גליון 2616 מתאריך 21 באוקטובר 1987

מיכתבים
תודה על התיקווה
על השורה האחרונה של כתבת־הש־ער
של גליון ראש־השנה(איש־השנה
תשמ״ז, העולם הזה .)21.9.87
את כתבת־הענק, בה הוא עשה, למעשה, את
חשבון־הנפש של כולנו, מסיים אורי אבנרי בתיאור
הייחוד שיש לנו כאן, בישראל: ההרגשה של
שותפות במיבצע היסטורי גדול בארצנו, בחברתנו,
בתרבותנו ובשפתנו.
זוהי, כדיברי אבנרי, ההרפתקה הגדולה, המלהיבה,
המרתקת, ששמה ישראל.
וזאת הבשורה האמיתית, הנותנת תיקווה
לכולנו לעתיד טוב יותר על סמך מה שאבנרי
מגדיר, בסעיפים הסופיים של כתבתו, כ״האופ־טימיות,
הלהט, האמונה בחשיבות המאבק ובתוצאותיו״.

תודה
על התיל׳ווה• רות ערן, רמת־השחן

המטבע של דבונדנסקיעל הפיתרון המתבקש לקביעת זהותה
של המדינה (״שלושה מעגלים״,
העולם הזה .)21.9.87
להשתמש במונח ״ציונות אכזרית״ להגדרת
רעיון־הטירוף של גירוש ערביי ארץ־ישראל מן
הארץ הוא מעשה־עוול לזיכרו של יהודי גדול,
זאב ז׳בוטינסקי, שטבע מטבע־לשון זה, אך מתוך
כוונה שונה לגמרי.
כאשר ז׳בוטינסקי דיבר, בשעתו, על ״ציונות
אכזרית״ הוא לא התכוון לכך שהציונים (קרי:
היהודים) יתאכזרו לאחרים. הוא התכוון לכך
שיהודים מוכנים להגשים את הציונות, ולעלות
ארצה, רק כאשר מתאכזרים להם.
מה, שלאסוננו, ההיסטוריה אכן הוכיחה כנכון.
ד״ר דויד ינקו, תל־אביב

אין נביא במיטה
על הבעיה הדמוגראפית(איש-השנה
תשמ״ז, העולם הזה .)21.9.87
כבר הגיעה השעה שיפסיקו להפחידנו במיב־צעי־המיטה
של ערביי ארץ־ישראל. פוריותם
אומנם רבה מזאת של היהודים בארץ, אבל זאת
עובדה הנכונה רק לשעה זאת.
מגמות כאלה עלולות להשתנות, מתוך אלף
ואחת סיבות.
וכבר קבע אחד מגדולי הדמוגראפים בעולם,
הפרופסור פילים האוזר מאוניברסיטת שיקאגו:
״אין אדם היכול לנבא באמת מיספרי אוכלוסיה
עתידיים, וכל מי שטוען שהוא יכול לעשות זאת,
הוא או שוטה או נוכל•״ יוסח וולקן, הרצליה

מתחבט ומתלבט
על נאמנות כפולה (״שלושה מעג לים״
,העולם הזה .)21.9.87
בקשר לפרשת פולארד הוזכרה ״אחת הבעיות
העמוקות ביותר שנוצרו בעולם היהודי אחר
הקמת מדינת־ישראל: בעיית הנאמנות הכפולה״
— מה הוא יהודי אמריקאי? יהודי אמריקאי או
אמריקאי יהודי.
זאת לא רק בע־ה ליהודי הגולה. זאת גם בעיה
1ליהודי הארץ.
אני מודה ומתוודה שלעיתים קרובות, בקשר
לנושאים רבים, אני מתחבט ומתלבט מה אני:
יהודי ישראלי או ישראלי יהודי.
צבי לנתי, יחשלים
איננייייע•

חליל ניז־זילנדי
על צורת הכתיבה של מילים לועזיות
(״איגרת העורך״ ,העולם הזה
.)6.10.87
שמתי לב כי בהעזלם הזה שוברים מילים
לועזיות בצורה שרירותית וללא כל הצדקה
עניינית. הדוגמה הבולטת: אנטי־שמיות, שעה
שהמילה היא אנטישמיות.
ובגליון סוכות מצאתי את המילה הגרמנית
קונצנטראנסיונסלאגר (מחנה־ריכוז) בצורת
קונצנטראנסיונס־לאגר. וזה מעשה אשר לא ייעשה.
זאת מילה אחת, בדיוק כמו פילוסופיה,
למשל שבכל זאת אין השלם הזה כותב אותה
פילו־סופיה.
ומה היה השלם הזה עושה במילה
טומטוהקטנגיאנגקואואטאמאטיאה,
שהיא, בסך הכל, שמו של הר בצפון ניו־זילנד
(ופירושו, בלשון הילידים, המאורים, המקום בו
טאמאטיאה, האיש בעל הבירכיים הגדולות,
(המשך בעמ 1ד )4
העולם הז ה 2616

כתבת השער הקידמי:

הסודיות הרמאית
בשרות הא״דס

החייב והעשירה
כשחזר רפי אדרי למארוקו. אחרי
שנים רבות, הוא זכר את הכפר שבו
נולד, ופסע מייד לארמון המלך. בחצר
המלוכה פגש גרושה עשי־רה,
שבגללה נתגלע עב־
^ ^ 341 שיו המשבר בחיי הנישואין.

כללי הסודיות קרסואית סועליס כנראה גס
במיקרה מחלת האיידם. אשה שבאה לבקר
אסיר חולה־איידס, שאושפז בתל״השומר לא
ידעה על מחלתו ולא התחרה,
והתייחדה עם החולה. אם גם
היא תחלה — מי יהיה האשם?

אידה והטרמפיסטים

כתבת השער האחורי:

זה היה מחזה מביש. מאות ואלפים מגיבורי
המאבק במישטר הסובייטי, גיבורים שחירפו את
נפשם במסיבות קוקטייל ובמלונות פאר ברחבי-
העולם, התקבצו למסיבת־מחזור ענקית בלוד. ב־אמצע
עמדה אשה נמוכת־קומה,
^ 5שהגיעה זה עתה ושכמעט נשב־חה:
אלמונית בשם אירה נוהל.

אדם, רא סמל

..אני לא סמל מיני! מכריז בתרעומת
הזמר אדם. אך הנערות בנות־העשרה
מנסות לגעת בו, לזכות בנשיקה,
בליטוף. צוות ,.העולם הזה״ ליווה את
הזמר אדם בהופעה בקריית־מוצקין.
חזה במו עיניו באכסטאזה
של הנערות והנערים. שוחח
עם הזמר ואפילו עם אמו.

מותר למצמץ

יג ודא ג׳ינכ׳י,

חופת ה,.ריאלי״

לבית־הספר התיכון הריאלי מחיפה, אחד
היוקרתיים בארץ, קרתה הרפה שכמוה טרם
פגעה בשום בית־פפר אחר בארץ: שניים מ
בוגריו גוררים את המנהל

^8 0 ^8ל׳ 2ל״
סד החינוכי הכשיל אות !2

אתה והשקל 4מיליארד
הוברחו בשחור לחו׳׳ל
כל מפקח נוסף במס־ההכנסה מוסיף בממוצע
3,900ש״ח ביום לאוצר המדינה. אם הוא מפקח
על מיפעלים גדולים, הוא מכניס 110,350ש״ח
ביום. מדוע מסרב האוצר להגדיל את התקן
ולהוסיף 500 מישרות? הח״כ חיים רמון טוען:
״במיקרה הטוב, זוהי רשלנות פושעת!״ נתונים
סטטיסטיים מוכיחים, כי בתקו־פת
הליכוד הוברחו לחו״ל אד־בעה
מיליארד דולארים שחורים.
הצגת האופנה של לונדון
ההצגה הגדולה ביותר
בלונדון אינה מתרחשת
בתיאטרונים, אלא
ברחוב. העיקרון הוא לערבב בין חליפת־ערב
סולידית ושיער צבוע, פנקיפטי׳ ,נעלי-
ערב מכובדות וחולצות־טי,
ומגפיים של
חצאית

פועלי בניין. ברחוב הבל הולך.

התאבדות בעירייה

ששון ברי שמחה

אסון אחרי אסון פוגע במשה ששון, שגריר
ישראל במצריים. לפני שבועיים נהרג בנו, ראובן,
בתאונת־רדכים. לפני חמש שנים נודע לו שאשתו,
טובה, לוקה במחלה מוחית קשה(״הלוואי
שזה היה סרטן היום היא חסרת־הכרה, מזה
שנה וחצי. אבל הוא נאלץ להנד
דיפלומטיות ולנצור את כאבו.
בחיות ן7ס מסח המניח
הרהבית בידה
אילת מזר, ארכיאולוגית
צעידה (בתצלום)
מכריזה כי גילתה מימי
צאים מדהימים בחפי־רות־העופל,
סמוך להר-
הבית. יריביה מחמיצים כניב, טועניב
כילתה דבר, ושהיא בעצב משרתת את
זקן הארכיאולוגיב באר
0מנכה לנקוב במי שחט,י
לאפו לפני •טניס את

דף חדש

רק רומניות מתקבלות.
אחר־כך מעמידים אותן
בשורה, לבחור את היסה
שבהן, שתוכתר
ב״מיס העליה הרומנית״ .״אני בודק את הרקע
שלהן,״ אומר האמרגן ,״כולן חומר טוב.״ 32
שקלים הברטים, כולל עוגה,
^ 1 1וכל הגילויים המכוערים האח
רים, המתלווים לתחרויות־יופי.

וחל חחרחלת ₪וחת:
דורי בן־זאב פגש בגל״ץ חיילת בשם ליאת
הראל. בהפסקה מהעבודה החליטו להתחתן •
צלמת־האופנה מישל קרמרמן מצאה את
הטייס אלי סגל. אומרים שהוא חתיך • טובי
דרור — פקידה בתל־אביב ודוגמנית בפאריס •
ניצה שוחט, גרושת יואל

שוחט, נפרדה עכשיו מנתי
3עמיר • הזמר והנשים הבשלות

המדורים הקבועים:
מיכתבים איזו ידי
אי גרתה עו ר ך אושוויץ בפרדס
הנדון -קץ להפקרות
במדינה המתאבקלא עזר
תי ט קי ך גי סי ם ב או ק ר אינ ה
יומן אייטי עוברים לערוץ הכתוב
אנשים בדיחה ברדיו טהר אן
קולנוע -הגנגס ט ר אל ברט פמיי
זה וגם זה -מ אכלי חומייני
לילות ישראל -גמל בארווה

הצנחן הקשוח שנקלע לעיריית רמת־גן, למה־לקת-התברואה,
קין במילחמות הפוליטיקאים
והוכרח להסתלק מעבודתו. חבריו לא הבחינו,
כי הוא גם קץ בחייו. אחרי התאבדותו של
שרגא טל, מדברים על התב-
כים, ההדחות ואווירת הגיהי-
נום בתחום־שיפוט אורי עמית.

המרגל שלד
מ^הבי וענונו כתב ככל״יטיר סכל״מינ*טר, שבו
הוא קורא ״לעצור את הרכבת״ בדרך לשואה
הגרעינית לפני התחנה הסופית. גרשון קניספל
משוחח על תרגום עברי בבירת גרוזיה, ושמי
המועון
צמרת תוהה מה
ספים לכיפרות כותבים אילו
הוענק הפרם לזוג קקטוסים.

ההונגרי הנודד
נוגה דרומי מנהלל באמת רוצה להתגרש .״זה לא
תרגיל בסיגנון רינה נקש,״ אומרת אשתו של
ההונגרי ששוחרר מהכלא, והער
מר לה־ות מגורש מהארץ. מדוע

פנו כולם עורף להונגרי הנודד?

ד)ר חריט העיניי ם של ה מדינ ה
אתה והשקל -ה ס קנ דאל במו שבים 12 13 תמרורים -ה קבלן והדלעת 14 תשבצופן פחד מהרבי ()4
מיכתהיב לרותי סגן שרית בחא קי 15 16 הורוסקופ מין מ אזניי ם 17 רחל מרהלת על כל העולם
מה הם אומרים בנימיו מ ב לי.
משה שחל, דב בן־מאיר, אשר
כצנלסון, יעקב לורברבוים
ואילי גורליצקי

כאשר החלטנו — נתן זך ואני — לעשות
את המעשה החריג ולפרסם את סיפרו של יחיאל
(.ק. צטניק׳) דינור כמעט במלואו בגליון אחד של
השלם הזה 6.10.87 ידענו שאנחנו מקבלים על
עצמנו סיכת גדול. איך יגיבו הקוראים על מעשה
זה, השולל מהם באותו גליון כמה מדורים שהם
רגילים להם?
קיבלתי הרבה תגובות. היו תלונות. אך נדמה
לי שהרוב הגדול של הקוראים תשו שהם זכו
בחוויה יחידה במינה.
בין כל התגובות שקיבלתי, בולט מיכתבו של
הצייר גרשון קניספל מחיפה, שסיפר על חוויה
אישית במיוחד.
את המיכתב הכתיר במילים ״סינדרום האפר״,
והקדים לו מוטו מדיברי ברט(לט ברכט :״כוחות־האופל,
שהביאו את השואה, יש להם שם, גם
כתובת וגם פנים...״

זו לשון המיכתג:

היה זה ערב יום הכיפור 1966 מיספר ימים

״מכאן לא נצא עד שאגמור להעלות לפניך את
סיפורה של אושוויץ, כעדות מכלי״ראשון.
״סירבת לבצע את ההדפסים לכזכב האפר
משום שלא עברת את חוויית אושוויץ על בשרך:
״ביום־כפור זה ג?ן ןור את חוויית אושוויץ
שניתר הפטיר יחיאל בקול־לחש חרישי, כשהוא
מסנן כל הברה מבין שיניו הקמוצות.
לא יכולתי להטיל ספק ברצינות כוונותיו.
זכרתי את תיאוריה של נינה על מצבי־הלחץ
שבהם היה נתון יחיאל בשהיותיו הארוכות בצריף
אשר בפרדס אביה, הפרופ׳ יוסף אשרמן, אשר
באיזור השרון, שבו עשה יחיאל ימים כלילות
בהעלותו את ״עדותו״ על הנייר.
נראה היה שעתה הוא נמצא באותו ״טראנס״,
שאינו ניתן לריסון שעה ש״הדיבוק״ אוחז בו ללא
מעצורים. הפעם מתרחש הדבר בדירתי, שבה
אנחנו נעולים, וגורל משותף מצפה לנו. חוויות
מה״פלנטה האחרת״.
מישפטים חסרי־פשר, מגומגמים, הברות
בוטות החלו מתפרצים, קולחים כנחשול אדיר,
ובעיקבותיו תיאור־חי, ובגוף ראשון, שתמונה
רודפת תמונה, ובתיאור ציבעוני מרתק, בעושר

קניספל: ליתוגראפיה ל״בוככ־האסד״ של ק. צטניק ()1966
ביזם־כיפזר. בלי אל־אס־ד׳
לאחר שדחיתי את בקשתה של נינה דינור לעצב
סידדת הדפסים למכב האפר לק. צטניק(יחיאל
דינור).
הנושא היה ״גדול״ עליי. הבעתי את דעתי כי
המחשתה של ״השואה״ תוכל להיעשות אך ורק
על־ידי מי שחווה אותה על בשרו...
הפעמון צילצל בדירתי, ובפתח עמד יחיאל
— חזות־פניו מוזרה, זיפי שערו זקנו כבן־שבוע,
עיניו יקדו באדמומיות מוזרה. הוא ניצב שם, כולו
נרגש, כמבקש מיקלט.
מעולם לא ראיתיו במצב זה. הופעתו היתה
דח־ קבע ללא־רבב, קפדן בלבושו, מגולח
למישעי.
מראהו העלה בזיכרוני את הקלושארים
הפאריסאיים, הנמלטים עם לילה אל מתחת
לגשרים.
״אתה לבדי״ היקשה יחיאל ונכנס. נעל את
הדלת, כמי שמבקש להמתיק עימי סוד, והוציא
את המפתח ממנעול הדלת. שילשלו לכיסה

של גוונים ובני־גווניס נדירים, הוא מעלה לפרטי-
פרטים ובכוח מהפנט ומחשמל אושוויץ אחרת!
והרי הטכסט־המנוסקריפט היה בידי מזה חודשיים
ימים. עבדתי עליו שוב ושוב, ולא השכלתי
לצלול למצולות תהום המוות והחידלון — היתה
כאן, כפי הנראה, הרחקה נואשת של מנגנון־
ההישרדות.
״האדם שהיה מוטל על תנור הלבנים״ לא
היתה לו היכולת לחדור אל מעבר למעטה אותו
מנגנודההישרדות ...נוצרה אצלי רתיעה הולכת
וגוברת לסמלים, כאילו להנציח את ״גיא
ההריגה״ כ״חתך כללי״ סטריוטיפי־משהו. כאן
נוצר המחסום!
אך לפתע פרץ מפיו של יחיאל שמו של
ואווקא הסנדלר, ושולחן־הסנדלרים שלו הנודד
עימו,
ואווקא היה זה שנעקד על תנור־הלבנים...
ואווקא החל לקרום עור ועצמות. גידים ובשר לא
היו שם ...נזכרתי באימרה שיוחסה לסטאלין,

״מותם של מיליונים הופך סטאטיסטיקה, שכן
המוח האנושי אין בכוחו לתפוס זאת, ואילו מותו
של יחיד הוא טרגדיה״...
והרי בגוף שני היה יחיאל כותב, כמי שרק
השליחות חשובה לו, לגיבוריו היה מעניק שמות
כפרבר, שניהל את הדיאלוג עם הרב משילוו,
ואילו עתה מנהל יחיאל דינור את הוויכוח עם
הרבי משילוו, לא־עוד פרבר — גיבור שיצר
יחיאל לצורך התחמקותו מלספר את סיפורו הוא.
ואילו כאן, בדירתי, הוא מעלה את הקטע המהדהד
עדיין באוזניי.
רבי, רבי, אני זועק, כלום אפשר שהעשן של
ואווקא הסנדלר העולה לשמיים נעלם שם סתם

ואז פורץ יחיאל בזעקה אל הרב משילוו :״גלה
תגלה את סופו של המלאך שלא רצה לגלות את
שמו ליעקב״ .שוב האנונימיות, ההכללה והרצון
לחשוף את הפנים שמאחורי המסכות.
כל אותו ערב יום־כיפור ומחרתו עברו בכעין
סיאנס של מדיומים, שיחיאל עצמו החליף.
כשהוא הופך לוואווקא, אין זכר לפרבר, אלא
כיחיאל המנהל שיג־ושיח ודכוח נוקב עם הרב
משילוו.
ידעתי, אני כאילו נוגע בבשר החי. ערימות
שלדי־אדם הפכו למוחשיים בעזרת תיאוריו
הקולחים והפורצים, עד שהצליחו לשחרר את
המעצורים שמנעו ממני להירתם למשימה,
שיחיאל השביע אותי לבצעה לשם השלמת
שליחותו. אך גם ידעתי שתיאוריו הקולחים של
יחיאל מלווים באותה תזזית שטופת־אמוק שקרנה
מעיניו הקודחות. הם שיחררו את ידי מאותם
מטילים כבדים, שחסמו את שטף הרישומים, עד
שיבשה הדיו במיכחולי.
לפתע קלחו הרישומים, וההדפסים שהיו
אמורים, בסופו של דבר, ללוות ספר־תעודה זה
של אושוויץ. ואז העליתי חרש מישאלה אחת
ויחידה. לוא תוכל רוחו של ק. צטניק לחדור
לגופו של דינור, ולפרוץ באותה בלתי־אמצעיות
שאיפיינה בעבר את המעמד בביתי באותו ערב
יום־כיפור של שנת 966ו, ויום־כיפור שלאחריו,
או אז ניתן היה להמחיש בעוצמה מגטונית את
הנוראה שבקטסטרופות, שאותן עברה האנושות.
את שיחיאל העלה לפניי באותו יובדכיפור נורא
שלפני שני עשור שנים, ואשר גרם לזעזוע
שעוצמתו המאגית והישירה
הפכה אותי משומע
קשוב לקורבן נרדף של
אותו סינדרום האפר,
ולשותף פעיל של אותו
ספר כוכב האפר. שאליו
צורפו 18 הרפסי־האבן
שהדבקתי בקצב של
אחודטירוף. ומורא ביותר
— אילו הייתי נעזר
אז ברשם־קול, היינו
מקדימים לתעד בשני
עשור שנים את מה
שחווה בעזרת טיפול את האל־אס־די
הצופן שאותו פיצח
יחיאל דינור עתה 20 ,
שנים לאחר מכן, ואשר
ראה אור לראשונה
בעיתונכם: חברו יחדיו
עורך העול הזה אורי
אבנרי ועורך מוספו הדף
החרש נתן זר, ואיפשרו
לציבור הרחב לחדור
לרזיה של הבערה
המכלה הבל — לא עוד
״פלנטה אחרת״ אלא
אתה ואני והשואה
הגרעינית שבדרך! ולאתר
את מוקרי הבעירה.
שוב עולה לנגד עיניי
צילום נורא שהתפרסם
בקרינס פיבר ( 8 £ 1דז 1£08 לברטולט
ברכט, אסופת צילומי עיתונים שהוא ליקט תוך
כדי מילחמת־העולם השניה, ובו צילה של אשה
הנוברת בין תלי־הריסות ביתה שנותרו לאחר
ההפצצה.״ מתחתיו מחבעו המתומצת של ברכט,
בתירגומי החופשי:
אל לך לחפש אשה — אותם לא תמצאי יותר!
אד גם את מר גורלך אל תאשימי
כוחות־האופל שהביאו את השואה
להם יש שם, גם כתובת וגם פנים...
מי יתן ופתיחות זו — הן העזתו והיענותו של
חברי דינור לחשיפה הגדולה, הן המקום אותו
הקדיש העולם הזה בפרסמו את פיצוחו של
הצופן, ישברו בסופו של דבר את מחסום
האדישות הנורא.
עד כאן המיכתב של גרשון קניספל. הוא
צירף לו את אחד ההדפסים.

מכתבים

(המשך מעמוד )3
שהתחלק, טיפס ובלע הרים, והידוע כאוכל אדמה,
ניגי על חלילו לאהובתו<• יגאל וייסמן, זחלה

מחאה חריפה

על גליון מיוחד מאוד (״הצופן: אד-
מע״ ,העולם הזה .)6.10.87
הנני נמנה עם הציבור הגדול מאוד של קוראי
(וקוני) העולם הזה, בקביעות, זה שנים, בגלל
תוכנו העובדתי, המגוון והחופשי.
לפיכך הריני להביע מחאתי החריפה על כך
שבגליון האחרון הקדיש העולם הזה חצי גליון
( 30 מתוך 50 עמודי העיתון) לק. צטניק וסיפרו
החרש.
סבורני כי אהרון אפלפלד ואחרים, שכתבו
וכותבים על השואה, בארץ ובחו״ל, בעברית ובשפות
אחרות, היטיבו פי אלף לתאר כל הנררש
תיאור.
אבל גם בלי קשר, אינכם רשאים לשלול

מחצית הגליון מקוראיכם.
ד״ר משה עמנואלי, ירושלים

דיעה שונה
על אלי ויזל (״איגרת העויד״,
העולם הזה .)6.10.87
בגליון חג־הסוכות מביע עורך העולם הזה את
דעתו על הסופר אלי ויזל. יורשה־נא לי לציין

סופר ק. צטניל,
מקצה אל קצה
שדעתי על אלי ויזל שונה מזו של העורך מקצה
אל קצה.
יש לדעת שאם מלמדים היום באוניברסיטות
על השואה, ואם הדור הצעיר של ימינו(בעיקר
בארצות־הברית) מטה אוזן לשואה — הרי זה
הודות לאלי ויזל.
ק. צטניר״ חל־אביב

בדיחה פרטית

עוד על זיהוי סרט שנחקק בזיכרונו
של עורן העולם הזה (״יומן אישי״,
העולם הזה 2.9.87 והלאה).

ובכן הקטע הזה, של פוקו־מוקו, מופיע בסרט
אפריקה זועקת, עם בוט אבוט ולו קסטלו:
היה מעניין לקרוא שקטע זה נחקק בזיכרונו
של אורי אבנרי, כי חשבנו שרק אנחנו — בעלי
ואני — התלהבנו מכך, ובמשך השנים זו הפכה
להיות הבדיחה הפרטית שלנו(״סחור ...סחור
יש לנו ארון־קיר קטן וצנוע (בו מונחים כמה
כלי־עבודה שימושיים, פטיש ומברג, וגם סבון
ותמרוקים) .כדי להגיע לארון צריך ללכת סחור...
סחור ...סיבוב שלם מהפרוזדור, דרך המיטבח
ועוד פניה קטנה ימינה או מהפרוזדור דרך הסלון
ועוד פניה שמאלה. אז מי שמחפש פטיש או מברג,
סבון או מישחת־שיניים, הולך לארון הפוקו־מוק^.
רחל פישמן, סידו״ ,אוסטרליה

האבא של הזמרת
על פרט ביוגראפי בחייה של מאר־ייאן
פייתפול(״תמרורים״ ,העולם הזה
.)9.9.87
אני אוהבת לשמוע את פייתפול בזכות קולה
ולא בזכות ייחוסה המישפחתי. אבל אם כבר, אז
כבר.
הזכרתם את מישלודהיד של אביה, אבל לא
דייקתם. אביה של מארייאן פייתפול איננו רופא.
הוא מרצה לאמנות. ואמה, אגב, היא בת אצילים
מאירה גילת, רחובות .
אוסטרית.
העולם הז ה 2616

1 171־11

מותר לחייב למצמץ בעין, לשגנור מיצוות ו ל דגו לבש לו

קץ להכקתת!
ך פל דבר בישראל.
^התחוללה מהפכה.

אחרי דיון. יו״ר הוועדה, ח״כ מיכאל רייסר, שנימק זאת במליאה,
הביא כעילה יחידה לכך את הצורך להוכיח ״נחישות במאבק

זה קרה לפני שבוע. הצבא לא ירה, ואיש לא עלה על מיתרסים.
המהפכה כלולה במיסמך יבש, ובו 157 עמודים, כתובים בידי אשה
אחת וארבעה גברים.
זהו פסק־דיו של בית־המישפט העליון של המרינה, ביושבו
בבית־מישפט־גבוה־לצדק — בג״ץ, בלשון־העם.
אפשר לסכמו בארבע מילים לא־מישפטיות:

בטיור׳״
ך משת שופטי בית־המישפט העליון החליטו ברוב של שלו!
1שה נגד שניים לבטל את החלטתה של מליאת־הכנסת.

הקץ להפקרות של הכנסת.

^ יש חכם מאוד, הלורד אקטון, אמר לפני מאה שנה :״השיל־
\ £טון נוטה להשחית, ושילטון מוחלט משחית באופן מוחלט.
אנשים גדולים הם תמיד אנשים רעים״.

כשנבחרתי בראשונה לכנסת, היו לי רשמים רבים
וחזקים. אך הרושם החזק מכולם היה: זהו מוסד מופרך.

אחד מחמשת השופטים נימק את עמדתו בנפרד.
אלה הם למעשה חמישה פסקי-דין שונים.
אם יורשה לי לתמצת במילים שלי את פסקי־הדין, אעשה זאת
כלהלן:
הנשיא, מאיר שמגר, קבע שגם הכנסת כפופה לחוק שהיא
חוקקה. לכל חבר־כנסת יש זכות מוחלטת להשמיע את דיעותיו,
ושום רוב בכנסת אינו זכאי לצמצמה. החסינות אינה רכוש של
חבר־הכנסת, אלא רכוש־הציבור. הציבור זקוק לכך שהנבחר שלו
יוכל לפעול באופן חופשי וללא הטרדה, שהוא יוכל לשמור בסוד
את מגעיו עם בוחריו, שיוכל לנוע באופן חופשי. החלטת המליאה

הכנסת חופשית לחלוטין לעשות ככל העולה על רוחה. אין היא
נאלצת לפעול במיסגרת של חוקה, המגבילה את סמכויותיה. אין
עליה אימה של חוק ומישפט. היא עצמה המחוקקת, ובמשך שנים
רבות לא התערב בית־המישפט במעשיה.
בארצות־הברית יש איזון בין הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת
והרשות השיפוטית. ראש הרשות המבצעת (הנשיא) נבחר
במישרין על־ידי העם כולו. הקונגרס אינו יכול לגרוע מן הסמכויות
שהוענקו לו בחוקה. בית־המישפט העליון אינו נבחר על־ידי
הקונגרס, והוא מוסמך לבטל כל חוק והחלטה של הקונגרס. הקונגרס
עצמו כולל שני בתים, המגבילים איש את רעהו.
בישראל (כמו בבריטניה) הפרלמנט הוא ראש־הקורקוד. הוא
הבוחר בממשלה. הוא המחוקק את החוקים, אשר בית־המישפט
חייב לשפוט על־פיהם.

אותו כינוס היה אזכרה לפאהד קוואסמה, ראש־עיריית
חברון לשעבר, שנרצח בידי אבו-נידאל בעמאן,
בטענה שהוא תומך בשלום עם ישראל.
בכינוס זה הופיע גם תופיק זיאד מרק״ח. מק־איתן הגיש גם
נגדו תביעה להסרת החסינות, אך הוועדה דחתה תביעה זו מייד,
מכיוון שרק״ח היא באחרונה בת־התפנוקים של השילטון.
אחרי ארבע ישיבות החליטה ועדת־הכנסת להמליץ על הסרת
החסינות. העניין הועבר למליאת־הכנסת, וזו אישרה את ההחלטה

(למעשה התחיל תהליך זה עוד ב־ ,1973 כאשר עורך־הדין אמנון
זיכרוני הגיש בשמי עתירות נגד הקנוניה של באדר־עופר
מעשה־הפקרות פרלמנטרי שגזל את קולות הסיעות הקטנות לטובת
הסיעות הגדולות. יש מן הצדק בכך שאת הניצחון המזהיר
בפרשת־מיעארי השיג עורך־הדין יוסף ברד, חניכו של זיכרוני,
וזאת מול מישפטן מנוסה ומוכשר כמו עורך־הרין רנאטו יאראק).

למעשה הכיר בית-המישפט העליון בכך שהפרלמנט
הוא דבר יותר מדי חשוב מכדי להשאירו בידי
הפרלמנטרים בלבד, ושיש להגן על הכנסת מפני חבורה
של חברי־כנסת, מהם דמגוגים, רודפי־בצע ד
תאבי־פירסומות, העלולים להוות בה ת ב.

בית־המישסט החליט כי סכנת ההסרך ות אכן
קיימת, ושהיא באה לידי ביטוי בפרשה זו. הוא קבע
בי בית־המישפט מוסמך וחייב לשים מחסום בפני
הפקרות פרלמנטרית זו. וכך עשה.
ף* שבוע שעבר הצבעתי במדור זה על הסכנה הכרוכה בעוב־
^ דה שאין־למדיסת־ישראל חוקה כתובה.
נדמה לי כי בפסק־דין זה מכיר בית״המישפט העליון בסכנה זו,
ועל כן החליט לעשות מעשה חוקתי מהפכני.

נשיא שמגר: גם המחוקק כפוף לחוק!

הקורבן האידיאלי היה מיעארי — שהוא גם ערבי, גם חבר
בסיעה קטנה וגם בעל ריעות שאינן פופולאריות.
אחד המק־קארתים הקטנים של הכנסת, ח״כ מיכאל איתן, תבע
מוועדת־הכנסת, שהיא גוף פוליטי, להסיר את חסינותו של מיעא־רי
מפני חיפוש ומעצר, ואת חופש התנועה שלו בארץ ומחוצה לה.
את העילה לכך הגדיר כך :״שורה של אירועים, הפוגעים בצורה
חמורה בביטחון־המדינה ובאושיות הדמוקרטיה הישראלית, שהגיעו
לשיא בכנס־הזדהות עם (פאהד) קוואסמה תיאסר) ערפאת,
שנערך במיכללת אל־איברהמיה בירושלים בתאריך ״.22.2.85

בצדק העיר השופט אילון שאם יימשך תהליך זה,
יגיע בית־המישפט העליון גם לפסילת חוקים של
הכנסת. הלוואי.

השופט אילון הרחיק לכת ושאל מה יהיה הדין אם הכנסת
תחליט, ברוב ריעות, ליטול את החסינות של ״כל הממצמץ בעינו
הימנית — או השמאלית, הכל לפי השקפתו הפוליטית של הרוב
המחליט?״ קבע אילון :״זוהי אומנם שאלה טורדנית״ ,אך הוא סבר
כי האפשרות רחוקה, ולכן אין צורך להתייחס אליה.
אולם גם אילון הודה כי מבחינה תיאורטית, זה יתכן בהחלט.
אני עצמי הצבעתי לא פעם על האפשרות התיאורטית שהכנסת
תשלול, ברוב של שלושה נגד שניים את האזרחות מכל הג׳ינג׳ים.

עכשיו בא בית־המישפט העליון — המיבצר האחרון
של הדמוקרטיה הישראלית — ועשה מעשה
היסטורי. הוא ביטל החלטה של מליאת-הכנסת, וקבע
שאינה חוקית.

כדי ״לאזן״ את המעשה, מצאו קורבן גם בצד השני
של המיתרס.

וזה העיקר.

^ מעשה הסכימו כל חמשת השופטים לעיקרון שהכנסת
/חייבת לפעול על־פי החוק, ושבית־המישפט מופקד על שמירת
החוק.
אומנם, הדבר נוגע רק לפעולות מעין־שיפוטיות של הכנסת
ולהחלטותיה המינהליות. אך זוהי התקדמות עצומה לעומת המצב
ששרר לפני 20 שנה, כאשר בית־המישפט לא העז לנגוע בכלל
בענייני־הכנסת.

השופט ברק עמד על כך שהכנסת מסוגלת —
בתיאוריה — ליטול את חסינותו של ח״כ אך ורק
משום שהוא שומר־מיצוות.

כשראיתי זאת מקרוב, היה נראה לי הדבר כבלתי־נסבל. אחד
ממעשיי הראשונים בכנסת היה להציע את הקמתו של בית שני,
שאחד מתפקידיו יהיה לבלום ולעכב מעשים חפוזים של הכנסת,
המתקבלים בהתרגשות של הרגע או על־פי שגיונו של רוב מיקרי
וחולף של שלושה נגד שניים. מובן שהכנסת הצביעה כמעט פה־אחד
נגד הצעה זו. ובכל עשר שנות כהונתי בכנסת לחמתי למען
חקיקת חוקה כתובה, שתסמיך את בית־המישפט העליון לפסול
חוקים הסותרים את ערכי־היסוד של חברה דמוקרטית.

אולם גם בן־פורת אינה שוללת בפסק־דינה את הזכות של
בית־המישפט להתערב בהליך של הכנסת, אם זו חורגת מסמכותה.

^ כנת ההפקרות של הרוב בכנסת עמדה בבירור לנגד עיני
** השופטים.

משמע: הכנסת (ולמעשה: הרוב בכנסת) יכולה
לעשות כאוות נפשה — לרדות בכל מיעוט, לבצע
כל שטות, להתעלל בכל אדם, גם אם הוא בעצמו
חבר־כנסת. אין הגבלה.

^ פרשה שגרמה למהפכה זו נוגעת לח״כ מוחמר מיעארי,
1 1איש הרשימה המתקדמת. אולם זהו כמעט מיקרה. די להתייחס
אל פרשה זו כאל משל, המדגים את ההפקרות הפרלמנטרית.
למיקרא פסק־הדין, נדמה לי שגם רוב שופטי בית־המישפט התייחסו
אליה כך.
(מכיוון שמיעארי קרוב לי בדיעותיו, אני מבקש להאמין לי
שהייתי כותב את אותם הדברים עצמם אילו היה מדובר באחד
מיריביי. במיקרה כזה הייתי אומר, כמו וולטייר ,״אני מתנגד לכל
דבריך, אך אגן עד מוות על זכותך לומר אותם!״)
הפרשה היתה, בקיצור, כלהלן:
הכנסת ביטלה כמה מן החסינויות של ח״כ מאיר כהנא. זאת
היתה פעולת־סרק, כי גם מאז לא הפריע איש לכהנא להשתולל
ולגרום לפוגרומים.

לתחום הפוליטי, דיעותיה אינן שוות יותר מאשר מעותיו
של כל עובר־אורח.

באה להעניש את מיעארי על ריעות שהשמיע, ושלמענן נבחר
לכנסת. כלומר: על דברים שעשה במילוי תפקידו כח״כ.
השופט אהרון ברק לא הזדקק להנמקה זו. הוא אמר כי פעולת
הכנסת היתה מעין־שיפוטית, אך סתרה את הנורמות המינימליות
של שיפוט הוגן. לא •הוצגו לפני הכנסת שום ראיות, איש מן
הח״כים לא התייחס לשום ראיות, לא הובאה שום הוכחה סבירה
לכר שהסרת החסינויות האלה דרושה למטרה סבירה כל שהיא.
מליאת־הכנסת חרגה מסמכותה, ועל כן החלטתה בטלה ומבוטלת,
כמו החלטה של כל רשות אחרת החורגת מסמכותה.
השופט שלמה לוין מתח ביקורת קטלנית עוד יותר על הדיון
בכנסת. הוא ציטט את דיברי הנואמים כדי להראות שלא היה שום
קשר בין דיבריהם ובין המטרה שלמענה מותר להסיר חסינות.

למעשה אמרו כל שלושת השופטים האלה במילים
עדינות שהתהליך כולו היה שרירותי ומופקר, פעולה
שבה הפכה הכנסת את עצמה לבית־מישפט״שדה או
לאספסוף־של-לינץ׳.
השופט מנחם אילון טען שאסור לבית־המישפט להתערב בפעולת
הכנסת, אלא במיקרים קיצוניים ביותר. הוא דחה את העתירה
בשם ההפרדה בין הרשויות, ומשום שהכנסת עומדת ב־
״קודקוד״ השילטון. הוא לא נכנס לשאלה אם היתה החלטת הכנסת
צודקת או לא, אלא רק קבע שזהו עניינה של הכנסת ובוחריה,
ולא של בית־המישפט.
פסק־הדין החריג היחידי הוא של השופטת מרים בן־פורת, ה־מישנודלנשיא.
אני מוכרח להודות הוא הדהים אותי. תוכן דבריה
הוא פוליטי: אש״ף רוצה להשמיד את ישראל, מי שתומך באש״ף
דוגל בהשמדת המדינה, הופעת מיעארי באזכרה לקוואסמה, שהוא
איש־אש״ף, מעידה על אי־נאמנות למדינה. על כן צדקה הכנסת

במעשיה.

השופטת הנכבדה לא טרחה להוכיח אף אחת מן
הקביעות הפוליטיות האלה, השנויות במחלוקת. עם
כל הכבוד לה, כשהיא עוברת מן התחום המישפטי

תחת להמתין לחקיקת חוקה, שתעניק לבית-דד
מישפט את הסמכות הברורה לשמור על ערכי־יסוד
גם מפני שירות הרוב המיקרי בכנסת, הוא נטל לעצמו
את הסמכות הזאת על-ידי יצירת הלכה מישם־
טית.
למי שאוהב הגיון מישפטי, קריאת פסק־דין זה היא תענוג
טהור, מה גם שהוא כתוב בעברית צחה ויפה. בית־המישפט העליון
הוא גם אחד המיבצרים של השפה העברית. אך מעבר לתענוג, זהו
גם חומר למחשבה.

הקורא יעמוד על ההתקדמות העצומה שחלה ב־בית-המישפט
בדור האחרון.
מייסדי בית־המישפט היו שקועים עדיין בפטריוטיזם מילולי,
ולא־אחת טיהרו שרצים בשם סיסמות לאומניות. בפסק־דין זה
מצוטטים דברים של השופטשימעון אגרנט(ולא במיקרה על־ידי
מרים בן־פורת) הנשמעים כיום כאילו באו מעולם אחר.

מה רב המרחק שעברה מאז המדינה, ובית־המישפט
עימו, בדרך אל.תפיסה דמולך טית בריאה!
**ל כך יש להודות בראש וראשונה לנשיא הנוכחי, מאיר
שמגר.
איש אינו יכול להטיל רבב כלשהו בתפיסתו הלאומית של איש
זה — מוותיקי אצ״ל, גולה־אפריקה, קצין בכיר בצה״ל.
עבר אישי זה אינו מפריע לשמגר להוביל את בית־המישפט
העליון בדרך־המלך של ליברליזם דמוקרטי. אדרבא, נרמה
שדווקא עבר זה, וחינוכו של זאב ז׳בוטינסקי, מעניקים תשתית
איתנה לעמדה זו.
יש מזל למדינה זו שאיש כזה עומד בראש המוסד המישפטי
העליון שלה, דווקא כאשר הרמה בכנ*ת ובממשלה יורדת בהתמדה,
וגילויים של שרירות והפקרות אינם עוד בגדר תיאוריה
רחוקה, אלא מתגלים בחיי יומיום.

תודות לבית־המישפט העליון יכולים כולנו לישון
בשקט — לא רק אנשים הדוגלים בשלום ישראלי-
פלסטיני, אלא גם מי שממצמץ בעינו הימנית או
השמאלית, וגם — אכן! — מי ששומר מיצוות.

במדינה העם הכד נראה אחרת
ברקים ורעמימ. ג>ורנ׳
ואידה. בלי טלוויזיה,
ה3ל גראה אחרת.
הרדיו והטלוויזיה שינו את פני החיים.
משום־כר, העדרם משנה גם הוא
את החיים — בכיוון ההפוך.
זה הוכח השבוע בחיי ישראל באופן
דרמאתי. ליתר־דיוק: באופן אנטי־דר־מאתי.
אסונות
מזעזעים. אסונות־הט־בע
שפקדו את הארץ לא הטרידו את
האנשים. הם היו רחוקים.
בתל־אביב היה מבול קטן בערב,
שהפריע במשך כמה שעות למהלך
החיים, גרם לפקקי־תנועה, מנע את
המעבר מצד אחד של רחוב דיזנגוף
לצד השני. כמה צעירים בעלי־תושיה
פשוט חלצו את נעליהם והלכו לדרכם
יחפים.
למחרת היום קראו בעיתונים שכמה
אנשים נהרגו (ראה להלן) ,ואחדים
נעדרו.
אילו היה כל זה מתרחש בעידן של
שידורי רדיו וטלוויזיה, היו מאורעות
אלה מקפיצים את המאזינים־הצופים,
יוצרים חרדה ואולי גם תבהלה.
מדי שעה היה הרדיו נ(ודיע באופן
דרמאתי על האסונות הנוראים, ואחר־

כך היתה הטלוויזיה מראה את המראות
המזעזעים. פועלים נקטלים בשדה מברק.
אנשים נסחפים בכביש ונעלמים.
ילד טובע. הורים חרדים. נשים בוכות. .
עדויות מבולבלות של עדי־ראייה.
בירדן נהרגים אנשים. בסוריה נהרגים
אנשים. בסיני, לא הרחק מגבולות
המדינה, נהרגו ונעלמו עשרות.
האנשים היו נצמדים למקלטים מדי
שעה כדי לשמוע את המשך הדראמה.
בערב היו יושבים מרותקים למקלטי־הטלוויזיה,
מתרגשים בין הפיצוחים.
! . 810 בהעדרם של שידורי
רדיו וטלוויזיה, לא עורר גם ביקורו
של שר־החוץ האמריקאי אלא פיהוק
משועמם׳ .
ג׳ורג׳ שולץ בא לארץ. אז מה! הוא
דיבר עם יצחק שמיר. אז מה! הוא לא
שיכנע אותו. אז מה!
בטלוויזיה זה היה נראה אחרת. שוטרים.
שומרים. מכוניות־שרד. טכסים.
לחיצות ידיים. חיוכים אומלליס. נסיו־נות
כושלים של פוליטיקאים לחייך
ולהחליף מחמאות לעיני המצלמות.
בעיתונים זה נראה חסר כל חשיבות.
שולץ היה פה, שולץ היה שם. ביג דיל.
כיפה אדומה והזאבים. הרווח
הנקי של הציבור משביתת הרדיו והטלוויזיה
נגע לאידה נודל.
הטכס שנערך עם בואה לארץ אכן
שודר בערוץ השני, אך היה כה אומלל
ומביש, עד כי הפך לקאריקטורה(ראה
עמודים 14־.)15

׳ 4הרוגים ו־ 3נעדרים בשטפונות
2הרוגים ו־ 20 פצועים בתאונות
״דבר״
עובדתי 85

ארבעה נהרגו וחמישה נעדרים
בסוכות ושטפונות באיזור הרדום
״על המישמר״
עובדתי

קצין בצה״ל ושני צעירים
נעדרים בשטפונות בדרום
״הארץ״
הערבים אינם

מחיר הדמים של מזג־האוויד
הסוער 4 :הרוגים 5 .נעדרים
״ידיעות אחרונות״
עובדתי

חשש לחייהם של סרן
וזוג מטיילים שנסחפו
בשטפונות; 2ניספו
במכת ברק; ילד טבע
״מעריב״
יהודים לפני ערבים

קצין צה״ל טבע בערבה
שני מטיילים נעדרים בנגב
״חדשות״
הערבים אינם

לאחר־מכן באו התמונות בעיתונים.
אידה פה, אידה שם. יום אחרי יום. אידה
ליד הכותל המערבי. אידה ליד קבר־הרצל.
וכן הלאה תמונות שעוררו כמעט
גיחוך בשיגרתיות.
אילו היה כל זה קורה בטלוויזיה
וברדיו, זה היה ממאיס את ״האשה
הקטנה באדום״ עוד הרבה יותר. יתכן
שאחרי כמה ימים אי־אפשר היה לסבול
אותה. לא בשל אישיותה שלה עצמה,
אלא בשל ההתרוצצות הבלתי־פוסקת
של זאבים פוליטיים ותיקשורתיים
סביב כיפה אדומה זו.
חומר וזמן למחשבה. האם חזרו
כל המאורעות למימדים הטיבעיים
שלהם? האם הטלוויזיה היא המנפחת
אותם עד כדי הפיכתן של זוטות לאירועים
מזעזעי־עולם? האם ההתמקדות
הבלתי־פוסקת של הטלוויזיה בעניינים
קטנים ושיטחיים, בעלי אופי אישי,
תוך התעלמות מן הבעיות הגדולות,
מעוותת את תמונת־העולם?
בהעדר שידורים, היה לאנשים ולנשים
זמן לחשוב על כך. יתכן שפה ושם
מישהו גם עשה זאת.
עיתונות הנעדרים והמתים
;עדר יהודי חשוב
מהרוג ערבי. גיתוק־חשמל
חשוב מניתורך חיים.
האם העיתונות הישראלית היא גיד
ענית?
השבוע ניתנה על כך תשובה,
ודווקא בתחום שאין לו שום נגיעה
לעניינים פוליטיים. משום־כך היתה
התשובה מאלפת ביותר. היא ביטאה
את הגישה הבלתי־אמצעית של העורכים
והכתבים, מבלי שהם עצמם היו
מודעים לכר.
תשובה פשוטה. בלילה שבין
היום הראשון והיום השני, אחרי יום של
סערות־טבע, היו מונחים לפני כל העורכים
הסיכומים הבאים על קורבנות
הטבע:
• בשדות מושב אוהד עסקו ארבעה
נערים ערביים מחאן־יוניס בקטיף פיל-
פל. ברק פגע בשניים מהם והרג אותם.
שני האחרים לקו בהלם, התעלפו וזכו
בטיפול רפואי.
• בחאן־יוניס עצמה נהרגה אשה
מפגיעת ברק.
• ילד בדווי בן 8טבע בנחל בקע
בנגב.
• רכב נסחף בזרם בדרום. קצין־
צה״ל בדרגת סרן ניסה להצילו, ונסחף
גם הוא. היה חשש חמור שטבע. חוץ
ממנו נעדרו בני־זוג, ועוד אשה. סיכום
הנעדרים באותה עת היה בין שלושה
לחמישה.
חוץ מזה גרמה הסערה לתאונות-
דרכים, ובהן הרוגים ופצועים.
זה היה המצב העובדתי. איך דיווחו
על כך העיתונים?
• הכותרת בדבר :״ 4הרוגים ו־3
נעדרים בשיטפונות 2 .הרוגים ו־20
פצועים בתאונות״ .זה היה עובדתי.
• הכותרת בעל המישנור היתה גם
היא עובדתית :״ארבעה נהרגו וחמישה

נעדרים כסופות ושיטפונות באיזור הדרום״.

שונה לגמרי היה המצב בהארץ.
הכותרת הראשית הכריזה :״קצין ב־צה״ל
ושני צעירים נעדרים בשיטפונות
בדרום״ .משמע: לא היו הרוגים.
רק מי שטרח לקרוא את כותרת־המישנה,
באותיות הרבה יותר קטנות
יכול היה לקרוא :״הפסקות חשמל ושיבושי
תנועה בתל־אביב. דרכי־היבשה
לאילת נותקו — ארקיע מפעילה טיסות
מיוחדות 2 .מחאן־יוניס נהרגו
ממכת־ברק בעת שעסקו בקטיף פילם־
לים בחבל־אשכול. ילד בן 11 מהיישוב
הבדואי שגב־שלום טבע בנחל באר־שבע״.
כאן
יש סולם־ערכים מאלף. הכי
חשוב: קצין־צה״ל ושני צעירים נעדרים.
אחר־כך: הפסקות חשמל וניתוק
התחבורה. ורק אחר־כך: שלושה הרוגים.
מדוע
הנעדר חשוב מההרוגים? מדוע
הפסקת־חשמל חשובה מהפסקת-
חיים?
יש לכך תשובה פשוטה: ההרוגים

אומנם נהרגו בישראל, בגבולות הקו
הירוק, אבל הם היו ערבים. מבין השלושה
שהוזכרו, שניים הם תושבי חבל־עזה,
אחד הוא ילד בדווי.
גם בין הצהרונים, הנערכים כמעט
באותו הזמן כמו עיתוני״הבוקר, היה
פער מעניין:
• הכותרת בידיעות אחרונות היתה
עובדתית :״מחיר־הדמים של מזג־הא־וויר
הסוער 4 :הרוגים 5 ,נעדרים״.
• לא כן הכותרת במעריב :״חשש
לחייהם של סרן וזוג מטיילים שנסחפו
בשיטפונות 2 :ניספו במכת־ברק; ילר
טבע״ .החשש לחיי היהודים שנעדרו
חשוב מן הוודאות של מות הערבים. אך
לפחות גם אלה הוזכרו בכותרת.
• לא כן בחדשות. שם אמרה הכותרת
הראשית בפשטות :״קצין צה״ל
טבע בערבה. שני מטיילים נעדרים בנגב״
.מותם של הערבים לא היחידי
חשוב כדי להיזכר בכותרת. הוא הוזכר
בתחתית העמוד, באותיות קטנות.
תרגיל זה בגיזענות תת־הכרתית
התגלה במהרה כאבסורד. למרבה
(המשך בעמוד )9

אסיר חולה א״דס אושפז
זהו סיפור שנגנז:
בשבוע שעבר אושפז בבית״החולים תל־השומר ליד
תל״אביב אסיר חולה־איידס. האיש, שהוא נרקומן,
אושפז באחת המחלקות הפנימיות של בית־החולים.
מבקרים שבאו למקום הופתעו לראות בפתח החדר, שבו
שכב, שומר במדים. החולה הגיע למחלקה לפני חחג,
והוכנס לחדר מבודד.
חברתו של האסיר, שבאה לבקרו, התייחדה עימו
בחדר.
כשנשאלה הבחורה אם ידוע לה מה מצבו של האסיר
ומה המחלה שממנה הוא סובל ושבגללה אושפז, השיבה
שאינה יודעת בדיוק, אך ידוע לה שהוא חולה במחלה
קשה.
מסיבות של אתיקה רפואית ושמירת סודיות, לא יכול
היה הצוות הרפואי במקום למסור לבחורה פרטים על
מחלתו של האסיר. למרות זאת ניסו אנשי״הצוות לרמוז
לה על סוג המחלה. הבחורה לא הבינה, כבל הנראה,
שמדובר במחלת״האיידס.
בבדיקה התברר שצוות רפואי חייב ל מסוי דיווח על
מחלה -חרף כללי הסודיות הרפואית -רק כשמדובר
בסכנה לבריאות-הציבור. לכן היו חייבים לספר לבחורה
שהאיש חולה איידס, רק אילו היה מתברר שהיא פרוצה,
או מישהי הידועה כפרוצה, העלולה לסכן את הציבור.
בינתיים חזרו האסיר ושומרו אל בין כותלי בית-
הסוהר. בכלא איילון, שבו מרצה האסיר את עונשו,
מתרוצצת השמועה על אסיר חולה־איידס שהוחזר
לכלא, והיא מדאיגה את האסירים והסוחרים באחד.
עד כה לא נמסר על חולי״איידס השוהים בבתי״הכלא
בארץ. דובר שרות בתי־הסוהר והסגל הרפואי של שרות
בתי־הסוהר הצהירו, לא אחת, שאם פי יש מיספר
מצומצם של אסירים הנושאים את נגיף־האיידס, אלה
אינם חולים עצמם במחלת האיידס, ושרות בתי־הסוהר
יודע על קיומם.
שמעון מלבה, דובר שירות בתי״הסוהר, מסר בתגובה:
״אין חולה איידס בשירות״בתי״הסוהר, ידוע לנו על
מיספר אסירים שנושאים בגופם נוגדני איידס. האסיר
שאושפז הוצא לטיפול לא בקשר עם איידס״ .דוקטור
משיח, יו״ר שירותי אישפוז, ויו״ר הוועדה העליונה
לנושא איידס, אמר בתגובה כי ״משרד־הבריאות לא
קבע מדיניות בתחום הסודיות הרפואית ולא ניתנו
הנחיות לגבי עניין זה שהוא בתחום זכויות״הפרט.
הנושא מורכב, נמצא בבירור, ואין לגו עד היום פתרון״.
העולם הז ה 2616

נמה דקות אחו שצולמה תמונה 11 שר השגו־יו
דיו הטלפון -צירצר טי סן וה והוא שמע את
הבשורה האיומה: בנו ראובן נפל קוובן לתאונה
״לטובה אין סרטן — יש לה
אלצהיימר!״
ששון, שמעולם לא נתקל קודם־לכן
בשמה של מחלה זו ביקש הסברים
וקיבל בו במקום תיאור מציאותי
ביותר, ושחור־משחור של הצפוי לו.
״לא גילו עדיין דרך לעצור את
המחלה,״ סיים הפרופסור את דבריו.
ששון עיכל את אשר שמע, שב
לשולחן כשחיוך על פניו והמשיך
לאכול. לאשתו לא סיפר מאומה.
מכאן ואילך מתחיל סיפור־הגבורה

^ יש היה בארץ עוץ, איוב שמו,
1 והיה האיש ההוא תם וישר
וירא״אלוהים וסר מרע. ויוולדו לו
שיבעה בנים ושלוש בנות. ויהי מיקנהו
שיבעת אלפי צאן, ושלושת אלפי
גמלים, וחמש מאות צמד בקר, וחמש
מאות אתונות, ועבודה רבה מאוד. ויהי
האיש ההוא גדול מכל בני־קדם כך
מתחילה מגילת הייסורים של איוב,
שהפך לשפן־נסיונות בידי אלוהים
והשטן בכבודם ובעצמם.
כשביקרתי ביום השלישי שעבד
בקאהיר בביתו של שגריר ישראל
במצריים, משה ששון, גיליתי ספר־תנ״ך
גרול, שהיה פתוח ב״איוב״.
השיחה גלשה מייד להקבלה שבין
ששון, הנושא בצורה המעוררת־הערצה
את אשר אירע לו בשנים האחרונות,
ובין הגיבור התנ״כי, שנשא גורלו
בהכנעה, עד שהחל מקלל. כמי
שבקיאה במה שעבר עליו, בעיקבות
מחלת אשתו, העזתי להיות אופטימית
ולהינבא בקול רם שאת מיסיו לסבל

של משה ששון — סיפור שהיו לו
שותפים רק הקרובים לו ביותר. הוא שב
לביתו שברובע מועדי בקאהיר, המשיך
לתפקד כנציג הישראלי הבכיר בצומת
רגיש זה, והתמודד לבדו עם הטרגדיה
שאליה נקלע.
הוא קנה ספר המתאר, באנגלית, את
הידרדרות החולה והסובל ממחלה
נוראה, זו על כל שלביה. הספר הכיל
עצות כיצד לנהוג עם החולה בכל שלב
ושלב, עצות מעשיות עד כדי בעתה.
ששון מילא אחר ההנחיות, שכללו

התקנת אביזרי־בטיחות בבית ושכירת
בת־לוויה לחולה — כל זאת מבלי
שטובה תבין איזה גורל אכזר צפוי לה.
הוא היה נחוש בדעתו להעניק לה את
מירב הכבוד והיחס הריגשי, דבר שיש
בו כדי לעורר הערצה לאיש רגיש זה.
הוא לא סיפר לה במה היא לוקה, ותירץ
את הבדיקות והתרופות כטיפול
בכאבי־הראש שתקפו אותה ובהיחל־שות
זיכרונה.
השלב הבא היה לשתף בטרגדיה את
(המשך בעמוד )42

נציגי שתי הארצות. יש המאשימים
אותו בכך שהצליח גם להוריד את
הפרופיל של יחסים אלה, אך נדמה
שמארחיו מרוצים מכך.
קאהיר נחשבה אז כמשאת־נפשו של
כל שגריר ישראלי, אחרי וושינגטון.
ג׳יהאן אל־סאדאת — הגברת הראשונה
דאז במצריים — קיבלה את טובה
ששון, אשת־השגריר, בזרועות פתוחות,
והכל נראה מבטיח.
מאז אותה עת לא ידעה עוד מיש־פחת
ששון נחת. מפתה להיאחז באגדת־איוב:
לייחס הכל לתעלולים שטניים,
שיש להם מטרה כלשהי. אחרת — מדוע?
יסוריו
של ששון התחילו לפני חמש
שנים. הוא התחיל לבסס את מעמדו
כשגריר ישראל במצריים. טובה, אשת־נעוריו,
התחילה ליצור שם קשרים
חברתיים. לפתע התחילו לפקוד אותה
כאבי־ראש חזקים במיוחד, וזיכרונה
התחיל לבגוד בה. האשה היפה הבחינה
בכך ונבהלה, שמא יש לה גידול ממאיר

השגריר ח״ו במסיבה. נגה דקות
לבני נן מסר רו הבדובסוד: אשתו
חרתה במחלה חשונת־מדנא
דטה בדק מתארת את סינור איוב
האנושי כבר שילם ומכאן ואילך,
בוודאי, יידע שמחות.
השעה היתה 10 בלילה. נפרדתי
מהשגריר באווירה אופטימית. למחרת
עמדו בתו אורנה ומישפחתה לבקרו
בקאהיר ששון ציפה לנכדיו בכיליון־
עיניים והכין תוכניות.
כעבור שעה וחצי טילפן אליי וסיפר
לי באורח מבולבל :״בזמן ששוחחנו
והיינו כל־כך אופטימיים אירעה לבן
שלי תאונת־דרכים! מצבו אנוש״...
באותה העת היה ראובן(״רובי״) ששון
כבר מת מבחינה מוחית.
משה ששון, דיפלומט ותיק שייצג
את ישראל בתורכיה ובאיטליה, הגיע
לקאהיר לפני יותר משש שנים. הוא
היה שגרירה השני של ישראל שם,
אחרי תקופת״כהונה קצרה של אליהו
בן־אלישר — תקופה שלוותה בקשיי־עיכול
הדדיים.
ששון, איש עדין ורגיש, היה בקי
ברזי החברה המצרית והצליח להוריד
את הטונים הגבוהים שביחסים שבין

בראש. הזוג ששון הגיע ארצה לערוך
בדיקות.
״הלוואי ולטובה היה סרטן את
המישפט הזה, סיפר לי ששון, לא ישכח
לעולם. הוא נאמר לו בשיחת־טלפון
באמצע סעודת־ערב רישמית, כשבחדר
השני ישבה טובה — פורחת ומאושרת,
והעבירה את זמנה בנעימים.
באותו הבוקר סיימה טובה ששון את
סידרת״הבדיקות. הפרופסור שערך
אותן זימן את הזוג ששון לחדרו,
והודיע לאשה המתוחה :״טובה, אין לך
סרטן!״ טובה ששון חיבקה ונישקה אותו
מרוב אושר.
בשקט־בשקט ביקש הפרופסור
מהשגריר :״טלפן אליי הערב!״ ששון
הסביר שהם מוזמנים לארוחת־ערב.
אולם הרופא התעקש :״בכל זאת, טלפן
אליי!״ ביקש ארוחת־הערב, במהלך השגריר סליחה מהסועדים, ופנה אל
מכשיר־הטלפון בחדר הסמוך. מהעבר
השני שמע את הפרופסור אומר לו:

משה וטובה ששון ()1983
״הל 11 אי!היה לה סרטן!״

הוא היה רוחם מנוסה. הוא היה משאל לעמוד בנר הקונות.
מרבו אחד: השיטה של נציגי המיבראות לסרק מתפקידיהם
אנשים מוכשר׳ שמונו על־יד׳ המיפלגה שהובסה בבחיוות
ף* בורך היום השישי בא שרגא
טל ( )53 למישרדו של ידידו,
עורך־הדין דויד מנע.
באותו היום, בשעות״הצהריים, שם
שרגא טל קץ לחייו ביריית־אקדח
ברקתו, באיזור חוף־פלמחים, שליד
בית־הספר לצניחה.
טל שימש כמפקד בית־הספר
לצניחה במשך ארבע שנים, עד .1977
מאז גיוסו לצה׳׳ל, ב־ ,1952 שירת
בצנחנים במשך 25 שנה.
טל השתחרר בדרגת סגן־אלוף ב־
,1977 ונענה להצעתו של ראש־עיריית
רמת״גן בזמן ההוא, הד׳ר ישראל פלד,
איש־הליכוד, לבוא ולעבוד בעיריית
רמת־גן, העיר־המאמצת של הצנחנים.
הוא היה ידוע בקרב חבריו כאדם חזק,
יציב בנפשו, עומד בלחצים, בעל מזג
קר. על כן התדהמה וההלם, עם קבלת
הידיעה על התאבדותו, היו מוחלטים.
טל לא הותיר אחריו מיכתב,
המסביר את מניעיו. אומנם היו סימנים
למה שעלול להתרחש, אלא שאיש לא
היה מורגל לקרוא סימנים כאלה אצל
שרגא סל.
מה גרם לצנחן, לוחם מנוסה, בעל
צל״ש, בעל־מישפחה ואב לארבעה,
לשים קץ לחיית
יתכן שהדבר קשור בתופעה ישראלית:
כשאיש חדש, נציג מיפלגה מסו־יימת,
מגיע לעמדת־כוח, הוא מסלק

את אנשי קודמו, חברי המיפלגה היריבה,
כדי לפנות מקומות לאנשי מיפ־לגתו
שלו.

״להעזיכ
את כולם

^ ויד מנע היד! ידיד קרוב של טל.
1ההיכרות ביניהם החלה עם בואו
של טל לעיריית רמת־גן ב־, 1977
כששימש מנע כיו״ר הווערה לרישוי־עסקים.
המדור
לרישוי־עסקים היה תחת
מרותו של טל, ששימש תחילה כסגן־
ראש־אגף־תברואה, ואחר־כך כראש־ האגף.
אחרי
הבחירות לרשויות המקומיות,
בנובמבר ,1983 עם חילופי השילטון
בעיריית רמת־גן, עזב מנע את תפקידו.
שרגא טל נשאר .״שרגא לא היה איש
פוליטי, למרות שהובא לעבודה בזמנו
של ראש־העיר הקודם, הד״ר ישראל
פלד, איש־הליכוד. הוא היה לויאלי
למעסיקו לכל אורך-הדרך.״
נקודה זו חוזרים ומדגישים כל מי
שעבדו לצידו והכירו אותו היטב. מוסיף
עורך־הדין מנע :״טל השתדל
להסתדר גם עם אורי עמית ראש־העירייה
החדש, מסעם המערך.
יש אנשים שהכירו את טל בעבודתו,
הקושרים את התאבדותו למתרחש
בעיריית רמת־גן, למערכת הלחצים
שהופעלה עליו לפני התפטרותו:

יי 8 -

ראש־העירייה. מאז החתול־השחור ממשיך
להלך ביניהם, עד שראש־העי־רייה,
במיכתב ששיגר אליו לפני חצי
שנה, תבע את התפטרותו מחברות
במועצת־העיר בשל ניגודי־אינטרסים.
דויד מנע אומר, :השיטה של אורי
עמית היא להעזיב או לגרום לעזיבתם
של אנשים על־ידי הכנסת אנשי־שלו־מו
ועושי־דברו תחת מנהלי האגפים
הקודמים, ולמרר את חייהם עד שית־פטרו
״.ואילו אורי עמית אומר :״הטענות
האלה הן שיטחיות ואוויליות״.
לגירסתו של דויד מנע היו גם שותפים
נוספים, שהחתול השחור עדיין לא
החל להלך בינם לבין אורי עמית. מנחם
גילעד לשעבר סגן ראש־העירייה,
חבר מועצת־העיר ויו״ר ועדת־הבי־קורת
של המועצה עד באחרונה :״עם
חילוף־השילטון התפטרו אנשים מעבודתם
עקב אילוצים. אורי עמית נהג
בשיטה של הכנסת אנשים תחת מנהלי
אגפים ויחידות. נבחרו אנשים במיכ־רזים
פיקטיביים. כך, לדוגמה, נבחרה
שרה סוכר כמנהלת המחלקה־לשירו־תי־רווחה,
כשמולה עמדה כמועמדת
יונה חייבי, שכישוריה לתפקיד היו
רבים יותר, לדעת מנהל־המחוז של
מישרד־העבודה־והרווחה, צבי ירון,
ולדעת סגניתו, עדנה גרוס. על אותו
מישקל ניתן להבין את מינוייהם של
יוחנן כהן לתפקיד מנהל־מחלקת־

״שרגא טל חי מאז היבחרו של אורי
עמית בפחד מתמיד שייזרק מהעבודה,״
טוען מנע, היום איש־האו־פוזיציה.
מתקופתו
של פלד כראש־העירייה
נותר על כנו רק גיזבר־העירייה מבין
נושאי התפקידים הבכירים בעירייה.
משה רפופורט, לשעבר ראש אגף-
המים־והמאור, נאלץ להתפטר חצי שנה
לפני מועד פרישתו לגימלאות. אפריים
דורשט, ראש מחלקת־המנגנון,
נאלץ להתפטר. ניסים מאיר, מהנדס־העיר
במשך 17 שנה, נאלץ לעזוב את
תפקידו בשל אי־חידוש האישור לתעסוקה,
שמישרד־הפנים נהג לתת לו,
בשל היותו אזרח זר. לפתע פיתאום
נזכרו. דויד רוסיינסקי, מנהל מחלקת־הגביה,
התפטר. עזריה רפופורט, דובר
העירייה, התפטר.
טיבעי הדבר שראש־עירייה חדש
ירצה לצידו באנשים שהוא מכיר היטב,
שהוא ממנה, שיהיו חייבים לו את תפקידם.
אך עד לאיזו רמה של פקידות
צריכה תחלופה זו להגיע?
עורך־הדין דויד מנע, המשמש,
״מישנה למנכ״ל שירות־התעסוקה״,
הוא חבר מועצת־העיר מטעם הליכוד.
כבר עם תחילת כהונתו של עמית,
כשרכש מכונית 11ל 2000 11 סמ״ק
(בניגוד לתקנות משרד־הפנים,המתיר
רכישת מכונית לראש־עירייה רק עד
1600 סמ״ק) .תקף מנע את מעשהו של

אופוזיציונר דויד מנע

.פיטוריו הביאו אות! למעשה הנואש!״

הפיקוח, את כניסתו של פיני יום־סוב
לתפקיד המישנה־למנהל־אגף־ההנד־סה,
ואת כניסתו של עזרא מישעל
כסגן־ראש־אגף־תברואה.״ שמם של
שלושה אלה הוזכר לא אחת על־ידי
דוברים נוספים, שסירבו להזדהות בשמם
בשל היותם עובדי־עירייה, ובשל
חששם להינזק.

גיהינום!״

^וחנן כהן נכנס בתחילת השנה
לתפקיד מנהל מחלקת־הפיקוח
במקומו של אלי לביא. כהן קיבל את
התפקיד ללא מיכרז, ובחוזה מיוחד.
ראש־העירייה מודה שהלה קיבל את
תפקידו ללא מיכרז, אך זאת מפני
״שלא היתה היענות למיכרזים קודמים
לתפקיד, בשל אופי־התפקיד וסוג־העבודה.
הכנסתי אותו בחוזה מיוחד,
משום שבמחלקה עצמה לא היה אף
מועמד אחד הראוי לתפקיד ״.יוחנן כהן
שימש לפני עבודתו בעירייה כמנהל
קרן־הפנסיה של פועלי־הבניין, תפקיד
שבינו לבין מנהל מחלקת־הפיקוח אין
שום דימיון.
מספרים שמאז שנכנס יוחנן כהן
לתפקידו, השתבשה עבודתו של טל
כראש־האגף. יוחנן כהן חתר תחת
מעמדו, עקף סמכויות בגיבויו של
עמית, הביא למחלקה אנשים לא־מקצועיים,
בעלי אינטרסים מנוגדים
לאלה של המחלקה. צבי וייס, לשעבר
מנהל ״יחידת־המיבצעים״ ,שגם היא
היתה תחת מרותו של טל, פנה באפריל
השנה אל מבקר־העירייה, לורנס מאיר,
והתריע על התנהגותו של יוחנן כהן.
לדיברי וייס :״יוחנן כהן עשה הכל כדי
להפריע לטל בעבודתו״.
סביב הדוכנים בחלל קניון א״לזן
התנהל מאבק חריף. הדוכנים הוקמו
ללא מתן רישיונות להפעלתם. טל
סירב להיות חותמת־גומי. לדיברי
מנחם גלעד אמר לו טל :״זה בלתי-
אפשרי להמשיך כך! זה גיהינום! כל
יום יש לי עניין עם תת־אגוש״.
זמן קצר אחרי כניסתו של עמית
לעירייה, הוא מינה את פיני יום־טוב
לתפקיד ״מישנה־למנהל־אגף־הנדסה״.
לפנים שימש יום־טוב כיו״ר אגודת־הכדורסל
של הפועל רמת־גן, והמשיך
בכך גם לאחר כניסתו לעירייה.
כישוריו כמינהלן כדורסל הספיקו לו
לקבלת התפקיד הבכיר במחלקת־ההנדסה.
כאיש הנהלת הפועל רמת־גן
שלח פיני יום־טוב מיכתב לפיני יום־
טוב, המישנה־למנהל־אגף־הנדסה, בבקשה
״להמשך החוזה לשימוש בבריכת
נלי־ניל״.
ניסים מאיר, לשעבר מהנדס־העיר:
״פיני יום־טוב אינו איש־מיקצוע. הוא
נהג בשיטות קשות כלפי העובדים,

צווארו. הוא פנה לחברים שיעזרו לו
במציאת עבודה חדשה. עם ראש־העיר
הגיע לסיכום תנאי־הפרישה.
מאז יצא לחופשה איבד טל את
שלוותו. היותו מובטל היה בניגוד
לאופיו, לכבודו, לדרך־חייד .

כניעה
^ ראשונה

מפוטר צבי וייס
הנא מינה אנשים קטנים לתפקידים גחלים!

^ יום השלישי, שלושה ימים
*לפני ההתאבדות, צילצל טל
פעמיים לדויד מנע וביקשו לדבר עימו
בדחיפות. טל נשמע מבוהל וביקש
פגישה דחופה למחרת בבוקר.
ביום רביעי בשעה 8וחצי בבוקר,
התקיימה הפגישה במישרדו של מנע:
״זה לא היה אותו טל שאני מכיר. הוא
דיבר באיטיות, בחוסר־ביטחון, נראה
במצוקה נפשית״.
טל לחץ בקשר לקבלת־עבוז־ה. מנע
ניסה להרגיעו והבטיח שאחרי החגים
הוא יתחיל לעבוד.
באותה שיחה, ביום רביעי, ביקש טל
גם עצה בעניין דירה שבבעלותו
בנתניה.
ביום השישי, יום ההתאבדות, הגיע
טל שוב למישרדו של מנע. הפעם בא
לומר שלום והג־שמח. טל שהה במיש־רד
כ־ 10 דקות, ואמר שהוא הולך לפגישה
בענייני־עבודה, בעל חנות
ברחוב ביאליק ברמת־גן אמר שראה
את טל הולך לכיוון העירייה. אורי
עמית מכחיש שהיתה שיחה בינו ובין
טל באותו יום, לדבריו נפגשו בפעם
האחרונה כ־סו ימים לפני המקרה :״טל
בא למישרדי כדי שאעזור לו במציאת
עבודה, מאחר והוא לא מצליח למצוא.
הבטחתי לעזור. על הפרק עמדו שתי
הצעות״.
אומר עמית:
״מבין מנהלי־האגפים, שרגא טל לא
היה הבי־טוב ולא הכי־גרוע. הוא התפטר
מעבודתו מרצונו, בגלל השחיקה

במדינה
(המשך סעסנד )6
האירונייה המרה, הסתבר כי גם הקצין
הנעדר איננו יהודי אלה דרוזי, הסרן
אחמד פרשי בן ה־.27
מדיניות שריף במיפרץ
האם זה גוו״ע לישראל?
יתם ן שככל זאת.
ובדרן־ בלתי-צפוייה
גם בעולם התרחשו השבוע מאורעות
חשובים, שנעלמו מעיני רוב
הישראלים בגלל דום־הרדיו ודום־
הטלוויזיה.
במיפרץ הפרסי קרה מה שהיה צפוי
מראש. ההסתבכות המילחמתית החלה.
מהרגע הראשון היה ברור כי שטות

תמוש השבוע

זקן פגוע. מעשה זה השמיט את
היוזמה מידי האמריקאים, והפקיד
אותה בידי האיית־אללה ואנשיו. הם
יכלו להחליט אם לתקוף את האמריקאים
או להתאפק. אילו התאפקו, היו
נותנים יתרון בולט לאויבתם, עיראק,
שכוויית היא בעלת־בריתה.
אחרי כמה שבועות של היסוסים,
פתחו האיראנים השבוע באש ופגעו
במיכלית־ענק כווייתית, בעלת דגל
אמריקאי. לנשיא האמריקאי היתה
ברירה: להתאפק ולהיראות כנמר־של־נייר,
או להגיב ולהסתכן בהסתבכות.
כדרכו של זקן פגוע, הצריך להוכיח
שהוא ״גבר״ ,הגיב הנשיא באש.
היוזמה נשארה השבוע בידי
האיראנים. רק בהם היה תלוי אם
להקפיא או להסלים את המערכה.
כך או כך, לא היה לאמריקאים מה
להרוויח במיפרץ. הם יכלו רק להפסיד.
ואילו ברית־המועצות עמדה בצד,

נחמן פרק ש, מי שהיה ידוע בכינוי ״אלוף־

הבריחות מבית״הסוהר״ כיכב השבוע
פעם נוספת במישטרה ובבית־המישפט. הפעם הסתבך פרקש באחזקת
חשיש. הוא הובא לבית״המישפט ושם שיחרר אותו השופט בערבות.
פרקש, שמקום מגוריו אינו ידוע תמיד, משתמש במערות מאולתרות
ברחבי־הארץ. אחרי שיחרורו עבר למערות באיזור חוף־הים של בת־ים.

ראש־עירייה אורי עמית
,אני מכבר את רצונו של ארם לסיים את תפקידו!״
הסב־י־ לכולם שהוא איש של עמית,
ועל־כן חייבים לציית לדבריו. פיני
•יום־טוב ניכה להנהיג שיטות טרור״.
אור־ עמית, ראש־העירייה:״ לקחתי
לעבודה את פיני, בשל היותו ארמי־
#יכטיטיי. מ־נ־ב־־ע־י לא צריך לה־
•עת אדמיניסטרטיי. הוא צריך לעסוק
לענייניו. א:־ מודה בניגודי־האינ־יטרסים
שבין היותו בתפקיד בהפועל
ן3מת־גן לבין תפקידו בעירייה. לכן
#קשתי ממנו שיעזוב את תפקידו

בהפועל. אינני יודע אם הוא כבר עשה
זאת״.
המכה האחרונה שניחתה על טל
היתה מינויו של עזרא מישעל כסגן־
מנהל־אגף־התברואה, לפני ארבעה
חודשים. מישעל שימש לפנים כמנהל
המוסך העירוני, ולא היתה לו כל
נגיעה קודמת בנושאי תברואה, פיקוח
ורישוי.
טל הרגיש שהקרקע נשמטת תחת
רגליו, וטבעת־החנק מתהדקת סביב

בעבודה. לא ניסיתי להניחן אותו מהתפטרותו,
למרות שלא׳ היה עריץ
מחליף, בגלל העיקרון המנחה אותי,
לכבד רצונו של אדם המעוניין לסיים
את תפקידו״.
יתכן ששרגא טל לא הבין את
ההיגיון הזה. בגיל 53 מצא את עצמו
בלי עבודה מול האין־כלום. הוא התייאש.
בפעם הראשונה בחייו נפגע הצנחן
במילחמת־ההישרדות. יזסי עידדזד

צילם: אבי ולדמן ₪

גמורה היא מצד האמריקאים לשלוח
את צי־המילחמה שלהם אל תוך
המיפרץ הצר, ללא יעד מדיני ברור
וסביר.
ההחלטה להניף את הדגל האמריקאי
על המיכליות של כוויית,
וללוות אותן בדרכן, התקבלה בחופזה
ובלא מחשבה יתרה. זה הי ברור מן
הרגע הראשון גם בוושינגטון.
ההנחה היתה שהנשיא ואנשיו
החליטו על כך באופן ספונטאני, כדי
להוכיח שהם שולטים במצב. הדבר בא
למחוק את התוצאות הנפשיות של
פרשת איראן־קונטראס, שבה היה
לישראל חלק כה נכבד. אחרי שמכר
נשק לאיראן, בניגוד לדעת הרוב
העצום של דעת־הקהל האמריקאית,
מיהר רונלד רגן להוכיח שהוא מוכן
להתייצב כמו שריף מול איראן.

נהנתה מן ההסתבכות של יריבתה
וקיוותה לעשות הון פוליטי.
כמו ביירות. בכל המאורעות
האלה היתה ישראל מעורבת רק
בעקיפין.
ככל שתגבר האיבה בין ארצות־הברית
ואיראן, כן תגדל הידידות בין
ארצות־הברית ועיראק ו״המדינות
הערביות המתונות״ — סעודיה
כוויית, יררן מצרייס ונסיכויות־המיפרץ.
אין זה נוח לישראל, החוששת
מפני אספקה מאסיבית של נשק
אמריקאי לסעודיה ולירדן. היעד
המסורתי של מדיניות־החוץ הישראלית,
בעזרת השדולה היהודית
בארצות־הברית, היא דווקא למנוע
התקרבות כזאת.
שאר המאורעות הפוליטיים והצב־
(המשך בעמוד־)35

אברהם ברקת הושעה לחודשיים, וליאון רוזנברג לשלושה
חורשים.

לא פורסמו העבירות שבגינן נענשו עורכי•
הדין.

קי סרופרס לקינמון:
קחאת. שיבון־עובדים
ישראל קיסר ושימעון סרס הפצירו באהוד
קינמון, ראש עיריית בת-ים, שינטוש את
העיריה ויתמנה כמנב״ל ״שיבח עובדים״.

ת י 8י 1ך

מזכ״ל העבודה, עוזי ברעם, סבר לעומתם שאסור לקינמון
לעזוב את העיריה. קינמון, שהיה בעבר סמנכ״ל בש־כון־
עוברים, סירב להצעתם של קיסר ופרס. בכך הוא ויתר על
שכר הגבוה פי כמה משכרו של ראש״עירייה.

מתפונגים ל פי חו ת
ש ומון ח ד

בשפהה אנגלי ת?

למרות קריאות־יהארגעה של הפוליטיקאים,
סבורים פקידים באוצר כי בקרוב ייעשה פיחות
בערכו של השקל.

איל־ההון היהודי־בריטי סיריל שטיין, שרכש באחרונה את
רשת מלונות ה־לטזן בעולם, שוקל את מימונו של יומון
חדש בישראל, בשפה האנגלית.

מרדכי וענונו מבקש מבית־המישפס לצרף לרשימת עדי־ההגנה
במישפטו שרים בממשלה וח״כים מוועדת־החוץ־
והביטחון, שיספרו על מדיניותה הגרעינית של ישראל.

מ׳ מו סרכ תו בו תשל
מי שפחות שכולו ת?

הסיבה: אחרי ה־ 1בינואר יהיו הכל עסוקים בבחירות
הקרבות והולכות, ולא יעזו לגעת בשער.

אבן ל מי שפט וענונו
ליו״ר ועדת־הזזוץ-והביטחון, אבא אבן, שהוא
אחד המוזמנים להעיד, תהיה בעיה:

אין עיתונים
לעיתונאים
״קול־ישראל״ ׳ בתל־אביב שובתי הטורחים, למרות ודטביתה, לבוא
למערכת, נתקלים בשורה של שינויים,
הנראים כמילחמת־התשה של ההנהלה
בשובתים.
מדובר בעובדים המשתייכים לוועד־העיתונות,
שהכריז על השביתה. אלה
מגלים כי חלק ניכר מן הטלפונים במישרדי
בתל־אביב נותקו ואין המערכת באפשרותם לטלפן מחדרי־העבודה שלהם.
הם גם גילו כי את העיתונים שנהגו לקבל
בכל יום, החליט מישהו גבוה להעביר
לטכנאים שאינם נמצאים בשביתה.

ש שינסק :,האהרות־הון?
ועדת־ששינסקי לרפורמה במם, העומדת
לפרסם את מסקנותיה בקרוב, תמליץ כנראה
לחייב את כל האזרחים בהגשת הצהרת־הון.
הנימוק יהיה, שחובה זו תעזור במילחמה בהון השחור.
המלצה כזו תאזן המלצות אחרות של הוועדה, שמשמעותן
תהיה הקלות לעשירים.

פלג סרב
יצדזק נבון, שר־הדדנוד־והתרבות והשר
הממונה על רשות־השידוד, פנה בערב החג
לד״ר ישראל פלג והציע לו לכהן בתפקיד יו״ר
הוועד המנהל של רשות־השידור, כשזה יקים
מחדש.
ההצעה באה קודם לבקשתו של נבון, שהממשלה תכץ חוק
שיאשר את סגירת הרשות כדי ״להבריאה״.
פלג משמש כרגע בתפקיד מנהל לישכת־העיתונות־הממשלתית
עד לסוף חודש נובמבר, שאז יוחלף באיש
ליכוד, לפי ההסכם הקואליציוני.
פלג דחה את התפקיד בגלל הצעה שקיבל משימעון פרם
לתפקיד במישרד־החוץ, כנראה בחו״ל.
אם תרכיב הממשלה ועד־מנהל מתוך המליאה לתקופת־ביניים,
יהיה פלג הבר בו.

צרפ תי ב כי ס א הנ אי ב
אברהם צרפתי, הימישנה לנציב מס־ההכנסה, הגשים חלום

העיתון המתוכנן צריך להתחרות ב״ג׳רוסלם
פוסט״ .שטיץ הוא בעל דיעות ימניות
קיצוניות, ואילו ״גרוסלם פוסט״ נוטה
לעמדותיה של מיפלגת־העבודה, ובעיקר של
שימעון פרס.

בני מישפחות־שכולות מתלוננים, כי
רשימה מקובצת של כתובותיהם דלפה
ממאגר רישומי כלשהו, בניגוד לחוק.
המישפחות מוטרדות על־ידי פניות
מגורמים מיסחריים ומפוליטיקאים.

העיתונאים אינם
עוזרי םלע מי תי ה ם
שביתת העיתונאים בטלוויזיה וברדיו, שגרמה להשבתתם,
אינה זוכה בשום סיוע ממשי מצד אנשי העיתונות
הכתובה.

הדבר בא בעיקבות גישתם של אנשי
התיקשורת המשודרת, כאשר עיתונאי
התיקשורת הכתובה ביקשו את עזרתם
בסיכסוך־העבודה האחרון שלהם. אנשי-
השידור השיבו אז בשלילה.

אי־ שביעות־ראו!
בין ה שו ב תי ם
בין שובתי הטלוויזיה והרדיו מושמעים דיברי״ביקורת
חריפים על חברי־הוועדים, שהחליטו על השביתה.

לדיברי המבקרים, התקבלה ההחלטה בחיפזון,
בלי תיבנון ובלי מחשבו? ,בעיתוי גרוע וללא כל
הבנה של אמצעי־הסלמוז.

פרק לי טי ם ב עונ ש
בית״הדין המישמעתי של לישכת עורכי־הדין הטיל ב־ 9ו
ביולי, על ארבעה מחבריו, עונשי־השעיה מעיסוק
במיקצוע. תומס פוירשטיין הושעה עד להכרעה סופית
בתיק נגדו, אדוארד זילכה הושעה לארבעה חודשים,

מי שמר פ ר טי נג ד
הזונות בארלזרוב
תושבי רחוב ארלוזרוב בתל־אביב
שוקלים להקים מישמר פרטי, או לגייס כסך
ולשבור שרותיה של מישטרה פרטית, כדי
לסלק את הזונות מחצרות בתיהם
ומהסביבה.
הקצף על הזונות גבר בעיקבות רצח
הרופאה השבוע, אם כי אין כל הוכחה לבך
שפעילותן של הזונות קשורה בכל צורה
שהיא ברצח.

העונשים פורסמו רק לאחרונה, כך שהשניים האחרונים
כבר סיימו את תקופת העונש.

נגד פוירשטיין הוגש גם כתב-אישום פלילי, על
גניבת בספים מדזשבונו של לקחי?.

ג׳ורג שולץ והמש כנ ת או ת
לשר־החוץ האמריקאי, ג׳ורג׳ שולץ, היתה הזדמנות לפגוש
גם בבעיות פנים ישראליות. ביום הראשון, כשהגיעה
פמלייתו לבניין ראש״הממשלה, היא נתקלה בקבוצת
מפגינים מקריית־שמונה, אנשי המקומון הצפוני מבט
רקחה, שהפגינו נגד מתנת זד 460 מיליון דולר, שניתנה
לקיבוצים, בצורה של פריסת־חובות.

המענק, הסבירו המפגינים, שווה לפטור ממס
לתושבי קריית־שמונה במשך 20 שנה, או
למשכנתאות ל־ 150 מישפחות.

מ ח לי ףלכתבב אי רו פ ה
למרות השביתה ברשות־השידור, ממשיכים לדון
במוסדותיה בעניינים שוטפים.

כך אושר מינויו של יגאל רום, כיום מנהל
מוזלקת־החדשות של ״קול־יישראל״ ,לתפקיד
כתב רשות־וזשידור באירופה.
את התפקיד ממלא כרגע בהצלחה ישראל סגל, איש־הטלוויזיה,
והוא עומד לסיים אותו בעוד חודשים אחדים.
את תפקיד הכתב באירופה, המשמש הן את קול־ישראל
והן את הטלוויזיה, מעבירים ברוטציה בין שני הגופים.

לפזנמאסמ״ויסואק״
עורך הירחון עולם האשה, דויד פז, פורש מעבודתו. חתול
שחור עבר בינו לבין המו״ל, שלום זיידלר, שהוא גם
מבעלי תה זיסוצקי.

ש ערוריי תהמיבללה
לפרק לי טו ת
השבוע, יחד עם פתיחת שנת־הלימודים במיכללה
הטכנולוגית בבאר־שבע, העבירה המישטרה לפרקליטות
את תיק־החקירה , 108/87 הכולל חשדות לעבירות
פליליות בהנהלת המיכללה.

המישטרה השלימה את החקירה, למרות לחצים
שהופעלו עליה, לחצים שהגיעו עד למפקד
המרחב.
2י די

א׳ י ץ

השבוע התקיים, סוף־סוף, טקס החנוכה
של גינת־שיינקין בתל־אביב.
את הטקס ליוותה הפגנה קטנה של
תושבי הרחוב, שמחו על כך שצ׳יץ מפזר
כספים בלא להתחשב בצורכיהם האמיתיים
ובדעתם של התושבים. צ׳יץ, תוך
כדי שידו האחת מסירה את הלוט, נופף
לעבר המפגינים בתנועות־איום, בידו השניה.
הגינה
עוצבה מדזדש כבר לפני שנה,
אולם הטקס נדחה שוב ושוב, מפני
שהתורם, סוחר־הנדל״ן ג׳רי אורן מלום־
אנג׳לם, הסתבך עם החוק ולא יכול היה
לצאת מארצות־הברית. אורן, שתרם 100
אלף דולר לעיריית תל־אביב, נחשד שניסה
לרמות את עיריית לום־אנג׳לם בסכום של
כמה מיליוני דולרים.

עו ד גי בעהלאפרת
ההתנחלות אפרת עומדת להתפשט: הפעם לכיוון גיבעה
סמוכה, שתיקרא ״גיבעת־חדקל״.

ה ד רוזי םשל שו סטק
תנועת־הנוער הרוויזיוניסטית הנוער הלאומי העובד
והלומד, המשתייכת לאירגונים שבהם שולט אליעזר
שוסטק, עושה מאמצים לגייס לשורותיה נערים דרוזיים.
באחרונה סיימו 40 נערים מכפרים דרוזיים קורס מריצים
(מדריכים צעירים).

ונינו אנויב! 1

יש. עובדה.
וה היה נראה בלתי־אפשרי. איו טלוויזיה. איו רדיו. איו חדשות
בכל שעה.
וה כאילו לקחת מנרקומאן את הלבן־הלבן הוה, לגזול ממעשן־
סיגריות את הסיגריה החצי־גמורה, לגנוב מאנשים דתיים את
אלוהים.
^יש תחליפים, כמובן. על וה כבר נכתב הרבה בימים האחרונים.
׳ אפשר לראות בטלוויזיה הדרום־לבנונית איך אלוהים החזיר
לאשה זקנה את השימוש ברגליה,
ולבחור צעיר את מאור עיניו.
הטלוויזיה הדרום־לבנונית
משוגעת על אלוהים ואדוננו י־שוע.
אפשר
לראות את ירדן. ג׳לא־לת־אל־מליכ־אל־חוסייו
(הוד
מלכותו המלך חוסיין) נפרד
משריו ולוחץ את ידיהם. מגיע
להלסינקי ולוחץ את ידיהם. מבקר
אצל הנשיא ולוחץ את ידיהם.
מגיע לדמשק ולוחץ את ידיהם.
ג׳לאלה פה, ג׳לאלה שם. מין פי־גארו
ערבי. אשתו חתיכה לאללה.

סירטי־וידיאו. יש גל״ץ. יש הערוץ השני. יש ספרים.
אני בחרתי באפשרות האחרונה. יש לי מדף, ובו כמה עשרות
ספרים שאני חייב לקרוא אותם מייד, לאלתר, באופן בהול. ספרים
חשובים, שאדם אינו יכול להרשות לעצמו שלא לקראם. ספרים
שיש לקרוא אותם מפני שיש בהם מידע חיוני. ספרים של מחשבה
מעודכנת. וגם סתם ספרים שרציתי לקרוא מזמן.
בין אלה היה הספר של הליידי אנתוניה פרייזר, ההיסטוריונית
הנודעת, מר; מלכת הסקוטים. רציתי לקרוא אותו מזמן. אך יש
בספר 713 עמודים, וזה מבהיל. תודות לעובדי הטלוויזיה הישראלית
נמצא עכשיו הזמן. קראתי את הספר בחגים. מעמוד 1עד
עמוד .713
דמותה של מרי סטיוארט(היא ״מרי, מלכת הסקוטים״ ,כתוארה
הרשמי) משכה אותי תמיד, מאז שקראתי בנעוריי את המחזה
אודותיה מאת פרידריך שילר, שהוצג אחריכן בתיאטחן הקאמרי
על־ירי חנה מרון(אליזבט, מלכת אנגליה) ואורנה פורת (מרי,
כמובן).
מרי נולדה למלכות, גדלה כנערה חובבת־תענוגות כחצר־המלוכה
הצרפתית, היתה זמן־מה מלכת צרפת, חזרה לסקוטלנד,
היתה שליטה די סובלנית ואנושית, נישאה שלוש פעמים, רבה עם
הפיאודלים הגדולים בממלכתה, ברחה לאנגליה, נכלאה במשך 18
שנה על־ירי דודניתה, אליזבט, והוצאה לבסוף להורג על־ירה.
ראשה נערף בגרזן־יד. היא הלכה אל מותה בגאווה מלכותית,
והפכה מאז גיבורת הקאתולים, שראו בה קדושה, קורבן של
אליזבט הפרוטסטנטית המירשעת.

בוודאי יעשו מזה פעם סידרת־טלוויזיה.
אם כן, ישימו בוודאי את הדגש על בעלה השלישי, שהרג את
בעלה השני, ואחר״כך נשא אותה לאשה, כנראה בכוח, אולי אחרי
שאנס אותה. אומרים שוויליאם שייקספיר, שהיה בן 23 כשנפל
ראשה היפה של מרי, לקח את הסיפור הזה כדגם למחזה האמלט.
הכוונה האמיתית היתה לבנה של מרי סטיוארט, ג׳יימס, שעלה
לכס־המלכות(של אנגליה וסקוטלנד ביחד) 16 שנים אחרי הריגת
אמו. הוא היה בנו של הבעל השני, שנרצח על־ידי הבעל השלישי.
אם יעשו מזה סידרה, אני מקווה שתהיה בריטית, ולא אמריקאית.

הכושי
עשה את שלו
או: מבעד לראי רחוק
ומהאמלט לאוהלו.
״הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת״.
האם שייקספיר כתב את זה? * 99.9של הנשאלים יגידו —
בוודאי.
אבל לא. זה אינו מופיע באוהלו. אין זה כלל פסוק של
שייקספיר, אלא של פרידריך שילר דווקא. ולא באחד ממחזותיו
הידועים יותר, כמו מרי סטיוארט או הבתולה מאורליאנס. אלא
במחזה כמעט־נשכח, הקשר של פיאסקו(מערכה ,3תמונה .)4
נזכרתי באוהלו, מפני שקראתי בעמוד הראשון של עיתון
אמריקאי חשוב סיפור מרתק.
מסתבר שיש שחקן כושי בררום־אפריקה, שמו ג׳ון קאגי,
שגילם באחרונה את אוהלו על הבימה ביוהאנסבורג.
אוהלו! כושי שחור־שחור, הנושא אשה לבנה! כושי המנשק
לבנה על הבימה!
עד לא מכבר זה היה בלתי־אפשרי. עוד לפני שנתיים היה עצם
קיום יחסי־מין ו/או נשואין בין שחור ולבנה (או שחורה ולבן)
בחזקת פשע חמור. עכשיו זה כבר מותר. בכל זאת יצאו אנשים מן
האולם, כאשר ראו את התועבה.
שייקספיר הבין את הבעייה כבר לפני 400 שנה, אם כי לא אמר
את הפסוק הנ״ל, המתאים כל־כך למחזה. אותלו, המצביא השחור,
אומנם הנחיל ניצחונות לוונציה, אבל מכאן עד לתת לבת לבנה
להינשא לו...
קאני, השחקן שהוא גם פעיל פוליטי למען השחורים, מדבר על
כך במרירות. יש הרבה ליברלים לבנים בדרום־אפריקה. אך האם
הם היו רוצים שהבנות שלהם יינשאו לכושים? בוודאי שלא. ואחרי
שהם מביעים את סלידתם ממישטר האפארטהייד, מה הם מוכנים
לעשות כדי להביא לחיסולו? לא כלום. את העבודה השחורה הם

משאירים לשחורים. שהכושי יעשה את שלו.
מעניין איך היה א!תל! מתקבל בישראל, אילו היו מעדכנים
אותו. אין אצלנו קצינים בכירים מוסלמיים. אך יש קצינים
דרוזיים. מה היה אומר שר יהודי, אילו גילה שסגן־אלוף דרוזי היה
רוצה להתחתן עם בתו?
אולי זה רעיון לפסטיבל הבא של תיאטרון אחר בעכו. אנשי
״כך״ וחרות יוכלו להפגין נגד זה.
מדאיג אותי שדבריו של קאני באותו ראיון מתאימים כל־כך גם
לישראל. למישטר שלנו. לשב״כ שלנו. לתנועת־השלום שלנו.
לליברלים שלנו. לאש״ף ולפיגועים.
דרום־אפריקה דומה לנו יותר ויותר. היא יכולה לשמש לנו
כראי רחוק. אולי ראי עתידני. אם לא ניזהר, כך ניראה מחר.

ייקוב הצ יץ את ההר
או: ריח הזבד, ניחוח העיר
מחלונות דירתי נשקף נוף יפה. עכשיו הוא מורכב בעיקר מע־רימות־זבל.

אוד•
אבנו־,

לכן אני חושב על צ׳יץ׳.
אני בעד צ׳יץ׳ .אני חושב שהוא היה ראש־עיריה טוב. אדם נקי.
אידיאליסט. איש שאיכפת לו. נמרץ. פעלתני.
אומנם, הוא לא המציא את תל־אביב, והוא לא הפך אותה למה
שהיא: מטרופולין של ממש, כרך אמיתי, עיר שיש לה קצב ורוח
של בירה עולמית, יותר מאשר הרבה בירות אירופיות כמו וינה או
אמסטרדאם. צ׳יץ׳ לא יצר את זה, אבל הוא לא הפריע לזה, ואף
תרם את תרומתו. ראש־עיריה אחר יכול היה להרוג את רוחה של
תל־אביב, כפי שעשה בשעתו קצין־מישטרה בשם איבצאן. צ׳יץ׳
בסדר.
אבל קורה משהו לצ׳יץ׳ .נרמה לי שאני יורע מה.
אומנם, צ׳יץ׳ היה תמיר עקשן, בלתי־מתפשר. זהו הצד השני
של המטבע: מי שאוהב סדר, אינו אוהב ברדק. פשרה מובילה
לברדק. חוסר־סובלנות הוא הצד השני של עמידה על עקרונות.
אבל נדמה שיש כאן גם תיסמונת כללית יותר. ראש־עיריה
בישראל הוא שליט. שליט מקומי, אך שליט חזק. יש לו יותר
סמכויות בעיר מכפי שיש לראש־הממשלה בארץ. הוא נבחר
במישרין על־ידי הציבור (אני שמח שהצבעתי בכנסת בעד החוק
שהנהיג את זה) .הוא כמעט דיקטטור.
שילטון כזה, כשהוא נמשך הרבה זמן, טמונות בו סכנות. סכנות
לאופיו של אדם. ראה טדי קולק.
שליט ותיק מתחיל להיות בלתי־סבלני. הוא מתחיל להיפגע
בנקל. ביטחונו העצמי גובר, עד כי קשה לו להתכופף קצת. הוא
נוטה פחות ופחות לשמוע, להקשיב ולהתפשר.
אצל צ׳יץ׳ זה התחיל עם המצילים. מזה שנים יש לו מילחמה
לחיים־ולמוות עם קבוצה קטנה של בחורים טובים. אולי צ׳יץ׳
צורק, אולי לא. אבל, כמו שנאמר במקורות: על הכביש תהיה חכם,
לא צורק. זהו גם פסוק טוב לראשי־עיריות.
הסיכסוך עם המצילים קילקל לנו את שפת־הים, האטראקציה
הגדולה ביותר של תל־אביב, וגרם לקורבנות־בנפש. אבל צ׳יץ׳
אינו יכול להרפות. נדמה לו שהמצילים פגעו בכבודו. הוא מתעקש.
עניין של עיקרון.
עכשיו זה קורה עם נהגי־האשפה. יתכן מאוד שצ׳יץ׳ צודק. אבל
שום צדק אינו יכול לעמוד בפני ריח־הזבל, ניחוח העיר.
קצת פשרנות, קצת סובלנות, קצת נכונות לראות את נקודת־ההשקפה
של האיש השני וגם כשהוא טועה לגמרי) — כל אלה הן
מידות טובות. אבל שנים ארוכות בשילטון אינן מטפחות מידות
אלה דווקא.

נביאים בעירם
אין נביא בעירו. הדברים נאמרו על צעיר יהודי וישוע בן־יוסף)
בעיר יהודית ונצרת).
כדי להכיר בגדולתו של אדם, כמו בגובהו של הר, דרוש מרחק
מסויים. מרחק זה יכול להיות גיאוגראפי, כפי שמרמז הפסוק, או
מרחק בזמן. אין נביא בעירו, ואין נביא בזמנו.

מחשבה זו חלפה בראשי למראה שני סרטים, שהוקרנו באחרונה
בטלוויזיה.
הראשון היה השוטר אזולאי של שייקה אופיר המנוח. תמיד
היכרנו בכישרונו של אופיר. אך רק עכשיו, אחרי מותו, אנחנו
נוכחים לדעת כי היה שחקן גדול באמת.
תפקיד השוטר אזולאי היה קשה. היה צורך באיפוק. התפקיד
יכול היה לגלוש בנקל לפארסה זולה. בידי אופיר, הפך אזולאי
לדמות אמיתית, מורכבת בשר־ודם, פאתטית, כמעט טראגית.
כשהסתיימה ההקרנה, הייתי נרגש.
שייקה הלך לעולמו, ואורי זוהר חזר בתשובה.
רצה חמיקרה ולא ראיתי בשעתו את הסרט מציצים. ראיתיו
השבוע לראשונה, בערוץ השני. גם זה סרט טוב בהרבה מכפי
שחשבתי.
אם מזכיר השוטר אזולאי את הטובים שבקומיקאים הטראגיים,
הרי מזכיר מציצים את הסרטים האיטלקיים של שנות ה־ .50 הדו־שיח
מצויין ואמיתי, הדמויות לקוחות ממש מהחיים. מכירים כל
טיפוס בסרט. אריק איינשטיין אמין, וכך גם אשתו־בסרט וחברתו־בחיים,
סימה. מונה זילברשטיין, שהיתה פעם בת־התפנוקים של
שבועון זה, שופעת מיניות.
אך עולה על כולם אורי זוהר, ששיחק במידה רבה את עצמו כפי
שהיה אז. גס־רוח ומכוער, ובכל זאת מושך בישירותו, ובלי ספק
מקורי. הוא הביא את הטיפוס הישראלי — על ישירותו, גסותו,
אלימותו וכוחניותו עד לידי אבסורד המשעשע.
חבל על דאברין.

מפריסי הפרסים
האדריכל פראנק לויד רייט, מאבות המהפכה באדריכלות
המודרנית, אמר :״מוקרם בחיי היה עלי לבחור בין הענווה והיושר.
בחרתי ביושר.״
על מישקל זה אפשר לאמה מוקדם בחייו על אדם יוצר
להחליט אם הוא רוצה להרגיז את המימסד או לקבל פרסים.
יש אנשים הנולדים לקבלת פרסים. ידידי לובה אליאב, למשל.
הוא מושך אליו פרסים כמו אבן־שואבת. או חיים גורי, או דני
קרוון. או חיים חפר. הכל אוהבים אותם, אף אחר אינו מתרגז
עליהם לעולם יותר מדי. הפרסים רודפים אחריהם.
ויש אנשים שלעולם־לעולם לא יקבלו פרס. עמוס קינן. יגאל
תומרקין. אנשים מרגיזים. אנשים הדורכים על יבלות.
לא מכבר ניבאה נתיבה בן־יהודה — ודווקא בעברית תיקנית
— שדן בן־אמוץ ואני לא נקבל לעולם פרס. ככה זה.
וזוהי גם התשובה לכתבתו המצויינת של נתן זך על חלוקת
פרסי־ישראל, שפורסמה בשבועון זה בשבוע שעבר. הוא התמרמר
על כי יעקב אורלנד, אביגדור סטיימצקי ואחרים לא קיבלו פרסי־ישראל.
גם הם שייכים לגזע של הלא־מקבלים.
הבהמות מתחלקות בין מפריסות־פרסה ושאינן מפריסות. זה
שייך לענייני כשרות וטרפה. בני־אדם מתחלקים בין מופרסים
ובלתי־מופרסים. יהא־נא חלקי עם הסוג השני.

מיקטרת מבית סאדאת
ישבתי וריאיינתי את אנוור אל־סאדאת בווילה הכפרית הגדולה
של הנשיא מצפון לקאהיר, ליד סכר־הנילוס. האווירה היתה
משוחררת. סאדאת ידע להעניק לבן־שיחה הרגשה של נינוחות.
הוצאתי את המיקטרת שלי וביקשתי רשות לעשן.
״בוודאי, בוודאי,״ אמר הנשיא, ושלף גם הוא מיקטרת. הוא
מחא שלוש פעמים בידיו. נכנס
£משרת .״קיברית!״ וגפרור) פקד
£הנשיא והמשרת נחפז להביא
^ קופסה.
שנינו הדלקנו את המיקטרות

שלנו, ואז הופתעתי. היו לשנינו
£אותן המיקטרות בדיוק, מיקט־רות
ישרות, מכוסות בעור חום.
אחרי רצח סאדאת, ערכתי בי־קור״תנחומים
אצל ג׳יהאן אשתו.
הייתי הישראלי הראשון שריאיין
אותה, ארבע שנים לפני כן, מייד
אחרי ביקור סאדאת בירושלים.
(סאדאת החליט אז שלא להעניק
לי ראיון בעצמו, מחשש פן ירגיז

הדבר את מנחם בגין, וכפיצוי הורה להפגיש אותי עם אשתו.
בעיניי היתה אשה מושכת מאוד, אינטליגנטית ויפה, אף שהייתי
מודע לאיבה שעוררה אצל רבים מבני־עמה).
בעת ביקור־התנחומים, שעות מעטות אחרי ההלוויה, שוחחנו
על הא ועל דא, כמקובל במיקרים כאלה. בין השאר הזכרתי את
המיקרה של המיקטרות הזהות.
״אתן לך במתנה מיקטרת מן האוסף של בעלי!״ אמרה ג׳יהאן
אל־סאדאת באופן ספונטאני. אך הדבר נשמט מזיכרונה.
ביקשתי מדפנה ברק שבעת ביקורה אצל ג׳יהאן תזכיר לה את
ההבטחה. היא עשתה כן, וג׳יהאן ביקשה ממנה אחרי הראיון לחזור
למחרת־היום. אז נתנה לה מיקטרת עבורי, בתוספת איחולים.
—י-ייי-יייי 11י

#444 וי *

^11י 1ו?פרקליט נקע את הרגל באמצע הסרטת

סרט. ורדיו טהראן העומיע בדיחה יהודית
המישטר החומייניסטי באיראן
עוד לא ביטל שם את
חוש־ההומור. אפילו בדיחות יהודיות
עדיין מותרות. מנשה
אמיר, איש המחלקה האיראנית
של קול ישראל. סיפר השבוע
לעל־הנזישנור. כי לא האמין
למישמע אוזניו, כאשר ברדיו
טהראן סיפרו את הבדיחה הבאה:
חכם יווני וחכם יהודי התווכחו
למי תרבות עתיקה ומפותחת
יותר. היווני סיפר, שבחפירות
באקרופוליס מצאו הארכיאולוגים
חוט, וזו ההוכחה לכך שה
יוונים
הקדמונים כבר השתמשו
בטלפון. ואצלנו, ענה היהודי,
בחפירות הר־הבית, לא מצאנו
כלום — וזה סימן שאבותינו
השתמשו באלחוט!

עה לה האמת — שראובן, בנו
של ששון, נהרג בתאונת־דרכים
בתאריך שבו נהרג בעלה —
הזדעזעה ומיהרה לשלוח לו
מיכתב־תנחומים הכתוב ביד.

קונסול המצרי באילת, המכהן
כיום כראש הדוכן הישראלי ב־מישרד־ווחוץ
המצרי, עדיין מחלים
בדירתו מהתקף־הלב שבו
לקה. עיסא אינו מקבל אורחים,

מצלמה? מי צילם?״ הסרט הוצא
מהמצלמה, והכל שב על מקומו
בשלום.
הפרקליט הנודע ליאון
צ׳רני, המסריט סרט המבוסס

ג׳יהאן אל־סאדאת,
אלמנתו של אנוור אל־סא־דאת,
הגיעה לקאהיר לכבוד
יום־השנה להירצחו של בעלה.
ג׳יהאן, שהורגלה מדי שנה
לזכות בביקורו של משה
ששון, שגריר ישראל במצריים,
בתאריך החשוב לה כל־כך,
הופתעה משבושש לבוא. משנוד־

חן(משמאל) שהיא ירידה של הכוכב, וגיסתו של בעל־המקום, צביקה סמלר(מימין) ,שסיפר לכוכב שהוא
היה מועמד לתפקיד הקצין הרוסי הטוב, טומסק בסרט ״רמבו״ ,ולא קיבל תשובה. הכוכב הבטיח לו לברר
את העניין ולתת לו תשובה בעוד ימים אחדים. כבר למחרת היום פושר השחקן הבריטי, שגילם את
תפקיד הקצין, אך בלי קשר לצביקה טמלר. סטאלונה סיפר שזאת היציאה הראשונה שלו בתל״אביב
לאתר־בילוי לילי, והוא מרגיש בנוח מהעובדה שלא מטרידים אותו בפאב, כמו שהטרידו אותו בעבר.
\ 1ך 1י 11| 1ך 1ד הבימאי הפולני שעם יצירותיו נמנים הסר-
\ 11 1 1 111 טים ״איש השיש״ ו״אפר ופנינים׳ /בא לארץ
בחברת אשתו כריסטינה (בתצלום) ,תפאורנית במיקצועה, כדי
לביים עבור תיאטרון ״הבימה״ את ״הדיבוק״ לפי גירסתו. הזוג
הצליח להתחמק מהעיתונות במשך שבוע ימים והסתתר באחד
המלונות בתל-אביב. במשך תקופה קצרה זו היו השניים עסוקים
בבדיקת ארכיונים ומיסמכים שונים, הקשורים למחזה. במסיבה
שנערכה לכבודם ישבו בני״הזוג על כורסה אחת, כשמעליהם תמונה
גדולה של השחקנית חנה רובינא, שהופיעה בגירסה הראשונה של
״הדיבוק״ .ויידה זיהה את רובינא, סיפר שהיא מוכרת בפולין והביע
תיקווה שגירסתו הנוכחית תהיה טובה כמו הגירסה הראשונה.

ששון, ששב בינתיים לקאהיר,
מיהר לבקרה, ונטל עימו את
גיליון העולם הזה שבו מופיע
הראיון הבלעדי עימה.
ג׳יהאן שלחה גם מיכתב
לראומה ועזר וייצמן. בלוויית
מתנה סמלית. את הזוג
וייצמן היא מונה עם ידידיה
הקרובים.
חסן עיסא, מי שהיה ה
נתון
רוב הזמן בהשפעת גלולות־הרגעה,
וזוכה בטיפול מסור מידי
אמו.
תקרית בלתי־נעימה אירעה
לקריקטוריסט יוסן ז ג׳קסון
בשבוע שעבר. ג׳קסון, שנסע באוטובוס
לקאהיר, התפעל מהנוף
בדרך, שלף מצלמה והנציח את
אשר ראה. מייד הסתערו כוחות־הביטחון
המצריים על האוטובוס,
ושאלו בעצבנות :״מיהו בעל ה

סיפרו האוטוביוגרפי, נאלץ
להאט את פעילותו: הוא נקע את
רגלו במהלך ההסרטה. האירוע
אירע בסצינה שבו שיחק טניס
עם שחקן מפורסם אחר המגלם
את עצמו בסרט — שר־הביטחון

יצחק רבין.

מיכה כספי גם הוא
פרקליט נודע — אם כי במושגים
ישראליים — היה הסיבה
למסיבת־הפתעה. את המסיבה

איוורור

למעשיה
למשרדים ומסעדות

למטבח

לאמבטיה

לשירותים

משרד ראשי: גלעד ,2רמ ת גן טל 6( 03-7513251 .קווים) • סניף הצפון: שד׳ ההסתד רו ת ,76 מפרץ חיפה טל • 04-722611 .סני ף ירו שלים: רח׳ ינאי ,3ירושלים טל 02-222550 .

העולם הז ה 2616

לכבודו י אירגנ1ז׳ לתו ריל)^ ״
בביתה בסביון. באו השרים

שימעון פרס ועזר וייצמן,
הרמטכ״ל־לשעבר צבי צור,
אלישבע ובנימין ג׳יבלי,
הפרקליטה פנינה דבורין,
איש״העסקים רמי אונגר.
אורחת־הכבוד בתערוכה
הראשונה בארץ לאמנות יהודי־אתיופיה
היתה, כמובן, ת ת
דיין, מי שהיתה ״הגברת הראשונה
של משכית־ ,שביקרה לפני
20 שנה את היהודים האתיופיים.
היא הביאה עימה תמונות
מאותם הימים. בתערוכה אמרה
דיין :״אני שמחה להראות תמר
נות אלה לבניהם של אותם יהודים
המונצחים בתמונותיי.׳׳
הפסלת אילנה גור הגיעה
ארצה לכבוד פתיחת תערוכתה
במוסיאון־ישראל. אחרי האירוע
במוסיאון, הוזמנו חבריה
למלון אמריקן־קולוד במיזרח־ירושלים,
לקבלת־פנים.
הכימאי בארי לנג-
טורד, אביה של השחקנית־דוגמנית
קרוליין לנגפורד,
עושה קאריירה צבאית מפוארת
בסרטים. אך הסדר משונה, ולא
עיקבי. בתחילה שיחק בתפקיד
לוטננט (סגן) ולאחר מכן הופיע
בתפקיד קפטן (סרן) ,ובסרטו
האחרון הוא מככב כקולונל
(אלוף־מישנה) .השבוע הוא
התבשר שהוא קיבל את תפקיד

׳ולעת גבולות ׳,.הו £לחליי־ו
להשקיע את כספו ולפתוח בתל-
אביב סניף של בית־האופנה
הלונדוני שלו, הנקרא בורי ש1פ,
לפתיחה הוא לא יגיע, וגם לא
שותפו מלקולם מקלארן
מלהקת אקדחי הסקס. אך הוא
מבטיח להגיע לתצוגת־האופנה,
שתיערך במועד מאוחר יותר.
שומר־הראש האישי של
סילבסטר סטלונה שוכח לפעמים
שהוא נמצא במקומות
ציבוריים, ולא באתר־צילומים.
השומר, טוני מאנאפו, מסתובב
כשהוא צמוד לשד. אזרחים
שנתקלו בו העירו את תשומת־ליבו
על־כך שאין כל הגיון
בנשיאת שזי. אם יצטרך להגן
על הבום השרירי שלו, השימוש
בתת־מיקלע יגרום לקטל נורא.
אך נראה שהגברתן כל־כך
מרוצה מהצעצוע שנפל לידיו,
שאינו מוכן להקשיב לאיש.
בתו של מרדכי מאיר,
מבעלי כלס של 01 לשעבר,
ריבי מאיר, נמצאת בלונדון
לצורכי־עסקים. באחד הערבים
היא בילתה בקזינו רזיאל המפואר,
בחברת ידידים ישראליים.
היא לא הימרה, אך בן־זוגה הימר,
וכשהתחיל להפסיד החליטה
לשים קץ לעניין ועזבה את
המקום, כשהיא גוררת אחריה את
כל החבורה.
המסיבה הגדולה והמעניינת
ביותר בתל־אביב התרחשה

בימאי הסרטים והטלוויזיה, פגש באירוע מישפחתי כמפיק איציק קול. השניים,
הידועים במימדי־גופם הגדולים, החליטו לערוך תחרות״זוטא ביניהם, ולבדוק
למי מהם יש כרס גדולה יותר. איציק קול עסק במדידה, לקול צחוקם של החוגגים, והתקשה להגיע
להחלטה. נראה שהשניים הגיעו לתיקו. המפיק הוותיק הוא עב־כרס מזה שנים רבות, אך אצל שילון
התפתחה הכרס רק בשנים האחרונות. מימדיו הגדולים לא מפריעים לו ליהנות ממנעמי״החיים הטובים.

שירון

לילה, על־פי ספרו של ארתור
הסטלר. אשתו, המתגוררת בלונדון,
התקשרה עמו בדחיפות,
ובישרה לו טלפונית שסופת-
הוריקאן בעוצמה רבה פגעה

קשות באיזור ריצימונד, שבו
מתגורר הזוג, והרסה בתים רבים.
הבית היחידי בסביבה שלא נפגע
הוא ביתם של הגרנטים. השחקן
ראה בעובדה זאת מזל משמיים,
מכיוון שלפי חוקי הביטוח באנגליה
אין כיסוי לנזקי הוריקא־נים,
אם המהירות שלהם עולה
על 100 מייל לשעה, ולפי דיווחי
השרותים המטאורולוגיים של
לונדון, הגיעה המהירות ל־108
מייל לשעה.
הפרופסור אליהו כספי,
ראש המחלקה־הגינקולוגית באסף
החפא, מוכר כאדם בריא
במשך מרבית ימות השנה. רק
כשהוא חוזר מסיורי־עבודה ב־חו״ל,
תוקפות אותו מחלות קלילות,
וזה חוזר על עצמו בכל נסיעה.
גם הפעם, כשנסע לפולין
בחברת אשתו ג׳ודי, הוא חזר
חולה, כהרגלו. הוא מקורר ומשופע•
בניגוד
לתדמית הסנובית־מעט
של רחל דיין, מתארים
אותה הסובבים אותה כאשה
חמימה, האוהבת פשטות וצניעות.
היא גם מגשימה זאת הלכה
למעשה. את חופשתה האחרונה
בחו״ל בילתה בחברת ידידותיה
באי היווני מיקונוס, המצטיין באווירתו
הבלתי־פורמלית. דיין
ערכה סיורים רגליים באי, עסקה
בשחייה וביקרה במיסעדות הפזורות
במקום.
שרה וינר, הממונה על
קשרי־החוץ ופניות־הציבור ב־

אשת־החברה התל״אביבית והמיסעדן מאנפרד כץ(בתצלום משמאל) ואשתו היו
בין התל״אביבים הרבים שהדרימו למלון ״סונסטה״ בטאבה כדי לתפוס שמש
ושלווה בחג. בעוד שלחוביץ ירדה לחוף־הים לשיזוף, העדיפו בני הזוג כץ לשחק שש״בש. החופשה המריצה
כנראה את יונה לחוביץ. ימים אחדים אחרי שובה לתל־אביב באה לבלות בפאב של מאנפרד כץ, עלתה
על פסנתר״הכנף שבבר וקיפצה ורקדה במשך חצי שעה, האורחים עודדו אותה במחיאות כפיים סוערות.
ערב־שבת במלון ה־לטון התל־המייג׳ור
(רב־סרן) בסרט של
אביבי. הסופרסטארים ששהו שם
גלובוס מלן על חייה של חנה
ערכו ארוחות־ערב וקבלות־פנים
סנש. הוא הגיב על־כך
לידידיהם, וכך ניתן היה לראות
כשימחה, ואמר שבסרט הבא הוא
את השחקן האמריקאי מייק
מקווה כבר להיות רמטכ׳׳ל.
• מישרד־הוזוץ התבלבל
מלוני, המככב מול סילבסטר
מה עושה ישראלי כשהוא
בין שני חוקרי״דין.
סטלונה ברמבו. בחברת השחקרוצה
לברוח מישראל וליהנות
כאשר התקבלה במיש־קצור
נים
הישראליים יפתח
משקט יחסי, ולא לראות את
רד־החוץ הודעה שממשלת
ואריאלה רובינוביץ, שהתהחבירה?
התשובה: נוסע לניו־בלגיה
אישרה חיקור־דין
ארחו אצל השחקן הבריטי רי־יורק.
ומה קורה לו בקהילת־עבור
בית־המישפט המחוזי
צ׳רד גרנט בערב של גבינות
קודש ניו־יורק? הוא פוגש את
בתל-אביב, התקשרו עם
ויין. סטלונה העדיף מנוחה
החבריה, זה מה שקרה לאשת־השופטת
שושנה ברמן
בחדרו, בחברת ידידים קרובים.
יחסי־הציבור מירי זיכרוני,
והודיעו לה שיש תאריך לחהטניסאי
ג׳ים קונורס נשאר אף
שנסעה לחופש ופגשה במסיבה
קירת לייזי עינבל, במיש־הוא
במלון וביקר את האח״מים
את הפנטומימאי חנוך רוזן, הפטו
של דויד בלס.
האחרים. והמיליונר האמריקאי
זמרת ואשת־העסקים מלי בוהשופטת
תיאמה את
סאב רוטנברג, מראשי המג־רנשטיין,
השחקן אלי דנק־הנסיעה
לבלגיה עם הסניגו בית־היהודית,
נפגש עם ידידים
נר, הזמר־לשעבר מוטי סליי־רים
י הודה ויינשטיין ויע דבורין
לקראת
ארוחת־הערב החגיגית
שר ורבים אחרים, שלמרות שקוב
ויינרוט, ועם התובעת
חלארים לחינם
שהוא עורך ל־ 15 איש־ מניצולי
הם חיים שם הם עדיין נשארו
פנינה דבוריו. כולם החלו
מחנות־ההסגר בקפריסין.
חבריה.
בהכנות לנסיעה. דבורין קינ$ה כבר אישור להקצאת מטבע
הסרט זיטנד !אני, בכיכובו
אליל־ההמונים, הזמר בוי.

של השחקן הבריטי ריצ׳רד
ג׳ו רג׳ ,הופיע בישראל בשנה
לפתע התברר שיש טעות. חיקור־הדין נקבע עבור
ו״רנט ( )30 משך תשומתילב.
שעברה עם להקתו מזעדון תר־מישפט״סמים,
שהתנהל בבית״המישפט המחוזי בתל -אביב
השחקן המצטיין נמצא כעת
סח. הצלחה מרובה הוא לא קצר,
לפני השופט אורי שטרוזמן, ולא עבור תיק בלס
בארץ, לצורך הסרטת ונקי ב־אך
התלהבותו מהארץ אינה

יונה לחוביץ

טעות בחיקור הדין

העולם הז ה 2616

לישכתו של השר אריאל שרון,
היא מעצבת־תלבושות בקולנוע,
במיקצועה. בימים אלה
היא עושה זאת בסרטו החרש של
דודו טופז, תל־אביב סס־אנללס.
וינר הבלונדית, שלפני
20 שנה היתה כפילתה של
בריג׳יט בארדו באחד מסר־טיה,
אומרת :״אמן נשאר אמן, זה
חלק מהחיים ״.בלישכה יש הבנה
למיקצועה השני.
זה אירע כבר לפני חודשים
אחדים אך התגלה רק עכשיו:
כוכבת־הקולנוע חייליה
מילם נכנסה למלון נהר הירדן
בטבריה, בתקופה שבה הצטלמה
באחד מסרטיו של מנחם גולן.
זה היה באמצע היום, והיא קיבלה
חדר לשעות אחדות. כאשר יצאה,
התבקשה לשלם. מילס סירבה,
אמרה ״הייתי רק שעתיים,
ואני לא צריכה לשלם ״.פקיד־הקבלה
קם ממקומו, התכוון לגשת
אליה ולהסביר שגם שעתיים
דורשות תשלום. אבל לפני שהספיק
לעקוף את הדלפק, היא
הסתלקה לה.

לסילבסטר

סטלונה

יש חלום: ברגע שיתפנה מצילומי
הסרט שבו הוא עסוק עכשיו
באיזור ים־המלח ובתל־אביב, ילך
לרכוב על גמל. לגביו זוהי
חיה מיוחדת מאוד, הנראית באר־צות־הברית
רק בקירקס.
דודו דותן יהיה בקרוב
מרואיין של אהוד מנור בתוכ־נית־הטלוויזיה
שלו, מסך אישי.
בניגוד לרצינות של המשתתפים
האחרים, זו תהיה תוכנית מצחיקה.
דותן, למשל, יבקש לראות
קטע של סרט, והסיבה, כפי שהוא
יגיד בהקדמה :״בשעתו נרדמתי
ולא ראיתי את סוף הסרט.
עכשיו אני רוצה לראות איך זה
נגמר״.
השחקן יעקב בנאי אוהב
מאוד את עבודתו המוסיקאלית
של בנו, אהוד בנאי.
בנאי־האב שמע את הבן שבע
פעמים בהופעות בצוותא, אבל
כאשר אהוד הופיע עם להקתו
בפארק הירקון, בהופעה משותפת
לו ולרמי קליינשטיין,
נשאר האב בבית .״אני לא אוהב
מקומות שיש בהם המוני אנשים
״,אומר יעקב בנאי .״אני
מרגיש שם חנוק, מפחד שידרסו
אותי. בליל החלטת־האו״ם על
הקמת המדינה הייתי היחיד שלא
יצא מהבית.״

רסנה בדק,
זהר אוהליאכ ונעמי רון ₪

!ה היה
מחזה מביש,
ששווו נצווה
מבישה. הנר
ניסו להמס
טומב ער
אומץ־ריבה
ויסוויה שר
האשה הקטנה

ואכן, מן החגיגה נדף ריח כמעט־בולשביקי.
במשך ימים נערכה שטי־פת״מוח
באמצעוי־התקשורת. נעשה
הכל כדי ליצור היסטריה מפוברקת.
הכבוד הטיבעי שרחש הציבור לאשה
הקטנה והאמיצה נוצל כדי לארגן חג
לאומי, שבמרכזו יעמרו הפוליטיקאים
ושאר חוטפי־הטרמפ.
ראוי היה להכין לאידה קבלת־פנים
קטנה וצנועה, טיבעית ומרגשת. היא
בוודאי היתה שמחה על כך.

במקומה נערכה הצגת־הקי־טש
המחפירה, שהיו לה כל
הסממנים של טעם רע.

ן טלה•
| ביזיון
^ הרי שאידה נודל הורשתה,
סוף־סוף, לצאת מן המטוס, השתבשו
הדברים.
מיספר גדול של שרים, חברי־כנסת
ופוליטיקאים צמאי־פירסום באו למקום,
כדי ללחוץ את ידה באופן חגיגי.
הכל היה צריך להתנהל כמו בפארודיה
של ביקור סאדאת.

תצלום מבויים היטב: ג׳יין פונדה בין אידה ואחותה אילנה
תמזנזת טזבזת בלוד —

״עכשיו חסר רק שינגנו את
שני ההימנונים, של ישראל
ושל ברית-המועצות,״ התלוצץ
אחד הח״כים.
אולם זה לא קרה. אירה פשוט לא
ניגשה אל הפוליטיקאים שהמתינו לה.
היא הובלה על״ידי יצחק שמיר ישר אל
מכוניתו, והוסעה לשלב הבא של
הקומדיה — קבלת הפנים בחדר־המסיבות.
הפוליטיקאים
נותרו במקום פעורי־פה.
נתן שצ׳רנסקי הופיע לפני
המצלמה, כשהוא חובש כובע מגוחך
— משהו צבאי־למחצה, שבא להסתיר
את הכניעה לדתיים והתחיל לגבב את
סיסמותיו הרגילות. הוא נראה כמו
קאריקטורה של עצמו. מן האיש
האמיץ, שהתקבל בשעתו בשימחה
המונית אמיתית באותו המקום, לא
נותר אלא עסקן קטן ומשופשף, החוזר
עד בוש על אותם הדברים שאבד
עליהם הכלח, והנכנס ויוצא בינתיים
אצל מלכים ונשיאים. לוליין אמיתי.
גם גד יעקובי היה שם. הוא עבר
כאילו במיקרה, הוזמן כאילו במיקרה
לפני המצלמה, אמר כאילו במיקרה
כמה דברים רבי־משמעות.
גד יעקובי הוא עכשיו שר־התיקשורת,
והוא ירש את הערוץ השני
מקודמו, אמנון רובינשטיין. הוא הבוס
של בעלי־המצלמה.

^ דלת של המטוס הפרטי הענקי
\ 1נפתחה. בפתח נראתה לרגע אשה
קטנה בשימלה כחולה, המובילה כלב
ברצועה.

אידה נודל התכוננה, בתמימותה,
לרדת מן המטוס.

באותו רגע חסמו שלושה גברים את
המראה. הם סגרו על הדלת ונכנסו
פנימה, כשהם כאילו דוחפים את אידה
נודל חזרה פנימה.
המעשה הספונטאני של אידה לא
התאים לתוכנית. זו קבעה שתחילה
יתנו לה הוראות בעודה במטוס,
באמתלה של פגישה בינה לבין אחותה,
ורק אחר־כך תצא, בטקס חגיגי, כמו
בביקור ממלכתי של ראש־מדינה זר.

כד זה התחיל.
לוחמים וטדמפיסטים

ן* מחזה המביש, שנערר לעיני
1 1כל עם־ישראל במוצאי־החג, לא
היה מביש במיקרה. היו לכך סיבות.
בכל מאבק יש לוחמים ויש טרמפיסטים.
יש הלוחמים, המקריבים את
עצמם, המקבלים על עצמם את הסיכונים
והיסורים. ויש המשתדלים להפיק
הון מן המאבק, הקארייריסטים למיניהם,
פוליטיקאים המבקשים לטפס
למעלה ולחטוף פירסומת, סופרים
ומשוררים הנושאים עיניהם לפרסים.

בשביל הערוץ השני זה היה
יום־מבחן. הוא הפך יום־הדין.
ומוחלט, מביש כישלון
שהתאים למעמד כולו.
ג׳יין פונדה ובעלה תום היידן
— מביאות קולות טובים בקליפורניה

את המיקרופון הפקידו בירי ינון
שנקר,־ כתב חסר כל נסיון בשידורים
כאלה. הוא נראה בוטח בעצמו ונבהל

אך מעולם לא היו כל־כך הרבה
טרמפיסטים על מאבקה של אשה קטנה
אחת, כמו במיקרה זה.
אידה נודל היא אשה בודרה, שהתנהגה
במשך 14 שנים באומץ־לב
מופתי. היא ראויה ־לכל הכבוד. היא
התייצבה לברה מול המנגנון האדיר
והמטומטם של מעצמה כבירה, שהפך
אותה לקורבן. לה בוודאי מגיע כל
הכבוד.

על המאבק הזה עלו טרמ־פיסטיס
למכביר ברחבי העולם.
למענם נערך הטקס המביש
של קבלת־הפנים.

אידה עם נעמי שמר
אידה מתחרז עם אידה

אידה גודל היתה רק האובייקט. איש
לא שאל אותה לרצונה. אחרי נסיעה
מתישה ומרגשת, בוודאי לא רצתה
אלא לנפנף לישראלים לשלום, לנשק
את אחותה וללכת הביתה לישון. אבל
זה לא ניתן לה.
יתכן כי בעיניה זה נראה כאילו באה
ממדינה אידיאולוגית אחת למדינה
אידיאולוגית אחרת, ממישטר של תעמולה
למישטר של תעמולה.

מיליונר ארמנד האמר
הכסף עונה על הכל

בעת ובעונה אחת, השמיע שיבושים
נוראים של תחביר ומילים, ונשאר
אחרי כמה רקות באפס־מילים. הוא לא
יכול היה למלא את החלל.
אבל זה היה רק חלק מן הבזיון
הטלוויזיוני. שום דבר לא דפק.
המצלמה צילמה שעה ארוכה מבלי
שהמצולמים הרגישו שהם בשידור חי.
לפתע באמצע השידור, נדלקו האורות
והשידור התחיל ברצינות. בין פרק
לפרק לא היה לתחנה מה להגיד,
והשידור עבר לקיטעי־קישקוש מצולמים,
בהם קיטעי ״הומור״ קלוקלים,
שהיו ממש צורמים בנסיבות אלה,
כשעל המירקע מופיעות המילים ״עוד
מעט נחדש את השידור על בואה של
אידה נודל״.

אם זה מה שהערוץ השני
מסוגל לעשות אחרי חצי שנה
של הכנות ותירגולים, מוטב
לעבור ישר אל הערוץ
השלישי.

־־ ציניות
1וציונות

*^חרי הפסקה, ואחרי השידור
הבלתי־מתוכנן, החל הטקס ברצי־
^ 11נ.

אפשר לקרוא לזה טקס.
אפשר לקרוא לזה התעללות
באידה נוהל. אפשר לקרוא לזה
שיא הציניות, שהתיימרה להיות
שיא הציונות.

אידה בנמל התעופה
לנצל אותה עד הטיפה האחחנה

אידה נודל חולקה חצי־חצי בין

בזה לא נגמר ערב־היסורים של
אידה נודל במולדתה החדשה.

מי שיכול גם היה לחטוף את המיקרופון,
חטף. לא בכל יום באה אידה
נודל. מניין יקחו שנייה כזאת?

המוני ישראל הוזמנו לטקס שני.
באו רק המונים מעטים. רובם
מאורגנים. רעיה יגלום גייסה את חיל-
המילואים של רצו מכל הארץ. וגם
כמה אירגונים״ אחרים נרתמו. ינון
שנקר שאל את כל ההמונים ״מהי אידה
נודל בשבילך.״ רמת התשובות היתה
ברמת השאלה.

יש לזכור שאף אחד מן
הטרמפיסטים האלה לא הקריב
את עצמו. איש מהם לא ישב
יום אחד בכלא בגלל אידה נודל.

בהחלט לא. ניאט רבתי.

כיב
של מאבק

ך* שהסתבר כי אין זה מעמד
מדהים בגודלו, התנדפו הפוליטיקאים
הגדולים. הם פשוט לא הגיעו.
בשדה נשארו הפוליטיקאים הקטנים.
וגם ג׳ין פונדה. היא מיקצועית. היא
מופיעה כשהספסלים כמעט ריקים.
הגיע תורם של הטרמפיסטים מליגה
ב׳ .כל פוליטיקאי ודבריו על ״אחותנו
אידה״ .כמה שירים מגוחכים, מי
פחות, מי יותר. אידה־אידה־אידה. זה
מיתחרז.

להיפר, היה כיף להיאבק למען
אידה נודל ברחבי העולם, במלונות־פאר,
אצל נשיאים וראשי־ממשלות,
לאור הזרקורים. אין דרך קלה יותר
ופחות מסוכנת מאשר ״להיאבק״ למען
אסירי־ציון והמסורביס•.

האסירים והמסורבים עצמם
מסתכנים, כמובן. לא כן ה״נא־בקים״
למענם. זה ביזנס טוב.
זוהי ודאי הדרך לתהילה. זוהי
קאריירה.

לבסוף, אחרי מה שנראה כמו נצח
קטן ניתנה לאידה נודל המיסכנה
הזכות ללכת הביתה. הטיפה האחרונה
של פירסומת כבר נסחטה ממנה.

ברוכה הבאה, אחותנו היקרה.
מה היינו עושים בלעדייך!

אידה בין המערך והליכוד
בדיוק חצי־חצ,

המערך והליכוד. מהצד האחד יצחק
שמיר, מהצד השני שימעון פרס.
שניהם ניסו בייאוש לעשות איתה
סמול־טוק, ג׳ין פונדה נדחקה לתמונה
בכל מחיר, כשהיא נאחזת בציפורני
שתי ידיה בכתפיו של שימעון פרס,
לבל תצא מן המירקע.
כולם נאמו. אלא מה! הרי בשביל זה
נערך הטקס. כמעט וניתן לומר: בשביל
זה הובאה אידה נורל לארץ.
רעיה יגלום מחיצו דיברה. היא
קיבלה מיברקים. מראשי־ממשלות.
ממש־ממש. היא התמוגגה מרוב
חשיבות והנאה עצמית. זה היה יומה
הגדול. היא היתה הרבה יותר חשובה
מאירה.
שמיר נאם על ״אחותנו אידה״ .פרס
נאם על ״אחותנו אידה״ .פרס ניצח
בנקודות, מפני שדיבר גם באנגלית.

אריה דולצין ריבר בשם העם היהודי.
מסתבר שכל העם היהודי לדורותיו
בחר במנהיג דגול זה כביורשו של משה
רבנו.
אחר־כך בא תורה של הגברת
פונדה. הגברת פונדה היא מיקצוענית.
׳היא ביימה את התמונות שלה עם אידה•
ואת הופעתה בטלוויזיה.

יש לה בעל, והבעל רוצה
להיות מושל מדינת־הליפור-
ניה הוא זקוק לקולות יהודיים.
הגברת פונדה, אשת־עקרונות
לעת־מצוא, תמיד כשזה כדאי,
יודעת מה טוב לבעלה ולה.
גם ארמנד האמר היה צריך לדבר.
יש לו הרבה מאוד מיליונים (או —
כפי שנמסר באמריקה — לבעלי המניות
של חברותיו יש הרבה מיליונים,
שהוא חופשי להשתמש בהם. מי שיש

לו הרבה מיליונים, יכול לקנות את
הכל. מטוס פרטי. טקס ממלכתי.
ממשלת־ישראל. אידה נודל.
בסוף נתנו אף לאידה נודל לדבר.
היא היתה פשוטה וסימפאטית. קצת
מוזר שאחרי 14 שנים של מאבק למען
העליה לישראל, כמעט כולן במקומות
נידחים שבהם לא היה לה מה לעשות,
לא למדה אף מילה אחת עברית. היא
נראתה משועממת במהלך רוב הנאומים.
ניפנפה לידידים ושוחחה עם שכנים.
אבל היא יודעת אנגלית היטב.

הכלב לא דיבר. חבל. הוא
היחידי במעמד שלא היה לו
חשבון.
* שיסשן פרס, אב• פאר, החבר של
שפיר,ישראל פ ה. האיש של פרס, ויצחק
שסיר.

האחות אילנה פרידמן ובעלה לב
תירוץ למתן ה1רא 1ת

צוות הווו 0 5חוה ליווה את הזמו
אותו ואת המעריצות שהגיעו

//ננוותנו

** אות נערות בגיל העשרה,לגו־
* 1פן חולצות הדוקות המבליטות ניצנים
ראשונים של שדיים, צבועות באיפור
שנמרח ביד בלתי־מיומנת על
הפנים, מחזיקות בידיהן מצלמות, זרי־פרחים,
מתנות ומיכתבים. הן עומדות
ליד הגדר, צפופות, דחוסות, צורחות,
בוכות ומורטות את שיערן.
נערים בני אותו הגיל מקפצים
וצורחים במלוא גרונם. מי אומר שרק
נערות יכולות להיות היסטריות.
מולן עומדים עשרות שוטרים חסרי־אונים
לנוכח הלחץ וההיסטריה.
המקום: גן ציבורי בקריית־מוצקין.
האירוע: הופעה של הזמר אדם.
״יהיה קשה לראיין את אדם אחרי
הופעה,״ הזהיר יום לפני כן אמרגנו,
שלמה צח .״יש בלאגן בהופעות,
ובקושי רב מחלצים אותו מהבימה.״
החלטנו לבחור בקריית־מוצקין, עיר
לא גדולה, בהנחה ששם הלחץ יהיה
קטן מהרגיל. התבדנו.
בקריית־מוצקין מתגוררים 30 אלף
איש. בהופעה בגן הצטופפו 25 אלף.
ההופעה היתה אמורה להתחיל בשעה 8
בערב, אבל כבר בשעות־הצהריים
המוקדמות התחילו להגיע בני־הנוער
כדי לתפוס מקום טוב, כמה שיותר
קרוב לבימה, כמה שיותר קרוב לאליל.
בשעות הערב, בעוד ההמונים כבר
מצטופפים בקרית־מוצקין, יצא מתל־אביב
המיניבוס של צוות־המופע. הוא
אסף את הנגנים ונסע לכיוון חיפה.
״אדם לא יגיע היום איתנו״ ,הודיע
צביקה שופט, מנהל המופע ,״הוא יגיע
במכונית עם מיקי(מנהלו האישי).
״האווירה ברכב שונה בתכלית מזו
ששררה מאוחר יותר על הבימה. שקט
ועייפות, כמעט ולא מדברים. הנגנים
מנמנמים.
קשה להכיר בחבורה העייפה
והרדומה הזו שהם להקת־נגנים צעירה
ותוססת .״היום בבוקר היתה לנו
הופעה, אתמול גמרנו הופעה ב־2
בלילה, ומחר אנחנו צריכים לנסוע
להופיע באילת,״ מסביר אחד
המנמנמים ,״אנחנו גמורים!״
במהלך הנסיעה אין מדברים על הי
הופעה הקרובה. הנגנים אפילו אינם
יודעים היכן היא תתקיים, במקום פתוח
או באולם .״אנחנו נוסעים. מה שיהיה
— יהיה״ ,אומר אחד מהם.
מתחילים להתעורר רק כשמתקרבים
לקריית־מוצקין. המוני בני־אדם
צועדים לכיוון הגן שבו תיערך
ההופעה. הנהג, שאינו מכיר את הדרך,
מחליט לנסוע בעיקבות האנשים .״ריח
הבימה עולה באפי,״ מתבדח עופר כהן,
נגן־הגיטרה. כשמגיעים לפאתי-הגן,
הרכב נאלץ לעצור. מאות בני־נוער,
הבטוחים שאדם נמצא במיניבוס,
חוסמים את דרכו .״אדם, רוצים את
מדעש*

הבאלגן גובר והשוטרים נכנסים
ללחץ. אחד השוטרים, עופר זיכרוני,
אומר :״אני המום. פעם הראשונה שאני
רואה היסטריה כזאת. זה משהו ענק,
אם נראה שאנו לא משתלטים, ניאלץ
להפסיק את ההופעה.״ וכל זה, עוד
לפני שאדם הגיע.
הגדרות המפרידות בין הבימה
לקהל מאיימות להתמוטט, והשוטרים
עסוקים בסילוק המעריצים שהסתננו
אל מאחורי הקלעים.
המילחמה נראית אבודה מראש.
מסלקים עשרה, ומייד נכנסים כפליים.
״אל תסלק אותי, אני מתחננת!״ בוכה
ילדה בת 15 לשוטר שנאלץ לסלק
אותה.
קשה להתקרב למעריצות ולדבר
איתן. כל מי שחשוד כמקורב לאדם,
זוכה לצרחות מחרישות־אוזניים ״אדם!
אדם!״ .הנערות הרגועות יותר רק
תופסות אותו חזק ואומרות :״אתה
מכיר אותו? אתה יכול לסדר לי פגישה
איתו?״
ברגעים הללו נערי המישמר־האזרחי,
השומרים על הגדרות,

נחשבים מלכים. הם מביטים על הבנות
שבחוץ בעיניים גאות ואלו מחזירות
להן מבטים מתחננים.
בשעה 8ו־ 20 עורכים השוטרים
התייעצות. התברר שאדם ניסה להגיע
לגן ונאלץ לנוס הרחק משם בשל
התנפלות המעריצים. השוטרים שוקלים
לבטל את ההופעה.
הדר בן־שלוש יפהפיה בת ,15
שבאה במיוחד מנהריה, שומעת
ומסרבת להאמין .״לא!״ היא ממלמלת
״זה לא יכול להיות״ .כשהיא נרגעת
מעט, היא מספרת .״הייתי כבר בשבע
הופעות, אני מגיעה להופעות באוטובוסים.
בכל הופעה אני נותנת לאדם
בובה במתנה. יש לו כבר אוסף־בובות
ממני.
״היום באתי עם אמא שלי. גם היא
אוהבת אותו, אבל עכשיו איבדתי
אותה בבלגאן. החלום שלי זה להיות
איתו יום שלם. כל הזמן אני מדמיינת
את זה. כשאני רואה אותו בטלוייזיה,
אני בוכה, לא יכולה להתאפק.
בהופעות אני מתעלפת. אני מקווה
שהיום אחזיק מעמד ולא אתעלף.״
מאיה דניאלוב, נערה שחרחורת
ומתולתלת בת , 16 עומדת צמודה
לגדר. האלפים מאחוריה מוחצים
אותה, אבל היא מקבלת את הייסורים
באהבה. החלום הכי גדול שלי זה
להתנשק אתו, שרק ינשק אותי. אני
עומדת כאן מ־ 4אחרי־הצהריים כרי
שאוכל לראות אותו מקרוב. אני מתה
עליו, חושבת עליו כל היום וכל
הלילה. זה מפריע לי בלימודים, כי אני
לא מסוגלת להתרכז. כל הזמן רואה
אותו מול העיניים.״
הדודה והכלב

ת שן 111111

חלום של אנה בת ה־ , 15 שבאה
\ 1בשימלה לבנה הדוקה לגופה,
צנועה פחות מנשיקה .״אני מתה לשכב
איתו!״ היא מכריזה בטיבעיות. מכל
עבר קריאות הסכמה :״גם אני, גם אני!״
״אתם רואים״ ,היא פולטת בבוז על
התמיהה שלנו ,״כולן רוצות. מי לא
רוצה?״ ויש לה גם טעמים טובים למה
דווקא איתו :״הוא יפה, הוא חתיך״.
מקהלה ענקית של עשרות נערות
סביבה ממשיכה :״נהדר, מקסים, סקסי,
קול נפלא!״
עינת קלסובסקי, ג׳יג׳נית בת :14
״מה דעתי על אלה שאומרים שאין לו
קול יפה היא מתקשה להאמין

אדם!״ הם צועקים ומטפסים על
המיניבוס.
הנהג, החושש לריכבו, מתרגז.
שוטרים מקומיים מנסים לפלס לרכב
את הדרך לבימה.
״אדם לא פה״,
מנסים להסביר לבני־הנוער, אבל זה
לא עוזר. הדפיקות על המכונית
הולכות וגוברות .״אנחנו מהלהקה של
חווה אלברשטיין,״ מנסה אחד הנגנים.
הרכב מתקדם בקצב הליכה איטי
עד שמגיע לבימה, שהיא בעצם גג של
מקלט.

״אני
מתחננת׳
ך* שעה 8אדם עדיין לא הגיע. ה*
מעריצות הרבות מתחננות לפני
כל מי שנמצא מאחורי הקלעים
שיכניסו אותן ,״בבקשה תכניסו אותי״,
אומרת ליאת בוהנדה בת ה־ 14 בבכי
קורע־לב. היא מנגבת את הדמעות
שעל פניה במיטפחת ציבעונית
הקשורה לידה, מיטפחת שהיא הסמל
המיסחרי של אדם.
ראש־העיריה שימחה מילר עולה
לבימה להשמיע את בירכתו. הוא אינו
מצליח לדבר .״אדם, אדם!״ הוא אומר
כשהוא יורד, וממשיך בדיפלומטיות:
״אבל אס כל־כך הרבה כאן אוהבים
אותו, כנראה שהוא טוב.״
,י|| י י י 8זו||1811181811**1111811111611— >14

₪נ ב אי ש!\

אדם להופעה בקריית־מוצקין וראיין
לאנסטאזה והיסטריה המונית

בני הסטוי

שתי מעריצות, שהגיעו להופעה במיוחד מנהריה,
שמעו את דיברי השוטרים, ששקלו לנטל את
ההופעה. הן פרצו בבכי היסטרי. גם כששמעו שההופעה תתקיים לבסוף,
הן לא הפסיקו לבכות. לאחר סיום ההופעה הן בכו מהתרגשות.
הכלב של אחותו,״ עושה לה כנפיים
השמועה המרטיטה. לא חולפות שניות,
והכלב מוקף בנערות מעריצות. הן
מנשקות אותו ומחבקות אותו.
״גם אדם מנשק אותו!״ זועקת
אלמונית, ומייד מתנפלים על הכלב
עוד כמה עשרות. השוטרים עמלו
קשות, עד שהצליחו לבסוף לחלץ את
הכלב המיסכן, שהיה, כף התברר, סתם

המעריצים. כשהוא שר על הבימה, הוא נראה כאמן-
רוק משופשף ולא זמר צעיר בראשית הקאריירה שלו.
השנים הרבות שבהן למד ריקוד, עוזרות בכך.

\ 14 | 11 חווה כהן, המזכירה את
\ 1\ / 11 אדם בתווי־פניה, עמדה
מאחורי הבימה וקרנה מאושר.
שיש בכלל אנשים כאלה — ״הם
כנראה לא מבינים כלום!״ יש לה גם
עצה עניינית לאותם הבורים :״שילכו
להזדיין, סתם קנאים״.
מתוך ההמון מגיחה בחורה המחזיקה
בכלב־פודל קטן .״זו דודה של אדם, וזה

חוטפת את המיקרופון^

הבימה, התפרצה לשם מעריצה אלמונית. היא חטפה

את המיקרופון, נישקה אותו וחיבקה אותו. .על ידה
היתה קשורה פיטת־בד ציבעונית, הבנדנה -המיט-
פחת הציבעונית -שאדם נוהג לעטוף בה את ידו.

כלב גיזעי מקריית־מוצקין.
דנה יונגר ועינבר אביטל, בנות , 13
היו בערב הקודם בהופעה של אדם
בתל־אביב .״איר בכינו אתמול״ ,נזכרת
דנה בהתרגשות ,״אנחנו יודעות עליו
הכל, והוא כל־כך יפה.״
עינת, במבט חולמני, אומרת :״איך
הייתי רוצה שהוא יגע בי״.
הילה גושן תכולת־העיניים עומדת
וזר־פרחים ענקי בידיה ובוכה. בקושי
מצליחה לדבר :״היום זו ההופעה
הראשונה שאני אראה אותו.״
מירי בן־ישי בת ה־ 14 מספרת, שיש
לה שיטה מיוחדת לפרק את שילטי־החוצות
ולהוציא את הפוסטרים של
אדם, התלויים בתחנות־האוטובוסים.
לא, היא אינה מוכנה לגלות את
השיטה .״אדם הוא כל החיים בשבילי.״
היא מצהירה .״אני אהיה מוכנה לעשות
בשבילו הכל״.
גם דלית כהן הבלונדית מוכנה
לעשות הכל .״רק שיכניסו אותי. אני
אעשה כל מה שתרצו, בבקשה.״
בשעה 8וחצי אדם איננו. השוטרים
אובדי־עצות והבלאגן חוגג. רק אז
נראית מרחוק ניידת־מישטרה .״הוא
הגיע,״ עוברת הידיעה. עשרות
השוטרים המקיפים את הניידת יכולים
בקושי רב למעריצים הצרים עליה. על
הבימה התחילה הלהקה לנגן, כדי
להסיט את תשומת־הלב.
הזמר־האליל יוצא מהניידת בקשיים

שי ברם, צילם: אבי ד*דמן
(המשך בעמ 1ד )42

אידת מזו(מ!)
הנו־זוז נ *־ותה
מימצאים מדהימים
בחפירות העופל
מאיו בן־וב
(שמאל) טוען 3׳
גילה תגליות
אלה נבו לפני
10 שנים וניוסמן
בכמה צורות. הארכימדע
מוחלט. האבנים
להיות שער, ובאותה
לפרשן כמימצא שונה

אפשר לפרש
אולוגיה אינה
האלה יכולות
המידה אפשר
לחלוטין״.
מאחורי גבה אומרים כי ההודעה
לעיתונות היתה מוגזמת ומוקדמת.
״מוטב היה קודם־כל ללבן את המימצ־אים
בינינו, הארכיאולוגים, ולדון בהם
דיון מעמיק. ורק אחרי שהיה ביטחון
גמור באמיתותם, לפרסמם״.
מזר דוחה את הטענה, בנימוק העי

^ הילת הארכיאולוגים סוערת.
שלושה ארכיאולוגים אוחזים בעופל,
וטוענים כי האבנים העתיקות —
שהיו ב־ 2500 שנותיהן עדות לתככים
רבים ואפלים — שלהם הן.
מצד אחד: הפרופסור בנימין מזר
ונכדתו, ארכיאולוגית אף היא, אילת
מזר. מנגד: הד״ר מאיר בן־דב.

;,להפריז

^ פחלומות״

הארכיאולוגים האחרים ספקנים
יותר. מרבים להתווכח. בעיקר בקשר
לשער. חלקם טוענים כי על־פי אופיים
של המימצאים, אי ־אפשר לומר בוודאות
כי זהו שער. מישהו רומז למזר
בעדינות כי אומנם הרימיון הוא אחד
מכלי־עבודתו של הארכיאולוג, אך אל
לה להפריז בחלומות.
עימנואל אייזנברג, ארכיאולוג א־גף־העתיקות
:״כל מימצא ארכיאולוגי

ך ין ילוחי־גשם דקים ננעצים ב־א|אבני־העופל.
קבוצה קטנה של
ארכיאולוגים ירושלמיים מתכנסת מול
בית־הספר לבנות של אוגר״א, לא הרחק
משער־האשפות, לסיור בעתיקות
העופל, בהדרכתה של אילת מזר.
שבוע לפני כן הפיצה האוניברסיטה
העברית דף־מידע, שבו נאמר כי אילת
מזר גילתה תגלית מרעישה, שלא
היתה כמותה בתולדות הארכיאולוגיה
הירושלמית.
במהדורת־החדשות בטלוויזיה תיארה
מזר במשך חמש דקות את עיקרי
תגליתה. אומנם אי־אפשר היה לעקוב>
אחר שטף ך בריה. קשה היה להבין מה
בדיוק גילתה ואיך. אך דבר אחד היה
ברור לחלוטין: מזר, ארכיאולוגית מצליחה
ומוכשרת, גילתה מימצאים
שחשיבותם עולה על רבים ממאורעות
אותו. יום.
מזר כלל אינה מצטענת .״אכן, זו
תגלית מיוחדת!״ היא אומרת .״עד
עכשיו ידעו כולם כי העופל, בדרומה
של חומת העיר העתיקה, היה הרובע
המלכותי, מקום מגוריהם של מלכי
הבית הראשון. אולם לא היו מימצאים
שיוכיחו הנחה זו. אני גיליתי בניין
ממלכתי, קומת־מרתפים מלאה בקנקנים,
שני מיגדלים ושער פנימי,
המוביל לרובע: כעת ברור לגמרי כי
העופל אכן היה רובע־הארמון!״
•יי* 8ן ——!וויי

החפירה בפועל .״קן־צרעות,״ כך
מכנים הארכיאולוגים את היחסים בין
השניים. האבנים הכבדות, הקשישות,
שראו כבר הכל, נאלצו לחזות במחזות
מבישים של תככים ומריבות, יחסי
שינאודקינאה. זה אומר כך וזה אומר

ב־ 1977 פרש מזר מהמישלחת. בן־
רב תפס את מקומו כראש אתר־החפירות.
חמש שנים אחר־כך הוציא
תונאי כי זכותו של הציבור היא לדעת. האתרים שם קטן, רובם נחפרו. אל
ספר מפואר, חפירות הר־הבית. הספר
״מדוע שאשמור לעצמי תגלית כל־כך הפנויים אפשר לגשת רק בעזרת זכות
היה להיט היסטרי. תיירים וישראלים
חשובה? הציבור רוצה לדעת!״ היא מיוחדת.
קנו אותו באלפים. שמו של בן־דב

אומרת. מילחמת אחרי אחרים חודשים
נקשר להר־הבית באותו קשר מיוחד בנימין הפרופסור הגיע ששת־הימים
שהוא משאת־נפשו של כל ארכיאולוג.
מזר להר־הבית, בראש מישלחת־פרופסור
מזר, ותיק הארכיאולוגים
חפירות. במשך תשע שנים הפך את
בארץ, הרחק מהתהילה, נותר כשבידו
הגיע,
^ ר״הבית, העופל ועיר־דויד נח ההר על פניו. עד לקצה העופל
רשימות המתעדות את תקופת חפי(
\ שבים כאתרי־חפירות יוקרתיים, ושם חדל מלחפור.
רותיו באיזור. צריך היה לעשות סדר
חלומו של כל ארכיאולוג. מיספר
הד״ר מאיר בן־דב היה סגנו, מנהל
ברשימות האלה, ולסכמן.
כאן נכנסת לתמונה אילת מזר,
נכדתו של הפרופסור. צעירה נמרצת
ומלאת ביטחון עצמי, תלמידה בחוג
לארכיאולוגיה.
״סבי חפר בהר־הבית כשהייתי
ילדה. אמי היתה מזכירת המישלחת.
ואני שיחקתי שם, כמו כל ילדה
המבקרת את אמה במקום־עבורתה.
״כשגדלתי קצת, הצטרפתי למיש־לחות־חופרים
בכל רחבי הארץ, וכל
הזמן שאלתי את עצמי אם אני באמת
אוהבת לחפור, או שהמסורת המיש־פחתית
חדרה אליי, מבלי שאדע איך
ולמה.
״עשיתי לעצמי המון מיבחנים קטנים,
כדי למצוא תשובות לשאלות
האלה. לבסוף החלטתי שאני מתעניינת
בארכיאולוגיה, לא בגלל הקשר
המישפחתי, אלא מפני שהנושא הזה
באמת מעניין אותי״.
איש מבני־מישפחתה הקרובה של
אילת מזר אינו עוסק בארכיאולוגיה,
מלבר סבה. אמה מתגוררת בקיבוץ,
קטע מההסכם בין בן־דב ואילת מזר
אביה עוסק במו״לות בארצות־הברית,
״היא לא ק״מה את ההתח״ סחר
11.1,11״!8581580^,

111

^ הצרעות

אחיה סטודנט ליחסים־בינלאומיים.
במישפחה המורחבת יש ארכיאולוג
נוסף: הד״ר עמי מור, בן־אחיו של
הפרופסור מזר. הד״ר עמי מזר עובד
במכון הארכיאולוגי באוניברסיטה העברית,
עמד בראש מישלחת־החפירות
בתל־קסילה הפלישתית.

פיתאום?״

¥מן קצר אחרי תחילת לימודיה
( בחוג־לארכיאולוגיה הסכימה מזר
לעבד את מימצאי חפירות הר־יהבית
של סבה.
״ביקרתי שם לעיתים קרובות, ול־אט־לאט
הבנתי, מתוך התבוננות וחשיבה
הגיונית, שיש בשטח תגליות
רבות, שעריין לא נחפרו.
״אמרתי לסבי שחייבים להוסיף
ולחפור שם, ורק אחרי שיהיה ברור
לגמרי מה מכיל השטח הזה, אפשר
יהיה לפרסם את רשימותיו. אין טעם
לפרסם עבודה חלקית, אמרתי לו.
״התווכחנו הרבה. לבסוף הצלחתי
לשכנע אותו שנבצע בריקות ראשוניות
בשטח.
״אומנם סבי הוא ארכיאולוג רב־ניסיון
ובעל ירע מקיף, אבל הוא גם
אדם פתוח. מערכת־היחסים בינינו
גלויה. אני יכולה להגיד לו כל דבר,
להתווכח איתו, לחלוק על דעתו, אם
כי אני נזהרת שלא לעשות זאת
בחוצפה.״
אילת מזר ופרופסור בנימין מזר
קיבלו רשיון־חפירה .״לולא סבי, לא
היו נותנים לי רשיון ״,אומרת מזר
בגילוי־לב .״אך מה רע בכר? אני יו־דעת
לנצל את התנאים שהמציאות
העמידה לרשותי.״
והמציאות, כך הסתבר כעבור כמה
ימים, העמידה לרשותה של מזר תנאים
טובים להפליא .״כבר ביום השני לח
פירות
הבנו שיש כאן משהו חדש.
גילינו ריצפה קדומה, מימי בית ראשון,
ואחר־כך כלים, ואז גילינו את השער.״
ופרופסור מזר, שחפר באזור במשך
10 שנים ולא גילה מאומה מכל זה,
האם לא קינא בנכדתו?
אילת מזר מצטחקת .״לא, מה
פיתאום? סבי הגיע לאיזור בשלהי 10
שנות־חפירה מעייפות. אילו היה
מתחיל מכאן, כשעדיין היה מלא מרץ
והתלהבות, בוודאי היה מגלה את מה
שאני גיליתי. תמוה בעיניי שמי שחפר
אחריו, בן־דב, לא גילה מימצאים כל־

״מאבקי
כיברורים•״
בוח ויוקרה״

^ א רק שהפרופסור מזר לא קינא,
) אלא שהוא אף האיץ בה לחפור
שם, אומרים הארכיאולוגים הירושלמים.
הפרופסור מזר מנסה לנקום בבן־
רב את ניקמת תהילתו האבודה. הוא
שעורר את נכדתו להתנפל במרץ על
העופל, הוא שרמז לה כי גילתה
מימצאים מדהימים בחשיבותם .״ניק־מת
הסבא״ ,כך. ניתן לכנות את
תגליותיה של מזר, לוחשים הארכיאולוגים.
אילת
מזר :״אני רחוקה מהתככים
האלה. אין לי כל עניין במאבקי כוח
ויוקרה. המחקר הוא בראש מעייניי,

אך מ הו תאריכו של ה מבנ ה הזה, פרט לכך שהוא קדו לימי בית שני?
גם ת שובה זו לא אי חרה לבוא. במהלך החפירה נחשפה ב א חד מחדרי
המבנה ה ק דו ם רצפת עפר מ הוד ק. על הרצפה נמצ או שרידי אפר ו קורו ת
שרופים, ובין ה קורו ת ובתוך האפר נחשפו כמה קדירות חרס גדולות שהיו
מונ חו ת במהופך. הי ה זה מ ח סן שעמדה בו כוננית עץ ועליה ה קדירו ת. ע
חורבן הבניין, כשפרצה השריפה, ה ת מו טטה הכוננית עלק די רו תי ה ו היי ת ה
למ אכול ת אש. הכלי ה בני ת קו פ ת בית ראשון ואופייניי ל מ או ת
ה ש מיני ת -ש בי עי ת לפני הספירה.
ה או מנ ם נתגלתה לפנינו עדות ל ה רי סתה של ירושלים בשנת 586 לפני
הספירה בידי הבבלי ונבוכדנצר מלכם? כך אפשר היה לשער ב או ת ה העת.
והנה כאן, בשולי הכביש, עמוק במעבה ה אד מ ה, בס מוך להר הבית, נשקף
לעיניך שריד מעברה הטרגי של ירושלים: מבנה רב מידו ת מי מי בית ראשון
שנהרס בידי נבוכדנצר. הו א שוק ם בי מי בית שני ושימש מסד למבנה
ציבורי, גם הו א בעל מידו ת בלתי מקובלות, שעתיד הי ה ליהרס אף הו א,
בפעם הז א ת — בידי טי טו ס וחייליו. יד המקרה היי ת ה בכך שהמבנה

טוענים כי האבנים שמצאה אינן שער.
״כל המימצאים האלה מוזכרים
בסיפרי, חפירות הר־הבית, בעמודים
45־ .55 לא זו בלבד, שהיא לא גילתה,
מימצאים חדשים. אלא היא אף הרסה
את הגן הארכיאולוגי שתיכננתי שם.
אני השארתי שרידים מתקופות שונות,
כדי להראות שירושלים היא עיר של
עמים רבים. היא הרסה מיקווה מימי
בית שני כדי למצוא תחתיו כמה כדים
מימי בית ראשון.
״אינני ממורמר מהפירסומת שהיא
זוכה בה. מי שמכיר את הנושא יודע כי
היא ניסתה לפוצץ ברווז, וכי למעשה
שמה עצמה ללעג.
״את מימצאיי אפרסם בפירסומים
מדעיים, וקהילת הארכיאולוגים
תשפוט מי הרציני מבין שנינו, ומי
חובב־פירסומת.״
יחסו של הפרופסור בנימין מזר
לחפירה, ולגל־השמועות סביבה, מלא
רגש. את נכדתו הוא משבח בחום .״היא
פיתחה את החפירה, וגילתה תמונה
מצטברת חדשה בהחלט. עכשיו מבינים
מהו בדיוק העופל ״,הוא אומר.
כשהוא מתבקש להגיב על דבריו
של בן־דב, הוא נמלא כעס וטורק את
אפרכסת־הטלפון.

שרה לייכוכיה,
צילם: ציד; צפריר ש

קטע מסיפרו של בן־דב ״חפירות הר־הבית״
,אני לא גילית׳ 11 ,היא לא ר

״גם כך, מבלי להיכנס אל עולם־
התככים, חייה של אשה־ארכיאולוגית
אינם קלים. חלק ניכר מכוחותי מוקדש
לתימרונים בין הבית והחפירה. כל יום
צריך למצוא מחדש את שביל־הביניים,
כך שעבודתי לא תיפגע, ובתי לא
תופקר ״.מזר ( )30 היא גרושה, אם לבת

״התמזל מזלי ועכשיו אני חופרת
בעופל, קרוב לביתי. בדרר־כלל
החפירה מרוחקת מהבית ומאלצת את
הארכיאולוגים לשהות במשך חודשים

מחוץ לבית. בשנה הבאה, למשל,
אעבוד בחפירות אכזיב. הילדה תבוא
איתי ותלמד בבית־ספר בנהריה״.

״לפוצא
ברווז״
^יתממותה״ של מזר ונסיונה
להוציא את עצמה אל מחוץ
למעגל הסיכסיר בין סבה לד״ר בן־דב,
מכעיסה את בן־דב.
״אילת מזר ביקשה ממני רשות
לחפור באתר. כך נהוג בדרר־כלל.
הסכמתי, אך לפני כן החתמתי אותה
על מיסמך שבו היא מבטיחה שבכל
פעם שתזכיר את עבודתה באתר,
תאמר כי אני חפרתי שם לפניה.
״היא אומנם חתמה על המיסמך אך
לא קיימה את התחייבותה. עובדה: היא
איננה מזכירה אותי כאשר היא מדברת
על האתר.
״והיא יודעת מדוע, מבחינתה, עדיף
להתעלם ממני. אם תזכיר אותי,
תצטרך גם להגיד כי את כל מה
שלכאורה גילתה באתר גיליתי אני
כבר לפני 10 שנים.
״אני מצאתי בניין מלכותי וקומת־מרתפים
מלאה ב״ 50 כדים, אילת
מצאה תישעה כדים. שער אומנם לא
מצאתי, אך היא לא גילתה שער..לא
רק אני, אלא רוב הארכיאולוגים

החפירות בעופל(למעלה משמאל: מיסו״ד אל־אקצה)

ניקסוז הסב?

קולנזע

מדה>ם, מבריק
והר7זנ>
מטאל ג׳אקט (רב־חן, תל־אביב,
אנגליה) -קשה מאוד לעכל את
הסרט הזה. ראשית, משום שהוא
נראה כמו עוד סרט אחד על וייטנאם,
אבל אינו כזה. שנית, מפני שיש רושם כאילו שוב
עוסקים בנושאים נדושים, כמו הכנת המארינס לקרב ומעקב
אחרי ביצועיהם, משהו כמו זעקת הקרב. אבל זה לא זה.
ולבסוף, משום שאין בסרט גיבור כלשהו, אפילו לא שלילי, וזה
תמיד מיכשול בפני ההזדהות של הקהל עם הנעשה על הבד.
ולמרות הכל, זהו סרט מדהים בעוצמתו, כאשר מתייחסים
אליו בצורה הנכונה. סטאנלי קובריק חילק אותו לשני חלקים
ברורים מאוד. בראשון, מחנה-הטירוגות למארינס, שבו שוב רים
בשיטתיות מקפיאת-דם את אישיותו של כל טירון וטירון
בנפרד, מתוך מטרה מוצהרת להפוך אותו מסתם בן־אדם
למכונת־רצח משומנת, המחורת לרובה שבידו כפי שהיד
עצמה מחברת לגוף. עד כמה מצליחה מזימה זו, ניתן ללמוד
מן הסצינה האחרונה שבפרק זה, בה מיישם הטירון, שהיה
קורבן הרס״ר והמחלקה כולה, את כל מה שלמד קודם לכן.
החלק השני של הסרט עובר לווייט-נאם -מין וייט־נאם
ערטילאית, כי חלק זה צולם כולו באולפן. בווייט־נאם זו
רואים רק דמויות של אמריקאים ועוקבים אחריהם בפעולה.
כל מושגי הגבורה, הכבוד, המסירות והתושיה, שמהם קורצו
גיבורי הקולנוע האמריקאי, מתנפצים מול תמונה עגומה
ומחרידה של מכונות־רצח שאנן כל-כך משומנות וכל-כך
סרטים הגנגסטר החטוף
אלברט פיני רוכב שוב — לידו
הכוכב החדש — מאתיו מודין.
כולם מחכים למדם הזה;

אדם בולדווין -חיסול חשבונות עם כל אמריקה
יעילות, אבל לעומת זאת הולכות ומאבדות את צלם-האנוש
בתוך בית״מיטבחיים שאיש אינו מבין את פישרו או טיבו.
כלומר, אם בחלק הראשון מסביר קובריק מה מעוללים לנוער
האמריקאי בשם איזשהו אידיאל נסתר ועילאי, בא החלק
השני להוכיח עד כמה האידיאל הזה אבסורדי ואווילי.
סצינת״הסיום מקפיאת-הדם היא סתירת-לחי לכל אגדות
האומץ העילאי שהאומה הזאת, כמו אומות אחרות, במצב
דומה, אוהבת לספר לעצמה.
יצאנית לוא היית כאן (דיזנגוף, תל-
אביב, אנגליה) -מי שראה את
שרותים אישיים, יודע כבר
שסינתיה פיין היא המאדאם
המפורסמת ביותר באנגליה של שנות השמונים. עכשיו יש
הזדמנות ללמוד כיצד קמה והיתה המאדאם למה שהיתה
בשנות בגרותה.
דייוויד לילאנד, שכתב את התסריט לסרט הקודם,
השתמש כנראה בחלק מוקדם של התחקיר כדי לכתוב את
הסרט הזה, על נעוריה של הגברת פיין, על עימותיה החריפים
עם ההורים, על בריחותיה התכופות מן הבית, על נחישות־דעתה
לעשות רק מה שעולה על רוחה ולעזאזל עם העולם כולו,
על הרפתקת־אהבים כושלת ראשונה שלה עם גבר קשיש
ממנה בהרבה (אולי הוא זה שקבע את סוג הלקוחות שלה
מאוחר יותר) ,ועל הכרזת העצמאות הסופית והבלתי-
מתפשרת שלה.
למזלו של לילאנד, הוא מצא לסרט הזה נערה בשם אמילי
לויד, המעמידה בצל את כל מה שעשתה ג׳ולי וולטרס
בשרותים אישיים. היא בת ,16 היא ניחנה בחוצפה, חינניות
וחויוניות בלתי-רגילים, היא טיבעית, פשוטה, בלתי״אמצעית
ונמרצת. היא יכולה לעצבן ולקומם בהתנהגותה, ויחד עם זאת
קשה שלא להבין לרוחה, שלא לתפוס את המחנק שבתוכו היא
גדלה ואת הרצון שלה לפרוץ החוצה, בכל מחיר.
לילאנד, שעסק שנים רבות במעמד הבריטי הנמוך, בסירטי

קירות מתמוטטים לצורך ההסרטה הסכים
המחזאי להוסיף כמה סצינות הפותחות את הע־

אמילי לויד -מעמידה את כולכז בצל
הטלוויזיה שכתב וביים, מכיר היטב את החומר שבו הוא
עוסק. הוא מצייר תמונה קודרת של אורח-החיים השגור בתוך
עולם זה, וההומור שבו הוא מתבל את הסרט לכל אורכו הוא
הומור מריר, זועם ועוקצני, המותיר את הצופה בהרגשה שגם
אם צחק, לא היה זה עניין משעשע כלל וכלל.
למרות שזה סירטו הראשון, לילאנד עשה את קפיצת הדרך
מן המסך הקטן לגדול בהצלחה מרובה. גם אם חזותית הוא
עדיין ניצב קרוב מדי לדמויות שלו.
זיקפת שנות ה ־60
זקוף ת׳אוזן (מוסיאון, תל־אביב,
אנגליה) -זהו סיפור חייו של ג׳ו
אורטון, אחד המחזאים החצופים,
המקוריים והכישרוניים ביותר של
אנגליה בשנות השישים, אשר נרצח על״ידי מאהבו הקנאי,
כאשר כל עתידו היה עדיין לפניו.
כבן למישפחה פרולטרית, ששאב את זעמו ואת שפתו מן
הרחוב הלונדוני, הדהים אורטון את עולם־הבימה המכופתר
והמלוקק של בירת התיאטרון העולמי בשפתו החריפה
וההמונית, בדמויותיו הבוטות ובבעיטות הקבועות שבעט
בכל מה שנחשב כמימסד הבורגני כמהוגן, מוסרי וראוי.
אולם סירטו של סטיבן פריירס(המיכבסה היפהפיה שלי),
ככל שהוא מבריק ושוטף, עוסק פחות באורטון המחזאי
הכישרוני ויותר באורטון הצעיר במתפרע, ההומוסכסואל
שלא טרח להסתיר כלל את העדפותיו המיניות עוד בימים
שבהם היציאה מן הארון עוד לא היתה באופנה, בהתנגשויות
שלו עם המרובעים שאפפו אותו מכל צד, ואשר ניסו לנצלו
כמיטב יכולתם מן הרגע שגילו כי מאחורי החזות המחוספסת
והאלימה מסתתר מיכרה זהב.
עיקרו של הסרט הוא למעשה סיפור יחסיו של אורטון עם
מאהבו הקודר והקאפריסי, קנת האליוול, ומאחוריהם -
כרקע בעל חשיבות גדולה במיוחד -העולם המיוחד במינו של
ההומוסכסואלים בלונדון, הפעילות הקדחתנית שבתוך חדרי
השרותים הציבוריים שם, רדיפות המישטרה אחרי עברייני׳

עוד מחזה שהופך לסרט. מן הסתם, כמות
התסריטים המקוריים הראויים לטיפול הולכת
ופוחתת, ואפילו בימאי מנוסה כמו אלן פאקולה
— מי שעשה סרטים כמו המעקב, כל אנשי
הנשיא ובחירתה של סופי — נסחף בזרם.
אומנם, הוא אומר :״הרבה יותר קל לעבד ספר
מאשר מחזה.״ אבל בפני הצגתו של לייל קסלר,
ית1ם ים, לא יכול היה לעמוד .״עוד לפני שירד
המסך, אמרתי לאשתי שיש כאן חומר אידיאלי
לסרט,״ הוא מספר.
המחזה של קסלר הוא אחת מאותן דראמות
עזות בדלתיים סגורות, הבנויות בעיקר על שלוש
דמויות. במיקרה זה — שני אחים תאומים, אחד
דומינאנטי והשני פאסיבי, וגנגסטר אחד שאותו
הם חוטפים, מתיר תיקווה שיקבלו עבורו כופר־נפש.
האח
הבכור, טריט, הוא זה שיוזם ודוחף, האח
הצעיר, פיליפ, הוא זה שנגרר ומבצע. ואילו
הגנגסטר — כריש קטן מאוד בשוק החופשי —
הוא מתגלה כערמומי ומסוכן יותר משני
הביריונים הצעירים, כאשר הוא הופך בהדרגה,
שלב אחרי שלב, מקורבן הנתון לחסדיהם, לדמות
של אב אוהב ומיטיב, ולבסוף לרודן השולט בהם.

שחקן פיני
ונם קונסול שימר

ארבעת המופלאים -זיקפה בנוסטלגיה
מוסר אלה (נאותה תקופה היו יחסי־מין בין גברים עדיין
בגדר מעשה פלילי) והיחס של החברה סביב לכל הפרשה
כולה.
התסריטאי, אלן בנט, מספק דיאלוגים מבריקים ללא הרף.
פריירס מנצל אותם כדי להפציץ את הקהל בגירויים חדשים
בכל דקה. ואם בסופו של דבר, קשה בסרט הזה ללמוד הרנה
על אורטון האמן, רק מעטים יתלוננו. גארי אולדמן משכנע
בתפקיד אורטון, אלפרד מולינה רכש את עולמו כהאליוול.

לילה למרחבים קצת יותר גדולים מן הבימה הסגורה
.״אני. יודע שאלפרד היצ׳קוק הזהיר מפני
פתיחת מחזות שנכתבו לבימה סגורה, פן המתח,
שהתרכז במקום אחד, יתפזר יחד עם הקירות
המתמוטטים. אבל אני סבור, שבמיקרה זה נמנעה
הסכנה״.
מאתיו מורץ, המופיע עדיין על בדי־הארץ
במטאל ג־אקט, מגלם את דמות האח הבכור, ואילו
קווין אנדרסון, שהופיע כבר כפילים בהצגה
המקורית, חוזר על תפקיד זה פעם נוספת מול
המצלמות.
אשר לגנגסטר — זהו אלברט פיני, שהוא
מעין התגלמות חדשה של ג׳יימס קאגני על הבד.
בכל מיקרה, זה מה שהבימאי מצפה לראות בפיני,
בסרט הזד״
לזכותו של פיני, השחקן הבריטי המפורסם, יש
לומר שהוא הוכיח בעבר יכולת להיות לא רק
גילגול חרש של קאגני, אלא כמעט כל דבר אחר,
בסידרה של תפקידים שנעים מן השחקן
השייקספירי סוג ב׳ בהמלביש ועד הקונסול
ספוג־האלכוהול בסירטו של ג׳ון יוסטון לנורנלנת
הר הגעש.

העולם הז ה 2616

מישפחה וידידים

גם אנחנו הסתובבנו בדרכים בשבוע־הסוכות, כמו כל עם־ישראל.
הילדים יושבים מאחור, אוכלים ומתקוטטים, הבעל נוהג ואני נותנת לו
עצות. מישפחה ישראלית טיפוסית.
אנחנו מדברים על תאונות הדרכים. מה שאני אומרת הוא אומר ״לא
נכון״.
אני — הכבישים בארץ גרועים.
הוא — שום קשר לכבישים!
אני — החום משפיע על כולם.
הוא — יש ארצות יותר חמות בעולם!
אני — אז זה בגלל הגורם האנושי?
הוא — שום גורם אנושי, זה משום שהנהגים חרא!

בני בן ה״ 9מביא הביתה כל שבוע שתיים־שלוש בדיחות. חלקן רק
מצחיקות וחלקן גסות עד אימה. כשהוא מספר לי בדיחה גסה, אני עושה
את עצמי שאני לא מבינה, ואז הוא הולך לאחיו בן ה־ ,12 מספר לו שאמא
לא הבינה את הבדיחה, ושניהם מתפקעים מצחוק.

האחרונה שהוא הביא הביתה, הולכת בערך ככה: אשה אחת, חתיכה
מאור, הלכה ברחוב וראתה גבר מקסים ונורא־נורא־נורא רזה. חיזרה האשה
אחרי הגבר הרזה, הזמינה אותו אליה הביתה. בבית היא נתנה לו לשתות
קוניאק, ולאט־לאט הפשיטה אותו והכניסה אותו למיטה. ואז היא אמרה לו
שיחכה רגע, כי היא הולכת להביא משהו מהחדר השני. האיש הרזה נשאר
שוכב במיטה, ואחרי רקה חזרה האשה עם בנה הקטן. היא הצביעה על האיש
הרזה ואמרה לילד שלה :״אתה רואה, מותק, אם לא תאכל, גם אתה תיראה

בעלי, כשהוא מדבר עליי עם החברים שלו, הוא משתמש הרבה במישפט
״אני לא מבין אותה״ .על זה אמר לו ידידו, רב צפריר :״אתה לא מבין אותה?
מה יש לך להבין. כבר סבא שלי, לפני 50 שנה, אמר שנשים צריך לאהוב
ולא להבין.״

לידיעתכם.
ידידי, יוסף שדה, מאוד התרגש מזה שאידה נודל שוחררה והנה היא
הגיעה ארצה. הוא ביקש ממני להודיע לאידה נודל הודעה, כדי שתדע לאן
היא מגיעה. והגה לשון ההודעה:
״אידה נודל יקרה. אנחנו מאוד שמחים שאת באה אלינו רוצים שתשתלבי
בינינו בהקדם, על כן זיכרי כי כאן זה לא רוסיה — כאן צריך לעשות מה
שהפקידים אומרים!״
פרח נטר עצה ביקרנו הרבה אנשים בחגים האלה, שנראה
היה שלא ייגמרו לעולם. בכל בית היה לפחות
אגרטל אחר של פרחים. ידוע ש־^ 50 מעם־

מאיראן ספרים לילדים קטנים
מלמדים את ההורים איך לסדר את הקטנים, וזה .
מה שעושה הספר הזה, לשביעות־רצון הגדולים
והקטנים כאחד. הפטנט — הפתעה!
מלאך הקסם של דנה, מאת גוני מרדור־סביר,
ציורים נפלאים של רות צרפתי. הוצאת עם
באהבה פינת בן־יהודה
1בז 1ל

אם יש לכם ילד/ה שמתעקש/ת׳לישון במיטה
של אמא ואבא, רק מלאך הקסם של ת ה יוכל
לעזור לכם, כמו שהוא עזר לדנה הקטנה, בתה
של גוני מרדור־סביר. אני מתה על ספרים שבהם

זה היה יום שבו התכוונתי לא לאכול *ותחת
צהריים, ובמקום זה ללכת לשוק־הכרמל ולקנות
ירקות ופיחת. אבל לכבוד חג־הסוכות עשיתי
מעשה חריג, וביקשתי משותפי לחיים שיבוא
איתי בתור סבל. הלכנו ברגל לשוק, ובדרך
דיברנו על זה שבהחלט אפשר פה ושם לוותר על
ארוחת־צהריים, כי ממילא כולנו אוכלים יותר
מדי. היינו שנינו מאד גאים בהחלטה החשובה.
שתי דקות אחרי זה נעמד שותפי באמצע
המידרחוב של נחלת־בנימין וכמעט צעק:
״תיראי, מיסעדה איראנית!״
אז החלטנו להעביר את ההחלטה בדבר ביטול
ארוחת־הצהריים ליום אחד, ונכנסנו למיסעדה
האיראנית לראות מה זה בדיוק.

המילה הכי נפוצה בשנה שחלפה היתה
״קונדום״ .כל אחד אמר קונדום 200 פעמים
השנה, ואלה שכותבים גם כתבו קונדום 34
פעמים ביום.
עניין זה הדליק נורה אדומה אצל
ה״מאנייקים״ של העברית, והם התחילו לחשוב
על חלופה לקונדום.
שמעתי שיעקב פרוינד, איש קול־ישראל,
התקשר לאקדמיה ללשון העברית והציע להם את
המילה ״גומין״ (המורכבת מגומי ומין) ,אבל
באקדמיה אמרו לו שהם מאוד מצטערים, כי
המילה כבר תפוסה. קונדום בעברית זה כובעון,
או מעטוח.

תוך כדי קריאת התפריט, שמו לנו על השולחן
פיתות חמות וצלחת, שעליה חתיכות גדולות של
בצל והרבה עלי״ריחן טריים (זה לא הריחן
שאנחנו קוראים לו בזיליקום, אבל הם התעקשו
שאין לו שם אחר) .המלצרית הסבירה שצריך
לקחת חתיכת פיתה, לשים בתוכה כמה עלים
ירוקים וחתיכת־בצל ולאכול. עשינו את זה.
משגע! עד שהגיעו המנות שהזמנו, אכלנו שלוש
פיתות עם עלים ועם בצל.
אני קיבלתי את השישליק שלי, שהיה דומה
יותר לחתיכות סטייק־בקר, כי הוא לא היה על
שפודים, ובשר־בקר עסיסי מאוד וטעים, שנצלה
מעט מאוד זמן. שותפי קיבל צלחת של גולשירק.
כמה חתיכות בשר־בקר ששכבו בתוך מחית־

ירקות העשויה מפטרוסיליה, שעועית שחורה
והרבה לימון. טעם בלתי מוכר ונעים מאוד.
שותפי ליקק את הצלחת עד שהיתה נקיה לגמרי.
קיבלנו גם שתי צלחות אורז לבן, שהיה משעמם
ביותר, אבל זה לא חשוב. שתינו מים קרים ושתי
כוסות״תה. קיבלנו שרות אלף־אלף, כי היינו
היחידים במיסעדה (שהיתה כמעט מלאה) שלא
נראינו פרסים, לא הזמנו את המנות בפרסית וגם
שאלנו שאלות של זרים.
ארוחה ממש מצויינת. החשבון לזוג — 20
שקלים. במילים: עשרים שקלים. טזמבז׳,
מיסעדה איראנית, רה׳ נחלת־בנימין , 14 פינת
רחוב השומר. אחר־כך הלכנו לקנות ירקות
ופירות. אח, איזה יום!

יונתן גרשונוביץ הוא עובד סוציאלי
במיקצועו, בעל נסיון רב בעבודה עם ילדים ,
והורים, בטיפול מישפחתי, בבתי־חולים ובהוראה.
הספר שהוא כתב הוא ספר־אהבה.
הבעיה היתה שלזוג ג׳ירפות נולדה ג׳ירפה
קטנה, והיא בשום אופן לא הצליחה לגדול. נתנו
דיאטה מיוחדת, עשו בדיקות אצל הג׳ירפולוג

המומחה, נתנו לקטן ויטמינים, אבל שום דבר לא
עזר; והג׳ירפה הקטנה לא גדלה.
ומה עזר בסופו של דבר? חיבוקים ואהבה,
כמובן! אז אם זה עזר לג׳ירפה לגדול, זה בטח
יעזור גם לכל ילד וילדה.
ספר מקסים עם איורים נפלאים משל אותו
יונתן גרשונוביץ. הוצאת כיזוניס.

סיפור נחמד על יובלי ועל חבריו הקרובים,
הג׳וק״תיקן, הפינגווין־גוויני, ילדה אחת
שקוראים לה ״חסידה המכוערת ממול״ ,קשתה־החתולה,
מונמורור שהוא מעין אדם שמדבר
צרפתית, יעקב ארליך הנחש ו ...אמא אחת שלא
סובלת בעלי־חיים. אתם יכולים כבר לתאר
לעצמכם את הצרות.
החיות של י1בלי, מאת חסידה סטולרו ויובל
מסקין, ציורים רות צרפתי, הוצאת מסדה.

ספר התינוק של ג׳נט ואלן אלברג הוא ספר
מיוחד במינו. ספק המיועד לתינוקות, כנראה,
ועד כדי כך הוא מיועד לתינקות, שבן־אדם כמוני
לא מסוגל להבין אותי כלל. לא הבנתי מה
הסיפור (אין סיפור) ,לא הבנתי מה המסר, לא
הבנתי למי הוא מיועד ולמה, ולא הבנתי איך
כיצד ובכלל.
מי שהציל אותי היה כרגיל בעלי, שהוא מבין
גדול מאוד בספרים. הוא הסתכל על הספר ומייד
אמה ״נו, את לא מבינה? זה ספר כזה שפותחים
ואומרים לילד הנה עגלה, הנהנדנדה ,
והנהתינוקבאמבטיה .״ במין ניגון
מתיילד כזה. כנראה הוא צודק.
ספר התינוק, מאת ג׳נט ואלן אלברג, לא כתוב
מי צייר את הציורים היפים. הוצאת מסדה.

ישראל שולח פרחים ל־^ 50 האחרים וחוזר
חלילה. מה שנראה לי משונה היא העובדה
שבארץ חמה כמו שלנו עדיין ממשיכים לשלוח |
פרחים. ברוב הבתים בהם היינו בחגים היו
הפרחים שבאגרטל מתים ממש, או גוססים, או
בשלבי־מחלה.
דיברתי על העניין הזה עם חברתי אפרת רהב,
שהיא בעלת חנות־פרחים וגם מבינה עניין בכמה
וכמה נושאים. אפרת אמרה לי מה לעשות כדי
שהפרחים יחיו חיים טובים ומאושרים.
אז ככה: ברגע שמביאים את הפרחים הביתה, ן
או מקבלים אותם, יש להסיר מעל הגיבעול את
העלים הנמצאים בחלק השקוע בתוך המים.
יש לחתוך לפחות ס״מ אחד מקצה הגיבעול,
כדי לאפשר למים טריים לחדור פנימה.
יש להוסיף מדי יום מים טריים לאגרטל, או
לספוג המחזיק את הפרחים.
כדאי מאוד להוסיף למים כפית אחת סוכר או
כמה טיפות אקונומיקה.
עוזר מאוד אם מוסיפים לאגרטל, מדי יום,
כמה קוביות קרח.
וכמובן, לא להציב את הפרחים מול רוח
פרצים, שמש ישירה, מזגן או תנור״חימום.
זה הכל.

הגיס ה ד תי החרים
ח ת 1נההימניתמרם
מפגינים כישורים י1ם־ה 1לד ת באורחה

השחקך בדרן נחשב גבר סכסי אך אשתו
הצעירה והחטובה, ריבקה, מדהימה ביופיה
האקזוטי. מי שלא זיהו אותה חשבו שהיא דוגמנית או יפה מקצועית.

חנן גולדבלט

ן ן 1ף ןן ן רקד במסיבה בחברת אשתו, סמדר. זיפי״הזקן
] 111.1 1 | 1 1שעיטרו את פניו עוררו שאלות, והיה מי שאמר שזה
בגלל תפקיד חדש בתיאטרון. אן נתברר שהוא באבל, ולכן הוא בזקן.

ןצןךל 1ךןך 1היחצנית המצליחה, מוכרת גם כבליינית מושן
! 111 111 1בעת המכירה את חיי-הלילה של תל־אביב לאורכם
ולעומקם. היא הצהירה שהיא חוזרת לתקופת רומי העתיקה.

בת ה־ 17 סיימה השנה את בית״הספר ח

מסיבת הבר־מיצווה של איל שילון,
בנו של הבימאי הקולנוע והחי־דיונים
רבי המישתתפים שהיו באופנה
לפני מיספר שנים, יגאל שילון,
היתה אירוע שקט ואלגאנטי, ששימש
מקום־מיפגש למישפחה ועמיתים
למיקצוע. בתחילת הערב עוד קיטרו
על השלווה והאדישות, אך בהמשר
התעוררו כולם לחיים. דן שילון, אחיו
של יגאל, ישב בחברתה של בת־זוגו
מירי ציביון, שהיא בהריון מתקדם.
עדה תומר, הבוטיקאית וחברתו של
המלחין קובי אושרת, הפגינה
בגדים יפים ותיאבון רב.
אמו של חתן המיצווה, זהבה,
הפגינה גוף חטוב להפליא, למרות
ארבע הלידות שעברה.
וכך עברה המסיבה, כשכל אחד מהנוכחים
מפגין מה שיש לו — את
כישוריו הפיסיים, האמנותיים, הכלכליים
וכיוצא באלה. אותם שלא היה
להם מה להראות, עסקו באכילה וצפיה
בנוכחים האחרים.

שלומית אמיו

המצליחה כדוגמנית בארץ
ובפאריס, שבה מתגורר מ-
חזרה, ג׳ורג /באה בחברתו של ידידה, המיסעדן אבי

המחזיק סיגר בפיו, מצוי תמיד
במצב״רוח מרומם. כשפגש במסי בה
את ידידו, הזמר יגאל בשן(בתצלום לצידו) ,הוא

סחב אותו לרחבת־הריקודים ורקד איתו טנגו, אשתו
של בשן, מיקה, הופיעה מגונדרת, סירבה לרקוד
ושוחחה ארוכות עם זהבה, אשתו של יגאל שילון.

אשרוב, הבעלים 1
איתה) .בתצלום לג
בחברת מוטי ש״ך ו

ה דפנה. זו
נים. דפנה
כוו, מכיוון

שקפצה כיתה. נותרו לה עוד חודשים ארוכים עד לגיוסה
הסדיר לצה״ל שאותם היא מעבירה בעבודות מזדמנות.
גידעון, הבן הצעיר, הוא עדיין תלמיד תינון־מקיף.
כשהתחילו האורחים להגיע לבית
המשגע כירושלים, פלט אחד מהם
בכר־הה, שחייב ברעם בוודא־התאהב
ק־דם בכיה, ורק אהר־כך במי שגרה בבית רחב־יהיים, שתיקרות חדריו
גבוהות, שהריצפה שבו עשויה כשטיח

רב־גוונים ודוגמות, ושרהיטיו נעימים

למראה, התקבצו במוצא-השבת שעב1

כמה מ־ר־ריהם הקרובים שי היי ב
ברעב מימי!ער איתי -ים) צפ רי ר.

חיים ברעם הוא עיתונאי הכותב
במקומון הירושלמי כל העיר ובעי־תוניס
היוצאים כרי אך יהי־ם גם
יחוס מ־שפחת־ מישים. הוא כני של

1¥ך ך | 1מימין, לשעבר צפריר, בת ה*
,24 111 / 1-1 #1 #1ביחד עס חיים, בעלה
הטרי. גם מימי וגם חיים החליטו שאינם רוצים
משהברעם, לשעבד שר כממשלת
מפא״י, שנפטר לא מכבר. אחיו הוא
עוז׳ ברע ם, מזכ״ל מיפלגת־העבודה
בהווה. חיים גם עבד בעבר בהשלם
הזה.

במסיבה שנערכה בירושלים הוא
חגג את נישואיו למימי בת ה 24״ ^5

לחיים ( )42 אלו הם נישואין שניים,
למימי ראשונים.
111
את טקס הנישואין החליטו השניים
לערוך הרחק מעיניהם של רבנים. הם ]
טסו ואחר־כך הספיקו לבלות ירח־דבש

בן ימים אחדים באי הקרוב.
ברעם שיתף את קוראי כל־העיר

בסיפור נישואיו בקפריסין לפרטיו2 .״

הסיפור עורר זעם ומריבה במישפחה.
דרורה, אחותו של חיים, חזרה

בתשובה לפני שנים אחדות ונישאה

להתחתן ברבנות בטקס יהודי דתי, וערכו את הטקס
בקפריסין. אחרי ששבו משם ערכו מסיבה לידידיהם.
ברעם תאר נישואיו בקפריסין במקומין הירושלמי.

17111ך ך | 1ך 1משמאל, אחיו הבכור של חיים ברעם(מימין) .עוזי
11 1.1הוא מזכ״ל מיפלגת־העבודה. בין האחים יש לעי 1111
תים
חילוקי״דעות פוליטיים, אך הדבר אינו מעיב על יחסי״המישפחה.

^מיסעדה מנהטן הקטנה (בתצלום
ל: השחקנית אריאלה רובינוביץ
:רתה השחקנית קרוליין לנגפורד.

מוטי גולדשטיין, בעלה של
מארגנת התצוגות פנינה גולדשטיין,
לא תיאר לעצמו במחשבותיו
הפרועות ביותר, שמסיבת יום־הולדתו
4ה־ 40 תיערך באורוות־סוסים, שהו־
^ו צי ל ם מסיבות״מפואר, ושהוא
9ביא רכוב על גבו של

\ 1ייך 7| 1הסופר(באמצע) בין רותי צפריר, אם הכלה, ואי־
\ 1/111111 ^ 1קה, אשתו. יהושע הוא ידיד קרוב של הורי הכ לה(
.מתחת) :לב גרינברג, שישב בכלא מכיוון שסירב לשרת בשטחים.
בשידוך לאברך כשם אהוד שמיר.
הגיס בעל הפיאות והובש־הביפה כעס
על הכתבה, וטען שהיא מטיפה לבני־זוג
לערוך חתונות שלא כדת משה
** וישראל. לכן גם לא בא לכרך את גיסו
90 במסיבת הנישואין, ובמקום היתה רק
דרורה, האחות.
1111* :
מימי היא בתם של רותי ואורנן 1 צפריר. אביי־ משמש כמרצה בחוג
לקולנוע באוניברסיטת תל־אביב ואמה
פסיכולוגית.
בין האורחים שמילאו את בית 9 מישפחת צפריר משכו תשומת־לב בני

הענקיית.
חיים, עוזי, יייר־ י מנ ה ב, ארבעת
האחים לבית ברעם, היו שם גם:.ידעו*
( !14 ודפנ ה 17 ילדיו של חיים
מנישיאיי ייי־אשינים. יבמיבי י.־ציר,
אמו של הי־כ.

דחוה שמיו־בדעם
נים אחדות, מעשה שלא שימח במיוחד גם את בני מישפחתה הקרובים.

4 4( 4 4 * 4 4 * 4 4 4 4 4 4 * 4* 4 4 4 4 4
* 4*444 4 4 4 4 4 4 4 * 4 4 4 4 4
4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4

ומקוריות של בעלי דימיון. סיגנון
לבוש זה אינו מוגבל לחלקים
מסויימים של היממה והוא נלבש לפי
מצב־הרוח ומזג־האוויר.
בניגוד לרור־הפאנק, שחרט על
דיגלו את נס המרד והניהיליזם, הרי
שהחברה האלה מתנערים מהמסר
הזה ומאמצים לעצמם רק את הצד
האסתטי, כתפיסתם, של הלבוש
והאביזרים הפאנקיסטיים. מציגנים
אלה שואפים ליצור קשר עם
הסביבה, ומגיבים בסימפטיה ובנימוס
לסובבים אותם.
המיוחד בסיגנון זה הוא ההומור,
המתבטא בצירופי־לבוש מנוגדים,
מפתיעים ולכאורה בלתי־אפשריים.
כמו המוכרת בחנות אשר לבשה
חליפה מחוייטת ואלגאנטית —
ז׳קט קצר עם חצאית ארוכה בעלת
כפלים מצמר — אך בניגוד לכללי
הלבוש המקובלים, הוסיפה חולצת־

טריקו בעלת צווארון־גולף, שיערה
היה נפוח ומורם בנוסח שנות ה־,60
כשסרט־ענק מעטר את ראשה,
ולרגליה נעליים גבריות מגושמות.
עוד דוגמה: בחורה שעברה ברחוב
בשימלת־מיני שחורה וצמודה, בגרבונים
שחורים ונעלי־ערב אלגאג־טיות,
אך על פניה ציור של זריחת-
שמש. שיערה היה צבוע בכל ציבעי־הקשת.
הצעירה
הישראלית המעוניינת
להיראות כלונדונית צריכה לאמץ
את הכללים הבאים:
• השיער — מנופח, מלא
ומתולתל. מורם למעלה עם הרבה
מוס או ספריי. הצבע יכול להיות
טיבעי. אך אם רוצים שינוי בצבע,
(המשך בעמוד )29

קרחת חלקית

חלק מהמראה העכשווי הנפוץ בין הצעירים.
ז׳קט הג׳ינט הכחול עדיין חשוב, אבל הפעם
עם מיכנסיים שחורים בגובה הקרסול, נעליים מגושמות ותרמיל־הצד.

^ הצגה הגדולה והחשובה
) 1ביותר מתרחשת העונה ברחוב
הלונדוני, ולא בתיאטרונים המפורסמים
שבסוהו. הרחוב הלונדוני נותן
את הטון היום באופנת־הלבוש האבנ־גארדית,
ואף מקדים בכך את פאריס,
מילאנו וניו־יורק.
השחקנים הראשיים בהצגה הזאת
הם צעירים וצעירות אלמונים,

הוא יישאר כבר מחוץ לתחום.
באופנת־הרחוב הזאת יש גוונים
רבים ובני־גוונים — החל מהזרוק
והמוזר וכלה באלגאנטי והמפואר.
המשותף לכל הגוונים הוא אלמנט
ההפתעה, המעלה חיוך בעיני הצופים

הצעירים הנוטלים חלק במהפכה
האופנתית הזאת עוסקים ברובם

תמונות אלה צולמו בחוצות לונדון באופן
אקראי -כך נקבעת מגמת האופנה
שהרחוב משמש להם כבימת־הופעות.
זהו תיאטרון-מודרני, שבו השחקנים
והקהל מעורבים במידה שווה.
המסרים של הצגת־הבגדים הם ניכור,
מרדנות והרבה הומור. החידוש הוא
ן שכל צעיר עד גיל 25 יכול להצטרף
1ללהקה, המונה עשרות אלפי איש,
וגם לפתח לעצמו סיגנון לבוש
ן אישי. מי שעבר כבר את גיל ה־25
ן יכול רק להשתוקק להתלבש כך, אך

במיקצועות הקשורים בתיאטרון
ובאופנה, או שהם תלמידי״תיכון
וסטודנטים, שזו בוודאי ההזדמנות
האחרונה שלהם לכל מיני ניסיונות
בהתבטאות אישית.
הרבה צעירים מעורבים בשגעון
האופנתי הזה בגלל שיקולים
כלכליים. מרבית הפריטים נרכשים
בחנויות־יד־שניה או במכירות־סוף־
עונה, או שהם יצירות אופנתיות

ך 1ך ך 11ך 1מזכיר את שנות ה״ .60 הטוניקה השחורה צמודה
! 11^ 1 11111 1למותניים, עם חגורה רחבה. משלימים את המראה
הגרבונים בעלי דוגמת״תחרה בצד, גבוהים ותיק גדול -הכל בשחור.

ךןךך 1ך 1 1ך 1ךךץ 1ך ן שני אלמנטים חשובים באופנה של וזיום.
11 !11 חולצת״טי עם ז׳קט איין מעליה, מיב- 111 נסיים רחבים מקושטים בפרנזים (מימין) .השניה ממש ילדה טובה.

כאילו היתה חלק מחבורת
מלאכי״גיהינום, בתילבוש*
תה הכסחיסטית, כשהשיער המחומצן והארון,

האופנוענית

מראה הצעירה עם ז׳קט שחור מחנות
יד״שניה. מתחת: חולצת פסים עם
חצאית שחורה, מבד של ג׳ינס, עם הגרבונים השחורים ובמגפיים
הקצרים בעלי הפרנזים, הם חלק ממראה הפאנק ברחוב הלונדוני.

פנקיסטית כפרית

הז׳קט מעור שחור עם שפע רוכסנים, מיכנסי־גרב
הדוקים עם מגפיים קצרים. לא מראה הגוף הוא
הדבר החשוב ביותר, אלא האמירה, כיצד נראים.

11־ | 7ן ו 1| | 11 חולצה קצרה נוסח ז׳ן פול
\ 1ו 1 1ו 1/גוטייה, עם מיכנסיים הדו-
קים ונעליים שחורות(מימין) .מראה כללי של רחוב
(משמאל) .חשובים אורן המיכנסיים והנעליים.
1— 25

גרשזזקניספל:

נעקמת מאיאקובסקי לגרוזיה
(רשימה שלישית בסידרה)
טיביליסי (טיפליס) בירת גרוזיה במבט
מקומת הגג של המלון. העיר כמו שוכנת בתוך
אגן, מוקפת הרים סביב סביב, רקמות שתי־וערב
של גגות פח ורעפים לסירוגין על רקע צמחיה
סבוכה ועצים מאמירים אל־על. העיר חצויה על
ידי נהר, הקורה.
מארחיי׳ ,מפעילי אגודת האמנים של
טיביליסי, מוציאים אותי לסיור בעיר, לאזור
שפך הנהר, מקום שם שיפיצו מיבנים עתיקים
והפכו אותם לסדנאות לאמנים. סוככים להגנה
מפני השמש מפוזרים ברחבה כפטריות ססגוניות.
מיבנים תת־קרקעיים הפכו גם כאן לגלריות, תוך
גימור התיקרות ככיפות אבן פיסוליות. בניינים
נמוכי קומה, צבועים בגוני פאסטל, מעוטרים
במירפסות עץ עם תחרה פיליגראנית מנוסרת אף
היא בעץ בשולי הגגות. לבניינים ששמרו על
אופיים המסורתי מזה תרות...
נתבקשתי לסור לאטליה של האמן
אג׳ארשווילי, מזכיר אגודתי הציירים והפסלים
בטיביליסי. זה העתיק רק בשבועות האחרונים
את מקום מושבו ואת סדנתו לרובע האמנים
המשופץ.
אנו נכנסים לבניין במיפלסו התחתון.
יצירותיו של אג׳ארשווילי מקדמות אותנו בפתח:
פסלים גיאומטריים מינימאליסטיים, יציקות גבס
מסוגננות המפגינות מיומנות ושליטה. להפתעתי
נושאות כמה עבודות שמות תנכיים. כך יצירה
בשם ״יציאת מצריים״ :קומפוזיציה גיאומטרית
המעמתת פיראמידות עם כדורים בממדים
ובכמויות משתנות. אלה אמורים לייצג דמויות
אדם. הכדורים מונחים למרגלות הפיראמידות
במגמה אופקית מתרחקת.

שווילי, שווילי, שווילי, שהרי אנו מצויים
בבירת גרוזיה. לאט לאט מתברר כי לא מעטים
מן השווילים שבכאן הם יהודים ואני נדהם
להיווכח במישקלו של המיעוט היהודי בצמרת
האינטליגנציה הגרוזית.
המנצח על השתייה — ה״תאמאדה״ בלשון
המקום — במקרה זה, המשורר הוכאשווילי,
מרים כוס ראשונה ותוך כרי כך הוא מצטט את

כאן, בחדר שבטיביליסי הגרוזינית, והכל זוכרים
את האיש ואת מפעלו.
׳ הם גם מנצלים הזדמנות זאת כדי לציין את
העובדה שמאז הגיעו ראשוני היהודים לגרוזיה,
במאה הרביעית לספירה, שררו בינם לבין
סובביהם יחסי שכנות מצויינים. יצויין כי
האוכלוסיה המקומית מעורבת: תמצא ביניהם
נוצרים אורתודוכסים, אתיאיסטים, מושלמים,
ארמנים — ויהודים. לדיברי מארחיי, מעולם לא
היה גילוי של איבה כנגר המיעוט היהודי בארץ
— וזאת במשך אלף וחמש מאות שנות דו־קיום
או רב־קיום. אכן, עובדה הראויה שתיזכר.
גם רצונם של חלק מהיהודים להגר לישראל
מתקבל בגרוזיה באורח שונה לגמרי מזה
שברפובליקות אחרות בברית־המועצות- ,בהן
מתייחסים לתופעה זו כאל עריקה.

אסון טבע

מבע קסקט
רק עכשיו מתברר לי כי מזכיר אגודת
הציירים והפסלים בטיביליסי הוא יהודי. לא
ששאלתי אותו על כך אן הדברים נתבררו תוך
כדי שיחה.
וגם מתוך צפייה בעבודה אחרת: יציקת כובע
קסקט בלוי שהזכיר לי דווקא את כיסוי הראש
של לנין. אני מסתכל בעבודה ומופתע למצוא
בצד הכובע צללית של האות העברית שין.
לשאלתי מסביר לי האמן כי נטל את ההשראה
לעבודתו מכובע אביו שעלה לישראל עם אשתו,
היא אם האמן, לפני 7שנים. כל ילדי בני הזוג
העדיפו להישאר בגרוזיה. עכשיו, משנפטר האב,
נותרה האם בודדה. השין ביציקת הקסקט הבלוי
של האב באה לציין את ראשית המלה ״שלום״:
בכלל, שייכים פסליו ותבליטיו של
אג׳ארען ווילי לתחום ״פעילויות הפנאי״ שלו. את
מרבית זמנו הוא מקדיש לעיצוב פנים. כששמע
שביליתי שנים מספר במחיצת האדריכל הגדול
נימאייר בבראזיל, גילה לי כי הוא עצמו השתייך
לצוות אדריכלים סובייטי שעשה מספר חודשים
בבראזיליה בהקמת שגרירות ברית־המועצות
בבירת בראזיל.
בעור אנו סוקרים את יצירותיו הרבות ואחר
עולים בגרם מעלות לקומתו העליונה של
האטליה המרווח, נפתחת רלת אחד האולמות
ושולחן עמוס לעייפה כפירות צבעוניים, בקבוקי
יין ויין־שרף מסוגים שונים, תה ריחני וחריף
מהביל בסאמובאר, ניגלה לעינינו. אשת מארחנו
מפצירה בנו להסב לשולחן. עוד אין סיפק בידינו
לנגוס מהמיבחר הגרול של תותים, אפרסקים,
שסק עסיסי, דובדבנים בגוונים שונים, ולטעום
מגביעי היין הגרוזיני הנפלא, והמארחים כבר
מפצירים בנו לעבור לחדר סמון. במרכז חדר
המגורים שאליו אנו נכנסים ניצב לו שולחן ענק
ועליו צלוחיות של מעדני תיקרובת מקומית,
מעדנים לכל חיך ולכל טעם, תערובות
ציבעוניות, גבינות צאן, בשרים משופדים על
שיפורים, הכל ערוך מתון תשומת״לב לרושם
החזותי. אכן, תאווה לעיניים לא פחות מאשר
לחיך!
אנו ״תופשים עמדות״ לקראת ההסתערות
והנה עולים במדרגות אורחים נוספים ששמע
המבקר מישראל הגיע לאוזניהם. נאספת כבודה
שלמה הכוללת את המשורר הוכאשווילי;
במאי סרטים ובעל תוכנית קבועה בטלוויזיה
המקומית, אדם בשם ספאיאשווילי; וכן צעיר
בשם אחמאשווילי, שעליו נאמר לי כי הוא אחד
המתרגמים המבריקים ביותר בדור הצעיר והוא
שולט בלשונות רבות — ואף בעברית יש לו
יידע בסיסי...

המפירות את שלטונו של הירוק. משום כך הן גם
מושכות את העין כשהן חולפות על פנינו. על פי
רוב, אלה הם כלי־רכב אחידים במראם, יוצאי
ארבעה קווי־ייצור, חסרי כל ברק והידור .״כל
עבודה״ שאינם מנקרים את העין, ולא ״סימלי
סטאטוס״!
הן תמיד מלאות עד אפס מקום. על גגותיהן
קשורים ברישול־מה ובצורה הנראית מאולתרת
פריטי ציוד שחייב להספיק לצורכי המשפחה
למשך סוף השבוע ...יש איזו תחושה של נדרה
שווה לכל.
כל פינה, כל תחנת דלק, חזיתות בתי־החרושת
שאנו עוברים על פניהם, כותרות הגשרים,
מיפגשי צומת, הכל מנוצל לשילוב יצירות
אמנות. לפעמים זהו תבליט ברונזה ענקי הנשקף
אלינו מעל כותרת גשר, לפעמים ׳!תבליטי
קיראמיקה ופסיפסים בתחנות דלק ובמיסעדות.
בצירי הדרך, ליד כל מיתקן שתיה — וכאלה יש
רבים מפוזרים לכל אורך הדרך — פיסלי אבן או
פסלים יצוקי מתכת. אינספור יצירות אמנות
מפוזרות בדרך מטיביליסי לקוטאיסי.
אבל לא רק זה שונה ומייחד את המקום. גם
הקצב שונה כאן. אין תחושה של בהילות, של
תאוצה עצבנית, הכל מתנהל לאיטו, כמו ב״סלו
מושן.״ הנהגים אינם נחפזים לנצל פירצה,
להידחק, לעקוף. יש זמן! לתומי חשבתי כי פרות
קדושות קיימות רק בהודו. נוכחתי שטעיתי. הן
קיימות גם כאן. בשלווה שלא תיאמן הן חולפות
להן על פני הכביש, חוצות אותו, וכעדרים, ואין
פוצה פה וצופר. עולם כמינהגו נוהג.
והסיפור הזה נמשך וחוזר כאן על עצמו לאורך
250 הקילומטרים המפרידים בין טיביליסי
לקוטאיסי, ועוד כחום היום. והימים אכן חמים
מאוד.
חמים מאוד מאוד.

אימרתו הנודעת של גתה :״החפץ להכיר את
המשורר יילד אל מחוזות ילדותו״ .כוונתו
לביקורי שלי בגרוזיה, שמניעיו קשורים
בהערצתי לפעלו הסיפרותי והאמנותי של
מאיאקובסקי.

עוטה עור הנמר
אכן, מנהגי המקום מיוחדים במינם ומרשימים
את הזר. כך מושמעים לסירוגים אמרי־שפר מפי
המברכים סביב השולחן, אבל זאת רק כל־אימת
שה״תאמאדה״ שלנו, הוכאשווילי, מרים את
גביעו המשמש כאן בשרביטו של המנצח על
התזמורת.
גביע התאמאדה עובר לרגע — מחווה
מיוחדת — לידו של המתרגם הצעיר
אחמאשווילי העוסק עתה — כך אומרים לי —
בתרגומי קלסיקנים גרמניים לגרוזינית: וזה
מפתיע אותי בהרמת כוס לזיכרו של בוריס
גאפונוב, מתרגמו הנפלא לעברית של שטה עור
הנמר. לשוטה ר1סטאבילי, האפוס הלאומי
הגרוזיני. כידוע, עשה אברהם שלונסקי מאמצים
כבירים לפני למעלה משני עשורי שנים כדי
להביא את גאפונוב לישראל, וחפצו אף עלה
בידו. ואולם, לרוע המזל, נפטר גאפונוב ממחלה
ממארת זמן לא רב לאחר בואו לארץ. הוא אמנם
עוד זכה לראות בצאת תרגומו לאור בהוצאת
ספרית הפועלים.
כל הפמליה הנוכחת בחדר מביעה בצורה
מרגשת ונרגשת את הוקרתה לאיש שהקדיש את
כל חייו להרקתה של היצירה הגרוזינית ללשון
העברית, מטרה אשר למענה רכש, בך, עמל,
התמדה וחריצות את השליטה בשפה העברית.
רשמתי לעצמי בתימהון את אכזריות הגורל
המתבטאת בכך שדווקא בקהלנו בארץ דומה כי
שמו של גאפונוב נשכח מכבר. והינה אני עומד

האם לא נדרו שתים מן הדמויות הנערצות
ביותר בריברי ימי גרוזיה נדר לעלות לארץ
הקודש ולהיטמן בעפרה לאחר מותם?! ואכן,
בירושלים קבורים — על פי המסורת — גם
המשורר שוטה רוסטאבלי עצמו, וגם ה״צאריסה״
(הצארית, ולא אשת הצאר!) תמרה הנערצת בכל
אשר תפנה כאן אשר שלטה בארץ שלטון בלי־מצרים
במאה ה־ .12 לפי המסורת, הובאו גופות
שניהם לירושלים במסעי הצלב ונטמנו בה אך
איש אינו יודע את מקום קבורתם...
שוב ושוב חוזרים מארחיי ומדגישים באוזני כי
מסורת תרבותם קשורה בטבורה ב״ספר הספרים״
שאיוריו משובצים בפאר יצירות ביזאנץ על
גלילי קלף עתיקים, וכן על כתלי הקתדרלות
הביזנטיניות בהן ביקרתי מאוחר יותר בדרכי
מטיביליסי לקוטאיסי. שוב ושוב נוכחתי כי
דיבריהם של מארחיי לא היו בגדר מחוות ידידות
סתם.
ועם זאת — איזה מארחים נפלאים, גלויי לב,
טובי מזג ונדיבים כל כך. לעולם לא אשכח את
קבלת הפנים שערכו לי בטיביליסי.

יוצאים לקוטאיסי
למחרת יצאנו בדרכנו לקוטאיסי, שבקירבתה
שוכנת העיר או העיירה הגרוזית הקרויה על שמו
של מאיאקובסקי.
אנחנו עושים את דרכנו במכונית. הדרך
עוברת טבעת רצופה של הרים, לרגליה גיאיות,
וגשרים למכביר. ערבות הטובלות כולן בירק
ושטיח דשן ורך כקטיפה בגוני ירוק פרושי על
הכל. כאילו עטפו את כל הנוף הכביר ביריעת
מחלצות מוריקה המחליקה על הרים וגיאיות
והופכת הכל לתבליט מונוכרומי אחד — או כמו
טיאטא כאן מישהו הכל אל מתחת למרבד ירוק
אחד.
המכוניות הנעות על הכביש הן היחידות
י רי ו י ווו ! 111

לאורך כל הדרך פגשנו בציור כבד המצניח
גושי בטון עצומים בשולי הגשרים, הואדיות, וכן
במקומות אחרים שבהם נצטברו כמויות גדולות
של אבנים וגושי אדמה. מארחינו סיפרו לנו
שמכת טבע אדירה בממדיה ניחתה השנה על
גרוזיה.
בראשיתו של החורף ירד שלג כבד שהצטבר
בקודקודי ההרים העצומים האופייניים כל כך
לטופוגראפיה המקומית. ומעשה שטן: אחרי קור
של 40 מעלות (צלזיוס) מתחת לאפס, הופיעו
לפתע פתאום ״ימי חמסין״ עם טמפראטורות של
40 מעלות פלוס; ימים שכמותם נדירים כאן גם
בשרב הקיץ. התוצאה הבלתי־נמנעת היתה
הפשרת־בזק של מטעני קרח עצומים ומיצבורי
שלג שהצטברו בשיאי ההרים, ושיטפון אדירים
שסחף עימו סלעי בראשית ומפלי אבן וגושי
אדמה אשר כיסו את פני השטח שלמרגלות
ההרים. תושבים רבים נותרו ללא קורת־גג,
ומחצית היבול של הארץ כולה אבד מתחת
לשיכבת הסחף.
אם להודות על האמת, לולא נתקלנו שוב
ושוב בציוד המיכאני הכבד ובגושי הבטון
האדירים אשר הובאו לכאן בכוונה ״לרפד״ את
שיפולי ההרים ולצייד אותם בחגורות בטחון
שתפקידן לתמוך במורדות ההר ולהגן עליהם
מפני התחדשות אסון טבע כזה, או לפחות
להפחית את ניזקו, לא היינו מנחשים שרק לפני
כמה חודשים אירעה כאן פורענות בהיקף כזה.
עוד בפרוורי קוטאיסי אתה מגלה את הבנייה
הכפרית מעץ הזכורה כה יפה מן התיאורים
שבסיפרות הרוסית הקלאסית: צירוף של קורות
עץ, לבניב אדומות ולבנות בגילופים עיטוריים
המזכירים לך שאתה׳נמצא למעשה בחלקה
האסייתי של ברית־המועצות.
הצמחיה הצפופה מזכירה דווקא נוף טרופי
מוריק. מכל עבר, נהרות ונחלים, יערות ועצים
שונים ומשונים שכמותם לא ראית מעודך: שום
עץ אינו דומה לחברו. לרגע נדמה שהיגעת לגן
העדן האבוד. מיבני עץ וביקתות עץ ״על קביים״
מפוזרים לרגלי הנהר.
המכונית עוצרת. היגענו. אנחנו בקוטאיסי.
במקום כבר ממתינים לנו שני אמנים, נציגי
איגוד האמנים המקומי. במקרה או שלא במקרה,
שניהם פסלים, עוסקים באמנות מונומנטאלית.

ללעוס את פושקין...
אך היגענו וכבר אנו מוזמנים לאטליה שבו
השנים עובדים. המדובר בסדנא גדולת״מידות
וגבוהה במיוחד, כרי לאפשר עבודה על אנדרטות
מתנשאות לגובה. דגמי פסלים קטנים וגדולים
מפוזרים בכל עבר. האור מסתנן מלמעלה.
אחד האמנים עסוק עתה בהשלמת פסל גדול י
מברונזה המוקדש ל״סימפוניית הניצחון
־למהפיכה האוקסוברית.״

אין ספק, האיש יודע את מלאכתו. השליטה
בחומר מרשימה, ניכר גם דיקדוק רב בעיצוב
הפרטים של הסוס המהווה חלק מן האנדרטה. זה
ניצב על שתי רגליו האחוריות הרומסות דרקון
שמבטא את ״כוחות השחור״ .דמות נשיית
המסמלת את ה״מוזה״ נאחזת ברעמת הסוס בידה
האחת ומנצחת על קצב דהירתו בידה השניה.
למען האמת ייאמר: הפרופורציות הולמות את
הנושא. החללים הנפערים בין הצורות באורח
דינאמי גורמים עניין ואפילו מתח. ואף על פי כן
מורגשת גם כאן הנימה המאנייריסטית
המאפיינת אנדרטאות ופסלים רבים שראיתי
במקומות ציבוריים — עד כדי אובדן זהותו של
האמן כיחיד.
נזכרתי ברברים שהשמיע מאיאקובסקי כנגד
שוללי צורות הביטוי החדשניות אותן טבע:
״אתם תהיו מוכנים ללעוס את פושקין ואת
לרמונטוב לעייפה. העלאת־גירה אופיינית
לבהמות, ואילו אנחנו שוקדים על מציאת צורות
ביטוי הולמות למציאות העתידית!״
אכן, ארוכה הדרך...
וגם קצרה. הנה אני מצטט את מאיאקובסקי
בקוטאיסי שבגרוזיה, במרחק כה קצר מן העיירה
שבה נולד והנושאת היום את שמו.
מי היה מאמין!

(ברשימה הבאה -בעקבות
מאיאקובטקי ב ...מאיאקובסקי)

תרבוטק

קקטוס ואקדיפטזס

ההחלטה על הענקת פרס ישראל לחיים גורי
ולמשה שמיר, שני אקליפטוסים עתירי שורשים,
הנטועים במרכזה של תרבות הרוח והיצירה
הישראלית, שניים (שניהם יחד וכל אחד לחוד)
אשר, לכל הריעות, אינם מאיימים על שום קליקה
סיפרותית, זוג יוצרים פוזיטיביים, בעלי עמדה
סיפרותית ״פדאגוגית״ וגישה אפיפיורית
המאמינה ביכולתה של היצירה לחנו לערכים
באמצעות קומוניקציה ישירה: ובכן, ההחלטה
הנ״ל הספיקה לשחרר, מעל דפי המוספים
הסיפרותיים, אנחות הקלה רבות בצורת מאמרי־שבח
לזוכים ומאמרי־הודייה לשופטים, והצליחה
להעמיד קונסנסוס תיקשורתי רחב ומגוון.
אבל קומפוזיציה של זוכים בפרס דורשת, אף
היא, לא אחת, הברקה, מקוריות ואומץ־רוח.
וההחלטה הנוכחית לא הוכיחה שימוש יעיל
בנתונים אלה. נהפוך הוא, שני הזוכים אשר גם
בשל היותם בלתי שנויים במחלוקת בסיפרות
העברית, נמצאו ראויים לעמוד, ואולי אף שלא
בטובתם, בקריטריונים החברתיים־הפוליטיים של
הממונה החרש על פרסי ישראל במישרר־החינוך־
והתרבות, ד״ר רב גולדברגר, איש העומד בראש
מוסד בו מנשבת רוח של תרבות סינתטית,
״קבילה״ ובו נשקלים שיקולים שאינם תמיד
מכוונים דווקא לפרס זה או אחר.
זאת ועוד. רגשות ההקלה הנ״ל נובעים, כך
נראה, גם בשל האפשרות — הניתנת בשפע
בהזדמנות זו — לנתח ולהבליט דווקא את ההיבט
הס1צי1־פוליטי אצל שני הזוכים, תוך דילוג־מה
על ההיבט הסיפרותי, ובכך, כביכול, להצדיק את
הבחירה, אף שבפרס לסיפרות עסקינן ולא בפרס
פוליטי. הדבר מתקשר, לדעתי, גם במה שמכונה
בעגה התרבותית ״קינאת־סופרים״ וליתר דיוק:
חרדת סופרים.
דומה כי נר הקינאה בוער בעצמות כולנו 365
יממות בשנה, בלא הבדלי גיל, מין וגזע. ודומה כי
יותר מכל מציקה לנו. ,הסופרים, המראתם החדה
מדי של עמיתים וחשיפתם המהירה של כוכבי
סיפרות חדשים. לפיכך, מתקבל רושם, כי שום
סופר אשר כוחו במותניו, והוא צעיר, מוכשר
ומבריק, לא יזכה בפרס ישראל מהסוג הנ״ל, אלא
לאחר שיעבור את שיבעת מדורי הגיהינום, לאחר
שתאכלהו האש ולאחר שיגיע חרוך ומפוחם אל
קו המטרה. וכך, בעורמה עקיפה, וכתחבולה
חוקית שיש עימה היגיון של זכויות סוציאליות
במוסדות ציבור, הופך כל העניין לפרסי־תנחומים
ולא לפרסי־הצדעה, ובלשון פורמאלית: פרס על
מיפעליחייים, פרס המושתת על קריטריונים,
לפיהם שום משורר לא יזכה באגוזים, אלא אם
יאבד תחילה את כל שלושים ושתיים שיניו,
ויחשוף את חניכיו הריקים לעיני כל. מדוע אין
מחולקים פרסי ישראל גם ליוצרים צעירים
ומצטיינים? מדוע יש להמתין עד שהללו יעברו
תחת גלגלי כל המכבשים כולם? נקל לשער מה
היה נכתב באותם מוספי הסיפרות ובידי אותם
מבקרים ועסקנים, אילו הוחלט להעניק את פרס
ישראל לבכירי סיפרות אחרים: למאיר ויזלטיר
ולחנוך לוין למשל, זוג קקטוסים שנונים,

מרדכי ועמנו:

א 1המרגל* עודר;
השבוע פורסם רישמית כי מרדכי וענונו, האסיר בכלא־אשקלון, זכה
בפרס ״האגודה לשיפור איכות־דחיים בעולם״ ,המכונה גם ״פרס־נובל
האלטרנטיבי״ .טקס הענק־הפרס יתקיים בפרלמנט השוודי, יום אחד לפני
הענקת פרס״נובל־לשלום המקורי. שלושת חתני־הפרס הנוספים, מלבד
וענונו: מומחה אמריקאי לבעיות הרעב בעולם, פיסיקאי גרמני הלוחם
בהפצת הנשק הגרעיני ואירגון אקולוגיסטי בהודו. וענונו נמצא ראוי לפרס
על ש״גילה אומץ־לב אישי, בהציבו את נאמנותו למין האנושי מעל
לשיקולים אחרים״.
הוועד הישראלי למען פומביות מישפטו של וענונו ערך לפני חודש
מישמרת־מחאה בפתח בית־המישפט המתתי בירושלים. מדיניותה
הגרעינית של ישראל, אומרים אנשי הווער, חשובה מדי וגורלית מכדי
שתישאר חסויה מאחורי מסך של סודיות. בין הסיסמות בהפגנה :״לא וענונו
מסוכן — הפצצה מסוכנת הציבור חייב לדעת!״ ובאנגלית: ץ1* 1 \ 1
׳\\ 0ח.? 60011: 1<.
הוועד גם הוציא לאור כרזה ובה טקסט ספק־שירי־ספק־פרוזאי שכתב
מרדכי וענונו בבית־הכלא. להלן הטקסט בשלמותו, בלא ניקוד ובציון סופי
השורות, כפי שכתבו וענונו והוא מופיע בכרזה.
אני הפקיד, הטכנאי, המכונאי, הנהג / ,אמרו לו תעשה כך וכך. אל
תסתכל /ימינה שמאלה, אל תעיין בדף. אל תסתכל /על כל המכונה.
אתה אחראי רק על בורג /אחד. אתה אחראי רק על חותמת אחת.
/תתעסק רק בעניין אחד. אל תתעניין /בדברים שהם למעלה ממך.
אל תחשוב /במקומנו. סע. תמשיך לנסוע. הלאה. הלאה / .חשבו
הגדולים, החכמים, המבינים בעתידנות / .אין חשש. אין פחד. הכל
עובד, דופק / .הפקיד ה ק טן שלנו הוא עובד חרוץ / .הוא טכנאי
פשוט. הו א הקטן / .כמו כל הפקידונים, אוזניים להם ולא ישמעו/ ,
עיניים להם ולא יראו. ראש לנו ולא לקטנים.
ענה להם, חשב לעצמו, בינו לבינו /האזרח הקטן. האיש עם
הראש /אבל לא קטן. מי כ אן הבוס, מי יודע /לאן הרכבת נוסעתז
/איפה הראש שלהם. גם לי יש ראש / .מדוע אני רואה את כל
המכונה /מדוע אני רואה את התהום /האם יש נהג לרכבת הזאתז
/הפקיד הנהג הטכנאי המכונאי הרים /ראש. התרחק מעט וראה
איזו מפלצת / .לא מאמין חזר שיפשף עיניו ואכן / -היא בסדר. אני
בסדר גמור. אני אכן /רואה מפלצת. אני חלק מהמערכת אני /
חתמתי על הטופס הזה. ורק עכשיו אני קורא /את המשכו. הבורג
הזה הוא חלק מפצצה / .הבורג הזה הוא אני. איך לא ראיתי /ואיך
אחרים ממשיכים להבריג / .מי עוד יודע. מי ראה, מי שמע /המלך
אכן עירום. אני רואה אותו / .מדוע אני.
זה לא בשבילי. גדול עלי / .קום קרא. קום והודעת לעם הזה/ .
אתה יכול. אני הבורק המכונאי / ,ה טכנ אי אתה כן. אתה הסוכן
החשאי /של העם הזה. אתה העיניים של המדינה / .סוכן מרגל גלה
מה ראית. גלה לנו /מה המבינים, החכמים, מסתירים מאיתנו / .א ם
עוקצניים וסרקאסטיים, אשר לא תמצא
באמתחתם עמדה חינוכית ישירה, אף כי
מחוייבותם המוסרית גבוהה, השפעתם חיובית
וכישרונם הסיפרותי הוכח. לפי שעה, ככל הידוע,
יצטרכו הם ושכמותם, לעמול הרבה כדי למצוא
את הדרך אל לב אמות־המידה של הממונה: חינוך
העם.

קו האל״נז 1ק 1התא״ר
מספרים על רפול, הרמטכ״ל לשעבר, כי
לאורך כל הקריירה שלו, בעלייתו מדרגה לדרגה,
יכול היה לשמוע — ממש לשמוע! — מפי
רכילאים למיניהם, כי זוהי אכן דרגת הקצונה
המקסימאלית שאדם כמותו מסוגל להשיג. כך,
כאשר ענד את דרגת ה־סג״מ, בהיותו בן ח״י
שנים, וכך כאשר זכה לדרגות קצונה בכירות,
אל״מ ותא״ל, בהיותו בן ל׳ ומ׳ שנים.
עתה, כאשר מגיע יוסי קריים, בריצת ה״מאה
פרוזות״ שלו אל אחד מקווי הגמר — קו האל״מ
או קו התא״ל — ניתן להשוות בין השניים,
לפחות מזווית זו של ההתייחסות הסביבתית
כלפיהם: התייחסות קשה, עויינת ומנוכרת,
ולהסיק מכך כי חוק ״הכלבים הנוכחים והשיירה
העוברת״ הוא חוק שאיננו מתיישן. מה לא נאמר
על יוסי קריים בדרכי הפרוזה שלו? איזה קשיים
לא נערמו לרגליו
— וקשיים של ממש!
מפרוזה לפרוזה? והוא — כאילו נתחזק מעמדת
החרמה זו, דבק בשלו והמשיך עד הלום, עד
החוברת ה־ , 100 אף שמדובר במאה הראשונה
בלבד.
נראה כי בני אדם מסוגו של קריים, רפול
ודומיהם, בלי כל קשר אל תחום עיסוקם
הספיציפי, מגיעים אל יעדם בדרך מקורית —
לא באמצעות מעלית האחמי״ם ולא במחלקה
הראשונה, אלא באמצעות טיפוס על הקירות
החיצוניים, בצהרי־היום או באשון־הליל. לפיכך
מתאים כל־כך, שדווקא במסיבה לרגל הופעת
פרוזה מס׳ ,99 שנערכה בבית־הסופר, דווקא שם
ולא במקום אחר, תתרחש סצינת־קטטה בין
המשורר יצחק לאור, אשר גם ממנו, כידוע, נמנע
מלהשתמש במעליות האחמי״ם, לבין יוסף לפיד,
אשר כיסאו במחלקות הראשונות יצוק ומולחם.

אני הפקיד, הטכנאי. המלונאי, הנהג,
אמרו לו תע שה כך וכך. אל תסתכל
ימינה שמאלה, אל תעיין כדף. אל תסתכל
על כל המכונה. אתה אחראי רק על בורג
אחד. אתה אחראי רק ע ל תו חמת אחת.
תתעסק רק בעניין אחד. אל תתעניין
כדברים שה ם למעלה ממך. אל תח שוב
במקומנו. סע. תמשיך לנסוע. הלאה. הלאה.
חשבו הגדולים. החכמים, המכיני ם בעתידנות.
אין חשש. אין פחד. הכל עובר. דופק.
הפקיד ה קטן שלנו הוא עובר חרוץ.
הוא טכנאי פ שוט. הוא הקטן.
כמו כל הפקידונים, אוזניים להם ולא
י שמעו. עיניים להם ולא יראו. ראש לנו
ולא לקטנים.
ענה להם, ח שב לעצמו. בינו לבינו
האזרח ה קטן. האי ש עם הראש אבל
לא קטן. מי כ אן הכום. מי יודע
לאן היע ^ עסעת?
איפה ד ד )1^ 1זלה . 0גם לי •ש ראש.
מדוע אני רואה את כל ה מכונה
מדוע אני רואה את התהום
האם •ש נהג לרכבת הזאת?
הפקיד הנהג הטכנ אי המכונאי הרים
ראש. התרחק מע ט וראה איזו מפלצ ת.
לא מאמץ חזר שיפ שף עיניו ואכן —
היא בסדר. אני כסדר גמור. אני אכן
רואה מפלצת. אני חלק מהמערכת אני

חתמ תי עלה טופ ס הזה. ורק עכ שיו אני קורא
אח ה מ שכו. הבורג הז ה הוא חלק מ פ צצ ה.
הבורג הזה הוא אני. איך לא ראיתי
ואיך אחרים ממ שיכי ם להבריג.
מי עוד יודע. מי ראה, מי שמע
המלך אכן עירו ם. אני רואה אוחו.
מרוע אני, ז ה לא בשבילי. גדו ל עלי.
קום קרא. קו ם ו הו דעת לעם הזה.
אתה יכול. אני הבורג. המכונאי.
הטכנאי. א תה כן. אתה הסוכן הח ש אי
של העם הזה. אתה העיניים של המדינה.
סוכן מרגל גל המה ראית. גל ה
לנו מהה מכיני ם. החכ מי ם. מסתירים מאיתנו.
אם און אתה לנו תהו ם לנו.
שואה לנו. אתה ורק אח ה יו שב
על ה הג ה ורואה את התהום.
אין לי ברירה. אני קטן, אורח, ע מך
אבל אני אמלא אח חובתי, אני שמעתי
את קולו של מ צפוני. ו אין לאן לברוח.
העולם הוא קטן. קטן לעו מ ת האת
הגדול. הנני כ שליחותכ ם. הנני
ממלא את תפקידי. ק חו את זה
ממני. כו או ושפ טו. ה ק לו מעלי אח
המשא. ש או אותו •וזד איתי. ה מ שיכו
את מלאכ תי. עצרו את הרכבת. חרדו
מהרכבת. התחנ ה ה בא ה שואה גרעינית.
הספר הבא. ה מכונה ה בא ה. לא. אין רכר
כזה.

אין אתה לנו תהום לנו /שואה לנו. אתה ורק אתה יושב /על ההגה
ורואה את התהום / .אין לי ברירה. אני קן\ן, אזרח, עמך /אבל אני
אמלא א ת חובתי. אני שמעתי /את קולו של מצפוני. ואין לאן
לברוח / .העולם הוא קטן. ק טן לעומת האח /הגדול / .הנני
בשליחותכם. הנני /ממלא את תפקידי. קחו את זה /ממני. בואו
ושיפטו / .הקלו מעלי א ת /המשא. שאו אותו יחד איתי. המשיכו /
את מלאכתי. עיצרו א ת הרכבת. תרדו /מהרכבת. התחנה הבאה
שואה גרעינית / .הספר הבא, המכונה הבאה, לא. אין דבר כזה.
עיצוב הכרזה: אביבה עין־גיל. כתובת הוועד: ת״ד ,1371 תל־אביב
.61013

ואגב, בית־קפה הסיפריה, מקום בו נתרחשה
הסצינה הופך אט־אט למשולש ברמודה בחיי
הסיפרות העברית: מכל שלושה או ארבעה
סופרים ליד הבר, שניים תמיד רבים. שיינפלד
וסברדליק. לאור ולפיד.

ציפורי צל וציפורי פלדה
לכאורה, צפוי היה שיתחולל סביב סיפרו
החדש של דן־בניה סרי ציפורי צל אותו מחול
שדים וולגארי, פסול וחסר תרבות שהתחולל
סביב סיפרו של דויד גרוסמן, שנה אחת קודם
לכן; ואולם הפעם נתהפכו היוצרות ונתקיים סביב
הספר מישחק ג׳נטלמני, הוגן ומכובד, כאשר כל
מבקר ממשיך ומשלים את דיברי ההלל של
קודמו, וכל רצנזנט מצרף, בתורו־הוא, את
דובדבני־השגותיו־שלו בקצב הטאנגו. ייתכן
שהשינוי המפתיע מבוסס על לקח כלשהו שנלמד
מ״מיקרה גרוסמן״ (אשר הספיק בינתיים ליהפך
מציפור צל לציפור פלדה) ,בו נתברר והוכח מעל
לכל ספק, כי הטיפול הנמרץ שהוענק לעיין ערך:
אהבה הוליד, בסופו של חשבון, תוצאה הפוכה
בתודעת הציבור, ואף הכפיל את סיבובי המדחף
של פירסום הספר, לממדים חסרי תקדים.
ייתכן גם כי הפעם, בניגוד לפעמים קודמות,
לא נופנף שום סמרטוט אדום בזירת פרים זו. לא
נשמע גם קולו של מנחם פרי, אותו פרופסור
חריף, בעל גנרטור סיפרותי, הנוהג לייצר גם
אנטאגוניזם חשמלי אצל קולגים ואנשי סיפרות
מסויימים. וכמעט באותו עניין: לולא פרשת פוגל
האחרונה, עשוי היה קיץ 1987 להיחשב אצל פרי
כאחד הקיצים הבודדים בשנים האחרונות, בו עלה
בידיו להיחלץ ממעורבות שבעל־כורחו בשע־רוריה
סיפרותית כלשהי• שמעון צמרת

אמנות

מותז של צייר
קול אלמוני הודיע בטלפון: הצייר אליהו גת
מת בצפת! אחד מבחירי האמנות הישראלית הלך
לעולמו, בן פחות משישים וחמש שנה.

לפני שנים אחדות לקה גת בשבץ מוחי,
בעזרתה הבלתי־נלאית של חברתו־לחיים, הציירת
רחל שביט, חזר אל עצמו ואף החל מצייר שוב.
בשנה שעברה פרץ אלמוני לסטודיו שלו בצפת
וגנב חלק מציוריו. ואכן, בעיקבות התערוכה
המרשימה במוסיאון־ישראל והקטלוג הנאה שליווה
אותה, החלה התעניינות ערה בציוריו —
כנראה גם בין הגנבים.
גת הגדיר עצמו כ״צייר של צבע.״ אהב את
נופי הארץ והירבה לציירם. גם בציורי העירום

אליהו גת: אהב צבע, נוף ואנשים
הגדולים שלו השתמש בנוף ישראלי טיפוסי
כברקע. בחזית הציור היה מציב לעיתים קרובות
מגש ובו פימת העונה.
את חודשי הקיץ היה מבלה בחברת רחל בביתם
שבצפת. בחורף היה חוזר לתל־אביב. באחרונה
הירבה לשבת בקפה פראק, בין ידידיו.
החל מצייר בגיל מאוחר יחסית, בן .26 לפני כן
היה ימאי. בשנות השישים זכה במילגה ולמד כמה
שנים בפאריס.
יוסי שנון
הוא יחסר לנו.

״כלל: ,
המדינה
זה אני

2כז א ת2יגא2ל ל5בי ב[׳

הניזבוז חוגג בתנועתהמושבים 300 מושבי תנועת־המושבים שרויים
במשבר כלכלי חמור, אולם הנ־הלת־התנועה
מתנהגת כאילו דבר לא
קרה.
כשני שליש המושבים, חברי התנועה,
מסרבים לשלם את המיסים לתנועה
זה יותר משנה. הנהלת התנועה
ממשיכה לשבת בבית־מישרדים יקר,
ברחוב ליאונרדו דה־וינצ׳י בתל־אביב.
שווי הבניין הוערך לפני שנה על־ידי
שמאי בשלושה מיליון דולר. בבניין
יושבים עד היום 70 עוברים מקבלי־משכורות,
כמו לפני המשבר הכספי
הנורא.
לתנועה שני מזכירים. האחד,
גדליה גל, חבר כפר־ויתקין, הרוצה
לרשת את מקומו של אריה נחמקין
בכנסת, ולכן מעוניין להחריף את
המשבר ולדאוג כי האשם יהיה נחמקין.
המזכיר המקביל הוא יוחנן דניאל
ממושב מסילת־ציון.
לכל אחר משניהם יש לישכה, ובכל
לישכה מזכירה ופקידות. לכל מזכיר
כללי יש גם סגן.
האחד, ישראל הראל מבאר־טוביה,
ממונה על המוסדות החברתיים,
והשני, נחמיה גנות ממושב
בורגתא, אחראי למוסדות הכלכליים.
גם לכל סגן יש לישכה, ובה מזכירה
ופקידות.
לכל מזכיר וסגן משלמים עבור
אחזקת טלפון בבית, חשבון־הוצאות
לא־מוגבל, חשבון־אירוח לא־מוגבל ב־מיסעדות
בית־הפרקליט ופם־פם, הר
צאות״לינה לא־מוגבלות במלון סיני
בתל־אביב, ורכב צמוד. לארבעתם הח
עיר״ת
חיפה
קנתה מיבנה
ונתנה אותו לדתיים המרכז השכונתי ברחוב חרמון בה־דר־הכרמל,
שהיה בבעלות נשי המיז־רחי
באמריקה וקנדה, נרכש על־ידי עיריית
חיפה בסך 1.8מיליון שקל. מייד
אחרי הרכישה מסרה העירייה את ה־מיבנה
לעמותה חביבה השייכת לנאמני
הרב אליעזר שן* באגודת ישר־

ראש עיריית חיפה, אריה גוראל,
רכש את המיבנה אחרי לחץ של מנכ״ל

ליפו זה עתה מכוניות ונתנו פז׳3051
חרשה בעלת מזגן, במחיר 38 אלף
שקל כל אחת.
המוסדות החברתיים שישראל הראל
ממונה עליהם פורקו ואינם, בגלל המשבר
הכספי. קודם כל היה אגף-
ספורט, אגף־השתלמויות ופעילות חברתית.
גם המוסדות הכלכליים שנחמיה
גנות ממונה עליהם חוסלו. המוסדות,
מת״ם והביטוח ההדדי, פורקו. שני
הסגנים חסרי־תעסוקה.
תנועת המושבים מחזיקה כיוס ב־80
כלי־רכב למה שקרוי שליחי התנועה.
בין השליחים, למשל, יובל אלוני,
העובד כעוזר לשר־המינור, יצחק
נבון. הרכב המשמש אותו במישרד־החינוך
הוא של תנועת־המושבים.
חבר־הכנסת אפרים שלום, המקבל
עבור אחזקת רכב מהכנסת, מחזיק
ברכב של התנועה. כלי־רכב אחרים
ניתנים לחברים של הממונה על המוסדות
נחמיה גנות, כמו למרכז מושב־חניאל,
יוסי קפסידר. מנכ״ל מקר
חת, יחזקאל זכאי, מחזיק ברכב של
תנועת־המושבים באחרונה החליפו לו
את הסובאח בסיטחאן חדש.
האבסורד של הביזבוז בולט במיקרה
של סגן־המזכיר, נחמיה גנות. הוא מונה
כנציג המושבים יוצאי־רומניה,
אולם הוא עצמו ממוצא פולני, והמושב
שלו מורכב ברובו מיוצאי־תורכיה. הוא
עצמו חייב 30 אלף שקל לתנועה,
ובבחירות האחרונות לא נבחר לוועד
המושב שלו.
האחראים לניהול תנועת־המושבים
הוכיחו את הגניוס היהודי. בדיחה יהו־

מתנשט השימוש
בנוטיסי־אשוא לדלק חברות גדולות מעדיפות לעבור לשימוש
בכרטיסי־אשראי לדלק, תחת
לתת לעובדים תלושי־רלק.
הסיבה העיקרית היא הפיקוח הה־דוק־יותר
על השימוש בדלק, באמצעות
הכרטיס, בעוד שתלושים ניתנים
להעברה.
הגורם העיקרי בתחום זה היא חברת
ב״לסול, המנפיקה עם שראכרט את
כרטיס הדלקית, המשותף לבנק הפר
עלים ולחברת סונול. המחזיק בכרטיס
מחוייב בתשלום אחת לחודש, והוא
נהנה מהטבות שונות, כמנוי בחברת
שנריר בתנאים מיוחדים, והנחות ניב,
רות בתחנות ס1נ 1ל או ברחיצת המי
כונית בהן.

מנב״ל דרעי
במקנם להחזיר —
מישרד״הפנים אריה דרעי. גוראל
חושש כי דרעי יתבע מן העירייה להחזיר
לתושבים 25 מיליון שקל מיסי־ארנונה
שגבתה מעל החוק, וזאת אולי
הסיבה לכך שמילא את בקשתו של
ררעי.
2 8 18ס

ראש־עיריה גוראל
— 25 מיליון ש״ח לתושבים?
בבניין פעל בית־כנסת במשך 25
שנה. עתה הוא נסגר.

המכונית של גדליה גל
משנ״ן במשבר, כדי לסלק את נחמק־ן מהמסת

המכונית של נחמיה גנות
פולני ממושב של יוצא תורכיה מטפל בעולי חמלה
דית עתיקה אומרת כי בשלושה דברים
אי־אפשר להפסיד: בבנקאות, בביטוח
ובזנות. בנק עין ח׳ של התנועה נסגר
בגלל חובות ו־ססז עובדיו פוטרו.
הביטוח ההדדי של התנועה נסגר, אחרי
שצבר חובות של 40 מיליון דולר.
לם ח-ם, מיפעל-המכירות של התנועה,

שהתמוטט, יש 1500 לקוחות, ששילמו
תמורת סחורות שלא קיבלו. מת״ם
חייבת לבנקים 20 מליון דלר, ואין
סיכוי לגביית הכסף.
כך ממשיכים ראשי התנועה לחגוג,
כאשר האוצר צריך עתה לשלם את
חובות־התנועה.

ארבעה מיליארד דולארים
שחורי ב־ס 1שני
נתוני החשבונאות הלאומית מראים
כי מאז עלה הליכוד לשילטון ()1977
הוברחו לחדל על־ידי ישראלים יותר
מארבעה מיליארד דולר, וזאת רק
באמצעות ניפוח חשבונות ייבוא
וייצוא. הנתונים נותחו על־ידי חבר
ועדת־הכספים של הכנסת, חיים

דמון.

רמון הישווה את נתוני הייבוא של
יבואנים ישראלים, לעומת נתוני הייצוא
של הארצות שמהן נעשה הייבוא
לישראל. הפער בין הנתונים היה
שליש:
אחר־כך הישווה את נתוני הייצוא
של ייצואנים ישראליים לנתוני־הייבוא
של המדינות שאליהן נעשה הייצוא,
והפער היה יותר מ־.!2091

חינוך וחוק

מישרד־החינור־והתרבות מממן את
הופעתו של עיתון בשם שער־לסתוויל,
המיועד לעולים חדשים המתקשים בעברית.
העיתון היוצא לאור פעם
בשבוע, מופץ גס בקיוסקים. את ההפצה
מבצעת חברת אטלס. היא קיבלה את
ההפצה ללא מיכרז, למרות שיש עוד
חברות־הפצה בישראל, ולמרות שאסור
למשרד ממשלתי למסור עבודה ללא
מכח.
משר יומיים טילפנתי לדובר־המיש־רד,
ואיש לא היה במישרדו כדי להרים
את הטלפון. טילפנתי פעמים רבות גם
בקו הישיר וגם באמצעות המרכזיה של
המישרד, אחרי שהתייאשתי מלמצוא
את הדובר במקום־עבודתו, חיפשתיו
באמצעות מזכירות שר־החינוך וה־מנכ״ל,
וגם זה לשווא.

ההפרשים הללו הם ברובם תוצאה
של ניפוח־חשבונות, כד להבריח הון
החוצה. ההפרשים מצטברים ב־10
השנים האחרונות, מאז המהפך, לפחות
לארבעה מיליארד דולר שחורים, שנשארו
בחו״ל.
כתוצאה ממימצאים אלה נערכו דיו׳נים
בין הנהלת מס־ההכנסה, המכס
והמישטרה, כדי לתפוס את העבריינים.
מה שעושים במס־ההכנסה לגבי נישומים
קיימים, מראה כי המבריחים
יכולים להמשיך במלאכתם בשקט.
ב־ 1986 בוצעו רק 5800 שומות
בחברות, שהם רק 691 מתיקי־החברות.
באותה שנה ;בדקו רק 1400 תיקי־מידגם,
שהם 0,391 ממצבת התיקים
הפעילים.
בקצב כזה יש לתיק סיכוי להיבדק
במידגם אחת ל־ 300 שנה.
בתחום תיקי הניכויים, ההסתברות
להיכלל בביקורת היא אחת ל־ 12 שנה.
בתחום ההוצאה לפועל המצב רומה:
מדי שנה מטפלים ב־ 15 אלף סרבני־תשלום,
במקום ב־ 50 אלף.
חוסר־הביקורת חיסל את החשש מפי
ני הצהרות־שקר. בשנת־המס 1982
נעשתה השוואת השומה לעומת ההצהרות
של בעלי־התיקים בענפים שונים.
בענף־החקלאות היתה השומה גבוהה
ב־ 54791 מההצהרות. בענף המיסחר,
שרותי־אוכל והארחה היה הפער —
,16291 ובענף הפינאנסים ״ .2557 הפער
בין השומה להצהרת־הנישום בשנת־המס
1984 היתה אצל העצמאיים ,6091
ואילו אצל החברות .4691
בשנת־המס 1985 נגבו הכנסות נוספות
של 231 מיליון שקל, ברמת־טי־פול
של ביקורת מקוצרת, או 3900
שקל ליום־עבודה של מפקח. ואילו

בראשונה בתולדות המדינה הסכימה
ממשלת־ישראל כי ייחתם הסכם
מיסחרי בינה לבין מדינה אחרת, כאשר
במקום מדינת־ישראל תחתום על
ההסכם חברה פרטית. מדובר בהסכם
בארטר (חילופי־סחורות) בין ישראל
ובראזיל, כאשר מצד בראזיל חתם על
ההסכם המישרד הממשלתי האחראי
לסחר, ואילו מצר ישראל חברת כלל,
כנציגה הישראלית של חברה בשם
טר״ד, שלה הוענק המונופול המיסחרי
של ישראל בבראזיל, לחיים הלפרץ,
יהורי תושב סאו־פאולו, שהיה נציג
קבוצת אייזנברג בבראזיל, ולהוליד
קואומברח, שהיה מנהל מחלקת-
התעשיה בבנק לסחר חוץ הממשלתי
בבראזיל. היקף ההסכם הוא 20 מיליון
דולר־לשנה.
ב־ 1984 הגיע לבראזיל מנכ״ל
מישרד־התעשיה אז, שוקי פורר,
לחתום על חידוש ההסכם המיסחרי בין
שתי המדינות. ישראל ייבאה מבראזיל
מכוניות ובשר, וייצאה פוספטים
הייצוא מישראל פיגר במידה
רבה אחרי הייבוא מבראזיל, ובין פורר
לנציג הבראזילי, שהיה חוליו קואומ־ברה,
פרץ סיכסוך חמוד. בשיחות נוכח
גם אבי דביר. השיחות התפוצצו בלי
הסכם, והופסק הייבוא מבראזיל
לישראל. הבראזילים לחצו כל הזמו
לחידוש ההסכם, וכאשר השר אריאל
שרון היה בביקור בדרום־אמריקה,
סירבו להתיר לו לבקר בבראזיל לפני
שיחודש ההסכם.
בשנה האחרונה התחילו חיים
הלפרין וקואומברה, שפרש מן הבנק,
לפעול לחידוש ההסכם, הם הקימו את
חברת טר״ד ומינו את כלל כנציגתה
בישראל.
מנהל כלל־ברטר בישראל, המייצגת
את חברת טדד, הוא ארווין סמל,
שאשתו היא הנספחת המיסחרית של
בראזיל בישראל.
בתיקי החברות הגדולות היתה התוספת
46,6מיליון שקל, או 10,350 שקל
ליום־עבודה של מפקח:
יוצא כי כל מפקח נוסף במס־ההנסה
מביא לפחות 3900 שקל ליום. מס־ההכנסה
דרש מן האוצר תוספת 15
מיליון שקל להוספת 500 מישרות.
האוצר סירב. ב־ 10 השנים האחרונות
ירדה מצבת כוח־האדם במס־ההכנסה

ח״כ דמון
תפוקתו של כל מפקח
ב־ ,2691 ואילו מיספר התיקים עלה ב־
.6391
מדוע אין האוצר מסכים להגדיל את
הגבייה במס־ההכנסה?
קבע ח״כ רמון :״כאשר אנחנו לא
עושים זאת, המשמעות היא שיש כאן
רשלנות פושעת מצד האחראים לנושא
הגבייה. זוהי רשלנות פושעת במיקרה
הטוב, ובמיקרה הרע זהו חוסר־מעש
בכוונה תחילה, בהשפעת גופים פוליטיים.
כאשר שילטונות״המס מנסים
לעשות צעד, ולוא הקטן ביותר, מייד
מזדעקים אנשי־ציבור, וביניהם חברי-
כנסת, בטענות־שוא המסתמכות על
זכויות־הפרט!״

— ההצגה הגדולה —
( -המשך מעמוד )24

כדאי עכשיו לצבוע לבלונד־פלאטין,
ולהשאיר את השורשים הכהים. יש
גם מיבחר של צבעים אחרים: כחול.
סגול, אדום, ירוק, ככל העולה על
הדעת. מי שרוצה וריאציה שונה,
תוכל תמיד להשתמש בפיאות או
בתוספות־שיער שונות, המצויות
בשלל צבעים. יש פיאות בצבעים
פסיכודליים, כמו ירוק כתום, צהוב,
אדום וורוד.
על השיער אפשר גם לקשור
מיטפחת גדולה עם עניבה בובתית.
או כובע מעניין ומסוגנן.
• הצוואר — בשני מצבים:
חשוף, או מכוסה כולו בצווארון־
גולף.
• הכתפיים — במראה טיבעי.
שמוטות קימעה, בשמלות או בז׳קט
עם כריות גדולות.
• המותניים — הן מוקד־התעניינות.
כדאי שייראו צרות, ולכן
יש צורך בחגורה מעניינת. הפופו־לרית
ביותר היא חגורה אלסטית שרוחבה
15ס״מ.
• החצאיות — שתי מידות־אורך:
קצרות מאוד (ישרות או
בלוניות) או ארוכות מאוד (בעלות
קפלים).
• המיכנסיים — הדוקים וה
פאסהז מיכנסיים מעט נפוחים, ובדרך
כלל באורך הנושק מעל הקרסול.
• הגרביים — כשהחצאית
קצרה מאוד, הגרביים מגיעים עד
לבירכיים, חלקים וגם בעלי דוגמה.
כשהחצאית ארוכה — גרבי מיכנס
או גרביים קצרים כמו גרבי־טניס.
— הצעקה
• הנעליים
האחרונה הן הנעליים הגדולות,
המגושמות, הגבריות, המזכירות את

יואב קסטל ושרון שגיא סיי1X1
את שרותם הצס/י ואז גילו דבר
מרהיו[ :לימודיהם ב״ריאל! וי י ך־א
הספיקו כדי להתקבל לאוניברסיטה
ך ית־הספר ה,ריאלי׳ הציג
בפנינו ובפני תלמידים אחרים
מידע שאינו נכון ושרחוק מלהיות
מדוייק״.
כך מאשימים שרון שגיא־ברג ויואב
קסטל, בוגריו של בית־הספר הריאלי
בחיפה. שניהם בני ,22 בני אותו המחזור
ואחרי שרות צבאי מלא. שרון ניסתה
להתקבל בשנה שעברה לפקולטה
למישפטים באוניברסיטת תל־אביב,
אך נדחתה, בעיקר בשל תוכנית״הלי־מודים
של בית־הספר הריאלי. שרון לא
ידעה על הבעיות העלולות להיווצר,
אלא רק אחרי שניסתה להתקבל לאוניברסיטה.
ליואב
קסטל נודע על הבעיות הקשות
רק כאשר חברתו לספסל־הלי־מודים
נדחתה על־ידי הפקולטה למיש־פטים.
הוא ניסה להתקבל לפקולטות
למישפטים באוניברסיטות של ירושלים,
של תל־אביב ובאוניברסיטת בר־אילן.
גם הוא נדחה על־ידי כולן. על־פי
עדותו, לתוכנית־הלימודים שלו בריאלי
יש מישקל רב בדחיות.
מהי אותה תוכנית־לימודים בעייתית,
שמהווה מיכשול רציני לקבלה
לאוניברסיטה?
טוענים השניים:
״בכיתה י׳ נערכו מיפגשים בין היועצים,
המחנכים והמורים לבין התלמידים,
לעיתים עם ההורים, כדי לבנות
תוכנית־לימודים רצויה, כשהיעד —
הצלחה בבחינות־הבגרות. הייעוץ הבל־תי־אמין
והמזלזל אומנם לא נעשה בזדון,
אך כך היו פני הדברים. הוסתרו
עובדות חשובות והם הציגו את האינ־

על־סמך ייעוץ והכוונה של בית־סיפ־רם,
לא התייחסה כלל לעובדה הזו ולא
היתה ידועה להם. הם, למשל, בנו תוכנית
שבסופה עליהם להיבחן במיספר
מיקצועות רב, אך לא כולם ברמה מורחבת.
בית־הספר שואף שתלמידיו יהפכו
לבוגרים משכילים ורחבייאופקים,
ומשום כך תוכנית הלימודים המומלצת
מכוונת את התלמידים לבחור במיל־צועות
רבים ומגוונים. לתלמידים לא
היו ידועים התנאים של הענקת בונוסים
באוניברסיטה.
האוניברסיטות גם אינן מכירות בהצטברות
המיקצועות, או, במילים אחרות:
בצירוף מיקצועות. בכיתה י׳ הוצגה
לפני התלמידים חוברת־הדרכה.
באותו קובץ מיסמכים הוצגה התוכנית
של המסלול הכלכלי־מתמאטי, שאותו
עברו יואב ושרון. התוכנית הוצגה כך,
שליד כל מיקצוע נרשמו מיספר יחי־דות־הלימוד
שבו, וכך ניתן היה לדעת
אס המיקצוע הוא מורחב. כל מיקצוע
הוצג כמיקצוע אחד, כמיקשה אחת,
ללא כל תת־חלוקה.
אילו אכן כך היו הדברים מוצגים גם
בתעודות־הבגרות שלהם, האוניברסיטה
היתה מכירה בצירוף זה לצורך
הענקת בונוסים.
אולם, אחרי שעברו יואב ושרון את
הבחינות בהצלחה, בתעודות־הבגרות
שלהם צויינו מיקצועות מסויימים לא
כמיקשה אחת, אלא כתת־מיקצועות,
או כצירוף של מיספר מיקצועות שונים.
לכן האוניברסיטות אינן מכירות
בהם כזכאים לבונוס.
דוגמה: המיקצוע עברית הוצג בחו־

פט המחוזי בחיפה, באמצעות עורך־
הדין עופר שגיא. הם פנו לערכאות רק
אחרי שמוצו כל האפשרויות והדרכים
האחרות. הם מבקשים לתקן את העוול
והנזק שנגרם להם, לבוגרים אחרים, וכמובן
לציבור התלמידים שטרם סיימו
את בית־הספר.
שרון מתארת בהתרגשות את דרך־
התלאות הארוכה והמייגעת עד להגשת
כתב־התביעה :״במהלך השנה שעברה,
כאשר למדתי במיסגרת המסלול הק־דם־מישפטי
בתל־אביב, ניסיתי מיספר
פעמים לקבוע שיחה עם מנהל בית־הספר,
ישעיהו תדמור. נתקלתי בתירוצים
שונים מצד מזכירתו, וכך הפגישה
לא יצאה אל הפועל.

נהל ניתן להבין, שאותה המדיניות
המטעה והמזלזלת תימשך בבית־הספר.
״כשרון, כך גם אני חושב שננקטו
כל הדרכים האפשריות עד להפעלת
הצעד המישפטי.״
שרון אומרת, שעד כמה שידוע לה,
תביעתם היא תקדים מישפטי. עוד לא
קרה בישראל שתלמיד תבע את בית־סיפרו
בגלל עניין כזה.
יואב מדגיש נקודה נוספת :״אנו
תובעים את בית־הספר ולא את מישרד־החינוך,
מכיוון שאנו נפגענו על־ידי
בית־הספר בגלל השיטה הנהוגה בו —
מתן אינפורמציה לא נכונה ועיוות
המציאות לגבי בחינות־הבגרות והמוסדות
להשכלה גבוהה. אני יודע שהנס־

פורמציה — גם דרך מיסמכים שקיבלנו
— בצורה מוטעית מאוד.
״אגב, מדיניות זו של בית־הספר,
למרות שעברו מיספר שנים מאז שסיימנו,
לא השתנתה כלל.״

ב עי ״ של

׳י 54 נונוסיס

מראה לונדוני
שחזר הוא יפה
נעלי־הפועלים בעלות הסוליה העבה.
אפשר עם שרוכים או בסיגנון של
מוקסינים.• התכשיטים — ככל
שהמראה יותר אבנגארדי, התכשיטים
יותר גדולים. אפשר גם תכשיטים
בסגנון הרטרו (משנות ה־ 20 עד
לשנות וד.)40
• הצכעים — שחור הוא
הצבע החשוב ביותר. אפילו הבד
המשמש את תעשיית הג׳ינס נצבע
בשחור דהוי. צבעים אחרים הם חום
(אבל בתוספת של פריט שחור) ,לבן
וכחול כהה.
אז אם הגעתן ללונדון ולא השגתן
כרטיסים לכל המחזות הפופולריים,
אל תתאכזבו — השואו האמיתי הוא
ברחוב.
העולם הז ה 6ג26

**ץ ני צעירים נאים, לבושים לפי
/ו הקו הספורטיבי של ג׳ינס וטריקו,
נעימי־הליכות, מדברים עברית רהוטה
אך מנוסחת בפשטות. הם מנסים
לפצח את האגוז הקשה — את תוכנית-
הלימודים המכשילה.
לדיבריהם, המדיניות של כל המוסדות
להשכלה גבוהה והאוניברסיטות,
מלבד הטכניון, היא כזאת, שכתנאי
לקבלתו משקללים לתלמיד את ציוני
תעודת־הבגרות ואת ציוני הבחינות
הפסיכומטריות, והתוצאה, היא שמהווה
את ציונו הסופי בקבלתו לאוניברסיטה.
האוניברסיטות גם מעניקות ״בונוסים״
לתלמידים, בתנאים מסויימים.
בונוס פירושו תוספת של ציון אחד
או שני ציונים, נוסף על הציון המשוקלל
שאליו הצליח התלמיד להגיע.
בונוס כזה מקבל כל תלמיד שעבר
את בחינות־הבגרות במיקצועות שבהם
הוא נבחן ברמת יחידות גבוהה. רמת
יחידות גבוהה פירושה מיקצוע מורחב,
כלומר: של 4או 5יחידות־לימוד
לפחות. את הבונוס מקבלים ללא קשר
לציון בבגרות, אך בתנאי שהתלמיד
עבר את הבחינות בציון־המינימום, ולא
נכשל במיקצועות־החובה.
התוכנית שבנו שרון ויואב בכיתה י׳,

ברת־ההסברה, בשנת ,1981 כמיקצוע
אחד בעל 4יחידות־לימוד, כלומר,
כמיקצוע מורחב.
בתעודת־הבגרות של. יואב ניתן לראות
שהמיקצוע עברית חולק לשני
תת־מיקצועות: סיפרות ( 2יחידות־לי־מור)
והבעה עברית ( 2יחידות־לימוד).
צירוף כזה אינו מוכר באוניברסיטות
לצורך חישוב הבונוס, ועניין זה הוא
הבסיס לתביעה המישפטית שהגישו
שרון, יואב ויהודה גרף (שסירב להתראיין)
נגד בית־הספר הריאלי בחיפה.
בתביעתם הם טוענים, כי חשיבות
הענקת הבונוסים מצד המוסדות להשכלה
גבוהה היא רבה ביותר ואף מכרעת
כשהמדובר בפקולטות שהביקוש להן
רב, כמו הפקולטות למישפטים. במיק־רה
כזה, הבונוס החסר עלול להכריע
נגד קבלתו של המועמד לאוניברסיטה.

49*,תירוצים
ט וזילזול
רון שגיא־ברג, יואב קסטל
? \4ויהודה גרף הגישו את כתב־התביעה
ב־ 20 בספטמבר, בבית־המיש־

״בשלב מסוייס צילצל המנהל לביתי
ושוחח עם אמי. באותה שיחת־טלפון
הוא הבהיר, שאין כל מקום לקיומה של
פגישה איתי, כי עילת הפגישה איחרה
את מועדה — והכוונה לנושא התוכניות
של בחינות־הבגרות.
״זה התרחש במאי־יוני ,1987 בתחילת
החופש הגדול. אני עדיין לא
מבינה מדוע הוא אמר שאין זה אקטואלי,
הרי זה יכול להשתנות ולהשתפר
לקראת השנה החדשה.
״לאחר שנתקלתי ביחס כל־כך מזלזל,
שלחתי, ב״ 18 ביוני, מיכתב למנהל
בית־הספר, ובו הבעתי את רצוני להיפגש
עימו, כצעד אחרון לפני שאנקוט
צעדים מישפטיים. מיכתב תשובתו
הגיע באיחור של חודש.
״אני רואה במיכתב זה שוב זילזול
וחוסר התייחסות מכובדת מצידו כל־פיי.
אגב, הזילזול התבטא גם בכך שלא
היתה כל חתימה ידנית שלו על מיב־תבו,
ונראה שהמדובר בהעתק של המקור.
״למרות
מיכתב תשובתו, הוא לא
מצא לנכון עד היום להזמין אותי לשיחה,
או אפילו לדבר איתי בטלפון.״
יואב מסביר, כי ״ממיכתבו של המ
געים
העיקריים הם אלה שלומדים
במגמות הכלכלית־מתמאטית והסוציולוגית
בבית־הספר הריאל׳.״

* *9טפיחות
על השכם
** דוע רק הם נלחמים את מילחמ־
/#תם של רבים אחרים, בעצם, של
כל תלמידי בית־הספר?
שרון, עונה כשיואב מהנהן בראשו
לאות־הסכמה :״יש בוגרים שעדיין לא
הגיעו לשלב הקבלה לאוניברסיטה,
ואולי הם פשוט לא מודעים לעניין ולא
מבינים כלל את נושא הענקת הבונוסים,
ועד כמה זה חשוב.
״יש־ גם סוג מסויים של אנשים,
שברגע שהם שומעים מאבק מישפטי
הם נרתעים ובורחים מכל העניין.
״יש, כמובן, מיספר תלמידים שהתקבלו
לפקולטות היוקרתיות. ללא הבונוסים.
ויש גם בוגרים שהתקבלו לפי
קולטות שהביקוש אליהן נמוך באופן
יחסי, והם לא נזקקים לשיטת־הבו־נוסים״.
הוא:
יואב קסטל, בן ,22 גר כיום עם

״הריאלי תיטעה אותנו!
(המשך ם עמ 1ד )29
מישפחתו בחיפה. עבר את כל המיס־גרות
החינוכיות המקובלות, כולל חברות
בתנועת הצופים. בבית־הספר הריאלי
בחיפה למד מאז חטיבת־הביניים.
הוא התגייס בסוף שנת 1983 לצה״ל,
ובמשך שלוש שנות שרותו הסדיר היה
בחיל־שיריון.
כיום הוא עובד עם אביו בעיסקי
שיווק סיטונאי בחיפה, ואמור ללמוד
בשנה הקרובה בירושלים, בפקולטה
למדעי־החברה.
היא: שרון שגיא־ברג, בת ,22 נשואה
מזה שנה, גרה כיום בתל־אביב. מיש־פחתה
גרה בחיפה. בניגוד ליואב, היא
למדה בריאלי עוד מכיתה א׳ .במשך 10
שנים למדה לפרוט על פסנתר.
לפני שרותה הצבאי עברה קורס
קדם־צבאי של חמישה חודשים מטעם
החברה להעת הטבע, בשיתוף עם
צה״ל. במשך שתי שנות השרות הסדיר
שלה היא שימשה במדריכה בבית־ספר־שדה.
אחרי הצבא למדה במשך שנה
במיסגרת המסלול הקדם־מישפטי באוניברסיטת
תל־אביב. בשנה הקרובה
היא אמורה ללמוד בפקולטה לפסיכולוגיה
באוניברסיטת בר־אילן.
שרון ויואב מרוצים מכך שהם
מקבלים חיזוקים חיוביים ״מהסביבה
הקרובה, שתומכת בנו ועוזרת לנו במאבק
הציבורי הזה. במיוחד חברים ומכרים
טובים. אנו מקבלים הרבה טפיחות
על השכם והערכה מצד הציבור
הרחב ברחוב החיפאי. ביטוי לכך הם
הטלפונים הרבים שמגיעים מתושבים
חיפאיים שלא מוכרים לנו, משכנים
וממכרים רחוקים.׳׳
שרון אומרת :״פגשנו ברחוב מורים
לשעבר מהריאלי ומורים שמלמדים
כיום. איני רוצה להיכנס לשמות. הם
הצדיקו אותנו, תמכו בנו בצעד שנקטנו
ועודדו אותנו, גם בגלל עיקרון־הצדק
וגם בשל העובדה שילדיהם לומדים
בבית־הספר הריאלי. היו ביניהם שאמרו
לנו בזו הלשון: סוף־סוף מישהו קם והעז
לצאת כנגד אי־הצדק והמדיניות הכושלת,
שנמשכת שנים!״
שיודה בטעות!
^ ואב, בטון רציני, מוסיף :״את
הפידבק החזק ביותר אנו מקבלים
מהתלמידים שעוד לומדים במיסגרת
הזאת, אך במיוחד מכאלה שכבר סיימו
ונפגעו. ההיגיון אומר, שאלה שעוד
תלויים בבית־הספר יהיו ממורמרים,
אך יותר מתונים. בכל אופן, אני ושרון
מבקשים מכל מי שמעוניין לעזור,
לתמוך ולהיאבק איתנו במאבקנו
הציבורי, שיפנה לעורר־הדין עופר

שגיא ממישרד שניא את שיפמן בחיפה,
המטפל בעניינו.״

^ שיודה
בטעות!
**ץ רון ויואב מדברים בלשון א*
/חת, כמעט פה־אחד, מתוך להט
רגשות.

כשחיוך נסוך על פניה, מגלה שרון
את חלומה :״אם מחר בית־הספר יכנס
את תלמידיו וימסור להם כי טעה בשוגג,
אך ינסה לתקן את העוול לאלה
שלומדים כיום — הרי שבאותו היום,
באותה השעה עצמה אנו מוחקים את
התביעה! אין לנו כל טעם או רצון לפרוט
את התביעה לפרוטות. שוב אני
מדגישה שהעניין הציבורי, טובתיהתל־
חמחרים מירושלים לצפת

כל אחד י סל

נפטר בצפת, בגיל ,54 הרב
דויד דיין, רבה הראשי של עיר הגליל
זה 24 שנים. דיין, יליד ירושלים ואב
לארבע בנות, עלה על כס־הרבנות
לראשונה בגיל ,24 עת נבחר לרבה
הראשי של לימה, בירת פרו הדרום-
אמריקאית, על 5000 יהודיה. אחר
שהחזיק במישרה זאת שש שנים נקרא
לשמש כרבם של 20 אלף יהודי צפת.

הו כתרה במוריסוויל שבמדינת
ורמונט האמריקאית, על־ידי
הפדרציה העולמית לגידול דלעת,
כדלעת הגדולה בעולם(השוקלת
274 קילו והמתנשאת לשלושת רבעי
מטר) • דלעת אותה גידל דון פלמינג,
,57 קבלן־בניין בגימלאות וגנן־חובב,
שלא התפעל במיוחד מן התואר
בהסבירו :״כל אחר יכול לעשות זאת.
צריך רק את הזרעים הנכונים, הרבה
מים והרבה זבל־פרות!״

מות השגרירה

ונם 4800 ששנים

נפטרה בוושינגטון, בגיל ,84
קלייה בות׳ לוס, אלמנתו זה 20 שנה
של איל־העיתונות הנרי לוס, מייסד
אימפריית שבועון־החדשות ט״ם. לוס,
בתם של כנר ונערת־מקהלה דלי־אמצעים,
נישאה בגיל 20 למיליונר
שהיה קשיש ממנה ב־ 23 שנים
ומשנתגרשה ממנו כעבור שש שנים
היתה עשירה והקריירה האישית שלה
נסקה כעורכת שבועון־נשים ומחזאית.
אחר נשואיה השניים(ללוס, שהיה בוגר
ממנה בחמש שנים בלבד) ,היתה
לכתבת צבאית במילחמת־העולם
ולאחר מכן לצירה בקונגרס האמריקאי
(מטעם המיפלגה הרפובליקאית)
ולשגרירה־האשה האמריקאית הראשונה
שהואמנה למדינה גדולה(על־ידי
מימשל אייזנהואר לאיטליה).

נקבע ברגנסבורג, גרמניה,
כבעל הקרקעות הרבות ביותר
באירופה, יוהאנם, נסיך תורן
וטאכסים, צאצא שושלת אצילים
איטלקיים שהיגרה לפני כמה מאות
שנים לגרמניה. בבעלותו של הנסיך
לא רק 12 אחוזות (אחת מהן בבראזיל)
ושמונה ארמונות, אלא גם שש
מיבשלות־שיכר, חמישה בנקים,
סיפריה פרטית של 225 אלף כרכים
ואוסף של 4800 שעונים עתיקים.

סקר השקר
תלמיד־לשעבר קסטל
״הזסתרו עזבחת חשובות״

תלמידה־לשעבר שגיא־ברג
״אין מק1ם לפנישה״

נפטר בקנזאס שבארצות-
הברית, חודש אחר יום־הולדתו ה־,100

אלפרד (״אלף!״) מוסמן לנדון,

בהבעת פנים רצינית ובניסוח הגיוני,
קולע וכמעט־מישפטי, מבהיר יואב,
כי ״היות ובתביעה אזרחית התובע
נדרש להראות את רצינות כוונותיו
ולדרוש סכום מסויים, נקבנו בכתב־התביעה
בסכום של 5000ש״ח לכל
אחד מהתובעים. אנו בפירוש לא רואים
בסכום זה פיצוי הולם על הסבל והנזק
שנגרם לנו. אלא שמדובר בחלק מהליך
מישפטי מחייב. והיה אם לפני תחילת
המישפט, או באחד השלבים לפני פסק־הדין,
מנהל בית־הספר הריאלי יתייחס
ויענה בצורה מכובדת לתביעתנו —
נשמח לוותר על התביעה.״

מידים בהווה ובעתיד, עומדת לנגד
עיניי ״

המנהל אינו יכול

*ץ נהל בית־הספר ״הריאלי״ בחי־
*/פה, ישעיהו תדמור, סירב להגיב
באוזני השלם הזה על כתב־התביעה
שהוגש נגדו על־ידי שלושת בוגרי
בית־סיפרו, ועל כל הטענות שבפיהם.
הוא אומר כי ״מאחר והנושא נמצא בהליכים
מישפטיים, איני יכול להגיב.״
אילולא כך, אמר, הוא היה מעניק תגועידדדכטפ

בה נרחבת.

האיש שנכשל באחד הכישלונות
המחפירים ביותר בבחירות לנשיאות
ארצות־הברית (בשנת ,1936 עת רץ
כרפובליקאי, נגד פרנקלין רוזוולט
וזכה רק בשתיים, מתיר 48 המדינות
של ארצות־הברית באותם ימים) .לנדון,
מישפטן ובנקאי שהיה למפיק־נפט
עשיר ומושל מרינתו, הוכשל בסקר
שהבטיח לו ניצחון גדול, אך מכיוון
שהסקר היה סקר טלפוני שהסתמר על
ריאיונות עם בעלי טלפון בלבד, הוא
הוטה לכיוון רפובליקאים אמידים,
שהיו הרוב בין בעלי הטלפונים המע־טים־יחסית
בשנות ה־ 30 בארצות-
הברית.

אמריקאי בפאריס
נ חוג בפאריס יום־הולדתו ה־
100 של היומון ה בינל או מי, איג־

טרנאשיונאל הראלד טריביון,

המופץ ביותר מ־ 170 אלף עותקים
בעשרות ארצות והמתגאה בכך, כי, בין
השאר, כל קורא עשירי שלו הוא
מיליונר(בדולארים) .הטריביון, שנוסד
בפאריס בסוף המאה שעברה על־ידי
מו״ל ניו־יורקי שביקש לספק אינפורמציה
מעודכנת לתייר האמריקאי
באירופה, מודפס כיום בשש ערים
(פאריס, ציריך, רומא, בריסל, אמסטרדם
ומארסיי) ומעמדו נכבד עד כדי
שלא רק 1500 אנשי־צמרת השתתפו
במסיבת יום־הולדתו, אלא שעיריית
פאריס ניאותה אפילו להאפיל לרגע
קט את מיגדל אייפל, כאשר הגיעה
השעה לכבות את 100 הנרות של עוגת
יום־ההולדת.
* 1בבך שברה את השיא שלקבע
בשש , 1975 עת הצריח אמריקאי אחר
הרל רלעת ששקלה 171 קיה
1שהיקפה היה של סטר ר 74 שטיססר,
שעה שהרלעת המצויה שוקלת בין
חמישה ל־ 50 קילו בלבד.

א. בירמן ^ רפי
שרותי גביה ואבטחה בע״ב!
טיפול ב שיקים ללא כיסוי בכל הארץ בולל במגזר הערבי
גבייה וביצוע צווי מעצר וצווי עיקול ביצוע פ ס קי דין ופינויים
בלדרו ת לחו״לאבטחה מיו חד ת שומרי ראש
חולון, סוקולוב ,13 טל׳ 854233,5053181,5053129־03
חיפה, תחלוץ ,27 טל׳ 641711,666269־04

ירושלים, המלךג׳ורג׳ ,16/6טל׳ 246842־02
ביפ־א־קול, טל׳ 224341־ ,02 מנוי ,6555 בי ר מן
נתניה, רמז 619093,15־053
איתורית, טל׳ 7549111־ ,03 מנוי ,6444 רפי

בקרוב ייפתח סניפנו בבאר״שבע

העולם הז ה 2616

בצירוף תמונתו. מאחר שרץ הוא יפה־תואר,
התקבלו אחרי פירסום הכתבה
מיכתבים רבים עבורו. נשים רבות
התרשמו מסיפורו העצוב ורצו להכירו
ולעזור לו.

מקקים בלול
התרנגולים

* * בין הנ שי ם הללו התמידה
//ביותר נוגה דרומי, אשה תמירה

ומתולתלת, ילידת נהלל.
המיכתבים הפכו לפגישות והפגישות
לאהבה. השניים החליטו להתחתן,
ובאחת מחופשותיו של רץ מהכלא
נכנסה נוגה להריון.אחרי שריצה ההונגרי את שני־השלישים
מעונשו, החל מאבק לשחררו
מהכלא ולהשאירו בישראל. כאשר
נעצר, הוצא נגדו צו־גירוש מהארץ,
שהיה בתוקף במשך כל זמן מאסרו.
ברגע שהיה משתחרר מהכלא היו
מפעילים באופן אוטומטי את פקודת
הגירוש. אלא שהבעיה העיקרית היתה,
שאף לא מדינה אחת מוכנה לקבל
פליט חסר־מיסמכים. על כן אפשר היה
לגרשו רק להונגריה, מולדתו, או לצרפת,
הארץ ממנה הגיע רץ לישראל.
שתי ארצות אלה היו אמנם מקבלות
את רץ, אבל היו מושיבות אותו מייד
בכלא, על הבריחה מהונגריה והעריקה
מליגיון־הזרים.
אחרי שנוגה נישאה לרץ בנישואי־פראגווואי
בהתכתבות, החלה במית־קפת־תיקשורת,
כדי לבטל את צו־הגירוש
נגד רץ. גופים רבים נרתמו
למאמץ זה.
האמדה־לזמיות־האזרוז העמידה לרשותו
של ההונגרי שניים מעורכי־דינה
הצעירים והמבריקים, יונתן בך
ומשה דנציגר, והם פנו לבג״ץ בעתירה

״זה לא תוגיל נקש! ,,אומות נוגה דרומי(מין) ,אשתו
של רז׳ו רץ(למעלה) .״אני באמת רוצה להתגרש!״

ך 0לו א נתנו לו לאשה את בו
דרק ואיפשו לו להתגורר
בבוורלי־יהילס, הוא היה נוהג באותה
הצורה,״ אמר עורך־דין שטיפל באסיר
ההונגרי רז׳ו רץ, במיסגרת האחדה־לזכטוך
האזרח. עורך־הדיו, שהכיר
אותו היטב במשך השנה שחלפה, טוען
כי לרץ יש בעיה נפשית קשה, שרק
הוא יכול לפתור אותה .״הוא נולד
נווד, ומדינת־ישראל אינה יכולה
לפתור את בעייתו״.
גם אשתו של רץ, נוגה דרומי מנה־לל,
הרימה ידיים. היא החליטה להתגרש
ממנו ולהשאיר אותו לגורלו.
חירות לפיד, הקיבוצניק משקם־
האסירים, שטרח רבות למען רץ בשנה
האחרונה וכינה אותו ״אסיר למופת,
הלוואי שהיו רבים כמוהו״ ,נחוש גם
הוא כיום בהחלטתו שיש לגרש את רץ
מישראל, ואין לטפל בו עוד.
״ההרגשה היא שמישהו שלל את
זכותו לריב עם אשתו ״,טען עורך־דין
ששמע כי רץ נעצר מייד אחרי שעזב
את אשתו ואת ביתו בנהלל. אולם כל
אלה שעזרו לרץ ולאשתו בשנה
האחרונה משוכנעים שאין עוד מה
לעשות. עורך־הדין האחרון ששלחה
אליו האגודה־לזמיזח־וזאזרח השתכנע,
כי גם רץ אינו מעוניין להישאר
בישראל, אלא מבקש שהות מספקת
כדי למצוא מדינה אחרת שתהיה
מוכנה לקבלו, למרות שאין לו כל
מיסמכים רישמיים.
׳ רץ נולד בהונגריה וברח ממנה אחרי
שערק מהצבא. הוא השאיר בהונגריה
אם, גרושה, ובן שגילו כיום ,15 ואשר
לא ראה כבר 12 שנה. מאחר שברח
מהונגריה במהירות, לא הצליח לקחת
איתו כל מיסמך רישמי, והוא כיום חסר
אזרחות ודרכון.

הוא שוטט כמה שנים בארצות
אירופה השונות והתגייס לליגיון
הזרים. גם שם לא החזיק מעמד זמן רב,
וברח גם מליגיון הזרים. אחר כך
הסתבך עם חבורה של מבריחי מכוניות
גנובות, וכך הגיע לישראל.
הוא נעצר כאן, בקשר לפרשת
המכוניות הגנובות, ונידוך לכמה שנות
מאסר.
לפני שנה התפרסם סיפורו של
הפליט חסר־המולדת בעיתון הארץ,

לבטל את צו־הגירוש. האגודה גם
פנתה ליועץ המישפטי ולשר־הפנים,
לשכנעם בתוכנית השיקום של רץ.
חירות לפיד ומוסדות״הרווחה של
התק״ם הצטרפו גם הם, ולבסוף נשא
המאבק פרי.
לפני חצי שנה, מייד אחרי הולדת
בתו, אנט, שוחרר רץ מהכלא כאסיר־ברשיון,
והותר לו לבלות את שארית
תקופת־המאסר בנהלל. תנאי הרשיון
היו שרץ לא יעזוב את נהלל, ויתייצב
במישטרת־העמקים פעם בחודש.
החיים במשק היו קשים מאוד עבור
הפליט ההונגרי. הוא לא עבד מעולם
עבודת־כפיים. בהונגריה עסק במיקצו־עו,
טכנאי אלקטרוניקה וטלוויזיה. בנהלל
מצא עבודה בלול תרנגולי־ההודו.
שעות ארוכות עבד בלול בחום
האיום של חודשי־הקייץ, כאשר הזיעה

נוטפת על גופו ומקקים מטפסים עליו.
״לא יכולתי לעמוד בכך,״ סיפר
לעורכי־דינו.
אחר כך עבר לעבוד במסגריה, אך
גם עבודה מפרכת זו לא היתה לפי
כוחותיו ״.כאשר הוא עובד, הוא רוצה
לעשות הכל בשלמות,״ סיפרה נוגה
דרומי להשלם הזה .״הוא לא רצה
לעבוד פחות שעות משאר העובדים,
וזה היה יותר מדי קשה עבורו.
הקשיים בעבורה הצמיחו קשיים גם
בחיי־המישפחה של רץ. הכסף לא
הספיק, והחיים החברתיים בנהלל היו
משעממים בעיני ההונגרי יפה־התואר,
שהיה רגיל להסתובב בפאריס ורומא.
האקלים הציק לו, עברית לא הצליח
ללמוד, ואנגלית הוא מדבר במבטא
הונגרי בולט ובתערובת של מילים
בצרפתית, גרמנית הונגרית.

פרקליט שדמי
הבטחת־מזונוח

פרקליט שובר
החרת־נשזאין

נוגה ורז׳ו
לחפש ארץ

הקסם האישי שלו פעל גם בנהלל.
נוגה מספרת, כי קנה לו ידידים במשק.
״יש לו חוש־הומור וקסם רב, הוא
(המשך בעמוד )35 אילכד, אלון

— 31י

3ו?7

ה עוו!

הוה

לרו ת׳
תחת שמיכת הפור
תראו איזה כישרון יש לה, ל 9/87
אפשר לכתוב מנגינה לחרוזים שלה:
״נמאס לפעמים לאכול לבד /או סתם
להתקלח בדד. להיכנס לבית חשוך /
ולהרדם לבד תחת שמיכת הפוך. ולכן,
ולא בגלל ש,לחוצה׳ /פשוט שותף
לחיים כבר רוצה. במסיבות וב,שופטים׳
נמאס לשוטט /מעוניינת קצת
להתחיל להתביית. רוצה אותך, גבר עם
ראש טוב /אחד שרוצה ויודע לאהוב.
שתהיה משכיל ונאה ומצחיק וחמוד /
ושיהיה כיף להיות ביחד וגם לחוד. אני
בת 27 מאיזור תל־אביב /והמראה הוא
די חביב. אומרים שחיננית /אך בהחלט
לא דוגמנית. ילדה טובה של הורים
פולנים /אשר בילתה באוניברסיטה
כמה שנים. במריה ובתיקשורת עוסקת
/ובחיים טובים חושקת. אם אתה חושב
שיכול להיות יחד טוב /שב מייד והחל
אליי לכתוב.״

מאוזן:

טבע של בארמן (;)3
פגישה עוורת 5,4
פחד מהרבי (:)4
לו למך שתי נשים .

פתרון תשבצופן

הורעה מבעל תאר (:)3
בשלב זה החזיק את המרב
בתוכו ולא גלה דבר (:)3,3
חברה ננסית אינה נותנת
בונוסים (:)4,4
יוצאת עם מלוה בשבת (:)4
לובוס בבית (:)4
עם קסטה של מלחין
ישראלי בסליק (;)3,5
מה נגיד? חברו נוסחה חדשה
לבנקים 5
מתקשרים אל הצדיקים (;)3
מביעים הסכמה בהרמת אצבע

המון מדון (:)4
בקרמיזן למשל לא יודעים
מה זה סכם (;)5,2
טוב הארץ לחיל הים 3

מאוכד:
)2תגיד פעמון 3

כלאו צדיק בעיר (;)4
סתם מתכת זה לא זהב, לכל
הרוחות! ( 5מ;)3
פורצים לתחומו של היצ׳־
קוק (:)6
יש עוד ערך לשק״ם (;)4
זכה בפיס אבל מת מיד

לא מרוצים מהתחנה המטאורולוגית

באביב במצרים (:)2
אקדמאים בכלא 6,3
השרברב סדר אותו (;)3,2,3
רוצים לישון בתנועה (:)6
החילופים נגמרו לא טוב, זה
מה ששמענו (:)5
נרד למושב (;)4
נגמר בגערה (:)2
שפחת הנכרי 3
ישמח בישוב הארץ (.)3

— אביטל יסד —

איתן עמיחי

הדברת מדיקים

בעמ

מומחים והדברת תיקנים(ג׳וקים),
.תולעי עץ, חוקי ספרים ובגדים׳
עירפוו מיוחד וארועים ומניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

1 1 * 1 1רמת-נן רח׳מודיעין ,18ת.ד• 2272 .סל 790114-5-6 .

בשמירה על בריאותך 1171311ד

בכורה בנאי זיכרונה־לברכה,
אמם של יוסי, גברי וחיים, נהגה
לומר :״אילו חשב אלוהים שזה כל־כך
טוב להיות נשוי, למה הוא לבדי״

ה רב הגש מה ־
״אני בן ,41 גובה 1.78 מטר, גרוש
שחי חלק ניכר משנות השישים בחו״ל,״
הוא כותב .״לא הטיפוס הישראלי
ף ממוצע שרודף אחרי הקוטג׳ והוולבו,
עם השקפת חיים רחבה וניסיון בסיגנון
חיים שונה. מורד בתפישות ישנות
ומאובנות, שעדיין קיימות בחברה
שלנו. אוהב מוסיקה, סרטים, הצגות.
מחפש את השותפה לחיים, עם הפנים
הפנימיים היפים. עם היושר והכנות
ועם הרבה־הרבה נשמה, שיודעת לתת
ולקבל ״.הנחמד הזה מצפה לך בת״ד
,33657 תל־אביב.

זה קרה. עם כל הצניעות, יש בי מה
שגבר אמיתי היה מעריר ורוצה, ובכל
זאת נשארתי לבד.
״אני בת ,41 יפה מאוד, גבוהה (1.74
מטר) ,גרושה (בלי ילדים) ,משכילה
(עוסקת בתחום המוסיקלי) ,מוכשרת
(,ידיים טובות׳) ,רגישה וטובת־לב.
״הגבר האמיתי צריך להיות בן ,45-38
אקדמאי, חכם, יפה, מבוסס, טוב־לב,
אוהב חיים ואופטימי. רצוי שיהיה
ירושלמי. נשמע הרבה? הפיצוי יהיה
כדאי״.

החצי השני
המיכתב הבא לא נכתב אליי. מצאתי
אותו באחד הצהרונים, והסיגנון
מצא חן בעיניי. איתרתי את הכותב
והצעתי לו את שרותי המדור הזה. הוא
אמר שקיבל המון מיכתבים, והוא רי
עסוק בפגישות עם כמה מן הכותבות,
אבל אם אני רוצה לפרסם את מיכתבו,
הוא לא יתנגד. אז הנה:
.שמי מיכאל!אני פ1נה אל״ך, המחפשת
כמוני את החצי השל. אני יליד
הארץ, בן ,48 נחש, נאה 180 עיניים
כחולות) ,מבוסס (תפקיד בכיר בקונצרן
כלכלי) ,אוהב מישפחה וילדים, נר
בנווה־אמירים וקשה אמית!.
״בזמני הפנוי נהנה מקומריה טובה,
קונצרט בפילהרמונית, מסיבת־חברים
שמחה, ביקור בפאב עליז או סתם טיול
במכונית. מוכן לבלות נם ערב בסלון
לשיחה מלב־אל־לב.
״ממך אצפה שתה״ :נשמה טובה,
אינטליגנטית ומשכילה, נאה למראה
(חתיכה) ,רומאנטית ובעלת יכולת
להעניק ולקבל חום ואהבה.
״עיקר רצוני ליצור חברות כנה, אמיתית
ובעלת עניין.
״אנא, כתבי לי, רצוי עם תמונה
שתוחזר, בצירוף כתובת וטלפון לת־ר
(פרטית) 57 רמת־השרון, מיקוד:

00י47׳
סופי טאקר, זמרת ידועה, בעלת
גוף מלא במיוחד, אמרה פעם :״איש
אינו אוהב אשה שמנה, אבל, הו,
איך שאשה שמנה יכולה לאהוב!״

יפה מאוד
״זה קורה במישפחות הכי טובות, כך
אומרים ״,כותבת 10/87״כן, גם לי

נראית ט 1ב במדים סגן שרית רוזגצוייג פיזרה א ת
שיערה ה איי ד והגלי, בגוון חום
בהיר, רק לצייד הצילום. רגע
אחר־בך כבר היה השיער, במו
תמיד ,״אסוף, מסודר ותיקני״ -
ציטוט שלה. היא בת ,22 קצינה
בקבע בפיקוד-דרום. למה קבעי
שרית :״משבורת ותנאים -לא
מי־יודע״מה, אבל זה משהו שב לב.
אני אוהבת אתה מדי ם, ה-
מיסגרת, האנשים.״
היא אוהבת א ת המדים, והיא
נראית בהם טוב. אפילו צבע
עיניה בהתאם -חאקי. סיפרו לי
שהיא בולטת שם בשטח ומוכי חה
יום־יום שגם במדי ם אפשר
להיראות יפה ומטופחת. בחורף,
אגב, היא מתק שטת בעניבה
צבאית, מה שעושה את הופעתה
לאלגאנטית עד הסוף.
שרית, יליד ת נאר-שבע, לא
מתכננת כרגע לצאת מהמדים.
להיפך, יש לה דווקא שאיפות לקידום.
בשבוע הבא היא מסיי מת
א ת תפקיד ה באיזור־הדרום,
ועוברת לאיזור־המרכז. היא
תתגורר בתל-אביב, למרות ש 1י
1 9 9 * 6£1* 93

שרית תזנצוויג
ם דם בצבע העיניים

היא מ אוד אוהבת א ת באר-
שבע ,״את השקט, הסיגנון״.
היא אוהבת לחייך ולצחוק.
אומרים לה -אתת מיד מחיי כת,
ת מיד טוב לן? וד אי שלא
ת מיד, אבל גם כשרע לה ועצוב,
אף א חד לא ירגיש. כזאת היא,
מנסה למצוא א ת הטוב בכל
דבר. חכי חשוב לה בחיים :״להצליח,
להגיע למקסימום השל מות
בכל דרך, בכל עשייה״.

ה 1ד ו 0נ ! ו 0 מרים בניחיני

מזל החודש

ח״ המין
והרומאנטיקה

באופן קלאסי, מסמל מזל מאזניים את
היציאה של אדם מעצמו אל הזולת. במילים
אחרות את העיקרון ״ואהבת לרעך כמיד״.
אך רבים העיוותים בחיי בני־אדם, כך שקשה
למצוא את ההתייחסות הטהורה של המזל
שלהם אצל בני המזל. לכן, תחת לצאת
מתיך עצמם אל הזולת וליצור איזון, הם
ברוב המיקרים מחפשים את ההשלמה. הם
לא רואים את עצמם ביחס לבן־הזוג, אלא
את בן״הזוג ביחס לעצמם. מסיבה זו הם לא
תמיד מתעניינים בצרכיו של הזולת, צרכיו
הריגשיים, הנפשיים והאחרים, ולא יודעים
להעניק הרגשת ביטחון.
ובכל זאת, מעניין לדעת איד מתנהגים
בני מזל מאזניים בכל הקשור לחיים הרו־מאנטיים
שלהם ובעיקר איד הם מתייח סים
למין.

ח״־המין שר הגבר
קשה לגבר בן מאזניים לספק חלומותיה
של אשה ולהיות לה לסעד. קיים אצלו חוסר
יציבות ריגשית. האשה המתקשרת לבן־
מאזניים חייבת להיות מאוד מפוכחת, אם
בכוונתה לקשור עימו קשרים מיניים.
הוא יודע להגיד בדיוק את הדבר הנכון
בזמן הנכון. הוא יכול לכבוש אותה במהי רות,
בעזרת מיומנותו המילולית, ולפני ש היא
תדע מה קורה איתה, היא תמצא את
אתם מאוד מתוחים וחסרי״מנוחה, זה מתבטא
בעיקר ביחסיכם עם האנשים הקרובים
לכם. אינכם סבלניים
ומתפרצים בכעס
לא על האנשים הנכו נים.
בעבודה יש מי ש חותר
ת ח תי כ ם ומנסה

למנוע מכם להשיג את
הקידום לו אתם שואפים.
אל דאגה, תוד
שבועיים הפרשה תתגלה
ושוב תוכלו לשלוט
בעניין. כרגע עדיף לא
לצאת למאבק, גם לא נסתר. בתחום הכספי
זהו זמן בו תוכלו להרוויח המון או להפסיד.

ח״ התשת!פסים את מחשבותיכם. זסנכם והת־ש״עתכם.
שום דבר מלבד הרומאנטיקה לא נראה
ד׳ חשוב ברש זה. תר
פעה זו מקבלת תשב־23
וב־ 24 בחורש. שם צפוי
עימות בין שני אנשים ש בהם
אתם משנ״נים,יכולה
להיות רק התלבטות במי
לבחור. אך הבעיה קיימת.
עדיף לסמוך על קשרים
קיימים וקבועים ולהימנע
מלק־חח סיכונים א! החד
סוח בהרפחקות חדש1ת.
אלה יגרמו אכזבה. אתם עלולים להפסיד בגלל
טעות של גוף כלשהו. בנק, הביטוח הלאומי וכר.

במקום העבודה צפויים עימותים ואפילו מריבות
גלויות עם עמיתים לעבודה. הגישה
שלכם עד היום היתה
מוטעית, והגיע הזמן ש תשנו
אותה. הדברים
חייבים להגיע לאוזניים
הנכונות. התנהגות עדינה
ומתחשבת אומנם
מרשימה, אד נותנת ליריבים
כוח ויכולת ל התגבר
עליכם ואף לד•
חוק את רגליכם. הברי אות
אינה טובה, בעיה
חדשה-ישנה מציקה וגורמת לחששות, צריד
לגשת לרופא ולא לדחות זאת, העניו דחוף.

מערכת היחסים תתנהל בקווים שיגרתיים
פחות או יותר.
בת מאזניים גאה במיניותה. יתכן שיגנו
אותה וידברו. עליה, מפני שהמחשוף של
שימלתה קצת נמוד ונדיב מדי כשהיא מת כופפת.
התדמית
שהיאר משדרת היא של אחת
שנענית בקלות לכל אחד. אן זה לא מתאים
למציאות, היא כלל אינה כזאת. להיפף, היא
די קשה להשגה. היא פשוט מאוד אוהבת
להיחשף לפני העולם, וזאת היא עושה בנדיבות
רבה. זה נותן לה הרגשה של כוח,
ביחוד במגעיה עם גברים.
עצם הידיעה שהגברים אינם עומדים
בפניה, גורמת לה להרגיש הנאה עצומה,
והיא בוחרת להופיע במיטבה, כשבגדיה,
תכשיטיה ותיסרוקתה מותאמים לאופנה
החדישה ביותר ומושכים את תשומת־הלב
של בני שני המינים.

אזיקים ושרשרות-ברזל. סדיזם ומזוכיזם
אינם באים אצלו בחשבון, הוא רומאנטי עד
הסוף.
תיזכורת קטנה: בכל מזל ומזל יש תמיד
יוצאי״דופן, שמפת-לידתם האישית מספרת
סיפורים אחרים. אף כאן מדובר על הכלל.
ועוד
דבר אחד: כל אשה הרוצה להשביע
את רצונו של המאזניים שלה, תצטרף להיות
נאמנה לרעיון הישן, שהגבר הוא המוביל.
אשה משוחררת לא תמשוך אותו כלל. הוא
מחפש אותן נשיות, רכות וכנועות.

עצמה במיטתו. כל הכוונות הטובות וההחלטות
שלה, שלא להיענות בקלות, יתפוררו
נוכח מילותיו החלקלקות ודרכיו המתוח כמות.
דבר
אחד חשוב לזכור: המאזניים לעולם
לא יוצא במטרה למצוא סכס, אלא מחפש
רומאנים, חוויות וסיפורים יוצאי-דופן. אף
אם חרף כוונותיו אלה הוא מצא רק הרפת קה
מינית קצרה, זה עדיף על לא כלום.
לא צריד הרבה כדי לשכנע אשה להאמין
שזוהי באמת הפעם הראשונה שהוא מרגיש
רגשות כל״כד חזקים, והוא עושה זאת בקביעות
עם כל אחת. זה די תלוי בה אם הרומאן
יישמר בעודו בוער, מרתק, מעניין וסו חף.
אך כאשר הלהבות מתחילות לדעוך,
כדאי שהיא תהיה זו שתומר שלום.
הגבר במזל מאזניים מבלה שעות באמי רות
לבת־זוגו שהיא היחידה בשבילו, ושהיא
היצור היפה והמיוחד ביותר שהתמזל
לו מזלו לפגוש. וכשזה נאמר על״ידו זה נשמע
כל־כך אמיתי ומשכנע, שאין שום סיבה
לפקפק בדבריו.
למרות זאת, כדאי תמיד לזכור, שהוא
הרבה יותר מתעניין באהבה מאשר בפעו-
לת-המין עצמה. כלומר, כל ה״מסביב״ הרבה
יותר חשוב לו. המין הוא השני בחשיבותו,
ורק משלים אל הרומאן והרגשות שלו באו תו
זמן.
כשזה מגיע לידי מעשה־האהבה, הזמן
צריד להתאים והתנאים חייבים להיות הטו בים
והנוחים ביותר. אסור להאיץ בו אף פעם,
הוא אוהב שהדברים ייעשו בקצב שלו.
נשים חסרות סבלנות נוטות לשכוח זאת.
אותן שנהנות מריחוף מתוק לתוד עולם
הפנטזיה, ולוא רק לזמן קצר, יוכלו ליהנות
מהחוויה כל זמן שלא ישקעו בה עד כדי
מצב של שיברון־לב. כאשר הן מתפכחות
מהאשליה, אין זה ממינהגו של בן מאזניים
להתמיד ביחסים תקופה ממושכת. הוא,
כשאר מזלות־האוויר (תאומים, דלי) ,מעדיף
חופש ושמירת מרחק מבת״הזוג, לאחר
שהיו מקורבים מאוד, וזה כמעט לא משנה
אם היה טוב או מאכזב -העיקר שיתנו לו
מרחב לנשימה.
הרגשת הקביעות והמחוייבות חונקת
ומפחידה אותו.
אין צורף לדאוג בקשר לסטיות, הוא לא
יוציא מן הארון מכשירים סדיסטיים או

כדאי וכדאי להירגע וליהנות מחיי-הרגע
ומתשומת״הלב שהיא מרעיפה, כל עוד שזה
נמשף.
אחרי שגבר נשבה בקיסמה, היא תצא
לחפש אובייקט חדש לכיבוש.
חייבים לגשת אליה ולטפל בה בצורה הנכונה.
היא אוהבת להרגיש שהיא האשה
הנחשקת ביותר, והיחסים צריכים להיות
בעלי דגש על הרומאנטיקה. לעיתים קרובות
היא מעמידה את עצמה במצבים
בעייתיים ומסובכים בגלל חוסר יכולתה לומר
את המילה לא.
בסיסית, היא נגד כל סוג של סטיה, אן
אם זה מה שבן־הזוג מבקש והיא יודעת שזה
ידליק אותו, היא תיענה לבקשה הזו, ולאחר
מכן היא תרגיש תרעומת לגבי הגבר הזה.
היא מעדיפה בן״זוג אחר בכל פעם, וש־

כדאי לדעת, שכפי שקשה להשכיב אותה
בקלות, כן גם היא אינה הטיפוס שנהנה
מתינויי״אהבים במושב אחורי של מכונית.
מי שמסתפק בסוג זה של אהבה שיחפש לו
מישהי שהרומאנטיקה ומישחקי-האהבה
פחות יקרים לליבה.
בת מאזניים כמעט לעולם אינה מנתקת
קשרים בצורה סופית. גם כאשר היא עוברת
לקשר הבא, ולבא שאחריו, היא תשמור על
קשרים עם חבריה הקודמים, וזאת דרן
מיפגש חד״פעמי, לזכר הימים השובים. מיפ־גשים
״חד-פעמיים״ כאלה -שבעצם, יכולים
להתרחש שוב ושוב -נראים לה טיב-
עיים. היא אינה חושבת שהיא בוגדת בבן
זוגה הנוכחי. אפשר לקרוא לכן הצדעה לע בר,
תיד גילוי של חביבות וחוסר״רצון לפגוע
בפרטנר משכבר הימים, בסירוב קטן.

בם ק 1ם העבודה אתם מוכיחים אח עצמכם חזנים
בהערכה. אל תתפתו לבצע שינויים אז רעחך
תזנניות משותפות ל10 וח
הרחוק. מה שמאוד מלהיב
אתכם ואת האחרים יתברר
מאוחר יותר כבלתי מציאו תי,
ולכן חשוב להיצמד ד
עבורה ולכיוון שכבר הוכיח
את עצמז כמוצלח. ה שאיפה
להתקדם ולהגיע
להישגים עוד יותר נחלים
תביא להוצאות הפוכות.
זה לא הזסן לבצע שיפוצים.
לקנות אביזרים חדשים לבית או לחפ ש
רירה. בתחום הרומאנטי אתם זוכים בהצלחה.

ההוצאות הכספיות הגדולות עלולות ל ס בן
אתכם עוד זמן רב לאחר שהתקופה תחלוף.
זוהי תקופה של חודש
ימים בערד, שבה כל
חישוב לגב* פעולה שאתם
מתכוונים לבצע
יבול להיות מוטעה. עכ שיו
מאוד לא כדאי להתחיל
פרוייקט או ל השקיע.
בעוד בחודש
תכירו אדם חדש שיפ תח
בפניכם דרן חדשה
וחסכונית יותר. בתחום
הרומאנטי אתם מאוד פעילים, ולמרבה
המזל אף נענים בחיוב -צריף רק להעז.

מיפנשים עם ידידים גורמים לכם אכזבה — משהו
לא מסתדר, או שאינם מצליחים להיפגש עימם,
או שמתברר שהם פר
עלים ננדכם מבלי שהעל-
תם זאת בדעתכם. האנ׳

שים המסוכנים. שיכולים
להזיק לכם, אותם שעברו
איתכם בעבר הרחוק או
הקרוב! ,מנסים לקלקל
לכם מועך קינאה !צרות
עין. ה־ 25 וה־ 26 יהיו מאוד
מעייפים ומתישים. אתם
עלולים אפילו לחמת, אל
תתכננו דברים חשיבים. טוב יותר יהיה מוד 27
בחודש, שאז תוכלו רהמת מפגישות חמאנטיות.

בריאותם של בני מישפחה, ביחוד הורים,
תעסיק אתכם, יתכן שתצטרכו לשנות תוכניות
בגלל הזדקקותם
לעזרתכם. בבית מת קלקלים
אביזרים חיוניים
או הטלפון, זה מר גיז
וגורם להוצאות בלתי
צפויות. הקפידו לכתוב,
לטלפן, להיפגש ו לשוחח
עם כל מי שקשור
בדרן כלשהי בע בודתכם,
תיקשורת י -ו 8ה^!ווזו י!
כולה להוות כרגע את
הנקודה הקובעת לגבי עתידכם המיקצועי.
אי-אפשר לתאר עד כמה שזה גדול וחשוב.

ה־123ה־ 24 יהיו שונים נואוז־ סס 1פי השבוע שלהם
אתם רנילים. התסננז לבלות את רוב הזמן
בחברת ידידים זקרזבים.
נראה שאתם הולכים לקראת
תפנית מובהקת בחיים,
ואח זאת חזננים עיס־

בם. יחדי! כל המקורבים
אליכם. בעבורה אתם
שמדי לפני שינוי חיובי,
אל תחששו, תש!ב לשמור
על יחסים טזביס עם
אלה שעימם אתם שבדים.
סכזם כסף יניע אליכם
במפתיע, אך כדאי לברר אם לא חלה טשח.
נסיעה או טיזר יהי! צפז״ם ב־ 27 וב־ 28 בחודש.

בעיות עם הממונים או עם סמכויות שמעלי-
כם מסכנות את מעמדכם או מקומכם בע בודה.
אתם מתחילים
לאבד סבלנות ופוגעים
בכן באפשרייותיכם בכל
הקשור לעתיד ה־מיקצועי.
זוהי תקופה
שבה צפויות לא מעט
בעיות בתחום הקריי רה,
אפילו אם התבונג-
תם להתחיל בפרוייקט
חדש, קחו בחשבון עי כובים
ודחיות ברגע האחרון,
בתחום הכספי מצבכם משתפר וברומנטיקה
אתם מבלבלים את בני-זוגכם.

נסישח, ביקורים והיעדרות מהבית ומהשיגרה הרגילה
יבלטו מאוד השבוע. עניינים שונים מצריכים
את טיפולכם הדחוף.
בעיות כספים ת״ מת להדליק
אור אדום, יש לכם
לפתע נטיה להוציא כסף
למטרות חסרות חשיבות,
וסו לדחות בל הוצאה שאינה
הכרחית ודחופה. קרוב
מ־שפחה זקוק לעזרה,
ולשם כך יהיה עליכם להרבות
בנסיעות. לא יהיה
נוח, רתמו עיכובים ותקלות,
אך נראה שלא תהיה ברירה. היזהרו מאוד
מהיכרות מיקרית בעת נסיעה. הסיבון נחל מאוד.

מצב הבריאות שלכם דורש התייחסות רצי נית.
נראה שבתקופה זו תרבו להעביר את
הזמן בבדיקות וטיפולים
רפואיים, שלבם או
של אחרים. על כל פנים,
חשוב מאוד שתשמרו
היטב על סודיות בקשר
לבל דבר שלא רצוי שיניע
לאוזניים הלא נכו נות.
בעבודה מנסים להפיץ
עליכם סיפורים
* #זייייי ״ שאינם נכונים, לכן כ דאי
שתהיו מאוד עיר-
ניים. בתחום הרומאנטי הרגשות חזקים, אן
שמועות מורידות לכם את הביטחון העצמי.

תוכניות הקשזרות בחו־לשמחת בסיסן שאלה.
א!ח 1הדבר לשי לימודים. ם שה 1לא מסתדר בהתאם
לתזכניות הסקר
׳יריות. זה יתברר בשישי או
בשבת. אל תכנס! ללחץ
אז לדיכאון, העיכובים הם
זמניים, ובסופי של דבר
הכל יסתדר לשבישת ר־צ1נכם.
אלא שזה דורש
השקעה של מאמצים, ש חוח
שיכנוע ופניה לאנשים
הנכונים. כל זה אכן יושג,
אך כאמור לא בלי מאמץ.
בעבזדה, ה־ 25 וה־ 26 יהיו קשים, יתכן!׳כוח חריף
עם ה מס, אך מישה 1יתערב לטשחכם מה־.27

ח״־המץ שלה
בת״מאזניים מאוהבת בכל אוכלוסיית
הגברים. היא נשבעת להם אמונים בריגשו-
תיה הכנים והנצחיים. אין מה להיבהל,

ו סו נסווח -אנו
אין סננה שישלוף אביזרים סאוומאזוניסט״ם
היא גאה במיניותה וחצה להדגיש נחשקת

רומאן
סו לי די
לגמרי

2מק₪ת
עבודה

אם כבר שכחתם מתי ניגבתם את החלב
מהשפתיים שלכם, אז אתם זוכרים את ניצה
שוחט, שפעם היתה מלכת חיי־הלילה של תל־אביב,
וגם יפהפיה גדולה, וגם נשואה ליואל
שוחט. אז ניצה אירגנה מאות מסיבות, והלכה
לעוד אלפי מסיבות שאירגנו אחרים, ורקרה שם
שעות על שעות, וכולם דיברו עליה כמה שהיא
רוקרת נהדר וכמה טוב לה ואיזה נישואין
מוצלחים יש לה.
אבל הנישואין של ניצה היו מה שנקרא :
״נישואין פתוחים״ ,שזה דבר מאוד מקובל אצל
זוגות מודרניים, ועוד יותר מקובל זה שהם
נגמרים. כי אלוהים, כשהוא חשב על נישואין, הוא
חשב על נישואין סגורים, אפילו שזה לא תמיד
מצליח לו.
אז לפני ארבע שנים ניצה ויואל נפרדו, ושתי
הבנות נשארו אצל יואל.
אחרי תקופה קצרה היא הכירה גבר מבוגר,
רציני, האיש האחראי על (תיבי־א״לון, ושמו נתי
עמיר. הם חיו יחר בדירה של נתי בצפון תל־אביב,
וכולם אמרו איזה יופי, איך שניצה מצאה
לה מישהו כל־כר נחמד וסולידי שעושה ממנה
בחורה מאוד רצינית.
הם המשיכו ללכת למסיבות, אם כי פחות.־

טובי דרור, פקידה בחברת טופר, החליטה
לפני כמה שבועות שהעבודה שלה מאוד קשה,
ומגיע לה קצת חופש. חשבה וחשבה אם כדאי לה
לנסוע לאילת או לטבריה או לירושלים, ובסוף
החליטה שהכי טוב זה לנסוע לפאריס. קנתה
כרטיס, שיכנעה חברה לקנות כרטיס ולבוא איתה
לבלות שבועיים בעיר האורות, לאכול כמה
שבלולים, לשתות קצת יין, ולראות חתיכת ל1בר
וכמה בוטיקים.
נסעו שתי הבנות, הגיעו לפאריס, אכלו
שבלולים, שתו יין, ראו קצת חבר, וכמה ימים
לפני החזרה הביתה ישבו להן באיזה בית־קפה
נחמד בשאנז־אליזה והזמינו קפה־או־לה. המלצר
נתן להן קפה, הן אמרו ״מרסי״ ,ועוד לפני
שהתקרר הקפה ניגש אל טובי בן־אדם שנראה
מאוד צרפתי ושאל אותה אם היא דוגמנית.
טובי הסתכלה בו בתימהון ואמרה לו ״נו
פורקואה״ ,שזה בצרפתית ״לא! למה?״ תיכף הוא
הסביר לה באנגלית, כדי שתבין, שהיא מאוד יפה
וכדאי שמחר בבוקר היא תיגש לבחינות להצגת
הקולקציה של מעצב אופנת־העילית טיירי

מוגלר.

נו, אז מחר בבוקר היא ניגשה. מה יש לה כבר
להפסיד, היא חשבה.
הגיעה למקום, ראתה את החתיכות המדהימות
שמסתובבות באיזור, ומייד קיבלה חום גבוה. אבל
החום לא עזר לה. שמו עליה בגדים, אמרו לה
ללכת, להסתובב, ללכת שוב, ואחר־כך אמרו לה
שיתקשרו איתה.
הלכה למלון וחשבה לעצמה: איזה מטומטמת
הייתה שהלכתי בכלל. אבל בערב צילצלו למלון
שלה ואמרו לה בואי, מותק, את בפנים.
עכשיו היא לא יודעת מה לעשות. יש לה
עבודה בפאריס ויש לה עבודה בטופר. אני מתה
לדעת במה היא תבחר.
חדשות מסתבר שנלי־צה־ל זה טוב לא רק למוסיקה,
שירים, לבילבולי־המוח של ארז טל וחבריו,
אלא גם לשידוכים ולאהבות.

טובי דרור וידיד
שסו עליה מדים, אנוח לה להסתובב

1ת 1ד ירידה ברמת הבע זמר אחד, מוכשר ומוצלח, הממלא אולמות קטנים וממלא מידשאות גדולות. הרבה אנשים יש אוהבים אותו והרבה נשים אוהבות אותו. הוא, לעומת זאת, אוהב קודם כל את אשתו, אחר־כך את
ילדיו, אחר־כך הוא אוהב לשיר, ואחר־כך הוא אוהב נשים.
עד פה זה הכל טיבעי ונורמאלי. הבעיה עם הזמר הזה היא שהוא מתחת לגיל ה־ 40 שלו, שהוא אוהב
נשים בשלות. מה זה בשלות? זאת אומרת כמה יותר בשלה, יותר טוב. היתה לו בשלה אחת בת ,60
ועוד בשלה אחת בת ,60 והיו לו כמה בשלות בנות ,50 ולא מזמן היתה לו בשלה אחת בת ,49 ופתאום
כל החברה התחילו לשים לב שקרה משהו. פתאום רמת־הבשלות יורדת.
עכשיו שמעתי שהוא ממש מתעסק עם ילדות קטנות. הוא מצא לו בשלה אחת בת .44 ממש ילדה,
לפי המושגים של הזמר־האוהב־בשלות.
בת ה־ 44 הזאת היא גרושה ואם לשני ילדים, והיא מין חכמולוגית כזאת, המלמדת באוניברסיטה
דברים שברוח.
שמעתי שהרומאן שלהם סודי מכל הכיוונים. הוא שומר את הסיפור בסוד, בגלל אשתו ובגלל
החברים האומרים לו בצחוק(אבל הוא מבין את זה ברצינות) ״מי זאת הילדה הזאת?״ היא שומרת את
זה בסוד ,״כי לא נעים לה הזמר הצעירצ׳יק הזה״ ליד כל המבוגרים המשכילים שהיו לה עד עכשיו.
אני לא מאמינה שיצטרכו לשמור על זה הרבה זמן בסוד, כי זה ייגמר בטח כמו שנגמרו כל
הסיפורים של הזמר, שתמיר תמיד חוזר לאשתו החוקית.

במקום סוכנות
אני לא בטוחה אם אתם יודעים מי היא מישל
קרמרמן. מי שיודעות בדיוק מי היא הן
הדוגמניות הכי־יפות בארץ, שעושות הכל כדי

דורי בן־זאב
חיילת בשם ליאת הראל
הנה, הבדרן דורי בן־זאב הכיר בנל: צה־ל
זיילת חמורה, העונה לשם ליאת הראל. נתנו

להם לעבוד ביחד בתחנה, אבל כנראה לא היתה
הרבה עבודה, אז הם גם פיטפטו קצת, למדו
להכיר זה את זה, ומה שהם הכירו מצא חן
בעיניהם. אז הם ביחד, כמו כל הצעירים של ימינו,
קודם כל עברו לגור ביחד. ואחרי הלגור־ביחד הם
גם החליטו לעבוד ביחד כל הזמן, ולא רק בגלי־צה־ל.
דורי קיבל תפקיד בערב שירי תום לרר,
הנקרא פצצת תום, וליאת קיבלה שם תפקיד של
עוזרת־בימאי.
אז אם חושב הקהל שהפצצה היחידה בתוכנית
היא תום לרר עצמו, יש לו טעות גדולה. הפצצה
של מאחורי הקלעים היא שדורי בן־זאב החליט
סוף־סוף לוותר על רווקותו הממשוכת, ולשאת
את ליאת הנחמדה לאשה.
אל תפריעו להם עכשיו בשאלות. הם עסוקים
בסידורים לקראת החתונה. אתם יודעים —
תעודות־רווקות, אולם, הזמנות, קייטרינג וכוי.

לשמור על יחסים טובים עם מישל, כדי שזו תוכל
לגמול להן בצילום מהזווית הכי מחמיאה שלהן.
מישל בת ה־ 25 היא צלמת אופנה כבר מזה
ארבע שנים, ובאותן שנים עברו עליה עוד כל
מיני דברים, מלבד צילומים ופיתוחן.
היה לה רומאן גדול עם אייל גילעדי, הבן
של המנתח עמי גילעדי ואשתו רדתי, האח של
אביב גילעדי והגיס של חנה לסלאו. הרומאן
הזה נגמר, ומישל עברה איזה משבר שעד היום לא
ברור אם הוא נגרם בגלל אייל או בגלל משהו
אחר.
בסוף עונת־המשברים קיבלה מישל מאביה,
המליונר דויד קרמרמן, בית יפהפה ביפו, וזה
עזר לגמור את המשבר האחרון.
אז כשמישל התחילה לחייך שוב, היא פגשה
את אלי בגל, טייס אזרחי החי קצת פה וקצת
בקנדה, וחוץ מזה אומרים עליו שהוא חתיך אדיר
וגם נחמד וגם שרמנטי ועדין ואוהב לחיות. אז
אלי התאהב במישל, ומישל התאהבה באלי,
ועכשיו הם ביחד, כי הוא נשאר בארץ, ולא נוסע
לקנדה, עד להודעה חדשה.
אז סוכנות אתם צריכים? תנו לבן־אדם אהבה,
והוא נשאר כאן.

מישל קרמרמן ואלי בגל
ער להודעה חדשה, לא נוסע לקנדה

_ אני לא רינה

(המשך מעמיד )31
התיידד עם אנשים בנהלל. הם ניסו
למנוע ממנו לעזוב.״ אבל המתח
והקשיים לחצו על רץ.
נוגה ומישפחתה השתדלו מאוד
לעזור. הוריה של נוגה נסעו לביקור
בהונגריה ופגשו שם את אמו של רץ
ואת בנו. קשרים טלפוניים היו לרץ עם
בני־מישפחתו בהונגריה, והוא תיכנן
להביאם לביקור בישראל. אמו של רץ
שלחה לנוגה חולצה הונגרית רקומה,
ולתינוקת שלחה שימלה ובובות.

^ ההוגגדי
י הנודד
ך וגה ששוחחה השבוע עם
*השלם־הזה, סירבה בכל תוקף לדבר
על עניינים אישיים .״אני לא רוצה
להיכנס לרכילות,״ אמרה. היא מוכנה
לדבר רק על הבעיות המישפטיות
שהתעוררו לקראת התרת הנישואין
וגירושו של רץ מהארץ.
נוגה אינה מוכנה להגיב על
השמועות שרץ היה נכנס ללחץ, שותה
לשוכרה, מרים יד ומאיים על סביבתו.
אבל היא נחושה בדעתה להתגרש
ממנו.
״שיהיה ברור, שאני לא עושה
תרגיל־נקש! אני באמת רוצה להתגרש.
כאשר חשבתי שנחיה יחד, הצעתי לו
את ארצי ואת הבית שלי, אבל כעת,
כאשר התברר שאין לנו עתיד משותף
— שיעמוד לגורלו!״
כאשר התברר לזוג שחיי־המישפחה
שלהם עלו על שירטון, ניסו כצעד
אחרון להשיג אישור של ועדת־השיחרורים
להתיר להם להתגורר ב־תל־אביב.
הם באו לדיון לפני הוועדה,
אבל זו סרבה לשנות את תנאי־השיחרור
של רץ.
נוגה חזרה לנהלל ורץ נותר בתל״
אביב. הוא היה משוכנע כי עד סוף
החודש מותר לו להתגורר בתל־אביב.
למישטרה נודע על שהייתו בתל־אביב
מתוך העיתונות, וערב ראש־השנה הוא
נעצר, ונאמר לו כי צו־הגירוש נגדו
יבוצע מייד.
בשלב זה נכנסו לפעולה עורכי־דינה
של נוגה, רפאל שדמי ושימעון
שובר. הם חששו פן יגורש רץ מהארץ
בטרם יוצא נגדו צו־למזונות עבורה
ועבור הילדה, ובטרם בוטלו הנישואין.
לכן הגישו מייד בקשה לבית־המישפט
לעכב את יציאתו מהארץ, עד שיסתיימו
ההליכים בתביעת המזונות שהגישו,
ובתביעה להתרת־נישואין שהם
עומדים להגיש בשם נוגה.
כאשר יתקבל מבית־המישפט פסק־דין
למזונות עבור נוגה, הרי שגם אם
יגורש רץ אחר כך מהארץ, תקבל נוגה
את מזונותיה מהביטוח הלאומי, על פי
החוק להבטחת־מזונות. אם יגורש רץ
לפני שיתקבל פסק־דין כזה, לא תזכה
נוגה במזונות. לשם כך חשוב כל־כך
שרץ יהיה בארץ עד סיום ההליכים
נגרו.
נוגה, ביישנית, תמימה ומשתדלת
לברוח מהפירסומת שנקלעה אליה,
מבקשת רק לסיים את הפרשה, כדי
שתוכל לגדל את בתה בשקט. היא
אינה רוצה להתחלק עם עם ישראל
בחוויות הנישואין שלה או במוסר־ההשכל
שלהם .״אני לא מאמינה בהט־פת־מוסר,״
היא אומרת.
יתר האנשים והמוסדות שטיפלו
ברץ במשך השנה האחרונה, מביעים
את אכזבתם מהפליט ההונגרי בצורה
הרבה יותר בולטת מאשר אשתו. חירות
לפיד נחוש בהחלטתו שיש לגרש את
רץ מהארץ מייד, בלי לתת לו כל סיכוי
נוסף. האחדה לזמיוח־האזרח השתכנעה
כי אין כל עזרה מישפטית שהיא
יכולה לתת לו. התק״ם התנער מזמן
מכל הפרשה.
האדם היחיד המנסה לעזור לרץ
בכלא הוא ישעיהו תומא שי״ק, הונגרי
במוצאו, המנסה להשיג עבורו ארץ־
מיקלט, כרי שלא יהפוך להונגרי
הנודד.
העולם הזה 2616

במדינה
(המשך מעמוד )9
איים של. השבוע בעולם לא נגעו
לישראל כמעט בכלל. בין השאר:
• בכרי־לאנקה, פתח הצבא
ההודי, שבא להגן על המיעוט
הטאמילי, במיתקפה על הקיצוניים
הטאמיליים דווקא, בצורה שהזכירה
את מילחמת־הלבנון והמצור על
ביירות. בשעתו הופצו בעולם ידיעות
כאילו מגישה ישראל סיוע ביטחוני
לממשלת סרי־לאנקה, נגד אותם
כוחות־גרילה עצמם.
•באפגניכתאן התגברה שוב
המילחמה שבין הצבא הסובייטי ובין
המורדים, הנתמכים על־ידי האמריקאים.
המורדים
השיגו יתרון באמצעות
טילי קרקע־אוויר מסוג סטיננר, שסופקו
להם על־ידי האמריקאים.
״סטינגר״ פירושו ״עוקץ״ .ואכן היה
לעניין עוקץ: האמריקאים גילו כי יש
גם בידי האיראנים טילים מסוג זה,
המאיימים במיפרץ הפרסי על המטוסים
האמריקאיים.
מניין הגיעו לידי איראן? השערת
האמריקאים: המורדים האפגאניים,
שהם מוסלמים קנאיים, מסרו כמה
טילים כאלה לידי האיראנים, שגם הם
קנאים מוסלמים.
אם כן, חזר הטיל אל שולחו.

מתאבק ואן מרים את המכונית ההרוסה
הנסיון לא הצליח

תאונות

המתאבק רא עזר
המתאבק חזר מהופעה
מיקצועית — ונקלע לתאונה
שבה נלכדו ארבעה במכונית
שנהרכה. הוא ניכש להפעיל
את שריריו
השעה היתה 1.30 אחרי חצות, ערב
שימחת־תורה. ארבעה צעירים נהגו
במכונית פורד קורטינה ברחוב הירקון,
לכיוון ביתם שבבת־ים. מתחת לכיכר־אתרים
איבד נהג־הרכב, אבי מאנו,

ואן אחרי הנכיון
סבב בלבנון
חייל בן , 19 את השליטה בריכבו ופגע
בעוצמה רבה בעמוד־בטון. כתוצאה
מהפגיעה הוא נפצע קשה ואושפז
בבית־החולים ״איכילוב״ בתל־אביב.
גם חברו, שמואל ללשוך, שישב לצידו
אף הוא מבת־ים, נפצע קשה ועדיין
מאושפז. שני נוסעים נוספים שישבו
במושב האחורי נפצעו באופן קל בלבד.
מלאכת־החילוץ ערכה שעתיים,
כשעשרות סקרנים עומדים בצד
ומתבוננים. למקום נזדמן לאנס ואן
(מימין) ,מחבורת המתאבקים שהופיעה
ב״סינרמה״ .המתאבק הפופולארי,
המרבה לככב בשידורי תחנת־הטלוויזיה
״המיזרח התיכון״ בדרום־
לבנון, הפגין את שריריו מול המצלמה
וניסה את כוחו בהרמת המכונית ההרוסה,
שבה היו לכודים ארבעת הצעי־׳
רים, אך לא הצליח. את מלאכת החילוץ
עשו בסופו של דבר, במיומנות
יוסי עין־דור
רבה, מכבי-אש•

נמ שו שנים היו ובי אדו׳ ,וצא־מאדוקו
ואשתו גיואן ׳וצאת־דנמרק
סמל האידיליה המשפחתית. עד
שהאשה מצאה בתיקו של
בעלה את תמונתה של אחדת
ך ׳ואן אדרי, אשתו של ח״כ רפי
\ אדרי מזה 22 שנה, טוענת כי בעלה
התאהב באחרונה נאן־קלוד עמר,
בתו של דויד עמר, מעשירי מארוקו.
ג׳ואן, המכירה היטב את בעלה, סבורה
כי עושרה הרב של אן־קלוד הוא שקסם
כל־כך לבעלה. כך נאמר בבקשה לש־לום־בית
שהוגשה על״ידה לרבנות.
כאשר חזר אדרי מפגישה עם מלך
מארוקו, התראיין על־ידי השלם הזה
( )30.7.86 וסיפר על זיכרונות־הילדות
שלו בארץ הצפון־אפריקאית. הוא סיפר
בכנות גדולה על הוריו, שהם ילידי
כפרים קטנים בהרי־האטלס. הוא סיפר
כי אמו היתה תופרת, שלא ידעה קרוא
וכתוב, ואף את המיספרים של המטר
לא ידעה לפענח. אביו היה סוחר ועבד
קשה. מישפחת אדרי התגוררה בקזבלנקה,
בבית שהיה שייך למישפחה ער־בית־מסלמית
עשירה. סיפר אדרי לה־עולם
הזה :״בעלי־הבית שלנו היו ערבים,
מאוד עשירים, ממש אריסטוק־ראטים.
אני נולדתי באותו הבית כמו
בנם של בעלי־הבית, שכיום הוא אחד
האנשים החשובים והמקורבים למלך.
״בעלת־הבית התייחסה אליי כאל
בנה. היתה קונה לי בגדים ממשי. הייתי
בא אליהם הביתה. אני זוכר שהבית היה
מאוד עשיר, עם שטיחים והרבה משי...
בכל חג היתה בעלת־הבית שולחת לי
פראג׳יה, מין שימלה ממשי, שרק הערבים
האריסטוקראטים היו לובשים״.
מזיכרונותיו של אדרי ברור עד כמה

^ אחת הנסיעות מבית־הספר בי*
רושלים לביתו החצור, פגש בתחנה
המרכזית בחיפה באשה דנית יפה,
נעימה ומשכילה. ג׳ואן, ילידת קופנ־האגן,
היתה בדרכה לקיבוץ כפר־הנ־שיא,
לעבוד שם כמתנדבת.
אותה נסיעה משותפת באוטובוס

התרשם מהעושר והאריסטוקראטיה
של בעלי״הבית שלו. על דירתם מכו־סת־השטיחים
והמשי חלם בוודאי כאשר
עלה לישראל ב־ ,1956 והוא בן .17

הביאה לרומאן גדול. ג׳ואן הוקסמה
מנימוסיו של אדרי, מקיסמו המיזרחי
ומעיניו היפות. אדרי מצירו ראה בג׳ואן
אלילה קרירה מהצפון. במשך חודשים

החיים בישראל היו קשים מאוד למיש־פחת
אררי. הם נשלחהלהתגורר בחצור
הגלילית בכפור של פברואר. הצריף
שקיבלו מוקף בוץ, ובצריף היו רק מי-
סות־סוכנות ושמיכות־צמר אפורות. האב
עבד בעבודות־דחק, והאם המשיכה
לתפור. בחלומות הלילה שלו חזר בוודאי
אדרי הצעיר אל גן־העדן שטעם
בילדותו אצל בעלת־הבית שנדפה ניחוח
בשמים צרפתיים, אל מנורות־הבדולח
והשטיחים הפרסיים בקזבלנקה.
אבל החלום היה רחוק ובלתי־מושג.
אדרי הצעיר נשלח לבית־ספר של
פעילי־ההסתררות והתוודע למיפלגת־העבודה.
אחרי בית־הספר המיפלגתי
נשלח לאולפן, ומשם לצה״ל. כאשר
חזר לחצור, אחרי שרותו הצבאי, הבין
כי עתידו קשור במיפלגה. הוא התחיל
כפקיד קטן במועצת־חצור, והתקדם
לאט־לאט, אבל בדרך הנכונה. ב־1965
סיים את לימודיו בבית־הספר למינהל
בירושלים.
פגישה באוטובוס

י אחדים נפגשו והתכתבו, עד שהחליטו
להתחתן. השניים נסעו לדנמרק, כדי
להציג את החתן לפני הוריה של ג׳ואן.
אחר־כך חזרו ארצה והתגוררו שנה בח־

אשה בודדה 1אלצת להתמודד
^4ואן אדרי יושבת בביתה שבהרצליה״פיוזוח
^ ומנסה לתפקד בין רצף הטלפונים.
רבים טילפנו -עיתונאים, מכרים, סתם רכלנים
אבל רבים גם הפגינו שתיקה רועמת.אדרי -אשה עדינה, מנומסת, בעלת חושים
חדים -לא הופתעה. לידידים קרובים טיפרה
שהיא מבינה: יש מי שחוששים מכוחו והשפעתו של
בעלה, יושב־ראש סיעת־המערך בכנטת ויושב־ראש
מועצת-המנהלים של חברת ״שיכון עובדים״.
בעבר עבדה ג׳ואן בעטק ליהלומים בנתניה. .היא
הצליחה והיתה מאושרת מכך. לפני כמה חודשים
נאלצה להפסיק לעבוד מסיבות מישפחתיות
ואישיות, הקשורות במתרחש כיום בבית-אדרי.
ידידים הציעו לג׳ואן לנסוע לחופשה, להתרחק
מהכותרות. ג׳ואן אינה יכולה לעשות זאת, בגלל
בנה בן ה־ 3ג, ליבון, החייב לבקר בבית־הספר
ולנהל חיי־שיגרה. ג׳ואן היא שנאלצת להתמודד
עם הפירסומים, מפני שרפי שוהה בפאריס. עדיין
לא ידוע מתי ישוב ארצה. דבר אחד ברור: כשיחזור
יעזוב מייד את הבית, עד שדברים יתבהרו.בניגוד לרושם המצטייר מהפירסומים ומהגשת
תביעה מסוג זה, לא צפתה ג׳ואן למצוא את
מישפחתה מככבת בכותרות העיתונים. היא פגתה,
על פי המלצה, לעורכי״הדין מנשה וינון בר״שלטון,
הנחשבים כמומחים בשטח מישפטי זח.

הפנייה נעשתה מחוסר־ברירה. אדרי סיפרה
למקורביה, כי קיוותה שניתן יהיה לסיים את
ההליכים מבלי שהדבר ידלוף לתיקשורת. היא
באמת ובתמים האמינה בכך. כשפתחה בהליכים,
לא חישבה מראש את התוצאות. בשיחות פרטיות
היא מתלבטת עד עצם היום הזה כיצד עליה לנהוג:
מצד אחד היא קשורה לבעלה, וילדיה נפגעו, ומצד
שני -ברור לה שיהיה לה קשה להתמודד עם
המידע שגילתה על בעלה ועם מבטי״הסביבה. ברור
לה שהפירסומם סביב מישפחתה ימנעו ממנה
לחשב את צעדיה בהגיון ובקור־רוח. לולא
פירסומים של בני״הזוג, העריכה באוזני ידידה
השבוע, היה העניין מסתיים אצל יועץ לענייני-
נישואין, ותו לא.
ג׳ואן אדרי אינה מקיימת שיחות־נפש רבות על
מצבה. לידידה אמרה :״אין לי יותר אמון באיש!
איבדתי את האמון״.״ ילדיה ביקשו ממנה שלא
לשוחח עם אנשי-תיקשורת, או אף עם אנשים
המקורבים להם, ולהיזהר ממכרים. ג׳ואן כיבדה
את רצונם ונהגה על פי מבוקשם. לכן היא מחלקת
את העובר עליה עם ילדיה ומתמודדת לבדה עם
מצבי־רוח משתנים ולחצים מלחצים שונים:
לוחצים עליה להחליף עורכי־דין, לא לדבר עם
איש, וכו׳ .הלחצים מגיעים גם טלפונית מבעלה
בחו״ל.

צור הגלילית.
ב־ ,1965 באותה שנה שבה נישאו
ג׳ואן ואדרי, התחיל הצעיר השאפתן
את הקאריירה המיפלגתית שלו. אדרי
היה מועמד מפא״י לראשות המועצה
בחצור, ב־ 1967 נבחר כראש־המועצה
על־ידי הקואליציה. עד 1976 היה אדרי
ראש מועצת־חצור. אחר־כך הציעו לו
להיות מנהל חברת ש־מן־שברים בתל־אביב.
במשך שנתיים נוספות היה אדרי
נודד בין הצור ותל־אביב, כאשר ג׳ואן
ממשיכה לגור עם שלושת ילדיה, ליד

רק באחרונה, לפני חודש מצאה במיק־רה
תמונה גדולה של אן־קלוד עמר ב־תיק־היד
של בעלה, כאשר התמונה נושאת
הקדשה אישית.
אחרי תגלית זו, התבררו לג׳ואן
עובדות נוספות על מירקם־היחסים של
בעלה עם הגרושה המארוקאית העשירה.
התברר לה כי חברים ומכרים
רבים ידעו על הקשר שבין השניים,
ואילו היא, האשה, היתה כרגיל האחרונה
לגלות את הדברים.
כך גילתה ג׳ואן כי בעלה שכר וילה

ננער עני חרם אדרי על בשמים
צרפתיים, מנוחת בדולח ושטיחים
פרסיים;< ,בי אהובתו מסמל אותם
אמו של אדרי, בחצור.
ב־ 1979 החליט אדרי לעבור לגור
בהרצליה, ולהיות קרוב יותר למקום-
עבודתו ולמרכז מיפלגת־העבודה. הוא
קנה בית קטן בהרצליה־פיתוח, ליד
בית־הספר העממי במקום.
ג׳ואן מספרת בכתב־הטענות שלה
בבית״המישפט כי נישואיה לבעלה התנהלו
במשך כל השנים על מי־מנוחות.

בהרצליה לחודש ימים, ושילם עבורה
2000 דולר. הווילה שימשה לפגישותיו
עם אן־קלוד. את השכר שילמה האשה.
אדרי הכיר בראשונה את אהובתו
המארוקאית בעת ביקוריו האחרונים
בקזבלנקה. הוא חזר אל גן־העדן של
ילדותו, אל השטיחים, ואל המשי ואל
הנשים היפות. הפעם חזר כנציג של
מדינת־ישראל, חבר־כנסת ומועמד לכ

הונת שר. חלומות־ילדותו התחילו להתגשם.

כסף

סינווד אותו!״
^ אשר הביאה ג׳ואן את מימצ־
^ איה לפני בעלה וביקשה ממנו
הסברים, הוא פשוט הודיע לה כי הוא
מתכוון לעזוב את הבית.
ג׳ואן מיהרה לעורכי־הדין מנשה
וינון בר״שילטון, וביקשה מהם להגיש
מייד בקשה לשלום־בית.
״התובעת אוהבת מאוד את בעלה.
היא שירתה אותו שנים רבות, ליוותה
אותו ואת הקאריירה שלו, כאשר היא
עוזבת למענו את ארצה ועיר מגוריה
קופנהאגן.
״היא התגוררה עם בעלה 14 שנה
בחצור הגלילית, והיא מאמינה כי
מעשהו הוא נמהר ולא מחושב, כאשר

נות־על סך 7500ש״ח לחודש.
תביעה זו חוזרת בעיקרה על הטענות
שהועלו כבר בבקשה לשלום־
בית. האשה רק הוסיפה שאחרי שגילתה
לבעלה שהיא יודעת על אהובתו המא־ •
רוקאית, חדל לחיות איתה חיי־אישות
והפסיק לתת לה כספים. ג׳ואן טוענת
כי היה עליה להתחנן לפני בעלה על
כל תשלום שהוא צריך לתת לה, וכאשר
מוסר לה בעלה צ׳ק לצרכיה, הוא
מסייג אותו לרב־מכר בלבד, כדי שתוכל
לבצע את קניותיה רק שם. לדעת
ג׳ואן, עושה זאת בעלה כדי לדכא
אותה ולהכניסה גם לטרור־כלכלי
ומצוקה.
חשבונות פתוחים
^ חרי שנות המצוקה הכלכלית
בחצור, הגיעה מישפחת אדרי למצב
כלכלי מצויין, כאשר אדרי משמש

אווי שנו וירה בהוצריה־ביתוח
ושיכן בה את אהובתו-על חשבונה
ברקו של הכסף סינוור אותו.״
ג׳ואן ביקשה מבית־המישפט לעזור
לה להחזיר אליה את בעלה, ולאפשר
לבני־הזוג לקבל ייעוץ מתאים.
למרות שג׳ואן ביקשה מבעלה״לח־זור
הביתה. והוא סירב, היא עדיין מאמינה
שתצליח להחזירו לחיק־המיש־פחה.
האשה גם ביקשה מבית״המישפט
לאסור על בעלה להיפגש עם אהובתו
עד לגמר הדיונים בתיק.
כאשר לא היתה כל תגובה על הבקשה
לשלום־בית, וכאשר נתקלה ג׳ואן
בקשים כלכליים, החליטה להגיש בקשה
נוספת לבית־המישפט המחוזי —
לחייב את בעלה לשלם מזונות לה
ולבנה הקטין. עשרה ימים אחרי התביעה
לשלום־בית, הגישו עורכי־הדין
בר־שילטון נגד רפי אררי תביעת־מזו־

כחבר־כנסת, ראש סיעת־המערן־ ויו״ר
הקואליציה, וכן גם כיו״ר מועצת־המ־נהלים
של חברת שיכון שבדים. נוסף
על שכרו מן הכנסת נהנה הח״כ מחש־בונות־הוצאות
פתוחים מטעם חברת
שימן־עובדים ומטעם המיפלגה.
אדרי נהנה מחיי המותרות והשפע
והציג באחרונה לפני אשתו וילדיו מערכת
חולצות צרפתיות יוקרתיות ביותר
שקנה. כאשר אשתו ביקשה כסף
לכלכלת הבית, היפנה אותה בעלה אל
אמא שלה, לבקש כסף ממנה. הוא אוסר
על אשתו לרשום במכולת חובות, וביטל
בעבר את זכות־החתימה שלה על
חשבונות־הבנק המשותפים.
ג׳ואן איננה מאשימה את בעלה בכך
שהוא חסכן עבור הילדים. להיפך, להם
הוא מעניק גם כעת כל טוב, ומרשה

איך התחילה ההיכרות
לפני שנתיים גיקר איש״העסקים המארוקאי דויד עמר
בארץ. הוא התארח פה בכינוס של הקונגרס היהודי, והיווה צימוק
תיקשורתי.
רפי אדרי נראה אז צמוד״צמוד אל עמר.
לפתע הבחין עמר בעיתונאית בלונדית. עמר התלהב, זנח את
עיסוקיו חובקי־העולם־היהודי והפציר באדרי שיערוך היכרות
בינו לבין הצעירה.
אדרי מילא את מבוקשו ללא עיכוב, והמיליונר ממארוקו
התחיל מחמיא לצעירה בצרפתית :״עיניך בחלליות ...שפתייך

אדרי נמלא הוד מהמליצות, ותירגמן בחן לעיתונאית.
כעבור כמה דקות, הזמין עמר את העיתונאית לארוחת־ערב
במלון ״המלך־דויד״ שבירושלים. העיתונאית התחמקה שוב
ושוב, והעמידה פנים כאילו אינה מבינה במה מדובר. עמר
התעקש להסביר, היא התעקשה שלא להבין וחמקה מהמקום.
למחרת דווח לה שאדרי חיפש אותה כמה פעמים במערכת
עיתונה, ואכן הוא איתר אותה בשעת־ערב מוקדמת והודיע לה
בקול חגיגי :״מסייה עמר מבקש להודיע לך שארוחת־הערב
הועברה ממלון ״המלך דויד״ למלון ״הילשון״ בתל־אביב!״
העיתונאית הופתעה והסבירה לאדרי שהיא מעולם לא הסכימה
לסעוד עם עמר. אדרי התעקש והציע גם עריכת ראיון. העיתונאית
השיבה שאין לה עניין בעריכת ראיון עם עמר.
אחרי דין־ודברים, נעתרה לבוא לזמן קצר והיתנתה זאת בכך
שאדרי יהיה נוכח בעת הראיון. אדרי התחיל להתפתל, אמר
שאינו יכול, ונשמע לחוץ למדי.
העיתונאית חשדה שאינו לבד ואכן -הפלא ופלא -מקץ כמה
שניות היה עמר על הקו :״בון-סואר!! קומון סה ואו״(ערב סוב, מה
שלומך).
העיתונאית־ נשמעה נבוכה מהמתקפה המתואמת, והבטיחה
לטלפן לשניים בחזרה. היא מיהרה לטלפן לחבר־כנסת שאירח
באותו היום את עמר ברחבי הארץ, ביחד עם אדרי ואישים
נוספים, ותהתה מה אירע. הח״כ השתולל מצחוק וסיפר :״הוא
(עמר) התעניין ב,בלונד־ג׳ורנאליסט׳ .הוא שב עם אדרי לתל־אביב,
וכנראה שהמשיך להתעניין בדרך ...אדרי השתגע לגמריז
אילו עמר היה אומר לנו -היינו מסדרים לו מישהי, אבל...״
אחרי כמה דקות טילפן הצמד״חמד אדרי־עמר שוב.
העיתונאית הנרגזת קבעה עם עמר שימתין לה בלובי של ״הילטון״
בשעה מסויימת, סיימה את השיחה ולא טרחה להגיע למקום.
אדרי עצמו התנצל אחר״כך, אמר שסבר שהיה מדובר בראיון,
ולכן התנדב לעזור בביצועו.
זהו סוף הסיפור הזה, אך אולי תחילת״ההתחלות של הקשרים
בין אדרי לבין מישפחת עמר -האב והבת.

אדרי(משמאל) מאחורי המלך חסן בפגישה עם פרם
מכפר קטן בסארוקו לגדולה בישראל — ובחזרה לארמון ה מלך

לבן הקטן לרשום חובות במכולת.
לדיברי ג׳ואן הוא ממשיך לבזבז כספים
רבים על אהובתו בבתי־הארחה. לזוג
גם שני ילדים מעל לגיל — 18 הבת
אורית והבן גיל — שאין להם זכות
למזונות.
עורכי־דינה של האשה טוענים כי
מעשיו של הבעל מהווים אלימות רוחנית
כלפיה, והם מבקשים להשאיר לה
את הבית, מכיוון שהיא והילדים זקוקים
ל״מדור שקט״ .האשה מבקשת גם
לקבוע את זכותה להחזיק בבן הקטין,
בן ה־ ,11 לירון.
ג׳ואן תובעת מבעלה, נוסף על המזונות
החודשיים בסך 7500ש״ח, סכום
חד־פעמי של 3000 דולר, לשם שיקום
שיניה.
כרגע תלויות ועומדות לפני בתי־המישפט
שתי התביעות הללו כאחת.
ג׳ואן עדיין מקווה כי בעלה יתגבר על
חלומות״הילדות שלו, שהתגשמו בדמותה
של אן־קלוד העשירה והיפה, ר
הוא יתעשת ויחזור אליה ואל ילדיו.
לדעתה, הכסף הרב של דויד עמר,
אביה של אן־קלוד, הוא שסינוור את
אי לנ ה אלון ₪
עיני בעלה•

רפי וג׳ואן
רומאן בנסיעה באוטובוס

ה ה *ומר... 1מה הן *והרות...מה הם *ומרים...מה הן *ומרות...חה 1
ציון צפריר. העולם הזה

משה שחד:

בנימץ ג־יבלי:

דב בן מאיר:

,,אנחנו מומים רדון על .,מדוע שלא אחריו את ״ניתן להנציח את גולדמן
שבוע־עבווה מקוצר!״ אריאל שרוו בשנית?׳״ גם מחוץ לתדאביב!״
בסוף השבוע פורסם כי היועץ המישפטי לממשלה, יוסף
חריש, פירסם חוות־דעת, שלפיה יצטרך שר, הממלא את
מקומי של שר נעדר, לפעול ולהצביע בממשלה לפי בקשת
השר שאותו הוא מחליף.
מייד נזכרתי במיקרה שזכה בכותרות לפני זמן־מה,
כאשר העדיף השר אריאל שרון מהליכוד את משה שחל
מהמערך כממלא״מקומו, על פני עמיתיו מהליכוד.
שאלתי את שחל, גם הוא מישפטן, כיצד הוא רואה א ת
חוות־הדעת של חריש.
חוות־הדעת נמצאת אצלי. חריש העביר אותה לעיון השרים,
בסרם פורסמה.
לדעתי היא בעייתית במקצת. אם מדובר בשר הנוסע לחו״ל
לתקופה קצרה — ברור שממלא־מקומו יפעל על פי דעתו,

עובדי חברת״חשמל תובעים להנהיג בחברה שבוע-
עבודה מקוצר, בן חמישה ימים -כך פורסם בגדול, בשמו
של יורם אוברקוביץ, יושב-ראש ועד עובדי-החברה.
אוברקוביץ. הוסיף שבכל החברות הממשלתיות כבר
עובדים חמישה ימים בלבד בשבוע, ואילו בחברת״החש־מל
עובדים שישה ימים.

• אבל מה קורה במיקרה ששר לוקה במחלה
ארוכה יותר? ומה קורה בהצבעות בממשלה
בעניינים שאינם נוגעים במישרדו של השר הנעדר?
האם ניתן להעלות על הדעת שממלא מקומו, במידה
ודעותיו שונות מדיעות השר הנעדר, יצביע ביד
אחת בצורה אחת, וכידו השניה כצורה הפוכה? ומה
קידה אם לא ניתן ליצור קשר עם השר הנעדר לפני
מועד ההצבעה, והשר ממלא־המקום מעריך שדעת
הנעדר היא כזו וכזו?
שרים אינם בובות, הרוקדים לפי צלילים שמנגנים להם.

• מדוע התעורר הצורך בחוות־הדעת של היועץ
המשפטי בסוגיה זו?

אז בינתיים לא יתנוסס שמו של נחום גולדמן על אחד
מרחובות תל״אביב -כך החליטה ועדת״השמות של
העירייה. חבר־הכנסת יצחק ארצי העלה את ההצעה
לקרוא רחוב על שמו של גולדמן, ואילו חברים אחרים
!וועדה התנגדו לכך, מפני שלטענתם התגלה מידע חדש,
שעל פיו פעל גולדמן אצל האמריקאים נגד הקמת המדינה.
שאלתי את יושב־ראש ועדת־השמות, ח״כ דב בן־מ־איר,
על מה המהומהי
בדרך כלל, איננו נוהגים למסור מידע ממהלך הישיבות של *.
הוועדה. את הרי רואה כיצד מנסים פוליטיקאים שונים לגרוף הון
פוליטי מכך!

• בבל זאת, האם מנעתם קריאת רחוב בישראל
על שמו של גולדמן המנוח?
בישיבה המדוברת לא ניתן היה לקבל החלטה בעניינו של
גולדמן, מפני שלא כל החברים נכחו. לכן החלטתי לדחות את
הדיון בנושא. אגב, גם עניינו של היינריך היינה, שעל שמו אושר

ענודה

תל־אניב

לאור ההצהרה המילחמתית, פניתי אל יושב״ראש
מועצת המנהלים של חברת״החשמל, בנימין ג׳יבלי,
ושאלתי על מה בדיוק זועם אוברקוביץ.
זועם? דווקא אכלתי עימו ארוחת־צהריים לפני כמה ימים. לא
היה ידוע לי שהוא זועם, אני דווקא מחבב את הבחור.

• האם קיים גורם המתנגד לכף שעובדי חברת־החשמל
יעבדו חמישה ימים בשבוע?
לא ניתן להפריד נושא זה משאר הנושאים המתבררים
במיסגרת המשא־ומתן בין שר־האוצר משה ניסים, לבין מזכ״ל
ההסתדרות ישראל קיסר. ברגע שיהיה סיכום בין השניים — נשב

עם נציגי־העובדים ונדון עימם על דרישותיהם.

• א ם כך, לשם מה נזקק אוברקוביץ לעזרת
התקשורת?
נו באמת! אני שואל אותך!

י 38

(דפנה ברק)

מפני שהתעוררו בעיות בעבר.

• למשל?
כשהשר יוסק׳ה שפירא מילא את מקומו של השר זבולון המר
והצביע כדעתו פעמיים, בסוגיית שכר־הלימוד, למרות שדעתו
של המר היתה שונה.

• על פי חוות־דעתו של חריש איני רואה כל
אפשרות שבעתיד תוכל למלא שוב את מקומו של
שרון.

לכן פניתי למזכירות־הממשלה וביקשתי בהקדם דית מקיף נ
(דפנה ברק) 1
בחוות־הרעת של חריש.

רחוב באותה הישיבה נדחה במשך ארבע שנים בגלל טענות
הדתיים. כשאין קונסנזוס בוועדה — אנחנו דוחים את הנושא
לישיבות הבאות.

• כאיזו תדירות אתה מזמן ישיבות?
מתקיימות בערך שתיים־שלוש ישיבות בשנה. יש לנו על סדר־היום
עשרות שמות של מועמדים להנצחה בדרך זו. איננו ממהרים
לקבל החלטות.

• מדוע?
מהסיבה הפשוטה, שלא נוצרים רחובות חדשים בתל־אביב
באותו הקצב כמו הבקשות להנצחת אישים. אנחנו מנסים להימנע
ממצב שבו נאשר שם להנצחה, ואז נתחיל לחפש רחוב וניאלץ
להתנצל לפני המישפחה.
אגב, יש ערים נוספות, מלבד תל־אביב. ניתן להנציח גם שם...
(דמה ברק)

1אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומדים ...מה הן <יווחרות...מה הם א

א שר כצנלסון:

אילי גורליצקי:

יעקב ד 1ברבד :0

,,תפסת את אריאל ״אי] 1מתכוון להרוויח ״איני דואה את עצמי
שדוו מתפלח ל,הבימה׳!״ מהקורה ברשות־השידוו!״ בבית־אבות לשחקנים!״

השבוע מציין תיאטרון ״הבימה״ ברוב פאר והדר את
יובל ה־ 70 להיווסדו. החלטתי לשוחח עם אשר כצנלסון,
המכונה ״כצל׳ה״ -הסדרן הוותיק ביותר במוסד מכובד

• איך הגעת לעבוד ג״הבימה״?
עליתי ארצה ב־ . 1921 בהתחלה עבדתי כשומר בראשון־לציון,
עברתי לתל־אביב ועבדתי בבניין. רעבתי ללחם. ואז חיפשו חברה
לאוהל. אחר־כך נוסדה האופרה, ונוסד התיאטרון העברי. כולם
רצו להיות סדרנים, כדי להכניס בחורות לאירועים.
ביקשתי לעבוד בהבימה, והתקבלתי לעבודה. עבדתי שם מאז
מארס — 1928 מההצגה הראשונה של התיאטרון, הנולם.

•בסדרן, נאלצת לחזות שוב ושוב אותם
המחזות. לא התעייפת מכך?

תיאטרון
לא, לא נמאס! להיפך — היו קטעים שחיכיתי לראות אותם
שוב ושוב.

• איזו הצגה אהבת ביותר?
הדיבוק. כמובן, אין על מה לדבר.״

• בוודאי נתקלת, במשך השנים, בתוסעת ההת־פלחות.
ספר לי על מתפלחים לתיאטרון, שהתפרסמו
ברבות הימים.
יוסי ידין היה מתפלח בקביעות, עד שיום אחד ביקשה ממני חנה
רובינא :״כצל׳ה, עשה לי טובה — תן לו להישאר.״
גם בתיה לנצט ושרגא פרידמן ז״ל התפלחו באופן קבוע.
הנהלת התיאטרון הורתה לי להיות קשוח, לא לתת להתפלח
בשום אופן ופנים ואחר־כך — להתרכך.
(דפנה ברק)
אה, גם את אריק שרון תפסתי מתפלח פעם•

שר־החינוך, יצחק נבון, כבר מנפנף בחרב הסגירה על
דשות־השידור, ואילי מנכ״ל רשות־השידור, אורי פורת,
העלה תוכנית־הבראה אימתנית עבור העובדים, הכוללת
פיטורין משמעותיים.
חלק מהעבודים העיתונאיים ברשות נראים מסתובבים
חסרי מעש ותכלית.
בתוך האנדרלמוסיה הזאת הפרעתי ליעקב לורברבוים,
מנכ״ל הטלוויזיה החינוכית, באמצע המשא־ומתן שהוא
ניהל עם ועדי־העובדים שלו.

• בין שלל השביתות והעיצומים שפקדו גם את
המוסד שלך, הספקת לגבש מדיניות לגבי המתרחש
כעת על המירקע?

ככל הנראה יקום בית־אבות לשחקנים בפתח״תיקווה.
העניין הוסכם בין ראש־העירייה, דב תבורי, לבין אירגון
אמני״ישראל (אמ״י) .שוחחתי על־כך עם השחקן אילי
גורליצקי, יושב״ראש האירגון לשעבר.

• מתי נולד הרעיון?
הרעיון נולד מזמן. האמת היא שדבקו בו במיוחד מוסקו
אלקלעי וגילה אלמגור, אבל היה לנו קשה למכור אותו לגופים
ולעיריות שונות. בסוף הציל אותנו רון נחמן, ראש״מועצת אריאל,
שהציע לנו להקים בית״אבות בשטח השיפוטי שלו. איני זוכר
מדוע זה לא יצא לפועל. טוב שזה מתאפשר בפתח־תיקווה.

• מה הייחוד בבית־אבות לאמנים?
ראשית, קיים הצורך. ידוע לנו שגורלם של אמנים הוא לא
מהגורלות המלבבים ביותר. גם בארץ אירעו מיקרים לא־נעימים.
התעורר פשוט צורך לדאוג לאמנים, שיוכלו לסיים את חייהם
בצורה מכובדת. התעורר צורך לספק להם מגורים וכלכלה.

ברור שלעובדים ולהנהלת רשות־השידור יש בעיה, בעיה
רצינית. המדיניות שלי היא לעמוד מהצד ולהשקיף. כן, אני
מקפיד לעמוד מהצד!

• אמן מפחד מהזדקנות יותר מאשר בעל מיקצוע
אחר?

• אני מניחה שאילו הד עיצומים ושביתות

אין לי מושג איך זה במיקצועות אחרים, אבל לגבי אמן, ברגע

שביתות

אמנים

ב״מעריב ידיעות אחרונות״ לא היה עומד מהצד
ומשקין*...

שהמישחק נדם — הכל נגמר! מצד שני, יש שחקנים קשישים
המופיעים על הבימה. דווקא במיקצוע המישחק, קיימות
אפשרויות־ביטוי מגוונות יותר.

כן, אבל בין העיתונים האלה קיימת התחרות מיסחרית.
הטלוויזיה החינוכית והטלווידה הממלכתית משלימות זו את זו.
לכן לא ניתן להשוות בין שני המצבים. אינני נהנה ממה שקורה
ברשות־השידור, ואיני מתכוון להרוויח מכך.

• היו מי שניסו להרוויח מכן?,
אם את מתכוונת לעובדים, אז אין בכוונתי לשלם להם יותר.

• ומה בדבר גורמים מבחוץ? האם נאלצת לסרב
להצעות מפתות?
מי שמכיר אותי — יודע שאיני מתפתה כל־בך מהר״.
כעת אני נאלץ לשוב ולשבת עם ועדי־העובדים שלי.
(דפנה נרק)

• אתה בוודאי מכיר את הקלישאות על כך
ששחקנים צריכים לדעת מתי לרדת מהבימה. האם
זה נכון שמועד הזמן ״משחק״ במיוחד אצל אמן?
לא, לא! אולי זה נכון בבידור או בקולנוע. אבל בתיאטרון? קחי,
לדוגמה, את חנה רובינא, פינקל, ברטונוב — שורה ארוכה של
שחקנים גדולים ששיחקו עד גיל־שיבה. רצוי להבהיר: הרעיון של
בית־אבות אינו מיועד עבור שחקנים של התיאטרון הרפרטוארי,
אלא של פרי־לנסרים, שנותרו מחוסרי־פרנסה.

• אתה בעצמך, רואה את עצמך מסיים את חייך
בבית־אבות שכזה?

(דפנה ברק)

14 יפהפיות ממוצא רומני השתתפו בתחוות־יופי
מיוחדת. ממריגה לא היתה שם

איז ה
מניה. אלה זכו במחיאות־כפיים קלושות,
מעט מזלזלות, רחומות. נערות
אומללות, שלא זכו מעודן לטייל ברחובותיה
של בוקרשט, לשיר בבית־הס־פר
שירי־עם רומניים, לרחוץ בים השחור
או להשתתף במקהלת־הילדים של
הרב משה רוזן.
זו הפעם העשירית שנערכת התחרות
הזו, מיס העליה החמנית. בראשה
עומד אימפרסריו רב־פעלים ומרץ, הרי
שרגא הוא נולד ברומניה, עלה לארץ
לפני 27 שנים, ומאז הוא זמר, מפיק,
אמרגן ומנהל תיזמורת.
הרומנים מכירים היטב את הרי שרגא.
הוא מארגן את נשפיהם, מנגן
בחתונותיהם ובוועידותיהם, בארץ ומחוצה
לה. עד קליפורניה הגיע שמו של
הרי שרגא. כבר כמה וכמה פעמים ניגן
ושר שם, לפני יהודים עשירים ממוצא
רומני.
הערב אין הוא מרוויח הרבה כסף,
אומר הרי שרגא, אבל את המסורת הזאת
אי־אפשר להפסיק .״הרומנים מח־

ף* שנשאלה המועמדת מיספר
^ 1לגילה, ענתה בלי היסוס,
ברומנית שוטפת :״שיבעים!״ הקהל
ציחקק.
המעידה הקלה בשפה הרומנית לא
הפריעה למועמדת לזכות בתואר הגדול:
מיס העליה הרומנית . 1987
המועמדת מיספר 1היא בת , 17

כמובן ולא בת .70 מלבד שגיאה זו
דיברה המועמדת ברומנית רהוטה, כך
שהכל סלחו לה. היא עדיין קטנה. היא
עוד תלמד.
גם המועמדות האחרות דיברו דר
מנית. ביניהן, ואל המיקרופון 14 .צעירות,
שמנמנות. חלקן נולדו ברומניה
ממש, עובדה שהוסיפה להן מחיאות־

הוריה של מועמדת מיספר ,4
שרית רוזגפלד, ישבו בקירבת
הבימה ועודדו אותה בהתרגשות גדולה. הם גרים

טנגו דומני

יי יו

לת שאוהבת לרקוד. כמו
כולם נהנתה רינת מחוויה רומנית.

כפיים. והיתה גם אחת שלא זו בלבד
שנולדה ברומניה, אלא אף חזרה לשם
כעת, כדי ללמוד רפואת־שיניים. הקהל
יצא מגדרו. הנה התגשמות חלומה הנסתר
של כל אמא רומניה! בת שהיא גם
יפה, גם חכמה וגם סטודנטית רומניה.
נערות אחרות, בישות־מזל שכמותן,
נולדו בארץ, אם כי להורים ילידי־רו־

בפתח־תיקווה. נטלו חלק באירוע באופן פעיל, רקדו,
אכלו מהעוגה המתוקה והחזיקו בגאווה בלתי מוסתרת
את תמונת בתם כשהיא שרועה על ספת־עור.

״7171*1*1ך ך \ 1| 1ך ן שרית רוזנפלד, מועמדת מיספר ,4רוצה
1 11\ 1_ 1 1 11/1 / /ללמוד רפואה. בעוד כמה חודשים תתגייס
לצבא. כמו רוב המועמדות, אינה חוששת לגיזרתה ואכלה פרוסת עוגה.

כים בקוצר־רוח לתחרות הזו,״ אומר
שרגא, שאינו מוכן בשום פנים ואופן
לאכזב את רומניו.
שרגא, נמרץ ופעלתן, אינו נח לרגע.
הוא לבוש בחליפה שחורה, נוצצת,
עונד טבעת־זהב גדולה, מכיר את כל
החוגגים. טופח על השכם, מתנשק
בקולניות, מעביר כיסאות ממקום למקום,
מזיז אנשים משולחן לשולחן, כמו
מפקד רב־עצמה המסיט את חייליו בש־דה־הקרב.
במועמדות
הוא רודה ביד קשה, כאילו
היו עדר־פרות, שאינן גועות אלא
מדברות רומנית. הוא מעלה אותן על
המסלול, ובקול מאיים מצווה עליהן
לפנות ימינה ושמאלה. ואוי למי שטועה!
הרי שרגא כועס. הן מצייתות
ביראה, מביטות בו בהדרת־כבוד. הוא
האיש שיוביל אותן לעתיד נוצץ, מלא
בראיונות עיתונאיים ובמסיבות מפוארות.
כך הן מאמינות.
באולם יושבים בני מישפחותיהם
של המועמדות 32 .שקלים שילמו עבור
כרטיס־כניסה. תמורת כספם הם מקבלים
ארבע שעות רומניות, מה כולל
שני זמרים המשתפכים בשירי־אהבה
נרגשים, כנר אחד ששרגא מציגו כמי
שהגיע הישר ממיסעדת דספוטין בפאריס.
המציאות קצת פחות רומאנטית:
הכנר הזה מנגן במיסעדת בריוזקה
התל־אביבית. הרומנים, שאינם יודעים
זאת, מביטים בו בעיניים פעורות. ויש
גם פרוסת־עוגה בטעם מרגרינה, וריקודי
שנות ה־ 50 וה־ 60 שכולם נוטלים
בהם חלק בעליצות רבה.
הנשים לבושות במחלצות אופנתיות,
הגברים בחליפות מהודרות. אלה
גם אלה עטורים טבעות־זהב.
״זהו ערב מיוחד במינו,״ צועק שרגא

1ך 11ךןךךןןןף 1הרי שרגא, אמרגן נמרץ שהוא גם
\ 1| / 1^ #1 1#11ש זמר, מפיק ומנהל תזמורת קטנה,
אירגן את התחרות. הוא נולד ברומניה, כמובן, והנחה את האירוע ברומ-

נית. יוצאי רומניה מכירים אותו מאירועים אחרים: הוא שר בחתונות
שלהם, כמו־כן מארגן ומופיע בכינוסים רומניים בכל רחבי העולם.
הכרטיס עלה 32ש״ח, קיבלו קפה, יפות רומניות ופרוסת עוגה מתוקה.

אל תוך המיקרופון, ומייד מתרגם את

11811,

ליבם לעובדה
המועמדות הגיעו לתחרות באמצ־עות
מודעות בשני העיתונים הרומניים,
ראצה (ואסטרה ורביסטה מיה. אחת
מהן לוחשת כי בעצם אבא שלה אירגן
לה, בעזרת פרוטקציה כבדה, את ההש־תתפות.
אומרת ומיד נאלמת, מביטה
לצדדים בפחד. שרגא אסר עליהן להת־ראיין.
לא עכשיו ולא עם סיומה של
התחרות. לעולם־ועד הן נידונות לחייך
ולשתוק.
״ 40 מועמדות היו לי השנה. קודם
כל אני בורק את הרקע שלהן ״,אומר
שרגא. שלא יסתננו, הס וחלילה, כמה

ך 111ך * ך| שרית שכטר מבאר״שבע זכתה בתואר נערת החן. כולם היו
1 1 / 11 בטוחים שתזכה במקום הראשון ובכתר המלוכה. היא
חיילת שנולדה ברומניה, ובזמנה החופשי כותבת שירים וקוראת ספרים.

11 ^ 111 זוהי אמה של הזוכה
\ 1\ 111 במקום השני -שקיוותה
כי בתה תזכה במקום הראשון.

ךןל ך ה חןךה 14 מתמודדות השתתפו בתחרות, חלקן
1 1| 1 1 1 11111 11 1 1נולדו ברומניה, אחרות נולדו בארץ
להורים יוצאי רומניה. במחיאות״הכפיים זכתה מי שנולדה ברומניה.

פולניות לתחרות. רק אחר־כך אני בודק
את היופי. כולן חומר טוב. מבתים
טובים. אחרי התחרות הן יתגייסו לצבא
וילכו ללמוד באוניברסיטה. אף אחת
מהן אינה חולמת על קאריירה בינלאומית.״

הרי שרגא חולם, וסומך על רו־מניו
הנאמנים שיעזרו לו להגשים את
חלומו. הם ישתתפו בכל מופע שהוא
עורך, ימחאו כפיים בהתלהבות, יאכלו
בחמדה את העוגות המתקתקות ויספקו
לו, אגב כך, פרנסה ותהילת־עולם.

שרה ליי מ כי•;
עילם: עיד; צפריר ש

^ 1ךיךךלך 1 1 1ך ! עדינה שוורץ, בת 17 וחצי מתל־אביב זכתה
11 1 /1 1 1 11.1 1 / 1בתואר: מיס העליה הרומנית .1987 היא נולדה
בארץ, הוריה נולדו ברומניה. היא מדברת רומנית רהוטה שוטפת.

לגעת ס. לנשק אותו, לשכב איתו!
(המשך מעמוד 07
מרובים, ופורץ בריצה מהירה אל
הבימה .״ערב טוב קריית־מוצקין!״ הוא
שואג. גוש־האנשים ממולו עונה לו
בצרחות.
״לא מבין, לא סולח, זו הכרזת
מילחמה״ הוא מתחיל לשיר, בצרידות
האופיינית לו.
הוא לבוש בחולצת־טריקו ירוקה,
במיכנסי־ג׳ינס צמודים ובמגפיים
שחורים. על היד פיסת־הבד המפורסמת.
הוא מקפץ, משתולל, מניע את
אגן־הירכיים ונראה כמו אמן־רוק ותיק
ומשופשף.

ל א חו רי הבימה עומדת חווה
^ /כ הן, אמו־הורתו של חיים כהן,
הלא הוא הזמר אדם. פנים יפות, דומה
בתווי־פניה לבן האליל .״שלח גם לי
נשיקה,״ היא מתבדחת. היא שרה איתו
את השירים .״תמיד חשבתי שיהיה
דווקא שחקן״ היא אומרת ,״בבית־ספר
תמיד אהב לשחק. אם יש לי נחת
עכשיו? כן, אם הוא אוהב את זה אני
מאושרת. מה שטוב לו, טוב גם לי.
״החיים שלנו לא השתנו בעיקבות
ההצלחה. הוא נשאר אותו הבן הטוב,

לסיים את ההופעה מבלי שייגרם אסון.
הם מחליטים שהזמר יפסיק באמצע
השיר האחרון, הלהקה תמשיך לנגן,
ובינתיים יברח אדם לניידת, שמנועיה
יופעלו מראש.
הטריק פעל באופן חלקי בלבד. חלק
מהמעריצים נשארו אומנם מסביב
לבימה, אולם חלק אחר כבר הטילו
מצור על הניידת.
הדלתות האחוריות שלה נפתחו
ואדם בא אליה בריצה. הוא נכנס פנימה
וצנח בעייפות על המושב. הניידת
התחילה לנוע. אדם עוד מנופף לשלום
למעריצים הנתלים על הרכב .״שיזהרו,
הם יכולים להידרס,״ הוא אומר מודאג.
כשהרכב מגביר את מהירותו, אחת
הבנות נשארת תלויה עליו, מחזיקה
חזק בחלון. אדם קם ממקומו מנשק לה.
היא צונחת לקרקע. אולי היה זה הרגע
הגדול בחייה.
במרחק כמה קילומטרים משם מחכה
מכונית הסובח של מיקי, המנהל
האישי. אדם מצטרף אליו. אשה
העוברת במיקרה במקום — אולי
היחידה בעיר שלא באה להופעה —
נדהמת לראות אותו .״אתה יפה,״ היא
אומרת לו, והוא עונה לה :״עיזבי
שטויות, מי יפה.״
מיקי מנסה למצוא את דרך היציאה
לכיוון תל־אביב, וטועה ברחובות

_ יסורי ששון
מסעירה יותר. בפעם הראשונה שהג ,14 אפשר לחשוב מה הגילים של הקהל
עתי לתל־אביב ופתחתי חלון, נחנקתי של מדונה וקורן ודייוויד בואי. לכולם
יש קהל של ילדים. אבל מה שבחוץ־
ממש.״
אדם מספר, שהמעבר לתל־אביב -לארץ זה טוב, ומה שבארץ זה לא טוב.
״היו אומנם גם עיתונאים שהיו
היה קשה ורצוף מיכשולים .״בשנתיים
הראשונות שלי בתל־אביב ממש בסדר, גם אם היתה להם ביקורת, היא
סבלתי. כל יום היה לגביי דיכאון. לא היתה בטעם. אבל חבל שאלה שקוטלים
רק שלא אהבתי את העיר, שנאתי אותה לא עושים את זה בפייריות. היום כבר
ממש. שנאתי את המנטאליות, את לא יודעים לאהוב, לפחות שידעו
לשנוא. הרי ברור שהקינאה מדברת
האנשים, שנאתי בעצם הכל.
״רק אחרי שנתיים התחלתי מגרונם.
״אני יודע שיש עיתונאים
להתרגל. החזקתי מעמד למרות
הקשיים, כי ידעתי שאם אני רוצה שבהתחלה כתבו עליי רע בגלל שזה
להצליח בשואו־ביזנס, אני חייב לגור היה זלי 11 והיום, לאור ההצלחה, הם
אוכלים את הלשון. אני אף־פעם לא
בתל־אביב. היה לי כוח־רצון.״
אכנס לתחת של העיתונאים כדי
שיכתבו עליי טוב או כדי שיאהבו
אותי.
״ממש מזדהה עם השיר של אריק
אינשטיין, עיתונאי קטן. זה צריך להיות
>^חרי השנתיים הקשות הוא
הימנון־האמנים בארץ. היום אני לוקח
הצטרף ליזהר כהן, באירוויזיון,
ללב פחות, נמאס לי שכל אידיוט
כרקדן מלווה. מה שקרה אחר־כך סופר
שיגיד משהו יגרום לי להתגרד.
בעשרות כתבות. סינדרלה מקומית.
שידברו.״ החליט שלמה צח שמע אותו שר,
אדם מפסיק, מתקשר לאמו בפלאשיש
לו כוכב ובמשך שנתיים טיפח פון, המותקן במכונית .״איך היה,׳
אותו והשקיע בו. התוצאה היתה מאמי? נהנית?״ לא קשה לנחש מה היא
התקליט סוד, שהיה להצלחה מסחררת עונה לו. אחרי השיחה הטלפונית הוא
ונמכר ב־ 30 אלף עותקים — הצלחת אומר :״יש לי כל הנתונים כדי שישנאו
חסרת־תקדים לתקליט־בכורה של זמר. אותי. אני נראה טוב, וזה כבר לא בסדר.
בארץ צריך להיות מיסכן ודפוק כדי
לזכות באהדה של העיתונאים. מה
רוצים ממני, שאעשה צלקת על1
הפנים?״
מטאטא לאגק-פופבים

אדם המבוהל מוצא מן המופע
,מה חצים ממני, שאעשה צלקת על הפנים ל־ואני
אותה האמא הטובה״.
על הבימה אדם שר ״קחי אותי
מאלפי שקרים, מתשוקות כוזבות,
מקרבות בהם אני חסר־אונים.״ אמא
חווה עוצמת עיניים ושרה יחד איתו את
המילים .״זה לי הוא שר את השיר הזה,״
היא אומרת. אחר כך היא ניגשת
למנהלו האישי ומתעניינת איך היתה
הופעה בלילה הקודם .״פיצוץ,״ הוא
עונה לה, והיא מחייכת בהנאה.
״לא יוצא לי לפגוש אותו הרבה
בזמן האחרון. הוא נורא עסוק, רק
כשהוא מופיע בסביבה אנחנו נפגשים.
כשהוא התפרסם, בהתחלה נפגעתי
מאוד כשכתבו עליו דברים לא טובים.
היום זה לא איכפת לי, העיקר
שיכתבו.״
והדבר שהכי מטריד אותה כרגע:
״איבדתי כאן את בעלי, מה אעשה? איך
אחזור הביתה בלי בעל?״
היא מספרת שמעריצות רבות באות
אליה הביתה ומטרידות אותה .״עכשיו
אני לא יכולה להסתכל עליהן, איך
שהן בוכות. אני יודעת שאבכה ביחד
איתן, אז אני לא מסתכלת.״
״אדם, המבחין בה מהבימה, מנופף
לה לשלום ושולח נשיקה. אחרי
ההופעה, הוא יודע, לא יוכלו להיפגש,
בגלל הבלגאן.
הצוות של מנן־חיר־אחם עובד
במרץ. מיספר המתעלפות הולך וגדל
השוטרים מתייעצים ביניהם כיצד

הזרים לו .״תיזהר לא להתקל בקבוצת־ילדים״
,מתבדח אדם.
״אני חייב לשתות דחוף, אם לא —
אני מת מצמא,״ הוא אומר. החולצה
שלו ספוגון זיעה. הוא מחזיק כמה
חולצות־טריקו הנושאות את דיוקנו,
חולצות שהמעריצות זרקו לו לבימה.
מידו הוא כבר הסיר את פיסת־הבד,
שהיתה לו בתחילת הערב.
״היתה בקהל ילדה עם עיניים בוכות
כאלה, לא יכולתי לראות את זה, הייתי
חייב לתת לה.״
״בכל הופעה זה ככה״ ,אומר מיקי.
אדם מפהק פיהוק גדול ואומר :״אני
סחוט, ממש הרוג. באמצע ההופעה,
מרוב עייפות, אמרתי,את הסיר הבא
אסיר לכם׳ .לא שלטתי על השפתיים
שלי״.
הוא פותח חלון ונושם את אוויר־הלילה
הצלול של חיפה ,״אני מת על
העיר הזאת. הנה, שם גרתי,״ הוא
מצביע לעבר אחת השכונות .״זו עיר
אמיתית, חיפה, אנשים כאן מתעסקים
בדברים הרציניים של החיים, לא
בשטויות. פה אין מועדוני־חברים
והבדלי־מעמדות בגלל סוג־הרכב. פה
אלה חיים אמיתיים״.
בכל זאת, הוא עבר לגור בתל־אביב,
למרות •שלדעתו ״יש בתל־אביב משהו
לא בריא לבן־אדם, מתח, לחצים,
בלגאנים. אין שם שלווה. אבל למרות
הכל, אני אוהב את תל־אביב. היא

המבקרים, לעומת הקהל, לא אהבו
אותו. מהרגע שהוא התפרסם, הופיעו
בעיתונות ביקורות חריפות על
התקליט.
לאדם יש הרבה בליבו על הכתבות
השליליות שנכתבו עליו .״אני לא
כועס, לא ממורמר, רק כואב. כואב לי
שככה מתנהגים. לא נולדתי יום לפני
התקליט, אני יודע שבכל מקום אנשים
אוכלים אחד את השני. גם בין פקידים
בבנק יש כאסח. לא ציפיתי לנחות על
צמר־גפן, אבל מה שעשו לי היה ממש
לא פייר.
״לא איכפת לי שיבקרו, שיקטלו,
אבל בטעם. שלא יכתבו סתם בשביל
לכתוב ולקטול. שמאחורי הדברים
יעמוד משהו.
״אני יודע אפילו על מבקר אחד
שביקר את התקליט בלי לשמוע אותו
בכלל. למה הרישעות הזו? כתבו על
התקליט שהוא נשמע כמו ג׳ינגל אחד
ארוך. אולי זה נכון שיש בו להיטים,
אבל יש גם שירים יפים שאי־אפשר
להתעלם מהם, אז למה לגמור ככה על
התקליט כולו?
״כתבו שהתמלילים של אלונה
קימחי נשמעים בוסר. לדעתי הם יפים
וכנים. הבעיה בארץ הזאת שלא אוהבים
הצלחות. אם יש עליך קצת אבק־כוכבים
מייד דואגים להוציא מטאטא
ולנער אותו מעליך.
״כתבו שיש לי קהל של ילדות בנות

(המשך מעמוד )7
שני ילדיו: אורנה תמיר, מישפטנית
ג׳ינג׳ית, וראובן ז״ל.
אט־אט התחלפה בת־הלוויה בשתי
אחיות הולנדיות. הבית בקאהיר
התמלא בסורגים, תרופות ודלתות־ביטחון.
ששון לא ויתר על שביב־תיקווה
ונטל את אשתו לבדיקות אצל
מומחה ידוע בארצות־הברית. במקביל
הקפיד למלא את תפקידו הדיפלומטי,
להופיע באירועים חברתיים, לחייך,
להשיק כוסיות.
לפני שנה וחצי איבדה טובה ששון
את הכרתה, וזו לא שבה עוד אליה.
ששון החליט להחזיקה בבית, סמוך
אליו, כל עוד זה יהיה בגדר האפשר.
למושג ״אפשר״ יש פירושים רבים.
ששון הרחיבו ככל הניתן. לפני
כשלושה חודשים נאלץ להעביר את
אשתו לבית־החולים הדסה שבירושלים.
כעבור כמה שבועות העביר אותה
לבית־החולים שערי־צדק.
באחת משיחותינו סיפר :״איני יכול
לשאת את זה שאני מסתובב כשגריר
בקוקטי״ילים, מקבלים אותי בכל מקום
רשימת ההומואים

* * וד טענה קשה שיש לאדם כלפי
^העי תונאים היא על הנסיונות
החוזרים ונשנים לרמוז על העדפותיו
המיניות .״מה העניין הזה? למה
נטפלים לנקודות מטומטמות כאלה?
״כל עוד אני לא צריך לשכב עם
בחורים בגלל מה שכתוב בעיתונים, זה
לא מפריע לי.
״יש עיתונאים שסתם מחפשים
להרוס. עיתונאי אחד שאל אותי
בראיון, :אתה רוצה להיות נושא הדגל
של החברה ההומוסקסואלית?׳ עניתי
לו, :לא׳ ,הכותרת שהופיעה בעיתון
היתה, :אדם — ,אני לא רוצה להיות
נושא הדגל של החברה ההומוסקסואלית.׳
למה הוא עשה את זה? בשביל
לפאר את הכמבה שלו? כדי שהיא
תהיה יותר מסעירה?
״שיפסיקו לחטט אצלי. אילו הייתי
מפרסם את הרשימה של כל ההומואים
בתל־אביב, העמודים בהשלם הזה לא
היו מספיקים לזה!״
אולי החיטוט הזה בחיים הפרטיים
הוא המחיר שצריך לשלם מי שרוצה
להיות סמל־המין?
אדם מתרעם על השאלה: אני לא
סמל־מין ולא התכוונתי להיות כזה. אם
הייתי רוצה להיות, הייתי משחק
בסירטי־פורנו, ולא הייתי הולך להיות
זמר. אני לא מתייפייף על הבימה,
לובש ג׳ינס וטריקו.״
הוא מצית סיגריה (״מעשן רק
כשאני עייף״) וממשיך :״אני גם לא
חושב שאני כזה יפה. אף י׳עם לא הייתי
ילד יפה, ועד היום כשאני עובר ליד
יפים אני מסמיק.״
על המעריצות הוא אומר :״כשאני
רואה אותן כשהן בוכות בהופעות,
עצוב לי. כואב לי לראות אותן ככה״.
״בבית, כשאני שם את הטלפון
האוטומטי, הוא מתמלא בהודעות
בדיוק 180 דקות מרגע שאני מפעיל
אותו. הן משאירות לי בדיחות ואנחות,
משמיעות לי בטלפון את התקליט שלי.
״כן, זה מחמיא, כל המעריצות, אבל
אין לי אגו־טריפ בגלל זה. זה מחמיא,
אבל אני שומר על גבולות. אני טיפוס
של בית של ארבע קירות.
״מה יהיה כשכל זה ייגמר? אני
אעלה על רכבת אחרת, אני לא רואה
את עצמי כך כל החיים.״
הארובות הגבוהות של רידינג
נראות באופק, חוזרים הביתה, לתל-
אביב. למרות הפיהוקים והעיניים שלו
שכמעט נעצמות, הלילה של אדם לא
נגמר .״יש מסיבה שעושה שימרית אור,
לפתיחת בית־קפה. אני חייב ללכת. אני
אוהב אותה ויודע שגם היא היתה באה
בשבילי, אם הייתי עושה מסיבה.״

ששון בשגרירות
כמו בספר אי 1ב
בכל גינוני״הטקס ואילו טובה שוכבת
שם, במצב כזה״...
המעבר לבית־החולים שערי־צדק
היה קשה עליו במיוחד .״זה המקום
הקבוע שלה,״ אמר ביום המעבר ,״מכאן
לא תעבור יותר.״
במהלך התמודדות זו נעצר גיסו של
ששון, רפי לוי(בעל אחותו, אלגרה).
לוי, שהחזיק בעמדה בכירה ביותר
במישרד־הפנים ושנחשב לכל־יכול
בירושלים, עומד בימים אלה למישפט
וגם אם יזוכה — חיי־המישפה לא
יחזרו לקדמותם.
״רובי״ היה בנו הצעיר של ששון.
אביו נהג להגדירו כ״שובב״ .״כמה
שהיה יותר שובב ועשה יותר בעיות —
כך נקשרתי אליו ואהבתי אותו יותר״.
סיפר השבוע.
בעבר כבר נפגע בתאונת״דרכים,
ושכב כשבוע ימים ללא הכרה. הפעם,
שמונה חודשים אחרי שמצא בכוחות
עצמו עבודה באילת והתקדם בה, נהרג
בדרכו לאילת.
במהלך השיחות הטלפוניות באותו
לילה ארוך, עוד קיווה ששון. משהגיע
למחרת לרפיח, טילפן לבית־החולים
ושם נאמר לו חד״וחלק :״בוא מהר!״
ששון הבין מייד את חומרת המצב
ודהר לכיוון בית־החולים שבו שכב בנו
הצעיר .״הרגע הקשה ביותר עבורי היה
לחלוף על פני שערי־צרק, שם מאושפזת
טובה, לא לעצור ולהמשיך הלאה
סיפר בקול שקט, מעורר צמרמורת.
מאז
שפורסם דבר האסון, המה בית-
ששון בירושלים במבקרים: נשיא
המדינה חיים הרצוג, שר־החוץ שימעון
פרס, שר־החינוך וחבר־נעוריו יצחק
נבון, השר עזר וייצמן, מכובדים ערביים
ורבים־רבים אחרים. שיחות טלפון
ומיברקים הציפו את הבית. ששון קיבל
את פני הכל בצורה המעוררת כבוד עד
כדי תהייה לגבי כוח-הסבל האנושי. אך
אמר בשקט :״שני דברים מנחמים אותי:
ראשית — שטובה אינה יודעת ממה
שקרה, ושנית — שכל חבריו של רובי
הגיעו להלווייה ואחר־כך הביתה, ולא
רק החשובים — החברים שלי.״
ביום ראשון שב ששון לביתו
ולמישרדו בקאהיר .״חייבים לשוב
לשיגרה,״ אמר לי.
העולם הזה 2616

הוידאו שלך צריך שומר-ראש
הסרט המגנטי של סוג׳׳
שומר על
הראש המגנטי של
הוידאוט״פ שלך
הראש המגנטי הוא
החלק החשוב והיקר
בוידאוט״פ שלך. רק
קסטה מעולה ועמידה
שומרת על ח״ו לאורך
זמן ומעניקה תמונה חדה
וברורה תמיד.
איכות התמונה נשמרת
גם בשימוש החוזר
בסרט.
קסטות פוג׳׳ וידאו ואודיו
להשיג בחנויות הצילום והחשמל המובחרות.
קסטות וידאו פוגי ־

מעט יותר יקרות,
הרבה יותר טובות.
אל תחסוך באיכות.
קנהפוגי.

נציגים בלעדיים:

קבוצת חברות שמעוני בע״מ

וויט=ו
אז־יסור

פוגיי־קסטות הוח־או הטובות ב שלם

ר ח בתשרי תשמ״ח21.10.1987 ,

מיסטר 2616

המחיר 4.00 שקל חדש וכולל מע־מ)