוא
במחנות־ריכוז. למען המולדת הם קוראים למילחמה.
הנסיון הוכיח שאין זה כך.
פועלי כל הארצות שחטו זה את זה בתיאבון ובתאווה בשתי
מילחמות־עולם. הם צעדו בהתלהבות לשדות־הקטל של , 1914
וחזרו על כך ב־ .1939 פועלים גרמניים השמידו את קאבנטרי על
פועליה. פועלי בריטניה הציתו את דרזדן במטר של פיצצות־תבערה,
ושרפו את נשותיהם וילדיהם של פועלים גרמניים.
ואילו אצל הפאשיסטים קרה

משהו מוזר. עד למילחמת־העו־לם
השניה, תמצית הלאומנות
הגרמנית היתה השינאה לצרפת,
ותמצית הלאומנות הצרפתית
היתה השינאה לגרמניה. אך
הפאשיסטים הצרפתים תקעו
סכין בגב צבאם וחיבקו את
הכובש הנאצי, ואילו הגרמנים
התחבקו באושר עם פיליפ פטן
והגיזענים של וישי.
האינטרנציונל הסוציאליסטי
היה ונשאר אשליה. הוא לא עמד
בשום מיבחן רציני. האינטרנציונל
הפאשיסטי, לעומת זאת,
היה ונשאר איתן.
לדעתי זה מאשר את ההנחה — המקובלת על כמה פסיכולוגים
והוגי־דיעות פוליטיים — שימין ושמאל, סוציאליזם ופאשיזם,
קומוניזם וליברליזם — אינם עניין של הגיון והשקפה, אלא עניין
של מיבנה־האופי. האדם ״נולד״ פאשיסט, גיזען, לאומן — או
להיפר, ליברל, דמוקרט, הומאניסט. אין זו תורשה גנטית, כמובן,
אלא תוצאה של רישמי־ילדות מוקדמים, המעצבים את אופי
האדם. אדולף היטלר היה נאצי כבר בגיל ,5וכך גם אדולף
אייכמן. זה תלוי באווירה בבית, בסמכותיות של האב
ובדומיננטיות של האם, ועוד.
אם זה נכון, סביר שגיזען יהודי וגיזען נאצי יבינו זה את זה
היטב. הם רואים איש את רעהו, ונדמה להם שהם מסתכלים בראי.
הם קרובים איש לרעהו הרבה יותר מכפי שכל אחד מהם קרוב
לשאר בני־עמו.
העורב הולך אצל העורב.

במיסעדה ירושלמית ניגש אליי אזרח קשיש, שלא היכרתיו,
ותחב לידי גלויית־דואר. וזו לשונה:
״מישרד התעשיה והמיסחר.
״גימלאי/ת יקר/ה!
״בפרוס השנה החדשה, אנו מאחלים לך ולבני־מישפחתך שנה
טובה ומאושרת ואריכות־ימים.
״לצערנו, מפאת מיגבלות תקציביות אין באפשרותנו השנה
להעניק שי לגימלאים.
״בבירכת שנה טובה,
״אלבט כהן,
״אחראי קישרותי־רווחה,
״ערה״ש התשמ״ח״.
הגימלאי, אלכסנדר בק מירושלים, התרגז מאוד על הגלויה.
במשך כל השנים, אמר, קיבלו הגימלאים שי לחג. הם ראו בכך
ביטוי להכרת־תודה, אחרי שרות של עשרות בשנים במישרד.
״מדוע לא יכלו לשלוח לנו לפחות שי קטן, הכי צנוע שאפשרי,
כאות לכך שלא שכחנו אותנו?״

לשים קץ להפקרות!
תוך קריאה בספר ישן נתקלתי בסיפור הבא:
בעיירה סמירסקי באוקראינה נתקלו חמישה יהודים שיכורים
בחג־הפסחא ב־ 50 קוזקים תמימים, שטיילו עם נערותיהם
להנאתם. היהודים התגרו בקוזקים, זרקו עליהן בקבוקים וקיללו
אותם.

הכלובים, וענן של יונים צחורות מתעופף השמימה, סמל לחרות.
ההמון מוחא כף.
אבל היונים האלה מתבייתות. הן חוזרות לשובך. ואילו היהודים
נעלמים, מי לישראל, מי לארצות־הברית.
בשעתו שיכנעו אותי ידידים, עולים מברית־המועצות, כי יש
לסובייטים שיטה בטירוף. לכאורה זה נראה כעניין חסר־הגיון.
הם כולאים יהודים שוחרי־הגירה, מחזיקים אותם במחנות-
עבודה ובבתי־סוהר, מספקים תחמושת לאירגונים אנטי־סובייטיים
בעולם כולו, ולבסוף הם משחררים את היהודים
ושולחים אותם לדרכם. לשם מה כל זה?
ידידיי לימדו אותי לראות את התהליך כפי שהוא נראה בעיני
איש־הקג״ב. לוקחים יהודים שוחרי־הגירה — פעם פרופסור
למאתמטיקה, פעם סתם שוק־שחורניק מהרחוב — ורודפים אותם.
אחר־כך אוסרים אותם ועורכים להם מישפט. קמה צעקה
בינלאומית. אירגוני יהודיים, המעסיקים מאות פעילים שכירים,
מרעישים עולמות. הפרופסור והשוק־שחורניק הופכים גיבורים
עולמיים. שמם נישא בפי כל. שרים דנים על גורלם. הם מופיעים
בסעיפים בסדר־היום של ועידות־פיסגה נואמים עליהם באו״ם.
כאשר העניין בשל, מציעים הסובייטים עיסקה לעמיתיהם
במערב: לשחרר שני מרגלים בכירים של הקג״ב, שנדונו במערב
למאסר־עולם, תמורת שיחרור הפרופסור והשוק־שחורניק.
הדבר מובא להכרעת הנשיא בבית־הלבן. זה יודע כי יזכה
בתהילה רבה אם יביא לשיחרור שני הגיבורים היהודיים. הדבר
יחזק את סיכוייו להיבחר מחדש ו/או את סיכויי מיפלגתו. העיסקה
מתבצעת. המרגלים הסובייטים חוזרים הביתה, לכיכר דז׳רז׳ינסקי
במוסקווה. שני היהודים משתחררים, מצטלמים עם הנשיא על
מדרגות הבית הלבן, נואמים בבתי־הקונגרס, מייעצים לממשלת
ארצות־הברית איך לטפל בברית־המועצות וכיצד לטוס לחלל,
מתקבלים בזרועות פתוחות בישראל, מתנשקים עם גאולה כהן
ו/או אורה נמיר. והכל מרוצים.
כך זה פעל עד כה. אך השיטה היתה מבוססת על המשכיות.
בשעה שהפרופסור והשוק־שחורניק שוחררו, כבר עצר הקג״ב את
שני אסירי־ציון הבאים — מורה לאנגלית וחלילן־סולן —
והתחיל להכשיר אותם לסיבוב הבא. האירגונים היהודיים החליפו
את התמונות על הקירות ובהפגנות, שרותי־הביון של המערב
לכדו בינתיים שני מרגלים בכירים נוספים. וחוזר חלילה.
עכשיו נשברת השיטה. משחררים את האסירים האחרונים,
משלחים את כל הסירובניקים הידועים. אין אוסרים חדשים.
האירגונים היהודיים, על אלפי פעיליהם, מסתכלים ברשימת־השמות
המתחסלת. של מסורבי־העלייה. אין אסירי-ציון. ראשי
הקג״ב כוססים את ציפורניהם מרוב דאגה. איך יחזירו להבא את
המרגלים אל הכפור?
האם אין מיכאל גורבאצ׳וב מבין עניין? האם המציא שיטה
חדשה? מה קורה, לכל הרוחות?

יתהדר ח 1גר כמפתח
קראתי באחד העיתונים מיכתב שבו מתריע אזרח נגד ההחלטה
להנהיג חובה של שימוש בחגורות־בטיחות בתוך הערים. זה

פוקס נגד פורד
שמחתי לקרוא במודעה מטעם מפיצי פ1רד בישראל כי הנרי
פורר ה־ ,2שנפטר לא־מכבר בדטרויט, היה ״ידיד ישראל ...אדם
אשר הקידמה וההגינות היו נר לרגליו, ועניינה של מדינת־ישראל
היה קרוב לליבו במשך עשרות שנים.״
אם כן, היה הנרי פורר ה־ 2שונה מאוד מהנרי פורר ה־.1
פורד המקורי, הגאון הטכני
של הסרט־הנע, מייסד השושלת
והאימפריה הכלכלית, היה אנטישמי
קיצוני. יתכן שהוא וידידו,
הטייס צ׳ארס לינדברג, היו שתי
הדמויות הבולטות באמריקה
שקידמו את עלייתו של היטלר
בברכה. פורר העניק לאנטישמים
את כספו, ולינדברג,
הטייס שריגש את העולם כאשר
חצה בפעם הראשונה את
האוקיינוס האטלנטי במטוס־יחיד,
העניק להם את יוקרתו.
על כך סופר בשעתו סיפור
משעשע: לינדברג בתקופה שבה הטביע פורר
את חותמו על תעשיית־המכוניות, הטביע פוקס את חותמו על
תעשיית־הסרטים. הוא היה ראש החברה שהפיקה את יומן־פוקס
הנודע, שהיה אמצעי תיקשורת חשוב מאוד בעולם שלא ידע עדיין
את הטלוויזיה.
כאשר נודע לפוקס היהודי כי פורר האנטי־שמי מממן את
התנועות הנאציות באמריקה, הוא העביר לו אולטימטום: אם לא
יחדל מכך מייד, יקדיש פוקס בכל מהדורה של יומן־הקולנוע שלו
קטע אחד לתאונת״דרכים. תהיה זאת תמיד תאונת־דרכים
מחרידה, שבה מעורבת מכונית מדגם פורד. ובסוף כל קטע
תתמקד המצלמה מקרוב וארוכות בשלט־הפירמה של פ1רד
במכונית ההרוסה.
פורר נכנע לאולטימטום.

השחקנית שתעסוק בסחר בינלאומי, והמיליונר הציע
לבתו :״היי חברה של החיים, ולא של המתים!״
בשיחת־טלפון מפירנצה
שבאיטליה הביע השבוע רב־חובל
אדן גרץ את רעתו על
מותו של גיל עברי, בנו של
מפקד חיל״האוויר לשעבר, ש־ניספה
בתאונת־מטוס בחיל־הא־וויר.
גרץ, שהמשבר הנפשי שלו
מלפני 30 שנה יוחס לעובדה

טען גרץ שאב ששיכל את בנו
עלול להיות מוכן לשפיכת־דם
כללית, כפי שקרה במילחמת־הלבנון.
הזמרת
מרגלית אנקורי
הגיעה ארצה לביקור של חמישה
ימים. אנקורי, המופיעה ב־מועדון־הלילה
הישראלי פיננ׳אן

אך הגשם הראשון שירד במקום
גרם לביטול המסיבה. מרוז הבטיח
לפצות את האורחים במסיבה
אחרת.
רבים תהו לאן נעלמה שח־קנית־התיאטרון
הוותיקה עדה
ספיר, שמזה שנה וחצי אינה
מופיעה בהצגות, וגם אינה נראית
במוקדי־הבילוי הליליים של
תל־אביב. ספיר עשתה הסבה
מיקצועית, ולמדה סחר־חוץ ושיווק
בינלאומי, כעת היא מתכוננת
לעסוק במיקצועה החדשה,
למרות שהיא מודה שחיידק
המישחק עדיין מקנן בה.
מערכת־היחסים המיוחדת,
שהתפתחה בין הזמר היהודי אני
ריקו מאסיאם ומישפחת הנשיא
המצרי שנרצח, אנואר
אל־סאדת, נבחרה כנושא

ליז הדדי, בתו של המיליונר
המעופף שאול אייזג־ברג,
מתגוררת באחרונה בלונדון,
ומכחישה את הסיפורים בדבר
גירושיה מבעלה, דורעם.
הררי עוסקת בנומרולוגיה, ועומדת
בראש קרן המטפלת בחבר
בישראל. היא מתעניינת ב־ספיריטואליזם.
אביה, שמע על
כך, העיר לה :״תהי חברה של
החיים, ולא של המתים!״
הזמרת יפה ירקוני עסוקה
כעת בהוצאת אלבומים, ש־יסכמו
את פעילותה המוסיקלית
ב־ 40 השנים האחרונות. ירקוני
נתקלה בבעיה, כאשר נודע לה
שאי־אפשר להשתמש בפסי־הקול
המקוריים שנעשו בשנות
ה־ ,40 בגלל איכותם הגרועה. הזמרת
לא ויתרה, והחליטה להקליט
מחדש 30 שירים.

ז׳ורבין בן ה־ 33 הקים חברה
הנקראת קר־אין, הנותנת שרותי־אחזקה
למכוניות שבעליהן נוסעים
לחו״ל לתקופה קצרה, והנד
עוניינים באחזקה שוטפת של
רכבם.
החוג־לתיאטרון של בית
צבי החליט לנצל את נסיעתה
לחו״ל של מנהלת בית־לסין, עדה
בן״נחום, כדי להשיג סוג
מסויים של סיגריות, שהיו דרושות
להעלאת מחזה חדש. בן־
נחום לא מצאה את הסיגריות
באנגליה, אך בהמשך טיולה נתקלה
בהן באופן בלתי־צפוי ביוהנסבורג,
ומיהרה לרכוש חפיסות
אחדות.
המולטי־מיליונר הבריטי־יהודי
סיריל שטיין, שעלה לכותרות
כשהחברה, שהוא עומד
צ ני טלה עו ל ם הז ה __

ך 111ך | 1״11 1מנהל הטלוויזיה, מתחת למיטריה, בהלווייתו של
| - 1 11 11 משה חובב, שהיתה השבוע בירושליס, נ אחד
מימי״הגשם הראשונים של השנה. בתמונה למטה: דן כנר, קריין
ברדיו, וגידעון לנ״ארי, מנהל ״קול ישראל״ ,מניחים זר על קיברו של
חובב. משה חובב היה מוותיקי הקריינים ברדיו, ושימש נמשך
שנים אחדות כמנהל ״קול ישראל״ .אחותו, ראומה אלדר, גם היא
מוותיקי הקריינים ברדיו, עונדת עד היום ברדיו. חובב נפטר
בדנמרק, שם שימש כשליח של הקרן הקיימת לישראל( .בתמונה
משמאל) חנה, אשתו השניה של חובב. אשתו הראשונה דרורה נן*
אב״י, בתו של איתמר בן־אנ״י, נפטרה לפני שנים אחדות ממחלה.

תיקשורתי לרשות־השירור הצרפתית.
הזמר הפופולרי ירואיין
ישירות במלון יסיח בתל־אביב
על־ירי צוות של הטלוויזיה הצרפתית,
שהגיע ארצה, במקביל צ׳
וות אחר שטס לקאהיר כדי לראיין
את אלמנת הנשיא, ג׳יהאן
׳ אל־סאדת, שני הראיונות יועברו
ישירות לפאריס. הזמר ו־אלמנת־הנשיא
ישוחחו ביניהם
על מערכת־היחסים המיוחדת,
שהתפתחה בין מישפחת הנשיא
והזמר, אחרי חתימת הסכם־הש־לום
בין מצריים וישראל.

שר־הקליטה יעקב צור
נוהג בצניעות גם בזמן שהותו
נחדל. השר, שנסע ללונדון לעידוד
העליה לישראל, בחר במי
לון־הדירות דיוק אפרטחנט, המנוהל
על־ידי הישראלי אלי
חמוי, לשעבר מנכ״ל רמדה. הדירה
הצנועה שקיבל השר זולה
מחדר במלון הוליד״ אין הסמוך,
ומחירה אף כולל ארוחת־בוקר.
בנו של הפירסומאי אליעזר
ז׳ורבין, מבעלי פירסום
דחף, אינו הולך בעיקבות אביו,
ומעדיף עיסוקים אחרים. בועז

בראשה, רכשה את מניות־השלי־טה
ברשת־המלונות הבינלאומית
הילטון, נמצא בארץ אינקוגניטו.
בניגוד לעשירים, בני־מעמדו,
החליט שטיין להתגורר בדירה
רגילה, השייכת לאחד מקרובי־מישפחתו.
שטיין מתכנן בניית
מלון נוסף ברשת הילטון באילת,
אד שיהיה עממי יותר. אנשי
גוש־אמונים, שנהנו רבות מתרו־מותיו,
אינם יודעים על ביקורו
הנוכחי בארץ.
בקי פריישטדט, המשמשת
כיועצת לענייני תרבות
רחלא בנ רי, ה עו לםהזה

שגדל בצילו של אב חזק ותקיף,
טען כי בנו של אב חשוב נאלץ
להתמודד עם הישגי אביו ולעלות
עליהם, ולכן הוא עלול
לקבל על עצמו סיכונים בלתי־מוצדקים.
חוץ מזה, טען גרץ,
שום מפקד לא יעז להכשיל בבחינות
את בנו של מפקד־החיל,
ולכן עלולים הבנים להגיע לתפקידים
שהם מעבר לכישוריהם.
בהתייחסו לרפאל(״רפול״) איתן,
שבנו נהרג בנסיבות דומות,

במרכז ניו־יורק, סיפרה למקורביה
שהיא מאוד מעוניינת לשוב
ארצה, אך מתקשה בהחלטתה בשל
שיקולים מיקצועיים.
המלחין הצעיר גיא מרוז
התכונן רבות לקראת המסיבה
הגדולה, שתיכנן עם כניסתו כשותף
בחברה לעריכת־ג׳ינגלים.
האירוע, שהיה אמור להתקיים במקום
פתוח ברמת־השרון, שימח
רבים, בגלל ההרכב של המוזמנים
וההפתעות שהוכנו לחוגגים.

\ 1ך \ 1ך 1ךךןף 4 | 1ץ ק 1הצייר, נתקל ברחוב דיזנגוף, לפני ״נסית״ ,בשחקן שימעון פינקל.
השניים התחילו להחליף זיכרונות בעברית, ביידיש וברוסית, כשהם
\11 111 - 11
נעזרים גם בגרמנית. פינקל סיפר ששהה 19 ימים בעיירה שווייצרית ו״לא פגש באף ישראלי אחד״ .למקום
הגיע רק עותק אחד ויחיד״ של השבועון השווייצי היוקרתי ״וולטווכה״ (שבוע העולם) ,ואותו הוא רכש.
העולם הזה 2615

ואמנות לשר שימעון ם1־ם,
מוכרת לחבריה באהבתה הרבה
לשפת־הים. כששהתה בחוף-
פרישמן, בחברת ידידים, אמרה
בהומור שאם מיפלגת־העבודה
תעביר את המטה שלה מרחוב
הירקון 110 למקום מרוחק מהים,
היא תעבור למיפלגת אחרת,
שהמטה שלה יימצא בסמוו לאחד
החופים.
בעלה של בקי, הבימאי־צלם
סיטר סריישטדט, עורך
בימים אלה את סרטו הדוקומנטרי
על שר־האוצר המנוח פינחס
ספיר. פריישטדט מספר׳
אנקדוטה מהסרט, המרגשת אותו.
בסרט יש קטע שבו העיתונאי
אהרון בסר מראיין את ספיר,
השוכב מנומנם על ספה,
והנראה כאילו הוא שקוע עמוק
בשינה. לפתע מתעורר ספיר,
מזנק לעבר בכר וקורא :״אתה
בכלל מדבר על שחיתויות? לי
יש להאכיל מיליון וחצי פיות
במדינה! :אחר־כך חזר לנמנם.
הזמרת זמירה חן גילתה
באחרונה שזה מאוד עכשווי בארץ
לכתוב סיפרי־בישול, כי
מלבד שזה מחמיא לאגו, זה גם
משתלם. כעת היא עסוקה בכתיבת
מתכונים לפי המסורת הלובית,
ומקווה להוציא ספר על כך.

1ך 1המשורר יונה בן־יהודה, פגש במסיבה בפנטומימאי״רקדן ג׳וקי
1ארקין, והטיח בפניו האשמות רמות. הנוכחים הבינו רק בקושי
שמקור התמרמרותו של יבי היה בהספד שנשא ארקין לזכר שייקה
אורנה גאון, גרושתו
של הזמר יהורם גאון, שומרת
על פרופיל נמוך ומשקיעה את
כל מירצה בעבודתה החדשה.

היא עוסקת ברכישת מודעות עבור
שבועון התיירים הלז ׳זראל,
המופץ בבתי־המלון בארץ. אורנה
אחרת, שעשתה הסבה, היא

אופיר בעת ההלוויה. יבי טען שארקין לא היה כלל ידידו של השחקן
המנוח, שהיה פנטומימאי כמוהו. ארקין שמר על שלוותו ולא הגיב.
בסופו של דבר יושב הסיכסוך ברוח טובה, והכל שתו ביחד.
להערכת־יין, והשניה, שאותה
יסד באחרונה אפי וינטר, שפתח
אקדמיה ליין. שתי האסכולות
הפריעו לשלי שבדרון,
יח״צנית של חברת־יינות, שהזמינה
את וינטר ואת עשהאל ל־ערב־יין
בביתה. במירפסת שתו
יין לבן, ובסלון יין אדום. זוהי,
כנראה, אסכולה שלישית של
מביני״דבר.
מזכ״ל מיפלגת־העבודה,
עוזי ברעם, הוא כידוע אש־כרדי
— בן לאם ספרדיה ולאב
אשכנזי. באחרונה אמר לו יו״ר
הכנסת, שלמה הילל, שהוא
עיראקי טהור, שכדאי לו להבליט
מעתה את ייחוסו מצד האם,
כדי לרכוש את אהדת הציבור
המיזרחי. השיב לו ברעם :״עזוב,
לא כדאי. אם אעשה את זה אוכל
בסך־הכל להגיע לתפקיד שר־המישטרה!״
תפקיד זה היה בעבר
בידי הילל.

עורר־הדין ליאון צ׳רני
מתגורר בסוויטה באותה הקומה
שבה מתאכסן השחקן ההוליוודי
רמבו, הוא סילבסטר.סטלו־נח.
הפרקליט השנון פגש בשחקן
בכניסה למעלית, ופנה אליו:
״בוא נתחלף. תן לי את הגוף
שלך, ואתן לך את השכל שלי!״
רמבו, שהבין את הפאראפראזה
על הסיפור המפורסם על הסופר
ג׳ורג׳ ברנרד שאו, חייו
והינהן בראשו.
המנכ׳׳ל החדש של בנק
לאומי, צדיק בינו, אינו אוהב
אנשים המטלפנים לביתו. הוא
מברר אצל המתקשר איך השיג
את מיספר־הטלפון שלו, שהוא
חסוי, ונוהג להחליף את המיספר
לעיתים תכופות. הוא מבקש
שבענייני״עבודה יטלפנו ישירות
ללישכתו.
זהר אוד׳ליאב ₪
צבי טלה עול ם הז ה

עמיוס1יו

ויהודית לין, אשת חבר־הכנסת אוריאל לין, היו בין מאות החוגגים שנהנו מן האוכל
שהוגש במסיבה השנתית של המועצה לארץ־ישראל יפה. לין לא רצתה להצטלם
כשהיא אוכלת וניסתה להתחמק, ללא הצלחה יתרה. כל המוזמנים קיבלו קקטוסים ארוזים בעציצי־קרמיקה,
שי המועצה לארץ־ישראל יפה. רבים מהחוגגים נדהמו לגלות שעציצים רבים נעלמו כשקמו
ממקומם. בזמן היציאה נראו מכובדים רבים בפתח המלון, כשהם אוחזים ארבעה עציצים. נשות החברה,
שהיו לבושות בשמלות״ערב של מיטב האופנאים הישראליים והאירופיים, רקדו הורה בנוסח ימי הפלמ״ח.
אורנה פרייזר, בתה של רחל
דיין, שפתחה מישרד לשרותי־כתיבה.
היא מספקת כתבות ומאמרים
בנושא צרכנות.
עזר וייצמן הוריד בזמן
האחרון שלושה ק״ג ממישקלו.
אין לו מושג איך עשה את זה.
הוא לא מאמין בדיאטות ושאר
שטויות. כשייצא לאור, בסוף החודש,
העיתון של אגודת שומרי־מישקל
יוודע לווייצמן איך רזה
לפתע, מבלי להתאמץ: ראומה
וייצמן החליטה להירשם לשומ־רי־מישקל
באור־עקיבא. נרשמה,
אמרו לה מה לבשל ומה לאכול.
היא בישלה והגישה לשולחן. היא
הורידה 13ק״ג ממישקלה בארבעה
חורשים, ומאחר שעזר סמוך
על שולחנה של ראומה, רזה גם
הוא, בלי שהתכוון.
ארבעה ליטר יין לשנה
מלך חיי־הלילה של ברלין, מדהים עדיין
שותה הישראלי, לעומת 84 ליאת
ידידיו בחזותו הצעירה. עדן ישב ליד
טר ששותה הצרפתי, למשל. זה
הפסנתר והחל מנגן ושר במיקצועיות, שגרמה לאורחים, שלא זיהו
לא הפריע לאוהבי־היין להתפצל
אותו, לחשוב שהוא אחד הזמרים המופיעים מדי ערב בבר של
לשתי אסכולות שונות: האחת
מאנפרד כץ. אחרי הופעה ספונטאנית של חצי שעה חזר לשולחנו
של ישראל עשהאל, בעל
בדי להמשיך שיחה עם מנהלת המקום, יפה רביב (בתצלום איתו).
מדור יין בעיתון, העורך חוגים

שימשו עדן
.׳.העולס,הזה 261.5,

ך 1ך 111 1־ 1הדוגמנית ומלכת־המיס, שהיא בהריון, היא כבר
אם לילדה בת שנתיים בשם אילונה. בעלה, צביקה
^1 111 סבו, מכריז שהוא מעוניין ב״ 10 בנות, ואינו מתבייש אם יכנו אותו
אבו״בנאת. במסיבה יפואית הצינה חני את ביטנה, וסיפרה שהיא
בחודש השביעי להריונה. מארגנת התצוגות, חביבה פלטאו
(בתצלום איתה) ,אחזה בביטנה והבטיחה לה שאם הבת תהיה יפה
כמו האם, היא תעסיק את הקטנה כדוגמנית. פרי השיבה בהומור
שבאשר הבת תהיה בת ,16 מיקצוע הדוגמנות כבר לא יהיה באופנה.

הדעת שרק״ח תבחר במזכיר
כללי שלא יהיה מקובל על מוס־קווה.
יהיה קל יותר לתופיק טובי
להיבחר כנשיא ההסתדרות
הציונית.
מכאן נובע אוטומטית שרק״ח אינה
יכולה לעשות חיל בציבור היהודי
בארץ. היא יכולה לגדול מרבע אחוז
לחצי אחוז, אבל לעולם לא תצבור כוח
ממשי. הציבו;־ פשוט יודע שליבה
ומוחה של יק״ח נמצאים במקום אחר.
כל נאום של מאיר וילנר בכנסת מנוסח
קודם כל, כך שיימצא חן במוסקווה, ורק
אחר־כך(אם בכלל) גם בתל־אביב.

תכונה זו של רק״ח לא הפריעה
לה בציבור הערבי. לפחות
בעבר.

מונוסו נם׳
^ משך דור שלם היתה רק״ח ה־
^ ביטוי האותנטי היחידי של הציבור
הערבי בארץ — ציבור שחש עצמו,
בצדק, מושפל, מדוכא ומקופח. לרק״ח
היה מונופול מוחלט בשטח זה.

עטאללה מנצור, כתב הארץ,
/היה השבוע סקופ. הוא הצליח
לדובב פעיל מרכזי של רק״ח, ולמלט
מפיו גילויים חושפניים ביותר.
האיש הוא סליבא חמיס, נוצרי מכפר
רינה שליד נצרת, מי שהיה עד לאחרונה
אחד מראשי המיפלגה. הוא גורש
ממנה אחרי 44 שנה, מפני שהעז למתוח
עליה ביקורת. חמיס הוא בעלה־לשעבר
של ארנה מר, בתו של פרופסור
נודע. אחד מבני הזוג היהודי־ערבי הוא
השחקן ג׳וליאנו מר. בן אחר נקרא בשם
ספרטקוס.

כאשר איש כזה מחליט פוך-
סוך לפתוח את פיו ולגלות משהו
מן המתרחש במיפלגה הסודית
כיותר כמדינה, זה אמור
להיות מעניץ.

אימנויה נלנלית
ך* מה מן הגילויים עשויים להדהים
את כל מי שאינו מכיר את רק״ח
מקרוב.
• מתוך 2000 החברים של רק״ח,
רק 250 הם יהודים 100 .מהיהודים
עובדים במיפלגה בשכר, ועוד 100 הם
גימלאים — כלומר, עובדים־בשכר
לשעבר, המקבלים פנסיה מהמיפלגה.
לרק״ח יש גם 200 פעילים ערביים בשכר.

משמע,
מיסלגה שיש לה

תמר גוז׳נסקי, חברת הלישכה המדינית
של רק״ח ופעילה מרכזית מאוד, היא
אשתו של יורם גוז׳נסקי, חבר הוועד־המרכזי.
תופיק טובי היה בן־דודו של
אמיל תומא המנוח, מנהיג מרכזי אחר
של רק״ח. כל הבנים של ראשי־המינד
לגה למדו בארצות הקומוניסטיות, על־חשבון
המיפלגה או המארחים.

מניין כא הכסף להוצאה ככירה

מובן שהמימון הממלכתי, המגיע
לכל מיפלגה המיוצגת בכנסת, אינו
מכסה אלא חלק מיזערי ממנה. אין גם
להניח כי יש לרק״ח מיליונרים רבים,
התורמים לה ממיטב כספם, כמו שיש
לגוש־אמונים.

רמז חמים בחצי־פה :״שאל
את החבר משה לנגר, כעלה של
עורכת־הדין פליציה לנגר.״

מה מתחבא מאחורי רמז זה?
פשוט מאוד: בירי הגופים השונים
של רק״ח נתון הזיכיון הבלעדי לכל
המיסחר עם ארצות הגוש הקומוניסטי.
למעשה גובה המיפלגה מעין עמלה על
המיסחר בשני הכיוונים. צינצנת־ריבה
מרומניה, ספר רוסי, סחורות מהונגריה
ומבולגריה — הכל מעשיר את הקופה
הקומוניסטית הישראלית.

שנה לחתימת מגילת־העצמאות בולט
ח״כ מאיר וילנר בין קומץ חותמי״המ־גילה
שנותרו בחיים. המצלמה אינה
מבליטה את העובדה העיקרית: וילנר
הוא גם היחיד מבין חותמי־המגילה
הממשיך להנהיג את מיפלגתו.
כמוהו שאר ראשי רק״ח: תופיק
טובי, אמיל חביבי ועוד.

מבחינה זו עולה הנהגת ר־ק״ח
אך על הנהגתן של המדינות
הקומוניסטיות השמרניות
ביותר, כמו בולגריה
ורומניה. שלא לדבר טל ברית־המועצות,
שבה התחלפה ההנהגה
מאז 1948 שש פעמים
לפחות.
איך זה התאפשר?
ראשית, מנהיגים אלה מילאו את
המוסדות המרכזיים בקרוביהם ובאנשי־שלומם.
שנית, אין במיפלגה שום ויכוח
דמוקרטי.

המיס עצמו גורש מהמים־

מנוגדים.
• היא חלק מן המחנה הקומוניסטי
הבינלאומי, הכפוף למוסקווה.
• היא היתה במשך זמן רב ה־מיפלגה
האותנטית היחידה של הציבור
הערבי בישראל.
• היא מיפלגת־השילטון בכמה אי־זורים
במדינה.
• היא זרוע בלתי־רישמית של ה־מימסד
הישראלי במגעיו עם הגוש
־ הקומוניסטי.

מכל הרכיבים האלה, הראשון
הוא, כמובן, החשוב ביותר.
אנשי־רק״ח
מתרגזים תמיד, כאשר
אומרים להם שהם ״מקבלים פקודות
ממוסקווה״ .הם עומדים על כך שזוהי
מיפלגה ישראלית לכל דבר, עצמאית-
ובלתי־תלויה.
יתכן שזה נכון להלכה. זה בוודאי
אינו נכון למעשה.
מבחינה כלכלית, רק״ח תלויה לח־

מונופול זה נוצר בצורה
מעניינת: השב׳׳ב פשוט חיסל
בכוח כל גוף ערבי עצמאי שקם
בארץ, כמו קבוצת ״אל־ארד״.
רק״ח נותרה לבדה בשטח.

בשנות וד 50 היא נרדפה, אך זה
מכבר נוצר מודוס־ויוונדי נוח בינה
לבין השב־כ. אין רדיפות. כמעט ואין
הגבלות.
לא מכבר גילה איסר (״הקטן״)
הראל, כי הזהיר בשעתו את מאיר וילנר
מפני מעשים מסויימים של חברי־רק״ח
הערביים.

משמע, מלך השב״ב סבר בי
וילנר והוא נמצאים בצד אחד
של המיתרם, ואילו החברים
הערביים של רק״ח בצד השני.
לרוב לא היתה קיימת סתירה בין
התחושה הלאומית של אזרחי־ישראל
הערביים ובין הדבקות במוסקווה. או
כאשר תמכה מוסקווה באויביו של
גמאל עבד־אל־נאצר, שהיה אלילם של
הערבים בישראל, ירדה רק״ח(אז מק״י)
במכה אחת למחצית כוחה הקודם. זה
עלול היה לקרות שוב כאשר התנגדה
מוסקווה לרעיון המדינה הפלסטינית

אם יפרחו מחדש היחסים
הכלכליים בין ישראל וברית
המועצות, כפי שהיה בשעתו,
תתרחב האימפריה הכלכלית

איש־מפתח בוק״ח, שסולק מן המיבלגה
גירה את סודותיה: אימפויה נלנלית
גדולה, המוני פעילים בשנו, שירטון
מוחלט של קבוצת־מנהיגים מאובנת
בם ך־הכל ארבעה מושבים בכנסת
יש לה ב־ 300 פעילים בשכר!
למיפלגות
בעלות סדר־גודל דומה,
כמו ר״ץ או התחייה, אין אף 20 פעילים
בשכר. לרשימה המתקדמת, היריבה העיקרית
של רק״ח, אין אף תריסר.
• כיום לומדים 750 סטודנטים
ישראליים רובם ערבים, על חשבון
רק״ח בארצות הקומוניסטיות. הם יהיו
משרתיה הנאמנים לכל החיים, אחרי
ששירתו אותה מגיל הילדות כדי לזכות
בכך. במשך הזמן עשו זאת אלפים.
• כל פעילי המיפלגה מטיילים
כמעט בלי הפסק ברחבי העולם, כדי
להשתתף בקונגרסים של עשרות מים־
לגות קומוניסטיות. השלם הזה קרא
לזה ״רק״ח־טורס״.
• שניים מאחיו של ח״כ תופיק
טובי הם פעילים מרכזיים ברק״ח, וכן
גם שני גיסיו. אשתו של ח״כ מאיר ויל־נר
ושני בניו הם פעילים בשכר ברק״ח.

של רק״ח פי כמה וכמה.
על כך נוספת, כמובן, רתרומה הישירה
של הארצות הקומוניסטיות בצורת
מילגות לסטודנטים, הזמנות אין־
ספור לפעילי המיפלגה (ולמי שרק״ח
רוצה לשחד על־ידי כרטיסי־טיסה, מקרב
המיפלגות שהיא מחזרת אחריהן)
וכד.

אולי יותר מכל מיפלגה אחרת
בארץ, רק״ח היא מעצמה
כלכלית. בכך היא דומה לבד
פא״י בימי-הזוהר שלה.

׳ 8מתושלח
^ ולי יש לזה קשר לתופעה אחרת,
שגם עליה עומד חמים.

רק״ח היא המיפלגה היחידה
במדינה שמנהיגותה לא השתנתה
— אישית — מאז קום
המדינה ועד היום. 40 מלאת
לקראת 4
החגיגות * 4־4
בכל* * 4 4. 1

מניין באים הנוילישם ד

לגה, אחרי 44 שנים של פעילות,
מפני שהעז למתוח ביקורת
על הרכב המוסדות. מי שמרים
ראש, מחוסל.
אך יש לתופעה זו סיבות עמוקות
יותר, הנובעות מעצם מהותה של רק״ח.

• ..נקווות ממוסקווה-
ך* ק״ח היא תערובת מרתקת של
1כמה רכיבים שונים, ובחלקם ״גם

לוטין בגוש הקומוניסטי. מבחינה פוליטית,
היא חלק מצבא פוליטי בינלאומי
ממושמע, המציית לכל ההחלטות
האסטראטגיות והטאקטיות המתקבלות
בבירה הסובייטית. איש אינו
יכול לזכור אף מילה אחת של הסתייגות
שנשמעה א י ־ פעם בפי ר־ק״ח
— או מישהו ממנהיגיה — מדבר
סובייטי כלשהו, ויהא זה מזג־האוויר.

משוס-כך לא ׳יעלה׳ כלל על

העצמאית, אחרי מילחמת ששת־הימים,
והיא שינתה את טעמה בעור מועד.
אך בשנים האחרונות נוצר ניגוד
מתוחכם יותר בין הצמידות למוסקווה
ובין המאוויים הערבים. גם עליו רומז
חמיס.
בכל מוסדות רק״ח, יש חלוקה של
חצי־חצי בין יהודים וערבים. הדבר מרגיז
את הערבים יותר ויותר, מכיוון
שהם מהווים. לפחות 95* :של בוחרי

רק״ח, ו־^ 87.75 של חבריה הרשומים.
יש הגיון מסויים בחלוקה. מוסקווה,
כמו אש״ף, רוצה להשפיע על הרוב
היהודי במדינה, מפני שרק הוא יכול
לשעת את מדיניות הממשלה. המיעוט
הערבי יכול להשפיע רק בעקיפין.
לכן חייבת רק״ח להעמיד פנים
כאילו היא באמת מיפלגה יהודית־ערבית.
המזכ״ל חייב להיות יהודי, וכך
גם ראש־הרשימה. לפחות שני ח״כים
מבין ארבעה צריכים להיות יהודים —
גם אס לשם כך צריכים ליצור את
הפיקציה כאילו צ׳רלי ביטון מייצג
מישהו, מלבד עשרה בחורים טובים
בשכונת־מוסררה.

זה מרגיז את המוסלמים, המהווים
לפחות 80 של בוחרי
רק״ח, אך הזוכים רק במנדאט
אחד ויחיד מבין ארבעת המנדאטים
של רק״ח( :תוסיק זיאד.
טובי הוא נוצרי).

• מימסד נווסאל־ך*
ציבור היהודי בארץ אינו מודע
\ 1לרכיב השלישי של רק״ח.
בשטחים נרחבים בארץ — בעיר
(נצרת) ,בעיירות ובכפרים, רק״ח היא
מיפלגת־השילטון.

במקומות האלה מהווה רק״ח
מימסד נוקשה, ברוטאלי וחפר־רחמים,
כמו שלא היתה מפא״י
אן? בימי־זוהרה. מי שאינו מציית
לה — מנושל, מקופח,
מנודה, ולא־אחת גם מאויים
פיסית.
אויבי רק״ח ברחוב הערבי טוענים
שהיא שימשה במשך דור כ״שסתום

1958 בכנסת: תוסיק טובי ואמיל חביבי(בין שמואל מיקוניס ואסתר וילנסקה ז״ל)
הערביים ב־ 1981ל־^ 33ב־ ,)1984 וניבא
כי ירידה זו תימשך.
נבואה זו עשויה להתגשם. רק״ח
שיגשגה בשעה שהציבור הערבי בישראל
היה משולל־מנהיגות, אחרי שה־עילית
הכלכלית־אינטלקטואלית־עי־רונית
שלו ברחה/גורשה ב״ .1948 עס־קני־רק״ח
היו אז בעלי״מונופול.

בינתיים גדל מ ר חדש של
אזרחים ערביים בישראל, משביל
ובוטח-בעצמו. הוא התבסס
גם מבחינה כלכלית.
הוא זועם על השיטות הברוטאליות
של רק״ח כמיפלגת־השילטון, והקשרים
בין רק״ח והשילטון אינם נראים
לו. יש מציאות חדשה, בעיות חדשות,
סיגנון חדש.

יתכן מאוד כי עלייתה המפתיעה
של ״המתקדמת״ ב־ 1984 היתה רק
ראשיתו של מהפך, ואין לדעת איך
יתפתח, מה יהיה כיוונו ואילו כוחות
יצמיח בהמשך.
הנסיון של מפא״י מוכיח כי לא די
למיפלגה בשפע של כסף ועמדות־כוח,
ובמסורת של הצבעה שהפכה להרגל.
סליבא חמיס עצמו הוא סממן של
המציאות החדשה. עוד לפני 10 שנים
לא היה מעז לפתוח את פיו ולמתוח
ביקורת פומבית על רק״ח. אז זה היה
מעשה־התאבדות פוליטי וחברתי. כיום
הוא מדבר בפה מלא, ומקווה שזה יעזור
לו לרקוח מירקחת חדשה.

חמים צועק חמם — ועכשיו
דבריו נשמעים.

חמים עם בנו ג׳וליאנו ואשתו-לשעבר אורנה מר
סה טיב היחסים עם מוסקהה?
ביטחון״ של ״המימסד הציוני״ ,מעין
כולא־ברק להרגעת הציבור הערבי ובלימת
מאבקו על זכויותיו.
על רקע זה צמחה התנועה המתקדמת
ברחוב הערבי. ראשיה היו בעבר
בעלי־ברית של רק״ח, עד שנוכחו לדעת
שהפכו עבדים מוחלטים. כאשר
ניסו להתמרד, דוכאו ללא־רחם. כתוצאה
מכך הקימו מיפלגה עצמאית,
שמשכה אליה את הדור האינטלקטואלי
הצעיר, שגדל במדינה.
מאז רודפת רק״ח את אנשי ״המתקדמת״
בכל האמצעים, מגדירה אותם
רישמית כסוכני־המוסד ושליחי״הש־ב״כ,
שלא לדבר על הסי־איי־אי. מכיוון
שבידי רק״ח העיתון הערבי היחידי
במדינה, נוסף על 300 פעיליה בשכר
ועמדות־כוח רבות אחרות, היא מצליחה
להפעיל נגד יריביה לחץ עצום.

0השוחר הסמוי
**ל רקע זה מובן יותר הרכיב הר־ביעי,
ואולי התמוה ביותר, של
רק״ח. עליו יצא עיקר קיצפו של חמיס,
ויש לחניה שהוא דק ביטא את דעתם

של אלפי אחרים מבוחרי רק״ח.

קיימים יחסים דו־ערביים —
בלשון המעטה — בין רק״ח
והשילטון הישראלי.

מדינת־ישראל קמה בעזרת ברית־המועצות.
באחד הימים ב־ 1947 הדהים
אנדרי גרומיקו, שליחו של סטאלין
באו״ם, את רק״ח (אז פק״פ, הפרקציה
הקומוניסטית הפלסטינאית) .הוא צידד
במדינה יהודית, ואף השמיע הנמקה
ציונית מובהקת לכך. פק״פ, שהתנגדה
רגע לפני־כן בשצף־קצף לרעיון החלוקה,
בלעה את הרוק שלה ואמרה אמן.
ראשי המיפלגה הפכו בדלילה
לציונים נלהבים, חתמו על מגילת־העצמאות,
עזרו להשיג נשק לצה״ל מן
הגוש הקומוניסטי ולגייס תמיכה למדינה
החדשה. הקומוניסטים הערביים
שברחו מן הארץ — תופיק טובי, אמיל
חביבי, אמיל תומא — הוחזרו ארצה
ברוב כבוד בפקודת דויד בן־גוריון,
שהתנגד להחזרתו אף של פליט פלסטיני
אחד.

גם כיום רואה השילטון ב־רק״ח
מכשיר יעיל לסלילת הדרך
למוסקווה, לפקין ולחצי־

תריסר בירות קומוניסטיות אחרות.
לכן
בא נשיא־המדינה לברך את
ועידת־רק״ח, כשמסביבו מצטופפים ומתמוגגים
מנהיגי המיפלגה האנטי־ציונית
— כפי שמציין חמיס בזעם.
בבחירות האחרונות דרשה והשיגה
גאולה כהן את פסילת הרשימה של
המתקדמת, ובאותה שעה עצמה הסבירה
שאין לפסול את רק״ח. כאשר
שללה ועדת־הכנסת את חסינותו של
מוחמר מיעארי, לא הציע איש לשלול
את חסינותם של ח״כי רק״ח, בגלל
אותם הדברים עצמם. על ראשי ״המתקדמת״
ברחוב הערבי נאסר לצאת
מהארץ, אך השילטונות ממש מעודדים
את תופיק טובי וחבריו לצאת ולנסוע.
מפ״ם ור״ץ, המחרימות את המתקדמת,
משתפים בשימחה פעולה עם רק״ח.

כל זה הגיוני לגמרי, ונובע
ממהותה המיוחדת והמורכבת
של רק״ח.

מיוקחת חושה

^ ליבא חמים ציין בדבריו שרק״ח
^ נמצאת בירידה (מ־* 37 מקולות

פליציה לנגר ובעלה משה לנגר
,תשאל את בעלה ר

אתח ^וחשחל
חאתיגאלל בי ב
בורסה נימחו בנרו -
הצלחה ישראלית
המופלאים טייסת
נווד סטויט
בכל יום חמישי בערב עולים כמה מאות אנשי־עסקים בלונדון לטיסת אל־על,
המביאה אותם לישראל אור לבוקר יום שישי. בכל יום ראשון בערב הם עולים שוב
למטוס אל־על בבן־גוריון, ונוחתים בבוקר היום השני בלונדון. עבור טיסה קצרה
זו הם משלמים מחיר מיוחד, שהוא כיום 205 לי׳׳ש.
הנוסעים הם ישראלים או אנגלים, העובדים מיום שני עד שישי בלונדון, טסים
לסוף־השבוע לישראל• .
מועדי הטיסה מעניקים להם כמה יתרונות: הם מפסידים בלונדון רק יום־עבודה
אחד, היום השישי, שהוא ממילא יום קצר. הם מרוויחים בישראל שני ימי פעילות
מישרדית, שישי וראשון. מאחר שכולם מקפידים לשהות מחוץ לישראל יותר
ממחצית ימי השנה, כרי להיחשב בישראל כתושבים זרים ולהיות פטורים ממיסים,
הרי ששהייתם בישראל רושמת לחובתם רק שני ימי שהייה בישראל — שישי
ושבת. מכיוון שהם עוזבים את הארץ ביום הראשון לפני חצות, נחשב יום זה כאילו
לא שהו בו בארץ.
יתרון נוסף: מי שעוצר בארץ במשך 48 שעות בלבד, אינו צריך לשלם היטל־יציאה.
במניין השעות אין מונים שבתות וחגים.
יוצא שמבואם בבוקר יום שישי ועד צאתם בערב יום ראשון יש פחות מ־48
שעות, ולכן אין הם משלמים היטל־יציאה 250( .שקל, כיום).

מלבא חליף

למה נעצו
שורדיו ירושלמי

פקיד־שומה ת״א ( 1רחוב לינקולן)
זאב כהן, יסיים את תפקידו בסוף
נובמבר. במקומו מונה עדי מלכאי.
פקיר-שומה ,2אברהם לשם,
עבר לתפקיד פקיד־השומה־גוש־דן,
ובמקומו יבוא דב גביש. גביש הודח

עורך־הדין יוסי ירושלמי נעצר
לפני כמה ימים, בהגיעו ארצה מניו־יורק.
כאשר השתחרר בערבות נמסר כי
המעצר היה על רקע החשד כי קיבל,
לפני שנים, תשלום מלקוח בניו־יורק
בסך 1700 דולר.
המעצר התפרסם בכותרות־ענק
בעיתונות, ורק כאשר פורסם הסכום
שבגללו נעצר, הוקטן הנזק.
ירושלמי מחזיק בניו־יורק במישרד
הגדול ביותר של ישראלים. לפני כמה
חודשים הצטרף למישרדו (שבו הוא
שותף עם עורך־הדין אלי ישראלי)
עורך־הדין שימעון שיבולת,

את כהן

בסוף סלחו ל1

״דוב ק׳:
הפ א שלה של
המכ ס
לפני שנה עצר המכס את שוקי
לחמן, מנהל חברת רכישות לטבק
בשווייץ, המספקת בלעדית את הטבק
למיפעל חבק. הוא נחשד כשותף
למנכ״ל החברה, זרח גהל, בקבלת
קומיסיונים מרכישות הטבק והשארתן
בשווייץ. על לחמן הגן עורך־הדין
פינחס רובין ממישרד ירוחם
גורניצקי. על גהל הגן אמנון

גולדנברג.

גהל היה במעצר ושוחרר, והוא
ממתין לראות אם יוגש כתב־אישום.
לחמן עשה עיסקה עם המכס, שלפיה
יסע עם נציג המכס לשווייץ וימסור לו

מנהל פכלר מיליארד השנים האחרונות ב־ס׳ ,2009 ובזה הגיעו
למקום הראשון בריווחיות.
הסוד של נימרוד פכלר — כך כתב
המגאזין מנהטן בגליון ספטמבר —
הוא עבודה קשה. פכלר מסתפק בארבע
שעות־שינה ביממה. עובדה זו עזרה לו
לקבל בהצטיינות תואר מוסמר־ברקלי באוניברסיטת לעסקים
בקליפורניה,
תוך שנה וחצי בלבד.
פכלר סבור כי שערי־המניות יוסיפו
לעלות, מכיוון שהאינפלציה והריבית
נמוכים, ואילו הריווחיות של העסקים
גדלה. פכלר השקיע כ״0׳ 159 מכלל
השקעותיו בבורסה של הונג־קונג, שם
היחס בין מחיר המניה לריווחיותה
סלט הכסף

נציב־פורש נייגר
בשעתו ממס־ההכנסה, והועבר למיג־הל־הכנסות-המדינה,
אחרי שהוא והנציב
הקודם של מס־ההכנסה, דב
נייגר, אישרו האחד לשני שומות
מופחתות בשעה שרכשו דירות חדשות.
גם נייגר נאלץ לפרוש כתוצאה
מהגילוי. עתה החליט נציב־המס
לסלוח לגביש, ולהחזירו למישרה
בכירה.

לפני 10 שנים הגיע הישראלי
נימרוד פכלר לניו־יורק, ללא כסף
ומבלי לדעת אנגלית. היום, בגיל ,34
הוא מנהל השקעות בינלאומיות,
בהיקף של מיליארד דולר, בחברת
פ״ן־ובר, וגם את קרן אטלס, שלה 350
מיליון דולר.
הקרנות שהוא מנהל עלו בשלוש

3000 טון סלטים לחודש קונים
בישראל, וכולם מרוויחים יפה.

עורך־דין ירושלמי
שכח לברר
והמישרד המשותף שכר קומה שלמה
(קומה )60 באמפ״ר סט״ט בילדינר
לפני כמה שנים הועלה החשד נגד
ירושלמי בדבר קבלת תשלומים בחו״ל
ואי־הצהרה עליהם, ונערך חיפוש
במישרדיו. מאז שהה בניו־יורק.
באחרונה הגיע להסכם עם מס־ההכנסה
על בואו ארצה למשא־ומתן.
כאשך הגיע ארצה המתין מ״מ נציב
מס־ההכנסה, אברהם צרפתי,
במישרדו לפגישה עימו. המעצר היה
בגלל צו־מעצר ישן, שהוציאה בזמנו
המישטרה.
אילו היה ירושלמי טורח לבדוק
במטה הארצי של המישטרה, היה מגלה
את הצו ודואג לבטלו.

50 טון בחודש

מיסמכים שיפלילו את גהל. הוא גם
הסכים להפקיד ערבות של חצי מיליון
דולר, כערובה לשובו.
לחמן טס לשווייץ עם נציג־המכס,
ומסר לו מיסמכים שונים שאולי יש
בהם עניין, אך אין בהם להפליל את
גהל. כאשר ניסה המכס לדרוש את
חזרתו לישראל, התברר כי תנאי-
הערבות שהכתיב המכס היו לקויים,

ולא ניתן לחלט את הערבות.
לחמן חי באושר בשווייץ, וממשיך
לשווק טבק לחבק. למכס יש עדות
שניתנה בדלתיים סגורות בבית־מישפט
נגד גהל, בקשר לקבלת עמלה,
אולם הסכום המופיע בה הוא כה קטן,
שהמכס מתבייש להגיש כתב־אישום
על סמך עדות זו, אחרי כל הרעש
שעשה.

נוסעים לחו״ל?
זהירות מביטוח
קופת־חולים
מי שנוסע לחו״ל יכול לבטח את
עצמו נגד סיכוני־בריאות, מוות או נזק
למיטען בכמה חברות־ביטוח.
קופת־החולים של ההסתדרות
מציעה לחבריה ביטוח זול במיוחד,
באמצעות חברת כלל־ב־טוח.
לכמה ישראלים שרכשו ביטוח
באמצעות קופת־חולים הסתבר, מאוחר
מדי, כי זו ההצעה הגרועה בשוק.
למשל: במיקרה של מוות בחו״ל,
מציעות כמה חברות־ביטוח את כיסוי
כל ההוצאות של הובלת הגופה, שהן
כיום 3000 דולר. הביטוח של קופת־חולים
מכסה רק 2000 דולר.
נמוך ביותר לעומת יתר הבורסות,
והריווחיות גדלה ב־ 25$השנה. גם
הדולר ההונג־קונגי צמוד לאמריקאי,
ולכן אין סיכון בהשקעה שם.
פכלר קונה מניות של חברות־מקרקעין,
בעיקר בעלות דירות, מכיוון
שבהונג־קונג המחסור בקרקע גורם
להתייקרות מתמדת של מחירי
הדירות.
המקום המועדף אחרי הונג־קונג
היא הבורסה של אוסטרליה. מדינה זו
מוכרת מוצרי־יסוד לכל העולם. זה
עתה נבחרה שם ממשלה יציבה, כך
שמובטחות ארבע שנות שיגשוג.
באוסטרליה קנה פכלר מניות של
(פארס״ט, דומיניון
מיכרות־זהב
רסורסז) .כן קנה מניות של חברת
מיכרות־היהלומים אשט1ן. לחברה זו
סיכוי גדול, נוכח המהומות המתחזקות
בדרום־אפריקה.
במניות אירופיות מעדיף פכלר את
מערב־גרמניה, שאין בה אינפלציה.
הוא רכש את מניות חיטשה בבקוף,
המייצרת מוצרים נגד זיהום־אוויר,
נושא שמוקדשים לו משאבים גדולים
בגרמניה. כן רכש מניות של חברת זי־דא־או,
המייצרת מדי־מרחק לכל
יצרני־הרכב בגרמניה.
פכלר נמנע מהשקעות מסיביות
בבורסה האמריקאית, בגלל חששו
מפני המשך ירידתו של הרולר.
המובילים בענף הם פיקנטי, סי־ום׳
וקלמזין, כאשר כל אחד מייצר מאות
טונות בחודש.
ששון צדוק, בעבר שותף ומנהל
מיפעל־הסלטים של מי ומי, הקים יחד
עם המשקיע שמואל הובר, שיש לו
רשת־מיסעדות במקומות־עבודה, חברה
בשם חדי, המייצרת כיום 50 טון
סלטים לחודש. צדוק נותן את הידע,
והובר את השיווק. כדי לחדור לשוק
מייצר דודי סלטים בלעדיים, כמו סלט״
טונה.

בי קו ש
גו ב ר
למטחש חו ר
מנהל צדוק

בשוק השחור של המטבע הזר שורר
מחסור חמור בכסף.
הביקוש גרם להאמרת המחיריס ל־
1.72 שקל לדולר. הציבור רוכש
מטבעות מכל הסוגים, כולל פרנקים
צרפתיים ולירות־שטרלינג, שבעבר
נמנע מרכישתם. הסוחרים טוענים כי
אין היצע של מטבע זר מצד התיירים או
בעלי־העסקים.
הסיבה העיקרית לביקוש הגובר הוא
ההשערה כי אחרי פדיון המניות הבנקאיות,
בסוף אוקטובר, יבוצע פיחות
בשיעור של 8<?0עד . 1091 לצורכי
אגירת מטבע זר, מוכרים רבים מניות
בבורסה ומשקיעים במטבע השחור.
תמחרים נוסע עם בזיטען
נפטר בלוזאן, שווייץ. מהו*קף־
לב, בגיל ,77ז׳אן אנואי, מגדולי
המחזאים של המאה. אנואי, יליד צרפת
ובנם של חייט וכנרית בתיזמורת נשים,
התחיל ללמוד מישפטים והתפרנס
כמנסח מודעות־פירסומת (קופירייטר)
לפני שגילה את ייעודו האמיתי בחיים:
כתיבת מחזות, שרבים מן ה־ 40 שכתב
(מהנוסע ללא מיטען, בו נודע
לראשונה, עד לנשף הגנבים) ,הוצגו
ברחבי עולם (וגם על בימת הביסה:
אנטינונה, בקט) .משהחלו, לפני 30
שנה, מבקריו של אנואי, שכתב גם את
תסריטיהם של 22 סרטים, מגנים את
דיעותיו הימניות, הוא נטש את מולדתו
וגלה לשווייץ השכנה.

יהודי עם כינור
נפטר בתל־אביב, בגיל ,82
נתן אבסלרוד, חלוץ הקולנוע
בארץ. אכסלרוד, בנו של טוחן ברוסיה,
עבד כרוקח, כימאי ואופטיקאי, לפני
שגילה את עולם־הסרטים, עת פתח
(בשנת )1926 את אולפן־הסרטים הראשון
בארץ(מולדת) .אחר כמה סרטים
(כשדד הנודר) התרכז אכסלרוד, במשך
עשרות שנים, בהפקת יומן־חדשות
שבועי לקולנוע (יומן כרמל) ששמו
הגיע עד שווייץ, בה הציעו לו, ערב
מילחמת־העולם השניה, להפיק יומן־
חדשות מקומי. חידוש אחר של

איש־קולנוע אכסלרוד
רוקח, כימאי, אופטיקא׳
למשל• ,הצגת סרטים דוברי יידיש
לקהל השומע רק עברית(אחר מסרטים
אלה היה הסרט אידל מיט דעם פידל,
יהודי עם כינור).

מזהה המתחזים
נפטר בבני־ברק, ממחלת
הסרטן בגיל .92 הרב אברהם
יהושע העשיל טברסקי, חבר
מועצת גדולי־התורה, שנחשב כקשיש
האדמו״רים בארץ. טברסקי, שעלה
מברית״המועצות בגיל ,69 היה צאצא
אחד מתלמידיו של מייסד החסידות.
הבעל־שם טוב• וסבל, בארץ־הולדתו,
רבות על שסירב לשתף פעולה עם
השילטונות, שביקשו למנותו רב
ראשי, מה שלא עצר אותו, מששב
למוסקווה אחר מיספר שנות גלות
בסיביר וברפובליקה האוזבקית(בוכרה)
מלסייע לאנשי השגרירות הישראלית
בבירה הסובייטית, ולזהות עבורם אנשי
המישטרה החשאית (הק־ג־ב) שהתחזו
לחרדים.

לחט לתד־חי

נפטרה בראש־פינה, בגיל ,97
שולמית זרחיה, מי שניהלה משך
יובל שנים את המלון היחיד במקום,
מלון שולמית בן תישעה החדרים, מה
שלא מנע ממנו את התואר ״ההילטון
של ראש־פינה״ ולהיות, לפני 38 שנים,
מאוד בחדשות, עת שימש מקום
המיפגש עם הסורים למשא־ומתן על
שביתת־נשק בתום מילחמת־העצמאות,
זרחיה, ילידת מטולה ואם לשישה, גם
התגאתה בכך שלפני יותר מ־ 60 שנה
היתה אופה מדי יום לחם לשכן
מפורסם: יוסף טרומפלדור, איש תל־חי.
• ש1ולר ב700ו בישראל בן־אלישר
1היה מלמד, שתש בתיים סיות 1ש1חט
לפ •1שהחל, ב1ם־ה1לרת 1הי ,36 תפיץ.
את תורתו, ששקדה דבקות בקחש׳
בחרוות-ח״ם
בחך־הוא, תלווה
אמיתית.
העולם הזה 2615

הדסה אובל היא מומחית חיפאית לענייני־עב״ם .״יום יבוא ויצורים מהחלל
החיצון ייצרו איחה קשרים קבועים ו,׳׳ היא אומות ומחכה בכליון־עיניים
לפגישה עם יצור מהחלל. תמונה זו היא פוטומונטד: ה דסה והעב״ם

״מיספו זעיר כמעט אפסי!״
פרופסור אליה לינוביץ, אסטרונום, מנטל במעט לחלוטין את
תופעת הענ״מים והחוצנים.
״זה דבר שלא היה ולא נברא, אלא משל היה. יש בשמיים
עצמים רבים שאינם מזוהים, והם נובעים מטעות אופטית, ממאורעות מטאורולוגיים שונים, ממטאורוטים ומתופעות של וזח-
זרת-אור. הסבירות שאחד מאותם עצמים הוא חללית המגיעה
מכוכב אחר נמוכה מאוד, במעט אפסית.
״ראשית, בכלל איננו יודעים אם אכן יש תרבות אחרת מחוץ
לכוכב שלנו.
״ונניח שיש תרבות אחרת, עדיין נשאלת השאלה: מהי מידת
הסבירות שתרבות בזו תשלח כלי־טיס.
״וגם אם התרבות האחרת שולחת כלי״טיס, ההסתברות שדווקא
באן, דווקא ב־ 987ג, היא מתגלה, נמוכה מאוד.
״אם מכפילים את כל ההסתברויות האלה, מקבלים מיספר
זעיר, אפסי כמעט.
״אוסיף לכן ספק נוסף: המיקרים האלה של צפיה בעב״מים
מתרבים ככל שהסיפרות והקולנוע מפתחים את הנושא הזה. מדוע
לפני 500 שנים לא היו כל״כן הרבה עב״מים, ולפתע, בשנים האחרונות,
השמיים מלאים בכלי-הטיס האלהד
— —יי— ייייייי-י—— -יי — ^יי-יי — —י

ך י פעם הראשונה היתה מאכזבת.
( 1אזרח חיפאי ראה כדור עגול,
מוקף בחוטים הנמשכים כלפי מעלה.
מייד התקשר עם תחנת־המישטרה
הקרובה לביתו.
היומנאי רשם את תיאורו המפורט
של הכדור. אחר־כך התקשר השוטר עם
הדסה ארבל .״בואי מייד,״ אמר לה,
חצי־מבוהל, חצי״מבודח .״מישהו רואה

ארבל לא איבדה את עשתונותיה.
היא התקשרה אל הצופה בעב״ם
ושאלה אותו לציבעו של החפץ
המעוף ף.
״אדום,״ השיב הצופה.
״אל תדאג, זה לא עב״ם,״ הרגיעה
אותו ארבל .״ציבעו של עב״ם אמיתי
אף־פעם אינו אדום. תמיד צהוב או כסף
בוהקים. אתה צופה בכדור פורח של
השרות המטאורולוגי, או ברדיו מעופף
של חברת־החשמל״.
בדיקה מהירה גילתה כי אכן אותו
אזרח ראה רדיו מעופף של חברת־

החשמל, הבודק את כיוון הרוח, ועוד
אי־אלה עניינים ברומו של אוויר.
בדממה מוחלטת
^ פעם השניה נסערה העיר
^ חיפה, ויחד איתה ארבל. יעקב
בז׳ז׳ינסקי ראה עב״ם אמיתי. ארבל
תיחקרה אותו, והיא יודעת כי אכן היה
זה עב״ם.
״הגעתי אליו. עם השוטרים. הוא היה
נרגש מאוד. זו תגובה טיבעית. כל מי
שצופה בעב״ם מאוד מתרגש ממראה־עיניו.
״שאלתי
אותו מה צורתו של החפץ.
בז׳ז׳ינסקי השיב שהעב״ם נראה כמו
בומרנג. אנחנו בדרן הנכונה, חשבתי
לעצמי. לעב״ם אמיתי יש כמה צורות
קבועות: לעיתים הוא נראה כמו צלחת,
לעיתים הוא דמוי סיגר, פעמון, כדור
שלם, מעויין או בומרנג.
״אחר־כך רציתי לדעת מה היה
מסלול טיסתו. עב״ם טס רק בקווים

ישרים. ובאמת כך טס העב״ם של
בז׳ז׳ינסקי.
״בז׳ז׳ינסקי אף סיפר לי שהחפץ הזה
טס מהר מאוד, הרבה יותר מהר ממטוס
רגיל, וזוהי הוכחה נוספת לכך שהיה זה 1
עב״ם.
״לבסוף ביקשתי שיאמר לי אם כלי
הטיס הזה השמיע קול כלשהו או טס
בדממה. בז׳ז׳ינסקי אמר שהוא היה
אפוף בדממה מוחלטת. כעת ידעתי
בוודאות כי זהו עב״ם, שכן עב״ם
לעולם אינו משמיע קול.״
עכשיו יכלו כל הנוכחים בחדר
לנשום לרווחה. בז׳ז׳יגסקי אינו חולם
חלומות או הוזה הזיות. אם הדסה ארבל
אומרת כי היה זה עב״ם אמיתי, לא
נותר אלא לברך את הצופה המאושר,
המצטרף אל אלפי האחרים, בכל רחבי
העולם, שחזו בעב״מים.

השבוע קרה המדהים מכל :״מיפגש
מהסוג השני, הוכחה ברורה לקיומם של
שרר עיכובי*;
הע״במים•׳׳
(המשך בעמוד )25ן

מנגד

שערוריית פרסי ישראל
פרס -מענק־כבוד והערכה הניתן
כגמול על הצטיינות בתחום מסויים.
מתנה הניתנת למי שזכה בהגרלה, או
כשי לחותמים על עיתון וכיוצא בו או
לקונים מיצרך מסוים. גמול, שכר.
מטבע קדום שמישקלו היה כדי חצי
מנה. מחצית של כיכר־לחם וכשיעור
הזה במזונות אחרים. מנא מנא תקל
ופרסין -ראה ערך מנא. בית־הפרס
כינוי לשטח־אדמה שנחרש בומתוך המילון
קבי•
קיימות מאה־ושתיים סיבות טובות מדוע
הנפש נוקעת מלכתוב על שערוריית פרסי־ישראל,
שעל חלוקתם נהוג להודיע לנו טיפין-
טיפין ולשיעורין בימים שלפני הימים הנוראים.
טיפין־טיפין — מן הסתם כדי למתן את ההלם.
ובימים הנוראים — שממילא הם״ נוראים ואין
בכמה שערוריות נוספות כדי להוסיף עליהם
הרבה.
במאת הטעמים הראשונים לא נעסוק במים-
גרת זו — הלא הם ידועים לכל, ומי שאינו יודע

ברגע שנפרץ — נפרץ ואין מי שמסוגל להחזיר
את הגלגל אחורה ולהשיב לו את כבודו האבוד.
ואכן, מי יקשה כיום, אם שושנה דמארי זו
המקובלת עלינו ראויה או שאינה ראויה לפרס
הממלכתי דווקא, כשזה כבר הוענק בעבר לאוצרי
מוסיאונים(״עיצוב״) ,למפיקי תוכניות־טלוויזיה,
לשחקנים ולבדרנים. מדוע בעצם לא יחולק הפרס׳
בשנה הבאה או באחת השנים הבאות, לכנר
הראשון של התיזמורת הפילהרמונית, ולאן זר־מכן
גם של תיזמורת רשות השידור ותיזמורת חיל־האוויר
או הטיילת? הרי אמרנו שפרס משנפרץ
נפרץ, ולנו אין אלא להמתין בסבלנות עד שיגיע
גם תורם של זמרי־הקאסטות ומגישי תוכניות
הרוק והגללים בטלוויזיה שלנו. ואומנם, אם
לשפוט על־פי התפתחויות השנים האחרונות,
היום ההוא אינו רחוק כל־כך כפי שכמה מאיתנו
רוצים היו לקוות. שהרי התרבות היורדת עלינו
מהרי השוף וזו העולה לקראתה מהרי ירושלים
של שבתותינו ומועדינו, בית המחוקקים שלנו
ושוק מחנה־יהודה ונוף קבוצות הכדורגל שלנו
ושוחריהן — דינן להיפגש. היכן? את זאת עוד
נראה. מן הסתם באמצע הדרך. כך כבר נכתב
ונחתם בימים הנוראים האלה, ומי יהין לטעון כי
בכוחו שלו לעמוד בפרץ.

משהו רקוב
שערוריית פרס ישראל חרגה השנה מכל מה שהיה אי״פעם געגר.
נושא הזמר חולק לסעיפי־מישנה, מתוך כוונה ברורה שלא לאפשר לאחד
מגדולי הזמר הישראלי למראשיתו, האחרון לבני ״דור המייסדים״,
לקבלו. המשורר אבות ישורון, רבי״האמנים אביגדור סטימצקי, אהרון
גלעדי ויחזקאל שטרייכמן, המספרים יעקב חורגין, יהושע בר־יוסף,
עזרה המנחם נותרו שוב בחוץ. ה״ממונה״ על הפרסים, פקיד ציבורי
הנשוי לאשה שהיא בעצמה עסקנית־פרסים ובוחשת בהרבה קדירות,
מכריז ברבים כי ל 5 -אחוזים מחתני פרס ישראל שבעבר לא היה מעניק
את הפרס, אילו נועצו בו.
גם לפני ״התקופה השחורה״ ,בניצוחו של ד״ר משה גלבוע הפורש, לא
הצטיין הפרס בטהרתו המוסרית. כך, ש״י עמון ויעקב כהן, אחד
הגרפומאנים המובהקים בדור ״תלמידי ביאליק״ ,שניהם קיבלו את
הפרס פעמיים. שמותיהם של כמה מטובי הסופרים, האמנים והוגי־הדעות
של מדינת ישראל נעדרים. נחום גוטמן מקבל את הפרס, ביחד
עם שני האחרים, בתחום ״סיפרות ילדים.״ לעומת זאת, כשרוצים -
קובעים פרס בנושא ״הקניית אהבת הארץ וידיעתה״ או מחלקים לפתע
פרס על ״תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה בכללה במיפעלי הנצחה
לבנים״ המוענק ( )1980 לבית יד לבנים בפתח־תיקווה. אירגון נכי צה״ל,
לעומת זאת, עדיין לא זכה בשום פרס. כשרוצים, קובעים פרס בנושא
״עיצוב״(עיצוב מה!) ומעניקים אותו לשני אוצרי תערוכות. למה להעניקו
לאמנים כשיש אוצרים!
כשלא רוצים -משמיטים את המשורר או הפיזמונאי ממדור ה״זמר״
ובוחרים פעמיים באותו היושב״ראש לאותה הוועדה. כשלא רוצים -
נותרים גדולי הציור והשירה הישראלית בחוץ.
ה״ממונה״ החדש על פרס ישראל נבחר בהמלצתו של ״הממונה״
היוצא. האם יתקיים בו הפסוק ממונה בא וממונה יוצא ועולם כמינהגו
נוהג!
תהיה אשר תהיה הדעה על ״הממונים״ למיניהם -האיש האחראי
לכל המחדלים והעיוותים הוא שר־החינוך׳והתרבות, יצחק גבון.
הכל כבר מבינים בוודאי שאני בא לתבוע את
עלבונו של יעקב אורלנד, שזו הפעם. השניה
שאנשים צעירים ממנו — ולאו דווקא מוכשרים
ממנו, לעניות דעתי — מקדימים אותו. אבל זו
הפעם הראשונה שבה מיקצועו -מיקצוע
פייטן הזמר או השיר המולחן -אפילו לא
נכלל בין מיקצועות הפרס שתחת הכותרת

שר״החינוך־והתרבות יצחק נבון ורעייתו -בפנים
אותם גם פירושם־בשם לא ירחיב את השכלתו.
נתרכז איפוא בשניים הנותרים( .א) מפני שבין
הזוכים מצויים, מטבע הגורל והמזל, מפעם לפעם,
לא בכל שנה כמובן, גם כאלה שהם ראויים
בהחלט לאותו גמול שעליו מדבר המילון. כאלה
הם בפרס הבא עלינו לטובה, למשל, משה שמיר
וחיים גורי. תהא דעתנו על השקפותיהם הפוליטיות,
ואולי גם על חלקים אלה ואחרים של
יצירתם, אשר תהיה — אין ספק שהם ראויים
לקבל את הפרס ששמה של המדינה קורא עליו,
בעת שהמדינה שלהקמתה ולתרבותה עשו נכנסת
לשנתה הארבעים, ואילו הם כבר הותירו מאחוריהם
את העשור השישי לחייהם.
יש אפילו משהו סימלי ונאה במתן פרס ישראל
דווקא בשנה הבאה (על־פי הלוח הכללי; בשנה
זאת — על־פי המניין שלנו) לשניים אלה, נציגי
הדור שהגשים את המדינה, ואין אנו באים לשלול
את ערכה של סימליות בפרס, שבו הרי מדובר
דווקא בגמול סימלי.
הטעם הנוסף שבשלו היד סולדת מלעסוק
בנושא זה הוא כבר בעל אופי שונה לחלוטין.
ראשיתו בוויכוח עקרוני והמשכו וסופו בתככים,
בחשבונות רבים ובאיוולת אשר מי גיבור ויעסוק
בהם שוב ושוב — ולוא גם על דרך הגינוי —
מבלי לבטל עצמו מדברים שהם באמת חשובים
יותר לבעליהם ובוודאי מהנים יותר.
אשר להיבט העקרוני, דומה כי בפרס־ישראל
עצמו, בו כשלעצמו, לא נותר עוד שום כבוד, אלא
אם כן חתן וכלה זה וזו מאצילים עליו, לרגע,
מכבודם שלהם. ברגע שפרס שיועד כמדומה
ליוצרים — סופרים ומשוררים, פילוסופים וחכי
מי־ישראל, אמנים ומוסיקאים, אדריכלים ויוצרי
מחול, וכר וכר, מתחיל להתחלק (להחליק?) עד
שהוא נופל לידיהם של המבצעים כבר חלים בו
פיחות־ערך ופחיתות כבוד. וגם זאת לדעת: פרס

פרס ישראל דהשתא — פרס כמוסד ולא,
כאמור, פרס זה או אחר שבדין וביושר ניתנו למי
שניתנו — לא זה בלבד שלא עמד בפרץ אלא
שאף הרחיב את הפירצה, כאילו לא בא אלא לחזק
את ניחושי־הלב הגרועים ביותר. וזאת לדעת: על
החלטת חבר שופטים זה או אחר למנוע פרס מאיש
זה או אחר ולהעדיף על פניו את רעהו, על החלטה
כזאת ניתן לערער ואף לגנותה ניתן. ואולם איש
לא יוכל לבוא ולטעון שלא היתה זו זכותם
להעדיף את מי שהעדיפו — גם אם שיקוליהם י
היו מוטעים־שבמוטעים בעיני הטוען. ב״זכות״ זו
כוונתנו כמובן לזכות הפורמאלית, זו שמכוח
החוק והתקנון.
אבל להוציא אל מחוץ לגדר, להתעלם ובפועל
להחרים ביודעים ובכוונת־מכוון אחד מאלה שהם
ראשים־וראשונים בשדה הנתון לשיפוט; למנוע
ממנו מראש כל אפשרות שייבחר בתחומו אף
אם יוכר ראוי לכך — כאן כבר לא עניין של טעם
לפנינו כי אם מעשה נבלה. מעשה נבלה ממש
שהוא כדרכם של מעשי נבלה פעלם של אנשים
נבלים או שוטים ללא תקנה.
כלפי מה דברים אמורים? כלפי ההחלטה שנפלה
השנה לחלק פרס זמר לכל, חוץ מאשר לחתן
הזמר עצמו, הלא הוא פייטן מילות השיר.
להעניק פרס למלחיץ, שאיש אינו כופר בזכותו,
להעניק אפילו פרס למבצע, אבל לא לזכור את
שמו של מחבר השיר — האיש שקרא לו בשם
שבו הוא נזכר, וכתב את מילותיו שבזכותן ובזכות
חיבורן למוסיקה הוא מוסיף ונשמע לעיתים גם
שנים רבות אחרי שראה אור עולם, ובביצועים
רבים ושונים של מבצעים רביה ושונים!

וכי מה — כדאי היה שנשאל את עצמנו —
היתה אותה שושנה דמארי יכולה לשיר בשלהי
שנות השלושים אם לא את ״הטנדר נוסע״ ,״אני
נושא עימי״ ,״זכריה בן־עזרא״ ו״סובבוני״ —
כולם שירים שחוללו תקופה לא פחות משנת־חוללו
על ידיה — של יעקב אורלנד. היש באמת
צורך להזכיר כי היא היתה הראשונה לה מסר את
״שני שושנים״ שלו, והשניה(אחרי זמרת בלתי-
נודעת כיום בשם שלי שרונה) ששרה את ״היו
לילות״.
האם, אילו שרה שושנה דמארי, למשל, באותן
שנים, יא־בא-יי, יא־בא־יי, יא יא יא בא בא בא —
האם גם אז עדיין היתה נמצאת ראויה לזכות ביום
הזה בפרס המדינה על הישגיה (הלא־מבוטלים)
בתחום הזמר? ?
והאם יש צורך להזכיר בהקשר זה כי אורלנד,
חייל בצבא הבריטי ובהגנה אחר־כך, כתב לא רק
את ״הגדודנים״ ו״שיר הלגיונות״(״צבא צבא מה
טובו אוהליך״) ,את שיר הנח״ל(״נח״ל נח״ל היכון״)
ואת השיר (ראה עדותו של ראובן דפני
בסיפרו על חנה סנש) שאותו שרה הצנחנית הגיבורה
בבית־הסוהר לפני עלותה לגרדום(״עלי נא
עלי שלהבת שלי״)?!
הרי לפחות מחצית — אם לא למעלה מזה —
השירים ששרתי אני בימי בית״הספר העממי שלי
נכתבו בידי איש זה, שהוא כיום בן .73״בימים
שבהם כותבי מילים בעולם הזמר והבידור הישראלי
מכונים בשם תמלילנים, חרזנים ופיז־מונאים,
ראוי אורלנד בלא היסוס להיקרא בשם
פייטן הזמר.״ דיברי אליהו הכהן, חוקר ומכנס
הזמר העברי, במבוא לכינוס שירי הזמר של המשורר,
שכתב את שירו המולחן הראשון בשנת
— 1930״אנחנו שרים לך מולדת ואמא״ —
והוא אז תלמיד גימנסיה בן ( 16 השיר נכתב
למנגינה עממית רוסית, אך כעבור חמש שנים
כתב לו דויד זהבי מנגינה מקורית משלו).
לא, להעניק פרס־ישראל לזמר העברי לזמרת
ולמחוק כליל את הקטיגוריה של מחבר המילים,
המשורר (מובן: במטרה מוסווית־רק־קלושות שלא
להעניק לאורלנד את הפרס, שהרי הפעם
כבר לא נמצאו מועמדים מתאימים אחרים, כבפעם
הקודמת!) כמוהו כהענקת פרס נובל לר פואה
לפאציינטים או -אם תרצו -לאחיות
חדר״הניתוח, תוך התעלמות מן הרופאים.
מי יעשה מעשה נבלה שכזה? או — באותו
הקשר — מי גרם שגדולי ציירי ישראל החיים

עימנו כיום, אביגדור סטימצקי, יחזקאל שטרייכ־מן
ואהרון גלעדי, לא יקבלו את פרס ישראל לאמנות
הציור גם בשנות השמונים לחייהם
(במיקרהו של סטימצקי — מעט פחות משמונים)?
מי גרם להתעלמות המתמשכת, המרושעת
ממשוררה החדשני, הנועז, המופלא של ישראל *
של שני העשורים האחרונים, אבות ישורון הצעיר
בן ה־!?83
מי, במילים אחרות גרם את היפוך סידרי בראשית
שבכאן: לכך שפרס־המדינה יחולק לדני
קרוון וליחיאל שמי, לחיים חפר ולנעמי שמר,
ליונה פישר וליוסל ברגנר, ליהודה עמיחי ולאהרון
אפלפלד — מרביתם ידידים אישיים של
כותב שורות אלה, שהוקרה רבה בליבו להם וליצירתם
— אבל לא יוענק לסטימצקי, לגלעדי,
לשטרייכמן, לאבות ישורון, ליעקב חורגין הנידח
ולאורלנד. כלומר, יוענק לדור הצאצאים ולא
לדור האבות (ובמיקרה שלנו מותר בהחלט להגיד:
דור האבות המייסדים) גם כשהצאצאים אינם
מגיעים, לעיתים, למדרגתם של האבות. ואגב, אם
שושנה דמארי — היכן היא ברכה צפירה, מי
שבאמת עמדה אצל הערישה!!
מי גרם לכר שהפרס הממלכתי יוענק לפקידי
מוסיאונים ולבדרנים — והגב׳ דמארי מייצגת
בעיני רבים מאיתנו בידור במיטבו — אבל לא
ליוצריה של סיפרות ואמנות הומור וסאטירה* ,
כלומר, לא לאריה נבון ולא לעמוס קינן, לא לדן
בן־אמוץ ולא לאפרים קישון, מן המוכשרים
שביוצרינו במילה ובקו, ואפילו בקולנוע(רק בימים
אלה ראינו מחדש את ״השוטר אזולאי״ הבל־תי־נשכחס.
והאם רק משום שיצירתם קונטרו־ברסיאלית
לא באו ער כה לא יהושע סובול ולא
חנוך לוין, לא נסים אלוני ולא יוסף מונדי —
יוצרי התיאטרון הישראלי ־ אפילו עד שערי•
הפרס?
מי גרם? שאלה גדולה. הלא כולנו יודעים מי.
גרם אחד פקידון קטן, שטיא המפצה עצמו בכוח
קורטוב שררה זה שהופקד בידיו על צימצום אופקיו
התרבותיים, על דלות הרוח ועל חוסר אומץ
הלב הציבורי שלו. בימים אלה פרש סוף־סוף
מתפקידו ועליו ועל שכמותו יכולים אנו רק
לברר: ברוך שפטרנו! אנשים כמוהו הם חלק
בלתי־נמנע כנראה מחשבון העובר־ושב של כל
תרבות מימסדית.
הוא שגרם. כלומר, במישרין. אבל מי הוא זה
המסתתר מאחוריו, בחינת טובל ושרץ בידו, מי
מושך בחוטיו של הפקיד? מיהו האחראי האמיתי,
המיניסטריאלי, למחדל ולעיוות?
ברור: אחראי אותו אדם שבהינף קולמוס
אחד (כוונתי, כמובן, לשיחת״טלפון אחת)
יכול היה לקרוא את הפקיד שלו לסדר. וזה
מי הוא אם לא שר״החינוך״והתרבות שלנו,
יצחק נבון, בכבודו ובעצמו.
כלומר, אחראי אותו איש הגון אף אצילי, בעל

מידות תרומיות רבות על־פי עדות יודעי־רבר,
שכולנו ראינו בו את נציגה המובהק של ארץ
ישראל היפה, כלומר של אותה ארץ שהיתה נאה
ובלא רבב רק בשירי הזמר ובפיזמונים שלנה
האיש שחלקנו(ואודה ולא אבוש: גם אני בכלל
זה) ראינו בו מועמד טיבעי לעמוד בראש מיפ־לגתו
שוקקת חידלי־האישים ומי שראוי לשאת
עיניו למישרה הרמה ביותר במדינה.
אותו איש שכעבור שנים מעטות בלבד יתגלה
כאחד משרי־החינוך־והתרבות הגרועים ביותר
של מדינת־ישראל — ואני כבר בן גיל שבו אני

מסוגל לזכור את כולם ואף נכון להודות שמאותת
גדולים רבים לא היו ביניהם. ואולי ״גרוע״
אינה המילה. טובה ממנה ״חלש״ .אבל חלש
בפוליטיקה הוא, כפועל־יוצא, גם גרוע. אדרבה,
שאלו את פיהם של עובדי רכבת־ישראל של השר
קורפו.
שמתם לב, כמובן, שלא באתי בשום טענות אל
השופטים. מי שרוצה אצלנו ביקרם של מועמדים
אלה ואחרים, על חשבונם של אלה״ואחרים
אחרים, בוחר בשופטים שהוא יודע — כמובן
מראש — כי יבחרו במועמדים שביקרם הוא

משוררים אבות ישורון ויעקב אירלנד -בחוץ

מי זה ״בהשתתפות־ ?
בשבוע שעבר פורסם מי הזוכים כפרס־ישראל
בזמר העברי: שושנה דמארי וסשה
ארגוב. מן ההודעה מתברר שוב כי הפרם
ניתן ״בהשתתפות הממונה על פרסי־ישראל
במישרתהחינור־והתרבות, הר״ר רב גולת
ברגר.״ נוסח פירסום זה שכבר נוהג הרבה זמן
מעורר תמיהות: מהו תפקידו של ״הממונה
על פרסי־ישראל במשרד־החינון־־והתרבות״
המשתתף בכל ועדות־השופטים: האם הוא
נותן הוראות? מייעץ? פוסק מי מקבל את
הפרס והשופטים מסכימים אתו? מחלק תה?
האס שמו מופיע שם למען הכבוד? מדוע
פקיר הממונה על העניינים האדמיניסטרטיביים
הכרוכים בפרסים משתתף בכלל
בוועדות הפרסים? האם מעתה יוצאו גם
פיסקי־הדין של בתי־המישפט על־ידי
השופטים ״בהשתתפות פקיר בית־המשפט״?
ככלל, נראה לי שכוחו של ״הממונה״
גדול מדי בעניין חלוקת פרסי״ישראל. שהוא
עניינם של השופטים בלבד. הוא הקובע, ררך
משל, איזה פרסים יחולקו בכל שנה ואפילו
ממציא לעיתים הגדרות מיוחדות ומגבילות
לקבלת פרס כמו ״חקר המדבר״ ״עיצוב״ או
״הקניית אהבת הארץ״ או, שמכריז — כמו
השנה — כי הפרס יינתן למלחין ולמבצע
ומשמיט את השותף הטיבעי לשנים —
המחבר. נראה לי כי הגיעה השעה לקבוע
כללים מחייבים בעניין זה: מהם הנושאים
בהם מחולק פרס ישראל ובאיזו תדירות ניתן
הפרס בכל נושא: מי בוחר את השופטים ועל
פי אילו אמות־מידה: האם רשאי ״ממונה״
כלשהו להוסיף או לגרוע ״נושאים״ מטעמים
השמורים עימו ואינם מוסברים לציבור?
האם מן הראוי להותיר בידיו של פקיר את
קביעת הנושאים בהם יחולק פרס ישראל
בשנה מסויימת וכן את בחירת השופטים,
והאם אין בשיטה הנפסדת המקובלת משום
הודאה בסמכותו של ״הממונה״ לקבוע
בעקיפין מי יקבל את הפרס?
נראה לי שרצוי, כי ״הממונה״ יחזור לכסא
השייך לו ולא יצטרף לשולחן השופטים,
ורצוי גם ששם מקבלי־הפרס יתפרסם
באותיות גדולות, ויתפרסמו גם שמות
השופטים — באותיות קטנות יותר —
ואילו שמו ותוארו של ״הממונה״ והודעה על
השתתפותו לא יופיעו בעת ההודעה על
הפרס, אר אולי זה שכרו לפי תנאי חוזה
העסקתו?
נ״ב: בשעה שנסתיימה כתיבתה של
רשימה זו אני קורא בעיתון על ״מתן פרס
ישראל ברפואה לפרופ׳ נתן גולדבלום.״ ושם
מי מופיע עם השופטים? כמובן —
״בהשתתפות הממונה על פרס־ישראל״.

ש. שבא

חפץ, בהם ולא באחרים. גם הפעם לא הכזיבו
שכירי־החרב שלנו את היד שבחרה בהם. וכל
מכריי וידידיי יעידו בי, כי הודעתי מראש ואף
מניתי אחד לאחד את כל הזוכים המאושרים בפיס
הלאומי שלנו — וזאת עוד בשנה שעברה! כדרר
שניחשתי, בדייקנות שהיתה מזכה אותי בסכום
כסף לא־מבוטל אילו היו הימורים במקומותינו
— מי לא ייבחרו...
מדוע לא התערב איפוא מי שמסוגל היה
למנוע את החרפה ולסכל את המזימה, גם לאחר
שהעירו את אוזנו על העומד להתרחש?!
כדי להשיב על שאלה זו צריך באמת ללכת
לאחור ארבעים שנות מידבר לפחות, אל דור
מקימי המדינה ומייסדיה, ובראשם דויד בן־גוריון
ומורשתו. תאמר מה שתאמר על מנהיגותו של זה
— ואני איני נמנה עם מנתצי־הגיבורים הכפייתיים
או עם אלה הכופרים בחשיבותו ההיסטורית
העצומה, שהרי מי שטוען כמוני בשם פרספקטיבות
היסטוריות אסור לו להתכחש להן
בעצמו. ואם כן, תאמרו מה שתאמרו על מנהיגותו
הפוליטית וחזונו המדיני, אנחנו עדיין משלמים
את מחיר השרלטאניות התרבותית של מי שנהג
להזמין את נציגי העיתונים (הנכונים, כמובן!)
להתלוות אליו במסעות רכישת הספרים שלו
בחנויות אירופה (סופרמארקטים לספרים בנוסח
״פויל׳ס״ הלונדוני בררו כלל) :מי שהשמיע
אימרי־שפר על סיפריהם של הוגי־דעות שאת
לשונם לא ידע ו הגותם לא הבין, כשהוא
מוליך דור תמים שלם שולל כאילו היו היוונית
והסאנסקריט, אפלטון ובודהא מונחים בכיסו הקטן.
מי שפסק הלכה, במחיצתם של גדולים וטובים
ממנו באותם תחומים, בסוגיות מיקרא והיסטוריה,
פרשנות התנ״ך ופילוסופיה וארכיאולוגיה ארצישראלית
— עד שננזף על־ירי אמיצים שבחבורה.
מי שלא גילה שום זיקת־לב, ובעצם גם לא
עניין בהישגיה העצומים של הסיפרות היפה של
עמו ברורות האחרונים — ואף־על־פי־כן התיר
לעצמו לקבוע מי משורר גדול ממי: מי שביקש
לעקור מילה ממילונה של השפה העברית ולשנות
את תחבירה של לשונו. מה היה זה עשוי להותיר
לתלמידיו כמורשת רוחנית־תרבותית אותנטית,
בכל שיעור־קומתו המדינית וההיסטורית?
אכן, הוא הותיר להם בדיוק מה שצפוי היה
שיותיר, כשמביאים בחשבון גם את תהליך
ההתקלשות, ההתאבנות והעדפת הקליפה על
התוך, התדמית על התוכן, האופייני תמיד לדור
של אפיגונים.
צאו וראו: משה דיין, גולדה מאיר וישראל
גלילי אבל לא פחות, ואולי אף יותר מהם, יצחק
נבון ושמעון פרס וחיים הרצוג ויגאל הורביץ וגד
יעקובי ואחרים מפני הציבור ושועי הממלכה
שלנו הם כולם תלמידיו ושומעי ליקחו. ואם
אנחנו באים בטענות על הרב, מה נאמר על תלמידיו
אשר להם הנחיל את כל אותה מסורת של
שרלטאניות תרבותית שאיפיינה אפילו אותו,
המורם מעם.
תלמידיו, כלומר, אלה מביניהם שלא ניחנו —

אולי וינה היא האשמה במיקרה יוצא־דופן זה —
בענווה אמיתית של מי שידו עושה במלאכה בלא־ליאות,
ואילו שמורות עיניו נדבקות זו לזו מייד
משנפערים פיותיהם של אנשי מס השפתיים התרבותי.
כשהחליט
השר המר בשעתו כי נעמי שמר
היא המועמדת שלו לפרס־ישראל לזמר, לא היה
בדברים כרי להפתיע, שהרי תרבותו של השר
המר באמת עשויה להגיע — בקצה הקוטב
החילוני שלה — רק עד אופקיה של הפיזמונאית
הלאומית שלנו. נזעקו אז כל חסידי האיזון המפורסם
בין שמאל וימין, בין ארץ־ישראל השלמה
לבין מתנגדיה, בין פלמ״ח לבין יש״עמח, ונחלק
הפרס כדרך שנחלק. חיים חפר״,שזכותו וכיש־רונותיו
ודאי שאינם מוטלים בספק, צורף כחתן
אל הכלה והאחדות הלאומית הושבה אל כנה.
ואולם, כשפרס־ישראל לזמר מוענק השנה
לשושנה דמארי ולסשה ארגוב הציניקן (פיקח
שכמותו, כבר הספיק להגיב: לפני ארבע או חמש
שנים לא נמצאתי ראוי, וכעבור חמש שנים שבהן
לא חידשתי הרבה נמצאתי פיתאום ראוי: משמע,
שהפרס ניתן על אי״עשייה ולא על עשייה!
אבל את זאת הרי ידענו כולנו) ,ואילו משורר
כיעקב אורלנד אינו יכול אפילו להיות מועמד,
כיוון שהדבר נמנע מאיתו מראש בכוח מאניפו־לאציות
שנעשו על דעת השר — כמובן, וכי
לרגע חשבתם אחרת אנחנו נזעקים ועולים
שוב על הבריקאדות עם כל התחמושת העקרה
שלנו.
מדוע עקרה? כי כנגד מיקצת מאלה שאותם
מנינו אין היא יעילה יותר מנזיפה לתימסח גלילי
מצוי.
בכל זאת, מוטב להשמיע את הדברים — והנה
גם אמרנו אותם — ״אדברה וירווח לי״ ,כפי
שנהוג היה פעם לומר, ונחזור ונציע לתימסחים
שבינינו את ההסדר הנבון היחיד שביכולתנו
להציע להם: אתם אל תתערבו בענייני סיפרות
ואמנות ואילו אנחנו לא נתערב בקהל התימסחים.
והיה אם יתברר כי הפרס והמילגה והכבוד
והכיבור היא אחת הדרכים העיקריות שבה הללו
ודומיהם מתערבים־גם־מתערבים בעניינינו —
הבה נעמיד אותם ואת פרסיהם במקום הראוי
להם.
מה שלא בא, כמובן, לגרוע בכהוא־זה מן
הברכות השלוחות ממקום זה לחיים גורי ומשה
זך ן
שמיר ביום חגם.

תגובות
דף חדש שאל את אביגדור סטימצק׳,
יחזקאל שטר״כנון ואבות ישורון לתנובת
על כך שנם בשש הארבעים להקמתה
של מדינת ישראל לא נמצאו ראויים לקבל
1את הפרס הממלכתי. להלן תגובותיהם:

א ביגדו ר סטימובק:

אני רגיש
אני רגיש לשאלה הזאת ולכן גם לא ממהר
לענות עליה. אולי אני צריך להגיב אחרת, לצאת
חוצץ ולראות עצמי כמי שנפגע, אולם בכל אופן
לא אני הוא זה שצריך לעורר את השאלה, להשיב
עליה או להמליץ למי לתת פרס. ה,כותונת׳ הזאת
פשוט קרובה מדי לגופי.
עם זאת אני מודה לכל אלה שהעניין איכפת
להם והם מנסים להתערב.

יחזקאל שטר״כמן:

סקנדאל!
זה באמת סקנדאל. מה יהיה בחגיגות החמישים
למדינה אינני יודע, אולי אז היא תהיה קצת יותר
שפויה, אבל בשנת הארבעים יכולה היתה להוסיף
עוד טיפה לדבר שלא כל־כך מפריע לעולם.
— בשרם קודמות קיבלו את הפרס אמני
צעירים יותר. מה הרגשתך על כך?
בן־גוריון ראה פעם עבודות של זריצקי ונשאל
לדעתו עליהן. תשובתו היתה: אפשר עם זה
ואפשר גם בלי זה.
אילו הייתי יכול לעלות על הבימה ולזכות
לרגע כזה, הייתי שמח. זה רגע מרגש. עומדים אז
לפניך כל ימי הגלות, ימי העוני״ והדלות, אבל
כמו שבן־גוריון אמר, אני אמות גם בלי זה. גם בלי
הפרס אפשר להתקבל למעלה בכל הכבוד.

יז ״ 1( 1־ 1ה

אבות ישורון:

אינני חצה
אני לא מרגיש מקופח. אינני רוצה פרס, וגם
בעתיד אין לי שום כוונה לקבל פרסים.
דף חדש ערך מישאל טלפוני בשאלה
העקרונית של השמטת הקטינוריה
.משורר־ או.מחבר שיר׳ זמר׳ ממדור
.הזמר של פרסי ישראל, וכן בשאלה
הפרסוואלית:
׳אי־בחירתו של יעקב אורלנד. להלן חלק
מן התגובות:

ישעיהו אברך:

אורלנד!
אני חושב שצריך ונכון היה לתת את הפרס
קודם כל למי שכותב את המילים. שנית, אינני
רואה אדם שהוא ראוי לקבלת הפרס הזה, היום,
יותר מיעקב אורלנד. בעיני הוא נסיך השיר
העברי.

ברכה !נטירה:

יחסי ציבור
אני יודעת שפרסים הם עניין של
יחסי ציבור ולא של כישרון. אני לא
יכולה להתעסק גל השנה עם הציבור.
מאז איבדתי את בעלי לפני שנתיים אין
לי זמן, לא ליחסים ולא לציבור.
אשר ליצחק נבון -אני ״תימניה״ ,לא
אוהבת את העדה הספרדית. אתה
חושב שזה מיקרה שהפקידות היהודית
בזמן המנדאט היתה כולה על טהרת
הספרדיסו

אליהו הכהן:
רמזתי כשנודע לי שמתן פרס ישראל בתחום הזמר
העברי יגיע, על פי תורו, רק בעוד מיספר שנים,
שלחתי מיכתב למשה גלבוע, הממונה על מתן
הפרס. ביקשתי במיכתב להקדים את מתן הפרס
לזמר העברי, משום שהמישמרת הראשונה של
כותבי המילים והמנגינות, שנמצאת בגיל
מתקדם, לא זכתה לקבלו.
מבלי להצביע על אנשים מסויימים, רמזתי על
שלוש דמויות המייצגות שלושה חתכים בתחום
הזמר העברי — מלחין חדשן (ארגוב) ,כותב
מילים (אורלנד) ומי שעסק בחינוך מוסיקאלי
במשך עשרות שנים(עמנואל עמיוץ).
כל השלושה עליהם נרמז מצויים בעשור
השביעי לחייהם.
לאחר שההמלצה להקדים את מועד קבלת
הפרס נתקבלה, פנה אליי משה גלבוע להימנות
עם חבר השופטים.
אינני שלם עם ההגדרה המחלקת את הפרס
לקטיגוריות־מישנה. הפרס צריך להיות עבור
הזמר העברי בכללותו. ועדת השופטים צריכה
להחליט מי זכאי באותה שנה לפרס: אדם
שתרומתו לזמר העברי כמפעל״חיים היתה
המשמעותית ביותר, בין אם זה בתחום ההלחנה,
הביצוע, כתיבת המילים, הניצוח, העיבוד וכולי.
הפרס בתחום הזמר העברי ניתן באיחור של
עשרות שנים לעומת התחומים האחרים. אני
היכרתי את ראשוני המלחינים. כולם היו יוצרים
בעלי שיעור קומה. בכל יום־עצמאות הם היו
יושבים ליד מקלט הטלוויזיה, רואים כיצד
מחלקים פרסים בכל תחומי היצירה האחרים
ו״אוכלים״ את עצמם. לאחר שהוחלט להעניק את
הפרס בתחום הזמר היה צורך להדביק את הפער
העצום בו נכלל כל דור הראשונים.
על פי התקדים של השנה שעברה, בה חולק
הפרס למלחין, מבצע וכותב המילים, היה אולי
צורך גם הפעם לחזור על כך, ואין ספק שאורלנד
נמנה בין הזכאים לקבלתו. עם זאת, הייתי מעדיף
שאורלנד יקבל את הפרס בתחום הסיפרות. הוא
זכאי לכך לא פחות מאשר על תרומתו לזמר
(המשך בעמוד )26
העברי.

.דףחדש _ ^
(המשך מעמ 1ד ) 19
אולם ועדת השופטים היא סוברנית,
ואני מכבד את החלטתה.

שימו־יח אור:

גסות וחופה

זאת גסות וחרפה שבעל ההכרעה
בעניין פרס ישראל בחר דווקא ביום
חגה הארבעים של המדינה להתעלם
מערכה של המילה בשיר. זאת בושה
הרומסת את כבודו של הזמר העברי.
עד היום לא חשבתי שקיים מישהו
שירצה לשים רגל ליעקב אורלנד, אבל
נראה שיש מישהו כזה.
כשסשה ארגוב לא קיבל את הפרס
בפעם הקודמת קם קול זעקה גדולה,
משום שסשה ויעקב אורלנד, אבי, היו
צריכים לקבל את הפרס לפני אלה
שקיבלו.
אין מי שראוי לשאת את עטרת
הזמר העברי יותר מיעקב אורלנד,
משום שהוא האחרון שנותר בחיים
מאותו דור שאיננו עוד. כמובן שבשנים
הבאות יהיו זכאים לקבל את הפרס בני
הדור הצעיר יותר.

עמיקם גורביץ׳:

אותו הקיפוח

ארבעה חודשים עברו מאז שהשתחררה אורית ארכיב מכלא־הנשים
נווה־תירצה והתחילה לפרסם בהעולס הזה מיומנה
שכתבה בכלא. במשך תקופה זו לא ירד שמה מהכותרות: בתחילה
עורר יומנה עניין. אחר־כך פורסם שהרצל אביטן -חברה ואבי
בנה אדם -הצית את תאו בכלא, כאות־מחאה על תנאי״הבידוד
שבהם הוא מוחזק. אחרי״כן שב אביטן לכותרות הראשיות משהורשע
ברצח רוני ניצן, מפקד כלא״רמלה.
כשהפקידה ארביב את סיפורה בידי, הייתי מעורבת. כשהיתה
מוכת הלם השיחרור והכותרות, אמרה לי שהיא רוצה לנתק, עד
כדי התכחשות, כל קשר עם העבר, ולפתוח בחיים חדשים. אט־אט
משך אותה איזה חוט סמוי לאחור, והצהרותיה סתרו זו את זו.
ניתקתי מגע.
לפתע הפתיעה אותי במערכת העולם הזה והציגה לפניי :״זה
רוני!״
השניים שפעו חיוכים ונימה אופטימית, האופיינית כל״כך להת חלות.
כל ההתחלות.
הנה סיפורם.
אורית ארביב: רוני הוא בן .22
הוא משהו! יש לו כזה ראש על הכתפיים!
בהתחלה
הוא רק שמר עליי. אחר־כן־
נעשינו חברים. היחסים כינינו התפתחו.
רוני
הררי: אני מכיר את אורית
זה שנים. ממתי? בערו לפני 12 שנים.
אנחנו די שכנים — היא גדלה
בנווה־שרת, ואני בפרדס־כץ. היכרנו
בסקטים ליד גן־אורנים. לא שמרנו על
קשר מאז.
הקשר בינינו התחרש רק בחופשות
האחרונות שלה מהכלא. אהרון אביטן,
האח של הרצל(אביטן) ,אמר לה שרוני
יכול לעזור לה. היא באמת פנתה אליי,
ומאז אני עוזר לה, דואג לשיקום שלה,
לעתידה.
אורית: רוני דווקא מסתדר יופי
עם הילד. אדם(בנה של אורית והרצל
אביטן) שומע רק לו.
רוני: שניהם — גם הילד — חשובים
לי. התחלתי לקחת אותו לטייל,
לפנק אותו.
אני קונה לו, לא מחסיר לו כלום. מה
שהוא צייר — הוא מבקש ומקבל. אני
לוקח אותם לביקורים אצל הרצל, יושב
איתו הרבה, משוחח איתו.
הוא ילד מוכשר, מחונן! הוא מבין
מהר כל דבר.
איד הוא קורא לי? אני חושב שהוא
מסתכל עליי כמו איזה דוד. הוא קורא
לי ״רוני״ .לוקח אותי כחבר של אבא
שלו. הוא דווקא קשור מאוד להרצל,
והרצל קשור אליו.

אורית: הרצל ואני מדברים הרבה
על הילד, סביב הילד. אחרי שהורשע
(לפני כמה שבועות) ,אמר לי
שאני משוחררת, שאני יכולה לבנות
חיים חדשים, לא צריכה לחכות לו.
רוני: אני מכיר את הרצל אביטן
מאז שהייתי ילד. התחלתי לדאוג לו,
כשהתחלתי לדאוג לאורית ולילד.
הוא לא מסוכן כמו שכותבים עליו
בעיתונים. ממש תענוג לדבר איתו.
הוא בסר־הכול נשמה טובה וטהורה.
מה ששבר אותו, זה שהעלילו עליו
ועשו ממנו רוצח.

במשך כל השנים היא שמרה איתו על
קשר מרצונה.
אורית: מאז שהשתחררתי, אני
גרה קצת אצל אמא(רינה ארכיב) .לפעמים
אני ישנה אצל אחות של רוני.
רוני: הבאתי את אורית, שתישן עם
אחותי — גרושה עם שלושה ילדים.
כר הצלחתי לשמור עליה, שלא תתרו־עע
בחזרה עם אנשים בעלי־עבר, חברות
מהכלא, שלא תשתמש בסמים.
עכשיו אני מתכנן לפתוח בוטיק —
זה עוד לא סגור — ואורית תנהל אותו.
אנחנו מחפשים דירה. עמידר הקציבו
לה כסף, ואנחנו מחפשים מקום שיהיה
טוב בשביל הילד, נוח לגן.
מאז שאני עוזר לאורית, המישטרה
לא עוזבת אותנו. כמה פעמים עצרו
אותנו ושאלו מה הקשר בינינו. ענינו:
״חברים!״
המישטרה לא מרפה מאיתנו, הם
קוראים לי ״מסוכן לציבור״ ,״רוצח״,
בלי כל סיבה.
הלכנו ביחד לבריכת־שחייה. יצאנו.
הם באו אחרינו וביררו :״מה הם עשו

,הם מתנכלים רגו!״ מתרונן
החבר החדש של אורית אוביב
באוזני רננה בוק, במונולוג נמל
הוא לא נשבר — הרצל תמיר חזק!
אבל לא קל לקבל עונש על דבר שלא
עושים.
בפעם האחרונה שביקרתי אותו הוא
אמר לי :״רוני, הם יודעים שאני חף-
מפשע. הם רוצים לקבור אותי!
הרצל לא ביקש ממגי לדאוג לאורית
ולילד. זה קרה כשהתחלתי לבקר
אותו, לדבר איתו. נקשרתי אליו. אז
החלטתי לדאוג להם.
הרצל מעולם לא כבל את אורית.

פה? מה הקשר ביניהם?״ לא עוזבים
אותנו לדקה.
אנחנו מפחדים לקחת את הילד ליריד.
בכל פעם שעוצרים אותנו — הילד
נבהל. אנחנו מפחדים לחפש דירה,
עבודה.
שיהיה ברור: לא עוצרים אותנו בנימוס
ומבקשים שנעמוד בצד, אלא מתנפלים
עלינו בפראות, עם אקדחים
שלופים. קרעו לי את הריפוד במכונית.
מה הם מחפשים? סמים. בבית, במ
כונית.
כל הזמן מחפשים ומעולם לא
מצאו כלום.
אני בא ממישפחה של שיבעה בנים
ושתי בנות. אני ואחי־התאום — הצעירים
ביותר. הוא גמר צבא בהצטיינות
ובסוף, מה שלחו לו? תעודת־פטור
ממילואים, ללא כל סיבה. רק בגלל
המישפחה.
לשני אחים אחרים שלי — דויד
ואלי — היה עבר (פלילי) ,אבל הם
השתקמו.
אני הגעתי בפעם הראשונה למוסד
בגיל 10 וחצי. על מה? על גניבות. מאז
נכנסתי ויצאתי, בעיקר על עבירות
אלימות.
ישבתי כמעט שנה וחצי בתל־מונד,
מגיל .18
לפני־כן קיבלתי החלטה להשתקם
בקדמה — גן־עדן אמיתי. הרגשתי
שזה הולך לי, רציתי להתגייס לצבא
— לא קיבלו אותי. לא היה לי עבר של
סמים! נפלתי בחזרה.
מאז אני מנסה להשתקם, ומרגיש
איך מנסים להפיל אותי בחזרה. לא
מפסיקים לעצור אותי, מזהירים בחורות
שיצאתי איתן.
לא יעזור להם! החלטתי להשתקם,
ויש לי כוח־רצון. אבל אני ממש מרגיש
שמנסים לתפור לי ולאורית תיק, מתנכלים
לנו.
לא מזמן עצרו אותי על החזקת סכין
יפאני קטן. השופט אמר להם שבקניון
ברמת־גן מוכרים סכינים גדולים יותר.
אורית: אני לא יודעת בדיוק מה
רוני עושה. הוא אוהב לישון עד מאוחר
בבוקר, קונה־מוכר. לא חסר לו כסף.
תני: אורית לא אוהבת לשבת בבית.
היא מתלוננת שלא יצאה מבית־כלא
אחד לשני.
היא רוצה לצאת ולבלות. אני לוקח
אותה לבלות, לא מחסיר ממנה בגדים,
שומר שהיא תדבר בנימוס עם אמה,
שומר על קשר טוב עם הרצל בכלא,
ומקווה שתתחיל בחיים חדשים.
רק שיפסיקו להתנכל לנו!

אין מקום לחלק את הפרס לחלוקות-
משנה של ביצוע והלחנה. מי שעשה
זאת כאילו אמר, במיקרה הטוב, אל
תשלחו לי תמלילן, ובמיקרה הלא טוב
כאילו אמר אל תשלחו לי את אורלנד.
היתה פה ספקולציה. אני יכול להוכיח
את זה לעצמי, אבל לא קבל עם ועדה.
אין מיסמכים לכך. רק מילים שנאמרו
פה ושם, יחס, צורות ביטוי.
אותו קיפוח בדיוק נעשה בתשמ״ג.
כבר אז הוגשה המלצה להעניק את
הפרס ליעקב אורלנד. המלצה
שנדחתה. והפעם, תוקן העיוות רק׳לגבי
סשה אדגוב, במקום שיתוקן גם לגבי
אורלנד.
מדהים לחשוב איזו תרומה אדירה
תרם אורלנד לזמר העברי במשך
חמישים שנה. איך אפשר להתעלם
ממנו? לפי דעתי, צריך לעשות מזה
סקנדאל גדול, כי זה מריח
מאינטרסנטיות, אם לנקוט בלשון
עדינה. ומי ששותק הוא אדם אטום,
משום שההתעלמות מאורלנד היא
יריקה בפרצופה של קבוצה שלמה של
משוררים — אלתרמן, פן, גולדברג,
שלונסקי, חלפי — שכבר עברה מן
העולם. אורלנד הוא היחידי ששרד מן
הדור ההוא.

תגובת אורל 1ד :

הוגשה כבדה
אחרי 57 שנים של שירי זמר כנראה
עדיין לא נמצאתי ראוי לזכות בפרס
הממלכתי. אילו היה המדובר בבחירה
דמוקרטית, ישרה, בין אנשים — מובן
שלא הייתי אומר דבר. מקובלני שעל
טעם וריח אין להתווכח. ודאי שאין זה
מדרכי להתווכח על טעמם של אנשים
בסוגיות שבסיפרות ובאמנות. אבל על
אי־יושר אני מוכן לקרוע רקיעים — ל
על דרך המליצה. הפעם נמנעה ממני
ההזדמנות, בעצם הזכות, לעמוד
להיבחן דמוקרטי על טעמו של השופט.
פשוט כרתו את האפשרות להציב את
מועמדותי לפני חבר השופטים שהאחד
בהם, יושב־הראש (גיל אלדמע) ,הוא
אותו שופט שהיה חבר ועדת השופטים
כשניתן פרס הזמר בפעם הראשונה.
אינני יודע אם זהו חשבונה הטהור של
דמוקרטיה לכלול פעמיים, בזו אחר זו,
אותו האדם באותו כס ולהסתתר
מאחורי התירוץ הפורמלאי שהפעם
ניתן הפרס רק ללחן ולמבצע. כאילו
שאפשר היה להפריד, במיקרה זה, בין
הדבקים. וכי מה ישיר הזמר בבואו
לשיר אם לא את המילים שכתב
המחבר?
יש לי הרגשה כבדה שנעשה לי
עוול. ומדעת. עוול שאת מניעיו לפחות
אני, בכל הענווה הראויה, מנסה לשער
ועדיין לא הצלחתי למצוא.
העולם הזה 2615

(התנועה

שרו־הדין ארנון, נציג הקיבוצים,
ביקר ״במיקרה׳ אצל הקצין

הקיבוצית

של התק״ם
המאוחדת).
גופים אלה היו מפקידים כספים
בחברות של דויד בלס, ששילם תמורתם
ריבית הגבוהה מזו שמשלמים
בבנקים. בלס היה מפקיד את הכסף
במק דיסקונט, מקבל אישור על הפיקדון
בצורת תעודות־פיקדון, שאותן היה
אמור לתת לנותני הכספים כבטוחה.
ללא התעודה, לא ניתן להוציא את
הכסף מן הבנק.
מקבלי התעודות היו סבורים כי כל
עוד התעודה בידם, הכסף שלהם מופקד
בבנק.
ב־ 22 לינואר 1985 נודע לראשי
התק״ם, שלא היו קשורים בעסקים עם
בלס, כי למעשה הכספים — שהופקדו
כנגד תעודות־הפיקדון — נמשכו מן
הבנק, ואין לתעודות כל כיסוי.
הללו נחפזו לבלס, ובשעה 3לפנות
בוקר איתרו אותו בביתו, חולה, וביקשו
ממנו ביטחונות כנגד כ־ 100 מיליון
דולר שנתנו לו המוסדות הקיבוציים.

על שאיפשר לבלס למשוך את הכספים
בלי לדרוש את החזרת התעודות.
בלס סירב למסור תלונה רישמית.
הוא אמר כי הוא מנהל משא־ומתן עם
התק״ם על הסדר, וכל חקירה של
המישטרה תחבל בהסדר שהוא והתק״ם
מעוניינים בו. .
ב־ 21 באוקטובר 1985 כתב מישה
פרידמן סיכום של החקירה, לפי בקשת
גונן :״מאחר ואין בידינו ראיות המסבכות
את דויד בלס ...ומאחר וכל המעורבים
בפרשה שנחקרו עד כה הביעו
את דעתם כי המחלוקות ביניהם היא
במישור האזרחי בלבד — יש לגנוז את
התיק מחוסר אשמה פלילית״.
פרידמן פרש בינתיים מן המישטרה,
והוא כיום עורך־דין פרטי. בעדותו
בבית־המישפט, במיסגרת כתב־האישום
נגד בלס, הוא סיפר כי
מסקנותיו שונו בידי הממונים עליו.
הוא כתב כי אסור למישטרה לשמש
כלי בידי צדדים למאבק כלכלי, וכי
הפרשה כולה היא סיכסוך אזרחי.

בלם, לדבריו בעדות שנתן
במישטרה, סבל מחום גבוה, ולא
ידע על מה מחתימים אותו.

פסוק זה נמחק מן הסיכום
שהוגש בחתימתו, אך בניסוח
הממונים עליו.

כך החתימו אותו על יפויי־כוח למשוך
את הפיקדון שהופקד כנגד התעודות,
כדי שיהיו לקיבוצים ראיות כי יש
להם ביטחונות כלשהם כנגד הכספים.
כן החתימו אותו על שיעבוד נכסים
שונים שלו.
בעיקבות האירוע הלילי התחילו
ראשי התק״ם לבדוק כיצד נמסרו לב

29 באוקטובר כתב מפקד יאח״ה,
יורם גונן, מיכתב לראש אגף־החקירות
במישטרה, וצירף אליו את תיק־החקי־רה
נגד בלס ואת הסיכום של פרידמן.
במיכתבו כתב גונן כי הבטיח לבלס
להפסיק את החקירה, כדי שלא לגרום
נזק כלכלי, מאחר ובימים אלה מתגבש
הסכם בין בלאס לתק״ם. הוא ביקש

נתב־ידושל גוגו

מזיכרון־דברים ש־רשם
גונן אחרי שי-
חה עם בלס .״התק״ם אמרו שכוונתם לשפר עמדות

^ ייתכן כי המישטרה משמשת
1 1מכשיר לחיסול־חשבונות של כוחות
כלכליים, במודע או שלא במודע?
הייתכן כי יש מי שיודע להפעיל
את השוטרים לטובת העניינים שלו,
כך שהצד שלו יכה את הצד השני בעזרת
המשטרה? לכאורה. רק במדינות
מושחתות, שבהן קונים שוטרים ושופטים,
יש דברים כאלה.

אולם מה שקרה בנושא חקירת
המישטרה בפרשת דויד
בלם נגד הקיבוצים מעלה חשש
בבד כי המישטרה שימשה כ בשעה 3בבוקר

**עורכות
המישטרה בפרשת
* /בלס נגד הקיבוצים החלה ב־28
ביולי . 1985 אז העביר ח״כ דויד ליבאי
למפכ״ל־המישטרה מימצאי־חקירה שערך
בדבר חשדות כאילו שיחד דויד
בלס את נחום פז ואליעזר (״לזי״)
עינבל, שעמדו בראש גופים כלכליים

לס סכומים כאלה, וכך עלו חשדות על
טובות־הנאה שנתן לאחראים על הכספים.
על דויד ליבאי הוטל לחקור את
החשדות, ואחרי שמסר את מימצאיו
למישטרה הגיש מזכיר התק״ם; אהרון
ידלין, תלונה רישמית למישטרה,
שלפיה קיבלו עינבל ופז שוחד מכלס.
המישטרה מינתה צוות לחקור את
הפרשה. החקירה היתה בידי היחידה
הארצית לחקירות הונאה (יאח״ה)
בפיקודו של יורם גונן, שהטיל על רב־פקד
מישה פרידמן את החקירה.

״אגי עושה
הפסקה״
^ אשר חקר פרידמן, הוא גבה
^ עדויות המטילות חשד לא רק על
בלס, אלא גם על ראשי התק״ם. הוא
שמע את דיברי בלס, שהאשים את
ראשי התק״ם במעשים פליליים שונים,
ובנסיון לסחוט כספים מבנק דיסקונט

>? 4 7י ן

מכשיר, אולי שלא מדעת, בידי
גופים כלכליים ופוליטיים.

גונן אישר בעדותו כי כתב
במיכתב :״הבטחתי למר בלם
כי לא אמשיך בחקירה בשלב
זה, ולא אגרום לו נזק כלכלי,
בטרם אפנה אליך ואמליץ להעביר
את הנושא לקבל הנחיות.״
גונן אישר בהמשך כי ביקש
הנחיות רק לגבי התלונה״לא־תלונה
של בלאס, שכן לגבי התלונה של ידלין
נגד בלס הורה לחוד להפסיק את
החקירה. הוא מסביר כי גם ״אהרון
ידלין אמר לי את אותו הדבר בטלפון

יורם גונן, ואז השתנתה החלטת
המישטוה נדני החקירה

כה ויגיד לי מה לעשות עם תלונה כזו
הנוספת שאין בה מתלונן.״

ולזרוק, עגבניות רקובות׳ בשערי הבנק, כדי לאלצו
לתת להם הלוואות, ואמרו לבלט שהוא טמבל, שלא
משתתף איתם בעניין ולחלוב על־ידי כך את הבנק״.

הנחיות מן היועץ המישפטי לממשלה
אם לפתוח בחקירה נגד ראשי התק״ם,
בעיקבות העובדות שמסר נגדם בלס.
וכך תיאר גונן בעדותו בבית־המיש־פט
את מיכתבו :״בתיק החקירה, אתה
(בלס) חשוד בו. ומאחר ואתה כעת מתלונן,
אני עושה הפסקה במהלך החקירה
נגדך, התיק תלוי ועומד נגדך, זה
על פי התלונה של מזכיר התק״ם נגדך,
וכעת הופיעה בו עוד תלונה נגדית
שלך.
״אז אני בשלב זה עושה הפסקה
בחקירה נגדך, ומעביר ליועץ, לשאול
לגבי התוספת של התלונה שלך. משום
שכעת יש לנו תיק המחזיק בתוכו שתי
תלונות. אחת של אהרון ידלין נגדך.
והשניה כעת שלך, במרומז ובלי חתימה,
נגד התק״ם.
״אז אני, בגלל שאומרים לי שיש פה
נושאים כלכליים כבדים, אתה אומר,
ועל הפיצוי, אני מעביר את זה ליועץ
המישפטי לממשלה, שהוא יפסוק הל־

— שפה יהיו נזקים עצומים מהדברים
הללו. אמרתי: אני מעביר את זה ליועץ
המישפטי לממשלה, והוא יורה הלכה.
הוא יגיד לי אם להתחשב בנושאים
ובשיקולים של אינטרס ציבורי או אינטרסים
כלכליים ולא לחקור בעניין, או
כן לחקור בעניין. זאת אומרת, להמשיך
את הטיפול בתיק שבו ישנן שתי
תלונה, האחת של התק״ם נגד בלס
והשניה של בלס נגד התק״ם, מבלי
רצון להתלונן״.

,כמו פרח
במידבר׳
ה היתה התלונה־לא־תלונה של
* /כלס?
בזיכרון־דברים שכתב גונן ב־18
באוקטובר 1985 הוא סיפר:
״ביקש מר בלס להישאר איתי לבד,
יגאל ל בי ב ₪
(המשך בעם 1ד )26

י י — 21י

הטוב תשנרז • הסרט הטוב תע1
ף* שימת סירטי תשמ״ז אינה טומנת בחובה
1שום בשורות חדשות. גאונים חדשים לא
נולדו, מהפכות מסעירות לא היו, זרמים חדשים
לא פרצו קדימה. יש הטוענים שזה סימן ברור כי
הקולנוע דורך במקום. ובמושגי הדינמיקה של
ימינו, משמע: הוא גוסס.
אם אכן כזה המצב, לא היה עוד בר־מינן פורה
שכזה. לא זו בלבד שתפוקת־הסרטים השנתית
בעולם, וגם בארץ, אינה קטנה, אפילו מיספר
הסרטים המוצגים בישראל לא השתנה בצורה
מובהקת. זאת, למרות בכי וקינות של הענף כולו,
המאיים במשבר בלתי־נמנע.
נכון, השנה הציגו יותר סרטים מצרפת ופחות
מאוסטרליה, אבל שום דבר של ממש לא קרה
כתוצאה מכך. הקולנוע האמריקאי ממשיך
לשלוט בכיפה, אצלנו כמו בכל העולם, וכל
השאר עושים מהומה רבה על לא מאומה,
בשוליים.
מה שמשמח בכל זאת, היא העובדה שהקולנוע
הגמלוני והתעשייתי הזה, שעשה לרוב סרטים על
פס יצור לפי מידות ודגמים בדוקים מראש, קיבל
זריקת חיוניות מרעננת. מיספר הסרטים שאי־אפשר
לסווג בשום קטגוריה מוגדרת הולך וגדל
מדי שנה, ו״החריגים״ הללו בלטו הפעם באופן
מיוחד לעין. מסתבר שיש לא רק רצון אלא גם
נכונות לשבור מיסגרות קיימות, לחדש ולהצעיר
את המסך, ולעזאזל עם הדרישות של הווידיאו,
הטלוויזיה בכבלים או הטלוויזיה סתם. מותר כבר

שחקן השנה
דקסטר גורדון
דקה לחצות

שחקנית השנה
סאבין אזמה
מלו

לא לספר את הסיפורים בצורה ליניארית, שחור־לבן
הוא כמעט אופנה, אחרי שפעם היה סימן
לעוני, ובמקום כוכבים מבוססים מותר לחשוף *-י
פנים חדשות.
למען האמת, אין זו תופעה השייכת לתשמ״ז.
אלא שהשנה צריך לציין בסיפוק שהקהל
הישראלי הגיב לה בצורה נאותה. בין אם מדובר
ב־נרדפ׳ החוק או ב־בית האמיצים. ב״סיפורים מן
הח״ם או ב־חליפת ערב. וכאשר הקהל מצביע
״הן״ ברגליו, יש סיכוי שמפיצי־הסרטים יתעוררו
ויחפשו עוד תוצרת מאותו הסוג, ולעיתים יקדימו
אפילו את המבקרים, הכבדים יותר בהעזתם.
אפילו בקולנוע הישראלי שלט השנה חריג:
אוואנט׳ פופולו. הסרט הוצג לראשונה עוד לפני
תחילת תשמ״ז, בפסטיבל־הסרטים בירושלים,
אבל המעשה בשני חיילים מצריים המנסים
לחצות את סיני בדרך הביתה, עם תום מילחמת־ששת־הימים,
צריך היה להמתין כמה חודשים
טובים עד אשר נמצא מפיץ אשר התגבר על
אימתו הטבעית מפני נושא לא־שיגרתי והסכים
לגאול את הסרט מן הבדידות שלו. כך זכה הקהל
לראות את הסרט הישראלי היחידי השנה שהיו בו
יותר מאשר כוונות טובות. רפי בוקאי הצליח
להכניס בו את אותו קורטוב של פיוט ודמיון,
שהם ההבדל בין אמנות ואומנות. גם אם לקראת
הסוף הוא התחיל לקחת את עצמו ברצינות, שלא
לטובתו, הסרט השאיר בכל זאת טעם של ״עוד״.
ונא לתשומת־הלב: צה״ל מופיע בו בהבלטה רבה.

הרע תשמ״ז • הסרט הרוו תש

שלושת האמיגוט(ארצות־הברית)

קטיפה כחולה(ארצות־הברית)

.4נרדפי החוק(ארצות-הכרית)

שיחות מלוכלכות(קנדה)

מ״ץ • הסרטה טוב תשגרז • הסר

ואומנם, סרטים ישראליים נוספים עלו על
הגל הזה. מה שג׳אד נאמן לא הצליח לעשות
במסע האלונקות ואורי ברבש החמיץ באות קין,
הפך החל מן השנה שעברה לאופנה. אלי כהן
שבר את הטאבו של מדי צה״ל על הבד, בשתי
אצבעות מציחן, ושמואל אימברמן המשיך השנה
בלא שם זין, הלהיט הקופתי של הקיץ האחרון.
אלא שבשני המיקרים לא היו אלה באמת סרטים
על צה״ל, אלא סביב לו. גם כאן וגם כאן נבחנות
תוצאות עגומות של מצב מדיני נתון בו חיה
מדינת ישראל, ובשני מיקרים עושים מאמצים
עילאיים שלא להתמודד עם המצב עצמו. עד כדי
כך שהאסון הפוקד את גיבור לא שם זין לא היה
מוצג אחרת בסרט, אלו דובר בקורבן של תאונת־דרכים
או רעידת־אדמה, ולא בחייל שנפצע
בשדה הקרב ונותר מרותק לכיסא־גלגלים.
לעומתו, בלח הח 1פש הנחל דווקא כן
התיימר לתקוף את האספקט הפוליטי. לכל
אורכו יש מחאה, לעיתים חריפה ביותר, נגד
המדיניות של הממשלה. והנה בא סוף הסרט
ומוחק את המחאה כלא־היתה, בלא שיתלווה לכך
הסבר סביר. כל מי שמצוי במציאות הישראלית
ומכיר את בני דור ,1970 בהם עוסק הסרט, ודאי
יאמר שכאלה היו אומנם פני הדברים אז, לפחות
ברוב המיקרים. ברגע המיבחן התקפלו
המתמרדים הגיבורים וצעדו בסך ללישכת־הגיוס,
גם אם עשו זאת תוך חריקת־שיניים.
אבל אפילו אם הסרט משקף אמת מסויימת,

שחקן־מישנה
אלק מלן־אואן
שרותים אישיים

השנה

שחקנית־מישנה
דיאן ווסט
חנה ואחיותיה

השנה

הרי תפקיד האמנות לפרש אותה מבעד לעיני
האמן, וזה לא קרה כאן.
מלכת הכביש ניסה להיות הרבה יותר נוטה
לגבי המצב החברתי המידרדר בתוך ישראל, לא
של 1970 אלא של היום. הצרה היתה שהמיבנה
הדרמאתי השבור הרחיק את הצופים, והוא נשאר
מטיף במידבר. על סרטים ישראליים אחרים
מוטב שלא לדבר, כדי לא לזרות מלח על פצעים
פתוחים, כי לא זו בלבד שרמתם לא היתה
מספקת, גם הכנסותיהם היו כאלה.
במונחים אבסולוטיים, שני סירטי תשמ״ז היו
הסרטים מעבר לפינה, שעשה ארנסט לוביטש
בשנת ,1940 וכס הדסים של אקירה קורוסאווה
( .)1957 אף אחד לא יכול להתחרות, עד היום,
בתיחכום ובתבונה של ארנסט לוביטש, ביכולת
שלו לחדור אל תוך נשמות גיבוריו בקלילות
מעודנת גם כאשר היא מכאיבה, איש לא למד
לספר סיפורים כמוהו. בדיוק כפי שאיש מבני
הדור הצעיר, אינו יכול להגיע לקרסולי העוצמה
הדרמאתית של קורוסאווה, שיורד לשורשי
הטרגדיה של מקבת גם אם הוא מעניק לה גוון
יפאני מושלם. מה לעשות, כבר נאמר שלא היו
השנה בשורות חדשות וגם לא גאונים חדשים.
זה אולי המקום להודות ולברך את אותם
שהעזו לשלוף את הסרטים הללו מן המגירות
המאובקות ומן הגטו של הסינמטקים, גטו מכובד
ככל שיהיה, והחזירו אותם לחיים. צריך רק
לקוות שיוזמות ברוכות כאלה יימשכו גם בעתיר.

מ״ז • הסרטהרעת שמ ז • הסו

(הי^ישך מעיסוד׳ 23ץ י ׳ ז י
בינתיים, כמובן, צריך להסתפק במה שיש.
ואם כי אי־אפשר להציע תחליף, ברגע זה, לא
ללוביטש ולא לקורוסאווה, המצב בכל זאת לא
היה נורא כל־כך השנה. היה בהחלט מה לראות,
גם אם לא הכל מתכוונים, כשהם אומרים זאת,
לאותם הסרטים.
היו למשל כמה סרטים גדולים, כבדים
ומכובדים, עטרת־יוקרה לראשם והכל קדים להם
קידות עמוקות. מדי שנקרא ״סירטי איכות״
והמדכאות מכוונות בהחלט במיקרה זה, כי
״איכות״ זועקת בהם מכל תמונה ותמונה. למשל,
זיכרונות אהבה מפירנצה של ג׳יימס אייבורי —
מלוטש, מצוחצח, ציבעוני וצפוי לחלוטין —
אינו מוסיף ולוא קמצוץ של רעיון לרומאן של
אי־אם פורסטר. או ז׳אן דה פלנדט, נאמן, סולידי,
אינטליגנטי, ומעורר געגועים למארסל פאניול
וסרטים שהוא עצמו עשה, שנחשבו פעם
תיאטרליים, ושהיו כל־כך הרבה יותר אמיתיים.
שם הנווד אפילו אינו מעורר געגועים
לרומאן של אומברטו אקו ־ עד כדי כן הרחיק
לכת מן המקור. ז׳אן ז׳אק אינו נאחז בבולמוס של
פשרות והפשטות שהותירו רק שלד מן הספר
המורכב והמסובך. כדי לקצר את הדרן, הוא בחר

דאריל האנה

קים באסינג׳ר

אחת נונבת הצננת, השניה סחפשת נעליים

דניאל אוטיי ב״ז׳אן דה סלורט״
מונטאן חיונר ליח
בקריקטורות, שהמוגזמת מכולן היא הדמות החד־מימדית
של מורי אברהם בתפקיד של
אינקוויזיטור.
למרות כל האוסקרים שהומטרו עליו, פלאטנן
הוא סרט שעשייתו מיקצועית בהחלט אבל
המוסר שמאחורי העשייה מפוקפק. אי־אפשר
להטיל דופי במחלקת האפקטים המיוחדים כאן,
או באפקטיביות של סצינות־הקרב. לעומת זאת
אפשר בהחלט להטיל דופי בנסיון להתייחס
למילחמה כאל רע הכרחי, שיש בו גם ברכה, כי
הוא מהווה מיבחן מוסרי אמיתי לגבריות
האמריקאית. ומי יורע, אולי בשם המסר הזה זכה
הסרט לכל האוסקרים, בסופו של דבר.
מדוע בכל זאת יש להניח שחלק גדול מן
הצופים יראו בסרטים הללו את סירטי השנה?
התשובה פשוטה: בגלל כל הזיקוקין־די־נור
שסביבם, והתפאורות, הצבע, ובעיקר המישחק.
מלבד החריג של אברהם בסרט שם הירד,
הצטיינו כל הסרטים הללו בסידרה של הופעות
רבות רושם, בין אם זו מאגי סמית ודניאל דיי
לואיס ראשון, איוו מונטאן ובעיקר רניאל אוטיי
בשני, שון קונרי בשלישי וכל הלהקה כולה,
ובראשה טום ברנג׳ר, ויליאם רפו וצ׳ארלי שין,
באחרון. ללמדכם, ששחקן חזק יכול עדיין למכור
סחורה, בעיקר כשהיא נוצצת מבחוץ, גם אם כמה
תולעים אוכלים בה מבפנים.
הסרטים הראויים לשבח הם דווקא הצנועים
יותר. במקרים רבים, היו אלה סרטים שהשאירו
משום מה את הקהל, ולעיתים אפילו את
המבקרים, אדישים.
לדוגמה 40 :מ־ר נרמניה, סרט חמור־סבר
ובלתי־מתפשר על טרגדית־ההגירה של תורכים
בגרמניה, הנגרמת על־ידי פער התרבויות בלתי
נסבל. או טאנגנס, על מהגרים ארגנטיניים
בפאריס, שליבם בבואנוס־איירם ורגליהם
רוקדות לצלילי גארדל על גדות הסינה.
מי שהצליח קופתית יותר בעניין המהגרים
היה סטיבן פרירס, שתיאר בהמיכבסה היפהפיה
שלי חברה אנגלית מנוונת, הנכבשת בסערה על־ידי
החיוניות הנמרצת של פאקיסתאנים
שאפתנים.

בכיוון שונה, קון איצ׳יקאווה היפאני עשה גירסה
חדשה לסירטו הקלאסי הנבל הבנרמז׳ ,קריאה
אנטי־מילחמתית פיוטית וכואבת, ואילו
ההונגריה מארתה מסארוש זכתה סוף־סוף לכך
שזעמה האנטי־סטאליניסטי הקיצוני ייחשף גם
בארץ בסירטה ינסן נעזרים.
בית האמיצים הציג את לורי אנדרסון בכל
הדרה, מופע מצולם, לפחות צריך לומר שהמופע
היה מרתק. ג׳ונתן דמי שרת להפליא את
הראשים המדברים בהפסיקנ להינת הניננ״ם,
ואילו מנהיג הלהקה, דייוויד בירן, גילה כמה
הברקות ראויות לשבח בסרט ״חריג״ ,לקט
התרשמויות טכסניות יוצאות דופן.
דמי, שהוא אחד היוצרים המעניינים היום
באמריקה, הפתיע גם במשה 1פראי, סרט
שהתחיל בקומדיה, נמשך כסרט־מסעות והסתיים
כסרט־אימים, כשהבימאי מנווט את צוותו ביד
בטוחה להפליא. בכל התפניות החדות הללו,.
ואילו האחים יואל ואיתן כהן המשיכו במחוות
להוליווד והז׳אנרים שלה, וסירטם החדש, בייבי
אריזננה. מתפרע לכל כיוונים, גם אם שלא תמיר
לצורך.
המייסטרים הוותיקים נשארו איתנים על כנם.
פליני חסל מנה הגונה של חשבונות פרטיים עם
הטלוויזיה בלינג׳ר ופרד, אבל מבעד לסאטירה

בקרוב לקלאסה הזאת. רבים סבורים כבר שהוא
בכיר קולנועני אמריקה כיום, ואין ספק שחנה
נאחינתיה הוא הדבר הקרוב ביותר לצ׳כוב שעשו
בקולנוע מזה שנים רבות. אם כי סירטו של אלן
עומד בהחלט בפני עצמו, אינו חייב לצ׳כוב
מאומה, מלבד הגרעין הבסיסי של התעסקות
בשלוש אחיות. הרקע הוא כמובן ניו־יורק, והערך
המוסף שמאחורי הבדיחות, שהיה פעם שקוף
בסרטיו הראשונים של אלן, מקבל נפח, עומק
ומשמעות. גם אם ים׳ הרדיד שיצא לאור לקראת
סוף השנה, נראה רק כקאפריצ׳יו חביב ותו לא,
אין ספק שאלן ראוי לעמוד בפיסגה, וחנה
ואחיותיה זכאי להיות אחד מסירטי־השנה.
הסרט המרגש ביותר לשנת תשמ״ז בא
מצרפת, ועסק כאמריקאים. שמו דקה לחצות,
ונדמה שזהו הסרט הראשון המצליח להעלות על
בד הקולנוע מוסיקאי ג׳אז, על כל הסבל,
נאמנותו הקיצונית של צרפתי צעיר לנגן
סאקסופון כושי ענק, שיכור ומסוגר בתוך עצמו׳ ,
מוצגת על־ידי הבמאי ברטראן טאברניה בהבנה
וברגישות מופלאים, שעה שמוסיקת ג׳אז
אותנטית ושורשית, מבוצעת על־ידי כמה מגדולי
הנגנים של ימינו, עוטפת את הסיפור בתחושה
קסומה ומיוחדת.
המפתיע בין סירטי השנה היה שיחות

ג׳״ן פתוה מבינה את הצופה מן
הסצינה הראשונה, אוי מרפי עשה צחוק
מעצמו דקסטו גוודון. גיוריאטה
מסינה וקים באסינא׳ו הרשימו מאוד
ביצבץ העצב של האמן החרד מול הזיקנה
המתקרבת. אלן רנה הפתיע, כאשר שינה כיוון
בעזות מצח, ותחת לנפץ עלילות לרסיסים
ולהניח לצופים שירכיבו בחזרה את הפאזל, הוא
עיבד את המחזה מלו של הנרי ברנשטיין
באדיקות קפדנית, תוך שמירת אחדות המקום
והזמן בכל מערכה, והוציא תחת ידיו עבודה
וירטואוזית. ואילו אריק תהמר נטש, באמצע
שנות השישים לחייו, את הקפדנות העילאית
שלו, הן בתמונה והן בדיאלוג, לטובת משהו
הקרוב מאוד לאילתור, בסירטו קיץ.
עם זאת, לבחור את אחד הסרטים הללו כסרט
שנה יהיה קצת לא־הוגן. איש לא ציפה ששלושה
ענקים כאלה ייכשלו, ומה שהם עשו פשוט עונה
על הדרישות שהם מציבים לעצמם ושהקולנוע
מציב בפניהם. שלושתם העפילו בעבר לפסגות
גבוהות יותר, וודאי יעפילו עוד. בכל מיקרה, הם
שייכים לקלאסה שמן ההגינות לא לצרפה
לתחרויות.
אם לא ייזהר, עשוי גם וודי אלן להצטרף

מלנכלמת של דניס ארקאן, בימאי קנדי שסרטיו
הקודמים היו הרבה יותר פוליטיים ומעורבים
במאבקים הפנימיים בארצו. הפעם מדובר
בסאטירה חברתית, שבה נוטלים חלק ארבעה
גברים וארבע נשים, כולם אקדמאים, משכילים,
בוגרים, עצמאיים, מצליחים. במשך יום אחד, שבו
הם מבלים — תחילה הגברים בנפרד והנשים
בנפרד, ואחר״כך כולם ביחד — יוצאת לאור
ביקורת מרה, נוקבת וחסרת־רחמים על המנהיגות
הרוחנית הצפון־אמריקאית. הומור של ארקאן
ושל שחקניו,שהם כולם מצויינים,אינו יכול ואינו
רוצה להסתיר את הכאב הטמון מאחורי המילים
המצוחצחות והתיחכום האינטלקטואלי.
יוצא־הדופן ביותר בין סירטי השנה הוא ללא
ספק נרדפי החנק. אחרי זרים, ברור היה שג׳ים
ג׳רמוש אינו עושה סרטים כמו כולם. נרדפי החנק
הוא אולי פחות חמור בגישתו לקולנוע מן הסרט
הקודם, מרשה לעצמו לגלוש לקומדיה של ממש,
אבל גיבוריו הם עדיין מפסידנים זרוקים מאין
כמותם, החיים להם בשולי החברה ואינם מבינים

בעצם מדוע אינם נקלטים בתוכה. שוב מדובר
בשלישיה, הפעם כולם גברים, כל אחד שונה
מרעהו, וכל אחד פונה בסופו של דבר לכיוון
אחר, אחרי שג׳רמוש גרר אותם דרך כלא
בלואיזיאנה והניח להם לנדוד שם בתוך הביצות..
ההומור המיוחד של הסרט, המשחק על
משמעויות של מילים ושל זוויות צילום — כל
אלה מעידים שראש שונה הגה את הסרט הזה,
ראש המסרב לחשוב בפסים המקובלים של עשייה
קולנועית.
אם קשה היה לבחור את ארבעת סירטי השנה,
עוד יותר קשה להחליט על ארבעת מפחי־הנפש
של השנה. בין בלייק אדוארדס משולל כל
השראה בבלגן מאותן לאדי מרפי העושה צחוק
מעצמו בנער הזהב. לצד האיוולת המביכה של
לני נגלית שבהדרכת ג׳ראר אורי, מול הנפיחות
הריקנית של קלוד ללוש בגבר ואשה, אחרי 20
שנה, קשה לדעת למי להעניק את התואר: הסרט
הרע של תשמ״ז, שלא לדבר על הטימטום
המוחלט של שמחי ברז למנרה אשל הוציא
לגמרי את החשק מלב כל מי שהיה לו, להמשיך
ולצפות בסרטיו של פאטריק שולמן מבלי
להזכיר את כל בתי־הספר לשננזרים, השוברים
בקביעות את שיאי האטימות.
עם זאת, אפילו בושות אלה מחווירות מול
משהו כמו הסקר שאחרי, מותחן שבו סידני
לומט, ג׳יין פונדה וג׳ף בריג׳ס יחד מצליחים
להביך את הצופה מן הרגע הראשון. פונדה
מעולם לא נראתה רע יותר או שיחקה גרוע יותר,
לומט מבטל ביד מסורבלת וכבדה, כל צל של
עניין, ובריג׳ס המיסכן נאלץ להילחם פעם נוספת
בתפקיד הנסיך המלווה בסרט שלא נתפר עבורו.
הוא לפחות, עורר רחמים ואהדה, מה שאי־אפשר
לומר על האחרים.
היומרה המתנשאת ביותר הובאה על־ידי מר
ז׳אן־ז־אק בנקס בבט׳ בל .1זה צריך להיות סיפור
של אהבה מטורפת המעבירה את האוהבים, או
ליתר דיוק את האוהבת, על דעתה. הכל בציבעי
קישוט פאסטליים, כתפאורות שאין להן שום
שייכות לעלילה, באחיזת־עיניים ריקנית
ובהיעדר סצינת־הפתיחה, אותה נטלו הצנזורים
עימם הביתה, כדי ליהנות מזיו גופה של ביאטריס
דאל. מי שנפל קורבן לקיסמה הסכסי ודאי נגרר
גם אחרי הסרט, שהיה להצלחה קופתית גדולה
בארץ, אבל זה עדיין לא מזכה אותו ולוא במילה
טובה אחת. הוא פשוט לא ראוי לה.
במחשבה שניה, קטיפה כחולה הוא לא פחות,
ולעיתים אף יותר יומרני מבטי בל .1זה צריך
להיות משל על הרשע המסתתר לו בתוך עולם
שהוא כולו ורוד וחמוד ובלתי־מזיק לכאורה, אלא
שהבימאי רייויד לינץ׳ מצטיין בעדינות של קצב.
לא זו בלבד שכבר בתחילת הסרט הוא כורת אוזן,
בהמשך הוא מתאמץ כל־כך להגזים בכל מה
שהוא עושה, עד שבקצת מאמץ הוא יכול היה
עור להוציא מתחת לידיו קומדיה. חבל רק שאין
לו חוש־הומור.
ולבסוף, מי שראה אי־פעם בג׳ון לאנדים את
התיקווה הגדולה של הקומדיה האמריקאית, ודאי
נאחז חלחלה למראה שלנשת האמיגזס, סרט
מביש באיוולתו, מתאמץ בכל כוחו להיראות כמו

_ חוקרת העב״נזים
מחווה לסירטי־הקאובוים המזמרים של פעם. אבל אוטיי, ללא ספק תגלית מרנינה בראן דה פלורט,
אפילו הסוסים אז היו מבדרים יותר מן המול,יונים כאחיין רודף־הבצע והמתחרה של איוו מונטאן.
אלא שתפקידו קרוב יותר להיות תפקיד ראשי
העלובים המפזזים כאן.
לפני שפונים להכתיר את שחקני השנה, צריד מאשר מישני. נכון יותר לקחת בחשבון את אלן
אולי להצביע על אכזבות השנה, גדולות כגודל ארקין, המגיש פרשנות מקורית ביותר לתנ״ך
השחקנים שאיכזבו. ראשית, רוברט דה־נירו, בחשוע אז ועתה, או את ריי ליאוטה, כבעלה
המרושע הנבגד של הגיבורה במשהו פראי. אולם
הנערץ על הכל במשך שנים ארוכות כשחקן

המשעשע והוויראטואוזי מכולם הוא שחקן
המושלם ביותר של הקולנוע האמריקאי. לא ן דובים ולא יער. מר דה־נירו חושש כבר שנים התיאטרון בריטי אלק מק־אואן, המגלם גיבור־

י* ליטול על עצמו תפקיד של ממש, הוא מתחבא לו מילחמה בעל טעמים מיניים מקוריים, שמתהלך
בתפקידי־מישנה, ומה שעשה לאחרונה בשני לבוש בביגדי־אשה בשחתים אישיים.
ובין שחקניות המישנה ראוי לציין את ורוניקה
סרטים המוצגים עדיין בארץ, ליבו של אנג ל
והבלתי משוחדים, מתחיל להתקרב לתיאטרון קארטרייט הותיקה, שעברה לפני שנים ליד
תפקידי־זוהר ולא נקלטה בהם, ואילו עתה, בתור
וודויל. משהו קרה שם.
האכזבה השניה, אולי מובנת יותר, היא האשה הצדקנית במכשפות סאיסטעיק, היא
דאסטין הופמן. השמועות אומרות שהוא שיגע נאלצת להקיא החוצה את כל הדעות הקדומות
את כולם כאשר הסריטו את ההפקה הבימתית של שבלעה היא ושאר בני המקום, במשך כל השנים.
נוות הסוכן לקולנוע. זה לא עזר לו. הוא עדיין אולם ההופעה השלמה ביותר של אשה בתפקיד־ניראה
צעיר מדי לתפקיד, מישחקו עדיין שקוף מישנה הוגשה השנה דווקא על־ידי דיאן ויסט
מדי ומוגזם מדי, לא מיועד למצלמה שמתחת בחנה ואחיותיה. כשחקנית שאף פעם לא מצליחה
לאפו אלא לאיזו שורה מרוחקת ביציע השלישי, ותמיד מקווה לאהבה, המתגשמת רק חלקית,
שלא היה קיים כלל בשעת הצילומים. האיש דרש הנעורים שחלפו מבלי ששום הבטחה תתגשם —
נאמנות מוחלטת להצגת התיאטרון. הוא קיבל כל אלה גולמו להפליא בהדרכתו של וודי אלן,
אותה, אבל על הבד הוא לא שיחק לא תיאטרון ומן הסתם החל כאן שיתוף־פעולה פורך, שיימשך
עוד בעתיד.
״י ולא קולנוע.
אפשר להוסיף השנה עוד תואר אחר, תגלית
בין השחקנים שהוכיחו כי לא נס ליחם, גם אם
לא היה מזיק אילו ניסו לגוון קצת את תפקידיהם, השנה, ולהעניק אותו לרוברטו בניני. באיטליה
אפשר לציין את הופעתו השטנית של ג׳ק הוא כבר מזמן כוכב עליון, שאר העולם גילה
ניקולסון במכשפזח מא־סטחיק. מישל בלאן אותו כשהוא מכופף׳את השפה האנגלית לכל
הבריק כהטרוסכסואל ההופר למרות רצונו עבר בנרדפ׳ החזק ומספר בתנועות רבות
להומוסכסואל, רק כדי לגלות שמין הוא אמצעי משמעות כיצד היתה אמו נוהגת בארנבות. זהו
ולא מטרה, בחליפת ערב. אנדרה דוסוליה עשה הומור יוצא־דופן, שונה מכל מה שהורגלנו לו
רושם עז בתפקיד הכנר המתאהב באשת ידידו בשנים האחרונות, אולי, מי יודע, תשובה
במלו, ניקולאס קייג׳ הצדיק שוב את כל התיקוות לאטינית לגראוצ׳ו מארכס.
שתלו בו בבייבי אריזונה, וויטוריו גאסמן היה
ועוד תגלית, דניאל אוטיי, שאומנם מופיע
מושלם, כרגיל, בהמישפחה. אולם השחקן בסרטים כבר שנים, אבל איש לא־הבחין בו עד
שהרשים יותר מכל, אולי משום שלא שיחק אלא שניצב לצידם של איוו מונטאן וג׳ראר דפארדיה,
את התפקיד שלו מול המצלמה אחרי שחי אותו שני התותחים הכבדים ביותר של הקולנוע
הצרפתי, וגנב מהם סצינות בקבלנות, לכל אורך
ראן דה פלורט.
ואם צריך לבחור גם את חתיכת־השנה, עדיין
צריך להצביע על דאריל האנה, ולוא רק משום
שהבלונרית ארוכת־האברים הצליחה להעמיד
לגמרי בצל שני כוכבים מנוסים מן הדרגה
הראשונה, כמו רוברט רדפורד ודברה וינגר. כל
מי שיצא ממישפט הנשרים, דיבר קודם כל על
האנה, ורק אחר כך טרח להזכיר את שני האחרים,
אם בכלל הזכיר אותם.
פחות מהממת אבל יותר מצליחה, בכל אופן
יותר עסוקה, היתה קים באסינג׳ר, נערת־בונד־

40מ״ר גרמניה
תורכים בניכר

בחיים, היה הסקסופוניסט רקסטר גורדון, המגלם
את התפקיד הראשי בדקה לחצות. לא זו גלבד
שניחן בנוכחות מדהימה, הממלאת את המסך
כולו, אלא שאינסטינקטיוית הוא יודע לתת את
המישקל הנכון לכל מילה ולכל הברה, הוא מבין
בדרך משלו מה הערך המיוחד של כל שתיקה,
הוא מתנועע, מנגן, מתבונן ומתמוטט, והצופה
עובר את כל המחסומים הניצבים לכאורה בפניו
משום שהאיש מתקשה לבטא את עצמו, נשאר
תמיד נעול בתוך הדלתיים הסגורות של נפשו,
גם כאשר אור גדול של בוקר שטוף־שמש חודר
לתוכה.
לשחקניות היתה דווקא שנה טובה הפעם. כמה
סרטים הוקדשו להן באופן מיוחד. פשעים שבלב
נבנה על דיאן קיטון, ג׳סיקה לאנג׳ וסיסי ספייסק,
המכשפ1ת מאיסטוויק הציעו את סוזן סאראנדון,
שר ומישל פייפר, באלמנה השחורה אפשר היה
לפגוש את דברה וינגר ותרזה ראסל, שלא לדבר
על חנה ואחיותיה, בו הצטיינו לא רק מיה פארו,
ברברה הרשי ודיאן ויסט, אלא גם מורין
או׳סאליבן, אמה של מיה פארו בחיים, ששיחקה
את אמה בסרט.
עם זאת, נראה ששתי ההופעות המרשימות
מכולן היו של ג׳יוליאטה מאסינה בג־יננ ר נפרד
ושל סאבין אזמה בם ל .1ושוב, רק מתוך הכרה
בעובדה שמאסינה כבר זכתה לכל ההכרה והכבוד
שאפשר להרעיף על שחקן, נפלה הבחירה על
סאבין אזמה, המגלמת את האשה השברירית,
הנקרעת בין החלום הרומאנטי למציאות
מאושרת ואינה יכולה להחליט מה עדיף׳ עד
שבסופו של דבר היא שמה קץ לחייה כדי שלא
תצטרך לבחור בין שני גברים, שהיא אוהבת כל
אחד מהם בדרך שונה.
בין שחקני־המישנה, מתחשק לבחור בדניאל

ריטה הייוורת
זזהרת שהלכה
לשעבר הקוטפת תפקידים ראשיים בהתמדה.
בינתיים נראה שהיא מחפשת לעצמה תדמית,
נעה בין פצצה בלונדית סתם לנערת־ליווי עם
עבר אפל ולב טהור, ועד לקומדיות שבהן היא
מנסה להיכנס לנעליה של קארול לומבארד. זה
מה שקרה בפנישה עיזנרת, וזה מה שעתיך לקרות
במותחן הומוריסטי בקרוב, בשם נאדין. מוקדם
מדי לומר שללומבארד יש יורשת, הנעליים
שהשאירה אחריה גדולות מדי בינתיים
לבאסינג׳ר, אבל היא מוותרת והוליווד עוזרת.
שילוב כזה קשה להכניע.
לבסוף, אי־אפשר לסיים בלי להזכיר את כל
אלה שלא יופיעו עוד בסרטים ולא יביימו אותם
עוד. הקולנוע איבד בימאי ענק כמו ג׳ון יוסטון,
וינסנט מינלי, אנדרי טארקובסקי וגם בוב פוסי.
כמה כוכבים שהיו כבר לאגדות, כמו קרי גראנט,
ריטה הייוורת, לי מארוין, פרד אסטר וראנדולף
סקוט הלכו לעולמם. ושייקה אופיר הלך מן
הקולנוע הישראלי לפני שזכה למצוא מי שינצל
את מלוא כישרונו על הבד. חבל.

(הסשך ם עם 1ד 07
אומרת ארבל :״עמי אחראי, חיפאי, ראה כדור־אש
נוחת במבואותיה הדרומיים של חיפה. שבוע
אחר־כך גילה במקום הנחיתה עיגול חרוך בקוטר
של שמונה מטר, בתוך שדה־קוצים.
״הוא יצר איתי קשר. היגעתי למקום. העיגול
נראה כמו צלחת מעופפת בפרופיל, כאילו
חותמת שהושארה על הקרקע.
״ומה שהכי מדהים: בתוך השטח החרוך יש
איים של צמחים שלא נחרכו. הם נראים כמו
אסטרונאוט יושב, כשאחת מרגליו מונחת על
דוושה והוא מחזיק במוט. מולו שורת קוצים לא־חרוכים,
הנראים כמו לוח־בקרה.״
אין דבר בעברה של ארבל ,41 ,הרומז על
עתיד עב״מי. היא היתה ילדה רגילה, בת להורים
רגילים, שחייתה חיים שיגרתיים, בנאליים
לגמרי.
ארבל נולדה ברומניה, עלתה לארץ בגיל .4
אביה, שהיה ברומניה סוחר, הפך בארץ לפועל־אחזקה
בנמל חיפה. ילדותה עברה בקריית־אליעזר.
אחר־כך התגייסה לצבא, למדה באוניברסיטת
חיפה אנגלית וצרפתית לתואר ראשון
וחינוך לתואר שני, התחתנה והתגרשה אחרי שנה
וחצי.
17 שנים גרושה 10 ,שנים עובדת ביחידה
להתנדבות של מישרד־העבודה־והרווחה. לפני
שנה התמנתה כמנהלת היחידה בחיפה.
אי־שם התחילה להתעניין במיסתורין. האזינה
להרצאות של מרגוט קלאוזנר, התוודעה לגילגול
נשמות, פאראפסיכולוגיה ועב״מים למיניהם,
קראה בקדחתנות עשרות ספרים, יצרה קשרים
עם חובבי עב״מים בכל העולם.
״פעמים רבות שאלתי את עצמי למה יש בי י
כמיהה כזו לעב״מים. התשובה פשוטה: אינני
יודעת״
לפני 20 שנה, בתחילת הדרך העב״מית, צחקו
לה כל שומעיה .״אמרו שאני תמהונית, ליגלגו
עליי. החלטתי להפסיק לרבר על הנושאים
האלה״.

חיה לוי, פקידה מנהריה, ראתה כוכב גדול נע
בדממה ובמהירות עצומה, בדיוק חמש דקות לפני
שבז׳ז׳ינסקי שכב פשוט־אברים במירפסת ביתו
בחיפה וצפה, באקראי, בעב״ם.
נעמי גולדברג מקיבוץ אלונים ראתה חצי סהר
צהבהב, בוהק, שהופיע ונעלם לסירוגין. זה קרה
שלושה ימים אחרי העב״ם של בז׳ז׳ינסקי.
עובד זוהר מטבריה ראה בחודש יולי עצם
שטוח, רמוי ירח, שטס בדממה מוחלטת.
שוקי צבירן מחיפה ראה לפני שנה עצם ענק,
עגול, מוקף באורות מנצנצים. העב״ם של שוקי
עמד על מקומו במשך כמה שניות ולפתע התנדף.
נרגשת ממזלם הטוב של בז׳זינסגקי ושאר
הצופים בעב״מים, החליטה ארבל לנסות את
מזלה־שלה ויהי מה. כשהיא מצויירת במישקפת
ובזוג חברים, התמקמה בדיונות החול של מיפרץ
חיפה, ממתינה לרגע של חסד.
״עמוק בליבי ידעתי כי אני עושה מעשה חסר־הגיון,״
היא אומרת, ספק מתנצלת .״הם הרי אינם
מתגלים כך, על־פי הזמנה. עב״ם אמיתי מגיע
רווקא כשלא מצפים לו. הם אוהבים להפתיע,
החוצנים, ותמיד אכן מצליחים בכך. אולם לא
יכולתי להתאפק. קיוויתי שיקרה לי נם, שגם אני
אראה אותם.״
עיניה של ארבל מזדהרות כשהיא מדברת על

^ מסרים
רוחניים
ך* עב״מ הראשון התגלה ב־ 24 ביוני
. 1947 1 1קנת ארנולד, איש־עסקים אמריקאי,
ראה שרשרת של עצמים דמויי־צלחת בעת שטס
במטוסו הפרטי מעל לשמי מדינת־וושינגטון.
40 שנה חלפו מאז. בינתיים חלף גם לעג
הציבורי כלפי העב״מים ומי שצפה בהם. מישאל
של מכון נאל!פ בארצות־הברית מגלה, כי 57
אחוז מבוגרי הקולג׳ים האמריקאיים מאמינים
שיש יצורים בחלל החיצון.
״לעיתים עדיין מנסים להדביק לי תווית של
תימהונית,״ אומרת ארבל, שהרי ישראל אינה
אמריקה .״אני מייד אומרת להגנתי שיש לי
מישרה מכובדת ואני עובדת יעילה ואפילו
קיבלתי מגן של שר־העבודה־והרווחה, המוענק
לרכזי־התנדבות מצטיינים.
״כלומר, אני אשה רגילה, ואפילו המימסד
מתחיל להכיר בי. עובדה: לפני שנה יצרתי קשר
עם מחלקת הסיור של מישטרת־חיפה, הרציתי
בפני השוטרים והקצינים על עב״מים והצטרפתי
למחלקה כמתנדבת המומחית לנושאי עב״ם.״
בכל פעם שתושב חיפאי מודיע למישטרה כי
ראה עב״ם, מצטרפת ארבל לשוטרים וחוקרת
אותו.
ארבל עצמה מעולם לא פגשה עב״ם. למרות
זאת היא בטוחה לחלוטין כי אכן פוקדים את
כדור־הארץ יצורים מכוכבים אחרים.
״לפעמים הם חולפים בטיסה מעל לכדור
הארץ בדרכם ממקום למקום, ואז אפשר לראות
את כלי־הטיס שלהם, הנע בעזרת שדה אלקטרומגנטי.
״לעיתים
הם בוחרים להתגלות לפני אדם
מסויים. במשך כמה שנים הם עוקבים אחרי אותו
אדם, עד שהם משוכנעים כי הוא מתאים
לתפקיד. רק אז הם נפגשים איתו, ודרכו
מעבירים מסר לאנושות.
״בדרך־כלל הם מבקשים למסור מידע על
עצם קיומם, שהאנושות תדע שיש כוכבים
נוספים. הם גם מרבים להתריע מפני השמדה של
כדור־הארץ, אם לא נהפוך למוסריים ולרוחניים
יותר״.
ארבל מקווה שאי־פעם יבחרו בה החוצנים
(מלשון חוץ) לאשת־הקשר שלהם ויתגלו לפניה.
״אני כמהה לרגע הזה, מחכה לו בכליון־עיניים.
אינני מבינה מדוע עדיין לא בחרו בי,״ היא
אומרת, ושמץ של עצב ומרירות חודר לקולה.
הוצמם אצילים
^ חרי שבז׳ז׳ינסקי ראה את העב״ם שלו,
\ £התקשרו אל ארבל אנשים נוספים וסיפרו לה
על חוויותיהם העב״מיות.

חוקרת ארבל
שיטת הנוינושל הצח־קח
החוצנים רמויי האדם הטסים בעב״מים בוהקים,
להביא את המסר הרוחני שלהם.
״קשה לי לדמיין פגישה איתם ״,כך ארבל.
״אני בטוחה שאתרגש מאוד ואחר־כך אשאל
עשרות שאלות, שאת התשובות עליהן לא
מצאתי בסיפרות.
״אני רוצה לדעת איך הם מחנכים את ילדיהם
וכיצד נראית האמנות שלהם ואיך הם הגיעו
למצב של שוויון חברתי, וערכי מוסר כה גבוהים״
הדסה ארבל, כך מייד ברור, מעריצה את
החוצנים .״הם באים מתרבויות אצילות״ ,היא
אומרת כלאחר־יד, כאילו הדבר מובן מאליו,
״ואנחנו נתפסים בעיניהם כאנשים נחותים החיים
על כוכב פרימיטיבי. הם אינטליגנטיים ורוחניים,
בעלי ידע רב בכל התחומים. הטכנולוגיה שלהם
מאוד מפותחת, וכך גם שיטת השילטון.
״שם, בחוץ, שורר שוויון חברתי מוחלט. כולם
שווים, והשליט הוא מי שהוכיח את עליונותו
האינטלקטואלית והרוחנית, ולא אדם שהתמחה
בתככים פוליטיים.
״אני, שמכירה את חוליי החברה מקרוב,
במיסגרת עבודתי, מבינה שרק בעזרת קשרים
שנקשור איתם נוכל לשנות את חיינו, הזקוקים
לשינוי בהול.
״הם, חכמים ומפותחים, יעזרו לנו למצוא את
הפיתרונות הנכונים לכל בעיותינו.
״אלא שעדיין איננו מוכנים לקלוט אותם.
המימסד פוחד מהיצורים האלה. קרטל הנפט,
למשל. לחוצנים יש ידע רב על אנרגיה אלקטרומגנטית.
אם יביאו לכאן את הידע הזה, יתמוטט
קרטל הנפט.
״גם המדענים פוחדים מהתרבויות האחרות.
שם, בכוכבים הרחוקים, התברר כי כל הידע
הטכנולוגי שלנו מגוחך. המדענים יודעים כי
המהפך שיחול בעולם־המדע אחרי יצירת
הקשרים איתם, יגרום להם, למדענים, לאבד את
יוקרתם ואת מישרותיהם.
.״והפוליטיקאים חוששים שיהיו ללעג, אחרי
שיתברר לבני כדור־הארץ כי אפשר לנהל
מדיניות בצורה טובה יותר מהדרך בה הם עושים
זאת.״
אולם אל ייאוש, מעודדת הדסה ארבל.
״לבסוף יצליחו החוצנים להתגבר על כל הקשיים
ולחדור אלינו. יום יבוא והם יהיו חלק מאתנו.
אנחנו נבקר אותם והם יבקרו אותנו, יווצרו בינינו
קשרים רגילים, שיגרתיים.״
ליום הזה מחכה ארבל בחולות, כשהיא
מצויירת במישקפת.

!:רנה פייע־ו ₪

ימי ניצל המי שטרה?—

עול

הנג

זהו(כמעט) מיסמך מישפטי.
חיים הנגבי נמנה עם עשרות הישראלים
שהשתתפו כוועידת האירגונים הלא־ממשל
תיים מטעם האו״ם בז׳נווה, שכה הופיע ונאם
יאסר ערפאת.
כשכוע שעכר הוזמן הנגכי לחקירה כמטה
הארצי של המישטרה כירושלים. לשני חוקריו,

סגן־ניצב אכי טרר ורב־פקד משה מאוטנר,
הודיע הנגבי שהוא שומר על זכות־השתיקה.
את עדותו האמיתית מסר הנגגי ככתבה על
רשמיו. אולם שני עיתונים כישראל סירבו לפרסם
אותה. על כן הגיש אותה הנגבי ל״העולם
הזה״ ,והיא מתפרסמת להלן במלואה, יחד עם
התצלום המהווה חלק כלתי־נפרד ממנה.

או: ככל פוליטיקאי — ערפאת
ך* תצלום המתפרסם במיסגרת
( \ זו דורש עיון: הנה יאסר ערפאת,
גבר מזוקן בשלהי שנות החמישים
שלו, חובק ילדה כבת עשר. פניו
אנושיים יותר מכל שידענו ומבע עיניו
רך וחמים. מהיכן רכש האדם הערירי
הזה, שלא הקים מימיו מישפחה ולא
הוליד ילדים, חום אבהי כזה?! שאלה.
במשך שנים הורגלנו לראות בו
רוצח נתעב, כזבן בלתי־נלאה, ערמומי
להרע: ראש וראשון לג׳וקים מסוממים, איש עם שערות על הפרצוף ומה
לא. היטלר. והנה, ככל פוליטיקאי —
ערפאת: מנשק ילדים.
מריאן, הילדה הנעטפת בידיו של
האיש הזה — בתוניס, בלישכתו של
יו׳׳ר אש״ף, ימים אחדים לפני המיפגש
בז׳נווה — היא סיפור לעצמו: בתם של
קתרין לוי ואילן הלוי. על־פי הרשום
בסיפרי־הדתות הילדה קתולית, חרף
ה,לוי׳ הכפול שירשה מהוריה־מולידיה.
אם תזרקק לחוק־השבות, כרי לזכות
בפריווילגיות, תיתקע לקשיים גדולים.
אבא־הלוי, הוא יהודי כשר למהדרין, השיחרור באירגון
בעל־תפקיד
הפלסטיני. אבל עם אמא־לוי תהיינה
בעיות: נולדה כקתולית, למישפחה
צרפתית בעלת־ייחוס; אחד מאבות-
אבותיה המיר רתו, נטבל לנצרות אבל
החליט לשמר את שם המישפחה. עניין
של גאווה, כנראה.
איך הגיעה מפאריס לתוניס? פשוט
מאוד: נסעה עם אבא להכיר את חבריו
לעבודה, טיול קטן על חשבון
הלימודים. כיף.

בקי לא רק בנעשה במרכזי הכוח
וההשפעה העולמיים; גם כנידחת
שבמדינות, גם בחלשה שבתנועות
השיחרור שבעולם.
• מסקנה שנייה: ערפאת הוא
איש העולם.

ך ם המיסגש השני עם ערפאת,
פנים־אל־פנים — ממרחק אפס
— מהמם. אין שמץ של דימיון בין

תמהתי אז, מה טעם ראה להקדיש
מקום כה נרחב לתיאור פניו של
המרואיין, להתעכב בפרטי־פרטים על
זקנו המוזר.
בז׳נווה, בסוויטה שבקומה ה־18
במלון אינטרקונטיננטל, גיליתי שאי־אפשר
בלי זה, מכיוון שבין עושי
החדשות המוכרים לנו מן התיקשורת
אין אדם שניחן במזל־תיקשורתי כל־כך
רע. הוא פשוט לא עובר — ביטוי
מיקצועי — את עין המצלמה. פרס,
לדוגמה, הוא ברוך־מצלמה לעומתו:

• מסקנה ראשונה: ילדים
קטנים, שלא הוכשרו לכך במיוחד,
אינם מפחדים מיאסר ערפאת.

^ מיפגש הראשון עם ערפאת,
( 1פנים־אל־פנים — גם ממרחק של
מאזין־מרצה — מהמם. איש ולא חיה,
שמרצה דבריו בנינוחות, גם כשהם
חריפים ובוטים. נורמלי ולא מטורף,
מחושב ולא מתפרץ, מאופק ולא
מתפרע.
מישנתו סדורה, חובקת עולם, כיאה
למדינאי. בעל כורחך אתה נאלץ הפוליטיקה לגיבורי להשוותו הישראלית — שלא בטובתם. היחסים
המיוחדים שבין ישראל וארצות־הברית
— שאפשר לכנותם גם, ברית׳ או
,תלות׳ או, שיעבוד׳ ,כל אחד על־פי
נטיות ליבו — מצמצמים את אופקיו
של הפוליטיקאי הישראלי לוושינגטון
וסביבותיה. מה לו אסיה ומה לו
אפריקה: שלא לדבר על אמריקה
הלטינית. אפילו אירופה היא לא מי־יודע־מה;
אפשר להסתדר גם בלעדיה.
העיקר שלא תארע סתימה כלשהי
בצינור המחבר את ישראל לארצותהברית.
שאלה של אינסטלציה.
והוא, לעומת הפוליטיקאים שלנו,

• מסקנה שלישית: גם הזקן
של ערפאת הוא נימוק פוליטי.

ף* אחד מאולמות אינטרקונ־
₪1טיננטל, בערבו של יום־הדיונים
הראשון, ערפאת עשה שולחן למשתתפי
ועידת האו׳׳ם של האירגונים
הלא־ממשלתיים. מה שולחן. עשרות
שולחנות, מאות אורחים.
חבר פלסטיני מישראל, שהיה
נרגש, סילק לרגע מעל פניו את העננה
המכבידה של חוק־המיפגשים, ניגש
למנהיג אש״ף, לומר מילה או שתיים.
ערפאת חיבקו בעוז והשניים התנשקו,
לחי בלחי, כנהוג במקומותינו.
אחר־כך גילה לי, שמרוב התרגשות
שכח את האמירה הפוליטית שתיכנן
ומבלי משים גילה לערפאת היכן נולד
ולהיכן גורש עם בני משפחתו עם שוך
הקרבות ב־ , 1948 כשהיה תינוק כמעט־בן־יומו.
החלטנו
להתחפש לעיתונאים,
לגלות מה אומרים הפלסטינים
למנהיגם ברגע של קירבה. לא היה
דבר קל מזה. הוא על תקן של מתרגם,
אני על תקן של כתבן.
בזה אחר זה, שורה כמו־אינסופית,
נפלו בזרועותיו וחזרו, כמו היו
מאומנים מראש, על נוסחה קבועה:
גדלתי בחיפה ואני מתגורר בעין אל־ח׳ילווה
...נולדתי בסעסע וגורשתי
לעמאן ...עד 48׳ חייתי בצפת ועכשיו
אני בניקוסיה...
לא שם ולא תואר: לא מיקצוע ולא
התעסקות; לא בקשות ולא עצות. בזה
אחר זה ניגשו לאיש המייצג בעיניהם
את הבעיה הפלסטינית כולה, הפקידו
בידיו את הבעיה הפלסטינית הפרטית
שלהם. אבני מוזאיקה המצטרפים
לציור גדול. פאזל.
• מסקנה רביעית: לערפאת
יש מיליוני נימוקים לביסוס תביעתו.

מיסמן־ מישפטי: ערפאת ומריאן לוי
לז׳ בר־נזע וקאתזליח
ערפאת בשר־ודם לבין הדמות הניבטת
מן המירקעים, המצולמת בעיתונים
והמצויירת בידי קריקטוריסטים.
לרגע, ביני לביני, ביקשתי סליחה
ומחילה מאורי אבנרי על שהתייחסתי
בשמץ־של״ליגלוג לראיון שערך עם
ערפאת בביירות הנצורה לפני חמש
שנים: ראיון ראשון של ראש אש׳׳ף עם
עיתונאי ישראלי. כמו רבים מקוראיו

שלא לדבר על רבין עם אדמומיותו
המפוחדת, או על בגין עם יפי־פניו, או
על שרון עם ׳הכנות השפוכה על
פרצופו. הטלוויזיה סלחנית עם כל
אלה, ומרעה דווקא עם עיניו העירניות
של ערפאת, נוסכת בהן טירוף שלא
קיים במציאות. אינני יודע מי בדיוק
המציא את המכשיר הזה: מה שבטוח,
שלא היה זה פלסטיני.

* סופר דויד גרוסמן, בזמן הצך

1הוב שלו, גילה את סבתו בדמותה
של פליטה פלסטינית קשישה
בדהיישה: יעל לוטן, גם היא סופרת,
באה לברך את פייסל אל־חוסייני ביום
ששוחרר מן הכלא, בתום המעצר
המינהלי הקודם .״לפתע הסתלקתי
לפינה,״ גילתה השבוע ,״להסתיר את
הדמעות. התבוננתי בפייסל וראיתי בו
את אבי בצעירותו. נזכרתי שגם הוא
נלקח פעם מהבית והושלך לכלא.
אנשי־ביטחון בריטיים נטלהו, ללא
האשמות וללא מישפט, על־פי רצון
המפקד...״

• מסקנה חמישית: יאסר
ערפאת דומה לדוד שלי, כמו תאומים ן
ילדה אותם הארץ.

(המשך מעמוד )21
ולספר לי משהו שיש לו על התק׳׳ם
ושהוא כל״כך הגון איתם שאינו
מתלונן על כך, ולא מוסר רישמית.
לדבריו, קובי מהתק״ם (קובי בן־
ישי, שהיה אז גיזבר קרנות התק״ם)
,פישל׳ בחודש דצמבר ,1984 בכך
שהילווה והפסיד כ־ 4,5מיליון דולר
על פי ערבויות מזוייפות של בנק
סיזרח .,בעניין היו משותפים גם
מכירים אחרצו להעלים את העניין.
קובי פנה לבלס וזה נתן לו את הכסף,
4,5מיליון דולר, כדי שיוחזר לקופת
התק״ם ויועלמו הערבויות המזוייפות.
עתה, במיסגרת ההסדר הכולל של בלס
עם התק״ם, דוביקי(רב גולן) מסדיר
שהוא יקבל בחזרה את כספו, שנתן אז
לקובי כדי להסתיר את ההפסד.
״בלס הצהיר שתחילה פחד להיפגש
איתי, לפני שנכנס לחדרי, אך כעת
הוא מאמין כי בלב ונפש, ושאני איש
מאוד הגון. לדבריו הייתי לו כמו,פרח
במידבר׳ ,ולכן גלוי-לב איתי ואיננו
מסתיר דבר ממני. הוא ביקש גם
שכאשר ייגמר הכל, שניפגש עם
נשותינו לארוחה משותפת.״

העובדות שצצו בחקירה,
ואשר אימתו את דיברי בלם,
גרמו לגונן מבוכה. כך הוא תיאר
את מצבו בעת הפסקת החקירה וכתיבת
המיכתב לבקשת־הנחיות:
״הייתי בדילמה, משום שבאותו
שלב, על פי חומר־הראיות המועט
שהיה באותו זמן בידינו, אני לא ירעתי
עדיין באמת כלפי מי ניתן למקד את
החשדות האמיתיים. האם עסקינן
במעשה עבירה לכאורה שהנאשם ביצע
נגד התק״ם, בסיועו או ברשלנותו של
בנק ריסקונט, ואמרתי את זה לנאשם
עצמו, או שזה באמת היה, על־פי
הודעתו שלו, מעשה הונאה שהתק״ם
עשה נגדו...
״אלא פה הצטרפה עוברה חרשה...
שהנאשם עצמו, כאשר סיפר לנו על
מעשה־הונאה זה, הוא טען שהם
עומדים להגיע להסדר, והסביר לי —
אותם הדברים, דרך אגב, הגיעו גם
מהצד של התק״ם — שמדובר בהסדר
בסדר־גודל גדול מאוד, בהיקף של
מאה מיליון דולר ...ואמר לי שהחקירה
שלנו עלולה לגרום נזק אדיר. הבנתי
שזה נזק עצום. לכן ביקש שהוא לא
רוצה להתלונן בעניין הזה.

״אמרתי לו שלמעשה, לפי
חוק-סדר־הדין-הם לילי, נאמר
שם, נודע למישטרה, תיפתח
בחקירה׳ .אז כפשוטם של הדברים,
אני צריך לפתוח בחקירה,
בין אם הוא מתלונן ובין אם לא.
אבל בגלל הראשוניות והמיק-
רה היוצא-דופן, והאינטרסים
הכלכליים, אני מוכן להעביר
את זה באמצעות ראש-אגף-
החקירות ליועץ המישפטי לממשלה,
שיתן הנחיות אם לחקור
או לא לחקור בעניין
הזה.״
למעשה הודה גונן בי עבר
על החוק. הוא לא פתח בחקירה,
כפי שהחוק מורה לו לעשות.
כאשר נודע למישטרה על
פשע. נראה כי הגורמים
המעורבים, והסכום האדיר,
הביאו אותו לכך שלא יפעל עלפי
החוק ולא פתח בחקירה של
דיברי בלם נגד התק״ם. הוא
מסביר את מעשהו באינטרסים
הבלכליים העשויים להינזק מן

החקירה.

אצל מי
הפסף?

מן קצראחרי היום שבו החליט
! גונן על הפסקת החקירה, והעביר
;יכתב לראש-אגף־החקירות, התנהלה
זיחת־טלפון בין בלס לעדי אמוראי,
וגן״שר־האוצר באותה עת. השיחה
:וקלטה על־ידי המישטרה, שהאזינה
׳טלפונים של בלס:
אמוראי :״שמעתי גם שגמרת את
:ל העניינים מהצד השני בסדר.״
בלם, :המישטרתיים?״
אמוראי :״כן.־
ובהמשך אמר אמוראי :״אגב, גם
העולם הזה 2615

1 / 10
אופנ תי ו ת

ך* ל שנה מופיע מראה חדש
^ באופנה. כרגע אלה הן חצאיות
הבלון או המיני. בעבר המגמות באופנה
כללו נעליים ותיקי־זהב שנלבשו
במשך היום, הדפסים של עור־חיות
(נמרים, למשל) על הכל — ממיטפחות
עד פיג׳מות, וכיו״ב.
אל תיתנו למגמות קצרות טווח אלו,
שאפשר להתעייף מהן עוד אפילו לפני
שהספקתן להינות מהן, לשלוט
במלתחה.
כל אחת רוצה פריט שיחדש את

הרבה עונות מבלי שתרגישי
משועממת. תיק שחור, קטן ומרובע
תמיד משתלב היטב עם כל צבע וכל
צורת לבוש. כך גם תיק מעטפה עם
רצועה שניתן להסירה. ואם מדברים
בקלאסי, הרי שאי־אפשר לשכוח את
התיק המפורסם של שאנל עם תפרים,
,£>111116)1עם שרשרת־זהב.
בתור נעליים, נעלי־סירה פשוטות
תואמות מצוין כל אנסמבל של בדים.
לאוהבות את המראה הספורטיבי —
נעלי־ספורט או מוקסנים. בערב,

שרשרות רכות, סוגים שונים
פנינים !אבנים מלאכותיות
בכל מיני דרכים, היכולות להשלים את
המראה ולתת אופי יותר אופנתי, או אם
תרצו, אירופי. בתכשיטים להתגנדר

מלאכותיים. אם קוקו שאנל עשתה
זאת, גם לך מותר. שימוש באבנים
מלאכותיות במקום אמיתיות נפוץ,
מקובל, ואפילו א .1חולצה לבנה עם
הרבה פנינים, בשילוב ענקים עם
אבנים גדולות, תיראה תמיד אופנתית.
• אורך החצאית וגובה העקבים
כרצונך. היום אין חוקים נוקשים לגבי
אורך החצאית, למרות שאנחנו רואים

מיטפחת קשורה על הראש, לעבודות הכית
כדאי להיות אכזרית

ענק עם חוליות גדולות כתוספת פנינים מלאכותיות
אם לקוקו שא 1ל נ!ן תר
נעליים שחורות פשוטות על עקב
מלתחתה, אך האופנה צריכה להתאים
נראות תמיד אלגאנטיות וקלאסיות.
למראך ולסיגנון חייך.
• אל תקני חלקי לבוש נסרדיס.
בעזרת הדוגמנית מיכל חפץ, הנה
חישבי תמיד על מראה אחיד, מראה
כמה חוקי־עזר שיעזרו לך לתכנן את
שלם. אם את רוצה לקנות מיקטרון,
מראך לשנה הבאה, ושיתנו לך דימוי
מדדי אותו עם חצאית או מיכנסיים. כך
אופנתי מטרף:
תוכלי לקבל תמונה איך את נראית
• אביזרים. השקיעי בטוב ביותר.
כשאת לבושה. אם את מרגישה חסרת־נעליים
יפות או -ארנקים יכולים
ביטחון מכדי להרכיב מכל מיני חלקי־להעניק
לבגדים אור חדש.
לבוש, קני מערכת שכבר הורכבה
במה שקשור לתיקים, יש לדעת
בשבילך, הלקוחה. מוכרות מנוסות וגם
שדגמים קלאסיים יכולים ללוותך
בובות בחלון־הראווה יכולות תמיד
לתת לך רעיונות.
• היי אחראית למעשייך. לכולנו
יש נטיה לאגור. כדי להימנע מזה,
הסתכלי במלתחה בתחילת כלי עונה,
בידקי מה יש לך, מה לבשת ומה לא
לבשת כבר כמה זמן, והיי אכזרית. חלק
מהבגדים תראי שאת עדיין רוצה
ויכולה ללבוש. הפטרי מאלה שלא
לבשת בעונה האחרונה — נראה שהם
היו קניה מוטעית או שפשוט עייפת
מהם. בגדים אלה רק תופסים מקום,
ובוודאי תמצאי חברות שיהיו מעונינות
בפריט חדש.
• למזור בזהירות את הצבעים.
התחילי בצבעים בסיסיים, שישמשו
כרקע ניטראלי. צבעים אלה יכולים
להיות שחורים, אפורים, כל מיני סוגים
של בז׳ עד לחום, וכחול כהה. הוסיפי
לצבעים אלה כתמים בצבעים אחרים,
שיופיעו באביזרים כמו חגורה,
מיטפחות, תכשיטים — וכך תרענני
כל הזמן את המראה.
• מי ט ס חו ת ינסחו את המלתחה.
אפשר למצוא מיטפחות בצורות שונות
ובמידות שונות, עם הדפסים או חלקות,
ובוודאי בשלל צבעים. מיטפחות
יכולות לשמש רק ככתם ציבעוני
למערכת־בגדים המורכבת מצבע אחד,
הן גם יכולות לשמש ״במקום״ לחולצה
בלי צווארון. אם המחשוף עמוק מדי,
אפשר תמיד להכניס מיטפחת מתחת
למחשוף, וכך להקטינו ולרכך את קו
המחשוף. מיטפחות ארוכות יכולות
לשמש תחליף לחגורות במותניים או
בירכיים. וכמובן, אל נשכח את
סירה שחורות וכיגדי ג׳ינס המיטפחות המציצות מהכיס העליון
במיקטרון. את המיטפחות ניתן לקשור
אין חוקים נוקשים

כמקום תכשיט מיטפחת ציכעונית סבים הצוואר
להיפטר ממזכחת־העבר
בתצלומי־האופנה שהמכפלת עולה. אם
יש לך רגליים יפות וחטובות, אל
תהססי ללבוש חצאיות־מיני. קני
חצאית באורך שיחזיק מעמד יותר
מעונה אחת. האורך הבטוח ביותר הוא
2ס״מ מעל הברך. זיכרי, אם קיצרת את
המכפלת, שוב לא תוכלי להאריכה,
כיוון שייוצר קו בבד. אם רצוי לא
להראות רגליים — לכי על ארוך,
אפילו עד הקרסוליים.
גובה העקבים תלוי בך, בעיקר. עשי
חשבון כמה זמן את יכולה לעמוד על
עקב גבוה. לחצאית ארוכה מתאימים
עקבים שטוחים, לחצאית קצרה
מתאימים שטוחים ביום וגבוהים בערב.
גברים בוודאי מעדיפים לראות עקבים
גבוהים, המחמיאים לרגל.
• היזהרי מהדם סים. הדפסים
יכולים להוסיף למראה, אך הם חייבים
להיות מותאמים למיבנה הגוף והפנים.
בהדפסים רצוי להשתמש בחלקי־הלבוש
הקטנים בעיקר, כמו חולצות או
מיטפחות, ורצוי לא הדפסים גדולים
מדי, אם את קטנה או עגלגלה. נסי
להשתמש בהדפסים הנראים קלאסיים,
כמו נקודות, מישבצות, פרחים קטמים
או פיזלי.

כיסוי ״סכתא״ לסתיו
אופי אירופי

קשר משולש,למלא מחשיך
בלי לפוצץ ססמיס ודולים

• אל תתפתי בסוף־העונה.
מכירות סוף־העונה מאפשרות לך
להעשיר את המלתחה מבלי לפוצץ
סכומים גדולים. לפני שאת קונה
משהו, שאלי את עצמך את שלוש
השאלות הבאות )1 :האם אני זקוקה
לזה? )2האם אלבש את זה? )3האם זה
מתאים למה שכבר יש לי במלחתה? אם
את יכולה לענות בחיוב על שאלה אחת
לפחות(רצוי לכל השלוש) ,אז קני לך
את הפריט.
• פריט מיוחד בכל עונה. תיק
מקסים, תכשיט מיוחד, חגורה מעניינת
— כל אלה יכולים לחדש מראה של
מלתחה. כמובן גם שימלה או חליפה,
או כל לבוש שחשקה בו נפשך. לכן
כדאי לרכוש פריט אחד מיוחד בכל
עונה. פריט חדש מרענן תמיד את
מראך, ובוודאי מעלה את המוראל —
כי כשאת נראית טוב, את מרגישה טוב.
ולהיפך.

אילנד, מאירי, צילם: עכי טל 27

י הם אומר׳...מה הן אומרות...מה ה אומרים ...מה הן אומרות...מה ה

ציון צפריר ה עו ל ם הז ה

נחמן שי:

רפי פרבר:

יוסי קובני:

,.צ ה ״ררא ׳ובער ,.שבוע במצריים שרה חצי ״רת״דים זול באילת,
כיד לשבור שביתה!״ ממחיר שבוע באילת!״ לישראלים וה יותר יקר!״
המאנייקים של החדשות, אלה שבכל שעה עגולה רצים
לרדיו כאחוזי״דיבוק ובדרן צועקים לילדים ששששששש,
הצטרכו לשנות קצת ממינהגם בזמן השביתה של עיתונאי
רשות־השידור. הם ישמעו חדשות רק בגלי צה״ל, ואלה
משודרות דווקא בחצאי־השעות.
מה קורה כשכל החדשות המשורדות בארץ הן מתוצרת
גל״ץ! אין מתארגנים! כמה אנשים מוסיפים למשימה!
מאיפה שואבים אינפורמציה! את השאלות הללו הפניתי
ביום של שביתה למפקד גלי־צה״ל, נחמן שי.
אנחנו משדרים בדיוק כמו ששידרנו קודם לכן. לא שונה שום
דבר במתכוון. היו 18־ 19 מבזקי־חדשות לפני שפרצה השביתה,
ויש אותה כמות גם עכשיו. לא הוספנו מאומה ללוח־המשדרים.
הוספנו כמה אנשים שיהיו בכוננות, שיעקבו אחרי סוכנוייר הידיעות,
אחרי הלוויין שאנחנו מחוברים אליו.

• ואם יקרה איזה אירוע חריג לא תשדרו מהדורות
מיוחדות?
בהחלט כן. אם תהיה חלילה איזו היתקלות, אנחנו ניכנס
שביתות לשידור מייידי. אבל אסור לשכוח שכך היינו עושים גם לפני
השביתה.

• מדוע, למעשה, אתם לא מוסיפים חדשות? הרי
בל האוויר הוא עכשיו שלכם?
הכלל המנחה אותנו הוא שכל חריגה מלוח־השידורים הקבוע
יכול להיראות כשבירת־שביתה או כהתערבות בסיכסון־־עבודה,
ואנחנו איננו רוצים לעשות כן. זה לא נראה לנו שונה מאשר
להפעיל את צה״ל נגד כל שביתה אחרת בשרות הציבורי, ולפי
מיטב ידיעתי צה״ל לא עושה זאת לעולם.

• ומה יקרה אם הרמטכ״ל או שר־הכיטחון יורו
לכם לשדר מהודרות-חדשות נוספות?
אם יורו כך, אנחנו נמלא פקודות. אבל אני חושב שהם לא יעשו
זאת.

• האם עשיתם איזה סקר־האזנה בימים האחרונים?
בשבוע
הבא נעשה, אבל כמעט ברור מה תהיינה התוצאות. הרי
אנחנו מספקים עכשיו את כל תצרוכת החדשות של מדינת־
(דניאלה שמי)
ישראל.

בסוכות כל עם־ישראל בחופש, ומכיוון שהחופש הוא
ארוך, ויש לו גשרים וגשרונים, כל עם־ישראל נוסע. מי שיש
להם הרבה כסף נוסעים לחו״ ל, ומי שיש להם פחות כסף
נוסעים לאילת. זאת אומרת, כן אני חשבתי עד שפגשתי
ביוסי קובני, בעל מישרד־נסיעות, שהסביר לי שאני טועה.
מי שיש להם כסף נוסעים לאילת, ומי שיש להם פחות
נוסעים לחו״ל. פרט בבקשה, אמרתי לו, תן מיספרים.
את רוצה לנסוע לשיבעה ימים לאילת!

• מתה לנסוע.
את רוצה במלון טוב, אבל לא מפואר, משהו כמו מלון נפטון,
למשל?

• רוצה.
אי תכיני בבקשה כ־ 650ש״ח עבור המלון, ועוד כ־ 184ש׳׳ח
עבור הטיסה הלון ושוב. את מגיעה לסכום של 830ש״ח.

• וכמה יעלה לי שבוע בזה בחו״ל?

כשבידי האינפורמציה שנתן לי יוסי קובני(השכן במדור
זה) ,הלכתי למנכ״ל מישרד״התיירות, רפי פרבר, ושאלתי
אותו מה יש לו להגיד להגנתו.
כל מה שאמר לו שכני־למרור נכון. אבל יש פה טעות אופטית.
כשאת נוסעת לאילת בארקיע, ולוקחת חדר במלון, את עושה את
זה כנוסע פרטי. לעומת זאת, כל הנסיעות שהזכיר קובני לחו״ל הם
נסיעות קבוצתיות.

• נסיעה קבוצתית שלא מחייבת אותי לכלום. אני
נוסעת ללונדון או לקאהיר, ושם אני אדון לעצמי.
נכון, אבל לא נתת לי להגיד שאילו נסעת לאילת בקבוצה
מאורגנת היו המחירים באילת גם כן יותר זולים, ואמנם, רוב
האנשים נוסעים בקבוצות, אלא אם הם סנובים כמוך, ואז הם
אוכלים אותה.

• אני אתעלם מההערה שלך, נכון לעכשיו. על
איזה קבוצות אתה מדבר?
ועד־עובדי־זה וועד־עובדי־ההוא. אם ועד־עובדי השלם־הזה
יסדר לך טיול לאילת, את תשלמי 50 דולר ללילה, במקום 100
דולר.

• ומי שלא חבר בשום ועד־עובדי?
כמו שאמרתי, הוא אוכל אותה.

בלונדון יעלה לד שבוע כזה 850ש״ח, וגם ברודוס אותו הדבר.
נכון שלשני היעדים הללו צריך להוסיף מס־נסיעות, אבל הטיסה

• עזוב את כל ההסברים. מה שאותי מעניין זה
השורה האחרונה. האם במצריים זול בחצי מאילת,
והאם בלונדון עולה לי שבוע, ובכלל זה הטיסות. כמו

תיירות

תגובה

ללונדון והשהות במלון עולה לד בדיוק כמו באילת.

שבוע אילת? ואם כן, למה?

נכן ו מאוד. מצריים זה חדל יפה מאוד? שם יעלו לך שיבעה
לילות, שמונה ימים, כלומר יום יותר מאשר באילת, במלון מפואר
כמו הילטון(יל, למשל, כולל הנסיעה הלון וחזור 336 ,ש׳׳ח.

זה נכון. בגלל כל מיני סיבות. אגב, לתיירים הבאים מחו״ל לא
כל־כך יקר באילת כמו בשבילך, וזה מפני שהישראלי משלם כל
מחיר. אגב, אם כל 15 אלף האנשים שנסעו בסוכות למצריים היו
מחליטים לנסוע לאילת, לא היה מקום בשבילם.

• אמרת לי שבחו׳׳ל יעלה לי פחות.

• נסיעה הלוך וחזור למצריים, שיבעה לילות במלון
״הילטוך עם ארוהת-בוקר יעלו לי 336ש״ח?
בדיוק. וזה פחות מחצי ממה ששבוע כזה יעלה לך באילת. ואת
גם הסיבה שבסוכות נסעו למצרים 15 אלף ישראלים, ולפי ההערכה
השאירו שם קרוב ל־ 10 מיליון דולר במטבע זר.

־ • סוכות כבר מאחורינו. אם אני רוצה לנסוע ל־חו׳׳ל
בחודש הבא, האם המחירים ישארו כאלה?
לא. המחירים באילת יתייקרו מעכשיו, והמחירים באירופה
יירדו. זה בגלל העונות.

• כלומד, לפי הערכתך, ישראלים הרוצים לנפוש,
ושאין להם הרבה כסך, ימשיכו לנסוע לחו״ל?
תני לי סיבה אחת למה לא.

(ת־אלה שסי)

• אז במקום לבנות עוד בתי־מלון באילת אתם
נותנים לעם לנסוע לחו׳׳ל, ולהוציא שם מיליונים של
דולרים?
אל תשכחי לרגע שעם־ישראל אוהב לנסוע לחו״ל. אגב, אני
לא רואה בכך שום דבר רע. בעניין המטבע זה חבל. אבל זאת
בעייה של מישרד־האוצר, הממשיך לסבסד דולרים. אני מאמין
שאם הדולר יתייקר, אנשים יסעו פחות לחדל.

• אז אתם, מישרד־התיירות, לא עושים כלום,
מחכים שהדולר יתייקר?
לא נכון. אנחנו עושים דברים רבים, ובין השאר אנחנו מנסים
להסביר לישראלי שאפשר לנוח.,לטייל ולנפוש גם בתל־אביב,
בחיפה ובירושלים. אבל הישראלי רוצה לאילת, כי אילת נתפסת
(דניאלה שמי)
אצלו כמו חוץ־לארץ.

0אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...נזה הן אומרות...הה הם <

איציק קוד:

״דדים בוומר* צריכים ,.בקאהיו יש ונבח ..שד יתנו לשדהמישטוה
להרעיש בהפסקה בחצו!״ תחתית, בת״א זה חלום! ,,יום שידוד בערוץ השני!״
לפני כמה שבועות נכנסה קאהיר, בירת מצריים,
לקבוצת הערים המפותחות והמודרניות בעולם בכל
הקשור לתחבורה תת״קרקעית.
לפאריסים יש ה״מטרו״ ,בניו־יורק ה״סאבאוויי״,
בלונדון יש ה״טיוב״ ולקאהיר יש עכשיו רכבת תחתית.
בתל־אביב אץ.
עוזי לנדאו, דוקטור לתחבורה ומי שהיה מנכ״ל מישרד־התחבורה,
נהג לומר שאם בישראל לא תהיה רכבת
תחתית, זו תהיה קאהיריזציה של התחבורה בישראל.
ביקשתי לשמוע מה דעתו היום על מישפט זה.
מה אני יכול לומר, חוץ מאשר שאנחנו מדברים והם עושים?

• ולא הגיע הזמן שגם בתל־אביב תהיה רכבת
תחתית?
בית״מישפט השלום בחיפה אסר על תלמידים להרעיש
בחצר בית־הספר.
בית־מישפש השלום אף גזר 10 ימי״מעצר על־תנאי
למנהל בית״הספר, שלא עמד בהסכם־פשרה שהושג,

לא רק שהגיע הזמן, אלא שבמישרד־הונחבורה עשו מאמצים
שונים כדי לנסות ולדחוף את עניין הרכבת התחתית. התחתית
בקאהיר פותרת להם חלק מן הבעיות, אר גם היום המצב שם אינו
טוב. אצלנו, לעומת זאת, עוד אפשר להציל את מצב התחבורה
והצפיפות בתל־אביב.

• איך עושים זאת?

חינוך

חחנודה

ושהתלמידים שלו אכן הרעישו בחצר בית־סיפרם. נקבע
כי התלמידים אינם יכולים לשחק בכדור, שאסור
להשתמש במשרוקית בשיעורי־ההתעמלות ועוד הגבלות
אחרות.
ביקשתי לברר עם מנהלת בית״הספר דנמרק בירושלים,
חדווה איש״שלום, מה דעתה על פסק־דין זה.

קורם כל ולפני הכל, אנשים צריכים להבין את הבעיה.
שהמודעות בסישרדי־הממשלה לפרוייקט כזה תהיה רבה יותר.
וכמובן, דרוש אדם שיידע לדחוף את הנושא ברצינות, ושיהיה לו
הכושר לבצע את הפרוייקט.

אני לא יעולה להבין כיצד בית־מישפט הוציא פסק־דין כזה.
שום מנהל בית־ספר לא יכול לעמוד בתנאי כזה. שום מנהל
בית־ספר לילדים נורמליים ובריאים אינו יכול לקבל על עצמו
איסור כזה. זה נשמע לי קשה מאוד.

• מה את היית עושה?
אני לא הייתי מקבלת על עצמי איסור כזה. לא הייתי עומדת
בו. מבחינה חינוכית, אם לא נותנים לילדים להתפתח נורמלית,
להשתולל בהפסקות, איר הם יוכלו אחר־כך לחזור לשיעור,
ולשבת שם בשקט וללמוד.
זה נשמע לי אבסורד ובלתי־סביר. אני יכולה להבין שכנים
שסובלים מהיותם קרובים מדי לבית־ספר. אבל אינני יכולה להבין
עיריה המוכנה לפשרה כזו, ובית־מישפט המוציא פסק־דין כזה.
(רונית אזטלר)

• זה ברח* בהוצאות רבות?
לפני חמש שנים, כשהייתי מנכ״ל מישרד־התחבורה והעלינו
את הרעיון, חשבנו שהפיתרון הזול ביותר לתל־אביב היה יכול
להיות רכבת חשמלית, שהיא רכבת על פני האדמה, והיא היתה
צריכה לעלות במחירי 1982כ־ 70 מיליון דולר.

• הסובסידיה לתחבורה הציבורית עולה יותר.
נכון. בחישובים שערכנו אז, הרכבת היתה עולה 70 מיליון
דולר, והסובסידיה לתחבורה הציבורית עלתה אז בין 200ל־300
מיליון רולר לשנה. אין ספק שרכבת חשמלית זולה יותר.

• ומה הסיכויים לקאהיריזציה, במובן החדש,
בתל־אביב?
אני מקווה שעוד קיים סיכוי שיהיה כאן משהו. רכבת חשמלית,
שתפתור את בעיות הצפיפות בתל־אביב וסביבותיה.
(חנית אנטלח

השבוע התבשרנו כי הוקמה מועצה חדשה לערוץ־
הטלוויזיה השני. מונה מנכ״ל חדש, וככל הנראה יאושר
חוק הערוץ השני עוד במושב״החורף בכנסת.
ביקשתי לשמוע מאיציק קול אם הוא מאמין שהפעם
יקום הערוץ השני.
כבר 15 שנה מדברים כאן על ערוץ שני. הפעם זה נראה לי
רציני, אובייקטיבית וגם סובייקטיבית. הערוץ הראשון יצא
לפוליטיקאים מן האף.
• למה כל־כ!* נחוץ ערוץ שני?
מוכרחים ערוץ שני. אם הוא לא יקום תוף זמן קצר, כבר לא
יצטרכו אותו. לאותות האלקטרוניים אין גבולות. כבר היום יש
אנשים הקולטים שידורי־לוויין מאירופה, ועוד מעט בכל בית
בישראל יתחילו לקלוט את אירופה ואמריקה, ללא התערבות בזק,
הכנסת או הוועד־המנהל.

שידור
• כבר החלה חלוקת הזיכיונות?
־ עדיין לא, שכן עוד לא היו מיכרזים. אבל הפעם זה נראה לי
רציני יותר, כי מה שמעניין את הפוליטיקאים יותר מכל זה לא מה
ישדרו בערוץ השני, אלא מי יפקח עליו, ונראה לי שבעניין זה הם
הגיעו פחות או יותר לסיכומים.

הכוונה היא שכל בעל־זיכיון יקבל יום בשבוע?
זו הכוונה, ולכן הטלוויזיה בערוץ השני לא תהיה טובה. כי אם
יתנו לכל בעל־זכיון יום בשבוע, לא תהיה שווה ההשקעה הרבה
שבעלי־הזכיונות מתכוונים להשקיע בפרוייקט זה.

• למה בכלל צריכים חלוקה כזו?
אנחנו מנסים לחקות את הסידור הקיים בבריטניה. אלא ששם
מחולק הערוץ השני לשניים. שלושה ימים לרשת אחת, ועוד
ארבעה ימים לרשת האחרת. שם 10 ,מיליון בריטים מתחלקים רק
לשתי תחנות. אצלנו, אילו יכלו היו מחלקים ל־. 12
הדבר היותר חמור הוא שמתכוונים לתת יום אחד בשבוע
לטלוויזיה הלימודית, ללא כל קשר למה שהלימודית עושה. אני
חושב שזו שגיאה חמורה שנותנים לשר־החינור האחראי ללימודית
יום־שידורים משלו. מחר עוד יתנו יום־שידורים לשר־המישטרה,
(רונית אגטלר)
ואחר־כר יום־שידורים לשרת־הבריאות.

האורחים התנדבו

הזמר המצליח אדם אינו אוהב
שקוראים לו בשמו האמיתי, חיים
כהן. אבל מסתבר שגם אמו־הורתו
שוכחת לקרוא לו בשמו השני החדש,
במסיבה שנערכה לכבודו במיבנה חמש
ביפו היא עמדה לצידו וקראה בשמו
המקורי פעמים אחדות ולא נענתה.
לפתע תפסה את טעותה — ועוד ליד

עיתונאים קטנים ורעים! — ומייד
תיקנה את עצמה.
אליל־הנוער שהוא רק בן־אדם,
למרות הצלחתו הכבירה, נענה מייד
לקריאתה.
המסיבה שנערכה עבורו היתה
מיפגש של הרבה יפים ויפות והרבה
אנשי־תיקשורת. מגיע לו, מה יש
להגיד, הרי הוא באמת עשה זאת,
ובגדול. ברחבה הגדולה שלפני הכניסה
פעלה מערכת הגברה משוכללת,
שהפגיזה מוסיקה עדכנית. אד הקהל
מיאן לרקוד, כי כולם היו עסוקים
בבירורים מי ומי נוכח.
הדוגמניות עירית אלטמן ותמי
שחורי באו בחברת הבעלים. אילנה

׳ 1היא בת־ ,18 היא רוצה להיות דוגמנית. בינתיים
111111 היא עובדת ב״ראש אינדיאני׳י״ ,ומשם גם היא
\/ 111
מכירה את אדם. במסיבה מישהו ערן לה היכרות עם אלירן מילר היפה.

1ה 1\ 1ך י | ¥1שהופיעה לפני זמן לא רב בסרט ישראלי ונחש־
ו | #1 ^ 1בה כתגלית, עובדת כיום המלצרית ב״מיבגה
והיתה הבחורה היפה ביותר שנראתה מכל הנשים במסיבה.

1ן 1 1*1ך | 1המלחין ומלד״הג׳ינגלים בא בחברת בת״זוגו,
11 11111\ - 111/עדה תומר ופגש בתמלילנית שימרית אור(בתמונה
איתו) ,שסיפרה לו על כניסתה לחיי״הלילה כמנהלת בית־קפה.
אביטל היתה שעונה על החבר חיים

\ 1ך ח היה במצב״רוח מרומם ביותר. כל חבריו,
\ 11 11 ידידיו ובני״מישפחתו נכחו במסיבה והעלו
איתו זיכרונות מתקופות שן נן ת, נ\זייו) .הען קקנין ן

דוגמנית אלונה קימחי, חברתו לשעבר של הזמר יזהר
אשדות, האחראי לחלק נכבד בהצלחתו של אדם,
החמיאה לו וזכתה אותו בתשואות לזמן רב.

בי ל רי נ ד ב אי־ שנא• לבר יי־הב-ד
דיש־־ .יהיו גב באלה שבאי

נטלי שמני

נעמי אדווה מגדירה אותו כ״בנה
המאומץ״ .אלון עוסק בצילום, ובאח־

1עמי אדווה

גדושה של שובבות, כאילו עמדה לצאת למסע מס ביב
לעולם. מאחורי נעמי מוחבא ערף־הדיו שלה,
אלי קדר, שהוא גם ידיד אישי. לידה שלמה ברנשטיין.
הבלונדית היא דוגמנית בשם יוכי פוליצ׳ק.

חגגה את הערב האחרון שלה
בחופש במיטעדה בוננזה, א שר
בעליה, שי שטיין, העמיד אותה לרשותה. החגיגה
היתה עליזה ביותר, כשנעמי עצמה מספקת לה מנה
מי שנכנס למיסעדה בוננזה בתל־אביב
יכול היה לחשוב לרגע כי נפרדים
מכוכבת־קולנוע היוצאת לככב בסרט
של חייה בהוליווד. איש לא היה מנחש
שזאת היתה אמורה להיות מסיבת־פרידה
עצובה, ערב צאתה של אשת־החברה
והעיתונאית נעמי אדווה
לכלא שה־וזירצה, בעיקבות פסק־דין
שגזר עליה שלושה חודשי־מאסר.
אם היתה יכולה להיות לנעמי דאגה,
הרי היא נגעה לעשרות הכלבים והחתולים
החיים עימה, שאותם אספה מהרחוב,
ושנותרו לבדם. אבל גם דאגה זו
סולקה: רוב הנוכחים התנדבו לטפל
בחיות שלה בהיעדרה. ביניהם פקח
עירוני בשם משה שאול, המכונה
קוסה.
את הבירה סיפק בעל־המקום, שי
שטיין. את המאכלים, וביניהם ספייר־ריבס
וסלטים, הכינה נעמי עצמה. ואת
המשקאות החריפים, שזרמו כמו מים,
סיפק ידידה החיפאי של נעמי, יבואך
הזמר נ א גם הוא לנחם את אדווה, והיה
המשקאות יצחק(״פיצלה״) צבי, לשהיחידי
שנראה עצוב. הוא לא זז במשך כל
עבר כדורגלן מכבי־חיפה. כולם היו
הערב מן הפינה שלו ליד הבר, וחיבק את אדווה בהתרגשות ובחום.
ידידים, וכולם אהבו את נעמי.
רי, שבא ישר מאמצע חזרה, יחד עם שבאו, הפגינו הנוכחים בעצם בואם את
על אף העליצות, היה למסיבה גם
אופי של הפגנה. החל בניסים עזיל־יופי
פולק, וכלה בעיתונאים הרבים אמונתם שפסק־הדין מבוסס על טעות.

דודו

יונה פתח ברחוב דיזנגוף בתל־אביב
געבדה לתצלומ״פירסומת. נטלי,
וגמנית ומוכרת ב״ראש אינדיאני״,
זיא אחת הבנות הצעירות, הכרוכות

סי עזיקר

דרף־קבע אחרי אדווה. חסידי אדווה
טוענים כי נכנסה לצרות הנוכחיות
שלה, בגלל דאגתה לצעירות
חדשות בחיי הלילה של תל-אביב.

1השחקן(מימין) מלטף את ידה של אדווה, בעודו מסתכל
עמוק לתוך המחשוף ה״נדיב״ של נחמני( .למע־
):אלון צעירי *שמוליק קראום מחזרים אחרי אשתזהביטוח אביטל שם־טוב,

1 ^ 1 111ד ך 1ד( 1למעלה) עונדת ב״טופר״ י־
| 1 1. ! 1 111131 נמנית גם היא, כמו נטלי
נחמני (מימין) ,עם חוג הבנות ״המאומצות״ של
?*.דמה ..השמיים. הלהיבו את הגברים בבגדיהן.

כ | ב זהר *גווזדיאב: .ל־למו: רחד אבנרי יצבי טד

3 1 3 0911113

ינ ג כני

א׳עממ׳ע/

לרות׳

מאוזן :
) 1שם אלילת הירח(מ); )5עוגה;
)10 עמוד; )11 חבר; )13 תבלין
לקפה; )14 מנת מאכל; )15 מלת
הסכמה; )16 שיח־בר טוב
למאכל; )18״כי כבגד יאכלם
עש וכצמר יאכלם״״ (ישעיהו
י״א); )20 בירת פלשתים; )21
פזיז, מעוט שכל 22 )3.2קול
גברי עמוק; )24 סל נצרים; )25
בית־הבליעה; )26 מקום פיטום
הבהמה; )28 מדיחו של אותלו;
)30 יונו אלת הנשואין)31 :
משקה חריף עשוי דבש וכשות;
)32 צרור; )34 אנחת יללה; )35
תנועה שהיתה במפלגת המרכז;
)38 כרך, קשר; )39 בוא(ארמית);
)41 יחד; )42 קבע, גזר; )43 מלת
קריאה המביעה צער; )45 סלח;
)47 תאוה, תשוקה; )48 עיר
ומדבר ביו ארץ־ישראל ואדום;
)49 אבר הזכרות; )51 אחד
משמותיו של סכות; )52 בן־אדם;
)54 ארבה קטן בטרם צמחו לו
כנפיים; )57 ציר הדלת; )61 בן־
המשפחה; )62 מלוא כף היד; )64
בן למך; )65 עשב צומח במקום
מים; )66 גבבא )67 :בור, מאורת
חיות(ח); )69 כינוי לכתב העברי
הקרום; )70 שור הבר; )72 אישון
העין; )74 סגר; )75 מקום שלם
ובריא בגוף; )77 צייר ישראלי
(ש״מ); )78 צמח לכביסה, מין
בורית; )81 כסיל; )83 קידומת
לשם נכבד בהולנד; )85 קרס
לקשוט האף; )86 עיר במערבה
של ארץ פלשתים; )88 מלת
המעטה; )89 שריר הנשימה; )91
מערב; )93 ציץ הפרח; )95 הוציא
ממעמקים; )96 מחבר ״בית
בודנברוק״ (ש״מ); )98 נכרי;
)100 מציאות; )102 מפרנס; )103
בבואה; )104 צבע השני; )105
שדה זרוע (;)3,3

הרבה נשמה
בריא בגוף 1ב 1פ ש
המיכתב הבא הפתיע אותי .״אם את
נכה(גם קשה) ,אינך,שווה׳ פחות!״ הוא
כותב .״כתבי אל רווק צעיר, נחמד
וחביב, בריא בגוף וברוח, אוהב טבע
בכלל ובעלי־חיים בפרט, שירים משנות
ה־ 50 וה־ ,60ג׳אז, צילום וטיולים.״
יורם, ת״ד ,30282 תל־אביב .61372

פרק ב -שידור חחר
אלה מכן שענו למיכתב שהתפרסם
באחד המדורים הקודמים תחת הכותרת
״פרק ב״׳ ,מוזמנות לכתוב שנית אל
האיש. פשוט, קרה לו פנצ׳ר, והוא
התבלבל• ומסר לי מיספר של תיבת־דואר
ישנה שלו.
כדי שהעניין יהיה ברור, הנה
מיכתבו שנית :״איש־תיקשורת, אלמן
בן ,52 גובה 1.75 מטר, טוב־לב, רגיש,
מעניין, מסודר בחיים, מעוניין בפרק ב׳
מאושר עם אשה טובה, עד ,45 בעלת
הופעה נעימה, מישפחתית, שתהיה
כמו אם לילד החמוד שלו, בן ה־.11״
הוא מצפה בת״ד ,61372 תל־אביב.

כוכב״הקולנוע קרי גרנט, שמת
לא מזמן בגיל ,83 נשאל פעם איזה
מישפט היה רוצה שייכתב על
המצבה שלו. הוא חשב כמה שניות
ואמר :״הוא היה בר־מזל, והוא ידע
זאת״.

״אני גרוש, בן ,41 גובה 1.78 מטר,״
הוא כותב .״חלק ניכר משנות ה־60
•חייתי בחו״ל. לא טיפוס הישראלי
הממוצע שרודף אחרי הקוטג׳ והוולוו.
מורד בתפישות ישנות ומאובנות
שעדיין קיימות בחברה שלנו. השקפת
חים רחבה, התנסות בסיגנון חיים
שונה. אוהב מוסיקה, סרטים, הצגות.
מחפש את השותפה לחיים, עם הפנים
הפנימיים היפים, עם היושר והכנות,
עם הרבה הרבה נשמה. שיודעת לתת
ולקבל.״ תמצאי אותו בת״ד 33657
תל־אביב.

גבר נאה ואמיד(נשוי בהליכים)
מעוניין בנאה ורצינית, בעלת תואר
עורך־דין, שתעזור לו לסיים את
ההליכים במינימום הוצאות (דבר
אחר).

בדרך דגירושץ
הוא נאה, בלונדי, עיניים כחולות,
גובה 1.84 מטר, בן ,37 רומאנטי, אוהב
ספורט. פנוי ריגשית, אם כי באופן
רישמי הוא עדיין נשוי .״אבל זה רק
מצב זמני,״ הוא כותב .״אין שום דבר
ביני לבינה, הגיעו מים עד נפש, ולפי
הרגשתי אנחנו בדרך לגירושין.״ הוא
מעוניין להכיר ידידה, בסביבות גיל
,30 לא נמוכה, גיזעית, מרשימה, רצוי
ממרכז הארץ. הוא ישמח אם תכתבי לו
לת״ד ,1145 בת־ים, ותצרפי את
מיספר־הטלפון שלך.

מאונך :
)1תכשיט לצואה )2רוח
משחית; )3מחבר ״אי
התעלומות״(ש״מ); )4אל מצרי;
)6תו מוסיקלי; )7גבור ״האזרח
קיין״(ש״מ); )8שם כלי קבול; )9
טפה; )12 עולם; )15 תאטרון —
מן הראשונים בארץ; )16
בהנדסה — אחד מצדי הגוף; )17
הכבש השמיע קול; )19 טעם
ונמוק; )20 יסוד התורשה; )21
קנה דק של קש; )23 פונה
לאחור; )24 מגש; )26 מחט עם
ניצב של עץ; )27 ניצב של גרזן;
)29 משורר גדול, מיניסטר
המלחמה של הדוכס מוימאר
(ש׳׳מ); )30 אחד המחזות

הראשונים שהעלו בארץ ע״י
״הבימה״ (עפ״י ליויק)(ח); )33
נמצא בקצה(ח); )34 טיט רך; )36
גילוי של רצון טוב; )37 היום
השמיני של סכות; )40 אשה
שממנה יצא כל השבט; )41
בהשאלה — שעבוד, הכנעה;
)44 מזכרת; )46 שנון; )47 שם,
במקום אחר (ארמית); )49 סופר
ישראלי — ״הם יגיעו מחר״;
)50 ודא; )53 מיסגרת לשיבוץ
אבני חן; )54 התנשאות,
התרוממות; )55 נרגז, נעצב מאד;
)56 אחד השואים; )58 בוסתן;
)59 מנסה כחו עם אחר; )60

מלשינות; )62 שיש; )63 מידת
לח קטנה; )66 מלוא כל העולם;
)68 כהרף־עין ( )71 ;)3,3בן יותם
מלך יהודה; )73 מקום גבוה
להקרבת קרבנות; )76 לא מעט;
)77 קוץ; )78 כד; )80 מחפש; )82
דפנה; )84 צמח ריחני; )85 כינוי
לטכס הנשואין; )87 בנין בעל
צלעות רחב למטה והלך וצר
למעלה; )90 קלס גדול, שבח;
)92 מחבר ״היושבת בגנים״;
(ש״מ); )94 רוטב; )96 חלק; )97
שמש בבית המרחץ; )98 תו
מוסיקלי; )101 תשורה; )102
רשע; )103 שרץ בעל שריון;.

חן טרמפ לחייל
איתן עמיחי

הדברת מדיקים

בע׳מ

מומחים להדברת תיקנים(נ׳וקים),
.תולעי עץ, חוקי ספרים ובגדים 0׳1

עיופול מיוחד לאוועים למניעת
יתושים וחוקים מעופפים.
^0 0 ^ £רמת-נן רח׳מודיעין ,18ת.ד• 2272 .סל 790114-5-6.
1ב ש מי ר ה

ב רי או ת ך 1101311

רעס, נערי ספורט
ו שיער ברערי היא שייכת לקטנות״חטובות
.60ג מטר גובה 49 ,קילו מיש-קל. שיער בלונדי, ארוך וחלק,
הרבה חן ורגישות, אוהבת להק שיב.
חתומה קבע על ג׳ינט, חול צה
פשוטת־קווים ונעלי ספורט.
תמי וייסמן, בת ,20 שלושה
חודשים לפני השיחרור. עד עכ שיו
היתה חברה בלהקת פיקוד
מרכז, שהתפרקה באחרונה, כי
רוב חבריה השתחררו. תמי, על
השירות בלהקה :״היה שיגעון.
נקשרתי לאנשים. אני אוהבת
להופיע, יותר במוצבים, לפני
חיילים קרביים, מאשר באולמות
גדולים או במסיבות מפוארות
של הצבא.״
היא ילידת ראשון־לציון. מגיל
15 חיה ולמדה בפנימיית הדסים
.״שם התחלתי לחיות,
למצות את עצמי. מאוד אהבתי
ללמוד.״ היא אוהבת קולנוע
ותיאטרון, חושבת על כיוון
אקדמי -חינוך ופסיכולוגיה.
אולי היא תהיה זמרת. הסימון:
שקט, סולידי, לא רוק, לא מת־

תמי וייסמן
ירדת ראש1ן־לצי1ן
קדם. גלרון, כספי ורכטר הם
הסטייל שלה. הכי חשב לה:
ביתיות ,״שיהיה לי בית שלי.״

שיר 7י7זי0

1חר0

> כאשר זקן משוררי ישראל, לוין קיפניס בן ה...
( €אולי הוא לא רוצה לפרסם את גילו) כותב שיר
ושולח אותו להשלם הזה, מרוב כבוד תיכף
מפרסמים אותו ורק אחר־כך קוראים.
האם הבנו נכון שהשיר הוא שיר ילדים־סא־טירי?

שעון
בן־חיל

1 11|>1 1 11י * ץ ן 88י |
111

שנה של ארוחות מהירות

שככה יהיו ימי־שלום בשנה הזאת כמו מיספר לוחות השנה שיצאו לאור
לקראת שנת תשמ״ח. כולם יפים, נחמדים, מצחיקים, ענקיים, ציבעוניים
וכל השאר, אבל כולם מראים את חלוקת השנה לחודשים, חלוקת החודש
לשבועות וחלוקת השבוע לימים. זה הכל.
אז הנה מילה חמה על לוח־שנה קטן של חברת סנפחסט. קודם כל, הוא
מיועד למיטבח, ועל כן הוא קטן ואפשר לתלות אותו בין ארונות המיטבח
בגובה הראש וגם ...להשתמש בו. מלבד זאת, יש בו צילומי ילדים
מרהיבים ביופים. ומה עוד? קרוב ל־ססו מתכונים, שבהם המרכיב העיקרי
הוא הירק של סזפחסט, אבל אפשר גם עם ירק טרי. אפשר לשנות,
ואפשר סתם לקבל רעיון, שכבר באמת לא יודעים מה לבשל. היגה דוגמא
אחת.

בו־וקולי מטוגן בבלילת בירה:

המיצרכיס 1 :שקית ברוקולי 1 ,כוס בירה לבנה 2 ,ביצים 8 ,כפות קמח,
שמן, כפית־סוכר, מלח, אגוז מוסקט, פילפל לבן.
אופן ההכנה: מפשירים את הברוקולי. בקערה מעיבבים את הבירה,
חלמוני־הביצים, הקמח, הסוכר, כף־שמן ומלח. מקציפים את החלבונים
לקצף חזק ומקפלים לתוך התערובת הקודמת. מטבלים את הברוקולי
במלח, אגוז מוסקט ופילפל, טובלים אותו בבלילה מכל צד ומטגנים בשמן
חם ועמוק. מגישים עם רוטב כלשהו לפי טעמנו, או עם מיץ לימון.
נ״ב: את לוח השנה של סנפחסט אפשר לקבל על־ידי משלוח של חמש
שקיות ריקות של סנפחסט, לת״ד ,2223 אשדוד.

מאת לוין קיפניס/
לחן: מ .וילנסקי

מזמירות גן־ילדים
איזה שעון בן״חיל!
שבשבת הוא נח,
ידפק יומם וליל,
ובשבת -״לא יצלח״״.
תיק״ו, תיק״ו, תיק״ו,
פן הרב פסק...
קו־קו, קו־קו, רי״קו -
כל השומע, יצחק.
יצ״חק, יצ״חק, יצ-חק!...
שעון טובל בשמן־זית,
קפיץ שלו נמתח.
לכבוד שבת של שית
מתחיל הוא מיום ״מיטוואק״.
אוספים אבני קלע,
קולעים רוגמים כל הי.
לא תובל לכלא,
נפץ שמשה -ונוס...
נוס״נוס, אל תהיה ״טרוס״!
מראש מגדל גבוה
הוא מצריח: צרח!
באו נא לשמע
אין הוא מתשב״כ...
שגב, שבב, שבב
הוא פגע לעולם,
נותני ההוראה -
יתנו את הדין!!!
אלה שבגללם...

מישרד־פירסום גרול ומכובד רצה לצאת במסע־פירסום למוצר מסויים. בישיבת צוות־המוחות
(ביטוי מגעיל) של המישרד הם החליטו ללכת על משהו שונה, מדהים, מצחיק, משהו שעור לא ראו
ולא שמעו בארץ. הוחלט לפנות לאמן מסויים, אחד מבכירי האמנים בישראל, שימציא רעיון ויציע
ביצוע. קראו לו לפגישה ואמרו לו כך :״זה המוצר. אנחנו רוצים לפרסם אותו. תמציא משהו מטורף.
תדהים, תשתולל, תשתגע!״
הלך האמן הביתה, חשב וחשב, והמציא מה שהמציא. טילפן למשרד־הפירסוס ואמר להם ״יש!״
למחרת התכנס צוות־המוחות של מישרד־הפירסום בחדר־הישיבות. התיישבו על כיסאות מרופדים
היטב, המזכירות הביאו קפה ועוגיות. האמן פתח את פניו וסיפר על מסע־הפירסום כפי שהוא רואה
אותו כפי שהוא מציע לעשות אותו.
״אתה השתגעת?״ שאל אותו צוות־המוחות המזועזע.

רופא״מרדים בן־חיל
שעון של״לב משתיל.
מסכת אף ונחירים -
ולמה אינו מתחיל!
מנין שעון לקחת,
אף חבר לא נותן,
נותנים שפע קדחת -
ושיגסס לו המסכן...
והכל עונים: א*מן!!!

הלך האמן הביתה ואמר לאשתו :״משוגעים. אין עם מי לדבר.

הכנסיות ברומא
בפעמונים: דין! דין!
ואמנו הקדוש
נחטף פתאם לדין.
כישו מושיט הוא לחי,
על לחי שניה לא חס.
הוא יצטלם -ויחי,
ועוד יקבל פרס...
פרס ״קמבל״ -והס!!!

קוסמטיקה ויופי
בושם חדש לדנה ריצ״ והוא משווק גם
בישראל. רובר ריצ׳י אומר, שהבושם מגלם בתוכו
את כל המאפיינים של תקופת הרואמנטיקה
העשירה, המעודנת והמפתה. רק בשביל האימרה
הזאת הייתי קונה גלון בושם, אילו היה לי הרבה

כסף. מ־ 59 ועד ל־ 120ש״ח הבקבוק, תלוי בגדול
ובעוצמת הריח
גם בית דינר לא קפא על שמריו. אחרי הבושם
פדזן, שכל תל־אביב(וכנראה גם מקומות אחרים
בעולם) הריחה ממנו, הוא הוציא לשוק שני
מוצרים בעלי אותו הריח. ספריי דיאודורנט (100
מ״ל) — 110ש״ח, וקרם גוף ( 200מ״ל) ־ 168

חברת נינטונג״נה פרצה אלינו לפני ארבע,

שנים והתפרסמה בעיקר בזכות הסבון השקוף־
צהוב הנפלא שלה. ראו היבואנים כי טוב והביאו
סידרה שלמה של מוצרי נינטחדנה, המתאימים,
לפי דעתם, לקיץ הארון ולשמש הלוהטת שלנו.
סבון נוזלי, קרם־גוף, שמן־גוף, ג׳לי־רחצה, קרם־
לחות ושמפו לשער, החל ב־ 16.90ש״ח ועד ל־
48.30ש״ח.

חברת נקה שונאת שיש בלגאן איום בכלי
הקוסמטיקה שעל השולחן בחדר־השינה. אי־לכו

אובססיה — טיח־נן
אובססיבי — טיו־חד
א גוטן יאר — שנה טובה

ביזבח

דבר נחמד מאוד יצא לשוק. נ״פי פ 1פ —
פופקורן להכנה מיידית בתוך האריזה. זהו מחבת
קטן עשוי נייר אלומיניום, המכיל בתוכו גרעיני
תירס. את המחבת הסגור שמים על האש,
מטלטלים קצת, מחכים לפיצוצים, פותחים את
הנייר ואוכלים.
נחמד מאוד. אפשר גם לקחת לטיולים, להציב
על המנגל. בנייר שקיבלתי הביתה היה כתוב
שהנ״פ׳ פ!פ עולה 3.70ש״ח. חשבתי לקנות כמה
חתיכות שיהיו בבית. כשהגעתי לסופרמרקט
השכונתי, ראיתי שהמחיר הוא 4.55ש״ח,
ופיתאום המחיר נראה לי מוגזם. ואז עשיתי
מעשה שכנראה לא הייתי צריכה לעשות, הלכתי
לשורה אחרת של מצרכים בתוך הסופרמרקט
וחיפשתי כמה עולה חבילה של גרעיני־תירס בלי
המחבת מאלומיניום. ובכן, חבילה של 200 גרם
(ממנה אפשר להכין שלוש מנות כמו זו שבתוך
מחבת האלומיניום) עולה 70 אגורות. כלומר,
מנת פופ״קורן שאני עושה בסיר הפרטי שלי
תעלה לי בערך 23 אגורות, לעומת אותה מנה
ארוזה אחרת, שעולה לי 4.55ש״ח.
הרעיון לייבא את הקיפי פופ ארצה היה אולי
רעיון יפה מאוד. אבל לסמוך על זה שלא נגלה
:שאנחנו משלמים פי 20 בשביל הגימיק — זה
י היה מוגזם .
היא משווקת אירגונית — שהיא תיבת פרספקט
המחולקת לתאים. הכוונה היא שלכל שפתון
ולכל מיכחול ולכל צבע־עיניים יהיה מקום משלו.
מ־ 6.77ש״ח לאירגונית קטנה ועד ל־ 33ש״ח
לאירגוניות גדולות, תלוי בכמות ציבעי־המילחמה
שיש לך בבית.

חברת קרל״ן לא מסתפקת ב־ 17 צבעים של
לאק לציפורניים, ולכן היא הוסיפה את הגוונים
החביבים על נערות, ורוד חלבי ולבן־צדף. שיהיה.
4.75ש״ח לבקבוק.

מ רי ם
ב 1י מיני

מז ל ה חז ד ש:

מאזניים

ונוס מצביעה על מידת הפתיחות כלפי
החיים וכלפי הזולת. אי־אפשר לגנות יח סים
ללא פתיחות, הבנה וסלחנות. ונוס
מסמלת ויתור על האגו ונכונות לקבל את
הזולת.
בהורוסקופ במפה אישית מיקומה של
ונוס וקשריה עם כוכבים אחרים מראה באי זו
מידה יכול האדם להתמיד בקשריו עם

העיקה! הנש בטבע

44 444
444

את מזל מאזניים מייצג כוכב ונוס. הוא
מה שקרוי בפי האסטרולוגים ״שליט מזל
מאזניים״.
כוכב ונוס קשור למעשה בשני מזלות:
מאזניים ושור. אולם בכל מזל הוא מדגיש
תכונות אחרות, מאחר ושני המזלות הללו
אינם דומים. מזל שור הוא מזל״אדמה ומזל
מאזניים הוא מזל-אוויר. אותה ונוס, כשהיא
במאזניים אופיה רוחני.
מזל מאזניים הינו מזל הנישואין, וונוס
הקשורה במאזניים מלמדת שהאהבה המובילה
לנישואין אינה יכולה להיות מושתתת
על בסיס חומרי בלבד, הקשר הרוחני והנפשי
חשוב והכרחי לקיום קשר יציב ובריא.
ונוס מייצגת את האהבה, היופי, החומר,
היכולת להעניק, או, במילים אחרות: היא
מגלמת את העיקרון הנשי בטבע.
בשור היא תדגיש את הצד החומרי,
הכספי וכן את האהבה הגופנית ואת המשיכה
להנאות הארציות. במאזניים היא
תדגיש את הצד המעודן, את היופי, החן,
הפתיחות לזולת, הוויתור על רצון איש למען
שלום ויחסים הרמוניים.

¥¥תקופה רגישה מאוד בכל הקשור לכספים
¥ורכוש. יש לדאוג שלא יווצרו אי הבנות נ־

מישפחה בנוגע לרכוש,

ירושה או כספים, שלא

ברור איך לחלקם בין

בני המישפחה. צפוי לא

מעט בילבול בעניין זה.

כמו כן צפויים סיבוכים

או לפחות טעויות ב¥
חשבונכם
בבנק, קחו

ז 2במרס -

בחשבון שבכל הקשור
20באפ רי ל

לכספים עליכם לגלות

עירנות וזהירות. בת ¥
¥¥חום
הרומאנטי מצפה לכם שבוע מאוד
¥מרגש, בגי המין השני נמשכים אליכם.

בריאנוזכם אינה ט!בה בימים אלה. כל מיני בעיות
מופיעות ונעלמות כלעומת שבאו, אך עם חלוף
בעיה אחת מ״ד מניעה
אחרת. כך שכל התקופה
אינכם חשים טוב. אל
דאגה, זה יחלוף אך עלול
להמשך ענד שלושה שבושת
לפחנת. בעבורה
ומחוצה לה אתם מאנד
עסוקים וחייבים להשקיע
מזמנכם וממירצכם מלעמוד
בכל ההתחייבויות
המוטלות עליכם. ביחסים
עם בני הזוג המתח רב, אל תמהרו להאשים,
בקשרים המתחילים עכשיו אי יציבות ואכזבה.

התחום הרומאנטי מאוד מעסיק אתכם,
לפתע נזכרים בכם ודמויות מן העבר שבות
לפקוד אתכם ולנסות
לחדש את הקשרים. גם
קשרים חדשים עשויים
להתחיל עכשיו, רק לא
כדאי לתלות בכך תיק-
וות גדולות, נראה שכל
סוגי הקשרים בתקופה
זו נידונים לפרק זמן
קצר. מבחינה בריאותית,
מצבכם לא נוח,
לאו דווקא בריאותכם
שלכם אלא של קרובי מישפחה שיזדקקו
לעזרתכם. מעמדכם בעבודה משתפר.

הוא מצפה ומה הוא מוכן או יכול להעניק;
אם יש לו נטיה לפלרטט, להרוס קשרים או
לדכא את השותף; אם הוא נאמן או לא; אם
הוא קר, חם, אכזרי או רחמן. כל זה, לפי
מצבה של וגוס במפה.
מכיון שוונוס היא כוכב האהבה, ההתבטאות
שלה היא בגילים מבוגרים יותר,
כשהאדם מתחיל להתעניין במין השני. בגיל
צעיר מאוד ונוס מראה את יחסו של האדם
לסביבה, ואם הוא מתייחס בחום וחביבות
או בקור וניכור. ונוס מבטאת גם את הי צירתיות
והכישרונות האמנותיים ואת הי צירה
בתחום הטכני, כלומר יכולת הביצוע
עצמה ורעיונות חדשים.
המזל שבו נמצאת ונוס מלמד על היכולת

קשים, אותו בעל הוונוס יהיה בודד, לא
מקובל בחברה, חסר יכולת לבטא את רגשותיו.
אומנם דווקא במצב כזה ונוס תגרום
לו לאדם להתבטא דרך יצירה אמנותית.
אולי לא תהיה די אהבה בחייך, אבל אם יש
לו כישרונות אמנותיים, יצירתו תהיה מרשימה
ותאמר יותר מאשר זה שאצלו ונוס
הרמונית וחסרת״בעיות.
בשלב מאוחר יותר בחיים מצבה של ונוס
מגלה רבות על היחסים המיניים ועל יחסו
למין השני. יש מזלות שבהם ונוס מרגישה
נוח מאוד, ויש שאופי המזל נוגד את אופי
הכוכב, ואז נוצרות בעיות שונות, מורכבות
ומגוונות. כללית, מבלי להתחשב בהיבטים
שהיא יוצרת -מצבי-נסיגה, נקודות״משבר

לוונוס לא נוח להיות אצל הבתולה,
הגדי והטלה. קר לה שם. וכשהיא
פוגשת בעקוב היא חמה, מינית וקנאית

קבוצות גדולות, על הדור כולו או על האנו שות
בכלל.
שלושת הכוכבים שבהם מדובר מש תייכים
לקבוצה השניה, וישפיעו למעשה על
העולם כולו. הם יביאו שינויים מהותיים
בחיים עצמם. אצל כל מזל זה מתבטא בתחום
אחר. המזלות שיוצרים היבט דיסהר-
מוני למזל גדי יושפעו מאוד מהמעבר. מז לות
אלה הם מאזניים, סרטן וטלה, וכמובן
הזולת, ובקשר נישואין בפרט; לאיזה יחסים

לבטא את האהבה וכן על סוג האנשים שא ליהם
האדם נמשך. אם ונוס היא בגדי, למ של,
והאדם הוא במזל דגים, מאזניים או כל
מזל אחר -הוא יכול להימשך דווקא למזל
גדי, מכיוון שאותה ונוס בגדי מרגישה בבית
אצל האדם המשתייך למזלה. זה לא מחוייב
המציאות, אך זוהי אפשרות.
הבית והמזל שבו היא ממוקדת מראים
על שטחי ההתעניינות ובאיזו דרך האדם
יכול ליהנות מיופי. למשל, ונוס בגדי תלמד
על אדם שפיסול וארכיטקטורה מדברים
אליו יותר מכל אמנות אחרת, ונוס בשור
תצביע על אדם שנהנה בעיקר ממוסיקה,
ודרך המוסיקה הוא חווה את כל היופי
הדרוש לו. ונוס באריה תיהנה בעיקר מתכשיטים
יקרים, תיאטרון טוב, מופע יוקרתי
והיכולת להעניק מתנה יקרה.
היבטים טובים לכוכבים אחרים משמעותם
היא שהאדם מסתדר עם הבריות, הוא
יהיה אהוב, נעים ופופולארי. אם ונוס ממוקמת
במזל לא מתאים לה, או בהיבטים

וכו׳ -המזלות שבהם ונוס מרגישה טוב הם
אלה:
שור, סרטן, אריה, מאזניים ודגים. במזלות
אלה האדם מסוגל להעניק מעצמו לזולת,
הוא מקובל ונהנה יותר מחייו ומיחסיו
עם הסביבה.
המזלות שבהם לא נוח לכוכב ונוס להי מצא
הם: טלה, בתולה וגדי, שבהם קר לה.
אנשים אלה אינם מסוגלים להביע רגשות
ומרגישים בדידות ומרחק מהאנשים הקרובים
אליהם.
ונוס במזל דלי מדגישה את הצד החב רותי,
אדם כזה מעדיף בילוי חברתי על
הסתגרות עם בן/בת זוג, ואינו אוהב את
הקירבה היותר מדי חזקה.
ונוס בקשת או תאומים מביאה את הא נשים
שיש להם מצב כזה במפה לחפש
פרטנר שיש עימו קשר רוחני ושהוא אינטלקטואלי,
רק לאחר מכן יבוא השאר.
ונוס בעקרב מינית, חמה אינטואיטיבית
וקנאית, אך מעניקה מעצמה מבלי לחסוך.

ענייני מנורים ממשיכים להעסיק אתכם, משפצים,
מייפים ובקיצור מארננים את הדירה מחדש.
זו לא תקופה נוחה לש״־
נים מסוג זה, קחו כחשבון
שצפויים עיכובים שלא
תלויים באיש. אם ברצונכם
רק להתחיל בכך עכשיו,
רצוי שתרח׳ זאח לפחות
עד ה־ 10 בנובמבר.
בעיות במישפחה מדאיגות
אחכם בנלל ח1סר יבולה־בם
למצזא להם פיתח[
מיידי. ברומאנטיקה ניתור
קים פיחאומ״ם ובלתי מוסים, אך כאן דרושה רק
סבלנות. מנה קטנה של אמונה ותקעה לא תזיק.

נסיעות, טיולים ושיחות חשובות יאפיינו
את השבוע, אלא שיתכנו עיכובים בגלל בע יות
עם המכונית, או משום
שאנשים שעימם
קבעתם או חשבתם להיפגש
פשוט לא יימצאו
במקום. במקום שבו אתם
גרים, אתם נוטים
לאבד חפצים חשובים,
אפילו את מפתחות הדירה,
וכן אביזרים חשובים
מתקלקלים לפתע.
תופעה זו תאפיין
את השבועות הקרובים, היכרויות חדשות
מלהיבות תחילה, אך יאכזבו מאוחר יותר.

ה־ 15 עד ה־7ו יהיו מאוד קשים, מעייפים ומדכאים.
קחו נשימה עמוקה ונס! לעבור את אותם
ימים מבלי לאבד את העצבים.
נם ה־ 18 וה־ 19 לא
מפנקים אתכם, קצר ב־חיקשורת
ביניכם לבין הסביבה.
אתם תמוויס לדבר
אחד ומפרשים אחרת,
ומה שנחע — באים
אליכם בהאשמות לא
צודקות. ב־ 20ו ב ־ 21 נטיה
לבזבז כספים על משהו
מיותר, או לפחות משהו
שממנו לא תוכלו ליהנות, מכי!ון שאף פעם הוא
לא יהיה בסדר. תקלות במכונית או אפילו גניבתה.

עניינים פינאנסיים שבים להדאיג אתכם ל פתע,
נראה שחישבתם לא נכון או שהס־תמכתם
על כספים שכרגע
אינם בידכם. צ ריך
למהר ולמצוא פית״
רון, ונראה שזה יקח כ חודש
ימים עד שתצלי חו
למצוא סידור מתקבל
על הדעת. אורחים
ממקום רחוק יגיעו לפ תע,
יתכן שבתחילה זה
יבהיל, אך בסך הכל זה
יתרום רבות לאווירה
המישפחתית המאוד מתוחה בימים אלה.
מצב רוחכם תוקפני ואתם נוטים להתפרץ.

מצב הבריאות מאוד לא מעודד, אינכם חשים
בטוב 1כח ההתונחת שלבם חלש. כך שאתם
שברים ממחלה אחת לאחרת
ולא מוצאים זמן לעניינים
אחרים. בעיוח של
אלתיה ואסטמה לא יחלפו
מעצמן והגיע הזמן לטפל
בהן. כספים, תעודות,
מיסמכים וניירות חשובים
הולכים לאיבוד. לפתע אתם
הופכים להיות מפח 1:>.ענ-ו ח•^
רים ולכך כדאי לשים לב
* 332363
מוקדם ולמחע הסתבכות.
ישנה נטיה. שאינה אופיינית, והיא הצורך לדבר
ולספר סודות חשובים לאוזניים הלא נכנעת.

מבחינה חברתית אתם ממש נהנים, ידידים
ישנים וחדשים מנעימים לכם את הזמן ובעבודה
אתם מתקדמים
בקצב טוב. ובכל זאת
כדאי שתשימו לב לתו פעה
שאינה טובה לכם
מאחרי גבכם יש מישמנסה לחתור, להפריע
ולקלקל את השם הטוב,
אל תהיו תמימים
ואל תמהרו להאמין ל כל
אחד. הפעילו את
האינטואיציה, זו דווקא
חזקה מאוד בימים אלה. באהבה רצוי
לשמור את הקשרים בסודיות מוחלטת.

תוכניות שחיכננחם לשבוע משחנות לפתע, זה
מתייחס כמעט לכל השטחים. נסישת שמתוב־ננוח
לעכשיו נדחות מסיבה
כלשהי. ידידים שעימם
תיכננתם מיפגשים, בילויים
או טיולים יתאכזבו משום
שלא באשמתכם לא תוכל!
לעמוד בהבטחות, בעמדה
חשוב לפתח קשרים
עם אנשים הקשורים לארצות
אחרות, התקדמותכם
עלולה להיעצר פיתאום
בגלל אי הבנה, שאותה כדאי
למהר ולהבהיר. פגישות מיקריוח הופכות
לפתע להינת חשובות וקובשח, אך זה מאוד זמני.

פגישות עם ידידים וכן בילוי משותף משפרים
מאוד את מצב הרוח, דרושה לכם עכשיו
פעילות ספורטי בית,
זה מה שבבל עת
גורם לכם הרגשה יותר
טובה. ביחסים עם ה סביבה
מאשימים אתכם
בדברים שכלל אינם
נוגעים לכם, אפילו לא
מאפשרים לכם להתגונן
או להסביר את עצמכם.
כדאי שתהיו קצת יותר
תקיפים, היחס הסלחני
מדי נותן לאחרים את ההרגשה שהם
שולטים בהם, ואת זאת הם מנצלים נגדכם.

בשוחת לא טובות יניע! לאנזניכם השסע, אלה
קשורות לבריאות של אנשים היקרים לכם, נם
אתם עצמכם אינכם בריאים
ביותר בימים אלה. נסיעות
שנקבעו לתקופה זו
עלולות להידחות ברנע האחרון,
ואם לא תתכוננו ד
כך, יהיו בעיות מוזרות שאותן
כלל לא לקחתם בחשבון.
השגיחו היטב על
כספים, תעודות וחפצים
יקרים, אלה עלולים להילקח
מכם או להיעלם. ה־
16 עד ה־ 9ו ממש מתוחים וקשים. אחם אף
מסתבכים בבעיות כספיות סל ל הוצאות גדולות.

הורוסהוס

מי ניצל ה מי שטרה?- 1 -(המשך מעמוד )26
הבוס שסע עיל כל העניק וביקש למסור
לר את איחוליו.״
ב ל * .שימעון תרים טלפון פעמייך׳
אמוראי.
:כן, הוא אמר לי ביום
ראשון: שסעתי שהוא גמר את כל
העניינים. תמסור לו את בירכותיי״.

אם כן, המישטרה סגרה את
התיקים, ומייד ידעה צמרת
המערך — שאחד מראשיה,
חיים בר־ל* הוא שר־המיש
טרה — בי הפרשה נגמרה.
עברו בשבועיים, וגונן הורה
על חידוש החקירה, אבל הפעם
חקירה נגד בלם על הונאת
התק״ם בגניבת מאה מיליון
דולר, ולא רק בנושאים של
שיחוד עינבל ופז. מה גרם
לתפנית?
גונן סיפר בעדותו על המיפנה כך:
.כעבור מיספר ימים(מכתיבת המיכתב
לראש־אגף־החקידות) ביקר בלישכתי,
בעניין אחר, עודך־הדין יגאל ארנון.
ואגב־אורחה התגלגלה השיחה גם
לנושא ההסדר, אחרי שהוא אמר לי
שהוא מייצג את קיבוצי השומר הצעיר
במיסגרת התק־׳ם בנושא של ההסדר
עם הנאשם.
.ואז שאלתי אותו לגבי הנושא של
הפיצד של 20 מיליון(בלס סיפר לגונן
כי במיסגרת ההסדר הוא מפוצה על־ירי
התק״ם כ־ 20 מיליון שקל, על
הנזקים שגרמו לו בבנק דיסקונט).
עורך״הדין ארנון פרץ בצחוק ואמר לי,
איזה פיצוי ש פה? הוא אמר שזו
התחשבנות פשוסד׳.
גונן המשיך ואפר שבעיקבות
השיחה עם ארנון כתב מיכתב לראש־אגף־הסקירות
ב־ 12 בנובמבר , 1985
ובו הסביר את הנסיבות החדשות
שנוצרו בעיקבות השיחה עם ארנון, וכי
יש לחדש את החקירה. במיכתב הוא
פירט את תוכן שיחתו עם ארנון.
מסתבר כי ארנון הסביר לגונן כי
הפיצוי־כביכול הוא פשוט הסכמת
התק״ם לוותר על חלק מן החוב, כדי
לקבל את היתר. הוא הציע לגונן
לשאול שאלה פשוטה: סי מחזיק ב־סס1
מיליון הדולר, בלס או התק״ם? מי
שמחזיק בכסף ביצע את העבירה. כיצד
יכול בלס לטעון כי התק׳ם רימה אותו,
כאשר הכסף נשאר אצלו?
גונן שאל את ארנק לגבי תלונות
בלס, כי לא החזירו לו ביטחונות
ותעודות־פקדון שלקחו שלא כדין.
ארנק הסביר כי אין סיבה להחזיר את
הביטחונות לפני שבלס יחזיר את
הכסף, שעבודו ניתנו הביטחונות.

נראה כי ההיגיון של ארנוז
שינה את תמונת המצב אצל
גונן.
לפי דיברי משה פרידמן, סיפר גונן
לו ולאיש־צוות נוסף, בשם פישמן, על
השיחה עם ארנון, וכי הוא נוסע לשיחה
עם דורית בייניש סלישכת היועץ
המישפסי לממשלה, כדי לדווח לה על
השיחה. כאשר חזר מירושלים, סיפר
להם כי התיק יחזור לחקירה, והוא מינה
צוות חדש לחשד.

אם דיברי פרידמן נכונים, אז
גונן עקף את הצינורות המיש־טרתיים
ופנה ישירות לבייניש,
תחת לממונים עליו.
את המיכתב לראש־אגף־החקירות
בעניין חידוש החקירה כתב אחרי הסיכום
שלו עם בייניש. אולי ידע כי ה־מישטרה
לא תסכים לפתוח את התיק
מחדש. על כל פנים, פיתאום נעלם
הנימוק שבו נימק את הפסקת החקירה:
האינטרסים הכלכליים העשויים להיפגע.

נראה
כי כאשר היתה השאלה
אם לחקור תלונה של בלם
נגד התק״* היה לנימוק זה
מישקל מכריע. אולם כאשר הנגד
בלס, אין לני־חקירה
היא1ו£.-

ן-יזן
משקל.
מדק
או אולי הופסקה החקירה עד שבלס
יתן לתק־ם את נכסיו, במסגרת ההסדר,
ולאחר שעשה זאת היא חודשה?
העולם הזוז 2615

האם ת ה יהוינין שימעונ׳(בתצלום עם עוונת־הדין
שלו,ונ ונו, בעצם שיגאלו אותו ממצ1קותיו הנפשיות
והכלכליות? אילנה ארון מנתחת את מניעיו ומעשיו

ך* שהגעתי לכיכר־דיזנגוף
באותו ערב, ראיתי את הניידת
מורידה שוטרים בלבוש אזרחי, ידעתי
שאתפס, ובכל זאת המשכתי. אני חושב
שרציתי להיענש, כמו בהחטא ועונשו׳,
אמר יהויכין (.יוכי״) שימעוני אחרי
שנתפס בידי המישטרה.
יש הרבה דברים תמוהים במעשה
המיוחס לשימעוני. הגבר האינטליגנטי
( )45 תיכנן את מעשה־הסחיטה בדייקנות
של שעון. במשך חודשים ארוכים
היה בהתכתבות ובקשר טלפוני בלתי־פוסק
עם נשוא־הסחיטה, מיכאל שטר־אוס.
הוא למד נושאים כמו תעופה ויהלומים
לעומקם, ותיכנן היטב את דרך
בריחתו.
אבל הסכום שביקש היה רק 200
אלף ש״ח. סכום פעוט, בהשוואה לסיכון
הגדול שלקח על עצמו. האם היה זה
כדאי לתעשיין, בעל העבר הנקי, לסכן
את עתידו ושמו הטוב בגלל סכום כזה?
האם זהו הסכום שהיה דרוש לו כדי
לצאת מהמצוקה הכלכלית המיידית
שבה היה שרוי?
מדוע בחר דווקא במיכאל שטראוס,
אדם חביב ואהוד בציבור, כנשוא הסחיטה?
השניים לא הכירו איש את רעהו,
ולא נפגשו מעולם. שימעוני לא הזכיר
מעולם את שטראוס באוזני ידידיו.
ומדוע ויתר לבסוף הסחטן על זריקת
השלל ממטוס, דבר שהיה מקל בהרבה
על בריחתו מהמקום? מדוע הסכים להיפגש
עם שטראוס במקום הומה אדם
כמו כיכר־דיזנגוף, ולקחת משם את הי־

ד״ק ג׳קיל

£ץ ומיסטר הייד
דוע המשיך במעשיו גם לאחר
^ /שראה את עשרות השוטרים?
יתכן כי בדיקה פסיכיאטרית תגלה

פרטים נסתרים על אופיו ומצבו הנפשי
של האיש המוזר הזה.
״את צריכה לקרוא לכתבה ד״ר
ניקיל ומיסטר ה״ד,־ אמרה לי מיכל,
ידידתו של יוכי מהחוג לפנויים
ופנויות בגבעתיים( .היא ביקשה כי
שם־מישפחתה לא יוזכר בכתבה).
אם אומנם היה במצוקה כלכלית, לא

הרגישו זאת ידידיו וחבריו. יום לפני
שנעצר, יצא יוכי לארוחת ערב עם מיכל
.״זה לא היה דבר רגיל, כי בדרר־כלל
לא יצאנו למיסעדות. היינו הולכים
לקולנוע. אבל באותו ערב הלכנו
לאכול, והוא סיפר לי כי חברת־מר־כולים
גדולה רכשה את תחליף־הקפה
שהוא מייצר.

״לא ניכר בו כל מתח או חרדה. הוא
התנהג כרגיל. גם בחודשים הקודמים
לא חשבנו שחסר לו כסף. אומנם ידענו
שהוא צריך כסף עבור המיפעל החדש
שהקים, והוא נמצא בקשיי־נזילות, אבל
בוודאי שלא במצוקה כלכלית. היתה לו
מכונית, הוא יצא לסרטים והרצאות,
וגס כאשר החוג יצא לטיול לאילת ביו־

יהויכין שימעוני -החשוד בפרשת״הסחיטה -אינו
פושע נחוש״החלטה. אחרת היה פועל אחרת.
השאלה היא: אם ינסה מחר פושע אמיתי לחזור על פשע
בזה, האם גם אז מובטח כי הציבור מוגן!
פושע אמיתי היה פותח את המהלך בהרעלת מוצרים,
כדי לגרום מייד לכמה מיקדי״הרעלה סנסציוניים. רק אז,
אחרי שנוצרה ההתרגשות, היה פונה בתביעת־הסחיטה.
יתכן שאז כבר היה המיפעל נתון במצב כזה של לחץ
ופאניקה, עד כי היה נמנע אף מלפנות למישטרה. גם אילו
פנה למישטרה, היתה זו פועלת תחת לחץ של היסטריה
המונית.
פושע אמיתי לא היה מניח למישטרה להתיש אותו. הוא
היה יודע כי בכל מיקרה של איום המוני -כמו במיקרה של
חטיפת בני־ערובה -הכלל הראשון של המישטרה הוא
להתיש את הפושע, ולהסיט אותו מן התוכנית המקורית
שלו. כך פעלה המישטרה גם במיקרה זה.
פושע נחוש היה עומד על מילוי תביעותיו בפעם
הראשונה, באמצעות ההצנחה מן המטוס. אילו היו
מפעילים טכסיסי״השהייה, היה הפושע מגיב מייד
בהרעלת״מוצרים, וכך שם קץ להשהייה.
עקב״האכילס היה ההימלטות עם השלל. אילו היה
מצויה הפושע על המטיס להצניח את השלל במקום שומם,
עדיין היה צריך להימלט משם. בידי שרותי־ביטחון
מודרניים יש אמצעים לאיתור, ויתכן כי בשלב זה היה גם
הפושע הקשוח נלכד על״ידי השימוש בכל האמצעים שיש
בידי זרועות־הביטתון.
לאור נתונים אלה, יש לבחון את מעשהו של שימעוני,
כדי לעמוד על אופיו וכוונותיו האמיתיות, המודעות

והבלתי־מודעות.
אילו רצה יהויכין שימעוני לפגוע בבני״אדם, יכול היה
לנקוט בצעדים הרבה יותר דראסטיים.
להחדיר חרקים ועכברים לציגצנות שמנת וגבינה, יכול
היה להזריק רעל למוצרים במרכולים. התוצאה היתה אז
מותם של אנשים חפים־מפשע, והיסטריה המונית
במדינה.
בארצות״הברית היה מי שהזריק רעל בכמוסות
״טיילנול״ ,ובמעט הרס את חברת ״ג׳ונסון את ג׳ונסון״
המייצרת את הכמוסות. ביפאן הרעיל אדם ממתקים
בחנויות וגרם כמה מיקרי־מוות. בהולנד הורעלו תפוזים
על-ידי זריקות-רעל והביאו לפחד המוני.

מ ה הי ה
הו ר ה
איליו...
אילו היה שימעוני נוקט בצעדים כאלה, יתכן שמיכאל
שטראוס היה נכנע בקלות ומוסר לו מייד את היהלומים,
כדי למנוע סכנה לאנשים נוספים. יתכן ששטראוס היה אף
חושש לפנות למישטרה.
הכנסת חרקים למוצרים היה החלק הקל של תוכנית-
הסחיטה של שימעוני. בחלק הקשה קבלת השלל -הראה
שימעוני דמיון ומקוריות. את הרעיונות נטל בוודאי
מסרטים שראה וספרים שקרא. בארצות־הברית היה
מיקרה שבו צנח הסחטן בעצמו עם שללו ממטוס שהועמד
לרשותו אל לב המידבר ונעלם.
שימעוני ידע היטב כי כסף הוא דבר הניתן לסימון
וזיהוי בקלות רבה. על כסף יש מיספרים סידוריים ואפשר
לאבק אותו בחומרים זוהרים, הנדבקים ליד למשך ימים
רבים. על כן ביקש את שללו ביהלומים בגודל בינוני,
שאינם ניתנים לזיהוי.
גם אחדי שפתר את עניין אמצעי-התשלום, נותר הקושי
של דרך־הנסיגה, מרגע קבלת״השלל. הרעיון הראשון של
שימעוני היה להתחבא בשדה, ולאותת משם למטוס.
המטוס אמור היה לרדת לגובה של 100 רגל ( 35 מטרים)
ולהצגיח את היהלומים לעבר האור המהבהב. שימעוני ,
תיבגן לברוח מהמקום על אופניו. הוא סמך על זה שמקום-
ההצנחה היה רחוק מכביש, ומכגויות המישטרה לא יכלו
להגיע למקום, בעוד שהוא על אפניו יובל. בינתיים לברוח
ולהסתתר.
ב־ 1980 הצליח סחטן אחד בישראל לקבל את שלל־הסחיטה
ולברוח מהמקום, מבלי להשאיר עקבות. צבי גור,
הצייר שחטף אז את הילד אוריו יידן תמורת
כסף, תיכנו דרך מסובכת לקבלת השלל. גור,
שידע כי הילד שחטף כבר נרצח, חשש מאוד
להיתפס בידי המישטרה. גור ניהל שיחות*
טלפון עם מישפחת הילד ודרש שהאב ייצא
לדרך לבדו, ויניח את שקית־הכסף במקום
מסויים שסומן בכביש השרון. האב נסע על פי
ההדרכה, באשר שוטרים רבים עוקבים אחריו
ומאות אחרים מקיפים את האיזור. בח בית
ראשונה על הכביש היה סימן־דרך.
החבית בהצטלבות הוד־השרון, היתה מסומנת
בצלב בצבע לבן, אותו צייר גור. גם הכביש
היה מסומן בצבע זה. האב המשיך את דרכו
עד לאחד באוקטובר, היום שבו נעצר
שימעוני בכיכר״דיזנגוף.
״ערב לפני שנעצר אכלנו יחד ב־מיסעדה,
ולמחרת בלילה טילפן אליי
יוכי ואמר שהוא במעצר. הוא ביקש
שאמצא עבורו עורך־דיו. יוכי לא הכיר
עורכי־דין ואילו אני, מכיוון שאני

לחבית השניה והניח את שקית־הכסף ליד כתם צבע ליד
החבית.
אנשי״המישסרה, שארבו בסביבה ,.חיכו למכונית
מהירה שנהגה יחשוף את הכסף וינסה לברוח במהירות
מהמקום. אולם הם לא היו מוכנים לגבר נמיד־הקומה
והמגושם שזחל מהשיחים, סחב את השקית ונעלם בן־רגע
בחשיכה. בטרם התאוששו השוטרים נעלם החוטף, ועימו
הכסף. משדר זעיר שהוכנס לשקית, לצד הכסף שסומן *
בחומר זוהר, הפסיק לשדר אחרי דקות ספורות. שוטרים
וכלבים המשיכו לסרוק את האיזור במשך כל הלילה, אן
לא מצאו מאומה. רק כאשר נתפס גור, חודשים אחר״כך,
בעת שפרט את כספו בבנק, התברר כיצד נמלט
מהמישטרה.
חברתו של גור באותם ימים, התגוררה בבית קטן, לא
רחוק מהכביש. לאחר שנטל את הכסף מיהר גור להתחבא
מתחת לבניין, בחור צר באדמה. הוא ראה את השוטרים
המרופשים אותו עוברים לידו, אבל הם לא השגיחו בו. הוא
שכב בסבלנות במחילה במשך שעות רבות עד שראה
שהשוטרים עזבו את המקום. אז יצא ממחבואו, נכנס
לבית ידידתו ואמר כי הגיע רק בזה הרגע. אם שימעוני
הפתיע את המישטרה בתכנון המתוחכם ומלא־הדמיון
שלו, הרי גור הפתיע אותם בפשטות ובפרימיטוויות של ש מעשהו.

המישטרה, שלא רצתה להסתבך בהצנחת השלל
ממטוס, החליטה בעזרת פסיכולוגים להסיט את שימעוני
מתוכניתו הראשונית ולהביא אותו לכך שייפגש עם
שטראוס במקום הומה אדם. אז תיכנו שימעוני את
התוכנית השניה שלו, בדבר כיכר דיזנגוף. גם תוכנית זו לא
היתה פשוטה. כמו בסרטים, אמור היה שטראוס לחכות,
ליד טלפון של קיוסק, לשיחה שתפנה אותו למקוס״היעד.
ניתנו לו דקות ספורות להגיע לקפה בסביבה, ולשים את
קופסת״הסיגריות, ובה היהלומים על שולחנו. התיאום
היה מדוייק, כדי שהטחטן יצליח להגיח, לחטוף את
הקופסה ולהיעלם, בטרם יצליחו אנשי־מישטרה להבחין

יתכן ששימעוני היה מצליח בסופו של דבר להימלט גם
מכיכר -דיזנגוף. הוא הכין מראש בריקאדות של תיל
בחצרות האחוריות, דרבן חשב לברוח. אולם כאשר קימט
בידו את קופסת הסיגריות, וחש שהיא ריקה, נתקף
בתיסבול איום. הוא שינה את דרך מנוסתו. שוטר שהחל
רודף אחריו נתקל במשוכת־התיל, נפל ונפצע, אך המשיך
לרדוף אחדי הסחטן כשהוא דב דם. השוטר הצליח לעצור
אותו, והשניים החלו במאבק. הצטרפה למאבק שוטרת,
ואחריה אחרים, וכולם יחד עצרו את שימעוני.
אילו היתה בידי המישטרה דגימה של טביעות
אצבעותיו של שימעוני, ניתן היה לאתר אותו לפני זמן רב: .
אולם, למרות ששירת בצה״ל, לא נכנסו, כנראה, טביעות־אצבעותיו
למאגר של המישטרה. בפרט זה, שכל פושע
מתחיל חושב עליו, נבשל דווקא המתכנן הגאוני. הוא
שכח, או לא ידע , ,בי אפשר לאתר טביעות-אצבע גם
מנייר מיכתבים, והוא השאיר על שניים ממיכתביו את
אי לנ ה אלון
טביעות־אצבעותיו.

גראפולוגית במיקצועי, מכירה הרבה
עורכי־דין. התקשרתי מייר עם יוני
וינריב, שהיא חברה טובה שלי, וכבר
ייצגה נאשמים בעבירות־סחיטה, וביקשתי
ממנה שתיכנס לתמונה.״
ביום השישי בבוקר, ערב יום־הכי־פורים,
הובא שימעוני לראשונה לפני

שופט להארכת מעצרו. לחוקרי־ה־מישטרה
היו תיקים עבי־כרס, ואחד
החוקרים שכח רף אחד במקום גלוי.
בדף הזה היתה רשימת כל המוצגים
שבידי המישטרה.
מסתבר כי כבר מאז יוני עקבה ה־מישטרה
אחרי כל תנועה ורמז של

שיחזור אנ שוי:סחטן שם
גביע מוועד בסופרמאוקט
ני, הוא יצא איתנו.
״נפגשנו בחצי השנה האחרונה, בערך
פעמיים בשבוע. היה לנו תחביב
משותף, בישול, ונהנינו לעסוק בו. הרבינו
ללכת לקולנוע ולצפות בטלוויזיה.
רק לפני שבועיים היה לנו ויכוח אם
דמותו של השוטר אזולאי בסרט היא
אמינה או לא.״
כל מכריו של ״יוכי״ — כפי שהוא
מכונה — מחבבים אותו מאוד. אחרי
שנעצר, התקבלה שיחת־טלפון אנונימית
במערכות העיתונים, ואשה אלמונית
סיפרה כי היא וכל ידידיו הוכו
בתדהמה כאשר נעצר. היא סיפרה כי
הוא אדם תרבותי ועדין־נפש.
חברים נוספים מטלפנים לסניגורית
של שימעוני, עורכת־הדין יוני וינריב,
ומציעים את עזרתם. איש לא יכול להאמין
כי יוכי עשה את המיוחס לו.
״אני כועסת עליו מאוד. איך יכול
היה לעשות מעשים כאלה?״ אומרת מי

.״היכרתי אותו לפני שנה, כשנכנסתי
לחוג לפנויים ולפנויות. הוא היה
שם לפניי, וכאשר נכנסתי לחוג היתה
שם חברה קודמת שלו, ואחרת שהיתה
חברתו כאשר הצטרפתי לחוג. זה מעיד
משהו על אופיו, ששתיהן נשארו ידידות
טובות שלו גם אחרי שהרומאן
איתו נגמר״.
עכבר ערוף־דאש

ף* אותו זמן שהקסים את חברי ה־
^ חוג והמשיך לחיות כאיש־עסקים
רגיל, תיכנן שימעוני את פרשת־הס־חיטה
משטראוס.
הוא התחיל בעניין ביוני, כאשר
שלח את מיכתב־האיום הראשון לבעל־המחלבות.
להפתעתו נלקח המיכתב
ברצינות, ושטראוס ענה לו בדרך שדרש.
מאז הסתבך עניין הסחיטה ונמשך

שיחזור התפיסה: שטואוס המתיו לשיחת־טלנוו בקיוסק זה. הל

הסחטן. הטלפונים של שטראוס היו
מצותתים, מיכתבי־האיום שקיבל בעל-
המחלבות נבדקו במעבדות המישטרה,
ועל שני מיכתבים נמצאו טביעות״אצ־בע
של החשוד. בידי המישטרה יש גם
הקלטות של שיחות־הסחיטה. בשיחות
הראשונות ניסה החשוד להסוות את
קולו, אבל בשיחה האחרונה דיבר בקולו
הטיבעי.
במהלך החקירה היתה למישטרה
ולשטראוס דילמה לא קלה. מצד אחד
היה חשש שמא הסחטן עלול לחרוג
מאיומיו ולגרום נזק, ואולי גם הרעלות
המוניות (ראה מיסנרת) .מצד שני לא
רצו לעורר את פחד הקהל ולגרום לפאניקה.
אחרי
ניתוח פסיכולוגי של אישיות
הסחטן על־פי מיכתביו והתנהגותו,
הגיעה המישטרה למסקנה כי אינו מסוכן
לציבור. ואומנם, ההימור של המיש־טרה
הצליח. מלבד כמה מקקים ועכבר
שהחדיר הסחטן לתוך מוצרי שטראוס,
ואשר הודיע מראש היכן ישתיל אותן,
לא עשה שום דבר נוסף.
המישטרה חיפשה במרכולים, שאותם
ציין הסחטן במיכתביו, ומצאה את
המוצרים הפגומים. כדי שלא יחשדו
בפועלי המיפעל שמא התרשלו בעבודתם
והניחו לבעלי־החיים להיכנס למוצרים,
הכניס שימעוני לאחד המוצרים
עכבר ערוף־ראש, כדי שיהיה ברור
שהדבר תוכנן.

״פדפוק
מישהו״

ך} צי שנה לפני ששלח את מיכתב־
1 1האיום הראשון לשטראוס, התגרש
שימעוני מאשתו דורית.
הזוג היה נשוי במשך תריסר שנים,
ויש לו שני בנים.
מאז מילחמת יום־הכיפורים התערערו
היחסים בין שימעוני ואשתו. באחרונה
חלה גם הרעה במצבו הכלכלי.
שותף חדש שלקח, בחברת־השיווק של
מוצרי סקאנדיה, סיבך אותו בחובות| ,
ושימעוני לא ידע כיצד להתמודד עם
בעיות אלה. הוא מכר את חלקו בס־קאנדיה
ונסע לשוודיה, לטיול. אשתו
אמורה היתה להצטרף אליו יותר מאוחר.
בינתיים
הגיש שותפו החדש תביעות
מישפטיות נגדו, ולחץ על אשתו.
כאשר הגיעה דורית לשוודיה, שם גדל
שימעוני ושם מתגוררת עדיין אחותו
הבכורה, הם התגרשו בגירושין אזרחיים.
כאשר חזרו לישראל, התגרשו גם
ברבנות.
אחרי גירושיו עזב שימעוני את ירד
שלים, ועבר אל אמו, במרכדהארץ. היה
זה מוזר שהגבר הבוגר, שהיה עצמאי
במשך כל־כך הרבה שנים, החליט לחזור
להתגורר אצל אמו ואביו החורג.

.למדנו אס אוניו נ רנו טוב, שימונו
להניח בותוב ולעצור אותו!״
ץ ח היה אחד המיבצעים הקשים,
המסובכים, העדינים והמתמש־בים
שהיו לנו ׳.אמר השבוע תת־נציב
שימעון סביר, מפקד היחידה לחקירת
פשעים חמורים במישטרת־ישראל.
היחידה מורכבת ממיפלגים, בלשון
המישטרתית. על החקירה המסויימת
הזו, שבה נעשה נסיון לסחוט את
מיכאל שטראוס, היה ממונה מיפלג־חקירות,
שבראשו עומד סגן־ניצב
אמנון שאלתיאל. בגלל אופי החקירה
ועדינות העניין פיקח סביר באופן
אישי על כל מהלך העניינים.
כשהגיע מיכתב הסחיטה הראשון
אל מיכאל שטראוס קיוו הכל, ובעיקר
אנשי-המישטרד״ שמדובר בסוג מסויים
של בדיחה, ובי היא תתפוצץ מייד
אחרי קבלת המיכתב. באותו מיכתב
התבקש שטראוס להכין יהלומים בשווי
של 200 אלף שקלים ולהחזיר תשובה
באמצעות מודעה בצהרון מעדב.
״חשבנו ׳,סיפר סביר ,״שבאותו רגע
העסק יתפוצץ. אבל ראינו שהאיש
שלח מיכתב נוסף לשטראום, ואז הבנו
שזה רציני.
״במיכתב השני הוא ביקש שימתין
לשיחת-טלפון, שבה ינתנו לו הוראות
נוספות.
״בשיחת־הטלפון התבקש שטראוס
לנסוע לאיזור מיכמורת, ושם מצא
שקית ובה מישקולת שאליה היה קשור
מיצנח ואליו סרטים זוהרים. אז גם
קיבל את הורואת־הטיסה.
״אז הבנו שלא מדובר פה במתיחה.
כי במתיחה אדם אינו משקיע מאמצים

להכין מישקולת כל-כך מסובכת.
ונקסנו בצעדים חשובים.
״החלטנו שכל העניין צריך להיות
סודי, לערוך חקירה סמויה ולא לאבד
מגע עם הסוחט. ניסינו להבין אם
הסחיטה באה מתוך מיפעלי־שטראוס
או מבחוץ. בשלב רי מוקדם הבנו
שמדובר באיש מבחוץ.
״אני מוכרת לומר שבמהלך עבודתי
נתקלתי בכל מיני מתלוננים. אבל
מיכאל שטראוס הוא אחד האנשים
שאין לי נגדו שום טענה. לא היתד,
פניה שלנו, מחשבה או רעיון שהוא
התבקש למלא ולא ביצע עד תום.
התרשמתי שהוא נותן בנו אמון מלא,
ותיאמנו איתו את מרבית הפעולות.
הוא העמיד לרשותנו מיספר אנשים
מהמיפעל ומהמישרדים, שסייעו לנו
בכל שאלה ופנייה.
״בשלב מסויים של החקירה רצעו
לדעת בוודאות מה יקרה אם ננתק מגע
עם הסוחט. אם הוא באמת רציני, או
שיירר מהעניין. דאגנו שבמיקרה
מסויים שטראוס לא יענה לו. אבל
חוסר התגובה גרר אחריו מיכתב־איום
חריף וגביעי־שמנת שבתוכם התגלו
מקקים. אז הבנו שהעניין רציני.
״וכאן נכנסו לתמונה המטוסים.
שטראוס התבקש לטוס במטוס בקטע
שבץ אשקלון לחיפה ולזרוק את
חבילת היהלומים ברגע שיגלה איתות
אור מן הקרקע. הטיסה בוצעה, אבל לא
היה כל היבהוב. אחר־כך הסוחט טען
שהמטוס הקרים בשלוש דקות וביקש
טיסה נוספת. גם אז לא היה זכר לסימן.

אנחנו, מציינו, הכנות כוחות גחלים
על הקרקע, שהיו פזורים לאורך קטע
מסויים מן המסלול, שעליו החלטנו
אחרי בדיקה מדוקדקת של כל 250
הקילומטרים. הכנו גם מסוקים עם
חוליות של שוטרים, שהיו אמורים.
לרדוף אחרי הסוחט מייד אחרי זריקת־החבילה.
אבל הדבר לא בוצע.
״אז הוחלט להעביר את המיפגש אל
הקרקע, והוא נקבע לאיזור תל־אביב.
בשלב הזה של החקירה הוכנסה לעניין
היחידה המרכזית של מחוז תל־אביב,
אנשים המכירים את השטח ואת
העבודה׳.
פרשת הסחיטה הסתיימה, אכן, סמוך
לרחוב דיזנגוף, כששוטר שרדף
אחרי הסוחט מעד על תיל דוקרני
שהוצב במקום, כדי לבלום את
הכוחות־הרודפים. אך השוטר הצליח
לתפוס את הסוחט, למרות פציעתו.
במהלך החקירה ניסה הצוות המיש־סרתי
להעריך אם מדובר בארם אחד או
בקבוצה. אחרי ניתוח המהלכים, הגיע
הצוות למסקנה שאכן מדובר באדם
אחד בלבד, מסקנה שהוכחה בדיעבד,
אחרי המעצר, כנכונה. י
בעיה אחרת שעמדה בפני הצוות
המישטרתי היתה קשה במיוחד. האם
יש צורך להזהיר את הציבור מפני
אפשרות של פגיעה במזון של חברת
שטראזס, או להשאיר את העניין בגדר
סוד ולנהל חקירה סמויה, ובכך להסתכן
באפשרות של הרעלה .״חשבנו
שהשיקול שלא ליידע את הציבור היה
חשוב יותר, כי.אם אתה מודיע, אתה

מנערותו, מאז שסיים בית־ספר מיק־צועי
לאלקטרוניקה ומכניקה עדינה
בשוודיה, לא התגורר בבית. הוא התגייס
לצי השוודי והפליג בכל העולם.
אחר־כך התגורר באנגליה ובדרום־אפ־ריקה.
באנגליה
הכיר את היהדות והציונות,
ובשנת 1971 עלה לישראל. בארץ
למד באוניברסיטה, בחוג־לקולנוע, ושם
פגש את אשתו. הם נישאו בשנת
,1972 ונסעו ללמוד קולנוע באנגליה.
כאשר חזרו לארץ, הקים שימעוני
את מיפעל סקאנדיה לריהוט בהרכבה
עצמית, ועשה חיל בעסקיו. שותפיו
מספרים כי היה חרוץ מאוד, דינאמי
ובעל־מעוף, אבל תמים מבחינת האמון

שנתן באנשים.
ביתו של יוכי שימעוני, שבו מתגוררת
כיום גרושתו דורית עם שני
בניהם, בני 12ו־ ,9נמצא בעין־כרם.
מאז מעצרו נשאר הבית סגור על בריח.
דורית והילדים נמצאים בחיפה.
מבחוץ הבית נאה ומטופח, ונראה
שעזבוהו לפני זמן קצר.
שכניו יודעים לספר על מישפחת
שימעוני, שהיתה מישפחה שקטה, מאוד
ידידותית. מעולם לא נשמעו קד
לות־מריבה בוקעים מהבית, ועל כן
גירושי בני-הזוג באו בפתעה על השכנים.
בני־הזוג תמיד נראו לבושים
אלגאנטית ומטופחים במראם. הם בירכו
את השכנים לשלום, אולם קשר

הדוק לא יצרו עם איש מהם.
יוכי שימעוני נכנס ב־ 1975 לשותפות
במיפעל רהיטי סקא1דיה עם
אילן אציל ואבי כפיר. הקשר עם אציל
נוצר דרך מירה, שהיתה אז אשתו של
אילן וחברה של דורית, אז אשתו של
יוכי. אליהם. הצטרף לשותפות כפיר,
שניהל את סניף־חיפה. יוכי היה ממונה
על הייצור.
אבי כפיר מספר על יוכי שהיה חרוץ
מאוד בעבודתו, דינאמי ובעל־מעוף.
הוא היה אדם תמים במקצת מבחינת
האמון שנתן בבני־אדם, וזה היה לו
לרועץ. הוא היה איש־מישפחה טיפוסי,
חם ודואג. כך גם מספרים אנשים אחרים
שעבדו במחיצתו. גם אילן אציל,
שחזר לארץ ביום הראשון השבוע, היה
מופתע והדגיש כי הכיר את שימעוני
כ״סופר־רגיש וסופר־אמין.״
כ־ 1982 פורקה לראשונה השותפות ,־
בעיקבות הפיכתה של חברת סקאנדיה
לחברה ציבורית, על רקע עסקות בבורסה
והמצב במשק.
ב־ 1985 החל עולמו של שימעוני
מתמוטט עליו. אשתו ביקשה גט, עסקיו
נהרסו, ובינואר 1986 התגרש ועבר
לגור אצל אמו.
יתכן שהתקופה הזו עירערה משהו
בנפשו של שימעוני. יתכן שרצה להוכיח
כי הוא עדיין יכול לעשות דברים
גדולים ולהצליח. יתכן שרצה לנקום
בחברה שהיכתה אותו קשות. או, כמו
שאמר בעצמו :״כולם דפקו אותי, אז
החלטתי לדפוק גם כן מישהו.״ שטר־אוס
נבחר מכיוון שהיה סמל של הצלחה
מיסחרית וכלכלית, ושימעוני היה בטוח
כי הפסד של 200 אלף שקל לא
יגרום לשטראוס נזק בלתי־נסבל.
המישטרה הששה

ך^ימודי הקולנוע של שימעוני
) עזרו לו בוודאי בעת תיכנון הסחיטה
וקבלת השלל. מעשה הסחיטה
תוכנן בדיוק כמו תסריט קולנועי. הוא
שלח מיכתבי־איום ודרש שהתשובה
עליהם תבוא במודעה מיסתורית בעיתון.
הוא דרש כי את היהלומים יזרקו
ממטוס קל, למקום שבו תנצנץ אבוקה

להזהיר א 1לא ד־מפסיד
את הקלפים שלך כי כך אתה
מזהיר גם את האיש עצמו. ומאידך,
במיקרה כזה אתה לוקח על עצמך
אחריות עצומה, כי אם חלילה היה
קורה משהו, בל העולם היה בא אלינו
בטענות. לכן זה חייב אותנו לנקוט
בצעדים ביחד עם המיפעל כדי לאתר,
למנוע ולצמצם כל דבר שיכול
להתרחש בשטח׳.
בעיה נוספת שעמדה בפני השוטרים
היתה שהסוחס לא היה אדם השייך
לאוכלוסיה המוכרת למישטרה, אבל
״לא היינו מופתעים כשעצרנו את
האיש לגלות מיהו. ראינו שצדקנו
כתב ההערכות שלנו לגביו. ידענו
שמדובר באדם אמיץ ועיקבי. ניתחנו
את האופי שלו כל־כך טוב, שידענו
אפילו איך הוא נראה, ואני תושב שאם
אנשים שלנו היו רואים אותו במיקרה
ברחוב במהלך החקירה, הם היו יכולים
לזהות אותו ולעצור אותו׳.
ענת סדגזסטי
שתסמן את מקום ההצנחה.
בעקשנות ובדייקנות שוודית ממש
למד שימעוני את הנושא. הוא השתלם
במסלולי־טיסה, גבהים וזמנים, טילפן
לחברת שחף ווידא את הנושא, וכאשר
ניסו לומר לו כי מסלול הטיסה שבחר
אינו אפשרי, סתר׳מייד את הדברים.
את המיצנח והמישקולת ליהלומים
הכין במו ידיו, כאשר הוא מחשב את
הכובד, המרחק והגובה, כך שהמיצנח
ייפול בדיוק במקום בו יחכה לו בשעה
המיועדת. שקית ניילון ופיסה של בד
אדום זוהר צורפו למיצנח ולמישקולת,
כדי שאפשר יהיה לראות את השקית
בקלות בשטח.
ההצנחה הראשונה נכשלה כביכול
בגלל חוסר־תיאום של דקות ספורות.
שימעוני איחר להגיע למקום, וראה את
המטוס חולף על פניו לפני שהצליח
להפעיל את האבוקה. הוא ניסה עוד
פעם, ולבסוף שוכנע כי אין זו דרך
מעשית.
״למישטרה היתה יד בשיכנוע זה.
המישטרה חששה כי התיכנון כל-כך
מוצלח עד שהסחטן יצליח לאסוף את
השלל בשדה ולהימלט לפני שייתפס.
ואומנם, שימעוני תיכנן את ההצנחה
רחוק מכביש, כדי שמכוניות־המישטרה
לא יצליחו לרדוף אחריו, כאשר יסתלק
מהמקום על אופניו והשלל בידיו.

;;הוא היה
סגור״

**ץ לושה חודשים של משא־ומ־תן
התישו כנראה את שימעוני,
והוא הסכים לבסוף לקבוע דרך אחרת
למיפגש עם שטראוס ולקבלת היהלומים.
במשך הזמן הזה המשיך שימעוני
לטפל במיפעל החדש שהקים ובחיים
החברתיים הענפים שקיים.
ביוני נסע עם חוג הפנויים לאילת,
והיה שם מרכז החברה.
״יש לו חוש־הומור משגע. באילת,
כאשר היינו על שפת־הים, ראינו אשה
שצילמה את בעלה. יוכי ניגש אליו
ושם את זרועו על כתפיו. אפילו האשה
צחקה.
״יש לו גם כישרון־מישחק לא־רגיל.
(המשך בעמוד )38

_ עכבר בשמנת

(המשך מעמוד )37
כאשר ירדנו מהיכטה באילת, הוא עשה
ברגליו תנועות כאילו הוא נופל, וזה
היה מדהים ״,סיפרה מיכל .״אבל יותר
מזה לא ידענו עליו דבר. הוא היה סגור
מאוד. הוא ידע להקשיב, ואני ראיתי בו
מעין חברה. בשיחות־טלפון ארוכות
הייתי מספרת לו על כל דבר שקרה לי.
על מריבות עם בתי, ועל תיקצוב בעבודה
שלי. הוא היה מקשיב בנועם
ועוזר בעצה״.
מיכל היא גראפולוגית .״זה רק מראה
שלא היה בינינו יחסים רציניים. לא
התעניינתי כלל בכתב־ידו. ראיתי אומנם
פה ושם פתק שלו, והתרשמתי
מכתב־היד שהוא אדם מאוד סגור ולא
ניתן לפתיחה׳.יתכן שזה היה הדבר
ששיכנע אותי לא להתקשר אליו ברצינות.״

מכריו של שימעוני מצהירים כי
הוא ארם טוב וחביב. גם המישטרה התרשמה
שאין מדובר בפושע קר־מזג וח־סר־מעצורים.
אילו רצה שימעוני באמת
ליצור פאניקה בציבור ולקבל כל

חשוד שימעוני
גאולה באזיקים?
סכום שרק ידרוש, היה יכול לאיים
בהרעלה המונית. הוא בחר לאיים בהכנסת
מקקים ועכברים למוצרי שטר־אוס.
הדבר עלול היה לפגוע במכירות
של החברה, אבל לא היה יכול להזיק
לציבור, שהיה מגלה את החרקים מייד.
שימעוני הודה במישטרה שהיה לו קשה
להרוג את העכברים.
בין ההאשמות שייכללו בכתב־האי־שום,
שעומדת להגיש התובעת נורית
אחיטוב, תהיה בוודאי סחיטה באיומים.
אך מכיוון שהוא לא קיבל את התמורה
שדרש, צפוי שימעוני לעונש של
שלוש שנות־מאסר בלבד.
העונש החמור צפוי לו דווקא עקב
משוכות התיל הדוקרני, ששם בדרד
הנסיגה. שוטר שנכשל ונפל במירדף
נפצע באורח חמור. שוטר זה הוא שבסופו
של דבר תפס את שימעוני ונאבק
איתו. הוא נפצע שוב במהלך הקטטה,
ואז הגיעה שוטרת שעזרה לעצור את
שימעוני. על גרימת החבלה צפוי שימי
עוני ל־ 20 שנות־מאסר, אם יוכח כי
השוטר נפל ונחבל על המשוכה שהניח
שימעוני מראש בדרך הנסיגה. שימי
עוני לא נשא איתו נשק, אבל דאג
להצטייד בפילפל חריף, כדי לזרות
אותו בעיני רודפיו.
כאשר נעצר, הכחיש שימעוני שהוא
הסחטן, וטען שנשלח לקבל את הקופסה
על־ידי אדם שהכיר לפני שבוע
ביפו. אבל הוא לא עמד על גירסתו זו
הרבה זמן. החוקרים התרשמו שהיה לו
צורך נפשי עצום לפתוח את ליבו, לספר
על מעלליו ולהתפאר בהם. יתכן
שהצורך האמיתי שלו היה להראות
לעולם שהוא אינו לא־יוצלח כפי שנראה
בשנים האחרונות. הוא רצה שכולם
יידעו כי הוא האיש שתיכנן את ה־מיבצע
המושלם הזה על כל פרטיו.
יתכן שזו גם הסיבה לתפיסתו. אילו
היה מצליח, לוקח את השלל ונעלם,
היה זוכה רק בכסף, ולא בתהילה. אולם
כאשר נעצר, הפך סיפורו לכותרת ראשית
בעיתונות הוא זכה בפירסום על
חוכמתו, דמיונו העשיר, כושר־התיכנון
שלו ומקוריות מחשבתו.

^ ני פוחדת שישכחו אותי,
4 שלא יתנו לי להתקרב אליה.
יהיו בנמל־התעופה כל־כך הרבה
אנשים חשובים. כל מי שלא עזר ולא
עשה דבר במשך השנים הארוכות
האלה, ממהר עכשיו להצטרף לחגיגות.
ואני, אחותה, עלולה להיבלע בין כולם,
להישכח,״ אומרת אילנה פרידמן,
אחותה של אידה נודל.
אשה קטנה, עיניה צוחקות, שיערה
אסוף לאחור בתיסרוקת של בבושקה
רוסית. לרגליה נעלי־בית ישנות
וגרביים סרוגים. אפודה גדולה עוטפת
את גופה.
במשך שנים אספה אידה נודל את
שערותיה הנושרות של כלבתה, עד
שנוצר כרור־צמר גדול. מהצמר הזה
סרגה אחת מידידותיה של אידה אפודה
לאילנה פרידמן. אילנה לובשת את
האפודה כמו עיטור של גבורה. בגאווה.
מזה 15 שנים מקדישה פרידמן את
כל כוחה למען אחותה. היא עלתה
לארץ באפריל , 1972 עם תחילתו של
גל־העליה הגדול. באה עם בעלה, לב,
שהוא אגרונום, ועם בנם, יעקב, אז ילד
בן .9
הם רצו לגור בתל״אביב. הבטיחו
להם כי אכן יגורו בקרבת העיר
הגדולה, ונתנו להם חדר קטן במרכז־קליטה
בעכו.
אילנה, אז אלנה, היתה בטוחה
שאחותה תבוא מייד אחריה .״אמא
אידנה אעירה
שד אידה

אידה נוול אסנת
את שעוות הנובה
שוה, ושלחה אותן
אוצה. אחותה
סוגה מהו שווו
מתה כמה ימים לפני שיעקב נולד.
נשארנו רק אידה ואני. בלי קרובי•
מישפחה. היינו קשורות זו לזו כמו
אחיות תאומות. תמיד ביחד. דומות זו
לזו במראה החיצוני, אבל לא באופי.
אני איטית ושקטה. אידה זריזה
ומלאת־מרץ,״ אומרת פרידמן.
כמה ימים אחרי שהגיעו למרכז-
הקליטה שמעה פרידמן ברדיו כי אירה
פתחה בשביתת־רעב. זו היתה תחילת
מילחמתה של אידה בשילטונות.
אילנה פרצה בבכי, מישהו ריחם
עליה והיפנה אותה למישרד־החוץ,
שקישר אותה עם אידה.
כך התחילו 15 שנות מאבק. אידה
שם, נלחמת במישטר, מתגרה
בממשלה, עוזרת לכל מי שאפשר,
נאסרת ונשלחת ב־ 21 ביוני ,1978
לארבע שנות־גלות בסיביר. אחר־כך
חזרה למוסקווה, משם נדחקה לעיר־שדה
נידחת 16 .שנים היא אסירה.
לעיתים ממש כלואה, לרוב חופשיה
מכבלי־הכלא, אך עדיין אסירת־

המאבק
שממו השמגמו

ן* אותו הזמן, כאן, אילנה פרי־
*1דמן היא אסירה של אידה. שולחת

אילנה פרידמן מכינה את החדר למען אחותה אידה נודל
״אני חוששת מהפגישה איחה אחרי 15 שנהר

מיכתבים, נפגשת עם כל מי שאפשר
בארץ ובעולם, מארגנת תרומות,
ועידות ועצרות־הזדהות בכל רחבי-
העולם.
עכשיו, דקה לפני הסוף, פרידמן
תשושה, על סף אפיסת־כוחות. היא
מצוננת. מבולבלת, פוחדת. רוצה
לקנות שימלח חדשה, אך אינה מוצאת
זמן וכוח.
״אני רוצה שהכל יהיה מאחורינו.
החגיגות הצפויות מאיימות ומפחידות
לא פחות מ־ 15 שנות מאבק.
״אני פוחדת מהתגובה שלי בלוד,
כשאראה את אידה. אני רגשנית
מטיבעי. אני עלולה להתבלבל לגמרי,
לאבד את ההכרה וליפול שם על
הריצפה, לעיני כולם. כל הזמן אני
ן אומרת לעצמי שאצטרך לגייס לעזרתי
את ההגיון הקר, לפחות בדקות
הראשונות, רק כדי שלא אתמוטט.
״אני גם חוששת מהפגישה איתה,
מהחיים ביחד. השארתי שם את אידה
של שנות־הילדות, אידה שהכרתי
׳= היטב. אפגוש כאן אידה לא מוכרת.
ב־ 15 השנים האחרונות שתינו השתנינו.
נצטרך ללמוד להכיר זו את זו״.
בדירתה של פרידמן, במרכז רחובות,
יש חדר אחד שהוא חדרה של
אידה. כשאירה נלקחה לסיביר, ארזו
ידידיה במוסקווה את כל חפציה, כלי״
בית ומיטבח, רהיטים, ספרים, ושלחו
בארגזים גדולים לארץ, לאילנה.
תשע שנים מאכסנת פרידמן את
חפציה של אחותה. החדר צפוף, מלא
ברהיטים כבדים, ארונית גדושה בספרים,
מיכתבה, כיסאות, כריות קטנות.
פרידמן יושבת על שרפרף־עץ.
ף־• עונה לצילצולי־הטלפון הרבים: מזכי׳
רתה של גאולה כהן, פעמיים רעיה
יגלום, שתי חברות־נפש ואחת זרה.
וכל זה בחצי שעה.
״אני מקווה שעכשיו אתחיל לחיות
חיים נורמליים,״ אומרת אילנה. אין
י בקולה תלונה או מרירות. כמציינת
עובדת־חיים קשה אך פשוטה, היא
מדברת על ״הבעיה הגדולה שלנו.״
״כשראיתי שלא נותנים לאידה
אשרת־יציאה, ואחר־כך, כששלחו
* אותה לסיביר, הבנתי שאני צריכה
לעזור לה. רק אני נשארתי לה. כל
בני־המישפחה שלנו מתו במילחמה.
אידה לא התחתנה ולא ילדה ילדים. אם
אני לא אעזור, היא תהיה בודדה
לגמרי.
״התחלתי להיפגש עם אנשים, להסביר
מה הבעיה שלנו, לבקש שיעזרו.
בתחילה התנהל המאבק באיטיות. ב־
1979 לב פגש במילואים את פיטר
קראוס, איש יחסי־ציבור מרעננה,
שנרתם לעזרתנו, ביחד איתו הרחבנו
את הפעילות. עכשיו כבר לא היה זמן
לשום דבר אחר. רק אידה.
״אני עובדת כמנהלת־חשבונות
במרכז נעמת בתל־אביב. מנהלת-
חשבונות גרועה. תמיד חשבתי על
אידה. לא היה לי כוח להתרכז בעבודה.
״כל בוקר אני קמה ב־ ,5.30ב־6.00
\ כבר יוצאת לעבודה. ואחר־כך פגישות,
ר התרוצצויות, סידורים.
״יעקב, הילד, גדל לבד. לא חילקנו
איתו את חוויות הגדילה, הנעורים,
ההתבגרות. תמיד היה לבד. לא היה
לנו אפילו מספיק כסף כדי לשכור
מטפלת. קנינו לו כלב. במקום הורים
היה לו כלב. איתו הוא דיבר, שיחק,
חילק את בעיותיו.
״אי־אפשר היה לחשוב על ילד
נוסף. הרי זה בלתי־אפשרי גם לפעול
למען אידה וגם לטפל בתינוק. כך
שיעקב היה באמת בודד.
״עכשיו יש לי רגשי־אשמה כלפיו.
י״ לא הייתי לו אמא טובה. לקחתי ממנו
15 שנים, אולי השנים החשובות ביותר
־ בחייו של בן־אדם.״
יעקב פרידמן עומד להתחיל בימים
אלה את לימודיו באוניברסיטת בר־אילן.
יחסים־בינלאומיים לתואר ראשון.
מקווה ללמוד אחר־כך מינהל־עסקים.
״מובן
שגם את הבית הזנחתי. אידה
היתה חשובה יותר מהאבק על
הרהיטים. תמיד היה קצת אבק וקצת
בלגן. הרי כל הרהיטים שלה כאן.
הייתי צריכה למצוא פיתרונות שיהיו
~ גם נעימים וגם מעשיים, איך להתגבר
על שתי מערכות רהיטים בבית כל־כך
קטן•״

אילנה מנקה את התמונה של אידה
,הזנחתי את הבית. אידה היתה חשובה י1תר מהאבק על הרהיטים!״
לפני חמש שנים, עם תום תקופת
גלותה של אידה, רמזו לאילנה כי
ייתכן שעכשיו אידה תורשה לעזוב את
ברית־המועצות. כך קורה בדרו־כלל.
מגרשים מברית־המועצות כמעט את
כל מי שסיים את תקופת הגלייתו.
אילנה החליטה לעבור לדירה
גדולה יותר .״עד אז גרנו בקריית־שרת
בחולון. הביתה היה קטן. ליעקב היה
חדר משלו. בדיוק באותו זמן הוא
התגייס לצבא.
״רציתי שלאידה יהיה חרר בבית
שלנו, אבל לא רציתי לגרש את יעקב
מחדרו. החלטנו שאנחנו צריכים
למצוא דירה גדולה יותר. מצאנו דירה
ישנה, במצב גרוע, ברחובות. לקחנו
הלוואה, מכרנו את הדירה בחולון
ועברנו לגור כאן.״
עכשיו משפצים את הדירה. התחילו
בעבודות השיפוצים יומיים אחרי
שאידה הודיעה כי היא מגיעה לארץ.
חדר־האורחים התרוקן מרהיטיו, קירות
נהרסו, נבנו מחדש וסויידו.
״אני רוצה שאירח תגיע לדירה
מסודרת ומשופצת, שלא נתבייש
בפניה ובפני כל האורחים,״ אומרת

אנאטולי שצ׳רנסקי עס אידה במוסקווה(למעלה) ועם אילנה(למטה)

^ בכל

.אני איטית ושקטה, אידה זריזה ומלאת־מרץ!״

רג ע

ן * טלפון מצלצל. חברה הזמינה
1 1לבני הזוג פרידמן חדר בבית־מלון
בטבריה .״אתם צריכים לנוח קצת לפני
שאידה מגיעה,״ היא מאיצה באילנה.
״אני באמת זקוקה למנוחה ״,אומרת
אילנה .״ב־ 15 השנים האחרונות לא
יצאנו לנופש, ואם העזנו לבלות בערב,
להאזין לקונצרט או לצפות בסרט,
הרגשנו כמו גנבים הגונבים זמן יקר,
שיכול היה להיות מוקדש לאידה.
״למזלי, בעלי לב הוא אדם טוב. הוא
הבין אותי, קיבל אותי ביחד עם הבעיה
שלי, ידע שאני לא יכולה אחרת. ולא
רק הבין, אלא גם עזר, התרוצץ ביחד
איתי, נפגש, דיבר, כתב. הוא עובד
כמפקח בתנובה. כל יום, כמוני, אחרי
שעות העבודה, הוא הקדיש את כל
שעותיו הפנויות לאידה. בערב, מאוחר,
היינו מגיעים הביתה. לא אוכלים, לא
משוחחים, מייד נרדמים. ולמחרת
קמים מוקדם בבוקר ומתחילים ביום
חדש של עבודה והתרוצצויות 15 .
שנים שהיו כמו יום אחד, ארוך, מפרך.
״לפעמים כעסתי על אידה, .את
דואגת לכולם, מטפלת באסירי־ציון,
שולחת מיכתבים ומתנות לכל יהודי
סובל ברוסיה, ורק על אחותך אינך
חושבת,׳ אמרתי לה, .הפסיקי להתגרות
בשילטונות, כדי שיתנו לך לצאת, וגם
אני אוכל לנוח. המאבק מתיש אותי.
אין לי יותר כוחות,׳ אמרתי לה.
,״אני עושה מה שאני צריכה
לעשות,׳ אידה אמרה לי, ,ואת תעשי
כרצונך. לא ביקשתי ממך שתיאבקי
למעני. את יכולה לפרוש בכל רגע.
אינך חייבת לי דבר.׳ אבל איך יכולתי

לעזוב אותה? המשכתי״.
הירהור מביך, מתסכל, חולף במוחה
של אילנה .״ואחרי כל זה אינני יודעת
עד כמה באמת עזרנו לה. הרי יכול
להיות שהיו נותנים לה לצאת בדיוק
עכשיו, גם בלי המאבק שלנו.״
כך או כך, בעוד כמה ימים אידה
נודל תגיע .״אחרי ההתרגשות
הראשונה, אחרי שניכנס למסלול חיים

רגיל, אעשה גם למען עצמי. אינני
פוחדת מריקנות. יש לי כל־כך הרבה
דברים לעשות.
״אני רוצה ללמוד עברית. עדיין,
אחרי כל־כך הרבה שנים בארץ, אני
כותבת בשגיאות. וגם אנגלית אני רוצה
ללמוד. נסעתי בכל העולם, נפגשתי
עם עשרות אנשים דוברי־אנגלית,
ותמיד הייתי זקוקה למתורגמן. לא

מפני שאני טיפשה, אלא־מפני שאף־
פעם לא היה לי זמן ללמוד.
״ואידה תוציא מכאן את רהיטיה
ואני אוכל לסדר את הביתה בצורה
נעימה יותר. ואקרא ספרים, אסרוג
סוודרים ואפצה את לב ואת יעקב על
כל מה שאף־פעם לא נתתי להם״.

שרה ליי בז כי״״
צילם: עידן עפדיד ₪

.או כתבתאת
ה 1או של א ]]אם!״
^ ד ע תי על יוזמת־השלום של
סאדאת — ביקורו בירושלים ב־
— 1977 כשבוע לפני נאומו
בפרלמנט.
חוסני מובארב, שהיה אז סגן־
הנשיא, טילפן אליי וביקש ממני להכין

סאדאת לעשות את הצעד ההיסטורי
הזה. אני, אישית, הייתי מופתע
מהנסיעה לירושלים, אבל לא מהנטייה
הכללית. עליכן־ דיברתי עם הנשיא
סאדאת פעמים רבות.
מעולם לא הייתי ממש קרוב אל

עבור הנשיא נאום באנגלית למעמד
בכנסת־ישראל. עמלתי שעות רבות
על כתיבת הנאום. לבסוף החליט
סאדאת לנאום בערבית, ולא השתמש
כלל וכלל בנאום שלי.
אינני זוכר את הנאום המקורי. לכן
אינני יכול להיזכר בהבדלים שבין שני
הנאומים.
אין לי מושג מתי בדיוק החליט

סאדאת. היו בנינו יחסי־עבודה, עשרות
טלפונים כמו ״תכין לי כך וכך ״,או
״היפגש עם זה וזה.״
כששיתף אותי ביוזמת־השלום שלו,
לא נוצרו שיחות־נפש — מייד
התחלתי לעבוד. איתי הוא גם לא
שוחח מעולם על הסכנות הטמונות
בצעד שכזה, על המוות.
הוא היה אדם מאוד פטליסטי. הוא

מיפג שי ב רי כ ה
ב־ 6באוקטובר -יום השגה למילחמת יום־כיפור, הנתפסת
במצריים כניצחון לאומי, ויוס־השצה לרצח אנוור אל״סאדאת -
פסע בוטרוס־ע׳אלי, שר־המדינה לענייני חוץ של מצריים, לכיוון
הבריכה התכולה של מלון ״נייל״הילטון״ בקאהיר. בוטרוס״ע׳אלי
בגד-ים כהה לגופו, וכובע־רחצה לראשו -התיז על עצמו מים קרים מהמיקלחת שליד הבריכה. ואחר״כך נכנס בזהירות רבה
לתוך הבריכה. מכיסאות״הנוח של המידשאה, מסביב לבריכה,
צפו בו אשתו היהודיה, בלונדית תמירה, שכיסתה את בגד־הים
שלה במגבת, ובתו שחורת״השיער. בוטרוס־ע׳אלי היה נבוך מעט
לפגוש בי במיקרה בתפאורה זו, ומיהר להזכיר לי שצפויה לנו
פגישה רישמית בימים הקרובים.
פגישה כזאת אכן התקיימה במישרד״החוץ המצרי, עטור
הנברשות המשתלשלות מהתקרות הגבוהות, השטיחים ופינות־הישיבה.
בוטרוס״ע׳אלי, חליפה אירופית לגופו, נראה בוטח
ושופע סרקאזם כתמיד.
כמה דקות אחרי הפגישה במישרד״החוץ, נפגשנו שוב בביגדי־ים
בבריכה של ״הילטון״ .הסמוך. הארשת הנבוכה שבה אל השר,
שחייך אליי מרחוק־רחוק.
דקות מעטות קודס״לכן, במישרדו, היה בוטרוס־ע׳אלי
במיטבו. הוא התפתל במיומנות בין שאלותיי, ולא החליק בלשונו
אף פעם אחת, פרט לתגובתו הקטלנית על התרשמותי מ״האדם
ברחוב״ .״לא אתווכח על התרשמותך מהאדם ברחוב, המבוססת,
קרוב לוודאי, על פגישותייך עם שני נהגי״מוניות, שאחד מהם
שתול מטעם השרותים החשאיים המצריים...״

האמין שכל אחד מיועד להגיע למעלה
בשעה ובמקום הייעודים לו.

״אני
רק טפגאי״
^ ש ה לי לקבוע בבירור מדוע נסע
/לירושלים: האם שאף להיכנס
להיסטוריה, או שקיווה לפתור כך את
בעיותיה הפנימיות של מצריים. אני
לא חושב שקיימת סתירה בין שתי
התיאוריות. אולי רצה בתחילה לפתור
את בעיותיה הכלכליות של מצריים,
ואחר־כך ממילא נרשם בתולדות
ההיסטוריה.
אינני רואה גם את הסתירה בין שתי
התיאוריות השונות, לגבי השאלה
מדוע נרצח: האם בגלל יוזמת־השלום
שלו, או התנגדותו לקנאות הדתית.
אותם הקיצוניים שהתנגדו ליוזמת־השלום
שלו עם ישראל תמכו ממילא
גם בקנאות רתית.
מבין כל מי שהתלהבו מהמסע לירושלים,
הייתי הפסימי מכולם, בעצם —
המציאותי ביותר. מנסיוני העשיר ביחסים
בינלאומיים הבנתי ש־ 30 שנות־מילחמה
לא יכולות להיפתר במחי
ביקור אחר.
אני נשמע מזלזל ביחסים אישיים
בין מנהיגים? חלילה. הנה, למשל,
פיתחתי יחסי־ידידות עם אריק שרון.
לא כמו עם עזר וייצמן ומשה ריין, אבל
בכל זאת — אחרי שבילינו שעות על
גבי שעות ביחד (בשיחות שהתנהלו
בסמוך לקמם־דייוויד).
אני רואה עצמי כטכנאי. משלמים
לי כדי לפגוש באנשים, ולא כדי
להתרשם מהם.
האם זה היה נכון מצירו של סאדאת
לבכר את מנחם בגין כשותף לשלום
על מנהיג מהשמאל? אני מעדיף שלא
להתערב בענייניה הפנימיים של
ישראל. תמיד נמנענו מכך.
המעשה הגדול של סאדאת היה
שהכין יורש — חוסני מובארב. מה
פירוש ״יורש״? ובכן, תמיד ידענו
שהוא מכין אותו. פעמים רבות הוא
ביקש מאיתנו להתקשר עם מובארכ,
תחת להתקשר איתו. הוא העניק לו
כוח וסמכויות עוד בחייו.
לא ידוע לי על תוכניות פרישה של
סאדאת בחייו. הוא לא סיפר לי על כך.

הידרדרות!״
יש טון מאוכזב בדבריי, זה
> 1מפני שמאז אפריל 1982 לא
עשינו דבר בעניין השלום. לא חלה
שום התקדמות. עמידה־במקום בתהליך
כזה. פירושה — הידרדרות.
הסכמים לא קויימו, שיהות־האוטו־נומיה
נפסקו, לא התקיימה נסיגה
טוטאלית מסיני.
לא, איני מסתכל על-כך כעל ״תן
וקח״ ,וחושב שאנחנו המצרים נתנו
יותר מכפי שקיבלנו. זו אינה גישה
נכונה. אני רק חושב שלמרות מאמצינו
הבלתי־נלאים, לא השגנו די, וחבל.
אילו היינו ממשיכים בתהליך
השלום, אולי לא הייתם מפסידים כלבך
הרבה קורבנות בלבנון. אילו היינו
מנסים לפתור את הבעיה הפלסטינית
— אולי היו מימדיה קטנים יותר כיום.
איני רוצה לייעץ בדיוק מה צריך
לעשות בנידון.
מה אני עושה? מה זאת אומרת?

מבזבז שעות על גבי שעות בשיכנוע
אנשים בצידקתי, בשיחות עם עמי־תייך.
האם
בביקורתי על חוסר־המעש
כיום אני מבקר את ראש־ממשלת־ישר־אל
הנוכחי, יצחק שמיר? ובכן, אינני
רוצה להיכנס לפוליטיקה הפנימית
בישראל...
במבט של 10 שנים לאחור: ברור
שהצעד של סאדאת היה כדאי. גס

עבורי, אישית. איני מסכים לתיאוריה
הגורסת שכל מי שנטל בו חלק —
נפגע. זוהי הכללה גסה. צעד כזה הוא
חד־פעמי בהיסטוריה.
וגם אצלכם — אברש׳ה טמיר ואלי־קים
רובינשטיין היו שותפים לתהליך־
השלום ומכהנים כיום בעמדות בכירות
בישראל.
האם מעמדי נפגע? אני מאחר לפגישה
הבאה.

עם סאדאת ועזר וייצמן בקמם־דייוויד
.פיתחתי ידיחת עם אריק שחן־

עם קמחי וששון
״סשלמים לי כד׳ להיפנש־

״הוא ידע שייו־ן גח!
^ ני מוקף בשוטרים, אבל מה זה
עוזר? עובדה: לסאדאת זה לא עזר!
אנוור אל־סאראת באמת לא פחד
מהמוות. הוא פשוט הבין את חוקי
המישחק. אל תשכחי שהוא עצמו
התחיל בקאריירה שלו כטרוריסט
שניסה לרצוח. הוא פשוט ידע שיום

נשאל זאת, הוא צחק לעצמו. הוא היה
ארם שאהב להפתיע.
לא, מותו לא היה מפתיע עבורו.
היתה לו אינטואיציה מאוד חזקה שמשהו
הולך לקרות. הוא אמר לי, לקראת
מותו, שמשהו דראסטי הולך להתרחש.
בכל זאת, כשהוזהר על״ידי שר־הביט־

.1967 אז האמנתי באמונה שלמה
שלעולם לא יהיה שלום במרחב!
מדוע? התייחסתי לחיים החברתיים
בישראל, האפליה בין אשכנזים לבין
עדות־המיזרח, הבדלי מנטלית חריפים
— אתם, הישראלים, תמיד ממהרים,
עצבניים, אגרסיביים. לנו, לער־

יבוא והוא יירצח. בכל זאת, נטל את
הסיכון ובא לירושלים.

חון מפני נסיונות־התנקשות בחייו, לא
.שעה לו.

זה נכון שלא שיתף את אשתו, ג׳י־האן,
במחשבותיו על הביקור. אבל איתי
הוא דיבר על־כך בעקיפין.
מדוע החליט לבוא לירושלים?
אוהו! אין ישראלי שפגש אותי ושלא
התלבט בשאלה הזאת. כשסאדאת

כשהלך סאדאת לפרלמנט המצרי,
להודיע על כוונתו לבקר בירושלים,
ידע היטב מה צפוי לו. אולי לא חשב אז
על מוות, אבל ידע שיוחרם על־ידי
מנהיגי־ערב וחברים רבים.
אני עצמי הייתי נגד ישראל אחרי

בים, יש סבלנות, יש זמן.
בעבר האמנתי שישראל היא אי בודד,
בלתי״אפשרי, בים של מדינות־ע־רב.
פיתאום
בא הצער חסר־התקדים של
סאדאת, ושינה הכל. הייתי כל־כך בהלם
עד ששיניתי לחלוטין את דיעותיי.
כן, סאדאת בנה את הפוליטיקה שלו
על ההלם הפסיכולוגי.

האם התכוון להתפטר? זה הסתובב
לו בראש, אבל הוא לא תיכנן לעשות
זאת במהרה. על כל פנים, הוא הכין
היטב את חוסני מובארכ והאמין בו.
תמיד אמר לי שמובארב הוא אדם ישר,
הממלא את חובותיו. אני זוכר כיצד
ישבתי עימו, כשמובארכ טילפן מחרטום.
סאדאת הוריד את שפופרת־הטל־פון
ואמר לי, בשביעות־רצון:״מובארכ
עושה בדיוק מה שאני הייתי עושה!״
אולי זה נכון שהרגשת לפני כמה
חודשים ברחוב בחוסר־אהדה מסויים
כלפי סאדאת. אתם, הישראלים, מאוד־מאוד
רגישים לכל שינוי. המצרים
משנים את דיעותיהם וריגשותיהם
בתדירות. זוהי ארץ בעלת מורשת כל־כך
עתיקה. שתזוזות כאלה לא
מזעזעות אותה.
תמיד היה ברור שסאדאת היה טוב
למצרים, בהשוואה לגמאל עבד־אל־

נאצר. כיום, אולי, מתבהר גודל האבי־דה
שבמותו של סאדאת, אם כי לא
הוגן להשוותו למובארכ.
הנשיא הנוכחי מאוד משתדל. ג׳י־האן
סאדאת היתה פחות פופולרית מפני
שתמכה במה שכונה, בחוסר צדק,
״חוק ג׳יהאן״ — חוק שתמך בנשים
נגד בעליהן. על אף העובדה שלא יזמה
את לחוק, גרמה תמיכתה בו לשנאת
הדתיים ובעלים מסויימים כלפיה. באמת,
נכתבו באחרונה כמה מאמרים נגדה
בעיתוני האופוזיציה, אך הם כוונו
נגד בעלה.
אתם, הישראלים, כל־כך ממהרים!
לנו, למצרים, יש זמן, ותהליר־השלום
ייקח זמן. לכן אינני מאוכזב.
זה לגמרי מיקרי, שכל מי שהיה
שותף בתהליך־השלום נפגע, או יצא
מהמישחק. זה נובע מבעיות־בריאות,
בעיות כלכליות, רוטציה שיגרתית.

״סובן ה מוסד״
כמה שניות אחרי שנכנסתי לחדרו של העיתונאי אניס מנצור,
בבניין השבועון ״אוקטובר״ במרכז קאהיר, הגיעה מעטפה. מנצור
פתח את המעטפה ומצא בתוכה מיכתב״איום על חייו: אם ימשיך
להתקיף את עבד״אל־נאצר במאמריו -יקפח את חייו. חוץ מזה
הואשם מנצור בכך שהוא ״סוכן של המוסד״.
מנצור נראה מורגל בשכאלה, קרא לי את המיכתב, קרץ לעברי
וטילפן ל״מוסד שלנו״ -המוחאבאראת. הוא סיפר שהוא מקבל
מיכתב כזה פעם בחודש.
מנצור הוא איש נמרץ, בסביבות העשור השישי לחייו. יש לו
הבעה ממזרית, והוא חריף ומהיר בתגובותיו. על הקיר בחדרו
תלויות תמונותיהם של הנשיאים אנוור אל״סאדאת וחוסני
מובארכ. תמונת ס אד את בולטת ביותר משמאל.
מעברו השני של החדר חולש ״הציור היחידי שנעשה אודות
השלום. איד אני מסביר זאת! עובדה! הציור בוצע על״פי הזמנתי,
על־ידי סאלח טאהב -צייר מפורסם במצריים. הוא רצה לצייר גם
פורטרט של ס אד את, אבל לא רציתי בכך. רציתי תמונה כללית
של שלום״.
מהחדר נשקף נוף פסטורלי למדי של הנילוס. מנצור, שהיה
מקורב במיוחד אל סאדאת, מספר כיצד ביקש ממנו פעם רשות
להיפגש עם נשיא״סוריה. סאדאת אישר, אבל נשיא סוריה לא
אבה לשמוע על ראיון עם מנצור. כמה ימים אחרי״כן התבררה
הסיבה: מאמר שכתב מנצור באותו השבוע. במאמר סיפר כיצד
נחת בגמל-תעופה, בין המון סורים, עד שקלט לפתע שהוא
בישראל ...לא ניכר שום הבדל בין הסורים לבין הישראלים.
נשיא סוריה נעלב עד עימקי-נשמתו.

א. בי ה מן א״ הפי
שרותי גביה ואבטחה בע״בז
טיפול ב שי קי םללא כי סוי בכל האר ץ כו לל ב מגזר ה ערבי
גבייה וביצוע צווי מעצר וצווי עי קול ביצוע פ ס קי דין ופיצויים
בלד רו ת לחו׳ לאבטחה מיו חדת שומרי רא ש
חו לון, סו קו לו ב ,13 טל׳ 8 5 4 2 3 3 ,5 0 5 3 1 8 1 ,5 0 5 3 1 2 9־ 0 3
חיפה, ה ח לו ץ ,27 טל׳ 6 4 1 7 1 1 ,6 6 6 2 6 9־ 0 4

י רו שלי ם, המלךג׳ורג׳ ,16/6ט ל׳ 246842־ 02
בי פ׳ א ־ קו ל, ט ל׳ 224341־ ,02 מנוי ,6555 בי ר מן
נתניה, ר מז 6 1 9 0 9 3 ,1 5־ 0 5 3
אי תו רי ת, טל׳ 7549111־ ,0 3מ נוי ,6444ר פי

בקרוב ייפתח טניפנו בבאר־שבע