גליון 2622 מתאריך 2 בדצמבר 1987

1מי יעוף בעיקבות הגלשן?

לפעמים אתה נמרי לפי טעמך בשוקולד

ןןמ

:ן; ,מן

2־ 1 17

ס אי סטד ני שוויצריה

׳9110* 1*0/11 5*7)26)133)1

גזעילזי מן׳ ססי ניס

שו קו לד לבן מ מו ל א קר ם אגוזי םושקדים ^ !

**דדאיסאד***סי״ע**״*אס*״יסס׳סי׳׳*זסססמס

שוקולד לבן מ מול א אגמים ו שקדים
מאיסטדני שוויצריה ^

071)1#41X1/11 5*7)26)133)1

רודנצר:אצולההשוקולד השוויצר

שוק 1לד חל ב מ מו לאקרםשמנת

נ** #1ם טדני שוויצריה

11ח!!<14\4/71/1/ 5\\71/6)1.1ר

רו ד בז ר
שוד,ולו חלבמ מו ל א קו 11 מו קו.

נ מיי סטד ני שוויצריה

^!1)1064/11/11 5*7)26)1311)1

יי^י

נזיבחבים

כתבת השער הקידמי:

חר 1ם שד עזרום
על חוויותיו עול אורי אבנרי בקאהיר
( 1977״היינו כחולמים״ ,העולם הזה
.)25.11.87
כאשר עורך השל הזה הגיע לקאהיר,
כישראלי הרביעי אחר ביקח־ סאראת בירושלים,
ניסרו בראשו המילים התנ׳כיות ״היינו
כחולמים־ יפה מאוד. זה של ש מיספר אחד. אבל
מה בנוגע ל של ש מיספר שניים׳ מתי אוכל לבקר
בפטרה ולראות את הסלע האדום, ולא רק לשמוע
עליו מפי אריק לביאי
מרדכי אולמן, תל־אביב

לגוז, לא דשחוט
על נציב רומאי בארץ־יעוראל (״הנ דון׳
,העולם הז ה .)25.11.87
אורי אבנרי מזכיר במדורו האחרון את קווינק־טיליוס
וארוס, מי שהיה לפני אלפיים שנה נציב
עליון של רומא באזור.
רק חבל שיורשיו לא למדו את הלקח שווארוס
נצטווה ללמוד מפי הקיסר של תמא באותם ימים.
כאשר וארוס הכביד את עולו על תושבי הארץ,
הם שלחו מישלחת לרומא ושטחו את תלונותיהם
לפני הקיסר. הקיסר התרשם, כנראה, וכך הוא
ציווה על האיש שלו בארץ־ישראל :״די לגוז את
הכבשים, לא צריך לשחוט אותם!״
ברח* קרת, חיפה

חוואים חללים בשרים
על מוצאו של מונח שכיח(״אנשים״,
העולם הזה .)18.11.87
אחרי שהקורא קופילוביץ גילה לנו את מקורו
האמריקאי של המונח דד־ל״ו (״מיכתבים״,
העולם הזה .)25.11.87 הרשו לי להוסיף לרשימה
את המונח ברביקיו. שהחכר בהעולם הזה בקשר
לפסיכיאטר התל־אביבי, שניכווה כאשר טיפל
בברביקיו.
גם מונח זה נולד באמריקה, לפני כ־ 300 שנה,
כאשר החוואים במדינות־הדרום החלו עורכים
לשכניהם מסיבות־זלילה שבמרכזן עמדו בשרים
שניצלו על הגריל הידוע.
משה שמרלינג, חיפה
• זה נכון. אך המונח ברביקיו איננו
אמריקאי במוצאו. הו אבא מהאי האיטי,
בה כונתה מיסגרת־הברזל המונחת על חצו־בת־מקלות
והמשמשת לצליית בשרים באר-
באקואה, מילה ששורשיה צרפתיים
וספרדיים.

על בני־אדם ופרידות
על כמה נ תוני־יסוד יווניים (פרשת
האהבים של ראש ממ שלת יוון,
העולם הזה 28.10.87 והלאה).
כיוצא יוון, גם אני נהנה, כמו כל אלה שכתבו
לאחרונה מיכתבים לה שלם הזה, מצלילי ארץ־
מולדתי, יהיו אלה קאלמאטה ויהיו אלה מרג־ריטה.
בהזדמנות
זאת מן הראוי להזכיר כי יוון אינה
רק צלילש. היא גם צבעים וגם ציבור של כמעט
עשרה מילית אנשים נחמדים.
וחוץ מזר״ כחקלאי, גם נהניתי לקרוא בשנתון
הסטטיסטי האחי־ת של ממשלת יית, שנתגלגל
לידיי, כי כיום מצויים ביתן גם שמונה מיליון
כבשים, ארבעה מילית עיזים, מילית בני־בקר,
חצי מילית חזירים 400 ,אלף חמורים 300 ,אלף
סוסים ו־ 200 אלף פרידות.
ואיזה צליל ש יודעים אל ה להשמיע!
משה אמריליו, בית־עובד

! על מובסים !בנקאים
על קורו תי ה של קהילה יהודית,
בראשה עמד פעם מי שהיה לאחר
מכן שר־הדואר של מדינ ת ישראל
(״תמרורים״ ,העולם הזה 11.11.87
והלאה).
מן הקטע לזכרו של ד״ר אלימלך רימלט המנוח,
בו סופר כי היה בצעירותו, רבם של 300
יהודי טירול, אפשר לקבל את הרושם שזאת היתה
קהילה עלובה ביותר(ואגב, המיספר איננו נכון.
מעולם לא היו בטירול יותר מ־ 225 יהודים).
מאז ומתמיד ישבו יהוד ש במחוז האלפים הזה
(וגם כיום, אם כי כמה עשרות בלבד) .וכבר לפני
700 שנה שימשו יהוד ש כבנקאים, רופאים
ומוכסים של ה של ש ש המקומיים ולפני 400 שנה
אף הוציאו מקירבם מפרש נכבד ביותר לאחד
(המשך בעמוד )4

העולם הזה 2622

קו צינורהנפט

גילוי מדהים בעיתון אמריקאי שנגנז ב ישראל,
חושף את העובדה שליחסים בין
שימעון פרס למלך חוסיין יש צד נוסף -
ישראל התחייבה בחשאי, שגם בשעת
מילחמה, לא תתקוף את צינור־הנפט שהו-
נח בין עקבה לעיראק, וש-
בו התכוון ישראלי לשעבר
להיות א חד המשקיעים.

פיגוע הגלשן האחרון חשף ליקויים חמו רים,
ולא רק בצה״ל. קשה להניח בי הגולש
הגיע, לגמרי במיקרה, אל המחנה המ־בורדק
היחידי בצה״ל ( -בתמונה -תת־אלוף
בן-ציון ויינר, מפקד הנח״ל) -מי
שרוצה להאמין -שיאמין. ההגיון אומר כי
אי אפשר לשמור על כוננות מלאה בעי״
תות־שלום. כשאין שלום — אין ביט־חון.
ישראל רחוקה ביום מן
השלום יותר מכפי שהיתה אי-
פעם -שום סוף אינו נראה לעין.

הם היו עייפים

כתבת השער האחורי:

הרצח הכפול

ביום הרביעי. קצת לפני השעה 8בערב. נרצחו באכזריות מנהל
הסופרמרקט המרכזי בירושלים וקצין הביטחון של החנות. יום
לאחר ביצוע הרצח הכפול פירסמה המישטרה הודעה
לעיתונות -ללא שמץ של ראיות נקבע כי הרצח בוצע על רקע
לאומני. הכסף שהיה בקופת הסופרמרקט נגנב. יתכן
שהנרצחים הכירו את רוצחיהם. ואף נתנו להם להיכנס לחנות.
מערכת ההתראה לא הופעלה באותו זמן. המכשיר,
שבו בוצע הרצח. נשאר במקום. שום סימן לא הצביע
על רקע לאומני. האם רמישטרה יש סיבות משרה?

ד ף חד ש

הו קנוברוו
מבקר בחינה
היינץ קנובלוך, מחברם של 30 ספרים, וחבר
הוועד חמרכזי של אגודת הסופרים המיזרדד
גרמנית, מברך עתח בישראל • משוררת
פלסטינית אמיתית מתחזה ללא״משורר צפוך
תל־אביבי מזוייף • סידרת פס־לים
של מנ שה קדישמן המוצג
ת עתה במוסיאון תל-אביב.

בית־ספר לגזענות
החיסרון הבולט של הפועלים, המנקים מדי יום
את רחובות רמת־השדון, הוא שרואים אותם.
אילו הם היו רואים ואינם נראים, לא היו בעיות.
ודרי התלמידים בבית־הספד ״אוסישקין״ מסיתים
לסילוק הפועלים הערבים המשתמשים
במיבנה הסמוך לבית-הספר כמקום ריכוז.
הנימוקים: הם ״מסוכנים״ ,״יש כאן ילדות
קטנות״ ,״ערבים הם לא אסת־טייס״
,וערד. בית״הספר לט־נ•
ספר, חמש דקות מכסר־סבא.

״כא שר ה ת פו צצה פר ש ת איראן־קונטראם
בארצות-הברית, התכנס בירושלים פורום
ראשי־הממ שלה. זה היה מאוחר בלילה, כולם
היו עייפים, לא היה להם כוח להמצי א
שלך ים. אז בלית־ברירה הם פירסמו הודע ה
שהיתה אמת.״ הדו״ח הסופי של ועדות־הקונגרס
שפורסם ב ש בו ע שעבר, מאשר
זאת. ה שי טו ת הו מצ או על־ידי הישראלים.
האמריקאים רק למדו מהם. אל שווימר,
שראה ע צ מו נ פג ע מ־רדו״ה,
מגי ב לראשו-

על הפר שה כולה.

לא מידי שמ״ם

דמותו של יגאל שילה המנוח נשארה חקוקה
בזיכרונם של החרדים הקיצונים בירושלים. משלא
הצליחו להזיק לו ולחפירותיו בעודו בחייו,
פירסמו אודותיו כתב־שיטנה ונאצה אחרי מותו.
הם טענו שייסוריו ומחלתו הגיעו לו מידי שמיים.
הציבור ה דתי לא הגיב, לא הוקיע. האלמנה,
תמר, שהיא מורה לתנ״ך
ומחנכת בבית־ספר תיכון, יר

צאת כנגד השאננות הזאת.

בננונו או חללפנים
סטיבן שפילברג תוקף שנית. והפעם בסר ט
בידיוני על החלל הפנימי. זה שנמצא ב תוכנו.
כמו בסרט חינוכי ישן של הטלוויזיה
הלימודית, ממזערים אדם עד לגודל של
ראש־סיכה, מכניסים אותו לצוללת,
ונותנים לו לשוטט חופשי בגופו של אד ם.
חבל רק, שגם הפעם, כמו ב-

רחר ה מרחר ח
מדווחת:
בתיה דיסנצייק, חניתה
צנטנר, ועמיר פלג,
שלישיה ידועה, גם
הם התפרקו • מולטי-
מיליונר שווייצי ואש תו
מעדיפים דירת
שני חדרים על פנט האוז
מפואר. מוזר, לאן • מקס מלכה עבד
למ יסעדות צרפתיות • שגריר האיטי מחפש
אשה • מישפט הגירושין של
אמנון זלמנוביץ מאשתו שרה
^ > 4 6צובר תנופה. גם אלימות.

פ ע מי ם ר בו תאח רו ת, שי ב שו

המתרגמים א ת שם הסרט.

אתה והשקל המהפכה
השקטה ב״לאומי־ניו־יווק״
תהליך צימצומים דרסטי בבנק־לאומי בניו־יורק.
מצפים שכבר השנה תגדל הריווחיות ב־>1ל• 50
ההגדה של אגם מונחת במחסנים ללא דורש •
משבר חמור פוקד את ענף היהלומים בכל העולם
• חברת תדיראן עשויה לזכות

1 4כמיכדז ענק לאספקת מכי
שיר״קשר לצבא האמריקאי.

מחברת־תחת לקטמנדו וחזרה
אי״טי. קיסר סין
קירבתו של ברנארדו ברטולוצ׳י לחוגים שמאלנים
קיצוניים לא הפריעה לו כשביקש רשות
לצלם בתוך סין העממית את הסרט המערבי
הראשון שצולם שם מעולם. סיפור הסרט עוסק
בחייו של האחרון בקיסרי־סין( ,בתמונה, ביחד עם
הקיסרית) ששלט בממלכה והוא
בן 3בלבר. בגיל 6כבר היה
קיסר לשעבר. התהילה חולפת.

דוי ד בירון, עד לפני ארבעה חודשים איש־מישטרה.
כיום בעל־פאב.את אחד מחבריו
פגש בפשיטה על תחנת״סמים. החבר עבר
בינתיים מסמים לאלכוהול. את אלה
שבולעים סמי ם במהלך הפשיטה, שמים
בפיקוח עד שהחומר נפלט.
רושמים אותם במחברת
מחברת״תחת.
שנקראת

מדורים קבועים:

לא סוחטת דמעות
ריבקה שטרום אינה צעירה רגילה, היא
חולה גמחלת־עצבים נדירה, ומרותקת
למיטה מיוחדת ללא יכולת לזוז. יום אחד
התחילה ללכת בצורה מוזרה, מאז הדרדר
מצבה. היום היא מאושפזת במוסד לילדים
נכים. לבושה לפי צו האופנה,
1 1לומדת פילוסופיה באוניבר-
סיטה -לא מחפשת רחמים.

מיבתבים — סעשים ומישאמת
איגרת העורך -תהליכי דפוס
הנידון — שף הנלשן
במדינה — הסמלת אשמה
תשקיף — פרשה חסויה
יומן אישי -בפנוס
אנשים— מחוץ לתחום
מה הם אומרים — יחב בן־אל־עזר.
ליאון צ־ת׳ ,חבקה מיכאל׳ ,אהרדה
גולדפיער, א ח נלפנר, אבי בלל׳

כמו צעירים ישראלים רבים, התלבט יובל גנז
בין טיול לדרום־אמריקה, לבין טיול למיזרוז
הרחוק. הוא בחר במיזרח. לסני שלושה חודשים
יצא את הארץ בליווית חברתו. הוא חזר
מוקדם מכפי שתיכנן, את המיזרח כ מעט ולא
ראה. היום הוא מחלים מטיפוס הבטן, מחלה
שבה לקה במהלך טיולו. עוד

לא חושב על הטיול הבא. ת ה
ההרפתקנות יצאה ממיפרשיו.

זה וגם זה — שלם מוזר
לילות ישראל — סנדחם בצלחת
קולנוע— בלהט הקדושה
אתה והשקל — מהפכה שקטה
דף חדש — הר קנובלוך
מיכתבים לרותי -נם יפה
תשבצוסן רחל מרחלת על בל העולם
ראיון השבוע — תמר שילה
הורוסקום — השפעת צדק
תמרורים — עמדת־כזח

בזיבגזבים
(המשך מעמוד )3
מספרי התנ״ך: רבי שמעיהו בן מאיר הלוי, שכתב
פירוש נודע על ספר משלי.
בין שתי מילחמות־העולם הצטיינו יהודי טירול
בשני שטחים נוספים: כמה מביניהם היו
פקידים בכירים במינהל־הרכבות האוסטרי. וכמה
מביניהם היו בעליו של בית הכל־בו הגדול של
בירת המחוז, אינסברוק.
חנן ורביצקי, תל־אביב

מעשים. לא מישאלות

תהליכי־הדפוס המודרניים, המופעלים
באמצעות מחשבים, לוקים במיגרעת אחת: טמונה
בהם סכנה מתמדת של בילבול הקטעים. השלם
הזה, אחר העיתונים הראשונים בארץ שעברו
תהליכים מודרניים אלה, נקט אמצעים קפדניים
למניעת שגיאות כאלה, אך גט אצלנו קורות מדי
פעם תקלות.
תקלה כזאת אירעה בשבוע שעבר בכתבתו
של חיים הנגבי על גילויי מרדכי וענונו, לגבי
הטיפול בפסולת הרדיו־אקטיבית בנגב. הדברים
התבלבלו, וקשה היה להבינם.
מפאת חשיבותם הרבה של גילויים אלה,
שיבוש מצאנו לנכון להדפיסם כאן מחרש. הם צריכים
לעורר מחשבה אצל כל אדם, החרד לשלומה של
ארץ זו.

הנה הדברים, בסדר הנכון:
על השאלה הנוראה מכל — האם יידרדר
המרחב למילחמה גרעינית ולשואה — אין תשובה
ודאית. אין מי שמסוגל לצפות את העתיד
בוודאות, לא בתחום זה ולא בתחומים אחרים.
יותר קל, כמובן, לדבר על ההווה ולקבוע ב־ביטחה:
יהיו
אופיו ושימושיו של הכור הגרעיני
בדימונה אשר יהיו, הוא מייצר מדי יום ואפילו
מרי שעה סכנות מוחשיות, שאפשר למדור אותן
בדיוק מדעי מירבי — פסולת רדיו־אקטיבית,
שפגיעתה רבה, כמו היתה פצצה גרעינית לכל
דבר.
״ שאלת הפסולת הרדיו־אקטיבית מעסיקה את
העולם כולו מזה הרבה שנים. לפני שנים אחדות,
לדוגמה, נתגלע ריב בין ממשלות ספרר
ובריטניה, אחרי שהתברר לספרדים כי הבריטים
מטמינים בתחתית האוקיינוס האטלנטי פסולת
רדיו־אקטיבית. עצם הטמנת הפסולת לא היתה
חידוש: הספרדים רגזו על הבריטים מכיוון שאלה
הרחיקו את הפסולת ככל האפשר מאיי־בריטניה,
וקירבו אותה לחופי־ספרד. אנחנו מבינים היטב
מדוע אתם שוקדים להרחיק את הסכנה מפתח
ביתכם, אמרו הספרדים לבריטים, אך אנא מכם,
אל תדחפו אותה סמוך לביתנו:
הבריטים הבטיחו שלא לחזור על המעשה. גם
הם, כמו הספרדים, יודעים שפסולת רדיואקטיבית
עלולה ביום מן הימים לבקוע ממיכלי־הביטחון,
ולזרוע מוות על כל סביבותיה.

כל הג ז הזה

על חלקן של הנשים בחיים הציבו ריים
(אתיה שימחה, היועצת החד שה
למעמד האשה במישרד ראש־הממשלה
ב״מה הם אומרים״ ,העולם
הז ה .)18.11.87
ראש־הממשלה הודיע ליועצת החדשה כי הוא
מעריך את הכוח הרב הגלום בנשים ובאותה
העובדה שעד היום לא אירע אסון כזה אינה
מרגיעה איש. הפסולת הזו היא מעין פצצת־זמן
גרעינית. היא לבדה כבר עוררה מיליוני בני-
אדם, בעיקר במדינות המערב, להצטרף לתנועות
האנטי־גרעיניות ולהילחם עד חורמה באנרגיה
הגרעינית על כל צורותיה, גם לצורך הפקת
חשמל.
בישראל אין, כידוע, תנועות אנטי־גרעיניות,
אין ויכוח ציבורי על נושאי הגרעין, אין פיקוח
פרלמנטרי על פרוייקטים גרעיניים, אבל יש
פצצת־זמן גרעינית, טמונה אי־שם בחולות הנגב.
על־פי סאנד״־ט״ם ס. שהסתמך על דבריו של
וענונו, סובלים במכון 4בדימונה את הפסולת
הרדיו־אקטיבית בזפת. ,ואורזים אותה בחביות
הנקברות במידבר.
אי־אפשר לבטל את הטענה שהפסולת הרדיואקטיבית
טומנת בחובה מ נו ת נוראות. הרי
המדובר בחומרים שפוטנציאל הסיכון הקטלני
שלהם שורד במשך שנים רבות — מאות ואף
אלפי שנים.
על הסכנות הפוטנציאליות תעיד העובדה
הבאה: כשבאים אנשי הגרעין להטביע פסולת
באוקיינוסים, פועלת אצלם הנטייה הטיבעית
הראשונית להטביע את החומר המסוכן עד כמה
שיותר עמוק בתחתית הים.
אולם לא־כך נוהגים למעשה. שהרי ככל
שמעמיקים לתחתיות האוקיינוסים, מוצאים
שקרום כדור הארץ במקומות אלה הוא יותר דק,
יותר קרוב לליבת הכדור, וחשוף יותר לתנודות
ולזעזועים, העלולים לבקע את מיכלי־הביטחון
ולשחרר קרינה רדיו־אקטיבית.
לפיכך קוברים את הפסולת במעמקים, אבל
לא במעמקים גדולים מדי, שם סכנת־האסון
מדובה. משמע: גם כשהכל מתנהל כשורה —
בלי מחדלים. ,בלי תקלות — עדיין הסכנה
שרירה וקיימת, בגלל כוחות־טבע שאין לאדם
שליטה עליהם. שיקולים דומים קיימים גם כאשר
קוברים את הפסולת במעמקי־האדמה.
סכנה נוספת, מעשה ידי אדם, עלתה במפורש
כשמנחם בגין נא להצדיק את הפצצת הכור
העיראקי. ראש־הממשלה דאז אמר, שישראל
פעלה בלחץ זמן: היה עליה להקדים את ההפצצה,
לפני שהכור העיראקי ייכנס לפעילות. אילו
היתה ישראל מפציצה כור פעיל, היתה עלולה
לגרום לתפוצתה של קרינה רדיו־אקטיבית
ולפגיעה המונית בבני־אדנ4
פירוש הדבר הוא חד־משמעי: הסכנה הנוראה
של הפסולת שרירה וקיימת אחרי קבורתה —
בתחתית הים או במעבי האדמה — כמו גם לפני
קבורתה, שהרי שום אדם אינו מסוגל לתת לכור
ישראלי כלשהו ביטחון מוחלט מפני פגיעת־אוייב
או מפני פיגעי־טבע.
התקפת־אוייב, מחדל בטיחותי, רעש-אדמה
— מה הם טווחי הפגיעה הקטלנית במיקרה של
אסון? האם תושבי דימונה לבדם יהיו קורבנותיה
של תקלה גרעינית, או שמא תתפשט הקרינה גם
לנאר״שבע ותחרוג הרכה מעבר לתחומי הנגב?
יתכן, כמובן, שטווחי הפגיעה הרדיו־אקסיבית הם
הרבה יותר גדולים, חורגים הרחק מעבר לתחומי
מדינת־ישראל.
די להניח את מפת האיזורים הפגועים של
אסון צ׳רנוביל על פני מפה של מדיגת־ישראל,
כדי להיווכח שמיפגע איזורי במדינה רחבת־ידיים
כמו ברית-המועצות עלול לגרום שואה
לאומית במדינה קטנת־מימרים כמו ישראל.
תושבי דימונה, לפחות, חייבים חודה למרדכי
וענונו — הישראלי הראשון שחשף את פצצת־הזמן
הטמונה במעבה הארמוק סמוך לביתם.

• והשיא, שהוחמץ, כנראה מעודף להט וחוסר
התיקון(לתרגום
קשב של כתבת העזלם הזה
כינוי צרפתי גס, בתרגומו התלבטו המתורגמניות)
היה בדיוק להיפך.
בתיקווה לשיפור חדות השמיעה, הראייה
יעל לוין, משרנמנית
והדיווח —
ק שי שה(בת ,)37.5הזד השרון

על מרביבי ארוחת״בוקר במוסקווה
(״אנשים״ ,העולם הזה .)4.11.87
מדוע מתבטא מלחין הג׳ז עמיקם קימלמן
בצורה כזאת על חביתות מאבקת־ביצים(שהגישו
לו ולחבריו למישלחת המוסיקאים לארוחת־נוקר
במוסקבה)?
לומר שאבקת־ביצים זה ״משהו נורא, לאסירים
אסור לתת את זהר הרי זה בדיוק מה שנתנו לא־

שמיר והנשים(אפריקה)1987 ,
בזח רב גלום בהן
הזדמנות הביע מישאלה לראות יותר נשים בחיים
הציבוריים.
למה רק להביע מישאלות? מוטב שיעשה
מעשים. אחרת גם בכנסת הבאה יהיו רק שתי
ח״כיות (שרה דורון ומרים תעסה־גלזר) בסיעתו
בת 40 החברים של יצחק שמיר בכנסת.
אסתר פלקם, תל־אביב

רגע של אנגלית
על דקדוקי ל שון(לא בשר ולא דג,
״מיכתבים״ ,העולם הזה .)25.11.87
מיכתבו של ד״ר סיוון הדהים אותי. ההבחנה
הדקדקנית הזאת בין לומר ולאמור היא אינה מסוג
ההבחנות בהן עוסקים בלשנים כיום.
החודש, למשל, יצא לאור מילון יוקרתי של
השפה האנגלית (בהוצאת ראנדום האח
האמריקאית) וב־ 2510 דפיו מנתצים הרבה
אלילים, אנגליים אומנם, מהסוג שהד״ר סיוון היה
רוצה להנציח אצלנו.
העקרון שהינחה את עורכי המילון הנכבד הזה
היה בערך כך: מה שמקובל על הציבור הרחב,
הולך. כך, למשל, הם איזרחו את המילה מד״ה
(אמצעי־תיקשורת) גם לשימוש בלשון יחיד. אם
כי הכל יודעים כי מד״ה היא לשון רבים והמונח
המדוייק בלשון יחיד הוא מדיום. אבל מכיוון
שהשימוש במד״ה בלשון יחיד נפוץ כל כך(וגם
אצלנו, בארץ) הוחלט שזהו זה.
המסקנה: גם בלשן אינו צריך לדקדק על קצה
אריה דביר, רמת־נן
השערה•

בצרפתית זה אחרת
על בעיות בעת מישפטו של שמואל
פלאטו״שרון(״אנשים״ ,העולם הזה
.)11.11.87
כמה הבהרות ל״שמוק או פוץ״ (ועוד במיס־גרת!)
ועל ביטויים העומדים ברומו של השלם
הזה:
• יונתן בך הוא אכן עורך־דין צעיר, אבל הוא
לא הסמיק בעת האירוע החשוב שהשלם הזה
מצא לנכון לתאר ואף לא ״כמעט הסמיק״.
• על קשישות המתורגמניות אפשר לחלוק
(ראה להלן) .ובאירוע המדווח לא ״התווכחנו בלהט״
וה״וויכוח״ כלל לא היה ויכוח ובוודאי לא
״ארור״.

בותינו בימי מילחמת־העולם השנייה בפלשתינה
(א״י) ובימי הצנע והקיצוב במדינת ישראל של
ח גי בן־דרור, נתניה
שנות ה־.50

נזיבתבים למערכת
העולם הזה שומר לעצמו את הזכות
לערוך מיכתבי קוראים מסיבו ת
לשוניות, מישפטיות או טכניות.
מאגדות הביורוקרטיה
העברית
גם בשנת ה־ 40ל מדינ ת ישראל
שלטת בר הביורוקראטיה בכל
עוזה, כך שקיומה ומחדליה אינם
משהו מיוחד. על מחדל ביו-
רוקראטי אחד לדוגמה דיווח
כבר העולם הזה במדור במדינה,
בגיליונו שהופיע השבוע לפני 25
שגה:
ארבע פעמים בשנה מוכיח מישרד-הסעד
את נדיבות ליבו ל־ 28 אלף מישפחות של
נזקקים. מלבד הקיצבה החודשית מקבלות
מישפחות אלה, שלכולן בעיות סוציאליות
חמורות 1הן מטופלות בילדים רבים ומחר
סרוח מקור״קיום של קבע, חבילות־מזון
לצרכים הבסיסיים — שמן, אבקת־חלב,
ביצים וכר.
החודש החליט מישרד־הסעד לספק למיש־פחות
אלה גם לחם, לפי הקצבה של שבע
כיכרות־לחם למישפחה בת שלוש נפשות,
אחת לשלושה חודשים.
אולם לביורוקראטיה יש הגיון משלה:
הנתמכים חוייבו לקבל את כל הקצבת־הלחם
ביום אחד. כך קיבלה, השבוע, בבאר־שבע,
מישפחה בת 12 נפשות 28 כיכרוודלחס בבוקר
אחד.

העולם הזה 2622

1311־ 11
מחוה גיבור מס מל אח המדינה כולה. הפ שלה איור. רק צבאית

ממעוף הגלשן
ך ם האסון הכבד ביותר טומן בחובו צד חיובי כלשהו.
הצעיר הפלסטיני, שעבר את גבול הצפון בגלשן ממונע,
הביא שכול לכמה בתים בישראל, ושילם על כך בחייו.

אך תוך כדי כך גם חשף! מצב, הזועק לתיקון. יתכן
שיביא להפקת לקחים.
ואיני מתכוון רק ללקחים המתבקשים במחנה דבור.

ך י גלל האופי הדראמתי של פיגוע זה — הצורה המיוחדת
שבה עבר התוקף את הגבול, שיטת־הביצוע של הפיגוע,
וריבוי הנפגעים — יש חשש שמא יתייחסו אליו כאל חריג.
אחרי הכל, כמה פעמים יכול אדם לעבור את הגבול בגלשן
ולהרוג חיילים כה רבים?
אבל אין זו הגישה הנכונה למיקרה.

כי הפשלה בצפון מתחלקת לשני חלקים, שאין
ביניהם קשר מהותי.
הפשלה הראשונה: מעבר הגלשן מעל לגבול השמור ביותר של
מדינת ישראל.
הפשלה השניה: האירוע במחנה גיבור.

יש להפריד בין שני השלבים האלה.

המחנה שנפגע היה שייך, במיקרה, לנח״ל. נוח לחבר מיקרה זה
למיקרה הנח״לאים שנלכדו בלבנון, לפני חמש שנים, על־ידי
חולייה חובבנית של פת״ח, בנסיבות שלא הובררו עד היום
לציבור.
זה נושא טוב למאמרים, אך אין בזה שום ממש. קשה להאמין
כי דווקא יחידה אחת — הנח״ל — סוטה לחלוטין מכל הנורמות
המקובלות הלכה למעשה בכל שאר יחידות צה״ל.

בקיצור: הפשלה הזאת מצביעה, בוודאי, על
ליקויים די חמורים ונפוצים.
אני בטוח שגם הפעם צה״ל ״יפיק לקחים ויסיק מסקנות,״ כפי
שאוהבים לאמור. הנוהלים ישונו וישופרו, כמה קצינים יעופו
(ולאו דווקא בגלשנים ממונעים) ,רמת הפיקוד והביצוע תשתפר,
ולוא לזמן־מה.

אם זאת תהיה התוצאה של הפיגוע הזה, הרי מן
העז יצא גם מתוק.

ולם הבעייה אינה צבאית בלבד.
ץ) מבחינה מסויימת, מחנה ״גיבור״ מהווה מעין
אלגוריה, מעין מטאפורה, מעין סמל לאומי.

בכל המיקרים האלה לא היתה טיסת הגלשן מביאה
להריגת ישראלים, ובכל זאת היתה נשארת בבחינת
פשלה, מבחינת המערכת הישראלית.
מפשלה זו יוסקו, מן הסתם, לקחים. איך למנוע בעתיד את
מעבר הגבול בדרך זו? איך לשפר את המודיעין? איך לאתר את
הגלשן בעודו באוויר? איך ליירט אותו?
אלה הן בעיות צבאיות־טכניות, ואני סומך על כוחות־הביטחון
שימצאו את התשובות.
כמו בכל מילחמה, גם במילחמת הגבול הצפוני קיים מישחק
מתמיד בין ההתקפה וההגנה, כשמדי פעם ממציא הצד התוקף
שיטות חדשות למעבר הגבול, והצד המותקף ממציא בכל פעם
דרכים לסיכולן.

זוהי פעולה במילחמה מתמשכת. ואחמד ג׳יבריל
אינו המנהיג היחידי המגדל מתאבדים לפעולות
המחר.

ך* פי שיודע כל מומחה למילחמה זעירה(״גרילה״) ,לפיגועים
^ ולטרור — אי־אפשר לחסל אותם, כל עוד הרוב הגדול של
האוכלוסיה בצד השני תומך בהם.

צה״ל יכול לצמצם בהרבה את מיספר הפיגועים,
אך לא למנוע אותם כליל. הוא יבול לצמצם את
מיספר הקורבנות, לא למנוע אותם לגמרי.

של הפעולה אינו קשור כלל בחלק בראשון.

ניתן לחסל מערכות כאלה רק בדרכים מדיניות. כאשר מציעים
לעם השני פיתרון לאומי סביר, ורוב העם השני מקבל את
הפיתרון הזה, הוא שם בעצמו קץ לאירגוני־המחתרת. זה הוכח
עשרות פעמים בדור האחרון בארצות השונות.
על כן דרוש פיתרון. ג ם על כן.

לאירגוני־המחתרת הפלסטיניים השונים, יש בוודאי אלפי :
׳חברים בשטחים הכבושים, וגם חברים בישראל שבתחום הקו
הירוק. לאלה יש כמויות מספיקות של רובי־קאלאציניקוב ועתים,
כדי לנסות לפגוע במחנה זה או אחר.
כפי שידע הצעיר שבא בגלשן, זוהי משימת־התאבדות. אם
יימצאו מתאבדים כאלה ברמאללה או בחברון, בעזה או בחאן־
יונים, הם יכולים לצאת לפעולה כזאת מבלי להזדקק לגלשן.
זוהי המציאות של חיינו.

אולם ישראל רחוקה כיום מן השלום יותר מכפי
שהיתה אי־פעם.

השאלה היא: האם מחנות־צה״ל מוכנים לנסיונות
כאלה, העלולים להיעשות בכל עת, בכל מקום?

ףוח להתייחם אל הפשלה הצפונית כאילו יכולה היתה
ולק רו ת רק במחנודגיסו, מפני שהיא קרתה במחנה־גיסר.

זוהי שטות.
הש״ג בשער גיבור לא היה הש״ג היחיד בישראל שהיה מסתלק
מן הבודקה שלו, כשהיה שומע צרור של מיקלע בקירבתו. לא כל
השין־גימלים ברחבי צה״ל הם גיבורי־מילחמה נועזים, בשיא
כושרם, הששים אלי קרב עם אנשי־קומנדו( .יתכן שכך נראה
הדבר לש״ג המיסכן בשער גיבור).

מי שרוצה להאמין כי הגולש הגיע לגמרי במיקרה
אל המחנה האחד בכל צה״ל שהוא מבורדק, שאין בו
פיקוד מתאים, שחייליו אינם בכוננות עילאית —
שיאמין.
ההיגיון אומר שהמצב במחנה מסויים זה אינו שונה בעיקרו מן
המצב במחנות רבים אחרים. ציניקן היה אומר: ברוב המחנות, אם
לא בכולם.
אי־אפשר לשמור על מחנות במצב של כוננות מעולה ומתמדת
בעיתות של שלום־יחסי. קשה גם להביא חיילים לכך שיתייחסו
ברצינות קיצונית לכל אחת מעשרות קריאות ההתראה המגיעות
אליהם בחודשים ארוכים של שרות בגבול הצפוני. מכיוון שהרבה
פקודות־התראה כאלה מתבדות, מטבע הדברים, יש תמיד סכנה
שהן יתקבלו באדישות.

אולם אין ספק כי רובם העצום של הפלסטינים, בני
כל הסיעות, ורוב הערבים בכלל, רואים באיש־הגלשן
גיבור לאומי, ומתגאים בעוז־רוחו
ובהצלחתו. כך בדיוק זכו בשעתו לוחמי אצ״ל ולח״י
באהדת רוב בני־היישוב, גם בקרב החוגים
שהתנגדו לחלוטין לאידיאולוגיה שלהם.
רוב הפלסטינים הגיעו לכלל מסקנה כי ״אין עם מי לדבר״
בישראל, ש״הישראלים מבינים רק את שפת״הכוח״ ,שלא יהיה
לעולם הסדר־שלום צודק בלי ״מאבק מזויין״ .מבחינה זו אין הם
שונים מרוב הישראלים, המאמינים ש״אין עם מי לדבר״ בצד
הערבי, שהערבים ״מבינים רק את שפת־הכוח״ ,ושיש לנקוט
שיטות של ״יר ברזל״.
לכן אין חשיבות מיוחדת לעובדה שפעולה מסויימת זו בוצעה
על־ידי ג׳יבריל. היא יכולה היתה להיעשות גם על־ידי כל אירגון

פלסטיני אחר.

ף כול אדם לעבור את הגבול בגלשן, ליפול ולהתרסק.
יכול הגולש לנחות בשדה נידח, רחוק מכל יעד, ולהיהרג זמן
רב לפני ביצוע פיגוע כלשהו.
יכול אדם לנחות בלב קריית־שמונה, להיפצע ולהילכד.

ך* חלק השני

^ דבר מובן מאליו, אם מסתכלים בצד השני.
( \ הפעולה המסויימת הזאת בוצעה על־ידי אירגונו של אחמד
ג׳יבריל ,״החזית העממית לשיחרור פלסטין — המיפקדה
הכללית.״
אירגון זה פרש בשעתו מן ״החזית העממית לשיחרור פלסטין״
של ג׳ורג׳ חבש, שלא נראה לג׳יבריל די קיצוני.
ג׳יבריל, ששירת כקצין בצבא הסורי, הוא כל־כולו זרוע של
הצבא הסורי. אין הוא שייך לאש״ף. הוא היה חוד־החנית של
ההתקפה הצבאית הסורית על כוחות־אש״ף בטריפולי, בצפון־
לבנון, בסוף , 1983 שמטרתה היתה להרוג את יאסר ערפאת
ואנשיו. ערפאת עצמו מתייחס אל ג׳יבריל כאל בוגד, ומסרב
להכיר באירגונו כבאירגון פלסטיני אותנטי. הוא רואה בו כוח
סורי, אנטי־פלסטיני.
במושב האחרון של המועצה הפלסטינית, כאשר החזית
העממית של חבש והחזית הדמוקרטית של נאיף חוותמה חזרו
למוסדות אש״ף, נשאר ג׳יבריל בחוץ. הוא מבודד לגמרי, כמעט
כמו אבו־נידאל, מתחרהו.
על כן יש לכל פעולה של ג׳יבריל מטרה לפגוע גם באש״ף,
לצמצם את יוקרת ערפאת ואנשיו, להוכיח לפלסטינים כי
הגיבורים האמיתיים הם חסידי־סוריה, בעלי־בריתו של חאפט׳
אל־אסד, גם פעולה זו נועדה לפאר את אסר ואת ג׳יבריל, על
חשבון ערפאת ושותפיו בצמרת אש״ף.

לאנשי גיבור לא היה חשק להתמודד עם ההתראה. הם נשארו
אדישים מול פני הסכנה. רמת הפיקוד היתה ירודה. היתה
התעלמות מן האוייב.

כל זה ניתן לאמור על מדינת־ישראל ככלל.
הגיבורים עייפים. הגיבורים אדישים.

כמחנה ליד קריית־שמונה. במדינה כולה.

ך * מדינהכולה אינה רוצה להתמודד עם העובדה הפשוטה
1 1שהמילחמה בין ישראל והעם הפלסטיני נמשכת.

די בכמה שבועות או חודשים כלא קרבות, בלא
פיגועים דרמאתיים, כדי שתיווצר האשלייה שנוצר
מצב של שלום, שאפשר ״לשכוח מכל העניין״.
ער שבא פיגוע כזה, או עד שפורצת מערכה חדשה, ולפתע
מסתבר שהמילחמה נמשכת במלוא עוצמתה.
לפעמים דרוש אסון גדול כדי להחזיר את המדינה אל המציאות,
כפי שקרה ביום־הכיפורים. לפעמים רי בפיגוע סנסציוני
כזה.

אין שלום בלי שלום.

זה נשמע אידיוטי. אבל יש צורך לחזור על כך בפה מלא.
כשאין עושים שלום, אי־אפשר לחיות בשלום.

ובלי שלום — אין ביטחון.

ראש־הממשלה, יצחק שמיר, חזר זה עתה מארצות־הברית,
כשבפיו תרועת־ניצחון: ועידת־השלום הבינלאומית מתה בטרם
נולדה. הצמרת האמריקאית הבטיחה לו שאין כל כוונה לפעול
בכיוון זה.
ממילא אין עוד לממשלת־רגן כל אפשרות לפעול בכיוון
כלשהו. שנת־הבחירות בארצות־הברית בשער, רונלד רגן מרכז
את שארית כוחותיו הדלים במשא־ומתן עם ברית־המועצות על
הטילים. מבחינה אמריקאית, אין מה לעשות עד ראשית , 1989
כאשר תתחיל להת;סס הממשלה הבאה.
בישראל אין שמץ של סיכוי שיזוז משהו עד הבחירות שיתקיימו
בסוף . 1988 כפי שאומרים ראשי־הליכוד וראשי־המערך
כאחד, תימשך כהונתה של ממשלת־האחדות־הלאומית גם בארבע
השנים הבאות. והשאלה היחידה שנותרה פתוחה היא מי יעמוד
בראשה. ביג דיל.

ממשלת־אחדות היא ממשלת־קיפאון, בכל הנוגע
לענייני השלום.
ך * ךנראים הדברים ממעוף הגלשן.

^ המילחמה נמשכת, ושום סוף אינו נראה לעין.
כיום זוהי מילחמה זעירה. מעת לעת עלולה לפרוץ מילחמה
גדולה.

הציבור בולו יודע זאת. אין הוא מצפה לשום
חדשות טובות. לכן הוא היה מרוצה כל־כך כאשר
שבתו אמצעי־התיקשורת. כמו שאומרים האמריקאים
:״חוסר־ידיעות הוא ידיעה טובה.״
ההרגשה של חוסר־מוצא יוצרת אדישות. אדישות יוצרת
הזנחה.

לכן דומה המדינה כולה למחנה ״גיבור״.

דו״ח ועדת־הקונגרס על פרשת איראן־קונטרס
אור אסר:

סמוו. זו 1ח#שו1

•1ינסטון צ׳רצ׳יל אמר פעם על אחד מקודמיו, ראש־הממשלה סטאנליי בולדווין• :הג׳נטלמן
1הנכבד נתקל לפעמים באמת, אך בכל פעם הוא נחפז וממשיר בדרכו כאילו לא קרה דבר.״

זה יכול להרות גם לממשלת־ישראל.
השבוע התלוצץ פקיד ממשלתי בכיר :״כאשר התפוצצה פרשת איראן־קונטראס בארצות־הברית,
התכנס בירושלים פורום ראשי־הממשלה. זה היה מאוחר בלילה. כולם היו עייפים, ולא היה להם כוח
להמציא שקרים. אז בלית־ברירה הם פירסמו הודעה שהיתה אמת״.

עד כמה שקשה להאמין בדבר, ההודעה ההיא היתה אכן אמיתית. הדו״ח הסופי
של ועדות־הקונגרם, שפורסם בשבוע שעבר, מאשר זאת.

לפי שעה, זהו הדו״ח האחרון והסופי. קשה להאמין שעוד יוודעו בקרוב פרטים נוספים על פרשה

זו. על כן חשובה המסקנה. לגבי ישראל.

יש כאן זיכוי מוחלט. בשני הדו״חות — של הרוב ושל המיעוט — מופיעה
ישראל כמדינה שאמרה אמת, שהתנהגה בהגינות ובנאמנות כלפי ארצות־הברית.

גימרוד׳ וה^״לבה

ף דמה לי שאני האדם היחידי בישראל שקרא את 690 העמודים של דו״ח זה, כשם שקראתי את כל
550*1העמודים של דו״ח ועדת־טאואר — חוץ מיעקב נימרודי והצ׳ילבה שלו, עמירם ניר.

אפשר ללמוד מן הדו״ח הרבה, בייחוד פרטים החבויים בין השורות. יש הרבה
פרטים כאלה. לפעמים עוברים שעות וימים, עד שהקורא מבין לפתע את
המשמעות של כמה מילים סתמיות, המופיעות בפסוק צדדי.
גם הפעם יש להבין כי הדו״ח אינו עוסק בעיקר בחלקה של ישראל בשערוריה. שני בתי־הקונגרס
האמריקאי היו מעוניינים כמעט בלעדית בקביעת אחריותו של הנשיא בפרשה. על כך נחלקו הריעות
בין הרוב והמיעוט. ענייני־ישראל מופיעים רק באורח צדדי, ככל שהם נוגעים לבעיה מרכזית זו.
ואילו אנחנו, כישראלים, אדישים לבעיה זו. למי מאיתנו איכפת אם נשיא זקן ולא־חכם ידע או לא

על השתלשלות־העניינים ביום הפיצוץ מספר הדו״ח :״בשעה 4.40 אחרי־הצהריים (כלומר: אחרי
חצות בישראל) ,טילפן ראש־הממשלה הישראלי פרס ל(שר־המישפטים האמריקאי) מיז. ראש־הממשלה
סיפר למיז כי ממשלת־ישראל מודאגת מטענותיו של מיז במסיבת־העתונאים שלו, והיא עומדת
לפרסם הודעה. ראש־הממשלה פרס אמר שישראל העבירה,נשק הגנה׳(לאיראן) לפי בקשת ארצות־הברית.
הוא גם סיפר למיז שהישראלים לא הכניסו דבר לשום חשבון של הקונטראם. ראש־הממשלה
הסביר כי האיראנים הכניסו את הכספים במישרין לחשבון בשווייץ, שהיה שייך לחברה אמריקאית.
הוא אמר שישראל התבקשה בשלב מוקדם על־ידי פקידים אמריקאיים, לקבל על עצמה את האשמה
במיקרה שמכירות־הנשק (לאיראן) יתגלו, אך אינה מוכנה לקבל על עצמה את האשמה להעברת
הכספים לקונטראס.
״עמירם ניר הדגיש את אותם הדברים בשיחה טלפונית עם נורת׳ .לפי הרישומים של נורת׳ על
אותה שיחה, ניר התלונן באוזניו על ההכרזה של מיז, ושאל על סמר מה אמר מיז את הדברים ניר
אמר לנורת שאינו יכול לתת גיבוי להכרזה זו. הוא אמר שהכרזות שר־המישפטים(האמריקאי) ביחס
להעברת כספים על־ידי ישראל לחשבונות הקונטראס הן פשוט כוזבות״.

לפי הדו״ח הסופי, ניר צדק* .ישראל לא העבירה כספים לקונטראם. הכסף לא
עבר דרך ידיים ישראליות

• מילית דולארים ט״לו
ך * ל זה נכון לגבי השלב השני של העסקות, שהתחיל בינואר , 1986 אחרי שהממשלה הדיחה את
סוחרי־הנשק הפרטיים והעבירה את הטיפול לידי עמירם ניר במישרד ראש־הממשלה. פחות ברור
המצב בשלב הראשון של העסקות, כאשר עסקה בכך השלישייה של יעקב נימרודי, אל שווימר ודויד
קימחי, יחד עם הסעודי עדנאן חאשוקג׳י והאיראני מאנוצ׳ר גורבאניפאר.

נדמה שגם הוועדות של הקונגרס * לא מצאו כאן את ידיהן ורגליהן.
הדו״ח מתייחס אל נימרודי ושווימר כאל סוחרי־נשק שרצו להרוויח כסף:

״למתווכים בעסקות — גרבאניפאר ואל שווימר ויעקוב נימרודי, סוחרי־נשק
ישראליים שהיו גם הם מעורבים במשא־ומתן — היו מניעים כספיים חזקים לשאת
ולתת על עיסקה שבה יחליפו ידיים כמויות גדולות של נשק וכספים.״
על היקף העסקים יש בדו״ח גילויים מעניינים. עד כה היה ידוע כי נימרודי־שווימר הבטיחו
לאיראנים 100 טילי־הזק. רק 18 מהם סופקו בסופו של דבר לאיראן, שהחזירה 17 מהם. רק טיל אחד
נמכר ממש.
הדו״ח מגלה כי נורת׳ שוחח עם שווימר על עיסקה של 600 טילי־הזק לאיראן, שיסופקו תוף
שלושה־ארבעה ימים.

האיראנים הסכימו לשלם עבור טילים אלה מחיר של 300 אלף דולר לטיל.
המתווכים שילמו למישרד־הביטחון הישראלי מחיר של 140 אלף דולר לטיל.
כלומר: הפרש של 160 אלף דולר טיל. אילו היתה מתבצעת עיסקה של 600
טילי־הוק, היה ההפרש מגיע ל־ 96 מיליון דולר.
הפרש דומה היה בעיסקה הראשונה, שלא נגעה לטילי נ״מ אלא לטילי נ״ט: טילי וזא .1ממשלת
איראן שילמה לגורבאניפאר 12 אלף דולר לכל טיל כזה. גורבאניפאר הסכים לשלם לישראלים 10
אלפים דולר לכל טיל. מישרד־הביטחון דרש 12 אלף, וקבע שזה המחיר שיהיה עליו לשלם כדי למלא
שוב את המלאי. אך המתווכים הישראליים(נימרודי־שווימר) אמרו שהם יכולים לשלם רק 6000 רולר
עבור כל טיל, כי שאר הכסף דרוש להוצאות־הובלה ולהוצאות אחרות. לבסוף קיבל מישרד־הביטחון
שלושה מיליון עבור 504 טילי תאן, כלומר: רק כ־ 5952 דולר לכל טיל.
אחר־כך באה פרשת טילי־ההוק. הדו״ח קובע כי שווימר ונימרודי הבטיחו לאיראנים כי טילים אלה
יכולים ליירט מטוסים מגביהי־טוס — כלומר, מטוסי־ריגול סובייטיים,.אך שום טיל מדגם הוק לא
היה מסוגל לכך. אחרי שנשלחו 18 הטילים הראשונים, מתוך 80 שהובטחו, גילו האיראנים כי רומו.
הם התרגזו במיוחד מפני שעל הטילים היו מוטבעים מגיני״דויד של צה״ל. הם ירו טיל אחד לנסיון,
ותבעו להחזיר את 17 האחרים לישראל. כך נעשה.
נימרודי טען לאחר מכן שהוא רומה על־ידי איש־רכש במישרד־הביטחון, ששלח דגמים לא־נכונים
של טילי־הוק. הדו״ח קובע ששום דגם של טילי־הוק לא התאים להבטחה שהובטחה לאיראנים.

נימרודי(משמאל) עם קצינים איראניים(בימי השאה)
״אתה לא ׳פול לבקש מאמא תרזה שחסע לטהראן...״

ידע, או ידע למחצה, או לא רצה לדעת, על פעולות הקאובויים שלו במרתף הבית הלבן? זב״שם, כמו
שאומרים.

אך היו בפרשה כמה וכמה נושאים הצריכים לעניין אותנו, מפני שהם נוגעים
לממשלת ישראל ולשיטת־הפעולה של המוסדות החשאיים שלנו. חרשתי את
הדו״ח כדי לחפש תשובות לשאלות אלה.

#השקר של נורת
ך* שאלה העיקרית הנוגעת לנו עניינה בכסף.
\ 1עם התפוצץ הפרשה, הודיעו האמריקאים שכל הכסף של עיסקות הנשק עברו דרך ידיים
ישראליות. החל בינואר , 1986 היו אלה ידיו של עמירם ניר, יועץ ראש הממשלה (אז שימעון פרס)
למילחמה בטרור.

ממשלת־ישראל, באותה הודעה לילית חפוזה, הכחישה זאת נמרצות. היא
קבעה זאת אך ורק על־סמד דבריו של ניר עצמו.
דו״ח טאואר, בראשית השנה, לא נתן תשובה על שאלה זו, מפני שהוכן בחיפזון. בינתיים בדקו
חוקרי־הקונגרס באופן יסודי את המיסמכים, ובייחוד את אלה הנוגעים לחשבונות־הבנק השווייציים,
התוצאות הן מוסמכות.
מסתבר כי ברגע הראשון, אחרי ההתפוצצות, כאשר חקר שר־המישפטים אדוארד מיז את אוליבר
נורת׳ על הכספים, טען זה פי האיראנים שילמו את הכסף לישראלים, וכי הישראלים שילמו לסי־איי־אי
ולקונטראס. הוא אמר כי עמירם ניר שלט בחשבונות השווייציים.

מסתבר כי זה היה שקר מוחלט. נורת׳ המציא שקר זה כשיטה של חיפוי על
עצמו ועל חבריו. הוא האמין כי איש לא יעז לחקור פעולות ישראליות, בגלל כוחה
האדיר של ישראל בקונגרס ובכלי־התקשורת.
נורת׳ גם טען כי הרעיון של הסחת ״עודפי הכסף״ לקונטראס היה המצאתו של ניר.

הדו״ח קובע :״זה היה שקר נוסף, שהופרו על־ידי הראיון שבכתב.״

עיסקה מסובכת זו גרמה לתסבוכת כספית עצומה. סכומי־ענק הועברו אנה
ואנה.
גורבאניפאר תבע מיליון דולר לעצמו, וטען כי חמישה מיליון דרושים לו לתשלום שוחד לאיראנים.

מובן שאין אפשרות לפקח על כספים שנועדו — באמת או שלא־באמת —
לתשלום־שוחד במדינה עוינת.
בסוף הפרשה היו בירי המתווכים הישראליים ״עודפי כספים״ בסר חמישה מיליון דולר, ואת רוב
הכסף שילמו לגורבאניפאר ולמישרד־הביטחון.

האם נשאר כסף בידי ישראלים? כמה? מה קרה לו?

• כספים לפעולות־סתר
^ כספים שעברו בידי נימרודי״שווימר היו שתי תוצאות חשובות.
/מיליון דולר שולמו לחברה אמריקאית של הצמד ריצ׳ארד סיקורד ואלברט חכים. סיקורד היה
גנרל־בדימוס, בעל עבר באיראן, כמו נימרודי, שעסק באירגון הסיוע לקונטראס. חכים, יהודי איראני־אמריקאי,
היה אשף־הכספים שלו. סיקורד היה צריך להעביר את טילי־ההוק מישראל לאיראן, ולשם
כך קיבל את המיליון. כאשר הופסקה העיסקה אחרי המישלוח הראשון, נשארו בידי סיקורד חכים
כ־ 800 אלף דולר.

נימרודי ושווימר היו נדיבי־לב בצורה מופלאה. הם אמרו לסיקורד שישתמש
בכסף כאוות־נפשו. כלומר: לטובת הקונטראס.
כך נפתחה המסורת של העברת הכספים מעיסקות־איראן לקונטראס. נורת׳ ראה שזה אפשרי, ומכאן
והלאה פעל בכיוון זה.

נורת׳ ראה גם שנשארו בידי הישראלי ״עודפי כספים״ מן העסקות הראשונות
האלה. לדיברי נורת׳ ,הוא שיער שהכספים האלה הוצאו על־ידי הישראלים
״למטרות אחרות״ — כלומר לפעולות חשאיות מחוץ לתקציב, שלא היו כפופות
לביקורת כלשהי.

קובע הדו״ח :״ארצות־הברית ידעה כי האיראנים משלמים לישראל עבור הנשק מחירים יותר גבוהים
* בם שהעולם הזה בבר קבב בכתבה 11ל אישיהשנה עסירם לר (השלם ה 1ה )21.9.87
* הוועדה של בית-הזבחרים והוועדה של הס 1אט ישבו ופעלו בחקירה זו בם שותף. עם הרו״ ח הוא
משותף לשתיהן, בשבבל אחת מהן יש ח ב ומיעוט.

מכפי שישראל שילמה עבורו. מכאן יכלה ארצות־הברית להסיק באופן הגיוני שישראל השתמשה
בחלק מן הכספים למטרות אחרות.״

מכאן למד נורת׳ את השיטה: שאפשר למכור נשה לאיראן במחירים העולים
ב 200 ויותר על המחיר האמיתי, להסיח כספים אלה כדרכי־סתר לחשבונות
בלתי־מבוקרים, ולהשתמש בהם למטרות שאין עליהם שום פיקוח דמוקרטי.
לפי הדו״ח, השיטה הזאת הומצאה על־ידי הישראלים (בימי הפעילות של נימרודי ושווימר).
האמריקאים רק למדו מהם.

זה מעורר את השאלה אצלנו: על איזה סכומים מדובר? למה הם שימשו? מי

השתמש בהם? האם מצאו את דרכם כחזרה לישראל, למטרות־פנים נסתרות, או ן ששימשו למימון פעולות־סתר שגם לחוגים המצומצמים ביותר במימסד הפוליטי,
בכנסת ובמישרד מבקר־המדינה אין מושג עליהם?

!#ר הציע מגיסנעים

ף* המשך הדרך החליטו נורת׳ וניר, בצוותא, להשתמש בחלק־מ״עודפי הכספים״ של העסקות
{^האיראניות ל״מטרות אחרות״.
״בראשית החודש(ינואר )1986 או מוקדם יותר, בסוף דצמבר 1985 דן נורת׳ עם ניר על האפשרות
להשתמש בעודפי־הכספים למיבצעים משותפים של ארצות־הברית וישראל.״ דיונים אלה לא נגעו,
לפי הדו״ח, לקונטראס.
אילו מטרות? במקום אחר בדו״ח נאמר כי ״נורת׳ סידר תשלום עבור מכשירי־רדיו שסופקו
למיפלגה פוליטית בארץ זרה. פרוייקט אחר נגע למסע־תעמולה בארץ זרה ״.ובמקום אחה ״כינון
מיבצעי תעמולה והשפעה על מדיניות־הפנים של ארצות זרות.״

באיזו מידה היתה ישראל מעורבת בפעולות מסוג זה? על אילו ארצות מדובר?

הדו״ח אינו מפרט זאת.
הוא מתעכב על היחסים בין נורת׳ וניר, ומתאר את ״יחסי־העבודה הקרובים״ בין השניים .״לנורת׳
ולניר היה רקע דומה בעבודתם למען ממשלותיהם. שניהם האמינו בשיטות בלתי־אורתודוכסיות
בטיפול בטרוריזם. לפי נורת׳ ,ניר העלה את נושא המיבצעים המשותפים בעת ביקור בארצות־הברית
בינואר . 1986 ניר הציע, לדברי נורת׳ ,להשתמש בחלק מן הרווחים שתפיק ישראל ממכירת־הנשק
לאיראן, למימון סידרה של פעולות־סתר. אלה יכללו איסוף מידע על קבוצות־טרור, נסיון לשיחרור
בני־ערובה, ייזום ומימון פעולות־תעמולה חשאיות.״ איפה?
נורת׳ רשם בפינקסו כי ניר הציע לקחת 2.5מיליון מעיסקה של 10 מיליון, ולהקדיש סכום זה
ל״מיבצעים״ .לכל מיבצע ניתן שם־צופן, אף המיבצעים לא הספיקו להתבצע.

הדו״ח אינו מפרט מה היה טיבם. אולם נורת׳ ביקש להודיע לנשיא רונלד ריגן
על הרעיון לבצע ״מיבצעים סמויים משותפים של ארצות־הברית וישראל.״

• מגיס 11 שק ב ל סון

* ¥יבצע נפרד, שכבר הוזכר בעבר, היה הנסיון להקים בלבנון כוח צבאי מקומי, שישרת מטרות
* ) של ארצות־הברית וישראל.
זה נועד להיות ״מיבצע לטווח ארור״ כדי להעניק לארצות־הברית בעתיד יכולת־פעולה צבאית
בשטח.

״דיק (ריצ׳ארד) סיקורד עבד על זה עם ניר, ויש לו עכשיו שלושה אנשים
העובדים בשבילנו בביירות וכוח של 40 איש.״
לקופה המשותפת של פעולה זו הוכנסו ״סוכנות־הסמים האמריקאית והקשרים הישראליים.״
הסוכנות־למילחמה־בסמים של ארצות־הברית הוכנסת לעניין מפני שהיו לה קשרים סמויים בלבנון,
שבה המיסחר־בסמים חולש על כל המערכת המדינית־צבאית־מיפלגתית.

המטרה העיקרית של פעולה זו היתה לשחרר בני־ערובה. זה לא הצליח, כי
הסתבר שכל אנשי־הקשר הלבנונים היו נוכלים ורמאים.

#האודיסיאה של ה,.אריה,
^ דו״ח שופך סוף־סוף אור על אוניית״המיסתורין.
\ 1כפי שגילה יצחק רבין, היתה אוניית־נשק בדרכה מישראל לאמריקה, כאשר התפוצצה הפרשה,
והאוניה הוחזרה. רבין קבע כי הוא סירב למכור את הנשק ישר לקונטראס, אלא רק לארצות־הברית,
כך שזו תהיה אחראית להמשך הדרך.
(זהירות זו של רבץ, העוברת לאורך כל הפרשה, ראוייה לציון. היא חסכה לישראל הרבה מאוד
צרות, כפי שמוכיח דו״ח זה. לפי הדו״ח, היה רבין מעורב בעניין לפחות מאז נובמבר , 1985 כאשר ביקש
מן האמריקאים לעזור בהעברת ״מכשירים לקידוח־נפט״ לאיראן).
האוניה היתה ספינה דנית, ס/מ אריה. היא נרכשה על־ידי אנשיו של נורת׳ בגלל הרישום הדני.
מי יחשוד שאוניה דנית הגונה תהיה מעורבת בפעולות בלתי־כשרות?

עם ז״ף מיסמכים על מתנות

״אחרי החשיפה של פרשת איראן־קונטראם בנובבמבר ,1986 ניתנה לאוניה
הוראה לחזור לאילת, ישראל; ,שם נפרקו ארגזי־הנשק שנטענו בחיפה.״

,,#אנחנו לדיס גדולים״
^ גבי חלקה של ישראל בכל הפרשה, יש חילוקי־דיעותה מסויימים בין דו״ח הרוב ודו״ח המיעוט.
< הם נובעים מהבדלי־הגישה. בעוד שהרוב רצה להרשיע את רגן ככל האפשר, השתדל המיעוט להגן
עליו.

אולם שני הדו״חות גם יחד מגיעים למסקנה שישראל אינה אשמה.
אומנם, דו״ח־המיעוט מצטט את דבריו של שולץ באחת הישיבות, ש״אני חושב שישראל התייחסה
אלינו כאל פתאים וגררה אותנו לתוך העסק, כדי שלא נוכל להתלונן על מכירות־הנשק הקודמות שלה
לאיראן.״
שולץ גם רשם כי ״חלק גדול של הפרויקט עלול להיות פעולת־עוקץ ישראלית.״
(עוקץ, בסלאנג האמריקאי החדיש, הוא פעולת״מירמה מתוכננת).

אולם גם שולץ הגיע למסקנה :״אנחנו ילדים גדולים, ועלינו לקבל על עצמנו את
האחריות למה שאנחנו עושים, יהיה אשר יהיה.״
אשר לעובדות:

הדו״ח חושך מיסמך סודי של מישרד־החוץ האמריקאי הקובע כי ישראל מכרה
נשק למישטר של חומייני בבר ב־ 1981 וב־ . 1982 במאי 1982 הודו אנשי־שילטון
ישראליים פומבית שישראל מכרה לאיראן כמויות גדולות של נשק שמקורו
בארצות־הברית.
הרעיון למכור נשק לאיראן ב־ 1985 בא מצד ישראל. אולם הישראלים לא הסתירו מעיני
האמריקאים כי האינטרס הלאומי הישראלי עשוי להיות שונה מן האינטרס האמריקאי. הדגיש זאת,
למשל, דויד קימחי בשיחות עם האמריקאים, בראשית הפרשה.

ממשלת־ישראל היתה מעוניינת בחידוש יחסיה עם איראן, שנותקו עם מהפכת
חומייני. היא גם היתה מעוניינת בהמשך מילחמת איראן־עיראק בלי פוך. לא היה
איכפת לה כלל שחלקה של ארצות־הברית בעיסקה יתגלה ברבים.
האמריקאים, לעומת זאת, היו מעוניינים בסיום המילחמה מהר ככל האפשר. גם הם רצו לחדש את
היחסים שלהם עם איראן, אבל הם חששו שאם יתגלו העסקות עם איראן יזיק הדבר למעמדה של
ארצות־הברית בעולם הערבי — בייחוד אם יתגלה כי הדבר נעשה בשיתוף עם ישראל.
קבע דו״ח המיעוט :״לישראל היו סיבות טובות לרצונה להביא לכך שארצות־הברית תהיה מעורבת
בעניין, אולם לארצות־הברית היו סיבות טובות משלה להקשיב (לישראל אומנם, בהזדמנויות
מסויימות ארצות״הברית הקשיבה לעצות ישראליות בלי חוש־ביקורת מספיק. אולם דגלי־האזהרה
התנופפו שם, ומק־פארלן לפחות שילם להם מס־שפתיים ...לכן אפשר להטיל את האשם לשגיאות
ארצות־הברית רק על ארצות״הברית עצמה...״

בשני הדו״חות מבוטא חשד חזק כי גורבאניפאר האיראני היה, למעשה, סוכן
ישראלי לאורך כל הדרך, נוסף על היותו נוכל, רמאי, שקרן( .כפי שציין נורת׳,
בלשונו הציורית :״אתה לא יכול לבקש מאמא תרזה שתסע לטהראן
גורבאניפאר הוא שהדליף לבסוף את העסק לסיעה קיצונית באיראן, שהביאה לחשיפתו.

• חבורה של גנבי
ך ¥ד כאן עיסקי ישראל. אך כדאי להתבונן גם בהיבט הרחב־יותר של פרשה זו.
בתחילה היה נראה כאילו היה אצל האמריקאים מיבצע פטריוטי פשוט של אנשי־סתר, שקיבלו
על עצמם לעשות מה שצריך היה לעשות, אומנם מחוץ למיסגרת החוקית הרגילה. כלומר: ששרר
אצלם משהו מן האווירה והרוח המייוחסות כיום לשב״כ בישראל.

החקירה גילתה תמונה שונה למדי.
הפטריוטים שעסקו בפרשה —סיקורד, חכים ואחרים, בהנהגת נורת׳ —הקימו
רשת מסועפת מאוד של חשבונות־בנק בשווייץ ובמקומות אחרים, חברות
וחברות־בת, הכל כדי להסתיר את זרם הכספים שנועדו לקונטראם ולמטרות
פוליטיות אחרות. מובן שלא היה, ולא יכול היה להיות, שום פיקוח על כספים אלה.
עכשיו מגלה הדו״ח מה קרה לכספים. סבומי־עתק זרמו לכיסיהם הפרטיים של
הפטריוטים עצמם. הס שילמו לעצמם עמלות עצומות(עד כדי שליש וחצי מערך
הנשק) .הם חיו במו מלכים על חשבון העסק, ושמו בצד מיליוני דולארים
בחשבונות פרטיים סמויים.
יועץ ניר בין רבין ופרם
״ישראל התייחסה אלימ כאל פתאים...״

אריה עסקה בפעולות־נפל שונות מטעם נורת׳ ואנשיו. לבסוף ניתנה לה ההוראה להפליג ריקה
לחיפה, שם היה עליה לקבל מיטען של נשק. בדרך שונה שם האוניה לריה, כדי שלא להסתבך בחרם
הערבי. מיסמכי רב־החובל זייפו.

ב־ 13 באוקטובר 1986 הגיעה האוניה לחיפה .״רב־החובל הרום קיבל מיטען של
שמונה טון של נשק ממוצא מיזרח־אירופי, שאותו הבטיח ניר לקונטראם. לרב־החובל
נאמר גם לקחת תרופות לאיראן. אולם שום מיטען של תרופות לא הגיע.
״הרופ קיבל הוראה להפליג לפוג׳יירה אולם אחרי שהאריה המתינה במשך שישה שבועות, והטנקים
לא הגיעו, ניתנה לה ב־ 9בדצמבר הוראה לפתוח את המיטען הישראלי. רב־החובל מצא רק 600
רובי״סער אק־ז ,4משומשים מאוד, ו־ 15 ארגזים של תחמושת, שערכם נאמד ב־ 100 אלף דולר. לא
היה כדאי להוביל מיטען כזה לאמריקה המרכזית.

את הסכומים הם קבעו לעצמם.
שאלה :״האם פשוט ניהלתם משא־ומתן עם עצמכם (על העמלות והרווחים הפרטיים)?״
חכים, :כן!״
המטרה האמיתית של חכים, היהודי־האמריקאי־האיראני, היתה להשתלט על נתח שמן של מיסחר־החוץ
של איראן, בן 15 מיליארד הדולארים בשנה. המיליונים ששם בכיסו בפרשה זו היו רק דמי־כיס
ראשונים.
גם נורת׳ רחוק מלהיות נקי. קצין־המארינס, שכבר הפך לאגדה פטריוטית, קיבל מתנות בסכומים
גדולים, זייף לשם כך מיסמכים. חוץ מזה הובטחו תמלוגים גדולים לו או למישפחתו. הוא יצא מן
העניין בשן ועין, מפני שהפוליטיקאים, שחיברו את הדו״ח, לא רצו להתעסק איתו. הוא היה פופולרי
מדי.
כפי שקובע הדו״ח: הפרשה כולה מגלה מה אדירה הסכנה, כאשר אישי־שילטון מנהלים ״מדיניות־חוץ
פרטית״ ,מחוץ למיסגרת החוק הדמוקרטי. הדבר מוכרח להוביל למעשי־איוולת, למיבצעים
חסרי־אחריות, למעילה בכספים, למעשי הונאה ורמייה, ולהשחתה כללית של המימסד השילטוני.

לקח זה טוב גם לישראל.

בבזרי\\ז

בעיקבות דחו חקונגוס ער בושת איראן־ העם קונטרס נתחו אר ווינה שווימר בנעם הראשונה
פ ט בנוב מבר
את סגוו־ליבם והגיבו באוזני ובנה בוק - :יוק !

אני לא יכולה להסתכל
לפרס בפרצוף!
^ נ י מפחד? אני לא מפחד
/ /י 4לרבה אמר אל שווימר ביום
השני בערב, אחרי שעיין בדו״ח ועדת־המישנה
של הקונגרס האמריקאי על
פרשת איראן־קונטראס.

לאורך כל הפרשה היה זה בלתי־אפשרי
להוציא מפיו של שווימר או
מבני־פישפחתו אף מילה אחת עליה.
הוא שתק.
״הממשלה הורתה לי שלא לדבר,״
הסביר שווימר השבוע .״אני עובד עם
הממשלה( .עבדתי? בסדר!) אבל כך
נהגתי כל חיי!״
בתחילת השבוע נשבר במיקצת
קשר־השתיקה של שווימר. הוא התרגז.

**ד כה שימש נימרודי כדובר
^ הראשי של החבורה, וכותרות
נוסח ״נימרודי מדבר!״ כבר היו
לשיגרה. קימחי החרה אחריו. הפעם

הדו״ח של הקונגרס מסתמך במקומות
רבים על התיאור המפורט, שהוגש
לוועדה על־ידי ממשלת־ישראל.
תיאור זה (״הכרונולוגיה הישראלית״
ו״הכרונולוגיה הכספית הישראלית״)
הוכן מטעם הממשלה. נגבו עדויות של
כל הנוגעים בדבר בישראל —
וביניהם יעקב נימרודי, אל שווימר
ודויד קימחי מצד אחד, עמירם ניר
והמעורבים הנוספים מצד שני, והכל
חובר ביחד לתיאור רצוף אחד — דבר
שהרגיז את השלישיה הפותחת.
הם גם זעמו על כך שלא הניחו להם
לעיין בתיאור השלם, שנשלח לאמריקאים
מבלי שהם ידעו את תוכנו.
עכשיו, בקראם את הדו״ח של
הקונגרס, הם נתקלו בפעם הראשונה
במיסמך ישראלי זה.

ביקשתי לשוחח עם רינה ואל שויימר.
בעוד שהוא שמר על איפוק וניסה
לחפות על רגשותיו, רתחה אשתו.
רינה, צברית קטנה וצנומה, שאינה
משתגעת על התיקשורת בימים כתיקונם,
אמרה :״אני יודעת שאין ערך
למה שאשה אומרת, אבל השלושה
האלה (נימרודי־שווימר־קימחי) עבדו
כמו חמורים. אני רותחת על הדו״ח! אל
מתפוצץ, פשוט מתפוצץ מכך! אבל
הוא לא אחד מאלה שאומרים שהם
מתפוצצים.
״בעבר הוא נפגע כל־כך מהעיתונות,
כשכתבו על התעשייה האווירית
עד שאין לנו עוד אמון בעיתונות.
״אל שתק לאורך הפרשה כולה,
מפני שלא האמין שאם ידבר, זה יעזור.
הנה, נימרודי דיבר, אז מה? זה עזר?

היה נראה לי שזוהי הזדמנות טובה
לקבל תגובה.

מתפוצץ!

״אל הוא אדם סגור, שלא אוהב
להיחשף,
׳״שיהיה ברור: אין לו ממה לפחד!
עובדה — הוא הראשון שציפצף על
הכל ונסע לארצות־הברית בתקופה
הרגישה. קימחי עקב אחריו.
״האם הוא מפחד לומר את אשר
בליבו על שימעון פרס? את אמרת!
יכול מאוד להיות!
״את יודעת משהו? אני לא יכולה
להסתכל לפרס בפרצוף, לא יכולה
לשאת זאת! איך אני מסבירה את
היחסים שבין פרס לבין בעלי? מדוע
אל שב להיות חברו? אדם כמו אל,
שלא יודע לבגוד בחבר, קשה לו
להאמין שמישהו אחר בוגד! קשה לו
לתפוס זאת! בפסיכולוגיה זהו מונח
ידוע — הכחשה...
״מה שמרתיח אותי הוא שיעקב
התריע כל העת שלא נתנו לנו לעיין
בגירסה ששיפצו לכבוד האמריקאים.
הוא הזהיר מראש...״
בעלה נשמע פחות נלהב, יותר מאוכזב
.״אני חולה ועייף מכל הפרשה,״
התלונן ,״כבר לא איכפת לי הדימוי
שייווצר לי.
כן אני כועס על הדו״ח. אבל
שיכתבו כולם מה שהם רוצים,
שיאמינו במה שנוח להם. זאת הבעייה
שלי, ואני חי איתה.
״העובדה שלא שיתפתי פעולה עם
העיתונות אינה קשורה לפרס. אינני
מגן עליו. הוא חבר שלי. הפרשה עברה,
לא? אלה החדשות של שנה שעברה!״
המצאה ישראלית
ן *נ ה כמה הערות של הזוג
1 1שווימר ושותפיהם על הכתוב
עליהם בדו״ח (ראה עמודים 6־:)7
• פרשת טילי־ה״הוק״ :על פי
הדו״ח, הצטיירו נימרודי ושווימר באור
שלילי, כשהבטיחו׳לספק לאיראנים
טילים נגד מטוסי־ריגול מגביהי־טוס,
בעוד שהטילים שמייצרים האמריקאים
כלל אינם מסוגלים לכך. כלומר:
ניתנה הבטחה כוזבת.
התגובה: בעיקבות המתיחות שנוצרה
בין מישרד־הביטחון לבין
שלושת החלוצים של הפרשה, נגנזה
עובדה חשובה — ברשותה של
ישראלי טילי־הוק משופרים. כלומר:
טילים שנקנו מהאמריקאים ושופרו
בישראל. מובן שנוח להסתיר עובדה
שכזאת. נוח עבור ישראל, פחות נוח
לגבי שווימר ונימרודי.
השלושה טוענים שאכן התכוונו
לשלוח טילים משופרים, שענו על
הצרכים, אך שמישרד־הביטחון סיפק
במקומם טילים מפגרים .״אני הייתי
נוכחת,״ הודיעה לי רינה שווימר
נחרצות ,״כשאל היתרה בהם (בנציגי
מישרד־הביטחון) ,בטלפון, שלא יעזו
לסדר את הפרסים! אין לנו שום חלק
בכך! ראית פעם איך מטעינים טילים?
אל לא פתח הארגזים לפני המשלוח!
יעקב נימרודי ישב בז׳נווה וכשהתגלה
העניין בכלל לא היה בטוח אם יחיה או
ימות! חייו היו בסכנה! אין לי מושג
מדוע טרח אל להזהיר מראש. אולי
(המשך בעמוד )42

גאולה כהן עלתה על
חכמי חלם. היה הגיון
עקום מסויים בדבריה
אלמלא היתה גאולה כהן קיימת, היו
צריכים להמציא אותה.
״הבכיינית הלאומית״ ,כפי שקרא
לה רפאל איתן, חברה־לסיעה עד־לא־מכבר,
הציעה השבוע המצאה גאונית:

החלו ראשי אש״ף לאמץ לעצמם,
בריעבר, את החלטת־החלוקה. הם
מסתמכים עליה לעתים תכופות יותר
ויותר, כתשתית מישפטית לדרישתם
להקמת המדינה הפלסטינית, לצד
ישראל. אין הם משלים את עצמם
שניתן להחיות את גבולות החלוקה.
אילו. מה היה קורה אלמלא התנגדו
הערבים בכוח לביצוע החלטת-
החלוקה?
האם היתה מדינת־ישראל קמה
בשלום? האם היתה מרכזת את משאביה
בפיתוח מדעי וטכנולוגי, והופכת
מדינה תעשייתית נוסח יפאן, תחת
להיות למדינה צבאית? האם היה האופי
הלאומי הישראלי מתפתח בנוסח
אתונה, תחת להתפתח בנוסח ספארטה?
אלה הן שאלות של ״אילו״ .אך את

גם גאוני חלם לא יכלו להמציא
רעיון מקורי יותר.
למחוק את המגילה. היה הגיון
עקום מסויים בדבריה של כהן.
כי כ״ט בנובמבר אינו התאריך שבו
החליט האו״ם על הקמת המדינה
היהודית בלבד. ההחלטה היתה לחלק
את הארץ בין שתי מדינות — מדינה
יהודית ומדינה ערבית (תוך הענקת
מעמד נפרד לירושלים).
מדי שנה מזכיר תאריך זה את
העובדה שהמדינה היהודית קמה
והתרחבה הרבה מעבר לשטח שהוקצה
לה, ואילו המדינה הערבית לא קמה.
השטח שלה חולק תחילה בין ישראל,
ירדן ומצריים, ולאחר־מכן נכבש כולו
על־ידי ישראל.
אולם בכך לא נפתרה הבעייה 40 .
שנה אחרי אותה החלטה היסטורית
עדיין לא באה הבעייה על פיתרונה. כל
התחליפים למדינה ערבית־פלסטינית
נבדקו, נבחנו — ונכשלו.
במבט־לאחור נראה כי אותה החלטה
של עצרת האו״ם היתה נבונה מאין
כמוה — דבר נדיר מאוד לגבי החלטות
האו״ם בכלל.
אותה החלטה נכללה במגילת־העצמאות
של מדינת־ישראל, ומשמשת
לה כתשתית מישפטית. מי
שמציע למחוק בדיעבד את ההחלטה,
מציע למעשה למחוק את מגילת־העצמאות.
שגיאה
היסטורית. הכ״ט
בנובמבר הוא תאריך היסטורי
בתולדות שני העמים — אם זה מוצא
חן בעיני גאולה כהן, אם לאו.
אך לא פחות היסטורי הוא התאריך
של יום־המחרת — ה־ 30 בנובמבר.
באותו יום נורו היריות הערביות
הראשונות, שפתחו במילחמה.
העם הפלסטיני דחה את החלטת־החלוקה,
והעולם הערבי כולו תמך בו.
הערבים האמינו כי הקמתה של מדינה
יהודית, ולוא גם בחלק מן הארץ, הוא
עוול כלפיהם, מכיוון שכל הארץ היתה
שייכת לערבים מדורי־דורות.
אין ספק כי ההתנגדות הערבית
היתה אחת השגיאות הגדולות שעשו
עמים בהיסטוריה. היא גרמה לאסון,
הפוקד מיליוני בני־אדם עד עצם היום
הזה.
תוצאות האסון הזה השפיעו גם על
תודעת דור־הבנים. בשנים האחרונות

לפני 40 שנה.

עיוגרו
את העולם!
הטלוויזיה עלולה
להפוך לספינת־שוטים.
שבה יסתירו
הקישקושים את המציאות היה משהו ילדותי ביחס הציבור
הישראלי לשביתת אמצעי־התיקשורת
האלקטרוניים. היה משהו ילדותי גם
ביחסו לסיום השביתה.
השביתה לא נראתה כאסון, וסיומה
לא נראה כישועה. נדמה היה כאילו
הסוף היה מלווה בצער מסויים. מה גם
שאגשי־השידור עצמם לא התלהבו
מיישוב הסיכסוך, ונשארו בדיכאון.
אין ספק ששביתת״השידור חשפה,
בלי כוונה, תופעה לאומית עמוקה:
הרצון הישראלי הגובר והולך לברוח מן
המציאות, להתעלם מעובדות־החיים.
זוהי נטייה בלתי־בריאה ביותר. יש
בה יסוד של מופרעות קוקלטיבית.
משהו בנוסח ״עיצרו את העולם, אני
רוצה לרדת.״
ספינת־השוטים. שום עם אינו
יכול לרדת מעולמו, לברוח מבעיותיו.
בריחה כזאת תביא רק להזנחת הנגעים
(ראה הנדון).
ציבור הנוהג כך דומה לאדם חולה
המסרב לקרוא לרופא, מפני שהוא
חושש לשמוע מפיו על טיב מחלתו.
בריחה כזאת תגרום לכך שהחולה
נשאר בלי טיפול, המחלה תתפתח, עד
שתגיע לשלב שבו שום טיפול לא יהיה
עוד אפשרי, ולא יהיה מנוס מניתוח.
הסכנה המיידית היא שאי־הרצון
הלאומי להישיר מבט ולהסתכל בפני
המציאות שעל המירקע, תגרום
לסילוק המציאות מן המירקע.
הטלוויזיה, על כל ערוציה, עלולה
להפוך למכשיר של״בידור״ ,של
קישקוש ובירבור, מין ספינת־שוטים
המפליגה בים והמתעלמת מן הסכנות
שבדרך.

הסיפור המדהים ע 1ד א פנרסם בארץ:
מינלגות

שם המיעוחק
שם המישחק הוא
טרנספר.
אבל לא כדאי
להשתמש במילה זו.
היא לא יפה.
אילנה אלו; ₪
מאיר כהנא רוצה לגרש מן הארץ
את כל הערבים — כ־ 2.2מיליון
במיספר.
יובל נאמן, מנהיג התחייה, מתון
יותר. הוא רוצה לגרש רק את כל
הפליטים, כחצי מיליון במיספר.
השבוע הסתבר כי המפד״ל צנועה
עוד יותר. היא פירסמה סעיף למצע
החדש שלה. לפיו ייושבו הפליטים
מחרש״ .היכן? ״גם״ בארצות־ערב.
ראשי המיפלגה הצביעו בגאווה על
כך שזהו ניסוח־של־פשרה. אפשר
להבין אותו כחזרה על הצעת־נאמן
(גירוש חצי מיליון) ,וגם כהצעה
לסילוק מיספר קטן יותר. כך או כך,
שם־המישחק הוא ״טרנספר״ ,גם אם
המילה עצמה אינה מופיעה, חלילה,
במצע.
״טרנספר״ הפכה מילה גסה. גם מי
שדוגל ברעיון, משתמש כיום במילים
עדינות יותר. מילים כמו ״ישוב״

ניצחון החרדים. ההצעה משכה
לשעה קלה את תשומת־הלב הלאומית
אל המפד״ל, מיפלגה כושלת שחדלה
מלעמוד במוקד של מאורעות.
אמה של המפד״ל, תנועת המיזרחי,
קמה בשעתו כדי לאבטח את האגף של
התנועה הציונית כלפי המחנה החרדי
במיזרח־אירופה ובמרכזה. כל הרבנים
הגדולים של אז התנגדו לציונות וראו
בה כפירה.
במשר הזמן היתה המפר״ל מופקדת
על ההגנה בשתי חזיתות: מול
הקיצוניים החרדים ומול הקיצוניים
הלאומניים־דתיים.
תחילה עמדה בכד בהצלחה. אחרי
השואה היו המניות של המחנה החרדי
בשפל. הכל זכרו כי הרבנים ציוו על
היהודים שלא לעלות לארץ־ישראל.
כתוצאה ישירה מכד ניספו מאות
אלפים בשואה. ואילו הרבנים עצמם
הצילו ברובם את עצמם וברחו, בעזרת־השם.
בדור
האחרון השתנה המצב. בעזרת
הממשלה — תחילה ממשלת־המערר,
אחר־כר ממשלת־הליכוד — זכה
המחנה החרדי לא רק בלגיטימציה
לאומית, אלא גם במבול של כספים,
שהושקעו בחינוד. החינור העצמאי של
אגודת־ישראל גדל מ־ 4000ל* 20 אלף
נפש. הוא פרץ מן הגטו האשכנזי,
ומקיף עתה חלקים גדולים של בני
״ערות המיזרח״ ,שלמדו לא רק אידיש,
אלא גם קנאות דתית מן הסוג שהיה
בעבר זר לגמרי למסורת ה״ספרדית״.
השבוע ביקר בארץ נשיא הפדרציה
הספרדית העולמית, המיליונר נסים
גאון, וקרא לעדתו לקדש מילחמה על
החרדים, כדי להחזיר לספרדים את
הסובלנות הדתית שאבדה להם.
ניצחון הלאומנים. באותו הזמו
איבדה המפד״ל גם את הקרב בחזית
הלאומנות.
ראשי המפד״ל עצמם ניסו לרכוב
על הסוס הזה. אנשים כמו זבולון המר
ויהודה בן־מאיר בנו את הקאריירה
המיפלגתית שלהם עם ניצול מגמות
אלה. אולם גוש־אמונים, התחייה
ומאיר כהנא נבנו מן הקנאות החדשה,
והמפד״ל נפלה קורבן לגולם שהיא
עצמה עזרה לטפח אותו. המר המר
ושות׳ הסיקו את המסקנה והתמתנו.
הסעיף המוצע למצע בא, כנראה,
להתחנף לקיצוניים, שאחדים מהם —
כמו חיים דרוקמן ויוסקה שפירא —
חזרו למפד״ל.

העולם הזה 2622

שדאר: בין עקבה לבגדאד
ך * מעורבות הישראלית של
1 1שר־המישפטים האמריקאי אדו-
ארד מיז מהווה, מזה שנה ויותר, נושא
לחקירה מקיפה של תובע־חוקר של
מישרד־המישפטים האמריקאי.
עד כה חקר התובע את שאלת
מעורבותו של השר (הממונה עליו)
באמצעות ידידו של מיז ועורך־דינו
רוברט וולש, באישורי עבודות ללא
מיכרז מטעם הצבא האמריקאי לחברה
בשם 11 דטאך,שהיה לה מיפעל־מתכת
בברונקס.
החברה מצוייה באחרונה בידי כונס-
נכסים. מנהליה הודו במתן שוחד
ובקבלת עבודות בהונאה, וממתינים
לגזר־דינם. כפי שהתפרסם בכתבה
קודמת (השלם הזה ) 17.6.87 היתה
וודטאך בעלת השקעות בישראל, ורכשה
בכרמיאל מיפעל שבו ייצרה חלקי־מנוע
עבור החוזה שקיבלה מהצבא
האמריקאי. בעלי המניות של הדטאך,
יהודים טובים מברונקס, מחזיקים עד
היום באופן פרטי בהשקעות נוספות
בישראל.
לפני כמה ימים התפרסמה באמריקה
פרשה חדשה הקשורה בחקירת
עיסקי השר מיז, ושוב נמצאת ישראל
במרכז העניין. המציאות עולה הפעם
על כל דמיון.
בהמאם לחומר־החקירה שדלף ממי־שרדי
התובע־החוקר המיוחד, ג׳יימס
מקגי (שסירב להשיב לכל שאלה
ששאלתיו למען כתבה זו) השתמש
וולש בשמו של שר־המישפטים מיז
באוקטובר 1985 כדי לשכנע את אלאן
גרסון, עוזר שר־המישפטים, לאשר
שינוי של תקנה, כדי לאפשר את הקמת
צינור־נפט מעיראק לעקבה.

יצוא הנפט העיראקי על־ידי הנחת
צינור־נפט מעיראק לעקבה. עלות
הפרוייקט היתה מיליארד דולר, ולשם
מימונו חבר רפפורט עם חברת בכטאל
האמריקאית. חברה זו היא אחת

לפי ניו־יורק ט״מס, לרפופורט היו
קשרים ישירים בישראל, לבכטאל היו
בעקיפין(שולץ, ויינברגח ובאמצע

1985 הושגה הסכמה שקטה
של ממשלת־ישראל לכך שה
שר־מישפטים
מיז
שד הסתבכות בשערוריה
לשריין לשם כך את כספי הסיוע האמריקאי
המיוחד הניתן לישראל כל שנה.
פרס הסכמה חשאית —

ההסכמה הישראלית לכך
תמוהה. גם אילו היה לישראל
עניין לסייע לעיראק נגד איראן,
מדוע היה עליה לתת
ערכויות כאלה? קרוב לוודאי
כי ההסכמה ניתנה בגלל הגב
של המשקיעים: אחרי הכל,
וולש ייצג את מיז, בכטאל את
שולץ וויינברגר, וגם לכרוך
רפפורט היו כמה קשרים בישראל.
באוקטובר
1985 התקיימה בוושינגטון
פגישה בין אדוארד מיז, רוברט
וולש וברוך רפפורט. על פגישה זו
העיד לפני החוקר רוברט מק־פרלן, מי
שהיה אז יועץ הנשיא לביטחון לאומי.
לפי העדות קבע מיז כי לאמריקה עניין
לאומי לסייע לצינור־הנפט, והוא
הירשה להשתמש בשמו לקידום נושא
הצינור( .זה היה באותו הזמן שבו
הוסכם בין ישראל וארצות־הברית,
בהשתתפות מק־פרלן, למכור נשק
לאיראן נגד עיראק).
בעיקבות זאת אמר וולש בפגישות
עם ראשי בכטאל כי הצינור חיוני
לקידום תהליך־השלום במיזרח־התי־

כפי שמגלה ״ניו־יורק
טיימם״ ,שינוי התקנה היה חיוני
כדי לאפשר לישראל להשתמש
ככפסי הסיוע האמריקאי
לאכטחת הסכם כין ישראל למשקיעים
זרים, שלפיו ישראל
חוסיין
— מאחורי ההסכם המדיני?

לא תפגע בשום נסיבות בצינור
הנפט שיונח בין עיראק
לעקבה.
המשקיע הזר העיקרי הוא
ברוך רפפורט, המתואר בניר
יורק ט״מס כמשקיע שווייצי,
אולם הידוע לי כישראלי בך
חיפה. התוכנית להנחת הצינור
בוטלה אחרי סירוב אלאן גרשון
לאשר את שינוי התקנות.
בריר רפפורט החל את דרכו כספק
שירותים לחברת צים ואניותיה בעת
עגינתן באירופה. כאשר הקים מאיר
הלוי את חברת סומרפין, הקים רפפורט
חברה משלו לעיסקי־ספנותבז׳נבה. הוא
עשה את הכסף הגדול כשחתם על חוזה
עם ממשלת אינדונזיה, לבניית צי
מכליות־נפס בשווי של שני מיליארד
דולר להובלת הנפט האינדונזי.
כעבור כמה שנים הועמד לדין השר
האינדונזי שחתם עימו על ההסכם,
והורשע על קבלת שוחד ביעסקה זו.
רפפורט ניהל תביעות נגד אינדונזיה,
וזכה בסוף ב־ 200 מיליון דולר. בעזרת
כסף זה רכש בז׳נבה בנק קטן, ועבר
לעיסקי־נפט בינלאומיים. בין היתר
המשיך בקשריו עם ישראל, תרם
חמישה מיליון דולר לבית־החולים
רמב־ם בחיפה, אולם נמנע מעסקים
בישראל.
עורדהדין וולש טיפל גם בעיסקי
רפפורס. בעיקבות מילחמת עיראק־איראן
עלה הרעיון לפתור את בעיית

־110181 ? 80101־861 85 8 £1־151
8611 80־ 0*551616 151ק 60) 01ק 05ז ק 6ורד
11־06 5603016 01ו 61 קוק 3£3105) 11(6חסו;
חז 6״ 0160 0 0־81 )01ת 6׳\013110 115 1316. 56
0]601י 1ק 11(6ם 6)1 1״01׳\ת0160) 0) 1101315 1
. ^ 3113011 1(3<1 101)1 1(6 113)1 1130־!)א 531)1
)8611 0 ))!013(5 1־ 151ק )115005510115 ^ 1111 )0
15ח 0 ) 8ץ)ו 0551511ק 10 61111(11(316 )1(6ץ־ז1
£ 50016 )01*111 01ח 1ח ! ס 06ץ>061! 3 )001 ) 1־1
361! £031*30 )66.־151
0 ))!0 !315,־11(61 3113011, )1(6 )01־!!א
11(6)1 )1(656 )11500551005 31־53 16501
10£ 5660 5300)1006)1׳\ 3א
)1(6 1101)60
. ^ 3113011 3150־!1א 0160).חז 6״ 5)3 )65 0 0
35 0 !110!31 )0 3 )1״( )0360־ 1ק £31)1 )1(3 ) )1(6
! 1)1א 00655 10 )1(6־ 1ק 6306ק 30010£ )1(6״0 ))10!315 531)1.־0(61־)116 £35 1(6 )01
קטע מ״ניו־יורק טיימם״
עחבה ננד התקפה ישראלית
הגדולות בעולם, והיא פעילה ביותר
בארצות־ערב, בעיקר בסעודיה. שר־הביטחון
האמריקאי שפרש, קספר ויינ־ברגר,
ושר־החוץ הנוכחי ג׳ורג׳ שולץ,
כיהנו שניהם בעבר בהנהלתה.
רפפורט ובכטאל היו מוכנים לממן
את הפרוייקט, בתנאי שתובסח אי־פגיעה
בו במיקרה של מילחמה בין
ישראל לשכנותיה.

צינור לא ייפגע גם בעת מיל־חמה.
אולם
נראה כי השווי של הבטחות
ממשלת־ישראל לא היה גבוה בבורסת
המשקיעים, והן לא הספיקו. בכטאל
ורפפורט דרשו שממשלת ישראל תפקיד
פיקדון כספי לשמירת ההבטחה.
בשיחות בין המשקיעים ונציגם בישראל
הסכימו הישראלים גם לכך, והציעו

מן, ולכן צפויה לו עזרה ממשלתית
אמריקאית. וולש הוצג על־ידי מיז
לפני מק־פארלן כמטפל בנושא הצינור,
שבו יש לממשלת ארצות־הברית
עניין. בסוף 1985 שכר וולש את
שרותיו של עורך־הדין ויליאם קלארק,
שהיה גם הוא בעבר היועץ לביטחון
לאומי לנשיא. על קלארק הוטל
להשתתף בפגישה שאירגן מק־פרלן
בבגדאד בהשתתפות וולש, עם ראשי
עיראק. נוכחות קלארק נועדה לסמל
את העניין הממשלתי האמריקאי בפרוייקט.
אחרי
שנכשל הנסיון לשנות את
תקנות־הסיוע האמריקאי, כדי לאפשר
להשתמש ככסף לאבטחה נגד התקפה
ישראלית, נעשה ניסיון אחרון כדי
להבטיח ערבות של האירגון הממשלתי
לביטוח השקעות אמריקאיות בחו״ל.
אולם גם אירגון זה סירב להצעה, בגלל
חוסר־היכולת לצפות את מהלכי־ישר־אל.
הרעיון
והתוכנית שבקו חיים לכל
חי, חקירת התובע האמריקאית לא
העלתה עד כה ראיות לכך שמיז הפיק
הנאה כספית מן התוכנית, למרות
שהוכח כי כעבר היה שותף בהשקעה
של 60 אלף דולר באמצעות וולש
בעסקים הקשורים טואדטך. אולם החוקר
רק התחיל את החקירה, ופרט לגילויים
נוספים הקשורים במיז צפויות
גם הפתעות בנושא הישראלי.

יגאל לביב

המחשב ימסור לעולים מידע על זכויותיהם, אם וכאשר
יחליטו לעלות לישראל. עד היום היה מרכז כזה רק
בחדל, ותיירים שבאו לארץ לא יכלו לקבל מידע על
זכויות העולים.
המרכז ייפתח לקראת פתיחת דיוני הקונגרס־הציוני בשבוע
הבא בירושלים.

בל עיתונאים!
יסכימו הפלסטינים לדון בפיתרון של סיפוח
לישראל, תמורת מתן זכויות מלאות לערבים,
ובכללן זכות־ההצבעה לכנסת.

מהפיכה צעירה בסוכנות
בסיפלגת־העכודה מסתמנת מגמה לשבץ פגים חדשות
בתפקידים בכירים בסוכנות היהודית.

נימים זווילי מוצע כמועמד־ המערך לתפקיד
יו״ר המוכנות. במיפלגה מדברים על אגרום
בורג כמועמד לתפקיד יו״ר ״הקרן־הקיימת־לישראל״
,במקום משה ריבלין, ועל חיים
צ׳סלר, היום מזכיר ״המועצה למען יהדות
ברית־המועצות״ ,כמועמד לתפקיד בכיר
בהנהלת המוכנות.
פורסמה פרשה חסו״ה
שבועון־היורדים הישראלי ,״ישראל
שלנו״ ,המופץ גם בארץ, פירמם בגיליונו
האחרון ידיעה בולטת על תביעה מיש־מטית
נגד ממשלת־ישראל, המתנהלת ב־בית־המישפט
המחוזי בתל־אביב.
על הפרשה הוטל חסיון, והיא נוגעת
לקשריה של ישראל אם אחת המדינות
הגדולות במרחב.

רכין נגד ההתפטרות
יצחק רבין מתנגד להתפטרותו המוצעת של
מפקד הנח״ל אחרי אירוע־הגלשן ביחידת
הנח״ל בצפון.
רבץ חושש שהתפטרותו של בן־ציון ויינר
תפגע במחנהו בתוך מיפלגת־העבודה.
ויינר מונה לתפקידו אחרי לחץ מאסיבי של התק״ם
במערך.

השיחה בין השניים תתפרסם בספר מדיזח־ישראל !ארץ־
ישראל. שייצא בקרוב בהוצאת בית־ברל.
הראל אינו נוקב בשמו של הפלסטיני, אך מן התיאור ניתן
להבין שהמדובר בד׳ר סרי נוסייבה, שניהל במקביל גם
מגעים עם איש־חרות, משה עמירב.

בשיחתו עם הראל מצטט נוסייבה דווקא את
השר משה ארנס כבעל הצעה זו מן הצד
הישראלי, וכך ניתן להבין בהשראת מי משרי•
חרות ניהל עמירב את פגישותיו.

רופא עמוד לגשיא
רופא צורך לפמליית־הנשיא בעת נסיעתו
של חיים הרצוג לביקור בארצות־הברית.
הרצוג,
שלא ידע טל נסיעתו של הרופא,
הופתע כאשר גילה אותו. התברר כי
מקורביו של הנשיא החליטו לצרך את הרופא
ללא ידיעתו של הרצוג.
הנשיא לא הזדקק במהלך הנסיעה לשרותיו
של הרופא.

שיפור תדמית
המישטרה ושב״ס
במישרד-המישטרה מטכסים עצה כיצד לשפר
את תדמית המישטרה, ובעיקר את תדמית
שרות בתי-הסוהר.
הבעייה התעוררה בעיקר בגלל ריבוי המיקרים של בריחת־אסירים
מבתי־הכלא, ובגלל חילופים תכופים של נציב
שרות בתי־הסוהר.

איש קריית־שמווה לכנסת
תנועת מע״ש(מושבים, ערי-פיתוח, שכונות)
מתארגנת בדי לפתוח במרוץ לכנסת, לקראת
הבהירות הקרובות.
האיש שיעמוד בראש הרשימה לכנסת יהיה
תושב קריית־שמונה.
כנס הייסוד של התנועה יתקיים בקריית־שמונה באמצע
חודש דצמבר.

חגיגות ה־ 40 באמריקה
הטלוויזיה ככבלי ם
למבוי סתום
הודעתו של היועץ המישפטי לממשלה, יומך
חריש, כי לחברת ״בזק״ לא תינתן ״זכות
הסירוב הראשון״ להקמת תשתית־הכבלים
לטלוויזיות בכבלים תגרום לעיכוב נוסך
בהפעלת התוכנית.
עובדי ״בזק״ כבר הודיעו שאם תישלל מהם
הזכות שהובטחה בזמנו על־ידי אמנץ
רובינשטיץ, הם ימנעו את הפעלת הטלוויזיה
מבלים.
גר יעקובי, שר־התיקשורת, לא ומם עדיין על המיכרזים,
למרות, שלפי התוכנית המקורית, הם היו צריכים
להתפרסם עוד לפני ראש־השנה.
יר־ר ועד־עובדי ס ק, יחזקאל שפר, נהנה במאבקו מתמיכה
מוחלסת של ההסתדרות ושל חברת־העובדים.

ניסיס טירפד מועמד
שר־האוצר, משה נימים, שלל על המך את
האפשרות שאריה שחר, מנכ״ל מיפעלי ים־
המלח, שהיא אחת החברות הגדולות בקונצרן
״כימיקלים לישראל״ ,ימונה לתפקיד מנכ״ל
הקונצרן.
שחר נחשב כאיש־מיקצוע בתחום הזה, והוזכר כמועמד
אפשרי לתפקיד ראש קונצרן כ־מ־קליס רשראל.
ניסים פסל את מועמדותו ותמר באהרון פוגל, לשעבר
הממונה על התקציבים.

ורד קולי״ בת אחיו של ראש־עיריית ירושלים,
מונתה כמארגנת חגיגות דד 40 לישראל
בארצות־הברית, מטעם האירגונים היהודיים

מסודהווגיגות נמצא בליגה לידידות לישראל, והוא ינוהל
בשיתוף עם אילנה הרסמן, מנכ׳־ל הליגה, שהיתה בעבר
מזכירתו של טדי קולק.

שיא החגיגות יהיה קונצרט חגיגי, שייערך
בבריכת־השולטן בירושלים בניצוחו של
לאונרד ברנשטיין, ושיועבר לארצות-הברית
על-ידי רשת ״סי-בי-אם״.

שישיוסק׳ יקל במס
ועדת שישינמקי לרם ורמדדבמנדעל־יחידים
נוטה להחליט על הקלה נוספת בפטור ממס, כך
מגלה עורכת־הדין רינה שעשוע-חסון, מנב״ל
מיגזר ההתנדבות והמלכ״רים
(מוכדות־ללא-כוונות -רווח).
תיקרת התרומות הפטורות ממס עומדת היום על 68 אלף
שקלים, ושעשוע־חסון ביקשה להעלות אותה ל״ 250 אלף
שקלים.
בוועדת שישינסקי הודיעו כי יתייחסו אל הבקשה בחיוב,
מכיוון שהמדובר במיגזר שאינו עיסקי.

מרכז ממוחשב לעולים
חיים אהרון, ראש-מחלקת-העלייה בסוכנות,
פותח בארין מרכז ממוחשב למידע לעולה
הפוטנציאלי.

אחת ההוראות הראשונות עם הכרזת
מצב־החירום בצפון, בעי־קבות נחיתת ה־גלשנים
שם, היתה שלא לאפשר כניסת
עיתונאים לשטח.
ההוראה מיישמת את אחת המסקנות
של ועדות־החקירה, שהוקמו בזמנו כדי
לבדוק את אירועי אוטובוס .300 אז נחשפה
פרשת הריגתם של שני החוטפים ב־עיקבות
הימצאותם של עיתונאים בשטח.
למרות ההוראה היו באיזור קריית־שמונה
עשרות עיתונאים מן הארץ ומן
העולם.

קולנוענים מחפשים כ סך
החודש ניכרת פעילות גדולה של אנשי־קולנוע
בקרב משקיעים פוטנציאליים, כדי שאלה ינצלו
את ההקלות במס לקראת סוך־השנה•
אחת הבעיות שהתעוררו בגיוס כספים לתעשיית־זזקולנוע
נובעת מהסתבכותו של עורך־הדין שמואל ברזל. הוא היה
פעיל בגיוס משקיעים לענף.

מס-ההכנסה כבר הודיע בתחילת העתר״ כי
במהלך 1988 יפעל לשינוי החוק המקל על
משקיעים בקולנוע, ובענך שוררת אי־־ודאות
לגבי הצפוי בשנה הבאה.

מחפשים תפקיד לדו רו!
במיפלגת־העבודה ובהסתדרות מחפשים תפקיד לחיים
דורון, י רד קופת־חולים.

בכירים בהסתדרות טוענים שדורון צריך לקבל
על עצמו אחריות אישית לכישלון הצורב
ולמצב הקשה שאליו הידרדרה הקופה. כדי
שלא לגרום לזעזועים כלפי חוץ, מחפשים
לדורץ תפקיד בכיר אחר.

ישראלי נבחר
לפורום בינלאומי
ישראלי נבחר השבוע כאחד משיבעה
דירקטורים בפורום המינהלי של אירגון
״סקאל״ ,המאגד 30 אלך תיירנים בכירים מ60-
מדינות.
עוזי ילון, שנבחר לתפקיד, הוא נציג חברות ם אווו־א״ר
וות־ב׳ אוויר דחם־אפריקא״ס בישראל, והיה במשך 15
שנה מנהל אגף־התיירות בעיריידדירושלים•
זו הפעם השניה שישראלי נבחר לתפקיד זד -אורד
הקדנציה שלו הוא ארבע שנים.

ספר שחור נגד גור
צעירים בני־שכונות, חברי מרכז מים־
לגת-העבודה, המתנגדים לבחירתו של
מרדכי גור לתפקיד יו״ר הסוכנות, מתכוונים
להפיץ ביופ-הבחירה עלון, ובו ציטוטים
מדברים שהשמיע גור בתחילת שנות
ה־80׳ ,לגבי אי־השתלבותם של מיזרחים
במערכת הבחירות.
הכוונה להתבטאויותיו של גור בראיון
שנתן ב״על־המישמר״ ,ולדברים שאמר
בחגיגות־המימונה בירדשלים, שם השמיע
את המישפט :״נעשה לכם מה שעשינו
לערבים!״
במחנה זווילי טוענים שהבחירות יהוו
גם אבן־בוחן לשאלת השתלבותם של ממרחים
במערך.

ערבים אינם נוטים
לחלות בסרט!
חוקרי־הסרטן בישראל מחפשים הסבר לתופעה הקשורה
בתדירות המחלה בקרב העדות השונות.

בעוד ששכיחות הסרטן כקרב היהודים
המיזרחיים היתה נמוכה עם עלייתם ארצה, אך
עלתה בהתמדה מאז, הרי שאצל האזרחים
הערביים בישראל נשארה השכיחות נמוכה
מאוד, בהשוואה ליהודים.

ענת סו־-גוסטי

ס 1־1

רחלא בנ רי ה עו ל ם הז ה

יבי(הוא יונה בן־יהודה) הוציא את ספר־שיריו ה־( 11 ואולי זה

אופייני לשיריו של יבי שהם מקבלים מימד חדש כשקוראים
אותם בשנית, בצורת ספר.
למשל:
״ארם גנח על המידרכה /עיניי ראו אותו /בשש לפנות ערב
גונח.
״אדם נאנק /ראיתי אותו
בשש ודקה /נאנח.
״אדם רתוק למידרכה /ראיתי
אותו בשש ודקתיים.
״אדם ופיו פתוח /על פניו
עובר ושב /המון ארם״.
או נאום תמציתי:
״לוא היינו /יותר אוהבים /
ופחות שונאים /המניות שלנו /
היו בעליה /והבורסה בירידה.״
רוב השירים בספר מוקדשים
לאנשים הנערצים על יבי. ייבגני
יבטושנקו(שנתן לו הקדשה, כששתו
ביחד במוסקווה) .אלכסנדר
פן. פול רובסון. פיט סיגר( .״אין
לי שירים /השרים אהבת־מילחמה / .אין לי שירים /המרננים
רעם־מילחמה / .אין לי שירים /הזורעים ארס והרס /בפיצעי
הבגרות / .יש לי שירים /הקורעים /קרעים קרעים /את פני
העכשיו.״) מנלסון מנדלה. פיקאסו.
השיר האופייני ביותר:
״סלים /תן כף ידך /בכף ידי / .פעימות ליבן־ /בפעימות ליבי
/דמך ברמי /ויין הכלולות /את המיזמור /ירעים סלים.״

החיה האנושית
לפני שהערוץ ה־ 2חזר לממדיו הטיבעיים(קליפים ישנים של
מאדונה) ,הוא הספיק לשדר סרט תעודי נהדר של דסמונד מורים.
מוריס הוא האיש שכתב את הספר הקוף העירום, שבו קבע כי
המין האנושי אינו עומד מעל לעולם החיות, אלא שייך אליו.
האנושות אינה אלא מישפחה אחת ממישפחות הקופים. אי־אפשר
להבין את התנהגות האדם מבלי לקחת בחשבון את המורשה הביולוגית
שלו, בת מאות מיליוני השנים.
כמו רוברט ארדריי המנוח, מורים הוא מפיץ פופולארי של מדע
האתולוגיה — המדע החוקר את התנהגות בעלי־החיים כדי ללמוד
ממנה על התנהגות האדם( .אתוס פירושו ביוונית רוח של
ציבור. האתולוגיה היא התורה של עיצוב האופי) גדולי המדע הזה
הם קונראד לורנץ וניקו טינברגן.
בספר ההתבוננות באדם, ששימש בסיס לסרט זה, לימד מורים
שאפשר ללמוד הרבה על האדם, אם מתבוננים בו כפי שצפרים
מתבוננים בציפורים. להסתכל בדרכי־התנהגותו, בתנועותיו, בהרבה
דברים שאיננו רגילים לשים אליהם לב בחיי יום־יום.
הסרט עושה זאת בהצלחה. רואים כיצד מדבר האדם בידיים,
כאילו הוא מנצח על תיזמורת. רגשותיו מתבטאים בלי״הפסק
בתנועות בלתי־מודעות.
לכל עם שפת־תנועות משלו. לפעמים גם לכל חלק של עם.
במערב־איטליה, למשל, מבטאים שלילה על־ידי תנועת־ראש מצד
אל צד. כך עושים האשכנזים בארץ. ואילו במיזרח־איטליה מביעים
את השלילה על־ידי משיכת הראש אחורה. מוריס סבור כי
תנועה זו מקורה ביוונים, שהתנחלו בחלק זה של איטליה בימי־קדם.
לי נדמה שהתנועה מקורה בתרבות הערבית. בארץ נהוגה
תנועה זו אצל הערבים עד היום.
אירופים המבקשים טרמפ מרימים את האגודל כלפי מעלה.
אצל עמים רבים זוהי תנועה גסה מאוד.
אשה נוגעת בראשה במשך היום הרבה יותר פעמים מאשר
הגבר. נראה שהיא זקוקה יותר לחיזוק־עצמי. במשך שינת־לילה
אחת אנחנו מסתובבים במיטה כארבעים פעמים.
במשך דקה אחת או שתיים התעכב הסרט על התנהגות האדם
במכוניתו הפרטית. לדעת מורים, המכונית הפרטית היא בית נייד.
זוהי טריטוריה פרטית, שבה שולט בעל־המכונית. הוא מרגיש
עצמו חופשי בה, ומתנהג בה גם ברחוב כאילו הוא סגור בחדרו.
חבל שהסרט לא הרחיב את הדיבור על נושא זה. כי לדעתי
נובעות מהכרה זו מסקנות מרחיקות־לכת. היא מסבירה את אחת
התעלומות של המאה ה־ :20 מדוע בכלל משתמשים במכוניות פרטיותי זהו המכשיר הבזבזני ביותר שיש בעולם. יש לו כוח הרבה יותר
גדול מכפי שדרוש, יש בו מקומות בלתי־מנוצלים לרוב, והמכשיר
כולו מופעל רק במשך חלק קטן משעות היום. בית־חרושת שהיה
משתמש כך במכונותיו היה פושט את הרגל.
במחיר שמוציאה החברה על מכוניות פרטיות ניתן היה להתקין
תחבורה ציבורית נהדרת, שהיתה מספקת את כל הצרכים בנוחיות.
(מישהו חישב ומצא שזול יותר להעמיד לרשות הציבור בעיר
קטנועים או מכוניות־זוטא, שכל אדם יוכל לקחתם בכל מקום
ולהשאירם בכל מקום, ולהשתמש בהם בחינם, תחת לנוע במכונית
פרטית משלו).
מדוע, אם כן, ניצחה המכונית הפרטית, שהפכה לקיללת האנושות,
המשחיתה את הנוף, המרעילה את האטמוספירה, ההורסת
את התנועה בערים וההופכת את הארץ כולה לפקק אחד גדול?
מדוע קורה בתחום זה דבר הנוגד לחלוטין את עיקרי היעילות של
הטכנולוגיה המודרנית?
התשובה טמונה בדבריו של מוריס: המכונית היא בית פרטי
נייד. באוטובוס חש האדם שהוא מפקיר את עצמו לרשות־הרבים.
בצפיפות העירונית הוא חש עצמו מאויים. הדבר נוטל מכבודו
ומאונו, ומסכן את ביטחונו העצמי ׳.במכוניתו הוא השליט. יש לו

טריטוריה משלו. וכמו כל חיה טריטוריאלית בשיטחה, הופך הנהג
במכוניתו לייצור תוקפני, ואף רצחני.
מוריס לא העז לנגוע בסרט בנושא עדין במיוחד: מהותה של
הלאומנות המודרנית, שמקורה בשיבטיות האופיינית לסוגים רבים
של בעלי־חיים בטבע. הסרט רק רמז על כך בחלקו המהמם
ביותר: כאשר המצלמה חשפה בלי רחמנות את התנהגותם של
חובבי־הכדורגל הבריטיים והאיטלקיים על היציעים, תוך השוואתה
להתנהגותן של חיות. הצורך להיות ״אנחנו״ מול ״הם״,
הצורך בשייכות לשבט ובזהות קוקלטיבית, תוך איום על השבט
שממול, הוא בעל שורשים ביולוגיים עמוקים, שקדמו הרבה ללידת
המין האנושי.
יש בזה הרבה מזון למחשבה. למשל: האם יכול חינוך להתגבר
על דחפים ביולוגיים? האם אפשר לתעל דחפים ביולוגיים אלה
לאפיקים בלתי־מזיקים? האם יש עתיד לחיה האנושית?

רוח מיזרחית
מועדון־לילה תל־אביבי בשם שיחק 1חשוד בכך שאינו מרשה
לצעירים בעלי חזות מיזרחית מדי להיכנס. וזה מצחיק.
כלומר, הדבר עצמו אינו מצחיק. כלל וכלל לא. אבל השם
מצחיק.
שירוקו הוא שמה של הרוח החמה, המגיעה לעיתים לחופי
איטליה, בדומה לחמסין שלנו. הרוח באה מצפון־אפריקה, ולכן
היא, לכאורה, רוח דרומית. אבל בצפון־אפריקה באה הרוח מן
המיזרח, מן המידבר הגדול שהאירופים קוראים לו סהארה, שם
שאינו אלא שיבוש של המילה הערבית אל־צחרה מידבר.

או די אסרי

הבכירה שלא היו לה מעצורים כאלה. אני זוכר עד היום את
שם־החיבה שלה — מאוזי(עכברונת).
פעם ביום היתה האחות הראשית הבריטית (תוארה היה ״מט־רון״)
עוברת ממיטה למיטה, נוטלת לידיה את לוח־החום, מעיפה
בו מבט חטוף, ואומרת :״אה אני רואה שמצבו הרבה יותר טוב!״ על
אותן המילים בדיוק חזרה ליד כל מיטה.
כשחלף השלב החמור של המחלה, תקף אותי רעב עצום. הוא
התבטא בתשוקה גדולה לשוקולד. ולא סתם שוקולד, אלא שו־קולד־חלב
מתוצרת ליבו. המישפחה הביאה לי ערימות, ובלעתי
אותן בשקיקה.
כששוחררתי הביתה, הייתי עדיין חלש מאור. נפקדתי מן
העבודה(הייתי פקיד במישרד של עורך״דין) ושכבתי בכל יום על
כסא־נוח בשפת־הים של רחוב בוגרשוב. זה היה בשיא החורף, וכך
למדתי תורה ארצישראלית: גם ביום־החורף הקר ביותר, כאשר
זורחת השמש אפשר להתפשט ולהשתזף. זה היה גן־עדן. ניצלתי
את הזמן כדי לקרוא ספר בעל ממדי־ענק: שקיעת המערב מאת
אוסוולד שפנגלר, ספר שהיתה לו השפעה עצומה על השקפת־העולם
של אירופה בדור שלפניי.
התיאוריה של שפנגלר הגרמני(שנגנבה ושופצה לאחר־מכן
על־ידי ארנולד טוינבי הבריטי) היתה שכל תרבות נולדת, מתבגרת
מתנוונת ומתה, כמו האדם־היחיד. התרבות המערבית,
שנולדה בימי הקיסר קארל הגדול (742־ )814 מתה בימינו. לפני
מותה, היא תתאחד באימפריה עולמית, בדומה לאימפריה הרומית
בסוף התרבות העתיקה. את המדינה הזאת יקימו הגרמנים. אולם
בינתיים נולדת תרבות חדשה שתכבוש את העולם. תהיה זאת
התרבות הרוסית.
(שפנגלר טעה בכמה פרטים קטנים. את האימפריה המערבית
הקימו האמריקאים, ולא הגרמנים. והמחר אינו שייך לרוסים, אלא
ליפאנים).
הטיפוס שלקיתי בו אז היה טיפוס־הבטן, ואי־אפשר לחלות בו
פעמיים. הפעם האחת מקנה חסינות לכל החיים. אבל לא לטיפוס־הבהרות,
שבו לקיתי כעבור כמה שנים. וגם לא לפארא־טיפוס
(מחלה שאינה טיפוס כלל אך הדומה לה) ,שגם בה חליתי.
אחרי כל הטיפוסים האלה, הסתיים פרק המחלות בחיי. לא
הייתי חולה ב־ 40 השנים האחרונות, למגינת ליבם של רבים וטובים.
אינני
מתפלא על כך ששני הרופאים הניו־זילנדים, שטיפלו
תחילה כקיבוצניק החולה בנפאל, לא איבחנו את מחלתו. איזה
רופא מערבי בימינו ראה אי־פעם מיקרה של טיפוס?

גך עדן חורפי

המילה האיטלקית שירוקו לקוחה מן המילה הערבית שרקייה,
מיזרחית.
המועדון התל־אביבי הנ״ל נקרא, על כן ,״רוח מיזרחית״ .שם
משעשע משהו למועדון שנטען נגדו שאינו מניח למיזרחיים להיכנס.

מיקרה
של טיפ 1ס
הסיפור המתפרסם בגליון זה על הצעיר הישראלי שחלה בנפאל
במחלת הטיפוס, הזכיר לי נשכחות.
הייתי בן 16 או , 17 כשחליתי במחלה זו. לקיתי לפתע בחום
גבוה. הוזמן רופא. שמו היה דוקטור כץ, והוא היה גם בעל בית־המירקחת
בפינת דיזנגוף־גורדון בתל־אביב.
הדוקטור כץ ברק אותי, ולא ידע במה חליתי. אבי הסתכל בי
ואמר :״יש לו טיפוס״.
לאבי לא היתה שום השכלה רפואית, אבל הוא צדק. הוא הכיר
את הכתמים האדומים האופייניים, שפשטו בכל חלקי גופי.
הודיעו לשילטונות, והשילטונות שלחו אותי לבית־החולים־
למחלות״מדבקות בפרדס־כץ. שכבתי שם בחום גבוה, מטושטש
קצת, עד שהמשבר עבר( .החום הגבוה והטישטוש העניקו למחלה
את השם. טופוס, ביוונית עתיקה, פירושו עשן, עירפול).
באירופה היתה מחלת־הטיפוס מפחידה, כמעט כמו מחלת־הדבר
בימי־הביניים או האיידס בימינו. המונים מתו ממחלה זו.
משום־מה לא היתה זאת מחלה מסוכנת בארץ. כמעט ולא מתו
בגללה. מכיוון שהיא מדבקת באמצעות הצואה, היא נוצחה על־ידי
התברואה המודרנית.
המחלה אינה מכאיבה. אחרי שהחום הגבוה ( 40 ומשהו) התחיל
לרדת, ביקשתי להביא לי ערימה של גליונות פאנץ: השבועון
ההורמוריסטי הבריטי. קראתי וצחקתי, קראתי וצחקתי. זה הרגיז
את שכניי — היינו כ־ 20 איש באולם אחד — ואחד מהם ביקש
לקרוא את החומר המצחיק.
שאלתי אותו אם הוא יודע אנגלית, והוא השיב בחיוב. שאלתי
אם הוא יודע אנגלית היטב, והוא אישר גם זאת.
נתתי לו גליון. הוא קרא עמוד, ועוד עמוד, ועוד עמוד. לבסוף
תמה :״מה מצחיק בזה?״
היו במקום הרבה אחיות — אז עוד לא היה מחסור בהן —
והמתלמדות הצעירות היו רוחצות אותי בכל בוקר, תוך שהן
פוסחות על החלקים היותר אינטימיים. כולן חוץ מהאחות היהודית

האמת היא שלא נזכרתי במחלת־הטיפוס שלי רק בגלל הבחור
הישראלי בנפאל. נזכרתי בה גם מפני ששכבתי השבוע על שפת־הים,
ביום חורפי קריר, והשתזפתי. כמו אז.
על שפת־הים של רחוב גורדון היו פזורים כמה עשרות אנשים,
רובם תיירים. מאות אלפי התושבים של תל־אביב וגוש־דן אינם
מעלים כלל על דעתם שאפשר לבוא לשפת־הים, להתפשט ולהש־תזף
באמצע החורף.
אין הם יודעים מה הם מחמיצים.
שפת־הים היא עכשיו גן־עדן. השמש מחממת בצורה נעימה,
מבלי להטריד. אין מזיעים. הים עצמו רגוע ברוב ימי החודש.
כשצ׳יץ׳ אינו מרוגז על המצילים, אפשר לצאת בחסקה. מי שאינו
חושש מפני המים שהם קרירים במיקצת, יכול לשחות.
נדמה שזהו אחד הסודות השמורים ביותר בארץ.
בפנוכו עתיד האנושות במיזעור. ללא ספק. די להשוות את היפאנים
הקטנים לאמריקאים הגדולים.
המדע הבידיוני כבר מיצה את כל מילחמות־החלל האפשריות.
מכאן הסיקו סטיבן שפילברג וג׳ו רנטה את המסקנה הסבירה: תחת
לייצר עוד סרט בידיוני על החלל החיצון, כדאי לחדור סוף־סוף אל
החלל הפנימי. זה שבתוכנו.
וזוהי העלילה: מכניסים אדם לצוללת, ממזערים אותו עד לגודל
של ראש־סיכה, ומכניסים אותו
על־ידי זריקה לתוך גופה של
ארנבת, כדי לראות איך זה נראה
בפנים. כמו שאומר המדען המטורף
בסרט: החלל החיצון אינו
אלא מחסן־גרוטאות ענקי. החלל
המעניין ביותר הוא בתוכנו.
אבל משהו משתבש, מכניסים
את הצוללת לגופו של אדם, וכך
חי הסגן טאק פנדלטון (דניס
קווד) בתוך גופו של הזבן ג׳ק
פאטר(מרטין שורט) ,חודר לעיניים,
לאוזניים, ללב ולריאות,
ועובר הרפתקות מרתקות, המלוות
בעושר של פעלולים ותעלולים,
כולם משעשעים למדי סרט לילדים עד גיל 80 וכמה.
קוראים לו בעברית י1ם במלסדת. חבל. השם המקורי — חלל
פנימי — מתאים הרבה יותר.
עלון־היחצנים מלמד כי בכל ארץ ניתן לסרט שם אחר. בצרפת:
עצם מיוער׳ בלחי־מזוהה. בגרמניה: מסע אל ת 1ך עצנו .1באיטליה:
מסע ההפתעות. בהולנד: מירדף פנימי. בשוודיה: מירדף של 24
ששת. באנגליה: בתוך רקפאטר. ביפאן: זריקת ההרפתקה. וכן
הלאה.
אילו שאלו אותי, הייתי קורא לסרט גם בעברית ״חלל פנימי״,
או ״חללפנים״ .ואולי ״בפנוכו״.

חבר־הכנסת ההונגרית ביעותי לסילבסטר
תושבי אילת מחוץ לתחום ותונואס פיקרינג גם שר
דקות ספורות לפני כניסתו
לאולם־הנשפים של מלון
הילטון, כאורח־הכבוד בנשף השנתי
של האירגון 1אר״טי. פרש
נשיא־המדינה, חיים דמגוג,
לחדר האח״מים כדי להרוות את

תחילה, אשתו. טמיר התפעל
מהתופעה בקול רם ורך, שהפתיע
את שומעיו.
אתיה שימחה, היועצת
הטריה למעמד־האשה במישרד
ראש־הממשלה, היתה הסיבה־

להיכנס לבניין־הטלוויזיה. בערב,
קצת לפני שידור יומן ליל-
שבת, הגיעה העוגה לחדר מערכת
מבט. עדנה חפץ, דוברת
הטלוויזיה, ביקשה מאיש יחסי־הציבור
של המלון שיקה את ה
שהוא
מקפיד שלא לשבור את
המינהג.
חבר־הכנסת מרדכי גור
בילה את ליל־השבת ליד מכ־שיר־הטלפון.
גור, המתמודד על
מישרת יושב־ראש ההסתדרות
הציונית מטעם מיפלגת־העבו־דה,
היה מתוח ביותר, וערך עשרות
שיחות־טלפון, שבהן ביקש
תמיכה מחברי מיפלגתו לקראת
ההתמודדות באמצע השבוע. ל־צירו
ישב חברו הקרוב ועוזרו־לשעבר,
אבנר רגב, וטילפן
לאנשים נוספים.
צוות ההסרטה של רנובו

מתחיל להתפזר: טוני מאנא־פו,
מפיק הנחשב כחברו הטוב
ביותר של סילווסטר סטאלו־נח,
עזב את הארץ לפני כמה
ימים, לרגל לידת בנו, ואילו
טום גריי, הדובר, יצא ביום הראשון.

1ך \ ך 1ך ץך (בתצלום באמצע) ממלא מקום ראש העיר תל־ אגיג ואיש חרות, אירח לארוחת
ערב את פאול לבמטה(בתצלום מימין) ,יושב״ראש הפרלמנט המחוזי בפרנקפורט,
\ \ 1ו 111 /
שסיפר על עברו בוורמאכט, כמי שלחם לצידו של שועל־המידבר, המרשל ארווין רומל. לבונטה טען שהוא
היה אנטי-נאצי, וששירת בצבא הגרמני כחייל מהשורה. כשנשאל גריפל אין הוא מרגיש כאיש״חרות
בחברת גרמגי ששירת בוורמאכט, הוא השיב שבתוקף הסכ ם שיתוף־הפעולה בין שתי הערים הוא התחייב
לארח את לבונטה, כאישיות מוניציפלית. גריפל הוסיף, לעומת זאת, שכאיש פוליטי הוא לא היה נפגש
איתו. הוא הוסיף וטען שבדק את עברו של הגרמני, ושבדיקתו העלתה שאין סימן להיותו בעל עבר נאצי.
חבר הכנס ת מיכה רייסר (בעל הזקן בתצלום) טען שהכיר את לבונטה רק כשישב עימו ליד השולחן.
צימאונו. אחד הצלמים שהבחין
בו נכנס לחדר בעיקבותיו כדי
לצלמו. אז פנה הרצוג לצלם
ולפי טענתו אמר לו בתקיפות:
״אם תצלם אותי שותה, אשפוך
עליך את המיץ!״
אחרי שכיכב בכותרות במשך
שבועות, לרגל העשור לביקורו
ההיסטורי של אנוור
אל־סאדאת בירושלים, החליט
השר עזר וייצמן לפוש קצת.

למסיבה בבית פרטי בירושלים.
30 נשים, התופסות עמדות בכירות
בחברה ובמשק, נאספו לכבודה
והתכוונו להפתיעה ולשמח
אותה. אך מי שהפתיעה את כולן
היתה שימחה: הבלונדית הנאה
גילתה את דבר ההפתעה יומיים
קודם־לכן, עובדה שלא הפריעה
לאווירה הטובה במסיבה.
ביום השישי התנהלו במשך
שעות ארוכות ויכוחים ומג־

ואילו שכנו של סטלונה
במלון, הפרקליט האמריקאי לי־און
צ׳רני, שכיכב בארץ במשך
חודשיים, נוטש את ישראל
ביום החמישי. עד אז הוא בסימן
טיסות: הוא תיכנן ״לקפוץ״ לכמה
שעות לחו״ל, וביקר בבסיס
של חיל־האוויר.
מסיבת־פרישה שמחה שנערכה
לדוקטור ניצה שפי־רא־ליבאי
שהיתה יועצת
ראש־הממשלה לענייני־נשים.
140 מוזמנים הגיעו בשעה
שנקבעה לגלריה ברמת־השרון

קורו בארץ הוא מחלק כרטיס־ביקור
הכתוב בעברית, ובה הוא
מוגדר כ״חבר הכנסת ההונגרית״
,עם פירוט תוצריו. את ה־ • י י
כרטיס, שהודפס בהונגריה, הוא
תיכנן בייעוץ עם רבה הראשי
של קהילת יהודי הונגריה.
בהלת האיידס עלולה לפגוע
בעובדים הזרים הנמצאים
בארץ. גבי סבאג, מי שהיה
ראש עיריית דימונה, המכהן כעת
כמנכ״ל חברה לשרותי כוח־אדם,
הודיע שכל העובדים הזרים
של חברתו עוברים בדיקות
איירס לפני הגיעם לארץ.

כפילו של סילבסטר
סטלונד! סיפר שהבוס שלו
בחלומות- באחרונה נתקף
ביעותים, שבהם חלם על כך
רוח־אללה
שהאיית־אללה
חומייני רוצח אותו, ושהוא
פוחד שהחלום יהפוך למציאות.
הכפיל הוסיף, ספק־בצחוק ספק־ברצינות,
שסטלונה הוא די חזק
ושרירי כדי להגן על עצמו.
טל בדודי, שחקן הכדורסל
לשעבר, הוא גם אוהד מושבע
של טניס. הוא הגיע למקום
הראשון בתחרות לזוגות, שנערכה
במלון אילתי. בין המשתת־פים
האחרים היו שלמה צורן ז,
המאמן של הטניסאי שלמה

גליקשטיין ויורם שימרון

מהטלוויזיה.
חלק מהמוזמנים לתצוגת־

עוגה בחזרה. במהלך הערב התנהל
משא־ומתן האם יקבלו את
העוגה עובדי היומן, או שהיא תגיע
למסיבה רבת־משתתפים שאורגנה
לאנשי הרשות בירושלים.
העוגה לא הגיעה לאולפן
הטלוויזיה, למרות שבמקום המתינו
צלמים רבים, שרצו להנציח
את חיים יבין חותך אותה. יבין
חתך את העוגה, מאוחר יותר, במסיבה
הגדולה.

א בי ולדמן, ה עו ל ם הז ה

\ 1 \ 1ל | 1¥ך | 11ז הופיע למסיבה למרות פציעתו. לפני
1י 11 1 1311* / 1שבועיים נפגעה מכוניתו על־ידי רכב
של מישמר־הגבול בצומת־השרון. הרכב התהפך, אך למזלו הרב הוא ר ־׳
נפגע באורח קל בלבד. כעת הוא נתון בסידרה של בדיקות. בחברת -והביטוח
הסבירו לו שיש לו שבע שנים להגשת כתב־תביעה על ך
נזקים גופניים. מוסינזון, הסובל עדיין מכאבים בכל חלקי גופו, אמר :|2
שזאת הפעם הראשונה שהוא מעורב בתאונת״דרכים, ובהתחשב י׳ 1
בגילו ובנתוני״הסטאטיסטיקה שלו זה הישג שאינו מ בו ט ל.׳

! 7111ך 1 1הדוגמנית הוותיקה וחברתה פינצ׳י מור(בתצלום משמאל) היו מסוכסכות במשך
י ^| 1**3שנים. הסיכסוך המפורסם החל בפאריס. תמי היא שסירבה להתפייס. בשבוע
#111
שעבר נפגשו השתיים מאחורי־הקלעים של תצוגת״אופנה. הבעל של מור, יזם את המשך הקשר, והשלושה
חגגו בארוחת״צהריים משותפת, בחברת ידידים. האוויריה היתה נעימה, אן לא נראה שהשתיים
מרגישות עדיין בנוח, זו בחברת זו ובחברת הדוגמניות. בתצלום: דני זיתוני, איש״העסקים.
ואיפה נופשים? בניו־יורק. וייצ־מן
טס לשם ביום הראשון.
ואילו עמיתו למיפלגה,
אברהם טמיר, מנכ״ל מיש־רד־החוץ,
סיפר באחרונה לידידים
כיצד הוא ממהר בכל הזדמנות
לעבר הרך הנולד שלו ושל

עים, שהנושא המרכזי שבהם היה
עוגה. מלודהילטזן הירושלמי
החליט להעניק עוגה לאנשי
רשות־השידור, ששבו לעבודתם.
משבוששה העוגה לבוא עד ש־עות־הצהריים,
כעס נציג ועד־העובדים
והודיע שלא יתן לעוגה

אמא יש רק אחת: אפילו
חבר־הכנסת רפי אדרי, העובר
מתחים ותהפוכות בחייו הפרטיים,
סיפר השבוע, כיצד הוא
״עולה״ פעם בשבועיים אל אמו,
המתגוררת בחצור־הגלילית, ולוקח
עימו את ילדיו. אדרי סיפר

כדי להיפרד מליבאי. מאשה
לובלסקי, יושבת־ראש נעמת,
שיבחה את פועלה של ליבאי
וטענה שבעבודתה הברוכה היא
הביאה לחקיקה של חוקים
חדשים, ושכעת צריכה להיות
בממשלה שרה למעמד האשה
בישראל. חברת־כנסת אורה
נמיר לא אהבה את הניסוח הזה
ואמרה: לא היועצות קובעות,
אלא חברי חברי־הכנסת.
בין חברי המישלחת הכלכלית
רמת־הדרג שהגיעה מהונגריה
יש איש בעל חוש־הומור
בשם יאנוש טוט, חבר הפרלמנט
ההונגרי ויושב־ראש ליש־כת־המהנדסים
ההונגרית. בבי-

האופנה של המעצבת תמרה *•/
יובל־ג׳ונם לא זיהו את הגבר: י
שעמד בכניסה לאולם, ושבירה? 9
את האורחים בהגיעם. היה זה
איש־העסקים גד ברגר, המממן
העיקרי של בית־האופנה. ברגר,
יבואן של מכשירי-רנטגן, הוא
בעלה של נורית חפץ, מי
שהיתה מזכירתו של עורו־הדין
שמואל תמיר, וראש־לישכתו
במישרד־המישפטים.
ג ר שון
מעצב־האופנה
ברם שוקד על אירגון תצוגת־האופנה
הגדולה ביותר שהיתה
בארץ. כעזר־כנגדו משמשת הדוגמנית
חניתה צנטנר, ראש
האגודה למניעת טרשת נפוצה

העולם הזה 2622׳ ,

(״מולטיפל סקלורוזיס ,)׳4שבע״
ליה, אבנר לקה במחלה. צנטנר
וברם מקווים לאסוף תרומות להקמת
מועדון לנפגעי־המחלה,
על־שם הצ׳לנית המנוחה ג׳קלין
דה־פרה, שנפטרה לפני חודשיים
ממחלה זאת.
חלק מצילומי הסרט אבא
שב נערכו בכינרת. השחקן אורי
שמיר, המגלם דמות של
עורן־־דיו, הועף מהסירה לתוך
המים, והסתבך בתוך אחת הרשתות
שהיו פזורות מתחת לסירה.
כשבושש לעלות מעל פני־המים,
קפצו הצלמים ושיחררו אותו,
שניות מעטות לפני שעמד לאבד
את הכרתו.
מזה כמה זמן משוכנאים
הכל שהשחקן האמריקאי דיי
וויד סול יביים את הסרט בדרך
לעיו־חחד, על־פי סיפרו של עמום
קינן. דורון עירן, מפיק
הסרט, הודה השבוע באוזני חברים
שהשחקן האמריקאי לא חתם
עדיין על ההסכם. אך לפי
התלהבותו של השחקן, ניתן לשער
שהוא כן יביים את הסרט.
הפעלת אוניית־הקזינו ח־יאל
פרינסס, המשייטת מחוץ
למים הטריטוריאליים של ישראל,
יוצרת בעיות חברתיות וכלכליות
למהמרים השונים. רון
שקד, סוכן החברה המפעילה
את האוניה, היה שמח לבטל את
חובות הישראלים שהימרו, וה־מתקשים
לפרוע את הצ׳קים שהם
חתומים עליהם. אך הוא טוען
שבמיסגרת תפקידו אין הוא
יכול לעשות זאת. יתכן שהבע-
ייה תיפתר אם ייאסר על תושבי
אילת לעלות על הספינה.

שהמית אמיר

דיגמנה בתצוגת־אופנה שאירגן המעצב
עודד פרוביזור. אמיר החלימה לאחרונהממחלה קשה. בא ח ת מגיחותיה למסלול צולמה כאשר שימלתה
דודו יאירי, נהגו־מאב־טחו
של אמנון רובינשטיין,
שהה באחרונה עם הבוס במלון
ירושלמי. חדרו של דודו, בקומה

הראשונה, השקיף על איזור
החנייה של המלון. בשעה 2.30
בלילה, לפני שנרדם, שמע יאירי
רעש חשוד בחוץ, הציץ החוצה
וראה שני בחורים מנסים לפרוץ
את מכוניתו של רובינשטיין.
הוא רץ החוצה, והצליח לתפוס
אחד מהם. השני ברח. הראשון
ניסה להחלץ מאחיזתו של דודו,
אבל לא היה לו שום סיכוי —
נהג־מאבטח הוא מתמחה בקרב
קונג־פו. בסופו של דבר הגיעה
המישטרה.
מי משאיר פרווה ונעליים

יקרות במכונית? סוניה דויד
רכזת הצנזורה לסרטים ולמחזות.
בשבוע שעבר היא היתה עסוקה
באירגון הקרנת סרט חדש,
ובאותו הזמן, באור היום, נפוצה
מכוניתה, השלל: מעיל פרווה,
שהיא אינה יודעת מה ערכו(מתנה
מידיד שאיתו טיילה בלונדון,
שטען שהמעיל שהיא לובשת
אינו די מחמם ושני זוגות נעליים
איטלקיות, העולות 400
שקל הזוג.

ענת

מצאה לה פנאי, בזמן שביתת-העיתונאים
ברשות־השידור, להנחות תצוגת״אופנה. היא
לא התלהבה כלל מהעובדה שמצלמים אותה, והוציאה לשון לצלם.

העולם הזרד 2622

הזמר־חזן דודו פישר,
כוכב עלן בי־הוז״ם, נוהג במכונית
אמריקאית ישנה. לפני
ההצלחה המטאורית התנוססה
על המכונית מדבקה, שחולקה

מתרוממת בסימון מרילץ מונרו( .למטה) :קלריטה נתן, אשתו של אייבי
נתן, מתבוננת בדגמים הרבים והמגוונים שהוצגו. לתצוגה היא באה
לבד. בעלה אייבי, היה עסוק במילחמה מילולית עם אמנון נדב.

בעיר־מגוריו, פתח־תיקווה, בתקופת
הפגנות השבת שנערכו
שם. :שמור על השבת, והשבת
תשמור עליך. שבת־שלום.״ משהחל
פישר להתפרסם, נעלמה
המדבקה. פישר הסיר אותה, אך
על המכונית אפשר עדיין לראות
את שרידיה.
טובה גורביץ, אשתו
של המרל-הקריין עמיקם גור
ביץ, אינה יודעת פרט חשוב
אחד על האירועים שקדמו לנישואיה.
השבוע נזכר בכך עמיקם.
גורביץ הוא בלשן בשפות רבות.
באחד הימים פגש עלמה, התוודע
אליה ושאל לשמה. היא אמרה:
״לא כדאי לך לדעת, כי ממילא
לא תזכור אותו ״.גורביץ עמד
על בקשתו, והיא גילתה ששמה
טובה פרפלוצ׳יק. עמיקם נזכר
מיד בשיר היתולי רוסי על נאום
של תועמלן מהפכני, שמתחיל
במילים.חברים כורכי־הספרים״.
ברוסית, פרפלוצ׳יק הוא כורך־
ספרים. כעבור שבועיים פגש
שוב את העלמה, ופנה אליה במילים.
שלום הגברת פרפלוצ׳יק!״
טובה, שלא ידעה כיצד זכר
עמיקם את שמה, התרשמה מאוד
מן המאמץ שהשקיע כנראה כדי
לזכור את שמה, וכך התחיל

הרומאן שהוביל, כעבור ארבע
שנים, לחתונה.
שלישיית בנים נולדה בשבוע
שעבר לזמר דני בסן ולאשתו
חגית. ניצן, בלונדי
כמו אמא, עומר, שטני, וסתיו,
שחרחר כמו אבא. הם
נולדו בתחילת החודש התשיעי,
בניתוח קיסרי, כשכל אחד שוקל
כמעט שני קילו. הבסנים, שציפו
הרבה זמן לצאצאים, מאושרים.
מטפלת צמודה תעזור להם לעבור
את התקופה הקשה, בחודשים
הראשונים. דני אומר שנולדו
לו קלידן, בסיסט וגיטאריסט.
הוא כבר יעשה מהם להקה.

הזמרת דליה עמיהוד
הופיעה לא־מזמן במסיבת־גן בביתו
של שגריר ארצות״הברית
תומאס פיקרינג, באירוע
לכבוד בני־ברית. כאשר היא פתחה
במחרוזת של שירים רוסיים,
ניגשה הזמרת אל השגריר, אמרה
לו. אתה תשיר איתי עכשיו
את וזלגה הלנה״ והושיטה לו
מיקרופון. פיקרינג פרץ בצחוק,
נרגע, התחיל לשיר, שוב צחק
תוך כדי שירה, והדביק בצחוקו
את הנוכחים.

דפנה בדק,
יזודד אודליאב ונעמי דון

ורם שניוא גבסו בתאילנד. יובל גנז ניצר. הוא חרה בטיפוס, ודאג בעצמו רנן
שימו אותו במסוק. לבני שחלה הצטלם עם מקומיים לרגלי ההימאלאיה(למעלה)

**סוק־החילוץ הגיע לכפר
^ /קו נדה ארבעה יביס אחרי שיובל
הועבר על גבי חמור לבית־החולים הקטן
שבכפר, כשהוא סובל משילשולים,
הקאות, סחרחורות וחום גבוה.
הרופא הניו־זילנדי ואשתו הרופאה,
העובדים במקום, לא זיהו את סוג
המחלה שיובל לקה בה, ומשום־כך גם
לא זכה בטיפול הנדרש.
כשהגיע המסוק והעביר אותו
לקטמנדו, בירת נאפל, היה ברור לו
ששם הוא יזכה בטיפול המתאים. הוא
לא ידע עדיין ששם יסתיים טיולו,
וינופץ חלומו להגיע עד למרגלות הר־אברסט.

הטיול הגדול למיזרח הרחוק
תיכנן יובל גנז ( )24 עוד בימי שרותו
הצבאי ביחידה מובחרת של גולני. כשהשתחרר
מהצבא, חזר לקיבוצו בית-
אלפא. אחרי שנתיים בקיבוץ יצא יובל
לעבוד בחקלאות באיזור נהלל, כדי
לחסוך כסף לטיול הנכסף.
כצעירים ישראליים רבים, התלבט
גם יובל בין טיול לדרום־אמריקה לבין
טיול למיזרח הרחוק. הפור נפל על
המיזרח. הסיפורים הרבים ששמע מפי
חברים שחזרו, אורח־החיים הבלתי־מוכר,
נפלאות המיזרח, כל אלה
הכריעו את הכף.
לפני שלושה חודשים יצאו יובל
וידידתו נעמה את הארץ כדי להשביע
את יצר־ההרפתקנות שלהם. מוקדם
הרבה מכפי שחשב חזר יובל ארצה, רזה
ב־ 11 קילוגרם, חיוור וחלש, מחלים

ממחלת טיפוס־הבטן שלקה בה במהלך

אל מרגלות
מסעי
^ הד־אברטט
פני שלושה שבועות התקבל
€טלקס במישרד־החוץ בירושלים,
שלפיו זקוק יובל לפינוי במסוק לבית
החולים בקטמנדו. לא נמסרו כל
פרטים נוספים.
את הידיעה החסרה הזאת העביר
מישרד־החוץ למישפחתו של יובל
בקיבוץ. נוסף על כך התבקשה המי־שפחה
להעביר בדחיפות סכום של
1500 דולר לכיסוי הוצאות ההעברה,
שאם לא כן יובל לא יטופל. שלושה
ימים היתה המישפחה ללא ידיעה
ברורה מה בעצם קרה לבנם, ומה מצבו.
התחנה הראשונה במסעם של נעמה
ויובל היתה יוון. כעבור שבועיים טסו
לבנקוק, בירת תאילנד 10 .ימים טיילו
בתאילנד, בכוונה לחזור לשם אחרי
טיולם בנפאל.
חבורת הישראלים המטיילים במיז־רח
הרחוק גרולה. אין זו עוד נחלתם
הבילעדית של הצעירים המורדים במוסכמות
החברה. הישראלים המטיילים
יודעים למצוא מהר מאוד זה את זה,
משאירים מיכתבים והודעות על
לוחות־מודעות במקומות־מיפגש שונים.
עם השנים נוצרה מסורת־טיולים,
העוברת מאיש לרעהו.
יובל ונעמה הגיעו לקטמנדו בתחילת
חודש אוקטובר. עיר זו אינה אתר־

תיירות, אך מהווה עבור המטיילים
בסיס להתארגנות לקראת היציאה
למסלולי־הטיולים השונים, הנקראים
בפי כל טרקים. שם רוכשים ציוד,

מפות, מזון וכדומה. בקטמנדו מקבלים
את אשרות השהייה ומדווחים
לשגרירות הישראלית במקום על
הימצאותם שם.

אומר יובל ״קטמנדו הצטיירה בדי־ 1
מיוני כעיר אגדית. מצאתי אותה עיר 1

הארבעה לפני היציאה לטרק: אייל, נועה, צביקה, יובל
״שילשלת׳ ,היקאת׳ ,זה היה סיוט!״

יוסי עילדלד
(הנושך בעסוד ! )18

קהם *ומר ...מ ה הן בוחרות נזהה *ומר ...נז ה הן אומרות נזהה

ריאוו איתי!

יריב ארישר;

,,בטווח חאווו. סנא
שרי ״שפט 1נונחך

ריגווה מינאלי!

,,מנחם בג !,ידע על
הסשו ו״צמו-סאוטוד לי שאיבג רעננחויי
,שוס מנחל לא אמר

9יי 8היא^יו וי^ימי י?ייאיומ ויאויויו 1ן ימי1יח.
ה 8ו 9וו 9א* 9198..אאויייא ה 9וו9י ^ 18 יזיייד *ותן יייוו
שייוולד י 9ייהי וי9ן י״.
עיסוחי *״ויי 19״ .ידיו •ויאגיון זד, ו 9א*מי אימו

יואי.91991 ^•1

וו. יי ייייחי
• ״שיויויי ייי״ייי **יויחו?
וווי *1ויויו. וווו וווו *איו ויייי יאייא* יוון.
יין;ף ך״יוי * י יוד ויחיו י ו *א
*א, וו *א ויוויו אווי,
ווויוו *1או וויווויון *11 ,וקוו!? ,וווו יאייד י*
וויווויויו • -וא י*י ״יו ק ניוול.
• •ו*י דווא •מחי* *דוידחין *שי וייוון
שחיחוי* 8חואחתו ויון •יוחדו*?,
,ו וו ו י* ויוו׳ו ויו וגו וו*?ון י־ ויאו ־־ וו ווו 0י !1מל
*ן יוו 1 ,יןו מעודה דווקא ן>ן ו לגלול !תוגניחיהלימוויק
ווו״ויויי וווו ועניינו ע* גיא; *א דק מומיה גיווווייו ־־
וודו. וו* .או* -א*א *וויווו. וזין. ועיונית גמלו* ,א ויון

*ויין לאמות און הו!מפ*ה *מווו אויו! חייתי מעדיוי, ממונן,

מילקח **יו ייתו. ווו *#יתראו נחייאגוח ** ימו

ווח *ויח ו*יש8נו אחו וישי חיית דווח

׳•ייייו חת •יד.

חייתי דווה י#ייר* 1איו ויא ו פן או ווויוו: קמה *וגו זאח
גמימוט אחד

נש*ושח ג׳ישוטיי?
חמו! לי שייועו מהוא חת!נר לן וין ח דוילאומיח; ת!י@ והי
מוווויג!ויגול?מהו, לא אוהדיה אח ואמו; מני לא חיו סוגן
מהי*ימ יהווי5מלו?) *ל וון עדני. הוא ויה מוגן להתגמד *ל
גנולווז: המו? לי גם *#יידעו מהוא היה נ*ו הסרחת ומיונו,
ואיני מווו וק על ומיונו ופיסי - -גס על ומיונו האנומי,
ן ד 1 ₪תן)

אני מקווה?!ה?מן?והיעליון? ,טימהו יחליט כגו נענילו!

שידור

מדיניות

בדגוריו

,׳לוא״זמח או• שומע ״ולאחד חמנמי קמגידייויד חיייה
חיו מאחורי הקלעיק נין עזו וייאמן לגין ו ימי קארמה,
נחמעעיוו אימ״הק״וד ליאוו אירחו״ -נ ן ממד נאמו;

המי׳?וחומה !9גה לגיון׳ ״הוגייה יגיו״ ( 89 *9ממויאח,
טיח:1ה?8וייזיה ח״ 8יגון) גוחיח גי החיגויח ״שגה־גיהח<

9הי 8ה9.

מגוזף! מייד
״לחונ״יח. יעית *
גמייגה* חגא...

וימי למגמה מיגהלי, המוחה הגוגיגאחח 19״מיגה
ממיגה /ו 9א?חי אומה אח 9מ*ה ע? הגגיי?ה
קראתי געיהון;

המט״ולה למענו, מ>חמ מין, לדן נחיר(נמעחו)9 .יחווז
אל ח״ילוה מחנוממוח נימיה אלח נ״ידיעוח אחווייה׳ ,
הזימה חגזעייח ״יליוומח אח ונ רי מין נזמנו, לא
נמחה מייו־ה״ומע על ״אימי הקיאו״ ,ניאון אימי. יאאלתי
אוהו מדת•
זו נולמיקו נ־ ת נוו מ נו? 8נו קוא לי מין להימורו, אזי
זוגי איו וגאחי לו מתגת־חגובו מהנשיא קאוטו -הוא גייער אז
נוראות אח שר-וחוץ ואמריקאי, סיירוס ואנס, ואף כינו אוהו
אנטיממיו׳הוא היה מאוד מתמרנת• מום־דנה לא ן*מו מאקווי נגן,

• אתת ממוח פעצם את פנק שקרן?

• פלונזר־ י׳יי לד חיחחייייוחיעוח;ף ד קודס לפן?
נמאס לי, ומכיוון?אין נומוקי עד היום מיכקניקודה י*1

•יומי! 01 גא ניחן לגמר

זק לא כליבה יסה, אנל ככה נהוג נטלוויזיו• כגר *קרתי זאת
:נד; לני ענדמי! מני ופארן *נו -פעס, כמנכתג מעומדיס
מ|,ן ןיא אותנו לחופמה ואמרתי לאיטוט מאס נחזור — נקרא
עלינו נעיתון, נקראחי לנזיפה.
110-

אינני מבנו אוחו, ום־וולילה, מקרו; ווא מיקר את
ומחלמלוח ומאורעות לכ״־טג זיכרונו.
(רמוה נוג־ן)
על־סי זיכרוני הוא ייע, ועור איך!

ת ין * תחמ * ח * חומומ * ד

יא לי ע!

ינית: ל,ענוד כקן בניה והמקעחי מס
מלא חהיינה א־יהננוק: נהנוקן

אן לא יהיה, י? ל! *יסוקיס
אה כל ומרע, אגל אס וו ייפסק

א חיי מן
11 1111 ון ו וו 11 11

(ו8וח !ו קן

מ * ומרים ס ה הן * ומרות ההס * ומרים ״ מ ה הן * ומרות מ ה

ווחרדח נזלדסמגרו
אדי גלטנד:
..כדאי לחמשיר ב.עוויו, שביתת הטלוויזיה לא, השוטר חרביעכו ׳
חח״ גם אחד חשביתחו׳ מילאה אולמי הקולנוען״ לתפוס עבריו שניו״
אבי בררי!

יוידיט ומין לי 0וווו ולוו־ ה 8י הווו ויהוו־ או
ואהה הוויה ה!ח< >1ה הוא וו! לוווי אוחו,

אלו ולווה* .ן וד*!דיי§ !111)0ינוו 91
חחאהדוח בן ןי1ני*חידייי !!ידאו, מיוווו! ואד ע
העוענוח לן י0לזל, י י1יחחימי9ווילח מודו 8לוויושוג
ולוו• ,א9ל ח8גו*וח הווילל־ לדודיו, יומין ווח
לא מומויה לווי ו*9י §8יי1וד, ג*חי־ל*ז)לו1א,

• ן ן וי הליו #ווי לקולנוע 9911 השייתה. יו!

הווליה־ וויו אילו:הין יווח גלויה הוויי־ •יוווי אלה!
לויגוה בטלי יוהיוהיה: לד לווילוחו לא>8ו8ו ן
ההילויוה, ה הוא הולוג לל החוהווח לול לווי הלוויויו
ההליאוווייו! הא וה וידד־ לועו הוד •ל אלייוח!

9*15 טי 88ד ח — 1
*יל י3וע1מ
ועומ *1
ויהיא 3 *.1יייל
| ו•3*? 1י י ¥י־מיו
¥1א0יי1

יינוי ־״־

[אהן?
1לכ 93י8 בנויא אלוו, חל
לאהל ־נהלו!
המל§דמ אליהן
וו ג1המל1
אנייו ווי *

עמש לון היו

ן! 8ן מנן ימה ן 10ןןמואוןו וע*ומ ואה־ ליוון ימי לוילה

מטג׳ט^עז׳י*-י|
!.דבס&ת&ס ־

ה-ך< 3ר? >1וז| 8יויו־ ג שליז חי ת ה טדוויזיח־ ?מ

00י 8־־עיגה 889י 3וז /אמוליוז וו 9דוו1וו־ א מו את
ווגי-הואיונומ י 9עו 3דו ויו מי חיי דוו 3י 8י וויויחו!

3יר

גול מימה מו8על 0 !960 ווו9המ 03י3ו? הוומע; 03ה

למל היהוש השיהוהי8

עליו׳?.

38 ייו״מ8לוויזיה יי&י אה הלווה־ בוטו הינימל 039 ,ל
מיהומ! ו6ייה כליול חיני־ 81 ייה כווהיאו?33 ,י 8וימאיייט־

מהווה..
לוייה ללבנון ולידוו־ 990ומאייג6ה יאל 1 4ההו 1 . 849
3אימו 8ה!א8ועומ לווין ללילו חולה אוימויומ, או ל8מ ייילאו
הוין ו^וי ממ, לעליה
:יאומ 68 הה על וויו! 3גלל
ז מוי מוו 1ווו.ע א9י?18
״ניהול 6יס 1י
לנו נח! ללוט לגג־ לעמיו. בנללייו
טבייוי־לוויויאו ו0י10ד לגמלנדיט לבבלי! ,נוליד מימיה

שידור
• יהי שהאשיטי אומף 9אימין ליקה של ,־העהוע
קולנוע מומה לגד במי-להולנוע. מיי 8מ־ ומ 8ייף לממהיי! ,נ8ינד הלילה
הוובף יו קו6ומ.

י האמון היה 6ו6לי! הימה לנו דעייה 883 ימ; *וי ההמהלה
האסוף1כס!ייט
חדוחלנו לאטוה
המהיללעל! — המהלל
וה דתחיל דעהו
גודל־ זה
לנן יד ואד זורה!
0ההו 18 מן ואו לבד יכולנו ללליע אמ הע ^0באומל יומה
§יי ה ו ^ 0ויומ 98 מהילמ הההף; !03ה וה הוף

8ון יהשלהטלהה8 9910 יי0

| י י | 2 1ייי 1יעי ^ ליוע והרו עוו העול!

כלו־ המהילמ ההההאמהמי יכדאי ל80ה אמ #העהו? המי8
בללטודל הלוווה; וה יהל>!ל *8למ ה885י יל ה9ולהימ! ויהי 6אמ

בוודאי; י י # 1 4 8ע*י 8ווא את 8ליל 1מ .6והלה נללמו
^טדי.

6ל^ ואני אהלי8ו ההנהלה ויהי3ה לעהול ואמי אני אהיל! לא
(הווה 1מן ן
0מל 11נ 1להגיל הלה 3עניין;

סייט״אחית, עאומט

חילוומימ.

לווי אוי גללי־ ללולאו •לן ו ויהיוה ההיוויח־ וחהוח•

המומנומו והה9 9א הימה 0הוייוו/־ה*ויאוון, ווויווו/
וממייייז!
<--ג18 להוייו
?ויוה אח ח 1וי3וון־
מיומה ה״י
--מיומו ^י- 1

3ול1לומ הוווייוח,
היוו,
יותף ייאותו
--או ייולווו י לווו
אבי3 9מהל 0לא?מימטי 88 וה לווי ימוא ווו אמ חיוורות.
ווידוי מ*י0מ הומייה יאיו ל מי מוי וווו! 8יו 0וויו ויווו־אלא
ו8ומ 88 ימ־ 3ו8י8ומ טולממומ,
י ^ ה היית עולוה־ אילו היו אותו לוווודיו תהת

^מימי 308מ לוי! ויוה־ ימיה ויוון אמ חיוורות לאיומן,
ו0מלי8 8יומ מיה וווו לומוו וגילוח מזח.
• וו הי ^ לו ת ד ויין־ ואשד אתה לודא ידיעות
יי 9י מחויה 9א־)3ממ 18 ויא יה* ,יוון ימאזמחיו ללוליו

99 גומ גגילמה אמה* גילמה 88 ויי! 8מ, י3ף מטייטמה 13 מומ
מגיה, ואין מהוה לה•
זאת־אואוית שהלוואה הזה הוא יילרה הריה?
אני לא גביה אומו אייית־ אבל אני גויה אמ הלוימגמיוח
י ,19 יניטממה ת מיה זבנו־ .הוא מיו יטמ 33 למ ל3יממ, ומיה
מיו! לו למ 88 יל אומה, ולמ 018 אמ מל3מיין,

מישטוה

בטדטיט י ה
ניאבו_ __
אבל _ 1

אמ1,ול ממוזל.
הלוההיט את
אלדו׳י,6ן מאמתים
מיאד לומיניט כ6גי כ1ל 6אול 1מידיוזיט. מקמל מוא טלמטיכי־מבא
לראות טיט מטיייט. לא מייממ לוו וזמו6לוז יל,בואו1לה

הון ויי לעללויו.

ולוו־ והו!לווול האהוון־!ידוה לול 8ה* והן וו
יי.ל
האווואיח 0י9
אהומו־ האוונאיה

--ווו־*ל1לן ו
--ה*׳ 1ו־ יהיה ו ו לייוול סלול)
לד יהוא
לוה לייוו
לוהוא 0
וויויו לו־ ולוו איו־ לו
יייווון 6וויויו
והדו^*יווי

יילזלו וגילמה זח מיה 018 למ; מוא נמו 3ווממ ו8ו

ללא

*ותן יץ ל8ימח־יש

כחן יי
שלגחי 3מן
חוא לחשיו 3ילולי
מבסיקח; הוא
מחשגח מידי ג 09 ילמ:
לליבה

וועומל מימלול 8מימ לוא לבה למניע ליומה. ועולמו י ל מיוטה
לזד נבעל־ אולי־ 0מו0ל;נ6יון.
ג8י יאלדמי־ לגילמל חוח הוא בממלל המיג, מיוטמי8
0מ1דמ3י ,8כמעט גמי יו 8ויו8ו, בעניין מייגוי 183ח־י
^ רהל 1ע ע 9רווקהה רו א ה?

איימי כלעט 11 ינ ד בנזיש*׳<,רד1 ,מ׳15 לט לא א־מע לי ויעוח
ט8ונ זח, אט 9י ליו מוביט יבלט לווול ילי* או אני־ לי מגינו
בכול טביה־ הגומה על־טי ללול ומנטיבול: נמנוו 3מ־ וי לא חימה
עיט במיהה.

י לוי דיריר. האורה ייול לה^שיף ולחותו!!

(וענו, ו־|ן ו

וההון §ל 8ע^ט!

בממלט 8ן־ בבל יו ד טיעול מיו 8וללילה.

((עלי וון!

— חילוץ ממות בנפאל
(המשך ם עמ 1ד ) 15
מגעילה. קראנו לה עזה כי היא נראית
כמו עזה ביום־שבת, כשהישראלים
באים לערוך בה קניות.״
לטרק הראשון יצאו יובל ונעמה
ביחד. שבועיים וחצי הם ראו טבע,
פגשו במקומיים, ערכו מסע־הכנה לקראת
הטרק הגדול, המכונה בפי כל
הטרק של האברסט. המטרה היתה
להגיע עד למרגלות הר־אברסט,
לנקודה שממנה מתחילים לטפס.
לפני היציאה לטרק הגדול נפרדו
יובל ונעמה. כל אחד מהם בחר מסלול
טיול אחר. יובל חבר לשלושה ישראלים
אחרים שפגש בטרק הקודם —

גם לא הדריך אותו. בזמן הטיול הוא
נהג לשים טיפות־יוד במים ששתה כדי
למנוע זיהום. המזון העיקרי שאותו
אכל במהלך הטיול כלל אורז ותפוחי־אדמה
מבושלים.
בתחילה חשב יובל לצאת לטרק
קטן נוסף ולחזור לטייל בתאילנד אחרי
שיסיים את הטרק הגדול. אך תיכנונים
לחוד ומציאות לחוד.
ביום שתכננו הארבעה לצאת
מקטמנדו, חש יובל ברע, ולכן נדחה
מועד היציאה ביום. למחרת לקחו
הארבעה אוטובוס שהובילם לעיירה
קטנה ששמה ג׳ירי. מצויידים בשקי־שינה,
מעילים חמים, מעט מזון ומעט

.מצאתי אותה
צביקה אייל ונועה. יחד תיכננו את
היציאה לטרק הגדול.
על־פי התיכנון הם היו אמורים
לסיים את המסלול כעבור חודש. כל
יום הליכה אמור היה להסתיים בכפר
או באזור מנוחה, המכונה ״לוג׳״ ,כדי
שיוכלו להצטייד ולהתארגן לקראת
יום המחרת.
את המסלול עשו בקצב איטי. הלכו
בכיף. האזורים הגבוהים. בהם החמצן
באוויר הוא דליל דורשים התסגלות,
לכן ההליכה היא איטית ויש צורך
בתחנות ביניים.
אחרי תישעה ימי־הליכה, חש יובל
לראשונה כי הוא חולה. החולשה אחזה
בו וההליכה קשתה עליו. באותו היום
תיכננו הארבעה להגיע לעיירה ושמה
נאמצ׳ה. זוהי עיירה המהווה נקודת
התארגנות לפני תחילת העלייה אל
מרגלות הר־אברסט. בעזרת חבריו
הצליח יובל להגיע לעיירה על־אף
קשיי ההליכה, אולם עבורו הסתיים
הטיול במקום שממנו למעשה היי

עיר מגעילה ר
בגדים, יצאו הארבעה לדרך. מזג־האוויר
היה גשום, ואף מושלג בהרים.
נודע להם כי עשרה אנשים מתו באותו
שבוע אחרי שנקלעו לסופת־שלגים
באזור.
באמצעות בחורה ישראלית שפגש
בנאמצ׳ה, שלח יובל מיכתבים לארץ,
ולזוג חברים ששהה בקטמנדו. במיכ־תבים
אלה עדיין לא כתב על מחלתו,
עדיין לא ידע עד כמה חמור מצבו.
כעבור יום התחילו השילשוליס,
חום גופו התחיל לעלות והחולשה
אחזה בו. שלושת חבריו האחרים, עימם
יצא לדרך, כבר החלו את המסלול.
סוכם שיובל יצטרף אליהם כעבור
שלושה ימים.
יובל נשאר לבדו בנאמצ׳ה חולה
וחלש. ישראלים אחרים שנקלעו
למקום טיפלו בו, עזרו לו והזעיקו את
הרופא הניו־זילנדי מבית־חולים שבקי־רבת
מקום. מדובר היה במקום הגבוה
ב־ 400 מטר מנאמצ׳ה. הרופא לא זיהה
את המחלה. הידיעה שיובל חולה עברה
בין הישראלים והגיעה גם לשלושת
חבריו.
מצבו של יובל הלך והחמיר שילשו־לים,
הקאות, סחרחורות וחום גבוה. כך
שכב שבוע ימים, עד אשר ישראלים
אחרים הזעיקו את הרופא שנית. יובל
ביקש שיפנו למישטרה המקומית
ויזעיקו מסוק שיפנה אותו לבית־חולים
בקטמנדו. ואכן נשלח טלקס למישטרת
קטמנדו, וזו הודיעה מיד לשגרירות
הישראלית במקום.
בינתיים הועבר יובל לבית־החולים
הניו־זילנדי על־גבי חמור. אומר יובל:

״ישבתי לבדי על החמור והייתי בטוח
שלא אגיע למעלה. זו עליה של 400
מטר. הייתי חלש מאוד, שילשלתי,
הקאתי, מה לא? זה היה סיוט.״
בית־החולים נמצא בגובה של 3900
מטר מעל גובה פני־הים, החמצן דליל
והנשימה קשה. בבית־החולים שהה
יובל ארבעה ימים. ביום השלישי
לשהותו שם הגיע צביקה, אחד משלושת
הישראלים שעימם יצא לטרק.
למחרת היום הגיע מסוק הפינוי.
מאוחר יותר הסתבר ליובל שהמסוק
התעכב משום שבאותה עת נערכה
בקטמנדו ועידת ראשי־מדינות״האזור.
המסוקים יועדו לצורך הגנה על ראשי־המדינות.
רק בהתערבות השגריר
הישראלי, ברוך גילעד, אצל רמטכ״ל
צבא נאפל, נשלח המסוק לחלץ את
יובל ולהעבירו לקטמנדו.

דופא ישראלי
בקטמנדו

נ ח מי ר

^ ונ מ סי ק
^ פני שיצא יובל את הארץ, הוא
/נסע למישרד־הבריאות בעפולה.
יובל רצה לברר האם יש צורך בחיסונים
כלשהם למחלות הנפוצות
במיזרח. במישרד־הבריאות נאמר לו
לקחת כדורים נגד מחלת הכולירע.
בדיעבד מסתבר כי באותה עת היתה
בנאפל מגיפה של צהבת ומלריה, אך
מישרד־הבריאות לא ידע על כך, ולכן

ך* שהתקבלה בקיבוץ בית
* ₪אלפא הידיעה על יובל, נקרא
אחיו, יואב, למזכירות הקיבוץ. יואב
מסר את הידיעה להורים. אחרי שהועבר
סכום הכסף הנידרש למישרד־החוץ
בירושלים, נוצר קשר טלפוני בין
המישפחה לבין השגרירות הישראלית
בקטמנדו. השגריר, ברוך גלעד לא ידע
על מצבו של יובל עד שהגיע במסוק
לקטמנדו. הנסיונות לברר מהו מצבו
באמצעות טלקס למישטרה בנאמצ׳ה
עלו בתוהו.
בשדה־התעופה בקטמנדו המתין
ליובל מזכיר השגרירות, אהרון רם. רם
העבירו מיד לד״ר אלי שוורץ, רופא
ישראלי, המתגורר עם מישפחתו בקטמנדו
מזה שישה חודשים ועובד בקליניקה
קנדית. הוא זיהה את המחלה
כטיפוס הבטן, והחל מיד בטיפול
אנטיביוטי.
היות והקליניקה היתה קטנה היה
צורך להעבירו לבית־מלון. המזכיר רם
והד״ר שוורץ דאגו ליובל לחדר בבית״
מלון וסעדו אותו עד מועד חזרתו
לארץ.
בדרך מקרה, לפני שעלה לחדרו
בבית״המלון, ראה יובל את זוג חבריו
הישראלים, גיא ואורנית, שלהם שלח
מיכתב שבוע קודם לכן. השניים
נשארו לטפל ביובל בזמן מחלתו. מצבו
של יובל היה עדיין חמור והמישפחה
בארץ החליטה לשלוח את אחיו יואב
לקטמנדו כדי להחזירו ארצה. שבועיים
אחרי אישפוזו חזר יובל לארץ בליווית
אחיו.
הוא עדיין נמצא בשלבי התאוששות.
חלש וחיוור הוא מביט במאות
התמונות שהספיק לצלם, מחליף
חוויות עם יואב על השבוע המשותף
שהיה להם בקטמנדו, עוד לא חושב על
הטיול הבא. רוח ההרפתקנות יצאה
ממיפרשיו. אולם גורלו שפר מגורלו
של מטייל ישראלי אחר — יורם
שפירא, שמת בתאילנד ממחלת
המלריה לפני שבוע.
במרעה מישפט
המכונית
א שמ ה!
הסניגורית ביקשה
רקחה את המכונית
מהנכה, כדי למנוע
ממנו לה שתתף
בפריצות.

אילנה אלון ₪
יעקב שטח הוא רק בן ,26 אבל חולה
במחלה הנוראה של ניוון־שרירים. מחלתו
גרמה לו לשיתוק בחלקו התחתון
של הגוף, והוא נזקק לכסא־גלגלים כדי
לנוע.
אמו, אשה קשת־יום העובדת במשק־בית,
חסכה אוכל מפיה וקנתה לבנה
מכונית, כדי שיוכל לנוע ממקום למקום
וליהנות מעט מחייו. אבל מסתבר
כי דווקא המכונית היא שהביאה על
הצעיר הנכה צרות צחרות.
בגלל נכותו ומחלתו, החל שטח מזדקק
לסמים, והפך מכור להם. חברים
משכונת־התיקווה, שם הוא מתגורר,
התחילו לנצל את חולשתו לסמים ואת
מכוניתו. הם הבטיחו לשטח סכומי־כסף,
כדי שיעזור להם להגיע למקד
מות־פריצה, יחכה להם ויעביר במכוניתו
את הסחורה הגנובה.
במשך השנים צבר שטח כמה הרשעות
בעבירות־רכוש כאלה, למרות
שאינו יכול כלל ללכת, בתי־המישפט
הקלו תמיד בעונשו של הנכה, וגזרו
עליו קנסות ועונשי־מאסר על־תנאי.
אבל בחודש יולי השנה ראה בית־ה־מישפט
כי אין די בעונשים קלים. אחרי
שהרשיע את הנכה בעבירת־פריצה נוספת,
גזר עליו בית־המישפט עונש־מא־סר
בפועל למשך 15 הורש, ועוד 18
חודשים מאסר על־תנאי. בית־המישפט
דחה את ביצוע העונש, כדי שהנכה
יוכל לעתור לנשיא־המדינה ולבקש
חנינה. אלא שיום אחד בלבד אחרי מתן
גזר־הדין נתפס שטח שוב על־ידי
מישטרת־נתניה, כאשר הוא מסייע לפריצה.
צרכים
במיטה. השופטת עדנה
בקנשטיין החליטה כי הגיע הזמן ללמד
את שטח לקח. היא קבעה כי הוא פגע־רע,
החוזר לסורו ואינו לומד מעונשי
בית־המישפט. היא קבעה כי נכות איננה
מתירה לעבור עבירות ללא עונש,
וגזרה על שטח 41 חודשי־מאסר
בפועל.
אילו היה בית־סוהר מתאים לנכים,
יתכן ששטח היה נושא את גורלו בשקט.
אבל בית־החולים של כלא א״לון

לא כל אחד כול
לקרוא מודעה !11
אזרח נכבד ,
בישראל חיים ב 8000-עוורים, מרביתם חיים מקצבאות הביטוח הלאומי וזקוקים לעזרתך.
ההכנסות ממבצע ״אור לעוור״ מ סייעו ת למרכז ולאגודותלמען העוור ליזום לקיים ולפתח שירותים
שמטרתם שיפור רמת חייהם של אלפי עוורים.
בחודש דצמבר יפקדו א ת ביתך תלמידי בתי-הספר על מנ ת להעלות תרומה למבצע״אור לעוור״ .
קבל או תם בסבר פנים יפות ותרום בעין יפה. ההכנסות מתרומות אלו קודש לרווחת העוור החי בתוכנו .
עזור להם לעזור לעצמם.
המרכז לעוור בישראל. שד׳ בן־גור יון 94 תלי א ביב טל.ו ו .54481

הבהיר שאינו יכול לטפל בחולים
כרוניים ונכים, ושטח נשלח לרצות את
עונשו בתא רגיל בכלא באר־שבע.
מאחר שאינו יכול לעבור מכסא־גל־גלים
למיטה ללא עזרה, הרי שהוא שוכב
רוב הזמן במיטתו. אם הסוהר שוכח
להביא לו את מזונו, הוא נותר רעב.
כאשר הוא רוצה לעשות את צרכיו, הוא
חייב לחכות לעזרתו של הסוהר או של
אחד האסירים, ואם אלה אינם ממהרים
לעזור, הוא עושה את צרכיו במיטתו.
חבריו״לתא אינם שמחים לחברתו
של נכה, שאינו שולט בצרכיו, והם
דורשים תמורת כל שירות שהם עושים
עבורו כסף או סיגריות.
המצב החמיר עד כדי כך, שעורכת־הדין
נירה לידסקי, המייצגת את שטח,

פרקליטה לידסקי
.וז״ 1עלובים מא!ד בלעדיה...״
ביקשה מבית־המישפט בעירעור כי
יטול את מכוניתו של שטח, ויקטין את
עונשו .״למרות שהמכונית היא רגליו
של הנאשם,״ אמרה הסניגורית לבית־המישפט
,״וחייו עלובים מאוד בלעדיה,
הרי מוטב כך מאשר החיים הנוראים
שנגזרו עליו בכלא.״
העירעור נשמע בבית־המישפט המחוזי
בתל־אביב, כאשר שטח אינו נמצא
באולם. התברר כי במרתף בית־המיש־פט,
שבו מוחזקים האסירים, אין כסא־גלגלים.
מכיוון ששטח אינו יכול להשתמש
ברגליו, ואף שוטר אחד לא התנדב
לשאת אותו על זרועותיו לאולם
בית־המישפט, נאלץ האסיר לשהות
במרתף, הדיון בעירעורו.

סקס ועסקים
ללא שותנים סמויים
אנו מספ קי ם:
* מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
* שרות לגילוי מיקרופונים
מושחלים
* מגלי מתכות
* מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בעינו
שלום עליכם ,18ת״א, טל׳ 286444
תן לחייל

טרמפ

העולם הזה 2622

ריבקה שטרום בת ה־ 20 יש
< פנים יפהפיות, שיער שחור וארוך,
עיניים גדולות ועירניות, אף סולר.
בכל זאת אין היא צעירה רגילה.
ריבקה חולה במחלת עצבים נדירה•.
בעולם כולו רק מעטים לקו במחלה הזו.
היא מרותקת למיטה, מבלי יכולת לזוז.
בחמש השנים האחרונות מתגוררת
ריבקה באלין, מוסד לילדים נכים
בירושלים. במיסדרון־הכניסה הגדול
של אלין, עשרות עגלות־נכים ועליהן
יושבים ילדים. הם מסיעים את
עגלותיהם במהירות. ילדים בני 3ו־4
מסתובבים על עגלת־הנכים שלהם
במיומנות. למרות הצפיפות הרבה אין
הם נתקלים זה בזה, עניין של נסיון.
אומר אחד הילדים :״לפעמים אני
מדמיין לעצמי שזה מישחק של
מכוניות המתנגשות בלונה פארק.־
במבט מהצד זה באמת נראה כך, אבל
כאן אין קמים אחרי המישחק.
במיטה באמיגרטיטה
ר* ין כל העגלות בולטת ריבקה
^ מרחוק. יש לה עגלה מיוחדת, מין
מיטה נוסעת. אין היא יכולה לשבת
בעגלת־נכים רגילה.
בקצה המיטה־הנוסעת שלה יש
* כ שי ר קטן ושחור. כשהיא נוגעת בו
קלות, המיטה נוסעת,
ריבקה לבושה לפי צו האופנה.
חולצה ורודה, מכנסי־טרנינג תואמים,
עגילים ושרשרות ורודים, וגם הגרביים
ורודים. נעליים אין לה. אין היא זקוקה

ריבקה על מיטתה במוכד, ליד הילדה הנכה בת־שבע

רבקה ווינה
מאמינה בדמעות
קרובי־מישפחה. פיתאום אמא עצרה
אותי ושאלה: ריבקה, למה את הולכת
כל־כך מוזר?

״כשראינו שהתנועות הללו לא
עוברות לי, הלכנו לרופאים. בהתחלה
גם הם לא ידעו מה זה. אחרי בדיקות
מרובות הודיעו לי שיש לי ניוון־
שרירים, ושהמצב יחמיר עם השנים״.

להן. היא עורכת לאורחיה סיור בבית־החולים,
מציגה בגאווה את המכשירים
השונים. במחלקת־הילרים היא צובטת,
מחבקת וקוראת בחיבה בשמות הילדים
הקטנים. היא יודעת מה הבעיה של כל
אחד כאן.
מי שמחפש סיפור סוחט־דמעות לא
ימצא אותו אצלה, למרות שיש לה כל
הרכיבים לסיפור כזה. אין בפיה פסוקים
כמו ״למה זה קרה דווקא לי?״ או ״אני
בוכה בלילות!״
״הייצר הטיבעי של האדם הוא
לחיות.״ היא אומרת .״מי שלא רוצה
לחיות, משהו אצלו לא בסדר. מכיוון
שאני רוצה לחיות, אני חייבת ללמוד
ולהסתדר עם מה שיש לי.״
לפני שבועיים היא החלה ללמוד
פילוסופיה באוניברסיטה העיברית
בירושלים. החלום האמיתי היה ללמוד
מישפטים. אך בגלל חוסר תנאים
מתאימים לנכים בפקולטה למישפטים
בהר־הצופים, נאלצה לגנוז אותו. עוד
חלום שנופץ אל מול המציאות.
הדרך לאוניברסיטה היתה קשה.
לעיתים נראתה בלתי־אפשרית. בעזרת
כוח־רצון הגיעה לזה.
״אני נוסעת לאוניברסיטה באמבולנס
מיוחד. הוא מביא אותי עד לשם.
באוניברסיטה עצמה אני מסתובבת
במיטה שלי. כן, אני יודעת שזה מושך
תשומת־לב, אבל זה לא איכפת לי. מי
שרוצה, שיסתכל. בהרצאות אני
מבקשת מסטודנטים שיכתבו לי את
החומר. אני מביאה להם נייר־העתקה.
גם אני אעזור בכל מה שאוכל למי

שיבקש ממני.״

חברותית. נורא אוהבת ללכת לגן. כמו
כולן.״
כשהיתה בת שבע, התחילו להופיע
הסימנים הראשונים של המחלה.
״פיתאום התחלתי ללכת בצורה
מוזרה, מבלי שרציתי. יצאו לי כל מיני

תנועות שלא שלטתי בהן.
״בהתחלה לא התייחסתי לזה. הייתי
ילדה קטנה, ולא הבנתי מה זה.
התעלמתי ואפילו לא סיפרתי לאמא.
״אני זוכרת את הפעם הראשונה
שבה היא שמה לב לזה. נסענו לבקר

מאוחר יותר התברר שהמחלה של
ריבקה שונה. בגלל נדירותה, כמעט
לא ידעו עליה דבר .״השם המיקצועי
של המחלה מסובך,״ היא מחייכת,
״במילים פשוטות מדובר באיזון עיצבי
לקוי, הגורם לפעילות־יתר של

אחרי שהודיעו לי, לא הבנתי מה קורה
איתי. הייתי בטוחה שזהו עניין חולף,
חלום רע שיעבור. עדיין חלמתי על
קאריירה של רקדנית. אחר־כך הבנתי
שלא אהיה, והחלומות היו צנועים
יותר. חלמתי להיות גננת.״

די ח מ מי

על עצמי!״
^ מה חודשיט אחרי שגילו את
^ מחלתה, הצטמצמו הביקורים שלה
בבית־הספר.
״התחלתי ללכת לבית־הספר רק שלוש
פעמים בשבוע. גרנו בקומה השלישית,
בלי מעלית, ולא יכולתי לרדת
ולעלות.
״בבית־הספר כבר לא הלכתי. קנו
לי עגלה, וישבתי בתוכה. הילדים
בכיתה לא קיבלו את זה בהפתעה. הם
היו איתי בכל השלבים.
״כשהמצב החמיר, לא יכולתי ללכת
עור לבית־הספר. נשארתי בבית לבד.
הייתי בהסגר ממש. לא יצאתי מהבית,
והילדים מהכיתה פחדו כבר להתקרב
אלי, וניתקו קשר.
״הביאו לי מורים פרטיים הביתה,
ובשאר הזמן קראתי ספרים, המון, מכל
הסוגים והמינים. זה מה שהיה לי
לעשות״.
ריבקה משוחחת בחופשיות על מה
שקרה לה. על הרגשות שלה אין היא
כמעט מדברת .״אני סגורה, לא אוהבת
להיפתח ולספר על מה שאני מרגישה.״
בכל זאת היא אומרת בחצי־פה:
״הייתי מקנאה בילדים האחרים. הייתי
סגורה בבית, ורציתי להיות כמוהם.״
שי כרס,

0רקדנית
^ יא נולדה בקריית־מוצקין. בת
\ 1בכורה להורים מאושרים.
״הייתי ילדה יפהפיה,״ היא נזכרת.
״תמיד, בחתונות המישפחתיות, כולם
היו מסתכלים בי, כמה שאני יפה. אמא
סיפרה לי שלא היו מורידים את
העיניים ממני.״
ילדה רגילה .״לא שובבה מדי.

* השם המרע, :,ריס טולה סוסקר
לרה ר פ1ר 10ס:

השרירים. הרופאים היו מספרים לי
בגלוי כל מה שידעו, לא הסתירו ממני
רבר.
״קשה לי לספר איך היגבתי. זה לא
היה בום של יום אחד, זה היה תהליך
ארוך וממושך, היה לי זמן לעכל את

״רק בהתחלה, בימים הראשונים

עילם: אבי ולדמן

״בהתחלה לא התייחסתי לחנזעזת המחוות, השבח׳ שזה י ע סו!׳

(המשך בעמיד )20
י י ־ 1— 1 9

_ ריבקה אינה מאמינה בדמעות

להתאחדל 10ע ן
השלום!
היום לפני 40 שנה ה חלי ט ה עצרת האדם על הק מ ת שתי
מדינות, יהודית וערבית, בארץ הזאת. מדינת ישראל קמח.
המדינה הפלסטינית, שעל הקמתה הוחלט, לאקמה עד
היום. הי א הותירה חלל ריק; חלל המת מל א במלחמות,
בשפיכות דמים, בשנאה, בגזענות. על כן הוכרז ה ת אריך
הזה כיום הסולידריות הבינלאומי ת עם בני הע ם
הפלסטיני ובתור שכזה מציינים אותו היום אנשים בר חבי
העולם.
אנו אומרים: ל א יתכן שלום, ל א תיתכן שלווה, ל א יהיה
לנו עתיד בארץ הז א ת -כל עוד ל א יזכה העם הערבי
הפלסטיני להגשים א ת זכותו להגדרה עצמית, ול הקי םאת
מדינתו העצמאית לצד מדינת ישראל.

(המשך מעמוד ) 19
ומיד היא מוסיפה. :אבל זה היה רק
כשהייתי ילדה. חוץ מזה, אף פעם לא
ריחמתי על עצמי. הבנתי מהר מאוד
שזה המצב שלי, ושאני צריכה
להתמודד איתו ולחיות עם מה שיש.
בן־אדם המרחם על עצמו לא מגיע
לשום מקום. ואני לא עושה השוואות
עם אחרים.
״אני חיה בלי קשר למה שקורה
בחוץ. אני ריאלית, רואה את הדברים
כמו שהם, וחיה אותם. כל הזמן אני
מסתכלת קדימה, הלאה, מהעבר אני
רק לומדת. אף פעם לא בכיתי על
המצב שלי.״
מדי פעם היא מפסיקה לדבר, ילדים
אחרים מהמוסד עוברים לידה,
מתעניינים במעשיה ומשוחחים איתה.
מדברים על ילדה שלא הסתדרה
במוסד, שחזרה אחרי תקופה קצרה

״מה אומרים? בדרך־כלל אני
שומעת לחישות בסיגנון של, :מיסכנה,
כל־כד יפה ונכה.׳
״שיגידו. יש גם כאלה שלא מבינים
למה אני על מיטה נוסעת, ומבקשים
ממני סיבוב. לאלה אני אומרת:
,בבקשה. רוצים להתחלף איתי?׳״

ן * שהיתה בת , 15 גיבשה
לעצמה החלשה לעבור למוסד
אלין .״הבנתי שאם אני אשאר בבית לא
ייצא ממני כלום. הרגשתי שאני דורכת
במקום, ולא מתקדמת.
״אמא ואבא נורא לא רצו שאעזוב
למוסד. אמא, כמו כל אמא, היו לה
הסיבות האמהיות הרגילות. אבא
הסכים לבסוף ואמר שאני צריכה

בז א ת אנו, חברי הנ הל ת הרשימה ה מ תקד מ ת לשלום,
קור אי ם לכל הכוחות המתנגדים לכיבוש ולסיפוח, לגזענות
ולאפליה; א ל הנהגות מפ״ם, ר״צ וחד״ש; ואל כל תנועות
השלום ושוחרי השלום, המאורגנים והבלתי־מאורגנים -
לשתף פעולה במאבק בלתי מתפשר למען שלום ישראלי־פלסטיני
ולמען שוויון זכויות לכל אזרחי ישראל, מאבק
שיתנהל בכל ה מקומות ובכל המישורים, ב כנ ס ת וברחוב,
בכל תאמת אי ה של ה חבר ה הישראלית.

הוקדמה המתקדמת ושלום
ת.ד ,31109 .ת־ א .

ריבקה בחדרה במוסד
.הימים הראשעים במוסד היו נוראים. למרוח הקשיים, החלטתי להישאר!״
לביתה ״היא היתה נורא חכמה,
אנציקלופדיה מהלכת,״ אומר אחד
הילדים, וריבקה עונה לו :״בעיניי, חכם
זה לא מי שיודע ספרים ואנציקלופדיות.
פעם הערצתי כל מי שיש לו
תואר, והוא לומד באוניברסיטה. היום
אני יודעת שחוכמה זה דברים אחרים.
צריך לדעת להסתדר בחיים. מי שלא
יודע הוא לא חכם.״

א קו ר דיוני ס טי ת
מארגנת שירה בציבור עם שיקופיות ומישחקי־חברה במסיבות תוכנית מיוחדת לימי־הולדת
טלפון ,2 2 1 0 1 7 :ת ל ־ אביב

למזכירה אל ק ט רוני ת 4

0וח 350ח 3ק

ט א 0ו! 1רותהסעלר.
ח ר חו ר,

• חי בו רסזכירהל עזני
קו• ט ל סון

טל קוית בע״ ח

אבן-גבירון* ,9 4ת״א,

0ל 2 4 1 9 1 5 ,2 3 0 9 7 1 .

״דוצים
להתחלף!״
^ שהיתה בת ,14 התחילה לפגר
^ בחומר הלימודי בצורה ניכרת.
״מישרד־החינוך אישר לי מימון למורים
פרטיים רק לשמונה שעות
שבועיות. אי־אפשר ללמוד בזמן הזה
כלום. התחלתי להפסיד המון חומר.
״גם הביקורים שלי בבתי־חולים נעשו
יותר ויותר תכופים. הייתי נמצאת
שם המון, לבדיקות, לניתוחים, לטיפולים.
בתי־החולים היו השינאה הכי
גדולה שלי. הגיע שלב שלא יכולתי
לראות עוד בית־חולים. האמת היא
שמלכתחילה לא רציתי לעבור ניתוחים
בראש. הסיכון היה גבוה, וכמעט
לא היו סיכויים להצלחה. שיכנעו אותי
לעשות אותם.
״שלושה ניתוחים עשיתי, ובכולם
התעורתי מהניתוח עם תיקוות, אך
בלי שינוי במצב. יותר לא הסכמתי
בשום פנים לניתוחים״.
לצורך הניתוחים גילחו את ראשה.
״בהתחלה הסתובבתי עם מטפחת על
הראש. התביישתי, יום אחד הורדתי
את המיטפחת מהראש. החלטת־ שאין
לי במה להתבייש, לא עשיתי שום רע.
״כן, האנשים היו מגיבים ומעירים
תמיד. אני שומעת הערות, למדתי
לחיות עם זה. פעם הייתי מגיבה. היום
כבר לא. אין לי כוח לזה.

לעשות מה שטוב לי. אני הייתי נחושה
בדעתי לעבור.
״את הימים הראשונים כאן אני
זוכרת במעורפל. היה לי בלאגן.
העבירו אותי ממחלקה למחלקה. היה
לי נורא קשה. פיתאום לעבור מהבית
המפנק, מהחדר הפרטי שלי, לחדר עם
ארבע ילדות. האמא הצמודה, שדאגה
תמיד, היתה רחוק־רחוק ממני.
״חוץ מזה גם לא הסתדרתי עם
הילדים האחרים. הייתי סנובית.
״הימים הראשונים היו נוראים.
הייתי מדברת המון בטלפון עם ההורים.
אבל למרות הקשיים, החלטתי שאני
נשארת כאן. עם הזמן גם התחלתי
להתרגל למקום, ולהכיר ילדים
אחרים.״
אז עוד לא היתה לה המיטה
הנוסעת. היא שכבה מרותקת למיטתה,
בלי יכולת לזוז .״רציתי מאוד ללמוד,
אז סידרו לי טלפון מיוחד לכיתה
בבית־ספר רגיל. ככה למדתי. היה קשה
מאוד ללמוד בצורה כזאת, ואחרי
תקופה נשברתי מזה. הבנתי שאין מנוס
ממורים פרטיים״.
לכתוב היא יכולת רק בקושי, ולכן
עברה את בחינות־הבגרות בעל־פה, גם
את הבחינה בחיבור .״בניתי לעצמי
חיבור בראש, וסיפרתי אותו לבוחן.״
את כל הבחינות היא סיימה
בהצטיינות. בממוצע.9.9 :
נוסף על לימודים היא קראה סיפרי
פילוסופיה, הגות ויהדות ,״וגם נורא
אהבתי לכתוב שירים. בהתחלה,
כשהייתי קטנה, הייתי סגורה יותר,
כתבתי על פרפרים ופרחים וקיץ וחורף.
בעיקבות כמה מיקרים שקרו לי,
שזיעזעו אותי, התחלתי לכתוב גם על
נושאים אחרים, רציניים יותר.
״אחד המיקרים שהכי זיעזעו אותי
היה של תינוק נכה, שהיה במוסד. הוא
היה בן ,3ואני אימצתי אותו. הוא היה
ממש במצב גרוע. כל יום חיברו לו לגוף

מכשיר אחר שיתמוך בו. הוא היה ממש
חנוט בתוך המכשירים. אבל בעיניים
שלו ראו רצון לחיות.
״הוא ממש שבה את ליבי. הוא היה
מוכשר, והיה לו המון שכל. אחרי כל
הטיפולים הוא נפטר. היה לי נורא
קשה עם זה.״

ך ! פני שנתיים הגיע לארץ
/מהנדס בריטי כדי לתכנן לה את
העגלה־הנוסעת. אחרי הביקור כאן הוא
הזמין אותה לאנגליה, כדי שיוכל
להתאים את העגלה למידותיה
המדוייקות.
״סידרו לי במטוס שלושה מקומות־ישיבה.
שכבתי עליהם והרגשתי נהדר.
איזה הרגשה כייפית! לא האמנתי שאני
בשמיים, זה נראה לי משהו אדיר.
להיות למעלה, רחוקה מכל העולם,
ורואה את העננים מקרוב.
״ביקרתי שם במוסיאונים ובהצגות,
זה עשה לי חשק לטייל עוד בעולם.
״היום העגלה עושה לי המון בעיות.
היא מתקלקלת לעיתים תכופות,
וגורמת לי לעוגמת־נפש גדולה. פעם,
כשלא היתה לי עגלה, ידעתי שאני לא
זזה, וזהו. עכשיו, אחרי שהתרגלתי,
כשהעגלה מתקלקלת, זו הרגשה
נוראה.
״לא מזמן התקלקל המנוע. יותר
מחודש עבר, ולא תיקנו אותו.
התקשרתי בבכי ואמרתי ששנת־הלימודים
באוניברסיטה נפתחת, ואני
לא אוכל להתחיל ללמוד בלי העגלה .
רק אז תיקנו לי אותה״.
ריבקה אומרת שהיתה רוצה לעזוב
את המוסד לדירה משלה .״אני יודעת
שזה יהיה קשה, בלי שותף לא אוכל
להסתדר. גם מבחינה כלכלית זה יהיה
לא־קל. אולי אתן שיעורים פרטיים,
וכך ארוויח כסף.
״למה אני רוצה לעזוב את המוסד?
אני כבר בת ,20 זה לא נעים להיות עם

עור ארבע בנות בחדר. אני רוצה
פרטיות, חיים משלי.
״קשה גם לחיות בסביבה של נכים.
אני מנסה כל הזמן ליצור קשר עם
אנשים בריאים. כשנמצאים עם נכים,
אז חיים כל הזמן בתוך המעגל הזה של
הנכות, לא יוצאים ממנו.״

אלוהים
* 4ל המראה המטופח שלה היא
אומרת :״צורה חיצונית היא
כרטיס־הביקור של כל בן־אדם, ובטח
של נכה. לאנשים יש רתיעה ראשונית
מנכה, ולכן חשוב לי להיראות טוב.
״אני קונה המון בגדים. תמיד כשאני
באה הביתה לביקורים, אבא צועק עלי:
,הארון שלך מפוצץ מבגדים, בשביל
מה את צריכה כל־כך הרבה?׳
״להתלבש אני יכולה כמעט לבד,
צריכה רק קצת עזרה. במשך השנים
לומדים להתגבר על הפעולות היום־
יומיות בעזרת כל מיני טכניקות.
״פעם הייתי נוהגת לבקש בקשות
מאלוהים ״,היא מודה .״היום לא. אני
לא מאמינה באלוהים. אבל זה לא קשור
למצב שלי,״ היא ממהרת להבהיר,
״נכון שחלק מאי־האמונה זה בגלל
חוסר־הצדק בעולם, אבל זה לא עיקר
הסיבה. אני הגעתי למסקנה זו אחרי
שקראתי ספרים על הנושא.״
על העתיד היא אומרת :״הייתי רוצה
להתחתן וללדת ילדים. המחלה שלי
היא לא בגנים, ואין סיכויים שהיא
תעבור הלאה. אני רוצה להתחתן עם
בן־אדם בריא. נכה אחד בבית זה
מספיק, לא?״
למרות הריאליזם, האחיזה במציאות,
גם אם היא קשה ומכאיבה,
ההתקדמות בלי שמץ של רחמים
עצמיים, האם אינה שוקעת לפעמים
בכל זאת בחלומות?
״לא! אין לי שום חלומות. יש לי
שאיפות, ואני אגשים אותן!״
לבסוף היא מוכנה להודות ״יש רק
חלום שתימצא תרופה למחלה שלי״.
ואחר־כך, בקול שקט :״אני יודעת
שלא!״

העולם הזה 2622

גס זה ...וגב

איש אחד התבקש על״ידי גלי־צה״ל להתראיין כנושא מסויים אלא
שביום המסויים בו התבקש לבוא לא יכול היה להתפנות. שלחו לו הביתה
מקליט, טכנאי ומראיין, ואמרו לו תודה.
עברו שבועיים. בחור צעיר מגלי־צה״ל טילפן לאיש לביתו, והודיע לו
שהתוכנית בה השתתף תשודר ביום שבת בשעה . 12 האיש הצטער לשמוע
זאת כי יומיים לפני השידור הוא נוסע לחו״ל. הבחור מגלי־צה״ל הבטיח
לשלוח לביתו קלטת של התוכנית.
עברו יומיים והקלטת הגיעה.
אז שאני לא אהיה בהלם, ולא אכתוב על זה?(אגב, ביררתי, שמו של
התימהוני הוא שי בן־אסולין).

חברה הזמינה אותי ללכת איתה לסניף הבנק שלה ב־ 8בערב כדי לאכול
מטעמים. ההזמנה לא היתה ברורה לי אבל הלכתי.
בנק דיסקונט, ברחוב בן יהודה, פינת שדרות נורדאו, רצה לשמח את
השכונה ואת לקוחותיו. הם ביקשו מכמה לקוחות שיש להם מיסעדות
בסביבה שיתרמו משהו לחגיגה. המסעדה לה־ס1נזונר׳ הביאה כמה מגשים
של רגים מעושנים, מיסעדת שרה שלחה סיגרים מרוקניים, מיסעדת
ש 1שנה ואורי הביאו המוני בלינצ׳ס הונגריים, והנס ברטלה, השף של
הילטון־ירושלים, שיש לו משום־מה חשבון באותו הסניף, הביא מגשים של
עוגות מדהימות.

הרבה לקוחות באו, זללו, פיטפטו ונהנו.
לא עלה ברעתי להגיד לאף־אחד שאני שייכת לסניף אחר. אבל כבר
למחרת דיברתי עם הסניף שלי ונתתי להם כמה רעיונות.
מסתבר שבנק דיסקונט הוא לא רק בנק, לא רק ידיד, אלא גם מגיש
אוכל. לא רע.

בשבת בבוקר נסענו לבקר מישהי ששוכבת במחלקה האורטופדית של
תל־השומר. נכנסנו בשער בית־החולים והתחלנו לעקוב אחרי השלטים. היו
חיצים שסימנו איפה יולדות, ואיפה טיפול־נמרץ וחדר־מיון, והמטולוגיה
ונפרולוגיה ועוד מיני אסונות, ורק שלט לאורטופדיה לא היה.
עשינו עוד סיבוב שלם, ועוד אחד, ואחרי 15 דקות התיאשנו והתחלנו
לשאול אנשים, אבל אף־אחד לא ידע. אחרי חצי־שעה של חיפושים ראינו
מרחוק אוטו של בית־החולים ועשינו אחריו הרקות איומות כדי להשיג
אותו. כשהשגנו אותו סוף־סוף ביקשנו לדעת איפא המחלקה האורטופדית,
והוא שלח אותנו לחדר־מיון, ולגמרי לא הבין איך לא ניחשנו זאת בעצמנו.
נסענו לחדר־מיון, והגענו לבניין שנראה כמו מוסיאון השואה־והגבורה.
אך גם שם לא ראינו שום שלט המורה שאכן המחלקה האורטפדית בסביבה,
אבל מכוח האינרציה המשכנו ללכת במיסדרונות הארוכים. ממש ליד
המעלית, עמוק בתוך הבניין, הופיע השלט הראשון שהסביר איפה המחלקה
המבוקשת.
האם יתכן כי המחלקה האורטופדית היא מקום סודי? אני באמת מקווה
שלא עברתי איזו עבירה ביטחונית בכותבי שורות אלו, ואולי בית־החולים
יעשה משהו לטובת המבקרים?

חיד ה

תענוגות

תסלחו לי על בורותי ועל חוסר־העידון שלי,
אבל אני מעולם לא הבנתי מדוע בן־אדם שנוסע
לחו״ל מוכן לשלם 1400 דולר במקום 400 דולר
רק כדי לשבת במחלקה הראשונה.
את הבעיה פתרה לי, בימים אלה, חברת
ססיסא״ר, ששלחה אלי מכתב ובו נאמה ״חידוש
מפנק נוסף שהנהיגה סוויסא״ר לטובת הטסים
במחלקה ראשונה — נוסעים היוצאים בחורף
מיעדים בהם שורר מזג־אוויר קר, וטסים לארצות
חמות, יוכלו להשאיר באולם מיוחד שהוקצה
למטרה זו את ...מעיליהם ומיטריותיהם, ולשוב
ולאסוף אותם בדרכם חזרה לארץ־מוצאם.״
אילו היה לי כסף לטוס במחלקה הראשונה,
הייתי משאירה בכל ארץ חמה את המעיל הישן
שלי ובארץ הקרה קונה מעיל חדש. כמה מעילים :
הייתי יכולה לקנות בהבדל של אלף דולר? אבל
ברור לי שבגלל הראש הפזרני שלי, אף פעם לא
יהיה לי כסף לטוס במחלקה הראשונה, ולכן
לעולם לא אוכל ליהנות מהאולם המיוחד שהוקצה
למעילים ומיטריות.
באיזו קלות אני מוותרת על הנאות־החיים!

שיעור: טורנדו קזנובה

הנה ידיעה שהופיעה בעיתון הארץ ביום הראשון, ה־ 22 בנובמבר . 1987

2נשים שעברו טיפול הורמונאלי ילדו
שבעה תינוקות בשני ניתוחים קיסריים
והשאלה שלנו היא:
( )1כמה היו יולדות שלוש נשים בשלושה בתי־חולים בארבעה ניתוחים?

( )2באיזה שעה תגיע הרכבת הראשונה להצטלבות בתי־החולים, ובן כמה הוא הגנרל?
הפותרים נכונה יזכו בפרסים יקרי־ערך.

ער טור מדאניך
לסלון־היופי יופי עד ברחוב יהודה המכבי
בתל־אביב עורך־דין בשם חיים רויטנברג,
ובקיצור היימי. עורך־הדין הברזילאי נטש את
מיקצועו לפני שנים אחדות, והתחיל להתמסר
ליופי. הוא עבר קורסים בדיקור־מחטים בשיאטסו,
במסכות כימוטרפיות, ובביו־אנרגטיקה, ומכל
אלה ביחד המציא שיטה משלו שמוחקת קמטים
קטנים.
בספר שראיתי שם הודו לו כמה מהנשים

מחלקה מיוחדת המטפלת בריחות־פה. למטרה זו
יצרו קשר עם רופאת שיניים, שירדה לעומק
העניין וחקרה את בעיית ריחות־הפה, והיא מציעה
לכל אחד ואחת הבחנה וטיפול אינדיבידואלי.

ף ן וחוזרים לעבודה ב־ .4מה הם עושים בשעתיים ;

4 החו מרי ם הדרושים: פילה בקד, רוטב צ ל׳ ,״1
לבן ואדום יבש, חרדל, ברנדי. מרגרינה, י מזג -
ויסטר שיר זטנס קי, ש מנ חצמ חי ת, מלח.
פורסים א ת הבשר לפ רו סו ת א חי דו ת נ קו בי
כ״ 3ס״ מ.
מערבבים א ח ריטב הצלי ע ס היינות וקס
חלק מהברנדי, ח טנ ס קו, הזיס טר שיר
והחרדל.
מ טגני םאח הפרוסות במרגרינה מו מסת.
מוסיפי םאתיתרת הברנדי ו מ צי חי ם.
מו סי פי םאת הרוטב ומב שלי םדקהעל להבה
גבוהה עדשב מו תו תפחת. מו סי פי םאת
ה ש מנ תהצמ חי תומחמ מי םדקה.

ט 1במראה עניי ם
אין לי ברירה אלא להודות קבל עם ועדה שאינני
מצליחה לקרוא ספרים בקצב שרות סירקיס
כותבת אותם ומוציאה אתם לאור. אבל זה רק אחד

היפות של ישראל על שמחק להן אי־אלו קמטים
בפנים. אולי יש בזה משהו.
במכון־יופי אחר, אלי 7ברחוב פרנקפורט בתל״
אביב, החליטו לטפל ביופי מכיוון אחר. הם פתחו

האלה? אוכלים, משמינים ומתעצבנים.
אז ממש לכבודם, פתחו ברחוב סירקין ,9בתל־אביב
מכון־כושר בשם סדי־הוב .300 .,מטרים
רבועים של מכשירי אינקביזיציה, סאונה פינית

מעורבת (הופה!) ,אולמות התעמלות ומיקלחות.
הכל כדי לעודד את עובדי הבנקים לשמור על ,
הכושר. מחיר פירסומת הוא 38 שקלים לחודש. י
אפשר לבוא כל יום.
אם אתם לא עובדי בנק, אך בא לכם לעשות,
למשל, סאונה פינית מעורבת, תגידו שיש לכם -
חשבון בבנק, אני לא מאמינה שיגרשו אתכם.

ההבדלים בין סירקיס לביני, וכולם לטובתה.
בימים אלה יצא לאור ספר הבשר השייך
לסידרת ביח־הספר לבישול. הכנת מאכלים רבים
מצולמת בספר לפי השלבים העיקריים של ההכנה.
טוב במיוחד לאלו שאומרים/ת :״יש לי את !
המתכון, אבל זה לא יוצא לי ״.כבר אמר מי שאמר:
טוב צילום אחד מאלף מילים, ויכול להיות שהוא
צדק.
עשרות מתכונים למנה עיקרית, למאכלי בקר; ,ך
עגל, טלה, כבש ועופות למיניהם.
ספר הבשר מאת רות סירקיס, מחיר לצרכן .
38.00 שקל, והנה עמוד אחד לדוגמה, כולל המת־ ;
כון וצילומי ההכנה. בתאבי,

הגברים ככינור שני במסיבה
לכבוד איש־היאכטות ימית חוגגת
18 שנים אוכל סיני וסנדלי דנוור לאורחים

בצרחר

בת ה־ , 16 תלמידת״תיכון, היתה האורחת היפה

נ| 11111x4ביותר במסיבת־הטנגו שאירגנה הדוגמנית יהודית
נגר יעקב שירזי(בתצלום לצידה) שמר עליה ממעריצים פוטנציאליים.

ריק

ראובן גרום, המסנדל התל־אביבי
לשעבר, סינדל ארבעים אורחים
במיסעדה שלו, ט״סט־אוף־סצ׳זאן,
במסיבה לציון עשר שנים לקיומה.
האורחים המסונדלים אכלו מיני
חמוצים־מתוקים וקינחו בדיברי־מתיקה,
וכדי שיהיה מקורי ומשעשע
הוא חילק לכולם עוגיות־מזל סיניות.
ציפי שביט בידחה את ידידיה
לשולחן בסידרה של חיקויים ובדיחות.
בשולחן אחר נראו גברי בנאי ואשתו
דפנה, בחברת הגשש האחר ישראל
פוליאקוב. השולחן שלהם, מסיבה
לא ברורה, היה הרציני ביותר.
בשולחן נוסף ישבו פוליטיקאים,
שהיו הכי פחות רציניים מכולם. ועל
כולם ניצחה מדלן, מנהלת המקום.
מקצת האורחים עברו למסיבת־טנגו
במיסעדה מנהטן. היחידה שלקחה
את הערב כקוריוז היתה המעצבת

מאגי דוברוביצקי.

עידית בורשטיין
בצבע אדום לוהט, גילתה

אשתו של השחקן מייק
בורשטיין, בשיער קצוץ
מיומנות בשימוש במקלות•

אכילה ס1
הברית.ק!*
עניינה באוב*

ופנה שמיו

היתה האלגנטית ביותר במסיבה.

אהובה אילן

הנחשבת כאחת מעשר הנשים האלגנטיות ביש ראל,
היא דמות פופולארית ב מסיבו ת נוצצות.
אילן היא אלמנת הפסל אלי אילן. באה בחברת בן־זוגה גידעון בנטל.

ךךוךיך | 1״ ך 1אשתו של עמי פדרמן מננ״ל רשת מלונות ״דן״.
| #1 1 1 1 1 1היא באה לבדה מגיוון שבעלה חולה בביתו.
פדרמן פותחת בקרוב בוטיק לאופנת עילית.לצידה: קלייב שלטר ידידה.

ע שירות
רסע!
ע שירים

יער פוומצינקו

אשתו של אלון פרומצ׳נקו, לשעבר מבעלי

קרובה. בעלה אלון נמצא מזה שלושה חודשים בארה״ב לצרכי עסקים.

ויתה חדנסק

1קונסולית-הבבוד של מונקו בישראל, ירשה את
התואר מבעלה. רוז׳נסקי, חובבת־האמנות,
שוחחה עם מנהל המלון, ויקטור ששון הדומה ל״דניאל פאר״ (בתצלום).

לא ברור אם נשות החברה הגבוהה
מכירות את קלייב שלטר, המייצג
את ישראל בתחרות יאכטות יוקרתית,
האמורה להתקיים בקרוב. אבל
כשאמרו להן לבוא למסיבה הן הגיעו
ואף שלטו ללא עוררין בנוכחותם.
הגברים שימשו כינור שני, אבל נראה
שאיש לא סבל מהעניין. הזוכה העיקרי
היה כמובן בעל השימחה, שקנה בערב
אחד את עולמו, בתחום הפירסום.
ומה עושות המכובדות במסיבה
כזאת? הן עסוקות בשיחות על אמנות
קולנוע ועל אופנה, ובבחינה מדוקדקת
איך נראות האחרות. תמי בן־עמי
גנבה את ההצגה מכולן, כשהופיעה
בבגד עשוי מפאייטים נוצצים ובפרוות
מינק ארוכה, והוכיחה לכולם כמה היא
שווה.

מאות אנשים זרמו לחדר הווי־איי־פי
בסינרמה למסיבת הענק שערך
רוני מאנה, אחד הבעלים, לחברתו
ימית נוי, ליום הולדתה ה״. 18
כשנולדה הנערה, נולדה בסיני גם
העיר ימית, שעל שמה היא נקראת עד
היום. בינתיים העיר נהרסה, אבל כלת
השימחה עולה כפורחת. הדוחק ששרר
במקום לא הפריע לאיש, מכיוון
שהאווירה היתד. מחשמלת.
בין ״ היפים נראו דפנה אבר־מ
וביץ ^ מנית לשעבר שבא? מניו־בחברת
בעלה
יורק לביקורי
יעל גדטלר,
לעתיד
נעךת ^ 5£ע, גי ל ^ ת ^ יי לחבר.
הילה 0 0רו ר ^ £מ ל פני
שלוש ׳ שניםךל היתה
צמודה לחבר החדש.

ן על נסיעתה הקרובה לארצות
1תצלום משמאל) ,שלא כל־כך הת•
?פגמה תיסרוק ת חד שה ומצב־רוח.

ליאת רון, הדוגמנית החטובה,
הופיעה בשימלת מיני קצרצרה.
שרית דמיר היתה לבושה כהרגלה
בשחור, ואף הרכיבה משקפי־שמש.
עדנה לוי, אשתו של הזמר אושיק
לוי, באה לבדה ולא מצאה בדיוק את
מקומה. מאות הידידים, המעריצים
והמשתחלים למיניהם נהגו עד השעות
הקטנות של הבוקר.

1ך י 1ך 1ןךןך איש״העסקים המכונה יואינג הוא חבר־קבע
. 11 1111 #1 1ב״סינרמה״ .חברתו, אני אבוטבול (בתצלום
!ו) ,היתה צמודה אליו חזק כל הערב. הם נראו מאושרים ואוהבים.

ך 1ד ך 1שהיתה מלכת״היופי של ישר־ך
1ך 1ך1
1 1 4 1 1 1 11 1אל לפגי יותר מעשרים שנה,
מתגוררת מזה שנים רבות בארצות״הברית. רינת

הפגינה נעורים ושובבות וסחפה את חברותיה
לריקוד סוער. היא עסוקה כעת בהכנת תצוגת־אופנה
גדולה של ישראל בלוס״אנג׳לס, שהיא מיוזמותיה.

ך 111ך 1| | 1^ 1 1ד הזמר הפופולארי היה אחד מהרבים שבאו לברך את נערת־הזוהר
1 1111/1 1.1 11 ימית נוי ליום הולדתה ה״( 18 בתצלום לשמאלו) .מיכאלה ברקו
(בתצלום מימין) ,הבלונדית בת ה־ ,17 פגשה במלכת״הדוגמניות שרית דמיר שחורת״השיער.

בתב 1 :הו־ או הליאב. צי ל ם: א בי זלדמן

סרס 7/07נ, ראשון שצולם נסיו
! 13000׳צנ חסססיחסח צווח
חילנושוח 301צ₪י
חושך צח 7חוססנח של:

ריציארד וו מגלם את הקיסר
ך ל 11זךך*|_ 7
.3 1פו אי \ 1( .ט?) בגיל ג. הוא בן
114 |#
למשפחה ויאטנמית המתגוררת בניו״יורק ונבחר

כאשר התלווה לאחיו, שנבחן לתפקיד ולא הצליח.
בהסרט ׳ היה ריציארד בגי בן . 5השעות הרבות
־לקורים, גרמג״לגרי הקטן עייפות רבה. תחת ממיתפרות שעבדו בלעדית אך ורק
למען הסרטה זו. שלא לדבר על
הלוגיסטיקה שקשורה היתה להזנת
הצבא הגדול הזה.
וכל המאמץ, כדי להנציח על הבד
את חייו של האחרון שבקיסרי סין, פו
אי, מי שהוכתר ב־ 1908כ״בן השמיים
ואדון עשרת־אלפים הימים,״ בקיצור,
הקיסר הכל־יכול ששלט על כל ממלכת
סין, כשהוא בן 3בלבד. בגיל 6
היה כבר קיסר לשעבר, אבל לא ידע
זאת כלל, כי איש לא סיפר לו על־כך.
חצר המלוכה ששכנה בתוך העיר
האסורה, אותה מצודה במרכז פקין
שכניסתה אסורה לזרים, המשיכה
לתפקד כרגיל, על אלפי הסריסים שבה,
מאות נשותיו של הקיסר ופילגשיו
והמוני משרתיו.
סין היתה לרפובליקה והקיסר היה
רק סמל. אך הוא נשלח לגלות כשהיה
בן , 18 שם הסיר מעצמו את מחלצות
המסורת הסינית, עטה עליו חליפות
מערביות והתנהג כנער־שעשועים מ־חוסר־דאגות.
הוא
נענה להזמנתם של היפנים

קיסר בן י8

טיגר צו, נולד למשפחה סינית
המתגוררת בניו״יורק. לפגי ש הוטל
עליו לגלס א ת הקיסר האחרון של סין, זבה כבד

שפלשו למאנצ׳וריה, והצטרף אליהם,
מתון תקווה שהם ישיבו לו את
ממלכתו. אבל עד מהרה גילה שהוא
משועבד להם, מבלי שקיבל כל תמורה.
עם תום המלחמה, אסרו אותו כוחות
המהפיכה, שלחו אותו לכלא, ואילצו
אותו לעבור חינוך־מחרש, להתוודות
על כל חטאיו ובגידותיו, וללמוד כיצד
להיות בן מועיל לחברה השיתופית
שבה הוא חי. אחרי 10 שנים בכלא,
השתחרר פו־אי, חזר לפקינג, ובשמונה
שנות חייו האחרונות עבד שם כגנן.
הוא נפטר בשנת . 1967
למין הרגע הראשון גילו הסינים
נכונות להרשות לבני המערב לצלם
את הסיפור בסין, אולי משום שהם מוצגים
בו באור אוהד ונאור, ללא תר־גילי־הסחה
דמגוגיים, שסרט הוליוודי
היה נוקט בהם.
ברטולוצ׳י אכן לקח את המשימה
ברצינות. הוא ערך תחקיר מפורט,
נפגש, בין היתר, עם אחיו של הקיסר
שחי עדיין, ונעזר בסיפרו של רג׳ינלד
ג׳ונסטון, השקיעה. ג׳ונסטון ששימש
גם כמחנכו האישי של פו אי גולל
בסיפרו זה את חייו של מי שהוא כינה
הילד הבודד ביותר בעולם. אבל לדברי
חוקרים גם קישט פה ושם את המציאות
כדי לשלב את עצמו במעמדים
היסטוריים חשובים.
לגבי ברטולוצ׳י, הסיפור כולו הוא
מעין ״אי. טי. תוצרת סין״ .״פו אי היה
כמו יצור מכוכב אחר שנחת ביום בהיר

להופיע מיספר פעמים לפני המצלמות, בסירטי פיר-
סו מת לקורנפלייקס. אלא שהעבודה בסרט״קולנוע
היא קשה הרבה יותר מאשר בסרטי״הפידסומת.

ן ך 11מ 1ך 7| 11ף *1| 1ב תפקיד המחנד הסקו טי של הקיסר, רג׳ינלד
\ 1ו #113ג׳ונסטון שכתב בזברונותיו בי ה די סי האחרון 1111 היה הילד הבודד ביותר עלי אד מות. או׳טול התכונן בשינון קינפיצ״יס. 42 4645

* <י ן להניח שהבימאי האיטלקי
ר 1ברנארדו ברטולוצ׳י גילה כבר
מנעוריו נטיה ברורה אל השמאל
הקיצוני רק משום שחשב כי פעם יצלם
סרט בסין. מצד שני, אין ספק שקירבתו
לחוגים פרוגרסיביים קיצוניים במשך
שנים, לא הפריעה לו כאשר פנה, יחד
עם המפיק ג׳רמי תומאס הבריטי,
וביקש רשות לצלם בתוך סין העממית
את הסרט המערבי הראשון שצולם שם
מעלם.
לא שהעניין הלך כל־כן־ חלק. שש
שנים עברו מאז השלים את סירטו
האחרון טתדיה של איש מגוחך ועד
שגמר את סירטו החדש ביותר, הקיסר
האחרון. חלקו הגדול של הזמן, הוקדש
למירוץ המכשולים הבירוקרט, שנדרש
כדי לפתור את כל הבעיות שהתעוררו
בדרכה של הפקת־ענק זו. אם לשפוט הן
לפי מראה העיניים והן לפי התגובות
המגיעות מאותן ארצות שבהן מוקרן
כבר הסרט מזה כחודש יהיה זה קרוב
לוודאי, סרט היוקרה של השנה.
ברטולוצ׳י, בנו של משורר אחד
(אביו היה בין הדמויות הבולטות
בשירה האיטלקית) ,ונושא כליו של
משורר אחר, פייר פאולו פאזוליני(היה
האסיסטנט שלו בסרטיו הראשונים),
הפך לצורך זה לגנרל במלוא מובן
המילה. לרשותו עמדו כ־ 300 אנשי־צוות,
מחציתם מן המערב והמחצית
השניה — סינים. מיספר הניצבים
שהופיעו בסרט הגיע ל־ 19 אלף,
ומחלקת התילבושות גייסה כ־9000
תילבושות שונות, שהובאו במיוחד

וו טאו, שהוא יליד פקינג וחסר בל
גסיון בשטח המישחק, גילס את פו
אי בגיל 15 ונבחר בשל דימיוגו הרב לשחקן הראשי ג׳וו לוו .״הקמור״.

קיסר על גלגלי ם

אופיום לקיסרית

המרגלת לטובת יפן מדיחה א ת הקיסרית לעישון

סמים, בעיקר אופיום, ודו אג ת לה תדרדרותה הנפ שית
והגופנית גם יחד. בזמן שבעלה נסחף מתחת
למיטריית-הכוח היפאנית, נשארה הקיסרית בודדה.
אחד על־פני כדור־הארץ, ולא הבין מה
בדיוק צריך לעשות כאן.״
מן הרגע שבו ניטל, בפקודת
הקיסרית הישישה צרהסוי, והוכתר
לקיסר, הוא חי במשך 15 שנים כלוא
בתוך הכלוב המוזהב של העיר האסורה.
הוא חי, התנהג, חשב וראה את העולם
מזווית בלתי־קיימת למעשה. כל מה
שקרה לאחר מכן, היה תהליך של
חינוך, של התבגרות, של לימוד. כדברי
הסינים זאת מטמורפוזה בה הופך
דראקון לאדם, קיסר לאזרח פשוט.
סרט כזה הוא כמובן אתגר מסובך
וקשה במיוחד. מצד אחד, זאת הפקת־

רךךך 1דך ן 1ך 1ך 1ךןג׳ואן צץ לבושה בכל המחלצות המסור ^
1י 11 11 11 11 #תי בציבעי האדום והצהוב הקיסריים
למרבה האירוניה, העיצוב והביצוע של התלבושות כולן נעשה במערב.

1שי דו ך כפוי כנהוג אז, הופך לזיווג רצוי בעזרת הכי-
שרון המבורך של הכלה הצעירה ואן יונג, שממתיקה
לקיסר״ את גלולת בדידותו. רואו ציו היא הכלה. ג׳וו לוו הוא הקיסר.

1צחי|־ 91ך|] 0 | 1

עם תום מילחמת-העו
\ 3 0 1 . 11/1 1 1/1לם השניה, אסרה סין
המהפכנית א ת פואי, השליכה אותו לכלא ואילצה

פו אי(ג ון לון) וואן יונג(גיואן צץ) ,שינו חזות
לחלוטין ומן התלבושות המסורתיות של אד־מוין
המלוכה עברו לבגדים מערביים, כשהם הופכים לשליטים בגלות.

קיסר פלייבוי

ענק מרהיבה, הדורשת מחקר מעמיק
מצד המעצבים והתסריטאים גם יחד.
לרשות הסרט עמדה תפאורת הקולנוע
האדירה ביותר, זו שהוליווד לא העזה
לעולם לבנות, כהגדרת ברטולוצ׳י.
תומאס, הידוע כמפיק שעוסק רק
בפרויקטים שמושכים אותו עניינית,
ולא רק כלכלית, העמיד לרשות
ברטולוצ׳י כל מה שצריך היה לשם כך.
הסינים, עצמם, היו המומים ואלה
התעניינו אצל מעצב התלבושות,
ג׳יימס אצ׳סון, מאין השיגכל־כך הרבה
תלבושות מקוריות האמת היתה שהוא
לא השיג אותן, אלא שיחזר במערב
תלבושות שמצא במוסיאונים או שגילה
את תיאורם המפורט בסיפרי התקופה.
לתפקיד
הראשי בסרט בחר ברטו־לוצ׳י,
אחר חיפושים רבים, בג׳ון לון,
השחקן הסיני־אמריקאי, שהיה הגנגסטר
השאפתן בשנת הדראקון. לון,
שגדל בלהקת האופרה מקינג הפועלת

אותו לעבור תהליך ארוך של חינוך מחדש, להסרת
התרבות הישנה שנמשך 10 שנים. לצידו, משרתו
האישי לשעבר (דניס דאן) ,אסיר מן המניין כמוהו.

בהונג־קונג, דחה הצעות מפתות
לכוכבות בעיר מולדתו והיגר לארצות־הברית,
מתוך ידיעה ברורה שיצטרך
להתחיל מחדש.
אחרי הצלחה ניכרת על בימות ני ד
יורק, כולל פרס אובי (אוסקר של
הבמה) על הופעתו בתיאטרון של ג׳וזף
פאפ, הבטיח לו הסרט של צ׳ימינו
קאריירה קולנועית מבוססת לא פחות.
ג׳ואן צ׳ן, המופיעה בסרט כרעיתו,
עברה משבר קשה קצת יותר. בגיל 18
היתה השחקנית הפופולארית ביותר
בסין העממית, כאר נסעה להצטרף
להוריה הרופאים בארצות־הברית. שם
לא הצליחה אפילו להופיע בסרטי
פירסומת, ואלמוניותה היכתה אותה
בהלם. תוך כדי לימודי הפקות קולנוע,
הצליחה להשתלב, די בקושי, בכמה
סירטי טלוויזיה, בהם היתה הסינית
הקטנה שמסתפקת במישפט אחד או
שניים. היא כמעט והצליחה לזכות
בתפקיד הנשי הראשי בשנת הדראקון

(סרט שסיפק לברטולוצ׳י כמה וכמה
שחקנים) ,אבל בסופו של דבר נדחתה
בשל המבטא הזר שלה.
אותם מפיקים שדחו אותה בשנת
הדראקון גאלו אותה קצת יותר מאוחר,
כאשר נתנו לה תפקיד בולט ב׳טאיפן.
לפי רומאן של ג׳יימס(שוגון) קלאוול,
אלא שאז הרגיזה את כל מעריציה
הישנים בסין. אלה היו רגילים לראות
בה נערה תמימה וזכה, ואילו בסרט
האמריקאי גילמה טיפוס מושחת
ומרושע. בתפקידה החדש, היא ודאי
תצליח להרגיע את הרוחות גם במולדתה.
אשר
לפיטר או׳טול, המגלם את
ג׳ונסטון המחנך, הוא לקח את התפקיד
ברצינות רבה כל־כך ער ששינן ולמד
את כל כיתבי קונפוציום וכיתבי
ג׳ונסטון לבימת ההסרטה. כיתבי
ג׳ונסטון שכנעו אותו כי ״זוהי דמות
שפשוט מתחננת לגילום קולנועי״.

עדנה פייכדו ש

בלהט
הקדוע\ה
תרז (בית ציוני־אמריקה, תל-
אביב, צרפת) -הנושא אולי אינו
מפתה, אבל הסרט הוא בהחלט
מוצר חריג, ומי שרואה את עצמו
כחובב״קולנוע של ממש, ומחפש סרטים יוצאי״דופן
ומיוחדים, ודאי שלא ירצה להחמיץ אותו.
הבימאי אלן קאוואליה מעלה את קורות״חייה של תרז
הקדושה, בתימצות מירכי, כשהוא ודאי מושפע משני בימאים
גדולים, אבל שונים זה מזה, כמי קארל דרייאר ורובר ברסון.
תרז היתה בת 24 כאשר נפטרה ממחלת השחפת 25 .שנים
לאחר מכן הכתירה אותה הכנסיה כקדושה.
בתיאור מינימליסטי הוא מתאר כיצד מבק שת תרז
(קאתרין מושה) בכל מאודה להצטרף לשתי אחיותיה
הבכירות במנזר כרמליטי. שום דבר אינו יכול לעמוד בפני
רצונה העז להיות גם היא כלתו של ישו הנוצרי, והיא מגיעה
עד לאפיפיור כדי לקבל א ת רשותו להפוך לנזירה.
משניתן לה מבוקשה, רק שאיפה אחת נותרה לה בחייה,
לראות גם א ת אחותה הרביעית עושה את הגלימה השחורה,
וגם זה ניתן לה, אחרי מות אביה. אלא שאז היא כבר חולה
אנושה.
קאוואליה מציג א ת הסיפור כאוסף של תמונות מרשימות
בקפדנות! וחומרתן, ללא שום פשרות מיסחריות ובלי שום
קריצות, לכאורה. אבל מי שחושש משעמום (ומה משעמם
יותר מאד ם טוב מדי() ,שישים נא לב למתרחש מתחת לפני

יומן החדשות

תרזה הקדושה -מתה משחפת בגיל 25
השטח. הלהט של תרז, ושל שאר הנזירות, לחזור ולשנן ללא
הרף את שיר השירים, כשהן מלטפות כל מילה בהנאה גלויה,
מרמז כי החתונה עם הנוצרי, יש בה יותר מאשר עניין רוחני,
זו היסטריה חושנית שקדושתה מוטלת בספק.
כך גם השפלות הגוף שהן כופות על עצמן, האנוכיות שבה
הן נוקטות כדי למשוך א ת כל הקדושה לפינתו, כפרה על
חטאים שהם כמעט תענוג. כל אלה רומזים על רבדים עמוקים
ומרתקים ה מס ת תרים מאחורי דוגמה קאתולית, מוצגים
בתיחכום רב, עד שאפילו הוותיקאן לא יכול לטעון כנגדם.

בדרך לישראל: קומדיה שחורה
המבוססת על סיפור אמיתי אודות שכיר״חרב
במאה ה־ , 19 שבעזרת חבורת עולם־תחתון מזה,
וגיבוי אילי־ממון אמריקאיים מזה, הכתיר את
ניקאראגואה. שם האיש הוא ויליאם ווקר ושם
השחקן, אחד המוכשרים של הבד האמריקאי
לאחרונה, אד (״קאונטרי״) האריס. בת־זוגו אינה
אלא כלת־האוסקר מילדים חזתים לאלזהים —
מרלי מאטלין. הכימאי אלכס קובס זכה בהצלחה
לא־מבוטלת, והתסריטאי רודי וולרליצר הוא
שם־דבר בקולנוע האמריקאי העצמאי.
חודש פברואר יצטיין בדיאטה
שווייצית בשלושת הסינמטקים בישראל: יוצגו
בו מיבחר של סרטים מייצגים משווייץ, אם כי
דווקא הסרטים החדשים ביותר של גדולי הבימאים
השווייצים, אלן טאנר וקלוד גורטה לא
נכללים בתוכנית.
שני אלה, שהציגו בפסטיבל־ונציה האחרון את
עמק הרפאים(של טאנר) ואם השמש לא תש 1ב
לזרוח (של גורטה) היו למעשה אכזבתו הגדולה
של פסטיבל הקיץ.
לעומת זאת יוצג ׳נאטש, סירטו של דניאל
שמידט, שהוצג בקאן בשנה האחרונה, לצד כמה

תרגילים
ב הי צ קו ק
מחלון חדר המיטות (רב־חן,
תל־אביב, ארצות־הברית) -תרגיל
היצ׳קוקי אופייני: זהות הרוצח
ידועה לצופה, משום שהצופה

מאמין לגיבור, שמאמין כי הוא יודע מיהו הרוצח. המ תח אינו
נובע מפיענוח התעלומה, אלא מן השאלה כיצד, והאם בכלל
יילכד הרוצח בידי החוק. ועוד תכונה היצ׳קוקית: הגיבור נוטל
על עצמו אחריות של אחר, ותוך כדי כך הופך בעצמו לחשוד
במעשים שלא עשה מעולם. הכימאי קרטיס האנסון כנראה
מעריך מאוד את אמן המתח המנוח.
העלילה עוסקת בארכיטקט צעיר שמתנה אהבים עם אשת
מעבידו, כאשר מתחת לחלון ביתו מתרחש הרצח. גבר מנסה
לתקוף צעירה בכיכר ריקה מאדם. האשה מ תקרב ת לחלון
לשמע הצעקות, רואה א ת החשוד שנמלט, אבל מכיוון שאינה
יכולה לספר כי היתה באותו החדר באותה השעה, מתנדב
הארכיטקט להעיד במקומה במשטרה.
העדות מפעילה מערכת שלמה של ארועים. התוקף נחשד
במעשה רצח אחר שהתרחש זמן קצר לאחר מכן, ובמעשה רצח
נוסף שקורה כמה לילות מאוחר יותר. הארכיטקט חושד
בזהות הרוצח אבל אינו יכול להוכיח, כי לא ראה אותו בלילה
הגורלי. הוא עוקב אחריו, ובסופו של דבר הופך לחשוד
בעצמו. רק כאשר הנ תקפ ת הראשונה מתגייסת לעזרתו,
והשניים פורשים מלכודת לחשוד, יוצאת האמת לאור.
למרות שהבימוי די שטחי, והרקע אינו תמיד ברור, איוספק

שחקנית רודוורד
עגבת את ההצגה

אליזב ט מקיגאוורן -בימוי שיטחי
שקרטיס הנסון מצליח להגביר בהדרגה א ת המתח לקראת
הסוף, גם א ם מדובר במידה רבה של מתח מלאכותי.
איזבל הופרט מגזימה בתפקיד הפאם פאטאל המנוגד
לתדמיתה, אליזבט מקגאוורן ממשיכה להיות חברמנית, כפי
שהיתה בצעירותה, באנ שים פשוטים, ואילו סטיב גוטנברג,
שתהילתו נשענת על סי דרת בתי־הספר לשוטרים, מזכיר כאן
דמויות חפיפיות ותמימות נוסח קוקון, אלא שהפעם נקלעת
הדמות לצרות אמיתיות.

לא בל שחוו־הוא

הוליווד בשחור (רב־חן, תל־אביב,
ארצות־הברית) -עם הצל־חד
אי־אפשר להתוובח, וסרט זד
הוא בהחלט הצלחה שהעלמה את
הבימאי־שחקן רוברט ט אונסנד מעמדת אלמוני שאפתן,
לעמדת מצליחן מבטיח. חלק ניכר מן הביקורת האמריקאית
השתתפה בשירי־ההלל לסרט הזה, בשל סיבו ת שאינן ברורות
די הצורך.
אולי הכוונות הן שגרמו לכך. ט אונסנד התכוון ליצור
סאטירה על הוליווד של היום, שהדביקה סטריאוטיפים
לכושים והיא מבק שת לחזור עליהם. זהו סוג מסוים של ניצול
והשפלה שאינו טוב יותר מן ההתעלמות שלה זכו השחקנים
השחורים בעבר.
עד כאן, הכל טוב ויפה, ואפילו נכון. אבל כאשר מתעקשים
לחזור על כל בדיחה, כל גימגום וכל נפילה, פעם אחד פעם, זה
מתחיל להיות מעייף. וכאשר ההומור הוא בערך ברמה של
קומדיה טלוויזיונית שנמשכת חצי׳שעה, זה כבר חמור.
טאונסנד עצמו מגלם א ת הדמות הראשית, מעין תערובת
של אדי מרפי וריצ׳אדד פרייאור. בסר ט הוא מרוויח את לחמו
כמלצר במיזנון של נקניקיות, אבל חולם להיות כוכב גדול
ואינו מחמיץ שום מיבחן־בד בעיר. אלא שבכל פעם הוא נתקל
שוב ושוב בדרישות מבישות הפוגעות בכבודו כאד ם שחור,
ואף אינו זוכה בתפקיד. עד אשר הוא מצליח, ביום בהיר
אחד, לכבוש את ליבה של שלישיה מגוחכת ועלובה, של

שחקן בראנדאוור
חילוקי רישת וכמעט מהלומות

ט אונ סנ ד ואן־מארי ג׳ונסון -בדיחות חוזרות
בימאי, תסריטאי ומזכירת-הפקה. ב תפקיד הראשי עליו
להתנהג כביריון הומו מעוות, מעין הכלאה משונה למדי של
סיפור הפרברים וחבורת הלוח מי ם.
ושאלת השאלות היא, האומנם יסכים גיבורנו להתפלש
בעפר תמורת תהילה, שומרי־הראש, וזוהר ההצלחה, האם
יטוש א ת חלומו להיות גירסה שחורה של בוגארט למען
הצלחה מהירה, או שיעמוד על שלו עד הסוף 3התשובה
מתמצתת בעצם קיומו של הסרט׳ הזה: הגיבור נכנע.

סרטים שהוצגו בישראל בפסטיבלים של חיפה
וירושלים (הרוצח מפלורידה, ובעיר הלבנה,
שניהם עם ברונו גאנץ) .כמו כן תוצג שורה מכובדת
של סרטים אחרים, המדגישים את אווירת
המחנק והבדידות בארץ־השוקולד.
ישנם סרטים ההופכים ללחם
פסטיבלים, למרות שבקופה דרכם קשה יותר. כזה
הוא כלוב הזכוכית. שביים פול ניומן עם קארן
אלן (שודר׳ החיבה האמרה) ,ג׳ון מאלקוביץ׳
(מות הסוכן) ורעייתו, בדמות האם של טנסי
ויליאמס, ג׳ון וודוורד. אין ספק שהאחרונה גונבת
את ההצגה גם בשליטתה המלאה על הבד כמו על
הבימה וגם ביופיה שלא הועם עם השנים.
ספינת המרד, המוצג בישראל היווה
טלטלה רצינית לכל המשתתפים בו. בהסרטה היו
חילוקי־דעות וכמעט־מהלומות בין אחד מכוכביו
הראשיים, קלאוס מריה בראנד אוור, לבימאי יז׳י
סקולימובסקי.
״אילו הייתי צעיר יותר, הייתי מפרק לו את
כל העצמות,״ הצהיר הבימאי הפולני, שהיה פעם
מתאגרף, כשנשאל על יחסיו עם הכוכב האוסטרי.
זה היה מנומס יותר ושיחק את המשתאה
1הנצחי.

י׳ יייייי עדנה פיינדו

העולם הז ה 2622

אתה !!1 ₪ ₪ש ח1
כזאת יגאל לביב

המהפכה השקטה
ב,לאומי־]יו־יורק״
תוך כמה חודשים יהיו ל מק
לאומי בניו״יורק 16 סניפים לעומת
22 כיום, ותוך כשנה נוספת ייסגרו עוד
חמישה סניפים. כ־ 160 מישרות יקרות
בבנק סגורות, וההנהלה דואגת למצוא
מקומות־עבודה חליפיים למפוטרים.

בנקאי בינו
לא לתן להכות את האסריקאים
מערך השרותים של הבנק עובר
ממקומות מרכזיים במנהטן לסביבה
יקרה פחות.
אלה הם עיקרי המהפכה השקטה
שהנהיג צדיק בינו, מאז שנטל לידיו
את השילטון בבל״ל.
האיש המופקד על הביצוע
באמריקה הוא דויד נוביק, נשיא
בנק לאומי ניו־יורק.
יורם ־! ן
אדו

ינ ה די
עסק

יורם זיו, שהיה מנכ״ל כימיקלים
לישראל, ינהל את עיסקי יוסף
ברנדר בישראל.

נוביק הגיע לתפקיד לפני ארבע
וחצי שנים, כאשר תהליך ההתפשטות
של הבנק היה בשיאו. ארנסט יפת,
קודמו של בינו, הגדיל את מיספר
סניפי הבנק מחמישה ל־ ,22 הסיסמה
היתה הפיכתו לבנק אמריקאי.
המתחרה עם סיטי־בנק או כימיקל
במשיכת לקוחות קטנים. ואילו
התוצאה היתה שמאזן הבנק לא היה או גדול ממאזני דיסקונט
הפועלים, שלכל אחד מהם היו
שניים־שלושה סניפים בלבד, ולכן
הוצאות קטנות בהרבה, ורווחים גדולים
יותר.
צדיק בינו הבין שלא ניתן להכות
את האמריקאים במיגרש הביתי שלהם.
וכפי שישראל התקפלה ממטוס הלביא,
כך נסוג בל״ל מרעיון הבנק
הקימעונאי האמריקאי. כיום הסיסמה
היא ריווחיות מעל לכל.
נוביק לקח לפני שנה חברה גדולה
של רואי״חשבון, שבדקה את כל
פעילויות הבנק, והתוצאות של
הבדיקה מתורגמות למציאות. סניף
שאינו ריווחי נסגר. סניף שריווחיותו
אינה גדולה, ואין לו סיכוי להגדיל את
רווחיו ייסגר תוך שנה. כל מישרה
בבנק נבחנה לאור ההכנסה שהיא
תורמת, וכך מבטלים עתה 160
מישרות.
שינוי אחר הוא בטול שרותים
בנקאיים לא־ריווחיים. עד כה היה
מקובל לתת ללקוח שרות גם בהפסד,
כאשר היו מרוויחים על הלקוח בעניין
אחר. מעתה ההוראה היא שאין לבצע
שום פעולה ללא תמורה מלאה.
התוצאה היא גביית מחיר מלא תמורת
שירותים, גם אם הדבר מרחיק לקוחות,
וכתוצאה מכך הופסקו פעולות
קימעונאיות רבות.
הבנק יעבור ממעמד של בנק ללקוחות
בודדים למעמד של בנק לעסקים.
חשבון עיסקי יועדף על חשבון רגיל
של מפקיד. הבחירה תבוצע על־ידי
גביית מחיר מלא וגבוה תמורת
שרותים, דבר שיעביר לקוחות לבנקים
אחרים, אמריקאיים, המטפלים בלקוח
הקטן. כתוצאה מקו חרש זה נסגרה

אמן אגם
מנהל זיו

הגדה של פסח, שיצר יעקב אגם
ונמכרה למשקיעים חסידיים בניריורק

משבר חמור כתעשיות־היהלומים בעול* נפילת הבורסה האמריקאית
והתייקרות הין היפאני והמארק הגרמני לעומת הדולר גרמו לודמצום דראסטי
בהזמנות ליהלומים. כתוצאה מכך הקטין סינדיקט היהלומים בחצי את הקצבת
חומרי״הגלם לישראל, והיא כעת בהיקף של 120 מיליון דולר בלבד.
יהלומנים רבים מסרו כי המשבר יורגש רק אחרי דצמבר. שכן עד אז תהיה
עבודה, בגלל ההזמנות לסוף השנה.

וזנות במיכוז גדול וצבא האמריקאי
חברת תדריאן,
הענק האמריקאית ג׳נראל דיינמיק,

החוחיות תגדל ב־ס507
ההנהלה הבנק האמריקאי תמכור הי־תרי־ניהול
לסניפים מחוץ לניו־יורק,
וביטל את הצורך בהנהלה הנפרדת,
ההולכת ונסגרת.
במקביל לתהליך־הצימצומים הדרסטי,
הצליח נוביק להגדיל את תיק
ההלוואות ב־ 1095 ושיפר את מיבנה
המאזן. השנה תגדל ריווחיות הבנק ב־
־ ,50*15 הן כתוצאה מהכנסה רגילה, הן
כתוצאה ממכירת נכסים.
נוביק אמר כי משבר־המניות לא
פגע כלל בבנק, שכן בנקים אמריקאיים
אינם עוסקים בניירות־ערך
בבורסה אלא ממנים סוכני־בורסה
כלקוחות. בדיקת תיקי לקוחות אלה
העלתה רק מיספר זעום של סוכני־בורסה,
שהיקף הביטחונות שלהם ירד
בצורה מדאיגה בגלל נפילת שערי־הבורסה.
בכל המיקרים הללו מכר
הבנק את הביטחונות במחיר שעלה על
האשראי שניתן.

סולל־בונה מכר שטח בירושלים
שעליו עמד בית ההנהלה המקומית.
המיגרש שבו מדובר הוא בן 11 דונם
ברחוב המלך ג׳ורג׳ .הקונים הם הרי
וילך! ,בעל מלון רמדה בישראל,
וג׳ ק צימרמן, שניהם אמריקאיים.
שיפור ניכר חל באחרונה במצבה
של סולל־בונה. מיספר עובדי

אין ביקוש להודה

מ שנו חמוד ביהלומים

יחד עם חברת־

המיליון האבוד ..סולדבוש,,
של יעקב אגם וזכו מיגושו
ביוושרים

ברנדר הוא ישראלי שעבר לאוסטרליה
והשתלט שם על תעשיות־טקסטיל
גדולות. בארץ ובאמריקה הוא
שותף לעיסקי־בנייה עם הקבלן נחום
קלקא. באחרונה רכש ברנדר חלק
במיפעל ארגמן.

שותף לעסקי־בלה

מחלקת הנאמנות האישית של הבנק,
שטיפלה בעיסקי נאמנויות של בודדים.
הבדיקה הוכיחה כי המחלקה אינה
ריווחית.
סניפי הבנק נעזרו ביחידות־שרותים,
ששכנו במרכז מנהטן. הן
עוברות עתה לשכון באיזורים פחות
יקרים, והבניינים שבהן שכנו נמכרים.
גם המיבנים של הסניפים שנסגרו
יימכרו.
צימצום נוסף — שגעון־הגדלות
בתקופת יפת הביא להחזקת שתי
הנהלות בנידיורק. הנהלה אחת של
הבנק האמריקאי, והנהלה שניה של
חצי־הכדור המערבי. לפי החוק
האמריקאי אסור לבנק במדינה אחת,
כמו ניו״יורק, לפתוח סניפים במקומות
אחרים, כמו קליפורניה או פלורידה.
כתוצאה מכך שלוחות בל״ל מחוץ
לנידיורק היו סניפי הבנק הישראלי,
ולסניפים אלה היתה הנהלה של
עשרות עובדים, ששכנה במישרדים
יקרים בלב מנהטן. בינו החליט כי

במחיר של מיליון דולר, מונחת זה שנה
במחסנים ללא דורש.
ההגדה נמכרה לחסידים באמצעות
סוכן־האמנות הישראלי גבי דברה.
היא מעוצבת בציורים של אגם, והודפסה
במאות אלפי עותקים, שנועדו
להימכר לקהל במחיר גבוה.
התברר כי להגדה אין כלל ביקוש.
הסיבה העיקרית לכך היא שהיהודים
החרדיים מסרבים לרכוש הגדות השונות
מהמקובל, וקהל אספני־האמנות
מסרב להשקיע ביצירות־אגם, בגלל
הכמות האדירה של עבודות־אגם
שהציפה את העולם.

עשויה לזכות במיכרז לאספקת
מכשיר״קשר לצבא האמריקאי בשנות
ה־ .90 היקף המיכרז הוא מיליארד
דולר. ההצעה למיכרז הוגשה בחודש
שעבר, ולצורך זה שהתה בסאן־דיאגו,
מקום מושבה של ג׳נראל דיינמיק,
מישלחת של 30 אנ שי־ תדיר אן, בראשות
המנכ״ל יגאל נאמן.
האמריקאים צירפו לעיסקה את
הישראלים בזכות העובדה שתדיראן
פיתחה מכשיר־קשר שלא ניתן לעלות
על תדריו ולהאזין להם ללא ידיעת
האיפיונים המתאימים.
ההחלטה של תדיראן לשתף
פעולה במיכרז עם חברה אמריקאית
מהווה הודאה בכישלון בתפיסה
שהביאה את תדריאן למצבה הנוכחי
הקשה. בעבר היתה חברה־הטלפונים
האמריקאית הגדולה, ג׳נראל
טלפון, שותפה במחצית מניות
תדיראן. לפני שבע שנים החליטה
הנהלת כור, בעלת תדיראן, כי לא
כדאי להעביר לחברה האמריקאית בכל
שנה 50 מיליון דולר, חלקה ברווחים,
וקנתה את חלקם של האמריקאים.
ממשלת־ישראל אישרה עיסקה זו,
אחרי התחייבות של כור למצוא קונה
זר אחר, במקום האמריקאים. התחייבות
זו לא כובדה עד היום, למרות פניות
של חברות רציניות לכור.
מאז נפסקה השותפות האמריקאית
בתדיראן, הפסיקה זו לזכות
בעבודות באמריקה, וכתוצאה מכך
י נכנסה למשבר מיבני וכספי, המאיים
על קיומה. עתה הגיעו בכור למסקנה
כי מוטב להודות בשגיאות ולהתחלק
ברווחים עם חברות אמריקאיות, אם
רוצים לזכות שם בעבודות.
החברה בארץ צומצם ב־ ,5000 איש
וזאת ללא שביתות והפרעות. מכירת
נכסים כמו חברת דיור, המיגרש
בירושלים, ועוד, שיפרה את מצבה
הפינאנסי של החברה, המקבלת עתה
עבודות על בסיס ריווחי בלבד.
ממשלת ניגריה, החייבת 40 מיליון
דולר לכולל כונה, פורעת את
התשלומים בדייקנות. באמריקה נכנסה
החברה לפרוייקט בשיקגו, ובית־המישרדים
הגדול בברונקם כבר
מאוכלס ב־ .7055 מיגרש בוול־סטריט,
שנרכש לפני ארבע שנים ב־ 18 מיליון
דולר, נמכר עתה על־ידי החברה ב־27
מיליון דולר. עיסקי אמריקה מנוהלים
מזה שנים על־ידי שמואל ארנר,
הדורש במפגיע למנות מנהל מיקצועי
לעסקים המתפתחים.
נראה כי לחברה סיכוי לצמצם את
חובותיה לבנק הפועלים, כתוצאה
מבדיקת חיובי־הריבית שחייב הבנק
את החברה. בתקופה שבה ניהלו
שרגא רוטמן את סולל־בונה
וגיורא גזית את בנק הפועלים,
נתן הבנק לחברה מימון ללא הגבלה,
אך חייב אותה בריבית של 5051.לשנה
ובהצמדה מלאה. מנכ״ל החברה מזה
שנה, אהוד שילו, דרש בדיקת
החיובים של הבנק, ועתה השיג את
הסכמת הבנק.
הארמני שדפק ישראלים שני בנקים ישראלים, בל״ ל
ודיסקונט, הפסידו יחד כארבעה
מיליון דולר בשנה שעברה בניו־יורק,
חברת״המימון הסתבכות בגלל
טיטיטישיאן. כתוצאה מהתמוטטות
החברה נגרמו הפסדים כוללים לבנקים
הישראליים והאמריקאיים, בעיקר
סיטי־בנק, בסך 15 מיליון דולר.
החברה עסקה במימון לקוחות
בהיקף של 100 מיליון דולר. כאשר
נכנסה לקשיים, התברר כי מאזנייה
זוייפו בידיעתם ושיתוף־הפעולה של
רואי־החשבון, שאישרו רישום נכסים
בשווי גדול בהרבה מהשווי האמיתי.
כך, למשל, נרשם מטוס של החברה
בשווי של מיליון דולר, בעוד שערכו
היה 100 אלף דולר בלבד. הבנקים
יקבלו מרואי־החשבון פיצוי מלא על
הפסדיהם, ולכן לא הגישו נגדם
תביעות.
קבוצת בצלאל מיזרחי
בונה באזוו
מיבנה לתעשיה יוקם באזור על־ידי
קבוצת משקיעים, הכוללת את
בצלאל מיזרחי ( )5055 ואת שלושת
אנשי־הכספים ־ שמואל פפושדו,

מנו ללון ואילן אכסלרוד —

שייממנו בחלקים שווים את המחצית
השניה.
פפושדו היה בעבר שותף של מיזרחי
בעיסקי־בנייה באילת, ועתה הוא שותף

קבלן מיזרחי
חלקים שווים
עם ללו במלון סונסטה בטאבה.
אכסלרוד היה בעיסקי־בניה בניו־יורק
וחזר באחרונה לארץ.
מיזרחי היה באחרונה במיאמי,
לשיחות עיסקיות עם שלום גניש

ומימון לוי.

1 27

הר קנובלוך בחיפה
אנ מ גלל*:גל(י גאטת; מ3י 3ן | 38 יד

פליי־מ*מ#מיי

להטגיד׳אל...
וימו־ זדד אח
ט^ליג אגולל מ 8 8ולג 1ולא לאדה אומו
איל(ל נ1ת ללד
ח אל
אידול רייימיו <5מ 4יא
אל א דאמ גלפדטמת • 34089 !(3 8 #א׳ ! 994 לא
אלי וילל לוללט

ב־ט* ־1(1
לתלב־ו אי( ם נ* 1בדמ
לאייר מ מין שנת-אהיט לאי די 01 יל פל&ה
81 ף י 3מ1ימ 8 #ל! ״
גא לחליל! לד חייג? לג 31ל1ו

נשניאי( לטיודליגדטני מ18 ן ן

ו*טתשתטוגתו 1.1מיליון?ותק־ט

גלל # 8 16.8ל( | 1י לד&וגליקל ללול ,
לא8יל לגדטניל! ליל1אל *(לד 1 *3דאל בגינו*!
גדטגיה*!; אל לוב 1ל88 ;1חל לל
1 88
י!לל גל 18
לל 38 יל! אי( 8לללי 8ל*נ 489 1איל*
לוד לל
ן ג! 3יל
8*8(3
__אללי8ן(חמ3י:111*3* 1
*גלגל; לייכניו י 4מ נינומול נד0ניל. איו (8
גל >8לול לל(8לל לאיטלניל ללודדל לאן!
13 אלגי;אללא !13
ייגיל להלגהגולה הדיוטיל ולאלגו;
רת יאט טיקל׳
נמיגדל -שמי
רת נמיגרלי
ליתומת תמפוי־מיד
מפוייד

,גגדא׳ 10108י1ו ולאן ויטלי ל6לל טט1ק
(גלני־טלל)
טלאליולאיאלל 3י(188 לל[(33:
א 1נ1י (1181 לאלי1ל
ואומן וילאו 8לא(ל
ואל!ן ...
לילי!( לין
איל! גול
לייג!ט1ואיט !(3
,13 גו!אלו ל3ל ל((אל ח8ל(3י ול אג1לל
לגדיל
.״ל אד^אנודל ל518ל 848

חיח 1119
13 ליל
ט נ1יטו; יל׳
טלם
(נלגא 4
נ״ת־טלר
יגאו! כן,
יל . 18*8
דטגילאיילגדי! כוללאפילו נמה
נאד *לוגין
יו>נ 1בל
״,גלנ?ד
!141 כזנה ית1לי( 8יאל 3לינלן ל|- 1י,

ת 943
חיו. כמנ
ל!ו חי.1
לוורמאכט!1 לטאדטוגגא מגוייט/מתגייס 8לו1
ולוא !1? !3־לוא נ יי
חרייל ב 1אלף לוגים ולא לגיא לונל(; 11*11
שנת לאתד-מכן, חוא טחליט שמלתמה זח לא
#919א(לה 441א )1לכותות חאטדילאיט
גנודטאנלי ( 1(63 גדפלו; א19י31א(ל 1נלי*8
כ!ג(י טללטל נארוול־לגליל 1א(ל 1נליי8

13 ני גטלוטלנל 81 .ל8ל לאל(
3אל לים קוטי~
לאלי־
1ט גט למל אל תאגגליל 631

לא,לולללי לגאלי לללולט ואגל
3לללללי**)ו ליולאל לגיא ...
ש 011 וליל אוניכרטיטת חיפח אני
לאוני9ד9י0ללאאליל9ילן ר
טיפרול אדנו, להיפגש?ט?מילים ואולי גט
לחפויד 8א 8אל לללל 3יח6יט 31י1 1לי

הטדינול;
אט לגל.לילל ל3((3ל = לל ל3(3ל(ל לוא
3לידל (8וללל
דיאיינלי אול! 3לי6ל וגהגדגו לליטגו גט ד 1לל!א3י;3
נשנש וני ואליו אל(!שלים י(?ידיי :0דיג*
וי* אוו! לאין לגאלו
/לא; לאן דוון א; לי איויל איו ליגוי אוו
אל: אל | :י ואוי 9 ¥98א80ל א8י! אוי ליילי
83 ליל3ל לייל 08911 (9ל 30ח אלל 83ל8ל;
:גל א!( 33(08א ואל גגי-הודי 18 טלל
.הווה למידים כל
^ 3י8ינ(ן גלי 1לא
י1כל(ו 3ליל(38א א16ד(ל 1ח!((אל ליונה;
לוו מיישוו ו §4מ
33 לי וטלו! לל\8א לווו
*?ידים
ג8י!ללגל8גילשא6יל(אינ 8י(ל 1יטטל והיתולי
(ליט

(8לי יללול; 3
אליא8מ^

--פני
^ן ללמד את הנוש
יכוליט
נ״ט שא-גט
אהם ולאתלמידיהם דאואי-פ?ט יהודי...אלו
וגול ל( ?:יו 38 ין3גי וגי לא8י8כ[8נ8ל( 3יג1
הוד. כהיטטודי(!של כדליו אנישואל את?גמי!
אט ניתן נהלל לדנל אל נדלין 8נלי להניא
נהשניי את הלי־ומה הילוהית לגילה הפהו&ית!
לגדמניה נכלל. הכל יוכדיט אל ללקט של
ללוגנוטיט נתדנות ונהיטטודיל לגל8ניל) אנל
הלקט 1ל היהוהיט ל(לל1ג1כל.

נוסע בילוש
לאני הגלל ! (1גלגל אל 0יפה 1ם ילוא היוונה!(1ד(א1ון)
ביויש נהדלון1 ,ג 1אונה לשפה
אל שיפוהושל אני ההשגלה היהוי־יל הגד־טגיל;
טייל-טשה טנללשזון־הו לנלט, ה!׳א-

15 שז־וטגי שאלט אהטן י יהלל: טפל! ל1ק1
נינשאפים, שפק אנ 11ל הילוש איטטוליל;
שפט 11 טא ,1שפק אוטוהטגלאפית!
— ! 1ליללאלת הסיכות. הילל לי גט גוונה
לידאגן טית. אגל דמותושל מנהלה
לי(לשנתי שהיא אינל 18 כדל לי נאדלנו. השי
ק?לי נטפדלמש וגול 8ללד(!((ד 1גל אלל 1ל
כתינה. גילדתי ללאה לא לק אל למותי, לייו
81י88ל 1של לגללטיו!! גי אט 81 ללניג א(ל1
מנקודת־הדאותשל לו(טגנו שלנו. לידו? ,הגי?
— : 1יו:11^ 11:111א<ז*.ו;

!8לל8ז(| לנדליו מדכאו. לכו אני פ1תה את
8י8לי יאו: 4!101 לטטליט״לאללוגיט3.ללן
הללין(831י 1הט נ-איטגיוט. אוי *8
טלטאו ל !
לולל א1ל || 0 8״88 ליט8 91(13^ 8( .ל נמהא
80 ליוט! לוויול! טלו1ו גילילוליט: אגי לוול
ללווה ואלללווה ל?גל.ואג 3גל,
לן ל3אללאן ל !ווה
טיל.1
--טטיל
גט ל88 ן טילו 1־ ולו1קא ניוידה, טלי
לל, כשאנימטאד ! נישואיישלמו 7טוו(! אגי
118 אל
לאל״83ל־־
888 יל
ללל״ל8י(8ל״...81
יי אל 8ללל
טל לי
יגלגי ההיי

לילוליי !8לוילי ל88ל ן ללי לללוגל גול יהודית וגיליתי כמה אני?נמי גדיל 118
ל;ילכו יגאהטפד?בה כל־כל.הואמכילאת
ל׳ . 18
ל 0לי;
גל ל13ל
שדי1!. הנורו1ת ולשואל 8*3 1הלמון ןי8ן מלולן ין מן
פלליאל, לאד-
= לא 3לי(8לי! 8אהדמיית.
אקלטייו! 3לליאלו
!יגגיט אליי
כיוניט, כחיפוש מ-כמניט, להיפוש . .
קיט, ככיקודיט כבתי-קניול; 313 ילי1ל לי[ ,
מט? הרפתתאות שנו שילבתי גט את ילדותי
ולי; גט אני לא יליד כדלי! ,היגעתי ל?יד נו 8
טדל,ילידי ;8גליל״לטפד ל8ו ה8 והידגשתי כה זר ול
ילולאילאלי 8ל
״ן אגיא8
טטיללי^מימווייאון אויאוי״לו
מיל כשנ ומגזמהיה יזכור! זה
ת!10485
399ל
!לילולי; ואלמ וליל לז8 133 גילגגלג
ו> ו ל
ח3 3
גגי.לי!
ול.גילגגלג
קי ל

ול 1יל 91ל

גלוטל, לול. 1
גלולה; אגי גט וו3ל וגאולה וגל לי! לי !3איול

1ל א 8לאיגייט. לולי ויללו טילו ל!8א ה?י*

נייט המומל׳ן כיותר. התכדדשהיה וה אדט בשט
¥1שיל; לוא טי6ל 3י ולואיל ג8ללל; אהר-כך
נוד? לי והוא יהודי. נמלט לאהוד נדמה לי
ו3גלל לטי8ול מן ן ל 88 ילן ל ולו וללן י3ול
1ל81 אן ל 8לא אלל אל לאתי לחגטדל לאלה
הקודאיט :״היהודיט לטא 18 נל 1ל גדמניל״ וטי־טמל
גאויל ילואלו; א6ילו אל לן י 10ל לול אל
ויל ליגגטתי לטפד אלמנ1לט!1ן;
ד״דשיה
ש!גת נתפלתת לא־דגילת .־־
41,000א(אגן יש. יגאל
גדשניש, לוינלש 14410101

111131 *1813 על יחזדיס
לט8ל אל *לל *8148 לוויא אולי אללאוי אימלוממיל 1814 לי!ללוול אליו 11383 ליללול

א1גי3ד8יטת ויול, גדאוכליקח לאדלאלית וטאל3

ס1ווי תרא שוו ח

0יי1ץ

011011

^ 10י 10י י *1013111^ 1111* 1

8 0 0 *1 0 1 8 0 0 1 1 3 0י* 0 1״ 9 1 1 1י מ 1 )^1 0 ,ניש 1א ל 1 .ח ו
?* 0ן 0 1 1 0 1 0 1 0 0 0 0 *1 0 1 1 * 0 1 1 *0 1 1 1 8 1 8 0 0 1 8 *0 1 1 8 0 1 11

- 013*1 0 0 *0 8 1*0 0 *8 0 *0 0 1 8 0 0 1010 1 8 3 0 0 0 0
0 *010100 01000 01000א 1100 011א 10 1א 1011008
08 10*0 0 1 0סס&יך*
01ן 1 ,0 00 *00 1010 1**0 *1 ? 1ף .^ 1 0
״ 1ל(|1ל!33ל 1ללא8ללי י1לד 011103
ו*יהשלמתילדה, ובאן ככדהילהלנה יותדקשה
לגי? לאוגדות, לתומר התיאורי, לומכאתיאת
89:י !!8א!איולל ויולמ!*למ יומא!מיא 00013
!ייגוטאט אליל 3ולממ 44:3וו! אגל 8מ
שלללית אותי ביותר תיו תטלטיט תקטגיט של
ללאלל!)
;*8*11 80־ 13
ול לולי 08 לטדליו
טול לט לטלמי. לטול! ואל 8*110*0גגול 1
טונות אתתיות הכיתשלתט. מגאתי רשימת וכת
אידיטתאגית 1ל מתיללת ולוללטו! 3ונא אלד,
מקל טיולאדור,שמיכת.תיתשטאיותמיטמרשכו
מודיאתלת לנדתתת1מלתגדטניתאתרימאגדת,
1ליא ט!3ל א(לל ! 81383ל 088 אן
מאתקיט ־אל 1לט לוטלי ולא גודל =־ י
ממול;;;טל לאוות3 ,ואל לילל 10 *3813

אנטישמיות 1*110* *11
ושת לשיג לשאנת <9גאול שתדפ1נלי)1ת
אליש שילשת פיגוייש לקודגנוש תנא*
לפללא! ושולל אין וקדוגיתם, אשם .
1...זה ׳10
0 090
שאפילו לאתר
8**10400009*400948 לא
מיסו *! 1919903 ששל!
ולט8לי!מ 101 מן*מ
ןלול
וליללו3ול
-אתל;ל נייל ל!

8*3*038 *1*3ק181 גי8
טיי 86 ומי! 3 88989 ין
נמנ״מ־־*י

לקולגנית ללאווגי 8ו ל מג!
לנאגיט1 .אל א91 לל;
אגי 3000 85 שקיימת 0910 81*0יולל ג־13ג1ל
ל\!ל; .ו 8.ין למ 1ל8גי׳מ) 8אול

נאוטל 9. ללולול 831 ול! אגלנו אי! ונלמגטישמיות.
(8־ אגל נשאם שגם אין וגד לילודים(פנל
09 4104410943 1100ל 94100־־ *100 0911
שים .40*111*8134
נלון. אכל אנטישמיות יכולתלתתקייט ו 8011*00 0181891 ימולי8ו״ 111111101
אול 8*8*019 לל ,8*10089 8*00318־־
ל6גי 8**030 וילינו 111119
אל 1מו ו״ילד *;010099ל1א
1 01180 0110 00י 119001?8מ
לאם שלשדים 1880**033־ שללם אל לשו

עם 18*38

אלל י1
= 3לי 68- 8על מלמד*,
ייודען..
ל) אתח
כתייסמדנ

--ל( 1814ל8ילמ8

* 981318 8139

* 00 טיללטל

(...ל לי 60*31311010 # 009031ל3 3133א(8לי 0080111,))11
33 .08100 1**10 011130 .01100ל
לל|8ול 100־01
ל1גיא1ל־3ל 08 לי ! *188)0לי ל 10348181 ללג־
( 0101180 013 ליילא;
ואנשיו אסל אגש! שפקד 03(193 לילו־

13 831
| 8*131 אלי ל:
ניקוד בטתט?11

ש * 3ו 1331111/ז
1 !3י18
.איל §11190פ?ט?ל למטאטא למדו; לאו
לא 1ל 111*11033 1*90 31319 1303 011)039014
ן ^ לויו 1*09313 אטד! וליו ולוא טטאטא*901
טלל גלון; אול גטו 9818 990004 ליטד אומנו
934 למטאטא מלל! !מטאטא * 901 טול מוא גט
ל8טאטאליון וטטאטאי1מד.מ; .

3ל8י טל 6*939א 93 *893 ;8*918 ישן ל<!8
ל1ש 0(084 ;10*010 גל 69י 91930 9930
וגיטטנו! א 8לדאשו ניוי־אן־ם אומנו
8*318409 801.0*91009 לט 169319 לט! (לוטיו
־ אנלג* 8*09184133 אל 09*019 01910א( 9י| :03990 ;930938י 1לל 90 = 13*389 8*104301
־ 01860 לי 8480 90 83 *90.019י9 0א נ980
;99(68 391993 לטיט 05000 לנטל
מלל .

טניל; _
מנטל 11״,
... ולו 090453 == 889109
8ן 1490
!טיממזו
כא #י
... 1889318א1 09001
0:י 69**680 914
ח9340
^18 יאאדמ״9

ל9#י *8**1ליודאלי ולנו! 9 :911*031ן0ון
8*384100־ 6084 גל לאנ1יט תתשוכיט;
ולטי 0918 אתלת! לאגשיט תתושליט שלט
;8*11840
060690 9331 למדו! {00*98,לילד 84900
01008 1399ל3ל 1וגולש כ-רדמד
!,ול 100#דד
111* 0168*63
90־א | 09139109 *3*3ל 0י י לטמלומללא5

י 03011)0106
0991849 טלומינאיל מ ך
אל לגליל 4 0903 510930 443 אדדלל 430*110 .אלינ!
טל 413*6
041 813*31ל 08

01909 90613 0903 *9101 !100931 אלל אל
מי ד טדי $0111*09
י ד אנו 8*193911*9910 אל מודד לטטדוסי
ללל 8 !159841י!93 039*33 )9|* 1 *33 1309־316ז
939 9391*15*0984 198193 מל 8*39840 >1306
!01831 19נ 931 !1מ911י1 43 8ח1א 13308
19918 9331 ;196 0166*60 90669 | 903ל4
!31003 לטאטא נוללו טלי !;003693 038199
לנ 11 אל אל ה 94*10 61א93900 03״!
נושאת: פסליו התרשים של מנשת תד-שדו
90 110*4193 3*36 לדל 98 181־166 ׳09(3
1*013968

טפו טפו?ל פטליטאשר מוטבתית לתט אלמלא
כאי *16041!9 - 6 3 1 3 1*8430.69109 לתגיג6

אל טדל(אול(/איל! 110*819 לליאכיג;גללל״
03903 60*6תכגיטה ולו ;00119

גי־מניתו, אל לאי1כה וגאמדיקל ליגאלי אילו;
מאול 8לא גיאיתי ללהיט כאלה.
אשה דואת. גדאי לגשוג אל תודוש.
— אכל אני לא כתבתי מתור מלשכת אל
טוכול־לנאל. למאן לאמת, ליתל לי אוד כ(1גל:
לא!! קגת את למשקל הדל שיש כי־את־לקהל
שלנו לכל מלשקשור באולט לאלבי;
4י |ל1א(11פ 1113*111 ישו1י1,גיש:)51*11
ג*13 לש 1ילוליל.כ!1ג!לדל! יקילתיתוא 1111*8׳
שיית של י1י1שת תקד 31ת ג*1שד איל דשת
ל1גשש 13 לג. ושת לשלא ליל שלילדת יא*
לן ;148(96( 31 תיא גש תאשת שייתשת אש
ג81 שלשל שנליגש לופדשאל)יששיש לא 11־
שיש לאלה פשל1ו שתפיגש־תגפל ללוש*•
ניששיש פגדשניתשלאתל ללשששתא1לש ל־דאגאיגל.ש11א
ל11 לא טשיללל! 18998
— טפגי שאותי אניי! ללאותאת לליטטודיל
לל!־ איגילט(ליילט של לאגשיט הקטגיט שליוו
אל לאנשיט לגדוליט.
תושתות אל דייגת גששה!3של1ש אל תנ 1*1תאשלש!

— לא. לעיגי ולמלט 1 !009
ולאלי!לוי
טון __
לללגליולללאטאליימ!לולט1
נקר כשנת. 1453 אגל 13 תללליגיט 118 טל(קלי8
לפאמים לדבל ימן...
1ננל ואש, תאם יש לגלא1נום ם פיגווי נתיי
ליישיום של 11310
— כן. התלילי ע1כ לקנות את לגאדאכדת״,
אט אתל יוד? למל אגי מתכוון;
שת דא 41ן= אל׳ם ו8די אדגן־ שתאדיפו לאווג
אושת ום שגודדים .31093 אגיש1ונו!ן לאנשים
לוולד >181*3קיגגל 40 ,לודם, שדל
;401*0
אן1.1 ופאן גאתתששופל לשדלישל 101*3של 93
תדיאיון ון 3ילו:

חלת רדה ר״ 1פ1יו י י
מגטאד מאוד אל גאלט. אגיא1מי *0103 כמוכן
גדדו־ אתלת; אכלמל אומד ל!1אט לטמלגישיט
ותלנאיט 31083 גוליט׳י1ת 1ליגילתם — 318
?שי כשתתליטומת עתתליטו;
ולן 9 0113י שגם אש 31003 אין ;4910 93
גשודש -יש ויש;

11? *906 11149.ואגל 0*0910*3 0330 טטי[
אלה שגה! וכשכמותן אנו ככר מורגליט
5191093י1 60*661931 6ל 1*364100 8*845041
!הל ,6*31840 ולא לל .8413
1301־ 60מ40 913*1ל0*1*1196 3016 13*6 13
האט יש טיגה 6910314 0316 והגג׳ הדה 68413 תאתב אותת. ואט 0(396 3016 13*6.9000
= מרוא? 00111 0010ל 0(3909 9(98
0400*6! 0106091 לאלה ט10 לדיל; הגל גדול

6*8*0לאלל;

001 אגי?גל־ א־נ* 41(089 018684.0136
? 0010*3ל 1 1*9330*1*019190ל0 08438ס*884ן.
!8 03984,0 303:0**600 טן ב0*0180 00306 1
15*11 אל* לג*ל מ6ני 11*693 1*90 *008084
1 !*31896 אל כי אגי רואת ג! 83ל 0805( 31)00
לי ואלילו *0086־גדול״! ,אגי 01008 לדאגת
כ! את ;::0413*6101110966 0100 66363
דם; 083*000*90־.00 610140831
למטאטא; גט לטאטא גדיד ( !0009 דווקא

כסיזזון, ו?§ר מן גיגו גטקוריהיזו! לאט לן
במטאטאיומקר! ?ל מטיאטאח אטפיו ואילי -
סליחה עלחאטזזיההחלקיה * עיומא 50 ור -
טיאטאח, ובדומה לזה. כקיעוה; בטוח ״ור יהנלה
מהגל מעמה יה־ ממוררח גלמתיזאית אמיהיה
קמהחזה ללא-־ממורו ו!גוו תליאכיכי מזוייוי•
מטי* אסון! הגסאחימטיס קאלחמל ־מיון המיס
זח לזה ער מאייאפמר עוד להבדיל ניזיחס,
מהחוטן דמי־לו ׳*האחי ;חח לפזיר ימינה ח?ח
הוא דווקא, ולהיפך. מגלגלמאוח, זמף־המסימה
חזח!
מה אמרזו? אח 5(9 ,חסינזוו3 :מקיי1ו ג§ע3
האמרו^ח כחודו. סליהה, לא, זה ׳*5־ה לח־סיר
אחה -אנחנו עדייו גיסו,טח זאנזה ימח זה 4על
ער עבודח ;עזייזה מוח
מלא י״,
*אוו ,
1ריו8ן
יוד ומחדף ן ;?)ל^בעבוו רמוחיאוז !מח

אמו מ ממר״ י מי כעגור ומיין

מממון לטפל גו היא על יהי האגוזי•

אח אוחזו סגוהיח 3ן! ודווקא ממיס בך נטסלזו
למיסנדתו

^ ועור 3ארי3ות קמוקקגואה
האחו\1ופעס קיאו 3ה לגריות, לא האמינוו)
.קל ותז
איהמי, לוי!

אגיל זח היחמזמן -אולי לגזי עיוור מזיח
מלס! ואולי אפילו יוהף, -
יכעגור זה ! 0גחרזי לה;ואנמרירנו אה
המנהג מילק מו ירימו זרמון קניספל! אח
עימו איו אזו הייגיח לחמגי;אגלהוא לגחוהלא
עייר ענגריס•
הא; היה לזו עוה;׳והי להזיה? גון הן זה,
01 זה לחזי מזי;

?אוו חאגריו ויוון הזה
קגע אה הנהוגה הגאה יזו למוגה גגותל
המודחמל ה;והלממערכי לזו, כלומר, המערה
מל מריזה ישואל; גאו ימחו לר ה?ל חוץ
מאמד גימרוז/חאלהה,
גי יגלחי! איזו מאלה! המטאטא ; 5קקומי;!

חחפרוי ;!גר רה קדגיגב האמויקזי, ליסמיץ,
מאיול וטאלכיץ, מאריזו מאריגי והזרי מור
מחפכו לקלאסיקניס בחייה; ,כער העיארד;הה
מלו בפשטות סלדה לוחוח גגמטותו האויריס

?;יזומאליסטית, ומוליד
המיזימאליסטית,
ומילידה הססהרי הבוקע
בחוחמיו ההיחנליס״ק ו8והמ אוח? לוהוהי
פלדה אימתויימ מל 8הה כזילזול וממות
מחכהי!

העירוה בהקיפו אה חמבקו מכל עגר
הרשימו בנוכחותו חחקיפח, סילקו אח כל ממא ההפהחוה לוח בליכך

גליכר על
החעוהיהקחמות מהכגיך

ל דווקא גמאוח המניס האחרונות•
שיסו י הפי גלה הפארק הזהרה מאירלק אה כל חמי־ומי
כפיסול המודרני, וגממרי ענק, ניעג כיח! נפלא
בפשטותו מכו הו?גו קזיאי אמזיה הסיסול מל

המאה חעמריס:

ע; ביעה ה3רוזזה
כואזקוסי ע; זקו8י הזמתה
מעזגוזו מל
:ונו
הוא₪ן ה. דיוקו אקח עמוי מייש
מודיליאני, אנה לודאנקהעהפהיעס גגיעיהעץ
מלו הסעטרמיס לליעו בזוי מיקמה אחון,
איניפנקו גאשה הההווח• אחגע ואהאעיוה
מופלאוה על זומא עירו; זמיי מעמה-ידי
מאסיק, ולפהע -הפהעה־החחהעוה מל
ההעהוגה; גמר;ז חכיתו, על זכי קוקייה עץ,

ומוגי גס א; 9ווזוהיו קיו קיפיה והסוגוח
..אה קעיזה גחירהו 33 ריל

יגעול; .קיזה — .
ולס!

ליעורי־אנומ הגיח ופיוטייק מונממיס
!אגאעוה זהיר״; זקוכיח גמהכה, קורנים
הנוזה אזימ; ,הוף אריגוהיעיזיי; פעוהוח
חקהועוה גפלרח המאיימה, גד:
כלהי־אמעעיח:
כל זח כ<
גאמעעות קח־ליייר מההגה
אמעעית:
גפלרח כגגמר החיו
עועמת אדיריס והיא כמו מדהפח גין ממייס
וארץ. כאו, נ״עקחחיר מל מנמח קרימטן
מעאחי ־־
העז גיוהר, ואס הרענו -
־זיטוי העז
אח הגיטה
המחאה הגומה גיוהר כנזר טגה החפיס מפמע,
ער מכל מח מנוער עד בח כיומא זח כהחו;
הפיסול במו זתגמד געיזי.
עדיין זכורה לי היטג האכיגח הורה מהנחיל
לי תומרקיז אמר מעודו לאהחתיהאה עסרוהין
האנטי־מיליטאויסטיוה, גהעיזו אה פסליו
מאופ״זו על ירי י5הור יעיקות ברונזה מלכלי״
נמק, הזוויה קליעי תחמומת, לועי;5קלעי;
סדוה ממועוה-
?קועוה׳האיהי אוח; לגייזאלה מלסאו וקקח ואזי ,1
המכעי

כמו״יה
זוכר גסאח
פאולו כמחעי
פאולו
מל מג
קיעפס, מה 1 מגקרי ן אמזוה קזזהן געו לאוהה
כיינאלה על הפיסול ו״מיליטאריסטי׳ המוענ
ככיהו הימראלי•״ לא ע9
טרו לו לחייס?מזו, אוער
חהערן כה, כל הטיעונים וגל מלוא,כימח
הרהוחי•
הפקלי; זהיץ! אי? לא אכה

והיו קחריוה1חוח־אכ!יכ, מרה־חתעוסה על־כן
י?וריון) כאור מז 3י, יה• חן חסכו לסיסלח
_ .עועמה יהירה המכקמת להתנשא התנשאות
המעלה כזיכרוו יעירוה מל מימטרימ מיחיאל
ממי עעמו כוודאי מאיזו סקחיריה;•
נמ יעירהו הקודמת מ׳ קרימסו הניירת
כרחכח מוסיאון הל-אגיג זו
המכקמה לאזן 1ה מקולוה מלוזיוה -מהזמרה געיזי מול
ירהו הפיוטית החרמה. כמו רעה לתרנס את
׳!וניתהו קרנות! לאיהיס׳ ללמוזו מלן, או כמו
אמר! ראו ילוחות פלרה אלה. כזי־ארס מייעריס
איה; גהי למסמ כמכונוח הממרה, וקיוק ראן
איזו רוק קיי; זיהו לחחיח ראוהו חומר עעזזו...

טיי ב ת בי ט לנז ערבת
מ ״ ח הי צ1חה

אינני ממין ולקונית ; אה גל טעזוהיגס
3ן זר ר8ר סמח זלנוע^ו!;רה!_גהער_ת׳אזג

כלגר אה אשתי, דר מנוקה זלכוע! לעזיוה
רעהי, חמחיהוה מפמהח כבל החומי חמימסו
חחסרוה״חהרכוהי כימראל

מועאערהי! כזגוקיז; ונסמגקהי!,!,

!וזקרטיה אקהו קיהק זו
ור, לקויא
אוהק מזוקק זלגוע, קיקרה זוטרים שמקקרו
;יקרי לגי !מעקס8ת 83 נחהקזהק לרמוס העיקרי ורהקרוק;ירמלק!;הנזיחוקרזזיה

ורתקרו
והקו; חיעירו
קינירק עומרי; גיקג קגוף לסעסרק
מלו!)! גקיעור! קיהק זז?מאורח״ זו מככחוזהח
גמוסטה ו ו ! כיאריו לקוגסה ימראל חעליחח,
לחטוה אה ח=ק גר מגרוג׳ ?וועיחו
כקולר מלה,ץ!זי1

זיניניף לא יזווז כניס היוקרתי = אר וי
ק נאותה וערה עו״ירי חוקרת
חואע
עת ורזואח נתחיק חונקת >שראל!

אמת ה״ממיזל מלוה
מזוחחילא׳זחח׳,יי ׳״

8188 ין ריאיגן! ויוגהיאיו

סוזהוה קין ; 3ק

זייק

וזזזרו;ולו 8הור 1י!1יחיזייר אקר! 1זיר
ק88 ררי ק;1ו ילק לאירועי; הרה־ססריי;

להאר יה קרוי
זימם;ח קהעייגק -גסו לקפעי ,8יקרי החיררה
הארוגה מל טוגיטגטיס אריויס מליון אה
קסגקר גררגו כפארק קסוריק אל קגיהז, קגר
רווק* הם יס;מ עק יעירוה ״ קי סרי ה ע^זיוה
זייר לקוויק קסרזיה 9יוהר
הגיה^ י ^זגי קעזויזה ק>5יק אה 81
קזייר ואה המזה 3ק
יועי;
.1001 כלומר, היו אלה סיעיריה הגיחה

גיקאמו! ) 81 וילה, ותורת נייר

;;!;ז: אגל הלא אלה אי;; אלא קמטאטאי;
הימזי; כזילזולחרמ, יאה זאה נגר אמרזו-
;אמה, מה אזהזו חה 5חוזריו על אוה;

ר3רי !8מגוע מנוע!

ומן זו

יין למוזה ג תיג ח דגריס אלוי,

יייינהו לי יהיה קריאח נעימוווה, גי
וול־ אויגי עיהמחיוי
<< אייו אלא שיען! א^ח!
* 1נ -מקווה, מיסו לי ח סכו ט״וגט*
לתעלול התמוה טילי,

סיסול מהמס

,וו!ו .1 1 .י*ייי>מי>ס* 5יי
(ר₪רי ויוי ה מזזליז של קזזזיה הדיזזימן

המואזח אהה 3ן!ן יא!ן חראהר:
גיוזי 1084 זסההח הערוכה אדירה־טמרים

מוי
18״ ווידיומד! 1 1״ז, זדי!
וקולדר, הגופה, סיגל! וסונטאנה, גוזזאלס

קסאוהריהולקאסן!

גווגי ל חיי הרקג מ גי ץ ונעיכהי מי 3על
פזי קיר הסלרה מל ריע־ארר |רה מהזר^ר
ננווד־מחקיס עשוי קורט! ומחכה מרק מי3גהה
קעליווה;הלירק ויוערה פאטינה ז!לאק;עיכעי
ארמה) וליהוהיו המחועיס מי מילירח ומאוחר
יזהר ז?ה כגר; ירזמלי;! היכעהי לעעמי
סימאלה!
׳ אילו זיהו קיק לארח אה עועמח גילרח
ד-קורטז מל שני יועריס ענקיים אלה ע; המנע
האנושי החס מל סיגזרוהיו המיזיאטוריוה?
המוזומזטאליוה מל פיקאקו, גי אז קייזו זוגי;
גיעירה הגהן לה ניוהר מזוערה כמאה מלזו
?מוזוק ון0לם ןל.

לראוח 3ק; יעירוה מ3או לקהקוע גוזר וולקן
קסילקסק ואיסוהיו! הקיק 3ווזחו מל הוסרקיו
;קורק 3אמר החיק, יעירוהיו ארק קקגיאו
הממי מאוהו 3יקמ לקעגיר-
וכרומח תמיר אזכור ל;ו3ק אה יאכזיף
הסחוההוה מל יקיאל מסי 3ק! ראיהי גראמיה
מזוה קקסימיו אה גיסו קהיגר המוכהק להור
אסזי המ״ק! גאז קוהיי מסי אח ;3יעיח
אעגעיהיו קאזימיוה! קאימין ה כיוהר! גסקייה
מזיח קקסימי; 3קר מסי לועיל 3קרמ גרזל!

ונ ץ

עוון!

יא; איזזי טועח חיא ז; יזמגה או ימ3ח
גמועעה קגגר חעגרי, כמדיר לגיהכי־עה, מ;
קנעח איזח ניהנ״עה יזגו 3ת;ין ח סממלהיה!
לאקייתיגוהג רגריגאלחלולא
לגווג׳ לו
לייגיגיץ! סח יגותה מל זו למפוט
ועתו לסרוג׳ גמעתו אותו ומגסותו׳
ז! ,3קאסגגר קוגרתי מקיא י; קגרת קגי
קזאסזייג מל תיאורו! ?קגיסק״ — מניאק גזגות
תרומתק קזרולק למקואות קעגרית-

ונ ק ר!

!88-8

י 191

_ 8ן ףיי!זי 1מימיתי!

כירי קנזי; קאוחגי! ליערות מ מ #ן לק מהילי; מ ו 13) #ימי קט״וןמו ; גקרומח!;רטט
גירי ילריס, תעורותיקזטיעח מלקרזיחקייסה בהייולר ילדים, גל קהגילוה על קארץ קיריקק,
גל מירי י י #ת -מק ק; וקי !3דאו א ל ! ויילוו וק שי איש ממוריה קטנע, קחגרק מנוערה
־ ז עלחטכע, קעוקזי גמייריו עץ?

וקינה לסחע הפנימה עס ״עקרוחיר מל
מזמקה קדיממן, הן ג׳רחכה מלפני מוסיאון חלל
אגיג וקו גחוך אולמוה החעוגח. עלי לחויות: חן
חיכו כי מייד גאוחה עועמה מהטמה מגה חמתי
הור גדי כיקיר גהעונה הפיסול הנפלאה נכאזל.
לסהע נהנמך הכל סגיג• חאמירח השטוחה,
כגיכול, מל אותה שילדת קורטן אדירה
— הממממת על פי יי; ליייור לוחות

מירייו לזזן״מי; ולהקיו -פמטה את העורה

הסחמיהה האופיינית לה כהרך־כלל ולכמה את
עורהה מל אוהה סינורה נייר בעלת כומר
קומוגיקאטיכי אנומי כל בך. והינק נתקיימה
המימאלה• ממדי הענק היו לזעקת מכר אדירה.
חומות הפלחה חמונומנטאלייס הפכו כמזע

כל;ר, ממסעת׳ על חיקוריס החוזריס
כן אה המולדת האכורח, כל הסיסוריס
על סראי־הארס העוקייס עעיט כמעורעוח תרע״ו־הרע ״ ן ו!קרוחואימייחמוחר
על כניין הארץ הנממה, כל מה שנאמר, על ארוני חמרכר ויוערו!
מה הס לעומת כחור לעתי,
המולדת?
שעכי ממוריה המגע מתנוסס כנאוזה ז חולעהו, העוקר כמרץ רב עץ ועוד עץ מאדמת !רו
יזו -שמא

11111ו־ו 1.1ו׳ו )11111ז11־1

לא חשבתי ואמרתי — בסדר, אנסה.״
כשהתגייס בירון למישטרה, אמר
שהוא רוצה להיות בלש. הוא נשלח
לתחנת־השכונות בשכונת־התיקווה.

סיפר דויד בירון:
יחידת־הבילוש של התחנה אמורה
לכסות את כל סוגי הפשע המתבצעים
באיזור. עיקר הפעילות שלנו היה בתחום
הסמים, מאחר והאיזור הוא אחד
המוקדים העיקריים של מכירת הסמים
בארץ. הכוונה לסמים קשים.
התרכזנו בפיצוח תחנות־סמים, גני־בות־רכב
וגניבות מרכב. ברוב המיק־רים
הצלחנו לחשוף את הגנבים. כולם,
כך התברר, היו קשורים לסמים. בדרך-
כלל — גם משתמשים וגם מוכרים.
בעיניי — גם אז, וגם היום — הסמים
הם הנגע הכי חמור שיכול לקרות
לחברה הישראלית. מאוד רציתי לע־

ראש טוב. אני אפילו לא סקרן.
בעניין הסמים היתה לי טראומה:
באחת הפשיטות על תחנת־סמים זיהיתי
את אחד הקונים כחבר־ילדות. לא
ידעתי איך להתנהג. מצד אחד אני
איש־חוק, מצד שני זה אדם שהיה מאוד
קרוב אליי. עם כל ההתלבטויות שהיו
לי באותו רגע, החלטתי לפעול כאיש־חוק.
עצרתי את הבחור. הדבר הראשון
שהוא אמר לי :״לשום שוטר לא אסלח
אם הוא יכה אותי. אותך אני מבקש
שתכה אותי, אני רוצה שתכה אותי״.
לא היכיתי אותו, כמובן. עצרתי
אותו כמו את כולם. אחר־כך לקחתי
אותו הצידה ושוחחתי איתו. מה קרה
לך, למה הידרדרת, איך. הוא סיפר לי
מה קרה לו בשבע השנים שבהן לא
היינו בקשר, ואחר־כך הוא הלך, כמו
כולם, לתא־המעצר באבו־כביר.

אליו יום־יום בתקופה הזאת. הלכתי
לסוחרי סמים שהיו בקשר איתו, ואמרתי
להם, בשפה היפה ביותר: נא לא
להתקרב אליו, אם אתם לא רוצים ש־אני
אתקרב אליכם.
אין מה לפחד מסוחרי־סמים
ונרקומנים. עושים להם ״פו״ ,והם
הולכים הביתה. הם מסוכנים רק בשלב
אחד, כשהם זקוקים לסם, ואז הם
יכולים לעשות הכל. הם יעשו הכל,
אבל בכל מצב יש להם רתיעה מאנשי־מישטרה.
הם ישמרו מרחק מהם.
שנתיים אחרי זה, החבר נמצא איתי
עדיין בקשר. הוא כבר לא משתמש
בסמים, אבל לצערי הוא התחיל, חודש
אחרי הגמילה, לשתות אלכוהול בכמויות.
כיום הוא אלכוהוליסט.
נהגנו לבקר בדירות באיזור כפר־ש־לם
ושכונת־התיקווה, שבהן, לפי המי-

..תכסח* את דרנעוו בסמים 70 ...אחוז ממבד־הרירה בתדאביב הם
צרכני קוקא .!,זוהו אוגוב הוציא חבילת־סם מהגוב שרו ...השעם
איש־מישטוה בוואדי, שבננו עריו קטשוב והנחנו דידו סכ1 - 1,
ך* וא לא מפחד משום דבר. מתים
\ 1רק. פעם אחת, הוא אומר, זה לא
כואב. הוא לא יודע למה אנשים
מפחדים. הדבר הכי מפחיד זה המוות,
ומאחר וזה קורה פעם אחת, הוא לא
חושב שצריך לפחד. אין מה לפחד. הוא
מאמין בגורל, חושב שאם מישהו צריך
למות, זה יקרה. הוא לא דתי, אבל
מאמין בכוח עליון.
דויד בירון, עוד מעט בן ,30 איש־מישטרה
עד לפני ארבעה חודשים,
וכיום בעל פאב בצפון תל־אביב. הוא
רווק, גברי, נאה, מסתובב בדרך־כלל
בג׳ינס ובנעלי־התעמלות(״זאת התיל־בושת
האחידה של בלשי-המישטרה,
כך זה יצא מבלי שמישהו החליט על
.זה״ ),מעשן סיגריות בשרשרת .״מי
שמפחד לא יכול לעבוד במישטרה,״
הוא אומר ,״אני מדבר על אנשי־שטח,
לא אנשי״מישרד. אנשי־מישטרה נמצאים
יום־יום, למעשה, במצבים מסוכנים.
הם צריכים להחליט תוך שניות
כיצד לפעול. בהרבה מיקרים אין זמן
לתכנן דברים מראש. הם חשופים
לאנשים ולמקומות מסוכנים. לא יעלה
על הדעת שיאמרו לשוטר לטפס על
עץ גבוה ולעשות תצפית, והוא יגיד

שהואמפח חיפשתי
5 3א ת אבי״
ך י ירון נולד בטבריה .״הייתי ילד
* מופרע,״ הוא מספר ,״שובב כמו
כולם, אבל הרבה יותר. אהבתי להסתכן
— לטפס, ליפול. אמי היתה ממש
מיסכנה. הייתי חוזר הביתה פצוע.
בתחנת מנן־חיד הייתי קליינט קבוע.
הייתי ילד מאוד עצמאי, דאגתי לעצמי
בכל דבר.
״הורי גרושים. לא זכיתי לראות את
אבי. הם נפרדו כשאמי היתה בהריון
איתי. אחד החלומות שלי היה, מאז
ומתמיד, להגיע לצרפת ולראות אותו.
״בגיל 14 החלטתי ללכת ללמוד
בפנימיה הצבאית של חיל־הים במיכ־מורת,
כרי שבסיום הלימודים אוכל

להפליג בצי הסוחר, ואגיע לצרפת כדי
לחפש את אבי. היתה לי איזו כתובת
ישנה, שדרכה קיוויתי להגיע אליו. לא
הצלחתי למצוא אותו, התייאשתי
וחזרתי לארץ.״
דויד עבר בשירותו הצבאי את מרבית
חילות צה״ל. בהתחלה התנדב לשייטת,
אחר־כך היה נהג־טנק בשיריון,
בהמשך עבר קורנדקצינים, שירת בצנחנים
וסיים את השרות ביחידת קצין־
חינוך־ראשי, בדרגת רב־סרן.
אחרי השיחרור החליט לנסות שוב
לאתר את אביו. הוא נסע לפאריס. ואחרי
מאמצים, בעזרת מישטרת פאריס,
הצליח לאתר את הכתובת .״בדירה מצאתי
את דודתי, אחות אבי ״,סיפר
דויד ,״היא היתה בהלם, למרות שידעה
על קיומי. אמרה לי שהוא חולה, נמצא
בעיר רחוקה, ואין טעם לחפש אותו.
היתה לי ההרגשה שהיא מתחמקת,
שהסיפור לא אמיתי.
״כיום אני חושב שהוא לא היה אז
בחיים, והיא לא ידעה איך לומר לי את
זה. ידעתי ממיכתבים שלו שהוא חולה
מאוד, משהו בלב. דרו־אגב, הוא היה
קצין־בילוש במישטרת פאריס. אני לא
יודע אם עובדה זו גרמה לי להחליט
להתגייס למישטרה, אולי בתת־מודע.
עד היום אני סקרן לדעת מה איתו,
אבל לא יודע מי יכול שם לומר לי את
האמת״.

בור בנושא הזה. ככל שאתה נכנס יותר
לנושא, ומפצח עוד תחנות־סמים, אתה
רואה שבעצם אין לזה סוף. אתה קם
בבוקר ואומר לעצמך: היום אני רוצה
לפצח עוד תחנה, כדי שיהיו פחות מוכרים
באיזור, למרות שברור לך לחלוטין
שמחר בבוקר יקום מישהו אחר במקום
זה שתפסנו, וימכור. יש בזה המון
תיסכול. אבל עם כל התיסכול — אחרי
תפיסת כל תחנה אתה מרגיש שעשית
צעד אחד קדימה, אם כי בפועל,
זה לא כך.
מעולם לא ניסיתי להשתמש בעצמי
בסמים. זה לא עיניין אותי. מספיקות
לי כמה כוסיות וודקה כרי להיות ב
לפני
שנפרדנו הוא התחנן שאעזור
לו לצאת מהסמים. ביקשתי ממנו ליצור
איתי קשר אחרי שישתחרר כעבור
שלושה ימים הוא התייצב אצלי בתחנה,
יחד עם אביו. שוחחנו. ביקשתי שיספר
לי הכל — למי הוא חייב כספים
וכדומה. אמרתי שאעזור לו, בתנאי שהוא
יתייצב בתחנה יום־יום, לא ייצא
מביתו לשום מקום, פרט לתחנה, ולא
יהיה בקשר עם שום אדם מלבדי.
שמרתי עליו בזמן הקריזים. לא נתתי
לו לקחת שום דבר להרגעה, או
תחליף לסם. הוא כמעט טיפס על הקירות
מרוב סבל. בשבועיים הראשונים
הוא עבר תקופה קשה מאוד, הייתי בא

דע שבידינו, היו הנרקומנים מעשנים.
באחת הפעמים הגענו לדירה, ולפני
שנכנסנו ראינו דרך החלון ארבעה
חבר׳ה מעשנים הירואין. החלטנו
לפרוץ פנימה. כשפרצנו, הם ניסו —
כפי שהם נוהגים תמיד כאשר מפריעים
להם — לבלוע כל מה שקשור בעישון
— נייר־כסף, הסם עצמו, אריזות הסם,
הפתיל, הכל. כאשר אחד מהם ניסה
לבלוע, קפצנו על צווארו, וגרמנו לו
לפלוט הכל החוצה. אם הוא היה מספיק
כמעט לבלוע, יש שיטה בדוקה —
נותנים לו מכה בבטן, ובדרך־כלל הכל
יוצא ׳החוצה. אם האיש הספיק ממש
לבלוע, שמים אותו בתחנה בפיקוח של
אלכוהול כמקום סמים

ויד חזר לארץ, היה מחוסר(
עבודה, עדיין בחופשת־שיחרור״.
באחד הימים עברתי, לגמרי במיקרה,
ליד לישכת־הגיוס של המישטרה,
בתחנת המרכזית בתל־אביב. שם,
בחוץ, פגשתי קצין־מישטרה שהיכרתי.
תוך כדי שיחה, כאשר הבין שאין לי
תוכניות מוגדרות לגבי העתיד, הציע
שאתגייס למישטרה. אמר שחסרים שם
אנשים וצריך לתרום למילחמה בפשע.
במיוחד הוא הדגיש את נושא הסמים,

סגן בירון(מימין) ,עם סגן־אלוך רפאל שאשר
״ה״ת, ילד מופרע!״

24 שעות, עד אשר הוא פולט את
החומר. כל אחד כזה נרשם אצלנו
במחברת, שקראנו לה ״מחברת תחת״.
אחד החברה היה בלתי־מוכר לנו,
נחמד כזה, נכה־צה״ל. הוא טען שהוא
הגיע למקום במיקרה, סתם לשוחח עם
חבר. כאשר הארבעה הובאו לתחנה,
והוחלט לבצע חיפושים בבתיהם, החלטתי
— זה היה סתם עניין של אינטואיציה
— לבצע קודם־כל חיפוש
דווקא בביתו של הנחמד בבני־ברק,
בחיפוש בביתו מצאנו, בתון־ מעיל־פרווה
של אשתו 34 ,גרם הרואין, שהם
כמות מיסחרית של חומר.
כל יציאה לעבודה היתה בקבוצה
של שניים או שלושה בלשים. בפשיטה
רצינית היה מגיע כל מיחלק־הבילוש
בתחנה, חמישה אנשים בסך־הכל.
השש בפיתה
ך* יה גם מה שקראנו ״סיפור
( 1הפיתות״ .התקבל מירע שבאיזור
כרם־התימנים גר בחור מבני־המי־עוטים,
המוכר חשיש. החלטנו לבצע
תצפיות במקום, כדי לבדוק את
אמינות המידע, ולבצע פשיטה, אם המידע
יתגלה כנכון.
באותו לילה, תוך כרי ישיבה בתצפית
על גג של בית, הבחנתי בכמה
אנשים העולים לאותה דירה ויוצאים
עם פיתות ביד. זה נראה לי מוזר.
הבנתי שהסם נמכר בתוך פיתה. בדקתי
את אחד הקונים, ואכן, בתוך הפיתה,
במקום חומוס, מצאתי שתי אצבעות־חשיש.
אז החלטנו לפרוץ לאותה דירה.
כדי להיכנס לפני שהם יספיקו
להעלים את החומר, עליתי לדירה
שבקומה מעל, שבה גרו בני־מיעוטים
נוספים(עזתים קראנו להם, רוב הצרות
באות מתזשבי־עזה).
השעה היתה 2אחרי־חצות. הערתי
את הערבי מלמעלה, שנבהל מאוד,
כמובן. ביקשתי שידפוק בדלת של

השוטרים מגג של מחסן, היא ראתה
אותו וצעקה — איציק, תיזהר, מיש־טרה!
האיש הבין שגם אני איש־מיש־טרה,
וברח לתוך הדירה, כדי להעלים
את הסם״. .
למרות שהקנייה לא בוצעה, סימנתי

התחלתי לעבוד שם, אחרי שקיבלתי
אישור מהממונים עליי. בגלל צ־רות־עין
של שוטרים(תופעה יומיומית
במישטרה, שוטר לשוטר זאב, כמו ש־

בלש בירון(מגלה מחבוא נשק)
.אני חצה שתכה אותיר
השכן למטה ויבקש קצת סוכר. הדלת
נפתחה, ואנחנו פרצנו פנימה. בעל־הדירה
ניסה להעלים מה שהיה על
השולחן, אבל לא הצליח. בחיפוש נוסף
במקום מצאנו בבוידעם עוד חמישה
שקי־חשיש.
במיקרה אחר שמענו על תחנת־סמים,
רצינית ביותר, באיזור אבו־כביר.
האיש עשה הכל כדי להגן על
עצמו מפני פשיטת המישטרה, בעזרת
גדר גבוהה סביב הבית, סורגים בכל
החלונות ופלדלת. המכירה היתה דרך
חלון המיטבח, ורק לאנשים שהיו
מוכרים לו. תפסנו כמה קונים, ואחד
מהם נתן לנו את הסיסמה, שבעזרתה
אפשר היה לקנות את הסם. נכנסתי
לחצר ואמרתי את הסיסמה. הבית היה
מוקף שוטרים, שחיכו לאות הפריצה
פנימה. אשתו של המוכר עמדת אז
בחצר ותלתה כביסה. פיתאום נפל אחד

לכולם לפרוץ פנימה. אבל זה היה
בלתי־אפשרי, כי הבית היה מבוצר
ממש. ראיתי שהגג עשוי רעפים. טיפסתי
על הגג, שברתי כמה רעפים
וצנחתי לתוך הסלון. בנפילה נשברה
לי היד. בתוך הדירה היו שלושה
אנשים, שניסו למנוע ממני להגיע
לדלת ולפתוח אותה, כדי ששאר
השוטרים יוכלו להיכנס. תוך כדי
מכות איתם, עם יר שבורה, הצלחתי
לפתזח את הדלת.
שוטר לשוטר זאב
ך * וךכ די עבודתי במישטרה נפתח
( ^ מועדון הסינרמה. איתן צ׳חנובר,
לשעבר איש־מישטרה, פנה אליי והציע
,לי להיטרף אליו^לעקורת־השמי^ה על
׳המועדון .,.ף י

בעל ־ פאגגירון .
רירה במזעחן שלי גצפזן ׳תל־אסיפ > 1 1׳ 1ז

א׳ עממ׳ י /

3 1 3

לרות׳
אני שמחה לספר לכם שהפכתי
בינלאומית. בזכות השרות החדש
של רותי בטלפון כל העולם אצלי
על הקו. טוב, לא צריו להגזים,
בינתיים רק מינכן ולוס״אנג׳לס.
הראשון היה איש־עסקים גרוש, בן
, 36 שהתעניין בקול גברי ו מקסי ם
במיוחד אין מגיעים אל אחת
הכותבות אליי.

ששר כבר יש

מאוזן:
)1ירד בעונג;)3( .
)2הבררה כך שמענו, לא לעמוד
מתהת לחופה, ולהלכה
זה רע (;)4,5
)9פרי בשני זוזים (;)4
)10 אפשר לאמר לזכותו של
זה שבא מהשמאל שהוא
שם זין על הפק״ל(4ח);

פ תרון תשב צו פן
2620

)13 סוף של מאבק בסרט (;)4
)14 מר יורד מתכנית הכה 6
)15 עצה כפולה למנאף: אחרי
הלטוף בסבוב — ברח!

)17 הוציאו את המיץ מהסחטן

)18 נחש בחוש (;)4
)20 קבל מכות וזה התאים לו

)22 חלוציות עם יודיד הכסף

)24 הבית בעמק מאבני גזית

)25 רבע מניו״יורק הגיעו
לרמה (;)4
)26 מה שעושות 22 מאונך
בכל בירה (;)4
)28 קרעו אשנב לרץ הפחות
טוב (;)3,4
)29 הקוף בחר לשאול במופלא
ממנו (.)3

מאוגד:

לשקום 4,4
)6עוף ישמור מפרא (;)6
)7מוסקו אלקלעי מגלה באופן
פרטי את ״קפד ראשו״

)8אות של חקירה (;)5
)9לעקיבא לוינסקי יש בקבוץ
מען יציב (;)3,4
)11 רשע מזדנב (;)2
)12 שלישיית פרס בשקום ברוסיה

בקש חרות (;)3
הרופא הנודע סמך על
ידידה של טטיאנה (;)3
לאן אפשר להגיע עם מום?

השני היה, באמצע הלילה, מלוס־אנג׳לם.
הוא סיפר לי שהוא איש־עסקים
מצליח, רציני בעבודה, אחרי
שעות העבודה הוא אוהב לשכוח
מהרצינות. .אני עשיר בנכסים, אבל
גם ברוח,״ הוא אמר לי .״עושר כבר יש
לי, אז עכשיו אני חולם על אושר.
מוכרח להתחלק עם מישהי. הייתי נשוי
בעבר, לישראלית, אבל האושר ברוח
לא נדבק בינינו. יש לנו שני ילדים,
שחיים עם אמם בלונדון. נישאתי בגיל
, 19 והתגרשתי כעבור 15 שנה.
״הייתי רוצה להכיר אשה עצמאית,
עם עולם משל עצמה, מעניינת,
חריפה, שאפשר לדבר ולהתווכח איתה.
שתהיה 1.60 מטר ומעלה, כי אני 1.80
מטר, לא שמנמונת, חטובה, אוהבת
לאכול ומבינה באוכל. זו אחת החולשות
שלי — מיסעדות. אבל אני לא
שמן, רק 70 קילו. שלא תהיה מרובעת,

שתרשה לעצמה להשתגע מדי פעם,
בין הגילים 25ל־ .40 שמוכנה לחיות
כאן, בבוורלי־הילס ובלונדון. אני
נמצא הרבה גם באיטליה, וחולם על
בית יפה ביפו. אוהב מוסיקה קלאסית
— מוצארט, ויוואלרי, וגם גץ.״
״מיספרו אצלי הוא (.)23/87

התיזמרת השבועית
לטובת מי שעדיין לא רשם
לעצמי אין מכתיבים מיכתב
בטלפון, או אין מתעניינים בקשר
לאחד הכותבים, הנה המיספר
שוב , 221017 :תל־אביב.

אשה־ידדה
״אם יש את נפשך להכיר פנויה בת
,46 אקדמאית, עובדת בתפקיד בכיר
במישרד ממשלתי, הרי כרטיס אישי:
בעלת הופעה נאה וצעירה בהרבה מגילה,
כך אומרים. שילוב של ילדה־אשה.
גובה 1.65 מטר, מתעניינת באמנות,
טיולים ומיגוון גדול של נושאים.
רומאנטית ללא תקנה. מחפשת שותף
רציני לחיים, מסודר, עד , 55 עם נשמה
חמה. מי שעונה לבקשות צנועות אלה
מוזמן לכתוב לת״ד ,954 ירושלים
,91008 עבור ד־.7״

סיפרו לי שגבר מתביי ש פעמיים
בחייו: בפעם הראשונה, כשהוא כא
מסוגל בפעם השניה, ובפעם
השניה, כשהוא ל א מסוגל בפעם

הראשונה.

משהו מעברו של אריק
אינשטיין לפני העתונאי
הקטן (;)3,4,1
כרתו את הערלה בספיר
ומצצו בזרם(6מ<;
הבטחה חגיגית לשחרור
מכבלים (;)5
נושאות פרי בטן עולות
לתורה (;)4
התגלגל לכאן פעמיים
בערמה (;)2
הבית בגן, של קוזימודו

נעלמה כל הממלכה הבריטית?

—אביגיל יי״אי —
מעיין כץ
בין התז 5לפד1

גם יפה וגם יודעת ספרדית

ויויתן ע מי חי

הדברת מדיקים

וס^י
בעכו

מומחים להדברת תיק ני ם ( נ׳ ו קי ם
תול 1/י עץ, חו קי ספרים ובגדם,
עיו פו ל מיו חד ל אוו עי ם ל מניע ת

י תו שי ם ו חו קי ם מעופפי ם.
£ 1 1 4 1רמת נן רו ד מו די עין ,18ת.ד 2 2 7 2 .טל 5 -6 .־ 790114

! ב ש מי רהעלב רי או תךור גו עו ר

קוראים לה מעיין. ביום מ ס תו ב בו ת בגגי״הילדים כמה מעיינות,
אבל בשנתון שלה שם זה היה די נדיר. כשהיא מכירה מישהו, השאלה
היא, לפעמים ,״איד לקרוא לן!״ צריכים להתרגל לשם שלי, היא

אומרת.
העלמה כץ, תו שבת הרצליה, חיא ב ת , 18 תלמידת תיכון במגמה
חברתית״כלכלית, והיא חושבת על ה שתלמות בעיצוב״אופנח. אומר ים
שיש לה כישרון ב שטח זה. יש לה גם 1.60 מטר גובה 47 ,קילו
טישקל, שעיר בהיר, עתיים כחולות או ירוקות (״תלוי מה אני ל ובשת.״)
והרבה-הרבה חן.
מעיין בילתה שלוש שנים מחייה בקולומביה ובאקוודור. אביה,
איש חבר ת בדק, היה שם בשליחות. מאז היא יודעת ספרדית. כשח זרה
לארץ, בכיתה ט׳ ,הימה צריכה להתאמץ, כי רמת הלימודים באן
גבוהה הרבה יותר, אבל די מהר היא השתלבה בחזרה. היא יוצאת עם
בני ,19-20 לא מבוגרים יותר, והכי חשוב לה בחיים, כמו שהיא
אומרת: אושר, לק ח ת דברים בקלות, ליהנות. השיגעון החדש שלה זה
לנהוג. עברה אתהטסט בפעם הראשונה, וכשהיא רוצה לנסוע לטייל
היא יכולה לבחור בין הפדו לבין הרנו .5

גוו־מרא
ושימחת־חיים
בארץ יש עשרות שגרירים. הם משתייכים
לגזע שהוא מאוד פופולארי אצל נשות־החברה
הישראליות ואצל היחצניות.
כל אחת מתגאה באוסף השגרירים שלה.
מסיבה עם שגריר היא מסיבה חשובה, מסיבה עם
שגריר צרפת או ארצות־הברית היא מסיבה עוד
יותר חשובה, פשוט צריך להבין את ההיררכיה
וסדרי־העדיפויות השונים.
השגרירים, מצידם, מאוד נהנים מפעילותם
בארץ. יש שהתערו מאוד, יש מי שפחות, אך יש
שגריר אחד המאוהב ממש בארץ ובבנותיה, החי
את חייו כמו אזרח.
זהו שגרירה של האיטי בישראל, ג׳וזף

\ מי ר ח 71ת
ש /ב שין

ניצה מעוז וג׳וזן? פרנק
קשה לו ב ר אהבה
פרנק, שעד לא־מזמן ניהל רומאן סוער עם א־שת־החברה
ניצה מעוז.
מאז כבר לא שמעתי מה שלומו.
השפיונים הדיפלומטיים שלי חקרו ומצאו
שהוא מתגורר ברמת־פולג שליד נתניה, מבלה
הרבה בקפה ם ילג 1שבנתניה, הוא מעורה ביותר
בחברה המקומית, ושאוהבים אותו, כי הוא אדם
נחמד ונעים־הליכות. אך קשה לו בלי אהבה. והוא
אף מצהיר בפומבי שהוא מחפש אשה מלאת־גוף,
אוהבת־חיים, שתעשה לו קצת שמח בנשמה.
אז אם אחת מכן מחפשת חבר־לחיים, שהוא גם
שגריר וגם נחמד, אז היא יכולה לפגוש אותו
בקפה מילנו בנתניה, בימים שהשמש זורחת.

אצל רוב האנשים — הכל הולך בקטן. אצל חלק מהכריות כמה דברים
הולכים בגדול. אבל רק אצל מעטים הכל הולך בגדול, וגם הגירושין.
אחד כזה הוא איש־העסקים־והחברה אמנון זלמנוביץ. מישפט הגירושין
שלו מאשתו שרה צובר תנופה, בגלל הקובלנה שהגישה אשתו,
בטענה, שהוא הפעיל אלימות פיסית נגדה. גם היועץ המישפטי לממשלה
מעורב בעניין, והתיק של בני־הזוג היה לפני כמה חודשים בטיפולו.
אמנון זלמנוביץ 52 גבה־קומה ומקריח, הוא דמות מרתקת. החזות
המרשימה והנהנתנות שלו הם שם־דבר בחוגי־החברה בתל־אביב. הוא איש
העולם הגדול, בן למישפחה אמידה שעסקה במיסחר במוצרי־מזון. הוא אוהב
הרבה, ובעיקר את עצמו. הוא יודע להפיק את המכסימום מכל מצב.
משחר־נעוריו בלש בקולו הערב ובכישוריו המוסיקליים. הוריו שלחו
אותו ללימודים בקונסרבטוריון חשוב בווינה. קול־הבס שלו היה מרשים,
והיו שהישוו אותו לבורים שליאפין האגדית. הכל ניבאו לו קאריירה
מזהירה באופרה.
באחד מביקוריו בארץ הכיר את הרקדנית כרמלה גולדנברג, שהיתה
הפנינה רוזנבלום של שנות ה־ .50 השניים התאהבו וטסו לווינה. היא
ניסתה כוחה בסרטים, והוא השלים את לימודיו בתחום המוסיקה. אחרי
שהות קצרה חזרו בני־הזוג לישראל. הם נראו כלקוחים מסרט הוליוודי —
צעירים, יפים ומוכשרים.
הנישואין ארכו 15 שנה, ובמהלכם הוא ידע נשים רבות ואף לא טרח
להסתיר זאת. אחת ששבתה את ליבו היתה שרה בוגושבסקי,
פסיכולוגית קלינית במיקצועה. זלמנוביץ התרשם מאישיותה של האשה
הזאת, והחליט לשאתה לאשה. תהליך גירושיו מכרמלה התוססת היה קצר,
והוא נשא את שרה ב־. 1974
במקביל החלה עלייתו המטיאורית כאיש־עסקים. הוא קיבל זכיון בלעדי
לייבא רהיטים איטלקיים, שאותם שיווק לבתי־מלון.
ההצלחה התבטאה גם באורח־חייהם של בני־הזוג, שאהבו הכל בגדול
ובפאר. רמת־חייהם היתה נושא לקינאה.
הם רכשו דירת־פאר, שרוהטה כמובן בסיגנון איטלקי. הם הירבו בנסיעות
לחדל, נהגו לארח חברים במסיבות מפוארות.
אך זלמנוביץ לא היה שלם עם ההצלחה. יותר מכל דבר אחר בעולם הוא
רצה בילדים, ונהג לומר לחבריו שבלא ילדים אין כל טעם בכל העושר.
כשנולד בנו הבכור לא היה גבול לשימחתו. הוא צילצל לכל מכריו, כדי
לבשר את הבשורה המשמחת. הוא לא הסתפק בכך, וערך טקס ברית״מילה
מפואר, באחד מבתי־המלון המפוארים בתל־אביב. כמויות המשקאות והמזון
שהוגשו לאורחים היו נושא לשיחה.
שלוש שנים לאחר מכן נולד הבן השני.
למראית־עין התנהלו חיי־המישפחה על מי־מנוחות. אך זלמנוביץ התקשה
שלא להתפתות לפרשיות־אהבים חדשות. גם הפעם לא ניסה להסוות
זאת. מקורביו טענו שמשהו השתבש במערכת־היחסים שלו עם אשתו, ושזה
הביא אותו לרעות בשדות זרים.

משגה מיטנח,
ד>וה של
משנה מזל
שנ> חדר>ם

זוכרים שסיפרתי לכם על הגבר הבורח מחתו־נות
על־ידי כך שהוא פותח מיסעדה סינית חדשה
מה יש לומר על מולטי־מיליונר שווייצי
בכל פעם שהעניינים מתחממים בינו לבינה, וי
ורעייתו הצעירה, המעדיפים להתגורר בדירת
כבר הכל מנדנדים לו שהגיע הזמן להינשא?
שני־חדרים פשוטה, תחת להשתכן בפנטהאוז מובכן,
מקם מלכה, שניהל רומאן נחמד וסופואר
בן שלוש קומות,
לידי עם שוש קביליו, אלמנתו של שחקן־הב־המוצע
על״ידם למכירה
דורגל הרצל קביליד, שוב פתח מיסעדה סיב־
2.5מליון דולר?
נית, ואז ידעו כולם שזהו סיומו של הרומאן. אך
לישראל בולוק בן
וד 52ולאש תו שלומית
בת ה־ 35 זה נראה
כדבר הטיבעי ביותר
בעולם. השניים בנו את
הבניין המוזר והמיוחד
ביותר בישראל, ברחוב
הירקון בתל־אביב. הבולוק
בית,
המעוטר בפיתוחים
2.5מיליון חלר
ובעיטורים בירוק וב־כחול,
ובמחיצות פיסוליות לבנות, בהשראת
האמן הספרדי גאודי, משאיר את כל הצופים בו
׳י־פה. בולוק ורעייתו, שבאפשרותם לרכוש
פעורי׳

הילה קלמן ומקם מלכה
לא מדברי על חתונה

עד שהוא יפתח את המיסעדה הבאה בשרשרת
1המיסעדות הסיניות שלו, יש לו זמן לנהל רומאן
׳,עם מלכס־הינפי. לשעבר, הילה •למן •.המלכה.,

שעד לא־מזמן היתה חברה של בחור נאה בשם
רוני חביב, צמודה מאוד לחבר החדש שלה.
על חתונה אף אחד אינו מעז לדבר, כי הקשר
הוא רק בראשיתו, אבל השמועות האחרונות מדברות
על־כך שהוא עומד לפתוח מיסעדה
נוספת, אך הפעם צרפתית. אני מקווה שאין בזה
רמז לגבי המשך הרומאן, כי מלכה לא מוצאים
בכל יום.
אך המיטבח הצרפתי, אינו דומה למיטבח
הסיני.

כרמלה גולדנברג ()1960
הוא ידע נשים רמת
הוא הכיר אשה חדשה, שגם שמה שרה ושגם היא פסיכולוגית. רק
שם־המישפחה היה שונה. הוא נפרד מאשתו, והיא עברה לדירה שכורה עם
שני ילדיה, וקיבלה תמיכה נדיבה מבעלה. אך היחסים ביניהם הידרדרו עד
כדי אלימות פיסית, לפי טענת האשה, וזה הצריך את התערבות המישטרה.
אמנון זלמנוביץ, שעבר להתגורר בדירת־פאר ברמת־אביב, טוען באוזני
חברים שמצבו הפיננסי גרוע בגלל ההוצאות המישפטיות הענקיות שלו, אך
הוא ממשיך לנהל את אורח־חייו כמקודם.
הדיון הראשון ביניהם ייערך בשבוע הבא בבית־המישפט בתל־אביב.
עכשיו מחכים הכל לראות באיזו תחמושת ישתמשו השניים במערכת הבאה.

החבילה התפרקה

בתל־אביב יש חבורה קטנה, המורכבת בסר־הכל
משלושה אנשים. אך הנוכחות שלהם היא
כמו של כיתה שלמה. השלושה הם בתיה
דיסנצ׳יק, הדוגמנית האלגנטית, אשתו של
עורך מעריב עידו דיסנצ׳יק, הדוגמנית חניתה
צנטנר, הנשואה לאבנר, החולה מזה כמה
שנים בטרשת נפוצה, והמעצב ומנחה־התצוגות

פלג מיודד במיוחד עם צנטנר ותומך בה מוראלית
ונפשית. צנטנר, הזקוקה להרבה עידוד,
מצאה ידיד המסוגל להבין אותה ולעזור לה.
השלישיה המקסימה עובדת בכל חלקי הארץ.
דיסנצ׳יק וצנטנר מארגנות, ופלג מנחה.

עמיר פלג.

שלושה אלה עובדים הרבה ביחד, עוזרים איש
לרעהו ומהווים דוגמה ומופת לעזרה הדדית.
כל וילה או דירה העולה בדמיונם, מעדיפים
צינעה, ובחרו להשתכן בדירה פשוטה וקטנה
בבניין הסמוך לבית־החלומות שלהם. בקן
האוהבים הזה הם מאושרים.

עמיר פלג וחניתה צנטנר
ידיד המסוגל להבין
לפני ימים אחדים היתה ביניהם מריבה אישית,
והחבורה התפרקה. החברות נשארו חברות
טובות כבימים ימימה, אך הגבר הצעיר והיפה
עזב.
החברים ההמומים מקווים שזהו עניין זמני,
ושהכל יסתדר. קשה לראותם אותם כשאינם צוחקים
ומאושרים ביחד.

חמר שילה, אלמנתו של הפרופסור יגאל שילה, מגיבה על
נרזת־השיטנה נגד בעלה, מספרת על המאבק שהתנהל סביב
החפירות בעירדויד, על עבודתו של יגאל, על מחלתו הקשה ועל מותו
יגאל ידע מההתחלה מהיעו לו. הוא היה אדם
שאי־אפשר להסתיר
ממנו דברם באלה.
להיאבק במחלה

..יגאל לא היה אף פעם
ארס. להיכן־ ,הוא היה
צריו למתן אנשים
צעירים במישלחת,
שאיברו את הסבלנות״

..אם הדח״ם אינם
מוקיעים קיצונים את
הנחה שלא יבואו
נטענות נשירנדו על
הציבור הדתי בהכללות״

.נסעם
לשנת־שנתע
באדצות־הברית,
נחלק מההתמודדות
עם המחלה״

תגובת הדתיים, אחריהנצת הנחה, נדחה
מתבקשת לא למעני או
למען יגאל, אלא למען
דמותם של דתיים״

733 ודה!תן!״
טלפון בבית מישפחת שילה אינו מפ טיק
לצלצל. חברים ומכרים מציעים
עזרה, מזמינים, מעודדים, תומכים.
את דרור שילה, בן ה־ , 15 פגשתי בחצר
בחברת ילדים אחרים. דרור דומה דימיון
מפתיע לאביו.
תמר שילה יושבת בבית ועונה בחן ובס בלנות
לכל המטלפנים הרבים. בזמן שהייתי
שם דחתה מיספר לא מבוטל של הזמנות
לארוחת״הערב של יום השישי.
לבושה במיכנסי״ג׳ינס מחמיאים, בחו-
לצת־טריקו סגולה ובנעלי״בית, נמצאת
תמר (תמי, בפי חבריה הקרובים) עדיין

34 1י —י—

תחת הרושם הנורא של מה שעבר עליה
בשבועות האחרונים.
תמר ויגאל שילה, הפרופסור לארכיאולו גיה,
נסעו לפני קצת יותר משנה לשנת-
שבתון בארצות־הברית. דרור, הבן הצעיר,
הצטרף להוריו.
איילת 22 הבת, נסעה לכיוון ההפוך,
לטיול של אחרי־צבא במיזרח הרחוק.
יגאל כבר היה חולה מאוד כשהחליטו
השניים לבצע א ת תוכניתם המקורית,
ולצאת לשנת״השבתון שתוכננה זמן רב
מראש. הם החליטו להמשיך בחיים כחלק
מן ההת מודדו ת במחלה הממארת.

לפני קצת יותר מחודש חלה הרעה חמורה
במצבו של יגאל. איילת הפסיקה א ת הטיול
במיזרח, נסעה לארצות״הברית וביחד שבה
המישפחה לישראל. הם כבר ידעו שהנורא
מכל עומד לקרות.
אחרי ימים מעטים, שבהם הספיק יגאל
לשהות בביתו המטופח בירושלים, הוא
אושפז בבית-החולים. זמן קצר אחר״כך הוא
נפטר.
יתכן שמותו לא היה זוכה להד כה גדול,
לולא טרחו החרדים בירושלים להוסיף את
דעתם.
ברחובות מאה״שערים בבירה הופצו על

הקירות כרזות בעברית שגוייה המבשרות
לציבור החרדי את דבר מותו של ״אותו
האיש הרשע מרושע, הכופר הטמא ומטמא,
העוכר ישראל, שהרס קברות ישראל במורד
הר-הבית, האפיקורס יגאל שילה ימח שמו,
שנפל פגר מת, אחרי שהתפתל ביסורים
קשים מאוד בעודו בחיים, ועתה השאול
והאבדון ישלימו את חלק המגיע לו בקבר,
ויושלכו עצמותיו כדומן בכף הקלע עדי־עד״.

נפתחה שוב מילחמת־החורמה של
החרדים הקיצוניים, שראשיתה ב . 1981 -גם
אז עמד במרכזה הפרופסור שילה.

יגאל שילה, ארכיאולוג בעל״שם, ומי
שניהל במשך שנים אחדות את המכון
לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית
בירושלים, קיבל לידיו ב־ 1978 את פרוייקט
החפירות בעיר־דויד שלמרגלות הר־הבית.
בעבר השתתף שילה כארכיאולוג־חופר־חוקר
בכמה מן החשובות שבחפירות ביש ראל.
הוא חפר במצדה, במידבר־יהודה,
בחצור ובמגידו. אן החפירות בעיר״דויד
היו הפרוייקט הגדול שלו.
החפירות, שבתיכנון המקורי היו אמורות
להסתיים ב־ ,1982 נמשכו שלוש שנים
מעבר לזמן המתוכנן. הנסיבות המדעיות
דרשו את המשך החפירות, ותקציב המחקר
איפשר אותן.
גם אז עוררו הדברים סקרנות רק בקרב
חובבי־ארכיאולוגיה למיניהם, לולא הצטרף
לתמונה גורם דומיננטי נוסף.
כמו בכל חפירה ארכיאולוגית בישראל,
קיבלו החוקרים אישור לחפירות מן הרבנות
הראשית. האישור קבע, ,בין השאר, שאין
במקום כל בית־קברות שהוא.
אך בעיצומן של החפירות נפתחה שם
מילחמה ממושכת. קבוצות של חרדים
לבושי שחורים, בעלי פיאות וזקנים באו
בהמוניהם למקום. הם טענו, יש מאין, כי
המקום שימש בית״קברות יהודי בימי-
הביניים.
במילחמה התערבו המישטרה, אישי-
ציבור, פוליטיקאים, רבנים, עיתונאים, רוב
הציבור בארץ.
יגאל שילה עמד בראש המאבק. הוא
התעקש לחפור ולחקור, ולא ויתר. הוא
הצליח להוכיח את דרכו והמשיך את
החפירות לפי התיכנון.
משסיים את החפירות בעיר־דויד, ב־
, 1985 הפך המקום לגן ארכיאולוגי המשמש
אתר תיירות פופולארי לישראלים ולתיי רים.

דמותו של הארכיאולוג נשארה,
כנראה, חקוקה בזיכרונם של החרדים
הקיצוניים בירושלים, שהפסידו אז את
המערכה.
ב , 1985 -בבדיקות בבית״חולים ירוש למי,
גילו הרופאים כי יגאל שילה לוקה
בסרטן. בשבת, לפני שבועיים וחצי, הוא
נפטר.
את המאבק, שנפתח מחדש אחרי מותו,
ממשיכה בימים אלה אלמנתו, תמר שילה.
תמר משמשת כבר שנים רבות כמורה
וכמחנכת בבית־ספר תיכון, וכמרצה בבית-

בבית מישפחת שילה חיים עדיין תחת
הרושם של כרזת״הנאצה, ותמהים על כך
שאנשי־ציבור מן המחנה הדתי לא יצאו
בגינוי פומבי נגדה.

• מדוע ציפית לתגובה של איש־ציבור
דתי ביחס לכרזה?
כי אני חושבת שזה מנוגד לדברים מאוד
בסיסיים.

• של מי?
של תרבות אנושית, כמו כבוד האדם לחיים
ולמוות. ובוודאי לערכים שהדת היהודית מדגישה.
הדברים כבר צוטטו :״אחרי מות קדושים

אמור.״ ו״בנפול אויבך לא תשמח.״ לכן נראה לי
שתגובה כזאת היתה מתבקשת, ולא למעני או
למען יגאל, אלא למען דמותם של הדתיים. ואגב,
הגיעו אלי המון תגובות, גם בכתב וגם באמצעות
הטלפון.

• של אנשים שאת לא מכירה?
כן, של אנשים שמזדהים כדתיים והם ממש
מתנצלים, לא רק מזועזעים.
בינתיים קיבלתי גילוי־דעת של קבוצה בשם
תורה נעסדוז. חבר מועצת־באר־שבע מטעם
אגודת־ישראל שלח אלי העתק של מיכתב
ששלח לנציגי המיפלגות הדתיות בכנסת, ובו
הוא זועם על חוסר־התגובה של המיפלגות
הדתיות. הוא לא עשה זאת כי הוא מסכים עם מה
שיגאל עשה, אבל משום שהדברים לא תאמו את
רוח־הדת. קיבלתי גם מיברק פרטי מהשר יוסקה
שפירא. פורסמו, מטעם המפד״ל, מודעות קטנות
בהצופה, משהו פורסם בשם הרב ש״ר והיו,
כמובן, גם תגובות של אנשים פרטיים מירושלים
ומחוצה לה. ציפיתי לתגובה של אנשים לא
דתיים, אם כי מסתבר שפחות מדי. אישי־ציבור
הגיבו. חשוב היה, לפי דעתי, שאנשי־ציבור יגיבו.
אז או שיש שאננות׳גדולה, או שמשהו פגום.
ואני לא חושבת על עצמי באופן פרטי, אלא על
הציבור. המאבק שיכפה על יגאל ייצג את חופש־הריעה
וחופש־המחקר וחופש־המחשבה במדינה
דמוקרטית.
אם הציבור הדתי, להוציא את אלה שהגיבו,
לא מוקיע את הכרזה בצורה הקיצונית ביותר, אז
אין הם יכולים לבוא בטענות לאף אחד, כשמדברים
על כלל הציבור הדתי בנשימה אחת.

• הכרזה הרי לא היתה המיפגש
הראשון שלך עם החרדים. היא הפתיעה
אותך בכלל?

התגובה היתה צפויה. אבל לא חשבתי שאפשר
להגיע לדרגה כל־כך נמוכה של סיגנון ותוכן. וזה
לא יעזור שיגידו שזהו מיעוט מבוטל, או כמו
שאמר מישהו, ואני מצטטת :״אלה אנשים חולים,
אנשים לא־נורמליים, שלא שומעים אפילו בקול
מוריהם.״

• הרי אלה אותם האנשים שנלחמו
נגדו בשעסק בחפירות?

אני משערת שאלה אותם האנשים, למרות
שהכרזה לא חתומה, כרגיל אצלם. העשייה היא
עשייה בסתר, המאבק שלהם אינו הוגן. התוכן
הפתיע ברמתו השפלה. הגדתרי אותו כמעשה
נבלה. זה ביטוי מיקראי, וזו היתה האסוציאציה
הראשונה שלי.

• היה לכם קשר מתמשך עם
האנשים האלה?
כרזת־הנאצה
.שנפל פנר מת,..״
הספר לחינוך באוניברסיטה העברית בירו שלים.
תמר
היתה גם המורה שלי לתנ״ך בבית-
הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית.
גם אז, עוד לפני החפירות בעיר״דויד
והחשיפה הציבורית שלתוכה נקלעו, היתה
תמר מורה מיוחדת. היא הצליחה להקנות
לתלמידים חילוניים בבית״ספר חילוני את
אהבת התנ״ך ומכאן גם את ידיעתו.
השבוע, אחרי תקופת היעדרו של יותר
משנה, שבה שהתה בארצות־הברית, שבה
תמר ללמד.
איילת, הבת הגדולה, לומדת היום מיש-
פטים באוניברסיטה.

כן, אבל אחר שהמאבקים הגדולים נרגעו, והם
נרגעו בסוף , 1982 בעיקבות שני פיסקי־דין של
בג״ץ, העבודה המשיכה להתנהל כסידרה עד
. 1985 המגעים היו אז סביב הנושא של הקמת
הגן־הארכיאולוגי. יגאל לא רצה להתנגש איתם.
הוא אדם שמאמין בדיבור, במשא־ומתן, בהבנה-
הדדית, אבל מצד שני הוא היה מאוד נחוש
בדעתו לגבי העקרונות שבהם האמין, שעליהן לא
היה מוכן לוותר.
הנושאים של חיזדותן־לחיות, של כבוד לזולת,
של חופש־המחקר וחופש־המחשבה, אלה היו
דברים שמאוד היו חשובים לו, והוא האמין בהם
עד הסוף. מעולם לא היתה שאלה של ויתור
בעניין הזה או כניעה ללחצים.

• גם לא בימים הכי קשים?

• אך פעם לא עלתה שאלת
הוויתור?

ארכיאולוג שילה בעיר־דויד
,היתה החלטה מישפחתית שאנחנו לא מוותרים!׳
לא עלתה שאלה כזאת. הוא לא היה יחם את
ההתנגשויות, הם היו באים אליו. הוא בפירוש
הרגיש שאם יוותרו בעניין הזה, מי ערב שבפעם
הבאה לא יצטרכו לוותר בתחומים אחרים, שהם
לאו דווקא בתחומי הארכיאולוגיה? ומי יודע לאן
הדברים האלה יובילו? דווקא כאיש־אקדמיה הוא
היה מאוד ער לכך, ולא היה לנו ספק. זו היתה
החלטה מישפחתית שאנחנו לא מוותרים.

• כלומר, דיברתם על אפשרות
לוותר?
הנושא עלה ברגע מסויים, כי היה צריך לברר
אם להילחם, האם להמשיך לחפור בשטח ג׳י, או
לא. אז התברר שזהו שטח חשוב מבחינה ארכיאולוגית,
אבל יש הרבה שטחים חשובים מבחינה
ארכיאולוגית בארץ שלא נחפרו ולא ייחפרו.
ויגאל, כמובן, מאוד רצה לחפור, כמו אדם שרוצה
לנהל מחקר, אבל שטח ג׳י היה אמצעי ולא
המטרה, בסופו של דבר.

המשוחזר והמשומר. רואים איזו עבודה יפה
נעשתה שם.
כשהיינו בארצות־הברית קיבלנו מיכתב מטרי
קולק, שסיפר לו שירושלים מלאה בתיירים ועיר־דויד
היא אתר מרכזי במסלולי״הטיולים שלהם.
הוא רצה לספר זאת ליגאל, ולהודות לו על חלקו
בעניין

החפירות הסתיימו ב־?1985
כן, כמתוכנן, אפילו שלוש שנים מעבר לזמן
המתוכנן.
התיכנון הראשוני היה לחמש שנים, אבל
דברים נשארו לא־גמורים מבחינה ארכיאולוגית,
והיה ברור שצריך להמשיך עוד מיספר שנים,
והתברר שגם התקציב איפשר להמשיך את החפירות.
אז המשיכו. כך שהסיום בשנת 1985 היה
לגמרי מתוכנן.

• זאת אומרת?

האמצעי כדי להיאבק על העקרונות. אדם הרי
לא יכול לחיות ללא עקרונות, וצריך להיות לו
ברור איפה עובר הקו האדום שלו.

• ופגיעה פיסית לא מרתיעה?

פגעו בו פיסית.

• וזה לא הרתיע אותו?

עובדה, הוא המשיך. הרי החיים הם לא רק
קיום הצרכים הפיסים.

• נעלבת מהכרזה?

• כעסת?

לא שמחתי בה. היה טוב יותר אם לא ודתה.

• היא עוררה בך רגש נקמה?

לא. זה בכלל לא ברמה שאני מדברת בה.

• גם אז הם יצאו נגדו באופן אישי.
כן, והוא באמת נפגע באופן פיסי.

• שנאתם אותם?
לא. אבל היתה בנו תמיהה גדולה על העוצמה
הזאת שמתפרצת על דבר שהוא בכלל לא אמיתי.
הטיעון שלהם, כאילו היה בעיר־דויד בית־קברות
מימי־הביניים, הוא בכלל לא נכון.

• הם יודעים שזה לא נכון?
גם הם ידעו. נראה היה שהם נאבקים למען
משהו לגמרי אחר. גם להם יש הרבה פוליטיקה.

• יגאל אהב את העבודה?
את הארכיאולוגיה? מאוד.

• ואת החפירות בעיר־דויד?
זו היתה עבודה שהיתה מאוד חשובה לו. הוא
השקיע בה את כל היכולת המדעית שלו. אני
חושבת שזה משתקף בתוצאות של החלק

• ואז נסעתם לארצות־הברית?
לא, נסענו בקיץ . 1986

• כבר ידעתם על מחלתו?

זה התגלה בדצמבר . 1985

• איך נתגלתה המחלה?

הוא הרגיש כאבים, הלך לבדיקות והתברר מה
שהתברר.

• אמרו לו כמה זמן נשאר לו?
לא בדיוק, דיברו איתי.

•ומה אמרו?
אני לא רוצה להיכנס לזה. הוא אף פעם לא
איבד תיקווה, כי הוא היה אופטימיסט מטיבעו.

• הוא ידע שהוא חולה מאוד?

הוא ידע מההתחלה מה יש לו. הוא היה אדם
שאי-אפשר היה להסתיר ממנו דברים כאלה, והוא
החליט להיאבק בעניין עד כמה שניתן.
לא היו אשליות, היו תיקוות.

• נסעתם לארצות־הברית בגלל
המחלה?
לא, היה לנו שבתון מתוכנן כבר לשנה
הקודמת אבל הוא נדחה כי יגאל היה אז ראש
המכון לארכיאולוגיה, וזה היה מינוי לשלוש
שנים, שאמור היה להסתיים ביוני . 1986 אחרי
ניתוח שעבר, הוא חזר לעבודה ונסענו לשנת־

,.יגאל נרחם במהרה ככר שהיה ניתן!״
(המשך מעמה־ )35
השנתון כחלק מההתמודדות עם המחלה. החלטנו
לעשות את כל מה שתכננו בעבר. היתה לנו שהות
יפה בארצות־הברית, שהינו בצפון־קרוליינה באוניברסיטת
דיוק.

• מקום שבוח-אל?

לא, זוהי אוניברסיטה טובה. יש שם הרבה
עצים, הרבה ירק. שנינו לימדנו שם. היינו שם
בסך־הכל שנה וחודשיים.

• הוא עבר שם טיפולים?

הוא המשיך את הטיפולים.

בוודאי. הוא אף פעם לא היה אלים. להיפך,
הוא זה שהיה צריך למתן אנשים צעירים במיש־לחת,
שאיבדו את הסבלנות.

• היית שותפה לכל הדברים האלה,
שהפרת שם?

כן, הייתי חברת־צוות. הייתי ממונה על המחנה,
על הצד האירגוני, על הרישום של המימ־צאים
שהביאו מן השטח.

• זו היתה הפעם הראשונה שהתע־סקת
בארכיאולוגיה?
לא. בכלל לא. אחד הדברים היפים שבארכי

חזרתם כמתוכנן?
לא, חזרנו בגלל המצב, כי חלה הרעה במצב.

• האם בשלב כלשהו של המחלה
עלתה השאלה האס זו מכה מאלוהים?
לא. זה בכלל לא היה כיוון המחשבה. ואני שוב
רוצה לצטט אישיות דתית שהיתה פה, והתייחסה
לאמירה שהיסורים הקשים הם מידי שמיים. הוא
אמר.׳״ ואם יש יראישמייס בחדר ליד, שמתייסר
ביסורים קשים, איך הם יסבירו את זה?״ הוא ממש
התקומם. אז לשאלתך: זה אף פעם לא עלה.
יגאל אף פעם לא הרגיש שהוא עושה מעשה
לא נכון, היה ברור שהטיעון שלהם מיסודו לא
היה נכון.

• הוא לא חשב שאולי הם צודקים?
אילו, באזושהי צורה, היה מתברר שאכן היה
שם בית־קברות, כל הדיון היה צריך להיות אחר.
כל ההתייחסות היתה אולי צריכה להיות אחרת.
הדבר היסודי שצריך להדגיש הוא שאין, ולא היו
שם קברים. אין, ולא היה שם כית־קברות.

• את חושבת שהחרדים יסכימו
איתך?
הם לא יסכימו איתי על שום דבר.

בשביל ארכיאולוג זה חומר״עבודה. קנקנים
ומטבעות וצלמיות וכל הדברים שמוצגים בווי־טרינות
הם לחם־חוק של הארכיאולוג, אז הוא לא
אסף. מה עוד שזה לא אתי. זה חוק לא כתוב, אבל
מקובל שארכיאולוג לא לוקח. יש בזה טעם לפגם
כשלוקחים. מה שיש לנו אלו הן מזכרות מכל מיני
נסיעות ומכל מיני מקומות, אבל לא עתיקות.

• יגאל כתב ספר על עיר־דויד?
יש פירסום אחד בסידרת הפירסומים של
המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה, ויש ספר
נוסף בדרך, באותה הסידרה. הוא התכוון לכתוב
ספר פופולארי, הוא התכוון לכתוב הרבה מאוד.
עיר־דויד סיפקה ומספקת חומר רב לפירסום.
חפירה ארכיאולוגית היא רק שלב אלף, ושלב
הכרחי, אבל עיקר העבודה אחר־כך היא בעיבוד
החומר ובפירסומו. ויגאל היה מאוד עקרוני
בעניין הפירסומים. הוא חשב שצריך לפרסם
הרבה ומהר לפני שעוברים הלאה.

כאילו שאין לחברה החילונית מה להציע
מבחינת נורמות, ואני חושבת שזה לא נכון. אני
חושבת שהעובדה שאתה מכבד את זולתך ודורש
ממנו גם לכבד אותך, שאתה ליברל, שאתה בן־
אדם מוסרי בעל ערכים, גם אם אתה לא דתי, זה
דבר שצריך לתפוס מחדש את המקום המרכזי
שלו. אולי יגאל בעניין הזה, דרך הפינה הזאת
שלו, הארכיאולוגיה, תרם משהו. והוא עשה את
מה שעשה עם המון כבוד להיסטוריה ולמורשת.
וזה, אצלי, נקרא לעשות.

• את לא רואה את עצמך מפגינה.
למשל?
נגר מה?

• נגד כפיה דתית?
הפגנה היא רק צורה אחת של תגובה. היא
לגיטימית. חינוך הוא צורה אחרת.

• הדברים שינו את האופן שבו את
מחנכת את התלמידים?

אולוגיה מצאנו עניין משותף. המיקצוע שלי אינו
ארכיאולוגיה, אבל למדתי קצת, ותמיד התעניינתי
בזה והשתתפתי בכמה מישלחות.

• תמיד עם יגאל?
כן. הייתי במישלחת במערות מידבר־יהודה ב־
, 1961 בערד ב־ 962ו־ , 1963 בחצור ב־ 1968 וב־עיר־דויד,
כמובן.
עיר־דויד היתה הפרוייקט של יגאל. הוא חפר
גם במגידו, ושם, בעצם, הוא עבד לבדו בשטח, כי
יגאל ירין, שזו היתה החפירה שלו, לא היה בפועל
בכל עונות־החפירה, אבל שם זה היה פרוייקט של
ידין.

• אפרופו פירסום, לחפירות התלווה
פירסום מסוג אחר: תיקשורת, מה זה
עשה לכס?
פיתאום אתה מוצא את עצמך במרכז של
אירועים בעלי השלכה ציבורית ובמרכז הבימה,
ופיתאום אתה מגלה שכל מה שאתה אומר יכול
לעורר תגובות כאלה או אחרות.

• זה מפריע לחיי היום־יום?

זה בוודאי חודר למיסגרת הפרטית וצריך
ללמוד לחיות עם זה, במיוחד אם חשוב לך העניין
שבגללו נכנסת לאור״הזרקורים.
אם עשית את זה מפני שהעניין היה לך חשוב

• במה?
נעשיתי פחות מהססת בהבעת־עמדה. אני חושבת
שחל שינוי. אני חושבת שזה חידד דברים.

• ב מיו חד לאור העובדה שאת מורה
לתנ״ך?
מעולם לא הייתי שתקנית ונחבאת אל הכלים,
אבל אי־אפשר לומר שמה שהיה בעיר־רויד הפך
את עורי, אבל זה חידד דברים, מיקד התייחסויות.
העובדה שאני מורה לתנ״ך, כמיקצוע יהודי
והומניסטי, נותנת לי כלי חשוב לחנך דרכו, עם
כל הבעייתיות של לימוד תנ״ך בבית־ספר
חילוני.

• זה לא הפריע שבעל ואשה נמצאים
ביחד גם בעבודה?

חרדים מפגינים בעיר־דויד
נם אצלם יש הרבה פנליטיקה בפנים!״
והחשיפה הציבורית היא רק נלווית, אז אתה יכול
לעשות אחד משני הדברים: או שאתה לא רוצה
את הפירסום ואז אתה יורד מהעניין עצמו, או
שאתה אומר שזה הכרח בל־יגונה, והוא חלק
מכללי־המישחק, וצריך לרעת להתמודד עם זה.

• הפכתם לדמויות מפורסמות?

איילת, דרור ותמר שילה השבוע
מתנת בת־מיצווה לבת שלנו היחה סיור ארכיאנלונ׳!׳

• איך את יודעת שלא היה שם בית•
קברות?
מפני שיש עדויות קודמות על מיקומם של
קברים בירושלים. קיימת עבודה שערך עמוס
קלונר. קיימות מפות המעידות על זה, והן
מקובלות גם על החוגים הדתיים האלה. כזכור,
היה אישור של הרבנות הראשית, שאישרה את
קיום החפירות ואת אי קיומו של בית־קברות שם.
אחר־כך הם יישרו קו עם הקיצוניים. כשהגענו
לחפור ב־ , 1978 התחלנו עשרה מטר מתחת לפני
השטח.

עבדנו יחד רק בעונות־הקיץ. במשך השנה
חזרתי למיסגרות האחרות שלי, באוניברסיטה
ובבית־הספר. וחוץ מזה זה לא הפריע, להיפר, אני
חושבת שזה מאוד תרם, כי יגאל, כדרכו, סחף את
כולנו לתוך העניין, למרות שהוא לא היה צריך
לעבוד קשה מדי כדי לסחוף אותנו.

• גם הילדים?

הבן לא ידע מה זה קייטנה, כי את כל הקייצים

• היו נסיונות?

• היית נוכחת?
בחלקם.

• איך זה היה מתבצע?
היו באים נכבדים מן העדה החרדית ומאתרא
קדישא. יושבים עם יגאל ומדברים.

• הוא התייחס אליהם בכבוד?

במידה רבה כן. וכמו לכל דבר, יש לזה גם
מעלות וגם מיגרעות, כמו שיש מעלות ומיגרעות
לאנונימיות.
היו מעורבים בנושא אישים פוליטיים, שרים
בממשלה. בוודאי היו כאלה שעלו על הגל, כמו
תמיד. פוליטיקה זו לא מילה גסה. כל דבר הוא
פוליטי. אבל הוא לא מוכרח להיות מיפלגתי.

זה היה עניין מאוד קונקרטי, אם היו או לא היו
שם קברים.

• זה הפך לעניין פוליטי?

• והנושא גרר אתכם לפעילות פוליטית?

אם היתה, או לא היתה, מעורבות פוליטית
לפני או אחרי זה, היא לא היתה קשורה בעיר־דויד.

אני לא רואה בבית פריטים ארכיאולוגיים.

אבל אלה נושאים השנויים במחלוקת.

אבל הכרזה היא מעבר לנושא
הקונקרטי של הקברים.
אם מישהו מהתלמידים היה שואל על הכרזה,
יכול להיות שהייתי מוצאת כוח לענות לו, יכול
להיות שהייתי אומרת לו שנדבר על זה בהזדמנות

• זה עשה לכם משהו?

• מה אתם עשיתם?
שלו הוא בילה בחפירות בעיר־דויד. עיר־דויד
הפכה לנושא מרכזי בחיים שלנו. ומכיוון שהעניין
היה קיים מראש, אז רק טיבעי היה שזה יהפוך
להיות משהו משותף לשנינו וגם לילדים.
בסך־הכל, מגיל צעיר הם היו קשורים בארכיאולוגיה
ובטיולים ובסיפורים. מתנת בת־המיצווה
לבת שלנו היה סיור ארכיאולוגי.

לא, מפני שהם כולם תלמידים חדשים.

• ואז, בזמן המאבק סביב החפירות
בעיר־דויד, היתה התייחסות של התלמידים
שלך?
תלמידים יצאו כדי לעבוד בעיר־דויד. לא כדי
לנקוט עמדה בחינוך.

יכול להיות שזה העמיד דברים באור יותר
ברור, חידד דברים, אבל אף אחד מאיתנו לא היה
חבר בשום מיפלגה, אני לא חברה בשום מיפלגה.
זה הגביר אולי מעורבות. התפיסה שלי לגבי מעורבות
זה לא רק כשאתה מצהיר שאיכפת לך ממה
שקורה בארץ, פרושו של דבר גם לעשות דברים
באופן פעיל.

• מה זה אומר?
מדובר היה בשיכבה הישראלית, מהמאה
התשיעית והעשירית לפני־הספירה. לטעון
שאנחנו חופרים בית־קברות מימי־הביניים, מתקופה
המאוחרת באלפיים שנה? זה הרי פשוט
אבסורד. לא היתה שום דרך להגיע איתם לידי
הבנה בדרך של משא־ומתן רציונלי.

• היתה איזושהיא התייחסות מצד
התלמידים?

קודם כל זה החלטנו להיאבק ולא לוותר. ואני
רוצה לקוות שזה תרם משהו בנושא חופש־המחקר,
חופש־המחשבה, חופש הבעת־הדעה
ועמידה על עקרונות, שבעיניי נתפסים כאלף־
בית במדינה מתוקנת.
אני רוצה לקוות שזה תרם, אולי, לתחושה של
אנשים שאפשר להיאבק על דברים וגם להשיג
אותם. אני חשה בשנים האחרונות שהרבה מאוד
אנשים לא־דתיים מרגישים קצת נחותים מבחינה
אידיאולוגית.

אחרת, אבל אני לא חושבת שהיתה לי בעייה
לענות לו.
אבל אם אתה רוצה לחנך אנשים צעירים
לאותם ערכים שהזכרנו אני חושבת שעליך
לנקוט עמדה. לא מספיק לטעון טענות לא מדובר
בויכוח בין שתי גישות או שתי אמיתות. מתברר
שאין נקודת־מיפגש.
אין דבר שלא יכול להימצא לו פיתרון. והדת
היהודית הוכיחה שאפשרי למצוא פיתרונות לכל
דבר.
איש באמונתו יחיה. זה אלף־בית של מדינה
דמוקרטית.

הורוססוס מרים בנימיני

מזל החודש:

קנסת

השבעת צדק
עד המזלות

מפוטר. זהו מצב קשה ומדאיג, א ן אם הוא
נעשה בהשפעתו של כוכב יופיטר ימצא
האד ם תוך זמן קצר מקום שונה מ תאים
יותר, ואולי אף בעל הכנסה גבוהה יותר.
קיימים אף מצבים שבהם השפעתו של
יופיטר ממש מפחידה, וזה קשור בעיקר
במחלת הסרטן.
כידוע, זוהי מחלה מתפ שטת מטיבעה.
כוכב יופיטר, הקשור ב התרחבות והתפש טות,
משפיע כאן בצורה שלילית. כלומר,
הוא משפיע על ה אד ם בגלל מיקומו במפה.
הוא מסוגל לגרום למחלה להתפשט
במהירות, ולקרב א ת הקץ. ובכל זאת, כוכב
יופיטר נחשב לכוכב טוב, וכל אסטרולוג
מנסה למצוא במפה את התאריכים שבהם
הוא ישפיע לטובה.

מזל אריה -יופיטר בבית העשירי, בית
קאריירה. זהו אחד הבתים החשובים
במפה, הוא יביא קידום במעמד, בתפקיד
ובמיקצוע. שינוי כזה עלול להתחיל בקשיים
ולהתברר כשינוי מוצלח. בין השאר צפויה
קבלת סמכות נוספת -ומה חשוב יותר
לאריות!
מזל בתולה -יופיטר בבית התשיעי
יביא נסיעות לחו״ל, לימודים, ה תפ תחות
ושינוי השקפת-עולם. התענינות בנושאים
ד תיים ופילוסופיים והצלחה בכל הקשור
לארצות רחוקות.
מזל מאזניים -יופיטר בבית השמיני
הצלחה כספית, אפשרות לזכייה בירושה,הצלחה בבורסה או בהגרלות. הצלחה
לאנשי״עסקים. סיוע מארצות רחוקות.
אפשרות להינצל מכל סכנה. בנות מאזניים
עשויות להיכנס להריון.
מזל עקרב -יופיטר בבית השביעי,
בית חשוב במפה. קשר משמעותי וחשוב עם
בן־זוג, ואולי אפילו נישואים. שיפור
היחסים עם הסביבה, והתחלות חד שות ב
מקומות חדשים, הכל מלווה בהצלחה.
מזל קשת -יופיטר בבית השישי -
הצלחה בעבודה, שיפור משמעותי ביחסים
עם עובדים אחרים, יכולת להתפתח
ולהתקדם ולזכות בחופש פעולה. הגנה על
הבריאות ונטיה חזקה להשמנה.
מזל גדי -יופיטר בבית החמישי.
אהבות מהסוג ההרפתקני, המון בילויים
ופיתוח כשרונות יצירתיים. הצלחה בספורט
ובהגרלות. ילדים נוספים במישפחה ושיפור
המצב הכלכלי.
מזל דלי -יופיטר בבית הרביעי, בית
חשוב ומשמעותי. יתכן מעבר לדירה טובה
ומרווחת יותר. אפשרות להק מת מישפחה
ולשיפור הי חסים בקרב המישפחה.

מזל קשת קשור בכוכב יופיטר (צדק)
שהוא הכוכב השליט של המזל. אם כדאי
להיות ״מיוצג ע״כ כוכב״ הרי שכדאי שיהיה
זה כוכב יופיטר. זהו הכוכב הראשון מבין
הכוכבים שאינם נקראים ״כוכבים איש יים״
.והמתיחסים לדור כולו. יופיטר נקרא
גם ״המיטיב הגדול״ הוא מסמל ה תפ ת חו ת,
שפע והתפ שטות.
כפי שכל דבר בחיים הוא לא דווקא
חיובי או שלילי, כך גם השפעותיו של כוכב
זה. למרות שמו, ולמרות שמצפים ממנו רק
לטוב, לעיתים חשים גם א ת צידו השני.
יופיטר מסמל, בראש ובראשונה, א ת הא מ ת
והצדק. שמו בעברית מרמז על כך. הוא מכה
במקום שבו קיים זיוף, ומטרתו היא לשנות
ולהביא א ת הדברים חזרה למצבם הנכון.
למשל, חיי נישואים שמתנהלים בצורה
כושלת ומעורערת, אינם יכולים להימשך כ ן
לאורן זמן. כשכוכב יופיטר ייצוד זווית
משמעותית, או יגיע למקום בעל השפעה על
המפה, הוא יביא לחשיפת האמת, ואז יתכן
שאותם נישואים פשוט יסתיימו. זהו מצב
שכלפי חוץ בוודאי נראה קשה, א ן בסיכומו
של דבר כל א חד מבני הזוג ילך לדרכו,
ויחפש את הא מ ת שלו, או את צורת החיים
המתאימה לו.
דוגמה נוספת: אדם שעובד במקום
עבודה לא מתאים, ופתאום מוצא א ת עצמו

יופיטר נע באיטיות י חסי ת ונשאר בכל
מזל לתקופה של שנה. כאשר הוא עובר
בב תים הזויתיים, השפעתו חזקה מאוד,
בתים אחד, ארבע, שבע, עשר, וכן כשהוא
עובר במקום בו היה בעת הלידה. הבית או
המזל שבו עובר יופיטר מראה על תחומים
בחיים שבהם מבקש האד ם לגדול,
להתפתח ולהשיג יותר חופש. יופיטר מגדיל
את טווח הנסיון ב תחומים שבהם ניכרת
השפעתו. המזל שבו נמצא יופיטר מראה על
הצורה בה י תפ תחה אד ם ועל הדרכים בהן
ישתמש לשם כן.
להיבטים שהוא יוצר עם כוכבים אחרים
יש חשיבות רבה לגבי ה ד רן שבה הוא
עובד. כשיופיטר ממוקם טוב, האד ם
אופטימי, מעודד, בעל בטחון ושליטה
בחייו, ביחוד באיזורים בהם הוא משפיע.
יופיטר קשור גם לענייני הרוח, לד ת
ופילוסופיה, ולידיעה ולימוד ברמה גבוהה.
בתקופה שבה ניכרת השפעתו של יופיטר
רבים פונים לכיוון לימודים או השתלמויות,
לעיתים בחו״ל, ומרחיבים את הידיעות
וניסיון החיים.
כאשר ממוקם יופיטר בצורה לא״טובה
מתקשה בעל מפת־הלידה לעמוד בדרישות
המוצגות לפניו. לעיתים מבטא מצב כזה
תכונות של שחצנות וגאווה, זהו אד ם
שחושב שהוא יודע הכל. אפשרות נוספת
היא שאדם בעל מפת־לידה כזו נוטה
להסת בן עם החוק ועם בית־המישפט.
אולם יחד עם זאת, יופיטר קשור במידת

ה חס ד ולא רק במידת הדין כן שהתוצאות
לא יהיו הרסניות.
בחודש מרץ 1988 יכנס כוכב יופיטר
למזל שור, לאחר שהייה של שנה במזל טלה.
הדבר ישפיע על כולם בצורה כלשהי, אן
באופן שונה בכל מזל ומזל.
מזל שור -צפויות הזדמנויות חדשות,
לימודים, מעבר לדירה טובה ורחבה יותר,
נישואין, נסיעות לחו״ל וכן החלפת מקום
העבודה או הסקת מסקנות חדשות לגבי
מצבים לא ברורים ולא בריאים.
מזל תאומים -יופיטר, הנכנס לבית
ה 12-שלהם, מאפשר להם לתכנן את
העתיד מאחורי הקלעים, לפעול בסתר
ולקדם עניינים בצורה נסתרת. הדגש הוא
על שמירת הסודיות.
מזל סרטן -יופיטר בבית ה״ 11 שם
דגש על קשרים חברתיים ופעילות ציבורית.
תשבו פחות בבית.

מזל טלה -יופיטר בבי ת השני -
הצלחה כספית, הזדמנויות לשפר את המצב
הכלכלי. הכסף יגיע ממקורות שונים.
היזהרו ואל תקחו סיכונים חסרי־בסיס.

הפתעה מ שמחת ב תחו ם הכלכלי תגרום לה קלה
ולהפחתת הדאגות. לאחרונה לא היי ת
ם שקטים בקשר לע תיד
הכלכלי ומעכשיו
אפשר יהיה להרגע. ה־2
וה״ 3בחודש אינם מתאימים
להוצאת כספים,
הנטיה היא להוציא יותר
מדי. נסיעה בין ה4-
ל״ 6בחודש עלולה
להתעכב או להתקל ב בעיות
בלתי צפויות.
ענייני הבית והמישפחה
יעסיקו א תכ ם בין ה״ 7וה־ 8בחוד ש, מישהו
רגיש ליחסכם אליו, צדין להתח שב יותר.

סצב־החח ר׳ כבד, קשה להסביר את מה שקר
רה, סצד אחד אתם חשים התלהבות וציפיה בכל
הקשור לבני־הזוג בפרט,
ובוי־הנו־[ השני בכלל, א תם
ממהרים לבשם ולהתפרץ
ולנפח דברינו ללא
פרופורציות, מהצד השני
אתם חשים חוסר־מרץ
להילחם ולמעשה אינכם
מביוים מה קורה לכם. ה־2
1ה־ 3בחדש בכל־זאת׳שדרו
אתכם, דברי הערכה
ירימו *לכם אח המוראל.
סתנה משמחת תניע ב־ 4או ב־ 5בחודש. ה־7
וה־ 8סתאימים לפגישות, ראיונות ונסיעות.

עייפות גדולה וחולשה פיזית בין ה־ 2ל4-
בחודש. אתם זקוקים למנוחה ולמקום
להפיג בו את המתח.
העינים רגישות מאוד
ובעלי המישקפיים ש ביניכם
כדאי שיגשו
לבדיקה. יחסים מתו חים
עם בן־הזוג בין ה־5
ל־ 7בחודש, אולם גם
אם אינכם צודקים,
נראה שהפעם באים וסולחים לקראתכם
לכם. בתחו ם הרומאנטי
אתם מרשים לעצמכם התנהגות חופשית
ומתירנית מהרגיל ועלולים לסבול מכן.

מיפנשים חברתיים נעימים בץ ה־ 2ל־ 4בחודש,
אולם עד ה־ 6צפויים ימים קשים. למרוח שאלה
הם השישי והשבת נראה
שלא תמצאו זמן למנוחה,
אורחים יגיעו לביקור ולא
יאפשרו לכם להתבודד,
לישון ולהיות עצמכם.
העבודה בתקופה זו היא
רבה ובך הצורך לשרת
1110 1
את הסביבה הקרובה. טי;21
ביוני -
פול באנשים חורים מוסיף
3ו 2ביולי
ער העומס שכבר מוטל
עליכם. יהיה קל יותר מה?
בחודש. בתחום הרומאנטי אתם זוכים להצלחה.
אך אל תשפטו לפי הרושם הראשון.

מתיחות בבית. אתם מוצאים א ת עצמכם
מעורבים במריבות שאינן שייכות ישירות
אליכם. באיזור הבית
אתם נוטים להיפגע מ מכשירים
חדי ם ומ־כווית,
יש להיזהר ממכ-
שירי-חימום וביחוד מ-
הנטיה לשכוח לכבות
אותם. אהבות ישנות־חדשות
שבות לתפוס
מקום חשוב, עכשיו 62233218 תמצאו א ת עצמכם מ עורבים
במיספר פרשי ות
בעת ובעונה אחת. הצלחה בתחו ם האה בה,
ביחוד במקום שבו אתם עובדים.

ענייני מנורים מעסיקים אתכם. אתם חושבים
לשפץ או לארגן את הדירה מחדש, אלה שחושבים
על מעבר לדירה אחרת
מתקשים למצוא אח
מה שהם מחפשים, אורם
אי! מה למהר. ענ״ני כספים,
הנזרמים לכם לדאגה,
יסתדרו. לא צפויים לבם
הפסדים, ולמרוח שההר111111
גשה
היא שכספכם בסכ22ב
אוגוסט -
נה המצב אינו בזה, ותוכלו
22בספטמבר
להיות ׳ותר־רנועיס בעניין
זה. ויכוחים עם הבוס או
עם עובדים אחרים צפויים השבוע. עדיף להמנע
מלהעיר ולהסחכסך, נם אם אתם צודקים.

עסקו ת כספיות תהיינה מוצלחות במיוחד
עכשיו א ם תעיזו לנהוג בניגוד למקובל או
אפילו להגיוני. רעיונות
לא שיגרתיים יוכיחו
את עצמם מאוחר יותר
כמוצלחים מאד. סכו ם
כסף עשוי להגיע או ל התקבל
ממקור לא צ פוי,
וגם א ם ציפיתם לו
יפתיע גודל הסכום ל טובה.
נסיעה לחוי׳ל
צפיה בקרוב, ואם לא
נסיעה, יהיו קשרים
מוצלחים עם ארצות אחרות. יציעו לכם
רעיונות מעניינים וכדאי לחשוב על כן.

ענייני עבודה וכספים מעסיקים אתכם בימים
אלה, כדאי לארגן מחדש את שוי התחומים.
מצבכם הכספי עומד להשתפר
בקרוב אך ברגע
זה רצוי שהכספים יהיו
בהישג־יד כד• שתוכלו
לרכוש דבר־מה בעל־ערך
בהזדמנות הראשונה. שינוי
מקום־עבודה עולה על הפרק.
בינתיים אתם מתקרבים
למה שאתם מחפשים,
אך עד״! אתם לא
מוצאין ם את החשובה לה
אתם מצפים. התפרצויות־כעס נורמות לסביבה
לתדהמה, קשה לשלוט בתופעה זו ביסים אלה.

מצב-הרוח מ תחיל להשתפר, א ם כי מבחינה
בריאותית עדיין אתם רגישים ופגיעים מדי.
ה״ 2וה־ 3בחודש מר אים
על בעיה בריאו תית
ועל הצורן לא
להזניח ולטפל בעניין.
פגישות מיקריות בין הול־ 6בחודש יהיו מש מעותיות
מ שאתם מ ו
ו י11
תארים לכם. עימות עם
} 2ג ;נובמבר -
אד ם שהייתם קשורים
20 בדצמבר
אליו בעבר חשוב מאוד
ויוסיף לביטחונכם ה-
עצמי, יתכן שתתבקשו לעזור למי שפגע
בכם, אן נראה שתעשו זאת בחפץ־לב.

ה־נ וה־ 3בחודש מפתיעים לטובה, פגישה
רומאנטית תשפר מאוד את ההרגשה הכללית.
לא כך המצב מה־ 4בחודש,
שאז הבריאוח ומצב־החח
יהין יחרים, מישהו
מבני המישפחה זקוק לעזרה,
טיפול או עידוד ואתם
עצמכם אינכם מתישים
טוב. התחום שבו יש לכם
הצלחה הוא התחום הרו־מאנטי.
תמצאו אח עצמכם
מחוזרים על־יד טיפוסים
מנילאים, סונים ותקופות
שונות בעברכם. הפופולריות שלכם בחברה
עולה. תהנו ממסיבות ומיפגשים חברתיים.

ה־ 4וה 5-בחודש יאפשרו לכם למצוא א ת
מקום המגורים שאתם מחפשים, תהיו עסו קים
בנושא הבית ואי כות
החיים. מבחינה
מיקצועית אתם ממשי כים
לה תקדם, הגישה
החד שה אותה אתם
מאמצים תבי א להער-
כ תכ ם על־ידי הסביבה.
ה־ 5וה־ 6מראים על
הצלחה בפעילות ספור טיבית
וכן על סיכוי
לזכות בהגרלות. פחות
נוחים הם ה־ 7וה . 8-מצב הבריאות שלכם
אינו תקין ויתכן ותיאלצו לשכב במיטה.

הכרות חדשה יכולה לפתוח בפניכם דרך מעניינת
ומושכת במישור המיקצוע־ .השמחות ואהבת
ההרגל או הנוחיות יכולה
לגרום לכם להחמיץ הזדמנות
חשובה. עכשיו
אתם יכולים להוכיח את
כושר האירנון ואת היכולת
לצפות קדימה. תכונה זו
מעוררת הערכה אצל הנד
מוניס עריכם. שיש׳ ושבת
9ו בפברואר
אינם נוחים. סיכסוך ואווי20ב
מרס
רה קודרת במישפחה, ההשפעה
שיש לבני־מיש־פחה
עליכם מאור מזיקה, ובני־הזוג איום מוכנים
לקבל את חוסר נכונותכם להיות לצידס.

וואומיט

חאזנ״ט

עקת

מזל דגים -יופיטר בבית השלישי יביא
נסיעות רבות בארץ, הכרויות חדשות,
קשרים עם אנשים פתוחים, בעלי נכונות
לבצע רעיונות חדשים. הצלחה בלימודים
ותיקשורת טובה יותר, וכן נטיה לפעול לפי
רושם חיצוני וראשוני, ו מכן יש להיזהר.

ך* ערבים הרי רעבים למין.
כאן בבית־הספר יש ילרות
בנות 10ו־ 11 שמתחילות כבר להתפתח
מבחינה מינית. הרי הערבים
יכולים בלי בעיות להתנפל על הילדות,
ולעשות בלן מה שהם רוצים. העמידה
שלהם בפני פיתוי היא אפסית.״
הדובר הוא יצחק לוי, אב לתלמיד
בבית־הספר שברמת־השרון. לוי הוא

שיש לפועלים קורת־גג להסתתר
תחתיה מפני הגשם והשמש לפני צאתם
לעבודה.
הכל היו מרוצים, אלמלא החליטו
הורי התלמידים, ואיתם הנהלת בית״
הספר, כי ריכוז הפועלים מהווה סיכון
לילדי בית־הספר ומיפגע סביבתי
חמור, שמן הראוי להסירו, ומיד. הם
החליטו לצאת למאבק כרי לסלק את

המוחת אמרו רתרמיד להחתים
ער עצומה הסוואת לסירוס הער
בים. עובד מועצת ומת־השווו1(1.
הבניין שואש־המועצה הנין להם
אחד ההורים שחתמו על עצומה הקוראת
לסילוק פועלים ערביים, המתרכזים
לעבודתם בסמוך לבתי־הספר.
בלב רמת־השרון שוכן בית־הספר
היסודי המקומי אוסישקין: חצר רחבת־ידיים
ומיבנים ישנים עשויים טלאים־
טלאים, צבועים בצבע לבן. בסמוך
לבית־הספר שוכנים המישרדים הנאים
והמטופחים של המועצה המקומית.
באמצע עומד מיבנה קטן ומוזנח,
ארבעה קירות מחוסרי־צבע, יריעות
ניילון כתחליף לחלונות, שני ספסלים
רעועים עומדים בצד, זוהמה וצחנה
שולטות במקום.
מכאן יוצאים מדי בוקר פועלי
המועצה המקומית לעבודתם. כמו בכל
מועצה בארץ, גם כאן, פועלי־השרותים
הם ערבים, אבל זה המקום היחיד בארץ

״המיפגע״ לאלתר. בראש הלוחמים
עומד אלי גופר יושב־ראש ועד־ההו־רים.
בהפסקה
הגדולה משחקים בבית־הספר
עשרות ילדים. החצר שוקקת
פעילות. ילדים משחקים בתופסת,
במחבואים ובמחניים. אחרים מתגודדים
בפינות, ומשוחחים. נושא השיחה
העיקרי הוא העצומה הדורשת סילוק
הערבים. זוהי עצומה שחולקה לילדי
בית־הספר כדי שיחתימו עליה את
הוריהם. הילדים, כולם, מכירים את
בעיית הפועלים הערבים, כשהם נשאלים,
הם מפליגים בכנפי־דימיונם בסיפורים
על הזוועות שמעוללים הפועלים
האימתנים.
״ואז הוא קרא לי לצד, ורצה שאלך
איתו לפרדס, מספרת ילדה בלונדינית,

עובדים חדד ועיירה בחדר־המריבה
.אנחע ספנים את האשפה סבית־הספרר

שזנב־סוס לראשה, לקבוצת חברותיה.
אחת מהן, ילדה שמנמנה, מוסיפה
סיפור משלה :״מה, רק לה היתה איזו
תקרית עם הערבים? גם לי היתה!״
יצחק לוי, הורה של תלמיד בבית־הספר,
הגיע לבית־הספר כדי לשוחח
עם המורה של בנו, ילד יפהפה בעל
נמשים רבים על הפנים. הילד היכה
תלמיד אחר, ולוי נקרא למורה. לוי הוא
אחד מחותמי העצומה :״ברור שחתמתי.
מה השאלה פה בכלל? צריך שיזיזו את
התחנה מפה מיד. אני עובר כאן
בבקרים כשהם מתאספים, וזה ממש
מפחיד. הערבים האלה סוטים, וזה
מפחיד שהם מסתובבים ליד הילדים
שלנו ״,אומר אב־לוי, ובנו המג׳ונג׳ן
מביט מלמטה בעיניים גדולות.
״והם גם יכולים להניח מיטען־
חבלה,״ מוסיף האב טיעון נוסף, ולא
האחרון.
״לי, למשל, היה פעם עוזר־בית
ערבי, סמכתי עליו בעיניים עצומות,
אבל כשהתחילו כל הפיגועים ומיט־

עני־החבלה פיטרתי אותו. למה אני
צריך צרות? הריכוז שלהם כאן ליד
בית־הספר זה ממש קטסטרופה. צריך
לעשות להם מרכזי־ריכוז מחוץ לעיר
ולא כאן, בצומת הכפר הירוק, למשל,
שיתאספו שם, רחוק. הפעילות להעביר
אותם מכאן היא ברוכה באמת״.
כדי שלא יבינו אותו לא נכון, הוא
ממהר להבהיר :״אני לא שונא ערבים:
אין לי שום דבר נגדם, הרי צריך
שמישהו יעשה את העבודה, לא?״ כך
לוי.
נראה כי אחד החסרונות הבולטים
של הערבים, שמנקים מרי יום את
רחובות רמת־השרון, הוא שרואים
אותם. אילו רק היו יכולים לעשות את
עבודתם מבלי להיראות, לא היו בעיות.

שורקים

0מזועזעת נוספת, שחתמה על
העצומה, היא אילנה לוי. לוי,

מחזיקה בידיה סלים מלאים במיצרכים
לשבת, ממהרת לביתה, אבל לשם עניין
חשוב כמו מיגור הפועלים מאיזור בית־הספר
היא מוכנה להתעכב .״הם ממש
מסוכנים, כל הערבושים האלה,״ היא
מנסה לפקוח את עיני השאננים שלא
רואים את גודל הסכנה :״כל האיזור
הזה מלא בהם, כשהילדים יוצאים
מבית־הספר הם מגיעים הנה, וזה ממש
לא נעים. צריך שיתאספו רחוק מכאן.
״אנחנו מפחידים את הילדים? לא.
הפחד לא בא מהבית. הוא בא מהרדיו
והעיתונים. הילדים שומעים על כל
מיני מיקרים שקורים, והם פוחדים
מערבים ״.כמו לאחרים, גם לה יש
סיפור אישי .״לפני כמה ימים חזרה
הילדה שלי מבית־הספר ושני ערבים
שרקו לה ״.ילדתה מהנהנת בראשה
לאישור הסיפור.
וזהו נוסח העצומה שחולקה לילדים
(העצומה מובאת כאן כלשונה):
הורה־נכבד!
זה לא מכבר הובא לידיעתנו כי

המורה התורנית מסלקת את התלמידים
.הערבים רעבים למין!״

.הסתלקו סשטח ביח־הספה־

המילה ״ערבי״ מסמלת לגביהם את כל
הרוע שבעולם.
״הם מפתים ילדים״ ,אומרת ילדה
מהחבורה, ומוסיפה בקול מתחנן ״תעי־פו
אותם מפה, בבקשה.״ לקריאתה מצטרפים
כל הילדים בקריאות קצובות:
״לסלק ת׳ערבים!״
יזי לוי, מכיתה ו׳ ,מספרת על העצומה
:״המורה חילקה לנו אותה בכיתה,
היא אמרה שלא נשכח להחזיר אותה
חתומה, כי זה נושא מאד חשוב. מיד
כשהגעתי הביתה נתתי את העצומה
להורים. מה היה כתוב שם? שצריך
לסלק מכאן את הערבים, והיה שם גם
סיפור על מה שהם עשו לילדה.״
הילדים מכנים את העצומה ״העצומה
של הערבים.״
מיכל סלע אומרת שהערבים מציקים
לילדים ממישמרות־הבטיחות. היא
בחיים לא תדבר עם ערבים .״אם אתם
הייתם ערבים לא הייתי מדברת אית־כם,״
היא מודיעה.
הילדות מספרות על שני ערבים
ששוחחו עם ילדה מכיתה א׳ ואף נתנו
לה מתנה. לפועלים, הן אומרות, אסור
להיות נחמדים לילדים, כי זה מפחיד
אותם מאוד. ומירב מוסיפה :״צעקתי
על הילדה שלא תעיז לדבר איתם
יותר. למה? זה מסוכן. הם נחמדים
אליה, ואחר־כך יוציאו לה סכין ויחתכו
אותה אסור לדבר איתם.״

מעיד,

שיגוי יא

תלמיד שרון(שני מימין) וחבריו ליד גדר בית־הכפר
.לסלק אח הערבים!״
ראש מועצת רמת־השרון החליט על
דעת עצמו להעתיק תחנת איסוף
ופיזור בני־המיעוטים מעובדי המועצה
לפאתי הכניסה המערבית של בית-
הספר.
החלטה שרירותית זו גרמה להתק־לויות
בין ילדי בית־הספר לבין עובדים
אלה.

כדי לגרש אותנו מחצר בית־הספר.
הילדים, בניגוד למבוגרים, מוכנים
לדבר בשימחה. הם אומרים בגלוי את
מה שהם חושבים, לא מטייחים במילים
יפות, לא מנסים להתחמק. אומרים מה
שהם רוצים ומה שהם שומעים בבית,
ללא צנזורה.
קולו של אודי כנר, מכיתה ו׳ גובר
על קולות הילדים האחרים שמדברים
במקהלה גדולה :״להעיף אותם מפה
מיד. הם מסוגלים להתנפל עלינו,
פחד־אלוהים מה שהם יכולים לעשות
לנו, הערבים האלה.״
רינת מלמד, בת כיתתו, מספרת:
מלונות הודים
ף עיקבות החיכוכים בין ילדים
לבין העובדים, באנו ברברים עם
ראש־המועצה, ואולם עד הנה לא נמצא

^ יזי :״את חברה שלי אנסו
/ערבים!״ מירב :״והם גם שרפו
שולחנות של בית־הספר.״ בשלב זה.לא
יכולה עוד מיכל סלע להתאפק, והיא
פורצת בצחוק מתגלגל :״את
השולחנות שרפו ילדים ששונאים את
בית־הספר, בכלל לא ערבים, כבר
תפסו את הילדים האלה ״.אבל
לחברותיה זה לא משנה כלל .״הערבים
שרפו״ הן איתנות בדעתן. אפילו עמית
שרון הקטן, תלמיד כיתה ב; כבר מכיר
את הסיסמה :״לסלק תערבים!״ הוא
צועק בקול גבוה.
כששואלים את החבורה באיזה
מיפלגה הם תומכים, עונים הדרדקים
ביחד, .״מערך, שינוי רץ״ ,את השם
כהנא אין שומעים כאן.

תלמידה ליזי לוי(באמצע) והעצומה
״בחיים לא אדבר עם ערבים!״

אם אילנה לוי ובתה

סגנית־־מנהלת נרקיס

,הערסשים הללו נזשכנים!״

.היא אמרה לנו לא לדבר!״
פיתרון ענייני, אף שניתנה ״הסכמה״
עקרונית.
ציבור מורי בית״הספר ומנהלותיו
וחברי ועד־ההורים המוסדי מוצפים
בקיראות טלפוניות ובתלונות מצד
הורים על אירועים בלתי־שגרתיים
בינם ובין ילדיהם לבין עובדי־המועצה.
לשם ההמחשה מובא מיקרה בו
ביקש אחד מהעובדים האמורים מתלמידת
כיתה ג׳ לשלוף מכיסו קופסת־גפרורים.
כך גם תלמידי הכיתות הגבוהות
נוטשים מישמרתם בכניסה לשערי
בית־הספר מחמת הטרדות.
טרם שיוחרפו החיכוכים, ויביאו
לתוצאות מי ישורן, פונים אנו אליך
לחתום על עצומה הקוראת לראש־המועצה
להעתיק התחנה האמורה
מפאתי בית־הספר.

ראש־מועצה ורבין במיבנה־המריבה
.לילדים ערם נזק פרנע׳ חמ1ר!״
עד כאן העצומה.
במזכירות בית־הספר יושבת מזכירה
נמרצת ונאה. היא אוספת מהילדים
את העצומה שחולקה להם על״ידי
ההנהלה. הילדים היו צריכים להחזיר
אותה חתומה בידי ההורים. תוך שהיא
אוספת את העצומות החתומות, היא
נוזפת בילדה המבקשת להתקשר לביתה
מכיוון ששכחה את ארוחת־העשר
שלה בבית. בקול לא פחות חמור היא
פונה אלינו :״לא. אני לא מוכנה
להראות לבם את הטפסים, לא מוכנה

לדבר על המאבק, לא מוכנה למסור
את שם המפקח של בית־הספר לא
מוכנה למסור את שמו של יושב־ראש
ועד־ההורים.״
נראה שאין היא גאה במיוחד
במילחמה בערבים, שכן היא מתחמקת
בכל דרך מלדבר על העניין. את
העצומות היא מסתירה היטב ולא
מאפשרת להביט בהם. סגנית־המנהלת,
סימה נרקיס, אף היא איננה מוכנה
לומר דבר, ונתנה הוראה לילדי בית־הספר
שלא להגיב. מישהו אף נשלח

״אתמול בדרר לבית־הספר הם התחילו
לדבר איתי. אמא׳לה, זה היה כל־כן־
מפחיד! אבל לא רק אני מפחדת, כולם
מפחדים.״
מקהלת־הילדים הולכת וגוברת.
שירה מנור מכיתה ו׳ נרגשת :״אני
ראיתי איך הם צוחקים ומוחאים כפיים.
בטח שזה מפחיד, בגלל שהם ערבים,
אם הם היו יהודים זה לא היה מסוכן.״
הילדים מספרים כיצד ביקש ערבי
אחד גפרורים מילדה בכיתה ג׳ .הסיפור
הזה מסתובב בחצר בית־הספר ב־גילגולים
שונים. על־פי הנוסח החמור,
שאף הופיע בעצומת־ההורים, ביקש
הערבי מאותה הילדה שתכניס את ידה
למיכנסיו, כדי להוציא משם את הגפרורים.
הילדים, שנוכחים בהיסטריה
של הוריהם, שרויים בפחד אמיתי.

המורה התורנית קוטעת את דיברי
הילדים. לא רק בערבים היא נלחמת,
גם בעיתונאים. היא גוררת את הילדים
ואומרת :״תיכנסו מיד לכיתות ושלא
תדברו איתם!״
אחד הילדים מספר לנו בסודי־סודות
:״המורות אמרו לנו לא לדבר
עם עיתונאים, כי אתם מנפחים כל
דבר, ומשקרים״ .אבל למרות האיסור
ממשיכים הילדים לצווח מעבר לכתפה
:״לא רוצים פה את הערבים, שיעופו״.

לשלום דחבש, שרת בית־הספר,
חובש הכיפה, יש מה לומר :״הבנות
מפחדות לשמור בגלל הערבים ״.שלום
מתקנא בבתי־ספר אחרים, ש״שומרים
שי כרס ₪
על נקיון מערבים•״

צילס: ציד; צפריר

המישטוה קבעה בקלות־דעת.. :וצח
עד וקע דאומנ״ .,לא היה רה שמץ
שד הונחה דנו. ניתוח מסרט שר ״
הפשע מצניע על ניוון אחו. מה קוה
ברגעים הגורר־ מאחוו הקיר שר
מחלקת־הבשר בסופרמרקט?

ך* הודעה היתה מבהילה:

לכן מוכרחים הפושעים להיות ערביים,
שפעלו מתוך שינאה לאומנית.
אולם יש להשתלשלות המאורעות
באותן דקות נוראות בסופרמרקט
הסברים אחרים, סבירים יותר. גם
כאשר הכל מתנהל עדיין בערפל של
השערות בלתי־מבוססות, יש לעובדות
הידועות כמה הסברים אפשריים,
המצביעים לעבר כיוונים אחרים.
ביום רביעי נסגר הסופרמרקט שבמרכז
ירושלים, כמדי יום, בשעה 7
בערב. הקופאיות סגרו את הקופות
והעבירו את הפידיון לרפי וייצמן (,)35
המנהל, שהכניסו לכספת הנמצאת
במישרד שבקידמת המקום.
כמו בסוף כל יום־עבודה אחר, נשאר
המנהל כרי להכין דו״ח־מחשב. יחד עי־מו
נישאר ״קצין־הביטחון״ התורן זכריה
מיימוני 65״קצין״הביטחון״ אינו
גברתן נושא־נשק, ובפועל אינו אלא
האיש הניצב בכניסה לסופרמרקט ובודק
בתיקיהם של הנכנסים. אין הוא
עובר הכשרה מיוחדת. לתפקיד, ואין
מצפים ממנו שיידע להתמודד עם
התקפה של חוליית־פיגוע, למשל.

\ בים שחטו יהודים.
יום אחרי ביצוע הרצח הכפול בסופרמרקט
שבמרכז ירושלים, פירסמה
המישטרה הריעה לעיתונות. תוכנה:
קרוב לוודא שהפשע התחיל כשוד,
ואחר״כך התפתח לרצח ״על רקע לאומני״.
פשפת־הצופן
הישראלית המקובלת,
״על רקע לאומני״ פירושו — פשע של
ערבים נגד יהודים.
אולם באותו הרגע לא היה בידי
המישטרה אף שמץ של ראייה שתצביע
על זהות הרוצחים ועל מניעיהם. פיר־סום
ההודעה, שגרמה מיד להפגנה
אנטי״ערבית במרכז ירושלים ולהתרגשות
גזענית בשעת ההלוויות של ה־קרבנות
(״הממשלה צריכה לשרוף את
הערבים! יחי כהנא!״) היה מעשה של

הרוצחים נכנסו דרך דלת
1 1 . 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1היציאה 1משם הובילו
את וייצמן ומיימוני למישרד״הסופרמרקט ( )2שבו
נמצאת הכספת. לאחר שלקחו את הכסף, הובילו א ת
השניים דרך מחלקת־הבשר ( )3ונטלו משם את ה
סכין.
משם הובילו אותם למעלית״המשא ( )4במטרה
לנעול אותם בתוכה. וייצמן כמעט, הצליח לברוח, עד
שנתפס ונרצח 5מיימוני נרצח במעלית. נתיב-
המנוסה של הרוצחים מסומן בקו מקוווקו. בתמונה
למטה נראה קיר מחלקת״הבשר שממנו נלקח הסכין.

חוסר־אחריות מדהים. חוסר־אחריות כזה,
בעל טעם־לוואי גזעני מובהק, אינו
נדיר בהתבטאויותיה של מישטרת־ירו־שלים.

גרם לה למישטרה להחשיד
ערבים במעשה, ללא כל ראייה לכך?
על סמך מה הודיעה מה שהודיעה?

ת3נננ

^ מוקדם
ך• הגיון הפרימיטיבי של מנסחי
1 1ההודעה המישטרתית פעל כך:
הקורבנות היו יהודים. הם נרצחו בצורה
אכזרית במיוחד — שיסוף גרונותיהם
בסכין. יהודי לא יעשה זאת. ליהודי גם
לא היה מניע לכך, אחרי ביצוע השוד.

אחרי שכל הקונים עוזבים את המקום,
נסגרת הכניסה הראשית — המדרגות
היורדות מחנות הסשביר, בקומת
הקרקע, אל הסופרמרקט, הנמצא מתחתיה
במרתף, מזגלית־המשא ננעלת.
אחרי צאתם של העובדים נסגרת גם
היציאה הצדדית.
וייצמן ומיימוני נשארו לבדם אחרי
השעה .7.15 חמש דקות לאחר־מכן
צילצל וייצמן לאשתו, מלי, והודיע לה
שתוך רבע־שעה הוא יוצא את המקום.
כשאיחר להגיע הביתה, הזעיקה מלי
את אחיה, כדי שיחפש אחרי בעלה.

11ך ך | 1י ך | נמצאת במישרד-
1 !1 1 1 .1 1 1הסופרמרקט. היה
נ ה סכו ם של 30.000ש״ח שנשדדו
על״ידי הרוצחים. זו היתה הכוונה.

רחל, אשתו של מיימוני, פנתה
למישטרה. במישטרה אמרו לה שעליה
לבוא ולחתום על טופס־חיפוש אחרי
נעדר. רחל טילפנה לכל בתי־החולים
בירושלים כדי לברוק אם בעלה הגיע
לשם. היא היתה משוכנעת שמדובר
בתאונת־ררכים. גם כשבאו לביתה
בשעה 2אחרי חצות כדי להודיע על
האסון, היא שאלה היכן המכונית. לא
עלה בדעתה שמדובר ברצח.
בימים שני ורביעי סגורים הבנקים
בשעות אחרי־הצהריים. משום־כך לא
ניתן היה להפקיד בהם כסף. הרצח
בוצע ביום רביעי, והכסף נשאר בכספת.
ביצוע הרצח ביום זה דווקא אינו
מיקרי, הוא היה פרי תכנון מוקדם. ואכן,
כל הכסף שהיה בכספת הסופרמרקט
נגנב.

האס הכירו
את הדוצהיסז
^ ש כמה אפשרויות

לגבי סדר־

המאורעות בליל־הרצח.
האפשר-ות הראשונהז־וייצמן ומיימו־

שני הקורבנות: ו״צמן(משמאל) ואשתו(מימין) בתגי\ת נורים שר הסופרמרקט, מיימת ואשתו בביתם
פתח המעלית. נראה שאחרי שנפצע
הצליח עוד לעשות מיספר צעדים.
מדוע נרצחו בסכין? מדוע נחתכו
גרונותיהם?
יש לכך הסברים פשוטים. הפושעים
לא רצו לירות — אם אכן היה להם
נשק חם — מפני שקול היריות היה
מושך את תשומת־ליבם של האנשים
במיסעדה הסמוכה ליציאה. ויתכן גם
שכלל לא היה להם נשק.
הם השתמשו בסכין־קצבים, מפני
שהיתה זמינה. סכין כזאת אינה
מחודדת, ולכן אינה מתאימה לדקירה.
אפשר רק לחתוך בה. והצורה היחידה
שבה אפשר להרוג בן־אדם בסכין כזאת
היא על־ידי שיסוף גרונו.
יתכן שהשודדים החליטו להרוג את
שני האנשים בו במקום מפני שהיו
מוכרים להם אישית.

רות בסופרמרקט, ולאחר שהקורבנות הדפיסו את
כרטיס העבודה שלהם כמה דקו ת לפני השעה .8

ני נעלו את הכספת, כיבו את האורות
ועמדו לצאת ררך דלת־היציאה הצדדית.
בדרך־כלל ננעלת דלת זו אחרי
צאת העובדים. אם באותו ערב לא
ננעלה הדלת, לא היתה לרוצחים כל
בעיה לחדור פנימה. אם הדלת היתה
נעולה, אחד מן השניים היה צריך
לפתוח אותה בפני הרוצחים. אם כן,
הוא הכיר מן הסתם את הרוצחים. ואם
הכיר את הרוצחים, קשה להניח שהרצח
בוצע ״על רקע לאומני״.
שאלה אחרת: מדוע לא הופעל מני
גנון־ההתראה, המופעל בדרך־כלל לפני
היציאה מהמקום? האם מכבים תחי־לה
את האורות ורק אחר־כך מפעילים
את ההתראה, או שסדר־הפעולות הוא
הפוך?
בכל מנגנוני־ההתראה יש זמן־השה־ייה
קצר, בין רגע הפעלת המכשיר ועד
תחילת פעולתו, כדי לאפשר למפעיל
לצאת מן המקום.
בפועל, מערכת ההתראה כלל לא
הופעלה. מכאן עולה האפשרות השניה:
הרוצחים התחבאו בתוך הסופרמרקט,
עד למועד סיום העבודה. רק כשכובו
האורות יצאו ממקום מחבואם. על־פי
עדותו של חי מורר, קצין־הביטחון
הראשי של רשת הקו־אופ בירושלים,
כבר קרו מיקרים כאלה. בעבר.
אם אכן כך• קרה •גם הפעם, יתכן
שהרוצחזם >׳ נשא; •,עימם נקזק,

גופותיהם נתגלו רק אחרי חצות. חוקרי מישטרה
ותיקים אמרו ני הרבה זמן לא ראו מחזה זוועה
שכזה. שיסוף גרונותיהם של הגרצחים בוצע באמצ עות
סכין שנלקחה ממחלקת״הבשר של הסופרמרקט.

כל השיקולים האלה אינם מצביעים
על ״רקע לאומני״ .מה גם שאין זה רגיל
כלל וכלל שאנשים ״לאומניים״(קרי:
חברי אירגוני־מחתרת פלסטיניים)
יבצעו גם שוד. מי שיוצא להרוג, אינו
עוסק בשוד. מי שעוסק בשוד, אינו
חושב על מטרות לאומיות.
לאחר הרצח, ניקו הרוצחים את
הסכין והשאירו אותה במקום. אם היה
זה רצח על רקע לאומני, האם היו
טורחים לעשות זאת?

בזמן הרצח היה חשוך במקום. על־פי
עדותו של בעל־המיסעדה השכנה לא
נשמעו כל זעקות עזרה. הרוצחים יצאו
מדלת־היציאה הצדדית, שנותרה
פתוחה, ועלו במדרגות המובילות
לרחבת הנושביר. לא קיימת דרך־
מנוסה אחרת מהמקום.
קרוב לוודאי שעל ביגדיהם של
הרוצחים היו כיתמי־דם. אם כך הדבר,
איך זה שיצאו למקום מרכזי כל־כך,
מבלי שאיש יבחין בהם? יתכן מאוד
שרכב, ובו נהג, המתין להם מחוץ
למקום. שיטת־פעולה כזו אופיינית
למיקרי־שוד.
ברור הוא שהרוצחים הכירו היטב
את זירת־הפעולה כלומר — אין זה
מעשודטרור שנעשה בדרך מיקרה,
אלא פשע מתוכנן. נראה שהרצח עצמו
לא תוכנן. אילו היה מתוכנן, מדוע לא
הביאו עימם סכין־דקירה, או אקדח
בעל משתיק-קול? מדוע הזדקקו
לסכין־הקצבים שנמצאה במקום? רוצח
לא היה סומך על־יד המיקרה.

52 טביעות
אצבעות
^ שעה 11 בלילו! הגיע לסופרו
מרקט גיסו של וייצמן. הוא ביקש
מבעל המיסעדה השכנה, נוי ומי,

יוסי עין־דזד ₪
(המשך בעמוד )42

שבאמצעותו איימו על השניים ואילצו
את וייצמן לפתוח את הכספת במפתח
שנשא עימו. קצין־הביטחון מיימוני
אומנם נהג לשאת עימו אקדח פרטי,
אך ביום־הרצח השאיר אותו בביתו.

לא התכווגו
לפגוע
>רחרי שנטלו הרוצחים את
\ 4הכסף מהכספת, הובילו את וייצמן
ומיימוני לחלקו האחורי של הסופרמרקט.
מאחורי הקיר של מחלקת־הבשר
יש מיסדרון צר. שם גם נמצאת מעלית־המשא,
שדלתה היתד, מורמת. השניים
הוכנסו לתוכה. באמצעות חבל קשירה,
שלקחו מהמישרד, קשרו הרוצחים את
ידיו של וייצמן. מיימוני לא נמצא
קשור. יתכן שלא הספיקו לקושרו, יתכן
שהצליח להשתחרר מהכפיתה. עד כאן
נראה כי השורדים לא התכוונו כלל
לפגוע בשניים, אלא לכלאם בלבד.
לאחר שהוכנסו למעלית־המשא,
כנראה במטרה לנעול אותם בתוכה,
ניסו וייצמן ומיימוני להימלט. אז נטלו
הרוצחים את סכין־הקצבים שהיתה
מונחת בקירבת־מקום, ובאמצעותה
שיספו את גרונותיהם של השניים.
גופותיהם נמצאו במרחק של חמישה
רלוויותיהם של שני ה־צ

מטר זו מזו. וייצמן הצליח להרחיק־
1 1 1 1 / 1 1 ^ 1נרצחים נערנו יום למחרת
לכת, מיימוני נרצח בתוך המעלית..
;ון#ו;מצאה, ב מרח ק;?קר^בך י^ן י״ * י *\!וצח, ההלם והזעזוע מהרצח לא מנעו התלהבות

יצרים. בהלוויתו של וייצמן נשמעו קריאות נגד
ערלים וגם שמו של כהנא לא נפקד. אביו הקשיש,
הנראה בתמונה, הובל• עליידי -גיסיו של• וייצמן.

י 41

_ אני לא יכולה

אנטומיה של רצח
(המשך מעמוד )41
להיכנס עימו פנימה. הוא נטל בידו
סכין לצורך הגנה עצמית ונכנס
לסופרמרקט. שם נמצאו הגופות.
כעבור זמן קצר הגיע למקום גם חי
מורד, קצין־הביטחון הראשי.
בעיקבות הרצח נלקחו טביעות
אצבעות מ־ 52 עובדי־הסופרמרקט,
וביניהם ארבעה עובדים ערביים. רק
הארבעה האלה עוכבו לצורך תישאול,
ושוחררו כעבור זמן, משלא נמצאו
קשורים לפשע.
אין ספק שזהו רצח נתעב. אולם לפי
שעה, מרבית הסימנים מצביעים על־כך
שהיה זה בתחילתו מעשה שוד רגיל,
שהתפתח משום־מה לרצח, ללא כל
קשר לנושא הלאומי.

מנהל. רפי הצליח לגבש כאן צוות־עובדים
מסור. הוא היה אחר מאיתנו.״
את חדר־האוכל של העובדים
מעטרים ציורים מעשה־ידיו. רפי נקרא
״אמן׳ בלשון העובדים.
לפני ארבע שנים יצא במישלחת־מנהלים
לחו״ל, מטעם ההנהלה. אתי
שי, מנהלת כוזדהאדם של הרשת,
מספרת. :לנהל את הסופרמרקט
המרכזי זה בהחלט תפקיד יוקרתי. רפי
היה מוכשר מאוד, שופע רעיונות. לכן
הוא גם קודם בתפקיד כל־כך מהר. היו
לנו לגביו תיכנונים מרחיקי־לכת.״
זכריה מיימוני, קצידהביטחון, נולד
צייד ומתגדב

ך* פי ויי צ מן, מנהל-הסופרמרקט,
1היה נשוי למלי, העובדת בשב״ס.
לבני־הזוג שלושה ילדים.

קופאית שיטרית
״כמז אח נרולר

קצי־ביטחון מורד
״המחזה היה מזעזע!״
את הסופרמרקט המרכזי ניהל זה
שמונה חודשים. הוא נחשב כמנהל
מבטיח, בעל סיכוי להגיע לתפקיד
בכיר ברשת הקראופ בירושלים.
ברשת זו עבד שבע שנים. לפני כן
עסק בהדרכת נוער במתנ״ס כגן
בירושלים.

בתימן. בגיל שנה הובא ארצה.
למיימוני שלושה ילדים. בנו הבכור
הוא סגן־אלוף במילואים, וכיום מנהל
מתנ״ס בגן־יבנה. רחל אשתו ( )58 היא
ילידת־הארץ. בשמך 42 שנה היו
נשואים.
עד לפני ארבע שנים עבר מיימוני
בעיריית־ירושלים, במחלקת־החינוך.
תחילה עבד כשרת בבית־ספר, ואחר-
כך היה למפקח על השרתים. לפני
ארבע שנים יצא לגימלאות. מיד פנה
ל״קצין־ביטחון״
לק1־א 1פ והיה
בסופרמרקט המרכזי. בערב הרצח
החליף ״קצידביטחון׳ אחר, שהיה צריך
להיות במישמרת.
מיימוני היה מתנדב בדרגת מפקח
ביחידת־המתנדבים של המישטרה.
לפני שנה עבר ליחידת־התנועה של
המישמר האזרחי. חברים־לעבודה
מספרים שתמיד נהג להופיע בלבוש
מסודר, תמיד ענוב עניבה. גם לאחר
הרצח נמצא כך.
שבוע אחרי הרצח, ואין עדיין קד
חקירה ברור. הצהרת המישטרה שהיה

קברו של וייצמן
״שהממשלה תשרוף אח הערבים!״
עם תחילת עבודתו ברשת הקו־אופ
עבר תקופת־הכשרה בת שלושה
חודשים. אחר־כך מונה כמנהל
הסופרמרקט בשכונת רסקו, ועבד שם
כשנה ורבע. מפאת כישוריו, הוא מונה
כמנהל־סניף בשכונת תלפיות־מיזרח.
מספרת שרה שיטרית, מעובדי
המקום :״רפי היה אצלי בן־משפחה.
הילדים שלי ראו בו אח גדול. בכל
השמחות המישפחתיות שלי הוא היה
נוכח. העובדים ראו בו חבר, לא רק

זה רצח ״על רקע לאומני׳ עדיין לא
הוכחה בצורה כלשהי. המישטרה
הקדימה לחרוץ דין, ובכך גרמה נזק
חמור למירקם הדק של יחסי יהודים־
ערבים בירושלים ובמדינה. גם אם
יתגלה בעתיד כי הפושעים היו ערבים,
לא תהיה בכך שום הצדקה להודעה
גזענית זו, שנעשתה בשעה שלא היה
למישטרה שמץ של מושג מי ביצע
פשע נתעב זה. ואם יתגלה כי השודדים
הם יהודים, על אחת כמה וכמה.

((המשך מעמוד )8
הריח. הרי את יודעת איך הישראלים
פועלים — קודם מנסים לסדר״...
נימרודי־קימחי־שווימר מייחסים את
החלפת הטילים לפקיד בכיר במישרד־הביטחון
בשם חיים כרמון.

התשלום

לקונטראם.

הראשון

המדובר במיליון דולר שקיבלו
נימרודי ושווימר, בתחילת המיבצע,
מידי עדנאן חאשוקג׳י, כדי לשכור
חמישה מטוסים להובלת טילי־ההוק
לאיראן. עד שהאיראנים גילו את
התרמית של 18 הטילים הראשונים
שנשלחו, נוצלו רק 200 אלף דולר.
כלומר 800 :אלף דולר מתוך המיליון,
שהועברו על״ידי שווימר ונימרודי
לידי הגנרל־בדימוס ריצ׳רד סיקורד,
נותרו בידי האחרון. ולא נדרשו בחזרה.
היו שניסו לראות בכך בבחינת ״שלח

התגובה: מאחר והשלישיה הפסיקה נימרודי־שווימר־קימחי
לפעול בפרשה, והטיפול מטעם ישראל
עבר לידי עמירם ניר, הם משכו ידיהם
מהפרשה, ולא ידוע להם מה נעשה
בכסף.
״הכסף היה של האמריקאים, לא
שלנו!״ טוענים השלושה.
״אני עוד זוכרת״ ,מוסיפה רינה
שווימר ,״איך אוליבר נורת׳ טילפן
לאל והורה לו לשלוח את הכסף בחזרה
לג׳ון פוינרקסטר. פיתאום הוא(נורת׳)
איבד לחלוטין את הזיכרון. בעדות שלו
לפני הקונגרס הוא לא זכר את שיחת־הטלפון,
לא ידע פיתאום ששווימר הוא
אזרח אמריקאי.
״את יודעת מה? היו ימים
שהשתגעתי ששווימר יקבל צו־הבאה,
ויעיד על הפרשה! לפחות היתה האמת
יוצאת לאור!״

• מכירות נשק לאיראן ב־
1981־ :1982 דו״ח סודי של מישרד־

החוץ האמריקאי, המוזכר בדו״ח, קבע
שישראלים מכרו נשק לאיראן של
חומייני גם בשנים 1981־. 1982
התגובה: נימרודי ושווימר לא
השתתפו במכירות־נשק לאיראן בשנים
הללו.
• רווחים: על פי הדו״ח ניתן
להבין שנימרודי ושווימר הרוויחו
ממכירת הנשק לאיראן, שהם מכרו את
הטילים שקנו מידי מישרד־הביטחון
במחיר גבוה בהרבה ממחיר העלות.
תגובה: נימרודי ושווימר נאלצו
לשאת בהוצאות הכבדות שהיו כרוכות
בעיסקה: שכירת מטוסים, תידלוקם,
כוח־אדם. כל זה נלקח, לדבריהם,
בחישובים ובתמחירים שערכו.
רינה שווימר :״הרווחנו כסף? יופי,
הלוואי...״
• עמירם ניר: הגירסה הישראלית
הרשמית, שהומצאה לקונגרס,
הורכבה מן הגירסות של ניר מחד,
מאידך,
ונימרודי־שווימר־קימחי
במאבק שבין השלישיה לבין ניר תומך
הדו״ח בגירסות ניר.
התגובה. בעוד שנימרודי שצף
וקצף בכל פורום אפשרי על ניר ועל
חלקו בפרשה, אמר שווימר בשיוויון־
נפש :״מי זה ניר? מיהו בכלל? מה
איכפת לי ממנו?״ ואשתו החרתה
אחריו :״מי זה עמירם? בארצות־הברית
מבדילים בין 1985 לבין 1986 בפרשה
— בין התקופה של השלישיה(עד סוף
)1985 לבין התקופה של ניר (מינואר
1986 והלאה) .לא עושים מהכל סלט
אחד גדול!״
בשבועיים הקרובים עומד מזכיר-
הממשלה׳,אליקים רובינשטיין, לפרסם
הודעה, בשם ממשלת־ישראל, המביעה
שביעות־רצון מהשתקפות החלק הישראלי
בדו״ח האמריקאי, המסכם את
פרשת הנשק האיראני.
סוף פסוק? התובע האמריקאי המיוחד,
לורנס וולש בוחן עדיין נתונים
ומיספרי־חשבונות שהועברו לרשותו
ויחליט, בשבועות הקרובים, אם לתבוע
לדין פלילי גיבורים בפרשה.
בינתיים מנסים כמה מהגיבורים
הישראליים לקבל רשות מממשלת־ישראל
לנסוע לארצות־הברית. ב־מיכתב
שקיבלו מאליקים רובינשטיין,
לפני כשבועיים, הם התבשרו שטרם
עבר רוע־הגזירה, טרם נסתיימה הפרשה.

-הרפתקה
של בלש .

(הנושך מעמוד )31
השתיים. קיימת מין פאראנויה בקרב
אנשי־התיאטרון לגבי אנשי־מישטרה.
אבל אנשי־התיאטרון לא מבינים ש־אנשי״המישטרה
המבלים בפאב לא
חושבים באותו־רגע על עבודה, ולא
יגשו אליהם לחפש סמים. הגיע הזמן
שיבינו שאיש־מישטרה זה אדם שמחפש,
כמו כולם, גם ליהנות ולבלות, ולא
מחפש כל הזמן את העבודה.
סם לעשירים
* ¥ד כ אן דיברי בירון.
^ ע ד כמה שירוע לו, כ־ 70 אחוז
ממבלי־הלילה הקבועים של צפון תל־אביב
צורכים בקביעות קוקאין. מדובר
באמנים, אנשי־בוהמה, אנשי־עסקים
(הכוונה בעיקר לעיסקי־הלילה) .זה סם
״בטוח״ ,שאינו ממכר.
ההרואין, שהוא זול בהרבה, ממכר
פיסית, הרבה יותר מקוקאין .״ההרואין
הוא סם לעניים,״ אומר בירון ,״הקוקאין
— לעשירים.״
מנת הרואין עולה בין 50ל־80
שקל; מנת קוקאין — 100 דולר. האם
הם רצו לתפוס יותר שמות מפורסמים,
מאשר סתם אלמונים?
דויד :״אין עניין של יותר מפורסם,
או פחות. יש עניין של תפיסת כמות
גדולה יותר של סם, או סוחר גדול
יותר. המפורסם לא חייב להיות ידוע
בציבור הרחב. לפעמים הוא ידוע,
וגדול מאוד, בעולם־הפשע. זה כמו
אצל עיתונאים, שמחפשים לכתוב על
אנשים מפורסמים, כדי שהכתבה תהיה
יותר מעניינת לציבור ,״סקופית״.
״אם אני עוצר אדם מפורסם, ברור
שזה מביא לי סיפוק גדול יותר, מכיוון
שזה זוכה בהד. מדברים על זה, גם
במישטרה, וגם מחוץ לה.
״אפרופו שמות ידועים. באחד
הלילות הגענו למועדון הרמוניה
בדרום העיר, לחפש מישהו. על הבימה
עמד ושר זוהר ארגוב. הוא מייד זיהה
אותנו — בדרך־כלל מזהים אותנו, יש
לנו אולי פרצוף מיוחד, אנחנו שונים
מהאנשים אשר נמצאים במקום. הוא
הושיט יד, הרים מיכנס, הוציא חבילה
קטנה מתוך הגרב וזרק אותה הצידה.
חשב שאנחנו לא רואים. אבל ראינו,
תפסנו את החומר ושלחנו אותו לתא־המעצר.
״זמר
אחר, פחות מפורסם, נהג
להופיע באותו מועדון. ידענו, על־סמך
מידע מודיעיני, שכאשר הוא מנגן
ושר, הוא מניח על הפסנתר את החומר
ומריח תוך כדי הופעה. הוא נעצר
פעמים אחדות. נדמה לי שכיום הוא
כבר לא מופיע.
״כתבים לענייני־מישטרה וצלמי-
עיתונות נוהגים להאזין לרשת־הקשר
המישטרתית, ולפעמים היו מגיעים
למקום־האירוע לפנינו. פעמים רבות
הם הפריעו לעבודה.
״היתה לנו מסורת — להחזיר להם
פעם בשנה. בכל אחד באפריל ביימנו
משהו.
״באחת הפעמים ביימנו רצח
בשכונת־התיקווה. השכבנו בוואדי
איש־מישטרה, מרחנו עליו קטשופ,
קרענו את בגדיו, ושמנו ליד הגופה
סכין מגואלת בקטשופ.
״צלם־עיתונות ידוע הגיע למקום
במהירות, הבחין בחגורת השוטרים שלא
נתנה לאיש להתקרב לאיזור הרצח.
אבל כתמיד, בחוצפה, הוא הסתנן עד
לגופה. עשינו את עצמנו כלא רואים
אותו. כאשר התחיל לצלם, קם השוטר
והתחיל לדבר. הצלם היה המום, צעק
,זונות! עבדתם עליי! רצתי במיוחד!׳
מאז הוא לא מופיע עוד באירועים באחד
באפריל, גם אם יש אירוע אמיתי.״
בירון, המוטרד בעיקר מנושא הסמים,
חושב שכדאי היה להרשות לעשן
סמים קלים, כמו חשיש, באופן חוקי.
אנשים, בעיקר בני־נוער, נמשכים אל
האסור, הוא אומר. אילו היה החשיש
מותר, יתכן וחלק מהצעירים לא היה
מנסה סמים, אף לא חשיש.
הדברים החשובים לו ביותר: יושר
ואמון בין אנשים. חלומו הגדול הוא
לפתוח פאב גדול, שאליו תגיע כל
הבוהמה של העיר. באיזשהו שלב הוא
אולי עוד יחזור למישטרה.

חבז תרי ם
מתחנת־הכוח
לעמדת־המח
נתמנה לראש־ממשלת־סין,
לי פנג ,59 ,עד עתה סגן ראש־הממשלה
ושר־החינוך. פנג התייתם
בגיל ,3ואומץ לבן על־ירי אחד
מחבריו של אביו, צ׳ו אן ליי, מי שהיה,
כעבור שנים, לראש ממשלתה הראשון
של סין הקומוניסטית למשך 27 שנים
( 1949־.)1976

ממשק הפועלות
לכלא המצרי
הוענקה לרב־סרן מאיר
(מקם) בינט, דרגת סגן־אלוף
בצה״ל 33 ,שנים אחרי שבינט התאבד,
בגיל ,37 בחיתוך ורידיו, בכלא המצרי.
בינט, קצין־מודיעין ישראלי, שהתחזה
במצרים למהנדס גרמני המשווק גפיים
מלאכותיות, נשרף אחרי שזהותו נחשפה
על־ידי אחת מחברות רשת־החבלה
החובבנית, של מה שנודע
לימים כפרשת עסק־הביש. בינט, בנו
של קצין צבא, יליד הונדל בגרמניה

איש־מודיעין בינט
קצין בן קצין
ועלה לארץ בגיל . 18 אחד מעיסוקיו
הביטחוניים הראשונים היה כקצין־
הביטחון של משק־הפועלות בחדרה.

מסמינר־המורות
לבית השגרירות
נתמנתה 4לשגרירת גוואטמלה

בישראל, סטדה ו״רסיה ו״ראנא־דוס
,52 ,עד לאחרונה מנלהת מיפעל־אופנה
גדול בארצה (שישה מיליון
תושבים על שטח של 100 אלף
קילומטר מרובעים) .גראנאדוס היא
יהודייה ילידת פולין, שגדלה בארץ,
שרתה בצה״ל וסיימה סמינר־מורות
תל־אביבי, לפני שנישאה לחורחה
גראנאדוס, דיפלומט גואטמלי ששרת
בישראל. היא התאלמנה לפני שנים
מים פר ׳

מן השירה
אל האוניברסיטה
נפטר בירושלים, בגיל ,89
פרופסור שמעון הלקין, משורר,
סופר, מסאי ומתרגם שהעמיד משך 20
השנים בהן עמד בראש החוג לספרות
עברית באוניברסיטה העברית בירושלים,
דור חוקרי ומבקרי ספרות
ששמם הולך לפניהם(ביניהם: דן מירון
וגרשון שקד) .הלקין, יליד רוסיה,
שגדל בארצות־הברית, שימש בשנות
ה־ 30 כמורה בבית־ספר תיכון תל־אביבי.
הוא נודע בשירי־האהבה שלו
(בימים שישה, ולילות שבעה) ,בספריו
(עד משבר) ובתרגומיו (בין השאר:
הסוחר מוונציה של שייקספיר, עלי־עשב
של המשורר האמריקאי וולט
ויטמן ורבים מסיפרי־ההרפתקות של
ג׳ק (הספן על נב׳ הסוס) לונדון).
העולם הזה 2622

מצלמות פו\־
איכס גבוהה במדז,ו -מבצע
פוגיקה 1־)ט/

מצלמת רפלקס קלה
לשימוש ותפעול, מהירות
סגר אוטומטית, ושילוב מצלמת איכות של קלו ת עם רפלקס
אפש רו ת
ב שי מו ש,
להרכבת מבחר עדשות
ואביזרים שלפוג׳׳.

פוגיקה 5־) /0

פוג׳י ק*א * 3סוטס

המצלמה החד-פעמית
היא המצאה בלעדית
לפוג ׳ ומהווה פתרון למי
ששכח את המצלמה
שלו בבית.
רפלקס מצלמת
למקצוענים ולחובבים, אלקטרוני תכנות
(1עו^ח 0 6מק) דווח מלא
על תנאי הצילום תוך כדי
צילום,אפשרות להרכבת
זו ם, עדשות מבחר
גמישות מירבית במילוי הצלם משאלות
המקצועי.

בגמר הצילום אתה מוסר
את כל המצלמה לפתוח
ומקבל בחזרה תמונות
באיכות פוג׳׳.
המצלמה מכילה סרט מסדרת חו-וח£קט .5
35מ״מ בעל רגישות גבוהה 400
סדרת חו-ו £0קט 5היא הסדרה המובילה של
פוג׳׳ ומקדימה את עולם סרטי הצילום ב10-
שנים לפחות.

פוגי 3־^\ 7

פוג׳י 32־דו 5ג./וז

מבצע!
מצלמת ק 4א * 8סוט ס
במחיר הכרות:

18-90
הפעלה פשוטה 4 ,מצבי
״פוקוס״ .עדשה , 1:4.5
מנורת אזהרה לתנאי אור
גרועים ומבזק אינטגרלי.
נוחה לכיס בכל המובנים.

המצלמה היחידה בעולם
בעלת שתי ע דש ות ,
לצילום רחוק ולצילום
מקרוב 72 ,תמונות, מנוע
להעברת סרט, סוללות
ליטיום.

11_ 1¥1ז? 1131

אביזרי עדשות זום 70־ 35

410 שי ח

עדשות זום 70-140

3 9 0ש״ח

עדשות זום 80-200

410ש״ח

מבזק 0£1 £ 0ו 0 £ 0

120ש ״ ח

עדשה 19מ״מ

300 שי ח

מנוע

250 שי ח

ועוד אביזרים נוספים.
אועקקוא ו999*9*9199י *

צלם פול• ואתה בתמונה
ן אדי מור