גליון 2621 מתאריך 25 בנובמבר 1987

פסולת הדדיו־אקט־ב־ת
נקברת במידבר

מרב 1ל
יקל על ההצטננות של ילדך
״לא כדורים ולא טיפות אף. עכ שיו,בכל פעם שרועי מצונן
והאף שלו סתום,אני פותחת כמוסת קרמל, מטפטפת עלהפידמה שלו -
וכשרועי נושם את האדים הטבעיים של קרבול, אז גם אני נושמת לרווחה״
• ק ר בו ל אינו מ ש אי רכתם.
• בחשך היום השימוש המומלץ ע״ג ממחטה.
• לשימוש חיצוני בלבד. נבדק ואושר ע״י משרד הבריאות.
• את קרבולניתן להשיג בבתי המרקחת לל א מרשם רופא.
• מיוצר ע״י בוטט, אנגליה. משווק ע״י אביק.

לוקחים כמוסת
קרבול, חותכים

מפזרים את כל
תובן הכמוסה

האדים הטבעיים
שלקרבול(בריח

עכשיו חלה
הקלה בהצטננות

ע י <י

עו ב ד[

בזי ב ח בי בז
גיהינום המסיבות

על מיקומן של המסיבות בלילות־ישראל.
מסיבות
ששוות משהו נערכות רק באזור תל־י
י; אביב. זאת, לפחות, ההתרשמות שלי מעיון שבועי
במדור לילות־ישראל של השלם הזה.
ובכל זאת אני מעדיפה את עירי, עיר הכרמל,
י כולל מסיבותיה הצנועות, שאינן זוכות בפירסום
בהשלם הזה.
לתל־אביב אני משאירה את האימרה של רנטה
(הקומדיה האלוהית) אליגיירי :״הגיהינום הוא
מקום נחמד לבקר בו, אך לא הייתי רוצה לחיות
מאירה אירכשטייז, חיפה
שסי

כתבת ה שער הקדמי:

הרעיון היה
של חוושציוב
האמונה הרווחת בעולם היום היא כי
גורבאצ׳וב הפיץ את המושג פרסטרויקה. אך
המונח, במאמר בעיתון ״קומוניסט״ .ב מונח
״גלאטנוסט״ הוא לא השתמש, אך
הביע את הרעיון במילים
אחרות. כנראה שגם גורבא־צ׳וב
קרא את אותו המאמר.

חימר גסה
על תחנות בחייו של אלימלך
רימלט המנוח (״תמרורים׳ /העולם
הזה .)11.11.87
נכון אומנם כי עיסוקו הראשון של ד״ר רימלט
המנוח בארץ היה זה של מנהל בית־ספר עממי,
אבל עד מהרה הוא היה למנהל בית־ספר תיכון
ולאחר מכן מנהל מחלקת־החינוך של עיריית
רמת־גן ויו״ר ועדת־החינוך של הכנסת.
הנושאהזה, נושא החינוך, היה הנושא הקרוב
מיטל פילוסוף, רמת־גן
ביותר לליבי•

דא בשר ולא דג

ן רשביתורוגיה
מארמי שניתת־השידור עשו עד עכשיו
כמעט כל שגיאה אפשרית. למען השובתים
שבדרך מדריד של לקחים: אל תתלהב
לשבות • בחר בעיתוי הנכון • דע את כוחך,
אל תשכח את חולשותיך • שביתה, כמו
מילחמה, זקוקה להכנה פסיכולוגית • הגדר
את מטרות השביתה • הכן
מראש דרך לנסיגה י דאג
מראש לשיטה של הסלמה.

יש לאם 1ר(כלשון המיקרא) ויש לומר(כלשון
חכמים) ורוב הדוברים והכותבים מעדיפים לומר.
לאלה המעדיפים לאמור: אין לכתוב לאמר.

שאינו לא בשר ולא דג. יש לכתוב לאמור, עם
ד״ר ראובן סיוון, ירושלים
וא*ו.

מקורית מ״מקורות״

על הבעלים של מכונית צמודה
(״הביזבוז חוגג בתנועת המושבים״,
העולם הזה .)21.10.87

בין היתר, בכתבה על תנועת המושבים, נאמר,
כי יחזקאל זכאי, מנכ״ל מקורות מחזיק ברכב של
תנועת המושבים.
לאמירה זו אין כל בסיס. הואיל ומתחילת עבודתי
במקורות, בדצמבר , 1984 הנני נוהג ברכב
שהחברה העמידה לרשותי.
יחזקאל זבאי, מנהל כללי. מקורות

מ 11ת לשבויים

על מקורו של ביטוי תיקשורתי
(״איגרת העויד״ ,העולם הזה
.)18.11.87
אורי אבנרי מספר על המירוץ המתמיד עם
מועדי־הדפוס, מה שנקרא בשפת התיקשורת דד־ל״ן.
מן הראוי להזכיר כי מושג זה כלל לא נולד
בתיקשורת. לידתו של המושג הזה היא במילחמה
דווקא.
בעת מילחמת־האזרחים האמריקאית, באמצע
המאה שעברה, נהגו, בכמה מחנות־שבויים,
למתוח קו מסביב למחנה. וכל שבוי שניסה לחצות
* קו זה, נורה במקום.
השבויים נתנו לקו הזה את השם ההולם —
קו־המוות ובאנגלית, דד־ל״ן.
ארי קופילוביין, תל־אביב

בעזרת השם
על הקשר בין פוליסת״ביטוח
(״תשקיף״, באלוהים לאמונה
העולם .)18.11.87
זה יפה מאוד מצד אותו רב תל־אביבי שקבע כי
אין סתירה בין הוצאת פוליסת־ביטוח לאמונה
באל. אך מתוך נסיון אישי אני חייב להוסיף
נקודה אחת: בכל זאת צריך הרבה אמונה באלוהים
כאשר רוצים לקבל את דמי״הביטוח, כי אז
מתחילה הפרשה הידועה של תביעות, התנצחויות,
התכתבויות והמתנות• צבי מילר, רמת־נן

אין עדיין בי שראל תנועות גרעיניות(ומי יעז -שהרי אפילו יוסי
שריד מיהר להגדיר את מרדכי וענונו כבוגד?) .נם ויכוח ציבורי
בנושאי הגרעין אין עדיין. אבל קיימת פצצת־זמן גרעינית.
הפצצה הזאת טמונה אי־שם בחורות הנגב. על־פי
וענונו, זוהי הפסולת הרדיו־אקטיבית הטבולה בזפת
והארתה בחביות. היא טומנת בחובה סכנות נוראות.
כתבת השער האחורי:

על הכתיב הנכון, והמלא, של ניב
לשוני, השכיח בהעולם הזה.

פצצת־זמן גרעינית
בחורות וונגב

עבש שד חוטנת
אירים בן(בלינקס) ליבני, נחשון(בתמונה) ,דוגמנית
לשעבר, שכל משב קל של רוח בשערותיה
היה מעביר אותה מיד לדום, חזרה בתשובה. גם
אחרי שנישאה לשאול נחשון, דתי, מאמין, אך לא
קנאי, אהבה להתלבש יפה ולטפח את עצמה. מצד
אחד היא אהבה את הנאות החיים ומצד שני סבלה
מו החשש — אולי זה אסור. ב־ 22 במאי, ממסר
שאול נחשון, חטפה איריס את בגם
המשותף. בינתיים הועבר הנושא
לטיפול היחידה לפשעים חמורים.

רוצה רהיות נציב
לבעל סיכסוך מישפחתי בין
פלאטו־שרון וגיסו ז׳ק
אסולין שחיפש תמיכה
מהגיס ומצא אותה בדמות וילה מפוארת בסביון
ו״דמי־כים״ נדיבים ביותר — כדי לשמור על
התדמית. הוא גם דרש ״מענק מיוחד״ — מאות
אלפי דולארים — פלאסו־שרון סירב. בתביעה
המישפטית, שמתנהלת עתה, מתגלים פרטים
מרתקים על אנשי קש שהפכו מנהלים בחברות
ענק של פלאטו־שרון. נגרים
^ ן | #ושומרי לילה, שלא ידעו קרוא
וכתוב, הפכו בן־לילה למנהלים.

גונדר בני פרנביד, מנהל כלא תל־מונד, תאה
את עתידו בשרות בתי־הסוהר. לא מתבייש
להודות שבעתיד היה רוצה לשמש כנציב. הוא
עצמו צמח מתוך השרות, ותוך 10 שנים הגיע
לניהול בתי־סוהר. מתנגד להצנחת נציבים
מבחוץ. התחלופה הרבה של הנציבים יוצרת
אי״טקט בקרב האסירים והסוהרים. הביקורת
בגנות ההצנחה, שנעשתה עד

#היום בחדרי חדרים, מוצאת
הפעם את ביטוייה בעיתונות.

שרמות בנר תנו
פראנק ראסל נמנה עם צמרת האופנאים העולמית
— שום סממן חיצוני לא מעיר על כך. יהודי,
ששירת כחייל בארץ״ישראל, לעולם־האופנה
התוודע כבר בגיל . 15 האופנה שהוא יוצר היא
יוקרתית במיוחד. בין לקוחותיו נמנות ליידי
רייאנה, מר גרט תאציר וג׳יהאן אל־סאדאת. ליידי
דיי לא בוחרת את הדגמים בעצי
^ מה, ואילו מרגרט תאצ׳ר מבקשת

לשלוח את הקולקציה לביתה.

חדש

שישו לדוגמה
וטלוויזיה ״קוסית״
שלמה שבא מבין עכשיו — במרחק של שנים —
כיצד שחס אז השוחט ואילו עם ישראל שתק.
על שתיקה מסוג אחר לגמרי מתריע נתן זך, ואילו
גרשון קניספל מגלה — שומו

# 7 ^ 4שמיים׳ — את שמו של ליאון
סרוצקי בתערוכה סובייטית.

סלקציה בדיסקוטק

חיים שיך: רש!
חיים שיף מגלה בראשונה שהוא שוקל פרישה.
השר המנוח חיים לנדאו אמר עליו :״מזל שחיים
הוא בן ולא בת. אילו היה, חס וחלילה, בת — מי
יודע כמה ממזרים היה מביא הביתה. הוא לא
יודע להגיר לא.״ חיים שיף לא בוחל בקללות
ובכינויי־גנאי, אבל מוכן לעשות הכל למען חבר.
שוכן קבוע במדורי־הרכילות. אמא שלו, הוא
טוען, אשה גדולה :״היא חשבה

שאני, עם השכל שלי, חייב
להיות ראש־ממשלה לפחות״.

בנו שר סופרמן
מיכל בן־חורץ, בתו החורגת של מוטל׳ה קידר,
מתארת את פרשת אהבתה עם ארז, בנו של
מוטל׳ה — ואת שיעבודו של ארז לאישיותו
של אביו ולתורתו. היא קראה לו קלימרו, ציפור
קטנה וגלמודה אשר בוקעת מהביצה אל העולם
כדי לחפש אהבה וכל פעם נפגעת וחוזרת אל
הביצה. גם ארז, כך טוענת מיכל, היה עסוק
תמיד בחיפוש אחרי האהבה שאותה שמעולם
לא קיבל מאביו. על חייו של ארז בצל אביו,
״שכאשר היה נותן למישהו
0 3 1 * 0פרח, הוא היה שורף אחר־כך
שדה שלם.״ האם נהרס הבן?

נער שחום־עור ממוצא תימני לא הורשה
להיכנס למועדון ברמת־גן. חבריו נכנסו, ואילו
הוא נותר כעני בפתח. הוא לא היחיד, שני
צעירים שנשלחו על־ידי העולם הזה נדחו גם
הם. לפי השומר הם מסוכנים לציבור. קבוצת
נערים מרמת־השרון מעדיפה מועדונים ״המאוכלסים
באשכנזים בלבד,״ צפון תל-אביבי
אחר מכריז בגאווה כי הסלקציה לא קשו־
0 ^ 0 ^ .רה לעדה, אלא להתנהגות. כמה
^ 0 3נערים ברמת־גן ניסו להתריע,
אך נתקלו באטימות משוועות.

7/77 החרחות רחוחת:

הסדורים הקבועים:
השלם הקטן הזה
על גילגוליו של מלח, מחזור 1955
(ראיון עם מנכ״ל רשות־השידור,
העולם הזה .)4.11.87
כשאורי פורת סיפר על התקופה בה ערך יומון
בחיל־הים, הוא הזכיר מלח בעל כישרון עיתונאי
נריר, אחד ירון ליוואי, שיצר את היומון הימי הזה,
(המשך בעמוד )4 קרש העולם הזה 2621

מיבתבים — בעזרת השם
איגרת העורך — זרוק לכלבים
תשקיף — כסו באמריקה
במדינה — לא ישן
הנדון — כל השגיאות
יומן אישי — שלום זה...
אנשים — בערך בהריון
מה הם אומרים — חני מילוא.
רפי אדרי. נד יעקוב .,יוסף שדה.
אמנון לוי. רונית בן־־וסף

ראיון השבוע -בני פדנבזך
זה וגם זה — תוצרת הארץ
לילות ישראל — ווליום במוסיאון
דף חדש — טלוויזיה קוסית
הורוסקופ — מזל קשת
רחל מרחלת — על כל העולם
חשבון־נפש -ח״ם שיף תמרורים תשכין

מיכאל שני, מנצח מקהלות מובטל, נשלח לכנס
מקהלות באוסטריה, וחזר עם כלה, הדיילת יעל
שלו. בינתיים גם קיבל עבודה • דודו טופז מחפש
אשה צעירה שתסכים לעשות לו ילד, להתחתן
הוא לא רוצה • גם יורם שפטל מכחיש תוכניות
חתונה • האם עבר חתול שחור בין אריק סיני
בתמונה בחברת ידיד) ואשתו
השלישית, טלי? • השופט ארי
זיו־אב, החתיך של בית־המשפט.

גזי בחב עז
(המשך מעסוד )3
קוראי העולם הזה יתפלאו לשמוע כי אותו
ליוואי, שהוא כיום, דומני, רואה־חשבון מכובד
בתל־אביב, גם כתב, אחרי שיחרורו מצה״ל, משך
תקופת־מה, מעל דפי העולם הזה של אותן שנים.
מרדכי לוי, תל־אביב
עולם קטן. נכוה

ברכת
ר עו & ס

לחברת המערכת
שרה ליבוביץ(דר)
להולדת הבת

כר 1ב הנישואין
על רומאן העלול להסתיים בנישו אין
(מעשה בזוג המתנשק ברחוב
הירקון בלילה תל״אביבי ,״רחל
המרחלת״ ,העולם הזה .)4.11.87

לא מכבר העניק יוסי בנאי ראיון ליהודה
אטלס בידיעות אחרונות. בין השאר סיפר כך:
״בזרוק אותו לכלבים של ייגאל מוסינזון
שיחקתי צנחן במדים. לא בדיוק הייתי ער לש־ערוריה
סביב ההצגה שאמרו שנכתבה בהשראת
נן־גוריון נגד העולם הזה. אבל אני זוכר כשבו־גוריון
בא לפגוש אותנו מאחורי הקלעים. דיבר
איתי ביראת־כבוד, כאילו הייתי צנחן באמת. הוא
העריץ מדים וגיבורים, ראה צנחן — נפל. הרגשתי
כאילו אני צנחן...״
מילים מעטות, המקפלות בתוכן את המרובה.
למרבית הקוראים בוודאי לא אמר הקטע יותר
מכפי שנאמר בו: בנאי שיחק צנחן, בן־גוריון העריץ
צנחנים, בן־גוריון בא לברך.
וזה הסיפור האמיתי:
לקראת סוף 1958 התקשר איתי ייגאל מד
סינזון. הוא אמר לי שהיה רוצה לפגוש אותי, כי
משהו מטריד אותו.
עם מוסינזון הייתי מיודד איכשהו. בימי מיל־חמת־העצמאות
שירת זמן־מה כקצין־תרבות בגדוד
54 של גיבעתי, שכלל את פלוגת שועלי

אותנו, ועל כן החלים לאחת בחבל בשתי הקצוות:
גם לתקוף אותנו וגס לפייס אותנו מראש.
התייעצתי עם שמואל תסיר, שהיה אז היועץ
המישפטי שלנו. החלטנו להזמץ את מוסינזון
לביתו של תמיר, ושם יקרא באוזנינו את יצירתו.
וכך היה.
לא האמנו למישמע אוזנינו. ה״מחזוד לא היה
אלא כתב־הסתה פרוע. עורך חסר״מצפון החליט
להגדיל את תפוצת שבועונו על-ידי התעללות
בזוג זקנים. לזוג יש בן, צנחן תמים, המנסה להגן
על הוריו האומללים. יש עימות בין העורך־הנבל
והצנחן־הגיבור, וכו׳ וכר. הכל ברמה הפרימיטיבית
ביותר.
אמרנו למוסינזון מה שאמרנו. לא נכנסנו לוויכוח.
כעבור
כמה ימים הוצג ה״מחזוד בהבימה. בך
גוריון, שלא בא מעולם לתיאטרון הופיע עם
מישפחתו ושרי־ממשלתו, וישב בשורה הראשונה.
הוא הצטלם כשהוא מוחא־כפיים בהתלהבות ובאופן
הפגנתי. השומן והסולת של המימסד ישבו
באולם.
מסתבר שלאחר־סכן גם הלך בדגוריון לברך
את השחקנים מאחורי-הקלעים. טעה בנאי אם
האמין כי זכה בכבוד זה בעיקבות מישחקו הנהדר

האישה הנשואה שהתאהבה בפקיד הבכיר
בוודאי תממש את הרומאן שלהם, תתגרש מבעלה
ותינשא לאהובה. אולי כדאי להזכיר לה מה שאמר
(לפני 400 שנה) מישל דה־מונטיין הצרפתי:
״הנישואין זה כמו כלוב. הציפורים שמחוצה לו
מבקשות בכל כוחן להיכנס, ואלה שבפנים מבקשות
בכל כוחן לצאת״.
רבקה שכטר, תר־אביב

ה 1ה

עליו, מקום מיפגש תוסס של עיתונאים ולא־עיתונאים״...
ברצוני
לשאול: לפי איזה קריטריון עיתונאי
ניתן מקום לפירסום הגדרה כה תרבותית ומלטפת
ביחס לבעלי עבר עיתונאי רב־שנים ורב־מעש,
שסיימו את תפקידם, ולפי הנוהל המקובל,
יצאו לפנסיה ונוהגים, מזמן לזמן, להתרכז בפינה
משלהם בביתם האירגוני־החברי.
שמעון סאמט, תל־אביב

• העולם הזה מצטער על הנימה הפוגעת
שבדברים שצוטטו מן הכתבה.

ש ד שפת־אם
על גישת השקם לצרכניו (דו״ח
לצרכן ,״מסע השקמיות״ העולם
הזה .)18.11.87
אחרי שנים של שירות בצבא הקבע, אני מאשר
בפה מלא את כל המעלות שנימנו בשקם. היחס
שלו אל לובש־המדים ובני מישפחתו הוא, באמת,
יחס.
ומי שרוצה הוכחה, יקבל אותה. עובדה: בניגוד

אין סיבו
על הפיצוי לעיתונות בעיקבות ההפ עלה
הצפוייה של הערוץ השני(״יע־קובי
הסתדר עם הצהרונים״ ,״תש קיף״
,העולם הזה .)4.11.87

משהו על שקם

41״$ן *

0—5,4

קטע מדף־הסבר של השקם בערבית
הוכחה ליחס
להרבה גופים במדינה, זוכר השקם כי בין לובשי־המדים
גם רבים ששפת־אימם איננה עברית
ולאלה הוא מספק, לעיתים קרובות, דפי־הסבר
רפיק טריול, עוספיה
בערבית.
• דף־הסבר של השקם בערבית, ראה
גלופה.

בן־גוריון מוחא־בפיים בהצגת ״זרוי, אותו לכלבים 1958
שרך־נבל !צוחן־ויבור
שימשון. כאר ניתנה לי פקודה מפורשת לחדול
מלפרסם בעיתונים כתבות על הקרבות שבהן
השתתפתי, עזר לי מוסינזון להגניב החוצה את
הכתבות בניגוד לפקודד״ ולהמשיך לפרסמן( .כתבות
אלה הפכו לאחר מכן לספר בשחת פלשת).
מוסינזון סיפר לי שכתב מחזה, ועלה על דעתו
שאני עלול לראות את עצמי נפגע ממנו. לכן
הציע לקרוא אותו באוזניי מראש, כדי שאעיר את
הערותיי.
לא הייתי צריך להיות נביא כדי לדעת במה
המדובר. באותם הימים הגיעה לשיאה המילחמה
שהיתה נטושה בין העולם הזה ובין המישטר של
דויד כדגוריון. בך גוריון ראה ב״שבועון המסו-
יים״ ,כפי שקרא לנו, את האוייב מס׳ 1שלו, כפי
שגילה לימים הממונה על שרותי־הביטחון, איסר
הראל. העולם הזה חשף עשרות פרשות־שחיתות,
מתח ביקורת קטלנית על מריניות־התוץ, ניהל
את המאבק בפרשת עמוס בן־גוריון, עזר בחשיפת
פרשת־קסטנר, ועור.
השילטונות נקטו נגדנו בכל האמצעים האפשריים.
אלמונים הטמינו אצלנו פצצות, הותקפנו
גופנית, הוטל עלינו חרם כלכלי טוטאלי, הופעלה
נגדנו צנזורה קטלנית, נמנעה הפצת השבועון
בצה״ל, נערכו בילוש ועיקוב אחרינו, ואיסר
הראל אף הודיע למנחם בגין שהוא מתכונן לכלוא
אותי באופן מינהלי, כמרגל. הוצא־לאור שבועון
בשם רימון. בכספי השב״כ, כדי להילחם בנו.
ואז עלה רעיון המחזה. מדוע לא להעביר את
המאבק בנו גם לקרשי הבימה?
המשימה הוטלה על מוסינזון, שהיה מחזאי
ידוע. אולם ברגע האחרון חשש מוסינזון להרגיז

או מפני שלבש מדי״צנחן. בן״גוריון, פוליטיקאי
מבטן־ומלידה, בא לעשות אקט פוליטי: לתת תנופה
למחזה, שהיה בעיניו נשק כמילחמה בנו.
זה לא עזר לו. זרוק אותו לכלבים נחל כישלון
חרוץ. הציבור התייחס אליו כפי שהיה: הצגת־זבל.
אחרי כמה הצגות, הורד מן הבימה. הוא נשכח, ורק
בנאי הוציא אותו לדבריו לרגע קט מן הגניזה. לא
מוסינזון ולא הכימאי, פיטר פריי, שמחים להיזכר

גם בין מי שלא נמנו עם אוהדי העולם הזה
עורר המחזה מורודרוח והסתייגות. למחרת ההצגה
פירסם אפריים קישון רשימה קצרה, שבה שם
את בן־גוריון ואנשיו ללעג ולקלס. אם השילטר
נות מוצאים לנכון לרדוף את העולם הזה באמצעים
כה קיצוניים, הרי הם מודים בכר שהשלם
הזה הוא גורם חשוב. אז איך אפשר לטעון השכם
והערב כי העולם הזה הוא עיתון בלתי־חשוב,
מלוכלך, פורנוגראפי, חסר כל השפעה?
יתכן כי תגובות אלה עשו את. שלהן. אחרי
זרוק אותו לכלבים חלה הפוגה מסויימת במילח־מת
השילטון בנו.
ניצחנו בסיבוב. אך ידענו כי המאבק נמצא רק
בראשיתו. ואכן, הוא לא הסתיים עד היום.

* סיסי :/רבקה וזרסן שזר (אחריכך 1שיא
ה 0רי1ה) .דרר בך1וריון ואשתו פורה, ושרים רו׳
אשבור וחרא ׳;ספסל.

גיאוגרפיה יוונית
על כמה עובדות יווניות נוספות
(פרשת־האהבים של ראש ממשלת
יוון ,״תמרורים״ ,העולם הזה
28.10.87 והלאה).
הקורא מגריזו, שהקפיד, במיכתבו למערכת,
למנות את כל הצלילים היווניים הקשורים לפרשה,
שכח עוד צליל אחד: שמה של אשתו הנבגדת
של ראש ממשלת יוון — מרגריטה.
ואגב, קאלאמאטה איננה בדיוק מקום שכוח־אל.
זאת עיר לא קטנה (כ־ 50 אלף תושבים),
הידועה בתעשיית הסיגריות שלה ובנמלה, ממנו
מרבים לייצא שמן־זית• ברו!* בצלאל, רמח־גן

תדהמת עיתונאי ותיק
על צורת התבטאות שלא לעניין
(״הקרב על החנייה״ ,העולם הזה
.)18.11.87
בקוראי את העולם הזה נתקלתי בכתבה מאת
יונתן שם־אור, אודות סיכסוך שפרץ בינו לבין
מזכ״ל אגודת העיתונאים בתל־אביב, כשמר שם־
אור מנסה לתאר גם את ההוויי הקולינארי
שבמיסעדה הפרטית השוכנת בבית סוקזלוב. ומה
רבה היתה תדהמתי(כאחד מוותיקי העיתונאים
ואגודת־העיתונאים גם יחד) משנתקלתי בפנינה
לשונית תיאורית זו ברשימה :״בית סוקולוב הוא
הבית של אגודת־העיתונאים בתל־אביב. לבית זה
יש שתי מעלות: המיזנון של אבנר, שהוא מקום־
אכילה זול, המהווה, בימים שהמחלקה הגריאטרית
של גימלאי־עיתונאי־ישראל אינה משתלטת

בידיעה שפורסמה אין שמץ של אמת. טרם
סוכם בדבר פיצוי לעיתונות על אובדן הכנסות
מפירסום.
הנושא נמצא בידי ועדה מיוחדת של הכנסת,
שתחליט לגביו במיסגרת הדיון בהצעת החוק
להפעלת הערוץ השני.
נעמה הניג, דוברת שר
הכלכלה והחיקשורת, ירושלים

ס ה למד
האיש מצפת בשטוקהולם סיורי״לימודים של אישי״ציבור
בחו״ל הם לא תמיד סיורי״כיף.
לפעמים הם באמת סיורי־לימו־דים.
את זאת הוכיח, בגליון העולם
הזה שהופיע השבוע לפני
25 שגה, ראש־עיריית צפת של
אותם ימים, אחר ששב מסיור*
לימודים בצפון־אירופה. ונד די ווח
אברהם הכהן(לימים שליח
ההסתדרות לקנדה):
״בייחוד התפעלתי מהניקיון המופתי
השורר בבירת שבריה, שטוקהולם. סיירתי
שם עם השגריר שלנו, כשלפתע הוא השליך
קופסת סיגריות ריקה מידו. באותו רגע ראיתי
ישישה עוברת־אורח מתכופפת, מרימה את
הקופסה ורצה בכל כוחה אחרינו.
״כשהדביקה אותנו הישישה, היא פנתה
לשגריר והגישה לו את הקופסה הריקה.
״אני לא זקוק לה,״ אמר לה השגריר.
״גם שטוקהולם לא זקוקה לה!״ השיבה לו
הישישה.

העולם הזה 2621

שוי מועמדים לתפקיד
אבי פזנר, יועץ ראש הממשלה לתיקשורת,
הוא מועמדו של יצחק שמיר לתפקיד שגריר
ישראל בגרמניה.
כבר פורסם שמועמד אחר לתפקיד הוא אורי סביר, יועצו
של שימעון פרס לענייני תיקשורת.
ציניקאים בשתי המיפלגות צופים כי גם הפעם, כמו
במיקרים אחרים, לא יזכה איש מהם בתפקיד.

בקרוב יחסים עם
גרנמיה המיזרחית
שמיר והחיזור העיראקי
המיפנה שמסתמן ביחס ישראל לנדלחמת
איראן־עיראק בא כתוצאה מלחצים שהופעלו
על ראש-הממשלה, יצחק שמיר, בעת ביקורו
בוושינגטוז.

המתנגדים העיקריים למהלך בזה הם שר־הביטחץ
יצחק רבץ ורוב אנשי הליכוד.

היינץ קנובלוך, חבר ועד אגודת-הסופרים
המיזרדדגרמנית, המבקר בארץ באורח
אוניברסיטת חיפה, אמר שניתן לפרש את בואו
גם כאות להפשרת־היחסים בין מיזרח-גרמניה
לבין ישראל.
כשנשאל, בהרצאה בפורום מצומצם, אם הליברליזציה
שאותה הוא מאבחן בארצו היא חלק מהגלאסנוסס, השיב
בשלילה, ואמר שהתהליך התחיל ב־ , 1973 עם עלייתו של
אריך הוניקר לשילסון. ,אבל אצלנו הדברים לא קורים
בקצב מערבי.״
ראית מקיף עימו יתפרסם במדור דף חדש בשבוע הבא.

שופט בית־המישסט העליון, אהרון
ברק, ביקר לא מזמן בארצות־הברית וישב
שם ליד שופטי בית־המישפט העליון
בדיונים.
בהרצאה שנתן במוסד ״ואן־ליר״ בירושלים,
סיפר כי בית־המישפט העליון של
ארצות-הברית דן ב 200-מישפטים בלבד
בשנה. הוא בוחר את החשובים ביותר
ובעלי המשמעות המישפטית העקרונית.
ברק אמר, כי הוא שואך שגם בית•
המישפט העליון בישראל יפסיק להיות
בית־מישפט עליון לתביעות קטנות, ויסתפק
ב־ 200 מישפטים בשנה.

לוי מגייס ותיקים
דויד לוי מנסה לגייס לשורות מחנהו את ותיקי
תנועת-ז׳בוטינסקי.
הוותיקים, ברובם קשישים ממוצא פולני, לא יהוו מישקל
מיספרי מכריע, אבל יוסיפו כבור למחנה, במיקרה שתהיה
התמודדות על ראשות תנועת־החרות.

אין בן־זוג לגור
בליכוד החליטו שאם עקיבא לווינסקי לא יסיר את
מועמדותו, יתמודד איתו השר גירעון פת על תפקיד יו״ר
ההנהלה הציונית. אם יבחר המערך כשימחה דיניץ, הזוכה
בתמיכה רבה בעיקר בארצות־הברית, יעמיד הליכוד מולו
את משה ארנס.
לווינסקי יסיר, כנראה, את מועמדותו בימים הקרובים. בעל
הסיכויים הרבים ביותר להיבחר כמועמד המערך הוא דווקא
מרדכי גור, הזוכה בתמיכת התק״ם וצעירי המיפלגה. גור
יהיה מוכן לוותר על ההתמודדות על מקום ברשימת
המערך לכנסת, אם יזכה בתפקיד בסוכנות. דיניץ, כנראה,
לא יהיה מוכן לכך.

הליכוד טרם החליט את מי להעמיד מול גור.

ראש־מועצה ערבי
ברשימת הליכוד
בכירים בליכוד הציעו לפמיר דרוויש, ראש־המועצה
המקומית בקה אל-ע׳רביה, מקום
בעשידיה הראשונה של הליכוד לכנסת.
מקורביו של דרוויש סבורים כי ידחה את ההצעה המפתה.

גם מנהלים יפוטרו
ב״תעש״ה האווירית״
גם מנהלים בכירים ב״תעשייה האווירית״
ייכללו ברשימות המפוטרים של המיפעל, בגלל
ביטול פרוייקט ״הלביא״.
כך הודיע יצחק רבץ, שר־הביטחון. הוא הסביר שהמנהלים
טרם נכללו ברשימה, מכיוון שאינם בתחום טיפולו של
וער־העובדיס במיפעל, שאיתו יש משא־ומתן על הפיסורץ.
רבץ השיב לשאילתה של ח״כ מתי פלד.

פורוש דואג
לעתידו הפוליטי

על־פי החוק, מי שעבר עבירה פלילית אינו יכול להיבחר
כחבר במועצת־העיר. כדי למנוע מצב מ ה התלונן פורוש
נגד ציון עזרא, קצין־המישטרה שעצר אותו, וטען שהקצין
היכה אותו.

בגלל מתחים בתוך מחנה שמיו״ארנם בליכוד,
הסובבים בעיקר סביב סגן־השר רוני מילוא,
חלה בימים האחרונים התקרבות בין מילוא
ואנשיו לבץ אנשי מחנה לוי.

ביהמ ש העליון
— במו באמריקה

למרות הודעתו של התעשיין סטף ורטהיימר כי הוא נסוג
מהחלטתו לרכוש את מיפעל ממעי ב־ת־שנוש, נמשך
המשא־ומתן איתו בעניין זה.
כרגע, עיקרו של המשא־ומתן נסוב על רצונו של ורטהיימר
להשיג תנאים טובים יותר לרכישת המיפעל, ויד חופשית
בפיטורי״עובדים.

אם יורשע מאיר פורוש, חבר מועצת עיריית•
ירושלים, בעבירה פלילית בגלל חלקו בהפגנות־החרדים
בבירה בשבת האחרונה, הוא לא יוכל
להיבחר שוב לתפקיד.

התקרבות בין
מילוא ללוי

מילוא הסתכסר באחרונה עם ארנס, על רקע בחירת יו״ר
וערת־ההסברה של התנועה. אך למרות הודעתו של ארנס
כי ח מרידוד יהיה יו״ר הוועדה, צופים גורסים בתנועת־החרות
לכר, שהתפקיד יימסר, בסופו של דבר, למילוא.

מפשיר המרט
עם ורטהייטר

המערך ותנועת המיזרחי מכינים מלכודת
לאריה דולצץ, כנקמה על כך שפגע בסיכוייו
של עקיבא לווינסקי להיבחר כיו״ר ההנהלה
הציונית: שתי הסיעות הסכימו ביניהן לתמוך
במועמדותו של יוסף בורג לתפקיד נשיא
התנועה הציונית.
דולצין הכין את עצמו למישרה זו, שלא היתה מאויישת
מזה 18 שנה. לשם־כך אף קבע, כי הנשיא ייבחר ביומו
השני של הקונגרס הציוני.

היורשים של אבנור
בינואר 1989 עומדת השופטת חנה אבנור, נשיאת בית־המישפט
המחוזי בתל־אביב, להגיע לגיל פרישה. כבר כעת,
שגה לפני המועד, ניכרים סימני״הקרב על התפקיד רב־היוקרה
והעוצמה.

המועמדים כרגע הם השופטים הבכירים
שולמית ולנשטיין, מרדכי בן־דרור ואליהו
וינוגרד.

מישפט דמיאניוק — סוך?
קשה להאמין, אבל מישפט ג׳ון דמיאניוק מתקרב לסיומו!
לסניגוריה נותרו עדים מעטים מאוד, ואחר־כך יגיע מועד
הסיכומים. השופט דוב לוין כבר קבע בי הסיכומים יחלו ב־
18 בדצמבר, וכי לא תהיה שום הפסקה בץ סיכומי־התביעה
לסיכומי־ההגנה.

נראה בי הסניגור, יורם שפטל, יתקשה לעמוד
בלוח־־הזמנים הקשוח הזה, ואולי ינסה לבקש
ארכה.

אבן לרשוח־השידור
שמו של יעקב אבן, מי שהיה בעבר דובר*
צה״ל, אהר־כך נספה צה״ל באנגליה ועכשיו
מארגן התערוכה לציון 40 שנות המדינה,
הועלה באחרונה כמועמד לתפקיד בכיר
ברשות-השידור, אם וכאשר יחולו בהנהלתה
שינויים פרסונליים.

תעודת־בשרות
למיפעל ערבי
יצרן־מיצים ערבי הצליח להשיג למיפ־על
שלו, המצוי בדרום הר-חברון, תעודת־כשרות
מן הרבנות הראשית.
היצרן הודיע כי הוא מתכוון לשווק את
תוצרתו בישראל, וכי היעד הראשון שלו
יהיה העיר בני־ברק.
מתחריו בישראל החליטו לבלוש אחריו
ולבדוק אם הוא מעסיק במיפעלו
משגיח־כשרות קבוע.

בר־ל ב משמח
את כהוא
מראשית השנה ועד חודש אוגוסט עצרה
מישטרת־ישראל 211 פועלים מהשטחים
הכבושים שישנו בתחומי הקו הירוק, ללא
רשיון. כך ענה חיים בר״לב, שר-המישטרה,
בתשובה לשאילתה של מאיר כהנא.
כהנא שיכפל את תשובה והפיץ אותה כשימחה בין
העיתונאים.

ב״אל־על כועסים
על פרס
בכירים ב״אל־על״ הביעו השבוע תרעומת
על כך ששימעון פרס, ממלא־מקום
ראש־הממשלה ושר־החוץ, יצא לאירופה
בטיסה של חברת ״סבנה״ ,ולא ב״אל־על״.

2מיליארד נלקחו
מהפועלים הערכיים
שר״האוצר משה ניסים עומד למת פומבי לאחת השערוריות
הגדולות ביותר במדינה.
מאז ראשית הכיבוש מנוכה משכר הפועלים מהשטחים
הכבושים העובדים בישראל סכום השווה לניכויים
הסוציאליים של הפועלים הישראליים. הדבר נעשה,
כביכול, כדי להשוות את שכר־הנסו של הערבים האלה
לשכר העובדים הישראליים.

אך בעוד שהפועלים הישראליים נהנים מכל
הזכויות הכרוכות בניכויים, אין הערבים
מקבלים כל תמורה שהיא, והכסך נכנם לקופת
הממשלה. לסי אומדן זהיר הצטברו בצורה זו
כשני מיליארד דולר, שנלקחו מן העובדים
הערביים.

עכשיו דורשת ההסתדרות שהכסף יועבר אליה, מכיוון
שהידלדלו הקרנות ההסתדרותיות כמו קרן־פועלי־הבניץ,
למשל. קרן זו מטפלת בפועלי־בניץ יהודיים שהזדקנו,
ואילו רוב הפועלים הצעירים הס ערבים מהשטחים
הכבושים, שהניכויים משכרם מגיעים לממשלה, ולא לקרן
ההסתדרותית.

רחוב דיזיגגוף:
מידרחוב קבוע
רחוב דיזיגגוף בת׳׳א יהפוך למידרחוב משר בן־גוריון ועד
הכיכר. ההחלטה תיכנס לתוקפה בתוך שנה.
הכביש בקטע זה יאוחד עם המדרכות.
לספקים תאושר הגישה במועדים קבועים. הריצוף יהיה
דוקרטיבי.

במרע גז העם מדינה עולמית ראש־הממשדה
הסתובב בשלם.
ממדא־מקומו הסתובב
בעודם. השרים
מסתובבים בעולם. כי
ישראל היא מדינה
בדיר•
פעם נהג היישוב העברי בארץ לקרוא
לעצמו ״מדינה־בדרך״ .שלב זה
הסתיים עם הקמת המדינה כדת וכדין
במאי . 1948 כך היה נדמה.
אולם ישראל נשארה ״מדינה כדרר״
.לפחות מבחינה אחת: יש לה ״ממשלה
בדרך״.
השבוע שוב הגיע תהליך זה לאחד
משיאיו. ראש־הממשלה הסתובב באר־צות־הברית,
ללא מטרה נראית־לעין.
לא היה לו מה להגיד לאמריקאים, ולא
היה לאמריקאים מה להגיד לו.
ממלא־מקום ראש־הממשלה הסתובב
באירופה. לא היה לו מה להגיד לאיש,
ולאיש לא היה מה להגיד לו. היה

ידוע לכל כי ממשלת־ישראל משותקת.
לפרס לא היה מה למכור, חוץ
ממליצות חסרות־תוכן על ״השלום
הבלתי־נמנע״.
כמחצית חברי־הממשלה נעדרו מן
הארץ, או שחזרו אליה זה עתה, או שהם
מתכוונים לצאת ממנה מייד. כראש־הממשלה
בפועל כיהן שר־השיכון־
הבינוי, דויד לוי.
אין מדינה אחת בעולם שבה שורר
מצב דומה. אולם ישראל היא באמת
מיוחדת במינה. היא הגדירה את עצמה
בחוק כ״מדינת העם היהודי.״ העם
היהודי יושב בכל העולם, ועל כן יש
לשרים תירוץ מצויץ להסתובב בכל
העולם.
ישראל נשארה מדינה־בדרך. השאלה
היא: בדרך לאן?

הכיבוש
אד ם
בל תי־ אלי ם

מועמד־לגירוש ערוד במישרדו בירושלים
.הנדלה עצמית, צדק, שלום״...

הוא אדם עדין. דווקא
ן משום כך פוחדים
| מפניו שרותי־הביטחח

קינג, טענה כי התנגדות פסיבית לא זו
בלבד שהיא מוסרית מפעולה אלימה,
אלא גם יעילה ממנה. בעוד שכוחות־הכיבוש
יכולים לטפל במחתרת אלימה,
לא יוכלו לטפל בהמוני״עם אשר
ינקטו אמצעים בלתי־אלימים. למשל:
יסרבו לקנות סחורות ישראליות, או
ללכת לעבוד במשק הישראלי.
קולו של עווד נשאר כקול קורא

כאשר חזר מובארכ עווד לארץ, אחרי
העדרות של כמה שנים, הביא עימו
תורה חדשה: התנגדות בלתי־אלימה.
.התורה, אשר ינקה ממאבקם של המה־אטמה
מוהנדס גאנדי ומרטין לותר

במידבר. ואומנם, חסידי אש״ף גילו אהדה
רבה לצעיר בעל הלהט המוסרי, אך
נשארו ספקניים לגבי תורתו. כאשר
תמכו ידידים ישראליים בדבריו של
עווד ואמרו כי פעולה בלתי־אלימה
תמצא הד חיובי בישראל, לעומת הפיגועים
המגואלים־בדם, היתה התשובה
הערבית החוזרת :״הישראלים יפעלו
נגד אנשים בלתי־אלימות באותה חח־

ד״ו יולי נוומן מגלה: חוושציוב המציא את המילה והמושג

פרסט רו״ ק ה,

ובספרות, במדיניות-הפנים ובמ דיניות
הבינלאומית, ובמיוחד
בהשקפת־העולם.
חרושציוב המליץ להעביר את
ניהול התעשייה והחקלאות מן
המרכז אל המרחב, בדיוק כפי שמ ציע
עכשיו גורבאצ׳וב.
חרושצ׳וב תקף בחריפות שני
מחנות -את המחנה של מי
שרוצים להשיג את הפרסטרויקה
במהירות רבה מדי, ואת המחנה
של מי שמנסים לבלום אותה. זה
נשמע כהעתק מדוייק של דברי
גורבאצ׳וב בנאומיו האחרונים.
חרוצ׳וב ביסס את הצורך
בפרסטרויקה שלו על רשמי
מסעותיו בקזחסתאן, בקילגיזיה,
בגרוזיה, בטדגייסתאן, באסטוניה,
בלטוויה ובליטא, ועל התמיכה

״בעד חיזוק הקשר בין הסיפרות
והאמנות לבין חיי היום־יום של
העם ״.הוא חתום בידי ניקיטה
חרושצ׳וב, ופורסם בעיתון ״קומו ניסט״
מס׳ ,12 מה׳ 9בספטמבר
.1957
במאמר זה, מלפני 30 שנה,
מובאת תמצית דבריו של חרוש־צ׳וב
בישיבה עם סופרים, שנערכה
במרכז המיפלגה הקומוניסטית ב־
12 ביולי .1957
כאשר קוראים את המאמר של
חרושצ׳וב בולט לעין שכל מה שמיוחס
כיום לחידוש המהפכני של
מיכאיל גורבאצ׳וב נאמר כבר על* ובאותן חרושצ׳וב,
ידי
המילים ממש!
מילת-המפתח ״ פרסטרוי ־
קה״ (פרה״סטרויקה, בנייה מח
גורבאצ׳וב
במונה
או י א?

1957
את אותו הרעיון עצמו במילים
אחרות. הוא קבע שהפתיחות פי רושה
ביקורת עצמית וביקורת של
הכל על הכל -וזוהי ההגדרה שאימץ
לעצמו גורבאצ׳וב לגלאסנוסט.
חרושציוב הצליח לשנות בהרבה
את האווירה בברית-המועצות
אחרי עידן סטאלין. אך בסופו של
דבר הוא לא שינה שום עיקרון
יסודי במיבנה המדיני של ברית-
המועצות.
מיכאיל גורבאציוב אימץ לעצמו
את הצעותיו של חרושצ׳וב, מבלי
להזכיר את שמו בהקשר זה. יתכן
שהשמיט את השם בכוונה, כדי
שלא להזכיר למערב גם את
כישלונותיו של חרושצ׳וב.
אני מקווה שגורבאצ׳וב ישנה
את המצב בברית״המועצות אחרי

1נ 1ק 7וג ק £זז!1ן31> .מ06
גג ס קג מ 11>10ו0 >1{113
111£8
-ע 0ס ס

0 0 0 8 ,

-ס ק 11 0 ׳1

008073

^X 013 1 1 0 1 0ס 0 0ס1111

ס 0 1 8 1ס 31111210811יגסק11

)1021313110 00010518111011031

71 ]3 3 021011113׳> 11120סקזס 0ק ס11

0 .׳ 0ק

133

חרושצ׳וב
הצליח א! לאד

ז 11.ץ X4011110 8120711138 13 0 0 0 11_1 8 811031021611 00801113111111 113 108811סטוווסשסנ *)201:[43210

ה ו גי ל וי מרעיש. תמהני על
ז כך שאף אחד מן המומחים הג דולים
לענייני ברית־המועצות,
הסובייטולוגיס למיניהם, לא גילה
את הדבר עד כה.
הוא נוגע לשתי מילות-המפתח
של מיכאיל גודבאצ׳וב, שני המוש גים
שהם עמודי־התווך של תפי סתו
ומערכת־ההסברה שלו, והמ-
סמלים את המהפכה שהוא מבטיח
לבצע.
הנה מונח לפניי מאמר בשם

ני6 -

ק 0ז 0311ו 0 *11א 11

0 0ק 0ז 2138ץ א 0

8 0 8 ,וו 1ו א 302ץ ג

1111031021011,

110*10ק 0 8

*1957 7 0 3 3 , 113 11138

.ז1957 70213, 113 8 3 ](70213 9 5 7 1 1110210 8 71:110 312 1*1:10״111

המאמר של חרושצ׳וב משנת 1957
אותן הנולים סמשו

דש) נשמעת כיום כאילו נזרקה
בראשונה לחלל העולם על״ידי
גורבאצ׳וב. אולם מילת זו עצמה
מוזכרת על־ידי חרושצ׳וב במאמר
הזה ב״קומוניסט״ לפחות חמש
פעמים. מדובר על פרסטרויקה
בתעשייה, בחקלאות, באמנות

הרחבה שבה זכה שם. בדיוק
באותם המקומות ביקר גם
גורבאצ׳וב, כדי לזכות בתמיכה
בפרסטרויקה שלו.
לפני 30 שנה לא השתמש חרוש־צ׳וב
במילה ״ גלאסנוסט ״
שפירושה פתיחות. אך הוא ביטא

עידן ברז׳נייב, אנדרופוב וצ׳רניאנ*
קה, כמו שחרושצ׳וב הביא לשי נויים
אחרי תקופת סטאלין. אך
השאלה הגדולה היא אם יצליח
גורבאצ׳וב לשנות באמת את
המיבנה הבסיסי של ברית״המוע-
צות -שלא כמו חרושצ׳וב.

ריפות שבה הם פועלים נגד קבוצות
אלימות.״
השבוע הסתבר כי הערכה ערבית זו
היתה נכונה.
״ירושלים הכבושה״ .מובארב
(״מבורך״) נולד בירושלים ב־, 1943
למישפחה נוצרית, וחי בירושלים גם
בעת הכיבוש. ככל תושבי״ירושלים
הערביים, קיבל תעודת־זהות ישראלית,
ובה צויין שהתעודה אינה מקנה
זכות של תושבות. בעת סיפוח העיר
המיזרחית לישראל, לא זכו הערביים
באזרחות ישראלית.
במשך השנים שבהן ישב עווד באר־צות־הברית
לצורך לימודיו, נשא אשה
אמריקאית ורכש אזרחות אמריקאית.
כשהוא הצוייד בדרכון אמריקאי חזר
לארץ ופתח בירושלים את המכון לאי־אלימות.
הכתובת הרשמית :״בניין נוז־הה,
ירושלים הכבושה, דרך ישראל״.
בניגוד לבני־עמו הערביים, התייחסו
השילטונות הישראליים ברצינות רבה
מאוד למובארב עווד, ולדרך החלופית
שהוא הציע( .עווד פירושו בערבית —
חלופי) .בניגוד לערבים, ידעו השיל־טונות
כי שביתת־קנייה ערבית ו/או
שביתת־עובדים עלולות לפגוע קשה
במדיניות־הכיבוש.
לכן החליטו להקדים רפואה למכה.
הם לא יכלו לגרש את עווד, מפני שהוא
אזרח אמריקאי, ועל כן ניתן לגרשו רק
לארצות־הברית. זוהי הסתבכות שאיש
לא רצה בה.
לכן הפעילו שרותי־הביטחון את
מישרד־הפנים.
״כמי שחדלתי״ .באחד הימים
סבר עווד כי תעודת־הזהות שלו בלוייה
מדי. הוא ביקש לחדש אותה. התשובה
היתה מפתיעה :״לכבוד מר מובארק
אליאס ניקולא עואד בתשובה לבקשתך
למתן תעודת־זהות חדשה במקום
בלוייה הריני להודיעך כי בדיקת תיקך
העלתה כי השתקעת בארצות־הברית
שם קיבלת רשיון לישיבת־קבע ואזר־חות־המדינה.
אי־לכך אנו רואים בך
כמי שחדלתי להיות תושב הארץ, ובקשתך
נדחית( ״.העברית המשובשת
במקור).
היתה זאת טענה מדהימה. אילו הי־תה
התושבות בישראל נשללת אוטומטית
מכל ארם שהוא 1תושב במקום) אחר, 1 היו צריכים לגרש מישראל עשרות
אלפי יהודים, שיש להם אזרחות ותושבות
במקומות כמו ארצות־הברית,
בריטניה וצרפת.
ברור על כן כי גזירה זו נתפרה לערבים
בלבד.
״הרשיון הישיבה״ .ב־ 30באוקטובר
1987 הריץ יוסף טוב ,״סגן
מנהל מינהל־אוכלוסין״ מיכתב ״לכבוד
מר מובארק עאווד״ (שלוש שגיאות
בכתיב השם) :״בקשר עם בקשתך
מיום 22.10.87 להארכת תוקף הרשיון
הישיבה שלך בישראל, הריני מצטער
להודיעך כי בקשתך סורבה.״(השגיאה
(המשך בעמ 1ד ) 10
במקור).
העולם הזה 2621

א1אטומיה של שביתה: כ ל השגיאות האפשריות
מי שנכנס לשביתה, צריך להכין לעצמו שלב
ב׳ ושלב ג׳ ,כדי להחריף את המאבק, מהלך אחרי
מהלך, ולערער את המוראל של היריב.
אנשי־השידור לא דאגו לכך מראש.

תקום אי־פעם באחת האוניברסיטות
\ £בארץ קתדרה לשביתולוגיה — מדעי
השביתה — תוכל שביתת־השירור לשמש בה
כנושא טוב לשיעור מרתק.
כותרת השיעור תהיה ״איו לא לארגן
שביתה״.

כי מארגני שביתה זו עשו כמעט כל
שגיאה אפשרית.
מהבחינה הזאת ראויה שביתה זו כבר עתה
לניתוח, בבחינת ״אנאטומיה של שביתה״ .אפשר
כבר להסיק את הלקחים הראשונים, למען כל
השובתים שבררו.

^ קח מם׳ 1חשוב יותר מכל הלקחים
/האחרים גם יחד:

הם מהווים חלק מציבור העיתונאים,
אך לא הבטיחו לעצמם את עזרת
עמיתיהם בעיתונות הכתובה, אשר
להם רצו להשתוות בשכרם.

קשה להתפלא על כך. במשך שנים התרגלו
לכך שגדולי המדינה מתרפסים לפניהם, שכל
הפוליטיקאים נכנעים להם. הם לא הבינו שזהו
מצב מסוכן מאוד, מכיוון שמנהיג גדול הנאלץ
להתרפס לפני כתב זוטר שומר לו בליבו טינה
ושינאה. אנשי־השידור לא הבינו כי הם נהנים
מיחס זה מפני שהופקד בידיהם מכשיר רב־עוצמה
— וכי בלי מכשיר זה יהיו ככל האדם.
יש כאן פאראדוכס מעניין. מכיוון שכוחו של
איש־השידור נובע מן המיקרופון והמצלמה, הרי
כוחו נמוג בשעה שהמיקרופון והמצלמה שובתים.

זוהי שביתה הפוגעת במישרין במרכז-
הכוח של השובתים עצמם.
אחרי כמה שבועות של שביתה נהפכה הקערה
על פיה. אנשי־השירור לקו בדיכאון עמוק,

מאוד־מאוד לא כדאי לפתוח בשביתה באווירה
כזאת.
^ קח מם 5 ,נוגע ללקח הקודם, אך יש לו גם
) חשיבות כשלעצמו:

יש להגדיר
השביתה.

היטב

מטרת

קבע לך מטרות סבירות, שהצד השני יכול
לקבלו, אחרי לחץ. אל תקבע לך מטרות שהצד
השני אינו יכול לקבלן בשום מיקרה.
אם השובתים מגדירים היטב את מטרת
השביתה, ודואגים להבאת הדברים לידיעת
הציבור בעוד מועד, הם יכולים לכלכל את
מעשיהם בתבונה.

אל תשיש לקראת שביתה.

השביתה היא נשק חיוני במאבק המיקצועי.
ההתקפה על זכות־השביתה היא תמיד הקדמה
להתקפה על חרויות־האדם בכלל. מי שמבקש
לצרף לעשרת הדיברות את הדיבר ה־ — 11״לא
תשבות מודיע בכך על רצונו להחליף את
המישטר הדמוקרטי במשהו אחר.

העבודה היא סחורה, ככל סחורה
אחרת. זכות יסודית היא לאדם לסרב
למכור את עבודתו. מה גם שאצל רוב
העובדים, העבודה היא הסחורה
1י היחידה שיש להם.

נדמה כי שובתי־השידור לא הקפידו על כלל

הכל תלוי בטיב העיתוי.

אולם כל השרים היו מגיבים אחרת
אילו פרצה השביתה, למשל, ערב
מערכת־הבחירות.

נדמה כי העיתוי של שביתה זו נבחר באורח
מיקרי, בלי מחשבה יתרה. בעובדה זו כבר טמון
נ זרע הכישלון.

^ קח מם׳

3נוגע להערכה מפוכחת של יחסי

/הכוחות.

דע את כוחך. דע את חולשותיך.
וינסטון צ׳רצ׳יל אמר פעם שלפני המילחמה
מפריז כל צד בכוחו של עצמו, ומזלזל בכוחו של
האוייב. ואילו באמצע המילחמה כל צד מפריז
בכוח האוייב, ומזלזל בכוחו של עצמו.
נדמה ששביתת־השירור היא דוגמה קלאסית
של תיסמונת זו.

אנשי־השידור נכנסו לשביתה כשהם
בטוחים לגמרי שהם רוכבים על כל
העולם, שהם מחזיקים את אלוהים בזקן.

חמור עוד יותר המצב לגבי הכלים
האלקטרוניים המקבילים. אסור היה להיגרר
לשביתה מבלי להבטיח מראש השבתת־סולידריות
של הטלוויריה החינוכית והערוץ ה־.2
אנשי־הטלוויזיה לא יכלו להבטיח את השבתת
הטלוויזיה הירדנית והדרום־לבנונית, וגם לא את
השבתת גלי־צה״ל, הכפופים לצבא( .זה מבליט,
אגב, את המצב החריג, שאין דומה לו בשום
מדינה דמוקרטית, של קיום תחנת־שידור צבאית
במולדת בעיתות־שלום ).אי־אפשר היה להשבית
את תחנות״הכבלים, ובוודאי ל /למנוע את
השאלת הקסטות להמונים הצמאים.

יצורו של דבר: שביתה זו הצטיינה בכל
\ /הסממנים של תיכנון לקוי וחוסר מחשבה
יתרה.
ונוסף על כל אלה — שגיאות קלאסיות של
שובתים באשר הם — עומדת לפני השובתים
המסויימים האלה בעייה שהם לא היו מודעים לה,
ושהיא ייחודית לשביתה זו.

השביתה היא נשק לגיטימי. אבל זהו
הנשק האחרון. אסור לשלוף! אותו אלא
אחרי שכלו כל הקיצין.

בשביתה, כמו במילחמה, וכמו בפוליטיקה
בכלל, העיתוי הוא הכל.
שביתה זו באה לפרוץ את הסכם־המיסגרת,
זמן קצר אחרי שהושג. משמע, היא באה להביא
להתנגשות חזיתית עם המדיניות הכלכלית של
יי הממשלה.
יתכן שאנשי־השידור היו צריכים להניח
לציבור־עובדים אחר, במקום רגיש יותר של
המשק, לערוך את ההתקפה הראשונה.
על כל פנים, העיתוי לא נבחר בקפידה.
ממשלת־ישראל יכולה להתקיים גם בלי שידור
חי של הגעת אידה נודל וכלבה לנמל־התעופה.

והנה קרה ההיפך: לא זה בלבד
שהעיתונות לא הושבתה אה לא ליום
אחד, אלא שניכרה בה בכלל נימה של
לא־איכפתיות ואך שימחה־לאיד.

כל הנסיבות האלה היו צריכות
להילקח בחשבון בטרם קבלת ההחלטה.
יש הבדל רב בין מצב שבו שובתים כל
הגלים האלקטרוניים, ובין מצב שבו יש
שידור רצוך ברדיו ובטלוויזיה, באמצעות
תחנות אחרות.

כל זה נכון, וכמעט מובן מאליו. אבל כל זה
אינו צריך להוביל לתאוות־שביתות.
השביתה דומה למילחמה. ישיונכנסים אליה
,בקלות־דעת, בנפש חפצה, ברינה ובצהלה,
ונוכחים למחרת היום כי זהו עסק ממושך, מכאיב
ויקר. לעיתים קרובות, מחיר המילחמה — או
השביתה — עולה בהרבה על כל רווח צפוי.

ן קח מם׳ 2הוא כמעט מובן מאליו, אך
< דווקא משום־כך הוא נשכח לעיתים קרובות:

אומרים כי עיתונאי התיקשורת הכתובה לא
חשו לעזרת אחיהם האלקטרוניים, מפני שאלה
זנחו אותם, בשעתו, במאבק מיקצועי קודם.
אומרים שיש קצר בין אגודת־העיתונאים
בתל־אביב, שרוב חבריה הם אנשי העיתונות
הכתובה, ובין האגודה הירושלמית, שרוב חבריה
הם אנשי־שידור.
אסור היה להיגרר לשביתה זו, מבלי להבטיח
מראש כי כעכבור כמה ימים יצטרפו אליה אנשי
התיקשורת הכתובה.

והתחילו לרחם על עצמם. נדמה להם שכל העולם
שונא אותם.
שני מצבי־הרוח האלה מופרזים ביותר. מסוכן
מאוד לנהל מאבק כזה במצב של מאניה־רפרסיה,
כשבעלי־השביתה מתנדנדים בין ביטחון עצמי
מופרז וזיזלזול עצמי מופרז.

מוטב היה להגיע לפני השביתה
להערכה מפוכחת של יחסי־הכוחות,
ולפעול בהתאם לכד.
^ קח מס׳ 4
/שביתה, כמו
להכנה פסיכולוגית.

נוגע לשלב שלפני השביתה:

מילחמה, זקוקה

שביתה אינה נערכת בחלל ריק. יש ציבורי־עובדים
ספורים היושבים בצומת כה חיונית של
החברה עד כי נדמה להם שהם יכולים לצפצף על
דעת־הקהל ולנצח — וגם אלה טועים, לרוב.
כאשר משביתים מכשיר הנוגע לחייו של כל
אזרח, אך שאינו חיוני לקיום החיים, מוטב לדאוג
מראש לדעת־קהל אוהדת.
ישראל ניצחה במילחמת ששת־הימים, צבאית
ומדינית, גם מפני שהעולם כולו קנה אז את
הסיפור על מזימת הערבים לזרוק את היהודים
לים. ישראל נוצחה במילחמת־הלבנון מפני
שהעולם לא קנה את הסיפור על השגריר שלמה
ארגוב ו״תשתית המחבלים״.
נדמה כי עובדי־השידור לא עשו דבר כדי
לשכנע את הציבור הרחב בצידקתם, לפני
שפרצה השביתה. גם זאת היתה כנראה, אחת
התוצאות של ביטחונם העצמי המופרז. הציבור
לא התרשם כי השדרנים עובדים בתנאים שלא־ייסבלו,
שאין להם מנוס מן ההחלטה המכאיבה
להשבית את השידורים.

להיפך, הציבור התרשם כי אנשי•
השידור נוקטים עיצומים בכל שני
וחמישי, בקלות־דעת, תוך ציפצוך על
הצופים.

איני בטוח כי כלל זה יושם כמיקרה
זה. על כל פנים — אני, אחד מצרכני
התיקשרות האלקטרונית, לא ידעתי
מה בדיוק רוצים השובתים להשיג.
דובר על שכר. דובר על תנאים. דובר על
ייעול. דובר על השוואה לשכר העיתונות
הכתובה. דובר על חלטורות. דובר על סכומים
שונים המופיעים בלוקש. אזרחים רבים נוכחו
לדעת כי שכר־הרעב של עובדי הטלוויזיה עולה
על שכרם שלהם.

גם מבחינה זו לא הוכנה השביתה
כראוי.
^ הה מס׳ 6

הוא בבחינת סוד, שאין מרבים

/לדבר עליו:

הכן לך מראש דרך לנסיגה.

מצביא טוב לוקח בחשבון כי הוא עלול
להיכשל, ומכין מראש — לפחות בסתר ליבו —
את נתיב ההימלטות.
היו בהיסטוריה מצביאים שנקטו שיטה הפוכה,
ששרפו את ספינותיהם אחרי שנחתו על אדמת־האוייב,
כדי למנוע כל מחשבה על נסיגה. נדמה
שגם הקנאים שלנו נקטו בשעתו, ברוב טירופם,
שיטה דומה, וכך גזרו חורבן על ירושלים. מצביא
נבון אינו נוהג כך.

מי שנכנס לשביתה, מוטב לו להכין
מראש דרך מכובדת לנסיגה. ובלשון
עממית :״לרדת מן העץ״.
נדמה כי אמצעי־זהירות זה לא ננקט כאן. גם
זה מצביע על חוסר־תיכנון.

להיערכות הכוחות
נוגע
_ ו קח מס׳ י7
/ולהכנת עתודות:

דאג מראש לשיטה של הסלמה.
מצביא טוב אינו זורק את כל כוחותיו למכה
הראשונה, שמא ייכשל ויישאר בלי כוחות.

בעייה זו אינה צריכה להדאיג רק את
אנשי־השידור, אלא כל אזרח בישראל
החרד לדמוקרטיה.
^ נשי הטלוויזיה והרדיו נכנסו למל־כורת,
שאיש לא ידע על קיומה.
דובר באחרונה הרבה על רגש־ההקלה שאחז
בציבור בימי השביתה. הטלוויזיה ״נותנת תמונה
שחורה״ ,היא גורמת לציבור ״להיכנס לדיכאון״.
כאשר אינה פועלת, הוקל לכל. הוקל לציבור.
הוקל לממשלה. הוקל למימסד הפוליטי כולו.
לכן אין איש מעוניין בחידוש השידורים, זולת
השדרנים עצמם.

אם זה נכון — ונדמה שזה אמנם נכון
— הרי זה נורא.
הטלוויזיה והרדיו אינם ממציאים ידיעות
שחורות. הם מדווחים עליהן. ציבור הרוגז עליהם
בשל כך דומה למלך קדום, ההורג את השליח
המביא לו בשורה רעה.

יתר על כן: הציבור דומה לאדם
חלש־אופי, החושש מפני ההתמודדות
עם המציאות, והעוצם על כן את עיניו
מלראותה.
אפשר להבין את הממשלה, המסתכלת בראי,
הרואה את פרצופה המכוער, והשוברת את הראי.
בהחלט כדאי לממשלה, על שני חלקיה שהם
אחר, לשבור את הכלים המעניקים תהודה
מירבית לכל הידיעות, ובכללן הידיעות על
שגיאותיה, טימטומיה ומחדליה.

אך ציבור המוחא כפיים כאשר
עוצמים את עיניו וסותמים את אוזניו
— ציבור כזה בשל לדיקטטורה.
ההתפטרות רבת־החדווה מן התיקשורת היא
התפטרות מן האחריות. זוהי בריחה מן החופש,
אל הכלא החמים והנוח של בורות חסרת־אחריות.

מכל הלקחים של שביתה עגומה זו,
זהו הלקח החשוב ביותר.

א 1 1־ י י

ההיבטהנשכחעול גילו וענונו

הפסולת הרדיראקטיבית
הקבורה במידבר:

פצצת־ז מן גרעינית!
וזה הנוהל: המיכתב המיועד לחבר־כנסת
נמסר על־ידי שילטונות כלא-
אשקלון, שבו מוחזק וענונו, לידי אנשי
השב״ב. הללו עושים או שאינם־עושים
בו שימוש כלשהו, ומעבירים אותו ביד

.ן אי.

רדכי וענונו — העציר השמור
* 1ביותר במדינת־ישראל — מנצל
את זכותו לשגר מיכתבים אל מחוץ
לחומות הכלא. בכתב־יד צפוף. עם
שוליים צרים, הוא חוזר שוב ושוב על
הגילויים שנתפרסמו כבר ב־סאנדי־ט״מס,
ושהועתקו במרבית עיתוני
העולם, ולפיהם שוקדת ישראל מזה
שנים על בניית מאגר גדול של נשק
גרעיני.
ישראל, על־פי וענונו, נמנית עם
המדינות המובילות בתחום זה; מפגרת
אומנם אחרי שתי המעצמות הגדולות
— ארצות־הברית וברית־המועצות —
אך צועדת בשורה אחת עם בריטניה,
צרפת וסין.
בסיגנון של סטודנט ישראלי ממוצע
מאיץ וענונו במיכתביו לפעול למען
הפצת האמת על כושרה הגרעיני של
ישראל, לעורר ויכוח ציבורי ולדחוף
את הכנסת וועדותיה ליותר מעורבות.
בידי ״הוועד הציבורי למען הפומביות
מישפטו של וענונו״ — בהנהגת
העיתונאים יעל לוטן וגירעון ספירו
— כבר מצויים עשרות מיכתבים
כאלה. עשרות מיכתבים אחרים נשלחו
לאישים ידועים, ביניהם שלושה חברי־כנסת:
יוסי שריד, מתי פלד וצ׳רלי
ביטון. סיומת אופיינית, הלקוחה מתוך
אחד המיכתבים האחרונים, אומרת
ש״בקשר לתנאי המעצר אני לא פונה

לאף אחד, כי השב״כ הוא כל־יכול
במדינה הזאת.״
מיספר המיכתבים של וענונו, כמו
גם אורכם ותוכנם, מלמדים שזה לו
העיסוק העיקרי ואולי אף היחיד:
לכתוב, לכתוב ולכתוב. יש נמענים
אחדים שזכו כבר ביותר ממיכתב אחד.
הללו הבחינו, שהעציר השמור ביותר
מקפיד על מיספור מדוייק, טורח לציין
בראש המיכתב מס׳ ,2מס׳ 3וכו׳ ,כמו
היה מנהל מישרד״זוטא בתאו.
בדבר אחד שונים המיכתבים שהגיעו
לידי הח״כים משאר המיכתבים: אין
הם מצונזרים. על גבי רוב המיכתבים
ששלח וענונו למי שאינם נבחרי־העם
מופיעים כתמים שחורים, המעלימים
מעיני הקורא מילה, מישפט, מישפטים
אחדים, ולעיתים גם קטע שלם.
הנסיונות שעשו כמה נמענים —
מטעמים של סקרנות אנושית מובנת
— לגלות את הסודות המוכתמים עלו
בתוהו: גירדו, שטפו, מחקו, הציבו אל
מול האור, אך ללא הועיל. לא ינוס ולא
יישן צנזור ישראל.
ולעומת זאת, המיכתבים שהגיעו
לידי הח׳׳כים אינם מוכתמים: ידו
הארוכה של הצנזור לא ניכרת בהם.
מיכתבים אלה, בניגוד לכל היתר, לא
הגיעו באמצעות הדואר. הם הועברו
במסירה אישית, ללא בולים וללא
חותמות.

מיכתבי וענונו לח״כים נמסרים כש־הם
סגורים בתוך מעטפה, שעליה
מצויינים שם הנמען ושם השולח
בכתב־ידו של העציר.
אולם כל ח״כ יודע מה שיודע גם כל

באוזני כתבים זרים וצוותי־טלוויזיה
מחו״ל.
הטכנאי האלמוני מבאר־שבע הפך
גיבור עולמי.
הפרופ׳ ישעיהו ליבוביץ, שהיה

{?ין, י׳[ /נליי

קטע מתוך מינתבו שד מרדני ועמנו לחבוי־הננסת: מצונזר
לקצין־הכנסת, יצחק בנגל. הלה מזמן
ללישכתו את הח״כ המסויים, ומעביר
לידיו את המיכתב, תוך אמירה מפורשת,
שעל־פי החוק מיכתב המיועד
לחבר־כנסת אינו עובר צנזורה.
לעיתים נוכח איש־השב״כ בלישכת
קצין־הכנסת בעת המסירה, ולעיתים

אזרח אחר: בירי השב״ב והצנזורה יש
אמצעים כדי לקרוא כל חומר כתוב —
אפילו הוא סגור במעטפה חתומה —
מבלי להשאיר סימנים. קשה להניח
ששרותי־הבטחון יתירו לווענונו
להדליף סודות מתוך תאו בלי בקרה.
כמעט ודאי הוא שכל מיכתבי וענונו
— לח״כים ולמי שאינם־ח״כים —
עוברים בדיקה קפדנית, גם אם לא מופיעים
עליהם כתמים שחורים. לכאורה
שומרים על החוק: למעשה אין עוצמים
עין ביטחונית.
פטריוטיזם מיושן
^ עולם כולו עט על גילויי־וענונו
1 1כמוצא שלל רב. מדענים בעלי שם
עולמי פסקו שהגילוייס האלה מאשרים
לחלוטין את הסברות הנושנות, שבידי
ישראל מצוייה אופציה גרעינית.

מחלוצי המאבק הציבורי נגד חימוש
גרעיני של ישראל, עוד בימים שקרמו
למילחמת ששת־הימים, תיאר את
וענונו כ״חלאת המין האנושי״ ,אבל לא
מכיוון שגילה סודות־מדינה, אלא מפני
שהמיר את דתו והיה, כדבריו,
למשומד. את השפקתו האנטי־גרעינית
לא שינה.
אחרים, מדענים ואישי־ציבור, הגורסים
שהתחמשותה הגרעינית של ישראל
היא הרפתקה מסוכנת למדינה עצמה,
חוששים, כנראה, מלהביע דעתם
בפומבי בשעה זו, פן ייחשדו כמזדהים
עם בוגר, או לפחות עם מי שעבר על
חוקי־המדינה. שלא לייחוס אמר השבוע
מדען ישראלי בכיר :״תו־הבגידה
שמדביקים במרדכי וענונו מבוסס על
פטריוטיזם מיושן — האנרגיה הגרעינית,
על כל שימושיה, חורגת מתחומי
מדינה זו אחרת, ונוגעת לעולם
כולו, ולכלל המין האנושי.

הבויטים שוקדים להרחיק סננה
הנסורת הודיו־אקטיבית מביתם,
הם הטמינו אותה ליד חופי ספוד

המיתקן בסלאפילו, שממשלת־בויטניה סגרה בשל ״תקלה״

מימסדים ביטחוניים ומדיניים רשמו
לפניהם בוודאות את מה שהסיקו מהגילויים:
לישראל יש נשק גרעיני, הניתן
להפעלה בכל רגע. מרדכי וענונו
— שנודע בעולם יותר ויותר בשמות־החיבה
מוטי — או מורדי — הפך
גיבורן של תנועות־שלום, תנועות
אנטי־גרעיניות ותנועות אקולוגיות.
מוטי וענונו תורגם להרבה שפות,
זכה בכבוד, ביוקרה ובפרסים, ועוד היד
נטוייה. איש מחוץ לישראל לא שם־לב
לכך שח״כ יוסי שריד מיהר בזמנו להגדיר
את וענונו כבוגד, ושח״כ אהוד
אולמרט חוזר על־כך בכל הזדמנות

״אסון צ׳רנוביל, לדוגמה, לא היה
עניין סובייטי פנימי; הוא השפיע מט־בע־הדברים
על כל העולם, ובמיוחד על
מדינות אירופה השכנות. כשם שהרד־יו־אקטיביות
אינה מכירה בריבונות
לאומית ובגבולות מדינים, כך גם ההתייחסות
לכלל הנושא הגרעיני חייבת
לחרוג מן המיסגרות הלאומיות־ריבו־ניות,
ולהקיף את הזירה העולמית כולה.
״בעניין
הסודיות יש להחיל נורמה
חדשה ומקיפה: נשק קונבנציונלי יכול
להיות סוד״המדינה: נשק גרעיני —
לא ולא. מבחינה פילוסופית־מוסרית

מקים, אבל לא במעמקים גדולים מדי,
שם סכנת־האסון מרובה. משמע: גם
כשהכל מתנהל כשורה — בלי
מחדלים, בלי תקלות — עדיין הסכנה
שרירה וקיימת, בגלל כוחות־טבע שאין
לאדם שליטה עליהם. שיקולים דומים
קיימים גם כאשר קוברים את הפסולת
במעמקי־האדמה.
סכנה נוספת, מעשה ידי אדם, עלתה
במפורש כשמנחם בגין בא להצדיק את
הפצצת הכור העיראקי. ראש־הממשלה
דאז אמר, שישראל פעלה בלחץ זמן:
היה עליה להקדים את ההפצצה, לפני
שהכור העיראקי ייכנס לפעילות. אילו
היתה ישראל מפציצה כור פעיל, היתה
עלולה לגרום לתפוצתה של קרינה
רדיו־אקטיבית ולפגיעה המונית בבני-
אדם.

יותר קל, כמובן, לדבר על ההווה ולקבוע
בביטחה:

יהיו אופייו ושימושיו של
הכור הגרעיני בדימונה אשר
יהיו. הוא מייצר מדי יום ואפילו
מדי שעה סכנות מוחשיות,
שאפשר למדוד אותן בדיוק
^מדעי מירבי — פסולת רדיואקטיבית,
שפגיעתה רבה, כמו
היתה פצצה גרעינית לכל דבר.
שאלת הפסולת הרדיו־אקטיבית
מעסיקה את העולם כולו מזה הרבה
שנים. לפני שנים אחדות, לדוגמה,
נתגלע ריב בין ממשלות ספרד ובריטניה,
אחרי שהתברר לספרדים כי הבריטים
מטמינים בתחתית האוקיינוס
האטלנטי פסולת רדיו־אקטיבית. עצם
הטמנת הפסולת לא היתה חידוש;
הספרדים רגזו על הבריטים מכיוון
חייב כל אדם להתייחס לנושא הגרעיני
לא כאזרח מדינה זו או אחרת, אלא
כאזרח־העולם. משמע, כל אדם, בכל
־י מדינה ובכל מישטר, חייב לגלות בתחום
זה נאמנות לאנושות כולה, ולחשוף
בפניה כל מידע וכל סוד המגיעים
לידיעתו״.

לדיברי המדען, איש במערב
לא היה מדביק את תו-הבגידה
על מיצהר של אזרח סובייטי,
שהיה חושף קבל עולם את
סודות החימוש הגרעיני של
ארצו. להיפר, היו אומרים עליו,
שתרם לשלום העולם. גם
בישראל, איש לא היה מוקיע
אזרח עיראקי, שהיה מגלה
ברבים את סודות ההצטיידות
!*הגרעינית של מדינתו. היו
אומרים עליו שאזר אומץ כדי
! להציל את המרחב כולו משואה
| גרעינית.
כך או כך, אין כמעט ספק שאם יעלה
הנושא הגרעיני על סדר־היום של
ישראל הוא ישמש סלע־מחלוקת; במידה
שלא יקושר הנושא עם אדם בשם
מרדכי וענונו, יהיו הרבה ישראלים
שיתבטאו בחופשיות נגד התחמשותה
״ של ישראל בנשק גרעיני ובעד פירוזו
של המרחב. הצעה מפורטת ברוח זו
העולתה בחודש שעבר על־ידי מצריים
במוסדות האו״ם, ולא נענתה כלל על־ידי
ישראל, כאילו מדובר בנושא שולי
כלשהו.
במיכתבים ששלח באחרונה וענונו
לחברי־כנסת הוא כותב :״לא היתה לי
אפשרות לקרוא ולשמוע מה נעשה מאז
שהעניין הזה התחיל. האם התקיים דיון
כלשהו באיזה ועדה או בכנסת, ואס לא
התקיים — מדוע.
״ברור ששימעון פרם מעוניין לשתק
את כל הנושא הזה.
״לדעתי צריך לעשות הכל כדי לפי

תיזכוות: הכור הגרעיני בציונוביל -אילו זה היה קווה כאן...
תוח את הנושא לדיון, כולל פנייה
לבג״ץ להקמת ועדת־חקירה. הרי זה נו־שא
מאוד קריטי ורציני, שאין להשאיר
אותו לאיזושהי ועדה סודית, שעושה
רק מה שאומרים לה״...
באותו מיכתב מעיד וענונו על עצמו
:״פעלתי כאדם אחראי לאור הנתונים
האלה. האם זה לא מוגזם כל
כמויות האלה? האם האזרחים בארץ לא
צריכים לדעת ולהיות שותפים לכך?״

פירוש הדבר הוא חד
משמעי: הסכנה הנוראה של

מומר
עם זפת
* * ל השאלה הנוראה מכל — האם
^ יידרדר המרחב למילחמה גרעינית
ולשואה — אין תשובה ודאית. אין מי
שמסוגל לצפות את העתיד בוודאות,
לא בתחום זה ולא בתחומים אחרים.
שאלה הרחיקו את הפסולת ככל
האפשר מאיי־בריטניה, וקירבו אותה
לחופי־ספרד. אנחנו מבינים היטב מדוע
אתם שוקדים להרחיק את הסכנה
מפתח ביתכם, אמרו הספרדים לבריטים,
אך אנא מכם, אל תדחפו אותה
סמוך לביתנו:
הבריטים הבטיחו שלא לחזור על
המעשה. גם הם, כמו הספרדים, יודעים
שפסולת רדיו־אקטיבית עלולה ביום
מן הימים לבקוע ממיכלי־הביטחון,
ולזרוע מוות על כל סביבותיה.
העובדה שעד היום לא אירע אסון
כזה אינה מרגיעה איש. הפסולת הזו
היא מעין פצצת־זמן גרעינית. היא לבדה
כבר עוררה מיליוני בני־אדם, בעיקר
במדינות המערב, להצטרף לתנועות
האנטי־גרעיניות ולהילחם עד
חורמה באנרגיה הגרעינית על כל צורותיה,
גם לצורך הפקת חשמל.

בישראל אין, כידוע, תנועות

ציונוביל: תצלומים שהוצגו בויון־חיחם בינלאומי של מדענים
אנטי־גרעיניות, אין ויכוח ציבורי
על נושאי הגרעין, אין
פיקוח פרלמנטרי על פרוייקטים
גרעיניים, אבל יש פצצת־זמן
גרעינית, טמונה אי־שם
בחולות הנגב.

על־פי סאזד״־ט״נוס, שהסתמך על
דבריו של וענונו, טובלים במכון 4
בדימונה את הפסולת הרדיו־אקטיבית
בזפת, ואורזים אותה בחביות הנקברות
במידבר.

צ׳רגוביל
ליד הבית
^י״אפ שר לבטל את הטענה
שהפסולת הרדיו־אקטיבית טומנת
בחובה סכנות נוראות. הרי המדובר
בחומרים שפוטנציאל הסיכון הקטלני
שלהם שורר במשך שנים רבות —
מאות, ואף אלפי שנים.
על הסכנות הפוטנציאליות תעיד
העובדה הבאה: כשבאים אנשי הגרעין

הפסולת שרירה וקיימת אחרי
קבורתה — בתחתית הים או
במעבי האדמה — כמו גם לפני
קבורתה. שהרי שום אדם אינו מסוגל
לתת לכור ישראלי כלשהו ביטחון
מוחלט מפני פגיעת־אוייב או מפני פג־עי־טבע.
התקפת־אוייב,
מחדל בטיחותי, רעש־אדמה
— מה הם טווחי הפגיעה
הקטלנית במיקרה של אסון? האם
תושבי דימונה לבדם יהיו קורבנותיה
של תקלה גרעינית, או שמא תתפשט
הקרינה גם לבאר־שבע, ותחרוג הרבה
מעבר לתחומי הנגב? יתכן, כמובן,
שטווחי הפגיעה הרדיו־אקטיבית הם
הרבה יותר גדולים, חורגים הרחק
מעבר לתחומי מדינת־ישראל.

וסי שריד הגדיו אח וענונו נבוגד,
אהוד אולמוט חוזו ע דנו באוזני
נתבים זדים נכר הזדמנות
להטביע פסולת באוקיינוסים, פועלת
אצלם הנטייה הטיבעית הראשונית
להטביע את החומר המסוכן עד כמה
שיותר עמוק בתחתית הים.

הגילויים של וענונו ב״סאנדי טיימס״ :ההיבט שלא נדון

די להניח את מפת האיזו־ריס
הפגועים של אסון צ׳רנו־ביל
על פני מפה של מדינת-
ישראל, כדי להיווכח שמיפגע
איזורי במדינה רחבת־ידיים
כמו ברית-המועצות עלול לגרום
שואה לאומית במדינה
קטנת־מימדים במו ישראל.

אולם לא־כן• נוהגים למעשה.
שהרי ככל שמעמיקים לתחתיות
האוקיינוסים, מוצאים
שקרום כדור הארץ במקומות
אלה הוא יותר דק, יותר קרום
לליבת הכדור, חשוד יותר
לתנודות ולזעזועים, העלולים
לבקע את מיסלי-הביטחון
ולשחרר קרינה רדיו־אקטיבית.

תושבי דימונה, לפחות, חייבים
תודה למרדכי וענונו — הישראלי
הראשון שחשף את פצצת־הזמן הטמונה
במעבה האדמה, סמוך לביתם.

לפיכר קוברים את הפסולת במע־

זדים ד,נגבי ₪

בנז ד ע גז 1
(המשך מעמור )6
על טופס המיכתב רשמה אלמונית
בשם חנה בכתב־ידה :״התיק אינו בארכיב״
.המסקנה המתבקשת: התיק מצוי
במקום אחר, אולי בשרות־הביטחון־
הכללי.
יש בה משהו. ההחלטה עוררה
רעש בישראל ובארצות״הברית. המסקנה
היתה ברורה: שילטונות־הביטחון
בישראל מעדיפים פיגועים אלימים
(פת״ע) על פני התנגדות בלתי־אלי־מות.
בארצות־הברית נתפס הדבר
כפגיעה באזרח אמריקאי. השגריר האמריקאי
עצמו התערב, וכך גם מיש״
רד־החוץ האמריקאי.
עווד הודיע כי ניתן לגרשו רק בכוח.
קבוצות־שלום ישראליות מסרו כי יתייצבו
לימינו בפועל, בעת הגירוש־בכוח.
בינתיים מצא עווד מחסה הפגנתי
במיסגר אל־אקצה, בבית־כנסת יהודי
רפורמי ובכנסיית־הקבר.
אולם השילסונות חכמים יותר. הם
לא התכוונו לגרש את עווד מייד עם
תום תוקף רשיון־הישיבה שלו, דבר
שהיה גורם לשערוריה עולמית ואמריקאית.
הם סמכו על כך שבמוקדם או
במאוחר ירצה עווד לנסוע לארצות־הברית,
בקשר עם עיסוקיו האקדמיים
— ואז פשוט ימנעו את שיבתו.
בשביל הערבים היה הלקח ברור: אם
אי־האלימות מעוררת פחד כזה אצל
שילטונות־הכיבוש, אולי בכל זאת יש
בה משהו.

תחבורה

הנורמות של הפרופסור
ן המומחה לפשעים
הורשע בדין: ה 1א עבר
דמסדור אחר בהסכמת
| הנהג
אילנה אלון ₪
כמו פרופסור מפוזר, מצא את עצמו
שלמה גיורא, הפרופסור הנודע לקרי־

הפרעה לזכותו של אחר להשתמש בדרך
באופן מלא.
השופט אשר ארבל, שדן בתיק, שקל
את כל טענותיו של הסניגור, עורן״
הדין עמיקם לוייתן, והחליט בכל זאת
להרשיע את הפרופסור ולגזור עליו
עונש של 50ש״ח. שוהם, שהוא אדם
ידוע בקהילה האקדמית, ואשר כתב
ספרים בתחום הקרימינולוגיה והפילוסופיה,
השלים עם ההרשעה, ועירער
עליה בבית־המישפט המחוזי.
החמיץ הזדמנות. נראה כי מה
שהרגיז את הפרופסור במיוחד היה
ציטוט מסיפרו, שהביא השופט
כתמיכה להרשעה. השופט קיבל את
הטענה שהנהג האחר הירשה לפרופסור
לעבור, אולם הוא קבע שבמציאות
הישראלית יש מיקרים רבים שבהם
נהגים, הנתקלים בטור ארוך של
מכוניות בכיוון שאליו הם רוצים הסמוך לטור נכנסים לנסוע,
ו״מחליקים״ פנימה, תוך כדי שלילת
זכותם של האחרים.
השופט הסכים כי הנהג הראשון
אומנם ויתר על זכותו לטובת
הפרופסור, אבל קבע כי לא יכול היה
לוותר על זכותם של הנהגים שהיו מאחוריו.
וכך
כתב :״נראה לי כי גם אם מחל
אותו נהג על זכותו, הרי על זכותם של
הנוסעים בעיקבותיו אין הוא יכול

השלום

תלאותיו
ש ל פסל
מה זה גסה, לבן.
מתנופף ברוח ויש לו
כנפיים?
זה גם זקוק לכסף.
שי כרס ₪
ביום־העצמאות הקרוב יוסר הלוט
מעל פסל־השלום, פסל״ענק שנבנה
בנגב על־ידי דן בן־אריה. נואמים ישאו
דברים, גבירות כבודות ישבחו את
המוצר האמנותי, ורן בן־אריה יעמוד
בצד, מאושר, ויצפה בחלום חייו
שמתגשם.
אבל כל זה הוא בבחינת ״אולי״ .רק
אם מסע־ההתרמות המתיש שעורך בן-
אריה בימים אלו, יסתיים בהצלחה.
עתה הוא מסתובב כמרץ, כשבידו
דגם מוקטן של פיסלו, ומחזר על
פיתחיהם של בעלי־הממון.
״אני שונא את זה,״ הוא מודה .״יש
לי חבר, פסל אנגלי, האומר שאיסוף
הכספים הוא החלק שהכי מלהיב אותו
ביצירה האמנותית. אני לא בנוי לזה,
אבל אין מה לעשות, זה חלק מהעניין.
האמנות מחייבת את החשיפה, יש
באמנות משהו תיקשורתי שבין האמן
לקהל וזה שייך לקטע התיקשורתי.
לפעמים אני חושב שזה גם רגע האמת.
אני זקוק לזה שאנשים יתנו מכיסם
וישתתפו ביצירה ביחד איתי. הם יעשו
את זה רק אם היצירה טובה.״
שותפה צמודה של דן בחיפוש אחרי
התורמים היא לאה, אשתו, אף היא
מתעסקת באמנות, מציירת הדפסי־

משי על בגדים. ביחד עם בתם נופר
ופרח־מים) הם מתגוררים בכפר־האמ־נים
בעין־הוד.
״זה נהדר, כששני בני־הזוג הם אמ־נים,״
מתלהב דן,״ ככה אנחנו חיים כל
הזמן על חלומות, משתפים זה את זה.
לפעמים, באמצע הלילה אני מעיר
אותה ומספר לה על יצירה שעלתה
במוחי. אנחנו חיים את היצירה יום
ולילה.״
מאחורי הזוג היוצר עומדים ארבעה
קילומטרים של ציורי־קיר שציירו
ביחד, בין השאר במועדונים שונים
בתל־אביב.
דן לא למד מעולם אמנות בצורה
מסודרת: הוא נולד בדרום־אפריקה,
עלה לארץ עם מישפחתו כשהיה ילד
בן שנה. אחרי הצבא נסע לארצות־הברית
ובמשך שש שנים למד הנרסת
כלי־שיט. הוא התמחה בעיצוב מיפר־שים.
כשחזר לארץ גר ביפו העתיקה,
והיה נוהג להפליג למסעות ארוכים
ביאכטה שהיתה לו. באחד המסעות
הללו הכיר את לאה, שהפכה אשתו.

חזן זקוק לכסף.

הרעיון לפסל־

״העיקר זה הגודל. גודלו של הפסל
הוא שש קומות, ולמרות הגודל הוא
גמיש, נע ברוח ומסתובב. בגלל הגודל
נוצרה גם בעייה לגבי הגמישות.
״עבדתי על הבעיה הזו עם מומחים
בטכניון בחיפה, בעזרת המחשב שלהם.
חצי שנה עבדתי, עד שהגעתי לתוצאה
הסופית. מבחינתי הכל מוכן, הדגם,
בית־המלאכה, ומארגני־הפרוייקט אף
קבעו את מועד טכס הסרת־הלוט. רק
הבעיה התקציבית נשארה עכשיו.
״עלות הפסל היא 40 אלף דולר״.
אולי בין קוראי השלם הזה, כך מקווה
דן, יימצא התורם לפסל־השלום.
מדוע כל־כך חשוב לו שהפסל ייבנה?
דן מהרהר ולבסוף משיב :״יש
סיפור על רב שחיפש חזן. באו אליו
מועמדים שונים. האחר אמר: אני רוצה
להיות החזן, מפני שיש לי מידות
טובות. אמר לו הרב תודה, ושלח אותו
לדרכו. השני אמר: אני רוצה להיות
החזן, מפני שיש לי אהבת־ישראל. גם
אותו שלח הרב לדרכו. באו אחרים.
ושיבחו את מעלותיהם, עד שהגיע אחד
שאמר: אני רוצה להיות חזן מפני שיש
לי 10 ילדים לפרנס, ואני זקוק לכסף.
אותו הרב קיבל.״

משטוה
עבודות ברטיות
חוקר פרטי טוען כי
סג״צ (מיד ) איזידור
סדוק, העביר
לנזישררו תיקים
בשבר ע 1ד לפני
שיחרור! מהמישטרה
סגן־ניצב איזירור סלוק היה בסוף
השנה שעברה בשיא הקאריירה שלו.
הוא עמד בראש צוות־החקירה שעסק
בפרשת אברהם גינדי ז״ל. אבל באותו

קצין־לשעבר סלול, ואנשיו

פסל בן־ארי ודגם ססל־השלום
.מיבנה של ציפור, בעבה שש ק1נוות...״
מינולוגיה, כאשר הוא רוצה לפנות
שמאלה, בעוד שהוא נמצא בנתיב
המרכזי, שממנו אין פנייה כזאת.
באדיבות ביקש הפרופסור מן הנהג
הראשון בטור השמאלי לאפשר לו
לעבור לפניו, כאשר יתחלפו האורות
ברמזור.
הנהג האדיב הסכים והפרופסור
עבר. עניין של יום־יום, אלא שבמיקרה
זה היה שוטר בסביבה, והוא עצר את
הפרופסור ורשם לו ד״וח־תנועה על

למחול. אדיבות כזאת יכולה לעלות
בדמים מרובים — אין זו אדיבות, כי
אם ויתור שלא לשמו.״
כדי לעגן את נימוקיו כתב השופט:
״נטלתי לידי את שנאמר על־ידי חוקר
בשדה הקרימינולוגיה, שכתב, :אדם
בעל נורמות מוסריות עלול לראות את
עצמו נלעג, משום שהחמיץ הזדמנות.׳
מחבר זה הינו הנאשם עצמו, בסיפרו
מבוא לקרימיעלוניר .,על אותו בעל
נורמות מוסריות עומד אני להגן.״

שופט ארבל
,לראות עצמו ולש...״

.היה
השלום עלה לראשונה בל״ג־בעומר
בעץ־הוד.
דן :״בקומזיץ כזה יושבים אמנים
ומדברים, כמובן, על אמנות. מישהו
סיפר על פרוייקט חדש, לרגל שנת
ה־ 40 למדינה, שנקרא אל הזנב,
פרוייקט שיארגן אירועים תרבותים
ואמנותיים בנגב.
״במשך כמה חודשים עסקתי בזה,
וניסיתי דגמים שונים, עד שהגעתי
לדגם שרציתי.
״מיד חשבתי על פסל־השלום. עלה
במוחי רעיון לפסל אשר ינוע ברוח
המנשבת בחופשיות בין הגבולות״.
״יש לפסל מיבנה של ציפור, מלמטה.
שתי הכנפיים נראות כמו עלי־זית.
זה נראה גם כמו שתיל, שרק עכשיו
פרץ.

אסור וזמן
עצמו, טוען החוקר הפרטי יצחק
בוסידן, פנה אליו קצין־המישטרה הבכיר,
ועשה איתו הסכם בעל־פה.
מאחר שסלוק היה עדיין קצין־
במישטרה, ואסור היה לו לעבוד בעבודות
פרטיות, הוא סיכם עם בוסידן,
בעל מישרד־החקירות־והגבייה רשת
מסי, כי יעביר למישרדו תיקים,
תמורת תשלום ממחצית ההכנסות.
לדיברי החוקר הפרטי, העביר לו
קצין־המישטרה במשך חמישה חורשים
תיקים ששכרם הסתכם ב־ 14 אלף ש״ח.
כאשר השתחרר סלוק מהמישטרה,
בסוף חודש מאי השנה, הקים יחד עם
בוסידן חברה־לחקירות־וגבייה בשם
אתוס. בוסירן הכניס לחברה את כל
הציוד שלו, ובכללו ציוד קשר והאזנות.
(המשך בעמוד )40
העולם הזה 2621

רז י י נו־העשור
לביקור אנוור אל־סאדאת בירושלים נחוג בישראל
בסיגנון מינורי. כמה נאומים, כמה מאמרים, ביקור של מוצטפה
חליל. זהו זה.
זוהי, כשלעצמה, עדות לכוח השלום. התרגלנו אליו. הכל נראה
לנו טיבעי לגמרי. טיבעי שיש שגרירות ישראלית בקאהיר, לצד
השגרירויות של עיראק, סעודיה ומארוקו. טיבעי שמטוס אל על
חונה בנמל־התעופה של קאהיר בין מטוס ירדני ומטוס סודאני.
טיבעי שאפשר לצמצם את תקציב־הביטחון העצום שלנו, מפני
שמידבר־סיני מפורז, וחונה -בו צבא בינלאומי המונע כל אפשרות
של התקפת־פתע. טיבעי שאלפי ישראלים מסתובבים בין עתיקות
אבו־סימבל ובשוק אל־חלילי בקאהיר.
אז מה יש להתרגש?
הייתי הישראלי הרביעי שבא לקאהיר אחרי ביקור סאדאת
בירושלים (קדמו לי סמי גרינשפן, אלכם גילעדי ואהוד יערי).
הסתובבתי בקאהיר, התקבלתי בכל מקום בהתלהבות כמו ייצור
מכוכב אחר, והבינותי את המילים התנ״כיות ״היינו כחולמים״.
בימים הראשונים בקאהיר כתבתי כמה שורות, שהתפרסמו
בהשלם הזה תחת הכותרת ״שלום זה כאשר הנה הן:
שלום זה כאשר אתה מתעורר בבוקר מול שפת־הים של תל־אביב,
והולך בלילה לישון כאשר הגוש המשולש של הפיראמירה
הגדולה מזדקר מבעד לחלונך, במרחק של 100 מטרים.
שלום זה כאשר קצין־המישטרה הצעיר בביקורת־הדרכונים
בנמל־התעופה בקאהיר נוטל לידו את דרכונך, מעלעל בו
באדישות, תופס לפתע שהוא מחזיק בירו דרכון ישראלי, מרים את
פניו אליך ואומר בחיוך אדיר, מאוזן עד אוזן :״ברוך הבא למצריים!
ברוך הבא למצריים!״
שלום זה כאשר אתה נכנס לסירה בקנטארה כדי לעבור את
התעלה מיזרחה, פוגש בה את מפקד הכוחות המצריים באיזור,
מושיט לו את ידך ואומר לו :״אני סחפי איסראילי!״(אני עיתונאי
ישראלי) ,והוא עונה לך בלחיצה חמה :״ברוך הבא! ברוך הבא!״
שלום זה כאשר אתה יושב במיסעדה יפה על גדת הנילוס, מול
נערה מצרייה יפהפיה, מגלגל עימה שיחה מבודחת־למחצה
ורצינית־למחצה, כשאתה עוקב בעיניך מפעם לפעם אחר סירה
השטה ביאור.
שלום זה כאשר אתה נכנס לבניין מישרד־החוץ המצרי, מתבקש
על־ידי פקיד־הקבלה למסור את שימך ואת ארצך, אומר ״אני
ישראלי,״ ונענה, אחרי אלפית של שנייה של תדהמה :״מרחבה!
אתה הישראלי הראשון המבקר בבניין זה!״
שלום זה כאשר אתה מתיידד עם סגן־אלוף של שרות־הביטחון
המצרי, הדואג לביטחונך הרבה יותר מכפי שאתה דואג לו בעצמך.
שלום זה כאשר בעל אורווה נהדרת לרגלי הפיראמידות מציע
לך לקנות את הסוס היפה ביותר שראית מימיך, במחיר של 8000
דולר, ואומר :״די לנו במילחמות! לכם מגיע לחיות, ולנו מגיע
לחיות. הגיע הזמן שנדאג לעתיד ילדינו. שיהיה שלום, אין־שא־אללה״.
שלום
זה כאשר הטלפון מעורר אותך באמצע הלילה במלון
קאהירי, וקול רך של מרכזנית קאהירית אומר לך :״בבקשה, יש
שיחה עבורך מתל־אביב״.
שלום זה כאשר אתה עומד בערב באמצע רחוב קאהירי סואן,
בין שלל של אורות ומאות בני־אדם עליזים, ומדבר בקול רם
עברית, מבלי לחשוש ומבלי שהדבר מפריע לאיש.
שלום זה כאשר אתה קם בבוקר, פותח את הווילונות בחלונך,
ורואה לפניך, באור השמש המסנוורת, את הפיראמידה הגדולה
הממלאת את חלונך.

כחנד מי
בנוכחותו על מיכתב־התפטרות חדש, שנשלח לידר הכנסת. אולי
זאת היתה כבר תוצאה של מחאותיי, שזכו אז בהד ציבורי רחב.
אמרתי בראיון שיזהר יושב אצלי על תקן של נביא. ולא בכדי:
כמעט 40 שנה אחרי הופעת חירבת חיזעה והשכר, פנתה כל
היצירה הישראלית המקורית
לכיוון זה. כמעט כל הסרטים
המקוריים החשובים, כמעט כל
המחזות המקוריים, כמעט כל
הסיפרות החשובה והשירה החשובה
עוסקים בבעייה המוסרית
הכרוכה במילחמתנו בעם הפלסטיני.
הזכרתי
בראיון את יונה הנביא.
יונה הקסים אותי תמיד.
בעיניי, ספר־יונה הוא ספר הו־מוריסטי־הומאניסטי,
סאטירה
על שאר הנביאים. הוא מלגלג
עליהם, על דרך ההגזמה, כמו
קאריקטורה טובה. יונה בורח
משליחותו ומאלוהים, נבלע על־ידי הדג הגדול, יושב בצל
הקיקיון, והיטב חרה לו.
לי נדמה שס׳ יזהר בורח משליחותו הסיפרותית־מוסרית. הוא
ברח לכנסת (הדג הגדול) ,ללימודי ב״א, מ״א ודוקטור, למער־כת־החינוך.
והשאלה היא: מדוע?
האם חש יזהר, במעמקי ליבו, כי אחרי חירבח־חיזעה וימי־ציקלנ
אין בו עוד כדי לעלות לפיסגה חדשה? האם אין הוא מעז להתמודד
עם המציאות הישראלית (ו/או העולמית) ,שהיא כולה חירבוז־חיזעה?
האם הוא חש שהעם, שהוא כתב עליו ועבורו, העם של
תש״ח, אינו קיים עוד?
כל זאת רציתי לשאול, לברר, לחשוף. אך איך עושים זאת
ב־ 600 שניות?

איש וסוסו
לכאורה קיים רימיון רב בין ם׳ יזהר ובין מרואיין אחר באותה
התוכנית, גיורא זייד, לפחות מבחינת הרקע.
אביו של גיורא עלה לארץ ב־ , 1904 מסיביר. דודו של יזהר,
משה סמילנסקי, עלה לארץ ב־ , 1890 מאוקראינה. שניהם ייסדו
יישובים והתאהבו בהווי הערבי. אולם זייד־האב היה איש־מילחמה
ונהרג בידי ערבי. ואילו סמילנסקי־הדוד כתב סיפורים על ההווי
הערבי והטיף נגד רעיון ״העבודה העברית״ .הוא היה רודף־שלום
מובהק והאמין שאם יהודים וערביים יעבדו זה לצד זה, יהיה טוב
לכולם.
גיורא זייד הוא שריד של תקופה, חלק מטבע ההולך ונעלם.
כשבא לשערי הטלוויזיה החינוכית אמר לשוער :״אתה ואני
מאותו הכפר!״ השוער הגיב בתמיהה :״מה, אתה מחלב?״
אחרי שהסתיים הראיון, המשיך גיורא לספר לי סיפורים. הוא
הראה לי שני שקעים בגולגולתו הקירחת( .בדרך כלל חובש

<זוד• א בנ רי

יזהר הנביא
ראיון־טלוויזיה אינו דומה לראיון עיתונאי רגיל. בטלוויזיה
אפשר לנגוע בכל נושא רק בקצה המזלג. הזמן נמדד שם בשניות,
והוא יקר מפז. ויש בו יסוד חזק של הצגה.
השבוע השתתפתי כמראיין בתוכנית מוסף המוספים של דן
מרגלית בטלוויזיה החינוכית. אחרי שלושת הראיונות, כל אחד
כבן 10 דקות, נותרו לי הרבה שאלות שלא נשאלו, ולמרואיינים
נותרו, מן הסתם, הרבה תשובות שלא הושבו.
ס׳ יזהר, למשל. לא היה לי זמן לבקש ממנו סליחה. יתכן
שגרמתי לו פעם עוול.
זה היה בכנסת השישית. באתי אליה כנבחר טרי של רשימת
העולם הזה — כוח חדש, ואילו יזהר נבחר כאיש רפ״י, מיפלגתו
החדשה של דויד בן־גוריון. בחמש הכנסות הקודמות כיהן יזהר
כח״כ מטעם מפא״י.
נכנסתי לפעילות קדחתנית, ואילו יזהר — כך היה נדמה לי
— לא עשה כלום. היה ברור שהכנסת משעממת אותו. אני נאמתי
הכי הרבה נאומים בכנסת, ויזהר נאם הכי מעט. דיברתי מעל
הדוכן פעם־פעמיים ביום, והוא נאם אחת לשנה.
שאלתי את עצמי מה הוא עושה שם. סופר גדול כמוהו, שיכול
היה להוציא מתחת לידיו(הוא כותב עד היום בעט) יצירות־מופת,
מדוע הוא מבזבז את זמנו בכנסת שבה היה בטל ב־?120
.נאום אחד שלו דווקא נחרת בזיכרוני. היה זה נאום נלהב,
חוצב־להבות בעברית נהדרת, נגד סלילת התוואי הנוכחי בכביש־ירושלים
בשער־הגיא. הוא אמר שהכביש פוצע את הנוף.
כשהזכרתי לו השבוע את הנאום הזה, התברר שנשמט לגמרי
מזיכרונו. כעבור שנה נעלם יזהר מנוף הכנסת. הסתבר שנסע
לארצות־הברית, למסע־לימודים של שנה ויותר. מחיתי בתוקף על
כך שח״כ נוסע לחו״ל לשנה מבלי להתפטר מן הכנסת. תבעתי
לחוקק חוק לפיטורי ח״כים בנסיבות כאלה. לבסוף התפטר יזהר.
השבוע סיפר כי התפטר עוד לפני שנסע, במיכתב שהפקיד
בידי משה דיין, חברו־לסיעה. דיין לא רצה בהתפטרות, וגנז את
המיכתב. יזהר הפציר בו שוב ושוב להגיש אותו, אך דיין התחמק.
לבסוף ניגש יזהר עצמו לקונסול הישראלי בבוסטון, וחתם

גיורא מיגבעת־שומרים גדולה גם בביתו, אבל הוא לא העז להופיע
כך בטלוויזיה).
״כאן היכה אותי ערבי בנבוט, אמר והצביע( .אינני יכול לחקות
את סיגנונו, את קולו ואת תנועותיו ).״הייתי משותק במשך
שלושה חודשים בצד שמאל. נראיתי ככה( .הוא הדגים) .אחר־כך
פגע בי ערבי באבן בצד השני של הראש, ויישר לי את הפרצוף!״
היחס של גיורא לערבים הוא דו־ערכי, בלשון־המעטה. הוא
שקוע ברומאנטיקה ערבית, מחקה את מינהגיהם וסיגנונם, מרבה
לדבר על ידידיו הערביים( .״כמה מן החברים הטובים ביותר
הם יחד עם זה הוא מציע לעזור לערבים להגר מן הארץ, והיה
רוצה שיישארו כאן רק ערבים טובים (כלומר: הכנועים),
המקבלים את שילטון ישראל בכל הארץ, נוסח רפאל איתן.
גיורא, כמו רפול, נולד בתל־עדשים. אלכסנדר זייד נמנה עם
מייסדי יישוב זה.
נדמה לי שגיורא זייד אוהב את הערבים כמו שפרש אוהב סוס
אצילי. פרש אמיתי אוהב את סוסו, מלטף אותו, מדבר אליו,
מאכיל ומשקה אותו לפני שהוא נוגע בעצמו במזון ובמשקה,

מטפל בו כשהוא חולה, יורה בראשו כדי לגאול אותו מייסוריו,
מזיל דמעות מרות על גופתו. אבל הסוס יודע שהוא סוס, והפרש
יודע שהוא הפרש.
בכל שיחותיו מדבר גיורא, כדרכם של ותיקים. על ״הער־בים״
.״אני מכיר את הערבים,״ הוא קובע ,״זה בדם של הערבי״
וכד. הוא מסיק מכך מסקנות ממסקנות שונות. אין הבדל בין
יאסר ערפאת ואמין אל־חוסייני, בין הערבים של היום ובין
סביהם. הם אכזריים. הם גואלי־דם. יש להם ״מנטליות״ כזו וכזו.
משמע: אין שום הבדלים בקרב 100 מיליון הערבים, לא בין
עמים, לא בין מעמדות, לא בין דורות. כאילו אין הבדל בין שייזץ׳
בן 80 במארוקו, למשל, ובין סטודנט בן 18 לפיסיקה גרעינית
בעיראק. כולם אותו הדבר( .כמו שאין הבדל בין צעיר יהודי־תימני
ברחובות ובין ספסר־בורסה יהודי זקן בברוקלין. כל
היהודים אותו הדבר)...
מה היינו אומרים על קולונל אנגלי זקן שהיה אומר :״אני מכיר
את היהודים! היכרתי אותם בשוק וייטצ׳אפל ב־ . 1914 כולם
פחדנים! לעולם לא יהיו חיילים!״
גיורא מתגאה בכך שהוא התחתן עם תימניה, והוליד שלושה
ילדים שצבע־עורם הוא ״צבע
מוקה״( .מוקה הוא קפה חזק
באירופה. מקור המילה בשם
העיירה הקטנה מוקה בתימן,
עיר־נמל ששימשה, בשעתו.
להעברת קפה).
הוא סבור שכל האשכנזים
צריכים להתחתן עם צעירות
מיזרחיות, כדי שייוולד גזע
כהה־עור, שיתאים יותר לאקלים
של הארץ. לעומת זאת צריכים
לגרום לצימצום הילודה אצל
הנשים הערביות. לא היה לי זמן
לשאול אותו איך.
למרות כל הריעות האלה, אי־אפשר
שלא לחבב את גיורא זייד. הוא חלק אותנטי של נוף־
הארץ. כמו שייח׳ אברק. כמו שיריו של אלכסנדר פן.

הנחיריים של ארמי!
עמדתי באולם־חתונות ירושלמי, שתיתי וודקה ודיברתי על
הקרב שהתחולל לפני 1978 שנים ביער גרמני.
החתונה היתה של קטי אוחנה, ירידה ותיקה שהיכרתי
כשהיתה עוד אחות בחדר״ניתוח, ושפתחה לאחר מכן מיסעדה
במרכז־ירושלים. במשך כמה שנים היתה קטי מיודדת עם בארון
שווייצי, שחי בירושלים. אותו בארון בא גם הוא לחתונה, והביא
עימו גברת צעירה בשם אדה, שבלטה ביופיה. שאלתי אותה
למוצאה, והיא סיפרה שנולדה בשלזיה, חלק של גרמניה השייך
כיום לפולין. כיום היא בעלת אזרחות כפולה — גרמנית
וצרפתית.
כפילות זו נראתה לה כטבעית לגמרי. מדוע שגרמני לא יהיה
גם צרפתי, ולהיפך?
סיפרתי לה סיפור:
כשהייתי בן 8למדתי בכיתה ג׳ בבית־ספר יסודי בפרוסיה,
בצפון־גרמניה. בפרוסיה שלטה אז המיפלגה הסוציאל־דמוק־רטית,
והיא חלשה גם על מערכת־החינוך.
באחד הימים דיברה המורה על הפסל של הרמן. זהו פסל ענקי,
העומד ביער טויטובורג, לא הרחק מן המקום שבו נולדתי. ראיתי
אותו בילדותי. הוא כה גדול, עד כי היה צורך לחסום את נחיריו,
מפני שאהד המבקרים, שעלה במדרגות שבתוך הפסל, נפל מבעד
לנחיר ומת( .כך, על כל פנים, סיפר לי אבי).
הפסל הוקם במקום שבו התחולל בשנה 9לספירה קרב ששינה
את פני ההיסטוריה. הרומאים צעדו צפונה, כדי לכבוש את
גרמניה. בראש הרומאים עמד אדון בשם קווינקטיליוס וארוס,
שהיה ידוע היטב בארץ־ישראל, מפני ששלט כאן, בימי הורדוס
ואחריו, כנציב עליון של רומא בסוריה. מולו התייצב נסיך גרמני
צעיר בשם ארמין(שהגרמנים קוראים לו בטעות הרמן) .איש זה
התחנך ברומא, היה קצין בצבא הרומי ואף זכה באזרחות של רומא
ובתואר של אביר.
ארמין זה, שהיה אז בן 26 בלבד, החליט למרור ברומא ולשחרר
את גרמניה מעולה. הוא הכין לצבאו של וארוס מארב מחוכם.
ביום סתווי גשום נכנס הצבא הרומי לתוך גיא בין גבעות
מיוערות. הגרמנים התנפלו עליו מכל הצדדים. הרומאים, שהיתה
להם עדיפות גדולה בנשק ובאימון טאקטי. לא היו מסוגלים
להפעיל את עליונותם בתנאים אלה. שלושה ליגיונות הושמדו
כליל, והמצביא עצמו ״נפל על חרבו״ .כששמע על כך הקיסר
הרומי, אוגוסטוס, השמיע את הקריאה המפורסמת :״וארוס, וארוס,
החזר לי את לגיונותיי!״ גרמניה לא נכבשה על־ידי הרומאים ולא
צורפה למעגל התרבות הרומאית, כמו צרפת וספרד.
באותו שיעור בכיתה ג׳ ,אחרי שסיפרה את הסיפור, שאלה
המורה :״ילדים, הפסל של הרמן הגיבור עומד כשפניו אל האוייב
הניצחי. מיהו האוייב הניצחי?״
כולנו הצבענו. כולנו ידענו את התשובה הנכונה :״צרפת!״
אילו ניבא אז מישהו כי תוך כמה עשרות שנים יהיו גרמניה
וצרפת בעלות־ברית צבאיות ושותפות כלכליות, עד כדי כך
שבתו של אחד הילדים האלה תוכל להיות בעלת אזרחות
גרמנית־צרפתית כפולה, היו מאשפזים אותו.
כל זה סיפרתי באותו אולם־חתונות, על כוס וודקה וקרח, כדי
להגיע אל המסקנה המתבקשת: אין איבת־נצח. האויבים של היום
הם בעלי־הברית של מחר. ואם זה קרה לגרמנים ולצרפתים, אחרי
מילחמה של מאות בשנים, זה יכול לקרות גם לנו ולפלסטינים.

^00§0ן ןי^ן ןן ןן ין ןן ןן^י ירון לונדון לשעבר. חייל מע שן הוא חייל
מ עו שן. מעצבת או פנ ה ״בערך״ ב ה ריון

איש־השידור ירון לונדון
התחיל להציג את עצמו, בימי

בנסיבות משמחות במיוחד
נאספו, ביום הראשון בערב, רבים
מבלייני הארץ וותיקיה: באותו
הערב חגגו בראשון־לציון את

במסיבה חגיגית לציון מלאות
10 שנות קולנוע במוסיאון
תל־אביב בלט הבדרן עב־הכרס
ציון צפריר, ה עו ל ם הז ה

ביום העשור לביקור הנשיא
המצרי אנדור אל־סא־דאת
בארץ, עיר גל״ץ יום־
שידורים מיוחד לציון האירוע.
לצורר העניין ירד צוות מיוחד
לקאהיר, כדי לשדר מתחנת קול
קאהיר. הסתבר כי מנהל המחלקה
העברית בקול קאהיר, אדד
מד אל־זזימלי, היה בעבר חו־קר־שבויים.
במישרדו מתנוססת
תמונתו של אסר יגורי, הקצין
הישראלי הבכיר ביותר שנפל בשבי
המצרי. חימלי היה חוקרו
של יגורי.

יקשרו בהם את עצמם לאות
הזדהות עם עווד• אך מנהל
המועדון התנגד לצעד ההפגנתי
הזה, בנימוק שאינו מתאים
למועדון־תרבות.

עון גדות, שדווקא התחתך
לאחרונה, פגש בפואד והתייחס
לכותרות האחרונות על הנעשה
ב״יחד״ :״שני מקומות כבר
משוריינים לכנסת הבאה!״ הכריז
גדות. בעוד הכל מביטים בפואד
ובעמיתו לסיעה שלמח עמר,
ירה גדות :״פואד ואולו!״ הוא

ביום השישי בצהריים בנסיבות
מעציבות — בהלוויית אביו של
עורר-הדין יגאל ארנון.

האשה, אמרה שהיא התעניינה
בדברים שמסר, והצטרפה אליו
בנסיעה חזרה ללונדון. היתה זאת
השחקנית ג׳ולי כריסטי.

במועדון־העיתונות, שאירח
בשבוע שזוכר את הד״ר
מוצטפה חליל, ראש ממשלת־מצריים
בזמן ביקור סאדאת
בארץ, ואת השר עזר וייצמן,
התרעם וייצמן על עיתונאים
אחדים, שהאנגלית אינה שגורה
בפיהם. וייצמן, בסיגנונו המיוחד,
נטל לעיתים את מלאכת ההל י
חייה מיעקב אחימאיר, הפסיק
את השואלים באמצע
דיבריהם, וניסה ללמדם איך
עיתונאי צריך לשאול שאלות.
לפני תחילת מסיבת העיתונאים
במועדון־העיתונות, שאל
דן בן־אמוץ את גידעון
באמם, יו״ר המועדון, אם הוא
יכול להתפרץ בשאלות פרובוקטיביות.
סאמט ענה בחיוב, ואף
עודד אותו לכך כדי להכניס קצת
עניין למסיבה. ואכן, בן־אמוץ
שיסע את דיברי חליל בשאלה
אם יש למצריים נשק גרעיני.
השאלה עוררה חיוף אצל חליל,
פחות אצל וייצמן.
מסתבר שהד״ר חליל היה
במשך שנתיים מנכ״ל רשות״ה־שידור
המצרית. מניסיונו האישי
הוא הציע דרך לפיתרון הסיכסוך
ברשות־השידור הישראלית: בוררות
מוסכמת.
תנועת שלום עכשיז ערכה
ביום העשור לביקור סאדאת
כינוס במועדון צחתא בתל־א־ביב.
למקום הוזמן גם מובארב
עודד, ראש המרכז הפלסתיני
לאי־אלימות, שעליו מרחפת סכי
נת־גירוש. לפני בואו הוכנו
במקום שלשלאות, כדי שאנשים

\ | 1ך 11ר ן ^ דידך ! אלוף פיקוד הדרום משוחח (מימין) עם ח״כ
1 1ן ^ 1 1/1חיים דרוקמן, בחתונתם של אורי, בנו של
שר-הבינוי-והשיכון דויד לוי, ומירי אבוקסיס. מרדכי הוקף גם על״ידי
אנשי התחייה, שהמטירו עליו שאלות בעניין הירי ברצועת״עזה. שר־הביטחון
יצחק רבין ואלוף־פיקוד״הצפון, יוסי פלד (משמאל) ,עקבו
השביתה, כ״ירון לונדון לשעבר״.

התכוון
למלצר הוותיק במיזנוך
הח״כים,

אביה הרוחני של התנועה
הסיזרח אל השלום, הפרופסור
שלמה אלבז, לקה במזל רע.
הוא נסע למצריים והיה מעורב
שם בתאונת־דרכים חמורה. נגרמו
לו שברים בירך ובגולגולת,
והוא הוטס בחזרה לארץ. הוא לא
ביטח את עצמו לקראת הנסיעה.

רגישות רבה התעוררה

חבר־הכנסת בנימין(״פו־אד״)
בן־אליעזו־ מהווה מטרה
נוחה להערות ולבדיחות על
מימדיו. עמיתיו בכנסת התלוצצו
השבוע על־-חשבון כרסו, והצליחו
להביא אף את פואד כהה־העור
להעלות סומק בלחייו.

ואילו חבר־הכנסת גיד
בעניין
אחרי צרותיו של יצחק מרדכי, שמיהר לעזוב את המקום.
בחתונה שהתקיימה בלוד, ושאובטחה על״ידי עשרות שוטרים
ואנשי״מג״ב. דויד לוי (למטה) יחד עם בתו לחצו את ידי מאות
המוזמנים. מחוץ לאולם התגודדו עשרות אנשים, שבפיהם היתה רק
בקשה אחת :״הלוואי ובגין יעשה לנו הפתעה ויבוא גם הוא לחתונה* ״.

סביב ההזמנות לחתונת אורי,
בנו של דויד לוי. חברי־כנסת
המזוהים עם מחנהו של אריאל
שרון נכנסו ללחץ, משבוששו
ההזמנות להגיע, ובדקו אם נעשה
הדבר בכוונה או בטעות. הסתבר
שזה היה בכוונה.

ואילו חבר־הכנסת מאיר
שיטרית — על פי השמועה
בלבד — משחק ברעיון ״לרוץ״
לעיריית ירושלים. שטרית מתגורר
דווקא ביבנה, וכיהן שם
כראש־העירייה.
צמרת אנשי־העסקים בארץ
ומישפטנים בכירים נפגשו

א בי ולדמן, ה עול הזה

החלמתו של זאב (״דוק״)
מאירוביץ׳ .מי שמכנה את
עצמו ״בנו של אחרון הביל״ויים״
לקה באירוע מוחי, ואחרי תקו־פת־אישפוז
בלתי־נעימה בבית־החולים
שב לביתו, שם הוא
מחלים אט־אט, בעזרת טיפול
צמוד וחברים טובים.

אברהם צרבת׳

המישנה לנציב מס־ההכנסה, בא בחברת אשתו יהודית (בתצלום לצידו)
לפתיחת המיסעדה ״דולפין־ים״ של שרגא רוזנצוויג הירושלמי. הוא החליט
לעזור בהגשה, והצטרף לצוות העובדים במקום. חלק מהאורחים, שלא זיהו אותו, חשבו שהוא אחד
המלצרים העובדים במקום. כשהגיעה למקום ציפי שביט וסיפרה לנוכחים שהיא חזרה מחלטורה בבירה,
החליט אחד החוגגים לערוך היכרות בינה לבין צרפתי. היא הזדרזה לציין באוני הפקיד הבכיר שהופעתה
נעשתה בהתנדבות. צרפתי התלוצץ שזו הפעם הראשונה שהוא בא לבדיקת־מס כבר בערב״הפתיחה.

הפרופסור לפיסיקה גרעינית
אורי מאור הוזמן לכנס
של אירגון־שלום בינלאומי בעיר
קאוונטרי בבריטניה. בעודו נושא
את רבריו, שם לב לאשה שישבה
בשורה הראשונה, ושפניה היו
מוכרות לו איכשהו. הוא ניסה
לזכור היכן פגש אותה, ולא הצליח.
אחרי ההרצאה ניגשה אליו

מנחם זילברמן בלבוש הדור.
הוא לבש חליפה אלגנטית בצבע
בהיר, ובכיס החליפה ענד אטב־כביסה.
לזילברמן היה, כמובן,
הסבר לזה :״האטב נועד לח־גורת־הבטיחות.
כשהייתי ילד,
היה אטב כביסה סמל למעמד. מי
שהלך עם אטב בשולי המיכנ־סיים,
זה היה סימן שיש לו אופניים.
אני שמח מאוד שהאטב חזר
לאופנה ״.כשהעירו לו על שאשתו
נראית יפהפיה, הוא הגיב
באדישות :״כן, היא התפתחה
יפה!״
נראה שביקורה של צי ־
צולינה בארץ־הקודש עוד לא
נשכח. השבוע סיפר התמלילן
העולם הזה 2621

^ יי ידן

ך ף ון ק •;

אילן גולדהירש :״אומרים שכאשר
צ׳יצ׳ולינה חזרה לאיטליה,
היא היתה בדיכאון, מפני
שלא נתנו לה להיכנס לכנסת
ולהגיע לכותל. היתה כל־כך
בדיכאון שהחליטה להתאבד.
שכבה ברגליים פתוחות על פסי-
הרכבת. למחרת היה כתוב בעיתון
:״הרכבת למילאנו נעלמה״.

מדוע באמת פרשה חיה
סמיר, הצעירה הערביה, מלהקת
פיקור״דרום? סמיר — סו־ליסטית
באופייה — פתחה את
הקאריירה שלה בלהקה בארבעה
שירי־סולו, שפחתו ופחתו, ב־עיקבות
לחצים חברתיים. אולם
סופית שברו אותה הגיחוכים
שעוררה בקרב עמיתיה, כשביצעה
ברגש אמיתי את שיר־הש־לום,
הזוכה בפסטיבל־הזמר.
אחרי הקרנת־הבכורה, שנערכה
לא מזמן לסירטו של
יהודה ברקן, אבא גנוב, נגשו
ילדיו של ברקן, דנה, רועי
ועידו, אל הילד ששיחק בסרט
בתפקיד בנו של יהורה. השלושה
לחצו את ידו של בן־ציון, בן
ה־ 9וחצי, ואמרו לו :״שיחקת
כאילו אתה באמת הבן שלו.״
סיפר ברקן :״ילדיי היו שותפים
בבחירתו של בן לתפקיד. במשך

ק ך | 1׳ ךןויסןלו היתה אחת מעשרת טועמי היין, שניסו את
| 1ו ן 1^ 1 1כוחם בערב־יינות־וגבינות. הבחינה היתה קלה
ביותר, ודונסקי נדרשה להבדיל בין יין לבן ליין אדום והצליחה בכן.
שלי שבדרון (בתצלום משמאל) ,מהנהלת חברת״היינות ״שטוק״,
שבו זכתה ארבל, הנשואה לעו־רך־דיו
דוב ארבל, היה תנור
מיקרוגל, בשווי 1200 שקל. יש
לה כבר אחד כזה בבית, ואת
החדש היא נתנה לאמה.
אביעד רז, מפיק תוכ

1ך ך ן 1ף 1מרצה לעיתונאות באוניברסיטת תל אביב.
לא״מכבר, בהיכנסו לאולם־ההר־וי
| 111 1
צאות, ניגשה אליו צעירה, הגישה לו תמונה ואמרה :״אביך הכיר את
הסבתא שלי ״.התמונה היתה של שימעון סאמט, אביו של גידעון,
מלפני 50 וכמה שנים, ועל גבה היתה רשומה הקדשה לוהטת לאשה.
(בתמונה מציג סאמט את התמונה) .סאמט האב טען שאינו זוכר את
הפרשה, אך הסתבר כי היה אז חולה, התאהב באחות שטיפלה בו
וניהל עימה, כנראה, רומאן. סאמט״האב התלוצץ השבוע שמזה
50 שנה לא בגד באשתו ,״כי אף אחת לא ניסתה לפתות אותי״.

ארבע שעות הם ישבו איתי ועם
הכימאי, ינקול גולדווסר, ראו
את מיבחני־הבד שעשינו לילדים
רבים, ופה אחד הוחלט שבן הוא
הטוב ביותר. עוד לפני תחילת
הצילומים לקחתי חסות עליו, היו
בינינו שיחות־נפש, והכימיה
בינינו גרמה לכך שהסצינות על
הבד נראות אמיתיות״.

לשחקן־זמר שימעון
ישראלי יש תחביב: בישול.
כאשר הוא אוכל, במיסעדה או
אצל ידידים, מאכל שהוא טעים
לו במיוחד, אינו מבקש לעולם,
כמו כולם, את המתכון. הכיף
שלו זה לבוא הביתה, ולנסות
לפענח בראש את מרכיבי
התבשיל. לפעמים הוא עושה
ניסיונות אחדים, עד שהוא מגיע
למאכל המקורי.
בפסטיבל נתניה, שהתקיים
בשבוע שעבר, השתתפו זמרים
מוכרים כמו ג׳קי מקייטן
ואיתן מסורי, ומוכרים פחות
— כמו ראובן ארז, אילן טל,

שלווה ברטי ודלית כהנא,

אבל את הפרס הראשון לקחה
זמרת המוכרת פחות מכולם:
נאווה ארבל, שביצעה שיר
_ של דני רובם, העיר שלי.
הקהל אהב את השיר הקיצבי, וגם
את הופעתה החתיכית של נאווה
הבלונדית, שריקדה על הבימה
בג׳ינס צמודים ובמגפיים. הפרס
העולם הזה 2621

ניות בנלי־צה־ל, מכין עתה
תוכניות ופינות במיסגרת ״שבוע
נגד עישון״ ,שאותו תקיים בקרוב
התחנה הצבאית. רז פנה אל
המשורר דוד אבידן, הידוע כ־שונא־עישון,
וביקש ממנו סיסמה.
הרעיון שהעלה אבירן :״חייל
מעשן הוא חייל מעושן. אל תהיה
נקניקיה!״
הזמרת נירה גל היתה
עסוקה, בשנה האחרונה, מלבד
בהופעות, גם בכתיבת שירים —
מילים ולחן. עכשיו היא רוצה
להקליט אריך־נגן, אבל זו משימה
לא קלה. גל :״אין לי 40 אלף
דולר בשביל התקליט, ואני צריכה
לחזר אחרי חברות־תקליטים
שיסכימו להשקיע״.
בחודש מרם,הקרוב יופיע
שימי תבורי כאמן־יחיד באולם
היוקרתי אוליספיה בפאריס.
זו תהיה הפקה יקרה, עם תיזמורת
וכל מיני פעלולים כמו קרני־לייזר.
תבורי החליט להנציח את
ההופעה בסרט וידיאו, והוא לוקח
איתו את הבימאי״מפיק יוסי
משולם, לשעבר מהטלוויזיה,
וכיום שותפו של יהורם גאון
במישרדו החדש, חמש חמש.
משולם :״זו תהיה קסטת־הפנינג
יפהפיה ״.תבורי מקווה למסור
את הסרט לטלוויזיה הישראלית,
ולמכור אותו לרשת טלוויזיה
-צרפתית.

בניטו מוסוליני יקרום
עור וגידים במחזה חרש, בבימויו
של מיכאל בהנא. לתפקיד
הראשי נבחר שחקן־הביסה
שימעון כהן. היתה לו בעיה:
הוא נדרש לגלח את ראשו עטור־התלתלים.
מקווים שהמחזה יצליח,
ולכן יצטרך כהן לגלח את
שיער ראשו מידי יום ביומו. חברים
הדואגים לו הציעו לו להרכיב
פאה מיוחדת.
מעצבת־האופנה הבלגית
דנים באומגרטן, המתגוררת
בתל־אביב, הלכה לבדיקה גינקולוגית.
כעבור יומיים קיבלה
את תוצאות הבדיקה, שבישרו לה
שהיא בהריון בחודש הרביעי.
כשהיא המומה מהתשובה, היא
ביקשה בדיקה חוזרת, בטענה
שלא חלו בגופה שינויים המבשרים
הריון. היא נענתה בגסות, אך
לא ויתרה. גם בבדיקה השניה
הודיעו לה על תוצאה זהה.
המעצבת ההמומה סירבה לקבל
את הקביעה, ודרשה בדיקה
מחודשת. נאמר לה שבדיקה
נוספת תעלה לה כמחיר הבדיקה
הראשונה. היא הסכימה. כעבור
יומיים קיבלה תשובה שאינה
בהריון. כששאלה איך נגרמת
טעות כזאת, השיבו לה תשובה
מעורפלת.
נציגתו של הברון אד״
מונד רוטשילד בישראל,
שרה ברוכין, פתחה השבוע
את מקלט־הרדיו בביתה וזכתה
לשמוע את השיר אחכה לך,
שהיה להיט גדול לפני 15 שנה.
השיר הזה היה בביצוע של בתה
נאווה, המתגוררת בלונדון מזה
10 שנים, ושהיתה זמרת מצליחה
לפני שעזבה את הארץ. האם
הגאה התקשרה עם בתה כדי
לבשר לה שעדיין משמיעים אותה
בארץ.

שגילתה יותר בקיאות והצליחה לזהות את סוגי-היין שהוגשו לה. היא
גם סיפרה שחזרה מבציר״ענבים בצרפת, שם שהתה שבועיים והשתתפה
בכל התהליכים של ייצור היין. שגדרון, העוסקת בענף זה שנים
רבות, הוסיפה שהיתה המומה מהתיחכום של תעשיית היין הצרפתית.
הרכיבה משקפי־שמש גם בשעת
לילה מאוחרת.
קהילת הדוגמניות הישראליות,
המצליחות בפאריס, הולכת
ומתרחבת. לוותיקות כמו
ענת בירן ודנה סטיניה הצטרפו
באחרונה גם הדוגמנית
האכזוטית רונית אלקבץ,
מיס־אסיה נורית מיזרחי,
שלי גפני בת ה־ , 17 הדוגמנית
הוותיקה אתי אוחנה, אחותו
של שחקן־הכדורגל אלי אוחנה,
והדוגמנית שלומית אמיר,
העושה גיחות לפאריס
פעם בחודש. הדוגמנית אילנה
•שושן, שהיתה מלכת־היופי של
ישראל, עברה לניו־יורק. והדוגמניות
ספיר קאופמן ודניאל
ישינובסקי עברו לעבוד בגרמניה,
בעיר דיסלדורף. המחסור
בדוגמניות המיקצועיות האלה
יוצר בעייה למעצבים וליצרנים
המקומיים, הנאלצים להשתמש
בשרותיהן של דוגמניות חדשות.
הצגות־ילדים נהפכו באח
רונה
ללהיט התורן של התיאטרונים.
הבימאי רפי גולד״
ווסר, שביים את ההצגה פרה
עיוורת, העוסקת ביחסי דתיים־
חילוניים מנקודת־מבטם של ילדים,
נתקל באחרונה בבעיה:
מורים בחטיבת־הביניים טוענים
שבהצגה יש חוסר־איזון בין הצדדים
המתעמתים. כשנשאל לדעתו
על־כך השיב שחוסר־איזון
יוצר תיאטרון אמיתי, ומלבד
זאת הוא חושב שהדתיים צריכים
ללמוד סובלנות, מכיוון שהם
המציאו את הכפייה הדתית. אין
כפייה חילונית.
מתחרה חדשה עומדת
לקום ליח״צניות בשטח הבידור:
המדובר בפיזמונאית שרה שובל,
הידועה יותר כאמה של
הזמרת גיתית שובל. שרה,
שהתאלמנה באחרונה מבעלה
המוסיקאי ניסים שובל, החליטה
״לקחת את עצמה בידיים״
ולפתוח בקאריירה חדשה.

דפנה בדק, זדדד אזדריאב
ונעמי דד;

דבורה רג׳ואן, כלתה
של גוגה רג׳ואן המנוחה,
הקימה את הקרן להצלת ח״־
אדם בירושלים. בעלה דני טען
שהיא לקחה על עצמה משימה
קשה, והתערב עימה שלא תצליח עבור ערב־התרמה לארגן התאמצה
רג׳ואן
האגודה.
ואירגנה 500 נשים, שבאו ותרמו.
בסיום הערב עלה בעלה לבימה
והעניק לה זר־פרחים ענקי, וצ׳ק
בסך 5000 שקל, להשלמת
הסכום החסר. כשהגיעו הביתה
ציפתה לה עוד הפתעה: בעלה
הודיע לה שהם טסים לחופשה
באירופה.
ליהי חנוך, גרושתו של
הזמר שלום חנוך, ממעטת
לבלות, ואינה משתייכת לקהל-
הבליינים המאכלס את הפאבים
והבארים האופנתיים. באחרונה
חרגה ממינהגה, והיא נראתה
בערב אחר בשני מוקדים שונים.
כדי למנוע את זהוייה היא

1\ 1 1 4 ^ 171ך | 1ך 1בעלת המיסעדה הירושלמית היוקרתית
ו 11111111 הקרוייה על שמה, נישאה השבוע במזל
טוב לאלי מישעלי, שגם הוא מומחה למיסעדות. החתן, שהוא יליד
טנג׳יר במארוקו (הספרדית לשעבר) ,הביא לחתונה תיזמורת
ספרדית. קאטי, שהיא דמות בחברה הירושלמית מזה שנים רבות,
הופיעה בשימלת״כלולות לבנה מהודרת מאוד. היחסים בין השניים
התחילו בעסקים. שניהם החליטו לפתוח ביחד מיסעדה. עכשיו
הם מחפשים מקום מתאים בהרצליה״פיתוח, לפתיחת מיסעדה.

ה הם אומרים...מה הן אומרות...הה הם אומרים ...הה הן *וחדות...מה ו

רפי אדר:,

רוני מילוא:

גד יעקזבי:

״מעונת־הנחיהת הקרובה ״מעובת־הבחידות תהיה ״עיכוב ענייני הערוץ
תהיה נחות תוקפנית׳ תוקפנית, אבל הוגנת!״

״אל תתנו ההגה לשתי ידיים שמאליות!״ -זוהי, על״פי
פירסומים בסוף־השבוע, סיסמת הליכוד בבחירות הקרובות.
על״פי הפירסומים, יתחייב הליכוד להזמין מראש את
המערך לכל ממשלה אשר יקיים. שאלתי את סגן־השר רוני
מילוא, שהוא פעיל במערכת ההסברה של הליכוד, האם
באמת נוסחה סיסמה לבחירות שתתקיימנה רק בעוד
שנה.
אין עוד דבר כזהז אנחנו עוד לא בשלב כזה גבוה של הכנות.
הסיסמה שפורסמה היא אולי הברקה פרטית.

פניתי גם אל יושב-ראש סיעת-המערך ככנסת, רפי
אדרי, והתעניינתי לדעת אם התחילה סיעת המערך בנד
ערכת־הבחירות.

בחירות

בחירות

ערוץ 2

• ומה בדבר תוסן הסיסמה? האם באמת תרגישו
במערכת־ההסברה שלכם שבכוונתכם לפעול למען
ממשלת־אחדות?

אני חושב שזה מוקדם מדי. מה עוד שיש לנו 11 חודשים
לפנינו.

בשבוע שעבר הצהירה, במדור זה, חברת־הכנסת נאוה
ארד (מערך) ,כי הוועדה העוסקת בערוץ השני, שבה היא
חברה, לא תקיים דיונים עד שלא ייפתרו בעיות הערוץ
הראשון. מכיוון שידוע לי שהשר הממונה, גד יעקובי, חבר
מפלגתה של ארד דוקא, מאיץ את תהליך הקמת הערוץ
השני, פניתי אליו ותמהתי באוזניו על העיכוב שחל בתוכניותיו.

פתחתם בדיונים בנושא?

העמדה שלנו בעד ממשלת־אחדות־לאומית ידועה עוד מתקופת
מנחם בגין. גם יצחק שמיר הצהיר כך בעימות הטלוויזיוני
המפורסם עם שימעון פרס. אנחנו תמיד מעדיפים ממשלה חזקה
ורחבה על־פני אפשרות אחרת.

הכול עדיין לא פורמלי. אני מעריך שלקראת מרס >סוף שנת־התקציב)
יתחממו העניינים. במאי, לרעתי, תחול יריית־הזינוק.
הייתי מעדיף שנדחה כמה שיותר את המועד. חבל על העימותים,
ההוצאות, ההשמצות.

• אני מבינה מדבריך שכבר פתחתם במערכת•
הבחירות שלכם.

• על־פי הפירסומים בפוך־השבוע מעדיפים חברי
מיפלגתך שלא לכלול את נושא הוועידה הבינלאומית
במערכת-הבחירות של המערך. זה חדש לך?

אנחנו נמצאים עדיין בשלבים מאוד מוקדמים. אנחנו עוד
בטורים נמוכים. אפילו לא ניתן לכנות זאת יריית־הזינוק.

• במה תאופיין מערכת־הבחירות הקרובה?
היא תאופיין בכך שלראשונה בתולדות־המדינה תתקיים
מערכת־בחירות אחרי ארבע שנות ממשלת אחדות־לאומית. לכן
אני מעריך שנתמקד יותר בתוכניות לעתיד — איך לשפר, מה
לתקן — מאשר בביקורת על העבר.

• כלומר: צפוייה לנו מערכת הסברה פחות תוקפנית
מצדכם?
כך אני מעריך.

1 4יי —י

(רפנה ברק)

מאוד! לא ידוע לי על כך שנעשו מישאליס או בדיקות בעניין
זה. צריך להעלות את תהליו־השלום במערכת־הבחירות. אני
מעריך שהשלום והנושא הכלכלי יהיו שני הנושאים המרכזיים
במערכת־הבחירות. אסור לנו לברוח: הוועידה הבינלאומית היא
רק אמצעי, ולא מטרה בפני עצמה. מדוע שנטמון את הראש בחול?

• האם אתה מסבים עם רוני מילוא שמערכת־הבחירות
תהיה פחות תוקפנית. מכיוון שהייתם שותפים
— המערד והליכוד — לממשלה הנוכחית?
אני מקווה שזאת תהיה מערכה הוגנת, בלי השמצות וליה־לוכים.
עד כמה שזה תלוי בנו, המערכה תהיה תוקפנית, אבל
(דשה ברק)
הוגנת.

לא הייתי בארץ כשזה קרה. עכשיו, מששבתי, קראתי אלי את
חברי הוועדה מטעם המערך ואת רוני מילוא, המטפל בכך מטעם
הליכוד. בשבוע הבא אשב גם עם חברי המערך בוועדה וגם עם כל
חברי הוועדה ונדון בעיכוב. לדעתי, העיכוב הזה מיותר לחלוטין.

• העיכוב נוצר ביוזמת מפלגתך:
כן. שר־החינוך־והתרבות יצחק נבון עירב נושא בנושא: הוא
העריך שאם יעכב את הדיונים בענין הערוץ השני — הוא ילחץ
על הליכוד.

• שורה תחתונה: מתי, סוך־סוף, ייפסקו הדיבורים
ויתחילו לזוז ענייני הערוץ השני?
תוך שבועיים אגיש את החוק לכנסת ותוך חודש, אני מקווה,
יסתיים תהליך החקיקה. אני אומנם מעריך שהערוץ השני לא
יפעל לפני מועד הבחירות, אבל מינהלת ההקמה תקום תוך כמה
(דשה ברק)
שבועות, מייד אחרי שיתקבל החוק.

1אומרים...מה הן אומרות...הה הם *ובורים.״חה הן *ומרות...נזה הם א
ציון צפריר. העול הז ה

יוסף שדה:

אמנון לוי:

רונית בן־יווסף:

״ לשופטלויןיש .,ג![ בתל ־ אביב יש ״מב וו יו פי ה וא ענף
סבלנות של מלאך!״ כלבם נגועים בכלבת!׳׳ דיווחי ע 1ל הקיבוץ!״

אומנם זה כבר לא במו בתחילת המישפט, אבל גם עכשיו
רבים צופים במישפט ג׳ון דמיאניוק, המשודר בטלוויזיה
בבקרים, ומדברים עליו בערבים.
על ג׳ון דמיאניוק כבר לא מדברים. הכוכבים הראשיים
הם העדים המתחלפים וכמובו השופט דוב לוין. רבים
מהצופים אינם מתלהבים מהצורה הקשוחה שבה הוא
מנהל את המישפט, ביחוד כלפי הסניגוריה. והנה מצאתי
מישהו החושב אחרת. יוסף שדה, מישפטן.
אתה לא חושב שהשופט לוין קשוח מדי, לעיתים בוטה,
מה שנקרא בלשון העם ״לא נחמד״!

כן, הכלבת היא עדיין מחלה מחרידה ומפחידה. זוהי מחלה
התוקפת את כל בעלי־־החיים חמי־הדם, ובכללם בני־אדם. היא
מועברת בנשיכה או בשריטה עמוקה מאור ישר למערכת״הדם.

• כלומר, כלב נגוע אחד יבול לנשוך 300 פלכים,
ו־ 300 הללו ינשכו עוד ,300 ותוך יום תהיה מגיפה
בארץ. איך זה לא קורה?
בעל־חיים הנוגע בכלבת נושך רק כשהוא במצב מתקדם מאוד
של המחלה. לרוב הוא חי כמה שעות עד יומיים אחרי שנשך, ובמן
הזה אין הוא מספיק, וגם אין לו כוח, לנשוך בעלי־חיים רבים.
מלבד זאת, בגלל אופייה החמור של המחלה, יש עירנות גדולה
לנושא, וברגע שמתגלה בעל־חיים נגוע אחד, נכנס השרות
הווטרינרי לפעולה מיידית.

ברחוב שלמה המלך 51 בתל־אביב ממוקם מכון־יופי.
טיפולי־פנים, עיסויים (אמיתיים) וכל מה שקשור ביופי.
עד כאן אין חידוש. אלא שמכון היופי ״בי״ הוא בעצם כמו
רפת, לול, פלחה, או מטעים -כלומר עוד ענף של קיבוץ.
במיקרה זה ענף של קיבוץ אור־הנר, שעל גבול רצועת־עזה.
ביקשתי מרונית בן־יוסף, מנהלת מכון ״בי״ ,שתסביר
כיצד מכון יופי בתל״אביב הוא ענף של הקיבוץ שלה.
אני קוסמטיקאית במיקצועי כבר 30 שנה. בשנים האחרונות
עבדתי חצי שבוע מחוץ למשק, והכנסתי את משכורתי לקיבוץ.
באחד הימים החלטתי שאני לא רוצה להיות שכירה של מישהו,
והצעתי לקיבוץ להקים מכון קוסמטי וחוות־בריאות, שיהיה ענף
במשק ומקום־עבודה לבנות.
עוד לפני שהתחילו לדבר על זה ברצינות, נפל הרעיון בגלל

תפקידו של שופט אינו להיות נחמד אל הצדדים או העדים, או
במיקרה הזה אל צופי־הטלוויזיה. תפקידו לגרום לכך שהמישפם
ינוע קדימה ביעילות, והשופט לוין עושה זאת בהצלחה. הוא לוקח
בחשבון את העובדה שהמישפט מסוקר בהרחבה בטלוויזיה וב־עיתונות,
ולכן הוא נוהג לפנים משורת־הדין כלפי הסניגוריה
ועדיה.

• אני מבינה שכלבים מחוסנים נגד כלבת. האם
אין היסח כזה לבני־־אדם?

משפט דמיאניוק

רפואה

קיבוצים

החיסון שמקבלים הכלבים, פעם בשנה, הוא למעשה וירוס
מומת של מחלת־הכלבת. בבני־אדם מטפלים רק אם הם ננשכים.

התמוטטות מיפעלי שער־הנגב. אבל אני כבר הייתי דלוקה לרן
עיון, והתחלתי לחפש משקיעים פרטיים.

• אתה אומר שהשופט לוין נחמד ועדין במיוחד?
אני מתכוון להגיד שהוא מגלה סבלנות יוצאת מן הכלל.

• אולי תיתן דוגמה לסבלנותו?

בטלטקסט משדרים מדי יום מידע על גילויים של
בעלי־חיים הנגועים בכלבת, ועל מקום הגילוי. מכאן,
שישנה עליה במספר מיקרי־הכלבת בארץ.
האם גם היום הכלבת היא מחלה נוראה כל־כך? לאילו
בעלי חיים יש כלבת! איך נדבקים, כיצד נזהרים! את
השאלות הללו הפניתי לווטרינר הראשי לרשויות
המקומיות, הד״ד אמון לוי.

את זוכרת את הרוזן ניקולאי טולסטוי, שהודיע באחד הבקרים
כי הוא לא ממשיך לדבר, עד שיבטיחו לו חקירה יותר עדינה?
במישפט רגיל עד כזה היה צפוי לתביעה על ביזיון בית־המישפט.
השופט לוין ביקש ממנו בנימוס לשקול מחדש את עמדתו.

• אתה לא יכול להתעלם מזה שטולסטוי נפגע
קשה. עדה אחת כמעט התאבדה.
העדה שכמעט התאבדה נחקרה על־ידי עורך־הדין מיכאל שקד
בעדינות מכסימלית. אני לא יודע בכמה מישפטים את נוכחת,
אבל דעי לך שבמישפט רגיל השופטים הם הרבה יותר חסרי־סבלנות
ואפילו תוקפניים, וזאת במטרה לסיים את הדיון במהירות
וביעילות. כשאני צופה בשופט לוין, כאשר הסניגוריה מציקה לו.
ממש, אני חושב שיש לו סבלנות של מלאך.

• אתה צופה במישפט כל הזמן?
לא מחמיץ דקה ממה שמשודר בטלוויזיה. אני באמת חושב
שהמישפט הזה מתנהל בצורה מיקצועית לעילא ולעילא, ובהחלט
(דניאלה שמי)
יש לנו במה להתגאות.

• איך אדם יודע אם הכלב שנשך אותו נגוע ואו

אדם שננשך אינו שואל שאלות. הוא פונה לרופא, ומודיע
לשרות הווטרינרי. רק אחרי שהתברר שאמנם הכלב הנושך (או
נעל־חיים אחר) נגוע בכלבת, יקבל האדם טיפול.

• זה עדיין 12 הזריקות הנוראות בבטן?
כבר לא. היום נותנים 3־ 2זריקות, ולא בבטן.

• ובלי הטיפול יש סיכויים למדות ממש?
יש 99-3,סיכוי שהחולה ימות. הכלבת גורמת להרס מוחלט של
מערכת־העצבים ופגיעה בכל המרכזים, לרבות מרכז־הנשימה.
לרוב מתים מחנק.

• איפה נפוצה המחלה?
אומנם, לפני שנים היו באמת שומעים על מיקרה אחד בגבול
לבנון ומיקרה אחר בגבול ירדן. היום אפשר לשמוע על בעלי־חיים
נגועים בהרי־הכרמל או אף בתל־אביב. אבל אין בעייה לאתר אותו
מייד ולהשמידו. לכן אין צורך להיכנס לפאניקה, אבל צריך להיות
עירניים, ולדווח מייד על כל נשיכה או שריטה עמוקה, שנעשתה
(דניאלה שסי)
על־ידי בעל־חיים בלתי־מוכר.

• המשק לא רצה להשקיע כלום?
קיבוץ זה דבר זהיר, ספקני ושמרני. הם אמרו לי לחפש
משקיעים בחוץ, כי לא האמינו שאמצא.

• אבל מצאת?
כן, והיום המכון קיים.

• והרווחים הולכים למשקיעים הפרטיים?
חצי להם וחצי לי, וממני ישר למשק.

• איך תרגישי כשהמכון יעשה רווחים גדולים מאוד?
את גרה בתל־אביב ומרוויחה המון. לא תירצי
פיתאום להישאר בעיר וליהנות ממה שאת מרוויחה?
מה פיתאום? הבעל שלי גר במשק, ואם יהיו הרבה רווחים יהיה
לי יותר קל לשכנע את החברים לפתוח מכון־יופי וחוות־בריאות
בקיבוץ, או לידו.

• יש במכון־היופי שלך גם מחירים של קיבוץ?
אני מניחה שאצלנו יותר זול, כי לא נעים לקחת הרבה כסף. יש
מדיניות כזאת שהבאתי איתי מהקיבוץ, שלכל אשה מגיע להיות
(דניאלה שמי)
יפה, ולא רק לעשירות.

החיים הטובים בישראל מצאו חן
בעיני אסולין, אבל במשך שנה תמימה
לא הצליח למצוא עבודה. אז פרצו
סיכסוכים בין הגיסים. פלאטו־שרון
סירב להמשיך לתמוך בגיסו, ודרש
שזה ייצא לעבוד, ואילו הגיס טען כי
פלאטו חייב לו סכום כסף המגיע ל־
400 אלף רולר עבור שנות־עבודתו
אצלו, ודרש את הכסף.

^ * מיזוודה של
חומד־גפץ
^ מריבה בין הגיסים הלכה
1 1והתעצמה. אנט מצאה את עצמה
במצב מביך בין השניים.
היא ניסתה בכל כוחה להשיב את
שלום־המישפחה. גם שכנים ומכרים
נכנסו לתמונה, בכוונה לפשר בין
השניים.
באוקטובר 1985 נחתם בין הגיסים
הסכם שבו התחייב פלאטו־שרון לשלם
לגיסו 200 אלף דולר בתשלומים.
בהסכם נאמר :״הואיל ובין השאר טוען
אסולין כי על סמואל לפצותו בגין
השנים שעבד עבורו ...וכן כי עליו
להחזיר לו סכומי כסף שונים ...והואיל
וסמואל, למרות שאינו מצדיק את
טענותיו של אסולין כלפיו, מוכן בכל
זאת, מתוך רצון לשמור על יחסי־מישפחה
תקינים ומכובדים, לשלם לו
את הסכום של 200 אלף דולר לפי
תנאי ההסכם...״
היה נדמה כי הפרשה הסתיימה.
פלאטו־שרון נתן לגיסו את הצ׳ק
הראשון על־סמך ההסכם, ונסע
לאיטליה. הוא נעצר במילאנו וברגע
שירד מהמטוס, ונשאר שם במשך חצי
שנה בכלא.

ץ ה לא כל־כך טוב לחיי(
/ /המישפחה ״.אמר סמואל פלאטו־שרון
בתשובה לשאלת השלם הזה
בעניין הסכסוך המתמשך בינו ובין
גיסו, ז׳אק אסולין. אנט פלאטו־שרון־
אסולין אינה מוכנה לדבר על הנושא
הכאוב. כך אומר בעלה בשמה.
הסיכסוך המישפחתי פרץ, כמו
סיכסוכים מישפחתיים רבים, בגלל
כסף. ז׳אק אסולין עבד 15 שנים עבור
הגיס העשיר, ועלה לישראל ב־. 1983

במשך חורשים אחדים התגורר בווילה
המפוארת של אחותו וגיסו בסביון,
ואחר־כך שכר לעצמו וילה נאה באותה
השכונה. את רמי־השכירות, שהגיעו ל־
1600 דולר לחודש, שילם הגיס העשיר
.״שכרתי את הווילה, כי גיסי אמר
לי שאינו יכול — בגלל המוניטין שלו
— להסכים שאני ארד לרמה יותר
נמוכה. הוא אמר שיש צורך בתדמית
של מישפחה טובה,״ העיד אסולין
בבית־המשפט.

אנט ויצירת־אמנות: פסל אגם בביתה
ז״פן־תמשת מאיטליה

כאשר הצליח לברוח מבית־הסוהר
וחזר לישראל כגיבור, עברו במוחו של
הה״כ־לשעבר הירהורים שניים, והוא
החליט לבטל את ההסכם שעשה עם
גיסו. אז החלה בין השניים מסכת
השמצות, ומישפטים, הנמצאת כעת
בעיצומה.
בתצהיר שמסר פלאטו־שרון בעניין
ביטול ההסכם שעשה עם גיסו, הוא
כותב :״חתמתי על הסכם הנ״ל אך ורק
כתוצאה מכפייה ומסחיטה באיומים,
שהופעלו עלי מצד אסולין ...ז׳אק הוא
גיסי, אחי אשתי, ומאז נישואיי לאחותו
תמכתי בו מבחינה כחספית, וגרמתי
לכך שתהיה לו תעסוקה ושהוא ישתכר
למחייתו בכבוד. הוא קיבל, כתוצאה
מתעסוקה זו, הכנסות כספיות גבוהות,
הרבה מעבר למה שהצדיקו כישוריו
ורקעו של האיש. במשך שנים רבות
ניהל בפאריס מיסעדה ומועדון־לילה
בשם לה בל אשק ועשה בעסק זה
כבתוך שלו, ואף גרף כתוצאה מכך
הכנסות כספיות גבוהות.
״מאז בריחתו של ז׳אק מצרפת
לישראל, ועד לזמן קצר לפני חתימת
ההסכם הנ״ל, נשאתי אני בפרנסתו,
שכרתי עבורו בית בסביון ...ושילמתי
לו את הוצאות קיומו ומחייתו ...אך ורק
בגלל היותו גיסי, על־מנת לרצות את
אשתי, ולא מתוך חובה מישפטית
כלשהי.
״בחלוף מיספר חודשים מאז בואו
לישראל, התחלתי מפציר בו שיחפש
לעצמו תעסוקה ויפרנס את עצמו.
הסברתי לו כי עם כל האהדה שאני
רוחש לו — לא אוכל להמשיך לתמוך
בו ...כשהוא נמנע מכל עבודה ומנהל
אורח־חיים של בטלה ...על רקע סירובו
להתחיל לעבוד, ועל רקע סירובי
להמשיך ולתמוך בו, חלה הידרדרות
ביחסים בינינו. באחת ההזדמנויות,
כשביקר בביתי, התבטא בצורה בוטה,
גסה ומאיימת כלפי וכלפי אשתי.
ביקשתיו לעזוב את הבית, והודעתי לו
כי מאותו רגע שוב אין בדעתי לפרנסו.
הדבר אירע חודשים אחדים לפני

אנט פלאטו־שרון־אסולין
האח התננד לנשואי!
חתימת ההסכם.
״משנואש ז׳אק ממאמציו להביא
לידי שינוי בהחלטתי, החל מאיים עלי
שאם לא אשלם לו 200 אלף דולר
ותשלום חודשי מסויים, הוא יביא לידי
מאסרי והסגרתי לצרפת. הוא טען כי
במשך השנים שעבד עבורי בצרפת

אסף נגדי חומר מרשיע רב, וכי בידו
מיזוודה מלאה מיסמכים מרשיעים,
שהם בבחינת חומר־נפץ.
האיומים הללו השפיעו עלי
מאוד־מאוד, הפחידו אותי והכניסו
אותי ללחץ נפשי כבד ולפחר. מתוך
היכרות רבת שנים עם ז׳אק, היכרתי

את תכונותיו ואת מיזגו הרע, ולא היה
לי ספק שהוא אמנם יזיק לי, ויתלונן
נגדי הן לפני שילטונות־צרפת והן
לפני שילטונות־ישראל, ואף יעליל
עלי אם יראה צורך בכך, כדי להשיג
את מטרתו.
״יתר־על־כן, פחדתי שאם לא אכנע
לדרישותיו ...הוא לא רק יזיק לי על־
^ י די המיסמכיס שבידו, אלא אף יתנכל
ד לי ולבני־מישפחתי — אשתי ובני,
ויגרום לנו, או לאחד מאיתנו, פגיעה
גופנית ...בגלל חרדתי מאיומיו של
ז׳אק הגעתי למסקנה שאין לי כל ברירה
אלא לחתום על ההסכם שנדרשתי
לחתום.
״לאחר שובי לישראל מאיטליה,
במאי , 1986 חידש ז׳אק את איומיו
ולחץ עלי והזכיר שוב את מיזוודת
מיסמכי,חומר הנפץ׳.
״לאור הדברים הללו, ולאחר ההתנסות
שהתנסיתי באיטליה, החלטתי
לבטל את ההסכם״.

המיסמכים מהמכונית ולהעלימם.
העובד ששכר את המכונית הצהיר
במשטרה כי היא נגנבה, וכך סודר
העניין•

אדס גשוי 77
^ יד אחרי ביטול ההסכם על־ידי
*/פלאטו־שרון, הגיש ז׳אק אסולין
תביעה מישפטית ודרש את סכום־
הכסף הגדול שהובטח לו. לתביעה צירף
אסולין גם את כתב־הערבות שנתנה
אחותו אנט, אשר התחייבה להיות
ערבה באופן אישי להתחייבויותיו של
בעלה כלפי אחיה, אם תפקע ערבותה
של אמו של פלאטו־שרון.
התביעה המישפטית הזו נכנסה אל
התור הענקי של תביעות אזרחיות
מסוגה, בבית־המישפט המחיוזי בתלי*
-אביב, והיא עדיין מחכה שם לתורה.
אבל חלק מ״חומר־הנפץ״ שהבטיח

אח ז׳אל,
״חנמר נפץ!״
חטיפה וברערובה

^ יוני 1974 נעצר אסולין עצמו
^ בפאריס בגלל עיסקי פלאטו־
•שרון, וישב בכלא עד נובמבר. תמורת
חצי השנה האבודה מחייו נתן לו גיסו
שעון־קארטייה יקר במתנה.
אסולין הירבה לספר על העברות
כספים מיסתוריות מארץ לארץ, על
שיחות טלפון־בהולות ועל חטיפות.
הוא סיפר כי במרס , 1975 אחרי
שפלאטו־שרון כבר עזב את פאריס
והתגורר בז׳נבה, הוא נחטף באחד
הימים על־ידי אנשים בלתי־מזוהים,
ונדרש עבורו כופר של חמישה מיליון
פראנק. כדי לשחררו, נשלח טיבור
האג׳דו, אחד מעובדיו של פלאטו־שרון,
לז׳נבה. האג׳דו הביא איתו רק
שני מיליון פראנק. החוטפים שיחררו
את פלאטו״שרון, אך לקחו במקומו,
כבן־ערובה ליתר שלושת המיליון את
האג׳דו, והוא נשאר בידיהם במשך
חודש ימים.
אחד הנושאים הפיקנטיים, שאליהם
התייחס אסולין בעדותו, היה זיוף
התמונות מאוספו היקר של פלאטו־שרון.
לפני
כמה שנים, כאשר החלה
החברה הצרפתית בהליכים מישפטיים
נגד פלאטרשרון ועיקלה את אוסף־
התמונות בווילה שלו בסביון, העריכה
כי האוסף שווה כמה מיליוני דולארים.
האוסף מורכב מתמונות של מיטב
ציירי העולם.

לרצוח
את השותף

הגיס החל מתברר בתחילת החודש
לפני השופטת הדסה בן־עיתו, בתביעה
שהגישה החברה הצרפתית קומפני
פאריז״ן דה־פרטיפסינן נגד פלאטו־שרון.
החברה תובעת מפלאטו סכום
של 21 מיליון דולר בגלל מעשי־תרמית,
שהוא ביצע נגדה לדבריה
בצרפת, בשנים 71־ . 1973 מאחר
שבאותן שנים עבד אסולין אצל גיסו
והכיר חלק גדול מעסקיו, עלה על
דוכן־העדים והעיד כעד־תביעה עבור
החברה הצרפתית נגד גיסו.
העיד אסולין: י
״סמואל פלאטו־שרון הוא גיסי, הוא׳

לא קל, שיש צורך בזמן, שיש בעייה
של אינטרסים בינו ובין אשתו.
״ואני עניתי, :אם יש בעייה, אז
תגמור אותה קודם, ואחר־כך נדבר.׳
״אני ניהלתי את המשא־ומתן עם
פלאטו־שרון, כי להוריי ולו לא היתה
שום שפה משותפת. הורי מדברים רק
ערבית של יהודי ארצות־המגרב, והוא
אינו מדבר את השפה הזאת. חוץ מזה,
מאז שהגענו לצרפת, ועוד זמן קצר
קודם, באלג׳יריה, אני שימשתי כראש־המישפחה
בהיותי הבכור.
״אנחנו שיבעה אחים וארבע אחיות.
אינני זוכר מתי פלאטו־שרון התגרש

סמו פונס״ה, ומספטמבר 1969 הוא
הציב אותי במיסעדה בתפקיד קופאי.
המיסעדה היתה לה בל אפוק. עבדתי
שם עד . 1983 המיסעדה היתה שייכת
לגיסי...
אחרי כמה חורשים הוא ביקש ממני
שאנהל את המיסעדה, ובשנת 1975
המיסעדה עברה להיות שייכת למישפ־חת
אסולין״.
בעדותו בבית־המישפט גילה אסולין
פרטים מפתיעים ומרתקים על
גיסו. הוא סיפר על אנשי־קש, שהפכו
מנהלים בחברות־ענק של פלאטו־שרון.

חברה הביאה מומחה של סות־
• 1בי מאנגליה, כרי שיעריך את
התמונות. להפתעת הכל קבע המומחה
כי רוב התמונות אינן אורגינליות, אלא
העתקים. הוא העריך את האוסף בפחות
ממיליון רולאר.
סיפר אסולין :״ב־ 1979 ביקשו ממני
לארח בלה בל אפ!ק אדם בשם
ברטראנד, המכונה ברוסיי. הוא היה
אמור לבצע עבודות בסביון.
״גיסי הסביר לי כי הוא רוצה לבטח
את התמונות, או לשאת ולתת עליהן

ביקש אותו בחזרה לשבועיים, ואז
ראיתי שוב את ביאקי בדיזשף־סנטר״
״חומר הנפץ״ שהבטיח אסולין הוא
בוודאי סיפור הקשר שקשר לדבריו,
פלאטו־שרון עם נתבע אחר בתיק, ג׳ק
אנגלרד, כדי לרצוח את שותפם
השלישי, טיבור האג׳דו.
אסולין סיפר כי כאשר בא לבקר
בישראל ב־ , 1981 כדי לעזור לגיסו
במערכת־הבחירות לכנסת, התבקש ללכת
אל האג׳דו, שהתגורר אז בישראל,
ולנסות לשכנע אותו שלא יעשה יותר
מדי בעיות.
סיפר אסולין :״היתה בעייה שמר
האג׳דו ידע יותר מדי, ויכול היה להיות
חמור ביותר לגבי פלאטו או אנגלרד,
אילו היו הדברים הללו מתגלים.
הלכתי לביתו באווירה ידידותית, בלי
לנסות לשכנע אותו או להשפיע עליו.
וגיסי, כשראה שאין פיתרון מיידי
להרגעתו של האג׳דו, דיבר יום אחד
להפתעתי הרבה בטלפון עם אנגלרד,
בעניין חיפוש ומציאת אמצעים שבהם
ניתן יהיה לנטרל את האג׳דו בצורה
של תאונה או כל דיר אחרת.״
כאשר סיפר אסולין את הסיפור הזה,
נשמע באולם קול גיחוך והוא אמר:
״קודם־כל אני רוצה לומר שאין זה
עניין לצחוק. אני הייתי נוכח בכל
השיחה, ומכיוון שהייתי נוכח ומכיוון
שהזהרתי את האג׳דו, אני חושב שהם
זנחו את הרעיון.״
בחקירה הנגדית הבהיר אסולין כי
תיכנון הרצח נעשה בשיחה בינלאומית,
כאשר פלאטו מדבר מביתו
בסביון עם אנגלרד, שהיה באותו זמן
בספרד. הוא מיהר להזהיר את האג׳דו.
״הוא קיבל את זה באופן טיבעי, והוא
אמר ׳אני אנקוט את הצעדים הדרושים׳.״
נראה כי האג׳דו לא נבהל במיוחד,
מכיוון שלא פנה למישטרה ולא
התלונן על הקשר לרצוח אותו.
למרות המריבה הקשה בין הגיסים,
עובד אסולין עד היום בדיזשף סנטר.
פלאטו־שרון הוא אחד משני הבעלים
של הסנטר.
אסולין נשאל אם אינו חושש שב-
עיקבות עדותו זו יפטרו אותו מעבודתו,
והוא השיב :״לפחד אני תמיד
יכול, אבל אני מקווה שיש עוד אנשים
הגונים, ושאני אמשיך לעבוד בדיזנננף
סנטר. ואני רוצה להוסיף בעניין זה: זה
לא שאני פוחד מבעיות בעבודה, אלא
אני חושש מפעולה שתינקט נגדי או
נגד בן־מישפחה שלי באופן פיסי.״

^ז ח שגה וחצי נקועה אנט בראטו־שחן בין נעלה ונין אחיה.
נל אחז משו הגיסים טוען ני השני עלול לנגוע נו גופות
עשוי לאחת מאחיותי, אנט ...כך יצא,
שהוא התקבל לחיק־המישפחה, למרות
׳התנגדותי האישית שהוא ייכנס
למישפחה.״
״בפעם הראשונה שהיכרתי אותו זה
היה כך: אחת מאחיותי, סוזאן, דיברה
: 3עם אמי ביוני , 1967 וסיפרה לה שאנט
נפגשת עם גבר בעל אופי לא־ברור,
ושהוא גם נשוי נוסף על כך. ביקשתי
מאחותי אנט לנסות שלא להיפגש עם
אנשים מסוג זה.
״מר פלאטו טילפן אלי למקום־
עבודתי בפאריס, בקרן־היסנד, וביקש
להיפגש איתי. הזמנתי אותו לבית־קפה
ליד המישרד שלי. הוא הגיע, והתחיל
להסביר לי שהוא אוהב את אחותי
ושהיא אוהבת אותו. למרות כל זאת
התנגדתי לפגישות ביניהם. אמרתי לו
שמאוד חשוב לנו שאדם נשוי לא
ייפגש עם אחת מאחיותי. אם יש אהבה,
צריך להסדיר את הדברים.
״הוא הסביר לי שהוא נשוי אבל חי
בנפרד מאשתו. הוא הסביר שזה עניין

מאשתו, אבל הוא התחתן עם אחותי
ב־״.1972
טבה כמנהל־חברה

^ מרות שז׳אק התנגד, כדבריו,
/לקשריה של אחותו עם הגבר
״בעל האופי הבלתי־ברור,״ הסכים
כעבור זמן קצר להתחיל לעבוד אצל
פלאטו־שרון. למרות שפלאטו נשא את
אנט לאשה רק ב־ , 1972 מיד אחרי
גירושיו מאשתו הראשונה, התחיל
אסולין לעבוד אצלו כבר ב־. 1968
״ב־ 1967 הוא בא לדבר בקשר
לאחותי, וב־ , 1968 כמעט שנה אחר־כך,
הוא שוב בא לדבר. אמו ביקרה את אמי
בבית ...והוא ביקש ממני שאבוא לעבוד
איתו. היססתי, כי כבר עבדתי מזה
12 שנה באירגונים יהודיים, הסוכנות
היהודית. קרן היסוד הפדרציות
היהודיות, אבל ב־ 1968 הסכמתי.
״התחלתי לעבוד בחברת אינזנסט׳־

אחד מהם, סלומון בניטה, היה ידיד
ותיק של מישפחת אסולין. במיקצועו
היה נגר, ורמת־השכלתו היתה אפס.
הוא לא היה מסוגל אף לקרוא מיכתב.
אבל מאחר שבני מישפחת אסולין
ביקשו מפלאטו־שרון שימצא עבודה
לבניטה, הוא התקבל לעבודה במיסע־
•ד ת לה בל אופוק כעוזר־טבח. באחד
הימים מונה בניטה על־ידי פלאטו־שרון
כמנהל באחת מחברותיו.
אדם אחר, שהיה שומר־לילה, הפך
גם הוא מנהל באחת החברות של
פלאטו.
אסולין העיד כי ב־ , 1974 אחרי שהחלה
בצרפת החקירה בקשר לפלאטו־שרון,
אירגן גיסו את העלמותם של
מיסמכי הנהלת־החשבונות של חברה
מסויימת בדרך מקורית. אחד מעובדיו
בפאריס התבקש לשכור מכונית, קיבל
הנחיות לשים בתוכה את כל הניירת
ולהסיעה למקום מסויים. העובד
שיכפל את מפתחות המכונית, וירידים
של שרון היו אמורים לקחת את

שותף טיבור האג׳דו ואשתו
איש שידע ינחר סד׳
כדי לקבל כסף, ולכן הוא הזמין את
המומחה, שיעשה רפרודוקציות שלהן.
״מאחר שמר ברוסיי לא היה די
מיומן, הזמינו צייר איטלקי בשם
אנריקו ביאקי, שהמשיך ביתר העבודה.
״כאשר הייתי בסביון בביקור עם
בנותי, הסביר לי ביאקי את העבודה
העצומה שהוטלה עליו. מר פלאטו־שרון
הילל ושיבח את התוצאות.
ולבסוף, בשנת 1985 נתן פלאטו לבתי
במתנה את כן הציור. אבל אחר כך הוא

בכך סגר אסולין את המעגל שבו
פתח גיסו, כאשר הצהיר כי חתם על
ההסכם לשלם 200 אלף רולר, מכיוון
שחשש פן יפגע אסולין בו או בבני־ביתו.
אפשר
לתאר כיצד מרגישה אנט
פלאטו־שרון־אסולין, כאשר היא קוראת
ושומעת את הדברים שאומרים
שני האנשים, הקרובים לה כל־כך, איש
עלרעהו•

אי לנה אלד;

סגן־־־גונדר 13פרובור, מנהל בית־סוהו תדמונד, מסביו
מדוע התג״ס לשוות, מסבו ער הדון שעבו עד רתבקיד הניהול, ער
עבודת הסוהר ועל השפעת חילופי־הנציבים על הסוהרים ועל האסירים
״להיות
מנהל בית־סוהו
זו עבודה
מאוד קשה
ואחראית״

״אני בעבודה 24
שעות ביממה,
365 יום בשנה,
גם כשאני
בחופשה״

״התגייסתי לשחת בתי־הסוהו
נסוהרחשמלאי־מיקצוע׳
,כי רצית•
משמות מסודרת
והטבות שבדמדינה״

״אנשים חושבים
שאסיר זה מיו מיפלצת
עם קונ״ם ער הואש,
והם לא יודעים איו
-צריו לטפל בר

,נמהד־בדא )נייר
פ קי דיו של סוהר, או של מנהל בית ?
* סוהר, הוא אחד התפקידים היותר
מושמצים במדינה. קיימת, אומנם, אימרה
יפה, האומרת שאין עבודה המביישת את
בעליה, אן לא תמיד זוכרים אותה, בייחוד
לא כשהמדובר במיקצועו של הסוהר על
דרגותיו השונות.
לעיתים קרובות בתקופה האחרונה הופנו
הזרקורים לנעשה בשרות בתי״הסוהר.
הדבר נובע בעיקר בגלל חילופים תכופים
של נציב שרות בתי״הסוהר.
במשך תקופה קצרה, יחסית, התחלפו
בכיסא הנציב שלושה אנשים. איש מהם וגם

י 18 -

לא אלה שקדמו להם, הגיעו לתפקידם
מתון המערכת עצמה. איש מהם לא שימש
בעבי כסוהר. כולם הוצנחו אל התפקיד מב חוץ.
הנציב
הנוכחי הוא גונדר שאול לוי, שבא
לשרות בתי-הסוהר מן המישטרה. למעשה,
שני הגופים כפופים לאותו השר, שר״המיש־טרה,
אך בעצם אין הרבה דימיון בין השרות
במישטרה לבין השרות בבתי־הסוהר.
קדם ללוי דויד מיימון, לשעבר אלוף
בצה״ל, שבאחד מתפקידיו האחרונים בצ בא
היה ממונה על הפליטים בדרום־לבנון
בזמן מילחמת־הלבנון. מיימון הובא לתפ
קיד
אחרי שפרש ממנו, בנסיבות לא נעי מות,
הנציב הקודם, רפי סויסה.
סויסה היה בעבר חבר-כנסת, ולפני-כן
ראש מועצה מקומית. הוא החליף בתפקיד
את הד״ר מרדכי ורטהיימר, דתי, שעסק
במשך שנים רבות בחינוף. כל אלה הובאו
למערכת מבחוץ, כאילו מתוף מטרה לשפר
את תדמיתו של המוסד המורכב הזה, אולי
כדי לתקן אותו, אולי כדי להפיח בו רוח
חדשה, מתקדמת ובריאה יותר.
מאז מכהן חיים בר-לב כשר המישטרה,
זהו כבר הנציב השלישי שהוא ממנה. הבי קורת
בגנות שיטת ההצנחה, שבעבר נשארה

במערכת פנימה, מצאה הפעם ביטוי גם ב-
אמצעי״התיקשורת.
קצינים בכירים בשרות בתי״הסוהר טענו
שאדם מבחוץ, ויהיה מוכשר ככל שיהיה, לא
יוכל להבין את הבעיתיות של גוף מיוחד זה,
שעיסוקו באוכלוסיה כל־כף קשה, אוכלו סיית
האסירים.
כאשר הודיע גם דויד מיימון, הנציב ה קודם,
על פרישתו, זמן רב לפני תום הקדנ ציה
שלו, פניתי לשימעון מלכה, דובר שרות
בתי״הסוהר, וביקשתי לראיין קצין בכיר
בשרות, שהתחיל את דרכו בדרגת סוהר
פשוט. רציתי לדבר עם מישהו שטיפס את

כל הדרך למעלה, מישהו שיוכיח שאפשר
להגיע ממיגדל״השמירה לתפקיד בכיר.
מסתבר, כי מיספרס של אנשים כאלה
בתוך שרות בתי־הסוהר הוא קטן ביותר.
בני פרנבוך, אומנם, לא היה מעולם סוהר
במיגדל״השמירה, וגם לא זקיף אגף בבית-
סוהר (זהו הסוהר האחראי על פתיחת וס גירת
התאים, ולכן מחזיק את צרור״המפ־תחות
הגדול, המסמל את המיקצוע) ,אבל
הוא התחיל את דרכו בשרות בדרגה נמוכה
יחסית, והיום הוא מנהל את בית״הסוהר
״השרון״ ,הידוע יותר בשם בית־סוהר תל״
מונד.
פרנבוף גר בבית חד-קומתי באחד הפרברים
של חדרה. הבית מוקף בדשא ובגינה.
הוא נולד ב״ 1948 בגרמניה, ועלה לארץ
בליווית מישפחתו כשהיה בן חודשיים
ימים. אביו, יליד ברמניה, היגר בנעוריו לפו לין,
התחתן עם אמו, ובמהלך המילחמה
עברה המישפחה לרוסיה. שם נולדו אחיו
ואחותו הגדולים, הוא עצמו נולד כשה-
מישפחה היתה בדרכה לישראל.
הוא נשוי לזהבה, העובדת כמזכירה ב-
בית־ספר בחדרה, ואב לשלוש בנות: ליאת
( )16 שירי ( )15 ורווית (.)14
פרנבוך התגייס לשרות בתי־הסוהר מטעמים
מעשיים. אך לפני שהחליט להקדיש
את זמנו ואת עצמו לקידום הקאריירה
בשרות, ערך שיחה מעמיקה עם אשתו. היה
ברור לשניהם כי קידום בתפקיד ידרוש
ממנו שעות עבודה רבות ולא מקובלות. היה
ברור לשניהם שאת עיקר העומס בבית
תצטרך זהבה לשאת על כתפייה. הבנות היו
אז קטנות. עד אז היה עצמאי ולכן היה פנוי,
והקדיש זמן רב לטיפול בבנות ובבית. זהבה
הסכימה לתרום את חלקה במאמץ, ובני
יכול היה להתפנות ולקדם את הקאריירה
שלו. הוא התקדם מהר ובתוך חמש שנים
מאז התגייס לשרות בתי־הסוהר התמנה
כמנהל כלא דמון.
בני וזהבה מודעים לתדמית השלילית
שנוצרה לשרות, ושניהם חושבים שאין היא
מוצדקת.
מזה שנתיים וחצי מנהל בני פרנבוך את
כלא תל־מונד, בית״סוהר בינוני בגודלו, שהתפרסם
בעיקר עקב העובדה שהוא מאכ לס
את אסירי המחתרת היהודית.
בני רואה את עתידו בשרות בתי-הסוהר
ואף לא מתבייש להודות שבעתיד היה רוצה
לשמש כנציב שרות בתי-הסוהר.

• האם ניהול בית־סוהר הוא עבודה
קשה?
קשה מאוד. קשה ואחראית.

• במה הדבר מתבטא?
זה מתבטא בזה שאני קם מוקדם, בץ 6ל־6
וחצי בבוקר, מגיע ליחידה ב־ 7ומסיים בשעה לא
קבועה בערב. ביום רגיל אני מסיים בין 7ל־8
בערב.

• מה אתה עושה במשך היום?

אני מתעסק עם 600 איש, מהם 400 אסירים

״אס תכניסי(ונוצח
פדופסוויס לעבודה
נאגד עם מפתחות,
תודה וחס אותה
תדמית שיש רסוהו,
ואף מסופק אס חס
יצליחו להתמודד עם
העמדה״
ו־ 200 אנשי־סגל, זהו מיפעל גדול. וזהו בית־סוהר
בגודל בינוני. יש בתי־סוהר שיש בהם 800
אסירים. וכל האחריות מוטלת עליך. אתה אחראי
מבחינה מישקית, מבחינת הביטחון, הסגל, הדרכת
הסגל, בעיות האסירים, מישפחות האסירים,
מישפחות הסגל, כל המורכבות שבאדם.

• מהו סדר היום שלך?
ביום שיגרתי אני מגיע למיתקן בסביבות 7
וחצי. שותה קפה, עושה סיבוב של שעה, נוכח
במיסדר־בוקר של האסירים, עושה סיור קטן,
שומע מה קורה, מנסה להריח את האווירה.
ב־ 9מתקיימת ישיבת־בוקר של הסגל הבכיר,
ובה אני שומע דיווח מקצין־המישמרת. אחר־כך

אני עובר על הדואר ואחר־כך מסייר במיתקן
עצמו, באגפים השונים.

תקופה קצרה עזבתי את מיקצועי ושימשתי
כעוזר קצין־ביטחון ומודיעין, עד . 1979

כן, ואני מקדיש בכל יום זמן נוסף לאגף
מסויים. אחר־כך אני אוכל צהריים, ואחרי
הצהריים אני מקדיש כמה שעות לראיונות עם
אסירים. פעם בשבוע יש יום שמוקדש לראיונות.

זה סוהר שאינו שומר על המיגדל, זו עבודה
יותר מישרדית, הפעלת מערך המודיעין
והביטחון בתוך הכלא.

• וכך, בכל יום?

• מה מבקשים האסירים?

• מה זה אומר מבחינת אופי
העבודה?

• שעות העבודה היו אחרות?

יש בקשות לחופשה, בעיות אישיות, בעיות
עם סוהרים, בעיות־מירפאה, חופשות חריגות,
בעיות עם האשה, בעיות אנושיות, או בעיות על
רקע העבודה.

• האם כל מי שמבקש ראיון,
מתקבל?
בדרך־כלל אני רואה כל אסיר פעם בחודש,
חודש וחצי. לפעמים זה על־פי בקשתו, ולפעמים
זו יוזמה שלי.

זו לא עבודה במישמרות, זו עבודת־יום. אחר־כך
ביקשתי לצאת לקורס־קצינים ואחרי
שסיימתי אותו הוצבתי כקצין־ביטחון ומודיעין
בבית־המעצר רמלה, ויחד עם רוני ניצן ז״ל
פתחנו את בית־המעצר החדש.
בתפקיד הזה הייתי שנתיים, עד , 1981 ואז
עזבתי ויצאתי לשלושה חודשים לקורס קציני־מודיעין
של המישטרה. עזבתי את בית־המעצר

• האם יש יותר מודעות בשרות
לתדמית השלילית של הסוהר?
אני לא חושב שבתוך השרות הדברים כאלה.
אני בדעה שנגרם עוול לשרות ולסוהרים. אני
חושב שהתדמית לא נכונה מסיבת פשוטה והיא
שאת האזרח לא מעניין מה קורה בתוך בתי־הסוהר
והוא שוכח שאנחנו עוסקים באוכלוסיה
קשה ביותר. אלה אנשים שנכשלו בכל
המיסגרות, במישפחה, בבית־הספר, בצה״ל. כל
הגופים הגדולים האלה נכשלו, והמקום היחידי
שנשאר לשופט לשלוח אליו את אותו ארם הוא
בית־הסוהר.
שירות בתי־הסוהר לקח על עצמו משימה
קשה. ובנוסף לתפקיד שלנו, לפי החוק, שהוא
לשמור על האסיר, אנחנו משתדלים מאוד גם
ללמד אותם לקרוא ולכתוב, לגמול אותם מסמים,

• זוהי הנורמה בכל בתי־הסוהר?
בשנים האחרונות. כשניהלתי את בית־הסוהר
דמון, ואחר-כך את בית־הסוהר בתל־מונד, הנהגתי
את השיטה הזאת.

• אתה מכיר אישית את כל האסירים?
אני
מכיר ־<׳ל 90 מהאסירים באופן אישי.

• האם כך נוהג כל מנהל כלא?
אני חושב שכל מנהל עושה את זה, ואם לא,
יש לו בעייה, כי קשה להתייחס לאסיר או לסוהר
אם אתה לא מכיר אותו ולא יצרת איתו קשר.

פרנבוך עם הנציב רפי סויסה, חונך מיגרש ספורט בכלא ()1986
״כשהחנ״סח׳ ,חיפשתי פרנסה ולא תדמיתו״

• מה המיוחד בכלא שאתה מנהל?
יש בכלא אגף־נוער נפרד, שבו נמצאים רק
עצירים ואסירים שפוטים בגילים 14־ . 18 המיבנה
מאכלס קרוב ל־ 80 אסירים ועצורים כאלה. יש
באגף הזה גם בני־מיעוטים תושבי־הארץ,
שיושבים על עבירות פליליות בלבד.
חוץ מזה יושבים במיבנה הישן של בית־הסוהר
אסירים יהודיים עד גיל .26 אסירי־מחתרת יושבים
באגף נפרד, ואליהם צורפו אסירים מבוגרים.
זהו אגף דתי־תורני שמגיעים אליו, אחרי ועדת־מיון
אסירים משאר בתי־הסוהר.

• אלה אסירים פליליים?

הדבר השלישי שמיוחד בבית־הסוהר הוא מרכז
להכשרה מיקצועית מטעם מישרד־העבודה־והרווחה.
יש בו 14 אזרחים מטעם מישרד־העבו־דה,
שמנהלים במקום קורסים ולימודי השכלת״
יסוד ל־ 100 אסירים כמעט. הם נותנים קורסים
בנגרות, חרטות, מסגרות, ספרות, מיטבה, חשמל,
שרברבות. אסיר שמסיים את הקורס ועובר את
הבחינות מקבל תעודת־גמר של מישרד־העבודה־והרווחה.

ביטחוניים?

אצלך

בכלא

אסירים

לא, אין אסירים ביטחוניים, חוץ מאסירי
המחתרת. כשאני אומר ביטחוניים, אני מתכוון
לערבים ששפוטים על עבירות כנגד המדינה.

• בלומר שיש כפלא הזה רק אסירים
פליליים?
אך ורק. אני לא מחזיק אסירים ביטחוניים,
ולכן אני יכול להחזיק אסירים שלא רצוי
שייפגשו עם אסירים ביטחוניים ערבים.
יושבים בכלא הזה, למשל, גיל פוקס ודני
אייזמן, שהורשעו ברצח נהג־המונית הערבי
בשועפאת שבירושלים.
גם ויליאם נקש היה עצור אצלי במשך שנה
וחצי. אלה מיקרים ייחודיים, והם יכולים להיות
אצלי, כי סוג האוכלוסיה הוא יהורי בלבד.

לפני רצח רוני ניצן. אחר־כך יצאתי לשנת־לימודים
באוניברסיטה, בפקולטה למישפטים,
ובאותה השנה הייתי בקורס בפו״ם(פיקוד ומטה)
של המישטרה.
אחרי השנה הזו הוצבתי כקצין־מודיעין של
כלא דמון, אחרי תקופה קצרה התמניתי כסגן־
מנהל, ובאמצע 1982 קיבלתי עלי לנהל את כלא
דמון. הנציב היה אז מרדכי ורטהיימר.

• למה התגייסת לשרות בתי־הסוהר?

גייס
אותי חבר טוב שלי, שהוא ראש־ענף־
חשמל בשרות בתי־הסוהר. הייתי חשמלאי מיק־צועי
ומוסמך ועבדתי הרבה זמן כקבלן חשמל
בחדרה ובסביבה. ב־ 1976 העסק התחיל לצלוע,
והוא שיכנע אותי שתהיה לי משכורת. זה היה
חשוב, כי היו לנו אז בבית שלוש בנות קטנות. אז
התגייסתי.

• לא פחדת מהתדמית של סוהר?
לא רק שלא פחדתי מהתדמית, לא ידעתי
בכלל מה זה שרות בתי־הסוהר. וכשהתגייסתי
חיפשתי מקור־פרנסה, לא תדמית.
חיפשתי מקום־עבודה עם עתיד. רציתי להיות
עובד־מדינה, עם כל ההטבות והפנסיה. לא
הסתכלתי על תדמית של סוהר.
אני לא אשכח את תלוש המשכורת הראשון
שקיבלתי. לא הייתי רגיל לרמה כל־כך נמוכה,
זה היה ממש אגורות, אבל בתוך תקופה קצרה
אחרי שהתגייסתי, הוחלט להצמיד אותנו לסולם
השכר של צה״ל, ואז המשכורות שלנו היו מעל
לממוצע במשק.

• איך הגיבו הקרובים אליך
בשהודעת שאתה מתגייס לשרות בתי־הסוהר?

המישפחה הקרובה זה די הרתיע. הם לא
הבינו את השיגעון להיכנס לתוך בית־סוהר. אבל
אותי זה לא הרתיע ולא הפחיד.

חמש שנים, מתוכן אני בתל״מונד שנתיים
וחצי, לפני־כן ניהלתי את בית־הסוהר בדמון
במשך שנתיים וחצי.

• מה עשית קודם?
התגייסתי לשרות בתי־הסוהר ב־ 1977 כסוהר
מיקצועי, חשמלאי בכלא כפר־יונה. ובתוך

• מה זאת אומרת?

כשאני שואל אנשים במישרות בכירות מה
לעשות עם אסיר, הם לא בדיוק יודעים. אם
לאותה אישיות פרצו, למשל, הביתה, אז תשובתו
תהיה חד־משמעית: לקחת אותו, לסגור אותו 24
שעות ביממה ולא לתת לו כלום.
אם מדברים עם מי שלא נפגע אישית, אז
לדעתו האסיר צריך להיות בבית־הסוהר, אבל
הוא לא יודע בדיוק מה לעשות איתו. הוא חושב
שאסיר הוא מין מיפלצת עם קרניים על הראש
והוא לא יודע איך צריך לטפל בו. הוא רק יודע
שהוא צריך להיות סגור בתוך תא, כמו שרואים
בסרטים.
האמת היא שהנושא של מיתקני־כליאה קיים
200 שנה ונעשו על זה מאות מחקרים. אין
לשרות בתי־הסוהר תנ״ך כתוב שאומר שאם ניקח
אסיר בגיל מסויים, ממוצא מסויים, בעל השכלה
מסויימת, שעבר עבירות מסויימות, וניתן לו יום
אחד לקרוא פרק תהילים, למחרת לקרוא פרק
הסטוריה, וביום השלישי ניתן לו לעשות תרגילי״
התעמלות, הוא ייצא אזרח טוב ונאמן לחברה.
דבר כזה לא קיים.
יש שיטות־עבודה ויש שיטות־ניהול שהן
במיסגרת החוק, ויש פקודת שרות בתי־הסוהר,
ויש תקנות של שר־המישטרה, ותקנות של
הנציבות, והוראות פנימיות של כל בית־סוהר
ועל־פי זה אנחנו עובדים.

• ומה לגסי הצד השני, של הסוהרים?
אצלנו
פועל צוות של טיפול־חינוך־שיקום,
שמורכב מעובדים סוציאליים, מדריכי חינוך, רב
יחידה, פסיכולוגית, חובשים, רופא כללי ורופא
שיניים. כל הצוות הזה מטפל באסיר, מחנך אותו,
מלמד אותו קרוא וכתוב, מביא אותו לאט־לאט
לשינוי התנהגות, לשינוי של דימוי עצמי.

• ואחרי שהתחלת לעבוד, איך זה
נראה לך?
השד לא היה נורא. אז נדלקתי יותר.

• כמה זמן אתה מנהל את בית־הסוהר?

לשמור
על חייהם. האזרח לא יודע מה הוא רוצה.

• על מה נדלקתי?
על כל הנושא של ביטחון ומודיעין. זה עיניין
אותי. לא הכרתי קודם את התחום הזה. זו עבודה
עם הרבה אנשים וכל אחד עט הסיפור שלו. הרקע
יותר מודיעיני וביטחוני, ונמשכתי לזה. וכשנכנסתי
לתחום של ביטחון ומודיעין זה תפס
מימדים יותר רציניים.

• ויש גם סוהרים שתפקידם לשמור
על הביטחון.
הביטחון עוסק בכל. בהברחות של דברים
אסורים, בהברחות סמים, בשמירה מפני בריחת
אסירים, יש יחידת כוננות, אבל אסור לשכוח את
הצד הטיפולי.
יש אסירים שהתחילו באגף הסגור ביותר

סנהר־כלא צריך להיות קש 1ח !אנושיד(המשך מעמוד ) 19
את כל השלבים עד לשיקום, והצליח להחזיק
מעמד בשיקום שנה וחצי, לא יחזור לבית־הסוהר.
זו המטרה העיקרית, בנוסף על השמירה. זוהי
השקעה רבה, אחוזי ההצלחה הם מעטים ולכן
האכזבות הן רבות.
אני מתאכזב מאוד כשאני רואה שבחור

מסתגל בקלות. במיקרה כזה אתן לו אפשרות
ללמוד במיסגרת שרות בתי־הסוהר, והוא יוכל
להשלים את הבגרות שלו ובעתיד אף יוכל להיות
קצין טוב ומנהל טוב, ואולי נציב טוב.

• יש בשרות בתי־הסוהר כאלה
שהתחילו מתפקיד של סוהר פשוט
במיגדל ועלו לדרגות גבוהות?
יש, אבל לצערי הם מעטים.

..החרפת נציבים
בפירקי־זמן קצרים
נרמה וחוסחזאות,
לשינוי־מדיניות, דחוסו־ביטחון,
רחוסר
אינפתיוח ולאדישות
משתחרר ואחרי חודש־חורשיים הוא חוזר אלי.
ואלה בחורים צעירים. יש כאלה שאנחנו יודעים
מראש שהם יחזרו.

• אתה יכול לזהות אסירים שיחזרו?

אני יכול לנחש ב 709 זו בעייה מורכבת ולא
בעייה של שרות בתי־הסוהר. זו בעייה של
תדמית האסיר המשוחרר. החברה פשוט דוחה
אותו, והחברה הקרובה שאליה הוא הוזר היא
בדו־ו־כלל חברה עבריינית.
לצערי נושא השיקום לא מפותח מספיק ויש
לעשות הרבה יותר כי יש לנו האפשרויות. יש
לנו בארץ משהו שלא קיים בשום מקום אחר
בעולם ואלה הם הקיבוץ והמושב. לדעתי,
המרינה לא מנצלת מספיק את התחום הזה, שבו
ניתן להרחיק את העבריין מהמיסגרת שאליה הוא
רגיל, ולאפשר לו לפתוח דף חרש.

• ומה עם הסוהרים עצמם?

אני מחזיק צוות של 199 סוהרים. ואם אקח את
קבוצת העובדים הסוציאליים

אני שואלת ביחם לסוהרי־הביט־חון,
אלה שמחזיקים את המפתחות
ויושבים על מיגדלי־השמירה.
אני אומר עם יד על הלב ובצער רב שהסוהר
הממוצע שמתגייס לשרות הוא בדרך־כלל בחור
שאין לו מיקצוע, שאינו בוגר 12 שנות לימוד, גם
לא , 10 הוא בא לשרות כאדם לא מיקצועי, זהו
מיקצוע שרוכשים אותו אך ורק בשרות. אני לא
מתיימר להשוות את עצמי לצה״ל או למישטרה.
אני נגד ההשוואה בשכר לצה״ל ונגד ההשוואה

• הרבה פעמים אומרים שאין
בעצם הבדל גדול בין הסוהר הפשוט
לאסיר.
הסוהר נמצא מחצית מחייו בתוך מיתקן בית
הסוהר. ביומיים הוא עושה שבוע עבודה. .

מה זאת אומרת?
הסוהר עושה 48 שעות מישמרת. הוא בא ב־12
בצהריים, נשאר 48 שעות סגור ואחר־כך יוצא
הביתה ל־ 48 שעות וחוזר חלילה. ובמשך 48
שעות שהוא נמצא במיתקן הוא עובד כמעט 40
שעות. העבודה קשה, שוחקת, אחראית, עם מעט
סמכויות.
לסוהר שמחזיק מפתחות יש אחריות לפעמים
על 100־ 120 אסירים, אך אין לו הרבה סמכויות.
הוא צריך לנעול ולפתוח את התא. אסור לו
לשמוע רדיו, אסור לו לפצח גרעינים, אסור לו
להיכנס לתא עם המפתחות ואסור לו ואסור לו.
לא כל אחר היה מסוגל להתרגל לזה, ולא כל
אחד מסוגל לעבוד כך. ובשרות ככל שאתה עולה
בדרגה ומקבל יותר אחריות, אתה עובד יותר
שעות.

• אז מי הם האנשים שמתגייסים?
בתקופה האחרונה מתגייסים הרבה חברה
שלא מצאו מיסגרת אחרת. אנחנו מגייסים אנשים
שרמת השכלה שלהם אינה~ על־פי הפקודה,
הדורשת 12 שנות לימוד, כי אנחנו לא מוצאים
כאלה.
לאחרונה גייסנו יוצאי אתיופיה. אלה בחורים
צעירים ששרתו בצה״ל והם חברה טובים.

הפירסומים בחוץ על בריחות, רציחות ותקיפות
סוהרים יוצרים תדמית שלילית.

• וזו תדמית מוטעה?

• מהי העבודה?

קודם כל להיות בן־אדם, להיות אנושי, להיות
בחור אמיץ, ללמוד במיסגרת הקורסים הקיימים
בשרות את הפקורות ואת הנוחלים.
ללמוד, למשל, לערוך חיפוש על אסיר או על
אזרח. את זה אי־אפשר ללמוד בשום מקום אחר,
ולכן צריך השכלה מינימלית. צריך לדעת לקרוא
ולכתוב. אבל לא רק ההשכלה קובעת.
יכול לבוא אלי בחור שסיים 12 שנות־לימוד
ואני אתן לו מפתחות ביד והוא לא יחזיק מעמד
שבוע. ולעומתו יכול להיות בחור שיסתגל
לעבודה, גם אם למד רק שמונה שנים, כי הוא

• אז מדוע לא לקחו עד עכשיו נציב
מתוך השרוות?
את זה את צריכה לשאול את השר.

• זה מרגיז?

אותי כן.

• ואחרים?
גם כן.

• מדברים על זה?

אני שמעתי את זה.

• איך השפיעו החילופים הרבים
של הנציבים בזמן האחרון?
לדעתי יש לזה השפעה ישירה על האסיר ועל
הסוהר.

• באיזו צורה?

• אבל אתה אמרת שמתגייסים
אנשים שאין להם מיסגרת אחרת?
אנשים שלא מצאו מקום־עבודה אחר.

• אתה אוהב את המיקצוע?

אוהב מאוד ומתגאה במדים. אני מרגיש טוב,
ועד כמה שידוע לי גם לסוהרים שעובדים אצלי
יש גאוות־יחידה. וזה מתבטא בהרבה עבודה של
המנהל. אירגון ערבי־מישפחה לסוהרים. ערבי־יחידה,
הרבה שיחות־הדרכה והסבר על התדמית,
וכשהסוהרים מבינים ושומעים שהמנהל מודע
למה שהם עושים, אני חושב שההרגשה שלהם
טובה ואני לא חושב שהם מתביישים להסתובב
במדים.

• ומהן אפשרויות הקידום?

של שרות בתי־הסוהר לגוף אחר במדינה, כי לא
קיים עור גוף כזה. זוהי עבודה ייחודית.

הרבה יותר טוב מה זה אסיר ומה זה סוהר וכיצד
להתמודד עם שניהם, כי לסוהרים יש בעיות לא
פחות מאשר לאסירים.

יש גאוות־יחידה.

• אתם גאים ללבוש את מדי־השרות?

אני
חושב ששרות בתי־הסוהר חייב להבין שמי
שמטפל באסיר ומחזיק אותו זה הסוהר וככל
שהסוהר ידע יותר בתחום המיקצועי שלו וירכוש
יותר השכלה במיסגרת השרות, הוא ירגיש יותר
טוב.
צריך להקדיש יותר תקציבים להשכלת
הסוהר, לקורסים לסוהרים, הסוהרים יתקדמו
יותר ואז יהיה עתיד טוב יותר לשרות בתי־הסוהר.
והאמת
היא שאין שום קשר בין השכלה
ועבודה בשרות בתי־הסוהר ועל זה יש מחקרים.
אם תכניסי קבוצת פרופסורים לעבוד באגף עם
מפתחות, תהיה להם אותה תדמית שיש לסוהר
ואני מסופק אם הם יצליחו להתמודד עם העבודה
הזאת.

״עבורה קשה, שוחקת, אחראית...״

״הסוהר נמצא מחצית מחייו בתוך מיתקן בית־הסוהר!״

• יש לכם גאוות־יחידה?

• אבל העובדה היא שהתדמית
אינה טובה.

פרנבוך בחדרו בבית־סוהר השרון

פרנבוך עם מישפחתו: רווית 14 שירי 15 אשתו זהבה וליאת ()16

רבות. יושב לפניך אדם שתוך 10 שנים הגיע
מדרגת רב־סוהר לניהול בית־סוהר שני. ואני לא
חושב שאני גאון־הדור. המיסגרת איפשרה את
ההתקדמות שלי, היא איפשרה לי לצאת
לקורסים, לשנת לימודים באוניברסיטה, ואני
חושב שאני חייב הרבה לשרות בתי־הסוהר, ואני
לא חושב שהם הפסידו משהו.

• ומה הלאה?
מעל לניהול בית־סוהר קיימים עור מיספר
אפשרויות לקידום, למשל ראש־מחלקה, ראש־מינהל
או נציב שרות בתי־הסוהר בעתיד, אני לא
מתבייש לומר.

• אתה רוצה בעתיד להיות נציב
שרות בתי־הסוהר?
למה לא? אני לא חושב שאם פעם יקחו מישהו
מבפנים זה יהיה רע לשרות. אני בדיעה שאדם
שצמח במערכת מסויימת יכול להביו הרבה יותר
את לב העובד ויכול להבין את האסיר. הוא יודע

אין שני אנשים זהים. והמדיניות נקבעת על־ידי
הנציב.
לדוגמה: אני התגייסתי כשנכנס חיים לוי
לתפקיד הנציב ואז היתה מדיניות מסויימת.
אחר־כך בא מרדכי ורטהיימר וגם לו היתה מדיניות
משלו, ואחריו בא רפי סויסה עם מדיניות
משלו, ולדויד מיימון שוב היתה מדיניות אחרת,
ואני בטוח שלשאול לוי גם יש מדיניות משלו.
אם אקח את כל האנשים האלה שמניתי, כל
אחד בא מרקע אחר, לכל אחד תפיסות אחרות
לגבי״שרות בתי־הסוהר וזה אומר להתאים את
עצמנו כל פעם מחדש למדיניות חדשה וזה לא

רוצים משרות בתי־הסוהר וזה צריך להיות דבר
קבוע ומתמשך גם כשנציב מתחלף.

• למשל?
המטרה של כל מיפעל היא להרוויח כסף. זו
תהיה מטרתו של כל מנכ״ל. אם אקח את
מישטרת ישראל, יש לה תפקיד מסויים שהוא
שמירה על ביטחון־הפנים. היא צריכה להביא
עבריינים לדין ובזה היא סיימה את תפקידה.
אני לא חושב שאם יבוא מפכ״ל אחר, או שר
אחר, המדיניות של המישטרה תשתנה.
אנחנו קולטים את המוצר המוגמר של
המישטרה ואנחנו צריכים לדעת מה אנחנו עושים
במוצר הזה. ואני חושב ששרות־בתי־הסוהר עדיין
לא יודע בדיוק מה עושים באנשים האלה. או
שאולי הוא יודע, אבל הדברים מתבצעים בשיטה
ובהתאם לתפיסתו של הנציב שבאותה תקופה
נמצא בקדנציה שלו. ולכן אני אומר שמריניות
של שרות בתי־הסוהר זה נושא שצריך להיות
ברור ומתמשך ולא להשתנות כל שנה או שנה
וחצי.

• אתה חושב שחלק מהבעיות
האלה נובעות מן העובדה שהנציב
תמיד בא מחוץ למערכת?
יכול להיות שזה אחד הגורמים. יכול להיות
שאילו היה הנציב מתמנה מתוך המערכת, שבה
כבר קיימת מדיניות, הוא היה ממשיך אותה.
אני לא חושב שהנציבים שמניתי הזיקו. כל
אחד תרם את חלקו בתחומו הוא, ולפי התפיסה
שנראתה לו באותה העת.
אני אומר, וזו עובדה, ומטבע הדברים

• יש לך דוגמות ספציפיות?

בתקופה של ורטהיימר הבסיס לעבודה היה
הרבה יותר טיפול־חינוך־שיקום. אז פתחו מרכזי
חינוך בחמישה בתי־סוהר, תיגברו את צוות
העובדים הסוציאליים ואת צוות החינוך וזה
געשה על חשבון הביטחון.
התקופה של דויד מיימון, למשל, היתה תקופה
של חזרה לפקודה היבשה של השרות, הייתי
מרשה לעצמי לומר על בסיס צה״לי, כי הוא היה
איש־צבא.
לצוות הקרוב, הבכיר, לפי דעתי, זה קשה,
אבל לסגל שעובד בתוך בית־הסוהר זה קשה
הרבה יותר, ולמנהל קשה יותר להסביר את
השינוי הפיתאומי בהחלפת הנציבים, כשהשינוי
מתבטא בעבורה שיגרתית יומיומית.

• וזה יוצר אי־שקט בתוך בתי
הסוהר?
אמת. האסיר מרגיש בטלטלה של החלפת
נציבים בדיוק כמו הסוהר. הוא חש את זה.
לפעמים אפילו חש כי לסוהר אין ביטחון מלא
לעבוד באותה צורה ובשיטתיות, ולא פעם זה
יוצר מצב של עלייה באלימות בבתי־הסוהר.

• יכול להיות אחרת?
יש לי תפיסה משלי. אני בדעה ששרות בתי־הסוהר
פועל על־פי חוק ותקנות שהתקין השר,
ואני חושב שגם מדיניות שרות בתי־הסוהר
צריכה להיקבע על־ידי הדרגים הגבוהים, אולי
אפילו על־ידי ממשלת־ישראל.

• עד הפרטים הקטנים של אופן
ביהוד האסירים, למשל?
לא עד הפרטים האלה. אבל מדיניות לא
מתבטאת דווקא בדברים האלה. המדיניות לגבי
היא מה אנחנו כמדינה רוצים מהאסיר, ומה אנחנו

.אני חושב שבמערנח
יש קצינים בנירים
שבהחלט יסלים ומלא
תפקידי־מפתח, ואין
שום צורך להניא
אנשים מבחוץ, ואני לא
מדבר וק על הנציב״
שהמדיניות משתנה. לכל נציב חדש יש רעיונות
אחרים ויוזמות אחרות ואנחנו כפיקודים חייבים
להתאים את עצמנו למפקד. במיבנה ההיררכי של
השירות המנהל כפוף ישירות לנציב. אני חייב
ללמד את הסגל שלי להוציא לפועל את תפיסת
עולמו של הנציב, ואת זה הם צריכים להעביר
לאסירים, וכך הם צריכים לעבוד.

• במי האשמה?

אני לא מטיל אשמה באף אחד. אני רק אומר
שצריך ללמוד ולהפיק לקחים מכל מה שקורה
כיום בשרות בתי־הסוהר, ואני מקווה מאוד שכל
אחד יספק את כל העזרה לגונדר שאול לוי.
קדנציה של נציב היא לתקופה של ארבע
שנים, עם אפשרות להארכה. אני חושב שכל
הסגל היה מעריף שהנציב יישאר לתקופה ארוכה.
זה ייאפשר לנו לעבוד, וייאפשר לסוהר לעבוד.
ברור שהחלפת נציבים בפירקי זמן כל־כך
קצרים לא היתה לטובת השרות, אלא גרמה
(המשך בעמוד )25

איכות חיי ם
הם חיו ועבדו בתל־אביב והיו מאוד מאושרים. לפני 12 שנה נולד בנם
הראשון והם היו עוד יותר מאושרים. אבל לא לזמן ארוך. כשהילד היה בן 6
חורשים, התחילו אנשים לשאול אותם :״אתם מתכננים לגדל ילד בתל־אביב?״
בהתחלה
הם אמרו פשוט: כן, למה לא בתל־אביב? אבל כשעוד חבר שאל,
ועוד חברה תמהה וגם קרובי־מישפחה אמרו שצריך לעבור מחוץ לעיר,
התחילו להופיע הסדקים באושר המישפחתי.
אולי בכל זאת יש משהו בעניין הזה של בית מחוץ לעיר, חתיכת־דשא
ובלי עשן־אוטובוסים?
ואו נולדה גם הבת, ופיתאום היה ברור שבת קטנה ועדינה לא יכולה בשום
אופן לגדול בכרך הסואן והיא צריכה אוויר נקי ומרחב ואיזה בוגונביליה
בחצר. ומכולת במרחק שלושה קילומטר מהבית.
אז הסתבר להם, שלכל הרברים האלה ביחד קוראים עכשיו בארץ ״איכות
חיים״.
אז הם התחילו לדבר על איכות־חיים ולברר איזה משכנתא אפשר לקבל.
נכנסו לחובות גדולים, וקנו בית במקום לגמרי פסטוראלי, בלי עשן-
אוטובוסים, שקוראים לו רמת־השרון. עברו לבית, התחילו לשלם את
המשכנתא, לקחו עוד הלוואה בבנק כדי לקנות מכונית שניה, כי אחת כבר
לא הספיקה. בשבתות הם עדרו את 2המטרים של הגינה שמאחורי הבית ו־80
הסנטימטר שלפני הבית.
כל החברים מתל־אביב ומרמת־גן ומרעננה ומחולון באו לחנוכת־הבית
שלהם, והביאו מתנות ואמרו איזה יופי של בית וכמה נחמד שרק משלושה
כיוונים יש להם שכנים, ומהכיוון הרביעי יש שדה ריק.
אבל אחר־כך החברים כבר לא כל־כך באו, כי רמת־השרון זה רחוק. אבל
הילרים גרלו ולפעמים שיחקו בגינה, ופעם אפילו בא בולבול קטן לגינה,
והאמא לימדה את הילדים אין קוראים לציפור הזאת, כולם הרגישו שיש
להם איכות־חיים.
בינתיים עברו שנים. הילדים כבר לא יושבים בגינה כי אין להם זמן. הם
הולכים עם החברים שלהם לסרט, ואוכלים פיצה בפיצריה והולכים לנד
סיבות־כיתה. באותן השנים נסתמו כבישי־הארץ והפכו סיוט לנהגים.
החברה שלי עדיין עובדת בתל־אביב, במישרר עורכי־דין. כיוון שקשה לה
עם הנסיעות, איפשרו לה לעבוד רק פעמיים בשבוע אחרי״הצהריים. בשאר
הימים היא חוזרת הביתה בשעה .2.00
השבוע אכלנו ביחר ארוחת־צהריים, בתל־אביב, כמובן. היא סיפרה לי
שכל בוקר היא נוסעת 40 רקות לעבודה והחזרה הביתה לוקחת לה שעה.
פעמיים בשבוע היא עושה את הדרו פעמיים, ב־ 4אחרי־הצהריים וב־ 7בערב,
כל פעם קרוב לשעה. פעם בשבוע לפחות הם נוסעים לתל־אביב לבלות או
יצא המרצע
מן החרד
לא מזמן הייתי במסיבת יום־הולדת של חברה.
כולנו, כמובן, הבאנו מתנות. אחת הביאה ספר
יפה, אחרת הביאה עציץ־פרחים גדול, שלישית
קנתה קערת־סלט נהררת. ואז נכנסה החברה הכי
עשירה שלנו, זאת שכל שלושה ימים נוסעת
לחדל, וקונה דברים יקרים מאוד (או כך לפחות
היא מספרת).
כולנו היינו אחוזות סקרנות איזה מתנה היא
תשלוף מתיקה. ואילו היא, בתנועות איטיות

2 £ 0 £ 1ז 0ז
פירסומי־ענק מודיעים לעם היושב בציון כי
החורש הוא יוכל לקנות, בשופרסלים ובהיפר־כולים,
מוצרים מתוצרת״״ישראל.
י אז לפני שפרצתי בצחוק אדיר, העמידו אותי
על מקומי והסבירו לי שזה לא סתם מוצרים
מתוצרת־הארץ, אלא מוצרים שהעטיפות שלהן
כתובות בשפה האנגלית, והם בדרך־כלל נוסעים
לחו״ל כדי לפאר את שם ארצנו בגולה. אבל
הביפנוכו הוא בדיוק אותו ביפנוכו.
אז הלכתי לשופרסל שלי ולא קניתי משהו
עברי באותיות לטיניות, וכמוני, כנראה, נהגו עוד
כמה עקרות־בית בישראל. כלומר — הלכו
לקניות, לא התעלפו מהגילוי של תוצרת־הארץ
בישראל, והמשיכו לחיות כרגיל.
אז בגללנו, הבלתי מתרגשים בקלות, הכניסו
לעניין כמה יחצנים, ואלה התישבו מייד וכתבו
קומוניקט לעיתונים. ככה הם כתבו לי מסע
קצר אל רשת השופרסל וההיפרכל, מעניק לצרכן
תחושה של מסע עולמי״.
וגם כתבו שהרעיון הוא של אדון אחד, עולה
מארצות־הברית שהגיע הנה והביא איתו רעיונות
שיווקיים מהפכנים.
חברים יקרים, אולי תפסיקו ל לנו את
המוח? כראי להפנות את כל המרץ לצרכנים
בחו״ל. אנחנו הרי כל הזמן קונים תוצרת״הארץ.
שכחתם?

לבקר חברים שוויתרו על איכות־חיים והמשיכו לגור בעיר האיומה הזאת.
עשינו חשבון שחברתי מבלה בכבישים, בתוך פקקי־תנועה איומים, כמעט
60 שעות בחודש. כשהזכרתי לה שזו היתה בחירה שלה לעזוב את תל־אביב
לטובת איכות־החיים, היא אמרה לי שאם אזכיר את הביטוי המטומטם הזה
עוד פעם היא תפסיק לדבר איתי.
והרי החדשות חנסנב חברת יצהר משווקת בקבוקי אקונומיקה
וחומצה בתוספת פקק בטיחותי. פתיחת הבקבוק
מחייבת מיומנות וכוח של מבוגר, ובכך משחררת
אותו מהדאגה שמא הילד יגע בבקבוק ייפתח
אותו, וחס וחלילה יקרה אסון. למה לא חשבו על
זה קודם?

ל־ 213 סוגי המשקאות הקלים נוסף סוג חדש.
נקטר הכפר הוא תרכיז פירות אקזוטיים, שצריך
לערבבו במים. פחית אחת של תרכיז מספיקה
ל 1.5ליטר נקטר וכל זה ב־ 2.87 שקל. איחסון
התרכיז אינו מצריך הקפאה או קירור. טעים.
אחרי שייבאו ארצה את פריכיות האורז בטעם
קל־קר וראו שעם ישראל מוכן לאכול אותן,
התחילו חברות־המזון הישראליות לייצר את
הדבר הזה בעצמן. א 1סם יצא עם פריכיות אורז
משלו, ואחריו תלמה, יתכן שהיו יצרנים נוספים
לא טעמתי אף אחת מהן, כי לא עלה בדעתי
שישראל יכולה ליצר קל־קר טעים יותר
מהאמריקאים.
אבל עכשיו הצטרפה חברת 778 ביודיצחה
ליצרניות הפריכיות, ובגלל דעתי המצויינת על
החברה הנ״ל החלטתי לשים נפשי בכפי ולתת
נגיסה נוספת אחת בפריכיות. נגסתי, לעסתי,

ואלגנטיות שלפה מתיק הקרוקודיל שלה משהו
עטוף, מסרה אותו לידיה של חברתי כשחיוך של
ניצחון על פניה.
המתנה היתה ורד מלאכותי שניגן את המנגינה
של יום־הולדת״שמח(באנגלית).

החברה העשירה סיפרה לכל הנוכחות שהיא
מצאה את המתנה המקורית בחנות יוקרה
לונדונית ואנחנו מאוד התפעלנו.
בימים אלו ממש אפשר למצוא את הוורד
המנגן בהרבה מאוד חנויות למתנות ברחבי־הארץ.
חברת ללי פ 1פ מייבאת אותם לטובת
הנשים שאינן נוסעות ללונדון ואינן יכולות
לקנות דברים בחנויות יוקרה.
אגב, זה עולה כאן 4.90 שקל, וסוף־סוף הבנתי
למה האשה ההיא כל־כך עשירה.

בלעתי, והגעתי למסקנה שבפרכיות בעלות טעם
כזה בטח יש בריאות אדירה.

קוסמטיקה
אם עד עכשיו מרחתן את עורכן בקרם־לחות
רגיל, לי יש חדשות עבורכן. הפעם זהו קרם־לחות
אקטיבי ושמו בישראל הידרה +מבית ר1נ.
היצרנים אומרים עליו שהוא עוזר לעור למלא את
תיפקודו הטיבעי, כלומר לשמור על לחות לאורך
זמן 39.40 .שקל לגברת.
שם מקשיב לסיפור
חודשיים, בערך, אחרי שנולד הילד שם, קנתה
לו אמו כמות נכבדה של מה שמכונה ספרקלטת.
היא חשבה שזה יעשיר את עולמו של הרך הנולד,
יספק לו גירויים וחוויות וירחיב את אופקיו.
מה רבה היתה אכזבתה כשראתה שהילד אינו
יושב ליד הטייפ באוזניים פקוחות, אינו מביט
בספר המצורף שלפניו ואינו יודע להפוך את הדף
במקום הנכון.
קצת לפני שהתייאשה(מהילד, לא מהקלטות)
הוא קיבל ספרקלטת בשם קולות מעולם החיות.

הורית מילר, שאת בשמיה היינו קונים לחברים
בחו״ל, מאחר והם היו הבשמים היחידים מתוצרת
ישראל, תקופה ארוכה, התפתחה לאחרונה
והחלה ליצר מוצרי טיפוח, על בסים פלצנטה
ושורש ג׳ינסנג. הסידרה כוללת חלב־פנים (18.5
ש׳) מי־פנים ( )15.5קרם־לחות ( )29.90 קרם־הזנה
( )31.90 ומסכת־יופי 29.90 הניסיונות של מוצרי
היופי נערכו על נשים בבאר־שבע ונתניה.
כחול־לבן אמיתי.

גם מבית חאלבין קוסמטיקה יצאה בשורה
חרשה. סיררת־טיפוח חרשה המופקת מהשורש
השחור, שבו יש חומר הממריץ את מחזור הדם
ומזרז את תהליך חילוף העור והתחדשותו. עוד

לפני שפתחתי את הצינצנות, ולפני שמרחתי את
תוכנן על פניי, ולפני שראיתי אם אני נעשית
צעירה ויפה, שמתי לב לעובדה שהמוצרים
מהסידרה הנקראת מי פרל (הפנינה שלי) הם
מהזולים הנמצאים בשוק, קצף אמבט 9.99ש׳
שמפו לשיער 9.55ש׳ ,סבון נוזלי 6.19ש׳ קרם־
לחות 11.10ש׳ ,חלב־פנים 9.84 וכר.

זוהי קלטת שבצידה האחד קולות של בעלי־חיים
מוכרים (כלב, חתול,׳ ציפור, פרה וכל) ובצידה
השני סיפור חביב ופשוט. את הסיפור קוראת שרה 1
דורון.
לקלטת מצורף ספר ובו הסיפור המסופר,
שאותו כתבה לאה שגיב, ואת הציורים הפשוטים,
הציבעוניים והברורים, צייר מוטי קירר.
שם, שהוא היום כבר בן שנה וחצי, מאור
מתלהב, מוכן לשבת ולהקשיב, ויורע, אפילו,
לזהות את החיות לפי הקולות המושמעים.
הוצאת ר״כנזלד־שניב בע־מ.

כורם נפרדי ם מנידי ברקן *
ה שגריר המצרי לאבא הרב ה
חדינם נזנסיקלי גסה במנסיאון תר־ אביב
שחקנים בחורף
פתיחת עונת החורף של חיאטחן
הקאמרי היא סיבה למסיבה, ולוא רק
בגלל העובדה שהתיאטרון צובר תנופה
ותקציבו גדל בצורה ניכרת. השימחה
על כך שהתיאטרון יעלה ברפרטואר
.החדש שלו שבע מחזות גרמה לכך שכל
השחקנים וחבריהם הגיעו למסיבה
במצב־רוח מרומם. בין הנוכחים בלטו
במיוחד שחקני וזמרי עלובי החיים
שזכו לאחרונה בחשיפה תיקשורתית
גדולה, לפעמים ללא פרופורציות
לתפקידם. אך לזכותם יאמר שהם
שפעו הומור, ועשו את המסיבה לשמחה
ועליזה.
מכוכבות המחזמר המצליח ״עלובי החיים״ ,השתעשכולם
שמחוח לשמוע על חזרתה של
עה בפוזה קשוחה בחברתו של השחקן אילן דר. דיין
אורנה פורת לבימת הקאמרי, ועל
עדיין המומה מהצעתו של בימאי אנגלי לשתפה במחזה שייקספירי. שיתופה, ביחד עם השחקנית עדנה
פלידל, בהצגתה של הבימאית
הספררית הנורעת נוריה אספרט.
גם השחקניות ריבקה נוימן, ענת
וקסמן ותחיה דנון היו נרגשות
לקראת הצגתן החדשה. האווירה
המישפחתית והציפיות לעונה החדשה
ניכרו גם בפניהם של הוותיקים. חלק
מהנוכחים נפרדו מנילי ברקן, אשת־יחסי־הציבור
הוותיקה של הקאמרי,
העוזבת את תפקידה מסיבות אישיות
ולוקחת חופשה ארוכה, אותה היא
מגרירה כפסק זמן.

תיקי דיין

מיק׳ קם

שחקנית וגם מנחה נראתה משועשעת ביותר. היא הס תובבה
בין המיפלסים השונים של המוסיאון כש היא
אוחזת בידה צרור־פרחים, כשפגשה ידיד מוכר נפנפה בזר לעברו.

ס ר טי ם
מי שהגיע לחגיגה הגדולה שאירגן
מוסיאון חל־אביב לציון עשר שנים
לפעילותו הקולנועית, וחשב שיקבל
סרטים וקולנוע — טעה. תחת זאת
הולעט הקהל בווליום גבוה שנבע
מלהקתו של אהוד בנאי. הלהקה ״
הלהיבה מאות המעריצים, ובכללם
איש מחתרת הטרור חגי סגל.

ך 1ך 1ךךי| | 1כהרגלו, התבודד, והעדיף שיחה עמוקה עם אחת השחי
| 1 141 קניות שעמדה לצידו אודות הקומדיה החדשה שלו
״נכנע ומנוצח״ .עודד תאומי(בתצלום למטה) לא נראה שותף לשימחה

רווית זילברמן

הסופרת, שנפצעה בתאונה באיטליה, נר אתה
מאוששת ולא ניכרו בה שום סימנים
לפגיעה הקשה. בעלה המצחיק! מנחם זילברמן (בתצלום לצידה).

אביגיל ס ס

חברתו לחיים של עורך־הדין שימחה זיו(בתצלום
לצידה) ,תפסה מנוחה על מדרגות המיפ-
לס התחתון. זיו גילה רוח צעירה יותר מחברתו אשת״העסקים.

דנהבן־עמי

בת ה־ 5ג וח;
לין מונרו. איא
נות, שמר עליה. עמליה דיין(בתצלום

11ליר 1*11 גרושתו של המעבד והמנצח
ב 1 111#1דוד קריבושה, מבלה לאח־
1| / 1141
נה עם סמנכ״ל מלון ״ימית״ ,תמיר שנל(בתצלום לצידה),

שהוא גם המעביד שלה במלין. השניים השתעשעו בחברתי
של רן רהב(בתצלום ביניהם) ,איש יחסי־הציבור של רשת
מלונות ״דן״ .השלישיה הזאת נוהגת לבלות הרבה ביחד.

200מ תנו ת
שוחר וסיכו ת
את הערב פתחו במסיבה הגדולה

שנערכה לפתיחת החנות של בוי
ג׳ורג׳ בישראל. הזמר עצמו לא הגיע,

ריי| י 1 ״1־ ^ 111 ן ו^ן! המיליונר האוסטרלי, שהיה חברה של פנינה
^ | 111114 1רוזנבלום, הגיע עם בת־זוגו לחיים, הדוגמנית

׳אנגליה סוזן מקנילה. השניים בלטו בהפרש־הגובה ביניהם, לטובת הדוגמנית.

.במסיבה לבשה שימלה בנוסח מרי־זריסטי(בתצלום
מאחוריה) ,ממנהלי הח־שמאל)
היא בתם של אסי ואחרונה דיין.

אך שלח מברק ברכה. הרבה מעריצים
וחובבי האופנה הלונדונית נראו בין
החוגגים שמילאו את הרחבה הגדולה
בהמוניהם. למסתכל מהצד היה נדמה
שמדובר בהסרטת סרט זר: הכל לבשו
שחור, סיכות וחלקי־מתכות.
כשנגמרה החגיגה המשיכו החוגגים
למס־בת־ההפתעה למארגנת התצוגות
שלווה בן־גל, שנערכה במועדון פל־קה.
שלווה, שהיתה בחופשה ארוכה
מחוץ לביתה, לא חשדה במאום וההפתעה
היתה שלמה. למועדון המפואר
באו מאות מוזמנים, ביניהם גם מרבית
הדוגמניות, יצרני־אופנה רבים וסתם
יפים ויפות, המהווים קישוט לכל מסיבה.

המפורסמים יצגו ראש עיריית

1\ 1ך 1\ 1ךךךן 1ך 1מוותיקי הפיזמונאים בארץ, הפך באח־
\ / 1ן 111 1 1 1 1 #111 רונה איש״חברה פעיל. הוא שומר בקנאות
על פרטיותו ונראה מסתודד רבות עם העיתונאית אלונה קיש,

אשדוד אריה אזולאי והקבלן אדיה
פילץ. המנחה דן כנר ישב בפינה
מרוחקת בחברת ידידים. השגריר
המצרי מוחמד בסידני ורעייתו היו
אמורים לבוא בחברת המעצבת שושנה
בן־צור, אך אילוצים של הרגע
האחרון לא איפשרו את בואם, והם של

מיברק־ברכה.
שלווה, המארגנת במסגרת פרטית
את תצוגות ה־ 40 למדינת־ישראל,
קיבלה כמעט 200 מתנות, שכללו
בגדים, תכשיטים, כלי־בית, ספרים
ודיברי־קוסמטיקה. היא הודתה במיוחד
לבעלי המקום שתרמו את כל הערב.

1 1111טץךח 1בנו יפה״התואר של בצלאל מזרחי, שמח לפגוש
11 1 1 /1 11 11 במסיבה את שרון בריר, דוגמנית ובתה של העיתונאית
ברוריה אביזץ־בריר, שלא התרגשה מהצלמים שצילמו אותה.

כ תב 1 :ה1־ אנהליאב. צי ל ם: אבי 1ל ד מן

ף* אחד מלילות־השבת האחרות
נים החליטו כמה נערים רמת־גניים
לצאת ולבלות בתל־אביב. הם
בחרו ללכת למועדון־הריקודים שיח־קו,
השוכן בשכונת פלורנטין בדרום
העיר.
הם התלבשו במיטב בגדיהם, הזמינו
מונית, ונסעו למועדון.
כשהגיעו לשם הביט בהם שומר־הסף.
הוא נתן לחבורה להיכנס, אולם
עצר נער אחד .״אתה לא נכנס!״ הוא
פסק.
הנער היה חיים אלון, צעיר שחום־
עור ממוצא תימני. חבריו נכנסו למועדון,
והוא נותר בפתח. הוא עמד שם
וביקש מהשומר שוב ושוב להיכנס. גם
חבריו, שכבר היו במועדון, ניסו להפציר
בשומר־הסף לשנות את דעתו. רק
אחרי שעה וחצי של עמידה משפילה
מחוץ למועדון נעתר השומר לבקשות,
והכניס אותו פנימה.
״בהתחלה לא הבנתי למה הוא לא
מכניס אותי,״ מספר אלון ,״לא חשבתי

יעזור אם נפגין? אלה שבאים לשם יודעים
טוב מאוד שזו המדיניות.
ואלון :״הייתי מאוד רוצה שמי שיידע
על־כך לא יבוא לשם, אבל זה לא
יהיה ככה. יש די אשכנזים שיבואו, ואפילו
יהיו מרוצים מזה!״
כדי לבדוק את הדברים יצא צוות
העולם הזה במוצאי השבת האחרונה
למועדון. ביקשני מיחיא חיים ()22
ואריק יהוד 21 שני צעירים חביבים
מראש״העין, לנסות ולהיכנס למועדון.
יחיא, בעל עיני־תכלת בורקות, בן
לאב מרוקאי ואם תימניה, נראה כבן
עדות־המיזרח. הוא היה לבוש בחליפת־ג׳ינס
אופנתית, ובנעלי התעמלות. אריק
התימני, בחור צנום ושחום, בעל
מראה של ילד־טוב, נראה צעיר מגילו.
הוא היה לבוש בבגדים אלגנטיים בצבע
כחול.
שניהם ניגשו לכניסה, כדי להיכנס.
כשהגיעו לפתח, עצר אותם השומר.
״הוא הסתכל לי בעיניים, כאילו הוא
עומד לטרוף אותי!״ סיפר אריק ,״היה

״העולם הזה״ בחר
בשני < ?שכנזים
ובשני 1מיזוחים,
שניגשו למועדון

ווב חצעיוים
האשכנזים במקום
הסלקציה בכניסה

שזה קשור לצבע־עור לא רציתי להאמין
בכלל שיכול להיות דבר כזה.
אבל במשך הזמן שעמדתי בחוץ ראיתי
בבירור שעושים סלקציה — מי ייכנס
ומי לא. עמדתי שם המום, נדהמתי.
למרות שבסוף הכניסו אותי, נהרס לי
הערב. בילוי לא יצא לי באותו הערב,
רק עוגמת־נפש. איבדתי את כל מצב־הרוח.
מה שבטוח, יותר לא אחזור לשם!״
חיים,
נער אינטליגנטי ושקט, לומד
בכיתה י״ב. על מה שקרה לו הוא מספר
״רק מפני שזה חשוב שאנשים יידעו!״
בין חברים הוא מעדיף שלא לדבר על
הנושא.
״כשקורה כזה דבר מנסים לשכוח.
אני מנסה להדחיק את זה. בהתחלה
חשבתי מילא, זה קרה רק לי. אחר־כך
נודע לי שעשו את זה לעוד בני־נוער
ספרדיים. איר ההורים הגיבו? לא סי־

לי כל־כר לא נעים להסתכל לו בעיניים!״
השומר
הגבוה הביט בהם ואמר :״אין
כניסה! רק חברי־מועדון נכנסים!״
השניים עמדו בפתח וצפו בזרם בל-
תי־פוסק של צעירים אחרים, שנכנסו
לתוך המועדון. בעוד הם עומדים מבו־יישים
בפתח, שלחנו את הראל שטר־אוס
ומאיר אב-יעזר, שני צעירים בהירי-
עור, אשכנזים לעילא! שזו להם הפעם
הראשונה במקום. השומר אמר להם בנימוס
שתמורת 10 שקלים הם יכולים
להיכנס פנימה. הוא לא דרש תעודת־חבר.
אריק
:״זה ממש פגע בנו. נורא לא־נעים
לעמוד ככה, כמו עני בפתח, והעיניים
הזועמות של השומר, כאילו
עשינו משהו רע!״
בכל זאת אמר בהשלמה :״כל אחד
והדרך שלו. אני לא אלך להתווכח

הצדיקו אח

להראל שטואוס ולגאיו אביעזו תותר רהים ס. אין בעיות

צוות..העולם הזה״
ברק את החלונות
על א פא וט הי יד

הצעיוים המיזוח״ם
נערם או השלימו:
י, ז 1הזנותשיי

פרתי להם על זה, התביישתי!״
שלומית מסיקה וגיל אלון, שני צעירים
העורכים עיתון־נוער בשם בין ה־צילצולים
ברמת־גן, חשפו בראשונה
מה שהיה אז עד אז רק שמועה ברמת־גן.
״הכניסה
לצעירים מותרת, אבל אין
כניסה לשחומי־עור! אם השתזפתם יתר
על המידה בקיץ, או שהמוצא שלכם

איתו. זה המועדון שלו. הוא לא רוצה
אותי? לא צריך! אני אלך למקומות שכן
יכניסו אותי. אם הוא יבוא אלי לראש־העין,
אני אקבל אותו יפה.״
מדוע הכניס את שטראוס, ואת יחיא

השומר הבלונדי שעמד בפתח ענה
בכעס :״הם נראו כמו מסוממים. הם נר־

ליחיא חיים ולאריק יהוד אסור להיכנס למועדון. יש בעיה
מיזרחי, יש סיכוי שלא יכניסו אתכם
למקום. מנסיון.״
גיל אלון, אף הוא ממוצא מיזרחי,
מספר :״התופעה הזו מוכרת בין בני-
הנוער ברמת־גן. השמועה עברה, וחברה
מעדות־המיזרח יודעים שלא לבוא
למועדון הזה. בכל זאת החלטנו לכתוב
את הקטע על המועדון, כדי להזהיר את
אלה שלא יודעים.
״לצאת ביום שישי זה סיפור. עד
שמתכוננים, משיגים מונית פנויה ומגיעים
למועדון. חבל סתם שיחזרו כלעומת
שבאו!״
שלומית בת ה־ , 18 צעירה חיננית

שהיתה מבלה רבות במועדון :״אני
מכירה את המועדון הזה טוב, ואני יודעת
שזו המדיניות שם. מי שנראה שחור
לא ייכנס למועדון הזה!״ היא טוענת.
גיל :״המיקרה של אלון אינו היחיד.
אנחו יודעים על עוד מיקרים. מה דעתי
על זה? אני חושב שמי שנתן הוראה כזו
שלא להכניס ספרדים, משהו לא בסדר
אצלו. הרי זו ממש גזענות, ההפרדה הזו
היא בסיס לתורה היטלר. אני לא מבין
את אלה שמתנהגים ככה, הרי כל המטרה
של המדינה שלנו היא לאחד את
היהודים, בשביל זה הגענו הנה, בשביל
זה נשפך דם. לפני שמדברים על להס
תדר
עם הערבים צריך לפקוח את העיניים
ולראות מה קורה בתוכנו, בבית
שלנו!״
למרות נימת הכעס בדבריהם של
גיל, אלון ושלומית, הס משלימים עם
המצב.
״יש אשכנזים שרוצים להיות לבד,
בלי המיזרחיים. זו זכותם. חבל רק שיש
במועדון הזה מוסיקה טובה ותקליטנים
טובים!״ אומרת שלומית. גיל מוסיף:
״זה מועדון פרטי, וזו זכותם. אנחנו לא
יכולים להגיד להם כלום״.
בני־הנוער לא יעלו על בריקדות
כדי לשנות את המצב. שלומית :״מה

נימרוד טווי ליד מכוניתו
״שלא יכניסו כל אחד!״

— מנהל־בלא
(המשך מעמזד )20
למצב של חוסר ודאות, לשינוי תכוף
של המדיניות, להרגשה לא טובה של
הסוהר ושל האסיר, לחוסר ביטחון,
לחוסר איכפתיות ובסופו של דבר —
לאדישות, כך זה נראה לי.

או כמו שיכורים!״ ומיה גם הוסיף; ״הם
נראו כמו ערסים:״
נראה שעינו החדה של הבלונדי
טעתה באבחנה. אריק ויחיא, שני נערים
נחמדים, לא באו שתויים מבית־מרזח,
הם לא היו מסוממים ואף רועי־זונות,
כטענתו של שומר־המועדון, אינם.
ההבדל היחיד ביניהם לבין הראל
ומאיר הוא בצבע־עורם. לא לדברי
השומר, זה נשאר איתן בדעתו; הללו
מסוכנים לציבור.
שומר אחר, שעמד בכניסה, הוא
שיק, בחור גבוה הלובש קפקפים בעלי-
עקב, אולי כדי להוסיף גובה וכדי
שייראו מפניו כל המסוממים.
שיק מכחיש נמרצות אפלייה על
רקע עדתי .״זה בכלל לא עניין של
צבע! יש לנו טביעת־עין! אנחנו יודעים
מיד מי בסדר ומי לא! אנחנו לא מתכחשים
לזה שאנחנו סלקטיביים. לא
מכניסים לכאן כל אחד. אבל זה עניין
של. טיפוס, ולא של מוצא. עושי־צרות
לא נכנסים לכאן!״
ועושי־צרות כנראה הם שחומי־עור.
אחרת קשה להסביר כיצד נכנסו למקום
שני צעירים שהחזיקו בבקבוקי־בירה
בידיהם ושהדיפו ריח־אלכוהול. הם היו
אשכנזים.
הנערים הרבים שעמדו בכניסה למועדון
לא התרגשו מהתופעה. חלקם טו־

• יש כעם בקרב הקצונה
הבכירה בשרות?
אני חש את זה, אני יודע את זה, יש
התמרמרות, הדברים נאמרו ופורסמו,
זה לא סוד, כל המנהלים אמרו את
דעתם ואני חושב שבמערכת יש
קצינים וקצינים בכירים, שבהחלט
יכולים למלא תפקידי־מפתח בשרות
ואין שום צורך להביא אנשים מבחוץ.

• אתה מתכוון לתפקידים
בכירים חוץ מתפקיד הנציב?
כן. אולי בתחומים מסויימים, כמו,
למשל, מחלקת הקשר והאלקטרוניקה,
אם לא יימצאו מישהו בתוך השרות,
אני בדעה שחייבים להביא אדם
מבחוץ.
אבל צייר להבין שתזוזה של ארם
בתפקיד בכיר במערכת, זו תזוזת
שרשרת של לפחות 10 אנשים ואם
התזוזה לא קיימת, אין שום מוטיבציה
לשום סוהר לקבל על עצמו יותר
אחריות, כי הוא לא רואה שום עתיד
במערכת. הוא פשוט נתקע, ולדעתי זו
אחת הבעיות העיקריות של המערכת,
שיש יבוא של אנשים מבחוץ והסוהר
דורך במקום ולא ניתן לו קידום.

גיא שטראום וחברתו, רן גוטשטט
.אם לא יהיו ספרדים, זה יזרזם לנז לבואו־וקצוץ־שיער,
טוען שלשיחקז מכניסים
כל אחד, ודווקא זו חולשתו של המקום.
״היום המקום הזה מגעיל, דווקא בגלל

הם צעיוים וגידים.
בגדו צבע עורם
קבע השומו: הם
מסוממים, שינווים,
עוסם !
שמכניסים את כל השחורים שפעם לא
הכניסו. אלה שעושים חארקות
במכוניות, שמדברים במילים כמו
,וואלא׳ ,ומדברים לא יפה.״
ענים, כמו השומרים, שהסלקטיביות
לא קשורה בצבע .״יש טיפוסים צ׳ח־צ׳חונים.
זה בכלל לא קשור לעדה, אלא
להתנהגות!״ אומר זורי רבינוביץ, חייל
טרי המבלה במקום.
נמרוד טווי ,״צפון תל־אביבי״ כפי
שהוא מכריז בגאווה, הגיע למועדון

במכונית מפוארת, חדישה וכסופה.
״כשאני יוצא לבלות, אני רוצה מקום
על רמה, לא מקום שמכניסים כל אחד.
הנה, בקולנוע רן מכניסים ילדים מבתים
וחולון, ולכן אין פלא שיש שם
דקירות ומכות!״
רמי גולן, מבלה נוסף במקום, גבוה

אבל לא כל בני־הנוער כאן עושים
את ההפרדה בין ״שחורים שהם בסדר״
לבין ״השחורים״ בכלל.
קבוצת־נערים מרמת־השרון מודה
בפה מלא שרק לכבוד ייחשב לה לבלות
במקום המאוכלס באשכנזים בלבד.

מגורש חיים אלון(משמאל) ועורכי־עיתון גיל אלון ושלומית מסיקה
״אזי מנסה להדחיק את זה, לשמח מה היה ר

• אני מבינה שיש בעייה
כאובה נוספת והיא נושא
השכר?

זוהר רבינוביץ
.ציחציחים זה לא עדה וגיא
שטראוס, נער יפה מרמת־השרון,
מחבק את חברתו הבלונדית ואומר:
״לא רק שזה לא מפריע לי שלא מכניסים
שחורים. להיפך, זה רק יוסיף. לא
נעים לומר, אבל בכל אירוע מי שגורמים
לבעיות הם אלה מעדות־המיזרח.
הם אלה שעושים צרות״.
רן גוטשט בן ה״ ,20 אף הוא מרמת־השרון,
מוסיף :״אילו הייתי שומע שבמקום
מסויים אין ספרדים, זה היה גורם
לי לבוא לשם, בהחלט. למה? כי אני
יודע שזה יהיה מקום שנעים לבלות בו,
בלי סכינים, מכות וצרות.״
החבורה מרמת־השרון מסיימת את
דבריה ונכנסת פנימה למועדון. יחיא
ואריק מראש־העין חזרו הביתה.
עופר נאווארו, בעל מועדון שירוקז,
טוען שבמועדון אין סלקציה על רקע
עדתי.
אם כן מה על הצעירים שלא ניתן
להם להיכנס? ״לשומרים שלי יש טבי־עת־עין
ואני סומך עליהם בעיניים עצומות.
אפילו אם תגידו לי שהצעירים
הללו הם בוגרי קורס־טיס וסיירת־מט־כ״ל,
והם חברה נהדרים, השומרים שלי
אמרו שהם מסטולים ושיכורים, ואני
סומך עליהם. אם השומרים לא מכניסים
מישהו, יש לזה סיבה.
״נכון שיש הוראה שלא להכניס כל
אחד למועדון, אבל זה לא קשור לצבע
דווקא, מכיוון שלא מכניסים לכאן כל
אחד. המועדון נקי מכל הדברים שקורים
במועדונים אחרים.
״אם השומרים מפספסים שניים מתוך
מאה, אז עדיף לי שהשניים הללו
ייפגעו, והמועדון יהיה נקי.
״באי המועדון אומרים שיהיו מרוצים
אם לא יכניסו כאן שחורים? אז
אצלם הגיזענות. היא באה מרמת״הש־רון
ונאות־אפקה. הגיזענות היא בבתים
שלהם, ולא כאן.
״חוץ מזה, גם אני שחור.״

׳טי כרס, צילם ציד; צפריר ₪

כן. סוהר שמתגייס לשירות מרוויח
700 וכמה שקלים לחודש. הוא עובד
במישמרות של 48 שעות, וכשהוא
יוצא הביתה ל־ 48 שעות, הוא מבלה
לפעמים שלוש־ארבע שעות נסיעה
בכל כיוון על חשבון זמן החופשה שלו.
כשהוא בכלא הוא עובד 36־40
שעות מתוך מישמרת של .48 הוא
מגיע ב־ 12 בצהריים, נכנס לשמירה
של ארבע שעות על המיגדל, או כזקיף
אגף. אחר״כך מחכה לו תפקיד נוסף,
למשל, לקיים יום ביקורים, ואז הוא
ממשיך ארבע שעות נוספות. אנחנו
קוראים לזה תרומה, כי זה בא על
חשבון שעות המנוחה שלו. בשירות אין
תקנים לאירועים מיוחדים ואם יש
אירוע או מצב חירום או במיקרה
שצריך ללוות אסיר לבית־חולים או
לחופשה מיוחדת הביתה, כל זה נופל
על הסוהר.
ואז, אחרי שהוא מסיים את
המישמרת שלו, הוא נוסע הביתה
באוטובוס או בטרמפים, כי אין לנו
סידורי־הסעה. וכשהוא מגיע הביתה
אחרי ארבע שעות נסיעה אין לו ראש
למישפחה והוא רק מחפש את המנוחה
שלו.
זה אדם שנמצא במתח, בחזית, כי זה
חלק משמירת ביטחון־הפנים של
המדינה.

• אבל הישוו אתכם לצה״ל.
הישוו לצה״ל רק בשכר ולא
בתנאים. וגם זה אינו מספיק לדעתי.
אני חושב שהשכר צריך להיות ייחודי
בהתאם לעבודה שעושה סוהר-ולשעות
שהוא משקיע.
זו עבודה שאין בה יום אחד של
שקט. על מנהל כלא, למשל, מוטלת
אחריות רבה 24 .שעות ביממה 365 ,
יום בשנה. גם כשאתה בחופשה אפשר
להקפיץ אותך בכל רגע, ואתה מבקר
ביחידה ביום, בלילה, בשבתות ובחגים,
כי האחריות מוטלת עליך.

• ברחו לך אסירים?

ברחו לי לא פעם.

• מה ההרגשה?
מחורבנת. הרגשה זיפתית.

• הרגשה שנכשלת?
לא באופן אישי.

• הרגשה של אכזבה?

הרגשה לא טובה, שבאיזשהו מקום
לא עשית מספיק טוב את העבודה,
שהסגל לא היה טוב מספיק, שהיה
פיספוס.

• אתה חושב שמנהל בית־סוהר
צריך להיות קשוח?
קשוח ואנושי.

מנגד

לאדה ששואלים למה
ולאלה שישאלו
הספר מנהיגות במילכוד של דינה פורת, כמו
ספרים ומאמרים רבים אחרים, עוררו שוב את
השאלה שאינה נותנת לנו מנוח בשנים האחרונות.
מתברר
כי בימי מילחמת העולם, בשנים
1942־ , 1945 שעה שהגרמנים רצחו בדם קר מיליוני
יהודים באירופה, ידעו יהודי הארץ, כמו
יהודי העולם, מה שנעשה; הדברים היו גלויים:
העיתונים הודיעו על כך, אנשים שנמלטו סיפרו
על האימה, הגיעו מיכתבים, אנשי המחתרות
באירופה פירסמו את הרצח, הכל היה גלוי. ואף־
על־פי־כן, החיים נמשכו כרגיל — ויש הטוענים,
אפילו טוב מהרגיל — ואיש לא יצא לרחובות
וצעק: אנשים חפים מפשע, אחינו ואחיותינו
והורינו ובני מישפחותינו נטבחים: איש לא חדל
משיגרת חייו. איש מיהודי הארץ או התפוצות
לא הפסיק לעבוד, לא יצא לרחובות ביום ובלילה,
לא היכה בשערים, לא צעק, לא אמר: לא נמשיך
בחיים כרגיל, עד אשר יעשו אומות העולם
להצלה, להפסקת הרצח, להקלה(ואנו יודעים כי
היו דרכים להפסיק את הרצח או, בכל אופן, להציל
רבים).
השוחט שחט, והחיים נמשכו.
ואלה מבינינו שחיו אז, בין אם היו ילדים או
מבוגרים, איננו מבינים כיום כיצד קרה הדבר —
העם היהודי נרצח ואנחנו שתקנו, להוציא מחאות־שיגרה
מבישות. ובודאי שאלה שנולדו אחר־כך
אינם מבינים את טעם השתיקה הזו. והרי אנו
יודעים מי היו בני אותו דור: מהם חלוצים, מהם
מוסריים שבבני אדם, הם לא היו טובים פחות
מאתנו, הם אהבו את בני מישפחותיהם ובחלו־מותיהם
לעיתים צעקו על אובדנם, אבל המשיכו
בחייהם.
ואנחנו שחיינו אז, ושעדיין לא חיינו אז, איננו
יכולים להבין, איננו יכולים לתפוס: הכל היה
גלוי לנגר עיניהם, והם שתקו. כיצד קרה הדבר?
מי שמבקש תשובה לשאלה, כיצד זה חברת
אנשים ועם רואים נגד עיניהם שיכרון, אובדן,
רואים אימה באה — רואים, ואינם עושים מאומה,

עור לדוגמה. הנה ראו כיצד פועלת ההיסטוריה
לנגד עינינו: לדעת הכל ולעמוד חסרי־אונים.
אדוני המורה, נא להסביר את הדבר אם וכאשר
ישאל אותך תלמיד, מדוע זה שתקתם בימי הרצח.

שלמה שבא

עיתונאי קטנים?
ייתכן מאוד שמשהו באמת רקוב בממלכת הטלוויזיה
שלנו. ייתכן־גם־ייתכן שעל כל עובד המשרת
אותה בנאמנות ובכישרון, ולפעמים אפילו
בהרגשת שליחות — מצויים בה שניים או שלושה
אוכלי לחם־חסד (אבל לא קרואסונים, לא
במשכורת שלהם
ייתכן איפוא שבאמת דרושה רפורמה מינה־לית.
מה שקורץ בלשון ימינו ייעול או התייעלות
(מילה יפה יותר לפיטורין) .ייתכן גם שאי־אלה
תוכניות ומישדרים לא הגיעו, ואולי גם אין סיכוי
שיגיעו בעתיד הקרוב לרמה הרצויה.
אני גם נכון להסכים שיש כמה אנשים שאינם
אוהבים מה שמני פאר או רבקה מיכאלי עושים
בטלוויזיה, או מה שהם לא עושים. עד כאן הכל
מקובל עליי.
אני בוודאי סבור שיש בטלוויזיה שלנו עודף
של סדרות אמריקאיות שעצם הצגתן מהווה עלבון
לאינטליגנציה. ודאי וודאי שיש בה מחסור
בסירטי־איכות ובתוכניות־איכות מיובאות. ההתרכזות
בסרטים דוברי אנגלית — על חשבון סרטים
דוברי צרפתית, איטלקית, רוסית, יוונית,
ספרדית ואפילו גרמנית, וכו׳ — היא מופרזת
מאוד ובלתי־רצויה מכל הבחינות. ממילא צריך
לצרף לסרטים — גם אלה הדוברים אנגלית —
תרגום, וממילא אנו נידונים לקרוא את מחבריהם
האנאלפבתיים והוולגאריים של תמלילי דיאלוגים
אלה מתרגמים ץ סוזסו! או ג03ע 11$$ק(ככי־נוי־חיבה
לאשה) ללשון ״קוסית״ ,מתרגמים ״סידר
אותו״ ללשון ״הכניס לו ברז״ או ״הבריז אותו״
,מתרגמים יפהפיה ל״שאפה״ וטובת־הנאה
ל״צ׳ופאר״ .הרחוב ורן בן־אמוץ ניצחו. על כל
אלה אין עוררין.
אבל מה שברור באותה מידה הוא שהטלוויזיה
שלנו היא בחזקת פלא. פלא־פלאים. אם אומר
שראיתי טלוויזיות הרבה בכמה ארצות שאת
לשונותיהן אני שומע, הרי זה רק כדי להצהיר כי
לא ראיתי הרבה תוכניות תיעודיות טובות יותר

פנחס כהן־גן: מימד קטן, הדפס
אפשר שהוא יכול למצוא תשובה לכך במה
שנעשה סביבנו בימים אלה.
הלא הדברים עכשיו ברורים לגמרי: תוך עשרים
שנה יהיה מיספר היהודים ומיספר הערבים
במה שמכונה ארץ־ישראל השלמה — שווה.
תהיה זו חברה של שני לאומים, בדרך ללאום
האחד, ולא יהיה זה הלאום היהודי. עצמאות
היהודים בת מאה השנים, המאמץ העליון האחרון
של העם היהודי לחירות־עצמו — תפוג. להוציא
את כהנא ואוהדיו, בקול ובשקט, אין איש שיכול
להצביע על התפתחות אחרת.
ואף־על־פי־כן, איש אינו צועק. מדברים, נואמים,
מתווכחים, כותבים. איש איננו יוצא לחוצות
וצועק: לא תהיה מדינה יהודית! העם היהודי שוב
יוצא מן ההיסטוריה, חוזר לחיות בצילן של אומות
אחרות, או שהולך לטמיעה, ואין איש צועק: הצילו,
מהר! הזמן איננו בן־בריתנו, הזמן הוא בן-
בריתו של העם השני בארץ.
וגם אני אינני כותב דברים אלה כדי להרתיע.
אני אומר דברים אלה מסיבה אחרת לגמרי: כשי

הטובות שבסוגן אצלנו. לא ראיתי בשום מקום
— כולל באנגליה — מישורי חדשות טובים
יותר מאלה שלנו. בעיקר, לפני שעלה עליהן
הכורת הפוליטי בשנים האחרונות. וגם זה: מראיינים
כרם עברון וירון לונדון, אלימלך רם
ויעקב אחימאיר, אלישע שפיגלמן ויצחק רועה
— הרבה ארצות ״מפותחות״ היו מתקנאות בנו
אילו ידעו שהם ושכמותם מצויים אצלנו, ולא
בצימצום. דייוויד פתסט האנגלי, בכבודו
ובעצמו, היה יכול לקבל מהם כמה שיעורים.
שלא לדבר על מצחיקנים וסטיריקנים אינטליגנטיים
כשלמה ניצן, ועוד לא התחלתי אפילו
למנות.
והפלא הזה התרחש לנגד עינינו, בתרבות לא־תרבות,
תרבות מהגרים חסרת־מסורת, בתקציב
לא־תקציב ותוך אי־הבנה, ביקורת דילטאנטית
ולעיתים קרובות מרושעת, תוך שיסוי ושינאה
מכל עבר.
והפלא הזה התרחש בחברה שלא היא ולא
העומדים בראשה רוצים או ראויים(בעצם, גם זה

וגם זה) לו. ואכן, הם גם עשו כל מה שלאל־ידם
כדי להעבירו מן העולם, ליטול מן הטלוויזיה
שלנו את כבודה, להשפיל את עובדיה, ליצור להם
תדמית של עוכרי־ישראל, לשסות בהם את הרחוב.
לבטל
אותם ממלאכתם על־ידי דחיקתם לפינה,
מילחמת־התשה, משכורות שאינן מפרנסות
את בעליהן בכבוד, מאלצות אותם לצאת לחאל־טורות
שקלונן בצירן, וכו׳ וכו׳ .היד עוד נטויה!
כך נהגו גם במורים, ברופאים, בפרופסורים,
באחיות. וכך נוהגים בהם עכשיו. בהבדל אחד:
שעסקנינו ופוליטיקאינו חשים עצמם תלויים
יותר בטלוויזיה ולפיכך שינאתם אליה רבה יותר.
וכגודל השינאה כן גודל השיסוי.
ועל רקע כל זה מדהימה שתיקתה הרועמת של
העיתונות(הכתובה) שלנו. אלה מבקשים ״השוואת
שכר״ ,ואלה נעשו פתאום — לראשונה בחייהם
—אובייקטיביים״ ,יעני :״מדווחים״ בלבד.
ועל רקע זה מדהימה עוד יותר שתיקתם של
סופרי־ישראל, שהטלוויזיה שלנו — אוי לאוזניים
שכך שומעות! — עשתה למענם לא מעט.
שותקים הסופרים, ובכלל זה אלה שאינם בוחלים
כלל וכלל בהופעות •על גבי המסך/המירקע/ה־אקרן,
ושותקת אגודת־הסופרים ושותקים המוספים
לספרות ושותקת האקדמיה.
אבל מה לי כי אלין עליהם?!
הלא גם אני עצמי שתקתי עד עכשיו. עסוק
הייתי במילחמות אחרות עד שנשתכח ממני שכל
שאנו לוחמים בו בכל מקום ובכל תחום בארץ
הזאת — מילחמה אחת היא. המילחמה על דמותה
של הארץ הזאת ועל עתידה.
״עיתונאי קטן אולי, יש גם כאלה. והם
אפילו אינם מעטים.
אבל יש גם טלוויזיה גדולה. ובנו תלוי הדבר
אם תגדל עוד יותר ותשתפר או שתיעשה דומה
יותר ויותר לזו של שכננו הצפוני אסאד, שב־תוכניותיה
אני צופה לעיתים בשעות לילה מאוחרות
על גבי המסך/אקרן/מירקע שלי בחיפה.

__נתז זד

שערוריית פרס,
ישראל -המשך
בשלב זה כבר צריך להיות ברור לכל שאין לנו
שום כוונה לרדת מנושא פרסי ישראל עד שהדברים
יבואו על תיקונם או לפחות עד שכל הציבור
יידע, יישום — וישרוק ...כדרך שאין לנו כל
כוונה לחדול מן המעקב שלנו אחרי הנעשה
בתחום התמלוגים לסופרים אל שאילת סיפריהם
בסיפריות הציבוריות או אחרי הנעשה בשדה שימור
אתריה ואנדרטותיה של תל־אביב (וערים
אחרות) ,וכן בכל נושא אחר בתחומה של תרבות,
שבו זכותו של הציבור לדעת גוברת על זכותם
של עסקנים לפעול ולרקוח את מרקחתם בצינעה.
גם בנושא זה של פרסי ישראל מעולם לא
היתה הכוונה להתאנות אישית ל״ממונה״(קרי:
פקיד) זה או אחר, יהיו מחדליו אשר יהיו, כי אם
להפנות את אלומת האור לעיוותים, למחדלים
ולנוהגים הביזאנטיים המקיפים פרס ממלכתי
שאמור היה להיות היוקרתי ביותר במדינת ישראל.
הפעם
— במקום טיעונים וטענות: חופן עובדות,
כולן מבוססות על חוברת בשם ״פרסי ישראל
התשמ״ו״ ,המונחת לפנינו ואשר אותה הוציא
אותו ״ממונה״ לקראת מועד חלוקת הפרסים
בשנה שעברה. כמקובל, מופיעים כאן שמותיהם
של כל הזוכים בפרס למקצועותיו — מיום
היווסדו בשנת . 1953
לא התעצלנו וערכנו רשימה קצרה בשני
תחומים מידגמיים שבהם יש לנו בקיאות־מה.
נדמה לנו שהעובדות מדברות בשם עצמן.
אנחנו מביאים איפוא, אלה לעומת אלה, בשתי
רשימות נפרדות, את מי שאפרים קישון כינה
פעם בשם הזוכים המאושרים והעוסקים הלא־מאושרים
של הספרות והאמנות הישראלית.

פרס י שראל לספרות
קיבלו: יעקב כהן(פעמיים!) ,חיים הזז, דוד
שמעוני, ש״י עגנון(פעמיים) ,זלמן שניאור, יצחק
למדן, גרשון שופמן, מרים שטקליס־ילן(אכן כן,
פרס ישראל לספרות, לפי המצויין כאן!) ,יעקב
פיכמן, אורי צבי.גרינברג, אליעזר שמאלי, י״ד
ברקוביץ, יעקב כהן, ס .יזהר, עזרא פליישר (״י׳
גולה״ בשמו הספרותי) ,יהודה בורלא, אליעזר
שטיינמן, שלמה צמח, שלמה דיקמן(המתרגם!),
אברהם שלונסקי, אביגדור המאירי, נתן אלתרמן,
אבא קובנר, לאה גולדברג(לאחר פטירתה, אם
זיכרוני אינו מטעני) ,יוכבד בת־מרים, ש׳ שלום,
שמעון הלקין, אמיר גילבוע, יהודה עמיחי, אהרון
אפלפלד.

פיזר 63 ור

י1ן יז

(זמיון
( \ 7י ר 06 ׳ 7נו ר
^ 1רן^ריר 4י־ן \,ץ?י! . 2

(זזי&ניי

( 7כ ר

גזיגי}\

ח ז 1אי ( ליו ד

לא קיבלו (בסדר מיקרי, כולם סופרים ומשוררים
שהיו בחיים בתקופה שלאחר יסוד הפרס)
:אהרון ראובני, יונתן רטוש, זלדה, אבות ישורון,
אברהם חלפי, אלכסנדר פן, דבורה בארון
(נפטרה ,)!1956 מרדכי טמקין, עזרא זוסמן, נוח
שטרן(נפטר ,)1960 יעקב אורלנד, אהרון אשמן,
יהושע בר״יוסף, יעקב חורגין, שרגא קדרי, מרדכי
אבי־שאול, דוד מלץ, אברהם קושניר, דוד שחר,
עזרא המנחם, עמליה כהנא־כרמון, נסים אלוני,
גבריאל פרייל, וכמובן — אסתר ראב.
במילים אחרות: מרים ילן־שטקליס, יעקב כהן
(פעמיים!) ושלמה דיקמן — כן. יונתן רטוש,
אהרון ראובני, אבות ישורון, אברהם חלפי, דבורה
בארון וזלדה — לא! ישעיהו אברך ושלום רוזנפלד,
בכל הכבוד הראוי, שלמענם אף המציאו
מדור מיוחד ,״מסאות — פובליציסטיקה עיתונאית״
— כן. אבל שלמה גרודזנסקי — לא.
שלמה צמח — כן. ברוך קורצווייל — לא. נתן
רוטנשטרייך — כן אבל ישעיהו ליבוביץ — לא.
העיוות, המחדל והיעדר הפרספקטיבה ההיסטורית
חמורים עוד הרבה יותר כשאנו עוברים
לתחומי הציור והפיסול.
באן קיבלו: זהרה שץ יוסף זריצקי, מרדכי
ארדון, מארסל ינקו, יצחק דנציגר, אריה ארוך,
ראובן רובין, דני קרוון, פנחס ליטבינובסקי*? ,נח
טיכו, יוסל ברגנר, בתיה לישנסקי ויחיאל שמי.
(אגב יוסל ברגגר הסכים לקבל רק בתנאי שיוסיפו
גם את אנה טיכו לחתני אותה שנה!).
לא קיבלו: אביגדור סטימצקי, אהרון גלעדי,
•יחזקאל שטרייכמן, אריה לובין, נחום גוטמן(הוא
קיבל בתחום ספרות הילדים שמשון הולצמן,
דויד הנדלר, יצחק פרנקל, ציונה תג׳ר, אריה נבון,
מירון סימה, ליאון אנגלסברג, יחיאל קריזה,
אביבה אורי, רודי להמן ועמיתיו הפסלים ציפר,
פריבר, אחיעם, אלדובי, פייגין: ג׳ניה ברגר, משה ׳
קסטל, אליהו גת, רוברט בזה, לאה ניקל, משה
ברנשטיין, יעקב פינס, יהושע גרוסברד, פנחס
אברמוביץ, יעקב אייזנשר, אהרון אבני, אהרון
כהנא, משה מוקדי, אביגדור אריכא, צבי מאי-
רוביץ, ישראל פלדי, שמואל בונה, אוזיאש הופ־שטטר,
יעקב וכסלר, אהרון כהנא ו — לא ייאמן!
— מרדכי לבנון, זאב רבן, שמואל עובדיהו,
לודביג שוורץ, איזידור אשהיים, יוחנן סימון,
יעקב לוצ׳אנסקי, לודויג קרקואר ויעקב שטיינ־הארדט!!
ועוד
לא הזכרתי עדיין את שמו של איש מן
ה״צעירים״ (״צעירים״ נחשבים בישראל בני הארבעים
עד שישים לא את עמוס עוז ולא את
דליה רביקוביץ, לא את חנוך לוין ולא את תו־מרקין,
לא את פינחס כהן־גן ולא את קדישמן, לא
את פינחס שדה ולא את דויד אבירן, לא את יעקב
שבתאי המנוח ולא את א״ב יהושע, לא את גרבה
ולא את רפי לביא וגרשוני.
ומובן שלא הזכרתי את אלה שממילא אין להם
סיכוי משום שעוד לא הכירו בהם כב״קטיגוריה״:
עמוס קינן ודן בן־אמוץ ואפרים קישון. אחרי הכל,
מי הם ומה עמלם לעומת זה של טל ברודי שכבר
זכה בפרס ישראל על ״תרומה מיוחדת לחברה
ולמדינה בכללה בתרבות הגוף״.
לא פחות ולא יותר. וכך, בשיטות ״פרסיות״
כאלה, מקנים כאן ״ידיעת הארץ ואהבתה״ ״מ־

מונים״ למיניהם בחסותו של שר סחינון־־והתר־נ.ז

בות•

מכתבים ותגובות

הק.3.ב. של
פרסי ישראל
רק בשל מחלתו של מר משה גילבוע ומשום
סיבה נוספת אותה ביקש להעביר לידיעת מערכת
דף חדש כדי שנתחשב בה בבואנו להגיב על
דבריו(השלם הזה ,)11.11.87 רק בשל כך הנני
מבליג ומתיר להערותיו, לפחות אלה הנוגעות בי,
להישאר בלא מענה הולם. ועם זאת, מפתיע לראות
איש זה, הנחשב לראש הק.ג.ב. של פרסי
ישראל בעשור האחרון, רוקד בעת ובעונה אחת
בשתי חתונות: בחתונת האמיצים הששים אלי־קרב
ובחתונת הפחדנים פקי־הברן. שהרי אם מתקיימות
בו שתי הסיבות הנזכרות, הדורשות
הבלגה מיוחדת, הליכה על בהונות ושימוש בכסיות
משי בכל הנוגע לו, כיצד מעז הוא להשתתף
במישחקים אסורים אלה?
ושמא יש כאן כוונת־מכוון: לעוול ככל הניתן
ואחר־כך לדרוש חסינות מעונש?
טוב יעשה אם ידיר רגליו מגובי־אריות אשר
אינם מקנים לאנשים מסוגו, ובעצם לשום אדם
חסינות רה״לוקס או הזדמנויות נוספות, מה־גס
שחטאיו והחטאותיו עומדים אחד לאחד ומבקשים

5יהסיה•

שמעון צמרת

אץ תמימות־דעים
בהקשר למכתבו של הצייר משה ברנשטיין
אשר הופיע בדף חדש מיום ,28.10.87 נא קבלו
מיספר ציטטות:
א הבעיה ...היא (כרגיל) בעית הבעיות
של האסתטיקה, הווה אומר, העובדה הבלתי-
ניתנת לעירעור שבני אדם אינם תמימי־דעים
בשאלות אסתטיות. כאשר מתעורר ויכוח בין
ראובן לשמעון(למשל, ראובן אומר שתמונה זו וזו
צעקנית, ושמעון מכחיש זאת) אין כל דרך מקובלת
להכריע ביניהם ולקבוע מי צודק ומי טועה.״
עדי צמח, מסא לאסתטיקה, ענד .54
ב איננו מסוגלים להשתית את הידע
שלנו על מערכת פורמלית מסודרת ובוודאי
שאיננו יכולים לשרטט את הגבול שבין ״ציור
טוב״ לבין ״ציור גרוע״.
יובל קנב, תבניות וחמשת, עמי .21
ג נשאלת השאלה אם יכולה האסתטיקה
...לספק אותן נורמות שמחפש המבקר,
כלומר נורמות ...להעריך יצירות מנקודת־ראות
קבועה. על השאלה הזאת אני משיב תשובה
שלילית.״
מנחם ברינקר, אסתטיקה
כשרת הביקורת, עמי .89

דותן עמנואל

גרשון קגיספר

לירות לבנים
בלניש־או
(רישומי מסע{
עתה החל המסע צפונה. עולים על הט 1פ 1לב
והיעד מוסקווה.
תחנת הרכבת במוסקווה. סמוך לחצות, וכאן
עדיין שעת דימדומים מתמשכת, אווירת ביך
ערביים. תכונה מואצת של נוער קומסומול,
צעירים ענובים בצעיפים אדומים, מזוודות
ותרמילים בידיהם — יוצאים למחנות־עבודה
קיציים. גדודי־עבודה סטודנטיאליים. צעירים
וצעירות לבושים מדי צבא ועליהם תג אדום,
שלוש אותיות קיריליות מודפסות בשאבלונות
גסות מעל הכיסים השמאליים — סימן־היכר
לשייכות.
הורים נרגשים נפרדים מילדיהם ה״פיונרים״
(החלוצים) .זאטוטים במיגבעות נייר ׳אדומות
מפוזרים ככלניות בשטח הענקי של רחבת
התחנה. הנוסעים מחזיקים בידיהם מזוודות
קטנות עטופות בנייר־אריזה חום הקשור בחבל גס

— הוראות קשוחות של הנהלת הרכבת, כך
נאמר לי. סטנדרטיזציה בכל.
המון רב צובא על פיתחי הקרונות ומחכה
לפתיחת הדלתות. להקות זמרים מלוות
בגיטרות ובתופים, אי־פה אי־שם בוקעים גם
צלילי מפוחית מעוררי נוסטלגיה. זוגות צעירים
שזה עתה באו בברית הנישואין, הכלות עודן
מצועפות בלבן ופרחים בידיהן, יוצאים ברכבת
לירח־הדבש שלהם ישר מן החופה.
המולה רועשת וגועשת, עליצות מכל עבר,
קראקוביאק מסורתי מתנגן תוך כדי היווצרותו
של מעגל ספונטאני. זוג אחד מפליא בריקועי
מגף ובדילוגים אקרובאטיים, כשהכל מלווים
אותם במחיאות כפיים קצובות לעידוד. שמחתי
על כך שהנסיעה צפונה לא התקיימה במטוס
אלא ברכבת לילית.
על ״הלילות הלבנים״ של לנינגראד סופר
רבות. לילות לבנים אלה הותירו עיקבותיהם
בשיר ובסיפור הרוסיים, החל בספרות הקלאסית.
לראשונה הופך הדימוי המופשט לממשי בשבילי
— באותה רכבת לילית היוצאת ממוסקווה סמוך
לחצות, שעה שהבירה עודה נתונה באור דימ־דומים.
עכשיו מתמשכים תעתועי האור והחושך
במיקצב הלמות גלגלי הרכבת המתכתיים —
כשאני נרגש מכדי לחטוף תנומה, מתעקש
למצות כל רגע של דהירה לילית מוזרה זו
הממחישה לי לראשונה את המושג ״ליל־יום״ .עם
שחר אנו מגיעים ללנינגראר, שחר המפציע
מתוך דימדומי הערב. השעון מורה על השעה
6.45 בבוקר.
בניגוד למוסקווה העצומה, מרובת המרכזים,
המפוצלת והמשוסעת, תחנת הרכבת המרכזית
בלנינגראד שוכנת בקצהו של ״נייבסקי פרוספקט״
המפורסם. כלומר, בקצה השדרה המרכזית
המובילה אותך כאן לאורך קילומטרים עד
למעגני הנייבה, הנהר האדיר המקשר בין חלקי
העיר ולו תפקיד של גיבור מרכזי בבלאדה
המפורסמת של מאיאקובסקי 150 מיליון״.
״ — רוסיה כולה /אחד איבן /וידו שלו —
נייבה״...

התגוררו בעבר הפרשים שומרי־ראשו האישיים
של הצאר.
רחבה ענקית מרוצפת אבני שפה עשויות שחם
משמשת בלנינגראד תכלית דומה לזו של הכיכר
האדומה במוסקווה.
בינות למיבנים עטורי הכרובים המגולפים
ובעלי החלונות הנושאים את תווי הבארוק
האופייניים, נגלה נהר הנייבה. גשרים וספינות
במעגניו ההומים אף הם מבקרים. בקו־האופק
משורטטת לה בקווים פאסטליים טירתו של פטר
הגדול ששימשה בשעתו אי־גזירה, כאותן טירות
אגדתיות אליהן נהגו הצארים להגלות את
מתנגדיהם מבית ומתנגדים מן החוץ.

מושלם מדי
הציפיות לעבור ולוא משהו מהווייתם של
אותם עשרה ימים מפורסמים שזיעזעו את העולם,
תוך מיפגש בלתי־אמצעי עם כל אותם מיבנים
היסטוריים ששרדו מאז המהפיכה בדמותם
המקורית, עלו על שירטון הגנים הפאסטורליים
המוריקים, הטירות וכיפות הזהב הפראבוס־לאביות,
כולן מלוטשות״בורקות ושזורות זו בזו
בצורה כה מושלמת עד כדי ליצור מראה מתחנחן

חמישים רנזבראגדטים
בהגיעך עד סמוך לגדות הנהר, אתה עולה
בשדרה הניצבת לנייבסקי פרוספקט, שבקצה
קשתות־ענק השזורות זו בזו ויוצרות נפחים
אימתניים.
מיד עולה בזיכרון הקטע הדרמאטי המתאר
את הסתערות ה״גווארדיות האדומות״ על שערי
המתכת הענקיים של ארמון החורף הצארי. גלים-
גלים פורצים בעוצמה ״אייזנשטיינית״ (גאון
במאי הקולנוע הסובייטי של שנות השלושים
והארבעים) בסירטו התיעודי ״עשרת הימים
שזיעזעו את העולם״ על פי סיפרו של ג׳ון ריר.
אותם שערים חסמו אז את הדרך לארמון. עתה
שרויה כאן אווירה אידילית, המנוגדת כל־כך
לרוחה של אותה סצינה קולנועית. וזאת למרות
נחשולי המבקרים שתפסו את מקומם של
המסתערים על הארמון. הללו ניצבים כאן בסדר
ובמשמעת מופתית, בתורים ארוכים ומפותלים
המקיפים כנחש עקלתון ענקי את האגפים הרבים
של הארמון. הם ממתינים לתורם לבוא בשערי
הארמיטאג׳ — אולי המוסיאון היוקרתי ביותר
באירופה, הן בזכות היקף חללי־התצוגה העצומים
שבו, בהם מוצג רק חלק מיזערי מאוצרות
האמנות האדירים החבויים במרתפיו, הן בזכות
האוסף הגדול ביותר של ״רמבראנדטים״
(כחמישים ציורי שמן) שבו, ואשר גולת הכותרת
שלהם היא רחל המצפה ליעקב, אחת היצירות
החשובות ביותר של הגאון ההולנדי. כאן מצויה
גם יצירתו האחרונה בממדים גדולים, ש 1בו של
הבן הא 1בד — רוחבה כשני מטר וגובהה שני
מטר־וחצי. אחרי ״הצלחתם״ השלומיאלית של
הרסטוראטורים והמשפצים ההולנדים, אשר בעת
שיחזור מישמרת הלילה המפורסמת שנפגע
בזמנו בידי סכינאי מטורף ,״ניקר אותה ביסודיות
רבה כל־כך, עד שכל הקטעים שהאמן בחר
להציגם בצל דרמאטי, הוארו לפתע, והעימות בין
אור וצל האופייני כל־כך ליצירותיו נעלם כלא־היה,
הפך ש1בו של הב! האובד שבכאן לציורו
החשוב ביותר בממדים גדולים של האמן שנשתמר
כמות שהיה במקורו.
אווירת השלווה שבכאן מודגשת על־ידי
המיבנים האדירים גדושי הפיתוחים, המכוסים
בחלקם בפיגומים. דרכם של אלה מתגלים קיטעי
תבליטים פיתוחי מעקות ומוזאיקות הזוכות
ל״טיפול״ זהיר ביותר בידי סטודנטיות חינניות
לאמנות שניצבות בביטחה ובלא פחד בפיגומים
העליונים (שביעי ושמיני) ,שקועות במלאכת
השיחזור.
הקשתות המכסות על הלוע הענקי הופכות את
הכניסה למעין מינהרה ארוכה החוצה את המיבגה
הפתלתל כרכבת בעלת קרונות הרבה. כאן

המפסיד מעוצמתו. שלא כאותה באזיליקה
מוסקבאית מוצקה, פגועה אך אדירה ברושמה,
הכל כאן מצוחצח ומושלם מדי.
הקתדרלה בנויה שיש, ברונזה ואבן שחם. היא
מוקפת מיבנים אדירים, כיכרות מפוזרות בנדיבות,
שופעות מיזרקות הרבה. ללמדך שרוח
ואווירה אין מעלים באמצעות עושר התפאורה
בלבד, תהיה נפלאה ככל שתהיה. ואכן, לנינגראד
כמוה כטירת קסמים גרולה אחת על פלגי־מים.
— יעיר אגדה בלתי־נתפשת למי שדופק הזמן
מכה בעורקיו.
ה״סטריפטיז״ של חשיפת מחלצותיה נמשך
עם הביקורים באחוזות הצארים בעיר הנושאת
כיום את שמו של פושקין, לשעבר מיכלול
ארמונות פטר הגדול ויורשיו. גם בעיר פושקין
המרוחקת כששים קילומטר מלנינגראד — שפע
של גנים ממלכתיים בתוך חורשות־ענק, וגס כאן
ניתזים. המים וקולחים ממיזרקות אשר לרגלי
״בתי־מידות ועליות מרווחים״ (ספר יחזקאל),
ממורקים בזהב, משובצים שנהב וצרף. מיסגרות
מוזהבות סוגרות על מראות־ענק המכסות את
קירות היכלי הצארים — טפיטים מעוטרים
וגובלנים רקומים היטב, בנוסף לציורי הקיר
המכסים על כיפות הענק אשר בתיקרות הארמון.
ואולם ברידתך בכיוון שער היציאה מן הארמון
אתה מגלה צילומים המתעדים את ההרס הנורא
שהותירו כאן צבאות הרייך השלישי שהתחפר
בעיר פושקין כשהוא מטווח את תותחיו
ללנינגראד במגמה לרכך מכאן את התנגדותם
העיקשת של המגינים שמנעו את נפילת העיר
בידי הגרמנים.
הסובייטים — תוך כדי נסיגתם מהעיר פוש־קין
— עוד עמלו קשות לקבור, כך ממש, את
מרבית הפסלים שבאחוזות פטרודווארץ — שם
מיכלול הארמונות שבכאן — ובדרך זו לשומרם.
אך הארמונות עצמם הפכו למסננות נקובות,
מחוררות בפיגזי הנאצים. טביעות אצבעותיהם
של אלה נותרו כאן בכל עבר, לפחות בצילומים:
קירות מפוחמים, קרעים ופערים אדירים בחזית

הבניינים, שרידי כרובים מגולפים שנותרו קטועי
גפיים וראש. רצפות הפארקט העשויות עץ כמו
הפכו ללועי הרי־געש. כל פיתוחי הצדף
המפורסמים וחלק מהפסלים שנפלו בידי
הגרמנים הועברו בידיהם, בעת הנסיגה, לגרמניה.
אלה לא נמצאו עד היום. עם זאת יצויין, כי חלק
מיצירות האמנות שנשדדו בידי הנאצים אכן
נמצאו והוחזרו לכאן.
במציאות נעלמו כל סימני ההרס והחורבן
כלא־היו. הסובייטים, ששיחזרו את כל האולמות
הענקיים — פותחים את שעריהם לעם הרב
הנוהר לצפות בפיות פעורים ובעיניים קרועות
לרווחה בפאר שהיה נחלת שליטי רוסיה.
כאן טמונה לדעתי ההחמצה הגדולה. לוא היו
מותירים אולם אחד בהריסותיו ומנציחים בדרך זו
את ניזקי המלחמה והוואנדאליזם של הכובשים,
כפי שעשו זאת דווקא הברלינאים בהותירם את
צריח ומגדל כנסיית הזכרון שלהם הרוסה במרכז
ברלין, היו ממחישים לעיני רבבות המבקרים את
הוואנדאליזם הנאצי לדראון עולם.

טרוצקי חוזר
גם עיקבותיה של מהפיכת אוקטובר מונצחים
על־ידי תצוגה היסטורית עמוסת פרטים במוזיאון
על־שם לנין בלנינגראד.
באולם המרכזי, כבדרך אגב, אני נתקל, באחת
הוויטרינות, בכרזה המקורית המפרסמת את
חלוקת התיקים בממשלתו הבולשביקית של לנין.
בין שמות השרים מופיע גם שמו של ליאון
טרוצקי כשר ההגנה הממונה על הצבא האדום.
לראשונה בביקורי בברית־המועצות אני נתקל
בשמו של טרוצקי בתצוגה מוסיאונית או
דוקומנטרית. האם מבשר הדבר שינוי מהותי
ביחס לתולדות המהפיכה האוקטוברית? הרי
שגגה וטעות ודאי שאין כאן! כאן במוסיאון אני
גם רואה לראשונה את השיריונית שחרשי מפעל
המתכת בלנינגראד מיהרו לרתך בשביל לנין.
וזאת, על מנת שיוכל להוציא לפועל בלא פגע
את סיוריו״גיחותיו לאיזורי הקרבות שניטשו תוך
כדי המהפיכה ובתקופת האינטרבנציה (ההתערבות)
של המעצמות הזרות.
שיריונית זו המוצבת ברחבה בסמוך לפתח
הכניסה למוסיאון, ממחישה יותר מכל את אירועי
אותם ימים.
המון גואה בנייבסקי פרוספקט, הנחצה על־ידי
תעלות המזכירות את אלה שבאמסטרדאס. ואולם
כאן הבנייה מרווחת הרבה יותר ורחבת־מידות.
המיבגים הממלכתיים ששרדו מימי הצארים —
כאן לא נבנה דבר מאז המהפיכה — מוקפים
במידשאות ענק, ואנדרטות של גדולי משורריה
וסופריה של רוסיה מוצבות בכיכרות המרכזיות.
לוחית ברונזה הקבועה בשער הכניסה לאחד
הבניינים מספרת על ״החמישית״ של שוסטקוביץ
שהושמעה בבית זה לראשונה. לא הרחק משם
מעידה לוחית אחרת על דירה ששימשה מעון
קייץ לצ׳ייקובסקי בביקורי הקייץ שלו בלנינג־ראד.
והיכן
כתב פרוקופייב את ״החמישית״ שלו?!

השיריונית של לגין
הכל מתועד כאן. פיגעי הזמן אינם ניכרים בנוף
האורבאני שבמרכז העיהבכל מקום נראים פיגומים
ענקיים: משחזרים ומשחזרים ומשחזרים...
תוך כדי ריצה בהולה לראות הכל, אינך ער
לעובדה שהשעה כבר אחרי חצות, ואילו האור
עדיין אור של בין־ערביים״.אתה מתעורר כאן עם
הזריחה, והשעה שלוש בבוקר!
קשה להסתגל ללילותיה הלבנים של לנע-
גראד, מה גם שדווקא עתה, באמצע יולי, הימים
מתמשכים אל הבוקר וחוזר חלילה...
הפגישה עם חברי הנהלת אגודת האמנים
החזותיים בעיר נדחתה מחמת כינוסה של
המועצה הכל־סובייטית של אמני ברית־המוע־צות,
שנקראה בלא התראה מוקדמת במוסקווה.
פגשתי בהם ביומי האחרון כאן.

מיכל בן־חוו־ין, בתו החורגת שר מוטל ה קידה מתאות את בושת אהבתה עם
ארז, בנו של מוט לה -ואת שיעבודו של אוז לאישיותו שר אביו ולתורתו

בנו ש17ו£11 תג1
אמי, תמר אפלבום, בתו של הפסל יצחק דנציגר, נישאה ל״מוטקה קידר־נן־חורין״ יום
לאחר שפגשה בו. היא פגשה בו במיקרה, בעודה נוסעת להרצליה. מוטהל־ה, שהתגורר
אז במכון רודי לפסיכו״תרפיה, נסע באותה דרך מדי יום.
להפתעתו, סימנה לו מישהי באחד הימים לחנות בצד, וכן הכירו זה את זה.
הוא כבר היה חצי שנה בעולם שמחוץ לכלא, ויכול היה לרתק במחשבותיו על
המשמעות שמאחורי כל תופעה. את 17 שנות״המאסר שמאחוריו הסביר בפשטות: הוא
השתיין לשרותי־הביטחון. ומכיוון שצייד לשמור על מיזבח״הביטחון העומד מאחורי
כל פוליטיקה, נחטף ונשפט בדלתיים סגורות. למרות שלא הספיקו העדויות כדי
להרשיע אותו, הושם בכלא רמלה למאסר״עולם. צריך היה לשמור כי לא תיחשף
המשימה שאליה נישלח, שהרי פעל משה דיין בלי הסכמתו של דויד בן־גוריון.
אחרי שנשפט הבטיח לו עורך־הדין אשר הגן עליו, כי יוכל להוציא אותו אחרי חמש
שנים בלבד. התנאי שהציג לו עורך״הדין, שמואל תמיר, היה כי עליו לשבת בשקט, אם
חפץ הוא במאסר קצר. אך מכיוון שלא עמד באותו תנאי, ישב בכלא רמלה 17 שנים.
אמי התאהבה בו. כל-כן מרתק ומדהים היה ביכולתו השיכלית, כל־כן לא״מוכן
להתפשר על ערכיו. סקרן היה כילד חף מכל פשע, אשר הפך לקורבן. ואכן, למרות שאינו
בדיוק ילד חף מכל פשע, שמחה אני כי הפך להיות אבי־החורג. תמיד עדיף טירוף על
בורגנות משעממת, עם אבא העובד בבנק או בסוכנות־ביטוח.

^ חיפה נפגשתי עם שלמה בן״אמנון.
^ שלמה בן״אמנון מכיר את ארז מאז היותו ילד, ואת
מוטהל׳ה מזה שנים רבות. הוא עובד סוציאלי, שעבד
שנים בשיקומם של אסירים מצד אחד, והיה מקורב
למישפחת ורדימון מצד שני.
כשסיפרתי לו שאני כותבת על ארז נתן לי חוות״דעת על
המכניזם הפסיכולוגי שנבנה אצל ארז, כתוצאה מחייו.
הנה היא:
תינוק נולד בלי אבא, ואימו נאלצת לגור בעיר, שהרי
עזבה את הקיבוץ. היא מבקרת אותו באופן בלתי״סדיר,
והוא יושב על העץ ומחכה לה.
הרבה מיכתבים כתב בהיותו על אותו עץ, והוא תמיד
שואל בהם ״למה אמא שלי לא באה!״
הוא מתרגל לחייו בקיבוץ עם סבא וסבתא...
ואז, בהיותו בן ,9לוקחת אותו אמא מהקיבוץ כדי
שיגדל איתה. לפתע יש לו אבא חורג ושני אחים. אן הוא
יודע שאביו נמצא בבית־הסוהר.
בהדרגה הוא לומד להתרגל לחייו החדשים. אן לא
להרבה זמן, מפני שנשלח לבית־הספר הימי בעכו.
בגיל 17 הוא מקבל את מוטהל׳ה לחייו. הוא הולך לבקר
את אביו בכלא.
מוטהל׳ה מאוד מרשים אותו, שהרי היה כה חזק, בעוד
שארז הוא חלש. הוא היה כה נועז, בעוד שארז מבוהל.
מוטהל׳ה נותן לארז הופעה מאוד מרשימה, בפעם
הראשונה שהוא בא לבקרו. כשסיפר לי על אותו ביקור,
אמר בהתלהבות כי ״אבא עומד על הראש, לומד סינית,
לא מתרגש מכלום אלא חושב, יש לו דיאטת־לבן מיוחדת,
הוא לימד אותי שעלי להשתמש בשיכלי!״
ואז הופך ארז נציגו של אביו, ואינו מוכן לקבל חוות״
דעת שליליות על אותו גיבור. סביר שבכך רצה גם להעניש
את מישפחתו על חייו, שהרי תמיד הרגיש לא״במקום.
לכל אורך חייו, תמיד לאחר שהצליח לבנות דבר חיובי,
הוא מקבל איזו מכה ונופל.
עד כאן דבריו של שלמה. עלי להוסיף:
אם רצה ארז להעניש את מישפחתו, בקשר שיצר עם
אביו לפני שנים, הרי היום עליו לשמור על הקשר בגלל
סיבה נוספת. קיימת האפשרות שארז מרגיש באשמה
מסויימת, עקב אותה שריפה שבה נפטרו אימו ואביו החורג.
אין
אדם טוב יותר מאביו להפרכת ריגשות־אשמה. הוא
פשוט יגיד לארז, כפי ששמעתי אותו אומר .״אתה יכולת
למנוע את זה(״
ואז יסביר לו מהם חיים...

ך• ראתי לו קלימרו. הוא היה תמיד בחיפוש אחר האהבה
הבלתי־מותנית שמעולם לא קיבל מאביו. ומכיוון שתחליף
לאותה אהבת־אב מעולם לא מצא, חזר תמיד לחפשו...
עשרה בספטמבר . 1987 ,בעורי שותה קפה בקונדיטוריה
שכונתית קטנה, נחתו עיניי על עיתון. בעמוד הראשון ראיתי שם
מוכר, כתוב באותיות גדולות.
״מה פיתאום, זה בטח מישהו אחר!״ אמרתי לעצמי, בעודי
נזכרת כי שבוע קודם לכן ראיתי את השם ״מוטהל׳ה״ בעיתון,
ונוכחתי לדעת כי הכוונה היתה שונה מזו שחשבתי.
אך אחרי שקראתי במהירות את הכתוב, ידעתי כי הכוונה היתה
דווקא זו שמפניה חרדתי. בכיתי בליבי. ארז שוב נעצר בלונדון,
והפעם על קשירת קשר להספקת קוקאין.
זה מכאיב להיות עד לטרגדיה. בייחוד כאשר היית גם את
קורבן לה, וגיבוריה הם עדיין בעלי משמעות ייחודית לגביך.

לפני שנשלח לכלא, נישא מוטהליה עם תמר ורדימון(אשכנזי) ז״ל, ונולד להם בן. אותו
בן, ארז, היה בן 5כאשר הושם אביו בכלא.
נ ,1974-כאשר נישאה אמי למוטליה, היא היתה אלמנה מזה 14 שנים. ואילו מוטהל׳ה
התגרש מתמר ז״ל, לפי בקשת תמר, כמה שנים לאחר שנאסר. תמר ובעלה החדש גיספו
לא־מכבר בלונדון, כאשר נשרפו בדירה שהיתה שייכת לארז.

קראתי לו קלימרו. קלימרו היא ציפור קטגה וגלמודה, מהסרטים המצויירים. בכל
פעם, כשהיא יוצאת מהביצה אל העולם כדי לחפש אהבה, היא נפגעת עד בכי ובעודה
מייללת, חוזרת אל תוך הביצה.
לפני כניסתה אל הביצה, היא תמיד אומרת :״אף אחד לא אוהב אותי בעולם הזה״...
ארז תמיד חיפש אהבה בלתי־מותנית. הוא חשב כי יוכל לשאוב ממנה אישור לזכותו
להיות הוא עצמו ולא אחר בעולם זה.
באמצעות אותו אישור, קיווה כי יקבל את הפיצוי על אהבת האב, שכה חסרה לו.
אהבתו של מוטהליה את ארז, שהיתה תלויה בכמה ממשוואות״החורבן שהטיף להן,
היתה האובססיה שהפעילה את ארז כל חייו.
ולכן, תמיד חזר לחפש את אבא...

בטרגדיה נמצאים הגיבורים תחת כישוף לממש דבר מסויים,
מבלי שהם יכולים להתנער מאותו הכרח כישופי בלתי־מובן.
כאשר מקור הכישוף הוא שלילי, אך נחרט בנפש הגיבור כחיובי
והכרחי, סביר כי חייו יעידו על־כך.
והנה, ארז שוב נמצא בכלא. ב־ 13 בנובמבר 1986 השתחרר
אחרי שנת־מאסר.
בדצמבר 1985 נעצר ארז על ״התעסקות בסחורה גנובה״.
בעסק־הטלפונים שלו נמצאו מכשירי־טלפון גנובים מתוצרת
בריטיש טלק1ם — חברת־הטלפונים הממשלתית. המכשירים,
אשר טרם נמכרו בשוק, נגנבו על־ידי עובד־החברה. ארז ושותפו
הואשמו בהשתייכות לקבוצה שקנתה — או רק איכסנה — את
הטלפונים האלה.
בקשתו להשתחרר בערבות אושרה, ואחרי שחבר חתם על
ערבות בסך 30 אלף לי״ש הוא שוחרר.

מוטל׳ה קידר עם אשתו תמי אפלבום־בן־חורין
.אם את רזצה להציל את ח״ך אח ח״בח לבחח מבעלך־
אך לא להרבה זמן. חודש לאחר־מכן נעצר שנית, בטענה כי
הפר את התנאים שבהם שוחרר. הפרת אותם תנאים היא שגרמה
לכך שכל בקשותינו להשתחרר בשנית נדחו.
על ארז היה להמתין למישפטו, כשהוא מאחורי סורגים. מאוחר
יותר נוכחנו לדעת כי זה היה לטובתו, וזאת משתי סיבות: בתקופה
שהוחזק כאסיר אשר עדיין לא הורשע, יכולתי לבקר אותו מרי יום
ל־ 45 דקות, ולהביא לו אוכל, עיתונים ובגדים נקיים. ואותם שישה
חודשים ירדו מתקופת־המאסר שנגזרו עליו אחרי שהורשע, והיו
עדיפים בהרבה מבחינת תנאי־ההחזקה.
ב־ 16 במאי נערך המישפט. לא. המישפט לא נערך באולר ביילי.
כפי שנכתב בעיתונות. אולד ביילי מיועד לפשעים יותר מורכבים,
המהווים סכנה בקנה־מידה גרול יותר. מישפטו של ארז
נערך בבית־המישפט הגבוה של העיירה קרוידון, והשופטת אכן
דמתה לבתו המתוסכלת של קצב־עיירה וולגרי. היא היתה שמנה,
ג׳ינג׳ית, בעלת קול עבה. בכל פעם שהיה תור ההגנה לדבר, היא

הפכה מנומנמת ומשועממת.

החזירה
הג׳יגג׳ית

^ ו״עתי לבית־המישפט נרגשת. לא היה לנו כל ספק כי
1 1נזכה להיות ביחד עוד באותו יום. תיקוותנו אושרה על־ידי

עורכי־הדין לאורך כל הדרך .״אין להם שום דבר שיוכל להרשיע
אותו ״,אמר לי עורך־הדיו, אחרי שקרא את כתב־האישום .״וגם אם
יורשע, לא יקבל תקופת־מאסר ארוכה מזו שכבר ישב,״ אמר לי
אותו עורך־הדין יום לפני המישפט, שבוע לפני המישפט, חודשיים
לפני המישפט.
הוא ישב לו עצוב ולבד מאחורי חלון־זכוכית בחדר מוגבה,
כשהוא לובש את החליפה האפורה שקניתי לאירוע. קלימרו הקטן
והמיסכן. חייכנו אחד לשני כשני מאמינים נבוכים, העומדים
לזכות בחלומם תוך שעות ספורות.
בהפסקת־הצהריים, שאותה לא שכחה החזירה הג׳ינג׳ית, עליתי
עם העורך־דין לשתות משהו במיזנון בית־המישפט. דעתו היתה
שיש סיכוי רב כי ארז אכן ישוחרר, למרות חזיריות השופטת.
התעקשתי כי יקרא לי לדוכן־העדים כעד־אופי, כפי שנהג לעשות
בבקשותינו לשיחרור־בערבות. אך הוא סירב, מחשש פן אותה
שופטת חביבה תיבהל משיערי הסגול־ורוד, ומיד תעניק לארז
מאסר כפול.
כל תפילותינו ותיקוותינו לא מצאו הי־ .ארז הורשע, ונגזרו לו
שנתיים מאסר.
ירדתי לראות אותו ולשוחח איתו בתאי״המעצר שמתחת לבית־המישפט.
ניתנו לי 20 דקות בלבד, והיה לי כל־כך הרבה להסביר
לו, כדי שיידע שאינו לבר ולעולם לא יהיה.
הוא נראה כל־כן־ יפה ונזירי בחליפה האפורה, בחולצת־המשי
השחורה שעליה ענב עניבה דקה, כשמבטו קודר. רק בזכות כוח־האיפוק
לא צעק או בכה.
״ארזל׳ה שלי, קלימרו קטן ולכוד, כמה חוסר׳צדק יש בעולם
הזה! תגיד תודה שהשופטת הזאת, שבטח מחטיפה לבעלה מכות
בשוט הגלימה, לא נתנה לך שנתיים במחנה־עינויים! יהיה בסדר,
זה רק יקח עוד קצת זמן, ואתה תראה שנהיה ביחד.״ כך אמרתי לו
ולעצמי, ופרצתי בבכי.
הוא הביט בי מבלי לשקף במבטו כל מרירות, ואמר לי בטון
שקט :״את יכולה לחזור עכשיו לארץ, מפני שרק פעם בחודש
תוכלי לראות אותי.״
״בחיים לא!״ הספקתי להבטיח לו, לפני שהתבקשתי לעזוב.
אותן 20 דקות, שבהן אף לא יכולתי לחבק אותו ולהגיד לו עד
כמה שאני אוהבת אותו, היו הפעם האחרונה שראיתי אותו מאחורי
סורגי הור־מלכותה.
בנובמבר הוא השתחרר, וצילצל אלי הביתה. דאגתי לכך
שלחברו יהיה מיספר־הטלפון שלי, שהרי נהגתי לצלצל הרבה
ולברר מי ביקר את ארז ומה שלומו.
אבא הסופרמן
לסיבות שאינן קשורות באהבתי את ארז, היה עליי לחזור
^ /לארץ באוגוסט. קשר טלפוני שבועי היה בינינו עד שהגיע
לביקור בארץ, בחודש מאי.
לתדהמתי, פגשתי בארז שהיכרתי ב־ , 1974 ולא יכולתי לסבול.
מיד הבנתי כי לא הצליח להשתחרר עדיין מפילוסופיית־הסופרמן
שקיבל מאביו. להיפר, הוא השתמש באותה שנה, שבילה בכלא,
כמוכיחה שהוא אכן כמעט סופרמן.
אבא מוטהל׳ה הוא הרי כל־יכול, שהרי בילה 17 שנים בכלא
״מבלי לבגוד בתודעתו״ .וארז, אשר ישב שנה בלבד, הרגיש
כתוצאה מכך קרוב יותר אל אותה תודעה...
מסופקני אם היום, באותו תא קטן ומחניק שבו הוא נמצא,
האפשרות שיקבל מאסר ממושך עדיין קוסמת לו. להיפר, אני
משוכנעת שהוא יותר אומלל ומבולבל משהיה במאסרו הקורם.
באותה תקופת־מאסר היה מספר לי מדי יום על תפילותיו
הליליות, שבהן התחנן כי יותירו לו להשתחרר בערבות .״אני לא

יכול לסבול את זה יותר, מיכלצ׳וק. הם חייבים לשחרר אותי!״ היה
אומר לי, כשהוא עוצם את עיניו.
אילו רק היה מתנער מאותו כישוף, אשר דחף אותו להיות עוד
מוטהל׳ה בכל מחיר, היה מבין כי אותו דחף ארור יוביל את חייו
לתהום שבה הוא נמצא. אך אביו תמיד הסביר לו שבין השכל שלו
ובין שיכלם של אחרים, עליו לבחור כשיכלו של אבא.
ובאיזה שכל היה עליו להשתמש כדי לבחור כשיכלו של אבא?
אין בעיה. אבא הרי ״גדלולי״(חידוש לשוני של מוטהל׳ה) ,ויחליט
בשבילו כי כך עליו לבחור, שהרי זאת הבחירה הנכונה.
אותו אב תמיד בטוח כי אם תלמד ממנו מספיק, סביר להניח
שתגיע אל המסקנה אשר תתאים לפרוגרמה שנתן לך. אך אותו אב
הינו סתירה מהלכת על שתיים ומסתירה יכול הכל לנבוע. כמו,
למשל, שאדם יכול להיות בעת ובעונה אחת הרסני אך גם סבלני
וחכם, כאשר קיימת סתירה יסודית בין הפסיכולוגיה לפילוסופיה
שלו.
כל־כך הרבה פעמים הסברתי לארז עד כמה הוא נפלא, כשאינו
משועבד לאביו, ולכל אותם אמצעים שאמורים היו לקרב אותם זה
לזה, כמו ההכרח שבעשיית כסף.
אפשר עדיין לשמוע את מוטהל׳ה אומר :״כן, אך אילו הייתי על
אי בודד אילו הייתי לבד בעולם לי העולם לא יכול
לעשות כלום. אין ערך שיש ביכולתם להציע לי!״ חבל באמת
שאותו רובינזון קרוזו לא ארז את קופת־השרצים שלו ועבר לאי
בודד. אילו עשה זאת לפני שנים, אולי היה נותן לארז את
האפשרות להתנער ממנו, והיום לא היה עוד סופרמן־נופל. לכל
היותר היה הופך עוד איש־עסקים נורמלי מחיפה, עם בית קטן
ומישפחה קטנה.

אצל
אג א בפלא

שתי את ארז לראשונה ב־ . 1974 אמי נישאה לאביו, והוא
עבר לגור איתנו.
קשה היה לכולנו, אמי, אחי ואני, לסבול אותו. הוא נהג להלך

ארז ומיכל
.אני אהיה בעל נהדר 1אבא הכי טזב בשלם־
לחיות אותם, והיינו מקבלים את פסוקו של אותו יום בטענה כי
הוא חלק מתוכנית־חיים רציונלית.
״ומה הם חיים אם לא הזמן שבין העריסה לקבר?״ שואל
מוטהל׳ה עד היום, ובאופן אובייקטיבי ממשיך לא לממש ערך
אובייקטיבי אחר. הצלחתו היתה ותהיה בינו לבין עצמו, כשבינו
לבין עצמו הוא מצביע מצד אחד על פילוסוף מילולי, ומצד שני
על השד הטמון בו. אותו שד הוא חבלן מיקצועי, אשר לבטח מוחא
כפיים בסוף כל נאום פילוסופי, ואומר למוטהל׳ה המילולי :״טוב
מאד: אנחנו עוד נראה להם בדיוק למה התכוונו, כשאמרנו את כל
החוכמות האלו! אנחנו אומנם חייבים לרכוש עוד כמה מושגים,
והפעם בתחום הפיסיקה, שהוא תחום החבלה הנוכחי, ואז בקלות
נשכנע את אותם מדענים ואנשי־עסקים כי נכון להשקיע במעבדה
שלנו. אנשים זו תופעה כה טיפשית! כמה טוב שאתה ואני הולכים
ביחד!״
היו אלה בוודאי אותם הרגעים, שכאשר שאלתי אותו :״אבא,
נרדמת?״ היה עונה לי, כעבור כמה שניות :״לא, כיכי, אני רק
הירהרתי. מה השאלה?״
״אין לי שאלה. רציתי פשוט לדעת אם אתה ישן.״

זכורה לי שיחה אחת, שלה האזנתי בקו השני. שמעתי עד כמה
השתדל ארז להוכיח, כי הוא אכן ״עבד על עצמו״ וראוי להערכה.
בעודו מספר למוטהל׳ה כי מזה שש שנים הוא חי בלונדון,
שהספיק להתחתן עם אשה העוסקת באמנות ושהוא עושה הרבה
כסף, שאל אותו אבא חד וחלק :״הכל טוב ויפה. מה אתה רוצה
ממני?״ ואז סיפר לו ארז, בתיקווה כי יצליח לעורר איזושהי
סימפטיה, כי נולדה לו בת מקסימה, ושהיותו אבא משמחת אותו.
מוטהל׳ה העקבי, חזר ושאל את אותה השאלה...
הרי פשוט לרצות חיבה מאבא זה ביזבוז זמן לא־רציונלי!
מן הראוי, לרצות בקומוניקציה עם אבא ורק לאחד שהגדרת
לעצמך מה אתה רוצה ממנו. ויותר מכל, חשוב כי תהיה מוכן
לשלם את המחיר שיידרש ממך: להיות מוכן שאבא־סופרמן ינהל
את חייך.
איך? טכניקת ההשתלטות על חייך פשוטה ביותר. אבא רק
יציע לך את ״הנכון לעשות״ ,לאחר שהסכמת בלית־ברירה, לומר
כי רצית בעצתו. ואם תפעל שלא בהתאם לעצה שקיבלת, הוא
ייפגע עד עומק דיסקיות־שיכלו, ויסביר לך כי אילו אכן הערכת
אותו, היית משתמש בהן גם אתה. והיה והתנהגות מופקרת זי
תחזור על עצמה, ינפנף אבא בדגל ניתוק כל קשר ביניכם. שהרי
אין סופרמנים אוהבים לבזבז את זמנם על אפסים־מאופסים.
במלים אחרות, ארז ידע תמיד שכדי לזכות באהבת־אביו, עליו
לפעול בהתאם לשיכלו של אותו אבא. מובן שלא באופן שרירותי.
בכל פעם שיתעורר ספק בעצותיו, ישיר אבא שיר־הלל לשיכלו
אשר ״יודע איך לדעת״ בכלל, ומה לדעת בפרט.
צהלה בטלפון

ארז בן־חורין
כשאבא מתן למישהו פרח. ה 1א אחר־כך שורף שדה של פרחים
בבית כשהוא נועל קפקפים לבנים ומצטט, לא תמיד ברגע
המתאים, פרקים מתורת אביו הסופרמן.
את מוטהל׳ה הבנו. הוא לא מזמן השתחרר מהכלא, איש נדיר
ביכולתו השיכלית והפיסית, סקרן נצחי, אשר הצטייר ברוחנו
כנציגה הבלעדי של האמת. ארז, לעומת זאת, היה שולף את אותם
מישפטי־אבא שלמד בעל־פה, וציפה שיתייחסו אליו כאל מי
שהיקנה להם משמעות.
ארז לא גדל אצל אביו, אך תמיד ירע כי יש לו אבא. אחרי
שנודע לו כי אותו אבא נמצא בכלא רמלה, החליט לנסוע לבקרו.
קרוב־מישפחה סיפר לי שיעץ לו שלא ללכת לביקור, אך ללא
הצלחה .״הבחור פשוט התעקש להכיר את אביו.״
אותו קרוב־מישפחה ראה אותו גם אחרי שחזר מאותו ביקור,
וסיפר כי מאוד השתנה.
״את מבינה, פיתאום כולם הפכו להיות אוייביס האשמים בכך
שאביו בכלא״.
ומה אתם חושבים אומר אבא־סופרמן לילד בן , 17 שבא לבקר
אותו בכלא?
״להיות בני לא בחרת, שהרי מעולם לא נשאלת. אך אני אעריך
אותך בהתאם למה שתעשה מעצמך״.
פה טמון הכישוף אשר הניע את ארז כל חייו.
אבא שלו, הנדיר והנערץ, בכלא־רמלה, יעריך אותו אם — ורק
אם — יעשה מעצמו מה?
אה, זה פשוט ביותר. מוטהל׳ה מעריך את הזהה, או השואף
להיות זהה, עם מוטהל׳ה!
ארז עשה כל שיכול היה כדי לשחרר את אביו, שהפך הדבר
המרכזי בחייו.

ההגלן שבפנים

צי שנה עברה עלינו כעל מישפחה מהישוב, למרות שהיה
לנו אלוהים משלנו. מדי יום שמענו מה הם חיים, ואיך נכון

מיכל בן־חורין
״אבא לא נזשנ״ן לדבר איתך ו־אחרי
חצי שנה, החליטו אמי ומוטהל׳ה להגר לאמריקה, עם כל
המישפחה. ארז נשאר בארץ, כדי למכור את עסק מכוניות־האלפה־חמיאז,
ואמור היה להצטרף אלינו מאוחר יותר.
ואכן, אחרי חצי שנה הוא הגיע אל העיר טקסס, שבה התגוררנו.
אכזבתו היתה אדירה כאשר ראה את נס־החורבן שחולל סופרמן,
שעמד לפני פשיטת־רגל. כל עזרה מצידו נדחתה! מוטהל׳ה לא
היה מוכן לעזוב את אדמת־החורבן, הוא היה נחוש בדעתו לסיים
את חידוש הגרוטאות, שלקח על עצמו כעסק. אותן גרוטאות היו
מודלים ישנים של מכוניות, ונקראו,קלאסיים׳.
חודשים אחדים לאחר מכן עזב ארז את אמריקה, וחזר ארצה.
מאותו יום ועד אחרי תאונת־הררכים שהיתה לי, ניתק הקשר
בינינו.
לעתים היה ארז מצלצל, כדי לדבר עם מוטהל׳ה. אך מאז אותו
יום שבו עזב את טקסס, היינו אמורים לומר לו כי ״אבא איננו
בבית,״ או ״אבא לא מעוניין לדבר איתך!״
את זאת ביקש מאיתנו סופרמן כדי שלא יצטרך לבזבז את זמנו
שלו. פעם או פעמיים הצליח בכל זאת לדבר עם אותו אורקל
שחיפש, שהרי לא תמיד היה מישהו בבית מלבדו.

^ מאי 1984 היתה לי תאונת־דרכים בלוס־אנג׳לס. בעודי
שוכבת בבית־חולים צילצל ארז כדי לזכות לרבר עם
מוטהל׳ה. אחי, שענה בטלפון, סיפר לו שאני מאושפזת, ושמצבי
קשה. עובדה זו איפשרה לו להמשיך לצלצל, ולוא רק כדי לדעת
אם מצבי הוטב.
לשימחתו של ארז חודש הקשר בינו לבין סופרמן, שהרי הציע
לו עזרה בהוצאת־סיפרו לאור. ומכיוון שאותו ספר עדיין לא
נכתב, הציע לו מקום־מגורים ותמיכה כלכלית, אם יחליט לבוא
ללונדון.
באמצע חודש אוגוסט שוחררתי מבית־החולים וחזרתי לגור
בבית, כדי שאמי תוכל לטפל בי.
כעבור שלושה חודשים לא יכולתי עור לחיות שם. הרגשתי
בצורך להתרחק ככל האפשר מאותה קופסת־מגורים, שבה רוב
שעות היום הסתובב מוטהל׳ה והסביר בפעם אין־סוף את
האטימולוגיה של החיים־הנכונים.
החלטתי לנסוע לארז.
כשמזכירתו אמרה לו כי אחותו בטלפון, שמעתי אותו אומר לה
בטון נרגש :״אה כן, זאת אחותי מישל מאמריקה. תגידי לה שאני
כבר עונה.״
הוא שמח מאוד על שהחלטתי לצלצל אליו .״מיכלצ׳וק, סוף כל
סוף את לא נשמעת כמו חייל קשוח. איך יכולת להגיד תמיד
כשצילצלתי,אבא איננו׳ .ולטרוק את הטלפון? טוב, עכשיו זה כבר
לא משנה.״
כאשר אמרתי לו שאני רוצה לבוא ללונדון, צהל .״מה דעתך
לקחת מטוס עוד היום?״ שאל אותי בהתרגשות מבודחת ונבוכה.
מכיוון שהיה עלי לבקר אצל כמה רופאים, הסברתי שאוכל להגיע
רק בתאריך מאוחר יותר.
מרצדט ידוקה

^ דצמבר הגעתי ללונדון. נחתתי בנמל התעופה היתרו,
^ כשאני חוששת שיהיה עלי לפגוש את אותו ארז שהיכרתי
ב־ . 1974 כל־כך לא רציתי לעמוד מול חסיד של מוטהל׳ה, ובלית־ברירה
לשמוע אותו מצטט מישפטי־מפתח אובייקטיבסטיים.
לשימחתי, פגשתי בארז אחר. בנמל־התעופה המתין לי בחור
צנום, לבוש בחליפת־צמר בהירה ועטוף במבוכה. כרי לכפות על
אותה מבוכה, שהיתה לשנינו, עסקנו בבעיות טכניות. ארז הסביר
לי כי החנה את מכוניתו רחוק מדי, ואני התלוננתי על הפקידים
שהיססו מלהחתים לי את הדרכון.
מרצדס 500 ירוקה והדישה היתה המכונית שחנתה
במרחק, ומכיוון שהרגשתי כי ארז מצפה להתרגשות מסויימת,
נמנעתי מלהתייחס לכלי־התחבורה. אך זה לא עזר .״מה דעתך על

בנו של סופרסן
(המשך מעמוד )29
המכונית?״ שאל אותי, בעודו משתומם על שתיקתי.
״אוטו!״ עניתי כאחות רציונלית, שאינה מבזבזת זמן על
שטויות.
בררו החל מיד למנות לי ברצף את עסקיו, את הקלאבים בהם
הוא חבר, ואת מיספר המרצדסים והחברות שהיו לו בשנים
האחרונות.
״איזה נודניק!״ חשבתי, והתחלתי לתכנן את עזיבתי .״יופי ארז.
אבל מה איתך?״ שאלתי בחוסר סבלנות. ומכיוון שהספיק כבר
למנות את מניות־הבורגנות שלו, יכול היה לשתוק או לדבר על
ארז שמאחורי המניות.
להפתעתי, לא היה בדבריו אף ציטוט אחד ממישלי־סופרמן.
להיפר, הוא דיבר בצורה שלא התיימרה להגדיר, להסביר, לחדש

במוטהל׳ה איש־הרוח שלט בהתנהגותו במשך כל אותם שבועות,
והפך אותו לאכזרי ביותר.
התמונה שהצטיירה ברוחי, עקב אותה שיחה, גרמה לי להתפרץ.
אמרתי לארז שעלינו להפסיק להתייחס בצורה רומנטית אל
ההרסניות של אבא.
״די להבין, די! משימת־חייך היא לא למצוא גאונים מיוחדים,
אך מסוכנים לעולם שמחוצה להם, ומה איכפת לך בכלל האיי־קיו
שלו? ממתי יכולת שכלית מקדשת את כל האמצעים, איומים ככל
שיהיו? אתה חייב גם להבין, ארז׳לה, כי נפש המשועבדת לשדים
שמחוץ לשליטתה לעולם לא תממש את יכולתה ביצירתיות.
להיפר, כל אותה יכולת תהיה משועבדת להרס זה או אחר.
״תיזכר מה קרה במערכת־היחסים שלך איתו, ותבין קצת מזה.
ועכשיו בו׳תשמע את מה שיש לי לספר לך, ואולי תבין כמה טוב
עשתה לך התקופה שבה היית מנותק ממנו לחלוטין!״ ואז סיפרתי
לו בפרטים על שנים של טרור.

בהתחלה ביקש ארז מאביו־החורג, חיים אשכנזי ז״ל, להגיד
שהוא נסע לחופש. כמה שהייתי גאה בו בארז, שסוף־סוף ניער
מעליו את הכישוף החולני, ויכול היה בקלות להחליט שלא לדבר
עם אביו!
ואז שאל אותי חיים ז״ל :״תגידי את מטומטמת, או שאת סתם
עושה הצגות? הוא בטח יצא עכשיו לבנק ויצלצל לו מהאוטו!״
וכך היה .״מיכלצ׳וק, אני קופץ לכמה סידורים. אין צורך
שתבואי איתי, כי אני אוסף אנשים בדרך.״

מוות בשריפה

מים אחדים עברו מאז שהתקשר מוטהל׳ה, וכבר הפך ארז
אדם אחר. לא הייתי צריכה אף לשאול, אם אכן דיבר עם אביו.

הרדה,
כעס, אשמה

חדי ששמע ארז חלק מחייה של מישפחתי עם אביו, נשאר
\ 1נדהם. ימים אחדים לאחר מכן, הוספתי עוד כמה חלקים
לאותו סיפור. על אותם חלקים מעוררי חרדה, כעס, אשמה, שינאה
ובכי לא סיפרתי מעולם לאדם מלבדו.
ארז מאוד חיזק אותי. הוא נתן לי את כל התמיכה, שהיתה
נחוצה כדי לעמוד מול אותם חדרים קודרים בנפשי, ולספר אותם
בפרטים.
״מיכלצ׳וק, את יודעת מה אמרו לי הפסיכולוגים, לפני

,.דחיות מ ואבחות, שהו
מעורם רא נשארת. או
אני אעריך אותו בהתאם
רמה שתעשה מעצמו.״

אב מוטל׳ה
,לי השלם לא יכול לעשות כלום
מושגים או לשפוט אחרים. היתה בו פשטות ורגישות של ילד,
אשר לעולם לא יחטא בכוונה תחילה.
כבר מאותו יום הפסקנו להיות אח ואחות בלבד, ואהבנו זה את

״כשאבא
נותן פרה״...

^ יד ארז חוויתי ברגשות שמעולם לא היכרתי קודם לכן. כל
) מה שבמשך שנים דיכאתי, בהדרגה סיפרתי לו...
הוא האדם הראשון שלפניו חשפתי את תהומות נפשי, ושעזר
לי להאיר הרבה מחשכת עברי. סביר להניח שעובדת היותי אחרי
תאונת־דרכים חיזקה את נכונותי להתנער ממישקלן של שנות
פחד. אך רגישותו של ארז איפשרה זאת.
הייתי משוכנעת כי ארז מבין אותי. ולא כאחד מאותם ציידים
סוציאליים, המוכנים לכל ״הבנה״ אשר תאשפר מישפט שכונתי,
בשם המוסר והצדק.
אותו חיוך מלטף, המביע רגישות נבוכה, הביא לכך שציירתי
אותו בעיני־רוחי כמי ששואף אל אמת באהבה ובחיים, שהרי אחרת
יעדיף למות.
התחלתי לצייר לפניו את מפת־חיי. בעודי משאירה פינות־נוף
כהות ומכאיבות בלתי־מוסברות.
ארז מיד הרגיש בכך, ודרש הסבר לכל נקודה שדרכה עברו
רגעי־חיי. במשך שבועות המשכתי לספר לו את אותם דברים,
בעודי מוסיפה להם קווים־מדגישים ותאורים ממחישים. ידעתי כי
בשנה שחי עם מוטהל׳ה המשוחרר, למד להכיר את תכונותיו
הכובלות עד כדי מחנק של אביו, והתמרד נגדן. שנינו הסכמנו
באותם שבועות כי אבינו הוא אדם נדיר, גם אם זה בלתי־נסבל
לחיות איתו. לעיתים דחופות היה ארז אומר לי כי ״כשאבא נותן
למישהו פרח, הוא אחר־כך שורף לו שדה שלם של פרחים.״
מדי לילה היינו יוצאים לבלות וחוזרים לפנות־בוקר. באחד
הבקרים, מיד עם כניסתנו הביתה, צילצל הטלפון. היתה זאת אמי
מלוס־אנג׳לס.
באותה שיחה מעציבה ומרתיחה עד כדי כאב, למדתי לדעת את
כל מה שהיא עוברת במחיצתו של מוטהל׳ה.
מהיום שבו שוחררתי מבית־חולים היא טיפלה בי, וגם הקימה
עסק משלה כדי לפרנס את המישפחה. מוטהל׳ה, לעומת זאת, ישב
בבית מאותו היום ועד שנפרדו.
הוא לא סתם ישב בבית, אלא עטף את הסובבים בהרצאותיו
ובהכרח להעניק לו תשומת־לב .״את מקשיבה לי או מתעסקת
בשטויות הקונקרטיות שלך? אני אומר לך, מנוולת קטנה שכמוך,
שאני אפסיק לדבר איתך. את שומעת אותי היה אומר לי, בעודו
מהלך מחדר לחדר ומעורר את חרדת בני־המישפחה.
מהדברים ששמעתי בשיחה הטלפונית, הבנתי כי אמי עוברת
ימים ארוכים של גיהינום משמיד־נפשות. השד אשר טמון

ששוחרר אבא מרמלה? הם אמרו כי רק אחרי שייצא לחופש, אפשר
יהיה לדעת איך הושפע משנותיו בכלא. ועכשיו אני רואה שהם
אכן צדקו. הוא הצליח לגרום לכך שתרגישו כולכם בכלא, ולכל
אחד הכין את מנת־העינויים שלו!״ אמר לי ארז בעודו מחבק אותי,
ומבטיח כי נבריא את העבר.
ימים של חגיגת־האהבה עברו עלינו בלונדון הגשומה
והמושלגת. נקיון הטבע הצחור והקר עודד וחיזק את קירבתנו זה
אל זה .״השלג יורד כדי לנקות ולהקפיא לתמיד את כל המכוער
בחיינו ״,אמר לי ארז, כשהוא רץ בפארק וזורק עלי שלג.
בן ארז
ימים אחדים אחרי שידע הכל, החליט לצלצל אל אמי בלוס־
״אבא, אני ח״ב לצאת מפה.״
אגג׳לס .״תמי, מה שלומך? תראי, יש כמה דברים שחשוב כי תדעי,
ואני מוכן אפילו לחתום עליהם. אם את רוצה להציל את חייך, את
שמעתי את מוטהליה די שנים, כדי לקלוט מיד ציטטות של
חייבת לברוח מבעלך. ואל תשכחי שאני בן שלו, ולמרות העובדה
מישפטיו.
הזאת, חושב שאת חייבת לעשות את זה?״
ארז הפך מערכת של מימיקה פאתטית ומעצבנת, והכל הפך
״לא, את לא אוהבת אותו! זו הפכה להיות התמכרות של ג׳נקי,
מיסתורי.
המוכרח להזריק לעצמו!״.
גם כשהיה יוצא למכולת, בסך־הכל, העזתי לשאול אותו לאן
את השיחה הזאת ערך ארז על דעת עצמו, ולא הסכים איתי 1הוא הולך, היה נותן לי את החיוך של הכל או לא־כלום״ ,ורק אז
כשאמרתי שזה היה מיותר לחלוטין.
הולך לקניות. החיוך הזה, שנרכש על־ידו מאביו, אמור היה לבטא
כמה חודשים לאחר מכן, אחרי שהספקתי להיות בלוס־אנג׳לס
שהכל בעצם אפשרי לעשייה, כשיש היכולת. אילו רצה היה מטפס
לביקור מסביר־פרטים, הלכנו אמי, מוטהל׳ה ואני — לרבנות.
על האוורסט תחת ללכת למכולת, שב״טיימינג״ (כמו שאהב ארז
בעודי יושבת על ספה כחולה וישנה ומעשנת סיגריה, צפיתי
לומר) ההוא זה לא התאים.
במחזה הגירושין היהודיים, שהיה ארוך מדי, לטעמי. התיאטרון
מערכת היחסים המיוחדת שלנו החלה מאבדת מכוחה. אך עדיין
נגמר, כשבידה של אמי תעודה ארוכה ומלאת־חתימות, שהפכה
זיהיתי את ארז עם יכולתי לאהוב ולהיות אהובה. האם הוא אכן
את הפרידה ממוטהל׳ה לפורמלית. היא החליטה לחזור לארץ,
אהב אותי בכלל? את זה מעולם לא שאלתי את עצמי, שהרי הוא
ומוטהל׳ה נשאר בלוס־אנג׳לס. גם אני ואחי חזרנו לארץ, אך
אמר לי תמיד עד כמה שהוא אוהב אותי.
מכיוון שהעדפתי להיות בלונדון עם ארז, עזבתי מיד.
אמו, תמר ורדימון־אשכנזי ז״ל, אמרה לי באחד הימים, בעודי
מה נישאר למוטהל׳ה לעשות לאחר שעזבנו אותו? פיתאום
מתווכחת עם ארז, שאני מזכירה לו לבטח את מוטהל׳ה בדברים
עמד לבד. קשה לו כשאין אוייבים או מעריצים מסביבו. הוא
מסויימים. לאט־לאט ראיתי עד כמה שהוא נהנה מכך שיכול היה
החליט לצלצל לארז, בזמן שהייתי בלונדון, כך שזכיתי להיות
באמצעותי לנקום באביו על שעזב אותו.
עדה לאותן שיחות.
התחלתי להרגיש שאותו קלימרו נבוך וכן אינו בדיוק קורבן
טהור.
בהדרגה ירד מהבימה, והפסיק לשחק את התפקיד שריגש אותי.
פיתאום אסור היה לי לדבר עברית במישרדו, שהרי חבריו
הערביים עלולים להיפגע מהיותו ישראלי.
מדי יום היו מופיעות בהמוניהן נערות־ליווי אכסלוסיביות,
כשהן לבושות ומתנהגות בצורה שתמיד שייכה אותי לעולם אחר.
הן היו שייכות לעולם המורכב מקישוטים ומחיקויים נמכרים,
עולם שבו נמחקים כל הערכים. כשהייתי מעירה לו, אמר לי
מבודח :״מיכלצ׳וק, אני רואה שהפכת ממש חייל ספרטני בצבא
של מוטק׳ה...״
אחרי שהפסיק לשחק תפקיד מדומה וחזר לעצמו, עזבתי את
לונדון.
הבנתי שלי לברוח, אם אין ברצוני להפוך לאחת מ״שלושת
המוטק׳ה־טרים״.
כעבור כמה חודשים הסתבך ארז, ואסון קרה למישפחתו. הוא
נאסר על ״עיסוק בסחורה גנובה ״,ואמו ואביו החורג מתו בשריפה,
שעד היום לא פוענחה.
ראיתי בדימיוני את ארז המסכן, לבדו בעולם וחסר־אונים.

החלטתילנסועללונרווי 1 ארז ומיכל
נפש משועבדת לשדים

אינדיאנה ולמס

ל־כך התרגשתי בפעם הראשונה שבאתי לבקר אותו
בכלא, והוא היה כל־כך מאופק ו״רציונלי״!
(המשך בעמוד )34

מרים
בנימיני

מזלהחח־ש:

בא פיתאום ומרעיש מפחיד ומזעזע את כל
מי שנתון להשפעותיו.
סטורן לא מפתיע, יודעים שהוא יבוא״
מחכים לו, ויודעים מה עומד לקרות. ממש
כמו הגשם והקור שמבטיח החזאי בשירות
המטרואולוגי. מתכוננים, מכינים מעיל ו־מיטריה,
סופגים אומנם את הרטיבות והקור,
אך לפחות יודעים מראש ומתכוננים.
אוראנוס הוא כמו גשם, ברק ורעם

אך מה שהיה היה, והחשוב הוא מה עומד
לקרות בעתיד. חודש פברואר מביא עימו
את השינוי אליו מייחלים הקשתים. שני
הכוכבים סטורן ואוראנוס עוזבים את מזל
קשת ונכנסים למזל גדי. את זאת ירגישו כל
בני המזל. לפתע יהיה קל יותר. אך לא כדאי
לשמוח מוקדם מדי. לכוכבים קשה להיפרד
מהמזל (ומי לא רוצה להימצא במזל קשת!
הרי ידוע ששם נוח וטוב).
תחזית שנתית
השנתיים האחרונות לא פינקו את הקש תים
ועל התקופה הקשה שעברה עליהם
דובר ונכתב כבר רבות. אין צורך לחזור על
הדברים, עצם העיסוק בהם לא מבטל את
הקשיים, אך הוא עוזר להבין מהו מקורם
ומחזק את הידיעה שהקשיים עומדים
להסתיים. לקראת יום־ההולדת, כדאי
שידעו הקשתים כי הקשיים העיקריים כבר
מאחוריהם, והדבר אמור לגבי רוב בני
המזל. אלה שנולדו בימים האחרונים של
המזל עדיין לא משתחררים סופים, ויהיה
עליהם להמתין.
כוכב סטורן (שבתאי) הוא זה שגורם
לצרות. מהרגע שכוכב סטורן נכנס לקשת
התחילו הקשתים להרגיש שמשהו השתנה;
מועקה, עבדות, התחייבויות, הגבלות,
כניסה למיסגרות כנגד רצונם, ועוד כהנה
וכהנה דברים מסוג זה. חלק מבני המזל
סבלו ממחלות, מאובדן נפשות יקרות, או
להבדיל מאיבוד רכוש יקר. איש איש לפי
מפת״הלידה שלו.
כוכב נוסף שהשפיע מאוד, הוא כוכב
אוראנוס, שלהתמקמות הממושכת שלו
במזל כבר התרגלו. כבר כמעט 7שנים
שהוא נמצא במזל קשת אך אי אפשר לומר
עליו שהוא אינו מורגש. אוראנוס אומנם
צועד לאט יותר מסטורן, אך כשהוא מגיע,
הוא עושה זאת בשיטת הברק והרעם. הוא

שנה קלה וטובה יותר לקשתים. חשבון
הנפש והקשיים שעברו עליהם חישלו אותם
חיזקו אותם והכינו אותם גם לדברים קשים
יותר, כך שיש סיבה להיות אופטימים
ושקטים יותר.
מה מצפה להם בשנת !1988

• עסדה קאריירה
השנתיים הקשות שעברו על הקשתים לא
פסחו גם על תחומי העבודה והקאריירה.
הקשתים נאלצו לעבוד קשה מאוד, אם כי
דבר זה אינו מפחיד אותם מאחר וזהו מזל
חרוץ מאוד. כשקשת עובד הוא שוכח כל
מה שמתרחש מסביבו, ואם יש צורך
להשאר ולעבוד בלילה, ולוותר על שינה כדי

התתקובה הקשה
שעבוה על הקשתים
ת ס תיי ם -ה שנ ה
החושה תניא עימה
את השינוי המיוחל

באמצע הקיץ. לא יודעים, לא דואגים
ולפתע נוחתת המכה. כך קרה לקשתים
רבים ב־ 7השנים האחרונות. לפתע הם
נאלצו לעזוב את מקום עבודתם, להיפרד
מאדם יקר, לשנות את צורת־החיים באופן
דראסטי. וכשעוסקים בקשתים, שהמזל
מלווה אותם בחייהם כדבר המובן מאליו,
זה ברור שהיה להם יותר קשה להשלים עם
הקשיים.

סטורן ואוראנוס חוזרים לתקופת־מה
למזל קשת, ושוב יזכירו לקשתים את אותה
תקופה לא-נוחה. אך עכשיו זו היא באמת
הפעם האחרונה. מחודש יוני ועד חודש
נובמבר יהיה זה ביקורם האחרון, ולאחר
מכן הם עוברים למזל גדי ונשארים שם.
בשנת 1988 לא יהיו הכוכבים קלים, גם
מרס וגם ונוס יהיו בנסיגה, אך בכל״זאת,
יחסית למה שעבר, אפשר לומר שזו תהיה

להשלים משימה כלשהי, לא חושב הקשת
פעמיים -הוא יעבוד עד שיוותר באפיסת-
כוחות.
אין ספק שהקשתים עבדו קשה מאוד,
אך הם לא זכו לקידום משמעותי בקאריירה
שלהם. כך שלא פעם הרגישו שאינם זוכים
להכרה בעבודתם או להערכה על הזמן
והאנרגיה שהם משקיעים. חלקם בכל זאת
הצליחו להתקדם, אך הדבר עלה להם
במאמץ רב ואחריות שכמעט ושברה אותם.
השנה הם מרחיבים את תחום פעילותם,
בכל מקום שבו הם עובדים ינתן להם יותר
חופש פעולה, וזה דרוש להם כאוויר
לנשימה.
בנוסף לזה יוכלו ליהנות גם מהעבודה
וגם מתוצאותיה. לא יהיה להם משעמם.
(המשך בעמזר )42

הורוס הוס

¥¥ידידים שנחלצו לעזרתכם הביאו להקלה ר¥בה.
מעכשיו שוב תתחילו להרגיש בטוחים

ומרוצים יותר. למעט

ה״ 28 וה־ 29 לחודש, ש¥
בהם
תהיו עייפים ואפי-

לו מצוברחים ומדוכ אים.
באותם ימים קיימת
נטיח לחלות, נסו להימנע
מפעילות מופרזת.
בעבודה העניינים
21במרס -
מתחילים לזוז, אתם
20ב אפ ריל
חוזרים לשלוט במצב,
וזוכים להערכה ולשיתוף
פעולה מצד הסביבה הקרובה. היחסים
שחששתם מהם, הופכים להיות לעובדה.

עומס ע מדה מחליש אחכם, מעייף אחכם! .מערער
אפילו את בריאזחכם. הבטן רגישה י1תר
מתמיד, חשוב שתשים!
לב לתזונה, הרגלי האכילה
שלכם משפיעים לרעה
על בריאזתכס. ילדים, בעי קר
הבנים, זק1קים להשגחה
בעיר ב־125ב־ 27 בחר
רש. בשטח הכספי לא כדאי
עבשיו לקחת סיבננים,
ו 2ביוני -
אמנם הרז 1ח יכול להיות
20 ביולי
בקנודמידה עצום, אבל מהפסד,
אם יהיה בזה, א׳
אפשר יהיה להתאושש תקופה ארוכה. בס 1ף
החשש צפויה לכס הצעה מעניינת 1מקדמת.

עניינים כספיים מתחילים להסתדר, הדא גות
שהיו לכם היו בהחלט מוצדקות, אולם
עכשיו תהיינה הזדמנו יות
למצוא עבודה נוס פת
שתעזור. עניין חדש
גם בלימוד תחום נוסף,
יתכן שתצאו להשתל מות
קצרה או שתלמדו
תוך כדי עבודה מע שית.
בשבת ובראשון
צפויות בעיות בריאות
לכם או למישהו במיש״
פחה. צפויה הצלחה
בתחום הרומאנטי מה־ 30 בנובמבר -בני
מזל טלה וקשת מתאימים לכם לתקופה זו.

אתם ד׳ עיזפים, נראה שעבדתם קשה מדי 1רצ1י
שתמצאו זמן למעחה, הנזף מותש, ומאמץ נוסף
עלול להביא אתכם לכך
שתחלו. הפתעה בתחום
הכספי צפויה בין ה־ 25ל־
27 בחשש. בתח1ם הרומאנטי
זוהי תקופה מאוד
רגישה, אתם מושכים !מאוד
נעימים לבני המין
השני, אך אינכם מצליחים
ו 2בדצמבר ־
לנתח את התנהננחם ומני9ו
בינו א ר
עיהם בצורה הגיונית. הד
טיה להשלות את עצמכם,
ולבנות תוכניות על דברים בלתי אפשריים יכולה
לנחם לאכזבה קשה מדי, כדאי שחיזהח יותר.

ענייני בספים שבים !מטחדים אתכם, חש 1ב שתברח
בקרב המישפחה מהן זכוינתכם 1ם ה הם

מבקשים מכם, אי־הבעת
ערמנת לכעס אצל שני
הצדדים. חשבונות ותש־ל1מים
לביטוח, חשמל,
טלפון 1מ ; המנח! וצריך
לטפל בהם בדחיפות. מצ בם
הבריאותי של בני׳
מישפחה מבערים אינו
טוב, בשורה מדאינה מאור
עלולה להגיע ה שסע, יתכן
שתצטרכו לשנות ת1כ־ניות
בגלל עצב במשפחה, אנשים יצפ 1מכם
ל שחד, עליכם להימנע מלהסתכסך עם מי־הזוג.

מתחיל להיות טוב יותר, עכשיו ניתנת לכם
ההזדמנות להוכיח את כישרונותיכם בתחום
היצירה. אתם נהפ כים
למבוקשים בכל מקום,
ומצליחים לעורר
הערכה ואפילו הערצה
אצל כל מי שבא עימכם
במגע באמצעות העבו דה.
מה־ 25 עד ה27-
תתכן הצלחה רומאנטית,
בשבת ובראשון
מצב-הרוח עכור, המתח
לקראת בואו של אורח
מביא אתכם לדיבורים פוגעים ומיותרים.
ידיעה בקשר לנסיעה לחו״ל תשמח אתכם.

כדאי לתכנן עכשיו תוכניות לטווח הרחוק, אנשים
מסביבכם מלאי רצזן־טוב זנכועת לסייע לכם.
בעיות כספיות עלולות להציק
בקחב. וכדאי שתת־מנע
לכך, אפשר למנוע
זאת. ה־ 28 וה־ 29 יהיו מהנים,
שאה שתהנז מבילוי
משותף עם חברים ותהיו
מקובלים מאוד אצל בני
11|111
המין השני. פחות נוח ב־30
בנובמבר 1ב־ו בדצמבר,
שאז מצב החח שלכם
יהיה בשפל, והרגשת חולשה
תמגע מכם לבצע מה שתוכנן מראש. כדאי
לנשת לחפ א לבדוק תופשת שאינן מוכרות לכס.

ידידות חדשה מתפתחת בימים אלה בסביבה
שאינה מוכרת לכם היטב, עליכם
להיות יותר זהירים ב מה
שאתם מספרים, ו במי
שעימו אתם מחל קים
אינפורמציה חשובה.
תוך שבועיים ית ברר
מיהו באמת ידיד,
מי עומד לצידכם בשעת
צרה. אך עד שעת המב חן,
טוב לשמור על מר חק
מסוים מידידים
ומהחברה שבה אתם
נמצאים. בתחום המיקצועי אתם מתחילים
בתקופה חדשה, הזדמנויות חדשות צצות.

בעבודה אתם מתחילים להרגיש יותר נוח,
הפופולאריות שלכם עולה, אתם נהנים יותר
מחיי חברה ומתחילים
להתאושש מהחודש האחרון.
ב־ 26 וב־ 27 צפו יות
שיחות מחו״ל, או
הכנה לנסיעה שתתק יים
בקרוב. קשרים עם
אנשים מארצות אחרות
יגרמו לכם להתלהבות
ויוסיפו לביטחונכם ה עצמי.
ה־ 28 וה״ 29 יהיו
קשים, מישהו מנסה
להתחמק משיחה או עימות ישיר. עם בני-
הזוג אתם נוטים לריב, ועדיף לוותר להם.

אתם ד׳ עצובים ומחכאים, בריאות של קחב
מישפחה מדאיגה מאוד, זבעסף לכך מתעוררות
לפתע בעיות בחח1ם המגורים.
יתכן שתצטרכו להיכנס
להוצאות שלא נלקח!
בחשמן, בגלל נזילה אז
בעיות אינסטלציה. נסישת
רסת צפויות ה שסע, ונם
פגישות והיכרויות חדשות, 1111111 לאו ד 1קא בתחום הרומאר
22ב או גו ס ס ־
טי — פשוט ״צא לכם
22בספסמבר
לבלות חלק גחל מהזמן
בחברה שאינכם רגילים
לה. בתחום הרומאנטי, להיזהר מתוקפעת בני
המין השני. לנשים, להיזהר מאנשים לא מוכרים.

מי שנולדו בימים הראשונים של המזל יוכלו
להשתחרר מהמועקה והכבדות, אולם האחרים
עדיין חשים את
אותה תחושה מדכאת
וקשה. ובכל זאת, ה״25
עד ה״ 27 מאפשרים ל כם
להתאוורר, לצאת
לנסיעות ולפגוש באנ שים
חדשים. כושר ה-
שיכנוע שלכם יהיה מ•
צויין, כדאי לקיים ישי >
2בנו במבר -
20 בד צמבר
בות ואפילו פגישות רו מאנטיות
באותם ימים.
תלמידי בית־ספר יהנו משבחים על עבודות
ובחינות. ה־ 28 וה־ 29 יהיו מאוד לא נוחים.

ה־ 25 עד ה־ 27 מעייפים זד׳ קשים, אתם זקוקים
ליותר מעתה. המילחמזת בעבודה על תפקיד,
עמדה וסמכות מעייפות.
צריך להעמיד את האנשים
סביבכם במקומם, אבל
כדאי שזה ״עשה בצורה
נעימה ועם הרבה טקט
ודיפלומטיה. דאגה להורים
א 1קרובים מבוגרים ב־28
וב־ 29 בחודש, תתכונע ל*
1בפברואר
כך שיהיו זקוקים לעזרת20ב
מרס
כם. ה־ 30 בנובמבר וה־ו
בדצמבר מביאים עימם
בשורה משמחת בתחום הפיננסי, עכשיו תוכלו *
להיות בטוחים יותר לגבי עתידכם הכלכלי* .

מאזנ״ס

סשת

1עבשי 1במבצע
אתה הצוק: ב סז פ זש ל ר בו .

היצרנים:
הפרסום:
אתה:
היצרנים:
המוצרים:
המבחר:
המחיר:
הפרסום:
אתה:

סחר בטיב ביזתר עבורך.
מוסים לייצר את הטוב ביותר
עסוך!...עבורם.
מביא מנצרים לידיעתך.
מתן לך אפעורוח לבחור.
בחרת?
מתחרים מל בחיוחך.
משתפרים.
נדל.
יורד.
מציג לבחירתך.
סחר בטוב בינתי מסרך.

האיגוד הישראלי לפירסום

היוו האיגוד המקצוע־ המזנר והיציו של הפרסומאים. ני! מטרותיו שתעדו לחוק את עוף הפרסום: חקיקת חוק פרסום כולל המסדר את מקצוע הפרסום חוק פרסום אשר ינדו
את זכויותיו וחובותיו של משרד הפרסום בלפי הצרכן, המפרסם וצמוד הפרסום. עד לחקיקתו קבע האיגוד כללי אתיקה והתגהנות המחייבים את כל חבריו. חברים אשר יפרו כללים אלו עלולים לעמוד לדי! בפו׳ ועדת בוררות משפטית ומחייבת.

ארמון. א. 1ק״ ,א טל מנר־ תצמנר, אל מסת אי׳ ,אלעזר פרסזמאים, אריאל׳ ,באומן־בר-פרס. בינג־לידאל. גיתם מערמת תדמית. ת ש. ד ח רי -ש ל 1מי, ורשבסקי־פריליך־דובר, טמיר-כהן(יעקובסון).
פ ת קי את דן, ליכטמון, מלויק, פ.ב.ס ..פונל. פרסום נצרת, פלד. פרסגם צורה, ראובד-פרידן. ק שר בראל. קרמגן. שידה מאיר שקולדק. שמלורן רבן. תוצאות.

אהבה בקצב הסיחו
השנה האחרונה לא היתה שנה טובה למנצח־המקהלות
הצעיר והנאה מיכאל שני. אומנם,
הוא ניהל את פסטיבל המוסיקה הווקאלית,
שנערך ביפו בחול־המועד פסח, וגם ניצח על
האורטוריה אליהו, וקיבל מחיאות״כפיים שהיו
מספיקות לאדם אחר לכל החיים. אבל תיכף אחרי
הפסטיבל התחילו הצרות.
בחמש השנים האחרונות היה מיכאל שני
המנצח והמנהל המוסיקלי של המקהלה הפילהרמונית
חל־אביב, אבל בזמן האחרון התחילו
צרות בינו לבין ועד־המקהלה( .כן, גם למקהלות
יש ועדים ).שני הסתכסך עם הוועד, לא הסכים
להתכופף, ובלב כבד עזב את המקהלה ואת 70
זמריה.
מאז אפשר היה לראות אותו כמעט מדי ערב
יושב בספריה, שותה בירה לבד. כידוע, מנצחי

19 1 1
אבא טופז
מחפ ש אמא פיתאום שמתי לב שנעלם לי אחד החתיכים
הכי מפורסמים בארץ. לא רואים את דודו
טופז. אז נבהלתי והתחלתי לברר, והסתבר לי
שהוא פשוט עסוק. בחצי השנה האחרונה הוא עבד
קשה על הסרט שלו תל־אביב — לנס־אנללס,
ורק בימים אלה נגמרו הצילומים.
נו, אז אחרי שנגמרו הצילומים, והבן־אדם
התפנה, התחלתי לברר מה קורה איתו, ואומנם
ראיתי אותו מגיע למסיבה עם נערה צעירה
וחמודה.
אז ממש למחרת בבוקר, זאת אומרת בערך
בשעה , 11 כדי שלא להעיר אותו מוקדם, עשיתי
לו דרינג־דרינג קטן ושאלתי אותו ״נו, מי זאת
החדשה?״
״זאת ליזי, שכנה שלי״.
״רומאן חדש?״
״שום רומאן. סתם ידידות־נעורים״.
״מותק, אני ראיתי אותה, והמרחק בין הנעורים
שלך והנעורים שלה זה 20 שנה.״
״גועלית!״
״תודה. תראה, אני לא רוצה להשמע כמו אמא

לא יתחתן לשלם
שלך, אבל אתה תתחתן פעם?״
״תשמעי, רחל המרחלת, הנה אני נותן לך
סקופ: את יכולה לכתוב שדודו טופז הודיע שהוא
לא יתחתן לעולם״.

״הגעתי למסקנה שהמוסד הזה הוא פשוט לא
בשבילי, ובמקום שכל יום מישהו ישאל אותי,נו,
מתי כבר?׳ אני פשוט מודיע שאני לא אתחתן
לעולם״.

״וילדים?״
״או, טוב ששאלת. אני רוצה ילד, ואני מחפש
עכשיו אשה צעירה שתסכים לעשות לי ילד״.
״איזה מין אשה אתה מחפש כדי להיות אמא
לילדך?״
״אני רוצה שתהיה יפה ואינטליגנטית. זה
הכל״.
״ואתה פתוח להצעות?״
״אני פתוח להצעות״.

ונא״״ חת/ל

״ של תשובה
בשופט?
עויד־דיו שחור בכל יום אחרי־הצהריים אני פותחת את הטל׳וויזיה
ורואה קצת מישפט דימאניוק. אז אני
שומעת מה אמר ניקולאי טולסטוי, ואיך חוקר
מיכאל שקד, וכיצד מגיב השופט דב לוין,
אבל בינינו לבין עצמנו, מה שמעניין אותי

מקהלות יש מעט, אבל מקהלות טובות יש עוד
פחות, ולמצוא עבודה טובה ומספקת זה לא עניין
פשוט. ומה ששכחתי לספר לכם זה שהבחור הנאה
בן ה־ ,37 שהוא גרוש מזה חמש שנים, גם לא מצא
אהבה שתשמח אותו ותכניס קצת שמש לחייו.
אחרי חודש הציעו לו הצעה נפלאה, ששימחה
את ליבו. אבל אחרי חודשיים נתנו את התפקיד
למישהו אחר. נו, אז הוא המשיך לשבת בספריה,
לשתות בירה לבד ולחלום על הקמת מקהלה
מיקצועית ממש, כזאת שזמריה מקבלים שכר,
ועל איזה גברת שתשבה את ליבו. חלם.
מי שהעיר אותו מהחלום היה ראש עיריית
תל־אביב, ששלח את מיכאל שני לכנס־מקהלות
באוסטריה, כדי שיראה וישמע מה קורה בעולם
בשטח הזה, ואולי אולי...
מיכאל שני נסע, ראה, שמע, נהנה, וטס
הביתה. זה היה ב־ 21 בספטמבר. שני ביקש מים,
ודיילת יפהפיה הגישה לו כוס־מים. הוא הסתכל
בה וחשב לעצמו :״את זאת אני רוצה לעצמי.״
הוא חזר ארצה ושמע שצ׳יץ מחפש אותו.
בבוקר הוא הלך לפגישה, וקיבל על עצמו את
ההקמה והניהול של המקהלה הקאמרית חל־אביב.
בערב הוא נסע לבקר את הדיילת היפה,
יעל שלו, בבית הוריה בגדרה.
מאז עברו פחות משלושה חודשים. בשבוע
שעבר נאספו כל הנוגעים בדבר בחמאם ביפו.
היתה שם יעל שלו בביגדי־כלה, מיכאל שני
בביגדי־חתן, והמקהלה הקמארית חל־אביב
שביצעה בהופעת־בכורה עולמית מדריגלים
מהמאה ה־ , 16 וכולם חייכו חיוכים גדולים. כן, גם
ראש־העיר הגיע, והתקבל כשימחה גדולה.

פעם ביקרתי בבית המישפט בתל־אביב,
וראיתי חתיך אחד מדהים. יותר מאוחר פגשתי
חברה. עורכת־דין, ואמרתי לה שראיתי מישהו
משגע מסתובב שם כאילו הוא עובד במקום, ועל

חברה שלי טילפנה. ממש באמצע הלילה,
וסיפרה לי שהיא ישבה באיזה בית־קפה וחיכתה
למישהו. המישהו, כמו כל ישראלי המכבד את
עצמו, אחר בחצי שעה, ובינתיים ישבה החברה

שופט ארי זיו־אב
לפחות שתהיה הנאה

זה השיבה לי חברתי ״בטח ראית את השופט ארי
זיו־אב.״

יורם שפטל

השופט זיו־אב נראה יותר כמו דוגמן מאשר
כמו שופט, ועובדה זו ידועה לא רק לי, אלא לכל
השופטות בבית־המישפט, לכל עורכות הרין,
ואפילו לנאשמות ולאסירות.
השבוע פנתה נאשמת אחת לעורך־דינה,
וביקשה ממנו שיעשה כמיטב יכולתו, שהיא
תישפט אצל השופט זיו־אב. אני ממש מאוהבת בו
— אמרה האסירה — ואם כבר מישפט, אז
לפחות שתהיה לי הנאה ממנו.
לא ברור עדיין אם עורך־הדין יצליח לעשות
את מבוקשה, אבל גם ציפייה למשהו טוב היא
משהו טוב.

״יש גבול לכל תעל1ל!״

כרחילאית זה מה קורה עם עורך־הדין יורם
שפטל והחברה שלו, תירצה כשרי.
לפני חודשיים דיברתי עם שניהם, ושמעתי
בקולם אהבה. ואני, מנסיוני, יודעת שאהבות
נגמרות לפעמים בחתונות.
אז תפסתי אומץ ועשיתי דרינג־דרינג ליורם
שפטל.

״שלום, זאת המרחלת״.
״כן, מה שלומך?״
״אני בסדר גמור.״
״ומה רצית?״
״רציתי לרעת אם אתה עומד להתחתן עם
החברה שלך, תירצה בשרי״.
״מה פיתאום! יש גבול לכל תעלול!״

טלי ואריק סיני
מספר שקשה ל 1בחיים
שלי וניסתה לקרוא עיתון. אבל מהשולחן הסמוך
היא שמעה שיחה מאוד מעניינת ונוגעת־ללב.
היא העיפה מבט וראתה את הזמר אריק סיני
מספר לאיזה אשה כמה קשה לו בחיים, איזה
משבר הוא עובר, ואיזה חתול שחור עבר בינו
לבין אשתו השלישית טלי.
כששמעתי את הסיפור ניסיתי להשיג את
אריק סיני ולשאול אותו מה קורה, ואף להציע את
עזרתי, אם צריך. אבל אריק לא היה בשום מקום
שחיפשתי אותו, וגם לא ענה לכל עשרות
ההודעות שהשארתי.
אחרי חיפושים. רבים טילפנה אלי איזה
יחצנית, ואמרה לי שאם אני רוצה לדעת משהו
על אריק סיני, אז שאשאל אותה. אבל אני לא
רציתי לשאול אותה כלום.

— בנ 1של סופרמן י —
(המשך מעמוד )30
מאותו היום הייתי מגיעה מדי יום
לבקר אותו, בכלא, בסביבות השעה 2
בצהריים, ועוזבת ב־ . 3.30 מהמכתבים
שהיה מגניב לי בכל יום הבנתי עד כמה
שהוא אכן אוהב אותי ומבין את טעו־יות־חייו,
סוף־סוף,
וזאת לאחר שהייתי מצלצלת
לעזרה פעמיים בשבוע, הגיע
מוטהל׳ה בכבודו ובעצמו ללונדון.
פגשתי בנמל־התעופה את התגלמותה
של האהבה העצמית.
״הי ניש, לא זיהית אותי, אה?״
הוא אכן מאוד רזה מאז שראיתיו
באחרונה. הוא חבש כובע ולבש חליפת־ג׳ינס
משופשפת.
״זה לא שלא זיהיתי אותך, פשוט
הירהרתי״! אמרתי למהרהר־הנצחי.
כשהגענו לבית שבו גרתי, אמרו חבריי
שהוא רומה ל״אינדיאנה ג׳ונס״.
למחרתו לקחתי את ״אידיאנה

מ לונו תלב ביי ם, מסע דו ת טו בו ת, ס קי מ הנ ה,
אתרי תיי רו ת מ עניני ם, אי רו עי ת ר בו תמרת קי ם,
האופרה הנו דעת,יו פי שובה עין, קבלת פני םחמה ובל הקסם של איו ^ פ ה ^ ך ץ & ח ^ ^
ה צ עו ת מ פו ר טו ת על אתרי ס קי ובילויי םאח רי ם -
במשרדי הנ סי עו ת ובנתיבי אויר או ס ט ריי ם, נ ציגו ת משרד ה תיי רו ת ה או ס ט רי.

תל א בי ב, בן י הו ד ה 7ו, טלפון 03-653535שחיפה, מחרים 4א׳ ,טלפ ון 04-389988

למכירדו כרכים
העולם הז ה -
7 1947 — 1953 חלקים
20 1954 — 1968 כרכים

א תג ר-
הפעולה השמית 3כרכים

כוח חדש -
ב די ד

עמון יומי 1967 כרוך
לטלפן 237501 :־.03

מיכל בן־חורין
אינדיאנה לעס בכלא
ג׳ונס״ לראות את בנו, שהיה אז בכלא
פתוח.
כשראה את כמות המזון והעיתונים
שהבאתי לארז, אמר לי בהשתוממות:
״הוא נמצא בכלא או במחנה־קיץ?״
וצחק.
ארז היה נפעם כשראה אותו. היתה
זאת הפעם הראשונה שהתראו מזה 10
שנים. הוא חיבק את מוטהל׳ה בהתלהבות
חגיגית, אך ״אינדיאנה ג׳ונס״ -
שלא נותן בקלות מעצמו, אם בכלל —
לחץ את ידו בלבד.
״אבא, אני חייב לצאת מפה. אני לא
יכול לסבול את זה יותר!.״ אמר ארז,
כמי שמתחנן לתיקווה.
״אתה לא יכול, אז תקפוץ מהגדר״...
ענה לו אבא־סופרמן.
מוטהל׳ה עזב את לונדון, יומיים
לאחר מכן, מבלי שעזר לי או לארז
בדבר.

בית
על הים *

המשיך לכתוב לי את ה־מיכתבים
שהגניב לי מדי יום.
ארזל׳ה, אילו רק היית חי את תיקוותיך,
ולא רק מבטא אותן בכתב כדי לעורר
את התרגשותי, אולי חלומנו היה מתגשם
.״אני רוצה שיהיה לנו בית על
הים, ושנוכל לשמוע את ילדנו רץ
וקורא לנו לשחות איתו. אני אהיה בעל
נהדר ואבא הכי טוב בעולם כתב לי
באחר ממיכתביו.
אך לא כך רצה כוח־הכישוף.
ארז הגיע לארץ לפני כמה חורשים,
ולאכזבתי לא היה שמץ של אמת בכל
השירים שכתבתי.
הוא נשאר הבן של אבא שלו, השואף
להיות דומה ככל היותר לאבא זה.
בהתחלה כעסתי עליו, שהרי הרס לי
עולם של תמונות יפות, בטענה שאינו
שייך להן. אך בסופו של דבר הבנתי
שזהו זה: ארז לעולם לא ישתחרר
מאבא, כל עוד אבא מהלך בעולם
ומסביר את הנכון...
הוא אכן מתקדם בהעתקת עברו של
מוטהל׳ה. הוא נמצא בכלא בריקסטון,
וכנראה ישהה שלוש שנים.
העולם הזה 2621

-3ונ הזה

גילה שאיויס
נחשון, שחטבה
את בנה(מימין)
מאביו שאור
נחשון(משמאל)
אינה אדא
הדוגמנית
הבוובוקטיבת איריס בן(למטה)

חטטר ט 31 חחוטסת
^ נ י חש שזו הדקה ה־ .90 אם
אכן היתה איזו שהיא כנות
מינימלית בטענה של אשתי, שהיא
חטפה את הילד בגלל איזשהו חשש
פנימי שלה שהילד עלול להילקח
ממנה — ותהיה טענה זו מטורפת ככל
שתהיה — אזי עתה, כאשר מישטרת־ישראל
מציעה לה ״בואי ותסגרי עניין,
אנחנו אחראים שמאומה לא יקרה לגבי
הילד״ — היא היתה צריכה לקפוץ על
המציאה.
״הגענו לשעת־האמת. אם האנשים
המחזיקים באשתי ובילד, בתור קוזאקים
של הקדוש־ברוך־הוא, לא יסוגו
מעמדתם, אני עומד לדרוש מעל כל

בעל !7לא ידע
737ב׳ אשתו
17777777777/7
כעם, תנאצה הבלונדית התורנית,,
בימה שייעצרו כל מי שיש עליו מידע
שדי בו כדי לעצרו.
״איריס, אל תשמעי לרב זה או אחר!
חיימקה לא עשה לך דבר, תפסיקי
לענות אותו. הרי אני משוכנע שאת
אוהבת אותו בדיוק כמוני. חיימקה
רוצה אבא. תני לו אותו! איריס, אל
תכריחי אותי לפנות לבית־מישפט
ולבקש חזקה מוחלטת על הילד. בלי
קשר למה שקורה, או יקרה, בינינו, את
האקדח הזה, הטעון בכדורים מסוג של
ילד־בן־חמש, צריך לעצור ולפרק!״
אלה הם דבריו, ישר מן הלב, של
שאול נחשון, ביום הראשון השבוע.
לפני חצי שנה בדיוק, ב־ 22 במאי,
חטפה אשתו איריס את בנם, שהיה אז
בן 4וחצי.
נחשון 33 מנהל חברה בתחום
הפיננסי, תושב פתח־תיקווה, הוא בן

למישפחה אמידה. סבו היה מוכתר
השכונות היהודיות בתל־אביב־יפו בתקופת
השילטון הבריטי, והוא צבר
נכסים רבים. אביו של שאול הוא מנהלה
הכללי של ישיבה תיכונית. נחשון
הוא דתי מאמין, אבל לא קנאי ,״דתי
נורמלי״ ,כפי שהוא מגדיר זאת. הוא
חובש כיפה שחורה לראשו, פניו
עגולים ועטורי־זקנקן. הוא גבה־קומה,
זקוק בדחיפות לדיאטה .״כשאני שרוי
בלחץ, אני מגזים באוכל,״ הוא אומר.
גבר פתוח, חברותי, מרבה לחייך, מספר
את סיפורו העצוב ברהיטות.

₪הגאות החיים
ך* וא נולד בתל־אביב, גדל בפתח(
1תקווה, למד בבית־ספר דתי, וא־חר־כך
בישיבה .״אני סבור שהדת לא
צריכה להיות מסווגת ״,הוא אומר .״מי
יכול להיות הבוחן בעניין זה? מי
המחליט? הבוחן והמחליט היחידי
בנושא כמו אורח־חיים הוא רק הקדוש־ברוך־הוא,
ולי לא ידוע מיספר הקו
הישיר אליו, הידוע, כמו שהם טוענים,
לאותם קוזאקים. אי־אפשר לתפוס
נושא, כמו צפייה בטלוויזיה, וללכת
עליו למילחמת־חורמה, כאילו זה היה
שמד״.

סיפר שאול נחשון:

יום לפני החטיפה, ביום החמישי,
עשתה אשתי את ההזמנה השבועית
אצל אמי. היא הזמינה את סוגי־האוכל
השונים שהיא רצתה שאמי תכין לה
לשבת.
איריס לא היתה בדיוק מלכת־המיטבח.
למחרת,
ביום השישי, כאשר לא
הגיעה לבית אמי, היתה אמי מוטרדת
וצילצלה אלי, לשאול אם קרה משהו,
לה או לילד. בהתחלה לא הייתי מוטרד,
אבל כעבור שעה צילצלתי לאחד
השכנים, ושאלתי אם הם יודעים היכן
השניים.
בן השכנים, רם, מסר לי שהוא ראה
את אירים וחיימקה הולכים, כשהיא
מחזיקה מיזוודה בידה. כעבור שעות
אחרות הגיעה למישרדי תביעה מיש־פטית,
שכללה צו עיכוב־יציאה מן
הארץ. הצו, אגב, בוטל מייד.
ביום הראשון פניתי לעורכי־הדין
שלי, רב ישראלי ורפי כריסטוף. הרבה
מיכולת־העמידה שלי בטרגדיה הזאת
אני חייב להם. מהר מאוד הוברר כי לא

אירים בן ב־ ,1975 בתצלומים שבהם דיגמנה עבור ״העולם הזה״

מדובר באשה שיצאה סתם מבית בעלה,
אלא בחבורה מאורגנת, שהחליטה,
מנימוקים דתיים, לחטוף את הילד.
הכרתי את איריס, אז ליבני, לפני
שש שנים. הייתי אז גרוש, אחרי תקו־פת־נישואין
קצרה ומכאיבה. רבנית
מבני־ברק, מהמכובדות שביניהן, סיפרה
לי על בחורה גרושה, בעלת־תשו־בה,
שתכונותיה הבולטות, מלבד התבונה
שלה, הן צורתה החיצונית: בלונדית
יפה ותמירה.
פגשתי אותה. צורת־הפגישות שלנו
היתה רחוקה מן המקובל בציבור החרדי.
היו לנו נסיעות ארוכות אל תוך
הלילה, בילוי בבתי־קפה, מסכת־פגי־שות
שהשתרעה על פני כמה חודשים.
התאהבנו ונישאנו.
אצל איריס, היחס לדברים כמו
אמנות על סוגיה השונים — ציור,
מוסיקה, ריקוד — והיחס בין גבר
לאשה, היה מורכב: מצד אחד היא אהבה
את כל אותן הנאות־החיים, והיתה
מאושרת כאשר הגיעו אליה, ומצד
שני, תמיד סבלה מן החשש — אולי זה
אסור. חשש שטופח, כנראה, על־ידי
מחזיריה בתשובה.
כאשר היכרתי אותה היא נמנעה
מלצייר, מלרקוד, מלשמוע מוסיקה
שאיננה דתית. אבל לא היה קשה
לשכנע אותה לשוב ולעשות את כל
הדברים האלה, ואף ליהנות מהם.
איריס חזרה לעשות את כל אלה,
ואף צפתה, יחד איתי, בטלוויזיה, וזאת
בהנאה רבה.
אי־אפשר לומר שמפעם לפעם, לאורך
שנות־חיינו המשותפות, לא הת־

עוררו בליבה ספקות דתיים, כאלה או
אחרים, אם היא הולכת בדרך הישר, או
לא. די היה שחברה שלה, ממאה־שע־רים
או מאחת השכונות הקיצוניות בב־ני־ברק,
הטיפה לה מעט מוסר, כדי
שאיריס תחזור הביתה ותשאל אותי:
האם אני בסדר?
היא ראתה בי סמכות, ונהגתי להרגיע
אותה, כפי שאכן האמנתי.
איריס אהבה להתלבש יפה, לטפח
את עצמה, לישון שעות רבות, עד אחרי
9בבוקר. זאת — כדי לשמור על
יופייה. היה לה מיבחר של פיאות בגוון
שיערה המקורי — אותו לא סיפרה —
גוונים שונים של בלונד. רוב הזמן היא
חבשה פיאה. היא אהבה מאוד את
הילד, אבל לא כל־כך הסתדרה איתו.

״הוא חיפש אצל אחרות מה
את ערכה בעיניי, ולכן לא סיפרה לי
על״כך. אם כי לי זה היה, לכל היותר,
מחמיא.
״על הקאריירה שלה ידעתי שהיתה
דוגמנית בבגד עור. ראיתי את התמונות
שלה מאותה תקופה, וזה הכל.
איריס לא אהבה לדבר על הקטע הזה
בחייה. אבל היא מאוד אהבה.מחמאות
על הופעתה החיצונית, אהבה תשומת-

שלא יכול היה לקבל אצל .,״
איך מרגיש אדם דתי כאשר הוא
צריך להיאבק באנשים, שבסך־הכל
אמונתם זהה לשלו?
נחשון :״כשהתחילה הפרשה, סברתי
לתומי שכאשר אפנה לאישי־ציבור,
כמו חברי־הכנסת החרדים או לאנשים
שהם נושאי־הדגל של החזרה־בתשובה,
כמו אורי זוהר, הם ימהרו לעצור את
הטירוף הזה. נדהמתי כאשר גיליתי
שלא כך הם פני הדברים.

עד כאן.

אורי זוהד
| לא הגיב
ף* יסור אישי: כאשר שאול נחשון
** הראה לי את תמונותיה של איריס,
היא נראתה לי מוכרת, רומה דימיון
מפתיע לצעירה שהיכרתי לפני שנים
— דוגמנית בשם איריס בן. מה שביל־בל
אותי היו תמונותיה כשהיא חובשת
פיאה — ובהן נראתה שונה לגמרי
מאותה איריס שהיכרתי.
בדקתי בספר־טלפון ישן שלי, מצאתי
את מיספר הטלפון של הוריה, שאותו
נתנה לי אז, והופתעתי לגלות
שהמיספר הרשום אצלי זהה למיספר
הוריה של איריס נחשון. שמה המקורי,
אגב, הוא אירים בלינקס.
כאשר נישאו, לא ידע נחשון שהוא
מתחתן עם איריס בן, דוגמנית ידועה
למדי, שהיתה פעם אחת המועמדות
בתחרות מלכת־היופי ופרשה זמן קצר
לפני טקס הבחירה.
״באחד הימים ראיתי במיקרה בגל־יון
ישן,בשבועון לא ש ה את תמונתה
של איריס ב!,״ סיפר שאול .״היא נראתה
לי יותר מאשר מוכרת. שאלתי את
אשתי אם זו היא. תשובתה היתה מתחמקת.
היא אמרה משהו כמו: תחליט
אתה, ומיהרה לשנות נושא.
״אותי זה לא עניין, ושכחתי מזה.
עכשיו, כשאני שומע שזו אכן היא, אני
מופתע. אולי היא חשבה שעובדת כמ־עט־השתתפותה
בתחרות־יופי תוריד

״אני משוכנע שאילו היה אורי זוהר
חושב שקיימת באיזשהו מקום מרוחק
נשמה אשר ניתן להחזירה בתשובה,
הוא היה יוצא באמצע הלילה למשימה
הזאת. מדוע נשמתו המעונה של ילד
קטן, המחפש את אביו ולא מוצא אותו,
היא משימה פחותה בחשיבותה?
חבר־כנסת חרדי יכול להפוך את
המדינה כדי שעוד בית־קפה, במקום
כלשהו בארץ, יהיה סגור בשעתיים
הקודמות ליציאת־השבת, אבל כאשר
ילד זועק ובוכה, זוהי כנראה עובדה
שפחות מפריעה לו. אם כי אני חייב
לציין שכאשר פנינו אל ח״כ אברהם
שפירא, התשובה לא היתה שלילית.
הוא אמר. העוזר שלי יפנה אליכם תוך
שעה, כדי לקחת את הפרטים. השעה
התארכה מאוד, ועד היום לא קיבלתי
שום פנייה ממנו. ניסתי שוב ושוב ליצור
איתו קשר, אבל לא נעניתי. מעניין
איזה איום הוא קיבל, אשר הצליח
להוריד אותו מן הנושא.

״חודשיים אחרי שאשתי נעלמה עם
הילד, פניתי אל מישרד־החקירות של
מישל חדד ורב גולדברג, באמצעות
מכר משותף שלנו, וביקשתי את עזרתם
באיתור הילד. אני לא יכול לפרט
כרגע את פעולותיהם של חדד ושותפו.
אוכל רק לומר שהיום, כשהתיק נמצא
בידי היחידה לפשעים חמורים במיש־טרת־ישראל,
הם אינם פעילים בעניין

ישרפו *
את האוטו
^ אם ידוע

איריס בחתונתה עם אמה, שולמית ליבני
היא התענ״גה בגילגול־נשמות, במלאכים, בשדים...״

לו על מיקרים הדומים

\ 1לשלו?
״מיקרה דומה ממש אני לא מכיר,
אשמח לשמוע אם יש כאלה, וליצור
קשר. ידוע לי על מיקרים שבהם
המחזירים־בתשובה, בשיתוף עם ההורה
שחזר בתשובה, משתדלים לרופף את
הקשר בין ההורה, שלדעתם הוא אפיקורס,
לבין ילדיו. די קשה לעמוד נגדם.
הם משתמשים באיומים, בשיטות
הפחדה, בדברי נאצה שמקומם לא יכירם
על הנייר. קיבלתי איומים כמו: ישרפו
לך את האוטו! תשיג לך אורטופד
טוב! ודברים דומים.
אם איריס תרצה עכשיו, או בעתיד,
86^9

לחזור אליו, האם יקבל אותה בחזרה?
״על כך אינני יכול לענות״.
למה, עד כמה שירוע לו, חזרה
איריס בתשובה?
״ברור שהיה קיים כאן יסוד של
אמונה, או במילים אחרות — השתכנעות
שדרך זו היא הנכונה. יחד עם
זאת, היה כאן גם רצון למצוא מיפלט
וביטחון בדת.
״במבט לאחור, אני חושב — הדברים
נאמרו על־ידה, אם כי לא בצורה
מפורשת — שהיא התאכזבה מאוד
במישור האישי, ביחסי גבר־אשה; בקטע
החילוני של חייה. היא ראתה
בחזרה־בתשובה פוליסת־ביטוח בתחום

״הצד המיסטי אצלה היה תמיד
מאוד חזק. היא התעניינה בגילגול־נשמות,
במלאכים, בשדים וברוחות.
היה קל להכניס אותה לחרדה בנושאים
אלה. היא היתה, בעצם, היפר־דתית.
כלומר — השאלות האם אני בסדר,
האם אני עושה די מבחינה דתית, ליוו
אותה כל הזמן״.
נחשון אומר שאינו מבקש לנקום או
להעניש .״כל מה שאני רוצה זה לראות
את הילד שלי ״,הוא אומר .״אני מקווה
שאשתי ואנשיה יבינו סוף־סוף שאין
טעם בהמשך המילחמה ברשויות החוק.
כיום יש עדיין לאיריס אפשרות לפנות
לכל תחנת מישטרה. אכנס איתה למ־שא־ומתן
סביר ונורמלי, וננסה לסגור
את העניין על הצד היותר־טוב. עליה
להבין כי המשך האירוע יגרור סיטואציה
שבה, בכל מיקרה, אי־אפשר יהיה
להימלט מתוצאות מעשיה״.
אמה של איריס, שולמית ליבני,
סירבה להגיב. בקול מודאג, עצוב, חנוק
ממש, היא אמרה :״אנחנו לא בקשר
איתה. אנחנו מצוברחים. לא רוצים לדבר
על זהי״ וניתקה את השיחה.
יואל ישראלי, המגדיר את עיסוקו
כ״איש עסקים בשיווק, לא בארץ״ ,היה

לפני שנים החבר של איריס, שהיא
כיום בת .31 ישראלי, כיום גרוש,
העומר לדבריו להינשא בשנית, סירב
להיכנס לפרטים על הרומאן שלו עם
איריס, והוא אמר רק :״פגשתי אותה
כאשר היתה בת 17 או . 18 אני לא זוכר
איך היכרנו. היינו ביחד, וגם גרנו
ביחד, במשך ארבע או חמש שנים. זה
ממש סיפור היסטורי.
״לא תיארתי לעצמי אז שאיריס מסוגלת
לחזור בתשובה. היא היתה מותק.
בנאדם נהדר. היתה דוגמגית־בית
בשני מיפעלים. לצבא היא לא הלכה.
לא רצתה. אני לא זוכר למה נפרדנו.
אולי היא רצתה להתחתן. לא שמרנו
ג ע פי מ ן ₪
אחר־כו על קשי•״

לפני 12 שנים הקדיש ״העולם
הזה״ שני עמודים לאיריס
כן, תחת הכותרת ״הפצצה
הכלונדית התורנית״ .ליוו את
הכתכה תצלומים נועזים של
איריס כתחתונים.
הנה הכתבה במלואה:
ה את רוצה להיות כשתהיי
גדולה?״ נשאלה איריס בן כש־היתה
ילדה קטנה .״אני רוצה להיות
יפהפיה,״ ענתה בקול ילדותי, ומבלי
להניר עפעף.
היום, בגיל , 18 יכולה איריס בן לומר
בפה מלא כי הגשימה את חלום־ה־ילדות
שלה. היא אכן צמחה, והפכה
מילדה יפהפיה לנערה־אשה יפהפיה
עוד יותר. יפהפיה המעוררת סערה בהופעתה
הפרובוקטיבית, המושכת
תשומת־לב מיידית אליה בכל מקום
שבו היא מופיעה.

עם מידות אידיאליות של 85־60
־ ,85 גובה 173ס״מ, משקל 58ק״ג,
עיניים ירוקות ושיער בלונדי שופע,
יודעת איריס כי הופעתה מושכת
תשומת־לב מרובה, ולמרות זאת היא
טוענת בעקשנות כי הופעה זו רק מחפה
אצלה על ביישנות.
איריס מודה, בצניעות אופיינית, כי
מאז שהיא זוכרת את עצמה היא בתקן
של יפהפיה.
המודעות שלה לגבי יופייה החיצוני
באה לה באופן סופי וברור, כשבגיל 14
קיבלה עשרות בקשות לחברות מחבריה
לספסל-הלימורים בגימנסיה הרצליה.
אולם חבריה אלה היו ילדותיים
מדי לטעמה של איריס, והיא העדיפה
על פניהם צעיר בן 25 בשם יוסי, שעבד
עם אביו במיפעל־רהיטים מישפח־תי.
ככשואלים את איריס איך הסתדרה
בתור ילדה עם תביעותיו הברורות של
בן ,25 היא מורה, כשסומק קל מכסה
את פניה :״הוא חיפש אצל אחרות מה
שלא יכול היה לקבל אצלי ״.מייד
לאחר־מכן היא טוענת כי המשיכה
שלה למבוגרים נובעת בעצם מהבגרות
הנפשית שלה.
את חברה העכשווי, העיתונאי יואל
ישראלי, הכירה איריס ררך חברים לפני
כשנה וחצי, ומאז הם ביחד, בדירתו
של יואל שבצפון תל־אביב. באופן
רישמי ממשיכה איריס להתגורר בבית
הוריה, שם היא מחזיקה את מירב חפ־

מתכננת איריס בעצמה. היא אינה סומכת
על הבוטיקים והחנויות, קונה
בדים בעצמה, משרטטת את הרוגמה
ונותנת לחייט הצרפתי שלה כדי שית־פור.
בעיקר אהובים עליה בדי סטין
ולורקס מבהיקים. זה שהם מעוררים
תשומת״לב מיוחדת לא מרתיע אותה.
כשאומרים לה שהיא מזכירה את
בייבי־רול האגדתית, הלא היא הכוכבת
קרול בייקר, בימי־הזוהר שלה, היא זורחת
מאושר. אר כשאומרים לה שהיא
דומה לפנינה רוזנבלום, היא מתרתחת

לצבע השיער ו ...נכון, ההופעה הפרובוקטיבית.

היא בשום פנים ואופן אינה
רוצה לרשת את מקומה של פנינה,
שהתפנה. היא רוצה להיות היא־עצמה,
ועובדה שהיא מצליחה בכר היטב.
מורתה לאה פלטשר, מי שהכשירה
אותה למיקצוע הדוגמנות, אומרת כי
איריס היא התלמידה המוצלחת ביותר
שהוציאה מתחת יהיה בשנתיים האחרונות.
בשבוע־האופנה
הועסקה איריס על-
(המשך בעשר )40

התמונות משנת
1975 צודמו עדיו׳
אילנה בראוי,
אז צלמת

דעונ הזה

איריס בביתה 1975 ,
השם המקורי: איריס בלינקס

ציה, אך היא מודה כי את מרבית זמנה
היא מבלה בביתו של יואל, בן ה־.28
במעט הססנות היא מודה גם, כי עם
יואל זה רציני, וכי הסוף יהיה שיילכו
לחופה וקידושין.
היא אינה מוכנה להגיד מה היא מחפשת
בגברים, כי כבר אינה מחפשת,
בעצם. את שלה כבר מצאה, ומה שהיא
אוהבת אצלו הכי הרבה זה התכונה
הנדירה שלו — להתחשב. להתחשב
בנטיותיה הקפריזיות והילדותיות,
להתחשב ברצונה להיות דוגמנית
ולעודד אותה בכך .״בכלל,״ היא אומרת
,״הוא נותן לי יחס״.
את הבגדים הפרובוקטיביים שלה

אירים על גג ביתה 1975 ,
כמו רוזנבלום: הופעה פרובוקטיבית

ני שוקל לפרוש בקרוב ולהעביר
> 1את ניהול העניינים — הכל! —
לבני דובי. אני מתכוון לכך ברצינות
גמורה.
בעצם אני משחק עם רעיון־הפרישה
זמן רב, אבל העדפתי להעביר לבני
עסק במצב בריא.
חשבתי כל הזמן שאם אני — בכל
זאת ״חיים שיף״ — מתקשה להתמודד
עם המצב, כיצד הוא יתמודד לבד?
גם כיום הוא שותף בעסקים ב־*.50
העסק זהו הדבר החשוב לי ביותר
בחיים. אני מקווה שמי שמחפשים אותי
לא יתחשבנו עם בני.

מונולוג עוד דו שיח

• מוות.. :עבות׳ כבו ותו
ממחצית הדון
ך ן וחד להזדקן? אני מנסה שלא
^לחשוב על זה. יותר טוב להזדקן
מאשר למות צעיר, לא? עדיף להזדקן
יפה.
אבי, לצערי, נהרג בגיל מאוד צעיר
— במאורעות . 1936 לאמי היתה
זיקנה יפה. היא נפטרה לפני שלוש
שנים. החזקתי אותה יפה עד הסוף:
היתה לה סוויטה במלון, החזקתי לה
אחות צמודה, לקחתי אותה למספרה
אחרי שעברה את גיל .90
האשה הזאת עברה כל־כך הרבה
בחייה. היא התאלמנה בגיל צעיר, ונאלצה
לגדל לבדה חמישה בנים, שמהם
נשארו בחיים רק שלושה. הגיע לה כל
הכבוד האפשרי.
היו לי רגעים שחשבתי שבגלל עיסוקיי
הרבים אולי לא נתתי לה מספיק.
בכל זאת, אני מקווה שהבן שלי יתייחס
אלי כמו שאני התייחסתי אליה.
אני זוכר איך לקחתי אותה בבחירות
האחרונות במכונית להצביע — והיא
הצביעה. תמיד הצביעה איך שאמרתי
לה להצביע...
היא היתה אשה גדולה בכל המובנים.
היא חשבה שאני, עם השכל שלי,
חייב להיות ראש־ממשלה לפחות!
היא דווקא נהנתה מהאימפריה שבניתי.
מאוד אהבה כוח, שילטון. כשעבדה
במלון אוחיל שלי, שם השתכנו
חברי־כנסת רבים, היא ידעה את״המח־לות
של כולם: למי היה אולקוס, למי
היו כאבי־בטן.
אני לא מכיר מיקרה שאדם מת פעמיים.
מעולם לא פחדתי מהמוות. אחרי
שאדם עובר את ה־ ,60 הוא כבר עבר
יותר ממחצית הדרך.
אבל אני חרד למדינת־ישראל. אני
חרד.

9מחתות..:התשנו ביחד!״
ן* עיקר אני זוכר את המאבקים
בתקופת המחתרת. אז, כשחשבנו
שקום־תקום מרינה, חשבנו על מדינה
אחרת. אני זוכר איך ישבנו בעכו על
ריצפת בטון קר, ועשינו קבלת־שבת.
היינו 19 חבר׳ה.
עלתה השאלה :״ממה נתקיים?״ אבל
היתה הרגשה נהדרת: הרגשנו ביחד,
הרגשנו שאנחנו הולכים בדרך
הנכונה, בונים — הרגשה טובה יותר
מההרגשה שלי היום.

חבוים :״רא ווצה
שיראו אות
^ שהייתי ילד, היו לי המון חב־רים.
התבלטתי. הייתי טיפוס של
מנהיג.
רוב הנשפים שבהם למדנו לרקוד
ריקודים סלוניים התקיימו אצלי בדירה.
בדירה היה חדר אחד בלבד. שם
גרנו, ארבעה ילדים. היינו מוציאים את
הרהיטים החוצה, ומשתוללים עד אור
הבוקר. היינו עניים, ולא חסר לנו
כלום.
בשביל חבר — אני הייתי מוכן
לעשות הכל! היו גם לי חברים כאלה.
אחד מהם, אברהם שנורמן ז״ל מחיפה,
נפטר לפני שנתיים־שלוש. לפני שסגר
את עיניו, היתה לו בקשה אחת: לראות
אדם אחד — חיים שיף. באותו הלילה
שבתי מאוד עייף מעיסוקיי, טילפנתי
לאשתו והיא הרגיעה אותי שאוכל
לבקרו למחרת. בבוקר למחרת מת.
עד לפני שנתיים וחצי הייתי תמים.
באמת־באמת האמנתי שיש לי אלפי
חברים: באו אלי אנשים, אכלנו ביחד,

וסחט .*901/9
שתינו ביחד, שרנו. לא האמנתי שמשהו
יכול לקרות.
אין לזה הסבר. אני מזועזע. בחיי לא
האמנתי שזה יקרה. לא לזה ציפיתי.
למה ציפיתי? ליחס אחר, לקצת התעניינות.
אבל כל החברים מהמחתרת
נשארו חברים טובים, דואגים.
אנשים לא אוהבים לשמוע בעיות
של זולתם? אבל לא ניסיתי לספר ל־אף־אחד.
אני שומר את הבעיות שלי
לעצמי. אפילו לדובי, בני היחיד, אינני
מספר הכול.
בניגוד למה שמספרים כיום, כשאני
הייתי למעלה — הייתי חבר! השר
המנוח חיים לנדאו התגורר תמיד
אצלנו במלון. הוא היה ידיד טוב שלי
עוד מימי אצ״ל. אמא שלי קראה לו:
״המפקד״.
יום אחד הוא אמר לה :״יש לך מזל
אחד — שחיים הוא בן ולא בת. אילו
היה, חם־וחלילה, בת — מי יודע כמה
ממזרים היה מביא לך הביתה. הוא לא
יודע להגיד לא״...
אמא שלי הסבירה תמיד שאני רק
נראה נוקשה, אבל מתחת לזה אני רך.
מעולם־מעולם לא סירבתי לשום בקשה.
מעולם גם לא הרווחתי כסף קל.
מעולם לא הייתי נער־בילויים, נער־יאכטות.
אני לא שייך למי שמחזיקים
חשבונות בכל רחבי העולם. תמיד
רציתי רק לבנות, רק לפתח.
פעם היה לי ויכוח עם אהרון מאיר

מבנק המיזרח׳ ,איזה בנקאי דגול!
איימתי בזמנו לתבוע אותו למישפט.
אז הוא אמר לי :״חיים, חשבתי שאנחנו
ידידים!״ אמרתי לו :״ידידים — ידידים,
אבל פגעת בי נורא. הכבוד שלי
נפגע!״ הוא הציע שניגש אל רב אברום
(חבר־הכנסת אברהם שפירא) שהוא ידיד
משותף של שנינו, והוא יפסוק.
ניגשנו לשפירא, והוא חשב־חשב,
ולבסוף אמר לי :״חיים, מיליון דולר
יותר, מיליון דולר פחות — זה לא מה
שירושש אותו!״
עניתי :״בסדר, אבל מכיוון שנפגעתי,
פטור בלא־כלום הוא לא ייצא!״
הסכמנו שאקבל 10 אלפים דולר.
לא נגעתי באגורה אחת מהכסף ההוא.
תרמתי הכול למטרות־צדקה.
שפירא אמר לי אחר־כך :״אילו היי
בלי
קללוחי
חיים שיף אינו, בלשון המעטה, מרואיין נדיר.
לטעמי, התראיין בעבר יותר מדי, ולאו-דווקא
בעיתוי ובנסיבות מוצדקות. הראיונות בשנים
האחרונות היו גדושים בגעט, במרירות ובתאווה
לחטל חשבונות עם כל מי שזנחו אותו, בשנותיו
הקשות, ושבירכרו סביבו בתקופת־הזוהר שלו.
בדרך־כלל, לא בחל שיף בקללות ובבינויי-גנאי
שעשו כותרות, ושחזרו אליו כבומראנג והחמירו
את מצבו. גם רכילות עסיסית לא נעדרה
מהפירסומים של שיף ואודותיו. המשולשים
העליזים חיים־שיף־איילה״שיף־שושנה־וינר ושיף-
וינר־ארנסט־יפת הכילו את כל החומרים
הדרושים לסנסציות. גם בנושא זה לא נעדרו

תי יודע שכך יהיה — הייתי כותב
פסק־דין יקר יותר...״
מעולם לא עלה בדעתי לפרסם איך
נתתי לחיל־האוויר, לשימחה הולצברג,
איך לקחתי הלוואות כדי לתרום לישיבות,
לצדיקים.
אני מרגיש נבגד, בעיקר מצד אנשי
המיפלגה שלי.
אין לי טענות נגד שימעון פרס. הוא
ניסה ואמר שצריך לעזור לי. כשהופעתי
בפני ועדת־הכספים של הכנסת, ד
כיתי בתמיכה דווקא בקרב חברי המערך.
ז׳ק אמיר נשא שם כזה הספר
לזכרי, עד שהייתי צריך לקטוע אותו
ולאמר :״ז׳ק, אני עדיין חי!״
התחככות חברתית? עדיין מגיעות
אלי הזמנות, אם כי מעולם לא אהבתי
את האירועים החברתיים הנוצצים האלה.
אני לא מוזמן היום פחות מאשר
בעבר, אבל אין לי מצב־רוח ללכת. לא
רוצה שיראו אותי.
סבא שלי היה אומר :״אם אלה ידידיי,
מדוע להכאיב להם? ואם אלה אויביי,
מדוע לשמח אותם?״

#אויבים,. :אנשים משלמים
בחיים עד בריטות־בה!״
^ נשים שמחפשים

אותי? ודאי

ריקושטים מבדרים, אם כי היו פחות מבדרים
בעיני הנפשות הפועלות.
שיף -רגוע יותר אחרי שקצר הצלחה בבית־המישפט
בסוף השבוע שעבר, בעניין מלון
״דיפלומט״־ירושלים, ומעודד במקצת מההתפת חויות
לקראת המערכה המישפטית הגדולה של
ממלכתו נגד ״בנק לאומי״ ,בסוף החודש -לא שצף
כהרגלו, לא קצף -חשב. במהלך השיחה, עת ניתח
את שגיאותיו, העלה בראשונה רעיון שעימו הוא
משחק זמן־מה. שיף ערך ניתוח הגיוני וקר, ובתומו
הגיע למסקנה שאפ יעביר את שרביט״הניהול לבנו
דובי, ינטרל רגשות בלתי־בריאים הכלולים
במישחק הנוכחי.
ניכר היה שהרעיון הולך ומתגבש בו: לפרוש,
כדי להציל את העסק.
מניוון שאני מיודדת עם מישפחת שיף, אינני
מביעה הפעם דיעות אישיות משלי.

לכל אדם יש חסרונות. לי יש חיסרון
אחד גדול: שאני אומר את האמת. אינני
מתחנף!
אומר זאת בצורה פרובוקטיבית: אולי
אני אומר זאת באמת בצורה קשה
מדי. עכשיו, כאני חושב על זה, יכולתי
לאמור דברים בצורות אחרות.
כשייגאל הורביץ היה שר התיירות־המיסחר־והתעשיה
— ואני מאוד מעריך
את האדם הזה! — ערכתי לכבודו
קבלת־פנים יוקרתית. פתחתי את רברי
במילים :״אדוני שר־התיירות רק
אחר־כך הוספתי ״מיסחר־ותעשיה״.
הוא ניסה לתקן אותי, אבל קטעתי אותו
ואמרתי :״קודם תיירות! אחר־כך —
השאר.״ בעיקבות זאת קבענו פגישה
על נושא התיירות.
ראשית, הוא איחר בחצי שעה. הבנתי
אותו. בכל זאת, אדם עסוק. אחר־כך
הוא התחיל לעיין בניירות, לקבל שי־חות־טלפון.
נשבר לי. הצעתי שנדחה
את הפגישה.
המשך הפגישה התנהל באותה הצורה.
למחרת אספתי עיתונאים והצהרתי
:״יש לנו שליש שר!״ כמובן היו
כותרות רעשניות, והוא נעלב. אחרי־כן
נפגשנו בטבריה, אכלנו ביחר והתפ־ייסנו.
כיום אנחנו ידידים טובים. אבל
מדובר כאן באדם חכם, שהבין שההתבטאות
היתה עניינית, ושנועדה לזעזע
את המערכת. נכון, זאת היתה התבטאות
חריפה. נכון, גם פוגעת.
האם אני פגיע? כל אדם פגיע. בן,
אני נפגע מהר. מאוד חשוב לי הכבוד
שלי. אם לאדם אין כבוד, למה הוא חי?
לעומת זאת, אם מישהו פגע בי נורא,
ואחר־כך הוא בא ומתנצל — אני
מקבל זאת. לכל אדם יש פליטות־פה.
כן, יש בי צורך לזעזע. אני חושב
שצריך לזעזע. נכון שהיו מיקרים שהגזמתי.
נו, לפעמים אדם, אנשים מעצבנים
אותו יותר מדי.
אני? לא, אני לא טיפוס עצבני, אבל
קורה. מה יש, אסור לבקר?
נכון שהביקורת צריכה להיות בשליטה.
אולי באמת הגזמתי פה ושם
בסיגנון, בנוסח. אני פשוט האמנתי
שתקום מדינה אחרת. אילו הייתי יודע
שתקום כזאת מדינה — לא הייתי
נלחם כל־כך עבורה במחתרת.
במבט לאחור? אני קצת מצטער על
כמה התבטאויות ששילמתי עליהן ביוקר,
ושגרמו לאנשים לחפש אותי
במשך שנים•
שלמה(״צ׳יץ״) להט: היינו
חברים וידידים וכשחבר נוטש — אין
אצלי רבר גרוע מזה. הוא נטש לא רק
אותי, אלא גם את המיפלגות שבהן
היה. כן, אמרתי לו בדיוק — אבל בדיוק!
— מה שאני חושב עליו. מדוע
שלא אנקה עימו את השולחן? מפני
שאילו היה מדובר כאן ביהודי כמו
ייגאל הורביץ — ניתן היה לנקות
איתו את השולחן. צ׳יץ גרם לי נזק כבד
ביותר.
• צדיק בינו: נכון. לולא אמרתי
מה שאמרתי עליו בזמנו, ולא אחזור על
כך(שיף התבטא בגנותו של בינו) —
היחסים בינינו לא היו מתערערים עד
כדי כך. הכל היה היום אולי אחרת. לא
עשיתי מאמצים מיוחדים להשלים אי־תו.
כשמשה
קול היה שר־התיירות, הערתי
לו משהו בחריפות. נוצר תקל.
אבל מה? מדובר על איש בעל־רמה,
והתפייסנו. כיום אני היחיד כמעט שלא
שכח את קיומו, והמזמין אותו כאורח־כבוד
לכל מיני אירועים.
מדוע שלא אעבוד על עצמי להבליג?
אבל מה זה, סיגנון חריף? אין ריב
חד־צדדי. הרי התגובות שלי באות כתגובה
על משהו.
נכון שקורה לפעמים שאני לא מקלל
בחזרה, אלא מקלל ראשון. לא יתכן
שראש־עיר, שאכל על שולחני, ישים
לי למחרת כאלה רגליים. זהו עסק-
ענק, שהשקעתי בו הכל.
אז היו שלושה־ארבעה תקלים. אני
לא חושב שיש לי בעיות של יחסי-
אנוש. באמת שאני לא חושב כך.
ביישן? לא. אולי אני קצת סגור,
הרבה סגור.
את מציעה לי לעבוך על עצמי?
קשה נורא. אני לא מאמין שאדם יכול
להשתנות. אני יודע שעשיתי המון

שגיאות, אבל ימי מאיתנו לא עושה
טעויות?
אילו הייתי מתחיל מהתחלה? אני
חושש שהיה קורה אותו הדבר.

#אהבה ואשוגה.. :נודע
די שהיא מסחובבח
עם בויטים..״
^ פני שהתגייסתי לצבא הברי־
/טי, התאהבתי בילדה יפהפיה בחיפה.
הייתי מאוהב כולי.

אני פותח לפניה מייד את שתי הדלתות
החוצה.
את איילה, אשתי, הכרתי באמצעות
אחיה — הוא היה חבר שלי. הייתי אז
אחרי תקופת־מאסר בת שנתיים תחת
שילטון הבריטים: בכלא־עכו ובכלא־לטרון.
אחרי־כן שמו אותי במעצר־בית.
נראה שזה — מעצר־הבית משקיעת
החמה, בכל יום — זירז את החתונה.
בכל אופן, התחתנתי בגיל צעיר מאוד
— .21 זה היה ב־. 1946
אחרי 10 שנים היא החליטה שהיא
רוצה להתגרש ממני. היא למה אז
מישפטים. מצבי היה קשה ביותר אז.

חיים ובנו דובי(שלישי מימין) והנכדים באזכרה לאחיו
״אולי א1יב״ לא ׳תחשבנו איש ו
הלכנו
לבית־מישפט, חתמנו הסכם.
הכל טוב ויפה. ראיתי זאת כהסכם־גי־רושין.
פיתאום,
ברגע שבאתי להתגרש —
היא אמרה :״לא!״ ,לפתע־פיתאום, היא
החליטה לגלות כלפי אהבה.
לפני חמש־שש שנים — אחרי 30
שנים! — קבעתי איתה פגישה. ניסיתי
לדבר איתה בהיגיון. אמרתי לה :״יש
לנו בן מוצלח, שני נכדים. בואי נגמור
יפה!״
היא סירבה בכל תוקף. יכול להיות
שהיא עוד אוהבת אותי. אז מה? רק
אלוהים יודע אם זה נובע מאהבה או
מקינאה.
אני לא זרקתי אותה! היא היתה איתי
10 שנים. לולא ביקשה ממני גט, הייתי
סובל איתה 30 שנים. לא הייתי עוזב
אותה לעולם.
גם עם שושנה(וינר) נשארתי ביחסים
קורקטיים. לפני שנה הייתי אצלה
בלונדון. אחר־כך הילדים שלה היו
אצלי.
האם נפגעתי מכך שעזבה אותי?
בהחלט לא! זכותו של כל אדם לבחור
לו בדרכו בחיים. לא הייתי בהלם כשהיא
עזבה אותי לטובת ארנסט יפת.
דברים כאלה — שבירת מיסגרות
— קורים יומיום.
פעם שאלתי בפורום גדול :״מי לא
יורד מהארץ? מי לא מתגרש? רק מי
שלא יכול להרשות זאת לעצמו בגלל
בעיות של דירה, כסף...״
בכלל, כל נושא־הגירושין והרבנות
צורם לי נוראות. צריך מוסד אחד בנד
דינת־ישראל — בית מישפט —
שיטפל בכך. שאדם לא יוכל לקבל
שיחרור אחרי 30 שנים? לא נשמע דבר
כזה בעולם! זה כל־כך משפיל! אני בא
לרבנים, והם אומרים לי :״תביא תמונה
שאשתך בוגדת בך!״ גם אילו היתה
ברשותי תמונה כזאת, לא הייתי מביא!
עם כל הבעיות שיש לי כיום, אולי
זה טוב שאני לבד, שאין איתי אשה. אני
עוד צעיר: אולי אתחתן? אולי אעשה
עוד ילדים? מה יש? — רק לאברהם
טמיר מותר? בסך־הכל׳,לא הייתי נשוי
שבע פעמים — רק פעם אחת.
מה לא ססדר בכך שאני מסתובב עם
ילדות צעירות? מה, אני צריך לצאת

חיים שיף!
״היינו ש״ם, ולא חסר לנו כלום ועם
זקנות? אני מוכן להתחרות בהרבה
צעירים. בשלב זה אין לי קשר עמוק.
אני לא במיוחד מחפש, אבל אם יזדמן...
לפחות עכשיו הן לא רצות אחרי, כמו
בעבר, מפני שמדובר באדם העשיר ביותר
במדינה ...עכשיו משחק הקסם
האישי שלי.

מה זאת אומרת, הצלחה עם נשים?
אף־פעם לא היו לי רומאנים קצרים.
תמיד הם נמשכו שנים רבות. כל דבר
שנמשך זמן רב, יש להניח שהוא יותר
רציני. רומאנים קצרים הם בדרך־כלל
מאכזבים עבור שני הצדדים, ואני לא
אוהב אכזבות.

כשחזרתי מחופשה, נודע לי שהיא
מסתובבת עם הבריטים. אני זוכר שקראתי
לה. ישבנו על ספסל ליד העירייה.
היא הכחישה הכל, אבל תוך
כדי הכחשה היא נאלצה להודות.
הבאתי אותה הביתה. אחר־כך נודע
לי שהיא התחתנה עם ספר. היום היא
שמנה כמו טנק.
זאת היתה אהבה שסבלתי ממנה. רק
הכאב נשאר.

השכרה,. :סיימת
בית־סבו תיכון!״
ך* שכלה? לא הצלחתי בכך הרבה.
( 1לא למדתי בשום אוניברסיטה.
סיימתי בית־ספר תיכון.
האם זה מפריע לי? אני חושב שעם
הניסיון והשכל שלי...

סוטים :״תותי־בו״
ן* ע ם נהגתי לצפות בסרטים. גם
היתה לי חברת־סרטים משלי. פעם
נהגתי גם להשקיע בסרטים.
הסרט הזכור לי ביותר — צפיתי בו
שלוש פעמים! — הוא שתי־בו של
אינגמר ברגמן.
איזה סרט מיקצועי, דרמתי, עם כלבך
הרבה נשמה! השתגעתי ממנו.
אפילו הצגתי אותו בבית־הקולנוע שהיה

כן, זהו סרט על זיקנה.

נשים,. :לא היית עוזב
אשה לעולם!״
ך* אהבות הגדולות

שלי הסתיי־

( \ מו בכאב.
לולא הייתי רוצה — שתי הנשים
שעזבו אותי, לא היו עוזבות.
אני אומנם מגליציה, אבל עם אופי
של פרנק. ברגע שאשה מהססת לגביי,

חיים וידידות במסיבה
״אני מוכן להתחרות בהרבה צעירים ו

— העבר של החוטפת—

בנז רער
(המשך מעמוד ) 10
לפני שבועיים התגלע סיכסוך בין
השותפים. כוסיהן טוען כי סלוק החליף
מנעולים במישרד, ונטל משם את כל
הציוד. עורכי״הדין משה הואק ויעקב
נתנאל הגישו תביעה להשבת רכושו
של בוסידן. יחד עם זה הגישו נגד
הסנ״ץ־לשעבר תלונה במישטרה.
מעניין כיצד מרגיש סנ״ץ־לשעבר,
כאשר הוא עצמו משמש נושא לחקי־רת־מישטרה.

הוא טען כי יש כאן אישום קולקטיבי
וכי למעשה אין אף ראיות״לב־אורה
נגד הנשים על עיסוק בזנות.
״אי־אפשר להאשים אשה בעבירה
כזו אך ורק מפני שהיא טיילה באיזור
המלונות של תל־אביב!״ אמר הסניגור.
השופטת קיבלה את טענת הסניגור,
וזיכתה את כל הנאשמות, מבלי לחייבן
כלל להשיב לאשמה.

רוני חיים

מישפט

השופט לא
ישן בלילות

שבע גש
שא!! זונות
השופטת קבעה
בי מותר ראשה
לטייל באיזזר־תיירות,
מבלי להיחשד בזנות.

עשר דקות תמימות צפה השוטר
יצחק רחמאשווילי בשבע הנשים, שטיילו
ליד בתי־המלון בתל־אביב, והחליט
כי הן זונות.
הסיבות למסקנתו זו של השוטר
התבררו בבית־המישפט רחמאשווילי
העיד כי עמד בצד וראה את שבע
הנשים הצעירות מטיילות בערב בין
בתי־המלון פלאזה ודיפלומט. הן טיילו
בחבורות, ולעיתים לבדן. אחדות מהן
שוחחו עם אנשים שעברו ברחוב, ואחרות
עצרו מכוניות ושוחחו עם נהגיהן.
מכל זאת הסיק השוטר חד וחלק כי כל
השבע הן זונות, והביא להעמדתן לדין.
בבית־המישפט התברר כי השוטר
הזריז לא ערך דו״ח־פעולה בזמן התצ־פיר(
.הוא לא רשם מי מהנשים עצרה
מכונית, ומי שוחחה עם גבר, ולא חקר
אף אחד מהאנשים שאיתם שוחחו הנשים
השוטר חקר אומנם את הנשים
כאשר עצר אותן, ושאל מה עשו במקום,
אבל כולן הכחישו כי הן עוסקות
בזנות, ולכל אחת היתה סיבה להימצ־אותה
במקום. חלקן סיפרו כי היו בדרך
לדיסקוטק שבסביבה, ואחדות סיפרו כי
באו כדי לפגוש חברה.
הסניגור, עורך־הדין גלרון ניל, ביקש
מהשופטת הדסה אחיטוב לזכות
את הנאשמות, בלי צורך להשיב לאש
המזגנים
בדירת בנו
של ח״כ אברהם
שפירא מדירים שינה
מעיניו של השופט
אריה אבן־ארי
ובני־מישפחתו
אילנד! אלד₪ ,

לפני שנים לא רבות היה קיים במ־דינת־ישראל
חוק תורכי בשם המדלה.
חוק זה קבע כי לשופט אסור לשבת
בדין כאשר הוא עייף או רעב. לו היה
חוק זה עדיין בתוקף במדינת־ישראל,
ספק אם השופט אריה אבן־ארי יכול
היה לשבת בדין לעיתים קרובות. מתוך
דיון ארוך ומתמשך בין השופט לבין
פינחס ואלישבע שפירא, בנו וכלתו של
ח״כ אברהם שפירא, מתברר כי השופט
ואשתו אינם יכולים לישון בלילות
בגלל המזגנים הרעשניים שהתקינו
השכנים בדירתם.
״בדרך־כלל, בגלל המזגן אני ישן
שינה טרופה, ולסירוגין מתעורר וקם.
אנו לא יכולים לישון שינה רצופה בגלל
הרעש.״ העיד השופט בבית־המיש־פט
בפני השופטת מרים פורת. בשנת
1979 קנתה מישפחת השופט שתי דירות
בבניין גדול ברחוב וייצמן בתל-
אביב. בשנת 1980 הבחין השפט כי
בדירה הנבנית ליד דירתו מותקנים
פתחים למזגנים.
״ראיתי את הפתחים ועיני חשכו!״
אמר השופט. הוא פנה בתלונה לחברת
דיור ולאחר מיספר התייעצויות הוחלט

להדגים בפני השופט את עוצמת הרעש.
הוא הוזמן לדירה בצהרי היום,
המזגנים בדירה השכנה הופעלו במלואם,
והפתחים כוסו בדיקט. השופט
הקשיב ולא שמע כל רעש. אולם כאשר
נכנס השופט להתגורר בדירה הבין כי
הרעש מדירת שכנו אינו מניח לו לישון.
״היום
ידועה לי ההבחנה בין רעש
סביבתי ביום ובלילה. באותה עת (של
ההדגמה) ,יצקו את הבטון במיגדל וזה
יצר רעש גדול. לדעתי זו היתה הצגה,
ובגלל הרעש הגדול מסביב לא הבחנתי
בין מצב של הפעלה למצב של אי־הפ־עלה.
למען הזהירות מחיתי מחאה נמרצת.״
המיפלצת.
ב־ 1982 הגיש השופט
תביעה מישפטית לבית־מישפט השלום
בתל־אביב בה ביקש לחייב את מיש־פחת
שפירא להעביר את המזגנים

שופט אבן־ארי
,אני ישן שינה סחפה...״
לחלק אחר של הדירה, כדי שלא תיגרם
הפרעה לתובעים, או לבצע את כל
השינויים הדרושים כדי למנוע רעש
והפרעה לתובעים. הצדדים ניסו כבר
כמה פעמים להגיע לידי הסדר. מיש־פחת
שפירא הביאה מומחה לאקוסטיקה
אשר מדד את עצמת הרעש.
הוא קבע כי אומנם מזגן אחד, גדול
במיוחד, שכונה על־ידי מישפחת אבן־
ארי ״המיפלצת״ גורם לרעש גדול
מאוד. בית־המישפט הוציא צו־מניעה
נגד הפעלת מזגן זה. אולם בדירת שפי

עוד שני מזגנים נוספים, ואחרי
שהרחיקו את ״המיפלצת״ ,קנו עוד זוג
מזגנים אותם הם מפעילים כמעט כל
הזמן. פינחס שפירא טוען כי בגלל
מחלה, הוא חייב לחיות במיזוג־אויר
מלא בכל עונות־השנה, וכי אינו יכול
לוותר על המזגנים.
השבוע העידה ציפורה אבן־ארי,
אשת השופט, ותינתה את צרותיה בפני
בית־המישפט. גם היא אמרה כי המזגן
אינו מאפשר לה לנוח את מנוחת־הצ־הריים
או לישון בלילה.
היא סיפרה כי השכנים מפעילים את
המזגנים גם בחורף וגם בקיץ, גם לקירור
וגם לחימום. פעולת המזגן מפריעה
בשלוש צורות: קולו המונוטוני של
המזגן מפריע לישון. פעולת הטרמוס־טט,
שמפעיל ומפסיק לסירוגין, מעירה
את הישנים ומפריעה להירדם. הויברציות,
הנוצרות כאשר חלונות החדר
סגורים, מרעידות את המיטה ומפריעות
לישון.
כדי לשכנע את בית־המישפט הציגה
אשת־השופט רישום מסוים שערכה
ברביעי בחודש זה. לדבריה נכנסה לח־דר״השינה
בשעה 11 בלילה, דקות
מיספר אחר־כך הופעל המזגן בדירת־השכנים.
״נכנסתי
למיטה וקראתי ספר, המזגן
הופעל והחל לעבוד בליוויית הטרמוס־טט.
בהתחלה הקשבתי, הבטתי בשעון,
וראיתי כי המזגן מתחיל לעבוד,
ומפסיק אחרי כל ארבע דקות. לקחתי
נייר ועיפרון והתחלתי לרשום. במשך
שעה שלימה עד חצות, רשמתי כיצד
פועל המזגן ונפסק מידי שתיים שלוש
דקות. הטמפרטורה באותו ערב היתה
בסביבות 15 מעלות, ולכן לא ברור לי
בכלל אם הופעל המזגן לקירור או
לחימום. אנחנו התכסינו בשמיכות
צמר״.
בשלב מסוים ניסתה השופטת פורת
לשכנע את הצהרים להגיע להסדר.
״אני לא מבינה, אנשים מצמרת המכובדות,
לא אנשים מהשוק, ואי אפשר
להגיע להסכם? אני עומדת ותוהה!״
בשלב זה נכנסו עורכי־הדין של הצדדים
לפעולה. עורך־דינו־של השופט,
בני לוינבוק, אמר כי תיתכן אפשרות
לפשרה, אם יקנו השכנים מרתף שעומד
למכירה מתחת לבניין ויעבירו לשם
את הקומפרסורים. עורך־הדין אמנון
זיכרוני, המייצג את משפחת שפירא,
הבטיח כי שולחיו יבדקו את הדבר וישמחו
לכל פתרון שיסיים את המשפט
הנמשך כבר חמש שנים.

(המשך נועמ 1ד )37
ידי בית־חרושת שאת דגמיו הציגה.
במיסדרונות מלון הילטון, פגשה בבע־לי־מיפעלים
רבים שהציעו לה עבודה,
אך היא בחרה לעבוד רווקא עם מיפעל
יוקרתי, המעסיק דוגמניות־צמרת בלבד.
היא
מוצפת, לדבריה, בהצעות־עבו־דה,
ומסרבת בעקשנות להשתתף בתחרויות
יופי למיניהן כי היא, כאמור,
ביישנית. אבל אם יציעו לה תפקיד
בקולנוע, לעומת זאת, יהיה לה קשה
מאור לסרב, למרות הביישנות.
היא אוהבת את ההנאות הקטנות
שבחיים, כמו למשל את החבר שלה,
את האהבה, אוכל טוב, רכיבה על סוסים
ומזג־אוויר אביבי. היא שונאת את
המלחמה (מי לא?) ואנשים צבועים.
אין לה הרבה חברות, כי בחורות לא
כל־כך אוהבות אותה בסביבה. היא
עוסקת בקוסמטיקה כמיקצוע מישני
וכהבטחה לטווח רחוק, וטוענת כי היא
אוהבת להוציא מוצרים מוגמרים יפים
מתחת ידיה. אינה אוהבת נשים יפות
יותר ממנה בסביבתה, אך בעבודתה
כדוגמנית קשה לה שלא להיתקל בהן,
ולכן היא משתדלת להיות תמיד הכי
יפה.
את שירותה הצבאי דחו לה בשנה.
נתנו לה צ׳אנס להתקדם במיקצוע. היא
רוצה לשרת ביחידה קרבית כי היא
אוהבת הרפתקאות, ולא איכפת לה
להיות זרוקה אי־שם בסיני, אך רק לזמן
קצר. אחר־כך היא רוצה להתחתן עם
יואל שלה, וללדת לו שלושה ילדים.
בכלל, היא מודה ,״אם יואל יגיד לי
לוותר על הדוגמנות, אוותר. הוא
ראשון במעלה אצלי״.
במיסגרת אהבת ההרפתקנות שלה,
כמעט שנסעה לחו״ל בחברתו של סוחר
ערבי, שהציע תמורתה 30 גמלים ו־20
אלף דינר, כדי שתיסע איתו ללונדון.
הרעיון מצא חן בעיניה, אבל החבר
שלה טוען שהיא לא היתה רצינית,
ולכן העיסקה בוטלה.
היא רגילה למבטי־הגברים הננעצים
בה ללא־הרף, ואינה מנידה עפעף
כשהיא שומעת לחשושים מאחורי גבה.
אחרי הכל, להיות יפהפיה זה לא מיק־צוע
קל. צריך להביא בחשבון את מב־טי־הקינאה
של הנשים, את מבטי־ההע־רצה
של הגברים ואת הפחד הנורא של
איך־אני-נראית־היום.
איריס בן מתבוננת בראי לעיתים
מזומנות יותר משהיא מדברת. כל משב
קל של רוח בשערותיה מעביר אותה
לדום, ומייד היא שולפת מהארנק את
הראי והמסרק, ומתקנת באותה הזדמנות
גם את האיפור.
המעמד מחייב, גא לא לשכוח.

א. ביהמן א״ הפי
שרוחי גביה ואבטחה בעי מ
טיפול ב שי קי םללא כי סוי בבל הארץ בולל ב מגזר הערבי
גבייה וביצוע צווי מעצר וצווי עיקול ביצוע פ ס קי דין ופינויי ם
בלד רו ת לחו׳ לאבטחה מיו הדת שומרי רא ש
תילע, סו קו לו ב ,13כ\ל׳ 854233,5053181,5053129־ 03
חיפה, החלו ץ ,27 טל׳ 641711,666269־ 04
ירושלים, המלך ג׳ורג׳ ,16/6טל׳ 246842־ 02
אי תו רי ת, טל׳ 224341־ ,02 מנוי ,6555
נ תני ה, ר מז 619093,15־ 053
אי תו רי ת, טל׳ 7549111־ ,03 מנוי ,6444ר פי

בירמן

בקרוב ייפתח סניפנו בבאר־שבע

העולם הזה 2621

פ ראנק ראסל היה ח״ל בריטי :1אוץ־
ץ עואל(בתמונה השמאלית) .עכשיו הוא
א חד מאיל האופנה בבריטניה ובעולם
^ ין כל סממן חיצוני בהופעתו של
פראנק האסל, המעיר עליו שהוא
נמנה עם צמרת האופנאים בעולם. לא
צמתו הקלועה של קארל לאנגרפלר,
ולא חליפותיו המרוייקות־להפליא של
איב סאן־לורן.
גם אין בו הבר המגלה את מוצאו
היהודי. קשה לדמיין אותו כחייל צעיר,
ששירת בארץ־ישראל.
לפגישה במיסעדת־רגים לונדונית
בא כשהוא לבוש בפשטות מדהימה.
בשיחה הוא מתגלה כאדם נעים, חם
ולבבי. הוא מדבר על יחסו לדת
היהודית ולעם היהודי, וניתן לשער

החליט לקבל שיעורי־דת כדי להגדיר
לעצמו, כדבריו, את אמונתו הדתית.
בעיניו, הדת היהודית היא ״פיתוח
המצפון החברתי״.
״הרב הזקן הסביר לי שעיקר היהדות
הוא בקשר שבין אדם לאדם ובין אדם
למקום. אולם מאחר שלדעתי לא יתכן
קשר בין האדם למקום, ובהעדר קשר
בין ארם לחברו, פיתחתי לי מצפון
חברתי, שהוא נר לרגלי.״
לארץ הגיע בראשונה ב־, 1944
כחייל בצבא הבריטי. יחידתו הועברה
ממצריים לנתניה. הוא הוזמן לחוג את
ליל־הסדר בחיק מישפחה יהודית.

שלולא עסקי־האופנה הבינלאומיים
שלו(מיפעל גדול בלונדון, רשת־שיווק
שיש לה חנויות ברחבי העולם) היה חי
כיום בישראל.

היתה זאת מישפחת שפירא ברחוב
סמולנסקי. מאז הוא בא ארצה מדי שנה
לבקרה.
לרוע מזלו חלה בקדחת הצהובה,
ואחרי חודשי־החלמה בבית־חולים בצפת
חזר לנתניה, שם בילה כמה חודשים
בבתיהן של מישפחות שונות. אחר־כן־
הועבר לחו״ל.
לכל אורך שרותו הצבאי, היה לו
קשר עם יהודים. באלג׳יריה פגש בג׳ס־טן
אבו ואחיו, חייטים כולם, שהתאהבו
בחייל היהודי וכאילו אימצוהו. הם

חייל בריטי
בגתגיה
ך* אסל נולד וגדל בבריטניה לאב
1שעזב את העיר מינסק ברוסיה
הלבנה אחרי הפוגרומים, ולאם ילידת־אנגליה.
אחרי מילחמת־העולם השניה

איפשרו לו לגור אצלם והציעו לו, ספק
ברצינות ספק בהלצה, להוריע למיש־פחתו
בבריטניה שהוא נשאר אצלם.
בתוניסיה הבחין במסיבה בבחור
שענד סמל של מגן־דויד, קשר קשר עם
מישפחה יהודית ויצא עם בתה.
באוסטריה צורף ליחידת־ביטחון,
שמתפקידה היה לעצור אנשי ס״ס בעיר
גרץ. שם יצר קשר עם הקונגרס היהודי
העולמי.
בתקופה מאוחרת יותר התקשר עם
צה״ל, ובמילחמת יום־הכיפורים אירגן
מישלוח חבילות־שי לחיילים במוצבים.

ג׳יהאן
וליידי דיי
^ ל עולם האופנה התוודע כבר
\ * בגיל . 15 הוא חש במשיכה עזה
לבדים ולצבעים, והשתוקק לשחק בהם
ולעצבם. משום־כך ברח לעיתים קרובות
מבית־הספר לבית־המלאכה של
אביו, שם עסק בגזירה, בתפירה ובעיצוב.
בראשונה
התפרסם בגיל ,23 כאשר
פתח עם גיסו מיפעל שעסק בייצור
המוני, בעיקר לנערות.
אז המציא מה שנקרא ״מידת הקסם״
12£א ,)0המצאה שנחשבה
כייחודית. היא היוותה את פריצת-
הדרך משנות ה־ ,40 שבהן נתפרה אופ־נת־הנשים
על פי המידות המדוייקות.
כיום יוצר פראנק ראסל אופנה יוקרתית
ואכסקלוסיבית בלבד. עם לקוחותיו
נמנות מרגרט תאצ׳ר, סוזן מובא־רב,
ג׳יהאן אל־סאדאת, ליידי דייאנה
ועור.
אין הוא מוכן לגלות פרטים פיקנטיים
על לקוחותיו המפורסמות, חוץ
מדברים בלתי־אישיים. למשל•.
• ליידי דיי אינה בוחרת את בגדיה
לבדה. עושה זאת בשבילה אנא האנטר,
שנבחרה באחרונה כקניינית של החנות
הארודס רבת־היוקרה, במשכורת של
200 אלף לי״ש לשנה.
• מרגרט תאצ׳ר, לעומת זאת,
מבקשת לשלוח את הקולקציה לביתה,
שם היא בוחרת את הדגם שבדעתה
ללבוש.
• ג׳יהאן אל־סאדאת מקסימה. היא
בוחרת בקלות שמלות וחליפות, בעור
שסוזן מובארכ מתקשה יותר בבחירה.

הצרפתיים חוזרים עתה לאופנה, אחרי
שבמשך תקופה ארוכה שלטו בה
האיטלקים, כמו ורסאצ׳ה באלנצ׳אנה,
הגאון אשר יצר אופנה מושלמת וניצ־חית.
הוא היה בן־טיפוחו של ג׳יבנשי
הצרפתי — קשר שהוביל לפתיחת
בתי־אופנה זה מול זה.
שלא כמו אופנאים אחרים, אין
ראסל חושש לחלק מחמאות לעמיתיו־למיקצוע.
למשל: בין הצרפתים בולט
כריסטיאן׳ לקרואה היוצר, לדברי רא־סל
,״אופנה מדהימה״ .לדעתו, ליצירותיו
תהיה השפעה מרחיקת־לכת על כל
העולם. לקרואה יוצר עידן חדש באופנה.
יצירותיו חושניות ומרגשות, ועד
כה לא נוצרו כמותן .״צריכים מאוד
להבין באופנה, שכן אופנה היא יצירת־אמנות,
ולכן או שאוהבים אותה או
שלא״.
האיכות המעולה, המאפיינת את
הדגמים בקולקציה החדשה של ראסל,
מוכיחה כי הזרם הנוסטלגי באופנה
העכשווית אינו מתבטא רק בחזרה
למראה הנשי המחוייט, אלא גם בשמירה
על תפירה ברמה גבוהה מאוד.
בדגמיו של ראסל, השלמות הזאת מתבטאת
בכל תפר ואימרה.

בחפתים. גיזרת המעילים נשית ומחו
מיאה.
את הדגמים (חליפה מחוייטת —
300 דולר, חליפת־סריג — 200 דולר[
שימלה — 200 דולר, מעיל 300־500
דולר) ניתן למצוא לא רק בחנויות של
מאנספילד, אלא גם בבתי־האופנד
הגדולים כגון האחדס, סלפר־ת־ס
בלומינגדייל וסאקס.
ההרגשה ללובשות :״יוקרתיות וני!
שיות מכובדת,״ כדברי ראסל עצמו.

רות שיטרית

בקולקציה יש חליפות־שני־חלקים
מצמר וקאשמיר, הכתפיים מרופדות
והחצאית באורך הברך, כאשר לכל מערכת
כזאת נלווים חולצה ממשי וצעיף
בהדפסים תואמים.
יתכן כי שיאי יצירתו הם דווקא
המעילים היפהפים, המעוצבים בהשראה
רוסית, ובשילובי הצבעים הנצחיים
אפור־ארגמן, שחור עם צבע הכרכום,
וכחול עמוק עם קטיפה שחורה

^ ;,גשיות
מכובדת״
ד \ ך 1\ 1 1ו 11111 חצאית צרה מקטיפה שחורה, מיקטורן משובץ
4 • 111\ 1411 1שחור״לבן מקשמיר, בצירוף חולצת־משי לבנה.
להשלמה: מגבעת שחורה וצעיף דק. מראה טיפוסי של אופנת ראסל.

ך דברי ראסל, דגמיו מיועדים
/למנהלת הצעירה, המבקשת מאוד
להצליח, ולנשים בנות 25 שהן ״בטוחות
בעצמן״ .הוא סבור כי המעצבים

1ד1יי ך | 1ך י | ראש ממ שלת״בריטניה, מרגרט תאצ׳ר, ב אחד
111111 11 הדגמים של פראנק ראסל. בתמונה משמאל: חברת
הפרלמנט הבריטי, תרזה ג׳רמן, בבגד שגם הוא אופייני מאוד לראסל.

_ הורוסקופ
(המשך מעמוד )31

ת ש 1ץ ג עו & ס רו ה
מאוזן:

מאונך:

צרכה; )37 עוף מזמר; )40 פרי
לפני גמר בשולו; )41 שדה; )44
עולה; )46 בהמת משאות; )47
נשמה באפיו; )49 משוררת
ישראלית; )50 חבל בארץ; )53
בעל־חוב; )54 שליט; )55 הקול
השני בשירה; )56 רק; )58 לחות
בצמח 16 )59 :ביולי 622 לספירה
— יום הגירתו של מוחמר; )60
מוזג; )62 לא כאן; )63 לא בשל
די צרכו; )66 מאורע מעורר
סקרנות וענין; )68 המרחק שהעין
רואה ( )71 ;)3,3עיר נפט בדרום

ברית המועצות; )73 תערוכה;
)76 קבוצת הכוכבים ״הרב
הגדול״; )77 צמח המשמש
לבשול הבירה; )79 פקפוק; )80
שמן; )82 סוד; )84 ארבה; )85
שמו הפרסי של המנהיג הציוני,
מחבר ה״פרדוכסים״; )87 מילת
שלילה; )90 שלב, מעלה; )92
בטן; )94 מידת הלח; )96 מין
תבואה הגדלה בשדה מושקה;
)99 נהר באיטליה; )101 שניים;
)102 צד אחד של הפרצוף; )103
צמח רענן;.
--אכיד״יי־ י נ אי

חן טרמפ לחייל
איתן עמיחי

הדברת בזדיקים
מומחים להדברת תיקנים(נ׳דקים),
.תולעי עץ, חוקי ספרם ובגדם,
שופו 7מיוחד לארועים 7מניעת
יתושים וחוקים משפכים.

^ 1 8 8

4תזת־נן רח׳מודיעין ,18ת.ד 2272 .סל 4-5-6 .וו 790

ובוסתירה על בריאותך 1101311

ע מי׳׳

לימוד של עניין נוסף יכול לעזור
להם. עד פברואר אין עדיין שינוי
לטובה, עדיין מאיים עליהם צל
הפיטורים, והפנסיה מוקדמת, או
עבודה במקום לא סימפאטי. אפי לו
אם כרגע העובדה מפחידה
אותם, בבוא היום הם יבינו שאת
הבעיטה הזו הם היו צריכים, כדי
שיאלצו לצאת ולחפש דרך חדשה
שבה באמת ימצו את כשרונו תיהם. 0כספים זהו
התחום היחידי שבו לא
יחול שיפור משמעותי, סטורן נכנס
לבית השני(בית הכספים) ובמקום
שבו הוא נמצא שולט בדרך־כלל
המחסור. בהשפעתו של נפטון, שנמצא
שם בשנים האחרונות, הכסף
נוזל ונעלם, כמעט מבלי שיוכלו
לשלוש בתופעה זו. אוראנוס, שגם
הוא ימצא בבית הכספים, יכול
להפתיע לחיוב או לשלילה. נפטון
ממיס את הכסף, ואילו סטורן
מסמל את הקשיים שיהיו בהשגת
הכסף, וכן את הדאגות שמא
יחסר.
אוראנוס, שרגיל להפתיע, יכול
לשנות קצת את התמונה. יציבות
איננה בנמצא כשמדובר בו, לכן
יתכן שיגיע לידיהם סכום גדול,
של כסף אך באותה מידה הם
יכולים להפסידו, או בכלל להפסיד
כספים ורכוש בגלל סיבות
מוזרות ומשונות שאותן כלל לא
העלו בדעתם. השד אינו נורא כל־כך,
הם, בכל זאת בעלי-מזל.
9מגורים
מי שניסה לעבור דירה או
למצוא מקום־מגורים משביע-רצון
נתקל בכל-כך הרבה בעיות,
שקרוב לוודאי שוויתר על הרעיון.
רבים מהקשתים אכן רצו מאוד
לעבור דירה, זה לא הלך. אולם בין
פברואר ליוני האפשרויות פתוחות
וכדאי לנצלן. מיוני עד נובמבר לא
כדאי להתחיל עם זה, עדיף לחכות
לסוף נובמבר ,1988 ואז לא צפויים
יותר עיכובים. לפתע יהיה להם קל
למצוא את הדירה שהם מחפשים.
תיזכורת קטנה; מיספר 3הוא ה־מיספר
המתאים ביותר למגורים
עבור בני קשת.
9ומה שבינו לבינה
גם נושא זה לא היה פשוט,
היחסים עם בני-הזוג היו מתוחים
ולא מעט קשתים אף נפרדו מבני־זוגם.
קשתים שבדרך־כלל אהבו
להיות לבד, ולפחות לא במיסגרת
מחייבת כלשהי, הרגישו לפתע
צורך לחלק את חייהם עם אדם
נוסף. לשם כך אפילו הודו בפני
עצמם שהם מוכנים לוותר על החופש
היקר להם מכל. למרות ש הסכימו
לוותר על חירותם לא מיד
מצאו להם בן-זוג.
השנתיים הקשות ריככו אותם,
אך מצב הכוכבים איפשר רק לאלה
שהיו באמת שלמים בטוחים בהחלטתם
לפגוש בבן־זוג להתחיל
בקשר רציני. רובם של הקשתים
היו די בודדים, אפילו אם נמצאו
במיסגרת קבועה. גם בתחום זה,
משהו טוב קורה, יהיה קל יותר
למצוע בני־זוג, ביחוד אלה שחושבים
על קשר נישואים. הרפתקות
סתמיות לא יחסרו השנה, אך אלה
ישאירו טעם של אכזבה וריקנות.
התקופה שבין סוף חודש מאי
לסוף יולי מעמידה את הקשתים
בפני דילמות קשות בחייהם הרו־מאנטיים.
אפילו אלה שקישריהם
יציבים עלולים לסבול ממשבר ביחסים.
חשוב לא להחליט בחיפזון
ולהימנע מפרידות באותה תקופה,
שכן כשזו תסתיים הדברים ייראו
באור שונה. לקשר שמתחיל באו תה
תקופה (מאי-יולי) סיכויים
קלושים להחזיק מעמד. כאמור,
ביתר השנה ישתפר המצב, והקשתים
שקיבלו שיעור ממושך
וקשה, ימצאו את עצמם מגשימים
הלכה למעשה את החומר הנלמד.