גליון 2629 מתאריך 20 בינואר 1988

דומיניוו-הברנדי המלטף

ברנדי דומיניון הוא ברנדי משובח ק/.3 .0 .ץ -מבשילבחביות עץ אלון בדיוק עד
לרגע הנכון כדי להגיע אליך עדין וחלק כמו משי עם טעם מעולה וניחוח נפלא.
ברנדי דומיניון -אהבה חדשה לאוהבי הברנדי.

ברנדי דומיניון־מיוצר עפ״י ידע צרפתי ע״י 3ו ( 1 ? 1י 1

גזיבחבעז
טובת האומה
עוד על המרי ב שטחים (העולם הזה
16.12.87 והלאה).
אירועי השבועות האחרונים חייבים להוציא
אותנו מאדישותנו הקולקטיבית. הדריכה במקום
חייבת להדאיג אותנו, קורבנותיה הפוטנציאליים
של המילחמה הבאה.
״.אמצעים שיגרתיים ״להשבת הסדר על כנו״
שוב אינם הולמים את המצב. ועל־מנת למנוע
אסון, חייבים מנהיגינו לנקוט בגישה חדשה ושונה
מן הקצה אל הקצה מגישותיהם השיגרתיות.
.״היה זה מנחם בגין, שציטט בסיפרו, הסוד,
את זאב ז׳בוטינסקי(אם כי בהקשר אחר ואם
טובת האומה דורשת שתושיט את ידך לאויבך,
אל תתן לזיכרונו להיות, שחור. שכח מה שחייבים
לשכוח והושט לו את ידך!״
זאב רפאל, חיפה

הצהרת בלפור
ועוד על המרי ב שטחים(העולם הזה
16.12.87 והלאה).
...מן הראוי לזכור שבהצהרת־בלפור, שאותה
אימץ העם היהודי ללא שוס הסתייגות, שני
חלקים — בית לאומי לעם היהודי בארץ־ישראל
ואי־פגיעה בזכויות התושבים הלא-יהודיים.
החלק הראשון הוגשם ואילו מהחלק השני
מתעלמים שליטי ישראל והעם היהודי.
אין לי ספק שלוא הכבוד וזכויות־האדם(לפחות)
של תושבי־השטחים לא היו נרמסים, לא היה
מתלקח מרד עממי נואש ואלים.
שלום זמיר, אמירים

הנמקה מאו ש שת
על שיבתו האפשרית של מוטה גור
לממ שלה(״מה הם אומרים״ ,העולם
הזה .)13.1.88
האם השתנה משהו מאז התפטר מוטה גו ד
מממשלת יצחק שמיר בהנמקה שתחת ראש־ממ־שלה
שאינו מוכן למקד את האחריות בפרשיות
השב״ב אין הוא, גור, מוכן לשרת?
לא רק שלא השתנה דבר, אלא שראיונותיו של
יוסי גינוסר בשבוע האחרון רק אוששו נקודה
זאת, יותר מאי־פעם.
אז מדוע אין גור מודיע חד־משמעית שלא
ישוב לממשלת שמיר?
יעקב קלמפר, ראשזן־לציון

מדידות חדר־המיטות
על הטיפול בנושא הדמוגראפי(״ ש רון
יתמ קד בבעייה הדמוגראפית״,
״תשקיף״ ,העולם הזה .)6.1.88
התפלאתי לקרוא כי גם אריק שרון הצטרף
לאלה הקוראים לפתור את הבעייה הדמוגראפית
דרך חדר־המיטות (״לעודד את הילודה היהודית
באמצעות פיתויים כספיים״).
הלא במלאכה הזאת בקיאים גם הערבים ומה
נעשה, כאשר הם יפעלו לפי העקרון של אני
אוקלי, אשת לפידות — ״כל מה שאתם יכולים
לעשות, אני יודעת לעשות טוב יותר!״
טובה ויסמן, תל־אביב

אלוהים עכשיו
על ביטוי שכיח של עורך העולם הזה
(״יומן אישי״ ,העולם הזה .)13.1.88
שמתי לב כי עורך השלם הזה מבקש לאחרונה
יותר ויותר את עזרתו של הקדוש־ברוך־הוא. זה
קורה בעיקר בקטעים במדורו יומן אישי. כאשר
הוא כותב על עניין המזעזע אותו באופן מיוחד.
כמו הופעתו של האלוף יהושע שגיא, במוקד
בטלוויזיה, שבעיקבותיה הוא עמד על טיבו
האינטלקטואלי של ראש אמ״ן לשעבר.
ואז, כאשר מר אבנרי מסיים את דיווחו, הוא
מוסיף את שתי המילים ההולמות יותר חוזר
בתשובה מאשר את עורך העולם הזה: אלוהים
ישמור!
אם מר אבנרי זקוק כל־כך לסיועו של הקדוש־ברוך־הוא,
יש לי הצעה בשבילו — ימליץ, בבחירות
הקרובות, בעיתונו רב־ההשפעה על הצבעה
למען המיפלגות הדתיות ואז תהיה לו השמירה
האלוהית המבוקשת.
בנימין שלובסקי, והריה
העול ם הז ה 2629

כתבת השער הקדמי:
העליון הנציב
סרט עלילתי 1^1
עם סיום שנת־המס מסר יאיר רבינוביץ,
נציב מס־הכנסה, הצהרה להעולם הזה.
רבינוביץ שבר באחרונה את כל המיסגרות
האפשריות -הוא עזב מישרד פרטי משגשג
לטובת משכורת ממשלתית. לפני חצי שנה
הוא עזב את ביתו. הוא לא יכול להסתיר את
־ההנאה שהוא מפיק מעבודתו, מחייו עם
ידידתו, מהילד החדש שנולד להם, מהישגיו,
מהצעות־העבודה שזורמות
אליו ללא־הרף. באפריל
1989 הוא פתוח להצעות.

אתה והעור!( וגירו שי ם -
ג [1מאר צו ת־ ה ב רי ת
הפסדים כבדים לענק־הטקסטיל האמריקאי יונ״־
טד מרצינט• משה צפריר מועמד להחליף את
שימעון רביד כמנהל חברת עובדים • ליאון
רקנאטי למד בניו־יורק את נושא הקומודיטיס •
קבוצתו של איש־העסקים ישעיהו לייבזביץ
השתלטה על רשת־משחטות • צפוייה החלטה
על גירוש שלום גניש מארצות־הברית • אמפ״ל
בוחנת את רכישת משקיעי יש־ן
§ 7ראל • קשיים בהמרת החובות
לארצות־הברית.
הישראליים
גונב מגנב
נטוו

כתבת השער האחורי:

אהבת גברים

יוסי בן־גל היה הוסרסכסואל ם 1צהר. לא
היה לו חבר קבוע והוא נזקק לשרותיהם של
הום ן־סכס 1אלים ערבים השבדים ב1נ1וז.
חמישה צעירים ערבים עשרים עתה
בסישטרה בהקשר לרצח. שמ שה מהם
נתפש כשהם נ1הגים במכוניתו בליל־הרצח.
שניים מתוכם קיים! עיסו יחסי־סץ. האם
התסלאו ועם על השימנש שנעשה בהם?
האם חשבו שהוא ניצל אותם
ולכן ר ש לנקום ס? סה בדיוק
/י ג \ קרה ביום הרביעי בלילה?

מחכים רגודו מעודד מחומות

המשך קורותיה של נעמי אדווה בנווה־תירצה,
היא מתארת את פגישותיה עם פזית בראון
(כתמונה) ,המואשמת כרצח כעלה, עם סייגה
(שם כרוי) שבגופה וכגוף בתה התינוקת ננד
צאונוגדני־איידם, ואת גל-הגניבות שסשה כנד
לא, והותיר אסירות רבות ללא
לבוש מתאים לחורף. הנהלת־הכלא
מעריסה שלא להתערב.

עלידות המאכעו

ושיו־הדין
נגד עורך־הדין רונלד חיים תלוי כתב־אישום
המייחס לו פריצה למישרדי הטאבו, גניבת
תיקים ממישרדו של עורך־דין ושוחד בענייני
בית־המישפט לתעבורה. בכל אחת מפרשיות
אלה היה יהודה פרנקל, שותפו של עורך־
הדין חיים, המבצע העיקרי
של העבירות. אך מדוע לא
הוגש גם נגדו כתב־אישום?

דוקטורט בבדיחות

אבר דן קובל נגד ההתעלמות המוחלטת
מצד התיקשורת. הוא לא זכה בכתובת
בעיתונות, וגם לטלוויזיה לא הוזמן. אבל,
בכל זאת, להופעה שהוא

מעלה בימים אלה, אוזלים
כבר הכרטיסים ימים מראש.

המדורים הקבזעים:
מיכתבים — טובת האומה
איגדת העורך — יחזקאל סהר
תשקיך — שמיר כועס
במדינה -בלי ירי
הנדון — מוח אנאליטי
דמן אישי — שקם יחס־אנשים
— חנמויוח בישיבה
ראיון השבוע — משה עסירב
מה הם אומרים — מ״קל לד־!,
משה ששון. פי(צ׳׳ סור

כל הסיפור הזה נראה כמו סרט עלילתי דע
אן שמישהו -ווה יב 1ל להיות גם שבתאיקלמנוביץ בעצמו -קרא יותר מדי סיפדי־ריגזל
וביים את הסיפור בהתאם, או שהיה
מי שמצא בתדמית שלו 1יב 1ר מתאים,
ששה ממנו מרגל. אם הקג־ב
זק 1ק לאנשים כמ 1ה .1כנראה
שמצבן הוא באמת בבי רע.

מה קרה למוח האנאליטי של יצחק רבץ? שתי
המשימות שהציג השבוע בתוכנית מוקד סותרות
זו את זו באופן מוחלט. את דיכוי ההתקוממות
הוא מנסה להשיג בכוח. ומה שלא
הולך בכוח, אליבא דרבין, ילך ביותר כוח. את
ה״סארטנרים״ האסשרייב למשא־ומתן הוא
מגרש, ואילו משתסי־הסעולה
חדלים כאופן אוטומאטי מלה־יות
מנהיגים. למי מחכה רכין?

ציפי שחרור ראיינה• את דן _קדר בסטודיו
שלו ליד הים. מתבדל, אינדיבידואליסט,
אבל שייך. על 90 שנה ועל הציור הראשון.
התפטרות יהושע סובול בראי גוראלובקה.
ד״ר יולי נודלמן ראיין את בו־
£לט אקודג׳בה, סופר, משורר
וזמר רוסי שהגיע לארץ.

מסעותיה של מידה
(הבאבא־סאלי, דני מעוז.״)
לב (בתמונה)
למיליונר בלוס־אנג׳לס
וחזרה • למרות הכל,
גילה לוי ואפי ארזי
מתחתנים • שמוליק
ביבר עם אשה וילד,
אבל בלי עבודה • גברות
מחפשות גינקולו־גים.
תשאלו למה • ומה
לדוגמנית ואשת־חברה ולחמי־שה
מגודלים מהמדור המרכזי?

תמרורים

הודוסקום — בלתי־עחה

תשכין

מיכתביס לרותי — דירה ו0כ!!יח
קולנוע — משורר הרלזת
חשבדן־נפש -יאיר רביעביץ
רחל מרחלת — על בל העולם

שקט יחסי

בגדה המערבית אין כל חדש • מאריו קאמפאנה
שובת־רעב למען הפלסטינים • ג׳ודי סיגל לא
מבינה מה פתאום זורקים אבנים על ביתה •
קארטל של דיקטים • הטרור, כמו הפורנר
גראפיה, הוא עניין של גיאו־
0גדאפיה • ועוד סרט, הפעם רק

חצי־רוסי — עיניים שחורות.

נביא בעיה

רחר המרחרת
מרווחת:

דך חדש — דן קדר
זה וגם זה — מחלה נחמדה
לילות ישראל — בשרים עקדק־ם
אתה והשקל — עיש ׳״רש

ביו םהח מי שי ה ס עי רמשהע מי רבאת
ה מ דינ הואת תנו ע ת־ ה ח רו תכשה צי ע
ל קיי ם דיון אי די או לו גי במר כז תנו ע ת־הח
רו ת. אין זו הפעםהרא שונ ה שמע שיו
גור רי ם תגו בו תכה הי ס ט ריו ת ונזע־מו
ת ב תנו ע ת־ ה ח רו ת. הפגי ש ה שלו, ושל
ה ח״ כי ם דן מ רי דו רוא הו ד או למרט
עם פייצ לאל ־ חו סייני ודייר ס רי נו סיי־ב
הגרמהל תגו בו תנסע־
^ £ 5רו ת פי כמה. היו שהצי־עו
לז רו ק או תו מ ה תנו ע ה.

רוג׳ר דירת יודע מה תלבשי בעוד שלוש
שנים, והוא יודע על מה הוא מדבר. דירדן שייך
לקומץ אופנאיס העוסקים בתחזיות־אוסנה. הם
מסתובבים בעולם, אוספים ומצלמים בל דבר
חדש ומעניין. כאן הוא מגלה חלק מהסודות. מי
יודע? אולי הבלונים שצילם
בארץ יככבו בעוד שלוש שנים

בקולקציה של מעצב מפורסם.

חוות־החיות
שו רוב
אל הפנסיון של דובי שיפמן בקריית-
חרושת מגיעים כלבים מכל קצוות הקשת
החברתית. אבל יותר מכל מפורסם הפנסיון
בזכות ג׳יני, שימפנזה מאולפת. היא בקיאה
בספרות ובהילכות-נימוסין. מיומנת בנסי עה
על א ופניים וגלגיליות. א ת דיעותיה אין
היא מסתירה. בתשדיר שירות,
שיוקרן בקרוב, תצא

בגלוי נגד תאונות״הדרכים.

. .4 4 4 4 4 * 4 4 4 4
בזיבחבים דרח־וזגועה בוואדי
על חיפה של ימינו(״דחפורים בווא די
סאליב״ ,העולם הזה .)6.1.88
השתפכות הכותב על זיכרונות־העבר נראית
לי מגמתית.
אינני משתייר למיפלגתו של (ראש עיריית־חיפה)
גוראל, אר להתגעגע למוכר התמר־הינד,,
עם המיתקן הנוצץ הקשור לגופו, שתפס את כל
רוחב המידרכה בוואדי, הרי זה טיפשי או נובע
מחוסר״רצון להשלים עם המציאות של ימינו, בה
אחד כזה היה מקבל דו״ח־תנועה על חסימת-דרר.
...וכיצד אפשר להשוות בתי ואדי סאליב ליפו
העתיקה, הנמצאת בפאתי העיר, ואילו הוואדי
בלב־ליבה של חיפה, בצומת״דרכים, החוסם כל
התפתחות של העיר.
חוץ משניים־שלושה בתים אין שם בתים הראויים
לשימור ארכיטקטוני ומסיבות בטיחות אף
בית אינו מותר לשימור. יצחק שדוני, חיפה

לחיים וייצמן — כמו לאחיינו — היתה
לשון חדה ועוקצנית. היא לא עזרה לו — כשם
שאינה עוזרת לאחיינו — לרכוש ידידים.
אחד הסיפורים על לשונו של חיים וייצמן
נוגעת למי שהיה נמשך זמן־מה שומר־ראשו,
יחזקאל סתרוב, הוא יחזקאל סהר.
וייצמן לא סרח לבוא לארץ בימי מילחמת־העצמאות.
אולם אחרי שנבחר כנשיא־המדינה,
התכבד לבוא ולהיות לאזרח־ישראל. עד אז היה
אזרח בריטי.
בנמל״התעופה לוד (מי חלם אז שייקרא על-
שם בדגוריון?) המתינה לנשיא החדש כל הצמרת
החדשה והמפוארת של מדינת־ישראל. בין מקב־לי-הפנים
היה גם יחזקאל סהר, שחבש בגאווה את
הכובע של האינספקטור ג׳נרל של הפלסטיין פוליס,
ובו קישוטי־זהב מבהיקים.
כשהגיע וייצמן אליו, שאל באידיש :״יחזקאל,
מהו ההיטעל (כובע) הזה?״

היתה חקירה נמרצת (אני מניח שבאמצעות
השב״כ) .חי חסירוף נחשף, הועמד לדץ, נדון
ונשלח לכלא. אך לא היה מנוס מהגשת ס/ב־אישום
נגד סהר. הוא הורשע בערות־שקר. אתר־כך
זכה בחנינה מירי הנשיא, וההרשעד, נמחקה.
אין צורר להוסיף כי כל המוסדות האלה —
המשטרה, השב״כ, מישרו״המישפטים ונשיא־ה־מדינה
היו אז כפופים לדויד בן־גוריון, והוא ניגן
עליהם כמו על פסנתר.
עכשיו מתלונן סהר על כי בית־המישפט העליון
גינה אותו מבלי לשמוע מה בפיו, וכי בית•
המישפט המחוזי הרשיע אותו בעיקבות הגינוי
של בית־המישפט העליון.
נדמה שאחרי כל השנים האלה לא הבין סהר
את מהות המאבק ההוא. הבעייה העיקרית לא
היתה אם שיקר בבית־המישפט או שהוטעה(כדבריו)
.הבעייה הגדולה היתה שהוא הפר את מיש־טרת־ישראל
למכשיר עיוור בידי מיפלגת־השיל-
טון. משום־כך יצאנו למאבק נגדו, והבאנו להדחתו.
עניין שבועת־השקר היה רק פועל״יוצא.
חוששני שאת זאת לא יבין לעולם.

ת ש 1בה ל שאלה
עוד על אמונתו של אבי עופרים
(״בוח עליון הציל את אבי עופרים״,
העולם הזה 20.12.87 והלאה).

כלא
הגשים וכך סיפרה:

סהר על דובן־העדים ()1956
סכשיר של השילטון
.זהו הכובע של המפקח הכללי של מישטרת־ישראל
׳,השיב סהר בגאוות
ובשביל הכובע הזה לא צריכים ראש?״ שאלוייצמן.
נזכרתי בסיפור הזה בשבוע שעבר, כאשר ראיתי
את יחזקאל סהר, קשיש מכובד ומרשים, מבכה
את מר גורלו בטלוויזיה. הוא דיבר על הנסיבות
שהביאו לסילוקו מן החיים הציבוריים, במאבק
שהשלם הזה מילא בו תפקיד מרכזי.
בקיצור נמרץ: סהר, אז מפכ״ל המישטרה, הר
בא להעיד במישפטו של עמום בדגוריון נגד
ש1רח הסחנדבים. בית־המישפס קבע שהעדות
שלו היתה ״טראגדיה״ .בית־המישפט העליון
קבע, בעירעור, שסהר שיקר כדי להגן על עמוס
בך גוריון, סגנו.
בזה היה העניץ נגמר ונקבר בתיקי מישרד־המישפסים,
אלמלא ארכיבר צעיר ואידיאליסט,
בשם חי חסידוף, שהביא להשלם הזה את חלי־פת־המיכתבים
הסודית שבתיק מישרד־המישפ-
סים. המיסמכים הוכיחו שיש קנוניה למנוע את
העמדת סהר לדין.

שטיח לקונסול
על מעשיו של יורד שנפטר (״תמ רורים׳
/העולם הזה .)13.1.88
תמהוני, תמהוני, אבל חביב שיבר המנוח, הישראלי
שביקש מיקלט מדיני בארצות־הברית, ידע
גם לכלכל את מעשיו בממזריות לא קטנה.
כאשר, בדרכו מן הארץ לארצות־הברית, נתקע
בשווייץ, וקונסול־ישראל בציריף לא נענה להפצרותיו
לסייע לו בהמשר נסיעתו, נקם בו שיבר
נקמה מקורית.
הוא התחזה לאיש־הקונסוליה והזמין בשמה,
מחנות״שטיחים מקומית, שטיח אדום לקונסוליה.
נחום טולדנו, רמת־ק

דגר ב רי מ ע
על מחיר דירות בניו־יורק (״אתה
והשקל״ ,העולם הזה .)13.1.88
כתבי השלם הזה אינם מודדים מוסמכים.
אחרת לא היו מדווחים, כפי שדווח באתה והשקל,
כי קבלן ישראלי יורד דורש 350 דולר לרגל
(פוט. באנגלית, שהיא מידת־האורר הארכאית
המקובלת עדיין בארצות״הברית).
הכוונה היא, כפי שמקובל במדידת שטחים,
לפוט מרובע(ולמי שרוצה את זה בעברית, לרגל
מרובעת, שהיא קצת פחות מעשירית המטר המרובע).

שמעניין הוא, כי לפי חשבון זה מגיע מחיר
מטר מרובע בניו־יורק לקצת יותר מ־ 3500 דולר,
שהוא, בכל זאת, יותר ממחירי־השיא התל־אבי-
ביים, שמסתפקים עדיין ב־ 2000 עד 2500 דולר
אלי עיני ,׳חשלים
למטר מרובע•

כתובת המערכת

הסידרה של נעמי אדווה על שהותה בכלא-
הנשים הזכירה לאילנה אלון, הכתבת שלנו
לענייני״מישפט, חווייה שעברה בשעה שניקרה
לפני כמה חודשים בפורטוגל.
קל למצוא את כלא הנשים בפורטוגל. הוא
ממוקם באחד המקומות היוקרתיים ביותר
במדינה: ליד הכביש המוביל מאסטוריל, עיירת־חוף
שבה נמצא קאזינו מפורסם ועתיק ושנה
מתגוררים אחדים ממלכיה הגולים של אירופה,
אל מועדון־התעופה האכסקלוסיבי של המדינה.
מול הכניסה למועדון־התעופה יש חומק ובה
שער. זוהי הכניסה לכלא־הנשים.
במדריכי-התיירות של פורטוגל כתוב שמי
שמעוניץ לקנות שטיח פורטוגלי לפי דוגמה
עתיקה או מודרנית, יוכל לנסוע לכלא־הנשים
ולקנות שם שטיח.
בכניסה יש לעבור על־פני שומר אחד במדים.
הוא יושב בחדר קטן ליד השער הראשי .״לקנות
שטיח?״ הוא שואל, וקורא לנזירה.
הכלא מורכב מביתנים מרווחים, השוכנים בין
גינות ועצים, והוא מנוהל על־ידי נזירות בלבד.
רק כמה שומרים במדים ניצבים ליד השערים. אין
הם מתקרבים לביתנים, הם רק שומרים על
השער.
הנזירה מובילה את הקונים אל החנות בביתן
שבו אורגות אסירות את השטיחים.
רוב האסירות נידונו על פשעים חמורים, והן
יושבות בכלא במשר תקופות ארובות. נכלא הן
לומדות מיקצוע חדש, אריגת־שטיחים. הקונה
יכול להתרשם מאוסף־הדוגמות הענקי המוצג לו.
הוא יכול לבחור בדוגמה מהספר, ולהזמין שטיח.
לפי גורל השטיח שבהר ייקבע זמן־המסירה. אם
השטיח גדול במיוחד, הוא יימסר לקונה רק
כעבור שגה. לקונים חסרי״סבלנות מציעה הנזירה
שטיחים מוכנים, מאוסף קטן המוצג בחנות.
מלבד שומרי־השער אין מסביב כל סממנים
של כלא — לא צריחים, לא מדים, לא מנעולים.
התייר מתרשם מגשים חייכניות, האורגות
שטיחים, ומנזירות אדיבות.
יתכן שמי ששולט בסורסוגלית יוכל לשמוע
מילת־ביקורת מהאסירות, אבל לתיירים אין

לחתיכות, השליר לפח את תמונת הצליבה וכינה
את. יצירתו״ מרד המקבים.
הסרט הוקרן בתל״אביב במשף שלושה
שבועות רצופים, בהצלחה רבה.
מקסים גילן, פאריס

אבי עופרים
כל בוקר. בשעה שש
איזו שאלה אווילית שואל הקורא לוי, בקשר
לזהות אלוהיו של היהודי אבי עופרים.
את התשובה יכול לוי לקבל כל בוקר, בשעה
שש, מפי הקריין של קול ישראל :״שמע ישראל!
יוסך קליין, בני־ברק
ה׳ אלוקינו, ה׳ אחד!״

גילוי אמריקה
על התנאים לרכישת בתים לצעירים
(״אתה והשקל״ ,העולם הזה .)6.1.88
יגאל לביב גילה את אמריקה. הוא מדווח על
הפרויקט החדש של הקבלן הישראלי זכריה
דרוקר בניו־ג׳רסי, המאפשר ״גם לצעירים לרכוש
בית ברמה גבוהה ...כאשר רק זל 5מהמחיר ישולם
במזומן.״
ביג דיל. גם בארץ היה מתאפשר לצעירים
לרכוש בית ברמה גבוהה, לוא היו יכולים לקבל
משכנתה בגובה של .9591,
אבי ברמן, חל־אביב

מרד המקבים הצרובים
על טיב התרגומים והשמות של
הסרטים המיובאים לארץ(״קיסרית
בשם דואג׳ר״ ,״יומן אישי״ ,העולם
הזה .)30.12.87
מיקצוע תרגומי־הסרטים, שבו עסקתי שנים
רבות בישראל, רווי פולקלור שמקורו בחוצפת־מתרגמים
ועוד יותר בחוצפת המפיצים הישראליים.
זכורני
סרט היסטורי איטלקי, בעל רמה נמוכה,
מעין ״היסטוריה־ספאגטי״ ,בו כונתה מלכת מצריים
״קאליפוטרה״.
ועוד זוכר אני כיצד מפיץ אחד נטל סרט, אף
הוא איטלקי, שעסק בצליבת ישו, גזר אותו ממש

קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק ככתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקס
— 111.341667 ען ץן עוח.

17(70

כר פ שרה צורעה נושא החוקה היה בחדשות גם לפני 25
שגה וח׳כים בכנסת הרבו לשאת נאומים
בזכות החוקר״ אם כי הם היו מודעים לעובדה
שהערר חוקה בישראל הוא בעיקר תוצאה של
פשרה עם הדתיים, המתנגדים, מטעמיהם הם,
לחוקה. על טיבה של פשרה זו דיווח השלם
וחה בגליונו שהופיע השבוע לפני 25 שנה,
כאשר הוא ציטט בדיחה רלוונטית מפיו של
ח׳כ שתמר בחוקה ושנא פשרות:
מספרים על אשה שבאה אל בעלה
להתייעץ איתו איזה נעליים היא צריכה
לקנות -נעליים בעלות עקב גבוה או
נעליים בעלות עקב נמוך.
אמר לה הבעל :״קני נעליים גבוהות-
עקב.״
אמרה האשה :״בנעליים גבוהות-עקב
אני עלולה למעוד ולשבור את הרגל.״
הציע הבעל :״אז קני נעליים בעלות
עקב נמוך.״
השיבה האשה :״נעליים כאלה אינן
מודרניות.״
אמר הבעל :״אם כך, קני זוג נעליים -
נעל אחת בעלת עקב גבוה ונעל אחת
בעלת עקב נמוך.״
אמרה האשה :״אז אני אצלע!״
הסביר לה הבעל :״מה אפשר לעשותו
זאת היא פשרה וכל פשרה -צולעת״.

העול ם הז ה 2629

״כך״ מסיחה וג ד סניורה
תנועת ״בך״ מפיצה בימים אלה כרוז, ובו
תמונתו של חנא סניורה ומיספרי־הטלפון
בביתו ובמישרדו.
בכרוז נאמר, בץ השאר. :הציבור היהודי נקרא להתקשר אל
ועא סניורה בכל שעות היממה, כדי להביע בפניו את
עמדותיו כלפי מעשי ן,הסתה וההמרדה שלו. הנ׳׳ל סוכן של
אש׳׳ף ומסית נגד עם ישראל׳.

חיקור־דין העניין 0 *711
שמיר כועס על ה1גב
יצחק שמיר התבטא באוזני חברי־־כנסת
מתנועת-החרות, המקורבים אליו, כי אינו
מרוצה מפעולותיו ומהתבטאויותיו של ראש
לישכתו, צחי הנגבי, בתיקשורת.
בימים האחרונים יצא הנגבי בהתקפות חריפות על משה
עסירב וחברי-המרכז שכתבו מיכתב לשמיר, ובו ביקשו דיון
במרכז התנועה בעניין השטחים הכבושים. הנגבי מנהל
בעניין זה מסע נרחב בכל כלי־התיקשורת, ושמיר סען
באוזני מקורביו כי ועגבי מתבטא יותר מדי בתחום לא לו.

ב לי ס ד מתנהלת חקירה
חבריו של בנימין(״ביבי״) נתניהו, שגריר
ישראל באו״ם, מנהלים חקירה בדי למצוא מי
בליכוד ניסה להכפיש את שמו והדלי!? ידיעה
מוטעית באילו פלד, אשתו האמריקאית, אינה
יחידיה בשרה.
השמועה אמרה שאשתו של נתניהו, שאביה יהודי ואמה לא,
גוירה בגיור רפורמי. חקירה שנערכה גילתה שאת פלר גייר
רב אורתודוכסי כשר למהדרין.

פח ראה לעכב
שר־המדע-והפיתוח, גירעון פת, ששהה בחו״ל
בעת ישיבת הממשלה האחרונה, רצה בעצם
להרוויח זמן כדי לנסות ולשכנע את חברי־הליכוד
בממשלה לתמוך בהצעתו להורדת מס־הים!?
,ולא בהצעתו של גד יעקובי להעלאת
המם.
שתי ההצעות הנגדיות, שהוצגו בפני הממשלה, לא הועלו
להצבעה, מכיוון שפת נעדר מן הארץ, ושמיר אמר שאין
אפשרות לדון בהצעה בהעדרו. היה סיכוי ששני שרים מן
הליכוד — דויד לוי ומשה קצב — יתמכו בהצעתו של
יעקובי, ופת רצה לנסות ולשכנעם לתמוך בהצעתו.

בחרות מעדיפים
את שרון
חברים רבים בתנועת-החרות כעסו השבוע,
כשנודע שמשה ארנם מונה כיו״ר מטה-
הבחירות של התנועה.
בדורות מסבירים כי מינויו של אריאל שרון לתפקיד היה
מוצלח יותר. שרון ידוע כאיש־אירגון מעולה, שיש לו
אנשי־מיבצעים, והוא היה מסוגל למלא את התפקיד טוב
יותר.
עם מינויו של ארנם, טוענים בחיות, ייצא שרון למסע־בחירות
נפרד ומתוכנן ברחבי הארץ, כמו שעשה במערכות־כחירות
קודמות.

למרות שהסיכומים במישפטו של דויד בלם
הסתיימו בבר לפני חודש, נראה השבוע בי בל
הצדדים למישפט ייצאו בחודש הבא לבלגיד״
לחיקור־דין של לזי עינבל.
רשימת שאלות של הסניגוריה, שהזמינה את העד, כבר
אושרה על־ידי השופטת שושנה ברמן, והשופט החוקר
הבלגי יציג אותן לעד. אחר־כן־ תכין התביעה שאלות
בחקירה נגדית, והשופט הבלגי ישאל גם אותן למחרת.

לא היה בשטח
הידיעה, ששודרה פעמים אחדות בחדשות
ביום השבת, כאילו במחסום ארז
נערכו שתי הפגנות — האחת של תנועת
״יש גבול״ והשניה, נגדית, של ״מתיישבים
יהודיים ברצועת־עזה״ — לא היתה
מדוייקת והועברה לבתב קול-ישראל,
מוטי אמיר, על־ידי מקורות מישטרתיים.
אמיר לא נסע לסקר את הפגנת ״יש-
גבול״ ,שבה נכחו כ־ 200 מפגינים. מן
הידיעה ששודרה ניתן היה להבין בטעות
שההפגנה הנגדית היתה בסדר-גודל
דומה, וכי המישטרה נאלצה להפריד בין
שתי ההפגנות.
האמת היא שההפגנה הנגדית כללה רק
את אבי סרחן, ממפוני ימית וחבר התחיה,
וארבע נערות, כנראה בנותיו.

בול לז כרח ליל גובראן
השדולה הערבית בארצות-הברית מארגנת
מסע ציבורי גדול כדי להכריח את הדואר
האמריקאי להנפיק בול לזיכרו של הסופר ח׳ליל
גובראן.
גובראן, יליד לבנת, היגר לארצות־הברית, וכתב את
יצירותיו באנגלית. הם תורגמו לשפות רבות, וגם לעברית.
נמכרו יותר משיבעה מיליון עותקים מיצירותיו.
ח׳ליל כתב את המישפס, שאותו אימץ לעצמו ג׳ון קנדי:
.אל תשאל מה יכולה אמריקה לעשות בשבילך. שאל מה
אתה יכול לעשות בשביל אמריקה׳.

מאחר שהתאר האמריקאי לא מילא אחרי
הדרישה, מתארגנת עכשיו עצומה גדולה של
אנשי־רוח אמריקאיים למען הבול.

המערך יוציא
עיתון ב ערבי ת
המחלקה הערבית של מיפלגת־העבודה
מתכננת הוצאת עיתון בערבית לקראת
הבחירות הקרובות לכנסת.
בינתיים עורכים אנשי המחלקה הערבית סקר־שווקים
ומחפשים מימון וחברי־מערכת לעיתון. בין השאר נוהל
משא ומתן עם לוטפי משעור, עורך אל־סינרה(.הקרם״)
היוצא בנצרת, כדי שיערוך את העיתון החדש.

ההבנות נערכו בתחילה בלי לשת!? את ח״ב
עבד־אל־והאב דראושה.

הסוכנות לא ת שלם לדנלצ׳ץ
קופת הסוכנות היהודית לא תממן פירסום מאמר של אריה דולצ׳ין, היו״ר היוצא, בעיתונות
בצורת מודעה בתשלום.
עם סיום הקונגרס הציוני, פנה דולצ׳ין לשימחה דיניץ, היו״ר החדש, ושאל אותו אם הוא מסכים
שנאומו הארוך בקונגרס יופיע בעיתונות. דיניץ אמר לו, לדבריו, שאינו מתנגד, אם העיתונים
יסכימו לפרסם את המאמר. כעבור זמן הגיש דולצ׳ין לגיזברות הסוכנות חשבון על כמה רבבות
דולרים ואמר :״לפי הוראתו של דיניץ פירסמתי את הנאום בעיתונות בצורת מודעה בתשלום.״
הגיזבר הנדהם סירב לשלם, ופנה לדיניץ. דיניץ הורה שלא לשלם את החשבון בשום אופן.
״שדולצ׳ין ישלם את זה מכיסו הפרטי,״ אמר.
דובר הסוכנות, יורם דורי, אמר בתגובה :״הנאום פורסם בעיתון ׳האיץ׳ ובעיתון ׳ג׳רוסלם
פוסט׳ .המודעה הזו א!? פעם לא תוכננה לתשלום על־ידי הסוכנות היהודית וההנהלה הציונית, והיא
אבן לא שולמה ולא תשולם.״
דולצ׳ין אמר :״אני לא מוכן להגיב בשום אופן.״
שלושה חודשים לפני תום כהונתו הוציאה ״הספריה הציונית על־יד ההסתדרות הציונית
העולמית״ ספר הקרוי ״בשירות האומה — חצי יובל לפועלו הציוני של אריה דולצ׳ין.״ הספר
המהודר כולל 494 עמודים בפורמאט גדול, ומכיל נאומים, מאמרים ואימרות שפר של דולצ׳ין.
תמונה גדולה שלו מתנוססת על שער הספר, ותמונה שנייה, גדולה עוד יותר, בפתח הדברים.

חודשו המגעים
בין הליכוד ל מ ערך
בימים אלה חודשו המגעים בין השרים יצחק
נבון וחיים קורפו, כדי לנסות ולאשר נוסח
משווע? לומנעת החוק לאישור ועד־מנהל חדש
לרשות-השידור. ברשות אין ועד מאז .1.4.87
קורפו עמד על כך שבהצעת־זזחוק ינתן למגכ׳׳ל מעמד של
עורך ראשי, אך אפשרות זו נפסלה. הליכוד מעוניין
להכניס להצעת־החוק גם סמכויות נרחבות למנכ׳ל הרשות,
שיאפשרו לו למנות אנשים לתפקידים בכירים, שנעשו עד
כה על״ידי ועדת־מיכרזים. המערך מתנגד.

לא תשוב לבעל ה
צופיה לוגסי, אשתו של פרוספר לוגסי,
העצור בפרשת הרצח הכפול בסופרמרקט
בירושלים, אינח מתכוונת לשוב ולחיות
בחברת בעלה, גם אם ישוחרר ממעצרו.
עדותה במישטרה סתרה את עדותו
של בעלה, ובכן• הפריכה את האליבי שלו.
״נישואין אלה הם נישואיו השניים. אנחנו
נשואים שנתיים, א!? פעם לא חיינו טוב,״
אמרה ,״לא מעניין אותי מה יהיה איתו
ולא מעניין אותי אם הוא אשם או לא. אני
לא אחזור לחיות איתו בכל מיקרה.״

עשרות מכורים לקראק
כתבת תחקיר, שפורסמה בגיליון ינואר של
עיתון השכונות ״פעמון״ ,מגלה כי עשרות
צעירים בני-הש בינות משתמשים בסם קראק,
שהוא צורה של הקוקאין.
בעיתון מפורסם סיפורו האישי של צעיר בן ,30 המכור
לסם.

המישרה תעבור במישפחה הרב אליעזר טורוצקין הוא מועמד לתפקיד הרב
האשכנזי הראשי של נתניה, אם וכאשר יקבל
הרב ישראל לאו, רבה הנוכחי של העיר, את
תפקיד הרב האשכנזי הראשי של תל-אביב.
הרב סורוצקין נשוי עם בתו של הרב לאו.

שפרלינג היה
מועמד לפטה
שמו של יוסי שפרלינג, לשעבר יו״ר הסתדרות
הסטודנטים, והיום עורך־דין, הועלה כמועמד
לתפקיד מנהל מטו־דהבחירות של המערך.
שפרלינג מקווה להיות במקום ריאלי ברשימת מיפלגת־העבודה
לכנסת הבאה.
מועמדותו ירדה מן הפרק, כשהציע שימעון פרס, ידר-
המיפלגה, את ח*כ אברהם כץ־עוז לתפקיד.

צנזורה חמורה
ברשות השידור
בכל מערכות הרדיו והטלוויזיה מופעלת
זה כמה שבועות צנזורה חמורה ביותר,
בבל הנוגע להתקוממות בשטחים.
אין זו צנזורה צבאית מבחוץ, אלא
צנזורה פנימית קפדנית ביותר, המופעלת
על־ידי עורכי-תוכניות אשר אימת השיל
טון נפלה עליהם.
צנזורה זו חלה על כל התוכניות, שבהן
שרר עד כה חופש של הבעת־דיעה. די־עות
המותחות ביקורת חריפה על פעולות
הממשלה מצונזרות ונגנזות. למעשה חזר
המצב לימי בן־גוריון.

דמון וזווילי
מאחורי ברע ם
ח״כ חיים רמץ וניסים זווילי, ראש מטה
ההסברה של מיפלגת-העבודה, היו הדוחפים
העיקריים שלחצו על עוזי ברעם, מזכ״ל
המיפלגה, לחזור בו מהתפטרותו.
השניים ניהלו מסע לחצים ושיכנועים אינטנסיבי על ברעם,
שלחו אליו מישלחות, הירבו לדבר איתו, ואף הקימו צוות־חירום
לצורך העניין. מאמציהם הקשים נשאו לבסוף את
הפרי המיוחל.
11111

ס רוו ח תי

העם

עשן
עלהר־ ה בי ת
בגדל שריפת דגל
הרסה המישטרה את
אחר ההישגים
החשובים ביותר של
ישראל. הטימטום
משתולל.
העולם כולו ראה את התצלומים
והזדעזע.
ענני עשן של גאז מדמיע ריחפו ברחבת
הר־הבית. מבעד לעשן ביצבצו
המיסגדים הקדושים לאיסלאם. בתוך
העשן רדפו חיילים ושוטרים ישראליים
אחרי מפגינים שיצאו מתוך מיסגד אל־אקצה
(״הרחוקה״) המיסגד הקדוש
השלישי של האיסלאם( .שני המיסגדים
האחרים: המיסגדים במכה ובמדינה).
כתבות העיתונאים׳,שליוו את התצלומים,
סיפרו שחיילים ישראליים פרצו
אל תוך המיסגד, ירו גם בו גאז מדמיע,
פצעו עשרות מתפללים במ־כות־אלה.
מיליארד
מוסלמים. בעיני הציבור
הישראלי, כל זה לא עשה רושם רב.
בסך־הכל אירוע אחד מני רבים, במערכת
הגדולה שהתלקחה ברצועת־עזה
ובגדה־המערבית לפני שישה שבועות.
אולם זה היה אירוע מיוחד גם במיס־גרת
זו. כי מיסגד אל־אקצה אינו קדוש
רק לפלסטינים, וגם לא רק למאה
מיליון ערבים. הוא קדוש למיליארד
מוסלמים, מאינדונסיה ומאלאיה ועד
לסנגאל ולליבריה.
במשך 21 שנים שמרה ישראל על
שמה הטוב בתחום זה. היא הבליטה
בתעמולתה את העובדה שמאמיני
שלוש הדתות יכולים עתה להתפלל
באין מפריע במקומות הקדושים להם
בירושלים.
הקרב שהתחולל בהר־הבית, והפרי־

גאז מדמיע בהר־הבית
אולם סיפור זה לא שיכנע בחוץ־
לארץ. הוא היה בלתי־אמין בעליל. שם
שאלו שאלות פשוטות: מדוע הגיע
השוטר הזה בכלל אל פתח המיסגד? מה
האמת בגירסה זו כולה, לעומת תיאור
עדי־הראייה הערביים, שהעידו כי השוטר
פרץ למיסגד עצמו, ברדפו אחרי
המפגינים?
אך השאלה העיקרית היתה: מדוע
בכלל היו השוטרים והחיילים שם?
אחרי התפילה התארגנו המתפללים
להפגנה בתוך רחבת הר־הבית. הם
שרפו דגל ישראלי ודגל אמריקאי,
והניפו דגל פלסטיני. איש אינו טוען
שעשו יותר מזה.
הם לא הספיקו (ואולי כלל לא

קן בר־לב שבר
נות הישראלית על ירושלים קיבל חיזוק
נוסף.
כאשר הרם מתחמם, אין גבול לטיפד
טום.

המר

ב ל ירי

מדוע אין הפלסטינים
יורים, גם כשיש להם
נשק וכשיש הזדמנות?
התשובה מאלפת.
ההוכחה החותכת ביותר לשליטת

לפתח הנו־סנד
בצורה הברורה ביותר הודגם הדבר
השבוע, כאשר המפגינים במיסגד אל־אקצה
(ראה לעיל) נטלו משוטר אקדח
טעון, מוכן לירייה, אך לא השתמשו בו
כדי לירות בו או בחבריו.
הדבר נובע מפקודה חד־משמעית
של אש״ף: לא לירות.
ראשי אש״ף סבורים כי הרווח הפוליטי
וההסברתי העצום, שהרוויח העניין
הפלסטיני מן ההתקוממות בגדה
וברצועה, ובעיקר מהתגובה הקיצונית
של השילטונות, יאבד אם יפתחו גם
הפלסטינים עצמם באש.
הטענה החזקה ביותר של הפלסטינים
טמונה בעובדה שב־ 40 ימים נהרגו
40 פלסטינים מאש כוחות־הביטחון
הישראליים, בעוד שלא נהרג ואף לא
נפצע קשה אף חייל ישראלי אחד.
אילו נהרגו חיילים, היה הדבר נותן
אמתלה לכוחות־הביטחון לנקוט אמצעים
עוד יותר חמורים, ויתכן שהיה
מביא לאובדן התמיכה של חלק מן
הציבור הפלסטיני.
מומחי־ביטחון רואים בציות מוחלט
זה מצד כל הפלגים ברצועה ובגדה,
וביניהם קנאים מוסלמיים ואנשי
האופוזיציה השמאלית, סימן מאלף
לסמכותו של אש״ף.

מדיניות
כן שהוא ל א
אפשר כיום לכונן את
האוטונומיה כפי
שאפשר לחבר מחרש
את הקליפה של
ביצה שבורה

ציד־מכשפות
צה למיסגד, ניפצו במכה אחת את הנכס
הזה. אחרי ההרג, המעצרים ההמוניים,
הגירושים והעוצר הכללי, באה
הפגיעה הזאת בקודשי האיסלאם כדי
לשפוך שמן על המדורה.
קו כר־לב. מדוע זה קרה?
במשך יממה נרתמו כל כלי־התיק־שורת
במדינה למאמץ תעמולתי מרוכז,
מתואם מגבוה, שבא לספק הסבר.
צולם והוקלט שוטר, שרדף אחרי ״מתפרע״
אל פתח המיסגד, נלכד, נגרר
פנימה, הוכה קשה. גם נישקו נלקח
ממנו. היה צורר לירות בגאז מדמיע אל
תוך המיסגד, כדי להצילו.

התכוונו) לצאת מרחבת הר־הבית. אילו
יצאו החוצה, ניתן היה לבלום אותם
מחוץ לשערים. אפשר היה לחסום גם
את השערים עצמם.
לפי כל הסימנים החליטו השוטרים
להסתער על ההפגנה עור בפתח המיס־גד,
בתגובה על שריפת הרגל בלבה.
שר־המישטרה חיפה עליהם. קו בר־לב
עובר עתה בפתח המיסגד.
בכך הנחיתו חיים בר־לב ואנשיו
מכה נוספת על המדינה. אחרי 21 שנה,
הם עזרו להחיות את התביעה לפיקוח
בינלאומי על המקומות הקדושים בירושלים.
הסירוב העולמי להכיר בריבו־

אש״ף במאורעות בשטחים היא דווקא
על דרך-השלילה.
בכל 42 ימי המרד עד כה, לא נורתה
אף יריה אחת לעבר כוחות־הביטחון.
הדבר אינו נובע מחוסר־יכולת. אין
ספק שבשטחים הכבושים יש בידי תושבים
לא־מעטים נשק חם. תאי־מחתרת
שונים מחזיקים בסליקים. קל היה
לירות בחיילים, למשל בעת ההיתקלויות
בסימטות הצרות של מחנות־הפליטים.
קנאים מוסלמיים, למשל,
שהסתערו בסכינים על חיילים חמושים,
ושנהרגו בו במקום, בוודאי לא
היו נרתעים מירי, שהוא פחות מסוכן.

ליצחק שמיר יש מדיניות עיקבית
עד הסוף.
הוא מאמין שהמצב הקיים של קיום
המימשל הצבאי בשטחים הכבושים,
בלא סיפוח רישמי ובלא משא־ומתן
לשלום, הוא הטוב ביותר האפשרי. הוא
גם מאמין שזה יכול להימשך לנצח.
על כן נוקט שמיר בהצלחה רבה
עמדה של בלימה טוטאלית. הוא מחבל
בכל תזוזה בעודה באיבה. הוא אומר
לאו רבתי לכל יוזמה.
עד לפני שישה שבועות הוא היה
יכול לברך את עצמו. הוועידה הבינלאומית
מתה, תהליך השלום נעצר לחלוטין,
היוזמות החלושות של שימעון

פרס, ארצות־הברית ומרינות־ערב, נבלמו
על־ידי איש אחד: שמיר.
ואז באה ההתפוצצות. לפתע פתאום
הסתבר כי הסטאטוס קוו הוא אשלייה.
מתחת לפני השקט הטוטאלי הצטבר
חומר־נפץ אדיר. ההתקוממות בשטחים
הכבושים פוצצה את הסטאטוס קוו
לרסיסים.
ד 1ס ושלוס״מול התפתחות זו לא
החליט שמיר לשנות את הקו. אבל הוא
החליט שצריכים לשנות את הסיגנון.
תחת לאמור סתם ״לא״ ,צריך גם הוא י
כמו שימעון פרס, להציג נוסחה
כלשהי, שתסבר אוזני פתאים ותיצור
את הרושם שגם שמיר והליכוד מוכנים
לתהליך מדיני.
נוסחה חדשה זו היתה צריכה למלא
כמה צרכים:
• היא צריכה להישמע כרצינית.
• היא צריכה להיות קבילה
בעולם.
• ובעיקר; היא צריכה להיות
בלתי־מעשית לחלוטין, כדי שחס
ושלום לא תביא לתזוזה כלשהי.
הנוסחה הגואלת היתה מונחת ממש
לפני האף :״האוטונומיה המלאה״.

קליפה ש בו ר ה. בקמם־דייוויד
הוסכם שבמשך חמש שנים ייהנו תושבי
השטחים הכבושים מ״אוטונומיה
מלאה״ ,מוסדות של מינהל עצמי
ו״מישטרה חזקה״ .אחר־כך ינוהל מ־שא־ומתן
על המעמד הסופי של שטחים
אלה. הכל כדי לספק את ״הזכויות
הלגיטימיות והצרכים המוצדקים של
העם הפלסטיני״ ,כפי שנאמר בהסכם.
שמיר לא חלם לקבל תוכנית זו,
שהיתה מובילה בהכרח להקמת מדינה
פלסטינית. הוא דחה אותה מכל וכל,
התמרד במנחם בגין וסירב להצביע בעדה.
עכשיו
הוא אימץ לעצמו לפתע את
ההסכם הזה. מדוע?
יש לכך סיבה פשוטה: אפשר לכונן
כיום את האוטונומיה הזאת כשם —.

שאפשר לחבר מחדש את הקליפה של
ביצה שנשברה.
יש לכך סיבות מדיניות מעשיות.
בין השאר:
• המלך חוסיין התנגד להסכם
בתוקף, מן הרגע הראשון. חוסיין הוא
עכשיו בעל־הברית העיקרי של חוסני
מובארכ. לא יעלה על הדעת שמובארב
יפגע עתה במלך, ולא יעלה על הדעת
שהמלך ישנה את עמדתו לגבי האר
טונומיה.
• אחרי שממשלת־ישראל גירשה
ועצרה את כל המנהיגים החשובים ב־
(המשך בעמוד )10
העול ם הז ה 2629

1111־ 11

חד המחזות הטראגיים ביותר שהייתי עד
להם בחיי היה חורבנו של יגאל אלון.
הוא היה מצביא צעיר, דינאמי, יפה־תואר,
בעל־מעוף, מנהיג טבעי של בני־אדם. במשך זמן־
מה היה גם מפקדי שלי.
אחרי מילחמת ששת־הימים נשאר רק זכר
קלוש מן האיש הזה. השר יגאל אלון היה חורבה
אנושית. איש ממורמר, חסר־מעוף, חסר כושר-
מחשבה. רוב הציבור התייחס אליו בבוז, והטיל
דופי׳ בכל מעשיו עוד לפני שעשה אותם. הוא
הפך עבר נירצע של גולדה מאיר, הפטרון של
משה לווינגר, יוצר קן־הצרעות בקריית־ארבע,
ולבסוף הד חלוש של יצחק רבין, תלמידו.

יש לי ההרגשה שעכשיו קורה אותו
הדבר ליצחק רבין. שהנה, לנגד עיניי,
מתרחשת שוב טראגדיה מאותו הסוג.

^ צעירותו נודע יצחק רבין כבעל ״מוח
אנאליטי״.
אנאליזה פירושה, במקורה היווני ,״פירוק מחדש״
— משמע, לפרק בעייה לגורמיה, כדי לנתחה.
אבא אבן אמר עליו פעם, בדרכו המרושעת,
כי הכישרון לפרק דברים לגורמיהם אינו זהה עם
הכישרון להרכיב אותם מחדש. רבץ לא נודע
מעולם כאיש בעל תנופה של דימיון, בעל מעוף
יצרני.

או א לי ג ד

^ פיזמץ החוזר בראיון, שעליו חזר רבין
1 1כמה וכמה פעמים בלי שינוי מילולי, היה:
״הם לא ישיגו שום דבר באלימות״.
וכהשלמה :״רק ליד שולחן המשא־והמתן״ הם
יצליחו להשיג פיתרון.

הכיצד?

יצחק רבץ הוא חבר מרכזי בממשלת־האחדות־הלאומית,
שבה נקבע רישמית שאי־אפשר לקבל
שום החלטה שהיא על תהליך־השלום. לא ועידה
בינלאומית, לא משא־ומתן אחר, לא כלום.
מצב זה יימשך לפחות עד הבחירות של נובמבר
,1988 ולפי כל הסימנים גם במשך ארבע
השנים שלאחר־מכן, מפני ששום גוש לא ישיג
רוב ואותה הממשלה תקום שוב.

כלומר: ישראל אינה הולכת למשא-
ומתן, וגם אינה מציעה דבר לערבים
בכלל ולפלסטינים בפרט.
על־כן הבשורה האמיתית של רבין לפלס־

שתי המשימות של רבץ סותרות זו
את זו באופן מוחלט. ומכיוון שהמשימה
מס׳ ( 1כדבריו) היא דיכוי ההתקוממות,
כדי שהפלסטינים יבינו ״שלא
ישיגו דבר באלימות״ ,הרי הדיבור על
מציאת פארטנרים הוא קישקוש.

ן* בין שם את הדגש על הצורך למצוא
1״מנהיגות מקומית בשטחים״ ,שתוכל להוות
פארטנר להסדר־שלום.
הוא אמר זאת באותו היום שבו גורשו ארבעה
מנהיגים(״מסיתים״) ,כאשר חמישה מנהיגים(״מסיתים״)
אחרים עומדים בתור לגירוש. באותו
היום גם הורה לאסור את חנא סיניורה ושמונה
עיתונאים אחרים, שהתכוונו לקיים מסיבת־עיתונאים.

זוהי,
על כן, השיטה: מגרשים ו/או

מה קרה למוח האנאליטי של יצחק
רבץ?

(פעם אחת אף גלשה המחשבה האנאליטית
שלו לתחום המחשבה האנאלית — מלשון אנוס,
פי־הטבעת של בעלי״חיים, בלאטינית. הוא אמר
כי המלך חוסיין צריך ״להזיז את התחת״ שלו).

(נא לשים לב :״אנחנו״ ,״שלנו״ ,״לעצמנו״
.הכל בלשון רבים. כל עם ישראל
אשם במחדל).

מדוע? מפני שהמאורעות לא היו יזומים. אי־אפשר
לחזות מראש דברים שאינם יזומים.
כאשר מישהו יוזם פיגוע, השב״ב יכול לתפוס
אותו ולגלות את הפרטים באמצעות ״לחץ גופני
מתון״ .אבל השב״כ אינו יכול להפעיל ״לחץ
גופני מתוך כלפי מיליון וחצי תושבי הרצועה
והגדה.

זה נכון. אבל יצחק רבץ אינו אחראי
לשב״כ( .זה כפור לראש-הממשלה).
רבץ אחראי לשילטון בשטחים הכבושים.
תפקידו הוא לדעת, להבין, לתכנן.
כדי לדעת מה חושבים מיליון וחצי בני־אדם
אין צורך בעינויים.
מי שהיה אחראי לשטחים הכבושים, ולא ראה
שמצטבר בהם חומר־נפץ אדיר (כה אדיר עד כי
לא ניהן לדכא את ההתקוממות גם אחרי שישה
שבועות, אחרי ריכוז אדיר של כוחות צה״ל,
עשרות הרוגים ומאות פצועים) — האם יוכל
להתחמק מן האחריות בטענה שאינו נביא?

הדבר מעיד על חוסר־הבנה מוחלט
של המתרחש בשטחים הכבושים, על
בוז טוטאלי לאוכלוסיה, על מחדל בדרג
העליון: הדרג של יצחק רבץ עצמו.
בכך אי־אפשר להאשים כמה חוקרים מיסכנים
של השב״כ, שלא השיגו די מידע ב״לחץ גופני
מתון״.

אם אש״ף אינו חשוב, מדוע לא
להתעלם ממנו? איזה ערך יש למה
שאומרים אנשיו?

^ דוע פרצו ההפגנות האלימות? לדברי
^ /ר בין, הרי זה ברור לגמרי: אש״ף נכשל
במשך 22 שנים. הטרור שלו נכשל.
״הטרור נכשל, לכן פונים לשיטה הזאת״.
יפה.
את ה״טרור״ עשה אש״ף. מכאן נובע שמי
שהחליט להחליף את הטרור בשיטה החדשה, זה
אש״ף.

איך זה מסתדר עם הטענה שאש״ך
כלל לא היה מעורב בהתפרצות המהומות,
אלא רק רוכב עליהן בדיעבד?

ף בכלל, אם לא אש״ף מנהל את ההתקונד
1מות, מי מנהל אותה? הילדים?
לדברי רבץ, לא צריכים להתפעל מן הצעירים
האלה.
״הסיפורים על חשיפת החזה״ ,הוא אמר ,״הם
המצאות. בכל מקום שירו, הם ברחו״.
מעניין. בינתיים נהרגו 40 בני-אדם, מהם
רבים נערים ונערות, ילדים וילדות. מאות נפצעו.
איך?
אם הם לא חשפו את החזה שלהם, כשהם
עומדים חסרי־נשק מול לוע הרובים של חיילי
צה״ל, איך נהרגו ונפצעו?

.החיילים אינם יורים. רבץ משבח את החיילים
בני ה־ 18 על התאפקותם המוסרית ולבטיהם. והם
קיבלו פקודה שלא לירות.
״לא באש! אבל כל מי שירצה לתקוף חייל או
שוטר מג״ב ...יש אישור לחיילים לפעול להגנתם
בכל האמצעים העומדים לרשותם״ 40 .נהרגו.
מאות נפצעו. אף חייל אחד של צה״ל לא נהרג
ולא נפצע, מלבד פצעים קלים. האם בכל
המיקרים האלה, ללא יוצא מן הכלל, החיילים
״פעלו להגנתם בכל האמצעים העומדים לרשותם,״
כלומר, ירו כדי להרוג מפני שחייהם היו
בסכנה ממש?

אך ב־ 30 הדקות האלה הצליח יצחק

רבץ לסתור את עצמו לפחות 30 פעמים.

מאורעות ב״שטחים״ לא היו צפויים,
1 1אמר שר־הביטחון. אי־אפשר היה לחזות אותם
מראש.
״אני מציע לעצמנו לסייג את יכולת החיזוי
שלנו והנבואה שלנו״ ,אמר רבין.

ושהם ושכמותם הסיתו להתקוממות!
אם אש״ף הוא גורם שולי בהתקוממות, מה היה
הטעם בגירוש המנהיגים, מעשה שגרם למהומה
עולמית, לגינוי חריף מפי ארצות־הברית, לגינוי
מועצת־הביטחון, לתגובה שלילית ביותר של
דעת־הקהל בעשרות ארצות?

אם ברחו ברגע שהחיילים ירו(באוויר,
כנראה, או בכדורי-גומי) ,מדוע
היה צורך להרוג אותם?

השבוע ראה אותו כל עם־ישראל במשך 30
דקות בתוכנית מוקד בטלוויזיה. מולו לא ישבו
חוקרים אכזריים. הם היו מראיינים אוהדים,
כמעט מתרפסים.

המוח האנאליטי של יצחק רבץ הפד
למבוך בלא-מוצא. הבה ננסה ללכת אחריו
במבוך הזה, ולמנות את הסתירות
העיקריות, אחת לאחת.

״אני מחכה לפארטנר פלסטיני!״
טינים היא: לא תשיגו שום רבר במהומות אלימות,
לא תשיגו גם שום דבר בתהליך המדיני.
בקיצור: לא תשיגו שום דבר. נקודה.

זהו, כמובן, מירשם בטוח להמשך
ההתקוממות ולהתגברותה.

^ משימה מם׳ , 1אליבא דרבין, היא,
( 1״הרגעת הרוחות בשטחים״ .אך באותו הזמן
צריכים גם לחפש פיתרון .״הדברים. צריכים להיעשות
במקביל ...ולהביא תוך שימוש בכוח לידי
הרגעה״.

הדרך להשיג את ה״הרגעה״ היא, לפי
תורת רבץ: מה שלא הולך בכוח, הולך
ביותר כוח. ומה שלא הולך ביותר כוח,
הולך בעוד יותר כוח.
יותר הרוגים. יותר פצועים. יותר עצורים.
יותר גירושים. יותר עוצר. יותר הרעבה( .בעוצר
אין פרנסה. כשאין פרנסה, רעבים).
ובמקביל :״ליצור תנאים כדי להגיע לפארט־נר״.
הפארטנר
(בעברית: שותף) צריך להימצא
בירדן או ב״יהודה, שומרון ועזה״.

צריך אדם להיות אטום מאוד־מאוד
כדי להאמין כי אווירה של הרג, פציעה,
עוצר המוני. הרעבת אוכלוסיה וגירושים
יכולה לטפח שיכבה של מנהיגי־ציבור
שיסכימו להיות ״פארטנרים״
למי שמבצע מעשים אלה.
אווירה זו יוצרת שינאה. היא מונעת מכל אדם
הגון בגדה וברצועה לקיים מגע עם שילטון־הכי־בוש.
היא קוברת מבחינה ציבורית כל אישיות
החשודה בנכונות לקיים מגע כזה (כפי שכבר
קברה את רשאד אל־שווא ואליאס פרג׳).

עוצרים את המנהיגים שישנם, וממתינים
למנהיגים שאינם.
המוח האנאליטי היה צריך כאן לאמר דבר
פשוט: אם אוסרים ומגרשים מנהיגים שאינם
נוחים לשילטון־הכיבוש, הרי כל מנהיג שלא־נעצר
ושלא־גורש חשוד (בצדק) כקוויזלינג,
כמשתף־פעולה עם שילטון־הכיבוש. בכך הוא
חדל אוטומטית מלהיות ״מנהיג״.

וזה מול נערים שברחו ברגע שירו,
שלא חשפו את החזה, ושהיו פחדנים
גמורים?
אבל חיילי צה״ל מתאפקים, למרות ״שלא
אומנו לתפקידי שיטור המביאים אותם לידי
עימות עם ילדים, עם נשים, עם הפגנות המוניות
של אנשים המטילים בקבוקי״תבערה, זורקים
אבנים, שולפים סכינים״...
אין זו תמונת הפגנה של כמה ילדים פחדניים.
זוהי תמונה של התקוממות של הציבור כולו,
״הפגנות המוניות של אנשים״.

זהו מעגל קסמים. מילכוד .23 אם
אתה מנהיג, אנחנו מחסלים אותך. אם
איננו מחסלים אותך, אינך מנהיג.

לכן נאלצים החיילים לירות ולהרוג.
אם כן, מה זה ״לא באש״?

אפשר גם לשאול: הרי במשך כמעט ארבע
שנים היה יצחק רבין עצמו ראש״הממשלה. מדוע
לא מצא אז את ה״פארטנרים״ ,ולא עודד את
הקמתה של ״מנהיגות בשטחים״?
באותה התקופה נערכו — בניגוד מפורש
לרצונו של רבץ — בחירות עירוניות בגדה.
החליט על כך שר־הביטחון דאז, שימעון פרס.
בכל הגדה נבחרו אנשי־אש״ף (בסאם שכעה,
פאהד קוואסמה, כרים ח׳לף ועוד).

ם זוהי התמונה, איך זה מסתדר עם הקביעה
של רבץ שרוב האוכלוסיה בשטחים רוצה
לעבוד, רוצה לפתוח את החנויות?
משמע: רק מיעוט קטן רוצה בהפגנות
האלימות, רק מיעוט קטן שותף להתקוממות.
הרוב הגדול רוצה בשקט, בחיים נורמליים,
בשיתוף־פעולה עם הכיבוש.

מאותו הרגע עשה רבץ את הכל כדי
לחסל מנהיגות זו, והיא אכן חוסלה.
פיסית.

ץ ץ נהיג מקומי, שיהיה פארטנר לרבין, אסור
^ /ל ו שיהיה איש־אש״ף. רבץ לא ינהל שום
משא־ומתן עם אש״ף. כמו שימעון פרס. כמו
יצחק שמיר. כמו אריאל שרון.
מה מקומו של אש״ף בתמונה?
לפי רבץ, אש״ף לא אירגן את ההתקוממות.
הוא רק רוכב עליה.

אבל באותו היום גירש רבץ ארבעה
מנהיגים, בטענה שהם אנשי אש״ך,

אם כן, מדוע מטיל רבץ עונשים
קולקטיביים, הפוגעים דווקא ברוב הגדול?
מדוע הוא מטיל עוצר על רבע
מיליון בני-אדם?
מדוע הוא מונע מהם בכוח לצאת לעבודה,
כאשר זוהי דווקא מטרת המיעוט הקטן?
מדוע הוא סוגר את חנויותיהם, כאשר המיעוט
הקטן רוצה בכך?(ומדוע יש צורך לפתוח את
החנויות בכוח, בין עוצר לעוצר, אם הרוב הגדול
רוצה ממילא לנהל חיים שקטים ולפתוח את
החנויות?)
ובכלל, אם זהו מצבו של הרוב הגדול, מדוע
אין רבין מוצא את ״הפארטנרים״ המקומיים,
(המשך בעמוד )40

נ 7א ת!^111־״* אבנ רי

!1לי נו ד ד מן:

נאשר ואישי
נווננה }*11110

תי איך קלמנוביץ לוקח את החשבונית
מהמלצר.
יותר לא רציתי לפגוש את קלמנו־ביץ,
ולא הבנתי מה עשה במיפלגת־העבודה,
ששלטה במדינה באותו הזמן.

הביא לשב״כ מידע על כך שאני סוכן
הקג״ב. מאוחר יותר נודע לי שזה היה
ח״כ אמנון לין, אז שותפו של הורביץ
להנהגת לע״ם.
הסכמתי להיבדק בגלאי־שקר, ומאז

לי־עלייה מברית־המועצות, מהנדס־תדיראן
ויקטור פילבסקי והפרופסור־לכימיה
ויטאלי רייבסקי הצטרפו לפ־לאטו,
ופעלו יחד עם קלמנוביץ.
לא רבים הצטרפו לפלאטו־שרון,

סוס קיטש
ך* ל הסיפור על המרגל קלמנוביץ
נראה כמו סרט עלילתי, אך סרט
קיטשי מאוד.
אחת מן השתיים: או שמישהו —
וזה יכול להיות קלמנוביץ עצמו —
קרא יותר מדי סיפרי־ריגול, ראה יותר
מדי סירטי־ריגול וביים על עצמו סיפור
לפי התסריטים האלה, או שמישהו
מצא בתדמית של קלמנוביץ גיבור
מאוד מתאים לסרט־ריגול, ועשה ממנו
מרגל.

איננימרגו!

ראיסה גורכאצ׳ום
״חכה בבקשה רש בחוץ׳...
ן* פגשתי עם שבתאי קלמנוביץ
4בלובי של מלון מפואר, בתל-אביב,
בחורף . 1972 נדמה לי שהיה זה מלון

קיבלתי הזמנה ממחלקת־העליה של
מיפלגת־העבודה לבוא לפגישה עם
נציג של המחלקה. לא הבנתי בדיוק
מדוע הוזמנתי דווקא למלון, אך בכל
זאת הלכתי.
פגשתי שם בחור כבן ,25 שאטני. זה
היה קלמנוביץ. כבר בפגישה הראשונה
עשה עלי רושם לא־רציני, משוויץ,
אפילו משקר.

שאלתי אותו מרוע אנחנו נפגשים
בלובי של מלון יקר, והוא ענה:
״הסתכל סביבך. אתה רואה מי יושב
מסביב? אלה הם אנשים חשובים מאוד,
בעלי־ממון. כאשר אני יושב כאן הם
מתרגלים אלי לאט־לאט, מתחילים
לחשוב שאני אדם השייך לצמרת. לכן
אני מקיים את כל הפגישות שלי כאן.״
בסוף הפגישה התחיל כאילו לחפש
בכיסו כסף, לא מצא וביקש ממני:
״אולי תוכל לשלם עבור שני ספלי־הקפה?
אין לי כרגע כסף קטן!״
אז אני, עולה חדש, שילמתי, וראי־

^ מה שנים לאחר הפגישה במלון,
^ הייתי פעיל במילגת לע״ם( .מה
יש? כל אדם עושה בחייו שגיאות!)
נודע לי, להפתעתי, שמרכז מחלקת־האירגון
הוא שבתאי קלמנוביץ.
פעמיים הייתי עד למריבות בינו ובין
משה רז, יו״ר מחלקת־האירגון. קל־מנוביץ
הואשם בענייני קבלות וכספים,
וזרקו אותו ממחלקת־האירגון.
הרבה עולים מרוסיה לא הצטרפו אז
ללע״ם, והסבירו :״אם קלמנוביץ אצלכם,
אין לנו מה לחפש במיפלגה זו״.
היום מספרים שראש מיפלגת
לע״ם, ייגאל הורביץ, הודיע לשרותי־הביטחון
שהוא חושד בשבתאי קלמנו־ביץ
שהוא סוכן הקג״ב. יש שאף משבחים
את השר הורביץ על היותו נביא,
שראה לפני עשור שנים את מה שגילה
השב״כ רק עכשיו. מעניין מדוע לא
הגיב השב״ב על החשדות של ייגאל
הורביץ.
באותה התקופה הוזמנתי אני לש־ב״כ,
ונאמר לי שאחד מחברי־הכנסת

קלמנוכיץ(עם הקצין שימעון סביר) בסית־המישפט
״אם ה1א מתל ס1ב״טי, מצב הקרב בב׳ רעך
יש לי ״אישור״ רישמי שאינני מרגל.
אינני יכול להבין מדוע לא נברק אז
קלמנוביץ באותה הצורה, כדי לבדוק
את החשד של ייגאל הורביץ. נדמה לי
שיותר סביר להניח שזאת היתה פשוט
שיטה של חברי־הכנסת הנכבדים כדי
לחסל חשבונות עם אנשים שלא מצאו
חן בעיניהם.

הזמנה ונואטו

קלמנוכיץ מחכק את חוקריו למען צלם ״העולם הזה״
״יש ל! המון כסף. אפשר להשתמש בזה ונ—

גישה
נוספת עם קלמנוביץ הי־
^ תה לי כשהוא התמנה כאיש של
שמואל פלאטו־שרון, והזמין אותי להצטרף
אליו.
כדי לשכנע אותי אמר קלמנוביץ:
״יש לו המון כסף. נוכל להשתמש
בכספיו כדי לקדם את עצמנו״.
לא הצטרפתי, כמובן. אך שני פעי־

ואחת הסיבות לכך היתה הרושם
הכללי ששרר בקרב עולי ברית־המו־עצות
לגבי איש״האירגון של פלאטו,
שבתאי קלמנוביץ, איש לא־אמין,
הרפתקן(״אוונטוריסט״).

דניים ננואים
^ הרי תקופת פלאטו־שרון שוב
פגשתי את קלמנוביץ במסיבה
אצל חבר־הכנסת יגאל כהן בתל־עד־שים.
יגאל
כהן אמר עליו :״בחור נבון,
חכם, חם, עושה דברים נפלאים! מה
רוצים ממנו? מדוע לא מאמינים לו?״
זה היה אחרי שיגאל כהן וח״כים
אחרים — אינני זוכר מי — נסעו
על־פי הזמנתו של קלמנוביץ למדינת
בופותאטסואנה, מדינת־החסות של

טניה קלמנוביץ השבוע ליד בית־המישפט(למעלה) ובימי הזוהר(למטה) :מישחה קוסמטית וכסף מהיר
דרום־אפריקה. קלמנוביץ כבר עשה
שם איזשהם עסקים, והזמין גם אותי
לארגן קבוצה של רופאים, כדי לעבוד
ולהרוויח טוב במדינה זו( .נראה שלא
התייאש מכל הסירובים שלי).
אחר־כן־ נודע לי שהוא באמת הביא
לשם כמה רופאים, ונטש אותם שם,
בלי עבודה ופרנסה.

אני מודאג מאוד מציר־המכשפות
בקרב ציבור יוצאי ברית־המועצות.
ציד זה עלול לפגוע — אם אפשר
לפגוע יותר מזה — במטרה לאומית
חשובה: עליית יהודים נוספים מברית-
המועצות.

מוגרים נטושים

• ידידת הפרופסור

ף עוד הערה:

הנשים שמאחורי קלמנוביץ:
׳ ^ טני ה ירוסלבסקי, אז בת ,32 הגיעה
ארצה ב״ , 1972 יחד עם בתה הקטנה.
בלנינגראד
עבדה במחלקת־הנשים
בבית־חולים, ומהר מאוד התאקלמה
בארץ. היא התיידדה מאוד עם הפרופסור
אריה הראל, מנהל בית־החולים
איכילוב ושגריר־לשעבר של מדינת־

חייב אני לתקן את הטעות של זיכרוני:
הסובייטים השאירו את שני המ־

עסקנית גז

פרופסור הראל

1עורך־הדין אמנון זיכרוני סיפר בתוכנית
ערב חרש בטלוויזיה החינוכית
שהסובייטים נוהגים לדאוג היטב
למרגלים שלהם, כאשר אלה נתפסים,
ומחליפים אותם. כדוגמה הזכיר את רי-
כארד זורגה ואת אלוף־מישנה אבל.
ירידות ישראל במוסקווה.
הפרופסור עזר לרופאה הצעירה
להתקדם בעבודה, וגם להיות מוכרת
כמומחית לגינקולוגיה.
כעבור שנים אחדות התחתנה טגיה
עם קלמנוביץ, שהוא צעיר ממנה בשבע
שנים.
היא ניסתה מייד לפתוח יחד עימו
עסקים מיסחריים. כך ניסו לייצר ולמכור
מישחה קוסמטית שיש בה הלואה
(אלוורה) ,שהביאו בדרום־אפריקה( .דומה
ל־ 7 ¥ס ^ 8£ 8£ט 1ג/א) .הזוג
הטרי היה שאפתני מאוד, ורצה להתעשר
בכל מחיר.
נולדה להם בת נוספת, אחות חורגת
לבת הגדולה של טניה.

•זז ה ח־ני ת
^ חת הנשים שעזרה מאוד לקל־מנוביץ
היתה חברת״הכנסת לשעבר
מתילדה גז, אז האחראית למחלקת־העלייה־והקליטה.
פגשתי
את מתילדה גז וקלמנוביץ
בבית הסהנרסים בחיפה, בפגישה עם
ידידות רגלים האלה במשך שנים רבות בכלא
של האוייב.

עולים מברית־המועצות. שבתאי דיבר
ליד השולחן עם נשים־עולות, ומתילדה
גז כעסה עליו מאוד, מפני שלא שם
לב לדבריה.
דובר אז הרבה על הידידות האמיצה
בין חברת־הכנסת הוותיקה והצעיר
הנמרץ, קלמנוביץ. הוא נזרק מהמחלקה
מפני שהקדיש תשומת־לב רבה
מדי לרקדניות ולשחקניות.

• שיחה עם ואיטה
בר שלי ישב בחדר־העבודה של
1 1קלמנוביץ בנציגות בופותאטסוא־

נה, כאשר לפתע צילצל הטלפון.
שבתאי הניח את ידו על השפופרת
ולחש לחברי :״ראיסה מצלצלת! חכה
בבקשה כמה שניות בחוץ!״
הכוונה היתה, כמובן, לראיסה גור־באצ׳ובה.

שים
כמו שבתאי קלמנוביץ להצליח,
לבנות לעצמם מיסגרת של ״חיים מתוקים״.
מעולם
לא האמנתי שאנשים מסוגו
יכולים להיות משהו רציני, כמו —
למשל — מרגל סובייטי.

בדיחה גוועה

לכן נדמה לי — ויתכן שאני טועה
— שכל הסיפור על שבתאי קלמנוביץ
הוא בדיחה גרועה, הנחוצה אולי לחוגים
מסויימים כדי להסיח את תשומת-
הלב של הציבור מדברים בוערים יותר,
וכדי להשיג מטרות הרחוקות מאוד
מתפיסת מרגל סובייטי.

ף* עיניי היה קלמנוביץ תמיר ממי
₪1ציא־סיפורים, פנטזיור, איש לא־רציני,
לא־אמין, שיטחי מאוד, אך איש
מצליח בחברה הפרימיטיבית שלנו.
תמיד התפלאתי איר מסוגלים אנ
סטאלין
אישית לא הסכים להצלתו
של זורגה (המרגל הגרמני־הקומוניס־טי,
שהשתיל את עצמו ביפאן ושהעביר
לסטאלין בעוד מועד את המידע המרו־ייק
על הפלישה הגרמנית המתוכננת
לברית־המועצות. סטאלין התעלם ממידע
זה, וכתוצאה מכך נגרמה שואה
לברית־המועצות) .זורגה הוצא להורג
בכלא היפאני, באפריל . 1944
גם רודולף איוואנוביץ אבל הוחלף
רק אחרי שישב בכלא במשך׳שמונה או
תשע שנים, עד שהוחלף עם טייס־הרי־גול
האמריקאי גארי פוארס.
כך שאם קלמנוביץ הוא באמת מרגל
סובייטי, לפי המסורת אין לצפות
לכך שהרוסים יגנו עליו.
מה עוד שאם הקג״ב זקוק לאנשים
כמו קלמנוביץ לתפקידי ריגול, אז יש
לי הרושם שמצב הקג״ב הוא בכי רע.

ב מי ר ע גז
(המשך סעמזד )6
שטחים הכבושים, והמשיכה בגירושים
אף השבוע, לא יימצא אף מנהיג
פלסטיני אחד בגדה או ברצועה שיקבל
את התוכנית.
• בוועידה־הפיסגה האחרונה, שבה
התקבלה מצריים בחזרה לחיק
המישפחה הערבית, נחתם פרוטוקול
סודי, שבו הביעו ראשי כל המדינות
הערביות את דבקותם בתוכנית־פיוס,
הקובעת שהפיתרון היחידי הוא הקמת
מדינה פלסטינית בשטחים הכבושים.
אושר גם מחדש מעמדו של אש״ף
כנציג בלעדי של העם הפלסטיני.
זעזועים בליכוד. על סמר העובדות
האלה הודיע מובארב באחרונה כי
הסכם קמפ״דייוויד מת, מכיוון שישראל
הפרה אותו בשעה שחוקקה את
חוק־ירושלים וסיפחה את הגולן.
כל זה ידוע לשמיר היטב. לכן יכול
היה להציע בלב שלם למובארכ לחדש
את המשא־והמתן על כינון האוטונומיה,
שהופסק לפני שנים בגלל סירובה
המוחלט של ממשלת־הליכוד לדבר על
אוטונומיה רצינית.
זה נשמע יפה. זה יעשה רושם טוב
על בורים, בארץ ובחרל. ואין בכף כל
סכנה לתזוזה של ממש.
נראה כי גם בליכוד עצמו התחילו
להבץ את חוסר־התוחלת שבמדיניות
זו. אחרי הכרזות משה עמירב (ראה
רא־ון השמע) .ואחרי ששלמה(.צ׳יץ׳״)
להט הודיע השבוע שהוא דוגל בהחזרת
כל השטחים הכבושים, יצא השבוע גם
אהוד אולמרט בזכות פינוי צה״ל
מהערים ברצועת־עזה ומסירת השיל־טון
בהן לתושבים.

אשה היודעת פרק, אבות אמרה:
״מהרסיך ומחריביך ממך יצאו! אני
רוצה לראות שבסוריה היו נותנים לכם
לדבר ככה!״
כיכר דיזנגוף לא המתה מזדהים. עם
ישראל המשיר לשכון לבטח בביתו.
״העשן קרא לי!״ יום השבת,
שעות הצהריים, עצרת מחאה של
תנועת ״יש גבול״ ליד מחסום־ארז,
בדרך בואך עזה.
בשעה 10:30 התכנסו כמה עשרות
ליד הדואר המרכזי ברחוב אלנבי בתל־אביב,
כדי לצאת במרוכז למחסום.
רבים מהם מוכרים מהפגנות קודמות.
אחרי שעת־נסיעה הגיעו למחסום.
גשם־זלעפות ירד, השמים היו קודרים,
כאילו היה בהם לספר את סיפור האירועים
הקשים.
המחסום נראה כנקודת־גבול מאובטחת
היטב. אנשי צבא ומישטרה ואנשי
שב״כ המתינו למפגינים.
כ־ 200 מפגינים נאספו במקום, והניפו
שלטים שנרטבו בגשם. ביניהם:
״שלום ישראל־פלסטיך ,״שילחו את
החיילים הביתה״ ,״ישוחרר צ׳ארלם
לנצ׳נר תיכף ומיד״ ,״די להרג ילדים,
די לרצח בשטחים״.
הגשם והקור העז במקום לא הפריעו.
בעזרת מגאפון התחילו בקריאת
הסיסמות.
בין המפגינים היתה לאה לשם,
אישתו של אודי אדיב, ח״כ מתי פלד
וחיים הנגבי מהרשימה המתקדמת
לשלום.
חיילי המילואים נהנו, כך עובר להם
הזמן מהר יותר.
אב ובנו הגיעו מהעיירה הבדואית
רהט שבנגב :״העשן בשטחים הכבושים

צייו צפריר, העולם הזה
הנגנות סור שבוע הפגנת הגשם ירד עד כר
המפגינים: אנשי ימין,
שמאד ויורש• ד״ש
יוסי עידדוד ₪
יום השישי בצהריים, כיכר־דיזנגוף,
תל־אביב.
קבוצה הקרויה ״הלאה הכיבוש״
קיימה עצרת־מחאה 23 .איש ואשה
נושאי שלטים, וביניהם הפרופ׳ צבי רז
— מרצה בחוג להיסטוריה כללית
באוניברסיטת תל־אביב, עמדו בגשם
הבלתי־פוסק וקראו סיסמות בגנות
הכיבוש, המעצרים המינהליים, הגירושים,
ההרג הבלתי־פוסק ונגד כל מה
שכלול ב״מדיניות היד החזקה״.
קבוצה קטנה של אנשים התגודדה
סביבם. אחדים ניסו להוריד בכוח את
השלטים. אחדים הסתפקו בקללות עסיסיות,
ששלחו את המפגינים לגיהינום.

״שילח!
את הח״לים הביתה1־
קורא גם לנו לבוא לכאן,״ אמר האב.
באה גם קבוצה ערבית מחיפה. הם
קראו ״רביו, רבין, התפטר — השלום
שווה יותר״.
תושבים עזתיים שעברו במחסום
הביטו במפגינים בסקרנות. רכבים
שאינם נושאים לוחיות־רישוי של עזה,
או שאינם שייכים לתושבי גוש־קטיף,
לא הורשו לעבור, והוחזרו כלעומת
שבאו.
שעה קלה אחר־כך הגיע למקום אבי
פרחן בליוויית ארבע נערות ובידיהן
שלט הקורא למפגינים ״בוגדים״
ו״הסרבן הוא שפן״ .המתנחלים
היהודיים בחבל-עזה שלחו את נציגם
הבודד. הם עצמם העדיפו להישאר
ספונים בבתיהם המחוממים.
האווירה התחממה, צוותי־טלוויזיה
זרים נכנסו לפעולה, התחילו לצלם
כדי להעביר את התמונות לארצותיהם.
הטלוויזיה הישראלית לא ראתה לנכון
לשלוח למקום צוות־סיקור. גם לא
הרדיו, שהודיע אחר־כך בחדשות ״מתיישבים
יהודים ברצועת־עזה קיימו במקום
הפגנת־נגד״ ,כאילו היו שם המוני
מתנחלים, ושתי ההפגנות היו שוות
בגודלן.
זיווה גולדובסקי, מחותמות ״מיכתב
השמיניסטים״ ,הגיעה אף היא להפגין.
היא עומדת להתגייס בחודש נובמבר,

עדיין לא חושבת על סירוב.
צעיר אחר שעמד לידה סירב
להזדהות בשמו .״אני לא רוצה
שהסיווג הביטחוני שלי ייפגע ״.כנראה
לא ידע שהוא מצולם על״ידי ״גורמי
הביטחון״ ,וששעתו עוד תגיע.
לצד המפגינים עמד עורו־הדיו
גירעון כהן, כמשקיף מטעם ״האגודה
לזכויות האזרח״ ,ששמר על המפגינים
שלא תופר זכותם, ממתין להתערב אם
יהיו מעצרים.
לצלילי מנגינת השיר ״הגביע הוא
שלנו״ אילתרו במקום תמליל רלוונטי:
״יאללה, יאללה, יאללה, יאללה /צאו
מעזה וראמללה וחוזר חלילה.
שעה אחרי תחילת עצרת המחאה
הודיע דובר ״יש גבול״ ,ישי מנוחין:
״אנו קוראים לשחרר את חברנו עופר
כסיף מהכלא הצבאי הכלוא הראשון
מבין 160 חברי ״יש גבול״ שחתמו על
סירוב לשרת בשטחים הכבושים,
ושקראו לחיילי־צה״ל ״להפסיק את
פעולות־הדיכוי״.
העצרת התפזרה. האיזור נישאר
גשום וקודר.
החוקה של שלום חנון• .מסע
הפירסום הגדול שערך ״הוועד הציבורי
למען חוקה לישראל״ בשבוע האחרון
קרא לאזרחים לבוא ולהפגין בעד
חקיקת חוקה, בכיכר מלכי־ישראל
בתל־אביב, שידעה ימים טובים של
הפגנות המוניות, ללא הופעת אמנים.
מסע־הפירסום האחרון ואירגון הערב
עלה לוועד 15 אלף דולר, לדברי מנהל
הוועד, יוסי וייסווסר. עד כה הוצא
סכום של 200 אלף דולר לקידום
העניין.
בשעה 19:30 התכנסו כ־ 10 אלף

מסגינת הלאה הכיבוש בתל־אביב
.שבסוריה יתנו
איש, רובם בני־נוער, תחת הגשר העובר
בין עיריית תל־אביב לכיכר
מלכי־ישראל. לצד בניין־העירייה
הוצב שלט ענק, הקורא ״בחר לך חבר־כנסת,
ושלח לו גלויה״ .כל 120 חברי-
הכנסת היו רשומים על לוח־הקיר. לידו
ניצבו תיבות כדי להכיל את הגלויות
שנשלחות. יעל זוהר, חיילת בת 19
וחצי, שלחה גלויה לח״כ שולמית
אלוני :״הגעתי להפגנה כי כנראה זה
חשוב. חשוב שתהיה למדינה הזו תקנה,
ולא טיוח.״
בקהל נראו קצין־החינוך־הראשי,
תת־אלוף נחמיה דגן, ומפקד חיל־הים
לשעבר, זאב אלמוג. קבוצה של נציגי
מועצת תלמידי רמית־גן, המייצגת 10
בתי־ספר תיכוניים, עמדה ליד שלט
הקורא לקבלת חוקה.
באו גם אנשים בעלי מודעות
פוליטית, לא רק נוער שוחר הפנינג
מוסיקלי.
אנשי חברת־האבטחה שנשכרו עבדו
קשה כדי להרחיק את הקהל מהבימה.
עודד קוטלר עלה להנחות. בזה אחר
זה עלו ראשי ערים ומועצות מקומיות
לשאת נאומים קצרים. הקהל לא נתן
להם אפשרות להאריך בדיבורים.
שלמה להט, טדי קולק, פרוספר עזרן,
אלי אללי, מאשה לובלסקי, גירעון בן־
ישראל, והאיש העומד מאחורי הרעיון,
הפרום׳ אוריאל רייכמן. הוא קרא
לחקיקת שלושה חוקים באופן מיידי:
חוק זכויות־האדם, חוק בחירות ישירות
לכנסת, וחוק בחירות ישירות לתפקיד
ראש־הממשלה. הקהל מחא כפיים
בהתלהבות. אך כשהוא דיבר על
הצורך בצימצום מיספר המפלגות
לכדי חצי, הקהל לא הגיב. ואז,
כפוליטיקאי משופשף, הוא שלף את
הנושא שיגרוף מחיאות־כפיים סוערות:
״כהנא כאן לא יעבור, כהנא לא יהיה
בכנסת ״.הקהל יצא מגררו.
דגל של תנועת ״כך״ ,שהונף בקהל,
הורד במהירות על״ידי שוטרי מישמר־הגבול.

לכם
לדבר ככהוהקהל
היה צמא לאמנים, צמא
לפורקן מהמתח של התקופה האחרונה.
בזה אחר זה עלו חיים משת שירד אחרי
דקה בגלל בעיות במערכת־ההגברד״
קורין אלאל, שלמה גרוניך, אריאל
זילבר והגדול מכולם שהכל ציפו לו
— שלום חנוך. הוא פתח בשיר משיח
לא בא. שורה אחת מהשיר אומרת
״הציבור מטומטם, ולכן הציבור
משלם היא גרפה מחיאות־כפיים
סוערות.
שלום חגור, זמר־מחאה, נרתם כל־כולו
לעניין החוקה. שיר חדש שלו, תו1
לחי1ח, עבר הסבה ל״רוצים חוקה —
תנו לחיות״.
הקהל כולו השתתף. שלום חנוו
עשה את הערב.

דרכי חיים
13ל11

פליטים!

ן ליוסף שילזח יעו מסר:
1כפליט יהודי הוא ם בץ
| את הפליטים האחרים
ענת פדמסטי
״גם אני פליט!״ אמר יוסף שילוח
לכמה ידידים קרובים, שבאו לחזות
בהצגת היחיד החדשה שלו .״גם אותי
לקחו מהארץ שבה נולדתי, והביאו
אותי הנה, לישראל, והתייחסו אלי כמו
אל פליט!״
הצגתו החדשה של שילוח, הנוסע,
מורכבת מקובץ שירים וסיפורים של
סופרים ומשוררים פלסטיניים: ע׳סאן
כנפאני, מחמוד דרוויש, סמיח אל־קאסם,
אמיל חביבי, בולנר אל־חיידרי.
הוא מספר, למשל, סיפור של ילד
שגדל בכפר בגליל. הילד מתאר ילדות
(המשך בעמוד )35

מפגינים למען החוקה בתל־אבים
״כהנא לא ׳עבורו־ה
עול ם הז ה 2629

היום שרר שקט יחסי

בסערב אין כל חדש הוא אחד הספרים החזקים ביותר שקראתי
בחיי. הוא נכתב בידי חייל קרבי בשם קראמר (שהפך את סדר
האותיות של שמו וקרא לעצמו רמארק) .הוא כתוב בזעם עצור,
בסערת־רגשות המסתתרת מאחורי מילים פשוטות, מישפטים
קצרים, תיאור יבש, בלתי־רגשי לגמרי.
נראה כי הספר כולו, על 288 עמודיו(במקור הגרמני) ,נכתב
אך ורק למען ארבע השורות המופיעות בסוף, ובהן נאמר מה היה
סופו של החייל בספר (שסיפר את הדברים בגוף ראשון):
״הוא נפל באוקטובר ,1918 ביום שהיה כל־כך שקט לאורך כל
החזית, עד כי ההודעה היומית של המטכ״ל הצטמצמה במישפט
אחד, שאין על מה לדווח מהמערב״.
מכאן שמו של הספר, שהפך מושג בכל השפות.
זה היה שיא הזעם של רמארק: שגיבור הספר, חייל ששירת
בחזית המערבית הנוראה במשך ארבע שנים תמימות, נהרג באחד
הימים האחרונים של המילחמה — ביום שבו קבע המטכ״ל
שבמערב אין כל חדש.
אני נתקף בזעם דומה, כאשר אני שומע את הפסוק העברי
המקביל, הנשמע כיום מרי יום בהודעות צה״ל :״ביהודה ושומרון
וחבל־עזה שרר שקט יחסי״.
בדרך כלל נוספת למישפט זה ידיעה על הרוג אחד בעזה או
בשכם, כמה פצועים, כמה וכמה עצורים. ואולי גם על גירוש קטן,
והטלת עוצר על מחנות שבהם גרים 150 אלף איש ואשה.
יום של שקט יחסי. בגדה המערבית אין כל חדש.

בעיני הילדים האלה, שנולדו כבר אחרי הכיבוש, האדמה
שעליה בנתה ג׳ודי סיגל את ביתה היא אדמה ערבית כבושה. יתכן
שהיתה שייכת למישפחותיהם של ילדים אלה. יתכן שהיתה
שייכת לכפרם. בעיני הילדים האלה ג׳ודי היא פולשת, כובשת,
מנשלת, אוייבת. לא מישפחה שלווה ומתקדמת, שוחרת שלזם

ידידי נזאריו
ידידי מאריו קאמפאנה הכריז על שביתת־רעב.
מאריו הוא אחד האנשים המעניינים ביותר שהיכרתי. הוא היה
ממנהיגי מרד־הסטודנטים של סוף שנות ה־ 60 באיטליה. אולם,
בניגוד לאחרים, שפנו אל דרך האלימות והטרור (״הבריגדות
האדומות״) פנה קאמפאנה אל דרך אי־האלימות והפעולה
הפוליטית.
הוא הקים מיפלגה בשם ״רמוקרציה פרולטריה״ ,שיש לה
מחוייבות עמוקה למאבקים לשיחרור ולצדק בכל רחבי העולם.
היא מזמינה פעילים של מאבקים
אלה לאיטליה, מפגישה אותם זה
עם זה בכינוסים. בכל ועידה שנתית
של המיפלגה מוקדש יום
אחד להבעת סולידריות עם מאבקים
כאלה, ואליהם מוזמנים
בדרך־קבע גם ישראלים ופלסטינים.
כך היכרתי את מאריו,
איש לוחם, רגיש, רומאנטי.
יש למיפלגה זו רק שני אחוזים
בפרלמנט, אך דמותו של
מאריו קאמפאנה זוכה בכבוד כה
רב, עד כי נדמה שהוא מהווה
מעצמה פרלמנטרית. וכמעט קאמסאנה ההיפר קרה למיפלגה היריבה,
המיפלגה הרדיקלית, שהכניסה לפרלמנט את הבדיחה העגומה
ששמה צ׳יצ׳ולינה).
על מאריו קאמפאנה מספרים סיפורים רבים, הנשמעים
כאגדות, אף שכולם נכונים.
הכי התרשמתי מהסיפור הבא: בשיא המהומות של מרד־הסטודנטים,
כאשר שררה שינאה תהומית בין הסטודנטים
והשוטרים, נהרג שוטר בהפגנה.
קאמפאנה החליט להשתתף בהלווייה. הוא אמר שהשוטר אינו
אוייב, שהוא בן למישפחה עניה, ומנוצל גם הוא על־ידי המימסד.
יעצו לו שלא ללכת לשם, מכיוון שיהיו בהלווייה חבריו של
ההרוג, שוטרים ופאשיסטים למיניהם.
מאריו הלך. לבדו. הופעתו במקום עוררה מהומה, אנשי־הימין
התנפלו עליו, חיכו אותו מכות־רצח. כמעט בנס יצא משם חי.
זהו סיגנונו של מאריו קאמפאנה. אישי מאוד. מצפוני מאוד.
מחוייב מאוד.
עכשיו הוא שובת שביתת־רעב למען הפלסטינים הנרדפים
בשטחים הכבושים.
לפני 40 שנה היה איש כזה שובת למען היהודים הנרדפים.

טרגדיה ישראלית
ג׳ודי סיגל היא סיפור ישראלי. אולי הסיפור הישראלי.
ג׳ודי ומישפחתה עלו לארץ מארצות־הברית. היא התיישבה
בתלפיות־מיזרח, בירושלים, מעבר לקו הירוק, מול הכפר ג׳בל־מוקאבר.
יש לה חמישה ילדים.
ג׳ודי היא אשה בעלת ריעות מתקדמות. היא מעידה על עצמה
שהיא אוהדת של! 0עכשי.1
באחד הבקרים השבוע הומסר לפתע מטר של אבנים על ביתה
ועל הבתים הסמוכים. הזכוכיות נופצו. ג׳ודי מיהרה להגיף את
התריסים, אך תריס אחד לא נסגר כראוי, ואבן גדולה חדרה פנימה
ופגעה בארון־הספרים.
הזורקים היו 50 ילדים ערביים, בני 10 או , 12 מהכפר ג׳בל־מוקאבר.
הם הוסיפו ליידות אבנים בבתי־השכונה גם אחרי
שהגיעו אנשי מישמר־הגבול. היה צורך בגאז מדמיע ובמירדף
אישי אחריהם, כדי להחזירם לכפרם.
ג׳ודי אינה מבינה מה קרה לה. מה פיתאום זורקים אבנים על
ביתה, כשהיא אשה כל־כך מתקדמת, ואוהדת שלן עכשיו?
״הדבר הכי עצוב הוא שאלה הם ילדים קטנים, שמלמדים אותם
לשנוא לפני שהם בכלל מבינים את הפוליטיקה,״ העירה בעצב.
הצרה היא שהילדים מבינים היטב את הפוליטיקה. ג׳ודי סיגל
היא שאינה מבינה אותה.

עכשי ,1היושבת בביתה הקט, אלא מישפחה מתנחלת, היושבת על
אדמה ערבית כבושה.
ג׳ודי, שבאה לארץ אחרי מילחמת יום־הכיפורים, בוודאי אינה
יודעת מהו הקו הירוק, ומה משמעותו. אבל הילדים הפלסטינים,
שנולדו אחרי אותה מילחמה, יודעים היטב.
הבעייה אינה שהם אינם יודעים ואינם מבינים, אלא להיפך —
שהם יודעים ומבינים יותר מדי, בגיל צעיר מאוד.
נראה שהכיבוש הוא מורה טוב.

מדינה שר דיקטים
הכתבה המעניינת בטלוויזיה לפני שבוע על הקארטל של
עץ־הלבור סיפקה הרבה מזון למחשבה.
המרואיינים העצמאיים גילו את המובן מאליו: שכל קארטל
פוגע בצרכנים, מעלה את המחירים ומוריד את האיכות. כאשר
כמה יצרנים או ספקי־שרותים מתאגדים, המטרה היא תמיד
להיטיב עם עצמם על־חשבון הציבור.
קארטל עץ־הלבוד חזק במיוחד, מפני שמאוחדים בו בני־החסות
של שתי המיפלגות הגדולות גם יחד: התעשייה הקיבוצית,
המממנת את מיפלגת־העבודה, והיצרנים הפרטיים, המממנים את
הליכוד. אחד היצרנים העיקריים של עץ־הלבוד, יוסף קרמרמן
המנוח, אף היה גיזבר תנועת־החרות.
מכאן רק צעד אחד קטן להבנת המערכת הפוליטית הישראלית
כולה.
בראש המדינה הזאת עומד קארטל — קארטל של שתי
מיפלגות גדולות וכמה מיפלגות קטנות. המונח ״קואליציה״
מחביא את מהותה האמיתית של ההתקשרות. ביסודו זהו קארטל
של כמה פירמות פוליטיות •דולות. המטרה היא למנוע את
עלייתם של מתחרים חדשים, להעלות את המחירים ולהוריד את
האיכות.
עליית המחירים של השרותים הפוליטיים פירושה שוד כספי־הציבור
על־ידי המיפלגות, המפקיעות למען עצמן חלק ניכר
מהכסף שהמדינה גובה מהאזרחים( .הקצבה ישירה למוסדות
המיפלגות, שילוב אלפי עסקנים בג׳ובים, הפיכתם של מישרדי־הממשלה
לאחוזות מיפלגתיות, סחיטת תרומות לפני הבחירות,
גניבת כספי העם היהודי באמצעות הסוכנות, ועוד ועוד).
הורדת האיכות מתבטאת בהתדרדרות כל השרותים
הממלכתיים, התנוונות המיפלגות עצמן, ואי־יכולתן לפתור אף
אחת מן הבעיות הבוערות של המדינה, החל ברצועת־עזה וכלה
בסדינים של בית־החולים רמב־ם.
עם־ישראל אינו מתקומם נגד המונופולים והקארטלים
הכלכליים, הקיימים בשטחים רבים. הוא רגיל להם, כשם שאיכר
רוסי לפני מאה שנים היה רגיל לכינים. הוא התרגל. ואילו
הקארטל הפוליטי מעורר בו ממש התלהבות. מכיוון שקארטל זה
עטוף בדגל הלאומי, וקוראים לו ״אחרות לאומית״ ,הקורבנות
מריעים לו הידד.
מי שמוכן למסור את גורל המדינה בידי קארטל של עסקנים
בעלי איכות ירודה, מדוע יתרגש בגלל קארטל של דיקטים?

טרוריסטים מכובדים
אני מחבב את רוברט דסה, איש־הטלוויזיה שנמנה עם שפוטי
העסק־ביש במצריים. הוא סבל קשה, בילה שנים בכלא המצרי
(תענוג מפוקפק מאוד) ,נזנח על־ידי השילטון הישראלי, עד
שלבסוף שוחרר ובא לארץ.
הוא פעל למען המדינה, על־פי הוראות שבאו מהארץ. מגיעה
לו תודה.
אך אין פירוש הדבר שחייבים להסכים לכל דבריו.
לפני כמה ימים הגיב דסה בזעם על דברי אלמנתו של מקס
בינט(או בנט) .בינט ריגל מטעם ישראל במצריים. הוא היה שתול
היטב ועבד באופן עצמאי. לא היה לו קשר עם הרשת של העסק־

ביש. אך כשנלכדה הרשת, נתפס גם בינט. הוא נכלא, נחקר
והתאבד.
אלמנתו ביקשה להבהיר שבינט, בניגוד לאנשי העסק־ביש,
היה מרגל, ולא טרוריסט. מדבריה משתמע כי הריגול הוא עיסוק
מכובד, אך לא כן הטרוריזם.
על כך כזדעק דסה. במיכתב למערכת קבע שהוא וחבריו לא
היו טרוריסטים, אלא שליחי־המדינה, שפעלו על פי ההוראות
שקיבלו מהארץ.
חוששני שדסה אינו מדייק בהגדרות.
הוא פעל בשליחות ישראל. הוא היה אידיאליסט. הוא מילא
הוראות שניתנו על־ידי ראש־אמ״ן (או שר־הביטחון, תלוי
בהשקפה) .והוא היה טרוריסט.
הרשת הטמינה בקיץ 1955 פצצות במוסדות״תרבות
אמריקאיים ובבתי־קולנוע במצריים. פצצות אלה יכלו לגרום
למותם של אזרחים רבים. אם אלה אינם מעשי־טרור, מהם מעשי-
טרור?
בעגה הישראלית המודרנית, דסה וחבריו היו ״מחבלים״ ,והם
ביצעו ״פיגועים״.
טיב המעשים אינו נקבע על־ידי המניעים או זהות המבצעים
או נותני־הפקודה. טרוריסט יכול להיות פרו־רוסי או פרו-
אמריקאי, ישראלי או אנטי־שמי, שליח־ערפאת או שליח המוסד.
מעשים הפוגעים באזרחים מיקריים, הם בלי ספק מעשי־טרור.
אין זה פוגע בכבודו של רוברט דסה וחבריו. טרוריסט יכול
להיות אדם מכובד מאוד. עובדה היא שבראש מדינתנו עומד אדם
מכובד, שהיה הארכי־טרוריסט של המאה ה־ .20 גם מניעיו היו
פטריוטיים.
אילו קיבלנו את ההגדרות של דסה — טרוריסט הוא מי
שפועל נגד המדינה, ואילו מי שפועל למען המדינה אינו יכול
להיות טרוריסט — הרי היינו מגיעים למסקנה כי הטרור, כמו
הפורנוגראפיה, הוא עניין של גיאוגראפיה.

סאבאצ׳קה
אחרי שהמלצתי על שני סרטים רוסיים שונים(ושונים זה מזה)
שראיתי בשבועות האחרונים, אובל1מ 1ב וסולאריס, אני מוכרח
להמליץ על סרט רוסי נוסף. אבל יש לי תירוץ: הפעם זהו רק סרט
חצי־רוסי.
עיניים שח 1חת(״אוצ׳י צ׳ורנייה״ ,כמו השיר ששרנו בנעורינו)

הוא סרט מקסים. מה אפשר לעשות.
לא אספר כאן את העלילה, מפני שזה יקלקל את התענוג. די
לאמר שגם אחרי יומיים־שלושה אני מוצא את עצמי תוהה מה
ראיתי, בעצם. האם זה היה סיפור כפשוטו? או סיפור שהגיבור
,דימיין אותו? ואם כן, מה היה בו מדומיין ומה אמיתי? יש כמה
׳ אפשרויות, ואף אחת מהן אינה מספקת לגמרי.
אבל הקסם של הסרט אינו רק בתוכנו, אלא גם — ובעיקר —
במירקם שלו.
לכל עם יש סיגנון משלו ,״נשמה״ משלו. זה אינו כולל רק את
המילים של השפה, אלא גם את רוח השפה, שפת־הגוף, הגישה
לחיים.
בסרט הזה נפגשות שתי נשמות לאומיות, מתמזגות ומשחקות
זו עם זו.
לא רק מפני שהוא מתרחש בשתי ארצות, רוסיה ואיטליה. ולא
רק מפני שהוא מבוסס על סיפורים של אנטון צ׳כוב, שעובדו
על־ידי תסריטאים רוסיים, ושבוימו על־ידי ניקיטה מיכלקוב
הרוסי באיטליה, עם צוות שהוא בעיקרו איטלקי, אלא מפני שכל
מירקם הסרט, על כל הסצנות שלו, הוא תערובת של שתי נשמות
אלה, הרוסית והאיטלקית.
הגיבור, מרצ׳לו מסטרויאני משחק (ועוד איך!) את הגבר
האיטלקי בהא היריעה — מקסים, בודה בדיות, מפוקח, משעשע,

,מסטרויאני(ואנה מנמו) ב״עיניים שחורות״
שחקן גם בחיי יומיום, ומתחת לכל — פסימי. ואילו הגיבורה,
אלנה סופונובה, שחקנית רוסיה צעירה, היא הרוסיה האידיאלית
— חלומית, מלאת־נשמה, טראגית, רחוקה.
אגב, בסיפור המקורי של צ׳כוב אין שום איטלקים. שני
הנאהבים הם רוסים, והם נפגשים בעיירת־קיט בקרים. הוא
ממוסקווה, היא מעיירה קטנה.
יש בסרט סצנות הגובלות בפארסה. קבלת־הפנים של הגיבור
בעיירה רוסית בראשית המאה נראית כמו סאטירה בנוסח המפקח
בא של גוגול. תיאור הביורוקראטיה של סנט־פטרסבורג, שבה
איש אינו מוכן לקבל את האחריות לשום דבר, היא די בגלוי
סאטירה על הביורוקרטיה של סנט־לנינגראד בימינו.
הגברת בעלת הכלבלב(שם הסיפור הקצר של צ׳כוב) גוררת
אחריה את סאבאצ׳קה( ,כלבלבה ברוסית) .נדמה לי שסאבאצ׳קה
זו תהפוך שם־דבר בעולמו של הצופה, גם אחרי שהרושם הראשון
של הסרט ידהה.

דוגמניות בישיבה הדימוי השלילי שר התיזמזרת הפילהרמונית

אחרי הודעתו על כוונתו
להתמודד בשנית על מישרת
הנשיא, נטל חיים הרצוג את
אשתו אורה, והשניים נסעו
לחופשה בת שבוע באילת.

אורה הרצוג, אשה פעילה
מאוד, נרתמה באחרונה למיבצע־ניקיון.
מה שמפחיד אותה הוא
שקריקטוריסטים ומשחיזי־לשון
למיניהם יתלוצצו על חשבונה

11ן 1\ 1ך 1ך ך \ יחד עם מתרגמו נתן זן, חתמו על הספר
\ י #ן 11 1^ 14 11״קדיש ושירים אחרים״ .גינזברג הוסיף
לחתימתו סמלים בודהיסטיים, יהודיים ומוסלמיים, שיעלו בבוא
העת את מחירי הספרים אצל אספנים. גיצזברג עצמו הוא בודהיסט
לפי הנוסח של טיבט, ומכנה עצמו ״יהודי בודהיסטי״ ,או להיפך.
ועל חשבון המיבצע, כפי שהכתירו
בזמנו את שרה דורון:
״המטאטא הלאומי״.
אין ספק ששלמה
הדי פרשת החומוס בכל־תוסי
ה־כ הן הוא מטובי
בוטק עדייו לא שככו. השבוע
הפרקליטים בישראל, אן
עבר איש כלסטק עב־הכרס
המזל־ביש הפוקד אותו
רפי גינת ליד מיסעדת־החומוס
מדי פעם בודאי יעלה
נרגילה. הסועדים הרבים שהיו
הירהור בקרב לקוחותיו
במקום התחילו לצעוק לעברו:
הפונטציאליים.
״רפי, בוא בדוק לנו את החומוס,
למשל: ביום הראשון
כמה חיידקים יש בו?״ גינת לא
היו צריכים להישמע ה*
הגיב.
סיכומים במישפטו של
מה חיפשו הדוגמנית סמרפי
לוי, מי שהיה הממו*
דר גנזי, מלכת־היופי נילי
נה מטעם מישרד-הפנים
דרוקר ורוגמניות־צמרת נוסעל
מחוז־ירושלים. אולם
פות בישיבת כפר גנים בפתח־ביום
השישי, יומיים קו־תיקווה?
הן לא היו שם כדי לחזור
דם־לכן, החליק תוסיה־בתשובה.
הדוגמניות הגיעו ליכהן,
פרקליטו של לוי. השיבה
כדי לדגמן. מתברר שפת־תוצאה
-שבר באגן־ה־סי־הישיבה
התחילו לפני שנירכיים.
לפי שעה נדחה
תיים לבנות בניין־תפילה חדש.
המשך המישפט, ולוי או עתה
נאלצו להפסיק את הבנייה
כל את ציפורניו מרוב
בשל מחסור בכסף. הם החליטו
מתח וציפייה.
לערוך תצוגת־אופנה כדי לגייס
אגב, לפני במה חואת
המשאבים הדרושים. תלמידי
דשים החליק תוסיה-בהן
הישיבה לא זכו לראות את הדוגושבר
עצם. לפני כמה שמניות.
הם נשלחו באותו היום
הביתה.
נים, במהלך מישפטו המפורסם
של אהרון אגו-
עורכת־הדין נירה לידס־חצירא,

הגיעה שעתו הג
קי מבקשת לקנות מכשיר״טל־דולה
של פרקליט מבטיח
וויזיה שחור־לבן עבור הלקוח
אז, רם כספי, כששותפו
שלה, הקוקסינל זלמן שישי, תוסיה לסניגוריה -נכון,
שנדון לחמש שנות־מאסר בעוון זמ ונוטרל
כהן
-החליק
סחיטה. זלמן, העצור לבד בתא
נית ממהלך המישסט.
בבית־המעצר באבו־כביר, הגיש

אור ה

הרצת

בקשה לקבל מכשיר לתאו, ונענה
בחיוב.
לפני שבועיים צילצלו משגרירות
בוליביה בישראל למועדון
המרתף הקטן ביפו, וביקשו
לסגור את המקום למסיבה פרטית,
לכבוד יום־הולרתה של
אשת השגריר. תשובת המועדון:
מצטערים, המקום הובטח למישהי,
העומדת לערוך מסיבת יום״
הולדת לבעלה. אנשי השגרירות
שאלו אם אפשר לעשות חגיגה
משותפת. הם הופנו אל המזמינה,
מאירה אילן, מזכירת איגוד
אמני ישראל. אילן, אשה
חברותית במיוחד, הסכימה מייד,
אבל אמרה שאין מקום ל־12
איש, כפי שביקשו מהשגרירות,
והסכימה לארח רק את השגריר ואשתו סימון סאחאם
גלאדים, ואת קונסול־הכבוד
יוסף ברוובר ואשתו. היה
שמח, היו הופעות של הזמרים
ורדינה כהן ולדליק, ולמחרת
המסיבה התקשר השגריר עם
מאירה והודה לה על הערב.
חבר־הכנסת אהרון א־בו־חצירא,
ששב ממסעותיו
בחו״ל, רותק למיטתו במשך
שבוע ימים. הוא לקה בהתקררות
קשה מייד עם שובו מהחגיגות
סביב קבר סבו במצריים.
עטרה עזריה — המוכרת
יותר כ״אחותו של אלי
ישראלי״ — פתחה מישרד
עצמאי ליחסי־ציבור. עזריה, שניהלה
קודם־לכן את יחסי־הצי־בור
של מלון־דניאל והיתה
ביחסים קרובים עם המיליונר
ליאון תמן, פרשה באווירה
מתוחה, בגלל חילופי־גברי ב־הנהלת־המלון.
השבוע סיפרה
לידידים שבתקופה הקצרה שבין
פרישתה לבין התאוששותה למדה
לדעת מיהם ידידיה האמיתיים.
דני
שין ס, נכדו של

רו צ ה

ל היו ת

ה. מטאטא

המלונאי חיים שין ז, חגג ביום־
השבת את בר־המיצווה שלו
במלון הנשיא בירושלים. הזוהרת
ביותר מבין המוני הנוכחים היתה
איילה שין ש, אשתו־בנפרד של

הלאומי־

זכויות־ההפצה של הסרט שתי
אצבעות מצידון, השמיע בדיון
האחרון הערה שלא נרשמה
בפרוטוקול :״צה״ל יכול אולי
לכבוש את לבנון, אבל צה״ל לא

וו י

חיים קליין

נציב־מישנה במישטרה ומפקד מרחב״השרון,
פגש במסיבה את נציב שרות בתי״הסוהר
לשעבר, רפי סוויסה, העוסק כיום בניהול מישרד״נסיעות. השניים
התבדחו, למרות העובדה שקצין־המישטרה היה בין חוקריו של
סוויסה על אי־סדרים בשרות בתי-הסוהר. סוויסה אמר בהומור
שחבל שאין בנמצא אזיקים כדי שיוכל לשים על ידיו לצורך הצילום.
אשתו אליס (במרכז) שמרה על סבר״פנים חמור בעת הפגישה.

חיים. איילה הבלונדית לבשה
שימלה בגוונים כחולים, וסיפרה
שמרוב התרגשות לא נגעה
בשפע־המאכלים שהיה במקום.
האירוע בא בדיוק אחרי שנמסר
לשיף כי המלונות שלו הורדו
על־ידי ועדה מטעם מישרד־התיירות
ממעמד של ״חמישה
כוכבים״ לארבעה.
עורך־הדין יהידה רס־לר,
שייצג את הקולנוען שיש
קולר במישפטו נגד צה״ל על

יכול לכבוש בתי־קולנוע בניו־יורק
ולחייב אותם להקרין את
הסרט״ .השופט התרשם כנראה
מהטיעון, פסק לטובתו של קולר
וחייב את הנתבעים לשלם את
כל ההוצאות. קולר מקווה עכשיו
לכבוש יעדים בחו״ל ולקיים את *־י
ההסכם כלשונו.
לתצוגת־האופנה של מע־צב־העילית
עודד פרוסיזור,
שהכנסותיה הוקדשו לאגודת יד
ביד, נמכרו יותר כרטיסים

ביש־פוקליט

הילל מיטלפונקט

המחזאי וחברתו יעל דן היו בין האמנים ואנשי-הרוח שחתמו על
עצומה הקוראת לאמנים בינלאומיים שלא לבטל את בואם עקב המצב
בשטחים הכבושים. יענק׳לה אגמון, האחראי לאירגון חגיגות שנת ה־ 40 של ישראל, יזם את מיבצע-
ההחתמות עקב הודעותיהם של אמנים שונים על ביטול השתתפותם, כמחאה על מדיניות ישראל בגדה
וברצועה.מאחר וההחתמה נערכה בטרקלין של תיאטרון ״הבימה״ ,שאין בו כורסות, לא מצאו החותמים
מצע נוח עליו ניתן לחתום, ונאלצו לחתום איש על גבו של רעהו, כפי שעושה יעל דן בתמונה. הפירסומאי
דויד אדמון, איש־הימין, חתם על העצומה בלי לקראה, בהודיעו ש״אם אשתו חתמה, זה בסדר״.
העול ם הז ה 2629

אלי לוזון

עוזרו של שר״המישטרה, התפנה מעיסוקיו המישטרתיים לטובת הנאותיו הפרטיות.
הוא הלך לחגוג בחברת עוזרי״שרים אחרים, וביניהם איתן רבל(בתצלום משמאל) ,עוזר
סגן־שר־החקלאות, פתיחת פאב חדש בתל־אביב. כטוב ליבו בטקילה חבש על ראשו סומבררו מכסיקאי
מעוטר והסתובב בין אורחים. לעומתו, העדיף חברו רבל להזדהות עם המאכלים המכסיקאיים שהוגשו.

ממיספר מקומות־הישיבה. נשים
רבות שהגיעו לאירוע לא מצאו
מקומות־ישיבה, ומחו על כך
נמרצות. אשתו של מנתח־הלב
מורים לוי ניהלה עימות קולני
עם אילנה אם, אשתו של תע־שיין־הנקניק
דב אם. האחראים,
שחששו לשמם הטוב, הביאו
כיסאות נוספים.
הפיתגם ״משנה מקום משנה
מזל״ לא פעל במיקרה של
השחקן משה איבני, שהיה
מבעלי פאב מצליח בררום־העיר,
י^ 3ושהחליט לתקוע יתד ברחוב
קרליבך. המזל לא האיר לו פנים
במקום החדש, ולפני כמה ימים
הודיע שהוא עוזב את הפאב
שניהל במשך שלושה חודשים
בלבד.
במסיבה גדולה שנערכה
בנם־ציונה נראה גבר הדומה
לשחקן האמריקאי טלי סאבלס
(המפקח קוז׳אק) .החוגגים, וביניהם
חבר־הכנסת מיכה חריש
,״״ וראש־המועצה המקומית של נס־ציונה,
ניסו קרוסבסקי, התגודדו
סביבו. הגבר הזרהה כמשה
נחום, מיליונר רחובותי המתי
גורר זה שנים רבות בקנדה,
והמכהן כחבר הקונגרס היהודי

מי דין
לפני שהשופט א רי ה
סג ל סון נכנס לאולם־
המישפטים, קפץ אחד
הנאשמים ממקומו, הת רומם
מעל דוכן־השופט
והחל שופך משהו מבקבוק
פלאסטי על כיסאו
של השופט.
מכיוון שנאשם זה היה
חשוד בעבירות״הצתה,
קפצו השוטרים ממקו מם.
הם חשדו כי הנאשם
שפך חומר דליק על
כיסאו של השופט, כדי
להציתו. הם תפסו את
האיש, לפתו את ידיו
וחטפו את הבקבוק
מידו.
בעוד שהשוטרים מר חרחים
בנוזל המיסתורי,
צעק הנאשם שיחזירו לו
את הבקבוק .״זה מים
של הבאבא סאלי!״ אמר
לשוטרים, והסביר להם
כי זוהי תרופת״הפלא
שלו להשגת זיכוי.
העול הזה 2629

הוועד

להצלת

וכיושב־ראש
יהודי״תימן.
למפעילי הטלוויזיה בכבלים
יש גם צדדים אנושיים. את
זאת גילתה שלי חושן, יושבת־ראש
הקרן להצלת ח״ אדם
באירוע פרטי. חושן סיפרה על
מפעיל של תחנת־כבלים בצפון
שהסכים לגייס כספים עבור אשה
הזקוקה להשתלת־כבד בפיטס־בורג
שבארצות־הברית על־ירי
תשדיר שהראה את האשה ובני־מישפחתה.
קריין תיאר את מצוקתם
הכלכלית. בעל־התחנה, שסירב
להזדהות מסיבות ברורות,
הצליח לגייס תוך שמונה ימים
סכום של 182 אלף דולר.
אופירה נבון, שליוותה
עד לפני שבוע ימים, במשך חודש,
את להקת הסחזל של אילת
בסיבוב הופעותיה בארצות־ה־ברית,
הפתיעה את זמרת הלהקה,
רומי הלחמי, דקות אחדות
לפני שזו עלתה על הבימה, לשיר
את הללזיה. נבון הניחה על
כתפיה של הזמרת, לקישוט, את
צעיף־המשי הפרטי שלה, שעוצב
לכבודה על־ידי מעצב־אופנה
בינלאומי מפורסם, בתקופת היותה
רעיית־הנשיא. זה קרה בהופעה
חשובה של הלהקה, והצעיף,
אגב, תאם בצבעיו — טורקיז־שחור־לבן
— את שימלתה
השחורה של הזמרת.
באותו סיבוב־ההופעות
ראתה נבון את הלחמי מאפרת
את עצמה. הזמרת, שהיא מאפרת
מומחית, קצרה מחמאות מנכון,
שאמרה לה :״איזה יופי! מה את
עושה בדיוק?״ באותו ערב אמור
היה להגיע צוות־טלוויזיה כדי
לצלם את הלהקה ולראיין את
אופירה (בסופו של דבר הצוות
לא הגיע, בגלל מזג־אוויר סוער).
נבון ביקשה להיראות במיטבה
וביקשה מרומי לאפר אותה. הזמרת
טוענת שאופירה נראית
נהדר, ולא היה הרבה מה לשפר
באיפור שלה.
הנדבן האוסטרלי ליאון
מו ערך מסיבת יום־הולדת לאשתו
פאט. בץ האורחים בלטה
אשה בשם צילה נטים, שסיפרה
לחוגגים שבנעוריה בעיר
ביאליסטוק בפולין היא למדה
עם ראש־הממשלה יצחק שמיר.
כשנשאלה איר היה כתלמיד,
השיבה שהיה ילד שקט, ולא
בלט במיוחד.
חודש קשה עבר על דודי

דותן ואשתו מירי. אביו,
אריה ברגר, נפטר בגיל 64
מסיבוך בריאות. למרות הנתק
שהיה במשך שנים רבות בינו
לבין אביו, נהג דותן לפי כללי
האבלות, אירגן את ההלווייה
וביטל הופעות במשך שבוע
ימים. זמן קצר אחרי מות האב,
נפטרה אמה של מירי, אסתר,
מסרטן.
אחרי שידור מסך אישי
בטלוויזיה עם דודו חתו, צילצל
אליו הבדרן הוותיק אלכסנדר
יהלומי והודה לו במילים נרגשות
על שידור שירו של יהלומי,
נזלדנבת, בתוכנית. ח תן בחר
בקטע, מכיוון שכאשר היה ילר
בן 10 בדימונה העלה אותו יהלומי,
בעת הופעתו שם, על הבימה.
״בדרך־כלל אני לא צופה בתוכנית,
כי אשתי ואני יוצאים מהבית
במוצאי־שבת,״ סיפר יהלומי
לדותן ,״אבל הפעם, ממש במיק־רה,
נשארנו בבית. משהו פנימי
אמר לי לצפות בתוכנית הזאת.״

שחקן בשם שמואל לוי,
שהוא אלמוני בינתיים, עומד
להיות כוכב סירטו החדש של
הבימאי דניאל וקסמן, המיז־עד.
וקסמן מצא בלוי ״איכות־מישחק
נדירה ונשמה יתרה״,
בחר בו מבין מועמדים רבים, ולא
נרתע ממישקלו — 105 קילו.
לוי בן ה״ ,28 שגובהו 1.80 מטר,
שמח כמובן על הבחירה, והתחייב
להתייצב במשך חודשיים, עד
לתחילת ההסרטה, במכון־ברי־אות.
כיום, חודש אחרי, נראה
שהבימאי יקבל בדיוק מה שהוא
רוצה. השחקן מתעמל יום־יום
ומתאמן על מכשירים, בפיקוחו
האישי של מנהל המועדון נתן
אמסטר, וגם שומר על הדיאטה
המפורסמת לפי הספר חה לת־סיד.
תוך חורש הוא הוריד 10

קילו ממישקלו וחיזק את שריריו
הרכים. נותר לו חודש נוסף, שבמהלכו
הוא חייב להוריד 10 קילו
נוספים.
טקס־החנוכה של המעון
לנשים מוכות בשכונת־וייצמן
בהרצליה עבר בשלום. אך ימים
אחדים לאחר מכן, כשהגיעה
רות גילעדי, אשתו של המנתח
הפלאסטי עמי גילעדי, שהיתה
מיוזמי״המעון, היא נתקלה בקבוצה
של נשים תושבות־השכונה,
שגידפו אותה בלשון בוטה ביותר.
הנשים תובעות לפנות את
המעון, בטענה שערך הדירות
בשכונה יורד בהדרגה, מאז שנפתח.
רסנה
ברק,ז 1דד אודלי א ב
ונ ע מי מ ;

1נוו ענוו 11.

הנישואין נסעה לארצות־הקור כדי לנסות את מזלה כדוגמנית. המזל, כנראה, האיר לה פנים. בגליון
האחרון של ירחון״האופנה רב־היוקרה ווג נראתה הדוגמנית הישראלית מצולמת על־פני 10 עמודים.

משהעמירב, חבר מרכז תנועת־החהת, מ׳ שהסעיר את
המדינה במיכתבו ליצחק שמיו ובמגעיו עם הפלסטינים, מסביר את
מניעיו, את תוכניתו דביתהן ואת דעתו ער תנועת־החוות וראשיה
״אני לא מהגסיכים,
כ׳ אבא שלי היה
ברוסיה ולא באצ״ל.
אבל גדלת בבית
רוויזיגיסטי־

..אני כבו חצי שנה
בלחץ לא־נורמלי. אני
מפסיד כסף, נ יצאת
לעסקים פרטיים ואני
לא מקבל משנודח״

.צחי העב׳ היה אמור
להשתחו בפגישה גם
עם דן מרידוד ואחור
אולמרט, אבל ראש־הממשלה
ביטלה״

.׳ש ל׳ חלק חשוב
בזה שהיום יש
בישראל ששו־קיץ, באני
ניהלתי מילחמה
נגד הרב פרץ׳

״בשלב הזה אני
לא אומר מ׳ ידע,
אבל אס אגיד אעשה
זאת במסיבח־עיתונאים
גדולה־

״רצו לרצוח אות׳
כשאמרתי שצריך
להפסיק לסלול
כבישים ביהודה
ובשומרון״

,אני 07011מ חי ר
ח ה בדא!״^ שנתנאל, בגו בן ארבעת החודשים של
^ משה עמירב, התחיל לבכות, הודיע לי
עמירב שהראיון הסתיים.
במשך השעות שביליתי בביתו של משה
עמירב ביום הראשון בבוקר, לא פסלן
הטלפון מלצלצל. עיתונאים מהארץ ומן
העולם ביקשו לראיין אותו, לשמוע אותו,
להיפגש איתו ולכתוב עליו. הוא לא יכול
היה להיענות לכולם, אולי משום שמיספר
השעות ביממה הוא מוגבל.
ביום החמישי שוב הסעיר עמירב את

המדינה, ובעיקר את חברי תנועת״החרות,
כאשר פורסם מיכתב שכתב לראש-
הממשלה, שבו הוא מציע לקיים דיון
אידיאולוגי במרכז תנועת״החרות.
״האווירה כיום בקרב מצביעי־הליכוד״,
כותב עמירב, בין השאר ,״איננה בהכרח של
הקצנה כלפי הערבים, אלא אווירת״ייאוש
העלולה, גם היא, להביא לרצון לוותר כליל
ולהיפטר מאחיזתנו ביהודה ושומרון ...אנו
יכולים וצריכים לבוא לקראתם (הפל סטינים)
בהצעות־פשרה חדשות, לא

בהכרח פשרה טריטוריאלית ...רעיון האוטונומיה,
במידה ויהיה רחב בסמכויותיו,
יכול להיות מקובל עליהם. הכל מותנה בכך
שמתוך חשבון־נפש פוליטי נבוא לידי הכרה
נפשית שאנו מוכנים לוויתורים...״
על המיכתב היו חתומים, חוץ מעמירב
בעצמו, עוד חמישה חברי מרכז־חרות:
שימעון דרעי, ראש ההנהגה הארצית של
בית״ר, אריה חכים, שבתאי עמדיטל, אילן
רובין ונחשון זאדה.
מרגע פירסומו של המיכתב בכלי-

התיקשורת, ומרגע שהגיע לידיעתם של
ראש־הממשלה ואנשי לישכתו, התחיל מסע
אינטנסיבי של הצהרות, ויכוחים, לחצים
ושיכנועים.
חלק מהחברים הידועים של תנועת-
החרות קראו לעמירב לעזוב את התנועה,
טענו שהוא אינו מזדהה יותר עם התנועה
ועם דרכה. אחרים, בוטים יותר בהצ הרותיהם,
קראו לתנועה לזרוק אותו
משורותיה.
צחי הנגבי, ראש״לישכתו של יצחק

שמיר, עמד בראש החץ שקרא להוקיע את
עמירב, את תוכניתו ואת החברים שהלכו
איתו.
אחרים בתנועת־החרות ניסו להסביר
לחברי-המרכז, שהצטרפו לעמירב בחתימותיהם,
שהם צפויים לסכנה מבחינת
עתידם הפוליטי. מספרים גם שניסו לסדר
לחותמי־המיכתב, ולא לעמירב עצמו, פגי שות
אישיות עם ראש־הממשלה, מתוך
מחשבה שאולי, בדרד זו, ניתן יהיה לשכנע
אותם לחזור בהם מחתימתם. אמרו עוד
שניסו ללחוץ עליהם באופן שלא יוכלו
לסרב.
ח׳׳כ יהושע מצא טען שחתימותיהם על
המיכתב אינן מקובלות, משום שהם בעצם
לא חתמו עליו. האמת היא שהחתימות לא
הופיעו באופן פיסי על המיכתב מן הסיבה
הפשוטה שעמירב הקריא לכל אחד מהם
את המיכתב במלואו דרך הטלפון וכל אחד
ואחד אישר באוזניו את חתימתו.
זו אינה הפעם הראשונה שעמירב נחשף
בצורה כה רעשנית בכלי-התיקשורת. זו גם
אינה הפעם הראשונה שמעשיו גוררים
תגובות כה היסטריות ונזעמות בתוך
תנועת-החרות.
זה התחיל לפני שנה בערך, כשעמירב,
ביחד עם איש מחנה-השלום דויד איש־שלום,
קיימו פגישות אחדות עם שני
פלסטינים, מן הבולטים בגדה המערבית -
פייצל אל-חוסייני, ראש״המרכז למחקרים
ערביים, והד״ר סרי נוסייבה, אידיאולוג
ומרצה באוניברסיטת ביר־זיית.
הקבוצה הישראלית״פלסטינית החליפה
דעות ודיברה על אפשרויות שונות לפיתרון
הסיכסוך. בחלק מן הפגישות, שנערכו
לעיתים בביתו של עמירב בירושלים,
השתתפו שני חברי־כנסת בכירים של
חרות, שניהם מקורבים ביותר לראש״
הממשלה -דן מרידור ואהוד אולמרט.
לכל המשתתפים היה ברור שהדיון נעשה
על דעתם של ראשי-חרות.
הפלסטינים, מצידם, לא התחייבו וגם לא
יכלו להתחייב בשם העם הפלסטיני או
בשם אש״ף.
דבר קיומם של המיפגשים התפוצץ
ברעש גדול, זמן קצר אחרי שנערך בז׳נבה
כינוס של אירגונים לא״פוליטיים מטעם
האו״ם, שבו לקחו חלק מישלחות שונות
מישראל וגם מישלחת של אש״ף ובראשה
יאסר ערפאת, שנשא אז נאום בפני מליאת-
הכינוס.
עוד במהלך שלושת ימי-הדיונים בז׳נבה
הודיע ח״כ צ׳רלי ביטון מרק״ח שיש בידיו

עניינו של עמירב המשיך להתגלגל בבית-
הדין של התנועה.
בדיון סוער שנערך אז בעניין בסניף-
החרות בירושלים, תקף צחי הנגבי את
עמירב בצורה חריפה. אל ההתקפה הצטרפו
גם חברים אחרים. עמירב ביקש אז
להשמיע את דברו, אך החברים לא רצו
לתת לו אפשרות לדבר. בסופו של דבר,
בלחץ של חברים אחדים מן הסניף
הירושלמי, ניתנה לעמירב האפשרות להביע
את דעתו.
למחרת בבוקר הופתעו רבים לשמוע כי
עמירב התקפל והסכים לחתום על מיסמך-
התנצלות, שבו הוא מצהיר כי ידוע לו שגרם
נזק לתנועה. הוא הבטיח שזה היה אירוע
חד־פעמי ואמר שלא יעשה זאת שוב. הוא

אנה ומשה עמירב ()1980
,הבן שלי, בן ארבעת החודשים, ה1א כבר מישטו׳

גם הצהיר במיכתב שאיש מלבדו לא היה
מעורב במגעים עם הפלסטינים.
רבים חשבו אז שהעניין נסגר. אך חברים
אחרים בחרות לא סלחו לו והתעקשו
להעמידו לדין.
עמירב לא ישב בשקט. האש המשיכה
לבעור בעצמותיו וכאיש הדבק בדרכו
הופיע בערב חג-החנוכה, בלילה ירושלמי
קר, מול ביתו של אריאל שרון בעיר-
העתיקה בירושלים, והפגין נגד מגוריו של
השר במקום. באותו הערב נערכה במקום
חנוכת־הבית והדלקת גר ראשון בנוכחות
מוזמנים רבים. מן העבר השני הפגינו אנשי
השמאל לסוגיו, אך אין ספק שעמירב,
בהפגנת-היחיד האמיצה שלו, גנב את
ההצגה וקטף את הכותרות.
בחרות אומרים שלעמירב אין בעצם מה
להפסיד. הוא אינו פעיל פוליטי במובן
המקובל של המילה ואינו שואף להגיע
לכנסת. עמירב מאשר דיעה זו. אומרים גם
שאין לו בעיות כלכליות ואין הוא נזקק

בנתניה והגיע לירושלים כדי ללמוד
באוניברסיטה העברית. מאז הוא חי
בבירה. יש לו בית רחב־ידיים ושטח-אדמה
גדול ליד המעיין בשכונת עין־כרם.
יש לו בן, עירי 13 מנישואין קודמים,
החי איתו. עירי קרוי על שם ירושלים עירי.
יש לו בן נוסף, נתנאל, בן ארבעה חודשים,
מנישואיו לאנה, צעירה שוודית נאה, שהיא,
כך מספרים ידידיו וגם הוא עצמו, אישיות
מעניינת בפני עצמה. היא הוציאה לא מזמן
ספר והיא בת־סמכה בנושא הפמיניזם
ופמיניסטית בעצמה.
עמירב היה בעבר דובר רשות־השידור,
אחר-כך כיהן במשך חמש שנים כראש
המינהל-לבטיחות, והיום הוא חבר במליאת
רשות-השידור מטעם הליכוד.
בימים אלה מנהל עמירב את המאבק
שלו למען השלום.

המרכז תמורת 10 שקלים. כמה חודשים אחר־כך
פתאום כולם מסתייגים.

• מהקרה?

אמרתי את השם המפורש ״אש׳׳ף״ .אמרתי
שהתוכנית אפשרית אם ידברו עם אש״ף. פתאום
הכל התפוצץ. פתאום עמירב, הבחור הטוב
שהציעו לו כל מיני תפקידים, הוא כבר לא בחור
טוב. ופתאום אני עומד לבד עם תוכנית שכבר
קיבלה את בירכת כולם.

• אבל גם בתוכנית כתבת אש״ף,
אז מה בכל זאת קרה?

בוודאי שכתבתי, אלא שפתאום הפכתי את
העניין מתיאוריה למעשה. הלכתי ודיברתי עם
שני פלסטינים, עם סרי נוסייבה ועם פייצל אל־חוסייני.
חוסייני תירגם את התוכנית לערבית
ושלח אותה לערפאת ושם אמרו שהתוכנית
מקובלת עליהם.
חלק מהפגישות עם הפלסטינים נערכו כאן
אצלי בבית, ובחלקם השתתפו גם אנשי־ליכוד,
ופה, על הכורסה הזאת ישב אהוד אולמרט.

• מה הם רוצים ממך?
הם עושים לי מסע של רצח אופי פוליטי.

• אתה מודאג?

ממה?

• שיזרקו אותך מהתנועה?

זה סיכון מחושב שלקחתי כשהתחלתי את הדרך
לפני שנה, ואני חושב שאשאר בחיים גם אם
לא אהיה בליכוד.

• למה אתה לא עוזם את חרות?

אני לא מתנדב. בפעם האחרונה שהתנדבתי זה
היה ליחידת־הצנחנים. וזהו. אם הם רוצים, שיזרקו
אותי. אני לא אתן להם גם לשחק את המיש־חק
הדמוקרטי ואת התענוג שאני אעזוב.
אבל זו לא הסיבה המרכזית. הסיבה המרכזית
היא האמונה שלי. בניגוד למה שחושבים וטוענים
נגדי כאילו הלכתי שמאלה, אני לא הלכתי
שמאלה. אני מאלה שהעלו את הליכוד, אני
גדלתי בבית׳׳ר.

• מה אומר המיסמן* שלך?
הוא אומר כמה דברים. הראשון, שאחרי מאה
שנה תהיה הכרה של ישראל בפלסטינים, בזכויות
הלגיטימיות שלהם ובאש״ף כנציג שלהם. והפלסטינים
ואש״ף, מצידם, מכירים בזכות־הקיום
של ישראל, ובגבולות 1967 והם מצהירים שהם
בעד משא־ומתן ישיר.
הדבר השני הוא שביהודה ושומרון תקום ישות
פלסטינית בשילטון עצמאי. הטריק של התוכנית
הוא פשוט שזאת תהיה אוטונומיה כזאת שלפלסטינים
היא תראה כמו מרינה ולנו היא תראה
כלא־מדינה.
אני מציע להם ישות. ובטרמינולוגיה הערבית,

• אתה מבית רוויזיוניסטי?

עמירב (משמאל) במדי בית״ר
״השועה הלכה ימי1ה, לא אני!״

מסר מיאסר ערפאת ליצחק שמיר. המסר
התגלגל בעיתונים, תפס כותרות ראשיות,
קיבל תגובות של ראשי״המדינה ועוזריהם,
והיה לפרשה התורנית שהכל דנו בה.
ימים אחדים אחר-כך פירסם העיתונאי
שלום ירושלמי במקומון כל העיר בירושלים
את דבר קיום הפגישות בין משה עמירב,
חוסייני ונוסייבה. בכירים בתנועת״החרות
קראו להעמיד את עמירב לדין, לזרוק אותו
מהתנועה ועוד כהנה וכהנה הצעות שונות.
זמן קצר אחרי שנודע על קיום הפגישות
נעצר פייצל חוסייני, ורבים בגדה־המערבית
תלו אז את מעצרו בפגישות. חוסייני יושב
היום־בבית״הסוהר בתוקף צו-מעצר מינהלי
לחצי שנה. הד״ר נוסייבה הוכה מכות
נמרצות על״ידי סטודנטים באוניברסיטת
ביר-זיית.

לעזרתם של ראשי־חרות כדי לקבל מינוי
פוליטי זה או אחר. לכן הלחצים והאיומים
הם חסרי־השפעה אמיתית.
למרות זאת היה עמירב אחד המועמדים
לתפקיד ראש לישכת-העיתונות הממשלתית
בעיקבות פיטוריו של הד״ר ישראל
פלג, איש המערך, לפני חודשיים, אך
מועמדותו ירדה מן הפרק.
מתנגדיו של עמירב טוענים נגדו שהוא
רק רודף פירסומת וכותרות, אך גם אם
טענה זו היא נכונה, הרי שעם הפירסומת
הוא עלול לאבד את מקומו במרכז״התנועה
בפרט ובחיים הפוליטיים בכלל.
עמירב נולד בהרי אוראל שברוסיה אחרי
שהוריו ברחו לשם מווילנה בעיקבות
מילחמת־העולם השניה. כשעמירב היה בן 4
עלתה המישפחה לארץ ב״ .1949 הוא גדל

כן. אני אומנם לא מהנסיכים, כי אבא שלי לא
היה באצ״ל, הוא היה ברוסיה. אבל אני גדלתי
בבית״ר וחינכתי בבית״ר בנתניה, עיר מגורי, דור
של אנשים. את האידיאולוגיה של בית״ר אני
מכיר, ולימדתי אותה, ומי שהלך ימינה זו
התנועה ולא אני. אני נמצא בדיוק באותו המקום
שבו הפסיק לצעוד זאב ז׳בוטינסקי, שתורתו היא
האידיאולוגיה של תנועת־החרות.
ז׳בוטינסקי דיבר על ישות פלסטינית ועל
הכרה בזכויות הפלסטינים, ואני עומד עכשיו עם
חבורה כזאת כמו שמיר, שלא גדל בבית*מידרשו
של ז׳בוטינסקי ועם שרון, שאני מסופק אם קרא
פעם ספר של ז׳בוטינסקי, ועם צחי הנגבי, שבא
מהתחיה ורוצה להפוך את הליכוד לתחיה והם
זרים לתנועה הרוויזיוניסטית.
החבורה הזאת סוחפת את התנועה ימינה ואני
מנסה להחזיק אותה שפויה. אני לא מוותר על אף
שעל ואני מביא פיתרונות. בליכוד אסור להגיד
״אש״ף״ ,אסור להגיד ״פשרה״ ,ועכשיו אסור גם
להגיד ״חשבון־נפש״ .ומי שאומר את המילים
האלה מת מבחינה פוליטית.

• ומה עשית?

כבר חודשיים אני אומר שצריך למצוא דרך
חדשה ופיתרון אחר. כתבתי חוברת ובה הסברתי
מה לדעתי צריך להיות הפיתרון. הרבה אנשים
התלהבו מהחוברת. דן מרידור אמר, למשל,
״תוכנית משה היא משב־רוח רענן ״.ומיכה רייסר
הודיע לי שהוא מקיים ערב״דיון על התוכנית
שלי במועדון היקב.
מחלקת האירגון של תנועת־החרות הדפיסה
תקציר של התוכנית ושלחה אותו לכל חברי־

באימפריה העותומנית היה משהו דומה לזה —
לא מדינה, אבל כמו מדינה. בערבית זה נקרא
״קיוואך וזו מילה חשובה מאוד בשפה הזאת. והם
מוכנים לזה.

• ומה יהיה באוטונומיה הזאת?

כל הסמלים הלאומיים, בזה אני נדיב. יהיה
להם דגל, מטבע והימנון. מה זה מפריע לי? חוץ
מדבר אחד: דרכון, שזה סימן של מדינה עצמאית.
הנקודה השניה בתוכנית היא ביטחון. צה״ל
ימשיך לשבת על ההר והירדן בצורה מצומצמת,
שלא יראו אותו, אבל הוא השליט.
ומבחינה ריבונית, תהיה סמכות־החלטה משותפת
למועצה הלאומית הפלסטינית ולכנסת־ישראל.
אבל הכנסת תוכל לבטל את האוטונומיה,
כשברור שהרעיון הוא להשאיר אותה.
נקודה נוספת היא נושא הבירה. בגין הציע
להם את בית־לחם כבירה, אבל זה נאיבי לחשוב
שהם יסכימו לזה. ירושלים חשובה להם. אז מיז־רח־ירושלים
תהיה הבירה בריבונות ישראלית.
יהיו בה דגלים פלסטיניים. ז׳בוטינסקי בעצמו
מדבר על אפשרות שמקומות מסוימים בירושלים
יהיו אכסטריטוריאליים, והוא הרחיק לכת יותר
אף מהתוכנית שלי.

• אבל ירושלים.רגישה לא רק ללי־

״אני מ שלם מחיר כבד1 .זר. כדאי ו״
(המשך מעם 1ד ) 15

כוד, היא רגישה לגופים הרבה יותר
שמאליים.
היא רגישה גם לי. בשנת 1964 עליתי עם
חבר, אורי צבי גרינברג, להר־ציון ותיכננו ללכת
לכותל. אני נלחמתי בירושלים בשנת 1967 עם
הצנחנים ונפצעתי ברוקפלר. קראתי לבן שלי,
עירי, על שמה של ירושלים. האפוטרופוס של
ירושלים הוא לא אריק שרון. עכשיו צריך אחדות
של שכל בעניין ירושלים. אז לי לא יגידו שום

הן לא ירצו, שיחזרו לתל־אביב. ערפאת מסכים
לזה והוא הודיע שהוא מוכן שההתנחלויות
ישארו. באתי עם הדברים לצחי הנגבי.

• צחי הנגבי השתתף בפגישות?
הוא רצה להשתתף באחת הפגישות שבה היו
אמורים להיות גם דן מרידוד ואהוד אולמרט. צחי
רצה לבוא והזמנתי אותו אלי, אבל הפגישה בוטלה
כי הופיע פירסום בעיתון על־המישמו שיש
מגעים, וראש־הממשלה ביטל את הפגישה.

• אם הוא ביטל את הפגישה, זאת
אומרת שהוא ידע עליה ועל האחרות?

.שמיו הוא ענשיו
המרגיע הלאומי, אוגו
שהנר בסדר, שבסך
הנר השבאב שנת
זורקים אבנים״

יותר מזה לא אומר. תסיקי לבד את המסקנות.

• מדוע, אחרי רצח־האופי שעושים
לך, אתה לא מספר את הדברים?
אני לא אומר בשלב הזה, וכשאגיד, אעשה זאת
במסיבת־עיתונאים, ואז אספר בדיוק מי ידע על
הפגישות. אבל זו לא מהות הדברים, זו הרכילות
שבצידם. מה זה חשוב מי ידע? חשוב שיש תוכנית?
חשוב שאש״ף מוכן? אז צריך לבדוק, לא?

נגד הממשלה. רצו לרצוח אותי כשאמרתי שצריך
להפסיק לסלול את הכבישים ביהודה ובשומרון
ולהעביר את הכספים לסלילת כבישים אדומים.

• זו פעם ראשונה שרוצים להוציא
אותך מהתנועה?
תמיד עשיתי מהומות. פעם ראשונה שרצו
להוציא אותי מהתנועה היתה כשהייתי בין אלה
שהקימו את תנועת מענה(מטה על נגד הגזענות).
ואז מאיר כהן־אבידוב שאל מי הסמיך את משה
עמירב לדבר? אני לא שאלתי את אבידוב אם
לנהל מילחמה, ולא שאלתי את שמיר אם לפגוש
את הפלסטינים. אני עושה את הדברים כי אני
חושב שצריך לעשות משהו. המהומה התחילה
בגלל הפגישות שלי עם הפלסטינים.

• אמרו שהתקפלת.

חתמתי על מיכתב, שאותו ניסח שמיר, ובו
נאמר שאני מכיר בזה שנגרם נזק לתנועה בפגישות
שלי, כי התנועה מתנערת מהן. נאמר בו
שאני מבטיח לא להיפגש עם תומכי־אש״ף בעתיד,
ואני מסכים שזה היה מעשה חד־פעמי.

כולם. תוך כמה שנים יחלו רבים במחלה של
עמירב.

• מ ה אתה אומר על דבריו של
הוא אדם תכליתי, הוא מנהל עיר, הוא איש־צבא.
לא לחינם רוב אנשי־הצבא קרובים לדעות
שלי. דווקא עם אנשי־הצבא תמיד היתה לי לשון
משותפת. אני לא מקבל את התשובה שלו
לבעייה. לי יש פיתרון אחר. הוא מדבר על פשרה
טריטוריאלית, ואני על פשרה פונקציונאלית.
המילה ״פשרה״ איננה נמצאת במילון של
הליכוד.
הנה, הבן שלי, נתנאל, בן הארבעה חודשים,
הוא כבר מיעוט, אלא אם יצליחו להביא את כל
היהודים מרוסיה ומאמריקה. יש הבדל בפיתרון
ביני לבין צ׳יץ׳ ,אבל שנינו מסכימים שצריך
ללכת לקראתם ולוותר.
הבעייה של הליכוד היא בעייה פסיכולוגית,

• דיברת עם אנשים מהמערך על
התוכנית הזאת?
דיברתי עם הרבה אנשים מכל המיפלגות.

דבר על ירושלים. גאולה כהן בדיבורים שלה
תפוצץ את ירושלים. וגרשון סולומון, מנאמני
הר־הבית, שהוא גם חבר שלי, רק מפוצץ את
המצב.

• והפלסטינים הסכימו לתוכנית
שלך?

כן. והתוכנית שלי קיבלה אישור מערפאת
והוא הזמין אותי לז׳נבה לדון בה ואמרתי שאני
לא נוסע.

• למה לא נסעת?

כי אני לא מייצג אף אחד.

• אבל גם אז נאמר שבבירים בלי־

• מה הד התגובות?
היו תגובות של אי־אמון מהול בתיקווה שיש
בדברים משהו ושצריך לבדוק אותם. אבל אני לא
הבודק הלאומי. פייצל אל־חוסייני הוא לא ילד.
אם הוא מסכים לדברים הוא מתחייב בראשו. ואם
הוא אומר שאש״ף יכיר בישראל תוך שבוע, א1י
מאמין לו שכך יהיה. ועמירב בא והצליח להביא
את אש״ף לגשר עם הליכוד וזה לא ייאמן.

• למה אתה נלחם בכלל?

אני נמצא בשולי הפוליטיקה. אני לא רץ
לכנסת. אילו רציתי לרוץ לכנסת הייתי עושה
את זה. הייתי לפני רוני מילוא בהסתדרות־הסטודנטים
ב״ .1970 אני ומיכה רייסר היינו בין
החמישה שהקימו את צעירי־חרות.

• למה אתה לא רץ לכנסת?

הם מתאימים לזה יותר ממני. לי יש דברים
אחרים בחיים. יש לי דונם שלם של אדמה ליד
הבית, שאני רוצה לעבד. הייתי במשך שבוע
באשראם בהודו, והיה לי יותר מעניין. נסעתי
לאוורסט וזה יותר מעניין אותי. אני מצדיע להם
שהם מוכנים להקריב.

• אתה לא מוכן להקריב?

• אבל עכשיו אתה מקריב.

עמירב בביתו בעין־כרם

עכשיו נקלעתי למצב שאני לא יכול להתקפל
וללכת הביתה. אני עומד בצומת של עניינים.
כבר חצי שנה אני בלחץ לא״נורמלי, אני מפסיד
כסף, כי יצאתי לעסקים פרטיים, אני לא מקבל
יותר משכורת ואש״ל מהממשלה. תראי איך צחי
הנגבי מופיע בתיקשורת ומדבר על עניינים
פוליטיים, הוא הרי פקיד ממשלתי, והוא מנהל
את כל העניינים מתוך לישכת ראש־הממשלה.
אני נקלעתי לזה ואצא מזה עוד מעט.

והנקודה השלישית במיכתב היתה שאף אחד
מלבדי לא היה מעורב במגעים.
חשבתי שבעצם החתימה על המיכתב יגמר
העניין. הבאתי את התוכנית, והיא הופצה, ומישהו
בחרות שוב פתח את הכל ושוב התחילה המהומה.
והפעם הזמינו אותי לבית״הדין הארצי של
התנועה.

• מה זאת אומרת נקלעת, זו היתה
יוזמה שלך.

• ומה אומרים אגשים בתנועת-הח-
רות?

תראי, אף פעם לא הייתי א־פוליטי. רציתי
בתפקידים ציבוריים. אני חבר מליאת רשות־ה־שידור,
אני חבר בוועדת האתיקה של רשות־השי־דור.
הייתי בין מנסחי מצע־הליכוד לכנסת האחרונה.
חשוב שיזכרו את זה.

מאות אנשים טילפנו אלי והביעו הזדהות. גם
חברי־כנסת התקשרו.

,אם הם חצים. שהם יזרקו אותי!־
לא מדינית, כי יש פיתרונות מדיניים. הליכוד
צריך להביא את השלום כי המערך לא יכול. ואני
ראיתי שיש אפשרות להביא את השלום, וראיתי
שבלי הליכוד אי־אפשר לגמור עניין. וגם ערפאת
מבין את זה. אני משלם מחיר יקר כבר הרבה
חודשים ומביא הצעה, וזה כדאי.

• אתה לא מצטער?

• אבל אתה הרי לא נתון כולך לפוליטיקה?

לא רציתי בזה. גם אין לי בעתיד תוכניות
לרוץ לכנסת.

• למה?

עמירב כסמל בצנחנים
.אני לא ק1רבן השל1ם!״

כוד היו שותפים למשא־ומתן לשיחות
עם שני הפלסטינים.
נכון, אני דיווחתי על הדברים. אלה לא היו רק
שיחות־סאלון, זה היה עניין פוליטי, שמטרתו
היתה להביא לתוצאות.

• אם גס בכירים בליכוד ידעו מדוע
לא נסעת לז׳נבה?
כי אני לא מוסמר לנהל משא־ומתן עם אש״ף.

• זה לא משא־ומתן, אלה גישושים.

אם ראש־הממשלה היה קורא לי ושולח אותי
לנהל גישושים, הייתי נוסע.

• שאלת אותו?

הבנתי שהוא נגד ולכן לא נסעתי. נאמר לי על
ידו להפסיק את המגעים והפסקתי. אמרתי לחברי
בואו ננסה, אני לא בעד אש״ף.

• ומה קורה עם ההתנחלויות בתוכנית
שלך?
הן נשארות.

• תחת אמו ריבונות?
הריבונות על השטח היא ישראלית. הן יהיו
בהסדר של ריבונות בתוך ריבונות. הם יקבלו את
החשמל והמים שלהן מן הישות הפלסטינית, ואם

אני לא אקדיש את חיי לפוליטיקה הזאת. אני
לא יכול לנקוט עמדה כמו כולם. תמיד הייתי
חריג. כשהייתי בבית״ר ריכזתי גרעין שהיה אמור
ללכת לנח״ל. שבועיים לפני הגיוס כינסתי את
כל הגרעין, ואמרתי להם שצריך לערוך חשבון־
נפש — האם בית״ר הולכת עכשיו לקטוף עגבניות,
או שהאנשים צריכים ללכת ליחידות קרביות.
בסוף כולם הלכו לנח״ל ורק אני הלכתי
והתנדבתי לצנחנים.
אני מאמין בארץ־ישראל השלמה, אני פטריוט
כמו כל הפטריוטים בחרות. אפשר לשמור את
ארץ־ישראל ואפשר לעשות שלום. החברים שלי
פסימיים, הם לא מאמינים שאפשר לעשות שלום.
אני טוען שאנחנו הפכנו להיות מן מדינה של
ישראלים. תמיד היה לנו ראש יהודי, שהיה
ממציא וחושב.

• אתה היית בשוליים כל השנים?
אבל עשיתי דברים. היום יש בישראל שעוף
קיץ, לי יש חלק חשוב בזה. הרב פרץ האשים אותי
ואמר שבגללי יש שעון־קיץ, כי אני העליתי את
עניין תאונות־הדרכים. מהליכוד טילפנו ואמרו
לי שארד מהרב פרץ, כי ניהלתי מילחמה גדולה
בעניין שעון־הקיץ. במשך חמש שנים הייתי
במינהל־הבטיחות. בתקופה שלי ירד מיספר
התאונות, הייתי מינוי פוליטי ונלחמתי פוליטית

• למה הם לא מזדהים?

הם אנוסים. חשבון ופחד.
אני רוצה לדעת מי יקבע אם אני נאמן, צחי?
בית־המישפט? מי שצריך לקבוע זה מרכז תנועת־החרות.
זה נושא פוליטי. וכבר מאז חודש אוגוסט
אני מבקש משרון, יו״ר־המרכז, שיכנס את המרכז

לדיון בנושא.

ס ועל מה ידברו בכינום־המרכז?

יהיה דיון אידיאולוגי. כבר שנים שלא נערך
במרכז־התנועה דיון אידיאולוגי. גם בסניפים אין
דיון כזה.

• אתה חושב שיש ליוזמה שלך
תמיכה רחבה בתנועת־החרות?

לא, אני חושב שיש לי תמוכה מועטה, אבל אני
עומד על זכותי לנסות ולהשיג תמיכה, אני עומד
על זכותי להגיד את דברי, להסביר את עצמי.
תיכננו דיון בנושא ליום חמישי הקרוב בסניף
ירושלים, אז סגרו לנו את הסניף.

• מה תעשה אם יזרקו אותך מהתנועה?

אוכל לנוח.

• יש סיכוי שתלך למיפלגה אחרת?
אני לא רץ לכנסת, אני לא מחפש מיסגרת
פוליטית, אני לא רוצה להיות ראש־ממשלה, כמו
חברים אחרים, אבל אני רוצה להשפיע על מה
שקורה במדינה. להיות פטריוט זה לא רק להילחם
על ארץ־ישראל. היום להיות פטריוט זה להילחם
על השלום.

• למה אתה חושב שהם בפאניקה
ממך?
זה לא יעזור להם. את הנגיפים אני כבר משאיר
בכל מקום. התנועה נגועה בנגיף השלום. הם
יוציאו את עמירב, אבל לא יוכלו להוציא את

• לאן זה יוביל אותך באופן אישי?

אם אני לא רוצה להגיע לכנסת, אז לאן זה
יכול להביא אותי? אני רוצה להגיע לאוורסט, אז
מה זה מועיל לרצון שלי?
בשבוע האחרון יש היסטריה בלישכת ראש־הממשלה.
רוני מילוא הופיע ביום השישי ואמר
לא להוציא את הדברים מפרופורציה, שזה לא
עניין כל־כר רציני.
אז אם זה לא רציני, למה עושים מהומות? למה

״הבודה של הליכוד
היא בעייה פסיכולוגית,
לא מדינית, כ יש
ביתרונות מדיניים״
סוגרים לנו את הסניף? למה כל שלושה חודשים
מזמינים אותי לבית־הדין של התנועה? זה טימ־טום.
היו צריכים להניח לי בשקט, וחצי שנה איש
לא היה שומע עלי. ואת כל הדברים אני עושה על
חשבוני. יש משוגע שנלחם? תנו לו להילחם
בשקט, מה אתם עושים אותו לגיבור לאומי?
ואמרתי להם את זה. הם אמרו לי שבגללי הליכוד
יפסיד מנדטים.

• הם עשו דבר דומה לאריה נאור.
אני ואריה נאור חברים. זו חבורה שנמצאת יחד
הרבה שנים, אריה, ודן מרידוד, ואהוד אולמרט
ובני בגין.

• אז במה סטית?
בזה שאני מתקיף את המיפלגה. זה אסור. ובזה
שאני מזכיר את המילה ״אש׳׳ף״ ,שזה עוד מוקדם
(המשך בעמוד )30

ציון צפריר, העולם הזה

מייקר רדץ:

משה ששון:

פינצ׳י מ 1ר:

..הפעם אני אהיה ״רא ששים ר כוצונים ,,אני תרוייה, וגשיח, מינית,
זה שישאר שארות!״ כועסים, אבר ביתית ומוגברת גופנית!״

כשנה אחרי שהתפוצצה פרשת הנשק האיראני, הוא שוב
באן -מייקל לדיו, מי שנחשב לאבי החלק הישראלי
בפרשה. לדין נחת בארץ, אחרי חודשים מתישים של
עבודת ועדות״הסנאט השונות, כשמטרתו אחת ויחידה -
לפגוש כמה שיותר אנשים המעורבים בפרשה, הפעם
כמראיין. לדין כותב ספר על הפרשה.
פגשתי בו כמה שעות אחרי שהגיע ארצה.

• מ ה כבר ניתן לחדש כיום בפרשה הכל־כך
מפורסמת ומדוברת?
לא ניתן לחרש בעיתונות היומית או השבועית, אך בספר אני
יכול לתאר את הטיפוסים השונים, לאפיינם.

• הספר נמצא כבר בשלב של ביצוע?
כן, הוא ייצא בהוצאת נזקנוילן. כרגע אני נמצא בשלב התחקיר.
לכן הגעתי לישראל — לפגוש את כל המעורבים בפרשה. הפעם

פרשת איראן
אני אהיה זה שישאל את השאלות. אחרי ששאלו אותי כל־כך
הרבה שאלות, יש לי כבר ניסיון...

• במי בכוונתך לפגוש באן?
ביקשתי לפגוש בשימעון פרס, וכבר נעניתי בחיוב. אבקש
להיפגש עם יצחק רבין.

• עם יצחק שמיר?
אינני חושב. אולי בעצם כן. נפגשתי עם יעקב נימרודי ואל
שווימר. אני מתכוון לטלפן גם לעמירם ניר, ולהודיע לו שכדאי
לו להיפגש איתי, מכיוון שממילא אכתוב את הספר, עם גירסתו
והסבריו ובלעדיהם.

• מבין הטיפוסים שפגשת במהלך הפרשה, ממי
הוקסמת במיוחד?
עדנאן חאשוקג׳י משעשע במיוחד. גם עם מנושאר גורבניפאר
בכוונתי לשמור על קשר.
(דפנה ברק)

מחקר חדש באוניברסיטת תל״אביב, שנערך על-ידי
הד״ר סאשה ויטמן, קובע כי הנשיות בפירסומת היא קובץ
של 10 תכונות שליליות. לדברי הד״ר ויטמן, העובדה
שהשימוש השלילי אינו נתקל בהתנגדות גורמת לנשים
לחקות את הדמויות המופיעות בפירסומות, וכן תורמת
הפירסומת לדירדור שחל בשנים האחרונות במעמד הא•

שאלתי את הדוגמנית פינצ׳י מור מה דעתה על המחקר
של הד״ר ויטמן.
דעתי על המחקר הזה היא כמו דעתי על הרבה מחקרים דומים.
אבל דעתי על הד״ר בעצמו היא שהוא, כנראה, שונא ולא מבין
נשים, ובזה הוא מפסיד, כמובן.

משה ששון, שגריר ישראל במצריים, נחת בארץ לכמוז
ימים, בעיצומה של המתיחות בין ירושלים וקאהיר,
בעיקבות המהומות בשטחים הכבושים. אחר* שהתרווח
ותפס מנוחה, שאלתי אותו אם באמת ניתן לחוש במצריים
את מה שקורה כאן.
ועוד איך! ההבדל בין מה שמתרחש בשטחים לבין מה שקורה
במצריים הוא שבמצריים יש מימד שאץ בשום מקום אחר —
המימר הרגשי. המצרים הם גם ערבים, ויש לכך השפעה חריפה
מאוד. למצריים יש מחוייבות ריגשית לגבי הפלסטינים. הם נלחמו
למענם כמה מילחמות.

• בין התבונות השליליות הוא מונה מוגבלות,
נסיגתיות, תלותיות, אי־תכליתיות, פגיעות, רגשנות,
גשמיות, מיניות, שוליות וביתיות. איזה מתוך
התכונות הללו יש לך, לפי דעתך?

• באורח אישי, אתה חש בשינויים מאז המהומות
בשטחים?

נלך אחת אחת:
מוגבלות — אני מאמינה שיש לי מוגבלות פיסית לעומת

נשים
מדיניות ללא ספק! זה לא עניין, שאני מקבל פחות הזמנות לאירועים
או לפגישות, וזה לא עניין שהפגישות נמשכות פחות זמן. זוהי
הסתייגות מאוד מופגנת: לא כלפי, אלא הסתייגות מדינית.

• מה אתה חש כנציג ה מי ר ביותר במצריים?
לא עושים לי פרצופים כועסים, אבל אני מרגיש, במגעים עם
המצרים בכל הדרגים, את המישקע של מה שאנחנו רואים על
מירקעי־הטלוויזיה.

• זה גורם לך להרגשה כבדה?
זה לא מכביד עלי, או על המצרים — זה מכביר על הנציגים
משני הצדדים!

• כמה זמן, להערכתך, הקור הזה יימשך?
לא אמרתי :״קור״! קור זה לא דבר ריגשי. הייתי מכנה את מה
שאני מרגיש ״מעורבות ריגשית׳ .משך המעורבות הזאת תלוי
בהתרחשויות בארץ, ובמאמצים שלנו לכיוון פיתרון מדיני.
דפנה ברק)

גברים. אני לא יכולה להרים 100ק״ג והוא כן, ואני לא רואה למה
זה שלילי.
נסיגתיות — אני לא מבינה מה זה.
תלותיות — אכן כן. אני תלויה בבעלי בהרבה דברים, וגם
במשכורת שלו. אם אני אפסיק לעבוד, נצטרך להצטמצם קצת. אם
הוא יפסיק לעבוד, לא נוכל לחיות.
מה יש עוד? אי־תכליתיות? אני לא יודעת למה בדיוק הוא
מתכוון, אבל אם הוא מתכוון למה שאני מתכוונת, אז איך זה
מתחבר עם הגשמיות שהוא מזכיר אחר־כך?
יש גם רגשנות שהיא תכונה נהדרת בעיניי.
מיניות — רק פסיכים חושבים שהיא תכונה שלילית.
ביתיות — מדוע ביתיות זה לא טוב? מה שלילי בלהיות טיפוס
ביתי?
בקיצור, יש לי כנראה רוב התכונות שהד״ר המלומד הזכיר,
ואני גאה בכל אחת ואחת מהן.
הדבר היחידי שמעצבן אותי זה שבשביל המחקר הזה הוא עשוי
(דדאלה שמי)
לקבל פרופסורה, הדוקטור המלומד.

מגע החיים מתחילתם
— מן הגירוד הקל בכף היד, הגירוי בעור ועד
למגעים האחרים שבחיים...ועד למישורים, כן,
הפוליטיים אפילו. וכשאני בודק את עצמי מבעד
לציור שלי, מבעד לחיי, אני שואל, דן, במה אתה
נוגע? במה אתה רוצה כל הזמן לגעת? ואז אני
מוציא את הציור הזה, ובו התשובה.״

היום, כדי שאוכל לחיות.״
הוא מושך בזקנו הכסוף, המטופח.
״והאור הזה שבציוריו זה המבצבץ תמיד באיזו
פינה חבויה ולפעמים מציף את כל הציור?״
—״זה החלום שאני מבקש להעניק לצופה.
אבל האמת היא: בי עצמי אין עוד כל חלום, במובן
של אופטימיות.״
אבל קדר מדבר עכשיו בנימה הנשמעת באוזני
מאוששת, בוטחת. והוא מוסיף :״אופטימיות, חדווה,
זה טימטום, על מה יש לשמוח. הדבר היחיד
שנותר בי הוא רצון לשרוד. לפעמים קל יותר
לתרגם זאת לאופטימיות.״

׳עכשיו הוא מביט בי בחשדנות, בוחן לראות

והוא סותר את עצמו, כדרכם של יוצרים
שההתחבטות והלבטים, הספק והחיפוש, אבל גם

״וכשאני בודק את עצמי מבעד לציור, מבעד לחיי, אני שואל: דן, במה אתה נוגע?״

ציפי שחרור מראיינת
את דן ל 7,ד

העולם בצבעים, לעשות אותו ראוי יותר למגורי
אדם, לכבוד האדם. אילו אפשר היה לחיות כאן
יום אחד בשלום...עם עצמך ובינינו לבין עצמנו
ובינינו לבין העולם״...
ומוסיף :״תראי, אני הייתי תלמיד של טוני
האלה, המנהלת הנערצת של תיכון חדש. היא זאת
שהביאה אלינו את מרטין בובר ואת ברית שלום.
והיא שביקשה כל חייה לחנך כאן דור של נערים
ונערות להומאניזם, לתרבות אנוש. והיכן כל זה
היום? אבל האם מותר לנו פשוט לומר באיזו
צדקנות עצמית של טובעים, :העולם של אתמול׳,
ולהסתפק בכך?
״לכן אני חוזר שוב ושוב לציור הראשון שלי.
אני רוצה שתביני. כדי להתיר איזה פלונטר, אדם
צריך למצוא את קצה החוט. זהו קצה החוט שלי.
לכן הראיתי לך את הציור הנאיווי הזה ...באמת
יכול להיות שאני כולי איזה מין פלונטר מהלך״...

עוד מעט יבואו הבולדוזרים של עיריית תל־אביב
ויהרסו גם את הבית שבו ממוקם הסטודיו
של הצייר דן קדר (מבטאים: קירר) .מלח־הים,
ובחורף גס מי־הים עצמם, כבר נוגסים בבטון
נגיסות עבות. אין ספק, היום, שבו יוכרז כל
המיבנה כבלתי־ראוי ואף מסוכן למגורים אינו
רחוק. במקומו יקום כאן בוודאי עוד מלון או בניין
מישרדים רב־קומות. ואולי מיגרש־חנייה נוסף
בעיר סתומת־העורקים. בינתיים מתפרקד לו הים
על אדן־החלון של סדנתו של קדר, מכר ותיק
ואהוב .״מתפרקד״ לו על דרך המליצה, אבל
כמעט גם כפשוטו.
אני מטפסת במעלה־המדרגות עד לקומה
העליונה, ומגיעה באפיסת־כוחות לסטודיו או
לסדנה של קדר. ריח חזק של צבע־שמן עומד
באוויר, אבל חזק ממנו ריח־הטחב העולה מן
הקירות. ועל שניהם עולה ריחו המשכר של הים.
מאנשיה, או כמעט. לא, הוא לא גר כאן, כי אם
בצפון העיר הישן, הבורגני והטוב. גם שם בקומת־גג,
אבל כאן הוא עובד.
״את רואה,״ הוא אומר לי כשהוא מצית לעצמו
סיגר עבה וריחני ,״ככל שהמצב סביב נעשה גרוע
יותר, אני בוחר לי סיגרים ומשקאות טובים יותר.
אני רוצה ליצור מעין עולם־שכנגד, אנטיתיזה
למצב הקיים״.
״לשם מה לך אנטיתיזות כאלה כשיש לך מגע
ישיר׳ כזה עם הים,״ אני מצביעה לעבר החלון.
״ומלבד זאת, מה בדבר כל עשרות הציורים הניצבים
כאן, שעונים זה על זה, כל אחד מהם
וה׳אנטי־תיזה למצב הקיים׳ שבו״.
דן מתרגש בנקל. עיניו מתמלאות דוק של
משהו לא־מוגדר והוא ממהר להציג לפני ציור
שצייר לפני 40 שנה: מכונת־חישוב ישנה, שני
תפוחים ובקבוקון.

דן קדר הצייר צמח מתוך הסטודיו המפורסם
של אבני. משם עבר לסטודיו של שטרייכמן
וסטימצקי. שם התחיל בשבילו החלום ושם הוא
גם נגמר.
״הגישה שלהם בישרה את אופקים חדשים.
למעשה, הם היו אופקים חדשים. ואני מלא
הערכה והערצה להישגיהם. אבל אני הייתי חניך
הש1ם ר הצעיר ומצאתי שהנושא החברתי־אירי־אולוגי
לא בא אצלם לידי ביטוי. נכון, הם גם
התנגדו לעירוב חלום־האמנות המופשט עם אבק־המציאות.
אבל אני עצמי הייתי אז מאוד,אידיאולוגי.׳
עברתי ללמוד אצל ארדון בירושלים,
בבצלאל. אם אצל שטרייכמן וסטימצקי הלך הצד
התוכני, המציאותי ונעלם, ארדון נתן לנו במקומו
סמלים. סמלים, סמלים ועוד סמלים.
״אני רציתי ללמוד כיצד מעצבים רעיונות בציור,
מישאלה מאוד לא פופולארית באותם ימים
מחוץ לחוגים שנקראו ריאליסטים־סוציאליס־טיים.
חיפשתי ולא מצאתי זאת באופקים חרשים.
ולמען האמת, לא מצאתי גם אצל ארדון. אותן
שנים עדיין לא הבנתי כי שום צייר ושום אסכולה
ושום בית־ספר שבעולם לא ייתנו לי את התשובה,
וכי עלי למצוא אותה בתוכי, תוך כדי עבודה, רק
תוך כדי עבודה.״

הציור הראשון

סוציאליסטים, קומוניסטים

״זהו הציור הראשון שלי הוא מסביר .״דומם
פשוט ונאיווי שהיצגתי בבית־הספר (שנקרא
״סטודיו לציור״) של שטרייכמן וססימצקי.״
ומה בכך, אני שואלת את עצמי בלי קול.
דן כמו ניחש את שאלתי .״הנה כאן היא אותה
ראשוניות שאני תמיד חושש לאבד ומצד שני —
ממשיך לחפש אחריה ...כל יום אני נכנס לסטודיו,
מביט סביבי, נושם נשימה אחת ארוכה, ומקווה
שעוד לא איבדתי אותה התפע׳מות ראשונה של
הנער בן ה־ 17 שצייר את הציור הזה...לגעת שוב
בשקיפות הזאת, לתת את הכיתום הנכון והקו
הנכון והחריטה על הבר בעזרת עוקצו(הקנה) של
המיכחול, והצבע המעובה, לתת שוב את המישחק
הנכון של פני השטח, הטקסטורה, לחוש בכל פעם
מחדש במגע הראשון של המיכחול והצבע.
״והיום כשאני כבר סב לנכד, אני רוצה עוד
יותר את החוויה הראשונה הזאת, שהיא מגע-
החיים מתחילתם, מראשיתם, גם את הגופני שבה

״נפתלי בזם נתן ביטוי למציאות החברתית של
אותן שנים ׳.כולנו היינו סוציאליסטים קומוניסטיים
והעיניים היו נשואות לברית־המועצווב ואז
קראתי את אסעת וחברה של ז׳דאנוב, שהרעיון
המרכזי בו היה: אמנות מגוייסתילמען השילטון,
אומנם שילטון הפרולטאריון ...ואילו אני בתוך
מיסגרות פלאקאטיות, סיסמתיות, מגוייסות,
מעולם לא יכולתי ליצור — גם אילו רציתי. אז
נמלה בי ההחלטה לחדול מן הציור 10 ...שנים לא
ציירתי, לפחות 10 שנים. אולי משהו כבה בי אז
ודן קדר נטש את הציור לטובת התיאטרון,
סיים בהצטיינות את לימודי התיאטרון באולר1יק
של בריסטול (להבדיל מן התיאטרון הלונדוני).
במשך זמן־מה הוא ניהל את בית־הספר לאמנות־התיאטרון
בית־צב׳ .הוא אפילו ביים ב״קאמרי״
את אשת הסנדלר של לורקה, ביים בסמבטיון
של ברלינסקי ובן־זאב, ומדי פעם — בלהקות

צבאיות.
כל אותן שנים הוא לא צייר תמונות. במקום
זאת, הוא צייר בסיפרי־הבימוי שלו את סצינות —
המחזה שאותו הוא ביים, אתהדמויות, תיער את . 1 עבודתו בתיאטרון.
וכעבור עשר שנים הוא התחיל לגשש בחזרה
את ידרכו אל הציור.

״פתאום, ביום בהיר אחד, כמו שאומרים,
הרגשתי שהתיאטרון אינו יכול להוות בשבילי
תחליף לציור. מכל מקום, לא לצמיתות. פתאום
הרגשתי שהציור נתן לי אפשרות לביטוי אישי
חזק יותר, שהרי בציור אדם אומר את דברו ללא
שותפים. וכך, התעוררתי פתאום כמו חוני
המעגל. אפשר להגיר שנולדתי מחדש. בין השאר,
אל תוך עולם אמנות חדש, אנשים אחרים, גישות
שונות מאלה שהיכרתי בעבר.״

חשדנות

פלונטר מהדר

דן קדר וציור: ריאליסט חברתי שלא יציח לעצמו ולעולם להתמוטט
המודעות הכואבת שהזולת לא יבין מה שאתה
בפני את תגובתי לנוסטאלגיה החזקה כל־כך.
רוצה לומר לו, היא להם לחם חוק.
הפורצת מתוך דבריו. האם אני מאשימה אותו
בבנאליות? בסנטימנטאליות של גיל־העמידה?
הצעירים הכאב
״השד יודע מה הולך בראש של
״תראי את הכאב, איזה קושי יש לה לארץ
האלה. ככה זה. יום אחד גם אני אדבר כך. מולי
הזאת, תראי את הלחצים שהיא שרויה בהם תמיד,
יישב או תשב אז איזו נערה או איש צעיר ...אין
והרי כולנו משלמים על כך, כולנו, בלי יוצא מן
זמן לפתח את המחשבה.״
הכלל״.
דן מסביר, כמו מצטדק :״אני מתעב נוסטאלדן
מנסה להדוף בדבריו עוד איזה מסך של
גיה, הנוסטאלגיה היא האוייב. אבל המציאות
אפלה. קשה שלא לחוש משהו־שבמשהו מן העצב
היום עכורה כל־כך. הביטי, אני נולדתי אל תוך
שלו, בייחוד כשגלי-הים שבחלון מתחילים להוד
מציאות של מאורעות, מילחמות ועוני, ובכל זאת
ריר באור־השקיעה.
לא היתה בנו התחושה הזאת של נפילה לתהום
״ולא יועילו לה גם ריגעי האושר והכאב שהם
שאני מוצא בי היום. כל יום אני צריך להדוף
נחלתו של הצייר, ומישאלתו לצבוע את כל
לאחור איזו אפלה חדשה, כדי שאוכל להתחיל את

לא מצטערים ולא מברכים,אבל ״בחך שפטרנו
ונכן, הדגר שמפניו יגורתי קם והיוה אין תיאטרון חיפה. מכל
מקום, אין הוא קיים עוד וגם לא יתקיים בעתיד -לפחות
בעתיד הנראה לעץ -במתכונת שבה היה קיים ב 20-השנים
האחרונות, ובייחוד בדמות שהעניקו לו שני אמני־תיאטרון
יצירתיים אלה: יהושע סובול וגדליה בסד.
קשה לראות את הבימאי השכיר, בעל המצפון והחזון האס-
נותי שייאות להיכנס לנעליהם של שנים אלה, בתנאים שנוצרו.
ומי שיקבל עליו את התפקיד המוצע עתה בדמי לא־יחרץ על ידי
הז׳דאגוב החיפני הקטן, יונה יהב והבוס הגדול שלו,
זידאנובסקי־גוראל, בעידודה של מועצת העסקנים המתקראת
ועד-מנהל, יעיד על עצמו עדות שממנה יקשה לו לטהר את עצמו
כל שנות הנהלתו.
״לא מצטער ולא מבו־ד,״ הגיב ראש עיריית״חיפה על הודעת
ההתפטרות, אותה נחפז לקבל אפילו בלא גינוני הנימוס וימקו-
בלים של ״ניסיונות לשכנע את הפורשים לחזור בהם מהחל טתם״.
ברך
קלע בלי ספק לנפש עירו. לא רק הצדיקים יודעים את
נפש בהמתם, לפעמים יודעים אותה גם אלה הרוכבים על חמורים
בחגיגות הפורימיאדה של סטודנטיהם.
כי חיפה מעולם ״לא הצטערה ולא ברכה״ את התיאטרון שבו
זכתה כבהיסח הדעת. למען האמת, היא מעולם גם לא היתה
ראויה לו.

דבריו של חבר הכנסת גלוי-הלב מאיר כהן־אבידוב, שהגיב
על הודעת ההתפטרות ב״ברוך שפטרנו״ ,מאפיינת גם את תגו בתם
של לא-מעטים מחבריו להנהלת-העיר שאינם דווקא בני-
מפלגתו. בגוראלובקה ההבדלים בין מערך לליכוד, שמאל וימין,
יונים וניצים, אינם חדים וברורים כל־כך. נראה שטבעו במי־המיזרקות
הרבות שהוקמו בעיר בשנים האחרונות על חשבון
הרכבת התחתית, הכרמלית, המושבתת.
בכן הקדימה שוב חיפה את מרכזי הארץ, שגם בהם הסתמן
בשבועות האחרונים ביתר־שאת הקונצנסוס הקיים של הכוב שים.

אלה יכולים עתה לנשום לרווחה: עוד ״מבצר״ של תרבות
אופוזיציונית, מצפונית, יעילה, נפל בהסתערות הכללית שהחלה
מעל דפי ״כותרת ראשית״ והקיפה כמעט את כל העיתונות
הישראלית.
הם וביריוני ״התחיה״ נתנו את האות -וגוראל ושלוחו, יהב,
עשו את המלאכה.
גם זה מסימניה של ישראל החדשה, זו של .1988 מעניין
שהדרך אל ״התחייה״ -שט-עצם הגזור, אחר הכל, מן הפועל
חיה, זרועה כל-כך הרבה גופות מתים.
התיאטרון העירוני בחיפה אינו האחרון שבהם.

שפות חד שות
״הכל דיברו שפות חדשות, דיברו על מור-
כבויות, לא השתמשו עוד במונחים הישנים. ואני
חייב להודות שהחידושים, הדברים שנאמרו, שבו
את ליבי. אפילו הטרמינולוגיה. אז גם ראיתי
לראשונה את עבודותיו של ראושנברג האמריקני.
בתחילה הוא קומם אותי, עורר בי התנגדות,
חשבתי שעבודותיו אינן אלא אוסף של תרגילים
ושעשועי״שווא. לאט לאט נפתח לפני העולם,
שהסתתר או היה נסתר מעיני, מאחורי מה שנראה
לי כשעשועים ומישחקים ״.נזכרתי בהתפעמות,
בחוויה העזה שהיתה כרוכה בציור הראשון שלי,

והזיכרון היה זיכרון משחרר. כל האפשרויות
נפתחו מחדש בעזרתו של האמריקני הזה שלא
היה לו כסף לקנות לחם, שחי בעוני מוחלט, שלקח
סדין־מיטה וירה עליו את כל הצבעים. זו היתה
הצעקה, הפריצה החוצה של כל העוצמה והכאב.״
10 שנים של ניתוק, של התרחקות. ופתאום
— ״אני מביט בדורות החדשים, בציירים המציירים
עכשיו ואני אוהב אותם, ואני חש את מאבקם,
את הישגיהם, את הפאתוס הנפלא הזה של הדבר
הקרוי ציור.
״שלא תטעי בי,״ הוא פונה אלי פתאום כמו
בתוכחה ,״מעולם לא הייתי שבע־רצון או שלם
לגמרי עם מה שעשיתי. לכן, בגילי, אני עדיין
משתנה, לומד להכיר את עצמי ואת המקום שבו
אני חי ...האוייב־מיספר־אחד של הצייר הוא
המאניירה, כוחו של ההרגל. צייר שמתחיל לפהק
אל מול הציורים שלו — ויש כאלה, כולנו
יודעים זאת — מוטב שיחדל מלצייר. אומר זאת
בצורה החריפה ביותר שאני מסוגל לה: מוטב לו
שימות, שהרי על הבד, ומנגד לו, עומד להיוולד
נפל מת.״

הרחוב ה 1א המקום
דן קדר, מתבדל, אינדיבידואליסט .״מעולם
לא השתייכתי לכנופיה, לקליקה של אמנים.״ אם
מצא לנכון להציג תערוכה ברחוב — לא היסס,
עשה זאת .״אני יודע שאמנות אינה מסוגלת
לשנות או להשפיע, אבל אם הצלחתי בעבודתי
להעשיר את חייו של אדם, ולוא רק במעט־שבמעט
— דייני. הרחוב הוא המקום. אנשים
חולפים, מגיחים, עוצרים, מסתכלים, מגיבים.
האמנות אינה זקוקה לאווירה הסטרילית של
המוסיאונים.״
כך גם בתערוכתו האחרונה לפני כשנה.
״תערוכה שחורה״ קרא לה. הוא הציג במקום שבו
נסגרה חנות־בגדים ועמדה להיפתח חנות כתר
לספרים בין לבין. אמנות של בין הזמנים.
״מרועי״ הוא שואל ומשיב בעצמו .״היצגתי בה
ציורים שצוירו על רקע או תשתית שחורה, כשה־ציבעוניות
מבצבצת או בוקעת מתוכה. במילים
אחרות: נקודת־המוצא היא בחושך, מכאן יוצאים
הצבעים, נולד העולם. היו שאמרו לי שזה ב1מ־באסטי,
מנופח. אבל אני לא נרתעתי. הוספתי
והכנסתי את הציורים גם לחדר אפל למחצה.
רציתי שתהיה לאולם־התצוגה אסוציאציה לכנסיה
גותית. ודרך אגב, הרבה כנסיות ג1תיות
מוקמו ונבנו במקומות עירוניים מרכזיים, אפילו
בשווקים. הרי האמנות היא חלק בלתי־נפרר
מהחיים, על כל פנים בתפיסתי שלי. וכמו שבכי
נסיה חודר האור אל תוך האופל מבעד לחלונות
הציבעוניים — ביקשתי אני שציורי האפלים
יוארו באור החודר מן החוץ ובאור שהם עצמם,
בציבעוניות שלהם, מקרינים״.

זאב בודד
בכניסה לאולם, אותה עטף ביריעות־בר שחורות,
הותיר קדר חלל שהוא המעבר המזכך מן
הרחוב אל התמונות. אחרי הכל, המעבר מפה לפה
כמוהו כמעבר ממציאות אחת למציאות אחרת, אף
היא שרויה באפלה, בספק. מן החשיכה עשוי
להיוולד רק עולם מבוהל, נרדף, כפייתי ודחוס
באירועים צורמים. את כל אלה משקפים טלאים
של צבע עבה, אטום, חד־משמעי ...מקומיות
מתפוררת של טיח מתקלף ועולם׳מתפוגג —
ברחוב, בבית.
אבל הציור הזה לא הרגיע את־השקט, לא תיקן
את הרגשת העיוות.
והוא מעיד על עצמו :״אני זאב בודד. לא
הקמתי סביבי אסכולה ולא קמו סביבי,דורות׳.
אני אמן ספקן מדי, ואי־הוודאות, אי־הרצון לומר
דברים פסוקים וחתוכים הם לא מירשם למשיכת
תלמידים. גם אינני אמן של מוסיאונים ושל
פרסים. המימסד האמנותי מעולם לא קיבל אותי,
כמו שאני מעולם לא קיבלתי אותו. אני תמיד
רואה לנגר עיני את הצייר הנפלא הזה, דויד
הנדלר זיכרונו לברכה, שנהג למכור את ציוריו
מדלת לדלת, בפרוטות. אולי אין לי הכוח או
האומץ לחיות כמו הנדלר, אבל בוודאי שגם אין
לי הרצון לדפוק על ראשי אחרים. שהרי הנרלר
דפק על דלתות, ואילו היום האמנים חובטים זה
בראשו של זה. ואין צורך להזכיר שמות״.
לפני שאגו נפרדים, אינני יכולה להימנע
מלהציג את השאלה הצפויה :״דן, תצביע לי על
ציור אחד הקרוב לך במיוחד, ציור המייצג את
ה,אני מאמין׳ שלך כיום...״
דן קרר מציג לפני את החססן, כלומר, איש
החמס וגם האיש החומס. זה השם אותו נתן לציור
הכולל רמזים עבים לפאוסט ולמפיסטו. ועם זאת
הוא מזהיר אותי :״אל תטעי, הסיפור כאן הוא לא
הצד החזק בציור. בסופו של דבר קובעים הצורה,
הקו, הריתמוס.״

״לפני כמה שנים נשדדת הוא מפתיע אותי.
״בעל־גלריה שמכר את עבורותי, לא שילם לי אף
פרוטה בתמורה. אני, שלא יכולתי לשאת את
העוול, ציירתי גלויה ובה דמותו של החמסן בתור
מפיסטו, השטן, ובמקביל צירפתי פסוק מתור ספר
התהילים, :אדוני, מי יגור באהליך /מי ישכון
בהר קודשך /הולך תמים ופועל צדק /ודובר
אמת בלבבו.׳
״פסוק נפלא, לא?:״
בעל־הגלריה פנה לבית־המישפט, ושם נאסר
על האמן לפרסם את הגלויה. בינתיים היא הופיעה
בכרבע מיליון הדפסים על דפי העיתונות.
אחר־כך הולידה הגלויה את הציור.

בין ש בוי ו<וו־*1

דן קדר, אמן, לא פונק ולא השתייך. אבל שייך.
עשה דרכו — לבד ועם רעים־לדרך — במשך 40
שנה. תערוכות־יחיד ותערוכות קבוצתיות. כאן
ובאירופה. מדי פעם החליף סיגנון, גילה פן חדש
ברמותו. ריאליסט חברתי שלא יניח לעצמו ולעולם
להתמוטט, יוסיף להבטיח את המתח בין
המאורגן והמפורק, ההארמוני והמתפורר, בצורות
הנעות מן ההנדסי ועד להפשטה החופשית.
— שעה שגם הוא, האמן, לובש צורה ופושט
צורה, מעמת ומפגיש. ומעל לכל, מאשר ומקבל
בדידות וכמיהה.

תרבוטק

תיקשורת, תודעה
ואימבציליות
את מקום האופטימיות הלא־זהירה, שביצבצה
עד כה מתוך דיבריהם של אנשי־התיקשורת,
קובעי דעת־הקהל, תופסת עכשיו, בתום חודש
של מהומות במיגזר הערבי, מידה לא מבוטלת
של מפח־נפש, ייאוש וחרדה, אשר באו
מהתפכחות־פתאום. את המתרחש בנפשם של
קובעי המדיניות בדרג הפוליטי, אלה המתבצרים
עכשיו בעמדתם, במקום להגמישה — הס
מלהזכיר. הפעם יידונו, במעט, אמצעי־התיקשורת
אשר נתגלו, כך נראה, כמי שאינם
קובעים הרבה במישחקי חיים־ומוות אלה, אף
ששטיח־הדמוקראטיה וחופש־הדיבור עדיין פרוס
לרגליהם. דומה כי בשבועות האחרונים נתרוקנו
הימ״חים של מערכות־הקומוניקאציה מכל
אמצעי־החימוש. בשבועות אלה הוצאו, לא בלי
היסטריה, כל שהכילו ארגזי־התחמושת: תוכחה,
פרשנות, הסברה, ניתוחים, ניכויים, הערכות וכו׳,
ונעשה בהם שימוש בזבזני ״עד הכדור האחרון״.
כצפוי, ללא הועיל.
מותר להניח כי באינפלאציה־תיקשורתית זו,
השוטפת מוחות מכל עבר 24 ,שעות ביממה, אף
אם יופיעו הכוחות הגדולים ביותר מקרב אנשי־הרוח,
אנשי־מצפון ואנשי־מוסר, ויטלו חלק
במערכת־הסברה אמיתית ונרגשת, שתתיימר
״להזיז דברים״ במדינה — אחת דינם להיכשל
כישלון חרוץ, שכן כולנו נאלצים להכיר עכשיו
בקיומו של חוק־הפרדה חרש: תיקשורת לחוד
ומציאות לחוד; חוק הנובע מתופעה ישראלית
אחרת, חמורה יותר, והיא, התפתחות דור של
אזרחיס/תיישים בעלי תודעה אימבצילית
המגיבים על שיבושי אספקת רלק וחומוס בלבד.
ויעיד על כך אותו שיוויון־נפש נדיר שנתגלה
אצל כולנו באותם 52 ימי שביתת הרדיו
והטלוויזיה. כי אם אכן מוסיפים ומתרחשים
״אירועי״ השטחים, כולל קבלת ההחלטות בדרג
הממשלתי (החלטות אשר תוצאתן תכה, בבוא
היום, על ראש כולנו) ,למרות החזית
התיקשורתית של מאות מאמרי־גינוי בארץ
ובעולם, אם על אף כל זאת נמשכים ה״אירועים״
ובאותה עוצמה, מוטב להשליך את צעצועי־התיקשורת
ולאחוז בנשק יעיל יותר, בעל
השפעה של ממש.
תחלואיה של המציאות החברתית/פוליטית
במדינה, כפי שאלה משתקפים בחיי היום־יום,
כבר מחוסנים מפניהם של כל אנשי־התיקשורת,
ויהיו חריפים, נועזים ושנונים ככל שיהיו:
מאמרי־ניתוח, פרשנויות, חשיפות, איומים,
עיצות, אזהרות, נבואות והוכחות של ממש, כל
אלה, משעה שהופעתם בכלי־התיקשורת
מתקבלת כפרי־תוכנית שטנית של המאפיה
השמאלנית, לא זו בלבד שאינם משפיעים על
מהלך העניינים, אלא שאינם מסייעים להעמיד
רעת״קהל ברורה. תרכיב״החיסון מפני העיתונות
הוזרק בימי מילחמת־של״ג, ימים שבהם נתגלה,
בין היתר, כי גם אלף מאמירים לא יכבו אריק
שרון אחד. אדרבה, הוא ושכמותו מצאו׳את הדרך
להתחזק משלילת דרכם ועל גבה של עיתונות
לוחמת.

א. הימלריין :״המראה״ ,האחיות אורנשטיין ,1938 ,ברקע דרום תל־אגיג.

״מצב ותנועה״ .צילומי הריקוד שר א. היסלו־ייר 1936 1961
המוסיאון לאמנות ישראלית. דמת־גן
הצילום הוא מלאכה מוזרה, הוא בא לקלוט אח החולף, ומה שהוא מביא לעולם — הריהו
לעתים הקבוע היחידי.
רקדנים מרחפים בחלל, בנקודה מסויימת מסתיים ריחופם, מי יקלוט אותה אלפית שניה,
אותו שיא מאמץ עליון, תמצית שאליה שאף הרקדן.
הימלריין־ עשה זאת.
א. הימלרייך(הוא תמיד כותב א. במקום שמו הפרטי שהוא לועזי וצורם, לדעתו) בא לארץ
לפני 55 שנה מגרמניה והריהו מגזע ד,״יקים״ האמיתי. לפרנסתו עסק בצילום תעשייתי(הוא
היה הצלם התעשייתי הראשון בארץ) ולהנאתו צילם את הקקטוסים שהוא מגדל בגג שליד
דירתו(תמונות שהתפרסמו בזמנו בעיתונות הצילום האנגלי) .בשנות וד ,30 וד 40 וד,־ 50 הוא
צ־לם את רקדניות־הארץ במחולן, וצילומים אלו נותרו לעתים עדות יחידה להישגיהן. ביניהם
היתה גרטרוד קראוס, שכבשה בזמנו את בימות מרכז־אירופה בריקוריה האכספרסיוניסטיים,
האחיות אורנשטיין, נעמי אלסקובסקי, פאולה פדני והרקדניות הראשונות של ע־נבל — כל
אלו הן כבר אגדות בעולם האמנות הישראלי.
בשנים האחרונות חדל הימלרייך לצלם. הוא חי לבדו בדירתו על גג־בית שברחוב אלנבי.
בלילות ריק הרחוב למטה ומן הגג ומעלה — שמיס, ובץ אלו השניים חי הימלרייו, אוצר
נגטיבים ואוצר זכרונות. לפני זמן מה עלתה אל גגו ויויאן סילבר, חוקרת אמנות־הצילום,
החלה מפשפשת בתיקיו וגילתה אוצרות מפתיעים. צילומים אלה — בנושא המחול בלבד —
מוצגים עכשיו במוסיאון לאמנות ישראלית ברמת־גן, מוסד ראוי לשבו /ומזכירים לצופים פרק
חשוב ביצירה האמנותית כארץ. הם מציגים גם את הישגיו של הימלרייך כצלם, את עינו
החד!־״.את אהבתו למחול וכישרונו לתפוס אותה נקורת־שיא, כשהרקדן הופר לרגע לציפור.

שלמה שבא
כיום כבר ברור לכל, כי אין בכוחם של
אמצעי־התיקשורת, ויהיו מאסיביים ככל שיהיו,
כדי להזיז את המחשבה המדינית, ולוא
במילימטר אחד. בנתונים אלה, משנמחקה הבושה
ואבדה רגישותם של אנשי הציבור לאמצעי־התיקשורת,
ובמקומן הופיע עור הפיל הפוליטי,
לא יועילו גם המושחזים שבין הפובליציסטים.
ואומנם, מה לא נכתב בחודש האחרון? נכתב כל
מה שמסוגל להיות מודפס: בחריפות, בדרכי
נועם, בכעס, בזעם, בציניות, בפאתוס, וכל זאת
ללא הועיל. מאמרי השרשרת הללו, רומה כי באו
לעולם כדי להיות נדפסים־ונזרקים, נדפסים־
ונזרקים.
אפילו סידרת מאמריו הסוקראטיים, מחנכי
הנוער, של יזהר סמילנסקי, למדו, אל תחנכו,
שנתפרסמו במשך שלושה שבועות רצופים
בעיתון דבר, לא יעשו נפשות ולא יחוללו
תמורות במציאות האימבצילית השלטת.
חיבורים נרגשים אלה, הדנים בהכנת התודעה
החברתית של הדור הבא, זה המאכלס כבר היום
את גני־הילדים ואת בתי־הספר, אפילו מאמרים
אלה, אשר מן הראוי לשוב ולקוראם יום־יום לפני
צאת הילדים לבית־הספר, לא יותירו כל רושם
בר־קיימא.
גם מאמרו המהמם של אורי אבנרי, הסרטן,
שפורסם בשבועון זה לפני שבועיים, לא יחזיק
מעמד על קליפת־האבטיח של התודעה

הישראלית. מאמר זה, המנתח את המציאות
המדינית כצורה חריפה לאין־שיעור, מצרף את
נתוני־ההתרחשויות אחד לאחד, ומשרטט תמונת־מצב
נכונה, מדוייקת ומזעזעת להחריד( .חיבור
אשר מן הראוי, לדעתי, לתלותו בחדרו של כל
ישראלי במדינה זו) ,סופו שיידחה בלא שישיג
את מטרתו.
אחרי הכל, אין אדם רוכש את עיתונו, בקיוסק
השכונתי, על מנת שנפשו תתחלחל ונשמתו
הזכה תזדעזע. די לו במנת־בידור יומית
המורכבת מעסקים־רכילות־וספורט, שתוזרק אל
שעות הפנאי שלו אחרי יום־העבודה. אדרבה,
מצירו, מוטב שיוחזרו אמצעי־התיקשורת, בימים
נוראים אלה, אל ממדיהם הטבעיים ואל ייעודם
המקורי: הבידור, הפיליטון והשעשוע, או יעסקו
באפוקליפסה אחרת, משובבת־נפש ומחרידה
פחות, דוגמת הלשון והתחת בלשון מאת דן בן־
אמוץ(לא שם זין) שפורסם בעיתון חדשות ועוסק
הפעם במושג מחת על כל שימושיו בלשון
העברית.
למען האמת, אמצעי־התיקשורת היחיד אשר
עדיין יש בכוחו להשפיע, לזעזע המונים
ולהתפרץ באופן דראסטי לכל בית ובית, היא
מצלמת־הטלוויזיה, הלוכדת את הרף־העין של
הרע, המיפלצתי והאכזר; זו שביכולתה לקלוט
את היריה בעת חדירת הקליע ללב או את האלה

1תיב1
ראין!עם ם1ם אק
ס1פרם ש1רר1זם ר

סאת ר״ר יורי נורר מן
בולט אקודג׳בה נחשב כאחד מהאבות
הרוחניים של החברה בברית־המועצות לאחר
מילחמת־העולם השניה. הוא החל לכתוב שירים
עוד בתקופת סטליז ואף על פי שהם היו שירי־אהבה,
שירי־זיכרונות ממילחמת־העולם השניה,
על קורבנות־המילחמה, הוא לא התקבל באהבה
על־ידי השילטון ונאלץ לשיר ולהופיע לפני קהל
כמעט בתנאי־מחתרת. הוא אף זכה להשוואה
לבומארשה — בארד (פייטן וזמר) צרפתי בן
תקופה אחרת. הוא הלחין את שירי עצמו והופיע
עם הגיטרה שלו לפני סטודנטים ופועלים בבתי־חרושת.
במשך שנים לא פורסם אף שיר אחד שלו,
וגם תקליטיו וקלטות עם שיריו לא הושמעו
בתיקשורת הממלכתית. אך שיריו עברו מאיש
לאיש בכל רחבי ברית־המועצות, במיוחד
במרכזים כמו מוסקווה ולנינגראד. דור שלם,
הדור שלי, הושפע רבות משיריו של אקודג׳בה.
אחרי אקודג׳בה בא דור שני ושלישי של בארדים
בבריה״מ — ולאדימיר ויסוצקי, יולי קים, יורי
ויסבור, ייבגני בצ׳ורין, אלכסנדר גליץ׳ ,יורי
קוחין, ולאדימיר רוזנבאום, בורים אלמזוב,
אלכסנדר גורדניצקי, נובלה מטוויבה ואחרים.
הפייטנים המזמרים ׳גרמו לשינוי האווירה
בברית־המועצות, תרמו רבות למהפך רוחני ואף
הביאו בצורה מסויימת לעליית היהודים
מבריה״מ. כן השפיעו על לידת אווירת
הגלאסנוסט (ההפשרה) והפרסטרויקה( ,שידוד
המערכות) .בולט אקודג׳בה כתב כ־ 170 שירים5 ,
רומאנים היסטוריים, מיספר תסריטים. כיום הוא
מקובל בברית־המועצות. שלושה סרטים על־פי
תסריטיו מצולמים בימים אלה.
בולט אקודג׳בה נולד ב־ ,1924 לאב גרוזיני
ולאם׳ארמנית, לחם כמו כל בני דורו בנאצים.
אביו, קומוניסט־אידיאליסטי, נעצר ב־1937
והוצא להורג. שישה מדודיו ומקרובי־מישפחתו
נעצרו והוצאו אף הם להורג באותה תקופה,
ביניהם הדור מיכאיל אקודג׳בה ששמו נזכר היום
בכל סיפרי ההיסטוריה של המהפיכה כמקורב
ללנין.
בסוויטה שבקומה ה־ 17 שבמלון דן פמרנוה
בתל־אביב ביקרתי את אקודג׳בה בערב הראשון
לבואו ארצה עם אשתו הבלונדית אולגה. הם
הספיקו כבר לבקר בירושלים וחזרו למלון מלאי
התלהבות. הוא הגיע ארצה לסידרת־הופעותאשר
כל הכרטיסים לה אזלו זמן רב לפני בואו.
ההופעות תתקיימנה בתל־אביב, בבאר־שבע,
בחיפה ובירושלים, בכל מקום שבו מתגורר
״הקהל שלו״ .אף כי היה מותש ורעב, קיבל אותנו
בחמימות רבה והשיב ברצון על שאלותי. ישבנו
עד חצות.

חופש יצירה, חופש תנועה
זה ביקורך הראשון בישראל. נסיעתכם
הראשונה היתה לירושלים. האם אתה אדם
דתין
— לא, אני אתיאיסט מושבע, למרות
שהדתיים בבריה׳מ טוענים שהם מגלים את
אלוהים בשירי. אך לכל אדם יש האלוהים שלו.
גם לי יש ׳אלוהים — חופש־מחשבה, חופש־יצירת
חופש״תנועה. אני חולם על עתיד שבו לא
תהיינה עוד כל הגבלות על מעבר בני־אדם
ממדינה למדינה. אם יתגשם עתיד מ ת אץ לי
ספק שחברים שלי, שהם חיים היום במערב, יחזרו
לבריה׳מ. אני חולם גם על תקופה שבה לא תהיה
עוד בעיה של הגירה. כל אדם יוכל לבחור לעצמו
את מקום־מגוריו בחופשיות גמורה.
למה בעצם באת לישראל!
— אני כבר מזמן מתעניין בישראל, עוקב
אחר הפירסומים עלית יש לי כאן הרבה חברים
וידידים. הייתי רוצה לבוא סתם לביקור, לטייל,
(המשך מעמזד )19
בשנית ניפוץ הגולגולת. כל זאת בלא ״עיתונאות
מיותרת״ ,בלי פרשנות והסברים. אדרבה, גם
עשרה תועמלנים, עשרה שרי־הסברה ועשרה
ראשי״ממשלה לא יטשטשו את שהעין רואה.
ואומנם הגורמים שהבחינו בכך, מזדרזים עכשיו
לאסור על כניסת צלמים אל אזורי־המהומות
״על־פי שיקולו של המפקד בשטח״ .הסופרים,

לשוחח עם אנשים, לחלום. אך באתי כדי
לשיר, כיוון שזו היתה הדרך היחידה
לבוא לכאן.
האם היה לד קל לבואן האם קיבלת
בקלות אישורים משילטונות ברית-
המועצות!
— זמן רב אפילו לא חלמתי שירשו לי לבוא.
להפתעתי, הפעם, כשקיבלתי שוב הזמנה להופיע
בישראל, התייחסו השילטונות לבקשתי באהדה
רבה, אמרו מייד: בבקשה, תבחר רק את הדרך
שבה אתה רוצה לבוא — דרך פאריס, דרך
לונדון.
האם קיבלת הדרכה מה לומר לעיתונאים
ומה לא, ובכלל, האם קיבלת אישור
להתראיין!
— לא הייתי צריך לקבל שום אישור. אני כבר
מספיק מנוסה בעניינים כאלה בשנה האחרונה, כי

החברה הסובייטית מתנגדת לשינויים. החברה
התרגלה לחיות כפי שהיא חיה. מה זה
פרסטרויקה? באים למיפעל ואומרים שהמנהל
לא טוב. מפטרים אותו והוא מוחלף על ידי אדם
אחר מאותו מיפעל, שהתחנך באותה אסכולה
והוא אמור להיות טוב יותר. האם זה הגיוני? הוא
לא והיה טוב יותר.

הצעירים ש ד דא...
ומה עם הדור הצעיר!

— הצעירים עדיין לא אמרו את
דברם. כל השינויים המתחוללים היום, אפילו
במישור התרבותי, באים מהמבוגרים ומזקנים
כמוני. אי־אפשר להכחיש שיש שינויים באווירה.
דבר אחד ברור — לאחרונה התחילה דה־סטאליניזציה
אמיתית, פרי התנגדות אותנטית
של הרבה אנשים וקבוצות. ביחד עם הדה־סטאליניזציה,
עלתה גם הקריאה ליתר כבוד
ורגישות לבני האדם, לצלם האדם, דברים
שנשכחו בתקופת הקיפאון בת עשרות השנים.
האם עד עכשיו לא היתה דה־סשאליניזציה!

לא. אך עכשיו, כאמור, נשתנתה האווירה.
לדיברי סופר אחד במוסקווה, קיימת בברית״

המועצות של היום אווירה מהפכנית,
אך כלי מהפכנים. את הפרסטחיקה (שידוד

אשר אמר לי שכל האינטלקטואלים
מתייצבים מאחורי כל ההחלטות של
הפוליטבירו, כי זה מבטא את נטייתם. כיצד
אתה מתייחס לזה!
— לא חשבתי על הפוליטבירו, אך אני יכול
לספר, ואתם בוודאי זוכרים, שיש מינהג לחגוג •
בהרמת כוסית את כניסתה של השנה האזרחית
החדשה. עד עכשיו הרימו תמיד כוסית בברכה
ש״השנה הבאה תהיה טובה יותר מהשנה
הנוכחית.״ הרבה אינטלקטואלים בברד(־
המועצות הרימו השנה כוסית ש״השנה לא
תסתיים.״
נכון, השנה היתה קשה מאוד, אך לעומת כל
השנים שלאחר מילחמת־העולם השניה, זו היתה
השנה הראשונה שהפיחה בנו תיקווה. אני

ציפור־דרור שעליה ירו כבר הרבח־י
חיצים, איני פוחד משום דבר חוץ מן
הפחד לאבד את התיקווה.

לפני בואי לפגישה עימך ערכתי סקר בין
כ־ 20 איש שאינם יוצאי ברית־המועצות,
ביניהם אנשי־רוח. כולם אמרו שאינם
מכירים את שמך. איך אתה מסביר זאת!
כן, לצערי האנושות יצרה שני קטבים, ואלה׳
אינם יודעים זה על קיומו של זה. צריכים לקרב
אותם זה לזה. הגירה, שיבה ל״מולדת״ — כל
אלה הם מושגים הקשורים לא רק למישטר זה או
אחר כי אם לטבע האנושי. דיסידנטים רבים
שיצאו מברית־המועצות למערב אינם שבעי־רצון
כיום מחיי־החברה במערב. וזה טבעי. רק כאשר
שני הקטבים יתקרבו, לא יהיה עוד מקום
למושגים מיושנים אלה, אז תיעלמנה גם הרבה
מאי־ההבנות.

רא דיסידגט

בולט אקודג׳בה עם אשתו אולגה
הייתי כבר בארה״ב, במערב־ברלין, בשווייץ
ובאיטליה.
אני כבר נחשב כ״איש שלנו״ ,התרגלו אלי.
בכלל, מתייחסים אלי כאל משוגע מקומי.

שינויים שיטתיים מאוד
איזה שינויים חלו גברית־המועצות! מה
דעתך עליהם! האם הם שינויים עמוקים,
רציניים!

— במערב מגזימים. השינויים עדיץ
מאוד שיטחיים ולא עמוקים. כותבים
יותר מאשר מבצעים. מעניין מאוד לקרוא

המערכות) הנוכחית התחיל מיספר קטן של
אנשים. מיעוט. אין מספיק כוח אדם לעסוק
בפרסטחיקה. אני מקווה מאוד שיימצאו אנשים
המתאימים לתקופת הפרסטחיקה האמיתית.
בכל העולם שולטים כיום האנשים
ה״אפורים״ .אתה אומר שכברית־המועצות
קיים מצב זהה!
— בדברי על שילטון ה״אפורים״ ,אני מדבר
רק על החברה אותה אני מכיר היטב.
כיצד אתה מתייחס ליצירותיך המוק דמות,
כמו למשל ״שירת הקומיסרים״,
שבה אתה משבח ומהלל את הרומאנטיקה
של המהפכה!
— שיניתי את דעתי מאז. היו קומיסרים
רבים שהביאו נזק לעם, אך לא כולם
מבינים זאת.
לאחרונה פירסמתי שיר על תקופת סטאלין,
בשם. גנרליסימוס גדול׳ .במערכת־הירחון
׳ד־חת עמים נתקבלו קריאות טלפוניות רבות
המוחות כנגד הפירסום.
האם יש לך עדיין קהל בברית־המועצות!
נדמה לי שכל הקהל שלך נמצא בישראל או
נאחגות הברית!
— יש לי עדיין קהל גדול בברית-המועצות,

עיתונים, אך זה עדיין מופיע יותר בעיתונים
מאשר בשטח. השינויים הממשיים שיטחיים מאוד
וגם אלה עוד לא היכו שורש. עריץ קיימים קשיים
רבים, רבים מאוד. במוסקווה אומרים שקיימות
כביכול שתי מפלגות קומוניסטיות. אחת
מאוד סימפאטית, המיעוט של גורבאצ׳וב!
ואילו השניה פחות סימפאטית, הרוב של
ליגאצ׳וב. בין השתיים קיימת תחרות. אם יצליח
המיעוט להוכיח את כוחו בפועל ולשנות את
המצב הקריטי בברית־המועצות, הוא יצליח
להתגבר על הרוב. אם לא יצליח לשנות דבר,
הרוב יגבר על המיעוט. בכלל, החברה בברית־המועצות
מתנגדת לשינויים, אינה מוכנה
לשינויים, שמרנית מאוד. אף על פי שהרבה מאוד
אנשים מבינים שהמצב כפי שהוא אינו יכול
להימשך. אסור לנו להשלות את עצמנו ביחס
לתוצאה הסופית.
המצב הרבה יותר מסובך ממה שחושבים
במערב וממה שנראה במערב. שינויים של ממש
יכולים לבוא רק בדרך של מחאה חברתית, אך

אז קיימת תיקווה שעוד תהיה עליה
יהודית גדולה ארצה!
— ייתכן.
פגשת בקונגרס רפואי במינכן באחד
מהמדענים המפורסמים בברית״המועצות

העיתונאים והפובליציסטים יוכלו להמשיך
במלאכתם. לא כן המצלמה.
כך או כך, הסינדרום האמיתי של חיינו
הפוליטיים הוא, ככל הנראה, אובדן־ההשפעה של
אמצעי־התיקשורת. האבסורד הוא בכך, שאותה
אנרגיה אינטלקטואלית שמשקיע חבר־הכנסת
בבית־הנבחרים, משקיע הפובליציסט במלאכת
העיתונאות. אין שוני מהותי במאמץ ההגותי,

בחריפות השיכלית ובחדות הראייה בין השניים
במיטבם. ואף־על־פי־כן, קיים הבדל מכריע אחד:
העיתונאי ממליץ, מייעץ ומוחה, ואילו בכוחו של
הח״כ לקבוע ולהחליט.
ואם להוסיף ולראות בהתרחשויות האקטואליות
אירועים המסמלים את מצבה העגום של
מדינת ישראל, הרי שחז המחזה העברי מתרחש
למעשה לא בטרקלינים המהודרים של תיאטרון

אך הבעיה היא שהקהל שלי יוצא
לעיתים מבריודהמועצות לאחר שמיעת
שירי...

איך קיבלת את הידיעה שהמשורר הגולה
יוסף ברוצקי זכה בפרס״נובל לספרות!
— כחגיגה אישית שלי. אך היו רבים סביבי
שהתעלפו, היו בהלם.
האם אתה שייך לדיסידנטים! האם
כתבת שירי־מחאה! האם אתה משורר־מחאה!

לא, אני לא מייחס לעצמי תכונות כאלה?
כתבתי על דברים ורגשות שהתרחשו והתרגשו
בדורי — אנשים צעירים שלחמו בנאצים וניסו
אישית להמשיך את המילחמה בה השתתפו.
השילטונות, בכך שמנעו בעדי מלהופיע
באופן פומבי, הם עצמם בנו סביבי תדמית של
מתנגד לשילטון. אנחנו בכלל מגזימים בכל. הנה,
למשל, סביב המשורר הצעיר ממני — ולאדימיר
ויסוצקי, שנפטר לא מזמן — עורכים עכשיו
בכחנאליה, מפרסמים כל שורה שכתב, אפילו את
הדברים הגרועים ביותר. אנחנו תמיד מגזימים,
גם בהתנגדות וגם בתמיכה.
איך אתה מתייחס לשיר של ולאדימיר-
רוזנבאום ״צ׳ורנה טולפן״ -הצבעוני השחור,
בו הוא שר על קורבנות אפגאניסטן!

— אנו יושבים כביצה האפגאנית
בדיוק כמו שהאמריקאים ישבו בוויטנאם
(ואולי במו שאתם ישבתם
בלבנון?)
האם יש לך הרגשה שעוד מעט יחודשו
היחסים בין ברית-המועצות לבין ישראלד

— כן, גם עצם בואי ארצה ועוד
באישור שאותו קיבלתי בקלות כה רבד-,
מצביעים על שינויים רציניים בנושא זה. גם
כוונותיהם של אמנים סובייטיים אחרים לבוא
למדינת ישראל בתקופה הקרובה מחזקת את
הרגשתי. אך איני פוליטיקאי.
מה תוכניותיך לעתיד!
— אחרי הביקור בישראל אני מתכוון לשבת
זמן רב בברית־המועצות, לא לצאת לטיולים
ולסיורים בחו״ל ולהמשיך לכתוב ספרים
היסטוריים, רומאנים ואולי גם שירים.
ועוד אמר בולט אקודג׳בה :״אי אפשר לבנות
עתיד על־ידי דיכוי עם אחר. אנחנו בברית־המועצות
חייבים להחזיר את קרים לטטרים.״
ובקשר לאירגון ״פעץ״ (זכרון) שקם לאחרונה
בברית־המועצות, אמר כי זהו אירגון גזעני
אנטישמי שהוא בושה לתרבות הרוסית למרות
שהאנשים שהקימו אותו רואים עצמם כאנשי
תרבות.
הבימה, לקול החזיז והרעם, אלא בסלאמס,
בשווקים ובסימטאות הקסבה אשר ב״שטחים״:
שם מתרחשת הדראמה האמיתית.
וסדנת ה״הליכה על גחלים״ אינה מתקיימת
באכסניית־הנוער בעין כרם שבירושלים, אלא
במחנות־הפליטים בלאטה ודהיישה: שם נלמדת
ההליכה על הגחלים האמיתיות.

שמעון צמרת

גם זה ...וגם 7ה...וגם זה...וגם זה...וגם 7ה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם 7ה...וגם זה...וגם

אח ...אי 11מ חל הנח מד ה ! אף א חד לא
מי שלס ה>ו- 8
מ ל גו הנשים

שבע שנים לא הייתי חולה ולא ידעתי מה אני מפסידה. נכון שפעם או
פעמיים במשך שבע השנים הטובות או הרעות הללו היה לי חום והיתה לי
אנגינה או נזלת או סתם כאב־בטן, אבל מתוך איזו החלטה (מטומטמת,
כנראה) החלטתי שלא להתפנק ולהמשיך בעבורה.
הפעם, מתון דחף ריגעי של בן־אדם שפוי, החלטתי שאם יש לי חום, ואני
מרגישה כמו סמרטוט, אשאר בבית ואראה במה מדובר. מדוע שלא אשכב
במיטה יומיים? שלא יעשו לי קפה ויגישו לי למיטה? שלא אמלא את
הבטריות שלי במנה של רחמנות וסימפטיה והשתתפות בצער?
היום הראשון במיטה עבר עלי ברגשי־אשמה איומים וכשאני מדברת עם
עצמי שיחות ארוכות.
• היית יכולה ללכת לעבודה?
איך יכולתי? יש לי 40 מעלות חום.
• יש לך רק !39,5
אבל אני מרגישה איום.
• אז תקומי, תתרחצי, ותחליטי שאת בריאה, ותיכף תהיי בריאה.
אין לי כוח.
• תתביישי לך. אשה בגילך, וכבר אין לך כוח.
מרוב עלבון נרדמתי לארבע שעות. ככה סתם, באמצע היום. איזה כיף.
אחר־בך התעוררתי ולא היה לי מה לעשות (כן, לא היה לי מה לעשות!)
לקחתי ספר וקראתי וקראתי וקראתי, ואני לא יודעת ממה נהניתי יותר —
מהספר, או מזה שאני פתאום קוראת ספר באמצע היום, כשכל העולם עובד.
הבעל אמר לילדים שיהיו בשקט כי אמא חולה. הילדים נגשו למיטה
שלי ונתנו לי נשיקה מבלי לבקש 10 שקלים. חברים טילפנו ושאלו ״איך
את מרגישה? אולי את צריכה משהו?״
התחלתי ליהנות מכל העניין והתפללתי לעוד. כמה ימים של מחלה, אבל
החום הבלתי־מתחשב התחיל לסגת ל״ 39 ואחר־כך ל־ 38.5והייתי ממש
בפאניקה. לא להבריא! עוד קצת, בבקשה! החברות שלי, שלא כל־כך
האמינו לסיפור מחלתי, התייצבו כדי לראות מה קורה. לא כל יום מזדמן
להן לראות אותי חולה.
מהביקורים שלהן נודע לי שמה שהולך היום בעיר זה עוגיות־חמאה. כל
אחת שמכבדת את עצמה הביאה לפחות חצי ק״ג. יש עוגיות־חמאה מתוצרת
דנמרק בקופסת־פח כחולה.
שני הילדים הספיקו לריב מי יקבל את הקופסה אחרי שייגמרו העוגיות,
אבל המלחמה נפסקה כשהגיעה עוד חברה עם קופסה דומה.

סינדרו ם
בת־היענה הנועזת אחרי
שבע שנות עבודה בעיתונות, קראתי
השבוע עיתון כפי שקורא אותו בן־אדם מהישוב.
כלומר — מההתחלה ועד הסוף.
עלילות שבתאי קלמנוביץ, משבר עזה ויהודה
ושומרון, סיפורי פשע, נאומי יצחק רבין,
^מיכתבי קוראים, הנוסע הסמוי שקפץ לים, הרבה
ז־פירסום, קצת כלכלה(נודע לי מהו שער
דולר השחור) ואף את מדורי הקניה והמכירה.
למדתי כמה עולות דירות בנות חמישה חדרים
(ת־אביב ג׳ ודירות בנות שני חדרים בתוספת
!סת סגורה בצפון השקט. שמתי לב שיש
ניות שבארו רבות למכירה, אך רק לנצ׳יה
ושלוש מכוניות מדגם סרצדס (מה זה
י) ,ושמחפשים דחוף פועל לעבודות תריסים
ציניום.
להגעתי אל הפרק, ריפוי והרזיה׳ .נו, איזו
^ה בשפעת לא תרצה לראות מה מצי־ענייני
ריפוי, שלא לדבר על הרזיה.
1איזה פטנט להוריד שני ק״ג.
בעניין ריפוי והרזיה כמובן, שבמצוות
חדש של יפהפיות, במלך־
פדות סקסיות .״קיבוצניקיות
אותך בביתך,״ ואילו
לך עד חצות,״ במועדון
1ות שמקבלות הזמנות לנעות
ביממה.
!טיפול עד שיכרון־חושים,
:בעיסוי מגבר נועז. נודע
הן החדשות הלוהטות
עיניות, וכד.
סד. ברור לי, כמו לכל
,שיש מיסחר בסקס. יש
ויש אנשים שרוצים
בינם לבין אושרם.

450ש״י) 03-376364

על הקופסה הכחולה מתוצרת דנמרק כתוב שהעוגיות כשרות לאוכלי
חמאת־עכו״ם, כלומר עובדי כוכבים ומזלות, כלומר אנחנו. בהמשך הגיעו
עוד חמישה סוגים שונים של עוגיות וכל חברה המליצה דווקא על הסוג
שהיא הביאה.
כך גם הגיעו כמה עשרות קרואסונים, קצת פירות יקרים במיוחד
(כשאדם חולה לא חוסכים עליו) ,כמה עיתונים זרים עם תמונות יפות,
ואפילו בקבוק־בושם נפלא אחד. וכל זה בעבור שפעת קצרה וחולפת.
שמעתי רדיו כל היום, וגיליתי שזה מכשיר מעניין במיוחד. אנשים,
שצילצלו בענייני־עבודה שמעו שאני חולה, אמרו ״אוי סליחה״ וניתקו את
הקו, ובכלל במשך שלושה ימים אף אחר לא ביקש ולא דרש ממני כלום.
רק נתנו כל הזמן. איזה חיים משוגעים!
אבל בן־ארם בעל מערכת־חיסונית כמו שלי, במקום להמשיך וליהנות
מהחיים — מבריא.
במשך כל ימי מחלתי לא הלכתי לרופא, וכמובן לא לקחתי שום תרופה.
אבל ברגע שהבראתי והבנתי שנגמרו הימים הטובים, טילפנתי לחבר־רופא
וביררתי מכמה מעלות־חום הבן־אדם נחשב חולה, ומותר לו להיעדר מעבודה•
החבר־הרופא אמר שכאשר יש חום של 38 מעלות מומלץ להישאר
בבית.
כבר היום אני הולכת לקנות לעצמי מודד־חום. כל יום בבוקר אני אמדוד
את החום, וברגע שיהיה לי 38 אני מתפרצת במחלה. עכשיו כשאני יודעת
על התענוג הזה, אני לא אתן לו להימלט לי מבין ידי.
הנבחרים של ימי־המחלה:

ספרים —

הכלה הניצחית מאת יצחק אוורבוך־אורפז, סיפרי סינון קיראה.
עח הזמיר מאת חיים באר, הוצאת עם שבד.

עוגיות —

עוגיות חמאה, קוקוס וקקאו של דיס1י קוקיס תוצרת הארץ. טעים מאוד.
עוגיות של חברת מזח עם אגוזים וצימוקים אשימם וצימזקימלו. משגע.
שניהם, אגב, מתוצרת הארץ ומנצחים את דנמרק ושאר אירופה.

רדיו —

יש ענ״ן, תוכניתם של גבי גזית ושלום קיטל.
לראש או לא לראש.
קול המוסיקה.
הכי טוב: חברים דואגים.

גרבה והסיבה #51 581443 384946

()9514

#גהזדסגוק? סס סלון חרקו. באדמר
מ ס *׳סל קי ־03-734007 498 ,
()9463
03-834528

• מכוגות תפירת תעשייתיות במצב
מנדץ תגי מחיר 03-795733י*6740

* בסמייל 2 :שעות ליווי ביי
ן&נאדת ו ח סונו ת ב בי ת ך /פ?

5742034״03

1321

* יפהפיה ינועזת״ תבלה שעה לירה 491 בביתך /מלין 03-788802

* ארון סס 2ה סתגובר קרוי בהזדבגו־ה
? )9451
בא״ק 2־ מרגרנה.

#קרסה? בחורף הקריר השתי־תת
בעיסוי ותפבק הב7ד03-9643273 3

מיסת?נסודי
*כיס* וספסי
מושבית? 1.5

^ לאמידיס״י אני 3עדה הרשת סמוב
לפנק בבד לענץ (94( 03-285237
* פוזי רני ושילה הבגקגה בפ$
:שיסה היפנית בנית הבריאות, נבל?
?561
בביתר .059-76096

* קובה סקי ״
הזנ לו ת

* במדמגות
בלי מנוע 0580

4ליווי למלון בלבר* 0מגעי
לדג מי
ימפ יי פ ה
מ שגעת
(369
03-226553
^סיותיי* נועזות בראש בזיו׳
לפינוק כביתר /בליזר 83-271083
(292

• מקפיא
102

#קרגבל של יפהפיית יפנקו אות

ריפקדמיות מובסחת 03-5523050 .

8241
*רות״ קלסיותב לביתר ׳ מליו
(622
* 03-4493 דרישות
0מנשיד לק§ב! ול קפסות
3* 1באריזת
93-915

אולטימה 11 מאמינה באשה המושלמת. הם
שלחו לי מיכתב ובו הסבירו מה היא לפי רעתם
האשה המושלמת. בבקשה, הנה הציטוט:
״האשה המושלמת של אולטימה היא זו
החובקת עולם בעיסוקיה, בשיטחי״ההתעניינות
שלה ׳,בתפיסת־עולמה ובטעמה האסתטי. היא
אינטלקטואלית, מתפלספת ולפעמים רומאנטית,
ממריאה בחלומותיה לשחקים.
״יחד עם זאת היא איתנה, עומדת עם שתי
רגליה על הקרקע ומפגינה כושר מניפולטיבי
במשא ומתן עיסקי. היא בקיאה בתחומים רבים,
שאפתנית ושוקדת על טיפוח הקאריירה
המיקצועית שלה. יחד עם זאת היא טורחת שעות
רבות בתיכנון אירוח בעל השראה ותיחכום*.
״עבור אשה זו וצרכיה פיתחה אולטימה 11
את סידרת תכשירי־האיפור החדשה שלה. גווני
האיפור הם בהשפעת גווני שעת בין־הערביים
שעל הסיין בפאריס, ואלה העולים מעל גשר
ג׳ורג׳ וושינגטון שבניו־יורק.

אקדמאיות יפנקו אוו

פתי
(;9502

0ליז 03-5440137

/׳ניינת לעשות לך מ
?5672
03-245? /
?/״ תפנק אותך״
י 83-65601
68314

ריין שר׳ רוסשילד
* השאלה ת
10 תל ״אביב 03-724480 03-055 40
(00251

^/קברדת /
מגעיריס ואעיד?
ג אמת כפייסונ
(4133

* אבד רוה
הלשון 22844

•ישות הלוהמו
׳שת ג ע
ו־ 4083( 03
׳*ת 70

9פסנתרים משוסשיש חישיס מבירה
השכרה וקנית ׳׳מרב? הפסנתריסי אבך
(?6729
גבייול 03-265642 ,48
• ל* במזומן והיתרה עד 10 תשלומים

נו, אז מה בכל זאת מעצבן אותי? — הצביעות
כמובן. יש אנשים שחושבים שהמיסחר בסקס הוא
מגעיל, לא מוסרי, מלוכלך והם לא רוצים שום
קשר לעניין. לעומת זאת, הם בוודאי לא מהססים
לגרוף עמלה ממודעות אלה;
אז מפרסמים הכל, רק לא קוראים לילד בשמו.

ל״מישגל״ קוראים ״פינוק״ ,ל״בעילת קטינה״
קוראים ״לוליטה צעירה לשעה מטריפה בביתך״.
ולאורגיה קוראים ״ג׳ולייטה הלוהטת וסוד
הסוערת חזרו מחו״ל ״.אז למה באמת לא לקרוא
לכל הצעות הזנות, הסקס והפרברסיות ״ריפוי

״השתקפות קרני־השמש במים בערבו של יום,
התמזגות אפרוריות העננים של ראשית הסתיו,
עלי־השלכת בשלל צבעיהם החמים, בתוספת
לפסי הירוק והכחול שבמים, משמשים
בעירבוביה במראה״החורף של אולטימה.״
אז אם את עונה לדרישות מדוע שלא תיגשי
ותיקני לך את ציבעי־האיפור החרשים (אגב,
באריזות-יפהפיות) ,ותראי כמו הגברת המושלמת
שבתמונה.
* לא סזכיר לכם את שבתא, קלשוביץ ק

קוואה יקרה

במיכתבי הקוראים (העולם הזה )13.1.88
גיליתי שהקוראה שוש רבינוב מראשון־לציון
מתלוננת שאינני שומרת על עיקביות עיתונאית.
באחד הגליונות האחרונים כתבתי במדור זה
שאני מצפצפת על ההכשרים של הרבנות. באותו
הגליון ממש, במדור מה הם אזמרים, ראיינתי את
היועצת המישפטית של נעמת על אי־שיתוף
נשים בגוף הבוחר את הרב הראשי לתל־אביב.
-..אם את מצפצפת על ההכשר של הרבנות״,
כות:.ת שוש רבינוב ,״יש להניח שאת מצפצפת
על הרבנות בכלל. אז מה איכפת לך מי בוחר
׳אותה?״
מאחר ואני נוהגת לענות על. כל מיכתבי
הקוראים, ובמיוחד על התלונות, הנה תשובתי:
א. נכון שאני מצפצפת על ההכשר של
הרבנות.
ב. נכון שאני מצפצפת על הרבנות(אגב, לדת
ולמסורת יש לי כבוד).
ג. נכון שלא איכפת לי מי בוחר ברב הראשי,
ואילו היו נותנים לי לבחור הייתי בוחרת בטוביה
צפיר או ברבקה׳לה מיכאלי.
ד. מאוד איכפת לי שנשים לא יופלו לרעה
בגלל היותן נשים.
ה. איכפת לי ששלמה (״צ׳יץ״) להט
(ראש־העיר שלי) הבטיח ולא קיים.
ו. איכפת לי שכל תושבי המדינה יידעו
שבתל־אביב נעשתה נבלה.
ז. יכול להיות שאני לא עיקבית כרגע, אבל זה
בהחלט יכול להשתנות.
ח. תודה על מיכתבך.

ד2יא7ד! ?וכזי

עניין שר העדפה -
בשרים מור נקניקים

סרט בחור שד הקברט ההונגרי

שחורה לזמר ל ס

111 *7111־ 7111 היתה האטרקציה האמיתית במ־
1111 1 1111 טיבה. היא התכוונה לאכול בש־קט,
ללא מטרידים, אך מבוקשה לא ניתן לה. הצלמים

הטרידו אותה ללא הרף וביקשו לצלם אותה עם ;
שונים. כשהתבקשה לקום, ולהצטלם בחברת ז
הכריזה שהיא לא זזה ממקומה ומי שרוצה שיגשי

צנעני הרא־צנועה
מסיבת הוצאת התקליט של הזמרת מרגלית צנעני היתה שקטה וסולידית.
במסיבה נכח אחד הבליינים החדשים בחיי החברה התל־אביבית, מזכ״ל־ההסתדרות
ישראל קיסר, שלאחרונה נראה בהרבה מסיבות. צנעני, שהיתה
מאושרת מאוד מנוכחותו של קיסר ושל האחמ׳׳ים האחרים, הצהירה כי כולם באו
מאחר והם אוהבים אותה. לעומתם, היו גם כאלה שאליהם היא כלל לא התייחסה,
אולי מפני שהיתה כל־כך נרגשת.
חיים מלובן, המפיק של ממני מני. וחברו אהרון גולדפינגר, מפיק התוכנית
סיבה למסיבה, סיפרו על קלטת־הוידיאו של להקת הקברט ההונגרי המופיעה
בארץ, שנראתה להם בתחילה כסרט כחול מתוצרת הונגריה. הם שיערו שהרבנות
לא תאשר לבנות־הלהקה לרקוד כשהן חשופות־חזה כל עוד הן מופיעות בבתי־מלון
בעלי־הכשר, עובדה שהתבררה כנכונה כעבור כמה ימים.
רונלי אשת הקסמים, שהתפרסמה כיד־ימינו של איש־הלהטוטים יוריני, באה
בחברת הספר מואיש חן וסיפרה על הקאריירה החדשה שלה כזמרת, שימי
תבורי בא בליווית אשתו ג׳ניפר וישב בחברת ידידו ושותפו, המעבד
המוסיקלי ננפי ברנדם. השניים עושים חיל בנסיעותיהם לאירופה. היחיד שלא
היה מרוצה היה הבדרן־חקיין שמדליק ספן, שבמהלך הופעתו היה קצר חשמלי
במערכת״ההגברה והוא נאלץ לרדת מהבימה.

שימי חבורי 55 זב
בתצלום התחתון) שוחח עם איי •

| 7ך י ץ 1ך 1בת ה״ ,21 שהיא רקדנית בראזילית מריו דה־ז׳נרו,
1/11 11 111 1/1באה לסידרת הופעות בארץ. היא הפגינה את
חיטובי גופה ורקדה לכבודו של אלי לוזון כשהיא חושפת את חזה.
מסיבת יום־ההולדת ה־ 22 של הזמר הפופולארי אלי להון היתה שמחה בעיקר
למשתתפי הפסטיגל שבאו לחגוג עימו. חבריו האחרים העדיפו ישיבה, אכילה
וצפיה בנתן דפזנר ואבי קושניר, צמד־הבטלנים, שקיפצו כשימחה על
רחבת־הריקודים שבמועדון הפלקה. למירב תשומת־הלב זכתה הזמרת ריבקה
זוהר שחוללה על הרחבה בחברת לוזון וגברי מזור, מנהלה האישי של ירדנה
ארזי. מזור מנסה לשדך את זוהר ולוזון לדואט מוסיקלי נוסח בועז שרעבי
ושושנה דמארי. מעצב התילבושות יובל כספין עשה כהרגלו כניסה מרשימה
וזינק ישר לרחבה כשהוא גורר עימו כמה מהזמרים שעמדו בסמוך. כדי
לרמוז ללוזון שמוסיקה בראזילית היא מאוד עכשווית, הביאו לו שלוש חתיכות
בראזיליות, שרקדו בהתלהבות כשהן חושפות את פלג גופן העליון. גם הרבה
מתנות הביאו לו לחתן־השימחה, אך הן לא נפתחו במקום.
יי — 2 2

1*1 \ 1ך ין ץ | 1הזמר מחבק את עירית ענבי שהיתה מנחת הפסטיגל.
| 111 /ענבי, שהיתה ילדת־פלא והופיעה בפטטיבל״הילדים

עם אבי טולדנו, התבגרה, אך לא התנתקה ממיסגרת הפסטיבלים.

הסתערות
ער דוגמנית
פתיחת אולם הקונגרסים והאירועים
ויטראז׳ שבנס־ציונה היתה אירוע
מאכזב. במקום נכחו מאות מוזמנים,
ביניהם קציני משטרה וצבא והרבה
עסקנים וראשי־מועצות מקומיות. התוכנית
האמנותית היתה דלה, אך האוכל
היה מעולה והחוגגים התרכזו
במטעמים שהוגשו להם ביד רחבה.
מנחה הערב השמיע מיספר בדיחות
תפלות והרבר המעניין היחידי שהפגין
היה הקול שלו, שהזכיר את הגשש
שייקה לוי. שמואל שמוטקין בן
ה־ ,34 מנהל המקום, שהוא נכד
למישפחת מתיישבים, פגש את סגן־
סמח״ט בגולני,
אלוף יצחק
והודיע לו חגיגית שהוא תורם על
חשבונו ערב לפצועי גולני.
ענת דולב, שהיתה מנחת התצוגה,
עמדה במרכז האולם לפני מסלול
הדוגמניות, ונאלצה להתחרות בקולה
ברעש הגדול. התצוגה היתה ארוכה
ומייגעת והאורחים הרבים הגיבו באדישות
לדוגמניות ולדוגמנים שחלפו
על פניהם. כמה חבל שאולם כה יפה
פתח את שעריו בערב כה משעמם.

ן 7111ךןך 1ק (בתצלום כצד שמאל) היא חתיכה חדשה בחיי
הלילה, ששואפת לקאריירה של דוגמנית. כתבת 11 הספורט בילי רובין(בתצלום עם הכוס) מקדמת אותה בתחום המיקצועי.

תאוות בשרים 0 *17*71377
עשרות תל־אביבים ירדו לעיר הדרומית כדי לחגוג במלון נפטון האילתי את
הנשף של אגודת יד ביד. מה שהתחיל כנשף־התרמה נהפך למסע־תענוגות משגע
שאורגן על־ידי אלית כץ וצפריר גינסברו. מהנהלת המלון. השניים לא
שיערו בנפשם כמה ישפיע האירוח על האורחים שהתפלגו אוטומטית לשתי
קבוצות. אלה שתאוות־הבשרים בראש מעייניהם ואלה שתאוות־הנקניקים בראש
סולם־העדיפויות שלהם. שתי הקבוצות התבדלו אחת מרעותה כשהכל מרכלים
על כולם.
בערב ההגרלות זכתה שלי חושן יושבת־ראש האגודה בחליפת־סריג שהיתה
משאת־נפשה קודם לכן. העיתונאית ברוריה אבידן ובעלה עורך־הדין
אברהם בריר התלבלבו כזוג גימנזיסטים. רפי נלסון התמקד באשתו מריאן.
והזים שמועות על התקררות היחסים ביניהם. הדוגמן שמוליק רזניק היה
נער־התפנוקים של החבורה התל־אביבית והדוגמניות שלומית אמיר ואנבל טמיר
לא הפסיקו לפנק אותו.

הייף 111 1ק 1ך ך רקדנית אנגליה בהופעה מהממת בערב־הפתיחה
של הדיסקוטק החדש שיבא במ/ן
לון
המלך שלמה. קייט וחברותיה הותירו את הקהל נדהם ופעור פה.

דודו דה־מוטה

מנהלת מועדון הים־התיכון באילת, נתנה
הופעה של שירה וריקודים במסיבה שנער כה
במועדון. למרות גילה המתקדם, היא מרשימה ביותר בחזות צעירה.

ד 11ד ה ! 1מוותיקי המלונאים באילת, ודמות ידועה ביותר
1 1 1בבוהמה המקומית, בא בחברת רעייתו הציירת
אביבה. השניים תפסו פינה שקטה באולם־הנשפים כשהם צופים בקהל.

״1 1 1 1 1 * 1 1 1 1 1 1אלופת-אירופה בבוקס תאילנדי, וכעת דוג-
מנית ושחקנית בארץ, רקדה בחברתו של
1 11 #11 1 1
הדוגמן שמוליק רזניק, שהוכיח במהלך הערב מיומנות באמנות-הלחימה.

בתב 1 :הו־ אנ ה לי א ב. צי ל ם: א בי 1ל 1־ מן — 1. 23

חגיו דיודן, עוסק במיקצוע מיוחד. הוא
תעה מראש מה אתן תלבשו בעוד
שלוש ש1ים, ומנתה את מעצבי־האופנה
לאומרים שכאשר נפל הבית השני
ותעשיות־הטקסטיל
ר 1ניתנה הנבואה לשוטים. זה אולי

נכון בתחום הדת, אך בעולם־האופנה
הנבואה חיה, קיימת ונמצאת דווקא
בידי קומץ קטן של אופנאים, אשר
קובעים מה נלבש בעוד שלוש שנים.
שלא כמו בתנ״ך, נביאי־האופנה
אינם חיים בארץ־ישראל, אלא בפאריס,
בלונדון ובניו־יורק. בסוף 1987 נחת
אחד מהם, רוג׳ר דירדן, בארץ ובשיחה
בילעדית עם העולם הזה גילה לנו כמה
מסודות־האופנה.

חגיו דירדן

(בתצלום) מרצה לפני תלמידיו על-מגמות באופנה
בעזרת איורים ודיאגרמות המראים את התפתחות
האופנה. לפי תפיסתו יש לאופנה כיוון המושפע גם משינויים
פוליטיים בעולם. את מרבית האיורים עשו תלמידים שלמדו אצלו בעבר.

האוסו#7

מקורות־ההשראה מהם שלכם, ואיך אתם במים קולקציה
לעמה!
מישהו חזר, למשל, מטיול ממצרים,
והתרשם מאוד מצנע הנילוס. בשיחה
שהתפתחה, הוביל הנילוס אל הפי
רסקות המצריות. מכיוון שמוטיבים
מצריים מסויימים הופיעו לאחרונה
באופנה, הוחלט להשתמש רק בצבעים.
הצבעים אומנם מזכירים את ציבעי
שנות ה־ ,30 אך אני סבור שהם יראו
חדשים. כל צבע מקבל שם. גם השמות
לקוחים מאותה תקופה. הצבע הורוד,
למשל, קיבל את השם ״רקדני התה״,
שבא מסיפור על נשים נשואות שהיו
הולכות אחרי הצהריים לבתי־מלון כדי
לרקוד עם הג׳יגולו שלהן.

מה עוד יכול לספק לכם
רעיונות!
סרטים ותערוכות משפיעים גם הם
על האופנה. הסרט אני׳ היל, של וודי
אלן, הביא לאופנת השכבות באורכים
שונים. הסרט של וורנר פאסבינדר
קירל, המבוסס על
רומאן של ג׳אן ג׳א־נה,
שהוא סיפור על
מלחים, השפיע על
אופנת החורף של
88/87 שבה קיימות
גירסות של מיכנסי־מלחים
בגירסה רכה

*111הדך * ג׳קט/חצאית קצר בתוספת פרווה על הצווארון
/ - 1 1 111 #11 והחפתים, צמוד מאוד במותניים. הצללית, שהוש פעה
מהתקופה הוויקטוריאנית, היא נעלת כתפיים גולשות, רנות. מגפי
קרסול מגומי וגרב עבה בתוספת חפתים -תורמים למראה המעניין.

מי הם נביאי האופנה!

פלס צמודה העשוייה מעור. כן
עור צרוד להיראות -כעור שני.

סוודר קצר בסריגת-
שרשרת מעל לסוודר
צמוד בסריגת־פסים. חצאית -פירואט
וגרבוני״צמר -באותו צבע.

המפתיעה מ&ו?
על לסוודר צווארון גולף. מכנסיים
מאורכים, גרבי־כותנה ומגפים

ישנן כמה חברות המתעסקות
בתחזיות־אופנה. אנחנו קבוצה המונה
10 אנשים. בינינו נמצאים אנשי־חברה
המסתובבים בקרב הקהל הנוצץ
ובדיסקוטקים הפופולאריים, שם הם
מלקטים פריטים מעניינים, כתבי־אופנה
מכובדים שדעתם נחשבת
ואנשים המתעסקים באומנות. מעצבי
התחזיות, אשר במיסגרת עבודתם
מסתובבים בעולם, אוספים ומצלמים
כל דבר חדש ומעניין — אביזר, צבע
מושר, פריט לבוש, תכשיטים וכדומה.

ולא מחוייטת. לפני כמה שנים ראינו
תערוכה של הפסל אוגוסט רודן.
התוצאה היתד, המראה הרטוב.

האם גם לרחוב יש השפעה!
בוודאי. הצעירים של היום מתלבשים
בבגדים שהם קונים בחנויות
של יד־שניה, אותם הם משלבים עם
פריט אופנתי חדש. הקומבינציה
מתורגמת על־ידי מעצבי־התחזיות
לפריטים עכשוויים.

מה עוד יכול להשפיע!
מצבים פוליטיים. אנחנו מקבלים
מידע על ארצות שבהן מתרחשות

וברטים, תכשיטים גדולים על גבי
כפפות, חגורות, במותניים ועל הכתפיים.
הצבע החשוב יהיה החום בגווניו
השונים, וכמו כן גם האדום וסגול-
השיזף. הבדים יהיו בעלי טקסטורה או
בשילוב אריגה אלכסונית.
אביב :89 מראה ההיפי של שנות
ה־ 70 יעוצב מחדש ויותאם לצרכים
העכשוויים. יחזרו החרוזים, סנדלי
הרצועות, מיטפחות־הראש, והדפסים
שונים שישתלבו זה עם זה.

מה הביא אותך לארץ!
הוזמנתי למיכללת שנקר לעבוד עם
הסטודנטים. הקשר נוצר דרך אנודת־
׳דידי־שנקר, שהפגישה אותי עם איילה
רז, ראש מגמת עיצוב־האופנה
במיכללה, כאשר ביקרה בלונדון
באוקטובר. במיסגרת ביקורי פגשתי
סטודנטים מכל הכיתות והראתי להם
כיצד בונים תמונת־אווירה, ואיך
מתרגמים אותה לקולקציה. מה חשוב
להדגיש בציור מבחינה של צלליות,
העמדת הגוף וטקסטורות של בדים.
נתתי להם סקירה על האופנה באירופה
היום, ומהן התחזיות לעתיד, ולימדתי
אותם כיצד להכין תיק־עבודות.

איד התרשמת משנקר?
מצא חן בעיני שהסטודנטים כאן
מאד אינדבידואליסטים. הסטודנט
הישראלי הרבה יותר בוגר, חרוץ

?13:4

האינטלקטואלית

1 1 1
$ז ז ^ ף י?1
מעיל גדול ! תו ספת פרווה על
הצווארון והחפתים, סגירה כפו-
לה״ המונח מעל למיכנסיים מקוצרים ומגפי קרסול.
מהומות, אנחנו מסתכלים על מה
שלובשים האנשים ברחוב ובוחרים את
הפרטים המעניינים.
מפיות״שולחן יכולות גם הן לתת
השראה, לדוגמה, מפיות צרפתיות
משובצות בצבעים של כחול/לבן או
אדום/לבן שימשו מעצבים בקולקציות
שונות.
פגישה של מעצבי התחזיות מתחילה
בשיחה כללית. הם בוחרים
צבעים, מחליטים על האווירה, הבד,
ומסיימים בצלליות.

האם אתם מחליפים דיעות
עם מעצבים ידועים?
בהחלט לא. מעצבים אלה קבועים
יותר מידי בקו שלהם, והמטרה שלנו
היא להכניס שינוי בכל עונה.

עבור מי מיועדות תחזיות
אלו?
עבור המעצבים. ממעצבי העילית
ועד למיפעלים, ולתעשיית־הסקסטיל.

מתי אתם מתחילים לעבוד
על כל עונה?
שנתיים לפני שהמעצב מתחיל
לעבוד על אותה עונה, וכשלוש שנים
לפני שהצרכן רואה את הבגדים בחנות.

מה הנטיה היום באופנה?
היום יש נטיה לחזור למראה הנשי.
350

שמת ה־ם7

ג׳קט בולרו קצר ורחב מעל
לסוודר בעל צווארון גולף, מעל
למיכנסי | רחבים. כובע חסידי המוסיף חימום בחורף.

זה יהיה שילוב של המראה העגלגל,
הרך, והמחויט של שנות ה־ ,50 האורך
של שנות ה־ 60 והשפעות של המראה
ההיפי משנות ה־.70

איך מחליטים על צללית?
אנחנו מנתחים את מה שקרה
בעונות האחרונות. ממה העין כבר
התעייפה ובמה כדאי להמשיך. אחר־כך,
אנחנו לוקחים כל חלק של הבגד
ונותנים לו מימד חדש. משנים את
אורך החצאית, אורך ורוחב המיכנסיים
ובודקים איך שינויים אלה מתייחסים
לשינויים של הכתפיים.
ביקשתי מדירדן שיתן לי סקירה של
העונות אביב ,88 חורף 88/89 ואביב

אביב :88 נמשיך לראות את
האורך הקצר אצל הנשים ובמיכנסי
הגברים. הכתפיים יתעגלו, השילוב של
שנות ה־ ,50 של חולצת־סוודר בתוספת
קארדיגן, יחזור, אלא שהפעם תהיה
החולצה צמודה, אבל הקארדיגן ישאר
קלאסי. החצאית תהיה קצרה ורחבה.
הג׳קטים יהיו קצרים ויתרחבו כלפי
מטה. הנעלים יהיו מגושמות ואליהם
יתווספו גרביים גסות שילבשו ברישול,
הבדים יהיו מבריקים. הצבעים שיככבו
יהיו הצהוב, הכתום והטורקיז בגוונים

ניאונים, ויתכן שגם ציבעי הפסטל, אך
הם יופיעו בשילובים קלאסיים. חדלו
הצבע השחור ירד מבכורתו. יתכן גם
שימוש בהדפסים משנות ה־ 50 של
עלים עציצים וכלי־גינון.
חורף :88/89 בחורף תהיה
האווירה קצת שונה. היא תושפע
מהאופנה העילית של שטת וד ,50הספ
וה־ ,70 מהתנועה האמנותית
5 \ 4וסט\ דז, מהסרט שם ההוד
ומבולין של שנות ה־.30
הנקודות החשובות — הצווארון
וחפתי־השרוול יהיו מכוסים בפרווה,
הצווארון יהיה גבים והמחשוף עמים
המיכנסיים יהיו רכים ורחבים במכפלת,
כפי שעיצבה קוקו שאנל בשנות ה־,30
או שיהיו מאוד הדוקים. הירכיים.
והכתפיים מעוגלים המותניים
גנוהות מאוד, או נמוכות. החצאית
תהיה רחבה, קצרה או ארוכת
בהשראה של תחילת המאה.
הגרביים יגיעו אל מעל לברך^.
בשילוב של חפתים, המגפיים
יגיעו לגובה הקרסול,
נעלי השרוכים יהיו
מרובעות מלפנים. הג׳ק־^
טים קצרים, או מאוד
ארוכים; המעילים ענקיים, או באורך
;3/4יהיה גם שימוש בכובעי חסידים

* #34£$19£ו
^•84*8*^585

ג׳קט בעל גזרה גברית על גוף נשי,
מאורך וצמוד במותניים ומתעגל
בירכיים, מעל למכנסי | .לחורף.
וישקיע בלימודיו מהסטודנט האנגלי.
,ישנה קירבה רבה בין המורים
לתלמידים. נראה שאיילה רז מקדישה
] הרבה מרץ לעבודתה. היא פתוחה מאוד
לרעיונות חדשים ורגישה לכל פעילות
!המיכללד-
הייתי רוצה לראות שימוש בנתונים
הפיסיים של ישראל, כמו הצבעים, הים,
המדבר, אבל יש להיזהר ולא להפכם
לאלמנטים פולקלוריסטיים אלא לתרגמם
לעיצובים מיסחריים שיוכלו
להימכר בשוק הבינלאומי.

מה ד ע תן על
ברחוב הישראלי?

| ^ 7 1ך 1ג׳קט ארוך בעל עור־נית
מתעגלת וצווארון
11 111
גבוה, מעל לחצאית ארוכה. חשו בים
מגפי״הקרסול וכובע ההגמון.

האופנה

רואים שתעשיית העור מפותחת כאן
מאוד. זה מתבטא ברחוב. הרבה נשים
לבושות בביגדי־עור שלא תמיד
מחמיאים להן. הן נראות גבריים קשות
ולפעמים אף זולות. להרבה נשים אץ
תודעה אופנתית, אולי משום שאץ הן
רואות את עצמן בעץ אובייקטיבים הן
לובשות את מה שנראה להן אופנתי,
ללא שום קשר אם זה הולם אותן או לא.
ראיתי נשים במכנסיים כה הדוקים
שכמעט עמדו להתפוצץ. בקרב
הצעירות ראיתי יותר אופנה עכשווית.
כל אחת מנסה לפתח סיגנון אישי.
רוג׳ר רירדן חזר ללונדון. הוא לקח
איתו סרטי־צילום רבים ובהם גופים,
ציורי גרפיטי שמצא על קירות תל־אביב,
ובלונים שאותם צילם על שפת־הים.
אולי בעוד מיספר שנים יככבו
הבלונים שלנו בקולקציה של מעצב
מפורסם.
הוא יודע מה תלבשי בעוד שלוש
שנים!

25י—1

אמפיו וזנח ונישת
הפסדי 1כ ב זיום ״משקיעי ישראל״
כזאת יג אל לביב

ב״יונייטד נ/־רצאנב

ענק־הטקססיל האמריקאי, י1נ״טד מרציאנט, הנשלט על־ידי איש־העסקים
הישראלי עוזי רסקין, הפסיד.בשנת־הכספים האמריקאית, המסתיימת ביוני
15,1987 מיליון דולר, לעומת 35 בשנה הקודמת. מכירות החברה היו בסך 762
מיליון דולר, לעומת 802 בשנה קודמת. הירידה במכירות באה בגלל מכירות
חברות־בת בדרום־אמריקה.
׳זנ״טד מרציאנט היא חברה אמריקאית מהגדולות בארצה. לפני כמה שנים
השתלטו עליה עוזי רסקין, מיכאל אלבין המנוח ומנחם עצמון. אחרי פטירתו
של אלבין עבר חלקו לעצמון, וזה מכרו לרסקין תמורת 14 מיליון דולר.
עצמון הוא איש־הכספים במיפלגה הליברלית, והוא עכשיו מועמד לתפקיד
גיזבר הסוכנות היהודית. רסקין מחזיק עתה ב־* 30 ממניות החברה, הרשומה
בבורסה.
בדיברי־ההסבר למאזן מצויין כי בניכוי החלק של חברות־הבת הדרום־
אמריקאיות הגדילה החברה את מכירותיה באמריקה, וכי המכירות של חברות אלה
איפשרו את הקטנת החובות לבנקים, שהם הגורם המכביד על מצב החברה.

צט־יו חריף
את רביד
משה צפריר, מנהל בנק הפר
עלים בחיפה מועמד להחליף את
שימעון רביד כמנהל חברת העוברים.

רביד
עבר לתפקיד בכיר בקונצרן
בנר.
מזכיר ההסתדרות ישראל היפר
טרם מצא מועמד מתאים לניהול כנר
במקום ישעיהו גביש.
בין השמות הנזכרים באחרונה בולט
אריה שחר, מנכ״ל מיפעל׳ ים
המלח, ומראשי מיפלגת״העבודה
בבאר־שבע. שחר שנחשב כאחד המנהלים
המצליחים בתחום התעשיה, הפך
את ם יפעלי ׳ם־המלח מכישלון לסי־פור־הצלחה.

גויש
גורש
מאמריקה

לי און
רקואט חזר
לי שר אל
ליאון רהנאטי, מבעלי בנק
דיסקננט, חזר לישראל אחרי חצי שנת־לימודים
בניו־יורק.
רקנאטי למד את נושא הקומודיטיס
(סחר־בסחורות) בחברה הידועה עלדסך
זקס.
בנק דיסקננט האמריקאי, חברה
עצמאית שאינה קשורה ישירות בבנק
הישראלי, תפרסם בימים הקרובים את
מאזנה לשנת . 1987 מנכ״ל הבנק,
אהרון כהנא, אמר שהוא שבע־רצון
מתוצאות השנה, שהיתה שנה רגילה,
ללא הפתעות. משבר־הבורסה לא
השפיע כלל על עיסקי־הבנק. כהנא
אמר כי מדיניות הבנק כיום היא לנקוט
מדיניות של החלטות מהיום למחר,
בגלל אי־הוודאות בשוק־הפיננסים
הבינלאומי, והתנודות בשערי־המט־בעות.
אין הוא מוכן לבנות תוכנית
לטווח־ארוך בשום נושא, ובעיקר לא
כאשר ההחלטה תלויה בשערי״המטבע.
מדיניות הבנק בשנת 1988 תהיה ללא
שינוי, ללא התרחבות או צימצומים.

שילטונות־ההגירה האמריקאיים ב־מיאמי
הגיעו למסקנה כי אהרון
שלום גניש, שנמלט ממאסר
בישראל, והעוסק בעיסקי־בנייה
במיאמי, רימה בעובדות שמסר על
עצמו כאשר ביקש וקיבל רישיון־
עבודה (גרין־קארד) אמריקאי. בקרוב
צפויה החלטה על גירושו.
מכיוון שמרינת־ישראל לא הגישה
בקשת־הסגרה לגבי גניש, הרי שיוכל
לבחור את היעד שאליו יגורש.
גניש הצליח לקבל גרין־קארד
באמצעות קונסול אמריקאי בסיאול,
שעימו קשר קשרים כאשר זה עבד
בשגרירות ארצות־הברית בישראל.
שילטונות־ההגירה העבירו לאף־בי-איי
את התיק, כדי שיחליטו אם להעמיד
לדין גם את הקונסול, שפעל בניגוד
לחוק.

איש־העסקים יהושע (שוקי)
לייבוביץ, לשעבר מבעלי מיפעל־השמנים
עץ הזית וחברת המקרקעין
הדב, פעיל מזה שנים באמריקה. הוא

משבר הבורסה לא השפיע

הבורח מבלא־עכו
נ חוג בתל־אביב, יום־הולדתו הסס
של פלג תמיר, מנכ״ל חברת־השיכון
הממשלתית שיכון ופישח וחבר
מרכז תנועת־החרות. תמיר, קרוב־מישפחה
של זאב ז׳בוטינסקי, הוא אב
לארבע בנות שבצעירותו היה איש־האצ״ל,
אשר נכלא, על־ידי הבריטים,
למשך שנתיים בכלא־עכו, ונמלט ממנו
בעת הפריצה הגדולה של האצ״ל
והלח״י לכלא זה. בצה״ל עלה תמיר
לדרגת אלוף־מישנה בחיל־האוויר ובחייו
האזרחיים היה, בזה אחר זה, מנכ״ל
התאחדות־התעשיינים, מנכ״ל חברת־

איש־עסקים הראל
שער־סניות נמוך

איש־עסקים עינם
משא־ומתן
הוא 39.5מיליון דולר, ותמורת חלקה
של כור ,51* ,ישלמו את מלוא שווי
הנכסים, היינו כ־ 20 מיליון דולר.

המכירה לאמפ״ל נועדה להקטין את
חובה של מר לבנק הפועלים. הבעיה
של אמפ״ל היא ששערי מניותיה הם
נמוכים מאוד עתה, מתחת לשני דולר
המניה, ואם תרצה לשלם לכור במניות,
תצטרך להנפיק כמות גדולה של
מניות, דבר שיזעזע את מערך־השליטה
בחברה.
גניש הוא בעל שטחים נרחבים
במיאמי, המשמשים כשוק גרול, ובו
דוכנים. באחרונה רכש בית מפואר
במיליון וחצי דולר. הוא מתרועע
במיאמי עם שימעון(״מימון״) לוי,
שאף הוא נמלט מישראל, ואשר גם
עליו מתנהלת חקירה של רשות־ההגירה
במיאמי.

קבלן גניש
התיק הועבר לאף־בי־א״

ק בו צתל ״ ס בי ץהש תל ט ה
ע ל רשת משחטות באמרי!

בנקאי רקנאטי

26 —1

חברת־ההשקעות האמריקאית אנד
פ״ל בוחנת עתה את רכישת חברת
ההשקעות האמריקאית משקיעי ישראל.
אמפ״ל
נמצאת בשליטת בנק הפר
עלים, ומשקיעי ישראל בשליטת מר.
מר מנהלת משא־ומתן עם אנשי־העסקים
עזריאל עינם וידסח
הראל, המתעניינים בחברה. מוסכם
על הכל כי שווי הנכסים של החברה

הבעיה היא דרישת כור לתוספת של
שלושה מיליון דולר, תמורת המוניטין
של החברה. נראה כי הקונים המיועדים
אינם מוכנים לשלם סכום זה.

חנז ת רי ם

הקים קבוצה הקרויה בי־נ״־אף, המשקיעה
בתחומים שונים. בין היתר
רכשה כמה מיבנים בפרינסטון ר
סטנפורד.
באחרונה הודיעה הקבוצה כי חתמה
על הסכם לרכישת כל המניות של
חברת רינר־בל. הרשומה למיסחר־מעבר־לדלפק
בבורסה של ניו־יורק.
המניות ירכשו במחיר של 17.5מיליון
דולר.
דינר־בל היא בעלת מיפעלי שחיטה
ועיבוד־בשר, המספקת את מוצריה ל־
26 מדינות באמריקה. מאזנה האחרון
מראה על מכירות של 283 מיליון
דולר, ורווח נקי של 900 אלף דולר.
מקורות הקרובים לעיסקה ציינו כי
בכוונת לייבוביץ להפוך את החברה
לפרטית, לממש חלק מרכושה, שערכו
עולה בהרבה על הרשום בספרים.
הרווח הגלמי של החברה לשנת
1987 היה חמישה מיליון דולר, כך
שלייבוביץ רכש חברה המכניסה בשנה
רבע מסכום קנייתה. נוסף לכך רכש
יהושע לייבוביץ עם אחיו זלמן מחצית
מהרשת הישראלית לחנויות־בשר
הבט.

קשיים נהמות המילוות האמריקאיים
נציגי־ישראל באמריקה מתקשים
בביצוע החלטת הסנאט לאפשר
למרינת״ישראל להמיר את חובה
לממשלת ארצוודהברית לתובות בריבית
נמוכה יותר לבנקים.
מדינת ישראל חייבת כיוס שיבעה
מיליארד דולר לממשלה האמריקאית,
והחוב נושא ריבית שנתית של *. 12.5
הריבית הבנקאית כיום נמוכה בהרבה.
ידיד־ישראל זאב וולססון, בעל
נכסי־מקרקעין רבים, פעיל בתחום
החינוך החרדי, ובעל השפעה רבה
בסנאט בזכות מימון מערכוודבחירות,
הצליח להעביר בסנאט חוק המאפשר
לישראל להמיר את החובות לממשלה
האמריקאית לחומת למקים.
אולם נציגי־האוצר לא היו ערים
לתוכן ההחלטה בסנאט, שקבעה בי
הממשלה האמריקאית תערוב רק ל־
* 90 מהחומת הישראליים לבנקים.
בעוד שעל חובות בערבות הממשלה
האמריקאית ניתן להשיג תנאי־ריבית
של * 7.5בלבד, הדי הבנקים דורשים
ריביות גבוהה על כלל החובות, בגלל
טענתם שהערמת שתיתן מדינת-
ישראל על * 10 מהחובות היא ערבות
מסוג שני.
הבנקים האמריקאיים חוששים כיום
מפני הלוואות למדינות מסוכנות,
בגלל ההפסדים הכבדים שגרמו להם
ההלוואות בסך 200 מיליארד דולר
למדינות העולם השלישי.

מנכ״ל תמיר
קחב־מישפחה
ההשקעות של 11 גדולי התעשייה
הישראלית, דנות ולאחרונה מנהל
הבונדס באירופה.

המפקח ער המחירים
נ חוג בניו־יורק, יום־הולרתו ה־
75 של ריצ׳ארד מילהאום ניכ־סין,
מי שהיה הנשיא ה־ 37 של ארצות־הברית
(בשנים 1969־ ,)1974 הנשיא
היחיד בהיסטוריה של ארצות־הברית
שהתפטר מתפקידו (בעיקבות פרשת־הציתות
של ווטרגייט) ואחד משלושת
נשיאי ארצות־הברית לשעבר שעודם
בחיים (השניים האחרים: ג׳ראלר פורר
וג׳ימי קארטח. ניכסון, יליד קליפורניה,
מישפטן לפי השכלתו, היה פקיד
ממשלתי(במישרד לפיקוח על המחירים)
וקצין חיל־הים במילחמת־העולם.
הוא נכנס לפוליטיקה בגיל צעיר, והיה
לחבר־קונגרס בגיל 33 ולסגן־נשיא
(של רווייט אייזנהואר) בגיל .39

הנשיא ממיכרה־הזהב
נפטר בטאייפאי, בירת טאיי־וואן,
מהתקף־לב, בגיל , 77צ׳אנג
צ׳ינג קראי, נשיא מרינת־האי המיז־רח־אסיאתית
בעשר השנים האחרונות.
צ׳אנג הוא בנו של נשיא האי הראשון,
הגנרליסמו צ׳אנג קאיי צ׳ק, מי שהיה
שליטה של סין היבשתית וברח לטאיי־וואן
השכנה, משהובס ב־ 1949 על־ידי
הקומוניסטים הסיניים. צ׳אנג התחנך
במוסקווה בשנות ה־ ,20 כאשר שיתף
אביו פעולה עם הקומוניסטים, עבד
בצעירותו במיכרה־זהב סיבירי, ומששב
לארצו מינהו אביו למנהל־המילחמה
בשוק־השחור שפשה בסין בשנות
מילחמת־העולם.

המורה מן הכפר
נפטרה בפילדלפיה שבמדינת
פנסילבניה האמריקאית, בגיל ,114
פלורנם נאם, שנחשבה לאשה הקשישה
ביותר בעולם(על־פי תעורת־לידה
רשמית) ואחת מ־ 7000 תושבי ארצות־הברית
מעל לגיל מאה. נאפ, מורה
כפרית במיקצועה, שעברה לבית־אבות
לפני ארבע שנים בלבד, ייחסה את
אריכות ימיה לגנים המישפחתייס
הטובים: שתיים מאחיותיה נפטרו בגיל
מאה ואחות שלישית נפטרה בגיל .107
העול ם הז ה 2629

1111־ 11ך • 1111111 בתחילת ההופעה עולה דן לבימה
1^ / 1 #1 \ 1111 מהאולם, ומתחיל לצעוק למיק-
רופון :״מה זה להיות או לא להיותו איזו שאלה טיפשית שזו.״

ן 1ך 1ן ך * 1ט 1דן בדמות חרד המתכנן את מיל
#1 #1111 1חמת״השבת בירושלים. הוא אוי

,שמעתי שהוציאו אבן מהכותל כדי לפתוח שם כספומט.

| ^ ן \ 1ך דן בדמות מלצר ישראלי גס, וולגרי שצועק
1 1על הלקוחה, תיירת מנומסת המתחננת
לכוס״קפה. אחרי בקשות רבות הוא מביא לה כוס־תה.

../אידו 7ן ו או
אבנו ון, בווו הקוצר הצרחה
ובה באולמות מראים, טוען 3
התיקשודת מחרימה אותו. מדוע?

ילד שהלן לאיבוד

הסיבה לכך היא מכנסיים חדשים
שקנו לו הוריו. הוא לא ידע כיצד
מסתדרים עם הרוכסן, וכשהלך לשרותים התעכב מעט בשל כך.

ך* הופעה החדשה של הבדרן אב!
1נר דן, תפשתי ראש. היא אחת
מהופעות־הבידור המצליחות כיום. היא
מועלית באולמות גדולים בלבד. הכרטיסים
לה אוזלים ימים מראש, ולוח־ההופעות
סגור לתקופה הקרובה. למרות
זאת לא זכתה ההופעה בכתבות
גדולות בעיתונים. גם לטלוויזיה היא
לא הוזמנה, ומלבד כמה מילים ״שנכתבו
רק כדי לצאת ידי חובה,״ לדיברי
אבנר דן ,״קיימת התעלמות מוחלטת
ממני מצד התיקשורת״.
ביום חורפי קר ורטוב במיסעדה
הצופה אל הים הסוער והקוצף, שפך
אבנר דן את אשר על ליבו :״אני לא
מפחד שהדברים שאני הולך להגיד
יפגעו בי בעתיד. אני אומר מה שאני
חושב. פחד? רק מאלוהים: אני

||1||7111ז1ך|

ו11 וביץ יי
איש־עשייה 20 .שנה אני על הבימה 20 ,
שנים של עשייה בלתי־פוסקת, ולאורר
כל הדיר אני חי בצל התעלמות
מוחלטת של המימסד. הוא שותק מול
ההצלחה הגדולה שלי.
״אני מורה שאני לא צנוע. אני מכיר
הרבה צנועים שיושבים בבית מובטלים,
ומחכים שיקראו להם. אני גם לא

דן עם אשתו ה״ווזווזית״,
11 11111111 111 /בפי שהוא קורא לה, רחל.
דן ממעט לצאת לבילויים, ואחרי ההופעות ממהר

מתלונן כל היום שאני מקופח ומיסכן.
אבל כואב לי שזה המצב.״
הוא משתדל להדגיש שוב ושוב
שאינו זקוק לרחמים, שאינו יושב ומבזבז
את זמנו בדיבורים. אינו מבכה את

שי כרם,
צילם: ציד; צפריר ₪
(הנושך בעם 1ד )28

לביתו .״אומרים לי שלהיראות במקומות-הבילוי זה
טוב ליחסי הציבור. אני לא רוצה כאלה יחסי-ציבור,
מה שמדבר אצלי זה מה שאני עושה על הבימה.״

״...אילו קראו רי רבינוביץ ר
(המשך מעמוד )27
מצבו. התשובה שלו לקיפוח היא
עשייה.
״לפני שההופעה הזו יצאה, ישבתי
עם עיתונאים ודיברתי איתם עליה. הם
לא פירסמו כלום. עם כתב־בידור של
עיתון גדול ישבתי שעתיים, בסוף הוא
פירסם כמה שורות, הרי זו בדיחה ממש!
אמנים אחרים, שיוצאים עם תוכניות
קטנות, ושמצליחים הרבה פחות ממני,
זוכים בפיצוץ תיקשורתי. אני מקבל
כמה שורות, וזה במיקרה הטוב.
״את ההופעה הזו כתבתי לבד וביימתי
לבד. כשאני רואה את הקהל הרב
שנוהר להופעות, אני אומר בליבי: לא
יעזור לכם, רבותי, אני כישרון! אני
אדם מצליח, ואני עובדה קיימת! עברו
הימים שיכולתם לכנות אותי תופעה.
אני כבר לא תופעה. אני אחד הבדרנים
המצליחים בארץ. לא אני אומר את זה,
הקופה אומרת את זה! אני ממלא
אולמות בלי הפינוק של התיקשורת.
השבוע תהיה לי ההופעה החמישית
בבית החייל. כולן היו מלאות!״

יכול להרשות לעצמו .״לפני כמה שנים
אמרתי שאני הבדרן הכי פופולארי
בארץ. שאלו אותי על סמך מה אני
אומר כזה רבר. עניתי: הפופולאריות
נמדדת בעימות עם הקהל. מי שמופיע
20 פעם בחודש בקופסה המטומטמת
הזו, הטלוויזיה, עדיין לא נקרא בעיני
מצליח.
״קיים נתק עצום בין התיקשורת
לקהל. חוץ מזה, התיקשורת אולי
עוזרת לאמנים, אבל לא נותנת להם
כישרון. הנה דויד פישר, פיתאום הוא
כוכב אדיר, תגלית מהממת וכישרון
נדיר. הרי הוא היה כזה בדיוק גם לפני
שנה, לפני שגילו אותו! ההבדל הוא
שעכשיו גם כותבים עליו.״

^ 2נ2בי5
פרסי

מדבר במרירות, בכאב
1ובשטף. כשהוא מביט בים הוא
אומר :״כישרון לא ניתן לדכא. עובדה,
למרות כל מה שאמרתי, אני כל־כך
מצליח!״
לא רק ההופעה הזו מצליחה. דן
מקבל 3000 דולר להופעת־חלטורה.
אמן יקר. הוא הוציא עד היום שמונה
^ טענות של אבנר דן זהות לטע־ קאסטות, כולן נמכרו באלפים.
על הסיבות לקיפוח הוא משתדל
1 1נות של זמרי הזמר המיזרחי, הלא
הם זמרי־הקאסטות .״אפשר לקרוא לי לדבר כמה שפחות. אינו רוצה לקרוא
בדרן־קאסטות,״ מחייך דן ,״לי אין חב לילד בשמו .״האמרגן שלי, דני פלץ,
רים וקשרים בקליקה התיקשורתית. אשכנזי בדם, טוען שזה נובע מקיפוח
ראיתי בממד את טוביה צפיר, זה עדתי ״.לבסוף גם הבדרן עצמו מודה:
״כן, זה קשור במוצא. אולי, אילו היו
הרתיח אותי ממש. שבוע לפני ההופעה
שלו בטלוויזיה הייתה לו הופעה עם קוראים לי אבנר רבינוביץ, הכל היה
התוכנית החדשה שלו בחולוי. במרחק נראה אחרת״.
אבנר דן נולד למישפחת דדון במא־
300 מטר ממנו הופעתי אני באולם
רוקו, מישפחה המונה 13 ילדים .״כשאחר.
הייתי
בן כמה חודשים עליתי לארץ עם
מאנשים, מפוצץ היה
שלי
״האולם
וטוביה צפיר עמד וחיכה בכיליון־עי־ כל המישפחה, זה היה בתקופת קום
ניים שיגיעו אנשים להופעה;,לו. בסוף המדינה. גדלתי במעברה, ועברתי את
הוא הופיע מול חצי אולם. גם כששוד־ חבלי־הקליטה הכי קשים שיכולים
רה התוכנית ממל, הייתי בהופעה, להיות.״
הילדות שלו לא היתה סוגה בשוביקשתי
מאשתי שתקליט אותה. איזו
צביעות שהיתה שם! הרי המאפיה חו שנים .״בכל זאת אני לא מצטער, זו
גגת ממש! לא רק שעשו פירסומת היתה בשבילי האוניברסיטה הכי־טובה
גלויה להצגה, אלא שמני פאר, החבר ז לחיים.״
הוא גדל בפרדס־כץ. הבימה היתה
הטוב של צפיר, נתן לו לעשות חיקויים
כדי שיחשבו שבתוכנית של צפיר יש ממנו והלאה, לא חשב בכלל להיות
גם חיקויים. אני בחיים לא זכיתי לכזה בדרן .״במישפחה שלנו יש לכולם חוש־הומור,
אבל אני המשוגע היחידי
פירגון.
״הרי זה היה ברור שברגע שתיגמר שעומד על בימה. גם על להקה צבאית
לא חשבתי. כל האחים שלי הלכו
השביתה יזמינו לשם את צפיר. בשבוע
לגולני, וגם אני רציתי להיות קרבי
הבא תהיה כמובן ריבקה מיכאלי. הרי
יש סדר בטלוויזיה, ואי־אפשר לשנות בצבא. כשהשתחררתי וחיפשתי עבודה,
אותו. אותם האנשים מופיעים שם כל הלכתי למועדון־לילה ואמרתי למנהל:
,אני יודע להצחיק.׳ המנהל הסכים
הזמן.
״בוודאי שגם אני הייתי רוצה להיות שאעשה הופעת־ניסיון. באותו הערב
ביניהם ולהופיע, אבל לא בצורה כזו כולם שכבו מצחוק על הריצפה.״ מאז,
שיגידו, ,טוב, הוא מתלונן, אז ניתן לו במשך 20 שנה, מנהל דן קאריירה
את הזמן שלו, שיסתום את הפה׳ .אני מוזרה של הצלחה מסחררת אצל הקהל
והתעלמות רועמת מצד המימסד.
לא אסתום את הפה! דיבורים זה
אחת הטענות המופנות.כלפיו היא
המיקצוע שלי, מזה אני מתפרנס. אבל
בסך־הכל לא רק אני מקופח מזה, שהוא משמיע בדיחות גזעניות כלפי
הטלוויזיה מקופחת לא־פחות ממני, כי עדות. תהילתו של דן נקנתה לו בזכות
כל הקהל שבא להופעות שלי ושקונה חיקויי־עדות מדהימים בדיוקם. בהופאת
הקאסטות שלי היה מת לראות עותיו אין עדה שאינה זוכה לטיפולו.
״אני יכול לעשות דוקטורט מרוב
אותי שם!״
הצניעות רחוקה מאוד מהבדרן הפו בדיחות על עדות ״.אין לו קושי לספר
פולארי, לפחות כמו אהדת־התיקשורת. בדיחה על לל עדה מתבקשת:
הוא מדבר כפי שרק אדם מצליח־באמת
פרסי ניגש לרוקח ומבקש קונדום

שחור. שואל הרוקח :״למה?״ עונה הפרסי
:״אני הולך לנחם אלמנה״.
אשכנזי מגיע הביתה אחרי חודש
במילואים, נכנס למיטה, עושה מה
שעושה, גומר והולך למיטבח, מופתע
למצוא שם את אשתו .״מה, את לא
במיטה?״ והיא עונה :״לא. אני פה כבר
שעתיים ״.הוא :״אז מי זה במיטה?״ היא:
״אמא שלי.״ כועס ונרגז הוא רץ לחדר־השינה
וצועק :״יא מנוולת! לא יכולת
להגיר לי שזו את?״ והאמא עונה בנחת:
״שלוש שנים אנחנו לא מדברים, למה
להתחיל עכשיו?״
מה ההבדל בין גרוזים לסרט־צילום?
סרט אפשר לפתח!
וכך הלאה, כל עדות־ישראל, כש־הפרינציפ
ברור. פרסי קמצן, גרוזי
פרימיטיבי, אשת־האשכנזי בוגדת, רומנים
גנבים וכי.
דן מפתיע כשהוא אומר שהעדות

״לא אסתום
? ^4את הפוזד

בדרן דן
,אשכנזי סניע הביתה...״

המופיעות בבדיחות כלל אינן קבועות.
״זה תלוי בסוג הקהל. אני מביט בו
ומחליט איזו עדה לשייך לאיזו בדיחה,
זה משתנה כל ערב. אם יש עדות הנעלבות?
מה פיתאום! מקבלים את זה
בהומור. אנשים נעלבים רק כשאני לא
מספר עליהם בדיחות. זה חלק מהפולקלור
וההווי המיוחד שלנו בארץ, שחיים
בה אנשים ממוצאים שונים״.
אבנר מוציא מתיקו מיכתב מאוניברסיטת
בן־גוריון, ומציג אותו בגאווה
בלתי־מוסתרת .״הנה, הזמינו
אותי לדיון על ההומור הפולקלוריסטי
בארץ. האם אני לוקח על זה כסף? מה
פיתאום, זה כבוד גדול בשבילי! אני,
אבנר דן, הולך להרצות לפני אקדמאים
בתור מומחה לפולקלור. אני שמח
שאני יכול לתרום להם״.

^ גיגקולוג
^ גקולגוע
ך* ן מעיד על עצמו שהוא מת!
פרנס ״יפה־מאוד״ מעיסקי־הבי־דור.
הוא נוסע במכונית חדישה, וגר
בדירה מרווחת. להצטלם ליד מכוניתו
הוא מסרב .״אני לא שייך לאלה שאוהבים
לעשות שוויץ, אני לא אוהב
שאנשים מתגאים במה שיש להם. הכסף

הוא אמצעי, ולא מטרה. יש אמנים
שחיים קשה מבחינה כלכלית? לדעתי
מי שלא יכול להתפרנס מהאמנות שלו,
שיילך ויחפש מיקצוע אחר!״
מחוץ לבימה, טוען דן, הוא אדם
רציני מאוד .״להצחיק זה לא מצחיק.
זה רבר רציני וקשה. הבדיחות הן העבודה
שלי. בחיים הפרטיים אני לא יושב
ומספר בדיחות. תמיד, כשאנשים
רואים אותי ברחוב, הם אומרים, :אהלן
אבנר, תן איזה בדיחה׳ .בהתחלה זה
נורא הרגיז אותי. היום למדתי לחיות
עם זה. לפעמים אני גם עונה.
״פעם עמדתי עם אשתי בתור
לקולנוע. פיתאום ניגשה אלי אשה
ואמרה במין צווי, :אבנר, זרוק בדיחה!׳
אמרתי לה, :גברת, אילו היית פוגשת
פה את הגינקולוג שלך היית פותחת
רגליים ומבקשת ממנו שיבדוק אותך?
זו עבודה שלי, ועכשיו אני לא עובד.׳
״אנשים חושבים שאני מחלק
:ריחות כמו גרעינים. בסך־הכל רק
:ארץ שלנו יכולים לקרות דברים
כאלה. אמן במעמדי בחוץ־לארץ נוסע
בלימוזינה ומוקף בשומרי־ראש. כאן
כל הזמן טפיחות על הכתף.״
למרות שהוא מעיד על היותו אדם
רציני, הוא לא יכול להתאפק מלדבר
במיבטא מצחיק למלצרית, לעשות
פרצוף לעובר־אורח שנתקל בו במיק־רה,
ולאמר במבטא פרסי לשומר
במיגרש שבו החנה את מכוניתו :״אל
תיתן לאף אחד לעשות סיבוב על
המכונית שלי. גם אם יבקשו יפה, אל
תיתן. אם ירצו להסתכל, אני מרשה,
אבל לא לגעת״.
והשומר פוער זוג עיניים נדהמות
ומבטיח ״בסדר, אני אשמור!״
אבנר :״יש אנשים בלי טיפת חוש־הומור.
אני מתפלא עליהם. לא מבין
איך אפשר להעביר את החיים בלי
לצחוק״.
אצלו ההומור הוא צורך וגם
תראפיה .״אני נהנה לעמוד על בימה
ולעשות טוב לקהל״.
למרות הטענות שיש בפיו כלפי
התיקשורת, הוא מכריז :״בחיים לא
אעזוב את הארץ. בשבילי ישראל היא
אמריקה. אני מזלזל באמנים הישראליים
הנוסעים לכבוש את אמריקה.
מה הם כובשים שם? אולי את הפלאפל,
לא יותר.
״קראתי בהשלם הזה את שימי
תבורי, שאומר שהוא רוצה להצליח
בחוץ־לארץ, כי הארץ קטנה עליו. אלה
סתם דברים נפוחים. הארץ לא קטנה
על מי שמצליח.
״לבוא ולהגיד שהארץ קטנה?
באמת! שיפשפש אצל עצמו מה לא
בסדר. כשהוא היה למעלה, הוא לא
דיבר ככה!״
הגיחה היחידה של אבנר דן אל
מחוץ לבידור הקל היתה כששיחק
תפקיד דראמתי בסרט־הטלוויזיה לחם.
״אפילו המבקרים הכי קשוחים החמיאו
לי, כתבו שהייתי מעולה.״
הוא שוב פותח את תיקו, מפשפש
בניירותיו ומראה מיכתב שכתב לו
בימאי הסרט, רם לוי :״אני מבקש
להודות לך על העבודה המסורה גם
בשעות הקשות ביותר. התפעלתי
מהכישרון שלך ונהניתי משיתוף־
הפעולה. עיצבת את הדמות בדיוק כפי

לונדון

שדימיינתי. מלבד זאת, נוכחותך על
הסט גרמה לכולנו תענוג עצום״.
כר במיכתב. דן מספר שבמגרתו
שוכב תסריט שכתב .״אני רוצה לעשות
סרט. לא קומדיה. משהו רציני על אדם
שמגיע לארץ אחרי שכבר מת, ופוגש
את מכריו הישנים. הנושא הזה של
מוות וגילגול־נשמות מעניין אותי
מאוד.״
אחרי ההופעות ממהר דן לחזור
לביתו .״יש לי שני ילדים חמודים
ואשה יפה, רחל. היא ווזווזית אמיתית״.
ודן, כמו אמא פולניה, מוציא
תמונות שלה ואומר, הפעם בלי מיבטא:
״נכון שהיא יפה?״
״למרות שקשה לי לנהל חיי־מיש־פחה
עם הקאריירה, אני מסתדר. אף
פעם לא מבלה במקומות אופנתיים,
למרות שהרבה אנשים אומרים לי
שבילוי במקומות כאלה יכול לעשות
בשבילי יחסי־ציבור מצויינים. לא רוצה
כאלה יחסי־ציבור.״

**ל הבדיחות שהוא מספר על
הבימה הוא אומר :״חלקן מוכרות,
ואני משתדל לשנות אותן קצת. חלק
אני גם ממציא.״
בדיחה־לדוגמה מבית היוצר של
אבנר דן: מהי אשה ישראלית? שואלת
את בעלה, עונה במקומו ואומרת שהוא
שקרן. הישראלית, על פי דבריו, יכולה
להשתנות בהתאם למקום ההופעה
ואולי אם יופיע לפני נשים, גס האשה
תהפוך לגבר.
״בדיחות גסות אני לא מספר אף
פעם. אני נותן כבוד לקהל שלי.״
והמישפט הזה לא מפריע לו לספר כמה
דקות אחר־כך בדיחה על זונות,
מציצות ואיידס .״זה גס? גס זה דבר
יחסי. כשבגין אמר בכנסת לצ׳ארלי
ביטון, תזדיין בסבלנות׳ ,ביטון חשב
שהוא מקלל אותו בגסות. השאלה היא
איך מספרים את הבדיחה.״
בניגוד לבדרנים אחרים שתרמו
מכישרונם למיפלגות שונות, מצהיר *״ח
דן :״אני אף פעם לא אופיע לטובת
מיפלגה. יש מיפלגה אחת שאני תומך
בה: אשתי והילדים. מיפלגה בלתי
תלויה.
״היום אני בן־אדם מאושר, עושה מה
שאני אוהב, וטוב לי. אין לי פחדים
שיום אחד זה ייגמר, שהקהל יפסיק
לבוא להופעות, אני מוכן לזה נפשית
מהיום שבו עליתי לבימה. אבי ז״ל אמר
לי, ומאז זה המוטו שלי, :אמן־ הוא כמו
נר. כשהוא רולק, אנשים מתקרבים
אליו, כי הוא משרה אור ומחמם. אבל **״
כל נר גם נגמר בסוף.׳ .י
״עכשיו אני במיטבי, פועל ועושה.
כשאראה שאני מתחיל לרדת-בפופולאריות,
אעזוב מרצוני״.
כשהוא קם ללכת, ניגש אליו בהיסוס
בחור צעיר :״אתה אבנר דן? אני
רוצה להגיד לך שבזכותך העברתי את
הצבא בכיף. ידעתי לחקות אותך נהדר,
וכל ערב הייתי עושה את המערכונים

שלך, ובתמורה מקבל צ׳ופרים.״
דן לא יכול להסוות את החיוך
המאושר .״זה הכיף הכי גרול שלי. הדברים
האלו שווים את הכל.״

ה שכרת רכב

דירה לשניים במרכז העיר
מ־ £26 דיו

להזדיין
(בסבלנות)

1<£ט ם

פרטים והזמנות אצל סוכני הנסיעות

#ווו ^ 1 1 1 1
״חוות החיות״
פנסיון לכלבים וחתולים

131ח 3 !86

דב שיפמן
קריית־חרושת
אפשרות להזמנת הופעות
של ג׳יני השימפנזה

טלפונים:
831234־ 25668^ 04^ 5540^ 04־04

)03(283281-2

מרים בנימיני

מזל החודש:

המזל הטוב
שר בני
דל ב־88פ1
השנה האחרונה היתה מוזרה למדי גם
לבני מזל דלי. על פי רוב מתמודדים הדליים
היטב עם כל מוזרות ואף נהנים ממנה.
השיגרה היא האוייב הראשי שלהם. אך
כשמסכמים את שנת 1987 מסתבר שלא
היתה זו שנה מעניינת במיוחד.
בני מזל דלי חיפשו את השינוי ולא
הצליחו למצאו. דק לקראת סוף 1987
התחיל משהו לזוז. השינוי התייחס בעיקר
לתחום הקאריירה, אולם חלקם, לפחות,
רצו לשנות את חייהם גם בתחומים אחרים.
ילידי ה־ 27 בינואר עד ה־ 1בפברואר
עברו שינוי קיצוני, אן גם הם לא מצאו את
דרכם. המהירות, שבה יבנו השנה מיסגרת
חדשה ושונה מזו המוכרת, תפתיע גם
אותם.
ילידי ה־ 1עד ה״ 5בפברואר עומדים, אף
הם, בפני שינויים מהפכניים בחייהם. שאר
הדליים לא יהיו מרוצים, אלא אם יעברו
לעבודה אחרת, או שיפנו ללימוד שטח
חדש. שנת 1988 תהיה לכולם שנה בלתי
נוחה, אולם ביחס לאחרים, לא תהיה זו שנה
כה גרועה לדליים, ואולי אף להיפך, הם
יוכלו להגשים בה חלק נכבד משאיפותיהם.

הכוכבים סטורן ואוראנוס, שהם שליטי
המזל שלהם, עוברים בחודש הבא למזל גדי,
ובכך הם עוברים לבית ה־ ,12 שקשור באוי בים
ניסתרים, במקומות סגורים, ובצורך
להקריב למען הזולת, או למען מטרה
כלשהי. עליהם להישמר מלתת אמון״יתר
באנשים, זה עלול לפגוע בהם. גם הבריאות
תדרוש יתר תשומת״לב והתייחסות.
כניסתו של כוכב יופיטר למזל שור תביא
את חלקם לשנות את מקום־המגורים,
ולהחליף, להגדיל או להרחיב את דירתם.
אחרים יחליטו דווקא להרחיב את מיש-
פחתם. הנשואים שבין הדליים יעשו זאת,

אירגון ויכולת־התמדה. בתחומים אלה אין
הם חלשים, כך שהם יוכלו להתמודד
בהצלחה עם הדרישות. מי שלא יחליפו
מיסגרת יקבלו, לפחות, תפקיד חדש, שיו סיף
עניין לחייהם ולעבודתם. העבודה
עצמה תהיה קשה והיחסים עם הסביבה לא
יהיו פשוטים, אך בבל זאת, הקידום, שצפוי
להם בקאריירה, יפצה אותם על המאמץ
שהשקיעו.

#חברה
השנתיים האחרונות היו מתסכלות
מהבחינה החברתית. אוראנוס וסטורן שהו
בבית ה ,11-שקשור לחברה, לחברים
ולשאיפות, וגרמו לכך שהדליים יחפשו להם
חברה שונה, או שאף יעדיפו בדידות על פני

חשינו המיוחל בתחום
העבודה, תגשס. בתחום
הבס 3י — שיטו .
באהבה, השנה כסק־זמן
באמצעות תינוק נוסף, ואילו הפנויים
עשויים להינשא. תחום המישפחה והמגורים
יהיה מאוד פעיל ופורה בשנה זו.
מה מצפה ב־1988י

• עבודה וקאריירה

החברים והידידים הקודמים. הם ספגו
אכזבות רבות מידידים ואף מקרובי״
מישפחה, שאליהם התייחסו כאל חברים
לכל דבר. כבר עכשיו הם חשים שהחברה
והחברים אינם מספקים את צרכיהם
והבדידות מפחידה אותם.
הם אומנם אינם ממש לבד, אבל ביחס
למה שהיו רגילים הם בהחלט מרגישים
בדידות. אך זהו מצב חיובי. הגיע הזמן
שישנו את חבריהם, ויבדקו מיהו ידיד אמיתי.
עדיף שירחיקו את מי שהנחיל להם
אכזבה. בזמן הנותר הם יוכלו ללמוד
ולהעשיר את חייהם, ולהוסיף להם תובן
ועניין.

לטפל בבעיה. השנה יש להם סיכוי טוב
להצליח ולהקל מאוד על עצמם. הם יעסקו
בענייני בריאות ויבלו בבתי-חולים או
במוסדות מסוג זה, אם בגלל מצבם הברי אותי
שלהם או של בני־מישפחה.

• כספים
בשנים האחרונות לא היה מצבם הכספי
נוח. מבחינה זו יהיה להם השנה קל הרבה
יותר. הלחץ והדאגה יחלפו, ולא יחסרו להם
אפשרויות לשפר את מצבם הכלכלי. בסוף
הקיץ והסתיו תהיה להם בעייה מסויימת,
אך היא תהיה זמנית בלבד. בהשוואה
לאחרים יהיה מצבם של בני המזל טוב,
וכהרגלם הם ימשיכו לסייע לאנשים
הזקוקים, לעזרה. כספים, שהגיעו להם,
ועוכבו משום מה, יתקבלו עכשיו ללא קושי.
הם יובלו לרכוש דירה, מכונית או כל אביזר
אחר שדרוש להם.

• ומה שבינו לבינה
יופיטר, שיימצא בבית הרביעי של בני
דלי, הקשור למישפחה ולבית, יביא חלק
מהם למסקנה שעליהם להקים מישפחה, או
להתייחס בכובד-ראש למישפחה שכבר
הקימו. בשנה הקרובה יתפסו הבית
והמישפחה חלק חשוב בחייהם. כוכב ונוס,
שיהיה בנסיגה מסוף חודש מאי ועד יולי,
ישפיע גם עליהם, וקשרים קיימים יעמדו
מחדש למיבחן. חלקם אף יאלצו להתמודד
עם ניתוק ופרידה.
הם, אומנם, יוכלו להכיר בני״זוג חדשים,
אולם קשה להאמין שיצליחו בקשרים
שיתחילו בקיץ. מחודש נובמבר יוכלו
לפתוח בקשרים חדשים וטובים. השנה
הקרובה לא תביא להם הרפתקות-אהבה
קלילות, קצרות ולא מחייבות. להיפך, גם
אם יוכלו להמשיך ולהתייחס בחוסר-
רצינות לקישרי-אהבה, זה יאבד מטעמו
הטוב.
הם יעדיפו להסתפק בקשר אחד, קבוע
ורציני, שבו יוכלו להעניק ולקבל מבלי
שירגישו לחוצים, חנוקים ומוגבלים. השנה
הקרובה תשמש להם פסק-זמן לקראת שנת
,1989 שבה לא יהיה להם זמן לנשום ולהעצר
בין בל פרשיות-האהבה הרבות שיהיו להם.
אך, כאמור, כל זה יקרה רק מ־.1989

בתחום זה צפויים שינויים, הם אומנם לא
יגיעו בקלות, אך סוף־סוף יוכלו הדליים
למצוא מיסגרת שונה ומעניינת יותר. מומלץ
כי יעברו את חודש פברואר באותו מקום.
רק בסוף החודש הם יבינו מהו הכיוון שאליו
עליהם לפנות. באפריל יכנס כוכב מארס
למזל דלי וזה יתן להם דחיפה. הם יתמלאו
במרץ מחודש, ויחושו שהם מסוגלים
להתמודד עם בל דבר, וכאן, למעשה יתבצע
השינוי המיוחל.
הם יצטרכו להוכיח עצמאות, כושר־

בשנה הקרובה הם יהיו רגישים יותר
מתמיד. הם יצטרכו לטפל בבעיות הגב
שפוקדות אותם. כדאי שיפנו לרפואה לא-
קונבנציונאלית, ויחפשו דרכים חדשות

חיי החברה הופכים להיות חשובים מתמיד.
תהיו מעורבים בפעילות ציבורית, ולא תצ ליחו
להתרחק מחברים
ומידידים. הם עשויים
להפתיע אתכם בביקו רים
ובתוכניות משותפות.
זה בהחלט מרענן
ודרוש לכם. צפוייה
עייפות רבה בין ה21-
ל 23-בחודש. יתכן ש21ב
מרס -
לא תרגישו בטוב, אך
20 באפריל
תתאוששו מכך מהר מ אוד.
ענייני כספים הופ כים
להיות חשובים בין ה 25-וה־ 27 בחודש.
צפו לסבום-כסף שיגיע ממקור לא צפוי.

קשה לבם. הבריאות שלכם ושל הקרובים לכם
מדאינה אתכם מאוד. אך אל תתפסו אוש. מצפה
לכס. אומנם. חודש לא
קל, אך כשהוא ־חלוף, ד
סביבות ה־ 19 לפברואר,
יהיה לכם קל יותר. בכס פים.
עליכם להיות זהירים
מתמיד. כספים של המ שפחה
הנתונים לאחדותכם.
! 1010 מחייבים נישה שונה. שינו ה:
ביוני ־
יים קיצוניים עלולים להתכ<
2ביול*
רחש ואתם עלולים להפסיד
את כספכם ואת כספי
הסישפחה. בתחום הרומאנטי צפויות לכם הפתעות
נעימות. אלה קשורות לחזרתם של בנ-זונ.

הקאר״רה קצח ההנחה לאחרונה. עכשיו תצמר־מ
לנצל כל הזדמנות כ ד לעשות למען קידזם כם.
יש לכם אפשרות לשפר
את שימכם. ולהשיג לעצי
מכם קיחם. זה חר ש את
שיפזר חסי־הציבור ש ד
כם. הודם מבערים זקוקים
לעזרה. מראה שתצטרס
לשעת תכניות, לבקר אצלם.
ואף לסייע להם לעבור
את התקופה הקשה. ה־בדאות
עלולה להציק ד
כם בין ה־ 23 וה־ 25 בחודש.
מלוי משותף עם בנ״הזת קרב אתכם מאוד.
חוויה חמאנטית צפויה ב־ 26 או ב־ 27 בחודש.

בעיה שהיתה מוסתרת היטב בחודשים ה אחרונים
מתגלה ועולה על-פני השטח. עכשיו
תצטרכו להתמודד
עם אנשים קרובים ול הסתגל
במהירות לתנאים
החדשים שיווצרו.
הפעם לא תוכלו לבוא
בדרישות, וכדאי שתוותרו,
ותלכו לקראת
מי שבחברתו אתם מ-
עוניינים. בעבודה אתם
ממשיכים להתקדם ולעשות
חיל. אומנם יש
מי שמציב בפניכם קשיים, אך אלה זמניים.
ה 25-עד ה 27-בחודש יהיו משמעותיים.

הרומאנטיקה תתפוס עכשיו מקום חשוב ב חייכם,
ומה אהוב עליכם יותרז יתכן שית עורר
צורך דחוף לנתק
קשרים שכבר אינם מו סיפים
לבם דבר. אי-
אפשר להמשיך ביחסים
מאכזבים, אך כדאי ש-
תמהרו להחליט, כדי
שלא תחמיצו את ההזדמנויות
הרבות שיהיו
לבם בחודש הקרוב. גם
בעבודה אתם מוצאים
עניין ופוגשים אנשים
חדשים, המרוצים מהרעיונות המקוריים
שלכם ומהיצירתיות הרבה שאתם מגלים.

ענייני כספים הופכים להיות חשובים מתמיד. אתם
עומדים לפני הוצאות נדולות שלא היו ם ת!כ־ננוח
מראש. נסיעה קצרה

או פגישה מיקריח יביאן
למיפנה ולהקלה סהדאנה
שהיתה מנח חלקכם בחודש
האחרון. לבעיית המנד
דם. שמציקה לכס מאד
ימצא פיתר1ן בין ה־ 22ד
24 בחודש. תצטרכו לפעול
במהירות ובתקיפות
ולשים לב נם לפרטים
הקטנים ביותר. פנישה
רומאנטית משמחת בין ה־ 25 וה־ 27 בחודש.
תכנית משותפת עם בן־הזונ נראית ברת־ביצוע.

ענייני מנורים מעסיקים אחכם יותר מתמיד. יתכן
שתצטרכו לשנות את מקוס־המנודס. תהיה לכם
הזדמנות לרכוש דרה חדשה
א! לעבור למקום נוח
יותר. אל תידחו את ההחלטה.
זהו הזמן המתאים ד ד
תר לרכישת דירה אז ד
החלפתה. בעבודה אתם
עומדים לפני שינו־ חיובי.
אין ממה לחשזש, אך כדאי
מאוד לשים לב לשכר שמתכוונים
לשלם לכס.
בתחום הרומאנטי —
אתם מוקפים בהצעות ובח־זורם. הק שרם הק״־
מים נמצאים בסכנה בגלל הצלחתם המדהימה.

מצב-הרוח משתפר. עכשיו תוכלו לחשוב על
חופשה קצרה, ואולי אף על נסיעה לחו״ל.
קשרים עם ארצות אח רות
יפיחו בכם מרץ מחודש.
הצלחה צפוייח
לכם בלימודים ובבחי נות.
זהו חודש של מזל
עבורכם. אולי לא הכל
טוב וקל, אך ביחס למה
שהיה, תוכלו סוף־סוף
21ב מ אי -
לנשום לרווחה. סיכסוך
20 ביוני
על סמכויות ואחריות
עלול לפרוץ בעבודה, על
רקע של פעילות שנעשתה מאחורי גבכם.
אולם אל דאגה, תצאו כשידכם על העליונה.

העבודה והבדאות הם שני הנושאים שיעסיקו
אתכם בחודש האסטרולונ׳ הקרוב. לפתע תוטל
ערכם אחדות נוספת, ותחליפו
את מ׳ ,שמשום
מה, אינם יכולים למלא את
תפקידם. בנוסף לעבודה
תעזרו. כמו תמיד. לבד־סישפחה,
שכנים או ידיד
ם הזקוקים לעזרתכם.
אתם מזניחים את בראות22ב
או גו ס ט ־
כם, והפעם לא תוכל!
22בספטמבר
להתעלם ממה שמציק
לבם. עליכם לנשת לטיפול
רפואי ולמלא אחר־ כל ההוראות. הזנתה
עלולה להביא לתוצאות קשות ואף מסוכנות.

לאלה שנולדו בתחילת המזל יהיה כבר קל
יותר. האחרים ממשיכים להרגיש חולשה ו-
חוסר-מרץ. עליכם להקפיד
על בריאותכם.
בני הזוג אינם מבינים
את מצב־הרוח המוזר
שבו אתם שרויים. מגיע
להם הסבר. בענייני
כספים צפויות בשורות
משמחות. עכשיו תוכלו
לקבל, להרוויח או לזכות
בסכום-כסף ולבצע
תכנית שנראתה כמעט
דימיונית. דיבורים מיותרים עלולים לפגוע
בעבודתכם או בכם. הקפידו על מוצא פיכם.

נסיעות רבות צפויות לכם עכשיו. כמו בן
צפויות לכם פגישות, היכרויות ושיחות עם
אנשים שיכולים לעזור
לכם בפיתרון בעיות. ה מצב
הכספי ממשיך להדאיג
אתכם. אתם נכ נסים
עכשיו להוצאות
חדשות, ובדאי שתמנ עו
מהלוואות. התחייבויות
חדשות תגרומנה
} 2בנובמבר ־
לחוסר יכולת לצאת מ-
20 בדצמ בר
התיסבוכת. פגישה רומאנטית
מוצלחת צפויה
בין ה 23-ל־ 25 בחודש. בימים אלה אתם גם
צפויים לזכות בסכומים קטנים בהגרלות.

החודש הקרוב לא יהיה קל. תהיה לכם תחושה
חזקה של בדידות, עצב ואכזבה מאנשים קרובים.
כדאי שתבדקו את עצמכם.
יתכן שפנעתם שלא
במתכוון, ויש מי שמצפה
מכם להסבר. הבריאות אינה
טובה ועלולה אף להתדרדר.
כדאי שתינשו לרד
פא ותברח מהי הבעיה ר
איך להיפטר ממנה. בשו
!!11י ש נת
רה משמחת בענייני כס1*8313X
311
פים צפניה בין ה־ 22ל־24
בחודש. פנישה חשובה
תתקיים השבוע ר תדחו אנחה. היא יכולה לעזור
לכס לקדם א הפחייקם שב 1אתם שקועים.

1110:1ו!

• בריאות

מאזנ״ט

עון ת

הורוסהוס

.אני משלם מחיר —
(המשך מעם 1ד ) 16
לדבר על זה. כך אמרו לי אנשים
שחושבים כמוני, ביניהם גם ח״כים.

• אבל את אריה נאור זרקו.
כן, וזה גם טימטום. מה הוא אומר?
זה חלק מההיסטריה. הוא היה בעד
ועידה בינלאומית. אני לא בעד ועידה
בינלאומית, אני בעד משא־ומתן ישיר.
אבל הם נגד הפארטנר למשא־ומתן
כזה.

• הפלסטינים טוענים שאת
פייצל אל־חוסייני, שיושב היום
במעצר מינהלי, עצרו בגלל
הפגישות איתף.

ג״ני, שימפנזה מאולפת, הספיקה רננב בתפקיד ואש בתשדיר
שוות. החיים בחיק הטבע עם 3ו כלבים, בחוזים ותרנגולות

7111 1)717־!0
חיים, מפני שחי עימם וגידל אותם
במשך שנים רבות. הוא מעיין בסיפרות
מיקצועית, ולא רק על החיות בישראל.
הוא גם מקיים קשר הדוק עם וטרינרים
ומאלפי־חיות.
בחיוך שופע הוא מבהיר :״אני
משתדל ללמד את ג׳יני פעולות, שיש
לה מוטיבציה לעשותן, כמו נסיעה
באופניים או בסקט־בורד(גלגליות) ,או
מזיגת משקה לתוך כוס ושתיית המשקה
בכוחות עצמה. אף פעם אחת איני
צריך לצעוק עליה, כדי שהיא תיסע
באופניים. זה מתכון חשוב להצלחה

יש שמועה כזאת שאני לא יכול
לבדוק אותה. דיברו איתי בשב״כ עליו,
ואמרתי שהוא נראה לי מתון בדעות
שלו. אני לא יכול לאשר למה עצרו
אותו. אני יכול לומר שאנחנו עשינו
את כל הטעויות האפשריות. לא נתנו
למנהיגים הפלסטינים כאן לצמוח. לא
אמרתי שהיה צריך להצמיח אותם, אבל
אם המנהיגות ישנה, לא צריך להרוס
אותה.
אני הייתי מוציא היום את פייצל
אל־חוסייני מהכלא ואם הוא עומד
מאחורי הדברים שאמר לי הייתי הופך
אותו נציג. אז הוא בכלא, ואת מובארכ
עווד רוצים לזרוק וכל שאר המנהיגים
מפוזרים בכל העולם. בוודאי שזו טעות
קשה. את פייצל במיקרה הכרתי, והוא
באמת מנהיג, אבל הוא לא איש־אש״ף.
פייצל הוא איש מתון, שאומר שהוא
מקבל את גבולות־ ,1967 שאומה ״אני
מקבל אתכם, קבלו אותי ״.הוא העלה
רעיון שאש״ף יהפוך למשהו כמו
ההסתדרות הציונית. ואני חושב שזה
רעיון טוב. .

• יש לד יסורי־מצפון על כך
שעצרו אותו בגללך?
לא, זה הסיכון שהוא לקח, אין לי גם
נקיפות״מצפון על זה שהיכו את סרי
נוסייבה בגלל הפגישות איתי. ולהם
אין נקיפות־מצפון על מה שעושים לי.
זה המחיר שאנו משלמים. בשביל
המדינה הזאת שילמו מחיר יותר גדול
מאשר מעצר, מכות, או מה שאני עובר.
חברים קרובים שלי מתו במילחמה על
ירושלים, במילחמה בלבנון, ומעבר
לתעלה.

• נלחמת בלבנון?
לא, היתי זקן מדי, אבל הסתובבתי
שם כקצין־חינוך בהרצאות. זו היתה
המילחמה האחרונה שלי, אני כבר בן

כל אחד משלם את המחיר והמחיר
שאני משלם הוא לא כל־כך כבד.

• אתה מרגיש
קורבן־השלום?

שאתה

מה פתאום? לא. אני חושב שמי שלא
עושה שום דבר יהיה קורבן. זו לא רק
השאלה הדמוגראפית. השאלה היא איך
חיים? האם אפשר לחיות עם המראות
בטלוויזיה הרבה זמן? ואם זה לא משהו
חולף, אם זו תהיה המציאות מעתה
ואילך, אנשים יוכלו לחיות עם זה? כמה
זמן עוד אפשר לראות את הדברים יום־
יום בטלוויזיה?
אני טוען שבעוד כמה שנים אנחנו
נתגעגע ל־ ,1988 כי אז נצטרך לדבר
עם שתי מעצמות שסיכמו הכל ביניהן,
והן יודיעו לנו מה אנחנו צריכים
לעשות. אנחנו נצטרך לדבר עם אלה
שהיום זורקים אבנים, ואז הם יהיו בני
.30 נתגעגע למישהו מתון כמו ערפאת,
נתגעגע למצב שיש לנו השפעה על
ארצות־הברית. אנחנו נגיע לפיתתן
על ארבע, ולא כמו היום, כשאנחנו
נמצאים במצב של כוח. ואם זה
התסריט, אז לא כדאי היום לסגור
ענייו?

• האס אלה דברים שאתה
מבין, וחבריך בתנועת־החרות
לא מבינים?
אני פשוט פוחד יותר מהם. למה
ששמיר יהיה מודאג? איפה הוא יהיה
בעוד 20 שנה? הוא עכשיו המרגיע
הלאומי, אומר שהכל בסדר, שהשבאב
זורקים אבנים. במו אוזני שמעתי
שחברי־כנסת קוראים לשמיר הבלם
הלאומי, ואלה היו חברי־כנסת ממחנה
שמיר־ארנס.

צ׳רלי עם דובי
להוציא לשון לכל אחד

ך׳ יני,השימפנזהבתה־,4מכי־

^ רה הליכות ונימוסים. למשל,
היא תדליק סיגריה לדובי בעליה, אך
היא סולדת מעישון סיגריות. אין היא
פאסיבית. היא יוצאת בגלוי נגד התופעה
השלילית של התרבות מיספר
תאונות־הדרכים בארץ בתשדיר־שרות
מטעם המועצה למניעת תאונות דרכים,
שיוקרן בקרוב על מירקע־הטלווי־זיה.
ג׳יני מגלמת בו תפקיד חשוב.
דובי שיפמן 29 מעצב דמותה של
ג׳יני, שמע על חמש־שש שימפנזות
נוספות בבעלות פרטית בישראל. לדבריו,
ג׳יני היא היחידה בעלת רמת־אי־לוף
כה גבוהה. הוא הספיק להופיע
איתה במשך חורש רצוף במועדון־לילה
ובכמה קייטנות בצפון. היא מופיעה גם
באירועים שונים, כגון באחת מהופעותיו
של הזמר אריק סיני.
ג׳יני גרה והתחנכה בביתו של דובי
בקריית־חרושת, אך הופעותיה התחילו
רק לפני חמישה חודשים, באופן מיקרי
ביותר .״מכיוון שהיא נהנית מהופ־עותיה,
ולא נגרם לה כל נזק, אני
ממשיך להופיע איתה״.
נגד אילופה של ג׳יני נשמעו טענות
קשות מפי המימסד העוסק בבעלי־חיים
בישראל, כמו הסאפאר.,
ראשית ,״יש עובדות מצערות,
הקיימות גם במיקרה שלי. השימפנזות
הוגלו מביתן ומסביבתן הטיבעית,
יבשת אפריקה, בעל־כורחן. אין ספק
שנעשה להן עוול. אך ברגע שהן פה,
חשוב לסגלן לסביבתן החדשה כדי
שיוכלו להמשיך לחיות.
״בסאפאר׳ קיים מערך של שתי גד־רות־תיל
חשמליות מסביב לחצר־השימפנזות,
מסיבות ביטחוניות. במערכת
הגדרות הם גורמים לאילופן, אך
לא בצורה ישירה כפי שזה קיים אצלי.
״חוץ מזה הן מקבלות מזון רק
בתאיהן. כאשר עובדי הסאפאר׳ מעונ־יינים
לרוקן את החצר, או למשוך את
השימפנזות אליה, הם ישתמשו במזון
כאמצעי. יש סיכוי רב למצוא את החצר
ריקה כאשר הרעב מתגבר אצלן״.
למרות זאת אין דובי מסתיר את
הערצתו לסאפאר׳ בשל התנאים הפי־

סיים ואיכות־החיים הגבוהה שהוא מע־
;; הי א
ניקלבעלי־החיים•

^ לא נורמל!״
^ לבד ג׳יני מתגורר עם דובי גם
^/צ׳רלי, שימפנזה צעיר בן שנה וחצי,
שהוא בשלב מתקדם של אילוף.
ברטה הכלבה ו״נו־כבר״ ,כלב מסוג
פינצ׳ר, מתגוררים גם הם בביתו. בחצר-
הבית יש לו עוד 13 כלבים פרטיים
וכמה ברווזים.
ה״גווארדיה הגדולה״ חיה לה
בשלווה ובשקט בחוות־החיות, לא

ג׳יני מוזגת

הרחק מקריית־טיבעון. בית דו־קומתי
בעל חזית בצבע לבן, ומסביבו חצר
גדולה, מוקפת בגדר ביטחונית.
הצבע הירוק שולט בכל פינה בחווה,
״החווה של רובי״ — שם מוכר לכל
תושבי הסביבה. חדר־השינה המרווח
נמצא בקומה השניה של הבית, עשוי
מעץ ומחולק לשלושה חלקים: תא סגור
עבור ג׳יני, תא קטן יותר עבור צ׳רלי,
וחלק־הארי עבור דובי.
מאז היותו ילד, זוכר דובי את עצמו
כמתעניין בבעלי־חיים. כילד החזיק
בחתולים, בכלבים, בציפורים, בברווזים
ואף בנחשים. הוא מכיר בעלי־

בחינוכה. אבל יש דברים שהייתי חייב
לאלפה לעשותם, למרות שהיא לא אוהבת
את זה, כמו עשיית הצרכים בסיר,
ולא בכל מקום מזדמן. אסרתי עליה
לנשוך, למרות שזה יכול להיות הכיף
שלה.
״ג׳יני חברותית מאור, ובדרך־כלל
ניתן למצוא אותה מתחבקת ומתנשקת
בחברת אנשים, באווירה עליזה.

ג׳יני רוכבת על אופניים

. .א1י אף פעם לא צריך לצעוק עליה!״

״לפעמים אני לוקח את ג׳יני איתי
כשאני יוצא לבלות. אך באופן קבוע
אני מהלך עימה כשהיא קשורה
ברצועה, כי קיים תמיד ספק, שמא היא
עלולה לתקוף או להתנהג בצורה לא־חברותית.
.למרות שעד היום היא לא
תקפה כלל, ולא היתה שום תלונה
עליה.״
דובי מכנה את הקפדתו להלך עימה,

צבאי מלא הוא סיים שנה א׳ בפקולטה
למישפטים של אוניברסיטת תל־אביב.
את תחום המישפטנות עזב, והתחיל
לנהל בחיפה את הדיסקוטק גל חדש,
שנסגר בעיקבות תלונות השכנים. זה
היה הדיסקוטק הראשון שהכניס לעיר־הכרמל
את סיגנון ״הגל החדש״ ,והופיעו
בו הזמר רמי פורטיס ולהקתו,
עופר אקרלינג, להקת הקליק ועוד.

בחר במקום הזה מפני שהוא מרוחק
מהעיר, מכיוון שלא רצה שהפנסיון
יהווה מיטרד לשכנים. אמו, יהודית
שיפמן, עוזרת לבנה בכל הקשור
לניירת.,ולשיחות־טלפון.
בציחקוק המתלווה לחיוך האופייני
לו אומר דובי :״הסיבה השכיחה שבגללה
אנשים מוסרים לי את כלבם היא
חופשה ונסיעה לחו״ל. לעיתים נמנע
מהם זמנית לטפל בכלב בגלל מחלה.
בעלי הכלבים באים מכל השכבות
הכלכליות־חברתיות מאיזור חיפה והצפון.
נקרא לזה אינטגרציה חברתית של
כלבים. זוגות צעירים, מישפחות או
אנשים בודדים מביאים את כלבם.
״בדרך כלל משלמים לי בהמחאות,
והן תמיד כובדו במלואן. נראה שהם
היו מרוצים מאוד מהטיפול״.

עודד דכטמן
צילם: ציון צפריר ₪

דובי וסלובי הפנסיון
גנם לחשלים

ג׳יני מדליקה סיגריה לדובי
״לא חצה לעשן!״

מחוץ לכתלי הבית, כשהיא קשורה
ברצועה כ״אי־אמון מושלם״.
ג׳יני מסוגלת לאכול בעזרת מזלג,
כף וכפית, לדפדף ולעיין בספרים ובעיתונים,
לפתוח סוגי לבניות.
ג׳יני אוהבת במיוחד את ״נו־כבר״,
הכלב הפרטי של דובי, ובכל מיפגש
בין השניים היא מרבה ללטפו, לחבקו
ולנשקו. אם דובי ישאל את ג׳יני מה
דעתה על פלוני, גם מכר קרוב או רחוק,
היא מסמנת באצבע המונחת מעל
לאוזנה את הסימן שפירושו ״הוא
משוגע״ ,״הוא לא נורמלי״.
גיטרה וגעלי־היים

ך״י ובי נולד בקרית־ביאליק. בגיל
1בר־מיצווה עבר עם מישפחתו בת
חמש הנפשות לשכונת אחוזה בחיפה.
הוא סיים 12 שנות־לימוד בבית־הספר
הריאלי בחיפה, ואף השיג תעו־דת־בגרות
טובה למדי. אחרי שרות

בעיקבות סגירת המועדון החליט על
שינוי דראסטי בחייו. הוא עבר
להתגורר ביערות הכרמל, כדי ״לגור
עם הטבע ככל שזה רק אפשרי, לברוח
מהעיר, לחיות אחרת. רציתי לחיות
בשקט עם גיטרה וכמה בעלי־חיים,
ואנו יודעים שבעיר זה די קשה.״
במשך ארבעה חודשים חי דובי ביע־רות־הכרמל
עם ברטה, כלב נוסף, כמה
ברווזים ותרנגולות, חמור שהוא שמר
עליו לבקשת כמה ילדים הגרים בסביבה,
ועוד סוס, שגם עליו שמר לפי
בקשת אחותו.
לפני שנתיים וחצי קנה שטח״אדמה
בקריית־חרושת, וכיום שוכן שם ביתו
וחוות־החיות, המשמשת גם כפנסיון
לכלבים. בימים אלה הושלמה גם
הקמת פנסיון החתולים בחווה, שנועד
לקליטתם של 24 חתולים. דובי ממתין
להזמנות.
פעם שכנה שם חורבה גדולה, בתוך
שדה גדול של קוצים ודרדרים. הוא

דובי ואחד הפנסיונרים ליד המיכאלות של הפנסיון(על כתפיו — צ׳ילי)
אינטגרציה של כלבים

א׳ עממ׳ ג /

תשבץרש & ס חג

לרות׳

מאוזן:
. 1מפתח ( .5 :)6עולם ומלואו
( . 10 :)6לא חד. מעוגל במקצת
( . 11 ;)2אליל בבלי קדום (. 13 :)2
רסיסי לילה 14 ;)2קיר (.15 ;)2
מידת יובש מקראית (.16 :)2
ספר עברי שקיבל פרס ביאליק
על הרומן ״אהבה זרה 18 ;)3
פעוט ( .20 ;)2חיק ( .21 :)2רחום
( .22 ;)3,2נהר באיטליה (.24 :)2
יונק מותר באכילה (דברים, יד,
ה 25 ;)3ממציא הטלפון (;)2
.26 סופר אנגלי, אביו של
כריסטופר רובין ( .28 ;)4ציפור
( .30 ;)3בינה ( .31 ;)3מאכל
מישמש ( .32 ;)3שר החינוד
והתרבות שיזם את הרפורמה
שאושרה ב״ .34 ;)3( 1960 מס (;)3
.35 צמית ( .38 ,)3הקף, עיגול
( .39 ;)3אצטבה קטנה (.41 ;)2
ממציא חליל הרועים (.42 :)2
סופר צרפתי. אבי הסיפור המדעי
הדימיוני ( .43 ;)3בהמה טיבטית
( .45 ;)2יצא ( .47 ;)3השג
ספורטיבי המקנה שתי נקודות
( .48 ;)2ענף רף ( .50 ;)3אכסדרה
של עמודים ( .51 ;)3כיסוי עליון
( .52 .)2מסך ( .54 ;)2תניד (;)2
.57 חורשה גדולה (.61 ;)3
צדיקים ניסתרים ( .62 ;)2רון (;)3
.64 מורה הוראה ( .65 ;)2אחד
החושים ( .66 ;)3עיר מצרית
קדומה ( .67 ;)2לא מבושל (;)2
.69 מחלקי היממה (.70 ;)3
התנגדות לשילטון ( .72 ;)3בן־
כלאיים של סוסה ( .74 ;)3חרב
( .75 ;)3שחק פחם ( .77 ;)3אבא
של עתניאל ( .78 ;)3חלק מפרי־הדר
( .81 ;)3חבר ( .83 ;)3הוגה־ריעות
יהודי גרמני, כתב את
״רומא וירושלים 85 ;)2אחד
השבטים ( .86 ;)2מתק (.88 ;)3
מילת ברירה ( .89 ;)2מלחין
גרמני, מגדולי המלחינים (;)5
.91 ראשי־תיבות ( .93 ;)2דגל
( .95 ;)2חבלה בגוף ( .96 ;)3איבר
דיבור ( .98 ;)2מילת־קיום (;)2
. 100 מגדולי המלחינים (. 102 ;)2
לא עדין 103 ;)2מרגיש (;)2
. 104 שחקן בנבחרת הלאומית
בכדורגל 105 ;)3,3ספר
תאריכים (.)3,3

מאמך:
.1קבע את מקום־המצאו של
מישהו ( .2 ;)3זיכרון ( .3 ;)2ראיון
( .4 ;)3מילת הכללה (.6 ;)2
יחידה של עוצמת חשמל (.7 ;)2
ירק גינה ( .8 ;)3קידומת
הולנדית ( .9 ;)2עזרא ...שהצטרף
ל״התחיה 12 ;)3השרברב
מטפל בו. בסלנג, אם שמים אותו
למישהו, זה מאד לא נעים (;)3
.15 אדם שפרנסתו בטיפול
במתים ( .16 ;)4עיר מפורסמת
בעולם העתיק 17 ;)3היה מצוי

נעמי
״רותי בטלפון״ ,כמו תמיד,
לקשר מהיר ולהכתבת מיפת־בים,
לרשותכם ב־.221017

לחבק חזק
הוא כמעט בן ,26 עוסק בעבודה
טכנית 1.75 ,מטר, טיפוס ספורטיבי
ששומר על כושר בעזרת כדורסל,
כדורגל וטניס. גם שח הוא משחק.
״בהחלט סימפטי מבחינה חיצונית,״
הוא אמר לי ,״לא טום קרוז, אבל גם לא
דובי גל. משהו באמצע״.
הוא שונא להסביר בדיחות, ובלי
חוש־הומור אין לו מה לעשות איתו.
מחפש אותך נחמדה, בת 22 עד ,25 עם
ראש פתוח להרפתקות. הוא רוכב על
אופנוע, וחשוב לו שלא תפחדי לשבת
מאחוריו, לחבק חזק, ולנסוע. בעתיד
הוא יעבור לקורטינה, אבל בינתיים זה
מה שיש. הוא אוהב לקבל מיכתבים, אז
כתבי לו. לי הוא נשמע ראש טוב. ת״ד
,513 אבן־יהודה .40500 אם לא בא לך
לכתוב, הטלפון שלו אצלי.

אקדמאי נאה

גבר של א שה אחת
זמן מה במקום מסוים ( .19 ;)3חי
על חשבון אחרים ( .20 ;)4בן־
מישפחה ( .21 ;)2מרינה צפוך
אמריקאית ( .22 ;)6יונק גדול
( .23 ;)3נהר אפריקאי (.24 ;)2
רע ( .26 ;)2שחקן מפורסם
בכדורגל ( .27 ;)4ראשי־תיבות
של נשק מגן ( .29 ;)2מלוטש
ומבריק ( .30 ;)3חנו לאחרונה
את ביתו ועורר ויכוח ציבורי (;)4
.33 פחם בוער ( .34 ;)4בגלל (;)4
.36 שחקן כדורגל תל־אביבי
בעל מוניטין ( .37 ;)4מבני יוסף
( .40 ;)4כלי פסולת ( .41 ;)2פרי
בוסר ( .44 ;)2סוף (.46 ;)2
מיפלגה קטנה ( .47 ;)2מערכת
( .49 ;)2מועד ( .50 ;)3מספיק (;)3
.53 דרף, יחס ( .54 ;)4אתונו
פתחה את פיה ותדבר (.55 ;)4
מסולם התווים ( .56 ;)2מבני נוח

--יהודית דגן —

יתן ע מי חי ן
הדברת מזיקים ^
מומחים והדברת תיקנים(ג׳וקום)^ 3 ,
; ג ו. תוז־עי עץ, חרקי ספרים ובגדים,
עירפוו מיוחד וארועים ומניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

^ * 2 9רמת -נןרח׳ מו די עין ,18ת.ד 2272 .טל 4 -5 -6 .וו 790

וב ש מיר ה ע * ברי או תך ו ר בו עוו

״אני בן ,32 נראה טוב, גובה 1.80
מטר, רווק,״ הוא כותב לי .״עוסק
בנושאי־כספים, תל־אביבי, רציני, אך
גם עם חוש־הומור מפותח. באופיי אני
גבר של אשה אחת, שאותה, לצערי,
עדיין לא פגשתי.
״היא צריכה להיות די אינטליגנטית
כדי לנהל שיחה, בעלת שימחת־חיים,
פתוחה באופייה, חייכנית, סולידית,
מסוגלת לקשר קרוב. באשר למראה
החיצוני — רצוי מאוד שהיא תהיה
מושכת, חטובה וגבוהה ״.הוא ממתין
בת״ד ,17362 תל־אביב .61171 חוץ
מזה, הוא מציין שהוא קורא קבוע של
העולם הזה, וזה כבר מוסיף לו כמה
נקודות באופן אוטומטי, לא?

פתיחות גבוהה
״אני אקדמאי, בן ,43 עוסק בניהול
בחברה גדולה,״ הוא סיפר לי בטלפון.
״שטח־ההתמחות שלי הוא בתחום
הפסיכולוגיה התעשייתית. אני 1.69
מטר, שחום, בלי כרס, בלי מישקפיים,
בלי קרחת.
״מקווה להכיר עדינה, נשית, רחבת־אופקים,
המבקשת לממש דימיון
למציאות, אני מאמין בתיקשורת של
יחד, וכל אחד לחוד, כלומר — מימוש
עצמי גם במיסגרת של זוג. אני נוסע
הרבה לחו״ל. אוהב מוסיקה קלאסית.
מאמין בפתיחות גבוהה, בהפקת
המקסימום מהחיים, בתנאי שלא
פוגעים בזולת.״ הוא מצפה לך בטלפון
,737771 אחרי 6בערב.

אקדמאי נאה מאוד, בן ,36 גובה
1.75 מטר, גרוש בלי, רוצה אותך
נשית, יפה ומעניינת, לקשר רציני.
כתבי או שאלי אותי על (.)7/88

( .58 ;)2בעלה של תמר (.59 ;)2
ענק ( .60 ;)4האריה של טרזן (;)4
.62 נוזל ( .63 ;)2שר (.66 ;<2
יכולת אומנות, כישרון עשיה
( .68 )3,3אוייב יווני בימי־קדם
( .71 ;)6מחסום ( .73 ;)3משוררת
טראגית ( .76 ;)3קלף חזק (;)2
.77 כלימה ( .79 ;)4מושג מעולם
המחשב ( .80 ;)4יכול לאשר את
הדברים בבית־מישפט (.82 ;)2
יהיר ( .84 ;)2דרגה צבאית (;)3
.85 גילוי חיצוני לצער (.87 ;)3
מערי פלישתים ( .90 ;)2פילוסוף
גרמני, אבי השיטה הדיאלקטית
( .92 ;)3הדרגה הגבוהה ביותר
( .94 ;)3ענפים צפופים (.96 ;)3
אחד הרגלים ( .97 ;)3מיספר
סידרי המישנה ( .99 ;)3חזר (;)2
. 101 כך 102 ;)2אחורי הגוף
( .103 ;)2יופי, נועם (.)2

אתה תאהב. גם היא בת״ד הנ׳ל,
ובמיקרה שלה נא להוסיף ״עבור ר״.

אני מתה על בט מידלר .״לפני
זמן״מה שקלתי את הציצים שלי,׳׳
היא מספרת לקהל בהופעותיה,
״לא אומר לכם כמה הם שוקלים,
אך היה עולה לי קרוב למאה דולר
לשלוח אותם לברזיל, במחלקה

שלישית•״

סליחה, יקירי
נעשה עוול (אני לא אשמה!) לעלם
בן ,32 שגילו התפרסם כאן, בטעות,
כ־ .23 אז הוא לא, ולכן מיכתבו שוב,
בקיצור: רווק, עוסק באלקטרוניקה,
גובה 1.75 מטר, נאה, אוהב קריאה,
בילויים שקטים ומיסעדות טובות,
מעוניין בקשר עם בחורה עד ,32 או

בלונדית,
רומאנטית, מטופחת
הן שלוש חברות, שהחליטו לכתוב
אליי. הראשונה היא בלונדית שמעדיפה
אותך כהה־שיער. היא רווקה בת
,32 גובה 1.68 מטר, חטובה, נאה, רגישה,
אחות במיקצועה, אשר נמאס לה
מכל מיני סתם, והיא מחפשת חבר־חבר.
כתוב לה לת״ד ( 31 כן, זו לא
טעות) תל־אביב, עבור ש.
השניה היא רומא!טית חסרת תקנה,
שמאמינה שדראמות יש גם בחיים.
עיסוקה הוא בתחום הדראמה ותרבות־הגוף.
היא בת ,40 גובה 1.66 מטר,
גרושה ואם לבת, לא מן הרזות,
עגלגלה, חיננית, סימפאטית וחמה,
ילדה בנשמתה, מחפשת חבר לחיים
שמאמין שאפשר להשתטות בכל גיל.
גם היא בת״ד הנ״ל ,31 ,ונא להוסיף
״עבור א.״
השלישית כותבת :״אם אינך פוחד
מרווקה בת ,45 שסוף־סוף החליטה
שהיא רוצה להקים בית, אשמח להכיר
אותך.״ היא נראית צעירה בהרבה
מגילה, דקת־גו 1.60 ,מטר גובה, נאה
מאוד, מטופחת, עסקה במשך שנים
בטיפוח חן ויופי, וכיום היא מזכירה
בכירה, אוהבת מוסיקה, וחשוב לה שגם

קצת יותר.״ הוא עדיין בת״ד ,276 בתים.
איתר הסליחה, יקירי. מעניין
שאפילו לא התלוננת, ורק במיקרה
הבחנתי בטעות. היו כמה מיכתבים
מעניינים מעלמות צעירות?
סתמים כמו בשבוע שעבר, גם השבוע אני
מנסה להיפטר מערימת הפתקים,
המיברקים הקצרים האלה, שהצטברו
אצלי.
• הראשון הוא שמואל, בן ,28
עובד, כמו שהוא אומר, ב״צוות מוטס
באל־על ״.יש לו שיער שחור1.70 ,
מטר גובה, והוא אוהב ספורט, קריאה
וטיולים. מחפש אותך חכמה, יפה, בת
׳ 21ע ד ,27 למטרה רצינית. צלצלי
לטלפון 550097־ ,052 בשעות הערב.
• הפתק השני שייך לבני,
אופטיקאי בן ,29 רווק, נראה טוב, גובה
1.80 מטר, שיער חום, מיבנה־גוף
בינוני. מעוניין בקשר טוב, רציני
וממושך עם בעלת גוף מלא, עד גיל
.30 כתבי אל בני חנופה, דרך בן־גוריון
, 151 רמת־גן.

מגתג גן

ראע\
תדריך חובה לראות:
תל־אביב: החנות נועבר לפינה, ז־אן דה
פלורט, הקיסר האחרון, מלאכים בשנוי ברלין,
מגדל הדבורים, טאנזפופו.
ירושלים: ראן דה פלורט, מלאכים בשמי
ברלין.
חיפה: ראן דה פלורט, הקיסר האחרון.

תל-אגיב:

****החנות מעבר לפינה >חן ,5חל־אביב,
ארצות־הברית) — ארנסט לוביטש חוגג את
ניצחונו אחרי יותר מ־ 35 שנים, ומוכיח שמצוזי־קון
חכם זו משימה אפשרית. ג׳יימס סטיוארט
ומארגרט סאליבן.
****הקיסר האחרון(נח, תל־אביב, מוצג גם
ברב־נת חיפה, בריטניה) — הקיסר האחרון בסין
כראי להיסטוריה ולתהפוכותיה. חוויה אסתטית
נדירה דרך מצלמתו של ויטוריו סטורארו. אחד
הניצחונות האופראיים הגדולים של הכימאי
ברנארדו ברטולוצ׳י.
****מלאכים בשמי ברלין (ל ב, צרפת־גרמניה,
מוצג גם בסמדר, ירושלים) — וים
ונדרס חוזר הביתה, לגרמניה, כדי להתבונן
בברלין דרן־ עיניהם של מלאכים. אוטו סאנדר
ובדונו גאנץ משחקים כמו מלאכים וסולוויג
דומרטין מעניקה את האהבה. פיטר פולק משחק
מלאך לשעבר שמשחק שחקן המשחק את עצמו,
ועל כולם עולה בהישגיו אנרי אלקן הצלם. פיוט
בשחור־לבן.
***טאמפופו (לב, תל־אביב, יפאן) —
הזלילה הגדולה נוסח יפאן במצחיקון פרוע של
יוזו איטאמי. הבימאי שאוהב לבקר את בני־עמו
בסאטירות מטורפות. סיפורה של אלמנה הנד
שכללת את ידענותה ברזי־המיטבח באמצעות
מסע־ריגול גאסטרונומי עתיר־המצאות.
*** תיקווה ותהילה (דיזננוף, תל־אביב,

גן השיש (תכלת, תל־אביב, אר־צות־הברית)
-ההתחלה, לפחות,
מבטיחה סרט ״אחר״ על וייטנאם.
במקום שדה־קרב מופיע
לפנינו שדה אחר. גם הוא מרופד בגוויות, אבל במקום אדום
ורועש הוא לבן ודומם. המתים מכוסים היטב מתחת למצבות
לבנות של שיש, מי ימנה מיספרן ו כולן שוות ומיושרות.
מיסדר צבאי של אבנים ערוך ומוכן לפקודתך, הקברן הלאומי.
כי זו היא ארלינגטון. התחנה האחרונה של הגיבור האמריקאי.
בסיסה של היחידה העיליתיטטית של הצבא האמריקאי,
שייעודה לשמש גם כמישמר״הנשיא. אם כי בשלהי שנות
ה־ ,60 כשאיש לא העז להתנבא על נחיצותה של המילחמה
ההיא, היו ידיה של יחידה זו מלאות־עבודה בהטמנת
החוזרים מוייט״נאם.
פרנסים פורד קופולה, החדשן, שמעולם לא מתעייף מהמצאת
כלים חדשים לשפה הקולנועית, בחר לטפל בטראומת-
המילחמה הזאת בפירוט הליכי טכט-הקבורה. אלא שבהמשך
בורח תסריטו של קופולה מן הסכין החדה.
הסמל קלל (גיימס קאן הנפלא) ,שכבר היה בתופת, מקלל
אותה, אבל מתמרד רק כדי לחזור אליה וללמד טירונים איך
להישרד. הוא למד היטב את עקרון ה־״אין ברירה״ ואינו
מרשה להטיל ספק בייעודו של החייל המיקצועי. תפקידו לא
כולל מחשבה, אפילו לא כשפרח־הקצונה, בנו של חבר לקרבות
אחרים, וצא לחזית וחוזר, ככל האחרים, לתחגה האח־

אנג׳ליקה יוסטון וגייימס קאן: לחייל אסור לחשוב
רונה בארון־קבורה.
ידידתו, עיתונאית ליברלית (אנגיליקה יוסטון, גם היא
מעולה) ,שוללת את המילחמה, אבל מבינה לליבו של החייל
המיקצועי, ואילו מפקדו של הסמל, גייימס ארל גונס, הוא
איש״צבא מובהק, שמכטימום המחשבה שהוא מגלה מתבטא
בבדיחות מרירות ובמצב תמידי של גילופין.
לגבי איש־צבא אין מילחמה שאינה צודקת. זו מטקגה המז כירה
את שתי אצבעות מצידון -אד מקופולה מצפים ליותר.
מעוורר הדלות
עכבר הבארים (שחף, תל־אביב,
ארצות־הברית) -סרט לא־שיגרתי
של במאי לא־שיגרתי. מי שירצה
ליהנות ממנו כדאי שיצטייד תחי לה
בנקודת״מבט לא״שיגרתית, שכן בעיות של אלכוהוליזם
מצטיירות בדרך־כלל בקולנוע כבעיות טרגיות של אדם שנדון
לכלייה פיסית ומוסרית כאחד. במיקרה זה נקודת־המוצא
היא הפילוסופיה של משורר־הדלות של העולם המערבי,
ציארלס בוקובסקי.
מי שהתוודע לכתביו של סופר אקסנטרי זה, החי בלוס-
אנג׳לס (הזדמנות קולנועית קודמת להתוודע אליו היתה
בסיפורו של שיגעון פשוט, סירטו של מארקו פררי) ,יודע כי
במרכזה של יצירתו עומדת הבחירה המכוונת בעולם־הביבים
המערבי כשמנגד ניצבת חברת-השפע המערבית.
גיבורו של בוקובסקי בסרט זה אינו אלא בן״דמותו. אפילו
שמו מצלצל כך -״הנרי צ יאנסקי״ .זהו משורר המתקרב לשנת
ה״ 30 בחייו. על כישרונו ניתן ללמוד מכך שמו״לית צעירה
ועתירות-נכסים (אליס קריג) מוכנה להעניק לו בית, אהבה,
וכסף טוב עבור כל מילה מפרי עטו. אלא שיותר משהוא מכור
לכתיבה הוא מכור לבקבוק ולכיעור, לסחי ולבוץ שהם תנאים
הכרחיים לקיומו.
המשורר, בדמותו של השחקן מיקי רורק, שהשמין והתכער
עד לבלי הכר לצורך תפקידו זה, אינו מוכן לקבל עליו את עול
החברה המתוקנת. הוא מסרב לקום בבוקר, להתרחץ, לצחצח

מיקי רורק ופראנק סטאלונה: בלי לרחוץ שיניים
שיניים ולעבוד חמישה ימים בשבוע. הוא צריך לגרד את
תחתית החבית החברתית בדי למצוא את השראתו עלי אדמות.
הוא זקוק לזוהמה כדי להזדכך. לצידו ונדה, מפסידנית
מיקצועית, שלמרות התמכרותה המוחלטת לשתייה אינה מא בדת
אף לרגע את הקסם שבאישיותה, והיא מגולמת על-ידי
פיי דאנווי שהופכת את סיפור האהבה שלה ושל מיקי רורק
לאחד המשעשעים והמבריקים שנראו על הבד זה זמן רב.
בארבט שרדר מציג פה תמונה מרתקת של המכורים לכוס.

מוע\זזת
מב>ת טוב
שחקנית ג׳ון צ׳ן
בסרט ״הקיסר האחרון־
מוצג גם באורלי בחיפה, בריטניה) — בימי
הבליץ בלונדון היה הבימאי ג׳ון בורמן ילד
שנשאר בעורף. את המילחמה הוא זוכר כחופשה
ארוכה ועליזה, מעין פסק־זמן המים ונעים
בילדותו.
לו היית כאן(דיזננוף, תל־אביב, אנגליה)
— אמילי לוייד, תגלית בריטית צעירה מלאת
חן ומרץ, עוזרת לסופר־בימאי, דיוויד לילנד,
להוקיע את הצביעות של החברה הפוריטנית
הבריטית בעידן שהצמיח את תאצ׳ר.

ש>שבת/וזקדנות מיוהדות:
***פרנסים (הקולנוע, בית ציוני־אמריקה,
שיש 14*30 ,ג׳סיקה לאנג וסם שפארד
הם שמות־הקסם, שבשלהם כדאי לראות את
הסיפור על שחקנית שאיבדה את שפיותה.
***פראנקנשטיין הצעיר(הקולנוע, ביח
ציוני־אמריקה, שבת) — המצחיקן מל ברוקס
בסירטו המבריק ביותר על נכדו של פראנקג־שטיין
שמנסה להתחרות בסבו.

עדנה פיינדז
העולם הזה 2629

שחיתות בגדול (אסתר, תל־אביב,
ארצות־הברית) -זהו נושא
שראוי להתכבד בו -מהן מיג״
בלותיה של השחיתות, ומתי היא
נהפכת מיטרד לחברה ויש לבער אותה! בהחלט שאלה
שאפשר לשאול בכל מקום בעולם, ולא רק בניו־אורלינס,
המקום שבו מתרחשת עלילת הסרט.
העלילה מפגישה בין ביריון חביב, מאלה שהקולנוע האמרי קאי
אוהב להתגנדר בהם, השחקן דניס קוויד, לבין פרקליטה
נמרצת, החוקרת אפשרות של שחיתות במישטרה. הביריון
הוא מפקח מצליח, בן לשושלת של אנשי-מישטרה, אחד
שמכיר את העיר כפי שהוא מכיר את כף ידו, ואף מכופף,
בשעת הצורך, את החוק לצרכיו, כאשר התהליכים השיג־רתיים
מסובכים וארוכים מדי לטעמו.
העניין מתפוצץ כאשר בחקירה, שבה נוטל חלק גיבורנו
ואשר עוסקת במילחמת״כנופיות, מתחיל להתברר כי המיש־טרה
עצמה נוטלת חלק בקרבות, לאו דווקא כדי לחסל את
הנגע אלא כדי להבטיח לעצמה את חלק הארי של השלל.
על כך אין הגיבור, שמכופף את החוק למען אינטרסים
פרטיים קטנים מתוך הרגשה שאין בכך שום רע, מוכן לעבור
בשתיקה, גם אם כמה מחבריו הקרובים מעורבים בפרשה. ומן
העימותים המבדרים והעוקצניים עם הפרקליטה הוא הופך
בן־לילה לבן־בריתה. הוא לא ישקוט ולא ינוח עד אשר יביא
את המושחתים למישפט.

דניס קוויד אלן בארקין ונד בייטי: מתנות למשטרה
הנושא הוא עדין ומביך, אבל הבימאי גייס (עד כלות
הנשימה) מקברייד מתייחס אליו ברוח שובבה. לפחות במח צית
הראשונה של הסרט הוא משתדל להשאר בתוך המוס כמות
של עלילות-מתח הוליוודיות רגילות, ולא לכפות על
הצופים עומס״יתר של משמעות. וזו, אכן קיימת, בצד הפעל תנות
של קוויד והלשון החדה של הפרקליטה אלן בארקין,
אבל מי שמוטרד, יכול להתעלם. מה עוד שגם למקברייד עצמו
אין תשובה ברורה היכן הוא הקו בין שחיתות בקטן ובגדול.

השה איבו!׳ נקיץ כבר לא יהיה לנר * אילנה שושן קפצה לפאריס נ7י לפסש
את האקס וישנס בסאלון +הטלפון של אילן בן־שהר שבד ששח נוספות

77/7

מזמן־מזמן כבר לא היתה למשה
איבגי אהבה גדולה. בעבר היתה
השחקנית היפה עירית שלג, שממנה
יש לו בת, דנה, אליה הוא

קשור מאוד. הוא רואה אותה לפחות
פעמיים בשבוע. היו עוד כמה רומאנים
ואהבות קצרות, כי איבגי מת על נשים,
ונשים מתות עליו, אבל הוא לא כל־כן־
אוהב לספר לעולם מה קורה בחייו
הפרטיים.
עד כמה שהיה ידוע לי, בתקופה
האחרונה הוא לבד. אבל בשבוע שעבר
קראתי באחד הצהרונים כתבה ענקית
עליו, לכבוד התפקיד הראשי שהוא

משב₪

הוא יגלם, אלא בהכרזה שלו, שעליה
חזר לפחות פעמיים :״בקיץ אני לא
אהיה לבד!״
אני לא רוצה לקחת מהקולגה
המרחלת שלי את ה״דרינג־דרינג״
המפורסם שלה, אבל גם אני עשיתי
דרינג־דרינג, ושאלתי אותו עם מי הוא
לא יהיה לבד בקיץ. איבגי המתוק ניסה
להתחמק, אבל הנידנודים שלי הרסו
אותו, וכדי שאסכים להסתלק מקו־הטלפון
שלו הוא הסכים להתחלק איתי
בכמה פרטים.
קוראים לה אורית, והיא בת ,28
עובדת בפירסום ובשיווק, נולדה
בארץ, אבל חיה מרבית חייה בלונדון.
היא כמעט מישפחה, כי האח שלה, של
אורית, נשוי עם אחותו של איבגי, שגם
היא חיה בלונדון.
לפני חמש שנים ביקר איבגי את
האחות, הכיר את אורית, משהו התחיל
ללבלב ביניהם, אבל קפא בקור
האנגלי, עם חזרתו לארץ. העניין
הפשיר וחזר ללבלב כאשר אורית
ביקרה כאן, לא מזמן, ושהתה בארץ
במשך ארבעה חודשים. בקרוב היא
תגיע שנית, ואז, ככל הנראה, איבגי
באמת לא יעבור את הקיץ לבד.

משה איבגי
עומד לעשות בהצגתו החדשה של
חנוך לוין, נכנע ומנוצת. לא כל־כך
התעניינתי בדמות המתוסבכת שאותה

סק־אאוט

הנה זוג יפה. במיוחד היא. הוא נתפס
באמצע האוכל, אבל אני נשבעת
שכאשר פיו אינו מלא, הוא נראה יותר
טוב.
זהו שדר־הספורט שאול אייז*
נברג 40 גרוש מזה שנה. גם היא
באותו מיקצוע — ברכת (״בילי״)
רובין, עיתונאית־ספורט באחד הצה־רונים,
גבוהה, חטובה, חתיכה, בת .21
מדור־המסיבות של העולם הזה דיווח
בשבוע שעבר על מסיבת יום־ההולדת
שהיא אירגנה לכבודו. המדור קרא לה
שם ״חברתו של״ ,אבל הסיפור שלהם
אינו פשוט כל־כך.
סיפרו לי שראו אותה נועצת בו
עיניים אוהבות, ולכן רציתי לדעת
פרטים על הרומאן, ואם לא מפריע לו
שהיא יכולה להיות בתו. אז ארון
אייזנברג הזדרז להבהיר לי שני
פרטים: קודם כל, לא מדובר ברומאן,
אלא בידידות טובה, ושנית, היא לא
הידידה הכי צעירה שיש לו.

מעריצות, והוא משתדל לענות לכולן,
בנימוס, במיכתב משוכפל, עם התמונה
שלו. כי הוא הרי בחור טוב, שלא רוצה
לפגוע באף אחת.
הצרה הגדולה היא הטלפונים. יש לו

לא יעבור לבד את הקיץ

לאיתן מסורי יש רומאן חדש.
הוא מכיר אותה שלושה שבועות בסך־
הכל, אבל יש לו הרגשה שזה הולך
להיות סיפור רציני, עם חופה וטבעת
וכל השאר.
ואיפה הוא פגש את אהבת חייו?
ברחוב. מי שהאנטנות שלו פתוחות
לקליטת שידורים 24 שעות ביממה
אינו מפספס שום דבר.
הזמר השחרחר וגבה־הקומה הלך לו
ברחוב המלר ג׳ורג׳ ,לעבר מכוניתו,
שחנתה לא־רחוק, ופיתאום ראה בתוך
בוטיק צעירה תמירה, חטובה, מטופחת,
גוונים בלונדיים בשיערה הארוך, כמו
שהוא אוהב.
זה היה סמוך ל־ 7בערב, שעת־דימדומים
רומאנטית. היא עשתה
סידורים אחרונים לסגירת הבוטיק. הוא
עמד לו שם, נועץ מבטים. היא
הסתכלה בחזרה. בעל־חנות סמוכה,
שקלט את חילופי־המבטים הללו, נכנס
לפעולה.
״את מכירה את איתן מסורי?״ הוא
שאל את שכנתו.
״כן, בטח,״ היא ענתה.
אז ההיכרות הרשמית כבר נעשתה.
ומשם זרמו להם העניינים בקצב מהיר.
איתן, שהרומאן המפורסם האחרון שלו
היה עם הדוגמנית אנבל טמיר,
ואחרי זה היה לו עוד סיפור די רציני
עם צעירונת לפני־גיל־צבא, שרצתה
להיות זמרת, אומר ש״הדברים ההולכים
מהר הם הכי יפים והכי אמיתיים״.
לדבר היפה והאמיתי הזה קוראים
נתי(שם־חיבה לענת) שגב, והיא בת
,24 גרושה־בלי, בדיוק כמו מסורי.
שניהם היו נשואים בעבר שנה אחת,
ומתכננים עכשיו את הסיבוב השני.
נתי היא בעלת הבוטיק בשם נוק
אאוט, ויש לה שותף, שהוא לא בדיו׳
אלמוני בטורי־הרכילות. זהו יגא׳
רוזנברג, שיצא בעבר עם המון
יפהפיות, והיה נשוי בעבר למירי בן*
דויד, שהיתה פעם נערת ישראל. מירי
היא בת־דודה של נתי, אבל העובדה
אהבה בספורט

שאול אייזנברג וברכה רובין
חשיב שיהיו יפות. טיסת וחכסית — הגיל לא חשוב
בשנה שהוא לבד הוא הספיק רי
הרבה, ועם בנות כל הגילים. גילן לא
חשוב, כל זמן שהן יפות, טובות
וחכמות .״גם אשתי היתה כזאת,״ הוא
סיפר לי.
בדוץ־־כלל, כשמתגרשים, הילדים
נשארים עם אמא. אצל שאול הסיפור
שונה. הוא אומר שאם־ילדיו, הנושאת
את השם המקורי בהג־שוע, היא אשה
עסוקה מאוד, עובדת מהבוקר עד

.!7/ 7 7 7 1 7 7 0״

בסאחו הסיפור הזה הוא בלי דרינג־דרינג.

לא רק לאדם, ליגאל בשן
ולשלמה ארצי יש מעריצות. גם
לאילן בן־שחר. הוא אומנם לא זמר,
אבל גם הוא מדבר לתוך מיקרופון
ומשמיע מוסיקה. במיקרה שלו, הוא לא
שר ולא מנגן, הוא תקליטן. בין הטובים
והמפורסמים והיקרים שיש בארץ, עם
המון פעלולים ופצצות עשן ומה־לא.
הוא רווק, בן ,32 טיפוס שקט, צנוע,
ילד טוב כזה, חתיך שתמיד לבוש טיפ־סופ,
עם חיוך חמוד וגומה בסנטר. יש
לו בבית ערימות של מיכתבי

לא דיברתי עם גיבורתו, אילנה
שושן, שאינה נמצאת כרגע בארץ.
היא בארצות־הברית, ואני שומעת שגם

אילן בן־שחר
״אני טיבה במיטה!־

נתי שגב ואיתן מסורי
שניהם סחכמים את הסיסב השני
שהקשר המישפחתי נותק אינה
מפריעה לשותפות העיסקית עם האקס
של בת־הדודה.
מסורי אומר שהוא כבר בן ,38
וממש בא לו להתחתן, להיות אבא,
להיכנס למיסגרת שכמעט כולם רוצים
לברוח ממנה. הוא כבר פגש את הוריה,
וכבר עזר לה להעביר את חפציה
לדירתו היפה, שקנה לא מזמן, בבניין־

דירות אלגנטי, עם שומר־סף צמוד,
בפינת דרר־חיפה־פינקס.
ומי אתם חושבים יוזמן להיות
אורח־הכבוד בחתונה? נכון: בעל החנות
שערך ביניהם את ההיכרות. כי אם לא
הוא, מסורי — המגדיר את עצמו
כבחור ביישן — היה נועץ מבטים עד
כמה שהנימוס מרשה, נאנח לעצמו
וממשיך בדרכו.

איזה 100 הטרדות ביום, ואני לא
מגזימה, כי בשעה שהתארחתי בדירתו
בצפון תל־אביב, הטלפון לא הפסיק
מלטרטר.
מה הן רוצות, בעצם? לפגוש אותי,
הוא אומר. זה ממש טירוף, במשך היום,
ובשעות הקטנות של הלילה, והבחור
אובד־עצות. יש נחמדות, שנעים לדבר
איתן, אבל יש איומות כאלה,
המודיעות לו :״אני טובה במיסוד ״.או
״כשתראה אותי, לא תרצה לעזוב
אותי!״ ואחר־כך באים תיאורים כחולים
של מה היא תעשה לו, כשהם מלווים
באנחות.
אז כרי לצאת מהטירוף הזה, החליט
אילן, בשלב די מוקדם של הקאריירה
שלו, שהוא לא נפגש עם בחורות
שאותן אינו מכיר. אבל לא תמיד קל
לעמוד בהחלטה כזאת.
״יש נחמדות, שמדברות יפה,״ הוא
מספר .״יש חיילות, יש סטודנטיות.
הבעיה היא שכאשר הן אומרות, אני
אוהבת אותך ׳,אתה לא יכול לדעת אם
זה באמת, או סתם מעריצה. לפעמים
אני מפסיד את אלה שאיתן היה יכול
להתפתח רומאן.
״ודתה אחת שצילצלה הרבה
פעמים, נשמעה בסדר, אבל לא
הסכמתי להיפגש איתה. אחרי כמה
חודשים, בהופעה, ניגשה אליי יפהפיה
אחת, ביקשה שאנגן איזה שיר, וסיפרה
לי שזו היא שצילצלה. הייתי המום.
היא אמרה, בוא תכיר את החבר שלי׳.
הרגשתי שכאן ממש הפסדתי.
״לפני שנתיים היתה אחת שהצליחה
לפתות אותי להיפגש איתה. טוב, אני
רק בנאדם. היא היתה בת , 18 יפה
וחמודה. יצא רומאן יפה, שנמשך
שנה.״
מכל הופעה הוא יוצא עם כמה
פתקים בכיס, שעליהן רשמו בחורות
את מיספר־הטלפון שלהן. אף פעם אינו
מתקשר. לא זו הדרך. תדברו יפה,
תתעקשו, תתמידו, תהיו מתוקות
ועדינות. הרי, כמו שהוא אומר, הוא רק
בנאדם.

הלילה במכון־הקוסמטיקה שלה. כך
שהבן ( )12 והבת ( )9נשארו איתו. הוא
רצה בכך, ואומר שזה הכיף הכי גדול,
להיות איתם.
גם הוא מאוד עסוק, בשעות היום
כותב ומשדר על ספורט, ובלילה מנהל
את הפאב שלו, אבל הוא מצליח
לתפקד נהדר כאבא וכאמא, ולא מזניח
את מה שהכי חשוב בחיים — אחרי
הילדים: אהבה ורומאנטיקה.
שם הולך לה נפלא. הייתי מתפלאה אם
זה לא היה ככה, כי אילנה היא, לדעתי,
המלכה הכי יפה שהיתה לנו אי־פעם.
הכל יודעים על הגבר האחרון
בחייה, רופא השיניים היהודי־צרפתי
סטריק ב או א ר, בן ,31 נאה ועשיר.
במשך חצי שנה בערך הם חיו ביחד
בדירתו היפה ברובע ה־ ,16 הרובע הכי
יוקרתי של פאריס.
בראיון איתה, שהתפרסם באחרונה,
היא מספרת שהוא הגבר של חייה,
שהכל בסדר ביניהם, שהם שומרים על
קשר .״פטריק הוא הגבר החשוב לי
ביותר היום, אבל אני רוצה לעלות

בדרגה ולהצליח גם באמריקה, והוא
מבין את הצורך שלי לפרוץ הלאה,״
היא אומרת.
זו הגירסה הרישמית. אבל שמועות,
שהגיעו אליי מפאריס, מציירות תמונה
שונה. לפיהן, פטריק כבר לא היה נלהב
במיוחד מהקשר, וביקש לסיים אותו.
ואז קמה אילנה וטסה אל מעבר
לאוקיינוס, ובכל הקשור לקאריירה, זה
היה צעד נבון מצידה.
על־פי השמועות, בדרכה לארץ,
לפני כמה שבועות, עשתה שושן חניה
בפאריס, רק כדי לפגוש את פטריק.
היא באמת פגשה אותו, אבל הם לא היו
לבד. זו היתה ארוחת־ערב חגיגית, אצל
ידידים. בסוף הערב ביקשה אילנה את
פטריק שייקח אותה הביתה. הוא סירב.
הוא עזב, היא נשארה, וחברים לקחו
אותה לבית־מלון. מאוחר יותר באותו
הערב, סמוך לחצות הלילה — כך לפי
הסיפור שהגיע אליי מפאריס — דפקה
אילנה על דלת דירתו של פטריק,
אמרה שהיא רוצה לישון אצלו. הוא
אמר לה ״בסדר, את יכולה לישון
בסאלון ״.וכך היה.
נ נ 1ב 1י 1־ 1 1

בנזרע\ז
(המשך מעמוד )10
מאושרת ומדגיש שבבית לא חסר דבר.
עד שפתאום, בלילה אחד, העירה אותו
אמו ואמרה לו שצריך לעזוב את הבית.
המישפחה עזבה בלילה, ובבוקר מצא
את עצמו בלבנון, במחנה־פליטים,
במציאות חדשה, שבה נאלצו לעמוד
בתור כדי לקבל מזון מסוכנות־הסעד
של האו״ם. לימים חזרה המישפחה
לשטח ישראל — אך לא לכפר
מולדתם, כי הכפר, על בתיו, נהרס
ונמחק.
.אני זוכר ׳,אמר שילוח לידידיו,
״איך באו להודיע לנו בכורדיסתאן
שאנחנו עולים לישראל. אמרו לנו אז
שלא נקה כלום, כי בישראל מונח הכל
על הגדר. אתה רוצה אוכל? לוקח,
רוצה בגדים? לוקח. מה שאתה רוצה יש

על הגדר.
״אבא שלי רצה לקחת קצת תכשיטים
וזהב כדי שתהיה נדוניה לבנות,
אבל חזרו ואמרו לו שלא יקה כלום,
ששם יש הכל.״
בית בבית־קברות. שילוח נולד
בעיר־מחוז קטנה בצפון פרס, שהי־תה
ידועה בשטיחים המשובחים שלה,
אך מישפחתו לא לקחה איתה אף שטיח
אחד.
אחרי הכנות מועטות הובלו יהודי
אותה העיירה לטהראן, בדרכם לישראל.
שם שוכנו בבית־הקברות היהודי
של עיר־־הבירה.
ההמתנה התארכה, ופעילי העלייה
סיפקו לעולים הפוטנציאליים חומרי־בניין,
כדי שיוכלו לבנות בבית־הק־ברות
בתים ארעיים.
״זו היתה חדוות־היצירה,״ נזכר שילוח
.״בנינו בית לתפארת, וכך גרנו
במשך תישעה חודשים בבית־הקברות.
אחר־כך, כשהגיע זמננו לעלות לישראל,
אבא שלי מכר את הבית למיש־פחה
אחרת שהמתינה לעלייה.״
אבא אמר,, :טעיתי!״ החדווה
נמשכה עד שהגיעה המישפחה לישראל
ב־ . 1950 שם, במחנודהאוהלים
העצום שבו שוכנו ביחד עם אלפי
עולים אחרים, נגמר החלום והתנפץ
אל מול המציאות המרה.
״פיתאום היינו צריכים לעמוד בתור
כדי לקבל מזון,״ סיפר ,״ואבא שלי,
שבכל בוקר בתפילה ביקש מאלוהים
שלא יתן לו לפשוט יד, היה צריך
לעמוד בהשפלה הזו ולקבל מזון. זה
היה נורא. ואז, בפעם היחידה בחייו,
הוא התייחס לעלייה ארצה ואמה,טעיתי!׳
ומאז לא דיבר עוד על הנושא״.
כך מרגיש שילוח הזדהות כמעט
מלאה עם הפליט הפלסטיני.
שילוח הוא שחקן פופולארי ביותר.
אין הוא יכול ללכת בשקט ברחוב,
משום שעל כל צעד ושעל עוצרים
אותו אוהדים ומעריצים. לפני חודשים
אחדים החליט להעלות הצגת־יחיד,
ובה לספר בעברית חלק מן הסיפורים
והשירים הפלסטיניים.
זו היתה עבודה של חורשים רבים,
שבהם אסף חומר. כל מה שיצא
בהוצאות מוכרות היה ]יסריט נשמש
של ע׳סאן כנפאני, איש החזית
העממית שנהרג בפיגוע
בביירות, שיצא בהוצאת ס־פרש,
וקובץ סיפורים פלסטיניים, שיצא
בהוצאת עקד.
אצל סמיח אל-קאסם קיבל שילוח
חומר נוסף וגם הרבה התלהבות
ועידוד. המשוררים והסופרים שמחו
והתרגשו מן העובדה שחומר שלהם
יקבל הכרה בין היהודים בישראל.
אחרי שסיים את בחירת החומר
ועריכתו, התחיל לעבוד ביחד עם
הבימאי משה קליף והמוסיקאי תיאסיר
אליאס משפרעם, המלווה את הטכסט
בנגינה בעוד ובכינור, והוא גם זה
שהלחין ועיבד את המוסיקה.
כשההצגה היתה מוכנה רצה שילוח
לחפש מפיק כדי שידאג להפצת
ההצגה ולמימונה. הוא פנה בתחילה
לאגודה להבנה בין־דתית, שלח לה את
החומר הכתוב של ההצגה, אך לא קיבל
תשובהממשית גם אחרי חורשים רבים.
העולם הזה 2629

ך• עת הגשת כתב־האישוס נגד
*4עורן־-הדיו רונלד חיים, ומברר כי
עד־המדינה המעיד נגדו, וכנראה נגד
יתר המעורבים בפרשיית־השחיתות
בבתי־המישפט באיזור תל־אביב והמר*.
מ, יהיה אדם בשם יהודה פרנקל,
מאכער, שהיה שותפו של עורך־הדין
חיים לכל הפשעים המיוחסים לו.
פירטי־האישום המיוחסים לעורך
הדין חיים בפי שהם מופיעים בכתב-
האישום שהגישה נג ת התובעת הלנה
ביילץ, הם חמורים, מוזרים, ונוגעים
כמעט בכל שיסחי המערכת המיש־פטית.
פרט־אישום
אחד מתייחס לפריצה
למישרד לרישום־מקרקעין, או בשמו
העממי — הטאבו. פרט־אישום אחר
עוסק בגניבת תיקים ממישרדו של
עורך־דץ, כדי לשבש הליכים בתיק
הוצאה־לפועל. ופרס־אישום אחד עוסק
בשותד בענייני ביודהמישפט לתעבורה.
בכל
אחת מפרשיות אלה היה יהודה
פרנקל, שנגדו לא הוגש כלל כתב-
אישום, המבצע העיקרי של העבירות.
קשה להניח כי הפרקליטות היתה
מוכנה לוותר על הגשת אישומים נגד
פרנקל, שפרץ, איים על עדים בעוז׳-

אולם מה שלא צויץ בכתב־האישום
הוא כי עורך הדץ חיים הורשע לבסוף
באותו מישפס, וכי רנדל לא חזר בו
מכל עדותו, אלא מפרט אחד בלבד.
בפרשייה אחרת היה עורך הדין
חיים אמור לרשום הערת־אזהרה
מסויימת במישרד־הטאבו בנתנ׳ג!.
הוא דיווח ללקוחו כי ביצע את
הרישום, אד למעשה, על פי כתב־האישום,
לא עשה זאת. כאשר התלונן
נג ח הלקה במישסרה, נתן 4000 דולר
לפרנקל כדי שישחד את מנהל לישכת
רישום־המקרקעין בנתניה כדי שזה
ימסור לו את מפתח המישרד, והוא
יוכל לפרוץ למישרד ולעשות בתיק
את השינויים הדרושים• על פי כתב•
האישום, חמה פרנקל גם את שותפו,
עווז״הדין חיים, ולא שיחד איש. הוא
נטל את כספי׳השוחד לכיסו ופרץ
למישרדי הטאבו ללא עזרת איש
מהפקידיס שם, וביצע את מה שהתבקש.
במיקרה
אתר ייצג עורך הדיו חיים
לקוח בשם אכסנברג, שנגדו עמד פסק־רץ
כספי שהוגש לביצוע במישררי
ההוצאה־לפועל. התובע בתיק יוצג על־ידי
עורך הדין מנחם יוריסטה, מרחוב
איבן־גבירול בתל־אביב. כדי למנוע

השמועות העקשניות על מעורבותם
של שופטים בפרשודשותד, הן נכונות.
לפני חודשיים פנו העיתונאים לשופט
אריה אבן־ארי, כרי שיסיר את איסוך
הפירסום מעל הפרשת הם טענו כי
במשך השנה לא נעשה מאומת לא
הוגש כתב־אישום נגד איש ואף לא נגד
פרנקל עצמו. השופט לא מד ר את
איסור־הפירסום, אך רמז כי יעשה זאת
בקרוב.
למחרת עצרה המישסדה את מזכיר
בית־המישפט לתעבורה בתל־אביב
אברהם פלאי, ולאחר יום נוסף גם את
יחיאל ברעמי, המזכיר הראשי של
בית־מישפט השלש בתל-אביב ומעצרם
נשמר בסוד.
כעבור חודש פגו שוב העיתונאים
לשופט אבן־ארי והוא נעתר לבקשתם
והסיר חלקית את צו איסור־הפידסום
שהיה על הפרשת המישסרה המשיכה
במעצריה ועצרה גם את עור ך הרין
חיים ועוז־דדיז ח גולן, העוסק בעיקר
בענייני תעבורה. שמס של עצירים
נוספים טרם חתר לפירסות
מה שברור הוא כי פרנקל לא נעצר
שוב, לא הוגש נגדו בתב־אישום והוא
היה חופשי משך כל השנה שקימת
לסעצרים. כעת ח א מופיע כעד־

נאשם חיים ואשתו
פריצה !.טיפוח במיססכים
לפי כתב האישום פרץ אמנם פרנקל
בדצמבר 1985 למצודה. נטל את
המיסמכים ומסרם לעורך הדיו חיית
שחיכה לו במכוניתו. אחרי שעתיים
מחזרו המיסמכים למקומם על־ידי
פרנקל, שפרץ שוב למישרד באותה
הדרך שבה נכנם קורת הפריצה היתה
כל־כד מוצלחת עד שאיש לא הבחין
בכך, המישטרה לא קיבלה תלונה על
פריצה למצודת זאב ועל. טיפול׳

איומים בצעצוע שר,,שד; שוחד שוא ₪ום, נרצה ל״מצוות־זאבי
ורטאבו -עלילותיה של המאכעו ועוון־־הדין
צעצוע ושיחד פקידים, רק כדי להעמיד
ל חן דג־רקק כעורד״הדין חיים.
על כן, מתקבל על הדעת, כי פרנקל
הוא שיהיה העד המרכזי בפרשיית-
השחיתות בבתי־המישפט, שעליה מתלחשים
כבר יותר מחודש. רק בשבוע
שעבר חתר לפירסום כי המזכיר
הראשי של בית־מישפס השלום בתל־אביב,
יחיאל ברעמי, ומזכיר בית־המישפט
לתעבורה בתל־אביב, אברהם
פלאי, נעצרו וכתב״האישום נגדם יוגש
בסוף השבוע.

את ההוצאחלפועל, ביקש עורן־-הדין
חיש מפרנקל שיפרוץ למישרדו של
יוריסטה וישמיד את התיק פרנקל
עשה כבקשתו, ושיפר מתה על ידי־כך
שגנב עוד 40 תיקיק כדי לטשטש את
העיקבות. גניבת החיק לא חיסלה את
החוב, עורך הדץ יזדיסטה ששזר את
תיקיו על־פי הרישומש בהוצאה־לפועל,
והמשיך בפעולתו נגד אכטנ־ברג.
המיקה
הרביעי קשור לפרשת חברת
המהיר, שמנהלה, א מון רוזנבאוק
נעצר לפני שנה בקשר למתן ששד.
מישפחתו של רוזנבאום פנתה לפרנקל,
וביקשה ממנו לעזור לה לפעול
לשימורו. הוא הפנה את המישפחה
לעורך הרין חיית
שני השותפש קשרו, על פי כתב־האישות
קשר להונות את מישפחת
רוזנבאום, וטענו כי ישחדו קגידסיש־טרה
כחלש מר את העציר. הם לקחו
מבני־המישפהה סכום של 1200 חלד,
ומחלקו בבק.
בעקבות פרשת חברת המהיר נעצר
גם פרנקל. מעצרו הוארך במשך 60
יוק שוטל איסור־פירסום על שמו ועל
הפרשה. פרנקל פגה לבש־המישפס
העליון וביקש הסרת איסור־הפידסום
על שמו. אז החלשה המישטרה לשח־רח
בערובת שאיסור על פירסש שמו
נשאר בעינו.
שני עיתונאש חחצית מרסל זו מ
ושזקאל אדירם מידיעות אחרונות, לא
י מו מהפרשה. הם היו סקרנים מאוד
לגלש מה באמת קרה בפרשת ואם

פרשיה של חברת המהיר חתה
כנראה האמונה בסידרת שיתוף־
הפעולה בין עורך־הרין שמאכער.
אולם בכתב־האישום מפורטות עוד
שתי עבירות משנת .1985
על פי כתב־האישום נתן עור דיהרין
חיים לפרנקל סכום של 1000 תלך
כדי לשחד פקיד בית־מישפס
לתעבורה, כדי לבטל פסילת רישיוך
נחגה של גברת בשם דל ש בך־לוי,
בתו של קבלן מרמת״גן, שהיה לקוח
של עורך הדין חיית כתב־האישום
אינו מפרט אם אומנם נ שן הסכום
כששד, ואם כן — למי נ שן. מאחר
שעכשיו כבר ידוע כי מזכיר בית־המישפס
לתעבווש בתל־אביב נעצר
באחרונה, אפשר לשעד כי הוא מעודב
בעניין•
הפרשיה האמונה אינה קשורה
לבתי־מישפט אלא לתגועודהמות•
פרנקל ועשך הדין חיית שגשם חברי
תנועתשחרות, התערבו בעניין תלונה
שהגיש אהרון בורשטיין, איש חחח
מרעננת למישטרה. בורשטיין התלתן
על זיופש שעשה פלג אחד במיפלגד-
עורך הדין ח ש קשר עם פרנקל לפרוץ
למצודת זאת להוציא נמאן מיס־מבית
לעשות בוש שינויים ולהחזירם
למקות

אחר־כך פנה לקרן נאומן, מטעם ה־מיפלגה
הליברלית הגרמנית, התומכת
בפרוייקטים למען הדמוקרטיה. קרן זו
משלמת את משכורותיהם של השחקנים
הערביים בחיאטחן חיפה. ראשי
הקרן, שקיבלו את החומר, טענו שהוא
אינו מתאים לתקנון שלהם, כי הם
תומכים רק בפרוייקטים להבנת הדמוקרטיה.
רצו
חומר מצחיק. משם הלו
שילוח לתיאטרון נווה־צדק וביקש להופיע
במיסגרתו. ראשי התיאטרון הודיעו
לו שהם החליטו להפסיק את הפעילות
הפוליטית ולהתרכז בתיאטרון
לגיטימי בלבד.
תשובה שלילית קיבל שילוח גם

מציון ניסים, מנהל צוותא. ש הסביר
לשילוח שצוותא אינה מפיקה, ואמר
שהוא ישמח לעזור, אם שילוח יביא את
המימון בעצמו.
בצוותא הציעו לו להעלות קטע
מההצגה במיסגרת יום־תיאטרון שער
כו ב־ 29 בספטמבר לקניינים שונים.
שילוח הציג חצי שעה מההצגה, אך
איש מהקניינים לא העז לרכוש אותה,
למרות שהסיפורים בה אינם סיפורי־מחאה,
אלא סיפורים אישיים אנושיים.
שילוח ניסה לפנות למפיק פרטי,
אך ש טען שהיה מעדיף סיפורי־פול־קלור
על אמנות, שהוא מעוניין בהצגה
מצחיקה ומשעשעת, ולא רצינית וקשה.

הוא
שלח את החומר של ההצגה
למטה חגיגות ח ,40 שם קראו אותו
בעיון והסבירו לו שההצגה אינה מתאימה
לשום מיסגרת, וכי הם מתעסקים
רק בתיאטראות ממוסדים ומוכרים.
אז הגיע לעדה בן־נתום, המנהלת
האמנותית של תיאטרון סת־לסין. ח א
התלהבה מהחומר ולקחה את ההצגה
תחת חסות בית־לסין.
״אני רוצה ״,אמר שילש. ,להציג
בעיירות־פיתוח, בשכונות, בבתי־ספר.
זה ערבשיאטרון לכל דבר. זה לא עש
מחזה על מחאה וקיפש, אבל כל דבר
שיש לו נגיעה לסיפור הפלסטיני הופך
למשהו יוצא־דופן״.

ן* היכרות

בין

עורך־הדץ

1 1חים והמאכער פרנקל החלת
כנראה, ב* .1984 באותה שנה הואשם
עורך החן על-ידי לקוח שלו, אדם
בשם רנדל, כי עשה טיפול כוזב וזייף
מיסמכים בתיק של מינהל מקרקעי־ישראל.
המישפס נערך בתל־אביב
לפני שופס-השלום ראובן זיו.
מד ל אמור חד, לחות עחתביעה
נגד עורד־הדיז חיים. כאשר ח ה רנרל
בדרכו להעיד בבית־המישפט, עקב
אחחו פרנקל במכונית שמרח שאותה
שכר עורך הדץ חיים, ואיים עליו
בשזי־צעצוע. מסרת האיום, על פי
כתב־האישש, חתה לגרום לכך שהעד
יפחד ויחזח בו מעדותו נגד עורך
הדין.
לפי כתב־האישום אומנם ח ד בו
המתלונן מעדותו, והוכרז כעד-עוין.

המפתח נגד עורד״הדין חית בכתב־האישום
מאשת שהוגש בפרשת

פריצה למצודת זאב

במיסמכים שת
עורך־הדיז חיש הוא גבר ממוצע־קימה
תאזדלמראה. הוא בן למישפחה
עיראקית מכובדת. אביו הש מנהל
סניף אל־על כבשה אירופית, ואחיו,
גם הוא עורך דין. חים נשר עם אשה
צעירה ונאה, שחבקה אותו בחום
בצאתו מאולם־המישפט- .הוא טען
בביתשמישפט כי הוא סובל מלחץ־דם
גבש ואינו מקבל תנאש הולמש
במעצר.
סניגורו של חים, עורך החן הוותיק
שודה עצמת, ביקש את דחית
מי ון במעצר עד תום־ההליכים לשבוע
הבא, כדי שיוכל ללמוד את התיק.
כאשר יגיע מועד מיון בתיק עצמו,
ועו־המדינה יהודה פרנקל יעלה לדוכן
העדים, מחכה לו מיפגש קשה מאוד עם
הסניגור החריף. עצמת שוע בבקיא
בחקירה נג ח ת של עדש, שוא ינסה
בוודאי לשבח אח פרנקל על דוכן־
הערים. מאתר שכבר בכתב־האישוס מסופר
שפרנקל שיק־ אף לשותפו, ער
י ז ־ מ ין חי ת ונטל ממנו כסף ל שו מ
שלא נתן כלל, מ י שתהיה זו קרקע
פורש לחקירה נגרית.
׳ אבל שכן כי הסניגור לא שאזר
בסבלנות עד המישפט עצמו, אלא
יעלה את פרשת ער־המדינה כבר בחון
על המעצר ער ת ש ההליכית ומסה
להשחיר את עד־המדינה ולגלש את
עברו הפלילי, אם יש לו כזה.
בדאי לזכח את שמו של שורה
פרנקל, הוא יככב מבה בבתי־המישפט
אי לנדא לז ז
בעתש הקרוב.
כאשר נשאל אם הצגה זו עלולה
לפגוע בקאריירה ובפופולאריות שלו,
אמר שילוח :״ממרומי 46 שנותי, הקא-
ריירה שלי כשחקן לא כל־כך חשובה
בעיני. אמן העומד מאחורי הדברים לא
לוקח בחשבון שיקול טיפשי כמו אם ש
פוגע בקאריירה שלו או לא.
״אני חושב שדווקא מפני שאני פופולרי
בחברה המיזרחית, השוכנת ברד
בה בגטאות של עיירותשפיתוח והשכונות,
אני יכול להתקבל טוב בהצגה
זו. אני בא אליהם מתוך אהבה, ולכן לא
מעליב אותם. החומר שאני מציג נוגע
גם להם. אני מאיר גם את מצבם. גם הם
פליטים, כמו מחמוד דרוויש וכמו יוסף
שילש״.

מוסלוג ש ל *ציו־ ו־בינוב*! ,נ צי ב מס־ההכנסה
ך כנסתי לתפקיד נציב מם־הכנ־
*4סה באוגוסט — 1985 לפני יותר
משנתיים. לא היה לי שום רקע של
עבודה בשרות הציבורי. מעולם לא
עבדתי שם, אין לי רקע פוליטי, והורי
בכלל סוחרים. זה פשוט נחת בהפתעה.
היה לי מישרד של רואי־חשבון. יום
אחד נכנסתי למישרד וקבלתי שיחת־טלפון
מידיד, שיש לו קשרים. הוא
שאל. אותי :״אתה יושב? — אתה
הנציב הבא!״ אינסטינקטיבית, עניתי
לו :״אני לא הנציב הבא!״ הוא המשיך:
״יש לו יומיים לחשוב, לפני שאתה

פיתתה אותי לסיים את תפקירי לפני
הבחירות הקרובות.
מהיכן גיששו אצלי? היו גישושים
יותר מאשר מכיוון אחד.
לטווח רחוק יותר? זה לא שזה לא
מפתה אותי, אבל ללכת במסלול
הארוך של התמודדות בסניפים של כל
מיפלגה שהיא — זה לא נראה לי.
לפחות לא בגילגול הנוכחי.
ואם אוצנח מלמעלה? אני עוד לא
יודע, אבל אני לא פוסל זאת על הסף.
בהחלט איני פוסל זאת על הסף.
איזה תכונות דרושות לאיש״ציבור?

הרגשתי שאני מתחיל לגרור את החיים,
נכנס לשיגרה. הדברים — העבודה,
הבית — התחילו לשעמם ול־עייף.
והנה הזדמנות כזאת נקרתה בדרכי!
ניצלתי
אותה, ואני נהגה מכל רגע.

• ״אני שומר את דיעותי
לעצמי!״
הכניסה למערכת הפוליטית, היתה
מעניינת בצורה בלתי־רגילה לגבי
אדם כמוני, שהדלתות היו סגורות לפניו.
לחדור למערכת, להיכנס לכנסת,
למשרדי־הממשלה — זה סיקרן אותי

אני מדבר לפני קהל יותר טוב מאשר
קורם לכן. למדתי שלא להתרגש ממצלמות.
קיבלתי הרבה יותר ביטחון עצמי.
בסיגנון
הלבוש לא חל אצלי שום
שינוי: גם קודם־לכן לבשתי בחורף
חליפות ועניבות, ואילו בקיץ חולצות
בעלות שרוולים קצרים.
חברויות? יש הרבה היכרויות חדשות.
נראה, כשאסיים את תפקידי,
כמה מהם יהפכו לחברי. בעצם אני כבר
יודע את התשובה
תיקשורת? אני דווקא נהנה מזה,

״אחר שעזבת את הבית
והתחלת בקאר״רה חדשה
-אני מרגיש כמו חדש!״

משיב. למה לד לפסול זאת מייד על
הסף?״
לפני־כן לא היו שום גישושים
אצלי. את יצחק מודעי, שר־האוצר דאז,
פגשתי בראשונה כשהודיע לי על
המינוי.
האם אני פאטאליסט? אני מאמין
שאדם הולך לו בדרד, ומנצל את
ההזדמנויות הנקרות בדרכו. במידה
זאת, אני פאטאליסט.
באותו הזמן שבו קיבלתי על עצמי
את התפקיד, הוגדרה מערכת־המיסוי
כמאורת נחשים, וסיכויי להצליח היו
נמוכים ביותר. זה נפל לי בגיל 40
בערך — באמצע החיים. אדם בחלומו
לא יכול לבקש מעבר לזה — פיתאום
לשנות כיוון!
זה בא בדיוק ברגע המתאים.

מאוד. עדיין זה מסקרן אותי.
אכזבות? ודאי. הרי בסופו של דבר
פגשתי אנשים חדשים, שהיו מוכרים
לי מהמירקע, מהעיתונות. יש אנשים
שחשבתי אותם לקטנים, וגיליתי שהם
גדולים, ואחרים שחשבתי שהם
גדולים, והם קטנים.
לעומת זאת, הופתעתי מאוד לטובה
מכך שמערכת מס־הכנסה נקייה מלחצים
ומהתערבויות פוליטיות. אומרים
שפעם זה היה אחרת, אבל שני השרים
ששירתתי תחתם — יצחק מודעי
ומשה ניסים — לא נותנים יד לשום
צורה של לחץ. מראש הם מונעים זאת.
איך אני יודע זאת? לפי הפניות
הזהירות של אנשי־ציבור, המגיעים
אלי. הם פותחים :״ראה, אני לא
מתערב, לא פונה, אבל רק תבדוק, אני

רק רוצה לדעת אני לא מכיר
מערכות אחרות, אבל אצלי אין כל
נסיונות למינויים פוליטיים.
יש לי ריעות פוליטיות. אני שומר
אותן לעצמי. מעולם לא הייתי חבר-
מיפלגה. לא, זה לא נבע מראייה
לטווודארוך. יש לי ריעות די מגובשות,
אבל לא מצאתי אף מיפלגה אחת
שאיתה אני יכול להזדהות ב־&׳ססז.
עכשיו, אחרי שאני מכיר את המערכת
הפוליטית מקרוב? אני באותה הריעה...
לא מפתה אותי עדיין לחצות את
הקווים.
הצעות פוליטיות? כשנכנסתי לתפקיד,
הודעתי מראש שאפרוש באפריל
.1989 הבחירות הקרובות הן בנובמבר
השנה, כך ש...
שום הצעה שקיבלתי עד עכשיו לא

כסאותא דו מ ״ ם

״החדר שלי הוא המישרד הממשלתי היחיד שיש בו כיסאות אדומים ושולחן שחור ולבן. כשנכנסתי
לתפקיד, החלשתי לשנות את הריהוס הססנדרסי של המשרדים. פרשתי שסיחים מקיר־אל-קיר. החדר
שלי, במישרד-האוצר, לא היה מבייש שום מישרד גדול של רואי״חשבון, ואלה ידועים באלגנטיות שלהם.
ממישרדי״הממשלה האחרים עולים אלי לרגל כדי לראות את המישרד.״

..נקוו־ות רגיעוורו״
• י ! אורך שיחתנו, ביקש ממני יאיר רבינוביץ להיזהר שלא למ־
0עוד ב״נקודות רגישות״.
ביקשתי לפגוש את נציב מס־ההכנסה לרגל סיום שנת־המס
הקודמת.
ציפיתי למצוא ילד־שטנת מרובע, שאינו זז מילימטר מהנורמות
המקובלות. מצאתי גבר צעיר הנמצא בפרשת-דרכים בחייו המיק־צועיים
והפרטיים.
בניגוד למצופה מבן־מישפחה יהודית טובה, ממוצא פולני, שבר
רבינוביץ באחרונה את כל המיסגרות האפשריות: הוא עזב מישרד
פרטי משגשג לטובת משכורת ממשלתית זעומה. הוא מדבר בגי-
לוי־לב על ההנאות שהוא מפיק מההעזה הזאת -זרקורים, היכרו יות
חדשות, כניסה למיסדרונות הפוליטיים, גילויים חדשים
באישיותו, כגון כושר-ביטוי.
במקביל להעזה בחייו המיקצועיים, הוא שבר מיסגרת רבת־שנים
בחייו הפרטיים. לפני חצי שנה הוא קם ועזב את הבית.
קודם־לכן ניהל רומאן בן שלוש שנים עם רואת-חשבון בשם
רוויטל אבירם.
רבינוביץ דיבר בקושי רב על ״נקודות רגישות״ אלה, אם כי אינו
מסתיר את הגאווה שהוא חש על ההעזה שגילה .״כשסיפרתי
לאשתי, אחרי זמן כל״כך רב, הרגשתי הקלה כזאת אמר.
שוחחנו על הקושי שבניהול שתי מערכות״יחסים במקביל, על
הצורך להסתיר, לשקר.
רבינוביץ סיפר שילדיו עברו זאת בצורה קשה, וביקש ממני
להיזהר, על־כן, בכתיבה.
על בת־זוגו הנוכחית דיבר בגאווה :״היא דוקטורנטית!״ כש-
החמאתי לו על חיותה חיננית, הוא הזדקף וחייך חיוך־ניצחון,
כילד שהוכיח לעצמו מה הוא יכול לעשות בלי האמא שלו.
רוויטל הרתה כשרבינוביץ עוד גר בחיק מישפחתו הקודמת.
״היכרתי מייד בילד, באורח רישמי, ללא כל בעיות. עזבתי את
הבית, וכיום אנחנו גרים ביחד. זה דווקא נחמד לגדל שוב תינוק.
אין לי שום בעיות עם זה.״
רבינוביץ שילם הרבה, גם בכסף( ,״יותר מארנסט יפת כדי
לבנות חיים חדשים. הוא נזהר מאוד מלפרש סכומים. הוא כבר,
״אחרי״ ,והמהפך כולו נעשה על פי החלטתו, למרות שהוא באור
הזרקורים.
את הראיון חתם במילים :״אני מרגיש טוב, נינוח, כמו חדש״...
כדי להצליח, עליו להיות דוגרי, ישר
והגון. כל הרמאויות הקטנות חוזרות
אליך כבומראנג.
אני נשמע כואב? אני לא זוכר
שנכוויתי. עד כמה שאני יודע, לא
הצליחו לרמות אותי. לפחות לא עד
היום. אני מדגיש זאת, כי אני נוכח
לדעת שזה עובד. כל ההתחייבויות
והדיפלומטיה, האינטריגות, בסוף זה
חוזר. בטווח הארוך אתה מפסיד.

• ,,קיבלתי
ביטחון עצמי!״

רבינוביץ במישרדו
כיסאות אדוסים. שולחן לבן־שחור

הרבה

יותר

גם לפני שהתמניתי כנציב מס־הכנסה,
הזמינו אותי לאירועים שונים.
השינוי העיקרי הוא שפתאום מצפים
גם שאגיד משהו בכל אירוע...
חלו בי גם שינויים לטובה מאז
שנעשיתי איש־ציבור: אני יודע שכיום

ומתמודד איתה בהנאה. טיפחתי יחסים
של רי־אמון עם העיתונאים. איני משקר
אותם. כן, אני קורא כל שורה על
עצמי.

• ״אמא פולניה זה מושג!״
אמא פולניה זה מושג!
יש בינינו קשר מאוד חזק. מדי
שבת, אחרי־הצהריים, אנחנו נפגשים,
כל המישפחה — הילדים, הנכדים. זהו
מוסד המתקיים שנים. למעט מי
שנמצא בחו״ל, כולם באים.
זוהי אמא דומיננטית. אני מניח
שאיפהשהו היא גם גאה בתפקידי כיום.
גוזרת קטעי־עיתונים עלי? לא.
בעצם, למיטב ידיעתי...
בבית שבו גדלתי העריכו כסף. כסף
נחשב הרבה יותר מאשר פקידות

ממשלתית. במישפחתי לא היו מעולם
פקידים ממשלתיים.
זה היה בית פולני אופייני. הורי
גידלו רופאים או מהנדסים פוטנציאליים.
בסופו של דבר, אחי הפך
פרופסור לחקלאות, אחותי — פסיכולוגית,
ואילו אני — רואה־חשבון.
אני הייתי הסנדביץ׳ .גרנו באיזור
שנחשב אז לצפון תל־אביב — רחוב
החשמונאים. לא נמניתי עם התלמידים
שקיבלו ״טוב מאוד״ בהתנהגות.
מגיל צעיר הייתי קשור בצופים, עד
שיצאו לגרעין. זאת היתה החברה שלי.
חלק מחבריי, עד עצם היום הזה, הם
מתקופת הצופים.
בצבא עברתי קורס קציני־חי״ר,
והגעתי לדרגת סרן במיל׳.
מייד אחרי השיחרור הלכתי ללמוד
ראיית־חשבון בשלוחה התל־אביבית
של האוניברסיטה־העברית.
מדוע דווקא ראיית־חשבון? לקחתי
את החוברת של האוניברסיטה, והתחלתי
למחוק כל מה שלא נראה לי.
נשאר רק ראיית־חשבון. פשוט לא היה
לי מושג מה זה.

• ״אני

אוהב

הרסתרך

לולא הייתי הופך רואה־חשבון,
אולי היה לי מתאים ללמוד מישפטים
או כלכלה. לא משהו רחוק מזה: אני לא
מצייר ציורים, לא כותב שירים
למגירה...
האם אני טיפוס מרובע? נו, מה.זה
״מרובע״? אני חושב שלא.
כשאני עושה משהו, אני הולך איתו
עד הסוף. ומדובר גם על מהפכים מאוד
לא־מרובעים.
לא מדובר כאן רק על עיקביות,
אלא גם על הליכה לקראת המטרה, עד
הסוף.
החיים הביאו אותי למסלול כזה
שקשה לי לחרוג ממנו: בעבודה אני
מאולץ לתאריכים, למקומות, אבל
כשאני נוסע לחופשה לחדל — אני
נמשך למקומות כאלה שאסור להגיע
אליהם.
למשל: אם יאמרו לי — ״אל תיכנס
לרחוב זה וזה בניו־יורק!״ או ,״אל תלך
לשווקים האלה בתאילנד דווקא
לשם ארוץ. אני אוהב הרפתקנות, מתח,
סיכון.
אדם מרובע לא היה זורק מישרד
פרטי, מבוסס, והולך להיות נציב מס־הכנסה.
המישפחה שלי, כולה, התנגדה.
אמא שלי מתפללת בכל יום שזה
ייגמר.
מדוע? כי מפעם־לפעם כותבים
שהתמודדנו עם הבסטות, העולם־
התחתון — זה לא בריא לילד מבית
פולני טוב.״
שני הילדים שלי (בני 16ו־)17
התנגדו בזמנו מאוד לשינוי הזה.
אשתי־לשעבר התנגדה. בכל זאת,
קמתי ושיניתי!
כל חיי השתנו בחודשים האחרונים

ארבע שנים? כי זה התאים לאפשרויות
הכלכליות שלי. חוץ מזה, זהו משך
הקדנציה של הרמטכ״ל!
טעות היא לחשוב שתפקיד של
נציב מס־הכנסה הוא תפקיר מרובע.
כל יום הוא יום חדש. אני עושה, מדי
יום, דברים חדשים, מתמודד עם
חשיבה חדשה. אם זה מצטייר
כ״מרובע״ — אז...
עובדי אגף מס-הכנסה עובדים סביב
השעון 365 ימים: שבתות, חגים וכמובן
ימי־חול. אני הוא שהגביר את העבודה
בשעות בלתי־שיגרתיות. אני מתעורר
מוקדם בבוקר, בסביבות השעה ,6
ועובד עד מאוחר בלילה. אני מנהל גם
ישיבות לתוך הלילה — אנחנו נסגרים
באיזשהו מקום ועובדים סביב השעון.
זאת לא עבודה של פקיד במישרד־הדואר.
אחרי
פרישתי? עוד אין לי מושג מה
אעשה. ברור שלא ניתן להחזיר את
הגלגל אחורה.
אני מקבל המון הצעות. אני לא
תמים. ברור לי שחלקן נועדו ליצור
עימי מערכת־יחסים כיום, ולכן אני
עונה לכולם אותה התשובה :״חיזרו
אלי באפריל !1989״
איזה הצעות קיבלתי? הצעות
פוליטיות, ניהוליות, כלכליות.
משהו שהדהים אותי? נו באמת,
אחרי מה שעשיתי בחיי באחרונה, כבר
שום־דבר לא יכול להדהים אותי...
אחרי התפקיד הנוכחי — תפקיד
עם עוצמה שכזאת, עם יכולודהשפעה
שכזאת — לא קיים תפקיד שיכול
להתחרות בו. כל מה שיכול לבוא אחר־כך,
מבחינת חיים מיקצועיים, יהיה
בבחינת ירידה.
שר־אוצר? זהו תפקיד פוליטי. כיום
זה לא בר־ביצוע.

במדעג* מישפט השכן של השופטת הנאשם עבר הרבה
פעמים ליד דרת
ביתה של השופטת.
מה התוצאה?
אילנה אלו₪ ]-
״אני מבקש לאמר משהו לשופטת,
אבל ששני השופטים האחרים לא ישמעו!״
אמר יהושע פז, הנאשם יחד עם
אחרים ברצח חברו־לתא בכלא, דרור
כהן.
השופטת העירה לו כי אין אפשרות
לשוחח אתה ללא נוכחות שני השופטים
האחרים, ואז ביקש להזכיר לה את
פגישתם הקודמת.
״גבירתי כבר שפטה אותי פעם, ב־
,1970״ אמר לה.
השופטת חיטטה בזיכרונה ואמרה כי
אינה זוכרת את המיקרה .״אבל גבירתי
גם ביקרה אותי אחר־כך בכלא, ועשתה
פעולות לשיקומי!״ אמר האסיר.
״בין השורות אני שומעת בקשת־פסילה?״
שאלה השופטת ,״כל מה שא־

• ״רומאנטיקן? תלוי...״
האם אני רומאנטיקן? תלוי במה
מדובר.
רגשן? כלפי ילדים! זה חזק מאוד
אצלי.
נשים? את צריכה לשאול נשים. אני
יוצר קשר טוב עם שני המינים. אני לא
יודע אם אני נחשב כ״מצליח״ עם
נשים, אבל אני מרגיש איתן לא רע.

נציב רביינוביץ
,אני לא מרובע!״

— גם הקאריירה וגם החיים הפרטיים.
אני בשלב כזה בחיים, שאני מבצע
החלטות לא־צפויות. אני מרגיש עם זה
מצויץ.
אני מרגיש בהמון כוח. זאת מין
תחושה שיצאתי, בכוחות עצמי,
מגרירת־החיים לשלב של התחלת חיים
חדשים. תמיד הכרתי את עצמי, אבל
כיום אני יודע שאני מסוגל לקבל
החלטות — כל החלטה שהיא, גם אם
היא כואבת.

1131X1 £3*] 3״11־1
ך• מושג ״מס־המסה״ טומן בחובו גם אלמנט משעשע, כל עוד זה
1 1קורה לשכן. ביקשתי את רבינוביץ, עם סיום שנת־המס הקודמת,
להעלות כמה קוריוזים מהמערכת המאיימת שהוא עומד בראשה:
• שכר של בוכבי־כדדרגל- :פעמים רבות אנחנו קוראים
בעיתונות על סכומי־ענק שמקבל כוכב זה או אתר, מובן מאליו שאנחנו
בודקים זאת. בשטח אנחנו מגלים לרוב שלא דובים ולא יער: הסכומים
קטנים מאלה שפורסמו, והפירסומיס נועדו, כנראה, להעלות את שמו
ומחירו של הכוכב.״
• חיסולי השכונות :״אנחנו יודעים שמנסים לחסל חשבונות
דרכנו. לכן אנחנו נזהרים ובודקים היטב. באחד הימים הגיעה אלי איזו
זקנה, והתנהלה לי במישרד. ניסו להפנות אותה למישהו אחר — היא
סירבת רצתה רק את מציב! אך ורק את הנציב בסוף היום לא היתה ברירה.
לאשה ימה כזאת לא מביאים אנשי־ביטחון. הכניסו אותה אלי, ומה
הסתבר? היא הביאה לי רשימה של כל תושבי השכונה — כולם גנבים
ורמאים! הקשבתי לה במשך כמה רקות, אמרתי לה תודת והרשימה
המפורטת הזאת עברה מייד לפח.״
• המיסכנים. :אנשים שנתפסו, על חת בעבירות־מס, מפסיקים
להיות גיבורים גדולים. באותו הרגע הם מפסיקים להשוויץ, והופכים מייד
לאלמנות יתומים, נזכרים באח שלהם שהוא גיבור־ישראל.״״
• זנות :״אנחנו לא מתעסקים עם זה. יש פסק-דין משנות ה־ 50 על
הנושא הזה, שקבע חד־משמעית שזה חייב במם. מדוע איננו מתעסקים
בכה מפני שיש לנו כמות מוגבלת בכוודאדם, וזה לא בעדיפות ראשונה.
בסך־הכל עובדים 3500 אנשים במס־הכנסת זהרזה׳.
• חוויות אישיות :״מעולם לא השתתפתי בפשיטה. אני לא חושב
שזה מתפקידי. אני מנקר בשטח, לראות איך הענייני עוברית אבל
בפשיטות ב־ 5בבוקר — אז כולם ישנים, וניתן למצוא אותם — זה לא!״

כיום אני יודע שלא ניתן ללחוץ
עלי. כאשר אני מגיע למסקנה שאני
צודק — שום־דבר לא יזיז אותי
מדרכי. עובדה, נהגתי כך באחרונה,
וכל אחד יכול לתאר לעצמו במה זה
היה כרוך.
הגעתי לתקופה הטובה ביותר בחיי.
אני כל־כך נהנה עכשיו! אני קם בבוקר,
שמח, לעבודה. העבודה כל־כך ממלאת
אותי. החיים הפרטיים ממלאים אותי.
אני כל־כך שמח שהצלחתי להוציא את
עצמי מהשיגרה!

• ״אחרי תפקיד זה אני יכול
רק לרדת!״
גם אם יבקשו ממני להמשיך
בתפקידי אחרי התאריך שקבעתי
לעצמי, אין שום צ׳אנס שבעולם. זאת
תקופה טובה לפרוש. זה יהיה כמה
חודשים אחרי הבחירות. לשר־האוצר
החדש יהיה די זמן כדי למנות נציב.
אין לי גם אפשרות פיננסית
להמשיך. אני אוכל את חסכונותי. זוהי
ירידה בכמה אחוזים טובים מרמת־ההכנסה
שהיתה לי קודם לכן.
מה משכורתי? יש לי תנאים של
סגן־שר.
אני לא מבקש שירחמו עלי: אני לא
עושה טובה לאף־אחד, ואף־אחד לא
עשה לי טובה. אני נהנה מכל שניה.
לולא כן, הייתי קם ועוזב.
מה שחבל הוא שבתנאים כאלה,
יותר מדי אנשים טובים לא יכולים
להרשות לעצמם להישאר במערכת. זה
נורא חבל.
אילו היו מעלים את משכורתי? גם
אז לא הייתי נשאר מעבר לתאריך
שקבעתי לי.
אדם, באופן טבעי, מתעייף. אני
עובד לפעמים 18 שעות ביממה.
שחיקה? כרגע עוד לא. אני עוד
נהנה. אי־השחיקה נובע מכך שאני
יודע שיש לי תאריך־סיום.
מדוע בחרתי דווקא קדנציה של

• ״זה בא בטבעיות״

סלף־מייד״מאן? להורי לא היה שום־
דבר לאמר, שום קשרים, בשטח שבו
אני פועל. אבל אני בא מבית הישגי,
שאפתני.
מעולם לא הייתי צריך להתמרפק.
הדברים הגיעו בטבעיות.
בקלות? כל ביצוע של תפקיד עלה
לי במאמצים, בשעות רבות, בקשיים
— שום־דבר לא בא לי בקלות.

שופטת ולנשטיין
.למרוח שאני חף מפשע —

• ״טיפוס נורא סגור...״

אני דווקא טיפוס נורא סגור. אני
שומע טוב. רק בתנאים מסויימים אני
נפתח כמו עכשיו.
אבל יש לי אנשים קרובים. יש לי;
עם מי לחלק חוויות. אני לא מרגיש1
לחוץ, לא מתפוצץ לחלק עם מישהו
ואין.
כלפי הסביבה — אני סגור. מאז
שהתמניתי לנציב, אני יותר זהיר
וסגור, כדי שהדברים לא יקבלו
משמעות שלא התכוונתי אליה.
מיגרעת? אני דוגרי, יותר מדי
דוגרי. אני פועל בדיוק כפי שאני מבין,
וכך אני גם מדבר. אני לא יודע בדיוק
אם זוהי מיגרעת. זוהי הדרך הטובה
ביותר.
כשאומרים דברים רעים בפנים, זה
פחות גרוע מאשר אילו זה נאמר
מאחורי הגב. גם עם הפוליטיקאים,
שאצלם הדוגריות אינה תמיד מקובלת,
פיתחת יחסי־אמון מוחלטים: טוב —
טוב, רע — רע.

• ״להצטייר כנציב שייעל...״

הייתי
רוצה להצטייר בראיון הזה
כנציב שייעל את המערכת, שהפך
אותה לפחות מפחידה לגבי הציבור.
נציב שהפך את המערכת מפחידה רק
לגבי אנשים לא-הגונים. כפי שהדמות
שלי תצטייר, זה אולי ישפיע על
הדימוי של המערכת.
חשוב לי שיידעו שקיימת כיום
הרמוניה בנציבות-המס: אנשים מפרגנים
זה לזה.
ההנהלה היום צעירה יותר. הגיל
הממוצע שם הוא .40 כן, הגיל שלי.

נאשם חקק
— לא עשיתי לך בל!!״

ני זוכרת זה שפעם היית לפניי, ופגשתי
בך גם בכלא. האם רצוי לספר לנו היסטוריה?״
הנאשם
הסביר את בקשתו :״אחרי
שאסביר אתי עצמי, ההחלטה תהיה
בידך, כי אחרת ייצא מישחק של חתול
ועכבר. אולי תלכי דווקא לטובתי? אני
רוצה מישפט הוגן!״
כאשר ראה פז כי השופטת נוטה
להמשיך בדיון, אמר :״יש המשך לסיפור,
ואם אספר זאת תאמרי בעצמך
שאינך יכולה להמשיך במישפט. הייתי
ליד ביתך הרבה פעמים. נאשמתי יחד
עם גזי חקק, וגזי היה שכן של גבירתי.
והייתי מבקר אותו, ועברתי הרבה ליד
דלתך. ואת שפטת אותי חף־מפשע,
ולמרות שעברתי ליד דלתך כמעט בכל
יום, לא עשיתי כלום.״
השופטת שולמית ולנשטיין חייכה
ואמרה :״זה שעמדת ליד דלת ביתי
אינו מהווה עילה לפסילה. זה נכון שגזי
חקק היה שכן שלי, אבל זה לא נוגע
לעניין.״ השופטת החליטה שלא לפסול
את עצמה, והמישפט נמשך.

דוח מתוך כלא־הנשים
נעמי אדוו המסברתעל 75 הימי ש בי לתהבכלא ,.וווה־ח

גניבות,זו 1ד10א

ך ל־הגניבות שפקד את הכלא
^ היה בלתי־נסבל. בגדים וסדינים
נעלמו מחבל־הכביסה. ארונות, שנשארו
בלתי־געולים, רוקנו, ובחדר־האוכל
נעלמו הבננות.
בחדר־האוכל ישנו מקרר גדול, שבו
מאחסנות האסירות את ריברי־החלב
הנקנים בקנטינה, פעמיים בשבוע.
דיברי־החלב ארוזים בשקיות־ניילון,
ועל גבי השקית רשום שם האסירה.
בדרך־כלל נגנבים פריט או שניים
מתור השקית. לי נעלמה החמאה באופן

היה לי קר. זה היה בסוף חודש נובמבר,
ואביבה גרנות השאילה לי חולצת־טרנינג
עבה, שאותה החזרתי לה ביום
שיחרורי. היא גם נתנה לי זוג גרבי־צמר
ארוכים במתנה, ואותן אני שומרת
למזכרת.
עניין הגניבות ידוע להנהלת־הכלא,
אך משום־מה אין כל התערבות מצידה
בנושא זה. כאשר אסירה פונה לסוהרת
ומתלוננת על גניבה, עונה הסוהרת:
״תסתדרי בעצמר, יש לי דברים אחרים
לעשות״.

למחרת היום קרה עוד דבר מוזר: שר לפנות גם למישטרה או להביא
ריטה דה־סקלו, שנהגה להרכיב עד־ חוקר, והמנהלת ענתה שאם נביא לה
שות־מגע אופטיות בצבע כחול־סגול, גנב, היא תמסור אותו למישטרה.
דובר גם על הגניבות מהמקרר, ואז
השרתה את העדשות בצלוחית מיוחדת
בארון שבתאה. בשעות הצהריים, כש אמרה שוהם כי אם גניבות אלה יימשחזרה
מעבודתה בתדיראן, גילתה כי כו, היא פשוט תבטל את הקניות בקנטינה
ואז ייפסקו מאליהן כל הבעיות
עדשה אחת נגנבה.
האלה.
ריטה תלתה מודעה בחדר־האוכל.
האסירות רי נבהלו, ובאו בהצעה
היא ביקשה להחזיר את העדשה. ביני י
לגנבות האנונימיות שאם מישהי זקוקה
תיים התהלכה ריטה בכלא כשעין אחת
למשהו, עליה רק לבקש ולא לגנוב,
כחולה ואחת חומה, ובכל פעם הסתכלה
באסירה חשודה זו או אחרת מקרוב, כדי
וכל אסירה תהיה מוכנה לתרום משהו
לנזקקות.
הישיבה הסתיימה, והגניבות נמשכו
למחרת.
הפרד ומשול

ן-י מדיניות ב״נווה־תירצה״,
( 1כך הבנתי, היא להעביר אסירות
מחדר אחד למישנהו. הסיבה אינה מובנת
לי, אך אסירת־עולם, שאיתה הת־

זית ממאנת להאמין כי בעלה מת, והיא
מדברת עליו כאילו עדיין היו ביחד.
בעמדי שם ליד הגדר, כשפזית עומדת
מולי, נזכרתי בכתבות שקראתי
בעיתונים לפני כמה שבועות, ובהן היה
מסופר כי הרגה את בעלה על רקע
מריבות שהיו ביניהם בקשר לבעלי־החיים
שגידל דויד בבית, ושעל טיפולם
הוציא כסף רב, דבר שלא נראה
לפזית.
שאלתי את פזית מה עלה בגורלן
של אותן חיות אומללות עכשיו,
כשבעלה איננו והיא נמצאת בכלא.
הצעתי לשלוח מישהו ממכרי כדי
שיטפל בחיות.
פזית, שהיתה מבולבלת, סיפרה לי
כי הכלבה עדיין קשורה בחבל למלונה,
והכלב סובל. היא דיברה גם על יתר
בעלי־החיים, אבל לא הבנתי מדבריה
מה עלה בגורלם.
׳שאלתי אותה אם נכון שירתה בבעלה
בגלל אהבתו לבעלי־החיים, ותשובתה
מאוד הפתיעה אותי. היא סיפרה

הנר נינקו את האסירה בעלת מגו],
הא״וס ואת ווינוקה, טיפלו בה
ונגעו בה. היתה לנו סיבה טובה

מנהלת־הכלא שוהם(באמצע*)
,אבל אלימות? כאן אצלנו בכלא?״

קבוע. לאחרות נעלם פרינורט או גבינה,
ולהדסה מונסה נגנבה כל השקית.
בדרר־כלל עוברים על העניין בשתיקה,
היות ואין כל אפשרות לעקוב
אחרי הגנבות. אלה בדרך כלל גנבות
מנוסות, המנצלות רגעים שבהם איש
אינו נמצא בחדר־האוכל.

ך* דסה מונסה לא רצתה לוותר
( 1בשום אופן, וכאשר גילתה כי השקית
נעלמה, תלתה שלט־ענק בחדר־האוכל,
בזה הנוסח :״גנב נכבד! אנא
החזר את הפריטים שהעלמת לאלתר,
ולא — יאונה לך. בכבוד רב, הדסה
מונסה.״ שאלתי את הדסה כעבור ימים
אחדים אם המודעה עזרה, והיא אמרה
כי כל הדברים הוחזרו. אסירות אחרות
סיפרו כי לא הוחזר דבר.
לגנבות היתה שיטה לשנות את
צורת הבגדים הגנובים: חולצה בעלת
שרוולים ארוכים הפכה לגופיה, מיכנ־סיים
ארוכים הפכו לשורטס, חולצות
בעלות־צווארון הפכו לחולצות בעלות־מחשוף,
והיות והאסירות נוהגות ללבוש
את רוב הבגדים בצידם ההפוך,
קשה היה לזהות פריט זה או אחר. בכל
פעם שראיתי אסירה מסתובבת בחדר־האוכל
בשעת־הארוחה ובוחנת כל אסירה
מקרוב, הבנתי ששוב נגנב איזה
חלק־לבוש, שאותו היא מנסה לזהות.
לי נגנבו שתי חולצות. ביקשתי מחג־הלת־הכלא
רשות להכניס לכלא שתי
חולצות אחרות, אך רשות זו לא ניתנה,
היות — כך הסבירו לי — שהכניסו לי
כל מה שכלול ברשימה, ועלי יהיה
להסתדר עם מה שיש לי.

—יייי

כתוצאה מהגישה הזאת קורה ש־אסירות,
בדרף־כלל חדשות, שאינן
מודעות לסכנת־הגניבות, מסתובבות
בימי־הקור כשהן לבושות בחולצה
קיצית ובסנדלים, ואין למי לפנות.

הטדגיגגים
של הנכה

*ץ צב זה נמשך עד שביום אחד נש־
^ /ל חו למכבסה שני טרנינגים כחולים,
שהיו שייכים לאסירה נכה על
כסא־גלגלים.
האסירה, שהיו אלה פרטי־הלבוש
היחידים שלה, שכבה במיטה כשהיא
לבושה בפיג׳מה, מחכה לטרנינגים
שיוחזרו מהמכבסה כעבור כמה שעות.
הטרנינגים לא הוחזרו, משום־מה.
האסירה המשותקת פנתה אל
הסוהרות, שכדרכן לא רצו להתערב.
היא פנתה גם לאסירות אחדות,
בבקשת־עזרה.
האסירות פתחו בחיפושים אחר שני
הטרנינגים הכחולים. אסירות נוספות
מהאגף השני נרתמו למשימה, ועברו
מחדר לחדר כשהן שואלות וחוקרות.
העניין הפך לתעלומה.
בסופו של דבר התגלו שני הטר־נינגים
בחדרה של גנבת בעלת־תו־שיה.
אותה גנבת התנדבה באותו בוקר
לעבוד במכבסה, ושם טבלה את שני
הטרניגגים בחומר מלבין, והפכה אותם
לצחים כשלג. שני הטרנינגים שנמסרו
למכבסה כשצבעם כחול־כהה הוחזרו
למשותקת, כשהם לבנים לגמרי.
* מימין: ס 11 יח-הם 1הלח מלכה
אולמרט. משמאל: הרציב־לשטבר רפי
מאיסה.

לגלות את העדשה האבודה בעינה של
מישהי.
באותו שבוע כונסנו כל האסירות
בחרר־האוכל של האגף לאסיפה עם
המנהלת, חיה שוהם.
נושא״השיחה היה הגניבות.
אלימותז בכלאי

^ יה שוהם הופיעה, שלא כדרכה,
1 1במדי השב״ס, והיתה מאוד דרמא־תית.
היא
אמרה :״קראתי לכן הנה, היות
והגיעו לאוזניי שמועות על דברים
חמורים ביותר, ואני שואלת את עצמי:
לאן הגענו? לגנוב בננות? ודבר עוד
יותר חמור, שעליו לא אעבור בשתיקה:
נודע לי כי יש כאן אלימות!
״אני מסוגלת לסלוח ולהבין, אבל
אלימות? כאן אצלנו בכלא? זה לא יקרה!
״כשאני
שומעת שאסירה נתנה סטירה
לאסירה אחרת, זה חמור ביותר.
ואתן יודעות שאותה אסירה נמצאת
בהפרדה, ויעבור זמן רב עד שתוחזר
לאגף, אם בכלל״.
לרגע היתה לי הרגשה שאני נמצאת
בגן־ילדים או במוסר חינוכי אחר, מקום
שבו האלימות נחשבת כהתנהגות יו־צאת־דופן
ולא־מקובלת, ולא בבית־סוהר
לנשים, שם יושבות נשים שהשחיתו
פנים, דקרו או רצחו.
המנהלת שאלה אם יש לנו, האסירות,
טענות כלשהן.
מישהי קמה ודיברה על גניבות הבגדים,
וחיה שוהם ענתה שעלינו להתמודד
עם בעיות אלו בעצמנו. הערתי
שגניבה נחשבת כעבירה פלילית, ואפ
יידדתי,
הסבירה לי כי הנהלת־הכלא
אינה רואה בעין יפה כשאסירות מתלכדות
יותר מדי, וכי השיטה היא
״הפרד ומשול״ .לכן לא התפלאתי כאשר
כעבור כמה שבועות הועברתי
לחדר מס׳ .2שוב נדרשתי לטלטל את
כל החפצים, לסדר את הארון ולהעביר
את המיזרון.
בחדר מס׳ 2פגשתי את תמר, שאי־תה
הייתי במיון: את רות, עקרת־בית
שדקרה את בעלה בסכין־מיטבח: נורית,
שהיתה פקידת־בנק שהורשעה
בהונאה וזיוף־צ׳קים; סילביה, שהואשמה
בייבוא הירואין; ולילי, שעסקה
בסמים ובגניבות.
שמחתי לפגוש את לילי, שאותה
היכרתי מאז היותה ילדה. הייתי מיודדת
עם הוריה, שהיו שכנים שלי בבת־גלים.
לילי,
אשה נאה מאוד, עברה הר־פתקות
רבות ועסקה בהברחת־סמים
מהולנד לגרמניה. לפני שנים היא
היתה אחת מחברי רשת־הסמים הישראלית,
שאליה שייכו את כושי רימון.
בעיקבות הקשרים עם רשת זו ישבה
בבית־הסוהר בגרמניה במשך חצי שנה.
מאז התחתנה פעמיים והתאלמנה,
ובעיקבות קשריה בעולם־הסמים התגלגלה
לשה־תירצה.
לילי עבדה במעון־הסוהרות, שם
הגישה אוכל, ושם גם שמעה רכילויות
למיניהן, שאותן סיפרה לי מדי ערב
בשובה מהעבודה.

החיות
של פזית

ף* אחת השבתות קראה לי לצאת
^ לגדר המפרידה בין האגפים. יצאנו
ביחד ולילי קראה לאסירה, שישבה בחצר.
כשהגיעה לגדר הציגה אותה בשם
פזית. זיהיתי את פזית בראון, שהרגה
את בעלה דויד באריאל.
פזית נראתה חיוורת ומנותקת מהמציאות,
ולילי סיפרה לי כי נסעה עימה
יום קודם לכן לבית־המישפט. פזית
אמרה לה שהיא צריכה לפגוש עוד
מעט את בעלה, דויד. לילי אמרה שפ

שבעלה בעצם התעלל בכלבה ובעט
בה, וגם את השפן כמעט הרג כשהיכה
אותו באחת הפעמים, והיא לא יכלה
לסבול זאת.
בכל מיקרה הודתה לי על התעניינותי
בבעלי־החיים ואמרה שלב־עייה
זו יימצא פתרון בקרוב, כאשר
תשוחרר מהכלא בערבות.
לא עלה בדעתי אף לרגע שקיימת
אפשרות שפזית תשוחרר בערבות.
אולם אחרי ימים אחדים פשטה בכלא
השמועה שהיא אכן שוחררה. הייתי אז
בעבודה בתדיראן, והאסירות היו
נסערות מאוד בעיקבות שיחרורה. כולן
החליטו פה אחד שזהו מיקרה חריג
מאוד. אחת האסירות, שנשלחה לכלא
עד תום ההליכים בגלל תקיפה, אמרה
לי :״בטח, אילו הפזית הזו היתה גרה
בשכונת־התיקווה ורוצחת את בעלה
ככה עם אקדח — לא נעים להגיד
רוצחת, אבל אחרי הכל היא דפקה לו
כדור ישר בראש — בטח שלא היו
משחררים אותה בערבות עם כל מיני
דאווין פסיכולוגי. זהו, בקיצור — אין
צדק לעניים. הכל מסחרה!״
גוגדגי האיידס

ך* עבור כמה ימים באה אלי לילי
^ שוב בהתרגשות :״נעמי, בואי אכיר
לך את הבחורה עם הנוגדנים. היא
חברה שלי עוד מחיפה, והיא רוצה
להכיר אותר״.
אמרתי ללילי ששמעתי יום לפני־כן
ברדיו שאותה בחורה, בעלת נוגדני־האיידס,
לא התייצבה למאסר, ולילי
הסבירה לי כי זהו תרגיל־הטעייה,
שהמישטרה עשתה כדי שלא יידעו
שהיא בבית־הסוהר, ולא יהיה בלגאן.
כשהגענו לגדר, ישבה שם פייגה
(בשם פייגה אני מכנה את בעלת־הנוגדנים
לפי בקשתה, היות ועל שמה
חל איסור־פירסום).
היא חיבקה בזרועותיה את בתה
התינוקת. גם לתינוקת נוגדני־איידס,
והיא שוחררה מבית־החולים כדי שאמה
תוכל לטפל בה.
אחרי שיחת־היכרות קצרה אמרה לי