גליון 2624 מתאריך 16 בדצמבר 1987

תמשוך אותה למיטה
—ן בדקה וחצי
אורטוסליפ -
כורסא סגורה, נפתחת למיטה אורטופדית .190x70

אורטוסליפ ־ כורסא פתוחה למיטה אורטופדית 190x70
אורטוסליפ -דו־מושבי. נפתח למיטה כפולה 190x140

מזרונית, סיפור הצלחה ישראלי שזכה בפרס הרהיטים האירופאי.
עשרות הדגמים של מזרונית זכו לתשומת לב אירופה כולה.
העיצוב המודרני, טכנולוגית העץ והריפוד המתקדמת,
מודולריות הרהיטים, היופי והאופנתיות
הם שהביאו את מזרונית למקום הראשון.
מזרונית מקורית יש רק אחת. אל תסתפק בחיקויים זולים.
דרוש את המקור עם סמל מזרונית. ותקבל תמורה מלאה לכספך.
תכניס אותה הביתה, בדקה וחצי תמשוך אותה למיטה...
ותוכל להציע אותה לחותנת.
מזווניתשלהחברה פעם ספ ה פעם מי ט ה

מזרונית פייראייזן בע׳׳נז מ ח׳ ה שיוו ק, ה חו פ ר , 12 אז 1רהתע שי ה, חולון .03-5560711,804109
תל״אביב: אי ל ת ,58 יפו-תל־אביב . 03-822522 ,הרצל .03-824720,30בןי הו ד ה .03-232971,93 חיפה: נורדו ( 19 המדרחוב).04-668950 ,
פתח״ תקוה: רח׳ הברון היר ש , 15 טל .03-911426 .אילת: השחם פינ ת הי ע לי ם .059-72041,250/1ובחנויות הרהיטים המוב חרות.

גזי ב ח בי ם
בכיינזת לאומנית
על תגוב ת ם של כמה מתושבי ר*
מת״השרון להעמד ת חדר״לינה לר שות
עובדים ערביים של המועצה
המקומית (איגרת העורך״ ,העולם
הז ה .)9.12.87
התגובה הזאת, להימצאות אזרחים ערביים
בקירבנו, היא אכן, כדיברי עורך השלם הזה,
תגובה של יהודי גיטו, ולא של יהודים בעלי־בית
בארצם, האמורים לקבל שכן חדש, או אורח,
במאור־פנים, כדבר המובן מאליו.
האם בשביל זה יצאנו מן הגיטאות והקמנו
מדינה, כדי, שכאשר כמה ערבים ילונו במרכז
עיירה יהודית, יתחיל מייד מסע־בכיינות (אם כי
במסווה לאומני)? ראובן סלומון, תל־אביב

פיתרון לרמת־השרוז
על אפשרות חלופית ל ה עסק ת ם של
עובדים ערביים (״איגרת העורך״,
העולם הז ה .)9.12.87
הפיתגם הערבי אומר :״אל תאהב את אמי ואל
תהיה אביר אם נוכחותם של עובדים ערביים כל־כך
מפריעה לתושבי רמת־השרון, אז שיואילו לפתוח
את כיסיהם ויעלו בצורה קיצונית את הארנונה
שהם משלמים למועצה המקומית, ואז, אני
בטוח, שבתמורה הנכונה יימצאו מספיק עובדים
יהודיים, שיהיו מוכנים לנקות את רמת־השרון
מאשפתה. ושיבושם להם:
איבראהים אבו־חליפה, חיפה

אחווה נזיזרחית
על חברי מרכז מיפלגת העבודה
שלא קיימו א ת הב טחתם לתמוך
במועמדות ניטים זווילי לראשות
(״בדק־בית במערך״,
הסוכנות
״תשקיף״ ,העול ם הז ה .)9.12.87
התנהגותו של משה שחל, איש עדות־המיזרח,
שהעביר, כפי שדווח במדור תשקיף האחרון, את
תמיכתו מניסים זווילי, איש עדות״המיזרח, לצד
השני, האשכנזי, למרות שמכל הבחינות היה
זווילי האיש הנכון, מזכירה לי את התנהגותם של
צירים רבים במרכז־חרות בעת ההתמודדות בין
יצחק שמיר לדויד לוי. גם במיקרה ההוא העדיפו
צירים אלה, מבני עדות־המיזרח, את האשכנזי
שמיר על יוצא עדות־המיזרח לוי.
אם ככה נוהגים אנשי עדות־המיזרח איש ברעהו,
מה להם כי ילינו על המימסד האשכנזי
המקפח אותם בכל עת• רחל חברוני ,׳השלים

הנכד והסבא
על הנצחת זיכרו של קצין־מודיעין
שהתאבד בכלא המצרי (״תמרו רים״
,העול ם הז ה .)2.12.87
הרבה זמן לפני שצה״ל נזכר סוף־סוף, וכיבד
את זיכרו של מאיר בינט, שהתאבד בכלא המצרי,
בהיותו בשליחות צה׳׳ל במצרים, כיבדה ביתו
היחידה, מישל, את זיכרו בצורה הניאותה.
מישל, שהיא, אגב, יועצת חינוכית במיקצועה,
קראה לבכור שלושת ילדיה בשם אמיר, שם
המכיל את כל אותיות שם אביה המנוח (מאיר).
אמנון לדמן, רמת־נן

בורד 311ד עיראקי
על מ אב ק צפוי בבחירות הבאות
לראשות עיריית רמת״גן(״תשקיף״,
העול ם הז ה .)9.12.87
לתומי חשבתי שהכורדים כבר השלימו עם
העיראקים. אבל זה, כנראה, חל רק על האזור של
הכורדים שבגבול תורכיה, עיראק ואיראן. כאן,
אצלנו, ברמת״גן, לפחות לפי מדור תשקיף,
עומדת, כנראה, המילחמה הזאת להתחדש.
זה יקרה כאשר באמת ירוץ, בבחירות הבאות
לראשות העירייה, צבי בר, בנם של יוצאי כור־דיסתאן,
נגד אורי עמית, יוצא עיראק.
יצחק פרחיה, רנוח־נן

חשיבות לוח־הבפר
על פשלת״מיליונים של המדינה
(״כונס נכסי ם למארק שגאל״ ,״א תה
והשקל״ ,העולם הז ה .)9.12.87
זה שמדינת ישראל קברה כמה עשרות אלפי
(המשך בעמוד )4
העול ם הז ה 2624

ימיו חדך־שלום

כתבת השער הקידמי:

סיו ־ ־

חייו

אם להאמין להודעות הרשמיות הרי קם לעם הפלסטיני דזדעל
גיבורים. אין הם מסתפקים ביידוי אבנים מרחוק, הם מסכנים את
חייהם מקרוב. מול גבורה זו אין לחיילים ברירה והם ״נאלצים
לירות״ .ניסיון לאמוד את מיספר הניפגעים -הרוגים, פצועים
ועצורים -של הימים האחרונים אינו מצליח. הריעות נם חלוקות
לגבי הממדים חסרי־התקדים של ההפגנות.
רצועת״עזה היא סיר־לחץ. שנקודת הרתיחה
שרו מתקרבת. לאנשים בה אין מה להפסיד.
כתבת השער האחורי:

מענטזתבת־8

בפתח ביתו החדש של אריאל שרון,
ברובע המוסלמי של העיר העתיקה.
עומדים שני שוטרים חמושים של
מישמר־הגבול. בחצר הפנימית של
הבית במעלה המדרגות, עומד
איש־ביטחון נוסך. הדירה עצמה קטנה
ביותר, אך מיקומה, הש•
נוי במחלוקת, סבר הספיק
לעורר סערה ציבורית.

היועץ המושמץ
ההחלטה, שלא להעמיד לדין את חברי-
הכנסת מיכה רייסר וגידעון גדות ואת
אנשי-התיקשורת האלקטרונית ניסים
מישעל וישראל סגל, עוררה גל חדש של
ביקורת נגד היועץ המושמץ ביותר בתול דות
המדינה, יוסף חריש. הביקורת
הציבורית הנוקבת שהוטחה בו גם גרמה
להתמוטטות אשתו. אולם חריש אינו
מעוניין להתפלמס עם מקט״
רגיו. להיפך, הוא משוכנע
לחלוטין בצידקתו.

חוק נגד הנאים

ביום האחרון של מושב הקיץ של הכנסת התקבל
חוק רישוי הרופאים בשלוש קריאות הפחות. כמעט
בחשאי. לפי החוק חייב רופא שלמד בחו״ל,
מלבד ארצות־הברית, לעבור בחינות בתנאי לקב־לת
הרישיון. החוק נועד להפלות
^ 1 1 1רופאים ערביים. עכשיו הוא
^ ^ 2מופעל נגד עולים מבריה׳׳מ.

דף חדש

בצל הכיבשניס

חמישה סופרים, מבקרים ועורכים ישראליים ב־רב־שיח
על איפיון הסיפרות הישראלית. שוב
ושוב סטתה השיחה לנושא
השואה. הכיבשנים, החטוטרת

היהודית ואחותה הישראלית.

אחה והשקל
גדיש ס ץ
רחבות־אוטובוסים
פיה זאדורה רכשה בית במנהטן • חקירה פלילית
נגד האחים ברנשטיין • אגרידב התחייבה לגדל
כותנה בקליפורניה, גם להוריד גשם • יצחק גדיש
יועץ לחברת־אוטובוסים אמריקאית • כלל מצמצם
חברות לפיתוח־תוכ5ה • יבוא

^ 0 1 1עדיליונים לארצות־הברית נאסר
•נ כ סי קנון לבעלות איטלקית •

כינרת אליאס(כתמונה) .רק בכיתה ג־ וכבר
רקדנית־בטן מפורסמת. אומרים עליה שהיא
כישרון נדיר. לוח־ההופעות שלה עמוס כבר
היום. את תנועות־הריקוד היא למדה בעצמה.
את הגברים היא כבר מכירה,, :אני סולחת
להם. בגלל שזה האופי שלהם. גם בי הם
מנסים לגעת. אבל אני לא נותנת
להם.״ האווירה המינית של
הריקוד אינה זרה לה. להיפך.

שהן עובר
לרובע המוסלמי

קשה היה להאמין למראה העיניים: רונלד רגן,
שאת הקאריירה שלו ביסס על שינאת ברית־ה־מועצות,
החליף מחמאות עם מיכאיל גורכאצ׳וב,
המזכ״ל האדום. איך זה קרה? תיאוריה פשטנית
מסבירה את הכל: לימין הקיצוני, כאשר הוא
בשילסון, קל יותר לעשות שלום
^ £מאשר לרודפי־השלום עצמם. יש
כמה דוגמות טובות מאוד לכך.

הנבוו האבוד
שר תיקווה
10399310

עימנואל ולד מטיח ביקורת נוקבת על המתרחש
בצבא. לפי טענתו, אילו היו מיישמים את הדו״ח,
שהגיש ב־ , 1984 היה היום הצבא נראה אחרת. הוא
גורס כי רק תוכנית רב־שנ־

תית תוכל למנוע הישנותם
של המקרים שקרו באחרונה.

רחר ה מרחרח
מרתחת:
גם את נילי פלד (בת־מונה)
חברתו מזה שלוש

שנים, ניסה יהודה
ברקן למתוח. עכשיו
הם מתחתנים • ריי־מונד,
מי שהיתה אשתו
של קובה זילברינג,
אוהבת לשחק קלפים, בעיקר
בפאריס. אלא מה?
החבר הגרמני החדש
שלה לא אוהב את העיר
הזו. אולי הם יעלו לארץ? • פעם הוא אהב גם
בחורים וגם בחורות, בימים אלה התחתן עם החבר
שלו בלוס־אנג׳לס • גם השחקן האנגלי מרקום
גילברט, הקצין הרוסי מ תו ם, ויפה רביב,
שניהלה את הבר של מנפרד כץ, מתחתנים
בלוס־אנג׳לס • חתול שחור עבר
באחרונה בין נציב מס־ההכנסה

יאיר רבינוביץ ובין אשתו.

ג׳ גנב את רמברנדטי

100 רישומים של רמברנדט, שניתט לצארית
יקטרינה, נתגלו במיקרו: לפני כמה שנים. מתוך
1000 תחריטים שנעשו להם היו 100 באוסף של
עמום רוזובפקי, עורך־דין ירושלמי, שנמנה עם
גדולי אספני־האמנות בישראל. יום אחד הם נעלמו.
למרות התערבות חמישטרח, ורמזים המצבי־עים
לכיוון מסויים, עדיין לא
נעימה דבר לאיתור התחריטים. 1 רוזובסקי עוד לא מתייאיט.

תיקווה מרדכי, בחודשי הריונה האחרונים, יצאה
לתומה לקנות צמר. פועל ערבי, שעבד בקירבת
מקום, הסתלבט עליה. לדבריה התאנה לה הפועל
כבר חצי שנה ,״הוא הילל את שדיה ושיבח את
ישבנה,״ חצי שנה היא התאפקה ולא אמרה מילה,
אך באותו בוקר החליטה להצל כבודה האבוד.
סיפור־הנקמה יכול לשמש כתם־
\ | 7ריט לסרט — יש בו איומים, פי-
צוצים, ואפילו מרדפי־מכוניות.

נועיס לנועה

הכוכבים לא האירו את פניהם לכוכבה לוי, מי
שהתפרסמה בפיגוע במלון סבוי. ילדות קשה. הורים
גרושים. קשיי קליטה בקיבוץ. פירסומים מטעים
בעיתונות בקשר לזהותה ומעשיה במלון סבוי באותו
לילה גורלי. בשבוע הבא היא תנשא לבחיר־ליבה,
ששון גרשוני. מיכתב־היכרות, ש־פירסם
לפני שנתיים בשלם הזה,

יצרה את הקשר הראשוני ביניהם.

רמבקו־קולנוע
פסטיבל־ריו
לא נועד ל־מבקרי־קולנוע.
החופים,
השמש, המיסעדות ומו־עדוני-הלילה
היו מושכים יותר מאולמות־וד
קולנוע. כן. הד גם סרטים. טובים פחות וטובים
דתר. חלקם נתקעו במכם ואלה שהגיעו לא תמיד
התאימו לתוכנית. פירטו של זאב רווח קצר
הצלחה, אבל אפילו הוא לא יכול
היה להתחרות במישחק-הכדורגל

המלהיב באיצטדיון המאראקנה.

המדורים הקבועים:
מיכתבים — בכיינות לאומית
איגרת העויד -זוהר היקר
במדינה — עזה בסלון
ראיון השבוע — ד״ר עימנואל ולד
תשקיך — סלקציה דחית
הנדון — ם׳ מאמין
אנשים — ועידת־פיסנה
יומן אישי — אחות קטנה
מה הם אומרים — שמואל טל,
אמא, דויד ארמון, ד־ר יוסף מ ת,

טובה אורן, אריק נחמקין
זה וגם זה — דמי־חנוכה
לילות ישראל — בר חשאי
דך חדש — רב־שיח

תשבצופן -
מיסתבים לרותי — חצה ילד
רחל מרחלת — על כל השלם
תמרורים — הצלוב היחיד׳
אתה והשקל — חקירה פלילית
הורוסקופ — בעיות כלכליות

גזי בחב עז
(הנושך מעמד )3
רולארים, אם לא יותר, בהפקתם של תבליטי
מארק שגאל שאין להם ביקוש, והיא מוסיפה
ומשלמת, מדי שנה, כמה אלפים דמי־אחסנה, זאת
עוד לא סיבה לבטל את לוח־הכפל.
אם מדינת ישראל אכן טבעה 10 אלפים תבליטים,
וביקשה למכור כל אחד מהם ב־ 500 דולר,
היא לא יכלה לצפות, כפי שהעולם הזה מדווח,
לתמורה של 50 מיליון דולר.
בשום אופן לא. כי עד להודעה חרשה, בהתאם
ללוח־הכפל 10 ,אלפים פעם 500 הם רק חמישה
צבי קופים, חולון
מילייו•

דניאלה שמי מגלה במדורה כי אחת הסיבות
האפשריות בגללן עלולה ישראלית מצוייה להזדקק
למעיל־פרווה זה אם יש לה מינוי לפיל־הרמונית.

קרה לבעלת המדור הנכבדה? אין לה מילון
טוב בבית?
במילון שלי מצאתי כך:
מימי(שם עצם הפקדת איש למישרתו;
נתינת תואר״.
מ11י(שמתואר לוקח חלק ב״; שהודיע כי
ימנוהו בין הלוקחים חלק ב־.״
מסקנה: מנוי(חורז עם קנוי) איננו מינוי(חורז
צבי פלס, תל־אביב
עם שינ יי)•

101 קליעות בול

ב לי

כאשר_ 0יקר שי כרם לפני חודש את
הלוויית הז&ר זוהר ארגוב(העולם הזה ) 11.11.87
הוא שם לב לבחור שחום ויפה־תואר, שפרץ
בזעקות־שבר, ושהתמוטט במה פעמים. קרובי״
מישפחה תמכו בו משני ציריו.
היה זה בצלאל עורקבי, אחיו של זוהר.
משתתפים אחרים בהלווייה סיפרו כי היחסים בין
שני אחים אלה היו קרובים במיוחד.
מאז נכתבו הרבה מאמרים על ארגוב, גם בידי
עיתונאים שלא התייחסו אל ארגוב כלל כשעוד
היה חי. אחרי מותו ביכו אותו כגדול הזמר המיד
רחי. במילים נמלצות העלו אותו לדרגת סמל.
יתכן שבצלאל לא הבין את המילים הללו.
השבוע נטל לידו עט, וביטא את הרגשותיו. מכל
המילים שנכתבו על מות זוהר, אלה הן בוודאי
המילים הכנות ביותר.
בצלאל מסר את תגובתו בידי שי כרם, עבור
השלם הזה.

הנה היא כלשונה:
מבלי להיכנס לפרטי־פרטים על סיבת מותו
של זוהר, מאחר והעניין עדיין טעון בירור על־ירי
ועדה החוקרת את מותו, אני מבקש להתייחס

אח בצלאל ארגוב בהלדוייה
סבב נפל מהרקיע
לעצם מותו של זוהר ולמסרים שניסה להעביר
למעריציו, למוקיריו, ולכל החברה באשר היא,
בחייו וגם במותו.
את מותו של זוהר כאבו וביכו רבים. גם חבריו
למיקצוע פירגגו לו מאור. חבל רק שהפירגון הזה
בא בכנות רק אחרי מותו. למרות הכאב והאהבה
שכולם מבטאים, את המסר במותו הם שוכחים,
המסר של המילחמה בסם.
במשך 20 החודשים האחרונים זכיתי לראות
את זוהר מעט מאור. זוהר היה לי לא רק אח, אלא
גם חבר יקר ואב. לכן המכה שבמותו קשה
מנשוא. את זיכרו, את רמותו ואת הכאב לא
אשכח לנצח, אולם לא זה העיקר. אני מקווה
שמותו של זוהר — ביו אם התאבד ובין אם נרצח
— לא יהיה לשווא. בעזרת כל בני־מישפחתי
אקח על עצמי להגשים, בכל דרך שאוכל, את
מסריו כדי שלעולם לא יישכח.
זוהר עצמו, גם בתקופות הכי־קשות, למרות
כאבו האישי, לא שכח את כני־מישפחתו שהיו
תמיר בתוך ליבו. תמיד עזר לנו במעשיו. הוא גם

כיני בן•
ראג תמיד לבנו־גילי ולחבריו, כאשר היו זקוקים
לעזרתו.
בראיונות בכלי־התיקשורת לא הסתיר זוהר
אף פעם את מצבו, אלא ביטא את כאבו האישי
והכללי באופן גלוי, מבלי לנסות ולהסתיר רבר.
תמיד דיבר בגלוי על הסמים ועל התפשטותם
כנגע סרטני אצל רבים אחרים.
בעיקבות מותו הבטיח השר דויד לוי להקים
קרן למען נפגעי־הסמים, לזיכרו של זוהר.
בדברי אלה אני מבקש גם לפנות אליך
אישית, כבוד השר, ולאמר שיש הרבה קרנות
כאלה. קרן כזו תציל אולי מעט, אבל נפגעי-
סמים יש הרבה. גם אם יעזרו למעטים, יפלו בידי
הסם עור רבים. לא זו היתה בקשתו של זוהר.
אני מכיר את זוהר היטב, ויודע שהיתה לו
תפילה גדולה מזאת, תפילה שיעזרו לכל נפגעי־הסמים,
ולא למעטים מהם.
לכן, כבור השר, אם אתה באמת מודע לבעיה,
ורצונך לכבד את זיברו של זוהר, אז תעשה
ותילחם ככל שתוכל כדי שיקימו מרכז־גמילה
אמיתי בקנה־מידה גדול, שיעזור לרבים. מרכז
כזה יהיה חלק נכבד מהגשמת חלומו הגדול של
זוהר, חלום שאותו ביטא פעמים רבות גם כשהיה
פונה בראיונות שנתן לכל המשתמשים בסמים,
והתחנן לפניהם שלא יפלו קורבן לנגע הסרטני
הזה.
זוהר, בעיקבות מצבו, יצר לעצמו תדמית הקשורה
בסמים. לכן רבים התעלמו ממסריו, הם
התייחסו רק למצבו ולכאבו האישי.
אילו רצה זוהר, הוא היה יכול להפחית באופן
ניכר את כמות הסס שבה השתמש. אני יורע את
זה באופן אישי ומקרוב, מכיוון שלא פעם הייתי
איתו ברגעיו הקשים ביותר. הוא היה יכול גם
להסתיר את דבר התמכרותו מהקהל ומהמע־ריצים,
ולהמשיך לחיות טוב יותר. הוא לא עשה
את זה, בגלל תחושת־הריקנות שהיתה לו. הכאב
האישי והכאב הכללי לגבי הזולת והקרובים אליו
לא נתנו לו מנוח. הרגישות שלו לחיים שמסביבו
יצרה אצלו את תחושת הריקנות, שגרמה לו
להתמכר לסם. את התחושה הזאת הוא גם ביטא
היטב בשיריו. לכן, ברוב שיריו, הוא דיבר על
בדידותו.
בחייו, בשיריו, הוא זעק לאלוקים על בדידות
זו .״אך, אלוקי, ער מתי אהיה לבדי?״ הוא שר
באחד משיריו.
זוהר, אחי היקר! אני מבטיח לך בשמי ובשם
מישפחתך ובנך, האוהבים אותך: נעשה את הכל
כדי שלפחות במותך לא תהיה בודד. יחד עם זאת
אני גם פוגה לכל ידידיו, מעריציו ומוקיריו, לכל
מי שנפגעי הסמים חשובים לו: תנו יד לתפילה
הגדולה של זוהר, חיסמו את הנגע הסרטני, שגרם
למותו של זוהר. גם לחבריו־למיקצוע אני פונה:
עיזרו גם אתם כדי להגשים את תפילתו, עיזרו
להילחם בסמים.
לך, זוהר היקר, אומר זאת:
כוכב נפל מהרקיע
כי אותו הסם השקיע
זוהר נפל מהמדומים
והשאיר הרבה אוהבים.
למה, זוהר, נעלמת,
ואותנו כואבים השארתו
רק א ת שיריד לנו הותרת
את קול הזמיר לקחת.
במוייד חלל עמוק יצרת.
אולם א ת כל אשר נדרת
מבטיח אני לעשות
בדיוק כפי שחשקת.

על ייחודם של יהודים מסויימים
(״מיכתבים״ ,העולם הז ה 2.12.87
והלאה{.
הקורא הלפרין גילה בין יהודי גרמניה גם
גנרל־פרשים אחד.
מה הפלא שבין מיליוני יהודים בכל דור מצוי
אחר יוצא־דופן?
אני יליד סאן־פרנציסקו, ועד היום אני זוכר
את סיפורי סבי על אחד, פילו ג׳קובי, יהודי שהגיע
לארצות־הברית באמצע המאה שעברה.
אחרי התחלה חריגה מאור ליהודי של אותם
ימים — הוא סייס בית־ספר לקציני־ים בגרמניה
ושימש קצין שלישי באונייה טראנסאטלנטית —

על ריבוי כלבים בגליון אחד של
העולם הז ה (.)9.12.87
אינני רוצה להתחכם ולומר שפני הדור כפני
הכלב. אבל, בכל זאת — במדור אחד(נם זה ונם
זה) מפרסמים נעלי־ספורט לילדים בזכות תצי
לום־פירסומת בו מחבק ילד חמוד כלבלב חורץ
לשון. במדור שני(ליל 1ת ישראל) מוזכרת בהבלטה
העובדה כי לאיזו מסיבה הופיע זוג־בדרנים
בלוויית שני כלביהם(כלב דני ענק וגור־כלבים
קטן) ובמדור המיכתבים למערכת שוטחת קוראת
סימפאטית, במיכתב נוגע ללב, את תחינתה שישיבו
לה את כלבתה(כלבת־זאב בלגית) שאבדה.
וכל זה בגליון אחד של השלם הזה.
מהזה?כלבייהז דני רוזנברג, תל־אביב

הנפה? הופה־היי!
על התגובה המתבק שת למיתקן נ ־
מכון־כושר (״גם זה וגם זה״ ,העולם
הזה .)9.12.87
בעת סיורה של דניאלה שמי במכוני־הכושר
של תל־אביב היא גילתה כי באחד המכונים מצו־ייה
גם ״סאונה פינית מעורבת״.
למרות שאנחנו כבר מצויים כמעט ב־ 1988 לא
התאפקה שמי והוסיפה לגילוי מרנין זה, בסוגריים(
:ה1פה!) יעני, אוי לאותה ירידה במוסר.
אבל אני סבורה שהיא היתה צריכה לכתוב בין
אותם סוגריים דווקא הופה־ה״! יעני, איזה יופי!
כרמלה בן־רון, תל־אביב

קלע ג׳קובי
מדליה של הקיסר
התגלגל ג׳קובי לקליפורניה ויסד בה שבועון יהודי.
אבל
עיקר פירסומו בא לו מתחביבו: קליעה
למטרה. באחת הפעמים, לפי דברי סבי, הוא קלע
101 קליעות רצופות בול ממרחק 150 יארד
(כ־ 140 מטר) ,והוא לא רק זכה להיבחר לנשיא
מועדון הקלעים הקליפורניים, אלא אף ייצג,
בגיל של למעלה מ־ ,50 את המועדון בתחרויות־קליעה
בינלאומיות באוסטריה ובגרמניה, ובאחת
מהן אף זכה במדליית־זהב מידיו של הקיסר
אייב וילנצ׳וק, הרצליה
פרנץ־יוזף.

הראשונה מא שדוד
על התעלמות מן המקור של ידיעה
חשובה (,איגרת ה עו רך, העולם הזה
.)11.11.87
לצערי, השלם הזה נאה דורש (כאשר הוא
גינה את התעלמותם של עיתונים אחרים מן
העובדה כי היתה זאת דפנה ברק שחשפה את
כוונתו של אברשה טמיר לרוץ לכנסת הבאה) ,אך
לא נאה מקיים.
בכתבה על גירעון נקש המנוח (״עיזרו לי
למות!״ ,השלם הזה ,)18.11.87 לא הוזכרה העובדה
שהכתבה הראשונה בנושא פורסמה על־ידי
בכאן דחס.
אני מבינה את דפנה ברק, האם השלם הזה
רבקה יניב, א שחר
מבין אותי?

שלד באהבה בלי מעצורים, אחיך בצלאל.

מנוי איננו מינוי

כרבים עריך, י שראל

על טעות שכיחה (״גם זה וגם זה״,
העולם הז ה .)9.12.87

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקם
— 11. 341667 ועו 7ועוח.

צרת
ר בי ם
מאז ו מתמיד אהבו בארצנו כנ סים,
כינוסים, קונגרסים וכיו צא
באלה. החיסרון הגדול של
כל אלה הוא, כידוע, בנאומים,
הנמשכים לאין־סוף. צירי הקונ גרס
הציוני, שסבלו בשבוע שע בר
מתופעה זאת, יכלו ל ה תנ חם
בכך כי למרות שאין הדבר
משפיע על אורן הנאום של הנו א
ם התורן, הוא בכל זאת די
מודע למה שהולך כפי שסיפר
העולם הז ה בגיליונו שהופיע
השבוע לפני 25 שגה, מפי נו-
אם־הכבוד בכנס אחד המיש־רדים
הממשלתיים בבירה:
• העיר הנואם הפותח בכנס של מישרד־החקלאות
בירושלים :״כשהנואם רואה שהקהל
מסתכל על השעון, זו חצי צרה. אבל כשהקהל
מקרב את השעון לאתנו כדי לשמוע אם
השעון לא עמד מלכת, זו כבר צרה שלמה!״

העולם הז ה 2624

אוד

#ג ר ־ נו ־יי

תנועת 1011׳ הסוני

^ ם להאמין להודעות הרשמיות, הרי קם לעם הפלסטיני דור
של גיבורים, המאפיל אף על תנועת־המרי־העברי בשנות
ה־.40
לפי תיאורים רשמיים אלה, אין הצעירים והצעירות הערביים
מסתפקים ביידוי אבנים מרחוק. הם עולים שוב ושוב על חיילי
צה״ל ו״מסכנים את חייהם מקרוב״ — אף שחיילים אלה חמושים
מכף־רגל עד קודקוד, ואילו בירי הצעירים הפלסטיניים אין נשק
חם כלל.

מול גבורה זו של צעירים וצעירות, נערים
ונערות, ולעיתים גם של ילדים וילדות, אין לחיילים
ברירה, והם ״נאלצים לירות״.

לפי תיאורים רישמיים אלה, הצעירים הבלתי־חמושים, העולים
על חיילי צה״ל, אינם נסוגים גם כאשר יורים בהם רימוני גאז־מדמיע,
כאשר יורים מעל לראשיהם, כאשר יורים ברגליהם. הם
ממשיכים בהסתערותם, עד שלא נותרת לחיילים ברירה אלא
להרוג בהם. ולא במיקרה חריג אחד, אלא שוב ושוב, יום אחרי יום.
אומץ־לב בלתי־רגיל זה של הצעירים נדבק גם בקשישים, וגם
הם מסתערים ומסכנים את חייהם של חיילי צה״ל ומישמר־הגבול
הקשוחים. וכך נהרגים ונפצעים לא רק צעירים וצעירות בני , 15
ולא רק ילדים וילדות בני , 11 אלא גם קשישים וקשישות בני .60
וגם ההרג הזה אינו מרתיע. אחרי תריסר הרוגים ערביים
ועשרות רבות של פצועים ממשיכים הפלסטינים, ומסכנים מדי
יום את חיילי צה״ל ומג״ב, באבנים ובבקבוקי־תבערה, וגם בידיים
חשופות, והחיילים נאלצים לירות, לירות, לירות.
זהו התיאור של ההודעות הרשמיות, והוא נראה כאילו הוכתב
על־ידי תועמלן של אש״ף. אולם מכיוון שההודעות מנוסחות בידי
צה״ל, וזוכות בגיבוי מוחלט של אלופים ושרים, אין אלא שתי
אפשרויות:

אינסטינקטים נורמליים, מרגישים חובה להקים מיתרסים,
להבעיר צמיגים, להתעמת עם סיור של צה״ל או ״דרוזים״ (כפי
שנקרא מישמר־הגבול בפי הציבור הפלסטיני) ,להשליך את נפשם
מנגד. כך הובילה כל תקרית אל התקרית הבאה.
חלק מן הציבור הישראלי הזדעזע השבוע כאשר קרא את
התיאורים על השתוללות החיילים ואנשי מג״ב במחנה בלאטה,
שם פרצו לבתים, הרסו ושברו, היכו והתעללו בלי אבחנה. אולם
בעיני הפלסטינים, לא היה בכך שום־דבר חדש. הם רגילים לכך,
כשם שהם רגילים להשפלה היומיומית ליד המחסומים וברחובות
הערים והכפרים, למכות ולקללות, לביזוי כבוד־האדם על כל
צעד ושעל.
זהו חלק מן המצב. בין השאר זהו חלק מן הסוגיה הקרוייה
באחרונה ״רמת המישמעת בצה״ל״ .ההתפרעות, המתחילה
בשטחים הכבושים, עוברת בהכרח גם למחנות־צה״ל בישראל

עצמה•

• נית נוונע המוסלמי

^ תכן שהמאורעות לא היו מגיעים לממדים של מרי כללי,
בשני השטחים הכבושים כאחד, אלמלא הצטרפה ההשתלשלות
הספונטאנית לתהליכים עמוקים יותר.

הציבור בשטחים הכבושים חש כי נערכת עליו
הסתערות כללית של השילטון, על כל חלקיו ועל כל
מיפלגותיו.
שר־הביטחון יצחק רבין, איש המערך, מגרש בסיטונות, הורס
בתים, שולח מנהיגים למעצר מינהלי ומפעיל מדיניות שגם

• רהת-ו את הרצועה

/ספונטאני ואחד קבוע.
המניע הספונטאני, שהעניק לאירועי השבוע את חריפותם
שמיוחדת, הוא הזעם הלוהט של האוכלוסיה על מיקרי־ההרג.
יתכן שראשית הגל בהרג הנערה הערביה ברצועת־עזה. לפי
התיאור הרשמי, נקטלה הנערה בידי מתנחל יהורי, מורה־תיכון,
שרדף אחריה וירה בגבה — מעשה שפל במיוחד שהיה בו, באופן
טיבעי לגמרי, כדי לגרום להתפוצצות של רגשות בכל ציבור.

בעיני פלסטיני, מיפלגת־העבודה היא כיום חלק
בלתי־נפרד משילטון־הכיבוש ואך החלק הגרוע
שבו. שר־הביטחון הפך סמל הדיכוי.

קל להעלות על הדעת מה היה קורה בשעתו
ביישוב העברי, אילו היה אזרח בריטי דודך אחרי
תלמידת־בית־ספר יהודית, והיה יורה בגבה.

איש מן הפלסטינים אינו יכול להתעלם מן העובדה ש״תנועת־השלום
הישראלית״ נשארה אדישה, כאשר נהרגו ילדים ומבוגרים
פלסטיניים מדי יום. תנועה זו, שבעבר נתלו בה תיקוות כה רבות,
לא הוציאה השבוע המונים לרחובות, לא זעקה מעל כל הבימות,
לא יצאה מגידרה מרוב זעם ובושה. מכיוון שבראש מערכת־הדיכוי
עמד איש מיפלגת־העבודה, יצחק רבין, ולא אריאל שרון,
היא מילאה את פיה מים. גם זה תרם את תרומתו להגברת הייאוש
והמרי.
אריאל שרון לא העז להפעילה. שר־האנרגיה משה שחל, גם הוא
איש־המערך, הסתער בשיטות צבאיות על החברה הכלכלית
הגדולה ביותר של הציבור הפלסטיני, חברת־החשמל הירושלמית.
אריאל שרון התנחל בלב הרובע המוסלמי בעיר העתיקה. המנהיגות
הלאומית המתונה נכלאה או גורשה. ההחלטה לסלק את
גדול המטיפים נגד האלימות, מובארכ עווד, שיכנעה את האו־כלוסיה
סופית שאין עוד דרך מלבד האלימות.
מבחינת הציבור הפלסטיני, נחסמו סופית כל הדרכים
המובילות לפיתרון בדרכי־שלוס, בטווח קצר או ארוך. הוועידה
הבינלאומית ירדה מן הפרק. הדיבורים על ״פיתרון ירדני״ התגלו
כעורבא־פרח. לא נותר אלא העימות הישיר.

כל מעשה־קטל כזה שפך שמן על המדורה. הנהרגים לא היו
דמויות מופשטות. הציבור הישראלי יכול היה לראות בהם נתונים
סאטטיסטיים (״מקומיים״) ,אך בג׳בליה ובבלאטה היה לכל הרוג
שם ודמות מוחשית מאור. כל הרוג העמיק את הזעם, נטע בלב
שכניו ובני־עמו את הדחף לקום ולהגיב, ליידות אבן, להטיל
בקבוק־תבערה, להצטרף למחתרת.
כאילו לא די בכך, אירעה ברצועה תאונת־דרכים מחרידה,
שבה פגע נהג־טריילר יהודי במכונית ערבית, והרג את יושביה.
בציבור הפלסטיני פשטה מייד הריעה שהיה זה רצח בכוונה־תחילה,
מכיוון שנהג־טריילר אינו מסתכן בתאונה כזאת.
גם תגובה זו היא טבעית. כאשר קרה לא־מכבר מיקרה הפוך,
ונהג־משאית ערבי גרם לתאונה שבה נהרגו ישראלים, היו יהודים
רבים משוכנעים אוטומטית שזה נעשה בכוונה. באווירה השוררת
עתה בארץ, כל תאונה מיקרית עלולה ללבוש מייד אופי לאומי
משלהב.

ההודעות הישראליות הרשמיות טענו כי הפקודה ל״הת־פרעויות״
באה מפי יאסר ערפאת והנהגת אש״ף. גם הודעות אלה
יוצרות ברירה:
אם הן נכונות, הרי זה מוכיח שיש להנהגת אש״ף שליטה
גמורה בציבור הפלסטיני בגדה וברצועה, על כל חלקיו, החל
בראשי הסוחרים וכלה באחרון הנערים והנערות.
או שאינן נכונות, ואז חוגג גם כאן הכיזוב הרשמי.

התגובות הפומביות של פוליטיקאים וקצינים
ישראליים העניקו גיבוי מלא לכל מעשי-ההרג, וכך
נוצר היזון־חוזר. החיילים ואנשי מג״ב הבינו כי הם
ממלאים את רצון המפקדים כאשר הם הורגים
פלסטינים, והפלסטינים הבינו שזהו טבח מאורגן.

האוכלוסיה כולה רואה באש״ף את מנהיגה, ואילו אש״ף נעזר
באוכלוסיה המקומית כדי לנהל את המאבק המדיני וההסברתי.

הרוחות השתלהבו יותר ויותר. במצב כזה, כל נער ונערה בעלי

אמא מרגיעה את ילדה בשיר-ערש. אין היא יורה

הדיבורים על ״גל חולף״ מזכירים גם הם מישטרים קולוניאליים
נשכחים. מובן שלכל מערכה של מרי לאומי יש עליות
וירידות. תקופות של פעילות מוגברת, בעיקבות אירועים משלהבים,
מתחלפות עם תקופות של חוסר־פעילות למראית־עין,
כאשר מתחת לפני השטח מתבשלים התנאים להתפרצות הבאה.
ברור כי העקומה היא בקו של עליה, מכיוון שכל הגורמים
מובילים להחרפה בלתי־נמנעת: חוסר־הפיתרון, החמרת מעשיו
של שילטון־הכיבוש, הגידול הדמוגראפי של הציבור הפלסטיני
בגדה וברצועת־עזה, ההתייאשות הגוברת מדרכי־שלום ומן הציבור
היהודי.

יש שני מניעים: אחד

מאותו הרגע התחיל ההרג. שלבש חיש־מהר
ממדים של הרג שיטתי. החיילים ואנשי מישמר-
הגבול ״נאלצו״ כמעט מדי יום לפתוח באש חיה
לעבר הפלסטינים, להרוג ולפצוע בהם ,״בדי להגן על
חייהם״.

//מ שמע.
מכיוון שצמרת זו (על שני חלקיה) אינה מסוגלת להודות
בעובדות־החיים הפשוטות — שקיים עם פלסטיני, ושהוא מגיב
כמו כל עם אחר בנסיבות כאלה — היא נאלצת לחזור על
מליצות מגוחכות. גם ראשי צה״ל נאלצו להופיע בתיקשורת
ולהשמיע דברים המעליבים גם את השכל של ילדי בית־ספר.
דובר על ״מסיתים״ .דובר על ״גל חולף״ .דובר על ״מיעוט
קטן״ — כאילו קרה אי־פעם בהיסטוריה שהרוב יוצא להפגנות.
גם המשתתפים בפועל במעשי תנועת״המרי־העברי היו ״מיעוט
קטן״ ביישוב.
דובר על ״טרור״ .רבבות המפגינים הפכו ״טרוריסטים״ .פעו־לות־מרי
שהקיפו הרבה רבבות, ושכללו שביתות־מיסחר טוטאליות,
נקראו ״התפרעויות״ .על הצבא הוטל ״להחזיר את הסדר על
כנו״ .נאמר בבוז כי המסיתים ״מוציאים נשים וילדים לרחוב״ —
טענה שנשמעה בשעתו בידי השילטון הבריטי נגד היישוב, שסיכן
בספינות־המעפילים ״נשים וילדים״.
מילה אחת שלטה בכל :״להרגיע״ .זהו תירגום עברי למילת־מפתח
של כל שילטון קולוניאלי. הגנרלים הקולוניאליים הצרפתיים
באלג׳יריה דיברו השכם והערב על ״פאסיפיקסיון״ ,ואותה
המילה שימשה את הבריטים בכל מושבותיהם.

לשיא הגיעה הטראגי־קומדיה בוויכוח על המילה
״מרי״ .המצב העובדתי היה ברור לגמרי לכל מי
שלא עצם את עיניו בחוזקה. מחיקת המילה לא יכלה
להביא למחיקת העובדות.

קשה לדעת איזו משתי האפשרויות גרועה יותר.
שתיהן כאחת מבשרות רעות.

הציבור הישראלי לא נרעש במיוחד מהרג התלמידה. לעומת
זאת נרעש הציבור היהודי כעבור כמה ימים, כאשר נהרג בעזה
בסכין סוחר ישראלי, שהוביל לשם סחורה( .לפי המינוח המקובל
כיום בישראל, גם בכלי־התיקשורת, הנערה הערביה ״נהרגה״,
ואילו הסוחר היהודי ״נרצח״).
נראה כי מות הסוחר היהודי התיר את הרצועה, תרתי משמע.
לא ברור אם היתה זאת פקודה מלמעלה, שהתקבלה בפורום צבאי
או אזרחי כלשהו, או שהחיילים עצמם הרגישו כי חל שינוי
בעמדת הממונים עליהם.

** ול תופעה זו

עמדה הצמרת הישראלית בפה פעור, תרתי

זוהי מילה מסוכנת, מפני שאינה באה רק להסוות כל מעשה־תועבה
אפשרי, כגון רצח ילדים בחוצות, אלא גם מפני שהיא
יוצרת אשלייה מסוכנת, כאילו ניתן בכלל ״להרגיע״ עם המוחזק
בתנאי השפלה יומיומית, ללא שמץ של זכויות־ארם וזכויות
לאומיות.

או שההודעות הן נכונות, ואז אין מנוס מן
המסקנה שקם לעם הפלסטיני בשטחים הכבושים דור
עז־רוח מאין־כמוהו, ששום כוח בעולם לא יוכל לשלוט
בו לאורך ימים, או שההודעות האלה הן שיק־דיות,
ומה שנערך בשטחים הכבושים אינו אלא טבח
מתמשך בחסות השילטון.

^ התקוממות בשטחים הכבושים

נה נעוו

כל ציבור בעולם היה נגרר במצב כזה למרי —
והציבור הפלסטיני הוא ציבור תוסס, פעיל וחדור
תחושה לאומית.

האמת היא שאש״ך לא יזם דבר. אולם אחרי שמע
רכת־המרי המקומית צברה תנופה, נוצר אוטומטית
היזון חוזר.
זוהי תמונה רגילה של מרי לאומי.

0על קוני הדילמה

^ פני צה״ל והדרג המדיני עמדה השבוע ברירה קלאסית. הם
/ישבו ״על הקרניים של דילמה״.
כדי ״להרגיע את הרוחות״ ו״להחזיר ־את הסדר על כנו״ ,היה
צורך להפסיק את הקטל. משמע: לתת לחיילים ול״דרוזים״ פקודה
חד־משמעית להפסיק לירות.

במיקרה כזה היה צורך לצמצם את החיכוך. משמע:
להפסיק את הסיורים במחנות־הפליטים הצפופים,
להימנע מפעולות פרובוקטיביות, לנתק מגע
במקומות־התורפה.
סביר להניח שאחרי כמה זמן של ניתוק־מגע כזה, היה המתח
פג לזמן־מה, עד לפעם הבאה.

אולם מדיניות כזאת היתה נראית כנסיגה״ .היא
היתה פוגעת במאצ׳ו הישראלי, ו״משאירה את
המחנות בידי אש״ך״.
אין ספק שמשה דיין היה נוהג כך. גם אריאל שרון, למרות
הדיבורים המשלהבים, נהג כך בגל קודם של הרג והפגנות.
אולם יתכן כי השילטון הנוכחי אינו מסוגל לכך. שני מרכיביו
מתחרים ביניהם בהשמעת דיברי־רהב אוויליים. שימעון פרס
ויצחק רבין מטיילים בעולם, כאשר השטחים בוערים והדם זורם
בחוצות. הצבא נראה אובד עצות, שבוי בידי המאצ׳ואיזם של
עצמו.

תנועת המרי הערבי היא ג׳יו שיצא מן הבקבוק.
מכאן והלאה יכול המצב רק להידרדר, עוד ועוד,
בהגיון פנימי אכזרי, גם אם ייעשה הדבר גלים־גלים.
לשום מרי לאומי אין ״פתרון צבאי״ .יש לו רק פיתרון מדיני.
זהו לקח ההיסטוריה.

בין המחנות: אשה פלסטינית שבות בין חיילי צה״ל ובין המפגינים ושלי־הפנים והצמיגים הבוערים

עימות יומיומי: חייל צה״ל ו״מקומי״
.ההשפלות כ1אבות יותר מאשר ההתר *
^ לדה פלסטינית מעזה, שצולמה
בטלוויזיה הישראלית בכתבתו של
אורי גולדשטיין בליל־השבת, עוררה
את הערצתם של רבים מתושבי הגדה
והרצועה.
הנערה, לבושה בשימלה בהירה,
כשראשה עטוי במיטפחת לבנה גדולה,
עמדה בידיים ריקות מול חייל־צה״ל
חמוש ומצוייר מכף־רגל ועד ראש. היא
לא השפילה את עיניה ולא הסתובבה
לאחור כדי לברוח על נפשה בפחד. היא
התקדמה לעבר החייל כשהיא צועקת
לעברו, ראשה מורם בגאווה, עיניה
מביטות בזעם הישר לתוך עיניו של
הצעיר הישראלי.
לפלסטינים בגדה המערבית, אלה
מביניהם שצפו בשידור הטלוויזיה
הישראלית, נדמה היה שאותה בחורה
מסמלת את הדור החדש של המפגינים,
את הדור החדש של הצעירים הפלסטינים
המנסים להתנגד לכיבוש המתארך.

אין מיספריס,
מדוייקים
ך יסיון לאמוד את מיספר
הנפגעים — הרוגים, פצועים
ועצורים — של הימים האחרונים בגדה
וברצועה, אינו מצליח.
לפי אומדן נהרגו בשבוע האחרון

יי — 6

זה מול זה: מפגין בעזה וחייל יורה פצצת־גאז
,לא סופרים את העצורים, רק אח ההרוגים והפצועים!

שלושה אנשים בעזה, אחד נהרג בשכם
ועור ארבעה נהרגו במחנה־הפליטים
בלאטה.
לפי הדיווחים בעיתונות הישראלית
נהרגו בבלאטה שלושה פלסטינים
במהלך הפגנות סוערות, שהסתיימו
בירי של חיילי צה״ל על התושבים
המפגינים, ובעוצר שנמשך ימים אחדים
אחר־כך.
תושבי בלאטה מספרים כי במחנה־הפליטים
נערכו ארבע הלוויות. אחת
מהן, כך אמרו, היתה של ילד בן . 12
מיספר הפצועים פחות מדוייק, והוא
מגיע לעשרות רבות. בעזה נפצעו
בשבוע האחרון 45 איש. בכל ההפגנות
נפצעו, כך לפי אומדן 117 ,איש, רובם
פצועים מכדורים, חלקם פצועים
ממכות שקיבלו במהלך ההפגנות.
את העצורים כבר לא סופרים.
״אבל ״,אמר השבוע אחד מתושבי
הגדה ,״האמת היא שהדבר, שהכי
מפריע לפלסטינים, אינו דווקא הירי
וההרוגים הרבים. מה שבאמת גורם
לכל הן ההשפלות היומיומיות של
התושבים בירי חיילי צה״ל. הסיפור
שפורסם גם בישראל, על החייל
הישראלי, שהוריד את מיכנסיו לעיני
התושבים תוך כדי קללות, פוגע,
מעליב, גורם לשאיפות־נקמה.
אישן בעצם, אינו מבין מדוע הגיעו
ההפגנות בימים האחרונים לממדים
חסרי־תקרים כאלה וגרמו לאבירות
רבות בנפש ולסערה, הן בישראל, והן
בשטחים הכבושים.
יתכן, הסביר השבוע מישהו, שהדבר
קשור לרצח הסוחר היהודי ברצועתעזה
לפני שבוע .״אני חושב שאם
תבדקי, תגלי, שתמיד אחרי רצח יהודי
יש יותר הרוגים פלסטינים בהפגנות.
כאילו יש איזו יד מכוונת מלמעלה,

ב בז ר עגז
העם

עז ה
ב ס לו !

במשךכמהדק 1ת
הריח הציבור סלן
את הנ אז
ו שמע א ת היריות.

במשך כמה דקות בליל־שבת היה
ברור מדוע שמחו ראשי המדינה כל־כך
על שביתת־התיקשורת הארוכה, ומדוע
הצטערו כל־כך על סיומה.
המצלמה שוטטה ברחובות העיר
עזה. המראה זיעזע את עם־ישראל.
גם קודם לכן נכתבו רבבות מילים
על המצב בעזה, והעיתונות דיווחה בהרחבה
על המאורעות שם ובשאר השטחים
הכבושים.
אולם במשך כמה רקות הצליחה הטלוויזיה
להכניס את המצב הזה לכל
בית בישראל. בדקות אלה שברה המצלמה
של אורי גולדשטיין את כל
המושגים שהיו עד אז.
כי האזרח הישראלי ראה במו עיניו
כי בעזה אין ״התפרעויות״ ,ולא ״הפ־רות״סדר״
,ולא ״תקריות מקומיות״,
אלא מילחמה במלוא מובן המילה. הוא
הריח את העשן והגאז, הוא שמע את
היריות.
לוותיקי־לבנון הזכירו התמונות את
המראה של רחובות ביירות. ענני-
העשן, הגאז המדמיע, היריות, האבנים,
הרחובות הנטושים, ההבעה שעל פני
החיילים, הדריכות והמתח — הכל היה
שייך לעולמה של מילחמה.
סביר להניח כי החיילים התנהגו בנוכחות
המצלמה בהתאפקות מיוחדת.
קל לדמיין מה היה קורה באותו המקום
אלמלא היתה שם עין־המצלמה.
להיפטר! יתכן כי בכמה דקות אלה
חל שינוי עמוק, אם כי תת־הכרתי,
בתודעת הציבור הישראלי.
התגובה היתה מיידית. ראשי השיל-
טון זעמו. כדרכם, האשימו הפוליטיקאים
את כלי־התיקשורת, העוזרים
לאש״ף והמתסיסים את האוכלוסיה.
התברר כי אורי פורת וחיים יבין,
מנכ״ל רשות־השידור ומנהל־הטלווי־זיה,
צינזרו את הכתבה מראש, והוציאו
מתוכה דברים בוטים עוד יותר. למרות
זאת נאלצו, למחרת־היום, להצטלב
כמה פעמים ולהצטדק על השידור.

בדיקת־זהות בגדה
אחרי הרצועה. הנדה
שמתירה לחיילים הפזורים בשטח
לירות באופן חופשי יותר״.
יש בגדה הטוענים כי השילטון
הישראלי מרגיש כי הוא מאבד את
השליטה, ואז הוא לוחץ על צה״ל, וזה
לוחץ על התושבים הפלסטיניים.
״והלוואי,״ מוסיף אותו פלסטיני,
״שהדבר יביא לידי פיצוץ גדול. רק
כשיהיה פיצוץ, אפשר יהיה למצוא
פיתרון אמיתי לכל המצב האבסורדי
ר הזה של הכיבוש. האנשים מרגישים
כאילו אין להם מה להפסיד, ובמצב
שאין מה להפסיד, יוצאים למילחמה
חזיתית ברחובות, גם כשהכוחות אינם
גדולים.״
המצב האובייקטיבי מראה שלתושבי
רצועת־עזה יש פחות מה להפסיד
מלתושבי הגדה-המערבית. רצועת־עזה
היא ״סיר־לחץ״ אנושי שנקודת־הרתיחה
שלו מתקרבת. לגדה־המערבית
מוצעים פיתרונות שונים.
שימעון פרס מסתובב בעולם כשהוא
מציע לחילופין את רעיון הוועידה
הבינלאומית ואת רעיון האופציה
הירדנית. ישראל מנסה לטפח מנהיגים
פלסטיניים פרו־ירדנים בגרה, כדי
שאלה ינטרלו את כוחו של אש״ף.

(המשך בעמוד <40

לילי שרון בפתח דירתה בעיר העתיקה, עו
שכנים מכל הסעים
ך* יום ה שני בצהריים היה ביתו הח־
^ דש של אריאל שרון שרוי במה־פיכה
גמורה.
מבעד לכל בעלי־המיקצוע והפועלים,
יהודים וערבים, שהתרוצצו
במקום כנמלים חרוצות, אפשר היה
להבחין בקווים בולטים של בית
ירושלמי טיפוסי.
צוהר קטן מתחת לגשר עילי בנוי,
המחשיך את הסימטה הצרה, מוביל אל
גרם מדרגות תלולות. בפתח המדרגות
עמדו שני שוטרים חמושים של
מישמר־הגבול, ומנעו כניסתם של
סקרנים ועיתונאים לדירה הנתונה
בשלבי שיפוץ.
רק אחרי שאמרתי את שמי, ואחרי
שהבדיקה הוכיחה שלילי שרון, רעייתו
הצמודה של השר, אכן ממתינה לי
למעלה, הותר לי להיכנס.
במעלה־המדרגות יש מעין חצר
פנימית, מרוצפת ורבת־מיפלסים. שם
עמד איש־ביטחון נוסף, בבגדים אזרחיים,
שבדק אותי שנית.
לילי פיקחה על כל המהומה. היא
הסבירה לסבלים, שהביאו את הרהיטים,
היכן להניח אותם, החליפה כמה
מילים עם האיש שבא לתלות את
הווילונות, חייכה לקבלן המשפץ, נתנה
סיגריה לאחד הפועלים, ובעיקר היתה

ענת סוגוסט׳ צילמה
את התצלומים הוא־שונים
שר דיות שוון

ד י רה ברובע עסוקה בעציצים הגדולים שעמדו
בערימה בצד.
היא מילאה אותם בפרחים בשלל
צבעים. מכיוון שלילי שרון היא גננת־חובבת
ברמה מיקצועית, נראה הכל
בתוך זמן קצר כמו גן־פורח.
השכנים הערביים של הזוג שרון לא

אולם אי־אפשר למחוק מראה־עי־ניים.
כבר קודם לכן התגנבה ללב
רבים אי־נוחות רבה למיקרא הידיעות
על ההרג ההדדי שהפך לשיגרה.
שימעון פרס, פוליטיקאי ממולח מאין-
כמוהו, חש בשינוי ומיהר לדבר על
״פירוז רצועת־עזה״ ,הפסקת־ההתנח־לויות
והצורך להיפטר מן השטח הזה
עם הקמתה של מדינת־ישראל. קל
לתאר מה יהיה המצב שם כאשר תגיע
האוכולוסיה ברצועה בסוף המאה
למיליון נפש.
מילדומד בבית. הטלוויזיה
הישראלית מלאה בכל ימות השנה
בהרבה שידורים טפלים ותפלים. היא
משדרת לא מעט דיברי־הבל. אבל די
בכמה דקות כאלה, כדי להפכה
למכשיר לאומי חיוני.
במישטר דמוקרטי, חייב העם לדעת
מה קורה. הטלוויזיה במיטבה מסוגלת
להראות בכמה שניות את המציאות,
כפי ששום כלי אחר אינו מסוגל
לעשות.
הטלוויזיה האמריקאית הכניסה׳את
מילחמת ויאט־נאם לכל בית בארצות־הברית,
במרחק של אלפי קילומטרים.
היא הכריעה בקרב על דעת־הקהל
האמריקאית.
במשך כמה דקות בליל־שבת
האחרון הגיעה הטלוויזיה הישראלית
לרמה דומה.

החנוכה

דירת שרון(מסומנת בחץ)
אבטחה מתוגברת

נראו כמעט בשטח ההומה. אחד מהם
עמד על מירפסת גבוהה וצפה מלמעלה
במתחחש.
מן הצד האחר של הדירה הקטנטונת
יש לזוג שרון שכנים יהודיים לגמרי:
תלמידי ישיבת עטרת-כהנים. בחורים
צעירים, חבושי כיפות גדולות, עטורי
זקנים, המתגוררים בקבוצת חדרים
קטנים וחשוכים, שזכו השבוע בשכנים
חשובים ביותר, ושלא הסתירו את
שימחתם.
הדירה עצמה קטנה ביותר, היא
מכילה חדר־שינה קטן־מימדים וחדר־מגורים
גדול, שבקצהו פינת־מיטבח
ספונת עץ.
תיקרות החדרים מקושתות, וכך גם
החלונות הרבים, שחלקם צופים אל
רחוב־הגיא שנמשך מתחת לבית,
והאחרים מופנים אל החצר הפנימית,
הנמצאת בקומה השניה, והמובילה לכל
שאר הדירות בתוך הקומפלקס הירו־שלמי־מיזרחי.
מאז
קבעה מישפחת שרון את המועד
לסיום השיפוצים, ערב הדלקת נר
ראשון של חנוכה, עבדו בקצב מואץ
בדירה, שמיקומה שנוי־במחלוקת
ועורר סערה ציבורית, בקצב מואץ, כדי
להספיק ולסיים את כל הדרוש לסיום,
לקראת־החג.

!!־״ר עמנואל ודד, שבוש מצה יר אחו בושת ״דו״ח ורדי, מנתח
את לידהגלשנים, את תיכקודו הדקו שר הצבא, וקובע שער צהייר
להצטמצם ולהכין תוכנית וב־שנתית שאינה קיימת זה זמן רב־[
,.נשמחבל יורו נמו
צינור שחווה ורעה
לתור מחזה זח״ר, זה
מסוג הונוים שקורים
ומזניוים שיש נעיוח״

..נמיקוה הזה, נמו
במיקויס מומים, מיצו
האחריות נגמר איישם
בין הרוגים תזמונים
ובין דוגי־הבינ״ם״

..מ׳ נזה אח הש־ג
לתפקידו?• איפה מפקד
הנודר? איפה קצין־חיל
ואשיי איפה ארוף־
הפיקווי״

.הקריטריון המיקצועי
לאחריות הוא בדרג
התיפעולי הישיר הבניו.
במיקוה זה, לדעתי, זה
אלורהפיקוו״

חסוא & ף -הפיהוד
הראיון עם הדוקטור עימנואל ולד נקבע,
ביוזמתו, לשעה 7וחצי בבוקר. בשעה מוק דמת
זו, אחרי נסיעה מביתו שבהרצליה,
הוא כבר המתין במקום המיפגש בתל-
אביב. הוא היה מגולח למישעי, מסודר,
לבוש בחולצת לה־קוסט לבנה, כשסמל
התנין הירוק מ תנוסס בצידו השמאלי של
החזה, ועישן א ת המיקטרת הניצחית שלו.
את השעה שהקציב לראיון הוא מילא
בדייקנות צבאית. בעירנות ובשטף הוא ענה
לשאלותי כשאני מנסה, בקושי רב, להדביק
את הקצב המסחרר שלו.
בעיקבות סערה, שגרמה עבודה שהכין

במשותף עם צוות מיקצועי, התפטר (לפני
קצת יותר משנה) הדוקטור ולד מצה״ל.
העבודה נודעה בכינוי, שהודבק לה
בכלי״התיקשורת ,״דו״ח ולד״ .אז גם רא יינתי
אותו לראשונה על הדו״ח ועל סיבו ת
התפטרותו.
חלק גדול מן הדו״ח, שנעשה לפי הזמנת
הרמטכ״ל, כלל הכנת תוכנית רב״שנתית
לצה״ל לתקופה של עשר שנים. תוכנית
כזאת לא היתה קיימת בצבא שמונה שנים
קודם לכן, ועל ולד וציוותו הוטל להכינה.
העבודה הסתיימה והונחה על שולחנו של
הרמטכ״ל בנובמבר .1984 העבודה, כפי

שמכנה אותה ולד, לא הותרה להצגה בפני
פורום מטכ״ל, ולמיטב ידיעתו היא נגנזה
ולא עברה כל טיפול או דיון ענייני.
לפני שבועיים נחתו שני גלשני-אוויר
בצפון הארץ. אחד הגולשים הצליח לחדור
למחנה צבאי של הנח״ל וגרם למותם של
שישה חיילים ולפציעתם של שיבעה. המ דינה
כולה קמה על רגליה, צה״ל ערן
תחקירים שונים ויסודיים, מס קנו ת הוסקו,
לקחים נלמדו, קצינים וחיילים נענשו, אן
עולם כמינהגו נוהג.
ולד טוען שהמיקרה המצער, שקרה
במחנה הנח״ל, הוא רק סימפטום של הצבא

כולו, והוא מיצר בכנות על העובדה שה דברים
עדיין לא נבדקו ביסודיות הדרושה,
שעדיין אין לצה״ל תוכנית רב־שנתית
כוללת, שתוכל למנוע בעתיד הישנותם של
מיקרים כאלה ואחרים.
הרבה נאמר על אירוע״הגלשנים. פרשנים
וכתבים ניתחו אותו מכל הכיוונים. רוב
העול והאשמה הוטלו על כתפיו הרעועות
של הש״ג האומלל, שברגע של פחד ברח מן
העימות, תחת להתמודד עם הסכנה ולחסל
אותה.
ולד מסביר, שמאז עזב א ת הצבא, הוא
אינו מעורה יותר במה שקורה בתיך המע

רכת פנימה. הוא אפילו אמו נקרא לשרות־מילואים.
כשעזב א ת צה״ל מצא את עצמו
מחוסר״עבודה. יתירה מזאת, הוא היה
מוקצה, ואף נדחה ממקומות שונים שבהם
ביקש למצוא עבודה. היום הוא עסוק מעל
לראשו ומרצה באוניברסיטות ובפורומים
פרטיים וציבוריים בנושא ניהול־מערכות.
הוא מספר ב חיין ציני שאין לו, אומנם,
בעיות פרנסה, אן הוא אינו מוצא עניין
בעבודה לשם פרנסה בלבד.
לפני חודשים אחדים הוציא ולד ספר
בשם קיללת הכלים השבורים -דו״ח ולד, בו
ניתח את תפיס ת מערכת״הביטחון של
ישראל כפי שהוא רואה אותה.
למרות ניסוחיו הציניים וגישתו הקרה,
ממשיך ולד לראות את כאבה של המערכת.
הוא מאמין שהוא יכול להציע פיתרונות
לצבא, אילו רק היה מישהו מוכן לשמוע
אותם ולדון בהם.
בצניעות(צינית) ,הוא מוכן לומר, שיתכן
ואין אלה הפיתרונות הטובים ביותר שאפ שר
למצוא, אך אם היו דנים בהם בצורה
עניינית יתכן שהיו מתגבשים הפיתרונות
הנבונים והמתאימים לצה״ל.
לדעתו, נתון הצבא במצב אבסורדי. כבר
יותר מתשע שנים הוא פועל ללא תוכנית
רב־שנתית מסודרת ויסודית. אילו היתה
תוכנית כזאת מונחת לנגד עיניהם של
המפקדים הבכירים והזוטרים, יכולים היו
להימנע מיקרים טרגיים כמו ליל״הגלשנים.

• בזמנו אמרת, שאחת המטרות של
העבודה שלך היתה להכין תוכנית רב־שנתית
לצה״ל, ידוע לך אם קיימת כיום
תוכנית כזאת?
למרבה הצער והיגון מתברר, מפירסומים בעיתונים,
ששנתיים אחרי שיצאתי מהמערכת עדיין
אין תוכנית כזו.

• האם ידוע לך משהו מעבר למה
שכתוב בעיתונים?
לא, אני ניזון מהעיתונים. .

• אין לך מקורות במערכת?

• אני לא מאמינה.
מילואים אני לא עושה, אז לא ידוע לי מה
קורה בפנים. אם אני נפגש עם חברים לשעבר
לעבודה, אני מקפיד לפתח את החברות בעניינים
שאינם צבאיים. הרבה אנשים ששרתו איתי בעבר
אוחזים בריעות הדומות לשלי, אך גם הם לא
הצליחו למצוא דרך לבטא אותן.

אני לא ניהלתי התחשבנות אישית. לא עם הר־מטכ״ל,
ולא עם אלה שקבעו שקיים חשש שאני
מרגל, ולא עם אלה שהעלימו ממני אינפורמציה
עניינית, שהיתה דרושה לי לעבודה. לא היה לי
ריב אישי עם אף אחד מאלה.

• אתה רוצה לומר שחילוך הרמט־ב״ל
לא שינה דבר?
אני לא יודע לגבי צה״ל. מן המפורסמות הוא,
שברגע שמורה חדשה נכנסת לכיתה, נחרץ
גורלה לשבט או לחסר. מאה ימי־חסד אינם
מספיקים כדי ללמוד.
בינו צדיק הוא דוגמה לכך. הוא בא למוסד
חולה ולא למד מאה ימים. דבר ראשון הוא אכל
את בוקסנבאום ואחר־כך את הירש ועדיין לא ידע
שובעה. ותראי כמה שהמצב הכלכלי של בנק-
לאומי השתפר, ואני לא בין מקבלי־המשכורות
של הבנק. אז בואי נאמר בעדינות, שדברים שמת-
בשלים תקופות ארוכות, מתחילים לקבל טעם של
עוף פולני.
זהו.

• ומה היה קורה אילו דנו אז בתוכנית
שלך?
היו מגלים שיש בה הרבה דברים שגויים,
והרבה דברים שלא ניתן לבצע בגלל נסיבות
אובייקטיביות, ומעט דברים, שאין מנוס מלבצע,
ובמיגבלות מסוימות, הם אף נכונים. אירועים כאלה,
כמו זה האחרון, כשמחבל יורד כמו ציפור
שחורה ורעה לתוך מחנה־נח״ל, לא התחילו בדצמבר
, 1987 אפילו לא לפני כמה שנים, כשק-
בוצת־נח״לאים הלכה בסך לשבי. דברים מסוימים
קורים, והם מזכירים, כל פעם מחדש, שיש בעיות.
כאשר 5 5מהתלמידים נכשלים, זה לא נעים,
אבל זה לא נורא, כמו שאומרים. כשחצי כיתה
נכשלת, כדאי לחפש את המורה, אבל כשכל הכיתה
נכשלת, צריך לבדוק מה קורה בבית־הספר.

• היו לך מיתרונות לדברים האלה?
בוודאי, הצעתי תוכנית שלמה. למען הצדק זו
לא היתה תוכנית שלי, זו היתה תוכנית של קבו•
צת־אנשים.

• ואין לך סקרנות טיבעית לדעת מה
קורה כתוך המערכת?

• ואילו היו מקבלים את התוכנית,
מה שקרה לא היה קורה?

• בזמנו אמרת שהיתה כוונה להכין
תוכנית רב־שנתית.

מה פיתאום? כל פעם יש תקלות. החוכמה היא
שכל פעם תהיה תקלה אחרת, ולא כל פעם אותה
התקלה.

החליף אותי בתפקיד קצין מוכשר, שאני לא
זוכר כרגע את שמו. כתמריץ, אף העלו את התקן

• אתה מתכוון שמשהו לא תקין בג־ח״ל?

דבר שמצליחים להשתלט עליו.

אלוך־פיקוד־הצסון יוסי פלד(עם שר־הביטחון)
.לאל1ף־הפיק 1ד יש האחריות המלאה!״
הש״ג לתפקידו? איפה מפקד־הנח״ל? איפה קצין־
חיל־ראשי? אולי גם הוא היה חולה? איפה אלוף־
הפיקוד?

• אתה חושב שאלוף־הפיקוד אחראי
אישית?
הדרך היחידה לניהול, באופן אירגוני בכלל,
וצבאי בפרט, היא לשמור על הלימה(שצד אחד
יהיה הולם לצד השני) בין סמכות לאחריות. ב־
, 1982 כששר בממשלה לקח על עצמו סמכות
מעבר לאחריות הקולקטיבית, כי אז משך את כל
האירגון ליעדים האישיים שלו. מאידך, כאשר
למישהו יש אחריות ואין לו סמכות, הוא יכול
לפלבל בעיניו ולאמר שהוא לא יכול לעשות
כלום, שאין בידיו את הכלים.
במיקרים קודמים כמו מילחמת יום־הכיפורים,
מיצוי האחריות נגמר אי־שם בין הדרגים הנמוכים
ביותר ובין דרגי־הביניים, וגם אז בערבון מוגבל.

• דווקא הפעם היה רושם שמיצו את
האחריות.
אני לא שמעתי.

• הדיחו את מפקד־החטיבה.

בעיתונות נכתב שהוא הועבר מתפקידו. אבל
איפה דרג־העוצבה, איפה דרג־הפיקוד המרחבי?

• ולאן זה מגיע, עד לראש־המנד
שלה?
לא צריך להיסחף. הקריטריון המיקצועי בדרך־
כלל, הוא עד האחראי התיפעולי הבכיר.

• ומי, במיקרה הזה?

• ומה עם צה״ל באופן כללי?
זה רק תומך בהנחה שהאחריות׳היא בראש
הסולם. שלא יהיו אי־הבנות, האחראי הכולל, לטוב
ולרע, הוא הרמטכ״ל.

• אתה חושב שהרמטכ״ל היה צריך
לקחת אחריות אישית באירוע־הגלש־נים?
לגבי
האירוע הזה, לדעתי, שאינה חסינת־בי־קורת,
האחראי הצבאי הבכיר הוא אלוף־הפיקוד.
לגבי אי־השגת מטרות צבאיות של מילחמה, האחראי
הכולל הוא הרמטכ״ל. לגבי יעדים מדיניים,
האחראי הוא שר־הביטחון.

• אבל מה שקרה במחנה הנח״ל יכול
להיות סימפטום של כל הצבא.
למרבה הצער, כל הסימפטומים קיימים. כל
האורות האדומים דולקים, כל הפיוזים קופצים.
תראי מה קרה אחרי המיקרה הידוע שלי —
חייל ירדני אמיץ, שיצא מדעתו, כך נטען, משכיב
חיילים של צה״ל שני אירועי־הנח״ל (השבויים
ואירוע־הגלשנים) והאירוע בגיזרת־הביטחון בלבנון,
שהותיר שני שבויים בצד הלא־נכון.

• אז למה לא עושים ניתוח לעומק?

אני לא יודע. לי יש תעודה שעשיתי. נמאס לי
להיות קאטו הזקן. עובדה, שכשנוגעים לעם בכיס
הוא צועק, ואז מקימים את ועדת־בייסקי, וכאן,
כמו בנושא תאונות־הדרכים, לא עושים כלום. ומי
אחראי להן? שר־התחבורה.

• בזמנו אמרת שצה״ל לא מעוניין

אפשר להתווכח. לדעתי זה אלוף־הפיקוד. יש
לו האחריות המלאה לכל מה שקורה במרחב שלו.
הוא צריך להכין את הצבא למילחמה, ובמילחמה
עליו לנצח בגיזרתו. יתכן, שאם היו בודקים בעוד
שישה חודשים, היו מגיעים אולי לכך שכאן לא
היתה הכנה מספקת לפני האירוע, לא היה ביצוע
תקין במהלך האירוע. לכן אני הייתי עוצר ברמת־הפיקוד.

אחת הטענות היותר קשות נגד
מיצוי־הדין היתה, שאותו הדבר יכול
היה לקרות בכל בסים אחר, וזה רק מיקרה
שזה קרה דווקא בבסיס של הנח״ל.
יכול מאוד להיות, אני מקווה שהם טועים. היה
מיקרה ששמונה חיילים נשרפו למוות בתוך צריף
במחנה צבאי. ברור שמפקד־היחידה לא היה זה
שתיכנן את המיבנה, ברור, שלא הוא אישית היה
אמור לבדוק את השיברים של המים שלא פעלו,
את הגנרטור ואת נהלי־המישמעת. אבל היתה לו
אחריות כוללת למה שקורה ביחידה. אם תרצי,
אפשר לקרוא לזה אחריות מיניסטריאלית. את
ההורים, שנותנים את ילדיהם בקונסיגנציה
לצבא, לא מעניינים תירוצים מהסוג

שהאינסטלטור טעה.

• והורים כאלה רוצים עריפת־רא־שים?
הגלשן
התוקך
.נמאס ל׳ להיות קאט 1הזקן!״
שלו לתת־אלוף. יתכן שקיוו, שהתמריץ יחיש את
קצב־העבודה שלו, אך זה לא קרה.

• מה הוטל עליו לעשות?
להכין את תוכנית־החלופות של צה״ל. אני
מכיר אותו, ויכול להעיד עליו שהוא יסורי ורציני,
ואני בטוח שבעתיד הוא אכן יגיע לזה. כדאי
שנזכור, שקשה מאוד לנהל אירגונים גדולים כאלה
בלי תוכנית רב־שנתית. אני, בכל אופן, לא
מכיר דרך כזאת.

• ולמרות שבינתיים התחלך רמט־כ״ל,
לא נעשתה תוכנית כזאת?
זה לא היה עניין אישי של רמטכ״ל מסויים.

כדאי להחליט במיקרה הזה מה רוצים — צבא
או נח״ל. שלא יובן בטעות, שאני מדבר מן
הנימוקים של החברים בליכוד. אני מדבר מנימוקים
צבאיים. אדם יכול להיות חייל אם בונים
אותו. אין חיילים גרועים, יש מפקדים גרועים.
כשאתה מקפץ כמו לוליין כין ההיאחזות למחנה
וחוזר חלילה, אתה לא יכול להיות חייל
מיקצועי ולא יכול לפתח יחידה אורגנית.

• אבל מי שברח היה הש״ג?
מה פיתאום. מעשה הש״ג העיד לכאורה על
חיילות לא נכונה. לא הייתי שם, ולא השתתפתי
בתחקירים שנערכו אחרי האירוע, אבל מי בנה את

אני בעד אחריות שהולכת עם סמכות. הרומאים,
למשל, החליטו שלא יערפו את ראשיהם
של גנרלים, שהפסידו במילחמה, אלא להיפך, הם
יקבלו תנאי־פנסיה משופרים. וזאת כדי שבמהלך
הלחימה הם לא יפחדו לגורלם אחריה. אבל אם הם
נכשלו בלחימה, כי אז הם חדלים להיות מפקדים.

• וזה בדיוק המצב שיוצר אווירה
של ראש קטן.
בוודאי, זו טענה מאוד צודקת. למשל, יושב
בשטח סגן, שהוא צעיר ומבטיח, מאלה שמנסים
לשכנע אותם להתגייס לצבא־קבע, והוא רואה
פישול. הפישול מתחיל מזה שלא בונים את
נושאי־התפקידים לביצוע תפקידם, לא מאמנים
אותם. ואחר־כך מי שצריך לתת את הדין זה
הש״ג, שכביכול נקרא לחקירה במצ״ח. אם אותו
הסגן לא יסיק מזה לקחים לגבי ראש קטן, אני לא
יודע ממה כן.

בתוכנית מפורטת, כי כשאין תוכנית,
קל יותר לקבל תקציבים. כלומר שהב-
עייה היא כלכלית.
נכון. בינתיים לא קרה שום דבר שיביא אותי
לשנות את דעתי הנ״ל, ולהיפך, מדוע אין תוכנית
רב־שנתית?

• אם כך מדוע אך קצין בכיר לא
פוצה פה?

עד שפרשתי ידעתי מה עושים הקצינים בפורומים
הצבאיים. עד אז, להוציא מיקרים חריגים,
לא פתחו פה. יש גם דוגמות חיוביות — יפתח
ספקטור, תת־אלוף בחיל־האוויר, שנודע בביצועיו
כטייס־קרב, האלוף עמרם מיצנע, היום אלוף-
פיקוד־המרכז, שדיבר בהזדמנויות מסויימות,
שימחה מעוז, ויש עוד כמה כאלה.

• והיום?
אני לא יודע.

• מי אחראי?
קציני־המטה.

• שחלק מתפקידם הוא לדבר ולהכין
תוכניות?
הם אמורים לסייע למקבל־ההחלטה הבכיר,
שהוא הרמטכ״ל, בכל הנוגע לתיכנון, תיאום ובקרה.
קציני־מטה כמו ראש אג״ם, ראש אכ״א,
ראש אג״א וראש מה״ד לא אמורים לקבל החלטות
במקום הרמטכ״ל, הוא המחליט.

(המשך בעמוד )36

סטודנטים הנוסעים בשבת מקבלים תוויות־חניה מסוג
אחד, ואילו סטודנטים שומרי־מיצוות מקבלים תורות מסוג
שונה.
בהנהלת האוניברסיטה אומרים כי בשל אופייה המסורתי
של האוניברסיטה, אין סטודנטים חילוניים מקבלים
תוויות־חנייה שיש בה סמל״האוניברסיטה.

מערכה עולמית
ס בי ב אברעיא ש
פרשת רדוואן אבו־עיאש תוססת תאוצה
בינלאומית.

ת סי סהב מי פלגת
ה ע בו ד ה
במחוז ירושלים של מיפלגת־הענורה יש בימים האחרונים
תסיסה בגלל שימחה דיניץ, שנבחר לפני שבוע לתפקיד
יו׳׳ר הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית.

עם דיניץ, שהוא חבר־כנסת, היתד! קיימת
הבנה במחוז ירושלים, כי מייד עם היבחרו
לתפקיד הוא יפת ש מן הכנסת. הממתין להיכנס
במקומו לבית־הנבחרים הוא יעקב גיל.
דיניץ משהה בינתיים את התפטרותו מהכנסת, והדבר גורם
לזעם במחוז, המתפשט לאט־לאט למחוזות אחרים של
המיפלגה.

ס בי ר לקונסול כ ל לי
אורי סביר, יועצו של ממלא־מקום ראש־הממשלה
לענייני־תיקשורת, רמז לחבריו
העיתונאים, בעת ביקור פרם בניו־יורק, שהוא
מועמד לתפקיד הקונסול הכללי בניו־יורק.
את התפקיד ממלא כרגע משה יגר, שקיבל לפני ימים
אחדים מינוי כשגריר־ישראל בשוודיה. יגר יעבור לתפקידו
החדש באוגוסט.
תפקיד הקונסול הכללי בניריורק הובטח לקולם אביטל,
סמנכ״ל במישרד־החוץ, אך הדבר גרם לתסיסה בקרב
היהודים הדתיים בניו־יורק.
סביר הוא איש מישרד־החוץ, וכשיסיים את תפקידו אצל
סרס ימשין־ בשרות־החוץ.

מעצרו של יו״ר אגורת העיתונאים בירושלים המיזרחית
ובגדה המערבית, שנגזרו עליו שישה חודשי מעצר
מינהלי, מכה גלים בעולם. גדולי העיתונאים דיווחו על
כך בידיעות נרחבות, והתייחסו בליגלוג לטענת המימשל
הצבאי שאין קשר בין המעצר ובין פעולתו העיתונאית של

האיש.

הד״ר ברונו קרייסקי, מי שהיה ראש ממשלת
אוסטריה, כבר הודיע על החלטתו לפנות
בעניין זה למוסדות בינלאומיים, כדי לפתח
תנועת־מחאה עולמית.

מיליון
ת מורת גילוי הג כ ד
זאב נחשון, סבו של חיים נחשון, הילד
החרדי שנחטף על־ידי אמו, דאג להעביר
לציבור החרדי מסר, שלפיו ישלם פרם
כספי בסך מיליון דולר למי שיביא לגילוי
נכדו החטוף.
נחשון־הסבא הוא מנהל ישיבה גדולה
בבני־ברק, וידוע כאדם עתיר״נכסים.

כוחו של לקטהת חז ק
התחזקות כוחו של המערך בסוכנות היהודית ובהסתדרות
הציונית אחרי דיוני הקונגרס הציוני מהווה חיזוק לקראת
הבחירות הבאות לכנסת.

במקביל עלה גם כוחו של יחיאל לקט, יו׳׳ר
תנועת־העבודה הציונית, בתוך המיפלגה, והוא
מתכוון להציג את מועמדותו במיפלגה לקראת
הבחירות הקרובות.

טלוויזיות בכבלים
יקדימו א ת הי שראלית
מפעילי תחנות לא־חוקיות של טלוויזיה בכבלים
מאיזור־השרון החליטו להתארגן, כדי לייבא
במשותף סרטים מחו״ל, ובכך לחסוך חלק ניכר
מן ההוצאות.
במיסגרת ההתארגנות החדשה החליטו המפעילים להביא
ארצה גם סדרות״טלוויזיה פופולריות, המשודרות בחו״ל,
ובכך להקדים בהקרנתו את הטלוויזיה הישראלית שטרם
רכשה סדרות אלה.

חלונות ע ל שימוש
ברכב ממ שלתי
מינהל־הרכב הממשלתי באוצר בודק תלונות
שהתקבלו על שימוש שעשו פקידי־ממשלה
במכוניות בעלות לוחיות־זיהוי ממשלתיות,
בעת כינוס פוליטי של מיסלגת־העבודה.
על־פי התלונות שהגיעו לצמרת מישרד־האוצר, הופיעו
הפקידים במכוניות ממשלתיות להצבעה שנערכה במרכז
מיפלגת־העבודה על בחירת סועמר־המיפלגה לתפקיד יו״ר
הסוכנות, לפני שבועיים.

יאוא ישראל לטייוואן
מישלוח ראשון מסוגו של אלף מדיחי־כלים
מתוצרת־ישראל יצא השבוע לטייוואן.
המדובר במדיחי־כלים מסוג פוני מתוצרת אסקור. שהוא
פיתוח של מהנרסי־החברה.
המשא ומתן עם טייוואן נמשך חודשים אחדים, והעיסקה,
בכללותה, תגיע לסכום של חמישה מליון דולר.
לקראת החודש הבא ייצא מישלוח נוסף למרינה אחרת
במיזרח־הרחוק.

הסוכנות
ממ שיכה ל פ עו ל

תיכון— מועמד
לגיז ב ר הסוכנות

שמואל׳ ל״ביח־החפו!גוח״

סוכנות ״וי־איי־פי״ ,המספקת נערות־ליווי,
ממשיכה בפעילותה.
לפני שבועות אחדים נעצר שי אבריאל,
בעל הסוכנות. השבוע פורסמו מחדש
מודעות מטעמה, בעיתונים המציעות
ללקוחות פוטנציאליים נערות־ליווי.
המחיר לבחורה לשלוש שעות ליווי הוא
140 שקלים, ולטענת הסוכנות יש באוסף
שלה בחורות, רובן סטודנטיות, בנות
19־.30

ח׳׳כ דן תיכון הוא אחד המועמדים של המיפלגה
הליברלית לתפקיד גיזבר הסוכנות, שנותר
בלתי־מאוייש,

אליעזר שמואלי, מי שהיה במשך שנים רבות
מגב״ל מישרד־החינוך, ינהל את ״בית־התפוצות״.

מועמד
אחר של המיפלגה הוא עורך־הדין מנחם (.מנטה״)
עצמון.
לתיכון עדיפות על עצמון, מכיוון שנרמז שאם ייבחר
לתפקיד, הוא יפנה את מקומו בכנסת, וכך יאפשר לאיש
נוסף של הליכוד להיכנס במקומו.

המנהל הנוכחי של בית־החפזצוח הוא אהרון דורון, מי
שהיה בעבר מפקד הגורל. הוא פורש מתפקידו זה.

ההגנה תגיש בג״ץ
יורם שפטל, סנגורו של ג׳ון דמיאניוה, המנהל
את מערבת־ההגנה במישפט, עומד להגיש
עתירה לבג״ץ נגד החלטתו של השופט דב
לוין, אב בית־הדין, שלא לקיים הפסקה במישפט
בין סיכומי התביעה לסיכומי ההגנה.
שפטל ביקש הפסקה, ולווץ החליט שלא תהיה הפסקה אף
לשעה.

עיר ח ר די ת בנ ג ב
בקרוב תוקם עיר חרדית בהד־־הנגב.
יקימו אותה יזמים חרדיים מארצות־הברית, בהשקעה של
50 מיליון דולר. בשלב הראשון יאכלסו את העיר החדשה
5000 מישפחות.

סלק עי ה ד תי ת
ב אוניברסי טה

צפוי שגם חרות תתמוך במועמד הליברלי,
מכיוון שבחירת איש־חרות לתפקיד תחייב את
אחד משלושת אנשי־התנועה שנבחרו
להנהלת־הסוכנות לפרוש ממנה.

דו ב ר הסוכנות עז ב
48 שעות אחרי ששימחה דיניץ נבחר לתפקיד
יו׳׳ר הסוכנות היהודית, הודיע צבי אייל, דובר
הסוכנות ומנהל החטיבה לעיתונות מזה 10
שנים, על רצונו להתפטר.
דיניץ ביקשו להישאר בתפקיד, והבהיר לו שאין בינתיים
בכוונתו להתחיל במינויים פו לי טיי ם ^
אייל יוצא לשוק הפרטי, והוא מקים חברה ליחסי־ציבור,
לשיווק ולדוברות פוליטית, שתסייע למועמדים לתפקידי
ראשי־עיריות בבחירות הקרובות.

מיליונים לרשויות המקומיות חישוב שנערך לקראת הבחירות לרשויות המקומיות,
שייערכו בשנה הבאה, מראה, שההוצאות של רשות
מקומית במערכודהבחירות יגיעו בממוצע לחצי מליון
דולר, ואילו ההוצאות של רשות קטנה ליס 15 אלף
דולרים.

סטודנטים באוניברסיטת בר־אילן, הרוצים
להחנות את ריכבם בחניון האוניברסיטה,
נדרשים להודיע בכתב לשילטונות־האוניברסיטה
אם הם נוסעים במכוניותיהם
בשבת.

כענלסון בעדה חלו ק ה

הוראה ברוח זו עוררה תדהמה אצל סטודנטים חילוניים,
הלומדים באוניברסיטה, ואולם בהנהלה הסבירו כי

למרות שמקובל לזהות את ברל כצנ^סון כאיש
או״דישדאל השלמה, הוא מתגלה עכשיו כמי

שתמך דווקא בתוכנית־החלוקה.
בפרוטוקול של מרכז מפא׳י מפברואר , 1937 המתפרסם
בראשונה בספר מדיגת־ישראל וארץ־ישראל בהוצאת ברית־ברל.
אומר כצגלסון בישיבה סגורה של המיפלגה שאילו
היה יודע שהבריטים באמת יעמדו על הצעתם בדבר
חלוקתיהארץ, היה מצטרף לעמדתו של דויד־בדגוריוז
בעד החלוקה.
תוכניתיהחלוקה של אז קבעה למדינה היהודית גבולות
צרים אף מגבולות . 1947

אין טיפול ב ת לונ ת
הסוב־יודיאה
עורך־הדין יורם שפטל, סניגורו של ג׳ון
דמיאניוק, פנה למטה הארצי של
המישטרה כדי לברר מה עם התלונה
שהגיש על הפרת עיקרון הסוב־יודיצה על־ידי
העיתונאי נוח קלינגר והעיתון ״ידיעות
אחרונות״.
לשפטל נאמר שיש בתיק הוראה שלא
לטפל בתלונה עד שתתקבל הוראה מיגאל
מרקום, ראש אגף־חקירות במטה ארצי
בירושלים.
ניצב־מישנה משה צור, ראש מחלקת־החקירות
אישר את הדברים ואמר שכל
מיקרי הסוב־יודיצה נוהגים כך, ומקבלים
הוראות מלמעלה.
דובר המישטרה מסר בתגובה כי רק
במיקרה זה ביקש מרכוס לבדוק את
התלונה, בגלל היותה יוצאת־דופן.

מתחב מי שרד׳ פירסום
במישרדי־הפירסום מתגבר המתח לקראת
החלטתם של שני בנקים גדולים — ״המיזרחי״
ו״לאומי״ לגבי מישרדי הפירסום שיזכו
בתקציבי־הפירסום שלהם.
במיזרח׳ בוחנים עתה הצעות שהתקבלו, והנהלת־חבנק
תודיע בתחילת ינואר על מישרד־הפירסום המנצח.
בוק לאומי כבר החליט ששני שלישים מן התקציב המאוחר
של כל קבוצתיהבנק ינתן בידי מישרד אריאל׳ ,וההודעה
למי יינתן השליש הנותר צפויה גם היא בתחילת ינואר.

התקציב הבולל של שני הבנקים מגיע ל־9
מיליון דולר.
ענ ת

ס רננ ס טי

ה נ 1ד 1 1
עד מעיל־

חברבורות הנמו־ ושלו העול

** ה האינטרס של גורבאצ׳וב? האם הוא רמאי גאוני, המוביל
^ /א ת רגן באף? האם הבחין בחולשת הנשיא האמריקאי, והחליט
לנצלו בתרגיל־הונאה מבריק?

לא. גם לגורבאצ׳וב יש האילוצים שלו, והוא פועל
במיפגרתם. אין לו ברירה.

**ץ אלו אותי
אמרתי שלא.

אם אני באמת מאמין למיכאיל גורבאצ׳וב.
אינני אינני אינני אינני אינני אינני
מאמין מאמין מאמין מאמין מאמין מאמין

למיכאיל גורבאצ׳וב.
לרונלד רגן.
לשימעון פרס.
למלך חוסיין.
ליצחק שמיר.
ליאסר ערפאת.

אינני מאמין לשום פוליטיקאי.
כאשר יש עסק עם פוליטיקאי, השאלה של ״האם אתה מאמין
לו?״ כלל אינה צריכה להישאל.
פוליטיקאי פועל על־פי האינטרס של עצמו, ועל־פי האינטרסים
של ארצו( .לרוב לפי הסהר הזה).

כדי לקבוע מדוע עושה פוליטיקאי מה ישהוא עושה,
וכדי להינבא לגבי מעשיו בעתיד, יש לשאול
שאלות אחרות לגמרי: מה הם האינטרסים שלו? מהי
מערכת שיקוליו כיום, ומה תהיה מחר?

עול על־פי עקרונותיו, כי מולו עומדת אופוזיציה ימנית גדולה
וקולנית.
זהו אחד הפאראדוכסים של הפוליטיקה. רגן מדגים אותו היטב.

אך רגן לא עשה מה שעשה מפני ששינה פיתאום
את עורו, בשם שגורבאצ׳וב לא שינה את חברבורותיו.
שניהם פועלים במיסגרת האינטרסים שלהם.
על אלה כדאי לתת את הדעת, אם רוצים להבין מה מתרחש
באמת.

^ אינטרסים של רגן ברורים למדי.
1 1רגן עלה לגדולה בעזרתה של תעשיית־הנשק. הוא הטיף
לאיסטראטגיה לאומית שהיתה מבוססת על ההנחות הבאות:
ארצות־הברית היא המדינה העשירה ביותר בעולם. היא יכולה
להרשות לעצמה חימוש בלתי־מוגבל, גם על פני כדור־הארץ וגם
בחלל החיצון.

ברית־המועצות כורעת תחת נטל החימוש. הכלכלה
שלה נחותה ומעורערת. אם נגביר את מירוץ־

והנה עמד והחליף מחמאות עם המזכ״ל האדום. הנה חתם איתו
על הסכם לחיסול טילים גרעיניים לטווח־בינוני. הנה ביטא את
תיקוותו העזה שתוך חצי שנה ייחתם הסכם נוסף, שיצמצם את כל
הנשק הגרעיני בעולם עד כדי מחצית.

בוודאי, יש חשיבות מסויימת לאישיותם של המדינאים
הפועלים על בימת ההיסטוריה. יתכן שמנהיג
אמריקאי אחר, שאינו עומד בסוף דרכו, ושיש לו
אופוזיציה חזקה יותר מימין, היה נוהג קצת אחרת.
יתכן כי אדם שונה מגורבאצ׳וב היה מכלכל את
מעשיו בפחות כישרון.

מי היה מאמין? איך זה קרה? מדוע?
^ שנה תיאוריה פשטנית, המסבירה כביכול את הכל.
היא אומרת כך: מנהיגים ימניים־קיצוניים מגיעים
בסוף לעשיית־שלום. זה טבוע איכשהו בדמם.

אולם — וכאן יש אמת בתיאוריה ההיא — כאשר
איש הימין הקיצוני נמצא בשילטון, ואי־אפשר להימנע
מעשיית שלום, קל לו לעשותו, יותר מאשר
ליריביו, רודפי-השלום.

יש לו תעודת־הכשר פטריוטית. אין לו אופוזיציה יעילה מימינו.
האופוזיציה השמאלית, שוחרת־השלום, תומכת בו אוטומטית.
ואילו למנהיג שמאלי, הידוע כרודף־שלום, קשה הרבה יותר לפ
אבל
הוא רוצה להתאים את המישטר למציאות החדשה, לאפשר
בו ליברליזציה מסויימת ומבוקרת, לספק את המאוויים היסודיים
של הדור החדש.

*ץ כאן גם התשובה לשאלות הנאיביות: האם אתה מאמין לרגן?
האם אתה מאמין לגורבאצ׳וב?
שאלות אלה נשאלות כיום ברחובות וושינגטון ומוסקווה,
בטרקליני ניו־יורק ולנינגראד. אבל הן שאלות ילדותיות.

ואשתו פאט, שהיא כלבתה לא־קטנה בזכות עצמה, חייכה
לעבר ראיסה, לשימחתם הגדולה של כלי־התיקשורת באמריקה
ובעולם( .אלה התעניינו הרבה יותר במילחמת־מעילי־הפרווה בין
שתי נשים־נילוות אלה, מאשר בסיכוי שהעולם כולו יינצל משואה
גרעינית).

מיכאיל גורבאצ׳וב אינו מתכונן לפרק את המייט־טר
הסובייטי, את הדיקטטורה של המיפלגה, את ההלאמה
של אמצעי־הייצור. בוודאי שלא.

הוא לא שינה את חברבורותיו, כשם שרגן לא
שינה את עורו. הוא איש מעשי, מפוכח, שעשה
הערכת־מצב והפועל על פיה.

לעמו אמר שצריכים להאמין לגורבאצ׳וב. שגור־באצ׳וב
הוא איש טוב, רודף־שלום.

כדי לספק לדור הסובייטי החדש רמת־מחייה הגונה, הוא צריך
לשפץ את המשק הסובייטי, שבו חוגגים האדישות, חוסר״הכישרון,
הניהול הכושל ורמת־הפיריון הירודה. כדי לגייס את המשאבים
לכך, הוא צריך להפחית את נטל־החימוש. כל זה מחייב גם מידה
רבה יותר של חופש ,״גלאסנוסט״.

לשם כך הוא זקוק לרגיעה עולמית. לצימצום ההרפתקות
הזרות. להפחתת מירוץ־החימוש.
על כן פועל גם גורבאצ׳וב במיסגרת האינטרס הלאומי של
ברית־המועצות ובמיסגרת האינטרס האישי שלו גם יחד.

רגן. האיש שבל הקאריירה שלו היתה מבוססת על
שינאת ברית־המועצות. שהגדיר אותה כ״ממלכת־הרשע״
.שהקדיש את כהונתו בבית־הלבן לחימוש־מחדש
של ארצות־הברית, על חשבון כל שאר הצרכים
של ארצו.

אילו זה היה נכון, הרי כדאי היה תמיד לבחור במחרחרי״המיל־חמה
הקיצוניים ביותר. ביצחק שמיר, למשל. ובעצם, מדוע לא
באריאל שרון? או ברפאל איתן?
כאשר נבחר מנחם בגין כראש־הממשלה, היתה לי שיחה עם
ברונו קרייסקי, אז הקאנצלר של אוסטריה.
״אין מה לחשוש,״ ניסה לשכנע אותי .״אנחנו מכירים את
הדמגוגים הימניים האלה. כשהם מגיעים לשילטון, הם משתנים.
שארל דה־גול עשה את השלום עם אלג׳יריה, וריצ׳ארד ניכסון
עשה שלום עם ברית־המועצות ועם סין העממית״.
השבתי שבגין הוא אדם מסוג אחר.
בדיעבד, האם צדק אז קרייסקי? קשה לאמר. בגין אכן עשה את
השלום עם מצריים. אולם הוא לא ניצל את רעש־האדמה של אנוור
אל־מאדאת כדי להגיע לשלום עם העולם הערבי. להיפר, הוא
עשה את השלום הנפרד עם מצריים כדי לאבטח את עורפו בשעה
שהמשיך ביתר־שאת את מילחמתו בעם הפלסטיני.
יתכן שקרייסקי צדק. הרי בגין עשה את השלום עם מצריים. גם
אני הצבעתי בערו בכנסת, בעוד שחסידיו, אנשי הימין הקיצוני,
הצביעו נגדו.
ויתכן שצדקתי אני. המילחמה נמשכת, הדס נשפך ברחובות,
והפיתרון נראה כיום רחוק יותר מכפי שהיה אי־פעם.
על כל פנים, יש פשטנות רבה בתיאוריה האומרת כי רק אנשי
הימין הקיצוני עושים שלום. אנשי הימין הקיצוני דוגלים במיל־חמה,
כי על כן הם אנשי הימין הקיצוני. הם מסיתים את עמיהם
למילחמה, מרעילים את נשמות העמים נגד השלום, מבססים את
בניינם הפוליטי על היצרים האפלים ביותר של שיגאה ותאוות־נקם.

גורבאצ׳וב
מייצג את הדור הזה. מולו עומדים
הוותיקים, אנשי המנגנון של המיפלגה, שלא שכחו
כלום ולא למדו כלום. הוא צריך לתמרן בין כל אלה.

זה תרגיל עדין ומסוכן — מסוכן למישטר, מסוכן
לגורבאצ׳וב עצמו. כמו לוליין, הוא מהלך על חבל דק
מאוד.

ך* יטה היה להאמין למראה העיניים ולמישמע האוזניים.
| /רוגלד רגן, נציג הימין הקיצוני בארצות־הברית, עמד רום
והצדיע לדגל האדום. בעומדו לצד המזכיר הכללי של המיפלגה
הקומוניסטית הסובייטית, הוא הקשיב לצלילי ההימנון הסובייטי.
(״רפובליקות־חופש בברית לא מופרת לפי תירגומו של אברהם
שלונסקי).

אחרי 70 שנה של שילטון סובייטי, גדל בברית־המועצות דור
חדש, המשתוקק לרמת־מחייה נאותה ולמידה של חופש אישי. כמו
לבני הקיבוצים בארץ, נמאס לדור הזה לשמוע את הסיפורים על
הקורבנות והגבורה של סבא וסבתא. הוא מתייחס אל ועידת המיפ־לגה
הקומוניסטית כפי שהישראלים התייחסו השבוע לקונגרס
הציוני.

להקל על העומס
החימוש, יעמדו הסובייטים לפני הברירה: להפסיק
במירוץ ולהיכנע לנו, או להמשיך במירוין ולהסתכן
בהתמוטטות הכלכלה והמישטר שלהם.
הסובייטים המשיכו במירוץ, וקרה דבר בלתי־צפוי: הכלכלה
האמריקאית לא יכלה לעמוד בנטל.
רגן הביא אותה אל עברי־פי־פחת של פשיטת־רגל לאומית.
היפאנים ירשו את הבכורה הכלכלית.

אבל אלה הם היבטים מישניים. בסופו של דבר קובעים האינטרסים
של המדינות ושל המישטרים.
ואלה מצביעים כיום בבירור לעבר צימצום מירוץ־החימוש.
לכך זקוק המשק האמריקאי, וממילא גם המישטר הקאפי־טליסטי
בארצות־הברית.
לכך זקוק גם המשק הסובייטי, ובמילא גם המישטר הקומוניסטי
בברית־המועצות.

יתכן שמעילי-הפרווה של פאט וראיסה מעניינים
יותר מאשר עובדות יבשות אלה. אבל הדברים לא
היו שונים אידו היתה פאט מגידת-עתידות צועניה
וראיסה רקדנית־בטן מיזרחית.

ן * שאלה האמיתית היא: האם זה יחזיק מעמד? ואם כן,
( 1לכמה זמן? האם אנחנו נכנסים באמת לעידן של שלום, של
פשרה, של חלוקת העולם לאיזורי־השפעה, של צימצום הנשק?

צימצום המירוין הוא כיום אינטרס לאומי אמריקאי.
רגן פועל במיסגרת הגיון זה.

נראה שכן. לזמן־מה. ורק כסיל יעז להינבא לגבי
אורכו של זמן־מה זה.

ך• אינטרס האישי של רגן ברור גם הוא.
( 1האיש נכשל לאורך כל החזית. הכלכלה האמריקאית צולעת.
שורה של שערוריות — ובראשן פרשת איראן־קונטראם —
עירערה את אמינותו לחלוטין. הוא ספג מהלומות בלבנון
ובמקומות אחרים. הוא איבד את השליטה בקונגרס האמריקאי.
הוא צבר את הגרעון הגדול ביותר בהיסטוריה של המשק
האמריקאי.

העולם כבר ראה פגישות־פיסגה דרמאתיות. חלקן הביאו לשלום
ממושך. חלקן לא היו אלא הקדמות למילחמה.
אין מחסור בדוגמות שליליות. הפגישה של מארקוס אנטוניוס
עם אוקטאוויאנוס הקיסר. הפגישה של נפוליאון עם הצאר הרוסי
אלכסנדר על רפסודה באמצע הנהר ממל. הפגישה של נוויל צ׳מ־ברליין
עם אדולף היסלר, בבאד־גודסברג. כל הפגישות האלה
הביאו למילחמות־עולם.
והיו הפגישות החיוביות. בימינו, למשל, פגישת וינסטון צר־צ׳יל
ופראנקלין דלאנו רוזוולט עם סטאלין בעיר יאלטה, שמנעה
את מילחמת־העולם השלישית עד היום. והפגישה בין אנוואר
אל־סאדאת עם מנחם בגין בירושלים.
כל הפגישות האלה מגרות את הדימיון, אך אין בהן רמז למה
שיתרחש בעתיד.

נותרה לו שנה אחת בשילטון. אם אינו רוצה לרדת
מן הבימה כנשיא פושט־רגל, עליו לעשות מעשה
אחד גדול, שיירשם בהיסטוריה.
זה קשה מאוד, כי נשיא בשלב־הסיום (״אווז צולע״ ,בעגה
האמריקאית) ,ללא תמיכת הקונגרס, בעל אמינות מפוקפקת, אינו
יכול לעשות הרבה. אין הוא יכול לפתוח בהרפתקה מילחמתית,
למשל. אין הוא יכול לעשות דבר ברוח האידיאולוגיה שלו מימים־
ימימה.

הסכם גדול עם גורבאצ׳וב הוא הפיתרון. זה אפשרי.
זה ניתן לעשות תוך שנה. זה פופולארי. וזה
באמת טוב לעולם.
על כן הפך רגן בעל־הברית של ראש ״ממלכת־הרשע״ .האינטרס
הלאומי והאינטרס האישי גם יחד מובילים אותו בכיוון זה.

אנחנו יכולים רק לקוות שהאינטרסים של שתי
המעצמות, שהובילו לפגישה זו, ימשיכו לפעול באותו
הכיוון במשך זמן רב.
ואולי מותר גם לקוות כי המומנטים האישיים שראינו אותם
השבוע — שני הדגלים, שני ההימנונים, הנאומים של שני המנהיגים,
השפעת שני האישים זה על דעת־הקהל אצל זה — יתרמו
תרומה כלשהי למען השלום.

וגם מעילי-הפרווה של שתי הגברות. בהחלט.

,4,^ 4 4 4 444
4 4 4 4 1 4 4 4* 4

יחיאל ספרא, קריין
טעמי־המיקרא ברשות־השידור,
הוא יהודי שומר־מיצוות, המחלק
את יומו בין תפילות, למידה ועיסוק
בחידודי־לשון. כשקרא בעיתון
על אפשרות לוועידת־פיסגה

ועידת־פיסגה של שמיר וחוסיין -אחד על כיתפי
השני. עדויות חושפניות מזכירות לטייטלמן נשכחות.

בית־הדין הרבני, אמר ספרא, שלמרות
הבנתו בענייני דת ורבנות,
אין הוא מצליח להבין את
הרב שמעולם לא היה בצבא,
שיש לו שתי עיניים, שמעולם
לא מסתכל בחתיכות, וגם בנהלל

בין ראש־הממשלה יצחק ׳טמיר
למלך חוסיין, הוא אמר

אינו גר, ובכל זאת הוא רוצה
להיות דיין.

שוועידת־הפיסגה היחידה שתיתכן
בין השניים היא פגישה שבה
האחד יעמוד על כיתפי השני.

התעשיין סטך ורטהיי״
מר סיפר בערב־ראיונות כיצד

על מועמדותו של הרב
דויד בצרי לתפקיד דיין ב
פנה
בכתב אל שר־החוץ האמריקאי
ג׳ורג׳ שולץ וביקש ממנו
— לא פחות ולא יותר — להפ־

ורטהיימר נשאל עוד מדוע
אינו מטלפן לשר״האוצר משה
ני סי ם, בקשר ליוזמתו לרכוש
את מיפעל מנועי בית־שמש. התעשיין
מנהריה השיב שהוא ממתין
מזה שנה וחצי לטלפון מניסים,
ומכיוון שזה בושש להגיע
— .הוא חדל להאמין.
בימים אלה ניתן לראות
באירועים חברתיים שונים את הסופר
וחבר־הכנסת מיכאל בר״
זוהר, כשהוא קורן מאושר. סיפרו
החייל האלמוני יצא לאור ב־ארצות־הברית,
וזוכה בביקורות
חיוביות. הספר עוסק במילחמת
ויאט־נאם והשלכותיה המוסריות
על החברה האמריקאית. הוא לא
תורגם עדיין לעברית. כשנשאל
הסופר אם יש טעם בתירגום ספר
הדן בבעיה אמריקאית, הוא טען
שכל ישראלי ימצא בו הקבלות
למילחמת־לבנון.
באחת הגלריות בתל־אביב
נערך עימות פוליטי בין מאיר
פעיל לבין צבי מוזם מקרני-
שומרון. את האירוע אמור היה
להנחות ירון לונדון. יומיים
לפני התאריך שנקבע טילפן
לונדון לבעל־הגלריה והודיע לו
שלא יכול להגיע, בגלל התחייבויות
לטלוויזיה הלימודית. אודי
אלוני, בנה של חברת־הכנ־סת
שולמית אלוני, המנהל
את המקום, טוען שזאת הפעם
השניה שלונדון מבטל את השתתפותו
תוך שבועיים.
אהרון בן־שחר, פרקליטו
של אהרון טייטלמן, המואשם
בעבירות שוחד מיני, סיפר
השבוע כיצד חזר, אגב ה־מישפט,
לימי־נעוריו. העדויות
החושפניות של המתלוננות, כך
סיפר, מזכירות לו נשכחות. כשאמר
זאת, הסמיק כהוגן.

על המירקע הם זהרו ביחד
בצבעים אדום־שחור ונראו כ־צמד־חמד.
אולם השחקנית שרי
צוריאל והפיזמונאי דידי
מנוסי לא הגיעו להקלטת התוכנית
סמני ביחד. משהגיע מנוסי
— מכנסיים שחורים, חולצה
אדומה וכובע־מיצחיה שחור,
בירך לשלום את צוריאל, שבאה
בחצאית שחורה, בחולצה אדומה
ובכובע־מיצחיה שחור. עורכי התוכנית
הושיבו את השניים יחדיו
ומיקרו בהם את המצלמות.
אלים פיקרינג, רעיית
השגריר האמריקאי בארץ, פועלת
כדי לסייע לנשים מוכות.
בשבוע שעבר פרשה את חסותה
על אירוע נוצץ, שכל הכנסותיו
יועדו למטרה זאת. פיקרינג נאמה
שם נאום מרגש, ואף נידבה
תצוגת־אופנה של האופנאי החביב
עליה ואת שרותיו של הספר
הצמוד שלה.

הפסל אורי אליעז,

בנו

הבדרן־שחקן דודו טופז
חגג אירוע פרטי בחברת ידידים
קרובים. אחד מהם שאל אותו
האם הבחורה היושבת לצידו
סרגה לו את הסוודר היפה שהוא
לובש. בהומור האופייני לו אמר
טופז שהיא לא סרגה אותו, אבל
היא לבטח תפרום אותו. היפה
שלצידו לא אהבה את הבריחה,
ואמרה לבררן שהוא יכול לשכוח
מהעניין.

תמו מורג

כ תב ת הטלוויזיה שבאה לסקר את אירועי
הקונגרס הציוני, נתקעה מאחורי בימת״הכ*
בוד בגלל חגורת המאבטחים, שעמדה מסביב ושלא איפשרה ל מוזמנים
לעזוב א ת המקום מבעד לפתח־היציאה הרגיל. מורג
ביקשה את עזרתו של צלם־הטלוויזיה שרגא מרחב, והוא עזר לה
לרדת, כשהוא מרים אותה בשתי ידיו ומעביר אותה מעל לשולחן.

כוכב־הקולנוע הישראלי
איקה זוהר, שהתפרסם בסרט
לא שם זין, החליט להרחיב את
שיטחי־פעילותו ולנסות את מזלו
בתחום העריכה וההנחייה. כפרוייקט
ראשון הוא החליט לערוך
ולהנחות את התוכנית אלה !יה
ם ח״ך עם מרדכי בן־דרור
בן ה־ ,90 שהיה מיוזמי המכביה
ונשיא הבונים החופשיים. זוהר

שלמה ניצן השתתף ב־ערב־ראיונות.
אחת המרואיינות
האחרות הגיעה בחברת אמה. ניצן
ניגש אל האם והתוודה שהוריו
מעולם לא התלוו אליו למופע
בליל־שבת, מפני שהם דתיים.
המופע התקיים באיזור חיפה, שם
מתגוררת מישפחתו של ניצן.

ךךיןןדך?| ך 1י בתו של השופט המנוח מקס קנת, קיבלה את פני המנחמים בלוויית אביה, כשהיא
| / 1 1 / 1ו ^ #תומכת באמא טובה (בתצלום מימין) ,אלמנתו של השופט, ושתי בנותיה, כרמל
וסיגל. דליה היא שופטת״שלום בירושלים, אחרי ששהתה כמה שנים עם בעלה, מוקה במדגסקאר.

ציון צפ ריר, ה עו לםהזה

ך ך 11ך 1חבר״הבנסת ומזכ״ל מיפלגת־העגודה, נראה
1111
! 1114 1מיואש לחלוטין בערב-ההצנעה בקונגרס ה 1111
ציוני.
הוא ישב על המדרגות, וסיפר שהוא מאוכזב מאווירת
העסקנות שאפפה את הערב. לדבריו, מרבית הצירים היו עסוקים
במילחמה על הכיסאות, תחת לעסוק בנושאים החשובים באמת.

סיק את הסיוע הכספי לישראל.
מהי התשובה שקיבל? זה קצת
קשה.

אחרי שתם ונשלם פסטי־בל־סטלונה,
והשרידים האחרונים
של הפקת־הענק של סיל״
ווסטר סטלונה נטשו את הארץ,
החליט איש חברת 1־נ,
(שנתנה את השרותים להפקה),
איציק קול, שהגיעה השעה
לנוח. הוא נסע לשלושה ימים
למועדון בדרום, כדי לשוב בכוחות
מחודשים להפקות הבאות
ולהכנות לקראת הערוץ השני.

שלמה טמיר, שנחשב
כאחד המומחים הגדולים בעולם
להעשרת מים בתהליך כימי, נמצא
במרבית ימות השנה בנסיעות *1
עיסקיות. את ישראל הוא פוקד
פעמים אחדות בשנה. טמיר, שעשה
הון רב ממכירת ידע והמצאות
בתחום עיסוקו, הגיע במפתיע
ארצה לתערוכה בתחום
הכימיה. כשנשאל לפשר ביקורו
החטוף, השיב שהוא מקווה
שהפעם יצליח למכור ליהודים
מה שהגויים רוכשים ממנו במשך
שנים.

של המשורר המנוח רפאל אלי־עז,
החליט להציג את עשרות
פסלי־העץ שלו במיסגרת מיסה־רית.
אליעז, שלא ערך תערוכה
מזה תשע שנים, נקלע למצוקה
כספית, והחברים הרבים שלו
ושל אשתו תמי נחלצו לעזור
להם. לפסלים העשויים מעץ הוא
קורא ״פסלי־אלילים־מעץ״.

מספר שנפגש עם אישיות פוליטית
בכירה, שאמרה לו שאם בן־
דרור היה בוחר בקאריירה פוליטית,
הוא היה מגיע בוודאי ל־מישרה
הרמה ביותר.
מושג חדש שבעולם הבילוי
בארץ — מועדון הכזתנה —
מועדון־מישחקים מפואר, ברחוב
בן־יהודה בתל־אביב, במקום שבו
העולם הזה 2624

היה, עד לפני שבועיים, השקם.
אנשי־עסקיס ואחרים ישחקו שם
סנוקר, קרמבול, פול ועוד מיני
מישחקים. יהיו גם באר וקפיטריה,
שרותי־בורסה, קווי־טלפון
לחדל, טלקס ופקסימיליה. בחוץ
יעמדו שני שומרים, עטויים ב־טוקסידו,
ויתירו להיכנס רק למי
שמוצא חן בעיניהם. יוכנסו גם
בני־נוער, בתנאי שהם לבושים
ומתנהגים יפה. עמום ברזילי
( ,)32 מבעלי הסינרסה ורשת־מיסערות,
השקיע בפרוייקט,

כששאלו את ע^ינה סגל,
אשתו של השחקן שמדליק
סגל, מדוע אין בעלה מופיע
בהצגה סענל הניר הקווקזי, היא
השיבה במישפט אחד :״אני
שמחה שהוא ניצל מהאסון הזה.״
שר־העבודה־והרווחה

משה קצב מגלה מעורבות
רבה בפעילות האגורה למילחמה
באלכוהוליזם, ואף יזם הצעת־חוק
בעניין זה. כשנשאל אם יש
לו קשר אישי לנושא, השיב

יום. הפגישה התקיינ^ז, ואלדר י
התחיל לעבוד. כעבור שבועיים
התבקש לשמש כמנהל אירגוני,
עבודה של יום שלם, בשכר.
אלדר בן ה־ ,41 הכותב בשעות־הפנאי
שלו סיפרי ילדים ושירה,
נענה להצעה. עכשיו הוא לומד
נושא בתחום שאינו מוכר לו,
ומטפח שאיפה: להגיע לדרג של
מקבלי־ההחלטות במדינה כדי
לשנות דברים. הוא יודע שקשה
למתחיל להתברג בפוליטיקה,
אבל בכל זאת ינסה לרוץ

זמירה שוחק

זמרת שירי״העם לשעבר, ילדה לפני
שיבעה שבועות בלבד את בתה הראשו נה.
זמירה, ששמה היה אדם לפני שנישאה, באה לביקור-מולדת
מניו־יורק, שם היא עושה חיל כמתווכת של נכסי-דלא-ניידי. היא
נראתה זוהרת כמו תמיד. הלידה ארכה שמונה דקו ת בלבד, אחרי
שקיבלה זריקה בעמוד״השידרה. בעלה, בני, צילם את הלידה כולה,
וברגע שהתינוקת יצאה לאוויר״העולם מחאה זמירה כפיים, מרוב
אושר. כעבור שלושה ימים כבר יצאה לעבוד. השבוע באה לקפה
״כסית״ כדי לפגוש א ת חבריה, והיניקה שם את הבת -דניאל.
מת כל־כך חשוב ומוכשר...״
נחמקין סיפר כיצד נשאל
דויד בן־גוריון ב״ליל־הברוו־זים״
(הלילה שבו נערך גיוס־סרק
בטעות) מדוע לא טילפן לרדיו,
כששמע את כינויי־הצופן הנקר
אות
ברצינות גמורה .״מפני שלא
ידעתי איך מטלפנים הי־תה
התשובה.

דפנד, כדק, זוד׳ד אדד&יאב
ונעמי דדן ₪

171111 מנאשמי רצח חיים שושן, נ תפס בעדשת הצלם כשהוא אוחז גליון ״העולם הזה״,
111/1111 11 ובו תיאור עדותו של שמעיה אנג ל(ב תצלו ם מעליו, בפתח האולם) .הרצל אבישן,
אף הוא א חד הנאשמים, סו ב ב את ראשו הצידה כדי לברר דבר״מה אצל עורן־הדיו משה מרוז, סניגורם
של הנא שמים(המזוקן באמצע התצלום) .השלושה הודו שהם אוהבים להצטלם, וביקשו צילומים למזכרת.
יחד עם שותפים, קרוב ל־400
אלף דולר.

שאינו נוגע באלכוהול, ומתנזר
אף מבירה.

יוש גרנות, הפיזמונאי
הצמוד של איתן מסורי וזמרים
אחרים (חאפלה) פירסם השבוע
ספר ובו סיפורים וחוויות
•אישיות משנים אחדות שבהן
בילה בתל־אביב, בין גירושיו
לנישואיו השניים. יש שם הרבה
פיקנטריה — בגידות, חתיכות,
רווקים ונשואים, הכל מהחיים.

רחל פדרמן, אשתו של
עמי פדרמן, מנכ״ל רשת-
מלונות דן, לא מסתפקת בלהיות
אשתו של פדרמן, והחליטה על
פתיחת בית־אופנה לבגדי״גב־רים,
על טהרת הייבוא. היא מקווה
להלביש גברים שיש בידם
אמצעים לרכוש פריטי״לבוש של
מעצבים איטלקיים.
מייק אלדר, אלוף־מיש־נה
(מיל׳) בחיל״הים, הרגיש ש
הוא מוטרד ממה שקורה במדינה.
מכיוון שהוא קרוב בדיעותיו הפוליטיות
לתנועות־שינוי, הוא
כתב לאמנון רובינשטיץ
כמה שורות בנוסח: אשמח להיפגש
איתר ולתרום את חלקי.
המחשבה המקורית היתה לעבוד
בהתנדבות במשך שעתיים בכל

דן בן־אמוץ נראה באחד
הבקרים כשהוא עומד בתור ארוך
בבית־החולים איכילוב, כשכובע־מיצחיה
לראשו ומקל״הליכה בידיו.
כמה אנשים זיהו אותו והתחילו
ללחוש ולנחש מה מעשיו
במקום. בן־אמוץ התעלם ממבטי־הסקרנים,
וחיכה בסבלנות לתורו
לבדיקות.
העולם הזה 2624

למועצת שינוי.
א״פרופו רובינשטיין, הנ־הג־מאבטח
שלו, דודו יאירי,
המשמש כמתנדב ביח־ם של מרחב
דן (יחידת־תנועה מרחבית),
סייר לא מזמן בניידת־מישטרה
בכביש־גהה, והבחין במכונית הנהוגה
על־ידי אישיות בכירה
מאוד בצמרת המדינה. יאירי ראה
שהאיש נוהג ללא חגורת־ב־טיחות,
הורה לו לעצור וביקש
את רישיונותיו. על השאלה מדוע
אינו חוגר חגורה, השיב האיש:
שכחתי. יאירי רשם לו
דרח.
השר אריק נחמקין התראיין
בעיירה מעלות והתוודה:
״ודאי שהתפקיד (שר) והתארים
מחמיאים לך. בסוף עוד עלול
לקרות לי מה שקרה לאברהם
שריר — שאחשוב שאני בא־

״1111 11 | 1בעל המועדון עומר כיאם, העובר כעת שיפוצים,
1111 / 1\ 1סיפר את הסיבה לכך. כשהיו נכנסים אורחים
למועדון, הם לא הבינו מדוע נהגו החוגגים לכסות בידיהם א ת
הכוסות. חתיכות סי ד וצבע היו נופלות מהתיקרה לתוך כוסות
הוויסקי והיין. הוא הבטיח שמיד אחרי השיפוץ יסודר העניין.

סטנדרטים חדשים במכונית מנהלים

אופל אומרה עם המפרט המרשים
יוצרת סטנדרטים חדשים במכונית מנהלים

לוח מחוונים דיגיטלי 00 לפי הזמנהמיוחדה.

0מבנה אירודינמי עם מקדם ברר 0.28
הנמוך ביותר שהוסבעד כה במכוניות נוסעים ,
0מנוער בביצועי 1.81 סאס ,

115ל׳ס לבלימת +הזרקת דלק אלקטרונית
0תיבת הילוכים אוטומטית 0967017196+
§ הבה כת
0מערכת בלמים חדישה הכוללתבלמי דיסקלכל 4הבלבלים
0נעילתדלתות מרכזית,כולל לתא המטען ומכסה הדלק
0צמיבים רחבים 14ק185/70
0מראה חיצונית מתכוננת מבפנים
אופל אומנה בדנמי 01.5,1.5וקהו;
כעת לרגל הצגת אופל אומגה בישראל
במחיר הכרות החל מ׳ 6 5 , 2 8 6ש״ח
\:0 ,־ו\\ס -1וי 01
מ כוני תהשנה 987ו

כולל מעימ.לא בולל הפקדה.לפי מחיתן החברה מסי 007/88 סיום !>0.95( 1.12.87 רח = 1מ״בך

יאוגולדברגבע״מ

מ שרד רא שי 1ה צ 17ה ״ 0 :ת, ק .אחר ,,ר,י צי ר ה .6ט ל׳ ; 9237873
א 7ל מ 7תתצ 7ט7ל<א737 לד 3ר 3 2עי ס.
7ל׳ א:דרך פ״ת ,86 טל ;338977.
׳ ח שלי ס /של ר ס צי ה ה סל ס ה ,73ט ל 7;234336.ד7:770 רך 73270 טל,330287.
ל׳ ש /סררח הגי ט א 7ת ,96ט ל ; 00370:70307.חי פ ה; ״ני תהס70 ני 7ד ,
׳ , 79 70 טל ,372237.פ״ת:״ 3ה /א ת טיל ה ; ,39/73073 73 טל; 977739.
חדח:7״ 70 סן כהך ; ש 373ת > 3אליק,טל 73(/17; 37379.ת:״ 70 סך צמד ,
דרך ׳.,170 טל; 467397.נצר 3 :77 שארה7י 7סף סר 0 ,717א 7ל 7ט ה שי שי טל.70030.

01¥1

המניע להצלחת אופל בישראל

ל חי 1ת ב לי ש טן

יש טיפוס של ישראלי מאצ׳ו, שהוא מלא בולשיט. כולנו
מכירים אותו.
כאשר הופיע על המירקע בליל־שבת, הוא היסווה את פניו,
הו כיב מישקפיים כהים ודיבר בקול משונה, אבל אפשר היה
להכיר אותו מייד. לא את האיש עצמו אלא את הטיפוס. אותו
ישראלי מאצ׳ו־מלא־בולשיט.
הסיפור כולו היה מגוחך, במיקרה הטוב ביותר. שתי קבוצות
נפרדות יצאו לחטוף את הד״ר
יוזף מנגלה. אנשי־מודיעין לשעבר.
חבר׳ה מתוך המערכת. הם
ערכו תצפיות. הם גילו את
האיש. או־טו־טו עמדו לחטוף
אותו בשעת הטיול היומי שלו,
לסמם אותו, להביאו לישראל.
מיליונרים יהודיים וסתם
ניצולי שואה נידבו את מיטב
כספם. אפשר היה לטייל על
חשבונם ברחבי־תבל ולהסתובב
בפאראגואיי.
אפשר לרחוש אהדה ליהודים
הטובים שנידבו את הכסף. הרי
היתה זאת באמת מיצווה לתפוס
את המיפלצת מאושוויץ. איכשהו, מסמל כיום השם מנגלה את כל
הזדון והתועבה שבעולם.
הצרה היא שכל הסיפורים האלה היו מגוחכים, משהו מתוך
סירטי־בלשים סוג ג׳ .מנגלה האמיתי לא חי כמו מלן בפאראג־ואיי,
ואין לו טירה שמורה כמו באגדות, ואין הוא עומד בראש
רשת נאצית עולמית הזוממת לכבוש את העולם. האגדות האלה
נולדו בהוליווד. כך צריך ״מלאך השטן״ לחיות באגדה.
מנגלה האמיתי סיים את חייו כייצור עלוב, נשכח ועזוב, כמו
כלב־חוצות. אין ספק שהעצמות שהתגלו היו אכן עצמותיו. אין
זה מתאים לסרט־בלשים מותח, וגם לא לסנסציה עיתונאית
מרעישה. אבל כאלה הם החיים. גם פליטי הרייך השלישי,
שהסתדרו בינתיים היטב בדרום־אמריקה, לא רצו בשום מגע עם
אדם כל־כך שנוא.
אולי קשה לחיות בלי סמל של רוע, בלי דמות המגלמת את
כל הזדון האנושי, בלי שטן.
אבל זהו זה. אין מנגלה. וגם המאצ׳ו הישראלי המצוי, המבקש
לנצל את האגדה למען הפירסומת או הביזנס, יצטרך בסופו של
דבר לחפש לעצמו אובייקט אחר.
ביאטה קלארספלד, על כל פנים, נטשה סוף־סוף את מנגלה,
׳ שבעזרת שמו היא השיגה במשך שנים פירסומת עולמית. עכשיו
היא מטפלת בקורט ולדהיים. זאת לא אותה הרמה. אבל לגביו
לפחות אין ספק. הוא חי.

שפך קיתון של לעג על כל מי שניבאו מילחמה קרובה. העולם
חכם מדי מכדי להתגלגל לתוך מילחמה, אמר. הנשק המודרני
קטלני מדי. מילחמה פשוט אינה אפשרית. לא תהיה מילחמה.
ז׳בוטינסקי היה מנהיג דגול, אבל גם נאיבי מבחינות רבות.
רוחו נפלה כאשר פרצה המילחמה בכל זאת. אומרים שליבו נשבר
כששמע על כניסת הנאצים לפאריס.

להביא גאולה לעורם
״המילחמה היא עניין חשוב מדי מכרי להשאירה בידי
הגנרלים!״
זוהי אימרה, המבוססת על חוכמת־החיים ולקח־ההיסטוריה. גם
ההיסטוריה הקצרה של ישראל מספקת דוגמות טובות לכך.
אבל מי אמר את זה?
השבוע, בעת מסיבה לכבוד הופעת הספר כן, אדוני ואש־הממשלה,
ציטט דוברו של ראש־הממשלה, אבי פזנר, את האימרה
הזאת ורצה להביא גאולה לעולם. הוא ייחס אותה לווינסטון
צ׳רצ׳יל. זה טבעי. רגילים לתלות בצ׳רצ׳יל כל אימרה שנונה.
קם הנואם הבא אחריו, והעמיד את פזנר על טעותו. זוהי אימרה
של ניקולא מאקיאוולי, אמר.
ומדוע לא? מאקייאוולי היה אדם חכם ושנון. יש הרואים בו את
אבי מדע־המדינה המודרני. אבל גם הוא לא אמר את האימרה
הזאת.
ואכן, אבא אבן העמיד את האיש על טעותו. הוא קבע שאת

אורי א ב1די

מוות ב,,הדסה״
תמיד חשבתי שאברהם סטאבסקי נהרג על סיפון.אלטלנה. מול
החוף שבו נרצח 15 שנים לפני כן חיים ארלוזורוב.
עכשיו ריאיינה עדנה עברון את אלמנתו של סטאבסקי,
ברונקה, הנשואה בפעם השלישית בניו־יורק. כך נודע לי כי
סטאבסקי נורה ברגלו על סיפון האוניה, נפל למים, ניצל, הובא
לבית־החולים הדסה ברחוב בלפור בתל־אביב ושם מת, כעבור
כמה ימים, מנמק.
האלמנה מאמינה כי רופאי הדסה לא ידעו לטפל בבעלה
כראוי, וכי מת בגלל הזנחה. לא קטעו את רגלו בעוד. מועד.
כל זה עורר בי זיכרונות נוגים מאוד, שאינם קשורים בסטאב־סקי.
זמן־מה
לפני מילחמת־העצמאות נדרס אבי על־ידי אוטובוס
ברחוב תל־אביבי. אבי רכב ביום־גשם על אופניים והוביל כביסה
ללקוחות המכבסה שלו. נהג־אוטובוס בלתי־זהיר היה אשם
בתאונה.
הביאו את אבי לבית־החולים הדסה ברחוב בלפור, ושם טיפל
בו הפרופסור מקס מרכוס, המנתח האגדתי. בינו ובין אבי התפתחו
מיד יחסי־ידידות. שניהם היו ילידי גרמניה, בני תרבות אחת ודור
אחד.
כעבור כמה ימים התגלה אצל אבי נמק(גאנגרנה, בלעז) .זהו
זיהום קשה של פצע. שמה של המחלה היה בה די כדי לעורר חיל
ורעדה. רוב הפצועים בכל המילחמות עד אז מתו ממחלה זו. לא
היתה תרופה נגרה, מלבד קטיעת האבר הנגוע.
מרכוס קרא לי וביקש ממני להכין את אמי ואת שאר בני־מישפחתי
לכך שאבי עומד למות. במאמץ נואש אחרון, כך אמר
לי, הוא מנסה לטפל באבי בתרופה החדשה, פניצילין. אך אין הוא
יודע אם תרופה זו מועילה נגד נמק.
העבירו את אבי לחדרון, שבו נהגו לבודד את הנוטים למות.
שמרנו במישמרות ליד מיטתו 24 ,שעות ביממה.
זה היה נורא. הנמק הוא מעין מוות חלקי, ובחדר עמדה צחנה
של מוות.
אך קרה נס. הפניצילין עזר. אבי ניצל, חזר לבריאותו ולעבודתו,
והתחיל לרכוב על קטנוע. כשנפטר כעבור כמה שנים זה
היה מהתקף־לב.
מכיוון שסטאבסקי הובל, על פי סיפור האשה, לאותו בית-
החולים, והיה בלי ספק בטיפולו של אותו פרופסור מרכוס, תמהני
מה קרה לו. אולי כבר היה מצבו אנוש כשהגיע לבית־החולים.
ועוד הערה קטנה: האשה מספרת שאביה היה מנהיג
רוויזיוניסטי בפולין( .אגב, גם אביה של עדנה עברון היה כזה ).את
סטאבסקי הכירה כשבא לביתה בפולין בליוויית זאב ז׳בוטינסקי.
היא מתארת את ז׳בוטינסקי, ומוסיפה שמנהיג זה חזה מראש את
מילחמת־העולם.
לא דובים ולא יער. ימים מעטים לפני פרוץ מילחמת־העולם
השניה קראתי במו עיני את מאמרו השבועי של ז׳בוטינסקי, ובו

הדברים אמר ז׳ורז׳ קלמאנסו, ראש־הממשלה הצרפתי במילחמת־העולם
הראשונה.
כך גם אני חשבתי עד כה. אבל חשד עמום המריץ אותי לבדוק
את הדברים. וכך גיליתי להפתעתי כי את הדברים אמר שארל־מוריס
דה־טאליראן, שר־החוץ הבוגדני של נפוליאון. וגם זה לא
לגמרי בטוח. ידוע רק כי אריסטיד בריאן, שגם הוא היה שר צרפתי
במילחמת־העולם הראשונה, השתמש בציטוט הזה בשם טאליראן
באוזני עמיתו הבריטי, דייוויד לויד־ג׳ורג׳.
המסקנה: ציטטות הן עניין חשוב מדי מכדי להשאירן בפי
המצטטים.

לבטלנים. הידד!
כשאני צופה בסרט רוסי, אני נוכח לפתע שמשהו חשוב היה
חסר בחיינו. משהו שהיה קיים פעם, שהקסים אותנו, ששבה את
ליבנו: הסרטים הרוסיים.
ראינו אותם במיספר רב בימי מילחמת־העולם השניה ואחריה.
הם היו שונים לגמרי מסירטי הוליווד. קצב. אחר, נשמה אחרת,
צליל אחר. וכשם שלא יתואר עולמנו הספרותי בלי טולסטוי
ודוסטוייבסקי, ולא יתואר עולמנו הצלילי בלי שירי־העם הרוסיים
(במהדורתם המקורית ובמהדורתם העברית) ,כך לא יתואר
עולמנו הקולנועי בלי הסרט הרוסי. הוא היה צריך להיות אחד
היובלים הנשפכים אל הנהר הגדול של עולמנו הרוחני, רכיב אחד
של תודעתנו הפרטית והקיבוצית. ובמשך דור שלם — נעלם.
לתוך החלל הזה נכנס הסרט ימים אחדים בח״ז של א׳ א׳
א 1בלוס1ב, ובמשך שעתיים ורבע ישבתי והנחתי לנשמה הרוסית
הגדולה להציף אותי ולשאת אותי אנה ואנה. שעתיים ורבע שבהם
כמעט שוס דבר אינו קורה. אין עלילה. אין הרים ואין גאיות. יש
רק המרחב הרוסי האינסופי.
זהו סרט מפליא למדי, אם לוקחים בחשבון שהוא נעשה
בברית־המועצות. קשה להעלות על הדעת משהו המנוגד יותר
לאידיאולוגיה הסובייטית. זהו ניצחון גדול של אמא רוסיה על
מארקס ואנגלס ושאר הגרמנים, שכפו על רוסיה משהו זר ומוזר.
איליה איליץ׳ אובלומוב, גיבור הספר הקלאסי של איוואן
גונצ׳ארוב, שנכתב באמצע המאה שעברה, הוא סמל הבטלנות.
מבחינה קומוניסטית, הוא מסמל את כל הרע שהמהפכה הגדולה
באה לעקרו מן השורש. הוא בעל אחוזה שיש בה 350 צמיתים. אך
אין הוא חי בה ואין הוא מבקר בה כלל, אלא יושב בסאנט־פטרסבורג(כיום
לנינגראד) ,עושה תוכניות דימיוניות וחולם על
היום שבו יחזור אי־פעם הביתה.
את ימיו ולילותיו הוא מבלה בשינה על הספה. בשנות ה־30
של חייו כבר פרש מכל עבודה. הוא זולל כחזיר, חי בליכלוך,
מסרב לקום ולהתרחץ. כשהוא ער, הוא מבלה את זמנו בחלומות־בהקיץ
על ימי ילדותו באחוזה׳ האידילית, שבה אין איש חולם

לתקן מדרגות מטות־ליפול, שבה הבעלים והמשרתים מבלים את
מיטב זמנם בשינה.
בקיצור — טפיל, נצלן, מעביד־עבדים, בטלן, אוייב־הקידמה.
ברור שסרט סובייטי יגנה טיפוס כזה, יקרע את מחלצותיו מעליו
ויציג אותו עירום וערייה, לדיראון ההמונים.
ולא היא. הסרט מציג את אובלומוב באהבה. ברור כי בעיני
יוצריו, אובלומוב הוא האדם האמיתי, החכם, בעל־הרגש, בעל
הלב והנשמה, רוסי שברוסי. ואילו חברו הגרמני־למחצה, אנדריי
איוואנוביץ שטולץ, מוצג כקאריקטורה. אדם פעיל ויעיל. כשהוא
נפרד מאביו, אין האב מחבק או נוגע בו כלל. ואילו השפחות
הרוסיות מכסות אותו בנשיקות ובדמעות.
אובלומוב עושה בכל זאת משהו. הוא מתאהב. אולגה היא ככל
המאהבות הרוסיות הגדולות: רגשנית, מלאת נשמה, הפכפכה.
אובלומוב נקרע בין הרצון והספק, אינו יכול להחליט אם להציע
לה נשואין או לא, ומחמיץ את ההזדמנות. כפי שהוא מחמיץ את
כל ההזדמנויות.
אובלומוב הוא מושב בתרבות הרוסית. אחת המטרות של
מיכאל גורבאצ׳וב היא לחסל את ה״אובלומוביזם״ ,ולהביא את
הרוסים לכך שסוף־סוף יתחילו לעבוד ברצינות, להתקדם,
להתחרות. הסרט מוכיח שאין לכך כל סיכוי.
המסר של הסרט הוא: עבודה זה לא דבר רוסי. עבודה זה רע
לנשמה. רוסי אמיתי הוא בטלן. והבטלן הרוסי איננו כמו
״האחרים״ הבזויים. הוא־הוא האדם האמיתי.
אולי כאן הפיתרון לתעלומה ששמה ברית־המועצות.

אחות קטנה
לפני כמה ימים ביצע המשורר שימעון צמרת תעלול. הוא שלח
לאחד העיתונים שיר בחתימת משוררת ערבית דימיונית. העיתון
פירסם את השיר, בהאמינו כי אכן נכתב בידי ערביה.
לי קרה פעם דבר דומה.
לפני כמעט 30 שנה באה למערכת השלם הזה נערה נחמדה,
וביקשה לדבר איתי. כשנכנסה אלי הסמיקה וגימגמה מרוב
ביישנות. היא תחבה לידיי כתב־יד וביקשה שאקרא אותו. היא
אמרה ששמה תמי, שהיא בת קיבוץ מיזרע, ושהספר הוא פרי-
ביכורים שלה. היא גס היתה יפה. אז איך יכולתי לסרב?
לקחתי את הספר הביתה, והבטחתי לעצמי שאסתפק בקריאת
עמוד אחד או שניים, וזהו. אבל כאשר התחלתי לקרוא, הספר ריתק
אותי. קראתי אותו בנשימה אחת. תמי זאת הצליחה לתאר
ברגישות רבה את יסורי״ההתבגרות של נערת־קיבוץ. לא היה לי
ספק שהנה גיליתי כישרון אותנטי חדש.
לא בטחתי בעצמי, ונתתי את כתב־היד גם לרחל אשתי. היא
הגיעה לאותה המסקנה.
כעבור כמה ימים טילפנה אלי תמי, כפי שקבענו. מסרתי לה
את תגובתי הנלהבת, והבטחתי לעזור לה למצוא מו״ל לספר.
ואז יצא המרצע מן השק .״תמי״ שהיתה אצלי, הנערה
הביישנית ששבתה את לבי, לא היתה אלא תלמידה מן המניין
בבית־הספר של קיבוץ מיזרע. היא התבקשה על־ידי המורה שלה,
ראובן קריץ, להערים עלי בצורה זו. הוא כתב את הספר.
את קריץ היכרתי באופן שיטחי. נדמה לי שפגשתיו לראשונה
כאשר ביקרתי בקיבוץ מיזרע כדי לפגוש את מרדכי אורן ,״המרגל
שחזר מן הכפור״( .אורן נאשם על־ידי הצ׳כים בריגול, נכלא וחזר
הביתה אחרי שישב בכלא כמה שנים טובות).
אחרי התעלול הזה, הפכנו ידידים טובים. הספר יצא בשם אחות
קטנה, ואהריו, התפרסמו ספרים נוספים, כולם מקסימים ואותנטיים.
כשהוקמה תנועת השלם
הזה — מ ח חדש. היה קריץ
אחד מראשי המצטרפים, ובמשך
כל שנות קיומה של התנועה
מילא בה תפקיד מרכזי. מאז כתב
מחקרים חשובים על הספרות
העברית המודרנית.
השבוע קיבלתי ממנו את
הספר ההוא, הספר של תמי.
המהדורה החדשה נושאת שם
חרש: המשימה ה־ 14 של תמי.
קצת חבל. אהבתי את השם
הקודם.
ראובן רשם לי הקדשה בחרוזים
:״עברו כבר שנים עשרים
ועוד ת שע /מאז שהבאת לי, אורי, הישע /:כתבת עלי רשימה
קצרצורת /ותיכף אזלה׳לי כל המהדורת /של ספר חדש, שאזי
נתכנה /בשם פיוטי״ :אחנח קטנה /.כתבת, :הספר הטוב ביותר/
שקראתי בעשר שנים ויותר /בעברית והתחלתי מיד
חקירה /:מה מיספר הספרים בעברית שתקרא /.אמרו לי, :תדע,
הוא קרוא סיטונית /המוני ספרים באנגלית, גרמנית אך כלום
בעברית וידעתי כעת /שאורי אבנרי אמר האמת! /והנה שוב
מוגשת לך זו הגברת /האחות הקטנה — שהחליפה אדרת/.
הלוואי שעדיין ושוב תמצא חן /.וד״ש לרחל! שלך ראובן״.
שוב קראתי. שוב מצא חן. ולראובן חן־חן.

נטן, נכמן וברטולר
תיאטרון הבימה מציג מחדש את מענל־הניר הקווקזי. יפהמאוד.
מסביב להצגה נערכים יחסי־ציבור נרחבים. זה בסדר.
אבל מי שמשקיע מאמץ כה רב בהצגה וביחסי־ציבור, כדאי לו
לוודא תחילה מה שמו של המחבר.
קראתי במודעות שהמחבר הוא אחד ברטולד ברכט. ולא היא.
המחזאי הנ״ל הקפיד לקרוא לעצמו בשם ברטולט. משום־מה
איית את שמו כך. וכשם שאין נטן אלתרמן ונכמן ביאליק, אין
ברטולד ברכס.

ה הם בוחרים...מה הן *ומרות...הה הם אוחרו ם...הה הן *וחדות...מה 1
ענ תסרגוסטיה עו ל הז ה

אריק נחמקין:

טובה ארן:

ד ר יוסף סרג:

..די רי שוון ודא. מ שווצה בדיאטה ישרערזה
לא הזמינה אותי שיחנש רו חג אחו!׳׳ תשובה אדונה מאוד...״
מיליונים של סופגניות יבואו אל פינו בשמונת ימי*
החנוכה. למה סופגניות בחנוכה, שאלתי כמה מחברותי,
שכבר התחילו להעביר מתכונים זו לזו. אף אחת לא ידעה
בדיוק מדוע.
בעלי הסביר לי שבחנוכה אוכלים סופגניות, כי השמן
של סופגניה אחת יכול להספיק להאיר שמונה ימים. אבל,
כרגיל, תשובתו לא נראתה לי רצינית, ולכן פניתי אל טובה
ארן, מנהלת מרכז ההדרכה של ״תנובה״ ,כו תב ת סיפרי־בישול,
שחקרה את מקור המאכלים בחגי־ישראל. מדוע
סופגניות בחנוכה, שאלתי אותה.
הבדיחה של בעלך אינה מאוד רחוקה מן האמת. לכבוד החנוכה
וסיפור כד־השמן, כנראה, החליטו להמציא איזה מאכל שיהיה
מבושל או מסוגן בתוך הרבה שמן. האמת היא, שלפי ספר
קדמויות־התלמוד, אנו יכולים לראות שכבר בתקופה ההלניסטית
היו איזה עוגיות מתוקות, שנקראו סופגנין, כשפירוש המילה
סופגנין מהמילה היוונית ספוג.

• את חושבת שאנחנו סוחבים איתנו את
הסופגניות מהתקופה ההלינסטית?

מזמן לא היווה הנר הראשון לחג״החנוכה נושא כה עירצי
לשיחה כהשתא. בימים אלה הכול משיחים ומדברים בו
נכבדות.
מחולל המהפך הוא, כמובן, אריאל שרון -אלא מין -
החונך את ביתו החדש במיזרח־ירושלים בתאריך זה,
ברוב עם ואח״ם.

אולי את השם. דבר ירוע נוסף הוא שהיהודים במרכז־אירופה
ראו אצל שכניהם הגויים מין עוגה ששמה פאן־קוחן, והיא נאכלה
אצלם בחג־המולר, שהוא בסמיכות־תאריכיס עם חנוכה. הפאר
קוחן היא עוגיה עגולה, שמטגנים אותה בשמן עמוק וממלאים
בריבה. ראו היהודים את העוגה, מעמו, ראו כי טוב, והתחילו

במחזוריות של פעם בשלושה חודשים, בערך, מתעורר
הוויכוח ״כן״עונש״מוות או לא״עונש־מוות״ .נימוקי־הנגד
גדולים כנימוקי־הבעד, וכל א חד מאיתנו משוכנע בצידקת
טענותיו, ולעולם לא משתכנע מטענות הצד השני.
מה אומרת ההלכה על עונש־מוות! איך מפרשים א ת
״עין תחת עין״ ,למשל, שאלתי א ת הד״ר יוסף בורג.

חנוכה

חנוכה

עונש מוות

בעוד הכול מבררים, איש אצל רעהו, האם הוא כלול
ברשימה האכסקלוסיבית, פגשתי ביום השבת את אריק
נחמקין, שר-החקלאות ויורשו של שרון בתפקיד. מובן
מאליו שעלתה השאלה האם הוא נמנה עם המוזמנים
לחנוכת״הבית, תרתי־משמע.
אני עוד לא יודע. לא בדקתי את ההזמנות שהגיעו אלי
באחרונה. אני מניח שאם אשתו(לילי שרון) ערכה את ההזמנות,
אינני מוזמן. היא הרי כל־כך דואגת ליחסי־הציבור של בעלה —
בעלה! לא השרו — ואני לא נמנה עם אלה שרצים אליו לחווה
ומתארחים שם, שומרים על קשר.

לעשות את אותו הדבר בחנוכה. אגב, קראתי פעם שיהודי מיזרח־אירופה
היו נוהגים לאכול בחנוכה לחם עם שמן והרבה שום, כדי
להבריח מבתי־היהודים את הגויים המתחוללים בחג־המולר.

בעניין ״עין תחת עין״ היה ויכוח גדול בגמרא, וקבעו ש״עין
תחת עין״ יוחלף בממון.

אצלם זה יותר מסובך. בדמשק היו אוכלים. עטאיף״ בחנוכה,
בבוכרה ״דושפירה״ ,במרוקו אוכלים ״שפינץ״ ,בעיראק אוכלים
״זנגוף״ .כל הדברים האלה הם בצקים שונים, המטוגנים בשמן
עמוק, ועל רובם זורים סוכר או דבש.

• מה דעתך על הטענה שריבוי הבתים של שרון
עלול לגרום לכאב־ראש מיותר לשרותי־הביטחון?

• והיום, אצלנו, יש אחדות לאומית בעניין זה.
בולם אוכלים סופגניות?

מדובר על שלושה מקומות: המישרד, החווה והבית החדש.
במישרד — דבר לא השתנה בעיקבות הבית החדש. בבתים? שר
רשאי לגור היכן שיבחר. ברור ששני בתים משנים את המצב
לעומת בית אחד.

סופגניות אפשר לקנות במיגרניה. אני מניחה שיש עוד מי
ששומרים על המסורת מהבית, וסכינים שפינץ ועטאיף וכל
השאר.

• אני מבינה, מבין השיטין של דבריך, שאתה לא
תתחכך עם ההמונים ביום השלישי.
אני עוד לא יודע. נראה.

(דפנה ברק)

• זה לגבי הסופגניות שאוכלים אצל אנשי מיזרח־אירופה.
מה עם הספרדים?

• אולי את יודעת כמה קלוריות יש בסופגניה
אחת?
זה כמו לשאול כמה עולה זוג־מכגסיים ליתום. מי שרוצה
(תיארה שמי).
בדיאטה, שתחפש לה חג אחר.

• כלומר, יתנו פיצויים לנפגע?
היה פחד שאם יעקרו לעוקר־העין את עינו, הוא יוכל למות
מזה, ואז יהיה מוות תחת עין. על כן החליטו, כרי שלא להסתכן
בעונש יותר גדול, שישלמו ממון במקום העין. אבל יש גם ״הבא
להרגך השכם והרגהו,״ שזה בסנהדרין כע״ב.

• הפסוק הזה לא מדבר על עונש־מוות. זה
מתייחס, אם אני מבינה נבון, להגנה עצמית. איפה
כתוב משהו על עונש־מוות?
אני לא יכול להגיד לך את זה על רגל אחת. זה אחד הדברים
המסובכים ביותר. אם מדובר ביהודי, יש דיעה בתלמוד שצריך
להשתדל למצוא פיתרון, ומוצאים.

• ואם זה לא יהודי?
אם מדובר באויב, אין לי תשובה מדוייקת.

• אתה, באופן אישי, בעד פסק־דין מוות?
יש לי על זה תשובה ארוכה מאוד, ואני לא יכול לפרט אותה
(דניאלה שמי)
עכשיו. אני מציע שתפני לרב שלמה גורן.

או מרם ...מ ה הן אומרות...מה הם < 7ונ1רג ם 0 ...ה הן א1נור 1ת...מה הם:

דויד אדמון:

אסא:

שמואר טל:

,בני ברנש משווה צנחנים ..מהרגע שנו ל ד בן ,.אני עוזב את הרדיו
שראליים לנאצי!״ מתחילה הספירה לאחור!״ כי קשה להתפרנס

בשבוע שעבר תקף המחזאי בני ברבש במדור זה את
הפירסומאי ואיש־הליכוד, דויד אדמון. ברבש ה תב ט א
בחריפות רבה נגד אדמון, שתקף א ת מחזהו החדש ״אחד
משלנו״.
המחזה, שעורר א ת חמתו של אדמון, עומד להיות מוצג
במיטגרת חגיגות שנות ה״ 40 למדינה, ועוסק בהריגת
״מחבל״ ,כשהכל מנסים לחפות על כך, וזה על זה.
מה שעורר השבוע א ת חמ תו של אדמון היה הראיון עם
ברבש במדור זה. הוא ביקש א ת זכות המילה האחרונה:

פרשת הש״ג שברח ירדה אומנם מעל דפי העיתונים, אבל
היא בהחלט ממשיבה להיות נושא לשיחה, ובמיוחד בקרב
אנשים שיש להם ילדים בגיל צבא, קצת אחרי או קצת
לפני.
בין הגברים, הדיעות יותר נחרצות. הבחור ברח, הציל
א ת חייו, ואחרים שילמו את החשבון שלו. פחדן, מועל
בתפקידו. אצל הנשים הדברים הם פחות שחור״לבן. כולן
מתלבטות.
אמא אחת לבן בן 17 היתה מוכנה להגיד א ת דעתה,
אבל בעילום־שם.
הסיפור עם הש״ג זורק אור על הטרגדיה שלנו בחינוך ילדינו.
מהרגע שנולד בן למישפחה ישראלית מתחילים בספירה לאחור.
בעוד 18 שנה הוא יהיה חייל. לא חייל שווייצי, לא חייל איטלקי
ולא חייל הולנדי. הוא יהיה חייל ישראלי, ואם הוא לא יהיה תולה
— וכל אם מתפללת לזה — הוא יהיה לוחם. בגיל 18־ 19 הוא
יעמוד מול אויב, היורה כדורים של ממש ומפציץ אותו בפצצות
של ממש. לא מישחק־ילדים. בגיל 18 הבן שלי יצא למילחמה של
חיים ומוות, והבעיה שלי איך לחנך אותו היא בעיה שאי־אפשר
לפתור.

• תסבירי את עצמן־.
מה יש כאן להסביר? האס אני צריכה לחנך אותו להיות לוחם,
להיות אמיץ, לתת את חייו למען המולדת, להעביר לו שהוא
וחבריו אחראים לקיומה של מרינת־ישראל? או שאני צריכה
לשאוף בכל כוחי לכך שיברח מסכנות, שישתדל להיות פקיד
באיזה בונקר מבוצר היטב, שיהיה טבח כבסיס עורפי, אבל
שיישאר חי?

שביתת רשות״השידור אומנם חלפה, ולכאורה הכל שב
לקדמותו, אבל המציאות היא פחות מלבבת: השובתים
שבו לעבודה מבלי שקצרו הישגים ב שביתתם הממושכת,
רוח״נכאים שוררת במיסדרונות הרשות, והלשונות הרעות
אינן פוסקות מללהג, מי עוזב להיכן ומתי.
אחד הפורשים מהרדיו הוא הכתב הצבאי, שמואל טל.
אחרי התלבטות ממושכת החליט טל לעזוב את המיקרופון
לטובת העיתונות הכתובה. הכתב ת הפלילית של הרדיו,
כרמלה מנשה, התמנתה במקומו.
במיסדרונות הרשות מלחשים שטל הוא אחת הסנוניות
הראשונות.

• מדוע החלטת לפרויט מכלי־תיקשורת רב־עוצמה
שבזה?

ברבש אמר שיש לו ידיעה קלושה על מי זה דויד ארמון. מותר
לו, ליהודי, שתהיה לו ידיעה קלושה על מי אני, אבל יש לי הרבה
ידידים וחברים. חלקם נמנים אפילו עם הצד השמאלי של הקשת
הפוליטית. בכל זאת, אני מתקשה להאמין שמישהו מהם היה מעז
לכתוב מין מחזה כזה!

• ואיך פותרים את הבעייה? בכל זאת חיים עם
הי־לד, הוא מתחנך ממשהו.

מחזות

צבא

שידור

כאן בא הטבע לעזרתנו. לילד ישראלי יש, בדרך־כלל, גם אבא
וגס אמא. האבא מושך לצד אחד, והאמא לצד השני. רוב האבות
שאגי מכירה היו רוצים, עמוק בליבם, שהילד יהיה טייס של
אף־ . 16 או לפחות קצין באיזה סיירת מהוללת, ויביא כבוד לאבא.
האימהות שאני מבירה, לעומת זאת, למרות שגם הן עושות את
ההצגה, לטובת הבעל, היו שמחות מאוד, אם פיתאום בגיל 18
הילד שלהן יצטרך משקפיים או ישבור רגל בשני מקומות.

לצערי, קשה להתפרנס בק1ל־ישראל, וזאת הסיבה היחידה —
שיהיה ברור! — שבגללה נאלצתי להיפרד מהמערכת שבה
נמצאים כמעט כל חברי.

• בדבש סבר שאולי לא קראת את המחזה.
מה זה סבר? הוא בטוח בכך! אני מצהיר בזאת שקראתי את
המחזה יותר מפעם אחת. פשוט לא האמנתי שיהודי יכול לכתוב
מחזה כזה!

• מה פירוש ״מחזה כזה״?
רוצה לשמוע ציטטה? ״בלילה שבין הראשון לשני באוגוסט
הוצאתם את כל תושבי המחנה וריכזתם אותם בשוק. אחר כך
הזחלתם אותם, והברחתם אותם לנבוח כמו כלבים...״
לא ברור לך שהמחזאי רוצה להשוות בין הצנחנים שלנו לבין
התנהגות הנאצים? לא? אז יש קטעים נוספים שמעידים על כך.
כשקראתי זאת, חשבתי לעצמי: כיצד יכול מחזאי ישראלי
להעלות מחזה שכזה? כיצד יכול תיאטרון הבימה להעלות זאת?
אבל אינני מוכן להסכים שמחזה כזה ימומן מתקציב שנות
ה־ 40 לקום המדינה ומכיוון שאני, בין היתר, מופקד על תקציב זה,
קמתי ומחיתי.

• ברור לך שמחאת!־ הקולנית רק קידמה את
יחסי־הציבור למחזה...
לא איכפת לי! אני דווקא מעוניין שאנשים ישלמו כסף, כדי
לראות עד היכן הגענו בהלקאה העצמית׳ שלנו! (דפנה ברק)

• איך הילד חי עם שתי הריעות הקוטביות הללו?
הוא לא חי עם שתי הריעות. בדרך־כלל הוא תופס צד. או שהוא
גדל עם מה שהאבא מעביר לו, או עם מה שהאמא מעבירה לו, ואז
את לפחות יודעת שזה הילד שלך, אלה הן דיעותיו, ואין מה
לעשות.

• מה שאמרת כאן זה בעצם שאילו החינוך של
האמהות בישראל היה מצליח, היה גדל לנו דור של
פחדנים ומשתמטים. זה לא דבר נורא לאמר על
הנשים בארץ?
אני אומרת לך את דעתי. לצערי או לשימחתי אני בטוחה שאני
מדברת בסם הרבה נשים. אבל, הנה, יש לך עכשיו גם תשובה למה
(דראלוז שסי)
אני לא רוצה להזדהות.

זה לא היה קל. קול־ישראל הוא מקום־העבודה הראשון שלי,
אחרי שסיימתי את לימודי. מערכת־החדשות היא בית תרתי־משמע.
העברתי שם את מיטב שנותי.

• כמה שנים עבדת ברשות־השידור?
התחלתי לשלוח כתבות לקול־ישראל עוד בתקופת לימודיי
בקליפורניה. מזה 11 שנים אני נושא בתפקידים שונים ככתב
מערכת־החדשות: כתב ק 1ל־ישואל בררום, כתב לענייני־מישטרה,
וכתב צבאי במשך שבע השנים האחרונות.

• יש להניח שתנאי־השכר לא הורעו לאחרונה.
מה הקש ששבר את גב הכתב?
השביתה שהסתיימה באחרונה הבהירה, למי שעדיין היו לו
ספקות בקשר לכך, עד כמה חמור מצבם של עיתונאי־הרשות: גם
בעיני הציבור וגם מבחינה כלכלית.
כשמתברר לעיתונאי, החושב במשך שנים שהוא ״מסודר״,
שחודשיים של שביתה ״משכיבים אותו על הקרשים״ בכל
המובנים, ואין לו במה לקנות מיצרכים במכולת — הוא חייב
לעצור ולעשות חשבון־נפש קטן.
כך עשיתי, ואני עובר לתפקיד הכתב הצבאי של חרש1ת.
(דפנה ברק)

*זיו

לפני נו שנים היא היתה גיבורה לאומית. במשך לילה שלם ריתקה את המדינה

״אני לא מחפש הרפתקה
דרך המדור הזה,״ הוא מודיע
לי ,״מאלה יש לי מספיק. זה
עתה יצאה אחת הביתה, אחרי
לילה. התיישבתי לכתוב היות
ואני חש מרוקן ומשועמם. אולי
דרכך, רותי, אמצא אתש חשקה
נפשי. אני מחפש בת־זוג,
איתה אוכל לשבת על
שפת־הים, להביט בשקיעת•
חורף יפה, לאחוז בידה ולחוש
את אושרה ואושרי מ תאחדים.
אחת שאיתה אוכל לשבת
ולשוחח ולא לחוש בזמן
החולף, שנוכל שנינו לשבת,
.לקרוא בשקט, כשמספיקה לנו
ההרגשה שאנחנו ביחד. אחת
שאליה ארצה לחזור מדי יום,
ללטף את שערה, להביט לתוך
עיניה ולנשקן.
״יש להניח כי היא תהיה כבר
גרושה או אלמנה, ואם יש לה
ילדים אוכל לתת להם הרבה
מאוד. כי אני אוהב ילדים
ויוצר איתם קשר מיידי וחם.
אני בן ,48 גרוש 1.74 ,מטר, כל
שערותי עדיין במקומן ואני
נחשב לאד ם נאה. על בת״הזוג
להיות בגיל בין 30ל־ ,40 היות
ואני נראה צעיר לגילי.״ הוא
בת.ד , 36156 .תל־אביב.
כאשר שם ששון גרשוני ( )52 את
המודעה הזו במדור ״מיכתבים לרותי״
בהעולם הזה, ב־ 30 בינואר , 1985 לא
ידע שתביא לנישואיו לכוכבה לוי
( ,)44 גיבורת ליל־הפיגוע במלון סבו׳
לפני 13 שנה.
בשבוע הבא יינשאו השניים בטכס
מישפחתי שיערוך הרב שמואל אבידור
הכהן.

הנישואין הללו הם לשניהם בבחינת
פתיחת פרק חדש בחייהם.
כוכבה, אם לאוסנת 21 וסבתא
לאסף (שנה וחצי) ,גרושה זה ארבע
שנים. ששון, אב לארבעה, גרוש זה 10
שנים.
מאז ומתמיד, מעידה כוכבה, נהגה
להפנות מבטה לפנים, לצפות לעתיד,
לא לחטט בעבר. נישואיה הקרובים,
לדבריה, כאילו כוונו ביד מכוונת
מלמעלה, גורל מוכתב.
צירופי־המיקרים שהפגישו את השניים
אינם יכולים להיות עוד סיפור־היכרות
אחד מני רבים. בכתבה זו היא
רואה ברכה לרגל נישואיה, סגירת
מעגל אחד ותחילתו של אחר, חדש
וגדול.
בערב שבו השתלטו אנשי פת־ח על
מלון סמי, ישב ששון בדירת חברים
ברחוב הירקון .208 בשעת־לילה,
בדרכו לדירתו בבת־ים, נסע ברחוב
הירקון. דרכו נחסמה על־ידי השוטרים.
למחרת, כששמע את סיפורה של
כוכבה באמצעי התיקשורת, אמר לחבריו
שזו האשה שאיתה היה רוצה לחלוק
את חייו. למרות שהוזכרה בטעות
כזונה, שהזדמנה למקום עקב עבודתה,
ידע ששון שהמעשה שעשתה מעיד על
רגישות רבה, על ערכים אנושיים
ואומץ־לב שקשה למצוא כדוגמתם.
אף שששון היה נשוי באותה עת,
הוא האמין שדרכיהם עוד יפגשו. ברבות
הימים מסתבר שצרק, שתחושתו
התאמתה, ועכשיו הם נישאים.
קשה לכוכבה לחזור ולספר על
עברה. קשה לה הנבירה בניבכי־ניש־מתה.
אירועי מלון סמי, תחושותיה
בזמן האירוע, מניעיה הבלתי־מודעים
למעשה־הגבורה שעשתה, הנסיבות
שהביאוה לשם באותו ערב של ה״5
במרס , 1975 הכוח הנפשי שעמד לה
להתמודד עם הכפשת שמה כשזוהתה

כלה כוכבה וחתן ששון(מחזיק בי ת את מיכתב־התשובה למודעת ההיכרות)
קול חחן 1ק 1ל שש1ן
בטעות כפרוצה המוכרת למישטרה —
כל אלה באו לידי ביטוי בספר־השירים
הנושא את השם סתי 1לא 1ס1ת, שכתבה
והוציאה לאור שנה אחר־כך. וכך כתבה
בשם סרס :״רציתי רק לומר
שלום/,רציתי רק כך סתם / .רציתי
ולוא רק לגעת /רציתי ולוא רק
לחלום / .רציתי מכל את השכם /
רציתי מכל רק לרעת /רציתי להיות
/את עימך /רציתי להיות להיות /
רציתי /לחיות.
בדידות מעיקה
ך* וכבה לוי נולדה בירושלים בש־
* ₪כונת זיכרון־יוסף שליד שוק מחנה
יהורה. כשהיתה בת 5התגרשו הוריה.
בעיקבות הגירושים עברה אמה וארבעת
ילדיה לתל־אביב. אביה נישא בשנית.
מאז נותקו הקשרים בינם באופן
מוחלט.
את חינוכה קיבלה מאמה ובקיבוץ

גיבעת־חיים, שאליו הגיעה כשהיתה
בת , 11 במיסגרת חברת־נוער .״הייתי
ילדה שרצתה להיות במקום אחר.
ידעתי, כנראה, שהקיבוץ הוא מקום
טוב יותר״.
לקיבוץ התייחסה כביתה, למרות
קשיי־הקליטה בין ילדי הקיבוץ. שם
חוותה את חוויית האהבה הראשונה.
שם ספגה את הערכים שבאו לידי
ביטוי במעשיה, באותו לילה טראגי
במלון סבו.,
כשהתגייסה לצבא, שירתה בנח״ל,
בקיבוץ פלמחים. כשסיימה את שרותה,
חזרה לקיבוצה. כשלא התאפשר לה
לצאת ללמוד סיפרות מטעם הקיבוץ,
הבינה שמקומה אינו עוד שם.
כוכבה חזרה לתל־אביב, לבית אמה.
״אני לא קושרת את העבר שלי למעשי
היום. אוי לי אילו זה היה כך״.
זמן קצר אחרי שהגיעה לתל־אביב,
הכירה את בעלה הראשון, אברהם לוי,
פועל־בניין במיקצועו, אדם שקט ומופנם.
ארבעה חורשים אחרי שהכירו זה

את זה הם נישאו. הם חיו 17 שנים ביחד
עד גירושיהם בשנת . 1983
בספר בל יעלה השחר, המספר על
אירועי הלילה במלון סבו *,,כתבה
כוכבה :״כשפגשתי לראשונה את אבי,
בעלי, לא דימיתי לי כך את חיי. מה
שמשך אותי באבי היתה התחושה שגם
הוא בודד. מישפחתו היתה גדולה ...אך
גם הוא חי לבדו בעולם פנימי משלו.
כשביקש את ידי האמנתי שהוא ואני
נעניק איש לרעותו את כל מה שנמנע
מאיתנו עד כה. אהבה, ויותר מכך —
חברותה. אבל לא כך התגלגלו הדברים...
״כאשר
נגאלתי מן הבדידות, כאשר
נולדה הבת, מיד התחלתי להתכונן
לקראת בדידות מחודשת. כבר אז פחדתי
מן הימים שבהם תצא בתי מן הבית.
אני מאמינה שזה מקורו של הדחף שלי
לכתוב שירים בהיחבא, ואולי זה הדחף
* סאת אבישר סל ,/ש 1בה עחת־בכתב
ססבבה לן׳ .

בשבוע הבא היא תינשא בשנית.
זה קוה בעיקבות מיכתב במדורה
של רות׳ ב.,העולם הזה״ ,והשתדשרות מוזרה שהיתה בעיקבותיו
שהביאני לעזיקרי? השאיפה לצבור
זיכרונות?״
שנה אחרי שנישאו נולדה בתם
אוסנת 21 על שם בתה קרוי ספר־השירים
שהוציאה לאור ב־ , 1976 סחי1
לאוסנת. מדוע סתיו? ״עונת־הסתיו
נותנת לך סיכומים של עונות־החיים.
בשבילי, סתיו זה לראות את הדברים
שעשיתי וראייה של מה שאעשה. זו
עונה עצובה, טבע עצוב, עם התחדשות
של דברים״.

;הלמתי את
האירוע״
ך* וכבה מאמינה ביד הגורל. לד־בריה
חלמה את האירוע במלון
סבו׳ בלילה שלפניו.
כשהתעוררה מהחלום, כתבה אותו
וצילצלה לאחותה כדי לקרוא אותו

הימצאותם ביחד באותו ערב גורלי במלון
סס׳ ,היא ממאנת לדבר. היא
עוטה סביבה תחושה של מיסתורין.
בספר כתבה :״הוא (אחד התוקפים)
אומר: הגירי, את גרה פה? זה שהיה
עימך הוא בעלך? ובנוטלו את ידי הוא
מוסיף כמסביר: אני רואה שאת נשואה...
״אינני
מבינה את עצמי. איני יכולה
להסביר מדוע החלטתי לומר לו את
האמת: לא, אני אומרת. אני גרה במקום
אחר. האיש שלי נמצא בבית. ויש לי
ילדה״.״
המתח וההתרגשות ניכרים על
פניה. רבות נכתב על מעשיה באותו
לילה. על רקע אוזלת־ידם של המורים
בבית־הספר במעלות, שהותקף על־ידי
פידאיון שנה לפני־כן, התגלתה כוכבה
במלוא עוזה.
שיבעה לוחמי פת״ח הגיעו בסירת־גומי
אל חוף תל־אביב. עם נחיתתם

מלון ״סבוי״ ההרוס בבוקר שאחרי הפיצוץ
לביאה בין הארי 1ת

כוכבה למחרת ליל־״סבוי״
לא מזבנה לדבר על זה
באוזניה .״היה משהו מכוון, שהביא אותי
באותו לילה למקום״.
וכר כתבה בסיפרה בשיר אחרי
בחלומי /מאמש רחוק של יקום /
בהקיץ הבוקר לי /נדם הרוח על
מיתרי /ימי אביבי /וקול מנסר
חורקני /מתמשך באין דרך /של הד
/זר פרוע /אימתני.״
למלון הגיעה כוכבה בחברתו של
אברהם עזיקרי, שנפטר לפני זמן־מה
ממחלה ממארת.
על קשריה עם עזיקרי, והסיבות ל
תקפו
עוברים ושבים בטיילת, ופרצו
למלון סבני הסמוך. הם נכנסו פנימה,
ושבו שמונה בני־ערובה. ביניהם היתה
כוכבה לוי.
כוכבה, שהיא דוברת־ערבית, שימשה
מתווכת בין התוקפים לבין כוחות־הביטחון,
שכיתרו את המקום. היא עסקה
כל העת בחבישת הפצועים, הוציאה
פצוע קשה לדלת המלון וחזרה פנימה,
ידסי ע י /־ מ ד,

צילם ציו; צפריר ₪

(המשך בעמוד )20

תיו 1ך בין כוחות־הביטח1ן ואנשי הפת״ח

—ן 3^ 9ייוווי!ו>>וו1ו>;וי

_ כזכב מאיר למכבה

סססססססססס

ש&סס 000000000

לונדון עכשיו בדיוק מה שאתה צריך
7 8א1£א 7א 4ק 4

דירות נופש במרכז לונדון
פרטים ומחירי אצל סוכני הנסיעות

1 .ח <1 0ח 1 . 1 0ל סזז ^ 001111/11ו ח1 4 , £1

ס ק \ 1 ט 7 2 3 7 9 6 4 ,7 2 3 7 0 7 7 1 1 x 1 2 4 1 4 1 / 1 6 1 .0 0 4 4 1 0

סססססססססססססססססססססססססססס

ש״ח +מע־־מ

וי שחופשה
הזמנות בבתי המלון1שידות:

ב ח טנ ה
מבצע

דיפלומט ת״א 294422־3
דיפלומט ׳־ 117717־2
מרינה ת״א 282244־3
מדינה בת־ים 5526111־03

* 39 שזז +מעי־מ
ן3ש״ח +מע׳־מ
דנו! ו#ו1חח נוקו ויחיו נ חזו זוג׳
נזלרוסת וירוה ח א ובח־יס

הניגעע עד 1.1.88

מיני מו ם 3לילו ת

אל תאמין ואוזניו!
אנו מ ספקי ם*
ציוד להקלטת
שיחות בטלפון
* מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
* שירות לגילוי האזנח״סתד
* מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע׳־מ
ת״א, שלום עליכם , 18 טל׳ 286444

תן טרמפ
לחייל

ברשת מלונות
ח. שיר
ר־נר* .ארמזח נוסו ויחיו נחדד ז!!־
נמדמזחרנדמיסתא ווועזויס

(המשך מעמוד ) 19
למרות שהיה באפשרותה לברוח. היא
הצליחה ליצור קשרים אנושיים עם
התוקפים, ובכך למתן את תגובותיהם.
לפנות בוקר פרץ כוח של צה״ל לתוך
המלון. חיילים ובני־ערובה וחמישה
מן התוקפים נהרגו. כוכבה לא נפגעה.
בעת
ההסתערות פוצצו אנשי־פת״ח
חלק מהמלון.
באחרונה נפתח מחדש מלון סבר,
שנהרס כמעט כליל באותו לילה.
כוכבה לא הוזמנה לטקס־הפתיחה. אף
שקשה לה לחזור למקום, מכאיב לה
שלא הוזמנה .״פרשת סבר היתה דגל
אדום. האינטואיציה שלי אמרה כבר אז
שכך יהיה!״
בעמוד הראשון בספר־השירה שלה,
כתבה :״לזכר נרצחי ליל־הדמים במלון
סבר, כ״ב באדר תשל״ה.״5.3.1975 ,
רשומים בו גם שמותיהם של ההרוגים.
כוכבה הרגישה שתפקידה הוא להנציח
את האירוע, ואת מי שנהרגו בו.
״זהו המיקרה היחידי שאיש לא קם
ועשה משהו כדי להנציח. היה נדמה לי
כל השנים שמיקרה ליל־סבר כמעט
ונשכח. אנשים נמנעו מלהזכירו, וזה
מה שכואב לי. זה לא דבר שמת, זה
ממשיך לחיות, והיה לי חשוב לראות
את ההמשכיות. בשעות שהייתי עם
האנשים שנהרגו, כל אחד מהם אמר
משהו, הגיב, היתה נשמה באפו, ואני
ראיתי אותם בשעה הזו״.
אחרי האירוע חזרה לביתה ולמיש־פחתה.
אולם חייה השתנו. השתנה תוכי

את ילדיו גידל בכוחות עצמו. שלוש
שנים אחר־כך נישא שנית. נישואין
אלה נמשכו 10 שנים. גם מאלה יש
לו שני ילדים, המתגוררים עם אמם
באוסטרליה.
לפני שפירסם את מיכתב־ההיכרות,
ישב עם חברים ושוחח על דמות האשה
האידיאלית שהיה רוצה לחיות עימה.
ששון ירע מה הוא מחפש. הוא ירע
שאשה זו תהיה בין קוראי השלם הזה,
ולכן פירסם את המיכתב בו.
הוא קיבל 65 מיכתבי־תשובה. עם
כמה מהנשים אף נפגש.
את כל המיכתבים השליך, מלבד
אחד ששמר. כן. זה היה מיכתבה של
כוכבה.
עד היום אין הוא מבין מדוע שמר
דווקא את המיכתב הזה. פעם אחת
בלבד הם שוחחו בטלפון, אולם הידיעה
שששון מתגורר עם שותף־לדירה הרתיעה
את כוכבה, והקשר ביניהם נותק.
אומר ששון :״כנראה אז עדיין לא היינו
בשלים לקשר בינינו, ולכן רצה הגורל
ופגישתנו נדחתה בשנתיים״.
בפברואר שנה זו התכוון ששון לעזוב
את הארץ, כרי לנסות ולהתחיל
בחיים חדשים. באותו החודש פורסמה
בידיעזת אחרונות כתבתו של יותם
ראובני על כוכבה לוי, במלאת 13שנים
לאירוע במלון מסי.
ששון קרא את הכתבה ומיד כתב לה
מיכתב ארוך שיועד אליה. הוא נמסר
לה באמצעות ראובני. במיכתב כתב
את כל אשר על ליבו מאז ליל־האירוע.
כעבור זמן קצר קיבל את תשובתה,

שירות לרבע מיליון
ך * רוב למיליון ש״ח משקיעה חברת שנו־׳יר
|/ל שי רו תי הרך וגרירה, שהיא בבעלות הסנה,
דלק ופניקס, בעשר מכוניות־גרר הרשות. על
מכוניות אלה, שהן משאיות ל״לנד, יורכבו
מיתקני־גרירה משוכללים ביותר מתוצרת
מיפעלי נבעתי שבאשדוד.
רכישה זו, שהיא המשך לרכישת עשר
ניידות־שירות חדשות בשנת ,1987 באה כדי
לאפשר לחברת שגריר לעמוד ברמת השירות
הנאותה ל־ 200 אלף המינויים שיהיו לה עד סוף
שנה זו ושמספרם יגדל לרבע מיליון במהלך
. 1988
מכוניות־הגרר החדשות ייכנסו לשירות החל
מחודש פברואר .1988 ועם השלמת הרכישה
יעמוד צי הגוררים שבחברה על 33 כלי־רכב
בנוסף ל* 20 ניידות־השירות.

כו כבההשבוע
מישחק אהבים
נם של הדברים שהיו חשובים לה. היא
ובה מיספר־הטלפון שלה. אומרת כוכרצתה
למצות את הדברים בכל עוצמבה
:״המיכתב שלו חימם לי את הלב.
תם, לראות את הדברים הקרובים אהנה
מצאתי עוד אדם שאיכפת לו, והוא
ליה, ולא רק את מה שראתה מנגד.
ראוי לתשובה. רציתי לפגוש אותו!״
כוכבה רצתה להעסיק את עצמה.
פגישתם הראשונה היתה אמורה להיא
למדה ספרות־כלבים, ועסקה בזה
הימשך 10 דקות, שנתארכו לעשר שזמן־מה
׳.אחר־־כך התחילה לעבוד כזבעות•
קוראים לזה אהבה ממבט ראשון.
נית בחנות. אולם השינוי הפנימי שחל
המישפט השני שאמר לה בפגישתם
בה היה גדול. השירים שכתבה למגירה
היה :״אם יצרתי פעם דמות שאני מחהוצאו
לאור כספר־שירה. היא התחילה
פשו הרי שאת נכנסת בדיוק למיסגרת
לצייר. כל הציורים נמסרו לאחותה ולהזו,
בלי כל מירווחים״.
בתה, היה לה קשה לחיות במחיצתם.
כשכתב לה את מיכתבו, לא ידע
כוכבה רצתה לחזור לאלמוניות.
שזו האשה שמיכתבה שמור עימו זה
ב־ 1983 התגרשה מבעלה, אבי בתה
שנתיים. גם היא לא ידעה שזה האיש
אוסנת, שנישאה בינתיים. שנה לאחר-
העומד מאחורי המיכתב בעיתון, שהיא
מכן ניסתה לשוב לחיי־הקיבוץ. היא
ענתה לו שנתיים לפני כן. רק בפגיעברה
לחיות בקיבוץ שבו נימצאה אחו־שתם
זו התברר הדבר לשניים.
תה, מעוז־חיים. עד מהרה הבינה שקשה
תחילה נרתעה כוכבה מהקשר ההולהשיב
את הגלגל לאחור, וחזרה לדיר־לך
ונוצר. היא חששה להיכנס שוב ל-
מיסגרת חיי־נישואין. היה לה קשה להתחיל
הכל מחדש.
כיום הם נראים כזוג מאוהב בגיל-
הנעורים. מביטים זה לזה עמוק בעי^
מחרת היו ם שבו פורסמה
ניים, משחקים במישחקי־אהבהבים קט)
פנייתו של ששון בהשלם הזה,
נים .״זה פרח שצמח מתוך ערימות־ה־חגגה
כוכבה את יום־הולרתה ה־ .41
כאב של שנינו,״ אומרת כוכבה.
היא ישבה בודדה בדירתה, ועיינה
וכך כתבה בספר־שיריה :״היה לי
בעיתון. היא ידעה שמאחורי המודעה
איש /את שמו לא ידעתי / .הוא את
הזו עומד האיש שלה.
המילים רשם /תוכנן לא הבנתי/ .
״המודעה נוסחה בצורה יוצאת־מן־
שלוש מישאלות לך אתן /ואת האחת
הכלל, לא שיגרתית, ללא כוונה מסרי-
/תבחרי בהן /דרור אקרא לך /וזמן
מת. היה בה משהו יפה שמשך אותי.״
/לדעת /לחיות עימהן /הימים
בפעם הראשונה בחייה היא השיבה על
התארכו לי /השנים חלפו בי דרכן /
מודעת־היכרות.
רק אתבונן /ומקור משאלותי /בלבי
ששון נולד בכפר־ויתקין, והיה נשוי
/מתרוקן״.
פעמיים. מאשתו הראשונה התאלמן אנישואיה
הקרובים של כוכבה אולי
חרי ארבע־שנות־נישואין. מנישואין אימלאו
מחדש את מקור מישאלותיה,
לו יש לו שני ילדים, בת ( )28 ובן (.)25
את ליבה שהתרוקן.

פנייה

ג;,העולם הזה״

העולם הז ה 2624

במקום מעות /דמי חנוכה
חנוכה. אנטיוכום הרשע. תישעה ימי־חופשה מבית־הספר. סופגניות מתוקות.
מכבים גיבורים. ביקורים אצל חברים להדלקת־נרות משותפת. לביבות תפוחי־אדמה.
מעוז צור ישועתי. גשם, והרבה מתנות לילדים שלנו ושל החברים
והקרובים. כל שנה אותו הסיפור. אחרת זה לא היה נקרא חג, ולא מסורת.
אז כמו בשנים הקודמות, מדור זה עדיין מאמין שספרים הם המתנה הנכונה
לילדים. גם לגדולים.

ספר שירי
אמא אווזה
ספר שירים. שירי חגים ועונות. כמו למשל:
אני איש־זמן
שלא רואים.
על צווארי
יש שרשרות
של רגעים.
כל רגע של
שימחה קטנה
הופד אצלי
להיות פנינה,
אותה אני משחיל
על חוט -
שלא תלך לי לאיבוד.
והימים העצובים
שלפעמים פוקדים אותי,
למרות שהם
אינם טובים -
גם הם חרוז בשרשרתי.
לילדים שאוהבים שירים. איש הזמן מא
עדולה, ציורים יוסי וקסמן, הוצאת מסדה.

אולי מישהו יודע מהו הקשר בין השיר האם
ריקאי ״נקי חדל ושירה של נעמי שמר הכל בגלל
מסמר קטן?
לא נכון!
מקורם של שני השירים בספר אמא אגחה, ספר
שירי־ילדים, שכל־כך שייך לתרבותיות של העמים
דוברי־האנגלית, עד שהרבה משמות הספרים,
המחזות, והשירים המפורסמים הם ציטטות
ממנו.
ספר מלא שטויות, במובן הכי משגע של שטויות.
סוג של ספרות־ילדים, שאי אפשר לדעת מי
נהנה ממנו יותר, הקטנים או הגדולים. חבל שהיום
כולם כל־כן־ רציניים, ולא מרשים לעצמם להש־ ;

מע שה ב שקי ת
סיפור מקסים בחרוזים, על ילד שברחה לו השקית
ברוח וקורות המירדף שלו אחריה. שפה עשירה
מאוד, רהוטה, ברורה ובשום אופן לא מתיילדת.
ציורים
בלתי־רגילים של שלומית זהר. אני
הייתי עושה מכל אחד מהם תמונה. מעשה
בשקית מאת מיריק שניר, איורים של שלומית
זהר, הוצאת שבא.

ספר וקלטת 22 .משירי־הילדים הידועים ביותר
של אהוד מנור. זהו זה, אין לי כסף, ילד רע,
הבטחה, גלי, אחזתי הקטנה ואחרים. בעברית,
באנגלית, ובעברית באותיות לטיניות.

ארבעה ספרים בסידרת קרא זשמע בליווי
ארבע הקלטות, המיועדות, בעיקר, לגני-ילדים.
הספרים משחקצב, טיף־טף־שף, חנזכף, זחנינן,
נכתבו בידי אריאלה סביר־מצליח, גם הלחנים הם
שלה.
בכל ספר כמה שירים, וביניהם הצעות
לפעילות הילדים בגן. בצד אחד של העמוד
מופיע השיר:
הנה פטיש,
הנה מסמר,

תגע קצת כמו באמא אזהה.
התרגום לעברית, שנעשה בידי אורי סלע הוא
נפלא ממש, והציורים של ארנולד לובל —
תיראו בעצמכם. חגיגה גדולה הספר הזה. אמא
אוזזה, נוסח עברי אורי סלע, איורים ארנולד
לובל, הוצאת מורן 24 ,שקלים.
כדאי!

ו שמו ישראל
סיפור נחמד על האריה ישראל (שרוליק),
שהיה קצת פילוסוף, קצת חולמני, קצת אוטיסט.
בקיצור אריה חריג במערכת, ואיך הוא הוכיח
לחבריו האריות שלפעמים המוח יותר חשוב מה־כח.
יופי
של ספר ואפילו — המילה הזאת שאני
שונאת — חינוכי.
אריה ושמו ישראל. כתבה וציירה מירה וינ־שטיין,
הוצאת מזק 18 ,שקלים.

אני בונה
סוכת־פאר.
ובעמוד ממול הצעות לפעילות:
א. לאחר הגיית המילה ״פטיש״ מקישים על
הריצפה שתי הקשות במקל אחד.
ב. לאחר הגיית המילה ״מסמר״ מקישים שתי
הקשות במקל השני. וכך הלאה וכך הלאה.

סוף־סוף קיבלתי הסבר מדוע שני בני לא יכולים
לשבת כמו בני־אדם ולשיר שיר, אלא תמיד
מלווים אותו בתנועות־ידיים ורגליים מצחיקות.
אולי מישהו באוניברסיטה או במחלקת־החינון־
החליט שזה טוב להתפתחות הילדים.
חגינן. משחקצב, טיף־טף־חוף, חנוכף, מאת
אריאלה סביר, הוצאת ׳שרא־תו 13.70 ,שקלים.

למשל:
\1/עוו

ו־דסזזס*

1£1ע £1ץ*<\1£1ו *־ח 5 /וזנ) 1־ח\1£עו
למה? רוצים למכור לחו״ל.
בקלטת: ציפי שביט, גידי גוב, יהודית רביץ,
מתי כספי, נתנאלה ואחרים.
זה! זה מאת אהוד מנור, איורים יעל בדרשי,
הוצאת ׳שרא־־תז.

סיפור על הילדה שרון, שהלכה עם אמה לח־נות־צעצועים
כדי לקנות בובה ליום־ההולדת.
הראו לה בובות נפלאות. כאלה שיש להן שיער
ארוך שאפשר לסרק. אחרות שיש להן ריסים
ארוכים והן עוצמות עיניים. בובה אחת שאומרת
״אמא״ ,ובובה שעושה פיפי, ובובה ששרה שירים,
ובובות שיש להן בגדים יפהפיים.
מכל אלה בחרה שרון בובה קרועה ובלויה,
שהיתה זרוקה על מדף עצובה וגלמודה.
ממש דיינסטי לילדים. לא אמין, אבל אפשר
לבכות.
הבובה הכי הכי מאת סמדר שיר, ציירה ליאת
בנימיני אריאל, הוצאת סודן.

בר חשאי סיפורי
1000 ^ $8דידה ולילה
כאב־ראשל שכיר ממוצע

רוח מרומם, היתה עליזה, והתח*
בתיאטרון באר שבע, בפוזה קולג
קשר מישפחתי לחבר שלה, וה;

עלווה 1ל 4 | 1ך( 11 בתצלום מימין) ,מהכוכבות העולות של הקולנוע
\ 1 1 /1 1 1 /1 / 1הישראלי, באה בחברת בן־זוגה המוסיקאי יזהר
אשדות, שניראה רוב הזמן רציני וחמור־סבר. לעומתו אלונה הגיעה במצב

עדיה מאיוצ׳יק

שמכונה אהובתו של קצין־מישטרה, בג לל
רומאן שניהלה עם איש־מישטרה לש עבר,
ושחקן הכדורגל בוני גינצבורג, שבא עם חברתו אוסנת ראובני.

מי שטרח וחיפש אחרי היפות של
הקולנוע הישראלי, מצא אותם במסיבה
שערך אורי שטרק בבר הכי חשאי
בעיר, פרפל. הבר היה חשוך והחוגגים
הסתודדו להם בפינות. משה קשטן
בישר לחבריו כי בבוקר למחרת הוא
מתכוון להתחתן עם חברתו מלי כהן.
לעומתו, לא מתחתנת דורין פרנקפורט
המעצבת, המחלקת את זמנה
בין ישראל ללונדון, עם בן־זוגה לחיים,

המוסיקאי הדר גולדמן, המתגורר
בלונדון. השניים מעדיפים מיסנרת
חופשית ללא מחויבות. היו גם כאלה
שלא שייכים לשום סיפור, והם סתם
באו לשתות פונץ׳ ולהתבשם באווירה
הקולנועית ששררה במקום.
השחקן עמוס לביא הגיע בגפו,
ובחר לשבת בפינה מרוחקת כשעל
פניו הבעה בנוסח: אל תבלבלו את
המוח. אורי שטרק המארח, התנשק
כהרגלו עם כל היפות. שחלקן היו
בעבר החברות שלו, כמו הדוגמנית
עדיה מאירצ׳ק, שניהלה איתו
רומאן סולידי לפני כשנתיים. אף אחר
לא השתולל או יצא מגידרו, וגם אם זה
היה קורה, לא היו רואים הרבה, כי זאת
היתה המסיבה הכי חשוכה בעיר.

! ^ 1ד 11 ^ 111 אחד מאלופי ישראל בשיט. בן קיבוץ, שכבש את
\ 1 / 11 העיר ואת עולם־הדוגמנות. אמיר, הנחשב לרווק

מבוקש, מבלה הרבה בחברת הדוגמנית דניאל ישינובסקי, ידידתו לעבודה.

שתיים נראו משוחחות רבות

מסיבת יום־הנישואין ה־ 12ש ל מיכל בקר ובעלה, איש־העסקים חיים בקר,
היתה מיפגש של הרבה נשים עשירות, שיש להם יותר כסף מכפי שבן־אדם ממוצע
מסוגל לספור. לרגל המסיבה רכשה בקר שימלת־קוקטייל אוריגינלית מבית
שאנל, שעלתה לה 4000 דולר. על גופה היו תכשיטים בסכום שיכול לגרום
לכאב־ראש לכל שכיר ממוצע במשק. היא גם קיבלה מבעלה מתנה, בדמות
מכונית מרצדס הדורה, שתסיע אותה מהר יותר לבוטיקים היוקרתיים שהיא
מבקרת בהם.
החברות שלה, שכבר מזמן לא מתחרות איתה, באו בתילבושות צנועות יותר.
חלקן אף העזו לבוא בג׳ינס. שלום פנסטר, מבעלי־המקום, בלט בחליפת־ערב
אלגנטית. אשתו אריאלה, העדיפה סיגנון ספורטיבי.

ןעןךךן ךך דך לבושה בשימלת״הלאק, שעלתה לה רק 4000 דולר.
1 1 11 כדי שהמראה יהיה מושלם לגמרי, העניק לה בעלה
גם טבעת יקרה, שנצנצה על אצבעה באור-יקרות, וסינוורה את האורחים.

1י 1 ,ל | ד ה 1י ר 1 ¥י | 1ק | אשתו של איש״העסקים עמי פרומ-
1| / 1 11 1-1 11 111\ /צ נקו, מבעלי ״עלית, לשעבר, באה
למסיבה לבושה בג׳ינס וסוודר. ליאורה עוסקת כיום בעיצוב־פנים.

ניצה שולמו

(בתצלום לצידה) .אורי גם נוהג

שימי חבורים נ־:

שהוא משוחח עם ידידתו מלי ציון.

יהודה ברקן, חברתו נילי פלד
והזמר אביהו מדינה ישבו בשולחן
אחד, והחליפו בדיחות עם הזמר שימי
תבורי. חבר-הכנסת בנימין(״פו־אד״)
בן־אליעזר ישב בחברת איש־העסקים
שמואל אוחנה. איש־העסקים
בצלאל מיזרחי ישב
בחברתו של איש־העסקים מרדכי
(״מנטש״) צרפתי, שנראה קצת

*עם כולם. קימחי, העובדת בימים אלו
ף עם השחקן יוסי אשדות, שאין לו כל
הנית אביטל צוקר (בתצלום משמאל).

מנותק מהסובבים אותו. השניים לחצו
ידי נכבדים רבים שבאו לדרוש בשלומם.
לקראת
חצות החלו הריקודים
לצלילי תיזמורת חיה, שמפעם לפעם
היה מלווה אותה זמר אחר. חופני
הגדול ובועז שרעבי היו גם הם
בין המבצעים שהופיעו. לאחר ההופעה
החלו מגישים את המנות העיקריות,
בצירוף משקאות תואמים. במקביל,
המשיכו לזרום עוד אורחים רבים,
שהתפנו מעיסוקים אחרים. צוות־ההס־רטה
לא היה מבייש אפילו הפקה של
סרט.

(בתצלום מימין) ,פגשה א ת המעצבת
דורין פרנקפורט, ששבה מלונדון, וה־המארח
אורי שטרק (בתצלום משמאל).

דדי 1י באה למסיבה כאורחת ולא כרקדנית־בטן. חליפת |
1#1 11 העור שהיא לבשה היתה הדוקה ביותר, ומדי פעם

גם חשפה א ת רגליה. לברי היתלווה שחקן־הכדורגל יחיאל אבן־עזרא.

מסיבת הבת־מיצווה שערך שוני
גבריאלי לבתו עינבל היתה כמי־שתה,
הלקוח מסיפורי־אלף־לילה
ולילה 600 .אורחים הוזמנו לאירוע,
שנערך באולם־חתונות מפואר ברמת־גן.
שוני גבריאלי בן ה־ ,34 הוא הבע־

המנתח הפלסטי יהושפט שולמו, שומ־ז
טובים עם בעלה לשעבר ועם בנו אורי
שמש לה כבן־לוויה באירועים שונים.

ליס של מועדון אריאנה ביפו, ומרבית
האמנים והזמרים המיזרחיים הופיעו
אצלו במועדון. הפעם באו כולם כדי
לשמוח בשימחתו. כמויות האוכל
האדירות, שנערמו על השולחנות, היו
מדהימות. היו שם עשרות מנות, החל
מסלטים, וכלה בביצי דגים ומיני
בשרים צלויים, מבושלים, מטוגנים
ואפויים.

דוליל 1ן י | 1ז ך אשתו של הח״כ בנימין (״פואד״) בן־
1ו 1111 #אליעזר, הביאה את בנם. חבר סיפר ש־

פואד מתכונן לעסוק בכתיבה. נוזום אורגול(בתצלום משמאל) ,רקד ישר.
בתב 1 :הו ־

אנ ה די א ב,

צי ל ם:

א בי 1ר ד מן

הכסטיבו השתזף 77/7/7מיט1יה
שוטרים. זאב חוח
הצלחה, אך רא יסר
!הושחת בסישחק 7,17/77/7
נין 01010 לסנטה־קח 1:3
עתר! כ״נח סחוחת.

ך 1ף | 1 *1 \ 1־ 1סירטו של הכימאי האנגלי
\ 1 1 1 1ו !>1 7מייקל 1984 רדנורד, מציג
את הניוון של האימפריה הבריטית. בתמונה:

סטיבל־הקולנוע הרביעי כריו^
דה־ז׳אנירו לא היה מיועד למי
בקרי־קולנוע. הוא נועד לסכיזופרנים.
1000 אורחים הוטסו על חשבון
המארחים (מחלקת־עסקים) ,מכל קצוות
העולם, לינה ומזון סופקו להם
חינם. והכל, כדי לגלות שורה של
מצבים אבסורדיים.
עוד במטוס מלטפות את עיניך,

השחקנית גרטה סק אקי, אחת הנשים היפות ביותר
של הקולנוע העולמי. רדפורד הכריז בשיחה עם עי תונאים,
ששם השחקנית הוא סק אקי, ולא סקאציי.

ולבושתה של ממשלת בראזיל. לטרוח
על רווחתם, זוהי משימה כמעט בלתי־אפשרית,
אבל רק למראית־עין.
כל מה שצריך לעשות הוא לנקוט
באמצעי־זהירות. ראשית את כל
שעוני־הזהב יש להשאיר בארץ, ולקנות
במקומם שעוני־סוואץ׳ .גם את
התכשיטים ואת מחלצות־הפאר מומלץ
לא להביא. את השטרות הגדולים

מעל המסך הקטן, תמונות של גן־ערן
טרופי, בליווי של סאמבה בראזילית
חרישית. ציפורים יפהפיות וג׳ונגלים
אכזוטיים מכוונים את המצפן הרוחני
שלך לעולם שכולו טוב.
אתה יורד מאמצע החורף האירופי
ללב האביב הבראזילי, ומתחיל להשיל
את בגדיך מעליך. במשך 10 הימים
הבאים אינך זקוק להם עוד.

\ ך ך אשה שאינה יכולה למצוא

1^ 11 7 -1 11 אהבה אמיתית, ולמעשה
אוהבת במידה שווה, את כל הגברים שבחייה

| ¥ן 11 11ך ״| מלון ״נאסיונל״ ,שבו התגוררו אורחי פסטיבל
111 | 11 | 1 7 / 1ן הסרטים בריו. למרגלות המלון התמקמו באוהל
אנשי מכבי־אש. כל בוקר סיירו סביב המלון שוטרים רכובים על סוסים.

ההקרנה של 8בבוקר נדחתה ל־8
בערב. סרט גרמני הפך לפתע־פיתאום,
לסרט צרפתי. ואם, חס־וחלילה, חשבת
להתחיל ולהתרגז, היו המארגנים הב־ראזילים
מביטים בך בעצב, מסבירים
לך שהם נורא מצטערים, ומחייכים
חיוך מקסים, שאי־אפשר היה לעמוד
בפניו.
תוך יומיים־שלושה, אתה מרגיש

לפסטיבל־הקולנוע בריו אתה יכול
לבוא בלי מישקפיים, אבל חס וחלילה
לא בלי מישקפי־שמש, בגד״ים או
קרם־שיזוף.
אתה משליך עוגן במלון, ולא ברור
לך אם נשקפת לך סכנה, או האם אתה
הוא האורח הזר המסכן את שלום
המקומיים. את בית־המלון, שבו אתה
עתיד לבלות את הפסטיבל שלך,
מקיפה שרשרת הדוקה של שוטרים
בראזילים, שנועדה לשמור מכל משמר
על האורחים היקרים, שהגיעו לאחת
מהארצות המקוטבות ביותר בעולם.
מבט אחד על ההר שממול מסביר
לך כמה עובדות־חיים, שיכתיבו לך את
כל תנועותיך בימים הבאים.
ב״פאבלה״ הגדולה ביותר של
דרום־אמריקה, שאינה אלא המעברה
הגדולה ביותר בעולם, חיים, ולא
עובדים 300 ,אלף איש. עניים מרודים
אלה הפכו כבר מזמן לאימת התיירים,

ובכללם את אביה ואחיה. סרט בראזילי של הבמאית
אנה קארולינה, ששמו ,״זיכרונות של ולס״ .הסרט
רצוף סצינות אירוטיות מעוצבות ביופי ובעדינות.

מחביאים בכספת הממוקמת בחדר,
ולדרך לוקחים רק כמה שטרות, כך
שבמיקרה־תקיפה אפשר יהיה להציע
אותם לגנב המאוכזב.
והעיקר, לא לצאת להרפתקות ברגל,
ולא לשוטט לבד. אם אימצת לך
הרגלים אלה, מובטחת לך רגיעה,
שכמוה לא ידעת מימייך.

על הגייה
^ לתפארת
ן הפסטיבל? הפסטיבל, הוא כמעט
1דבר מישני. מכיוון שבבראזיל כל
קביעה היא המלצה בלבד, אתה מגלה
תוך שעות ספורות שהתוכנית נשארת
בגדר תוכנית בלבד. הסרטים, או
שהגיעו, או שלא הגיעו, או שהם
תקועים במכס. אומנם על הנייר נרשמו
לתיפארת 23 סרטים מ־ 19 ארצות,
אבל כל־ סרט היה סרט־הפתעה.

כיצד השמש הבראזילית מתחילה להתגנב
לתוך עצמותיו, וכיצד הפיתויים
האחרים מושכים אותך מאולם־ההקר־נות,
כשאתה כבר עייף לנחש מה מתרחש
בו. ובפסטיבל־ריו, יש לקולנוע
כמה מיתחרים קשים, כמו למשל החופים
הנהדרים. של קופאקאבנה ואיפנ־מה,
האיים הטרופיים האכזוטיים, שאפשר
לטייל בהם ולשוחח ישירות עם
הטבע, עם התוכים והטווסים המתהלכים
חופשי בין הרגליים.
המיסעדות מוכנות לפטם אותך
יומם ולילה בבשרים המשובחים ביותר
בעולם בשיטת אכול־כאוות־נפשך. וב־מועדוני־הלילה,
במועדוני־הגיאז ובב־תי־הספר
לסאמבה, שאין כמותם בשום
מקום אחר בעולם, אתה יכול להאזין
למוזיקה משכרת.
וכך נקרע מבקר־הקולנוע המסכן,
שבא לדווח על סרטים, בתיקווה שיוכל
להכיר נתח רציני מתעשיית־הקולנוע

העולמית ובעיקר הדרום־אמריקאית,
בין חובתו המיקצועית לבין נטיות־ליבו.
ולא
רק מבקר־הקולנוע. את מייקל
רדפורד, בימאי , 1984 אפשר היה לראות
בשלבים שונים של שיזוף, עד כדי
קילוף העור הבהיר של פניו הנאים.
רדפורד הציג בפסטיבל את סירטו האחרון
חטא לבן, שדן בהתפוררות
האימפריה הבריטית, כפי שהשתקפה
בניוון החברה הקולוניאלית בקניה. זהו
סרט בעל מראות מרשימים, שקצר
התפעלות מאופקת בלבד.
סטיבן פרירס, שזכה לפרס הגדול
של הפסטיבל בשנה שעברה, הציג את
סירטו החדש, סאם׳ וחזי נכנסים למיטה,
אך בעיקר בא לנוח.
אלן פארקר, שהוזמן להשתתף באחד
מן הסימפוזיונים הרבים שנערכו
בזמן הפסטיבל, התעניין בעיקר במיש־חק־הכדורגל,
שעתיד היה לקבוע במידה
רבה את אליפות בראזיל.
לקלאוס־מאריה ברנדאואר, שהיה
אחד השופטים, היה זה חופש, אחרי
הסרטה מעייפת של האנזסן, סירטו
השלישי ברציפות עם איסטוואן סאבו
ההונגרי, והוא רק הצטער שאחרי 10
ימים יצטרך לעזוב הלאה, לסרט הבא.
חוץ מאלה, היה שם לואי מאל, ו־סירטו
האחרון להתראנת ילדים, שזכה,
מצד הצופים, לציונים הגבוהים ביותר
בכל הפסטיבל (מאחר שזכה בפרס ב־פסטיבל־ונציה,
הוצג הסרט מחוץ־ל־תחרות).
היתה
שם ג׳ודי פוסטר וסרט חדש
בשם סיאסטה, ובימאי הונגרי בשם
פאל ארדוש, שאת סירטו החדש סוב־לסת,
אפשר יהיה לראות בקרוב בישראל
(אולי בשם החיים בזבל).
וכמובן, היה גם אדריאן לין, יוצרו
של הלהיט החם ביותל כיום באמריקה,
משיכה קטלנית, שזכה למריחה קטלנית
ביותר, פה אחד, גם מצד הקהל וגם
מצד הביקורת. ועוד רבים, שלא העלו

ך *ך 1| | 1דידךדה סר ט בראזילי, הנקרא במקור ״בסאמה מוצ׳ו״.
/נ / 111ן 1 !1 111 סיפור הסרט: שני זוגות נשואים, הנזכרים
בשנים של היכרות ביניהם. בתמונה, השחקן אנטוניו פאגונדס, יושב
זיכרונות־ילדות מתקופת הבליץ בלונדון,
שיש בהם יותר מן הערגה לעבר
ופחות מאימת־המילחמה.
קוריוז אחד שכדאי להזכיר היה סרט
מסין העממית בשם הקיסרית האוד
רננה, המציג גוון פמיניסטי לחייו של

בגדאד בקליפורניה

בימאי הגרמני פרסי אדלון, ששמה ״הגברת מרוזנ-
היים״ .סיפורה של אשה בווארית הנעזבת על״ידי

כלל בדעתם שאפשר לסרב להזמנה

לריו
אופנתי ומתחכם

ן* אשר לאיכות הסרטים שהוצגו,
₪1קשה לומר שיצירות־המופת דחקו
זו את רגלי זו. האכזבה הקשה ביותר
היתה מסרטו החדש של ארתור פן, מונח
בחורף, מותחן מעצבן ומיותר לחלוטין.
הסרט החדש של פרירס, סאמי וחזי,
הוא אופנתי ומתחכם עד כדי כך, שהוא
מתחיל לעתים להלאות. סירטו החדש
של ג׳ון בורמן, תיקזוה ותהילה, הוא
קצת פושר ביחס לסרטיו הקודמים.

א 1בלינדה התורכי מספק גירסה ים־
תיכונית למצב האשה. שחקנית, שצריכה
לגלם עקרת־בית בסרט״פירסומת,
שוקעת בהזיה, שבה היא הופכת
לעקרת־הבית שהיא מגלמת. ועוד
אשה, אוסטרלית, שיוצאת מדי סוף-

חצי״עירום על מיטתו ומביט כ שחקנית כריסטין טורלוני, המציגה לפניו
סטריפ״טיז. שם הסרט ,״בסאמה מוצ ו״ ,היה שמו של להיט מוסיקאלי
עולמי בשנות החמישים. הסרט הוא של הכימאי פרנצ׳סקו ראמאליו.
ומרוטת־עצבים, אך גם זו אינה יכולה
לעמוד, בסופו של דבר, בפני הקסם
האירופי.
הפתעת־הפסטיבל היתה סירטו הישראלי
של •זאב רווח, בובה, אשר
נקטל בחדווה רבה על-ידי הביקורת
בארץ, ונקבר על־ידי הצופים, שלא
מיהרו לראותו, כשזה הוצג בארץ
בקייץ האחרון. בריו היתה התפעלות
כמעט כללית, ורווח חגג.
היו אף הצעות רבות לרכישת הסרט
אלא שהמפיק לא היה שם כדי לנצלם.
כאשר הסתבר, בסוף הפסטיבל, שהסרט
זכה לפרס״הביקורת־הבינלאומית,
(הנציג היחיד של ישראל שזכה אי־

פעם בפרס כזה היה מאח1רי הסורנים
בפסטיבל־ונציה) ,לא היה איש מופתע
יותר מזאב רווח עצמו.
ובכל זאת, החוויה המסעירה ביותר
של הביקור בריו — היתה מישחק־כדורגל
בין הקבוצות פלאמנגו לסאנ־טה־קרוז
במאראקאנה, איצטדיון בעל
תפוסה של 200 אלף צופים, שגם אס
היה מלא רק כדי מחציתו, הוא עדיין
נראה כמו חזרה כללית מחרישת־אוזניים
לקרנבל של פברואר. ואם
בנוסף לצבעים, לקולות, להתלהבות
ולאווירה, היו גם שלושה שערים של
זיקו, אפילו מבקר־קולנוע רשאי לצאת
מן הכלים.

בעלה במידבר נבאדה ומגיעה ל ת חנ ת דלק נידחת.
בתמונה: השחקן האמריקאי גיק פאלאנס, שהגברת
משמשת מודל לציוריו. פאלאנס היה בשנות ה חמישים
כוכב-רשע של סירטי בוקרים ובלשים.

פו יי, הקיסר האחרון של סין, שהוא גם
נושא סירטו הענק החדש של ברטר
לוצ׳י הקיסר האחרון.
היוגוסלבים שלחו את המלאך חמר
שיע, העוסק בסחר בילדים צוענים,
שנמכרים לאיטליה כדי להפוך לגנבים.
ואילו הנציג הבולט ביותר של
בראזיל עצמה היה סרט שלישי של
כימאית בשם אנה קארולינה. הסרט,
זיכרונות של ואלס, מציג את עולם
הכיסופים של אשה בראזילית הנמצאת
בשלבי־ההשתחררות מן התלות בדמות
האב, בדמות הכנסייה, ומן התלות
המוחלטת שלה במושגים של אהבה
וגברים מושיעים.

שבוע לנסיעה ארוכה ברכבת־לילה,
שוכרת תא יקר בקרון־שינה, ובו היא
משתמשת להתעלסויות בשכר, בסרט
בשם דלוח ח״ס ברכבת איטית.
הריעה הכללית היתה שהסרט הטוב
ביותר בפסטיבל(ואומנם, הוא גם זכה
ברוב הפרסים) היה קומדיה מרעננת
של הבימאי הגרמני פרסי אדלון בשם
הנברת מרוזנה״ם. הסרט עוסק בבת־בוואריה
בריאת־בשר, שננטשת על־ידי
בעלה בלב מידבר נבאדה. היא מגיעה
לתחנת־דלק ומוטל הסובלים מהזנחה
ומשנה שם את כל סידרי העולם.
בתחילה היא מעוררת את זעמה של
בעלת־המקום, אשה כושיה טרודה

גנו שהוא דג

אגדה בראזילית מספרת על איש שחציו
דג וחציו אדם. הוא מסובב ראשיהן של
נשות הדייגים, שאיתן הוא עושה אהבה בלילות. סרטו של וולטר לימה.

,.דף חדש״ זימן חמישה סופר ,,מנקרים ועורכים ישראליים לרב־שיח על אי 3יון
הסיפרות הישראלית. אבל השיחה סטתה שוב ושוב לנושא השואה. הא
הסיפרות העברית חיה עדיין באל פה שקרה בביבשני־אירופה? נסי
אלוני: או לא רואה בוח, רוצה שלא יהיה ל׳ בוח ...היותה: ויסים קלדרון
חטוטרת יהודית
חט 1נורח ישראלית
ניסים קלדרון: אולי אפתח בר, ניסים אלוני.
לא מכבר פירסמת סיפור בכתב־העת פרוזה,
אחרי זמן רב שלא עשית כן. מדובר שם בארם
המנסה לחזור למולדת ועל גבו הוא נושא שתי
חטוטרות, חטוטרת אחת יהודית ואחת — ישראלית.
ברכבת, בה הוא שב אל מולדתו, נוסע גם

רונית ממלון
לצייר מפת ישראל לקורא, זה לא מענ״ן אות
מכשף ועוד מיני אנשים, וכולם נעלמים באופן
מסתורי במהלד הנסיעה, ולבסוף עף מהרכבת גם
בעל החטוטרות ונשאר תקוע באיזה כפר, ואם
הבינותי נכון, בלי יכולת לשוב אל מולדתו. האם
אתה מרגיש בכתיבתו ששתי חטוטרות אלה,
היהודית והישראלית, אינן מאפשרות לחזור
למולדת?
אלוני: אינני יודע, זהו הסיפור עצמו. אגב,
המחזה החדש שבכתיבתו אני עוסק דן בגיבן זה,
שהוא בעל שני גבנונים, האחד ישראלי והשני
יהורי. אבל אם זה מאפשר לו לחזור למולדת או
לא, אינני יודע — בכר רן המחזה. אני באמת לא
יורע. זו לא קביעה מרעית. בסיפור זה אומנם כד,
הוא הרי חולם כל הזמן על החזרה למולרת כשהוא
נופל מהרכבת. דברים מוזרים מתרחשים בסיפור
ואני באמת לא יכול להיכנס לזה.
קלדרון: אולי אשאל אחרת. לפני שנים לא
מעטות פירסמת מיספר סיפורים שהיו מאוד תל-
אביביים, סיפורי הינשוף, ויחד עם זאת היתה בהם
איזו הפלגה מתל־אביב. אחרי סיפורים אלה התחלת
דיר ארוכה של כתיבת מחזות, כמו אכזר
מכל המלך, מחזה שהיה בו ניסיון לגעת בפרשה
תנ״כית. אחר כר התחילה תקופתם של מחזות
כמו בנדי המלך והנסיכה האמריקאית. היתה לי
הרגשה שבתור הכתיבה שלר אצור איזה כעס,
איזו מחאה פנימית על כר שתובעים ממר את
ה״ישראלי״ ,על כר שדורשים ממר את הישראליות.
רומני כי בשלב מסויים חשת בלחץ זה
ואף התחלת לטפל בו, בכד שהעתקת לכאן את
הגיבורים, את הדמויות ואת העולם שלר, והבאת
אותם ארצה כמו במחזה צוענים של יפו או בדודה
ליזה. האומנם היה בד סוג של כעס כלפי דרישה

אלוני: לא. אני לא חושב. כעס?! למה כעס?
כל״כר קשה להשיב על השאלות האלה. אני
מאמין שכל אחד מנהל עם עצמו שיחות לאין סוף,
ושהוא יורע בריוק מה קורה איתו. בכתיבה, אחר-

כר, הוא מבטא שיחות אלה בצורה כלשהי. אבל
לקבוע באופן מרוייק שהיה לי כעס, שאני נגד
מולדת או בעד מולדת או חזרה למולדת? זה לא
נכון! זה לא כר.
קלדויון: איזו תחושה היתה לר ביחס למקום
הזה (ישראל) ,כאשר כתבת את סיפור׳ הינשוף?
האם תחושת־מקום זו השתנתה כאשר כתבת את
הנסיכה האמריקאית?

אני סכה בעניין הנאצים
אלוני: לא בדיוק ...בכלל, אין לי יחס למדינה,
למושג מדינה. זאת אומרת, אני ממלא
חובות: לא עובר באור אדום למשל. אני נורא
מפחד ממישטרה, מצבא ומעוד דברים כאלה, אז
אני ממלא חובות, כדי שלא יתפסו אותי, שלא
יתפסו! לכן אני מציית וממלא חובות. אני לא
מבין מה כאן, זאת אומרת (לא, אני מגזים) ,אני
חושב שיש תחושה עמוקה מאור ...יש לי מין
דבר ...אני מתמלא במין ...איר לומר ...אני בוכה
בעניין הנאצים. זה נורא מעסיק אותי ואני עוסק
בזה ללא הרף וזה נורא. כמעט כל הבר עונה לזה,
ולכן אני גם תופס באופן מאוד אבסטראקטי את
הענין של מרינה, אשר אף היא עונה לזה. כלומר...
מין תחושה של-איר להגיה״של לצבור כוח, או
משהו כזה. אבל אני מורה שאני עצמי חסר זאת,
אני לא רוצה כוח! להיפר, כל מה שיש בי זה
להיות אנטי־כוח, שלא יהיה לי כוח, לא רוצה
להשתמש בכוח, לא רוצה להיות בעל״כוח, לא
רוצה להיות שררתי, אדנותי, או-איר להגיד...נו,
תעזרי לי רונית(מטלון) ,מה את מסתכלת? תעזרי!
אני לא יודע לדבר, תעזרי! זה אי־אפשר, לא
רוצה להיות בעל־כוח!
מסקין: ניסים אלוני, העניין לא־כל־כר
פשוט, ואף־על־פי־כן אנסה להוריד זאת לקרקע.
שמר עולה ־שוב ושוב, בלי יריעתר, בהרבה
מתוכניות הרדיו שאני עורר. בין אם המדובר
בתיאטרון, בקולנוע או בגשש החיוור. ותמיר
בהקשר ישראלי מובהק. יש הטוענים כי אינר
מפורש ובהיר, שאינר משתמש בשפת־העיתונות,
כמו במחזה רוקומנטארי, עכשווי, מחזה שהוא טוב
להיום: היו שטענו כי החטיאו אותר. כל מיני
דברים משונים אומרים עליד מאחורי גבר —
הנה אתה פה, מהי עמדתר?
רונית ממלון: זו בעייה שלהם, של האומרים...
אלוני:
נכון. בדיוק כר. אתה אומר רוקו־מנטארי
וכל זה, כלומר, כל אלה בעיני הם סתם
סחי ומיאוס וזוהי שטות מאין כמוה. אבל טוב,
נניח להם: מי שרוצה להיכנס לזה, בבקשה, זה לא
ענייני. אני חושב שיש כאן כמה דברים עקרוניים
מאוד, זאת אומרת, נאצים מצד אחד ומדינה של
יהורים מצר שני. וזוהי הבעיה, על כל פנים כפי
שאני רואה זאת. כאן עולה התופעה הנוראה ביותר
של המאה ה־ :20 הנאצים! אני חושב ששוכחים
זאת. כל הזמן מהברים על זה כעל רבר־מה לא
נעים או כעל משהו שהיהי ואיננו עור.
מסקי* :או משהו שאפשר לתער.
אלוני: אין תיעוד סיפרותייבכלל! אין דבר
כזה! זה שקר! כי כל דבר שלוקחים, מייד הופר
להיות דבר של דימיון.
מסקי* :אז מכאן אגיע לשאלה הפשוטה ביותר:
אולי אתה פחות מדי ברור, אגיד לר למה...
אלוני: לעצמי אני ברור מאוד!
מסקי׳ :אני מקבל זאת, העניין הוא שהתרגלנו
פה בארץ בתיאטרון, ובמיוחד בסיפרות, י
לרברים בהירים ודי מפורשים...
אלוני: זה רע מאוד!

זעם אינטלקטואלי
מסקין: זאת אומרת, אם אינו מבין את כל
הרברים, אז לפחות את העיקר אתה קולט חת־שתים.
יש אנשים הטוענים שמפני שאינו מאכיל
להם לפה — לפחות את המסר העיקרי במחזותיו,
אז חל כאן איזה נתק.
אלוני: שיחול! אני לא מבין את העניין,
כלומר, אין לי שום בעייה עם הדבר הזה. לי יש
בעייה אחרת לגמרי וזה, שאני לא מבין מהי
הגרולה שבמרינה, אני פשוט לא תופס מה העניין
הזה. אני לא תופס מה זה עם, אני לא תופס מה

זאת מדינה, אבל אני יודע שמשהו נורא קרה, ואני
כל הזמן שובר לעצמי את הראש בשיחות ארוכות
באמת עם עצמי ושואל: מה כאן העניין? איר
לגשר בין שני הדברים? הייתי בגרמניה (הייתי
חייב לראות את ברכט) ,פחדתי, פשוט פחדתי כמו
יהודי, והייתי בטוח שכל נביחת־כלב היתה מכוונת
אלי.
ואני הרי ספרדי, אין לי דודים אשכנזים, לא
לקחו אותם ל...והזעם שלי היה זעם אינטלקטואלי.
רבר נורא ואיום. הבינותי שאין לי קרוב־מישפחה
להיאחז בו. אין לי דודכזה שאוכל לומר
עליו ״לקחו אותו לתאי־הגזים״ .מאז אני קורא
וקורא וקורא כמה שיותר, וזוהי, כר נדמה לי,
התשובה הממשית והיחירה אשר עונה לשאלה:
מרינה, כוח, צבא, צה״ל וכל זה. אני הייתי חייל.
הייתי חייל. אבל במהות אני לא חייל.
איברתי איזה עשרים־וכמה שנים מחיי כי
לימדו אותי. להיות מה שאינני כלל וכלל׳.אבל
צייר היה באותם ימים להיות חייל, אז הייתי
חייל. וגם מאז אני מפחד מהרבר הזה. אני יודע
(ואני לא אומר זאת סתם ככה) ,בתור עצמי אני
יורע שאני באמת לא מן המהות המדינתית, אם
אפשר לומר רבר כזה. אבל אני יורע, מצר שני,
שהרבה הזה (מדינה) עונה על משהו הרבה יותר
נורא! הוא עונה על משהו!
מסקין: עכשיו אני מבקש שניסים קלדרון
יעזור לי. אני פשוט מנסה להגיד שסיפוריו של
ניסים אלוני — ואנחנו הרי מהברים כאן על
סיפרות, על הינשוף, למשל — ,הם בשבילי מאוד
ישראליים, ומצד שני אין הם דומים לשום דבר
אחר המוגדר כישראלי בסיפרות שלנו.
קלדרון: אני מרגיש כמור׳ אר אולי נשאל
דבר אחר: איזה,מין מקום היא בשבילר ה״תל־

יובל מסקין
החרנלנו לדברים מפ1רשים
אביב״ הזאת שכתבת עליה? איזה מקום היא
ה״יפר הזו שכתבת עליה?
אלוני: אני לא יורע...מקום שהייתי בו.
קלדרון: מה אתה יכול להגיד על המקום הזה?
איר תוכל לאפיינו?
אלוני: כתבתי אותו! אני לא יורע! אני באמת
לא מבין את השאלה...
קלדרון: האם זה מקום שונה, למשל, מהמקום
שבו הרו הדברים בנסיכה האמריקאית?
אלוני: בוודאי. לי גם נדמה, שדברים שבדימ־יון
הם יותר ממשיים מאשר דברים שבמציאות.
אני חושב שבסופו של דבר התערב כאן גם הדבר
הזה שנקרא המקום שבו גרתי. אני ניסיתי(זאת
אומרת, לא ניסיתי במודע) ,אבל באופן טבעי זה
הפליג מן המקום הזה. זה הפליג ממקום שבו
הייתי, שבו חייתי. מובן: זה לא יכול היה להישאר
באותו מקום. בכלל, נדמה לי שהנטייה המוזרה
הזו למקם, לקטלג באופן סוציולוגי, זה לא מן
העניין. סיפרות אינה מדע מדוייק. שאלו פעם
איש סיפרות :״אתה סופר?״ והוא השיב להם:
״משהו״ .אז אני יודע שה״משהו״ בעברית ההיא זה
היה ״קצת״ .אבל אני חושב ש״משהו״ שלנו יותר
יפה :״משהו״ ,לו תדע מה זה. לא יודע .״משהו״!
מסקין: זאת אומרת שרק בדיעבד אפשר

להחליט אם הסיפרות היא ישראלית, אנגלית,
אמריקאית או בכלל לא לאומית?
קלדרון: אני אולי אעביר את השאלה אל יונת
סנד. ליונת אין שום גבנון...
אלוני: מה אתה מדבר? אני קראתי את הספר
האחרון שלהם(שלה ושל בעלה אלכסנדר סנד)...
קלדרון: אולי בספר יש גבנון, אבל ליונת
עצמה אין...
0נד: אני לא ידעתי אפילו, שניסים אלוני
יזמן לי פתיחה כזאת לדברים שרציתי לומר, אבל
נחוצה לי מאוד איזו הקדמה כאן. בעצם הייתי
מעדיפה להסתפק בהקדמה ולא להגיע כלל
לנושא המדובר, כי הגדרות מרתיעות אותי, זאת
אומרת, אני רואה בהן סכנה. אני לרגע נבהלתי
אתמול, כשהוזמנתי להשתתף בשיחה זו .״בהלה״
היא אולי מילה מוגזמת, כי סוף־סוף שיחות על
סיפרות לא קובעות גורלות.
קלדרון: מותר להיבהל.

בדי הנאצים
אין בבדל י שראליות
סנד: לא, לא צריף להיבהל! ואנחנו אומרים:
למזלנו זה לא קובע גורלות. אני חושבת שאנחנו
אומרים דבר לא נכון. אנחנו משקרים. אנחנו
בעצם מתכוונים: לצערנו זה לא קובע גורלות!
אבל עובדה היא עובדה, אז לא צריף להיבהל. מה
שלא נאמר, זה לא ישנה. אבל זה בכל זאת מרתיע
מכמה סיבות, וזה הדבר שרציתי לדבר עליו.
הנושא האחד הוא שהרבה מחיינו, המון זמן עבר
עלינו בהגדרות גראנדיוזיות, ואנחנו נאלצים
להזדקק להן שוב ושוב. דבר שני, כשאתה מגדיר
הגדרה, אתה נאחז בה אחר־כך, ואתה מנסה למצוא
לה צידוקים ואתה נלחם עליה. והדבר החשוב
ביותר, זה שהפריע לי במיוחד, הוא שאנו קוראים
סיפרות בחטיבות, במיבנים ובהגדרות, במקום
לקרוא שורות, דפים. אני כל־כך כמהה שיקראו
את ה״משהו״ שניסים אלוני הזכיר, ושיפסיקו
לומר מה יותר ישראלי ממה. נוח לי בזה שניסים
אלוני הזכיר את הנאצים, מפני שבלי זה, בעיני,
אין בכלל ישראליות. יש לי בעייה עם עניין אחר
שהמדינה ״עונה״ עליו כביכול. מפני שלגבי שום
דבר אינו עונה על הדבר ההוא, ו אני׳ ת מיד
מתקוממת כאשר מציגים את תקומת המרינה
כתשובה לשואה, כדבר שהתבקש ...שום דבר לא
מתבקש מהדבר הנורא ההוא ושום דבר גם לא
עונה עליו. המדינה היתה נחוצה, אנחנו יודעים-
שהיתה נחוצה. אבל ישנו עניין אחר שנראה לי
שיש בו, אולי, משהו מן התשובה באשר לשאלה:
מה ישראלי בסיפרות הנכתבת בארץ, או מה
הגבנון שאותו אנחנו סוחבים. וזוהי החובה,
מילה לא סימפאטית כשמדובר בכתיבה, אבל
משהו שפירושו אחריות. אני חושבת שאחריות
— גם אם אתה מנער אותה מעליך ואתה מפליג
וקופץ ונוסק ועף — האחריות רובצת עליך.
ונכון שזה לא תו משותף שאתה יכול תמיד
להגדיר ולקבוע. קשה מאוד להראות מדוע טכסט
מסויים, המישפטים שבו, נכתבו בלי אחריות,
ואילו בטכסט אחר נדמה לי שאני יכולה להראות
היכן האחריות. אומנם אין זה מדעי, אך אפשר
לראות, ואני חושבת שרובצת עלינו, הסופרים,
איזו אחריות.
מפקין: איזו? את יכולה לנסות להגדיר?
סנה: אני יכולה לספר סיפור אישי המתקשר
לתקופה שבה גיליתי את הסופרת נטלי 0אר1ט.
הסיפור האמיתי שלי הוא, שכאשר גיליתי לפני
שנים רבות את ספריה, מבלי לדעת מי היא, היתה
לי הרגשה של פגישה עם שאר־בשר שלא היכרתי
קודם, ושיש בה כל התכונות שהייתי רוצה שיהיו
בי או בבני־מישפחתי. בעצם מה שמעסיק אותי
הוא הרצון לעסוק בטרופיזמים( ,בביולוגיה: התפתחותו
של אורגאניזם בתגובה על דחפים חיצוניים)
,זאת אומרת, בכל הדבר הזה של חמיקת
הזולת, חמיקת הרגע, חמיקת מצב־הרוח. למשל,
מדוע ניסים מסתכל כרגע כך, מה בדיוק הוא
חושב, מדוע מבטו נשתנה, מדוע רונית מטלון
מרימה עכשיו את גבותיה ומהן מחשבותיה ברגע
זה וכר, בזה רציתי לעסוק כל חיי.
קלדרון: ובזה אין שום רבר ישראלי ספציפי?
סנד: לא. בזה אין שום דבר ישראלי ספציפי.

מפקין: פרט לעובדה שאת עושה זאת כאן,
בחברת בני־אדם החיים בישראל.
סנד: נכון, ובאות העברית! זה כן. זאת אולי
בעצם אבן־היסוד. אבל אמרתי: זה מה שרציתי
לעשות, מבלי לדבר על יכולת או כישרון.

האחריות היהודית־ישרארית
קלדרון: ואיך זה מתחבר עם האחריות שדיברת
עליה קודם?
פנד: כי האחריות להיות בתוך העולם, האחריות
היהודית־ישראלית לא הניחה, לא איפשרה
לעסוק בטחפיזמים בלבר.
קלדרון: יונת, את ובעלך(אלכסנדר. השניים
נוהגים לכתוב יחד) כתבתם בתחילת דרככם
רומאן כמו אדמה ללא צל...
אלוני :״כתבתם״ ,זה טוב מאוד, אבל צריך
לומר כתבתם...כתבתם זה ישראלי...

ושום דבר אחר אינו מסוגל להיות סמל לו. ואתה
מנסה ללכת על החוט הדק הזה. אבל אני באמת
מגמגמת ברגע שאני שומעת את המילה שואה. כי
גם בראיות של הדבר הזה עצמו, יש לפעמים
מיקרים של חוסר־אחריות משווע. ויש ״אינסוף
הטעות״ .זאת אומרת, כל־כך קשה להיפגש
בנקודה שבה כולנו נהיה בטוחים, שהדבר הזה הוא
הנכון.
מפקין: אז כיצד את מגיבה על סיפרו של
דויד גרוסמן ע״ן ערך, :אהבה; אשר לא היה שם
בעצמו ומבקש להתמודד עם זה מנקודת־המבט
של מי שלא היה שם?
פנד: רציתי לומר ״אין תגובה״ .האמת היא
שאני פעם שירבטתי איזו תגובה מפני שזה כל־כך
חרה לי. אבל הרי אסור. מפני שמה שלא
תעשה, תמיד תסתבר. אבל גם אסור להימנע
מכך.

ניפים אלוני
אין לי דוד שאותו לקחו לתאי הגזים
מפקין: צריך לומר ישראלי ולא ישראלי. כן,
גם שיבוש לשוני הוא מאפיין׳ישראלה
קלדרון: אחר־כך כתבתם רומאן כמו כבר
ארץ נושבת — שניהם, פחות או יותר, על אותו
מקום. אותו צירוף שאת מדברת עליו כעת, של
אחריות ושל רצון להגיע אל הטרופיזמים האלה,
גוני הגונים של הרגש, ושל ההתפתחות ושל
התנועה ושל התחושה ושל החפץ, הם מופיעים
בצורה מאוד שונה כאן וכאן. האם את יכולה לומר
משהו על ההתפתחות ועל השאלה כיצד זה
מתקשר אל איזה שהוא יחס אחר לישראל?
פנד: ביניהם יש באמת דרך ארוכה מאוד של
ניסיון, של ניסיון להתקרב יותר אל עצמך, בלי
לצאת מן העולם, וגם דברים שהחיים כפו עליך
ולימדו אותך.
קלדרון: כמו מה?
פנד: כמו שכול התבגרות היא תהליך והיא
בעייתית.

החטא היהודי הקדמון
קלדרין: דווקא בסיפרכם האחרון, קוראים לי
ליא1ן, ניסיתם(לא בראשונה, אבל שוב) לשלוח יד
אל הפצע הנורא הזה של השואה. ואנחנו דיברנו
פה על גבנון יהודי וניסים אלוני אמר כאן, ובצדק,
לדעתי, שאין לנתק את הגבנון היהודי הזה מהזוועה
הנאצית והיהודי כקורבן שלה. והנה יש
בספר הזה הרבה ניסיון להיות זהיר בעת שליחת
היד אל הנושא הנורא. מהי בעצם הבעיה ומהי
אותה הזהירות?
פנד: חובת־הזהירות כמעט אינה מאפשרת
להתבטא, מפני שכל מילה מפריעה לי כאן(ואגב,
אני מכירה טובה לקלוד לנצמן על שהוא קרא
לסירטו, ש1אה״ ולא ״השואה״) .כשאומרים לי
שואה, אני מייד מגמגמת. אלא שאין, כנראה, דרך
אחרת לדבר, כי אין לנו עכשיו אלף שנים לדבר
ולעסוק בתגובות טתפיסטיות על מה שאנו חושבים,
על מה שהיה, וכד. אז הזהירות הזאת באמת
כמעט לא מאפשרת לדבר ואנחנו לא רצינו
להסתפק בזהירות בלבד ״,זאת אומרת, לא רק
\ ללכת אל מה שבשוליים, בלי לגעת. הזיכרון
\ נוגע, ושוב עולה השאלה: איך אתה מנסה
להתמודד. זוהי מין ראיה כמעט במימד שלישי,
כשאתה כבר יודע שגם הזיכרון כוזב ושהזיכרון
מתאבן, ואתה מנסה לראות משהו שהיה, אתה
מנסה לשמוע קסטה, אתה מנסה לחשוב על משהו
ואתה יודע שהדבר הזה אינו דומה לשום דבר
אחר, והוא אינו יכול להיות סמל למשהו אחר,

מפקין: רונית מטלון, גם לך יש תשובות
כל״כך עמוקות? כולם דיברו על השואה בהקשר
של הסיפרות הישראלית, זה מעסיק גם אותך?
ממלון: בוודאי שזה מעסיק אותי. ואם
היזכרת את הספר של גרוסמן, הבעייה אינה אם
אפשר או אי־אפשר לכתוב, אלא באיזה אופן אתה
עושה מזה נכס שלך, ושם לדעתי מתרחשת
המעידה הגדולה של גרוסמן. במיוחד בדבר הזה,
הנראה לי איום ונורא ומצד שני בכלל לא שייך
לערך האסתטי של הספר. זה באמת שייך לתחום
המוסרי.
אלוני: גם אני אספר לכם סיפור (מה אני
יכול לדבר? סיפורים, קצת, פה ושם) .לפני שנים
נסעתי באוניה בקירבת פנמה וירד גשם טרופי,
עמדנו על הסיפון חצי ערומים, ואז שאל אותי
אחד הסוורים ״מהיכן אתה?״ והתקשיתי להשיב,
הירהרתי בתוכי מה אגיד לו: ישראל? לא יוצא לי
מהפה, אינני יודע מדוע. תל אביב? גם כן לא
יכולתי. עניתי לו :״מירושלים״ .מייד קפץ הסוור
מולי וצעק בתרועות של הבנה ״אצ׳ימן! אצ׳ימן!״
(שיבוש של המילה אייכמן. באותם ימים התנהל
בארץ מישפטו של הצורר).
ואני אמרתי בליבי, אלוהים, איך הוא קושר
בין הדברים, ואז הוא תפס שנפלה לידיו
ההזדמנות לשאול את שאלת חייו והוא אמר:
״תגיד לי, הרי אדם וחווה היו לבד בעולם ...אחר־כך
נוספו להם בנים ובנות זאת אומרת, תיכף
ומייד היו היהודים בעיניו חוטאים. במילים
אחרות: אצ׳ימן זה חטא, היהודים זה אשמה, ומייד
הבינותי את כל הקשר: גילוי עריות, אצ׳ימן,
יהודים, חטא. זהו.
מפקין: ואתה כמי שצריך לתת תשובות.

הטרופיזמים והמצב הישראלי
אלוני: אני לא נותן תשובות. אני מודה שאני
עסוק בשואה, בייחוד בקריאה, ואין דבר המרגש
אותי יותר מזה. אני פשוט בוכה. מה לעשות, אני
מסתכל בסרטים האלה בטלוויזיה, בימים הנוראים
וזה מעורר בי ...אני לא יכול להסתכל כמעט.
לא — אני כן יכול להסתכל! ואני מסתכל וזה
משתק אותי. בדרך־כלל כשאני בא לארץ זרה
אני לבוש עניבה, כדי להיות כמו כולם. היגעתי
לברלין והתנהגתי בחוצפה. הרגשתי שמותר לי.
הרגשתי שאני יכול לעשות כל מיני דברים ולא
פחדתי. זה מוזר, כי בדרך־כלל אני פחדן ואינני
מתנהג בצורה יוצאת־דופן בשום מקום, ואילו
כאן כן. הייתי בא בחצות לאיזה בר של גרמנים

ומזמין ג׳ין, ולא מפחר. הרגשתי שמותר לי.
קלדרון: אולי נחדד זאת עם רונית. את
פירסמת רק חמישה סיפורים אבל כמעט בכולם
קיים מקום מאוד ספציפי. בין אם זה ראש פינה,
בין אם זה המיספרה בדרום תל אביב או הסיפור
אח קטן המתרחש בכפר שלם. האם המקום חשוב
לך? את מרגישה את המקום?
מטלון: אני לא יודעת אם חשוב לי או לא.
קשה להשיב על כך. בתחילה חושבים שזה חשוב,
ואז מסתבר שזהו פיגום, ושזה לא חשוב בכלל,
ואז יש בעייה: האם לכתוב למשל ,״כיכר מגן־
דוד״ או לא, כי פתאום זה מקבל את הצבע שלו
בפיסקה. אבל אם אתה כותב פסוק שהוא כתוב
למשל בעברית לא מדוברת, אלא בעברית
מסוגננת, אז פתאום חשוב לך שיהיה שם ״כיכר
מגן־דוד״ מפני שהחיבור של שני הדברים האלה
חשוב. ובקשר למה שאת, יונת, אמרת —
טרופיזמים מצד אחד והמצב הישראלי מצד שני,
אני חושבת שהדבר היחיד האפשרי הוא לתת את
שניהם ביחד ולא להפריד ביניהם. אני על כל
פנים לא יכולה.
מפקין: אבל יש סופר שיכתוב במתכוון שם
של מקום כדי שתדע היכן הוא ויש סופר שיכתוב
את שם אותו מקום וזה יצטייר אחרת אצל הקורא
— עד כמה זה חשוב לסופר?
ממלון: אני לא יודעת, לצייר מפת־ישראל
לקורא, זה לא מעניין אותי, זה לא חשוב לי
בכלל, להיפר, אם יש משהו שחשוב בעיני זה
דווקא לא לתת הקדמה אלא לזרוק את הקורא
היישר אל מה שצריך, בלי הקדמה. ובמובן זה
המקום אינו חשוב לי אף כי ייחשף בסופו של דבר
מעצמו.
קלדרון: וכשהוא נחשף — איך זה מתרחש?
ממלון: זאת אינני יודעת. זה תמיד המישפ־חה.
זה צייר להיות המישפחה. במובן זה אני
מבינה את ניסים אלוני. המדינה היא דבר זר לי,
זה מוכרח להגיע למישפחה, כי שם אני מבינה
דברים, מעבר לזה אני לא מבינה׳ ,אז שם המקום,
הוא קיים בתוך המישפחה.
קלדרון: וזה גם הבית? וזה גם השכונה?
ממלון: זה הבית, זו השכונה, אד לא
הספציפית.
מפקין: אז מה עם ס!ף דבר של יעקב שבתאי. ,
שחלק גדול מהקוראים הגיב באופן חם כל־כך על
תיאורי או משפטי־מקום מדוייקים כמו ״הוא עבר
מדוב הוז לפרישמן״ ,וזה בכל זאת לא מפה במובן
הדל.
ממלון: אני חושבת שמישפט כזה לא היה
יושב בתוך הטכסט כל־כך טוב אלמלא היה זה
טכסט של שבתאי, אלמלא היו שם האנשים האלה
ואלמלא היתה שם המישפחה, שזה בשבילי חשוב.
מפקין: זאת אומרת, המקום. צייד להיחשף
מתוך הטכסט, בין אם הוא מפורש בשמו ובין אם
לא? האם הוא צריך להיות אמיתי?
ממלון: אינני יודעת מהו אמיתי.
מפקין: אמיתי — לא ריאליסטי, אמיתי
כאמת של הכותב.
ממלון: כן, הכותב צריך להכיר אותו. הוא
צריך לכתוב כאילו הוא מכיר אותו.
מפקין: סיפר לי אחד הסופרים שהוא אינו
יכול לכתוב למשל ״בית ברחוב אלנבי מיספר
״22 אם אינו משוטט שם ומתבונן במקום.

השטאנץ העיתונאי
קלדרון: אחזור אל יונת. רונית הזכירה בית
ומישפחה. וכשאתם כותבים על קיבוץ, אחד
הדברים שאתם מדגישים זה קירות־זכוכית ומקום
שבו אין כמעט בית וחדר. איך זה לכתוב על
מקום שבו המושג הזה של בית הוא בעייתי כל־כך
דווקא מכיוון שיש במובן מסויים קירות־זכוכית?
סנד:
על זה אנחנו מנסים לענות בספר שאנו
כותבים עכשיו. אני יכולה רק להוסיף שאלה הם
שני הקצוות של הישראליות שלי. בעלי נוהג
לומר כי שלושה דברים מעסיקים אותו בחיי
היומיום כמו במעגל של העולם: אני והשואה, אני
והמדינה, אני והקיבוץ. זהו המשולש הישראלי.
מפקין: בואו נדבר קצת על שפה, מילה
שכמעט לא עלתה פה. אמרו אותיות, אמרו מלים,
אמרו שורות. ואני זוכר שפעם אמרו שכל מה
שנכתב בעברית הוא ישראלי. יושבים כאן אנשים
ונדמה לי שכל אחד מהם פוגש בשפה בצורה
אחרת לגמרי. ניסים אלוני, תתחיל אתה. השפה
שלך בסיפורים, השפה שלך בהצגות, השפה שלך
עם הגשש החיזור. כל אלה קיבלו כבר חותמות
ברורות: זה ישראלי! וראה כמה אנשים אימצו
זאת בשימחה אל ליבם.
אלוני: זה יעבור. כל השטאנצים האלה זה י
דבר נורא, מפני שזה באמת עניין של מאבק. אתה
פשוט כמו בעל־מלאכה עושה את השפה שלך.
המון מלאכה יש בעניין הזה. יחד עם זה יש לי

תחושה חריפה מאוד שהניסיון להגביל את עצמך
לשפה רווחת, יומיומית, דלה, הוא דבר איום.
אינני יודע איך להגיד זאת, הרתיעה הגדולה שלי
היא מהעתקה של שפת־העיתונות. לפי דעתי,
שפה שאנשים מדברים בה היא הרבה יותר יפה
ועסיסית ודימיונית מאשר זו שהעיתונאים מעתיקים
אל השטאנץ העיתונאי. כלומר, מה שאתה
מקבל מהעיתון הוא דבר נטול כל השראה, נעדר
כל רוח״חיים, משהו מת כזה. אני חושב שאפילו
אצל הגשש החיוור היתה שפה לא רגילה, היא
נעשתה אחר כך לרגילה.
קלדרון: זו היתה שפה מומצאת.
אלוני: נכון. אני מאוד לא אהבתי שהם
הכניסו את המילים הערביות האלה, השגורות.
קלדרון: הנח לי לשאול אותך משהו אחר.
אתה דיברת על מחזות, ואילו השיחה שלנו על
הסיפרות הישראלית עוסקת בעיקר בפרוזה. אתה
מרגיש שאתה מוצא משהו אחר כשאתה כותב
סיפור? מה גורם לד המעבר מצורה של מחזה
לצורה של סיפור?

כ! ישראלי לא ישראלי
אלוני: האמת היא שיש עוד נקודה שרציתי
להדגיש. אני לא יודע מה זה עם, אבל אני חושב
שבאיזה מקום יש לכלל הזה (הציבור החי
בישראל) איזו תביעה מוזרה יותר מבכל מקום
אחר בעולם, והיא: לכתוב סיפרות שתיגע במה
שאנו מכנים בשם עם. אז אני לא יודע, לאט־לאט
אני מנסה להגיד לעצמי: אני צריך לכתוב על זה,
על הנאצים, כי זוהי לפי דעתי המיתולוגיה של
המאה ה־ .20 לי תמיד נדמה שאני כותב על
מיתולוגיה, אני לא נכנס לעניין, אין במחזות

יונת פנד
האחריות רובצת עליך
שלי נאצים או משהו כזה, אני לא כותב על
דברים כאלה, אבל אני אומר: הנגיעה היא באיזה
דבר שהוא משותף לכלל, כי לתיאטרון באים
אלף איש, זו קהילה, זה לא האיש שיושב עם
מגורת הלילה הזעירה, וקורא לעצמו שורות
ארוכות בפרוזה, שאותן הוא צריך לקרוא, והוא
באמת קורא באופן הפרטי ביותר. האסון הוא
שבאוניברסיטאות מכתיבים לו איד לקרוא —
מה פתאום?! מי ילמד מישהו לקרוא? הוא יכול
לקרוא רק באופן פרטי.
מסקין: שיחתנו מתקרבת לסיומה והייתי
רוצה לשאול שאלת סיכום: על מה אתם יכולים
להצביע ולומר זה ישראלי?
ממלון: אני לא יודעת, קשה להשיב על זה.
דווקא דברים שיש בהם התבוננות מקרוב מתוך
הרחקה גמורה, זה יכול להיות אפילו דרך סיגנון
טוטאלי, עברית גבוהה מאוד וכו׳ ,דווקא הם
מדברים מאוד לליבי. זה גם נראה לי מאוד
ישראלי. סיפורים מסויימים של עמליה כהנא
כרמון, אני אוהבת למצוא שם שמות כמו ״באר-
שבע בירת־הנגב״ .זה נראה לי״נורא ישראלי.
סנד: אני חושבת שאפשר להגדיר
כישראלית, ישראלית מאוד, את כותרת השיחה
הזו. קשה לי לתאר חבורה של סופרים אנגלים
היושבים ומשוחחים ביניהם על השאלה מה
אנגלי בסיפרות האנגלית.

סז ר ע גז
דוכיחיים

ל שנת הפרסומאים בישראל
אסיפה כללית
ראשונה של העמותה

מה קרה
למסאזיסטירו?

אט שמחים להזמינך לאסיפה
הכללית הראשונה של הע מו תה
שתתקיים ביום ראשון, 27.12.87 ,
ב שעה , 17:00ב״בית סוקולוב״,
רוז׳ קפלן ,4תל-אביב.

על סדר היום:
. 1דו ״ ח הועד היוצא על פעילות
הע מו תה מ אז ״זומה ואסיפת
היסוד שלה.
.2בחירות לועד ה מנהל של
העמותה.
.3בחירת הגוף המבקר של
העמותה.
.4קביע ת עקרונות הפעולה של
הע מו תה בשנה הקרובה.
.5שונות.
השת תפו תך באסיפה זו חשובה
לביסוסה ולקביעת דמו תה של
הלשכה.
הועד הפועל של
ל שכת הפרסומאים
בישראל.

אילנה אלון ש
״הוזעקתי לחדר במלון סיטי, כי אמרו
לי שהיה שם נסיון לרצח. נכנסתי
לחדר וראיתי בחור ובחורה שלא הי־כרתי.
הבחורה ישבה ובכתה ...היא נראתה
רע, היו לה סימנים כחולים על
הצוואר, והשפה שלה היתה חתוכה. היא
ירקה רם כל הזמן,״ כך סיפר בבית־המישפט
משה לוי, מי שהיה בספטמבר
1986 קצין־הביטחון של מלון סיט׳ ב־תל־אביב.
התובעת
מרים רוזנטל, הגישה כתב־אישום
נגד ליאון נבון 26 הגבר שישב
עם הבחורה בחדר־המלון, והאשימה
אותו במעשה מגונה בכפייה, באיומים
ובתקיפתה של רות סרור,שבאה
לעשות לו עיסוי והרפייה מינית.
על־פי כתב־האישום הזמין הגבר
בטלפון נערה ממכון מסאז׳ים. הוא הזמין
אותה למטרת הרפייה מינית. כאשר
הגיעה רות סרור למלון וראתה את
הנאשם, התחרטה וסירבה לבצע הרפי
ייה.
כאשר הבחין הנאשם כי שינתה את
דעתה, הפיל אותה על המיטה ולחץ
ברגליו על צווארה. אחר־כך ניסה להנקה
בירו האחת, ולהפשיטה בירו השניה.
הוא היכה אותה ואיים עליה שיהרוג
אותה, כדי להפחידה שתבצע את
ההרפייה.
הנערה נבהלה ואמרה שהיא מסכימה
לבצע את ההרפייה. כאשר שיחרר
אותה הנאשם, קמה הנערה על רגליה,
ניגשה לטלפון והחלה צועקת לעזרה.
אז הגיעו לחדר עובדי המלון, וביניהם
גם קצין־הביטחון משה לוי.
מודעה בעיתון. לוי סיפר כי
אחרי שהרגיע קצת את הנערה ונתן
לכולם קפה, סיפרה לו הנערה שכאשר
ראתה כי הקליינט אינו מוצא חן בעיניה,
ניסתה להיפטר ממנו על־ירי כך
שביקשה 500 דולר תמורת מישכב.
״היא אמרה לי שהבחור לא מוצא חן
בעיניה ולכן, כרי להיפטר ממנו, היא
ביקשה סכום מוגזם, כדי שהוא יוותר״,
סיפר לוי.
תוך כדי חקירה ושיחה עם הגבר
והאשה, הציע נבון לשלם לנערה סכום
של אלף או 1500 דולר, כרי לסגור
עניין. הבחורה קפצה על המציאה, סיפר
לוי. אולם קצין־הביטחון, שהיה בעבר
איש״מישטרה, לא רצה לתת ירו לעיס־קה
כזאת. הוא גם אמר בבית־המישפט
כי אינו מעונין שגברים יוכלו לעשות
דברים כאלה לבתו, ולכן התעקש והזמין
מישטרה.
לנאשם היה סיפור אחר לגמרי.
יומיים אחרי שנעצר ושוחרר בערבות,
חזר נבון למישטרה וביקש למסור
עדות נוספת על מה שקרה בחדר־המ־לון.

״בלי
הרדמה -
מדריך ל אזר ח חולה״
יצא לאור ספר סנסציוני חדש

כזאת ד״ר יולי נודלמן,
נזחנר ״ קטל ברפואה״.
ה ספ ר ממ שיך להעיד על קיו קשר נגד החולה,
על מנגנון ס ח טנו ת ושוד חולים ע״׳ ק בוצו ת
מאפיונריו ת של רופאים ומנהיגי רפו אה א שר
שמותיהם מוזכרים ב ספ ר.
הרופא־ה מחבר נותן מר שמי ם כיצד לה ש מר מפני
ניתוחים ללא צורך, מפני ריפוי מיותר, איך לקבל
פיצוי עקב טיפול רפואי רשלני.

...ד״ר יולי נודלמן רואה את הרפואה,
שהוא כרופא חלק נכבד ממנה, לא
כמקצוע אחד נוסף, אלא כשליחות
להצלת ח״ אדם ולהקלת סבלו ויסוריו...״
הרב אבידור הכהן.

ניתן להשיג אתהספר החד ש ״בלי הרדמה״,
כמו אתהספר הרא שון ״קטל ברפואה״
ב חנויו תהספ רי ם או
.057/34765 ,057/32245
הפ צה ראשית: חב׳ ״עלים־.

ל הז מי נ ם

בטל פון

הנ ח ה מיו חדת להיפוכונדרי ם

להשכרת רכב

7111,

וכך סיפר הגבר:

)133( 283281-2

תן טרמ 3ל חיי ל

הוא נאשם כי תקף את
המאסאז יסטית שבאה
לעשות דו הרפייה מי־
1ית והתחרטה

כל המיקרה קרה כאשר הזמנתי
מסאז׳יסטית דרך מודעה שמצאתי בעיתון.
בחור ענה לטלפון ואמר לי כי
עלי להתקלח ולהיות עירום.
כעבור מיספר דקות התקשרה בחורה,
שהציגה את עצמה בשם דלית. היא
אמרה שהיא מדברת מהמכון, ושאלה
אם אני מעונין ביותר ממסאז .,אמרתי
לה שלא, וחוץ מזה על דברים כאלה לא
מדברים בטלפון.
היא הגיעה כעבור 15 דקות. היא
אמרה שמסאז׳ עולה 60 שקל, וסקס
עולה 300 שקל. עניתי שברצוני אך
ורק מסאז׳ ,ואז אמרה שזה יעלה לי 500
דולר, והוסיפה כי זמנה יקר ואינה מבזבזת
אותו על סכומים קטנים.
אמרתי כי ברצוני אך ורק במסאז׳,

ושהיא יכולה ללכת. אני אזמין בחורה
ממקום אחר. היא אמרה לי שאם לא
תקבל מה שהיא רוצה, היא תקים שע־רוריה,
מכיוון שבזמן שביזבזה עלי
יכלה כבר לעשות שני לקוחות...
אמרתי שלא אכנע לסחיטה, והיא
התחילה לצעוק בקול רם. אני נבהלתי,
והרבר הראשון שעשיתי היה לתת לה
מכה בפה, כדי שתפסיק לצעוק. היא
נפלה על המיטה והמשיכה לצעוק. כדי
למנוע ממנה לצעוק סתמתי לה את
הפה, ואז הגיעו אנשי־המלון...
היא תבוא לקבר. אמרתי לאנ־שי־המלון
כי היא אינה מסאז׳יסטית
אלא זונה שבא לסחוט כספים, וביקשתי
שיקחו אותה מהחדר. הפקידים הזעיקו
את קב״ט המלון, והיא אמרה לי בנוכחותו
:״יא בן־זונה, אני אסחוט ממך פי
מיליון ממה שרציתי! יש לי רור קצין־
מישטרה, וכדאי לך להיענות לדרי־שותי.״

לקח אותי הקב״ט ושאל אותי אם
אני מבוקש במישטרה. אמרתי שלא.
הוא שאל אם הייתי בבית־סוהר, ואמרתי
שכן. ואז הוא אמר לי :״תשמע
ליאון, אולי אתה רוצה שאני אדבר
איתה, תשלם לה כסף, ואני אסגור את

עניתי שאין לי עבור מה לשלם לה
כסף מאחר שהמטרה שלה היתה לסחוט
ממני כסף, ולא אתן לה להשיג את מט׳

הקב״ט
חזר אלי ואמר שהבחורה רוצה
מיליון שקל. עניתי בשלילה. הוא
ביקש ממני את תעודת־זהות שלי. בתעודה
היו שני צ׳קים ריקים, חתומים
על־ידי אבי. הקב״ט הוציא את הצ׳קים
והתקשר בטלפון כדי לברר עלי פרטים.
כאשר הבחורה ראתה את הצ׳קים,
היא איימה עלי שתשלח את האחים
אלפרון שיפגעו בי ושירצחו אותי, ושאני
לא אזכה לראות את הילד שלי,
ושהיא תבוא לקבר שלי, וכאשר אצא
מאבו־כביר היא תדאג שיירו לי ברגליים
וכי הדוד שלה, שהוא קצין־
מישטרה ידאג לי לאירוח.
במהלך האיומים המשיכה לקלל אותי,
ואמרה לי להוריה את צמיד־הזהב
שלי, כי בא לה עליו.
כאשר ראתה את הצ׳קים אמרה שלא
תסתפק במיליון, אלא ברצונה שאתן
לה חמישה מיליון. אז פניתי לקב״ט
שיהיה הוגן, ושאלתי אותו מדוע הוא
עושה לי דברים כאלה. הוא ענה לי
שלא אדבר איתו אלא עם הבחורה,
מאחר שהוא עומד להתחתן איתה בקרוב.
כששמעתי
את זה נבהלתי, כי הבנתי
שעכשיו יש לי עסק עם שניהם...
הבחורה אמרה שכעת הולכים לבנק,
ואני מעביר על שמה את כל הכסף של
החברה...
׳הסתכלתי בקב״ט וביקשתי עזרה,
אבל הוא חייך והצביע על הבחורה
כאומר לי :״תדבר איתה.״
הבחורה פנתה אלי ואמרה :״בסדר,
אתה לא רוצה לשלם? אז נתקשר עם
המישטרה.״
ביקשתי את עזרתו של הקב״ט, שיוציא
אותי מזה. הוא ענה שיותר טוב
שאשלם לה כל מה שהיא הורשת, ואצא

בגלל זה הבנתי שיש לקב״ט משהו
עם הבחורה, וכי תיכננו את הדבר ביחד.
בגלל החשד הזה לא נכנעתי לסחיטה.
עד כאן עדותו של נבון.
שותף לאביזרי־מין. האיש סיפר
כי למחרת פנה לעורך־הרין צבי
לידסקי, ושזה הבהיר לו כי אסור לו
ליצור כל קשר עם הבחורה. אבל כאשר
חזר הביתה התברר לו כי אדם בשם
משה לוי התקשר עם אמו, וביקש לדבר
איתו. לדבריו המשיך הקב״ט לרדוף
אחריו ולשכנע אותו שישלם את הכסף,
כדי שהתיק במישטרה ייסגר.
בחקירה נגדית שחקר עורך־הדין לי־רסקי
את הקב״ט השבוע, לפני השופט
ארי זיו־אב, הצליח להוציא מפיו
כמה וכמה דברים מעניינים. הקב״ט
סיפר כי הנערה חששה בתחילה להגיש
תלונה למישטרה, מפגי שחשבה שלא
יתייחסו אליה יפה, בגלל מיקצועה.
היא העדיפה לקחת את הכסף שהציע

לה נבון ולסגור עניין. אבל הקצין לחץ
עליה שתתלונן. קצין־הביטחון הודה כי
אחרי ימים אחדים פגש שנית את רות
סרור, ודיבר איתה בבית־קפה .״יכול
להיות שדיברנו על המיקרה ״,אמר,
אבל הסביר כי רצה לפגוש אותה כדי
לברר מפיה כל מיני עניינים על סמים.
לוי גם סיפר כי שנתיים לפני המיק־רה
היה שותף שקט בחנות לאביזרי־מין
בשם סקסטיל, אבל טען כי לא הכיר
מסאז׳יסטיות באמצעות חנות זו. הוא
הודה כי הבחורה דיברה בצורה בוטה,
ויתכן שאיימה לשלוח את האחים אל־פרוז
לפגוע בנבון .״היא קיללה אותו,
והשפה שלה לא היתה שפת בית־מיש־פט.
בדרך־כלל אני לא שומע שפה
כזאת אצל אנשים תרבותיים, זה היה
סלנג של העולם־התחתון.״
כמו בהרבה מישפטים, תהיה לשופט
זיו־אב מלאכה קשה להחליט איזו
משתי הגירסות נכונה, ואם יש להרשיע
את הנאשם או לגנות את המתלוננת.

מישפט וזיפה
לשרות־המיבחן
השופטת
חנה אבנ 1ר
נזפה בשרות־המיבחן
המשבש הליכי־מישפט
אפשר היה לראות מיר כי נשיאת
בית־המישפט המחוזי בתל־אביב, השופטת
חנה אבנור, כועסת מאוד על
קצין־המיבחן שהופיע לפניה. הוא אמר
שלא הספיק להכין את הרו״ח הנדרש
בתיק הפלילי החמור, מכיוון שהיתה
הרבה עבודה ולא היה זמן.
״שאלתי את קצין־המיבחן אם הודעתו
זו היא במיסגרת עיצומים, והוא
אמר שלא. אין אנו יודעים מדוע נהג

״אילו רצינו לנהוג בחריפות׳...
שרות־המיבחן כפי שנהג כאן. היתה
שהות מספקת להכנת הדו״ח, ואם לא
הספיקו להכינו היה מקום להודיע
במועד לבית־המישפט על כך, ולבקש
את דחיית ההליך, כדי שלא לבזבז את
זמנו של בית־המישפט.״
השופטת לא מנעה את ביקורתה
משרות־המיבחן ואמרה :״כאשר שאלנו
את קצין־המיבחן מתי יוכן הדו״ח,
קיבלנו תשובה בלתי־מחייבת, המדברת
על חודשיים־שלושה. אין אנו
סבורים שאנו יכולים להשלים עם אי־ביצוע
התפקיד על־ידי שרות־המיבחן,
תפקיד שהוטל עליויעל־פי החוק. אילו
רצינו לנהוג בחריפות, אפשר היה
לומר כי אי־ביצוע כזה חמור כשיבוש־הליכי־מישפט.״
אבל
השופטת לא רצתה לנהוג
בחריפות. היא דחתה את המשך המיש־פט
עד למתן הדו״ח הדרוש.
העולם הז ה 2624

נמעט בחשאי קיבלה הכנסת חוק שמעו
להברות הבאים עוביים. עכשיו הוא מופעל
נגד עולים מבוית־המועצות הדיו יולי תולמן
שובו את קשרהשתיקה סביב השעווויה
ך* וא הגיע ארצה לפני חמישה חוו
\ דשים, אחרי תשע שנות סירוב.
רופא צעיר מלנינגראד ומישפחתו
— הד״ר אלכסנדר גורביץ 35 שני
ילדיו — לוניה וגליה, אשתו אירינה
וחמותו יוליה, גם היא רופאה.
במשך תשע שנות הסירוב והמאבק
למען העליה המשיך הר״ר גורביץ
לעבוד כרופא־מישפחה. למרות מעשיו,
המוגדרים בברית־המועצות כ־
״בגידה במולדת״ ,לא פיטרו השיל־טונות
את הרופא מעבודתו.
כשהוא מלא שימחה ואושר, הגיע
הד״ר גורביץ לישראל.
בתחילת ספטמבר 1987 ביקר שר־
.הקליטה, יעקב צור, אצל הד״ר אלכסנדר
גורביץ בביתו הזמני ברחובות,
עם מישלחת גדולה של אנשי־מגבית
מהארץ ומחו״ל, וציין את מישפחתו של
גורביץ כדוגמה לקליטה מוצלחת.
אחרי הביקור אף שלח לו השר מיכתב־תודה
על עזרתו בהצגת הצלחתה של
הקליטה.
גורביץ היה מאושר. הוא הגיש
מיסמכים למישרר־הבריאות והתכונן

השיב לו הפרום׳ פיטר ורדי ,״הממונה
על המיקצועות הרפואיים״ במישרד־הבריאות
:״עליך לדעת הכל!״
זוהי תשובה אבסורדית. האם אותו
פיטר ורדי עצמו היה עובר בחינות
בארבעת מיקצועות־היסוד ברפואה,
אחרי התרחקות של כמה שנים טובות
מהלימודים באוניברסיטה?
אין ספק שרבים ממנהלי־המחלקות
בבתי־החולים במדינה, דיקאנים של
פקולטות לרפואה ופרופסורים היו נכשלים
בבחינות, שאינן קשורות במיק־צוע־התמחותם,
אילו היו ״צריכים לדעת
הכל.״
הד״ר אלכסנדר גורביץ נבהל מהתשובה,
והרים ידיים.

חוק גגד
ערגיס
^ שלב זה נכנסתי לתמונה, והלב*
תי לחקור אצל הגורמים הנוגעים-
בדבר מה עומד מאחורי דרישה זאת
מגורביץ, לעבור בחינות כתנאי לקב־

מלא מרץ, בעל ביטחון עצמי רב.

הוא אמר לי כמעט בלחש:
״חוק זה הוא נגד רופאים ערביים.
אתה יודע שהם באים
ם המונים מצ׳כוסלובקיה, מרומניה,
מברית-המועצות, ומתקבלים
בקלות רבה לעבודה
בבתי-החולים בארץ. חוק זה
לא יופעל נגד יהודים ובכללם
עולים מברית־המועצות.״
הוא הבטיח לי לטפל במיקרה
הספציפי של הד״ר אלכסנדר גורביץ.
שאלתי את עוזר־שרת־הבריאות:
״ונגד ערבים החוק הוא בסדר?״
״נו באמת, יולי,״ ענה לי בידידות
יחזקאל שופס.
את השר יעקב צור פגשתי בנמל־התעופה
בלוד, בקבלת־הפנים החגיגית
לאסיר־ציון לשעבר ולדימיר סלפק.
סיפרתי לשר על מיקרהו של אלכסנדר
גורביץ, והוספתי שמיקרים כאלה פוגעים
בעליה וסוגרים את שערי ברית־המועצות,
בגלל אי־רצון היהודים שם
לעלות ארצה.
״מזה שנים מדברים בברית־המו־עצות
על סירובניקים של מישרד־ה־

ד״ר גורביץ עם אשתו אירינה וילדיו גליה ולוניה
.נו. באמת...״
גם הם הופתעו כשנודע להם שחוק
זה כבר נכנס לתוקף, והחל פועל דווקא
נגד עולים מברית־המועצות, וביניהם
סירובניקים.
״ומה לגבי ערבים? נגדם החוק
בסדר?״ שאלתי את השר ומקורביו.
כתשובה משכו בכתפיהם. הם הבטיחו

הנדון. בקשתו לרשיון לעסוק ברפואה
בהמשך לשיחתנו מהיום , 24.11.87-11 נא להודיע לנו על
הסכמתך לעבור בחינה בע״פ.

שניים ידעו על קיומו. שר־הבריאות
לשעבר, ח״כ מוטה גור, הודיע בגאווה
רבה לפני מפגינים־עולים מברית־המו־עצות,
שהפגינו מול הכנסת ב־ 24 בנובמבר,
שהוא אבי החוק הזה. ח״כ מרים
תעסה־גלזר, שהיתה יו״ר ועדת־הקלי־טה־והעליה,
אף רמזה בנאומה לפני
אותם מפגינים: יש רבים המסיימים
בית־ספר בחו״ל — צ׳כוסלובקיה
וארגנטינה — שיש לשים תריס לפני
כניסתם לרפואה בארץ.

כמישרדי שתי הסיעות בכנסת
ידעו את התשובה, ד
זימרו לי את אותו הפיזמון:
״זה חוק נגד ערבים!״

הבחינה תהיה ב 4 -מקצועות: רפואה פנימית, רפואת ידלים,
כירורגיה כללי ת, מ יי לדותוגניקולוגיה במסגרת של עבודה
ברפואה כללי ת.

גם לנציגים מימסדיים של אירגוני־

במידה שקיימת ב עיו ת שפה, תהיה אפשרות לבחון אותך הן
ב אנג לי ת והן ב רו סי ת.
עד קבלת הסכמתך, נודיע לך על מועד הב חינה.

/פרופ /פ. ע .ורדי
מנהל המחלקה/למקצועות ר פו איי ם

מכתב מישרד־הבריאות
לדפוק אח אחמד, לפנזע באלכסודר
להתחלת עבודתו כרופא בארץ. ואז
התחילו הקשיים.
מישרד־הבריאות סירב להכיר כדיפלומה
של ד״ר גורביץ. אחרי פניות
רבות של גורביץ עצמו ואנשים אחרים,
נשלחו לד״ר גורביץ מיכתבים שמתו־כנם
משתמע שעל הרופא ״לעבור
בחינות בארבעה מיקצועות־היסוד
ברפואה.״
גורביץ ביקש הסברים .״כאן לא
ברית־המועצות״ ,אמרו לו במישרד־הבריאות
.״אינך יכול להיות פה רופא
בלי לעבור בחינות״.
״ממתי?״ שאל גורביץ.
״יש חוק,״ אמרו לו, מבלי לפרט.
הר״ר גורביץ סיפר שעד כה היה
ידוע ליהודים בברית־המועצות על הקשיים
המלאכותיים הרבים שעמדו בארץ
בדרכם של רופאים, אחיות, טב־נאי־רנטגן,
לבורנטים — דבר שפגע
מאוד ברצון היהודים לבוא ארצה. אך
הוא, הציוני, היה מוכן לעבור קשיים
אלה.
הדרישה לעבור בחינות הפתיעה
אותו, כי זאת היתה דרישה חדשה, שלא
היתה ידועה בברית־המועצות.
למרות ההרגשה שרימו אותו, החליט
אלכסנדר גורביץ לעבור בחינות,
ופנה למישרד־הבריאות בבקשה להעביר
אליו את תוכנית־הבחינות. כמענה,

לת רישיון לעסוק ברפואה בארץ.
מסתבר שביום האחרון של מושב
הקיץ של הכנסת התקבל חוק רישוי
החפאים בשלוש קריאות חפוזות(תוך
חצי שעה) ,בנוכחות של פחות משליש
מחברי־הכנסת.
לפי חוק זה חייב רופא שלמד רפואה
בחו׳׳ל, מלבד ארצות־הברית, לעבור
בחינות כתנאי לקבלת רישיון.
בזמנו, פעלו הורים של ישראלים,
שלמדו רפואה באיטליה, למשל, נגד
הצעת־חוק זה. ההורים טענו שלא יתכן
שבניהם, ששירתו בצה״ל ושהלכו ללמוד
רפואה בחו״ל בלי לדעת שיצטרכו
לעבור בחינות, אכן יחוייבו בהן רטרואקטיבית.
הם טענו שכל חוק כזד״
המביא שינויים מהותיים בנוהלים,
מותר להפעילו, אס בכלל, רק כעבור
שש־שבע שנים. כך נעשה בארצות־הברית,
למשל. גס שם חלו באחרונה
שינויים בבחינות לרופאים מחו״ל, אך
החוק על שינויים אלה פורסם כבר ב־
1979 בעיתוני-העולם, ונאמר בו שהחוק
יחול נד. 1987
ההורים קיבלו הבטחות מפוליטיקאים
שהחוק לא יעבור. אך החוק עבר,
כמעט בסתר, ונכנס מיד לתוקף, עקב
פעולתו הנמרצת של מישרד־הבריאות.
במישרד־הבריאות נפגשתי עם עו־זר־שרת־הבריאות,
יחזקאל שופס, אדם

בריאות במדינת־ישראל,״ הוספתי. הוזמנתי
לבוא לירושלים עם פרטים נוספים.
השר
קיבלני למחרת, ב־ 8בבוקר,
בלישכתו. בשיחה על כוס־קפה סיפר
לי השר, שאנשיו במישרד־הקליטה
דיווחו לו שהם ניסו להתנגד לחוק
רישוי רופאים מפני שיפגע בעליה.

הם קיבלו הבטחה ממישרד־הבריאות
שהחוק לא יופעל
נגד יהודים, אלא נגד ערבים
בלבד. והם נרגעו ושתקו.

לפעול למען המיקרה הספציפי של
הד״ר אלכסנדר גורביץ.
מזה שבועות רבים אני מחכה
לתוצאות פעולתם, אך לשווא.
מוטה מתגאה
*ץ בץ 15 חברי־הכנסת מסיעות
שונות שנשאלו על־ידי מה פירוש
החוק החדש של ריש1י חפאים, רק

עולים נאמר ברמיזה: אתם יכולים
להרגיע את העולים! החוק הוא נגד
הערבים — הוא לא יפגע בעולים. כך
ניסה להרגיע אותי יו״ר אירגון עולי
ברית־המועצות, פימה פיינבלום, שהשתלב
היטב באווירה המתאימה..
חוק רישוי החפא־ם מזכיר לי את
חוקי הרייך השלישי נגד היהודים.
מדינה המחוקקת חוק המכוון נגד חלק
מהאוכלוסיה, או נגד לאום שלם, ושע־
1לול לשמש ככלי־דיכוי נגד קבוצת־אוכלוסייה
מסויימת, הוא חוק גזעני,
ובסופו של דבר הוא יפגע במדינה
כולה.

אולי לראשונה בארץ נתקבל
חוק, שכוונת מחוקקיו הוא
נגד ערבים, אך הוא פוגע
בערבים וביהודים — חוק
אנטי־ערבי ואנטי־ציוני.

ד״ר גורביץ בלנינגראד
ם׳ היה שבר את הבחינה?

יש צביעות רבה בדרישות מנהיגי
ישראל מנהיגי התנועה הציונית ממי־כאיל
גורבאצ׳וב. הייתי מציע להפנות
טענות אלה למנהיגי מדינת״ישראל
עצמם, לחברי־כנסת כמו מוטה גור,
ולהזכיר להם שעתיד העליה ועתיד
מדינת־ישראל אינם תלויים בגורמי־חוץ,
אלא במדינה עצמה.
אחרי חמישה חודשי טחינה במכונת
הבירוקרטיה — הד״ר אלכסנדר גו־רביץ
שבור. מה שלא הצליחו לעשות
שילטונות ברית־המועצות במשך תשע
שנים — עשו אנשי מישרד־הבריאות
תוך חמישה חודשים.

וקדנית־הבטן המיקצועית הצעירה בעורם
חגבויס 111/17
כיגרת ואמה
מהמין אליאס מתאמגות
ביחד: התפוח אינו נופל רחוק
מהעץ. היא למדה לגד, ללא הדרכה.
*ץ די ערב היא עולה לבימה לקול
*/מחיאות־הכפיים של הקהל, לבושה
בבגד נוצץ הצמוד לגופה, שפתיה
משוחות באודם צעקני, עיני השקד
השחורות שלה מודגשות באיפור. היא
מנענעת את גופה לקצב המוסיקה
המיזרחית והקהל הצופה בה יוצא
מגיררו.
למרות המוסיקה הרועמת היא
יכולה לשמוע את קריאות החיבה של
הקהל. אחדים לא מסתפקים בקריאות,
הם מתקרבים אליה ומצמידים לגופה
שיטרי״כסף. כשמסתיים הריקוד היא
מחליפה את ביגדי־ההופעה וממהרת
לביתה.
כינרת אליאס, ילדה יפהפיה בת
שמונה, הלומדת בכיתה ג׳ ,היא רקד־נית־הבטן
המיקצועית הצעירה בעולם.
לוח־ההופעות שלה עמוס. תיבת־הדואר
מפוצצת במיכתבי־מעריצים, היא מרוויחה
למעלה מ־ 500 שקל להופעה,
המחיר לא כולל את הטיפים הרבים
שנדחפים לחזייתה בכל הופעה.
כמו בכל סיפור של ילד־פלא גם
מאחוריה עומדים זוג־הורים שאפתניים
— אביה אורי, נגן בוזוקי, ואמה מרטין,
בעלת סטודיו לריקודי־בטן ורקדנית
מפורסמת בזכות עצמה, אחת מהטובות
בארץ.
ההצלחה של כינרת פרצה את
גבולות ארצנו והגיעה אף למצרים.

נגואה פואד, רקדנית־הבטן הטובה
בעולם, ראתה את כינרת כשהופיעה
במצרים ומחתה דימעת־התרגשות.
נגואה אף הציעה לרקדנית הישראלית
לחתום על חוזה־הופעות. היא
רצתה שכינרת תופיע יחד עימה
במסעותיה הרבים בעולם• אר הוריה
של כינרת סירבו .״הדבר החשוב ביותר
לילדה הם הלימודים,״ אומר אורי,
וכינרת מוסיפה :״אני רוצה לדעת
חשבון ואנגלית וטבע, זה חשוב ללמוד
דברים, ואני לא רוצה להפסיד את בית־הספר״.
נגואה
פואד תיאלץ בינתיים לחמשיר
ולהופיע לבדה. בכל־זאת היא
שלחה לכינרת מתנה — חליפת־ריקוד
מיוחדת ששוויה 600 דולר. גם
רקדניות־בסן אחרות מנבאות לה עתיד
מזהיר .״היא כישרון נדיר. היא תהיה
רקדנית־הבטן מיספר אחד בארץ״,
אומר הרקדן נוזוס אורגול, ולדעתו
מצטרפים רבים.
אומרת אמה מרטין :״כשהיא עולה
לבימה אנשים נכנסים לאקסטזה.
עולים על השולחנות, זורקים עליה
דולארים. היא יודעת לעשות תנועות-
ריקוד שאני לא מצליחה לעשות.
כשאני מלמדת בנות בסטודיו וכינרת
מגיעה, כולם מסתכלים איד היא
רוקדת כרי שיוכלו לחקות אותה.
אמרגן ידוע הציע לנו לחתום על חוזה

כינרת ליד שולחן־האיפור
.אני אוהבת להתאפר זלהחנשם!״

לחמש שנים. לא הסכמנו. זה נראה לנו
זמן ארוך מידי, מי יודע מה יהיה איתה
בעוד חמש שנים? בינתיים אנחנו
מטפלים בהופעות שלה״.
כינרת מקשיבה למחמאות ונהנית.
היא מודעת היטב לכישרון הטמון בה,
מודעת ליופיה, היא מתנהגת כאשה
קטנה ולא כילדה. בצהרי״היום היא
מדיפה ריח של בושם יקר .״אני אוהבת
להתבשם ״,מסבירה הילדה :״לפני
שאני יוצאת מהבית אני תמיד מתבשמת
״.תוך שהיא מדברת היא מסרקת
את שערה באצבעותיה, משחקת בידיים
בתנועות נשיות. היא גם מדברת
כאישה בשלה, המודעת לנשיותה. רק
הקול הילדותי מזכיר לנו שמדובר
בילדה קטנה.
היא לבושה חצאית־מיני אופנתית,
״אני אוהבת בגדים יפים ואוהבת
להתלבש יפה. אני בוחרת את הבגדים
שלי לבד, לפי הטעם, ואמא קונה לי את
מה שאני רוצה. אוהבת במיוחד חצ־איות־מיני
בצבעי שחור ולבן, שיראה
אלגנטי. אני תמיד לבושה יפה, כי
חשוב לי להראות טוב. אני גם נורא
אוהבת להתגנדר, אוהבת לעמוד שעות
מול המראה, לשחק עם השיער, למדוד
בגדים״.

שואל אותה אביה, והקטנה יורה מיד
שמות של עשרות אולמות גדולים
ומפוארים .״ספרי, כינרת מותק, מי
שולח לך מיכתבים״ ,ממשיכה האם
ושואלת. והמותק עונה :״ילדים מעריצים
מכל הארץ. קיבלתי מיכתבים
מחצור, מקריית־שמונה, מצפת ומכל
מיני מקומות.״
בניגוד לבתה, התחילה מרטין, האם,
את הקאריירה בגיל מבוגר יחסית. אחרי
נשואין כושלים היא נשארה לבדה
עם כינרת, שהייתה אז תינוקת, והייתה
צריכה להתמודד עם בעיות פרנסה
קשות .״במקום ללכת ולנקות חדרי־מדרגות,
החלטתי לעשות מה שאני
יודעת לעשות טוב, לרקוד. התחלתי
להתאמן בבית ואחר־כך התחלתי גם
להופיע ״.היא מספרת :״בעיני ההורים
שלי זה לא מצא חן בכלל. הם טענו שזה

חרשה, אורי, נישאה לו וילדה בן נוסף,
אבי.
״היה לי קשה ללדת, עברתי שש
הפלות טבעיות בחיי, לפני שילדתי את
אבי היפלתי תאומים ״.אבי, בן השנה,
יושב בעגלה .״הוא יהיה נגן בוזוקי,״
מבטיח אורי :״בעוד כמה שנים תעשו
גם עליו כתבה ״.ומרטין מוסיפה אחריו:
״בעזרת השם:״
המישפחה האמנותית מאמינה
באלוהים ושומרת מסורת בקפדנות.
בסלון אף תלויה תמונתו של הבאבא־סאלי.
התמונה נקנתה כתרומה לישיבה
של חוזרים־בתשובה. את כספה של
רקדנית־הבטן הם קיבלו בשימחה,
אולם את כינרת סילקו מבית־הספר
הדתי שבו למדה, בתואנה שכך לא יאה
לבת דתית. המישפחה קיבלה את
הגזירה בהבנה. למען הקאריירה של

^ באגא-סאלי
בסלון

למשיכה לריקודי־בטן התחילה
) 1מגיל צעיר :״עוד כשהייתי תינוקת,
הייתי רואה איך אמא מתאמנת
בבית, מול המראה. הקצב של המוסיקה
תפס אותי. בהתחלה לא סיפרתי לאמא,
הייתי מחקה את התנועות שלה רק כשהייתי
לבד. הייתי מתאמנת ורוקדת, וכל
הזמן חלמתי להיות רקדנית־בטן
מפורסמת. חלמתי שיעשו עלי כתבות
בכל העיתונים. כשהייתי רואה פירסו־מות
רציתי להופיע בהם, שכולם יכירו
אותי ויעשו לי כבוד.
״היום זורקים עלי כסף, פרחים,
מנשקים אותי, רוצים להצטלם איתי, זה
כמעט כמו שחלמתי. למה כמעט? כי
אני עדיין לא רקדנית־הבטן מיספר
אחד בעולם ״.אבל אביה ואמה מרגיעים
אותה פה אחד :״את עוד תהיי, חכי
שתהיי מבוגרת יותר.״
יום אחד סיפרה כינרת לאמה על
אהבתה לריקוד. האם ביקשה ממנה
לרקוד .״עמדתי בהלם,״ היא מספרת:
״איזה תנועות, לא האמנתי שהיא
למדה את הכל לבדה.״
כינרת התחילה להופיע בשמחות
מישפחתיות. שמה, כרקדנית־בטן מעולה,
עבר מפה לאוזן, והיא הוזמנה לעוד
ועוד הופעות .״איפה הופעת עד היום?״

כינרת בדרך לבית־הספר
.חשוב לדעת תשמן, טבע ואננלית!״
מיקצוע זנותי, שלא מתאים למישפחה
מסורתית כשלנו. אמרתי להם שאין לי
ברירה, אחרת יצטרכו הם לדאוג
לפרנסתי.״
ההצלחה החלה להאיר למרטין
פנים. היא עלתה על דרר־המלך לא רק
במישור המיקצועי והכלכלי, אלא גם
במישור האישי. היא מצאה אהבה

כינרת הם הסכימו להחליף את בית־הספר.
כינרת עצמה אפילו שמחה על
כך :״לא אהבתי ללמוד בבית־הספר
הדתי. לא יכולתי להתלבש שם כמו
שאני אוהבת, אם הייתי הולכת אחרי
הלימודים במיכנסיים, ובנות מהכיתה
היו רואות אותי, הן היו מלשינות
למורה. חוץ מזה לא היו שם בנים, ובלי

לומדת בכיתה ג׳ בפתח־תיקווה

בין״
בנים אין כייף.״ מצהירה היפהפיה
הצעירה.

^ ת רוב הכסף שהיא מרוויחה
בהופעות משקיעים הוריה בחש־בון־בנק
מיוחד שנפתח עבורה. חלק
קטן מהכסף היא מקבלת :״כל יום אני
מקבלת עשרה שקלים לבית־הספר. מה
אני עושה עם הכסף? במקום להביא
ארוחת־עשר מהבית אני קונה סנד־וויצים.
לפעמים אני קונה בגדים וגם
תורמת לצדקה ״.כינרת מדברת כאשת-
עסקים ממולחת :״כשאני רוצה משהו,
אני תמיד משיגה אותו. אם אמא אומרת
לי :׳לא׳ ,אני מנדנדת לה, עד שהיא
מסכימה, אני בחיים לא מוותרת.״

יודעים מה יש בפנים. קורה לפעמים
שאין לי חשק להופיע, אני עייפה, קר
לי ואין לי כוח ללבוש את ביגדי־ההופעה,
אבל ברגע שאני עולה לבימה
אני מתעוררת, מקבלת מזה כוח.״
מידי יום, אחרי שהכינה את השיעורים
שהטילו עליה בבית־הספר, היא
מתאמנת במשך שעתיים .״למרות
ההופעות והאימונים היא תלמידה
מצויינת״ — אומרת אמה, וכינרת רצה
מיד לחדרה כדי להביא את ההוכחות,
מחברות נקיות ומסודרות וציונים
טובים במיבחנים.
אי אפשר להתעלם מהאווירה
המינית שבריקוד־הבטן. אווירה, שב־דרך־כלל
זרה לילדה בת שמונה. אבל
כינרת יודעת מה זה להיות סקסית,
ומדגימה תנועות נשיות שלא היו
מביישות יפות, מיקצועיות ומבוגרות
ממנה .״נכון שאין לה את האיברים שלי
יש ״,אומרת אמה ״אבל, בכל זאת, היא
יודעת איך לזוז, והיא מניעה את
הישבן בצורה מושכת״.
מה יהיה אם בעתיד לא יהיה לה חזה
שופע, כנדרש מרקדנית־בטן? ההורים
לא מודאגים :״אין בעיות, היום יש
ניתוחים שמסדרים את הכל!״ אבל גם
לכנרת יש זכות להביע דיעה בנושא,

כינרת (שניה משמאל) עם הוריה ואחיה, מתחת לתמונת הבאבא־סאלי
״הם סילקו אנתח מבית־הספר הדחי!״
מרגישה את המתח המיני באוויר, ואני
משחקת עם זה. אני מתקרבת לאנשים
בקהל בתנועות סקסיות, וכשמנסים
לגעת בי אני מתרחקת מהם. אני
מבליטה את האיברים בתנועות שלי.
אחרי כל הופעה אני מקבלת הצעות
מגונות מגברים בקהל. לא מזמן, הציע

כסף כדי לגעת לי בחזה. לפעמים,
באמצע הריקוד, אני זורקת את כל
הכסף שנתנו לי, כדי להראות שאני לא
רוקדת בשביל כסף אלא בשביל ההנאה.
פעם אחת הייתי צריכה להופיע
במסיבה גדולה של פרסים. לפני ההופעה
היה לי ויכוח עם בעל־השמחה

האשכנזי, המתנכר לתרבות המיזרחית,
יבין את זה״.
כשכינרת רוקדת לצורך הצילומים
לכתבה, עומדת מרטין בצד ומחייכת
באושר, עיניה נוצצות ,״יש לי צמרמורת
מרוב התרגשות בכל פעם שאני
רואה אותה רוקדת!״ את תילבושות־

״לפעמים שמים נ סו וק כדי לגעת בציצי!״
אומרת האם, שגם היא רקונית־בטן פעילה

״שאה פ 1אד שלחה א1תה כמחנה!״
הביטחון העצמי שלה מרקיע שחקים
:״אין לי בושה ופחד, מי שמתבייש
לא יכול להיות אמן ולעלות לבימה.
כשאני עולה לבימה אני מסתכלת על
האנשים וחושבת איך לעשות להם טוב.
ההנאה הכי גדולה שלי זה להופיע
במקום חדש ולפגוש אנשים חדשים. זה
כמו מתנה, שעטופה בעטיפה ולא

והיא טוענת :״אני לא אעשה שום ניתוח
כזה, מה יהיה אם אחרי הניתוח יהיה לי
חזה ענק מדי? אני מרוצה מאיר שאני,
ואני לא רוצה להשתנות, אני רוצה
להשאר כמו שאני״.
מרטין, בעלת נסיון רב יותר מיל־דתה,
מספרת על האווירה המינית
שבריקוד :״כשאני רוקדת, אני ממש

לי יהלומן אחד 300 דולר כדי שאתלווה
אליו אחרי ההופעה. הוא אמר לי:
׳מה איכפת לך? זה יקח פחות זמן מאשר
הריקוד׳ .אני מתעלמת מההצעות
הללו״.
וכינרת מוסיפה :״כשאני רואה שנוגעים
באמא אחרי ההופעה אני מתרגזת
ומתרתחת, אבל מה לעשות, אלה
הגברים. אני סולחת להם, זה האופי
שלהם, גם בי הם מנסים לגעת.״ והיא
ממשיכה ככוכבת עתירת־ניסיון :״אבל
אני לא נותנת להם בשום פנים לגעת
בי. אחרי ההופעה, כשנדחקים כולם
ומבקשים להצטלם איתי, אני פוחדת
מאוד ממה שהגברים יכולים לעשות
לי, הלב שלי דופק חזק, בום בום בום.״

פדסים

^ לא קמצמם
ך ץ לק מהגברים, שמצמידים
1 1שיטרי־כסף לרקדניות, עושים
זאת רק כדי לגעת בגופן, מגלה מרטין.
״לפעמים אני מרגישה שאנשים שמים

לגבי המחיר. הוא רצה לתת לי פחות
כסף כי אקבל הרבה טיפים. חשבתי
שהפרסים לא יתנו כלום. בסוף זו
הייתה אחת ההופעות, שקיבלתי בהן
הכי הרבה טיפים מהקהל. הפרסים לא
קמצנים.
״האשכנזים, לעומתם, קמצנים. הם
מגיבים בצורה שמרנית ומאופקת, אם
הם זורקים משהו, אז זה פרחים ולא
כסף, הם גם לא כל־כך מבינים את
הריקוד. לא נכנסים לשימחה. פעם
התקרבתי לזוג אשכנזי מבוגר, רקדתי
מול הגבר, אז אשתו אמרה לי :׳הוא זקן

מרי, לא בשבילך!׳״
אורי טוען שרבים מתייחסים
לריקוד־הבטן באופן מוטעה :״חושבים
שזה ריקוד זול, אומרים שזה זנותי
בגלל התילבושת, אבל ריקוד־הבטן זו
אמנות. לא פחות מבאלט. מה יש,
בבאלט מתלבשים יותר צנוע? גם שם
התילבושות הדוקות ומבליטות, ברי־קוד־הבטן
יש תנועות לא פחות יפות
מאשר בבאלט. זוהי אמנות עתיקה, יפה
ומכובדת, ובמשך הזמן, גם המימסד

הריקוד של כינרת מביאים במיוחד
ממצרים.
בשעות הפנויות שנותרות לה,
אוהבת כינרת לשחק עם חברותיה
לכיתה, ובעיקר לשמוע מוסיקה ,״הכי
אוהבת את מדונה ואדם. למה את אדם?
הוא יפה, איתו הייתי מסכימה להתכתב.״
אהבה נוספת שלה היא ליובל,
בן־כיתתה .״יובל ואני חברים, ואני
נורא אוהבת אותו, אבל יש לי בעיה,
הוא אוהב עוד ילדה חוץ ממני, וגם היא
חברה שלו ״.המניות של כינרת לא עלו
בעיני יובל בגלל היותה רקדנית
מצליחה, המרוויחה מאות שקלים.
הסנדוויצים הרבים, שהיא מוכנה
לקנות לו במקום ארוחת־עשר, לא
קורצים לו. היא נאלצת להתמודד על
ליבו כאחת הילדות.
למרות שהעתיד המיקצועי שלה
נראה ברור, היא מפתיעה ואומרת:
״אני לא רוצה להיות רקדנית כשאהיה
גדולה, את זה אני עושה עכשיו. החלום
שלי הוא להיות שוטרת.״

שי כרס, צילס ציון צפריר ₪

^ ן י.י

4888

והעומס גוה

ל רו ת׳
לא כולם אוהבים רחת

מאוזן:

מפקד שמן (:)3
היחס שבין נושא התאר
האקדמי והחשיבה (;)9
גם מחוץ ליד, המצב של הגפיים
שלו לא אי־אי־אי

אפשר גם לשנוא את הבושם

פתרון ת שבצופן

2622

0* 3 0
צ ׳ 07
א 171׳7 1 0 ? 1

7ן 0ויק 2

נח לרמות את הבן (;)3
שיר התיישים מעורר אימה
כי הגדי קבור באדמה (;)6
פתח אבטיח לא מתוק לצערו(
)3,2,3( ,ע״פ יעקב
פרוינד);
הבוס יאסר (;)4
אם אתה עומד על שלך,
תלו מסביב (:)4
לא זקוקה למבחנה ועל זאת
גאוותה 5,3
הינוס גורביץ מא״ש לילה?

ירח חזר מלוב (;)3
קשור לאחיו (;)4
על מה יסרו אותו כליותיו
של לואי ה־ 14 בארמון 4
אשתי צצקה! היה מכריז
ישראל בר־יהודה (;)3,2 ,2
השף נכשל במסיבה (.)3

הזר שארג פרנסואה האדום

המוסיקאי מצאצאיו של אג־טיוכוס?

בין כה וכה הסופר לא יגור
בשכונה (;)5
מן הדמויות שעשה שחקן
״הבימה״ ,בזו של המהר״ל
הצליח מאד (3ח4 ,ח);
שמענו שראה במו עיניו את
הטיפות עולות מן האדמה

מאונך:

)2מפעל במשברים 3
)4תופר מכרז לחלשות (;)4
)5נעשה חיים בשוק 4,4

יש לפסיק יותר השלכות
בחוזה לשביתת נשק 3,6
פנייה לאספה של שמנים

הכנר עובד אלילים שיח׳
(למרות שכבר מת 6
הרגו שלושה לפי הרשימה

מן הספיח עולה שיחסו לו
תכונות זריעה (:)4
דפוק מכל הצדדים (;)2
עם השקיעה הוא בנשף

חנה, חזר והדק את החגורה

--אביגיל ינ אי-

ע מי חי

הדברת מדיקיס

אי תן

מומחים והדברת תיקנים(נ׳חזז6 3 )0
1 ,תולעי עץ. חרק׳ סנוים1מוים,
עמי7׳
עירפיו מיוחד וארועים למניעת
מ יתושים וחרקים מעופפים.
• 141 רמת-נ! רודמודיעץ ,18ת.ד- 2272 .טל 4-5-6 .ח790
! בשמירה > 11

בריאותךור כו ש ך

זוכרים את מיכתבה של זו שהכריזה
בשבוע שעבר ״אני שמנה״? לא יודעת
מה הסיח את דעתי כאשר תיקתקתי את
מיכתבה, אולי ההזדהות שלי איתה,
בתור אקס־שמנה. אז טעיתי במיספר
תא־הדואר שלה. במקום זה, הוספתי
סיפרה למיספר שלה, יצא איזה מיספר
טלפון תל־אביבי, וקיבלתי כבר צעקות
ממישהי שאינה מבינה למה גברים
מחפשים איזו שמנה אצלה בטלפון.
הדבר היחיד שמשמח אותי בכל הסלט
הזה הוא הידיעה שיש תיקווה לשמנות,
יש התעניינות, לא כולם אוהבים רזות.
לכן, שידור חוזר של מיכתבה :״אני
בת ,31 רווקה, גובה 1.60 מטר, קיבוצניקית
לשעבר, תל־אביבית כיום,
אסיסטנטית אצל רופא־שיניים. אני
שמנה. כן, זה חשוב לי לכתוב את זה, כי
זה לא הטעם של כולם, וחבל על הזמן
— להיפגש, ואז לשמוע: את לא
הטיפוס שלי. אני אוהבת לרקוד
ריקודי־עם, לקרוא ואוכל סיני. חשובים
לי יושר, צדק, אמינות. מעוניינת
בקשר רציני ״.אפשר לאתר אותה בת״ד
,22194 תל־אביב, או דרך ״רותי
בטלפון״ ,במיספר ,221017 תל־אביב.

טובה. הגיל לא משנה, שיהיה בגבול
ההיגיון״.

כוכב־הקולנוע וורן בי טי אומר: א ם
אשה אומ ר ת שהתחלתי איתה, כ נראה
שלא עשיתי א ת זה, א בל א ם
הי א אומרת שלא, סי מן שכן.

ישראלי מצליח
הנה נחמד אמיתי. גם כתב לי, גם
שלח תמונה, גם שוחח איתי שיחת־חוץ
בטלפון, שיחה ארוכה, בלי חשבון. קוראים
לו בני, וככה הוא כותב :״מה חסר
לישראלי מצליח, תושב סאן־פת־סיסקו,
שהוא יפה־תואר, גבוה, אתלטי,
שחרחר ממוצא אירופי, בעל חיוך משגע,
חוש־הומור ושימחת־חיים אינסופית,
אקדמאי, אבל לא שיגרתי, שגר
בשכונה מקסימה ליד שער־הזהב?
״נשמע חלומי, אך האמת היא שהוא
די בודד. לקראת יום־ההולדת ה־40
(נראה, מרגיש ומתנהג הרבה יותר
צעיר) ,החליט לחפש ברצינות שותפה

להכירו כדי לאהבו
״אני בת ,35 נראית הרבה פחות,
ירושלמית, אחות במיקצועי,״ כותבת
( .)24/87״אני נראית נחמד, בסדר גמור
אפילו. גובה 1.65 מטר, שיער מתולתל,
קצר, הופעה נאה מלמעלה עד למטה,
לובשת ספורט־אלגנט, טעם טוב. אני
אוהבת את עבודתי, נהנית לעבוד עם
אנשים, מסוגלת להעניק המון חום
ואהבה למי שראוי לזה.
״אין לי טיפוס מיוחד אותו אני רוצה
להכיר. אני רוצה להכירו כדי לאהבו.
האופי חשוב לי מאוד. אני לא טיפוס
של אהבה־ממבט־ראשון. אהבה כזאת,
ברוב המיקרים, היא רק תשוקה. הוא
יכול להיות קצת צעיר ממני, בעל
הופעה מסודרת ונקיה, שמכבד אשה.
אני שונאת כאשר מזלזלים באשה״.

הוא רוצה ילד
אוי, כמה שאני אוהבת את המיכת־בים
האלה, יוצאי־הדופן. הנה עוד אחד
כזה .״אני רוצה ילד,״ כותב (,)25/87
״אני בן ,26 איש״עסקים מצליח, למרות
גילי הצעיר. רוב הבחורים בגיל זה עדיין
אינם מסודרים בחיים, אבל רצה המזל,
ואני בפירוש כן. אוהב מאוד ילדים,
אבל כרגע קצת חושש מחתונה. חושש
מאובדן העצמאות, מהיים במיסגרת,
,במוסר, כפי שקוראים לזה. אני לא
רגיל לדווח איפה הייתי, מה עשיתי.
ציפור־דרור, עצמאי לגמרי מגיל ,20
ובינתיים ככה אני אוהב את זה.
״אני 1.78 מטר, מיבנה־גוף ספורטיבי,
עיניים ירוקות, שיער חום. נאה
לכל הדעות. מעונין בקשר מיוחד,
שונה, עם בחורה או אשה, שרוצה ללדת
תינוק. אם היא תרצה שהילד(או הילד־דה)
יגדלו אצלי, אין בעיות, כשימחה.
אם היא רוצה אותו אצלה, זה גם כן
בסדר מצירי, בתנאי שלא תהיינה הגבלות
בפגישות״ איתו.
״הייתי רוצה שתהיה לי אפשרות
שווה להשתתף בגידולו ובחינוכו. אני
מבטיח לילד את כל הדברים הטובים
שבעולם. כל מה שילד, ואחר־כך נער
(או נערה) ,עשויים לרצות. אני רוצה
לתת את כל האהבה והתמיכה. מקווה
להכיר בחורה נאה, סימפטית, פיקחית,
מעניינת, שרוצה־באמת־באמת להיות
בני יפה, ניזשת ועם הרבה נשמה
לחיים. מאסה נפשו ביפות הנוכריות
וליבו יוצא לבת־ישראל ענוגה.
״באמצע דצמבר אני מגיע לחופשת־מולדת
ארוכה, בתיקווה למצוא את נערת
חלומותי: צעירה בת ,30 יפה, גיד
עית, דקת־גיזרה, מטופחת, שובבה,
רומאנטית, הרבה גשמה, יודעת לקבל
ולתת, חברותית, אוהבת לצחוק ולבלות.
מרשימה בג׳ינס ובאלגנט. אני
אלרגי לסיגריות, טלוויזיה, קנאות, דיכאון,
טיפשות וחוסר־אחריות. אני לא
נשאר כאן לנצח. ביום מן הימים אחזור
לארץ לצמיתות. יש לי אמא מקסימה
בתל־אביב ורכוש־מישפחתי שמצריך
טיפול. מצפה לתמונה ופרטים בת״ד
,32261 תל־אביב״.

רווקה בא שמתה
״אני, קיבוצניקית מהצפון הקרוב,״
כותבת 26/87 בת ( 32 שלא באשמתה)
,רווקה (באשמתה) ומוכשרת,
ומיוחדת, ונאה (מה, כולן אומרות את
זה?) רוצה נורא למצוא בעזרתך, רותי,
איש מעניין ומוכשר ונאה, ושיהיה
חכם, ולא כמו כולם, ולא כל־כך
מושלם, ובקיצור — בנאדם(מה, כולן
רוצות את זה?)״

הלידה הראשון ()2
זוכרים את הסיפור של הצעיר הדתי,
שצילצל אליי בשבוע שעבר ואמר
שהוא מתחתן בקרוב, ומפחד מהלילה
הראשון? הוא צילצל שוב, סיפר שלא
הצליח ליצור קשר עם אותו ״יועץ״
מבני־ברק שעליו המלצתי, והוא עדיין
זקוק לעזרה. הוא רוצה לשוחח טלפונית
עם גבר או אשה המוכנים להסביר
לו מה בדיוק הוא צריך לעשות
בליל־הכלולות. אבל נא להזדרז. החתונה
היא או־טו־טו. אז תעשו מיצווה,
ותודיעו לי לאן הוא יכול להתקשר.

מבצע אגר לחג החנוכה תשס״ח

בחופשת החנוכה, כשמזג האויו סגרירי, מתונה התנועה ואיתה גונדות הסכמת.
״אגד״ קורא לנהגים ולהולכי הרגל:
״הנה נעשה את חג האורות לחג שכולו בטיחות ואל נשנית אח שמחת החג בתאונות ובכאב״.
נכל יום מימי חג החנוכה יפנה אגד אח תשומת לנכס להינט מיוחד של הבטיחות.
ביכולתנו לנצח במערכה הזאת.
זה תלוי ני ובן ונו.

בעיות מס

עכשיו זה, כמו שכולם יודעים, סוף שנת־המס.
וממש בימים אלה מקללים כל תושבי ישראל את
מס־ההכנסה הרבה יותר מכפי שהם מקללים את
המוסר הנורא הזה במשך כל השנה, וגם במשך
השנה. אני מאחלת להם שיהיה להם כסף, כמו
שיש להם קללות.
אבל אם פיתאום, כשאתם עושים את המאזן,
בא לכם חשק לטלפן ישר לנציב מס״ההכנסה
יאיר רביניביץ ולצעוק עליו — אל תעשו
את זה. יש לו די צרות משלו ליאיר רבינוביץ,

קריצה ליד הבר
אחרי שקראתי ושמעתי על כל סיפורי־הזימה
של סילבסטר סטלונד! וחבריו בזמן שהותם
בארץ, נתקפתי בחילה איומה והתקשרתי עם אחד

השפיונים שלי שבעולם־הקולנוע כדי לברר אם
יש אמת בסיפורים האלה.
התברר לי שלמרות כל הזוועות קרו גם דברים
מעודדים בארץ־הקודש. כמו, למשל, הסיפור שבין
השחקן האנגלי מרקים גילברט והישראלית
יפה רביב, שניהלה את הבר של מאג־

פרד כין.

באחד הערבים הגיע גילברט הבלונדי והחסון
לבר האלגנטי, בחברת ידידים מצוות־ההסרטה,
והחבורה התוססת הזאת מצאה פינה שקטה. אך
השקט חלף מהר מאוד כשהשחקן גילה את רביב
הסכסית, שעמדה מאחורי הבר, וקרץ לה בעדינות.
המנהלת שחורת־השיער התעלמה מהאי-
תות, מפני שהיא חשבה שהוא אחר מאותם האוהבים
את בני־מינם, ושהוא סתם מפלרטט איתה
כדי להרשים את חבריו.
בסיום הערב הוא ביקש ממנה את מיספר־הטלפון
שלה. היא קצת היססה, ואחרי שנתנה לו,
אמרה לעצמה שהוא מאוד נחמד, אבל עדיין אינה
מבינה מה העניין שהוא מוצא בה.
אבל בתסריט שלו, בניגוד לתסריט של רמב,1
שבו הוא מגלם תפקיד של קצין רוסי, יש רק
כוונות טובות, וכדי להוכיח אותם הוא פתח
בסידרה של חיזורים נמרצים והצליח במשימתו.
אחרי היכרות של חודשיים, הם הכריזו על
כוונת־נישואין. הוא חזר לאנגליה, לבשר למיש־פחתו
על הכיבוש שלו בארץ־הקודש, והיא הת־

X 1 1 X

פטרה מהעבודה. לפני ימים אחדים היא הצטרפה
אליו.
בתסריט שלהם כתוב שהם יגורו בלוס־אנג׳לס,
שיהיו להם שני ילדים חמודים, ועוד
הרבה סצינות.

יהדות מתקדמת

יפה רביב
אינה מבינה את העז

מרקום גילברט
יש רק מ שח טובזח

7111 הצעירים אינם יודעים מי זה קובה זיל״
ברינג, לא זוכרים מי היתה אשתו, אין להם
מושג מה זה מועדון סברה.
אבל אנחנו ה ...מגיל 40 ומעלה, אנחנו זוכרים
היטב שקובה וריימונד אשתו היו כוכבים גדולים
בארץ ובמדור זה. קובה זילברינג היה
הראשון שהיה לו האומץ לפתוח כאן מועדון־
לילה אמיתי, ולהציג בו סטריפטיז ושאר גועל־נפש.
כשנשא
קובה הקשיש והשמן את ריימונד,
הצעירונת היפה, לאשה, דיברו על זה כולם יותר
מאשר מדברים כיום על ועירת־השלום שתהיה או

ואז מת קובה, וריימונד נעלמה, ולא־אחת אני
נשאלת :״אולי את יורעת מה קרה לה, ולאן
נעלמה?״
בטח שאני יודעת. מי יידע, אם לא אני?
ריימונד נסעה לצרפת אחרי מותו של קובה.
השמועות סיפרו שהוא השאיר לה באיזה בנק
בשווייץ 400 אלף דולארים. היא שכרה דירה יפה
בפאריס והתחילה לחיות. ולחיות אצל ריימונד זה
אומר חבר קבוע, אהבה והמון המון בילויים.
אז הרומאן הראשון והגדול היה עם ז׳אן־
קליד בו־טנר, מארגן מירוצי־מכוניות. כשהוא
הריץ מכוניות, היא שיחקה קלפים. בערב הם
נפגשו, אכלו ובילו. ככה עברו עליהם כמה שנים
ביחד.
אחר־כך הוא המשיך לארגן מירוצים, והיא
חיפשה גבר חדש ומצאה אותו בדמותו של סוב
מוסקוביץ, אמריקאי אמיד מאוד שחי בפריס.
והחיים נמשכו כרגיל. ביום בוב עשה כסף, והיא
שיחקה קלפים, ובערב הם בילו ביחד.
אבל גם הסיפור הזה נגמר וריימונד החליטה
שאין עוד גברים בצרפת. היא נזכרה פיתאום
שמזמן־מזמן היא חיה בישראל, ושם דווקא היו
כמה גברים מאוד נחמדים, ומעניין מה קרה להם.
לקחה מטוס ובאה לארצנו הקטנטונת, כדי
למצוא בחור ישראלי נחמד. אבל הדבר הראשון
שהיא פגשה פה היה דווקא תייר גרמני במצב
טוב. במשך שבועיים הם הסתובבו כאן, ואז הגיע
הזמן לגמור את החופש. התייר הגרמני הציע
לריימונד לבוא איתו, והיא נסעה. חיה איתו כמה
חודשים בגרמניה, והחליטה שזה לא מקום בשביל

מי זה השמיץ את הרמים והרבנות? שיקום ויתבייש קצת:
ממש עכשיו נודע לי כמה שהרבנים הם בסדר, כמה הם נותנים לבן־אדם לעשות מה שהוא מבין,
ולא מבלבלים לו את המוח, ולא מנסים לשכנע אותו ללכת לפי ההלכה.
טוב. נכון שזה לא פה בתל־אביב הקדושה. אלא בקדיית־קודש לוס־אנג׳לס, אבל בכל זאת —
תשמעו כמה הם ליברליים.
בתל־אביב חי, נשם ואהב במשך שנים רבות בחור צעיר, נאה, אינטליגנטי ומוצלח. כמעט הכל
היה נפלא אצלו. כמעט, כי בגלל הסביבה הוא לא יכול היה להודות קבל עם ועדה שבעצם הוא אוהב
בחורים ובחורות ביתד. אומנם היתה לו חברה כאן, אבל מדי פעם הוא היה בורח ממנה לכמה ימים,
כדי להיות עם איזה בחור יפה. התחילו לדבר עליו, לרכל עליו ולהצביע עליו באצבע. בסוף זה נמאס
לו, והוא עזב אותנו לטובת אמריקה. שם הוא עשה עסקים גדולים, חי בנוחיות והיה כמעט מבסוט.
עוד פעם כמעט.
ועכשיו נודע לי שממש לפני שבועיים עב ת לו כל הכמעטים, והבחור מבסוט לגמרי ומאושר ושלם
עם עצמו. הוא התחתן.
עם מי? עם הבחור שהוא אוהב. איפה התחתן? בבית־כנסת. אומנם בית־כנסת מיוחד של הומוסקסואלים,
אבל בבל זאת בית־כנסת. ומי השיא אותם? רב.
שני החתנים לבשו חליפות יפות, ענדו •אחד לשני טבעת, עמדו מתחת לחופה ושברו כוס.
מי זה שהשמיץ את הרבנות? שיקום ויתבייש:

יאיר רבינוביץ
החתזל השחור עמד בפתח
וממש אין לו ראש בשביל השטויות שלכם עם
מס־ההכנסה.
החתול השחור שעבר בין רבינוביץ לבין אשתו,
לפני כמה חודשים, עשה מהומות גדולות
בבית. אבל בני־הזוג לא נבהלו, אלא ישבו, דיברו
על הנושא והחליטו לעשות הכל כדי לגרש את
השונרא מהבית. עשו מאמצים גדולים, נסעו
ביחד לטיול ארוך ומעניין במיזרח הרחוק, וכס־עט־כמעט
הצליח להם. אבל כשחזרו הביתה עמד
החתול השחור בפתח הדירה שלהם, וחרץ להם
לשון.
לפני שבועיים עזב יאיר רבינוביץ את ביתו,
ועבר לגור במקום אחר עם רואת־החשבון רוויטל
אבירם, ממישרד רואה־החשבון ישראל

שטראום.

המתיחה שר
יהודה ברקן

יהודה ברקן
מותח מתוך התל

ריימונד זילברינג
ת״ר גרמני במצב ט 1ב
בחורה תוססת כמוה. שיכנעה אותו לבוא איתה
לפאריס. אבל בפאריס כולם עשו לו פרצופים
חמוצים, כי בצרפת שונאים גרמנים שינאת־מוות.
אז נכון להיום, המצב הוא כזה: הגרמני
נילי פלד
מסתובב בפאריס במצב־רוח מזופת, וריימונד
תוך חודשיים מתחת לחנפה
משחקת קלפים. בלילות הם מבלים ביחד, אבל
גם רבים, כי הוא רוצה לגרמניה והיא רוצה
הוא מותח אנשים ברחוב, ומותח מחותנים
להישאר בצרפת.
בחתונה, ומותח נהגי־אוטובוס, ומותח נוסעי־יכול
להיות שהפיתרון יהיה ששניהם יעלו
רכבת ואת מי לא. מרוב הרגל הוא התחיל למתוח
ארצה. עוד שני עולים חדשים, לרשימת ה־ \ 62 גם את החברה שלו מזה שלוש שנים, הדוגמנית
שכבר עלו השנה. מעולה לעולה כוחנו עולה,
נילי פלד.
אומרים בסוכנות היהודית.
נילי היפה עברה לגור עם יהודה ברקן כבר

לפני שנתיים, ומאז היא מנהלת את משק־ביתו
וחיה כאשתו. אבל על ניירות הוא לא היה מוכן
לחתום. עכשיו, כנראה, הסבירה לו נילי שנמאס
לה להימתח, והיא רוצה החלטות. אז סיפרו לי
שהנה, ממש עכשיו, זאת אומרת תוך חודשיים,
הם יעמדו מתחת לחופה. אני בטוחה לגמרי שכל
החברים של ברקן כבר חושבים מה לעשות לו,
ואיך למתוח אותו.
כשפגשתי השבוע את נילי ואמרתי לה מזל
טוב, היא הסתכלה בי בחיוך כזה דו״משמעי
ואמרה :״תודה, עבור מה?״
״את מתחתנת ״,השבתי.
״כן?״ ענתה.
נדבקה, כנראה, מברקן. גם היא מותחת אותי.

הס׳סטרן והאסא נטל ה מל צ רי ת ״ 4הכל בגלל הפנציר

?! ש חן מ ״ לי סעורכת הרין ירתטלטרת. אבל

חנז ת רי ם
נחוג 4יום הולדתו ה־ 70 של
ישראל ליברטובסקי, מי שהיה במשך
20 שנה מנהלן הקשוח (ולדעת ן
רבים, המוצלח) של מספנות ישראל בחיפה.
ליברטובסקי, מהנדס לפי השכלתו
ובעל עבר צבאי מרשים(הוא שרת
בפלמ״ח, בצבא הבריטי במילחמת־העולם
וכאלוף־מישנה בצה״ל) ,גם הספיק
להיות בצעירותו יו״ר התאחדות
הסטודנטים בטכניון החיפאי.

ננו

משהו טוב יצא לאלי רונן, פעם מיסעדן וכיום בענייני־כספים והלוואות,
מהמיסעדה שהיתה לו לפני שנתיים על שפת־הים: אמא של אחת המלצריות
הצעירות שלו הגיעה לביקור. הוא שם עין על האשה המטופחת, בהירת־השיער.
הוא מיהר לבדוק פרטים: כן, בהחלט מתאים. בדיוק אז היא התגרשה מבעלה.
שמה רחל הלר, והיא מדריכה בענף הקוסמטיקה, בת .36 הם התיידדו, בלי
שום קשר לעובדה שרונן היה נשוי אז לזהבה, אם שתי בנותיו, ליאת בת ה־, 16

הצלוב היחיד
נפטר 4בירושלים, בגיל ,60אחרי
שהיה ללא הכרה במשך 13 השנים
האחרונות, מאז החליק על המידרכה
ליד ביתו, ניקו האם, רופא ואנתרו־פולוג,
ששימש כפרופסור לאנטומיה
באוניברסיטה העברית. האס, יליד רומניה,
התפרסם לפני 20 שנה, כאשר
זיהה את שרידי הגופה הצלובה היחידה
שנתגלתה אי־פעם. היה זה בעת שמצא
מסמר באחת מעצמות השלדים ששרדו
במערת־קבורה בגיבעת־המיבתר בירושלים•.

החוקרת
מן הקיבוץ
נ חו ג 4בגילעד שבהרי־מנשה,
יום־הולדתה ה־ 75ש ל סנטה יוסס־טל,
עסקנית בכירה של מיפלגת־הע־בודה
(לשעבר ח״כית ומזכירת איחוד
הקיבוצים והקבוצות ולאחרונה יו״ר
ועדת־החקירה בנושא הסתבכותם הכספית
של הקיבוצים) .יוספטל, ילידת
גרמניה ומישפטנית וכלכלנית לפי
השכלתה, היא אלמנתו של גיורא

לחזור לפער־ניליס קטן ׳!וזר

חתיכה אמיתית, יפה, כמעט 1.80 מטר גובה, רקדנית מוכשרת, ומיכל

בת ה־, 11

עוזי קרו

שגם עליה בוודאי עוד נשמע.
רונן, בן־ 50 במצב נפלא, התגרש מזהבה לפני חצי שנה(״לא כל־כך מפני שאני
רציתי. היא התעייפה מהריצות שלי.״) מתי־שהוא באמצע הידידות עם רחל נכנסה
לתמונה מעצבת״אופנה צרפתיה, פלורנם סוויסה, בת .26 לפני שלושה חודשים
הם החליטו להתחתן, אבל העניין התפוצץ ברגע האחרון, כי הגברת החליטה
שפער־הגילים ביניהם אינו מתאים לה.
רונן, שאת מישרדו מקשט שלט ״הבנק המרוקאי הראשון״ ,החליט לחזור
לפער־גילים קטן יותר, אל ידידתו רחל, והשבוע הם אף החליטו להדק את הקשר,
ועברו להתגורר ביחד. הוא מבסוט מהאשה המטופחת שלצידו, ואומר ש״כאשר
גבר קם בבוקר ורואה אשה שנראית טוב, בדרו־כלל הולך לו טוב באותו היום.״

₪״ ם 111703

מ₪נת,

₪וי!י ה

אבר

1אבב עו ה
עסקנית יוססטל
מישפטדת, כלכלנית, חיכית
יוספטל, שר־העבודה המנוח ומי שהיה
אחד מראשי מישלחת המשא והמתן על
השילומים מגרמניה בראשית שנות ה־

הכנר המוכה
נפטר 4בלוס־אנג׳לס, בגיל ,86
יאשה חפץ, שנחשב גדול כנרי
המאה. חפץ, יליד ליטא ובנו של כנר
יהודי, התגלה כילד־פלא ובגיל תשע,
בעת הופעה ביריד הבינלאומי בבירת־רוסיה,
באו לקונצרט הראשון שלו
5000 מאזינים: לשני — 14 אלף
ולשלישי — 28 אלף. חפץ ביקר בארץ
ארבע פעמים (לראשונה בשנת )1926
והביקור המפורסם שלו היה בשנת
, 1950 עת הוכה, בכניסה למלונו בירושלים,
על־ידי צעיר אלמוני במוט־בר־זל
על ידיו, כמחאה על שניגן יצירה
של ריכארד שטראוס, המלחין הגרמני
לנאצי.

שנחשב
* ל פי הכתובתש הי תהחרותה

ב ד ־ הקבורהשל או תו אדם הי הוה
אחד יו ח 1ן. שהאםאסראתד לו בעת
צ לי בתוב־ 2 4ע ר 26שוה ! ,שהא רי
סאולורםקבעו בי הו צאל הו ר 1ל פני
ב־ 2000 שו ה.

העולם הזה 2624

על רקע הצילומים האחרונים של
כל אחת מתוכניות סיבה למסיבה
וממני מופיעים שמות האנשים שאחראים
לתוכניות אלה. אי־אפשר שלא
לראות שם את שמה של ריקי חפץ־
קרוצ׳י, עוזרת־ההפקה.
היא ירושלמית, נשואה ומאוהבת,
אבל לא בבעלה, שאותו אין היא מרבה
לראות. הם חיים בנפרד. האיש שבו
היא מאוהבת (״הדבר הכי חשוב לי
בחיים ״,שמעו אותה אומרת לידידים)
הוא בן .24 היא עצמה כבר היתה שם,
בגיל הזה, לפני כמה שנים.
קוראים לו סטולן, והוא לא מגלה
את שמו האמיתי. הדביקו לו את הכינוי
מפני שהוא זרוק כזה ,״גנוב״ בלשון
החברה. מסתובב בשיער ארוך, אסוף
בקוקו, עגיל באוזן, יפה־תואר, כותב
שירים, רגיש, מגדיר את עצמו כ״ינ־שוף
לילה״ .את שיריו הוא מתאר כ״ע־צובים,
כואבים, עם עומק, בעיקר טובים״.
הוא
התחיל כבארמן בפאב טאבו,
ועכשיו הוא משמש כמנהל. באחד
הערבים בילתה שם ריקי. היא לא
קלטה אותו, הוא קלט אותה. היא יצאה
החוצה, גילתה שיש לה פנצ׳ר במכונית,
ופיתאום הוא היה שם, לידה. אחרי
שהוא תיקן את הפנצ׳ר הוא סיפר לה
שהוא לא יצא החוצה במיקרה.
כך התחיל הרומאן. שיר־אהבה הוא
עוד לא הספיק לכתוב לה, אבל זה
לבטח עוד יבוא.

צבי לידסקי, גרוש פעמיים שאינו
חושב על חתונה נוספת, אב לארבעה
ילדים (״אני מישפחה ברוכת־ילדים״)
אומר שאם בנותיו גלית ( <24 ואוסנת
( )22 יראו אותו מסתובב צמוד עם
קשישה בת ,40 זה ייראה להן מוזר.
״אבא, הידרדרת,״ הן יגידו לו.
העלמות לבית לידסקי כבר רגילות
לחברות הצעירות של אבא .״אולי לאחרים
זה נראה משונה,״ הוא אומר,
״לפי מושגיי, זה בסדר. החברות שלי
הן בוגרות בנפשן. לא אצא עם בחורה
ילדותית. זה לא מעניין אותי״.
האשה המדליקה אותו היא בדרך־
כלל צעירה, יפה, שחרחורת, חטובה
ואלגנטית. כבר היו לו די הרבה מה־שטאנץ
הזה, ואני לא מבינה איך הוא
לא מתבלבל ביניהן. האשה החדשה
בחייו, למשל, מירי ניסני, עורכת־דין
בת ,28 דומה להפליא לחברתו
הקודמת, יפה סנדרוסי, בת ,23מ־תכנתת־מחשבים.
גם הפוזה בצילומים
דומה: היא יושבת לימינו, מחייכת,
ראשה מוטה לעברו. הוא כמעט מחייך,
מחזיק במיקטרתו הנצחית ביד שמאל,
ואת הנערה מחבק ביד ימין.
לידסקי פגש את מירי בבית־המיש־פט
המחוזי בירושלים, והוקסם מהצירוף
של אשד, יפה ומישפטנית מצליחה
(״היא עובדת במישרד גדול, ומופיעה
בכל יום בתיקי־נזיקין חשובים. עוד לא
פגשתי רצינות כמו שלה בעבודה.
עובדת טיפ־טופ בהכנת התיקים שלה.
אני מכבד מאוד אנשים כאלה. לא, אני
לא עוזר לה, אין צורך, היא יודעת את
החומר שלה על בוריו)״.
זוכרים איך בפרקליט׳ לוס־אמילס
מייקל קוזאק רואה את גרייסי ואן־אואן
כשהיא טוענת בבית״המישפט ומודיע

ליאת רונן
חתיכה אמיתית
לחברו :״אני מאוהב״? כך בערך קרה
גם כאן. החיים כסידרת־טלוויזיה.
לידסקי חשב תחילה שמירי היא
ירושלמית. אבל זה לא הרתיע אותו.
כאשר שמע שהיא מתל־אביב, זה
נשמע ממש נוח, קרוב. כאשר קלט
שהיא לא רק רצינית בעבודה, אלא גם

קצת בוהמית בנשמתה, זה כבר נראה
לו ממש כצירוף מושלם.
ניסני, אגב, ידועה בבית־המישפט
כאחת המתלבשת נהדר, תופרת
לעצמה את מדי השחור־לבן, לבושה
לגמרי לפי החוק, אבל תמיד עם איזה
0 4ט 1 0אלגנטי.

צבי לידסקי עם יפה סנדרוסי
חברת! הק 1דמת

צבי לידסקי עם מירי ניסני
האשה החד שה בח״!

נ ע בוי

דדי י י

..האחראי הצבאי הראשי הוא אלוף הפיקוד!״
(המשך מעמוד )9

• אכל אם הם אמורים להכין את התוכניות,
מדוע הם לא מכינים אותן?
מבחינה היפותטית צריך להפנות את הטענה
הזאת רק לבעל־הבית בהקשר הצבאי. אך מאחר
ולבעל־הבית הצבאי יש גם ממונה אזרחי, והוא
שהורה להכין את התוכנית, הוא האחראי בדרג
המדיני.

• טענה נוספת שהועלתה כהקשר
לאירוע־הגלשנים קישרה כין נורמות
הכרתיות להתנהגות הצכא.
אין זה נכון להקיש מסיטואציה כללית למיק־רה
פרטי. כמו שאי־אפשר לגזור מהעיקרון הכולל
של שלמות־המולדת את התוכנית להגנה על
רמת־הגולן. כך, מהבעיות החברתיות והלאומיות
של המדינה, אי־אפשר לגזור כללי־התנהגות לצבא.

אין
בזה משום הצדקה לתיפקור לא־נכון.

• אנשים הם לא מכונות.

הם בני־אדם, לכן הדברים האלה תורמים,
אולי, להרגשה לא־טובה, אבל יש הבדל בין שני
הדברים — בין הרגשה לא טובה, לבין חוסר־מיקצועיות.

1948 היו בארץ מתחים חזקים בין אלה שהואשמו
שאינם תורמים מספיק למאמץ, היו גם
ליקויי־תיפקוד צבאיים מובהקים שאיך היום כל
מחלוקת לגביהם. המצרים, למשל, זרקו פצצות
מעל התחנה־המרכזית של תל־אביב.
היום מחפשים תירוצים. אבירי־המטה הכללי
מתחמקים מאחריות, ולא פעם אחת, אלא לאורך
זמן, בעיקביות.

• אתה רוצה לומר שגם אלוף פיקוד

צבאיים אחראי הרמטכ״ל ופיקודיו, ולבעיות
בביטחון הלאומי אחראי הדרג המדיני. ואם תבחני
את בעיית האחריות והסמכות בממשלת־האחדות
הלאומית, את עלולה, למרבה הצער, לגלות סיטואציה
דומה לזו החוגגת במטכ״ל. ראש־הממשלה
וממלא־מקומו משחקים פינג״פונג ומתחלפים רק
במיגרשים. איפה הסמכות? איפה האחריות? לא
ידוע. איפה אנחנו? במים.

• ואת זה ניתן למנוע?
זו לא מילחמת־גרילה.

• אז איך אתה מסביר את העובדה
שארבעה בחורים צעירים, שאינם קשורים
לשום גוף, מחליטים יום אחד לחטוף
אוטובוס שנוסע מתל־אביב לאשקלון?
או שבחור, שלומד לטוס, מחליט לקחת

• אכל אם כהכרה הישראלית לא
קיימת מיקצועיות, מדוע שתהיה קיימת
בצבא?
צה״ל הוא צבא מיקצועי המורכב מאנשי־קבע
וחובה. אז למה ההקבלה הזאת. הצבא פועל לפי

ת התאריך של השימוע בעניינו של ח״כ
גירעון גדות לא ישכח יוסף חריש, היועץ
המישפטי לממשלה, לעולם . 18.8.87 :זה היה
הערב שלפני היום שבו התמוטטה יהודית, אשתו,
ולקתה באירוע מוחי, שממנו לא שבה לאיתנה עד
עצם היום הזה.
״מצירי, כל המדינה יכולה לעלות עלי. אני

..עם חילופי הומטנ״ליס
הזנה ציפייה לשינו,
וייתנו שפה החמצנו״
חוק ויש בו מישמעת. ובכלל, יש המון טענות
מצחיקות — אנחנו מחפשים קונסנזוס בחברה
פלורליסטית. אני לא מכיר קונסנזוס באף מדינה
דמוקרטית, ואני לא מאמין שבהעדרו של קונסנזוס
כזה אפשר להצדיק מחדלים צבאיים־מדיניים.
אני לא בטוח שבכלל צריך קונסנזוס.
לדעתי מה שחסר אצלנו זה מנהיגות בדרג
המדיני ומיקצועיות בדרג הצבאי. חוץ מזה יש

מרואיין ולד
״אני לא נהנה ממה שאני חאה וקורא!״

הדרום, למשל, אחראי למה שנעשה בימים
האלה בעזה?

גלשן־אוויר ולנחות במחנה צבאי בישראל?

הוא
אחראי, לחיוב ולשלילה, למה שקורה
במרחב הטריטוריאלי של פיקוד־הדרום. יש לו
נסיבות מקלות מכיוון שמה שקורה בעזה הוא
תולדה ישירה של מישטר־הכיבוש. יש לו נסיבות
מקלות של סטטוס־קוו. אז מה, בגלל זה הוא לא
אמור לבצע את חובתו ולממש את סמכותו ואחריותו?

אני
טוען שהדרך להתמודד עם כל התופעות
בשטחים היא הדרך הפוליטית. כל טיפול בשטחים
הוא התעסקות בסימפטום ולא בבעיית־היסוד.

זאת אומרת שהוא צריך לעוף אם
יש שם פשלות?
תלוי. אם את קוראת פשלה לדברים המסורים
לאחריותו, בוודאי, אבל אני לא יודע מה היה שם,
אני לא הייתי שם.

• נניח שאנחנו ניזונים מהתיקשו־רת.

לא תחליף לבדיקה של גורמים מוסמכים.
כדאי שהבדיקות לא ימרחו שבועות ואולי חודשים.

למשל אילו התחקירים אחרי מילחמת
ששת־הימים ויום־הכיפורים היו מושלמים, אפילו
אחרי כמה שנים, היינו חוסכים את התחקירים
שלא נעשו אחרי מילחמת . 1982

• אבל בעזה זו מילחמת־גרילה.

אני לא יודע, לא הייתי שם באחרונה.

• אבל אתה צופה בטלוויזיה וקורא
עיתונים.
ואני לא נהנה ממה שאני רואה וקורא.

• וזו מילחמת־גרילה?

הסכמתי שברקע עומד מישטר־כיבוש. אני לא
חושב שזו מילחמת־גרילה, הם לא יודעים, למזלנו,
לעשות מילחמת־גרילה.

• אבל זו הכוונה?

אני חוזר ואומר שמה שקורה בשטחים זו תולדה
של מישטר־כיבוש. זה סטטוס־קוו פוליטי,
שמנסים להגן עליו בכל מחיר, ורואים בו ערך
בפני עצמו. זה אותו חולי שראשיתו ב־ , 1967 ושגרם,
בין היתר, להיעלמות מושגים כמו עבודה־עברית
מהמפה, והוא יביא את ישראל להיות רו־רזיה
בעוד מיספר שנים.

• והגלשנים, זו לא מילחמת־גרילה?

מבחינה מיקצועית זו עדיין לא מילחמת־גרי־לה,
אבל לא אתפלא אם פעם נביא גם את זה על
עצמנו.

רמטכ״ל שומרון
״החנוצנז. זה לא צבא של הרמטכ״ל!״
בישראל גם קצת פער עדתי, וקצת קונפליקטים
בין דתיים וחילוניים, ועוד אי״אלו חולאים, אבל
מה זה שייר לצבא?

• אתה לא חושב שזה יכול לגרום
לירידה במוטיבציה?

• האם אפשר בכלל להילחם בסוג
כזה של מילחמה?
לי נדמה שאנחנו עושים כל מאמץ להביא את
זה עלינו, ולכן אני מתרה באלה שמנסים להטביע
את המדינה.

• מי אלה?
אלה שאחראים לביטחון. ובמישור הזה מוביל
הדרג המדיני, ולא הדרג הצבאי. למחדלים

• אז מה אתה רוצה מהמטכ״ל?
מהדרג הצבאי בנושא הזה אני לא רוצה כלום.
לגבי מחדלים בביצועים הצבאיים, האחריות היא
בפיקוד.

• ומה אתה רוצה מצה״ל, אם אתה
אומר שזה מצב בלתי־אפשרי?
אני רוצה שצה״ל יהיה מיקצועי, שיהיה קטן
יותר והרבה יותר מיקצועי. שמפקדיו יוכשרו
נכון, ויאומנו נכון לתפקידיהם. שתורת־הלחימה
תענה לתרחישים(סצינריו) אפשריים של התקפה
והגנה. שמיבנה הכוח יהיה נכון, ושעבודת־המטה
בכל הדרגים תאפשר למפקדים לקבל החלטות.
זה מה שאני רוצה מהצבא. אין ספק, שכדי שיקרה
כזה דבר הצבא צריך לעבור רפורמה רצינית
מאוד. נראה שהכרה בה עדיין לא גמלה בנו. ההחמצה
הגדולה היא שאחרי הרמטכ״ל הקודם ניתן

יועץ חריש
ויתר על הננת שריר

,.הפיתוון חייב להיות
גוצי ואבטחתו צבאית,
ולא להיפר

כבר רגיל אמר לי יוסף חריש, אחרי שהחליט
שלא להעמיד לדין את חברי-הכנסת מיכה רייסר
וגירעון גדות ואנשי־התיקשורת ניסים מישעל
וישראל סגל.
ההחלטה עוררה גל חדש של ביקורת נגד
היועץ המושמץ ביותר בתולדות המדינה.
״יש כמה שאוהבים לשנוא אותי הפטיר.

היה לגלות ציפיות לשינוי כזה גם בציבור וגם
בצה״ל. יתכן שפה החמצנו.

חריש אינו מעוניין להתראיין, להגן על החלטתו
בעניין ״תיק אלבין״ ולהתפלמס עם מקטרגיו.
בשיחות פרטיות קבל השבוע :״בכל הזדמנות
עולים עלי! ולולא אני, אדון ויליאם נקש היה
מוסגר? ולולא אני, ועדת־לנדאו(שחקרה את שיטות
השב״כו היתה קמה? אני הוא זה שתבעתי את
הקמת הוועדה הזאת!״

• אתה חושב שהרמטכ״ל החמיץ?
אנחנו החמצנו. זה לא צבא של הרמטכ׳׳ל.
נדמה לי שמה שמצופה מהדרג המדיני הוא
שייפתח תפיסת־ביטחון, שתתמודד עם -שינויי
המגמה שחלו במיזרח־התיכון. מאז שבן־גוריון
פיתח את הדוקטרינה של הגנה־אופרטיבית
והתקפה־טאקטית לא חל כל שינוי. אי־אפשר
לפתור את בעיות־הביטחון של ישראל בפיתרון
צבאי צר. הפיתרון חייב להיות מדיני ואבטחתו
צבאית, לא להיפר.

• יש לצבא סיכוי?
בוודאי שיש סיכוי. אחרי מילחמת יום־הכי־פורים
תיקנו מחדלים בחיל־האוויר, וראה התוצאות
הנהדרות ב־ . 1982 בסוף שנות ה־ 60 למד
חיל־הים שטיל וחצי מורידים משחתת למצולות.
ב־ , 1973 עם כלים קטנים, מיקצועיות ותושיה,
הציל חיל־הים את הכבוד האבוד של שתי הזרועות
האחרות. אחרי מילחמת־העצמאות, הוכיחה
פעולת״תגמול בצפון, שכוחות־היבשה של
צה״ל לא הכי־הכי, ואז בנה אריק שרון את יחידה
, 101 ועשה רפורמה בכוחות־היבשה של צה״ל ואז,
תודה לאל, הגענו להישגים הצבאיים של מיל־חמת
ששת־הימים.

^ ;;זה גמד ״
^ אותה!״
חריש התמודד, כמעט לבדו, עם הטרגדיה האישית
שפקדה אותו, ועם ההתקפות עליו בכל
החזיתות. הוא היה צריך להחליט בעניינו. של
גדות, בעת שהתבטאות פומבית של גדות הכעיסה
אותו יותר מכל.
הח״כ אמר בראיון שהוא ממתין בקוצר־רוח
לשובו של חריש ו״אשתו עורכת־הדין״ מחופשה
בחו״ל. זמן קצר אחרי ששב הזוג חריש מחו״ל,
חלתה ״אשתי עורכת־הדין. אז מה יש אם למישהו
יש אשה שהיא עורכת־דין? מה לא בסדר בזה?״
התלונן חריש.
ער עצם היום הזה הוא זועם על גדות.
חריש נאלץ לטפל בעניינם של גרות והאחרים
הקשורים ב״תיק אלבין״ ובסוגיות אחרות, כשהוא

אשת, !,
ממהר מלישכתו בירושלים לבית־החולים, שם
היתה מאושפזת אשתו, ובחזרה.
באחד הערבים, לפני כמה שבועות, עת הותקף
במיוחד בתיקשורת בעניין הסחבת שננקטה בפי
רשת־אלבין, אמר לי :״עלי זה כבר לא משפיע.
אבל את יהודית זה גמר! אחרת אין כל הסבר איך
זה קרה לה!״
חריש סיפר שאשתו התקשתה להתמודד עם
הביקורת החריפה עליו, מאז שנכנס ללישכת היועץ
המישפטי לממשלה.
אכן, באירוע חברתי שבו נכחו השניים לפני
כמה חודשים, נראתה יהודית חריש מוטרדת ופגועה
אף יותר מבעלה, מהצורה שבה הוא התקבל
על־ידי התיקשורת, ואף התלוננה על כך באוזניי.
חריש התקשה מאז להשיב על שאלותי בפי
רשת־אלבין. הוא נשמע שבור, עייף, מיואש. הוא
סיפר לי שעבר עליו סוף־שבוע מזעזע, כאשר
בפעם הראשונה הורשה להביא את אשתו לביקור־בית.
הוא היה מזועזע מחוסר־הישע של אשתו,
מהצורך שלה להיות תלויה בו. הוא סיפר אז,
ברגישות נדירה, כיצד חש כלפיה, כשהיה צריך
להעבירה מהכיסא למיטה — וההיפך.
מה שזיעזע אותו יותר מכל היה מודעותה של
יהודית למה שקורה אותה. הוא תיאר לעצמו את

במה מאשימים את חריש בפרשת־אלבין?
• טענה מם׳ : 1ננקטה סחבת בטיפול
בתיק, שגרמה עינוי־דין לשני חברי־הכנסת והעיתונאים.
כמי
שדיברה עם רייסר וגדות במשך חודשים
אלה, וכמי שהמטירה שאלות רבות על חריש
בעניין זה, אני יכולה להעיד שהצד של חריש טרם ,
נשמע. רק לפני שבוע־שבועיים הסתיימו החקירות
בנוגע לעניינו של מיכה רייסר. במשך
חודשים הוחזר התיק למישטרה, לצורך השלמת
פרטים, הושב לפרקליטות, וחוזר־חלילה.
חריש עצמו אינו חש שעיכב את התיק. בשיחה
פרטית אמר השבוע :״אני לא חושב שהיתה סחבת
בתיק. לא זירזתי את הטיפול בו, ולא האטתי.
טיפלתי כפי שהבנתי״.
כשנשאל, האם הופעלו עליו לחצים כלשהם
מצד הנוגעים בדבר, השיב בשלילה גמורה.
חריש יכול להסביר בנקל את העיכוב האחרון
שחל בהחלטתו. משתם ונשלם השימוע של גדות
והתגבשה החלטה בעניינו, קיבל חריש פיתאום
מיכתב בהול מגד שטרן, העובד עם אמנון גולדנברג,
פרקליטם של גדות ורייסר. שטרן ביקש
מחריש לדחות את מתן ההחלטה בעניין מרשיו
עד שישוב גולדנברג מחדל, וימציא טיעונים

יוסף חריש ואשתו יהודית
חסרת־ישע
האמת היא שהמונח ״הדלפה״ אינו נכון ב־מיקרה
זה. מכיוון שהוחלט בפרקליטות המדינה
לפרסם החלטה על כל הנוגעים־בדבר ביחד, ולא
להפריד בין אחד לשני, ואילו החלטה בעניינו של
גדות כבר ניתנה, החליט חריש שלא להתעלל
בגדות ולהביא לידיעתו שהוא לא יועמד לדין.
היה קשה לו להעביר את הדבר בדרך דיסקרטית.
השיקול שהינחה אותו היה אנושי. אך אפשר להביו
גם את טענתו של גדות, שצדק לא צריך רק
להיעשות, אלא גם להיראות. חריש חש פגוע על
שהדבר נודע, ופגוע שבעתיים על שהואשם בפט־

חריש נשמע מופתע לגמרי נוכח האשמה זו,
ושיחזר את גירסתו — ביום השני, ה־ 7בדצמבר,
פורסם בקזל־ישראל שהיועץ המישפטי החליט,
סוף־סוף, אחרי בדיקה בת שנתיים, בעניין תיק־אלבין,
וזאת על דעת כל הפרקליטים במישרדו.
הידיעה היתה מוטעית. האמת היא שחריש החליט
בניגוד לדעת הפרקליטים.
נוצרה דיס־אינפורמציה, והפרקליטים חוייבו
להגיב ולתקן את המעוות.
חריש מכחיש בכל לשון של הכחשה שהיתה לו
יד ורגל בפירסום ברדיו. מקורביו מעלים את

יוסף חריש גילה לדפנה ברק: יום אחרי השימוע של גדות
לקתה אשתו של חריש באירוע מוח׳ ,והיא משותקת עד היום

תחושת חוסר־האונים שהיא חשה בוודאי, אחרי
שהיתה רגילה להיות פעילה, וניהלה קאריירה
עצמאית משלה.

הטענות והתשובות

ן* יום, כששואלים את חריש לשלומה של
* 4אשתו, הוא מספר שאין שינוי ניכר במצבה.
מצבי־הרוח שלו משתנים בהתאם לתנועות ולשינויים
החלים בה, ובהתאם לגלי הביקורת הציבורית
שהוא זוכה בה, כמו כעת.

נוספים בעניינו של רייסר.
חריש הסביר לי אז שמכיוון שהמדובר בגורלות
של אנשים, הוא נעתר לבקשה. אחר־כך עוד
ספג ביקורת על עינוי־הדין שהוא גורם לחברי-
הכנסת והעיתונאים.
• טענה מם׳ :2בחוגים האוהבים לכנות
עצמם ״יודעי דבר״ נשלחו חיצי־ביקורת לעבר
חריש על שהדליף, כביכול, לגדות שאין הוא
עומד להמליץ להעמידו לדין, לפני הודעתו הרשמית.
חריש
זועם במיוחד על האשמה זאת, וחש פגוע
על לא־עוול בכפו.

פטנות־יתר או בהדלפה משיקולים אינטרסנטיים.
על־פי חריש, לא היה הבדל מהותי בין מזן מדם
של רייסר וגדות בשעה שהוכנסו האופציות על-
ידי אלבין לחשבונות״הבנק שלהם. אומנם, רייסר
כיהן כבר אז כחבר־כנסת, ואילו גדות עדיין לא,
אולם חריש לא מצא הבדל מהותי בין חובותיו של
איש־ציבור שהוא חבר־כנסת, לבין איש־ציבור
שאינו נמנה עם נבחרי־העם.
• טענה מם׳ :3מאשימים את חריש, שקיבל
את החלטתו בניגוד לדעת הפרקליטים במיש־רדו,
ושמידע שונה הודלף מטעמו לתיקשורת.

ציון צפ ריר, ה עו לםהזה

ח״ר רייסר

ח״ם גדות

מיכתב פיתאזנז׳

הדלפה דיסקרטיח

ההשערה שהפירסום המוטעה נועד, אולי, לגרור
אחריו תיקון קולני, כפי שאכן היה.
מקורביו של חריש מוסיפים שהפרקליטים התנגדו
לתוכן החלטתו של חריש, אך לא לזכותו
ולחובתו להחליט בלעדית. הוסכם שהחלטה מסוג
זה צריך היועץ המישפטי לקבל בעצמו. אחרי
שהובאו בפניו כל הנתונים, החלטתו היא בלעדית.
חריש
התייעץ עם הפרקליטות לגבי הנוסח
הסופי של החלטתו, והעביר לרשותם עותק לפני
הפירסום.
פרקליט־המדינה יונה בלטמן והפרקליטה ליה
לב־און ראו את העותק במו עיניהם, אם כי לא
ברור אם העבירו אותה לעמיתיהם לעיון.
• טענה מם׳ :4תוכן החלטתו — אי־העמדתם
של הח״כים ואנשי־התיקשורת לדין.
הגדיל להתבטא יצחק זמיר, קודמו של חריש
בתפקיר, שתמה כיצד קם אדם בבוקר בהיר אחד
ומוצא בחשבונו סכומי־כסף מפתיעים כאלה.
חריש חש שהמבקרים לא התעמקו בנוסח החלטתו,
אלא רק בשורה התחתונה. בשיחות פרטיות
לא הגן השבוע כלל על הנוגעים בדבר, כי אם על
עצם החלטתו .״אני בטוח ומשוכנע בצידקתי,״
אמר .״לא שאני בטוח ומשוכנע בצידקתם (של
הח״כים והעיתונאים) ,אבל אני משוכנע בציד־קתי,
ונימוקי מפורטים עד למילה האחרונה!״
אילו עיינו הכל בנוסח החלטתו, היו מוצאים
שדעתו ודעת זמיר חופפות, בנוסח הבדיחה :״זה
כשר, אבל זה מסריח...״
חריש נשמע השבוע נעלב, עייף ומאוכזב. הוא
כבר אחרי הכעס הגדול. בעוד כמה ימים תישכח
פרשת־אלבין, יחלוף הזעם, חריש יישאר מטופל
באשתו, יכאב את כאביה ויתכונן למכה הבאה.
בסוף־השבוע רצה אברהם שריר, שר־המיש־פטים,
לצאת פומבית להגנת חריש. הוא ביקש
להופיע בטלווייה ול״הוקיע את הפסטיבל!״ כדברי
מקור בכיר במישרד־המישפטים.
חריש התנגד. רק זה היה חסר לו!
בתחילת השבוע התנדב גם אחד מגיבורי פר־שת־אלבין
לצאת להגנתו של היועץ המישפטי
המותקף.
חריש נבהל.

י ש גבינות
וי ש גבינות תנובה1

ב^וקלץ. את 4 . 1 1 * 1 9 8 7
ונמצאו נגועים 1.1

ידיעות אחרונות

עשווח לקו
בחום גבוה

בגלל לבנה מחלב לא מפוסטר

ין זל*

מחד? .
הם בשי

מאת אריה קמל, כתב,ידיעות אחרונות׳ -נ
עשרות תושבים ערביים מאיזוד שפרעם, ביניהם אתנ
נשים בהריון וילדים, שאכלו באחרונה ״לבנה׳׳ מחלב הבלא־מפוסטר
של עיזים ופרות, אושפזו בבית החולים ס,
״רוטשילד״ בחיפה, לאחר שנפגעו על-ידי חיידק
ה״ברוצלה״ ,וסבלו במשך יותר משבוע מחום גבוה
וכאבים חזקים בפרקים.
חולים אלה לקו במחלת ה״מלטה סיבר׳ והועברו לחדר
המיון של בית התולים בחיפה, כשהם סובלים מחום גבוה.
חיידק ה״ברוצלה׳ אשר ממנו נפגעו החולים מועבר דרך
חלב עיזים ופרות לא מפוסטר.
פגיעתו של החיידק בבהמות גורמת להפלות, ואילו
אצל בני אדם הסימפטומים הבולטים הם חום גבוה, כאבי
פרקים וכאבי ראש.
ד*ר ישראל כ-וטסמן מהמחלקה הפנימית של בית
לים. רוטשילד׳ ,שאיבחן את המקרים. העביר על כך
מעבדה למשרד הבריאות באיזור חיפה. החולים שאושפזו
בנמלקתו קיבלו תרופות ואנטיביוסיקה. חלקם
להישאר בבית־החולים יותר מ־סו ימים.

לא כל מי שיש לו פרה או כב שה י כו ל ל הכין גבינ ה ל בנ ה
א מי תי ת וטובה: ל צו ר ך יי צו ר ג בינ ה אי כו תי ת יש להק פיד
על מגוון ת ה לי כי ם עדיני ם ומורכבים. הגבינו תהל בנו ת
של תנובה ע שויו ת מחל ב מ שובח, מיו צ רו תבתה לי כי ם
חד שניי ם ומ שוכללים, עו ב רו ת פיסטור מתאי ם ו בדי קו ת
איכו ת ג בו הו ת ונ מ צ או ת ב פי קו ח משרד הב רי או ת.
אל תסכן את ב רי או תךבא כי לתג בינו ת שלא עו מ דו ת
ברמת ה אי כו תוה היגיינ ה הנדרשת.
עכ שיו יותר מ ת מי ד -לגו ף שלך מגי ע ג בינו ת ל בנו ת תנובה.

דיבר 25 בנובמבר 1987

26 הורעלו בגליל
מאכילת גבינה לבנה
מאת שמעדן מים, סופר ״דבר״ כצפון
2$מתושבי העמק והגליל לקו בימים חאחרונים במחלת
ה״ברוצלוזים״ כתוצאה מאכילת גבינה לבנה שלא בפיקוח
ושלא עברה פיסטור כנדרש. יצויין, כי מספד חולים כה גדול
שיא חדש באזור העמק והגליל.
משרד הבריאות החליט לצאת במתקפת הסברה במסדה
את הציבור לא לאכול גבינות לבנה שלא בפיקוח
ושלא עברו פיסטור מתאים.
,הנפתית של משדד הבריאות בעמק ובגליל,
ד״ר מגדלנה הרשקוביץ, גורמת מחלת ה״ברוצלוזיס׳׳ למחלות
מעיים, כאבים עזים בפרקים, הקאות ושילשולים והלוקים בה
נזקקים לאישפוז ממושך בבית החולים. נודע, כי המחלה גברה
לאחרונה באזור הגליל והעמק כתוצאה ממעבר צאן נגוע
מהשטחים לכפרי המיעוטים בגליל.

לגוף שלך מגיע

תנובה

ב בז ר ע גז
מישפט

סם שתול?
זה ל א קורא בכד יום
1נמצ או אצר! קיר! ו ח צי

| ח שי ש והוא יצא זכאי
לעיתים רחוקות מאור מזה. בית־המישפט
אדם שברשותו נמצא חשיש
בכמות של קילו וחצי. אבל עבד־אל־עזיז
אבו־צווירה זכה בכר השבוע.
באוגוסט השנה נסע אבו־צווירה
במכונית פ ח שלו מעזה, שם הוא מתגורר,
לרחובות. באיזור־התעשייה בעיר
עקבו אחריו שני שוטרים ועצרוהו. הוא
היה מבוהל ומופתע כאשר נעצר, אבל
לא התנגד למעצר, ולחיפוש שבא
בעיקבותיו.
השוטר יוסף בריח ישב על כסא־הנהג,
נשען על מרפקו ומישש את
שטיח המושב שליח. שם מצא סוליית־חשיש.
רק בחלוף זמן־מה הבחין השוטר

פועל ערב קרא לתיקווה ״כוסית״ ,וכאן התחילה סידרה
משוגעת של אירועים, אשר כלה לשמש וושא לסרט

טורה

״איזו כוסית!״ אמר הפועל הערבי
במיפעל־הדוודים בחולון, כאשר ראה
את תיקווה מרדכי 21 שבאה לקנות
צמר בחנות שממול המיפעל. הוא הוסיף
וקרא לבעל חנות־הצמר :״תיזהר
ממנה שלא תרביץ לך, היא עבריינית
ומסטולית!״
תיקווה, צעירה בעלת גיזרה נאה,
היתה אז בחודשים האחרונים להריונה,
ואולי לכן היתה רגישה במיוחד.
״זה התחיל אז, ברגע שהוא זרק לי
מילים. אני בחורה נורא פגיעה...
״שאלתי אותו, :למה אתה מדבר
ככה על חשבוני? אתה בכלל לא מכיר
אותי!׳ הוא אמר שכבר חצי שנה הוא
דלוק עלי״.
תיקווה מתגוררת עם חברה־לחיים,
דודו משולם ( )36 בדירת אחיו בחולון.
השניים גרים ביחד כבעל ואשה זה
יותר מחמש שנים, ויש להם שתי בנות.

את שדיה ומשבח את ישבנה, מבקש
ממנה למתוח את החולצה או להבליט
את החזה. במשך חצי שנה התאפקה
ולא אמרה מילה, אולם דיבוריו באותו
בוקר הגדישו את הסאה. עוד הרגיזה
את תיקווה העובדה שבעל מיפעל
הדוודים, עמוס חזן, מעבידו של הערבי,
לא שמר על כבודה, אלא צחק גם הוא
יחד עם פועליו.
תיקווה המשיכה לבכות וברחה מהמקום
בהחלטה נחושה להתנקם ולהציל
את כבודה וכבודו של דודו .״וזאת
היתה הטעות שלי!״ אמרה תיקווה
אחר־כך .״אבל חצי שנה שהוא מציק
לי, אז שלא אלך לדודו? למי אלך?״
כאשר חשבה להביא את דויד משולם,
לא העלתה בדעתה מה יקרה כתוצאה
מהתערבותו.
תיקווה התעכבה אצל שכנים, ואלה
ניסו להרגיעה ולמנוע ממנה מלערב

אני הולך לדבר, לא צריך את בן־שו־שן.״
אבל תיקווה כבר הספיקה לספר
לידיד על העלבונות שספגה, והוא
הצטרף אליהם.
השלושה הגיעו למיפעל־הדוודים,
ברחוב התנאים בחולון, בשעה 5אחרי־הצהריים׳
לדיברי תיקווה, אמר הפועל
כי לא התכוון אליה, אלא חשב שהיא
מישהי אחרת, זונה ונרקומנית. הוא גם
הכחיש שקילל או עשה תנועות מגונות
והצביע על איבר־מינו.
משולם התרגז ואמר לו :״אל תשקר!
היא חזרה הביתה בוכה, דם ירד לה
מהעיניים מרוב בכי!״
הגברים קיללו, דחפו זה את זה ואז
ראו כי הפועל מרים פטיש. משולם
מצא מוט־ברזל והרים אותו. אנשים
התערבו והפרידו בין הניצים.
לדברי כתב־האישום אמר משולם
לבעל־המיפעל, עמוס חזן, שהוא יפוצץ
את ביתו. תיקווה טענה שהיה זה בעל־המיפעל
שאיים עליהם שיבוא בלילה,
ושהם עוד ישמעו ממנו.
מירדף מהסרטים

פרקליט שיינפלד
האם שתל המודיע את הסם?
בשקית נוספת, מתחת למושב שלידו,
ובה עור חמש סוליות־חשיש, במישקל
כולל של קילוגרם וחצי.
מההתחלה טען החשוד שאין לו כל
מושג כיצד הגיע הסם למכוניתו. כדי
להפריך טענה זו נעשתה לחשוד בדיקה
המכונה ״טבילת־ידיים״ ,כדי לאתר
שרידי־חשיש על ידיו. הבדיקה לא
העלתה כל סימינ״חשיש.
מעבדות המישטרה בדקו את טבי־עות־האצבע
שנמצאו על הניילון שעטף
את הסם, אבל אף אחת מהן לא תאמה
את טביעות החשוד.
בחקירתו במישטרה מסר אבו־צווי־רה
כי הוא מביא בכל בוקר פועלים
מעזה לאיזור־התעשייה ברחובות, וכי
באותו יום המשיך לנסוע וחיפש עבודה
בכמה מיפעלים. הוא פירט במישטרה
את מסלול נסיעתו באותו יום, ואת
המיפעלים שבהם עצר. גירסתו זו לא
נבדקה כלל.
הסניגור, עורך־הדין אבשלום שיינ־פלד,
טען שהתביעה לא הוכיחה את
האשמה. לדבריו, מאחר שהסם היה
טמון מתחת לכסא שליד הנהג, לא
היתה לנאשם כל אפשרות לגלותו. היה
ברור כי מי שמסר למישטרה את המידע
על מקומו של הסם במכונית ידע
פרטים מדוייקים, ויתכן שהוא שתל את
הסם, וניסה להפליל את הנאשם.
מאחר שהבדיקות העלו כי הנאשם
לא נגע בסם, וטביעות־אצבעותיו לא
נמצאו על עטיפת החשיש, הדבר תומך
בחפותו. אילו היתה המישטרה טורחת
לבדוק את גירסתו ומוצאת שהוא שיקר,
ושלא נסע באותו בוקר למיפעלים
שעליהם סיפר, יתכן שהיה בכך לתמוך
בגירסת התביעה. אולם משלא נעשה
הדבר, נותרה גירסתו של הנאשם, כבאותו
בוקר חיפש עבודה, ואין זה סביר
שהיה משאיר מכונית מלאה בחשיש,
כאר הוא יוצא לעבודה לשעות ארוכות.
השופט הרי פס, בבית־מישפט השלום
ברמלה, קיבל את טענת הסניגור
וזיכה את הנאשם מהאשמה.
העולם הזה 2624

תיקווה מרדכי בבית־המישפט
מוט־ברזל, פטיש, כבוד אסר
משולם הוא נרקומן ועבריין מוכר
למישטרה^ .
״אמרתי לו, :איזה מניאק אתה! זבל!
אתה לא מתבייש? אתה יודע שאני
אשה נשואה, ואתה יודע מי זה בעלי,
כי אנחנו תמיד עוברים כאן. עדיף לך
לבקש סליחה ממני או שאני אביא את
בעלי!׳״
לדברי תיקווה, צחק הפועל הערבי
ואמר לה שהיא יכולה להביא גם 100
איש, הוא איננו מפחד.
״הוא אמר שיש לו ביצים, ושאל אם
אני רוצה לראות אותן והצביע לכיוון
איבר־מינו ועשה תנועה מגונה.״
תיקווה הביטה מסביבה וראתה את
כל האנשים המגחכים למישמע הדברים.
היא התחילה לבכות .״כולם רואים
וכולם מסתלבטים. בילדה שלי אם אני
משקרת! התחלתי לבכות ואמרתי לו:
,אתה אומר ביצים? חכה פה ואני אלך
לקרוא לדורו!׳״
דם מרוב דמעות

דברי תיקווה מתאנה לה הפועל
הערבי זה חצי שנה. הוא מהלל

את משולם. היא רחצה את פניה אבל
כעסה לא עבר, והיא חזרה לדירה
והזעיקה את הגבר.
כאשר באה תיקווה לדירה, ראתה
את משולם שוכב במיטה ומביט בטלוויזיה.
מאחר שהוא נרקומן, אין הוא
עובד, ומבלה את רוב זמנו בבית,
כשהוא שוכב במיטה וצופה בטלוויזיה.
סיפרה תיקווה :״אמרתי לו, :דודו,
דודו, קום! הכבוד שלך! יש בן־אדם
שמציק לי כבר חצי שנה, ואומר מילים
כאלה, ועמוס צוחק! יעני, מסתלבט,
והם יודעים שאני אשתך!״׳
דודו קם והתחיל להתלבש. הוא
אמר לתיקווה שהוא יסע בעצמו, ושהיא
תשאר בבית. אבל היא התעקשה.
גם סטירת־לחי שקיבלה ממשולם לא
שיכנעה אותה להישאר בבית. משולם
נכנס למכוניתו, והיא ישבה מאחור
ואמרה שהיא תזהה עבורו את הפועל
שצעק לה מילים גסות.
בדרכם למיפעל־הדוודים ראו את
ידידם הצעיר 20 שימעון בן־שושן,
צועד ברחוב. תיקווה אמרה למשולם
שכדאי לעצור ולקרוא לו לבוא איתם,
פן יתנפלו עליהם הרבה פועלים. אבל
משולם אמר לה :״מה אני הולך לריב?

חרי שכולם הלכו הביתה, ומשו־
> £ל ם התכוון לעשות סולחה עם
אביו של עמוס חזן ולסיים את הענין,
החל פרק חדש בפרשה.
בערב יצאו חזן ואחיו כדי לחפש את
משולם ובן־שושן. הם הגיעו לביתו של
בן־שושן ולא מצאו אותו בבית. אחרי
שדיברו עם אחיו וירדו מן הדירה,
נתקלו בבן־שושן, ששלף אקדח מתוצרת
גרמנית, שאותו גנב כמה ימים
קודם ממכונית שחנתה ליד אולם־
שמחות בחולון.
בן־שושן כיוון את אקדחו לגופו של
חזן ואמר לו :״אל תזוז!!״
אבל אחיו של חזן קפץ והפיל את
בן־שושן והאקדח נשמט מידו. בין
השלושה הוחלפו מכות ומהלומות,
ולבסוף עזבו בעלי מיפעל־הדוודים את
המקום והשאירו את בן־שושן על
הארץ, זב־דם.
מרגע זה לא היה זה עוד כבודה
הפגוע של תיקווה, ששיחק את
התפקיד המרכזי. בן־שושן, שנחבל
בראשו ושתת דם, החליט כי כעת בא
תורו שלו לחסל חשבונות. הוא אמר
שהוא אינו מתכוון. לעשות סולחה עם
איש, וביקש ממשולם שישיג לו חומר־נפץ
כדי לפוצץ את מיפעל־הדוודים.
שני הגברים שלחו את תיקווה
לשתות קפה אצל התורכים, שכניהם,
והסתגרו בדירה. שם הכינו לבנת־חבלה,
ובשעה 6בבוקר הטמינו אותה
ליד דלת מיפעל־הדוודים. הפצצה הופעלה
ועקרה את דלת המיפעל ממקומה.
בבתים סמוכים התנפצו הזגוגיות
מעוצמת הפיצוץ.
אחרי הפיצוץ בא בעל־המיפעל
לחפש את משולם בקופת״חולים,
והעניין הסתיים בכמה מירדפי־מכוניות
מהסרטים, כאשר משולם ובן־
שושן עוברים ברמזור אדום, בניגוד
לתמרור ״אין כניסה״ ,ואינם מצייתים
לשוטרים שניסו לעצרם. בסופו של
דבר איבד משולם את השליטה על
הרכב, עלה על המדרכה ופגע בעמוד־חשמל.
הוא נעצר כאשר ניסה להימלט
מהמקום.

אגא;

אלוהים ישמור!
^ עיקבות מעצרם של שני הגב־
^ רים נעצרה גם תיקווה. המישטרה

חקרה אותה, והיא סיפרה את סיפורה
שהוגש לפני השופטים חנה אבנור,
ישראל גילעדי וצבי הכהן.
אמרה תיקווה לחוקרי המישטרה:
״אני לא יכולה להעיד בפנים שלו! הוא
בן ,36 הוא גידל אותי, הבן־אדם! ונורא
כואב לי על זה. אני מגיל 16 עד 21
חיה איתו ויש לנו ילדה משותפת. אני
לא יכולה להפיל אותו ...אתה רואה,
כואב לי ואני פוחדת״...
לאט־לאט גילתה תיקווה את
סיפור־חייה העצוב ואמרה :״אני ירושלמית
ממושב בהרי־ירושלים. יש לי
אבא, אלוהים ישמור, אני לא רוצה
לראות אותו. אני ברחתי מהבית,
ובאתי לגור אצל חברה נרקומנית,
כשהייתי בת . 16 שמה של החברה הוא
שולה, אבל היא כבר מתה, רצחו אותה.
״הייתי ילדה, והיא היתה כמו אמא
שלי. את דודו היכרתי שם. הוא היה בא
לקנות סמים, והיכרתי אותו. הוא לא
הכניס אותי לסמים. אני כבר הייתי
בסם כשהיכרתי אותו.
״בגיל 16 התחלתי עם הסמים. אני
רוצה לעזור לעצמי לצאת. אף פעם לא
ישבתי בבית־סוהר, ושומעים סיפורים
כאלה, אלוהים ישמור.״
תיקווה שוחררה ממעצר, ואחרי
חודשיים ילדה את בתה השניה. שני
הגברים נעצרו בפברואר ובכתב־האישום
הם נאשמו בעבירות של איומים,
הנחת חומר־נפץ, שימוש ברכב
ללא רשות ושלל עבירות־תנועה,
משולם שוחרר ממעצרו, ומיד נתפס
כאשר הוא מבצע פריצה. הוא נשפט
בינתיים על הפריצה ונידון לשנת־מאסר.
שנתיים נוספות, שהיו תלויות
על־תנאי נגדו הופעלו גם הן. בסך־

פרקליט הלברשטאט
הנחת חומר־נפץ, מעבר ברמזור אדום
הכל: שלוש שנות־מאסר. אחרי שהודה
באשמה, וסניגורו עורר־הדין שלומי
הלברשטאט טען לעונש, סיים בית־המישפט
המחוזי לרון בעבירות על
הכבוד של תיקווה, והטיל על משולם
עוד שנתיים וחצי, הנוספות על שלוש
השנים שהוא מרצה כעת.
על בן־שושן טרם נגזר עונש, מכיוון
שיש צורך בתסקיר של קצין־מיבחן
בגלל גילו הצעיר. סניגורו, עורך־הדין
ציון אמיר, עשה עבורו עיסקת־טיעון
עם הפרקליטות, ובן־שושן הודה
באשמות ומחכה לעונשו.

אילנה אלד; ₪
י 39 -

— הלוואי שיביא——י

מכה לחברה למדליות
סניף החברה הממשלתית למטבעות ולמדליות באמריקה צומצם, ופעילות
החברה ירדה בעשרות אחוזים.
הסיבה: תלונה של יצרני־התכשיטים האמריקאיים נגד פעילות החברה
בעדיליונים.
״עדיליון״ הוא מעין תכשיט, ובמשך כמה שנים מכרה החברה לאמריקאיים
עדיליונים בהצלחה רבה, מאחר ומחירם זול בהרבה ממחיר מטבעות או מדליות.
בגלל התלונה הורה מישרר-המיסחר• האמריקאי על איסור יבואם על־ידי החברה
הממשלתית, והדבר גרם לחיסול מרבית עסקי החברה. חלק ניכר מעובדי החברה
פוטרו.

חבר־מושבעים גדול במנהטן הודיע

לנשיאה בעבר של הפיליפינים, פר*
דיננד מרקום, לרעייתו אימלדה
ולאחים יוסן! ורלך ברנשטיין כי
נפתחה נגדם חקירה פלילית בקשר

מיליונר נאון
.רכישה בדרכים לא כשחח־

גולן וגלובוס
במיעוט ב״קנוך
בעלי קנון. מנחם גולן ויורם
גלובוס, הם עתה במיעוט בחברה,
שכל נכסיה עברו לקבוצה איטלקית

מפיקים גלובוס וגולן
300 מיליון חל ר חובות לבנקים

בשם רנטה, הנשלטת על־ידי ז׳אן־
קרלו פארטי ופרדריק שיר —
כך דיווח העיתון נאר״ט׳ בראיון עם
נשיא קנון באיטליה, וינצנטו רו־

מאנו.

לפי נאר״ט׳ ,בעלי־השליטה החדשים
החליפו את כל ההנהלות של
החברות״הבנות, ולמעשה השתלטו על
כל נכסי החברה ברחבי העולם, מלבד
ישראל, שבה נמצאים הנכסים בבעלות
פרטית של גולן וגלובוס.
חברת־הגג של הקבוצה האיטלקית
קרויה א-ינטרפארט, ולה כיום מחצית
מניות קנון, וכן חוזה הנותן לה את
השליטה בחברה. הקבוצה התכוונה
תחילה להזרים 300 מיליון דולר

4 0־ — 111

לרכישת בניין במנהטן. כך מוסר ניר
׳זרק ט״מס ב־ 7בדצמבר.
יוסף ברנשטיין נשוי עם בתו של
ניסים גאון. יואל הרצוג, בנו של
הנשיא חיים הרצוג, נשוי אף הוא
עם בת של ניסים גאון. אגב, גם ז׳אק
נאצר, בעל הבנק הבינלאומי הרא־שנן,
הוא קרוב ישיר של רלף ברנשטיין.
נאצר עשה את כספו בעסקים
בפיליפינים בתקופת הנשיאות של
מרקוס.
שם נוסף שעלה בחקירה הוא איל־ההון
הסעודי עדנאן חאשוקג׳י.
.החקירה עוסקת ברכישת בנייני־מישרדים
במנהטן על־ידי מרקוס בסכום
של 300 מיליון דולר. הבניינים
נרכשו על־ידי חברה בשליטת האחים
ברנשטיין. הם העידו לפני ועדה של
הקונגרס כי פעלו בשם הנשיא מרקוס.
אחרי בריחת מרקוס דרשה הנשיאה
החדשה של הפיליפינים, קוראסון
אחינו, את הבניינים עבור ארצה,
אולם התברר כי הם נמכרו לעדנאן
חאשוקג׳י.
החקירה עוסקת בחשדות כי המכירה
לחאשוקג׳י נעשתה בדרכים לא־כשרות,
כדי למנוע את תפיסת המבנים
על־ידי ממשלת הפיליפינים.

הישואלים
*ורדו גשם בקוימוניה חברת אנרידב חתמה חוזה עם מדינת־קליפורניה
ובו התחייבה לגדל כותנה
בעמק סאדיואכים, צפונית ללוס־אגג׳לס.
המקום ידוע בשחינותו, ולכן
מגדלי-הכותנה מוציאים רק 400 קילו
לדונם, לעומת 600 קילו המופקים
בישראל.
אורידב התחייבה לנצל את הידע
שיש לה בהורדת גשם מלאכותי וב־השקייה
בשיטות חדישות, ולגדל כותנה
בתפוקה ישראלית.
בשלב הראשון לקחה על עצמה
החברה הממשלתית הישראלית שטח
של 12 אלף דונם, ואם תצליח תקבל
עוד 50 אלף דונם. החוזה נחתם על־ידי
מנכ׳׳ל החברה, עמי אולמרט.

כהלוואה לקנון מחברה ספרדית, אולם
ממשלת־ספרד לא אישרה את העיסקה.
ללא הזרמת הון בסדר־גודל כזה,
צפוייה קנון לכינוס־נכסים.
לפני כמה ימים דיווח ניריורק
ט״מס כי קנון תתמזג עם החברה ההולנדית
מליה אינטתשיונאל, העוסקת
במלונות ובתיירות, והשייכת בחלקה
לקבוצה האיטלקית של אינטרפארט.
באחרונה נבחרו למועצת־המנהלים של
קנון רק נציגי אינטרפארט ומליה.
בנובמבר היתה קנון חייבת לבנקים
300 מיליון דולר, ולבעלי איגרות־חוב
שלה עוד 280 מיליון דולר.
לפי ההסכם בין קנ1ן וכוליה. שתיהן
התמוגו בחברה חדשה משותפת, קנ1ן־
מליה. לא ניתן פירוט של נכסי סליה.
בינתיים פירסמה קנון את נתוניה
העיסקיים לרבעון השלישי של השנה,
והם מראים הפסד נקי של 19.4מיליון
דולר. ההפסד המצטבר מתחילת השנה
הוא 41.5מיליון דולר.

צחק גרש ־
מייעץ לחבות אוטובוסים בעל חברת מעוף שהסתבכה ושנס־גרה,
יצחק גדיש, החל לעבוד עבור
חברת אוטובוסים גדולה באמריקה.
הוא יפתה תיירים מאירופה ומישראל
שיבואו לאמריקה ויסעו באוטובוסים
של החברה.
גדיש פתח מישרד באמפ״ר סט״ט
בילדיננ.
המישרה החדשה של גדיש באה

הפסדי
כ ב די1
ד,.כדל
במח שבי

קונצרן כלל מצמצם בצורה דראסטית
את חברות המחשבים שהקים,
בגלל הפסדים כבדים.
הקונצרן מימן בשנים האחרונות

(המשך מעמ 1ר )7
לאלה יש הרבה מה להפסיד, אם וכאשר
יסתיים הכיבוש. לרצועת־עזה אין
אופציה ירדנית וגם לא אופציה מצרית.
בזמן האחרון, אומרים אחרים, הגיעה
הסולידריות הפלסטינית לשפל המדרגה.
כל אחד דאג לעצמו, מעטים דאגו
לעניין־הלאומי. מנהיגים פלסטיניים
רבים גורשו מן הארץ או נכלאו, חלקם
הגדול נתון במעצר מינהלי. ריבוי
ההרוגים והפצועים מן ההפגנות מגביר
את הסולידריות בין התושבים, מפשר
בין המחנות הפוליטיים השונים, שרק
אתמול היו שרויים במריבות ביניהם,
ומאחד את כולם לדגל אחד —
המילחמה בכיבוש.
גם ריבוי ההתבטאויות בישראל
בזכות הטרנספר וצורותיו השונות,
דברים, המוצאים את ביטויים כמעט
מדי יום בעיתונות הכתובה והמשודרת
בישראל, והמתורגמים גם לעיתונות
היוצאת לאור בירושלים־המיזרחית,
מגבירים בקרב הפלסטינים את
האחדות ושיתוף־הפועלה ואת הרצון
ללחום.
נפגעי ההפגנות, ובעיקר ההרוגים,
הופכים בתוך שעות ספורות לסמלים
לאומיים. שמותיהם עוברים במהירות
בין הישובים השונים ונחרתים על
דיגלם. אומץ־ליבם של התושבים,
המוכנים לצאת בידיים ריקות, או באבנים
ובאמצעי־לווימה ביתיים ומאול־תרים,
מובילים את חיילי־צה״ל, נערים
שאך זה סיימו תיכון, למצבי־לחץ,
שבהם הם נאלצים לירות ללא אבחנה
לכל עבר.
בגדה לא מוכנים להסכים עם
האפשרות שהרצועה מובילה אותם
לקיצוניות. הם אינם מוכנים לקשור את
שני האזורים בחבילה אחת. אך מבחוץ
נראה כאילו עברה, בשבועות האחרונים,
הבכורה מן הגדה־המערבית
לרצועת־עזה.
יתכן שגל־ההפגנות הסוערות יירגע
בימים הקרובים, אך הוא יותיר אחריו
דם שפוך, פצועים, מישפחות שכולות,
והרבה צעירים וזקנים, שיתחילו להא־

מנכ״ל דוברת
צימצום דראסטי של פעילות

יועץ גדיש
לפח 1ת תיירים שיסעו באוטובוסי
אחרי תקופה ארוכה, שבה היה חסר־תעסוקה.
קודם לכן הכין סקר לחברת־התעופה
אליטליה.

פיה זאדווה
וכשה בית

כמה חברות שעסקו בפיתוח תוכנה
לייצוא. בחברות עבדו 50 איש, רובם
אקדמאים. אחרי כמה שנים של הפסד,
וללא סיכוי לריווחיות בעתיד, החליט
מנכ׳׳ל כלל, אהרון דברת, על
צימצום דראסטי של פעילות החברות,
ומרבית העובדים פוטרו.
אשתו של משולם ריקליס, השחקנית
פיה זאדורה, רכשה בית בן
חמש קומות ברחוב ה־ 75 ליד השדרה
החמישית במנהטן, בסכום של 4.55
מיליון דולר, מזה במזומן שילמה 2.55
מיליון דולר.

.מתירים להם לירות!״

פיה זאדורה ובעלה משולם ריקלים
4.55 מיליון חל ר
השליט החדש של,קנון, ז׳אן־קארלו
פארטי, התראיין באחרונה בעיתון הבריטי
סקרין אינטרנשיונאל. פארטי אמר
שיצמצם במחצית את מספר עובדי
החברה, ויחליף את כל ההנהלות של
החברות־הבנות בכל העולם. הוא תיאר
את עצמו כיזם, שעשה את כספו במו־ידיו,
ושנשאר בעל השקפת־עולם

סוציאליסטית. הוא החל את עסקיו ב־
, 1963 שבה פתח מלון באיטליה. עסקיו
התרחבו בכל אירופה, ועיקר עסקיו
כיום מצויים בספרד. בשנה האחרונה
השתלט בספרד על עסקים שונים,
ששוויים הנקי נאמד, לדבריו,
במיליארד דולר. הוא מעריך את הונו
הפרטי ב־ 12 מיליארד דולר.

מין שאפשר להילחם בכיבוש, וזוהי אף
גבורה להיהרג למען המולדת.
רבים מן הפלסטינים בגדה נואשו
ממיפלגת־העבודה, ובעיקר מן העומד
בראשה, שימעון פרס. הם הבינו
שדבריו הנמלצים של פרם בזכות
הוועידה הבינלאומית אינם עומדים
במיבחן־המציאות, וכי אלה הם דיבורים
ריקים מתוכן, שנועדו רק ללבות את
הוויכוח בישראל.
בנוסף ציפו הפלסטינים בשטחים
הכבושים, כי כוחות־השלום בישראל
יקימו קול־זעקה ויצאו להפגנות לאור
המתרחש בימים האחרונים. אך
המאורעות לא הצליחו להוציא לרחובות
את הישראלים המשתייכים לשמאל,
והמעטים מביניהם, שהביעו
הזדהות עם הפלסטינים, עשו זאת רק
בדיבורים.
העול ם הז ה 2624

71גנגאח
חשזדטי
^ שר ידלין ישב במישרדו במלון
לאפא״ט במיאמי־ביץ׳ ,כאשר צלצל
הטלפון. הוא שמע את קולו של
קרוב־מישפחתו, עורך־הדין הירושלמי
עמוס רוזובסקי.
״אשר,״ קרא עמוס ,״אני נמצא אצל
הקרוב של אשתי, ד״ר אורי קלעי, בביתו
בבוקה־רתון. בוא מייד! הוא גנב לי
תחריטים של רמברנדט!״
ידלין הנדהם שאל לשוויים, ורחוב־סקי
השיב :״ 300 אלף רולר לפחות.
המישטרה כבר פה. מוטב שתבוא לפני
שאורי מסתבר.״
ידלין יצא ממישרדו, נכנס למכוניתו
ונסע למקום־מגוריו של קלעי,
המרוחק כשעתיים ממיאמי, והגובל
בעיירת־הנופש היקרה פאלם־ביץ׳.
במשך שנתיים הפציר אורי קלעי
ברוזובסקי לפתוח יחד איתו גלריה
בפאלם־ביץ.,
רוזובסקי, בעל מישרד־עורכי־דין

בהכירו את האוסף של רוזובסקי,
ניסה קלעי לשכנעו שהגיע הזמן למכור,
ולא רק לקנות. עד לפני חצי שנה
לא נעתר רוזובסקי להפצרות.
לפני חצי שנה סיפרתי לו על עמירם
שמיר ואשתו נירה, הנחשבים כיום עם
האמנים הטובים בתחום הקירות המפוסלים,
ובעיקר בוויטראז׳ים קטנים, ששוויים
יכול להגיע לכמה מאות דו־לארים
היחידה. הראיתי לרוזובסקי את
תצלומי־העבודות והוא התלהב, טס
לניו״יורק וחתם עם שמיר על חוזה,
שלפיו יממן את העבודות תמורת אחוזים
מההכנסות. אז החליט גם להיענות
להפצרות קרובו קלעי, ולהקים במקביל
גלריה בפאלם־ביץ׳ .הוא קיבל רשיון
ממישרר־התעשייה־והמיסחר לשלוח
לאמריקה 1800 עבודות, שנארזו
ונשלחו למיאמי, בהוצאה של כ־70
אלף דולר.
כאשר הגיעו העבודות למיאמי,

אשוי דל־ו
(משמאל) נקרא
ל ע 1ר ה: שני
הישוא.לים
התקוטטו באמריקה
והתחריטים היקרים
נעלמ 1

היה מאוחסן במיאמי, ורק כמה ציורים
יקרים היו עימו. הוא ואשתו שהו באותה
עת בבית קלעי.

100 תחריטים
בתיק

^ פי דיווחי העיתונות המקומית,
) חזרו עמוס ובת־שבע ב־ 30 באוקטובר
בצהריים לבית קלעי והמתינו
למכונית, שתיקח אותם למיאמי. הציו־אס
זזסמטס*£88101088
3107 זו 0 3 0מ 0 3ט/ 1

1ח 7ט )31£ח 6 3
13 87

ן י״וסו *1,״!

*?$ 5*11(, 279,39ז*011ס£8<:£ 10:ח£י£1יז<זז

ההמחאה של רוזובסקי לקלעי
מארב מישטרח׳
ועימן הזוג רוזובסקי, חיפשו קלעי
ורוזובסקי מקום מתאים לגלריה. אך
כאשר הוחל בניסוח החוזה ביניהם, התברר
לרוזובסקי כי קלעי מעמיד דרישות
מופרזות. הוא תבע כי ייאסר על
רוזובסקי למכור יצירות שיש לו בירושלים,
אלא באמצעות הגלריה. הוא
הגביל גם את הסכום שעליו להשקיע
בגלריה ל־ 300 אלף דולר, בניגוד לסכום
המקורי של מיליון דולר, מול
אוסף־הציורים שהובא, ושאשר ערכו
נאמד בשלושה מיליון דולר.
כך התפוצץ ההסכם ורוזובסקי אמר
לקלעי שהוא מבטל את רעיון הגלריה
וחוזר לניו־יורק. אוסף־הציורים שהביא

0 £ 3111ז

ץ ז* 0ז81* :

רים היקרים היו בחדר־הכניסה של בית
קלעי. בראש הערימה היה תיק, ובו 100
העתקים של תחריטי רמברנדט.
מדובר ב־ססו רישומים של רמב־רנרט,
שניתנו לצארית יקטרינה, ושהיו
כל השנים במרתפי המוסיאון ארנויט־ראד
בלנינגראד. לפני כמה שנים הם
נתגלו במיקרה, ונעשו מהם תחריטים,
1000 בסך־הכל. ערך כל אחד נע כיום
מ־ 3000 ועד 6000 דולר. מאה תחריטים
היו בתיק בבית קלעי.
כשעה לאחר שהגיעו הרוזובסקים
לבית קלעי, נכנס אורי קלעי עצמו
לבית לכמה דקות ויצא. כשעה לאחר־מכן
הבחינו הרוזובסקים כי תחריטי

• אטסי״סז *11 18

— נעלמה מראש הערימה

מתנה ליקטרינה הגדולה —

גא *4*4

־׳ 400

בן־דוד קלעי

אספן רוזובסקי
משגשג בירושלים, המתמחה בעיקר
בעיסקי־חברות, נמנה עם גדולי אספני־האמנות
בישראל. אוספו, שאביו המנוח
החל ברכישתו, מונה יותר מ־5000
עבודות של טובי האמנות היהודית
והישראלית, וגם עשרות עבודות של
רמברנדט, בושאר, פיסארו, פיקאסו,
טרנר ועוד. האוסף נאמד ביותר מ־10
מיליון דולר. פעמים רבות סירב להפצרות
להציגו במוסיאון ישראל.
אורי קלעי, בן־דודה של בת־שבע
רוזובסקי, אשת עמוס, גר בבוקה־רתון
ומנהל מירפאה בפאלם־ביץ׳ .אשתו
דליה(כיום הם בשלבי־פירוד) ,אף היא
רופאה במקום.

רמברנדט נעלמו.
הם פנו מייד לדליה קלעי, שבאה
הביתה, והוחל בחיפוש נמרץ, אך לשווא.
עמוס
חשד מייד כי קלעי לקח את
התחריטים, וביקש מדליה להתקשר
עימו. קלעי אמר לדליה כי אינו יורע
היכן התחריטים.
דליה מסרה לו בשם עמוס כי אם לא
יחזירם, יפנה עמוס למישטרה.
זמן קצר לאחר השעה 6בערב הגיעה
המישטרה, וגבתה עדויות מכל הנוכחים.
היא דרשה מאורי קלעי לבוא
לביתו למסירת עדות. קלעי מצירו
תבע כי הרוזובסקים יעזבו מייד את
ביתו, והללו הזעיקו את ידלין, קרובם,
כדי שינסה לסייע.
ידלין הכיר את קלעי באמצעות רו־זובסקי,
ונוצרו ביניהם קודם לכן יחסים
טובים. הבנתו של ידלין בשוק ניירות-
הערך הרשימה את קלעי, שהפקיד בידיו
כספים להשקעה בבורסה.
עמוס קיווה כי ידלין יצליח להביא
את קלעי להחזרת התחריטים. אולם

קלעי סירב לכל דיבור, וידלין לקח את
הרוזובסקים למלון במיאמי.
מחשב ליצירות גנובות

הכותרות בעיתונות המקומית
״ה1א נגב ל׳ את התחריטים!״

^ מחרת פירסמה העיתונות את
/הפרשה בהרחבה, עדיין בלי לרמז
לכך שקלעי חשוד בפרשה. עם הופעת
הידיעות בעיתונות טילפן קלעי ליד־לין,
ותבע להפסיק את הפירסומים.
באמצעות ידלין החל משא־ומתן
ממושך, שנמשך שלושה שבועות. בסיוע
עורך־דין הודיע קלעי שמכיוון

שנגרמו לו הוצאות בגלל הגלריה שלא
הוקמה, הוא תובע מרוזובסקי 5000
רולארים לכיסוי ההוצאות, ואז יעשה
מאמצים לאיתור הרמברנרט. נוסף על
כך על רוזובסקי להתחייב שלא יפתח
שום גלריה בפאלם־ביץ׳ .קלעי שלח
לעורך־דינו של רוזובסקי הצעת־חוזה
ברוח זו.
דליה קלעי, שבאותה עת עזבה את
אורי ועברה לגור בבית נפרד, הציעה
לתרום את 5000 הדולארים לסיום
הפרשה.
רוזובסקי, מצירו, הביא את הצעת־החוזה
למישטרה ולתובע המחוזי, והללו
שיכנעו אותו כי מדובר במיקרה
ברור של סחיטה, ולכן אין שוס ערך
מישפטי לחתימה. הם הציעו ללכור את
קלעי בעת שיקבל את הדולארים, ויחזיר
את התחריטים.
הוחל במשא־ומתן על הליכי החילופין,
כאשר הגיעה הצעת־חוזה חדשה
מצד קלעי, ובה דרישה ל־ 15 אלף דולר.
רוזובסקי הצהיר כי יסכים לתת
סכום זה אם יקבל את התחריטים מייד.
קלעי תבע לראות צילום של ההמחאה
הבנקאית על שמו, על הסכום
הנדרש. רוזובסקי פנה לחבר, שהעביר
את הכסף, ובנק לאומי במיאמי הוציא
את ההמחאה לפקודת קלעי.
התצלום נמסר לעורך־דינו של קלעי,
אשר השיב כי הוא רוצה לבצע את
החזרת התחריטים רק שבוע אחרי קבלת
הכסף, כי הוא חושש מפני מארב
מישטרתי.
רוזובסקי, ששבע מרורים מהמשא־ומתן
הממושך, ושהגיע למסקנה כי
קלעי מתעתע בו, ניתק מגע והחליט
לחזור לניו־יורק. הוא העביר את האוסף
שלו לניו־יורק ושכר דירה מפוארת
באיזור יוקרתי, ובה אולם־תצוגה ענקי
שבו הציג את העבודות. במקביל החל
מארגן את הייצור והשיווק של עבודותיו
של שמיר.
מן התחריטים לא התייאש, אם כי
החליט שלא ימשיך במשא־ומתן עם
קלעי. כדי למנוע את מכירת התחריטים,
נפגש רוזובסקי עם אנשי המחלקה
לעבודות־אמנות של האף־בי־איי
ומסר תיאור מפורט של המיקרה. הללו
איתרו תצלומים של התחריטים, שלחו
אותם לכל מקום־ממכר של אמנות בעולם,
וכן הכניסו אותם למחשב הבינלאומי
של אינטרפול לזיהוי יצירות־אמנות
גנובות.
רוזובסקי עצמו שוהה בימים אלה
בניו־יורק, ומנסה להתגבר על השבועות
הרבים שגזלה ממנו פרשת־קלעי
ותחריטי־רמברנדט. לקוחות התחילו
לבוא גם למישרדו בניו־יורק, אולם
יעבור זמן רב עד ששכר־הטירחה שיגבה
יפצה אותו על התחריטים היקרים.

יגאיצ -ביב

הורוסהוס מרים בנימינ׳

מזל החודש:

רז ש ת
רמי צנו־ות נעיות כלכליות

שני בתים בהורוסקופ יכולים ללמד על
המצב הכספי. הבית השני -בי ת הנ ס פי ם
והרכוש, והבית השמיני -שאחראי על
ירושות, כספי בן־הזוג וכספי הזולת. כדי
לדעת מה יהיה מצבכם הכספי יש צורך
לבדוק מהו מצבם של או ת ם בתים, כלומר,
מהם הכוכבים הממוקמים בהם.
כוכב סטורן מתקשר למחסור, ואילו כו־כב
יופיטר מתקשר לשפע. מכאן, שאם
יימצא כוכב סטורן בבי ת השני, הכסף לא
יושג בקלות, וחסרונו יורגש באות ה תקופה.
אם יכנס יופיטר לבית השני ישתפר המצב
הכספי, ותיתכן אף הכנסה נוספת ממקור
כלשהו. אולי עבודה נוספת, או עבודה
ששכרה גבוה יותר.
אם יימצא סטורן, בבית השמיני, למשל,
והאדם יידע שמגיעה לו ירושה, ואף יתכונן
לקבלה, יקרה דבר־מה שלא יאפשר לו
ליהנות מהכסף, או שהוא יצטרך להילחם
קשות עד שישיג את המגיע לו, וגם אז הוא
יקבל רק חלק קטן מהירושה, או שיצטרך
להוציא את רובה על תשלום לעורכי״דין.
לעומת זאת, אם יכנס יופיטר לבית
ה־ 17 וה־ 18 בחודש די מ סונני ם. מצב״רוח
רציני וקודר מדי יגרום לכם ל א בד מן העי-
רנות שלכם, ולכן כד אי
שתקפידו לא להיפגע
מדברים שעלולים לה וות
סננ ה. תוכניות ל נסיעה
עולות שוב על
הפרק. זה יבוא באופן
מפתיע ועשוי לחולל
11(11
שינויים בכל צורת־ה-
ז 2במרס -
חיים שלכם. בעבודה,
20 באפריל
אתם מוצאים לפתע
שאגשים, שעד היום לא
עוררו את התענינותכם, מושכים א תכ ם.
קשר חדש יתפתח מסוג כזה של י חסי ם.

בעינת־בראוח שלכם. א 1של הקרובים לכם1.ור־סזת
לשינויים דרסט״ם בכל צורת־הח״ם. קשר.
מאד יהיה לתמן את השמע.
השיעיים קורים כמעט
מעצמם( ,אינכם 100־
גלים למעע דבר. אל תמהר!
להחליט על שינויים.
עדיף לשמור ער כמה
שאפשר על השינרה. התחום
הכספי דורש מכם
התייחסות לטווח הרחוק.
חשוב שחח״עצו עם או־ש־־מיקצוע
הבקיאים מושא.
ב־1 21ב־ 22 צפרה לכם ח1ויה חסאוטית
מפתיעה עם ם־ שהיה קשזר אליכם בעבר.

בן-הזוג שרוי במצב״רוח די מוזר, קשה לדו בב
אותו ולהבין מה קורה לו, אולי עדיף
להתרחק קצת, ומצב-
הרוח המוזר יחלוף. א תם
חשים צורך בשינוי,
וחלק מנ ם חו שבים על
פרידה, לפחות זמנית,
מבני״הזוג. זה מאוד לא
מומלץ. השינויים, שנע !_
שים
בדחף של רגע
בתקופה זו, יעוררו חר ו
2במאי ־
20 ביוני
טה, מאוחר יותר. מתי חות
עם הסביב ה ב״20
וב״ג . 2במקום־העבודה מעריכים א ת המא מצים
שהשקעתם, אך יש מי שינסה לקלקל.

הואומי!

השמיני, תהיה הירושה גדולה יותר מכפי
שחשב.
בימים אלה נמצאת השמש במעלות
האחרונות של מזל קשת לקראת כניסתה
למזל גדי. המזלות קשת וגדי הם אמנם
שכנים, אך שונים עד כדי כך, שלמעשה כל
אחד מייצג את ההיפוך של שכנו. קשת
קשור בכוכב יופיטר -כוכב השפע,
ההצלחה, ההזדמנויות והמזל. ואילו הגדי
קשור בכוכב סטורן, הקשור בקשיים, כאב,
דיכאון ומחסור.
אי-אפשר לבטל א ת כוכב סטורן, בלעדיו
לא יוכל דבר להתקיים. הוא מלמד ני רק
באמצעות ענו ד ה קשה ניתן להשיג הישגים.
המצב שונה לגבי כוכב יופיטר. ומה שבא
בקלות הולך בקלות. ההצלחה שמביא יו פיטר
היא לא תמיד מבוסס ת, ואם הושגה
ללא מאמץ קיים סיכוי רב שהאדם יאבד
את מה שקיבל, או שלא ידע לשמור עליו
כראוי.
הטיפוס היופיטרי החלש מופיע נבזבזן,
רברבן, פטפטן וחסר״אחריות. לעומת זאת,
הטיפוס הסטורני הוא אומנם רציני, קודר,
כבד, פסימי ודי מדכא, אך הוא אחראי
וניתן לסמוך עליו. חסרונותיו הם דווקא
הקמצנות, הקטנוניות, צרות-האופקים
והכפייתיות, אך לפחות אפשר לסמוך על
עבודה שהוא מבצע.
שני הכוכבים, יופיטר וסטורן, אינם
נשארים במקומם, והמהלך שלהם לקראת
המזל הנ א (גדי) ,ישפיע מ אד על כולם. זה
ישפיע ללא ספק על תחומים רבים, אלא
שהפעם נ תייחס לתחום הכלכלי.
מדברים רבות בפיחות שעומד להתבצע
בקרוב. היו שהציעו שהוא יתבצע בינואר,
כלומר במזל גדי. מה הפלא! אם לא בגדי,
ובהשפעתו של סטורן, אז מתי! אך בינתיים
התברר שהפיחות נדחה לתקופה מאוחרת
יותר. ולמעשה, לפי מפת־המדינה, לא נראה
שהחשש ממנו מוצדק.

קטנות מהמצופה. עכשיו, כאשר סטורן עוזב
אותם, המצב לא משתנה, שכן הוא נכנס
לבית השני שלהם, למזל גדי, ועתיד להק שות
עליהם בשלוש השנים הבאות.

נדי
אם כי אינם נכנסים לתקופה קלה, לפחות
מהבחינה הכספית, הם יוכלו לשפר א ת
מצבם, וזאת בתנאי שיעזו לחרוג מהשיגרה,
ולהסתגל במהירות לשינויים, שינחתו עלי הם
בקרוב.
דלי סטורן, שיצר זוית דיס־הרמונית לבית-
הנ ספי ם שלהם בשנתיים האחרונות, היק שה
עליהם מהבחינה הכלכלית. מחודש
פברואר או מרץ הם יחושו בהקלה ובשינוי
משמעותי לטובה.

דגים
הס תבכו ת ונפילות הם דברים שבשיגרה
לבני מזל דגים. מצד אחד, נמצא כוכב
יופיטר בבית הכספים שלהם(טלה) ,ומשפר
את מצבם, אך בעוד זה עומד לצאת משם,
וכבר נכנס כוכב סטורן לגדי, ויוצר זווית
קשה לבית הנ ספי ם שלהם. כך, שמצד אחד,
הם שיפרו את מצבם הפיננסי, אך בקרוב
מאוד תתחיל תקופה בת שלוש שנים, שבה
לא יהיה להם קל מבחינה כספית.
טרה הטליים לא ילקקו דבש כשיכנס סטורן
למזל גדי, ויקרין היבט מרובע למזלם. אך,
לעומת זאת, כוכב יפיטר עומד להיכנס
לבית ה שני(מזל שור) שלהם, לבית״הכס״
פים, ומבחינה כלכלית מצבם יהיה טוב יו תר.

שור
תאומים הבשורות
לתאומים אינן טובות במיוחד.
סטורן נכנס לבית השמיני, וניצב מול הבית ן
השני שלהם. זאת אומרת שלא יהיה להם
מספיק כסף, והם יצטרכו להצטמצם, ולארגן
מחדש העדיפויות בעת תיננון תקציבם.

סרט!
לא נראה שינוי גדול לטובה או לרעה. לא
ניתן לסמוך על עזרה בכל הקשור לשותפים
או בני״זוג. בני־הזוג לא יוכלו לעזור כספית,
אפילו אם ירצו. זה לא יהיה תלוי בהם ולאו
דוקא מתוך רצון רע. ובאשר לשותפים,
מומלץ להימנע מלתת בהם יותר מדי אמון.

אריה האריות, שבשנתיים האחרונות נאלצו
להסתפק במועט, לחשוב פעמיים לפני כל
הוצאה, ולוותר על א חד מהתענוגות הגדו לים
שלהם, ביזבוז כספים, יוכלו סוף־סוף
לחזור לסורם. הכיס שוב יתמלא, וכל מי
שקרוב אליהם כדאי שיתכונן לקבל שוב
מתנות.

בתולה השנה היתה טובה י חסי ת בכל הקשור
לשטח הכלכלי. בחודשים הקרובים, כש־סטורן
יכנס לגדי, הוא יצור זווית לא טובה
לבית-הכספים שלהם (מאזניים) ,ומכאן,
שלא יהיה כל-כך קל מבחינה כספית. מצב
זה יכול•-להימשך תקופה די ממושכת, אך
הם יפוצו על כך בתחומים אחרים.

מאזנ״ם
מבחינה כספית הם יוכלו לצאת מהמצב
הלא״נוח שבו הם שרויים. חובות והתחיי בויות
רבות מוטלים עליהם, ומכך יצליחו
איכשהו להשתחרר.

השוורים התקשו מאוד לעבור את השנ תיים
האחרונות בכל הקשור לתחום הכלכ סטורן,
שהוא שליט הבית השני של הק סטורן
נמצא כבר שנתיים בבית השני
לי. אולם בקרוב, לא רק שיופיטר ישפר את
שתים, נמצא בשנתיים האחרונות. בקשת.
הרגשתם וחייהם, גם סטורן יעזוב סוף־סוף
שלהם ומצבם היה בכי-רע. יציאתו משם
זה לא עזר להם מבחינה כלכלית. להיפך,
את הבית השמיני, וכבר לא ישפיע לרעה על
תהווה עבורם הקלה, ומצבם הכספי יהיה
בתקופה זו סבלו הקשתים ממחסור בכס הרבה
יותר טוב, לפחות במשך רוב השנה,
ענייני הכספים שלהם. המצב הכלכלי יהיה,
פים, הוצאותיהם היו רבות, והכנסותיהם
ובעיקר לקר את סופה.
קל יותר במשך רובה של שנה, אך לא בכולה.

בעבורה, זוהי תקופה דינמית וסלאת־אירועים. ה״ 17 וה־ 18 חשובים מאוד לגבי עתידכם אחם מתישים ד מותשים, חלשים ועייפים. דרוהשינויים
שאתם מבצעים עכשיו הם לטווח ארוך, המקצועי. זוהי הזדמנות למצוא תפקיד שה לכם מנוחה והרבה מאוד שינה. היחסים עם
מעניין יותר או מקום-
ויוכיחו את עצמם כיעילים
בני־הזע טובים, למתח
עבודה נוסף, אולם תצ זחש1בים.
יתכן שתצליחן
הרנשחכם הלא כל־כך
לקדם אח הקאר״רה ש ד
טרכו להחליט במהירות
שכה. בני־המין השני נמולהיות
יותר נועזים מ בם,
אולם כעת אתם עובשכים
אליכם. קשרים מתדים
קשה מאוד! ,מוצאים
תמיד. בשורה משמחת
חדשים או מתחילים, נבק־מעט
וסן פוו׳ לעצמכם,
בענייני כספים ת ת קבל.
שרם קיימים הקשר מתילדים
זקוקים עדיין להש*
הקפידו לא להכנס למ-
הדק. כדאי שחנצלו אח
חאזנ״ס
נחה מפו׳ תאונות ומחלות,
חוייבויות חדשות. נסי התקופה
ותהוו. הנפעתכם
ו 2ביוני -
וזאת בעיקר בין ה־ 7ו ד20
עה או פגישה, שקבעתם
סאזד מושכת עכשיו,

20 ביולי
בחודש בתחום החסאוט׳
ב־ 19 או ב־ 20 בחודש,
וכדאי לכם לבצע שינויים
אתם מצליחים, יתכן שעלולות
להידחות. בע־באמצענח
תיספורת. קניית
אתם מתלבטים בין שוי קשרים. התנהננת תוק לי-הטכוניות יצטרכו להקפיד להשתמש מדים חדשים או כל דבר היכול לשפר לכם אח
פנית של אחד מהם תכתיב לכם את ם׳ לבחור. באמצעי־ביטחון כדי שהמכונית לא תיעלם. ההופעה. ה־9ו 1ה־ 20 קשים, אל תתאמצו.

הצלחה, בכל הקשור למקום־העבודה, צפויה בעיות כספיות צפויות השמע. עליכם להיות
הבריאות מעסיקה אתכם בימים אלה, אתם
בקרוב. עדיין אתם נתקלים בלא-מעט ת ק זהירים בהנצאזת־כם. ב־9ז וב־ 20 בחודש חיחכן נדרשים להקפיד על צורת־החיים שלכם.
לות מרגיזות, אולם בק משח
בשיפוט, שיכולה ליתכן
שאתם מאמצים
רוב מאוד תוכלו ליה עלות
לכם ביוקר. אזלם
את עצמכם יותר מדי
נות מכל המאמצים ש-
תיתכן הצלחה בחיפוש
וצריך לחשוב על שינוי.
השקעתם, ועדיין מש אחרי
מקום־עמרה חדש.
ניתנות לכם הזדמנויות
קיעים. בריאות של
אינכם ממהרים להחליט
מפתות מאוד. מעריכים
הורים או קרובים מבומה
מתאים לכם, ואתם
את יכולתכם, חשוב
גרים שוב גורמת לכם
עלולים להחמיץ את המשתפגינו
ביטחון, ואל
לדאגה, אך זה יחלוף
קום שמציע משכורת סד
תחששו לק ח ת על עצ תוך
יומיים. קשר חדש
בה •זתר, ואנשים שננח למכם
אחריות וסמכות.
ט סגנ ס ס
£0232181
עומד להתחיל בקרוב,
עבוד עימם. כדאי שתשהכוכבים
לצידכם, צריך
אולם עוד לא הגיע הזמן
קלו זאת. רצוי לנשת לפגירק
להעז. על־פי-רוב
לבצע שינויים מרחיקי-לכת. הנטיה לעשות שה בעניין זה ב־ו 2א 1ב־ 22 בחודש. ל־מ 1ד שפה
אינכם שייכים לאלה היודעים לדחוף
זאת היא חזקה, אך העיתוי לא מתאים. חרשה ענלה על הפרק וחשוב לעתידכם.
ולקחת לעצמם. באהבה שימרו על סודיות.

היחסים עם בני־המישפחה קצת מבבידים עד־ רגישות גדולה בענייני־בריאות. ה 17-וה 8-ג הקאר״רה מאור חשובה לכם בימים אלה. א!לם
בם. ינחר סר׳ אנשים סביבכם זקזק־ם לעידוד. שוב מפגישים א תכ ם עם רופאים וטיפולים. אתם סתעכב־ם על עניינים קטנים וחסרי־חשימח.
בתיל, ש1כחים שנם לכם
עליכם להקפיד על
חשוב להביט על התמונה
לא קל עכשיו. ה־ 19 או המנוחה
ועל תזונה ברי הכוללת
ולהתייחס לכך.
סל בחודש לא יהיו קלים.
אה יותר. במקוס-הע-
אחרת אתם עלולים להחיתכן
שמשהו חיוני וחשוב
בודה, יש מי שמנסה ל מיץ
את העיקר. ב־ 19 וב־יתקלקל
לפתע במקום שהתחרות
בכם, ולגרום
20 בחודש יתכן עימות או
בו אתם נרים. א1לם. למלכם
נזק על-ידי דיבו סיכסוך
בענייני עבורה, לא
תת הדאנה להוצאזח הד
רים מאחורי הגב. נסי בטוח
שאתם צנדקים.
11(111:1
בוהות הכרוכות בכך• ,תבעה
לחו״ל צפויה בקרוב,
רצונכם לבצע שינוי דרס22
באזגזסס -
רר, מאנחר יותר. שמב > 2בנובמבר ־
בפברואר
זו תתקיים, כנראה,
טי יכול להיות מוטעה. יר22
בספסמבר
20 בדצמבר
20 במרס
חינה כספית שנם נזק לא
בשיתוף עם מישהו, ה דים
מנסים לעזור, כראי
נגרם. בתחום הרומאנטי
קשור בעקיפין לעבודה
להיענות להזמנות. ולהרמצפה
לכס השבוע תהיה ד׳ מרגשת. אל תירחו שאתם מבצעים. ידיעה משמחת בענייני מת במיפנשים־חברח״ם, שבהם תהיה הזדמנות
זאת מלל שיקולים הניונ״ם או ח!סר זמן. כספים צפויה ב 21-או ב־ 22 בחודש. להכיר אנשים חדשים ולהתחיל בקשר חרש

עקרב

סו0וו

עקת

ר ,4 /,4 04ה*4 4 7

0 ׳*7 7 0

1 4ס׳ ס 7ל 4 1 0ל רלי 0 4י 7י 0׳

4 4 4 ׳<7 /^ 4ך י

סרר! :רפוליס 0 .נ 1רבח ׳אוסוחריק׳ ברה: סערבח סאסקס 1רפאור -עיצוב א דן/גרפד