גליון 2626 מתאריך 30 בדצמבר 1987

עד שתגמור לקרוא מודעה זו
י רוו עו ד 3מקר רי אמקוו 1צ
מנס היי צו ר

בתמונה: אחד הרובוטים המתוחכמים של אמקור בפס הייצורשל
מקררי אמקור עובד.שעות נוספות״.

טמיר כהן(׳עקנסון[

הביקוש העצום למקררי
אמקור גרם לחברה מס׳ 1
בייצור מקררים בישראל
לשבור עוד שיא,
עתה, בכל דקה וחצי יורד
מקרר אמקור^ xחדש
מפס הייצור.
במילים אחרות 320 :מקררים
ומקפיאים חדשים מדי יום!
כדי לעמוד בקצב המסחרר
הזה תיגברה חברת אמקור
את משמרות הייצור ואת קצב
עבודתם של הרובוטים
המתוחכמים המסייעים לבניה
מהירה ומושלמת של המקררים.

כל זה כדי שתוכל להצטרף בהקדם
ל־ססס 1,450,הקונים המאושרים של
מקררי אמקור, ולקבל את המקרר
שהזמנת תוך זמן קצר ביותר.

שרות
א ח כי א
>!/רות ללאתח רו ת ^

גנלתנויות א סגא
אצל טווזרים נזורעיים
רעית שקם

וזזנמוינידלצרנ\.

אסקור

גזי בחב עז
בואי 1988 ,
על הצפוי בשנה החדשה.
בואי, בואי, שנה חדשה״
כמו כל קודמותייך / ,עם אותן הצהרות ואותן
אמירות...
ותזכירי לנו את אותם הדברים /ותוסיפי לנו
גם קצת חדשים / :איזה ארבע־חמש פרשיות/ ,
שניים־שלושה מישפטים / ,עשר־עשרים רציחות
/וכל זה מתובל ברוטב של טרור, התנחלויות,
ייאוש ודיכאון...
והכל, הכל, מרוח ביהיה בסדר! לא צחך
לדאוג! /עם ישראל חי גם בתנאים יותר קשים
מאשר אלה של עכשיו״
1988 עומדת בשער עם כל ההצעות המפתות.
/למה שלא ניקח אותה? /את שנת . 1988
רותם אברוצקי, ראשון־לצץ!

השואה והמדינה
על נושאים ברום עולמה של הספ רות
(רב״שיח סופרים. ,דף חדש׳,
העולם הזה .)16.12.87
דברי חמשת המופלאים, ברב־השיח על איפיון
הספרות הישראלית, הסתובבו כל העת סביב שני
קטבים: השואה והמדינה. הראשונה בראש מחשבותיהם
והשנייה, לפעמים, בכלל לא מובנת
להם.
.לי הקשר בין השניים ברור מאוד: הצרקת
קיומה של המדינה היא אחת בלבד — שלא
זאב שורר, תל־אב־ב
תחזור שואה שנית.

תורת ההי שרדות
על טיבו של צה״ל (ראיון עם ד״ר
עמנואל ולד, העולם הגה .)16.12.87
מה הקשר בין התוכנית הרב־שנתית של ד*ר
ולר וחלופות־צה״ל לשין־גימל במחנה הנח״ל,
שברח ממישמרתו?
בשביל מה מגייסים חייל(בכל צבא בעולם)?
כדי להגן, בשעת הצורך, על מולדתו ואם המר
לדת איננה אחוזת טירוף של תוקפנות, הרי הכוונה
היא, במילים פשוטות, הבא להורגך, השכם
להורגו! וזאת כל התורה על רגל אחת — תורת
ההישרדות.
וכדי ללמד חייל, שבשעת הצורך עליו להקדים
ולירות בתוקף, לא צריך לא תוכנית רב־שנתית
ולא חלופות־צה״ל. צריך רק לעשות את
המלאכה הפשוטה הזאת כמו שצריך.
עודד סופרמן, חדרה

חזרי מלר עזה
על מעשה רצח בעזה (.תשקיף״,
העולם הזה .)23.12.87
דיווחו של העיתונאי מכרם ח׳ורי מחול, על
הצעיר הפלסטיני בבית־חולים עזתי שחשף את
חזהו מול חייל וקרא.ירה בי!׳ (וזה ידה בו והרגו)
מזכיר לי את גיבורו של סיפרו(וסירסו) של יורם
,קניוק, חימ 1מלך יר 1שרם. חייל קרבי מרוטש־איברים,
השוכב במינזר שהפך לבית־חולים בירושלים
של 1948 והוא צווח כל הזמן(.י<רזדבי!
(י)רה ביר. אבל לא ירו בו.
1987 איננה 948נ• ישראל רייך, תדאביב

בז להוק 1ס־פ 1ק 1ס
על המתבקש מתוצאות סקר היחס
לכפייה הדתית (סקר מינה צמח,
העולם הזה .)23.12.87
אצלנו, היהודים, אין חוכמות. אנחנו אנשים
מעשיים. כאשר מדובר ברברים של ממש, כמו
תחבורה ציבורית בשבת או חיוב הכל בשירות
בצה״ל, אז אין חוכמות, שיהיו אוטובוסים לכל
דיכפין ושגם בחורי־הישיבות יתחלקו בעול.
אבל כאשר מדובר בהוקוס־פוקוס, מה איכפת
ליהודים לאכול מצות בפסח? לבריאות! וכנ׳ל
בעניין הקבורה(אחרי שאתה כבר מת, מה איכפת
דרור פרוץ, חיפה
לך להיראות צדיק).

גימיק לגאון
ברשתות־השיווק
האשראי

(״מרגילים את העם לאוברדראפס
תמידי!״ ״מה הם אומרים׳ ,העולם
הזה .)23.12.87
(הסשך בע 10ד )4
העולם הזה 2626

כ חב ת ה שער הקידסי:

כיבוש בית־החול

את הנוראות האלה אי־אפשר היה לר אות בטלוויזיה הישראלית. ביתי
החולים שיפא שבעזה וכב ש ב־ 18 בד צ מבר על־ידי חיילי צה־ל. הם ירו
פצצות גאז מדסיע. ירו באוויר. היכו אנשים. ובכללם את הרופאים ואת
אנשי הצוות הרפואי. התעללו בפצועים שנעצרו. העדויות מזעזעות. לפי
תגובת דובר צה־ל ה שלטת הסדר נועדה ל אפ שר את המ שך
העבודה התקינה של הצוות הרפואי בבית־החולים .״בלהט
הקרב נפגעו צעירים אחדים.״ הכל רק עניין של סמנטיקה.

כלא הושים
כ תב ה ראשונה בסידרת־החוויות שר נעמי
אדווה בכלא שה־חירצה. סמים, בידוד. ניסיר
נות־התאבדות, הזנחה. אופנה. טובות־הנאה
ואהבת־נשים בפרהסיה. לפני צאתה החרימו
שילטונות״הכלא את כ ל ניירר
תיה ורשמיה. ביניהם גם שיר־פרידה
שכתבה ל ה חווה יערי.

תנועת המו׳ שר חאס
מרי חאס היא פעילה פלסטינית, קומוניסטית שנטשה
את מיפלגתה, פמיניסטית, ילידת־חיפה,
שהחליטה לעבור מרצונה לרצועת־עזה. אש־המאבק
בוערת בעצמותיה. היא לא נחה לרגע.
בשבועיים האחרונים, כשהרצועה בערה, היא
היתהבכל מקום. ביקרה פצועים. ניחמה אבלים.
סייעה לעיתונאים זרים. כאן
היא מספרת על חייה רצופי־המאבקים
ודעתה על הכיבוש.

מישמות שניה

תורים מדומים, שיבושים קבועים ב־מערכת־הבריאות
ושליחת חולים מ־מירפאות־החוץ
ללא טיפול, חם חסיבות
האמיתיות לתורים חארוכים(אס בכלל)
לניתוחים. למתת בל זאת, נחתם בין
הנהלת קופת־חולים ותפאי בתי־־החו־ליס
של הקופה הסכם לפיו, יעבדו תם
איס־מנתחים במישמרת שניה. תמורת
כל ניתוח — ולוא הקטן ביותר — הם
יקבלו 500 שקל. זוהי,
1 1 ^ 1למעשה. העלאת משפד
ת ת לכלל עובדי הקופה.

אתה והשקר חד־גדיא
והכרכרה האמריקאית
איך תשפיע מגמת המיתון כמשק האמריקאי
על הייצוא הישראלי לארצות־הברית? •
מאור תחליף את סגל שיחליף את נוביק •
מחפשים נהגים דוברי־אנגלית לשרות־לימוזין
• מה מחפש פרם מול המטרופולין? • יואל
גורודיש, אח של, לניהול מיפעל פיקנטי • עדה
הוז־פלם כותבת את הביוגרפיה של אימלדה
> מרקום • ריקליס נעדר
1 / 1 1מרשימת ה־ • 400 הבעיות
הפיננסיות של הלנה עם־רם •

חרון רואווה

לחלון־ראווה יש כוח־השפעה אדיר על
העובדים והשבים שברחוב. הוא משמש
כאמצעי-עזר למכירה ומשקף את תוכן החנות.
איזון נכון בין המוצגים ויצירת תצוגה
מושכת יכול למשוך בתוך שמונה שניות את
תשומת-לבו ואף לעורר את
1 1 *1תאוות־הקניה של הלקוח ה-
פוטנציאלי. איך עושים זאת!

הגדור מנור

אדרי מתחתן

שלומית צור עומדת היום לפני גיוסה לצה״ל. עד
לפני תקופה קצרה הסתובבה בקרב חבורת־פאנקיסטים
תל־אביבית, כשהיא לבושה בבגרים
שחורים וענודה בשרשרות״ברזל ובסיכות־ביט־חון.
אין זה המיפנה הדראמתי הראשון שעשתה
בחייה. אל הפאנק היא הגיעה מזרועותיה החונקות
של הדת. פטירת אביה הביאה אותה לעירעור
אמונתה. וכשהפסיקה להאמין
) 1־ £הפכה לפאנקיסטית. היום זהו רק
ציון ררך בעברה.

שא אש להצית! אולי מישהו תירגם את המילים
לערבית? • אסוציאציות על שביתת־ההזדהות
של האזרחים הפלסטינים • אינטלקטואל שמאלי,
ליבראלי, ומתקדם, שהפך את עורו לעריץ אכזר
• פיתרון הבע״ה הדמוגראפית בתקופת •הושע
בן־נון • משהו על תרגומים • מה אני רוצה
להיות כשאהיה גדול? • יונת־ רטוש המציא את
ה״מיסד״ .עמיקם גורב־ץ שיפץ
£ל״מימסד״ • ורנר הפר, ידיר־ישראל,
שהתגלה כנאצי לשעבר.

לפני זמן־מה נחשף בעיתון הכלכלי-
האמריקאי שרבס עברו של שאול אייזנברג,
גדול המתווכים בעולם. אף עיתון ישראלי
לא העז לתרגם את המאמר, בישראל זוכה
אייזנברג לכבוד רב. סיפורו הוא תערובת
מוזרה של הסוחר מ11 נציה, דאלאס 1ע1111ן.
מעובדיו הוא דורש נאמנות עד כדי השתעבדות.
גם בני־מישפחתו כפופים למיש-
מעת אבהית, טוטאלית, מע־
^ 0 5נישה ואף נקמנית. אייזנברג
נשאר הצגה של איש אחד.

כתב ת ה שער האחורי:

אלוהי הנאנק

בעיקר אסוציאציות

מה שנחשב כנורמה מקובלת בחוגים מסויימים,
מעורר עדיין כותרות סנסציוניות כאשר מדובר
באנשי־ציבור. ומה שהריח בתחילה כ״ליכלוך של
השנה״ מסתיים במארש־החתונה. רפי אדרי סיכן
את הקאריירה הפוליטית שלו ועזב את ביתו ואת
אשתו, ג׳ואן. בינואר תהפוך אהובתו, אני קלוד,
בתו של המולטי־מיליונר המ־
1 1 1רוקאי דויד עמר, שתמונתה מת־פרסמת
כאן בראשונה, לאשתו.

דף חדש סיפור
אהבה אמריקאי
ש ה 7ך 7עד 7מ ו בגי ק

מוגישה טוב עם השם

מיקי אלבין לקח עימו את כל ההסברים
האפשריים והותיר אחריו סימני־שאלה גדולים.
״אלבין״ הפך כיום שם־נרדף לסרטן. הכל
מנסים לברוח ממנו. מי שנאלצת להתמודד כיום,
כמעט בגפה, עם השם אלבין היא אלמנתו, גליה.
היא עצמה גאה בשם ,״מרגישה
^ איתו נהדר ״.לחברים לא סולחת.
לפוליטיקאים כן. הם עם מיוחד.

דדו מול גול־ת
פעם היה לצה׳׳ל דימוי שונה. צבא קטן
ואמיץ. דויד מול גוליית. מעטים מול
רבים. לא עוד. צבא הלוחם באזרחים,
צבא הרודה באוכלוסיה מיואשת אינו
נראה עוד כבודדמגן. העולם אוהב את
דויד ושונא את גוליית. איך
זה משפיע על תיפקודו ה־מיקצועי
ורמתו הצבאית?

,57 השאיר אחריו אלבום־צילומים שאותם
צילם במרוצת 20 שנות הקאריירה שלו.־מה
לא ראה ואת מי לא פגש וצילם -בלי זדון,
ותמיד עם חיוך .״כשהתחלת לחיות בעולם
׳פופי; נהג לומר ,״הכל נראה בעיניך פופ.
לעולם שוב לא תראה שום דבר כמו שראית
אותו קודם ״.אבל גם הוא
הצטער על מספר דברים לא-
פופיים שנעלמו באמריקה שלו.

אילן שובם, בעלה
של ריטה, רוצה לחיות
עם אוראל • אהבות
בכנסת: העוזרת הפרלמנטרית
של מיכה

רייסר, אורית שגיא,
התאהבה בעוזר
הפרלמנטרי של חיים
קופמן, יוסי ז׳רז׳ב־סקי.
גם להיפך • רחל
טימור, רק צרות יש לבחורה הזאת • הנרי
זימנד וליזה בוקר על סכי?
1 5נים, אפילו הגירסות סותרות •

מזל־טוב כפול לליזה בביוך.

המדזרים הקבועים:
מיכתבים -תורת ההישרדות
איגרת העורך -יש צנזורה

מדון -דויד וגוליית 6 במדינה -המת החי 8 ראיון השבוע -מרי חאס 10 תשקיך -כוח עליון 11 דמן אישי -בעיקר אסוציאציות 12 אנשים -חינוך מיני
מהם הם אומרים -יוסי הראל, חביבה
אבי־גיא, אדמונד נוישטיין, אהרון 16
בן־שחר, אהוד קינמון, אלי קולס

אתה והשקל -חד-גדיא
זה וגם זה -למלא חללים
לילות ישראל -בישול עצמי
קולנוע -מרגל ממוזער
דך חדש -אנדי וורהול
חלון־ראווה -חלון לראווה
תשבצופן -
מיבתבים לרותי -תרגיל רומאנטי
הורוסקופ -מיהו שבתאי!
רחל מרחלת -על כל העולם
תמרורים -דרך־גבר

בזי ב ח בי ם
(המשך מעמוד )3
תשובותיו הענייניות של בני גאון, מנהל הקר
א 1פ, בנושא האשראי ללקוחות, העלו בראשי את
הרעיון שאולי יהיה זה גאון שינהיג, סוף־סוף, את
הגימיק שבכוחו לחסל, או, לפחות להקטין, את
מגיפת האשראי הזאת.
הגימיק הזה הוא אלמנטרי לגמרי: הנחה משמעותית
למי שמשלם במזומן.
זה לא רק יחסוך טירחה והוצאות לרשתות-
השיווק אלא גם יפצה רבים, כמוני, שבכל זאת
משלמים במזומן עבור הלחם, החלב, הנס־קפה
שרג הגלילי, רמת־נן
והיוגורט היומיים•

• ב לי

״איך הנחת לה לעשות את זה?״ שאל אותי
השבוע עורך של עיתון אחר. הוא התכוון לענת
סרגוסטי, שנסעה בשיא המאורעות לעזה, ונשארה
שם בלילה, כישראלית יחידה, בצד הערבי.
אמרתי לו שאי־אפשר לעצור את סרגוססי,
ושגם אין מה לדאוג לה.
במילחמת-הלבנון הגיעה ענת פעמים רבות
לקו הראשון. בימי המצור על מערב ביירות חצתה
איתי את הקודם, וצילמה את יאסר ערפאת ולוחמי
פת״ח בעיר הנצורה. בימי הגרילה שלאחר
מכן, צילמה לא־אחת בעת חילופי־האש בדרכים.
שוכנעתי לגמרי שלגבי התפקיד של כתב־מילחמה
לא המין קובע אלא האופי. ולסרגוסטי
יש האופי המתאים. היא צוות־סיקור של אשה
אחת, ומעדיפה לפעול לגמרי לבדה.

״התפרעויות״
ו״מסיתיס״
בימים של רגיעה, אנחנו נשאלים לעיתים
קרובות במה ייחודו של השלם הזה. הנה, חופש־העיתונות
מובטח במדינה, כל העיתונים מוכנים
לפרסם כל דבר, יש התחרות ביניהם, וכו׳ וכר. אז
מי צריך את העולם הזהל
ואז קורה משהו, ולפתע מסתבר כי זוהי אשליה.
לפתע כל העיתונות מתאחדת כדי להעלים
את האמת, כולם מדברים בשפת השילטון. והרי
דווקא ברגעים כאלה יש צורך בעיתון שישבור
את קשר־ההשתקה, שיפרוש מן המקהלה־המד־ברת
המימסדית, שיחזיר למילים את משמעותן
האמיתית, שיגיד את האמת בקול רם, גם כשאינה
פופולארית.
רגע כזה היה עם פרוץ מילחמת־הלבנון, כאשר
התייצב העולם הזה לבדו בפני ההיסטריה המיל-
חמתית, כפר בעיקרון,שקט, יורים!״ ויצא חוצץ
נגד המילחמה.
רגע כזה היה בראשית פרשת האוטובוס בקו
,300 כאשר היה העולם הזה העיתון היחידי שהעז
לפרסם את התצלום שהוכיח בי שני החוטפים
נלכדו כשהם בריאים ושלמים.
בשבועיים האחרונים, שוב מילא העולם הזה
את התפקיד הייחודי הזה.
כל כלי־התיקשורת התחילו לדבר בשפה אחת:
השפה הקולוניאלית של השילטון. הם ריברו על
,התפרעויות״ ,על,מסיתים״ ,על,מתבלים״ ,על
״פעולות להרגעת הרוחות״ .איש לא מתח ביקורת
על החיילים, היורים בילדים בלתי־תמושים כדי
להרוג. כולם עמדו דום ושרו שירי־תהילה לצבא.
שסיפת־מוח יומית זו עשתה את שלה ותרמה
תתמה חשובה להמשך ההרג, עד שנהרגו לפחות
1׳ 22 ערים ונערות, ילדים וזקנים.
היו, כמובן, חריגים בורדים. עיתונאי ישראלי-
ערבי, מכרם ח׳ורי מח׳ול, הגיע לבדו לצד הערבי
של המילחמה בעזה, נפצע בפניו והיה עד־ראייה
למחזות נוראים. הוא פירסם את הדוח שלו מזעיר.
המקומון לא מצא לנכון להקדיש לדוח סנסציוני
זה את כל עמודו הראשון. הופתעתי להיווכח כמה
מעט אנשים קראו את המיסמך המזעזע הזה,
שעליו מגיע למח׳ול פרס־עיתונות( .אין מה
לדאוג. הוא לא יקבל).
בטלוויזיה היתה כתבה טובה מאוד של אורי
גולדשטיין, וגם אחת של גיל סדן. אך הטלוויזיה
הולכת אחרי החיילים, ורואה את הצד הפלסטיני
רק מרחוק. אין היא יכולה להראות את הצד השני.
כמה מבעלי־הטורים, שליבם עם כוחות־הש־לום,
כתבו מאמרים טובים וחשובים.
אך כל זה היה כאין וכאפס. מול הגל האדיר של
שטיפת־המוח הלאומנית, לא עמד אף עיתון אחר
בישראל שהזדקף במלוא קומתו, כעיתון, ו

,.רקע
ראומגי״

ליניגג•
דיבר שפה אחרת. מלבד העולם הזה, הכל
אימצו לעצמם את שפת הדיכוי הקולוניאלי.
זה לא יכול היה להפליא איש, שראה את העי-
תונאים־המדווחים בטלוויזיה, למשל בתוכנית
ערב חדש. העיתונאים דיברו כמו קציני־מיש־טרה,
השתמשו בשפתם, שיקפו את עולמם. כאשר
עיתונאי מדבר על ״מתפרעים״ ,״מסיתים״ ו״מ־חבלים״
,אין צורך לקרוא את דיווחיו. ברור שהוא
משמש כדובר של שילטון־הכיבוש, וכי העיתון,
המעסיק אותו בתפקיד זה, הופך את עצמו —
מרצון — למכשיר של מישטר־הכיבוש.
העיתונים קיבלו אוטומטית את גישתו של
שימעון פרס, שחזר מן הטיול שלו בחו״ל אחרי
תום השלב הראשון של ההתקוממות, ואמר: עכשיו
כולנו צריכים להתאחד. אין מקום לחילוקי־ריעות.
העיתונות
הצדיעה והתאחדה. היא העמידה את
עצמה לרשות השילטון, למרות שהשילטון רצה
לסלק אותה בכלל מזירת־המאורעות.
דיווח העיתונות על ההתקוממות בשטחים
הכבושים לא היה דיוות־אמת. תיאור המאורעות
שבהם נהרגו המפגינים, העלמת הפוגרום בבית־החולים
בעזה ותקריות אחרות הם עיוות המציאות.
הם גרמו לכך שהציבור הישראלי חי
בעולם של דימיונות, ולא הבין כלל את התגובה
העולמית החריפה. כלי־התיקשורת העולמיים
דיווחו אחרת. ובעיקר: הם קראו לדברים בשמם,
תחת להסתתר מאחורי מישחקי־מילים של, חוק
וסדר״ ו״התפרעויות״.
השבועיים האחרונים לא הוסיפו כבוד לעיתונות
הישראלית. היא לא התקוממה נגד ההריגה.
היא לא התקוממה נגד המעצרים ההמוניים.
היא לא העמידה את הציבור הישראלי על חומרת
המתרחש. היא שיחקה שוב ב״שקט, יורים!״

צנזורה!

מזה שנים אני משמיע בחוגי עמיתים את
הספקות שיש לי לגבי מעמדו של נלי־צה־ל.
כמו רבים, אני אוהב את התחנה. היא תוססת.
היא צעירה ורעננה.
אך תמיד דלקה אצלי נורה אדומה באחד
התאים האחוריים של מוחי: משהו כאן אינו כשורה,
בשום מדינה דמוקרטית בעולם אין תחנה
צבאית המשדרת לציבור בבית. שום תחנה צבאית
יכולה להיות באמת חופשית לאורך ימים.
והנה זה קרה. כתב של נלי־צה״ל דיווח על
המאורעות בגדה המערבית על־פי מצפונו המיק-
צועי. פירסום הדברים אושר על־ידי דובר־צה״ל
בתל־אביב, אך לא בירושלים. אלוף־הפיקור, עמרם
מיצנע, ציווה לעצור אותו. אחרי ששוחרר
בקושי, החליטה התחנה לסלק אותו. כלומר:
,להוציאו לחופשה״.
עובדי התחנה לא שבתו. הם לא השביתו את
השידורים. הס קיבלו את הגזירה בהכנעה. שהרי
זוהי תחנה צבאית. הכתבים־החיילים כפופים
למישמעת הצבאית, האלוף הוא הארון.
במדינות מסויימות בעולם, כאשר הצבא רוצה
לתפוס את השילטון, הוא כובש קודם כל את
תחנת־הרדיו, ושם משדר דובר הדיקטטורה הוד
דשה את,ההודעה לציבור מס׳ .״1בארץ אין צורך
בכך. התחנה כבר כבושה בידי האלופים.
ועוד: דובר־צה״ל הכריז השבוע, בפורום פומבי,
כ• הצבא אינו מפעיל שום צנזורה לגבי
המתרחש בחזית האירועים.
למרבה הצער, אין זה נכון. קוראי שבועון זה

על מיכתבו של דובר מישטרת־ירו-
שלים, רפי לוי (״איגרת העורך״,
העולם הזה .)23.12.87
נדהמתי לקרוא את מיכתבו של הדובר, שטען
כאילו מישטרת־ירושלים לא ייחסה את הרצח
המתועב בסופרמרקט לערבים.
הנה כמה דברים שקראתי מייד אחרי המעשה:
חדשות ( ,26.11.87 עמוד ראשון) :״המישטרה
גילתה, כי הרוצח לא ניסה לפרוץ את הכספת,
והועלה החשד שמדובר ברצח על רקע לאומני״.
הכותרת :״שניים נרצחו בירושלים, חשד לפיגוע.״
פיגוע הוא שם־צופן לפעולה ערבית.
חדשות ( ,27.11.87 כותרת בעמוד ראשון):
״הרצח בירושלים — נבדק גם מניע לאומני.״
באותו הגליון, :במישטרה משערים שהרקע
לרצח היה שוד...עם זאת, לא מוציאים מכלל
אפשרות מניעים אחרים. בין היתר נבדק המניע
הלאומני. עד כה עצרה המישטרה לחקירה עשרה
חשודים, רובם עובדים ערבים של הסופרמרקט.״

שניים נוצחו
ביוושדים.
חשו ופיגוע
מנהל סופרמרקס במשכיר
לצדכן בירושלים, רפי ויצמן,
וקצין הביטיזוץ, זכריה נד־
״חדשות״ 26.11.87

אמיד, שפירסמה את קובץ שיריה הראשון(שירים
1ת ת1מים) בגיל .18
הפרעות ביהודי רוסיה, בשנת , 1882 עליהם
חיברה לזרום מחזה בשם ריקוד הסחת, חידדו את
תחושת שותפות־הגורל היהודי שלה ומשך חמש
השנים הבאות, עד פטירתה בגיל צעיר 38 היא
הקדישה את עצמה לעידוד הגירת יהודים ונראריה
לב, גבעח״ם
דפים לארצות־הברית.

פרקי אבות
על אחד השימושים בריבה (״חדש
ואכיל״ ,״גם זה וגם זה״ ,העולם
הזה .)23.12.87
בהקשר לריבה חדשה שיצאה לשוק מקפידה
דניאלה שמי לציין, כי,אצל הספרדים נהוג להגיש
מירקחת ככיבוד לאורחים בתוספת מים
קרים. אוכלים כפית של מירקחת ומגלישים עם
המים הקרים״.
לידיעתה של דניאלה שמי: אבי המנוח היה
רומני מבית רומני טוב וזה בדיוק מה שגם הוא
היה עושה, איזה שש־שבע פעמים בכל יום קיץ
חם: שותה כוס מים קרים מן המקרר ומגליש עימם
צבי פטרול, נתניה
כפית ריבה•

ייחוס אחים
על אחיו של מנהל הסינמטק התל־אביבי
(״סופגניות קולנועיות״ ,״לילות
ישראל״ ,העולם הזה .)23.12.87
כאשר השלם הזה מתאר את הייחוס המיש־פחתי
של אחד מבלייני לילנת ישראל, מן הראוי
להזכיר כי אלון גרבוז, מנהל הסינמטק בתל-
אביב, הוא לא רק אחיו של הצייר יאיר גרבוז. הוא

החוצה וביצעו את הרצח והשוד.
במשטרה משערים שהרקע
לרצח היה שוד, שבוצע על-ידי נרקומנים.
עם זאת, לא מוציאים
מכלל אפשרות מניעים אחרים. כץ
היתר נבדק ד ה ל או מ ד • עובה
עצרה המשטרה לחקירה
כעשרה חשודים, רובם עוברים
ערבים של הסופרמרקט, בעיקר
נהגי מכוניות המשלוחים. בשלב
זה אין חשוד מרכזי. שאר עובדי
החנות נחקרו במשך הלילה
״חדשות״ 27.11.87

שם־צזפן לפעולה ערבית
ברור שלכל זה לא היה שמץ של ביסוס. זאת
היתה הסתה סתם. השלם הזה צדק בהחלט.
אליעזר בורמן, ירושלים

גם אחיו של חבר״כנסת אחד.
הלא הוא אהרון הראל, חבר־כנסת מטעם
המערך, שעיברת את שמו.
עידית ליבנה, תל־אביב

חנה ותן לחנותו

כתובת המערכת

על פן נוסף של מצוקת החנייה.
בכל עיר(ועוד מעט גם בכל כפר) בארץ קיימת
מצוקת חנייה נוראית. לפעמים נדמה שיותר קל
לזכות בפייס מאשר במקום־חנייה.
אבל זה רק הפגוש הקידמי של הבעייה.
לבעייה יש גם פגוש אחורי, וזה, קורה לעיתים
קרובות, כאשר בעל־מכונית מחנה את מכוניתו
בין שתי מכוניות כך, שלמרות שמלכתחילה היה
מספיק מקום למכונית נוספת באותו מקום חנייה,
צורת החנייה של החונה המאושר אינה מאפשרת
החניית מכונית נוספת באותו מקום.
זהו סוג הנהגים שאינו מסתכל כמה מקום נותר
לפני הפגוש הקידמי שלו ואחרי הפגוש האחורי
שלו ובלבד שהוא יחנה בקלות ושלום על ישראל.
לנהגים אלה ייאמר: חנה ותן לחנות!
נפתלי חן, תל־אביב

קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדה ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקס
— 11. 341667 וע1¥1עוח.

ריקוד המוות
על תולדותיה של אמה לזרוס (״ה אמריקאים
לא שכחו!״ ״דף חדש״,
העולם הזה .)23.12.87
מאחר ששגריר ארצות־הברית הזכיר לכולנו
כי השנה יום השגה ה־ 100 לפטירתה של המשוררת
לזרוס, ששורות משירה חקוקות בבסיס
אנדרטת־החירות בכניסה לניו־יורק, מן הראוי
להרחיב על תולדותיה.
לזרום, משוררת, מחזאית וציירת־חובבת, הי־תה
בתו המחוננת מאוד של סוחר ניו״יורקי יהודי

אין 1117/7
תחת ה שמ ש
תאוות הקניות של הישראלי המצוי, בעת
שהותו בחו״ל, לא אתמול נולדה. עליה כבר
יכול היה העולם הזה להצביע בגליונו שהופיע
השבוע לפני 25 שנה, כאשר הוא דיווח,
תחת הכותרת, באירופה מהלכת לאחרונה
ההשמצה הבאה״:
• שני מלחים ובחורה אחת: המלחים
הם אמריקאים.
• שגי מלחים בלי בחובה: המלחים
הם אנגלים.
• מלח אחד עם שתי חתיכות: המלח
הוא צרפתי.
• מלח אחד עם שתי מיזוודות: המלח
הוא ישראלי.
העולם הז ה 2626

להציל א ת!1נהיר!

^ תצלום הופיע מדי יום בכל העיתונים
1 1החשובים בעולם.

ככל פעם תצלום אחר. אך תמיד
אותו התצלום.
חיילי־צה״ל, חמושים מכף־רגל עד קודקוד.
קסדות מרושתות. עודם. נדלים. מטולי־רימונים.

קשוחים. אלימים. אימתניים.

ומולם — ילדים, ילדות, נערים, נערות,
זקנים, זקנות. כולם בלתי־חמושים. לפעמים
זורקים אבנים. לפעמים מניפים דגל. לפעמים
מרימים ידיים באות וי.

ומתחת לתמונות: כד־וכך פלסטינים
נהרגו היום ביריות החיילים הישראליים.

בעיתונות הכתובה. חשובים עוד יותר היו
סירטי־החדשות בטלוויזיה.
כאן נראתה האלימות בפועל. חיילים
מסתערים על נערים ונערות. שוטפים אותם בגאז
מדמיע. יורים בהם. תופסים אותם. מכים אותם
מכות־רצח. עוצרים אותם. משפילים אותם.
מתעללים בהם. כן־־וכו הרוגים. כך־וכר פצועים.

הצופה בעולם קיבל מתמונות אלה
רושם תת־הכרתי, שלא יימחה.
החייל הישראלי הוא קלגס אלים ואכזרי, יורה
בילדים, מכה זקנים, מנפץ בתים. קלגס של
מישטר־דיכוי, כמו קלגסי צ׳ילה, כמו קלגסי
דרום־אפריקה.
צה״ל הוא גייס קולוניאלי, מכשיר של מישטר־כיבוש
אכזרי.
זה לא נכתב במאמרים. זה לא נאמר בדברי־הליוויי
של קרייני־הטלוויזיה. אין בכך צורר. יש
שפה לתצלומים. והתצלומים האלה דיברו בשפה
ברורה מאוד, ישר אל נפשו של המסתכל.

יום אחרי יום. שבוע אחרי שבוע.

עם היה לצה״ל דימוי שונה לגמרי.
^ צבא קטן ואמיץ. הכוח הלוחם של
עם קטן ונחוש־החלטה.
דויד מול גוליית. מעטים מול רבים. מדינה
מוקפת אויבים, הזוממים להשמידה. צבא שמנוי
וגמור עימו למנוע שואה שניה.
צבא יעיל. צבא בעל־תושיה. הכוח שהביס ב־
1956 את הצבא המצרי הגדול והגיע בכמה שעות
לתעלת־סואץ. הכוח שהדהים את העולם במיל־חמת
ששת״הימים, כאשר היכה שלושה צבאות
תוך כמה ימים.
הכוח שהפך את הקערה על פיה במילחמת יום־
הכיפורים, שזינק תוך כמה ימים מתחתית
התבוסה אל מרומי הניצחון המהמם.

ואחר־כד — האפוס של אנטבה.

גם אז היו תצלומים. הרבה תצלומים, והרבה
סירטי־טלוויזיה. חיילים חייכניים וגאים. קצינים
צעירים ומרשימים. חיילות סכסיות. העיתונים
שמחו לפרסמם.

לאיש לא היה ספק: זהו הצבא הטוב
ביותר בעולם, כך נאמר. כך נכתב.

כל ישראלי שהזדמן לחו״ל נשאל אם הוא חייל
בצה״ל, והצהיר על כך בגאווה. הוא חש בכבוד
שרחשו לו הכל, כאשר סיפר כי היה במילחמה
ההיא, שהשתתף בקרב ההוא.
כל אמנית ישראלית שהגיעה לחו״ל דאגה
לפברק לעצמה עבר צבאי, ולהצטלם במדים.

לאעוד*

^ תדמית של צה״ל בעולם נהרסה במידה
1 1רבה במילחמת־הלבנון.
צבא המטיל מצור על עיר־בירה המלאה בנשים
ובילדים, המפציץ יומם ולילה בתי־אזרחים,
המרשה לערוך טבח במחנות־פליטים — צבא
כזה רחוק מאוד מתדמית הצבא הקטן והאמיץ של
מילחמת ששת־הימים.

ובכל זאת — מילחמת־הלבנון היתה
עדיין מילחמה. צה״ל לחם בצבאות —
הצבא הסורי, הצבא של אש״ך.
זאת היתה מילחמה אכזרית, והעולם הזדעזע
למראה תצלומי־החורבן. הנזק לתדמית צה״ל היה
קשה, אך לא קטלני.
לא כן עתה.

צבא הלוחם בילדים ובילתת, צבא
היורה ב״אזרחים חסרי־מגך, כפי שנאמר
בהודעות הרישמיות של ארצות

הברית ועשרות מדינות אחרות, צבא
הרודה באוכלוסיה מיואשת ומושפלת
עד־עפר — צבא כזה אינו נראה עוד
ככוח־מגן, אלא כצבא־קלגסים.

זהו נזק בלתי־הפיך. הוא נגרם בתודעתם של
מאות־מיליונים. הוא יצוף מחדש בכל פעם
שישמעו על ישראל וצבאה. למשל, במיקרה של
מילחמה בין ישראל ומדינה ערבית.

כל העולם אוהב את דויד. כל העולם
שונא את גוליית. עכשיו מופיע צה״ל
בדמות גוליית.

מדוע נדבר על תדמית צה״ל בעיני
\1העולם? מדוע לא נדבר על תדמית צה״ל
בעיני עצמנו?
גם עם־ישראל רואה את התצלומים האלה. לא
את כל התצלומים, כי יש צנזורה עצמית בישראל,
וגם צנזורה כפוייה. מה שנראה בישראל אינו
בדיוק מה שנראה בחו״ל.
אך די גם בזה.

האם מישהו מאיתנו יכול להתייחם
היום אל צה״ל, אחרי כל התצלומים
האלה, כפי שהתייחס אליו אתמול?
יכול אדם להיות גס־לב, קהה־חושים. בכל זאת
יושפע על־ידי התצלומים האלה — אם ירצה
בכך, אם לא. אם אכן בן־אדם הוא, שנברא בצלם.
בעבר, כשחשבנו על צה״ל, עלתה לנגד עינינו
אוטומאטית תמונתם של חיילים אמיצים, חשופים
בצריח, צוהלים בשמיים, צונחים באוויר,
רצים מול מטר הכדורים. עושים את חובתם
הקשה. בשבילנו.
המראות החדשים מוחקים את הזיכרונות ההם.

רואים אותם חיילי המחר. ואמהו־תיהם.
כמה מהם יירדו מן הארץ, כדי
שלא להראות כך?
ד מדוע נדבר על תדמית ורגשות? מדוע
לא נדבר על טיבו של הצבא עצמו?
באחרונה השמיע עימנואל ולד ביקורת
מיקצועית מחרידה על צה״ל. הוא העז לבטא
בגלוי את אשר חושבים רבים בסתר־ליבם: שחלה
הידרדרות איומה ברמתו הצבאית של צה״ל,
ברמת המישמעת, ברמת הקצונה, ברמה הטכנית,
ברמת המוטיווציה, ברמת המוראל.

ראש קטן. ראש עלוב.

ולד זועק חמס. הוא טוען שאם יימשך תהליך
זה — ולדבריו הוא נמשך כעת במלוא התנופה
— הרי בעוד כמה שנים לא יהיה צה״ל מסוגל
עוד להגן על מדינת־ישראל.
ולד מדבר על תהליכים פנימיים. על הדברים
שהתגלו במילחמת־הלבנון. כשל הדימיון, כשל
התיכנון, כשל הביצוע, כשל הפיקוד.

מוזר שוולד לא עמד על העובדה
הפשוטה שזה קרה בשנים שבהן הפך
צה״ל לצבא־כיבוש, המחזיק באוכלו־פיה
גדולה בשטחים כבושים, המקיים
מימשל צבאי, הממלא מדי יום מאות
תפקידים של שיטור ושליטה בתנאים
קולוניאליים.

*ץ בא קולוניאלי אינו יכוללהיות
1צבא טוב. זה מובן מאליו. מוזר הדבר שכה
מעטים אצלנו נתנו על כך את דעתם.
אין שני צה״ל — צה׳׳ל המתאמן למילחמה
הבאה, האמור להסתער, המוכן לחרף את נפשו
כדי להגן על המולדת, המגדל מפקדים חדורי־ערכים
ובעלי מיומנות מיקצועית גבוהה —
וצה״ל העוסק בתפקידי שיסור מול אוכלוסיה
מדוכאת ושוטמת, המוכן ללכלך את ידיו במאות
מטלות מטונפות, המגדל שליטים קולוניאליים
שחצניים וציניים, היורה בילדים.

זהו צבא א חד.
מפקד החי״ר, האמור לעמוד חשוף בצריח
ולצעוק ״אחרי!״ ,והמושל של עיר בגדה, שנערים
״מקומיים״ מצחצחים את נעליו והמתבונן בשלווה
בחייליו המתעללים בנערים עצורים בחצר
המיתקן שלו — שניהם לובשים את אותם
המדים, שניהם עונדים את אותם הסמלים, שניהם
עוברים את אותם הקורסים, שניהם מתחרים על
אותם התקנים.

והחייל?
החייל האמור להתעלל בנערים ברחובות
חברון, להשפיל פועלים קשישים קשי־יום
במחסום־ארז, לפרוץ לבתים של פלאחים, לנהל
את מחנה־הריכוז א1צאר־ — 2האם הוא רואה את
עצמו כמו אביו, שהסתער על גיבעת־התחמושת?
האם הוא גאה במעשיו וישמש נושא לשירים? ואם
לא — האם יש לו המוטיווציה הדרושה כדי
להשליך את חייו מנגד?

האם אין קשר בין נפילת הנח״לאים
בשבי בלא־קרב ובריחת השומר משער
מחנה ״גיבור״ — ובין התפקידים שמילאו
לפני כן כשוטרי-דיכוי ב״שט־חים״?

נזק הפסיכולוגי הוא עצום. אך אל נתעכב

1 1רק עליו. נחשוב על מהות הצבא כולו.
שארל דה־גול, אחד המצביאים מעמיקי־המחשבה
של המאה ה־ ,20 הבין שעליו להסתלק
מאלג׳יריה כדי להציל את הצבא הצרפתי.

אין צכא יכול לעסוק בו זמנית ברצח
המוני של אזרחים מתמרדים מעבר־לים,
נוסח המאה ה־ , 19 ובבניין כוח•
מחץ גרעיני של סוף המאה ה־.20

לנו אין מצביאים בעלי־מחשבה. את הקצינים
האינטלקטואליים בצה״ל אפשר למנות על
אצבעות הידיים(ויש אומרים: יד אחת) .אבל אין
אדם צריך להיות ענק אינטלקטואלי כדי להבין
שמישטרה קולוניאלית עכורה, המחזיקה במ־חנות־ריכוז
וההורגת ילדים מיידי־אבנים, אינה
יכולה להיות צבא טכנולוגי אולטרא־מודרני,
המפתח ״חלופות״ למען שדה־הקרב המדעי של
מחר. מישטרה מגדלת טיפוס אחר של מפקד,
מקצה את משאביה בצורה אחרת, מחנכת חיילים
אחרים.

זה פשוט לא הילד ביחד.
הצבא המיקצועי של מחר מחייב טיפוס אחר

של קצין, רמה אנושית אחרת, סוג אחר של לוחם,
מוטיווציה אחרת, מוראל אחר, פיקוד אחר.

כן, נאמר זאת בפה מלא: גם מוסר

ן ן אחר.
ך* הבדל בין שני הצבאות ניכר בכל תיפקודי

1 1הצבא.
פעם, כאשר היינו נשאלים על־ידי עיתונאים
זרים אם להאמין להודעות דובר־צה״ל, היינו
עונים :״בעיניים עצומות!״ כל כלי־התיקשורת
בעולם היו מקבלים את הודעות צה״ל כאמת
לאמיתה, שאין להרהר אחריה.
מסופקני אם יש כיום עיתונאי זר אחד בישראל
המאמין להודעות צה״ל. גם עיתונים הידועים
כשוחרי־ישראל מוסיפים עתה, להודעות צה״ל,
בדרך שיגרה, הערה שבאה לרמוז לקורא שאין
להאמין לדברים בלא אישור נוסף.

מי פתי ויאמין לסיפור היומי על
חיילים שנאלצו להרוג כדי להציל את
חייהם?
כולנו קראנו ושמענו עדויות של ישראלים,״
שנכחו בשעה שחיילים הרגו בדם קר נערים
ערביים .״בית־מישפט״ ישראלי קבע כי חייל
הרוצח אזרח קשיש פועל מתוך ״אוטומטיזם״,
שאין לו שליטה עליו.

האומנם? כל חייל קרבי, שעמד
במצבים חמורים פי אלן ש מאלה, יבוז
בעומק הלב לרוצחים פחדניים אלה,
המכתימים את המדים שהם לובשים.

חייל קרבי יודע לנצור את האש, גם כאשר הוא
נתון בסכנת־חיים חמורה, אם זו הפקודה. הרי זה
אחר מעיקרי המישמעת הצבאית בתנאי־קרב.

והיכן היתה כאן ם כנת-חיים? כאשר
נהרגים 22 פלסטינים, ונפצעים מאות,
ובקרב החיילים אין אך פצוע אמיתי
אחד — מי יאמין שהיתה סכנת-
(המשך בענו 1ד )6
חיים?

נ7את או״וריי ^וובנו־י

(המשך מעמוד )5
מאות פעמים היו שוטרים בישראל
מוקפים על־ירי חרדים משולהבים,
זורקי אבנים ובקבוקים. האם היה זה
עולה על הדעת שמישהו מהם יפתח
באש חיה על יהודים? ובאירועי יום־
השלום לפני שבוע, כאשר עמדו
השוטרים מול נוער ערבי מיידה־אבנים,
והפקודה היתה באמת שלא
לירות — האם העז מישהו לפתוח

באש?
^ הקשר זה אי־אפשר שלא לחשוב
^ על מפקדיהם של החיילים, עד
הרמטכ״ל ועד בכלל. לולא סבלו
מעשים אלה, לולא הצדיקו ואף עודדו
אותם, הם לא היו קורים.
לא תהיה תיפארתו של איש מהם
על חלקו במילחמה זו. בשדה־הקרב הזה
תיהרס יוקרתם ויוכתם שמם.
איזה הבדל בין דן שומרון, גיבור
פעולת־אנטבה, ובין האיש המופיע
כיום על המירקע, ומספר מדוע
״נאלצים״ חיילים לירות בילדים בלתי־חמושים,
כדי להציל את עצמם!

שומרון מול שומרון —
והרי זה כל הסיפור על רגל

^ ני כותב את הדברים מתוך כאב.
\ 1יש לי מניית־יסוד בכוח הזה,
ששמו צה״ל. מניית־היסוד שלי נושאת
את המיספר .44410 שילמתי עבורה
בכמה כוסות של דם.

אני אוהב את צה״ל זה.
ואיני יודע אם זה עדיין אותו
הצבא.
אותו חייל, שירה בחצר בית־החולים
במירעגז העם
,7111 נומי
ישראל

כמה פעמים ביום ב כד
י1ם, ראה ה שד את
חיילי צה ל יורים הזר־גי.
מ תעללי ם, מכים.
רק הי שראלי ם לא ראו.

ישראלית שחזרה השבוע מבריטניה
היתה אחוזת־הלם.
במשך שבוע שהתה בבירת בריטניה.
חמש־שש פעמים ביום ראתה את
החדשות בטלוויזיה הבריטית על
ערוציה השונים.
בראש כל מהדורת־חדשות הופיעו
כתבות על המתרחש בשטחים הכבושים.
היה רק חריג אחד: היום שבו
טבעה המעבורת הפיליפינית, שדחקה
את הדיווח מישראל מן המקום הראשון.
הכתבות
שראתה לא היו הכתבות
המופיעות בטלוויזיה הישראלית המצונזרת,
ההולכת־בתלם. כל הכתבות
— שיבעה ימים בשבוע, חמש־שש
פעמים ביום — הראו חיילים ישראליים
המכים באכזריות ילדים, אר־בעה־חמישה
חיילים נגד ילד אחד.
גוררים אותם על הארץ, משליכים

מביש יותר. אילו הסתכלו המתווכחים
בראי, היו נתקפים בחילה.
נושא הוויכוח היה מיספר ההרוגים.
ח״ב מוחמר מיעארי קרא בכנסת רשימה
של 29 הרוגים. הוא קיבל אותה
מידי מרכזי־מחקר פלסטיניים בירושלים,
האוספים את המידע בגדה וברצועה.
כעבור
יומיים הגיבו שילטונות־הביטחון
בתרועת־ניצחון: מיעארי שיקר.
בסך הכל הרג צה״ל 21 פלסטינים!
הדוברים הרשמיים ומלחכי־הפינכה
שלהם פרצו בקריאות־שימחה. בזכותם
זכה אחד פואר אל־כרונז בפירסומת
כבירה. צעיר זה נכלל ברשימת־ההרוגים
של מיעארי. מסתבר כי היתה
זאת טעות: האיש נלקח לבית־החולים
שיבא, בגלל חומרת פציעתו. בעוד
שהערבים סברו שמת, היה בטיפול.
משמעות העובדה הזאת: מישפחתו
של האיש כלל לא ידעה שהוא חי
וחשבה שמת. צה״ל נוהג לאסוף את
גוויות ההרוגים הפלסטיניים ולהחזיק
בהן, כדי להחזירן למישפחות, כעבור
זמן, לשם קבורה סודית באישון־לילה,
בלי נוכחות איש מלבד המישפחה
הקרובה.
מובן שהמישפחה לא ביקרה את
בנה, כי לא ידעה שהוא חי ומאושפז
בישראל.
עובדות מחרידות אלה עוררו אצל
עיתונאי ישראל והדוברים הרשמיים
גל של צהלה ושימחה. הם תפסו את

ך 1ך\| 1ן ך 1ךןך 1ן 1ך 1חיילי צוז״ל נכנסים לביתו של תושב עזה
באמצע היום. פצועים בבית-החוליס שי־
1 1 ^ 1 / 111.1 1.1
פא סיפרו על פריצות חיילים ומעצרים אלימים בלילות, תוך כדי מכות.
^ אשר הגענו בבוקר לעיר, החני^
נו את המכונית בעלת לוחית־הזי־הוי
הישראלית במיגרש־החנייה של
מישרדי אונר״א בכניסה לעזה. משם
נלקחנו במכוניות עזתיות למקומות השונים
בעיר (ראה ראיון).
במישרדו של פאיז אבו־רחמה, שהוא
גם עורך־דין וגם מנהיג פלסטיני ידוע,
פגשנו שני עורכי־דין צעירים, שהתנדבו
לקחת אותנו לסיור בעיר. הם שבתו
באותו היום והיו פנויים.
אחרי הביקור המאלף בבית־המיש־פט
נסענו לבית־החולים שיפא שבעזה.
זהו בית־חולים גדול, הגדול שברצועה.
קבוצת הבניינים של בית־החולים מוקפת
בחומה גבוהה, ובה קבועים שערים
מברזל. השערים היו סגורים, ורק שער־

גינוי א מ רי ק אי
בעזה בצעיר בעל ידיים ריקות, שחשף
את חזהו וקרא לו :״ירה חייל־רוצח
זה אינו אחי־לנשק.
אילו היה בכיתה שלי, הייתי יורק בו.
וכך היו עושים כל חבריי, וכל החיילים
הקרביים של כל מילחמות־ישראל,
שהתגאו בצבאם ובמדיהם.
השבוע ירדתי דרומה, לעזה. לכל
אורך הדרך עברתי על פני שדות־הקרב
של גיבעתי, מקומות המעוררים בי
זיכרונות, המעלים לנגד עיני חברים
שנפלו ושנשכחו מזמן.

בעזה ראיתי את חיילי גיב־עתי
של היום, בעלי הכומתות
הסגולות.
במשך כל היום שמעתי סיפורים
נוראים על מעשי־החיילים. בכל פעם
שאלתי בחרדה :״מה צבע הכומתות
שחבשו?״ בעלי־שיחי הערביים לא
הבינו מדוע זה חשוב.
בשעתו הצטרפתי ליוזמה ציבורית
של ותיקי־גיבעתי, שנועדה להנחיל
את ״מורשת הקרב״ לחיילי החטיבה
הנוכחית. האם מה שהתרחש בבית־החולים
של עזה הוא המשך המורשת
הזאת? האם על כך יספרו בבוא היום
לילדיהם? האם על כך ישירו שירים?
האם על כך ייכתב ספר חדש, בשרית
פלשת? 1987

עדיין אפשר להציל את
צה״ל. ע דיין. לא נותן זמן

יוו

אותם כמו שקים לתוך רכבים.
הדברים היו מלווים בתיאורי המאורעות
ובציון המיספר היומי של ההרוגים,
הפצועים והעצורים — כולם
פלסטינים.
שוס תיאור מדרום־קוריאה, דרוס־אפריקה
וצ׳ילה לא הגיע באכזריותו
לתיאורים אלה. הם לא צולמו, בדרך
כלל, על־ידי צוותים בריטיים, אלא
הועתקו מארצות־הברית. מיליוני הצופים
האמריקאיים ראו אותם בו זמנית.
הציבור הישראלי ראה רק חלק
מיזער מכל אלה, בתוספת מילים
שתיארו את הפעולות כ״הרגעת הרוחות״
,״החזרת החוק והסדר״ ושאר
מליצות״מרדימות, שנועדו לשתק את
חוש־הביקורת ואת הרתיעה הטבעית
של הציבור הישראלי.
התוצאה: פער גובר והולך בין ישראל
וכל העולם התרבותי. הישראלים
לא הבינו ממה מתרגש העולם. העולם
לא הבין איך שותק הציבור הישראלי.

המרי

המת החי
ההורים דא ידש שהוא
1חי ובים את מותו
| ועיתונאי י שראל צהל.1
מעולם לא נערך בישראל ויכוח

מיעארי בקלקלתו.
מבול האימהות. שני הרוגים
הופיעו ברשימת מיעארי בשמות
כפולים. הרשימה גם כללה את ארבעת
קורבנות תאונת־הדרכים, שנהרגו על־ידי
סמי־טריילר ישראלי בשרות צה״ל.
תושבי עזה היו משוכנעים כי הנהג
הישראלי גרם לתאונה בכוונה.
תאונה זו היא שגרמה להתלקחות
השבועיים האחרונים. שניים מן
ההרוגים ואחד הפצועים של התאונה
היו תושבי מחנה־הפליטים ג׳באלייה.
הדבר גרם למחרת היום לתסיסה בבתי-
הספר לבנים ולבנות, השוכנים במרכז
המחנה, זה לצד זה. הצבא, שחש
בתסיסה, הקיף את כל בתי־הספר, וירה
לתוכם רימוני גאז־מדמיע.
קולות־הנפץ של הרימונים הבהילו
את המחנה. אמהות התלמידים, שחשבו
כי יורים בילדיהן, נהרו בזרם אדיר
למרכז המחנה. היתה התקהלות, נוצרה
הפגנה ספונטנית, נזרקו אבנים. הצבא
ירה והרג — וכך התחילה ההתלקחות,
ששינתה את ההיסטוריה.
הוויכוח על מיספר ההרוגים — 29
מול 21״בלבד״ ,מדגים היטב את
ההתנוונות המוסרית שאליה הידרדרו
רבים בישראל, ובראשם כלי־התיק־שורת,
שפירסמו בשימחה כה רבה את
תצלומי ״המת החי של מיעארי״,
שסופקו להם על־ידי השילטונות.

צלעות, וכל הגב שלי כחול ממכות.
ראיתי שהם מכים גם רופאים ואחיות.
עד עכשיו קשה לי לנשום מהמכות
שקיבלתי בחזה, וכשאני משתעל עדיין
יוצא לי דם מהריאות. הם גם לקחו לי
את תעודת־הזהות שלי, ואני לא אוכל
לצאת מפה בלי תעודת־זהות. אני לא
יודע מה יקרה״.

החזירו אותם
פצועים

^ מיטה לידי שכב בחור בן ,21
נשוי, אב לבת, שאשתו בהריון.
באותו היום השישי בא עם אשתו
ההרה לטיפול.
סיפורו :״רציתי לחזור הביתה, ואז

עזה מלקקת את פצעיה. שקט
לפג הסעוה הבאה. ובינת״ם
מתגלים בוטים מחריד.,
ענ תסרגוסטימ דו וח ת
הכניסה הראשי היה פתוח באותו היום,
ועליו שמרו חיילי גיבעתי, בעלי הכומתות
הסגולות.
בית־חולים הוא, אומנם, תיאורו של
המקום, אך אין בו תנאים סניטריים מינימליים
לחולים. הרצפות מזוהמות,
לחולים אין פיג׳מות, אין חימום בחדרים
והכל נראה כאילו זו אכסניה מוזנחת
ומלוכלכת. אין תקציב, והשיל־טונות
סירבו לאפשר את בנייתו של
בית־חולים חדש, מודרני, שנמצא לו
מימון בחו״ל.
בבית־החולים שמענו עדויות מזעזעות
של חולים על מעלליהם של חיילי
צה״ל בתוך בית־החולים עצמו.
כל העדויות התייחסו ליום השישי
לפני שבועיים, ה־ 18 בדצמבר.
סיפר טלאל ג׳מאל אל־ספדי, בן ,38
אב לשמונה ילדים, משכונת נאצר בעזה
:״לבת שלי בת ה־ 8היו כאבי־בטן,
ולקחתי אותה לחדר־המיון. ישבתי ליד
חדר־הרנטגן, ואז באו בערך 20 חיילים
עם אלות, והתחילו להרביץ לכולם על
הראש. הם היכו אותי גם בידיים וברגליים,
שברו לי את הרגל ואת היד ושתי

בדיוק הצבא נכנס. היו שם כמה צעירים
פלסטיניים שפניהם מכוסות, והם אמרו
לי לברוח משם.
״פחדתי שידחפו את אשתי ויזיקו
לה, אז נשארתי לירה. היא יצאה מדלת
אחת ואני מהדלת השניה והתחלתי
לברוח.
״תפס אותי חייל והתחיל להרביץ
לי. אחר־כך העבירו אותי למחנה״הט־עצר
אנצאר ,2ושם המשיכו להרביץ לי
ולעוד אנשים שהיו איתי. למרות שהיינו
פצועים, הם המשיכו להכות אותנו.
״הס העמידו אותנו בגשם,׳ היינו
בערך 40 איש. היה קר מאוד. בשעה 1
בלילה הם החזירו אותנו לבית־החולים,
ומאז אני כאן. יש לי חתך ביד, ומשום
שלא טיפלו בזה כמה שעות, אי־אפשר
היה לתפור את זה, כי זה מלא זיהום. יש
לי גם שבר ביד ימין, ויש לי מכות
ותפרים בראש.
״אני לא יודע מה יהיה איתי. לקחו
לי את תעודת־הזהות.״
ופצוע אחר, עלם איבראהים טאלה,
שנפגע גם הוא בבית־החולים, סיפר:
״במיסגדים ביקשו לבוא ולתרום דם

לילדים פצועים. באתי. כאן תפס אותי
חייל של צה״ל. הוא כיוון את הנשק
שלו לעבר הלב שלי. איברתי את ההכרה.
ירו בי כדור ששרט את הסנטר
שלי ונכנס לזרוע. הרופאים אמרו לי
שזה כרור־דומדום, כי הוא ריסק את
הזרוע והם לא יודעים אם יוכלו להציל
אותה״.
איבראהים טאלח הוא בן ,21 סטודנט
באוניברסיטה האיסלאמית בעזה.
אחר הרופאים בבית־החולים, שסירב
לדבר בשמו מפחד השילטונות — כל
הרופאים הוזהרו שלא לדבר — סיפר
את מה שאירע באותו היום השישי
השחור, מאורעות שהיה ער להם :״לחצר
בית־החולים באו הרבה אנשים,
רובם קרובי־מישפחה של המאושפזים.
פה, אם יש מישהו מאושפז, כל
המישפחה באה, ומישפחה זה הרבה
אנשים. אז היו פה הרבה קרובים של
פצועים וחולים, וגם צעירים שהתאספו
בחצר.
״אז בא הצבא, והחיילים התחילו
לירות באוויר. האנשים נבהלו והתחילו
לזרוק אבנים כדי להגן על עצמם. החיילים
מנגד ירו פצצות של גאז מדמיע.
״אנחנו, הרופאום, יצאנו מהר לחצר
כדי להגן על האנשים. ביקשנו מהחיילים
שיפסיקו, אמרנו שזה בית־חולים,
אבל הם התחילו להכות את האנשים,
וגם את הרופאים ואת הצוות הרפואי,
תוך קללות איומות בערבית.
״הם גם ירו באנשים. חלק מן האנשים
שהיו פה הם לקחו למעצר, ואחר־כך,
בלילה, ביקשו פעמים רבות שנשלח
אמבולנס והיו שולחים לנו בכל

פעם קבוצת אנשים פצועים ומוכים.
״הם ניתקו פצועים מצינורות העירוי,
הוציאו אותם מהמיטות ולקחו
אותם איתם.״
לשאלה אם יתכן שחיילי צה״ל השתמשו
ככרורי־דומדום, האסורים לשימוש,
ענה הרופא שלפי הפציעות שראה,
אכן היו אלה כדורי־רומדום.
ער לאותו היום, היום הראשון, נרשמו
בבית־החולים שיפא 420 פצועים,
רובם פצועי יריות ומכות.
בחדרים אחרים שכבו פצועים שסיפרו
כי נלקחו מבתיהם, הוכו, נעצרו,
נחבלו חמורות והובאו פצועים לבית־החולים.

סיפר כמאל עבאס אבו־וורדה,
מהכפר ג׳באלייה (לא מחנה־פליטים
הסמוך) :״בשעה 12 בלילה באו ולקחו
אותי מהבית והכניסו אותי למשאית
צבאית. ודו איתי עוד 15 פלסטינים.
החיילים אמרו לנו הברים שקשה לי
לחזור עליהם. הם קיללו אותנו, העליבו
והשפילו אותנו.
״הם קשרו לכולנו את הידיים מאחורי
הגב, והרביצו לנו בנשק שלהם
בראש. הם שיחקו בנו כמו בכדור, ובעטו
בנו בכל חלקי הגוף. אחר־כך העבירו
אותנו לאנצאר ,2כשהידיים עדיין
קשורות מאחורי הגב. שם זרקו אותנו
מהמשאית למטה כמו אבנים. נשברו לי
היד והרגל, וגם הגב שלי חבול מכך
שזרקו אותי מהמשאית.
״אמרתי לקצין שעמד שם שהיד
שלי כואבת, אבל כתשובה הוא נתן לי
בעיטה ברגל ודרך על הראש שלי, ער

עלי מוחמד אל־טוויל, ממחנה־הפליטים
נוסייראת, נפצע מיר יות
בשתי ירכיו בעת הפגנה במחנה. הוא נותח,

ואחר״כך נשלח לטיפול בבית־החוליס תל־וזשומר ליד
תל״אביב. הרופאים סיפרו כי יתכן וגם אשכיו של
הילד נפגעו מן היריות. אמו יושבת לידו מודאגת.

שירד לי רם מהאף ומהפה ומפצעים
בראש.
״אחר־כך הם הורידו לנו את המיב־נסיים
ואת החולצות והעמירו אותנו
בחוף, מול הים, קשורים, וכל רקה בא
מישהו אחר ונתן לנו מכות. אחר־כך
הושיבו אותנו ואמרו לנו להכניס את
הראש בין הרגליים. באותו הזמן ירד
גשם חזק והיה קר מאוד. אם מישהו העז
לצעוק מכאבים, הם היו באים ומכים
אותו חזק יותר.
״אחר־כך הלבישו אותנו בבגדי־אסירים.
היה שם רופא צבאי ששכב
עלינו והתחנן שלא יכו אותנו יותר. ואז
הם התקשרו עם המישטרה הערבית
בעזה וביקשו שיבואו לקחת אותנו. הם
הוציאו אותנו מחוץ למחנה־המעצר,
והמישטרה הערבית באה ולקחה אותנו
לבית־החולים. כל זה קרה ביום הרביעי

האחרון.״

מכדורים בשתי ירכיו, ויתכן שאשכיו
נפגעו מיריה. אחרי ניתוח להוצאת הכדורים
בבית־החולים שיפא, נשלח לטיפול
של יומיים בבית־החולים תל־ה־שומר.
הוא
סיפר :״זה היה ביום החמישי או
השישי, לפני 10 ימים. אמא שלחה
אותי לקנות ירקות, ובחוץ עמרו הרבה
אנשים. חיילים של צה״ל רצו אחרי
הילדים, והתחילו לירות להם ברגליים.
ואז בא אלי חייל ואמר לי לעמוד.
פחרתי והתחלתי לרוץ ואז קיבלתי
יריות ואיבדתי את ההכרה״.
לא רחוק ממנו שוכב נער בן , 15
אחמד אבו־חוסא ממחנה־הפליטים
ג׳באלייה, שנפצע מכדורים ביד, ברגליים
ובגב :״חזרתי מבית־הספר וראיתי
ג׳יפ צבאי שרוף. החיילים ירדו ממנו
והתחילו לירות בכל האנשים שעמדו
שם. זה היה יום אחרי תאונת־הדרכים*.
אחד האנשים נהרג מהיריות, והיו 16
פצועים.״
והסיפורים זורמים כמו מים. פצוע

מיטה אחרת שכב, מטושטש,
^ עלי מוחמר אל־טוויל, ילד בן 13
ממחנה־הפליטים נוסייראת. אמו עמרה
לידו ומבט מודאג בעיניה. עלי נפגע

* ,התאטה״ — פרטתהס סי־ ט ר ״־
לד הי שרא לי בסב טי ת ערנית. שבה
( ה תו ארבטהטר בי ס. תאטה זן;דסד,
להתלק חו ת.

־ ליד הג׳יפ
השרוף

קורבנות הפוגרום ״ד 3

בעזה 10 ,ימים אחרי שחיילי צה״ל פרצו לתוך בית־

החולים, היכו ושברו עצמות לאנשים רבים. חלק מן
הפצועים הובאו לבית־החולים אחרי שנלקחו בכוח
מבתיהם, הוכו אנושות, נעצרו, ורק אחר־כך טופלו.

המשך הדיווח בעמוד 36

מריחאס, נעירה פלסטינית בעזה, דידת חינה שהחליטה מוצונה
רעמו רוצועה ב־ו97ו, קומוניסטית שנטשה את המיברגה, פמיניסטית ערבית,
מנסברת על ח״ה, מאבקיה, התנגשויותיה עם השילנוונות ודעתה ער הכיבוש

.נשעצוו את מוחמד,
השמים בחינה גירשו
אות׳ מהדירה ולא שט
ר אפילו לקחת
את בגדי הילדים״

״שיחדור האשה קורס
לשיחדור הפלסטינים.
אם הנשים ישוחררו,
השיחרור הפלסטיני
יבוא יוחד מהר

״הייתי מאמינה גדולה
במשא ומתן, אבל
אחרי שראית את
התנהגות החיילים, אני
נבר לא יודעת״

שעדה, ודא לבטנו!*
^בו * אמרו לה, למרי חאס, לא״אחת
^ שהיא דומה לגאולה כהן. היא לא כל-
כן אוהבת את ההשוואה הזאת, וזה בלשון
המעטה.
אשה פלסטינית, שחורת״שיער, שחורת-
עיניים, שחורת״גבות, שפניה מאירות,
ושמעיניה ניבטת אש״המילחמה. אבל
שמילחמתה היא מילחמת־המילים. יש לה
לשון חדה, היא ממהרת לענות, מרבה
להשתמש בביטויים כמו ״שטויות״,
״קישקוש״ ,״דיברי״הבל״.
היא מתגוררת עם בעלה, מוחמד, בבית
רחב־ידיים באחת השכונות הדרום־מער -

ביות של העיר עזה. מחלון חדר״המגורים
אפשר לראות את הים, ולא צריך להתאמץ -
הוא קרוב מאוד. באותו חדר גדול, מרוהט
בנוחיות, שיש בו פינות״ישיבה רבות, כור סות
נוחות, שולחנות קטנים בכל פינה,
מאפרות פזורות על כל שולחן, ניצב בפינה
עץ־אשוח גדול וגבוה, מקושט במנורות
בשלל צבעים.
מרי חאס נולדה כנוצריה פרוטסטנטית
והיא נשואה למוחמד, שנולד כמוסלמי. הם
חוגגים, לכן, גם את החגים הנוצריים וגם
את החגים המוסלמים., .עכשיו,״ היא
אומרת בחיוך ממזרי ,״אני רוצה שאחד

הילדים שלי יתחתן עם יהודיה, כדי שנחגוג
גם את החגים היהודיים ואז אנחנו
מסודרים״.
למרות 61 שנותיה, מרי חאס היא כמו
קפיץ. היא נוהגת במכונית מסוג ״רגו 4״
ומתרוצצת בה בכל רצועת־עזה.
בשבועיים האחרונים, כשהרצועה בערה,
כשבכל פינה היו צמיגים בוערים, כשבכל
רחוב היו הפגנות סוערות, כשבכל שכונה
ומחנה״פליטים היה עוצר וכמויות של גאז
מדמיע, מרי חאס היתה בכל מקום. היא
נסעה לבדוק, לבקר, להיות נוכחת, לדבר
עם אנשים, לראות פצועים, לנחם אבלים.

היא היתה פה ושם. היא סייעה רבות
לעיתונאים זרים שביקשו לסקר את
המאורעות, התווכחה עם חיילים, ניסתה
להגיע לבית־החולים שיפא שנכבש לפני
שבועיים על־ידי הצבא, חדרה והגיעה לכל
מקום.
אש המאבק, כך נראה, בוערת בעצ מותיה.
היא לא נחה לרגע. גם לנכדיה,
שלושה במיספר -מוחמד, בן ה־ 4וחצי,
מרי, בת ה״ 3וג׳מאל בן שיבעת החודשים -
אין לה כמעט זמן. אלה באו לפני שבועיים
בחברת אמם ממצריים, בדיוק עם פרוץ
ההפגנות הסוערות. הם באו לבקר את סבא

וסבתא בעזה, ונפלו לתוך ימים שזיקני״עזה
אינם זוכרים כמותם מזה שנים רבות.
כשהודענו למרי חאס שאנחנו באים
לעזה, היא הציעה שנבוא במכונית שלנו,
בעלת לוחית־הזיהוי הישראלית הצהובה,
לחצר אונר״א שבכניסה לעיר עזה, שנשאיר
שם את המכונית ושהיא כבר תיקח אותנו
הלאה במכונית שלה. מתוך דאגה לשלומנו,
כישראלים, אמרה שאין זה בטוח לנסוע
בימים אלה בעזה במכונית ישראלית.
וכך היה. החנינו את המכונית הישראלית
בחצר של מישרדי אונר״א והמשכנו איתה.
היא לקחה אותנו למישרדו של עורד״הדין
פאיז אבו״רחמה, השאירה אותנו שם,
ומיהרה לפגישה אחרת עם עיתונאים זרים,
שהמתינו לה במישרד. באותו בוקר, עוד
לפני שהגענו, כבר הספיקה חאס לנסוע
למחנה הפליטים אל״בורג׳ ,לשכנע את
החיילים שיתנו לה להיכנס פנימה, למרות
ה״סגר״ שהטילו על המקום, לבדוק מה
קורה במקום, ולחזור למישרדה בעיר עזה.
פגשנו אותה שוב יותר מאוחר, אחרי הצהריים
בביתה. היא הגיעה זמן קצר
לפנינו, מלאת ריגשי־אשם. היא הבטיחה
לכלה המצרית היפהפיה שלה שהיא תשמור
על הנכדים׳כדי שהכלה תוכל לצאת מן
הבית .״אני אפילו לא מצליחה להיות סבתא
טובה,״ אמרה לנו בחיוך של צער, כשלקחה
את העגלה של ג׳מאל הקטן והתחילה לנדנד
אותה כדי שהוא יירדם. היא חייכה בחצי
פה למוחמד, הנכד הגדול, הקרוי על״שם
סבו, וישבה לארח אותנו.
חאס מגדירה את עצמה כפמיניסטית.
ביתה עשוי בטוב״טעם, והמקרר מלא
במאכלים. אך, לפי דבריה, היא ובעלה
שותפים שווים בנטל הבית והבישולים, ולא
פעם, כשהיא חוזרת מהעבודה במישרד,
היא מוצאת שמוחמד, בעלה, בישל והכין
ארוחת־ערב.
חאס נולדה בחיפה, למישפחה שחאדה.
אמה היא בת״דודתו של הסופר אמיל
חביבי, מי שהיה במשך שנים רבות חבר״
כנסת מטעם המיפלגה הקומוניסטית
בישראל. מרי ומוחמד חאס היו שניהם
חברי המיפלגה הקומוניסטית בישראל, אך
לימים החליטו לעזוב את המיפלגה.
כיום השניים הם תושבי עזה. הבן שלהם
נמצא במצריים והשילטון הישראלי אינו

היו לומדים במצריים והיו נוסעים לשם בכל פעם
בשיירה. כשהבן סיים יפה תיכון, קצת לפני שהיה
בן , 18 הוא נסע למצריים ללמוד. בכל קיץ היו
באים כל הסטודנטים ביחד בשיירה, בליווי של
הצלב האדום. באותו הקיץ, ב״ , 1975 נאסרו 52$
מהם על־ידי הישראלים. הוא היה עצור במשך
חודש ושוחרר שלושה ימים לפני שהשיירה יצאה
בחזרה למצריים. הוא נסע למצריים. ואז, באותה
השנה, כשאבו־עמאר(יאסר ערפאת) בא למצריים,
הוא קרא לפלסטינים להתנדב לעזרת הפלסטינים
הנצורים בלבנון, והבן שלי התנדב ונסע ללבנון
להילחם בפלאנגות, שטבחו בתל אל־זעתר

..באנו לעזה ני
המישנחה שר מוחמר
פה, והוגשם שהילדים
שלנו זקוקים למישנחה,
לשורשים ולש״נוח״
ובסורים. אז הוא נעצר על־ידי הסורים והיה שבוי
במשך שנה. הוא נפצע שם ברגל, ולא טופל
בכלל. אחר־כך, כששוחרר, נסעתי לבקר אותו
במצריים. לפני שנסעתי הודיעו לי השילטונות
הישראליים שהוא לא יוכל לחזור לעזה.

• את גרה עכשיו בעזה. אבל לא
נולדת פה?
לא, נולדתי בחיפה, והייתי שם גם במילחמת
. 1948 בחיפה גם הכרתי את מוחמר, בעלי, שם גם
התחתנתי ובאנו הנה ב־. 1970

• את הרי נוצריה והתחתנת עם
מוסלמי. זה לא היה קצת יוצא־דופן?
מאוד.

• איך התחתנתם?

ניסינו להתחתן בכנסייה, אבל הם רצו
שמוחמד יתנצר ולא הסכימו לחתן אותנו. ניסינו
להתחתן אצל הקאדי, אבל הוא דרש שאני
אתאסלם, ולא הסכים לחתן אותנו. רצינו לנסוע
ולהתחתן בקפריסין, אבל לא נתנו למוחמד
דרכון. אני לא רציתי להתאסלם ומוחמד לא רצה
להתנצר. נלחמנו על העניין הזה. בסוף חיתנו
אותנו המוסלמים, ולפי בקשתי נאמר במיסמך־
החתונה שאני נוצריה. לא רציתי לשנות את דתי,

אליעזר? זו הרי שכונה יהודית. למה לא
הלכתם לגור בשכונה ערבית בחיפה?
כי לא היה לנו כסף לשכור בית בדמי־מפתח,
ובאיזורים הערביים לא היו דירות מרוהטות
להשכרה. בקריית־אליעזר היינו רק שנה, עד
שפרצה המילחמה ב־ , 1967 ומוחמד נעצר ואני
גורשתי מהדירה עם שלושה ילדים קטנים,
והלכתי לאחותי בנצרת.

• את נעשית קומוניסטית בגלל
מוחמד?
לא, זה היה סוג של מרר במישפחה ובהורים. אז
לא הבנתי בדיוק מה זה קומוניזם.

• ומה עשיתם אחרי שבאת לנצרת?

בנצרת מוחמר היה מאור לא מרוצה מהמיפ־לגה
הקומוניסטית. אני עזבתי את המיפלגה שבע
שנים קודם לכן. כתבתי מה אני חושבת על
המיפלגה הקומוניסטית, כמו שתמיד אמרתי וכתבתי
מה שאני חושבת. אמרתי שכדי להגן על
המארכסיזם שלי אני צריכה להיות מחוץ למים־
לגה, ואני עדיין מאמינה בזה. אני אדם פרוגרסיבי
בכל רבר. אני לא אוהבת צביעות והעמדת־ג*נים.
לא רציתי להעמיד פנים שאני מסורתית, ולקבל
את המסורת שאני לא אוהבת ולא מאמינה בה,
כפי שעשתה רק״ח, ואז זה הטריד אותי מאוד.
נראה שאני גם לא אדם שאוהב שיגידו לו מה
לעשות, כמו שמקובל ברק״ח. ואז גם מוחמר
החליט לעזוב את המיפלגה, ולעבור לגור בעזה.

• ואיך עברתם לעזה?

הישראלים לא כל־כך שמחו שהחלטנו לעבור
הגה. הם רצו ערבות שנהיה ילדים טובים,
והמישפחה של מוחמר סיפקה את הערבות.

• באיזו צורה?

הם חתמו על ערבות בסך 250 אלף לירות של
אז. הם ערבו לנו שלא נתערב בפוליטיקה. היינו
שקטים במשך שנתיים, עד שקראו באחד הימים
למוחמד ואמרו לו שהוא מתעסק בפוליטיקה.

• למה בכלל באתם לעזה?

באנו בקיץ . 1971

• אבל למה?

מוחמר הוא במוצאו מעזה. המישפחה שלו פה,
האנשים שלו פה, והרגשנו שהילדים שלנו
צריכים מישפחה, שורשים, שייכות. חוץ מזה —
אז בדיוק עזבנו את המיפלגה, וזה נחשב כבגידה.

• אילו היתה לך אפשרות בחירה,
היית נשארת בישראל?
מבחינת המיפלגה, אחרי שעזבנו, נחשבנו
כבוגדים, ושנינו לא רצינו ללכלך את המיפלגה,
רצינו לגמור את העניין בסדר. אבל במשך תקופה
ארוכה, אחרי שמוחמד עזב את המיפלגה, היו
באים אליו אנשים, בעיקר עיתונאים, כדי לשמוע
ממנו מרוע הוא עזב את המיפלגה הקומוניסטית.
זה נמשך שנתיים, ואנחנו לא רצינו לומר
וללכלך. הרגשנו שהמיפלגה לא מייצגת אותנו
כאנשים וכפלסטינים, ועזבנו.

• איך קיבלו בעזה את העובדה
שעזבתם את ישראל ובאתם לגור פה?
זה לא היה כל־כך קל, בעיקר לא לילדים.
למוחמד זה היה כמו לחזור הביתה, ואני הייתי
צריכה להוכיח את עצמי.

• חשדו בך?

חשדו שלא אבין את המצב. חשבו שלא אבין,
וזה היה נכון.

•ל מה?
חיים של מחנה־פליטים היו מוזרים לי, לא
היכרתי אותם.

• גרתם במחנה־פליטים?

מרי האם עם נכדיה, מוחמד ומרי
״אוי לא מעודדת איש להוציא את הילדים שלו מפהר
מתיר לו לחזור עם מישפחתו לעזר. הבת
גרה עם מישפחתה בעזה.
הראיון עם מרי חאס נערך באנגלית,
כשמדי פעם השתרבבו לשיחה מילים
בעברית. חאס שולטת קצת בשפה העברית,
עוד מן התקופה שבה חיה בישראל, אך
אינה קוראת וכותבת את השפה.

• סיפרת לי שהבן שלך גר במצריים.
כן. יש לו מרכז למחשבים, הוא מוכר וקונה וגם
מדפיס כתבי־עת לאוניברסיטות ולמוסדות
שונים.

• למה הוא במצריים?

כי אסור לו לבוא הנה.

•למה?
לפני הסכמי קמפ־רייוויד, הסטודנטים מעזה

למרות שאני לא אשה דתית ואני לא מאמינה.
אבל נולדתי פרוטסטנטית, אז מה?

• וגרתם בחיפה?

כל חיי, עד .1967 אז גרנו בקריית־אליעזר,
בדירה שכורה מרוהטת. זה היה בדיוק כשמוחמד
חזר ממוסקבה.

• מה הוא עשה שם?
למד מדעי־המדינה, או משהו כזה. ואז הוא חזר
לארץ ועצרו אותו.

•ל מה?

זה היה דבר רגיל. הוא עבד באל־איתיחאד,
הבטאון הקומוניסטי. עצרו אותו מפני שהיה
קומוניסט. ואז השכנים בקריית־אליעזר אמרו
שאני נגד המדינה וזרקו אותי מהבית. הם לא נתנו
לי אפילו להוציא מתוך הדירה את הבגדים של
הילדים. הלכתי לבית אחותי בנצרת.

• למה הלכתם בכלל לגור בקריית

לא, אבל עבדתי שם. היום אני ידועה ומכבדים
אותי. אבל תמיד עמדה בפני המטרה להיות
בלתי־מילגתית, וזה עורר חשד וספקות, אבל
עשיתי את זה. בהתחלה, אם היה בא אלי אורח
ישראלי, השייך למחנה זה או אחר, מייד היו
מדביקים לי תווית. היום כבר לא.
עכשיו זה כבר ידוע שאני פלסטינית אמיתית,
שאינה שייכת לשום גוף, והיכולה לעבוד עם כל
גוף. היום ידוע שאני נוסעת לישראל ומדברת עם
כל מיני גופים, ומכבדים את זה פה. אבל עד
שהגעתי למצב הזה הייתי צריכה להוכיח את
עצמי.
גם מוחמר וגם אני נוסעים להרצאות בישראל,
לפעמים ביחד, לפעמים לחוד. אני מרגישה
שאנחנו עושים עבודה טובה. אנחנו מאמינים
שצריכים לשגות את החברה הישראלית מבפנים,
ואנחנו מרגישים שזו החובה הראשונה שלנו. בלי
שהישראלים יבינו ויקבלו את הפלסטינים, לא
יהיה פיתרון לבעייה. לא הרוסים ולא האמריקאים
יפתרו את הבעייה שלגו.

• את מרגישה שיחסית לתושביס
אחרים בשטחים הכבושים, את מיטיבה
להכיר את הישראלים?
כן, אני חייבת. לא מפני שאני חכמה במיוחד,
אלא משום שחייתי שם, והייתי פעילה שם

מרי בחיפה ()1946
״א1י אוהבת לריב. ולא לו1תר!״
בפוליטיקה. אני מבינה את הפחד של הישראלים,
את הדילמה שלהם ואת מיבנה החברה שלהם.

• את פוחדת מהישראלים?

לא, למרות שזה תחת כיבוש. כשאני נעצרת
לחקירה, אומרים לי, :כאן זה לא ישראל, את
צריכה לזכור שאת לא בארץ, פה זה כיבוש!׳

• את מרגישה שמתייחסים אליך
אחרת?
אני לא נותנת להם. פעם קרא לי שייקח ארז,
ראש המינהל האזרחי, ואמר לי :״את האשה
הראשונה שאנחנו מזמינים לשיחה. אני יודע
שכולם מדברים על מרי חאס ואומרים לי, :איך זה
שאתה לא מכיר את מרי חאס, היא הרי נמצאת
בעיר שלך׳.״
כשהוא גמר לדבר אמרתי לו :״אני רוצה לתקן

ראיתי בגודה הרבה
שראדים והרבה
פלסטינים שעזבו בגול
הצווח, והם לא אנשים
שלמים־
אותך. זו לא העיר שלך, וחוץ מזה אני רק אחת
מהרבה נשים שאתם הופכים לגיבורות.״

• באיזו שפה דיברת איתו?

באנגלית, וגם קצת בעברית וקצת בערבית.
ואז קמתי ללכת, והוא שאל לאן אני הולכת.
אמרתי שאני הולכת הביתה, הייתי בטוחה שזו
סתם שיחת־חולין.
אז הוא אמר לי :״את צריכה להבין שכאשר את
באה לשיחה אצל מושל, הוא שיגיד לך מתי
ללכת, אבל הפעם אני מוותר לך, לכי, בפעם
הבאה תזכרי.״
אמרתי לו שלא תהיה הפעם הבאה, שבפעם
הבאה הם יצטרכו לעצור אותי כדי להביא אותי
לשיחה. אני לא אתן שישפילו אותי.

• נעצרת פעם?
לא, אבל לפעמים עיכבו אותי לשעות. אמרו
לי שלא רוצים לעצור אותי. לי אין שום נשק. רק
הלשון שלי.

• את פמיניסטית?
כן, מאוד.

• אין הרבה נשים ערביות פמיניסטיות?

ובעניין הזה יש לי ויכוח גדול כאן, אפילו
עם הפרוגרסיביים יש לי ויכוחים. הם אומרים לי
(המשך נעמוד )42

משנת 1948 בירושלים, בעכו וביפו. הממשלה
תקבע שכר־דירה ריאלי למיבנים אלה, ללא
הגבלת ״חוק הגנת הדייר״.

חריש ביקש את
התיק של פרוש

וענונו בלונדון

פרקליטים במישרדו של היועץ המישפטי לממשלה ביקשו
מן המישטרה את תיק־החקירה של מאיר פרוש, חבר
מועצת עירייודירושלים, בגו של ח־כ מנחם פרוש.
פרוש חשוד בהשתתפות בהפגנות החרדים בירושלים.

בלונדון מועלית בשבועות אלה הצגה בשם
״שיקוליו של מרדכי וענונו״.
ההצגה מועלית בתיאטרון קטן, ואת המחזה כתב איש בשם
רון גבריאל. מידע על מועדי ההצגות מפורסם בשבועון
ט״ם־אאוט.

הבחירות במעדר— ביוני
הבחירות במרכז מיפלגת-העבודה, שבהן
תיקבע רשימת המועמדים לכנסת הבאה,
ייערכו, ככל הנראה, בחודש יוני.

הבעייה: ועדים ארציים
ועדי עובדים ארציים במישרדי־הממשלה
צוברים באחרונה כוח עצמאי, תוך שהם
נוגסים מכוחה של הסתדרות־־עובדי־המדינה,
מצד אחד, ומוועדים מקומיים ומועצות־פועלים,
מצד שני.

הרב אליהו רסול, ראש ישיבת,,נווה ארץ״
בבאר־יעקב וממקימי ש״ם, לא ינפה להדיח את
הרב יצחק פרין מבכורתו במיפלגה.

כך התגלה במחקר שעה־ הפרופסור אריה שירום,
מאוניברסיטת תל־אביב, במיסגרת ססן נולדה סאיר של
ההסתדרות.
הדרך שבה מתמודדת ההסתדרות עם התופעה: היא
מאתרת מנהיגים כוחניים בוועדים הארציים, ומפתה אותם
להצטרף אל המנגנון הקבוע של האיגודים המיקצועיים
שלה.

תמורת זאת הוא יקבל מקום ריאלי ברשימת ש״ס לכנסת
בבחירות הבאות — זה הסיכום שהושג בין השניים.
רפול ביקר לפני שבועיים בחרל, ושם הופעל עליו לחץ
כבד מצד רבנים שלא להפר את שלום־הבית במיפלגה.

גיידוח־מידע לנשים

הסבם פרץ־רפול

רבי וסי והכבלים
קבר רבי יוסי בפקיעין התמוטט מהגשמים.
מרגלית
זינאתי מפקיעין טוענת :״זה הערבים
התנכלו לו.״ חכמים בצפת התכנסו
לדון בעניין והחליטו אחרת: זה אצבע
אלוהים, עונש על תופעת הטלוויזיות בכבלים,
המשדרות פריצות.

מתיחות בין מילוא לארנס
בתנועת החרות יש בזמן האחרון מתיחות בין
ח״כ רוני מילוא לשר משה ארנס, על רקע
הבחירות לתפקיד יו״ר הנהלת הסוכנות.
אנשי מילוא מאשימים אח ארנס בכך שבגלל אי־הצגת
מועמדותו לתפקיד, הפסיד הליכוד את התפקיד לטונת
המערך.

נתניהו לסיור בסניפים
בנימין(״ביבי״) נתניהו, שגריר ישראל בארם, יבוא כסוף
השבוע לארץ כדי לערוך סיור מקיף בסניפי־הליכוד ברחבי
המדינה.

נתניהו מרגיש בזמן האחרון מנורה. בתנועת-
החרות כועסים עליו מפני שלא נאות להציג
את מועמדותו לתפקיד יו״ר הסוכנות היהודית,
ובכך סיכל את סיכויי התנועה לזכות בתפקיד.
גתניהו עורך את הסיור בסניפים לקראת סיום תפקידו
בארס, ולקראת הבחירות הבאות, שאחריהן הוא רוצה
לראות את עצמו חבר־כנסת מטעם הליכוד.

ערביי־ישראל והצבא
עומר מסאלחה, אחד מ* 14 מחברי הספר
״מדינת־ישראל וארץ־ישראל״ ,העומד לצאת
לאור בהוצאת ״בית־ברל״ ,בעריכת אדם דורון,
טוען בפרק ״ערביי ישראל במדינת-ישראל״ ,כי
״אי־גיוסם של ערביי־־ישראל נקבע בשעתו
בעצה אחת שד המימסד הישראלי וערביי־ישראל, ויש על-כן לדאות בהעלאת הנושא הזה
שוב ושוב אמתלה בלבד, ונימוק לאי־מתן
זכויות שוות לאזרחים הערבים.״
מסאלחה טוען עור כי השימוש במושג ״ערביי ארץ־
ישראל״ כלפי אזרחי מדינת ישראל הערביים ״מגלה כוונה
כי על אזרחים אלה להשתוות לערביי השטחים, או
להיפך.״

פורום האירגונים הפמיניסטיים, המאגד שישה אירגונים,
מנהל משא ומתן עם מטה חגיגות ה־ 40 על ההצעה לקיים
אירועים הנוגעים למעמד האשה.

בין השאר מדובר על-כך שניידות-מידע לנשים
יבקרו בערי-הפיתוח ובשכונות, ויפיצו בין
הנשים את המודעות לזכויותיהן.

הכתבים לא סייעו
לחבר המוחרם
באגודת־העיתונאים יש בשבוע האחרון
כעם והתמרמרות על כי ״תא הכתבים
הצבאיים״ בפרט, ואגודת-העיתונאים בכלל,
לא עמדו מאחורי אבי בניהו, הכתב
הצבאי של ״על־המישמר״ ,שדובר־צה״ל
הטיל עליו מיגבלות.
מהכתב נמנע הטיפול בבקשות מיד
חדות, ולא ניתנו לו תשובות לשאילתות,
נמנעו ממנו שיחות־רקע וסיורים בבסיסים.
צה״ל
גם ביטל את הזמנתו להרצאה
בבסיס צבאי על צבא ותיקשורת, בנימוק
שאסור לו להיכנס לבסיסי־צה״ל.
העניין הסתיים מבחינת העיתונאים בדיון
במועצת-העיתונות.

עוד הטרדה בעירייה
פרשה חדשה של הטרדה מינית עומדת
להסעיר את עיריית תל־אביב. אירגוני-נשים
אוספים חומר בעניין.

כתב־עת חדש לכירסום
האיגוד הישראלי לפירסום, המאגד 70 מישרדי־פירסום,
שהידר שלו הוא אבנר בראל, עומד להוציא לאור כתב־עת
לפירסום שייקרא ״פירסום״ ,שיהווה בימה לבעלי־המיקצוע
בארץ.

תשדירי־שרות לילדים
התאחדות חברות ביסוודדויים בישראל, שהידר שלה הוא
עוזי לוי, מנכ״ל חברת מינרר. החליטה על צעד יוצא דופן:
אחדים מתשדירי־השרות של ההתאחדות ישודרו גם
בטלוויזיה הלימודית, כדי להדגיש לילדים הצופים את
החשיבות שבביטודדחיים.

יבוטל חוק הגנת הדייר

השחקנים יקבלו תוספת

הממשלה עומדת לבטל את חוק התת הד״ר לגבי 6000
מיבנים הנמצאים בבעלותה והמושכרים לבתי־עסק.

עובדי תיאטרון הקאמרי יקבלו תוספת־שכר של . 10?!,
ההסכם, שנחתם באחרונה, יכנס לתוקפו רטרואקטיבית,
מה־ 1באפריל . 1987

מדיבר במיבניס השייכים ל״רכוש הנטוש״

במישטרה חוששים כי צעד זה יתן אור ירוק
להפיכתו של פקד ציון עזרא לקורבן. עזרא
חשוד בכד כי חיכה את פרוש.

אגד ללא־מעשנים —
רק בהסכמה
ההצעה להקצות במיסעדות אגפים מיוחדים
ללא-מעשנים נתקלת לפי שעה במחסום
חוקי־ביורוקראטי.
לדברי הד״ר ג׳רי וסטון, רוצים ס/״ 80 מן
הסועדים — וגם המעשנים — בהפרדה
זו. לפי הצעתו, ניסחה היועצת המישפטית
של מישרד־הפנים הצעה ברוח זו לרשויות
המקומיות. בתל־אביב עוכבה ההצעה לדעת
חסידיה על־ידי שלמה(״צ׳יץ״) להט.
אחרי שבוועדה של הכנסת נכשלה ההצעה,
אולי בגלל ריבוי החברים־המעש-
נים בה, וחוסר הרצון לחוקק חוק-עזר עירוני
בתל־אביב, מנסה שלמה להט להשיג
את המטרה באמצעות הידברות עם בעלי-
המיסעדות.

מנעול מכוניות
לבית־המישפט
בקשה למתן צדמניעה זמני הוגשה על-ידי
חברת ״צוק־אור״ ,יצרנית הפטנט ״ביטכונית״
למיגון רכב.
הצו הוגש נגד החברה דם ה־לזק, המייצרת את מושלית.
סקיוריט׳ ואת כספודת. הצו התבקש בגלל חשד בהעתקת
הפטנט.

תיתכן, על רקע זוז, גם פניה למפקח־יעל־הביטוח,
שיתבקש לבדוק אם הצליחה אחת
החברות לשכנע את חברות-הביטוח להכיר
במנעול שלה באמצעי־־המיגון העדיף.

בג״ץ נגד הרבנים
שופט בית-המישפט העליון, גבריאל בד, הוציא
צדעל-תנאי נגד בית-הדץ הרבני הגדול
ונגד שלמה גיבשטיין, וציווה עליהם ליתן טעם
מדוע לא יבוטל פסק־־הדין במישפט הגירושין
שבין שולמית ושלמה גיבשטיין, ומדוע לא
ימונה הרבב חדש לדון בתיק.
טענת העותרת היתה שהדיינים עיינו, לפני שנתנו את
פסק־דינם, בכתב־שיטנה ששלח אליהם הבעל, מבלי שנתנו
לאשה ולבא־כוחה את ההזדמנות להגיב.
שולמית גיבשטיין, גיסתו של ועני ת לשעבר ראש־עיריית
ראשון־לציון, הפיצה ברחובות העיירה מאות
עותקים מצולמים של הכתבה שהתפרסמה בהשלם הזה

ביקורת מנויים בתיאטרון
בדיקת המביך הפנימי־ של תיאטרון־חיפה
גילתה כי התיאטרון חילק מאות מנויי-חינם.
מקומון חיפאי דיווח השבוע על 61 כרטיסי מנוי־חינם
שחולקו.

כוח עליון הציל
את אבי עופרים
מכונית שהחליקה על הרך ח בלילה
גרמה לתאונה קשה למכונית־״אאודי״ של
אבי עופרים ליד מינכן בגרמניה.
עופרים ובנו טל ( )3לא נפצעו. אשתו
סנדרה התעלפה. והבן גיל ( )5שתת דם
באף. הם הובלו לבית־חולים סמוך. הרופא
יעץ לעופרים לחבוש את צווארו, אך הוא
סירב.
הזמר הישראלי הכריז :״אני מאמין בכוח
עליון. אלוהים לא היה מרשה שיקרה
לי משהו חמור ערב הג־המולד.״

שאאש

לפעמים יש אסוסיאציות מוזרות ביותר.
ישבתי ועברתי על ערימה של תצלומים מן ההפגנות בשטחים
הכבושים. חיילים. מפגינים. פצועים. עננים של גאז מדמיע.
צמיגים בוערים.
פיתאום שמתי לב שאני מזמזם לעצמי מנגינה. היה זה שיר
ביתיר, הימנונו של זאב ז׳בוטינסקי, שלמדתיו בימי נעוריי באצ״ל.
איו נוצר הקשר התת־הכרתי?
גיליתי אותו בנקל:
...שא אש להצית, אין דנד.
כי שקט הוא דפש,
הפקר רם ונפש
למען ההור הנסתר...
אולי תירגם מישהו את המילים לערבית?

בני ראובן זבני גד
ועוד אסוסיאציה.
מתפלאים על כי האזרחים הפלסטיניים בישראל הכריזו על
שביתת־הזרהות עם אחיהם בשטחים הכבושים, ואף היו ״התפרעויות״

זה הזכיר לי משהו בתנ״ך. חיפשתי, חיפשתי ומצאתי.
זה היה כאשר הגיעו בני־ישראל לארץ גילעד בעבר־הירדן.
״ומיקנה רב היה לבני־ראובן ולבני־גד עצום מאוד, ויראו את ארץ
יעזר ואת ארץ גילעד והנה המקום מקום־מיקנה ״.בקיצור, הם רצו
להישאר שם, תחת לעבור את הירדן יחד עם שאר בני״ישראל.
ואז אמר להם משה את הפסוק הבלתי־נשכח :״,האחיהם יבואו
למילחמה, ואתם תשבו פה?״

ספר־יהושע מתאר בהרחבה ובהנאה איך בוצעה הוראה אלוהית
זו. למשל, אחרי כיבוש העיירה ששמה העי :״ויכו אותם עד בלתי
השאיר להם שריד ופליט. ויהי ככלות ישראל להרוג את כל יושבי
העי בשדה במידבר אשר ררפום בו, ויפלו כולם לפי חרב, עד
תומס. וישובו כל ישראל העי ויכו אותם לפי חרב. ויהי כל
הנופלים ביום ההוא מאיש ועד אשה שנים־עשר אלף, כל אנשי
העי. ויהושע לא השיב ידו אשר נטה בכידון, עד אשר החרים את
כל יושבי העי. רק הבהמה ושלל העיר ההיא בזזו להם ישראל,
כדבר ה׳ אשר ציווה את יהושע...ואת מלך העי תלה על העץ עד
עת הערב, וכבוא השמש ציווה יהושע ויורידו את נבלתו מן העץ
וישליכו אותה אל פתח שער העיר. אז יבנה יהושע מיזבח לה׳
אלוהי ישראל״.
יצחק שמיר למד בפולין בבית־ספר עברי, שבו לימדו את
התנ״ך היטב. כשהוא מדבר על ספר־יהושע, הוא יודע מה הוא שח.
וכאשר הוא מביא תיאור עתיק זה כדוגמה לפיתרון הבעייה

אור׳ אבנר׳

ויכו אותם רפי חרב
גס ליבנו, ואיננו מסוגלים עוד לקלוט את כל הזוועות הניתכות
עלינו, בכתב ובעל־פה.
אחרת, איך זה לא שם איש לב לדברים שאמר יצחק שמיר לפני
חודש בוושינגטון — שבועיים לפני שהתחילו הזוועות בעזה?
ידידי אלכס מסים שלח לי מניו־יורק קטע של גליון הארץ מיום
ה־ 22 בנובמבר .1987 הוא סימן בו את הדברים שאמר שמיר
בהרצאה במכון לחקר המיזרח התיכזן — אחד המוסדות המוסווים
של השדולה היהודית.
וכך מרווח הארץ :״בהרצאתו, שבה נכחו גם נציגים ממצריים,
פולין, ברית־המועצות וסגל דיפלומטי מאירופה, אמר שמיר כי
הבעיה הדמוגראפית אינה בעייה רצינית, הכי קיימת הגזמה רבה
בנושא זה — עובדה, בעייה דמוגראפית היתה קיימת עוד
בתקופת יהושע בן־נון, ואנו עדיין קיימים.׳״
יתכן כי הקומוניסטים מפולין ומברית־המועצות, וגם המצרים,
אינם בקיאים בתנ״ך. אבל אנחנו למדנו אותו בבית־הספר.
למדנו כי יהושע בן־נון קיבל מפי הקדוש־ברוך־הוא הנחייה
אישית איו לפתור את הבעייה הדמוגראפית: על־ירי רצח״עם.
הוטל עליו להשמיד את כל האוכלוסיה של ארץ־כנען, זקן ונער,
איש ואשה, עד האחרון שבהם.

יאללה. אדון!
אני נהג ישראלי.
כתוצאה מכך אני מוצא את עצמי לא־אחת נוהג בכביש ומדבר
אל עצמי. מדבר על ואל שאר הנהגים. למשל :״אידיוט, זוז כבר
ימינה! מה, אתה לא יודע לאותת? אתה שם, הסתלק מן המסלול
המהיר! איך אתה עוקף, משוגע! אתה רוצה למות צעיר? גברת, את
לא בסלון של הבית שלך! יאללה, אתה שם...״
אתמול נסעה לפניי מכונית־מישטרה, ולה רמקול בעל עוצמה
רבה. השוטר במכונית העיר ברמקול את הערותיו לנהגים :״אתה
במכונית האדומה, חזור למסלול הימני! גברת, התקדמי״...
היה זה כאילו התגשמו חלומותיי.
אמרתי לעצמי: זה מה שאגי רוצה להיות כשאהיה גי־ול.

לידתו שר מימסד
בשבוע שעבר שאלתי מי המציא את המילה ״מימסד״ .כבר
למחרת היום התבררה לי התשובה.
בסוף שנות ה־ 50 ערך נתן ילין־מור, איש־לח״י שהפך רודף־
שלום מושבע, את כתב־העת את1ר. גם ״אתגר״ היתה אז מילה
חדשה. היא הומצאה, כנראה, על־ידי משה שרת.
ילין־מור הירבה להשתמש במושג האנגלי אסטאבלישמנט, וזה
לא נראה לו. הוא היה חניך הגימנסיה העברית בפולין, והשפה
היתה יקרה לו. ידען גדול היה.
ילין־מור לא המציא מילים בעצמו, ולכן פנה אל המשורר יונתן
רטוש, אבי־הכנענים, וזה הציע לו את המילה ״מיסד״.
כשסיפר ילין־מור על כך לעמיקם גורביץ, היפנה זה את
תשומת־לבו לכך שיש למילה זו מיגבלות. איך להפוך אותה
לפועל? —״לייסד״? זה כבר תפוס. איך להשתמש בה כשם תואר?

ואז הציע גורביץ תיקון קטן: לא ״מיסד״ כי אם ״מימסד״.
ומכאן: לממסד, מימסדי.
הנה הבאתי גאולה לעולם, הזקוק לכך מאוד־מאור.

מוח אנאליטי
היה צרפתי בשם ז׳ק סוסטל.
הוא היה אדם ליברלי ומתקדם. אינטלקטואל שמאלי. פרופסור
להיסטוריה של אמריקה שלפני־קולומבוס. מוח אנאליטי. עסקן
במיפלגה הסוציאליסטית.
באחד הימים, כאשר שלטה בצרפת ממשלה סוציאליסטית, הוא
התמנה לתפקיד המושל של אלג׳יריה. שם סערה אז מילחמת־השיחרור.
במהירות
מדהימה החליף סוסטל את עורו. הוא הפך עריץ
אכזרי, מושל קולוניאלי מגואל־ברם, פאשיסט במעשיו ומחשבותיו.
היכרתי
אותו בסוף שנות ה־ ,50 אחרי ששוחרר מתפקידו. הוא
הסביר לי בלהט שלעולם, לעולם
לא תנטוש צרפת את אלג׳יריה.
אלג׳יריה, כר אמר, אינה שטח
כבוש. היא חלק של צרפת, אדמה
מאדמת המולדת. באלג׳יריה יש
שני מיליון מתנחלים, ולעולם
לא יסכימו לנטוש את אדמתם.
כאשר העלה הימין את שארל
דה־גול לשילטון, וזה ניגש לעשות
שלום עם אש״ף האלג׳ירי
(״שלום בין האמיצים״) ,הפר
סוסטל אויבו המושבע. חשדו בו
שהיה לו קשר עם המחתרת הפא־שיסטית
שניסתה לרצוח את דה־גול
(יום התז) .הוא הפר ע־מוד־התוור
של הימין הקיצוני־הקיצוני, מין יובל נאמן צרפתי. הוא
גם ביקר בארץ כאורחו של מנחם בגין.
שאלתי פעם ידיד צרפתי, שהכירו בשנותיו הראשונות, מה קרה
לאיש. מה גרם לשינוי כה קיצוני באישיותו ובהשקפותיו?
״זה פשוט,״ הסביר לי .״קח את האדם הכי־הגון והכי־נורמלי, תן
לו תפקיד של מושל קולוניאלי, מכונית־פאר וליווי של אופנוענים
מלפנים ומאחור, מישמרות־כבוד ושליטה לחיים־ולמוות
על חייהם של מיליונים — והוא יחליף את עורו. זה משחית גם את
האיש ההגון ביותר. שום אדם אינו יכול לעמוד בפני זה״.
לי זה מזכיר באחרונה את יצחק רבין.

אדם אינו צריך ואינו יכול לדעת כל דבר. אבל אם הוא מחליט
להיות דווקא מתרגם, מוטב לו להתמחות בתחום שבו הוא עוסק.
וזה חל, כמובן, גם על מתרגמי הטלוויזיה. זוהי מלאכה קשה,
הראויה בהחלט להערכה. אך השגיאות הן לא־אחת משעשעות
ביותר, וגם קצת מרגיזות.

הדמוגראפית בימינו, הוא מבין היטב את המשמעות המחרידה של
המילים.
יתכן ששמיר איבד מזמן את התחושה למשמעות הדברים
היוצאים מפיו יום־יום, שכל אחד מהם מחריד ממישנהו. אך העם
שומעים את הקולות, והנוער מקשיב.

קיסרית בשם דואג ר
משהו על תרגומים.
אין אדם הופך מתרגם מכוח גזירה. אין הוא שפוט למיקצוע זה.
הוא בוחר בו בהתנדבות. לפעמים אני תמה מדוע.
כדי לתרגם יצירה כלשהי, לא די בידיעת השפה המתורגמת.
יש לדעת את המושגים הקשורים בתוכן היצירה.
הצופה בסרט הקיסר האחרון עלול לתמוה על שמה של
הקיסרית הזקנה. התרגום מגלה שזוהי ״הקיסרית דואג׳ר״ .האם זה
שם סיני? ואולי מאנצ׳ורי?
לאו דווקא. הקיסרית דואג׳ר לא היתה ולא נבראה. המתרגם
פשוט לא ידע שיש מילה אנגלית * 0 0£1ס. פירושה:
אלמנה שיש לה תואר שמקורו בבעלה המנוח.
אמה של אליזבט ה־ ,2מלכת הממלכה המאוחדת, היא המלכה־האם
(״דואג׳ר־קווין״) .האשה הזקנה בסרט היא הקיסרית־האם.
(בצרפתית עתיקה, דואג׳ פירושו עוצמה ).שמה האמיתי היה צו
הסי.
במקומות אחרים בסרט מדובר על ״שרי־המילחמה״ .אך
האנשיס^האמורים לא היו שרים, ולא חברי־ממשלה. המושג
האנגלי 5ם £011מ התייחס לגנרלים הסיניים, שהשתלטו
בין שתי מילחמות־העולם על סין. כל גנרל שפיקד על כמה
אוגדות השתלט על איזור כלשהו, ציפצף על הממשלה המרכזית
והפך רודן מקומי. אחד מהם אף שבה פעם את שליט־המדינה,
צ׳אנג קיי־שק, ושיחרר אותו רק אחרי שסחט ממנו ככל העולה על
כ״רודן צבאי״ ,או
רוחו. אפשר לתרגם את המושג
סתם כ״גנרל סיני״.
כפי שאמר המורה של הקיסר הקטן בסרט(פיטר או׳טול) :״הוד
מלכותו, צריכים לדייק במילים כדי לדייק במחשבה!״
פעם סיפרה לי ידידה שווייצית שהיא מתרגמת יחד עם חברתה
ספר מסויים מאנגלית לגרמנית. עלילת הספר התרחשה בסין. היו
לה ספקות לגבי מושגים מסויימים, והיא שאלה אותי אם אוכל
לעזור. אמרתי לה שאין לי מושג בעניינים סיניים, אך אני מוכן
לנסות.
״מה זה נמרים מעופפים?״ שאלה הידידה. היא ניחשה שזה
משהו פולחני בדת הסינית. הסברתי לה שהנמרים המעופפים
אינם אלא טייסי יחידת־התובלה של חיל־האוויר האמריקאי
במילחמת־העולם השניה, שהובילו אספקה לסין. זהו גם שמה של
חברת־תעופה בימינו, שהוקמה על־ידי יוצאי היחידה ההיא.
מחסי־״ שאלה הידידה,
״ומה זה 1^ 810$
שסברה שגם זה משהו הקשור במיתוס סיני עתיק. הסברתי לה
שאין זה כלל מושג סיני, אלא אנגלי, ופירושו :״מומחים ותיקים
לענייני־סין״.

חברינו הטובים בגרמניה מדוע נהניתי כל־כך ממה שקרה לוורנר הפר? אולי זו סתם
שימחה לאיד.
הפר הנ״ל היה מוסד בגרמניה. מאז ,1952 בכל יום א׳ ,היה
מקיים בטלוויזיה מעין שולחן־עגול פוליטי בינלאומי. התוכנית
נקראה ״כוס־בירה מוקדמת״ ,והיתה בעלת־יוקרה רבה. אישים
מכל העולם הוזמנו אליה ובאו ברצון. זה היה כבוד.
בעניינים שנגעו לישראל, היה להפר בן ה־ 75 כלל־ברזל:
הוזמנו רק אנשי הימין. לאומנים קיצוניים כמו אפריים קישון. ואם
לא אנשי־הימין, אז לפחות אנשים גלאט־כושר, בעלי חותמת של
ממשלת־ישראל. לא היה בגרמניה ציוני גדול מהפר.
אני יודע, כי מדי פעם ניסו ידידיי בגרמניה לשכנע אותו
להזמין אותי לתוכנית זו, כדי
לאזן קצת את מיגוון־הדיעות
מישראל, ובכל פעם נדחו חד
וחלק. ישראלי הדוגל בשלום עם
הפלסטינים? חס ושלום:
והנה מתברר כי הפר זה היה
נאצי בעל־תעודות. לא זה בלבד
שהיה חבר מן המניין במיפלגה,
אלא שכתב מאמרי־תעמולה נאציים
מן הסוג הגרוע. כך שיבח
ב־ 1943 את השילטונות על כי
הוציאו להורג פסנתרן יהודי, על
לא עוול בכפו. הפר עכשיו זה התגלה בשבועון
שפיגל. תחילה טען האיש שההאשמות ״גרוטסקיות״ .אחר־כך
הצטדק ואמר שהעורכים הכניסו למאמריו את הקטעים הנתעבים.
לבסוף נאלץ להסיק מסקנות ולהתפטר.
זה מאשר כלל ישן: ברוק את ״ידידי־ישראל״ המיקצועיים
בגרמניה, ותמצא לא־אחת נאצי מדופלם.
זה לא מפליא. מי שרוצה להסתיר עבר נאצי, כדאי לו לכסות
את עצמו בדגל מגן־דויד. זוהי ההסוואה הטובה ביותר.
ממשלת־ישראל היתה תמיד מודעת לעובדה זו. מעולם לא
היססה לנצל נאצים־לשעבר, שביקשו לשרת את ישראל. תמורת
שירותיהם סיפקה להם מה שנקרא בגרמניה ״אישורי פרסיל״.
פרסיל היא אבקת־הכביסה הגרמנית הנודעת.
יתכן שיש סיבה עמוקה יותר. אנשי הימין מכל העמים מכירים
זה את זה אינסטינקטיבית, ונמשכים זה אל זה.
נשאלת, כמובן, השאלה: האם ידעו שליחי ישראל בגרמניה את
סודו של האיש? האם התיקים של יד זשם לא הכילו את מאמריו?
או שמא ידעו גם ידעו, והשתמשו בו כד־ להכריח את הנאצי הזה
להחרים בתוכניותיו קולות שלא נעמו לממשלת־ישראל?

במסיבה שנערכה ביום הרביעי
לכבוד הוצאת סיפרה האוטוביוגרפי
של לאה רבין לאור,
כבו לפתע האורות עקב
מזג־האוויר הסוער. את המצב
הציל דב יודקובסקי, עורר
׳דיעות־אחרשת, שנחפז להביא
נרות.
עורכי התוכנית ממני המתינו
ללאה רביו, שהתראיינה בתוכנית,
אך זו איחרה להגיע.
לבסוף הגיעה והסבירה :״השומר
בכניסה לא נתן לי להיכנס במכונית!״
השומר באזלפני־הרצ־ליה.
שם הוקלטה התוכנית, לא
,ידע שרבין נכללת בין אורחי׳
התוכנית, ועמד על דעתו בעוז.
רביו נאלצה לבוסס את רגליה
בבוץ, בעוד שהאורחים הפחות־ידועים
החנו את מכוניותיהם בנוחיות
ליד האולפן. זה לא הפריע
ללאה לתת את הראיון המוצלח
ביותר בחייה ולכבוש את
לב הציבור.
מרואיין אחר בתוכנית היה
הילד המופיע בסירטו החדש של
יהודה ברקן אבא שב. לפני תחי
לאה
רבין בוססה בבוץ מה קורה לחנויות בירושלים?
שיעורי־בית בחינוך מיני 17 שעות עד להרצאה

לת ההקלטה התעורר מיני־מש־בר,
כשאמו של הילד התעקשה
לשבת לצידו, בשורה הראשונה.
המצלמה נוהגת לטייל על פני
הקהל בעת ההקלטה, ויושבי שורה
זו זוכים בהופעה על המירקע.
משה נסטלבאום, עורך
תוכנית־הרדיו בין הכותרזת,
עמד לפני בעיה. שניים מתוך
שלושת העיתונאים שהתבקשו
על־ירו לבחור ב״איש־השבוע״,
בחרו באנשים הקשורים במאורעות
בשטחים הכבושים, ונימקו
זאת די בחריפות. נסטלבאום ניסה
להסביר שנימוקים אלה לא
יעברו בכלי־תיקשורת ממלכתי,
והקלטת הפינה התארכה מאוד.
המצב החדש כבר הביא לבדיחות
הראשונות. סיפר דידי
מנוסי: איש אחד הלך ברחובות
ירושלים, וחנות מיכנסיו פתוחה.
ידיד אמר לו לסגור אותה, אך
הוא התעקש :״כשסוגדים חנווע
בירושלים, הצבא בא ומרתך אותה.״
עוד
בדיחה של מנוסי, על
רקע אחר: סבתא שמעה כי הנכד

שלה מקבל בבית־הספר שיעורים
בחינוך מיני. פעם פתחה את
דלת חררו ומצאה אותו שוכב
במיטה ומאונן. אמרה הסבתא:
״סליחה, אחזור אחרי שתגמור
את שיעורי־הבית שלך.״

גירעון >ערב חרש) ריי־כר
יטוס באמצע החודש הבא
במשך 17 שעות־טיסה אל עיר
צפונית בקנדה, כדי לדבר במשך
20 רקות לפני הקהילה היהודית
המקומית. רייכר, לשעבר עיתונאי
שסיקר את הקורה בכנסת, ידבר
על המיבנה הפרלמנטרי של
ישראל .״מכיוון שמשך הטיסה
ארוך כל־כך לעומת הזמן המוקצב
להרצאת ,,אני שוקל כבר
חודש ימים בכובד־ראש כל מילה,״
הוא אמר השבוע והתבדח:
״אם אצליח, אולי יזמינו אותי
לטוס 30 שעות כדי לדבר 10
דקות הקור השורר שם עתה,
40 מעלות מתחת לאפס, קצת
מפחיד את רייכו/״והוא כבר
הספיק לקחת בהשאלה כובע־פרווה
מחבר שלו, איש הנהלת
הסוכנות (״הוא נוסע הרבה״).

מעיל אין הוא משאיל, אלא מסתפק
במעיל הירושלמי שלו.
הזמנה זהה, אם כי לא
לאותו התאריך, קיבל גם יעקב
אחימאיר. גם הוא יטוס בזמן
הקרוב 17 שעות כדי לדבר 20
דקות. נושא הרצאתו :״איחוד
ירושלים״ .השר משה ארנס
קיבל הצעה דומה, אך לא השיב
עדיין תשובה סופית.
רותי שיטרית ערכה
חגיגת־חנוכה מאוחרת בביתה
החדש ביבנה, שם שימש בעלה,

נכדו דני, בנו הצעיר של בנו
דובי, יחגוג בעוד שבועיים את
בר־המיצווה שלו. עם רשימת-
המצומצמת־יחסית המוזמנים נמנים כמה ממנהיגי־האומה, ולא
רק מהליכוד, מיפלגתו של שיף.
(״אברש׳ה״) אברהם טמיר שב ארצה, כשהוא מצונן.
לדורשים בשלומו הסביר שזוהי
תוצאת השינויים במזג־האוויר
בין הקור באיטליה (שם שהה
לפני שבועיים) לבין מזג־האוויר
בריו־דה־ז׳נרו (שם הצטרף ל־

שימעון פרס).

ך 1ך ך 1השופט המככב מדי יום במישפט ג ון דמיאניוק,
1 11 1ן צפה בעניין רב במישחק הכדורגל של קבוצת
בני״יהודה נגד מכבי חיפה. הצלם הנציח אותו כשמאחוריו
עומד איש־העסקים בצלאל מיזרחי, שכיכב במישפט גדול אחר.

נונבה רו׳

| 1גיבורת ליל״הדמים במלון ״סבוי׳ /נישאה לבחיר״ליבה ששון גרשוני בטקס הלכתי
מקוצר, שנערך על־ידי הרב שמואל אבידור הנהן במיסעדה בתל־אביב. הרב ויתר
על קריאת הכתובה וחיבר טכסט משל עצמו. השושבין בחתונה היה הסופר יותם ראובני(למטה, משוחח
עם כוכבה לוי) שיצר קשר הדוק עם בני״הזוג בחודשים האחרונים. הסופר החמיא לכלה על מראה הצעיר
במיוחד, והדגיש את העובדה שקשה להאמין שהיא סבתא לאסף בן השנתיים וחצי(בתצלום בזרועותיה).

הח״כ מאיר שיטרית, כראש־העירייה
עד לא־מכבר. המסיבה
הפכה לתערוכה של רגליים
יפות של המארחת והאורחות, עד
שאחד האורחים התלוצץ שה-
אורחות נבחרו על־פי אמת־מידה
זו. בין בעלות הרגליים בלטו הדוגמנית
התמירה נעמיאל,
ניצה, וגרושתו הבלונדית של
המנתח הפלסטי הד״ר יהושפט
שולמן. בלטו במסיבה חיים
יבין, האלוף(מיל ),ג׳קי אבן,
עורך מעריב עידוא דיסנצ׳יק
והמלונאי חיים שיף, ששיט-
רית מנהלת את יחסי־הציבור
שלו.
נחת היתה למלחין־זמר
שמוליק קראום, כשקיבל, בשבוע
שעבר, מתנות מילדיו.
אלה שוהים עם אשתו־לשעבר
ג׳וזי כ ץ בחו״ל.
לאן נעלם גיל גוט־פריד?
שאלה זאת נשאלת בקרב
מי שנוגעים להפקת תחרות
מיס־יעיברס, האמורה להתקיים
בישראל בשנה הבאה. הצעיר
הנאה נסע לדבריו לארצות-
הברית ,״לכמה ימים״ ,כדי לסכם
עניינים עם משקיעים בפרוייקט.
מאז עברו כמה שבועות. גוט־פריד
לא שב ארצה. במישרדו
מרגיעים את המתעניינים שהוא
ישוב ״בעור כמה ימים״.
סוף־סוף יש גם שמחות
בחייו של המלונאי חיים שין!:

ואילו אלי קולס, יושב-
ראש ועדת החוקה־חוק־ומשפט,
לקה בצינון בארץ. הוא לא בא
השבוע למישרדו בכנסת, וניהל
את העניינים ממיטתו שבקריית-
ביאליק.
מספרים שמשהו מאוד מוזר
קרה למשתתפי הפסטינל בחנוכה:
בתום ההצגה האחרונה,
בשבוע שעבר, הלכו שם סצינות-
פרידה קשות, כפי שמתאר זאת
שמוליק בילו, המפיק המוסיקלי
:״הזמרים עברו מאיש לאיש,
נפלו איש בזרועות רעהו ובכו
כמו ילדים. אמרו שחבל שנגמר,
שהתרגלו להיות הרבה יחד, כמו
מישפחה, ומה הם יעשו לבד
מחר. לריבקח זוהר היו דמעות
בעיניים, אלי לוזון התייפח
ועדנה לב היתה מאוד נרגשת.
בדרך־כלל, בהפקות כאלה,
אומרים שלום נימוסי, מקסימום
חברי, וכל אחד הולך הביתה
לנוח. קשה להסביר מה קרה
השנה — אולי מפני שזו היתה
הפקה מוצלחת, והזמרים נהנו
להיות בה. לא תמיד נהנים
בהפקות אלה מסוג זה ״.למחרת
הפרידה צילצלה רבקה זוהר אל
בילו ואמרה׳לו •.״יש לי חלל בלב,
אני יושבת על הספה ובוכה.
צילצלתי השכם בבוקר למוני
מושונוב, הייתי מוכרחה
לדבר עם מישהו מהחברה.״
כ־ 40 קציני־מישטרה בכירים
ממחוז תל־אביב היו באמצע
העולם הזה 2626

השבוע שעבר אורחיו של הרב
מקאליס, בבית־הכנסת שלו ב־בני־ברק.
הקצינים, גברים בלבד,
חבשו כיפות והגיעו בהסעה
מאורגנת. הביקור, שנמשך שעתיים,
התקיים ביוזמתו של הרב
המישטרתי.

במחזמר בארנום, בתפקיד שמילא
בהצגות בברודווי (הבכורה
בינואר ,)1989 ויצלם סיררה של
20 תוכניות־טלוויזיה. מכיוון
שמדובר בחודשים רבים, צירפו
ההולנדים אל כרטיס־הטיסה
שלו כרטיס נוסף עבור אשתו,

מירי אלוני

חגגה השבוע את יום־הולדתה בחברת בעלה,
שמואל אומני, ושני ילדיהם, ירמי(בתמונה)
ויסיף. כשנשאלה למיספר שנותיה, השיבה בפשטות :״שלושים
פלוס״ .ירמי נקרא על שם ירמי בורדנוב, אחד הטיפוסים האגדתיים
של צה״ל בשנות ה־ ,50 שנפל בפעולת״תגמול והיה ידידו של אומני.

ךוין 1ך ך (בעל השפם, משמאל) בימאי הטלוויזיה
1 .1 4 1/ההולנדית שהתגורר בארץ שנים רבות וחזר

לארץ־מולדתו, שב כעת ארצה כדי לצלם כמה קטעים לסרט־המתיחות
שהוא מביים עבור הטלוויזיה ההולנדית. חבריו בארץ,
שזכרו שיום־הולדתו ה־ 41 חל בימים אלה, הזמינו אותו למיסעדה
רוסית בתואנה שהם רוצים לחגוג אירוע פרטי לחבר משותף.
כשהגיע למקום התברר לו שמייק בורשטיין(מימין בתצלום) אירגן
לו מסיבת יום־הולדת, והזמין כמה מחבריהם המשותפים.
אחד האנשים הכי־מופת־עים
בשבוע שעבר היה בימאי־הבידור
צדי צרפתי: הוא קרא
בעיתון, בראיון עם עופרה
חזה, שעימה עבד בעבר, שירדנה
ארזי יכולה להיות
שקטה, כי היא תעבוד עם צרפתי
על השיר שייצג אותנו באיח־
!יזיון. צרפתי, השבוע :״אפילו
עור לא דיברתי עם ירדנה. יש
המון זמן עד אפריל. נכון שאני
עובד הרבה עם ירדנה, אבל
זכותה לקום עכשיו ולומר שהיא
רוצה לעבוד עם מישהו אחר.
מובן שאשמח לעזור. אני חושב
שזאת היתה מחמאה שעופרה
העבירה לי דרך העיתון״.
מייק בורשטיין יהיה
עסוק בעתיד, למשך תקופה
ארוכה, בהולנד. הוא יככב שם
העולם הזה 2626

עידית, כדי שהיא תספיק למצוא
דירה מתאימה לשניהם ולבנם
אדם, בן ה־ ,15 שילמד ב־בית־ספר
אמריקאי. הבן הבכור,
פיטר בן ה־ ,19 לא יצטרף אליהם
— הוא לומד פסיכולוגיה
קלינית באוניברסיטה במיאמי.
עידית הצליחה למצוא די מהר
בדיוק מה שרצתה: פנטהאוז
יפהפה, בנוי על תעלת־מים, משקיף
על נוף יפה, חמישה חדרים
ושלושה חדרי־אמבטיה. מחיר השכירות
אינו מטריד אותה —
עבורה, ועבור מכונית עם נהג,
משלמת הטלוויזיה ההולנדית.
שלושה ישראלים המצליחים
בחו״ל נפגשו באקראי
בבר של מאנפרד כץ.
השלושה — איש חיי־הלילה של
ברלין, שמעון עדן, שהפך
באחרונה צעיר בלונדי־בהיר,

הסופר אפריים קישון, המתגורר
בשווייץ, ושחקן־הכדורגל
אלי אוחנה, העושה חיל
בבלגיה — הגיעו לחופשת
מולדת ונפגשו בבר.
במסיבת יום־ההולדת המאולתרת
של הזמרת יפה ירקוני,
שנערכה במרתף העליון
של ב־ח לסין, עלה לבימה הזמר
יוני נמרי והקדיש לזמרת שני
שירים באיטלקית. בתה רותי,
הנשואה לשחקן מאיר סוויסה,
החליטה לגוון את הופעתו
ולהוסיף לה מימד הומוריסטי,
על־ידי חיקויים של מעריצה
היסטרית, שכללו מריטת שערות,
צווחות ועוויות שונות. היא
זכתה במחיאות־כפיים על כיש־רונה
הקומי. היחצנית של הזמרת,
מיכל שדות, סיפרה
לירקוני שאת עוגת יום־ההולדת,
שהיא אפתה בשבילה, היא הפילה
בשוגג בכניסה לבית לסין.
מסע־התענוגות של לה־קת־הרקדניות
של ברכה צמח
ובתה טלי היה טראומטי בחלקו.
*הקבוצה הוזמנה לסידרת־הופ־עות
באילת, וכמתנה הם קיבלו
סיור של כמה שעות ביאכטה
מהודרת, המפליגה במיפרץ. כשיצאו
לדרך האיר להם מזג־האוויר
פנים, אך כעבור שעות
אחדות התחילו לנשוב רוחות
חזקות, והים התחיל לסעור. השינוי
הזה לא איפשר להמשיך במסע
המתוכנן, אך גם לא איפשר
להם לחזור לחוף. הקברניט הזעיק
עזרה והבנות חולצו בסירות
קטנות, כשהן רטובות ורועדות
מקור.
הפתעה ציפתה לדיפלומטים
שסעדו בערב חג־המולד
במיסעדה הודית. בדיוק דקה
לפני חצות נכנס גבר, כשהוא
מחופש כסנטה־קלאוס, ובידו שק
גדול של מתנות. אחרי שעשה
סיבוב בין הסועדים וחילק להם
מתנות, הוא הסיר את המסיכה
מעל פניו. התגלה כי זהו אייבי
גבאי, המוכס הוותיק מנמל־התעופה,
שהחליט להשתעשע
בערב חג־המולד.
בהצגת־הבכורה של המחזה
טירשח בנוח נראתה השחקנית
מרי לביא, אשתו של
השחקן עמוס לביא, כשהיא
מתנודדת מצד לצד. המפיק
איתן גפני, שצפה בה, היה
המום. בעיקר אחרי שאמרו לו
שהיא עלתה לבימה שיכורה.
גפני החליט לקרוא לה לדין
מישמעתי באירגון־האמנים. בבירור,
שנערך מאוחר יותר,
התברר שלביא חשה ברע והיתה
עייפה באותו הערב.

חזרה מסיבוב טרום־גיוס בחו״ל. ה
| 1 1 1 111 שבוע, בשעה שאביה הפגין מול מיש־רד״הביטחון,
נגד הדיכוי בשטחים הכבושים, התכוננה שלומציון
לגיוסה לצה״ל. היא מקווה לשמש ככתבת של ביטאון חיל״האוויר,
אך ידיד בריטי מפציר בה להינשא לו במקום זה. שלומציון, שעל
שמה נקראה בשעתו מיפלגתו הכושלת של אריאל שרון, הביאה
מחו״ל אוסף של כובעים אופנתיים, כגון הכומתה הסגולה בתצלום.

שבתאי

איש־העסקים
קלמנוכיץ, הממתין עדייו
לדיון בעניינו, הגיע ארצה
בחשאי לביקור־עבודה שנמשך
ארבע ימים, שלאחריהם חזר
למקום־מושבו בלונדון.
במהלך החזרות להצגה
חדשה הרים השחקן יוסי פולק
כיסא לעברו של הבימאי חנן
שניר. ניסיס עזיקרי, שראה
זאת, התרגש ביותר וכמעט לקה
בהתקף־לב. הוא נשלח לבית־החולים
איכילנב לבדיקות.
זוג־השחקנים עופרה ו״
איציק ויינגרטן הוזמנו לתת
הופעה לפני ילדים של עובדי
כור חנוח. כשהגיעו למקום, התברר
להם שהם הוזמנו להופעה

שלא היתה מתוכננת, ונראה שמישהו
חמד לצון והחליט למתוח
אותם.
המפיק מיכה שרפש־טיין
חגג את יום־הולדתו ה־40
בחוג מצומצם של חברים, שכלל
את צוות־השחקנים של סירטו.
המתנות, שהכי מצאו חן בעיניו,
היו יומן מהודר של סבן סטארס
ותיק ג׳יימס בונד. כששאלו אותו
מה הוא מאחל לעצמו לשנה החדשה
השיב :״אני מקווה לגמור
את ההפקה עד סוף חודש ינואר
מפני שהתחייבתי, בתחילת פברואר,
להפיק את סירטו החדש
של דני וקסמן.״

דפנה ברק, זודד אודליאב
זנ ע מי מ ; ₪

אסף גחסמן

הוא בנם של עורד״הדין צבי גרוסמן ואשתו נורית, שהביאו אותו בגאווה
ל״כסית״ כדי להציגו לבני החברים. למרות גילו הצעיר, אסף בן עשרת החודשים
הוא דודם של שני אחיינים גדולים ממנו: נכדיו של צבי גרוסמן, שהם בת בגיל 3ובן בגיל שנה וחצי.

״תאוות־בצע
וחוצפה״
^ פ י בל הסימנים, שאול אייזנ־
/ברג הוא גדול המתווכים בעולם.
סיפורו שייך לשוליים הרחוקים של
הקפיטליזם של המאה ה־ ,20 ונקרא כמו
שילוב של הסוחר מוונציה עם הסידרה
דאלאס, כשהוא מועבר לספר־מתח על
המיזרח־הרחוק בנוסח שוגון של ג׳יימס
קלוול.
אייזנברג, כיום בן ,66 בפתח שעת־הדימדומים
של חייו, גרף כבוד מועט,
הרבה אוייבים ועושר המוערך ב־500
מיליון דולר.
איך צבר אייזנברג הון כזה אם בי-
פאנית ואס ביידיש? אייזנברג הוא
המומחה העולמי הגדול ביותר לקרא־טה
כלכלי: הוא מרכז בידיו עוצמה
כלכלית כדי שיוכל לפרוק את הנשק
מן היריב, לשתק אותו ולהשתלט עליו.
השיטה היא להתיידד, אחר־כך לפתות,

התוצאה: שערורייה פוליטית
גדולה באוטווה, פיטורים של
פקידים קוראיים בכירים, וביניהם
ראש-הממשלה, והתחלת
הסוף של אייזנברג בסיאול.

״הוא שורף
את עצמו״
ך*וא שורן? את עצמו,״ אמר
ן ן אדם, העוקב אחרי אייזנברג
מקרוב, ושביקש להישאר בעילום־שם.

11(6 71(1001 ^ 0 6 1 6 1 , 1500161׳$ 51(01/1 £156011(668

,איש אינו אוהב מחזוכים׳

זהו סיפור סנסציוני —
החשיפה הראשונה של עברו
ועסקיו של שאול אייזנברו״
הוא התפרסם בעיתון הבלבלי
האמריקאי רב היוקרה ״פור־בם״
,בחתימת הש קסטין. אף!
עיתון ישראלי אחד לא העז
לתרגם ולפרסם אותו. מוראו
של אייזנברג הוא על הכל.
החומר מובא על־ידי יגאל
לביב.
להלן הכתבה כלשונה:

הוא נשא לאשה את הבת האירופית־אסיאתית
של מישפחה יפאנית אצילה,
ורכש הרבה ידידים מועילים — וכסף.
בסוף המילחמה לא נשאלו הרבה
שאלות. בתור זר שאינו אוייב, יכול
היה אייזנברג לספק חומרי־גלם לתעשייה
היפאנית, וסחורות מוגמרות
לצבא־הכיבוש של ארצות־הברית.
אולם איש אינו אוהב מתווכים. היפאנים
התחילו לעשות עסקים במישרין.
וכך, באמצע שנות ה־ ,50 אייזנברג
קפץ שוב קפיצה נחשונית, והפעם לקוריאה
הדרומית-.
הפעילות של אייזנברג בקוריאה
מפורטת בדו״ח של הקונגרס האמריקאי
משנת , 1978 בעיקבות חקירה
של יחסי ארצות־הברית־דרום־קוריאה.
וכך נאמר בדו״ח :״למרות ששגריר
ארצות־הברית, פילים חביבי, הזהיר את
החברות האמריקאיות, ותבע מהן שלא
לבוא במגע עם אייזנברג, מפני שהיה
ידוע כמי שמשלם שוחד, נתן הנשיא
הקוריאי פארק הוראה לממשלת
קוריאה בראשית 1973 להעניק יחס
חיובי במיוחד לאייזנברג, כמקור
למימון פרוייקטים מיסחריים.״
נאמר שפארק העדיף את אייזנברג,
מפני שזה סיפק לדיקטטורה הצבאית
בקוריאה קרנות שהיא היתה זקוקה להן

כורים לדרום־קוריאה, ולמרות שאר־צות־הברית
הפעילה לחץ על סיאול
כדי שתמשיר לקנות כורים ממנה,
אייזנברג ממש ״גנב״ את העיסקה.
אחרי שעשה את העיסקה הגיש
אייזנברג לקנדים חשבון על 20 מיליון
דולר. לאחר־מכן התפשרו הצדדים על
15 מיליון דולר, בתנאי שאייזנברג
ייצג את קנח בכל עיסקה נוספת בקוריאה,
ובתנאי שהוא יגיש רשימה מפורטת
על הוצאותיו.
הסתבר כי הרשימה של אייזנברג
היתה מורכבת מכמה פתקים מחברות
הקשורות בחברה של אייזנברג, פיתזח
מאוחד בע״נו. כמו כמעט כל הנכסים
של אייזנברג, גם זו רשומה בפנמה.

61§ £>1113110 100012$ 010101610}(160(( 16011$ 10ד / 26 /ס 8 0

מולטי־מיליונר אייזנברג
ולבסוף לקנות את מי שנמצאים בעמי
דות־כוח, המסוגלים להעניק חוזים בסכומים
של מאות מיליוני דולארים.
אייזנברג חתך לעצמו אחוזים עסיסיים
מעיסקות של בניית־סכרים, הקמת
מיפעלים מאושרים ותוכניות־פיתוח
ענקיות ברחבי העולם השלישי.
לדברי אחד מעובדיו הבכירים לשעבר,
אייזנברג תובע ,696 אך מוכן
להתפשר על * 5ופחות. אייזנברג עצמו
טוען שהוא מרוויח את שכרו ביושר,
ושבארצות רבות אי־אפשר לעשות
שום דבר בלעדיו.
אין ספק שיש בכך משום אמת. אולם
תאוות־הבצע והחוצפה(המילה מופיעה
במקור האנגלי בעברית) של אייזנברג
הפכו לאגדה. איש אינו אוהב מתווכים.
במיקרה אחד — בניית מיפעל־לז־כוכית
בשווי של 150 מיליון דולאריס
בסין על־ידי החברה הבריטית פיל־קיננטון
— השתמש אייזנברג בקשרים
שלו בפקינג, כדי לתבוע 36־ 12.5מן
העיסקה שלא היה לו שום חלק בה. הוא
טען שהשקיע בזה 13 מיליון דולר, אך
גם זה מגיע רק ל־ .8.6$יתכן כי חלק
גדול מההשקעה במזומנים תתגלה
כחלק מ״דמי־העמלה״ שלו- .
מה הפך את אייזנברג לאדם חסר-
תחליף, עד כדי כך שהסינים היו מוכנים
לתת לו סכום כזה? מדוע הירשתה
לו פקינג לטוס לסין במטוס סאינג 707
הפרטי שלו, כאשר הנשיאים של חברות
מערביות גדולות ישבו והמתינו
לאשרות־כניסה?
באופן חלקי ניתן להסביר זאת בשם
שיצא לאייזנברג כמי שמסוגל להזיז

שינויץ טו:קי
סובייטיים של
סין בישראל
מתווך הנשק
מיסכו ו
ש ר שואל
,תרומות של
למיליונים גס
למעוך וגם לליכוו

* פעילי המוסד,
* ק צי ני צה״ל
וגם ואש השב״ב
* ר| י 1קימתי
* בותר 1לפניו
שעדים ב אמריקה
.גם :1ישראל:
^ שפע מתנות
אישיות 1תוומות

דברים במיזרח־הרחוק, ובמיוחד ביפאן,
בקוריאה הדרומית, בוויאט־נאם, בתאילנד
ובפיליפינים. יש לזה קשר עם
מתנות נדיבות וטובות־הנאה פרטיות
לעת מצוא.

אך העיקר הוא שאייזנברג
היה מסוגל לספק לסינים דבר
שהם היו זקוקים לו באמת —
שיפלול ושיפוץ המנועים של
טנקים ותותחים מתוצרת סובייטית
— על־ידי ישראל.
זה מכבר הפך אייזנברג למתווך
הנשק הפרטי מיספר 1של ישראל. הצוות
הבינלאומי החזק שלו, המורכב מ־
500 איש, מלא בפעילי המוסד לשעבר,
קציני צה״ל, שגרירים לשעבר ונספחים
מיסחרייט ישראליים.

אברהם שלום, ראש השב״ם
לשעבר ששמו יצא לשימצה,
עובד עתה למען אייזנברג
בניו־יורק.

״ידידים
ו3סף״
ך 6רכו של אייזנברג היתה ארוכה
1ופתלתלה. ערב מילחמת־העולם
השנייה, כשהיה פליט יהודי בן 19 מגרמניה
הנאצית, יליד מינכן, הוא לא התמקם
בתל־אביב אלא בשאנחיי. ב־1940
הוא הגיע לטוקיו.

אפשר ליהנות מן הפרדוקס.
אייזנברג בילה את המילחמה
בבירתו של בעל-הברית האסיאתי
של היטלר.

1(61$ 60X16/55661 61 1(601/-1(1111001-61011610 £00111(16,
1(10111X16 1 0 0 6 .

7116 ^01*1)1׳5
631651־£1

011)1)1160130
הכותרת ב״פורבם״
,באמריקה קוראים לזה שוחד...״
בשנות ה־ ,60 כאשר ארצות־הברית
סירבה לממן תוכניות־פיתוח שנראו לה
כבלתי־מעשיות ...בקרב אנשי־העסקים
בקוריאה יצא לאייזנברג שם כמי שמשיג
חוזים על־ידי תשלום של דמי־עמ־לה
של עד ״7־ 25 לפקידים בעלי־השפעה
בלישכת־הנשיא.
אין דבר המטיל אור על הפרק הקו־ריאי
של אייזנברג יותר מאשר פרשת
הכור הגרעיני הקנדי בשנת . 1976
לאייזנברג הגיע מידע על הקשיים
שהיו לקנדה במכירת כורים מדגם קנח.
הוא הופיע באוטווה, והבטיח למכור
כור כזה לסיאול. למרות שחברת ווס־טיננהאח(האמריקאית)
כבר מכרה שני
* שמילא לאחר־סבן תפקיר סרס׳
בפת סילחסת-הלבמן, בסתפך בין
ישראל, הלבמרם ]אש״ף.

״כיום אין הוא פעיל עוד בקוריאה וביפאן.
באיזשהו מקום, במהלך העניינים,
הוא מגזים״.
בשנות ה־ 60 כבר היה אייזנברג
פעיל ברחבי העולם. הוא ייצג חברות
אירופיות גדולות, וביניהן א״־סי־א״
(חברת־ענק בריטית לכימיקלים) ,פי־אט,
מא״ן נסיסנס, וכן גם חברות יפא־ניות
כמו היטאצ״ ומיצוביש׳ ,הלקוחות
האמריקאיים כללו את סמסינאט׳ מי־לאקחן,
קנמבסטשן־אנדנירינג מאט־ק״ס.
הוא
משתמש בדרכון דיפלומאטי
אוסטרי (הוא קונסול־הכבוד של וינה
בדרום־קוריאה) ,ויש לו בתים בטוקיו,
בלונדון ובציריך. אולם ביתו האמיתי
של אייזנברג הוא מטוס בואינג ,707
שבו יש שני חדרי־שינה, מישרד ואבי־זרי־זהב.
אלא שהאיש חסר־המולדת חש
בצורך בבית יותר קבוע. בשנות ה־70

1 0 9 1
בחר שאול אייזנברג בישראל.
כדי להבטיח את קבלת־הפנים שלו,
נקט שיטה שכבר הפכה אצלו לשיגרה.
אייזנברג השתמש בקסם רב ובקראטה
כלכלי: חלוקה נדיבה של מתנות אישיות,
תרומות פוליטיות, וההבטחה —
שלא הוגשמה מעולם — להרבה יותר.

בבחירות האחרונות בישראל
הוא נתן לכל אחת משתי
המיפלגות הגדולות תרומה בת
שבע ספרות.
״הזהרתי את ממשלת ישראל שלא
ליפול בפח ״,נזכר פקיד ישראלי בכיר
לשעבר ,״אולם הם לא הקשיבו. שררה
פסיכולוגיה של רפובליקת־בננות״.

הכנסת קיבלה חוק מיוחד,
שנודע לשימצה בשם ״חוק
אייזנברג״ .בעוד שלאזרחים

חאחיו׳

ישראליים אחרים נאסר להחזיק
בחו״ל רכוש, מניות וכסף —
ראש הממשלה יצחק רבין
נאלץ ב־ד 197 להתפטר כאשר
התגלה כי אשתו החזיקה 2000
דולר בבנה בוושינגטון — זה
הפך חוקי לחברות של האזרח־החדש
אייזנברג, שגם שוחרר
ממיסים.
למתווך חסר־המולדת היה סוף־סוף
בית .״ברוב הארצות אין הוא מתקבל
בחברה הטובה ״,אמר אדם שהיה בעבר
שותפו לעסקים .״בישראל הוא זוכה
בכבוד רב.״
אייזנברג עצמו סירב לספר את סיפורו
לפורבס .״באחד הימים ״,אמר,
כשתפסנו אותו בטיסה ללונדון ,״אני
אכתוב את זה בעצמי ״.אולם בראיונות

עם עשרות אנשים המכירים אותו היטב,
וביניהם שותפים־לשעבר לעסקים,
התגבשה תמונה ברורה.

אייזנברג,הנשיא הרצוג ואשתו(בהלוויית רופא־הלב הנרי נויפלד)!
,בישראל יש פסיכולוגיה של רפובליקח־בשת.
איוחה יפאנית כשרה

^ 9יש אינו מסרב להזמנה לאכול
אצלו ארוחה יפאנית כשרה, תוך
ישיבה על כריות, בביתו של אייזנברג
ליד תל־אביב(בסביון) .שמו מטיל מורא,
אף על מי שעזב אותו. לא לחינם
נקראים אנשי־הצוות של אייזנברג
״עבדים מוזהבים״ .הוא דורש נאמנות,
ואפילו השתעבדות. אסור עליהם לדבר
עם עיתונאים.
״כשאתה איתו, אתה העבד שלו,״
אמר אחד מעובדיו לשעבר .״אין הוא
מפסיק לעבוד לעולם, כך שגס אתה לא
יכול להפסיק״.
אמר אחר :״אינך יכול לקחת אותו
לתיאטרון. הוא גאון בעסקים, אך הוא
לא היה מבין מילה.״

כדי להרוויח יום-עבודה נוסך,
יטוס אייזנברג במשך 12
שעות לתל-אביב, שבה המיש-
רדים פתוחים ביום א׳ ,ואחר־כך
יטוס בחזרה במשך 12 שעות.
יש לו רק תאווה אחת נוספת: אוכל.
הוא יאכל את הכל, והרבה. כסף? ״בעצם
זה לא מעניין אותו ״,אמר מי שכיהן
כראש־העסקים שלו בעולם השלישי.
״אם תגיד לו שהשגת רווח של 200
אלף דולר בעיסקה כלשהי, הוא יאמר:
,זה לא מספיק,׳ אך לכסף אין משמעות
לגביו ״.מה שחשוב זה עצם השגתו.

לאייזנברג יש עכשיו נכסי
דלא־ניידי השווים 100 מיליון
דולר — 70 מיליון בוושינגטון,
בדנוור ובניו־יורק 30 ,מיליון
בתל-אביב, בתוספת חמישה
מיליון דונם בג׳ונגל של חבל
אמזונם(בבראזיל) .חלקו בחברות
ישראליות שונות שווה
יותר מ־ 150 מיליון דולר.

אייזנברג ואשתו לנה בחתונת הבת ליז(עם דורעם הרדי)
״מישמעת אבהית טוטאלית, משישה ונקמוית״

מקורות מוסמכים מעריכים שאוצר
המזומנים והמניות שלו שווה 250
מיליון דולר, המושקעים בצורה שמרנית
בשווייץ ובבריטניה.

אייזנברג עם מנחם בגין
,ברוב הארצות אינו מתקבל בחברה הטובה,
חובות? — האם אין מתווכים
צוברים חובות־ענק, כמו עדנאן
חאשוקג׳י? לא, אם אין הם מהמרים על
רווחיהם. אייזנברג אינו עושה זאת.
״בעסק הזה,״ אומר בנקאי, שעקב אחרי
אייזנברג מקרוב ,״אין לך חובות— ״,
וכאן הוא קרץ בעינו יש לך
הוצאות״.
אייזנברג לא סבל מעולם מהפסדים
במאזן השנתי. הרווחים שלו הם
בתנודה מתמדת, מ־סז מיליון עד 50
מיליון דולר לשנה בעשור האחרון.

״דבר׳

^ לא יישאר״
ך* יום, כשהוא בן ,66 ניכר
^ שאייזנברג מאט את הקצב.
בשנה האחרונה היה לו ניתוח־מעק־פיט
בלב, אך זה כמעט לא השפיע עליו.
אולם אחרי שאין לו עוד קוריאות,
אייזנברג נאלץ להוציא את מירצו
בארצות פחות״כדאיות, כמו בליז
(הונדורס הבריטית לשעבר, באמריקה
המרכזית).
הוא היה רוצה לעשות יותר עסקים,
בארצות־הברית, אולם אין סיכוי רב
ששיטותיו יצליחו שם. באמריקה קוראים
לדמי־עמלה המשולמים־מראש
בשם שוחד. אולם הוא עדיין בטוח
שהוא יוכל לרכוש כניסה, אם ישיג
חוזים.

זה עתה שכר אייזנברג את
דויד קימחי, מי שהיה ראש
מישרד־החוץ הישראלי, כדי
שזה יפתח לפניו שערים באר־צות־הברית.
גם זה לא יעשה
רושם טוב: קימחי היה אדריכל
החלק הישראלי בפרשת איראן.

בית אייזנברג בסביון

״כאשר הם עוזבים, הם עוזבים בידיים ריקות״

לאייזנברג יש אינסטינקטים של
מתווך, אך זה מנע ממנו צמיחה לטווח
ארוך .״שוב ושוב ״,אמר מקור אחד,
״הוא התבקש לקבל חלק בפרוייקטים
שהוא תיווך בהם, ולהפוך בהם לשותף
מלא, והוא תמיד סירב.״ הוא איבד את

חלקו בסכר בפרו, שבו השקיע כמה
שנים בהקמת שותפות בינלאומית של
חמש ארצות. אחרי שסיים את העיסקה,
הוא כבר נשא את עיניו אל העיסקה
הבאה.
לפני שנים הוא ניסה לגזול בכוח
עיסקה ממה שהיתה אז חברה קוריאית
קטנה. הוא יכול היה להיות שותף.
החברה היתה היונדא׳ ,שהיא כיום
חברת־ענק.
אייזנברג נשאר הצגה־של־איש־אחד.
הצוות שלו מטפל בעסקיו היומיומיים,
אך לא מנהל אותם.

צוות זה מורכב מאנשים
חסרי־ברק, שזכו בכך מפני
שהתחתנו עם המישפחה —
לאייזנברג חמש בנות — או
שנולדו בה.
הבן ארווין, המפקח בקפדנות על
גיסיו, מנהל את המישרד בלונדון.

בני־המישפחה כפופים ל-
מישמעת אבהית שהיא טוטאלית,
מענישה ולעיתים קרובות
אך נקמנית. כשאחד החתנים
רב עם הפירמה, אסר אייזנברג
על בני־המישפחה והעובדים
להשתתך בחגיגת-הבר-מיצ-
ווה של נכדו. אך חתן אחד לא
יעז לעולם לקנות בית בלי אישורו
של אייזנברג, אפילו היה
לו הבסך לבך.
״חשבון ההוצאות שלהם הוא בלתי־מוגבל.
אבל כאשר הם עוזבים, הם
עוזבים בידיים ריקות ״,אומר אחד
המשקיפים.
אפשר לצפות לכך שהיורשים יחלקו
את האימפריה וימכרו את החלקים.

בדימדומי הקאריירה שלו,
זה בוודאי מדכא את אייזנברג
לדעת שאחרי מותו לא יישאר
דבר. שלא תהיה שום אנדרטה
כלכלית לבישרונו הגאוני
לבשל עיסקות ולקחת חלק
לעצמו.
אך הרי איש אינו אוהב מתווכים.

ה הם אומרים...מה הן אומרות...הה הם אומרים ...מה הן אומחת...מה ה

אהרון בן־שחר:

..רוועדת־החוקה אין ״ ש גי אי לא נראות ,,מעורם לא הצלחת עד
סמכות לחקור פלילים!״ ל׳ ההצנחות מבחוץ!״ כה בטענת נו־קייזר

בתחילת השבוע שעבר עוד רעדו כל הנוגעים לפרשת־אלבין,
למרות החלטתו של היועץ המישפטי לממשלה יוסף
חריש שלא להעמידם לדין.
בכלי״התיקשורת פורסמה הכוונה לחקור את עניינם
בכל מיני פורומים הקשורים לוועדת החוקה־חוק־ומישפט
של הכנסת.
מכיוון שלא הבנתי כראוי במה המדובר, פניתי אל יושב״
ראש הוועדה, אלי קולס, וביקשתי שיאיר את עיני.
נו, באמת! ארצי היקר (חבר־הכנסת יצחק ארצי, חבר־הוועדה)
מפריח באוויר בלונים, שאין להם כל אחיזה במציאות.
בזמנו מיניתי ועדת־מישנה לענייני השב״ב, ובראש הוועדה
הזאת עמר חבר־הכגסת יצחק ארצי. מעניין שאחר־כן הוא בא אלי
בטענה שאין טעם לקיום ועדה נפרדת לעניינים אלה, ושיש
פרשות לאהדה עם ועדת־המישנה שבראשה עומד אוריאל לץ. על כל זה
אני סולח לו, אבל פתאום הוא התעורר.

• למישהו בוועדה שלד יש בכלל סמכות לקיים
חקירות סליליות?
בנושא השב״ב לא חקרו תיק ספציפי, אלא את העניין בכללותו.
אין לנו שיניים לחקור תיק. מה, אני יכול להורות למישהו להופיע
לפני הוועדה? איר בדיוק אני יכול לכפות עליו לעשות זאת? ועדת
החוקה־חוק־ומישפט לא נועדה לבדוק עניין של איש אחד, אלא
של מערכת.

• מה אירע לוועדותיהם של ארצי ולין?
שתי וועדות־המישנה קיימות כיום כגוף אחד. ביקשתי משני
היו״רים הנכבדים מאוד לגבש מסקנות, ואני עדיין ממתין להן.
(דפנה ברק)

ביום הרביעי ישוב אהרון טייטלמן ־ לשעבר סמנכ״ל
מישרד״התיירות, העומד למישפט באשמת שוחד מיני -
לבית״המישפט המחוזי, אחרי הפסקה במישפטו.
אחרי שהסתיימו עדויות התביעה הכריז השופט על
פסק״זמן, לאור בקשתו החריגה של עורך־הדין אחריו בן־ *י
שחר לפטור את הנאשם מן הצורך להשיב לתביעה, מפני
ש״אין קייז״ .שאלתי את בן־שחר, מהו ״נו־קייז״ ,בעגה
המישפטית.
ההגדרה המישפטית היא כזאת: בתום הליך הבאת הראיות
מטעם התביעה, שמורה לנאשם הזכות לטעון כי כל ראיות
התביעה, כפי שהונחו, אין בהן תשתית יסודית להוכיח אשמה זאת
או אחרת נגד הנאשם.

הפצצה האחרונה בנוף המיפלגתי היא כניסתו של יהושע
שגיא -מי שכיהן כראש אמ״ן -ודווקא בתקופת מילחמת־הלבנון
-לחרות, וההכרזה על מועמדותו לראשות עיריית
בת־ים.
במהלך המהומה נזכרתי שלבת־ים יש ראש״עיר, ודווקא

• אן! שאני הדיוטה, אני יודעת שזהו הליך חריג
ביותר.

גחיוות

מישפט

ראש-עיר סימפטי -אהוד קינמון. שאלתי אותו לדעתו על
מתחרהו החדש.
לי אין מתחרה!

נכון, זוהי טענה נדירה למדי. היא מתקבלת על דעת השופטים
רק לעיתים רחוקות, מפני שגם אם כמות ההוכחה שלפני בית־המישפט
היא דלה — עדיין יש מקום לשמוע את גירסת הנאשם
וזה משמיט, בדו־ך־כלל, בסיס ל״נו־קייז״.

אני ראש־עיריית בת־ים עד סוף הקדנציה תובחית. בשלב זה
איני מועמד לשום־דבר בבחירות הנאות. בינתיים, אני לוקח
אוויר. עדיין לא החלטתי אם אתמודד ואם — אז האם אתמודד
מטעם הליכוד או המערה

• זוהי הפעם הראשונה במהלך הקאריירה
המישפטית שלך שאתה טוען ״נו קייז״?

• מה פירוש?

• עם כל הכבוד לדיפלומטיה, מה דעתך על כך
ששגיא איננו תושב בת־ים ומתגורר במושב בית•
חנן?
בכלל לא נראה לי, כל הנושא הזה של הצנחות מבחוץ. זה
(דפנה ברק)
מספיק, בשלב זה.

לא, טענתי זאת כמה וכמה פעמים במהלך הקאריירה שלי,
אבל לא זכור לי שזה אי־פעם התקבל. בעצם אמרתי במישפטו של
טייטלמן, כשהגשתי את הבקשה החריגה :״אני מאמין לכל מה
שאמרו עדי־התביעה. בסדר, אז מה?״

• זהו צעד טקטי? אולי זהו צעד שנועד להביא
כותרות?
לא, לא, אני מאמ״ו בזה!

(דפנה ברק)

אומרים...מה הן אוסרות...חה הם אומרים...חה הן אוהרות...מה הם *

אדמונד נוישטיץ:

י 1סי הראל:

חביבה אבי־גיא:

,,להט הסתכל לי ישר ״אג חתום על הספר ״1ה היה המגע היווזידי
בעיניים, ולא 1ן יים!״ או לא כתבתי אותו!״ ביו ישוא ל 1ופולין!״
בראשון בינואר תחגוג ״הסיפריה הפולנית״ ברח׳ אלנבי
בתל״אביב את יום הולדתה ה־ ,30 וכל מי שייכנס
לסיפריה יזכה בהפתעה קטנה.
״הסיפריה הפולנית״ משמשת מזה שנים מקום עליה־לרגל
ומרכז תרבותי לאלפי ישראלים, ששורשיהם עדיין
במולדת הישנה.
פגשתי את בעל ״הסיפריה הפולנית״ אדמונד נוישטיין,
ושאלתי אותו כיצד ידע במשך כל השנים -בעיקר בשנים
שבהן לא היה לישראל קשר עם פולין -מה יוצא שם לאור,
מה טוב, מה כדאי לייבא.
חברת־הייצוא של הספרים הפולניים הקפידה לשמור על
קשרים איתנו במשך כל השנים, גם בשנים שבהן לא היה שום
מגע אחר בין שתי הארצות. הם שלחו קטלוגים ומידע כללי.
נפל הפור. אשה לא תששתף בגוף שיבחר ברב הראשי
לתל״אביב. אחרי עבודה קשה של חודשים מצד אירגון־
הנשים ״נעמת״ ,אחרי לובינג ארוך והבטחות מצד
פוליטיקאים, התקפלו במה מנבחרינו והצביעו נגד הנשים.
ממה או ממי את הכי מאוכזבת, שאלתי את היועצת
המישפטית של ״נעמת״ ,חברת מועצת עיריית תל״אביב.
אני מאוכזבת מהכל. אני מרגישה מאוד פגועה. זו אכזבה
אישית ופוליטית.

• גם אשה, שרית גרינברג, הצביעה נגד שיתוף!
נשים.

כן, אבל שרית אמרה את זה כל הזמן. היא לא הבטיחה כלום
ולא משכה אותנו באף. אייבי נתן, לעומת זאת, הבטיח שהוא
יצביע איתנו, למרות ששמעתי בקולו איזו הסתייגות בגלל הרב
לאו.

• וראש־העיריה שלמה להט?

הוא דיבר בקול רם בחודשים האחרונים. הוא הצהיר שאצלו
העניין עקרוני, ואמר שאין סיכוי שהוא ישנה את דעתו. הוא
הסתכל לי ישר בעיניים ואמר שהוא מצביע בעד שיתוף אשה
בגוף הבוחר. אבל כשהגיע רגע־האמת, הוא היפנה לנו עורף.

• ואיך נעשה ייבוא הספרים בזמן הניתוק?
אחרי מילחמת ששת־הימים באמת לא הצלחנו לייבא מאומה.
הפולנים סירבו לשלוח, ומישרד־המיסחר־והתעשיה שלנו סירב
לתת רשיונות. אבל אחרי שנתיים הדברים הסתדרו.
ספר חדש ראה אור בצרפת: הספר, בשפה הצרפתית,
נקרא ״אקסודוס״ ,ישני מחבריו הם מפקד אוניית-
המעפילים יוסי הראל והעיתונאי אורי דן. את ההקדמה
לספר כתב השד אריאל שרון, ותמונתו גם מתנוססת
בפתח הספר.
שאלתי את יוסי הראל מה עושה אריאל שרון בספר על
״אקסודוס״.
את צריכה לשאול את אורי דן.

• אני מבינה שאורי דן כתב את הסיפור שאתה
סיפרת לו. שניכם חתומים על הספר.

אנחנו לא יכולות לעבור לסדר־היום בעניין זה. אנחנו פונות
לבג״ץ נגד מועצת־העירייה ונגד ראש־העירייה. אנחנו תוקפות
את ההחלטה הפסולה.

• זה מה שאתן ב״נעמת״ עושות — מה את
מציעה לנשות תל־אביב לעשות? אולי איזה אקט של
מחאה?
אני מציעה לנשות תל־אביב לפתח את הזיכרון שלהן.
בנובמבר 1988 תהיינה בחירות, וראש־העירייה להט יהיה מועמד.
אני מציעה לכולן לזכור אז, שכאשר עמד על הפרק נושא שיוויון־
האשה, להט היפנה עורף. אסור לשכוח את זה כשבאים לקלפי,
(דניאלה שמי)
ואני מבטיחה לך שאני אדאג להזכיר לכולן.

בשנים הראשונות הסיפריה פרחה ותססה. אחרי מילחמת
ששת־הימים זרם הקוראים מאוד נחלש, ובשנים האחרונות יש
שוב התעוררות קלה. אבל, כמובן, כבר לא כמו בהתחלה.

• מה גיל הקוראים שלך?
גיל גבוה, כמובן. הצעירים הבאים אלינו באים כדי לקנות
מתנה להורים שלהם, או כדי לראות ספרי יודאיקה. פרט מעניין
מאוד הוא שבחמש השנים האחרונות יצאו לאור בפולין כ־300
ספרים של יודאיקה.

• האם הסיפריה שלך היא הסיפריה הפולנית
היחידה בארץ?

זה בטעות.

• מה בטעות?
זה ששנינו חתומים על הספר. אני סיפרתי רק את הפרק על
אקס!ד1ס. זה פרק אחד בתוך הספר, העוסק בהקמת מדינת־ישראל
בשנים 1948־. 1947

כן, נשארנו יחידים.

• אתה מרגיש כשומר־הגחלת של התרבות
הפולנית בארץ?

ספרים

ספרים

נשים
• האם קיבלתן את הדין, או שאתן הולכות
להילחם?

• כמה לקוחות היו לך, כשפתחת את הסיפריה
לפני 30 שנה, וכמה יש היום?

• לפי מיטב ידיעתי, אריאל שרון לא היה
מהדמויות הבולטות במילחמת״העצמאות.
מה שהוא כתב זה על השלום בירושלים בשנת .2000

• אולי בשלום של העתיד הוא מבין?
יבול להיות.

• אז אתה לא שיין־ לספר?

• אולי על־ידי כך שאיפשרת לאנשים להמשיך
ולקרוא פולנית, הם לא עשו מאמץ להתקרב לתרבות
ולספרות העברית?
אני חושב שאם מישהו קורא את שתי השפות, הוא יקנה ספרים
בשתי השפות. אבל אם מישהו עלה ארצה בגיל קשיש, ולא הצליח
להשתלט על השפה העברית, הוא המשיך לקרוא בשפת־אמו.

רק לפרק אחד מתוכו.

• ואיך יתחלקו התמלוגים?
אני לא.אקבל תמלוגים.

• אתה אוהב את הספר שאתה חתום עליו
בטעות?
אני אוהב את התמונות.

אני מודה שהסיפריה משמשת מקום־מיפגש למי שמחפשים
ספרות ותרבות פולנית. שומר־גחלת זה אולי הגזמה.

(דניאלה שמי)

• כשיום אחד תסגרו את הספריה, האם יהיה לה
המשך? כלומר האם הכנת לעצמך יורש?
לצערי אני מרגיש שאין מקום ליורש בתחום זה.
(דניאלה שמי)

במשך 75 יום ישבה נעמי אדווה ב״מוה־תיואה״ נאסיוה מן המניין

דרחה תו ד
נ 7א
עיתונאיות רבות חולמות על האפשרות לבלות
כמה שבועות בכלא־נשים, כדי לדווח על
המתרחש בו — לא מבחוץ, לא בעת ביקור
חטוף מוכן מראש, ולא על סמך שיחות מיקריות
עם אסירות, אלא מתוך התנסות אישית.
לנעמי אדווה זה קרה. לא לגמרי מרצונה.
בעיקבות פסק-דין, שעד היום לא הותר לפרסם
את כל פרטיו, היא ישבה חודשיים וחצי
בכלא ״נווה־תירצה״ .במשד כל הזמן הזה רש־ך
פני ימים אחדים שוחררתי מכ־
/לא־הנשים שה־תירצה, אחרי שהייה
בת 75 יום.
באותו יום, בשעה 9.30 בבוקר, הגיעה
סוהרת אל התא שבו שהיתי, והורתה
לי לאסוף את חפצי ולבוא איתה.
השלכתי את הציוד שהיה ברשותי לתוך
שמיכה, ובלוויית הסוהרת צעדתי
אל המחסן שבו היו מאוחסנים חפציי
האישיים.
ביקשתי לעבור במיתקנים של חדי־ראן,
שם עבדתי במשך תקופה מסויי־מת,
ושם קשרתי קישרי־ידידות עם
אסירות אחדות. רציתי להיפרד מהן,
אך אפשרות זו לא ניתנה לי. אסירות
אחדות הסתובבו בחצר, נופפו לשלום
וצעקו :״קחי אותי איתך!״
הגעתי עם הסוהרת למחסן, שם חיכתה
לי חנה, קצינת־הביטחון של הכלא.
חנה, תימניה חביבה במדי שרות־בתי־הסוהר,
עובדת בכלא שה־תירצה שנים
רבות. היא אהודה בגלל יושרה. כאשר
אסירה פונה אליה בבקשה, וחנה מבטיחה
לה דבר־מה, היא גם מקיימת. זו גם
הסיבה לכך שרבות פונות אליה בעניינים
שונים, שכלל אינם מתחום סמכותה.
חנה
ערכה חיפוש מדוקדק בחפציי,
ובדקה כל פיסת־נייר וכל מיכתב שהגיע
אלי לכלא, ושנפתח כבר בידי הצנזורה
לפני שנמסר לי. בין הניירות
היה גם מתכון של עוגה, שנתנה לי

הנ שי ם
מה לעצמה רשימות. כל הרשימות האלה
*הוחרמו לפני שיחרורה — מעשה מוזר, המתאים
יותר למישטר טוטאליטרי מאשר לחברה
דמוקרטית.
בימי ישיבתה בכלא הכירה אדווה היטב את
שאר יושבות־הכלא, קשרה קשרים עם כמה מן
האסירות המפורסמות ביותר וגם עם המפור
סמות־פחות. על כך היא מדווחת בעמודים
האלה, ובכתבות הבאות בסידרה זו.

אחת האסירות, רשימת החוגים שבהם
השתתפתי, כתובות ומיספרי־טלפון
ומעטפה, שבה היה שזור עלה ירוק.
בתוך המעטפה היה דף שעליו כתבה
לי, בערב הקודם, חווה יערי שיר־פרידה
מרגש, אותו חיברה לקראת עזיבתי
את הכלא. ביקשתי מחנה להשאיר
לי את השיר למזכרת, אך היא הסבירה
לי שבהתאם להוראות עליה להחרים
כל דבר כתוב.
אחרי שהחרימה את כל ניירותיי,
ביקשה ממני להתפשט. נשארתי בתחתונים,
אך חנה הורתה לי להסיר גם
אותם.
המעמד היה משפיל. סירבתי.
שאלתי אותה :״מה אני כבר יכולה
להחביא בתחתונים?״ אך היא התעקשה
כי אלה הם החוקים, והם חלים על כל
אסירה.

^ והסמים
^ ח רי שלבשתי את בגדי הפי
>£רטיים, אספתי את ארבעת התיקים,
שהשארתי במחסן כאשר הגעתי
לכלא, וחנה ליוותה אותי לשער־הכלא.
שתי סוהרות, מירי רוזן וניקול, הצטרפו
אליה ואיחלו לי חופש נעים,
מתוך תיקווה כי לא אחזור עוד לכלא.
בחוץ, ליד השער, חיכו לי חברים
אחרים, ויחד נסענו למיסעדה בשזה,

שם חיכו לי חברים נוספים. הרמנו
כוסית לכבוד החופש, וחזרתי הביתה.
לפני שנכנסתי לכלא שה־תירצה
שמעתי עליו רבות מפי אסירות משוחררות,
שעליהן כתבתי. הן סיפרו על
אלימות מצד הסוהרות, תנאים בלתי-
אנושיים, אוכל גרוע ונקמנות מצד
המנהלת.
הייתי מוכנה לגרוע מכל.
במשך הזמן נוכחתי שאין שחר לסיפורים
ולתיאורים ששמעתי. בימים הראשונים
לשהותי בכלא פגשתי בכמה
נשים רזות וחלשות. אלה היו לרוב
נרקומניות, המזריקות לעצמן הרואין.
ביניהן היתה נערה צעירה, שעוררה
רחמים.
היא סיפרה כי היא צורכת סמים מאז
גיל .12 המישפחה שלה אינה מכירה
בה. במשך השנתיים האחרונות אין לה
מקום־מגורים קבוע. לכלא הגיעה אחרי
שהשתתפה בשוד מזויין עם שני נרקומנים
אחרים.
היא עברה טיפול־גמילה ובמשך
חודשיים השמינה ב־ 15ק״ג. היום היא
מתפקדת. בקרוב תעזוב את הכלא ותתגורר
אצל מישפחה־אומנת, שאותה
הכירה באמצעות אחת העובדות הסוציאליות,
שבטיפולה היא נמצאת.
רוב האסירות המאכלסות את הכלא
הגיעו אליו בשל קשר זה או אחר לסמים•
לפי הסיפורים ששמעתי מהן, זוהי
ממש מגפה.

אדווה בצאתה מ״נווה־תירצה״ עם שיחרורה
לא נעים, לא נורא
בתא מיספר ,42 שבו שהיתי ב־14
הימים הראשונים, היתה תחלופה גדולה.
כמעט מדי יום הוכנסו והוצאו משם
אסירות. זה היה באגף־המיון.
היכרתי שם את רוזה, שנתפסה
כשבידיה 130 מנות־הרואין.
רוזה עלתה מברית־המועצות לפני
שנים אחדות, ביחד עם מישפחתה.
חייה התנהלו בצורה מסודרת, עד ליום
שבו הכירה גבר יפה־תואר בתחנה המרכזית
בתל־אביב. התפתח ביניהם רומאן,
ואחרי תקופה קצרה למדה רוזה
כי חברה הוא נרקומן.
מאחר ולא ידעה דבר על עולם־הס־מים,
החליטה לגמול אותו מהשימוש
בסמים, ועברה להתגורר איתו בבית-
מלון בתל־אביב, שם טיפלה בו ודאגה
לכל מחסורו. מתוך סקרנות החליטה ,
גם היא לבדוק מהי ההנאה הגדולה
בשימוש בסמים, ולא עבר זמן רב וגם
היא השתעבדה לסמים.
עם הזמן נפרדו השניים, ורוזה הכירה
סוחר־סמים מעזה. הוא ביקש ממנה
למכור עבורו מנות־סם אחדות בכל
יום, וכך אמנם עשתה.
לחזה פנים חטובות וגוף שמנמן.
ביטנה משתפלת ורגליה עבות. היא
נהגה להסתיר את הסם בשיפולי

רות מנות־סם נפלו והתפזרו על הריצ־פה.
החבר
מעזה נמלט מהסביבה. היא
נטלה עליה את האשמה, נעצרה ונשפטה
לשתי שנות־מאסר. במהלך ימי־המעצר
נהג אותו חבר לבוא לבקרה
בכלא, ואף דאג למחסורה, כי חשש
שמא תמסור עדות הקושרת אותו לסמים.
מיד אחרי שנגזר דינה, נעלם החבר
וניתק כל קשר איתה.
רוזה אינה היחידה שנוצלה בידי סו־חרי־סמים.
יש רבות כאלה בשה־תיר־צה,
רובן נוצלו כבלדריות־סמים בירי
גברים, שנהגו לספק להן סמים בתמר
רה לשרותים שנתנו להן. כאשר נתפסו,
נעלמו הגברים, ואף לא דאגו לש| -
כור להן עורכי־דין. הן הגיעו לבתי־המישפט
ללא ייצוג מישפטי וללא
ידיעת החוק, ונשפטו לתקופות־מאסר
ממושכות.

ס מי ם

_ בשרותיס
נרקומניות קשה בכלא בעיקר
€בימים הראשונים. הן סובלות מכאבים,
הזעה מוגברת והקאות. ראיתי

נעמי אדווה מדווחת על הנעשה
בתוככי נרא הנשים נווהתירצה -״.
סמים, בידוד, ניסיונות־החאבדות, הזנחה,
אוננה, טובוח־הנאה ואהבת־נשים.
ביטנה. לא עלה על דעתה כי אנשי־המישטרה
יחפשו במקום זה.
באחר הערבים, כשחזרה לביתה,
זינקו עליה אנשי מיחלק־הסמים בחדר-
המדרגות. שוטרת הוזעקה ונערך עליה
חיפוש. כל זה קרה בעיקבות הלשנה
של אחת מידידותיה. השוטרת, שכמעט
ונואשה אחרי שבדקה את רוזה ביסודיות,
הרימה את ביטנה של רוזה, ועש־

כאלה שהתפתלו על הריצפה והטיחו
את ראשן בקיר. הן לא יכלו לישון
בלילות, והפריעו לכל יתר האסירות
באגף.
בכל בוקר היו מגיעות למירפאה,
ושם היו מקבלות טיפול שכלל כדורי־הרגעה
ואדולן (הרואץ סינתטי) .יש
ביניהן שחתכו את ורידיהן, כדי לקבל
יותר תרופות.

בשה־חירצה. שלא כמו בכלא־הגב־רים
ברמלה, אין מחלקה לגמילה. הנרקומניות
שוכנות בתאים משותפים עם
יתר האסירות, והמצב הוא ממש בלתי־נסבל.
רוב
הנרקומניות מטופלות בידי עובדת,
סוציאלית בשם סיד, אשה נאה
בשנות ה־ 40 לחייה. סיד הגיעה מקולו־רדו
שבארצות־הברית, והתגייסה לשרות
בתי־הסוהר. בעלה, מרצה באוניברסיטת
בר־אילן, היה פרופסור ידוע
בארצות־הברית. גם לסיד עצמה תוא-
רים בסוציולוגיה ובפסיכולוגיה. היא
מקדישה את רוב זמנה לאותן נרקו־מניות,
ואף לוקחת כמה מהן לימי־טיול
מחוץ לכלא, כדי להתקרב אליהן יותר.
סיד סיפרה לי כי שאיפתה הגדולה
היא להציל את אותן בנות ולשקם אותן.
היא עצמה עברה טראגדיות רבות
בחייה, ואף שיכלה שלושה מילדיה.
במיסגרת הטיפול היא יוזמת פגישה
עם קרובי־הנערה, ואלה מגיעים לכלא
ויושבים שעות ארוכות בחדרה של
סיד, המסבירה להם כיצד לנהוג ומה
לעשות כדי לעזור לקרובת־מישפחתם.
למרות המאמצים הרבים והטיפולים
שאותם הן מקבלות, מנסות רוב הנרקומניות
להשיג סמים בכל ררך אפשרית.
ישנן היוצאות לחופשות, ולמ־

מיבנה קטן, שבו מפוזרים מיזרונים על
הריצפה. האוכל נדחף מתחת לדלת,
ואסור להכניס לשם סיגריות או חומר־קריאה
כלשהו.
ל״בית הלבן״ נלקחים על כל סוגי
עבירות־המישמעת או ההתפרעות.
ימים אחדים לפני שיחרורי, נשמעו
צעקות איומות מכיוון האגף השני.
אחרי כמה דקות נסגרו שני האגפים.
(סגירת־אגף היא פעולה מאוד שכיחה
בכלא. הסוהרות מודיעות על סגי־רת־אגף,
ואז מוכנסות כל האסירות ל־תאיהן.
לפעמים נעשית פעולה זו כאשר
ספירת האסירות אינה תואמת.
לדוגמה: יש 52 אסירות באגף, והסוהרת
או הקצינה שעורכת את הספירה
מתבלבלת או שוכחת לרשום מישהי,
ואז הספירה אינה מדוייקת. האגף נסגר,
והסגל חוזר על הספירה פעמים
אחדות, עד שהספירה מתאימה. במיק־רים
כאלה אף נשמעת אזעקה, וזהו
האות כי משהו אינו כשורה).
בעיקבות הצעקות שנשמעו באותו
יום סגרו את כולנו בתאים לזמן ממושך.
יותר מאוחר סיפרו לנו כי אסירה
שפכה תה רותח על אחת הסוהרות.
ביקשו ממנה לצאת לבידוד, אן היא
סירבה, ואז הוזעקו האבמניקים* וגררו
אותה בכוח לבית הלבן. כאשר פגשתי

רוב הסוהרות, במיוחד החדשות, אינן
מסוגלות להתמודד עם הבעיות
הרבות הצצות כל הזמן. אין להן ניסיון
או כישורים מתאימים, וזוהי הבעייה
העיקרית.
רוב הסוהרות הן נערות צעירות
ללא השכלה פורמלית או ניסיון בסיסי
בטיפול באוכלוסיה כה בעייתית. רובן
פונות לשרות בתי־הסוהר בעיקבות מודעה
בעיתון, ומתקבלות לעבודה מיד,
ללא קורס או הכשרה כלשהי.
התחלופה היא עצומה, ורובן מתייאשות
אחרי תקופה קצרה ועוזבות. הנשארות
נשלחות לקורס, וחוזרות לכלא.
בעיית כוח־האדם בשרות בתי־הסו־הר
קשה במיוחד, והיא באה לידי ביטוי
גם בחוסר בכוח־אדם במרפאת־הכלא.

על גסא-
? ״י גלגליס
^ ין רופא קבוע בנווה־תירצה. פע־
>* מיים בשבוע בא הדוקטור קרלין,
הרופא מכלא־רמלה. מדי פעם מובאים
גם פסיכיאטר, רופא־נשים ורופא״שינ־יים.
במירפאה נמצאות שתי חובשות
והאחות ליז, שעבדה במשך 15 שנה
בבתי־חולים, ומזה כמה שנים היא
מנהלת את מרפאת־הכלא.

לא, פגשתי אותה ליד מרכז־התרבות.
היא התחננה לפני שאעשה משהו כדי
שיעזרו לה וישחררו אותה מהכלא. היא
היתה מוכנה לשבת במעצר־בית, ממילא
אינה יכולה לברוח לשום מקום,
במצבה.
יש גם חולות״נפש, ששהו במוסרות.
הן מקבלות סוגים שונים של כדורים,
ונשארות ימים שלמים ללא פיקוח
רפואי.
ביחד איתי באגף־המתקדמים היתה
אשה בת ,34 שהיתה מאושפזת לסירוגין
מאז גיל 15 וחצי. עד היום הספיקה
להיות מאושפזת ברוב בתי־החולים
הפסיכיאטריים בארץ. מזה 19 שנים
היא צרכנית־סמים. היא נשפטה לכמה
שנים אחרי שנתפסה בהתפרצות. לפעמים,
בלילות, היתה שנתה נודדת, והיא
היתה מנהלת שיחות קולניות עם עצמה,
נכנסת בחושך למיקלחת, ושוהה
שם במשך שעות.
התעוררתי לא פעם. דאגתי שמא
תגרום לעצמה נזק, וישבתי לשוחח
עימה. אחת האסירות פנתה למנהלת־הכלא
בבקשה להעבירה לחדר אחר. זה
לא התאפשר, מאחר ושאר החדרים לא
היו מוכנים לקבל אותה.

הבדואית המתאבדת

^ חדר ממול היתה אשה בדואית,
^ שהואשמה בניסיון לרצוח את בתה
הקטינה, שקרוב־מישפחה אנס אותה
והכניס אותה להריון. היא נשפטה
לחמש שנות־מאסר, ומתוכן ריצתה
שנתיים. בדרך־כלל יוצאות האסירות
לחופשה אחרי שעבר שליש מתקופת־

אסירה אלקיים
חה ומיואשת
הכלא די מוזנח. התאים אומנם נקיים
ומסודרים, אך ברוב החלונות נותרה
המיסגרת בלבד. לוחות־הפלסטיק שהיו
בהם נשברו או הוצאו על ידי הסוהרות
בימי־הקיץ, והקור הוא בלתי־נסבל.
בימי־החורף
יושבות האסירות בתאים,
ורועדות מקור. התא קטן מאוד,
ומאכלס שש אסירות. מאחר ואין תנורים
או חימום מרכזי, והרוחות נושבות
בתוך החדרים, אין לאסירות כל ברירה,
והן יושבות בתאן מכוסות בכמה שמיכות.
הלבוש
גם הוא מוגבל לטרנינגים
או לביגדי־טריקו. אסור להכניס לכלא

רנני צאתה, החרימו שידטונות הנרא
את נל הנ״וות שר אדווה, ובנררם
מינתבים שקיבלה, שיו שנתנה
לה חווה יעו׳ ורישומים של חוויות

אדווה בכניסתה ל״נווה־תירצה״ לריצוי עונשה
להוריד אח התחתונים
רות החיפושים והבדיקות שהן עוברות
אחרי חזרתן, הן מצליחות בכל זאת
להחדיר סמים לכלא.
הסמים מועברים בדרכים שונות, באמצעות
חברים או קרובים הבאים לביקור.
ביום שמגיע הסם לכלא מורגשת
תכונה מסויימת, ויש ימים כשבנות
מסוממות נשארות בחדריהן.
פעמים אחדות הייתי נוכחת, כאשר
שתיים או שלוש בנות נכנסו ביחד
לשרותים. הן הצטיידו בנייר־כסף ובנר.
הן פיזרו את הקוק הפרסי(הרואין) על
נייר־הכסף, הדליקו את הנר מתחת לנייר
ושאפו את הסם דרך האף.
כשדברים כאלה קורים, אין מדברים
עליהם. הכל מובן מאליו. ומי שלא
בעניין, מתעלם.
למרות קשר־השתיקה מגיע כל פרט
להנהלת״הכלא, באמצעות מלשינות
המדווחות על הנעשה. לפעמים נכנסת
סוהרת ותופסת את הבנות בשעת־מעשה,
ואז מתחילות צעקות, אך אף
אחת אינה מודה. לפעמים נלקחות המעשנות
לבידוד ונענשות, אך אף אחת
אינה נרתעת, והדברים חוזרים על עצמם.

מכות־רצח
בהריון

ך* בידוד שאליו הן נלקחות נקרא
( 1בפי האסירות ״הבית הלבן״ .זהו

ליז מקדישה שעות רבות מזמנה
אותה אחרי כמה ימים, היא היתה עדיין
חבולה בפניה, ואחת משיניה היתה חס החופשי לאסירות. היא באה לעבודה
גם כשהיא חולה ומטפלת בכל אסירה

היא סיפרה לי כי האבמניקים היכו במסירות. לפעמים, בשבתות ובחגים,
אותה מכות־רצח ובעטו בפניה. כתו כאשר המרפאה סגורה ומשהו קריטי
צאה מכך היא סבלה משטף־דם ומכי ׳קורה, מזעיקים רופא, או לוקחים את
אבים חזקים. הבחורה נמצאת בחודש האסירה לבית־חולים אסף־החפא.
התהליך הוא מסובך מאחר, ומרגע
החמישי להריונה.
התייחסתי די בספק לסיפורים הר סגירת האסירות בתאים, בשעה 8.30
בים ששמעתי מפי האסירות, מאחר ופ בערב, אין לסוהרות רשות לפתוח את
עמים רבות גיליתי כי אין הן דוברות התאים ללא אישור מנציבות בתי־הסו־אמת,
והיו גירסות רבות לכל מיני הר.
באחד הימים הגיעה לכלא אשה
סיפורים.
האבמניקים שייכים ליחידת־אבטחה משותקת, בכיסא־גלגלים. היא נשפטה
על עבירות של צ׳קים ללא־כיסוי,
מיוחדת, הנמצאת בכלא רמלה, והם
מגיעים לנווה־חירצה כאשר קורה מש ופרט לשיתוק היא סובלת ממיספר רב
הו חריג. לא ניתן לראות מה הם של מחלות. שמענו את בכייה וצעקועושים,
מאחר וכל האסירות סגורות אז תיה לעזרה במשך כל הלילה. שתי סוהרות
ניסו לטפל בה. אחת ישבה לידה
בתאים.
הסוהרות אינן מתנהגות באלימות, ובכתה. לא היתה אפשרות להוציא
וכמוהן גם הקצינות. לפעמים מישהי אותה לבית־החולים.
מהן צועקת או מדברת בזילזול, אך
למרות שטילפנו למנהלת״הכלא,
האסירות עונות באותה המטבע, ואף חיה שוהם, בביתה, הגיע האישור מהגרוע
מזה.
נציבות רק בשעות הבוקר. האשה נלקחה
לבית־החולים והוחזרה כעבור
* אב״ם — ראשי תיבות של, אב־ימים
אחדים. האסירות התנדבו לטפל
סחה סיבצשת״ — שסה של יחידה בה. הן רחצו אותה, הלבישו אותה, ולקסיוחרת
של שחת בתי־הסוהר סיו ד חו אותה לטיול בשבילי הכלא.
אסירים, אבסחה, פיקוח וריבוי מרירות
ימים אחדים לפני שעזבתי את הבבבתי-הבלא:
מורכבת מיוצא׳ יתירות
* רפררת מברה המאומץ, אלון צעיקרביות
בצה״ל, שהתאמת בלחימה נרי.
שטח
בנוי.

מאסרן. לבדואית לא ניתנה חופשה.
נאמר לה כי הנהלת־הכלא חוששת
שתנסה לנקום בקרוב־המישפחה.
הבדואית איימה להצית את התא.
ואכן, מדי פעם היתה מדליקה שמיכה.
באחד הימים הציתה את עצמה, והתגלתה
במיקרה על־ידי סוהרת. חצאיתה
עלתה בלהבות, ובקוישי הצליחו להציל
אותה. אחרי ימים אחדים היא אושפזה
בבית־חולים לחולי־נפש, וכעבור חורש
הוחזרה לכלא. חמש האסירות בתא
חוששות לישון בלילה, ואחת מהן נמצאת
תמיד בתורנות.
הייתי עדה לאחת ההתפרצויות של
הבדואית האומללה. היא צעקה והשתוללה,
ואי־אפשר היה להרגיעה. עברו
20 דקות עד שהגיעה הסוהרת, ושעה
ער שהוזעקה החובשת. ניתנה לה זרי־קת־הרגעה,
והיא נרדמה. אך למחרת
שוב המשיכה לאיים, הפעם בהתאבדות.

אופגת הפלא

פניות להנהלת־הכלא לא עז!
1רו, מפני שהפיתרון לבעיות אלה
אינו נמצא בידי חיה שוהם, מנהלת־הכלא.
אין היא יכולה לעשות דבר הנוגד
את החלטת השופט, השולח אסירות
כאלה לשה־תירצוז.
תמוה כיצד יכולים שופטים לשלוח
לכלא נשים חולות־נפש, שחלקן אף
אינן מבינות את חומרת המעשה שעשו,
ואת משמעות העונש. מובן שב־מיקרים
אלה אין כל הרתעה מפני מעשים
דומים בעתיד.
רוב החולות מרגישות בכלא כמו
בבית, ובגלל מצבן מטרידות את כל
הסביבה הסובלת ממחלתן.
אין בשה־תירצה מחלקה פסיכיאטרית,
כפי שישנה בכלא־רמלה, שם
מוחזקים מיקרים דומים.

ביגדי־צמר, ולכל אסירה ניתנים שני
סוודרים כחולים של שרות בתי־הסוהר.
אסור לנעול נעליים רגילות, ומותר
לנעול נעלי־התעמלות בלבד.
למרות ההגבלה בצבעים — כחול,
שחור ולבן — יש בכלא אופנה מיוחדת,
והאסירות מאלתרות דגמים מיוחדים
של חולצות הנגזרות, או יותר
נכון הנקרעות והיות ואין מיספריים)
בצורות שונות. מאוד אופנתי ללבוש
בגדים מצידם ההפוך, ולגרוב גרביים
ארוכים ומעליהן מיכנסיים קצרים.
יש יפהפיות אחדות המקפידות מאוד
בהופעתן, ואלה מקשטות את ראשיהן
באין־ספור סיכות־פלאסטיק ציבעוניות
וסרטים בשלל־צבעים. מאחר ואסור
לאסירות לענוד תכשיטים, הן משחי־לות
סרטים, חוטי־ניילון ציבעוניים או
טבעות ממתכת, המשמשות לחיבור
תקעים במיפעל תדיראן, בתנור־האוזן.
גם הסוהרות מסתובבות כשסרטים
והסשך בעמוד <20

_ כלא הגשים

איו זה ׳נגע בישראל

ברי: מאור-סגל-נוביק

מי שהיתה המפקחת על הבנקים ב־בנק־ישראל,
גליה מאור, תעבור ל־בוק
לאונו בתום תקופת־הצינון שלה,
המלון האהוב
על פרס
כאשר שר־החוץ שימערן פרס
שוהה בניו־יורק, הוא לן במלון ושמו
סטאנהוף. המלון ממוקם בשדרה החמישית,
בפינת הרחוב ה־ ,81 מול המטרו־פוליטן
ארט מוזיאום. הוא נחשב כאחד
המלונות היקרים בניו־יורק, ומחיר חדר
בו הוא מ־ 350 ועד 950 דולר ללילה.
עיתונאי ישראלי, שהוזמן לשיחת־רקע
עם פרם במלון ושהקדים מעט,
סעד ארוחת־בוקר במלון(המלון אינו
מתיר כניסה בשעריו ללא מיקטורן

בעוד כמה חורשים. היא תהיה מנהלת
החטיבה הבינלאומית בבל״ל. זלמן
סגל, הממלא תפקיד זה כיום, יתמנה
כנשיא הבנק באמריקה, במקום דויד
נדביק, שיחזור לישראל.
בנק לאומי בניו־יורק קיים בשבוע
שעבר את הישיבה השנתית של מוע־צת־המנהלים
שלו, שבה השתתפו גם
כל נציגי הבנק בדרום־אמריקה ובאר־צות־הברית.
מישראל
הגיעו הד״ר מאיר חת,
יו״ר מועצת־המנהלים של הבנק, וזל

סגל.

צדיק בינו, שהיה אמור להגיע,
ביטל את בואו בגלל השבתת״המגן
בבנק.

מפקחת־לשעבר מאור

לאחר תקופח צינון

שר פרם

ביצה וקפה — 27 דולר
ועניבה) שכללה קרואסון, ביצה אחת
וקפה. הוא שילם 27 דולר.
כאשר שוהה פרס במלון, שוהים שם
גם שומרי־ראש, עוזרים ועוד ישראלים,
המרכיבים את הפמליה.
זכורה התקופה שבה שהה השר
אריאל שרון בנידיורק לצרכי מיש-
פטו. הוצאות־המלון שולמו על־ידו, או
על־ידי מממניו במישפט, ולא על־ירי
ממשלת־ישראל. אשתו לילי דאגה לרכוש
מחמם חשמלי עבור החדר של
שומריו, כדי שיוכלו לאכול בחדרם,
ולא יזדקקו לשרות־החדרים היקר של
המלון שבו גר שרון, רילנס׳,
והנה, מלון ריניוס׳ ,הנחשב אף הוא
כיקר ביותר, נראה בית־תמחוי לעומת
סטאנהוף. כאשר משלם־המיסים הישראלי
משלם את החשבון, אין סיבה שתימנע
מפרס לגור במלון היקר בניו־יורק.
מדינה כמו דנמרק, שמצבה הכלכלי
טוב משל ישראל, דורשת מראש־ממשלתה
לנסוע באוטובוס או באופניים.
אבל ישראל היא מדינה עשירה,
וכמו פרס גם יתר שרי־ישראל, האוהבים
לשהות בניו־יורק והחודש היו ב־ניו־יורק
השרים יצחק מודעי,

משה קצב, אריאל שרון, עזר

וייצמן ויצחק שמיר) גרים
במלונות היקרים ביותר, וחיים ברמה
שאינם רגילים לה בארץ.

הוז חבת
את מוקוס
העיתונאית הישראלית עדה הדז־פלס,
שהיתה עורכת השבועון האמריקאי
ישראל שלנו, חתמה על חוזה עם
הוצאת״ספריס גדולה, וקיבלה מקדמה
נאה תמורת כתיבת הביוגראפיה של
נשיאת־הפיליפינים לשעבר, אימלדה
מרקוס. הח ריאיינה את אימלדד״ והר-
איונות היכו גלים. עתה היא טסה להו־נולולו,
שבה גרה אימלדה ושבארונה
התגלו 3000 זוגות נעליים) ,כדי לקבל
ממנה חומר נוסף לספר.
י— 2 0

ריקליס?
אחת ההפתעות ברשימת 400 העשירים
בארצות־הברית שהתפרסמה באחרונה״
,היא העדרו של משולם
ריקלים ממנה. הרשימה מתפרסמת
אחת לשנה על־ידי הדו־שבועון היוקרתי
פורבס ונחשבת כבת־סמכא.
ריקליס נעדר מן הרשימה מזה
שנים, והשנה גם יצא ממנה ארמאנד

האמר.

לגבי האמר־נאמר כי הונו האישי
נאמד ב־ 180 מיליון דולר בלבד, ואין
זה מספיק להיכלל עוד ברשימה.
פורבס מקבל מהבורסה את הנתונים
הרשמיים לגבי חלקו של כל אדם
במניות החברות הציבוריות, מחשב את
שווי מניות־החברה לפי שערן בבורסה
כיום, וכך קובע את שווי רכוש המחזיק
בחלק ניכר במניות.
מכיוון ששערי־המניות של החברות,
שבהן שולט ריקליס, ירדו בשנים האחרונות,
הרי שהונו ירד במקביל. כך גם
לגבי האמר.
ברור כי פורבס אינו יכול לדעת
דבר על שווי העשירים האמיתיים,
שהם בעלי נכסים או חברות פרטיות
שאינן רשומות בבורסה.
ישראלי־לשעבר אחר שהופיע השנה
בראשונה הוא טד האריסון מחיפה,
שהיה חבר טוב של משולם ריקליס
לפני הקמת המדינה, וכמו ריקליס עבר
אז לאמריקה. הוא הפסיד את כספו באמריקה
בעיסקי־ספנות, וחזר לעסקים
בהלוואה של ריקליס. הוא רכש מצים
את האוניות דן ודלי, והפעילן בנסי־עות־נופש
לאיים הקריביים, ותוך כמה
שנים הפך בעל צי־ענק של אוניות־נופש.
לפי
פורבס הוא הגדול בעולם בענף
זה, ומחזיק ב־>ו 829 ממניות החברות
שלו, השוות בבורסה 1.8מיליארד דולר
(הדבר היה לפני המפולת, וכיום
השווי פחות ממיליארד).
האריסון הוא גם בעל בנק בניו־יורק
(אנס״ן בנק) ,ובעל קבוצת־כדורסל מצליחה
במיאמי.

קובעי המדיניות הכלכלית האמריקאית מחכים לתחילת ינואר, המועד שבו
יתפרסמו מתונים הכלכליים לגבי הריבעון החולף.
נתונים אלת בעיקר נתוני התפוקה וההוצאה הציבורית, הם החשובים לגבי
ההחלטות שיתקבלו.
בחודש נובמבר ודתה עליה של אחוז אחד בתפוקה התעשייתית. אולם קיימת
אפשרות ׳שהדבר נובע מהגדלת המלאי במיפעלים, שבמשך כמה חודשים טובים
הקטינו את המלאים שלהם בגלל החששות הכלכליים.
אם יתברר בינואר כי אכן בריבעון הקורם היה גידול ענייני בתפוקה הלאומית,
הרי שהדבר מראה מגמת-גידול. כך גם אם יתברר כי היה גידול בצריכה.
אולם אם בשני גורמים אלה יחול קיפאון או אף ירידה, הרי שהמשק נמצא
במגמת־מיתון. התוצאה תהיה הורדה נוספת של הריבית, כדי להאיץ את הצריכה
והפעילות במשק.
הורדת הריבית משמעה המשך היחלשות הדולר, שכן המחזיקים בו יקבלו
פחות ריבית על ההשקעה. מכאן שהדולר ימשיך ליפול בשווקי העולם. אם הדולר
ימשיך ליפול והריבית תרד, הרי שגם למשקיעים בבורסה האמריקאית תהיה
ירידה בהכנסות על ההשקעה ולכן הם יגבירו את הבריחה מהבורסה.
המפולת בבורסה נגרמה על־ידי בריחת המשקיעים הזרים מהשקעות בה. הם
ברחו בגלל ירידת הדולר ב 60 בשנה האחרונה. הם לא יחזרו לבורסה בלי
התחזקות הדולר.
מכיוון שהנתונים החלקיים של דצמבר מראים על היחלשות הקניות לחגים.
יש להעריך כי בריבעון זה לא תהיה עליה בתפוקה ובהוצאה. מכאן שיש לצפות
להורדת שערי הריבית באמריקה. להיחלשות הדולר לעומת היין היפאני
והמטבעות האירופיים, ולהמשך המשבר בשוק ניירות־הערך האמריקאי.
למשבר בבורסה האמריקאית יש משמעות בעיקר לגבי המשקיעים
ולמועסקים בענף זה. חברות הברוקרים צימצמו את היקף־פעילותם ביותר
משליש, ופיטרו כ 30 מכוח־האדם. גם הבנקים פיטרו חלק ניכר מעובדיהם.
שהיו קשורים בעיסקי־הבורסות.
מדובר בשני מרכזים פיננסיים: ניו־יורק. שבה יש שתי בורסות לניירות־ערך,
ושיקאגו, שבה הבורסות הגדולות לסחורות.
בניו־יורק בלבד פוטרו בשבועות האחרונים כ״ 20 אלף עובדים. רובם קיבלו
משכורות של 70 אלף דולר לשנה ומעלה, פרט לבוגוסים. מדובר באקדמאים
בעיקר, שחיו בניו־יורק ושהיוו את המרכיב העיקרי בצריכה הראוותנית.
מפוטרים אלה יהיו מעתה חסרי־הכנסה, לא יוציאו כסף בנידיורק ויעזבו את
דירותיהם. הדבר יגרום לעודף גדול בשוק־הדירות בניו-יורק, ולירידת מחיריהן.
הדבר יפגע קשות בקבלנים באיזור זה, רובם יהודים. שהם תורמים גדולים
לישראל.
הירידה בהוצאה הראוותנית תפגע גם בייבוא לאמריקה. ומכאן שגם הייצוא
הישראלי של מוצרי צריכה ייפגע קשות.

גווודיש ינהל מחסוו בעובדים
את ״ביקנט״׳ שואר״ם
יואל גורודיש,
שמואל גורודיש,
בענו הרימוזיו

אחיו של האלוף
איש־צבא ידוע
בזכות עצמו, ינהל מתחילת 1988 את
מיפעל־הנקניקים והסלטים0.ען נטי. גו־רודיש
עובד כיום בחברה ציבורית
גדולה. פיקנטי הפך אחד המיפעלים
הגדולים בישראל בתחום הסלטים וה־נקניקים.
גורודיש יחליף את מנכ״ל
החברה ובעליה, משה בדש, המתכוון
להתמסר להקמת עסקים אחרים של
פיקנטי בארץ ובחו״ל.

הלנה היפה:
ויב על הרווחים
עיסקי מישרד־השידוכים של הלנה
עם־רם עולים ופורחים. היא מפרסמת
מודעות בעיתונים היוקרתיים,
כמו ניריורל! ט״מס וט״נוס הלונדוני,
ומודיעה על מערך־סניפים בניו־יורק,
בלוס־אנג׳לס, בלונדון ובתל־אביב, ובקרוב
עוד סניפים בערים נוספות בעולם.

עסקיה שמחוץ לישראל היא חולשת
עם בני־מישפחתה, ועושה חיל.
בסניף הישראלי היא שותפה עם איש־העסקים
אמנון מנדה ועורך־הדין
גידעון צבי. הם מנהלים את החברה,
בעוד שהיא מגיעה לארץ אחת לכמה
שבועות, בודקת חשבונות ומראיינת
לקוחות.
באחרונה סברה הלנה כי ההכנסות
המדווחות של הסניף אינן עולות בקנה
אחד עם ציפיותיה. היא העריכה את
ההכנסות בתישעת החודשים הראשונים
של השנה ב־ 1.8מיליון דולר, והרווח
אחרי הוצאות־ההפעלה והפירסום
ב־ 750 אלף דולר. היא דרשה כי ישלמו
לה את השליש המגיע מן הרווחים 250 ,
אלף דולר.
בוויכוחים בינה לבין שותפיה, היא
טענה כי פרט לכיסוי הוצאות ביקוריה
בארץ, אחת לחודש, אין היא רואה רווח
נוסף מהעסק הבנוי עליה.
התקיימו כבר כמה ישיבות בינה ו־

בענף שרותי מכוניות־הלימוזין מ -
יו־יורק (שכירת מכונית עם נהג, על
בסיס שעות) יש גאות.
הענף הוא ברובו בידיים ישראליות,
ומי שפותח את מדריך־הטלפון המיק־צועי
בענף זה ימצא עשרות עמודי־מודעות
של חברות ישראליות.
באחרונה יש מגמה של ביקוש למכוניות
מפוארות. אחת החברות המצליחות
בתחום זה היא של עורך־הדין
הישראלי־לשעבר ישראל בן־ציון.
אחד ממנהליו, אמיר בנש, הקים החודש
בהשקעה של כמה מאות אלפי
דולר חברה חדשה, דודלוקס לימוזין.
עמו שותף בחברה אריה פישבאן,
אחיו של אדי, בעל רשת המזללות
1ירוזלם.
החברות מפרסמות בעיתונות המקומית
מודעות לחיפוש נהגים דוברי־אנגלית
ובעלי הופעה נאה, ואמיר בנש
אמר שקיים מחסור בנהגים בעלי
איכות טובה.

שדכנית עם־רם
רווח קטן מן הצפוי
שותפיה לבין רואי־החשבון של החברה.
אמנון מנדה הכחיש מכל וכל כי
מדובר בסיכסוך, וטען כי מדובר באי־הבנה
של הלנה לגבי ההוצאות הישראליות
שהיו לחברה בשנת ייסודה.

(המשך מעמוד 09
ומסרקי־פלאסטיק לראשיהן. לאסירות
אחדות יש כתובות־קעקע בצנרת טבעת
על האצבע. יותר אופנתי׳ הוא קיע־קוע
של ראשי־התיבות של השם על
אחד מחלקי־הגוף, לרוב מתחת למותן
או על הירך. אסירה אחת סיפרה לי כי
כתובת זהה חקוקה על גופו של אהובה,
היושב בכלא־רמלה, ושהיא נעשתה
לאות־הזדהות.
אהגה לסבית
ך ם בין זוגות של לסביות יש סימ־
^ נים סימליים של קיעקועים. יש
לסביות רבות החיות כזוגות לכל דבר.
יש זוגות קבועים, ויש נערות הנסחפות
לאהבה לסבית. אלה הן לרוב נערות
יפות במיוחד. מחזרות אחריהן,הלסביות
הגבריות, שבגלל מעמדן המיוחד
בכלא מציעות טובות־הנאה לאותן נערות.
רוב הלסביות בכלא קשורות מ־שום־מה
לעולם־הסמים, כך שנוסף עוד
עניין משותף. אהבת־הנשים מתנהלת
בפרהסיה ובגלוי.
באחד התאים שבהם גרתי היתה
יפהפיה ירושלמית שקשרה קשר עם
לסבית שתלטנית מתא אחר. הוחלט
שהלסבית תעבור לחדר שלנו. לאחר
שהוגשה להנהלה הבקשה להעברה מחדר
לחדר, נעשו הכנות לקבלת הדיירת
החדשה. הבנות ניקו את החדר באופן
יסודי, והירושלמית שפכה בקבוק מי־פנים
וקרם־גוף על הריצפה, כדי שלחדר
יהיה ריח רענן, והכל כדי לכבד את
בואה של חברתה.
הן נהגו לשכב יחר במיטה ולהתגפף
בנוכחות האחרות, וכולן קיבלו את
הזוג החדש כדבר מובן־מאליו.
סוהרת שנכנסה לחדר רשמה להן
דו״ח. ההנהלה אינה מרשה לבנות לשכב
ביחד באותה המיטה, אחרי כיבוי־האורות.
אך גלית מיזרחי וחברתה לא
שעו לאזהרותיהן של הסוהרות, ואחרי
דו״חות אחדים הופרדו השתיים, וגלית
הועברה לאגף השני.
שום תחנונים ובקשות לא עזרו. המנהלת
הסבירה לגלית מפורשות שהיא
אינה רואה את היחסים בין השתיים
בעין יפה, מאחר והשניה היא אשה
נשואה וחלשת־אופי, וגלית מדיחה
אותה.
בכל זאת נמשך הרומאן בין שני
האגפים. נשלחו מיכתבי־אהבה לוהטים,
ובשעת־הטיול נהגה גלית לעמוד
ליד חלון חדו״האוכל של האגף השני,
שם חיכתה לה אהובתה, וכך היו מתראות
מדי יום.
גלית שבתה רעב, ולא תיפקדה כרגיל
עד שההנהלה הבינה, כנראה שאי-
אפשר יהיה להפריד בין שתי האוהבות,
והחזירה את גלית לאגף.
מיכל אלקיים, השפוטה למאסר־עו־לם
בגלל הרצח של בת־שבע חזן(פשע
שמניעיו היו על רקע לסבי) ,מקבלת
יחס מיוחד ויוצא־דופן. היא מתגוררת
בחדר לבד, ועושה בכלא כבתוך שלה.
מיכל, שהיא לסבית גברית, היתה
נערה שמנמונת ואלימה כאשר נכנסה
לכלא. היום היא רזה מאוד ודי מיואשת.
קשה לה לשאת את המאסר הארוך,
ונראה כי הנהלת־הכלא באה לקראתה,
ומאפשרת לה לחיות בנוחיות
המירבית.
למיכל חברה קבועה, החיה עימה
באותו החדר, והן מתנהגות כזוג לכל
דבר.
בתקופות קודמות הוכנסו לחדרה
של מיכל נערות אחרות, לפי בקשה,
אך אלה שוחררו זה מכבר, ולא שמרו
על קשר.
חברתה הנוכחית היא יפהפיה כחו־לת־עיניים,
בעלת פנים עדינות, שאותן
מקשטות שתי צלקות שנעשו בידי
חברה קנאית. השתיים נמצאות רוב
הזמן ביחד, ומיכל דואגת למחסורה של
חברתה.
מיכל ביקשה שאתעניין כיצד תוכל
להיכנס להריון בעזרת הפרייה מלאכותית.
אין היא רוצה בשום־אופן לבוא
במגע עם גבר, אך מאוד רוצה לגדל
ילד, כדי שלא תהיה לבדה בעולם.
עליה לשבת בכלא עוד שנים רבות.
והיא רוצה לשקם את חייה יחד עם
הילד כאשר תשוחרר.
העולם הזה 2626

777/7177
#הח ש ש

העולם הזה מכריז בזאת שהוא מצפצף על
ההכשר של הרבנות הראשית והלא־ראשית, ולכן
הוא יכול להמשיך לקרוא לסילווסטר בשמו
המפורש, ולא לחפש תחליפים זולים וחסרי־טעם
כמו :״מסיבת־שתיה״ ,״חגיגת סוף־השנה״ ושאר
עלי־תאנה.
אז אם אתם חוגגים את הסילווסטר ואם בגלל
תעתועי־הגורל או חוסר־היכולת להגיד לא —
החגיגה היא בביתכם — ברור לי שכמה טיפים
לא יזיקו. הטרחתי את עצמי והלכתי לאחר הטובים
ביותר, השף הנס ברטלה, ואמרתי לו :״הקור־

לבנלא

אדו

לכתוב מדור כמו זה שאתם קוראים עכשיו -מדור של זוטות,
שטויות, עניינים של מה־בכך -זה בעצם כיף גדול.
הידיעה שהדברים הכי טריוויאלים בעולם מעניינים את כולם,
מחזקת וגורמת לכותב להמשיך ולהתעסק בדברים לא־חשובים.
גם פרופסור למתמטיקה אוהב לאכול פשטידה, וד״ר לפילוסופיה
של המדעים צריך לפעמים לקנות קונדום, ורופאה מנתחת מתה
לדעת איפה אפשר לשכור מעיל־פרווה, ומנהלת חברת־מחשבים
שמחה מאוד לגלות שגם ילדים של אחרים הם רעשנים, בלתי־מחונכים
ומסרבים לשפשף שיניים.
וכך -אני מכל מקום -שיכנעתי את עצמי שהדברים הבלתי־חשובים
הם הדברים החשובים ותמיד אפשר לכתוב עליהם
ותמיד יהיה מי שיקרא אותם.
ואז ממש לפני שאני מתישבת לכתוב, אני פותחת. את
הטלוויזיה ושם מראים לי דברים שאני לא רוצה לראות: שאבב,
כמה ילדים שזורקים אבנים, הפגנות של ממש, מהומות אלימות,
ירי בנשק אוטומטי, מרי אזרחי.
אנשים יורים, אנשים נפגעים, אנשים מתים, וצמיגים ואש בכל
פינה, ואבנים ובקבוקי״תבערה, ואתה מבין שבעוד שעה״שעתיים
כמה אמהות(משני הצדדים) יבכו. והילד היושב לידך בסלון, מול

החלד ־

הטלוויזיה, שואל שאלות ואת האם, או אתה האב, מרגישים שאין
לכם תשובות.
אחר״כך ניגמר מבט ורואים איזה סרט אמריקאי, וכאילו
החיים חוזרים למסלולם, ובעצם לא. כי כל מה שרציתי לכתוב על
מסיבת״סילווסטר ועל סכיו״חיתוך חדש ומחממי״אוזניים, נראה
טיפשי כל״כך ולא חשוב, ואתה מרגיש שאין לך זכות להתעסק
עכשיו בדברים כאלה כשהארץ כמעט בוערת.
אז יושבים מול הדפים וחושבים -במה אני יכולה לעזור!
איפה אני יכולה לשנות! איפה התרומה שלי! למי אני יכולה
להגיד! מה להגיד!
אלף שאלות ואין תשובות.
ואני מבינה שהדבר היחידי שאני יכולה לעשות זה למלא את
החללים שבין מהדורת חדשות אחת לשניה בשטויות, בדברים
של יום־יום, בניסיון להישאר שפויים בין הצער לעוגמת־הנפש,
לחמלה, לבושה, לכעס, לפחד ולפעמים ליאוש.
להיאחז בכל הכח בתיקוה שיש עתיד, ושאנחנו נחגוג את
סילווסטר השנה, ובשנה הבאה נחגוג עוד פעם ועוד פעם ועוד
פעם, עד שיום אחד, אולי בכל זאת, יבוא השלום, ואף אחד לא
יירה באף אחד, ואף אחד לא ימות, ואף אמא לא תיבכה.

־ 3כוסות יין לבן.
3כוסות מיץ־תפוזים.
6כפות ליקר־תפוזים.
200 גרם חמאה.
מלח ופלפל.
אופן ההכנה: למרוח תבנית־אפיה בכל
כמות החמאה. להניח את פרוסות־הדג, להמליח,
לפלפל, להוסיף את היין, לכסות בנייר־כסף ולאפות
בתנור חם במשך 8־ 6דקות.
לרכז בסיר־בישול, על־ידי הרתחה איטית, את
השמנת לחצי הכמות. בסיר אחר לעשות אותו
הדבר למיץ־התפוזים.
להוסיף את המיץ המרוכז לשמנת המרוכזת,
להוסיף ליקר.
אם יש צורך, לטבל שוב את הרוטב שנשאר
עם הרגים. לצקת את הרוטב על הדגים החמים
ולהגיש.

שלח לחמך...
לפני זמן־מה כתבתי במדור זה כמה נפלא הוא
טעמה של הפומלית (בתם של האשכולית וה־פומלה)
,ותיכף אנשים טובים מהשעצה לפרי־הדר
שלחו לי ארגז פומליות במתנה, שיברך
אותם אלוהים.
אחר־כך כתבתי שאני לא יכולה להתאפק למראה
צילומים של ילדים קטנים ויפים ובגלל
הצילומים אני מוכנה לאזכר במדור זה כל שטות.
שבועיים אחרי זה התחילו להגיע אלי צילומים

סלט
כל אחד כמו שהוא אוהב ואיזה שהוא אוהב.
ובסוף, לפני שכולם הולכים הביתה, כדי
שיהיה להם טעם מתוק ובריא בפה לשנה הבאה:

טרין פירות

אים שלי עורכים השנה מסיבת־סילווסטר בביתם.
מה אתה מציע?״
תאמינו לי שיותר טוב שאתם לא שומעים מה
שהוא הציע. הסברתי לו שהקוראים שלי הם אנשים
עסוקים מאוד וממילא הם כולם בדיאטה, אז
אם הוא יכול להצטמצם קצת. הוא חרק בשיניו,
הצטמצם ואין לי מושג איזה דברים רעים הוא
חושב עלי עכשיו. אבל אנחנו הרווחנו, וזה מה
שחשוב.
נכון שהזמנתם למסיבה שלכם 20 איש? נכון
שאין לכם חשק להאביס אותם? נכון שאתם
רוצים מינימום של עבודה ומקסימום של יופי?
תודה שעניתם לי.
ובכן, כבר בכניסה יקבלו האורחים שלכם
פונטש תות־שדה ולידו קצת מקלות מלוחים
מתוצרת־בית. אחר־כך פיטפוטים ודיבורים וקצת
ריקודים, ואז מנה של דג בטעם תפוז ולידו סלט
ושוב ריקודים ושוב פיטפוטים, ואחר כך פחזניות
וקפה ו ...הביתה. לא לשכוח לכתוב על הצ׳קים
. 1988

פוגטש תות־שז־ה
(ל־ 20 חוגגים).
3בקבוקי־יין יבש.
2כוסות מיץ־תפוזים.
חצי כוס סירופ גרנדין(רימונים).
2לימונים — מיץ וקליפה מגורדת.
10 כפיות סוכר.
חצי כוס ג׳ין.
1בקבוק שמפניה.
1ק״ג תות־שדה.
אופן ההכנה: בבוקר המסיבה לערבב מיץ־

תפוזים׳ ,מיץ־לימון, קליפת־לימון, סירופ גרנדין,
סוכר וג׳ין. לכסות ולאחסן במקרר.
לפנות ערב להוסיף את היין(המקורר).
ממש לפני ההגשה להוסיף לפונטש את
השמפניה והתותים. לטעום ולאזן את המתיקות
על־ידי הוספת סוכר או מיץ־לימון.

מקלות מדוחי
חבילת בצק־עלים ( 200 גרם).
קימל (כרויה).
פפריקה חריפה.
פירורי-לחם.
מלן־ו.
שומשום.
100 גרם גבינה צהובה מגורדת.
1ביצה.
אופן ההכנה: לרדד את הבצק לגודל שיספיק
למלא שני מגשי־אפיה. לשמן את המגשים
במרגרינה. לקרר מעט את הבצק המרודד ולחתוך
אותו לפסים ברוחב ס״מ. למרוח ביצה, לפזר מלח.
לחלק את כל הרצועות ל־ 4חלקים.
על רבע אחד לפזר קימל, על רבע אחר לפזר
שומשום, על רבע שלישי פרורי־לחם מעורבים
כפפריקה ועל הרבע האחרון לפזר גבינה צהובה.
לאפות בחום של 200 מעלות עד לקבלת צבע
חום בהיר. להוריד את החום ל־ 170 מעלות וממש
לייבש את הבצק.
להגיש בסלסלות קטנות.

להכנת הטרין משתמשים בתבנית של עוגה
אנגלית. ל־ 20 איש מומלץ לעשות 2תבניות.
הכמויות לתבנית אחת:
3חלמונים.
170 גרם גבינת .־.97
125 גרם סוכר.
מיץ וקליפה מגורדת מלימון אחד.
מיץ וקליפה מגורדת מתפוז אחד.
500 גרם יוגורט.
25 גרם ז׳לטין ב־ 4כפות מים.
50 גרם שמנת מתוקה מוקצפת.
פילה תפוזים ו/או תות־שדה חתוך.
אופן הדוכנה: מערבבים חלמונים, גבינה,
סוכר, וקליפות מגוררות של תפוז ולימון.
ממיסים את הג׳לטין במעט מיס חמים, מערבבים
עם הגבינה ומוסיפים במהירות יוגורט
ושמנת.
יוצקים שליש מהתערובת לתבנית של עוגה
אנגלית, מפזרים את הפירות החתוכים, מכסים
בשליש נוסף, מפזרים שוב פירות ומכסים בשליש
האחרון.
מקפיאים במשך שעתיים, פורסים ומגישים
עם רוטב כלשהו או בלעדיו.
ולא לשכוח קפה, ותודה להנס ברטלה ושנה
טובה לכולנו.
פטנטיס בחנות מתנה מצאתי את פיציק 1ט — 1סכין־
חיתוך לתבלינים ושאר ירקות הדורשים קיצוץ

דג בטעם תפוז
20 פרוסות של דג־דקר במישקל 160 גרם
בערך כל אחת.
5גביעי־שמנת.

דניאל שפירא
לחמם את האוזניים
של ילדים קטנים מכל סוג ומין, כשכל אחד מהם
מפרסם משהו.
זהו ילד־השבוע, שנבחר על־ידי, והוא מפרסם
חממיות (מחממי־אוזניים) .אפשר עכשיו להשיג
בארץ תמורת 13 שקלים. אבל תיזדרזו כי החורף
עוד מעט נגמר, אם ירצה השם.
דק. הסכין, שצורתה חצי עיגול, עטופה
בפלאסטיק קשיח והיא עושה את העבודה כשהיא
נעה כנדנדה על ציר.
מעוצב יפה, עובד טוב, ועולה 19.90ש״ח.

חברת הלן קרטיס משווקת עכשיו בארץ את
ס11 אב, דיאודורנט(אולי מישהו מכיר את המילה
העברית?) ,המיועד במיוחד לאנשים שאינם יכולים
להשתמש בחומרים המכילים אלכוהול. מאחר
ונתבקשתי כמה פעמים להביא מחו״ל דיאודורנט
נטול־אלכוהול, אני מבינה שזה מאוד
חשוב למי שזה חשוב 6.5 .ש״ח בבתי־המירקחת
וחנויות־הקוסמטיקה.

הגשם, הקור והאירועים האחרונים
הפסיקו את המסיבות בישול עצמי
ביום הנישואין של אלדד שרים ואשתו -ענת

\ | 1ן 11ץ 1ך הקומיקאיוי׳ חביתי לחיים של
1 #111 111 המוסיקאי יאיר ניצני( ,האשם
תמיד) .כטוב־ליבה בשרימפס שיעשעה האורחים.

1111 111י ן | אשתו הסכסית של אלדד,
1111 1 1 4 1 /אכלה הרבה וגילתה שאין לה
בעיות־מישקל. היא אוכלת הרבה, אן תמיד רזה.

היה מוטרד בגלל עניין התבי־עה
שהגיש נגד מפיקי פסטיבל־הילדים
שהשתתף בו. לדבריו הופר החוזה על״ידי

המפיקים. אשתו האלגנטית מיקה (בתצלום לצידו),
לבשה זקט״עור פרי עיצובה. למסיבה הם באו
בחברת בתם, הדומה דימיון מפתיע לאביה הזמר.

\ 1 1*1 1 1ץ 1הדוגמן הישראלי המצליח בחו״ל, והמככב כדוגמן״בית
\ | 11 של האופנאי איב סאן״לוראן, הגיע לאחרונה ארצה לחופשה

קצרה, וניצל את זמנו הפנוי כדי להפגין את כישוריו בשטח הביליארד.

יגאל בשן

תיקי דיין

היתה הרוח החיה של המסיבה. היא לא הפסיקה
להצחיק את החוגגים, אן שלוותה הופרה מפעם לפעם
על״ידי קריאות טלפוניות מבתה החולה בשפעת, שנאלצה להישאר בבית.

ביש 1ר עצמי מסח סין

המוסיקאי אלדד שרים ואשתו
החתיכה ענת חגגו את יום־הנישואין
השמיני שלהם בחברת יהירים במיסע-
דת ט״סט אוף סצ׳זאן סקלה. האורחים
שלהם חשבו שהם יהנו מארוחה קלה,
אר משישבו לשולחן התברר להם שאת
האוכל הסיני, שהוגש להם, יהיה
עליהם לבשל בעצמם בנוסח סיני מקורי
על ידי בישולו בקערות־מים רותחים,
שהוכנו במיוחד עבור התהליך.
איל גפן ותיקי דיין נראו מאוד
משועשעים מהעניין והעיפו סידרה של
בדיחות על הנושא. אחרים, כמו הסופר
ועיתונאי יגאל גלאי והזמר יגאל
בשן, העדיפו אוכל סיני קונבנציונלי.
הבעלים, ראובן גרוס, עמד מהצד
ונהנה לראות איך החוגגים והסוערים
מתווכחים ומחליפים רשמים על המאכלים
המשונים שהוגשו להם.

1 1 {1 £111111 בת ה* ,20 אנגליה השוהה בארץ
!#111 11 11 414 בעיקבות היכרות רומאנטית, בל־טה
בסיגנון ריקודה הטכסי ותילבושתה יוצאת־הדופן,
שכללה ביגדי־קטיפה ומשי. תמרה אברט(בתצלום למטה

מימין) ,יפיפיו
(לצידה בתצי
בתה של המי
(בתצלום למי

?! 1י ה 111111*1דיילת אל״על בת ,21 העדיפה לשחק ביליארד עם
4111 1 1 1 / 1ידידה רוני ליבמקר, והיתה אחת הבחורות היחי דות
ששיחקו בקהל של עשרות גברים, שעמדו מסביב והתבוננו בסקרנות.

רא בגרר
הגשם

בת ,19 התרשמה מנגינתו של דוד דמלין
ם) .תמי קרן (בתצלום האמצעי למטה),
*בת ונדה קרן. המוסיקאי אריה אזולאי
ת משמאל) נושק למעצבת עפרה הרטל.

הגשם הסוחף, הקור והאירועים
האחרונים לא מנעו מקהילת היפים
והיפות של גוש־רן לבלות.במסיבות
התוססות שנערכו השבוע במקומות
•העכשוויים שבעיר. את הבילוי התחילו
בדיסקוטק מטח, שם התקבצו הרבה
פותחי־מסיבות, ביניהם חברי להקת
סיאם ופליטי הדאון טאון. שם, בקצב
הפאנקי, רקרו והשתוללו מאות צעירים.
חלקם המשיכו אחר־כך למוערון
הסנוקר החדש אל נוגה, חלק עברו
לדיסקוטק סטפס, שבו התגוררו הרבה
צעירות בשחור, שמרביתן התגלו בתיירות
או כעולות חדשות.
הצפיפות והרציבלים הגבוהים סחפו
את כולם לאורגית־ריקודים אדירה. היו
אף שהישוו את האווירה במקום לזו
שהיתה במועדון הלקודד, ששבק חיים.
החום, שנוצר במקום בגלל הצפיפות
והאנרגטיות, גרם לרבים להסיר את
המעילים והסווררים. המתבונן מהצד
יכול היה לחשוב בטעות שאנחנו
נמצאים בעיצומו של הקיץ. בשעה
חמש בבוקר עריץ נמשכה החגיגה.

ך 1ף | ך 1 1ו? ך 11 בת ה״ ,25 דוגמנית ו־
11\ - 1 11 111 114.4רקדנית ממונטריאול,
רקדה בלבוש מינימלי ויצרה סביבה מעגל של מערי

אחד ממעצבי האופנה הצעירים, ה־
( 11 1 1 1מוכר בסימון לבושו האקסטרווגג־

טי, היה צמוד לחברתו אורלי ורדי (בתצלום לצידו).

צים נלהבים. ביאו החליטה לעלות לארץ והיא מנסה
את כוחה בדוגמנות. בינתיים היא זכתה להצלחה
רומאנטית, ולאחרונה צבעה שיערה לבלונד נוצץ.

הדר גולדמו גיי &י״ג?
האופנאית (בתצלום לצידו) דורין פרנקפורט.

כתב: זהר או הריאב. צי ל ם: אבינרדמן

מ רג ל

תדריו

מ מוז ע ר
יום במלכודת (חן, תל־אביב,
ארצות־הברית) -אפשר לומר על
סטיבן שפילברג הרגה מאגד
דברים. אולם אין לערער על העוב דה
שהוא יודע בדיוק מה זה בידור קולנועי. אולי אינו תמיד
מקורי או מוסרי, אבל הוא תמיד מבדר.
הסרט שהפיק, ושבימויו נעשה בידי ג׳ו דאנטה (הם יצרו
בצוותא גם את הגרמלינס) ,נשען בעיקרו על סרט מדע־בדיוני
ותיק ומכובד, המסע המופלא של ריצ׳ארד פליישר.
במיקרה זה, מדובר בטייס״ניסוי בדימוס, אשר מסכים ליטול
על עצמו משימה מסוכנת. הוא מוקטן, באמצעות שיטות
מדעיות, לגודל של מולקולה, ומוזרק לתוך שפן־ניסיונות.
שלב ראשון לקראת ניצול מיסחרי רחב של ההמצאה החדשה.
אלא שלחברה המפתחת את ההמצאה יש מתחרים שמנסים
לגנוב את הסוד. תוך כדי ריגול תעשייתי אלים מוזרק הטייס,
שכבר הוקטן והוטמן בחללית״כיס שהוקטנה יחד אתו, לתוך
ישבנו של זבן עצבני בחנות כל״בו. מכאן והלאה עוסק הסרט
בכמה מישורים מקבילים -מצד אחד הטייס, שמנסה להב טיח
את החזרתו למימדים נורמליים תוך שהוא מטייל בתוך
הזבן עד שהוא מגיע לאוזן שלו. מצד שני נחשד הזבן בטירוף,
כשהוא נגרר לדיאלוג עם בן״שיח הטמון בגופו. לעומתם ניצבים
בעלי״ההמצאה הרודפים אחרי הגזלנים.
הצד המדעי נשאר לכל אורכו של הסרט ברמה של סידרה
מצוירת, והוא גם מעניין פחות. חשובים יותר הם המירדפים,

חובה לראות:
תל־אביב: הקיסר האחרון, כשהרוח ]ושבת,
מטאל לאקט, החוות מעבר לפינה, ז׳אן דה
פלורט, מנדל הדבורים.
ירושלים: זיאן דה פלירט, מנדל הדבורים.
חיפה: הקיסר האחרון.

תל־אביב:

מג ראיין ודניס קואיד: לצאת מן העור
שבהם דוהרים הרעים אחרי הטובים, הטובים אחרי הרעים,
וחוזר חלילה.
הבדיחות שזורות לאירן• הסרט בקצב של אחת לדקותיים
לפחות, והמצבים הקומיים נוצרים מעצם העלילה.
דניס קואיד, הטייס, הוא גבר־לעניין ששותה, מתעלס ומרביץ
במהירות כפולה. מארטין שורט, הוא הזבן הנבוך, ומג ראיין
היא הכתבת החתיכה שמספקת לסיפור את קורטוב הרומאנטיקה
ההכרחי. חכם זה לא, אבל משעשע -בהחלט כן.

ק גונו ת

הקרנות מיוחדות

שמעתי את בנות הים שרות
(גורדון, תל־אביב, קנדה) -החן
הסמוי של סרט צנוע זה טמון
בניסיונו לספר סיפור זעיר בגילגול
אישי ונשי. במרכזו עומדת אשה צעירה ( )31 ונבוכה במיקצת,
צלמת חובבת בשעות״הפנאי ומזכירה זמנית למחייתה. .
יום אחד היא נשלחת, כשהמלצות ספורות בתיקה, למנהלת
גלריה לאמנות. בין השתיים נוצרת הבנה טובה דווקא -
המזכירה המומה מן העידון של מעסיקתה החדשה, וזו נהנית
מצייתנותה המעריצה של העובדת. עד מהרה מסתבר
שהגברת האלגנטית חוטאת ברומאן סודי, שהיא מנהלת עם
צעירה אלמונית. ואילו התיסכול התהומי שלה נובע, בעצם, מן
העובדה שהיא מסוגלת להעריך אמנות, אבל היא חסרת״כיש־רון
ליצור בעצמה.
מערכת־היחסים מסתבכת כשהמזכירה דוחקת במעסיקתה
לחשוף את יצירותיה לפני הקהל הרחב ואף נוקטת יוזמה
אישית בעניין. בעלת הגלריה, אכן רוחשת לה תודה על כך,
אבל עקב התהילה החדשה הופכת למכונסת בתוך עצמה,
ורגישה עוד פחות לזו שעזרה לה.
כל זה מסופר בגוף ראשון ובמבט לאחור למצלמת-וידיאו, מה
שמרחיק הן את המספרת והן את הקהל מן הסיפור עצמו. יש
מידה גדושה של הומור בהתייחסות של הגיבורה לעצמה
ולסביבתה. זה בא לידי ביטוי כשמנהלת־הגלריה משוחחת על
אמנות עם עמיתיה. גיבוב הקישקושים הנפוחים, שנאמרים

כו כ ב

הקיסר האחרון (נ ח, מוצג גם
ברב־גת בחיפה, בריטניה) — ברנארדו ברטו־לוצ׳י
עוקב אחרי חינוכו מחדש של הקיסר
האחרון בסין, פו יי, בעזרת מצלמתו של ויטוריו
סטורארו. כבר לא עושים היום סרטים שכאלה.
כשהרוח נושבת (חבלת, בריטניה)
— סרט מצוייר לא לילדים. מפחיד,
מעורר מחשבות — בעיקר בימים אלה — פחות
על הפצצה, יותר על הערר, ששמו האזרחים
הקטנים והמרובעים, הבולעים מה שהמישטר
מכתיב להם. ריימונד בריגס אייר במקור את
הספר. ג׳ימי מוראקמי העביר נאמנה את הרוח.
פגי אשקרופט וג׳ון מילס מעבירים את הקולות.
החנות מעבר לפינה (רב־חן,
ארצות הברית) — סרט שלא רוצה להזדקן.
צודק. ארנסט לוביטש לא מבייש לעולם. חוכמה
וחן. קומדיה עם ראש.
מגדל הדבורים (לב, מוצג גם
בסמדר בירושלים, יוון) — כבד־משקל. מגדל
דבורים עוזב את ביתו כדי לנוע בנתיב־הפרחים
ולנסות את המעוף האחרון שלו. מארצ׳לו מאסט־רויאני
מאמץ מיבטא יווני ויכול לו. אנגלופולוס
מתוחכם פחות, שירי יותר, עצוב ביותר.
עורבים/ילדה גדולה (מוסיאון
תל־אביב, ישראל) — לקולנוענים ו/או מעודכנים,וסקרנים
— שני סרטים קצרים(עד בינוני
— 45ד׳) של שתי בוגרות בית־צבי לקולנוע.
האחד — עורבים שהוא ניסיון בעל תוכן רפה
של איילת המנחמי; השני — גירית גרוניך
בצעדים מיניאטורים ברוח פיתגמי־ההתנהגות
של רוהמר. כדאי לראות את שתי ההרפתקות

שילה מקארתי: אישי ונשי
ברצינות מחרידה, מזכיר הרצאה מכובדת באוניברסיטה שכל
הסטודנטים, המאזינים לה, נרדמים.
הבמאית פאטריסיה רוזמה אומנם גולשת לעיתים לסצינות
בנאליות השלופות מן הארכיון הקלאסי של ״שיחה בזמן
הארוחה ״,או ״הברווזון המכוער מרחם על עצמו ״,אבל למזלה
זה לא קורה לה לעתים קרובות. בעזרת שילה מקארתי,
בתפקיד הראשי, היא מצליחה, למרות הכל, להציג סיפור
רענן, שעבר והווה, מציאות ודימיון, שאיפות ואכזבות מרקדים
בו בנועם. הצופה האינטליגנטי יגלה הכל בכוחות עצמו.

ב רו ק ס
לו קאס

נגד
שיגעון בחלל (אורלי, תל־אביב,
ארצות־הברית) -מל ברוקס
ממשיך לעשות סרטים על סרטים
אחרים. אחרי שפשט על מערבונים
וסרטים היסטוריים, סירטי״אימה, מותחנים וסרטים
אילמים, ותוך כדי כך נגע ברוב הג׳אנרים האחרים של
הקולנוע, נחת סוף־סוף בשדה הבדיוני בכלל, וב-מילחמת
הכוכבים בפרט.
הפארודיה החדשה שלו שולחת חבורת־נבלים מכוכב מנוון,
שבזבז את כל האוויר שלו, למסע נועז שתכליתו להגיע לכוכב
ורוד ותמים, שכל חמצנו במותניו. בממלכה ורדרדה, בסיגנון
האגדות, עומדת בתו של המלך להינשא לנסיך ישנוני. הרעיון
משעמם אותה כל-כך, שהיא נמלטת בחללית שלו, מתוצרת
מרצדס, לטיול בחלל.
שם היא נחטפת על־ידי הרשעים, שמבקשים תמורתה את כל
אוויר״הכוכב. ואז מופיע הפרש הבודד, זה שמרחף במרחב
בכלי מרופט הדומה לאוטובוס, אבל למעשה יכול לגבור על כל
אויביו, בעזרת עוזרו הנאמן, שהוא חצי כלב, חצי אדם, וגרגרן
מושלם.
במהלך המירדפים בין נסיכי-החושך (שהם העתקים לנבלים
של גיורג׳ לוקאס, אבל בראי עקום) לבין הגיבור, נסיך האור,
הם מגיעים, בין היתר, לכוכב מידברי ושם נפגשים ביוגורט,
שאינו אלא חכם מופלא ומיניאטורי, זכר ליודה של ג׳ורג׳
לוקאס (אחד משני התפקידים שמגלם ברוקס יעצמו בסרט).

במאי שחקן ניקיטה מיכאלקוב
בימים ההם
הקולנועיות האלה אם רוצים להצמיח כאן יוצרים.
קובאיאשי
ומיבאלקוב(בסינמטקים של
חל־אביב, ירושלים וחיפה) — מסאגי קובאיאשי
היפאני וניקיטה מיכאלקוב, שסירטו הראשון
מחוץ לגבולות ברית־המועצות (עיניים
שחורות) ,יוצג בקרוב בישראל.
האחים מרקם במירוצים ( שי ש;
, 14.30 הקולנוע, בית ציוני אמריקה) — קלאסיקה
שאיננה מעייפת לעולם.

מל ברוקס: קאריקטורה בריבוע
אין צורך להסתיר את הסוף, שהרי הטובים מנצחים, הרעים
נשלחים לנדוד בחלל לעולמי־עד, ותוך כדי כך, מספיק ברוקס
לצייר קריקטורה של מערבוני-החלל למיניהם, של סיפורי-
אגדות ושל סאטירות פוליטיות.
יש ויק בעיה אחת -קשה מאוד לצייר קאריקטורה של
קאריקטורה. מילחמות־הכוכבים למיניהן לא נלקחו מעולם
ברצינות, וקשה להפוך את הסאטירות עליהן למצחיקות יותר
מן המקור. סביר שהפעם היסטרית הצחוק תהיה מתונה יותר.

שחק אותה סם(שבת, הקולווע,
בית ציוני אננלקה) — וודי אלן ודיאן קיטון
במינשר אישי. מן הראשונים שהקדיש אלן
לאהבת־הקולנוע ההיסטרית שלו.
לחיי אהבתנו (פריז, שיש;
— ) 14.30 מוריס פיאלה בגלולה מרה. מישפחה
הקורעת זה את זה. סאנדרין בונר במיטבה.

התפוז המכאני(שבת 17.00 ,

פריז) — ילדו של ד״ר סטריינג׳לב ואביו של
מטאל ג׳אקט. מיסדר האלימים של המאה ה־
.20 קובריק מזהיר. כרגיל.

— עדנה פיינדל

העולם הזה 2626

ו ז זר סומן

ב7י הודנזה

״הו3ישמות השניה״ וניתוחים אינה דוושה
נרד ושימת־הממתינים לניתוח היא
מנונחתבכוונה איו זה אלאשודהציבור
**ץ יטות חדשות עומדות לחדור
>£/לרפואה הישראלית: תחת שוד
אינדיווידואלי (כפי שאומרים בצרפתית
— טט־א־טט) ,שוד בארבע עיניים,
תופעל בעוד כמה שבועות שיטה
של שוד קבוצתי, פומבי, גלוי.

לשיטה זאת נמצא שם מרשים
מאוד — ״משמרת
שניה״.

הרנטגן, לכוח־העזר, למעבדות, למכו־ני־הרנטגן,
להדרי־ההתאוששות.
מובן מאליו שאי־אפשר לבצע פעילות
תקינה בחדרי־ניתוח באמצעות
הרופאים־המנתחים בלבד. יצטרכו לשלם
גם למינהל ולעובדי־משק (חשמלאים,
מכבסה) של בתי־חולים, כדי
להבטיח עבודה שוטפת של הצוותים
הרפואיים.

לפי הסכם שנחתם בין הנהלת קו־

מסתכר, איפוא, שלמעשה

פת־חולים ורופאי בתי־החולים של הקופה,
יעבדו רופאים־מנתחים במיש־מרת
שניה. תמורת כל ניתוח — ויהיה
הקטן ביותר — יקבלו המנתחים כסס
5ש״ח. תשלום זה יינתן עבור טיפול
בשבר במיפשעה, הוצאת שקדים מהגרון,
הוצאת פוליפים מהאף( .הסידור
אינו חל על ניתוחי־לב).
ההסכם נחתם אחרי קרבות אכזריים
בין רופאי הקופה והנהלתה. קרבות
אלה התנהלו, כהרגלם, על גבם של
החולים — שיבושים בבתי״חולים,
שליחת חולים ממירפאות־חוץ הביתה,
בלא טיפול ובלא בדיקה, סגירת חררי־ניתוח.
הד״ר
אליאס ויליקובסקי, הקורא
לעצמו ״ממלא־מקום יו״ר חטיבת רופאי
בתי־החולים של קופת־חולים״,
איים, בשלב מסויים, שאם לא ייענו
לדרישותיהם ,״תחול אנררלמוסיה בנד
ערכת־הבריאות״.
הד״ר יורם בלשר, גם הוא ממלא־מקום
של ידר אירגון רופאי קופת־חולים,
הצטרף לאיומים של עמיתו
ויליקובסקי, באומרו :״היגענו לקצה־היכולת.
ויתרנו על נקודות רבות. יש
גבול לסבלנות שלנו. העיקר שיהיה
הסכם:״
הנהלת הקופה, ובראשה הפרופ׳
חיים דורון, התנגדה נמרצות לדרישות
קבוצת הרופאים, אך לבסוף נכנעה,
כדי להישרד.

מגניבים מבעד לדלת האחורית
עליית-משבורות כללית בבתי־החולים
של קופת-החוליס.

תיהם של הממונים על המערכת הבריאותית
הממשלתית ושל קופת־החולים
הוא, שגם אלה וגם אלה אינם דוברים
אמת, משקרים לציבור בטעות או —
דבר שאינו פחות גרוע — אולי
יודעים את האמת ובכל זאת משקרים.

משקרים כדי לסחוט כסף
מהממשלה, משקרים כדי לסחוט
יותר מהתקציב השנתי,
ובעקיפין, בסופו של דבר, לס-

שאלתי את הד״ר עינבר כיצד יוכל
להבטיח שהרופאים לא יעבירו באופן
מלאכותי חולים מהמישמרת הראשונה,
הכלולה במשכורת, למישמרת השניה,
המהווה תוספת שמנה.
הד״ר עינבר :״בדיוק עבור זה, כדי
להשגיח ולפקח שלא יקרו דברים
כאלה, אנו, המנהלים, נצטרך לעבוד
קשה ולקבל תוספת למשכורת״.

בינתיים התקשר בן־שיחי
עם הדובר. זה לא אישר הפעם
מה שאישר לי קודם לכן — לעיין
ברישומי התורים לניתוח.
״אני מצטער,״ אמר לי יורם, שאני
מכירו עוד מזמן־התמחותו ברמב״ם
לפני כ־ 15 שנה.
פנייתי לדובר מישרד־הבריאות,
שמואל אלגרבלי, לא זכתה במענה. גם
פנייתי ישירות ללישכת מנכ״ל מיש־רד־הבריאות
לא הניבה פירות. עודד
גד שהציג את עצמו כעובד־הלישכה,
הבטיח למסור את בקשתי למנכ״ל
ולקשר אותי עם הדובר, אך לשווא.

אחרי הסירובים, פניתי אישית
לארבעה בתי-חולים של
קופת-החולים ולשישה בתי־חולים
ממשלתיים. בכל בית-
חולים סירבו להיענות לבקשתי.

להגיש
רשימה למועצה המדעית, לצורך
קבלת תואר מומחה. המזכירות הרפואיות
של המחלקות השונות טורחות
לזמן בטלפון חולים לניתוחים.
בכל זאת יש אנשים הממתינים
לניתוחים. אך לרוב האנשים האלה יש
בעיות פרוסטטה, מחלות־לב או סרטן,
ואלה אינם יכולים לעבור ניתוח
במישמרת השניה־ה״קלה״ ,המיועדת
לניתוחים ״פשוטים״.

יש גם אנשים אחרים, בעלי
שברים, פוליפים, קטרקטות
ומחלות דומות, שאף! הם
ממתינים לניתוח, אך המתנות
אלה הן מלאכותיות, וניתן
להסבירן ע״י חמישה גורמים.
ואלה הם:

• שיבושים קבועים במעה־כת־הבריאות,
כמו שביתות של כל
הסקטורים ברפואה, גורמים באופן
שיטתי לדחיית ניתוחים אלקטיביים.

• העבודה היומיומית מתבצעת
ברוב חדרי-הניתוח
כמעט בשיטה של שביתה
איטלקית. יום־הניתוח מתחיל מאוחר
(לעיתים בשעה 9בבוקר) ומסתיים
מוקדם מאוד (לפעמים בשעה 1או 2
בצהרייס) .ההפסקות בין הניתוחים
ארוכות מדי, הפסקת־קפה נמשכת זמן

טח־ גדות הטווף ת נתונים סותרים

ולא רק של קופת־החולים. אחרי
חתימת ההסכם הכריזה שרת הבריאות,
שושנה ארבלי־אלמוזלינו, שהיא לא
תתן לבצע את ההסכם עם רופאי
הקופה אם לא יורשה גם לרופאים
בבתי־החולים הממשלתיים להפעיל
מישמרת שניה בתשלום! גם פורום של
מנהלי בתי־החולים הממשלתיים הודיע
שהם ייצאו למאבק להשוואת
התנאים בבתי־החולים הממשלתיים
לבת ־החולים של קופת־החולים.
״גם לנו מגיע זעקו המנהלים.
ומדוע לא?
ארבעה פוליפים באף — משכורת
חודשית נוספת לרופא אא״ג.
שמונה שברים במיפשעה — שתי
משכורות חודשיות נוספות לרופא־מנתח.
אינני
מתכוון לדון כאן על גובה
משכורתם של הרופאים, האחיות והאחרים
במערכת־הבריאות. איני מתכוון
לדון בשאלה עד כמה מוצדקת או לא
דרישתם להעלאת־משכורת. אך הציבור
חייב לדעת עד כמה פוגע בו ההסכם
שסוכם עם הרופאים על ״מישמרת
שניה״.

חוט מהציבור.

ניסיתי לאמת את מיספרי הממתינים
בתור ופניתי לדובר הקופה, דויד
תגר. ביקשתי ממנו להרשות לי לעיין
ברישומי התורים בכמה בתי־חוליס.
הדובר הסכים, ואף היפנה אותי,
כדוגמה, לבית־החולים השחן שבפתח־תיקווה.
בבית״החולים
הזה יש מחלקת אף־
אוזן־גרון, שבראשה עומד ד״ר יובל
זוהר. באחד הראיונות לעיתונות מסר

סגן מנהל בית־חולים רמב״ם, הד״ר
אלברט סטיגגר, מסר לי שבית־חולים
זה העביר רשימה של 400 איש,
הממתינים בתור לניתוחים.
שביתה איטלקית

החולים. רשימות־מחברות הממתינים
נמצאות בידיהם של מנהלי־המחלקות
או סגניהם, ומתנהלות בצורה פרטיזנית.

דוע סירבו כל הגורמים לאפשר
^ /ל י לעיין ברשימות?

אין

הסיבה שוב פשוטה: אילו

• לרופאים־מנתחים

סידור־עבודה יעיל. כולם באים
לעבודה בשעות הבוקר, וחלק נכבד
מהם מסתובבים במחלקות, חסרי־תועלת
וחסרי־פעילות כירורגית. כוחם
והידע שלהם אינם מנוצלים כראוי.

המנכ״ל החדש של מישרד־הבריאות,
הפרום׳ יורם לס, מודה
:״מישמרת שניה זה מושג
אומלל. גם במישמרת ראשונה
אין תפוקה מלאה. כך, באחד
מבתי־החולים בדרום הארץ,
התפוקה בחדרי־הניתוח היא
פחות מ-ס/״50״.
גם הד״ר יובל זוהר, מבית־החוליס
השרון, מודה שמתוך שמונה חדרי־הניתוח
שלו, רק ארבעה פועלים בכל
יום. הוא גם מוסיף שאצלו במחלקה יש
11 רופאים שהם ״מנתחים רק בשלושה
וחצי חדרי־ניתוח בשבוע״.

• רבים הניתוחים שלא-
לצורך, המתבצעים לעיתים קרובות
תורים מדומים

ד״ר אליאם ויליקובסקי מסר
1 1לעיתונות שמיספר הממתינים בתור
לניתוחים הוא 30 אלף איש. ממרכז
קופת־חולים נמסר שלא יותר מ־סז
ך פי ההסכם, רופאים העובדים
אלף איש ממתינים בתור. שושנה ארב־
/בבתי־חולים של קופת־חולים
לי־אלמוזלינו מסרה שבבתי־החוליס
יתחילו בשעה ארבע אחרי הצהרייס
הממשלתיים ממתינים בתור קרוב ללערוך
ניתוחים בתשלום.
בז אלף איש. דובר מישרד־הבריאות
נאמר שלצורך ביצוע התוכמסר
— אולי בלי תיאום עם שרתו —
נית דרושים 30 מיליון ש״ח.
לצורר מה בדיוק דרוש כסף כה רב? ,שממתינים בתור כ־ 6000 איש.
היכן האמת?
לפי הנתונים שנמסרו על־ידי
ראשית, כמה עובדות. יש בארץ כ־הנהלת
הקופה, ממתינים בתור
13 בתי־חולים ממשלתיים — בסר־לניתוחים
כ 10-אלפים חולים.
הכל 6500 מיטות. במיסגרת קופת־אם
להעביר את כולם למישנז־החולים
הכללית יש שמונה בתי־רת
השניה, ולשלם לרופאים
חולים, כ־ 4000 מיטות. מסתבר, איפוא,
עבורם כ 500-ש״ח(לכל ראש),
שמשום־מה (גם לפי הכרזות רשמיות)
הסכום הדרוש הוא כחמישה
למיטה אחת בבתי־החולים הממשלמליון
ש״ח. מדוע דרושים עוד
תיים ממתין בערך איש אחד, ובמסגרת
25 מיליון ש״ח?
קופת־החולים ממתינים משלושה עד
מסתירים מהציבור שלמעשה בעיק־שמונה
אנשים לכל מיטה.
בות ההסכם, ייאלצו לשלם לכולם במי
ההסבר ההגיוני לפערים בהודעו־ערכת־הבריאות:
לאחיות, לטכנאי־

רב מדי.

• על התורים לניתוח אין
ביקורת מטעם הנהלת בית־החולים,
מישרד־הבריאות וקופת־

שרה ארבלי-אלמוזלינו ומנכ״ל לם
לח״ הניתוחים שבדרך
זוהר שאצלו במחלקה בלבד ממתינים
בתור לניתוח 700 אנשים, וביניהם
600 ילדים.
אחרי קבלת האישור מהדובר, נסעתי
לבית־החולים. שם קיבל אותי בידידות
הד״ר יורם עינבר, סגן־מנהל בית־החולים.
בשיחה אימת דבר אחד :״ברור
שלפי ההסכם החדש אנחנו, המנהלים,
נצטרך לעבוד גם במישמרת השניה,
וכמובן נקבל כסף עבור עבודת־יתר,
השגחה, הדרכה ופיקוח״.

היה מישהו בודק את רשימות
הממתינים לניתוח, היה מגלה
שהמיספריס הנמסרים על-ידי
כל הגורמים אינם אמיתיים,
רחוקים מהאמת ואינם משקפים
מצב נכון.
רופאים־מנתחים בבתי־חולים שונים
מספרים שלעיתים קרובות מחפשים
במחלקה חולים כדי למלא יום־ניתו־חים.
למתמחים, בתום שש־שבע שנות־התמחות,
חסרים ניתוחים פשוטים כדי

בבתי־חולים בגלל הגדלת ״אינדיקציות
לניתוח״ ,ורצון לספק ״חומר״
למתמחים.
כאשר התחלתי לעבור כמנהל המחלקה
הכירורגית ב״בית־החולים בדרום
הארץ״ — בית־החולים ברזילי באשקלון
— נמסר לי שקיים תור לניתוחים
״כמעט לשנתיים״ .בדקתי את
הרשימה ונוכחתי לדעת שרשימת־הממתינים
מורכבת בין היתר כך:
• אנשים שאינם כבר בחיים.
• אנשים שעזבו את המקום.
• אנשים שסירבו לעבור ניתוח.
• אנשים שכבר עברו ניתוח, לאו
דווקא בבית־החולים ברזילי, אלא
במקום אחר.
• אנשים שאחרי בדיקה התברר
שמחלתם חלפה, או שכלל אין אצלם
אינדיקציות לניתוח.
• אנשים שבעצמם ביקשו לדחות
את הניתוחים, וקבעו תור כעבור שנה
או שנתיים בגין סיבות משלהם —
״באביב מתחתנת הבת״ ,״בסתיו אני
(המשך בעשר )31

שאלות, אינה באה אלינו בשום תביעות,
ורק טיפש יציג לעצמו שאלות ותביעות
בדיסנילנד. ואין כאן חשיבות עצמית מנופחת
ואין רחמים עצמיים ואין הבלטה מופרזת
של האני, גם לא באמצעות הפגנת־הכישורים
והמיומנויות.
אילו הכיר האמן שלפנינו את סיסמתו
של בנימין זאב הרצל, ודאי היה הופכה על
ראשה :״אם תרצו -זו רק אגדה ״.אבל איזו
אגדה משגעת, פופית, פופאית. לא סיפור
למשכילים, לא פיוט למשוררים, לא מיקסם
לחוזי־חזיונות ולמתקני־עולם. ואיזה צרי
לנפש השבעה את הבעיות ואת סימני
השאלה.
אם תרצו -זו רק אגדה.
כך גם הצילום שבו בחר לעטיפת סיפרו:
אנדרטת החירות כשהיא מוקפת פיגומים -
תמיד צריך לתקן ולשפץ משהו, במנוע
המכונית, בחללית אבל גם באנדרטה. והנה,
כבמטה״קסמים דונאלד דאקי, הופכת
האנדרטה הפאתטית, הדרמאטית, לסמל
פופי לשעה, מעין מוסיאוו״פומפידו־של-
החירות, על כל פיגומיו וצינורותיו.

שבהם אינך מרבה לבקר, או באלה שאותם לא
תראה לעולם. עכשיו, עם כבלים וצלחות־לוויי־נים,
הכל מוצג לראווה לעיני כולם בכל יום.
אנשים בחוות ובמשקים יכולים להדליק את
הטלוויזיה ולראות את המועדונים של ניו־יורק,
והאנשים במועדונים של ניו־יורק יכולים להדליק
את הטלוויזיה ולראות איך העשב צומח בשדות
שבכפרים. אולי כל הכיסוי הנרחב הזה של כל
דבר גורם לאנשים שיהיו מרוצים יותר להיות
במקום שבו הם נמצאים(זאת, בכל אופן, השפעתו
עלי) ,מפני שכיום המיסתורין והרומאנטיקה של
.המקומות הרחוקים כמעט נעלמו. אני משער
שההשפעה יכולה גם להיות הפוכה: הכל תלוי
באדם ואיך שהולך לו ומה שהוא חש בנוגע לחייו.
אני טיפוס שהיה מרוצה לא ללכת לשום מקום,
כל זמן שארע בדיוק מה קורה במקומות שבהם
אינני נמצא. אני טיפוס שהיה נהנה לשבת בבית
ולראות כל מסיבה שאני מוזמן אליה על מסך
בחדר־השינה שלי.
המון רעיונות טובים פשוט נעלמים. כמו
שבשנות ה־ 60 דיברו הכל על צורת־חיים חדשה,
שבה כל כוח־העבודה יחולק לשלוש מישמרות
בנות שמונה שעות כל אחת. כדי למנוע את
הדחיסות ולהקל על התנועה. ואז אמריקה היתה
עובדת 24 שעות ביממה ולא הולכת לישון
לעולם. וכל אחד היה יכול לבחור לעצמו את
שעות העבודה הנוחות לו. עכשיו איש כבר אינו
מדבר על כך.

פאפאיה, גויאבה, אפרסק, תפוח־עץ, תפוח־זהב,
אשכולית, תות־שדה, אשכולית בטעם תות,
אשכולית ורודה? אתה רוצה את זה מבקבוק, פחית
או סחוט במקום, עם או בלי גז, ואולי תבחר באחד
מבין חמישים סוגי משקאות המאלץ, עשרים סוגי
המילק־שיק והפרוט־שיק(שיק־פירות)?
אין עוד ארץ בעולם שאוהבת את ה״עכשיו״
כמו אמריקה. אני מתאר לעצמי שכל־כך הרבה
דברים קורים היום שאנחנו רק מסוגלים להסתכל,
לדבר ולחשוב עליהם. אין לנו זמן לחשוב על
העבר, ואין לנו כוח לחשוב על העתיד; אנחנו
עסוקים כל־כך, אנחנו מסוגלים לחשוב רק:
עכשיו!
אם אינך מאמין, הבט באחד המגאזינים
האמריקאיים הגדולים, שבהם כל הדברים המרתקים
ביותר הם הדברים החדשים ביותר — הספר
שיצא עכשיו ממכבש־הדפוס, הסרט שעכשיו
התחיל לרוץ, התקליט האחרון. זה מגיע לידי כך
שאנחנו מתקשים לזכור מה הופיע קודם במרוצה
הבהולה שלנו לסנסציה החדשה, החדשה יותר.
כך הוא גם בסיפורים על אנשים, בייחוד
אנשים מפורסמים. תמיד יש איזה מרכיב קטן של
עצב — המאבק הקשה, הברוטאלי בדרך לצמרת.
יש טיפ־טיפה של תיקוות לעתיד, שבהן מדברים
המפורסמים על מה שהם מתכוונים עוד לעשות.
אבל החדשות האמיתיות, הגדולות, כולן קשורות
לעכשיו. מה הס עושים עכשיו, ברגע זה, איפה הם
חיים ברגע זה, את מי הם אוהבים ברגע זה. וברגע
שהעכשיו שלהם מנוסח ומסומם במילים —
עוברים לאדם אחר ...ולעכשיו אחר.
איש לא יגלה לך לעולם שחלקים ממה שמכונה
״הצלחה״ אינם נפלאים כל־כך, או
ש״ההצלחה בן־לילה״ שנפלה בחלקך דרשה 20

לא, אין זה מיקרה שאחד מספריו
האחרונים של אנדי וורהול, מי שקנה את
מקומו בתולדות האמנות כאחד מיוצריה
של אמנות הפופ האמריקנית, יהיה ספר-
תצלומים דווקא. הדבר משקף את עליית
קרנה של אמנות זו בתודעת הציבור -
עלייה המשתקפת יפה גם בריבוי התערוכות
והאלבומים, בהתרחבות חוגי האספנים ובמחירים
המאמירים, המתחילים להתחרות
באלה של ציורים. מאז הדיוקנאות הראשונים
של וורהול -דיוקנאותיהם של מרילין
מונרו, ז׳אקלין קנדי, אלביס פרסלי והדפס
המרק של קמבל אשר הוציאו לו מוניטין
מחוץ לתחומי ארצו -ועד להדפסים המאוחרים
של לייזה מינלי, דיאנה רוס,
ארנולד שווארצנגר ו...דונאלד דאק (מק-
דימן המצוייר של ה״חבובות״ ,אף הוא סמל
לעולם הספק־מבוגרים ספק־ילדים האמריקאי)
,ליוותה המצלמה את אנדי וורהול
בכל אשר הלך. וכמו המיכחול והעט
והחרט שלו, אף היא מתעדת עולם שבולו
פופ, ברוחו אם לא בצורתו החיצונית; כולו
שופע שימחת״חיים והנאת״חיים, ראשוניות
וקסם־הנושא, קסם״מראית״העין.
כאן לא תמצא זכר לאמריקה דקאדג-
טית, מעוותת, מיפלצתית, מיוסרת, כדרך
שלא תמצא באן אמריקה של זיקנה או של
מאבקים פוליטיים ואלימות. כאן גם
פריקים שבפריקים הם אזרחים לכל דבר,
קרואים אל המישתה, והכל חדש וצעיר
ומסקרן כל-כך והעולם יפה עד בלי גבול -
גם כשהוא מצחיק וקצת אווילי. והגופות של
הגברים והנשים יפים ואתלטיים, והמפור סמים
מחייכים וזוהרים, זוהרים ומחייכים,
כמו בובות בחלונות-הראווה שאותם אהב
כל־כך לצלם.
ואין באן שמץ זדון אירופי או יהודי או
של כל תרבות עתיקת־יומין, פרי היסטוריה
ארוכה מדי. ואין כאן שום יומרות צילומיות
ושום פעלולים טכניים, ואין חיפוש מכוון
של אווירה ואין מלאנכוליה־באפור או סימ-
פוניות־בכחול. אמריקה של וורהול, כמוה
כדיסנילנד, אינה מציגה לעצמה ולנו שום

אבל וורהול לעולם אינו פשטני במי שהוא
נראה ורוצה להיראות. נכון, החיים הם
מישחק, ומותר לשתף בו גם את האנדרטה
הרצינית שאת בשורתה הוא -בן־מהגרים
מאמץ בכל לב ומכל הלב. אבל בעצם צילום מעשה-השיפוץ הוא לא רק מגלה
שלכל גברת יש גם אדרת, אלא גם מתעד
את החוב שההווה, כל הווה, חייב לעבר ולא
פחות מזה -לעתיד. מפני שפיפ -וורהול
עצמו אולי לא היה מסכים לניסוח זה -הוא
תמיד ובכל גילגוליו תודעת הווה שהוא
תמיד גם העבר של העתיד. בסופו של דבר
והביטוי ״בסופו של דבר״ מדוייק כאן -אין הווה אחר.
מכאן ואילך -כל התצלומים, כל הטכסטים
-השנונים, המשעשעים, החדורים
כוח־הסתכלות שאינו נובל מזה של המצלמה
שלו -של וורהול, אמן גדול שמת בטרם
מלאו לו 57 שנים.

נתן זד
לכל אחד אמריקה שלו, ובנוסף לה — רסיסי
אמריקה רימיונית, שהוא סבור שהיא מצעה שם
בחוץ בלי שהוא רואה אותה. כשהייתי קטן, לא
יצאתי את פנסילבניה והיו לי דימיונות על דברים
שחשבתי שהם קורים במערב התיכון, או למטה
בדרום, או בטכסאס, דברים שהרגשתי שאני
מחמיץ. אבל אדם יכול רק לחיות את חייו במקום
אחד ובזמן אחד. וחייך שלך, בעת שהם קורים לך,
אין להם אווירה עד שהם הופכים לזיכרון. ולכן
הפינות הדימיוניות של אמריקה נראות כל־כך
טעונות אווירה, מפני שאתה צירפת אותן אחת
לאחת מתוך סצינות בסרטים ומתוך מוסיקה
ומשורות מתוך ספרים. ואתה חי באמריקת־חלום
שלך שאותה תפרת לעצמך לפי מידה מתערובת
של אמנות ושמאלץ ורגשות, לא פחות משאתה
חי באמריקה המציאותית המקיפה אותך.
אבל מה שקרה לטלוויזיה בעשור האחרון קיפח
הרבה מהמיסתורין של אותם חלקים של אמריקה

אחד הדברים הגדולים במטרופולינים אמריקניים
כיום הוא לא שיש בהם כל-כך הרבה כסף,
אלא שיש בהם כל־כך הרבה סיגנון — אתה יכול
למעשה להיכנס לכל מקום בחינם. מסיבות בחינם,
משקאות בחינם, אוכל בחינם — אתה צריך
רק לדעת מהי צורת־ההתנהגות הנכונה, מה הם
הבגדים הנכונים, ולהיות נקי. הדבר האחרון הוא
החשוב ביותר. אבל האנשים הזקוקים ביותר לאותה
הכנסת־אורחיס חינם — בני־בלי־הבית
המתגוררים ברחובות — דווקא הם אינם עומדים
בכל התנאים האלה. למעשה, הם נתונים במעגל•
קסמים רע, כי ככל שהם נמצאים יותר זמן ברחובות,
הם נעשים מטורפים ומלוכלכים יותר.
להסתכל בחלונות־הראווה היא צורת בידור
נפלאה. כי אתה יכול לראות את כל הדברים
האלה ולשמוח באמת על כך שהם לא נמצאים
בביתך וממלאים את כל הארונות והמגירות שלך.
ואם אין לך הרבה כסף, ואם אתה מדוכא
למראה כל הדברים שנדמה לך שאתה רוצה,
פשוט קום ולך לאזורי־המכירה הסיטונית שבהם
מכריזים השלטים :״אין מכירה קימעונאית״ ,נסה
לקנות שם משהו וחכה עד שישליכו אותך החוצה.
קניית דבר באמריקה של ימינו היא באמת דבר
שלא ייאמן. נניח שאתה צמא. האם אתה רוצה
קוקה־קולה, קולה דיאטטית, נ ,131 קולה נטולת־קפאין,
קולה דיאטטית נטולת קפאין, פפסי, פפסי
דיאטטי, פפסי קל, פפסי בהיר, פפסי שאין בו
פפסי, בירה טבעונית, ת ^ 0ז 31 0ץ 0א קולה,
רויאל קראון דיאטטי, פפסי בלי קפאין, ד״ר פפר,
ד״ר פפר בלי סוכר, פרסקה, מיסטר פיב- ,״56^6
קט, סבן־אפ דיאטטי, מיץ תפוזים׳,אשכוליות,
תפוחים; מים מינראליים, ג׳ינג׳ר איל, ט1ניק, מי
זלצר, ירהו או סודה מוקצפת? אתה רוצה אננס,

שנות עבודת־פרך, או שמישהו שנראה כלפי חוץ
מצליח — מתאמץ בתוכו פנימה להתגבר על
בעיות נוראות. בעצם איננו מקבלים מן
התיקשורת את הסיפור המלא של שום דבר. כל
המודלים שלנו, גיבורי־התרבות, האנשים שאנחנו
מעריצים — הם חצאי בני־אדם. אמצעי-
התיקשורת מסוגלים להפוך כל אדם לחצי־אדם
ואף לשכנע בני־אדם אחרים שכדאי גם להם
לנסות ולהפוך לחצאי בני־אדם.
לעיתונאים ולצלמים המתמקדים באנשים
מפורסמים יש חיים לא־קלים. עליהם לזהות מייד
את כל הכוכבים החדשים האלה ברגע שבו הם
רואים אותם לנגד עיניהם בחיים. כך שכאשר
אתה רואה את הצלמים והכתבים במוערוני־הלי־לה
ובמיסעדות ובהופעות־הבכורה של סרטים,
אתה מסוגל לנחש מה עובר באותו רגע במוחם
— האם זה היה מישהו שהייתי צריך לזהות? מי
זה בעצם? מדוע ההוא מצלם אותו/אותה?
לפני כמה זמן שאלה אותי נערה שפגשתי, אם
היכרתי את ג׳ין מנספילד. אמרתי לה :״כן, היכר־תי
את ג׳יו״״ואחר־כך חשבתי ,״מדוע אני משקר?
הרי לא פגשתי בה בחיי.״
אבל קראתי את כל הספרים והמאמרים האלה
עליה ולא רציתי לאכזב את הצעירה הזאת
שופעת־החמויקים, מפני שידעתי שהיא תתרגש
הרבה יותר אם תחשוב שהיא מדברת עם מישהו
שהכיר את אלילתה הגדולה ביותר.
אני חושב שאנשים מפורסמים מסוגלים להיות

השקרנים הגדולים ביותר בשטח זה, מפני שכמעט
אי־אפשר לסתור אותם. מי יטיל ספק בדברי
אם אומר שפגשתי בג׳ין מנספילד באיזה בוטיק
או במדיסון אוניו כשהיא קונה לעצמה זוג
מיכנסי״קאפרי מוזהבים ויפהפיים?
הדבר המשעשע בתהילה הוא שזו אינה באה
בדרר־כלל לאלה הרודפים אחריה. אפילו היום,
כשבכל רגע מופיע לו מפורסם חדש, אתה חייב
עדיין להיות מפורסם בשל משהו, ולעבוד על
המשהו הזה כל הזמן. אלה המבלים את כל זמנם
במחשבה על סוכני־פירסומת ועל קבלת כיסוי
בעיתונים, אינם מבלים די זמן בעבורה על המשהו
הזה, ולכן לא יישארו מפורסמים לאורך זמן.
בשנות ה־ 60 הוזמנתי פעם לנשף־מסיכות של
טרומן קאפוט (הסופר ואיש־החברה, נפטר) באולם
הנשפים הגדול של מלון פלאזה בניו־יורק.
אמצעי־התיקשורת קראו לזה ״הנשף של העשור״
— לא רק עוד לפני שהעשור הגיע לסופו, אלא
עוד לפני שהנשף התחיל. אני הייתי מבוהל
לגמרי. מימי לא ראיתי עדר כזה של מפורסמים.
וחשבתי לעצמי — הנה אתה מגיע למקום שבו
אתה מוזמן לנשף־הנשפים — למסיבה שאנשים
בכל רחבי העולם היו מנסים, וגם ניסו נואשות
להיות מוזמנים אליה — ואפילו זה לא מבטיח לך
שלא תרגיש כמו לא־יוצלח גמור. ואני שואל את
עצמי, האם יש אדם שהגיע למצב שבו שום דבר
ושום אדם אינם מסוגלים עוד להפחיד אותו.
וחשבתי — האם נשיא ארצות״הברית אינו חש
אי־פעם שהוא בעצם לא במקומו או לא ראוי
לתפקידו? ומה בדבר ליז טיילורי או פאבלו
פיקאסו? או מלכת־בריטניה? האם הם תמיד מרגישים
עצמם שווי־ערך לכל אדם שהם פוגשים?
לכל־כך הרבה אנשים יש כיום גופות נפלאים
עד שהרכרוכיות הבשרנית של ״אשרי יושבי ביתך״
שפעם, בעבר, נראתה נורמאלית נראית היום
גרוע באמת. אין באמריקה מקום שאתה מסוגל
ללכת אליו מבלי לפגוש בו נערים ונערות וגברים
ונשים הנראים כאילו היו אתלטים מקצועיים
כל ימי־חייהם. כל אחד רץ ורוכב על אופניים
ועוסק בהתעמלות ושוחה או גולש במגלשיים
וכולי וכולי. כך שאם אתה רק עובד במישרד שלך
ואחר־כך שותה כמה כוסיות והולך הביתה לראות

כשאתה מסתכל לראשונה בהתאבקות מיק-
צועית בטלוויזיה, נדמה לך שאתה רואה גילויים
של כוח גס שמאחוריו אין שום מחשבה. אבל אז
אתה מסתכל עוד כמה פעמים, או שאתה הולך
לתחרות של התגוששות ויושב קרוב לזירה, ואז
אתה רואה את כל המאמצים שהמתאבקים האלה
משקיעים בהשגת איזה שם לא־רגיל או תיל־בושת
מיוחדת, את כל העבודה הגופנית. פתאום
אתה נוכח לדעת איזה ספורטאים מיקצועיים הם,
;ם צריכים להשקיע כדי לייצג מה
חו׳ז דרוח 1ס ומטומטם. רדאי

היבשת מניו־יורק בסטישן־וגון, יחד עם חברים
וחברות. אלה היו ימים יפים לחצות בהם את
אמריקה — לפני זה מעולם לא הייתי מערבה
לפנסילבניה על פני הקרקע. הנערות לבשו
סוודרים עשויי צמר־קאשמיר עם חצאיות ישתתקו
וצמודות, בסיגנון שנות החמישים. אז עוד היה
פער של עד שלוש שנים בין הופעתה של אופנה
חרשה בניו־יורק לבין הופעתה בשאר חלקי אמריקה.
עד סוף שנות ה־ — 60 במידה רבה בהשפעת
אמצעי-התיקשורת — הפער הזה כמעט נסגר.
ככל שנסענו יותר מערבה, הכל נראה בעינינו
יותר פ1פ. פתאום הירגשנו כולנו הרגשה של
שייכות. בשבילנו זו היתה האמנות החדשה. אחרי
שחווית פעם פופ לא יכולת עוד לראות שלט

הולך לדיסנילנד ורואה את כל הבתים הפלאס־טיים
האלה על גבי קביים ובאוויר, ואת הרהיטים
הבנויים אל תוך הריצפה והקירות הניתנים
להזזה, כך שכל אדם יוכל לשנות את ביתו בכל
יום אם ירצה בכך, ואת החדרים המנקים את עצמם
בידי רובוטים שואבי־אבק. ובטלוויזיה היו אומרים
שתוך זמן קצר נחקור כולנו את החלל־החיצון
ואתה חיכית בקוצר־רוח ליום שבו ישאלו מי רוצה
לטוס למאדים. כל שנה היתה תגלית מדעית
חדשה, המצאה חדשה, וכל אחר חשב שהעתיד
יהיה אפילו יותר נפלא מאשר ההווה.
היום נראה כאילו לאיש אין עוד תקוות גדולות
לגבי העתיד. דומה כי כולם חושבים שהעתיד
יהיה בדיוק כמו עכשיו, ורק גרוע יותר. אבל
מי קובע שרעיון כזה ריאליסטי יותר מחלומות
על רובוטים?
קראתי שכל הצעירים היום הם באמת שמרנים,
ושאמריקה עברה שוב תפנית גמורה, וכל תלמידי
בית־הספר התיכון הולכים בתיספורת קצרה
ויוצאים עם נערות מבלי לשכב איתן. אולי זה
דבר טוב. המטוטלת הרחיקה לכת בקוטב שכנגד
ועכשיו היא חוזרת קצת לצורך איזון. אבל אז
אתה קורא על כוכב הרוק הפופולארי באמת
הנושך את ראשיהן של תרנגולות חיות על הבמה.
פעם נהגנו לאפשר לכל מי שרצה בכך לבוא
לאמריקה, מפני שנזקקנו להם בשביל לבנות את
גורדי־השחקים ומסילות־הברזל ולעשות את כל
העבודות המלוכלכות שאנשים שכבר היו פה לא
רצו לעשות. עכשיו אומרים שבגלל האבטלה
אסור להכניס לכאן שום אדם נוסף, ושאנחנו
צריכים לסלק מכאן כל מי שלא הגיע לכאן באופן
חוקי לגמרי.
האמת היא שכולנו באנו לכאן מאיזה מקום
אחר, וכל מי שרוצה לחיות באמריקה ומוכן לקבל
עליו את חוקיה צריך לאפשר לו לבוא הנה, ואין
דבר כזה כמו להיות יותר או פחות אמריקני, רק
אמריקני סתם.

באור הישן. אחרי שחשבת פופ — שוב לא יכולת
לעולם לראות את אמריקה בצורה הקודמת.
ברגע שאתה שם תווית על משהו עשית צעד
— אני מתכוון׳ ,אינך יכול לחזור ולראות אותו
בלי התווית. ראינו אז את העתיד לנגד עינינו
וידענו בלי צל של ספק שאנחנו רואים אותו. אני
ראיתי אנשים המסתובבים כבר בתוכו מבלי
להיות מודעים לכך, מפני שהם עוד חשבו במושגים
של העבר. אבל כל מה שהיה עליך לעשות
היה לדעת שאתה כבר בעתיד, וזה גם מה שהציב
אותך שם.
המיסתורין חלף אבל הפלא רק התחיל.

טלוויזיה, כמו שכולם נהגו פעם לעשות, אתה
במיעוט ובהשוואה לאחרים — סופך שתיראה
נורא.
שרירים זה דבר גדול. לכל אדם צריך שיהיה
לפחות אחד שבו הוא מסוגל להתפאר. אני עובד
על זה כל היום, ובהתחלה גם ניסיתי כמה זמן
להשיג איזו ״מוגדרות״(מונח אופנתי לציון קווי־חיטוב
חדים, נטולי־שומן) .אבל זה לא כל־כך
הלך אצלי. היום יש לי שריר אחד שמופיע, ואחר־כך
נראה שהוא נעלם, אבל הוא שוב חוזר כעבור
זמן(האם הוא מתכוון למה שאני חושב שהוא
מתכוון? — נ.ז.).

בפעם האחרונה שהייתי בלוס־אנג׳לס, כשהלכתי
לי ברחוב, איש לא שם לב אלי כאילו הייתי
בלתי־נראה. אבל כשנסעתי במכונית, אנשים התחילו
לצפור ולנופף בידיהם ולשלוח לי נשיקות
באוויר, ואפילו עצרו את מכוניותיהם כדי לבקש
אוטוגראף. כי הם היו רגילים לראות אנשים
מפורסמים במכוניות, ומעולם לא בגופם ולא
ברגל.

לתערוכה השניה שלי בגלריה בלוס־אנג׳לס
— תערוכת ליז־אלביס 1963 חציתי את

דבר אחד שאני מרגיש בחסרונו הוא הזמן שבו
היו לאמריקה חלומות גדולים על העתיד. היית

כשנוריתי, עברו שני קליעים דרך הקיבה שלי,
הכבד, הטחול, הוושט, הריאה השמאלית והריאה
הימנית. הרופאים וכל אחד אחר, כולל אני עצמי,
היו בטוחים שאני עומד למות, ולכן כולנו
התכוננו, ובסוף בכל זאת זה לא קרה. אבל תמיד
איחלתי לעצמי שהייתי מת אז, וגם היום אני
מצטער על שלא מתי אז, מפני שכך הייתי יכול
להיפטר מכל העניין.
המוות הוא הדבר המביך ביותר שעלול לקרות
לך, מכיוון שמישהו צריך לטפל בכל הפרטים
שלך. אתה מת ומישהו צריך לטפל בגופך, לעשות
את הסידורים לקבורה, לבחור בארון ובטקס־האשכבה
ובבית־הקברות ובבגדים שאותם תלבש,
והוא צריך גם להביא מישהו שיסגנן אותך ויאפר
אותך כמו שצריך. ואתה היית רוצה לעזור להם,
ועוד יותר מזה, היית רוצה לעשות את כל העניין
בעצמך, אבל אתה מת אז אתה לא מסוגל.
הסתכל על עצמך — את כל חייך הוצאת
בניסיון להרוויח מספיק כסף כדי שלא תצטרך
להטריד אף אחד בבעיות שלך, ובסוף אתה מטיל
את הבעיה הגדולה ביותר על מישהו אחר. בושה
וחרפה! תמיד חשבתי שאני רוצה שהמצבה שלי
עצמי תהיה חלקה, בלי שום כתובת. לא מיכתם
ולא שם.
אביל בעצם הייתי רוצה במילה אחת —
״סיפור־בדים״.

לצפות בהם בטלוויזיה רק בשביל לשמוע את כל
השמות המשונים האלה — כמו ״סופת גורילה״
או ״בחטוס קציצת־בשר״ או ״מיסטר וונדרפול״
ו״סארג׳נט רצח״.
במהלך מערכות־הבחירות של 1984 שמעתי
סיסמה שחשבתי שהיא טובה באמת :״לא כולנו
יכולים להיות מהנדסי־מחשבים״ .אחרי הבחירות,
שוב לא השמיע אותה איש. לפני כמה זמן
הסתובבתי במרכז־חקפלר וחשבתי על כך.
אני אוהב את האמנות שנוצרה בימי ״תוכנית
האמנות הפדראלית״ של הנשיא רוזבלט בשנות
השלושים. האנשים הגדולים והחזקים עם שרירי
העבודה שלהם והזיעה. ואז חשתי לעצמי, כיצד
ייראו ציורי־הקיר של פועלים בני ימינו?
אומרים שהפכנו כיום לכלכלה של שירותים
— שיש הרבה יותר אנשים שמוכרים המבורגרים
מאשר כאלה שמייצרים פלדה ודברים כאלה. אז
האם יציגו ציורי״הקיר הענקיים של ימינו אנשים
יושבים ליר מסופי־מחשבים ואנשים שמוכרים
לך טוגנים? האם קיימת בכלל דרך להביא דברים
כאלה לידי כך שייראו הרואיים?

כמו עיתונים המדפיסים את החדשות
הטריות בעמוד הראשון, כך גם
חלון־הראווה צריך להציג מוצרים
חדשים ומעניינים שימשכו את העין.
ליצירת תצוגה מושכת ישנן כמה
תחבולות:
צבע — האטרקציה הגדולה.
הרבר הראשון שבולט לעין. ישנם
צבעים הגורמים למתבונן להרגיש
בחום. ישנם כאלו הגורמים לתחושה

היא צריכה להיות מופנית לבגד,
ולהיות מופעלת 24 שעות ביממה.
קווים וקומפוזיציה — תצוגת
הקווים היא שתכריע אם התצוגה
בחלון היא יעילה. הקווים (תנוחת
בובות־התצוגה) מעבירים מסרים שונים:
קו מאונך מעניק גובה, והוזק. קו
מאוזן נותן רוחב, אלגנטיות, שלווה,
נינוחות. קו עגול נותן רוך ואצילות. קו
אלכסוני מסמל כוח ותנועה.

ח117
דראחה
של קור, ריחוק ומצב־רוח קודר. כמובן
שכל אחד מגיב לצבעים בצורה שונה.
לא ניתן להשביע את רצון כולם: אך
בכל זאת אפשר להשביע את רצון
הרוב על־ידי שימוש נכון בצבעים.
תאורה — צבע הוא חסר־משמעות,
כשהוא לא מלווה בתאורה
הנכונה. התאורה מבליטה את המוצר.

זה לא זה

חלון־ראווה צריך לקדם את
מוצרי־החנית. זה נחמד לקשט
את החלון בעציצים, אבל לא על חשבון קומפוזיציה

הקומפוזיציה תלויה בצבעים, קווים
ואיזון בין כל היסודות המוצגים בחלון.
הומור — ג׳קט־ערב אלגנטי בתוספת
נעלי־ספורט יעלו חיוך על־פני
הלקוח הפוטנציאלי, ומצב־רוח טוב
עשוי תמיד להשפיע על המכירה.
בובות — בובת־התצוגה מתפקדת
כמוכרת שקטה. היא תעמוד

נכונה. בקושי רואים כאן את הבגד, הבובה מיוש נת,
וחנות כמו ״פולגת״ בהחלט יכולה להרשות לעצ מה
חלון יפה יותר, שיעוצב בידי אנשי״מיקצוע.
^ חלון־הראווה של חנות יש
< כוח־השפעה אדיר על העוברים
ושבים שברחוב. החלון משמש לא רק
כלי־מכירה, אלא מבטא גם את תוכן
וזהות החנות. האם לחנות יש אופי
מקורי? מעניין? טעם טוב? נטיה

11ך 1ך ף11ך חלון באווירת אקשן ותנועה. הקומפוזיציה תוכננה
. 1111 1111 בקפדנות. שימוש בבובות אבסטרקטיות, מפוס לות,
נותן תחושה עכשווית. עיצוב חלון־הראווה: גידי לוי, עבור ״גולף״.

•יי— 2 8

לפיקנטיות או לפרובוקטיביות? האם
החנות ידידותית? שמרנית? החלון
משדר לצרכן את התשובות.
לחלון־ראווה יש בין שלוש עד
שמונה שניות כדי למשוך תשומת־לב
וליצור רצון לקנות. אנשים מסתכלים
על בגד בחלון ואומרים לעצמם :״אם
הבובה בחלון נראית כל־כך יפה, מדוע
שאני לא אראה כמותה?׳
ישנם שני סוגים של חלונות־ראווה.
חלון סגור, אשר מחיצה מפרידה בינו
לבין החנות. ואז יתרכז העובר ברחוב
רק במה שיראה בחלון. והחלון הפתוח
שדרכו ניתן לראות את הנעשה בחנות.
קומפוזיציה של ניגודים יוצרת תחרות
על תשומת־ליבם של הצרכנים.

1החלון מצליח גם להעביר את אופי החנות -בגדים לצעי-
1 .1 /1ן ! רים ברוחם -וגם ליצור מראה המושך את העין. השלט,
המורה על מכירה, אינו גורע מהאסטטיקה של החלון .״בוי״ בלונדון.

במשך שעות ארוכות, באותו מקום,
באותה תנוחה, תמיד תחייך, תראה
רעננה ונעימה, היא לא מעלה או
מורירה במישקל, אינה מצטננת ואינה
סובלת מכאבי־ראש, לא שואלת מתי
אפשר כבר לעזוב, ובודאי שאין צורך
להעלות לה את שכר־העבודה. יש לתת
לה תשומת־לב וטיפול כדי שלא
תתבלה מהר. לפעמים יש להחליף
אותה, כדי שלא תהיה היכרות קרובה
מדי בינה לבין הלקוח, היכרות שיכולה

פפים נותנים תחושה של חיים, כאילו
הבגדים אכן לבושים והם בתנועה.
אם משתמשים בכל התחבולות ניתן
ליצור תצוגה רראמטית בחלון ובכך
לקשט את הרחוב ולהפוך טיול בו
למאורע. נשאלת השאלה מה מכל
המוזכר כאן נראה בחלונות־הראווה
בארץ, או נכון יותר ברחובותיה של
תל־אביב?
הבעייה העיקרית ברוב החנויות היא

1א( 8 8 0 8 . 8£88£01 11 מדוע
השימוש בשמות לועזיים?) ,מצדה,
מטקס, וחנויות רבות נוספות נראות
כאילו סודרו באקראי, ללא תיכנון או
ללא מחשבה תחילה. רוב הפיאות על
ראשן של הבובות, נראות כאילו לא
נגעו בהן שנים (דוגמה בולטת
בפולנת) .לבובות חסרות נעליים, ואם
כבר יש, אז סנדלים בתוספת ביגדי־חורף
(שוב, פולנת).
מעניין מי ילך בחורף בסנדלים לבנות,
ביגדי־צמר ומעילים. חשוב מאוד
ליצור תמונה ריאליסטית שתעביר
אווירה של עונה מסוימת. ברוב

האם לא
מגיע רציבוו
חלונות־ואווה
ינים ומושכים?

!09,80¥

כל האלמנטים הנכונים של חלון״ראווה נמ צאים
בחלון זה -צבעים מושכים ומנוגדים,
תאורה מתאימה, קומפוזיציה מעניינת, איזון והומור .״בוי״ בלונדון.

להוריה מהעניין שיגלה בחלון. מכיוון
שהבובה היא בחזקת מוכרת יש
להציגה לבושה בטוב־טעם, כדי
שתסקרן ותמשוך את העין.
ישנן שיטות אחרות להצגת בגדים.
שיטה אחת דוגלת בהנחת הבגדים על
הריצפה או על אביזרים שונים. שיטה
אחרת היא תצוגת בגדים תלויים,
מעופפים. בשיטה זו הבגדים מחוזקים
על־ידי חוטים דקים המחוברים למכפלת.
לשרוול וכדומה. הבגדים המעז־

בעיית התאורה. בארץ נהוג להדליק
את התאורה בחלונות־הראווה רק
בשעות אחר־הצהריים. במשך היום
החלונות הם אפורים ומשקפים את
הנעשה ברחוב — מכוניות, עוברים
ושבים וצלליות של עצים. מרקיזה
וחלון בשיפוע יכולים לעזור לפתור
בעייה זו. בעייה נוספת היא
קומפוזיציה משעממת הנבלעת בתוך
החנות.
חנויות נחמדות כמו ¥רז 80

המיקרים הבובות מיושנות ומאור לא
עכשוויות. הבגדים נראים מרושלים,
ללא שום איזון. בחנויות מעטות בלבד
ניתן לראות חלונות יפים ומעניינים.
חנויות אלו מחזיקות צוותים מיקצו־עיים,
או אנשים מוסמכים המתכננים
עבורם את החלון, והן אכן — נראות
כאילו נלקחו מרחובות אירופים.
חלונות מיקצועיים נמצאים במשביר
לצרכן, שם תמיד מופיע סיפור בחלון.
טובהילה משתמשת במינימליזם
ויוצרת דרמה בחלון, גם נוודאדא
(בכיכר־המדינה) וגולף יוצרים חלונות
מעניינים. בחנויות אלו אין עומס, יש
תיכנון מדויק לכל פריט, אין דבר
מיותר.
החלון צריך להזמין את העוברים
ברחוב אל החנות. התצוגה צריכה
להיות מושכת מספיק אך לא חזקה
מידי בכדי לא להפחיד את הקונה.

! ! 111ויון ״ פגישה עם מחזר מצריכה בחירה קפדנית של כל פריט.
11^ 11 111 החלון פרובוקטיבי במיקצת, אך יש בו איזון -שימוש
נכון בקווים (תנוחת הבובות) ,מיספר הפריטים המוצגים והצבע,
הקומפוזיציה עובדת. שלט המכירה לא מסתיר העיקר .״המשביר לצרכן״.

מראה דראמתי הנוצר בעזרת מחיצה המפרידה
בין החנות והחלון. בכדי להשלים
את האווירה חסרות בובה אופנתית ונעליים אלגנטיות .״מודאדה״.

כיכר המדינה

ן^ן ןיך ין הבובה נשענת על החלון, כאילו צופה במת-
| 1 1 1 1 1רחש. זה נותן תחושה של פעילות, השתתפות
ותצוגה יעילה. ההשתקפות מפריעה לראות את הפריטים.

שימוש מצויין במינימליזם היוצר בחלון
דראמה. הבובה מציגה את אופי הח נות,
ובצד מופיעים פריטים חשובים אחרים .״טובה׳לה״.

דיזנגוך

״המוות גרם לי להלם, וכשישבתי
שיבעה התחילו לצוץ השאלות. אז זה
היה בעיקר על העניין של, צדיק ורע
לו, רשע וטוב לו׳ .לא הבנתי אין יכול
להיות דבר כזה.
״לשיבעה הגיעו קרובים של אבא,
רבנים שחורי־זקן. הם הירצו שם על
הדת, ואני התחלתי לשאול אותם
שאלות בעניינים שהפריעו לי. התשובה
שלהם היתה אחת: לא שואלים
שאלות על מה שלא יודעים. אל תחקור

א>1ג *1זז8

ואנחנו בו
אדהינו*

התקופה היה אסון־הרכבת בצומת־הבונים.
העברתי שיעור־חברה, וקראתי
שיר־כפירה שכתבתי בעיקבות התאונה.
אחת השורות הייתה, :אלוהים,
הפעם לא אסלח לך!׳
״המורה הסתכלה בי נדהמת, ולא
ידעה איך להגיב. מיד כשנגמר השיעור
היא רצה למנהל וסיפרה לו. הוא הזמין
אותי לחדר שלו לשיחה, וניסה לשכנע
אותי שאני טועה. ניהלתי איתו שיחות
ארוכות ורבות על הנושא הזה״.

גועים את ימי־הראשון בבית־הספר הדתי.
כולם היו מספרים איך עברה עליהם
השבת בבית, איזה ספר הם קראו, היו
מדברים על דברים רוחניים, שבת
אצלם הייתה עניין שברוח. ולא כמו
החילוניים ההולכים בכל שבת לדיסקוטק
ולים. בכלל, שם היו דברים רציניים
יותר״.
למרות אלה היא החליטה לבסוף:
״לא איכפת לי להיות בסוף בגיהינום.
אני רוצה ליהנות עכשיו, וזהו:״

1לי ד לו חי ם
במופלא ממך. ככה הם קוראים לזה.
״כשניסיתי להתעמק לבדי בסיפרי־הקבלה,
הם הזדעזעו ואמרו שלאשה
אסור לגעת בספרים הללו. אני לא
קיבלתי את זה, לא ויתרתי.
״באחד הימים הלכתי לסבא שלי,
והתחלתי לחטט בספרים שלו. מצאתי
את ספר־הקבלה, הזוהר הקחש,
וקראתי אותו בסתר. אז התחלתי להבין
שאין תשובות הגיוניות, פשוט אין״.
שלומית המשיכה לקרוא בספרים
אסורים. בסיפרי־הקבלה משתמשים כ־קמע,
ולמי שאינו בקיא מופלג בתורה,
אסור לפתוח אותם.
בחוגים הדתיים יודעים לספר על
אנשים רבים שאיבדו את שפיות־הדעת
אחרי העיון בספרים הללו. סיפור אחד,
מפורסם מכולם, הוא על אדם דתי
שהחל מעיין בספרים הללו, ואחרי
הקריאה בהם רצח את כל מישפחתו
והתאבד.
שלומית נשארה שפויה אחרי

סיומן של השיחות היה ששלומית
עזבה את הדת.
היום, אחרי שהכירה חברה אחרת,
היא אומרת במבט מהצד בחברה
הדתית שבה היתה :״יש בחינוך הדתי
משהו לא־טבעי. למשל, יחסי בנים־
בנות בגיל־הנעורים, דבר שצריך להיות
יפה, מודחק לפינה אפלה.
״פעם יצאנו לטיול שנתי. אני נורא
אהבתי מוסיקה, אז ישבתי ליד בן
שהאזין למכשיר ווקמן. כולם הסתכלו
עלינו כאילו עשינו מעשה איום. יש
בחברה זו הרבה שהיו עוזבים את הדת,
אילו רק היה להם אומץ, אבל למי שבא
ממישפחה רתית לא קל לעשות את זה
למישפחתו, וכך נשארים רבים.״
בכל זאת היא מוצאת בדת גם
נקודות חיוביות, המעוררות געגועים:
״יש בדת גס הרבה דברים יפים. המיש־פחתיות,
למשל. הערך של המישפחה
חזק מאוד, כיבוד הורים, קשרים טובים
בין בני־המישפחה. אני זוכרת בגע־

2 1ל׳

ך• שמביטים היום בשלומית צור,
^ נערה חיננית הלובשת ג׳ינס וסוודר
פשוט, פניה נקיות מאיפור ושיערה
החלק מסודר בתיספורת שמרנית,
אי־אפשר למצוא שום סימן למה שהי־תה
לפני ומן לא־רב: פאנקיסטית בלב
ובנפש. כזו המבלה במקומות־הבילוי
שלהם, המוכרת והאהודה במיבצר
הפאנקיסטים, מועדון פשזין, לובשת
בגדים שחורים בלבד, נועצת סיכות־ביטחון
בכל מקום אפשרי, עונדת המון
שרשראות־ברזל כבדות, מאופרת חזק,
שיערה נפוח וצבוע בשלל ציבעי־הקשת,
וגם מתנהגת בהתאם.
שלומית היפנתה עורף לעולם
הפאנק, שבו חיתה. עכשיו היא עומדת
על סף גיוסה לצה״ל.
המעבר הדראסטי מהפאנק לחיים
רגילים לא היה השינוי הקיצוני הראשון
בחי״יה. קדם לו שינוי אחר, גדול
בהרבה: אל הפאנק היא הגיעה ממקום
רחוק ממנו, אולי הרחוק ביותר האפשרי.
היא היתה נערה דתית, למדה
בבית־דתי, האמינה בבורא־עולם וקיימה
תרי״ג מיצוות, ככתבן וכלשונן.
״המישפחה שלי היתה מסורתית.

3 0 1

אבל שלחו אותי לבית־ספר דתי, כי זה
היה קרוב לבית.
״בכיתות הנמוכות למדתי שם מבלי
להבין הרבה בדת. קיבלתי את הדברים
כמו שהעבירו לי אותם. רק בכיתה ד׳
התחלתי להיות דתית בהכרה. אז התחלתי
להאמין בלב שלם שזו דרך־הא־מת.
הלחץ הכבד של המורות התחיל
להשפיע ממש, ומה שהיה עד אז קיום־
מיצוות מתוך פחד הפן אמונה מתוך
מחשבה.״
שלומית התחילה ללבוש גרביים
ושרוולים ארוכים. כשגמרה את לימודיה
בבית־הספר היסודי, המשיכה באופן
טבעי בתיכון דתי.

אל תחקור
במופלא
ן* שהיתה בת ,15 נפטר אביה
ממחלת־הסרטן ראז החלו התהיות
הראשונות, השאלות על הדת, ואיתן
עירעור האמונה המוחלטת.
״אבא היה האדם הכי קרוב אלי.
היינו כמו חברים, והיו לנו יחסים נהדרים.

הכופרת
הצעירה עברה לבית־ספר
חילוני, אך התדמית של ״הדתיה״ דבקה
בה שם, ולא הירפתה ממנה .״לא
יכולתי להשתחרר מזה. כולם התייחסו
אלי כאל דתית, וזה נורא עיצבן אותי״.
אז היא הכירה ידיד חדש, שהשתייך
לחבורת הפאנקיסטים התל־אביביים.
״היתה לו הצעה בשבילי, ,בואי
תהפכי פאנקיסטית, ואני מבטיח לך
שיותר לא התייחסו אליך כאל דתיה!״׳
שלומית קנתה את הרעיון, והמעבר
היה מהיר וחד.
עוד באותו היום היא ניצבה בפתח
המספרה של הכוהנת הגדולה של
הפאנקיסטים, לידיה כאסח, שאף הביאה
את תספורת־הפאנק לארץ .״עמדתי
קצת נבוכה, ואמרתי לה שאני רוצה
את התיספורת הכי״כאסח שיכולה
להיות.״
לידיה הושיבה את ״הרתיה לשעבר״
בכיסא, וסיפרה אותה כמצופה ממי
שנקראת כאסח.

1X 0ל /

הקריאה בספרים אלה. היא מחייכת
ואומרת :״בסך הכל צריך אומץ כדי
לקרוא בהם. מי שבאמת מאמין, יכול
אולי להשתגע. יש שם כל מיני דברים
מוזרים, שמציגים את החיים באור
אבסורדי. אצלי הספרים האלה רק עזרו
לעירעור האמונה, שהלך והתחזק״.
תהליך ״החזרה בשאלה״ היה ממושך
וקשה .״לאט־לאט התחלתי לגבש
לעצמי דרך־מחשבה. הבנתי שאת החיים
שלנו אנו צריכים לבנות במו ידינו.
לא האלוהים עושה זאת בשבילנו, ואין
טעם להגיד, ברוך השם׳ ,כי איך
שנתנהג, ככה החיים שלנו ייראו.
״לדעתי האנשים יצרו את האמונה
כדי שיהיה להם על מי לסמוך. הרבה
יותר קל כשהחיים שלך תלויים בדבר
שלמעלה, ואתה לא צריך לקחת שום
אחריות.
״בדת אסור לשאול שאלות. האמונה
צריכה להיות עיוורת. מי שמתחיל
לשאול ולחקור גם עוזב את הדת. מי
שנשאר מעדיף לא לשאול.
״גם כשהפסקתי להאמין, לא הפכתי
חילונית ממש. מבחינה שיכלית הייתי
חילונית, אבל מבחינה ריגשית עדיין
לא. הייתי עומדת מול מתג החשמל
בשבת, ומתלבטת אם להדליק או לא.
מצד אחד אני לא מאמינה, אבל משהו
מבפנים אומר לי שאסור לעשות את זה.
היה ממש קשה להשתחרר מזה״.

;,רוצה ליהנות,
וזהו!״
ץ ם ההתמודדות עם החברה הרש
תי ת, שהיתה אז הסביבה היחידה
שלה, לא היתה קלה.
החברות הקרובות קיבלו את הבקיעים
באמונתה בעין לא־יפה .״באותה

פאגקיסטית־לשעבר שלומית
״התחלתי להסתכל בספרים האסורים...״
דז *1ף י *— 1 88 ונ .0ה11ו

שו דבדלתהא חו רי ת ימנסים לא לשרת בצבא. אני יודעת
שאחוז גבוה גם מצליח להשתחרר.
״מעמדות חברתיים לא היו שם. מי
שהיה מנוכר יותר ולא התייחס לאחרים
היה יותר פופולארי.
״הלבוש המיוחד בא כדי להדגיש
את האנטי־מימסדיות. שרשראות־הבר־זל
נועדו להראות שהמימסד חונק, והאיפור
בא להראות את השוני מכולם.
״כיום אני חושבת שמתחת לאיפור
הכבד, להתנכרות ולמראה המפחיד
מסתתרים ילדים רגישים, ילדים אבודים.
כל ההתנהגות שלהם נוערה רק
כדי למשוך תשומת־לב״.

״אני
אצווה״

הפאנקיסטית־לשעבר.

שלומית(באמצע) עם חבריה מימי הפאנק
״מדוע צדיק ורע לו, רשע וטוב לול.אחרי
חצי שעה של טיפול ישבה מול
המראה נערה שונה, וגם קצת מבוהלת
מהראש החדש .״פיתאום הסתכלתי
במראה, זה היה באמת כאסח. השיער
הארוך והחלק נהיה פיתאום מנופח,
קוצני וקצר. מאחור היא השאירה לי
צמה דקה וארוכה.
״כשהגעתי הביתה אמא כמעט
התעלפה. אחרי שהצליחה לפתוח את
הפה, היא התחילה לצווח צווחות
איומות. בין הצווחות היה אפשר להבין
מה היא רוצה, :עופי לאמבטיה, ותחפפי
מיד את הראש!׳ היא חשבה שאם
אחפוף, כל הנפיחות תרד״.
התיסרוקת המפוארת של לידיה
נהרסה בזרם־המים, ששטף את המיבנה
המפואר, אולם גם אחרי כמה וכמה
חפיפות נשאר השיער נפוח.
״אמא ראתה את זה, ונעלה אותי
בחדר. היא הבטיחה לי שלא אצא משם
עד שהשיער יגדל.
״אחרי יומיים היא פתחה את הדלת.
התפשרנו שאגזוז חצי מהצמה הדקה
שמאחור.״
התגובה של הידיד הפאנקיסט
לתיסרוקת החדשה היתה שונה מזו של
אמה. פער הדורות, כנראה.
״הוא אמר לי שזה ממש יפה ומגניב,
ושעכשיו אני צריכה להחליף גם מלתחה״.
היא
קנתה בגדים שחורים, התחילה
להתאפר בכבדות, ונראתה כפאנ־קיסטית
כשרה למהדרין. האמא בבית
המשיכה למחות ולנסות לשנות אותה,
אך ללא הצלחה.
״התחברתי עם פאנקיסטים אחרים.
כשהיינו הולכים ברחוב, האנשים היו
מביטים בנו ומעירים הערות. זה היה
חדש לי, ולא הייתי יכולה שלא לחייך.
כל הפאנקיסטים דרשו שאמחוק את
החיוך. כך לא מתנהג פאנקיסט אמיתי.
הפאנקיסט צריך להיות אדיש ומנוכר
לרחוב, ולא להתייחס. צריך להיות
סנוב״.

״כמה הם מונים? בערר כמה מאות״.
על צורת ההתנהגות שם היא אומרת
:״זה בעצם כמו תנועת־נוער, רק
בלי ערכים לאומיים. הערך היחידי
שיש שם זה ערך החברות. פעם, מישהו
מקולנוע דן הרביץ לאחד מפנגחין. אז
כל פעזרן הלך לדן.
״החברה הזאת מנסה להיות אנטי־מימסדית
בכל דרך. איך, למשל? במין.
המין שם הוא חופשי, גם אצל בחורות
צעירות. עולים לשרותים של המועדון,

חלק ניכר מהזיונים היה בפה — זאת
אומרת נורא אהבו לדבר על זה, והיו
המון רכילויות על מי היה עם מי. אם
מישהו שכב עם מישהי, למחרת כולם
היו יודעים על זה, זה היה חלק מרכזי
בעניין״.
נראה שלמרות הנסיונות להיות כמו
הגוער של חוץ־לארץ, האופי הישראלי

טבוע עמוק.
״אני אישית לא אהבתי את כל
העניין עם המין, כי בעיני מין צריך

אחרי שנפטר אביה, התערערה
אמונתה. גם בקברה לא מצאה תשובות
הגיוניות, והיא ו!פכרו לפאנקיסטית.
היום היא עומדת (ול סף גיוסה.
וחוזרים אחרי כמה דקות.
״היו שם בחורות שעברו הפלות,
וההורים שלהן בבית בטוחים שהן עדיין
בתולות.
״היו גם אורגיות קבוצתיות. הבנות
החדשות שהיו מגיעות למועדון הכי
התלהבו מזה. הבנים היו קוראים להן
,המתלהבות החדשות׳ .פעם בן אחד
אמר לי שהמתלהבות החדשות מוצצות
בתאווה, ובצורה הכי מיקצועית בעולם.
״המין שם לא היה קשור לאהבה
בכלל, רק לפעולה הגופנית. לדעתי,

להיות חלק מאהבה, ולא דבר בפני
עצמו.
״על מה עוד היו מדברים? על
מוסיקה, בעיקר. מבחינה פוליטית הרוב
שם נוטה לשמאל, אבל אף אחד לא ילך
להצביע בבחירות, כי הם אנטי־מימסד.
כעיקרון הם נגד מילחמות״.
פטריוטיזם הוא מושג זר להם, לדבריה
.״הם מרגישים שהם בטעות כאן
בארץ. החלום של כל פאנקיסט
ישראלי הוא להיות באנגליה. הם
מנסים להיות בריטים בנשמתם. כולם

אחרי שהגיעה למסקנות הללו הורידה
מעליה את הבגדים השחורים,
והסירה את האיפור .״פיתאום הבנתי
שגם אני הפכתי חלק ממימסד מסויים.
לדעתי, הפאנק מת ביום שהוא נולד.
הרי הכותרת הראשית שלו היא אנטי־מימסד,
אבל כולם מתלבשים בצורה
מסויימת, מתנהגים באופן מסויים,
ונפגשים במקומות קבועים, שהופכים
את כל העניין לממוסד. כך שגס הפאנק
הוא ממוסד.
״היום אני גם יודעת שחלק גדול
מההתלהבות שלי נבע, בעצם, מילדותיות.
רציתי להיות מיוחדת בכל דרך.
״עכשיו אני יודעת שלהיות מיוחד
זה מבפנים. בפאנק הכל תחפושת.
״בכלל, פאנק בארץ זה דבר מגוחך.
בחוץ־לארץ הפאנק מגיע מנוער מדוכא.
הוא מהווה מחאה. כאן מדובר
בילדי־השמנת של צפון תל־אביב,
שאחרי הבילוי בפשרן חוזרים הביתה,
מורידים את הג׳לי מהראש ובבוקר
הולכים לבית־הספר כמו ילדים טובים.
אז איפה האנטי־מימסד בכלל?
״ויש דבר נוסף: הצבא קוטע בגיל
18 את כל הדיבורים הגבוהים״.
את הסיכום שלה לא ישמחו החברים
הישנים לשמוע :״לדעתי, ברגע שמושכים
די תשומת־לב, עוזבים את הקטע
הזה בחיים. בסך הכל זה חלק מתהליך
ההתבגרות, שעשוע ילדותי שעובר״.
גם על הגיוס הקרב ובא היא מדברת
בצורה שונה מחבריה לשעבר :״אני
רוצה לתת בצבא כמה שיותר. אני
אוהבת את המדינה המחורבנת שלנו.
למרות כל הצרות והבעיות זה הבית
שלנו. אין לנו מקום אחר להיות בו.
אולי זה נשמע מליצי, אבל אני אעשה
הכל כדי שהילדים שלי והנכדים שלי,
ואלה שיבואו אחריהם, ימשיכו לחיות

התקופה הפאנקיסטית היא ציון־דרך
בעברה. אחרי הצבא היא רוצה ללמוד
קרימינולוגיה, להתחתן וללדת ילדים.
״איך אגיב אם הם יהיו פאנקיסטים?
״כמו אמא שלי. אני אצווח!״

למרות השיבושים החמורים
במערכת שהיו בזמן שעבדתי
בבית־החולים, הצלחתי על־ידי
התייעלות העבודה, לחסל תוך
חודשיים, במישמרת אחת, ולעיתים
ברבע ובחצי מישמרת,
עם ביטולים של ימי-ניתוח
שלא באשמתי, את כל התור
לניתוחים, ותושבי האיזור החלו
מקבלים תור לניתוח ״מהיום
לשבוע הבא״.

מתוך לימוד לא־רשמי של המצב
י בשאר בתי־החולים, נוכחתי לדעת שלעיתים
קרובות ״רשימות הממתינים״
המורכבות מאותו מידגם כמו בבית־החולים
באשקלון.
גורמים שונים במערכת־הבריאות
מעוניינים, מסיבותיהם שלהם, להר אות לציבור שיש תור־ענק לניתוחים.

בין הסיבות הגורמות ל״ני־פוח״
מלאכותי זה של התור —
רצון עז של הרופאים ללחוץ על
הציבור ולהכריח אותו לפנות
למנתחים באופן פרטי, ולשלם
עבור הניתוח בבית-חולים
פרטי או בבית־חולים ציבורי.
כאשר ראו הרופאים שלמרות כל
המאמצים הלחץ הזה אינו עוזר, ושפחת
מיספר החולים המוכנים לשלם מ״תחת
השולחן״ או בקליניקות שלהם (בין
היתר בגלל היציבות במשק והתוכנית
הכלכלית החדשה) ,המציאו שיטה
חדשה — ״מישמרת שניה״.

מכאן מסקנותיי:
• אין שחר למיפפרים הנמסרים
לציבור על אלפים
הממתינים לניתוח.
• אין צורך ב״מ-שמרת שניה״ בתשלום,
שאותה מנסים להכניס לבתי־חולים
ציבוריים.
• ה״מישמרת השניה״ בתשלום
ת־גרום לסחיטה נוספת במערכת־הברי־אות,
תגרום להקטנה נוספת, מלאכותית,
ביעילות העכורה בבתי־החולים,
תגרום לסיבוכים נוספים ביהסי־העבו־דה
בבתי־חולים, תביא לשרשרת דרישות
נוספות של סקטורים שונים ברפואה:
אם מגדילים משכורות בבתי־ה־חולים,
מדוע לא להגריל משכורות גם
במרפאות?
• הפיתרון לבעיות תורים הוא
בניית מערכת־בר־אות על בסיס הרש.
בשווייץ, באוסטריה, בקנו־ה, בהולנד,
בשווד׳ה ובארצות אהרות, שבהן ניוק־צב
ל:בערכת־הבריאות סכום הדוניה
לסכום שמוקצב למערכת־הבריאות
בארץ? אין מחכים יותר: בשבוע לני־תוח:

אצלנו, על־יד־ התיי עלות בעבו־רה,
וחלוקת כוחות הרופאים בצורה
נכונה, ניתן להגיע למצב שבו החולים
לא ימתינו לטיפולים.
מספיק כבר הצעד הראשון —
:ריקה מהיריקת ואובייקטיבית של
,הרשימות״ בכל בת־־החולים, ורוויזיה
רצינית של הממתינים בתור, כדי להוריד
חלק נכבד מהממת־נים־כביכול.

בהקשר זה ניטאלת השאלה:
מדוע לא לחלק את הרופאים

ךןךן ^יי * ך *יי • ר מי ש מד ח

ראשונה לשתי כדשמרות, כפי,
—?של /באנגליה?
שנ^שה, ל
מיג בשרותים
וטי יום היא מדברת על דפוסי!
!ההתנהגות הללו בשילזול ובחיוך.
הסנוביות הזו נראית לה עכשיו מעושה
.״הסנוביות היא אחד העקרונות
החשובים בפאנק. צריך להרגיש שאתה
שונה, מיוחד, וכמובן טוב מהאחרים.
״הכותרת הגדולה והחשובה של להיות
פאנקיסט היא האנטי־מימסדיות.
צריך להיות נגד הכל ולצאת נגד כל
מה שאפשר.
״התחלתי לבלות בפשרן. אני, שלא
ידעתי עד אז מה זה סיגריות, עמדתי
בחברה שבה סיגריות נחשבות למשהו
מרובע. עמדתי בין כל המכוסחים,
והתחלתי להתנהג כמוהם. רקדתי
איתם, ואחרי במה ימים היכרתי את
כולם, ובסך הכל זו חברה קבועה של
אותם האנשים.

שי כדם

(המשך מעמוד )25
מסיים את לימודיי בטכניון, ורצוי שאעבור
את הניתוח אחרי סיום הלימודים.״

הפרום׳
חיים רורון התנגד נמרצות
להכנסת ״מישמרת שניה״ בתשלום.
הוא נכנע, אך כניעה זאת לא עזרה לו
לבסוף אישית, והוא הודיע •על התפטרותו
הקרובה.
התפטרותו של דורון, במו החלפת
המנכ״לים במישרד־הבר־אות, לא תשנה
את המצב העגום במערכת־הבריאות,
אס לא יחול שינוי מהותי
במיבנה המערכת.
לדעתי, על הממשלה ועל שר־האו־צר
לעמוד מול נסיונות־הסהיטה של
גורמים שונים, הדורשים את הגדלת
התקציב של מערכת־הבר־אות- .

כל אגורה נופפת שתינתן
למערכת החולה הזארי ״׳־ו
רום לה נזק נוסך.
שלומית ואוסף־התקליטים שלה
.אין להם ערכים, יש להם רק מזסיקהו

על האחראים לבטל מייד את ההסכם
על ״מישמרת שניה״ ,שלא נועד
לשיפור המערכת, אלא לצורך נ־פוד
הכיס של אינטרסנטים שונים.

א׳ עממ׳ ע /

:ז לרות׳

מוסיקה. ואם הוא רומאנטיקן ללא
תקנה, אוהב להסתכל על הירח ואוהב
את שנות ה־ ,60 זה בכלל נהדר ״.לא
תאמינו, אבל אפשר להתקשר אליה
ישירות בטלפון ,454385 אחרי 7בע
רבי
״שנינו
בודדים, בואי נתאחד,״ הוא
אומר .״אני בן ,28 רווק, בוגר אוניברסיטה,
עובד כפקיד בבנק 1.71 .מטר,
רזה, נאה, נראה צעיר מגילי, מסודר
היטב בחיים, עם דירה ומכונית, ביישן.
מעוניין בקשר רציני עם בת ,23 דקת־גיזרה,
שקטה, נאה, רצוי מאיזור חיפה.״
הוא בת״ד ,7566 חיפה.

בילויים שקטים
בן ,23 רווק, מעוניין בקשר עם
בחורה עד ,32 או קצת יותר. הוא נאה,
גובה 1.75 מטר, עוסק באלקטרוניקה,
אוהב קריאה, בילויים שקטים, מיסעדה
טובה. תמצאי אותו בת״ד ,276 בת־יס.

לדבר איחה

מאוזן:

אין בעיה לפצח אותו,
פשוט, שמים שק לפני
הדלת)3( .
האם כך נהגו הוריו של
ויצמן לבלות? ()4,5
בפיצה רגילה יש שמן)4( .
שחקנית ענק! ()4
החיל שבמשפחה)3( .

פתרון תשבצופן

2624

כלי הנגינה של מאקבה.

מה יש ליורם קניוק נגד
הזמר הפופולארי? ()3,2,3
ילקוטו של א ()4
הקו ה־ 12 אינו פעיל)4( .
מדוע שמים את זה על
הראש? כי אין פה כתר...

איזה פרח! אין פלא ש־צ׳יצ׳ולינה
יכולה להסתפק
בחשיפה של שד אחד
בלבד)5
הסיני מתבלבל באום)3
יורדים מהמטוס בעזרת
שוטר עיף)4
יסוד מקפץ)4( .
הפילוסוף אומר שסיפורי
מתמוטט)7( .
אין מילים! ממש קוף אחרי
בן־אדם! ()3

מאוגד:
.2הנה, קם צדיק ועושה
תנועה! ()3
.4האם אפשר להתמלא מעין

ומוס? אחד מתריסר עושה
את זה! ()4
אם הם קבלו דעתה, אולי
הם יקבלו גם אותה? ()4,4
בית־קברות בערב)6( ,
הכסף היפאני קדוש כמו
הפייטן)4( .
סשה וזוהר קרובי־משפחה.

אי אפשר לצרף לקבוצה
אחד שנולד בניתוח קיסרי!

לפניכם מורה שהפך לבן.

הלב

האם בוכים מכל
בחמת־גדר? ()4,5
ממתי צדיק ובור מצטרפים
לאוצר המדינה? ()4,4
חיוך שיוצא נקי בחיתוך.

מטה־קסמים)5( .
גם לצדיק שבחוף יש מה
ללמוד מגברת בבלי)4
תומאס היה במדבר)2( .
השליט יורד על כולם)3( .
עוקבות ברשות־השידור, למשל)3(

׳ --הורי ת דגן —

״אני בן ,34 נכה (פוליו) ,הולך על
קביים, בעל תואר שני בכלכלה, לומד
ראיית־חשבון, עובד ככלכלן בבזק.
קצת חסר ביטחון עצמי, גובה 1.60
מטר. אוהב ספרים ומוסיקה, מתעניין
בפסיכולוגיה ובפילוסופיה. מחפש
אחת שאפשר לדבר איתה, סובלנית,
יודעת להקשיב, הופעה סבירה. אני
בטלפון .5562152״

יונה אליאן אומרת שכאשר
חתול שחור עובר לידה, יש לו יום

יעי

אי תן

ע מי חי

הדברת מדיקים

בעס

מומחים והדברת ת י קנ י ם (נ׳וקים
.שו עי עץ, חרקי ספרים ובגדים,

י עירפוו מיוחד ואח עי ם ו מני ע ת
יתושים וחרקים מעופפים.

^ £ 9 £רמת־גן רח׳מודיעין ,18ת.ד 2272 .־סל 790114-5-6 .

בשמירה ע ל בריאותך !11111311

ישראלי מצליח ()2
זוכרים את הישראלי המצליח
מלפני שבועיים, זה מסאן־פרנסיסקו,
שמת להתחתן עם ישראלית? בני, זה
שמו, כתב לי שהוא מעוניין להכיר
צעירות עד ,30 אבל בטעות נדפס
בעיתון ״בת 30״ .אז הנ״ל קיבל
מיכתבים מקשישות בנות ,35 והוא,
כאחד שמרגיש את עצמו בן 30 מקסימום,
למרות שהוא 10 שנים יותר,
ביקש תיקון טעות.
הוא יפה־תואר, ספורטיבי, חייכן, עם
הרבה שימחת־חיים, אקדמאי, לא שיגרתי,
גר בשכונה מקסימה ליד שער־הזהב,
גרוש, נמצא עכשיו בארץ
לחופשה ארוכה, רוצה אותך יפה, רקת־גיזרה,
מטופחת, רומאנטית, בגיל 20
ער ,30 לא מעשנת. הוא מצפה לתמונה
ופרטים בת״ד ,32261 תל־אביב.

דא מייקר גקסוז
״אירופי, קריקטוריסט, רווק, בן ,36
גובה 1.79 מטר, נאה וסימפטי, אופי
טוב,״ הוא כותב .״גימגום קל (מייקל
ג׳קסון יש רק אחד!) ,מעוניין מאוד

המיקריזת שבחיים
״אני בן ,24 עצמאי, גובה 1.80 מטר,
אתלטי, חכם, מלא הומור, אבל לא
תמיד משעשע ״,הוא כותב בכתב
נוראי, קשה לפיענוח, שבכלל לא
שיעשע אותי .״אני רגיש ולא רגשן,
אוהב אדם ושונא המון. מטרידה אותי
המיקריות שבחיים, ויותר מזה המיק־ריות
שבמציאת בת־זוג. אולי דרך
העיתון נכה את המיקריות. אם את
קוראת העולם הזה, יש סיכוי שאת
שמאלנית, פמיניסטית, חזקה ועצמאית,
אך מסוגלת לקשר קרוב. אם
בנוסף לזה יש לך גוף חטוב ופנים
נאות, וגילך בין 18ל־ ,23 את בשבילי.״
הוא בת״ד ,5259 הרצליה, ואם
את מתכוונת להתכתב איתו, תגידי לו
ללמוד לתקתק על מכונה.

קן אי ת ר
הוא בן ,31 רווק, רציני, הגון, עובד
כפקיד, גובה 1.70 מטר. מעוניין להקים
קן איתר, אם את בין 25ל־,30
רצוי ירושלמית, חביבה, נחמדה, לא
גבוהה יותר מ־ 1.68 מטר. חשובים לו
יושר וכנות. אוהב קריאה וקולנוע. אם
את אלמנה, זה בסדר. ת״ד ,9580
ירושלים .91094

שמעתי הגדרה לעזרה הדדית:
אחד עוזר לשני לדפוק את השלישי.

להסתבר עד הירח
היא בלונדית, מלאת־גוף 1.68 ,מטר
גובה, גרושה ואם לשניים, בת ,38 רגישה,
מחפשת קשר טוב עם אדם הנמצא
על הקרקע, מציאותי. מושבניק או
קיבוצניק בהחלט יתקבלו בשמחה.
״בשום פנים ואופן לא אחד שמדבר
כל הזמן על הצלחותיו הנהדרות עם
נשים, או שסופר כל היום את הכסף
שלו,״ היא הכתיבה לי בטלפון .״אני
נרתעת משוויצרים. הגיל לא משנה לי,
רק שלא יהיה תפרן בבקשה, שלא
יחפש לחיות על חשבוני. יש לי נטיה
לאמנות. למדתי ועברתי בתיאטרון. אז
זה יכול להיות נחמד אם גם לבן־הזוג
יש מיקצוע אמנותי, בתחום הרוח, ציור,

להכיר בחורה רגישה וטובה, בלי,עיניים
גדולות׳ ,עד גיל ,35 למטרת נישואין.
מוצא והשכלה לא חשובים״.
שמו יוסי שוורץ, והוא בת״ד ,669 בני-
ברק. הוא גם צירף קריקטורה נחמדה,
ואם לעורך יהיה מספיק מקום, תראי
שהוא גם בחור מוכשר.

תרגיל רומאנטי
שמעתי השבוע סיפור מידיד, איך
הוא נורא רצה להכיר מישהי, אבל היא
לא היתה מעוניינת, ואיך הוא הצליח
בסופו של דבר לפגוש אותה. זה הוביל
לרומאן סוער של כמה חודשים. חתונה
לא יצאה מזה. הוא כבר היה נשוי.
״היו לנו שיחות ארוכות בטלפון,
אבל היא לא הסכימה לקבוע פגישה,״
הוא סיפר :״הייתי מוכרח לראות אותה.
בא לי רעיון. ביקשתי ממנה את הכתובת
שלה, אמרתי שאני שולח לה
ארוחה סינית, היא הסכימה. צילצלתי
אליה מהמיסערה, שיניתי את קולי,
אמרתי שיש כאן הזמנה, ואנחנו
שולחים אלייך שליח עם האוכל.
״היא פתחה לי את הדלת. לבושה
בחלוק. מצאה־חן בעיניי. משכתי את
הזמן עד כמה ששליח יכול למשוך זמן.
מאוחר יותר צילצלתי אליה, שאלתי
אם נהנתה מהארוחה. היא כמעט
התעלפה כששמעה שאני הייתי
השליח. היתה המומה מהתרגיל. הסכימה
להיפגש. יצא רומאן נהדר.״ בחור
מקורי, מה יש לרבר. אם יש לכם איזה
סיפור על תרגיל רומאנטי, אשמח
לשמוע.
אצל ״רותי בטלפון״ הכל כתמיד
יצירת קשר מהיר בעזרת מיכתב,או הכתבת מיכתב 221017 .־.03

הורוסהוס

הקשים מגיע האדם לפתיחות אמיתית,
להבנה ולהשלמה עם החיים.
שבתאי בבית השביעי -בית הנישואין } מרים סטורן מוקף טבעות, שאותן גילה גלילאו
והשותפויות. אפשרות לאכזבה משותף *
בנימיג׳
גליליי במאה ה״ .17 הטבעות המקיפות אותו
לחיים או לעבודה. האמת תצא לאור ויתכן |
באות לחזק את הסימליות המיוחסת לכוכב
שאף תביא לפרידות, ניתוקים, או החלטה 5
זה. בהורוסקופ האישי רואים שמקומו של
על שינוי ההתנהגות ולקיחת אחריות. יתכנו *
שבתאי במפה מסמל מכות״גורל שונות,
נישואין לאדם רציני ומבוגר.
מחלות, אבידות בנפש, אכזבות, עוני,
מחסור וזיקנה. אלה הן חוויות או ניסיונות
• אריה

שההשגחה הועידה לאדם במידת-הדין.
שבתאי בבית השישי מלמד על תקופה }
9ד די
כוכב שבתאי מסמל את מידת־הדין.
שבה תעסיק העבודה את האריות ברוב }
שבתאי בבית ה״ 12 שלהם יגרום להם
החשבון הוא חשבון נקי של שכר ועונש.
שעות היממה. הם יעבדו כה קשה שהעומס ן כך לחרדות ולחוסר״וודאות. הם ישלימו עם
שבתאי מצביע על הדברים שעל האדם
עלול לפגוע בבריאותם. הם יהיו פגיעים £
שעליהם להימצא פחות בחברה גדולה
לעבור לטוב ולרע. גם אם מקבל האדם על
מתמיד למחלות, ובעיקר להצטננויות $
ומפוזרת, ולהסתפק בחברה מצומצמת או
עצמו דבר רצוי, למשל, תפקיד חשוב ובולט

ובעיות״גב ושיניים.
אף לבד. יתכנו בעיות בריאות, וכן התמו במערכת
הפוליטית או במוסד מכובד, הוא

• ב תול ה
דדות עם אנשים שמנסים לפגוע בהם מתוך
נהנה מהכבוד, מהתנאים וההטבות שני קינאה
בדרכים נסתרות ומאחורי הגב.
שבתאי בבית החמישי -בני המזל לא *
תנים לו במיסגרת תפקידו, אך כל אלה
ירשו לעצמם ליהנות מהחיים בצורה קלילה 1
משולבים בנשיאת אחריות גדולה, עול כבד, 9רני ובלתי-מחייבת. כושר״היצירה יהיה מעט *
חוסר־זמן ועבודה קשה ומאמצת.
שבתאי בבית ה־ 11 שלהם יגרום לאכזבה
מוגבל. דרישות מופרזות מהילדים במיש* -
שבתאי נותן לאדם את מה שמגיע לו.
בני מזל גדי נכגסים לתקופה חשובה
מהחברה שבה הם חיים ולניתוקים מידי פחה
יכולות לגרום לאווירה מתוחה וקשה4 .
מזכה, ולא מכה הוא המקרים, ברוב לכן,
בחייהם.
דים בגלל אכזבות שהנחילו להם. הם חשים
קשה מאוד לעמוד בדרישותיו, ולהיות כל
הכוכב שמייצג אותם בגלגל-המזלות -

0מאזניים
כי לעולם לא יצליחו להגשים את שאיפו הזמן
בסדר. שבתאי מתייחס לעבר, נותן
כוכב שבתאי (סטורן) ,יכנס למזל גדי
תיהם המקצועיות. הם יתחברו לאנשים
שבתאי בבית הרביעי -בעיות עלולות 4
כבוד למסורת ושומר על ערכים. אם הוא לגדי בחודש פברואר. כניסתו של כוכב זה
יפעילו כי להם ומומלץ רציניים או מבוגרים
לצוץ במיסגרת המישפחה, בן־הזוג יכול 4
מסמל את מידת״הדין הרי ברור שהאדם
תשפיע בראש וראשונה על הגדיים, אן כל
שיקולי-כדאיות בבחירת ידידים.
להחליט על שינוי המיסגרת. בני מאזניים 4
נשפט על מעשים שעשה בעבר.
המזלות האחרים ירגישו, גם הם, במעבר זה.
ידרשו להשקיע ממיטב כספם ומירצם כדי 4
טד ה
מסמל מוסריות גדולה וחוקי״מוסר ו
מיהו הכוכב שבתאי ומדוע חוששים ממנו
להחזיק את הבית כפי שהורגלו. הורים 4
שבתאי בבית ה־ 10 שלהם מצביע על
הוא מלמד את האדם להתמודד עם1
כל-כך( אם אפשר היה לחיות בעולם שבו
מבוגרים עלולים לחלות או להיזדקק יותר 4
ומחסור.
צורך בשינוי התפקיד או העבודה, חיפוש
הכל טוב, לעולם אין צללים, אלא רק אורות, 4 מתמיד לעזרה.
אחרי מעמד סמכותי ומכובד, עול נוסף
שבתאי הוא כוכב חומרני, הוא נותן
אפשר היה לומר ששבתאי הוא כוכב מיותר.
• עקרב
בעבודה והתמודדות עם מכשולים שלא
לאדם את ההרגשה שאם יהיה מבוסס
אלא שבמיסגרת חייהם נפגשים אנשים מדי
ידעו בעבר. אנשים יפעלו נגדם, אך המצב
מבחינה כלכלית לא יקרה לו דבר. אלא
יום גם בצד האפל, חווים חוויות קשות,
שבתאי בבית השלישי מסמל שינוי בצו־לא
יאפשר להיפרד מהם.
שבמציאות כל אדם נוכח שלא די בכך. גם
חייבים להתמודד עם בעיות וקשיים.
רת-החשיבה וגישה יותר רצינית ואחראית
כדי להתגבר על הבעיות ואף לצאת מהם העשיר ביותר עלול לסבול ממחלות, אובדן
לחיים. העקרבים הופכים להיות יותר מע ש

מחוזקים יותר, כדאי שיהיה צד באישיותו של נפש יקרה, או אף הפסד של כל הרכוש
שיים. תחומי״לימודים הקשורים במיקצו־שבתאי
בבית התשיעי שלהם מסמל על
של כל אדם, שיכיר את הניסיונות הפחות שיש ברשותו.
עות הריאליים, ידרשו ריכוז רב ועבודה
שינוי בהשקפת״העולם. יתכן חיפוש אחרי
בעולם החיצוני מסמל שבתאי קשיים,
נעימים וכך לא ישבר האדם כשהוא נפגש
קשה. יחסים עם אחים ואחיות או שכנים
דרך שונה, אולי אף מיסגרת דתית, או
בהם. כוכב סטורן (שבתאי) מסמל את הגבלות, קור, עיכובים, מיכשולים, הפס עלולים
להיות קשים.
מחשבה על לימודים. בנסיעות רחוקות
דים, מחלות כרוניות, זיקנה, נפילה מ-
הניסיונות הקשים שעל האדם לעבור. קשת צפויות אכזבות.
הניסיון של האדם בעולם מוגבל ״איגרא רמא לבירא עמיקתא ״,עונשים,
תאומים

שבתאי בבית השני מצביע על דאגות 4
במיסגרת הזמן. עד שנת 1871 היה שבתאי הסגר ובדידות. שבתאי נקרא ״המורה״ או
בעניינים כלכליים. אף אם לא תהיה סיבה 4
כוכב הלכת האחרון שהיה מוכר לאנושות .״המחנך״ .הוא מלמד את תלמידיו בדרך
שבתאי בבית השמיני שלהם מציין בעיות
מוצדקת יהיו הקשתים מודאגים וחרדים 4
הוא היווה את גבול מערכת״השמש. אכן הקשה ומחמיר בעונשים. אך למרות השיטה
כספים, בעיקר באלה השייכים למישפחה.
למצבם הכספי. תחושת ההגבלה תהיה די 4
שבתאי מסמל גבולות, תחומים, מיסגרות, הלא״נוחה, שבה נאלצים תלמידיו ללמוד,
יתכנו מאבקים על ירושה או על כסף שמגיע
מוצדקת. הם לא יוכלו להרגיש שיש להם די 4
מיגבלות בזמן, נסיונות קשים וחוויות התוצאה היא התחזקות ואפשרות להיבנות
להם מהמישפחה וקיימת אפשרות לנחול
כסף, ובמשך שלוש השנים הבאות יצטרכו 44
חינוכיות, שעל אדם לעבור כדי להתחשל, בדרך נכונה וטובה יותר.
הפסדים. בחיי״המין הם ירגישו פחות חופלהצטמצם.

במזל זה כוכב יימצא בתקופה
הקרובה
להתגבר ולהתבגר. רק מתוך הניסיונות
נוקשים. לחוקים וכפופים
שיים

זהו שבוע מסוכן למדי. אתם נוטים להיפגע ורו וה־ 2בחודש יהיו מעייפים מאזד. יתכן שלא עיקר הריכוז יופנה בימים אלה לענייני מגו ה־ 30 וה־ו 3יהיו קלים ונעימים צפויות פנישוח

מתאונות או מאלימות. תצטרכו להתאפק תתיש! טוב. אל תעמיסו על עצמכם יותר ממה רים, רכוש ובעיות מישפחתיות שונות. חי״ רומאנטיות ותברתיות שיביאו עימן אווירה עליזה

יותר. אך נדו בחודש
לוקי-דיעות בנושאים
שת!בל! לשאת. החודש
ולא להתפרץ כשמישהו

כספיים יביאו ב־ 30 או
הקרוב ירחש מכם יוזמה
או משהו מרגיזים את ההרגשה
תהיה הרבה
פחות טזבה. הבריאות והב־
31 בחודש לעימות
וטיפזל בבעיות שהוזנחו
כם, ב 30-או ב״ 31 בחו הרגשה
הכללית אינן
לא־־נעים עם אחים או
על־יד׳ מישהו אחר בעבודש
צפו לקבל סכום־
טובות ויתכן שחסבלו שוב
גיסים. כדאי לדחות
דה. בעיות בר־א1ת של
כסף במפתיע, אולם
מבעיה בריאותית כלשהי.
ילדים. שגרמו לכם דאנה
נסיעה שתוכננה ל״ג או
נראה שמצב״רוח מיו בחודש
האחרון. חולפות
ה־1 3ה־ 4בחודש יהיו
ל־ 2בחודש. צפויות יו חד
במינו יגרום לכם
קלים יותר. צפויות לבם
תר מדי בעיות, תקלות
ום פסיק 1ח להדאיג. מיפגש
לבזבז יותר ממה שועיכובים.
ה״ 3וה־4
חשוב ב־ג או ב־ 4בחורש
אתם יכולים להרשות
פנישזת משמחות עם
אנשים מאר חשובים
שוב מפגישים אתכם
יעמיד אחכם בפני מציאות
לעצמכם. ברומאנטי־ויקרים.
אל תסמכו על הבעם
אנשים שיציעו לכם
חדשה, אך לפחזת תדעו
קה, ידידות הופכת
לקשר-אינטימי מפתיע לטובה. צפויות היכן מקומכם אצל הצד השני. צפו־ להניע סכום־ אפשרויות חדשות בתחום העבודה, אך טחות של אנשים שהכרתם לא מזמן, ביחוד אם
הפתעות לטובה בשטח הפיננסי ובעבודה. כסף שיעזור לכם לרכוש רכישה חשובה לבית. נראה שאלה, שוב, הבטחות ללא כיסוי. זה נונע לכספים א 1לפעילות משנתפח כלשהי.

ב־ 30 וב־ 1נ בחודש תוכלו ליהנות מפגישות רו ב־ 30 או ב 31-בחודש, יציעו לכם הצעה ה־סג וה־ 31 בחודש יפגיש! אתכם מחדש עם עייפות רבה פוקדת אתכם בימים אלה.
מאנטיות ומפינוקים של המין־השנ׳ ,תוכל! לתכנן מעניינת ומלאת־אתגר בקשר לפרוייקט ש מחזרים שמתעקשים ליצ1ר קשר שב 1אינכם אתם זקוקים ליותר מנוחה ופחות מאמץ.
החודש שלפני יום־ה-
מעננ״נים. אפשר לסמוך
בילוי משותף ונסיעה לביבו
אתם עוסקים. מיהולדת
שלכם מעייף
עליכם שחדש להעמיד
שהו, שעד עכשיו לא
קור או לטיול. בענייני כסודורש
השקעה של הרהתעניין
בעבודתכם,
פים מצבכם איע מעודד.
אח ם־ שבו אתם לא
בה אנרגיה. זה מחליש
משנ״נים במקומו. בעיות
והשפעתו יכולה לקבוע
קיים אצלכם אי־סדר בומתיש
ויכול לגרום
כספיות שמת להטריד
חשבונות ותצטרכו לנשח
את עתידכם המיקצועי,
לכם לחלות. בעבודה
יתערב ויעזור לכם לקאתכם,
אך ללא הצדקה.
לבנק א 1לנוף אחר שעוסק
אתם ממשיכים להש יתכן
שכרגע לא הולך לכם
דם את הפרוייקט. ה־3
בכספים. כדאי לברר מה!

איר רושם טוב. המשיכו
כפי שציפיתם, אולם, תוך
וה״ 4בחודש יהיו מאוד
מצבכם. אתם עומדים ל*
בקו
שאותו נקטתם לזמן
קצר, ישתפר מצבכם
קשים. תצטרכו להקהפסיד
בנלל אי־הסדר

אחרונה. זה יוביל את
הכספי
מאוד. נסישח קצפיד
על מנוחה. אתם
הקיים גם אצלכם ונם

כם להגשמת המטרות
רות ופגישות עם אגשים
שוכחים לשים לב לאצלם.
ב־1 3ב־ 4בחודש

צפ 1לנסיעה קצרה לצנרך שיתה א 1מיפנש בריאותכם. אתם מאוד מבוקשים אצל המין חדשים יביא 1לכם רעיונות מעניינים. התחום היותר־חשובות בתחום המיקצועי. אל תתנו

חשוב, שיכול לקבוע בקשר לעחידכם הסקצוע׳ ,השני. כדאי שתתכוננו לקשרים חדשים. החמאנט׳ מבלבל. שימח על קשרים קיימים. אמון באנשים שמעמידים פני ידידים.

מצב-הרוח כבד ועצוב. אתם חשים מחוס -ב־ 30 וב־ו 3׳!וצר קשר עם אדם קרוב בארץ ענייני כספים מדאיגים אתכם. אתם עוב (סיעה שתתקיים ב־ 30 או ב־ 31 בחודש חשובה
רי״מרץ ולמרות הדרכים שאתם מנסים כדי אחרת. זה ירגיע וישקיט אתכם. ה־ו וה־ 2בחודש דים קשה מאוד, לא מרגישים כל-כך טוב לעתידכם. פגישה מיקרית יכולה לנחם לכם

לשנות קרמחשבה ולהחומתקשים
מאוד להס לא
יהיו קרים ומקורם

להיפטר מהרגשת המו ליט
על דרך חדשה ושונה
תדר עם כל מה שקורה
במתיחות. הקשורה לבני־עקה,
זו מלווה אתכם

מאוד מהק1דמח. ידידים
בתחום הפיננסי. ההוצ מישפחה,
שאינם מוכנים
לכל מקום. השלימו עם

וותיקים יגרמו לאכזבה ב־ו
אות רבות וההכנסות
לקבל את הצעותיכם. צפו
כך. תוך שבועיים שוב

אינן זורמות כפי שהיילביקור
משמח ב־ 3או ב־4
תהיו חזקים ומאוששים
או ב־ 2בחודש. המתיחות *
בבית תתגבר באותם ימים.

תם רגילים. אין טעם
בחודש. ידידים יזבח בכם
ובמצב-רוח טוב יותר.

להילחם בתופעה זו.
דבואז בהצעות שלא כדאי
בעבודה, יתכן סיכסוך
הטוב ביותר הוא להחר* ס הזזזזז

חק. לצאת לנסיעה, לטיול
לבטלן. התחום הרומאנטי
השלימו עם המצב. תוך
על עניין עקרוני, הפעם

או לשנות מעט מההרגלים *
זמן לא רב תוכלו להתחשוב
מאוד בימים אלה.
אתם צודקים, אלא

גבר על הקשיים הלוחאפיל!
בעמדה ישנם מי
שעדיף לא להסתכסך
הקבועים. בתח1ם החמאד *
טי רצוי לשמור על סודיות* .
צים ביותר אם כי הת שמעונ״נים
ביצירת קשר
עכשיו, זה גוזל מכם
יעודד קחב ואינטימי יותר. עכשיו הזמן לסיים קשרים קופה, בכל הקשור לכספים, עדיין אינה ובכל זאת נראה שפרשה סודית עומדת להיחשף *
יותר מדי כוחות. ביקור מפתיע

אתכם. תוכלו ליהנות מהרומאנטיקה. מסובכים, כדי להתחיל ביחסים בריאים י1תר. קלה. היכרות חדשה תשפיע על מצב-הרוח. ולגרוס לכם אי־־נעימוח ואולי אף מריבה קשה* .

גדי. מצב זה יכניס את הגדיים למיסגרת
מגבילה וילמד אותם להמשיך ולהתקדם
למרות הקשיים שיעמדו בדרכם. מאחר וזהו
הכוכב שלהם יתכן שיהיה להם פשוט יותר
לקבל ולהשלים עם התקופה הלא נוחה
מאשר לשאר המזלות. בתום אותה תקופה
הם יווכחו שהפיקו תועלת, התחשלו,
התחזקו ועכשיו הם מסוגלים לעמוד ברשות
עצמם ואינם תלויים באחרים.

מזל החוד ש:

ג די השפעת הכוכבים

מאזניים

1101

118581068-

• סרט!

אתם זוכרים בוודאי את הנרי זימנד, בחור
יהודי טוב ובן של אבא זימנד העשיר, שהגיע
ארצה לפני כמה שנים, ומייד כשנודע כמה שהוא
עשיר הוא הפך המרכז בכל המסיבות בארץ, וכל
נשות־החברה היפות התחילו לחפש לו כלה מבין
ידידותיהן.
בסוף מצאו לו את אמנדה וחיתנו אותם
בחתונה גדולה וחשובה ומפוארת, וכולם אכלו
קוויאר ושתו שמפניה ועשו חיים.
אבל הנרי זימנד לא יכול כל היום להיות עסוק
באשתו ובאהבתו אליה, אז הוא חיפש לו גם איזה

גי רו שין
ר א שו ני ם

ריטה שובם
חוקא לא עם אשתו

כל מי שגר בגוש־דן ועיקר עיסוקיו בילויים
מכיר כבר שנים את אילן וריטדו שובם, שיש
להם וילה ברמת־השרון והם עורכים שם מסיבות
המוניות, שכל מי שהוא משהו — או חושב שהוא
משהו — מוזמן לשם.
במשך שנים רבות הכל קינאו בזוג הזה.
צעירים, נאים, מאוהבים, מצליחים, עשירים.
ממש טו־גוד״טו־בי־טרו, כמו שאומרים בארץ.
ובאמת, יכול מאוד להיות שעשו להם עין־
רעה, בזה שכל הזמן אמרו עליהם כמה שהם
מאוהבים וצעירים ויפים וכל מיני דברים אחרים.
לפני חצי שנה התחשק לאילן לשתות קפה,
אבל דווקא לא עם אשתו. הוא פגש חיילת צעירה
ורצה לשתות איתה קפה, אבל לא היה נעים לו
שיגידו עליו דברים, ולכן הוא ביקש מהחיילת
להביא עוד חברה, כי אם גבר יושב עם שתי
בחורות, אז זה סימן שאין לו רומאן עם אף אחת
מהן. זאת אומרת ככה נהוג לחשוב ברמת־השרון.
אז החיילת הביאה איתה עוד חיילת צעירה ויפה,
העונה לשם אוראל. השלישיה שתתה קפה
ואכלה עוגה, ומייד אחרי העוגה התאהב אילן
באוראל, ואוראל התאהבה באילן.
במשך כמה זמן הוא ניסה להסתיר את הסיפור,
אבל בסוף הוא פשוט הלך לאשתו ואמר לה שהוא
מאוד מבקש גט, כי הוא רוצה לחיות עם אוראל.
ריטה נדהמה, ומייד רצה להוריו של אילן.
ההורים קראו לאילן ואמרו לו שבמישפחת שובס
אין גירושין, לא היו גירושין וגם לא יהיו
גירושין. על זה ענה אילן שיכול להיות שאין
גירושיו במישפחה הזאת, ולא היו גירושין, אבל
בקשר לעתיר הוא יחליט לבר.

לפעמים אני חושבת לעצמי שהלוואי והיו לי
שקלים כמו שלציירת רחל טימור יש צרות.
איך הבחורה הזאת יודעת להסתבך זה ממש
פלא. פעם היא ציירה ציורים לפי הזמנה למישהו
ממישפחת רובינשטיין, ואחר־כך הוא לא שילם
לה, והם הלכו למישפט, והיו צרות, ובסוף אני לא
זוכרת מי שילם למי. אחר כך היה לה איזה רומאן
עם בחור שהבטיח לה כל מיני הבטהות, והיא
קנתה לו תמורת זה מתנות, ואחר־כך, כשהוא
עזב, הוא רצה שהיא תשלם לו פיצויים ותחזיר לו
איזה דברים שהוא שילם עבורם, ושוב היו צרות,

הנרי זימנד
לעשות איזה ביזנס בארץ

ביזנס בארץ, וכך הוא מצא את האופנאית ליזה
בוקר, שהציעה לו להשקיע כסף בבית־האופנה

אוראל זרביב
חיילת צעירה

עוד באותו הערב הוא עזב את הבית ברמת־השרון,
ועבר לגור עם אוראל.
עשיתי לו דרינג־דרינג, ושאלתי אם הסיפור
נכון, ומה יש לו להגיד.
״זאת המציאות, ואין לי מה להגיד״.

מי זה אמר לכם ששום דבר לא קורה בכנסת?
נכון שלא בדיוק מחוקקים שם חוקים חרשים,
והישיבות לא מי־יודע־מה מעניינות, ורוב חברי־הכנסת,
אם הם בכלל בבניין, יושבים ומקשקשים
במיזנון, אבל כל זה לא חשוב.
הדברים האמיתיים קורים שם, כלומר האהבות.
אתם
שמעתם על חבר־הכנסת מיכה ריי־סר?
ואתם שמעתם על חבר־הכנסת חיים קרס־

רחל טימור
סמטוחה שלמה

שלום פנסטר
הציור ועל

ושוב היה מישפט, ונעלמו דברים וממש סמטוחה
שלמה. ופעם הוזמנה למסור עדות במישטרה
ונעלמה באמצע העדות. ועוד ועוד.
היה עור סיפור שקשור בתמונה. היא ציירה
ציור גדול מאוד וקראה לו ״ונוס משחקת בקוב־

יות״ .ראה את הציור שלום פנסטר מהמועדון,
ומייד קנה אותו. הוא תלה את הציור במועדון
והשוויץ בו, אבל אחרי זמן־מה הציור נעלם.
שאלו את רחל אם היא יודעת מה קרה לציור,
אבל היא לא ידעה. שלחו שליחים לחפש, אבל
שום דבר לא קרה. עברו ארבע שנים, וממש לפני
כמה שבועות עלה משה ינוקא האילתי לתל־אביב
ונכנס להזמין מיסגרת באיזה חנות־מיסגרות.
שם, בין המיסגרות, הוא ראה תמונה
שמאוד מצאה חן בעיניו, והוא החליט לקנות
אותה במתנה לידידו, אלי פפושדו. אבל בן־
אדם לא קונה תמונה גרולה בחצי דקה, אז ינוקא
אמר שהוא יחזור אחרי־הצהריים, ויצא מהחנות.
לא עברו שעתיים, ולחנות נכנסה רחל טימור, גם
היא, כנראה, בענייני־מיסגרות, ומה היא רואה
מול עיניה, אם לא את הציור האבוד שלה?
אז היא התחילה לצעוק ורצתה בתמונה, אבל
האיש אמר שיש לו קונה אחר, והיו צרות, והיו
בעיות וצעקות, וחברים באו מכל הכיוונים.
שמעתי שממש אתמול חזרה התמונה למקומה
על אחד הקירות של המועדון, ובא לציון גואל.

שהיא רוצה לפתוח. הנרי הסכים, נתן את הכסף
ובאמת בית־האופנה נפתח ברוב פאר והדר ברחוב
מאפו בתל־אביב, ושוב הגיעו כולם ואכלו קוויאר
ושתו שמפניה ואמרו אחד לשני :״הי, מותק, מתי
חזרתם מחו״ל?״
עברו שנתיים, ואני שומעת שהנרי זימנד
וליזה בוקר הם ממש על סכינים. אז עשיתי
לשניהם דרינג־דרינג קטן.
את הראשון עשיתי להנרי:
״כן, מדבר זימנד.״
״כאן רחל המרחלת״.
״מה רצית?״
״רציתי לדעת האם זה נכון שאתה וליזה בוקר
מסוכסכים מאור.״
״מה פיתאום? אנחנו רק מדברים בינינו
ופותרים בעיות. הכל בסדר גמור.״
ואז דרינגדרנגתי לליזה בוקר.
״שלום ליזה, זו המרחלת, האם נכון שאת
וזימנד מסוכסכים?״
״בטח! אני מרגישה שאני לא יכולה להמשיך
את השותפות איתו בצורה כזאת.״
״מה בדיוק קרה?״
״אני אוציא את כל הסיפור רק אחרי הבירור.״
כשיש להם שתי ריעות כל־כך שונות, מה יש
להם לעשות ביחד?

מזל־טוב כפול מגיע לספרית ליזה בביוץ?.
השבוע היא חוגגת שתי חגיגות גדולות מאוד
בחייה. האחת היא חתונתה של בתה אירית עם
עופר פרי, מצייר כתובות־קעקע, והשניה היא
קבלת הגט הנכסף מבעלה שמעון אבישר.
היא חיכתה לו במשך שנים רבות, וכמעט נואשה
מלקבלו.
שתי השמחות ייערכו בחמאם, ואי־אפשר
לדעת בשום אופן מה משמח את ליזה יותר.
אבל תחשבו על זה שכל ידידיה וחבריה של
ליזה יבואו לחמאם כדי לחגוג עם אורית את
תחילת החיים החיים המשותפים עם גבר, ובאותה
ההזדמנות הם יחגגו עם ליזה את סיום החיים
המשותפים עם גבר.

יוסי ז׳רז׳בסקי
יש אהבות במ ס ת

מן? כן? מה שמעתם עליהם? כי אני, למשל, לא
שמעתי עליהם כלום. אבל לעומת זאת אני שמעתי
שהעוזרת הפרלמנטרית של ח״ב רייסר, או־ ץ
רית שגיא, התאהבה בעוזר הפרלמנטרי של
חיים קופמן, יוסי ז׳רז׳כסקי, ואותו דבר גם 1
להיפך.
ואם יש אהבות בכנסת, סימן שעם־ישראל חי 1
ותוסס.

שימעון אכישר
מסיבת־סיום לחיים סשוחפיס

חנזרגרים

111711 ניסך 11 777 תיכון את העוזרת ,7777/73/7הנאח 1ח₪י7ח?

בסר הכד: ת שעה

נו לד בנידיורק, לוודי
(שושנת קאהיר הסנזלה) אלן,52 ,
איש־קולנוע רבגוני ולמיד! (חנה ואח־
•נתיה) פארו ,42 ,שחקנית־קולנוע ד
בת־זוגו־ללא־נשואין של אלן, ילדם
הראשון, בן, סאטשל. זהו הבן הבכור
של אלן, אך הילד החמישי של פארו
(לה ארבעה ילדים מנשואיה הקודמים,
שלא לדבר על ארבעה ילדים נוספים
אותם אימצה בעבר).

בסך הכל 12 :
נחוג בבית־שאן, יום־הולדתו ה־
50 של דויד לוי, סגן ראש־הממשלה
ושר השיכון והבינוי. לוי, יליד מארוקו
ואב ל־ , 12 החל את דרכו בארץ כפועל־בניין,
אך נסק בגיל צעיר לעמדת־מפתח
בהסתדרות העובדים(יו״ר סיעת
תכלת־לבן החירותית) ובגיל 40 כבר
היה שר־הקליטה בממשלת מנחם בגין
הראשונה.

דרך גבר
נ חוג בתל־אביב, יום־הולדתו

ה־ 70ש ל יגאל (חססבה) מוסינזון,
סופר, מחזאי, ממציא ועסקן תנועת
הגימלאים. מוסינזון, יליד מושב עין־
גנים (שהוא כיום שכונה פתח־תיק־וואית)
,היה ב־ 70 שנותיו הראשונות
חבר״קיבוץ, קצין־תרבות ושופט צבאי,
דובר מישטרת־ישראל, רועה־צאן ופו־על־בניין(בנידיורק)
.מוסינזון, שסולק
מקיבוצו בגלל סיפרו דרך נבר(אהבות
ובגידות בקיבוץ) ,הוא מחברם של 39
סיפרי־הרפתקות לצעירים בסידרת
חססבה, מיספר ספרים(אפורים בשק,
מי אמר שהזא שחזר) ,מיספר מחזות
(בערבות הנגב, קזבלן) ,בעל 20 פטנטים
על המצאות(הנכבדה בהן: מיתקן
להתפלת מי־ים) ואב לשישה מארבעת
נישואיו.

010X 1
ו ה שז ר ת
מה קורה כאשר חבר־כנסת מפטר
את העוזרת הפרלמנטרית שלו? בדרך־
כלל היא אומרת שלום לכולם, הולכת
בשקט הביתה, ומתחילה לחפש ג׳וב
חדש. אבל מה קורה כאשר המפוטרת
היא צעירה נאה ואהודה? אוהדיה
בכנסת לא מוכנים להיפרד ממנה,
ומנסים למצוא לה ג׳וב אחר בבית־המחוקקים.
הסיפור
שמסתובב עכשיו בכנסת
יסופר מייד, אבל בבקשה להתייחס
אליו כאל סיפור, שהעובדות בו
נכונות, אבל לכל הקישוטים שמסביב
אני לא אחראית.
גיבורת הסיפור עצמה נתנה לי
להבין בשיחה טלפונית שהסיפור נכון.
אלא מה, היא בכלל לא רוצה שהוא
יודפס בעיתון, ולכן היא לא מוכנה

רק לאהבה
פרק נוסף בסידרת ד״נסט׳ התחיל לפני חודשיים, אבל
התגלה רק השבוע, כאשר מונה זילברשטיין, נערת־זוהר
ושחקנית־קולנוע בעבר, ארזה את בגדיה וחפציה ועברה
להתגורר בדירתו השכורה של אסי דיין ברמת־גן.
פרק זה בסידרה התחיל בעצם לפני שנה וחצי, כאשר מונה
ואסי, שהכירו זה את זה לפני יותר מ־ 15 שנה, בתקופת־הזוהר

מונה זילברשטיין
הכי־סכסית והכי

אסי דיין

אח 1ת המסקד הראשן?
נ חוג בירושלים, יום־הולדתה
ה־ 75 של אסתר רזיאל־נאור,
מבכירות וותיקות תנועת החירות.

לודמילה תיכון
החמיצה לה פנים

נחש שלנש פעמים
של הקליקה של לול, נפגשו שוב, במיקרה, בקפה הדיזנגופי
פינתי.
תוצאת אותה פגישה: רומאן־אהבה, שעליו שמרו בסוד, כי
הרי אסי היה נשוי אז עם סמדר קילצ׳ינסקי. בינתיים
נגמר הסיפור עם סמדר, ועכשיו כבר לא צריך לעשות סוד
גדול מאהבה הזאת.
אסי דיין, בן ,43 גרוש שלוש פעמים, הוא אב לארבעה
ילדים משלוש נשים שונות(בת אחת, אסיה, בת שש, נולדה
אחרי רומאן קצר שניהל עם אמה, כיום מפיקה בכירה
בטלוויזיה האיטלקית) .דיין, שהתמכר לכדורים מסוגים
שונים, לסמים ולאלכוהול — ונגמל, לדבריו, מכל הצרות
האלה — הוא אחר הגברים היפים ביותר בארץ.
מוגה, שתחגוג בשבוע הבא את יום־הולדתה ה־ ,40 היתה
פעם, מהגיל הרך של , 16 החתיכה הכי־סקסית והכי־יפה
בבוהמה התל־אביבית. אורי זוהר ואריק אינשטיין היו
חברים טובים שלה. כאשר התחתנה, בגן ציבורי, תחת כיפת־השמים,
עם צעיר תל־אביבי בשם רמי, שהיה השכן שלה, היו
שם כולם: אריק ואלונה, אורי ואליה, שמוליק קראום

וג׳וזי כץ.
הנישואין לא החזיקו מעמד הרבה זמן. מונה התדרדרה
לסמים רכים, ודי מהר לקשים, היתה פעמים אחדות על סף
המוות. פעמים רבות ניסתה להיגמל. כאשר הכריזה, לפני
שנים אחדות, בתוכנית־הטלוויזיה של מני פאר — ״אני
נקיה: נגמלתי היא היתה, למעשה, מסוממת. היא לא
התכוונה לרמות אף אהד, אלא פשוט קיוותה שאם תאמר
מילים אלה באוזני כולם, זה יחזק אותה ויעזור לה להיגמל
באמת.
בסופו של דבר, היא אומרת כיום, היא הצליחה להיגמל
סופית. עכשיו היא כותבת ספר על חייה, מרצה בבת־־ספר על
הסכנות שבסמים ועובדת כמעבדת־תמל־ל־ם.

ותיקה רזיאל־נאור
ח״כית וקריינית

רזיאל־נאור, ילידת רוסיה וח״כית
חירות לשעבר, היא אחותו של מפקד
אצ״ל הראשון, דויד רזיאל, שנפל
בשליחות המודיעין הבריטי, בעת
מילחמת־העולם, בקרבת בגדאד. היא
היתה בעצמה חברת המיפקדה של
הארגון הצבאי הלאומי וקריינית
תחנת־השידור המחתרתית שלו, קול
החירות, אחד משלושת בניה הוא אריה
נאור, מי שהיה מזכיר״הממשלה
הראשון של מנחם בגין.
העולם הזה 2626

דו תיכון
״זקוק לעוזרת מסו! א חד
למסור שום פרט, גם לא את שם־
המישפחה שלה. היא אף נדהמה איך זה
הגיע לתל־אביב, מהמקום, הנידח
והמרוחק הזה שנקרא ירושלים. באמת,
איך זה יכול היה לדלוף החוצה, כאשר
רק 120 חברי־כנסת — ועוזריהם

ומזכירותיהם, ונהגיהם — יודעים על
כך, ומדברים, וכל אחד מוסיף פירוש
משלו לסיבת הפיטורין?
וככה סיפרו לי: חבר־הכנסת דן
תיכון פיטר לפני שבועיים את
העוזרת הפרלמנטרית שלו, אורלי.
״אין לך די אוריינטציה פוליטית,״ הוא
הנחית עליה את המכה ,״והרי אנחנו
עומדים עכשיו לפגי שנת־בחירות,
ואני זקוק לעוזר, או לעוזרת, מסוג
אחר.״ הוא נתן לה התראה של חודש
מראש, ואורלי חזרה לעבודתה,
הכוללת בעיקר הדפסה וכל מיני
עבודות־מזכירות.
איך היא הרגישה באותו רגע ולאחר
מכן אני לא יודעת, כי היא סירבה
לספר לי.
חקר־הכנסת תיכון כבר מצא מחליפה
לאורלי, וכמו שהבנתי היא לא
בדיוק מפעילות המיפלגה, אלא מישהי

מונולוג של אסי, השבוע :״מונה ואני מכירים המון שנים.
לפי דעתי זה כמעט כל החיים. כן, אני מכיר אותה כל החיים.
נפגשנו שוב, וכמובן התאהבנו, ומאז אנהנו ה־־ם בחטא. זה
יהיה הפרק השני בסידרת ד״נסט׳ .האהבה אליה ה־תה א־ת־כמעט
כל הזמן, אבל בשקט. אוי, קצת לא נעים לי מסמדר.
״היא מפנקת. שאגיד לך מה אכלת־ לארוהת־בוקר? סטייק,
פירה תפוחי־אדמה, סלט. זה נשמע קצת מוגזם, לא? טוב, זה
לא היה בדיוק בבוקר, זה היה קצת יותר מאוחר. עכשיו אנחנו
רבים אם זה צהר־ים או אחרי־הצהר־־ם.
״אנחנו אוהבים נורא זה את זה. נורא־נורא. אין לנו הבלוף
הזה, כמו אלה, וגם אני היית־ ביניהם, שתופסים קטינות
ומפוצצים להן את ההורמונים, כאילו עושים אותן יותר
גדולות. אבל הן הרי עוד ילדות, בנות .23,22 צריך לתת להן
לחיות, לבלות. אתה מרגיש שאתה הופך להיות מ־טרד אצלן
— הן הרי צריכות להשכיב את כל הגברים בעולם. אני לא
מתכוון באופן ספציפי לסמדר או למישהי אחרת. אבל זה
הדור.
״הכי חשוב — אני מאושר. זאת׳האהבה הכי מסודרת
שהיתה לי א־־פעם בחיים.״
הקטע הזה של כהורים וסמים, ובע־קבותיו הגמילה הקשה,
משותף לשניהם. אפשר היה להניח שזה משמעית־ לגביהם,
נושא מרכזי לשיחה או משהו כזה. אבל הם אומרים שלא.
מונה :״זה לא הקטע של הכימיקלים שמאחד בינינו״.
אסי :״לא, אנחנו לא מהברים על זה ולא נוגעים בזה. זה
בכלל לא קיים אצלנו היום. אפשר לחשוב שאנהנו היהירים
עם העניין הזה. איפה, רק שעלינו יודעים ועל אחרים לא. אם
יום אחד ארצה לנקוב בשמות של מפורסמים שמשתמשים
בסמים, לא ישאר אף אהד שיוכל להמשיך לשיר ולשחק
ולהציג פנים תמימות.
״הם מסתירים את זה. אבל אני יותר הכם מהם, ומרצוני
הלכתי לגמילה. זה היה במקום פתיה, שממני יכולת־ סל שניה
לקום וללכת הביתה. שוב אני אומר - -אין לני עור בעיות
עם זה. אנחנו מכורים רק לאהבה״.
אז חתונה־מיספר־ארבע באופק?
״כן, אני מת על זה:״ אומר אס־ היין ,״מת על ילדים, הכל״.
מתי?
״נראה, אולי בינואר או פברואר״.
שוב, כמו עם סמדר, בטקס אזרחי?
״לא, הפעם בהיכל שלמה תאהל־ לני אישר ועושר.״

שעבדה קודם לכן במוסד ציבורי גדול,
בלי שום קשר לפוליטיקה.
אורלי, תיארו לי, היא נאה, תמירה,
שיער בלונדי, בת ,23 מתלבשת בטעם,
סולידית, רצינית, הקסימה את כולם
בחצי־השנה שהיא עבדה עם תיכון.
על מחליפתה שמעתי את הפרטים
הבאים: לא בדיוק נאה, צנומה, מעל
,40 בלי הקסם האישי של אורלי.
הרכילות המסתובבת בנושא זה
אוסרת שאשתו של תיכון, לודמילה,
לא כל־כך אהבה את הרעיון שזו,
האמורה להיות יד ימינו של בעלה,
נראית כל־כך טוב. נראה שהיא
החמיצה לה פנים, למרות שלא היתה
לה שום סיבה לחשוש ממשהו.
אומרים שאורלי סיפרה לכמה
מידידיה שזה ממש לא נעים, המבטים
הלא כל־כך אוהדים של הגברת תיכון.
כך שהיתה איזו הרגשה באוויר של

משהו לא־נעים, אבל אורלי לא תיארה
לעצמה מה עומד לנחות עליה, והיתה
מאוד מופתעת. אולי נדהמת, המומה.
הח״כים מכל הסיעות מאוחדים
בדעתם לשם שינוי, לגבי מיקרה זה.
הכל אומרים שלא היתה לתיכון סיבה
מיקצועית לפטר אותה. מישהו אפילו
סיכם זאת כך :״בחוץ תיכון הוא גנרל
גדול, בבית הוא פיון קטן.״
עכשיו נותר רק לראות מה יקרה
בעוד שבועיים: האם עוזרת־הח״כ
תארוז כמה חפצים אישיים ותעבור
לחדר אחר בבניין־הכנסת, או שהיא
תיעלם מהנוף הפרלמנטרי. אפשר רק
לנחש שאם כל־כך הרבה אנשים בעלי
המון כוח, השפעה וקשרים מנסים
לפעול בכיוון מסויים, סביר להניח
שלאורלי אין סיבה לפנות ללישכת־העבודה
או לחפש במודעות ״דרושים״
בעיתונים.

— כי בו ש בי ת־ ה חו לי ם
(המשך מעמוד )7
פצוע וסיפור־הזוועה שלו, חולה־חולה
ותיאוריו המחרידים. לעיתים, מתוך
קהות־חושים, יש הרגשה משונה כמו
באינפלציה. כשיש אינפלציה הכסף
מאבד את ערכו. כן, כששומעים בזמן
קצר כל״כך הרבה סיפורי־זוועה, הם
מאבדים את זהותם• אר כל סיפור היה
מזעזע בפני עצמו.
מחוץ לשער־הכניסה של בית־החו־לים
עומדים החיילים, נשקם ניצב
לגוף, והם מטילים את אימתם ומוראם
על כל תושבי עזה.
כמיספר האנשים שדיברנו איתם
באותו היום, כך מיספר סיפורי־הזוועה
ששמענו. כל אחד והסיפור שלו, כל
אחד ומה שראה במו עיניו, שמע במו
אוזניו, עבר על גופו.
הם לא הניחו לנו לצאת בקלות
מבית־החולים. הם הלכו אחרינו והמשיכו
לספר את סיפוריהם באוזנינו.
אולי מישהו יקשיב להם, אולי מישהו
יכין שגם פה מדובר בבני־אדם, באימהות,
באבות, בילדים.
״איזה מין חיים אלה?״ אמר לנו ארם
שהלך אחרינו עד למכונית ,״איזה חיים
יש לילדים שלי? איזה ילדות יש להם?
בואו ותראו במה הם משחקים, הם

משחקים בזבל! זה לא חיים. מה אני
יכול לתת להם? הכל זבל!״

איש לא
יועמד לדין
ך ן ירסום האירועים שהיו ביום ה־שישי
בבית־החולים שיפא בעזה
התעכב בשבוע. בתגובה עליהם מסר
דובר־צה״ל כי במשך כל ימי־האירועים
הפך בית־החולים למוקד של התרחשויות.
לדיברי הדובר הירבו צעירי
השבאב לבוא לבית־החולים, נהגו לחטוף
את גופות ההרוגים, ונוכחותם
במקום הפריעה לעבודה התקינה של
בית־החולים ושל הצוות הרפואי.
לפי תגובת הדובר, במשך כל אותם
הימים ניסה צה״ל להשליט סדר בבית־החולים,
ולאפשר את המשך העבודה
והטיפול הרפואי בחולים ובפצועים,
ללא הצלחה יתרה.
ביום השישי, לפי תגובת הדובר, באו
לחצר בית־החולים מאות צעירים. רופאי
בית־החולים שיפא התקשרו עם
צה״ל וביקשו שצה״ל יתערב כדי
להשליט סדר במקום. כשהגיעו החיילים
לאזור בית־החולים, ניתך עליהם
מטח של בקבוקי־תבערה, מאות בקבוקים,
לדיברי הדובר. הצבא נכנס בכוח

כל מישפט-
5דקות
ך* אחד משני האולמות של
בית־המישפט הצבאי בעזה, התנהל
ביום הראשון יום־דיונים רגיל,
סתם יום של חול.
בית־המישפט הצבאי בעזה מוקף
בחומה גבוהה, שממנה אפשר לראות
רק את גגו של הבניין. בחומה קבועים
כמה שערי־ברזל, אטומים גם הם. מעל
החומה יש גדר־תיל דוקרני, המונע
בריחתם של עצירים ואסירים ומונע, מן
הצד השני, את כניסתם פנימה של בני־מישפחה,
קרובים וידידים אחרים.
מאחורי שער הברזל הגדול ניצב
שוטר, המאפשר רק את כניסתם של מי
שבידיהם הזמנה רישמית להופעה
בבית־המישפט. אלה הם, בדרך־כלל,
רק הנאשמים למיניהם.
מחוץ לבניין בית־המישפט, בכביש
רחב־ידיים, מתאספים מדי בוקר בני-

מישפחותיהם של הנאשמים. רובם
נשים בשמלות כהות מסורתיות,
שמיטפחות לבנות לראשיהן. הן ממתינות
לעיתים קרובות משעות הבוקר
המוקדמות ועד שעות הערב המאוחרות,
כדי לדעת מה עלה בגורל בניהן,
בעליהן, אחיהן.
מיסדרון אפל, שהצבע האפור מתקלף
מקירותיו, מוביל לתוך אולם־
המישפט. האולם עצמו הוא חדר ממוצע
בגודלו. מאחורי השופט פרוש על
הקיר דגל־המדינה. דגל שני ניצב
מימין הדוכן על עמוד עץ. התובע הצבאי
יושב משמאלו של השופט ובחזית
יושב חייל צעיר, כנראה דרוזי, המשמש
כמתורגמן, כפקיד־עזר של בית־המיש־פט
וכאיש המספק לנאשמים את
שוברי-התשלום לקנסות השונים. מולו
יושבת חיילת בשרות סדיר, לבושה
במדי-זית כהים, שעל זרועה תלוי

מישפט הצבאי בעזה ממתינות מדי יום מישפחותיהם

לחצר בית־החולים, כשלחיילים היו
הוראות ברורות שלא לירות בתוך שטח
בית־החולים עצמו. היורים היחידים היו
קצינים בכירים, והראייה היא שבאותו
האירוע נפצעו מיריות רק שני פלסטינים.
הדברים התבררו בתחקיר שנערך
בצה״ל אחרי האירוע.
תוך כדי עימות אלים בין חיילי
צה״ל לבין הצעירים הפלסטיניים, ברחו
חלק מהצעירים לתוך המחלקות. חלקם
מיהרו, לדיברי דובר צה״ל, ללבוש
חלוקים לבנים של הצוות הרפואי, אחרים
לבשו פיג׳מות ונכנסו לתוך המיטות,
כשהם מעמידים פני חולים ואפשר
היה, כך לפי התחקיר של צה״ל,
להריח מהם את ריח־הזיעה, מכיוון שרק
רגעים ספורים קודם לכן השתתפו
באופן פעיל בהפגנה הסוערת בחצר.
בלהט הקרב והעימות בין שני
הצדדים נפצעו צעירים אחדים. וחלקם,
קצת יותר מ־ 30 איש, נלקחו למעצר.
דובר־צה״ל אישר כי הצבא לקח את
תעודות־הזהות של הפצועים מן העי־מות
עם החיילים. הוא הסביר כי זוהי
הדרך היחידה לדאוג לכך שאנשים
אלה יתייצבו לחקירה, אחרת אי־אפשר
למצוא אותם ורבים מהם אינם באים גם
כשמזמינים אותם. צעירים אלה, שתעו־דות־הזהות
שלהם נלקחו, יצטרכו להת־

• 1 ״1ך ל פצוע שסיפר כי מהמכות שקיבל מן החיילים נשברו לו
#11 11 1יד שמאל ורגל שמאל. כמוהו, שבורי״איברים, היו ב־בית־החולים
שיפא פצועים רבים, ולטענת כולם קיבלו מכות מהחיילים.

רובה. היא הירבתה, באותו היום, לשלוח
חיוכים לכל עבר.
כל המכובדים האלה נמצאים בחלקו
הקידמי של אולם־המישפט, ומופרדים
מחלקו האחורי של האולם במעקה־עץ
מסורג.
מאחורי המעקה שלוש שורות של
ספסלי־עץ, שהיו באותו הבוקר
מאוכלסות בנאשמים שהמתינו לתורם.
ליד דלת היציאה מן האולם יש
ספסל נוסף, ועליו ישבו שני חיילים
נוספים במדים. לשניהם היה מונח
הנשק על הברכיים.
הגענו לאולם־המישפט בשעה 11
וחצי לפני הצהריים. באותו היום
הודיעו כל עורכי״הדין של רצועת־עזה
כי הם שובתים וכי לא יגיעו לבתי־המישפט.
השביתה, כך אמרו, היא
לאות־מחאה על אופן ניהול המיש־פטים,
ותימשך עד להודעה חדשה.
״לפני ימים אחדים ״,סיפר אחד
מעורכי״הדין שהובילו אותנו במכוניתם
לבית־המישפט ,״ייצגתי נאשם
במישפט. את כתב־האישום ואת חומר־הראיות
לאותו המישפט קיבלתי רק
באותו הבוקר, וזה לא היה דבר יוצא־דופן.
כך זה תמיד. כשביקשתי מהשופט
ארכה כדי לזמן את עדי״ההגנה, נתן לי
השופט חצי שעה. איך אפשר להזמין

של הנאשמים. לקרובי־מישפחה אין מתירים, בדרך-
כלל, להיכנס לאולם־המישפט. גם כשאורן המישפט
עד השעות המאוחרות, ממתינות האמהות בסבלנות.

על השולחן, היתה מונחת ערימת תיקי-
קרטון צהובים וורודים.
וכך התנהלו המישפטים:
השופט קורא את שמות הנאשמים.
הללו קמים ממקומם על ספסלי־העץ

עדים מעיר אחרת בתוך חצי שעה?
איפה הצדק? הם מתחילים ומסיימים
את כל המישפטים באותו היום. לפעמים
מתחילים במישפטים ב־ 8וחצי
בבוקר ומסיימים אותם ב־ 9בערב.״

ךיו 1״ ן ¥17י ן 1ף 1אולם בית־המישפט הצבאי בעזה. על הקיר
1 1 ^ 111 #111 11 >1מאחורי דוכן השופט פרוש דגל ישראל גדול,
וליד דוכן השופט דגל נוסף. באולס״המישפט נוכחים חיילים חמושים.
וכך הוריד אותנו עורך־הדין העזתי
בפתח בניין בית״המישפט, ולא נכנס
איתנו פנימה.
כשישבנו באולם הוריד השופט את
מישקפיו, הביט בנו, ובעיקר באורי
אבנרי, ושאל :״לאיזה כבוד זכינו
בנוכחותך?״ הסברנו שרק באנו להתרשם
ולראות, והמישפטים נמשכו.
יתכן שנוכחותנו במקום שינתה מעט
את האווירה.
כתב־אישום ממוצע הוא דף־נייר
המודפס בסטנסיל, שבו יש מקומות
ריקים למילוי התאריך, שמות הנאשמים,
פרטים ספציפיים של האירועים
המיוחסים.
יש בכתב־האישום הסטנדרטי הזה
ארבע עבירות אפשריות, אפשר לבחור
באחת מהן, בשתיים, בשלוש, או בכולן.
העבירה הראשונה היא פעילות נגר
הסדר הציבורי. השנייה היא השתתפות
בתהלוכה או באסיפה. השלישית היא
הפרעה והרביעית תקיפת חייל.
למשל :״פעילות נגד הסדר הציבורי,
עבירה לפי סעיף 68 לצו בדבר
הוראות־ביטחון.
״פרטי העבירה: הנאשמים) הנ״ל,
בתאריך ...א ו בסמוך לכך
ב ...עשה/עשו מעשה הפוגע
או עלול לפגוע בשלום הציבור או
בסדר הציבורי בכך ש
מאחורי דוכן השופט ישב גבר
בשנות ה־ 40 לחייו, בעל תיספורת
קצוצה. הוא הרכיב מישקפי־קריאה,
והיה לבוש במדים מגוהצים, שדרגות
סגן־אלוף עיטרו את כתפיהם. לצידו,

של הקהל ומתייצבים לפני מעקה־העץ
מול השופט. הוא שואל אותם אם הם
יודעים מה נאמר בכתב־האישום. אחרי
תשובה לא־ברורה, הוא קורא:
״אתם נאשמים בכך שבתאריך
18.1.86 הסירה שלכם, מיספר ,2661
נמצאה במרחק של 2מיל מערבית
לעזה ללא רשיון־דייג, ואתם נתפסתם
על״ידי סירה של חיל־הים״.
״הבנתם במה מאשימים אותכם?״
נאשמים :״כן.״
שופט :״זה נכון שתפסו אתכם?״
נאשמים :״לא נכון.״
שופט :״מה אתה רוצה להגיר?״
נאשם :״היה לנו רשיון־דייג.״
שופט :״אבל לפי הרשיון מותר לכם
לדוג בגבולות מסויימים.״
נאשמים :״תפסו אותנו במקום שמותר.״
שופט
:״היה לכם מצפן בסירה?״
נאשמים :״אין.״
שופט :״אז איך אתה יודע? הסתכלת
על החבית שבחוף, נכון? של מי
הסירה?״
נאשם :״של אח שלי.״
שופט :״איפה הרשיון? יש לך?״
נאשם :״בבית.״
שופט :״בית־המישפט ידחה את
הדיון להוכחות, ואז יבוא האיש מחיל-
הים שתפס אתכם והוא יעיד אם הייתם
במקום שמותר או במקום שאסור,
הבנתם?״
נאשמים :״בסדר.״
שופט :״תלכו הביתה, תקבלו
הודעה.״

י 1 111^ 1111111ן|1וו#(1ו1111X1111— 111 1— 1 |111₪111

ייצב, עם שיחרורם מבית־החולים, ב־מישרדי
המימשל, שם ייחקרו, אולי
ייעצרו, ורק אחר־כך תושב להם התעודה.
מקורות
בצבא מסרו כי צעירים
רבים בוחרים שלא לקחת איתם את
תעודות־הזהות שלהם, כדי שאי־אפשר
יהיה לעצור אותם ולזהות אותם, והדרך
הצבאית׳ ,של החרמת התעודות, מבטיחה
את חקירתם והעמדתם לדין.
הודעת הדובר מאשרת למעשה את
עיקרי־הדברים, אם כי התיאור סותר
לחלוטין את דיבריהם של מאות עדי־ראייה,
ביניהם עורכי־דין, שנכחו במקום,
הרופאים והצוות הרפואי. וחמור
מכל: ברור כי ניתן צידוק מלא לחיילים
ולקצינים שהשתתפו באירוע, ושאיש
מהם לא יועמד לדין.

במחנה הפליטים ג׳באלייה יש עוצר
זה כמה ימים. למעשה זוהי עיר שלמה,
ובה 50 אלף נפש. יש שם, כך אמרו לנו
בדאגה, מחסור במזון, בעיקר לתינוקות.
במחנה־הפליטים
אל־בורג׳ ,שמדרום
לעיר, הקימו החיילים ״קו־בר־לב״,
כך כינו רבים מתושבי־העיר את החומה
שהקימו החיילים בכניסה הראשית
למחנה. כל מי שנכנס למחנה־הפליטים
או יוצא ממנו עובר בדיקות מדוקדקות,
ונשאל שאלות אין־ספור למעשיו.
החנויות ברחובות הראשיים בעיר
נפתחו בכוח. מי שלא פתח את חנותו
נקנס. רבים מן החנוונים שפתחו את
חנויותיהם הצטוו לסגור אותם, כעונש
על־כך שהיו סגורות .״מה שלא תעשה,
אתה לא בסדר,״ אמר לנו מישהו בחיוך
של ציניות מרירה.

כל הדיון ארך חמש דקות בלבד. הוא
נערך כולו בעברית, כשהחייל הצעיר
מתרגם לשני הצדדים.
והלאה.
שופט :״תיק , 1194 צאלח אחמד
מחמוד ראחם. צאלח, אתה נאשם שב־
,2.6.87 בשעה רבע ל״ 4בבוקר, היית
בהרצליה בניגוד לתנאי הרשיון שלך.
זה נכון?״
נאשם :״נכון״.
שופט :״מה אתה רוצה להגיד?״
נאשם :״נכון שהייתי״.
שופט :״אני מבין שהוא פנה לבעל־הבית
שלו שיעשה לו רשיון.״
נאשם :״אני לא עובד״.
שופט :״אתה לא צריך לעבוד. אסור
לך בין שעה 1ל־ 5לפנות בוקר להיות
מחוץ לרצועת־עזה, אלא אם כן יש לך
רשיון״.
נאשם :״חכה רגע, שתיתי כוסיתה
אצל אנשים והתעכבתי שם.״
שופט :״על סמך הודאה באשמה אני
מרשיע את הנאשם בעבירה שבכתב־האישום.״
תובע
:״אני מבקש קנס כספי״.
שופט( :לנאשם) :״מה אתה רוצה
להגיד, מה אתה עושה?״
נאשם :״אני סוחר אלטע זאכען״.
שופט :״כמה אתה מרוויח?״
נאשם :״יום עסל יום בצל. יש לי
חמישה ילדים.״
שופט :״אני מטיל עליך 300 שקל
קנם, או 30 ימי־מאסר. צריך לשלם עד
ה־ 15 בינואר״.
דיון זה הסתיים אחרי ארבע דקות
בלבד.
מיספר התיק הבא ,1221 והשם רמזי,
הביא אל הרוכן ילד בן , 12 לבוש
בתילבושת אחידה של בית־ספר —
מיכנסיים אפורים, חולצה־תכלת
וסוודר כחול.
שופט :״אתה נאשם בכך שב־
, 10.10.87 בשאטה, אתה השתתפת
בהפגנה ברחוב וזרקת אבנים על
החיילים של הצבא. אתה מבין?״
נאשם. :כן״.
שופט :״זה נכון?״
נאשם :״לא נכון״.
שופט :״סתם תפסו אותך? אתה
ברחת, רצת?״
נאשם :״הייתי בדרך לבית־הספר
בשעה 6וחצי, ואז הגיע רכב צבאי
ולקח אותי״.
שופט :״היו עוד ילדים?״
נאשם :״לא, והוא נתן לי מכה״.
שופט :״אמרת במישטרה שהוכית?״
נאשם :״כן, אמרתי. אמרתי שהחיילים
ברחוב נתנו מכות״.
שופט לתובע :״מה הוא אמר?״
התובע מפשפש בניירות.
שופט (לאבא של הנאשם) :״אתה
אבא שלו? מה אתה רוצה להגיד?״
אבא :״אנחנו לא גרים בשאטה, ואני
מכיר את הילדים שלי ויודע איך הם
מתנהגים״.

שופט :״בית״המישפט לא שופט על־סמך
דברים כאלה. אז זה יידחה למועד
אחר. עכשיו זה שלב שהוא צריך להגיד
אם הוא מודה או לא מודה, ובשלב הבא
התביעה תביא את העדים שלה, ולפי זה
בית־המישפט יחליט אם הוא אשם או
לא אשם. עכשיו תלך הביתה״.
גם הדיון הזה ארך ארבע דקות
בלבד.
וכך זה נמשך עד לשעה 12
בצהריים, כשיוצא בית־המישפט להפסקה
של שעה.
במשך חצי השעה שנכחנו באולם־
המישפט בעזה התנהלו במקום שישה
דיונים. האורך הממוצע של כל אחד
מהם היה חמש דקות לכל היותר.
לעיתים, כשעמדו הנאשמים לפני
השופט, הוא היה נוזף בהם שיעמדו
ישר, שיוציאו את הידיים מהכיסים.
נאשם אחד, שהואשם בכך שנמצא
בסירתו בים מעבר למקום המותר,
הסביר כי זרק רשת בים, וכי אחר־כך
אסרו לצאת לדיג במשך שבוע. באותם
הימים נסחפה הרשת, ולפני שיצא לים
כדי להוציא אותה, ידע שהיא נסחפה
מעבר לתחום המותר. הוא סיפר לשופט
כי ביקש מסיור של צה״ל, שהיה על
החוף, אישור לצאת מעבר לתחום
ולהביא את הרשת, וכי אישור כזה ניתן

השופט פנה אל התובע ושאל אם
סיפור זה נמצא בהוראתו של הנאשם
במישטרה. התובע פישפש בניירותיו
ושלף את הודעת הנאשם. הוא הסביר
לשופט שההודעה כתובה בערבית. הוא
עצמו, התובע, אינו קורא ערבית, ולכן
אין באפשרותו לוודא מה כתוב בהודעה.
הודעת־הנאשם הועברה אחר
כבוד לידיו של המתורגמן רב־התפ־קידים,
וזה אישר את דבריו של הנאשם.
השופט ביקש לבדוק את הדברים ביתר
דיוק ואולי, כך אמר, בכלל אין צורך
להגיש נגד האיש כתב־אישום.
נאשם אחר, שהואשם בכך שנתפס
בלא תעודת־זהות, ננזף חמורות על־ירי
השופט שאמר :״גם אני, כשאני יוצא
מהבית, מוודא שיש בארנק שלי
תעודת־זהות״.
כדי לדעת איזה קנס להטיל עליו
בגין עבירה זו, שאל השופט את
הנאשם, העובד בבאר־שבע :״כמה אתה
מרוויח ביום?״
נאשם :״ 20 שקלים״.
שופט :״כמה שעות אתה עובד?״
נאשם :״אני עובר מ־ 7וחצי בבוקר
עד הערב״.
שופט :״אתה צריך להרוויח יותר.
אתה יודע שבישראל יש שכר־מינימום?״
ואז
הטיל השופט על הנאשם קנס
בסך 200 שקלים, שאותו עליו לשלם
בשני תשלומים של 100 שקלים כל
אחד.
בית־המישפט יצא להפסקת־צהר־יים,
ואנחנו המשכנו לסייר בעזה.

שבירת עצמות

פר כי הביא את בתו בת ה־ 8לחדר״המיון, כאשר

דגים וסלטים, ושוחחנו על המצב. איש־שיחנו
לא היה אופטימי במיוחד.
סיפרנו לו על הביקור שערכנו ב־בית־המישפט
הצבאי באותו הבוקר,
והוא הסביר לנו קצת מדרך פעולתם
ומחשבתם של עורכי־הדין הבאים להגן
על הנאשמים :״לפעמים אני מעדיף
שהלקוח שלי יודה באשמה, גם כשיש
בידי אליבי, המוכיח שלא היה כלל
במקום שטענו שהיה בו״.
כשהבענו פליאה על דרך מישפטית
זו, הסביר בכאב :״אם הנאשם מודה,
אפשר להגיע לעיסקת־טיעון עם התביעה,
הנאשם מקבל קנס, או מאסר־על־תנאי,
ומשוחרר הביתה. אם אינו מודה,
השופט דוחה את הדיון להוכחות ולהבאת
עדים בחודש, אחר־כך יש דחייה
של חודש נוסף עד למתן גזר־הדין, ורק
אחר־כך נקבע גורלו של הנאשם. כל
התהליך יכול לארוך חודשים אחדים,
ובכל התקופה הזאת הנאשם ממשיך
לשבת במעצר. לכן אני מעדיף להודות,
ואז הוא משוחרר באותו היום״.
קל להבין זאת כאשר שומעים את
הסיפורים על מחנה אנצאר .2שמענו
עשרות פעמים באותו יום שהעצורים
מובאים בלילה לים הסמוך, ושמכ־ריחים
אותם להיכנס למים כשהם
לבושים בבגדיהם, ושאחר־כך מעמידים
אותם בחוף, בקור העזתי העז. לא
פגשנו איש שהיה במחנה זה ושלא

רופא ישראלי הגו

פרצו חיילי צה״ל. החיילים היכו אותו, ושברו בכתות
הרובים את ידו השמאלית, רגלו הימנית ושתי צלעות
בגופו. כעבור 10 ימים היה עדיין מרותק למיטה.

סיפר שהוכה קשות.
הגיון שמתחייב מכורח המציאות
המרה.
האחד ביגואר

ף* מהלך הפגישות עם פלסטי*
נים בעזה באותו היום, ניסינו להבין
מה הם מוקדי־הכוח הפוליטיים בעזה.
שאלנו
מה כוחם וגודלם של האיר־גונים
הדתיים — האחים המוסלמים
והג׳יהאד המוסלמי — בעיר.
נאמר לנו שכוחם אינו עולה על 796
מן האוכלוסיה. מיספר זה מסתמר על
מחקר שערך העיתון אל־פגיר, היוצא
לאור בירושלים המיזרחית. ערב־הסעו־דית
תומכת כספית באחים המוסלמים,
וירדן משלמת לאנשיהם מס־שפתיים.
כאשר תקפו האירגונים הדתיים את
יאסר ערפאת(שהכל מכנים אותו אבו־עמאר)
וכינו אותו ״בוגד״ ,הם הפסידו
את תמיכתם של אוהדים רבים. צמיחתם
המיספרית נעצרה.
״אבל,״ אמר לנו מישהו ,״בשבועיים
האחרונים של האירועים הסוערים, לא
היה שום הבדל בין האירגונים השונים,
והכל נטלו חלק בהפגנות כאיש אחד,
ללא הבדלים פוליטיים, דתיים וחילוניים,
ימין ושמאל.״ הכוח השולט הוא
פת״ח.

מביתו בלילה, הוכה קשות, הובל לאנצאר־ ,2שם נמ שכו
המכות, עד שרופא צבאי ישראלי דרש שייפסקו.

אווירה מוזרה שררה ביום הראשון
בעזה. למראית־עין, על פני השטח,
הכל נראה שפיר ותקין, אבל בפנים
סערו הרוחות. התושבים ניסו לעכל את
אשר קרה, לחבוש את הפצעים, להתכונן
לבאות.
בניינים מסויימים בעיר עזה שונים
מן השאר. אלה הם בנייני המימשל
הצבאי למיניהם. כולם מוקפים בחומה
גבוהה. כולם מגודרים בגדר־תיל דוקרנית.
סביב כולם חיילים חמושים.
האזרחים, מי שיש להם ברירה, נמנעים
מלגשת אליהם, משתדלים לעקוף אותם.

נראית ״מחלקת התרבות״ של
המינהל ״האזרחי״ ,כך נראית ״מחלקת
החינוך״ ,כך נראה מישרד־הפנים, כך
נראים כל המיבנים הצבאיים־אזרחיים
הישראליים. מישרדי״שילטון בעיר
כבושה.
ובינתיים, למרות השקט החיצוני,
ממתינים הכל במתח ל״ 1בינואר, שהוא
״יום הפת״ח״ .צופים שביום זה יתחדשו
ההפגנות, יבערו שוב הצמיגים. צופים
שבתאריך זה, החל ביום השישי השבוע,
תתלקח כל הרצועה, ואולי גם הגדה-
המערבית.
צה״ל, המתכונן אף הוא ליום זה,
מארגן את כוחותיו מחדש, ומזרים עוד
ועוד כוחות אל תוך הרצועה ואל העיר
עזה.
עגת סרנוסטי, העולם

^ מבט חטוף ברחובות הראשיים
^ של העיר עזה, אפשר היה לומר
ביום הראשון כי החיים שבו למסלולם.
רק אחרי בירור קצר הבנו כי האימרה
הזאת היא חסרת־משמעות. החיים ברצועה
לא שבו למסלולם.

פאיז אבו־רחמה הזמין אותנו לא־רוחת־צהריים
במיסעדה על חוף־הים
של עזה. המיסעדה נראתה כמו עשרות
מיסעדות הפזורות לאורך החוף לצד
הכביש שבין צור לצידון בלבנון. גם
שם ממוקמות המיסעדות על החוף, יש
להן חלונות גדולים שבעדם נשקפים
רק ים וגלים.
המיסעדה היתה ריקה מאדם. אכלנו

בגשם ועמידה באנה, הביא את אשתו לבדיקות בבית״החולים, שם
קיבל מכות מהחיילים, והועמד בגשם זמן רב.

בגזרעגז יפו מדוע זה
התפוצק?

ההפגנה האלימה ביפו
הדהימה את הציבור
היהודי. אך היא היתה
צפוייה. הזנחה של שנים
הצטרפה להזדהות עם
הפלסטינים.
ידסי עידדדד ₪

שני בנים ממישפחת ג׳רבוע עצורים
בירי המישטרה.
רובין ( )22 נעצר בשל השתתפותו
בהפגנה הגדולה ביפו ב״יום השלום״.
עומר ( )29 נעצר בשל סחר בסמים.
פ׳תחיה, אם־המישפחה, מספרת על

בה אינו קטן. רבים הנרקומנים והמכורים
לסמים בתחומי הגטו הערבי. אך
מגיעים לאיזור, ומיד עטים כמה אנשים,
שיש בידם למכור סמים. הרשויות
אינן עושות די כדי לחסל את התופעה.
קשה להוציא הרבה מפיהם של
התושבים במקום. רבים חוששים מפני
המישטרה, חוששים מהרגע שאחרי. קל
להם להביע את הזדהותם עם אחיהם
הפלסטינים בשטחים הכבושים.
כל המוסיף גורע. ריבוי הוועדים
והגופים המייצגים בקרב הציבור
הערבי ביפו פוגע בו עצמו. אין ביפו
מישטר של חמולות, כפי שיש בכפרים
הערביים בארץ.
אחרי 1948 הלכה והתפוררה החברה
הערבית ביפו. יש כמה מישפחות
עשירות, בעלות השפעה — מישפחות
כבוב, דקא, אבו־סייפה, אבו־שחיידה
ואחרות — אך אין הן נותנות את הטון
כמנהיגות. סמכות ראש־המישפחה נמצאת
בירידה, ההשפעה על הבנים כבר
אינה מצויה בידיהם. הרחוב מתחיל
לשלוט.
אומר נסים :״אני ישראלי ופלסטיני.
חי במדינת־ישראל ומקבל את חוקיה.
אבל לא גולדה ולא אחרים יוכלו לבטל
את הזהות שלי, ולהתכחש לקיום
הפלסטינים. אנחנו לא עמדנו מאחורי
ההפגנות שהיו, אנחנו נגר אלימות,
אבל אני יכול להבין את הצעירים
שיצאו לרחוב. זה היה הלם גם עבורנו
וגם עבור היהודים. ההפגנה צריכה
ללמד אותנו, וגם את השילטון.
לצעירים יש רגשות. המנהיגות הנכבדה
שלנו לא תמיד נותנת את דעתה
עליהם.״
בהפגנות נעצרו על־ידי המישטרה
25 איש. רובם צעירים, ביניהם קטינים.
השבוע אמר מפכ״ל המישטרה רב־ניצב
דויר קראוס, שבהפגנות היו מעורבים
גורמים פליליים. יתכן שיש בזה
מעט מן האמת, אך הדח־ להפנות את
האשמה אליהם הרבה יותר נוחה מאשר
לבחון את המצב לעומקו, ללמוד את
הבעיות ולעשות לפיתרונן.
בלי מנהיגים. אחרי כיבושה ב־
,1948 עזבו והועזבו מרבית תושביה
הערביים, כ־ 80 אלף. נותרו בה 3900
בלבד, מהם קיבלו תעודות״זהות ישראליות
רק 308 איש, ראשי״המישפחות.
לפי מיפקד האוכלוסין האחרון,
חיים ביפו היום 10,168 איש. חוגים
מקומיים אומדים את המיספר ב־18
אלף. האחרים: מסתננים מהשטחים
הכבושים ומכפרים ערביים בישראל.
מהם כ״ 60 אחוז צעירים מתחת לגיל
. 18 המנהיגות שהיתה ביפו לפני 1948
עזבה. תושביה הפלסטיניים נותרו בלא
מנהיגות. עד עצם היום הזה אין בה
מנהיגות נבחרת, שמייצגת את התר
שבים.

רובין ג׳רבוע בעת מעצרו בהפגנת ״יום השלום״ ביפו
־ 607 מתחת לניל (8

פ׳תחיה ג׳רבוע(באמצע) עם כמה מבניה ונכדיה
.׳הזד׳ בא זירק ס ר
יתכן שגם ההפגנות האחרונות היו
תוצאה של חוסר־המנהיגות. בגטו הערבי
ביפו פועלים כיום 18 גופים
וועדים שונים, המייצגים חלקים שונים
באוכלוסייה הערבית. חלקם ועדים
המיצגים עדות דתיות. רבים מהם
פועלים על פי האינטרסים של העו
עציר
עומר ג׳רבוע
מיזבלה לפני הדלת
המצוקה הקשה. יש לה 17 ילדים 10 .
מהם נשואים. למרות זאת מתגוררים
עכשיו בביתה 17 נפשות.
המצוקה קשה. האם מלאה בטענות
נגד המימסד. היא מגדלת את נכדיה,
ואלה יגדלו באותה תחושת ההתמרמרות
והזעם כמו סבתם.
מול ביתם הוקם על־ירי עיריית תל-
אביב אתר לפינוי אשפה. מיזבלה. ליד
חוף־הים, ליד בתי־המגורים, מצאה לה
העירייה מקום לרכז בו את כל האשפה
של העיר הגדולה. זהו מיפגע תברואתי
והתגרות באוכלוסייה.
אומר נסים שאקר :״עיריית תל־אביב
נותנת יד לעניין. היא אינה מייצגת
נאמנה את התושבים הערביים.״
אליק בן־בסט, מנהל פרוייקט שי־קום־השכונות
ביפו אומר :״במקום
אמורה להיבנות טיילת.״
אם טיילת, אז מדוע מיזבלהי
בתוך כל הבעיות האלה גדל הדור
הצעיר של יפו. פעם היתה יפו ידועה
כאיזור־פשיעה. גם היום אחוז הפשיעה

בית אופייני בגטו הערבי ביפו
זה לא מעניין את צ״ץ־

מדים בראשם.
שני הגופים הבולטים ביותר: ועד
הנאמנים המוסלמי, שבראשו עומד
אחמד פאנג׳ארי, האחראי לרכוש,
למיסגדים ולאדמות של הציבור המוסלמי׳
והאערה למען ערב״ יפו, שבראשה
עומד עורך־הדין נסים שאקר,

ומטרתה לפעול לרווחתם של התושבים
הערביים בענייני חברה, חתוך,
דיור ועבודה קהילתית. בשל העדר
המנהיגות המקומית הוקם הגוף כדי
לשמש כעין מועצה מקומית.
שלא כמו בישובים ערביים אחרים
במדינה, אין הערבים ביפו שייכים
לועד המועצות המקנסינת הערביות.
מישקלם באחוזים בעיר תל־אביב־יפו
הוא אפסי והם חסרים כל מישקל אלקטורלי.
לכן אין גם לראש־העירייה,
שלמה להט, אינטרס לקרבם אליו ולטפל
בהם כמו בתושבי־עירו היהודיים.
מרירות וכעם .״איך אתה רוצה
שהעסק לא יתפוצץ? אני וגיסי עמדנו
ליד בית־החולים בעזה. פיתאום בא
יהודי אחד וירק בו. למה?״ אומר זכי
חימל, גיסו של נהג הרכב שנהרג ליד
עזה, כשהתנגש בסמי־טריילר ישראלית
— התאונה שגרמה למהומות
בעזה לפני שבועיים.
חימל הוא תושב יפו .״מישפחתו
מתגוררת בעיר כבר 362 שנה״ .בהפגנה
ביפו הוא לא נטל חלק, אולם
לדבריו ״ציפיתי לדברים יותר חמורים.
אין כאן מישפחה שאין לה קרובים
בגדה המערבית או בעזה. אנחנו לא
יכולים לעבור בשתיקה על מה שעושים
להם!״
אחרי 1967 חודשו הקשרים המיש־פחתיים,
נוצרו קשרי־מישפחה חדשים
על־ידי נישואין. כשפרצו המהומות בשטחים
הכבושים, לא יכלו תושביה
הפלסטיניים של יפו להישאר אדישים.
הם נענו לקריאת ועד ראשי המועצות
המקומיות הערביות לקיים שביתה
כללית, וזו התפתחה להפגנה אלימה.
העולם הזה 2626

7פש ב11;77ר ההחכחחויוח 1₪₪ות:

א ד לי ־.
ציפי מנשה, העולם הזה

• ר פי אדר׳
הוא עזב את הבית! אז מה? מה
שנחשב כנורמה מקובלת־למדי בחוגים
מסויימים, עדיין מעורר כותרות
סנסציוניות כשמדובר בחוגים אחרים.
אנשי־ציבור, למשל.
אדרי — אולי הפוליטיקאי האחרון
שהייתי מאמינה שיסכן את מירוצו
לעבר שולחן־הממשלה, מאז תהילת
המיפגש במרוקו — עשה זאת.
הוא פירק מסגרת, כדי להקים
במהירות מיסגרת חדשה, למרות
הכותרות, התמונות, הרכילויות.
בניגוד לדימוי הממורק־מחוייך־
מנומס שלו, התגלה אדרי, בשיחות
הממושכות עימו בשבועות האחרונים,
כאיש פגיע, המנסה שלא לפגוע: לא
לפגוע באשתו־לשעבר, לא לפגוע
באשתו־בעתיד, לא לפגוע בילדיו,
באמו — לא לפגוע. מרוב מאמצים
בכיוון זה, נפגעו כל הסובבים.
רפי אדרי עזב את ביתו המשותף עם
ג׳ואן לפני כמה שבועות, מייד אחרי
שהושג הגט בבית־הדין הרבני. עד אז,
למרות הפירסומים הרעשניים, המשיכו
בני־הזוג להתגורר תחת קורת־גג אחת.
אדרי עקר למלון דדאל שבהרצליה־פיתוח,
שם הוא מתגורר כיום בדירונת,
הכוללת מיטבח.
סמוך לתאריך זה הגיעה ארצה מי
שזכתה תחילה בתואר מעורר־הדימיון
״אהובתו״ ,שתהפוך בינואר הקרוב
ל״אשתר.

התמונה המפורסמת בזאת צולמה לפני
שבועיים.
אחרי גירושיו של אדרי, הגיעה

זוהי התמונה הראשונה של אני קלוו, גבי אדו׳ הבאה

• או ס לו ד
היא שוהה בימים אלה בארץ.

מהר ואלננם׳

ארצה, חזרה לפאריס, שבה הנה עם בנה
בן ה־ ,16 ובסוף־השבוע תשוב לפאריס.
אחר־כך כבר תשוב ארצה, לקראת
נישואיה.
כששוחחתי טלפונית עם אני־קלוד,
בתו של המולטי־מולטי־מיליונר המרוקאי
דויד עמאר, היא נשמעה נינוחה,
וסיפרה שהיא מתחילה להתאקלם
בארץ. אני כבר שהתה בקיץ האחרון
בארץ, והתחילה ללמוד עברית. היא
מדברת כמה מילים, ואף כותבת קצת
בשפת־הקודש. אני — בוגרת
האקדמיה הצרפתית לאמנות —
מתכוונת לשכלל את העברית שלה
בקורס מיוחד באוניברסיטת תל־אביב.
כרגע הם תרים, רפי והיא, אחר בית־מגורים
באיזור הרצליה, כדי שלירון,
בנם הצעיר של רפי וג׳ואן, יוכל לגור
הן בבית אמו, והן בבית־אביו — על פי
בחירתו.
שני ילדיה של אני מנישואיה
הראשונים לא יגורו עימה, אלא
ימשיכו ללמוד בפאריס.
לאני, שנישאה בראשונה בגיל ,18
בת ( )18 ובן 16 היא עצמה בת ,37
״אבל נראית בת ,28״ הסמיק השבוע
אדרי, בשיחה פרטית.
גם 50 שנותיו של אדרי לא ניכרות
במראהו הצעיר.
טכס־הנישואין ייערך בבית פרטי,
בפורום מצומצם ביותר.
אחרי נישואיה, מתכוונת אני קלוד
(אז כבר אדרי) לעסוק בהתנדבות עם
ילדים מוכי־גורל. בינתיים היא צמודה
ל לבעלה לעתיד: באמצע השבוע היא
שוהה עימו בירושלים. בסוף־השבוע
בילו באילת. הצטרפו אליהם שני בניו
של אדרי ובנה שלה. אחר־כך שבו
השניים לבית־אימם.

גו או אדר
היא הפחיתה כמה קילוגרמים טובים
ממישקלה מאז השינוי שחל בחייה
הפרטיים.
אחרי.חופשה בסדום, היא נינוחה
יותר ונראית מושכת מתמיד.
כמה הבהרות: בניגוד למה שהשתמע
מהפירסומים, היא ״שיחררה״ את
בעלה זמן קצר אחרי שהודיע לה על
כוונתו להתגרש. היא שיחררה גם את
עורכי־הדין ששכרה, ויתרה במקומות
רבים, שאולי אשה אחרת היתה
מתעקשת בהם, תמורת פירוד מהיר
ואווירה טובה.
אדרי סירבה ומסרבת להקשיב לכל
השמצה מפי מתחריו הפוליטיים של
בעלזדלשעבר. היא אינה משתפת איש,
פרט לקרובים לה ביותר, במה שעובר
עליה. בכוונתה לצאת לעבוד בקרוב
(בעבר עבדה במישרד של מלטשת־יהלומים
בנתניה) ,להתחזק ולבנות את
עצמה מחדש.
מה שהריח בהתחלה כ״ליכלוך של
השנה״ מסתיים, בצורה מהירה ואלגנטית,
במארש־החתונה. רפי אדרי עוד
יצטייר בחודשים הקרובים כ״גבר״ —
שהעז ועשה.

לונדון
בבזריוגז מישפט

דירה לשניים במרכז העיר

מי 2 6

ד לת פרוצה

£דיו

תושבי נתניה שקנו
דל ת רב־בריח ב־1986
אינם מחוסנים מפני פריצה אלנז; אלד; ₪

פרטים והזמנות אצל סוכני הנסיעות

למניעת א״וס בסקס:

טו־מפ
לחייל

ה שתמ שבב תו ל ה.

למניעת ציתות בטלפון:
ב מכ שיר.8116414111111
אנו מ ספ קי ם גם:
* שידות לגילזי האזנות
* מכשירים להקלטת שיחות
* מזכירות אוטומטיו ת

רדיו דוק טור בע־מ
ת״א, שלום עליכם ,18 טל׳ 286444

התובעת ענת סבידור טענה כי יובל
ברנע ידע שלא יוכל להתקבל לעבודה,
אם גראפולוג יבדוק את כתב־ידו. הוא
היה בטוח כי הגראפולוג יגלה מיד
תכונות־אופי שלא יאפשרו לקבלו לכל
עבודה אחראית.
על כן, כאשר רצה להתקבל לעבודה
כמתקין־דלתות רב־בריח בנתניה, החליט
למסור את קורות־חייו בכתב־ידו
של אדם אחר. אדם שתכונותיו ירשימו
את הגראפולוג, וישיגו עבורו את העבודה
הרצויה.
לדברי כתב־האישום אומנם התקבל
ברנע לעבודה על־סמך כתב־היד המר־

בריח,
בכתב־האישום נאשם ברנע בעוד
שתי עבירות של גניבה והפרת־אמונים,
וכן בעבירה של זיוף. לדברי כתב־האישום
רצה לקדם את עובד־החברה,
יוסי חזן, לתפקיד של מנהל־מכירות
בסניף. לשם־כך שינה פרטים בתיקו
האישי, וזייף מיסמכים אחדים.
כאשר נודע לנאשם כי נפתיחה חקי־רת־מישטרה
נגדו, מיהר ונסע לחו״ל.
לטענתו עשה זאת כדי למצוא עבודה,
אולם התביעה טענה שברח מהארץ ער
יעבור זעם. הוא חזר אחרי חצי שנה,
כאשר חשב כי חלה רגיעה בחקירה.
למעשה חשדה המישטרה שהנאשם
מקבל דיווח שוטף על החקירה
בישראל, ועל כן ביימה רגיעה בחקירה.
ברנע נעצר מיד כאשר חזר ארצה. תוך
כדי מעצרו, ביוני ,1987 הוגש נגדו
כתב־אישום, והתביעה ביקשה לעצור
את האיש עד תום ההליכים. בינתיים
עברה חצי שנה, ונשמעו רק שני עדי-
תביעה. על כן הגיש בימים אלה
הסניגור, עורך־הדין עוזי בכר ממישרד
דרור מקרין, בקשה לעיון מחדש
במעצר. תוך כרי דיון בבקשה זו התגלו

שות לו שיחה עם אביו, בניגוד להוראות.
אבל
נראה כי מה שהכריע את הכף
וגרס לשופט מרדכי בלזר להשאירו
במעצר היה הידיעה שמסרה התובעת
כי בחודש מאי, כשהיה ברנע במעצר
עוד לפני הגשת כתב־האישום נגדו,
הוא ניסה להעביר הוראות לערבי
מטייבה, שיסתום את פיו, בקשר להתפרצויות
שביצעו בעזרת מפתחות תואמים
לדלתות רב־בריח שהותקנו בדירות.
הנאשם העביר אותם לאותו אדם,
שפרץ בעזרתם לדירות.
אם אמנם יתאמת החשד שמנהל
סניף רב־בריח בנתניה עשה יד אחת עם
פורצים, ונתן להם את מפתחות־הדי־רות
שבהן הותקנו דלתות של רב־בריח,
נראה כי כל תושבי נתניה, שקנו
דלתות כאלה ב־ , 1986 אינם בטוחים
בדירותיהם. יתכן כי מפתחות־הדירות
עדיין נמצאים בידי פורצים, העלולים *
לעשות בהם שימוש.
השבוע נערך דיון נוסף במעצרו של
ברנע, והשופט אדמונד לוי שוכנע על־ידי
הסניגור עוזי בכר, כי בגלל הקצב
האיטי מאוד של ניהול המישפט, יש
לשחרר את העציר בערבות.

דוכי חיים

הכל בכף־־היד

ו 1השכרתרכב

1 1 1 0

))13( 2 8 3 2 8 1 - 2

נאשם ברנע(מימין: התובעת סבידור)
נעצר כאשר חזר לארץ
אקורדיוניסטית מארגנת שירה בציבור עם שיקופיות ומישחקי־חברה במסיבות תוכנית מיוחדת לימי־הולדת
ט ל פון ,221017 :ת ל ־ אביב

שש עצות לנהג בגשם
* 99ג רי ר״ החברה לשרותי־דרך ולגרירה הגדולה בארץ,
\1 עושה מאמצי־על להתמודד בהצלחה עם כ־800
קריאות שמתקבלות במוקדי־השרות של החברה בעת האחרונה
בכל יום. כמות קריאות זו גדולה פי ארבע מהכמות המתקבלת
בימים רגילים. עליה זו הינה בשל הגשמים הפוקדים אותנו,
שאינם גשמי־ברכה לנהגים.
מנכ״ל שנריר, מולה גורבן, מסר שרבים מבעלי המכוניות
נמצאו בלתי מוכנים לתנאי מזג־האויר, מבחינת אחזקת כלי־הרכב
ומבחינת צורת הנהיגה בו.
למנהל התפעול של שגריר, מיכה קראוס, מספר עצות לטיפול
מונע ברכב ולנהיגה בכבישים הרטובים, לצימצום התופעות
הנילוות למזג־האויר הסוער:
א. בדיקה יסודית של מערכת החשמל(מצבר, מצתים, מגעים)
וריסוסה בתרסיס מיוחד לדחיית לחות ולציפויה בחומר מבודד.
ב. בדיקת תקינות הבלמים, הצמיגים ומגבי־השמשות ותיקונם
או החלפתם במקרה הצורך.
ג. הימנעות ככל האפשר מכניסה לשלוליות.
ד. אם אין ברירה, מעבר בשלוליות בנהיגה איטית.
ה. ייבוש מערכת הבלמים לאחר יציאה משלוליות על־ידי
לחיצות קלות על דוושת־הבלמים.
ו. התאמת מהירות הנהיגה לתנאי הכביש הרטוב ולתנאי
הראות.

שים ששלח, ומונה בינואר 1986 כמנהל
סניף החברה בנתניה.
אילו היו בעלי חברת רב־בריח בודקים
את עברו הפלילי של ברנע, היו
מגלים כי מגיל 17 היו לו הרבה התק־לויות
עם החוק. הוא הורשע בעבירות
של גניבה ופריצה במקומות שונים בארץ,
ובזמן שהתקבל לעבודה ברב־בריח
היה תלוי נגדו מאסר־על־תנאי של שנתיים.
אבל
חברת רב־בריח לא בדקה את
עברו של העובד החדש, אולי מפני
שלא עלה על דעתה כי בנו של סנ״צ
במישטרה, יונה ברנע, עלול להיות
בעל עבר פלילי עשיר.
גניבה והפרת־אמונים. ברנע
הצליח בעבודתו ברב־בריח. הוא עבד
במרץ, היה חרוץ והתיידד עם לקוחות
ומפיצים. סמכויותיו בתפקיד כללו ניהול
והפעלת הסניף, ואחריות על קבלת
פקידים ועובדים. הוא היה ממונה על
ריכוז ההזמנות והטיפול בכספים, וכן
היה המפקח והמשגיח על מפיצי־הדל־תות
בתחום הסניף.
הרבה דלתות של רב־בריח נמכרו
במשך 1986 בנתניה. על כל המכירות
הללו היה ברנע ממונה. אבל לדברי
כתב־האישום כבר באפריל, ארבעה חודשים
בלבד אחרי שהחל בעבודתו, התקין
דלת־פלדה בבית״חכמון בעין־התכ־לת,
ושילשל את תמורת הדלת 500 ,
ש״ח, לכיסו. הוא העלים את התמורה
מחברת רב־בריח, לא רשם בספרים את
התקבול, ולא הוציא חשבונית מתאימה.
נראה
כי עם הצלחת הגניבה הראשונה
גבר תיאבונו של הנאשם, ובחודשים
יוני עד אוקטובר 1986 מכר, לפי
כתב־האישום 80 ,דלתות בשווי של
26,400ש״ח לאדם בשם מרדכי רוט,
ממרכז המנשלים בחיפה. על פי כתב־האישום
נאסר עליו למכור דלתות
לרוט. הוא נאשם בגניבת הדלתות מהחברה,
במירמה ובהפרת־אמונים לרב־
דברים בפרשה.

חדשים

ומעניינים

מאור

מידמה ומיסמך מזדיך. התובעת,
ענת סבידור( ,בתו של מי שהיה
יו״ר הכנסת) ,הביאה לפני בית־המיש־פט
את פרטי עברו הפלילי של ברנע. .
מתברר כי הוא הצליח לאסוף לעצמו
20 הרשעות מגיל .17 הרשעתו
הראשונה היתה ב־ 1972 בבית״המישפט
בנתניה. אז הורשע בחמש עבירות של
גניבה. חודש לאחר מכן הורשע בבית״
המישפט המחוזי בתל־אביב בפריצה
ובגניבה, ונידון לפיקוח קצין־מיבחן,
ללא הרשעה. ב־ 1973 הורשע בבית־המישפט
המחוזי בתל־אביב בכמה פריצות
וגניבות, ונידון לשתי שנות מאסר־על־תנאי.
בבית־מישפט השלום ב־בית־שמש
הורשע בשבע עבירות של
גניבה. ב־ 1978 הורשע בבית־מישפט
השלום באילת במשיכת צ׳ק ללא־כי־סוי,
ובבית־מישפט השלום בתל־אביב
בעבירות של מירמה, הפצת מיסמך
מזויף וזיוף. ב־ 1983 הורשע בבית־מיש־פט
השלום בחיפה בשלוש עבירות של
גניבה, והופעל נגדו עונש המאסר־על־תנאי
שהיה תלוי ועומד. בעיקבות עונש
זה הוגשה בקשת־חנינה לנשיא־המ־דינה,
והעונש הומר בשרות לתועלת
הציבור במשך שנה, ובשנתיים מאסר־על־תנאי.
התובעת
טענה כי בגלל עונש־המ־אסר
של שנתיים, שעדיין תלוי ועומד
נגד הנאשם, יש חשש שינסה לברוח
שנית מהארץ אם ישוחרר ממעצרו. הסניגור
טען לעומתה כי מאחר שהנאשם
חזר ארצה מרצונו החופשי, אין לחשוש
שיימלט.
התובעת העלתה עוד שתי טענות
חזקות. לדבריה, ניסה הנאשם לשבש
הליכי־מישפט כבר בעת מעצרו. הוא
העביר לאשתו עיתון, שבתוכו כתב
בכתב־ידו הוראות שונות. הוא הזכיר
את אביו, קצין־המישטרה הבכיר, וביקש
את עזרתו. כן ביקש משוטר להר
הוא
ראה את כף־ידו
שד מרדכי וענונו,

ומצא בה אישור
לתיאוריה ידועה
נעמי רזן ₪

מושג חדש :״תיסמונת וענונו״ .כל
הזכויות שמורות לארנולד הולצמן, כי־רולוג
(קורא בכף־יד) .״כאשר מרדכי
וענונו מצא לנכון להציג לפני העולם
את כפות־ידיו, הוא העביר שני מסרים:
מסר אחד היה הדברים שרשם: אבל
המסר האמיתי היה המסר השני, שהיה
שונה לחלוטין מהמסר הראשון, ויכול
היה להיות גלוי רק לאדם המתמצא
בקריאת כף־יד,״ אומר הולצמן .״נוסף
על כך, כאשר וענונו ביקש להפיץ
אידיאולוגיה מסויימת כהסבר למעשיו,
יכול היה אדם המבין ברזי כף־היד לדעת
שמדובר במנגנון הגנתי גרידא.
״בעייתו של וענונו היא בעייה של
שייכות. ליתר דיוק, הסיפור שלו הוא
הצורה שבה הוא בחר לתקוף את בעייתו
זו. כל ילד, מהגיל הרך ביותר,
שואף לזכות בתחושה של שייכות,
שהוא רצוי, שהוא חלק אורגני מגוף
גדול יותר ממנו. כאשר וענונו התחיל
להרגיש לראשונה שיש לו קיום בנפרד
מהדמויות הדומיננטיות בחייו, כלומר
— אביו ואמו, כשהרגיש את הצורך

כירולוג הולצמן
הכף של וענונו
הוא פירש את התנסויותיו איתם בצורה
שכנראה הביאה אותו להבין שלא
דבריו או מעשיו הם שלא היו בסדר,
אלא הוא עצמו לא בסדר.
״עקב זה הרגיש כאילו הוא מיותר
במישפחה, לא רצוי. תגובתו היתה כמו
תגובה של ילד אשר סירבו לתת לו את
הסוכריה שביקש. כדי שלא להרגיש
פגיע וחלש, אומר הילד ברוגז: לא רוצה
העולם הזה 2626