גליון 2628 מתאריך 13 בינואר 1988

תן סיכוי לחניכיי ם ־
יש סיכוי לחניכיים
עם צחצוח שיניים בריא ומרענן
וטיפול נמרץ בבעיות חניכיים,
ויש סיכוי לטוס לשוויץ!
כל שעליך לעשות: קנה שלישיית מבצע
של משחת השיניים ארונל.
שלח את ספח המבצע לפי ההוראות,
ג״חכה לצלצול הטלפון
שיבשר לך שאתה בדרך לשוויץ!
פרס ראשון 3 :טיסות לשוויץ*
ועוד מאות פרסים:
סו מכשירי״<1£7א ,\1
לטיפול בחניכיים ״^ 18מ1״
20 מברשות שיניים חשמליות ״^ 18מ 1״
ססו חבילות שי של טבע
200 מברשות שיניים ארונל
המבצע בתוקף עד לתאריך ה 5.2.88-ו
ההגרלה תיערך ב 8.2.88-ו
במשרדי חברת טבע בפיקוח רו״ח
*לא כולל מיסיס. תקנון המבצע במשרדי טבע.

קול המפרסם

ארונל -משחת שיניים מיוחדת לטיפול בחניכיים
ארונל^מכילה ויטמין 4המחזק את החניכיים בפני דלקות.
חדש! לצחצוח נכון הקפד להשתמש במברשת השיניים ארונל

תן סיכוי לחניכיים ־ ארונל

בזיי ב גז בי ם
מ של הגמל
על הסיכונים שבקאריירה פוליטית
(״הורוסקופ״ ,העולם הזה .)30.12.87
האסטרולוגית של השלם הזה מזכירה לנו,
במדורה האחרון, כי כאשר אדם מקבל על עצמו
תפקיד חשוב במערכת הפוליטית הוא לא רק
נהנה מכבוד, תנאים וכו׳ ,אלא גם נושא באחריות
גדולה וסובל מחוסר־זמן ועבורה מאומצת.
על זה אומר המשל הבדווי :״אל תצא למסע
במידבר, אם אינך בטוח שגמליך יכולים לשאת
צבי פרידמן, רעננה
את המיטעוי

הכיפה והכומתה
על כיסוי־הראש של חיילי צה״ל
הדתיים (העולם הזה .)30.12.87
הכיפה שעל ראשו של החייל הדוחק בנער
ערבי (בתצלום במדור הנדון) הזכירה לי עניין
המטריד אותי זה זמן רב.
מי קבע את גודל הכיפה בה חייב יהודי דתי
לכסות את ראשו? הכיפות שאני רואה הולכות
ונהיות יותר פיצפוניות ומגוחכות(בעיקר, כאשר
מהדקים אותן לשיער בעזרת סיכת־ראש).
האם לא יהיה זה יותר מכובד לחייל צה״ל,
המבקש למלא אחרי חוקי הדת, לחבוש את
הכומתה הצה״לית התיקנית במקום איזו כיפה
בגודל בול ובכל ציבעי הקשת?
גיא שמעוני, תל־אביב

עכשיו איננו שר
על מעמדו של משה ארנס(״מתיחות
בין מילוא לארנס״ ,״תשקיף״ ,העולם
הזה .)30.12.87
השלם הזה נסע אחורה במכונת״הזמן!
לתשומת ליבכם: משה ארנס שוב איננו שר,
למרות שהענקתם לו תואר זה בקטע, במדור
תשקיף, המספר על כעסם של אנשי מילוא על
.ארנס, על שלא הציג את מועמדותו לראשות
רפאל כפיר, תל־אביב
הסוכנות היהודית.

האלוהים של עופרים
על אמונתו של אבי עופרים (״כוח
עליון הציל את אבי עופרים״ ,העולם
הזה .)30.12.87
אם אבי עופרים באמת אמר, אחרי תאונת-
הדרכים שלו בגרמניה, כי ״אלוהים לא היה
מרשה שיקרה לי משהו חמור בערב חג־המולד״,
.אז אנחנו יכולים להבין שחג־המולד אומר משהו
לעופרים.
במקרה זה הייתי שמח לדעת לאיזה אלוהים
בדיוק התכוון עופרים. כי האלוהים של חג
המולד הוא בוודאי לא האלוהים של חג־החנוכה,
עובד לוי, ירושלים
למשל.

< עי 3בי 1ת עיתונאית
על התיחסותה של כתבת העולם
הזה לרבנות הראשית (״זה וגם זה״,
העולם הזה .)30.12.87
מאז שהשלם הזה חשף את שמות כתביו
גיליתי כי דניאלה שמי חובשת בהשלם הזה שני
כובעים לפחות. היא גם כותבת את המדור זה וגם
זה וגם מראיינת מדי פעם אנשים למדור סה הם
שמרים.
ובכפל־תפקידים זה היא לא שמרה, בשבוע
האחרון, על עיקביות עיתונאית.
בזה ונם זה היא הכריזה, בפתיחה (בנושא
הסילווסטח, כי היא מצפצפת על ההכשר של
! הרבנות הראשית ובמה הם אומרים היא ראיינה
י את היועצת המישפטית של נעמת בעניין מניעת
נשים מלהשתתף בגוף הבוחר את הרב הראשי
לתל־אביב.
אם היא מצפצפת על ההכשר של הרבנות
הראשית, יש להניח כי היא גם מצפצפת על
הרבנות הראשית. אז מה איכפת לה מי בוחר
שוש רבינוב, ראש1ך לציון
אותה.

קברות ביו הדתי
על עברו של כפר־יסיף (״תמרורים״,
העולם הזה .)6.1.88
לכפר יסיף עוד כמה ייחודים מעבר לעובדה
שהיתה לו יו״ר מועצה אשה (ויולט ח׳ורי
המנוחה).
לפי המסורת היה שם הכפר לפנים כפר־יוסף,
__על. שם.יוסף רו־מתהיהו נפלאניוסז ומשר מאות

מר לא אלים

כתבת ה שער הקדמי:

מרגל או לאל

הפצצה שזרק חנא סניורה לאוויר גרמה
אומנם לסערה ציבורית גדולה בצד היש ראלי,
אן לתגובה מתונה מהצד הפלסטיני.
בעיקבות הכרזתו, לפני חצי שנה, כי הוא
מתכוון להתמודד בבחירות לראשות
עיריית־ירושלים ספג מבול״ביקורת, בעיקר
מחבריו הפלסטיניים. גם הפעם, יתכן ש־היה
מוצא את עצמו מבודד,
4אך התגובות הישראליות
הנזעמות הצילו את כבודו.

מבחינות רבות מתאימה דמותי של שבתאי
קלממביץ־ לד מו ת הקלאסית שר מרגל
מיקצועי. אישיות חריגה. איש־נגסקים מצליח,
ב על קסם אישי. הקשרים הענפים שיש ר1
ב בל רחבי ה שלם והנאת־החיים שב .1אולם
הקשרים הגלויים של 1עם ה שלם הקשו־ניסטי
1מגע ג מי עם סוכנים ידיעים שר
הקג״ב סותרים את שיטת־הפ שלה של מרגל.
האם מנסה השב־כ לה שתמ ש בפר שה כדי
ל שקם את תדמיתו? מדוע הור־
^ שע קלמנוביץ׳ בפירסומים עוד
לפני שהוגש נגדו כתב־אישום?

סעו במס מים

ארבע ספינות סער ,5שנמצאות עדיין על
שולחן־השירטוט, אמורות לפתור את בעיית
האיום הצפוי מן הים בשני העשורים הבאים.
למרות מחירן המדהים (כמעט מיליארד וחצי
דולר) מאוחד חיל־הים בתמיכתו בסער .5
המתנגדים. שאגב, מצאו את עצמם מהר מאוד
מחוץ לחיל, מצדדים בשילוב
* כלים רבים, אך זולים. כולם
צודקים. תליי איך מסתכלים.

כתבת השער האחורי:

עם חווה ואביבה

שלח את לחגי

המשך קורותיה של נעמי אדווה בין כותלי־הנשים
שה־תירצה. אביבה גרנות. הידועה
בכינוייה ״מערוכי״(על שם המערוך שהוזכר
במישפט־הרצח) היא מבין הפופולאריות
שביושבות הכלא. המריבות בינה לבין חווה
יערי הן בלתי פוסקות. גרנות מכנה את יערי
״שילשול״ .וזו מחזירה לה ב״רוצחת״ .עם יערי
כמעט ולא ניתן היה לשוחח ביחידות. ציפורה
רימר, שלטענתה היא שולטת
כמגיה. אך למעשה שולטת
ביערי עצמה. ל א מאפ שרת זאת.

לוח־המסעות של הסירובניקים לשעבר לא
היה מבייש את שר״התיירות, אברהם
שריר. מי משלם את ההוצאות! כמה גופים
ואירגונים יהודיים מתחרים ביניהם -
המועצה הלאומית למען יהודי ברית־המועצות,
שנתמכת על־ידי הסוכנות
היהודית ומישרד-החוץ, והמרכז למידע,
שהומם בישראל. המדיניות החדשה של
ברית״המועצות, המתירה ל־
£ ¥יהודים הגירה, תשאיר או־תם,
כנראה, מחוסדי-עבודה.

אום ראום זאב׳לה מקפיד בקטנות

דממה צומת, מקפיאה, שוררת בקריית־האמנות
השמאלנית. פתאום געשו הכל -
משכילים ודוממים. יהושע סובול הפן
בחודשים האחרונים ללוח־מטרה לחיציהם
המורעלים של כל שוחרי ארץ־ישראל הא־חרת,
כלומר, המכוערת, ואף
אחד לא קם והתייצב לצי־

^ ^ 2 £דו. גם ״יפי הנפש״ החרישו.

השופט חיים אדר מקפיד על כל כללי־הטכס. הוא
מעיר על כפתור בלתי־רכוס. מאיים במעצר על
איחור קל ונוזף בעורכי־הדין
^ בנוכחות הנאשמים. לאחרונה 11 ביקשו כמה מהם את פסילתו.

דף חדש

אחה והשקל מיסתרי ויגאל וינסנט
התרומה ל״אוצרחווה1,
חלום ושיבה
ג״ג הישראלית נטלה החזרי־מס שהגיעו לקרלקו,
שהפיקה בארץ את רמבו • 3לחץ על בנק־המיזרדוי
למכור את הבנק מחוץ לישראל כרי
לשפר את מצב ההון • פיתרון ישראלי לעבודה
בארצות־הברית • אבא אבן ירצה על פוליטיקה
ישראלית בניו־סקול בניו־יורק • המשקיעים
הישראלים פלטק ויצוזקי הונו את עיריית ניו־יורק
ואת קוני הדירות • קרן־החינור של שלום
עכשי 1קוראת לציבור האמרי־קאי
לתרום • מה לסנטור דניאל

2אינויאו מהוואי ולא1צר־ת1רה?

רחר ה מרחרח
מרווחת:
אחרי חופשה קצרה
באילת חוזרת אילנה
שושן (בתמונה) לאר־צות־הברית.
שם היא
מתכוונת להתחיל בלימודיה
האקדמיים ב־יו־סי־אל־איי
• ניצה מעוז
הזמינה קולקציה אצל
ליזה בוקר בסכום של
12 אלף רולר, אבל לא
עמדה בתנאי״התשלום • הרקדנים דויד בניסתי
ואמתי לוס החליטו למסד את הקטעים הנועזים
שהם מציגים על הבימה. הם התחתנו • קצין
וג׳נטלמן הסכים לתרום מזרעו לאופנאית עשירה,
בתנאי שהצאצא לא ישא את
שמו • שלומית אמיר מצאה אה־

כמה מן ה,,מבינים״ המקומיים כבר
פסקו על תערוכתו האחרונה של יגאל
תומרקין, שהוא מנסה ״לקחת טרמפ״
על ואן־גוך. האומנם? איתן קלינסקי
מעלה בשיר את דמותו של ״טרוריסט״
יהודי בן 10 ונעמי הר־ירוק מציגה
תמונת־מצב אמנותית של שבוע כ־
^ ^ 9דצמבר: מחצית הפנים
1 § 1מופנית לעבר, והמחצית
> 4 ! /האחרת — לעתיד.

״נו־קייר

רחל רון (שם בדוי) חושפת את קורותיה מאז
שהסכימה להיפגש עט גוסטאב בדיאן. את
הטעות שעשתה כאשר הסכימה לפגוש בו. את
המצב הנואש שאליו נקלעה. את החקירות,
ההשמצות והכתבות המעליבות בעיתונים, ואת
הסבל שעברה בשנה האחרונה.
היא לא מאוכזבת שהסיפור נגמר
ב״נו־קייז״ .שמחה שזה נגמר.

המדורים הקבועים: 3 מיכתבים -סשל הנמל
איגרת העורך — .בפעם הראשונה׳ 4 5 הנדון — הסילחנזה השביעית
במדינה — מסך הוונל
6 10 תשקיף — ביטזח לשטחים
יומן אישי — ביו! זבינה
11 12 אנשים — אופנאי־צ״ד
מה הם אומרים -נ־״סס ר,־־בי.
-רחו. יחי, דיי חר די׳ וי

שישה שבועות אחרי חתונתו נעצר ג׳יבריל אל־רג׳וב.
יותר מ־ 30 חיילים הקיפו את הבית ועצרו
אותו. בבית נשארה אשתו, היבה. היא מספרת על
חלומות, על תוכניות להשתקע, לגדל ילדים,
לחיות בין חברים. עכשיו הכל
מתפורר. ג׳יבריל הוא בין

2התישעה העומרים בפני גירוש.

אונס לא לפיוסום

האם אנס בעל־המיסעדה בשכונת־התיקווה
את הצעירה שנסעה איתו לצרכי־עבודה, או
שמא היא הסכימה, תחילה, לקיים איתו
יחסי־מין, והתחרטהז האם התלוננה הצעירה
על האונס רק אחרי שביטל המיסעדן
את העיס ק ה שביניהם? ועל איזו עיסקה
מדובר בכללי מה באמת קרה
באותו לילה גשום? סיפור 8 אחד. שתי גירסות שונות.
20 קולנוע — מנכרים ניבורים

זה וגם זה -ח־ ההבדל
לילות ישראל — חנפניות בתחפושת 22
דף חדש — אמנים אחים
26 28 חשבון־נפש . -רחל ח ך 29 תמרורים — הבחור -השוה 30 מיכתבים לרותי — •רח אדום 30 תשבצוסן 33 הורוסקופ — ערל קשה 34 רחל מרחלת — על כל העולם

בזיבחבי ם
(המשך מעמ 1ד )3
בשנים, עד אמצע המאה האחרונה, ישבו בכפר
חקלאים יהודיים.
בנוסף גם נהגו יהודי עכו לקבור את מתיהם
בכפר ואת שרידי בית־הקברות היהודי הזה אפשר
לראות עד עצם היום הזה בכרם־זיתים עתיק
אריה בנדט, חיפה
במבואות הכפר.

המינקת והקיסו־ז!

השבוע העניק יוסי גינוסר, אחד מאנשי-
השב״ב הבכירים שהיו מעורבים בפרשת
* האוטובוס בקו ,300 שלושה ראיונות לעיתונות.
בצורה חריגה למדי התפרסמו הראיונות האלה בו
זמנית בהארץ, בדבר ובידיעות אחרשת.
כשבכולם מעביר גינוסר את אותו המסר.
העיקר: שהוא התער לקבלת החנינה
המפורסמת, והסכים לה רק תחת לחץ כבד.
קוראי העולם הזה עשויים היו להיזכר שכבר
קראו לפני שנה דברים דומים. ואכן, בינואר
1987 פירסם הע1לם הזה מונולוג של אלמוני,
שהוגדר כ״חנון שב״ב״ ,במדורה של דפנה ברק,
חשבון ופע( 1העולם הזה .)6.1.87
מניות שגינוסר פתח עתה את פיו, מותר

על טיבו של סרט (״אי. טי. קיסר
סין׳ /העולם הזה .)2.12.87
עם כל ההערכה למבקרת הקולנוע של השלם
הזה אני פשוט אינני מבין כיצד עלה בדעתה
להכתיר אותו כסרט־היוקרה של השנה.
הסרט הזה הוא, בסך הכל, סתם ספקטקל, עם
הרבה צבע, המון אנשים בתילבושות ססגוניות
ופעילות בלתי־פוסקת, אבל הוא רחוק מאוד
מהרמה הרגילה של הבימאי שלו, ברנארדו
ברטולוצ׳י, האיש שביים את הטאנגו האחרון
בפאריס.
אם יש בכלל קטע ששווה לראותו בקיסר, זה
הקטע בו חולצת המינקת היפהפיה שד מקסים
לקיסרון והוא, כראוי לקיסר, יודע בדיוק מה
חי פלד, תל־אביב
לעשות איתו.

כי ני ב ל •

עגת סרגוסטי, העחלס רמה

אסור היה לערבים לצאת מכפריהם בלא רשיון
מיוחד. הם היו כפופים לשיפוט צבאי מיוחד.
למעשה היו כל חייהם, עד לפרט האחרון,
משועבדים להחלטות המימשל.
דויד בן־גוריון לחם בקנאות למען המשך
קיומו של המימשל, שבוטל רק שלוש שנים אחרי
שבן־גוריון פרש סופית מראשות־הממשלה. מולו
קמה קואליציה מוזרה שתבעה את ביטול
המימשל הצבאי. היא כללה לא רק את השמאל,
אלא גם את חרות של מנחם בגין. באחת
ההצבעות הדרמאתיות בכנסת היה הכל תלוי
בכמה קולות של אגודת־ישראל. בן־גוריון הורה
להעניק לאגודת־ישראל רישיון של בנק, שהיה
שווה הון, ותמורתו הצביעה האגודה למען המשך
קיומו של המימשל הצבא־.
השלם הזה עמד, כמובן, בשורה הראשונה של
הלוחמים לביטול המימשל הצבאי. טענתנו היתה
שאין לו כל קשר עם צורכי־ביטחון. אמרנו שזהו
מכשיר ביהי מפא״י (מיפלגת־העבודה, כפי
שנקראה אז) כדי להפעיל לחץ על המצביעים
הערביים ולהכריח אותם להצביע בעד מפא״י
והרשימות הערביות שהיו קשורות בה.
עכשיו, באיחור רב, קיבלנו לכד אישור נוסף.
ב־ 1952 פירסם השלם הזה כתבה על אחר
המושלים הצבאיים, צבי אלפלג, קצין צעיר
מחניכי מפ״ם, שהיה ממונה על כמה כפרים

אחים של ח כים
על קשר מישפחתי של ח״כיס (״ייחוס
אחים״ ,״מיכתבים״ ,העולם
הזה .)30.12.87
לח״כים יש אחים. ואחרי שהקוראה ליבב!7

מן הראוי היה להרחיב אזהרה זו לגבי אלה
המשתמשים במילים לועזיות מבלי שהם יודעים
כיצד לבטא, או לאיית, אותן.
מי שאינו יכול להסתדר עם הביטוי העברי
לקיים שדולה, או סתם להשתדל עבור נושא כל
שהוא, משתמש במושג אנגלי, שמשום מה
השתבש בארץ. הכוונה היא ללובינג(מילה אותה -י־מעלה
העולם הזה בהקשר לשידול לכלול נשים
בגוף הבוחר את הרב הראשי לתל־אביב).
המילה באנגלית היא לוביאינג ולא לובינג. לובי
= שדולה. לוביאינג = השתדלות, קיום שדולה.
באנגלית מצוייה אומנם גם המילה לובינג.
אבל לה פירוש שונה לגמרי: הטלה (כמו הטלת
כדור לסל, או רימון למטרה).
רונית הנדלר, הרצליה

הרבה חוליות ב שו שלת
על אהבותיו של אסי דיין(״מכורים
רק לאהבה״ העולם הזה ,)30.12.87
אם אסי דיין סבור כי בפרשת־אהבתו למונה
זילברשטיין הוא רק בפרק השני של סידרת
ר״נסט׳ האישית שלו, הרי עוד צפוי לנו לשמוע *׳־
רבות על עלילות אסי דיין.
אצלנו, בטלוויזיה הישראלית, כבר הוצגה
החולייה ה־ 66 בשושלת (זה שמה העברי של
סידרת ד״נסט׳) ובארצות־הברית היא כבר עברה
יאיר פרנקל, ח1ל!ן
את הפרק ה־.200

דירות בגוש דן
על השפעת פיטורי אנשי בורסת ניו־

ח״כים הראל וצבן
גינוסר בפעם הראשונה לנמר׳

דיווחה כי לח״כ אהרון הראל (מערך) יש שני
אחים — יאיר גרבוז הצייר ואלון גרבוז איש
הסינמטק. עלי לדווח על קשר־אחים פרלמנטרי
נוסף.
לח״כ מפ״ם יאיר צבן יש אח, הד״ר חיים צבן.
הוא פקיד בקרן הקיימת ובעל חוש־הומור.
משנסתיימה, לאחרונה, נטיעתם של כמה

אלפי דונם שתילי־ארזים בצפון, הוא הודיע כי
עכשיו יהיה הרבה יותר קל להקים את בית־המיקדש
השלישי.
ומי שלא הבין את הרמז יכול לפנות לספר
מלכים א: בו מסופר כיצד הקפיד המלך שלמה,
בעת הקמת בית־המיקרש הראשון, לספון את
פנים הבית בארזים• יהודה מי־טל, חל־אביב

לגלות כי הוא היה אותו אלמוגי. דפנה ברק
נפגשה איתו ארוכות במישרדו, במכון הייצוא. אר
מכיוון שאז עדיין היה אסור על גינוסר לדבר,
הוסכם שלא לזהות אותו. גם כל פרט שעשוי היה
להוביל אליו נגנז או שונה.
באותו מונולוג אמר גינוסר את אותם הדברים
ארשלג(עם אשתרז
שהוא אמר עכשיו, כביכול ״בפעם הראשונה״:
תוצאזת חסזרית מאוד
שראש־השב־־כ הודיע לו בשעתו שהוא פועל עי*
פי הוראתו של יצחק שמיר, וכי פעל בהתאם במשולש. הצוות שלנו וקראנו לו אז ״חוליית־לנוהליס
והנורמות המקובלות בשב״כ.
כיסוי״) התרשם לטובה מאלפלג, שהשמיע ריעות ממדרגה סקופ
אין ספק שאותו מונולוג היה
מתקדמות, ועל כן ציין אותו לטובה, תוך ביקורת
ראשונה, ויודעי־דבר גם הבינו זאת אז.
על השיטה כולה.
בכתבה של אז הובאו גם דיבריהם של כמה מן
לא ידענו שלכתבה זו היה המשך. וכר גילה לי
הגיבורים האחרים של אותה פרשה עגומה, אולם עכשיו אלפלג: יום אחרי הפירסום נקרא אלפלג
מכיוון שאלה שומרים עריץ על שתיקה פומבית : ,אל ראש המימשל הצבאי. זה הודיע לו שקיבל
לא יהיה זה הוגן לגלות את זהותם.
הוראה לסלקו מתפקידו.
במרכז מפא״י בבית־ארלזזזחב ישב אז שלום
:צ׳רסנקו, דודו של צבי צור (המג״ד שלי
במילחמת־העצמאות, ולאחר מכן רמטכ״ל גודל).

עסקן זה היה ממונה מטעם המיפלגה על השימוש:
כיום מתנהל שוב ויכוח על הצבעת האזרנמימשל
הצבאי למטרות מיפלגתיות. הוא הכניס
חים הערביים בנחירות הבאות. יש תוכניות חבורה שלמה של אנשי מפא״י לשורות המימשל,
להקים רשימה ערבית שתהיה קשורה במיפלגת־ והרחיק ממנו כל מי שלא היה איש־המיפלגה.
העבודה. יש לחצים על המצביעים הערביים.
אלפלג פוטר .״כד שינתה הכתבה ההיא את
מיפלגת־העמדה מתלבטת כיצד לנהוג.
כל דרד־חיי,״ אמר לי השבוע.
על רקע זה מעניין הסיפור ששמעתי לפני
כמה ימים, באיחור של 35 שנים, מפי צבי אלפלג.
בראשית שנות ה־ 50 היו הערבים בישראל
פתבוז גורלית

אקשן ותנועה בחרזן
על זהותו של מעצב חלון־הראווה של
גולף (״חלון לראווה״ ,העולם הזה
.)30.12.87
מן הראוי לדייק. הקומפוזיציה של חלון־
הראווה באמת נותנת תחושה עכשווית ואווירת
אקשן ותנועה, תוך שימוש בבובות אבסטרקטיות
ומפוסלות. אבל היא עוצבה על־ידי ישראל
זילברשטיין ולא אחר• צבי חסון, תל־אביב

רגע של אנגלית
על האיות הנכון של מילה לועזית
(״מה הם אומרים״ ,העולם הזה
.)30.12.87
לפני כמה שנים הופיע בהשלם הזה מיכתב
למערכת שבו סיפר קורא כי אחותו הגדולה תמיד
הזהירה אותו מפני השימוש במילים לועזיות
שהוא אינו יודע את פירושן.

יורק על חיי המשק בעירם (״אתה
והשקל״ ,העולם הזה .)30.12.87
נשמע קצת מוגזם מה שיגאל לביב קובע
במדורו, כי פיטוריהם של 20 אלף אנשי בורסה
בניו־יורק ״יגרום לעודף דירות גדול בשוק הדירות
בניו־יורק ולירידת מחיריהן.״
20 אלף בעלי דירות בניו־יורק המטרופולי־טאנית,
על 14 מיליון תושביה, זה בדיוק כמו
2000־ 3000 מפוטרי התעשייה האווירית ביחס

לגוש־דן.
מישהו שמע לאחרונה על ירידה במחירי הדינתן
כרמלי, חל־אביב
רות בגוש־דן?

הי דרומה, לפאריס
על אפשרות ששגרירה תכהן בפאריס
(״אביטל מועמדת לפאריס״,
״תשקיף״ ,העולם הזה .)6.1.88
אם תתממש התחזית של תשקיף וקולט
אביטל תמונה לכהן כשגרירת ישראל בפאריס,
יהיה בכך לא רק צעד גדול קדימה לנשים
בשירות־החוץ אלא גם צעד גדול דרומה.
שגרירויות בצפון הרחוק, באוסלו הנורבגית
ובקופנהאגן הדנית, הרי כבר היו לנו.
אסתר גבירץ, רחזסת

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורמן ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקם
— \/111. 341667 וץ ועוח.

ש מילחמות עברו ער כה על מדינת*
/ישראל ועל צה״ל.
מילחמת־העצמאות.
מילחמת־סיני.
מילחמת ששת־הימים.
מילחמת־ההתשה.
מילחמת יום־כיפור.
מילחמת־הלבנון.

ב־ 9בדצמבר 1987 החלה המילחמה
השביעית.

*ץ ילחמה זו דומה לרוב מילחמות־ישראל ב־תכונה
אחת: קדמה לה פשלה מודיעינית.
לפני מילחמת־העצמאות קבעו כל המומחים
לענייני־ערבים, פה־אחד, שהצבאות הסדירים של
המדינות השכנות לא יתערבו בסיכסוך הצפוי.
דויד בן־גוריון לבדו חשב אחרת. הוא התעלם
מעצת המומחים ופעל על״פי תפיסתו שלו. למזלנו.
מילחמת
ששת־הימים פרצה מפני שבאמצע
מאי 1967 ריכז נשיא־מצריים, גמאל עבד־אל
נאצר, את אוגדותיו במידבר סיגי. צעד זה בא
לביון הישראלי כהפתעה מוחלטת. ההערכה
המוסמכת של אמ״ן היתה שהצבא המצרי עסוק
כולו במילחמת־האזרחים בתימן.
מילחמת יום־כיפור החלה במחדל המפורסם.
אמ״ן קבע שלא תהיה מילחמה .״סבירות נמוכה״.
היתה לו ״קונספציה״ .ההמשד ידוע.
למילחמת־הלבנון קדמו הערכות של כל חלקי
ו*י—קהילת-המוריעין, שאיוולתן כמעט לא־תיאמן.
׳כולן כאחת הופרכו.

המילחמה הזאת מרתקת כבר עתה
כוחות גדולים. הכוחות שרוכזו בשטחים
הכבושים ביום־הפת״ח — שבו לא
קרה כמעט מאומה — היו מספיקים כדי
לנהל מילחמה בינונית בגבולות.
חרף כל הדיבורים, משמשת מילחמה זו כנראה
את כל ההיערכות של צה״ל, את אימוניו ואת
מטלותיו האחרות. מבחינה כספית, בולעת מיל־חמה
זו משאבים אדירים.

אם אין זאת מילחמה, מה זה?
** יהו האוייב במילחמה זו?
^/למראית־עין, האוייב הוא ילד בן
, 12 המחזיק בידו אבן.
כך זה נראה בשטח. יחידה של צה״ל נתקלת
בקבוצה של ילדים, הילדים מיידים אבנים,

והתעמולתית, כלפי חוץ וכלפי פנים, זה מגביר
את ההתקוממות בשטח.

אין כאן זה־מול־זה או זה־נגד־זה, אלא
שני הצדדים של מטבע אחד.

^ ל שש מילחמות־ישראל שעד־כה, נבעו ב־
* ₪מישרין או בעקיפין מן הסיכסוך הישראלי־פלסטיני.
מילחמת־העצמאות
היתה מילחמה ישראלית-
פלסטינית, שהצבאות הערביים נגרפו לתוכה.
ההידרדרות למילחמת ששת־הימים החלה עם
פעולות פת״ח מסוריה.
מילחמת־הלבנון היתה נסיון ״להרוס את תשתית
המחבלים״.
שאר המילחמות נבעו מהיגררות המדינות השכנות
לסיכסוך זה.

ומכאן: צריכים לעבור לשיטה חדשה
של מאבק.

ך * ל אותו זמן היה הציבור הפלסטיני בשטחים
^ הכבושים בלתי־פעיל.
חוץ מחוליות״מחתרת, שביצעו פיגועים בלתי-
יעילים, היה ציבור זה פאסיבי.

הפעם שייכת הפשלה כולה לשב״ב.
הוא לבדו האחראי למודיעין בשטחים
^—הכבושים. הוא נכשל לחלוטין.

זוהי מילחמה לכל דבר, כמו מילחמת
ויאט־נאם, כמו מילחמת אלג׳יריה.

אין זה עניין של סמאנטיקה, מישחק של מי־
״י=ליים. ההגדרה הנכונה היא תנאי מוקדם לפעולה
נכונה. באין שאלה נכונה אין תשובה נכונה. כשם
שאין ריפוי נכון בלי דיאגנוזה נכונה.

אי־אפשר לטפל בדלקת־ריאות אם
נדמה לרופא שהחולה לקה בהצטננות.
אי־אפשר לטפל בסרטן אם נדמה לרופא
שהחולה לקה בקילקול־קיבה.

מי ששולח את צה״ל ״להרגיע את הרוחות״
ו״להחזיר את הסדר על כנו״ מטיל עליו משימה
בלתי־אפשרית. הוא משקיע אותו בבוץ, שלעו־מתו
ייראה הבוץ של לבנון כשלולית קטנה.
מי שמדבר על ״התפרעויות״ ,״מסיתים״,
״הפרות־סדר״ ו״המון מוסת״ ,כפי שעושים הממשלה
וכל כלי״התיקשורת הישראליים, אינו חושף
רק את הטימטום של עצמו, אלא גם מסלף את
התמונה בצורה שלא תאפשר פעולה יעילה.

פת״ח רצה לגרור בפעולותיו את העולם הערבי
כולו למילחמה, שבה תובס ישראל בשדה-
הקרב. מילחמת ששת־הימים שמה קץ לתיקווה זו.
מילחמת יום־כיפור קברה אותה סופית.
אחרי מילחמת ששת־הימים ניסה פת״ח
(שהשתלט על אש״ף) להילחם בישראל לבדו,
באמצעות פיגועים בפנים ובחוץ. מערכה זו חיזקה
את גאוות הפלסטינים — בעיקר בקרב של
כראמה, ב־ — 1968 אד לא נשאה את הפרי
המקווה.
מאז מילחמת יום־כיפור אימץ אש״ף לעצמו
את הרעיון של הקמת מדינה פלסטינית לצד
ישראל, וניסה להגשים את מטרתו באמצעים
פוליטיים. הוא תלה את תיקוותיו במעצמות
הגדולות, בדעת־הקהל העולמית וגם בכוחות־השלום
בישראל עצמה( .אז התחיל גם הדו־שיח
של אש״ף עם המועצה הישראלית למען שלום
ישראלי־פלסטיני).

כאשר הגיע ערפאת לשיא ותרנותו, וחתם על
הסכם עם המלך חוסיין לכינון קונפדרציה יר־דנית־פלסטינית,
הגיעו ישראל וארצות־הברית
לשיא התנגדותן לאש״ף ולזכות הפלסטינים להגדרה
עצמית.
בקרב העם הפלסטיני התגבשה המסקנה
הפשוטה 13 :שנים של פעולה פוליטית־דיפ־לומטית,
ויתורים פוליטיים והימנעות של פת״ח
מפיגועים בחוץ־לארץ לא נשאו שום פרי שהוא.

איש בצמרת המדינה ובמערכת־הביטחון לא
חזה אותה מראש. שום דבר לא היה מוכן לקראתה.
תוכניות־הכוננות של צה״ל, שהכנתן החלה כמה
חודשים לפני־כן, לא כוונו לתאריך זה, ולא הושלמו
לפני ההתפוצצות.

^ שוב להבין שזוהי מילחמה במלוא מובן
1 1המילה.
לא ״התפרעויות״ .לא ״מהומות״ .לא ״הפרות־סדר״.

הצעד ההיסטורי הזה מסמל יאסר
ערפאת, ועל בן רואים בו הפלסטינים
את ״אבי־האומה״.

גם מאמץ זה לא נשא פרי. ככל
שאש׳׳ך התמתן, נעשתה ממשלת־ישראל
קשוחה יותר.

התקוממות העב הפלסטיני בשטחים
הכבושים, שהחלה בדצמבר ,1987
באה אך היא כהפתעה גמורה.

(זוהי, אגב, אחת הבעיות שיהיו אופייניות
למילחמה זו, שהחלה עתה. הגוף האחראי להצגת
הערכה מודיעינית מוסמכת לממשלת־ישראל
הוא אגף־המודיעין של צה״ל. אולם אמ״ן אינו
עוסק במה שמתרחש בתוך גבולות הארץ, אלא
מחוצה לה. משמע שאין מי שמוסמך בעצם להציג
תמונה מודיעינית שלמה של מילחמה זו, שחלקה
״פנימית וחלקה חיצונית. לשב״ב בוודאי אין היכולת
לכר, מפני שהוא עוסק רק בפיגועים. צה״ל
י _עוסק בדיכוי מהומות. אין מי שמוסמד ומי שמסוגל
לראות את התמונה הכוללת של מילחמה זו,
שאין דומה לה במילחמות העבר).

עצמאות לא רק מול ישראל, אלא גם, ובעיקר,
מול כל המדינות הערביות.

הגישה הכללית היתה :״מה אנחנו
יכולים לעשות? אנחנו חיים תחת כיבוש.
אנחנו סומכים על אש״ך שיחליט
ויעשה במקומנו, אם לשלום, אם למיל־חמה.״
האוייב החיילים
יורים והורגים בילדים ש״איימו על
חייהם״.
(זוהי ההגדרה הקבועה של צה״ל, ואין היא
מחמיאה לחיילים).
אך הילדים האלה הם רק חוד־החנית של
האוייב.

״האוייב״ הוא העם הפלסטיני. מאחורי
הילדים האלה עומד בל הציבור
הפלסטיני בשטחים הכבושים. ומאחורי
הציבור הזה עומדים שאר חלקי העם
הפלסטיני.
חשוב להבין מציאות זו ולהגדירה במדוייק,
כדי לתפוס שרוב ההצהרות של הפוליטיקאים
והפרשנים הן בגדר קישקוש. פעם הם אומרים:
״זוהי התפרעות ספונטאנית. לאש״ף אין שום
השפעה על זה. זה רק מוכיח את הירידה של
אש״ף ״.ופעם הם אומרים :״זהו פרי ההסתה של
אש״ף. התושבים רוצים בשמירה על הסדר ובחיים
נורמליים. המסיתים מבחוץ הם האשמים בכל״.
יש אנשים האומרים את שני הדברים גם יחד,
כמעט בנשימה אחת.

שתי ההגדרות נכונות, ושתי ההגדרות
כוזבות, שתיהן בלתי-רלוונטיות.
האוייב במילחמה זו הוא העם הפלסטיני כולו.
כאשר ההמונים בשטחים הכבושים מתקוממים
באופן ספונטאני — כפי שאכן קרה — הרי זה
מחזק באופן אוטומאטי את הנהגתו של אש״ף
שחתר לכך כל השנים. וכאשר אש״ף משתמש
בהתקוממות זו כדי לחזק את מערכתו הפוליטית

המילחמה השביעית היא שוב עימות
ישיר בין שני העמים בארץ הזאת. כאילו
נסגר מעגל. חזרנו אל ראשית מילה־מת־העצמאות.

שוב להבין את ההתפתחות ההיסטורית
1 1בצד הפלסטיני, שהביאה להתלקחות זו דווקא
עתה.
אחרי מילחמת־העצמאות היה נדמה שהשם
פלסטין נמחק לא רק מן המפה, אלא גם מן ההיסטוריה(
.את אלה מאיתנו בישראל שחשבו אחרת
ניתן היה לספור באצבעות יד אחת).
הפלסטינים המיואשים, שמולדתם חולקה בין
ישראל, ירדן ומצריים, חיפשו את ישועתם ב־היטמעות
באומה כל־ערבית. רבים מהם נהרו
אחרי תורת אל־בעת, שדגלה במדינה כל־ערבית.
אלילם היה גמאל עבד״אל־נאצר, שאימץ לעצמו
תורה זו.
ישראל היתה צריכה להיות מעוניינת בהתפתחות
כל־ערבית זו. אולם ישראל הכשילה אותה
והביסה את עבד־אל נאצר. דויד בן־גוריון ויורשיו
חששו מפני כוח ערבי מאוחד.

כאשר שכך הגל הכל־ערבי, נזכר כל
עם ערבי בלאומיותו הנפרדת. הפלסטינים
נשארו בלי זהות לאומית. לתוך
החלל הזה נכנם פת״ח, שהרים את דגל
העצמאות הפלסטינית.

ישראל מנעה בכוח גיבוש של הנהגה מקומית,
אסרה וגירשה כל מנהיג שהרים ראש. היא גם
מנעה בכוח את יציאתם של ראשי הציבור בגדה
וברצועה לישיבות המועצה הלאומית הפלסטינית,
שם יכלו לתת חיזוק מכריע לקו המתון של
יאסר ערפאת.

הפאסיביות של הציבור בגדה וברצועה
במשך 20 השנים האלה נחשבה
כהישג כביר של הכיבוש. המימשל הצבאי,
השב״ב והממשלה שיבחו את
עצמם ואיש את רעהו. היה נדמה להם
שזה יכול להימשך לנצח. הבעייה הפלסטינית
פשוט תיעלם מעצמה.

ולם מתחת לפני השטח פעלו זרמים חד־
\ £שים. דור חדש קם בשטחים הכבושים.
ברגע שהציבור הפלסטיני בשטחים הכבושים
הגיע למסקנה שכל הדרכים הפוליטיות והצבאיות
של המאבק נכשלו, וכי כל התיקוות לפית־רון
הבעייה אפסו, קרה מה שמוכרח היה לקרות.
הציבור הזה נטל את המאבק לידיו.

זהו המאורע ההיסטורי שהחל ב־9
בדצמבר .1987

איש לא תיכנן את ההתפוצצות. היא נגרמה
על־ידי אירועים מיקריים: מתנחל רצח תלמידה,
נהג של סמי־טריילר הרג ארבעה פלסטינים
בתאונה. ניצוצות מיקריים, שגרמו להתפוצצות
של חבית חומר־הנפץ.

הניצוצות היו מיקריים. הם יכלו
(המשך בעמוד )14

העם

זה יפה ש שר מודה
ששגה, אורם יצחק
רבץ ל א הסיק ש 1ם
מסקנה מהודאה זי
פוליטיקאי אינו אוהב להודות
בשגיאה. יצחק רבץ אינו יוצא מכלל
זה. אך השבוע, במלאת חודש להתקוממות
ברצועה ובגדה, לא היתה לו
ברירה.
בשבועיים הראשונים של ההתקוממות
לא התייחס אליה רבין ברצינות.
אף שמדי יום נהרגו מפגינים, וביניהם
ילדים רבים, לא מצא לנכון להפסיק
את שיחותיו בוושינגטון ולמהר ארצה.
כשנאות לחזור, הכריז עם בואו
בביטחון כי זהו ״גל חולף״ ,וכי צה״ל
יתגבר על העניין בעוד ימים מעטים.
די בהפעלת קצת כוח, והעניין גמור.
השבוע נאלץ רבץ להודות בישיבת
הממשלה ש״טעינו״ .ההתקוממות
נמשכת, ומדי יום נהרגים ונפצעים
אנשים.
כששר־הביטחון מודה בשגיאה, זה
יפה. אך רבץ לא הסיק שום מסקנות
מהודאה זו. לא זה בלבד שלא הסיק
מסקנה אישית — דבר שאינו מקובל
בארץ — אלא שגם לא הסיק שום

זו לא הופיעה השבוע במעריב, אלא
בעמוד הראשון של על המישמר,
ביטאון מפ״ם. התצלום מעליה הראה
כמה עשרות צעירים על מידרכה, וחייל
חובש־קסדה, הרובה מוכן בידיו, פוסע
לפניהם בכביש.
מפ״ם משייכת את עצמה ל״מחנה־השלום״
הישראלי, ופעיליה שולטים
בתנועה שלום עכשיו. כאשר ביטאונה
משתמש בלשון קולוניאלית מובהקת
ומשתתף בשטיפת־המוח הכללית, מלמד
הדבר על האחרים, בבחינת קל
וחומר.
התוצאה של שטיפת־מוח־עצמית זו
בולטת יותר משבוע לשבוע: תהום
הנפערת בין הציבור הישראלי והעולם.
צנזורה פנימית. הציבור הישראלי
מופתע, על כן, מן התגובה
העולמית על המאורעות בשטחים הכבושים.
בעיני
העולם, זהו טבח יומיומי, דיכוי
קולוניאלי מן הגרועים בעולם, המתחיל
להאפיל אף על המתרחש
בדרום־אפריקה. ואילו בארץ נערכים
דיונים קדחתניים על ״מחדלי ההסברה
הישראלית״.
אם כל העולם מקטרג על ישראל,
ארצות־הברית מצביעה נגדה באו״ם, ר
סגן־שר בריטי מגנה את ישראל בפה
מלא בעת ביקור בארץ — משמע שההסברה
אינה בסדר.
למשל: הטלוויזיה האמריקאית מש
ישראל,
כמו דרום־אפריקה, מונעת סיקור
עיתונאי. הדבר שודר בחו״ל, והמסקנה
הסבירה של הציבור שם היתה
שישראל מבצעת מעשי־זוועה כה מחרידים,
עד כי אסור להראותם. דובר־צה״ל
גימגם שאין שינוי במדיניות:
צה״ל מאפשר סיקור חופשי, חוץ מאשר
בשעת־פעולה. כלומר: מותר לסקר את
הכל, חוץ מאשר את מה שמתרחש
בשעה שזה מתרחש. זה נשמע כבדיחה,
והתיקשורת העולמית אינה אוהבת
בדיחות כאלה.
מדיניות זו אינה יכולה להחזיק
מעמד. מדינה המתיימרת להיות הדמוקרטיה
היחידה במיזרח התיכון, והגובה
מיליארדים על בסיס טענה זו,
פשוט אינה יכולה להיכנס למילחמה
עם כלי־התיקשורת המערביים הגדולים.
להרגיע
את הרוחות. הצמרת
המדינית־הצבאית של ישראל עמדה
חסרת־אונים מול המצב החדש (ראה
הנדון).
מניעת״הסיקור אינה מעשית, ופועלת
כבומראנג. ההחלטה על גירוש
סיטוני כבר גרמה למהומה עולמית.
הטלת עונשים קולקטיביים, כמו עוצר,
רק תגביר את הזעם וההתנגדות, ותפגע
גם במשק הישראלי. הריגת מפגינים
בתירוצים שונים גרמה לזעזוע עולמי,
ומחמירה את ההפגנות.

מסקנה עניינית. הוא הוסיף לטעון כי
הפעלת כוח רב יותר ושיטות נוקשות
יותר יביאו ל״רגיעה״.
ידוע כי המוח האנאליטי של יצחק
רבץ שובת כשזה נוגע לבעייה
הפלסטינית. נראה כי השביתה הזאת
נמשכת.
תיקשווח מסר החול
בץ הציבור
הישראלי ובין
המציאות חוצץ מסך.
| כולם שותפים רו.
״חייל מול המון מתפרע — ממראות
אתמול ברצועת־עזה״ — כותרת

הצוותות הזרים אינם חוששים מפני
הליכוד, והם רגילים להסתכן גופנית
כדי להשיג דיווח־אמת. האמריקאי
יכול לראות מדי יום חיילים המנחיתים
מכות־רצח על נערים ברחוב, יריות והתנגשויות
בץ חיילים ונשים, בתוספת
דיווח על המיספר היומי של ההרוגים
והפצועים.
בדידות הדובר. כל זה הוליד
תרופת־פלא: סגירת הרצועה והגדה
לפני סיקור עיתונאי, מקומי וזר כאחד.
זהו פיתרץ של חכמי־חלם: אם לא יראה
העולם את התמונות, לא יתרגש.
הכתבים הזרים דיווחו הביתה כי

שמאחור

אך חמורה מכל היא פעולת כלי-
התיקשורת הישראליים. כאשר בא סגן־

״זה גל חולף!״
דרת מדי יום סצנות שאינן מגיעות אל
עיני הצופה הישראלי. יש לכך סיבה
פשוטה: בטלוויזיה הישראלית קיימת
צנזורה חמורה, שהיא בעיקר צנזורה
עצמית, מפאת שליטת הליכוד ברשות-
השידור, והפחד הכללי של העובדים
מפני השילטון.

האיש

השר הבריטי במישרד־החוץ, דיוויד
מלור, למחנה־פליטים ברצועת־עזה,
הוא נדהם, והביע את רגשותיו. כאשר
נעצר בנוכחותו נער בן , 14 שלא עשה
דבר, מחה באוזני הקצין במקום.
למחרת ניסו כל כלי־התיקשורת
הישראליים לפענח את התעלומה: מה
גרם לו לשר הבריטי להתנהג ככה?
האם הוא רודף־פירסומת? אנטי־שמי?
האם פעל בשליחות של מזימה פוליטית?

פיתרון אחד לתעלומה לא עלה
אף על דעתו של פרשן ישראלי אחד:
שמא מלור הגיב סתם כאדם הגון,
הרואה בפעם הראשונה במו עיניו מה
שמתרחש באמת ברצועת־עזה.
לישראלי הרגיל זה נראה מוזר. כי
בינו ובין המציאות הזאת חוצצת
התיקשורת הישראלית. בניגוד לצה״ל
ברצועת־עזה, היא מצליחה בהחלט ״להרגיע
את הרוחות״.

התו
^ נא סניורה שוב זרק פצצה
1 1לאוויר וגרם לסערה ציבורית
גדולה בצד הישראלי, ולסערה
ציבורית קטנה יותר בצד הפלסטיני.
הוא הפתיע רבים, כאשר קרא ביום
החמישי שעבר למרי אזרחי בשטחים
הכבושים, או — כפי שהוא מעדיף
לכנות זאת — ״קריאה למאבק לא־אלים
בכיבוש״.
את המאבק הלא־אלים, שעליו
הכריז, מחלק סניורה לשלושה שלבים:
״השלב הראשון, שהוא הקל ביותר
להשגה, הוא לא לקנות מוצרים מתוצרת
ישראל. בחרנו במטרות ספציפיות
לחרם הזה. התחלנו מהסיגריות, שלהם
יש מוצרים חליפיים פלסטיניים,
ובשבוע הבא אנחנו מתכוונים להחרים
את המשקאות הקלים מתוצרת ישראל,
שגם להם מוצרים חליפיים פלסטיניים.
בדרך זו אנחנו מנסים ליצור ביטחון
בקרב העם הפלסטיני, כדי שאפשר
יהיה אחר־כך להתקדם אל השלב
הבא״.
הוא מסביר את תוכניתו בפרוטרוט.
״הדברים האלה חשובים,״ אומר
סניורה ,״כי השוק השני בגודלו למוצרים
הישראליים, אחרי השוק האמריקאי,
הוא השוק הפלסטיני בשטחים
הכבושים. שלב זה של החרמת
המוצרים מהווה מסר לממשלת־ישראל,
שתקשיב לקול הפוליטי
הפלסטיני, הקורא לה למנוע את
הגירוש, לשחרר את עצורי השבועות
האחרונים, ולבטל את התקנוח לשעת־חחס
משנת ,1945 שהן היסוד להפרת
זכויות״האדם, והגורמות לגירושים,
למעצרים מינהליים, להריסת בתים,
לסגירת מוסדות־חינון־ ,לצנזורה על
העיתונות ולדברים דומים״.

הכיבוש -
עסק דיווחי

ן ץניורה מקווה ששלב זה של
החרמת המוצרים הישראליים יובן
על־ידי ממשלת־ישראל מהווה צעד
ראשון לפתיחת משא־ומתן בין הצדדים
.״אם לא, נעבור לשלב הבא. נקרא
לפלסטינים לא לשלם מיסים. זה
_שלנ מפריד. כי הכיבוש הוא ביו הש־

אר, גם עסק כלכלי ריווחי, והאוצר
הישראלי מרוויח ממיסים ישירים סכום
של 200 מיליון דולר בשנה״.
״לכן,״ אומר סניורה ,״כשיש לך ביד
מוצר כל־כך דיווחי, אתה לא מוותר
עליו בקלות. ואז, אם השלב הזה ייצא
אל הפועל, הוא ישפיע באופן ישיר על
רמת־החיים בישראל ויגרום ליותר
אזרחים ישראלים לצאת באופן ברור
נגד הכיבוש״.
השלב השלישי בתוכניתו הוא
קריאה לתושבי השטחים הכבושים.
שלא לעבוד בישראל .״אבל השלב הזה
מצריך הכנה מוקדמת. צריכה להיות לו
הכרה בינלאומית, ובעיקר הכרה של
מדינות־ערב, כדי שאלה יתנו סיוע
כספי אלטרנטיבי לאנשים שלא ייצאו
לעבוד, ושלא יוכלו לפרנס את עצמם.
אני מאמין שבשלב הזה מדינות־ערב
ינסו לעזור לנו״.
סניורה מרגיש שהמצב בשטחים
הכבושים היום דומה במידה מסויימת_
למצב בלבנון ב־ ,1982 כשישראל פלשה
לשם .״אז,״ הוא מסביר ,״כשצה״ל
נכנס ללבנון, בשבועות הראשונים של
המילחמה, קיבלה ממשלת־הליכוד
תמיכה פוליטית רחבה מרוב
המיפלגות בישראל. רק אחרי שבועות
אחדים התחילו להתעורר הספקות,
התחילו ההפגנות, והתחילו להתרבות
הקולות הקוראים לסיום המילחמה
וליציאה מלבנון״.
״כך קורה פה היום,״ הוא ממשיך,
״שאלת עצם המשכו של הכיבוש כבר ־
עולה לדיון רחב יותר. יותר ויותר
אנשים וקבוצות בישראל מתחילים
לערער על מדיניות הממשלה.
״בצעדים שנקט הדור הצעיר של
הפלסטינים, הוא הצליח להעלות את
הבעייה הפלסטינית בחזרה לראש
סדר־העדיפויות העולמי, ובכך נתן
תשובה הולמת גם לרגן ולגורבאצ׳וב,
שבפיסגה האחרונה שלהם לא דנו
בעניין. אבל אני בטוח שבפגישת
הפיסגה הבאה שלהם, בחודש מאי, הם
ידונו בו בהרחבה. ניתנה תשובה גם
למדינות״ערב, שמנהיגיהם נפגשו
בעמאן ולא התייחסו במיוחד לבעייה
הפלסטינית. היום הבעייה הזו ־חשובה
אף מן המילחמה במיפרץ הפרסי״.
סניורה תולה גם את התפטרותו של

השיוטונוח טענו שהוא וווו־כיוסומת,
זילזוו ביוזמה ובתחו
בחקיוה בלילית. או תנא סניווה
עשו והתגלות כמנשר שו גר חוש.ענת סוגוסט׳ מסכות על האיש
עוזי ברעם, מזכ״ל מיפלגת־העבודה,
בכך שמיפלגת־העבורה שותפה למדיניות
הממשלה בשטחים הכבושים,
ואף שותפה למדיניותו של יצחק רבין,
י_; שר־הביטחון וחבר בכיר במיפלגת־העבודה.
רעיון
אי־האלימות אינו רעיון של
סניורה. המאבק הידוע ביותר בדרך זו

רוב העם הפלסטיני, שאס לא כן הדבר
נדון לכישלון .״אני מרגיש שהתגובות
עד עכשיו היו טובות,״ הוא אומר,
״אבל אי־אפשר לבדוק הצלחה אחרי
יום אחד בלבד, אי־אפשר לשנות
דברים ברגע. את מידת־ההצלחה של
ההכרזה אוכל לומר בעוד 10 ימים
לפחות. בינתיים הדברים מעוררים

וסמעאן;
המישפחה ,)22 נטלי ( )17ב1;1 אבי ירושלים עם ילדיו: דונה (
עצם הרעיון אינו מעורר התנגדות
בקרב הפלסטינים, אך רבים חושבים
שזה אינו הזמן המתאים לפעולות מסוג
זה, כאשר בשטחים הכבושים שורר
מתח כה רב, כשמדי יום מתקיימות
עשרות הפגנות סוערות, כשמדי יום
יש הרוגים ועשלות פצועים בעימותים
עם כוחות״הביטחון.
סניורה עצמו טוען כי הכרזתו היא
תוצאה של שיחות עמוקות, שניהלו
כמה מנהיגים פלסטיניים בגדה. אין
הוא מוכן לנקוב בשמותיהם ולחשוף
אותם, אך מבטיח שהם ייצאו בימים
הקרובים בהכרזות רומות, ויתנו
מישקל־יתר ותמיכה להכרזה שלו.
זו אינה הפעם הראשונה שסניורה
מגיע לכותרות הראשיות בעיתונות
הישראלית והעולמית ולראש מהדו־רות־החדשות.

08181)
180/11 ? 800801$־ 1* 13
^ 1ו ^ 44 ויאיי^ 0 4

^ לא יתמודד
לעירייה
ף* 6עם הקודמת זה קרה לפני חצי
* שנה, בחודש יוני, כאשר הכריז כי
הוא מתכוון להתמודד בבחירות

( .)12 הבית הנאה שוכן על כביש ירושלים־־רמאללה.
סניורה מרבה בנסיעות למדינות המערב, שם הוא
מרצה מבוקש לנושא הטיכסוך הישראלי״פלסטיני.

מלאות, ובכללו הזכות לבחור ולהיבחר
לכנסת ולמוסדות השונים. נוסייבה
ראה בכך טכסיס כדי להבהיל את
הישראלים.
סניורה החליט לקבל את הדברים
כפשוטם, והכריז על כוונתו להתמודד
בבחירות למועצת עיריית־ירושלים.
גם אז ספג מבול של ביקורות, בעיקר
מחבריו הפלסטיניים. נוסייבה אמר אז
כי סניורה לא הבין את רעיונותיו, וכי
החליט ליישם רק חלק מיזערי מהם
ובכך, למעשה, הפריד את ירושלים
משאר החלקים הכבושים של פלסטין,
דבר שאינו מקובל על דעת רבים. עוד
טענו נגדו שבהחלטה כזו הוא מכיר,
למעשה, בריבונותה של ישראל על
ירושלים, דבר המנוגד לדעת
הפלסטינים כולם.
סניורה ניסה בדרכים שונות
להסביר את החלטתו ולהגן עליה.
השבוע הוא אמר :״אני מרגיש שעכשיו
המצב השתנה. הדור הצעיר, הדור של
,1967 הגיע לפירקו ושינה את סדר־העדיפויות
שלו. אבל בסופו של דבר,
כשיהיה משא־ומתן בין הצדדים, נושא
ירושלים יעלה, ואני חושב שזה יהיה

לגמרי את הרעיון, אבל כדי לממש
אותו אצטרך להשיג יותר תמיכה בין
הפלסטינים. בינתיים התמיכה לרעיון
היא מינימאלית. ברור שהפיתרון
לירושלים יצטרך לבוא במשא־ומתן
בין שני העמים, שיחלקו את הזכויות
על העיר. אבל לדעתי, הדרך היחידה
לפיתרון היא שיתוף־פעולה מלא. אני
לא מקבל את ההצעה שצד אחד ישלוט
על הצד השני בעיר״.
סניורה ( )50 הוא הבן הבכור
במישפחתו. הוא נולד ב־ 1937 בבית
ברחוב ררך בית־לחם שבשכונת בקעה
בירושלים. במילחמת 1948 ביקשו
המנהיגים הערביים בירושלים מן
התושבים בשכונות המערביות של
העיר לעזוב את בתיהם עד לסיום
הקרבות. מישפחת סניורה, כמו
מישפחות פלסטיניות רבות אז, חשבה
שזה עניין זמני. הם השאירו הכל בבית,
נעלו אותו, ועברו לעיר המיזרחית,
מתוך תיקווה שכעבור ימים אחדים
בלבד יוכלו לחזור. כיום מתגוררת
באותו בית מישפחה מרוקאית. סניורה
לא ביקר שם מעולם אחרי מילחמת
. 1967 הוא סיפר כי אביו הלך לראות
את הבית אחרי המילחמה.
במשך כל השנים, ועד היום, יש
למישפחה בית־מירקחת מצליח בעיר
העתיקה בירושלים.

איחוד״

^ ^ מי ש פ חו ת

? )0)6066 ססא 01ע>8 5; 00 ן ז?ס^ ? 06016 תם 108ז ^ $ק
וכרזה שהוציא המרכז הפלסטיני ללימודי אי־
!אלימות, בראשותו של מובראכ עווד, הקוראת:
^ו*וח ממו!
ואכול מ1
״שתה זאייו1 וסייד מקומיים ״,והכוונה להעדיף מוצרים פלסטיניים.
מוצרים

ך קריאה לחום:

שהצליח נוהל בהודו על־ידי המהטמה
מוהנרס גאנדי בשנות ה־ 30 וה־,40
כשההורים נלחמו בבריטים וזכו
בעצמאות ב־.1947

^ ״צייד להפיו
את העם״
>י ת תורתו של גאנדי אימץ
ד * מובארב עווד, פלסטיני שהתגורר
שנים רבות בארצות־הברית, והוא
שהקים לפני שלוש שנים את המרכז
לאי־אלימות בירושלים המיזרחית.
עווד לא הצליח לסחוף אחריו את
המוני הפלסטינים הכבושים, אך פעל
בשטח וניסה, בדרכו, לפתור בעיות
ספציפיות, שלא ניתן היה לפתור אותן
בדרכים אחרות.
למחרת קריאתו של סניורה למאבק
הלא־אלים, יצאו כתבי העיתונים
הישראליים לבדוק את התגובות בקרב
הפלסטינים. כתבות נרחבות וכותרות
גדולות בישרו לעם בישראל כי
הפלסטינים אינם נותנים יד להצעתו
של סניורה.
הוא מודע לעובדה שכדי להצליח
במאבק מסוג זה הוא זקוק לתמיכה של

עניין. אבל זו תנועה התנדבותית.
אנחנו צריכים שכל אחד ואחד יגיע
להכרה שזו הדרך, ואז יחליט לתמוך

בינתיים, על כל פנים, זוכה הכרזתו
של סניורה למלוא העניין בעיתונות
הישראלית, ובעיקר בעיתונות העולמית.
בזמן הקצר שאופשר לי לראיין
אותו הגיעו למישרדו קריאות־טלפון
רבות מעיתונאים זרים הנמצאים
בארץ, שרצו לראיין אותו על נושא זה.
לוח־הפגישות שלו היה צפוף ומלא
בפגישות לצורך ראיונות.
עיקר הביקורת בקרב הפלסטינים
על הכרזתו של סניורה נגעה לנושא
זה .״הוא לא יכול ״,אמרו ,״לצאת
בהכרזה לפני שהוא מכין את העם.
דברים כאלה צריך להתחיל מלמטה,
בפעולה בשטח, בשיכנוע האנשים,
בהכנה מוקדמת, בהסבר מפורט, ורק אז
להכריז עליהם בעיתונות. ואילו
סניורה רץ ישר להודיע לעיתונות,
כשהעם עוד לא ידע מזה כלל״.
מספרים גם שאפילו באל־פנ׳ר, היומון
שאותו עורך סניורה, לא ידעו על
הדברים, אלא אחרי שפורסמו בכלי־התיקשורת
הישראליים.

נורמה היא נוצריה והשניים נישאו בקתדרלת סנט־גון בירושלים ב״.1966
העירוניות לעיריית ירושלים. אז, כך
הסביר, שאב את החלטתו מרעיונותיו
של הד״ר סרי נוסייבה, שהציע דרך
אפשרית לפיתרון הסיכסוך בכך
שישראל תספח את השטחים, ותעניק
לתושבים הפלסטיניים זכויות־אזרח

עדיין רלוונטי לחשוב על ירושלים
כעיר פתוחה ועל שיתוף־פעולה
מוניציפאלי בין שני חלקיה, תוך
שמירה על ריבונות של כל אחד
מהצדדים.״
״עדיין,״ הוא ממשיך ,״לא פסלתי

ף* * 1955 נסע סניורה לארצות*
הברית כדי ללמוד הנדסה. הוא
התייאש מהמיקצוע אחרי שנתיים ושב
לירושלים, שם עבד תקופה מסויימת
בבית־המירקחת של המישפחה. אחר-
כך נסע ללמוד באוניברסיטה בביירות,
שם הכיר את נורמה, נוצריה מלבנון,
והתחתן איתה ב״ 1966 בקתדרלת סנט-
ג׳ון שבירושלים. זמן קצר אחר־כך נסע
לבדו לעיר בנארס שבהודו כדי ללמוד
רוקחות.
מילחמת ששת־הימים תפסה אותו
בעת שבילה את חופשת־הקיץ מהלימודים
עם מישפחתו בירושלים. הוא
חשב אז, כמו רבים אחרים, שזמן קצר
אחרי סיום המילחמה יוחזרו השטחים
שנכבשו לירדן, כמו שקרה אחרי
מילחמת־סיני.
עם סיום חופשת־הקיץ חזר להמשך־
לימודיו בהודו. כדי לצאת אז מן הארץ,
היה צריך להכריז, בעת המעבר לירדן
בגשר, כי הוא אינו מתכוון לחזור.
כשסיים את לימודיו והכיבוש
הישראלי עדיין נמשך, לא יכול היה
לחזור לגדה המערבית, ונאלץ להגיש
בקשה לאיחוד־מישפחות. בקשתו
אושרה והוא חזר להתגורר בירושלים.
אל העיתונות התגלגל, לדבריו,
במיקרה. ב־ 1974 נחטף יוסף נאצר, מי
שהיה אז העורך האחראי של אל־פלר
(״השחר״) .נאצר היה קרוב־מישפחתו
של סניורה, ואחותו הפצירה בו למלא

שבתא קלמנוביץ הוא איש מבויק, מקסים, כובש
רבבות, חובב־תענשת. האם הוא גם מוגל שתור?

\ ממי\ 1

ן* יי לזה כל הסממנים של מסע
1 1פירסום מאורגן.
בשעה 8בערב, ביום הראשון, הותר
לפרסם כי שבתאי קלמנוביץ, איש־עסקים
ידוע, נאסר לפני כמה שבועות
בחשד של ריגול למען המודיעין הסובייטי.
בשעה
9בערב פתחה הטלוויזיה את
מהדורת־החדשות שלה בסיפור ארוך
ומפורט על אישיותו ותולדות־חייו של

קלמנוביץ. ברור כי כתבה יסודית כזאת
אין מכינים תוך דקות. עבדו עליה כבר
בבוקר. משמע: מישהו דאג לכך שיהיה
לטלוויזיה מידע מוקדם.
הדבר הבטיח פיצוץ חדשותי גדול.
ואכן, מאותו הרגע התחרו ביניהם כל
כלי־התיקשורת בסיפורים סנסציוניים
על ההצלחה הכבירה של השב״כ.
כל זה היה מוזר מאוד. קודם כל, אין
השב״ב נוהג, בדרך כלל, לפרסם את

חשיפתו של מרגל. אין זה מועיל
לאינטרסים של המדינה, וזה מזיק
לחקירה.
היה ברור כי השב״כ השתמש במיק־רה
זה כדי לשקם את תדמיתו בעיני
הציבור.
בחודשים האחרונים הוכתה תדמית
זו קשות. פרשת האוטובוס בקו ,300
גילוי השקרים של ראשי־השב״ב ופרשת
החנינות, פרשת נאפסו, ההודאה
בכך כי השב״ב נהג באופן קבוע להפעיל
שיטות של עינויים גופניים ולשקר
בבתי־המישפט, ובאחרונה — המחדל
המונומנטלי של השב״כ בחיזוי ההתקוממות
בשטחים הכבושים (ראה הנחן)
— כל אלה פגעו קשה בתדמיתו של
הגוף שעשה לעצמו בעבר יחסי־ציבור
מוצלחים.
הפירסום של פרשת קלמנוביץ בא
לחדש את ההילה. הוא בא גם להזכיר
לציבור כי השב״כ אינו עוסק רק בחזית
הפלסטינית, אלא גם ממונה על הריגול
׳ הנגדי בכלל, והטיפול בריגול הסובייטי
בפרט.
זה גם מוריד את התעניינות הציבור
מן הקטל בשטחים הכבושים.

דימיוניים לגמרי. הוא תואר כמי
שחולל הפיכה בסיירה־ליאונה, ונקשר
לעסקים רבים לא־לו.
במרכז הפרשה עומדת אישיות בל־תי־רגילה.
מבחינות רבות, היא מתאימה
לדמות הקלאסית של מרגל מיק־צועי.
האיש
נולד בקובנו שבליטא לפני

אותו לידי מגע גלוי עם סוכנים ידועים
של הקג״ב.
פרט מעניין: קלמנוביץ ביקר ב־מיסגרת
עסקיו גם בברית־המועצות.
כל זה אינו רגיל לגבי מרגל מיקצועי״
מאומן.

חרי שבא לארץ, עסק קלטנו^
ביץ תחילה בפעולה למען מיפל־גת־העבודה,
בייחוד בקרב העולים מב־רית־המועצות.
הוא התחבב על גולדה .
מאיר, שראתה בו את האיש המתאים
כדי לרכוש את קולות העולים הסובייטיים
למען המיפלגה. היה לו מישרד
במרכז מיפלגת־העבורה ברחוב הירקון.
פרט פיקנטי: באותם הימים הכיר
את היחצנית מירי זיכרוני, אשתו של
מי שעתיד היה להיות פרקליטו
בעסקים בינלאומיים, ועתה ס ני גורה
חתום־השפתיים(״איני יכול להגיב על
כרי״) .קלמנוביץ ביקש ממירי זיכרוני
לנהל יחסי־ציבור לפעולתו למען ה־מיפלגה.
זיכרוני סירבה, מכיוון שהיא
עוסקת בעולם־הבידור, לא בעניינים
פוליטיים.
מעל לחוק

* ¥ל המיזבח הזה גם הופרו כל כל*
^ /לי הסוב־יודיצה. קלמנוביץ הורשע
בפירסומים עוד לפני שהוגש נגדו
כתב־אישום. הכל דיברו עליו כעל
מרגל שתול, שפעל במשך שנים רבות
בארץ, כאילו זה דבר מוכח וסופי.
עלה על כולם שר־הביטחון, יצחק
רבץ, שגם הוא זקוק באופן דחוף
לשיקום התדמית.
הוא הכריז כי אין זה המרגל הראשון
שנחשף בשנים האחרונות על־ידי זרו־

הנשיא מומו ואשתו חנה
פגישה במטוס שלא היחה
42 שנים. הוא הגיע ארצה ב־, 1971
וטען כי אביו נאבק במשך 12 שנים על
זכותו לעלות. הוא מתואר על־ידי כל
מכריו כאישיות מקסימה וככובש
לבבות. הוא איש פתוח, חם, רוכש

אחרי פלירט קטן במיפלגתו של
ייגאל הורביץ, עבר קלמנוביץ לעבוד
למען שמואל פלאטו־שרון, והיה גם
מזכירו בכנסת. פלאטו, שיש לו כישרון
מיוחד להסתבך בעסקים מפוקפקינד•1

מבחינה מש״מת מתאים קלמנוביץ לומוו1ז
הקלאסית של וב־מוגל שתול. או יש בסימון
נמה חויגות מוווות משיטתו של מוג ל
עות־הביטחון, קבע שזוהי הצלחה גדולה,
והוסיף כי הריגול הסובייטי מוסר
את המידע שלו לסוריה וללוב.
כל זה הוא הפרה ברורה של החלטת
השופט, שאסר פירסום כל פרט שהוא
הנוגע לפרשה, חוץ מעצם ההודעה על
המעצר ועל החשד בריגול לטובת
ברית־המועצות.
מכיוון שיש לרבין חסינות, כח״כ
ושר, הוא עומד מעל לחוק.
נ ! 2י ב

~נברית־המועצות
בת־חורגת ליאנה ברוך
שסקי סרטים

** י הוא שבתאי קלמנוביץ?
^ 1בימים האחרונים פורסמו עליו
הרבה סיפורים, חלקם נכונים, חלקם

ידידים וידידות בקלות, אוהב לחיות,
אוהב בתי־מלון יקרים, מיסעדות יקרות,
בגדים יקרים וטיסות במחלקה
הראשונה, מפזר כספים ביד רחבה, אך
איננו פליי־בוי.
כל זה מתאים למרגל, החי בסכנה
מתמדת, ושהוא על כן אישיות חריגה,
בלתי־שיגרתית, שופע־קסם וחי את חיי
היום, מבלי לדאוג למחר.
בכך דומה קלמנוביץ לכמה מן
הדמויות הקלאסיות של עולם־הריגול
בעולם.
מאידך יש בסיפור שלו כמה וכמה
פרטים חשובים, הסותרים את שיטת־הפעולה
הרגילה של מרגל. למשל:
הקשרים הגלויים שלו עם העולם הקומוניסטי,
פעילותו הגלוייה שהביאה

מכל הסוגים, התרשם מאוד מעוזרו-**.
״יש לו ראש לעסקים ״,החליט, והתחיל
לשתף אותו בעסקיו חובקי־העולם.
כתעלול של יחסי־ציבור רצה פלא־טו
לעסוק אז בחילופי־שבויים, נושא ז
המושך תמיד סיקור תיקשורתי נרחב.
קלמנוביץ עסק בפרשה מוזרה של
חילופי־שבויים, כשבצד האחד עומד
צעיר ישראלי בשם מירון מרקוס שנאסר
במוזאמביק, בצד השני סוכן אמריקאי,
ובצד השלישי מרגל סובייטי
חשוב. העיסקה יצאה לפועל.
במיסגרת זו בא קלמנוביץ במגע עם
עורך־הדין המיזרח־גרמני וולפגאנג
פוגל, שעסק כבר קודם לכן בתיווך של
חילופי־שבויים, הכל התייחסו אל פוגל
כאל שליח של הקג״ב — וזהו הדבר

המוזר הראשון. מרגל שתול לא היה
צריך להתעסק בעניינים כאלה ולבוא
במגע עם איש כזה.
יתכן שקלמנוביץ — אם אכן היה
מרגל — נאלץ לעסוק בכך למען
פלאטו, וסמד על כך שעצם החוצפה
שבפעולה גלוייה כזאת, לעיני כל,
תמנע חשד.
לאחר מכן גס הכיר את ויקטור
לואיס, עיתונאי סובייטי הנחשב כשליח
הקג״ב, בתיווכו של פלאטו־שרון.
גם אז רצה קלמנוביץ להעסיק את
מירי זיכרוני בעשיית יחסי־ציבור למען
פלאטו. היא סירבה באדיבות.

כיסוי

תיבדרום־אפריקהן

ן* עוז הפעולה הזאת הכיר קלמנו־
₪+ביץ את האיש שפתח לפניו עולם

חדש. זהו ״הרב״ רוני גרינוואלד,
אישיות יהודית־אמריקאית בעלת די-
עות מתקדמות, שהיה קשור עם מדינת־החסות
הדרום־אפריקאית בופותאטסו־אנה.
הוא ערך היכרות בינו ובין נשיא־המדינה.
מדינות־החסות
של דרום־אפריקה
מנודות בעולם, הרואה בהן, בצדק,
מכשיר של המישטר הגזעני הנתעב של
הרפובליקה הפאשיסטית. משום־כך זהו
כר־פעולה נרחב לאיש־עסקים שאינו
מקפיד בענייני־מצפון. למרגל סובייטי
זה יכול היה להיות, כמובן, כיסוי מושלם.
עוד
לפני כן החליט קלמנוביץ כי
אין לו עוד חשק להיות עוזר של
מישהו, גם אם זה פלאטו־שרון, שאותו
העריץ, וששימש לו כדוגמה. השניים
רבו בגלל שכר־טירחה של 10 אלפים
דולר שגבה קלמנוביץ מקרוביו של

קלמנוכיץ עם לי מנגופה, אשת נשיא בופותאטסואנה
מרקום, האסיר במוזאמביק, מאחורי גבו
של פלאטו, שהבטיח לכל שהוא פועל
ללא־שכר, מטעמים ציוניים בלבד.
במשך זמן־מה עסק קלמנוביץ ב־עיסקי־אמרגנות.
הוא הביא ארצה כמה
אמני־איכות כמו הזוג פאנוב. אולם
העסקים לא הצליחו ביותר.
נשיא־בופותאטסואנה התרשם מקל־מנוביץ
המבריק. היו כמה מועמדים
לתפקיד של נציג מדינת־החסות בישראל,
אולם הוא העדיף את קלמנוביץ
על פני כולם. הוא שכר אותו כנציגו
הרישמי.

1פלאטו־עוהון עלקל מנו ביץ
אז שהתפרסם

בטלוויזיה רבר מעצרו של שבתאי
קלמנוביץ בחשד ריגול, פנו עיתונאים רבים לשמואל
פלאטו־שרון כדי לברר מפיו פרטים על קלמנוביץ. למרות
שהשניים נפרדו ב־ , 1978 ולא בידידות, ומאז כמעט שלא
נפגשו, מסרב פלאטדשרון׳להשמיץ את קלמנוביץ. .כעת,
כאשר הוא עצור, ממילא ישפכו עלץ כולם זבל, ואם הוא
אשם הוא יקבל אחר־כד את מה שמגיע לו. אבל אולי הוא
חף־מפשע, אז למה שאני אוסיף על ההשמצות?״ אמר
פלאטו־שרון, וסיפר על התקופה שבה עבד אצלו קלמנוביץ
כיועץ פרלמנטרי.

סיפר פלאטו:

הוא בא אלי מייגאל הורוביץ. הוא ידע שאצלי יקבל כמה
לירות יותר. הוא היה איש־הקשר שלי עם עולי־רוסיה,
ועשה עבודה נהדרת. את כל הקולות של הרוסים קיבלתי
בגלל הקשרים והעבודה שלו.
׳ קלמנוביץ הוא בחור מאוד פיקח ויעיל. לדוגמה, כאשר
הסתיימה מערכת־הבחירות שלי ב־ , 1977 הייתי מוכרח
לפרק מיד את כל הסניפים שלנו בארץ, כי כל יום נוסף
עלה המון כסף ללא צורר. זה לא דבר קל לסגור סניפים עם
ד ׳1אנשים שעבדו יחד לקראת בחירות, הם מרגישים כמו
מישפחה קטנה. אמרתי לקלמנוביץ לעשות זאת תוך 48
^י|*-שעות. הוא לקח מכונית, התרוצץ לכל מקום בעצמו, ואחרי
48 שעות בא ואמר לי. :בוס, גמרנו, אין סניפים ואין כלום.״
הוא לקח איתו את המפתחות של המישרדים, וסיים את הכל
ביעילות רבה. אני זוכר זאת עד היום.
אני בטוח שבזמני הוא לא היה מרגל. הרי אני הצגתי לו
את וולפגאנג פוגל, עורך*הדין המפורסם ממיזרודברלין,
שהתמחה בשיחרור אסירים ומרגלים.
כל העניין התחיל כאשר אמו של בחור בשם מירון
מרקוס באה אלי, וביקשה ממני למצוא את בנה שנעלם שנה
קודם לכן ליד מוזאמביק. הוא טס שם במטוס קטן,
ועיקבותיו נעלמו.
טילפנתי לפוגל, והוא איתר את מרקוס תוך 25 דקות.
הוא אמר לי :״יש לר מזל שזה במוזאמביק, שהיא גרורה של
גרמניה המיזרחיח, ויש לי טלפון ישיר לנשיא שלה.״ הוא
אמר לי שמרקוס חי, נמצא במאסר ונידון למוות.
כאשר ביקשתי לשחרר את מרקוס, שאל אותי פוגל את
סי אני מוכן לתת במקומו. שאלתי את מי הם רוצים, והוא
אמר לי שהם רוצים את רוברם תומפסון, אלוף־מישנה
אמריקאי, שמפני אידיאולוגיה ריגל לסובת ברית־המועצות.
הוא נידון בארצות־הברית ל־ 30 שנות מאסר.
.הרוסים רצו נורא לשחרר אותו.
שלחתי את קלמנוביץ לגרמניה כסה פעמים, כדי לשוחח
עם פוגל. לפוגל היה מישרד גם במיזרודברלין וגם
במערבה. הוא סידר מיד אישור־כניסה לקלמנוביץ למיזרוד
ברלין.
אחר כן־ שלחתי את קלמנוביץ לארצות־הברית, כרי
לנסות לשחרר את תומפסון. הוא נסע לוושינגטון ודיבר עם

כל מי שיכול, והתברר לו שבשום אופן לא מוכנים לשחרר
את תומפסון. האמריקאים רצו שהוא יהיה משל לכל מי
שיחשוב על בגידה בארצות־הברית.
קלמגוביץ ממש נידגר להם, ונכנס להם לנשמה, אבל הם
לא הסכימו. אז הוא טילפן אלי ואמר לי שאפסה כל תיקווה,
שיש מטוס לישראל בעוד שלוש שעות, וכדאי שהוא יחזור
בו. אמרתי לו לא למהר, שיישאר עוד לילה בוושינגטון.
במיקרה, באותו ערב, היתה ארוחת־ערב חגיגית בביתה
של מישפחת אלן, מישפחה עשירה ועתירודקשרים
בוושינגטון. הבן שלהם, מתוך אידיאולוגיה, היה מבריח
אנשים ממיזרח־ברלין למערבה ונתפס. הוא ישב בכלא
בגרמניה המיזרחית. באותה ארוחת־ערב ביקשה אמו של
האסיר מכמה אנשי מישרד־החוץ עזרה לבנה, ואז התברר
שיש אפשרות להחליף אותו בתומפסון על־ידי קלמנוביץ.
למחרת, השכם בבוקר התקשרו עם קלמנוביץ במלון, וכף
החלה לרוץ ההחלפה המשולשת.
אני שוחחתי עם פוגל, והוא הסכים מיד להחליף את
האסיר האמריקאי הלאומני במרגל המפורסם תומפסון.
•כתוספת לכל העניץ שוחרר גם מירון מרקוס ממוזאמביק
וחזר לישראל.
גם את ויקסור לואיס היכרתי לקלמנוביץ, ואני בטוח
שהוא שמר איתם על קשר. גם את האיש שהביא אותו
לבופותאטסואנה אני היכרתי לו. זה היה רבי גרינפילד,
שבא לישראל ושוחח איתי, ושאל על איש מתאים להיות
עוזרו של נשיא-בופותאטסואנה. אני המלצתי על
קלמנוביץ, וכך הוא הגיע לשם.
קלמנוביץ הוא בחור מוכשר ופיקח. הוא עלה לישראל
ב־ 1971 ולמד עברית באולפן. בד בבד למד גם אנגלית,
ושלט בשתי השפות במהירות. הוא דובר גם דוסית, אידיש
וגרמנית. הוא בחור שאפתן מאוד, יודע להידחק לכל מקום,
יש לו קסם אישי רב והוא יודע לשחק כל תפקיד. הוא יכול
להיות שרמנטי, איש־עסקים, ופליי*בוי.
עד כאן דבריו של פלאטו־שרון. אנשים המכירים את
השניים מתקופת־עבודתם המשותפת, מספרים כי אחרי
תקופה קצרה החל קלמנוביץ מתקרב יותר ויותר אל הבוס.
הוא דיבר אתו אידיש ודחק לאנדלאט הצידה את ג׳אק
בן־אודיס, שהיה עד אז עוזרו הראשי של פלאטו־שרון.
קלמנוביץ היה מסתובב במישרד, מציץ לכל תיק
ומתעניין בכל דבר. הוא הסתובב הרבה בכנסת, וכאשר
מונה כיועצו הפרלמנטרי של פלאטו־שרון, קיבל אישור־מיסה
קבוע לכנסת. שם קשר את קשריו העיקריים עם
הפוליטיקאים.
מספרים גם כי אחרי שהפסיק לעבוד אצל פלאטו־שרון,
המשיך עדיין במשך תקופה ארוכה לנסוע ברכב שקיבל
מהח״כ, וסירב להחזירו. וכי השתמש נשמו של פלאטה
שית במיסעדות ואצל סוכני־נסיעות, וחייב את חשבונו של

אילנה אלון ₪

מיליונים 01 כיס!? ,
תחילה היה לנציגות מישרד קטן
מול היכל התרבות, לאחר מכן רכשה
בניין מול מלון הילטון, ליד השגרירות
הבריטית. בבניין, שעלה 1.2מיליון
דולר, הושקע מיליון נוסף כדי להפכו
לשגרירות.מפוארת לכל דבר, בעלת
סמל ממלכתי וחזית־זכוכית מפוארת.
אולם אין הוא שייך לקלמנוביץ, אלא
למדינת־החסות. קלמנוביץ ישב בו עד
למעצרו.
הבניין לא אושר לפני־כן כבית־מישרדים.
קלמנוביץ השיג את הרישיון
מהעירייה. אחר־כך היו יגאל גריפל,
אריה קמר וחיים בסוק, נציגי־העירייה,
אורחיו באפריקה.
העסקים במדינת־החסות היו יסוד
להון־המיליונים של קלמנוביץ. היו לו
רעיונות מצויינים. הוא יזם פרוייקטים,
עיניין בהם משקיעים ישראליים, שעימם
הסתכסך, ואחר־כך משקיעים בינלאומיים.
בשלב
זה פנה קלמנוביץ לנשיא
השחור, מנגופה, וביקש לשחרר אותו
מתפקידו השכיר, כדי שיוכל להיות
שותף לעסקים. הוא הציע את שרותיו
גם להבא, כיועץ לנשיא, אך בלי שכר.
בין השאר יזם את הקמתו של
איצטדיון מפואר, פרי תיכנונו של ה־אדרריכל
התל־אביבי ישראל גודוביץ,
מרכז־קניות גדול בעיר חרנקואה, ובעיקר
פרוייקט גדול של שיכון זול,
שהעלה בהרבה את הרמה המקובלת
במדינת־החסות. אחד משותפיו שם היה
מוטי זיסר, יוזם העיר עימנואל בגדה
המערבית.
הוא התחיל להרוויח כספים גדולים.
תחילה היה שותף בעסקים אלה באחוזים
נמוכים, אך בהדרגה העלה את
האחוזים שלו והפך בעל־הון גדול. הוא
צבר מיליונים.
זה הביא אותו לעסקים בינלאומיים.
הוא הקים חברות בינלאומיות, התקשר
עם החברה הגדולה מארק־ריץ׳ ,שמרכזה
בעיירה צוג בשווייץ. הוא התחיל
לעשות עסקים בין מדינות שונות,
מימן פרוייקטים, סחר בנפט ובסחורות־אחרות
במימדים גדולים.
במהלך העסקים האלה הגיע להונגריה,
שנפתחה אז במידה רבה למיסחר
חופשי. בין השאר מכר לה טקסטילים
מקוריאה.
אך מקור־ההון העיקרי שלו נשאר
מדינת־החסות הדרומית.

זוהי שטות גמורה. אין לקלמנוביץ
לגיונות — לא רוסיים ולא ישראליים
— שאפשר היה לחולל בעזרתם הפיכה.
הסיפור
הוא יותר פרוזאי. במדינה
שולטת מיפלגה־יחידה. ,מיפלגת־המ־הפכה
הסוציאליסטית״ .בתוך מיפלגה
זו קיימת מידה של דמוקרטיה.
הנשיא סטיוונס הזדקן ופרש מה־שילטון.
במיפלגה נערכה התמודדות
בין כמה מועמדים, וביניהם סגן־הנ־שיא.
לבסוף נבחר הגנרל מומו שהיה
שר בממשלה ומפקד הצבא. באחרונה
דווקא סולקו ממישרותיהם כמה שרים,
שהיו מקורבים לקלמנוביץ.
אין גם אמת בסיפור כאילו הכיר
קלמנוביץ בטיסה את אשתו של מומו,
חנה, ושכך התקרב לבעלה. ההיכרות
נערכה בנסיבות אחרות.
קלמנוביץ הציע לנשיא פרוייקטים
שונים. בין השאר: חברה לאוטובוסים,
חווה חקלאית, קאזינו. הוא קיבל זיכיון
לכריית־יהלומים. אולם עסקים אלה הם
עדיין בשלבים של הקמה, ונראה שהפסיד
שם כספים לא־מעטים. הוא גם
מכהן כיועץ הכלכלי של הנשיא.
(המשך בע 10ד )42
ההפיכה שלא הימה

ף* פרק זה התחילו גם עסקיו של
קלמנוביץ במדינה סיירה־ליאונה,
במערב אפריקה. זוהי מדינה בעלת
אוכלוסיה של 3.5מיליון, כשליש ממנה
מוסלמית. היא אחת המדינות הנחשלות
והמושחתות ביבשת.
השבוע פורסם כאילו חולל שם
קלמנוביץ הפיכה, הפיל את הנשיא
סיאקה סטיוונס והמליך את הרמטכ״ל,
ג׳י־סי מומו.

קלמנוביץ בפעולה ()1978
מלשודפאר, מחלקה ראשונה

חדשים של שופטים. חלק מן התקנים החדשים
יוקצו לבית-המישפט המחוזי, הנמצא במצוקת
כוח-אדם גדולה, אחרי כמעט שנתיים שבהן לא
מונו לו שופטים חדשים.
יתכן שהוספת־התקנים היא שלב ראשון בדרך לרפורמה
המתוכננת במערכת־המישפט, שלפיה תהיה בבית־המישפט
המחוזי ערכאה נוספת לעירעורים. אך זוהי רפורמה
נרחבת, והיא תלויה בתוספת ניכרת לתקציבו של מישרד־המישפסים.

לראשות
עיריית רמח־־גן
שחל מחזק מעמדו
ביקורת חריפה נשמעה השבוע ע? 1שר־האנרגיה
משה שחל, בעיקבות צעדיו בעניין
הרפורמה בדלק.
המבקרים באו ממיפלגת־העבודה
ומההסתדרות, שלה אחוזיב בחברת ״דלק״.
מבקריו של שחל טוענים כי כוונתו — לחזק את בתי־הזיקוף
שהם בבעלות ממשלתית, על חשבון חברות־הדלק
הפרטיות — היא בניגוד למדיניות הממשלד, הקוראת
להגביר את המגמה בכיוון ההפוך — מהחברות
הממשלתיות החוצה.

המבקרים טענו עוד שאחת התוצאות של
הרפורמה בדלק תהיה חיזוק מעמדו הפוליטי
של שחל בחיפה, עיר מגוריו, ושזו היתה
כוונתו, בחלקה.

לאו יסגור
את תל־אביב
אחרי שהבטיח לעצמו את תמיכת החילוניים,
מקיים הרב ישראל לאו, המועמד
למישרת הרב הראשי האשכנזי של תל
אביב, דיונים אינטנסיביים עם גדולי התורה
ואדמו״רים חרדיים.
בחוגים החרדיים רווחת השמועה, שהרב
לאו מבטיח להפסיק את הקרנת־הסר־טים
בערבי-שבת ולסגור לתנועה בשבת
רחובות מסויימים בלב העיר.

*נסו להדיח את ריבלין
המחנה המתנגד לרובי ריבלין בסניך־הליבוד
בירושלים ינסה בבל דרך לגרום לריבלין לוותר
גם על ראשות*הסנין ז, כפי שגרם לתבוסתו
בהתמודדות על מועמדות הליכוד לקראת
הבחירות לעיריית ירושלים.
במתנה המתנגד הסבירו השבוע שגם אס יסרב ריבלין
להתפטר, יגרמו הם, על־ידי קואליציות שונות,
שהחלטותיו והצעותיו בסניף לא יתקבלו, ובכן־ ינסרלו
אותו מכוחו וממעמדו.
הרקע למילחמה היא ההתמודדות האלימה שהיתה לפני
חודשים אחדים בין ריבלין לבץ ורב יהושע מצא על
ראשוודהסניף, התמודדות שבה זכה דיבלין.

בכירים בליכוד הציעו?1יורם אייל 38 מנב״ל
כפר־המבביה וחבר המיפלגה הליברלית,
להתמודד על מועמדות הליכוד לראשות
עיריית רמת־גן.
לפי ההסכם בץ תנועודהחרות לליברלים יעמוד איש
המיפלגה הליברלית בראש רשימת־הליכוד בבחירות
לעיריית רמת־גן.
ההצעה הופנתה לאייל אחרי שצבי בר, לשעבר מפקד
מישמר־הגבול, סירב לקחת על עצמו את המועמדות מטעם
חרות. אייל מתלבט עדיין אם לקבל את ההצעה.
על המקום הראשון ברשימת הליכוד בבחירות בעיריית
רמת־גן מתמודד גם עורך־הדץ משה מרון, לשעבר סגד
יו׳׳ר־הכנסת מטעם המיפלגודהליברלית.

ח״ב עוזי ברעם, מזכ״ל מיפלגת־העבודה,
מספר בשיחות פרטיות כי התפטרותו מתפקיד
המזכ״ל אינה סופית. מדבריו ניתן להבין שהוא
מחפש דרך נאותה ומכובדת לחזור בו מן
ההתפטרות.

הבחירות לא יופרדו, בנראה במיפלגות הגדולות גוברת ההתנגדות להפרדה
בין הבחירות לעיריות ולמועצות המקומיות
לבין הבחירות לכנסת.
במיפלגות חוששים, שאם יופרדו הבחירות, לא יהיה
לעסקנים המקומיים תמריץ לעבוד למען מיפלגתם
בבחירות הכלליות לכנסת, ואז ינזקו המיפלגות. כאשר
הבחירות משולבות, עובדים העסקנים המקומיים במרץ גם
למען מקומם שלהם במועצה המקומית או בעירייה.

תקנים חדשים לשופטים
שר-האוצר משה ניסים אישר הוספת 15 תקנים

בקניית מערכת דומה, שפותחה על־ידי שני ישראלים —
ערן אונגר ואילון גינצבודג, שניהם בני — 30 מתעניינות
חברות נוספות בהולנד.
חברת המחשבים קומפיוטשר, המייצרת את המערכת,
ייצאה ב־ 1986 מערכות בסכום כולל של שיבעה מיליון
דולר.

גירוש מארלוזורוב בעונש מישטרת תל־אביב החליטה להילחם
בכל הדרכים במוקד הזנות שברחוב אר־לוזורוב
בעיר. מדי ערב נערכים במקום
סיורים מישטרתיים ומעצרים של זונות
ולקוחותיהם.
אחת הזונות שנעצרה ונשפטה קיבלה,
נוס!? על הקנס, עונש נוסח: גירוש ל־ 60 יום
מרחוב ארלוזורוב. לכן עברו היא וחברותיה
הזונות לעבוד בצומת הרחובות אלנ־בי-והירקון
שליד חון ז־הים, משם עברו
לפני שנים.

הדגים לא פוצו
איפור׳ לעיריית
פתח־תיקווה
בכירים בליכוד לוחצים בימים אלה על מרדכי
ציפורי, לשעבר ח״כ וסגן שר-הביטחון, כדי
שיציג את מועמדותו בראש רשימת-הליכוד,
מתמודד על ראשות עיריית סתדדתיקווה.
ציפורי, שהוא פתודתיקוואי ותיק מתנגד לרעיון, מכיוון
שהוא מעוניין להתמודד על מקום ריאלי ברשימודהליכוד
לכנסת הבאה.

ביטוח פלא לשטחים
האירועים בשטחים הכבושים הביאו
לישראל עשרות עיתונאים זרים, נוסף על
רבים היושבים דרך־קבע בארץ.
אחת התוצאות של ריבוי העיתונאים,
ובעיקר של ריבוי ציוותי־הטלוויזיה הזרים,
היא ביקוש מוגבר למכוניות שכורות.
החברות
להשכרת־רכב דורשות מן העיתונאים
לבצע ביטוח מלא למכוניות
השכורות, מחשש פן יפגעו בעת סיקור
האירועים בשטחים הכבושים. חלק מהמכוניות
אכן נפגע.
מצב דומה לזה היה בזמנו במילחמת•
הלבנון. גם אז היקשו חברות השכרת־ה
רכב על העיתונאים.

אין חשוד ערפי באונס
ברעם רואה לחזור בו
מהתפטרותו

החדש בהאג, רכשה השבוע מערכת-תצוגה
ממוחשבת מתוצרת ישראלית.

אין שחר לידיעות בעיתונים, כאילו הודיעה
המישטרה כי החשוד באונם הילדה בת ה־13
מירושלים הוא ערבי.
רפי לוי, דובר מישטרת־ירושלים, מסר בהודעתו על
האונס. :מישטרת־ירושלים חוקרת חשד למיקרודאונס של
ילדה בת 13 וחצי באחת משכונות ירושלים. מאחר ומדובר
בנושא רגיש ובתחילת חקירה, לא יימסרו פרטים נוספים׳.

הדובר התלונן באוזניהם של עורכים בכירים
בעיתונים היומיים על הידיעות המוטעות.

ביטוח מחלות לילדים
חברת הביטוח ״מיגדל״ עומדת לצאת ממן
הקרוב בתוכנית-ביטוח חדשה ומהפכנית
למחלות.
הפוליסה החדשה תהיה נפרדת מפוליסת ביטוח־החיים
הרגילה. הסכום שלה יהיה הגבוה ביותר בשוק כיום,
ויעמוד על 120 אלף שקלים. היא תהיה מיועדת לכל
המישפחה, כשהתשלום החודשי לילד מגיל 3ועד 21 יהיה
3.30 שקלים לחודש בלבד.

הולנד מייבאת
מחשבים מישראל

גדולה של דלק מבתי־הזיקוק נשפכה לפני
כמות גד שבועיים יים ילנחל־הקישון, וזיהמה אותו, באופן
חמור.
המקומון הד־הקר־ 1ת מספר כי 41 בעלי־יאבטות, העוגנות
בנמל־הקישון ושנפגעו מן הזיהום, הגישו תביעת־פיצויים.
בתי־הזיקוק פיצו את בעלי־היאכטות בסכום כולל של 50
אלף שקלים.

מאות טונות של דגים, שמתו כתוצאה מזימים
מי־הנחל, לא פוצו.

אזלו לוחיות 1988
כמעט מזלד לדחידת־דהוי
׳8מכוניות משנת 88׳ וכבר הוחל בהנפקת
לוחיות-זיהוי ששתי המורות האחרונות שלהן
תהיינה .58
בדרך־כלל מהוות שתי הספרות האחרונות של השנה גם
את שתי הספרות האחרונות של לוחית־הזיהוי של הרכב.
בשנתיים האחרונות, בגלל ביק ש מוגבר למכוניות חדשות,
התחילו בהנפקת לוחיות־זיהוי שספרותיהן האחרונות 56
או 57 רק לקראת סוף השנה.

ב״ץ יכהן בהתנדבות
ד״ר ישראל כ״ץ ( )60 נבחר ביו״ר הנהלת מיגזר
ההתנדבות והמלכ״רים(מוסדות-ללא-כוונת-
רווח) ,במקומו של הפרופסור מנחם עימנואל
רקמן, נגיד אוניברסיטת בר-אילן, היוצא
לשבתון.
הד״ר כ״ץ מכהן מזה שבע שנים כראש המרכז לחקר
המרירות החברתית בישראל. בין השנים 1977ל־1981
כיח כשר־העבודה־והרווחה בממשלת־בגין, מסעם ד׳׳ש.
כהונתו החדשה — בהתנדבות.

מוסר שונה
לגברים ולנשים
מימצאי מחקרים שנעשו בארצות־הברית על ההבדלים שבין
סיגנון־הניהול הגברי לסיגנון־הניהול הנשי, הוצגו במיפגש
ראשון של פורום חדש בשם פזרום ם נהל 1ת בכירות, שהוקם
על־ידי המרכז הישראלי לרחל.

המימצאים מגלים שנשים מעדיפות להתמקד
באנשים ובבעיות אנושיות, לעומת הגברים,
המתמקדים בבעיות האירגון והתכלית
המעשית. נשים נזקקות לתמיכה חברתית
במידה רבה יותר מגברים, המעדיפים נושאים
של כוח והישגיות.

הספר ״העופן: אדמע״
יאא לאור
סיפרו החדש של ה. צטניק ,״הצופן:
אדמע״ ,שחלקים גדולים ממנו פורסמו
בתוספת מיוחדת בגיליון ״העולם הזה״
( ,)6.10.87 יצא לאור ונמצא עתה למכירה.

חברה הולנדית, המחזיקה את אולם־הקונגרסים
ייייי ודירי 1 1ו״ו 4י י

9X9

דובר צה־־ל

באחת הסדרות האמריקאיות בטלוויזיה הישראלית ביקש
המורה מתלמידה מחוננת לתת דוגמה למושג שיש בו דבר
והיפוכו.
ברקע נשמע
התלמידה אמרה ):£א £10£ ££זז >1
תקליט של רעמי צחוק.
המתרגם העברי כתב ״מודיעין צבאי״ ,ורוב הצופים לא הבינו,
מן הסתם, מהי הבדיחה.
באנגלית זהו מישחק־מילים. אינטליג׳נס פירושו ביון, במובן
של מודיעין. אבל אינטליג׳נס פירושו גם בינה, אינטליגנציה.
״ארמי אינטליג׳נם״ פירושו, על
כן, גם אגף־המוריעין של הצבא
וגם חוכמה צבאית. התלמידה
ביקשה לרמוז כי מודיעין צבאי
אינו יכול להיות אינטליגנטי.
זה בוודאי מוגזם מאוד. אך מי
שצפה בתוכנית נוזקד, שבה התמודדו
זה עם זה שלושה ראשים
לשעבר של אמ״ן, עלול להגיע
למסקנה שיש משהו בבדיחה
ההיא.
שניים מראשי־אמ״ן לשעבר
התגלו כחכמים קטנים מאוד. בהשוואה
אליהם, היה השלישי, שגיא יהושפט הרכבי, ענק אינטלקטואלי.
ביחוד
הדהים — אן לא הפתיע — יהושע שגיא. אם זה היה
אחד מאדריכלי מילחמת־הלבנון, אין זה מפליא שקרה שם מה
שקרה.
מאיר עמית, ראש־המוסד בשנות ה־ ,60 אמר שקודם־כל צריכים
להחזיר את הסדר ב״שטחים״ ,ואחר־כך צריכים לפעול לקידום
תהליך השלום. את הסדר אפשר להחזיר באמצעות יד קשה יותר,
גירושים וכר. אלה הם דברים נבובים. בלי פיתרון פוליטי, אי־אפשר
להחזיר את השקט לשטחים הכבושים. אפשר רק להרוג
יותר ילדים.
שגיא לא ניסה אף להעמיד פנים כאילו יש לו פיתרון כלשהו.
כנאה למי שהצטרף זה עתה לליכוד, הוא אמר שצריכים פשוט
להחזיק בכל הארץ. בעייה דמוגר&פית? אין תשובה. התקוממות
ב״שטחים״? אין תשובה. הגישה כולה היא של חוסר־מחשבה
מוחלט.
מחרידה המחשבה שבידי איש בעל רמה כזאת היה מופקד אחד
המכשירים הלאומיים החשובים ביותר. אמ״ן אחראי לקביעת
ההערכה הלאומית, הפוליטית והצבאית של ארצות־אוייב וארצות
אחרות. כלומר, התמונה המוצגת על־ידי ראש־אמ׳׳ן לממשלה היא
ההערכה המיקצועית המוסמכת והקובעת לגבי כוונותיהן של
ארצות־חוץ. על־פי הערכה זו אמורה ממשלת־ישראל לקבל את
החלטותיה.
אלוהים ישמור.

ממשלה זמנית
בין עיסוקיי המגוונים בנעורי, עסקתי זמן־מה גם בהקמת
ממשלה זמנית.
זה היה אחרי שעבדתי חמש שנים במישרד של עורך־דין. חליתי
בטיפוס, היה לי זמן לחשוב והחלטתי שהגיע הזמן להקדיש את כל
זמני ומירצי לשני הדברים המעניינים אותי באמת: עיתונות
ופוליטיקה. זה היה בשנת , 1942 והייתי בן .19
עבודה עיתונאית מצאתי בשבועון החברה, שהוצא לאור על־ידי
הדוקטור יעקוב ויינשל, רופא וסופר. כתבתי בו מאמרים
והתמניתי כמזכיר המערכת בחצי־שכר.
כדי לאפשר לי להתקיים, הציע לי ויינשל״הרופא לעבוד בחצי־שכר
גם אצל אחיו, ויינשל־הפרקליט. אברהם ויינשל היה עורר־דין
ידוע בחיפה, וכמו אחיו, היה רוויזיוניסט ותיק. באותה שעה יזם
את הקמתו של גוף פוליטי חדש, שמטרתו היחידה היתה להביא
להקמתה של ממשלה יהודית זמנית.
רעיון הממשלה הזמנית היה אז באופנה, מכיוון שכל העמים,
אשר ארצותיהם היו כבושות בידי הנאצים, הקימו אז ממשלות
כאלה.
מובן שהבריטים לא התירו כל דיבור על הקמת ממשלה יהודית
בארץ. זה היה בבחינת המרדה, והצנזורה הבריטית(שכל עובדיה
היו יהודים) פסלה כל איזכור של רעיון זה. לכן הוסיף ויינשל את
המילה ״בגולה״.
כך הקמנו את הליגה למען הקסת נומשלה יה1דית זנונית בג1לה.
אירגנתי את אסיפותיה, חיברתי את מודעותיה והקדשתי לרעיון
זה די הרבה מרץ, במשך כמה חודשים. אחר״כן אסרו האנגלים
פעילות זו.
.מכאן שהרעיון של ממשלה זמנית בגולה אינו זר לי. וכאשר
שמעתי כי הוא נדון עתה על־ידי מוסדות־אש״ף, ערכתי כמה
השוואות. באחת השיחות שלי עם יאסר ערפאת בתוניס שאל אותי
מה דעתי על רעיון זה. תמכתי בו בתוקף. אמרתי לו שלדעת־הקהל
הישראלית יהיה קל יותר, בבוא העת, להתרגל לרעיון שיש לנהל
משא־ומתן עם ממשלה פלסטינית זמנית מאשר עם אש״ף, ששמו
קשור בתודעה הישראלית עם פיגועים שונים. ממשלה, וגם
ממשלה זמנית, עושה רושם סולידי יותר.
אנוור אל־סאדאת הציע פעמים רבות לאש״ף להקים ממשלה
זמנית בגלל אותה הסיבה. הצעתו לא התגשמה. לא־אחת ניסיתי
לברר אצל ידידים בצמרת הפלסטינית מדוע. הרי הרעיון נראה כה
חיובי ורצוי, עד כי קשה להבין מה מונע את מימושו.
למדתי שלוש עובדות־חיים, ואני משער שהן קיימות גם כיום.
ראשית, הקמת ממשלה כזאת תובן בעולם כולו כהחלטה סופית
לנהל משא־ומתן להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. אחרת אין
טעם בצעד כזה. ובתון אש״ף יש עדיין רסיסים שונים המתנגדים

להתחייבות ברורה כזאת. כל עוד אין ישראל וארצות־הברית
מוכנות. לנהל משא״ומתן עם אש״ף על בסיס זה — כך שאלו
בצמרת אש״ף — מדוע להקים ממשלה שרק תרבה מדון פנימי?
שנית, חלוקת התיקים בממשלה תעורר הרבה יותר בעיות
מאשר הרכבת גוף פחות יומרני, כמו הוועד־הפועל של אש״ף.
יהיה צורך לקבוע סופית את יחסי־הכוחות בין האירגונים השונים.
רבים באש״ף סברו שכדאי לדחות ויכוח זה עד כמה שאפשר.
שלישית — וזה העיקר — ברית־המועצות התנגדה לצעד זה.
יש לה סיבות טובות לכך, שאינן קשורות בבעייה הפלסטינית.
יש בעולם המערבי קבוצות גדולות של גולים מן הארצות
שסופחו לברית־המועצות, כגון ליטא, לטוויה, אסטוניה, וגם
אוקראינה, ארמניה ועוד. קבוצות אלה מקיימות — או מנסות
להקים — ״ממשלות זמניות״ ,לניהול מילחמתן במישטר
הסובייטי.
ברית־המועצות מעוניינת למנוע כל תקדים העלול לסייע להן,
ושיש בו כדי לתת לגיטימציה לרעיון זה. היא עומדת על העיקרון
כי לא תיתכן ממשלה שאינה שולטת על ארץ.
מכיוון שאש״ף מוחרם באופן מוחלט על־ידי ארצות־הברית,

אודי א בניי

כך גם שאר יושבי התחנה. הזיכרונות מטרידים אותם, קמים
לתחיה. אחר מתאבד. אחרים חיים על גבול השיגעון. הגיבור,
קלווין(דונאטיס באניוניס) ,חוזר לארץ, לביתו הכפרי, אולי חכם
יותר.
הכוכב סולאריס הוא ישות זדונית, מאיימת, מכוסה בקצף
ציבעוני מבחיל ורותח, היוצר גם הוא דמויות מן הזיכרון של
המסתכל בו. הוא קיים אי־שם בחלל החיצוני. ובסרט הרוסי, החלל
החיצון אינו אלא החלל הפנימי.

תחלל בין המכבים
העלילה של הסרט סזלאריס מתרחשת ברובה בתחנת־חלל.
לפני 35 שנים תירגמתי מאמר של מדע בדיוני מעיתון
אמריקאי בשביל העזלם הזה. תוך כדי כך המצאתי כמה מילים
עבריות חדשות, שהיו דרושות לתירגום.
רק אחת מן המילים האלה נקלטה עד כה בשפה העברית, והיא
משמשת עכשיו שימוש יומיומי :״חללית״ (במקום ספינת־חלל,
כפי שאמרו אז) .האינסטינקט הבלשני הקיבוצי קיבל מילה זו, אך
פסל את המילים האחרות, כגון ״חלליש״(איש חלל) ,״חללבוש״
(חליפת״חלל) ועוד.
אבל אני רוצה להתעקש על מילה אחת שהמצאתי אז, הנראית
לי גם עכשיו שימושית ונכונה :״תחלל״ (במקום תחנת־חלל) .עור
מעט, כאשר יתמלא החלל בתחנות כאלה, תהיה המילה דרושה
עוד יותר.
מי שיצפה בסרט סזלאריס(אני ממליץ מאוד) יוכל להשתמש
במונח זה.

קיטש ראניני־טעם

הוא זקוק לתמיכה סובייטית. אין הוא יכול לנקוט צעד
שהסובייטים מתנגדים לו בפירוש.
מה הטעם והתועלת בהקמת ממשלה זמנית, אם לא תזכה מייד
בהכרה רשמית מצד המדינות התומכות באש״ף, להלכה ו/או
למעשה, כמו ארצות הגוש הקומוניסטי?
אם אכן עלה הרעיון עכשיו לסדר־היום של מוסדות אש״ף, הרי
פירוש הדבר שברית־המועצות שינתה את עמדתה. ואולי יש
עכשיו תביעה כה חזקה בקרב אש״ף להקמת ממשלה זמנית, עד כי
שיקול זה נדחק הצירה.
ההתקוממות בשטחים הכבושים בוודאי תמריץ את הקמתה של
ממשלה פלסטינית. היא תקום, במוקדם או במאוחר.

דוסטוייבסקי בחלל
החיצון
זה נשמע כמו מדע בדיוני: סרט סובייטי על מדע בדיוני. זה
נראה כמו משימה בלתי־אפשרית. וזה באמת בלתי־אפשרי: אין כל
דימיון בין סרט זה, סולאריס, ובין המוצר המקובל במערב.
הסרט הבדיוני המערבי מלא בפעלולים. מיתקנים דימיוניים.
יצורים דימיוניים. מילחמות נוראות. גיבורים בלי נשמה.
כאן הכל להיפר. אין פעלולים. אין מיתקנים דימיוניים. אין
מילחמות. אין גיבורים. יש הרבה נשמה.
המוצר הסטנדרטי של המדע הבדיוני האמריקאי הוא מערבון
בחלל החיצון, מין חללון, ובו גוד־גייס ובד־גייס, קאובויים
ושודדים, והטובים מנצחים. ואילו במוצר של המדע הבדיוני
הסובייטי יש דוסטוייבסקי, והתלבטויות מצפוניות, ואהבות
טראגיות ללא־תחתית. עם־עם ובדיונו.
בסרט אמריקאי, הכל בנוי בצורה תכליתית. אף שניה אחת
אינה מבוזבזת. כל פרט חשוב. אם מופיע אקדח בסצנה הראשונה,
מובן מאליו שהוא ימלא תפקיד חשוב בסצנה האחרונה.
לא כן בסרט הסובייטי. יש סצנות ארוכות, יפהפיות, שאין להן
שום שייכות לעלילה, והן נעלמות איכשהו בצר. הן שייכות
למירקם של מצב־רוח, יותר מאשר לעלילה.
יש עלילה, אבל לא של קאובויים. הכל מתרחש בתחנת־חלל
מעל לכוכב סולאריס, שבה מתרחשים דברים מוזרים. נשלח חוקר
כדי לבדוק מה קורה. כשהוא מגיע לתחנה ונרדם, מופיעה אשתו־לשעבר.
אין היא מופיעה בחלום, אלא במציאות. כי זהו טיבעו של
הכוכב סולאריס: הוא שואב מנפשו של אדם את זיכרונותיו
וסיוטיו, ומעניק להם חיים. פסיכו־אנליזה חללית, הקורמת עור
וגידים.
האשה, הארי (נאטאלי בונדארצ׳וק) היא מאהבת רוסיה
קלאסית, אנה קרנינה של כוכבים רחוקים, יפהפיה, חמקנית,
מיסתורית, לא בן־אדם ולא רוח־רפאים. מכיוון שהיא פרי־הזיכרון,
אין היא יכולה למות. אין היא יכולה גם לשנות צורה. היא כמו
שהיא נזכרת. בכל פעם שהיא מתה, היא קמה שוב לחיים, באותה
הצורה עצמה. מתייסרת וגורמת ליסורים. מתחרטת וגורמת
לחרטה.

אני כותב את הדברים הבאים בדחילו ורחימו.
הנה סרט שכל אניני־הטעם ואילי-התרבות גמרו עליו את
ההלל. סרט כביר. מהפכני. מהמם. משכר.
קוראים לו מלאכים בשמי ברלין. שמו האמיתי הוא ״השמיים
מעל לברלין״ .אבל אל נהיה קטנוניים.
הרעיון מקורי ומעניין. מלאכים מרחפים על פני ברלין. לא
בדמות נשים, כפי שמקובל לתארם(מפני שלנשים, כך סברו פעם,
אין מין) ,וגם לא בדמות ילדים, כפי שהיה מקובל לתארם(מפני
שילדים, כך סברו פעם, הם תמימים ).אלא בדמות גברים.
המלאכים־הגברים רואים את הכל. הם קולטים את מחשבות
העוברים־ושבים. הם יודעים מי טוב ומי רע.
הם חולפים על פני כרך־המיליונים, חודרים לפינותיו, רואים
את יושביו. הם גם מספרים על כך. עד כאן, באמת יפה. מין סרט
תיעודי על העיר, יושביה ומראיה. עשוי בכישרון. מצולם להפליא.
מרתק. שלא כשאר ערי״גרמניה, ברלין היתה תמיד מיוחדת,
תוססת, שוקקת־חיים, קצת וולגארית, בעלת הומור גס אופייני.
ואז מתחשק לו לאחד המלאכים להיות לבן־אדם. נמאס לו
לחוש רק עניינים רוחניים. הוא רוצה לטעום טעם של קפה,
להתנשק עם אשה, לחוש חום וקור, לגעת.
גם זה רעיון מקורי ומעניין. כדאי יותר להיות בן־תמותה בשר־ודם
מאשר מלאך בן־אלמוות.
אילו זה היה נגמר כאן, היה זה באמת סרט טוב מאוד.
אבל זה לא נגמר כאן. המלאך הופך לאדם, ומחפש את האשה
שהתאהב בה עוד בהיותו מלאך. או־טו־טו הוא עומד למצוא אותה.
היא כבר נמצאת איתו באותו החדר. אבל הגבר אינו רואה אותה.
כל הצופים ממש זועקים :״טמבל, היא שם! נו כבה״
ואז הוא באמת מוצא אותה, או היא אותו. ומתחיל דיאלוג
שניתן להגדירו רק במילה גרמנית אחת: קיטש.
לא במיקרה אין למילה זו תירגום בשום שפה אחרת, והיא אחת
המילים הגרמניות שחדרו לכל השפות. כי מזיגה זו של וולגאריות
מנופחת ורגשנות חסרת״טעם קיימת רק בתרבות הגרמנית.

״מלאכים בשמי ברלין״ :המלאך והבחורה
הפגישה בין האקס־מלאך ולוליינית־הקירקם מולידה דו־שיח
שהוא שיא של קיטש, משהו הלקוח מרומאן־למשרתות (צורה
ספרותית שגם היא מיוחדת, כך נדמה, לגרמנים ).עומדת לה
בחורה ומדקלמת פסוקים נבובים, מטופשים ויומרניים, במיבטא
גרמני איום, ועונה לה הגבר בקישקוש דומה.
יתכן שהשופטים בפסטיבל־קאן, שהעניקו לסרט זה פרס, אינם
מבינים גרמנית, וסברו כי הקישקוש נובע מהתירגום. ולא היא.
הסרט כולו עטוף בפסבדו־פילוסופיה ובפסבדו־שירה, כמו עוגת־טורט
גרמנית בקצפת מתוקה.
כדאי לראות ולשמוע כדי להאמין.
במיסגרת הטיעון לעונש אפשר להזכיר, לכף זכות, את הופעתו
של פיטר פוק(או פאלק) ,הוא המפקח קולומבו, המדבר גם בסרט
בשפה האמריקאית (הדומה איכשהו לאנגלית) ,ושיש לו כמה
נקודות משעשעות. גם הוא, מסתבר, היה מלאך.

מייק בורשטיין והמאהבת החדשה הצייד עודד
גרא השדכן הטוב ביותר מבין הארכיטקטים
חבר־הכנסת אהרון אבו־חצירא
שב בתחילת השבוע משהות
בארצות־הברית ובאירופה.
כמה ימים אחרי כן כבר ארז שוב
את מיזוודותיו — הפעם לאלכסנדריה,
שם עולים המונים לרגל,
לזכר סבו הקדוש.
יאיר רובינוביץ, נציב
מס־ההכנסה . ,התראיין אצל

דבריו של הנציב, ומדי כמה
דקות קיפץ לבימה, בצעדים
קלילים ולתשואות הקהל, ותיקן
את מה שהיה ראוי תיקון,
לדעתו.
רובינוביץ סיפר שעל־פי
תקדים משנות ה־ 50 חייבות
הזונות בהצהרות־מס. התקדים
נקבע במיקרה של אשה, שהצהי-

1 9 8 7ז 6 8ו ח . 4 7 / 2 0 0 \/ 6ז 1א

6 0ק* *4־י 4 8 3ת 0ס 236ס:ו* ~ 1יי 9י 3י 2י!1*1

; 100י*3ו § ס 0!6וו 1צ ^ ת *; 3ז סל!.1:1<<00$1 ,ר!

כשנשאל קיסר, באותו
ערב, אם שוחח עם עיתונאי
שכתב באחרונה על כוונתו לרוץ
לתפקיד ראשות־הממשלה, ענה:
.עוד לא שוחחתי על כך עם

מזל, אשתו של קיסר, ישבה
בקרב הקהל, כשכובע־פרווה
חום לראשה, ולא הסתירה את
1£־ 11501־ 0 1פחח 0 5 7 £

6ו\ן ט 7פ 2

9חסחת 0$1גז ס :8 6־* 0812165168 0 *9 8 * 9 0

1811ו1ע161ו,ו: .41816 הו 61ו11ו111131
״11881165161/1)111*51

׳י׳-ר׳ 6$!-3־יסד ־וסחזו**׳^רח 1־ 1.זו1נ<:׳ג>1ח6ס !077-£יז 10׳^

י* 9 8

רזז-זג &י 844 >1ו 6 4מ 150ס 8ז 3צ*^ #0י־׳ץ>56י 0ז:< 16 וי 72ו 100 סז ס• * ז 6ה

0ר*>01ז 1,. 1>:!$ז ס 101* 93#זז ו*א*| 0

0צ־טז * 9ד ש זיזס סצס ם

זס^יז 3ן{ה1\ 1יז|088 אזט 8ז*1׳ רי 00ו־9ח80* £00׳0
׳*# 0׳*<4 $0ז0ו׳׳1 ז 9*11*00ד8דס*5ח0י0זז 0513
£>6ז 3948ז 1י * 03661 060061081 *61ז<1118ת1־ז 0ז ^ 0ץ׳ 0ל * 1ח
ישז ^ ז 8זז 1מי?־:י $ 0ו־מ< :1ז<י 3 0חתון <50ז(ידו
3ז 3 *10<16 {>0

ץ1 | 1לךיךנףן השתתפה בערב שהכנסותיו הוקדשו לחקר מחו
1 1 7 111 לת הטרשת־הנפוצה. הערב אורגן על־ידי הדוגמנית
חניתה צנטנר, שבעלה אבנר לקה במחלה. ליד שולחנה של
להט, ישבו גם הפרקליטה פנינה דבוריו(למעלה, במיקטורן משובץ)
ואשת-החברה גילה לוי״בוכמן (ליד דבורין) ,נלה יעקובי (למטה
במרכז) ונאווה דיסנצ׳יק(מימין) ,גיסתו של עורך ״מעריב״ ומזכירתו
של צ׳יץ׳ .השולחן התפנה לפתע, באמצע תצוגת״האופנה. חמש
הנשים קמו ויצאו מהאולם במהירות, בזו אחר זו. זיוה להט הגיעה
לאירוע על תקן של ״ממלאת מקום״ לבעלה, שלמה (״צ׳יץ״) להט.

•י׳ .ח * 80ט 0סזרז׳**ן{יד* 6״וו* 0סו 8ת 6תיי 7111

x1^59*0ססגסזז׳

<10י-ר זי;*ח
ב ׳<10

? 26 סזתסז^ה ו

נ• !1ז8מ!111. .,3

סיס , 30 יזסי

^$;0*56831,

! 0מ<*,0*80000, 4-

111111 יי ן ד 11ך ן כיכב בביטאון הרישמי של אגודת-הקצבים האוסטרית, כשהוא מכריז
11 1 1 1 1 1 111/בכותרת הראשית :״לאוסטריה יש הנקניק הטוב ביותר!״ הוא גם גילה
שבהיותו תלמיד בבית־הספר אהב הכי הרבה לאכול פרוסות־לחם מרוחות בשומן־אווזים. בעיתון
הופיע תצלומו של הנשיא, כשהוא מקבל כשי טל גדול של נקניקים, ועל פניו הבעת שביעות־רצון.
משה נסטלבאום לפני קהל
של עובדי חברת־חשמל. המרואיין
שלפניו היה מזכ״ל ההסתדרות,
ישראל קיסר. הלה לא
יכול היה להתאפק למישמע

רה שההון שעמד לרשותה, כשפתחה
חנות־אופנה, בא לה מעיסוק
בזנות, ולכן אינה חייבת
בתשלום למס־הכנסה. השופט
סבר אחרת.

ד 11״1־ 1ל הקצין(מיל ) שהוחזק השבוע במע-
ה111111
7 1 1 0 1 1 1^117111 צר-ארץ במדינת גאבון, בגלל חוב-
מעבידיו לממשלה שם, היה בשעתו החתיך של צה״ל. לפני שנים
צילמה אותו נעמי רון כשרואיין בטלוויזיה על״ידי ירון לונדון ,״מפני
שהיה כל־כך יפה, חסון, שיער בלונדי, כמו כוכב קולנוע״.

הנאתה מהופעת בעלה. בתום
הערב ניגשה לשאר המשתתפים
והחמיאה גם להם במיקצועיות.
קיסר כיכב, לצידו של
שימעון פרס, גם בלילה
שלמחרת, במסיבה לכבוד
תקליטו החדש של הזמר חיים
משה. משהגיע תורו של קיסר
לנאום, הביט בפרס והתלונן
לתוך המיקרופון :״למה לא
שלחת אותי, כמו ששלחת את
רפי אדרי, למארוקו? אולי גם
אני הייתי חוזר משם עם מקהו?
(הכוונה לאשתו־לעתיד של אדרי,
בתו של המיליונר המרוקאי
דויד עמר ).לי אין מזל( .שם
אשתו של קיסר, שישבה לצידו
של פרס ושהתמוגגה מצחוק).
אני שלימזל שברוריה מלחשים
אביזץ־בריר, כתבת לאשה,
טרודה בימים אלה בהכנות
קדחתניות לקראת ההתמודדות
הקרובה על החברות בוועד־העיתונאים
של ׳דישת־אחרשת.
הוועד הנוכחי אינו כולל ייצוג
נשי, ועל אף מאמציה של בריר,
אין צופים שינוי במצב זה.
הזמר בני ברמן הופיע
בשבוע שעבר בירושלים באירוע
של התנועה לאו־ץ־ישראל טובה.
גם טדי קולק היה שם. בסוף
הערב ניגש קולק לברמן, לחץ
את ידו ואמר שנהנה מאוד מהופעתו.
הזמר שמח לשמוע זאת,
אבל עוד יותר ריגשו אותו דבריו
של ניסן הרפז, מזכיר ההסתדרות
בירושלים .״כבר 20 שנה

שאני רואה את טדי קולק בכל
מיני אירועים והופעות ״,אמר
הרפז ,״אבל הערב זו הפעם הראשונה
שהוא לא נרדם בהופעה!״
אסף רובין, שכתב בעבר
כמה ספרים, וביניהם על חייו
של שמואל סלאטו־שרון
ועל עלילותיו של בלש־המישט־רה
אלי דדון, עומד להוציא
לאור בחודש הבא ספר חדש. שם
כבר יש לו :״תל־אביב בולשיט״.
רובין, השבוע :״אני מסתובב
המון שנים בעיר הזאת, מכיר
אנשי־עסקים, אנשי־חברה, בוהמה,
המבלים הקבועים. אני מכיר
את כל הסיפורים שלהם, את
הצביעות, את האינטרסנטיות
שמנחה אותם ואת הבגידות, שזה
כבר אצלם ספורט לאומי. הגיע
הזמן לחשוף את הסיפורים האלה.
אני חושב שהספר שלי ישמש
מעין מדריך חברתי״.
שר״החוץ שימעון פרס היה
מרוצה ביותר מהחיקוי שעשה לו
החקיין־בדרן שמדליק ספן

בהופעה פרטית. השר ניגש אליו
אחרי ההופעה, החמיא לו ואמר—י*
לו שהוא מתכונן להזמינו
להופעה נוספת לפניו. ספן מחקה
רק את דיבורו של פרס, אך לא
את תנועותיו והבעותיו.

חבר־הכנסת מרדבי גיר
נשמע כשהוא מתאם לוחות־זמ־נים
עם ידיד, לגבי פגישה אפשרית
בסוף־החודש בוושינגטון. מי
שלא נסחפה בהתלהבות הכללית
היתה רחל פופוביץ, מזכירתו־^
הנאמנה במשך שנים, שאמרהד^
״נו בטח: עד שאני לא רואה אותו 7
בתוך המטוס, באוויר — אני לא
מאמינה:״
העיצומים בתחנות־הדלק

הטרידו במיוחד את הזוג בנימין
ואלישבע ג׳יבלי: השניים,
המתגוררים לסירוגין בחיפה
ובתל־אביב, ואילו מיש-
רדיהם שוכנים בתל־אביב, כמעט
וקורקעו. הם הוצרכו להעביר
דלק ממכונית למכונית, וקיון
העולם הזה 2628

לטוב. הס חיים בשכנות לשר
הממונה משה שחל.
כמה מבאי משה —פאב־מיסעדה
תל־אביבי שהוא פופולרי
במיוחד בימי שישי אחר־הצה־ריים
— הופתעו לגלות אשה
מוכרת ביום השישי האחרון. ודתה
זאת ג׳ואן אדרי, גרושתו
הנאה של חבר־הכנסת רפי
אדרי, שהגיעה לשם עם בתה
אורית וחברה קרובה.
יורם זיו, המסיים בימים
״* הקרובים את תפקידו כמנכ״ל
החברה לכימיקלים, ויתר על
הרעיון לערוך מסיבות־פרידה
המוניות. מטעמי חיסכון ושיקולים
אחרים, הוא מעדיף להיפרד
מתפקידו, שבו כיהן שש שנים,
באורח צנוע.
השחקן מייק בורשטיין
ואשתו עידית הוזמנו לחגיגות
יובל וד 150 של תיאטרון הקרה
יי—י בהולנד. בערב החגיגי נכונה
להם הפתעה גדולה, כשהצלמים
הרבים שהיו בשטח התנפלו על
עידית כמוצאי שלל רב, וצילמו
אותה מכל עבר. מייק, הנחשב
כאחת השחקנים הפופולאריים
בהולנד, לא הבין מה העניין שה־
*״• צלמים מצאו באשתו באירוע
מסויים זה. התברר לו שהצלמים
לא זיהו את אשתו בגלל התיס־

פורת הקצוצה והצבע האדום של
שערה בעיקבות ניתוח בראש
שעברה, וחשבו אותה כמאהבת
החדשה שלו.
הזמר אבי טו־לדנו מתכוון
להפתיע את חוגי־הבידור ולהביא
ארצה להיט הקרוי פנטום.
סולדנו מקווה לשחזר בארץ את
ההצלחה שנחלה ההצגה מעל
בימות ניו־יורק, לונדון ופאריס.
הזמר בועז שרעבי נוסע
להופעות בארצות־הברית עם
להקת שלום. לגביו זוהי נסיעה
לצורכי עבודה בלבד. הפתעתו
היתה מרובה כששמע מחברים
ומידידים שמישהו מפיץ בעיר
שהוא נוסע לניו־יורק כדי להיפגש
עם חברתו־לשעבר, הזמרת
יעל לוי, המתגוררת בארצות־הברית
מאז פרידתם. כעת הוא
עסוק במסע שיכנועים והסברים
בעניץ זר, אך אין הוא מכחיש את
העובדה שהם עשויים להיפגש.
בערב־הפתיחה של חנות־פרוות
חרשה בתל־אביב הופיע
המעצב עודד גרא, כשהוא
לבוש כצייד, במיכנסי־רכיבה ומגפיים
תואמים. כששאלו לפשר
הופעתו היוצאת־דופן השיב ש־כמעצב־החברה
הוא מרגיש כמו
צייר, המחפש אחר טרפו, כדי

מירי אלוני

ף 1גמרה לשיר במסיבה של אחד ממוסדות מיפלגת־העבודה. שימעון פרס מחא כפיים
בשעה ששרה, ואחר־כן ניגש אל הזמרת, חיבק אותה ונישק אותה. עוזי ברעם,
המזכ״ל שהתפטר, בא למסיבה והסתלק כעבור חמש דקות. התלוצץ פרס :״רק התפטר ובבר הלך!״
ליצור ממנו פרווה. לא ברור אם
התשובה סיפקה את השואלים,
אך היה מי שהעיר שמזמן לא
נראו כל־כך הרבה חיות מתות
על כל־כך הרבה נשים חיות
ועשירות. השחקנית גילה אל־מגור
היתה בין מי שהסתפקו
במדידה בלבד.
לפני חודשים אחדים אושפז
הדייל עמי מור במחלקה
הקרדיולוגית באיכילזב. אחרי

בשבוע אחד, ומור, שאינה אוהבת
כל־כך חשיפה, עשתה הכל
בשקט ומאחורי הקלעים. השבוע
הפתיעה את כולם והודיעה שמרבית
הכרטיסים נמכרו, ושע־רב־ההתרמה
ייערך בשבוע הבא.
חבריו של הארכיטקט
מאיר אהרונסון, המכהן כמנהל
מוסיאון רמת־גן, מתבדחים
בגלל יוזמתו לארגן מיפגשים
של מישפחות חד־הוריות במוסי־אבי
ולדמן, העולם הזה

^ 1\ 11ך ך הוא הילד החמישי של המיסעדן מנפרד כץ, וגנו השלישי מאשתו הנוכחית, סילוויה.
^ 111\ #ן קדמו לברית״המילה השבוע חיפושים קדחתניים אחר שם מתאים, ובהם שותפו רבים
וטובים. עמיקם גורביץ הציע ״מהר׳ ,אחר הציע ״יתיר״ .מנפרד רצה בשם יונתן. אולם האם קבעה: ליאור,
שם הנשמע יפה גם בשפת״אמה, צרפתית. בגבור השימחה, התחילו החוגגים לרקוד ריקודים יווניים, ויונה
לחוביץ (למטה) ניסתה להרים כוס מהארץ. מנפרד נסחף בשימחה והרים בידיו את מזכירתו(משמאל).

שעבר התקף־לב. אשתו, הדוגמנית
פינצ׳י מור, נררה נדר
שאס הכל יעבור בשלום, היא
תארגן ערב־התרמה עבור המחלקה.
בינתיים חזר עמי לאיתנו ול־כושרו
הפיסי המלא, והכל חיכו
להגשמת ההבטחה של הדוגמנית.
אך מיבצע כזה אין מארגנים
העולם הזה 2628

און. הוא מקווה להביא ליצירת
זוגות חדשים. החברים מכנים
אותו ״מאיר השדכן״ ,וטוענים
שהוא יהיה השדכן הטוב ביותר
מבין הארכיטקטים.

רסנה ברק,זוהר אדד׳ליאב
מ ע מידו /

_ הנדון

(המשך מעמוד )5

לבוא חודש לפני כן או חודש
אחרי כן, בעיקבות מיקרים
אחרים. אבל חבית חומר־הנפץ
לא היתה מיקרית. היא התמלאה
במשך הזמן, והיא עמדה
שם, מוכנה להתפוצצות.
^ מילחמה השביעית מבטאת
1 1שינוי אסטראטגי חשוב ביותר
בסיכסוך הישראלי־פלסטיני בן ( 40 או
בן )100 השנים.
שדה־הקרב המכריע בסיכסוך זה
עבר מן החוץ אל הפנים.

זוהי המילחמה הראשונה
מאז 1948 שאינה מתנהלת
מחו •ן לגבולות השילטון הישראלי.
אלא בתוך הגבולות
האלה.
האוייב אינו צבא סדיר, וגם אינו
אירגון־גרילה, אלא הציבור הפלסטיני
כולו.
הציבור הזה מיוצג על־ידי אש״ף, אך
היוזמה באה עכשיו מבפנים. משמע:
המנהיגות המקומית הלוחמת, שהתגבשה
במילחמה זו, תמלא תפקיד יותר
ויותר חשוב בתוך אש״ף עצמו.

המילחמה הזאת לא תסתיים
על־ידי הסכם עם מלד ירדן, או

נראים בדיעבד באידיוטים גמורים.
דיבריהם אז היו מטופשים בעליל.

כל אחד מהם צריך למות מבושה
כאשר מקרינים עכשיו
מחדש את נאומיו אלה.

אך איש מהם לא היה טיפש. הם היו
מיטב המדינאים של אומה גדולה— .
ג׳ון קנדי, לינדון ג׳ונסון, ריצ׳ארד ניק־סון,
שריהם ויועציהם, ביניהם אנשים
שחשבו שהם גאונים, כמו הנרי קיסיג־ג׳ר.
כל אחד מהם מתפלל כיום שדבריו
יישכחו, שסרטי־היומנים ייעלמו כלא
היו.
הגנרלים המופיעים בסיררה, ובפיהם
דברים הנשמעים כעת כפארודיה,
היו גדולי המצביאים של ארצות־הברית.

החשובים האלה דבריב שכע־ס

פיטפוטים של כסילים? מפני

ותו הדבר יקרה לפוליטיקאים
ולגנרלים שלנו. וגם לעיתונאים.

בעוד כמה שינים יתביישו
בולם ^חטחחוח *טח 2משמי-
עים כיום, והמתועדות בסיד
טי־טלוויזיה, בהקלטות—די:
ובעיתונות. הב ירצו להיקבר
באלחח ם*טמי*טהו ישמיע או״
תן שוב.
בעוד עשר שנים לא יישאר דבר
מיצחק שמיר, משימעון פרס, מיצחק
רבין ומדומיהם, חוץ מעדות זו, שח
ראה אז כאיוולת שלא־תיאמן. בה, ורה
בה, ייזכרו.

אני הרווה יטהם יאריכו
ימים, כדי שעונש זה לא ייהסך
מהם.

יהיו אז הרבה עיתונאים שישלמו
כל הון שבעולם כדי שיישכח מה הם
כותבים כעת, מדי יום ביומו.
שום אלוף ישראלי לא יצבור תהילה
במילחמה זו. כולם ייצאו ממנה מגואלים
בדם ובבוץ. ההיסטוריה הישראלית
לא תתפאר בהם ובמעשיהם.
זהו טיבה של מילחמה כזאת. כאשר
יקרינו בעוד עשר שנים על המירקע
את הופעת האלופים האלה בימים אלה,
לא ישווה אותם איש ליהודה המכבי או
ליצחק שדה. וגם לא לגיבורי אנטבה.

ירצו פשוט לשכוח אותם.

חי ד הי ס מאוחד
בתמיכתו בתוכנית
אחו ש נ דהמתנגדים מצאו
עצמם בחוץ
^ מילחמה החדשה עברה לים.
( 1אחרי שהלביא הוכרע ויורט, עלתה
על המירקע מטרה חדשה, יקרה
מאוד, והרבה פחות זוהרת: הסער מיס־פר
.5ספינת־טילים, שעדיין נמצאת
על שולחן־השירטוט, אבל ארבע כמוה
נמצאות בצנרת תוכנית־העבודה של
חיל״הים, והיא, יחד עם עוד שלוש
צוללות חדשות, אמורה לפתור את כל
בעיית האיום הצפוי מהים במשך שני
העשורים הבאים, אם תפרוץ מילחמה.
הנקודה היא שמחיר ארבע הספינות
ושלוש הצוללות הוא 1,400,000,000
— מיליארד וארבע מאות מיליון —
דולר, וכל מומחי הימייה נמצאים רק
בחיל־הים, המציג, כלפי חוץ, חזית
מיקצועית אחידה: פיתרון המיליארד
וחצי(כמעט) הוא הפיתרון שלנו.
ומה יכול להגיד על זה מטכ״ל
יבשתי־אווירי כמו שיש לצה״ל, או שר־ביטחון
שנולד בקרבות הקסטל ב־,48
או חבר ועדת־כספים מהכנסת, שהאיום
היחידי מהים המגיע לתודעה שלו הוא
המדוזה הכחולה והצורכת?
בניגוד ללביא, שלגביו הוצגה התנגדות
מיקצועית לכלי על־ידי צמרת
חיל־האוויר, התנגדות שיירטה בסופו
של דבר את מטוס־הקרב הישראלי, לא
מוצגת התנגדות מיקצועית מצד הצי
הישראלי.
לא מוצגת, אבל קיימת.
איש מהדוברים בעד ונגד תוכנית
ההצטיידות של חיל־הים אינו מוכן
להזדהות בשמו, בדרגתו (הבכירה
מאוד) ,ובעיסוקו הנוכחי. גם מאיזור
מערכת־הביטחון, האמורה להחליט על
הנושא כבר בשבועות הקרובים, אין
הצהרות חד־משמעיות.
ההערכה היא שיימצא איזה שהוא
פיתרון־ביניים, שמשמעותו אי־החלטה
חותכת, שתעלה מאות מיליוני דולא־

מפקד-לשעבר אלמוג
4ספינות = 1,400,000,000 חלר
דים נוספים. היחיד המוכן לדבר ולהזדהות
הוא דובר־צה׳׳ל, המנסח, לאקונית
כרגיל, את התגובה הצפוייה :״תוכ־נית־העבודה
של צה״ל עומדת לפני
סיום, וכאשר תושלם, תוצג לפני שר־הביטחון.
למותר לציין כי במיסגרת
תוכנית־העבודה הצה״לית נדון גם חלקו
של חיל־הים בתוכנית זו״.
יופי. מה הוא כבר יכול להגיד?

• הזיוה הימית
* ¥בחינה ימית, ישראל היא מדי-
* 1נת־קצה. כל נתיבי השייט לידה

יך תוכרע מילחמה זו?
אני מאמין כי ההכרעה תיפול
ם לי ם ו *טל חח י*ל ח^שחאל^,

¥הו הצד הפלסטיני. מה בצד היש(
ראלי?

זוהי מילחמה שאין ישראל
יכולה לנצח בה.
יש מילחמות שאי־אפשר לנצח בהן.
החוכמה היא שלא להיגרר כלל אל תוך
מילחמה כזאת.
כזו היתה מילחמת ויאט־נאם. כזו
היתה מילחמת אלג׳יריה. כאלה היו כל
המילחמות הקולוניאליות בסוף המאה
ה־.20
לכאורה יש הבדל עצום בין המיל־חמה
הפלסטינית של ישראל ובין מיל־חמת
ויאט־נאם. הטיפוגראפיה שונה
לגמרי. הנסיבות הפוליטיות שונות
לחלוטין.

אך יש לכל המילחמות האלה
מהות בסיסית משותפת: הניסיון
של המדינה הכובשת לכפות
את רצונה בכוח על עם
כבוש, המבקש להשתחרר.

אין לכך כל סיכוי, מפני שסיכסוך
כזה אינו ניתן לפיתתן בכוח. הבריטים
הביאו יותר מ־ 100 אלף חיילים נגד
היישוב העברי, והוקאו מן הארץ. האמריקאים
הביאו לוויאט־נאם יותר מחצי
מיליון חיילים, בתוספת כוח אווירי
וימי כביר, כדי י^דכא עם אסיאתי קטן
ומפגר, ונחלו תבוסה היסטורית.
בסידרה על מילחמת ויאט־נאם, המוקרנת
כעת בטלוויזיה הישראלית,
מובאים הרבה נאומים שנאמו בשעתו
פוליטיקאים וגנרלים אמריקאיים. הם

המילחמה תהיה יותר ויותר עכורה.
אין מנוס מכך.
חיילי צה״ל ייקראו לעשות מעשים
יותר ויותר מחרידים. גם מכך אין מנוס.
יום־יום יקומו עוד ועוד חיילים ברצועת
עזה ובגדה המערבית, וישאלו:
״מה אנחנו עושים פה? בשביל מה
אנחנו הורגים את הילדים האלה, את
הנשים האלה? מהי המטרה? מה יהיה
הסוף?״
ם^*טח י לו חו ח׳ ח^ י ^ 2בא-

לה, תסתיים המילהמה.
האפשרות החלופית היחידה היא
שנהפוך לעם של פראי־אדם, שצבאנו
יהיה צבא של קלגסים אכזריים וחסרי־נשמה,
שישראל תנודה על־ידי העולם
כולו.

הם נתיבים הקשורים רק בה, ובהם
מהלכות ספינות ממנה ואליה, מלבד
שני נתיבים שבהם עובר החשיש וסחורות
אחרות מלבנון לחופי סיני ומצריים,
ומסלולי־דיג שונים.
על הנתיבים האלה, ועל חופי־המ־דינה,
שומר צי קטן, בן 20 אלף חיילים —יי
(מחציתם אנשי־מילואים) ,המאיישים
24 ספינות־טילים 50 ,ספינות־מישמר,
13 נחתות, שתי רחפות ושלוש צוללות
מיושנות. כל הפירסומים, אגב, הם לפי
מקורות זרים.
הצי הזה של חיל־הים הישראלי
אמור לתת תשובה לציי האוייב הפוטנציאלי
בים־התיכון, שעוצמתם גברה
מאוד בשנים האחרונות, וסר״הכל היחס
שבין עוצמת חיל־הים ובינם הוא עכשיו
, 1:8לרעת חיל־הים הישראלי.
תוספת־הכוח העיקרית בים, העומ
דת מול ישראל, התגלתה בחיל־הים
הסורי, שלרשותו מיספר כלים זהה
בדיוק לזה של ישראל, אבל הם
מצויירים עכשיו בטילים חדשים,
שהטווח שלהם הוא הרבה מעבר
לאופק, והם פוגעים במטרות״נקודה
במרחק של 100 מייל ימיים, שהם 180
ק״מ. אלה הם טילי־הסטיקס
המשופרים, המסוגלים לפגוע מהים
במטרות אסטרטגיות כמו תחנות־כוח
וערי־החוף, שמבחינה צבאית הן בסך-
הכל קסרקטינים פגיעים מאוד, שבהם

הוגשו 8חלונות
א ו 1מתן הוגשו כד להיפסל

אינני מאמין ככך.

^ ל זה ברור מראש. אין צורך ברוח•
/הנבואה, כדי לדעת זאת. כשם שלא
היה צורך ברוח־הנבואה, כאשר ני־באנו
זאת מעל עמודי שבועון זה לפני
35 שנים, לפני 20 שנים, ובכל שנה
ושנה מאז.
ישראל נכנסה למילחמה השביעית
בתולדותיה. המילחמה האכזרית ביותר.
המילחמה העכורה ביותר. אולי גם
המילחמה הארוכה ביותר.

מילחמה אבודה מראש.

הלוואי והיה קם היום המנהיג
המסוגל לאמר את המילה הגואלת
האחת:

מפקד בן־שושן
מומחים יש רק בחיל

ישן וחי צבא״המילואים של מדי-
נת־ישראל, שהוא עיקר כוחה הצבאי.
לחיל־הים הסורי, ששר־ההגנה שלה
הודיע לא מכבר שהאיזון האסטרטגי
עם ישראל הושג — מטרה שחאפט׳
אל־אסד הציב לעצמו אחרי שמצריים
כרתה חוזה־שלום נפרד — צריך להוסיף
את חיל־הים הלובי, בעל שש
הצוללות 24 ,הסטי״לים עם טילי-
הא 1ט1ם ט האיטלקיים, הטובים שבטילי
ים־ים שבזירה, את הצי האלג׳ירי, הסעודי,
ואף את הצי המצרי הגדול, שכל
עוד הוא קיים צריך להתחשב בו, בלי

האם זה ביר רבן מי? ״רביא׳ ,שט? בו שר שיגעון־גורות? או שזוהי
התשובה הנמנה לבעיות הימיות שר המילחמה הבאה, אם תכווץ?

קשר לדגל הנשר המתנוסס על השגרירות
ברחוב באזל.

• הסכנה
^ סכנה, כמובן, היא לא הכלים
1 1של האוייב הפוטנציאלי, אלא הדרך
שבה הוא מתכוון להשתמש בהם.
בלשון מיקצועית, המשימה של
מקבלי־ההחלטות היא להכריע מה היא
הדפ״א (דרך הפעולה האפשרית) של
האוייב, ולהיות צודקים בהערכה.
ההנחה שחיל־הים של האוייב ינסה
לשבש שיירות של אספקה לישראל,

לבניית שישה סטי״לים עם מספנה צרפתית,
בעיר שרבורג שבצפון־צרפת. ב־
1966 נחתם חוזה לבניית שישה
סטי״לים נוספים.
אחרי מילחמת ששת־הימים, ואחרי
שטובעה אח״י אילת, הוברחו ספינות־שרבורג
לישראל. אז הן היו עדיין ספי-
נות״תותחים. במהרה הן הפכו לסער ,2
כאשר הטיל ים־ים גבריאל, מתוצרת
ישראל, הוצב עליהן.
הסער ,3שהיתה בגודל זהה לקודמתה,
קיבלה שיפור נוסף: תותח בן 76
מ״מ, אוטומאטי, שתופעל על־ידי אותן

להכיל את כל מערכות־הלחימה
הדרושות לקיום קרב ימי בזירה
האלקטרונית החדשה, מישטח לכלי־טיס
שיוכל להתרומם, לאכן מטרות
ולהפעיל את מערכות־הטילים שעל
הספינה, וכלי נשק אחרים, שיוכלו להילחם
במטוסים תוקפים, להשמיד צו־ללות־אוייב,
ולתת גיבוי־אש מהים
לנחיתת אנשי חי״ר על חוף האוייב.
מערכת־נשק רב־תכליתית, יעילה
וקטנה (זו בפירוש אינה משחתת),
שתענה על כל האתגרים האפשריים
בקרב העתידי.

ובמטוסים. ובית: יש ליצור תשתית
מיספרית גדולה ככל האפשר של כלים
עדיפים מהסוג הזה, כדי שאפשר יהיה
לרכז מאמצים לפי התנאים המשתנים
בקרב, בדיוק כמו שעושים כוחות־היב־שה.
הכלי
החדש, הרב־תכליתי עולה כל־כך
הרבה כסף שניתן יהיה להצטייד רק
בארבעה כמותו, במיקרה הטוב. פירוש
הדבר — צימצום מיספר הפלטפורמות
הלוחמות בקרב״שטח מתחת לקו־המי־נימום
הדרוש לריכוז מאמץ, על חשבון
בניית כלי רב־תכליתי למשימות שזרו־

פולים, רחפות מהירות

מיספר צוללות,
נחתות ופסינות־סיור.
הצי הזה יחומש בנשק חדיש, חלקו
עדיין בפיתוח, וכל המערכת הימית
הזאת תוכל לעמוד במשימות שלה.
המשימות, לדעת מומחים אלה, אינן
אלה של הצי השישי האמריקאי. חיל-
הים יתפקד כמו מישמר־חופים יעיל,
בעל יכולת לאבטחת־שיירות בטווחים

״סער 5״ ,ערפי פיוסום בכתב־עת מיקצועי זר, עם המיפדט המיקצועי(למטה)
מציבה תשובה מיבצעית שונה מההנחה
שהים יהיה זירה להנחתת כוחות־קו־מנדו,
שיפשטו על גוש־דן ברגע ה־
״שין״ המפתיע, ויהיו חלק מתהליך
שיבוש הגיוס של צה״ל. ההנחה שתפרוץ
מילחמה כוללת ביוזמת האוייב,
בחזיתות רבות, שיעסיקו את חיל־הא־וויר
במשימות שלו, היא הנחה שנותנת
תשובה מיבצעית והצטיידותית שונה
מההנחה, למשל, שצה״ל ייזום את
המילחמה הבאה.
תורת־המילחמה אומרת שעל מקב־לי־ההחלטות
לנתח את אפשרויות האד
ייב, ולקבל את ההחלטה על סמך דרו־הפעולה
האפשרית המועדפת שלו. ו
ויי
המחלוקת שפילגה
את החיל לשניים: מצדדי
הסער 5ומתנגדיו.
מתנגדי הסער ,5אגב, מצאו את
עצמם מהר מאוד מחוץ לחיל־הים, אבל
עובדה זאת, מלבד זה שהיא מלמדת על
אופיו של אבי־התוכנית, האלוף־במילו־אים
זאב אלמוג, לשעבר מפקד חיל־הים,
וכיום מנכ״ל סספעוז ישראל,
עדיין איננה אומרת שהוא טועה, והם
צודקים. היא רק אומרת שהמחלוקת
נפתרה בתוך החיל בשיטות מיוחדות
מאוד, והיום חיל־הים של האלוף אברהם
בן־שושן, יורשו של אלמוג, הוא חיל
נקי ממתנגדי הסער .5

• קונסכצ״ת הסעו 5
ך* .שנת 1963 הוגשה למטה הכל־
₪1לי של צה״ל תוכנית־עבודה של
חיל־הים הישראלי. התוכנית התבססה
על בניית ספינות־טילים קטנות וזריזות,
שיחליפו את המשחתות המיושנות
שהיו, אז, עמוד־השידרה של החיל.
באותה שנה עצמה החלו מגעים עם
גרמניה על בניית הסטי״ל במספנות
גרמניות, אבל ב־ , 1965 בגלל משבר
מדיני, הופסקה העבודה, ונחתם חוזה

£5־רר\/£ח 0 0

, 1 0 0 0 0 3 : 1 0 0 0 11111 109)1זרו#ו 130611ג{*)ס
( 5 77 2 * 8 8 * 4 2׳0י 18ס 13 8 ) 5זג 28 9א * 031003 4 ) 01 * 11• 3 (: 253 2ו 01 0
101*!: 1 501*0 0 )5101ו *
(חסו (; 4 <3 9 5 0 6 ) 11 )* 75 \/ 013 חסו 1/018י ( )0צ< 5118* 110•: 550/1 ; 8 (481 )50003 )2 €|0 3
(ח 310ז /8י ק 5 * 0/1 )<3
(ץ 1ח 1,013100 0ק <3ח 1חו *1ז) רחוזז 0 1 0 0401010 ) 8109 )0 (; 4 — 30ו חו ח 0 11 )1•: 2 — 76
(חסו , 013י 100 *01 10000501 ; 6 * 78 101)5 0 5010503 {51 )510 75 וחוזז 3 : 1 111)510 80101-3 37 5חסק * 75 0
; 91 0/101013 1042500 9 8 * 1015 )0 8 ; 24 00 0 5 5 )5ז 0ח 0ס • 091063 : 0 0 0 * 0 ; 1ס! * 01
( 2 041 5 *88018 ; 4 000 5 )5; 2 358113 )0 )5 )510)581(018
( 8 )5* 6 )1. 1) 001 •; 42 ) 9 8 3 (; 25 )5 )03013
5 )08813ח ס 8 1 0 9 *, 0111 4 500
3 +ץ 10• : 20 5 3ז* 5 0 1ח £
: 45ז ח * סז * 1קוסס 0
ז! 8 1 5 3 ,140)18. (07*15 181301׳ 3 110800 )3 ( )510618103ץ 15) 301551 )5ץ 05 5ז 0 )53ז 503190 )0 0 - 0 9 - 3 5 ( )5׳* 0811
ץ ח 3 *9 0 3 0 1 3ס ח 01 • 38001 )81״ 1131— 15010 810ח 150 ״50311051• 501ח ס 5 8 5 1 0 15811513 0183• )8סזס 13
01.ץ 015013

מערכות־בקרה־ושליטה כמו מערכת־הטילים
שבספינה.
הסער ,4שהיא הספינה הנוכחית של
חיל־הים, היא יותר גדולה. יש עליה
יותר משגרי-טילים, ועל חלק מבין
הספינות ניתן להנחית מסוק, שיש לו
תפקיד בעל חשיבות עצומה בקרב הימי
המודרני, המתנהל הרבה מעבר לטווח
האופק הנראה בעין מגשר־הפיקוד.
מאז הסער ,4שנכנסה לשרות לפני
10 שנים, לא הצטייד חיל־הים בכלים
חדשים, למעט שתי רחפות, הידרו־פולים,
שהראשונה בהן נבנתה על־ידי
חברת גחמן, חברה אמריקאית לייצור
מטוסים.
מזה 10 שנים לא קיבל חיל־הים אף
חסקה חדשה אחת, וכל המאמצים התרכזו
בבניית תוכנית הסער ,5והשגת
התמיכה של מערכת־הביטחון לכך.
הסער ,5האמורה להיות בעלת נפח
של 1200 טון, פי שלוש מזו של הספינה
הנוכחית, צריכה לספק לחיל־הים את
כל התשובות לכל הבעיות: שהייה
ממושכת בים, שטודסיפוץ די גדול כדי

הסער 5היא כלי יוצא־מהכלל למטרה
הזאת, ואף האמריקאים, שיירטו
את הלביא, מחייבים אותה — מה עוד
שהיא אמורה להיבנות בארצות־הברית.
זו מערכת ׳מצויינת, העולה 200
מיליון דולר, פי 10 ממחירו של מטוס־קרב
מתקדם, ופי 100 ממחיר של טנק־מערכה
משוכלל.
השאלה אינה רק אם יש לישראל
כסף עבור המערכת. השאלה היא אם
היא משמשת תשובה לדרכי־הפעולה
האפשריות המועדפות של האוייב, או
תוצאה של מה שמתנגדי אבי־התוכנית
מכנים ״שיגעון־הגדלות של אלמוג״.

#הגישה ההשנה
^ גישה ההפוכה, השוללת את
( \ הכלים היקרים, גם היא גישתם של
אנשי חיל־הים לשעבר.
הגישה הזאת בנוייה על שני עקרונות.
אלף: מטרת חיל־הים היא ליצור
עדיפות בכלי מול כלי, בלחימת־שטח
בלבד, ולא להתעסק בלחימה בצוללות

עות־לחימה אחרות יכולות לבצע, כמו
חיל־האוויר.
התסריט של מצדדי הכלים הזולים
והרבים, החד־תכליתיים, מצייר מצב
שבו בזמן־חירום תהיה ספינת סער 5
אחת על המיבדוק, במיסגרת תיקונים
תקופתיים, אחת תהיה בהפלגה ארוכת-
טווח, מחוץ לזירת־הלחימה, אחת תיפגע
ותוטבע — ואין חיל־ים.
וגרוע מזה, אומרים השוללים, אין
גם תשובה אחרת לאיום מהים, כי כל
התקציב הופנה לספינות־הסער היקרות.
ומי
יתעסק בצוללות של האוייב?
שוללי הסער 5אינם שוללים את הצוללות
החדשות, שחמקו מהוויכוח על
תוכנית־ההצטיידות. הצוללות, ככל הנראה,
יאושרו והן, נוסף על ספינות
קטנות אחרות, כדוגמת הסער ,4ומטוסי
חיל־האוויר, יילחמו בכל המטרות
הימיות האחרות.
חיל־הים שלהם — של שוללי
הסער — 5ייראה כך: צי של ספינות
סער 4משופרות, מתוגברות בהידרו־

קרובים, ובעל יכולת השמדת ספינות־טילים
של האוייב בסיוע חיל־האוויר.
ישראל, טוענים מחייבי הגישה הזאת,
אינה מעצמה ימית, ואינה בונה
לעצמה אופציה התקפית מהים, כמו
שהיא עושה ביבשה. יש להתרכז במשימות
האלה, להביא את גורם העלויות
בחשבון, ולבנות צי ״התפור לפי
המידות שלנו״.

• חיל האוויר
*ץ צדדי שתי הגישות המנוגדות
^ /אינ ם חוסכים בנתונים כדי לאשש
את טענותיהם, ומאשימים כל צד את
רעהו(?) בסילופים ובגוזמות.
כך, למשל, הטענה שהושמעה
באוזני מצדדי הסער ,5שלפיה מעולם
לא הוצגו חלופות לתוכנית לפני
המטכ״ל, שנאלץ לקבל את הפיתרון
המיקצועי מאנשי חיל־הים, שהם היחידים
המתמצאים בנושא, נהדפה על־ידי
אבות־התוכנית: הוגשו שמונה חלופות
למטכ״ל, הם אומרים.
״שטויות ״,אומרים בצד השני של
המיגרש, כאשר הכדור חזר אליהם,
״הוצגו שמונה חלופות״הבל, שנועדו
להיפסל מראש.״
לאמיתו של דבר, כאשר מפזרים את
עשן הפצצות המוטלות ממחנה למחנה,
התמונה מתבהרת:
• צד אחד מנסה לבנות כוח ימי
עצמאי, שיוכל להתמודד לבדו עם כל
איום ימי אפשרי שניתן להעלות על
הדעת, בדרך קלאסית, כמעט שמרנית,
והוא מסתפק, כפיתיון, בארבע ספינות
ראשונות בלבד, שמחירן 800 מיליון
דולר, מתוך הנחה שאי־אפשר יהיה
לעצור את התהליך, ובסופו של דבר כל
הצי הישראלי, בן 24 ספינות־הטילים,
יורכב מיחידות כאלה, שעלותן תוזל
ככל שהסידרה תגדל.
• הצד השני, השולל, טוען שאפ־

י : 1תן שס-אור ₪
(המשך בעמוד )29

זה ביזנס טוב(] .ליונים הוצאו על טיסות
ובתי־מדון. ובים הס השנים. עכשיו וא
בווו: איו אכשו להמשיו? גאל
לניב חקו את עסק1י..שלח את עמי,,
עליית יהודי בריודהמועצות. בישיבה
גם אושרה התוכנית לארגן הפגנה
גדולה בוושינגטון ביום הפגישה בין
רגן לגורבאצ׳וב. אירגון ההפגנה הוטל
על הסניף האמריקאי של המועצה העולמית,
ואושר לה תקציב של 250 אלף
דולר לאירגון ההפגנה.
הכל התחיל בתקופת מלוד מנחם
בגין בישראל. בשנת 1971 התקיימה
בבריסל ועידה עולמית של אירגונים
יהודים למען עליית יהודי ברית־המו־עצות.
הוועידה בחרה במועצה בינלאומית,
המורכבת מראשי המועצות הלאומיות
השונות, וכן נשיאות, שבה
חברים הנשיאים והמנכ״לים של המועצות
הלאומיות.
הגופים הפעילים הם המועצה הישראלית,
שבראשה עומד אברהם הרמן,
לשעבר איש מישרד־החוץ ונשיא האוניברסיטה
העברית.

אידה נודל
מדוע דחפו הסובייטי את ארמגד האמר?

אירגון־הגג של האירגונים היהודים.
מנהל המועצה האמריקאית בפועל הוא
אמריקאי יהודי.
מאז נבחר אדגר ברונפמן בידר
הקונגרס היהודי העולמי, הוא התחיל
לפעול בשם הקונגרס במיסגרת המועצה
העולמית.

קודמיו, נחום גולדמן ופילים
קלוצניק, סירבו לערב את הקונגרס
בסעולה אנטי-סוביי-
טית, אולם ברונסמן שינה את
המדיניות.
טרמפיסטים שונים
^ ל המימון של המועצות הלאו^
מיות השונות, וכן העולמיות, בא
מחציתו מן הסוכנות היהודית(פורמאלית
מן ההסתדרות הציונית העולמית)
ומחציתו ממישרד־החוץ הישראלי.

וחחונהו ₪וו 33
(או: עו ל רו ארו ל רו מי!)
^ פני כמה שנים, בחודש ינואר,
/בעיירת־הסקי הידועה אינטרלאקן
בשווייץ, נכנסתי ללובי של אחד מב־תי״המלון
היקרים בעיר, וקראתי
מודעה מודפסת בכמה שפות, שהודיעה
כי הערב תופיע במלון, בחדר־ישיבות
מסויים, אסירת־ציון אביטל שצ׳רנסקי,
ותספר על סיבלות הסירובניקים הכמהים
לעליה לציון, והיושבים בסיביר.
המודעה הזמינה את הכל לבוא
ולשמוע, וחתום היה עליה 1עד שלח
את עם׳ באינטרלאקן.
הביקור בעיירת־הסקי הנודעת ב־

שיא העונה לא היתה המקום הפופולארי
היחידי שאביטל שצ׳רנסקי ביקרה
בו בשנים שבהן בעלה שהה בברית־המועצות.
לוח־מסעותיה היקנה

לה כמה תארים של ״נוסע
מתמיד״ ואלוסת-העולם בטיסות.
היא נפגשה עם ראשי־ממשלות
ונשיאים דרף-קבע,
ויש רק לקוות בי השימחה על
שיחדור בעלה פיצתה אותה
על הפסקת מסעותיה סביב
העולם.
כמו אביטל בעבר, כך הביגונים,

פעולות מיוחדות הנעשות מחוץ לישראל,
כמו הפגנות, אירוח ואירגון הרצאות
של סירובניקים, ממומנות המחצית
על־ידי המועצה הלאומית, והמחצית
השניה על־ידי אירגוני הקהילות
המקומיות.

הסלפקים והמנדלביצ׳ים או הנודלים
כיום. כל מי שצבר פירסום תודות
לישיבתו בברית״המועצות בהמתנה
לוויזה לישראל, מתחיל עם יציאתו
באורח־חיים המבייש גם את שר־התיירות
אברהם שריר.

אורח־חיים זה עולה כסף! רב.
טיסות, בתי־מלון, ארוחות
ופגישות — הכל עולה מאות
אלפים ואף מיליוני דולרים. מי
משלם את ההוצאות?

משלם!

גוף פעיל נוסף הוא המועצה האמריקאית,
שנשיאה הוא מורים אברהם,
נשיא ועידת־הנשיאים האמריקאית,

מכיוון שהקהילות המקומיות
מתוקצבות מכספי המגבית
היהודית, הרי שלמעשה גם
מימון זה מקורו מן הסוכנות
(כספי המגבית היהודית המאוחדת
מממנים ברובם את
פעולות הקהילות המקומיות,

^ פני כמה שבועות התקיימה ב/ניו־יורק
ישיבת הנשיאות העולמית
של המועצה העולמית למען
יהודי ברית־המועצ1ח. הגיעו אליה
מישראל, בין היתר, אריה דולצ׳ין
(שהיה אז יו״ר הסוכנות) ,עקיבא
לוינסקי, גיזבר הסוכנות, ועוד כמה
שהוצאותיהם שולמו על־ידי הסוכנות
היהודית, ושהתגוררו במלון רימס׳
המפואר או בוו1לדורף־אסטוריה, המלונות
החביבים על ראשי הסוכנות והמגבית
היהודית המאוחדת ( 240 דולר
ליום ליחיד).
לישיבה באו גם

יוסף מנדלביץ עם בגין
הסובייטים הודיעו לעסקן

החשלושתם
התאכסנו במלון
ביב על משרד־החוץ הישראלי.
חשבונות המלון של שלושתם, ויתר
הוצאותיהם, שולמו בכרטיס״אשראי
אמריקן אקספרס של
עובד הקונסוליה הישראלית בניו־יורק
המטפל בנושאי יהודי ברית־המועצות.
הנשיאות דנה בתפנית שחלה במדיניות
ברית־המועצות לגבי עליית
יהודים, והחליטה מה יאמר ראש־הממ־שלה
יצחק שמיר בפגישתו שהיתה
צפויה עם הנשיא רונלד רגן לגבי

ולאדימיר ומאריה סלפק עם שמיר
20 אלף דולר ומטוס מיוחד

אביטל שצ׳רנסקי
ביודמלון קר בע״רודהקיט

ורק חלק מועבר לסוכנות היהודית
בישראל).
אחד הנושאים המעסיקים כיום את
המועצות למען יהודי ברית־המועצות
הוא ריבוי המתחרים שקמו להן.
בישראל הוקם גוף הקרוי המרכז
למידע, אשר בראשו כמה מעולי ברית־המועצות
בישראל. גוף זה אסף באופן
פרטי תרומות של שני מיליון דולר
באמריקה, מיהודים ששוכנעו כי המועצה
העולמית הססנית מדי בפעולות
אנטי־סובייטיות. אנשי המועצה מצביעים
על כך שבעוד שהם נתונים לפיקוח
תקציבי של מישרד־החוץ והסוכנות,
הרי שאין איש היורע מה עושים
אנשי המרכז למידע בכספים שהם
אוספים.
או למשל, פרשת ולאדימיר סלפק.
בנו עלה מזמן ומישראל, עבר חיש־מהר
לפילדלפיה.

כאשר נודע לו על שיחדור
הוריו, אסף תרומות של 20 אלף
דולר מיהודים מקומיים, וטס
במטוס מיוחד עם סנטור מפיל-
דלפיה, שרצה לקטוף תהילה
בין היהודים, ישירות לווינה,
העלה למטוס את הוריו וטס
עימם לישראל.

דוברינין הודיע בפגישה על שיח־רורו
של יוסף מנדלביץ׳ ,שישב במאסר
על ניסיון־החטיפה של המטוס בלנינגרד.
באותו הזמן הודיע דוברינין את
הדבר לישראל זינגר, מראשי הקונגרס
היהודי העולמי, וזה טס לווינה לקבל
את מנדלביץ׳ ,דבר שעורר רוגז רב בין
ראשי המועצה.
אנשי המועצה גם רוגזים על
הפירסומים שמפיץ שבתאי קלמנוביץ,
כאילו עשה משהו בעניין יהודי ברית־המועצות.
לדבריהם, הוא הציע בשעתו
לפעול באמצעות עורר־הדין
פוגל בברלין, אולם כלום לא יצא
מזה, פרט לכתבות בעיתונים עליו ועל
שמואל פלאטו־שרון, שקלמנוביץ עבד
בשבילו אז.
אנשי המועצה גם דוחים ברוגז את
היריעות שפורסמו, כאילו חלק מכספי
״איראנגייט״ הועברו על״ידי הגנרל
ריצ׳ארד סיקורד למוסד הישראלי,
למימון פעולות שלח את עמי. הוזכר
אז הסכום של שני מיליון דולר.
אולם נראה כי הבעיה העיקרית,

בעצם תפקידה, לאור המדיניות החדשה
של ברית־המועצות, המתירה עליה
חופשית של הרוצים בכך, שיש להם
קרובים בישראל, ואין להם חובות
למדינה. אנשי המועצה טוענים כי
הרוסים שותפים לפעולות המועצה,
המארגנת בקשות של קרובי־מישפחה
בישראל, וכל מבוקשם הוא כי
מי שקיבלו היתר־עליה ייצאו. אנשי
המועצה נבוכים נוכח העובדה כי בנו
של יוסף ביגון, למשל, סירב לעלות
לישראל, עד שלא הסכימו לשמור לו
גם את האזרחות הסובייטית.

בדת, תמורת יותר מחצי
מיליון דולר, אינו נרעש כלל
מהתקפות ראשי-המימסד באמריקה.
הוא שוהה דרך־קבע,
בוושינגטון, ונפגש מפעם

נציגי הטלוויזיה, להביע את
דעתו נגד ההתקרבות החדשה
בין רגן לגורבאצ׳וב. אביטל
נראית לידו דרך־קבע, כשראשה
מכוסה במיטפחת חסודה.

אין הוא היחיד שקיכל היתר־עליה
והמסרם לצאת.

עוד טירדה גורמים ראשי הסירוב־ניקים,
המסתכסכים עם ראשי הקהילות
היהודיות באמריקה. בשבועון ישראל
שלג! פורסמה לפני כמה שבועות
ידיעה בולטת, שבה מודיעים מנהיגי
הקהילות כי נתן שצ׳רנסקי נמאס
עליהם, וכי יטילו עליו חרט. הם נפגשו
עם שצ׳רנסקי והודיעו לו שאם ימשיך
להתקיף את ראשי המימסד היהודי, הם
יטפחו מנהיג אחר לסירובניקים, כמו
יוסף ביגון.

נראה כי שצ׳רנסקי, העסוק
האמר(בתמונה משמאל, למטה) בקבלת-הפנים לנודל ).מימין)
השגריר הסובייטי רצה ס

אנשי המועצה טוענים כי הסלפקים
יכלו לבוא ארצה כיתר העולים, בטיסת
אל על, וכל המטוס המיוחד נועד רק
לקטוף פירסום. למרבה הרוגז, הזמינו
לא־מכבר אנשי המגבית בפילדלפיה
את הסלפקים לעירם על חשבונם,
להופעות עם הסנטור.
או, למשל, פרשת שיחרורה של
אידה נודל.

לדיברי אנשי המועצה, הוזמנה
נודל למישרד-ההגירה
הסובייטי ושם הודיעו לה כי
קיבלה היתר־עליה וכי תטוס
לישראל במטוסו הפרטי של
ארמאנד האמר. וכך הובאה
נודל במטוס של האמר לישראל,
ושניהם הצטלמו ברוב
פירסום עם הגיעם.
אנשי־המועצה טוענים כי לא ברור
כלל מה עשה האמר למען שיחרורה של
נודל, ומדוע רצו הרוסים להוסיף לו
יוקרה, בשלחם את נודל באמצעותו.
דוגמה נוספת לתרומה הרוסית
ליוקרתו של האמר היתה כאשר שגריר
ברית־המועצות בוושינגטון, אנסולי
דוברינין, נפגש בלוס־אנג׳לס עם המועצה
הלאומית האמריקאית, וביקש
כי ארמאנד האמר ישתתף בישיבה.

אדגר ברונפמן
שינוי הקו

קלמנוביץ עם שמואל פלאטו־שרון
המועצה כעסה, ובינתיים נעצר

זה הם או מ רי ם ...מ ה הן או מ רו ת ...מ ה הם או ח רי ם ...מ ה הן או מ רו ת ...מהו
ציון צפריר, העול הזה

״אני מוגי ש שוותמיס . .לאאזוםשיחה , ,בוסהודיעל
העאלה רנני הסוסים!״ על שוב׳ לממשלה!״ שהכריע בעד אדרי!״

שאלתי גם מועמד נוסף שמדברים בו נכבדות בימים
אלה -מיכה חריש -האם ידע שנפל קורבן למניפולציה
מוצלחת.
לא, לא ידעתי. באמת שלא!

האם ישוב משה ארנס לממשלה מטעם הליכוד! האם
ישתלב בקבינט המדיני! ומי ייכנס לממשלה מטעם
מיפלגת־העבודה -מוטה גור! מיכה חריש! רפי אדרי!
כותרות מטעמם של השלושה ומטעם ״מקורביהם״
ו״חוגיהם״ הציפו את עיתונות סוף־השבוע. לפי שעה יש
לאדרי עדיפות, על״פי הכותרות, אם וכאשר.

אחרי ששוחחתי עם אדרי, פניתי גם אל מרדכי גור
עצמו. גור סיפר לי שלא היה בסוד המניפולציה שהביאה
לפירסום הכוזב על התכונה לשיבתו לממשלה, והוסיף:
הכל ספקולציה עיתונאית. משה ארנס עוד לא חזר לממשלה,
והכל מוקדם מדי.

• ותכל׳ס: אתה מועמד להיכנס לממשלה, אם
משה ארנס ישוב אליה?

ממשלה

ממשלה

ממשלה

רבים אינם יודעים שחריש ואדרי קפצו השבוע
בעיקבות מניפולציה מוצלחת שהולידה כותרת, כאילו
מנהלים שימעון פרס ומוטה גור מגעים על שובו של גור
לממשלה. הכותרת, שהיתה נכונה לפני כמה חודשים,
הושתלה השבוע שנית, וגרמה לבלגן במיפלגת־העבודה.
שאלתי את אדרי אם ידוע לו שכן הוא.
ודאי.

• אם כך, מדוע באו מביוונך תגובות?
בעצם עוד לא הגבתי על הפירסומים האחרונים.

• ומדוע באמת אינך מתייחם לנושא? יש להניח
שזה מעניין אותך.
מפני שאני מרגיש.שרותמים את העגלה לפני הסוסים. בזמנו
התנהלו על־כן־ שיחות.

• וכיום?
בינתיים — לא. אנחנו לא משוחחים על דברים לא־אקטואליים.
יש תנאים רבים כל־כר לכניסתו של משה ארנס
לממשלה, שעד שהם ייפתרו ...כשהדבר יהיה אקטואלי — נתחיל
(דפנה ברק)
לדבר.

• בלומר: לא שוחחת לאחרונה עם שימעון פרם
על שובך האפשרי לממשלה ולקבינט?

אני חושב שזה סיפור ממושך ו...

• שוחחת על־כך עם שימעון פרס, באחרונה?

אני מצהיר בפירוש שלא! לא שוחחתי על כר עם פרס באחרונה:

לא דיברתי על־כך עם אף־אחד באחרונה!

• הכותרת נתנה לד רעיונות? אתה מתעתד לשוחח
על כך עם פרס בקרוב?

• בכל זאת, מדברים בך נכבדות.

נפגשתי ביום השני עם יצחק רבץ, וביום הרביעי אפגש עם
שימעון פרס. ביקשתי להיפגש עימם לפני שבוע וחצי — לפני
הפירסומים על שובי לממשלה, לפני שכל הספקולציות התחילו.

• על מה ביקשת, אם כן, לשוחח איתם?
לא על נושאים אישיים, אלא על האירועים בשטחים. מה
שקורה שם בחודש האחרון חמור יותר מאשר מילחמה, ואנשים
מסרבים להבין זאת.

• ולהערכתך, בעיקבות הפירסומים, לא יעלה הנושא
בשיחתך עם פרס?
אם הנושא יעלה, לא יהיה זה ביוזמתי.

(דפנה ברק)

מפני שבזמנו, כשאמנון רובינשטיין התפטר מהממשלה, חתמו
70 מתוך 100 חברי־הלישכה בעד חברותי בממשלה. הרשימה
נמצאת בידי פרס. אחר־כך — עוד לפני שארנס התפטר מתפקידו
— הודיע לי פרס שהוא הכריע בעד רפי אדרי. העניין הסתיים אז
לגבי.

• והיום?
אני לא יודע. לא דיברתי עם אף־אחד.

• אינך מתכוון לדבר?
עם פרס? אני מדבר רבות, בנושאים רבים.

• ובנושא הזה?
איני מתכוון ליזום איתו שיחות בנושא הזה.

(דפנה ברק)
1 1י י[

או מ רי ם ...מ ה הן או מ רו ת ...מ ה הם או מ רי ם ...נזה הו או ם דו ה ...ח ה הם <{

ב רנ ר ד הנדרסו!:

שר ה שחל:

דן מרגלית:

״אן פול אר דמאבדת ״כשמילאתי דלק לא ״יוסי גינוסרהודיע
לנו: הראיון מבוטל!״
דם והולכתלמ ות ! ״
לפני במה חודשים ריתקה אן פולארד הג׳מג׳ית את
האומה, כשהתחננה שעם־ישראל לא ישכח אותה ואת
בעלה, ג׳ונתן, על כל אשר עשו למען ישראל. כמה שעות
אחרי־כן נשפטה לחמש שנות״מאסר בתנאים קשים, ומאז
היא שם.
הסערה, שחולל הראיון עימה, שככה. עם־ישראל שכח
ועבר לסדר־היום. עם תחילת 1988 שוחחתי טלפונית עם
ברנרד הנדרטון, אביה של אן, והתעניינתי בשלום בתו.
נורא! אתמול בלילה(היום הראשון שעבר) העבירו אותה למין
בית־חולים כזה בתוך בית־הכלא. לי — לא נתנו לבקר אצלה.

משהתקשיתי להשיג דלק, ביום הראשון השבוע, חיפשתי
אחר שר־האנרגיה משה שחל. ביקשתי להתעדכן
בעזרתו מה יהיה. שרה, אשתו, דיווחה לי שהוא אץ־רץ
ברחבי הארץ, בין ישיבה דחופה אחת לבין ישיבה בוערת
אחרת, ומנסה לפתור את בעיית המחסור בדלק. מייד נמלאתי
קינאה עזה:

ביום השישי התעורר עם־ישראל יחד עם הכותרות:
״יוסי גינוסר מדבר!״ ומדבר! ומדבר! -שלושה עיתונים
כללו ראיונות נרחבים עם גינוסר :״ידיעות אחרונות״,
״הארץ״ ו״דבר״.
הפריסה על פני שני עיתוני-בוקר וצהרון אחד נראתה
כאילו החליט גינוסר לצאת לקרב, והראיונות מהווים את
יריית״הפתיחה (ראה איגרת העורך בעמוד .)4
שאלתי את דן מרגלית, מראיינו של גינוסר ב״הארץ״,
לפשר העיתוי שבו בחר גינוסר.
אין לי מושג. ממש אין לי מושג. במשר חודשים הוא אמר
שיבוא יום והוא ימסור את גירסתו. ידעתי מראש שזה הולך
לשלושה עיתונים. ידעתי מראש לאיזה עיתונים, ומי יהיו
המראיינים. הוא אמר לי כל זאת שבועות מראש.
הוא לא הסביר לי את העיתוי. פשוט צילצל לפני כמה ימים,
ושאל אם אני עדיין מעוניין. עניתי :״בוודאי!״ הוא לא התייעץ
ולא הסביר מדוע בחר בעיתוי הנוכחי.

שביתות

עיתונות

• מדוע העבירו אותה לבית־חולים?
מדוע? מפני שהיא מאבדת דם! הם (שילטונות־הכלא) לא
עושים שום־דבר בעניין זה. היום בכלל לא טיפלו בה. הבת שלי
הולכת למות, ואני לא יודע מה יהיה.

• מה, בבל אופן, אתה מתכוון לעשות?
ב־ 21 בחודש תגיע קרול, אחותו של ג׳ונתן, לישראל. היא
תבוא לעורר שט את המודעות לגורלם של אן וג׳ונתן.

• ומה איתך? אינך מתכוון להצטרף אליה?
אבוא, כנראה, בפברואר.

• אחרי שנדחה עירעורס על גזר־הדין החמור, יש
עוד מה לעשות מבחינה מישפטית?
פרקליטה של אן, נייסון דרשוויץ׳ ,נמצא כעת בניו־יורק ועוסק
בזה. גם ג׳ימי הייבי, פרקליטה הקודם, עוסק בכך. אני לא יודע
מה יהיה.
פולארד אחרי השיחה הקשה עם האב, טילפנתי אל פרקליטה
של אן פולארד, ג׳יימס הייבי.
הפרקליט נשמע פסימי לגבי סיכוייה של מרשתו
ועתידה בשנים הקרובות, אך היה מאופק בהרבה מהאב.

• יש לד קשר יומיומי עם אן?
אני לא שומר איתה על קשר יומיומי, אבל הקשר בינינו הוא
די חזק, כדי לדעת את מצבה הבריאותי והנפשי.

,מצבה רע. אינני מאמין שניתן לטפל בה בבית־הכלא, אבל
שילטונות־הכלא מעריכים שמצבה של אן פולארד איננו כה
קריטי כפי שהציג לך אביה. הם אינם מתרשמים מדבר!
• מהי השורה התחתונה, להערכתך? מה יהיה?
אני חושש שהיא תסיים את התקופה שנקבעה לה לשבת
במאסר — כמעט חמש שנים.
• אביה הזכיר פרקליט נוסך שנכנס לתמונה — נייסון
דרשוויץ׳ .אינך מוטרד מכך?
מוטרד? להיפך! הוא עוזר לי! אני מקדם בברכה כל עזרה
(דפנה ברק)
בסיטואציה כל־בך קשה.

• הכיצד זה שלשר״האנרגיה יש מלאי מספיק של
דלק כמכוניתו?
נחום הנהג מילא דלק ביום החמישי. ביום־השבת הוא לא נהג,
וככה הם מסתדרים.

• גם את ניידת בימים אלה?

• יש לד השערה לפשר העיתוי, והמיתקפה בכלל?
אני חושב שהוא קיבל ייעוץ מישפטי שלא לרבר מייד אחרי
שפורסם דו״ח וערת־לנדוי. אני חושב שנאמר לו לחכות קצת.

• האם הראיון נערך מזמן ופורסם עכשיו, או
שנערך באחרונה?

לא. דווקא מילאתי דלק עוד ביום הרביעי, ובינתיים זה מספיק
לי. כשמילאתי, עוד לא ידעתי על השיבושים הצפויים. נכון
שאומרים שבצפון(מישפחת שחל מתגוררת בחיפה) יש מחסור
גדול יותר בדלק מאשר במרכז.

ריאיינתי אותו בראשונה בתחילת השבוע שעבר. הקלטתי אותו
במשך שעות. הבטחנו להראות לו את הטכסט שלו. אכן שלחנו לו,
וביום הרביעי הוא הודיע לנו :״הכל מבוטל!״
הוא הודה שכל מה שכתבתי נכון, אבל הניסוח לא נראה לו. הוא
טען שהראיון נראה ״כמו חקירה מישטרתית״...
במשך היום הוא ניהל משא־ומתן עם המערכת, עד שהגיע אלי
עם אשתו, ביום הרביעי בערב. הראיון שפירסמתי הוא הראיון
השני שראיינתי אותו — ביום הרביעי בלילה.

• בצפון הניידות יותר הכרחית מאשר בתל־א-
ביב, למשל. את לא מודאגת?

• התעניינת לגבי הראיונות שלו בעיתונים האחרים?

משה
יושב עכשיו בישיבה, ואני חושבת שעוד מעט הכל ייגמר.
(דפ1ה ברק!
בינתיים, לא נורא, קצת ספורס.

לא. רק ביקשתי ממנו שיטיל גם עליהם את אותם התנאים
(דפנה ברק)
והסייגים שהוא הטיל עלינו.

כן, לי — יש דלק.

• קיבלת התראה מבעוד מועד?

כך מוברעז גיבורים זעקת הגשרים (תל־אביב, תל־אביב,
ארצות־הברית) -המסר העיקרי
של הסרט הוא שהמילחמה
היא גהינום. זאת ועוד, שהיא גהי־נום
לגברים. ומעל לכל, שהיא פוגקציה בפגי עצמה, שאין צורך
לפשפש בטגיעיה. צריך רק להשתדל לעבור אותה בשלום, אם
המפקדים הכושלים, שהם מסוכנים אף מן האוייב, לא יפילו
אותן חלל קודם לכן.
העלילה מתרחשת בשנת .1969 יחידה אמריקאית צריכה
לכבוש גיבעה בוויאט־נאם. השחורים מתעמתים עם הלבנים.
כולם יחד מתעלמים בכלל מן העובדה שהם נמצאים בארץ
זרה, ומתנהגים כאילו רק יצאו למירפסת של ארצות־הברית,
כדי להמשיד את הויכוחים שהיו להם בבית. עד אשר הם
ניגשים למלאכת־הכיבוש עצמה, ושם הם כבר מבינים שהם
הושלכו לאותו קן־צרעות וההבדל ביניהם הוא קטן מכפי
שהורגלו לחשוב.
הקרב עצמו מזכיר להפליא את קרבות מילחמת־העולם, עם
חפירות ובוץ למכביר. האויב הוא אלמוני, אבל אפילו אותו
רואים יותר מאשר את הפיקוד הגבוה, שנוכחותו באה ליד*
ביטוי רק בהוראות האוויליות שבוקעות ממכשיר־הקשר,
ומפאשלות כדוגמת טיווח חיל־האוויר האמריקאי על חייליו
שלו.
כל זה עושה רושם אמיתי ומשכנע מאוד. הצופה מרגיש כי
שואל הפמיניסטיות
*7א אהבו אח זר.
כ שהבימאי בני תורתי,
מסביר כי הג וק מסמל
מש־כת־יחסים תרומה
לאשהבסרט תורכי -הן
כועסות

הגיבור הוא המילחמה -אבל איפה המוסרי
הוא נמצא בלב הקרב, אם זה גורם לו הנאה כלשהי, וישכח
לרגע שמדובר בסרט שבו העלילה בעצם אינה קיימת, וה דמויות,
במיקרה הטוב, הן רופפות ביותר. מה שחמור ביותר
הוא הניסיון למכור גיבורים, כאשר אין מאחוריהם שום גיבוי
מוסרי, שיצדיק את גבורתם, והם עוד מקוננים על כך שאין
הם מקבלים את התמיכה הנפשית הדרושה מן העורף שמתנגד
למילחמה. סרט אותנטי, אך לוקה בחוסר עמדה מוסרית.

חסרת רמה
הנסיכה מגוורלי הילס (רג־חן
ותכלת, תל־אביב, ארצות־הברית)
אין עם שלא המציא אגדה עלנסיכה מפונקת ההופכת לשיפחה
חרופה עד שהיא לומדת להעריך את מה שיש לה. הוליווד כבר
המציאה לעצמה עשרות אגדות כאלה, עכשיו יש לה עוד אחת.
הנסיכה הנוכחית היא יורשת מבוורלי־הילס, שיורדת לחיי
אביה האלמן בהתנהגותה משולחת-הרסן, עד אשר באה הפיה
הטובה ומשליכה אותה אל הרחוב, לכהן כעוזרת״בית אצל
סוכן־אמנים מגוחך ואשתו החסכנית. ילדת-השמנת מתקוממת
נגד התעללות שכזו, אבל עד מהרה היא לומדת לסתום
את הפה ולהבין שאמריקה בנויה מאלה שיש להם, ואלה שאין
להם.
בן לילה אפשר להיזרק מצד אחד של הטיתרס אל השני, ומי
שרוצה להישרד בעולם מעמדי זה מוטב לו ללמוד את
הנימוסין המתאימים למעמד החברתי שבתוכו הוא נתון.
זאת, לפחות, עד אשר תתרצה הפיה הטובה, תשתכנע שקור-
בנה למד את הלקח, ותחזיר אותו לרולס״רויס של אבאילה.
יתכן שיש ברעיון הבסיסי חומר לקומדיה משעשעת, אבל
ניצולו כאן הוא כה קלוש עד שרק האפשרויות הבאנאליות
ביותר של אגדת-קסמים זו ניכנסות לשימוש מוגבל. הבימוי
של אמי ג ונס מצטיין בחוסר-השראה, בדימיון עני, ובקצב
רפה במיוחד, שהוא תמיד אסון למצחיקון.
מרגיזה במיוחד נטייתה של הבימאית להזיז מצלמות ללא

דיק שאון וואלרי פרין -נסיכה בלי שמיכה
טעם וללא צורך -עד כדי כך שלפעמים ינסה הצופה להתעמק
בסימליותה של תנועה מורכבת ורבת־משמעות כדי לגלות,
בסופו של דבר, שגיונס פשוט לא ידעה מה לעשות עם עצמה.
ובזמן שפס־הקול משמיע שיר, היא השתעשעה עם המצלמה.
דיק שאון וואלרי פרין מספקים קאריקטורה גסה של העלוקה
ההוליוודית המצויה, סוכן־האמנים ואשתו, אבל הם לפחות
מתאמצים שעה שאלי שידי, בתפקיד הנסיכה, טוס סק-
ריט כאביה, והשאר לא יודעים כל-כך מה לעשות עם עצמם.

בנפתולי הכניעה המייגעת אני נכנע, אני נכנעת (אורלי,
תל־אביב, ארצות־הברית) -בוור-
לי-הילס עשוייה לספק חומר לא־אכזב
למעיין של מצחיקונים מב ריקים,
אכזריים וסארקסטיים מאין כמותם. הרי כל טיפוס
שפותח דלת לחלבן הוא קאריקטורה בפני עצמה. אבל גירי
בלסון, מי שנתב את התסריט בחוסר-השראה מוחלט, וביים
אותו ביד בבדה ומסורבלת, לא הצליח ליצור מצחיקון מבריק.
יתכן שהאשמה היא בכישרונו התלוי על בלימה -גם.
כשהוא מתחיל לא רע, הוא מצליח לקלקל את ההמשך,
כשהוא מפתח בל תפנית לתעלות צפויות מראש. ובאין
הפתעה אין גם צחוק -זהו חוק קבוע.
זו אמורה להיות קומדיה רומאנטית עם הפי״אנד מובטח,
שנושאה זוג שעומד להיפגש, ולהיפרד, ולהיפגש שוב. את
סופר-המותחנים המצליח, שכל גרושה מרוקנת את כיסיו
אחת לכמה שנים, אבל תנובתו הספרותית מצליחה כל-כך
שהוא מתאושש על נקלה, מגלם מייקל קיין.
הוא מזדקן, נפוח משתייה מופרזת, והקסם בעיניו הדלוחות
מתחיל לדהות עם השנים. זהו תפקידו הגדוע מזה שנים של
שחקן שהיה פעם מעולה, וכמה כואב להיזכר במישחקי רצח
או בתיק איפקרס למראהו כאן.
את התפקיד הנשי של דיאן פילגרים, ציירת דלפונית החיה
על חשבון עורך־דין חלקלק ודוחה כמדוזה, מגלמת סאלי

סרס קצר יכול להיות סיפור, הבעת־עמדה,
הצהרה או פשוס סיפור בדרך קולנועית, עם שפה
אסתטית, סיגנון, אווירה, הומור ואף מסר.
מ ה הוא סירסו הקצר של בני תורתי וכל בני־מישפחתו
— ונום. סרט שכבר קיבל פרס על
תסריסו מהקרן על״שם עליזה שגריר, תמיכה
ממישרד ותעשייה והמיסחר, עזרה מיצחק קול
וחוסר־גלם מן האוניברסיטה.
על המסך מופיעים, בזה אחר זה, שמות כל
בני־מישפחת תורתי. זהו סרט מישפחתי, ויותר
מזה זהו סרט שכונתי, ואולי בזה טמון חלק
מקיסמו הרג הוא אותנטי, כמו חוף ג׳באלייה
הנטוש והמלא בגרוטאות עד שהוא נראה כמו
ציור קונספטואלי.
הביסאי, בני תורתי, יליד־השכונה, עשה את
הסרט עם חבריו, ביניהם המפיק, נוריאל (״צ׳י־ריץ״)
קסביאן, שעזר לו לאסוף 10,000 דולר
(כולל התרומות שקיבל בסך 5000 דולר) .עבדו
איתו גם יהודית, רליה, עדנה ואלחנן תורתי,
ארבעת אחיו של בני את מי אפשר לטרטר
אם לא את המישפחה שלך מתוודה בני),
וההורים, כמובן.
ומה הם עשה — אמא הכינה אוכל למשך
שמונת ימי־ההסרטה, ואבא היה הג׳וקאי. ומה זה
אוסרי בסרט יוצא־דופן זה, כשצריך לצלם ג׳וק
אחד או שניים, צריך היה להיעזר ב־ 200 סטא־טיסטים
כאלת בקיצור 200ג׳וקים.
וכולם יודעים שבני״ישראל אינם רואים
בג׳וקים חיות־שעשועים, אחרת לא היו ממציאים
כל־כך הרבה קוטלי־חרקים. אפשר להבין כמה
היה קשה למצוא מתנדב שיסכים לאסוף ג׳וקים,
כמו שאוספים פרפרים, למשל. מה עוד שהג׳וקים
אינם רגילים להצטלם, וקצת קשה לומר להם
לאיזה כיוון ללכת.
אז מה עושים? — הרי הסיפור של יוננם, למי
שטרם שמע עליו, הוא על בחור קצת מפגר,
שהחברה רואה בו משהו בדומה לג׳וק, עד שיום
אחד הוא מפתח יחסי אהבה וידידות עם ג׳וק.
אמיתי. אבל החברה צוחקת לו, וביד גסה קוטלת
את היצור החי היחידי שמקיים איתו קשר.
״המעניין היה שאבא התנדב להביא א ת׳
הלוקים, אבל אף אחד לא העז להתקרב אליהם. י
כולם נגעלו מהם ׳,מספר בני .״רק ברוך, שמשחק ,
את יוננם, ממש כמו בסיפור, היה היחיד שהתקרב

אליהם׳.
ואיר מצלמים אותם גילינו שספרי. ,,
שנועד לניקוי מצלמה, גורם להם להקפאה
מסויימת, מעין סימום לזמן מה, ואז אפשר היה ׳
לצלם ׳.ממש צער בעלי־חיים, האם הם מתים? ,
״לא ׳,אומר תורתי ,״הם מתאוששים וחוזרים
להיות לוקים. מה שקשה לומר על בני־אדס׳.
מדוע לא אוהבות הפמיניסטיות את יתנם? —
תורתי מסביר כי מערכת״היחסים, שנוצרת בין
יוננם, הטיפוס הנידחה על־ידי החברה, לג׳וק,
שהוא קושר סימלית בחוט, ומשחק איתו קדימה
ואחורה, היא דוגמה למערכת־היחסים בין גבר
לאשה בסרט תורכי, כשהאשה מונעת ונשלטת
לחלוטין על־ידי הגבר .״הכוונה היתה, אומנם,
במובן החיובי ׳,אומר תורתי ,״אבל כמה ידידות
נפגעו מאוד מן ההשוואה׳

חדריו

חובה לדאות:
מייקל קיין ופיטר בוייל -עייף ונפוח
פילדס. ושוב זה עצוב. מי שהיתה כה נחמדה ומלאת יושר
פנימי בנורמה ריי, נראית כאן כגירסה לא-מזמרת של דוריס
דיי בסתיו״חייה. היא פשוט קשישה מדי בכדי לשחק פסבדו-
קיבוצניקית מתוקה ונקייה מרבב.
ובאמור, זו צריכה להיות פארודיה ניצחת על תאוות־הממון
ההוליוודית ועל אובדן־האמון שבאהבה ומשבר־האמונה של
האדם. במצחיקון זה צריך להצחיק -אבל זה דווקא לא.

תל־אביב: החמת מעבר לפינה. ראן דה
פל1רם. מסאל לאקט, הקיסר האחרנן, מלאכים
ב שם׳ ברלין, סנדל הדבורים, סרט מחנק.
ירושלים: הקיסר האחחן. מנדל הדבורים.
חיפה: ראן רה פלורט, הקיסר האחרון.
מ ל ־ א גיג
תיקווה ותהילה (דיזנננף, בריטניה.
מתג גם באורלי, חיפה) — המילחמה
כחוויה מרנינה דרך עיניו של ילד, ג׳ון בורמן
הקטן, כשנשאר בעורף עם אמו, דורותיו וסבו
בימי הבליץ של מילחמת־העולם השנייה.

עדנה פייי״דז

העולם הזה 2628

לכבוד חג־החנוכה והנס הגדול שהיה פה, עשתה
חברתי את הלא״ייעשה בשום אופן, והזמינה
אליה לסופגניות 10 מחברותיה, שאף אחת מהן
— לא הכירה אף אחת אחרת. לפי כל הכללים מסיבה
כזאת נועדה לכישלון חרוץ ביותר.
10 נשים שמעולם לא פגשו זו את זו, ואם יש
ביניהן משהו משותף, אף אחת לא יודעת על כך.
היו שם — חוקרת בתחום הסוציולוגיה,
עיתונאית, מדריכת קבוצות־הורים, סוכנת-
ביטוח, סטודנטית, עקרת״בית פיליפינית(הנשואה
לישראלי) ,בעלת־חנות לחזיות ואני.
היה ברור לי לגמרי, מבלי לברר, כמובן, שאחת
היתה משוגעת לתיאטרון ואחת פשוט מתעבת
־—=את העניין. אחת תמכה בארץ־ישראל השלמה
ואחרת החזיקה בקצה השמאלי של המפה הפוליטית.
אחת מהן עשירה בוודאי, ושתיים, לפחות,
חסרות־פרוטה. אחת היתה כבר סבתא, ואחת
בהריון עם הילד הראשון.
רובן היו בנות למישפחות פולניות, אבל היו
נ גם שתי ספרדיות, ואחת, כאמור, פיליפינית. אחת
^—היתה שקטה מאוד ושתקנית, ושלוש היו
פטפטניות נוראיות.
אחת אמרה שהיא לא יודעת מה לעשות כי

ן> הילדה שלה לא אוכלת כלום כלום כלום, והשניה
אמרה שהילדים שלה לא סותמים את הפה, וכבר
אין לה כסף, וכוח וסבלנות. כמה מהן היו בוגרות•
אוניברסיטה, ואחרות בוגרות־תיכון, ואחת גמרה
שישית, למרות שהיא הרגישה שהיא יודעת הכל.
אז באמת, מה יש לנשים כל־כן־ שונות לעשות
שלוש שעות ביחד? בהתחלה ללחוץ ידיים ולחייך
1ואחר־כך לטעום מן התיקרובת, ולהגיד איזה יופי,
ומייד לעבור לשיחה ערנית על אוכל ועל בישול
ועל דיאטה, ואחר־כך לשכוח רגע את הדיאטה,

:היגיינה

לא, אני לא אוסיף אף מילה בעניין החומוס.
הייתי צריכה להעביר שעה. היה קר, ונכנסתי
למיסעדה מנהטן שבפינת הרחובות דיזנגוף
ן ושדרות־נורדאו. מיסעדה נחמדה. קראתי עיתון,
׳ אכלתי מנה מצויינת של איטריות ירוקות
* ופירות־ים, שתיתי קפה ושילמתי 18 שקלים.
אבל זה לא הכל כמובן. מטעמי סקרנות
החלטתי לבקר בנוחיות של המיסעדה. כל אחד

והמוזרויות שלו. הכניסה לחדרי״השרותים היתה
\ נקיה ומצוחצחת. פרחים באגרטל, כיור מבריק,
^—סבון חדש, מגבות־נייר ומכונה לייבוש־יריים.
כשניכנסתי לתא־השרותים עצמו חיכתה לי הפתעה
של ממש. מן מיתקן כזה, שבלחיצת־יד אחת
עוטף את קרש בית־השימוש במעטפת־פלאסטיק
שקופה וחדשה. שיא ההיגיינה. מה שנוהגים
לכנות ״תרבות״ או ״איכות־חיים״ .ביררתי מייד
מאיפה מכשיר־הפלא וכמה הוא עולה. בסך־הכל

\ 225 שקלים לכל המיתקן, ותישעה שקלים
י־למילוי, המכיל 1000 שרוולים.
אילו היינו עם נורמאלי היינו מרירים את

——רגלינו מכל המקומות שבהם יש 55 מיליון
ה חיידקים בחומוס, וגם מכל המקומות שבהם אין /

ולספר קצת על העבודה ועל הילדים והבעלים,
ואז הגיעה זאת מהחנות לחזיות, וכל אחת ניסתה
להגיד משהו מצחיק, ודווקא יצא לה.
ופתאום היתה אווירה חמה, שרק נשים יכולות
ליצור תוך רבע שעה, וכולן צחקו, ואכלו עוד
קצת סלט חצילים, ואשה אחת סיפרה על מחקרים
חדשים לריפוי מחלת־הסכרת, ואחרת סיפרה על
ילדה קטנה שלא הסתדרה בבית־הספר, ואיך
בחצר היא פגשה איזה מטורף־מין, ודיברנו על

על כל בושם חדש שממציאים עבור הנשים,
מייד ממציאים גם איזה אפשר־שייב לגברים, כדי
שלא ירגישו מקופחים. הפעם זה פירסט קלאס
מתוצרת (״טשר בי1טי (יהודים, דברו עברית,
לעזאזל!) כתוב עליו שהוא ממש מהפכני, שהוא
פותח עידן חדש, שהוא מכיל אלו־ורה וחומרים
טבעיים, מונע את ייבוש העור, מחדש את צמיחת
תאי־העור ומעניק לחות מרוכזת ותחושת־רענ־נות.
אחרי
שקראתי את כל זה, וניזכרתי שכבר
הרבה פעמים קראתי דברים רומים על־גבי ארי־

איך להזהיר את הילדים מפני זרים, אבל לא
לגרום להם חרדה ופחד מכל אחד.
והפיליפינית סיפרה על קשיי־ההסתגלות
בישראל, והיא תיבלה את הסיפור בשגיאות
מקסימות, ואנחנו נהנינו ולא טרחנו לתקן אותה.
המארחת התרוצצה כל הזמן ושאלה אם מישהי
רוצה עוד קפה וכולן רצו.
התאמצנו, כל הזמן, לשמוע מה דיברו בכל
קצה של השולחן, והצטרפנו פה, והצטרפנו שם,

מישהו סיפר לי כי אנשי חברת־הטלפונים
האמריקאית בל באו לישראל, לראות כיצד
עובדים הטלפונים של היהודים החכמים.
באו, הפנו אותם לבזק. ישבו שם כמה ימים,
בדקו קווים, דיברו, הקשיבו ולמדו. בשיחת־הסיכום
עם מארחיהם הם דיווחו על המסקנות.
״אנחנו מוכרחים להודות שאתם יותר טובים
ומתוחכמים מאיתנו״ אמרו אנשי בל. אנשי מ ק

ופתאום, ב־ 9בערב, נזכרה כל אחת שיש לה בית
ובעל וילדים, וכל אחת הציעה לשניה טרמפ,
וברחוב נפרדנו ממש כמו חברות טובות, ואמרנו
״להתראות״ ,למרות שאי־אפשר היה לדעת אם
נתראה אי־פעם, אבל היה נהדר.
רק נשים יכולות להגיע לקירבה כזאת
בפגישה אחת מיקרית, ויש נשים — מאוד
מסויימות — שטוענות, כל הזמן, שאין הבדל בין
גברים ונשים.

שלפי אמותיהם ונשותיהם, הם באמת טובים מאד
— רצו להאמין, אבל בכל־זאת לא יכלו לבלוע
את המחמאה מבלי לשאול איך הם יודעים את זה.
״אצלנו ״,אמרו אנשי בל ״צריך לחייג את כל
הספרות של מיספר־המנוי כדי להיווכח שהקו
תפוס. אצלכם, לעומת זאת, כבר בסיפרה הראשונה
אפשר לשמוע את הצליל התפוס.״
אנשי בזק לא יכולים להחליט עכשיו אם בל
צחקו עליהם בעיניים, או שהם לא הבינו את
המערכת ישראלית ונפלו בפח. אנשי בזק חשבו
על זה כל־כך הרבה, עד שהם התעייפו ויצאו לעי־צומים.

הפלסטלינה,
שבה שיחקנו (מזמן מזמן) .אחרי
שיוצרים ממנו דמויות מתקשה החומר מעצמו.
ואם הדמות לא הצליחה, או פשוט נמאסה, אפשר
לפורר אותה, לערבב במים ושוב מתקבל החומר
שממנו אפשר ללוש דמויות. גביע של 300 גרם

(בצבעים שונים) — 4.95ש״ח.

״קל וחומר״
מזכיר את הפלסטלעה
זות של דברים אחרים, פשוט פתחתי את הבקבוק,
והרחתי. ריח נעים מאוד 25 .שקלים לבקבוק.

במיוחד עבור אלה שסיגריות לא מגעילות
אותם, ולכן יש להם ריח מאוד מסויים מהפה,
וכיתמי־ניקוטין על השיניים, ייצרה חברת ס1לי־י
חכס את מישחת־השיניים סוליחכס אנטיקזטין
1.65ש״ח לשפופרת, וחסל ריגשי־אשמה כלפי

הסביבה. יופי!
חדש בשוק — חומר־ניקוי לאמבטיות וכיורים
המיתקן ההיגייני
בשם אמבט א. היצרנים טוענים שהוא מנקה
בלחיצת כפתזר
אמבטיות ובהחלט לא מסרטן ולא מזיק לבריאות.
ניסיתי אותו על האמבטיה הפרטית שלי והציון
מכשיר כזה בבית־השימוש. אבל אנחנו לא עם
נורמאלי, ולכן כדאי אולי שמישרד־הבריאות יד ל — כמעט טוב מאוד. להשיג בכל מקום, תמורת 4
ש״ח לבקבוק של ליטר אחד.
אג לאלה שלא יודעים לדאוג לעצמם.

בעלי־מיסעדות ומקומות־ציבור, תצלצלו לטלילדים
יצירתיים או לאמהות שרוצות ילדים
לפון 616699־ 053 ותזמינו, זה נקרא הימלט. לא.
יצירתיים — קל 1ח!0ר, משהו שמזכיר את
אני לא מקבלת אחוזים.

א1רדע יצאה לשוק במישחק־זיכרון חדש בשם
פיחח־ארצנן. בדיוק כמו כל מישחקי־הזיכרון האחרים,
אלא שהפעם במקום בעלי־חיים, פרחים או
דמויות אחרות, מופיעות על הכרטיסים תמונות
של פירות.
למה קוראים לליצ׳י, פפינו, מקדמיה, שעונית
ודובדבן, פירות״ארצנו? זו כבר שאלה אחרת. עם
היד על הלב — מאוח־ע אני מחכה למשהו יותר
מוצלח.

ואחרון אחרון חביב — ילד השבוע. הפעם זו
ילדה שמפרסמת פפיזנים, כלומר סינרים חד־פעמיים
לתינוקות, שלא ילכלכו את הבגדים
היפים בזמן האוכל, שלא יפילו חצי מהאוכל
לריצפה. מה שנופל, נופל לתוך הכיס של הפפיזן.
נחמד ויעיל, אבל בכל־זאת, שום דבר לעומת
הילדה המשגעת שבתמונה.
אגב, אני מוכנה לקבל את הילדה לסופי־שבוע,
תמורת שני בנים נחמדים בגילאי 9ו־.12
רציניים בלבד יפנו בהצעות למדור זה.
פפיזנים באריזה של 10 סינרים 2.98ש״ח,
ובאריזה של 35 סינרים 8.94ש״ח.

ולמי שלא משתמש באפטר־שייב, לא מעשן,
לא מנקה אמבטיות, אין לו ילדים ובכל זאת רוצה
לחיות — שוקולד חדש של עלית. רוזמר׳ —
שוקולד לבן, ממולא בקרם־אגוזים ושקדים —
1.58ש״ח לחבילה של 100 גרם והכל נראה יותר
טוב. מומלץ לאכול מול מבט לחדש1ת.

ילדת השבוע
סינר חר־פעם׳

שפנפנה
ליום־ההנלדת
1200 אזרחים
זשד קצת חג־מניות
בתחפושת

אינ די אני
י ם ־ תי כ תי
דני מיזרחי, מבעלי חברת־האופ־נה
ראש אינדיאני, הוא רק בן ,29 אך
הוא על תקן של ראש־שבט. כדי לחגוג
עימו את יום־הולדתו התייצבו כל הלוחמים
האינדיאנים ובנות־זוגם במנעדנן.
\ 1ך 1ךלך 11ך | 1הקבלן עתיר־הנכסים, חגג
\ ן 1 11 במסיבה בחברת אשתו ובחברתה
של מארגנת״התצוגות שלווה בן־גל (בתצלום

לצידו) .פילץ ובן־גל חגגו גם את שיתוף־הפעולה
המיקצועי שביניהם. הקבלן סיפר שחוא מתגעגע
לנכדתו האהובה, דפנה שמיר, שנסעה לחופשה.

דוג מניו ת
ב רו כו ת
כי ש רונו ת

נטלי נחמני

ראש אינדיאני( .בתצלום למטה)
דורית כהן בשימלת־סטרפלס.

את אריה פילץ, הקבלן, שבנה את
דיזשף־סנטר אוהבים כולם. וכשעושים
מסיבה לרגל שבוע־האופנה לצרכן,
שנערך בדיזשף־סנטר, מזמינים כאו־רח־כבוד
את מר פילץ ואת אשתו
הנאה, סוניה. על דבר המסיבה הודיעו
לפילץ כמה ימים מראש, אך הדבר פרח
מזיכרונו. חיכו, חיכו, ומשבושש לבוא
התקשרה שלווה בדגל, מארגנת
האירוע, לביתו, והזכירה לו את
המסיבה. פילץ התנצל, וכעבור 10
דקות בא בחברתה של רעייתו.
השימחה התחילה מוקדם יותר,
כשהדוגמניות הופיעו בבגדים מתקופת
הצ׳רלסטון, הרוק־אנד־רול ועד ימינו
אנו. הבנות היו משועשעות מהעניין,
בעיקר לנוכח העובדה שקשה היה
לזהותם בגלל האיפור, הפיאות ושאר
האביזרים.
הדוגמנית דניאלה דנצל הפגינה
כישרון לדראמה כשחיקתה את מרלין
מונרו ואילו הדוגמנית סמדר גנזי
גילתה חוש קומי מעולה. אנאבל
טמיר התחפשה לעולה חדשה מפולין,
שזה עתה הגיעה לארץ.

1200נ רו ח
למי שחושב שכבר קשה להיות מופת׳
מתבשרים על אירוע זה או אחר, שנ׳
מתפעלים מהכמויות המדהימות של ה
הזמר־בדרן, עשה זאת. חגיגת הבת־מי:
בגודלה. באולם הטרופי שבנן־אנרניס נו
מאוחר יותר, לא מצאו מקומות־ישיבה,.
כבר בתחילת הערב היה המקום דחוס,
תיזמורת גדולה עמדה על הבימה, והרעי
של אמנים שונים, שהם גם חברים של

שמיינו

הרקדנית המוכשרת מלהקת המחול בת•
שבע, לבשה בגדים בסימון הצ׳רלסשון וגרפה
תשואות. כבן״זוג שימש לה הרקדן איציק גלילי, שהיה עצבני ונרגש.

11 1

#וון וז או ר רזי ס

(בתצלום עם השפם) ,בא בחברת
בין כל היפות האחרות בלטו גם

שלי גפני בת ה־ , 17 אילנה טיבו־ני,
שהיתה במשך שנים ארוכות דוגמ־נית־הבית
של ראש אינדיאני, וכעת
היא מנהלת את אחת החנויות של הרשת.
היא רקדה צמוד־צמוד עם מע־צב־השיער
מישל הררי, שהיה פעם
החבר של חווה לוי וגם של הדוגמנית
שלומית אמיר. הדוגמן אבי
חזן בא להיפרד מכולם לפני נסיעתו,
והציג את אחיו יורם, בחור צעיר
ויפה, שהכל מנבאים לו עתיד.

תי מזרחי

מבעלי ראש אינדיאני, חגג את
יום־הולדתו ה־ 29 במסיבה
רבת״משתתפים שנערכה במועז־ין. חלי טל (בתצ־

לום לצידו) ,דוגמנית״הבית של ראש אינדיאני.
השניים חוללו במרץ רב ברחבת־הריקודים כשהם
גוררים אחריהם את דוגמניות״הבית של החברה.

שולחנות עגולים ושתו ואכלו מכל ה
אוכל לכולם.
הנשים בלטו בתילבושות־ערב גנו
ותכשיטים. כאשר שרה אמו של חופני א
האורות, והנרות, שהדליקו האורחים, יצו
למקום אינטימי ומישפחתי. הזמר יגאי
בעצם קרוב רחוק של חופני כהן.
הזמרת סוזי מילר ישבה בחברת יו
עושה שם. עורר־הדיז, ראובן רכס״״
הנוכחי יוסי צימדמן. פנינה רוזנם
וכמעט נרדמה מרוב עייפות. חברה, יו:
כולם, ברר ודאג למקום־ישיבה מתאים.

העיתונאי ובעל״הפאב, אוחז בזרועותיו
את השפנפנה העליזה שזינקה אליו מה־קופסה.
השפנפנה, דרורה עוקבי, עובדת כמלצרית ובשעות־הערב

שאול א״זנבוג

ופולארית, בתילבושת רטרו בסימון שנות
את כולם בחיקוי כוכבות מאותה התקופה.
ודד שהוא מעדיף אותה במראה המודרני.

-.לבת־מיצוו ה
ן מאירועים חברתיים נכונה הפתעה. מדי פעם אנו
נרך על״ידי איש־חברה, אמן או מיליונר, והכל
מזון והשתיה, שמוגשות לאורחים. חופני כהן,
:ווה, שערך לבתו עדי היתה מרשימה ומדהימה
חסו 1200 אורחים 200 .האורחים הנוספים שבאו
והמלצרים התקשו לפלס את דרכם בין השולחנות.
שה עולמות, אליה נוספו, מאוחר יותר, גם הופעות
:על־השימחה. האורחים, בביגדי־ערב, ישבו סביב

עמד בכניסה לאולם הגדול ובירך את
;ו בהמוניהם. יעקב אלפרון, מבעלי הפלקה
אשתו הצעירה אייבי (בתצלום באמצע).
1ליד. למרות המיספר הרב של האורחים היה די
רניות שחשפו כתפיים, שדיים והרבה נוצצים
ז שירה של נעמי שמר על הדבש ועל העוקץ כבו
ו אווירה כמעט מיסטית. האולם הגדול הפך לפתע
י בשן, שבא בחברת מיקה, אשתו, סיפר שהוא
ידים, ונראה היה שהיא לא בדיוק יודעת מה היא
סב בחברת רעייתו לשעבר, חנה אורדן, ובעלה
יום הגיעה היישר ממקום־עבודתה בגני־התערוכה,
לילדי, תמך בה. במשך שעות לחץ חופני את ידי

משפנפנת. היא העתירה עליו נשיקות ובירכה אותו. כמה מהגברים רצו
שתחשוף את פלג־גופה העליון, כיאה לשפנפנה, אך עוקבי חייכה ולא
הגיבה לבקשות. פיני איתן, שומר״ראש במיקצועו, שמר עליה אישית.
נחשים ספורטיביים שהפחידו חוגגים וברייגים שאול אייזנברג הוא לא רק
מיליונר שמתגורר לפעמים, כשהוא
מגיע לארץ, בטירה ענקית בסביון. זהו
גם שמו של כתב ושדר״ספורט, שהוא
גם בעל פאב הששן ומוציא־לאור של
מקומון תל־אביבי. החברה האוהבת
שלו, בילי רובין, והעיתונאית לילי
אבירן, ערכו את מסיבת יום־ההולדת
ה־ 40 שלו בפאב שבבעלותו. מרבית
האורחים היו חברים מתחום־הספורט
כמו מריק עפרון השופט, ירון עוז,
מנהל מכבי תל־אביב, רוני ג׳רבי,
שוער־כדורגל, וכמה כתבים נוספים.
אבל הבנות לא רצו שזאת תהיה עוד
מסיבה רגילה, והן אירגנו לו כמה
הפתעות נחמדות. בדיוק בחצות נכנסו
שני גברים, כשהם מחזיקים בקופסה
ענקית מקרטון, שהיתה עטופה בניר־צלופן.
אייזנברג התבקש לפתוח אותה.
בתחילה היסס, כי לא ידע מה מצפה לו.
כשהתיר את הסרט, שקשר את החבילה,
זינקה מתור הקופסה שפנפנה חמודה
בבגד״גוף שחור וברכה אותו ליום־
הולדתו.
רקדנית־הבטן, עדנה עלוש, חוללה
לפניו כשנחש־פתן באורף שני מטר
כרוף סביב צווארה וכתפיה. וכדי
שאייזנברג וחבריו לא יבהלו מהזוחלים
נתן בני מרום, הנחשן ומאלף־הנח־שים
מיספר אחד בארץ, הרצאה קצרה
ומעניינת על נחשים. לצורר הדגמה
הוא הוציא, מאחד התיקים שלו, נחש־ממבה
ארסי ושיחק איתו. הממבה,
שהארס שלו מסוגל להמית אדם תוך
דקות ספורות, שיתף פעולה עם מרום,
ואף הסכים להיות כרוך סביב צווארו
של הזמר חיים משה.
הזמר, שלא כל־כך אהב את הנחש,
ברח כל עוד נפשו בו. העיתונאית, לילי
אבירן, גילתה אומץ־לב ראוי לשבח
ורקדה עם נחש־הפתן ואף זרקה כמה
בדיחות פרוידיאניות, שגרפו צחוקים
מהחוגגים. אחרי שכולם נרגעו מההפתעות
נפרסה עוגת יום־ההולדת המרהיבה,
שהיתה עשויה בצורת מיגרש־כדורגל.

ענת
קויבושה; 5 :ג5ז5זצ5

בעלה של מלכת־היופי והדוגמנית, אילנה שושן.

הנחשן, שמאלף נחשים ומרצה
עליהם התגלה כבעל כישורים
רבים בתחומים כמו הדרכת ספורט, בנאות, מסאג׳

בני מחם

ך 1ך | 1כתבת־הספורט וחברתו של איי־
| 11 1זנברג, בחברת דני דבורין, מנהל
מחלקת״ספורט ברדיו. הם נראו עליזים ושמחים.

ועוד. העיתונאית לילי אבידן היתה האישה היחידה
שלא פחדה כלל מהנחשים. אחד מאלה נכרך כסרט
סביב מצחה, ושני האחרים סביב צווארה וכתפיה.

כתב: זהראזהליאב. צי ל ם: א בי זלדמן

דוח מתון כלא־הנשים

בועיים אחרי שהגעתי לכלא
הייתי עדיין באגף־המיון. הרגשתי
די לחוצה, ונמאס לי להיות
נעולה כמשך 23 שעות ביממה. רציתי
כבר לעבור לאגף המתקדמים, ולהתחיל
לעבוד ולהסתובב חופשית בין
כותלי הכלא.
במיון היתה תחלופה גדולה, ובכל
יום הגיעו אסירות חדשות, ובפיהן
הרבה סיפורים חרשים. היו ביניהן שהיו
בכלא בעבר, והיו אחרות שהגיעו במצב
של הלם, ולא הבינו בדיוק מה קורה,
כמו הצעירה שנשפטה לחמישה חודשי־מאסר
אחרי שנשכה את שכנתה בפנים.
אחרת, אם לשמונה ילדים מאשדוד,
היכתה עובדת סוציאלית שסירבה
לגלות לה היכן ילדיה.
יפהפיה ירוקת־עיניים, בעלת שיער
ארוך וגולש, שהגיעה לשה־תירצה
בפעם השלישית, סיפרה לי כמה לא־נעים
לה להיות שוב בכלא, אחרי
שהבטיחה להנהלת־הכלא כי לא תשוב,
והנה לא עמדה בהבטחתה.
ישבנו שעות רבות יחד, ובכל יום
סיפרה לי חלק מסיפור־חייה הטראגי,
כיצד ברחה מבית הוריה בגיל , 13 ויחד
עם גבר, שבו התאהבה, יצאה לגנוב
בכל קצות הארץ.
באחד הימים נמאס לה להיות עם
החבר, והחליטה להיות גנבת עצמאית.
היא ברחה ממנו. הוא רדף אחריה,
וכאשר מצא אותה פצע אותה קשה
והחזירה אליו בכוח. כעבור זמן־מה
נרצח, וכך נפטרה ממנו. עכשיו
החליטה להיות זמרת, והיא שרה
לפעמים בחתונות. .
יש לה קול נעים, ובערבים שרה
לבנות החדר בקולי־קולות.
ממני היתה לה בקשה קטנה, והיא:
לבוא אליה לעיירה בדרום, שם
מתגוררים חלק מקרוביה, ולעזור לה
לחפש את גופת אחותה, שנעלמה לפני
יותר משנה.

הסמים
^של ;,סגית״
ך* יא סיפרה כי אחותה הנשואה,
1 1א ם לשני ילדים קטנים, נעלמה
באחד הערבים, ולא נראתה עוד. הכל
בטוחים שנרצחה, והמישטרה ערכה
חיפושים וסריקות באיזור, ללא תוצאות.
היא החליטה לגלות את גופת
אחותה בעצמה, וביקשה שאצטרף אליה
בחיפושים כשאשתחרר מהכלא.

בתום הטיול היומי בחצר באחד
הבקרים, הורתה לי סוהרת לאסוף את
חפציי ולעבור לאגף־המתקדמים.
שמחתי לצאת מאגף השיקום,
וידעתי כי אוכל להתחיל לעבוד
ולתפקד בקרוב. ביקשתי ממלכה

טיפלה בו, ולאביו לא היה אז זמן, כי
התעסק בפוליטיקה, ואנחנו היינו שני
ילדים אבודים, שלא מצאו כיוון.
״המצב שלי נהיה גרוע רק אחרי
ששמעתי שדודו הסתבך ונתפס בצרפת
עם סמים. שקעתי בייאוש, והלכתי עד

לחדיראן יש בכלא שלושה מיבנים,
ובכל אחד מהם עובדות כמה אסירות.
המיבנה הפונה לחצר קטנה, נקרא
״המתפרה״ .יש עוד אולם גדול וחשוך,
לשם נשלחתי, ולידו המיבנה המרכזי,
שם ממוקמות רוב המכונות, ושם

נעמי אדווה ממשיכה לספר על 75 הימים שבילתה
בכלא ,,נווה־חירן גה, על ח״ האסירות שהורשעו
ברצח וכן על היחסים ההפכפכים בינן לבין עצמן
אולמרט, סגנית המנהלת, לאפשר לי
לעבוד בתדיראן.
אפשרויות־העבודה אינן רבות. יש
עבודות ניקיון ושרותים, עבודות־גינון
ועבודה במיטבח. בדרך־כלל מתחשבים
ברצונה של האסירה, ומאפשרים לה
לבחור בעבודה במיסגרת האפשרויות.
העבירו אותי לחדר מס׳ .6יחד איתי
היו בחדר עוד חמש אסירות.
היתה אילנה, שהורשעה ושנשפטה
לארבע שנים על ייבוא סמים.
מזל, שחטפה באוטובוס ארנק ובו
עשר אגורות, כשהיתה בח1דש התשיעי
להריונה. מזל רצתה להיכנס לכלא
בכל מחיר, כדי ללדת ולצאת מעולם
הסמים שאליו היתה שייכת.
נאווה, שכונתה ״מלכת הגנבות״,
ושנשפטה גם היא לכמה שנים בגין
עבירות סמים ורכוש.
כוכבה, שהיתה כייסת, ומתנה חדד.
הבנות עזרו לי לסדר את החפצים
בארון. סידרו לי את המיטה והכינו לי
כוס־קפה.
החדר היה נקי מאוד. על כל מיטה
היה מתוח סדין ציבעוני או פירחוני
בצבע שונה, ועל הקירות הודבקו
תמונות שנגזרו מתוך עיתונים, ושבהן
מצולמות תיסרוקות אופנתיות. היתה
גם תמונה של ילרה המשחקת עם
כלכלב, ומתחתה שיר שחיברה אחת
האסירות.
מתנה חדר היתה רדומה במשך רוב
הזמן. כשהתעוררה ראיתי שידה האחת
חבושה, והיא מזיזה בקושי את
האצבעות. הבנות קראו לה ״פגית״.
יותר מאוחר סיפרו לי כי הגיעה לכלא
במישקל פג, היא שקלה 29ק״ג והיתה
על סף־המוות, בגלל שימוש מופרז
בסמים.

הסוף. רוב הזמן הייתי בלי הכרה, וממש
רציתי למות. המצב שלי החמיר עוד
יותר כשהגעתי לאיזה בית של חברה
מסטולית בירושלים, ושם מרוב בילבול
הכנסתי את המזרק לוורידים, אבל
לכיוון ההפוך. קבלתי נמק, ולקחו אותי

עובדות חווה יערי, גיתית איזרעאלוב,
ציפורה רימר, עורכת־הדין אילנה לב,
רחל קיטרו, הנוכלת הצדקת, זיווה
אייזנברג, אסירת־עולם הנמצאת בכלא
כבר שנים רבות, אחרי שרצחה את
חמותה־לעתיד באמצעות פצירה,

ממתקים מסוגים שונים.
ברוב התאים היו שש מיטות. רק.
בתאים של השפוטות על רצח היו שתי
מיטות.
לכל אסירת־עולם יש זכות להכניס
מישהי נוספת לפי בקשתה לחדר.
יערי והצועניה
^ ווה יערי מתגוררת עם אשה
1ובשם שרית. גרו עימה כבר אסירות
אחדות, אך לרוב נגמרו יחסיה עימן
במריבות.
במשך תקופה של שנה התגוררה
יחד עם עורכת־הדין אילנה לב. מאוחר
יותר גרה עם כוכבה מיזרחי, חיפאית
השפוטה על סחר בסמים. אחר־כך היתה
בתאה אורלי שוסטר, ידידה טובה של
אביבה גרנות. חווה ספרה לי כי גרנות

הגן של
סוויסה

^ יום הגיעי לחדר ,6ולמחרת
*היום, עדיין לא נקראתי לעבודה.
הייתי סגורה יחד עם מתנה, שחשה
ברע•
ישבנו במשך שעות ביחד, והייתי
סקרנית לדעת מה עובר על אדם
המגיע להידרדרות ולשיעבוד כל־כך
קשה לסמים. ביקשתי את מתנה לספר
לי את הסיפור שלה וכך סיפרה:
״נולדתי בגדרה, למישפחה של
רבנים תימניים. להורי לא נולדו בנים
במשך שנים רבות, והם התפללו
לאלוהים שיתן להם יורש. כשאבי הגיע
לגיל ,60 נולדתי. אמי מתה בלידה,
ואם חורגת גידלה אותי. קראו לי
מתנה, כי ראו בי מתנה מאלוהים.
״לא החסירו ממני דבר והייתי ילדה
מפונקת, עד שבגיל 14 היכרתי את
דודו. דודו הוא הבן של רפי סוויסה,
והוא בא אלינו לשכונה והזמין אותי
לצאת איתו.
״נסענו למזכרת־בתיה ולחברה
בלוד, ושם ניסיתי חשיש בפעם
הראשונה. מייד אחרי זה התחלתי גם
לשתות אלכוהול, ופשוט נדלקתי על
החיים האלה.
״לדודו גם היו חיים הרוסים אצל
ההורים שלו, והוא היה ילד די עזוב,
והסתובב עם כל מיני טיפוסים. אמו לא

חווה יערי וגיתית יזרעאלוב בכלא
קוראים לה ״גים־
לבית־החולים. אחרי כל הטיפולים, וריסה דה־סקלו, שהורשעה בעבירות־מירמה,
והיום מתנהל מישפט נגדה על
האצבעות עדיין כמו משותקות.
״כשדודו חזר מהכלא בצרפת, חיתן ניהול מכון־עיסוי.
כל הקבוצה הזאת עובדת בייצור,
אותו אביו עם איזו בחורה. זה די כאב לי
בהתחלה, כי הייתי בטוחה שנתחתן כשעבודה אחת קשורה לשנייה, בשיטת
הסרט־הנע.
ונחייה ביחד. מאוד אהבנו זה את זו.
אותי לא הסכימו בשום אופן לשבץ
״בינתיים היכרתי בחור נחמד בשם
עצמון, ואני מתכוננת להתחתן איתו שם בעבודה, ומנהלת־העבודה, לאה,
כשאגמור עם המאסר. אם יהיה לי מזל, שממנה ביקשתי לעבור לשם, הסבירה
אולי־אולי אוכל להיגמל מהסמים. מה לי כי קיבלה הוראה שלא להפגיש אותי
עם יותר נזרי אסירות, ולכן עלי לעבוד
לעשות, אני כל־כך אוהבת את הסם:
״גם כאן בכלא אני נמצאת בגלל באולם השני, שם היה די משעמם, והיה
הסס, בעקיפין, כי נאלצתי לגנוב כדי עלי להבריג ברגים לתוך תקעים של
להשיג סמים. היה לי ידיד, גם כן, טלפונים. עבודה משעממת ומתישה,
מסומם, ויחד יצאנו לגנוב. אני נהגתי שנמשכת משעה 7.30 בבוקר ועד 2.30
לשמור ליד הרכב שלו, והוא היה גונב, בצהריים, עם הפסקה של חצי שעה.
עד שנתפסנו.״
אחרי ארוחת־הצהריים, בשעה 3
.מתנה משתמשת בהרבה ביטויים בערך, יכולתי בפעם הראשונה לטייל
בתימנית, ובכל פעם שהיא נתקפת באופן חופשי.
בייאוש היא צועקת :״אוי אלוהים: קח
הבנות הזמינו אותי לתאים שלהן,
אותי בישיבה״:
ואני נהגתי להסתובב לבושה בבגדי־הכלא
הכחולים, מעליהם החלוק
הירקרק ונעלי־בית מגומי.
במקום ארנק היתה לי שקית־ניילון,
* תחלתי לעבוד בתדיראן. וכבר בה החזקתי סיגריות, מחברת, עטים
1מהיום הראשון התאכזבתי.
ושני זוגות־מישקפיים. היו בשקית גם

לרוצחות

שלחה את שוסטר, וכך התחיל הסיפור
המתנהל היום בבית״המישפט בקשר
לעדשות־המגע שנעלמו. גרנות מכחישה
כל קשר לעניין.
בימים הראשונים, כשביקרתי את
חווה יערי, חשבתי שציפורה רימר גרה
איתה ביחד בחדר. היא תמיד נמצאה
שם ישובה על מיטתה של חווה, כשהיא
מכרסמת איזה דבר־מאכל.
חווה סיפרה לי על חייה בעבר
בירושלים, ועל הסיוט שיש לה כשהיא
צריכה לראות את אביבה גרנות עוברת
מולה במיסררון.
היא נזכרה שכאשר היתה עם גרנות
בטיול בפירנצה, פגשו-בצועניה זקנה
.באיזו סימטה, וזו צעקה איזו נבואה.
היום — כך חווה אומרת — היא
מבינה שהנבואה התייחסה לרצח.
היא מאשימה את גרנות בכל מה
שקרה לה, ופיתאום היא צועקת :״אני
לא מסוגלת לחיות עם תווית של
רוצחת: אעשה הכל כדי להוכיח שלא
אני רצחתי: אני לא מסוגלת להרים יד
על אדם״:
חווה חוזרת על רבדים אלה בכל יום.
היא מדברת על העירעור בבית־

המישפט העליון, שיתחיל ב־ 20 במרס.
היא מוטרדת. אין לה מנוחה, ונראה
שהיא סובלת בכלא. רימר יושבת לידה,
ומביטה בה בתוכחה. לרוב היא קוטעת
אותה באמצע השיחה, ואומרת לה
באנגלית ״!ו01181ח 15 18 6ו 1ז״ ,וחווה
משתתקת מייד.
רימר אינה מרשה לחווה לרבר עם
אנשים. היא מסתגרת איתה בחדר,
ומסבירה לה כי כולם נגדה ורוצים להזיק

חווה הסבירה לי שרימר היא מומחית
בעולם־הנסתר, וכי היא מנבאת לה מתור
ספר אייצ׳נג, שם יש כל מיני דיאגרמות,
ואחר שזורקים מטבעות נגלות נבואות.
אמרתי לחווה שכל העניין נראה
ברמאות אחת גדולה, והסברתי לה שאני
מעוניינת להיות איתה בידידות, אר אני
לא מוכנה לכד שציפורה רימר תפקח על
השיחות בינינו. הייתי מעדיפה שלא
תהיה נוכחת כאשר אני מגיעה לביקורים
אחרי־הצהריים.

אפילו
לא חרא

וי ד דיברה אלי למחרת, וממש
1 1בתחנונים הסבירה לי כי אינה
יכולה לשלוח את רימר מהחדר, כי היא
פוחדת ממנה וכי רימר יודעת עליה
כמה דברים מאוד חמורים, ועליה
להיזהר מפני רימר.
גם רוד ויניצקי, עורך־הדין המייצג
כיום את חווה, יודע על הקשרים
המוזרים האלה ולדיברי חווה יעץ לה
עורך־הדין לפעול לפי הנחיות רימר.
הפסקתי לבקר את חווה. חיבבתי
אותה, והיה צר לי לראותה במצב של
פחד וכניעה לאשה זו.
לפני שיחרורי מהכלא נפגשתי עם
חווה עוד פעמים אחדות. זה היה כאשר
רימר יצאה לחופשה.

פופולארית מאוד בכלא, ואהודה בגלל
חוש־ההומור המיוחד שלה. חדרה,
שאותו היא מחלקת עם מרים זגל,
נמצא סמוך לחדר של מיכל הלל,
וכמעט מול חדרה של יערי.
גרנות ביקשה אותי שלא לפנות
אליה בשם אביבה, אלא לקרוא לה
״ויוי״ או ״ויויאן״ .הבנות בכלא מכנות
אותה ״ביבי״ ,״גרנולה״ ,ובייחוד
״מערוכי״ ,על־שם המערוך שהוזכר
במישפט־הרצח.
כשראתה גרנות, באחד הימים,
שיצאתי מחדרה של חווה, שאלה:
״איפה היית, אצל השילשול?״
כששאלתי אותה מדוע היא מכנה
את יערי ״שילשול״ ,ענתה לי שיערי
לא שווה אפילו חרא.
חווה משמיצה את גרנות בלי הפסק,
וגרנות אינה מגיבה. היא הסבירה לי,
באחד הימים, כי חווה פשוט משוגעת,
ולא צריך להתייחס לשום מילה שהיא
אומרת.

^ ;>שהיא
מתפוצץ!״

^ אחד הימים התגלגל עיתון
*לידיה של חווה. גרנות התראיינה
שם ואמרה כי חווה שקרנית. חווה יצאה
לפרוזדור בחמת־זעם, והחלה צועקת
לעבר גרנות, שעמדה שם, בקולי-
קולות :״רוצחת! רוצחת״:
אסירות וסוהרות התאספו בפרוזדור,
ובקושי ניתן היה להרגיע את חווה
הנסערת.
גרנות צעדה משם בשלוות־נפש.
יותר מאוחר אמרה לי :״היא לא תזכה
לקבל ממני תגובה אף פעם.
שתתפוצץ!״
גיתית איזרעאלוב וחווה יערי היו

אמורות לנסוע ביחד לבית־המישפס
באחד הימים. חווה היתה אז בהליכי־גירושין
מאהוד, בעלה. בדרך, בניידת,
הציעה לה גיתית להתחלף. היא,
גיתית, תלך עם השוטרים לפגוש את
אהוד, וחווה תופיע במקומה לפני
השופטים במישפט־הרצח.
חווה הסכימה לרגע, אך מייד חזרה
בה. היא חששה שייגרם לה נזק גדול
בעיקבות המתיחה המוזרה הזאת.
חווה הסבירה לי פעמים רבות כי
גיתית מקנאה בה, היות והעיתונות
מתייחסת לחווה באהדה ובעניץ רב,
ועל גיתית לא מעוניינים לכתוב כלום,
וגס אולם בית־המישפט ריק אצלה.
ואז אמרה פתאום חווה :״אחרי הכל,
היא לא הגברת אהוד יערי!״
לעומת זאת, גרנות מאוד מיודדת
עם גיתית, ומכנה אותה ״ג׳ט״ .הן
נפגשות בחוגים למיניהם בחדר־התרבות,
מתחבקות ומתנשקות,
וגיתית אף יושבת לגרנות על
הברכיים.
היתה תקופה שגרנות ואני יצאנו
ביחד לחוג־למיקרא ולחוג־ליהדות,
וגיתית באה לאביבה בטענות שאינה
מקדישה לה מזמנה .״את בוגרת בי עם
העיתונאית, הא?״ ואז היתה יושבת
לגרנות על הברכיים ולא זזה משם, עד
שהחוג היה מסתיים.
רצח בפצירה

ך* דרה של זיווה אייזנברג ממוקם
1 1בכניסה לאגף. חדר מסודר מאוד,
מלא־קישוטים, מפות־שולחן סרוגות

וציורים ססגוניים.
זיווה עוסקת במלאכת־יד, ונותנת
לאסירות הוראות בסריגה. היא חרוצה,
וגם בעבודתה במיפעל תד־ראן יש לה

זיווה אייזנברו.
היכרויות באמצעות העיתון
הסבירה לזיווה שאינה מעוניינת
שתתחתן עם בנה.
זיווה עסקה בפדיקור כאשר חמתה
עלתה בה, לשמע דיברי הזקנה.
היא זינקה על הזקנה ותקעה לה את
הפצירה בגרון.
הזקנה מתה, וזיווה נדונה למאסר
עולם על רצח.
היא מאוד גאה בחמוקי־גופה המלאים,
וסיפרה לי ולאסירות אחרות
פעמים רבות כיצד גברים ״משתגעים״
ממנה במיטה, ואז היא מתארת בפרטי־פרטים
את הקורה איתה בחופשות.
את הגברים היא מכירה באמצעות
התכתבות במדור ההיכרויות של עיתון.
חברתה, ריטה, והיא יושבות במשך
שעות ארוכות וכותבות למדור־ההיכרויות,
ולפעמים גם מגיע איזה
אורח לביקור בכלא.
זיווה מיודדת במיוחד עם אסתר
מהקשר הגרוזיני, והשתיים נראות
תמיד ביחד בחדר־האוכל,׳ כשהן
משוחחות ברוסית.

(המשן• יבוא)

אורלי סוסטר ואביבה גרנות בכלא
קוראים לה 1יוי, ותולה ומערוכ׳
מול חדרה של חווה גרה מיכל הלל,
שנאשמה ברצח נהג־המונית הערבי, על
רקע לאומני. מיכל, סטודנטית נחמדה,
מיודדת עם חווה יערי, אך יותר היא
מיודדת עם אביבה גרנות, שאותה היא
מכנה ״ויד״ או ״גרנולה״.
עם אביבה גרנות התיידדתי. היא

מיודדות מאור בזמנו, למרות ששתיהן
מתגוררות באגפים שונים.
שאלתי את חווה מה גרם לריחוק
ביניהן, וחווה הסבירה לי כי גיתית
אינה אמינה, וכי ניסתה. לסבך אותה
לא־אחת.
חווה סיפרה לי כי גיתית והיא היו

הספק עצום. אין היא נחה לרגע, ותוך
כדי עבודה מספרת למי שיושבות
בסביבה על חייה הרומאנטיים הסוערים,
שאותם היא מנהלת כאשר היא
יוצאת לחופשות מדי חודשיים.
זיווה היא הוותיקה, שבץ הרוצוזות.
היא הגיעה ארצה מברית־המועצות, שם

ישבה בכלא במשך תקופה קצרה. כאן
בארץ הכירה גבר לא־צעיר, שאיתו
תיכננה להתחתן. אותו גבר התגורר עם
אמו, וזיווה נהגה לבוא לביתם ולעזור
שם בבישול ובניקוי הבית.
באחד הימים התפרצה חותנתה־לעתיד
בצעקות, ובמילים בוטות

מתנה חדד
חבר התחתן עם אחרת

שני אמנים יאחים
עם תעוונתו של גאל תומוקין. בואבואזות
על עבודות שר ואן־גוו. במוסיאון חיפה
לכאורה קשה לתאר שני אמנים שונים זה מזה
יותר מוינסנט ויגאל, ואן־גור ותומרקין. האחד,
דתי עד עימקי נשמתו המעונה, מטאפיסיקן,
המבקש תיקון וגאולה בפיסי, מודע עד כאב
לחולשותיו ולפגמיו — גם כאמן, נוח לבריות,
פרוש מחברת אדם ואוהב אדם. ואילו חברו —
במיקרה זה מוטב היה באמת לומר: האחר —
חילוני ומוקסם על־ידי החומר והחומריות, רב־פעלים
ותושיה המודע את כוחו, איש האמצעים
והמיומנויות, בוטה ושוחר ריב ומדון לכל הארץ.
אילו נזקקנו להשוואות ולעימותים מלומדים,
כגון זה של היינרין־ ולפלין בין הבארוק
והרנסאנס (ולפלין, מושני־יסוד באמנות, מוסד
ביאליק) ,היינו אומרים: האחד בארוקי לפני־ולפנים,
חרף כל זיקתו לרנסאנס, ואילו הטני —
קרוע, אפל ופראגמנטארי ככל שהיה — שואף
תמיד אל האחרותי, אל הבהיר, הנהיר והמדוייק.
את פסוקו הנפלא של ביאליק ״מגופו של עולם
אל אורו ערגתי״ ניתן להחיל על תומרקין רק על
דרך מליצה המתייחסת אל משאלתו להתמודד
עם האור הים־תיכוני. אבל אצל ואן־גוך זהו עיקר־העיקרים,
האלף והתו, החץ, הכיוון וחצר־המטרה
של נתיב־הייסורים של אמן, שדמותו דמות איש־האלוהים.
ובכל
זאת נמצאה לשני אלה — המצטט
והמצוטט — קרקע משותפת: נתגלה מצע שבו
ועליו יוכלו להיפגש במרחק של מאה, במרחק
תרבויות, בריחוק תווי פנים ואופי. והקרקע הזו
היא דת־היצירה .״דת״ ,כלומר, לא מלאכה
כשלעצמה, כי אם מלאכה כאיך ברירה, יצירה
כמישאלה אבל גם כגזירה, כמישמעת־חיים, אבל
גם כצו חיים, בעצם — כקיר־מגן אחרון בפני
הטירוף. דת־היצירה על משקל ״דת־העבודה״ של
א״ד גורדון ותלמידו ובן־הפלוגתא שלו, ברנר,
המכריז ב״צוואתו האישית״ (מבא! נמכאן) :״החיים
רעים ...העולם מסוכסך ...צריך, בכל זאת,
לעבוד.״
האם אך מיקרה הוא שדומה כי תומרקין גילה
בשנים האחרונות את שני אלה, את ברנר ואת

תומרקין, איש־המעשה, בוואן־גוך הצייר הכפייתי:
האמן היוצא יום־יום למלאכת יומו, תיק־רישומיו
בידו או תחת בית־שחיו, מבלי להמתין
עד שתבוא ההשראה בת־השמיים.
ואן־גוך זה של תומרקין, הניצב על רקע
עיגול־השמש הקודחת, המטרפת, זו שאינה
נכנעת למבט הצר צורה קווית ואינה מתמצית
כלל בצורה, יוצא כאן שוב ושוב לדרכו כשהוא
גורר אחריו את כל מכונת־העינויים הקפקאית
הנוסעת על מסילה, שהאמן הישראלי הצמיד אל
משאבת־ליבו או אל טבור־גופו ואיבר־המין שלו.
כלומר: ואן־גוך בעיני תומרקין בתיווך קפקא
ואביזרי־סיגנון של פיסול עכשווי. דומה שרק
כוח־ההתכה של זיקת־לב אמיתית מנע בעד
המיכלול כולו מליהפך למצוות־אנשים אופנתית.
ולוא רק כדי לראות דייקנות פיסוליים נפלאים
אלה של תומרקידואן־גוך: האמן יוצא לעמל
יומו הלא־מנוחם כשהוא מושך אחריו לא רק את
שובל מר־גורלו שלו כי אם גם את כל המשא
הנוסף שהעמיס עליו תומרקין — כדאי וצריך
לבקר בתערוכה המוצגת בימים אלה במוסיאון
חיפה לאמנות חדשה: תערוכת אמנים־אחים
צהובים זה לזה(תומרקין מפליא לעשות בצהוביו
נתן זך
של האמן ההולנדי).

ספרים

חדרו של ג ייקוב
וירג׳יניה וולף
חדרו של ג׳ייקוב
עברית: ניצה בן־ארי
הוצאת זמורה, ביתן
שנים לפני פירסומו של וח3 £00 ינ!300ז״ כפי
שהוא נקרא באנגלית, בשנת , 1922 נהגה
וירג׳יניה וולף, אז עדיין רווקה ובתו של לזלי
סטיות, חוקר ומחבר ביוגראפיות, לפרוש מדרך

איתן קלינסקי

טו־ח־יסט בן ע שה

בשנת אלף תשע מאות ארבעים ושש
חי בפתח-תקוה
ברחוב גורדאו עשרים ותשע
טרוריסט בן עשר.
הטרוריסט הוא -אני.
מפקדו וחיליו הם -אני.
ארגון ללא שם
המתה חבר אחד בלבד,
שסודו נצרתי בלבי
מפני הורי וחברי.
כלי החבלה -
חלוקי נחל.
המטרה -
בלניות* בריטיות

שעת השין לפעולה הראשתה -
מוצאי שבת
ארבעה עשר באוגוסט
אלף תשע מאות ארבעים ושש,
יום בו מלאו לי עשר שנים.
עשר -עשרת הדברות -
מספר שנסך בי בטחון
בבואי להתמקם עם אבן ביך י
להטילה מאחורי גבה של ״פלניה״ בריטית העושה דרכה בשביל הצר
העולה מסניף ״קפת־חוליס״
לרחבת קולנוע ״היכל״
ההומה בלניות
וסקוטים לובשי חצאיות.

ואן-גוך מושך את עגלתו הממונעת של תומרקין. ברקע עיגול השמש
גורדון, מאבות רעיון התיקון שבעבודה, אשר
דיוקנאותיהם מעשה־ידיו מפארים עתה את אולמה
של.כסית״י!
יד המיקריות המשעשעת גרמה שאחת מן
הדמויות במכאן ומכאן של ברנר תיקרא אף היא...
טומרקין!
תומרקין שלנו — הפעם בתו — מעדיף
לצטט, בהקשר זה שדיברנו עליו, את ואן־גוך
עצמו, שהכריז על עצמו :״יכול אני להתקיים
בחיי ואף באמנות בלי אלוהים, אולם, כבעל־ייסורים
לא אוכל להתקיים בלי משהו גרול ממני,
שהוא עצם חיי, הלא הוא הכוח ליצור.״
כאן, בהאלהה זו של ״הכוח ליצור״ פגש

התכנון המקדם והמדקדק
עמדו לימיני בפעולה הראשונה.
ברך יו בוקעת שירת החזן:
״שבוע טוב...
שבוע טוב...
שבוע טוב...״
וכשהחזן מרעים קולו:
״אליהו הנביא
אליהו התשבי
במהרה יבא אלינו״...
אני מנחית את חלוק הנחל
(אותו נטלתי בעוד מועד ממעינות הירקון)

הצליחה הפעולה הטרוריסטית הראשונה
נגד הכבוש,
שבצע ארגוני.
זו היתה מתנת יום הולדת היפה ביותר,
שקבלתי בחיי
והפעם אני הוא
שהגשתי את השי.

היום, כמטחוי קשת מפתח־תקוה

קמים ארגוני טרור,
שכל אחד מהם מונה ילד אחד -
תכנון מחתרתי לכל דבר
המטיל אבן בכובש...
השקע בהכנות לקראת הפעולה
הראשתה. והפעם -

אני
* ה.בל1יות״ :בי1ר ליחידות הצנחרם של, הוא הצבא הבריטי שלל הכומתות האדוסות שקרית
שמונה
הכובש!!!
חבשו.

רתמיה חלף

המלך שבסנט איום, מקום מגורי המישפחה,
ולנדוד במישעולים אינספור ״צרים ודקיקים
כאילו הותוו ברגלי ארנבות,״ משעולים אשר לא
הוליכו לשום מקום. אולי ניתן למצוא את מקורה
של הטכניקה המופגנת בסיפרה זה, הראשון שבו
היא סוטה מדרך־המלר של הרומאן המקובל,
בנטיית־לב זו.
ביסודו של דבר, חדח של(׳״קזב הוא בבחינת
אלגיה המוקדשת לאחיה טובי, שנפטר ממחלת־הטיפוס
בעת ביקור בקושטא, תורכיה (אז עוד
ידועה בשמה קונסטאנטינופול); אלגיה בצורת
ביוגראפיה דימיונית. בעיני וירג׳יניה וולף לא היו
החיים אלא ״תהלוכת צללים שדינם נגזר למוות.

תכננו דרכי נסיגה ודרכים
אלטרנטיביות.
דרך הנסיגה שנסתה על יבש
ראשיתה -גג ביתי
המשכה -חצר בית״הספר ״נצח־ישראל״
סופה -גג הקלוב של ״פועלי ציון
שמאל״.

ח דו 1שי 1״ ח 1נ
רק אלוהים יודע מרוע אנו נאחזים בהם בחוזקה
כל-כך וצופים בכאב כזה בחליפתם, שהרי אין הם
אלא צללים׳.
ואף כי איננו עדים כאן למותו של יעקב, הנה
כל הספר כולו צופה אותו מראש, החל באיזכור
הראשון של שם־משפחתו5 ,ז)16ח 3ת, שם המרמז

לשדה-המערכה הבלגי, שראה מאות אלפי קורבנות
במילחמת־העולם הראשונה, וכלה בפירחי
הפרג האדומים הנתונים למישמרת בין דפי המילון
היווני(יוונית עתיקה, כמובן) שלו: פירחי פרג
המזכירים את השיר הנודע מימי מילחמת־העולם
הראשונה :״בשדות פלאנדריה פורחים פירוד

למעשה זהו דיוקן מודרניסטי עשוי פיסות של
זיכרון, שיירי פגישות, רשמים של ביקורים אצל
ידידים ובמקומות שונים. במקום תיאור מדוקדק,
ניתנת לנו כאן תמונת־דמות שנוצרה בידי אחרים.
קווי המיתאר חסכוניים ביותר: ילדות בס־קארב1רו,
לימודים בקימבריג׳ ,הוא עישן מיקטרת
והעריץ את יוון. כל מיני אנשים נמשכים אליו
בלא שום סיבה מיוחדת, הולכים שבי אחרי הצירוף
של פשטות־הליכות והתמצאות בדרכי העולם,
צירוף המבטיח מנהיגות שלעתיד״לבוא. אבל
הוא נותר בגדר תעלומה ואנחנו חשים בנוכחותה
של אישיות גדולה הרבה יותר מזו שנגלית לנו
כאן בזיקות וביחסי נערות אלה.
הוא עובר בדרכו, הוא־עצמו כמעט נעלם מן
העין, על פני אינספור פרצופים נעדרי־ייחוד
עצמי, הנטולים מן ״העולם הממשי״ של מסיבות־תה
ואירועים חברתיים, ויכוחים אקדמיים ורכילות
פוליטית. אף כי כל אלה רשומים ביד
זהירה, רושמם חזק פחות מזה של דמותו של
ג׳ייקוב״יעקב. בכל מהלך הסיור המקוטע אנחנו
נתבעים ליטול חלק במאמץ הביוגראפי לעיצוב
דמות חיה, לא תמיד בהצלחה. אבל באתנחתאות
ובשתיקות המופרות שלו אנו מוצאים ביטוי חדש
להרגשה הישנה של חוסר־ניחומים.

עוול ברוידא

ת ע רו כו תבתר־ א בי ב:
ת מתת־ מצב
שנה יוצאת, שנה באה. בתחומי האמנות כבתחומים אחרים. סיכומים
מול תחזיות, ניחושים ומישאלות. כאן -תמונת-מצב כוללת, תמונה אחת
מכל תערוכה(כולל תערוכות צילום) אשר נערכה בתל״אביב בשבוע אחד
בחודש דצמבר, שחתם את השנה. תצוגה שרירותית אבל סן־הכל שאינו
מיקרי בלבד.
העיתוי מאפשר להשתמש בדימוי פיקאסואי: מחצית־פנים אחת, עד יין
בפרופיל, מפנה ראש מפני המחצית השניה, הניבטת ניכחה כסקרנית
לדעת מה יביאו הבאות.
אמנים, אנשים שאינם נוהים אחר מוסכמות ומסורת, מבקשים לעצמם
צורות, מיבנים ותשובות לשאלות. אחת מאלה: כיצד יחוגו הם את חגם
ומה טיבם של חגים אלה שאותם הם חוגגים -אם וכאשר...
ברבות הימים יבואו חברים, תלמידים וצאצאים ויאמצו להם כמה מן
התשובות בנוסחות או נוס\זים. אחרים יבקשו להתקומם כנגדן.
במיקרה זה, בחר דף חדש שלא לחוות דעה. להסתפק בתצוגת סוף־שנה
זו כטכס, עם אופציה לשינוי, חידוש והתמסרות בשנים הבאות.
ואולי מוטב: אנטי״שכס. ואם כן, מראה לנוף התרבות ההולכת ונוצרת
נעמי הר־ירוה ה י בישראל.

מיכאל גרוס, ד׳ וקן,
גלריית שלוש

בריג׳ט נאון, פסל מלינה,
״מימד קטן״

עילית לוין ,״בארבע עיניים״,
צילום ,״מימד״

אודרי ברגנר, תיישים ,״דביר״

אילנה שגיא, גבר יושב ,״מבט״

ציונה שימשי ,״צועקים״

אלפונס הימלרייף, פאולה פדני,

דייויד קולט, צילום
״גלריית הקיבוץ״

ידיד רובין ,״נוף ודמות,
עמק חפר״ ,טובה אוסמן

אדווין סלומון, דגים ,״רוזנפלד״

הדר מאור, בלי שם ,1986 ,״רגע״

יעל טייכר, עבודות על נייר ,״מבט״

סמדר בהן, בלא שם,
״שרה לוי״

יוסף בר־און ,״צילום״
״גלריית הקיבוץ״

נורית דויד, העבודות הסיניות 80־ ,83״בוגרשוב״

יצחק ליבנה, ללא כותרת 1987 ,
״ציורי יום ולילה״ ,ארטיפקט

מונו
ך* א לי לתבוע את גוסטאב בדיאן
^ לדין! נשבעת לך שבא לי לתבוע
אותו!
אני מבירה אותו ממישרד״התיירות,
שבו אני עובדת כמזכירה. בדיאן נהג
להסתובב שם, מפני שהוא יושב־ראש
החפ״ת (החברה לסיפעלי־ח״חת).
כל הסיפור התחיל מזה שאילנה
(עדת־התביעה הראשית במישפט) באה
אלי ואמרה לי :״את חייבת להכיר
מישהו!״
צחקתי. היא בחורה משעשעת. אני

לוג

זה היה כל־כך מעליב. אני עובדת
הרבה שנים במישרדי־הממשלה. הייתי
עוזרת־לדובר במישרד־הדתות, עבדתי
במישרד־הבריאות ופיתאום — לרוץ
מחדר לחדר...
בדיאן טילפן כל הזמן. לא התייחסתי
לשיחות־הטלפון ממנו.
במצב הזה — ואני מודה, עשיתי
טעות איומה! — אמרה לי אילנה :״כדי
לזרז את הטיפול של טייטלמן בעניינך,
תפגשי קודם את בדיאן!״ עשיתי
טעות ששילמתי עליה ביוקר!

1 53093

הפגישה איתו, חיפש אותי טייטלמן על
הבוקר. כשיצאתי מהפגישה איתו, שאלה
אותי אילנה :״נו, איך אני בשבילך?״
היא סיפרה לי שהיתה בחדרו
של טייטלמן, כשחיפש אותי.
היה לי קשה נורא להיפטר מבדיאן.
יום אחד חיפש אותי לפחות 30 פעמים
בטלפון.
התחמקתי. המצאתי עשרות תירוצים.
הוא היה במלון חוזר בירושלים
— שלושה כוכבים. זה נמצא
בתלפיות. האפשרות השניה שהציע לי

עשיתי טעות איומה בכך שפגעתי בו.
אני מודה: עשיתי טעות ולא ידעתי
איך לצאת מזה.
בסוף כבר לא היתה לי ברירה,
והזמנתי אותו הביתה, לקפה. הוא הגיע
ב־סז וחצי בערב. הוא ישב בסלון, רק
בסלון! סיפר לי על עצמו דברים מאוד
אינטימיים. אילו היית יודעת״.
יום אחד, אם הוא יגזים וימשיך
ללכלך אותי — אפרסם!
היו לו גם הברקות. למשל? ״אני

עטיתי ט שת 1)71
אי רדצאתהזהו
מכירה אותה מהמישרד — היא עובדת
שם כמזכירה. לא רוצה לאמר את רעתי
עליה. כיום אנחנו לא מדברות.
אני אפילו לא יודעת כיצד להסביר
את הידידות איתה. כשהגעתי למישרד
ב־ ,1985 קשרנו קשר. מה שקשר בינינו
במיוחד היה שהאימהות של שתינו
נפטרו מסרטן.
כשהכל התפוצץ, מייד הפסקתי
לדבר איתה.
אני כל־כך מצטערת על הידידות
הזאת!
בכל אופן, אילנה נתנה את מיספר־הטלפון
שלי לגוסטאב בדיאן. אולי זה
תמים מצירי, אבל בכלל לא חשבתי אז
שטייטלמן ידע מזה. הוא הרי היה יועץ
השר! בינתיים, חלו צמצומים במישרד,
ופיצלו את עבודתי במישרד — עד
שעה מסויימת במקום מסויים, ומשעה
זו ואילך במקום אחר.

טילפנתי לבדיאן וביקשתי את
עזרתו. הוא אמר :״בוודאי. אנחנו
(טייטלמן ובדיאן) חברים הכי טובים!
אנחנו, כל הזמן, עוזרים זה לזה!״
קבענו להיפגש בבית־קפה. אילו
היית רואה את הבונבוניירה שחיכתה
לי במכונית! עד היום אני שומרת
עליה! אולי כבר אפשר לזרוק אותה,

לא הייתי מספרת את כל זה, לולא
הוא עשה שימוש נוראי כל־כך במה
שקרה. הוא רץ לתיקשורת ואמר שסיפרתי
לו שהייתי אהובתו של מנכ״ל
ממשלתי.
אני כל־כך מצטערת שסיפרתי לו
את כל קורות חיי! קיבלתי על הראש
מהמישפחה שלי, מהחברים שלי.
איזו טעות! עברה עלי שנה קשה,

מהי פרשת טייטלמן?

מה שקרוי כיום ״פרשת טייטלמן״ מתוייק בתודעה הציבורית־תיקשורתית
יותר בסעיף הפיקנטריה מאשר בסעיפים אחרים. מרוב
כותרות כמו :״תפתחי את הרגליים״ או ״אס תתני לי מה שאילנה
נותנת לי ניתן היה לשכוח את עיקרי העניין:
• ב״ 8.2.87ג הגישו שלוש עובדות במישרד־התיירות תלונות נגד
אהרון טייטלמן, מי שכיהן אז כיועץ־השר אברהם שריר. ההאשמה
היתה שוחד מיני. שמותיהן של המתלוננות נאסרו לפירסום והן
מכונות בפרוטוקולים של ישיבות בית״המישפט בראשי־התיבות של
השמות -ע.כ ,.א.ע( .אילנה בגוף הסיפור) וד.ר( .המכונה כאן בשם
הבדוי ״רחל רון״).
• בחודשים יוני-יולי התחיל ההליך המישפטי. המישפט עצמו
התחיל בחודש דצמבר.
• טייטלמן, בעזרת פרקליטו אהרון בן״שחר, הצליחו לגלות
בקיעים בקו־התביעה, וטענו בתום עדויות־התביעה שאין צורך
להשיב על ההאשמות (״נו קייז״) .זהו אקט חריג למדי בהליך
השיפוטי, המתקבל על דעת השופטים לעיתים נדירות עוד יותר.
השופט דחה את המשך המישפט.
• משהתכנס בית־המישפט לפני שבועיים, הסתבר שהשופט קיבל
את הטענה של ״נו״קייז״ לגבי חלק מן ההאשמות. לגבי תלונתה של
״רחל רון״ התקבלה הטענה. לגביה הסתיים המישפט.
כמה ימים אחרי״כן טילפנה אלי רחל וביקשה לשוחח איתי. העיקו
עליה קביעותיו הבלתי־־מחמיאות של השופט לגבי חיים אילת, יושב־ראש
ועד״העובדים במישרד־התיירות והממונה עליה כיום. אילת
יצא למילחמה״רבתי בשמה ובשם שתי המתלוננות הנוספות
אילת וטייטלמן היו מצויים בעימות חריף, עוד לפני היפ ת חו ת
זאת. אילת הנהיג את העובדים, שהתנגדו להצנחתו של טי טלמן -
איש המיפלגה הליברלית ואיש״אמונו של שריר -לקודקוד
הפירמידה במישרד. לרחל כואב במיוחד הדימוי הזול שמצר לה,
בגלל היותה מתלוננת על שוחד מיני. ההגנה מודה שאכן חקרה את
עברה, ושהשופט לא איפשר לה לגלות חלק מהמימצאים הפיקנטיים.
גם אם אכן ניהלה רחל חיים סוערים, אין זה משנה את זכותה
להתלונן על מיקרה ספציפי, ואין זה משנה מאומה מצידקתה.
למקרא דבריה של רחל יש לזכור שאהרון טייטלמן, הנאשם, עדיין
אינו יכול להשיב על ההאשמות נגדו, שכן ההליך השיפוטי בשאר
האישומים לא הסתיים עדיין. המשך מישפטו יהיה ב־ 7ג בפברואר.

״הישוו אותי לכויסטיו קילו! אני נשמעת לו זולה?״
יותר קשה מאשר השנה שעברה על
בהיאן.
גמרנו לשבת בבית־הקפה. אילו היית
רואה איזו מכונית עלובה היתה לו!
הגענו למקום שבו אני גרה. הוא
רצה, כמובן, לעלות אלי הביתה. למזלי,
נזכרתי שהתחילה הסידרה ש 1שלח
בטלוויזיה, והתחמקתי.
ניתקתי את מכשיר־הטלפון. כשחי־כרתי
אותו בחזרה, הוא כבר היה על
הקו. הוא סיפר לי שדיבר עם טייטלמן,
ושיש לי פגישה למחרת.
אני מודה שבאותו הבוקר, לפני
הפגישה, פגשתי את טייטלמן. הוא
שאל לשלומי. עניתי :״חרא!״ והוא
אמר לי :״את יכולה להיכנס אלי!״
האם כבר ידע על פגישתי הצפויה
עם בדיאן? מהיכן אני יודעת? אני רק
יודעת שעשיתי טעות איומה, טעות
איומה, ואני מוכנה ללכת לפסיכיאטר
על מה שעשיתי.
בדיאן התחיל לנדנד לי, והבנתי
שנכנסתי לצרות. בינתיים, למחרת

היתה בית־ההארחה בקריית־ענבים...
אחר־כך הציע להגיע אלי הביתה.
הייתי לא־נחמדה, בפירוש. גם כאן

מדבר אנגלית טובה יותר מאבא אבן...״
ככה הוא ישב עד 10 בבוקר. ניסיתי
איכשהו להעביר את הזמן, אבל כמה

מהו בדיוק שוחד מיני?
אחרי שיחה גלויוז וממושכת, שאלתי את ״רחל רון״ מהי, על־פי
הבנתה, שוחד מיני .״כשכוס או מישהו כמעמד גגות נותן לאשה
הטבה תמורת יחסים מיניים, או לחץ מצידו לקיום יחסי-מין״.
האם זו הפעם הראשונה, במהלך שנות עבודתה, שקרה לה, מיקרה
כזה או דומה!
״כשקרן׳ לי דברים בעבר, הם קרו כפי שקורים דברים לכל אשה.
זה היה הדדי ולא כלל, חלילה, לחצים. כשעבדתי במישרד־הדתות,
היו שם דברים קצת לא-גורמליים, אבל ייחסת ז א ^ לעובדה שעבדו
איתי דתיים״.
במשרד״הדתות כיהנה בתפקיד בכיר, מעניין יותר. אולי לא ניתן
היה להפעיל עליה לחצים!
״ברור שרציתי בתפקיד מעגיין יותר במישרד־התיירות. מעניין
אותי לעסוק בדוברות. כל אחת רוצה להתקדם, אבל לא בצורה
כזאת! אני יודעת שניתן לתקוף אותי ולאמור שלולא זה היה בדיאן,
והיה זה גבר מושך יותר -הייתי מסכימה. אבל זאת זכותי, לרצות
או לא.

> — סער בכוס מים —
כל השנה. עברתי גם ניתוח מסובך,
שדחיתי אותו בגלל המישפט. מה שה־מישפחה
עברה איתי!
ילדים? אני אלמנת .1967 לא
הספקתי.
ידעתי למה אני הולכת, כשהתלוננ־תי
על שוחד מיני — החקירות, המיש־פט.
דווקא
ביחידה לחקירות־הונאה
התייחסו אלי בסדר גמור. לא גרמו לי
להרגיש מושפלת.
כשטייטלמן הודיע לי על פיטורי,
פניתי לוועד. זה היה טבעי. אז פנתה
גם אילנה. לא ידעתי על פנייתה.
אחר־כך הכל התפוצץ. אני יודעת
שהיה עימות בין חיים אילת, יושב-
ראש הוועד, ובין טייטלמן, אבל אילת
בעצם עזר לנו, במיסגרת תפקידו,
וחטף אש. לא נעים לי מכך. כיום אני
עובדת כמזכירתו, ויודעת להעריך את
מה שעשה.
לולא הפיטורין, בחיים לא הייתי
מדברת על זה. אני מתביישת בכך.
גוסטאב בדיאן — זאת לא גבורה
כזאת גדולה! הכרתי גברים מקסימים
ממנו בחיי...
שתקתי על הסיפור מדצמבר, התאריך
שבו זה קרה, ועד לפברואר, התאריך
שבו זה התפוצץ.
את יכולה לתאר לעצמך, איך הרגשתי
במשך המישפט, כשבאו כל מיני
סקרנים ועיתונאים ובחנו אותי. אני
בלונדית, נחשבת די חתיכה.
גיל? למה בערך? בדיוק בת !41 הדימוי
של ״הבלונדית״ דבק בי, ובאחת
הכתבות אף הישוו אותי לכריסטין
קילר (פרוצה שהתפרסמה בפרשת־פרפיומו
האנגלית ).כרכו אותי ביחד
עם אילנה, והלבישו עלינו דימוי זול
כזה. אני נשמעת לך זולה?

אהרון טייטלמן
,הוא שאל לשלומי עניתי: חרא!׳
פעמים אפשר להכין תה?
פעם אחת ניסה להכניס את היד
מתחת לחולצה שלי. אז ידעתי שאני
בבעייה רצינית.
לקראת הסוף, כשלא הצליח להתקדם,
הוא נעשה עצבני. נראה כאילו
הבין שסידרו אותו. הוא ניסה לקבוע
פגישה אחרת. התחמקתי. הסברתי לו
שאני מחכה לאינסטלטור. הוא ענה:
״כשרוצים לפגוש במישהו״...
יותר לא ראיתי אותו. למחרת
טילפן אלי למישרד ואמר לי — חצי
באנגלית :״אני יכול לראות אותך בכל
יום, חוץ מיום שישי. אז אני נוסע
הביתה״...
שלא תחשבי שאני לא מבינה את
התגובה שלו, כשהעניין התפוצץ. הוא

חיל־האוויר, הבולע יותר ממחצית
תקציב־הביטחון של ישראל, אוהב לקחת
עליו את כל המשימות, בעיקר
בריונים על התקציב וחלוקתו. בפועל,
בשטח, חיל״האוויר מוקצה למטרות

הפקות הזירה
הימית וטיפול
בלבדי של חיל־האוויר
יכולה
להתגלות כהימור
מסוכן מאוד
על־פי סדר־עדיפות חיל־אווירי, ולא
צה״לי. בזמן מילחמה עליו להתעסק
בסידרה שלמה של מטרות, לפני שיוכל
להתפנות ולדפוק איזו ספינת־טילים
סורית.
במצב הנוכחי, כאשר חיל״האוויר
הישראלי בנוי כפי שהוא, אין מנוס
אלא לצדד בפיתוח אמצעי־לחימה
עצמאיים, שיוכלו לתת גיבוי ליכולת
של חיל־האוויר. בכלל, רצוי שלכל
מצב יהיו לפחות שני פיתרונות, בדיוק
כמו ששטח־השמדה על הקרקע חייב
להישלט על״ידי שני מקורות־אש בעת
ובעונה אחת. אותו העיקרון חל גם על
גזרות״לחימה.
הפקרת הזירה הימית לטיפול בלבדי
של חיל-האוויר יכולה להתגלות כהימור
מסוכן, אם הים יהיה, למשל, זירת־פלישה,
וחיל האוויר יועסק בו״זמנית
בסיכוך כוחות־הקרקע ברמת־הגולן, ש־יישחקו
מול התקפת־שריון סורית.
זהו המצב הנוכחי. אבל אם יתייחסו
לגישת נושאת־המטוסים, אז יש לאמץ
את כל הגישה, ולהקצות חיל-אוויר
נפרד למטרות חיל־הים, כמו שזה קיים
בנושאת־המטוסים. אין סיבה, פרט לשמרנות
ולתיאבון של חיל־האוויר,
שלא להקצות מיסגרות אוויריות נפרדות
לגמרי, שיעמדו באופן מוחלט לרשות
הלחימה הימית,

...ומיהו
גוסטאב

גוסשאג נדיאן הוא איש
המיפלגה־הליבדלית. הוא כיהן
פיושב-ראש הסתדרות המהנ דסים.
אחר־כד כיהן קדנציה
אחת בכנסת, ולא נבחר
בשנית. לא זכור שהותיר את
חותמו על בית־המחוקקים.
את פירסומו הלאומי קנה
לפני כמה חודשים, כשהתפרץ,
מתנשף ומזיע, לשתי מערכות-
עיתונים. באותה התקופה רע שו
הכותרות על ״איש־ציבור״,
המעורב בפרשה החמה התור נית
-פרשת״טייטלמן. דובר
על ״איש-ציבור״ אלמוני שטיי-
טלמן סידר לו, כביכול, מאה בת.
אי־פירסום שמו של ״איש-
הציבור״ הצית את הדימיון
הלאומי. פירסום כמה פרטים
רק הגביר את הסקרנות התיק-
שורתית: מיהו הגיבור עלום-
השם של הפרשה החדשה!
ועוד פרשת״מין!
אז התפרץ בדיאן למערכות-
העיתונים והודיע בהתרגשות:
״זה אני! זה אני!״ כוכב נולד.

(המשך מעמזד ) 15
שר יהיה לעמוד בכל המשימות הימיות
אם ישלבו מערכות־לחימה נוספות
בזירה הימית, ואם לא יכנסו לשיגעון־
גדלות.
העניין הוא שמהבחינה המיקצועית
שני הצדדים צודקים, והתשובה אינה
נמצאת בים, אלא דווקא באוויר.
ניתן להתייחס אל ישראל כולה כאל
נושאת־מטוסים, שמסיפונה ממריאים
מטוסים למשימות הלחימה הימית שלהם•
סביב נושאת־המסוסים הענקית
משוטטות ספינות מהירות, וצוללות,
כדי לתת לה הגנה מושלמת. הקונספציה
הזאת היא מצויינת — בתנאי
שהיא אמיתית.
חיל־האוויר של היום אינו מתמחה
בלוחמה ימית. באופן תיאורטי, הוא
מסוגל לפגוע בכל מטרה על הים, כמו
על היבשה — בתנאי שהוא מכיר
אותה.

איש נשוי, ובטח נכנס למבוכה גדולה.
אחרי שהעניין שלי לא הסתדר,
טילפנתי לבדיאן. הוא נשמע מעוצבן
לגמרי, ואמר שהוא מבין שסידרו אותו.
השופט החליט שבמיקרה שלי אין
קייז. הוא החליט שזה לא שוחד מיני.
לגבי — הסיפור נגמר.
אני נשמעת מאוכזבת? אני שמחה
שזה נגמר! אבל שזה ככה ייגמר, אחרי
מה שעברתי: חקירות, השמצות, כתבות
מעליבות בעיתונים. סבלתי נורא

ידעתי שהסניגוריה מנסה לעשות
עלי עבודת־מחקר, לגלות דברים
שליליים. ידעתי לאיזו תקופה קשה
אני נכנסת, כשהתלוננתי על שוחד
מיני.
כשהתפוצצה הפרשה, היה לי גבר
קרוב. זה השפיע נורא קשה על היחסים
בינינו. מערכת״היחסים הזאת כמעט
נגמרה.
למזלי, אני חושבת שכבר התגברנו
על זה, שזה כבר מאחורינו.

הוכתר על־ידי עיתונאי־הס־פורט
באירופה, לכדורגלן השנה, אובה
ראן ,25 ,שחקן קבוצת הצמרת
הגרמנית מחסיה־מיגכן־ם ינכמלדבאך,
שקלע, בעונה האחרונה 24 ,שערים
לשערי היריבים, שיא הליגה הגרמנית.
קבוצתו של ראן הבלונדי, הנישא
ל־ 1.84 מטר, דחתה את הצעתה של
קבוצת א״נרהופן ההולנדית לרכוש
ממנה את ראו תמורת שמונה מיליון
מארקים (יותר משיבעה וחצי מיליון
שקיוים)•

הנכד של הסבא
נחוג במדריד, יום־הולדתו ה־
50 של חואן קארלוס הראשון,
מלך ספרד זה 12 שנה, שעלה לכס־המלוכה
יומיים אחר פטירתו של רודן
ספרד, פרנציסקו פרנקו, בהתאם לצוואתו
של זה, שביקש להחזיר בכך את
המלוכה לספרד 44 ,שנים אחר שסבו
של חואן קארלוס, המלך אלפונסו הנו,
התפטר, וזרז בכך את התהליכים
שהביאו למילחמת־האזרחים הספרדית
כעבור חמש שנים.

ההיסטוריון והמשורר
נ חוג בחיפה, יום הולדתו ה־80
של יצחק שפירא, לשעבר מנהל
בית־הספר הריאלי היוקרתי ומחברה
של שורת סיפרי״היסטוריה (ביניהם
ארבעה כרכי ריבר־־ימי־העמים בעת
החדשה) .שפירא, יליד פולין ואחיו
הצעיר של המשורר ש. שלום (ששמו
המלא הוא שלום שפירא) ,עלה לארץ
בגיל , 15 למר את מיקצוע ההוראה
בבית־המידרש למורים בירושלים והשתלם
בלימודי ההיסטוריה באוניברסיטת
לונדון, בה גם שימש, לפני יותר
מ־ 50 שנה, כיו״ר אגודת־הסטודנטים
הארצישראליים בבירה הבריטית.

המתמטיקאי מן האצ״ר
נפטר בתל־אביב, תוך כדי
צפייה בטלוויזיה, בגיל ,66 אליהו
גיצלטר, יו״ר ההנהלה של קופת־החולים
מכבי ומבכירי הפרקליטים
בארץ. גיצטלר, יליד ליטא, שבנוסף
להיותו מישפטן, היה, בעבר, גם מורה
ומתמטיקאי, עבד בשנות וד 40 בליש־כת
הסטטיסטיקה הממשלתית המנדטורית,
עד שנתגלתה עובדת היותו
חבר באצ״ל, בגינה נכלא מיספר פעמים
במחנה־המעצר הבריטי בלטרון.
בצה״ל שרת גיצטלר כקצין בכיר
במישטרה הצבאית ובחייו האזרחיים גם
היה מרצה למישפטים באוניברסיטה.

התמהזגי זהתפהים
נפטר בארלינגטון שבקירבת
וושינגטון, בירת ארצות־הברית, ממה־לת־הסרטן,
בגיל ,80 חביב שיבר,
קבלן־בניין תל־אביבי תמהוני של
שנות ה־ .50 הוא ירד מנכסיו משהתמ־סר
להקמת ליגה אנטי״קומוניסטית ולמאבק
לטובת חסרי־האמצעים בעיר.
שיבר, שנעצר משהטמין כרוזים אנטי־סובייטיים
במישלוחי פרי־הדר לברית־המועצות,
ירד, בסופו של דבר, לאר־צות־הברית,
בה היה לישראלי הראשון
(ועד כה היחיד) שביקש מיקלט מדיני,
על סמך דיעותיו האנטי־קומוגיסטיות.

ההיסטזריזז מן הקיבוץ

גוסטאב בדיאן
.היה ל׳ קשה נ1רא להיפטר ממנן!״

הבלונדי הג ס ה

הטיעון הישן של חיל־האוויר על
גודל המדינה וחיל״האוויר שלה, וכמות
יחידות־השרות הנפרדות שיש להקצות
לכל מטוס, טוב רק כאשר אין קול־נפץ
באוויר. בניית נוהלי שיתוף־פעולה
תישאר, למרבה הצער, שנוצר בנסיון
ממושך, כהצהרת כוונות, שלא תעמוד
ביום־פקודה.
בלי שינוי המיסגרות האוויריות, לא
תהיה ברירה, וצה״ל ייאלץ לבנות צי
חזק וגדול, שיהיה הרבה מכפי שהמדינה
יכולה להרשות לעצמה.

נפטר בקיבוץ אפיקים שבע־מק־הירדן,
בגיל ,86 אלוך־מישנה
אלעזר (״לפיה״) גלילי, ממניחי־היסוד
לתורת־הלחימה של צה״ל. גלילי,
יליד רוסיה, היה תיאורטיקן והיסטוריון
צבאי (ויועצם של כמה שרי־ביטחון)
,שייסד, לפני כמעט 50 שנה,
את ירחון אירגון ההגנה מערכזת.
ששימש במשך שנים כמיכללה לפיקוד
ומטה שבכתב לבכירי־ההגנה, ובו גם
הרבה לפרסם את מחקריו הצבאיים,
לעיתים תחת שם־העט אנרא.

הווו *

2628

א׳ע מ הן׳?/

לרות׳
שמחה לבשר לכם שהקו של
״רותי בטלפון״ תוקן, אחרי שבוע
של שתיקה. חשבתי שאני כבר
משתגעת. מ ק היו ממש נחמדים
אליי. תודה מיוחדת לשוהם
ולששון, שהתעמלו במשך שעות
על הכבלים בחצר, כדי למצוא
איפה נכנסו מים.
אז 221017 שוב עונה!

בת״זוג בשר־ודם, אלא טלוויזיה קטנה
שחור־לבן, גיל לא חשוב וגם היופי לא
חשוב. מאחר וביליתי זמן רב בין
כותלי־הכלא, ועדיין נותרו לי ארבע
שנים לשבת מאחורי סוגר ובריח, ואני
סגור בתא קטן 24 שעות ביממה, ואין
לי איש בעולם שאליו אוכל לפנות
בבקשה כזאת, אני כותב אלייך, רותי.
״אני מאוד מקווה שיימצא האדם
הנדיב שירצה לתרום מכשיר־טלוויזיה
לבן־אנוש שחרג ממוסכמות החברה.
שלא באשמתו. שמי אליהו וקנין בו־יוסף,
ת״ד ,178 רמלה . 10172 אפשר

ד 1מה לירדנה ארזי

מאוזן:
. 1לאן מגיעות העוקבות שלא
נכנסות למים 3
.3מה כבר יכולה להגיד אחת
שיושבת עם ספר בכסית? —
מה יהיה, מה יהיה! ()4,5
.9בן המשפחה חזר ממש ברגע

פתרו! תשבצופן
2626

. 10 אם אתה רוצה שלום אל
תתקרב למקום הזה בסוריה

.11 את זה לובשים מעל (.)3
.14 זין פעמיים, זה מצוין! ()3,3
(על פי מימי אילן).
.15 שיזהר כשהוא עושה עמידת

.17 זה מפורסם שצריך לשמור
על העין לידו.)4
. 18 האם אינו ישן בשקט בגלל
שקשה לו להחליט 4
.20 הוא נהנה מהבדיחות של פאר
על חשבוני (.)4,4
.22 לבן יוסף יש כרי מרעה (.)5
.24 ירח אדום (.)3
.25 חיה שכמותו! שר בחודש
הצום 4
.26 אפשר להיות ״111^ 11״ עם
התרופה הזאת (.)4
.28 מי החולק על תופעת הטבע
הזאת 3,4
.29 מה אורכו של הגשם 3

מאוגד:
.2הלך בשביל (.)3
.4יורד דם (.)4
.5מבקר האביב איננו רצוי (.)4,4
.6עוברים דירה בתקופת הורתם

.7בתוך החזית (.)4
.8תארו לעצמכם אחד שתוקעים
לו בלב והוא מבסוט.)2,3
.9תבלין ניצחון (.)4,3
.11 רחוב קצר (.)2
. 12 לא די בשלושה אנשים,
וארבעה הם יותר מידי,
לשמירה מעולה (.)5,4
.16 לבן־יהודה רכוש גדול (.)4,4
.19 עוף עירוני 6
.21 למשחק הזה צריך שכל של
סוף שבוע (.)5
.22 מכניסים באקרן כסף (.)4
.23 שומר היערות הוא משורר
ידוע (.)2
.24 היובש הבריח אותו (.)3
.27 בולע וצף (.)3

יד׳דדימ דגן —

איתן עמיחי
הדברת מדנך ס

בעכז

שמחים להדברת תיקנים(ג׳וקים)^^,
תולעי\\1חוקי ספרים ובגדים,

עירפול מיוחד לארועים למניעת
יתושים וחרקים משפכים.
* £ 1 4 0רמת -נן רוד מודיעין ,18ת.ד •2272 .סל 790114-5-6 .

בשמירה ע* בריאותך ורבועור

״אני בת ,26 עובדת בתחום
התיקשורת,״ סיפרה לי 3/88״יש לי
עיניים ירוקות ושיער שחור בסיגנון
קארה, שיק צרפתי בסיגנון יפאני. היה
לי שיער ארוך, ורק עכשיו הסתפרתי,
כי נמאס לי לשמוע מכולם שאני דומה
לירדנה ארזי. היתה לנו אותה
תיסרוקת, ורציתי להיות אחרת, שונה.
״אני 1.70 מטר, נשית, אומרים
שחתיכה. שונאת לבשל ולנקות את
הבית. אפשר לקבל מקסימום חביתה
שרופה, ואף אחד לא יגיד שאצלי
אפשר לאכול מן הריצפה. אני לא
להוטה להתחתן, אבל רוצה לאהוב,
ולהיות נאהבת. יש לי חולשה לרופאים
— היו לי שני חברים רופאים. מחפשת
אותך — בן 26 עד ,36 גבוה ונאה,
חכם, אינטלקטואל, ראש פתוח,
מודעות עצמית.״

גבר נותן אהבה כדי לקבל סקס,
אשה נותנת סקס כדי לקבל
אהבה.

ירח ארזם זנפרא
״בת ,39 אירופית, מראה צעיר,
חיננית, מיניאטורית — 1.57 מטר,״
היא כותבת .״נדחסת בקלות לשמלות
מיספר .38 עיניים בהירות ויפות —
על זאת אני מתחייבת, את השאר אני
משאירה לשיקולו של המתבונן.
״אני מאוד מסוייגת בתחילת הררך
לקשר, אך בחלוף הימים מתרככים לי
׳המיתרים, אם יש אובייקט מתאים
שמצליח להרפות אותם. נוטה להתביית
על עדין, רגיש, ללא שמץ של
מצ׳ואיזם. אם הבחור הוא כזה, לא
חשוב לי המוצא. אם הוא לא כזה, גם אז
לא חשוב לי המוצא ...גם המוצא
ה׳אצילי׳ ביותר לא יתקבל.
״חשוב לי שיהיה בעל־השכלה
ונבון, שמישפטים מרומזים לא יובנו
באופן עקום. פעם, בערבו של יום,
טיילתי עם ברנש אחד, ומעלינו היה
תלוי ירח אדום ונפלא. אמרתי
בהתלהנות, :תסתכל על הירח של
לורקה,׳ ונתקלתי בהבעה מבועתת,
כאילו אמרתי, ברגע של טירוף,
שלורקה, כנראה איזה מכר שלי(האיש
לא הכיר את הפרסונה) ,רכש את הירח
והפכו לקניינו.
״אני אוהבת לאהוב ולהיות נאהבת,
כמו כולנו, אני משערת. אוהבת
לקרוא, להסתקרן, לחלום. כלל בל־יעבור
— האיש חייב להיות בעל
נאמנות פאתולוגית. בשלב ראשון
אפשר ליצור קשר עם תיבת־הדואר
שלי שמיספרה ,31052 תל־אביב״.
יקירתי, כתבת נורא יפה, בכתב־יד
אינטליגנטי, ואשמח לשמוע ממך כמה
לא־מצ׳ואים הודיעו לך שהם דווקא כן
שמעו על לורקה, והציעו ללכת ולחפש
ביחד את הירח הארום והנפלא.

בת־חג שחור־לבן
״יש לי בקשה יוצאת־דופן ״,הוא
.כותב אליי מכלא רמלה ,״אינני מחפש

להביא את המכשיר לכלא אילון
(מעצר ניצן) ,אגף א׳ ,באחד מימי
הביקורים, שהם שבת וראשון. ותבוא
הברכה על מי שימלא את בקשתי.״

אין לי סבלנות לנשק 1000
צפרדעים כדי לגלות נסיך אחד.

תמזנזת ררותי
העורך שלי הודיע לי שהמדור
נראה ממש משעמם ללא תמונות.
אמרתי לו שכבר פניתי אליכם
וביקשתי שתצרפו צילומים, לא
חשוב מאיזה גיל, מצידי אפילו
מהבר־מיצווה, בלול, על הסיר. לא
איכפת לי. רק שתהיה תמונה.
חיכיתי, ושום דבר לא הגיע. אז
אני שוב מבקשת: אל תקחו את
עצמכם כל־כך ברצינות. קצת
חוש״הומור, מעט מחשבה מקו רית,
ואני בטוחה שאין אחד שלא
ימצא משהו. יש לכם איזה כלב או
חתול שאתם אוהבים! שיהיה.

ערימת פתקים
יש כמה פתקים, שצוברים אבק על
שולחן־הכתיבה שלי, וכבר נמאס לי
לראות אותם כל שבוע, כשאני
מתקתקת את המדור, ולהעבירם
לשבוע הבא. אז אולי אשפוך אותם
עכשיו בערימה אחת, ותעשו איתם מה
שאתן רוצות. כולם גברים צעירים,
שמדברים בקיצור.
אולי יש בהם עומק ורגישות. אולי.
אם אני לא הצלחתי למצוא את זה
אצלם, זה לא אומר שאין.
אז ככה:
• בן ,30 גובה 1.83 מטר, אוהב
טיולים וריקודים, בעל חוש־הומור,
רווק, מנהל־מכירות, נאה, עיניים
כחולות ושיער שאטני, מחפש נחמדה,
נאה, אינטליגנטית, שיהיה עם מי
לדבר. שואף למישפחה ולבית חם.
טלפון ,774508 אחרי 7בערב.
• אקדמאי, נאה מאוד, בן ,36 גובה
1.75 מטר, גרוש בלי, רוצה אותך
נשית, יפה ומעניינת, לקשר רציני.
מיספרו אצלי הוא (.)4/88
5/88 הוא בן ,32 תושב בת־ים,
עובד־מדינה, גובה 1.75 מטר, לא שמן
ולא רזה, אלגנטי בהופעתו, אוהב
סרטים וספורט. מחפש קשר רציני.
6/88 הוא רווק בן 28 מראשון־
לציון, בעל אופי שקט ונוח, עוסק
במחשבים, גובה 1.70 מטר, רזה, ישמח
להכיר בת 22 עד ,25 נאה ואינטליגנטית.

לי עוד כמה מהסחורה הזאת,
אבל אין לי יותר כוח לפתקים האלה.
שלום לכם עד השבוע הבא.

מה באמת קרה במכונית האמריקאית
המפוארת ב לי ד הג ש ם החשוך?

סו ס סו ׳א ס

אווזי במיסעדה (מאחוריו: כרזה היתולית שבה הוא מופיע בפושע מבוקש)
הפרס: מילי1ן חלר!

ץ^ה קרה במכונית האמריקאית
//המפוארת, בליל״גשם קר וחשוך,
ליד צומת־גלילות?
האם בעל־המיסעדה משכונת־התיקווה
אנס באופן אכזרי בחורה,
שנסעה עימו במכונית במיסגרת
עבורתה?
האם הסכימה הצעירה לקיים עימו
יחסי־מין, אך התחרטה באמצע?
האם הסכימה, ורק כעבור יומיים
החליטה להתלונן על אונס, מפני
שהעיסקה לא יצאה אל הפועלי
כבר הרבה נכתב על המיקרה של
יהורה אווזי. אולם כדי להגיע לירי
מסקנה, יש לדעת דווקא את הפרטים
הקטנים של ההתרחשות.
מיקרה זה חשוב, מפני שהוא מטיל
אור על הקושי הרב שבקביעה הד־משמעית
במיקרה מסוג זה, כאשר שני
הצהרים המעורבים הכירו זה את זה
מקודם, וכאשר יש ביניהם הסכמה רבה
לגבי מה שהתרחש, אלא שלכל אחר

מהם יש פירוש שונה לחלוטין לפרטים.
משום כך כראי לחזור למיקרה זה
ולנתחו לפרטיו.
מדוד ברבות
ף* יום השני בשבוע התקשרה
* מירב (שם ברוי) עם יהודה אווזי,
( ,)40 שפתח באחרונה מיסערה חרשה
בשכונת־התיקווה, כרי לעניין אותו
בפירסום העסק החדש בעיתונה.
מאחר ואווזי לא נכח במקום, היא
השאירה את מיספר־הטלפון שלה, כדי
שייצור עימה קשר.
ביום השלישי התקשר איתה.
בשיחת־הטלפון הבהיר לה שאין הוא
נוהג לפרסם את עצמו בעיתונות. אם
היא מעוניינת לעשות כתבה על העסק
החדש הוא מוכן, אך לא בפירסום
תמורת תשלום.
מירב ( )23 שעסקה פחות מחודשיים

אווזי עם קצינת־מישטרה בבית־המישפט
שיחרור בערבות עצמית
בעבודה זו, השיבה שמדובר בכתבה
״שיהיה לה אפקט פירסומי.״
בעיתונים רבים בארץ (אך לא
בהשלם הזה) מקובל לפרסם מהורי־

פני המיסעדה בשבונת־התיקווה
.היה חם ונעים. והמוסיקה נימה...״

פירסום שאינם בבחינת מודעות
רגילות. השיטה המקובלת היא שמדור
כזה כולל כתבה, שצורתה דומה
לכתבה מערכתית רגילה, ואליה
צמודות מודעות״ברכה של ספקים,
ידידים או אחרים הקשורים לעסק
הנדון. מחיר המודעות האלה מכסה גם
את השטח של הכתבה המרכזית. מעל
לעמוד מצויין שזה ״מדור פירסומי״.
נראה כי׳מירב ניסתה לפלס את
הדרך להצעה כזאת על־ידי כך שהיא
שמה תחילה את הדגש על הכתבה
שביקשה לכתוב על אווזי, מבלי להגיד
לו מראש שהכוונה היא למדור
פירסומי כזה. מירב טוענת שדיברה על
כתבה ״שיש לה אפקט פירסומי״ —
ובצורה זו אמרה לו למה הכוונה. יתכן
כי אווזי לא הבין זאת כך.
ביום הרביעי, בשעות הערב, הגיעה
מירב, בליווית חברה־לחיים, למיסעדה
של אווזי. אווזי טוען שבשיחת־הטלפון
הציגה מירב את עצמה כעיתונאית.
לכן נאות להיפגש עימה.
בפגישה עמד אווזי בסירובו לפרסם
את עצמו בתשלום. מירב טוענת שאכן
כך אמר, אולם שהסכים לכתבת־פיר־סום
עליו בתוספת מודעות-ברכה בתשלום,
בתנאי שתפורסם עליו כתבה
נוספת בנפרד. זאת, לטענתה, לא יכלה
להבטיח לו.
בפגישתם עלו גם נושאים אישיים.
מירב סיפרה על יחסיה במקום-
העבודה, על מישפחתה ועל לימודיה.
אווזי סיפר על עברו כאלוף־החארקות,
על הסרט השוטר אזולאי שבו השתתף,
על מחזור־הכספים של המיסעדות שלו

ועל כוונתו לפתוח בקרוב מיסעדה
חדשה ליד צומת גלילות, שתוכל
להכיל 800 איש.
שעה אחרי תחילת הפגישה נאלץ
חברה של מירב לעזוב. היא נשארה
בחברתו של אווזי, והוא הבטיח לה
שיחזירה לביתה, ועל כן לא היתה
לחבר כל סיבה לדאגה.
במהלך הפגישה התנגנה ברקע
מוסיקה על גבי קלטת. קלטת זו הוכנה
על־ידי אווזי, והיו בה גם ג׳ינגלים על
המקום .״חשבתי שהמוסיקה היא מהרדיו,
ושהג׳ינגלים משודרים ״,אמרה
מירב. את הקלטת קיבלה מירב מאווזי
כשהוחזרה לביתה, בשעה 05.30בבוקר.
לקראת
חצות הגיע למקום יענק׳לה,
מנהל פאב המיסבאה.־ לקראת השעה
02.30 עזב. לטענתה של מירב, היא
חזרה וביקשה שאווזי יחזירה לביתה,
אולם הוא דחה את בקשתה בטענה
שלא נעים לו לעזוב את האורח שלו.
אווזי :״עוד לפני שיענק׳לה הגיע,
חשבנו לצאת לסיבוב באוטו. כשהוא
בא, כבר לא יכולתי לעזוב. רק אחרי
שהוא עזב יצאנו מהמיסעדה לעשות
סיבוב. היא לא הזכירה, אפילו פעם
אחת, שהיא רוצה שאחזיר אותה
הביתה.״
אחרי שיצאו מהמיסעדה, נכנסו
לרכב האמריקאי הגדול השייך לאשתו
של אווזי. הלילה היה גשום וקר. אווזי
הפעיל את המזגן והשמיע מוסיקה.
לדבריו ציינה שמאוד נעים ברכב.

יופי עידדזד,
צילם: אבי ולדמן ₪

(המשך בעמוד )32

אנאטומיה של תלונה על אונס
(הסשך ם עם 1ד )31
הרכב עשה את דרכו בכביש־החוף
לכיוון צפון .״כבר ברכב היא התחילה
למזמז אותי ״,אמר אווזי.
מירב :״זה שקר. איר יכולתי למזמז
אותו? הוא דחה אותי!״
כך עשה הרכב דרכו לכיוון נתניה.
מירב טענה שהם לא הגיעו לנתניה.
על־פי גירסתו של אווזי ניסתה מירב
כל הזמן לשכנעו שיסכים לפרסם את
המדור הפירסומי בעיתונה. לטענתו
היא אמרה שהיא זקוקה לזה, שהיא
התערבה עם חברים־בעבודה שהיא
תצליח לשכנעו. מירב :״לפני שבאתי
לאווזי, אמרו לי חברים־בעבורה
שקרוב לוודאי שהוא לא יסכים
לפרסם. הלכתי, כי לא היה לי מה
להפסיד׳.
בדרכם חזרה עצר אווזי את הרכב
ליד המשתלה בקירבת־צומת־גלילות,
שם הוא מתכוון לבנות את המיסעדה
החדשה .״היא רצתה לראות את
המקום. היא רצתה שאסביר לה מה אני
מתכנן לעשות במקום״.
מירב :״הוא עצר את הרכב והראה
לי את המקום. רציתי שזה יעבור מהר,
רציתי הביתה״.

מי ומי
בלשכת הפרסומאים

ועד המנהל של לשכת הפרסומאים
11 בישראל, שנבחר על־ידי האסיפה הכללית
של כל חברי הלשכה, בחר בנפתלי מי־טל
(פרסום ״מי־טל״) כיו״ר הלשכה, ברון סייג
(פרסום ״אל־רון״) כסגן־יו״ר וגזבר וביואב
חביב(פרסום ״קול המפרסם״) כמזכיר הלשכה
ודוברה.
כמו כן בחר הועד המנהל בחמשת היו״ר של
ועדות הלשכה:
אלי לוי (כלכלה) ,יואב חביב (מדיה
וספקים) ,אדי מור(ארגון) ,ערי וליש(אתיקה),
ישראל ארד (מקצועית).
כזכור, נבחר חיים פלד לנשיאה הראשון של
לשכת הפרסומאים בישראל עוד באסיפה
הכללית, שבחרה גם בועד המנהל__ .

>חט> מין
ברכב
לונדון 18א 8 1 \ 1£ם£11\ 118¥ 8£8¥1 <:£

ן * מקום הידו חשוך, שומם מאדם.
1 1הלילה היה גשום וקר.
אווזי :״ישבנו צמודים זה לזו, התמזמזנו.
היא אמרה לי שהיא לא לוקחת
גלולות. עניתי שזה בסדר, שאני יודע
לשמור. היא ענתה שכולם אומרים
אותו הדבר. עניתי שאני זה לא כולם.
״היא פתחה לבד את הרוכסן של
המיכנסיים. שכבנו, זה לקח רק שתי

דירה לשניים במרכז העיר

מ־ £26

ליו

פרטים והזמנות אצל סוכני הנסיעות

״נגעלתי ממנו, מאיר שהוא נראה.
הוא שכב עלי עם כל כובר־מישקלו.
לא היתה לי שום משיכה מינית אליו.
הוא התעצבן, למה שאני לא נותנת לו.
התחלתי לבכות, פחדתי לתת לו מכה
באשכים. לא ידעתי מה הוא יעשה
אחר־כר. כשהוא עלה עלי, ביקשתי
ממנו שיאונן לי על המיכנסיים. הוא
ניסה לפתוח לי את הרוכסן של
המיכנסיים, הוא נתפס לי בתחתונים,
לכן אני משכתי אותו. הוא התחיל
להוריד לי צד אחד שלהם, והוריד לי
את הנעל. נשארתי בתחתונים. ביקשתי
ממנו שיאונן על הרגל שלי. הוא
התחיל לשפשף על התחתונים שלי,
אחר־כר הזיז אותם הצידה וחדר אלי.
אני בכיתי, צעקתי׳ אר ללא הועיל.
אחרי שהוא גמר, הוא התנצל והסביר
לי מדוע הוא עשה את זה. הזכרתי לו
מישהי מהעבר. הוא לקח את הצעיף
שלי, ניגב בו את הידיים. אני הייתי
במצב אפאטי לגמרי. הייתי כמו
מסוממת״.
כאן הסתיים סיפור־המעשה עצמו.
גרסותיהם ניבדקו במכונת־פוליגראף.
אווזי נמצא דובר־אמת ושוחרר
ממעצר. תוצאות הבדיקה שלה אינן
ידועות.
מירב עדיין משוכנעת בגירסתה. כל
אחד מהם נתן פירוש שונה לדברים
שקרו, ולמסרים שהועברו.
אשה רשאית להפסיק את המישגל
בכל שלב, אף אם הסכימה לכר
בתחילה. השאלה היא אם המסרים
שמירב העבירה לאומי היו ברורים
וחד־משמעיים, אם ניסתה להתנגד, או
שרק רצתה שזה יעבור מהר? האם מירב
רואה היום את המיקרה שקרה בצורה
שונה מכפי שהוא קרה? האם הקושי
בהתמודדות גורם להדחקה, ומשום כר
להסבר שונה? איפה עובר הגבול הדק

ביום השישי הלכה מירב לעבודה.
בשעה 3אחרי־הצהריים היא הגיעה
עם חברה למיסעדתו של אווזי .״באתי
לשם מפני שהייתי בשכונה, כרי לדבר
עם לקוח אחר. היות וידעתי שאווזי לא
נמצא שם במשר היום, באתי למיסעדה
שלו עם החבר שלי, כדי לקחת ממנהל־העבודה
את מיספרי־הטלפון של
הספקים, כדי להציע להם לפרסם
מודעות־ברכה״.
יוסי אלקיים 32 מנהל־העבודה,
עובד עם אווזי מזה שש שנים .״היא
הגיעה למיסעדה וסיפרה לי שהיתה
בערב הקודם עם יהודה, והוא הסכים
שאתן לה את מספרי־הטלפון עבור
הברכות, לרגל בחירת המיסעדה כעסק
נבחר. אני יורע שיהודה לא מפרסם את
עצמו תמורת תשלום, מה עוד שבחירת
העסק־הנבחר הוא מטעם ׳רישת־אחרר
נ1ת. לכן הכל נראה לי מוזר. אולם היא
ידעה עלי יותר מרי פרטים, ולכן
האמנתי שיהודה היה איתה וסיפר לה
עלי.
״נתתי לה 54 מיספרי־טלפון שזכרתי
בעל־פה, ואת השאר אמרתי
שיהודה יתן לה. אחרי שהיא הלכה,
יהודה התקשר ואמר שהוא לא היה
איתה אתמול, ושהוא לא הסכים
שתקבל את מיספרי־הטלפון. לכן הוא
ביקש שאתקשר אליה ואעכב את כל
העסק. כר עשיתי״.
אחרי שאווזי ביטל את העיסקה, היא
ניגשה למישטרה והתלוננה על אונס.

למניעח א״וס בסקס:
ה שתמ שבב תו ל ה.

למניעת ציתות בטלפון:

במכ שיר.81160111181/1

טרמפ

אנו מספקים גם:
שירות לגילוי האזנות
מנשירים להקלטת שיחות
מזכירות אוטומטיות

ל חיי ל

מנהל אלקיים

רדיו דוק טור בע״מ
ת״א, שלום עליכם ,18 טל׳ 286444

.היא פתחה לבד את חכסן הסיכנס״ם...־

1 0 ׳ #11

ה שכ ר ת רכב

@ ^106
!031 86313

)03( 283281-2

״חוות ה חיו ת׳
פנסיון לכל בי םוח תולי ם
דב שיפמן
קריית־חרו שת

אפשרות להזמנת הופעות
של ג׳מי השימפנזה
טלפונים:
831234־ 255403 ; 0 4־ 256680 ;0 4־ 0 4

דקות. הכל נעשה מרצונה החופשי. היא
לא צעקה, לא בכתה ולא התנגדה. היא
הניחה את הרגליים שלה סביב הגב
שלי. בסוף עוד שאלה מדוע אין לי
באוטו מימחטות־נייר. עניתי שזה
האוטו של אשתי.״
למירב גירסה שונה. עד לנקודה זו
גירסותיהם אומנם אינן זהות, אף
ההבדלים ביניהן אינם גדולים.
מכאן מתחילה הבעייה. האם היה
כאן אונס, קיום יחסים שהיא התנגדה
להם משלב מסויים, שיתוף־פעולה
סביל, או רק תרגום שונה לאותן
הנסיבות?
מירב :״כשהגענו למקום, הוא הראה
לי מה הוא מתכנן לבנות. אני לחצתי
שיחזיר אותי הביתה. הוא סגר את
הדלתות של האוטו, והתחיל למזמז
אותי. אני התנגדתי. לא ציפיתי שהוא
יעשה לי את זה. באתי למטרות־עסקים
בלבד. ניסיתי להסביר לו שאני לא
מעוניינת, שאני לא משתמשת בגלולות.
איימתי אליו שאני אפרסם את זה
בעיתון. ביקשתי לבטל את העיסקה,
אמרתי לו שהחבר שלי קנאי גדול,
ניסיתי להיאבק איתו. שום דבר לא
עזר, הוא המשיר ואמר שזה יקח רק
שתי דקות״.
כשהגענו לקטע שבו היתה צריכה
לתאר כיצד הם קיימו את היחסים, היא
התקשתה לענות. היא קמה ממקומה,
סיננה מפיה :״זה לא פייר,״ והתחילה
לבכות.

שבין אונס לבין קיום יחסי־מין תור
אי־התנגדות פעילה?
סיבוב שגי

הרי שהכל הסתיים, הם המשיכו
בדרכם למיסעדה אחרת של אווזי,
ברחוב יורדי־הסירה בתל־אביב. שם
יצאו מהרכב, ומירב ניגשה לשרותים
כדי לנקות את עצמה. כעבור זמן הם
המשיכו לכיוון יפו.
ליד מאפיית אבולעפיה הם עצרו,
קיבלו לביבות והמשיכו לכיוון ביתה
של מירב.
אווזי טוען שגם מירב אכלה מה־לביבות.
מירב מכחישה.
בשעה 05.30 הגיעו לפתח ביתה.
אווזי טוען שאחרי שיצאה מהרכב היא
חזרה, כדי לקחת את הקלטת שרצתה
בה ה את הקלטת
מייד מפני שהוא נתן לה אותה, והיא
לא רצתה להתווכח איתו.
ביום החמישי, יום אחרי המיקרה,
נשארה מירב בביתה. לקראת הערב
התקשר עימה אווזי כדי לספר לה על
מישפחה נזקקת, שבאה לסעוד בחינם
במיסעדתו. הוא הבטיח להתקשר שוב
כשהם יגיעו.
אחרי חצי שעה הוא התקשר שנית.
מירב דיברה עם המישפחה, וקבעה
איתה פגישה במערכת־העיתון למחרת
היום.

.האמנתי שיהודה היה איחה״...
מירב :״התלוננתי רק אחרי יומיים,
מפני שפחדתי להתלונן. אני יודעת מה
זה שכונת־התיקווה. חשבתי לנקום בו
דיר פירסום בעיתון. חבר שלי לשעבר
לחץ עלי שאלד להתלונן במישטרה.
הלכתי איתו והתלוננתי.
״ידעתי שאחרי התלונה אעבור
חקירה. היה לי מיקרה של ניסיון־לאונס
בצבא. עניין החקירה שם נמשר עוד
חצי שנה אחרי שהשתחררתי. לא רציתי
לעבור את זה שוב. גם חברה לעבודה
יעצה לי לעזוב את כל העסק, ולשכוח
מהעניין״.
שלושה ימים אחרי שהוגשה התלונה,
התייצב אווזי במישטרה בליוויית
פרקליטו, עורר־הדין חיים עדיני. בזמן
העימות שנעיר במישטרה בין אווזי
למירב, היא ביקשה ממנו שיכבדה בסיגריות.
זה קצת תמוה, אם אכן הוא
עולל לה את מה שייחסה לו.
לדברי מירב, כשהחוקרת יצאה
מהחדר במשר כמה דקות ,״הוא ביקש
ממני שאבטל את התלונה נגדו, שהוא
מוכן לתת לי לפרסם. אני סירבתי״.
אווזי, לעומתה :״הסברתי לה שהיא
מאשימה אותי בפשע חמור, שיכול
לפגוע בי ובעסקי. הבטחתי לה שאם
היא תבטל את התלונה, אני לא אעשה
לה שום דבר רע. לא אנקום בה, ואשכח
מהמיקרה.״
התלונה לא בוטלה. המישטרה חקרה
והחליטה לשחררו בערבות עצמית.
עצם שיחרורו מעיד על עצמו. שכן
המישטרה רואה באונם פשע חמור,
ומתייחסת לחקירתו במלוא הרצינות
והחומרה.
מירב :״יתכן שזה שהסכמתי שהוא
יאונן על הרגל שלי היה טעות. אבל
אני בשום אופן לא הסכמתי לשכב איתור העולם הזה 2628

מרים
בנימינ׳

מזל החודש:

בה, ממצב כלכלי קשה. ילדותו תהיה קשו רה
בזיכרונות מרים ומאכזבים.
לאדם, המושפע מכוכב סטורן, יהיו חיים
קשים יותר. את שאיפותיו המרובות הוא
יגשים מאוחר ורק לאחר עבודה קשה
ומאומצת. בימים אלה, כאשר כוכב סטורן
עובר ממזל קשת למזל גדי, כדאי לדעת
מיהם האנשים, שיושפעו במיוחד ממהלך זה

למקרא הדברים יגיבו רוב האנשים בחו-
סר״אמונה, אבל כשזה יקרה, יצטערו כל
אלה שלא לקחו אפשרות כזו בחשבון. בני
מזל גדי יבנו את עצמם בשלוש השנים
הקרובות שבהן יהיה סטורן במזלם. זו לא
תהיה תקופה קלה, אולם היא חיונית
לעיצוב האישיות. אדם אינו מתבגר, ואינו
מתחשל, אם אינו מסוגל לקבל מצבים
השכעת סטוון ער
הגורל והאופי
כל אסטרולוג מכיר את השאלה האם גורלנו
נקבע מראש, או שיש לנו אפשרות־בחי-
רה. התשובה אינה פשוטה. יתכן שזוהי בע-
ייה פילוסופית, שאין עליה תשובה אחת.
באסטרולוגיה אפשר למצוא את התשובה.
מבין כל גרמי״השמים, שבונים את המפה
האסטרולוגית, ישנו כוכב אחד שמלמד ומסמל
את יכולתו של האדם לשנות את
הגורל.
כוכב סטורן אינו מקבל דבר ללא עבודה
קשה, מאמצים רבים, סבלנות וזמן. כל דבר
שקשור בכוכב זה מגיע באיחור. לבנייה יסודית,
חזקה ובטוחה דרוש שפע של זמן וני-
סיון״חיים. כוכב סטורן הוא הכוכב השולט
במזל גדי, והוא זה שמערים על בגי-המזל
קשיים, עד שאין בנמצא בן־מזל גדי, שאינו
מכיר את הסבל מקרוב.
מפת-לידה, שבה יש לכוכב סטורן מעט
השפעה, מלמדת על כך שלאדם יהיה קשה
לשנות את אופיו או גורלו. על־פי רוב מפה
כזו גם אינה מציבה קשיים מיוחדים, ואינה
מראה על אופי קשה. אולם מפה שבה תהיה
לסטורן השפעה חזקה, תצביע על אדם
למוד-ניסיון, שסבל בילדותו מחוסר״אה
ילידי
1930-1931 יעברו שלב נוסף
בחייהם. מעכשיו הם יתייחסו לחיים ביתר
השלמה. מצד שגי הם יגיעו לשלב שבו הדרך
לפיסגה היא קצרה. את רוב הדרך הם כבר
עברו, ועם חלוף שלוש השנים, שבהם יעבור
סטורן במזל גדי, הם יוכלו להגשים (ואף
בהצלחה) שאיפות ישנות ולהגיע למטרות
שאליהן הם שאפו.
ילידי 1959 עד ,1962 לעומת זאת, הם
עדיין בתחילת דרכם. הם יעברו שינויים
חשובים, והשלב שבו הם נמצאים עכשיו
נקרא שלב ההתגברות. אחרי שתעבור
התקופה הם יגיעו לתחילת שנת ה״30
בחייהם, וירגישו שונים, רציניים, מבוגרים
יותר. הם ירצו לנצל את החיים, לעשות
משהו עם עצמם. יש שיחליטו על שינוי
מיקצוע, אחרים יחליטו על לימודים, אם
עדייו לא עשו זאת, ויש שיחליטו, סוף־סוף,
להינשא ולהקים בית ומישפחה.
חלק זה יתבטא, לעיתים, בפירוק מיס-

הגודל הקשה שמציע
סטורן לבני־מזל גדי ואחרים
שנולדו החח השנעחו

ומה יגרום להם התהליך. במזל גדי ישהו
באותה תקופה שלושה כוכבים גדולים, ולכן
יחוש העולם כולו במעבר.
גדי מסמל מחסור, עבודה קשה, שאפ תנות
חזקה ויכולת לצאת ממצבים קשים.
המעבר לגדי ישפיע על הכלכלה של העולם
כולו. בשנים האחרונות, חיו אנשים בהרג שה
שהשפע לא יחדל לעולם. גם מי שלא
התברך באמצעים חש שהשפע יגיע גם אליו.
עם כניסת סטורן לגדי יאלץ העולם להת מודד
עם מחסור קשה.

קשים, אם לא חווה חוויות קשות, והצליח
לצאת מהן מחוזק יותר.
עם תום התקופה יהיו בני מזל גדי חזקים
ומחושלים, ויוכלו לשנות את גורלם, אם
אכן הוא מופיע כגורל קשה. בנוסף לבני מזל
גדי, יושפע מאוד משהותו של כוכב סטורן
בגדי, כל מי שנולד בתקופה שסטורן נמצא
במזל גדי. הדבר קורה אחת ל״ 28 שנה.
ילידי השנים 1930־ ,1931 וכן אלה שנולדו
בין 1959ל־ 1962 ירגישו את השפעתו של
כוכב זה על חייהם.

גרת לא מתאימה, ואולי אף בגירושין או
פרידה ממי שמילא מקום חשוב בחייהם.
בתקופה הקרובה הם יצטרכו להתמודד עם
קשיים לא מעטים. מצב-רוחם הכללי נוטה
להיות רציני וכבד. הרגשת מועקה בלתי-
מוסברת מלווה אותם כל הזמן. זוהי אחת
מהתקופות החשובות בחייו של כל אדם.
הדרך, שבה הוא עובר תקופה זו, מלמדת
אותו על עצמו, על כוחותיו, אישיותו, יכולת
ההתמודדות שלו עם המציאות, וכן על
מציאת כיוון, שאליו יפנה בשארית-חייו.
יתכן שעוד יעשה שינויים רבים עד שימ צא
את מקומו, אך הגישה לחיים תתחיל
להתגבש. לסיכום, כדאי להזכיר לכולם, גם
למי שסטורן אינו. עובר במזלו, שהתקופה
שמצפה לנו תעמיד את העולם כולו בפני
אתגרים קשים, וכל מי שידע להסתגל
במהירות, ולדעת להסתפק במועט, יהיה
חזק ויתאים למה שעומד להגיע.

הדרך, שבה אתם מטפלים בענייניכם הכס פיים,
בעיקר בין ה״ 13ל״ ,15 תהיה מאוד
קובעת לגבי העתיד. אל
תתפתו לחתום על מיס״
מכים או חוזים, שבהם
אתם נכנסים להתחיי בויות
או לחובות לטווח
ארוך. כרגע לא ברורה
לכם הסיבה, אולם
מאוחר יותר, יתברר ש 21ב
מרס ־
20באפריל
עדיף לבנות על מה
שיש. ה״ 15 וה* 16 מסו כנים,
גם בדרכים וגם
בכל מקום, שבו צפויה סכנה מכל סוג. השגיחו
על עצמכם. בעבודה -מעמדכם טוב.

העבודה שוב נוזלת מכם זסן יקר. אך אין בררה,
זה לאז דווקא במק 1מ שבז אתם שבדים. נם בני־המישפחה
זקוקים לכם.
חלקם בנלל מחלה. ברגעים
כאלה נדמה שרק
אתם מסוגלים לקחת על
עצמכם את בל הבעיות,
שהאחרם אינם משגלים
להתמודד עימן. ב־1 15ב־
16 בחודש שימרו על
בריאותכם. הבטן רנישה
מתמיד. זהחזונה חייבת
להיות בריאה ומותאמת.
בתחום הרומאנטי הולך לכם. א׳ אפשר שלא
להימשך להופעה שאתם מקרני סביבכם.

בשורה טובה בענייני כספים תשמח אתכם
ב־ 13 או ב 1*-בחודש, אולם מוקדם קצת
לשמוח. החובות שיש
לכם הם גדולים, ועלי כם
למהר ולסיים עם
כך. הקפידו שלא להו ציא,
אם אינכם מוכר חים.
כדי לשנות את
חאח״ס
צורת-החיים שלכם, ש ברגע
זה אינה נראית
לכם, תצטרכו שיהיו
בידכם כספים. חשוב
שתהיו מוכנים. ענייני
מגורים מעסיקים אתכם. קל מאד להונות
ולרמות אתכם, לכן אל תמהרו לתת אמון.

ה־ 5ו 1ה־6ז בחזדנשמעייפים ודי מכבידים. מישהו
זקוק לעזרתכם !זאת ס מן שנם אח אינכם
מרגישים טוב. ההתשה
הרעה תחלוף ב־ 7ו בחודש.
תהיו שוב חזקים
ואזפטימ״ם יותר. בעבודה
ת 1כל 1לבקש תנאים טזבים
יוחד, אבל הגישה שלכם
צרכה להיות עדינה !מת21נ
דצמנו
חשבת בשיניונוחיו של הסי
בינואר
משנה ערכם. בשטח
הרומאנטי, אתם שמרם
בפני תקנפה מעניינת.
צפויות הכרויות חדשות. זאלה יביא! אח מהזוג
הקיימים כבר בשטח. לקינאה קשה.

עיסות לא נעים מה־ 1 13 עד ל־ 15 בחודש. אל
תמהרו לקבל החלמות. מה שנראה ברעיון מוצלח.
יבול להיות גרוע מאוד
בשלב מאוחר יותר. אין זה
הזמן לחש 1ב על דחוקים.
כדאי לעשוח כל מאמץ
לשמ!ר על יחסים טובים
עם בן הזוג א! השותף
בעבודה. בענייני בספים
רח שה התייחסות רצינית.
פנו לאיש־מיקצזע והת״נד
צו על הדרך שבה יש
לנהוג. שאם לא כן. אתם
עלולים להפסיד כסף רב בולל רשלנות. נסיעה
לחדל שלה על הפרק ב־ !7אז ב־8ו בחודש.

אתם לא היחידים שעובדים, אבל אתם
מפריזים במה שאתם דורשים מעצמכם. אין
ספק, זה אומנם יקדם
אתכם, אולם השאלה
היא עד מתי תוכלו
להחזיק מעמד בצורת״
חיים זו. בריאותכם נפגעת,
אתם אינכם מחוסנים
כתמיד ואתם
חשים בעייפות. אינכם
מוצאים די זמן למנוחה.
כדאי לחשוב על יציאה
לנופש קצר ב 5-ג או ב פג
לחודש. זהו, בין כה וכה, זמן, שבו אי
אפשר שלא לחשוב על עניינים רומנטיים.

התחום המיקצוע׳ מעסיק אתכם. צרך לפ של
במהירות. אם הציעו לכם מקום־עבודה, שבו
התנאי והשכר נסהים __״
וטובים יותר. אל תהססו
לקחת אותו. יש לבם עכשיו
הזדמנויות חשובות.
שיותר מאנחר לא יחזרו.
אם לא תיפעל! אתם עלולים
להתחרט. בקרוב תבינו
שנושא השכר חשוב
ממה שאתם
חושבים 11335X81 .
בשטח הרומאנטי אתם
נמסים לחקזפה מלאת־ח״ם.
בני המין השני לא יעמדו בקצב שלבם. בני
מזל דנים יבואו אליכם בבקשת עזרה ועידוד.

שיחה חשובה מאוד עומדת להתקיים ב־ 3ג
או ב־ 14 בחודש. יהיה עליכם להתכונן ולרשום
לכם את הנקודות
שעליהן חשוב שתשו־חחו.
כל זה מתייחס
לעבודתכם. שם אתם
עומדים לבצע שינויים
שעדיין אינם ברורים
לכם לגמרי. ובכל זאת
חשוב שתסבירו את
20נ ׳ נואר ־ :
גפב רו או
עצמכם ואת עמדתכם
היטב. השינויים, שאתם
עומדים לבצע, יהיו
ברורים יותר בסוף חודש פברואר, ובינתיים
דחו כל החלטה חשובה׳עד לתאריך זה.

ה 13-וה״ 14 מלמדים על שני דברים. האחד,
עבודה קשה, מפרכת ואחראית, וכן עומס
נוסף בגלל הצורך להח ליף
מישהו שנעדר מהעבודה.
סיכסוכיס עם
אנשים מבוגרים ובעלי״
עמדה צפויים בגלל הכעס
שהתנהגותם מעוררת
בכם. שימרו על תאומיס איפוק. יותר מאוחר
תצטערו על שאמרתם
יותר מדי. שנית, עליכם
להתייחס ברצינות לב ריאות
שלכם, שמפריעה לכם לתפקד. לעומת
זאת, צפוייה הצלחה בתחום הרומאנטי.

נסיעה ב־ !3או ב־ 14 בחודש מלמדת על כך שהייתם
כלואים יותר מ ר זמן בבית א! בחיים
המאוד שינרת״ם שלכם.
אתם חשים בצורך לשעת
קצת את הסביבה ולחיות
בין אנשים אחרים. זה
רח ש לכם. אתם מתקשים
לעבור אח התקופה. ונוטים
לשקוע בדיכא1ן, שאי]!
אופייני לכם בד ר ך
כלל. בבית צפרות בעיות
22גאנג71ז>- 1
22נספעניבר
בין וד 5ו ורר 16 בחודש.
מכשירים שונים. אינסטלציה
אז חשמל. עלולים להתקלקל. ה־ 18 וה־9ו
מבטיחים בילוי רומאנטי מלהיב. אל תחמיצו אוחז.

ה 13-עד ה־ 15 מעייפים. אתם נוטים לסבול
מבעיות חולשה או מבריאות לקויה. הקפידו
על מנוחה. המתח וה צורך
להיות פעילים מוציאים
אתכם משיווי-
המישקל. עכשיו אתם
מרגישים צורך לפעול,
לצאת, להכיר אנשים,
להציע להם הצעות שלא
בטוח שתוכלו לע מוד
בהן. בעיות כספיות
מטרידות אתכם,
אולם ה״ 17 וה״ 18 מאפשרים
לכם למצוא מוצא. רק הקפידו שלא
להיעזר במי שחושב להרוויח ממצבבם.

ק שרם עם ארצות אחרות יעודדו אתכם ויוסיפו
לביטחונכם העצמי. מערכים את עבודתכם. תזכו
למחמאות על כל מה שביצעתם
בתקופה האחרונה,
אולם עדיין צפויים מאבקי
ועימותים רן הבית
לעבודה. אינכם מצליחים
להשביע את רצון מלם.
אבל ברוע זר, חשוב להקדיש
את ח ב הזמן לקיחם
האינטרסים בתחום הסיק־צ1עי.
בקחב תוכח להיות
מרוצים. אך רנחיים צרך
להשניח בשבע עיניים על מה שקנוה. ב־!5
בחודש, כדאי שתהיו מאוד זהירם בכבישים.

]1111 וו

מה כבר לא סיפרתי לכם על האהבה שבין
הדוגמנית הסכסית שלומית אמיר לחברה,
המיליונר הלבנוני ג׳ורג׳ ח׳ורי.
על כל המתנות שהיא קיבלה ממנו, על
הנסיעות והטיולים המשגעים שהם ערכו ביחד.
גם קצת על המריבות ביניהם ועל כל הפרידות
שלהם.
לפני 10 ימים פגשתי אותה באחת המסיבות
הגדולות בעיר, והיא נראתה מהורהרת. שאלתי
אותה מה עובר עליה. היא אמרה לי שהחליטה
להיפרד סופית מבן־זוגה, ושהיא מעוניינת בקשר
חדש וטרי, משהו שיעשה לה טוב על הלב.
אלוהים כנראה אוהב אותה ורוצה שיהיה לה
טוב. אז הוא שלח אותה לתצוגת־אופנה באילת
במלון נפטון. בחדר־האוכל של המלון הזה היא
פגשה בחור יפהפה, בשם שמוליק רזניק. היא
הסתכלה בו והוא בה, ואז היא אמרה לדוגמנית
שישבה לירה: נפטון או לא נפטון — הבחור הזה
נראה דווקא כמו אפולו.
מאוחר יותר, הסתבר לה שהוא אמור לדגמן
יחד איתה בתצוגה הנערכת במלון.
מהרגע שהם הכירו זה את זה, הם היו באולימפוס.
למחרת הם כבר יצאו לשיט על יאכטה
לבנה, המשייטת בסביבה, ונהנו מהים ומהנוף, אך
הכי נהנו להיות צמודים כל הזמן.

שלומית אמיר עם שמדליק רזניק
והוו להיות צמ!רי 0כל הזמן
מי שפגש בה באותו ערב לא יכול היה להאמין
לשינוי שחל בה. היא פרחה וליבלבה, והשמוליק
שלה זרח וקרן, וכולם מסביבם התלחשו.
לשלומית בת ה־ 35 לא הפריע פער הגילים. כי
מי יבין לב אישה, אם לא חייל צעיר ויפה בן?19
עכשיו היא מחכה לו, שיחזור מהצבא.

מוטי השפל

ניצה מעוז
הזמנה ב־ 12 אלף דולר

רקרנים זה העם הכי רציני שאני מכירה.
כשהם רוקדים, זה תמיר על חתונה אחת.
הרקדן דויד בניסתי, שהוא אלוף־העולם
באיגרוף צרפתי לנוער — זה נשמע מאור חינוכי
— התחתן באמצע מסע־ההופעות של הלהקה עם
הרקדנית אסתי לום.
הזוג מופיע בהצגת־המחול נשים מקוללות.
הכולל קטעים של עירום ואהבה בין נשים ויחסים
בין גברים.
השניים החליטו שאם הם כבר מציגים קטעים
כל־כך נועזים על הבימה, אז מוטב שזה יהיה גם
חוקי ומוסרי כדת משה רבנו.
חבריהם־ללהקה החליטו לעצור את מסע־ההופעות
שלהם, כדי לחגוג את החתונה במסיבה,
כי גם רקדנים, למרות שהם שומרים על הגיזרה,
אוהבים לאכול רבע עוף וכמה בורקס.
אחרי המסיבה אמורים בני־הזוג לצאת לירח־דבש.
אולי עכשיו יתחילו לארגן בארץ מרתונים
של מחולות וריקודים לכל הפנויים והפנויות,
ובכך יפתרו את הבעיה של כל החפצים להתחתן.

יש אנשים האוגרים מזון, יש האוספים בולים
או מטבעות, יש גם הקונים בגדים בכמויות.
אשת־החברה־הגבוהה ניצה מעוז, המנהלת
קשרים הדוקים עם אח״מים ממדינות העולם
השלישי, מאוד אוהבת להתלבש. היא כל־כך
אוהבת להתלבש, עד שהיא כמעט מתחרה
באימלדה מרכוס, אשתו של הנשיא לשעבר
של הפיליפינים.
מרכוס בוודאי לא שמעה מעולם על ניצה
מעוז, אבל מעצבת־העילית ליזה בוקר שמעה
מאוד, וכבר לא בא לה עוד לשמוע על הגברת
מעוז. כי לפני שנתיים היתה הגברת מעוז
בעיצומו של אחד מכיבושיה הדיפלומטיים,
ועברה שלא־במיקרה בבית־האופנה של בוקר.
היא הזמינה בגרים, מה שנשות החברה מכנות
קולקציה, בסכום של 12 אלף דולר.
בוקר עבדה על הקולקציה הפרטית הזאת זמן
רב, והפעילה את המתפרה שלה יומם וליל, כדי
לספק את ההזמנה בזמן. אשת־החברה האלגנטית
אהבה מאוד את הקולקציה שלה, אך מסיבות
שאינו ברורות עד היום הזה היא לא עמדה
בתנאי־התשלום, והחוב נגרר ונגרר.
לאופנאית זה נמאס. היא הפעילה את הרשויות
המתאימות.
המצחיק בכל הפרשה הוא שכיום מרבית הבגדים
כבר מיושנים מבחינת העיתוי.
אז מהו מוסר ההשכל של הפרשה? אם את כבר
מוציאה 12 אלף דולר על בגדים, מוטב שזה יהיה
ג׳ינס וטריקו, כי גם בשנת 2001 הם עדיין יישארו
באופנה.

שושן רמש

מסתבר שחוק הכלים השלובים פועל לא רק
בכימיה, אלא גם באהבה.
קחו. למשל, את הדוגמנית ומלכת־היופי־לשעבר
אילנה שושן. אך הגיעה לארץ בגפה,
התחילו כל הרווקים והפנויים והתפוסים
והמתגרשים לכרכר סביבה, ולהציע לה הצעות
שונות ומשונות.
אבל לשושן אין זמן לשטויות, והיא החליטה
לרדת לאילת לבילוי סוף־שבוע.
לגמרי במיקרה ירד לשם גם הבדרן דודו
טופז, ומבלי לתכנן זאת מראש הם גם הספיקו
לאכול שם בצוותא ולרקוד, וגם לשחות ובכלל
לעשות חיים.
במקביל התעוררו גם האקסים של הדוגמנית.
בעלה־לשעבר, מריק אפרון, התחיל פיתאום
להיראות בעיר בחברת המלונאית הצעירה והי־פה-מאוד
ענת קריבושה. וגם אורי ליבר־נט,
שהיה חבר של מלכת־היופי, נראה פעמים
אחדות בחברתה של ספיר קאופמן, שנם היא
מלכת־יופי ודוגמנית־צמרת.
אבל שושן, שראתה שפה קשה לחיות וקשה
לאהוב, כי כולם כבר יצאו עם כולם, והטובים
הולכים לטיס ובצבא היא כבר היתה מזמן,
החליטה לחזור ללוס־אנג׳לס ולהירשם למיכללה
היוקרתית, ו־סי־אל־א״ ,ללימודי כלכלה ומיג־הל־עסקים,
ואף התקבלה.
הכל דואגים שאם תמשיך בקצב הזה, היא עוד
תרצה לרוץ לכנסת, ומי יודע מה עוד לאחר־מכן.

דודו טופז
בלי לתכנן מראש

פיתרון הבעייה הדמוגראפית

היא סמל להצלחה. היא אופנאית, עשירה, אינטליגנטית, מצליחה.
כשהיא משייטת בדרכים, במכונית־הספורט ההדורה שלה, הגברים שורקים לה והנשים מקנאות בה.
המבקרים בדירתה מתפעלים מהפאר וטוב־הטעם שלה. אך למרות הכל היא מיוסרת ושואפת לדבר
אחד בלבד: להביא ילר לעולם.
היא אומנם גרושה, ובעלה־לשעבר נשוי עם אמנית מפורסמת, אך זה לא מה שמונע ממנה ללדת.
היא סובלת מבעיות גינקולוגיות, והרופאים הסבירו לה שהיא יכולה ללדת בלידת־מבחנה. לכאורה
זה יוצר בעיות, אך במיקרה שלה זה לא מה שיפריע לעניין. כי האופנאית מנהלת רומאן לוהט עם
קצין בסיר, שהוא נשוי ואב לשניים, ואשתו אינה יודעת על הרומאן שהוא מנהל עם האופנאית.
אבל כל העולם יודע.
הקצין־הג׳נטלמן הזה הסכים לתרום מזרעו למבחנה, עד שהרופאים יגידו שאין עוד צורך — אך
בתנאי שהצאצא שייוולד לא ישא את שמו, למרות שהוא מוכן לעזור בגידולו.
אז אם תראו את האופנאית כשכרסה בין שיניה, תבינו שיש קציני־צבא התורמים לפיתרון הבעיות 1 הדמוגראפיות של ישראל על פי העיקרון של ״אחרי:״

אילנה שושן, עם בעלה לשעבר, מריק אפרון
כולם כבר יצאו עם כולם

האיש שמאחורי המרי-
(המשך נועמוד )7

את מקומו לתקופה מוגבלת. מאז הוא
שם, כעורך אחראי, כבר 13 שנה. פול
עג׳לוני, בעל־העיתון, יושב בארצות־הברית
ועורך גיחות מזדמנות
למערכת־העיתון בירושלים המיזרחית.
לסניורה שלושה ילדים: דונה (,)22
נטלי ( )17 והבן סמעאן (.)12
לפני שלוש שנים נבחרו סניורה
ועורך־הדיו פאיז אבו־רחמה מעזה
לשמש כנציגי הפלסטינים במישלחת
ירדנית־פלסטינית במשא־ומתן עם השליח
האמריקאי, שהיה אז בארץ. השניים
הירבו בנסיעות לירדן, ושמותיהם
עיטרו לעיתים קרובות את העמודים
הראשונים בעיתונות הישראלית. גם
ממשלת־ישראל נתנה אז את הסכמתה
שבשתיקה למינוים של השניים,
למרות שהיה ברור שהוא נעשה גם על
דעתו של יאסר ערפאת, ראש אש״ף.
סניורה מרבה בנסיעות למדינותהמערב.
הוא מרצה מבוקש ומשתתף
רצוי בכינוסים בינלאומיים, שהנושא
שלהם הוא הסיכסוך במרחב. יש לו
הופעה מרשימה, הוא דובר אנגלית
רהוטה ומעורר אמון רב, בשל הופעתו
הסולידית ,״הבורגנית״ ,הנוגדת את
התדמית המקובלת של אש״ף כאירגון
טרוריסטי פרוע.
בכינוסים אלה מקובל לראות בו
נציג אש״ף, ובעמדותיו את עמדות
אש״ף, אם כי לעיתים קורה שהוא מציג
עמדות עצמאיות ואישיות.
מזה תקופה ארוכה התערער מעמדו
ברחוב הפלסטיני, והפופולאריות שלו
ירדה, אולי בעיקר בגלל התמיכה
הגדולה שהוא זכה לה בקרב אישים
פוליטיים בישראל, בעיקר בין חברי
מיפלגת־העבודה, ובראשם שימעון
פרס.

אתה 98 והעומר פטנט לעבווהבניו־יווק
״וראייטי״ :ג״ג נטלו
החזוי מע״מ לא שלהם
גזאת יגאל לביב

יומון תעשיית־הבידור האמריקאית מפרסם כתבה בולטת על הסיכסוך בין
השותפים להפקת הסרט רמבו 3בישראל.
החברה המפיקה היא קרלקו, ששכרה להפקה בארץ את חברת1־ ,1השייכת באופן ;
פרטי למנחם גולן ויורם גלובוס. קרלק 1נשלטת על־ירי חברת קנון. שהיתה *
בעבר של גולן־גלובוס, והיום היא נשלטת על־ידי קבוצה איטלקית.
לדיברי נשיא קרלקו בהוליווד, פיטר הופמן(לשעבר מראשי קנון) ההמחאות
של קרלקו. שניתנו לעובדי־החברה הישראלים וכן למגן־דויד־אדום, לא כובדו.
לדבריו היה אמור להיות בחשבון־הבנק סכום העולה על חצי מיליון דולר, שדי בו
לכסות את ההמחאות. הסכום היה צריך לבוא מהחזרי מע״מ שקרלקן מקבלת מדי
חודש משילטונות־המס הישראלים, בגין היותה חברה זרה המפיקה סרט בישראל.
נ״נ, לטענת הופמן, נטלה את ההחזרים לצרכים שלה, ולא העבירה אותם לחשבון
קרלקו.
הופמן גם טען כי נ־נ ניפחה את החשבונות שהגישה לקרלקו על ההפקה, וכן
הכניסה בהם עבודות שלא נעשו עבור קרלקו.
הוצאות ההפקה הגיעו ל־ 50 מיליון דולר, לעומת ההוצאה המתוכננת של 30
מיליון דולר. הופמן הוסיף כי מכיוון שנ־נ לא העבירה לשילטונות־המס הישראליים
כספים שהיה עליה להעביר על ניכוי־מס־במקור מעובדיה ומעובדי קרלקו, עיקלו

לידתו
של גיבור

^ מנהיגים ם לסטיניים יש סכנה
/רבה בתמיכה מסוג זה של
פוליטיקאים ישראליים מן המימסד.
תמיכה כזו מטביעה על הפלסטיני
חותמת שחורה, והוא מאבד בעיקבותיה
את תמיכת הפלסטינים ונחשד כמקורב
מדי לישראלים, ולעיתים אף כמשתף־
פעולה. תהליך כזה עבר על אליאס
פרג׳ ,ראש עיריית בית־לחם, ועל רשד
אל־שווא מעזה, שנשאר מבודד
לחלוטין.
סניורה בעצמו הכריז ומכריז לא־אחת
שלדעתו חשוב להשפיע על דעת־הקהל
בישראל, שהיא תביא בסופו של
דבר לסיום הכיבוש, לנסיגה מהשטחים
ולפתיחת משא־ומתן בין הישראלים
לפלסטינים. וכך הוא מסכים —
לעיתים קרובות מדי לדעת הפלסטינים
— להיפגש עם אנשי־מימסד ישראליים
ובכך, לדעת הפלסטינים, הוא
נותן להם ולמעשיהם לגיטימציה.
לפני חודשים אחדים הוזמנו כמה
מנהיגים פלסטיניים לחתום על מיסמך
משותף עם ח״כ אבא אבן, יו״ר המרכז
׳הבינלאומי לשלום המקורב למיפלגת־העבודה.
כל המנהיגים הפלסטיניים
החרימו את המיפגש, ולא הופיעו בו.
סניורה בא וחתם על מיסמך, שנראה
בעיני רבים כבגידה ברעיון הפלסטיני.
הוא ויתר שם על איזכור ״זכות ההגדרה
העצמית״ לעם הפלסטיני, דבר שהוא
מבחינתם ייהרג ובל יעבור.
יתכן שגם הפעם, אילולא היתה
הכרזתו של סניורה זוכה לכל־כך הרבה
תגובות נזעמות מן הצד הישראלי, היה
מוצא את עצמו מבודד. אך תגובותיהם
של שמיר וחבריו, התלונה שהוגשה
נגדו על הסתה למרד, הוראתו של
היועץ־המישפטי״לממשלה למישטרה
לפתוח בחקירה, וזימונו ביום־השבת
האחרון לחקירה במישטרת־ירושלים,
״הצילו״ את כבודו של סניורה בקרב
הפלסטינים.
יתכן מאוד שככל שיגבר הלחץ על
סניורה, הוא יעלה בעיניהם מדרגת
״רודף־כותרות״ לדרגת גיבור לאומי.
יתכן שהחקירות המישטרתיות גם יסבו
יותר ויותר תשומת־לב לתוכן הדברים
שאמר, ואלה יחדרו יותר ויותר
למודעות העם הפלסטיני, שיחליט,
אולי, בעתיד הלא־רחוק, לאמץ את
שיטותיו של גאנדי ולפתוח גם במאבק
לא־אלים נגד הכיבוש הישראלי.
העולם הזה 2628

החוק החדש, שנכנס לתוקף באמריקה,
מטיל אחריות פלילית על
מעסיק המעביד עובדים ללא היתר-
עבודה. הדבר גרם קשיים רבים לישראלים,
המחפשים עבודה באמריקה.
מכיוון שאץ להם היתר־עבודה (גרץ־
קארד) הם נאלצים לעבוד במחירים
נמוכים ביותר, כאשר המעביד מנצל
את אי־החוקיות של מצבם. הם גם לא
יכולים להתקבל לעבודה בפירמות
המנהלות עסקים בצורה מסודרת וחוקית.
כמה
ישראלים מצאו עתה פיתרון
לבעיה. רושמים חברה בניו־יורק (או
במדינה שבה גר הישראלי) .הוצאות־

לרנר יפרוש
ויי
מ״המיזוח
בניו־יורק
מועצת־המנהלים של בנק המיזרח׳
מחוץ לישראל התכנסה באמסטרדם,
והחליטה למכור את מניות־הבנק, המוחזקות
בידי ב 1ק המחרת׳ הישראלי,
לשותפים האמריקאיים בחברת הסיד
רח׳ הבינלאומית. לחברה זו בנקים
בניריורק, בציריך ובלונדון. המכירה
מותנית בהסכמה על המחיר. כן הוחלט
כי מנכ״ל הבנק בניריורק, אליעזר
לרנר, שנכנס לעבודה לפני שלושה
חודשים, יפרוש מתפקידו. לרנר ביקש
לפרוש מסיבות מישפחתיות. הוסכם כי
מחליפו ייבחר על־ידי האמריקאים,
אחרי שישתלטו על הבנק.
מקורות בניו־יורק מטילים ספק
בכוונות הנהלת הבנק בישראל למכור
את חלקה בבנק. בנק ישראל מפעיל
לחץ כבד על בנק המחרת׳ בישראל
למכור את הבנק מחוץ לישראל, כדי
לשפר את מצב־ההון של הבנק הישראלי.
ראשי הבנק בישראל מסרבים
למכור, בנימוק כי המחיר המוצע נמוך
מדי.
מקורות בניריורק טוענים כי הסיבה
לסירוב היא שעם המכירה לא תהיה
סיבה לראשי־הבנק בישראל לנסוע
בכל שבוע לסניפי הבנק בחו״ל.

ההסתבכות של
פלטק ויצחק׳

מפיקים גולן וגלובוס
ההמחאות לא כובדו
שילטונות־המס את חשבון קרלקו. לדיברי הופמן היה על נ־נ לשלם מיסים אלה
מהחזרי המע״ט שהיא מקבלת מדי חודש, ואשר די בהם לכסות את כל ההוצאות.
ורא״טי מוסר תגובה בשם יצחק קול, מנהל נ־נ, האומר כי עיקל את מחשבי
קרלקו לאבטחת התביעות של נ־נ מקרלקך וכן כרי להשתמש בתוכנה שלהם
לשיחזור הנהלת־החשבונות של ההפקה. לדבריו, כל סיפרי החברה וההפקה נלקחו
על-ידי ראשיה בעזבם את הארץ, בתום ההפקה בדצמבר.

מי ס ח רי
נידיורק ט״מס הקדיש מאפר ראשי לפרשה. העיתונות
הרצינית חוזרת אליה שוב ושוב: הסנטור דגיאל אינויאו,
דמוקרט מסדינת־הוואיי, עומד בראש ועדת־הסנאט להקצבות.
הסנטור הכניס לתקציב השנה הקרובה הקצבה של
שמונה מיליון דולר לאוצר השרה. זהו גוף שהוקם בניד
יורק בשנת , 1940 לסייע ליהודים ספרדים הבאים לאמריקה
מצפון־אפריקה. הסכום האמור יועבר לבניית בית־ספר בצרפת
לילדי יהודים, שבאו לצרפת מצפון־אפריקה.

המשקיעים הישראליים אבנר פל־טק
ושותפו יצחקי רכשו לפני כמה
שנים בניין ברחוב בונד מיספר 192
בצפון רובע סוהו בניו־יורק. הם שיפצו
אותו והתחילו למכור בו דירות־סטודיו
(לופט) למגורים. עד כה מכרו כבר 9
דירות־סטודיו(לופט) כאלה.
המחירים שהם דורשים היו גבוהים
מאוד 350 :דולר לרגל (לעומת 250
דולר, שהוא המחיר המקובל) .הכל היה
טוב ויפה, עד שעיריית ניו־יורק גילתה
כי קוני־הדירות לא היו אמנים וכי
פלטק־יצחקי רכשו את הבניין מן
העירייה במחיר נמוך, בתנאי מפורש כי
יגורו בו רק אמנים.
עיריית ניריורק כבר החליטה
לתבוע אותם לרץ וצפויים להם גם
נזקים כבדים, שכן העירייה החליטה
לפנות את הדיירים שאינם אמנים,
ואלה יתבעו פיצויים מפלסק־יצחקי.

הרישום הן 450 דולר. החברה מועסקת
על־ידי המעביד לצורך שלותי מישרד
או נקיון או כל סיבה אחרת, ומוציאה
כל חודש חשבון למעביד המשלם לחברה
תמורת שרותיה. החברה מעסיקה
את הישראלי, שהוא מנהלה. הישראלי
מקבל תמורה מלאה לעבודתו ללא
ניכויי־מס, המעביד חוסך תשלומי ביטוח
סוציאלי וניכוי במקור. כולם
שבעי־רצון, והכל חוקי לחלוטין.
הישראלים גם מצאו פיתרון להשגת
היתר״שהייה ממושך. נרשמים לאוניברסיטה
כלשהי. ברגע שמקבלים אישור
על ההרשמה, זעוד לפני התשלום
של שכר־הלימוד (לימודי קורס אנגלית,
למשל, בהאנטר־קולג׳ בניו־יורק
עולים 250 דולר לשנה) ,מבקשים
ומקבלים היתר־שהייה כסטודנט.

מה זה..קרן
החינוך של
שרום עכשיו״
נירחרק ט״סס פירסם מודעה על
רבע עמוד, הקוראת לציבור לתרום
למען קרן החחוך של ח1ועת שלום
עכשיו. בתחתית המודעה מצויין כי
התרומות לקרן־החינוד פטורות ממס.
באותיות קטנות במיוחד מצויץ בתחתית
המודעה כי התרומות לקרן־החי-
ניד מיועדות רק לתוכניות-חינוך, וכי
התרומות להפגנות פוליטיות או פעילות
פוליטית של שלום עכשיו בישראל
נעשות רק בישראל.
המודעה כולה מוקדשת רק לתיאור
ההפגנות והמעשים הפוליטיים של
שלום עכשיו.
עד כה אספה קרן־החינור הזאת יותר
מרבע מיליץ דולר.
פניתי לגורמים התורמים לקרן זו,
כמו הקרן החדשה לישראל, וביקשתי
לדעת על אקט חינוכי אחד שעושה
הקרן. עד היום לא הצלחתי לקבל
תשובה. גם איני זוכר שום פעילות
חינוכית של שלום עכשיר
בניגוד לקרנות אחרות, האוספות
כספים והמפרסמות את מאזניהן, פרטים
על התרומות ולמה נועדו וכן מי
הם האחראים לקרנות, הקרן החינוכית
הזאת היא אלמונית, ללא שום ביקורת
ציבורית על פעולותיה ועל השימוש
הנעשה בכספים, שאמדיקאים טובים
תורמים.
להוציא שתי הפגנות קטנות בשנת
, 1987 לא עשתה התנועה רבר.
גם אס נסכים שהפגנה היא אקט
חינוכי, מה קרה ליתר הכסף?

אנו הפך מוצה
אוניברסיטת נירסקול בניו־יורק
(בית־הספר החדש) מפרסמת בימים
אלה בנידיורק ט״מס מודעות רבות
למשיכת תלמידים אליה. עם השמות
שהיא מפרסמת כגקודות־משיכה נמנה

ל״או!גר־התור1־ו
השערוריה התעוררה קודם כל מכיוון שההקצבה באה
מקרן של 300 מיליץ דולר לסיוע לילדי־פליסים, וקשה
לראות בילדים יהודיים שהגיעו לצרפת מצפון־אפריקה לפגי
20ו־ 30 שנה ילרי־פליסים. שנית, פה לסנטור מהונולולו
ולאוצר התורה?•
לפי הפירסומים מיריורק ט״ם ס, אחד מראשי אוצר
החזרה הוא זאב רדלפסון, וזה תרם כספים למסע־הבחירות
של הסנטור מהונולולו.

מרצה אבן
קורס להוסניסטיקה
גם אבא אבן, שתצלומו מופיע בראש
המודעה. הוא יעביר קורס להומניס־טיקה,
שיעסוק בפוליטיקה הישראלית
בשנת ה־ 40 למדינה.

והוא עכשיו מועמד לגירוש, מספרת על לידהבלהות של מעצרו, על חלומות
יפים שנקטעו באכזריות, על עברו של בעלה וע ל תחושת חוסרהוודאות
״היו ונו תוכניות
להשתקע, ללדת
ילדים, וגדל אותם,
ועבוד, לחיות בשקט,
ועכשיו הכל מתפורר״

..הם באו ביש השני,
בהגות הלירה,
כשאנחנו ישם, ונהו
בנוח ער הדלת, דא
חינו ושבו! אותה״

..ג״בויל ביוה 15 שנה
בכלא בגלל העם שלו
והארץ שלו. הוא וגה
וחיות בשקט, והם לא
נתנו לו גיאנס״

.הם אסוו עלי לגאת
מהבית, לעדות שהדלת
היתה שבודה ולא
מלתי להישאר נו נל
הרוה״

..ליבויו סיפר שהינו
אותו בנלא עתלית,
ולאורו נל הדרו
מרמאללה לעתלית
ומעתלית לנלא לנייד״

ואיינה עש סוחסטי

,.ג״בויל חזק, מגב־הדוח
שלו טוב כמו
קודם. אני חושבת
שהוא תמיד •היה חזק
ואמיץ, ואני גאה בד

אני מבודבדרו
^ סיפור הזה יש בל האלמנטים הדרו^
שים -בחור נאה וגברי, בחורה צעירה
ויפה, חתונה רבת״משתתפים, שהונצחה
בכתבה בת ארבעה חמודים בירחון־נשים
נפוץ, הרבה חלומות ותוכניות לעתיד, מעצר
פיתאומי בחצות הלילה, שישה שבועות
בלבד אחרי ליל״החתונה, והשיא -כוונה
לגירוש מן הארץ.
גיבורי הסיפור הם ג׳יבריל אל־רג׳וב בן
ה״ 35 ורעייתו הטריה היבה, בת ה״.25
אל״רג׳וב הוא אחד מתישעת המועמדים
לגירוש בגל״הגירושים האחרון, העומד
לבוא על תושבי הגדה־המערבית ורצועת־

11 36

עזה. הוא נולד בכפר קטן בשם דורא, שליד
העיר חברון, אחד מחמישה אחים וחמש
אחיות.
בשנת ,1970 כשהיה בן 16 בלבד, נעצר
ונדון למאסר״עולם בעוון השתייכות
לחוליה שהיתה קשורה באירגון הפת״ח.
למישפחה לא ידוע עד היום מה היו
המעשים שיוחסו לו ולחבריו, ומה היתה
העבירה שבגינה הורשע ונדון למאסר כה
ארוך.
ג׳יבריל שוחרר ממאסרו במאי ,1985
במיסגרת עיסקת חילופי־השבויים עם
אירגונו של אחמד ג׳יבריל. באותה עיסקה

שוחררו 1100 אסירים ושבויים פלסטיניים.
חלקם, על״פי בקשתם, נשלחו לחו״ל
והאחרים, על־פי בקשתם ועל־פי תנאי־בגדה־ לבתיהם שוחררו
העיסקה,
המערבית.
ג׳יבריל היה אחד מהם. הוא בחר
אז שלא לחזור לביתו שבכפר דורא,
והתיישב בעיר רמאללה שמצפון לירושלים.
במהלך ישיבתו בת ה* 15 שנה בכלא
(כלא ״נפחא״ וכלא ״ג׳נייד״ שליד שכם),
כתב ג׳יבריל ספר בשם ״תא מיספר ,״704
ובו תיאר את חוויותיו בכלא, את אורח־החיים
בכלא, ואת הדרך שבה מתנהלים
שם הדברים, הן מבחינת שילטונות בית־

הסוהר והן מבחינת האסירים עצמם.
הספר שיצא לאור בשנת ,1985 מייד עם
שיחרורו, הפך מהר מאוד לרב״מבר
והמהדורה השלישית שלו כבר אזלה מן
השוק.
עם שיחרורו התחיל ג׳יבריל לעבוד
כמנהל בוח־אדם במרכז־למחקרים־ערביים
שבירושלים המיזרחית, בראשותו של פייצל
חוסייני, הנמצא עכשיו במעצר מינהלי לחצי
שנה.
בחודש נובמבר 1985 נעצר ג׳יבריל בצו־מעצר
מינהלי למשך חצי שנה. כששוחרר
התחיל לעבוד כמנהל אדמיניסטרטיבי של

ירחון הנשים ״עביר״ ,היוצא גם הוא לאור
בירושלים המיזרחית.
״עביר״ ,בערבית ריח״ניחוח, הוא ירחון־
נשים נפוץ ופופולארי, שמודפס על נייר״
כרומו משובח, ושבו הרבה תמונות
ציבעוניות. מתפרסמים בו מחקרים שונים,
סיפורים קטנים מן הארץ ומן העולם,
מועלות בו בעיות שונות הן בענייני נשים
והן בענייני ילדים, יש בו סיפורים, מדורי״
אופנה ומדורים שבהם כותבים אישים
שונים את דעותיהם. הירחון משופע
בפירסומות של חברות ישראליות ושל
חברות מן השטחים הכבושים. זה אינו
ביטאון פוליטי.
בחודש ספטמבר 1986 נעצר ג׳יבריל שוב
לשישה חודשים, וכששוחרר שב לעבודתו
בירחון ״עביר״.
היבה, שפירוש שמה בערבית הוא מתנת־אלוהים,
פגשה את ג׳יבריל במהלך עבודתה
במרכז״למחקרים־ערביים בירושלים המיז־רחית.
חבריה לעבודה מספרים כי עד
שנישאה לו היתה היבה מה שמכונה אצלנו
״ילדה טובה ירושלים״ .היא היתה באה
לעבודה בבוקר וחוזרת בערב לביתה.
לעיתים רחוקות יצאה אל מחוץ לעיר.
החתונה רבת״המישתתפים נערכה
בבית״לחם. תמונות ממנה פורסמו בכתבה
על החתונה בירחון ״עביר״ .הכתבה נפתחה
בשני עמודים, שבאחד מהם הופיעה
תמונתו של ג׳יבריל בחולצה כתומה של
שרות בתי״הסוהר, תמונה שצולמה בתוך
הכלא, ובעמוד שממול תמונת״החתונה שלו
ושל היבה. לרוחב שני העמודים היה עיטור
גראפי שהתחיל מימין, על התמונה מבית־הכלא,
בצורת חוט״תיל ושהמשיך בצורת
סרט חגיגי, קשור בצורת פרפר על תמונת־החתונה.
כותרת הכתבה היתה :״מתא 704
לכלוב״הזהב״.
את היבה פגשתי במישרדים של הירחון
״עביר״ ,שם עובדת אחותה הצעירה
כעורכת־כתבות. היבה היתה לבושה
במיכנסיים שחורים, בחולצה שחורה
ובאפודה סרוגה לבנה חסרת״שרוולים. על
צווארה ענדה מיספר שרשרות־זהב ארוכות.
שיערה שחור ועיניה כהות ומבריקות. היא
נאת״מראה, אך במהלך הראיון המעיטה
לחייך, וניכר עליה שהיא מבולבלת ונסערת
מן המאורעות הפיתאומיים והדרמאתיים
שקטעו את מהלך־חייה.
בימים האחרונים היא עסוקה במתן
ראיונות לעיתונות הזרה, אך מחשבותיה
נתונות לבעלה הטרי המועמד לגירוש. אין
לה ספק שאם יחליטו בסופו של דבר לגרשו
מן הארץ, תלך היא בעיקבותיו.
היא, אולי, עדיין אינה מודעת למציאות

בחודש אוקטובר ׳ 1985 ושוחררה בסוף
אפריל .1987 את המאסר שלה בילתה באגף
המיוחד בכלא הנשים ״נווה־תירצה״ ,אך
הספיקה להיות גם ב״אבו״כביר״ ובבתי־כלא
אחרים בגדה״המערבית.
ג׳יבריל הוא האח הבכור בין האחים. אח
נוסף לבית אל״רג׳וב, יאסר, נעצר גם הוא,
אך שוחרר.

• מאיפה את, היבה?
מירושלים.

• נולדת לפגי הכיבוש?

נולדתי בנובמבר . 1962

• את זוכרת מה היה פה לפני
הכיבוש?
לא במיוחד.

• את זוכרת את המילחמה?

לא, אבל שמעתי עליה.

• המישפחה שלד נמצאת בירושלים
ככר הרבה שנים?

• מה עושה אבא שלך?
הוא נפטר.

• איפה למדת?

סיימתי בית־ספר בירושלים ולמדתי שנתיים
מינהל־עסקים ברמאללה.

• מתי פגשת את ג׳יבריל?
פגשתי אותו בעבודה, במרכז־למחקרים־
ערביים, בשנת .1986

• כשפגשת אותו ידעת שהוא היה
עצור בעבר?

• למה הוא נעצר אז?

אני לא יודעת, הכרתי אותו אחרי ששוחרר
במאי , 1985 בעיסקת חילופי־השבויים.

• כמה שנות־מאסר הוא קיבל?

הוא ישב בכלא 15 שנה, אחר־כך שוחרר לחצי
שנה ונעצר שוב.

• מה היתה הסיכה הרישמית
למעצר שלו?

בפעם האחרונה הוא קיבל מעצר מינהלי לחצי
שנה. באחת הפעמים שנעצר לא מצאו סיבה
למעצר, אז שיחררו אותו.

• אכל מדוע נעצר וישב 15 שנה
במאסר?
הוא היה בן 16 כשנעצר בפעם הראשונה. לא
חשוב מה הסיבה, אין שום הצדקה אנושית לעצור
ילד בן ,16 ואז הוא קיבל מאסר־עולם.

• היה מישפט?

אני לא יודעת, הכרתי אותו אחרי כן. גם
אחותו לא זוכרת, היא היתה.צעירה כשהוא נעצר
בפעם הראשונה.

• ומתי הוא נעצר עכשיו, בפעם
האחרונה?

תמונת החתונה בעיתון ״עביר״
״כשעצרו אותו ה״ 11 נשואים רק חודש !חצי, רק שישה שבועות.״

״למה?״ אבל הם לא אמרו לו. הם התייחסו אליו
נורא.

• לך הם אמרו משהו?
הם רק אמרו לי שאשב בשקט ושלא אזוז
מהמקום. הם אסרו עלי לצאת מהבית, למרות
שהדלת היתה שבורה ולא יכולתי להישאר כל
הלילה עם דלת שבורה. רציתי ללכת לשכנים,
אבל הם לא נתנו לי.

• ומה קרה אז?

הם לקחו אותו. השאירו אותי במצב נורא.
רעדתי כולי.

• בכית?

כן, בכיתי והם לקחו אותו, ולא ראיתי אותו עד
היום השני שעבר, כשביקרתי אותו בכלא נ׳נ״ד,
שליד שכם.

• הוא סיפר לך אם היכו אותו?
הוא סיפר שהיכו אותו כשהיה בכלא עתלית,
ושהיכו אותו לאורך כל הדרך מרמאללה
לעתלית ומעתלית לנינ״ד היכו אותו הרבה.

• ומה הם אמרו לו?

אני לא יודעת, אני רק יודעת שהיכו אותו ואת
כל שאר העצורים שהיו ביחד איתו.

• הם חקרו אותו?

אני לא יורעת.

• ולפני היום השני ניסית לראות
אותו בכלא ולא נתנו לך?
נכוו•

• עורכי־הדין שלו ראו אותו?

הם ראו אותו, וגם אנשים של הצלב־האדום
ראו אותו.

• מה עשית בבוקר שלמחרת
המעצר?

היבה(מימין) עם מרים, אחותו של ג׳יבריל
,כשעדע לי על הרח ש בכיתי, כי רציתי שהמישפחה תישאר ביחד.

הנדודים, שתהיה מנת״חלקה, אם וכאשר
יחליטו לגרש את ג׳יבריל מכאן, אך היא
חוזרת ואומרת שהיא חזקה, חזקה וגאה.
קשה לראות עליה שהעונש מרתיע אותה.
במהלך הראיון ישבה איתנו גם מרים,
אחותו של ג׳יבריל. היא היתה לבושה
בשימלה ולראשה חבשה מיטפחת. מרים
בעצמה היא ״בוגרת״ בית״סוהר. היא היתה
אסירה במשך שנה וחצי. היא נאסרה

ב־ 28 בדצמבר. זה היה היום השני, בחצות
הלילה. אנחנו ישנו, והם באו, דפקו בחוזקה על
הדלת.

• כמה הם היו?
יותר מ־ 30 חיילים ואזרחים. אחדים הקיפו את
הבית, אחרים עלו על הגג. הם שברו את הדלת,
הם אפילו לא חיכו שנפתח אותה. והם אמרו
לג׳יבריל שהם רוצים שהוא יבוא איתם. הוא שאל

הלכתי לעורך־דין, לקרובים, לחברים. ניסיתי
לברר למה עצרו אותו, לאן לקחו אותו. וחוץ מזה
הלכתי לחפש מישהו שיתקן את הדלת של הבית.

• נתנו לך לראות אותו ביום השני
שעבר?

הכניסו את כל המישפחות של העצורים ביחד,
היו שם יותר מ־ 30 איש באותו היום. העצורים
ישבו מאחורי סורגים, והיו חיילים בכל מקום. לא
יכולנו אפילו ללחוץ ידיים. לא יכולנו גם לדבר
כמו שצריך, כי בגלל הכמות הגדולה של
האנשים שהיו בחדר היה שם רעש נורא ואי־אפשר
היה לשמוע שום דבר.

• מאז היום השני שעבר ראית
אותו?

לא. ואני גם לא יודעת מתי אני אראה אותו.

• מי אמר לך שעומדים לגרש אותו?
שמעתי ברדיו, בקול־ישראל וקראתי בעיתון.

• מישהו הודיע לך כאופן רישמי?
אני לא הייתי בבית, אבל אחותי סיפרה לי
שטילפנו מהכלא ביום ראשון שעבר ואמרו
שאפשר יהיה לבקר אותו למחרת. אבל זה כל מה
שידעתי.

• כשהלכת לבקר אותו ביום השני,
הוא כבר ידע שעומדים לגרש אותו?

• מי אמר לו?
הם מסרו לו את ההודעה הרישמית חתומה
על־ידי האלוף מיצנע, אני חושבת. הם אמרו לו
ולכל האחרים, ביום ראשון ה־ 3בינואר בשעה 10
בבוקר.

• ומה הוא אמר?

כלום.

• ומה את אמרת?
כלום.

• בכית, כשנודע לך?
כן. בכיתי כי רציתי שהמישפחה תהיה ביחד,
שהמישפחה לא תיפרד. יש לנו הרבה תוכניות
לעתיד והכל מתפורר. אני רוצה להיות ליד
החברים והמישפחה והאחים והאחיות, וגם הוא,
וכך, עקב ההחלטה ההומנית הזאת לא נוכל לבצע
את התוכניות שלנו.

• איזה תוכניות היו לכם?
להשתקע, ללדת ילדים, לגדל אותם, לעבוד,
לחיות בין חברים וקרובים, לחיות את חיינו
בשקט.

• כאן כירושלים?
אנחנו גרים ברמאללה וג׳יבריל עובד
בירושלים.

• את עובדת?
כן, במרכז־למחקרים־ערביים.

• מתי התחתנתם?

ב־ 13 בנובמבר .1987 כשעצרו אותו היינו
נשואים רק חודש וחצי. שישה שבועות.

• זו היתה חתונה גדולה?

חתונה רגילה, אבל היו המון אנשים שבאו
לחתונה. ערכנו את החתונה בבית־לחם.

• את זוכרת את החתונה?
כן, זה היה נהדר.

• מה רציתם לעשות אחרי החתונה?

רצינו לחגוג ביחר, לראות חברים. היו הרבה

״אני מבולבלת. אבל חזקה וגאהר
(המשך מעמוד )37
אנשים שבאו אלינו לברך אותנו אחרי החתונה,
הרבה חברים וקרובים שבאו להביא מתנות. זה
נמשך עד המעצר, ויש עוד הרבה חברים שרצו
לבוא ולהביא מתנות, אבל לא הספיקו לפני
המעצר.

• לא נסעתם לירח דבש?

•למה?
נסענו לכל מיני מקומות וחזרנו. וחוץ מזה,
הבית היה מלא כל הזמן באורחים, ולא רצינו
לנסוע, ושאנשים יבואו ולא נהיה בבית.

• ביקרת פעם בישראל?

איזו ישראל?

• במדינת־ישראל — ביפו, בעכו?
את מתכוונת לפלסטין. זו הארץ שלי, ואני לא
קוראת לזה ביקור.

• לא נסעת לראות?

בטח שנסעתי, זאת ארץ שלי. הייתי בכל מקום

• אחרי שנודע לד שעומדים לגרש
אותו, חשבת להתגרש ממנו?
לא, אחרת מדוע התחתנתי איתו. זה יהיה
טיפשי שאני אתגרש ממנו אם מחליטים לגרש
אותו בלי הוכחות. לא. אני לא אתגרש בשום פנים
ואופן.

• אבל המחשבה הזאת עלתה
בדעתך?
לא, אני גאה בו. תמיד הייתי ותמיד אהיה גאה
בו. זה איש שבילה 16 שנים בכלא בגלל הארץ
שלו והעם שלו. הוא רצה לחיות בשקט ולהשתקע
ולבנות מישפחה ולגדל ילדים והם לא נתנו לו
צ׳אנס. זו החלטה לא חוקית וזו הפרה של זכויות־האדם.
אם הם מאמינים בזכויות האדם, הם חייבים
לשחרר אותו ואת החברים שלו עכשיו. אס הם
מאמינים באמנת־ז׳נבה, הם חייבים לשחרר אותם
עכשיו.

• את פוחדת ממה שיקרה?
לא, אני לא פוחדת.

• באותו לילה שבאו לעצור אותו,
פחדת?
כן, כי הם באו פתאום, ובכוח שברו את הדלת,
והיו להם מקלות בידיים, והם היו הרבה אנשים,
שכולם באו רק בשביל בו־אדם אחד. הם עשו
דברים מאוד מעליבים.

• את שונאת את החיילים?

אל תשאלי את השאלה הזאת. אני חייבת לכבד
אותם. הם הרסו את חיי, לקחו את בעלי, כך שאני
חייבת לאהוב אותם.

• מה מצב־הרוח שלו, הוא מדוכא?
הוא חזק, מצב־הרוח שלו טוב כמו קודם. אני
חושבת שתמיד הוא יהיה חזק ואמיץ, ואני גאה
בו. הוא והחברים שלו, הם חזקים ואמיצים.

• את מכירה את החברים שלו?
רק מהכלא.

• נפגשת עם נשים של מועמדים
אחרים לגירוש?
אני עסוקה עם החברים שבאים לבקר אותי
ועם הקרובים ובני־המישפחה. נפגשתי עם אחת
מהנשים כשחיכינו ביחד לביקור בבית־הכלא.

• את חושבת הוא גיבור פלסטיני?

כל פלסטיני הוא גיבור פלסטיני. אשה ואיש,
ילד או ילדה, כי כולנו סבלנו מהמצב הזה תחת
הכיבוש.

• את חושבת שצריך להיות מיוחד
כדי לחיות חיים כאלה?
אני לא מבינה.

מהאנגלים?

חושבת שאתם שונים

האנגלים לא נמצאים תחת הכיבוש הישראלי,
ואנחנו כן. מאשימים אותנו בזה שאנחנו
פלסטינים. לפעמים אומרים שהישראלים פוחדים
מהפלסטינים, כי הם רוצים לחיות את חייהם.
אנחנו רוצים לחיות כאן בשלום עם מי שאנחנו
בוחרים שיהיו המנהיגים שלנו. יש לנו את כל
הזכות לעשות את זה.

• בתל־אביב היית?

כן, נסעתי לשם עוד לפני החתונה. אחרי
החתונה לא היה לנו זמן לנסוע בגלל המבקרים.
לא העזנו לצאת כדי שלא יבואו אנשים ולא
ימצאו אותנו בבית.

• אחרי שנודע על המעצר ועל
הגירוש של ג׳יבריל באו אנשים
הביתה?

כן, מאז אותו הלילה שעצרו אותו באו שכנים
וחברים ולא עזבו אותי אף רגע לבד. באו אחיות

כן, אני לוקחת את הכוח מג׳יבריל.

• היית אשה חזקה גם לפני שפגשת
אותו?
אני לא יודעת.

• איך ראית את החיים שלך ואת
העתיד שלך לפני שפגשת את ג׳יבריל?
נורמלי. חייתי חיים נורמליים. עברתי, ואחרי
העבודה הייתי הולכת ישר הביתה.

• איזה חלומות היו לך?
רציתי להתחתן וללדת ילדים ולחיות בשקט
פה, בפלסטין. לא לעזוב. מעולם לא חשבתי
לעזוב, כי אני פלסטינית, אני אוהבת את הארץ
שלי ואת העם שלי.

• עכשיו, בגלל הנסיבות, נעשית
פוליטית?
כן, ואני לא רואה בזה שום דבר רע.

• קודם לא היית פוליטית?

היית פלסטינית, אני פלסטינית ואהיה
פלסטינית. פה, בפלסטין, אנחנו לא יכולים
להפריד בין החיים הפוליטיים לבין החיים
החברתיים.

• יש לך מישפחה בירדן?

• את מצליחה לישון בלילות אחרי
המעצר של ג׳יבריל?

יש לי קרובים־רחוקים.

• לג׳יבריל יש מישפחה בירדן?
היבה בפתח מישרד ״עביר״
״ה״ח׳ פלסטינית, אני פלסטינית ואהיה פלסטינית!״

אני לא רוצה לענות, כי כל פלסטיני יודע מה
צריך להיות הפיתרון.

• את חושבת שיכול להיות שלום
בין ישראל לפלסטין?
כשתהיה מדינה פלסטינית אני אענה על
השאלה הזאת.

• את מאמינה שיש ישראלים
שתומכים בהקמת מדינה פלסטינית?

אני יודעת שיש בישראל אנשים שתומכים
בשלום. לג׳יבריל יש הרבה חברים ישראלים
שתומכים בו.

• לך יש?

•ל מה?

אף פעם לא פגשתי בישראלים. לא כשלמדתי
בבית־ספר, לא בלימודים יותר גבוהים. לא
פגשתי ישראלים.

• היכן ג׳יבריל פגש בישראלים?

• איפה את גרה עכשיו?
בבית, ואמא שלי ואחותו וחברים נמצאים
איתי. לא עוזבים אותי לבד אפילו לרגע.

• מה תעשי אם הוא באמת יגורש?
יש לי תיקווה שהוא לא יגורש, כי אין הוכחות
ואין חומר נגדו ואי־אפשר להוכיח נגדו שום דבר
בבית־מישפט.

• אולי לא יצטרכו להוכיח שום דבר,
אולי יש להם חומר אחר?
הם אומרים כל הזמן שהם דמוקרטים, כל
הפעולות שהם עושים זה ההיפן מדמוקרטיה.

• ואם בכל זאת יחליטו לגרש?

אם כן, אני אלך איתו.

• לאן תלכו?
לאן שיחליטו לגרש אותו, אני לא יודעת לאן.

• לירדן, או ללבנון?

לאן שיחליטו.

ומרגישה שאני צריכה לנוח ולהחליף אווירה, אני
נוסעת לשם.

• נסעת פעם לאירופה?
לא, רק לירדן. בפעם הקודמת נסעתי לסדר
את הדרכון שלי, בגלל החתונה הייתי צריכה
דרכון, ונסעתי להוציא אותו בירדן. לג׳יבריל אין
דרכון ירדני, כי הוא נעצר בפעם הראשונה
כשהיה בן ,16 ולא יכול היה לקבל דרכון בגיל
כזה צעיר.

אולי כאלה שתמכו בעניין שלו, אולי, אני לא
יודעת. לאה צמל היא חברה שלו, היא גם עורכת
הדין שלו והיא ישראלית.
יש ישראלים שתומכים בשלום ויודעים
שלפלסטינים יש זכות לחיות ויש להם זכות
שתהיה להם מדינה. אלה החברים הישראלים
שלו.

• את מאמינה שיש לישראלים
האלה בוח לעשות משהו?

• מה החלום הכי גדול שלך עכשיו?

אני מבקשת מהם שיעשו כל מה שהם יכולים.

אני רוצה שהחיים שלי יהיו כמו קודם. הייתי
נשואה חודש וחצי, היו לנו תוכניות וחלומות
ועכשיו הכל ייגמר. אבל יש לי עדיין תיקווה.

• את מאמינה שיש להם כוח לעשות
משהו?

• את חושבת שתראי אותו שוב?

אני לא יודעת מתי, לא אמרו לי.

• את צריכה להיות אדם מאוד חזק.

אני מקווה שהם לא יגורשו. אני מכירה אותו
טוב, אחרי ששוחרר בפעם האחרונה הוא מאוד
רצה לבנות בית ומישפחה ואין בכלל במה
להאשים אותו.

שלי ואחיות שלו ואמא שלי ודודים וקרובים.
כולם באו ובאים.

לא חשבתי על זה, אבל אסור לנו להפגין. אני
לא יודעת מה לעשות מאז המעצר שלו. השבוע
זה יהיה שבועיים למעצר. אני לא יודעת לאן
ללכת, עם מי לדבר, מה לעשות.

• את עדיין מאמינה, למרות מה
שעשו לך?

• מה את חושבת שעומד לקרות
בימים הקרובים?

.כל פלסטיני הוא ניסר, אשה !אישו־

אני לא יודעת עם מי.

• את מתכוונת להפגין נגד הגירוש?

• את לא פוחדת מהעתיד?

אם ישחררו אותם מייד, אולי כן. אם ישחררו
את כל מי שנעצר בגלל דברים פוליטיים, אס
יפסיקו לגרש, אולי אומר שכן.

• היית פעם בירדן?

• ניסית לדבר עם מישהו?

לא, כי אני מאמינה בצדק ובשלום.

• את מאמינה שבית־המישפט
הצבאי יכול לעשות צדק?

כן, לביקור. אני נוסעת כל שנה־שנתיים
לעמאן. לפעמים, כשאני מתעייפת מהעבודה

״אחרי שנודע לי
שעומדים לגוש אותו,
לא חשבתי להתגרש
ממנו. אחרת למה
התחתנתי איחוד

• את מבולבלת?

אני קוראת לכל תומכי זכויות־האדם ותומכי
השלום ולכוחות הדמוקרטיים בעולם כולו לעמוד
נגד ההחלטה הלא־הומנית הזאת. אני קוראת
לכולם לבוא ולראות מקרוב את הפעולות
הצבאיות ואת ההתנהגות שלהם.
אני רוצה שכולם יראו איך אנחנו חיים תחת
כיבוש, כמה אנחנו סובלים. אולי אז הם ישמעו
אותנו ויפסיקו את הדברים האלה. אולי הם ילחצו
על ממשלת ישראל שתפסיק לגרש ושתשחרר
אותם. או שאם יש אשמה, שיביאו אותם לפני
בית־מישפט צבאי, שיביאו הוכחות, ולא רק חומר
סודי וחסוי, שאי־אפשר להשיב עליו, ושגם
עורכי־הדין לא יכולים לראות אותו.

כן, אבל אני לא מכירה אותם.

• את מאמינה שמישהו יכול לעזור?

כל מי שיתמוך בצדק ובשלום יכול לעשות
משהו.

כן, אני מבולבלת, אבל חזקה וגאה.

• את רואה איזה פיתרון למצב?
עוד לפני הנישואין. הייתי בחיפה, בנצרת, בעכו
בכל מקום.

אולי לישראל בעצמה. אני מאמינה בצדק
ובזכויות־האדם ובאמנת־ז׳נבה. אולי לישראל
יהיה הכוח לשחרר אותם. אני מכירה בזכויות של
הפלסטינים ולנו יהיה כוח.

אני לא יודעת, אני לא מכירה אותם.

• את מאמינה שלמישהו יש כוח
למנוע את הגירוש?

לא, בימים האחרונים יש לי חלומות־זוועה.
אני רואה חיילים שמקיפים את הבית, אני רואה
ילדים קטנים שצועקים ואת החיילים רודפים
אחריהם.

• את לא יודעת מה יקרה מחר.

.בימים האחרונים יש
ר חלומות־זוועה, אני
רואה ח״וים שמקיפים
אח הניח, אני דואה
ילדים קטנים שצועקים
ואח החיילים רודפים
אחריש״
אני לא יודעת אפילו מה יקרה בעוד שעה.
הפסקתי את התוכניות שלי ואת החלומות שלי
ואני רק מחכה לימים ולשעות שיחלפו. אין לי מה
לעשות, אני מחכה לכל פיסת־מידע ולא יודעת
מה יקרה.

• את חושבת שג׳יבריל יסכים, אם
יתנו את שיחרורו בכך שלא יעסוק
יותר בפוליטיקה?
אני חושבת שאילו היו להם הוכחות נגדו
שעשה משהו, הס היו מראים אותם בבית־מישפט.
למה הכל סורי? למה לא מראים לנו מה יש נגדו?

• שאלת אותם?

אין לי את מי לשאול. יש לי רק עורכי־הדין
וגם להם לא נותנים תשובות על השאלות האלה,
גם להם לא נותנים לראות את החומר הסודי.

נתן 1ר:

עד שיופיעו דברים אלה בדפוס
בוודאי כבר יתוקן המעוות. איגוד מח־זאי־ישראל,
מועצת מנהלי־התיאטרו־נים
בארץ, חברי ועדי־הנאמנים של
התיאטרונים, איגוד־השחקנים ו —
אפילו אגודות־הסופרים והעיתונאים
בישראל יתייצבו כאיש אחד לימינו של
אחיהם המותקף ומושמץ מכל העברים
ומעל כל הבימות, התיאטרון העירוני
בחיפה, וכן לימינו של האיש שהפך
בחודשים האחרונים ללוח־המטרה לחיציהם
המורעלים של כל שוחרי ארץ־
ישראל האחרת, כלומר, המכוערת.
כוונתי, כמובן, למחזאי יהושע סובול,
אחד משני מנהלי תיאטרון־חיפה ונד
חזאי־הבית שלו״
כאמור, עד שיופיעו דברים אלה
בדפוס בוודאי יתוקן כבר העוול, וכל
אדם, שהביטוי ״חופש־יצירה״ עדיין
אינו זהה בעיניו עם חירותם של
מתנחלי יש״ע לעשות בשטחים הכבושים
בידיהם ככל העולה על דעתם,
יתייצב על רגליו ויתפקד, כמו שנוהגים
האנגלים לומר׳,וכמו שנהגנו גם
אנחנו לומר בימי תנועות •הנוער שלנו.
כן, עד שיופיעו דברים אלה בדפוס
כבר יתוקן בוודאי המעוות. אבל בינתיים,
בעת כתיבתם, עוד שוררת דממה
צוננת, מקפיאה בקריית־האמנות של
המאפיה השמאלנית שלנו. פתאום
נעשו הכל משכילים — ודוממים.
כך, דוממים עמיתיו של סובול, המחזאים,
ועדיין לא שמענו שגם אחד
מהם התייצב למישמרת־מחאה בפתח־ביתו
של יוגה יהב, הז׳דאנוב המקומי
החדש שהוצב בראש מועצת־המנהלים
של התיאטרון העירוני בחיפה, מועצה
שהחליטה עתה לדחות את צאתה של
״מישלחת שחקנים ועובדי תיאטרון״
לברית־המועצות, וזאת — חרף חת־

מדוע? כי בניגוד לאנשי ״מאפיה
שמאלנית״ או כל מאפיה אחרת שבעולם,
אדם יפה־נפש לא ינסה לנצל את
ריגעי־החולשה של חברו כדי ״לסגור
איתו חשבון.״ אדרבה, לעיתים, רחוקות
אומנם, ינסה גם לבוא לעזרתו.
אבל — מאפיה? למה כבר ניתן
לצפות מ״מאפיה״?!

אדם לאדם -
זאב־רה
ובכך עדיין לא אמרתי דבר על
מחזהו החדש של יהושע סובול, שאותו
לא ראיתי (את הפלשתינאית של
סובול־בסר־סמל ראיתי והיא בעיני
אחת ההצגות הישראליות הטובות
ביותר של העשור האחרון) .בכך גם לא
אמרתי שתיאטרון־חיפה פטור מביקורת,
עונתית ושוטפת, או שאין לאיש
הרשות לחלוק על מדיניות־הרפרטואר
שלו ועל מישאלתו למעורבות פולי־
׳טית — לפחות בחלק מהצגותיו. בכך
גם לא היבעתי עדיין את דעתי על כל
היבטיה של הצלחת תיאטרון־חיפה
בכלל, ושל הישגי יהושע סובול בפרט,
בגרמניה (בסוגיה זו יש גם לי עצמי
כמה ספקות קשים, ואני נכון בהחלט
להסכים עם כמה מדיברי־הביקורת

המפגינים בשער ההצגה
יעשה נסיזן אלים להשתיק מחזאי
התרבות הנתמכת בישראל, עקב עמדתו
האנטי־תרבותית המסורתית של
מישרד־האוצר וממשלת־האחדות המפולגת
שלנו.
קולנית במיוחד שתיקתם של המחזאים
האוואנגארדיים שלנו, שאם

אליקים העצני(משמאל) ומפגיני התחייה
פתאום נעש 1הכל משכילים — 1דום נוים
ערבותו של שר־החוץ, שמעון פרס,
שביקש מנציגי־המערך במועצה ״לשקול
בחיוב את קיום הנסיעה, למען
קידום יחסי־התרבות עם ברית־המוע־צות.״
השתיקה הרועמת
שותקת
גם המועצה־לתרבות שבהנהגתם
של שר החינוך והתרבות יצחק
נבון — בעצמו מחזאי — וראש־המו־עצה
שלו, אבנר שלו, שדווקא באלה
הימים התריע מפני סכנת קריסתה
הממשמשת ובאה של כל מערכת־

עדיין לא מצאו עצמם במצבו של
סובול, חזקה עליהם שהם עתידים למצוא
עצמם במצב זה אם יתמידו בהח־רשתם־חירשותם.
שהרי כמו כל דבר
אחר בחיים, וכמו שאישתו של איינ־שטיין
אמרה לנעלה שהתלונן על
שהקדיחה יום אחד את התבשיל: זה
הכל עניין של זמן.
ושותק גם איגוד־השחקנים האץ
לעלות על בריקאדות רק כשהמדובר
במשכורות ונהופעת אמנים זרים על
בימותינו, ודוממת אגודת־הסופרים.
ומחרישים־מכל הסופרים והאמנים אנשי
המערך, שעתה־זה חזרו מעוד מסע־התעוררות
מתועד ומצולם עם מנהיגם,

ושותק לו גם השר־המשורר גד יעקובי,
ושותקים ידידיו מחוגי כתב־העת סימן
קריאה: אין אפילו פיפם אחד מאותו
כיוון קולני, בדרך־כלל.
אכן, להוציא כמה כתבות ורשימות־ביקורת
״אובייקטיביות״ ,מי פחות ומי
יותר, המעלות את בעייתיותו ואולי גם
מטילות ספק בערכו האמנותי של
המחזה סינדחם ׳חשלים, ולבד מהכ־רזתם
האמיצה של רעיו־לניהול־תי־אטרוני
של יהושע סונול, שהכריזו,
שאם מחזהו שלו לא יפתח את הו
המחזה המקורי במיסגרת חגיגות ה־40
למדינת ישראל — לא יהיה שום חג
ושום מקורי — ,לבד משני אלה —
״שבה הדממה כשהיתה, ושכבו אדירים
באין מחריד.״
דור מתי מידבר.
והרי הפעם לא מדובר בעוד סקנדאל
קטן, שרקחו מי שמבקשים לעורר את
הצנזורה מתרדמתה, כדי לסייע למסע־הפירסומת
של הצגה כושלת זו או
אחרת. אדרבה, במדור דף חדש הינו
בין הראשונים שהתריעו כנגד ניצול
לרעה של זעקת הזאב. זאת, כדי שבבוא
היום הצפוי — והוא היה צפוי מזמן —
שבו ייעשה ניסיון אלים להשתיק
מחזאי ואפילו תיאטרון שלם, בשל
מדיניות־הרפרטואר שלו, לא ימצאו
הצועקים מולם עדר של כבשים
מלחכות עשב וחירשות מלשמוע את
הקריאה לעזרה .״
והרי הפעם אין שום אפשרות להציג
את מה שהתרחש בימים אלה במועצת־המנהלים
של התיאטרון העירוני בחיפה
אלא באור הראוי: אורה של עיר
קרתנית ושונאת תרבות, אמונה על
לוטו, טוטו וכדורגל, שאינה רוצה כלל
בתיאטרון, שבו זכתה בהיסח־הדעת בימים
טובים יותר; אורה שלה — ואורו
של תיאטרון מגמתי, חלוצי, ניסיוני,
שנוי במחלוקת(דבר מצויין לתיאטרון:
רק בבית־הקברות אין מחלוקות ,):תיאטרון
שאינו אטום למציאות אשר בה
הוא פועל ואשר הצליח — כדי ביזיון
וקצף! — לפרוץ לעצמו דרך להכרה
בינ לאומי ת•

זהו וכזהו התיאטרון הנאבק עתה על
קיומו, בדמותו הנוכחית ובעצם גם בכל
דמות אחרת, כנגד כנופיית מפקחי־כשרות
מפלגתיים בפרובינציה נידחת,
שהגלויים או הציניים שבעסקניה אינם
נרתעים מלשון־איומים מוסווים רק
למחצה. כך אותו יו״ר־מ״מ (מוע־צת־המנהלים)
,שהכריז כי ״התיאטרון
עובד כבר 20 שנה באותה מתכונת.
הגיע הזמן לבדוק אותו.״
כאילו אמר: התיאטרון שלנו זכה בסב
השנים האחרונות — תחת חצי
תריסר מנהלים אמנותיים — להגיע
להישגים כאלה, שבאמת מן הראוי
לברר אם לא ניתן לשים להם סוף־סוף

למה
ניתז
לצפות נזמאפיה?

שהרי מה שעומד כאן על הפרק אינו
סינדחם ׳חשלים זה או אחר של מדינת
ישראל אפוקאליפטית רחוקה או קרו־בה־לבוא,
כי אם סינדרום אחר לגמרי:
סינדרום הקינאה הישראלי המצוי שחבר
— במיקרה זה — לסינדרום הפא־שיסטי.
ואין זו פעם ראשונה בהיסטוריה
שקינאה ושימחה־לאיד, למפלתו של
מי, שלדעת רבים, הצליח יותר מן
הראוי לו, הולכים בד־בבד או עושים יד
אחת ולב אחד עם יריביהם־להשקפות
כדי להוריד מן הבימה מי שניצב שם
יותר מדי שנים 20 ועוד באור־זר־קורים
חזק למדי.
כי הבעיה, שוב, אינה סינדרום
ירושלים או נטו או נפש יהודי. זוהי,
אולי, בעייתם של גאולה כהן ופרו־פסורה
הנאמן וחבר־ביריוניהם. הבעיה
היא זו של ״המאפיה השמאלנית״ שביחסה
אל הבולטים והמצליחים (ההצלחה,
אוי, ההצלחה.״) שבאמניה
וביוצריה אין בינה לבין יריבתה־רעותה
״המאפיה הימנית״ ולא כלום.
לכן אני עצמי מעדיף תמיד את
הביטוי הלגלגני, הטיפשי־מעט, המזלזל,
שכבר הפך מידרס לכפות־רגליו
של כל קרנף מצוי — ״יפי נפש״.

שהושמעו, אבל רק מפי אלה החרדים
לדמותו של תיאטרונם ולדרכו מתוך
גאוה בו ותמיכה בוס.
כל מה שאמרתי מסתכם בעצם בכך,
שהתיאטרון העירוני בחיפה, בהנהגתם
של סובול, נולה צ׳לטון, עודר קוטלר,
אמנון מסקין, אילן תורן, עומרי ניצן,
גדליה בסר וכמובן, יוסף מילוא, תרם,
לעניות דעתי, כמובן, את התרומה
המשמעותית ביותר — יותר מכל
תיאטרון ישראלי אחר — לעידוד
המחזה המקורי בישראל. בצד תרומתם
האישית של אנשים כנסים אלוני, יוסף
מונדי, חנוך לוין וקודמיהם, כולם
מחזאים מוכשרים ובעלי־ערך ומוניטין
אף הם, שגם קולם שלהם לא נשמע
באחרונה בהיקלע חברם־עמיתם למצוקה.

לעשות. אדם לאדם — זאב׳לה.
ורק שאינני בטוח כל־כך שאני מעדיף
את הגירסה הישראלית החברה׳מנית,
הדוגרית, הצינית על פני זו האימתנית,

מישפט
האורוות ש ל
היכל־המישפט

צ 1רך בהרקולס
בדי לנקות את
אורוות היכל־הנזישפט

לנה אלו; ש
עד המצאת המכונית, היקצו בפאתי
כל ארמון מקום מיוחד לאורוות־הסו־סים.
אפילו היה הארמון היכל־פאר,
ששלטו בו ניחוחות־ורדים וקולות־בדו־לח
של עוגבים, הרי באורוות שלט
תמיד ריח־היגללים וקול צהלת־סוסים.
מאז הוחלפו הסוסים במכוניות, ו־ריח־הגללים
בריח־הבנזין.
אבל בהיכל־המישפט בתל־אביב,
מוקצה עדיין מקום מיוחד, המזכיר את
האורוות של ארמונות קדם. בפאתי
בית־מישפט השלום, ליד חדרי־המע־צרים,
נמצא בית־המישפט לתעבורה.
ובעוד שבבית־המישפט שוררים שלווה
והדר הרי שבבית־המישפט לתעבורה
יש תמיד המולה ודוחק.
מאות נהגים צובאים על דלתות
האולמות, מחכים לדקות הספורות
שיקדיש להם השופט העמוס. רבים
מחליטים שמוטב להודות ולקבל עונש,
תחת להתדיין לפני השופט העצבני,
הממהר לגמור את התיקים שנערמו על
שולחנו.
שופטי־התעבורה נמצאים בתחתית
ההיררכיה של השפיטה, וכמעט אינם
מועלים לעולם בדרגה לבית־מישפט
גבוה יותר.
שחיתות ושוחד. במשך השנים
האחרונות התגלו פרשיות שחיתות
ושוחד כמעט בכל מישרדי־הרישוי
בארץ. זה אחרי זה נפלו קורבן לשוחד
מיני או כספי, ורבים מהמועסקים בהם
הועמדו למישפט פלילי.
.השבוע התברר כי הנגע פגע גם
בבית־המישפט לתעבורה. אחרי איסור־פירסום
ממושך, הותר לפרסם כי כבר
לפני שנה עצרה המישטרה אדם שנחשד
במתן שוחד כדי לשבש הליכי־מישפט
בבתי־המישפט לתעבורה. מעצרו
נשמר בסוד, כדי להמשיך בחקירה
חשאית, שתוצאותיה טרם פורסמו.
הותר רק לפרסם כי אברהם פלאי,
מזכיר ראשי של בית־המישפט לתעבורה
בתל־אביב, נמצא במעצר זה כחודש
ימים. ידוע כי גם אנשים נוספים נחקרו
ונעצרו בפרשה. לפני שבועיים פשטה
בחוגי בתי־המישפט והעיתונות שמועה
עקשנית כי כמה שופטי־תעבורה נעצרו
גם הם בקשר לאותה פרשה. השמו־
׳ עה התבררה כבלתי־נכונה. אבל שופ־טי־תעבורה
רבים ביקשו אחר־כך שאי־סור־הפרסום
יוסר, כדי לטהר את שמם
ולהסיר מהם את אימת השמועות.
לא ברור מדוע דווקא מישרדי־הרישוי
ובית־המישפט לתעבורה מועדים
לשחיתות ושוחד. אולי בגלל ההמונים
הרבים הנזקקים להם, אולי בגלל
המנהג ש״מאכרים״ מטפלים בענייני־רכב,
ומתמחים ב״סידור העניינים״,
החל בהעברת מכוניות בלתי־כשירות
׳במיבחנים שנתיים, וכלה בזיוף ריש־יונות־נהיגה
למי שנשלל רישיונו.
בשלב זה עדיין לא ברור מה היקפה
של פרשת השחיתות שהתגלתה, ואם
היא מוגבלת לבית המישפט בתל־אביב,
וגם אם היא מוגבלת לפקידים
בלבד. בימים הקרובים יתגלו בוודאי
כל פרטיה של הפרשה. בינתיים החלו
מישפטנים להעלות הצעות לשינוי השיטה.
שופטים
בתורנות. מישפטנים
רבים גורסים כי אין צורך בבית־מישפט
מיוחד לתעבורה. הבעיות המיוחדות

^ ו1£1ו

0ו 0ג

לט עליהן. אומנם, יש עומס גדול של
תביעות־תעבורה, אבל יש גם עומס
גדול של מעצרים בבית־המישפט; ואין
צורך בבית־מישפט מיוחד עבורם. מיש־פטנים
הציעו לפתור את בעיית מיש־פטי־התעבורה
באותה הצורה שבה
נפתרת בעיית המעצרים.
כשם שכל שופט־שלום מקדיש בתורנות
כמה שבועות בשנה למעצרים, כך
יוקצו שופטים בתורנות לענייני התעבורה.
כל שופט־שלום יישב במועדים
מסויימים, וישמע את המישפטים. אוזנו
תהיה קשובה, והבעיות ייראו לו חדשות
ומעניינות יותר. הוא יהיה מוכן להקדיש
יותר זמן לשמיעת הצדדים ולמחשבה
על הבעיות. הדבר ירענן את הדיון,
ויתן את ההרגשה שאין כל דרך
להגיע לשופט בהצעות־שוחד, מכיוון
שבכל שבוע, או בכל חודש, יהיה שו־פט״תעבורה
חרש.
המלך מינוס נזקק להרקולס כדי
לנקות את האורוות שלו. הרפורמה
בבתי־המישפט לתעבורה אינה זקוקה
ליד כל־כך חזקה.

דוכי חיים
מיכר ה
הז הבשל
ה בר*אות
שיטזת־הרים!,
הטיבעיות שר
אלכסנדר ררליץ
נעמי מ; ₪
״אני מאמין שאנשים יכולים לחיות
חיים ארוכים כיפליים, בעזרת ׳מיכרה
הזהב של הבריאות׳ אשר פיתחתי.
השיטה: ניקוי הגוף, בעזרת אמצעים
שפיתחתי, שעוזרים להטבת מצבו של
מחזור־הדם בגוף.
״מרבית הבעיות הפיסיות נוצרות
בגלל מחזור־דם לקוי. מה שאני עושה
לא מתנגש ברפואה הרגילה, רק עוזר
לה. יש מיקרים בהם הרפואה הרגילה
התייאשה, אבל אני לא מוותר, מטפל,
וברוב המיקרים גם מצליח לרפא.
״אני יכול להביא אנשים למצב
הבריאותי הטוב ביותר, מצב שכל אחד
שואף להיות בו. אני מדריך אנשים איך
לשתות ולאכול בצורה הנכונה ביותר,
מדגים תרגילי־התעמלות מיוחדים,
מלמד אותם את החשיבות שבטיהור
נפשי, פנימי. במיוחד אני עובד על
תיפקוד המוח — ואז, גם בגיל ,100
יכול אדם להרגיש צעיר, בכל
תיפקודי־הגוף, כאילו היה בן ״.50
אלה הם דבריו של אלכסנדר
רדליץ, בן ,60 אשר טוען ש״עכשיו אני
מוריד את ה־ס, ומתחיל מחדש, בגיל
.6״ הוא גבה־קומה, רזה, כסוף־שיער,
בעל עיניים כחולות. מה שקוראים
״נשמה טובה״ ,רוצה לעזור לכל
העולם. הוא אינו רופא קונבנציונלי,
אלא מרפא בשיטות טבעוניות ואחרות,
המיוחדות רק לו.
ילד־פלא. רדליץ, כיום תושב
נתניה, נולד בברלין. אביו היה מנצח־תיזמורות
ידוע בעיר זו, ואמו היתה
זמרת־קונצרטים ידועה. בגיל ארבע
נחשב אלכסנדר לילד־פלא: הוא
הפליא לנגן בפסנתר, מבלי לקבל אף
שיעור אחד. אבל אביו לא רצה ילד
גאון בבית, חשש שילד כזה עלול
להחטף, בתמורה לכופר־נפש גבוה.
לכן הוא נעל את הפסנתר.
בגיל 11 התיידד אלכסנדר עם נער,
שאף אחד לא רצה להמצא בקירבתו,
מפאת היותו יהודי. יום אחד שאל אותו
הנער: מה אשמתי שנולדתי יהודי? ״אז
התחלתי להיות מודע לסיבלם של
היהודים. הבנתי שהם סובלים מהנאצים
על לא עוול בכפם.
״בגיל 12 נבחרתי לנער המחונן
ביותר מבחינה מוסיקלית בכל גרמניה,
ונשלחתי לבית־ספר מוסיקלי מיוחד

שם השכיחו ממני, לתקופה של שנה
וחצי, מה קורה ליהודים.
״בגיל 14 יצאתי להופעות בכל
גרמניה, כזמר קלאסי, סולן, וגם
בליווית מקהלה. אחרי אחת ההופעות
דיברתי עם התלמידים בכיתתי על
מצב היהודים בגרמניה. זה הגיע
לידיעת מנהל בית־הספר, ונלקחתי
מייד למוסד של האס־אס, לצורך
׳חינוך׳ .הם היכו אותי בשוט, עד זוב
רם, במשך חצי שנה. רצו לחנך אותי
שלא לדבר יותר נגד המישטר הנאצי.
״בגיל 17 גוייסתי לצבא. ערקתי,
הסגרתי את עצמי לצבא האמריקאי,
והפכתי להיות שבוי־מילחמה בצרפת.
אחרי השיחרור חזרתי לגרמניה,
ועזרתי במשך שנים אחדות, בהתנדבות,
לשיקום פליטים מרוסיה״.
מישלוחי לחם ועוגות. בגיל
25 הוא התחתן. שלוש שנים אחר־כך
היגר לקליפורניה, עם אשתו וארבעת
ילדיו, שניים מהם תאומים.
״בגלל מצב של כמעט־רעב במשך
10 שנים, ומכות שקיבלתי, היתה
בריאותי רופפת מאוד.
״יסדתי עסק משגשג של שירות־מישלוחים
של לחם ועוגות, ובמקביל
התחלתי ללמוד, במשך ארבע שנים,
רפואה קונבנציונלית. אחרי שנוכחתי
לדעת עד כמה רפואה זו מוגבלת
ביכולתה להחזיר אליי את בריאותי,
התחלתי ללמוד רפואה לא־קונבנציונלית.
״בהדרגה
השתפר מצב־בריאותי,
ולאט־לאט התחלתי לפתח, מתוך הדברים
שלמדתי, שיטה חדשה של
ריפוי. קראתי לה ׳תרפיה של מחזור־הדם׳
.עשיתי גם תואר ראשון באוניברסיטה
במדעי הרפואה הטבעית״.
כוכבים חסויים. אחרי 17 שנות
נישואין החליט אלכסנדר להתגרש
(״לא הסתדרתי עם אשתי״) ,עבר
לדרום־קליפורניה, ופתח קליניקה,
כיועץ לרפואה מונעת. בין המטופלים
שלו היו מיליונרים, אנשי־עסקים,
כוכבי־קולנוע (״מצטער, אסור לי
לנקוב בשמות, אפילו אם חלק מהם
כבר אינם חיים כיום.׳׳)
עם פרוץ מילחמת יום־הכיפורים
הוא הרגיש דחף חזק, מעין קול פנימי
שדיבר אליו :״לך לישראל, לעזור
לחיילים פצועים.״ הוא מספר :״הגעתי
לישראל, וקיבלתי אישור להשתמש
בשיטותיי כדי לעזור לפצועים. עזרתי
למאות רבות. שיטתי הוכחה כיעילה
ביותר במצבי פציעה וכוויות. יש בידי
מיכתבים מרופאים בכירים, המאשרים
את התוצאות הטובות של טיפוליי.
״במשך הזמן הרגשתי שאני שייך
לישראל. החלטתי שכל זמן שאוכל
לעבוד כאן ולטפל באנשים לפי
שיטותיי, אשאר בישראל. ככל שעובר
הזמן אני מרגיש שאני חלק מהעם
הישראלי.
״אין לי שום רצון לחיות בכל מקום
אחר בעולם, רק כאן. אני גם מרגיש
רצון להיות חלק מהעם היהודי, ולהפך,
רישמית, ליהודי. אני עכשיו בתהליכי־גיור.
אפילו שניתי את שמי לדויד בן־
אליעזר, ומבקש ממכריי ומהפציינטים
שלי לקרוא לי דויד.״
עדות אישית: הגעתי לראיון כשאני
סובלת מכאב־ראש. אלכסנדר, או דויד,
כפי שהוא מבקש להיקרא מעכשיו,
הציע לטפל בי לפני תחילת הראיון.
כיוון שלא היה לי מה להפסיד
(כאב־הראש שלי לא יכול היה להיעשות
גרוע יותר) ,הנחתי לו לטפל בי
בעזרת מכשיריו השונים.
נראה שבמשך שעת־הטיפול חלה
הטבה רבה במחזור־הדם שלי —
לטענתו, זהו שורש כל הבעיות —
והנס אכן אירע — כאב־הראש נעלם
לגמרי.
״זוהי עובדה מוכחת שהאדם הממוצע
משתמש רק ב־ 10 אחוזים
מהפוטנציאל המוחי ״,מסיים רדליץ,
״אני מאמין שזה נכון גם לגבי גוף
האדם — גם כאן אנחנו משתמשים רק
ב־ 10 אחוזים מהפוטנציאל של הגוף.
אני מאמין שעקרונות־הבריאות, אותם
פיתחתי, יובילו אנשים לחוזק גופני

השובט חיים אוו
(משמאל) מקפיד
על נלל הטנק,
מעיו על ככתוו
בלתי־ונוס ושאו
על איחוו קל. באחוונה או התלונן
על שו רדיו שביקש את נסילתו

חיונווייס
ך!* שופט חיים אדר הביע את
( 1ה״אני מאמין״ שלו בכמה מילים,
שכתב בהחלטה שבה סירב לפסול את
עצמו במישפט, כפי שביקש עורך־הדין
ציון אמיר. וכך כתב השופט:
״התוצאה היא דחייה נוספת. אינני
מוכן לקבל דחיות. יידע כל אדם שיש
לבוא לבית־המישפט בחרדת־קודש. כי
עבודתו של בית־המישפט היא עבודת־קודש,
גם אם מתייחס לעינייני־חולין.
כוחה ועוצמתה של המערכת הוא
במוסריותה, תוך שהיא שומרת על
כ פ תן ף
גינונים חיצוניים.״^

פתוח

׳ך• גינונים החיצוניים חשובים
1 1מאוד לשופט אדר, ולכן הוא אולי
השופט היחיד בישראל שהוגש עירעור
על החלטתו בעניין אי־רכיסת כפתור
בחולצתו של עורך־דין.
עירעור אזרחי 335/83 נבע
ממישפט שהתנהל לפני השופט חיים
אדר, סמוך למינויו. הצדדים פנו אליו
בעניין פעוט, וביקשוהו לאשר הסכם
על הגדלת־מזונות שהוגש בהסכמת
שני הצדדים.
עורך־הדין של האשה נכנס לאולם
כאשר גלימתו על ידו, והתלבש באולם.
השופט ארר העיר לו על כך, ועורו־הרין
התנצל. אלא שאז הבחין השופט
כי הכפתור העליון בחולצתו של עורו־הדין,
הכפתור שמתחת לקשר־העניבה,
אינו רכוס. השופט ביקש ממנו לרכוס
את הכפתור. אולם כאן נתקל השופט
בעורר־דין עקשן.
תחת לרכוס את הכפתור ולהמשיך
בדיון, ביקש עורך־הדין לטעון טענות
מישפטיות בעניין. הוא ציטט את
תקנות לישכת עורכי־הדין, המחייבות
אשה לרכוס את כפתור חולצתה, בעוד
שאין תקנה דומה לגבי גברים. כן טען
עורו־הדין כי בגלל המיבנה הרחב של
צווארו, קשה לו לרכוס את חולצותיו.
הוא הסביר כי כאשר החולצה נרכסת
בצוואר היא נראית רחבה ומרושלת
בחזה, וכאשר היא מונחת טוב בחזה, אין
כל אפשרות לרכוס את כפתוריה. הוא
ביקש מבית־המישפט לראות בזאת סוג

״אם יחליט בית־המישפט החלטה
פורמאלית כי עלי לרכוס את הכפתור,
אכבד את החלטת בית־המשפט ואציית
לה, אבל ללא החלטה כזו אינני מתכוון
לרכוס את הכפתור,״ אמר לשופט.
אז כתב השופט אדר :״לצערי הרב,
רבים מעורכי־הדין אינם נוהגים באותה
דרך של כבוד כפי שצריך להיות
בהיכל־המישפט, ואחד תלוי בשני,
והכל כמיקשה אחת — איחור הופעה,
לבישת הגלימה באולם וצורת התיל־בושת.
אם עורך־דין יידע לעשות
דברים כהלכה, לא רק כיבוד בית־המישפט,
אלא הוא עצמו יתכבד בכך,
הדבר עשוי להשפיע על אופן ניהול
המישפט עצמו, לרבות השאלות
השנויות במחלוקת.
״הרבה מליבוי־יצרים וחוסר־נימוס
יש בו משום אי־שימוש בכללי־נימוס
נאותים, ואיזו השוואה בין עורך־דין
נכה לעורך־דין שחולצתו קטנה, ועל זה
מתנהל ויכוח, ועורך־דין נוהג כפי
שמתנהג.״
המשך הדיון באישור ההסכם התנהל
באווירה כבדה של עוינות. השופט
סירב לאשר את ההסכם כלשונו, והוסיף
לו סעיפים משלו. עורכי־הדין עירערו
לבית־המישפט העליון.
וכך כתבו השופטים משה בייסקי,
שלמה לוין ואליעזר גולדברג
בהחלטתם בעירעור:
״אנו מקבלים את העירעור, ומבטלים
את החלטתו של בית־המישפט
קמא, ונותנים תוקף של פסק־דין
להסכם ...נעיר כי דין העירעור
להתקבל בכל מיקרה, שכן אין בהנמקה
שהביאה את השופט המלומד שלא
לאשר את ההסכם כלשונו, ולהכניס בו
שינויים (וזאת בלי שניתן לצדדים
הזדמנות לטעון בנידון) יכולה לעמוד
במיבחן הביקורת״.
ואז עבר בית־המישפט לדון
בכפתור:
״סבורנו כי עניין זה אינו נושא
לעירעור על אף שמסכימים אנו עם
בא־כוח המערער כי אי־רכיסתו של
כפתור בחולצתו של עורך־דין, איחור
של חמש דקות מצירו בהופעה לבית־המישפט
ולבישת גלימה באולם־

אופן ניהול המישפט עצמו, לרבות
גולדברג טען בנימוס ולעניין, ואמר
השאלות השנויות במחלוקת, או לגרום
כי ״למרות שבית־המישפט היושב לדין
לליבוי־היצרים. ואם כי ברור ומובן כי
הוא שופט מיקצועי ולא ג׳ורי
עורד־דין מצווה שלא לאחר לדיון
(חבר־מושבעים) ,לא נראה לי שאפשר
ולהופיע בצורה נאותה, לא נתייחס
לעשות הפרדה ולהתעלם ממה שנעשה
לעירעור בענייו המגיע,עד כפתור׳״.
בתיק, שהוא אינו קביל בתנאים
״בחיים לא אקבל תיק אצל השופט
החדשים, מכיוון שהתיק מלא ראיות
אדר,״ אמר עורד־הדין של הכפתור,
פסולות.״
והוא אינו היחיד. באחרונה התחילו
תגובתו של השופט אדר היתה
עורכי־דין רבים לגלות שהופעה לפני
מתמיהה בחומרתה. וכך כתב השופט:
השופט אדר גורמת להם מבוכה
״אינני רואה לא רק לא מקום להיענות
ועלבונות.
לבקשתן של עורו־הדין גולדברג, אלא
שאני חושב שיש הרבה יותר מעבר
לבקשה זו.
״השאלה שהתעוררה היא שאלה של
ניהול מישפט ...וגם אם אני טעיתי, זה
^ ש עוד שופטים שאינם אהובים
עירעור לבית־המישפט העליון. אין בזה
על עורכי־הדין ומפעם לפעם גם
ולא כלום לכל אותן ההלכות הרבות
השופט החביב ביותר מגיע להיתקלות
הדנות בפסלות שופט...
עם עורך־דין. אלא שבמיקרה של
״ובנוסף לזה, חדשות לבקרים צצות
השופט אדר הגיעו הדברים לשיא.
בקשות של כל מיני עורכי־דין לפסול
לפני שבוע התלונן השופט לפני
לישכת עורכי־הדין על נחמן גולדברג, שופט. בצדק, שלא־בצדק, ובייחוד
עורו־דין תל־אביבי נודע שהוא גם שאין כל זיקה לעניין.
״האם חושבים עורכי־הדין להפחיד
המזכיר הכללי של ועד מחוז תל־אביב
של לישכת עורכי־הדין. הנושא: בקשת שופטים? האם חושבים עורכי־הדין
שיש להם זכות מוסרית להגיש בקשה
הפרקליט לפסול את השופט.
לפסילה?...
מיקרה זה קרה גם הוא בגלל דבקותו
״הדבר היחיד שבית־המישפט מנוע
של השופט אדר בגינונים חיצוניים,
הוא שעורכי־הדין ישלמו אישית את
ביעילות ובדייקנות.
המחיר שהם עשויים להביא שופט אם
באותו מישפט מייצג גולדברג את
לא־נוח הדבר הזה. כי אם יש בקשת־עורך־הדין
דן כוכבי, הנאשם בעבירות
פסילה העיתונים מלאים. כשהבקשה
של מירמה, יחד עם אדם בשם אהרון
שפירא. כבר בתחילת הדיון, כאשר, נמחקת, אף אחד לא נותן את הדין.
״אולי הגיע הזמן, עקב הבקשה של
איחרו הנאשמים להגיע לבית־המישפט
עורך־הדין גולדברג, שנתחיל לטפל
בכמה דקות, איים עליהם השופט
בדברים אלה ביתר רצינות, אולי הוא
במעצר עד תום ההליכים.
עצמו חייב לתת את הדין על עצם
אחרי כמה ישיבות נעלם הנאשם
שפירא, ועיקבותיו לא נודעו. השופט הגשת בקשה כזו.״
השופט פנה ללישכת עורכי־הדין
אדר החליט מיוזמתו להפריד את הדיון
בתיק, כדי שיוכל לסיים את המישפט וביקש שזו תקבע אם יש מקום להעמיד
נגד כוכבי. הסניגור, גולדברג, וגם לדין מישמעתי את עורו־הדין
התובע, עורך־הדין אברהם פכטר, גולדברג.
התנגדו להפרדת הדיון, כל אחד
מנימוקיו המישפטיים, אבל השופט לא
שעה להם. אז קם הסניגור וביקש
שהשופט יפסול את עצמו.
^ לי לדעת את הרקע לכעסו של
תחילה לא הבין השופט את הבקשה,
וחשב שעורן־״הדין מבקש להתפטר ₪1 .השופט, קשה במקצת להבין
״אני אמרתי שאני מבקש מבית־ התפרצות רגשית כזו. הרקע הוא
המישפט לא לדון בהרכבו זה בתיק. לא שבאחרונה זכה השופט לשמוע מפי
ביקשתי להשתחרר. אין לי כל סיבה כמה עורכי־דין בקשות לפסילתו, בגלל
להשתחרר מהתיק,״ אמר גולדברג, סיבות שונות. נראה כי הדברים
והתחיל לטעון טענות מישפטיות לנמק השאירו מישקע כבד, שהתפרץ
במיקרה של עורך־הדין גולדברג.
את בקשת הפסילה.
אחת מבקשות־הפסילה האחרונות,
? שהוגשו נגד השופט אדר, באה מידי
עורד־הדין ציון אמיר.
אמיר ייצג נאשם שלא הגיע לדיון,

ושלח תעודת־מחלה. השופט אדר סירב
1לדחות את הדיון, ואמר כי תעודתם
המחלה אינה ערוכה על־פי דיני^
הראיות. אמיר ניסה להסביר משהו
לשופט, כאשר זה השתיק אותו ואמר•.
״כנראה שעורד־הדין ציון אמיר לא
למד את הלקח עקב התנהגותו בעבר,

;;לשלם
את המחיר״
הפרקליט החוויר

עליה הבעתי את רעתי בהרכב בו הייתי
שותף.״
השופט אדר התכוון למישפט שבו
נאשם עורך־הדין אמיר בהעלבת שוטר.
במישפט זה יצא זכאי בבית־מישפט
השלום, וגם בבית־המישפט המחוזי,
ברוב דעות. את דעת המיעוט, שהרשיעה
את אמיר, כתב השופט אדר.
עורכי״דין שהיו באולם נאלמו,
כאשר שמעו את דיברי השופט. הם לא
הבינו כיצד אומר שופט דברים כאלה
לעורך־דין, באולם מלא, כאשר
הנאשמים, שאותם הוא מייצג, נמצאים
לידו.
עורן־-הדין אמיר החוויר, קם על
רגליו, אמר שיתלונן לפני שר־המישפטים,
וביקש מהשופט אדר
לפסול את עצמו.
השופט סירב לפסול את עצמו.
בהחלטתו אמר כי דבריו נקטעו
באמצע, וכי התכוון להמשיך ולאמר

לו :״אתה לא יודע את האמת, אבל
הקליינטים שלך יודעים אותה. אולי
תצאו החוצה ותחזרו אלי.״
כוונתו של השופט, כי הסניגור
ישכנע את לקוחותיו להודות באשמה,
היתה כל־כך ברורה, עד שהסניגור
נדהם ואמר :״אילו היינו מוכנים
להודות, היינו עושים זאת בתחילת
המישפט. אבל הלקוחות שלי אינם
מודים באשמה וטוענים שהם חפים־
מפשע!״
השופט אמר לו שאם ירשיע את
הנאשמים, הרי הם צפויים לעונש של
מאסר בפועל.
הסניגור היה נדהם. לרגע לא ידע
מה לעשות, ואחר כך, כאשר נקרא
ללישכת־השופט יחד עם התובע
אברהם פכטר, ביקש מהשופט אדר
לפסול את עצמו, מאחר שכבר הביע
את דעתו על תוצאות המישפט, בטרם
שמע את הטיעונים לעונש ואפילו
בטרם הרשיע את הנאשם. גם במיקרה
זה סירב השופט לפסול את עצמו,
והסניגור עירער לבית־המישפט העליון•
בית־המישפט
העליון לא אישר
אומנם את פסילתו של השופט, אבל
אמר כמה מילות־ ביקורת. כדרכו של
בית־המישפט העליון היתה הביקורת

פרקליט אמיר

פרקליט גולדברג

.מראה לא למד אח הלקחר

חושבים שרכי־הדין להפחיד שזפטים?

שדעתו היתה דעת־מיעוט. הוא ציין
שאין לו עוינות כלפי עורך־הדין,
והמשיך בדיון.
עורך־הדין אמיר חכך רבות בדעתו
אם להתלונן נגד השופט לפני שר־המישפטים.
הוא הרגיש עצמו פגוע
מאוד .״היה לי פיתוי גדול להתלונן, כי
צריך לזכור שבסך־הכל נאשמתי
בהעלבת־שוטר, וזוכיתי בכל הערכאות.
אבל אחרי התלבטות ארוכה
החלטתי לוותר, מפאת כבודו של
השופט, ואינני יודע אם נהגתי
כהלכה,״ אמר להשלס הזה.

בתלונה ללישכת עורכי־הדין. התלונה

״יצמצם
עצמו״
** יקרה כוסן ש של בקשת־פסילה
^ 1קרה לפני שנה וחצי, במישפט שבו
ייצג עורך־הדין גיורא זילברשטיין שני
נאשמים בהדחת עד־תביעה. מיד אחרי
שהתובע והסניגור סיימו את הסיכומים
בתיק, פנה השופט אדר לסניגור ואמר

פרקליט זילברשטיין
.אולי תצא! הוזוצהך
עדינה מאוד, אבל מי שקורא בין
השיטין יכול להבין את חומרת הנזיפה
לשופט. אמר בית־המשפט העליון:
״מוטב שהשופט, היושב לדין, יצמצם
עצמו בהתבטאויותיו במהלך הדיון
לדברים הדרושים להכוונת הדיון
והשליטה בו, להצגת שאלות־הבהרה
ולהכרעה בקשר לכתב־האישום ולעונש.
״הצעות
להסכמי־טיעון בין התביעה
והסניגוריה הן עניין שיכול לעלות בין
בעלי־הדין, אך אינו מעניינו של בית־המישפט.
אין גם צורך בכך שבית־המישפט
יודיע מראש מה העונש שהוא

נית המישפט
המחוזי בתראביב:
אינני יכול להתייחס לעובדות
המיקרה שבין עורך-הדין נחמן
גולדברג והשופט חיים אדר,
ולכן אומר דברים על העניין
העקרוני.
יש בציבור אי-הבנה, ששו-

תפיס לה כמה עורגי״דין, בנוגע
למיקרים שבהם אפשר לפסול
שופט. צריך להגדיל בין החלטה
לא־נפונה של שופט במישפט
לבין חשש סביר למשוא-פנים -
וזה הבדל עצום.
כאשר שופט גותן פסק-דין,
והצד אינו מרוצה ממנו, הוא
מגיש עירעור, ובו אין כותבים
שהשופט קמא פסול, אלא שהשופט
טעה. לשופט יש עצמאות
להגיע לכלל החלטה, ולצד יש
רשות לפנות לערכאה נוטפת כדי
לבקר את ההחלטה.
מתי מבקשים פסילה! כאשר
יש חשש למשוא״פנים מצד
שופט. למשל, כאשר השופט נוגע
בעניין, או שאחד המתדיינים
הוא קרוב׳מישפחה שלו. זה
מיקרה בולט. אבל גם אם במהלך
הדיון, לפני סיום הראיות,
מגלה השופט על־ידי התנהגות
או העדות שהגיע כבר לכלל החלטה
לפני ששמע את כל הראיות,
יש מקום לבקש את פסילתו.
לפעמים יש תופעה דומה מצד
עורך־הדץ. כאשר שופט דוחה
בקשת-ביניים במישפט, תחת

לערער על חחחלטה אומד עורך־
הדין :״אני מבקש להתפטר מתפקידי.״
גם זה פסול לגמרי.
אומנם שופט אינו צריך להעיר
הערות עולבות בעורכי־דין, הוא
צריך לדעת לשלוט בעצמו, אבל
זה עניין של טמפרמנט. במיקרה
ששופט עלב בעורך־דין, יבול
עורך-הדין לברר את העניין עם
השופט בלישכתו, או לפנות בתלונה
לשר־המישפטים או לליש-
בת עורכי־הדין. אבל יחסים
מתוחים בין עורך-דין לשופט
אינם סיבה לפסילת השופט. רק
עוינות בין המתדיין והשופט
חשובים לעניין זה. עניין זה
מודגם היטב במישפט נגד ג׳ון
דמיאניוק.
זכותו של שופט היא להחליט
החלטות, וזכותו של עורך־דיו
היא לטעון טענות, אפילו אינן
שענות חכמות. אבל אם יש
מקום לחשוב שעורך־דין אינו
מאמין בטענה שלו, וטוען אותה
רק כדי להפחיד את השופט -
במיקרה קיצוני כזה יש להביא
את הדבר ללישכת עורכי-הדין.
וגם זה תלוי במיזגו של השופט.

עלול להטיל במיקרה של הרשעה.
במיקרה דנן התבטא השופט בעניינים
אלה, והמערערים ביקשו כי יפסול את
עצמו. השופט סירב, והעירעור על כך
נדחה״.
אחרי החלטת בית־המישפט העליון,
חזרו הצדדים להמשיך בדיון. השופט
אזרחי הרשיע את הנאשם ושמע את
הטיעונים לעונש. מאחר שהתיק נמשך
זמן רב ועבר הרבה זמן מאז מועד
העבירה, אמר התובע בעת הטיעונים
לעונש כי הוא אינו מבקש עונש מאסר
בפועל. השופט אדר אמר לצדדים כי
אינו חותמת־גומי, ודן את הנאשם
לשישה חודשי מאסר בפועל. גם על כך
הוגש עירעור לבית־המישפט העליון,
והעונש קוצץ למחצית.
עוד עורך-דין שנפגע מהשופט אדר
הוא עורך־הדין דוב וייסגלס. בדיון
אזרחי שבו הופיע עורך־הדין איחרו
להגיש את הסיכומים בתיק. השופט
ארר קנס את עורכי הדין וחייב אותם
להתייצב לפניו ולתת הבהרה לאיחור.
עורכי־הדין הגיעו לאולם באיחור של
חמש דקות. השופט הגיש תלונה על
האיחור לפני לישכת עורכי-הדין.
החלטת הלישכה היתה שאין כאן עניין
של עבירה מישמעתית, וכי אם איחר
דו ר ר ^ ריו ד הנ ש
נוקם ונוטר

ךסד כה לא ידעתי דבר על השופט
^/אדר. ראיתיו יושב בדין כאחד
משלושה חברי־הרכב בכמה מישפטים
פליליים, אבל מעולם לא שמעתיו
מוציא מילה בהזדמנויות אלה, והוא
נראה כאדם שקט מאוד. על־כן
הופתעתי כל־כך מערימת התלונות
שהצטברה, כאשר התחלתי לחקור.
ניסיתי לגלות מיהו השופט אדר,
ומניין הגיע לכס־המישפט. על כך
היתה לכל המישפטנים שאיתם דיברתי
תשובה אחת .״הופתענו כאשר התמנה
כשופט מחוזי. הוא היה עורך־דין בלתי־אי
לגדא לן;
ידוע עד אז•״
(המשך בעמוד )42

עסב רובץ,
ואש דישנת
שרכי־הדין:
אינני מביו על מה יצא
קיצפו של השופט. בקשת
הפסילה של עורך-הדיו
גולדברג לא היתה בקשה
מעליבה ולא לפסילה אישית,
אלא בקשה עניינית, בגלל
הפרדת המישפט, שבגללו
עלול להתקבל חומר בלתי־קביל
כראייה.
אגי חושב ששופט צריך
לנהוג בזהירות רבה כאשר
הוא בא להתלונן על עורך-
דין לפני הלישכה. משום
שתפקידו של עורך״דין הוא
לייצג את לקוחו נאמנה,
וללא חת, ולא יתכן שבקשה,
המבוססת מבחינה מיש-
פטית, תהיה נושא להגשת
תלונה ללישכת עודבי־הדין.
כי אז שום עורך־דיו לא יוכל