גליון 2617 מתאריך 28 באוקטובר 1987

ה׳ בחשון תשמ״ח28.10.1987 ,

מיסטר 2617

המחיר 4.00 שקל חדש וכולל מע״מ<

שנה 52

ן הנושה שנאסרה רניוסום:

דוגמנית
] חוזרת
בתשובה
י נעלמה

שי מי תבור׳ :אעשההנרלמשהכסף !

טורטוז ו -טטווטץ 1טטבטי ולבטוח
עזל\־ דלטחתל:1טטל\ל\
לרוייל וליבול לגיורל ללוייללאורל לייל
ולוץ ולללגלילוווללליאיל. לוושאיל
לווגליל לגוללל -לוו רללל לללול.
טולטל ו -ללדילזליליללבלייללזלל^
ללילוללדלודגוילללליילולרלולדלל^ל
לדרגלילוילירל. ללואלליליול טולטל ו רלוילראלוללללילילללולליילללללייל ילוילו ללל לרגשלשולל וילליוואל ללול
ללווץ שאללרגיליל דאלוללולץ לאלולול
וליוילץ.

לללואל טולטל ו לשולל רלרגריללולל
שלללולללובלו דלילללללורלי לשלל
ולשלול לללוללל ללורלילילוגיולל ללולל
אללוללליחא לללאללל לו א ט אי אטנלר לוזוץ ווזו
לאשללרולוללליאוללשול ללדוללי
ללולו לאלוליללובר.
טולטל ו לוא לובלליולאולילליובדל״י
? לשלל ל 21 -לולולללללי מססז ללל ולישראלל״י ללל ללשיוללולבלליול

ליאטט טולטל ו
״ללל״ ליללל ללולללללויללוללילשללל
וללוללל ללווייל ללוללל לאורך ולץ. אל
״ויאלל טולטל ו״ לוללו ללללליול
לאלבלול ללל ללבולך לללאריול.
וילץ ללשיג ל א ריוו ל מסו ו־ם 25 נו ביו לבר שלו ל
ל של לו לליולללוו ץ, ב לי לו ללל ובלי לבל
לבל לפ שלל ב רלבבלללבל־ל

^ץ נ\־״י\ז\\גז. פרומיוק[

250

בדבח ביגז
חוויה מ ס עי ר ה
על גליון שתכיל סגר (,,הצופך אד־מע״
,העולם רמה 16.10.87

חוויה מסעירה עברה עלי בקריאת ספרד הנועז
של ק. צטגיק, הצ1פן. אדסזג
יעל גבאי, חשד
ברצוני להביע הערכתי ליחסה הבדזכד, הקדשת
רוב הגלית לכמעס־ספר פאת י +צסניי+
שמחתי להיווכח שהשלם זה פתה דף חדש
ואני מקווה שעוד יהיו דפים חבים כדונמת אלה
שבגליון מס׳ .2614
א פי סלמ אי, ם 1שב בצת
כן יירבה
נהניתי מאוד מקריאת יזסנו של? 4צסניק על
תקופת הטיפול שעבר ב אל אס די, בדי להירפא
מסיוטי השואה.
רחל בץ, תל־אביב
תודה.

פ סיכולוגי ה בגד ת ם
על הבעת דיעה חריגה (.אנשים׳,
העולם הזה .)13.10.87

קראתי בשאם־נפש את חח־עתו הטלפונית של
רב־החובל אח גרץ על מותו של סדן גיל עברי.
כסרן, טייס אף־ 15 בחיל־האתיד, ידידו וחברו של
גיל המנוח, נדהמתי לראות את נסידנו של אותו
רב־חובל להשוות את זממה של מישפחת עברי
למשברו הנפשי הוא.
את בעיותיו הפסיכיאטריות עליו למסד ולא
מעל גבי השלם הזה, שמן הראוי היה שגם הוא
ינקוט במידה של בדיקה והתחשבות.
כמי שמבין בתעופה — אין שום קשר בין
המתואר בהשלם הזה ובין המציאות ומה שנכתב
היה שגוי.
אינני חושב שהיה מיזם לסרסם את דבריו של
אדן גרץ. על הדחף שאיננו ניתן לכיבוש של בנים
המבקשים להוכיח עצמם להזד׳זס(כסו גיל עברי,
הטייס המנוח, לאביו, דויד עבדי, שהיה מפקד
חיל־האוויר).
זאת, בסך־הכל, פסיכולוגיה בגרוש, אבל
פגיעה קשה מאוד בחודים השכו לים, כמי האלוף
(מיל׳) דויד עבח ורב־אלוף(מיל׳) רפאל איתן,
שבניהם הסייסים ניספו בתאוגות־איס תיס
מיי ס, תר־אב־ב
• שם בעל הסימזב איזו לוזן לפיתזום

אץ ב סי ס
על דיעותיה של קוראה חרדית
(״איגרת העורך׳ ,העולם הזה

. )13.10.87
הקוראת בחלד ביטאו־״ בסיכתבה באופן ברור
את חוסר־הבסיס המשותף לשיכנוע הדדי בין חרדים
לחילוניים ולדעתי, וזזדדים ועז המונעים
זאת. כל דבר או ערך חילתי הוא כפירה ותועבה
בעיניהם, ולא דבר שניתן להבין אותו, לחיות
עימו או ללמוד ממנו.
מצב זה אינו מותיר אלא ניסוקים כסו רציחות
ברחוב, מטר־אבנים וגידופים סג״זעב ואלה אינם
בסיס לדו־קיום כלשהו. ערן רוזנברג, רמלה

בול שי טאחדג רו ד
על חגירת חגורות־בסיחות במכונית
(״יתהלל חוגר כמפתח׳ ,העולם הזה

.)13.10.87
היות ואני שייך לקבוצה הטתנגדת לחגורת־הבטיחות,
ואינני חושב שדיעזתיי איוולת, אני
מבקש להגיב על דעתו של אודי אבנרי.רוצים,
בסך הכל, להכריח בן־אדם לשסזד על תייר.
ואני, בסך הכל, אינני רוצה שאיש יסריח אותי,
ואם זאת איוולת, אני גאה להיות אוויל.
מספיק אמד את נהג המונית, שניסו לרצוח
אותו בדרך לבית־צפאפא, הש־בד שהציל את חייו
היתה האפשרות להימלט (בהיותו לא חנוד).
החגורה היא בולשים אחד גדול (ממש כמו
קסדת־מגן לקטנוע עד 50 סם־קז ועד היום לא
נעשה בארץ מחקר אחד נורמלי כדי ללמוד את
הנושא כהלכה. אי לן אפש מיין, הזד־השוזן

ב ל בי אדה
על פן נוסף בעלייתה של אידה גודל
(״אילנה אסירה של אידה׳ ,העולם

הזה 413.10.87
מה זאת כל הכלביאו־ה הזאת? טרסה ציונית?
מזימה סובייטית?
אך ירדה אידה גודל סן המסרס בלוד התברר
(הסעזך בעמוד )4
העולם הזה 2617

אנטי דבוטינסקי

מיסמך מוזר ביותר פורסם השבוע:
הוא יוחס לח״ב משה ארנם, ותוכנו היה
סנסציוני. באותו היום הכחיש ארנס כל
קשר למיכמך, אך למחרת נעלם האיש
ולא ניתן היה להשיגו. במיסמך הפנס־ציוני
היו הצעות ״להילחם בנטייתם
של ערביי ישראל לאוטונומיה״ —
היתכן שחיבר אותו חסוד של זאב
ז׳בוטינסקי, מאבות תו־
| ך > רת־האוטונומיה, ואם לא
—־ מדוע נאלם ארנס?
בעיקבות מאיאקובסק

דף חד ש

גרשון קניספל, שנסע ברחבי רוסיה
בעיקבות ולאדימיר מאיאקובסקי, בא
לבקר בעיר הולדתו של המשורר הרוסי,
היום העיירה מאיאקובסקי. שלמה
> שבא מציץ פעם נוספת
11 /בקירות הקלופים והמת־מוטטים
של תל־אביב.

מות הצ׳לנית

ז׳קלץ דה־פרה שכבה וגבבה בלונדון. בעלה
המפורסם חי בפאריס עם אהובתו, ולצ׳לנית לא
היה איכפת. זובין מהמה סיפר שבכה עליה
במשך 5שנים. המבקר חנוך
רון אומר ש״ז׳קלין דה־פרה תר
רה את האסכולה של עצמה׳׳.

כתבתהשערה קיד מי:

חטיפה דתית
מישהו מנסה לשחזר את פרשת יוסלה שוחמכר: הדוגמנית
שלמדה ציור ובאלט, נטשה את כל עיסוקיה לטובת הדת,
ונישאה בשידוך לתלמיד־חכם. אבל בעלה לא היה דתי דיו
לטעמה. היא נעלמה יחד עם בנה, בן ה־ .5לפני כן התייעצה
עם רבנים ידועים מבני־ברק. כנראה החליטה
^ 427 שלחינוך חרדי צריך לנתק הקשר עם האב.
כתבתהשער האחורי:

הפרלמנטריזם חשוף
הקהל לא נהר להופ שתיה של מלכ ת הפורנוגראפיה
הפרלמנטרית. האולמות נותרו
חצי־ריקים. והציבור הסתפק בתמונות שבעיתונים.
ארבעה ימים שבהם שהתה הח״בית
בארץ־הקודש סוקרו מכר כיוון. רק לכו תל
היא ל א זכתה להגיע. כי הדתיים זרקו כסאות.
כתחליף הצטלמה על גבו של

גמל ירושלמי -״בעלי־חיים ל א
סובלים מזה,״ דברי צ־יצ׳ולינה.

נפילת הבורסה, ערוץ פרוץ
האוב׳ תותתים וקצפת
הוו״צמני

עזר ווייצמן, במונולוג
חושפני, עורן חשבון נוקב
עט עצמו :״יכולתי
להמתין בנחת לתורי,
ליישב את יהודה ושומרון
ולהיות ראש־ממשלה. מה
שהפריע לי זהו האופי שלי. אולי
השארם הוא שהיה בעוכרי!״

סלים ועניוות

נבחרת ישראל נגד אלופת אירופה, לכבודם של
מיקי ברקוביץ ומוטי ארואסטי. השופטים דויד
דגן הישראלי ומאניס היווני לא הצליחו להסתיר
את נטייתם הטבעית. בשלב מסויים נראה כי
התחרו ביניהם על הדבקת עבירות לקבוצה
היריבה. לא עזר ליוונים —
^ נבחרת ישראל הובילה לכל 11 אורך המישחק וניצחה . 110:102

נטיש בצלחת

מאות אנשים יושבים ליד שולחנות במיסעדה
ענקית, ומפצחים בפטיש קטן חיות מוזרות. את
מה שיוצא מתחת לפטיש ולאיזמל — הם
טורפים בעזרת הירייצו. בסוף הס גם משלמים
תמורת התענוג 40 :דולר לאיש. אריה ליפסון,
הגובה מהם את הכסף במיסעדה

^ 9 / 7שלו בניו־יורק, חולם להאכיל גם
את הישראלים באותו חיות.

אפילו לאמריקה הגדולה אין די משאבים לקנות
גם תותחים וגם חמאה. אבל לאמריקה היה
ברזל. על כן, היה לה לחם, עד
גות ואפילו קצפת. מה הקשר בין
המיסים, רונלד רגן והבורסה?
המיליארדרית הרעבה
שולמית גיבשטיין, גיסתם של ראש עיריה
לשעבר ושל האמן יעקב אגם, טוענת שנושלה
מרכוש של מיליארדים. עכשיו היא פונה לציבור
בבקשה לנדבה. האם קנו הרבנים
^ £את סיפור הבעל, ש״היא קו־מוניסטית
והורסת הבורגנות?״

הזמר דודו פישר לא
נפרד מאשתו טובה,
אבל קיבל הזמנה למלכת
בריטניה • רותי
הר־ציון עזבה את כוכב
הירדן ואת מאיר,
ופנתה לעורכי־דין • כששופט מנסה להיות
שדכן לפרקליטים רווקים • רפי בהן מחפש רק
כחול־לבו • מי הדליף את סוד הגירושין הכמוס
של מורים ששון, ולמה הא־מא
כמעט התעלפה והפסיקה

לדבר עם חביבה פלטאו?

ה מדורי ם הקבועים:
מיבתבים — בולשיט אתד נחל
איגרת העורך — יכתבו של
חף־מפשע
תמרורים — ראש־הממשלה והנחשה
הנדון — הרבה הרבה בחל
תשקיך — הבתולה זהרב׳
יומן אישי -שואה אחרת
אנשים — הרקדנית מדכאו
מה הב אומרים -סישל חדד,
יהודה ברקן. יצחק ארצי, עידית ועמן

שימי תבור
בדרר לפאריס
מעיסקי הבנייה בארצות־הברית עובר שימי
תבורי, מי שהיה מלך זמרי־הקאפטות מנס־ציונה,
לפאריס. את האשה
והילדים משאיר בבית, בצדד
לה. עוד לא מבין צרפתית.

תחתוני אור׳ זוהר

רחר ה מר חר ת
מרווחת:

אח׳ פולק. עדי אשראי
קולנוע — חיל 1ל הקודש
זה וגם זה — כבר נמאס סהח1רף
לילות ייטראל — בהפסקח־חשמל
דך חדש — סדרים שוברים שירה
תשבץ — הפיל, נטש
מיבתבים לרותי — נשים שולטות במחר הורוסקופ — השנה של מאזניים
רחל המרהלת -על בל העולם

ינון שניר קיבל את אידה נודל, טען שלא ידע,
והבטיח שלא יעשה את זה שוב. הערוץ השני,
שעכשיו הוא גם הערוץ הראשון, עובד,
דיווחים ישירים ממישחקי כתרגל אצל אייבי
— יש, גלי־צח״ל משדרים, השובתים מחום־
רי־המשכודת מחלטרים. אז מי בכלל צריך
טלוויזיה? הפוליטיקאים, שי־צר-הפירם
ום שלהב סובל
בימים אלו מחסכים נוראיים.

בסרט ״הצילו את המציל״ מתפשט אורי זוהר
ונשאר בתחתוניו. בחיים, נזכרת כתבת, הוא
הופיע לפני 10 שנים בביתה לצורך עבודה,
התפשט לפתע, גם מתחתוניו, ורדף אח־ריה
מחדר לחדר. המתחרז־המפורסם
ביותר במדינה, בדר-
בו אל הדת, שיחק בתופסת.

חולות הרוח

כשרדינג שובב, עוזבות ענת, שלומית ויעל כל
עבודה, לימודים ועניץ, ורצות לקחת את
הגלשניס. כשאוסף עם־ישראל
את ציוד המנגל, אז יורדות הב־ 1 נות למסע פרטי במרחבי־ים.

אסטרוסקסורוגיה

יש לך, אדוני, אנרגיה מינית? יש בך, גבירתי,
מגנטיות? המחשב יספק תשובה לכל שאלה. מי
שלא יכול לשלם תמורת שירותיו של אסטרולוג
פרטי, יכול להיעזר בשירותיו
של המחשב האסטרולוגי, בם־

ציאת חתן או כלה מתאימים.

בזי מז בי ם
(המשך מעמוד )3
שהיא לא עלתה ארצה בגפה. היא החזיקה את
כלבתה פיזר בזרועותיה.
ועכשיו בא השלם הזה וחושף חוליות נוספות
בקשר־הכלבים של אידה נודל.
לא מספיק שאחותה של אידה, הגב׳ פרידמן,
נאלצה ללבוש אפודה עשויה מצמר שנטווה מן
השערות שנשרו מכלבתה של אידה, הרי שגם,
כדי להרגיע את בנה יחידה, יעקב, בעת שהיתה
עסוקה במאבק להעלאת אחותה ארצה, נאלצה
הגב׳ פרידמן לקנות לו כלב(״במקום הורים היה
מרדכי קסטל, רמת־נן
לו כלב!״ ,כדבריה).

ל ב לי

מלאכת־י ד

ביניבן

ביוני השנה היה יצחק חטואל אדם מיואש.
הוא ישב בכלא וחיכה למישפטו באשמת הברחת
כמות גדולה של הרואין לישראל. בעבר היה
חטואל אלוף ישראל בסיף, וסגן־אלוף העולם
בספורט אצילי זה.
העד העיקרי נגד חטואל היה ידירו לשעבר,

על כליו של צייר (״שנות טונות״,
העולם הזה .)21.9.87
אני מאוד מעריכה את ציוריו ורישומיו של

דויד אלקיים. זה העיד במישטרה כי חטואל הוא
ראש רשת־סמים בצרפת, כי חטף את אלקיים
ואיים עליו ברובד״ וכי הציע לו להמיר את יתרת
חובו בסידרת פיצוצים אצל יריבי חטואל בעכו.
כסו אסירים נואשים אחרים, מצא חטואל את
דרכו אל השלס־הזה. הוא שלח מיכתב לאילנה

כנואם בחסר עליון ובמידה לא פחותה כנואף.
מה זה נואף! מיראבו, שהתחיל את הקריירה
שלו כסרן בחיל־הפרשים, בילה שנים מחייו
בבריחה ממאהבותיו או מבעליהן הנבגדים ונדד,
לשם כן, מארץ לארץ — לשווייץ, הולנד ואנגליה
— ולבסוף אפילו נידון למוות על מעשה
פיתוי מוגזם במיקצת(אם כי הוא נחון, בסופו של
דבר).
מה הפלא שמת בגיל .42
איתן שלוי, חיפה

נדודי קורא ע ב רי
על צירוף מקומות מעניין בו התוודע
קורא להעולם הזה (״מיכתבים״ ,העולם
הזה 30.9.87 והלאה).
אף פעם לא הייתי בחו׳׳ל ולכן אינני יכול
לדווח כי קראתי את השלם הזה בכל מיני
מקומות אכזוטיים. לעומת זאת נולדתי בעתלית,
שם התוודעתי לראשונה להשלם הזה. את שרותי
הצבאי עשיתי בעזה ואחר־כך עבדתי תקופה
מסויימת בעפולה וגם חיזרתי זמן מסרים אחר
צעירה בעין־ורד שבעמק חפר, ובכל המקומות
האלה מצאתי זמן ועניין בהשלם הזה.
ובחג־הסוכות, אפילו בשעת טיול לעין־פשחה,
שלגדות ים־המלח. עמי עמיר( ,עכשיו) יעמ

העי ת?1שלהצאר
על תפוצתו של ההראלד טריביון
(״תמרורים״ העולם הזה.)21.10.87 ,
מאז ומתמיד היה הטריביוו יכול להתגאות
במעמדם של קוראיו. עכשיו כל קורא עשירי שלו
הוא מיליונר, אבל בימיו הראשונים היה אפשר
לומר כי כל קורא עשירי שלו הוא בן מישפחת
מלוכה.
כך, למשל, חתמה, בראשית המאה, חצר
המלוכה הרוסית על 200 מנויים, והגליונות
נשלחו מדי יום ברכבת המהירה מפאריס לארמון
הצאר בסנט־פטרסבורג הבירה (לנינגראד של
היום).
כיום, כמובן, מיספר המלכים קטן בהרבה
ממיספר המליונרים.
לואי מרקוביץ, תל־אביב
טעות בידכם. אין מדפיסים את הטריביון
בבריסל ובאמסטרדם. לעומת זאת מדפיסים אותו
גם בלונדון וגם בהאג(וכפי שכתבתם גם בפאריס,
בציריך, ברומא ובמארסיי).
הוא גס לא נפוץ רק בעשרות ארצות. הוא נפוץ
יעקב פרג׳ ,ירושלים
ב־ 164 ארצות.
יד ימין א 1יד שמאל?

נאשם חטואל בין סניגורים יפתח ומרת
,החלטת־ לעשות רעשו־אלון
וסיפר את סיפורו. לדבריו העליל עליו עד־המדינה
אלקיים עלילה נבזית וחסרת־שחר.
חטואל טען כי אלקיים הוא נרקומן חסר יציבות
נפשית, אדם שקל מאוד לקנות אותו ולשדלו
להעליל עלילות תמורת חופן סמים.
כתב חטואל :״בינתיים העניין נמשך כבר חצי
שנה. אני חף־מפשע, בכל יום שעובר נגרם לי
סבל. החלטתי לעשות רעש, ולא איכפת לי
הסבל, כמו המחשבה לאבד את השם הטוב
שבניתי. אני גם מפסיד את האולימפיאדה
בסיאול, מכיוון שאני לא מתאמן. וכל זאת בגלל
עדות של עבריין, נרקומן כרוני, שלא מזמן היה
בבית־חולים לחולי־נפש וניסה לא פעם להתאבד
בקפיצה מגובה רב וגם על״ידי הזרקות. אנא
עיזרו לי להוציא את האמת לאורי
פירסמנו את מיכתבו של חטואל ואת סיפור
הפרשה (העול הזה )17.6.87 השבוע התברר
בבית־המישפט כי חטואל צדק. עד־המדינה, דויד
אלקיים, חזר בו בצורה דרמאתית מגירסתו.
לשאלותיהם של הסניגורים, עורכי־הדץ דויד
יפתח ומשה מוזז, סיפר אלקיים כי העליל על
חטואל. הוא הודה כי העליל עליו מכיוון שהיה
נרקומן במצב קשה, והמישטרה פיתתה אותו
בכדורי אדולן. הוא ידע כי עליו לספק למישסרה
את התמורה שרצתה, והפליל את חטואל בפרשת־הסמים.
מאז השתקם ונגמל מסמים. הוא רוצה
לנקות את מצפונו ולתקן את העוול שגרם
לחטואל.
זה תמיד מרגש לגלות שאדם הצועק כי הוא
חף־מפשע, כאמת היה ראוי לעזרה, והצליח
להוכיח את חפותו. השלם הזר• יעשה תמיד ככל
יכולתו לעזור לעצירים ואסירים במצוקה.

עדימדינה אלקיים
,אני רוצה לנקות את המצפון!׳

אורי ליפשיץ. ועד עכשיו סברתי, לתומי, כי הוא
יוצר אותם במיכחוליו, או בעפרונותיו, או בעטיו.
בא גליון ראש־השנה של העולם הזה וגילה לי
דבר מדהים: ליפשיץ יוצר את רישומיו בידיו!
כך, לפחות, כתוב בעיתון, שחור על גבי לבן:
״חבר־הכנסת גדעון גדות שלח (כברכת שנה
טובה) רישום של זאב ז׳בוטינסקי, פרי־ידו של
הצייר אורי ליפשיץ.״
ידו הימנית או ידו השמאלית?
שושנה קליגר, תל־אביב

ציפור הסרט
על בחירתה של עדנה פיינרו(״הסרט
הרע תשמ״ז״ ,העולם הזה .)13.10.87
בדרן־־כלל אני לא רק מסכים כל שבוע עם כל
מילה שעדנה פיינרו כותבת במדור הקולנוע, אלא
אני גם נהנה מכל מילה שלה באותו מרור.
ועכשיו, פיתאום, בום!
מה היא עשתה לי? איך היא עשתה לי את זה?
לקטול את בטי בלו(עם ביאטרים ראל המשגעת)
ולהכתיר אותו כאחד הסרטים הרעים של תשמ״ז?
זה פשוט פגיעה בציפור־הנפש.
שבתאי ארגל, חולון

נ 1א ם ונואף
על רוזן צרפתי(איש״השנה תשמ״ז,
העולם הזה .)21.9.87
בכתבה על איש־השנה תשמ״ז הוזכר שמו של
הרוזן דה־מיראבו(כמנסחן של אימרות־כנף) .חבל
שהעולם הזה לא נהג במיקרה זה כמינהגו והרחיב
על הרוזן בהערת־הסבר בשולי העמוד.
הרוזן גבריאל אונורה ריקטי דה־מיראבו היה
אישיות השווה הערת־שוליים. הוא היה יו״ר
האסיפה הלאומית הצרפתית ערב המהפכה
ומראשי המהפכה כאשר זאת פרצה. הוא התפרסם

נא להתעד כן
על תפקידים של שרים יוצאי עדות
המיזרח (״אנשים, העולם הזה
.)13.10.87
מזכ״ל מיפלגת העבודה, עוזי ברעם, כמו כל
מיפלגת־העבודה, איננו מעודכן במה שהולך
בארץ. כאשר שלמה הילל הציע לברעם להדגיש
את מוצאו הספרדי (למחצה) ,כדי לרכוש את
אהדת הציבור, הגיב ברעם :״זה לא כדאי. אם
אעשה את זה, אוכל בסך־הכל להגיע לתפקיד
שר־המישטרה (כמו שהיה הילל בעבר).״
ברעם שכח כי מיפלגתו שלו שלחה לממשלה,
בקדנציה זאת, ספרדי לתפקיד סגן ראש־הממ־שלה
(יצחק נבון); עיראקי(כמו הילל) לתפקיד
שר־האנרגיה(משה שחל) ועיראקית — לתפקיד
שרת־הבריאות(שושנה ארבלי־אלמוזלינו).
הרצל בן־שאול, תל־אניב

פסוק!
נטר יו ר ר*•
המרפרף בכרכי השלם הזה יודע כי
אין חדש תחת השמש וכי כבר היו
דברים מעולם או, יותר נכון, ברומו
של עולם. כך היה גם, כבר בגליון
השלם הזה שהופיע השבוע לפני 25
שנה, נושא הירידה בתודעה הלאומית:

אמר השבוע יו״ר אירגון האקדמאים,
פרופסור באוניברסיטה העברית
בירושלים :״לפסוק, מציון תצא תורה׳
יש משמעות חדשה -כל נושאי התורה
יוצ אי ם מציון!״

העולם הזה 2617

1111־ 11
גם לאמריקה האדירה אין דכסף כד ל ק1ות ג תותחים וגם חמאה

*ץ י שיש לו לחם יש לו ברזל. כך קבע לואי אוגוסט בלאנקי,
1*4המהפכן הצרפתי, שהיתה לו יד בקומונה הפאריסאית, אחרי
שייסד כל חייו אירגוני־מחתרת חמושים.

הוא התכוון לאמר: מי שיש לו נשק יכול לכבוש
את השילטון. ומי שכובש את השילטון יש לו זכו-
יות־יתר חומריות.
אבל אפשר גם להפוך את האימרה על פיה:

מי שיש לו ברזל אין לו לחם.

נדמה לי שמה שקורה בימים האחרונים בבורסות ובשדה־הקרב
הכלכלי מאשר כלל זה.

ארצות־הברית יש ברזל. הרבה״הרבה ברזל.

/היא נצחה במילחמת־העולם השניה תודות
למאסות של ברזל — כמויות אדירות של אמצעי-
לחימה שזרמו מבתי־החרושת שלה אל שדות־הקרב
בים, ביבשה ובאוויר.

1לח 0
והם הסיקו את המסקנה הפשוטה: זה לא יכול
להימשך. באחד־הימים יתמוטט המשק האמריקאי.
כדאי למכור את המניות שלי לפני שזה יקרה.

אולי יש בזה חוכמה כלכלית, ואולי לא. חוכמת־חיים בוודאי
יש בזה.

אם הכלכלנים האמריקאיים לא חזו זאת מראש, הם
מטומטמים.

פני שבע שנים הגיע רונלד רגן לשילטון.
/רגן היה המועמד של תעשיית-הנשק האמריקאית.
אחד
מקודמיו, הנשיא דווייט אייזנהואר, הזהיר ערב פרישתו
את עמו מפני התופעה שהוא קרא לה ״התישלובת הצבאית־התעשייתית״
.כמצביא שניצח במילחמת־העולם, הוא הכיר את
התופעה היטב: ההתחברות של הצמרת הצבאית והצמרת

אחרי המילחמה היא לא הפסיקה לייצר נשק. היא ייצרה נשק
גרעיני ונשק שיגרתי, ושפכה כמויות אדירות של אמצעי־לחימה
לתוך מילחמות קוריאה ווייט־נאם. היא פרשה מיטריה גרעינית
ארירה מעל ל״עולם החופשי״ כולו. היא מסיירת בימים, מהונו־לולו
ועד למיפרץ הפרסי. היא מחזיקה גייסות בארצות רבות,
מחומת ברלין ועד לקו החוצה את קוריאה.
כל זה נתן לה יתרונות כלכליים ופוליטיים. והרי היתרונות
הפוליטיים הופכים גם הם ליתרונות כלכליים.

זה בוודאי נכון. אבל אין זה הסיפור העיקרי.

לשתי המדינות האלה היה מזל. המנצחים אמרו להם :״לעולם
לא עוד! לעולם לא תטילו עוד את אימתכן על עמים חפים־מפשע:
לעולם לא תחזיקו עוד בצבא גדול, לעולם לא תייצרו עוד נשק!״
גרמניה לא ייצרה עוד נשק. היא ייצרה מכונות־כביסה
ומכשירי־טלוויזיה.
יפאן לא ייצרה עוד נשק. היא ייצרה מכוניות ומכשירי־וידיאו

ובשעה שארצות־הברית נאנקה תחת עול הנשק,
פרי ידיה, כבשו שתי אלה את השווקים ברחבי-העו-
לם והפכו למעצמות כלכליות גדולות.

** לומדים עטורי־תהילה, כלכלנים ופסיכולוגים, בוודאי
/>/ינתחו היטב את אשר התרחש השבוע בבורסה של ניו״יורק.
אנחנו יכולים לצפות בביטחה למבול של מאמרים וספרים,
שיסבירו את הכל, אף שיסתרו זה את זה.

לנו, ההדיוטות, מותר לסכם את העניין במישפט
פשוט: הבורסה התמוטטה מפני שהמשקיעים באר־צות-הברית
— ובעולם כולו — איבדו את האמון
בכלכלה האמריקאית.
הם נכחו לדעת כי ממשלת ארצות־הברית צוברת את הגירעון
התקציבי הגדול ביותר בהיסטוריה של האנושות. כלומר: שהיא
מוציאה סכומי־עתק העולים בהרבה על הכנסותיה.
הם ראו שארצות־הברית קונה בחו״ל הרבה יותר סחורה מכפי
שהיא מייצאת לחו״ל (״הגרעון המיסחרי״).
הם ראו שהדולר יורד בהתמדה.

זוהי תופעת־לוואי של אימפריה, של כוח, של שיל־טון.
עכשיו
זה מתנקם.
** ה הלאה? איני בא להינבא. מאז חורבן הבית, ניתנה הנבואה
^/ל שו טי ם ולכלכלנים.
אמריקה היא מדינה גדולה ועשירה 1987 .אינה .1929 יתכן
שניתן לעצור את ההרס.

אולם חץ־הכיוון ההיסטורי ברור.

יש המציעים לארצות־הברית להגיד לבעלות־בריתה: עד כאן.
מעכשיו תשלמו בעד הכל: בעד המיטריה הגרעינית האמריקאית
הפרושה מעל לראשכם, בעד הגייסות האמריקאיים החונים על
אדמתכם, בעד הצי האמריקאי המאבטח למענכם את הימים.

ואם ההשפעה הפוליטית האמריקאית תצטמצם
בעיקבות הצימצום הצבאי, עלולה ישראל להיפגע.
כמעט מכל הבחינות, הכוח הישראלי מופיע בעולם
ובמרחב כזנב של הכוח האמריקאי.
כל זה ברור, וכבר נאמר. אותי מעניין היבט אחר.

דינת״ייטראל היא אימפריה־זוטא.
/-/ישראל היא העתק מרחבי של האימפריה העולמית
של ארצות-הברית.
כל המחשבה הקיומית של ישראל מבוססת על כוח — הכוח
הישראלי, ובעקיפין גם הכוח האמריקאי.
כוח זה הוא צבאי. הוא מורכב מאמצעי־לחימה ומגייסות.

אך נראה כי מצב זה נשא בחובו את זרע הפורע_

נות•

תופעה
זו היא כה בולטת, עד כי אי־אפשר להתעלם ממנה. יש
צורך למצוא לה הסבר.
אחד ההסברים אומר שהמנוצחים נאלצו לעבוד יותר קשה.
גרמניה היתה הרוסה לגמרי. יפאן נהרסה חלקית ונותקה ממקורות
עושרה. שני העמים האלה הפשילו את שרווליהם ועבדו כשדים.
כך חוללו את הנס הכלכלי, ועכשיו הם משגשגים.

כל מי שביקר בארצות־הברית בשנים האחרונות יכול היה
לחוש בזאת בעצמו. השירותים הידרדרו. טיב הסחורות ירד.
האמריקאי העדיף מכונית יפאנית על המכונית של דטרויט, העיר
שהיתה פעם בירת־האוטומובילים. היתה תחושה כללית של
הרפיית המאמץ.

ייתכן כי בשנה הבאה ייבחר נשיא מסוג אחר, שיקטין את
ערימות־הברזל ויטיל מס על הלחם, או לפחות על העוגה
והקצפת.
איני יודע. זוהי בעייתם של האמריקאים. אותי מעניין ההיבט
הישראלי.
איני מתכוון רק להיבט הפשוט, הפרימיטיבי: אנחנו תלויים
בארצות־הברית. אם לא יהיה לאמריקאים כסף, יקטינו את הסיוע
הניתן לנו. גם המגביות יצטמצמו.

אירופה המערבית הפכה לבת־חסות של וושינגטון, ומבחינה
פוליטית הפכה לגרורתה. בכל מקום שימש הכוח האמריקאי
לקידום האינטרסים הכלכליים האמריקאיים. מילחמות־השיחרור
של עמי אמריקה הלאטינית דוכאו בכוח, כדי לשמר את זכויות־היתר
של החברות האמריקאיות. הכוח האמריקאי שימש להבטחת
סדר עולמי, שבו הכתיבו המדינות התעשייתיות (וארצות־הברית
בראשן) את המחירים למדינות שמכרו להן חומרי־גלם. העולם
השלישי הוחזק בתנאי־עבדות. רק ארצות־הנפט הצליחו לשבור
עבדות זו.
היה נדמה שבלאנקי צדק. לאמריקה היה ברזל, ועל כן היה לה
לחם. וגם עוגות. וגם קצפת.

המדינות שיצאו מנצחות מן המילחמה הגדולה
בתולדות העולם — ארצות-הברית, בריטניה וב־רית־המועצות
— נתונות בירידה כלכלית. ואילו
המדינות המנוצחות — גרמניה ויפאן — נתונות
בעליה מסחררת.

תוך כדי כך התיישן והתנוון המשק האמריקאי.
כירסמה בו העצלות, שהיא תוצאת הכוח והשילטון.

זה קשה. כי פירוש הדבר שאמריקה ״תנמיך את
קומתה,״ שתהיה מוכנה לסגת מעמדות-כוח.

האימפריה האמריקאית, שקמה במילחמת-העולם
השניה על חורבות האימפריות הקודמות, העניקה
לארצות־הברית את השילטון במחצית־העולם.

^ עובדה הבולטת ברגע זה בעולם היא שהמנצחים הפסידו,
( \ והמנוצחים ניצחו.

לאמריקאים היה ברזל, והיה גם לחם. בעזרת הברזל, כפתה
ארצות־הברית את רצונה על העמים האחרים ויצרה סדר עולמי.
זה איפשר לה להעלות את רמת־המחייה של אזרחיה עוד ועוד,
בשעה שעמי אפריקה ואסיה ודרום־אמריקה גוועו ברעב.

התעשייתית, המהוות ביחד גורם־כוח אדיר בחייה הפנימיים של
ארצות־הברית.
צמרת משולבת זו מעוניינת לייצר נשק, בלי סייג ובלי גבול,
בלי חשבון ובלי מחשבה כוללת. נשק, נשק תרדוף. כי מן הנשק
אפשר להפיק רווחים עצומים(זהו הצד התעשייתי) ולהאדיר את
הכוח הצבאי(זהו הצד הצבאי).

דבריו של ״אייק״ נשארו כקול קורא במידבר 20 .
שנה אחרי שאמר אותם הצליחה התישלובת הצ-
באית־תעשייתית להכניס לבית הלבן את המועמד
המובהק ביותר שלה, כסיל נחמד וקשיש.
האיש הפשוט ברחוב האמריקאי סומסם או טימטם את עצמו
בסיסמות ריקות כמו כוח, זקיפות־קומה, גאווה לאומית. מי
שהזהיר מפני שיכרון זה נחשב כבוגד.
רונלר רגן הביא עימו תורה כלכלית, שזכתה בשם ״רגונו־מיקס״
.התווכחו עליה הרבה. זהו עניין לכלכלנים. אבל לא היה
צורך בהשכלה כלכלית מעמיקה כדי להבין את המסקנה
המעשית של תורה זו: נשק. הרבה נשק. יותר נשק.
בשם הגאווה הלאומית וזקיפות־הקומה ייצרה ארצות־הברית
ערימות של ברזל. היא מילאה את העולם במיצבורים של נשק
גרעיני, מילאה מחדש את מחסני הנשק השינרתי. כל זה לא
הספיק לה, והיא הודיעה על כוונתה להיערך ל״מילחמת הכוכבים״
— כלומר, למלא גם את החלל החיצון באמצעי־לחימה.
רונלד רגן, מועמדם של העשירים, הבטיח גם להוריד את
המיסים, זה לא היה אסון. כל פוליטיקאי מבטיח להוריד את
המיסים. אבל רגן קיים את הבטחתו. וזה היה אסון.

בעוד שחשבון הנשק הלך וגדל והגיע לסכומים
אסטרונומיים, הורדו המיסים. החור בין ההכנסות
וההוצאות בתקציב האמריקאי הלך וגדל. החור הזה
יצר את פער-האימון.
זה יכול היה להימשך זמן־מה. אין ספק שרגן עצמו קיווה שזה
יימשך עד לגמר תקופת־כהונתו. כמו כל קצין־ים על גשר־הפי־קור
קיווה ״שזה לא יקרה בזמן המישמרת שלי!״

אבל עכשיו זה קרה. חוסר־האמון גרם לאסון.
^ משך 45 שנה שלטה האימפריה האמריקאית בעולם. יתכן
•2שייאמר עליה בספרי־ההיסטוריה שזאת היתה האימפריה
בעלת תקופת־השילטון הקצרה ביותר בתולדות העמים.

מזה 20 שנה — מאז מילחמת ששת־הימיס —
מוציאה ישראל חלק אדיר של התוצר הלאומי
הגולמי שלה על עוצמתה הצבאית. גם היא רודפת
נשק, נשק, נשק.

חלק ניכר של החשבון שולם על״ידי האמריקאים. אולם גס
המשק הישראלי עצמו נאלץ לשאת בעול כבד־מנשוא.
כתוצאה מכך עוותה דמותו של המשק הישראלי בצורה
מסוכנת, והוא התרכז בייצור צבאי. המשאבים הכלכליים
והאנושיים המצומצמים של מדינה קטנה זו הושקעו בייצור
אמצעי־לחימה. חלק קטן מן הייצור נועד לייצוא, ושם כבר החלה
ההתמוטטות. השאר נועד לצריכה עצמית.
פרוייקט הלביא היה רק אחד מן הגילויים הבוטים ביותר של
העיוות הזה.

אלמלא התמוטט לפני כמה חודשים, היה
מתמוטט השבוע. לפרוייקטים אחרים, פחות ידועים,
צפוי גורל דומה.

אך גרוע מן העיוות הכלכלי של ישראל היה ונשאר העיוות
המחשבתי.
מחשבה הרואה בכוח את חזות הכל, ובנשק את בסיס
1 1הכוח, מובילה להתמוטטות.
זהו הלקח העיקרי, האמיתי, של מה שמתרחש בארצות־הברית.

מי שיש לו ברזל, עלול לגלות שלא נותר לו כסך
ללחם. מי שמאמין שיש לו די משאבים כדי לייצר גם
תותחים וגם לחם, עלול לגלות במהרה שאין לו
חמאה.
המחשבה הכוחנית רואה בשלום דבר מיותר, ואולי אף מזיק,
דבר שהוא בגדר ויתור, התפרקות, אובדן של נכסים. מי שיש לו
נשק, אין לו צורך בשלום.
היא לא רואה בשלום דרך להבראה, לשיגשוג כלכלי, להרחבת
המשק, להשקעת המשאבים הלאומיים בייצור ובייצוא של
סחורות כדאיות.

בקיצור: המחשבה הישראלית הולכת בעיקבות
ארצות-הברית הכושלת, ולא בעיקבות יפאן המשגשגת.
כדאי
לנו ללמוד ממה שקרה לארצות״הברית.

מי שאינו לומד מאסונם של אחרים, ייאלץ בסופו
של דבר ללמוד מאמונותיו שלו.

: 11 יי

71אתי*־

ב מי ר עגז
העם

בין א^דה
לאיוואו

מההקשר בץ
אידה נודד,
צ יצזדינה. איוואז
דמיאגיזק וברכה
מודעי?

גם בימי שביתת התיקשורת הממלכתית,
זקוק עם־ישראל לסנסציה השבועית
שלו. התלות בסם לא נשברה.

שר־חוץ שולץ
מישחק־הפוקר סטל
במשך כמה ימים התמלא החלל על־ידי
הפסטיבל של אידה נודל. אולם הוא
נרגע במהרה. שום סנסציה מקומית לא
נראתה באופק. אנשי התיקשורת היו
מיואשים, ונאלצו להקדיש את הכותרות
הראשיות לאיש משעמם כמו
ג׳ורג׳ שולץ, שטייל במרחב ללא
תכלית.
לתוך החלל הזה התפרצה הצ׳י־צ׳ולינה.
הסקנדליסטית האיטלקית עוררה
בתיקשורת הישראלית התלהבות
שהגיעה כמעט לממדי הפסטיבל של
אידה. במשך ימים ולילות עמדה ההונ־גריה־האיטלקיה,
בעלת השד החשוף,
במרכז הדיווחים(ראה עמודים 37־.)39
הוגשה נגדה קובלנה פלילית, ומנכ״ל
מישרר־הפנים טרח לאסור את הופעתה.
ביום
שבו נסעה סוף־סוף הצ׳יצ׳ו־לינה
הביתה, יכלה המדינה לחזור
לשיגרה: מישפט איוואן דמיאניוק
התחדש. מי שרצה יכול היה לשבת
במשך שעות מידי יום מול מכשיר־הטלוויזיה,
ולעקוב אחרי כל מילה
במישפט, שבו הוסיף השופט רב לוין
לרדות כסניגור יורם שפטל.
מסורבת־עליה אמיצה, מלכת־פורנו
עזת־מצח, חשוד בפשעי־מילחמה —
אין שום קשר בין אחד לשני. עולם
ומלואו מפריד בין זה לזה. אך בעולם
התיקשורת המודרנית, לכולם תכונה
משותפת: הם מספקים את הצורך
הבילתי־נלאה בסנסציות.
אחת הדמויות שנחשפו השבוע הי־תה
ברכה מודעי, אמו של השר־בלי־תיק.
יצחק מודעי הזכיר אותה בישיבת
הממשלה. בבואו למחות על שביתת־השידור
(ראה עמ 1ד )7הוא הביא
כדוגמה את אמו, קשישה הזקוקה לטלוויזיה
לשם בידור.
מדבריו השתמע כי בעידן המודרני
חובה על הממשלה לבדר את אזרחיה.

על תיאוריה חברתית חדשה זו אפשר
להתווכח. אך אין ספק כי ברכה מודעי,
ומאות אלפי אזרחים כמוה, זקוקים
לסנסציה שבועית כדי למצוא טעם
בחייהם.

מדיניות

המניות
שלש מיר

שורץ רצה להניח
את האסימון
הי שראלי. ע ד
ה שולחן במוסקוזה.
אולם ה מי שח ק
התבטל

מפולת המניות העולמית, שנמשכה
השבוע במלוא עוזה, נובעת ממפולת
התקציב של ארצות־הברית (ראה הנדון)
.היא עירערה את מעמדו של
הנשיא רונלד רגן, האחראי לכך. הדבר
נרשם לא רק בבורסת־המניות, אלא גם
בבורסה הפוליטית.
הראשון שהסיק מכך מסקנה היה
מיכאיל גורבאצ׳וב. הוא היה אמור
לבוא לפגישת־פיסגה עם רגן בארצות־הברית.
השבוע סירב לעשות זאת,
והעמיד תנאי מוקדם: שארצות־הברית
תסכים למעשה לביטול תוכנית מיל-
חמת הכוכבים.
רגן זקוק לפיסגה. שנה לפני תום
תקופת־כהונתו השניה והאחרונה ב־בית־הלבן,
הוא עתיר־כישלונות. הוא
איבד את השליטה בקונגרס. מדיניות־החוץ
שלו נכשלה לכל אורך החזית.
עכשיו התמוטט גם המשק. פגישת־פיסגה
זוהרת היתה עשוייה להרים את
קרנו, לעורר את הרושם שהוא עדיין
מנהיג חשוב ופעיל. זה שווה לו הרבה.
גורבאצ׳וב יודע זאת, ועל כן העלה
את המחיר. לא עוד סתם הסכם לחיסול
הטילים הגרעיניים הבינוניים, אלא גם
ויתור על מילחמת״החלל.
יש בכך פאראדוכס מסויים. ברית־המועצות
רוצה לבטל את ההתחרות
הצבאית בחלל, מפני שהמשק הסובייטי
הכושל אינו יכול לעמוד בהוצאה האדירה
הכרוכה בכך. אולם המאורעות
האחרונים הוכיחו שגם המשק האמריקאי
אינו מסוגל עוד לשאת בהוצאה
הביטחונית העצומה. היה כדאי גם לרגן
לוותר עליה. אולם אין הוא מסוגל
לעשות זאת, מבלי להכריז על פשיטת־רגל
פוליטית ורעיונית.
מוכרים בלבד. אחד שיצא נשכר
מהתפתחות זו היה יצחק שמיר.
ערב נסיעתו למוסקווה בא ג׳ורג׳
שולץ, שר־החוץ של רגן, לירושלים.
הוא רצה לשכנע את שמיר להסכים
להשתתפות סובייטית בתהליך־השלום
במרחב.
זה היה אסימון ששולץ רצה להניח
על השולחן במוסקווה, במישחק־הפוקר
הגלובלי. מכיוון שהמישחק התבטל,
לא היה צורך באיסמון.
יחד עם מניות־הבורסה ירדו, על כן,
גם מניות הוועידה הבינלאומית של
שימעון פרס. אין קונים .״מוכרים בלבד״.

היה
ארנס, כשר־בלי־תיק, אחראי
למיגזר הערבי מטעם הממשלה.
הפירסום היה סנסציוני. אך שעות
מעטות לאחר־מכן התייצב ארנס בתוכנית
ערב חדש של הטלוויזיה (החינוכית)
,כשהוא מזועזע ונרגז,
והכחיש את הכל •.המיסמך אינו שלו.
כל מה שנאמר בו אינו תואם את
דיעותיו. מישהו אחר הכין אותו.
זה היה מוזר. ההמשך היה מוזר עוד
יותר. אף מילה אחת מן ההכחשה לא
פורסמה למחרת היום בעיתונים.
עיתונאים שניסו להתקשר עם ארנס
נתקלו בקיר אטום. עוזריו הודיעו כי
ארנס איננו, שהוא מסתובב באיזשהו
מקום, שאי־אפשר להשיג אותו.
האם זה מיסמך של ארנס? האם היה
קשור בו או באחד משלביו?
תוכנית ז׳בוטינסקי. אם התגובה
של ארנס היתה מוזרה, הרי תוכן
המיסמך היה מוזר עוד יותר. משולבים
בו יסודות הסותרים זה את זה.
למשל: המיסמך קובע כי גוברת
בקרב האזרחים הערביים בישראל
(להבדיל מתושבי השטחים הכבושים)
הדרישה לאוטונומיה. בכך רואה
המיסמך סכנה גדולה.
אולם מכל מנהיגי הליכוד, דווקא
ארנס נחשב כתלמידו הנאמן של זאב
ז׳בוטינסקי. ואילו ז׳בוטינסקי הוא
האיש שקבע כי במדינה היהודית ייהנו
הערבים מאוטונומיה מלאה.
גישה זו של ז׳בוטינסקי לא היתה
מיקרית, או טכסיסית. היא נבעה מ־השקפת־עולם,
שהתגבשה אצל ז׳בו־טינסקי
מנעוריו.
בראשית־המאה היה ז׳בוטינסקי הרוח
החיה בוועידה יהודית־רוסית, שהתכנסה
בעיר הלסינגפורס, בירת
המחוז הפיני של האימפריה הרוסית
(כיום הלסינקי, בירת פינלנד ).בוועידה
זו ניסח ז׳בוטינסקי הצעיר מצע מפורט
לאוטונומיה. התוכנית נועדה ביחוד
למיעוט היהודי ברוסיה, אך אמורה
היתה לחול על כל עמי־המיעוט
בממלכת־הצאר רחבת־הידיים.
מאז דגל ז׳בוטינסקי באוטונומיה
לכל מיעוט לאומי, באשר הוא שם.
ערב מותו ב־ 1940 כתב ספר בשם חזית
הנו־לחמה של עם־ישראל, שנועד
לשמש כמצע להקמת המדינה היהודית.
בתוכנית
זו קבע ז׳בוטינסקי כי הערבים
במדינת־ישראל ייהנו מאוטונומיה
לאומית, שאת פרטיה קבע
במדוייק. שום אזרח ערבי בישראל
אינו מעז אף לחלום כיום על אוטונומיה
רחבה כזאת.
אחרי ביקורו של אנוור אל־סאדאת
בישראל, נטל מנחם בגין את תוכניתו
זו של ז׳בוטינסקי ועיצב על פיה את
תוכנית־האוטונומיה, שאותה הציע
לערבים בשטחים הכבושים, בתקופת־

הביניים עד להסדר״השלום. לפי תוכניתו
של ז׳בוטינסקי, היתה אוטונומיה
זו צריכה להתגשם במדינה היהודית
עצמה.
אולם מחברי המיסמך החדש רואים
באוטונומיה זו סכנה גדולה.
1.2מיליון ערבים. בדו״ח נאמר
כי האזרחים הערביים במדינת־ישראל
^ 17 מאוכלוסיית
מהווים כיום
המדינה. בשנת 2000 הם יהוו — 2295,
1,183,000,אזרחים ערביים לעומת
4,126,000 אזרחים יהודיים.
אוכלוסיה של 1.2מיליון נפש אינה
גורם שולי, שניתן להתעלם ממנו.
כאשר קמה מדינת־ישראל, מנה היישוב
העברי 635 אלף איש בלבד —
ציבור קטן אף מן הציבור הערבי בישראל
כיום. בשום מדינה דמוקרטית־מערבית
אין מיעוט בסדר־גודל כזה,
שאין לו זכויות לאומיות נרחבות —
שפה רישמית, מוסדות קהילתיים ארציים,
ועוד.
מה מציע המיסמך לציבור זה?
מוצע למנוע התארגנות ארצית של
האזרחים הערביים, לפעול לחיסול
הגופים הארציים הקיימים (ועד
הסטודנטים הערביים, ועד הרשויות
המקומיות הערביות, ועד תלמידי בתי־הספר
התיכוניים, הוועד לשמירה על
האדמות, וכוי).

הממשלה

אגטי־דבוטי 1סקי

האם קשור או דא
קשור מישה ארנס
במיסמך הבוגד
ברעיונות מורו ורבו?

אחד המיסמכים המוזרים ביותר
פורסם השבוע. תוכנו: הצעות של חבר-
הכנסת משה (״מישה״) ארנס ואחד
מעוזריו לגבי האזרחים הערביים בישראל.
עד להתפטרותו בגלל הלביא.

ארנם עם ז׳בוטינסקי ושמיר
האם בן־1ן ריון עדיף?

איך ניתן במדינה דמוקרטית למנוע
התארגנות ארצית של אזרחים מכל
סוג שהוא, על רקע לאומי, דתי,
תרבותי או אחר? נרמז כי ניתן לעשות
זאת על־ידי זרועות־הביטחון.
אין המיסמך חושש מפני התארגנות
חבלנית. הוא קובע שהיא ״מיזערית״.
החשש הוא דווקא מפני פעולה
דמוקרטית ופוליטית.
מה ניתן לעשות? לצמצם את מיספר
הסטודנטים הערביים הלומדים בגוש־המיזרחי,
לאסור על ערבים לקבל
כספים מחדל, אלא אם יאושרו
המקורות על־ידי ממשלת־ישראל.
האמצעים האלה נועדו׳ ,כמובן, להבדיל
בין האזרחים הערביים והאזרחים
היהודיים, ששום הגבלה כזאת אינה
מוטלת עליהם. משמע: מדיניות של
הבדלה והפלייה לאומית.
״אמור כן לזקן.״ אולם גם
בעניין׳זה אין המיסמך עיקבי. הוא
מציע באותה הנשימה גם את ההיפר:
ליצור שיוויון ושילוב בין ״אוכלוסיית
המיעוטים״ לאוכלוסיית הרוב היהודי,
ולטפח אצל הערבים ״הרגשת שייכות
למדינה״.
איך?

כל ערבי בישראל נתקל בכל יום
בעובדה שהוא אזרח מסוג ב׳ .כל שוטר,
כל איש־מג״ב, כל חייל, כל פקיד
ממשלתי, כל נהג־אוטובוס, כמעט כל
עובר־אורח, מתייחס אליו אוטומטית
אחרת מכפי שהוא מתייחס לאזרח
יהודי. איך מתכוונים מחברי־המיסמך
לשנות זאת, כאשר הס מציעים להטיל
על הערבים הגבלות חדשות?
בסופו של דבר מגיע המיסמך
לאותן התרופות הישנות שנבדקו
(ושנכשלו) בעבר: לנסות לקנות
עסקנים ערביים לסכסך בין המוסלמים
מהצד האחד והדרוזים, הנוצרים והבדווים
מהצד האחר. אך המיסמך מודה
כי הנוצרים והדרוזים הם במצב של
ירידה, בעוד שהמוסלמים הם בעליה
מתמדת, עקב הריבוי הטיבעי המוגבר
שלהם. העיקרון: הפרד ומשול.
במיסגרת זו מוצע להחזיר את
עקורי איקרית ובירעם, הנוצריים לכפריהם.

מישה ארנס קשור במיסמך, הוא
תלמידו של דויד בן־גוריון, ולא של
זאב ז׳בוטינסקי. אין במיסמך שום
מחשבה שלא נוסתה ונכשלה עור בימי
״הזקן״.
ארנס טען כי מכל רעיונות
המיסמך, הוא מזדהה רק עם החזרת
עקורי איקרית ובירעם. אך הימנעותו
מלהסביר מה הקשר שלו למיסמך
מעלה חשד כבד .׳
העולם הזה 2617

סדרת, מנהל יבין
סדר בברדק
כך היה נושא השביתה ברשות,
^ נון שנקר, עיתונאי בגלי־צה״ל,
אחד הנושאים היותר־מדוברים ב־הוזמן
בשבוע שעבר לבירור במיסדרונות
בית־המחוקקים.
מוסדות האיגוד הארצי של עיתונאי־העובדים
לא היססו לפנות לישראל.
עילת הבירור היתה הופעתו
פוליטיקאים, ולנסות לארגן שדולה
ככתב הערוץ השני בטקס קבלת־הפניט
נמרצת להם ולהצעותיהם. מאידך לא
לאידה נודל, שנערך לפני שבועיים.
היססו גם חברי הנהלת־הרשות לגייס
שנקר הואשם בכך שבהופעתו שבר את
את אותם פוליטיקאיים לצירם.
שביתת העובדים העיתונאיים ברשות־ציבור
משלמי־האגרה יודע שעיתו־השידור.
הוא טען שלא ידע כי זו

שבירת השביתה, והבטיח שלא יעשה
זאת שוב.
עיתונאי אחר, ששבר את שביתת־העובדים,
נקרא גם הוא לבירור. הוא
העביר דיווחים ממישחקי־הכדורגל,
וסיפק בכך את רעבונם של עשרות
אלפי האוהדים ברחבי־הארץ. את
השרות הזה סיפק באמצעות תחנת
קזל־השלום של אייבי נתן. הוא ננזף
על־ידי האיגוד הארצי.
אלה היו רק כמה מן הפעולות
שננקטו נגר שוברי־שביתה שונים
במהלך ימי־ד,שביתה הארוכים של
העובדים העיתונאיים ברשות־השידור.
האירוניה היא שדווקא הצופים
והמאזינים, צרכני־התיקשורת במדינה,
אינם מתרגשים מן השביתה הממושכת.
ההתרגשות היא רק נחלתם של
העובדים השובתים והנהלת־הרשות.
הנפגעים העיקריים מן השביתה הם,
מסתבר, הפוליטיקאים.
הפוליטיקאים, שחידשו לפני שבוע
את ישיבות מליאת־הכנסת ואת
הפעילות הפוליטית השוטפת בתום
פגרת־הקיץ, מצאו את עצמם חסרי
מקורות חשיפה.
עשרות העסקנים, שבימים רגילים
מוצאים להם דרכים שונות ומשונות
לספר לציבור על קיומם, נותרו חסרי־כל.
רק תחנת־שידור אחת פועלת —
גלי־צה־ל — וזמן־השידור המוקדש
בה לנושאים פוליטיים הוא מוגבל. יש
תחנת טלוויזיה אחת — הערוץ השני
— שאינה עוסקת כלל בפוליטיקה,
וישנם, כמובן, העיתונים, שאינם
מספקים די את יצר הפירסוס הבלתי־ניהלה
של הפוליטיקאים והעסקנים
למיניהם.
לכן היו אלה דווקא הפוליטיקאים
שרחקו בימים האחרונים בצרדים ה־ניצים
להגיע להסדר, ולוא הגרוע
ביותר.
כך, תחת הסיסמה של ״חשיבות
לאומית ממדרגה ראשונה״ ,הותר
לערוץ השני לסקר בשידור חי את
בואה של אידה נודל. כך הציג השר
יצחק מודעי את בעיותיה של אמו
הקשישה בפומבי, וגרם בעקיפין לכך
ששידורי הערוץ השני ישודרו בוזמנית
גם בתדר של הערוץ הראשון
המושבת. התירוץ הקדוש היה :״למען
הקשישים והבודדים.״
כך הביא נבון לישיבת־הממשלה
של היום הראשון את התיקון לחוק
רשות־השידור, המאפשר לוועד־המנ־הל
לסגור את הרשות במיקרה הצורך.

נאי הרשות שובתים ״בגלל כסף״ .הוא
לא כל־כך מודע לפרובלמטיקה
המסובכת של המיפלצת רבת הראשים
והזרועות, הנקראת רשות־השידור.
לפני שבועות אחדים פיטר אורי
פורת, מנכ״ל הרשות, את גיורא צור,
כתב הטלוויזיה בדרום. צור הואשם כי
הפר את כללי האתיקה העיתונאית.
בנוסף על היותו קשור בחוזה־עבודה
עם הטלוויזיה, הועסק גם בחברה
ליחסי־ציבור בררום. התעורר חשד כי
בשתי כתבות שהכין לטלוויזיה, שירת

של קול־ישראל, הורה לעובדים באופן
חר־משמעי שלא למלא את הטפסים.
נדב הסביר, שחייבים להיות קריטריונים
ברורים מתי ולמי מותר לעסוק
בעבודות צדריות. הוא התנגד לכך
שרק פורת בעצמו יוכל לאשר, או
לפסול, עבודה במסגרות אחרות מבלי
שתהיה לעובד כל אפשרות עירעור.
הוא גס התנגד לדרך פיטוריו של צור.
נדב הסביר שגם בנושא זה אין
קריטריונים ברורים, ויש מיקרים של
איפה ואיפה. הוא טען שבבירור עם
גיורא צור היה צריך להיות נוכח גם
נציג של העובדים.
ותיקים ברשות נזכרו השבוע, כי
הראשון שנתן רעתו לעניין החלטורות
ברשות היה יצחק ליבני. היה זה לפני
תשע שנים, ליבני היה מנכ״ל־הרשות.
הוא הודיע לעובדים שעליהם לקבל
ממנו אישור לחלטורות. ועד״העובדים
נתן אז הוראה שלא לכבד את בקשתו
של ליבני מן הטעם הפשוט: ליבני
עסק בחלטורות בעצמו.
מי שבקי בדרכים העקלקלות של
רשות־השידור ובסיבוכיה, יכול היה
לצפות שתפרוץ שביתה. היה ברור,
שבברדק השורר בגוף מסורבל זה, יגיע
היום שבו ייצאו הדברים מכלל שליטה.
מייד אחרי פיטוריו של צור, החלי־

מודעי שלך את אמו,
נבון ה־סס וחתרבט,
נוו ת והעוב דים
נלחמו ביניהם
לציבור לא איכפת
יטו העובדים העיתונאים של הרשות,
המאוגדים בוועד־עובדי עיתונות־הפ־קה,
לצאת לשביתה. סיסמת השביתה
היתה הצמדת־שכרם לשכר המשולם
לעיתונאים בעיתונות הכתובה.
כאן נכנס מישרד־האוצר לתמונה.

שר נבון
כן ולא. כן ולא
כהונתו של מיכה ינון, יו״ר הרשות,
היא כתיבה בעיתונות. חלק גדול מן
המפורסמים שבין כתבי הרדיו וההוארכה
מעבר לתום הקדנציה שלו.
טלוויזיה חוטאים בכתיבה, וזו מהווה
המליאה, האמורה למלא את תפקיד
הוועד־המנהל, אינה מתפקדת.
חלק נכבד מפרנסתם. רובם אף אינם
הערוץ השני נכנס לתאוצה
טורחים להסתיר זאת ואינם מתחבאים
מאחורי שמות־עט, אלא מופיעים
מוגברת, ומילא בינתיים את החלל
בשמם המלא.
הריק שהשאירה הטלוויזיה השובתת.
גלי־צה״ל, תחנה צבאית, משדרת
כך אפשר היה לקרוא, למשל,
מודעת־פירסומת למקומון חדש של
בקצב, ומספקת לצמאי־המידע חדשות

בכל שעה, ויומנים המפוזרים לאורך
כל שעות היממה, בנוסף לתוכניות
האחרות שהיא משדרת.
במצב זה, שבו אין ועד־מנהל,
נשארו כל הסמכויות למעשה בידיו
של אורי פורת.
בגלל שידורי הערוץ השני ושידורי
נלי־צה״ל, אין לחץ ציבורי שיקרב את
סיום השביתה.
העובדים, מצידם, ניסו בכל כוחם
ללכד את שורותיהם. בשתי אסיפות-
עובדים כלליות, שהיו במהלך ה־

דישת־אחרשת בירושלים, שבה התנופפו
שמותיהם של יעל חן, מיכאל
קרפין ושלום קיטל. את המקומון
עורכת, אגב, נאווה כהן, מי שהיתה
המפיקה והעורכת של התוכנית זה־הזמן.
אחרים
מתפרנס.ים מהופעות בערבי-
ראיונות. במיקרה זה מדובר בעיקר
במפורסמים שביניהם. אפילו חיים
יבין, מנהל־הטלוויזיה, נהג להופיע
בערבים כאלה מדי פעם, עד שמונה
לתפקידו הנוכחי.
יש בין העובדים כאלה המשמשים
״טיפרים״ של נציגי תחנות טלוויזיה
זרות הנמצאים בארץ: הם מוסרים להם
מידע בעניינים שונים, תמורת סכומים
לא־מבוטלים.

^ מיספר
ירוק

חבר־ועד נדם

חבר־ועד גורן,
מי ירמיה?
צור לקוחות של אותה החברה, נגב
תיקשורת שמה.
צור זומן לבירור אצל המנכ״ל,
בירור שבו השתתפו גם חיים יבין,
מנהל הטלוויזיה, ויאיר שטרן, מנהל
חטיבת־החדשות. אחרי שהם שמעו את
דבריו, החליט פורת לבטל את חוזה־העבודה
של צור.
ימים ספורים אחר־כך קיבל כל אחד
מעובדי־הרשות טופס, שבו נתבקש
לציין אם הוא עובד בעבודות אחרות,
בנוסף לעבודתו ברשות, באיזה
עבודות, ומהו השכר שהוא מקבל בהן.
בלשון פשוטה יותר: פורת ביקש מן
העובדים דיווח על חלטורות שהם
עושים מחוץ לרשות.
אמנון נדב, יו״ר הוועד הארצי של
עיתונאי־ישראל והכתב הפרלמנטרי

עובדי רשות־השידור, מבחינה זו, הם
עוברי־מדינה, ומתוקף זה כפופים
להסכמי־השכר הכוללים במשק. שר־האוצר
התנגד להוציא אותם מן הכלל.
אילו היה נעתר לתביעתם, היה ממוטט
את מערכת־השכר הכוללת.
בשלב זה התחילו מאבקי הכוחות
כשהשחקנים העיקריים במחזה הם
נציגי ועד־העובדים והמנכ״ל.
שני הצדדים הבינו שזו הזדמנות
לעשות סדר יסודי ברשות. שניהם עשו
נסיונות לחזק את כוחם ולהרוויח מן
השביתה.
לשביתה היה גם עיתוי אובייקטיבי,
שתרם להקצנת העמדות.
הוועד־המנהל של רשות־השידור
חדל לכהן לפני חודשים אחדים,
ובינתיים לא נבחר ועד חדש.

שביתה, תמכו העובדים בהחלטות
חברי־הוועד, והכל, חוץ מאחר, הצביעו
בעד המשך השביתה. הם גם התחילו
להתארגן ולחפש לעצמם מקומות
עבודה חלופיים לימי השביתה
הארוכים. אך האמת היא, שעבודות
מזדמנות אלו העסיקו יותר את רפי־העיתונות
הכתובה מאשר את
השובתים.
ועד־השביתה אירגן לעובדים
עבודה בקטיף. על לוח המודעות של
סול־ישראל נתלה נייר, ועליו התבקשו
להירשם העובדים המעונייניס בעבודה
בקטיף. רק עובד אחד נרשם מירון צור.
חלק מן העובדים אינם זקוקים
לעבודה חלופית. אלו נהנים מתוספת
נכבדה למשכורתם מחלטורות שונות
גם בימים כתיקונם, הפופולרית ביותל

^ חדים מן העובדים משמשים,
או שימשו בתקופות שונות, כשליחים
של גופים ציוניים, או של המדינה
בארצות שונות בחו״ל. גם אז הם
מקבלים חופשה ללא־תשלום מן הרשות,
וחוזרים למישרתם בתום השליחות,
אם לא מצאו משהו טוב יותר.
מוטי קירשנבאום, שפרש לא מזמן
מן הטלוויזיה, אמר שהטלוויזיה היא
כמו מיספר ירוק. אסור לוותר עליו.
אסור להתפטר. צריך לקחת חופשה
ולחזור.
מעולם, במשך השנים הארוכות שבהן
קיימת רשות־השידור, לא נקבעו נו־הלים
אחידים לחלטורות. כל אחד מן
המנכ״לים ניסה להכניס סדר בברדק,
איש, בינתיים, לא הצליח. העובדים נלחמים
על כך כמעט בדמם. וזו, אולי,
עילת השביתה העיקרית.
אבל האמת היא שחלק ניכר מן
הבולטים שבמחלטרים אינם מזניחים
את עבודתם ברדיו או בטלויזיה, הם,
מצידם, אינם מעוניינים שמישהו יקבע
כללים, ויקטע את זרם הכספים המשלימים
את המשכורת שהם מקבלים מן
הרשות.
האחרים, שגורלם לא שפר עליהם,
ושלא נפלו לידיהם חלטורות מכניסות,
הם בדרך־כלל גם אותם שאינם ממלאים
מיכסה מינימלית של עבודה ברשות
עצמה.
במהלך השביתה דובר על מיספר
אסטרונומי של 800 עובדים המאוגדים
(המשך בעסזד )40 ענת פ די ע ס טי

מונולוג של עזרו״צמן
^ ני מצטייר כאדם לא־רציני,
שיטחי? אין ספק שדימויו של אדם
נוצר בחלקו באשמתו.
אולי זה נולד בגלל צורת־הדיבור
שלי, אולי בגלל הסיגנון. נו כן, הסחב־קימה

אני יכול לעשות? כשאני קופץ
על אריק ושרון) בישיבת־הממשלה, וזה
משעשע — כולם קופצים על זה. אבל
מי יורע, למשל, שב־ 5ביוני — 1987
לפני חמישה חודשים! — התבטאתי
על הכלכלה האמריקאית בישיבת־

עתי אי־אימון בממשלה. כן, צפיתי את
הגירוש.
החמצתי בזאת את הזדמנות־חיי להיות
ראש־ממשלה? אני לא יודע אם אני
טיפוס שמחמיץ. אולי אני טיפוס
אמיתי יותר? יכולתי לשוב לחרות
בקלות, אבל אילו הייתי נוהג כך —
לא הייתי שלם עם עצמי.
מי לא באו להשפיע עלי! שרון, רוני
מילוא, דויד (לוי) .רק אחד לא הגיע
— משה ארנס. אולי הוא לא הגיע
ממניעים משלו? עזבי, הוא לא כזה

סאדאת וג׳ימי קארטר (מביט לעבר
התמונות, בהן הוא מצולם עימם, המקשטות
את קירות מישרדו).
אני לא מנסה לעבוד על הדימוי
הזה. כן, אני יודע שזה מפריע לי. אתיודעת מה? אני כן מטפל בזה.
כיום, כשאני מופיע בטלוויזיה או
ברדיו, או לפני ציבור, אני נזהר יותר,
מקפיד יותר בלשוני. אני לא בנוי
ללכת לייעוץ, שיגידו לי מה ללבוש,
איר להסתרק. אני דווקא עושה עם
עצמי חשבון־נפש לעומק.

אני לא זוכר אם השבתי על המקום,
או אולי כעבור כמה שעות. ישבתי אז
בקיסריה כמה שנים, כתבתי ספר, נכנסתי
לעסקים...
בוודאי שהתגרדתי. איך יכולתי אחרת,
כשראיתי כיצד מסלפים את הס־כם־השלום
שעליו עבדתי כל־כך?
ואחרי זה, ב־ , 1982 עוד פלשו לי
ללבנון!
הרגשתי שגורם הזמן פועל לרעת
המדינה.
אישית? נו, וראי שזה כרוך זה בזה.

*׳ ע18811 ,־817188111
בגדד ממשלה בדאגה רבה? מי יודע שאני
קורא הרבה ספרים? קורא אותם, לא
מצטלם עימם!

האום* עוד! י

אינני חושב שטעיתי בכך שעזבתי
את הליכוד. אני מצטער על שנאלצתי
לסיים את כהונתי כשר־ביטחון —

שימעון פרס, חיים בר־לב, יצחק נבון
ואחרים, וחושב על דויד לוי, אריק ומי
עוד יש שם? ארנס? אז אני מעדיף את
מצבי הנוכחי.
לא היתה לי ברירה. הייתי חייב
לעשות זאת.
מנחם בגין התחרט על הסכמי קמפ־רייוויד.
הבנתי זאת מייד, כשמינה את
יוסף בורג לנהל את שיחות־האוטו־נומיה,
במקום משה (דיין).
כן, כן, בגין התחרט על קמפ״דיי־וויד!
זה מאוד טראגי, שאדם שנכנס
להיסטוריה בגלל תהליך — השלום,
יושב בגלל זה, כיום, כלוא בבית.
לדעתי, בגלל זה הוא כופה על עצמו
מעצר־בית.
הוא לא הודה זאת לפניי, אבל

אריאל שדוו :״חסר רו ביטחון עצמי,
לנן הוא מגייס במיפלגתו גייסות!,׳

מנח ם בגין 1יי הוא יו שב בבי תו
מ מי שהוא מתחרט על קמפ־דייוויד!״

בורג ודייו.. :נשבג־ן מ^נה את בורג
במקום דייו, הבנת שאינו רוצה בשלוש״
מצטער, אבל לא מתחרט.
אולי השארם היה בעוכרי? למה
האם אני מצטער על פרישתי מהלי־
״היה״? זה נעלם? השארם הזה הוא מה
כור? כשאני יושב כיום עם יצחק רביז,
שהוליך אותי אל אנשים כמו אנוור
י 11— 11 3ן — —יי <1 ׳111111 11111111!.יו

מתוחכם. הוא פשוט הבין שמקומי אינו
בחרות.
לקיסריה הגיעו משכנעים נוספים:

בכל אופן, איני מתחרט.
יצחק שמיר הציע לי להיות שר־הביטחון
לפחות שלוש פעמים בארבע

בהחלט יכול להיות שקורם כל חתם
על ההסכמים רק אחר־כך הבין...
באותו הרגע הבנתי שיהיה קשה
מאוד להוביל את תנועת־החרות לקראת
תהליך־שלום. גם ככה היה להם
קשה לעכל את זה. כבר היו זורקים
לעברי :״נו, מה מכרת היום?״
כתבתי זאת לבגין במיכתב־ההת־פטרות,
במאי :1980״לא העם חדל
להאמין בשלום״...
שיסלח לי בגין — אבל הקושי שלו
לתת פקודה לסגת מסיני הוא שהביא
אותי לחשוב.
איני בא אליו בטענות. זה היה קשה.
הוא סיים אז את תפקידו בהיסטוריה.
הבנתי זאת כשיחיאל קדישאי אמר
לי, באיזושהי הזדמנות :״הקרב על א־רץ־ישראל
מתחיל!״ ארץ־ישראל השלמה,
כמובן. הבנתי שתפקידי הסתיים
באותן הנסיבות ועזבתי במאי . 1980
צריך להזכיר: לא עזבתי את תנו־עת־החרות,
אלא גורשתי אחרי שהצב־

יצחק שמיד :״שטנת לו את המות
הרבה בעמים, אנ ל זה לא עזר!,,
שימעון פרס ואליעזר ז׳ורבין. הם
הציעו לי :״בוא, תצטרף אלינו״.
התשובה שלי היתה :״לא!״

עיניים, ב־ 18 עיניים...
מה זאת אומרת, שארל דה״גול ישב
בסבלנות והמתין למנהיגות? איך ניתן

להשוות בין שני המיקרים? מי היה ערב
לי בוודאות שאילו הייתי מחכה
בסבלנות, במשך שנים, בקיסריה —
הייתי באמת מחליף את בגין? כמו
שאני מכיר את עצמי, אילו הייתי
נשאר בחרות ומחכה בקיסריה, הייתי
מוצא את עצמי בין שמיר, ארנס ושרון,
הייתי נכנס לקונפליקטים חריפים,
ובסופו של דבר מוצא את עצמי במצבם
של אריה נאור ומשה עמירב!
זאת לא שאלה של סבלנות או רא-
ייה־לטווח־ארוך. דווקא יש לי ראייה-
לטווח־ארוך, וזה בעוכרי.
אם אני מרגיש החמצה? ובכן, לא
הייתי מעולם בעמדת מנהיגות. בגין
היה בשטח, מה לעשות. כיום, בוודאי
שאיני מאושר מעמדתי. חסר לי הכוח.
חסרה לי היכולת לקחת חלק בהחלטה
הקובעת ביותר.

זה כמו
במילחמה
^ ופולריות? היא חסרה לי פחות
^ מהכוח להחליט. גם כיום אני
פופולרי בחוגים מסויימים. נכון
שבעבר הייתי יותר. הכל יחסי.
אני עוד אגיע לעמדת־כוח, אל תדאגי.
מתי?
נו, כיום יש הסכמה על כך
ששימעון פרס הוא מועמד מיפלגת־העבודה
בבחירות הבאות.
ואחר־כך? כשיש פירצה במנהיגות
— אז קופצים, אבל לא נדחפים.
אני עובר בימים אלה את הארץ,
לאורכה ולרוחבה, ומנסה לשכנע
בצידקתי.
זה לא מספיק? מה עוד אני צריך
לעשות כדי להיכנס למירוץ? להקים
גייסות כמן אריק?
אריק באמת בחור מאוד נחמד, אבל
הוא לא יהיה בחיים ראש־ממשלה
מטעם חרות! אני מכיר את החבר׳ה
האלה יותר מדי טוב.
״גנרל בלי גייסות?״ אני לא בנוי
לזה. רק אדם שחסר לו ביטחון עצמי
שותל אנשים משלו בכל מקום. כן,
אריק חסר ביטחון־עצמי!
אין לי גייסות, אבל אני מרגיש שאני
בוחר את האנשים הנכונים סביבי:
מדויד קוליץ, דרך רמי אונגר, פואד
(חבר־הכנסת בנימין בן־אליעזר) ,ועד
מוטי הוד, שנלחמתי בשבילו שיהיה

מיכאיל, אומנד, אידה וכל השאר
צייד לצאת מדי פעם, לפתוח את החלון להסתכל החוצה.
למשל, הנושא הרוסי: אני מתעסק בו כבר שנתיים. הלכתי וקניתי
שני ספרים על מיכאיל גורבצ׳וב, קראתי אותם לעומק.
הרי גורבצ׳וב לא השתנה באחרונה, אלא העולם השתנה.
העולם כיום קטן יותר, אינפורמטיבי יותר. הכלכלה בכל פינות-
העולם שזורה.
אני מרגיש שחייבים לעקוב, לקרוא את השינויים מי מתקדם
יותר בחלל -ארצות״הברית או ברית״המועצותי ארצות־הבריתן
נא! -ברית־המועצות! ואת לא יודעת מזה!
חייבים להגיע למגע חזק יותר. הרי לא ניתן לאמר בהבל״פה:
״איננו רוצים שהרוסים ישתתפו בתהליך־השלום, אבל אנחנו
רוצים שיתנו ליהדות רוסיה ללכת״...
באמת, עם כל הכבוד לאידה נודל, ובאמת כל הכבוד לה,
אנחנו יושבים פה סגורים ומסוגרים בתיד עצמנו, ולא מעלים על
דעתנו שהעולם מסביבנו משתנה.
רוסיה -וזהו אחד הנושאים העכשוויים שלי -משתנה. אבל
מנהיגינו מאמינים בשתדלנות. אין מגע ישיר.
אדון(ארמנד) המר הביא את נודל, כי הוא נוסע לאפגניסתאן...
מעניין מתי יבינו פה את כל זה.

סאדאת צעק :״אחר!,״ כמו שצועק
מפקד אמיתי. מה שקרה היה, שבאה
אחריו אוגדה אחת מתוך הצבא כולו,
והוא נהרג בקרב הזה על השלום, לפני
שש שנים.
הוא היה מנהיג רציני. זה ניכר גם
בכך שידע להשאיר אחריו יורש מוכן,
חוסני מובארב. הוא ראה לטווח רחוק.
אני? עוד ב־ — 1974 שלוש שנים
לפני בוא סאדאת! — כתבתי בסיפרי
לך שמיים :״התחדשות המגע עם הערבים
מעוררת בי התרגשות רבה״...
(וייצמן התכוון למגע שנוצר עם הערבים
בשטחים הכבושים).
אני נשמע מתוסכל? כמי שהיה מפקד
חיל־האוויר לפני מלחמת ששת־הי־מים,
אינני חושב שחל פיחות בכוחי
האישי מאז ועד היום. אולי המילחמה
על השלום קשה יותר מאשר מילחמות
קודמות שידעתי.
נכון, אני משתמש באותן הטקטיקות
בשני סוגי המילחמות, מפני שמדובר
בתהליכים דומים.

מפקד חיל־האויר. את יודעת משהו?
אני מרגיש טוב במיפלגת־העבודה- .

;,זה כמו

במילהמה!״
^ מהפך ממיפלגת־העבורה ל!
1ליכוד לא חל אצלי, אלא במצב.
אני זוכר, כששמעתי, לפני 10 שנים
בדיוק, שבא המנהיג הגדול ביותר באי־זור,
סאדאת, לנאום בכנסת. אני זוכר
איך הבנתי שהנה הגיע הרגע, שעבורו
נלחמתי כל השנים: ניתן יהיה לשים
את כל הבעיות על השולחן ולטפל בהן,
אחת־אחת. בזה ניכר מנהיג, וסא־דאת
היה כזה.
הנה, בגלל המהלך ואופיו המיוחד,
מצא עצמו מבודד בתוך העולם הערבי,
אך כיום צועדים שם בעיקבותיו.
האם אני מקנא בסאדאת? הייתי
מאחל לעצמי ליזום צעד למען השלום,
כפי שהדהים סאדאת!
אני שמח שהיה לי חלק בכך. אני
חושב כל העת על צעדים למען השלום,
אבל איני ראש־ממשלה! מעמדי
כיום אינו רב־כוח, כשם שהיה מעמדו
של סאדאת בעת שפעל למען השלום.
לוא הייתי כיום ראש־ממשלה —
היו לי כמה וכמה רעיונות מה לעשות.

״את כל התמונות, פרט לאחת, אגי סוחב איתי
ממישרד למישרד: הנה המטוס של אמור ס אד את
מלווה בארבעה כפירים, הנה תמונה מ־ 948ג -
נשארו משם אולי שלושה לוחמים בחיים וביניהם
אני, הנה התמונה עם ג׳ימי קארטר בקמפ-דייוויד,
התמונה עם סאדאת(ה שנים מחייבים בחום זה אל
זה, וניכר הקשר הריגשי החזק שנרקם ביניהם) .רק
התמונה של שני הנכדים שלי היא חדשה, ואל תהיי
כמו כל המטומטמים שחושבים שזה צולם באוויר!״
בן הציג לפניי עזר ויצמן את לישכתו ביום
הראשון, מייד אחרי שיצא מישיבת־ממשלה.
״לישכתו״ היא חדר צדדי בקומה הרביעית של
בניין מישרד ראש״הממשלה. יש תחושה של
דחיקה לקרן־זווית, הרחק ממוקד הכוח, ארבע
קומות מעל לחדר שבו היה יושב אולי וייצמן לולא
התהפוכות בחייו -לישכת ראש״הממשלה.
גם התמונות, שאותן הציג בגאווה מוצדקת,
משקפות הישגים ונטילת חלק בתהליכים עד 1980
השנה שבה קם ופרש מממשלת־הליכוד ונבעטלגמרי מהמיפלגה מאוחר יותר, בעיקבות הצבעת
אי״אימון בממשלה.
יש מי שבבר הספידו אותו פוליטית, כאדם בעל-
רעיונות שניווט את עצמו בטעות לשולי הפוליטיקה
הישראלית. מי שהכתירו אותו בשעתו כיורש־העצר
הבמעט״מוצהר של מנחם בגין אינם נותנים
לו כיום בדל סיכוי במפלגת־העבודה.
וייצמן אינו שותף להערכות אלה. ונטילטור
״שאומרים שהיה של דויד בן־גוריון,״ משיב עליו
את הרוח הנבונה, והוא נראה מובן לקרב הגדול על
השלום ולפני־בן, על עמדת״כוח שתאפשר לו לנהל
קרב שכזה -ראשות־הממשלה. סדר״העדיפויות
ברור: השלום קודם לכל.
בתחילת שיחתנו שצף־קצף וייצמן, והירבה
להשתמש במונח ״אנחנו ״.הירבה להטיף, לחנך.
תוכן דבריו היה מקוטע, והוא טס מנושא מעצבן
למישנהו. אולי עיצבנו אותו בישיבת־הממשלה
ואולי, יותר מכל, עיצבנה אותו העובדה שהוא חייב

בגז ר עגז
פרשות

אשהק טנ ה
ו חז ק ה

במשך שנ ה
ה צ רי חהג־ודי זימט
לשמת במו ידיה
אתתד מי תן ש ל
מרד כי וענונו
בציבור.

לפני שנה בלבד, כאשר נעצר מרדכי
וענונו, היה שמו כינוי נרדף לבוגד,
מרגל ועוכר־ישראל, מאז, לאט־לאט
חל שינוי בתדמיתו של וענונו. פה ושם
יש כבר המאמינים כי עשה את אשר
עשה מתוך אידיאל. ויש אף מי
שמאמינים שהוא ראוי להערצה, על
שלמרות המעצר והיסורים שהוא עובר
עודנו דבק באידיאלים שלו. בינתיים
הוצע וענונו כמועמד לפרס־נובל לשלום,
ואירגונים שונים בעולם תומכים
בו ומביעים בו אמון.
השינוי הזה לא בא מעצמו. אבל
וענונו לא נעזר במישרד־פירסום. את
כל התפנית בתדמיתו של העציר עש־

סאדאת בירושלים, נובמבר .1 :1377 הוא
היה מנהיג א!מיווי. הוא קוא: אחו־| 11 יי

לבזבז שם את זמנו בעמדת״ביניים חסרת״חשיבות
שר־בלי־תיק -ובלי שום יכולת להזיז דברים.בעלי״היכולת כיום הם -הוא לא מנסה להתחבא
מאחורי הניסוחים הדיפולמוטיים המקובלים -
פשוט חסרי־כישרון.
כל אימת שניסיתי להזיז את השיחה מ״אנחנו׳
ל״אני״ -נכנס וייצמן לאי״נוחות בולטת .״מה, אח
רוצה שאנתח את עצמיו״
ככל שעברה השיחה לגוף־ראשין-יחיד ולפסים
יותר אישיים, התגבר באוויר ריח חריף של החמצה.
ישב לפני אדם חושב, המקפיד שלא לקפוא על
שמריו, להתפתח, בעל נכס הקרוי ״קישר* אנוש״.
דבריו באו מהלב והיו מכאיבים מסקנותיו נבעו
מניתוחים נבונים. ובכל״זאת מלווה את האיש
תדמית בלתי״רצינית, מפוספסת, במישאל־רחוב,
אני מהמרת, היה השם עזר וייצמן סוחט הערות
כמהשרמנטי, שובב, כסף.
בשיחותי עם מנהיגים במצריים, לפגי שבועיים,
נאמרו לגביו דברים שונים בתכלית :״האדם
הרציני היחידי בין מנהיגי ישראל!״ או ״איש בעל
חזון!״ המנהיג הנכון במקום ובעיתוי הבלתי־נכונים!
דבריו
של וייצמן ביטאו יציאה מחודשת לקרב.
לכבוד יובל־עשר-השנים לביקור ס אד את, הוא
שוב אישיות מבוקשת בתיקשורת. האווירה של
השיחה היתה רחוקה אלפי מילין מהתוכן. מה
שהתחיל בהתבדחויות ועקיצות, הפך לחשבון־נפש
כן, בפרט בדקות שבהן לא סבבו מקורביו/עוזריו/
חבריו של וייצמן בחדרו ולא היו דקות רבות כאלה.
יש איזה חוסר צדק או מזל בצורך הכפייתי של
וייצמן להוכיח את מידת רצינותו. אותה
אימפולסיביות אותן כמויות של שארם, ואותה
לשון מחוספסת, שבעבר הפכוהו לחביב״הקהל
וקירבוהו ללישבת־ראש־הממשלה עד כדי פסיעה,
עומדות לו לרועץ בדרכו לשם כיום.
צחוק הגורל! וייצמן לא צחק בסוף פגישתנו.
בעבור כמה שעות היה באוויר -בדרכו לחו״ל.

אילו טקטיקות? אני בונה הרבה על
כישרון־השיכנוע: הרי גם במילחמה אדם
אינו צופה שהוא עתיד להיהרג,
אבל אם הוא מפקד טוב — הוא בכל־זאת
רץ. החלטתי באחרונה שלא אחזור
על עצמי, אבל אני פשוט מרגיש, לפעמים,
שצריך לשוב ולדפוק על אותו
המסמר.
את יודעת כמה שטיפות־מוח עשיתי
לשמיר? זה לא עזר! אפילו ג׳ורג׳
שולץ לא הצליח לשטוף לו את המוח...
אז אני יושב ושופך לפניך את הלב.

מה שמפריע
זה האופי
ך* יכן מוקד הבעיה? אני צבר, אבל
1 1סבתי וסבי הם מפינסק. אני יודע
מה זה ריח של גלות.
בתחילה, כשקיבלנו ב־ 1953 את מ־טוסי־הסילון
הראשונים, רבים שאלו
אותי בחוסר־אמון :״הטייסים שטסים,
כולם־כולם שלנו?״ הקפיצה מהדימוי
של היהודי הגלותי לישראלי שיודע
להילחם, היתה קשה. הרי עד 1952/3
דיברו בכלל אנגלית בקשר. היה אז
חוסר־אמונה אדיר.
פיתאום, הקפיצה הזאת למילחמה
למען השלום! חוסר אמונה עצמית,
זוהי תכונה טיבעית. אבל מנהיגות
חייבת לשנות זאת, כשם שסאדאת
החזיר את הכבוד האבוד לבני־עמו
במילחמת״אוקטובר.
אני לא הולך ונעשה צעיר יותר.
יכולתי להמתין בנחת לתורי, ליישב
בינתיים את יהודה ושומרון, להיות
פופלרי, שרמנטי, בעל דימוי נהדר
ולהיות כיום ראש־ממשלה. מה שחוצץ
ביני לבין המטרה, מה שהפריע לי, זהו
האופי שלי.

וענונז אחר
תה אשה קטנה ואמיצה, במעט כסף
והרבה אהבה.
ג׳ודי זימט, שהיתה חברתו של וענונו
לפני שנעצר, התייצבה לימינו מן
ההתחלה, והיא העושה הכל עבורו.
כל זמנה של ג׳ודי, מירצה וכספה
מוקדשים לעזרה לווענונו. במשך השנה
שעברה הוציאה 5000 דולאר על
התכתבות, צילומי־מיסמכים, שיחות־טלפון
ונסיעות. כל זה בא מכספה הפרטי
של ג׳ודי, שהיא אחות־מיילדת
במיקצועה. היא הקימה קרן מיוחדת,
האוספת כספים עבור וענונו. בקרן זו
נאספו כבר 4445 רולר, המיועדים
להשגת עדים־מומחים להגנתו של וענונו.
במיכתב
האחרון שפירסמה ג׳ודי,
שאותו הפיצה בראשית אוקטובר בין
אוהדי־וענונו בעולם, היא מספרת על
ההתפתחויות האחרונות במצבו המיש־פטי
של אהובה, ומבקשת מתומכיו
לכתוב מיכתבי״מחאה לראש־הממשלה
יצחק שמיר, לשימעון פרס ולשר־המישטרה
חיים בר־לב. כתובותיהם של
השלושה מצויינות במיכתב.
כדי להעלות את המוראל של העציר
המבודד, ביקשה ג׳ודי מקוראי מיכתבה
לכתוב לווענונו לכלא, לכבוד יום
הולדתו, שחל ב־ 13 באוקטובר, ולתרום
כספים לקרן־הנאמנות שהקימה בעיר
סומרוויל בארצות־הברית.

מנדל קפלן מדרום־אפריקה, היו״ר החדש של המגבית, הוא
היו״ר הראשון מזה שנים רבות שאינו אמריקאי. מתחרהו
האמריקאי העיקרי, ריי אפשטיין, כשל בהתמודדות, מפני
שהתברר כי הוא תורם חלש־יחסית. מועמדת אמריקאית
אחרת, שושנה קרדן, הסירה את מועמדותה, מפני שבעלה
הסתבך בעבירות־מס בארצות־הברית ונשלח לכלא, ועליה
לדאוג עכשיו לענייני המישפחה.

בהנהלת מר כפה על המיפעל לקנות ב ייצור מיותר
לחלוטין ממיפעל פרסי כושל כמעיד, במם חם ציר.

העובדים טוענים, כי החלמה זו נועדה לעשות
טובה אישית למישהו המקורב לראשי ״בור
מתכת״.

עוד ר שימוו־מורדים
הליכוד ל מי תקפה
סובנוחית

״רוני יסתדרלבדר
יצחק שמיר פרץ השבוע בצעקות לעבר 150
צעירי־חרות, שבאו לבקשו למנות את רוני
מילוא כשר-המישפטים .״אין לבם מה
לעשות?״ קרא לעברם שמיר ,״לבו לעבוד: ז־וני
לא צריך דוברים, הוא יודע יפה מאוד להסתדר
לבדו!״

א רו ס ממשיך ב״לביא
ח״ב משה ארנס קרא להתייעצות של במה
מידידיו בארץ ובעולם בדי לארגז מחדש את
פרוייקט ר״,לביא״ .המטרה היא להעביר אותו
לידי יזמים פרטיים.
כמה מן הידידים סבורים שזהו רעיון מופרך, אך נענו
להזמנה מתוך ידידות לארנס.

הליכוד עומד לצאת במיתקפה פוליטית, בנסיון
לשבש את ההסכם שהשיגה תנועת העבודה
הציונית למינויים של עקיבא לווינסקי כיו״ר
הציונים ושל אברהם אביחי בגיזבר הסוכנות.
השלב הראשון הוא הודעתו הרישמית של גירעון פת, כי
הוא יתמודד על אחד משני התפקידים. השלב השני יהיה
נסיון לערער את אמינותו של אביחי, בטענה שהכנסות קרן
היסוד הידלדלו בתקופתו כירר־הקרן. השלב השלישי יהיה
התקפה על דוודועדת־כץ, הממליץ להעביר את ענייני
הקליטה למישרד־הקליטה. הליכוד יטען שהעבודה מנסה
לגזול מסמכויותיו של חיים אהרון, ממחלקת־העליה־והקליטה,
כדי להעבירן ליעקב צור, איש העבודה, בכוונה
לנשל את הליכוד מכל עמדת השפעה במנגנון הציוני.

בינתיים גובר הכעס בליכוד על יצחק מודעי.
עסקנים סוכנותיים טוענים כי הוא שגרם
למצוקה, בהיסוסיו הרבים בעת שהוצע לו
להתמודד על היו״רות, ובתימרוניו שנועדו
להבשיל את פת.

הרסחדשב בי רעם
אלמונים פרצו באחרונה לבניין בית־הספר ור,כנסיה בכפר
בירעם והרסו את כל שנקרה בדרכם. בכך ירדו לטימיון
פירותיו של מחנה־עבודה התנדבותי, שפעל בכפר לפני
שלושה שבועות, ביוזמת אירגון פליטי-הכפר אל ש 1דה

התעשב מי ב רז
אוסטרלי

אנשי בירעם גילו את ההרס ביום השני
השבוע, כשבאו לקיים במקום הלוויה. הם
חושדים כי המעשה הוא של ביריוני מאיר
כהנא.

״התעשייה הצבאית״ הישראלית משתתפת
במיכרז בינלאומי ענק לשיפוץ 800 נגמ״שים
של צבא אוסטרליה. שווי המיברז: חצי
מיליארד דולר.

גפחי: הצעה לירדן

כתב־העת לענייני־צבא ס!רד(״חרב״) ,המוסר פרטים אלה,
מוסיף כי תע״ש מציעה לאוסטרלים שיריון חדש שפותח
ברפא״ל, והתקנתו של תותח בן 60מ״מ על מקצת
הנגמ״שים.

רץ ב ש בי ת ת־ רעב
רז׳ו רץ, האסיר ההונגרי שהתחתן עם
בת־נהלל, שובת רעב מזה 12 יום. הוא
דורש שלא יגרשוהו מהארץ, כל עוד לא
תימצא מדינה שתסכים לקבלו בגבולותיה.
מבקרים שהיו אצלו מוסרים כי הוא
גידל זקן, ונראה חיוור מאוד.
גם נוגה דרומי, אשתו, דורשת לעכב
את גירושו, עד שלא יוסדרו הליכי הגט
ביניהם. פרקליטיה, רפי שדמי ושימעון
שובר, נפגשו בעניין זה השבוע עם יוסך
חריש.

רביו לאבילי; ,.זו ג בל ה ר
יצחק רבץ זועם על כתבה במעריב, שבה סולפה דמותו של
צבי(״צבילי״) בלמשה, עוזו״שר־הביטחץ, הפורש מתפקידו
מסיבות אישיות לחלוטין.

אחרי סירסום הכתבה, ביום השישי שעבר,
הזמין רבץ את צבילי לחדרו, ואמר לו :״עשו
לך מעשה נבלה:״

חיים גבתי הציע ב־ 1973 לממלכת־ירדן
שותפות סמויה של ישראל במיסעל האשלג
הירדני ביבדהמלח — כך סיפר השבוע גבתי,
שהיה באותה תקופה שו״החקלאות־והסיתוח.
גבתי דיבר בראיון לרשת הראשונה של
הטלוויזיה הגרמנית.
בתוכנית בת שמונה דקות, שהוקדשה לסיפרו של העיתונאי
יוסי מלמן, ששפות ש״1ח, אישר גבתי את הגילויים באותו
ספר, וסיפר כי נפגש עם יורש־העצר, הנסיך חסן, בנית־הארחה
רישמי של ממשלת ישראל מצפון לתל־אביב,
והתרשם מבקיאותו של הנסיך בעניינים כלכליים.

ל פי ד ל בנג קו ק
חרות לפיד עומד לצאת בתחילת דצמבר
לבנגקוק, בנסיון לשחרר מכילאו את
האסיר החיפאי ציון בן־שימעון 26 בן־
שימעון הורשע לפני שנתיים בנסיון לקשור
עיסקת־סמים, ונדון ל 20-שנות-מא-
סר. לפיד מקווה, כי ביום־הולדתו ה־ 60 של
המלך התאי, בומיפול אדולג׳ ,תוענק לבך
שימעון חנינה.

חרס נוסח שטוקהולם
הקהילה היהודית בשטוקהולם, בהדרכתה של
השגרירות הישראלית במקום, מחרימה
קבוצות של אינטלקטואלים יהודים הפועלים
למען שלום ישראלי־־פלסטיני, ומונעת מהם
להשתמש במיתקני־־הקהילה.
הח״כית שולמית אלוני, שביקרה בשוודיה בחברתה של
מיכל ופאלי, דוברת סיעת־ר׳ץ, נדהמה מאווירת החרם
בתוך הקהילה.

אל-שאווה לשוודיה
רשאד אל־שאווה, ראש־העיריה המודח של עזה, הוזמן על־ירי
מישרד־החוץ השוודי לביקור רישמי בשטוקהולם,

ה מגבי ת היהודית ב ב עי ה

עוד פרשהב 3 ,,ו ר

במגבית צופים ירידה חריפה בהכנסות, בגלל
המשבר בוול־סטריט.

ועו״העובדים של מיפעל רמים בקריית־שמונה, השייך
לנור, החליט לפנות בתלונה למישטרה, על שמישהו

עוד עסקנים בעיירות־פיתזח, ממתי הסיפלגות הגדולות,
מאיימים על מיפלגותיחם בהקמת רמיסה עצמאית
בבחירות לכנסת. ו מס המוצע החג מונרך(ראשי־תיבות
של. מושבי־עימות ועיירות־פיתזזז־צ , .

ביוזמה מעורב אחד הח״כים של הליכוד, תושב
הצפון. שליח מטעם היוזמים יצא השבוע
לחו״ל, בנסיון לגייס את תמיכתו של ניסים
גאון.

ה ב תו ל ה והרב 1חמן
חסידי הרבי נחמן מס־סלב חוששים
מפלישתם של מאמינים נוצרים לאתר
קיברו של הברסלבי, בפרווד אומן, הסמוך
לקייב. בקבר התרחש באחרונה, כביכול,
נם, ופרצו מתוכו מים קדושים.
הסבריהם של אנשי מחלקת־ההנדסה
העירונית בקייב, כי המדובר בקילקול בצי
נרת־חמים, נופלים על אוזניהם הערלות
של חרדים יהודים וחוזרים בתשובה
אוקראינים. המאמינים הנוצרים בטוחים
ש״הנם״ הוא ועליה בש רש ר ת של ״ניטים״
אחרים, כמו זעסעתזע כביכול, של
סקובנרת בארק
הבתולה הקדרשזז
ראינה.

שחורי במימון סקנדיוווי
ישראל קיסר השיג מאיגודים מיקצועיים
בסקנדינוויה מימון ל־ 30 מי מו ת, שינתנו
לפעילים שחורים מדר זבדאפריק ת
לימודיהם של הפעילים השחחרם בס[ האפרז־אסיאח׳ של
ההסתדרות נועדו לכפר על שיחזך הפעזלה המיסחרי של
חברות הסתדרותיות עם מיקסר האסרסהייד. כעת, מסתבר,
מצליח קיסר להשיג בפרזה זו בזיל־הזז׳ל, במימונם של
אחרים.

בוטלו ה ב חי רו תבליע
בוטלה בחירתם של תישעת נציגי הליבדלש העצמאיים
להנהלה המשותפת של תנועת וערםה ליברלי. קבוצת
חברים, ביוזמתו של אהרון חנדלמן, איש הל׳ע בהסתדרות,
הצליחה להוכיח כי הבודדה, שנערכה ל מי חודש, היתה
בלתי־חוקית. מזירות חדשות, הפעם חשאיות״ יתקיימו ב*5
בנובמבר.

פז ב רו ח טו ב ה
חיד פז, העורך הפורש של ודזזען ומלם האשה, מוסר כי
הוא נפרד מהמו׳ל, שלש זיידלר, בחח סובה — ולא כפי
שנכתב במדור וה בשבוע שעבד.

המטהמסדרחל טו ר ה
אחד מראשי ממה השביתה בדשדת־השידור
פנה רישמית לחברה לאספק ת נעז דאויט זמני,
בבקשה לסדר עבודה זמנית ל־ 28 שובתים,
רובם מקליטים, הנדסאים וט כנאים.
החברה, חבר, עוסקת בין השאר בהקלטת פרוטו קולים של
בתי־מישפט.

״לשון ה ר *ו־ -לאב חי פ ה
בלחצו של אריה גוראל, ראש־עיד״ ת סי ס ; ונציג ספ״ם
בעיריה, בוטל דיון ציבורי בצחחא הסקשית, על מו שא
״לשון הרע* .התידדך הרע המשתתפים היה ״בלתי״מאוזך.
הסיבה האמיתית: בדיון עמח להשתתף העיתונאים זאב
יפת ויגאל גלאי, הידועים בפכקריה החר סים של השחיתות
בעיריה.

המוגואיזם וסדק
חומת־הגבריות המצ׳ואיסטית, המוצאת
את ביטויה במורעו תהפירסומת בעיתונות,
הולכת ונסדקת אט־אט.
כך גילה החוקר מרדכי רגב, בעבודת־גמר
לתואר שני, שבה בדק כיצד מוצגים
הגברים במודעות. על המחקר מדווח העיתון
הפמיניסטי ״נגה״.

גיורא נו־יב *!

הראיון הארוך עם אידה נודל בתוכנית מוסף המוספים עורר
בי רגשות מהולים. מהולים מאור.
אידה של הטלוויזיה החינוכית אינה אידה של הערוץ השני,
שישה ימים קודם לכן. היא כאילו התבגרה בכמה שנים טובות.
היא חדלה לחייך ולחשוף את שיני־הכסף המבריקות. היא הפכה
אשת־בשורה.
לשידור זה הוזמן כמראיין הרב ח״כ אליעזר ולדמן, הגורו של
גוש־אמונים. כמעט וריחמתי עליו. הוא ניסה להוציא ממנה כמעט
בכוח הצהרה של חוזרת־בתשובה. האם אלוהים עזר לה? אידה לא
אישרה. האם דת־ישראל היתה לה לעזר? אידה התחמקה. לבסוף,
כמעט ביאוש, הציע לה ולדמן ״כוח מיסטי״ .טוב, אמרה אידה,
אולי היה שם איזה כוח מיסטי.
איני יודע אם המתרגמים נהגו כבודות האופיינית לרבים
ממתורגמני־הטלוויזיה, או שסילפו
את הדברים במזיד. על כל
פנים, בתירגום הופיעה שוב
ושוב המילה ״מאסר״ .אידה לא
השתמשה במושג זה בכלל, מפני
שאינו נכון. אידה לא היתה
במאסר בסיביר, וגם לא במולד־אביה.
היא היתה. ב״גלות פנימית״
.זהו עונש המחייב את
הקורבן לשהות במקום מסויים,
הרחק ממקום־מגוריו הרגיל, אך
אינו מטיל עליו שום הגבלות
פיסיות.
(עונש זה קיים גם בחוק
הישראלי — בתקנות־החירות
הבריטיות. הוא הופעל לא־אחת נגד אזרחים ערביים, בשנות ה־50
וה־ .60 אנשי אל־ארד מנצרת הוגלו, בשעתו, לרימונה ולבית־שאן).
מדיברי
אידה עצמה התברר שהיא היתה בכפר הסיבירי בחופש
יחסי. לא אימת השילטונות היתה עליה, אלא אימת הגברים
בסביבה, שנטפלו לאשה הבודדה. נראה כי אידה ירעה היטב
להתגונן. אחר־כך קנתה צריף וחלקת־אדמה, גידלה ירקות
ותרנגולות׳ואף הצטלמה במשך יומיים בסרט. כל זה לא היה מובן
לוולרמן, והוא חזר ושאל שאלות שלא־לעניין. לאנשים כמוהו יש
היכולת להתעלם מכל דבר שאינו תואם את מושגיהם הקבועים
מראש. הם פשוט אינם שומעים.
עד כאן אפשר היה ללוות את דבריה של אידה בהערכה
ובכבוד. אשה חזקה. אך מכאן והלאה נכנס לעניין יסוד אחר,
מדאיג תחילה, ואחר־כך מפחיד.
אידה התחילה לדבר על סכנת ההשמדה הפיסית, המרחפת
כביכול על יהודי ברית־המועצות. הפוגרומים מן המאות הקודמות
עומרים להתחדש. יש להזעיק את העולם.
כל זה על שום מה? על שום שנודע לה שיהודי אחד נרצח
בלנינגראד.
רציתי להגיד לה: יהודי אחד נרצח הבוקר גם בתל־אביב, לא
הרחק מהמערכת שלי. ואני מניח שבין מאות האנשים, הנרצחים
מידי יום בארצות־הברית, יש גס יהודי אחד או שניים.
אולם אידה דיברה בתוקף של שיכנוע עצמי מוחלט. יהודי אחד
נרצח בלנינגראד, משמע שעוד מעט ייערך מרחץ־דמים, והמוני
יהודים יירצחו בידי ״האספסוף״.
תמהתי מה פשר הדיבור הזה. האם זוהי המצאה צינית? האם
מבקשת אידה לעלות על סוס חדש? אחרי שנגמר הסוס של
ה״סרובניקים״ ו״אסירי־ציון״ ,שעליו רכבו אנאטולי שצ׳רנסקי
ושות׳ מסביב לכדור־הארץ, האם מצאה אידה נושא חדש, עוד
יותר מבהיל, כדי להגיע לשועי־עולים ולקהילות אמריקה,
״יהודים הצילו, הולכים לרצוח, לאבד ולהשמיד את אחיכם?״
הגלאסנוסט׳ של מיכאל גורבאצ׳וב אינו מוצא חן בעיני אידה.
הגלאסנוסט׳ יביא לפוגרומים. הוא יתן פיתחון־פה לאנטי־שמים.
תהיה הסתה. האספסוף יתקומם.
בתיקונים קלים יכלו דברים כאלה להישמע גם בפי יריביו של
גורבאצ׳וב בצמרת המיפלגה הקומוניסטית. אל תתן להם
גלאסנוסט׳ .אל תתן חופש־דיבור, ולוא גם מוגבל. האספסוף ירים
ראש, ומי יודע מה יקרה אז!
אילו ידעה אידה נודל דמוקרטיה מהי (ומניין היא יכולה
לדעת?) היא היתה מבינה כי בדמוקרטיה קוראים לאספסוף
״ציבור״ ,ושניתן בה פיתחון־פה לכל הריעות, גם המתועבות. ואם
אנטי־שמים רוסיים רוצים לדבר על היהודים כמו שהרב מאיר
כהנא מדבר אצלנו על הערבים, מי אנחנו שנלין? זהו מחיר
הדמוקרטיה.
אשר לפוגרומים ולרצח המוני היהודים, אני מרשה לעצמי
לומר שזוהי שטות. אידה נודל היתה מנותקת מן החיים ברוסיה
במשך שנים רבות. כפר נידח בסיביר ועיירה קטנה במולדאביה
אינם נקודות־תצפית טובות למי שרוצה לנתח את התהליכים
העמוקים העוברים על החברה הסובייטית.
אבל מי אני שאעצור בעד אירה נודל? אין ספק שהיא תהיה
להיט עולמי. היא תעבור מעיר לעיר, תנאם לפני הקהילות,
תיוועד עם רונלד רגן ומרגרט תאצ׳ר, ותבשר לכל: הולכים
לרצוח את המוני היהודים בברית־המועצות.
בין סיור לסיור בוודאי גם תיאות לגור עימנו, בדירה
שממשלת־ישראל השיגה עבורה. כך עושים גם שצ׳רנסקי
והאחרים.

לתרבת אותי. אני מודה לה על כך עד היום. לגאלריות של לונדון
באתי תודות למוניקה, ידידתי המנוחה, ובצורה דומה הגעתי
למוסיאונים של אמסטרדאם, וינה וניו־יורק.
גם את מוסיאון ישראל הזנחתי במשך זמן רב. השבוע באתי
לשם לראות את התערוכה של אילנה גור, ידידתי מנוער
(הנעורים שלה, לא שלי) .ניצלתי את ההזדמנות כדי לראות גם
מוצגים אחרים.
בצהרי אותו יום הייתי בכנסת, שם נפגשתי עם הירוקים
מגרמניה. בין פגישה זו ובין פתיחת תערוכתה של אילנה היה
״חלון״ של כמה שעות. היה עליי להחליט אם לבלותן במיזנון
הכנסת, תוך התבוננות במוצגים המשונים המסתובבים שם, או
להקדים וללכת למוסיאון. בחרתי באפשרות השניה, ולא
התחרטתי.
קודם כל התפעלתי מן הסדר והנקיון — תכונות שאינן הכי
תדירות בארץ. רמת־התחזוקה היא מעל לכל ביקורת.
רחל אשתי סחבה אותי תחילה לתערוכה של בועז טל. רחל
היא עכשיו ג׳אנקי של צילום, ובועז טל היה מורה שלה.
זוהי תערוכה די מהממת. באולם מלבני ארוך תלויים תצלומים
בגודל של בני־אדם(כמעט) .טל צילם את עצמו, את אשתו ואת
ילדיו בעירום מלא וחלקי. עירום בילתי־מיני לגמרי, שבו

*ודי *בנדי

התחלפו במתכוון תפקידי הגבר והאשה. בתצלומים הענקיים יש 41 מאות פרטים קטנים, ואפשר להתבונן בהם שעה ארוכה.
הדרך מבועז טל לאילנה גור עוברת באולמות רבים, סחור־סחור,
כמו במבוך עתיק. כך נתקלתי בתערוכה של פסלים
מכסיקאיים טרום־קולומביים (״פרה־קולומביאניים״ ׳ בשפת
המוסיאון, המועתקת מלעז) — פרצופים משונים של אינדיאנים
מלפני הרבה מאות שנים, שהמתבונן בהם נוטה להגיד לעצמו:
״אוי, הפרצוף הזה מזכיר לי את גם בתערוכה זו אפשר להסתכל
במשך שעות.
בהזדמנות זו ביקרתי גם אצל האימפרסיוניסטים
(ההתרשמותנים?) משום־מה נמשך מבטי במיוחד אל ״רחוב
בברלין בשלג״ של לסר אורי, תמונה הקופצת כאילו מן הקיר.
(כשסיפרתי על כך לייגאל תומרקין, שתמונותיו שוכנות באולם
הסמוך, הוא תמה על השמרנות של טעמי ).אך גם קלוד מונה
ושאר החברים הצרפתיים משכו אותי, כמובן.
אחרי שנסתיים ביקורי חיכיתי לידידים ביציאה מן הבניין. לא
היה שם כסא פנוי, מלבד הכיסאות שליד דוכן־הקבלה. מכיוון
שהצוות כבר הלך הביתה, תפסתי את מקומם. במשך רבע שעה
פנו אליי הרבה אנשים שביקשו הדרכה, אסימונים ועצות בכמה
שפות, לא יכולתי לעזור להם בהרבה, מפני שלא היה לי מושג,
אך התרשמתי מן החיים השוקקים במקום.

השואה האחרת
משום־מה לא קראתי מעולם את סיפרו של פראנץ ורפל 40 ,
הימים של מוסה דאג, שהיה ספר־חובה בימי־נעוריי. הוא מתאר
את מאבק־הגבורה של הארמנים בתורכיה, בימי מילחמת־העולם
הראשונה, כאשר ביצעו בהם התורכים רצח־עם, זה היה הפשע
הגדול ביותר של המאה — עד לימי השואה שלנו.
אולם לא שמעתי מעולם את דעת התורכים על פרשה זו. איך
נראים המאורעות בעיניהם?
עכשיו פירסמו תריסר אירגונים תורכיים לאומיים —
אירגונים של עובדים, מעבידים, עיתונאים וכו׳ — מודעת־ענק
באירופה, ובה מסרו את הגירסה התורכית הרישמית.

ביקור במוסיאוז
בדרך־כלל איני מרבה ללכת למוסיאונים. משהו מפריע לי
ללכת למוסיאון, לעבור ממוצג למוצג. קשה לי להסביר זאת.
בלובר של פאריס ביקרתי רק תודות לדיילת חמודה,
שהיכרתיה בטיסה לעיר־האורות ושקיבלה על עצמה את המשימה

דורון ברבי וגילי בן־אזיליד ב״עורבים״

גרמה לכך החלטה של השוק האירופי המשותף, שקבעה כי
התורכים העות׳מאניים ביצעו רצח־עם בארמנים ב־ . 1915 תורכיה
היא מדינה אסיאתית בעיקרה, אד 10?!.מאוכלוסייתה ר*3
משיטחה שוכנים באירופה. היא ביקשה להתקבל לשוק. וזה היתנה
את הצטרפותה ב״הכרה ברצח העם הארמני ובבעיה הכורדית״.
מול דרישה זו באו התורכים הנזעמים למסור את גירסתם. על
פיה, הארמנים מרדו בתורכיה במילחמת־העולם הראשונה,
בשיתוף־פעולה עם אויבתה, רוסיה הצארית. הארמנים טבחו
רבבות תורכים, כדי לסלק את התורכים מן השטח ולהקים מדינה
ארמנית. התורכים ״העבירו את הארמנים מאיזור־המילחמה...
העברה זו בוצעה בתנאים של מילחמה, באיזור שיש בו תשתית
תחבורתית עלובה ביותר ותנאים גיאוגראפיים קשים במיוחד,
בתקופה של מגיפות ורעב. למרבה הצער איבדו ארמנים רבים את
חייהם בתנאים אלה.״
מול פרשה מצערת זו מביאים התורכים עובדות שבאו לפאר
את עברם ההומאני, ולייחס מניעים שפלים למי שמותחים עליהם
ביקורת. למשל :״העות׳מאנים קיבלו בברכה את פניהם של רבבות
יהודים שברחו מפני האינקוויזיציה ב־ .1492 אלפי יהודים שברחו
מפני הפוגרומים של הצאר והרדיפות הנאציות מצאו מיקלט
בקרב העות׳מאנים ובקהיליה התורכית״.
אם כן, מדוע מותחים ביקורת על היחס לארמנים? פשוט מאוד:
בגלל ״ההשמדה הכמעט־מוחלטת של יהודים, צוענים ונכים, שגם
אחרים שותפים לה מבחינה פעילה ומוסרית ...מיליון אלג׳ירים
נהרגו בידי הצרפתים, וכל האוכלוסיה המוסלמית בחצי־האי קרים
נעלמה בברית־המועצות״.
יתר על כן, גם כיום יש באירופה ״לחצים גיזעניים״ נגד
״פועלים זרים, שהפכו כנראה תחליפים קלים ליהודים.״ זהו רמז
לפועלים התורכיים, העובדים בגרמניה — אך הדבר לא נאמר
בפירוש.
מדוע מנסים האירופים להגדיר את ״ההעברה הארמנית״
כרצח־עם? ״האם הם מנסים לטהר את הנוצרים, לפחות חלקית,
על־ידי הכחשת הייחוד של השואה, ועל־ידי האשמת־השווא של
התורכים, שהם מוסלמים, כאילו ביצעו קודם לכן רצח־עם
בנוצרים בקיצור, האם הם מעבירים אלינו את הרישעות שלהם
עצמם?״
ורעיון מתוחכם :״האם רוצים להתנות את הצטרפותה של
תורכיה לשוק האירופי המשותף בכך שתורכיה תהיה, אירופית׳
על־ידי כך שהיא תודה ברצח־עם?״
וגם טענה מוכרת: כיום עומדת תורכיה ״ביניכם (האירופים)
ובין המיזרח התיכון, שבו שוררים תוהו־ובוהו ומילחמה, כמדינה
היציבה והחזקה היחידה באיזור״.
אצלי, כיהודי וכישראלי, מעוררות טענות אלה רגשות
מעורבים. מצד אחד אכן מבקשים יהודים רבים להכיר בייחוד
המוחלט של השואה, ומתנגדים בתוקף להשוואתה לרצח העם
הארמני. אולי מפני שהארמנים לא נרצחו במחנות־השמדה
מודרניים, אלא במעשי־טבח פשוטים. הקורבנות נאמדים ב־1.5
מיליון.
מאידך, ייחוס האשמה לקורבנות, שעזרו כביכול לאוייב,
מזכירה את הטענות המושמעות כיום בגרמניה, כאילו ״הכריזו
היהודים מילחמה על הרייך השלישי,׳׳ ועל־כן נחשבו כאויבים
כדין.
כישראלי, צורם באוזניי בעיקר המונח ״העברה״ .אומנם,
בטכסט האנגלי לא נאמר ״טראנספר״ ,לפי הנוסח של גנדי/דקל,
אלא ״רי־לוקיישן״ ,שפירושו ״מיקום־מחדש״ .אך הכוונה זהה. גם
בנסיבות שלנו, כל טראנספר יהיה בהכרח רצח־עם.
חוששני שנסיון זה של התורכים לטהר את עצמם לא יצלח.
כדיברי מישפט״אייכמן, יש מיליון וחצי קטיגורים. וככל
שהתורכים ימהרו להכיר בעברם, כן ייטב להם ולעולם כולו, שבו
מתפשט הטרור הארמני כביטוי לזעם ולשאיפת־נקם.

גיבורה בעלת קרחת
מה להגיד על עורבים, הסרט בן 40 הדקות של תלמידי
בית־צב׳ ,שהוקרן השבוע לקהל מובחר, שגילו הממוצע היה —
כך נדמה — ?18
אם להתייחס אליו כאל תרגיל של תלמידי־קולנוע, אפשר
לדבר עליו בהתלהבות. זהו קולנוע אמיתי. הצילומים טובים.
עושר של צבעים. השחקנים משכנעים. בימוי בוטח של איילת
מנחמי הצעירה.
אם להתייחס אל יצירה זו כאל סרט ממש, יש צורך להנמיך
את הטון. אין בסרט עלילה
אמיתית. נערה מן ההתיישבות
העובדת באה העירה, נקלטת
בקומונה של תימהונים, הומו־סכסואלים,
קוקסינלים ומה־עוד.
יש משברים. מריבות. מישהו
מת. הגיבורה הקרחת פוסעת לעבר
הזריחה. העורבים מתעופפים
ומספקים לסרט את שמו. סוף.
מבחינה מיקצועית, זוהי יצי-
רת־בוסר. היא די מייגעת. המסר
הוא תפל: שבירת המוסכמות
שנשברו מזמן. התקשטות בשפה מנחמי חדשה, המתיישנת במהירות
שאינה אלא סלאנג של שיכבת־גיל
קטנה. נסיון לייחס חשיבות לתופעות־שוליים שגם הן יחלפו
במהירות. אין עומק. לא עומק אנושי ולא עומק חברתי.
אבל איני רוצה לקטר. כנסיון של כוחות חדשים, זה מרשים.
יש תיאור נאמן של הווי. זהו חומר־גלם קולנועי, שעם התבשלותו
יוליד יצירות כמו בלוז לחופש הגדול. ובעיקר: טוב לדעת כי
צומח לקולנוע הישראלי דור חדש ומוכשר.

איר ינדעים שישנע מנצרת היה יהה־י1מה
ששה רקדנית הפלאמנה! בעיירה דכא1
הפסל ייגאל תומרקין

רחמנינוף! .יצחק קסירר

מלובן הציע להפוך שתיים־
שלוש תוכניות עם הבכירים והמפורסמים
שבעובדי רשות־השי־דור,
כדי לגייס כספים לצורר
השביתה המתמשכת שם. מלובן

איך יודעים שישוע היה
יהודי? עד גיל 30 הוא נשאר
בבית, הוא עבד אצל אבא שלו,
אמו היתה משוכנעת שהוא
אלוהים והוא חשב שהיא בתולה.

חגג את יום־הולדתו ה־ 54 במסיבה
בכסיח, שבה זרם הוויסקי
כמים. האמן, שנולד בברלין בשם
היינריך הלבד, ושאביו־מולידו

ואיזק אפלבאום. ראש ממש־לת־בלגיה
לשעבר, ליאן טיג־דמנס,
נשא נאום וזכה בתשואות
נכבדות, גם בגלל העובדה

לא, זו אינה בדיחה אנטישמית, זו
הברקה של וידי אלן.
שר־הביטחון יצחק רבץ
הוא תלמיד טוב, התופס היטב
את החומר הוא שומע. כך העיד
השבוע ידידו, ליאון צ׳רני.
הפרקליט האמריקאי, השוהה בארץ,
הסביר ערב המפולת לרבין
את המתרחש בבורסה האמריקאית,
וזכה לשמוע את ״תלמידו״
מרגיע את הציבור בשי-
דור־רדיו ביום המפולת, ברוח
שיחתם.

היה גרמני, סיפר כי יש לו בת־דודה
גרמנית שלמדה את ריקוד
הפלאמנקו בספרד. עכשיו היא
מלמדת פלאמנקו בעיירה בווא־רית
ששמה התפרסם בעולם —
דכאו.
ביום הרביעי האחרון התקבצו
גדולי היהלומנים של אנטוורפן
בערב־התרמה עבור הבונדס.
נאספו 1.4מיליון דולר.
היהלומנים ישבו סביב שולחנות
עגולים, כשליד כל שולחן כזה
יושב יהלומן נכבד, כמו אמנון

1ףןך 1ך |1 11־ל חברת הבונדסטאג מטעם סיעת הירוקים (מימין) ,באה עם שני
\ 114 / 1\ 1ו 11 ^ 1) 11 11 חבריה״לסיעה לביקור בישראל. בכל מקום שמעה שהארץ מתכוננת
לביקורה של עמיתתה האיטלקית, חברת־הפרלמנט צ׳יצ׳ולינה .״איתה איננו יכולים להתחרות:״,
התלוצצה המורה בת ה־ .45 בניגוד למישלחת הירוקים מלפני שנתיים שנתקבלה בחילוקי דיעות קשים,
התקבלה מישלחת זו ביחס חיובי בכל מקום, ונפגשה עם אנשים מכל גווני הקשת, וביניהם איש
קריית״ארבע, עורן-הדין אליקים העצני, שעשה רושם טוב על המישלחת בטיעוניו ״גלויי־הלב״ .למעלה:
חבר־המישלחת עורד״הדין אוטו שילי (משמאל). ,הדמות המרכזית של התנועה 55 בשיחה עם ״
עורך־״הארץ״ גרשום שוקן, שבא, כמו יוצאי־גרמניה אחרים, למסיבת״קוקטייל מטעם שגרירות גרמניה.
ענייניים, וסוכם על המשך-
ששעות ספורות קודם לכן הוא
הופתע כשהתעורר למחרת בבוההידברות
בין הצדדים הלוחמיםקר,
וגילה שהרעיון שלו התגלגל
מונה לתפקיד שר־החוץ. אך את
והפך לשלושים בימות־בידור,
עיקר נאומו הוא הקדיש
ומה עושים השרים בזמן
לישראלים ילידי־בלגיה, שעלו .
שיופעלו בכל רחבי הארץ.
שביתת־הטלוויזיה? משה שהרעיון
פותח בעזרתו של אהרון
לגדולה בישראל, כמו היהלומן
חל, למשל, נטל בסוף־השבוע
שמואל שניצר, דב יוד-
(״אהרל׳ה״) גולדפינגר, מפיק
שעבר את אשתו, שרה, ואוסף
סיבה למסיבה, המתחרה עם
קובסקי, עורך ידיעות אחרונות,
של קלטות־וידיאו, ונסע לקי־׳
ואיש התיירות אוסקר פרידתוכניתו
של מלובן, ממני.
סריה.

כתב־רדיו בכיר, שאינו
ואילו עזר וייצמן קיצר
מעוניין בפירסום שמו, הוא האב
מנכ״ל
מישרד־החוץ,
השבוע בשיחת־טלפון, מפני
אחראי להידברות בין אורי פו־רהם
(״אברשה״) טמיר אך שב
שצפה באותה העת בתוכנית
רת, מנכ״ל רשות־השידור, ובין
משיחותיו עם הסינים, וכבר קפץ
מעניינת בטלוויזיה הלבנונית.
ועד־השובתים. הכתב, שטייל בבתחילת
השבוע לחו״ל לשלושה
היחצ״נית רובי דמלין
יום השלישי להנאתו במיזנון־
ימים נוספים. היעד — ניו־יורק.
הכנסת, גילה ליד אחד השולחמוכרת
לרבים גם כחברה באגוהמטרה,
כמו תמיד אצל טמיר,
נות את מנכ״לו. מייד אץ־רץ
דת צער בעלי ח״ס ובפעילותה
תתברר ברבות הימים.
הרבה למען חיות ושימור הסלעבר
נציגי ועד־העובדים, שהסמפיק
הטלוויזיה חיים
ביבה. השבוע היא כמעט התעל־בו
בפינה אחרת של המיזנון,

ושיכנע אותם לשבת לצד המד
כ״ל. אחרי דין־ודברים התרצו
השובתים וישבו ליד פורת. בתחילה
החליפו השמצות, אבל *!-
־ אחר־כך עברה השיחה לפסים

מחיר הטיסות של \\\7ו גתוך ארה״ב *$40 -בלבד.

7*1101

מובילה לאורך כל הדרך לארה״ב.

טוס ב/*-עז לארה״ב, וכל טיסת */עז בתוך ארה״ב תעלה לך
*$40 בלבד.
*/עז מגיעה לכ 100-ערים ברחבי ארה״ב.
מחירי */עז לארה״ב מתחילים ב $722-בלבד הלוך וחזור
לניו-יורק לבחירתך טיסות ללא חניית ביניים
לביו יורק או טיסות ישירות דרך פריז לערים הראשיות
בארה״ב.

ואם כל זה לא מספיק/* ,עז תיתן מכונית ״הרץ״ חינם לשבוע
ל 2-אנשים הטסים יחד הלוך חזורלארה״ב. לפרטים
פנה לסוכן הנסיעות שלך או צלצל */עז 03-651212
־ התעריפים המיוחדים בתוקף עד ה 31-במאי 1988 ילמעט
התקופות שבין ה 20-בנובמבר 30-בנובמבר ובין ה 17-בדצמבר
עד 4בינואר, כמו כן עליך לרכוש מינימום 3טיסות ב־$40
הטיסה טי ס הנו ספ ת,565 -

העולם הזה 2617

פה כשהוזמנה לאירוע חברתי,
שבמהלכו היתה תצוגת־אופנה
של פרוות. דמלץ, המתנגדת
לשימוש בפרוות, כעסה על
חברתה שהזמינה אותה, מבלי
לספר לה על התצוגה. במהלך
הערב ניגשה אליה אחת הדוגמניות,
שהיתה עטויה שועל
מפוחלץ, וחיבקה אותה בשימחה.
דמלין חשה ברע ועזבה את
וי* המקום.
שיתוף־הפעולה בין אנט
פלאטו־שרון והמעבד המוסיקלי
ננסי ברנדם אינו מצטמצם
רק במוסיקה. השניים מגלים
שפה משותפת בתחומים נוספים,
והחליטו לפתוח חנות לביגדי־ערב,
על טהרת הייבוא.
בעלה של אנט, איש־הע־סקים
רב־המעללים שמואל
פלאטו־שרון רכש באחרונה
מכונית מפוארת מדגם לינקולן
מונטיננטל, שכמותה יש רק שלוש
בארץ. ערך המכונית נאמד
״ ברבע מיליון דולר.
איש־העסקים אלפרד א־קירוב
מסתובב באירועים שונים,
כשהוא צמוד למחשב־כים
אישי המעביר לו בעזרת הביפר
דיווחים מכל הבורסות החשובות
בעולם. המידע, המגיע לידיו,
מועבר ישירות למצטופפים סבי

יהורם
גאון טס בשבוע
שעבר ללוס־אנג׳לס, לשתי הופעות.
הידיעות בעיתונות הישראלית
על סידרת רעידות־האד־מה
שם גרמו לו, כמובן, להרגשה
לא־נעימה לגבי הנסיעה. מזכירתו
מיכל היתה בטוחה שכאשר
הוא ייכנס למישרד, בבוקר שלמחרת
הפירסום, הוא יגיד :״אני לא
נוסע״ .כך באמת היה. בסופו של
דבר נסע גאון כמתוכנן, הכל
עבר בשלום, וההופעות, כרגיל
אצלו, זכו בהצלחה גדולה.
ציפורן לוטם, חברתו
של המשורר דויד אבידן,
עומדת להוציא ספר־שירים בשם
ככה אד רוצה ממך ילד, על־שם
אחד השירים בספר. השם תואם
למציאות: לוטם נמצאת עתה
בחודש החמישי להריונה. היא אם
לשתיים מנישואין קודמים. ואילו
אבירן, שהוא גרוש פעמיים.
יהיה אב בפעם הראשונה. ספר־שירים
זה, אגב, זכה במענק סיוע
מטעם קרן תל־אביב לספרות
ולאמנות.
חברי להקת סורח, שהתפרקה
מזמן־מזמן, נשארו בקשר
טוב איש עם רעהו. כאשר אפריים
שמיר הקליט לא מזמן את
שירו החדש, תלתלים ונמשים,
הוא זימן לאולפן את החבר׳ה מהלהקה.
דני סנדרם ון, דני

סוף־שבוע במלון, במיסגרת אירוע
של בית העסק המומלץ.
עמוס חנוך, עורך המקומון
כל־ב׳ ,טרח הרבה ונסע כמה בחברת במעלית פעמים החשפנית, ער שמישהו מידידיו
הצליח להנציח אותו לצד חברת־הפרלמנט
האיטלקית.
באר־שבעי אחר, יצחק
שתיל, הצליח להציץ לחררה
של צ׳יצ׳ולינה, ואלה מימצאיו:
שש מיזוודות, נעליים ורודות
במס׳ ,38 בושם פויסן. בסל־האש־פה
היו עיתונים עבריים, ועל
המיטה הזוגית היו סימנים כי רק
אדם אחד ישן בה, בצד שמאל.
במיסררונות ליווה אותה גבר
שחרחר, כבן ,30 בחליפת טוקסידו.
בגלל
השביתה המתמשכת
ברשות־השידור, ניתן לראות אני
שי־טלוויזיה רבים המסתובבים
באירועים שונים, והמהווים מוקר
חברתי. במסיבות הירושלמיות
נראו באחרונה מפיקת בין הכי־סא1ח
ריבקה פרידמן ומיקה
רכיד מהתוכנית למישפחה בערבית,
כשהם משוחחות במרץ
עם מנהל־החדשות יאיר שטרן.
במסיבה תל־אביבית נראו
המנחה לילית נגר וחברתה,
המפיקה שושנה צים, כשהן

ראשי־ערים־ומועצות, חב-
רי־כנסת ועסקני־ציבור קיבלו
באחרונה פרוספקט, המציע להם
לקחת חלק בסדנת־תיקשורת בת
יומיים אשר בה ילמדו כיצד לשפר
את הופעתם בטלוויזיה, לקראת
מערכת־הבחירות המתקרבת.
מדובר בשאלות מה ללבוש,
איך לדבר, איך להתייחס
למצלמה, וכדומה 20 .איש אישרו
את בואם. התענוג יעלה להם
600 שקל. יוזמי הסדנה הם ציון
חן, שהיה מפיק־בפועל בסרטיו
של מנחם גולן ורן בוגין,
תסריטאי, בעלי מישרד ההפקות
סרטים. מי בריוק אישר את בואו?
חן :״לא יכול כרגע לגלות שמות
״.מי יהיו המדריכים? חן:
״אנשי תיקשורת מן השורה חרא־

הדתיים לא יאהבו את זוג
ז׳אק יעקב, שהפיק את המופע
גבירת־ הקטוה, על חייה של
הזמרת אדית פיאך, סוכר
כחובב־צרפת, המנסה לקדם את
תרבות־צרפת בישראל. כעת הוא
מנסה רעיון חדש: לערוך בערב־הסילבסטר
ארוחת־ערב מפוארת,
המלווה בהופעה של זמר יחיד,
כנהוג בפאריס. בשהותו האחרונה
בעיר־האורות החתים את הזמרת
המפורסמת ג׳ולי לאנג
להופעה בישראל. הזמרת, המר
פיעה קבוע בפול׳ ברכה ובחן
קמיליז, תסתפק בארץ כנראה
במועדון פחות־יוקרתי.

הזמרת שלווה ברטי
נישאה לאלון אלרואי, המש־

ידידיה של אילנה -החל ביצחק רבין שנישק את אילנה בחום (למעלה) ,וכלה בידידי־ו
ןךל \ן ך הגיעה. נערכה לה תערוכה ב״מוסיאון ישראל״ .היא הציגה את רהי־נעוריה
מטבריה וחיפה. אחיה של אילנה, מנתח־הלבבות הפרופסור דני גור, אמר כי
\ 11^ 114 / 1שי הברזל והזכוכית שהיא מעצבת באחרונה. בין השאר כוללת
אחותו כל־כך מצטיינת בניהול יחסי־ציבור, עד שרבים אינם שמים לב לכישרון הגדול
התערוכה, מלבד השולחנות המפורסמים שלה, גם כסאות וכסא״מתנדנד. באחד הכס־שלה,
המתבטא ביצירותיה. אילנה, שלא למדה מעולם אמנות, מגיעה לכל יצירותיה בדרך
אות חסרה כרית של עור. זו הגיעה באמצעות בנה, קן 28 שנחת בנמל״התעופה שעה
הבלתי־אמצעית: היא יוצרת דברים לעצמה, וכשהם מוצאים חן בעיניה ובעיני אחרים,
קלה לפני פתיחת התערוכה, ושהביא את הכר הגואל הישר אל התערוכה והתקבל על־ידי
היא יוצרת אותם בסדרות. כך עיצבה בשעתו אבזמי״חגורות לעצמה, שהפכו ללהיט, וכך
אביו, לני לוונגרוב. הוא גם הביא עימו אלבום של הבן האחר, אשלי, שהפך דוגמן
קרה לציפורים ולשולחנות״המתכת, שאותם עיצבה תחילה למען גג ביתה ביפו העתיקה.
בקליפרניה. אילנה התפנתה לרגע מן התערוכה כדי לעיין באלבום. לתערוכה באו כל שמרבית בעוד
ושמחות.
נינוחות
מש כדובר צעירי תנועת־החרות.
בו, ביניהם עורך־הדין רם כספי
רכטר, יצחק קלפטר ואלון
שונה, עוד לא סגור סופית. הם
האורחים מיהרו הביתה, כדי
היא פגשה אותו כאשר בא
ואנשי־העסקים דויד קוליץ
אוליארצ׳יק ניגנו, גידי גוב
צריכים לקבל אישור לעבודה
להשכים ליום־עבודה חדש, לא
להופעה שלה, ואחר־כך ראיין
עזר בייעוץ ומאיר פניג-
ורמי אונגר.

נראו נגר וצים מוטרדות מהשעה
אותה עבור מקומח נתנייתי.
שטיין, שהגיע לביקור בארץ
הסנדלר הולך יחף. כך הרציפי
קביליו, אחותה
המאוחרת.
אלון הוא אחיינו של ראש
אחרי ההקלטה, הביע דיעה.
גישה גם אלישבע ג׳יבלי: בשל
חווה יערי, פתחה שוב,
שבוע של מיפגעים ופציעיריית־נתניה,
יואל אלרואי.
חוץ השתוללה סופת ברקים והאחרו
בערבי־הראיונות
אחרי
הפסקה ארוכה, את הבוטיק
עות עבר על אנשי־בוהימה ובד־בני־הזוג
החליטו, עוד, לפגי
רעמים וירח גשמים עזים, ואילו
נים שלו העלה המראיין איתן
שלה ברחוב דיזנגוף בתל־אביב.
רנים ישראליים. אחרי פציעתם
נישואיהם, שהם לא ידברו
בתוך דירתה התל־אביבית שררו
דנציג את הנושא של אילונה
הפעם — לגברים בלבד .״נעים
של הזמרת לאה לופטין ובעביניהם
על פוליטיקת
קור ואפלה, עקב הפסקת־חשמל
(״צ׳יצ׳ולינה״) סטאלר, על השלעבוד
עם גברים,״ היא אומרת.
לה, המלחין אריה רודיך, בת־ממושכת.
בעלה של ג׳יבלי,
אלה ״מה דעתך על התופעה?״
״אני יודעת להתאים להם בגדים.
גידעון אפרתי ()30
אונת־דרכים, נחבל הזמר איתן
בנימין, הוא ראש־מועצת־המ־הוא
קיבל את התשובות הבאות: אותי סחבו תמיד שלי חברים מונה כמנהל בפועל של סלח
מסורי בידו על־ידי רוכב־אופ־נהלים
של חברת־חשמל.
חיים׳ברלב :״בכנסת יש הרבה אז בגדים. להם לקנות איתם דניאל שבהרצליה. אפרתי הצעיר
ניים, שנתקל בו בעוצמה רבה.
אחת שאינה מסתפקת בעצ׳יצ׳ולינות,
אבל מסוג אחר״.
עכשיו שיבואו לקנות אצלי״.
נחשב בקרב המלונאים כמבטיח.
האמרגן שלמה צח נקע את
בודה בארץ, והשואפת לכבוש
יעל דיין :״היא חכמה. כל הכהוא
התחיל מתחתית הסולם
יורם גל, שחקן ומחזאי,
קרסולו בדרכו לעבודה.
את ניו־יורק, היא הדוגמנית ר
בוד לה. הבעיה היא הקהל שהצכאשר
שימש, מייד עם תום
עושה בימים אלה חזרות אחרונונח
מדקל, מראשי ויצו
מלכת־המים לשעבר, יהודית
ביע עבורה. נראה שזה מה שמשירותו
הצבאי, כקצץ ביטחון
נות להצגה הרצל, מלך היהזדים,
לשעבר, ערכה בווילה שלה
נגר. היום היא יחצ״נית מצליחה,
גיע לו.״ ח״כ שבח וייס :״אני
במלון פלאזה בירושלים. הוא
המיועדת לנוער. לאולם, במת־בהרצליה־פיתוח
התרמה לקרן
ועזרה להפיק בניו־יורק את
לא יודע אם היא תשבש את סדר־עלה
מהר בסולם והפך בתוך זמן
נ״ס רמת־החייל, הוא הזמין את
ליב״ .,בין המוזמנים היתה גם
המופע של הזמר חיים משה
היום של הכנסת או לא, אבל היא
לא רב כמנהל הקבלה באותו
ילדי הסביבה, ועוד לפני תחילת
לאה רבין, שהגיעה גם היא
בטאזן־הזל ל־ 3000 ישראלים,
בטח תעשה שם סדר״לילה״.
המלון, משם נלקח לדניאל.
ההצגה ניגש אליהם, כשלסנטרו
לאירוע. כשראתה את המכוניות
שגרשו את האולם והיציעים,
מגוריה של(״צ׳יצ׳ולינה״)
דבוק זקן שחור ועבות. הוא שאל
הרבות ואת המוני האנשים בכניושרקדו
בין המעברים. הערב
סטאלר במלון תל-אביבי השדפנה
כדק, זודד אודליאב
אותם ״מי אני?״ ושמח לשמוע
סה לבית, היא סובבה את מכוניהמוצלח
הביא לנגר הצעות
בוע זימנו ריגושים רבים לבעלי־ונעמי
רון ₪
את רוב הילדים עונים ״הרצל:״
תה וחזרה כלעומת שבאה.
שונות.
עסקים מבאר־שבע, שבאו לבלות
העולם הזה 2617

גיס אחו שרה
הוא האמן יעקב
אגס. גיס שני
היהואשעיו״ת
ואשוולציון. בערה
שורט בונוש
שרמיריאודיס.
היא נאלצת רענוו
נשזרת בית.
שולמית גינשטי־ן
(משמאר, עם ציוו
שר בנה) מבקשת
נדבות

*ץ ולמית גיבשטיין, בת אחת
\4/המישפחות העשירות ביותר
בארץ, הגיעה לפת־לחם. החובות
במכולת הולכים ותופחים, חברת־החשמל
מאיימת להפסיק את הזרם
לביתה, בזק ניתקה כבר מזמן את קו־הטלפון
שלה והמיספר ניתן למנוי
אחר.

״כל חיי עזרתי לאחרים, תרמתי
לנזקקים. עכשיו אני עצמי נזקקת.
כעת אני מבקשת מהציבור — מכל
מכריי, ידידיי, תלמידיי בעבר ושכניי
— שיתרמו לנו כסף, כדי שלבני ולי
יהיה מה לאכול,״ היא פונה
בהתרגשות, כשבעיניה נוצצות דמעות.
״אקבל בברכה כל תרומה, אפילו

בעל שלמה גיבשטיין(במסיבת־חנוכה)
אוהב להתחפש

רואי מי לי ארד דו לו ־
מישפחת גיגשטיין חצויה מזה שנים לשתיים:
אותם שיש להם ואותם שאין להם. ברכוש
המיליארדים שלטו רק שלושה מתוך שיבעת
האחים: בצלאל הבכור, שלמה האמצעי וחמיה בן־
הזקונים. מאז שנפטר בצלאל, ללא ילדים, עבר
חלקו לשני האחרים.
האח המפורסם במישפחה, האמן יעקב אגם,
ניהל מאבקים מרים על חלקו ברכוש, ללא הצלחה.
האחות ברוריה נושלה מזמן, בשל מחלתה. היא
מאושפזת מצעירותה במוסד סגור. האח משה,
מהנדס המתגורר בנורווגיה, מתפרנס ממשכורת,
וכורע תחת נטל הוצאות הטיפול בבתו, החולה
בסיסטיק־פיברוזיס. האחות יהודית, מומחית
לאמנות, ניהלה גם היא מאבקים מישפטיים עם
שלושת אחיה, אד לא ראתה פרוטה. הם רומזים כי
גם היא מעורערת בנפשה.
השלושה לא טרחו הרבה כדי לזכות ברכוש
האדיר. הוא בא להם במתנה, ממישפחת אמם
העשירה, בעלי אימפריית טכסטיל בארצות־הברית.
האם נישאה בשנות ה־ ,20 בפולין, לרב
חסר״כל, שבא לארץ ומונה כאן כרב העיירה
ראשון־לציון. לימים נבחר בה בנה, חנניה, בראש־העיריה.
מישפחתה של האם תמכה בהם שנים. יום
אחד נמאס העניין על הדודים העשירים מאמריקה,
ותחת לשלוח לאחיהם העניים צ׳קים, החליטו
להעביר לרשותם קרקעות ונכסים אחרים בארץ,
כדי שיסתדרו לבדם.
בצלאל, חנניה ושלמה התנדבו לטפל בכל צורכי
המישפחה הגדולה, ובינתיים רשמו את הכל על
שמם.
הם משתדלים להסתיר מעין זרים את הרכוש
האדיר שלהם, ובבית״הדין הרבני אף טען שלמה,
תרומות קטנות של שקל אחד.״
בעלה, שלמה, יחד עם גיסה חנניה,
מי שהיה ראש עיריית ראשון־לציון
מטעם הליכוד, שולטים ברכוש אדיר,
שערכו נאמד בחצי, מיליארד דולר.
אולם לה ולשני בניה־בניו אין אגורה
שחוקה. כיצד נקלעה למצב משפיל זה?

לפני שנים, באוזניו של הרב הראשי שלמה גורן, כי
הוא עני מרוד. אך שוקי, בנו של שלמה, מציג
צילומים ונסחים מרישומי לשכות״הטאבו
במקומות שונים בארץ, מהם עולה כי ברשות אביו,
במשותף עם חנניה, לפחות אלפיים דונם: שטחים
נרחבים באיזור קסטינה, קריית־מלאכי, באר״
יעקב, ראשון־לציון, גוש״דן ותל־אביב.
העיירה קריית־מלאכי, למשל, שנבנתה בחלקה
על קרקעות המישפחה, גם קיבלה את שמה בגלל
בקשתם .״קריית״מלאכי״ היא תרגום משופר של
לוס״אנג׳לס, אחד ממרכזיהם של הדודים
העשירים.
בידי שני האחים מצויה אחת החלקות היקרות
ביותר בארץ -עשרות דונמים בצפון תל־אביב,
במישבצת שבין תחנת־הרכבת לחיפה, דרד״חיפה,
האוטוסטרדה של נתיבי איילון ושיכון בבלי .״זה
הכרם שלנו,״ נוהגים האחים הצנועים לכנות חלקה

במיסגרת אחד המאבקים, התבקש החוקר
הפרטי סמי נחמיאס להתחקות אחרי שלושת
האחים ולאתר עוד רכוש. הוא גילה כי הם מחזיקים
בחבילות״מניות בהחברה לישראל ב; רשת מלונות
באזל, רנקו, קריסטל, מן, טלנית.
הממעיטים מעריכים את הרכוש בחצי מיליארד
דולר. יש האומרים כי ערכו כפול.
פרט מעניין: בעלי״הרכוש במישפחה מנהלים את
עיסקיהם באמצעות חברה בעלת השם הבלתי־נעים
בח״ש, ראשי־התיבות של בצלאל, חנניה
ושלמה. מאחר ואין זה הסדר שבו נולדו, יכלו
לקרוא לעצמם, למשל ,״שב׳יח״ .מדוע בחרו כפי
שבחרו!

מזה כמעט 10 שנים מנהלים
שולמית ושלמה הליכים של מעמד
אישי בבתי־הרין הרבניים. היא דרשה
מזונות, הוא דרש גט. היא דרשה חלק-
ברכוש, הוא טען שהיא מורדת. הוא
הציע לפטור אותה ברירה שלושה
חדרים, היא דרשה את הקוטג׳ המיש־

פחתי שבו היא מתגוררת ברמת־השרון.
שני בניה נקלעו לעין־הסערה,
וסבלו מכל הגילויים המכוערים המתלווים
בדרן־־כלל למאבק־גירושין, שבו
נחשפים יצרים אפלים, חמדנות, נקמנות,
בלשים פרטיים ורוע־לב.
לפני חודש ניתן פסק־הדין הסופי

של בית־הדין הגדול לעירעורים,
בראשות הרב הראשי שלמה אליהו,
הראשון־לציון. הרבנים קיבלו את
עמדתו של הבעל, הם קבעו ששלמה
יתן לה גט, שעליה לפנות מייד את
הקוטג׳ ,שיימכר, ושתמורתו יקנה שלמה
לשולמית ולבנם, שוקי, דירת־שלושה־חדרים
ויעניק לה עוד 20 אלף
^ דולר.
כשהגיע פסק־הדין לידי שולמית
ופרקליטה, מרדכי שורר, הם לא האמינו
למראה עיניהם. לפסק־הדין צורף
מיכתב של הבעל, שאותו הם לא ראו
מעולם, ושמפני ההשמצות שבו לא
היתה להם ההזדמנות להתגונן.
בכתב־השמצה חסר־תקדים, טען
הבעל שאשתו היא ״קומוניסטית, בע־
־ לת השקפות אנטי־דתיות וחברים
ערבים, נטע זר ועויין במדינת־ישר־אל,״
שכל כוונתה היא ״להרוס את
הבורגנות״ ,וכי גם פרקליטה הוא
״קומוניסט״ .ביטויים וחרפות היכולים
בקלות לקומם ולהסית נגדה כל רב
י־ מצוי(ראה מסורת).
שולמית ופרקליטה מעלים את
הסברה כי הרבנים עיינו היטב
במיכתב, בטרם כתבו את פסק־הדין,
וכי תוכנו השפיע על החלטתם. לכלהריעות, אין זה הליך שיפוטי הוגן.

״מה הם לא ניסו לעשות לי! ניסו
להעליל עליי שאני חולת־נפש, שאני
מפזרת צ׳קים ללא כיסוי, שאני אם
חסרת־אחריות ״,היא אומרת על בעלה
ושני גיסיה, חנניה ובצלאל המנוח.
״הנוהג אצל שלושתם היה שאחד
האחים מחזיק בקופה המישפחתית
ברוטציה, והיה מקציב לנשים של
השלושה לפי צורכי הבית — כפי
שהוא החליט, כמו בקיבוץ, כביכול.
״בדרך־כלל, בצלאל החזיק בקופה.
הוא היה האח הבכור. לסטלה, אשתו
הקודמת, היה נותן מעט, כי לא היו לה
ילדים. האח הצעיר חנניה ואשתו בלה
היו מקבלים הרבה, כי יש להם הרבה
ילדים.
״לי סירבו בהתחלה לתת, כי עבדתי
כמורה. אמרו לי שהמשכורת שלי צריכה
להספיק לשלמה ולי.
״אחר־כך, כשהפסקתי לעבוד, אחרי
הלידות, בצלאל התחיל להפקיד בחשבון
הבנק שלי סכום צנוע בכל חודש.
ואז, כשהתחיל הסיכסיר ביני לבין
שלמה, הם ניסו לסבך אותי בצ׳קים
ללא כיסוי — שיקרו לי שהכסף נכנס
לבנק, חיכו שאשלם בצ׳קים ואז חגגו
כשהתברר שאין להם כיסוי.
״יעקב אגם, גיסי האחר, היה עד
לנסיון הזה להפיל אותי בפח. הוא היה

להו־ו אח הבורגנות
בתיק פסק־הדין של בית״הדין הרבני העליון
גילתה שולמית מיסמך שהיה לנגד עיני הדיינים,
מבלי שלה ולפרקליטה היה ידוע על קיומו. הפרשה
מצויה כעת בדיון בבג״ץ, בגלל החשד שהרבנים
הכריעו נגדה בהשפעת המיסמף.
במיסמך זה, שהוא פניה לבית־הדין, מנגן שלמה
גיבשטיין על כל דיעה קדומה אפשרית שניתן
לייחס לרבנים, בנסיון לגייס אותם לצידו. גם עורך־
הדין שלה לא יצא נקי מההשמצות.

כתב שלמה גיבשטיין:

בכדי להבין מה מניע את האשה למילחמה
חסרת־פשרות זו חייבים לדעת את הרקע הסובב
אותה, והרקע הוא פוליטי מעמדי! עם כל התמיהה
שהדבר יכול לעורר -כי מה לפוליטיקה וליחסים
עם אשה!
ואכן, זו אשה שכולה פוליטיקה ומזימות.
האשה היא קומוניסטית בעלת השקפות
קיצוניות וארסיות ביותר, שונאת ישראל ברמ״ח
אבריה, אנטי״מימסדית, אנטי-דתית חריפה ונטע
זר ועויין למדיגת״ישראל.
בשנת 1963 נסעה לרוסיה והתקבלה על־ידי
גורמים ממשלתיים, ולא חדלה שם מלהשמיץ את
המדינה, וברוסיה כידוע אין מתירים לאזרח
ישראלי להיכנס, אלא למי שהרוסים חושבים
לקומוניסט נאמן.
לאחר נישואינו בשנת 1966 נקראנו למישרד־הביטחון
ושם נאמר לי, בנוכחותה, על עניין
ההשמצה ברוסיה ושרואים אותה כסיכון ביטחוני.
בארץ היא קשורה עם גורמים קומוניסטיים,
ביניהם ערבים, שנתנו לה תמיכה במילחמתה נגדי.
מגדיל לעשות עורך־דין קומוניסטי ידוע שעד
היום מסייע לה בעיתונות, אינפורמציה, בילוש וכו׳,
ובעבר מימן עבורה מישפטים על בסיס של אחוזים.
הוא גם זה שעימו תיכננה את הגירושין, ועד היום
משלמת לו תמלוגים מכל סכום שמקבלת.
והצליחה להתגבר, ברוב המיקרים
בכוחות עצמה, על כל המשברים.
למרות הקשיים, הצליחה לגדל את שני
בניה, לחנכם ולטפחם. לדעתי אין
לקבוע אצלה מופרעות נפשית

שולמית גיבשטיין כמורה צעירה ()1962
י ״שלא יכנס! ל׳ זסבים ופרפרים לראש־נוכח
כשהרגיעו אותי שבבנק שלי יש
לכן מיהרו שולמית ושורר להגיש
כסף, כביכול״.
לבג״ץ עתירה נגד בית־הדין הרבני
באחד הדיונים בבית־הדין הרבני
העליון, בדרישה לבטל את פסק־הדין.
הגיש הבעל תעודה רפואית, שלפיה
שולמית מעורערת בנפשה.
״כשבני הבכור, שוקי, היה בן , 10
התברר לנו שהוא קצת עצבני. הלכנו
איתו לרופא, הד״ר יואל מוג׳ה. הרופא
^ עלי טוען שאני קומוניסטית,״
דיבר איתי מעט, שאל אותי איך היו
אומרת שולמית ,״והסיגנון הזה
ההריון והלידה, אם הינקתי או לא.
לא חדש בשבילי. במישפחת גיבשטיין,
השיחה נמשכה בדיוק חמש דקות.
כל מי שלא מוצא חן בעיניהם הוא
אחר־כך נכנס אליו הילד.
קומוניסט. את הוועד־הפועל של
״אחרי כמה שנים, כשכבר היינו
ההסתדרות הם מכנים, הקרמלין׳ ,ואבהליכים,
הופיע פיתאום הפסיכיאטר
פילו הליכוד הוא בעיניהם שמאלי
הזה, שכבר שכחתי את קיומו, והגיש
מדי. כשאחד משרי־הליכוד מרגיז
ברבנות תעודה ארוכה ומפורטת,
אותם, הם קוראים גם לו קומוניסט. כך
שקבעה שאני חולת־נפש.״
הם מדברים בבית. אז מעניין איך חננ־מאוחר
יותר הורשע הרופא בבית-
^ יה רוצה עכשיו להיות חבר־כנסת,
המישפט, בפרשה אחרת, במתן תעודה
מטעם אותם קומוניסטים בליכוד.״
רפואית כוזבת תמורת תשלום.
שולמית מיהרה לשני מומחים
שולמית, כבת ,50 מתנסחת היטב,
אחרים, פסיכיאטר ופסיכולוגית
מדברת עברית טובה ורהוטה ובצורה
קלינית, עברה מיבדקים וקיבלה
מסודרת. אינה קופצת מעניין לעניין
תעודות שבהן חוות־דעת הפוכה.
ומשתדלת לשלוט בריגשותיה.
התוצאה: בניגוד לכל גיסיה,
רק מפעם לפעם צצה דימעה בעיניה
הירוקות. אותות המתח שבו היא חיה מחזיקה היום שולמית בתעודות
המוכיחות את שפיות־דעתה.
ושנות המאבקים המרים השאירו רישוכתב
הד״ר משה זוהר, פסיכיאטר
מם בפניה.
מחיפה:־ ״למרות החיים הטראומתיים
הסיפור שבפיה זורה אור מעניין על
אחת המישפחות עתירות־הנכסים בא הקשים^ במיוחד בשנים האחרונות,
שמרה הגב׳ גיבשטיין על איזון נפשי

תעודה פסיכיאטרית

״הנבדקת מודאגת לגבי עתידה, אך :
בטוחה שבסופו של דבר הצדק ינצח,
והיא וילדיה יקבלו את המגיע להם. אין
בה שינאה כלפי בעלה, ולעיתים
מתעורר הרושם שהיא אפילו מרחמת

שולמית :״גיסי, חנניה, עומד
מאחורי כל הצעדים של בעלי. שלמה
תלוי בו מאוד, ומושפע ממנו בכל
דבר״.
הבן, שוקי 20״דודי חנניה מתערב
נגדנו בכל מקום. הוא מאיים, מנסה
למנוע פירסומים בעניין, ואומר שאמי
לא תקבל מהם פרוטה — כשהוא
מתכוון לרכוש ששייך גם לאבי. הוא
מתנהג כאילו הוא זה שמתגרש מאמא
שלי, ולא אבי״.
שולמית :״חנניה נוהג להעליל על
כל יריביו שהם חולי־נפש, הוא אמר
זאת אפילו על חוקר־מישטרה שחקר
אותו בקשר לפרשיית־שוחד, הקשורה
במנוי־חינם לקאנטרי־קלאב בראשון.

לגביה, זוהי מילחמת״מיצווה. תוצאה ישירה
מהשקפתה הקנאית, שאת הבורגנות -כפי שאני
נראה לה -צריך לחסל ולהתחלק עם אנשי־המיפלגה.
מכאן,
הסיבה לדרישותיה המרקיעות-שחקים.
חיסול הבורגנות אינו מליצה או עניין ערטילאי.
זה בא לידי ביטוי בעדותה של עוזרת־הבית, רחל
לוי, שאמרה בבית-הדין, בשם האשה, שהיא,
האשה, תתן רעל לבן שוקי, שישים לי בכוס, ואז
היא תהיה אלמנה עשירה.
לית מאן דפליג שאשה זו, עם דחפים כאלה, היא
אשה מסוכנת לבעלה, שהדחף שלה לבצע ולהגשים
את מזימותיה הוא פועל יוצא ומוחשי ממיטען
השינאה ומתאוות־הבצע. כל קירבה אליה היא
סיכון -ושומר נפשו ירחק.
עד באן קטעים מהמיסמך.
שולמית אומרת שהכל עלילה. מעולם לא היתה
חברה במיפלגה הקומוניסטית. בעלה הראשון,
סלים פרץ, אכן היה במק״י, בשנות ה־ 50 את
דיעותיה הפוליטיות היא מגדירה ״מרכז״ .אהדתה
בשנים האחרונות נעה בין שינוי, עזר וייצמן ור״ץ.
גם עניין הרעל הוא קישקוש גמור.
גם עורך־הדין, מרדכי שודר, לא יכול לעבור
לסדר״היום על איזכורו. בפניה בשמה של שולמית
לבג״ץ, נגד הרבנים, הוא עשה מעשה בלתי־מקובל,
והוסיף את הפיסקה הבאה:
״הערה אישית לחלוטין: אין לזה שייכות לעתירה
זו, אך גם החתום־מטה אינו יכול, לחיות׳ עם
תיאוריו כ,קומוניסט׳ .אחרוג ממנהגי כדי להדגיש
כי מעולם לא הייתי קומוניסט. שימשתי ביו״ר
התאחדות־־הסטודנטים בישראל(תפקיד שמעולם
לא נבחר אליו קומוניסט) ,ושימשתי כעוזר של אחד
משרי ממשלת״ישראל וכדובר מישרד ממשלתי״.
שורר היה בצעירותו עוזרו של השר יוסף אלמוגי
ממיפלגת־העבודה.

״על גיסתי, יהודית, הנמצאת איתם
בסיכסוך, צחקו תמיד שהיא חשדנית,
שהיא בטוחה שמאזינים לה לטלפון,
שהיא מתלוננת ששותלים בביתה כל

מיני חוטים. אחרי שגיליתי גם אצלי
בבית חוטים, שהובילו למגירה של
בעלי, למיקרופון שהקליט את מה
(המשך בעמוד )31 גמדאגוימ;

בית המריבה ברמת־השרון
להתרחק מראשון־לציון!מהניסים

,,לתת ל ה קופסה!״
שלמה גיבשטיין צוחק .״היא טוענת שאין לה מה לאכול, שהיא
זקוקה למגבית) אני הייתי נותן לה קופסה ביד, שתסתובב ברחוב
לאסוף כסף. היא יודעת לשחק יפה מאוד את התפקיד.
״ודאי שהיא קומוניסטית. אני נסעתי לרוסיה! היא נסעה
לרוסיה! ועוד קיבלו אותה שם בפרחים. תנסה אתה לנסוע
לרוסיה, אם אתה לא קומוניסט. תשאל את אמנון זיכרוני אם היא
לא קומוניסטית.
״שתגיד על המישפחה שלנו מה שהיא רוצה ״,אומר שלמה
גיבשטיין ,״ממילא, בדברים שבאמת חשובים יחליט בית־המישפט.
כל השאר זה סתם שטויות״.

יעקב אגם, שלמה, בלה, כלילה, חנניה גיבשטיין והילדים
האשה היא סן אוטומאט שממיס, בתום אסיכזון

הפרס ה ראש וןב ״ חישגד אלפא ׳ י

זה קורה כאן ועכשיו. על קו הזינוק 20 ,מכוניות שטרם
ראית כמותן: אלפא ספ״דר ספורט. אתה יכול להיות
אחד הנהגים המאושרים שיזכו במכונית החלומית של
אלפא רומיאו. הפרס כולל רדיו ט״פ, בטוח
ומיכל דלק מלא. למקומות ...היכון ...גרד חיש נד
והאלפא ספ״דר ביד. בחמישה ש׳ ח בלבד. סן
כל הפרסים בחיש גד אלפא 13,600,000 ביניהם 20
מכוניות 40 ,פרסים של 10,000ש׳ ח כ״ א ומאות אלפי
פרסים נוספים.

חידת ר.ר 0ום

חישגד -הסמ שתלם לגרד אלפא ספ״דר.

מפעל הפיס

היא שכבה וגססה בל ונדון. בעלה המפורסם חי ;
בפאויס עם אהובתו. לזיוסליו דה־פרה לא היה איכפת1 .
היא לחמה על חייה. זובין מהטה סיפר לשוה ליבוביץ: י

״בכית במשך
חמש שנים!
ך* יא שכבה במיטת בית־חו
1 לים,בירכתי החדר. ידיה פשוטות
לצדדים, גופה רועה. עיניה, שקהו
זה מכבר, גרמו לה לסבל בל־יתואר.
באותו יום, באמצע ספטמבר, היא

היא נערה בת 21 שהאזינה לקונצרט
שלי. אמרו לי שהיא מאוד מוכשרת,
שצפוי לה עתיד מזהיר. לחצנו ידיים,
שוחחנו מעט. היא חזרה לכיסאה, ואני
עליתי לדוכן־המנצחים.

לו לא ישכח אותו לעולם״.
רה״פרה ובארנבוים היו זוג נשוי.
היא — אנגליה, פרוטסטנטית,
בלונדית, גבוהה ושקטה. הוא —
ישראלי, יהודי, שחרחר, נמוך ונמרץ.
״זוג טוב, גם בנגינה, גם בחיים,״ אומר
מהטה.
הם הכירו זה את זה במסיבד״ בחג־המולד
של ,1966 בביתו של הפסנתרן
הסיני פוסונג. דה־פרה. ביישנית. סגורה,
ניגנה לבארנבוים קטע של ברהמס.
בארנבוים התאהב בה.
דה־פרה התגיירה למענו. חצי שנה
אחרי פגשיתם הראשונה התחתנו בירושלים.
אחר הערים בחתונתם היה זובין
מהטה, שחתם על הכתובה בשם משה
כהן, עולה חדש מפרס.
מזה כמה שנים אין המאפיה הישראלית
קיימת עור. בארנבוים הפך
המנהל המוסיקלי של תזמורת פאריס.
פרלמן, סולן בינלאומי, מנגן בכל רחבי
העולם. צוקרמן הוא המנהל המוסיקלי
של התיזמורת הקאמרית של סט־פול
במרינת מינסוטה. זובין מהטה הוא המנהל
המוסיקלי של התיזמורת הפילהרמונית
הישראלית ושל התיזמורת
הפילהרמונית של ניו־יורק. רק לפני
שלושה ימים שב מהטה מהלווייתה של
רה־פרה בלונרון. היום הוא בתל־אביב.
מחר טס לניו־יורק. עולם של של
מוסיקאים. מנגנים. נוסעים בכל העו.

כל השאר שולי.

רשמי״
העולם הזה הגיחה דה־פרה
לפני 21 שנים. היא נחשבה כיל־דת״פלא.
אמה, מורה למוסיקה, קנתה
לה צ׳לו כשהיתה בת .5בגיל 10 כבר

זובין מהטה
.אוזניה שנוש כל צליל ער התע האוזחן...״
לשמוח איתה בכישרונה, בנגינתה,
זכתה בפרסים בתחרויות בינלאומיות.
באהבתה לבארנבוים. ופיתאום, כשהכל
כשהיתה בת 15 העניק לה מעריץ אלהיה
טוב מדי, כמעט סכריני, חלתה רה־מוני
צ׳לו סטראדיוואריוס משנת . 1672
פרה והפסיקה לנגן.
כשהיתה בת 20 הזמין אותה מטיסלב
״היא היתה בלונדון. רני היה בארץ,
רוסטרופוביץ להשלים את לימודיה
ניגן לפני חיילים במילחמת יום־
אצלו במוסקווה.
הכיפורים ״.נזכר מהטה .״הוא התקשר
״כמו כוכב מטאור ״,אומר מהטה.
איתה לשאול מה שלומה. ידענו שהיא
״היא הופיעה בסערה. במשך שבע שנים
חולה. לא ידענו מהי מחלתה, .היא
היתה כוכבת בינלאומית ולפתע נעלנלקחה
לבית־חולים׳ ,אמרו לדני, ,היא

חולה במולטיפל סקלרוזיס׳.
חנוך רוזן :״היא היתה האסכולה של
ב״ 14 שנותיה האחרונות גרה ההעצמה.
לא ניגנה כמו מישהו אחר, אלא
פרה בלונדון. בארנבוים גר בפאריס.
כמו רה־פרה. היא היתה גם פראית וגם
מהטה, חבר טוב, מתפתל בנסיון להסעדינה.
כשהחזיקה בצ׳לו, נרמה היה
ביר את הפירור.
שהכלי הוא חלק ממנה, המשך הידיים
״הוא נשאר בעלה הרישמי עד הסוף.
שלה.
גבר אחר היה זורק אותה לסנטוריום
״עיקר כוחה היה ברגישות שלה,
ושוכח ממנה. דני קנה לה רירה בלונבדיוק,
וביראת־הכבוד שרחשה למלדון,
והקפיד לבקר אותה פעם בשבוע.
חין. מעולם לא שמה את עצמה לפני
הוא היה האדם הקרוב אליה ביותר.
המלחין. כשניגנה בטהובן, קודם היה
לגור ביחד לא יכלו. היא לא אהבה את
בטהובן, ורק אחר־כך ז׳קלין דה־פרה.
פאריס. הוא עבר לפאריס. כי מה יכול
״מאז שהפסיקה לנגן, לא קמה צ׳ל־שרה
ליכזבי*? ₪
נית ברמה שלה״.
הכל אהבו לאהוב את דה־פרה,
(המשך בעמ1ר )36
זום 77

דניאל בארנבוים עם

()1980

.ידיה ו תר

ראתה הכל בכפול. לכן בהתה בתיקרה.
הצבע הלבן, האחיד, של התיקרה, הר;
גיע אותה מעט.
״מזה כמה שנים לא יכלה לקרוא או
לצפות בטלוויזיה. ידיה ורגליה לא נעו,
קיבתה כבר לא עיכלה מזון, קולה היה
משובש. רק חוש־השמיעה שלה לא נפגע.
אוזניה, ששמעו כל צליל עד לרגע
האחרון, שהעניקו לה את ההנאה ממוסיקה
כשכבר לא נשארו הגאות אחרות,
הן שהאריכו את חייה״.
כך מתאר זובין מהטה, חבר קרוב של
ז׳קלין דה־פרה ושל בעלה, דניאל
בארנבוים, את פגישתו האחרונה עימה.

;/המאפיה
_ הישראלית״
^ פעם הראשונה נפגשו מהטה
*1ודה־פרהב־,1966 בפסטיבל ספול־טו
באיטליה .״אני הייתי מנצח צעיר,

״הפגישה הבאה היתה בירושלים.
היא היתה כבר חברתו של דניאל,
כמעט אשתו.
״מאז היינו מישפחה אחת. ך ני הוא
כמו אחי. ז׳קי היתה כמו גיסתי ״.הופענו
ביחד בכל רחבי העולם. היא ניגנה
איתי בלונדון. בזלצברג, בפילהרמונית
של ברלין, במונטריאול, בלוס־אנג׳לס
ובישראל, כמובן.״
הם נקראו ״המאפיה הישראלית״.
פינחס צוקרמן, כנר; יצחק פרלמן, כנר,
ז׳קלין דה־פרה, צ׳לנית; דניאל בארנ־בוים,
פסנתרן; זובין מהטה, מנצח.
לפעמים היו מנגנים ביחד .״כמו
באותו קונצרט שערכו בלונדון, בסוף
שנות ה־,60״ אומר חנוך רון, מבקר
מוסיקלי .״מהטה ניגן בקונטרבס. האחרים
ניגנו בכליהם. הס ניגנו את
חמישיית ד 1השמך. זו יצירה משופשפת,
עייפה. הם הפיחו בה רוח־חיים.
זה היה קונצרט מיוחד, שכל מי שהאזין

דקי ידעה, כנראה...״

זה ה אומ^מ״-מה הן אומרות...מה ה אומרים...מה הן אונזרות...מה

..השקיעו באיגוות־חוב . .אניבוכהביום .,בעיני היא לא סקסית,
ובתוכניות חיסכון!׳׳ ולא ישנהבלילה או זה מספיק לגברים!״

אוקטובר !1929 מזמן לא הטיל התאריך הזה את מוראו
על הציבור העולמי, כמו השבוע. איזכור השנה, שבה הת מוטטה
הכלכלה האמריקאית, ומיליוני מובטלים בעולם
נפלטו לרחוב, מעורר פחדים נוראים.
ומה עם הפיל והכלכלה הישראלית; גם ברחוב הישראלי
ניכרה השבוע עצבנות. איש לא ידע מה לעשות, כיצד לנהוג,
כדי לקדם את פני השואה הקרבה, אם וכאשר.
ביקשתי מסגן״שר-האוצר עדי אמוראי שיגיד לי מה לעשות
בחסכונותי.
השוק מוצף בפידיון־המניות. לפני הציבור פתוחים אפיקים
סולידיים להשקעה. אין לנו קשר ישיר עם הנעשה בבורסות
ברחבי־העולם.

• כלומר: לנעשה בבורסה האמריקאית אין כל
השפעה על הנעשה אצלנו?
לא אמרתי זאת. אבל אין קשר ישיר. שום מניה לא נסחרת
בו־זמנית בישראל ובבורסות ברחבי העולם. חוץ מזה, אין אצלנו
משקיעים רבים מבחוץ. לכן אין להיתפס לבהלה. כבר ראינו בעבר
שמי שנבהל — הפסיד מכספו, ואילו מי שנהג בהגיון — הרוויח
מכך.

• תכל׳ם: כיצד עלי להשקיע את כספי, כדי שלא
אפסיד כתוצאה ממה שמתרחש בעת?
אני מייעץ להשקיע באותם אפיקי־חיסכון שהממשלה עומדת
מאחוריהם.

• למשל?
למשל באיגרות־חוב, או באפיקי־חיסכון המכוסים באיגרות־חוב
של הממשלה, כמו תכניות־חיסכון.

• היו שצפו את המתרחש כעת בבורסה האמריקאית,
ואת ההשלכות הצפויות מכך. האם אינך
רואה פשלה בכך שהציבור הישראלי לא הוזהר מבעוד
מועד?
ראשית, מי שיאמר לך שידע במדוייק את העיתוי של ההתמוטטות
— איני מאמין לו. זהו שקר וכזב. איש לא הופתע
מהמגמה, אבל לא ידענו בדיוק מתי זה יקרה. זה יכול היה לקרות
גם בעוד חצי שנה. להיפר — לפעמים תמהתי מדוע זה עדיין לא
קרה. אנשים נהגו לאמה ״זה צפוי, אבל עד שזה יקרה — נרוויח!״
כך התנפחו המניות עד שחלה ההתמוטטות. אבל איך היה ניתן
(דפנה ברק)
להזהיר מראש?

אנשי הטלוויזיה התראיינו בעיתונים וסיפרו נמה הם
נהנים מהשביתה. איך הם מספיקים לקרוא ספרים, לעשות
דיאטות, לבלות עם המישפחה.
אני טילפנתי לחברתי אתי פולק, עורכת בכירה ב״קול
ישראל״ ,השובתת גם היא, ושאלתי אותה איך היא מבלה
את זמנה.
עד אתמול בכיתי בימים, ולא ישנתי בלילות.

• ולמה זה?
כי ראיתי פיתאום שמקום־העבודה שלי, שבו אני עובדת 25
שנים, נעלם לי.

• את הרי לא חושבת שיסגרו את ״קול ישראל״!
לא, אבל אני לא יודעת אם אני יכולה לחכות עד שיפתחו אותו
שוב. בשבילי חודש אחד ללא משכורת זה אסון. אין לי מקורות־פרנסה
אחרים, ואין לי בעל־מפרנס, ופיתאום הבנתי שגם אין לי
מיקצוע. אני כאילו יודעת את הכל, וגם לא יודעת שום־דבר. אז
הגילוי הזה, וגם הידיעה שאין לי גרוש בבנק, כי קשה מהמשכורת
של קול ישראל, מספיקים בשביל לבכות ביום ולא לישון בלילה.

• אני מבינה שאתמול הפסקת לבכות. מה קרה,
מצאת עבודה?
כן. מצאתי עבודה, וקצת נרגעתי.

מה שעשתה בתיה פרוסט לג׳ון דמיאגיוק, עשתה השבוע
העיתונאית עידית נעמו לצ׳יצ׳ולינה אם יסלחו לי כולם את
ההשוואה.
איך הגעת לתפקיד הרם של מתורגמנית אישית לצ׳י-
צ׳ולינה, שאלתי את עידית.
זה לגמרי פשוט. אני העיתונאית היחידה המדברת איטלקית. אז
מירי בן־יוסף פנתה אלי, ונעניתי.

• מה פירוש צ׳יצ׳ולינה באיטלקית?
צ׳יצ׳ו זה שמן. צ׳יצ׳ולינה זה שמנצ׳יק, וצ׳יצ׳ולינה זה משהו
כמו שמנצ׳יקית. אבל הכוונה היא בעצם למין ״מותק״ כזה.

• את פגשת אותה בנמל-התעופה, וקראת את
הנייר שהיא הביאה איתה, ושלא נתנו לה לגמור
לקרוא אותו. מה היה כתוב שט?
היו שם 10 עמודים כתובים בכתב־יד צפוף. כל מיני שטויות על
פורנו, ועל רובעים של אורות אדומים, ועל אהבה, ואחר־כך היה
לה גם מסר לעם היהודי. אגב, היא עשתה שעורי־בית והביאה
סטאטיסטיקות על המיספרים של העם היהודי לפי תפוצותיו.

• כשהיא קראה את החומר ואת תירגמת, הרגשת *
שהיא מתייחסת לזה ברצינות?
אני לא יודעת איך היא התייחסה, אבל המנהל האישי שלה,
שישב לידי, לחש לי בכל פעם משהו כמו ״את זה תתרגמי
בפאתוס, כי אלה דברים מאוד חשובים!״

• האס מי שנתן לך עבודה יודע שברגע שהשביתה
תיגמר את עוזבת וחוזרת ל״קול ישראל״?

• אגב, האיטלקית שלה נשמעת במו העברית של
אפרייס קישון, בעלת מיבטא הונגרי חזק. איך השפה
שלה?

שידור

צ׳יצ׳רלינה

אני בז״אדם הגון. לא רימיתי אף אחד. מה שאני חושבת עכשיו

זה למצוא לעצמי עבודה חלקית, שבה אוכל להחזיק כעבודה
נוספת. הבנתי שאסור להגיע לחוסר־הביטחון ולחוסר־המזומנים,
שאליהם הגעתי פיתאום עכשיו.

• אני מבינה שלכל הלא-נשואות יש בעיה כמו
שלך. האס כולן מחפשות עכשיו עבודה?
זה לא רק הלא־נשואות. זה גם הנשואים, שהאשה שלהם לא
עוברת. כן, כולם מחפשים עבודה. יש אפילו אישור מהוועד.

• כלומר, אין לך אך טיפה של הנאה מהשביתה
הזאת, כמו לשובתיס אחריס?
מכיוון שעד היום לא עשיתי חלטורות, היה לי גם קורם לכן זמן
לקרוא ספרים ולעשות דיאטה. לא גיליתי את הספרים בשביתה
הנוכחית. רק גיליתי שאני צריכה יותר לדאוג לעצמי. אז להבא גם
אני אעשה חלטורות, ולא יהיה לי זמן לקרוא. ואז, כשתפרוץ
(דניאלה שמי)
שביתה, אוכל לגלות את התענוג שבקריאה.

מאוד פשוטה. פלבאית, הייתי אומרת.

• את חושבת שהיא הרגישה שהמסר שלה מעניין
את כולם כמו השלג דאשתקד, וכולם רוצים
לראות רק את הציצים שלה?
אני בטוחה שהיא יודעת את זה. לפי דעתי, האשה הזאת תפסה
את אלוהים בביצים, והעלתה את המיניות שלה ככוכבת־פורנו
באלפי אחוזים. נדמה לי שהיא מרוצה מזה.

• עדית, אנחנו כולנו רואים אותה רק בצילומים.
את עמדת לידה. תגידי לי, באשה, היא באמת כל־כך
יפה וסקסית?
ציצים יש לה מאוד יפים. הפרצוף שלה מתחבא מאחורי שיכבה
עצומה של איפור, וזה נראה כמו פרצוף של פוחלץ. בעיני היא לא
סקסית, אבל נראה שבשביל גברים היא די יפה( .דניאלה שמי)

יצחק ארצי:

נזי של חדד:

יהודה ברקן:

..מצאת שצ״ציורינה .,אני רא ווצה לשבת, ושבים דיד החנוה
עבוה ער חוק־המוסר!״ עם אדם נוחבעם זאבי!״ ומחזיקים את היד!״
בשבוע שעבר נערכה הקרנה מוקדמת לסירטו החדש של
יהודה ברקן, אבא גנוב, כשבתפקיד הכמעט״ראשי משחק
ילד בן ,9ששמו בן־ציון. אחרי ההקרנה שאלתי את יהודה
ברקן איך מגלים שחקן אלמוני בן .9
זה מתחיל בכך שכל אחד מהאנשים הקרובים להפקה מביא את
הילדים של קרובי־המישפחה והחברים שלו. כשלא מוצאים ביניהם
אף אחד, מפרסמים מודעה בעיתונים ואז, כלומר הפעם, התייצבו
1000 ילדים מלווים ביסס 7אמהות וביסס 3אבות.

• ואז אתה יושב בפתח ואומר זה בן, זה לא, זה כן
וזה לא?
גוף דתי שכר את שרותיו של החוקר הפרטי רפ״ק•
בדימוס מישל חדד, כדי שיחזה בהופעתה של צ׳יצ׳ולינה
ויגיש תלונה במישטרה, בגין עבירות־מוסר. ואומנם כן
היה. חדד התחפש לגוי־של״שבת חזה בהופעה של חכרת
הפרלמנט האיטלקי, וכבר באותו הלילה התייצב במיש־טרה
והגיש תלונה.
ממתי אתה שומר־המוסר של מדינת״ישראל, שאלתי
את מישל חדד.
אני לא שומר מוסר של אף אחד. אני עובד, ושכרו את שרותיי
למטרה מסויימת.
הייתי בהופעה, ראיתי מה שראיתי, נגעלתי ממה שנגעלתי,
ומצאתי שצ׳יצ׳ולינה עברה על החוק בעניין התנהגות בלתי־מוסרית
במקום ציבורי.

• מי של, אתה פרשת מהמשיטרה בעיקבות
פרשה שבה התלונן גבר שניהלת פרשת־אהבים עם
אשתו.
מה זה קשור לעניין?

• בשכבות מסויימות של הציבור, גם לבגוד באשה
ולנהל פרשת־אהבים עם אשת־איש נחשב כלא
מוסרי.

חבר־הכנסת וחבר מועצת עיריית תל־אביב, יצחק
ארצי, התפטר מהנהלת ״מוסיאון הארץ״ ,מאחר -הוא
טוען -שאיננו יכול לשבת ביחד עם אדם שהמציא את
רעיון הטראנספר. האם אמנם זאת הסיבה להתפטרות
שלך, שאלתי את ארצי.

• אתה לא יכול לשבת בהנהלה אחת עם בן־אדם
שדיעותיו שונות משלך?
מנהל־המוסיאון הוא דמות חינוכית. הוא מנהל מיתקן המיוער
לחנך אנשים, ואינני יכול להסכים עם זה שהוא יחנך לפי דיעותיו.

• דעתי על רעיון הטראנספר היא כדעתך, אבל
יחד עם זאת אני יודעת, כמו שאחרים יודעים,
שרחבעם זאבי הוא מנהל מוצלח מאוד של ״מוסיאון
הארץ״ ,והוא עושה עבודה טובה. האם זה לא שייך
לעניין בכלל?
אני לא אכנס להערכות, כי גם פה יש ויכוחים. אבל לא על זה
אני מדבר. אני לא אסכים שמנהל בית־ספר או איש אחר במישרד־

אני רוצה לראות שמישהו יקשר בין שני הדברים. אני מפרק
אותו!

החינוך יעלה ריעות פוליטיות מן הסוג הזה, ואני לא אוכל לשבת
איתם.

• הנה אני מקשרת בין שני הדברים. אתה רוצה
לפרק אותי?

• לפי הבנתי, תפקיד של רב בישראל גם הוא
דמות חינוכית. מדוע, אם כך, אינך מתפטר מהכנסת
שבה יושב רב כמו מאיר כהנא?

אולי אני אפרק אותך, אבל בינתיים אני אסביר לך שמה ששני
אנשים מבוגרים עושים תוך הסכמה בחדרי־חדרים אינו רומה למה
שהגברת עשתה על הבימה. את היית שם?

• השתגעת?
טוב שלא היית! היית נגעלת ממש.

• אתה לא רואה טעם לפגם בכך ששכרו את שרו
תיד כחוקר פרטי כדי לשמור על המוסר?
בהחלט לא. עבודה היא עבודה•

(דנ-אלה שמי)

• ואחר־כך, כשיש לך 1000 ילדים מצולמים, איך
אתה בוחר?
אני הולך הביתה עם קסטה, ובה צילומים של 200 ילדים. יושב
ליד החברה, ומחזיק לה את היר ומתחיל להריץ את הסרט. ברגע
שאתה מרגיש לחיצה קטנה ביד, אתה יורע שהנה הילד הזה פגע.
וככה מצמצמים רווחים .,ומגיעים ל־ 15 ילדים.

• נו, ואיך בוחרים מתוך ה־?15
אז עושים טסטים ממש, ובודקים התאמה לתפקיד. ככה הגענו
לשני ילדים, שהיה קשה מאוד להחליט ביניהם, כי שניהם היו
לגמרי מתאימים. אז היינו תקועים.

מה שחתך את העניין היה הבדל בגובה. בחרנו את הילד הנמוך
יותר.

• איך אומרים לאמא שהבן שלה לא נבחר?
לא אומרים. אומרים לכולן ללכת הביתה, ושיודיעו להן. הבעיה
היא שאחרי שבוע מתחילים הטלפונים. כי הרבה אמהות חושבות

סרטים

ריעות

צ׳יצ׳ולינה

לא. הדרך הנכונה היא לראות את כולם דרך המסך. רק כך
רואים אם יש נוכחות קולנועית או לא. ולכן פשוט צילמנו כל אחד
מ־סססו הילדים.

שאולי טילפנו אליהן בדיוק כשהן היו במכולת. אז בשבוע שאחרי
הבחינות הראשונות קיבלנו 4000 שיחות־טלפון. אני לא מבין
למה בזק לא הכניסו אותי לשותפות.

• אז מה אומרים לאמא המטלפנת?
אומרים לה את האמת, שמצאנו ילד המתאים יותר.

• ואין בכיות ואכזבות ותלונות?

הכנסת אינה מסגרת חינוכית אלא פוליטית, הקיימת להתמודדות
של ריעות. צר לי שיש גס דיעה כמו זו של הרב כהנא,
אבל הוא איננו בתפקיד חינוכי.

יש, כמובן, אכזבות, אבל תמיד יצלמו עוד סרטים, ולכל אחד
יש עוד סיכוי.

• האם לא נראה לך שצריך להיות חינוך לסובלנות
גם כלפי דיעות שאנחנו מתנגדים להן?

• בן־ציון עבד קשה 20 יום. כמה כסף הוא הרוויח?

אני
לא רוצה לשבת עם בן־אדם שעבר את גבול המותר.

• כלומר, זו התפטרות רגשית אצלך?
אם את רוצה לקרוא לזה כך.

(דניאלה שמי)

למעשה אסור לשלם לילדים בגיל הזה, אז עושים תוכניות־
־חיסכון וצ׳ופרים אחרים. במיקרה של בן, שהיה כל־כך נחמד ועבד
כל־כך קשה, נתנו לו צ׳ופר נוסף בצורת כרטיס־טיסה לארצות־
(דניאלה שמי)
הברית, כדי לבקר את אביו.

סרטים

ח*לוד
ה קו ד ש?
צי צולינ ה דא המציאה כל
חדש. רוברט אלטמן חשב
על זה קודם ואחרים חשבו
על כך לפדו.
התמונה של חלוצת־השד אינה תמונתה של
חשפנית מן המניין או לא שיחזור של צ׳יצ׳ולינה
עבוד מוסיאוך השעווה. זוהי אחת מן הדמויות
בסיעת פלינאי שבהן איכלס רוברט (נשוזיל)
אלסמן את קטע־האופרה שהופקד בידיו בסרט
אריה.
הקשישות החביבות, שנהרו לראות את הפרט
אר־ה בפססיבל־חיפה, לא אהבו את הקטע הזה
והיו נבוכות למדי למראה כל תישעה הקטעים
שבסרט, כולם חתומים בידי בימאים ידועי־שם,
כולם לפי נעימות וליברית של האריות הידועות

ביותר מאופרות מפרסמות ביותר. מי שבאו
בציפיות מהוגנות למהדרין, חשבו שיראו משהו
שונה לחלוטין. הם קיוו לאנתולוגיה של להיטי
האופרות שאהבו עם פאוורוטי ודומינגו, ומסך
נפתח ונסגר לפי מיטב המסורת.
מה שראו עיניהם בסרט אריה היה בפירוש
חילול הקודש.
מותר לו. לא כך הגיב הקהל הצעיר. זה
שמקבל היום את חינוכו על המסך הקטן או
באמצעות מכשיר הווידיאו, יודע שפני הקולנוע
היום לכיוון האמנות החדשה, המכונה וידואו־קליפ;
ומי שאוהב את הווידאו קליפ יתאהב
באריה (שתוצג בקרוב בישראל בהקרנה
מיסחרית) מן הרגע הראשון. כי מה שיש כאן —
אומנם לצלילי ורדי ופוצ׳יני ולא בוי ג׳ורג׳
ודייוויד בואי — הם תישעה וידאו קליפס
פרועים לחלוטין, חלקם יותר מוצלחים, חלקם
בטעם מפוקפק, של שמות מפורסמים כמו ז׳אן־
לוק גודאר, קן ראסל, ברוס ברספורד, או כאלה
הקרובים בגילם שלהם לדור הווידאו כמו ררק
ג׳ארמן וג׳וליאן טמפל.
הקטע שממנו לקוחה. תמונת המטרונית
חולצת״השד בויים דווקא בידי רוברט אלטמן, אף

שחקנית ב״ארידז״
אין חשד תחת השמש

קצפת
ו>נא>ת מרה
( 38 גורדון, תל־אביב, אוסטריה) -
הבעיה העיקרית של הסרט הזה
היא בבחירת הנושא שבו טיפל
כבר בהרחבה בימאי אחר, בשם
אכסל קורטי, בסידרה ברוכים הבאים לווינה שהוצגה לפני
כמה חודשים בטלוויזיה. אלא שכל השוואה בין השניים לא
תהיה הוגנת, משום שכאן הטיפול הוא בנקודה היסטורית
מוגדרת אחת ויחידה, בזמן מוגבל וקצר הרבה יותר מסידרת*
הטלוויזיה.
במיסגרת זאת עושה הבימאי, וולפגאנג גלוק, המתבסס על
הרומאן האוטוביוגראפי של פרדרין תורברג, שפורסם אחרי
מותו, מלאכה נאמנה. העלילה עוסקת בסיפור־אהבה בין
עיתונאי יהודי מצליח ורב״השפעה, לבין שחקנית צעירה
המטפסת במהירות למעמד של כוכב. סיפורם משמש חוט״
שידרח, עליו נבנית תמונת החדירה של הנאצים לאוסטריה,
השפעתם ההולכת וגדלה בתוך כל שכבות החברה, והתגברות
האנטי־שמיות היוצאת מן הארון, שבו הסתתרה אך בקושי.
השיא הוא בתחילת גירוש היהודים, הבריחה ההמונית, שאת
המשכה אפשר היה לראות בברוכים הבאים לווינה.
גלוק, בימאי תיאטרון וטלוויזיה פדאנטי וקפדני, משחזר
את התקופה בדייקנות רבה, ודואג לצייר תמונה מהימנה של
עולם מתמוטט. במיקרה זה זהו עולמי של עיתונאי הסבור
שתפקידו, מעמדו וחשיבותו, לא יקנו לו הגנה, והמגלה בהדרגה
שכל הנחותיו אינן אלא אשליה חסרת*יסוד.

שבסיגנונו נדמה היה שהוא הולם יותר את
הסיגנון של קן ראסל.
אלטמן העלה מראה של אורגיה, שכאילו
נלקחה הישר מחצרו של לואי וד .13 כשהדקאדנס
נודף למרחוק. ולאלטמן מותר להשתעשע
בחילול־קודש מסוג זה, שכן לבד מהיותו בימאי
קולנוע מבריק, הוא גם בימאי אופרות מעולה.
תדריך חובה לראו ת:

סוני מלס וטוביאס אנגל: ברוכים הבאים בווינה
טוביאס אנגל, המגלם את תפקיד העיתונאי, מצליח לעורר
מידה מסויימת של התנגדות כבר בשלבים הראשונים של
הסרט, בתוקפנות היהירה שלו, ההולכת ומתמתנת. סוני מלס,
שחקנית בלונדית נאה, שנחשבת עתה לאחת הכוכבית
הראשונות במעלה של הבימה הגרמנית, מגלמת את אהובתו.
אין ספק שזהו אחד הסרטים המעניינים יותר שהפיקה
אוסטריה אחרי המילחמה, ומועמדותו לפרס אוסקר לא היתה
מיקרית.

חיפה: החנות מעבר לפינה, פנל מטאל
ניאקט.

תל־אביב:
נרדפי החוק (לב ,3ארצות־הברית)
— במיסגרת ההשתלמות באמריקה< .
אחרת כדאי לראות שוב את סירטו של ג׳ים ־
ג׳ארמוש, התיקווה הגדולה של הקולנוע
האמריקאי, גם לדעתו של תיאו אנגלופולוס. ,

שביקר בחיפה.
היא לא יכולה בלי זה (פריז, תל-
אביב, אוריון ,׳חשלים, ארצנת־הברית) — עוד
תיקווה אמריקאית ודימיון מלא הומור של ספייק
לי, על כושית שאף פעם לא די לה — קמילה
ג׳ונס.

זעקת
הצ מח בב>צה
חימו מלן ירושלים (לב, תל־אביב,
ישראל) -אחד מנכסי״צאן-
ברזל בסיפורת העברית, עלילה
קשה וכואבת של יורם קניוק,
שזכתה לעיבוד קולנועי בידי יוצרים מן השורה הראשונה(מה
שרק גירה, פסיכולוגית, את ההתנפלות המוגזמת של מבקריו
טאז הצגת הבכורה שלה).
אחד הבימאים המחוננית בעין קולנועית (עמוס גוטמן),
שחיה מצוייד במצלמה מכוונת היטב (מצלמתו של חורחה
נורביזי׳) ונעזר בעורכת מיקצועית למהדרין(זיווה פוסטק -
שואה) לא יכול היה כי אם להטביע את חותמו האישי על
סיפורי של קניוק.
במקור -מינזר ירושלמי הופך לבית־חולים זמני במילחמת־העצמאות,
ואחות מתנדבת, המגיעה למקום, מתאהבת במי
שהיה לוחם אגדתי והפך בעקבות פציעה אנושה לצמח נטול
גפיים ועיניים, שהקשר היחיד שלו לעילם הוא בזעקות-כאב
נוראות. זעקות אלה, מחרידות, מסמרות״שיער ומבקשות את
קיצן הן הקסם הנורא, המגרה והמעוות שיש בביצה האנושית
אותו קסם שעמוס גוטמן מהופנט ממנו תדיר, זהו אותוהיסוד שמושך אותו בעבותות־קסם בכל יצירתו הקולנועית
(מוע, בר )51 לטיפול בחלכאים שנידונו לסטיה ולדיראון
בחברה האנושית.
הפעם גיבורו לקה במומו(וכמעט אין בו איבר שלא הוטל בו
מום) מיד אדם, ולא מיד האל. אבל גם כאן שולטים הקסם

תל־אביב: נרדפי החוק. דאן דה פלורט.
מישפחח המל1כלכים, החמת מעבר לפינה, בלה
לח 1פש הנחל, פול מטאל נ־אקט, זקוף תיאמן.
ירושלים: בית האמיצים, לא שם זין, זיאן דה
פלזרט.

בייבי אריזונה (סימן, תל־אביב,
מ1צנ נם בנח ,2חיפה) — האחים ג׳ואל ואיתן
כהן עורכים סאטירה פראית על אורחות החיים
של כל הרוצים להיות כמו כולם, עם בית חם
ואשה קטנה וגינה וחמורו! צורח במיטה.
פול מטאל ג׳אקט (חן, תל־אביב,
מוצג נם בנח , 1בחיפה, ארצות־הבריח) — וייטנאם
משוחזרת כולה באולפן בסארקזם כוללני
של סטנלי קובריק.

דב נבון, עמירם גבריאל ועמוס לביא: פקעת כואבת
והאובססיה של הכאב, הנכות השואפת אל המוות. אין מנוס
מן ההרגשה שהמיסגרת של קניוק, ירושלים הנצורה, רק
מוסיפה יופי סיגנוני לאותו העניין עצמו. מעין קאבארט
דמיוני במוחו ההוזה של גוטמן, שיש בו אחות שהיא מלאך
אבל גם זונה, שמרגע מסויים מזניחה את כל מטופליה לטובת
האהבה הסוטה שלה, העדפת המעוות והמחריד, המפרפר את
פירפוריו האחרונים על פני האנושי שיש לו תיקווה לחיים
וסיכויי הבראה סבירים.

זקוף ת׳אוזן (מוסיאון תל־אביב,
אנגליה) — סטיפן פרירם עורן־ חשבון עם
הפוריטניות הנגלית בפרשה משנות השישים,
שעוקצה יפה גם להיום. פרשת המחזאי
ההומוסכסואל ג׳ון אורטון, שנרצח על־ידי מאהבו
שהתאבד לאחר מכן. תסריט מבריק.
לוא היית באן(דיזננזף, אנגליה) —
שייכות ישירה לסרט הקודם, גם דייוויד לילנד,
בימאי הסרט הזה, וגם סטיפן פרירם חושבים אותו
הדבר על גברת מרגרט תאצ׳ר ועל בריטניה
המגעילה שלד״ הנערה הצומחת להיות זונה כדי
להרגיז את כולם היא אמילי לויד המקסימה,
שאת הקאריירה המשגשגת שלה רואים בסרט
אחר — שירותים אישיים — שגם בו, כמובן,
וכתב התסריט על־ידי לילנד.

ינדנד, פיינדז

העולם הזה 2617

אני ידעתי שיבוא יום והקידמה תעבור את הגבול. כבר שנים אני
עומדת בפוזה של כוננות כדי להגיד לכולם :״אמרתי לכם?״
והנה זה הגיע.
״* המצאתם מכונית. בשביל מה, תגידו לי? מה היה רע כשכל אחד ישב
בבית עם המישפחה שלו, ורק פעם בשנה הוא היה לוקח את הסוס או
י החמור או הגמל, ורוכב עליו לבקר אנשים רחוקים? המצאתם את המכונית
כדי שאחד יוכל לבקר את השני 18 פעם כשנה, ויצטרך להביא לו 18
מתנות, ויפגוש שם עוד אנשים שגם הם באו במכונית, וזה כמובן מבלי
להזכיר שיחד עם המכונית המצאתם ביטוח צד־שלישי ואגרה ורישוי
ורפורמים, ו״אמא תיקחי אותי ואמא תחזירי אותי״ ותאונות נוראות
ופנצ׳רים וחניה וצפיפות ועצבים. מי היה צריך את המיפלצת הזאת?
אחר־כן המצאתם מכונת־כביסה. נו, בשביל מה? אי־אפשר היה לכבס
את השימלה היחידה ביד? אבל כשהגיעה המכונה חבל היה לשים בה
פחות מחמישה ק״ג כביסה (כך כתוב בהוראות) .אז מייד קנינו עוד
שתיים־שלוש שמלות. ואיזה חולצה וזוג מיכנסיים וג׳קט מתאים, וחצי
תריסר תחתונים. והמדידות? וההון שזה עולה לנו? והתחרות? בדיזנגוף
יותר טוב מאשר בנחלת־בנימין, אבל בניו־יורק יותר טוב מאשר בדיזנגוף,
״ וכמובן במילאנו הכי טוב. אז נוסעים למילאנו לקנות איזה בגד. כביס,
׳ כמובן, שיכנס למכונה. הייתם צריכים מכונת״כביסה? תודו שאתם
מתחרטים.
מה בא אחר־כך? אני לא זוכרת את הסדר, כי אין לי מחשב. אני חושבת
שמיקסר. למה המצאתם מיקסר, למשל? שבמקום לקנות עוגה אחת טובה
אצל הקונדיטור, נעשה שש עוגות לא כל־כך טובות בבית? אז עושים שש
עוגות, כדי להצדיק את המיקסר ואחר־כך בעיות דיאטה, שומרי־מישקל,
תחת ענק וכד.
ומעבד־מזון? מה היה רע לפניו? היינו מגישים לאורחים פיתות עם
זעתר וביצה קשה. היה נהדר. אבל מאז שהמציאו את מעבד־המזון צריך
לעבד את המזון. אז עושים מוס־טונה ופטה־כבד ורסק־עוף. עור מעט יפלו
לנו השיניים מחוסר שימוש.
והמצאתם מטוסים, ואוניות וטרנזיסטורים, כדי שנוכל לשמוע 17
פעמים ביום שהמצב באיזורונו רע עד מאוד.
ומה עם שעון־דיגיטאלי ומצת־אלקטרוני ובלנדר וסודה־סטרים,
שכולם ביחד עושים בבית רעש של מטוס־ריסוס. ומצלמת־וידיאו
ומקרנות ומזגן־אוויר, שיקרר בחורף ויתקלקל בקיץ, וטלפונים המצאתם,
כדי שכל פוץ יוכל להיכנס לכם הביתה 360 פעם ביום.
אני כל הזמן צעקתי ״די! די!״ אבל אף אחד לא הקשיב לי. אלפי
מדענים ישבו במעבדות שלהם והמשיכו להמציא המצאות מדהימות, כי
קידמה היא שם המישחק.
נו, וזה המקום להזכיר את הנשק. אבק״שריפה, טנקים תותחים ורובים
(לא לפי הסדר הזה) ,ונפלאם ומל״ט וטיל נגד משהו, וטיל נגד הטיל שנגד
משהו, וכל אלה ביחד נגדנו. באמת למה היה צריך את זה? אה, נזכרתי
— קידמה.
אבל נעזוב נשק. נחזור לדברים היומיומיים שהורסים לנו את היומיום.
קודם המצאתם מחשבונים קטנים, כדי שאף ילד לא ידע יותר כמה ארבע
כפול ארבע. אחר־כך המצאתם את המיפלצת שנקראת מחשב ביתי, שיש

ראסר משהו

תשובה שאורה
נגמרו החגים, ברוך השם. תם שבוע־הסרטים
בחיפה. נגמר פסטיבל עכו לתיאטרון אחר. כמה
אנשים, כאלה שעוד לא יודעים או שמנסים
להתעלם מכך, שכבר הודעתי מאות פעמים כי
יש לי פתק מהרופא, שאוסר עלי לראות
תיאטרון, שאלו אותי אם הייתי בעכו ואם ראיתי
תיאטרון אחר.
עניתי להם, כמו שענה ידידי אבנר כץ לאותה
השאלה :״למה לנסוע לעכו ולראות תיאטרון
אחר, כשאפשר לקפוץ ללונדון, ולא לראות
תיאטרון בכלל?״
בסוף השנה אעביר לאבנר כץ תמלוגים על
שימוש בתשובה שלו, במשך השבועיים
האחרונים.

לו מיליוני תשובות לשאלות שאף־אחד בעצם לא צריך לדעת.
כל ילד בעולם שלא קיבל מייד מהוריו מחשב של אלפיים דולר,
הרגיש מקופח עד אימה ואלף פסיכיאטרים לא יצליחו להוציא אותו מזה.
למה הייתים צריכים מחשב־ביתי? אל תענו לי!
וביפר? למה ביפר? כרי שהבן־אדם לא יוכל אפילו להשתין בשקט.
כשתקבלו דלקת בכליות תרעו מאיפה זה בא לכם.
אני יכולה להמשיך ככה שבועיים. אין גבול לדברים החכמים,
שהמציאו המדענים החשובים לטובת הקידמה. תחשבו לרגע, תשימו יד
על הלב, ותגידו לי אם היה רע אילו אחרי שהמציאו את המיקלחת החמה
ואת החמאה היו עוצרים?
אבל אף־אחד לא עצר. וזה מפני שאתם, כולכם, ממש עודדתם אותם.
כל טיפשות שהמציאו קניתם כמו משוגעים, וזה נתן לחכמים אור ירוק
להמשיך ולהמציא.
למה כל הסיפור הזה עכשיו? ידעתי שתשאלו את זה. אז כל הסיפור
הזה, כי לפי דעתי עברו השבוע המדענים את הגבול. עיתון חשוב הודיע
לעולם כי מדענים ביפאן המציאו ...נו ...ניחשתם? ובכן, הם המציאו ...שום
בלי ריח.
בבקשה. מה אני יכולה להגיד על זה מלבד :״אמרתי לכם!״

של עוף. שימרית ויוסי חשבו שיש עוד אנשים
כאלה בתל־אביב, ועבורם אף פתחו לפני שבוע
מיסעדה בשם טאפס, שזה בהודית משהו כמו
•ו • מאזה. כלומר, המון מנות קטנות.
אין בעיה לאכול בעיר תל־אביב. לפי דעתי
הלכנו לבדוק איך זה עובד. היינו ארבעה איש.
על כל תושב תל־אביב יש שתי מיסעדות. ובכל
הזמנו מנה אחת של צ׳ילי קון קרנה (שעועית
זאת, לא פעם כשרוצים לצאת ולאכול משהו
יבשה עם בשר) ,מנה אחת של עוף בסיגנון הודי,
קטן, כזה שמשמח את הלב והבטן, אבל לא
מנה אחת של אורז הימאליה, סלט ירוק אחד ומנה
מפוצץ את שניהם, מתלבטים לאן ללכת, ובסוף של עלי־גפן ממולאים. כנהוג במיקרים כאלה, כל
נשארים בבית ועושים מרק־שעועית.
אחד אכל מהצלחת שלו, וגם קצת מהצלחת של
הפיזמונאית שימרית אור ובעלה, השחקן יוסי שכנו. מה שנקרא בעברית — אתה מזמין מנה
וירז׳אנסקי, כנראה הרגישו כמוני. לא תמיד אחת ואוכל ארבע. שתינו גם בירות קטנות,
רוצים לאכול ארוחה, רוצים רק נאש קטן. קצת ואכלנו לחם הודי וחמוצים נפלאים תוצרת־בית,
מרק, סלט קטן, חתיכת לחם הודי, שיפוד אחד שמוגשים לשולחן עוד לפני שמזמינים.

החשבון לארבעת המנאשנשים היה 30ש״ח.
7.5ש״ח לבן־אדם מבסוט.
המיטבח של טאפס מכיל מאכלים האהובים
על שימרית, בעלה וילדיה, וכן מאכלים אהובים
של חברים וידידים. כל חבר של המשפחה מוזמן
לבוא למיטבח, להכין את המאכל האהוב עליו
ואם בעלי־הבית אומרים כן, המאכל מתוסף
לתפריט. רעיון מצויין.
טאפס ממוקם במה שהיה עד לפני שבועיים
חק קפה, בטיילת, צמוד למלון ימית.

ספר בישול

אני לא יודעת אם זה נכון שרק גברים סובלים
מכולוסטרול, אבל בהחלט נכון שרק גברים
מתלוננים על זה ודואגים בקול רם. אז הנה יצא
ספר־בישול לגברים. זאת אומרת, הנשים יבשלו
והגברים יאכלו.
סיפרה של טובה ארן, בשיתוף עם הדיאטנית
אולגה רז, דל סלזסטרזל מכיל כ־ 200 מתכונים,
דגים, מרקים, תבשילי עוף והודו, סלטים
ותוספות, פשטידות וקינוחים. ליד כל מתכון
מצויינת כמות הכולסטרול במנה ובמיספר
הקלוריות.
עוד חידוש הוא, שכל מתכון מופיע בשתי
שיטות בישול: בישול רגיל ובישול במיקרוגל.
הנה דוגמה:

מרק פיטריות חריף ומהיר
מיצרכים ל־ 8מנות. כל מנה 0מ״ג
כולוסטרול 72 ,קלוריות.
2כפות שמן תירס או חמניות 2 ,בצלים
מרוסקים 5 ,כוסות מים, כף גדושה אבקת מרק־פטריות
3/4 ,כוס מים חמים 100 .גרם רסק
עגבניות 500 ,גרם שמפיניון טרי או משומר,
אבקת צ׳ילי(פילפל אדום חריף) לפי הטעם, מלח.
אופן הכנה: מחממים את השמן בסיר גדול.
מוסיפים את הבצל ומאדים עד שייעשה שקוף.
מוסיפים את המים. בכלי נפרד ממיסים את אבקת
המרק עם המים החמים, בוחשים פנימה את רסק
העגבניות ומוסיפים לסיר. בוחשים ומוסיפים את
הפיטריות השלמות, מתבלים בצ׳ילי ובמלח
ומביאים לרתיחה. מבשלים על אש בינונית בערך
5רקות. מגישים חם.
בביתנו נכנס הספר לשימוש, בהמלצת הבעל,
כמובן, .דל סל ס טחל: מאת טובה ארן, הוצאת
מורן.

נמאס כב ר מהחורף
שימרית מאכילה את בעלה

הגשם טורד בחלונות ומתופף על הגג, הרוח מייבבת בסדקי הקירות הרטובים והזולגים טיפות־דמעות.
עלים נושרים עפים לאורך הרחובות, נתקעיק בשלוליות הדלוחות, והופכים לעיסה עצובה
וחסרת צורה.
הכבסים הרטובים מתנופפים על החבלים באין מייבש. הילדים חוזרים מבית־הספר זבי־חוטם,
קפואי-ידיים ורטובי־נעליים ונתקעים מול הקופסה הנכה שלא משדרת כלום. הימים מתקצרים,
הלילות אינם נגמרים, הזריחות אפורות והים מלוכלך.
או־קי. תקראו את הקטע הזה שוב. ותבינו איזה דברים איומים עושה לי חורף של יום אחד. מתי
כבר יהיה שוב קיץ, ואני אחזור לעשתונותי? מישהו יכול לעזור לי? בבקשה!!!

הפס ק ת־הח ש מד שגי רשה אורחים ב מיד רבה
ל הפאב, בג שם שוטף * ה ספ רי ת 1בתהה ספ רי ת

מסיבה רראדרמת

11ך 1ך ך 1חזרה מלונדון אחרי השתלמות אצל מעצב״השיער וידאל
1| 1 111ן ששוו. היא מתכוננת להסתער על ראשי חבריה ולעצבם
בסיגנון חדשני. לאחרונה נפרדה מחברה אייל שמי, ונצמדה למיכה כהן.
הפאנק כבר מת מזמן, גם הניו־וייב שבא אחריו שבק חיים. אבל בתל־אביב יש
צעירים רבים שעדיין מכורים לסיגנון הקליל שבא לאחר שני הגלים הללו, והם
מחפשים הזדמנות נאותה להתפרק ולהינות. הספרית הצעירה שרי קרן, הבת של
הספרית הוותיקה ונדה קרן, נתנה להם הזדמנות נאותה במסיבה שערכה לחב־רותה,
במועדון הרובע הדרומי בתל־אביב. גם כל הידידים והחברים של
שרי הם פחות או יותר באותו סטייל. כאלה שמשקיעים הרבה באיך להיראות, אר
יש להם כישרון מיוחד להסוות זאת. כולם באו בחצות והלכו עם שחר.

טובי דחו ״;גן £י£
(בתצלום איתה) .ייתכן שהמסיבה
משוק הברמר
רקרריבך

1ך ך מעצבת״אופנה מקורית, הופיעה בסימון הרטרו, נו-
11 סח שנות השלושים, והזכירה לרבים את המעצבת
מרבה לבלות בחברת ידידה הטוב, הצלם אלדד מאסטרו.

מה עושים החבר׳ה ביום גשום,
כשהשיעמום מכרסם בכל פה? הולכים
לפתיחה של פאב. וכאלה יש הרבה, כל
פאב והקהל שלו, כל פתיחה והסטוצים
שלה. כשמשה איבני פתח את הפאב
הראשון, ברחוב הילל הזקן שליד
שוק־הכרמל, נהרו כולם לפתיחה והיה
מאוד שמח, כי היתה אווירה נהדרת.
הפתיחה של הפאב החדש שלו היתה
קצת יותר מינורית. אומנם היו שם
השחקונה וכל מיני אנשי בוהמה וקצת
יפים ויפות, וגם הרבה כאלה שחושבים
שהם יפים.
איבגי עמד מאחורי הבר ומזג שתיה
לכל החברים שבאו לברכו. המסיבה
השקטה נמשכה עד לשעה 2לפנות־בוקר.
יש הטוענים שמזג־האוויר הסוער,
שבא כהפתעה לכולם, גרם לכך
שחלק מהמוזמנים לא באו, והרבה
מאותם שבאו לא היו שמחים במיוחד.
המקום אינו גדול, וקהל־האורחים
הצטופף על המידרכה שבכניסה לפאב.
איבגי עצמו נראה מרוצה מעצמו —
הוא מכיר את הקהל שלו, ויודע שהם
יגיעו לכל מקום שהוא פותח, כי שמו
הולך לפניו.

ך 1ף 1ך 1ך11ך ח 1ר 1שהיתה חברתו הצמודה של
11\ 11 1/ 11-1-1י 1שמוליק קראוס (בתצלום
איתה) ,עברה רבות מאז. היא הספיקה להיות בחו״ל

תקופה ארוב
אופנה עצמא
אחרים. הפני

יאיר אועזו גי
(״דדו״) אלעזר, הוא חייל בחובה.

עויזיג׳ופיל^ן:

פי. למטה: השחקנית גליה ישי.

ך 1 | 1 11ז ק בנם של הזמרת
11^ 1 1 1יונה עטרי והטייס
בעל חוש״ההומור אורי יופה.

| *11111111 ^ 1 11 | ¥השחקן־מצחיקן הנחשב לסימפטי שבין הבדרנים.
41111111/1 1111 במסיבה הוא פגש בבדרן ג׳ינג׳י גולדברג(בתצלום
משמאל) ,שחזר מקנדה לישראל אחרי סיבוב״הופעות מוצלח בתוכנית־יחיד.

משה איבג ~
לקח את אילה שלום (בתצלום לצי

מסיבת
חושה
מה הדבר הכי־נורא שיכול לקרות
במסיבה — שלא יגיעו המוזמנים,
שהמוסיקה תהיה גרועה, שלא יהיה
כיבוד? לא ולא. התשובה היא, כמובן,
הפסקת־חשמל.

זה מה שקרה במסיבה של אודי
בר־נם, נער־שעשועים מקומי, המוכר
לכל הבליינים התל־אביבים, בסיגנון
לבושו המהודר והיפות הצמודות אליו.
300 חוגגים גדשו את הדיסקוטק התל־אביבי
הרבי סמס, כדי לחגוג עם אודי
את יום הולדתו, אך כנראה ששם למעלה
לא אהבו את העניין וניתקו לאודי
את החשמל בעיצומה של המסיבה. החום
הבלתי־נסבל שנוצר במקום, בהיעדר
מיזוג־אוויר, והחושך הלא־רומנא־טי,
גרעו מהשימחה. ההשבתה הבל־תי־מתוכננת
נמשכה שעה וחצי, ובמהלכה
עזבו מרבית האורחים. .

חברתו של
אודי בר־נס
להם משהו

מיוחד, והם נראו מאוהבים כבעבר. בר-נס, המסיים את
שרותו הצבאי בעוד חודשים ספורים, החל מתכונן כבר
ללימודיו, דרור עדיין מהססת אם לחזור לעיר האורות.

כשחזר החשמל לתיקנו המשיכה
המסיבה, אך הפעם בהרכב הנכון של
האנשים. במקום נותרו כמה עשרות
חתיכים וחתיכות, כשעל כולם מנצח
איש השגרירות האמריקאית שחום
העור ג׳וליום ויין, שליווה את המוסיקה
בקיטעי שירה מאולתרים בסיגנון
הראפינג. הגיל הממוצע היה צעיר, אך
בין החוגגים נראו גם קשישים.

1 111111 דוגמנית חיפאית המצליחה בתל״אביב, נעלמה לאחו
1111 11 11 רונה מהנוף הלילי לאחר שנפרדה מחברה עודד גר
(בתצלום איתה) .השניים נפגשו במסיבה והחליטו לחזור לימי אהבתם.

דניאלה פינקס

בתו של הצייר ישראל פינקס, אינה אוהבת
במיוחד מסיבות המוניות ורועשות. העדיפה
להתבודד באחת הפינות כשכוס בידה ולצפות באורחים ובחוגגים.

את הבוטיק שברשותה סגרה, ופתחה בית־גם
אותו סגרה. כיום עוסקת בעיצוב עבור
עם שמוליק הזכירה את אהבתם הגדולה.
| 7 1 1 1 1 *1ך ןד תל״אביבית שנוהגת להיעלם מהארץ לתקופות ממו־
| 1 1.1 11 1 /שכות,כשלאחריהן נודע שעשתה חיים במקומות
שונים. כעת היא בביקור״מולדת. בתצלום למטה: ויוי נחמה היפה.

פאבים לפי מצב הרוח והכיס. רוב הערב
יית החוגגים שבאו לברכו. כעזר כנגדו הוא
) שעזרה לו במלצרות ובמשקאות חריפים.

מעסיקה את כולם בטוטו מיוחד במינו.
השאלה: האם היא תתחתן עם הפליי בוי
היווני אריק פתילון(בתצלום איתה) ,שנראה מאוד״מאוד מאוהב בה.

שיוה הטשט״ן

ב מי ד עגז
דרכי חיים

אסט רו לוגי ה מינית 1אל 1הים אינו מצלצל
לחיים סבו, אבל
המחשב שלן מספר ל1

| על חיי המין
נ ע מי מ ; ₪
״להרבה זוגות קשה להגיע למצב
של, בוא נדבר׳ .לפעמים חיים יחד
הרבה שנים מבלי לשוחח ממש, לעומק.
והנה יש להם מכשיר שעושה זאת
עבורם.
״הם תמיד יכולים להחליט ביחד
לזרוק את החומר לפח. אבל, לעומת
זאת, הם יכולים גם להתייחס לחומר
ברצינות. המידע שהם מקבלים פורש
את מיגוון מערכת־היחסיס ביניהם —
נקורות־המיפגש, נקורות־החיכוך, הסיבות
להיווצרות הקשר, מישחקי־כוח
בתוך הקשר״.

שני שיטחי־המומחיות שלו, ויצר מושג
חדש, שהוא קורא לו ״אסטרוסקס״.
״אנשים עלולים לחשוב שכל אחד
יקבל חומר זהה, כי הרי מדובר במחשב.
אבל זה בפירוש לא נכוו,״ אומר סבו.
״התוכנית בנויה על אין־ספור אפש־רויות,
אשר על־פיהן נשלפים הקטעים
הרלבנטיים לאדם מסויים, או לזוג.
הזוג מקבל מפה אחת, שהיא שילוב של
שתי מפות־הלידה שלהם״.
יש השואלים את סבו אם בעמוד
האחרון של דפי־המחשב יהיה פסק־דין,
בנוסח ״אתם לא מתאימים זה לזה!״
התשובה היא שאין למירע הזה כוונה
לשפוט לגבי עתיד היחסים בין בני-
הזוג .״אתם מקבלים את הכלים, את
המידע,״ הוא אומר ,״עשו בו כראות־עיניכם
״.גם אם מסתמנת אי־התאמה,
אין בכר הכוונה לגירושין. להיפר,
מדובר בהמשר הקשר. המידע
הממוחשב הזה מראה לבני־הזוג את
המצב האמיתי, מצביע על נקודות־הקושי
שבתוך הקשר ביניהם, וגורם
לשיחה גלויה ביניהם, אפילו אם קודם
לכן היה להם קשה לדון בנושאים
כואבים. ל״אסטרוסקס״ ,אגב, זה לא
משנה באיזה זוג מדובר — גבר וגבר,

ההורוסקופ המיני הממוחשב
איזה מין את/ה?
אלה הם דבריו של חיים סבו,
האחראי ל״מכשיר״ החדש, האמור
לבדוק התאמתם של בני־זוג זה לזה,
מכל הבחינות, ובעיקר מן הבחינה
המינית. סבו בן ה־ ,42 תושב רמת־גן,
איש מחשבים ואסטרולוג, שילב את

אשה ואשה, שני שותפים בעסק.
שמו של הפונה אינו מעניין את סבו.
הוא זקוק רק לתאריך הלידה, שעת־הלידה
— מדוייקת עד כמה שאפשר
— ומקום־הלידה. סבו :״מי שאינו יורע
את שעת־הלידה שלו, יכול לפנות

אסטרולוג סבו והמחשב
אמא לא יידעת
לבית־החולים שבו נולד ולבקש לדעת
פרט זה. זוהי זכות השמורה לכל אזרח
במדינה. זה עדיף על זיכרונה של האם.
הרבה פעמים היא זוכרת את הצירים,
לאו־דווקא את שעת־הלידה...״
אם אין שעה — אין אפשרות לקבל
מפה אסטרולוגית. רמת־הדיוק הנחוצה
היא פלוס־מינוס חצי שעה.
המחשב ישתגע. סבו, ממוצא
הונגרי, בארץ מגיל ,5נשוי (פעם
שניה) ואב לשלושה, מותח ביקורת של
מה שהוא מכנה ״חגיגות של
אסטרולוגים״.
לדבריו, הם ממיתים ומחיים מנהיגי־מדינות
בהבל־פיהם. לפעמים הם גם
מפילים ממשלות.
״אלי אלוהים לא מצלצל, אני לא
זכיתי הוא אומר .״אי־אפשר,
לדעתי, לחזות מראש אירועים
פוליטיים. מעניין שאף אסטרולוג אחד
בעולם לא חזה את הרצח של אינדירה
גאנדי.
״כדי לאפשר אסטרולוגיה פוליטית,
יש צורך בנתוני־הלידה של כל ראשי־המדינות,
וחברי־הממשלה, ויועצי־הסתר
שלהם, שלא לדבר על נתוני
האשה והמאהבת, כי הרי כולם
משפיעים. ואז, אם אזין בכל הנתונים
האלה את המחשב הכי גדול, הוא
בוודאי יתפוצץ או ישתגע.

״האסטרולוגיה גם אינה מסוגלת
לחזות שאדם יחצה ביום מסויים את
הכביש וישבור גל. לעומת זאת, אפשר
לחזות שהאדם צפוי לנזק גופני
מסויים, או לנזק ברכוש, אבל קשה
מאוד לצפות את עוצמת הנזק. כמו,
למשל, אותו אסטרולוג שחזה שריפה
בביתו. מה שקרה במציאות היה
שבחורף התנור בביתו התהפך, וסביבו
נוצרה בעירה קלה, שכובתה מייד.
״מישהי באה אליי בבכי, סיפרה
שאסטרולוג אמר לה שהיא ־תתחתן
השנה. אמרתי לה ללכת אליו ולבקש
חתן, או את הכסף בחזרה ...בעיניי זוהי
תופעה עצובה, שנשים, ולעיתים גם
גברים, רוצים לשמוע מאסטרולוג
שבשנה הבאה הם יתחתנו. עצוב שיש
מי שמוכנים לדבר על,חוויה רומנטית
בעלת סיכוי רציני להתפתחות של
משהו קבוע׳.
״מה שכן ניתן לדעת בעזרת
האסטרולוגיה: תחת אילו השפעות
נמצא האדם, מה עובר עליו כיום,
באיזה תחום הוא עסוק עתה במיוחד.
בעזרת האסטרולוגיה אני מצמצם את
אין־סוף האפשרויות לשלוש אפשרויות,
או חמש. אני לא מנבא, לא אומר
עתיד, רק קורא את המצב הנוכחי של
האדם. בשבילי זהו מכשיר, הדומה
לייעוץ אצל עורך־דין כאשר יש בעיה

מישפטית, התייעצות עם רואה־חשבון
בענייני־עסקים, או כל שרות אחר
שארם זקוק לו במהלך־חייו.
״יש לאסטרולוגיה מקום יחד עם כל
אלה, אבל היא בפירוש לא מסוגלת
לענות על כל שאלותינו בחיים, ואינה
באה במקום השרותים האלה.
״נכון, האסטרולוג מסוגל לחדור
לניבכי־נישמתו של האדם, בעזרת
נתוני־הלידה שלו. הוא אומר לקליינט
סוד כלשהו מעברו, והאיש, בלי
שירגיש בכך, מפתח תלות מיידית,
באסטרולוג, .הוא ידע את סודי הגדול,׳
כך חושב הקליינט, ,משמע שכוחו רב
והוא יודע הכלי׳
״רמת־הביקורת יורדת, עד כדי
היעלמות ממש. השכל הישר נרדם
כמעט לחלוטין, וכך גם יכולת־הסינון
לגבי הדברים הנאמרים. אסור לשכוח
האסטרולוג הוא בנאדם, לא אלוהים,
גם הוא יכול לטעות. לכן אני אומר —
לכו אליו אם אתם רוצים, רק אל תבטלו
את עצמכם, ואל תקבלו את הדברים
כתורת משה מסיני. אני מכיר אנשים
בעלי אינטליגנציה גבוהה, שנפלו בפח
הזה, כי הסיטואציה, החווייה, היתה
חריפה וגרמה להם להלם.״
כמו לאונן. מסביר סבו :״נניח שאת
בת שלושים־פלוס, רווקה, שומעת
מהאסטרולוג שתור שנתיים תתחתני.

א. בי ה מן את
שהותי גביה ואבטחה בע״ מ
טיפול ב שי קי םללא כי סוי בכל הארץ בולל ב מגז ר ה ערבי
גבייה וביצוע צווי מעצר וצווי עיקול ביצוע פ ס קי דין ופינויים
בלד רו ת לחו״לאבטחה מיו הדת שומרי רא ש
חולון, סוקולוב ,13כ\ל׳ 854233,5053181,5053129־03
חיפה, החלוץ ,27 טל׳ 641711,666269־04

ירושלים, המלך ג׳ורג׳ ,16/6טל׳ 246842־ 0 2
אי תו רי ת, טל׳ 224341־ ,02 מנוי ,6555
נ תני ה, רמז 619093,15־053
אי תו רי ת, טל׳ 7549111־ ,03 מנוי ,6444ר פי

בירמן

בקרוב ייפתח סניפנו בבאר־שבע

ה עול ם דדיה 2617

את יוצאת שמחה, יושבת בבית ומחכה
שהאיש יבוא. הרי האסטרולוג הבטיח,
לאי עברו שנתיים, בן־הזוג לא הגיע,
ואת שוקעת בדיכאון.
חיים סבו אומר שהוא אינו בודק כל
שניה מה קורה בחייו ,״למרות שזה כיף
להתעסק עם עצמי. אני קורא לזה
לאונן. זה ביטוי חריף, הגורם
להתנגדות מיידית, אבל זוהי האמת.
הרי האדם מכיר את המיבנה
הפסיכולוגי של עצמו טוב יותר
מהאסטרולוג שאליו הוא הולך. אבל
שם מותר לו, באופן לגיטימי, לעסוק
בעצמו. זוהי חודיה אדירה, כל
המעצורים נעלמים.
״קל לראות במפה האסטרולוגית
את הדברים הכי אינטימיים, כמו באילו
איזורים בגוף אוהב אדם שייגעו בו. אני
נוהג תמיד לבקש רשות, לפני שאני
נכנס לפרטים מחדר־המיטות׳ ,ומעולם
עור לא נתקלתי בהתנגדות. בוודאי,
אנשים אומרים, מה זאת אומרת, בטח
שאני רוצה לשמוע איך אני במיטה ומה
המין בשבילי!״
״יש לך אנרגיה מינית!״ .מי
בין הפונים? סבו :״אין מגמתיות. כולם.
הכי הרבה — זוגות נשואים, או זוגות
לפני יצירת קשר קבוע ומחייב. יש גם
אנשים דתיים — אולי בגלל הדיסקרטיות
שבעניין, העונה לדרישותיהם.
מדובר בגברים וגם בנשים״.
סבו לא קורא בדרך־כלל את הדפים
שפולט המחשב, אלא מכניסם למעטפה
ומעבירם ללקוח. נוסף לדפים, מקבל
הלקוח גם את תדפיס המפה
האסטרולוגית שלו וטבלות שונות.
אלה לא אומרים לו הרבה, אבל בעתיד,
אם ירצה, יוכל למסרן לשימושו של
אסטרולוג.
השירות עולה 46 שקל. מתאים
כמעט לכל כיס, לא מתקרב למחיר
ביקור אצל אסטרולוג. כמו שסבו אומר:
״אני מספק שירות למי שלא יכול
להרשות לעצמו מרצדס, ולכן מסתפק
בפולקס 11א1ן.״
סבו, גבה־קומה, נאה, כסוף־שיער.
את צווארו מקשט, לא במפתיע,
מדליון־זהב בצורת אריה, המזל
האסטרולוגי הפרטי שלו. הוא אב לבת
16 ובן 12 מנישואיו הראשונים,
ושניהם גדלים אצלו. אשתו השניה היא
נועה אופיר״סבו, עיתונאית ועורכת־עיתונים
(ארם וביתו. מגזין ס ח והיא
אם לבן ,12 מנישואיה הראשונים.
כאשר התחתן בפעם הראשונה, לא
היה עדיין סבו בעניין האסטרולוגיה,
ולא היה יכול לבדוק את טיב הקשר
בעזרת מפות. בקשר השני נעשתה
בדיקה — הוא ונועה בדקו יחד את
מפת השילוב ביניהם.
האסטרולוגיה, למעשה, היא שהפגישה
ביניהם. היא צילצלה אליו,
בעיקבות כתבה בעיתון, רצתה לשאול
כמה שאלות .״הקו המנחה אצלנו הוא
פתיחות,״ אומר סבו ,״ראינו יתרון
בלשבת ולבדוק ביחד את השילוב
בינינו״.
סבו :״אנשים משתמשים בביטוי
,אני מאמין באסטרולוגיה׳ או לא, לא
מאמין׳ .באסטרולוגיה לא צריך
להאמין. בדת מאמינים, וזה עניין
ריגשי. לאסטרולוגיה צריך להתייחס
כאל מכשיר, המשרת(או לא) את צרכי
האדם״.
לכתבת השלם הזה דיווח המחשב
של סבו, בין השאר :״יש לך אנרגיה
פיסית, מינית ורוחנית רבה. את
מגנטית, מושכת, נוטה להיות כנה
וישרה. אין ספק שאת אדם שטוב
להישען על כתפו בעת צרה. ניחנת
ביכולת רגשית עשירה וחובקת־כל. את
רומנטית, מאהבת מלאת דמיון
והשראה, האוהבת להפליג בחלומות.
את פתוחה ועדינה כלפי בן־זוגך. את
אופטימית, תמיד רואה את הטוב שבבל
מצב, אך זה עלול לגרום לך להישאר
הרבה זמן במערכת־יחסים אבודה. את
מסוגלת ללכת על הקו הדק שבין דמיון
ומציאות, מבלי להינזק. אינך חוששת
לחשוף את פנימיותו ולהציג אותה על
פני השטח. את אשת־שיחה. מילים
ומישפטים הם מרכיב חשוב במערכת־היחסים
שלך.״
העולם הזה ׳ 2617

הקראב הוא / 7/ 7;7של חסר טן
!החסילון. עכשיו בא ישראלי
שלחל אח האטרקאים
והיפאריס לאכול אוחו

סטש׳1
מיסעדן ליפסון(משמאל) וטבח יפאני. למטה: סמל המיסעדה
א הרבעת תרשה זאת

^ תה נכנס למיסעדה ס״ד11 קר
(״הולך־הצידה״) ברחוב ה־ ,72 ליד
השדרה החמישית במנהטן, ואינך מאמין
למה שאתה רואה.
200 איש ליד השולחנות הולמים
בפטישי־עץ על יצורים מוזרים, המוטלים
על השולחנות המכוסים במפות־נייר.
אחר־כך הם מפצחים את החיות
המשונות בסכין מיוחד, ומתחילים
לטרוף בידיהם את התוך מהקליפה
המנופצת, לועסים ובולעים, כאשר
הידיים, הפנים ועוד חלקי־גוף
מתלכלכים לחלוטין. וכדי לעבוד קשה
ולהתלכלך, משלם כל סועד 40 דולר
בממוצע!
מי שחושב שרק פראיירים באים
לכאן, יכול לראות בכניסה למיסעדה
עשרות תמונות של אישי־שם, ביניהם
רוברטה פלאק, יוקו אונו, ג׳ק קלוגמן
(קורנס ,),ג׳רי לואיס, וכן ראש־העיר־

הל־החשבונות הורשעו (העולם הזה
.)17.7.85
כשהופסקה עבודתו בכל־בו, פתח
ליפסון מיסעדה בשם ספארי בכיכר
אתרים בתל־אביב, ושניה בהרצליה.
המיסעדות התמחו בהגשת רגים, וההצלחה
הביאה לפתיחת מיסעדות מקבילות
בשם ספארי, שהגישו לא רק דגים.
סוד הצלחת מיסעדות־הדגים היתה
האפשרות לאכול ככל יכולתך, תמורת
מחיר אחיד.
ליפסון מגלה סוד מיקצועי כיצד
למנוע התרוששות ממיסעדה המאפשרת
לישראלים לקחת כמה שהם
רוצים: כאשר האורחים יושבים ליד
השולחן, שמים לחם מרוח בשום ומשקה
קר, ללא תשלום. נותנים לאורח
לחכות כחצי שעה, עד שבא מלצר ושם
על השולחן צלחת ענקית של דגים,
שמהם ניתן לאכול כמה שרוצים.

עחן הספארי ומקבל בכל יום־הולדת
ברכה והזמנה לסעודה חינם(רק הילד).
הילדים היו גורפים את ההורים למיס־עדות,
שהנהיגו גם(לראשונה בישראל)
תפריט מיוחד לילדים, במחיר זול.
ההורים היו מתפתים על־ידי האפשרות
לחסוך במחיר הארוחה של ילדים,
וחשבון־הבנק גדל במהירות.
לפני שנתיים הגיע ארצה חבר-

על 1.2מיליון דולר, מזה חצי מיליון
דולר במזומן. למחרת הגיעו למקום
ליפסון ורוברט טולנאי, כשבידם
מיזוודה ובה הכסף, והמיסעדה עברה
ידיים.
כאשר קנו אותה, היה •לה מחזוה של
1.6מיליון דולר בשנה. כיום היא
״עושה״ 2.2מיליון דולר. ליפסוך החל
מפתח מסע יחסי־ציבור סביב אכילת

באוץ המציא שיטה: לתת ללקוחות לאכול דגים בר הגבלה
במתיו אחיד -אך למלא את קיבתם בלחם מטובל בשום
ייה אד קוץ׳ ,וכולם לבושי בסינרי־ניילון
ומפצחים קראבס בפטישי־עץ.
לכל המהומה הזו אחראי ישראלי,
בעל מיסעדות בתל־אביב ובהרצליה
בשם אריה ליפסון, החי שנים רבות
באמריקה, ושלמד מלונאות וקייטרינג.

האורחים הרעבים נאלצים לאכול
לחם בשום, טעים כשלעצמו, ושותים
מים מחמת השום והטיגון. התערובת
הזו יוצרת בבטן שיכבה מוצקה כמו
בטון, הסותמת את הבטן ויוצרת הר־גשת־שובע.
כאשר מוגשת צלחת־הד־

ילרות של ליפסון, רוברט טולנאי,
שעבר מישראל לניו״יורק בעודו נער.
הוא היה בעל מיספרה מצליחה בלונג־איילנד,
ורכש בהזדמנות מיסעדת־דגים
ליד המיספרה.
מכיוון שרוברט לא הבין במיסעדות,

1) 1(311 70/ 7/ 056) /ז 6\ 5 ¥0א 1116

1*0#0

<18) 11.

0X 688 1 ^ 0 8

)¥0X 1

ג 011¥ \ 1

זז 1וסא1 )\0ו\8ו\\מט\\.ו0 (<#מו(.י
) 1ז8ו\[זץ>1.דל\1

עלון יחסי־ציבור של המיסעדה במנהאטן
מיזזודה מלאה בשטחם כסף
לפני 15 שנה חזר ארצה, ותפס עמדה
בכירה ברשת־מלונות כאחראי על
המזון. אחר־כך עבר לנהל את המיסע־רות
בכל־בו שלום.
׳לפני חמש שנים הסתכסך עם שי
מאיר, בנו של מרדכי, והסיכסוך הגיע
לבית־המישפט ולשילטונות־המס, שנעזרו
בליפסון להגשת כתב־אישום נגד
המיסעדות של הכל־ס ומנהליהן, על
אי־תשלום מסים.
את שי מאיר ייצג אמנון גולדנברג
שהוציאו זכאי, אולם המיסעדות ומנ־

גים, אין האורח יכול לאכול יותר מדג
אחד, בקושי. הוא קם בהרגשה שאכל
דגים לשובע, וצלחת־הדגים מועברת
לשולחן אחר, והשיטה ממשיכה לעבוד.
שיטת הלחם־שום תרמה רבות
לחשבון־הבנק של ליפסון. במיסעדות
ספארי עבד על גימיק אחר. הוא הבין
כי מי שצד את לב הילדים, צד את
הארנק של ההורים.
במיסעדות הספארי החזיקו קוף־גו־רילה,
וכל ילד שבא לאכול היה מצטלם
עם הגורילה, מתקבל כחבר במ1־

נזכר בליפסון, והזעיקו לבוא לעזרה.
ליפסון נכנס בשותפות עימו, והחל
מריץ את המיסעדה בלונג־איילנד
בשיטות־הלחם־והשום.
ליפסון, בעל החוש הער לעסקים
וליחסי־ציבור, הבין כי הכסף הכבד
מצוי במנהאטן. הוא עבר במיקרה
ברחוב ה־ ,72 ראה את המיסעדה
ס״דווקר, נכנס ושאל את הבעלים,
ארני בנסון, בכמה הוא מוכר
(באמריקה, כל דבר הוא למכירה, תלוי
במחיר ).ארני נקב בסכום, והתפשרו

הקראבס המייובאים ממרילנד.
קראבס אלה, הנאכלים כאשר הם
בקליפה קשה, פופולריים בעיקר
במרילנד. בעיר בלטימור לבדה יש
מאות מיסעדות המתמחות בפיצוח
קליפת הקראבס בפטישי־עץ.
עד לפני כשנתיים לא ניתן היה
להשיג קראבס רחוק מאיזור גידולו
במיפרץ בלטימור, שכן לא היה ניתן
להקפיאו. באחרונה הוקם במרילנד
מיפעל שהמציא שיטה להקפאת
הקראבס לחודשים ארוכים, והדבר
מאפשר אספקה שוטפת של הסחורה
כל השנה, גם בחודשים שבהם לא ניתן
למשות קראבס מן הים.
פריצת־הדרך בעניין ההקפאה
החזירה את ארגי, מוכר־המיסערה, אל
הקונים, והשלושה פתחו עתה מיסעדה
גדולה במיאמי, שוב בשיטת ״אכול
ככל יכולתך״ קראבס, בתישעה דולר.
הלחם והשום עובדים חזק.
לפני כמה חודשים הוזמנו ליפסון
וארני ליפאן, להקים ברשת־המלונות
הגדולה 1ידהוטאני מיסעדות בשיטת
הס״דחקר פתחו מיסעדה־לדוגמה,
שזכתה בהצלחה גדולה. עתה מקימים
מיפעל מיוחד להקפאה, שיספק את
הקראבס ליפאן.
האם ליפסון נח על שמריו? לא, הוא
רוצה לפתוח מיסעדה כזו גם בישראל.
הוא יודע שהרבנות לא תרשה לו
לייבא קראבס, אבל חולם על
האפשרות — אם תגיע.

יזגאל ל בי ב *
—י 2 5

גרשון קניספל:

בעקבות מאיאקובסקי ל ...מאיאקובסק׳
סוף־סוף ניצבות רגלינו בשערי עיר־השרה או
העיירה הגרוזית מאיאקובסקי (בממדים סובייטיים
מדובר בעיירה, שכן ׳מספר תושביה
.)35,000
בכניסה למקום מקדם אותך פיסלו פשוק
הרגליים של המשורר, מעילו מתבדר ברוח, ידיו
תקועות בכוח עמוק בכיסיו, צוארונו פעור, ראשו
מלוסת קדימה, מורם במופגן. אנדרטה מרשימה.
רחבת הכניסה מזמינה את המבקר להיכנס
לעיירה — ,בתי־עץ עטופים בירוק, הרים סביב
ויערות מקיפים אותך מכל צד. ממארחיו כבר
נודע לך שביתם של המאיאקובסקים (שהפך
לאתר הנצחה) מצוי אי־שם בקצה העיירה,
למרגלות ההרים המיוערים.
ואכן, ליד הנהר הזורם בין העיירה לבין
מרגלות ההר, בעברו הבלתי־מיושב, עומר לו
חבוי בית בודד, טובל אף הוא בסבך עצים, ניצב
על עמורי אבן, כנראה בכוונה להמציא לו הגנה
כלשהי מפני הרטיבות שבמקום. מעקה
המירפסת שידעה ימים בהם נדחקו כאן יערנים
וציירים לקבל מאבי המשורר, שהיה היערן
הראשי של האזור, את רישיונותיהם וחוזי
החכירה שלהם, עשוי מוטות מגולפים. גג הבית
משופע וקירותיו — לוחות־עץ מכורסמים משהו
— מעידים על גילו רב השנים.
רחבה דשנת צימחייה מקיפה אותו סביב,
ואתה משער כי זו נוספה בעקבות הפיכת המקום
ל״אתר ״.שהרי אין זה מתקבל על הדעת שסביב
הבית המקורי היתה מידשאה.
אתה פותח דלת צרה, אופיינית כל כך בחלקה
העליון המקומר, כבחלונות המקומרים אף הם.
כל המשקופים צבועים לבן. בתוך הבית —
צניעות נזירית, הכל במשורה, כיסאות עגולי
מישענת, עגולי מושב, קלועים מנצרים; שולחן

עגול עשוי עץ אלון כהה וממורק. שידה ארוכה
מהרגיל. גם לשולחן גם לשידה רגליות חרוטות.
על הקירות טפטים במוטיבים פיליגראניים
חוזרים על עצמם. מיטת תינוק עוד ניצבת כאן
קבועה על כן דו־רגלי, תלויה כעריסה. בצידה,
מיטת ההורים הכבדה, אף היא עשויה עץ מלא,
מכוסה בציפה רקומה, ומרבד תלוי לו מעל.
הריצפה עשויה כמינהג המקום לוחות עץ עבים
וגסים, חסרי הדר וגינונים. אינני יודע מדוע
עלתה בזכרוני זכרון־יעקב הישנה. זכרון ילדות
אולי?
היה משהו מעיק בכל המיפגש הזה. בלהיטותי
״לחפש עקבות״ נקלעתי לפתע למצב של אין
מוצא...
טוב, אז היגעתי עד כאן, מקום שלא לכל אחד
ניתן לבקר בו, בדרך ארוכה ומיגעת, ומה הלאה!

מחזה קפק אי
אני מחפש תיעור, מיסמכים, סיפרי שירה
מקוריים בריתמוס השורות המיוחד של
מאיאקובסקי. משהו שיזכיר לי אותו כפי שהיה,
כפי שעמד שם בבית־הדפוס, מעמד ומגיה בעצמו
את שיריו ׳,משכתב, משנה, מחדש לדורו
ולדורות.

זו כבר תחנתי השלישית במסעי בן אלפי
הקילומטרים ועדיין לא השתחררתי מן ההרגשה
שנכנסתי לסימטה ללא מוצא, למבוי סתום. בכל
סיפריה ציבורית טובה, במדור האמנות, יש יותר
מרוחו של מאיאקובסקי מאשר כאן.
עוד אני שוהה כך נתוך להירהורי חרטה,
ולפתע מודיעים לי שהמוסיאון הסמוך לבית
המשפחתי, אף הוא חבוי בצימחייה העבותה
שבכאן, מוסיאון שעליו נאמר לי תחילה כי הוא
סגור לרגל שיפוצים יסודיים, ייפתח למעני כדי
שאוכל לעיין באוצרותיו.
אני עושה את ררכי בבהילות ולעיני ניגלה
מחזה קפקאי שאפילו אצל היוצר היהודי מפראג
אין רבים כמוהו.
על הקירות צילומים של מאיאקובסקי,
בגדלים שונים, בסדר כרונולוגי, רובם צילומים
מוכרים. כאן הוא מוקף כמשוררים אבל גם
ובאמנים־עמיתים. בידידים בקומיסארים,
הסיגריה הניצחית תקועה לו בזווית פיו הקמוץ
בסרקאזם.
כאן מוצגים גם כל האביזרים התיאטרליים
אותם טיפח ובעזרתם שיווה לעצמו את הופעתו

הבוהמית, הדרמאטית ואולי גם האגרסיווית־הקנטרנית.
כך, הצילינדר המוכר, חולצתו
הצהובה הארוכה בעלת הצוארון המתעופף שכבר
היתה אף היא לשם־דבר, מקל״טיולים מגולף
מעשה ידיו, בו היה גאה במיוחד. בזיכרונותיה
מתארת אלזה טריאולה, אחותה של ליליה בריק
אהובת מאיאקובסקי׳ ולימים היא־עצמה אשתו
של המשורר הצרפתי הגדול לואי אראגון, את
מפח־נפשו שעה שמקלו זה נגנב ממנו בעת
חקירה משטרתית בלב פאריס בשנת .1925
כאן גם נשמרו עניבותיו הרחבות של
המשורר, וצעיפיו אותם הטיל לאחור במחווה של
רישול טרזני, תוך שהוא שומר על אותה הבעה
מלוסתת, שהיקנתה לו תמיד מראה של עליונות
תוקפנית; מה גם שקומת־הענק שלו גימדה
ממילא את כל סובביו.
אני מסתכל בכל אשר סביבי והינה הכל
מכוסה בקורי עכביש ובאבק נסורת עבה הרובצת
על הכל כשיכבה רבת־שנים. לא ייאמן!
ואינני יכול אפילו להקשות, לבוא בטענות.
הרי הודיעו לי כי המקום סגור למבקרים לרגל
שיפוצים. אשר לנסורת, זו הצטברה כתוצאה מן
העבודה במכונת הליטוש שבה מירקו את ריצפת
העץ המעוטרת. ואכן, סלילי נייר.לטש זרוקים
מסביב. מי שעבד כאן הותיר את כל הבלגאן הזה,
מבלי לסדר דבר, מבלי לקנח אבק, מבלי להזיז
מאומה, עד שיחזור. הרי לא ציפה למבקרים.
ביקורי נערך ביום הראשון, עבודת השיפוץ
הופסקה ביום הששי, והיא תתחדש שוב למחרת
היום, ביום השני, כמו אצל הקפיטאליסטים...
מאיאקובסקי שלי, מאיאקובסקי שבעקבותיו
באתי לכאן למאיאקובסקי, היא ״בגדדי״ לשעבר,
הינה הוא מכוסה לעיני בשיכבה עבה של אבק
ונסורת. מגדולי המחדשים, המהפכנים באמנות,
מי שהקפיד תמיד על ניקיון וסרר מופתי, מכוסה
באבק ובקורי עכביש. האם תיתכן סצינה
קפקאית יותר?

לאן נ על מההב לו רי ת
הספרים שכה חפצתי לעיין בהם נתונים היו

בתוך ויטרינות סגורות, אף הן מכוסות באבק
סמיך. מחמת ״קדושת המקום״ ומבוכתי שלי, לא
העזתי לגעת בשום חפץ, שכן שיכבת האבק
היתה ״נפגעת״ ומסגירה את נוכחותו של האורח
החטטן!
הינה הם כל האוצרות הגנוזים — בהישג ידי
ואף על פי כן איני רשאי לגעת בהם. איני רשאי
לדפדף בספרים, להפוך בכיתבי־היר, לפשפש
במגירות. כדי לפצות את עצמי אני מעיין
ארוכות בכרזותיו של מאיאקובסקי. סוף־סוף
ניתן לי לראות את האוריגינאלים של חלונות
ה״רוסטה״ המהפכניים (מעין עיתוני קיר בכתב
ובציור שהוצגו בחוצות הערים בחלונות ראוה
לחינוכם של ההמונים) .הינה הם לפני, צבועים
בשיכבת גואש לא אחידה, כך שניתן להבחין
בעוביה השונה ממקום למקום. לידם תלויים
צילומים תיעודיים לא מוכרים לי של
מאיאקובסקי בחברת ליליה בריק, אשתו של
אוסיפ בריק ואהובתו של המשורר, וכן של
אמנים אחרים מצוות הפוטוריסטים וה״לף״(חזית
השמאל) .כולם רכונים סביב הענק״ המוליך
בביטחה את מיכחולו בעקבות קווי המיתאר
של אחת הדמויות על גבי כרזות ה״רוסטה״.
האם לא כינה את עצמו ״המתופף״ של המהפיכה?
לפתע נעלמת בצילומים בלוריתו השופעת
של מאיאקובסקי ומתגלה גולגלתו המגולחת
למישעי. עד כה היכרתי רק את גירסתו של

אלכסנדר פן ידירי לגז זה של השיער השימשוני.
פן סיפר כי משגילה מאיאקובסקי ששערותיו
מתחילות לנשור נתקף בהלה, ואז, אחוז אימה,
ביקש לעצור את התהליך על ידי הגילוח. ואילו
כאן, בארכיון, אני מתוודע לגירסה שונה לגמרי
הקשורה באמן הרוסי הנודע איליה רפין.
מבקר הספרות הנודע קורניי ״ צ׳וקובסקי
מספר בזיכרונותיו על אחת הפעמים בהן אירח
את המשורר בקואוקאלה, אז אזור הביצות שליד
לנינגראד — פטרבורג של אותם ימים. באותה
הזדמנות, היה זה בשנת ,1915 שנתיים לפני
מהפיכת אוקטובר, נפגשו מאיאקובסקי והצייר
הנודע בן המאה התשע־עשרה. בניגוד
לחששותיו של צ׳וקובסקי, שידע את רתיעתו
של רפין הקשיש(הוא התקרב אז לגיל השבעים)
מפני פוטוריסטים והדשנים אחרים למיניהם,
עלתה הפגישה יפה ורפין אף ביקש
ממאיאקובסקי לדקלם את אחד משיריו. זה לא
השתהה — תמיד אהב לדקלם את שיריו בעל-
פה — והחל מדקלם מתוך הפואמה
הפוטוריסטית ענן במכנס״ס, מביכורי יצירותיו.
להפתעת הכל, התלהב רפין השמרני — עד כדי
כך שהפציר במשורר לדקלם עוד ועוד משיריו,
ומאיאקובסקי קרא וקרא.
עד שרפין מחא לו כפיים והודיע לו במפגיע
שהוא איתן בדעתו לצייר את דיוקנו.
ואכן, לא רחק היום ורפין הודיע למשורר
שהוא מחכה לו באטלן ה שלו בדאצ^ה (מעון
הנופש) שלו, אף• היא בקואוקאלה. בדרך זו או
אחרת רמז שהוא מבקש להנציח בעזרת רעמת
שערו של מאיאקובסקי את עוז דימיונו היוצר של
האמן.
מאיאקובסקי שמע את הדברים וחש למספרה.
משהגיע לאטלן ה בשעה היעודה —
מאיאקובסקי נורע ברייקנותו — נדהם הצייר
לגלות לפניו את הענק כשהוא קרח למישעי
בגולגולת מבהיקה. צ׳וקובסקי מספר שרפין
השמיע נהמת־כאב והתישב המום בפינת
האטלן ה. ואילו מאיאקובסקי ביקש לנחמו

באומרו לו כי ״השיער ישוב במהרה לקומתו
הרגילה״.
רפין יצא ידי חובתו ושירבט רישום מהיר של
קודקודו הקך ח של אורחו. משביקש צ׳וקובסקי
לשמוע את פשר מעשהו של מאיאקובסקי, נהם
זה ומילמל בתשובה :״האשמאי הזקן רצה להיאחז
ברעמת הסרק הדרושה לו על מנת להנציח
משורר לאומי. יבושם לו! אבל אני לא בזכות
שערותי אני משורר — ולא הרעמה תהיה הגורם
ל,יצירתו ההיסטורית׳ של מיודענו רפין הגדול!״
כיום נראה לי שגירסתו של צ׳וקובסקי היא
המשכנעת בין השתיים. מכל מקום, היא הפיוטית
יותר...

יד המקרה
ועוד דבר למדתי מתוך המעט שניתן לי לעיץ
בו באותו גינזך. המדובר בזיכרונותיו של המו״ל
הגרמני השמאלני הנועז וילאנר הרצפלדה, אחיו
של ג׳ון הארטפילד, הפוטומונטאז׳יסט המפורסם
שהיה ידידו של ג׳ורג׳ גרום (שניהם החליפו את
שמותיהם הגרמניים באנגליים במחאה כנגד
ארצם: גיאורג הפך לג׳ורג׳ והרצפלרה הפך
להארטפילד
מספר הרצפלדה: פעם שאלתי את מאיא־קובסקי,
״ :אתה מטפל בפואמה שלך
״ 150,000,000״ (זה שמה!) לעיתים בחרוז
החופשי דוגמת וולט ויטמן ולפעמים אתה קוטע
אותו בשרירות. בזמן האחרון נע החרוז שלך
בתנועה מאולצת מלמעלה משמאל בדילוגים
קצרים כלפי מטה ימינה, מה פשר הדבר? מה
אתה מבקש להשיג בצורה כזאת?״
המשורר חייך לרגע והשיב :״אתה שואל כיצד
היגעתי לטכניקה כזאת של חריזה. אשיב לך.
ובכן, בעיתונות רוסית טורי העיתון צרים עוד
יותר מאלה שבעיתונות הגרמנית, והרווחים
שביניהם צרים יותר מאלה שבעיתונות הגרמנית
והאנגלית. לכן חייבים הסדרים לשבור את השורות,
בעיקר כשהן ארוכות, מספר רב של פעמים
...את זאת הם עושים בצורה שרירותית,
מיכאנית. התוצאה: הרצף המילולי נקטע בצורה
טכנית, חיצונית, בלי כל הצדקה לכך מצד
המשמעות.״ התלונן מאיאקובסקי באוזני
הסדרים והם ביקשוהו שיחלק את שורותיו
בעיצמו בעזרת עיפרון אדום במקומות הנוחים לו.
ואולם, אליה וקוץ בה. לדיברי מאיאקובסקי,
נהגו הסדרים להדגיש את ראשיתו של משפט
חדש על ידי הותרת השורה שמעליו ריקה:
״שורה לבנה״ בלשונו, מספר הרצפלדה. חללים
אלה של ״שורות לבנות״ יצרו את הרושם
שהשורות ה״שבורות״ הופכות לבתים חרשים.
״זה הפריע מאוד. שיחות הבהרה עם הסדרים
והמעמדים הביאו שוב לתוצאות הרצויות: עיצובן
הטיפוגרפי החדשני של שורות מדורגות, בלא
חללים מיותרים ״.דעתו של מאיאקובסקי היתה
כי משוררים רבים יאמצו לעצמם צורה
טיפוגראפית־ריתמית חדשה זו, שכתוצאה ממנה
ייעשו שיריהם ארוכים הרבה יותר: וכיוון ששכר
הסופרים משולם כידוע ״לפי השורה״ ,ייצאו
המשוררים נשכרים גם מן הבחינה החומרית.
אבל היתה עוד סיבה: שבירה זו של השורות
תקל, לדעת המשורר. על מלאכת הקריאה וה־דיקלום.
לא עוד דיקלום הרגוני מייגע בדרך
השיגרה, קל־וחומר כשהוא נטחן בקצב ״תיבת־הנגינה״
המעלה גירה וחוזרת לעייפה.
כך הביאה יד המקרה לאחד החידושים
הגדולים ביותר בשירת המאה העשרים!

ה פ רי ד ה
הפרידה מעיירת המשורר היתה מלווה
ברגשות מעורבים. מצד אחד נתלוותה אליה
מועקה אופיינית לביקור חטוף מדי, מרגש אך
מהיר מדי. מה גם שקדגוו לו שנות ציפייה רבות
וארוכות כל כך.
אך היה גם יסוד לקורת־רוח, ואפילו להת־רוממות־רוח.
שלא כבמקומות ״תייריים״ ,המדובר
כאן באמת בעיירה שכוחת־אל. זה סוד קיסמה
ומקור משיכתה. הזר המזדמן לכאן מרגיש כאילו
נעצרו כאן מחוגי השעון מלכת, אולי באותו 19
בפברואר 1906 שבו העתיקה מישפחת המשורר
את מקום מושבה מכאן למוסקווה (שנתיים
לאחר־מכן כבר נעצר מאיאקובסקי בפעם
הראשונה על פעילות מהפכנית!) .ומי שיוצא
מכאן ו״חצי תאוותו״ לא בידו יוצא גם ברצון
לחזור בקרוב.
ואף־על־פי־כן קשה להשתחרר מן התחושה
הקשה שלא תהיה הזדמנות נוספת, לא יהיה עור
״בקרוב״ כזה: שביקור מעין זה מזדמן לאדם פעם
אחת בחייו — ולא עוד. ואז אתה מוצא את עצמך
רדוף רצון עז, הנובע אולי גם מאיזה רגש
אחריות, לקלוט הכל, כל תו, כל פסיק, כל רחש!
לתעד ולשמור בזיכרון כל רבר שאותו ניתן

להעביר הלאה ...שכן היתה זו משימה בלתי־אפשרית
כמעט לזר(ואפילו לרוסי) להעמיק כל
כך לדרומה של המדינה הענקית הזאת. וכל מי
שסייע לי בכך יעמוד שוב על הברכה!
כאמור, הזדמנות נדירה, קצרה מדי. ובכל זאת
די היה גם בה להעלות שוב בעיני הדימיון את
זיכרה של תופעה מיוחדת־במינה זו של אדם
שרבים ממכריו תיארוהו כ״כוח איתנים שאינו
ניתן לריסון״; צירוף נדיר וחד־פעמי באמת של
אדם־בולדוזר גורף הרים, כאותם בולדוזרים
שראינו כאן בדרכי גרוזיה, עם רגישות אנושית
מחודדת עד כדי כך שהיא מוצאת לנכון להטיף
ל״יחס טוב לסוסים״ ,כשם אחד משיריו של
מאיאקובסקי המתורגמים בידי אלכסנדר פן
מעריצו.
אותה ליליה בריק, שליוותה אותו שנים,
ואשר היכרותם החלה עוד בהיותה בת ,15 העידה
עליו :״אהבה, קינאה וידידות — את כל אלה
חווה מאיאקובסקי בעוצמה כזאת שלא ניתן היה
לרסן ...הוא לא היה, ידיד של שיג־ושיח׳ ,הוא
היה כאחוז דיבוק המחרז ללא הרף, ולא חשוב מי
נמצא בחברתו אותה שעה. דיבוק זה לא הניח לו
עד לבעירה הגדולה שכילתה אותו בסופו,של

לדבריה, לא הסתפק מאיאקובסקי ב״אמירה״
או בתגובה בלבד. בעזרת חרוזיו ביקש להשפיע
השפעה מוחצת ומכרעת לא רק על מאזיניו כי
אם גם על מהלך ההיסטוריה.
עד כאן ליליה בריק.
שלום לעיירה מאיאקובסקי. מחר חוזרים
לבאקו ומשם למוסקווה שממנה ברכבת הלילה
ללנינגראד.
שירה למה החסון המ שורר?
משה דור
בראש השונית
מבחר שירים 1954־1986
ספרית מעריב
למה החסן המשורר?
המשורר׳ החסך
יוה נושבח. יעלה נושר.
נגן מסן.
בשורות אלה חותם משה דור את סיפרו בראש
השונית — מבחר ייצוגי ראשון ל־ 32 שנות שנות
יצירה, מאז ברושים לבנים הלקראתי ועד שירים
חדשים. המאוחר שבהם.

מוסמך להמליך?
תגובות האמן משה ברנשטיין שלח לי את התגו בה
הבאה על דברים שנתפרסמו במדור זה
בעניין פרס־ישראל וביקש שאפרסמה ״על
סמך חופש הביטוי בעיתון׳׳ ,כדבריו. אני
עושה זאת ברצון. ואולם משה ברנשטיין גם
ביקש שאשיב אישית על דבריו, ואילו אני
מעדיף בשלב זה שאחרים יצטרפו לדיון
בתופעה אותה ניתחתי ואשר גם עתה אין לי
מלה אחרת לכנותה זולת שחיתות.
נתן זך
בתמיהה קראתי את הפולמוס על מתן פרס־ישראל.
לא אכנס לבעיה סבוכה זו. אבל ברצוני
לשאול: מי מוסמך להמליך ולהדביק שמות כגון
״רבי־אמנים״ לציירים, וגם זה: מה זאת אומרת
״רבי־אמנים״? מי הסמיך את מי להדביק להם
תואר זה שאינו מגיע להם. הם (ברשימה שהופיעה
כאן נזכרו שמותיהם של אביגדור סטי־מצקי,
יחזקאל שטרייכמן ואהרון גלעדי — נ.ז).
אומנם אמניס לא רעים בזכות עצמם. אבל הם
רחוקים מאוד מלהיות אהובי־הציבור או מוכרים
על ידי כל שכבות־העם. בהשוואה לח״מ (הם)
בתחום זה אפס. קיימת נטייה כזאת הרווחת בארץ
בעיקר בקרב קליקה מסויימת להדביק תוא־רים.
ליטבינובסקי היה אמן טוב והגיע לגיל 92
ולא זכה לפרס־ישראל. אשהיים, שטיינהארם,
פלדי ורבים אחרים היו כולם אמנים טובים אבל

רחוקים מלהיות רבי־אמנים. קראתי באיזה מאמר
שהדביקו לזריצקי את תואר הארמור של האמ־נים(
.מצחיק מאוד ועצוב מאוד) ומה לאבות
ישורון ולפרס־ישראל? בהשוואה לאורלנד. האם
בגלל שנים ( )83 מגיע לו? אני זוכר שבזמן
ששלונסקי, אלתרמן, חלפי, אורלנד ועוד
מכובדים ישבו ב״כסית״ — אדם זה הסתובב
הלוך וחזור בחוץ בשתיקה וחיפש אלזה פינה
לשבת בה בודד. מה התרומה הגדולה שלו בכדי
להניע את המוסמכים לתת לו פרס-ישראל? חלפי
שפאר את הבימה־העברית וכתב את שיריו
הנוגים — האס זכה לכבוד כלשהו? מה פתאום
גלעדי. ומה פתאום סטימצקי ושטרייכמן? האם
בגלל גילם, בגלל היותם ותיקים בארץ?
אני כופר בכל התופעה הזאת. ישנם בארץ
״ספצים״ ומלומדים בשטח הספרות והאמנות והם
מהווים קליקה מסוכנת לחיינו התרבותיים הטהורים
והנכונים. אני נאבק על חיי ועל יצירתי
כמעט 55 שנים. מהן 40 שגה בארץ, ויודע וגם
חשתי על בשרי מה זה להיות אמן שאינו נתמך
על ידי שום צד...
בגיל 67 אני עומד פרוץ בפני הרוחות הרעות
שמרעילות כל צל טוב של כבוד. ואני רוצה
ברגע זה להיות קצת דוקרני ו״דוגרי״ ולשאול
את כל אותם שוחרי אמנות: מה יהיה גורל אמן
יהודי שמחפש את הזהות שלו ואינו מתפתה לכל

בחרתי לפתוח דווקא בשיר החותם — ארבע
שורות חסרות כותרת ששבו את לבי ופתחו בפני
צוהר לדון בשירתו של המשורר הוותיק שגם זכה
השנה בפרס ביאליק.
מן התכונות הבולטות במבחר זה הם המעברים
החדים מנושא לנושא, ובעיקר זוויות הראייה
המשתנות. לפעמים נדמה כי לא ייתכן שהמשורר
אשר כתב ״מרחב הוא לעיתים מרחק בלבד /.בגוף
המזדקן כואב כל דופק״ (עמי )32 הוא אותו משורר
הכותב בשיר אחר :״מרוקנית צעירה שואלת, :זה
האוטובוס לאשקלון מגיע?/מבעד לחולצה
המהדקת פיטמותיה קשות כחלוקי נחל / .הג׳ינס
על ירכיה מחשבים להתפקע עמי .)56 הפשטה
מול הסתכלות, הגות לא־מרשימה־במיוחד
לעומת הציור שנעימתו סכסואלית — ,שגם אם
הוא נעלם בשיר זה או אחר משירי המשורר
שלפנינו — חזקה עליו שיחזור ויופיע בשכני
אולי בזה טמון סוד כוחו של מיבחר זה: המשור
מתגלה כאן בפנים רבות, משנה לא רק מקום
אם גם צורה ומזל ...תוך כרי קריאה ליוותה אות
ההרגשה שאני קוראת אוטוביוגראפיה שירית

שאני מתלווה אל הכותב כיברת ררך לא-
מבוטלת. ואני מציינת זאת לשבח.
בניגוד לכמה משוררים אחרים, מבקש דור
במודע לצאת מדלת־האמות אל המרחבי, אל
הארץ האחרת, וגם אל הזרות, הניכר והאקזוטיקה
— אולי דווקא מפני שכוחן של דלת־האמות שלו
מורגש כאן כל כך. ואכן, גם הניכר והאקזוטיקה
חודרים לשיריו כמו אל תוך נעלי בית. ועם זאת,
נותר בשירים משהו לא־מבויית, משהו שנכסף אל
אי־הביות, אל הפרא, אל הקדמון — ולוא רק
במלים.
מה שמפתיע כאן אינו הניסיון להעלות את
ד,לוקאליות הפרובינציאלית (ה״ילידית״) שדור
הוא מראשי דבריה בשנים האחרונות, אלא דווקא
היפוכו — הניסיון לחרוג ממנה. וכך צפוני
ומיזרחי קרבים ומיתרחקים כאן, קרבים
ומיתרחקים. תנועה שהיא אולי תנועת מטוטלת,
אבל היא גם תנועת הנפש שצר לה בקרוב וזר לה
ברחוק.
״העולם קטן עלי. מדוע, עולם, אתה קטן עלי/
כתפוז מתייבש עמ׳ .)87 והזרות ׳הולכת

להציל?-להרוס!

שם תערוכת צילומיו של צביקה זליקוביץ הנערכת בימים אלה במוסי-
און ראובן בתל־אביב הוא. הצילי! אבל דווקא הצילומים גורמים לתגובה
אחרת לגמרי: להציל? לשם מה? אדרבה — להרוס! צביקה זליקוביץ מוכיח

שההרס הוא יפה מאוד.
צביקה זליקוביץ מצלם בצבע קטעים משרידי מיבניה הישנים של תל־אביב,
אלו שעומדים על סף ההרס ואלו שההרס כבר נתן את סימניו בהם,
וצילומיו מהנים מאוד את העין. ציבעיהם חריפים: כחול חזק או צהוב חזק
או אפור חזק, כמראות הארץ המוכים בשמש שאין בהם גוונים.
הוא מצלם קיטעי מעקות, קיטעי גזוזטרות, חלונות ישנים, תריסי־עץ
ישנים, קירות מתקלפים, מדרגות, עמודים מתמוטטים, ואת תחביבו הגדול
— ״האישונים״ ,אלו ה״מענטשלעך״ ,אישי הברזל הקטנים שהחזיקו בשנות
העשרים את תריסי הבתים: יצורים מיוחדים, כך נרמה לי, לתל־אביב בלבד.
בצילומיו של זליקוביץ אין ״אישוני״ ברזל הדומים זה לזד״ לפנינו כאן עם
שלם, על כל מעמדיו ומעמדותיו: מן האצולה ועד האחרון באנשי השויק.
זליקוביץ מבקש לתפוס בתל־אביב ישנה, זו שבין נווה־צרק ובין מוגרבי
השרוף, קטעים ארכיטקטונים מרשימים, פרטים ופריטים שרק עין סקרנית,
אוהבת וחדה מסוגלת לתפוס. הוא הופך קטעים אלו למעשי־אומנות־ואמנות
צבעוניים ומבקש להוכיח באמצעותם כי יש לשמרם ויש לשמר את בנייניהם,
כדי להציל את עברה של העיר, שהרי אין תרבות בלי שמירת הרבדים
הקודמים וכו׳.
אבל בעיני מעוררים צילומי ההרס־בהתהוותו מחשבות אפיקורסיות,
דווקא. כגון מה שכבר אמרתי על יופיו של ההרס. עובדה — צילומיו של
זליקוביץ.
בתי תל־אביב של שנות העשרים הם בתים פסבדו קלאסיים, פסבדו
יווניים, פסבדו רנסאנסיים, דומים לבתי המזרח, אולי ים־תיכוניים, אולי
תורכים, ומזכירים גם בתים של אודסה, ורשה ולוח׳ .כבר בעת שנבנו היו
בעצם בתים־של־כאילו, בתים שלכאורד״ פרי ותערובת של חלומות. אז
אהבנו חלומות, אבל היום הרי נתפכחנו.
במשך השנים נהרסו הבתים והלכו. אנשים רבים דיברו הרבה על כך שיש
לשמרם, אבל איש לא עשה מאומה, וכך מסוגל היום צביקה זליקוביץ לצלם
הרס בהרס: עמוד סדוק, קלאסי כביכול, עומד על כרעי מוט־ברזל: כד מזרחי
מתקלף על בליטת בית: קראמיקה של בצלאל המבקשת להעתיק את

אמן ברנשטיין: מי יגאל את האומנות טלי!
אותם ״איזמים״ אופנתיים? מי יגאל את האמנות
שלי שהיא כולה כאב, מאבק וחיפושי-ררך בקשר
לנושא העבר הטראגי העקוב מדם?
אילו ניתן לי במרוצת השנים להגיע למעמד
המכובד של פרס״ישראל — בחרדת קורש הייתי
מפזר את הפרחים על קיברותיהם של בני עמי
המעונה, הטהור והקדוש שלא זכו לראות
בתקומת־ישראל!
ועודני תקוה, אם יינתנו לי כוח, שנים וחיי
יצירה, להגיע ולזכות במעמר זה.

משה ברנשטיין
וגדלה: תפוז מתיבש, מזה, ועיוור/נוכרי שממנו
נמלטות הציפורים בפארק. וישנן כאן כמובן גם
המילחמות המיזרחיות הרודפות את המשורר
בעקשנות, כאילו נתכוונו לפגוע דווקא בו.
אין אלה שירי נוסטלגיה וגעגועים. דור הוא
משורר מפוכח ואינטליגנטי מכדי שיתיר לעצמו
את מתק הנוסטלגיה וקלותה. סכר כנגדה —
ניצול כל ה״חוויות״ — כל הירהור וכל בדל־מעשה
— כחומרי־גלם להנפקת השיר.
כבר ציינתי את ריבוי הפנים של המשורר
שבכאן. לעומת זאת, בשירים המייצגים במיבחר
זה את סיפרו האחרון, שירים חדשים, מופיעים
להם פתאום שירים מקבילים כמעט לשירים
מוקדמים. אבל משורר בוגר וחכם־ניסיון הוא זה
החוזר כעת אל פיוטיו המוקדמים, כשהוא נותן
בהם סימנים של אותה בגרות ואותה חוכמה. לכל
דבר יש מחיר ומחיר בגרותו החדשה של דור:
היעלמות הקלילות הנערית־מישחקית שאיפיינה
חלק ניכר משירי הנעורים. העיסוק הפילוסופי
במוות — בעבר חלק מאותו מישחק מלים —
נעשה פתאום קרוב, ממשי ומאיים :״במות
משוררים קווים אינם משתנים /קו רוחב׳אינו
מתרחב. קו אורך נותר/באורכו כשהיה/...אין
המתימטיקה נכתבת אלא/בשביל מתימטיקאים/
בשביל מי/השירה?״ (עט׳ .)118
בסיפרו הראשון, ברושים לבנים, כתב המשורר
ביתר בטחון :״ואנו/,חמושי מפסלת/,נחצוב כאן
שיר/.קדמון/.מם לע״( .עט׳ .)7
שני פירקי חיים, שתי תשובות, אותו משורר.
ובשורות האכזריות אבל גם הנפלאות ביותר
שבספר :״אני צפור שהיתה פעם משורר/...
המשורר שהייתי פעם מתחבט בליבי עט׳
.)119
אבל מי שמסוגל כך לכתוב על עצמו, ומי
שהמילים, מילותיו, נשמעות לו כדי כך, אין לו
מה לדאוג שמא מיצה את עצמו.
צופה לאחור, בראש השונית שלו, צופים שיריו
של דור גם אל ארץ חדשה אשר לריווחיו ממנה

אנו ממו;ינים•

ציפי שחרור

משה דו ר
מיכלאמילו ברחוב אחד־העס
הנביאים של מיכלאגג׳לו מהקאפלה הסיסטינית ואריחיה נופלים: בית ים
תיכוני צולע על ירכו. כאשר אתה רואה בית קלאסי נהרס — לפניך מראה
טראגי. כאשר אתה רואה בית קלאסי־לכאורה בתל־אביב של ״כאילו״ נסדק
והולך, זה מעורר גם חיוך. בעיצומו של דבר, הוא מזכיר לך שאין נצח
בעולם, וגס אנחנו נהרסים והולכים, ומדוע יהיה גורל הבתים שונה מגורל
מקימיהם ובעליהם??
ועל־כן: הצילו לא, להרוס! כמה יפה היא תבערת השקיעה! אבל
להרוס לאט־לאט, כדי שהצלמים יספיקו לצלם, הציירים יציירו, המשוררים
יחברו שירים והסופרים — ספרים. וראש־העיר ינאם. עיר חדשה תעלה
ותצמח ויחד עמה אמנות וספרות נפלאות. ועיני כולנו תחיינה ותחזינה.
ש. שבא
אמז;

דמדומי, יוני 1982
סיגלים הדמדומים בתל־אביג ביוד
צגר על אפק שבתי־מלון פצעוהו.
סגל ראש היך רה המפרך, ימתיכוצי
ומתעקש לצמח. סגלים המסוקים
בהגיחם מרחם מים ומתכת.
סגלים צלילי תבת״הצגיצה
המבשרים לרחוב שבעה סוגי
גלידה ומות.
(מתוך ״בראש השונית״)

נם־־בוי תבור, ע 1זבאדוהאר ־ ץ. ע ו ־ בצאתוה 1אמודה :

,אוי ששח את הנל
י ס ייד נסף! י
היתה לשם עסקים לאוו־דווקא
מוסיקליים .״שמעתי שבארצות־הברית
אפשר לעשות כסף שיגעון מעיסקי־בניינים.
במוסיקה יותר קשה שם
להצליח.״
הוא נסע לארצות־הברית, יום אחד
אחרי ששודרה בטלוויזיה הישראלית
תוכנית־יחיד שלו. אז היה בשיא
הפופלריות.
השמועות שהגיעו לארץ, אחרי
נסיעתו, דיברו על כישלונות כלכליים.
שימי עצמו אומר על מצבו הכלכלי:
״ברוך השם, לא חסר כלום!״ ומקיש
שלוש פעמים על השולחן.
למה הוא בכל זאת חזר לארץ?
״ג׳ניפר היתה זוישרצתה לחזור. מצירי

מתוכה (הלנה, לילה בלי כוכב) צעדו
בראש מיצעדי הפיזמונים והושמעו
תדיר ברדיו.
עד שימי תבורי, לא היה אף זמר
קאסטות אחד שהצליח כמוהו.
אחרי ההצלחה המסחררת של
חיפשתי שירים, הוציא הזמר התימני
מנס־ציונה עוד ועוד תקליטים. כולם
הצליחו והיו לרבי־מכר. אין לי אהבה
הוא שר, והיה מוקף באהבתן של אלפי
מעריצות. הוא הופיע ברחבי הארץ,
ורומאנים רבים עם יפהפיות זוהרות
נקשרו עם שמו. הרומאן הארוך מכולם
היה עם רונית בן־בסט, שהיתה נערת־היופי.
הרומאן נקטע בגלל נישואין
פיתאומיים ומפתיעים עם ג׳ניפר,

ולא מוסיקה מיסחרית בשביל כסף, הוא
מבטל אותם בהינף־יד.
״כנראה אני יותר כן מהם. לי יש
אומץ להגיד דברים שלהם אין אומץ
להגיד. אני עושה הכל בשביל כסף!
״למה דווקא צרפת? פעם, במסיבה
בבית של פלאטו־שרון, היכרתי צרפתי
עשיר, שהתלהב מהקול שלי. הוא
החליט להשקיע בי״.
כבר היום שימי מוכר ואהוד בקרב
יהודי־צרפת. מידי שנה הוא נוסע
להופיע שם, וקוצר הצלחה רבה
במופעים הללו. הוא מראה בגאווה
גיזרי עיתונים רבים המספרים עליו.
״הנה״ ,הוא מצביע על קטע גזור
מעיתון צרפתי ,״כתבה עלי. בעיתון

תבררי בהופעה ב״אלדוראדו״ בפאריס
אני חצה להניע למידס ד
}*ץ נה אחת בארץ הספיקה לשימי
תבורי, שחזר לפגי שנה
מארצות־הברית. עתה הוא שוב על
מיזוורות.
היעד הפעם: פאריס.
״אני לא יורד״ ,הוא מבהיר, למרות
שתקופת הנסיעה היא בילתי מוגבלת.
״אני נוסע להצליח. עד שלא אצליח,
לא אחזור לארץ. על זמן אי־אפשר

לדבר. להצלחה אין זמן. אי־אפשר
לדעת מתי היא תגיע. בינתיים אני

בשעה 11 בבוקר הוא מתעורר
מהשינה. ג׳ניפר והילדים נמצאים
למטה, בגן־השעשועים.
שימי שותה קפה שחור, ויושב על
אחת הספות החומות בסלון ביתו
שבאפקה.
• ״סליחה על הבלאגן״ הוא מתנצל,
״רק לפני יומיים עברנו לכאן. זו דירה
שכורה. עד עכשיו גרנו בווילה בצהלה.
זה היה בית יפה:״
מתחת לבית חונה מכונית
אמריקאית גדולה, שג׳ניפר הביאה
לשימי כמתנת־נישואין .״איזה מרגיז,
אני לא יכול לנהוג עליה!״ מתאונן
שימי ,״קיבלתי שלילת־רישיון לשנה
וחצי. חזרתי ממסיבת יום־הולדת של
יזהר כהן, ועשיתי תאונה. השופטת
אמרה לי במישפט :׳אתה שר מאוד יפה,
חבל שאתה לא נוהג כמו שאתה שה׳
היא הפעילה לי את כל העונשים על־תנאי
שקיבלתי מגיל .15

אגי מת על
אמריקה
ף* פאריס ~ תחכה לו מכונית
מפוארת אחרת. שם הוא ינהג.
״בסך הכל, צרפת לא רחוקה כל־כך.
כל הסיפור זה ארבע שעות־טיסה. אני
חייב לגור שם. אי־אפשר להצליח
בקאריירה בחוץ־לארץ בלי לחיות

שימי אחרי התאונה
הנסיעה הקודמת לארצות־הברית
״חבל שאתה לא נוהג כנוי שאתה שרו

ג׳ניפר
ומתנת הנשואין
״היה יותר קל להיזת פרפר חופשי!״
הייתי נשאר שם עוד. גרנו בניו־יורק,
ואני רציתי שנעבור לגור בלוס־אנג׳לס.
אני מת על אמריקה, מאוהב
בה, אפילו לא התגעגעתי לארץ.
להיפר, היה לי שם טוב יותר מאשר
כאן. פיתאום לא זיהו אותי ברחוב, והיה
לי שקט. מבחינתי היה נהדר. אבל
דווקא ג׳ניפר האמריקאית לחצה
שנחזור לארץ. היא אמרה שכאן בארץ
זה הבית וכאן הכי טוב, היא דרשה
שנחזור.״
גם הפעם, מטרת הנסיעה היא כסף.
הפעם באמצעות המוסיקה.
״בארץ כבר הגעתי למקסימום״,
אומר מי שהיה מלך זמרי־הקאסטות,
הרבה לפני חיים משה וזוהר ארגוב.
נוסף על היותו אליל הזמר המיזרחי,
היה תבורי הראשון מבין זמרי־הקאסטות
שהצליח לצאת משוק
התחנה־המרכזית ולהיות לזמר פופלרי
בקרב בני כל הערות.
הקאסטה הראשונה שלו חיפשתי
שירים לצאת לשלם, נמכרה ברבבות
עותקים בתחנה־המרכזית. שירים

יפהפיה נוצרית שפגש בביקור שערך
בארצות־הברית.

שנמכר במיליון עותקים. לא 20 או 30
אלף, מיליון!״
למרות שהוא שר בצרפתית אין הוא
מבין שפה זו .״כשאגור בצרפת, אלמד
ביום צרפתית ובלילה אופיע. אני
מקווה לדבר צרפתית שוטפת תוך שנה.

^ ז למה בעצם הוא שוב עוזב את
הארץ?
״הופעתי בפסטיבל המיזרחי ובפס־טיבל־הילדים
ובפסטיבל החסידי
ובקדם־אירוויזיון. די, נגמר לי מכל זה!
למה אני עוד יכול להגיע כאן, שלא
הגעתי? שוב להופיע בדימונה ובבאר־שבע?
אני
כמו בעל־מיפעל שרוצה
להתפתח 50 .אלף תקליטים, שזה
המקסימום כאן, כבר מכרתי! עכשיו
אני רוצה להגיע למיליון תקליטים. כן,
בשביל הכסף. אני רוצה להרוויח הרבה
כסף, ואני אעשה בשביל זה הכל!״
כשמועלים שמות של זמרים
הטוענים כי מה שמעניין אותם זה
לעשות מוסיקה טובה שהם אוהבים,

אדמו בלוף
גדול!״

; ,שוג להופיע
גדימוגהד

ך/ני סר ושלושת הילדים לא
יתלוו אליו לנסיעה. הם נשארים
כאן בארץ.
״לא, אנחנו לא מתגרשים״ ,הוא
מזים את השמועות. ה״גירושין״ של
שימי וג׳ניפר הם נושא מדובר בתל־אביב
בעת האחרונה. ניכר בו שהוא לא
שש לדבר על כך.
״שום גירושין אין כאן״ ,הוא אומר,
ומוסיף בקצרה :״רציתי לתבוע לדין
את העיתונים, שכתבו שאגי עברתי
לדירה בכפר־סבא וג׳ניפר גרה בלעדי.
הכל שקרים! אנחנו ביחד, וזהו!״ ,אומר
וממהר להחליף נושא.

מולה הרמ תי

ג׳ניפר ערב הנשואין

ענת ס רגוס טי. ה עול ם הז ה

,דווקא היא רצחה לחזור לארץ
על ההצלחות בצרפת הוא דווקא
אוהב לדבר .״בפעם האחרונה שהייתי
שם, עבר מעל לרצועת־החוף מטוס
שסחב שלט־פירסומת ענקי, בואו
להופעה של שימי תבורי. שם אנחנו
הולכים בגדול; יש לי תמונות של
המטוס, אבל׳בארץ לא פירגנו לזה.
בכלל לא מפרגנים כאן להצלחה שלי
בצרפת!״
הוא מפסיק, לוגם מכוס־הקפה
שבידו וממשיך :״לא נורא. אני נהייתי
רגוע לדברים האלה. שיכתבו על מה
שרוצים. יותר כתבה, פחות כתבה, יותר
השמעה ברדיו או פחות, זה כבר לא מה
שמזיז לה
״הקלטתי 12 תקליטים ו־120
שירים מכרתי המון תקליטים אבל
היחסי־ציבור שלי לא טובים כמו של
זמרים אחרים, ובארץ, לצערי, זה מה
שקובע.
״הנה יהודית רביץ, איזה רעש היה
סביבה השנה ומה היא בסך־הכל
עשתה? תקליט ומופע, כמו שהיא עושה
בכל שנה. רק שהשנה היו לה יחסי-
ציבור טובים.
״אני עשיתי השנה יותר ממנה, ולא
שמעו על זה. התקליט שהוצאתי, של
השירים האיטלקיים, נמכר בהמון
אלפים, ולא קיבלתי על זה חקליט זהב.
כל הוזקליטי־זהב זה שטויות, בדיחה.
כל אמרגן שרוצה לעשות לזמר שלו
יחסי־ציבור מעניק לו תקליט זהב.
״יש זמרים שמכרו 5000 תקליטים,
והאמרגן שלהם, אירגן להם מסיבה עם
תקליט זהב! ואני הייתי אומר :״יופי״,
ומחייך, אבל יודע את האמת.
״הכל בארץ בנוי על יחסי־ציבור.
הנה, האליל החדש, אדם — הרי הוא
כולו בלוף אחד גדול. אין לו בכלל קול.
הוא לא יודע לשיר. הוא שר גרוע ולא
יפה. אבל יחסי־הציבור שלו עשו לקהל
שטיפת־מוח. כל מי שדיברתי איתו
אמר על אדם, :מה צריך להביע הדבר
הזה?!׳ אבל שיהיה לו לבריאות,
שיצליח, אני את הקטע הזה של אדם
כבר עברתי, כבר הייתי בסרט הזה,
הייתי אדם, והיו לי אלפי מעריצות
שצורחות בהופעות. גם היום יש לי,
אבל היום זה כבר לא מעניין אותי. מה
שמעניין אותי היום זה כסף!״ ולמרות
המישפט האחרון הוא טוען :״אני לא
מכור לכסף אבל כשיש מישפחה
וילדים הדברים מקבלים פרופורציות
אחרות, וכסף נהיה דבר חשוב.״

אבל כל הזמן מופיע. אני לא מרגיש
נפילה, לא בהופעות ולא במכירת
תקליטים.
״השנה הוצאתי שני תקליטים, מה
אפשר לעשות יותר מזה?
״בעניין של כתבות והופעות בכלי-
התקשורת נרגעתי. אין לי יחסי־ציבור,
ואף פעם לא ביקשתי מעיתונאים
שיכתבו עלי. במיצעדי״הפיזמונים אני
כבר לא מתחרה. אתמול, בדרך
להופעה, שמעתי במיקרה את מיצעד־הפיזמונים.
איזה בושה! איזו רמה
נמוכה! איזה שירים גרועים! זה לא
בשבילי, המישחק הזה!״
בשנים שבהן היה בשיא, וצעד
בראש המיצעדים, שימי תבורי לא
דיבר כך .״נכון, אז זה היה אחרת. היום
זה לא הסטייל שלי. יש עוד הרבה
זמרים שמצליחים יפה, ולא מתחרים
במיצעד.״

ג׳ניפר ושימי בביתם
,קשה לנהל קאר״רה עם מישפחה!׳

לפני ארבע שנים חזר שימי במיוחד
מארצות־הברית כדי להשתתף בתחרות
הקדם־אירוויזיון. במהלך החזרות דיברו
עליו כעל זוכה כמעט־ודאי. בסיום
התחרות הוא מוקם באחד המקומות
האחרונים .״לא התאכזבתי אז. זה לא
מה שמפריע לי. אני יודע שיש לי קול
חזק ויפה, ואני לא אומר את זה
משחצנות. זו עוברה, ואין בזה בלוף.
אני זמר עם קול. היום זמרים לא
צריכים קול. יש מכשירים אלקטרוניים,
שעושים את כל העבודה״.

״יומר קל

^ להיות פדפד!״
ך ^ניפר חוזרת מגן־השעשועים
עם שלושת הילדים, אלירן ()5
דניאל ( )3ואריאל 2שלושת הילדים
בהירי־עור. כשאלירן בעל עיני־

התכלת, ילד מהמם ביופיו, עומד ליד
אבא שימי השחום, קשה להאמין שזהו
אביו. שימי צוחק על כך.
״יש לי שיר שאני שר לאלירן
בהופעות, אלירן שלי בנישמת׳ שמעתי
שאומרים על זה שהחלום של אלירן זה
שיהיה לו אבא לבן.
״שימי מבקש מאלירן שיצטלם
איתו, ואלירן מסרב. ג׳ניפר מתערבת
ומבטיחה לו ארטיק אם יאות להצטלם.
הוא מסכים .״כבר בגיל שלו הוא סוחר.
לא עושה דברים בחינם״ ,אומרת ג׳ניפר
(בעברית) .שימי אינו סבור שהילדים
שלו סובלים מהנדודים הרבים כתוצאה
מהקאריירה של אבא הזמר .״זה טוב
בשבילם, הם לומדים כל הזמן דברים
חדשים. אלירן מדבר גם עברית וגם
אנגלית. בגיל 5הוא כבר יודע איפה זה
קולראדו. אני בגילו חייתי בצריף, ולא
ידעתי מה זה מעלית״.

אלירן ודניאל
,הם לא סובלים סן הנדודים!׳
שימי מודה שקשה לנהל קאריירה
מוסיקלית כשיש מישפחה .״היה לי קל
הרבה יותר כשהייתי פרפר חופשי.
היום אני כבר פחות מתהולל. גם
למעריצות אני לא מתמסר בקלות״.
״בקלות לא, אבל לא בקלות? שימי
מחייך חיוך רב־משמעות.
ג׳ניפר צועקת מהמיטבח :״אתם
רוצים שאני אלך מפה כרי שהוא יוכל
לענות?״
שימי אינו מגיב ואומר בשקט :״טוב,
אני בסך־הכל בן־אדם. אלה דברים
טיבעיים, שקורים. אבל בסך־הכל אני
לא משתולל יותר מדי. אני משתדל
בכל הזמן הפנוי להיות בבית עם
הילדים היפים שלי, הם האושר הכי
גדול, זה מה שנשאר אחרי הכל״.
בבחירות האחרונות לכנסת הוא יצא
בהצהרות פוליטיות. בראיונות רבים
שי כרס ₪
(המשך בעמוד )35

;,זוז לא
הסטייל שלי!״
* * ל הרושם שנוצר, כאילו חלה
לי רי ד ה בקאריירה שלו בארץ, הוא
אומר :״לוח־ההופעות שלי סגור. אני
מופיע המון. לא בקונצרטים ץגדולים,

שימי השבוע בביתו
,הכל בנוי על ׳וזסי־ציסר!׳

כאשר ״רידינג שוכב; הן נוטשות בית, עבודה, ידידים

ן* דינו. שוכב. כדאי לצאת
1/ /לים!״
מישפט מוזר. מה פיתאום רדינג
שוכב? מי יוצא לים? התשובה: שלוש
עלמות־חן שלומית (״מיתי״) מילמן,

ענת גרינשפיין ויעל גולומביק. הן
מבינות מה פירוש ״רדינג שוכב״ .הן
גם מבינות מה פירוש ״כשהפס מגיע״,
או מילים כמו ״ברבורים״ ,״מהפכים״,
״קפיצות״ ,״מהפך הברווזון״.

הן שלוש צעירות גולשות־רוח.
מה פירוש ״רדינג שוכב״? פשוט
מאוד: לפי עשן־הארבה של רדינג
(תחנת־הכוח על־שם הלורד רדינג)
אפשר לדעת איזה סוג של רוח יש בים.

-הכל. הים קורא להן 1

כשהעשן הוא במאוזן, פירושו שיש
רוח, ואפשר לצאת לים. בהזדמנות כזו,
כש״ררינג שוכב״ ,עוזבות ענת,
שלומית ויעל כל עבודה, לימודים
ועניין, ורצות לקחת את הגלשנים.

ספורט של
דולארים
ף* ארץ מסתובבים היום כמה
עשרות גלשנים, העוסקים במירוץ
יומיומי אחר הרוח. בקיץ הם בכינרת
— בחודשים יוני, יולי, אוגוסט.
בסתיו, כשיש רוח צפונית, הם בים־
התיכון. בתקופת־החגים, בחורש ספטמבר,
הם מדרימים לאילת.
לגלשני־הרוח בישראל יש מודיעים
בכל קצוות־הארץ. כאלה הגרים קרוב
לרוח ולים. המודיעים יוצרים קשר
טלפוני עם התל־אביבים, מספרים על
מצב־הרוח: צפונית, דרומית או
מיזרחית. והגלשנים יוצאים לדרר.
כשמודיע הבחור מרמת־הגולן שיש
רוח טובה בכינרת, אוספות שלוש
הבנות את הציוד ויוצאות לגליל.
מיתי, ענת ויעל עוסקות בספורט יקר
ואכסקלוסיבי. לכל אחת ציוד במאות
דולרים, הכולל גלשן קצר, פחות
משלושה מטר אורכו, העולה 700
דולר. תורן המתנשא לגובה של
ארבעה מטר, ומחירו 50ו דולר. מיפרש
ציבעוני וססגוני העולה 400 דולר.
מנור ( 250 דולר) ,טרפז ( 100 דולר),
וחליפת־חורף ( 250 דולר).
ציוד יקר. ספורט לעשירים או
למשוגעים לדבר.
״זהו הציוד הכי טוב שיש בארץ״,

מתגאה יעל .״זהו ציוד שגולשים איתו
בהוואי, שעבר מיבחניס ושעומד
בתנאים.״
ואין כמו מילת־הקסם ״הוואי״
להסביר שגם כאן במרחב עומדים
בתנאים של מקום־הגלישה העולמי.
כשאוסף עם־ישראל, הפזור לאורן
חופי־הים, את ציור המנגל, מקפל את
האוהלים וכועס מפני שהים לא־טוב,
יש רוח, החול נכנס לעיניים, שימשיות
עפות ואוהלים מתמוטטים, ואין ברירה
אלא לעזוב את הפיקניק, או אז, מסתובבים
על החוף כמה אנשים מאושרים.
אז יורדות הבנות לחוף.
הן מרכיבות את הטרפז על הגלשן,
נכנסות למים׳,מחזיקות היטב במיפרש,
והרוח המעצבנת, שגירשה את
המנגלאים, מרימה את המיפרש ואת
הבנות על הגלשן, והן יוצאות למסע
פרטי. לבד עם הגלשן, במרחבי הים.
״זה כיף!״ מתלהבת ענת .״המהירות
הזו, שאפשר להגיע אליה עם הגלשן!
זה כמו לרחף על המים! זו שליטה
מירבית! הרגשה אדירה של שליטה!״
מיתי מסבירה שהבדידות והמהירות
הן שיוצרות את הכיף שבגלישה .״זה
אתגר. זה בעצם לא להיות במים ולא
ביבשה״.
״פעם״ ,היא מספרת ״היינו בבית־ינאי,
אצל אחד החברה, והכנו ארוחת־שחיתות.
פיתאום ראינו רוח. עזבנו את
הכל. השארנו חלק מן הארוחה על
האש, ורצנו כל עוד נפשנו בנו לחוף.
שכחנו מהארוחה, שכחנו מהשחיתות,
נכנסנו לטראנס הזה של הגלישה״.
הבנות רודפות אחר הרוח לכל מקום
בארץ. יעל מסכימה שאילו כל הזמן

י — דאלאס
היתה רוח רק בים־התיכון, אולי זה היה
קצת משעמם, אבל הרדיפה אחרי הרוח
היא העושה את עניין הגלישה למותח
ולמרתק ביותר.
כמו אחרי גבר

יתי אומרת שהרדיפה אחר ה־ .
* /רוח היא כמו רדיפה אחר גבר או
אשה בלתי־מושגים. כאלה שנותנים
מעצמם ואחר כך נעלמים.
לבנות הווי וסיגנון משלהן. המאבק
המתמיד לשמור על כושר, להצליח
בגלישה בין כל־כך הרבה גברים, יצר
אצלן תחושה של ניצחון קטן.
ענת נחשבת כגלשנית מצויינת
ברמה בינלאומית. בת .28 בוגרת
הטכניון בארכיטקטורה, וכבר שש

מיתי 26 סטודנטית שנה רביעית
לפיסיותראפיה באוניברסיטת תל-
אביב, טוענת שהגלישה היא כמו סס.
מיתי גולשת רק מזה שנה וחצי .״אני
עדיין לומדת ומתלמדת. יש לי עור
הרבה פישולים, כשאני יורדת למים.
אבל בסוף אלמד לעשות מהפך־ברווז
וקפיצות כמו כל גלשן אמיתי.״
פיפי בחליפה
ך* בנות מקפידות למרוח על
1 1עצמן קרם נגד קרני־השמש.
לובשות חליפות־גלישה. מיוחדות
לעונת־החורף, בצבעים ססגוניים.
בקיץ הן בבגד־ים שלם.
אך הן יודעות גם לנהוג כמו
הגברים. הבחורים לימדו אותן את

המקומות האחרים בעולם
גולשים, וזו אולי נחמה פורתא.

ששם

^ בעיקגיי*
ישוע
* לשני־הרוח הממוקמים ליד חוף
הגולן, למרגלות רמת־הגולן,
רואים פס כהה מגיע על המים. זה לא
מסיפורי ישוע והברית־החדשה. זה הזמן
לרדת למים. כשהרוח מתחזקת,
מופיעים הברבורים. אלה אינם
ברבורים חיים. זהו קצף לבן על המים.
כשיש הרבה ברבורים, זה מצויין, יש
רוח טובה.
יעל 26 גם היא סטודנטית שנה
רביעית לפיסיותראפיה, גולשת כבר
ארבע שנים. היא אומרת שהציוד הכי־חשוב
לגולשים זה אוטו טוב עם גגון,

בלשניות מילמן וגולומביק
לחץ אחרי החח זה כמן לחץ אחרי נבר
שנים על הגלשן בים .״פעם ׳,לפני
שנים, הייתי בנואייבה. ראיתי שם שני
בחורים גולשים. אני אפילו זוכרת את
השמות שלהם, גדי וגילי. זה השאיר
עלי רושם עצום. כל־כך הוקסמתי
והתלהבתי שכאשר חזרתי הביתה
לתל־אביב הודעתי לכולם שמהיום גם
אני הופכת לגלשנית־רוח.
״הצלחתי להדביק במחלה את כל
המישפחה. סדר היום שלי, בזמן
הלימודים, היה מותנה במצב הרוח.
למדתי חמישה ימים בשבוע, ושישי־שבת
היו מוקדשים למירוץ אחר הרוח
ולגלישה. אילת, כנרת, הים־התיכון.

שיטת הבויילר. כשנמצאים שעות על
הגלשן בלב־ים, ורוצים מאוד לעשות
פיפי, למשל, עושים פשוט בתוך
החליפה. החום, הן אומרות, מתפשט
בחליפה, והרוח מייבשת אותן אחר־כך.
בארץ אין איגוד מיוחד לגלשני־הרוח.
גלשני־הרוח עורכים תחרויות
בינם לבין עצמם. מתקשרים טלפונית
להודיע על מצב הרוח במימי ישראל.
דואגים לציוד.
בעצם הם בנים חורגים בספורט
הישראלי. גלישת־רוח עדיין לא קיבלה
בארץ מעמד של ספורט. לעומת זאת,
המים בישראל חמים, להבדיל מרוב

או חבר טוב שיש לו־שני אלה. אז
אפשר להעמיס את הציוד ולצאת
לחפש את הרוח.
הבנות מכנות את הספורט שלהן
״ספורט הפיתאום״ .פיתאום יש רוח.
פיתאום רידינג שוכב. פיתאום מקבלים
שיחת־טלפון מהגולן או מאילת.
המירוץ אחר הרוח מאפיין את סדר־יומן.
המירדף הבלתי־פוסק אחר הרוח
הפך לעניין החשוב ביותר בחייהן, להן
מתאימה ההגדרה: חולות־רוח.

רונית אנטלר,
עילם; ציד; עפדיד ש

(המשך מעמוד ) 15
שנאמר בבית, אני כבר לא יודעת במה
להאמין.
״אני יודעת שבלשים שתלו את זה,
כי אחר־כך הביאו הקלטות לרבנות.
אבל אולי הם גם ניסו לשגע אותי, כך
שאראה את החוטים ואשתכנע שגם לי
יש שיגעון־רדיפה?

מקומט,
גמיד ואפור

^ יך נקלעתי לכל זה? לפני 30
שנה הייתי צעירה יפה ומוצלחת,
נשואה לבעלי הראשון סלים
פרץ. הוא היה חבר מק״י. אחרי
מילחמת־סיני החליט לעזוב את הארץ
ועבר לאיטליה.
״לא רציתי לנסוע איתו. אילו
הסכמתי יכולתי היום להיות היום
מולטי־מיליונרית ולחיות חיי-תפנוקים
בחו״ל. הוא הצליח בעסקים, ויש לו
היום מיכרות־שיש בתורכיה ומיפעלים
לעיבוד־שיש במילאנו.
״אבל אני החלטתי להישאר כאן.
באתי לארץ כמעפילה מרומניה,
הבריטים גירשו אותנו לקפריסין,
וחזרתי עם קום המרינה. הארץ יקרה לי
— הגעתי אליה ביסורים, ואני אוהבת
אותה. בעלי לא הסכים להשקפתי,
וזאת היתה הסיבה לגט הראשון שלי.
״כמה שנים אחרי זה נישאתי
לשלמה. הוא היה ההיפך מסלים.
מבוגר ממני ב־ 15 שנה, לא מבריק,
מקומט, נמוך־קומה ואפור. אני
החלטתי שזה הגבר שלו אני זקוקה
אחרי רומאן סוער עם גבר יפה־תואר.
״הוא היה בדיוק הגבר שחשבתי
שאיתו אפשר להקים מישפחה שקטה
ומכובדת וללדת ילדים. לא פליי־בוי,
שבהשפעתו ייכנסו לי זבובים ופרפרים
לראש״.
שלמה רצה בילדים, וגם היא.
לכאורה, זה היה זיווג מצויין. רק
מאוחר יותר גילתה שולמית את
השקפתו של בעלה על יחסי גבר־אשה,
לדבריה: האשה היא כמו מכונה שהגבר
משלשל לתוכה אסימון ומקבל כוס־מיץ.
כל תפקידה הוא ללדת לו ילדים,
ואז היא הופכת למיותרת.
״גם עניין העושר שלו דיבר אליי.
בעצם רציתי להיות ציירת, ולהוראה
התייחסתי כאל פרנסה צדדית זמנית,
עד שאאסוף כסף ללימודים בבצלאל.
״אחרי נישואי עם שלמה העשיר,
חשבתי, אוכל להפסיק לעבוד וללכת
ללמוד.״
גם אם תוכניותיה בעניין זה
השתבשו, היא נוהגת לצייר במשך כל
השנים, וביתה עמוס בתמונות־שמן
פרי־מיכחולה.
״מייד אחרי הנישואין נכנסתי
לסיחרור של הריונות והפלות. מתוך
10 הריונות היו רק שניים מוצלחים,
ונולדו לי שני בנים, כשביניהם שבע
הפלות.
״אחרי הולדת הילד הראשון גיליתי
שלמעשה, אם לא אמשיך לעבוד
בהוראה, לא יהיה לי מקור״פרנסה.
בצלאל סירב לתת לי כסף מהקופה
המישפחתית, ושלמה, בעלי, השותף
שלו לרכוש־המיליונים, לא פצה פה.
״שלמה אפילו לא רצה לקנות דירה.
,יש לי די רכוש,׳ היה אומר, אני לא
צריך עוד. אפשר לגור בדירה שכורה.׳
מאז ועד היום, במשך 18 שנה, אני חיה
במצוקה כלכלית.
״רק כשהגעתי למשבר, ולא היה לי
כסף לשלם אפילו לחלבן, שלח אותי
שלמה לאחיו, בצלאל. גם סטלה, אשתו
של בצלאל, וגם בלה, אשת חנניה, היו
הולכות אליו לקבל כסף.
״הקמצנות שלו היתה נוראה. הייתי
צריכה להגיש לו קבלות על כל דבר,
אפילו — סליחה על הביטוי — על
חבילת צמר־גפן. כשלא היה לו מצב־רוח,
היה מסרב לשלם.
״השיטה הזו הפריעה לי לתפקד
כאם וכעקרת־בית. רציתי להתרחק
מראשון־לציון ומהקשר היומיומי
ההדוק עם הגיסים.
״באותו הזמן הם בנו לבלה קוטג׳.
ביקשתי גם אני. הם היו אז במצב־רוח
טוב והסכימו, אבל בתנאי — שאלד
עוד ילד. סיכנתי את חיי ונכנסתי שוב
ושוב להריון, עד שנולד בני השני.

״והיה להם עוד תנאי — כל רכוש
שהיה לי הייתי צריכה להעביר
לידיהם, כהשתתפות בבניית הקוטג׳,
וכדי להוכיח להם שאני לא חומדת את
רכושם. לכן מכרתי דירה שהיתה לי.
כך יצא, ששני־שלישים מהבית ברמת־השרון
נבנו בכספי. לא התעניינתי
ברישומים המישפטיים, ושלמה רשם
את הבית על שמו״.
אחרי שנים דרש שלמה את הבית
לעצמו, והרבנים הכריעו לטובתו.
״אחרי שהשקעתי כל מה שהיה לי
בבית, נשארתי לגמרי תלויה בשלמה.
וא הוא סגר את הברז. לפתע לא ראיתי
עוד אגורה.״
אחרי לידת בנה השני, דוב, הפסיקה
שולמית לעבוד, ושלמה החל נעלם
מהבית לתקופות ארוכות, מסתלק
לאחיו בראשון־לציון. שולמית נאלצה
לחפש לעצמה שוב פרנסה, והפעם
מצאה אותה כעוזרת־בית אצל אחרים.
״בשלב מסויים אמרתי, בתמימותי,
שאולי אני צריכה לדרוש מזונות דרך
בית־המישפט. לא התכוונתי לגט. אבל
הם התעוררו ורהרו מייד לרבנות.
שלמה דרש גט.
״המהירות שלהם היתה כל־כך
גדולה, שאפילו את התביעה לגט לא
ניסחו במיוחד בשבילי. פשוט לקחו
את הניירות שבצלאל הגיש בתביעת־הגט
שלו נגד סטלה, ורק שינו את
השמות״.
מאז, במשך כמעט 10 שנים, נמשכו
ההליכים, עד לפסיקת הרבנים לפני
חודש.

^ השטיקלאך
של בלה

^ מהלך המאבק המישפטי הש־
₪1תרבב גם שמם של הילדים. שוקי,
הבכור, הזקוק להשגחה, נותר אצל
אמו. דוב, הצעיר, עבר לאביו, בהסכמת
אמו.
״הסכמתי שדובל׳ה יהיה עם אביו,״
מסבירה שולמית ,״כי לא היה לי מה
לתת לשניהם לאכול. אבל שלמה אמר
לרבנים שאני מתנכרת לדובל׳ה״.
בהתרגשות היא שולפת מיכתב
בכתב־ידו של הנער, שבו הוא מודיע
כי אין לו דבר נגד אמו, שלא ברח
ממנה, שתמיד נתנה לו לטלפן לאביו,
שהוא אוהב אותה ושהיא אוהבת אותו.
ככל ששולמית ממשיכה לדבר על
מר־גורלה, היא נזכרת בעוד ועוד דברים
.״הנה,״ היא שולפת תצלום ,״בעלי
הוא קצת ילדותי. הוא אוהב להתחפש,
בעיקר בביגדי־נשים.״
בתצלום נראה גבר קשיש, בשימלה•
ובכובע של נשים, ולחזהו שדיים
נשיים מפלסטיק .״ככה הוא אוהב להצטלם.
הגבר שלידו זה בעלי הראשון,
שביקר אותנו פעם.״
כשהציגה את התמונה לפני הרבנים,
הזדרז שלמה להסביר שזה היה
בפורים .״לא נכון,״ טוענת שולמית,
״זה היה דווקא בסוכות״.
ועוד תצלום: שלמה גיבשטיין, בחג־החנוכה
בגן־ילדים, כובע של אופה
לראשו וסינר למותניו.
עוד היא נזכרת :״כשגרנו בראשון,
נתקלתי בתופעה מוזרה. בנוסף לחנד־לאך
שהייתי צריכה לעשות לבצלאל,
כדי לקבל כסף, הייתי צריכה להיות
ביחסים טובים עם בלה, אשתו של חנניה.
״הבחנתי
שברחובות ראשון בלה
ידועה כאשתו של שלמה. בכל מקום
שאליו נכנסתי עם שלמה, שאלו אותו
תמיד היכן אשתו ומה שלומה. כי
חנניה היה עסוק תמיד בפוליטיקה,
ובלה היתה מסתובבת עם שלמה.
״כשהיינו מבקרים אצלם, בלה היתה
מסתובבת בכותנות שקופות. כל מיני
שטיקלאך כאלה.
״אני לא חושבת שהיה ביניהם
רומאן, אבל אני יודעת שהיא שולטת
בנפשו.
״כשהלכתי ליועצת לעניני־נישואין
וסיפרתי לה על צרותיי, היא יעצה לי
להיות נחמדה לבלה. ובאמת,
התקרבתי אליה וראיתי שדרכה אפשר
לשכנע את שלמה בכל דבר,.
״מאוחר יותר, כשהתרחקנו זו מזו,
שלמה כבר לא היה מוכן לשמוע לי
יותר״.

\ 1 1 *1 1 1

א׳ עממ׳ ס/

ה עו & סגוה

מאוזן:

לרוח\

)1רפובליקה; )5יציאה וכניסה
באופן חפשי(זכריה ג 10 חית
טרף; )11 מכללה בארה״ב; )13
שניים; )14 שיטה; )15 טנא; )16
מירת התבלין; )18 אויב; )20 צב
השריון; )21 סל עשוי מנצרי
תאנים; )22 נגמר, חלף; )24
כניסה של שררות עמורים; )25
שר בממשלת ישראל; )26
מיניקות; )26 הסופר אלכסנרר
זיסקינד רבינוביץ; )30 עיר
עתיקה בעבר־הירדן; )31 מדינאי
צ׳כי שהתאבר ב־( 1948ש״פ);
)32 אבי שושלת בית רור; )34
פועל אריס; )35 אושיות; )38
חומר למריחה; )39 כלי עבורה;
)41 מילת שאלה; )42 אחר
מארבעה נהרות ערן; )43 סוף
הסבון; )45 לשון המפתח; )47
חרדה; )48 לחות; )50 חיל־הרגלים;
)51 ממש׳ השועלים;
)52 אבן טובה; )54 שוחה; )57
איש ערבי מצוררי עולי הגולה
בימי סנבלט; )61 בוסתן; )62
עצם; )64 עם 58 מאונו — ראיה
משובחת )65 :סמכות לבטול
החלטה; )66 גוש־עץ לכליאת
רגלי אסיר; )67 שרה )69 :הקדש
מוסלמי (ח) )70 :התכופפו; )72
סל קלוע; )74 לשון )75 :יריות
בבת־אחת מכלי נשק רבים; )77
מובן; )78 שם במסתור; )81 מוסד
חנוכי ללמוד תורה; )83 זורם;
)85 יען; )86 ערבב; )88 אל
היערות; )89 באמנות — נושא
מרכזי )91 :קצה המחוז; )93 חבר;
)95 סגר; )96 תולעת המכלה את
הצמר; )98 קוסם; )100 מסמר;
)102 ימין או שמאל; )103
שעיניו פקוחות; )104 אובססיה;
)105 יהיה אשר יהיה 2,4

ת מי ר ה וחמודה
״היא חברה טובה שלי ״,כך מתחיל
המיכתב:
״אני רוצה שרק טוב יהיה לה. לא
שרע לה. היא יפה, תמירה, חמודה,
מחזרים לא חסרים. אבל האחד והיחיד
שנועד לה — היא מאמינה שיש כזה
— עוד לא מצא אותה. או היא אותו.
השבוע היא חוגגת את יום״הולדתה הו
,3והחלטתי להפתיע אותה במיכתב
בעיתון. אני מאמינה שהיא תישמח עם
ההפתעה הזאת.
״היא רווקה, שחרחורת, נראית
נהדר גם בג׳ינס וגם באלגאנט, אקדמאית,
טיפוס סולידי, קצת שמרנית,
שקטה, חברותית. ביתית — אוהבת
לבשל. היא רוצה קשר רציני עם גבר
נאה, גבוה, מעניין ״.תכתבו אליה,
ותשאלו אותה בשמי למה לא עלה על
דעתה לכתוב אליי בעצמה. מיספרה
אצלי הוא (.)11/87

נ שית וסקסית
היא נשית, נאה, סקסית, בת ,40
אקדמאית, גובה 1.70 מטר, גרושה, אם
לבת. אוהבת שירה, אמנות, אנשים, את
החיים, בית חם. חולמת על קשר עמוק
ורומאנטי עם גבר נאה, גבוה, רוחני,
רגיש, מושך, יודע לאהוב, מסודר
בחיים וכמובן פנוי, בסביבות 40 עד
.50 מיספרה אצלי הוא (.)12/87

מאוגך:
)1עוף מים גדול; )2יבבה; )3
עיר בצרפת; )4מין מנעול; )6
בת־קול; )7פילוסוף ופסיכולוג
אנגלי — מיסד האסכולה
האמפירית (ש״מ< )8 :בהמת
משאות; )9צמר גפן; )12 טוסט;
)15 שקול במשקל; )16 קשר;
)17 נגור; )19 פאסאג׳; )20 כתב
כריתות; )21 ישוב במפרץ חיפה;
)23 גב; )24 מפתן; )26 שורת
עצים מצלים היוצרים מעין
סוכה; )27 משקה עלים; )29
גבעול הזרע של צמחים; )30
טבע הגוף ללא נשמה; )33
מטפחת מעשה רשת; )34 קונוס;

)36 פנקס; )37 מה שאינו צריך
הוכחה בגיאומטריה; )40 כלי
הקשה; )41 מקים ״היכל
התרבות״; )44 צדיק בדורו; )46
אל; )47 נשמה באפיו; )49
חתיכה; )50 עבר את הגבול; )53
קוץ; )54 חלק בגוף המכונית;
)55 מטבע יפני; )56 עטרה; )58
ראה 64 מאוזן; )59 הכרה לטובה,
כבוד; )60 סערה; )62 שבט
בישראל )63 :עלוב; )66 הוכחה
המבוססת על הנחת שוא; )68

פרקי זמרה מדוקלמת וח); )71
קבוץ, אספה; )73 התחרט; )76
פינת חמום; )77 סופר עברי
שהרש את זכות הזעקה (ש״מ);
)79 עזוב; )80 כעס; )82 שני
עמודים בספר; )84 עיר
בגרמניה; )85 מודד אדמה; )87
סור; )90 סבה לעשות דבר; )92
הפיל, נטש; )94 כלי נגינה הודי;
)96 קהל־עם; )97 סעודה דשנה;
)99 עמק (ח); )101 אות בא״ב;
)102 ספינות רבות; )103 לאום;.

--אביד״יר ינאי

*וירנן עמיחי

הדברת מו־יקים

ום י4
בעמ

* רמת-נן רודמודיעין 8ו, ת.ד• 2272 .סל 4 -5 -6 .וו 790
שמירה

בריאותך

קר רבד
אני רואה שנשים שולטות השבוע
במדור. רותי, אני קוראת אותך כבר
המון זמן, חושבת על כתיבה אלייך,
אבל עד עכשיו לא כתבתי. אולי
החורף המתקרב, הידיעה שהולך
להיות לי קר לבר — דחפו אותי
לשבת ולכתוב לך ״,כותבת (.)13/87
״אני בת ,40 נראית הרבה פחות,
ונראית טוב (הראי אומר, אנשים
אומרים) .לא התחתנתי עד היום כי זה
פשוט לא קרה. אין לי שום דבר נגד,
אבל גם לא הרבה בעד. טבעת וחופה
חגורה שוחרת, רנדרם ירוקות

מומחים להדברת תיקנים(בוקים);
תולעי עץ, חרקי ספרים ובגדים,
עירפול מיוחד לארועים למניעת
יתושים וחרקים מעופפים.
414

אהבה זה לא כמו כסף. כמה שנותנים
יותר, יש יותר.

ורבועוד

״ציור זה כמו סם ״,אומר חגי
וולוביץ׳ ,צייר ומאמן ג׳ודו .״זה
ממכר. אתה חייב לצייר. אני
יכול להסתכל שעות על העבודות
שלי. מכירן היטב, אבל
תמיד מגלה בהן דברים חדשים״.
חגי,
כמעט בן ,26 מצייר
בסיגנון סוריאליסטי מופשט,
מודרני, ציבעוני. פרחים באגרטל
זה לא הסטייל שלו. אינו מצייר
דברים שהוא רואה, אלא
״דברים שיוצאים מבפנים, בלי
לחשוב הרבה על איך ולמה.״
מגיל 6הוא מתאמן בג׳ודו.
עלה עם הוריו, שניהם אדרי כלים,
מקורדובה, כשהיה בן .10

לא בריוק מעניינות אותי. מה שבאמת
חשוב לי זה ידידות־אמת עם גבר שיש
בו הרבה כנות, פתיחות, איכפתיות,
רומאנטיקה, פירגון הדדי. מצבו ה־מישפחתי
לא ממש מעניין אותי. אם
הוא פנוי ריגשית, זה בהחלט מתאים
לי. לא מעניין אותי גם כמה כסף יש לו
בבנק או בארנק. העיקר שיש לו עולם
מעניין משלו, והופעתו החיצונית
בסדר. אני ,1.60 צימחונית, מתה על

מוסיקה•״

הצדעהמש לי מ ה
״מעט נבוך ומרגיש לא נוח להיות
באור־זרקורים של עיתון מפורסם,
אפילו שזה רק מיספר קטלוגי, אבל מרגיש
צורך לקחת עצמי בידיים ולצאת
ולמצוא את הצלע המשלימה לפרק ב׳
בחיי, כאשר בפרק א׳ נוצר משבר בלתי
ניתן להמשכיות ״,הוא כותב ,״אני בן
,35 אקדמאי הגר ברמת־גן. מעוניין
למצוא דרך המדור אשה בשנות ה־40
לחייה, אשה בשלה. הסטאטוס העכשווי
לא משנה, אבל שתהיה אשה שיש לה
ענייו, כמוני, לנסות במשך הזמן לבנות
בית חם ונעים. בית שכדאי למהר
ולסיים למענו את העבודה שעה קודם.
אשה המבינה שהחיים הם לא רק מיטה-
מיטבח־טלוויזיה, אבל גם זה. פשוט
מחפש את הטיפוס הביתי והלא־שמרני,
מישהי שתהיה שלי ומשלימה לי.״
אהבתי את המיכתב הזה. אני בטוחה
שגם אתן. הוא בת״ד ,10631 רמת־גן.

שחקנית־הקולנוע קים בסינג׳ר:
״נשים הן בעלות כוח במידה מפחידה.
גברים חזקים מאוד, אך נשים
שומרות על כוחן בתוך נייר־עטיפה

רפו א ה טיב עי ת
הוא רווק בן ,35 גרפיקאי ושרטט,
נאה 1.70 ,מטר גובה, רזה, חובב טבע,
טיולים ובעלי־חיים. מתעניין באמנות,
אסטרולוגיה, גרפולוגיה ורפואה
טיבעית. אלרגי לסיגריות ולשקרים.
מחפש עדינה, רגישה, אינטלקטואלית,
דקת־גיזרה, בעלת נשמה טובה, בגיל
20 עד ,26 היודעת לתת לגבר הרגשה
טובה. הוא בת״ד ,598 ראשון־לציון
.751043

זה ממכר
בעבר היה אלוף הפועל בג׳ודו
לנוער, בעל תואר חגורה שחו רה.
שירת ביחידה קרבית מובחרת.
מישפט אחד על ג׳ודו:
״זה ספורט שדורש מחשבה, גמישות,
כוח, טכניקה, קואורדי נציה
״.בעיקר הוא אוהב לאמן
ילדים ונוער. צריך אליהם המון
סבלנות, הוא אומר, אבל ילדים
הם עם משגע, הוא אוהב אותם.
הם אמיתיים, אומרים מה שחושבים,
בלי צביעות.
הוא תושב קיראון 1.80 .מטר
גובה, עיניים ירוקות, מיבנה
ספורטיבי. מה עוד אפשר לבקש.
אוהב לבשל ולאכול, מאמין
בלחיות ולתת לחיות. לאשה
שתלטנית אין צ׳אנס אצלו.

הורוסהוס מרים
בנימיני

מז ל ה חו ד ש:

אולי מוזר לשמוע עכשיו, שכל העולם
חושש ממיתון כארצות־הברית, על מצב
כספי איתן, אולם איש״איש ומפתו
האישית, מזל״מזל וגורלו״הוא. אם כי, לא
כל שנת 1988 תהיה קלה, הן מבחינת
העבודה והן מבחינה כספית מאחר שאותו
כוכב חוזר למזל קשת לתקופת״מה, ויזכיר
לעקרבים שעדיין לא הסתיימו הבעיות.
תחזית שנתית

לא יהיה קל בשנה זו, הם ילידי ה״ 3עד ה־7
בנובמבר. כוכב פלוטו, שהוא השליט של
מזל זה, עובר בשנה זו על פני המקום שבו
ממוקמת השמש שלהם. מעבר זה יגרום
להם שינויים דראסטיים, ולעיתים אפילו
מכות גורל לא קלות.
כוכב פלוטו אינו משאיר את השטח כפי
שהוא, מטבעו הוא מנקה את השטח ואחר-
כד בונה הכל מחדש. כד שלפחות אפשר
לנחם את ילידי ה־ 3עד ה״ 7בנובמבר,
שלאחר חלוף המשבר הם יוכלו לבנות את
חייהם בצורה שונה, שתתברר מאוחר יותר
כנכונה.
אם כד, מה מצפה להם לעקרבים ב״1988י

• עבודה
רבים מבני המזל שינו או משנים בימים
אלה את מקום עבודתם. בין דצמבר 1987
למרס 1988 הם יוכלו לחזק את מעמדם

לאור ומבחינה כספית תוכלו להרשות
לעצמכם לרכוש דירה מרווחת יותר, מכונית
חדשה או כל דבר״ערד אחר שאליו הם
שואפים.
מגורים עקרבים רבים ישנו את סביבת המגורים
שלהם, לא רק בבית אחר, אלא ממש
סביבה שונה אם זו שכונה, ישוב או ארץ.
נראה שהשנה העקרבים ישנו את צורת-
חייהם ויכירו אנשים שונים מאלה שהורגלו
אליהם. בגלל סיבה כלשהי הם יצטרכו
לשנות סביבתם בחיפזון.

שותפויות, נישואים,
חברויות, וכו...
יופיטר (המיטיב הגדול) מגיע למזל שור,
שהוא הבית השביעי (בית הנישואים

השש צפויה עוד תשנה רא סלה. מעבר
לדירה חושה וגם התחרות רומאנטיות חושות

בני מזל עקרב עומדים בימים אלה לפני
סיום תקופה אחת ותחילתה של אחרת,
במקום החדש. אם הם עדיין עובדים באותו
טובה ממנה. למעשה, אי״אפשר לטעון
המקום, כדאי שיזדרזו למצוא תפקיד או
שהתקופה החולפת היתה מן הקשות ביותר,
עבודה שבהם ההכנסה גבוהה יותר
אולם נושא אחד מאוד העיק והכביד, וזהו

והאנשים מעניינים ונעימים יותר. אין ספק
התחום הכלכלי.
שבכד רוצים הכל, גם אם הם משתייכים
בבית השני (בית הכספים והרכוש) של
למזלות אחרים, אד לעקרבים יש לא מעט
העקרבים, נמצא בשנתיים האחרונות כוכב
מזל השנה ואת המזל הזה כדאי שינצלו
סטורן (שבתאי) .זהו הכוכב המגביל, 1 לטובתם ובמהירות. באפריל משהו משתנה.
המסמל מחסור וקשיים, ומאמצים רבים
לא לרעה אלא הדגש יהיה על דברים
להתגבר על הבעיה שהוא מציב. כשכוכב זה
אחרים. בנוסף לעבודה הם יקדישו אנרגיה
נמצא בבית״הכספים, קשה מאוד לשמור על
רבה לנושאים אחרים. למרות זאת עבודתם
מה שיש וליהנות מהכנסות גבוהות. אפילו
תזכה אותם בהערכה מצד הסביבה, ונראה
אם יש לו לאדם כסף, הוא יוציא אותו על
שיוכלו גם לעמוד בראש פרוייקטים גדולים
דברים שלא יגרמו לו הנאה, אלא כסף זה מדובר על התקופה שבין סוף חודש מאי עד
ומסובכים שיש בהם אתגר.
ישמש צייד חיוני כלשהו כדי להמשיך סוף אוקטובר, תקופה של חצי שנה בערך.
אולם בשטחים אחרים נראה שבני עקרב
ולקיים מיסגרת חיים נאותה. כספים הבית השני משפיע בין השאר גם על יוכלו בהחלט ליהנות. התקופה שבה יתכנו
העבודה עצמה. כד שלא רק שכספים היוו שוב בעיות תהיה פחות קשה, כד שעל שנת
כאמור המצב יהיה טוב יותר השגה, אלא
בעיה -גם העבודה היתה קשה, מאמצת 1988 אפשר לומר שזו תהיה שנה טובה
שבקיץ ובסתיו צפויים סיכסוכים בענייני
ובעלת הזדמנויות רבות לעקרבים.
ולא מספקת.
ירושות, צוואות, או עסקים משותפים. לא
כאן יש להזכיר, שכאשר מדברים על
בחודש פברואר עוזב כוכב סטורן את
כדאי להיכנס למריבות ולהשקיע כספים
מזל קשת ונכנס למזל גדי. עזיבה זו פירושה המזל בכללותו, אסור לשכוח שיש יוצאי-
ואנרגיה כדי להוכיח את צידקתכם. בין כה
דופן רבים. הבולטים שביניהם, שלהם כלל
שיפור ניכר במצב הכלכלי.
וכה, עם תום אותה תקופה, הצדק ייצא

התלבטויות בקשר לעתידכם המיקצועי, ענייני כספים חייבים להדליק אצלכם אור אדום, בעיות כספים חייבות להדאיג אותכם, יתכן
שיחה או פגישה בעניין זה תתקיים ב״ 28 יש בילבול במקום כלשהו, בבנק או במקום אחר שאתם מוצאים הזדמנויות לצאת מהמצב
שאליו אתם קשורים מבבחודש
-למרות הרצון
שבו אתם נמצאים, או
חינה כספית. צריך לברר
הטוב, לא נראה שאפשמציעים
לבם הצעה
מה קורה לפני ש״נרמו
שר למצוא בינתיים פי-
מאוד מפתה ומושכת,
לכס הפסדים. בתחום התדון
לבעיות. ידידים
אך זה לא הזמן להיכנס
רומאנטי אתם מצליחים ליעלו
לפניכם רעיונות
להרפתקה מסובכת. יש
עניין מאוד את המין השני,
מושכים ב״ 29 או ב־30
סביבכם יותר אי״סדר
ומוצאים את עצמכם במרבחודש,
גם זה קשור
משאתם משערים. ראכז
תשומח־הלב בכל מלאותו
העניין. צריד
שית יש לסיים את כל
קום שבו אתם נמצאים. זו
להסכים לעשות תפנית
ההתחייבויות שלקחלא
בעיה לסיים קשר שולחשוב
על תחום שונה
תם על עצמכם, ורק
מאוד מזה שבו אתם
אינו עונה על הציפיות, כדי
אחר-כך תוכלו לקחת
עוסקים היום. בכל הקשור בכספים -המ להתחיל ביחסים בריאים וטובים יותר. בעבודה סיכונים. בתחום הרומאנטי עליכם להיות
תינו לפני בל הוצאה, מצבכם עכשיו רגיש. ניחן להתחיל או לחמן משימה לטווח רחוק. אמיצים, לקחת יוזמה ולהסתכן בסרוב.

אתם ממשיכים ליהנות מבילויים ומיפנשים עם אתם מוצאים את עצמכם בבית ובקרב ה -שינויים בעבורה ואפילו בדרך־הח״ס מתבצעים
מ׳ המין השני. לפתע אמם מוצאים את עצמכם מישפחה מבלי שתיבננתם זאת מראש. בכ בימים אלה. אתם עומרים לפני תפנית חשובה,
לל, הבית הופך לפתע
מבוקשים ומקובלים מאוד
וקצת מתקשים להשלים
למרכז תשומת הלב.
בכל מקום. זו תקופה רד
עם הצורך לשנות. אין סיסאנטיח,
וודאי לא הזמן
דברים הדורשים טיפול
בה שתחליטו במהירות על
ושאותם הזנחתכו בחו לשבת
בבית. יתכן שאי־דרככם.
אפילו אם אתם
דשים האחרונים חייאפשר
להניע לקשר יציב
עוסקים במשהו שמשביע
בים להיעשות עכשיו
את רצונכם תוך זמן קצר
ומשרה ביטחון. זו אינה
כמו תיקונים, שיפוצים
תקופה שבה אפשר להבתתכוננו
לשינויים. בתחום
טיח דבר מה לעתיד, אבל
או אירגון מחדש של
הרומאנטי פשוט הולך ל22ב
אוקטובר ־
חבל שלא לנצל את הזמן
הדירה. הבריאות אינה
כם. אי־אפשר שלא לשים
22בנובמבר
וליהנות מההווה מבלי לחטובה
במיוחד, ואין
לב להופעתכם המושכת
ברירה אלא לגשת לטי שב
חשבונות לעתיד. מ כואישיותכם
המרתקת. ם•
תב או ידיעה מחדל יהיו חשובים מאוד וקשורים פול. ה־ 29 וה״ 30 בחודש מראים על הת המין השני אכן מנליס אומץ, עקשנות והחמדה
לעניינים כספיים. בעבורה — עימות עם הבוס. רגשות והתלהבות מהתחום הרומאנטי. ואתם אינכם לבד בתקופה זו. שימרו על כספכם.

העבודה תופסת מקום חשוב, אתם מוצאים המתח בבית ובקרב המישפחה מקשה עליכם קשה לבצע אפילו את התכניות הפשיטות
את עצמכם עסוקים מעל ומעבר למה שאתם למצוא מנוחה ולהירנע. ואתם חשים חוסר שקט, ביותר והמובנית מאליהן. אתם עייפים, מ-
עצבנות פנימית ודאגות. המתכננים
מראש. נראה
חוסרי״מרץ ומטים לח טוב
ביותר יהיה לצאת לנשסומכים
עליכם שת־לות
במהירו\ג. מצב הסיעות
ביקורים וטיולים. זה
בצעו את כל העבודה
רוח אינו טוב, משהו
זמן טוב לחשוב על לימוד
הפחות מעניינת. האחגורם
לכם לדיכאון, וק של
שטח חדש. אולי אפיריות
לעבודה לא נותנת
שה להניח את האצבע
לו שפה חדשה. לא טוב
לכם לנקוש צעדים יותר
על הגורם. עליכם להר שבני
המישפחה יקבלו את
חריפים וברורים, זה לא
בות במנוחה ושינה, בי עזרתכם
כדבר מובן מאיעזור
וגם לא כדאי
נתיים עוד לא הגיע ה ־

ליו.
הם אינם מתייחסים
בתקופה זו. יחסים עם
זמן לחפש דרכים חד 20ב
דצמבר
לבעיות שלכם, וכך. כפי
שים. תנו לעצמכם זמן
עובדים אחרים מאוד
שזה עכשיו, קשה להמלפחות
עד ה״ 10 בנובמ רגישים,
אינכם שמים
לב, אך יש מי שמנסה לחתור תחתיכם או שיך. ה־129ה־ 30 מתוחים במיוחד ועדיף להתר בר, לאחר־מכן, הראש יהיה צלול יותר. ה־לפחות
לפגוע בשימכם הטוב. שימו לב. חק מהבית. צפויה פנישה משמחת בסוף החודש 31 .באוקטובר עד ה״ 2בנובמבר קשים.

5865801061

עק 1נ

קשת

והשותפויות) של מזל עקרב. מהלך זה יביא
לעקרבים עניין חדש־ישן להתרכז בו.
הרומנטיקה ממש תחגוג. לא רק שהם
יימצאו אהבה, זו גם תביא בסופו של דבר
לנישואים. גם בענייני שותפויות זוהי שנה
חיובית מאוד, ומי שרוצה להקים שותפות
כדאי שיעשה זאת בתנאי שישתמש
באינטואיציה העקרבית החזקה כדי למצוא
את הטיפוס המתאים. מי שמחפש קישרי-
אהבה לא מחייבים, בעלי אופי קל וחולף,
לא יתקשה למצוא את מה שהוא מבקש עם
כל שפע האהבות וההצלחה אצל המין השני,
יש צורד להדגיש את השפעתו של יופיטר
בבית השביעי על זוגות נשואים שחייהם
המשותפים אינם טובים. המצאותו של
הכוכב בבית הנישואים מוציאה אמיתות
לאור, וכשהאמת צפה ועולה על פני השטח
הפרידה לא מאחרת לבוא. יש לזכור שאם
פרידה כזו נעשית תחת השפעה זו, סימן
שבמוקדם או במאוחר הפירוד היה מגיע,
ובמצב כוכבים חיובי זה, יש אפשרות
למצוא בן־זוג מתאים יותר.

אי הבנות, סיכסוכים וויכוחים צפויים במקום העבודה
ב־1 29ב־ 30 בחודש. אתם מתעקשים על
דעתכם רק משום שאינכם
מוכנים להקשיב למה שיש
לצד השני להציע. אינכם
חייבים להחליט מיד,
אבל כדאי שתתנו לצד השני
את התחושה שאתם
מוכנים לבוא לקראתו ול8
6 3 2 6 0 3 6 1התפשר. הכעס שיש לכם
— 31313311 על אנשים שונים לא כל־כך
מוצדק. יתכן שאינכם
אשמים מכיוון שיש המון
בילסל ותקשורת לא טובה בסביבתכם. נסיעה
שאתם מתכננים עלולה להתעכב או להדחות.

ה 28-מעייף ודי מאכזב, לא רצוי לתכנן תוכניות
מעייפות וקשות. מה 29-אחה״צ יהיה
יותר קל. בין, כה וכה א תם
חשים את עצמכם
די מבולבלים. עתידכם
המקצועי מאוד מטריד,
אינכם מוצאים את הפ תרון
לבעיות המציקות.
זה בהחלט לא הזמן לה גיע
להחלטה בעניין זה,
20בינואר ־
18בפברואר
כדאי להקשיב לרעיו נות,
לשמוע הצעות, אך
לא להתלהב ולהחליט
ברגע, משום שמאוחר יותר משהו ישתבש.
בתחום הרומאנטי -אתם מאוד מקובלים.

תוכניות ללימודים נתקלות בבעיות בילחי־צפויות,
כבר אין לכם מרץ להמשיך במאבקים על כל
דבר שבזמנו הובטח לכם,
ועכשיו אינו מתקיים. אנשים
מנצלים את טוב ליב־כם
ונכונותכם להבין כל
קושי שיש לצד השני. זה
אומנם לא הזמן להתעקש
כיוון שלא תשיגו את הדבר
שבו אתם מעונ״נים. אולם
המתינו קצת. ואולי תצליחו
לשכנע את הנוגעים בדבר
להתחשב בכם. הבר׳־
אות עלולה להציק, אולם לקראת סוף השבוע
כבר תרגישו טוב יותר. צפויה נסיעה לחדל.

9 1 0

שיפוצים

אשה אחת אמרה לחברה שלה, והחברה הזאת
סיפרה לחבר שלי, והחבר שלי סיפר לגיסתי,
וגיסתי סיפרה לי ש ...הזמר דודו פישר ואשתו
טובה נפרדו, והם גרים בשתי רירות נפרדות.
אז קודם כל קיבלתי שוק. אחר־כך שתיתי
שתי כוסות מים קרים, ועוד אחר־כך פשוט
ישבתי ליד הטלפון ועשיתי דרינג דרינג לדודו
פישר.
״כן, מי זה?״
״רחל המרחלת.״
״מה שלומך?״
״אני המומה. האם זה נכון שאתה ואשתך טובה
גרים בשתי דירות נפרדות?״
״לא בדיוק.״
״מה זאת אומרת, לא בדיוק? אני שמעתי
שאתם נפרדתם, ואתה משחק איתי מישחקים.״
״את רוצה לשמוע? אז תשמעי. טובה ואני
נשואים כבר שנים, יש לנו שני ילדים נחמדים
ואנחנו מאוד אוהבים. לכן, כשטובה ביקשה ממני
שנעשה שיפוצים בדירה, נעניתי לה. אבל
החלטנו שבזמן השיפוצים לא נגור בבית בין

הבנאים, הבלאטות ואביזרי־האינסטלציה. שכרנו
דודי פישר מחבק את תיקי דיין
דירה לזמן השיפוץ, ועברנו לגור בה. אבל טובה קיבל אבל
מטובה,
נפרד לא הזמנה למלכת בריטניה
היא אשה מאוד דאגנית, ולכן בכל בוקר היא •
להופיע לפני המלכה אליזבט באנגל:ה, בקטע
הולכת לדירה שלנו, כרי לפקח על הבנאים שלא מרושעת״.
מעלנב׳ החיים, ושבנובמבר אופיע בברודווי. את
״כלומר, לא נכון שנפרדתם?״
יעשו שטויות.
זה, אגב, השכנים שלי עור לא יודעים, אז
״חס וחלילה!״
״אז השכנים ראו את טובה בכל יום בדירה,
השמועה עוד לא פשטה״.
״אז זהו כל הסיפור?״
ואותי הם לא ראו כמה זמן, ומזה הם הבינו מה
״תודה לך, ובהצלחה!״
״הסיפור האמיתי הוא שקיבלתי הזמנה
שלא נכון, והתחילו להפיץ עלינו רכילות

אם גם אתם הרוסים מסקרנות מה קרה
לאלקסיס וקריסטל, שנלכדו בתוך הצריף הבוער
כשפרצה השביתה, ואם גם אתם לא יכולים לישון
בלילה כי אתם לא יודעים את ההמשך, אז יש לי
חדשות בשבילכם.
אומנם אין לי חדשות מד״נסט׳ של דנוור,
קולוראדו, אבל מצד שני יש לי דיינסטי תוצרת־הארץ
בתל־אביב, ניו־יורק והונג־קונג.
עכשיו שימו לב היטב, כי זה באמת מאוד
מסובך.
יש גברת אחת בתל־אביב, בסביבות גיל ה־60
שלה, ששמה רחל ששון. לרחל ששון יש
שלושה ילדים מפורסמים: איל־הג׳ינס מורים
ששון, הספרית תיקווה ששוו והבת סימה,
שהיא אשתו של בני וינצלברג, מבעלי
הסינרמה.
רחל ששון היא אלמנה, וככזאת היא החליטה
לפני שנה לעשות קצת חיים ונרשמה לטיול
ברומניה. שם בטיול היא פגשה באדון אחד, בערך
בגילה, ששמו אברהם טנדלר. מרומניה הם
כבר חזרו ביחד, ומאז לא נפרדו.

אז יום אחד קוראת רחל ששון בעיתון שהבן
שלה, מורים ששון, שהוא גרוש, מתחתן עם
מלכת״היופי של ישראל, נילי דרוקר. האמא
כמעט התעלפה. היא אומנם ידעה שהבן שלה
מתחתן עם נילי, והיא גם ידעה שהוא גרוש, אבל
היא בשום אופן לא רצתה שאחרים יידעו שהבן
שלה גרוש, כי אצל מישפחות עיראקיות זו בושה
גדולה מאוד להיות גרוש.
מייד לאחר שגרמה לקרוא את הקטע, היא
טילפנה לכל הילדים שלה וצעקה עליהם למה הם
הדליפו לעיתונות את הידיעה הנוראה הזאת על
בנה. כל הילדים הכחישו שהם מסרו לעיתונות,
ומכאן היא הסיקה שבטח הבת של חברה־לחיים,
אברהם טנדלר, מארגנת תצוגות־האופנה

שגמרה סמינר, הוא היה גיבור לאומי, הדמות
המפורסמת ביותר ביחידה 101 האגדתית, שגם
שאר חבריה היו דמויות ידועות(אריאל שרון,
והרבה אחרים) .בתקופת פעולות־התגמול היה
שמו של הר־ציון ידוע יותר משמה של צ׳יצ׳ולינה
היום. אחר־כך הוא נפצע קשה, וסיפור־הצלתו
נרשם ממש בסיפרי ההיסטוריה של עס־ישראל,
ונדמה לי שכל הנוגעים בדבר, הפצוע, הרופא
ועוד כמה משתתפים בפעולה, קיבלו צל״שים.
אחר־כך נשא מאיר הר־ציון את רותי לאשה,
לאט־לאט נולדו להם ארבעה ילדים, והם עברו

חביבה פלטאו, סיפרה את זה.
אז מאז רחל לא מדברת עם חביבה, וחביבה לא
מדברת עם אבא שלה, וכמובן גם סימה, תיקווה
ומורים לא מדברים עם חביבה, וכולם משמיצים
את כולם. והכי גרוע הוא שאני דווקא יודעת ממי
הגיע הסיפור לעיתונות, וזה בפירוש לא מחביבה,
אלא דווקא מאחת החברות של אחד הילדים של
רחל ששון.
נו, אז עכשיו סיכסכתי עוד 13 איש במישפחה.
מה אני יכולה לעשות?

להובלה

אלמנות, גרושות, רווקות ושאר פנויות —
עורו לכן! יש מי שהגיע ארצה במיוחד עבורכן!
המדובר בדפי כהן, רווק בן ,37 יליד־הארץ,
בוגר הטכניון, שנסע לפני כמה שנים לארץ־
האפשרויות־הבלתי־מוגבלות ועשה שם כסף
בלתי־מוגבל — כך, לפחות, הוא אומר.
אחרי שהוא עשה המון כסף, הוא הבין שבלי
אשה הוא לא יצליח לבזבז אותו. חיפש אשה בכל
אמריקה ומצא דווקא המון נשים בכל מיני
צבעים, גדלים ומינים, אבל אף אחת מהן לא
עשתה לו קבאץ׳ בלב. הוא כמעט נבהל מזה
שהוא נטול קבאצ׳ים, אבל אז הסבירו לו שזה
פשוט כי הנפש הישראלית שלו רוצה רק באשה
תוצרת־הארץ. אז עכשיו הוא מתאכסן במלון
חביבה פלטאו
הילטון, ופנוי להצעות.
אז מ׳ סיפרל
אם החלטתן לקפוץ במיקרה להילטזן השבוע,
ובמיקרה לפגוש את רפי כהן שם, אז לא כדאי
לכן להתאפר יותר מדי, ולא להתלבש יותר מדי
נוצץ, ולא לשים יותר מדי תכשיטים, כי רפי לא
\ היה בארץ זה שנים, והוא עדיין זוכר את
הישראליות כמו שהן היו — אולי. לא בזמן
בין השופטים התל־אביביים חמורי־הסבר והשמרנייס יש שופט אחד צעיר ונחמד מאוד.
הקוקו והסארפאן, אבל גם לא בתקופה הזאת,
הרבה עורכי־דין אוהבים את השופט, והשופט מיודד מאוד עם כמה מהם.
כשכל אחת נראית מקושטת כמו עץ־אשוח
באחד הערבים מטלפן השופט לאחר מעורכי־הדין הרווקים, ונותן לו הוראה :״מחר בבוקר תתייצב
בכריסטאמס. אז פנים נקיות מאיפור, חולצה
נחמדה, חצאית פשוטה, נעליים שטוחות —
באולם, אני רוצה להכיר לך מישהי״.
לשופט לא מסרבים. אז עורך־הדין הצעיר הגיע לאולם. קרא לו השופט לדוכן ואמר לו בלחש:
והסכויים שלך טובים.
״אתה רואה את הבלונדית ההיא בשורה השניה, זאת בחולצה הארומה? אני רוצה שתכיר אותה. אז
זאת אומרת, אם אתן מצליחות לעבור את
שב לידה ותתחיל לדבר איתה״.
הסוללה העבה של העיתונאיות הבאות לראיין
את רפי כהן.
עורך־הדץ ניגש אל הגברת הבלונדית באדום, והתחיל לדבר איתה. שמעתי שיותר מדיבורים לא
יצא מהעסק הזה כלום.
מוזר בעיניי שכל העיתונאיות שביקשו ראיון
אז אני מציעה ששופטים ישפטו, ושדכנים ישדכו. מה אתם אומרים?
הן דווקא רווקות. ואולי זה לא מוזר?

שיד 1ך מי שפטי

לפני קרוב ל־ 3׳0שנ הג פג שו רותי ומאיר
הר־ציון. היא היתה בחורה צעירה וקטנה,

מאיר הר־ציון
הפעם חוזי עזבה לצמיתזת
לגור במכב־הירדן, שמאיר קרא לו אחנזת־שושנה
על שם אחותו, שושנה, שנרצחה על־ידי
בדווים.
שנים רבות היו מאיר ורותי באחנזת־שנשנה,
גידלו את ילדיהם וגם כמה מאות ראשים של
צאן. הבית היה כמעט ספרטאני, החיים אותו
הדבר. מהבוקר ועד הלילה עבדו בני־הזוג.
בילויים לא נמצאים בלקסיקון של הר־ציון. פה
ושם היה בא איזה חבר לבקר, ואם הכלבים
הענקיים לא היו טורפים אותו, הוא היה מקבל
קפה.
הילדים גדלו והתחילו להראות סימנים של
אי־שביעות רצון. לא כל אחר יכול לחיות בניתוק
מוחלט מהעולם. גם רותי נשברה פעמים רבות,
וביקשה שינויים בחיים, אבל מאיר הר־ציון הוא
לא איש שמשתנה.
לפני שנים אחדות ארזה רותי את חפציה ואת
ילדיה, ועזבה את כוכב־הירדן לטובת קיבוץ
יוטבתה שבערבה.
איני יודעת מי הרגיש בחסרונו של מי, אבל
העובדה היא שרותי חזרה למאיר ולאחוזה,
והמשיכה לעבוד בפרך.
עכשיו אני שומעת שרותי עזבה שוב,
והרכילות אומרת שהפעם היא עזבה לצמיתות.
בינתיים היא נמצאת בקבוצת־גבע. שניים
מהילדים כבר נשואים, וגם השניים האחרים אינם
גרים עוד עם מאיר.
אומרים לי שרותי פנתה כבר לעורר־דיו כדי
שיעשה חלוקת רכוש. גם אומרים לי שאת הקטע
הזה עם עורך־הדיו מאיר הר־ציון מאוד לא אוהב,
והוא גם מתכוון להראות לכל הנוגעים בדבר
שהוא לא אוהב אותו.

_ ב ש בי לכסף

(המשך מעמוד )29
לעיתונות, ובהופעות שלו, הוא הצהיר
כמה חשוב לבחור במערך, הסביר מדוע
הוא בעדו והופיע למענו. כיום הוא
מוכן להודות שמאחורי ההצהרות של
אז לא עמדו שום אידיאלים. מצע
המערך היה ממנו והלאה .״מה לעשות,
זה חלק מהעבודה, מהשואו־ביזנס.
כשיש עיתונאים וכתבות ואקשן, אז
משתתפים ויש כמובן גם עניין של
כסף, בכל המישחק הזה של הבחירות
יש רווחים. לא עשיתי את זה בגלל
דיעה פוליטית עמוקה. גם חברי־כנסת
משנים מיפלגות לפי הנוחיות, נכון?
אם מיפלגה אחרת היתה מציעה לי
כסף, הייתי הולך אליה.״
בבחירות של 1981 הופיע לטובת
שמואל פלאטו־שרון, אבל אז, לשם
שינוי, היתה סיבה אחרת — חברות.
״פלאטו ואני חברים טובים עד היום.
אנחנו אוכלים ביחד ומשחקים טניס
ומבלים. יש לי חברים בכל הרמות. גם
חברים מהשכונה שבה נולדתי. אני לא
מרגיש לידם כוכב. כוכבים יש רק
בשמיים. אני בן־אדם שמתעסק
במוסיקה״.

״למה לא
בגל״או״

לא כזמרים מיזרחיים אחרים,
משתדל שימי שלא להתלונן
על קיפוח. הוא גם לא מכליל עצמו
בקטגוריה של זמרים מיזרחיים .״בעצם
אין בכלל זמרים מיזרחיים. כולם זמרים
ישראליים. יש מי שמסלסל יותר, ויש
מי שפחות. אבל כולם ישראלים. על
קיפוח לא התלוננתי. אבל יש רבר אחד
שמרגיז אותי נורא, וזה מה שקורה
בגלי־צה״ל. אני מופיע בצבא במיסגרת
המילואים 50 ,־ 60 הופעות בשנה.
חיילים אוהבים לשמוע אותי ודורשים
אותי להופעות. אבל בגלי־צה״ל לא
שומעים אותי בכלל. הרי זו תחנה של
חיילים, ואם הם כל־כך אוהבים אותי,
למה לא משמיעים אותי?

זהו סינורמהחיים:אוו זוהו בא רואיו! עם
עיתונאית, ואז בא רו לעשות משהו אחו
תחתונים הצילו! אורי זוהר שוב אצלי
בבית, אחרי 10 שנים.
הקרנת סירטו האחרון של אורי זוהר
בערוץ ,2במוצאי השבת האחרונה,
החזירה אליי חוויה ישנה — אורי זוהר
אצלי בבית. אילו היתה שם מצלמת־קולנוע,
היתה יוצאת יופי של סצינה,
שהיתה יכולה להשתלב באחד מסרטיו
של החוזר״בתשובה המפורסם ביותר
בארץ.
לא, אני לא חושבת שאשתו, אליה,

תכעס עליו בגלל הסיפור ההיסטורי
שלי. יש להניח שהיא לא תדע כלל
שזה נכתב בעיתון. וחוץ סוד, אורי היה
שובב גדול, ואולי היא ידעה את זד״
בכל מיקרה, היום הוא רק שלד״
מי שצפה בהצילו את הסציל זוכר
בוודאי את הקטע, כ־ 10 דקות אחרי
ההתחלה, כאשר אורי מתחמק מסוכת־המציל,
ומגיע, כשבקבוק־יין בידו,
לדירתה של ידידה (השחקנית יהודית
סולה) .היא מזמינה אותו לקפה, ואינה

״אין הרבה אמנים שעושים כל־כך
הרבה הופעות בצבא במיסגרת
המילואים. אבל כשהצבא צריך אמנים
בתשלום להופעות שונות, קוראים
לאמנים שקרובים לצלחת, ולא לי.
בגלל זה רציתי לעזוב את יחידת־הווי־ובידור,
אבל ויתרתי.

שומעת כאשר הוא אומר לעצמו
ולצופים :״נו, טוב, אם קוראים לזה
קפד״׳
בשסולה מכינה במיטבח את הקפה,
מתפשט אורי במהירות. אך את
התחתונים אין הוא מספיק להוריד, כי
ארושה הקנאי של סולה מגיע במפתיע
מהמילואים, והיא זורקת את אורי
מבעד לתלת, כשבגדים בידו.
אצלי בדירה הגיע אורי לשלב
מתקדם יותה הוא נשאר בלי
תחתונים.
לא הצלחתי לעצור בעדו, למרות
שניסיתי, ושום ארוש לא דפק בדלת.
הסיפוד התחיל ככה: הייתי אז כתבת
בשבועון־הבידור להיטון. באחד הימים
הח־יע לי העורך שאורי זוהר צילצל
למערכת וביקש להתראיין. זה היה
אירוע נדיד למרי, מכיוון שהעיתונאים
רדפו אז אחרי אורי, ולא היה לו שום
צורך ליזום כתבות.
מה שגרם לו לצלצל למערכת היה
כעס על אגודת צב־ר (צעיר־ב־ריאת־ענן)
,שהזמינה אצלו תשדירי־פירסומת
(לטובת התעמלות ושמירה
על כושר) .כבר אינני זוכרת על מה היה
הכעס — אולי אחד מסרטיו לא
התקבל ברגע האחרון, או שלא נהגו בו
כפי שסוכם בחוזה באיזה עניין אחר.
העורך שאל אם אני רוצה לטפל
בנושא. בטח, איזו שאלה! הערצתי את
אורי — כאמן, כאדם בעל עקרונות,
כבדרן אדיר, כסיפור־הצלחה. הוא
צילצל אליי בשעת־צהריים, אמר שהוא

עיתונאית רון ()1977
בדרן בעל עקרונות
הגבתי. נדמה לי שהייתי קצת המומה,
חשבתי שזוהי בדיחה, וצחקתי במבוכה.
הוא, אולי, פירש זאת, כהסכמה, קפץ
ממקומו, עמד באמצע החדר והתחיל
להתפשט במהירות.
אז כבר היה לי ברור שהוא רציני
לגמרי. כשהגיע לתחתונים אמרתי
(אולי צעקתי) — תפסיק עם זה, איך
אתה מתנהג!
זה לא עזר. הוא ניגש אליי עירום,
ואני ברחתי לקצה השני של החדר. לא
היה הרבה לאן לברוח, בדירה הקטנה.
הוא רץ אחריי, וככה, במשך כמה דקות,
שיחקנו בתופסת.
אז כבר נעשיתי קצת היסטרית.
אמרתי שאם הוא לא יתלבש מייד,
אזרוק אותו ככה מכל המדרגות. כאן
כבר היה לו ברור שאני לא בעניין. הוא
התלבש במהירות, ישב על המיטה כמו
ילד טוב ואמר: בסדר, אז נמשיך עם
הכתבה.
אמרתי לו שחבל שהוא מתנהג ככה,
כי בעצם הוא מוצא חן בעיניי, ואילו
היה מתנהג אחרת ...הוא לא נראה
מעוניין בפיתוח הנושא, והמשכנו
בראיון.
בערך חצי שנה אחר־כך ראיתי את
הצילו את המציל. הסצינה עם סולה
החזירה אותי לסצינה אצלי בבית. מי

״לא מזמן שמעתי בנלי צה״ל מרתון
של חמש שעות עם זמר הרבה פחות
פופלרי ממני. כואב לי שיש שם כזו
אפליה.
״איזה זמרים ישראליים אני אוהב?
לא משתגע על אף אחד במיוחד. שלום
חנוך הולך בדרך נכונה של קו אחיד.
גלי עטרי טובה, אבל אין לה סיגנון
קבוע, ואת אבי טולדנו אני אוהב
מאוד.״

^ בחור
^ טוב
^ ו א יו צ א נגד המלכת המלכים
! 1התורניים בזמר המיזרחי .״זה
שטויות! יש הרבה פופלריים, ואין מלך
אחה׳
על זוהר ארגוב הוא אומה ״הוא
בחור טוב. אני מכיר אותו מהילדות.
הוא אחד הזמרים הטובים בארץ, וחבל
שהוא הלך בדרך הלא־נכונה. באמת,
חבל לי עליו!״

זוהר(משמאל) ב״הצילו את המציל״
— ברחתי לקצה השד של החדר...־

ועל עצמו, רגע לפני הנסיעה, הוא
אומר :״אין לי פחדים. בכלל לא. אני
יודע שכאן, בארץ, זה הבית. אחרי הכל
ותמיד יחכו לי כאן. אני הולך ברחוב
ואנשים אומרים לי,אל תיסע׳ תישאר
כאן איתנו, אל תעזוב אותנו׳ .אני מאוד
מקווה שאצליח שם. הצלחה שלי גם
תביא כבוד למדינה״.
ודניאל, בנו הקטן, תולה בו עיניים
גדולות. גם הוא, מן הסתם, יחכה
להצלחה. עד שזו תגיע, הוא יהיה בארץ
בלי אבא.
העולם הזה 2617

אורי זוהר ()1977
.הוא נינש אליי עחם —

עסוק עכשיו מלי צה״ל. ושאל אם הוא
יכול לבוא להתראיין אצלי בדירה
בעוד שעתיים. חשבתי שמתאים יותר
לקבוע פגישה בבית״קפה, אבל מי אני
שאתווכח עם אורי זוהר. העיקר שיבוא.
ודא הגיע כשהוא לבוש — אם אני
זוכרת נכת — בג׳ינס, בחולצת״טריקו
ובם נדלים. הוא יכול היה לשבת על
אחת משתי הכרוסות בחדר, אבל הוא
בחר לשבת על המיטה. גם זה היה בסדר
נמוד מצירי, העיקר שידבר, מה חשוב
איפה הוא יושב.
התחלנו בראיון. אחרי רבע־שעה
בערך הוא אמר משהו כמו: עיזבי את
הכתבה, נעשה אותה מחר, עכשיו
נעשה משהו אחר. קשה לי לזכור איך

יודע, אולי כאשר התראיין אצלי הוא
היה באמצע כתיבת התסריט, ותירגל
את הסצינה הזאת עליי?
במשך החודשים לאחר מכן החל
אצלו תהליך החזרה־בתשובה. באחד
הערבים, באירוע כלשהו בכיכר־מלכי־ישראל,
פגשתי את אורי. על ראשו
היתה כיפה, וממיכנסיו הציצה טלית.
אמרתי לו שלום, ובאופן אוטומטי
הושטתי יד. הוא אמר בנימוס: שלום,
מה שלומך, אבל נמנע מלהושיט לי את
ירו.
מה לעשות, הדת היהודית. שנה
קודם לכן הוא רצה לתת לי הרבה יותר

מאשריי•

נעפי דד;
- 35י

״בכיתי 5שניסו״ יי—יייי

אילוה אלון חושפת את הפרשה שואסרה לפירסום:

(המשך מעמוד 07
היה לעשות? הרי היה צריך לעבוד
ולהתפרנס!״
הבעל והגדושה

^ פילו כדי להתחבא מהמיש־
1 טרה, חגית(שם בדוי, השם האמיתי
נאסר לפירסום) לא תחליף את
הפיאה הנוכרית שלה בשביס,״ סיפרו
להשלם הזה אנשים המכירים את
הדוגמנית־לשעבר, החשודה בחטיפת
בנה לפני חמישה חודשים.
בחודש מאי השנה חזר חיים (שם
בדוי, גם שמו של הבעל נאסר
לפירסום) לביתו, וגילה כי אשתו ובנו

החזרה־בתשובה נראתה לה כפיתרון
לבעיותיה. אחריה עשתה זאת גם אמה.
אביה ואחיה נותרו חילוניים.
דתית מאופרת
ך * מו חוזרות־בתשובה רבות, הי־תה
גם חגית קיצונית מאוד בתחי־

לה. היא התרחקה מכל מה שהזכיר לה
את העבר. היא הפסיקה לצייר ולרקוד,
והסתובבה רק בסביבה רתית. שם ערכו
לה היכרות עם בעלה השני, חיים. לא
היה זה שידוך רגיל. מישהו יזם את
ההיכרות הם ״יצאו״ ביחד במשך
חודשיים וחצי, נפגשו הרבה ושוחחו,
עד שהחליטו להינשא.
חיים )32( ,בא מבית דתי מאוד. הוא
למד בישיבה תיכונית, ונחשב כעילוי
בהלכה. מכיוון שהיה גרוש, העזו
להציג לפניו את חגית, שהיא חוזרתבתשובה.
מבין
כל הנערות שפגש, בחר חיים
בחגית. נראה כי יופיה קסם לו. גם
כאשר היתה חגית קיצונית מאוד
בדתה, הקפידה על מראה. מעולם לא

כאשר הילד קם בלילה לשרותים, כדי
לשתות מים, הוא ממהר לחבוש כיפה.
כאשר שכח הילד פעם לחבוש את
הכיפה ונזכר בכך רק אחרי ששתה מים,
הזדעזע הילד ואמר :״מה יעשה לי
אלוהים?״
ארבעה חודשים לפני שברחה חגית
מהבית, היא נרשמה בספריית־וידיאו
נוספת עבור הילד. אבל מייד אחר־כך
חל שינוי בהתנהגותה.
״היה רושם שחגית גילתה פיתאום
שהיא טרם מצאה את השלווה, והיא
התחילה בסיבוב שני של חזרה
בתשובה,״ אמרו מכרים.
בבית לא היו ויכוחים על נושאים
דתיים. היו רק שיחות פילוסופיות.
לאחר שחגית נעלמה התברר לבעל כי

ך וגמנית־רשעבר שחזוה בתשובה
חטבה את בנה הקטן בן ה־ 5מבעלה
מנ1י שהבעל לא היה מספיק דתי

יוסלה שוחמאכר מוחזר לאביו ()1962
בן־עו־ץ ן הפעיל את הנוזסד
בן ה־ 5נעלמו ללא התראה מוקדמת.
רק אחר־כך החלו לבוא הודעות
ממקומות שונים. מישהו מסר לבעל
שאשתו עזבה אותו, לא בגלל חוסר־אהבה
אלא מפני שלא היה רי רתי. היו
איומים על הבעל שיניח לאשה ולא
יחפש אותה והיו שניסו לדרוש ממנו
כספים עבור האשה.
הבעל התלונן במישטרה שאשתו
חטפה את בנו. מזה חמישה חדשים
מחפשים המישטרה והחוקר הפרטי
מישל חדד את הילד. כאשר נודע על
הפרשה לציבור, היא הזכירה לרבים
את פרשת יוסלה שוחמכר משנות ה־60
המוקדמות — פרשה שבה הפעיל דויד
בן־גוריון את המוסד כדי לגלות ילד
שנחטף בידי סבו החרדי.
חגית ( )30 גדלה כמו כל ילדה
ישראלית מפונקת. היא למדה באלט
וציור, ואהבה ללבוש בגדים יפים.
בגלל קומתה התמירה — 1.74 מטר
— גיזרתה החטובה ופניה הנאות,
התחילה לדגמן בגיל צעיר. זמן־מה
אחרי שהחלה בשרותה הצבאי, נישאה
לגבר צרפתי ונסעה איתו לצרפת. אבל
הנישואין הללו לא החזיקו מעמד הרבה
זמן.
כאשר נפתחו הליכי־הגירושין,
חזרה חגית בתשובה. היה ברור כי היא
עברה משבר קשה, והתאכזבה מכל
ערכי החברה שבה חיה עד לגירושיה.

הופיעה לפני בעלה ללא איפור
והקפידה לשמור על גיזרתה גם אחרי
לידת בנה, לפני חמש שנים.
חיי־הנישואין של חיים וחגית היו
אידיאליים. חיים הצליח בעסקיו ונתן
לאשתו כל שחשקה נפשה. הוא גם
שיכנע אותה שאין לה כל צורך להיות
כל־כך קיצונית, והיא חזרה לרקוד
ריקורים אירוביים ולצייר בחוגי־ציור.
הילד היה משוש נפשו של חיים.
הוא קנה לו הכל ודאג שלילד יהיה גם
וידיאו בבית כדי שיוכל לראות סרטים.
הילד קרא לאביו ״חיים״ ולא
״אבא״ ,והדבר עורר ספקות בליבה של
חגית. היא לא היתה שלמה עם חינוכו
של הבן. חיים אינו דוגל בחינוך ילדים
על־ירי מכות, ואילו חברותיה של חגית
הדגישו לפניה את האימרה התנ״כית
״חוסך שיבטו שונא בנו.״
בחודשים האחרונים הבחין האב כי

היא התייעצה ברבנים שונים והם
שדחפו אותה לקיצוניות ולבריחה. בין
הרבנים היו הרב זילברשטיין והרב
נסים קרליץ מבני־ברק. חיים עצמו היה
בעבר יועץ לבית־הדין הפרטי של הרב
קרליץ.
למכרים קשה להאמין כי אשה יפה
ומרשימה כמו חגית נעלמה כך, בלי
להשאיר סימן, ושהמישטרה אינה
מצליחה לאתר אותה במשך חמישה
חודשים .״בדיוק כמו בפרשה יוסלה
שוחמכר ״,אומרים מי שזוכרים את
שנות ה־ .60 לדבריהם, הרבנים שילהבו
והסיתו אותה לבריחה.
חיים, שמנמן מזוקן ובעל חוש-
הומור, זכה באחרונה באיומים רבים.
איימו לפגוע בו ולשרוף את מכוניתו.
אבל מצד שני יש רבים התומכים בו,
והמקווים שימצא את בנו במהרה.

אילנה אלדן ₪

לבד בארנבוים ביקרו אותה גם
* /חבריה מהמאפיה הישראלית. פעם
בכמה חודשים הגיעו לביקור חטוף.
שהרי כולם עסוקים כל־כך, מפורסמים
כל־כך.
והיו גם בני־מישפחתה ,״אם כי
הקשר שלה איתם היה רופף,״ :אומר
מהטה. הם כמעט ולא עזרו. אמה מתה
לפני שנתיים. אביה ביקר מפעם לפעם.
לפעמים הגיע ללונדון אנריקה
בארנבוים, אביו של דניאל, יוצא
ארגנטינה. הוא מורה למוסיקה, מתגורר
באפקה. עכשיו הוא מסרב לדבר
על דניאל וז׳קי .״אני במצב עצוב
מאוד, אינני יכול לומר דבר,״ הוא
אומר.
״מי שהקפיד לבקר אותה לעיתים
תכופות הוא הרב יוסף פרידלנר ״,אומר
מהטה .״ז׳קי התייחסה אליו לא כאל
סמכות דתית, אלא כאל אדם חכם,
המנסה לעזור לה מבחינה רוחנית. היא
אומנם התגיירה, אך עמוק בליבה
מעולם לא היתה יהודיה.״
אי־שם במשך שנים התאהב בארג־בוים
בפסנתרנית הלנה קרמר, גרושתו
של הפסנתרן גירעון קרמר. נולדו להם
שני ילדים. למען כבודה של דה־פרה
ניסה בארנבוים להצניע את מישפחתו.
״ז׳קי ידעה, כנראה, על קרמר, אם כי
מעולם לא דיברה איתי עליה ״,אומר
מהטה .״בשנותיה האחרונות היא חיה
בתוך עולם פנימי משלה, מנותק לחלוטין
מהמציאות. פוליטיקה, מילח־מות,
מאורעות גדולים בעולם, כמו חיי
היום־יום המעשיים בתוך ביתה־שלה,
לא עניינו אותה. גם הקשר בין בארנ־בוים
וקרמר היה בעיניה דבר רחוק,
שאינו קשור אליה.
״למעשה התעניינה רק בדבר אחד:
איך תצליח להבריא. היא באמת האמינה
כי תתגבר על המחלה, וכי תשוב
ותנגן. היה לה כוח־רצון חזק, והיא חש־בה
שגם הפעם, כמו בפעמים רבות בעבר,
יעזור לה כוח־הרצון להתגבר על
מה שמפריד בינה לבין הצ׳לו.
״בפגישתנו האחרונה ברור היה לי
כי ימיה ספורים. בכיתי. כבר חמש
שנים אני בוכה בכל פעם שאני רואה
אותה. היא ניחמה אותי. קולה היה
שבור, מרוסק. אל תדאג, אני עוד אנגן,
אמרה לי.
״הגוף שלה רעד. לא היתה לה שליטה
על הרעידות האלה. האזנו למוסיקה
שלה. ז׳קלין דה־פרה מנגנת את אל־גאר״.
בהופעת־הבכורה
שלה, בחיאל פסטיבל
הול, ניגנה את הקונצ׳רטו של
אדוארד ווליאם אלגאר. מאז הפך
הקטע הזה לסמל המיסחרי שלה.
״לאט־לאט, תוך כדי האזנה למוסיקה,
גופה נרגע, הרעידות פסקו.״

נהימה בטלפון

נוער חרדי בירושלים
האם הם מתחבאים שם?

^ דר לונדוני, גיבורה אנגליה
1 1שכמו לקוחה מסרט מלוררמאתי,
שוכבת במיטת בית־חולים, מאזינה
למוסיקה שקטה. לפתע המוסיקה מתגברת.
גופה שב לרעוד. תמונה אחרונה
בזיכרונו של זובין מהטה.
״אחר־כך דיברנו בטלפון כמה פעמים,
אבל אי־אפשר היה להבין מה היא
אומרת. היא נהמה, השמיעה קולות
מרוסקים.״
השבוע נערכה הלווייתה בבית־הק־ברות
היהודי של לונדון. מהטה היה
שם, גם בארנבוים, צוקרמן ופרלמן,
וכמובן אביה, אחיה, אחותה וכמה
עשרות מוסיקאים לונדוניים.
גשם דק, לונדוני־נצחי, זירזף. הרב
פרידלנד נשא הספד קצר, נטול קלישאות.
אחר־כך נסעו לדירתה.
המאפיה הישראלית ומעט חברים
לונדוניים. צפו בסרט שהוקרן בבי־ב׳־
ס׳ על ז׳קלין דה־פרה, צ׳לנית, שוחחו
על ז׳קי. פרידה סופית, אחרונה באמת,
מהאשה בת ה־ ,42 שמתה לעולם לפני
14 שנים.
העולם הזה 2617

־מבט מרותק מסתכלים באי ה״סינומה״
ערוותה הגלויה של חברת הפרלמנט

^ ניגוד לאיטלקי חשוב אחר שבא בשעתו ארצה, היא יכלה לומר:
^ באתי, הראיתי את עצמי ונכשלתי.
צ׳יצ׳ולינה הגדולה הגיעה ארצה. היה נדמה שבמשך ארבעה ימים
ולילות רקדה סביבה כל המדינה. היא מילאה את עמודי״העיתונים. אילו
היו הרדיו והטלוויזיה פועלים, היתה ממלאה גם את גלי״האתר.
באותה ההתלהבות, שבה הועמדה המדינה כולה על הראש למען אידה
נודל, שבוע לפני כן, נערך פסטיבל־צ׳יצ׳ולינה.
אולם כאשר הועמד העניין במיבחן במועדוני־הלילה של תל״אביב,
הסתבר כי הציבור הסתפק בתמונות שבעיתונים. הקהל לא נהר אל
הופעותיה של מלכת־הפורנוגראפיה״הפרלמנטרית. האולמות נותרו חצי־ריקים.
היתה
זאת דוגמה מרתקת לפער העצום הקיים בין פסטיבלי-
התיקשורת, שהפכו סימן־היכר של החיים במדינה, ובין התנהגותו של
הציבור עצמו. זה היה מוכן לשמוע, לקרוא, להסתכל בתצלומים, ובעיקר
לרכל על ההונגריה״האיטלקיה. אך הוא ויתר על התענוג לשלם עבור
הכרטיס כדי לראותה בדמות בשר״ודם, תרתי״משמע.
המהומה כולה לא הסתירה את האמת הערומה: צ׳יצ׳ולינה הגדולה
אינה אלא בדרנית מתוחכמת, שתפסה גימיק(הבחירה לפרלמנט) ושאין
לה מה להציג מלבד שדיה ואברי-מינה, בתנוחות גינקולוגיות שונות.
מדינת״ישראל אינה מוכנה עדיין לפורנוגראפיה כזאת, הקשה־קשה, וגם
לא לסוג כזה של פרלמנטריזם חשוף.

כתבו יוסי עיך דור ושי כרס,צילמו: ציון עפדיד זאבי ולרסן
״הייתי מסכים להיות במקומו,״
ף* סיבת־העיתונאים נקבעה ל-
*) שעה 9ביום החמישי. אולם כבר לחש עיתונאי אמיץ אחד. אחרי דקות
בשעה 8.30 היה האולם מלא בעיתונאים.
צלמים, חבריהם, וחברי־חברי־הם.
למרות הזילזול שניסו כולם להפגין,
הורגש המתח באוויר. גבוהה?
נמוכה? יפה באמת? והעיקר — תחשוף
או לא תחשוף?
בשעה 9.15 היא הגיעה. נכנסה
בכניסה מרשימה, על גופה המושלם
שימלת־כסף הדוקה, על שפתיה מרוח
שפתון בצבע לוהט, ועל עור הפנים
מייק־אפ שנמרח ביד נדיבה. היא עמדה
בכניסה, יפה וזוהרת, נראית טוב בהרבה
מאשר בתמונות, כשהיא מחייכת
חיוך ענקי ומחזיקה בידה, צמור־צמוד
לשדיה, דובי קטן.

ארוכות של תיקתוקי המצלמות, התיישבה
צ׳יצ׳ולינה על בימה מוגבהת.
אך לפני שישבנה נגע בכיסא, אופס
— השימלה הופשלה והחזה נחשף.
המהומה בחדר גברה. צלמים נדחקו
ונדחפו בצעקות רמות.
״היי, אל תסתיר!״ וגם ״צ׳יצ׳ו, תסתכלי
לכאן צ׳יצ׳ו, תביטי אליי!״ ה־ח״כית
האיטלקית, למרות הידע הקלוש
שלה בעברית, הבינה מה בדיוק
רוצים ממנה. העיתונאים הרבים שהביטו
בפלא החי בעיניים משתאות, לא
פסקו להעיר הערות.
״אפשר לגעת בסחורה?״ שאל אחד.
״זה חזה מסיליקון ״,אמר אחר, בוודאות

גינקולוגיה בימתית בגוג
לה להראות את צפונות גופה. ידיה עברו, נגעו, חדרו

ולא הותירו מקום לדימיון. עיניים רואות ולא יראו.
הקהל קרב, רוצה למשש, לגעת, אולי אף לטעום.
לנחש זה כבר הספיק, לצ׳יצ׳ולינה זו רק ההתחלה.

שולחן־השלום. סילחו למי שאתם
חושבים שהוא טרוריסט, כמו למשל
עראפת, ותנו שימחלו גם לכם!״
בתום הנאום קמה הבלונדית היפה
ממקומה, התחמקה מהצלמים, ונסעה
למלון שבו התארחה.

• צנחן בקומה 18

לא חלפה חצי שעה מאז נחתר צ׳יצ׳ולינה בארץ,
וכבר חשפה את שדה המפורסם. העיתונאים היר-
בו להשמיע הערות ובדיחות גבריות מטופשות.
גמורה, כאילו הוא האיש שהזריק
לגופה את הסיליקון.
״חבל שאני לא מאלף נחשים,״ אמר
צלם צעיר למראה הנחש שכרכה צ׳י־צ׳ולינה
סביב גופה. אחר אמר• :אוף,
למה לא נולדתי נחש״.
״מי זאת, אידה נודל?״ שאל מישהו.
״תקראו דחוף לחבר־הכנסת שפירא,
שייהנה גם הוא,״ צורח אחר.
צ׳יצ׳ולינה מביטה בכולם מלמעלה,
רואה את הציחקוקים ומחייכת.
משחלפו הרקות, ועיני כולם שזפו
את החזה המפורסם בעולם, צעקו לה:
יאללה, תמשיכי הלאה.״ ואחר־כך בא:
״תודה, אין יותר שאלות.״
אבל למרות שלא היו שאלות הודיעה
צ׳יצ׳ולינה, בעזרת עידית נעמן,
שתירגמה, שהיא הכינה נאום של עשרה
עמודים.
היא פצחה בנאום שלא זכה לאוזן
קשבת. כשראתה שהקהל משתעמם,
חשפה את שדיה, אבל אחרי פעמים
אחדות גם הטריק הזה לא הציל את
הנאום המשעמם. עידית נעמן רמזה לה
לסיים, אך ללא הועיל.
להלן כמה פנינים מתוך הנאום,

שלדיברי עידית נעמן נרשם בשגיאות־כתיב:
״הרבה
פעמים שואלים אותי אם מה
שאני עושה בסרטים זה אמיתי או
הצגה. בסירטי־הפורנו הקשים שאני
עושה אין הצגות, הכל אמיתי. לא
מציגים מין אלא עושים אותו. בעיניי
זה סוג של אמנות. יש בזה הנעלה
שבאמנות.
״לא בושה לשחק בסירטי־פורנו.
יותר בושה להרוג ולפצוע במילחמות.
אני עושה בגלוי את כל מה שאתם
חולמים לעשות עם הצ׳יצ׳ולינה שלכם.
״הביקור
שלי בארץ־ישראל הוא לא
רק לשם ההופעות שלי, שיש בהן
פרובוקציה פוליטית. באתי כרי להבין
ולראות כל מה שאפשר במדינה
המסובכת שלכם. אתם עם קטן והמנהיגים
שלכם חלוקים בדיעותיהם.
שמיר מאשים את צ׳יצ׳ולינו־פרס
שהוא מחפש בחוץ־לארץ הסכמה
לוועידה־בינלאומית. מה רע בזה, אני
שואלת. ידוע לי שאתם מעטים בעולם,
אז לפחות אל תהיו חלוקים ביניכם.
״נסו להתיישב כולכם ביחד ליד

^ מלון שררה תכונה רבה. צלמים
ועיתונאים רבים המתינו בלובי
וניסו לגלות את מיספר חדרה של צ׳י־צ׳ולינה.
להשלם הזה הובטח צילום
בלעדי של צ׳יצ׳ולינה עם חייל במדי־צה״ל.
בשעה 12 בלילה הודיעה לנו
אשת יחסי־הציבור שלה, מירי בן־יוסף:
״בעוד רבע־שעה אתם יכולים לעלות
לחדרה ולצלם אותה.״
צ׳יצ׳ולינה יש, אבל חייל אין. מייד
יצא צוות השלם הזה לרחובות תל־אביב,
לחפש חייל.
בתחנה מרכזית נמצא צנחן קיבוצניק
בשם אמיק, שהסכים להתנדב. הע־ליה
לחדרה של צ׳יצ׳ולינה התנהלה
כמו מיבצע צבאי מסובך. איש־הביטחון
קרא לנו הצידה, לחש בסודי־סודות את
מיספר החדר והזהיר :״תעלו לקומה
,16 שם תחליפו מעלית לקומה ,17
ומשם תעלו ברגל לקומה .18״
האורחת הנכבדה ישבה שם, בסוויטה,
בשילוב של רגל על רגל .״לבנות
מדי, צריכה שיזוף דחוף ״,סיננו שומרי־הראש
הישראלים, בהתייחסם לרגליה.
בצד החדר עמד מיזנון מפואר .״אני
יכול לאכול?״ שאל החייל ,״אני מת
מרעב.״
צ׳יצ׳ולינה שלפני כן ניאותה להצטלם,
נבהלה ברגע שראתה את החייל.
״לא, אני לא מצטלמת בלי הסכמה של
המנהל האישי,״ אמרה ועיניה מבוהלות.
באותן
שניות היא נראתה חסרת־אונים
ומיסכנה, בחורה שאינה מסוגלת
להחליט בעצמה איך להתנהג.
מכיוון שהמנהל האישי היה באותה
עת במועדון שבו היתה אמורה להופיע
בערב, נדחו הצילומים. היא יצאה לאכול
ארוחת־ערב בסינרמה ואנו איתה.
כשהחייל־הצנחן ישב איתה בשולחן,
הוא לא פסק מלמלמל :״מי יאמין לי,
מי יאמין שאכלתי ערב עם צ׳יצ׳ו־לינה?״
בינתיים
הגיע המנהל האישי והטיל
וטו על הצילום עם חייל. צ׳יצ׳ולינה
רודפת ואוהבת שלום, ואינה מצטלמת
עם חיילים, אמר. בשעה 1.30 אחר־חצות
חזרה צ׳יצ׳ולינה ללינת־לילה

נ־ל״ • הצר פיר
^ מחרת, ביום השישי, אחרי א/רוחת־בוקר,
שכללה ארבע קרוא־

שת מתחת

סונים(״הלוואי שהייתי יכולה להרשות
לעצמי לאכול את הכמויות שהיא אוכלת,״
קוננה מירי בן־יוסף) ,שמה
צ׳יצ׳ולינה פעמיה לבניין הטלוויזיה
החינוכית, שם היו אמורים לצלם ראיון
איתה. ברקות שקדמו לבואה, היה הבניין
כמרקחה.
העובדים כולם עזבו את עבודתם
והתאספו בכניסה לבניין. הם הצטופפו
במקום שממנו יוכלו לצפות בה .״אף
אורה אחד עוד לא גרם לכל-כך הרבה
בלגאן,״ הודו כולם. עשרות העובדים
חיכו לה בקוצר־רוח .״גם באסיפת־עוב־דים
אין כל־כך הרבה אנשים,״ התלונן
חבר־ועד.
בין המון העובדים הסתובב דן
מרגלית, המראיין .״בחיי אדוניי שאני

זהלע 1ך ך | דן מרגלית המראיין הנד
: 1 11111 1\ / 111 אופק התחיל לשאול את
צ׳יצ׳ולינה שאלות אינטימיות מביכות. אחר״בך הת

בהופעה
חשפה צ׳יצ׳וליצה את ישבנה הפרלמנט־רי.
האחוריים שלה הם המקום היחידי בגופה
שם עורה אינו חלק. פצעים מעטרים את ישבנה.
לא יודע מה לשאול אותה,״ אמר באימה
.״למדת איטלקית?״ שאלו אותו.
כשהגיעה הגברת הכבודה ונכנסה
לאולפן, נהרו בעיקבותיה עשרות עובדים.
דקות ארוכות חלפו, עד שסילקו
אותם, וההכנות לתוכנית החלו.
בני, האיש שהיה צריך להצמיד את
המיקרופון לדש־ביגדה, היה בן־רגע
לגיבור המקומי. כאשר התקין לבסוף
את המיקרופון, צעקו לו הכל :״די,
מספיק, כמה זמן זה לוקח לך!״
אחרי הראיון, בחדר־ההלבשה,
סיפרה החשפנית :״אני עושה אהבה עם
נחש, כי הוא מסמל חטא. ואני,
צ׳יצ׳ולינה, רוצה לעשות אהבה עם
החטא. אני לא מכניסה את כולו, הוא

ברר שהשאלות נועדו למסיבה פנימית של עובדי
הטלוויזיה, והן לא ישודרו. בתצלום מימין: צ׳יצ׳ו־לינה
רגע לפני, כשלפניה מיזוודת״האביזרים שלה.

גדול מדי. בעלי־החיים לא סובלים
מזה, הם נהנים.
״אני אוהבת לעשות אהבה בכל
הפוזות. עם פיל עוד לא עשיתי, הייתי
מעוניינת לנסות.
״חברי־הפרלמנט שלכם לא רוצים
לפגוש אותי, כי יש להם בטח בעיות
בתחום המיני. בעיות ותיסכולים. הם
צריכים להשתחרר מזה, ואני מוכנה
לעזור להם.״
כשסיימה את דבריה, הצטלמה עם
העובדים, חלצה שד לרגע, ונסעה
בחזרה למלון, למנוחה עד ההופעה
בערב.
הופעתה הראשונה נקבעה ליום
השישי במועדון־לילה יפואי, ותיק ומנוסה
בהופעות אמנותיות מסוג זה.
הציבור העדיף לראותה בעיתונים.
בעלי המקום נותרו כשבידם מאה כרטיסים
שלא נמכרו. שעשועי־המין בעזרת
מכשירים ופוחלצים לא עזרוולא
הביאו עוד צופים להופעתה במוצ־

אידה נודל. צ׳יצ׳ולינה גרמה הפסדים
לאמרגניה.

#אווגזמה בסוטים
^ יא ילידת ה־ 26 בנובמבר, לא
1 1בדיוק ברור באיזו שנה. לטענתה,
נולדה ב־ , 1955 אך חשבון פשוט מעלה,
שמאז וער עתה עברו 32 שנה, ולא
33 כדבריה.
היא נולדה בהונגריה, כבתם של
פקיד במישרד־הפנים ורופאה. יש לה
שני אחים ואחות אחת.
הופעתה הראשונה בערום אל מול
המצלמות היתה בהיותה בת , 13 בפיר־סומת
למעילי־פרווה. בגיל 18 שכבה
לראשונה עם גבר, שנהג כלפיה באלימות.
היא מעדיפה היום גבר רך ועדין,
לדבריה. אך שחקני סירטי־הפורנו המופיעים
עימה אינם נראים כה עדינים
ורכים.
ב־ 1974 הגיעה לאיטליה, מתוך סק-

המרבה הרי זה משובח. זהו המסר של
צ׳יצ׳ולינה לעם־ישראל. ועם־ישראל
צריך ללמוד ממיקצוענית מנוסה
כמוה. יש בכוונתה להמשיך בכיוון ה־מיקצועי
הזה עוד עשר שנים, ובינתיים
גם להתמנות כשרה לענייני־אהבה.
שילוב מעניין. כשיתרחשו שינויים
בגופה, בגלל הגיל, תעזוב את הופעות
הפורנו, אך לא תינשא ולא תלד
ילדים.

• הסס עול זילברמן
ץ ץ וצאי־שבת, סי1רמה, תל־אביב.
400 איש באולם הענק, מראה
עלוב למדי; ניגוד צורם לחגיגה התיק־שורתית
שהתנהלה סביב ״הכוס הכי
מפורסם בעולם״ ,כפי שכינה אותה מני
חה־הערב, מנחם זילברמן. לפי נתונים
שנמסרו לו, סיפר זילברמן, שני־שלי־שים
מרוכשי־הכרטיסים הם ערבים.
בדברי־הפתיחה לפני ההופעה הוא

מנגד תראי את הכנסתלמראהצ^ילינה,אך לא

התלהבו

הניחו לה להיכנס. צ׳יצ׳ולינה טענה שהם סובלים מתיסכולים מיניים.

במהלך ההופעה הזמתה מלכת
הפורנו כמה צופים מהקהל
והירשתה להם לגעת בגופה. הגברים הישראליים

ניצלו את ההזדמנות עד תומה. צ׳יצ׳ולינה אף הזמינה
את הישראלים לשלוח אצבעות לתוך הפות .״יש שם
מספיק מקום לכל הסינרמה,״ אמר אחד הצופים.

אביזרים מקומיים 5־ £ 3 5

מניסיון קודם. למיקצוענית כמוה אין בעיה להתאים
את עצמה גם לממדיו של גמל.בתרגילים הקודמים
היא עשתה זאת רק בחברת סוסים, אך מה זה משנה.

מנה רנה

את מגעה. באחיזה כמו זו היא מתורגלת להפליא

אי־השבת בסינרמה. המארגנים נראו
אובדי־עצות, ועל־כן הוסיפו להופעתה
גם את הקטע שבו היא מטילה את
מימיה על הבימה.
היא מיקצוענית, מתחמקת משאלות
מביכות, מחייכת הרבה, מפריחה
נשיקות, ובעיקר חושפת איברים. היא
יודעת לתת לקהל את מה שהוא רוצה.
אך כנראה, לא רבים רצו לקבל.
העדיפו רק לדבר על זה. נושא טוב•
לשיחות־סאלון, אחרי שמיצו את עניין

רנות לראות כיצד חיים במדינה קפיטליסטית.
את הופעותיה הפומביות התחילה
לפני עשר שנים, ואילו את השתתפותה
בסירטי־פורנו התחילה לפני
חמש שנים בלבד. לדבריה, סירטי־הפו־רנו
הם אמנות. בסרטים אלה היא אינה
מציגה מין כי אם מקיימת אותו, ונד
שום־כך היא מצליחה להגיע לאורגזמה
בזמן הצילומים.
אין גבולות למה שאפשר לעשות
במין, ולהנאה שניתן להפיק, לכן, כל

אמר :״עד היום היה ידוע שהכוס משמש
להבאת ילדים לעולם או להבאת
כסף. עכשיו מוציאים מהכוס קאריירה
פוליטית. ואני לא •מתכוון לכוס אמו
של אברהם שפירא.״
ועוד פנינים נוסח זילברמן; ״ראיתם
את החיוך הרחב שלה? זה עוד כלום
לעומת מה שיש לה למטה. עם ציוד
כמו שלה היא לא צריכה השכלה. עוד
לא ראיתי אף גבר שמחפש מתחת לחצאית
את כיתבי־ביאליק. מכוערות כן

\ | 11ך 1ובא לציון גואל. מול הכנסת הירושלמית שאליה
1\ 1ך
\ 11 111 / 111 היא לא הורשתה להיכנס היא הצטלמה על רקע
המנורה המפורסמת, שנבנתה לפי תבליט המופיע על שער״טיטוס ברומא.

_ ערוץ פרוץ

סי שג ל נסוג
(המשך מעמוד )39
צריכות השכלה. הנה, שרה דורון, הגיעה
בסוף לכנסת.
״כשצ׳יצ׳ולינה תופיע, תהיו מנומסים.
אל תצעקו לה ׳רוצים את זילברמן!
,ממילא זה לא יעזור לכם, אני לא
אתפשט אפילו אם תתחננו״.
דקות ספורות לפני שעלתה צ׳י־צ׳ולינה
לבמה אמר זילברמן עוד :״אני
לא חושב שהייתי נענה לה אם הייתה
מבקשת. אולי רק כדי ללמוד תרגילים
חדשים. אבל אשתי יותר יפה ממנה,
ואני מעדיף את אשתי.״
כשצ׳יצ׳ולינה עלתה לבימה והתחילה
לשיר, התקרבו לבימה עשרות גברים.
הנשים נותרו לשבת מאחור. בעיניים
פעורות הם הביטו בפלא .״זוז,
אתה מסתיר לי את כל הבית־חרושת!״
צעק צופה נמוך לצופה גבוה ממנו.
״יואהו, איזה בלורית שיש לה!״ אמר
נער מתבגר .״יופי של מנוע יש עליה,״
אמר צופה צעיר.
ההערות המשיכו לקלוח. צלם־נוע־ריב
ניסה לתפוס צילום שלה מהגב.
״עורך מעריב נתן הוראה שלא לצלם
את שדיה,״ סיפרו עיתונאים מעיתון
מתחרה.

שומוטה גדורה
ף* יום הראשון תוכננה לגברת
4הראשונה של הפורנו נסיעה
לקריית־קודש ירושלים. בשעה 12 היא

הגמל רק נושא את צ׳יצ׳ולינה על גבו,
ולא משמש לה לשום צורך אחר.
היא מחייכת במיקצועיות לצלמים,
מסיימת להצטלם, ונכנסת למכונית.
הערבי בעל הגמל המום. הוא אינו יודע
מי זאת צ׳יצ׳ולינה, והתפלא לראות
כל־כך הרבה צלמים עטים על
הבלונדית. אבל הוא התפלא יותר
שהבלונדית ירדה מהגמל, נכנסה
למכונית, ולא שילמה לו את חמשת
השקלים המגיעים לו.
רק אחרי שהסבירו לו שהבלונדית
הזו היא ״שרמוטה גדולה,״ הוא
התרצה, ורץ לספר לחבריו.
מהפגישה עם הגמל המשיכה
לכותל, למרות האזהרות הרבות .״אני
רוצה לבקר שם ולשים פתק,״ אמרה.
השיכנועים לא עזרו.
בכניסה לכותל התנפלו עליה
חיילים וביקשו להצטלם איתה. היא,
כרגיל אינה מסרבת. מתחבקת, מנשקת
והמצלמות מתקתקות. חייל אחד,
שסירב לשחרר אותה מחיבוקו, אמר לה
באנגלית עילגת :״אני אשמור עלייך,
אל תפחדי כאן״.
כשהתקרבה לעזרת־הנשים, החלה
מהומה. מעזרת־הגברים קראו לה להסתלק
מהמקום הקדוש .״שיקסע, פרוצה!״
צעקו לה. אך: השיקסע האמיצה
לא נבהלה מהצעקות, והמשיכה לכיוון
הכותל. החרדים מעזרת־הגברים החלו י להעיף כסאות.
הבהלה בקרב הפמליה של צ׳יצ׳ו־

ך ך 1ך 1ך 1צ׳יצ׳ולינה האיטלקיה נהגה הרקדניות המזרחיות,
# | 1/ - 1ח | 1הרומזות לקהל להדביק שטרות כסף לגופן. הקהל
הישראלי לא נשאר אדיש לרמזים, ושטרות רבים הודבקו לגופה העירום.
היתה אמורה לצאת, אבל רק בשעה לינה היתה רבה. כולם רצו לחזור למ2.30
התעוררה משנתה. על־פי הור כונית, ורק צ׳יצ׳ולינה התעקשה להמאותיה
של מרסל בלוך, אמרגניתה הי שיך לכותל.
הודיה שזכתה מפי העיתונאים בכינוי:
אחרי שהתעופפו עוד כמה כסאות,
״המכשפה הזקנה״ ,על שום התנהגותה נאלצו לפנות אותה משם בכוח.
המתנשאת, לבשה הפעם צ׳יצ׳ולינה
כשהיא מאוכזבת ועייפה, נסעה לכבגד
צנוע.
נסת. גם לשם לא נתנו לה להיכנס,
כאשר יצאה מחדרה, לבושה בשימ־ ולכן היא ניגשה למנורה. הגדר המקילתה
הצנועה, נשקה לה מרסל על הל פה את המנורה הפריעה לצ׳יצ׳ולינה
חי .״יופי,״ אמרה בלוד ,״כל הכבוד, את להצטלם. קפיצה קלילה — והיא בפממש
נחמדה,״ ועוד מיני מחמאות, נים. היא נשענה על המנורה, סמל־המ־כאילו
מדובר באם החולקת שבחים ל דינה, ונופפה בתנועת־וי, לאות־ניצחון.
ילדתה הקטנה. מרסל גם ביקשה מה לא ברור בדיוק את מי היא ניצחה.
צלמים שלא יתלוו לסיור בירושלים,
משם המשיכה צ׳יצ׳ולינה להופעה
כדי שלא להרגיז את הדתיים. בקשה האחרונה בתל־אביב.
שנפלה כמובן על אוזניים ערלות.
בשובה לאיטליה, היא מצויידת ב־בררו
לירושלים זיהו נהגים רבים, גיזרי-עיתונים בהם היא מופיעה בעמואת
חברת־הפרלמנט המפורסמת ונו דים ראשונים, בתצלומים רבים באת־פפו
לעברה.
רי־תיירות חשובים בארץ, ובעוד כמה
תחנה ראשונה בירושלים: צילום על עשרות אלפי דולארים שהתוספו לחש־גב
גמל, על רקע נוף ירושלים. הפעם בון־הבנק שלה. וזה, בעצם, העיקר.
י — 4 0יייזיי^ —י— >1יי ייני 1.י 1 ,י*־י* —י

(המשך מעמוד )7
בוועד עיתונות־הפקה. מיספר העיתונאים
שבתוכם קטן בהרבה. בין אלה
שקיבלו את התואר ״עיתונאי״ יש גם
הרבה מזכירות, עוזרי־הפקה, תחקירנים,
ובעלי מיקצועות אחרים, גם
כאלה שאינם קשורים באופן ישיר לעיתונות.
אלה
מעוניינים בשקט תעשייתי,
מעדיפים שהמצב ימשיך כפי שהיה,
הסטטוס שלהם, לא ישתנה ושאיש לא
יקבע להם מיכסות־עבודה. שמימילא
אין להם כל כוונה לעמוד בהן.
אלה היו גם האנשים שבימים האחרונים
התחילו להתמרמר על התארכות
השביתה. הם אינם מעזים לדבר בקול
רם, מתוך פחד שמצבם ישתנה לרעה.
הם גם יודעים, ברובם, שהם יהיו בין
הראשונים שיופיעו ברשימות המפוטרים,
כשמישהו יחליט לעשות סדר
יסודי ועמוק ברשות.
אורי פורת, מצירו, מבין, מאז שנכנס
לתפקידו, שברשות שורר ברדק נוראי.
הדברים הגיעו לא פעם לירי קיצוניות.
זה קרה בעת מילחמות הטכנאים (חזי
קוקה וציון סווירי המפורסמים) ,זה קרה
בעת הנסיון המביך לבחור מנהל״
טלוויזיה, נסיון שנמשך חודשים ארוכים
והאיר מצד אחר את המתרחש ברשות.
הסמל
היותר בולט של הברדק הוא
מצלמות האי־אן־ג׳י, המונחות כבר יותר
מעשר שנים במרתפי־הטלוויזיה
ואינן מופעלות בגלל סיכסוכים שונים
ומשונים.
יצחק נבון, השר והממונה על רשות־השידור,
אינו מחליט. כבר חודשים
ואינו מנסה לפתור את בעיית הוועד־המנהל
שאיננו, כבר חודשים שהוא
דוחה מינוי יו״ר חדש לרשות. גם בסיב־סוך
הנוכחי לא החליט בעצם.
נציגי ועד־העובדים, המבינים גם הם
שיש לערוך בדק־בית יסודי, פנו אליו
וביקשו שיקים ועדה בלתי־תלויה,
שתבדוק את המצב הכולל ברשות.
ותקבע נורמות עבודה חדשות וכללי
חלטורות ברורים, שתנסה לקבוע דרכי
ייעול. הם מצידם, מוכנים אף לפיטורי
עובדים מיותרים.
נבון הסכים לדעתם של העובדים,
והודיע להם שיעלה את דרישתם בי־שיבת־הממשלה
ביום הראשון. במהלך
השיחות הועלו אף שמות של אנשים
שישמשו בוועדה. העובדים הסכימו
לחזור לעבודה אם תוקם ועדה, ואם
ייקבע לתזמן עבודה מוגדר.
אך משהגיעה ישיבת־הממשלה, התברר
שנכון חזר בו מעניין הוועדה,
והחליט להעלות בממשלה את התיקון
לחוק שיאפשר לוועד־המנהל לסגור
את הרשות בכל מיקרה שייראה לו.
ברור שהחלטה כזאת פירושה אי־החלטה.
ההחלטה שהתקבלה בממשלה
היתה להעביר את העניין לוועדת־שרים
לענייני־חקיקה. כלומר, הדברים
לא ישפיעו על המשבר הנוכחי.
ובינתיים, במהלך השביתה הארוכה,
היתה התכתשות כמעט־יומית בין
פורת לבין העובדים.
אורי פורת ניסח מיסמך בו שישה
סעיפים, וטען שזה הבסיס היחידי לחזרת
העובדים לעבודה. סעיפי המיסמך
נגעו לרוב הבעיות ברשות.
העובדים, מצידם, טוענים שלפורת
אין תוכנית מוגדרת, וגם אילו היו מסכימים
לסעיפים שבמיסמך, אין מאחוריו
דברים ברורים, לפיהם יוכלו לקבוע
סידרי־עבודה חדשים.
הם גם יודעים להסביר כי חלק מדרישותיו
של פורת אינן בנות־ביצוע.
ביום השני בבוקר הגישו העובדים
לפורת מיסמך מטעמם. מיסמך זה,
הכולל שיבעה סעיפים, חופף בשלושה
מהם את שלוש משש הנקודות של
פורת. זה היה בסיס לתחילתו של משא־ומתן
ראשון בין הצדדים, אחרי יותר
מ־ 20 ימי־שביתה.
כרגע ברור ששני הצדדים רוצים
לסיים את השביתה ולחדש את השידורים.
פחות ברור כרגע אם המשא-
ומתן המתנהל אכן יוביל לעשיית סדר
יסודי, שבו יקבעו נוהלי-עבודה חדשים,
פיטורי עובדים מיותרים, כללים
לחלטורות ודרכי־ניהול ברשות.
לפי כל הסימנים, ייתכן שהשידורים
אכן יתחדשו בימים הקרובים,
ובדק־הבית ידחה למועד אחר.

בדקוביץ ואדואסט נכודיס סונית (?)
מנבחרת ישראל. השבוע שיחקו לכבודם

*1 1 1 *1 ^ *111 במישחק בין נבחרת־ישראל ואלופת־אירופה:
11 #11 מיקי ברקוביץ ומוטי ארואסטי יושביסעל ספסל־המחליפים.
כאן תם פרק הנבחרת של שני כוכבי״הכדורטל הידועים.

ןדך 1ך 1ןןד לבן מרסר, שחקנה של הפועל תל-אביב, מטביע *את
1ו 1הכדור בסל. ליד הרגל מבצבץ ראשו של מוטי. היד היא
של השופט דויד דגן, המסמן להמשך המישחק. מרסר קלע 23 נקודות.

111

ג\ 1ז דג\־י בז
נעליים לבתה מו ש ל
ני ש או בניו־יורק, מאריה קומו
,25 ,יחצנית ובתו של מושל ניו־יורק,
מאריו קומו, קאתולי ממוצא איטלקי
שהוא המועמד המועדף של הד־מוקראטים
בבחירות לנשיאות ארצות-
הברית 1988 לוא היה מסכים להיות
מועמד. וקנת קול ,33 ,מעצב־נעליים
יהודי, בטכס אותו ערכו במשותף רב
יהודי וכומר קאתולי.

מיליונרי ת המיז

ך* מישחק החגיגי לכבוד מיקי
1 1ברקוביץ ומוטי ארואסטי עמד להתפוצץ
שתי דקות לפני סיומו. עופר
פליישר, שחקנה גבודהקומה של הנבחרת
והפועל תל־אביב, התרומם
בניסיון־הטבעה לעבר הסל היווני,
כאשר פקעת שחקנים יוונים עטה
עליו.
בסיום ההתקפה ראו הכל כיצד
עופר פליישר בועט בשחקן יווני, שולייה
שרוע על הפרקט. הקפטן היווני ינקיס
מיהר לעבר פליישר, אך זה הורחק
מהמקום על־ידי המאמן ויינקרנץ,
והרוחות נרגעו.
היה זה הרגע הסוער ביותר
במישחק־הפרירה של נבחרת־ישראל
ממיקי ברקוביץ וממוטי ארואסטי. קדם
לו טקס ארוך ומשעמם של מתן
כיבודים ותוארים, גביעים ומדליונים.
מעריב בחר והכתיר את ספורטאי־השנה
שלו במיקצועות השונים, כשבראשם
עמוס מנסדורף, ספורטאי
השנה של השלם הזה, ואיגוד־הכדורסל
ניפרד ממיקי ברקוביץ ו־ממוטי
ארואסטי.
אלפיים צופים, שהטריחו עצמם
להיכל־הספורט, יכלו לראות שוב את
שיתוף־הפעולה בין מיקי ומוטי: מוטי,
במסירותיו המדוייקות, ומיקי, בפריצות
סוחפות לסל, והסימון המפורסם
ציון צפריר
באצבעי

נחוג בניו־יורק, יום־הולדתה ה־
45 של שייר דייאנה חייט, סכסו-
לוגית שנודעה בזכות חוזות ה״ט שלה
על מיניות האשה. הייט, הנשואה זה
שלוש שנים לפסנתרן גרמני בן ,24
היא בתו של פקח־תעופה שביקשה בצעירותה
להיות היסטוריונית, אך נטשה
את האקדמיה בדה־ לדוקטוראט, בבחרה,
זמנית, במקצוע הדוגמנות (כולל
הופעה כדוגמנית־עירום בירחון פלייבוי)
לפני שפנתה לחקר המין, שהכניס
לה עד כה, בתמלוגים על ספריה, יותר
משניים וחצי מיליון דולר.

מז חהשח קן
נפטר בפאריס, מהתקף לב,
בגיל ,68 ליבו ובטורח, שנחשב

מיקי פורץ

מיקי ברקוניץ בפריצה אופיינית
לעבר הסל היווני, מנסה לחסום
אותו דריסטוז־וליו היווני. מיקי הירבה לפרוץ לסל,

וכל פריצה שלו היתה מלווה בשאגות אדירות מכי וון
הקהל 110:102 .לנבחרת ישראל היתה התוצאה
בסיומו של מישחק מעניין. לא דבר יוצא״דופן.

שחקן ובטורח
קשוח וחחעדקנוטים
כשחקן־הקולנוע האהוב ביותר על צופי
הקולנוע הצרפתיים. ונטורה (שנולד
באיטליה תחת השם לינו בוריני) היה
בראשית דרכו מתאגרף וכאשר פנה
לקולנוע הירבה בגילום תפקידים של
בלשים ופושעים, מה שהלם את הופעתו
הקשוחה, חרושת־הקמטים ואת שת׳
קנותו הרבה בעת מיפגשים חברתיים,
התנהגות שהיקנתה לו את הכינוי
השתקן.

ה מי טבח הי הודי
נפטרה בסביון, בגיל ,77 מולי
לייבם בר־דויד, עיתונאית וסופרת.
בר־דויד, ילידת קנדה ואם לארבע
בנות, נודעה במיוחד בשורה של ספרי־בישול
אותן חיברה (בישול יה1די לתו־אתכם,
ספר הבישול הישראלי) ואף
שימשה כיועצת לחברת אל־על בתיב־נון
תפריטיה לנוסעים ולסידרת ספרי
המזון (מזונות השלם) של ספריית
ט״ם־ל״ף האמריקאית היוקרתית.

אהבה בי אכטה

\ ך 1ךיך 1בתמונה מימין: מיקי ברקוביץ ודור-ההמ שן.
1( . 11ן בתמונה משמאל: שומר הגביעים, בנו של מוטי
ארואסטי. עוד׳גביעים לאוסף בארון, לבטח לא האחרונים בשנה זו.

נחשפה באתונה, פרשת־אהבים
בין אבדריאם פאפאנדריאו,68 ,
ראש ממשלת יוון(ולשעבר פרופסור
לכלכלה באוניברסיטה אמריקאית)
לדימיטרה ליאבי ,33 ,גרושתו של
אדריכל, דיילת לשעבר שהיתה למנחת
סדרות בטלוויזיה. הפרשה של פאפאנ־דריאו
(אב לארבעה מאשתו האמריקאית,
לה הוא נשוי מזה 36 שנים)
עלתה לכותרות כאשר התגלה כי הוא
העדיף לבלות סוף־שבוע על יאכטה
בחברת אהובתו מהופעה באזכרה ממלכתית
לזכר חללי רעש־אדמה בדרום
יוון.

סז רעגז
המשפט המחוזי בתל־אביב, ייעצה לנפ־ *
תלי רדעי שייעזר כסניגור.
״זה מישפם קשה ומסובך ׳,אמרה לו5 ,
״וצריך מיומנות מיקצועית כדי לועו. ך

מישפט

ה או פ טי מי ס ט

עלירי

..הצדק דא צריך
מתווכים״ .אמר
הנאשם ופיטר את . סניגוריו השופטת חנה אבנור, נשיאת בית

אבל רדעי לא השתכנע .״הצדק לא ״
צריך מתווכים,״ אמר לבית־המישפס£ ,
כאשר פיטר את סניגוריו, ח פון־וייזל
ועובדיה הוכמן.
הנאשם קטן־הקומה והשחרחר החליט
לפטר את הסניגורים אחרי שהורשע
על־ידי אותו ההרכב בעבירה של

רוקחות־חשודות שמאי ובן־חן מובלות לבית־המישפט(באמצע: שוטרת)
קל להוציא כסף —

עד מוניה שפירא
אחרי ירידת המלות, פיצוץ

נסיח לרצוח את גיסו, ונידון ל־12
שנות־מאסר.
יעז אחרי גור־הדין הראשון הובא
רדעי שנית לפני אותו ההרכב של
שופטים, והתובעת דבורה חן האשימה
אותו בשיבעה סעיפים של הנחת מיט־עני״פיצוץ.
כדי
שלא לפגוע בזכויותיו של הנאשם,
החליט בית־המשיפט שלא לפטר
מיד את הסניגורים ולשמוע את עד־התביעה
הראשון בנוכחותם של עורכי-
הדין. הער היה איש־העסקים מוניה
שפירא. על פי כתב־האישום היה הוא
קורבן הפיצוצים של רדעי.
שפירא העיד כי הרקע לפיצוצים
במכוניתו ובמועדון־הספורט שלו היה
עיסקת־מניות שעשה עם ברוקר בשם
יוסי שטרוזמן. מיד אחרי שמכר את המניות
לשטרוזמן, חלה ירידה דראסטית
בשוויין, והקונה דרש פיצוי־כספי. שפירא
דחה את דרישת־הפיצוי, ואז החלה
סידרת־הפיצוצים. גיסו של רדעי, גירעון
דויד, המעיד נגדו כעד־מדינה סיפר
שהפיצוצים היו פעולות־עונשין נגד שפירא,
בגלל אותה עיסקת־מניות.
למרות העונש החמור שהוטל עליו
יום קודם לכן, נראה רדעי במצב־רוח
מרומם. הוא התלוצץ עם צלם השלם
הזה והשוטרים ששמרו עליו. עונש־מאסר
של 2ו שנה לא היה מסוגל לשבור
את רוחו.

רוקח־חשוד יזהר כהן(משמאל) מובא לבית־המישפט
— אם יש תשרה

רפואה

ד ה חו ־י ם
ת רו פ ה
למחלה
קל מאוד להחליף
תרופות של ,.מכבי״
בשחה־כסף.
אילנה אלון

נאשם־בפיצוץ רדעי על ספסל־הנאשמים
אחרי 12 שנזח־ם אסר. ח־זך אזשר

אין זו הפעם הראשונה שחבורת־רמ־אים
גילתה כי קל מאור להוציא כסף
במירמה מקופת־החולים מכבי. כל מה
שדרוש הוא רופא תמים, המוכן לרשום
מירשמים של תרופות יקרות לחולים
מדומים, ורוקח, שיהיה מוכן להחליף
את התרופות היקרות בכסף מזומן או
בשווה כסף.
השופט ארי זיו־אב עצר השבוע

שלושה אנשים בחשד כי ביצעו עבירה
כזאת. המישטרה חושדת כי יונה שמאי
( )50 החזיקה ברשותה כמה פינקסים
שאבדו לחברי קופת־חולים מכבי.
בפינקסים אלה השתמשה כדי להשיג
מרופאים שונים מירשמים לתרופות
יקרות לאסטמה, למחלות לב ופרקים.
את המירשמים מסרה שמאי, על־פי
החשד, לרוקחים לינדה גן־חן ( )38 ויזהר
כהן ( )33 מרמת־גן. הרוקחים גבו מקופת
חולים מכבי את התמורה המלאה
עבור התרופות, ונתנו את תמורתם
בכסף או בתכשירי קוסמטיקה, שנמכרו
אחר־כך בבזאר בתחנה־המרכזית בתל־אביב.
למרות
החקירה הנמרצת שערכו
הסניגורים עורכי־הרין מנחם רובינשטיין
ויוסף שוהם, החליט השופט שיש
מקום לעצור את השלושה למשך שמונה
ימים, וקבע כי לרעתו היתה שמאי
הרוח החיה ומובילה בפרשה.
התברר כי נחקרו עשרה מרופאי
הקופה, אבל איש מהם לא נעצר. המיש־טרה
אף הכחישה כי עצרה עובד בכיר
בקופת־חולים.
העולם הזה 2617

גג\ד\ז\\ \זוה\ז
ג 1111־זו ג\ז \י\־\ ע *גז \7ג \ 1ר גז