גליון 2630 מתאריך 27 בינואר 1988

ח׳ בשבט תשמ״ח27.1.1988 ,

מיסטר 2630

חדש!
ואיך לא תתפסו על חם כשיש לכם
מרק מוקרם של תלמה?
מרק מוקרם וחלבי, עשיר וקטיפתי -
והקרוטזנים כבר בפנים!
ב־ 4טעמים:
ירקות, פטריות, בצל ואספרגוס.

נמס מי ד !
רק להוסיף מים רותחים
והמרק מוכן!

תלמה

בזי מזבי ם

ויסוק־עצמות

אנבייקטיביות פסימית
על ניתוחיו המדיניים של עורן העולם
הזה.
זה זמן רב שרציתי לכתוב לאורי אמרי
ולהודות לו על כך שבזכות ניתוחיו השקולים
והבהירים הוא עזר לי, כגרמניה, לקבל תמונה
מאוזנת על המדיניות הישראלית.
בגלל העבר הגרמני ובגלל חלקה הישיר־לא־ישיר
של אמי בו(נושא שמעולם לא דובר בו
בביתנו) היה לי קשה במיוחד לעקוב באובייקטיי
ביות
אחרי המדיניות הישראלית.
עד עתה קראתי כל מה שאבנרי כתב(לפחות
כל מה שהובא מדבריו בעיתונות הגרמנית
ולאחרונה בגליון השבועון שטרן מן ה־29
בדצמבר )1987 ואני מסכימה עם כל מילה שהוא
כתב.
אך למרות הכל: אני מאוד־מאוד פסימית.

אורסולה הורץ,

רחלפצל, גרמניה

אפוקליפסה עכשיו
על תוצאות אפשריות של המשן
הכיבוש (״הפינוש הוא סרטן״,
העולם הזה .)6.1.88
אני מסכים בהחלט עם אורי אבנרי שבחברה
הישראלית מתפשט סרטן מסוכן. סרטן זה נובע
מהתנוונות החברה הישראלית, מהמוסריות הירודה
של החברה הישראלית, המצדיעה לאליל־הווידיאו
והמשתחווה לאלילי־הבורסה.
ברור גם, שמצב זה, של דיכוי עם שלם באמצעים
ברוטליים, לא יוכל להימשך לאורך זמן ויש
לי תחזית מסויימת, שאותה אני מבקש לשטוח
בפני הקוראים:
נשיא מצריים, חוסני מובארב, מודח על־ידי
הפיכה צבאית או על־ידי ההמוניים המוסלמיים
הדתיים הקנאים. בדיוק כפי שזה אירע באיראן.
ממשלות איראן ועיראק מסיימות את המיל־חמה
שביניהן וחותמות חוזה־שלום.
המהומות בשטחים נמשכות, היקפן עולה וצעדי
המנע והדיכוי הישראליים נמשכים בהחרפה
גוברת.
חאפט׳ אל־אסד, נשיא סוריה, על גחלים.
איראן ועיראק אינן מוכנות לשתוק יותר וצבא
בן ארבעה מיליון חיילים נע דרך ירדן לכיוון
הגבול המיזרחי של ישראל.
חוסיין איננו מסוגל להתנגד, וגם מצריים פונה
למילחמה וכמוה סוריה.
צדדל עומד מול צבא אדיר בשלוש חזיתות,
צבא המונה שישה מיליון חיילים, בחלקם פנאטים
קנאיים, נוסח חומייני.

משה לוי טוקטלי,

תל־אביב

הו־הנרים בלב הקוראים
על המתרחש בכלא נווה-תרצה
(״דו״ח מתוך כלא״הנשים״ ,העולם
הזה 30.12.87 והלאה).
הכתבות של נעמי אדווה נכתבו מאספקט אוב־יקטיבי
לחלוטין ומתארות נאמנה את הווי־החיים
בץ כותלי הכלא, לטוב ולרע...
עד היום, כל הכתבות שהתפרסמו(בעיתונים
אחרים) אודות חיי־אסירים בין כותלי בית־הסוהר
היו מגמתיות וסוביקטיביות...
אך כתבותיה של אדווה מעלות בעיות מן הסוג
שאץ הקוראים הרגילים נתקלים בהן בחיי יום־
יום, והן בוודאי גורמות להרהורים רבים בליבם.
אילנה לב, שה־תירצה

האמת על רמס
על הבעיות סביב הפקת הסרט רמבו
בארץ (״אתה והשקל״ ,העולם הזה
.)13.1.88
כיצד אפשר לכלול בכתבה אחת כל־כך הרבה
אי־דיוקים ז נראה שרק ליגאל לביב הפיתרונים.

א. קחלקו(המפיקה את הסרט תובס איננה
נשלטת על־ידי חברת קנון ואין כל קשר בין שתי
החברות.
ב. חברת קנון איננה נשלטת על״ידי קבוצה
איטלקית.
ג. לא היה חשבון־בנק בשקלים של קרולקו
בעת הפקת רמב 1בישראל, ומאחר ולא היה
חשבון, ממילא לא היה יכול להיות בו סכום של

חצי מיליון דולר.
ד. חברת קרולקו לא קיבלה החזרי מע״מ,
מאחר ולא היתה זכאית למע״מ ובאין החזרים, גם
לא לקחה חברת נ־נ מע״מ שאינו שייך לה.
העולם הז ה 2630

(המשך בעמוד )4

מעט שח־תות
כל מי שחרד למערכת בתי־המישפט יכול לישון בשקט. המצב איננו נורא
כל־כך. בתי־המישפט. שהם המיתרס האחרון של המדינה בדרך למצב
של רפובליקת־בננות. עדיין עומדים על מכונם. צריך אולי לעשות כמה
שיפוצים ולסגור פרצות. אבר המסד תקין. בפרשת־השחיתות
בבתי־המישפט לא נמצאו הרבה מעשי שחיתות. חוץ מראיות
נגד מזכיר בית־המישפט, לא התגלתה אף ראייה לשוחד.

כתבת השער האחורי:

פיתיון לאונס

התכתיב של שמיו

אתה והשקר

ד״ר ישראל אלדד, מי שהמליץ בטלוויזיה
בשבוע שעבר על ״ריפאטריאציה״ של תושבי
השטחים הכבושים לארצות ערב, עומד
לזכות השבוע בפרט ביאליק לחובמת-
ישראל. אבל אחד משלושת שופטי הפרס
שינה את דעתו בעיקבות מישרר־הט־לוויזיה
ומסרב לחתום על נימוקי חבר־השו־פטים.
האם אנו עדים סוף־טוף לתופעה
חדשה בישראל: התעוררות
למילחמת-
^1ן? אנשי־המצפון
הורמה בנגיפי הגיזענותן

רחר ה מר חר ת
מרווחת:
אירים קנו(בתמונה) דוחפת
עגלה. טוענת שזה
תפקיד חייה • תני ת
מקובר חיפשה רופא.
חיפשה חיפשה. בסוף
מצאה • חיים בר והצרות
שעושה לו האשה
• צה״ל מתגרש • ניצה
לוין ובועז אפלגאום ביחד • דויד לוין ה־בעל,
מצא ניחומים בזרועות
ו מירי שומרון • ומה עושה מוטי
ברנוגיץ אצל אירית אילני?

נמקה בכלא

קארול פולארד, אחותו של ג׳ונתן פולארר,
מבקרת בימים אלה בישראל. היא מספרת
על הפעילות הציבורית האינטנסיבית שהיא
עושה למען אחיה וגיסתה, על שאיפתו של
אחיה לעלות לארץ כאשר יסיים את תקו-
פת־המאטר, ובמיוחד על גי״
טתה, אן, החולה, והנמקה
בכלא ללא טיפול רפואי.

נבוז נורני מאציו רגשני

אדם פרוטט העדיף למות מאשר לסבול
מפגיעה בכבודו. אבל קורבנו היה לשווא.
בל הסיפורים, שנדי למנוע אותם נתן את
חייו, יוצאים כעת לאור ואין מי שיאמר
מילה לטובתו. ההסתבכות של מינה גרמי
הויז, האמון בה ללא סייג
^ £והערבויות שהיה חתום עלי-
הן הביאו עליו את מותו.

המשך מעלליו
של חתור האמריקאי ;שן באמבטיה הסנאט האמריקאי אישר הקצבה של 5.15 מיליון
דולר למוסדות־חינוך בארץ • רשתות־הטלוויזיה
בארצות״הברית מסרבות להשתתף בפירסום
חגיגות שנות ה־ • 40 סיכסוך פלטק־יצחקי, פרק
ב׳ • הדירות של דרוקר נמכרו בשלושה ימים
ויש עוד רבים הממתינים בתור
• • 2 1 1תביעה על הפסד רווחים נגד
^ ^ 2הישראלית גילה אלטמן •

אבשלום וילן, ממייסדי של 1ס עכשינ. מאמין במאבקים
חוץ־פרלמנטרים. הוא רואה בכנסת כלי
למאבק, אבל גורם שאסור להשאיר את הפוליטיקה
לפוליטיקאים. הוא מספר על הצעדים הראשונים
של התנועה, שולל את האמונה הרווחת בת-
לות של שלום עכשיו במיפלגת־העבודה
ומקווה, בעתיד, לזכות
בתמיכתו של הציבור הרחב.

סנדלים של תנועת־הדע־ות, וביניהם
משד! ארנם, השתמשו בשרותי חפרת
לימוזץ בניו־יורק, אך ומניף המקומי של
תנועת־החרות לא מרח לשלם את
החשבונות, גם כשאלה הניעו לסכומים
של אלפי דולארים. הסר־

שה מתבררת בימים אלה
כבית־המישפט בניו־יורק.

אגדות מנופצות

העניין הפלסטיני לא עלה בפגישת רגן-
גורבאצ׳וב. ההתקוממות בשטחים פרצה,
בין השאר, משום בך. בננס שנערך לפני
במה ימים התברר מדוע לא דנו רגן וגור-
באצ׳וב בבעייה זו. זה קרה בגלל תכתיב
של שמיר. הוא העדיף את המשך המצב
הקיים ומנע בכך החלטה
אמריקאית״סובייטית לגבי
הטדר בין ישראל והערבים.

מיטויה רחבה
מי ישלם1

אחרי שהתקבלו במישטרה תלונות של נשים
על מעשי־אונס שביצע בהן האמרגן משה
יהלום. נשלחה השוטרת יפה סוויסה לביתו,
כשהיא לבושה בלבוש פרו־בוקטיבי.
היא לא הצליחה להי־אנס.
אך קיבלה הצעת־נישואין.

בשיבעת השבועות הראשונים של המילחמה
התנפצו כמה אגדות, טענות־שווא, אשליות
ושקרים: כך קרה לאגדת ההתנחלויות,
לאשליית ההשפעה הירדנית. התגלו יחסי
הכוחות האמיתיים בתוך הציבור הפלסטיני.
מת הגיבוב השחוק על ״מיעוט
של מתפרעים ומסיתים׳׳ והת-
נפצה אחדותה של ירושלים.

זוהי פקודה בלתי־חוקית בעליל. על־פי החוק
הישראלי כל חייל ישראלי רשאי לסרב למלא
פקודה כזאת. יתירה מזאת — כל חייל חייב
לסרב למלא אותה. ומה יקרה לחיילים שפקודה
מבישה כזאת הוטלה עליהם? האם יהפכו אחר־כך
לאזרחים נורמאליים, המעריכים
את קדושת חיי־האדם? או שמא
יישארו נכים לכל ימי־חייהם?

אריק סיני, מי שהיה דמות מרכזית בחיי־הלילה
של תל־אביב, הוא בעצם ילד פולני מבית טוב.
היום הוא מקרין שלווה ומדבר על משבר גיל
ה־ .40 על הקמטים. על הפחד מהמוות. הגעגועים
לאב שנפטר. זיכרונות השואה שספג בבית. על
מופנמות, ביישנות. על המעצורים שלו ביחסיו
עם נשים. הרגשנות שמסתתרת
מאחורי תדמית המאצ׳ו ובעיקר

על יום־ההולדת של בתו ליהי.

חוו בחורו

שלדון מרשק חטף
את ארבעת ילדיו
מאמם הגיורת והבי אם
לארץ. קרול מר״
שק, שנאה לחפש אותם, מספרת על חייה
עם בעלה, על תהליך חזרתו
^ בתשובה, ועל הקשיים ש-
מערימים בדרכה החרדים.

המדורים הקמעים:

מיכתבים — אפזקל־פסה עכשי1
איגרת העורך — צחורה עצם־ת
הנחץ — סימם ביניים
במדינה — הצעד הראשון
ראיץ השבוע -אבשלום ויל!
תשקיף — ,א1יבי, אחי־יומן
אישי — טלזדזיה מעיסת
אנשים — שרות אח־סיס
מה הם אומרים — בחך לו; שלמה
עסר, איתן תציב יורם זיז,
אתי פולק 1ע)שון צחק __18

חופי תל־אביב לא מתרוקנים בימי החורף.
להיפך. באים אליהם חולי־־ים למיניהם: אלה
הם הקבועים, שלמרות שממוצע גילם עומד על
,70 לא נרתעים משהייה מרעננת ביום חורף
סגרירי. יש גם אחרי* מחפשי אוצרות,
בחורי־ישיבה, אלו־סי שש־בש ובעיקר תיירים
ותיירות שהמילה ״קור׳׳ ,בהת־
2 1 1ייחסות לשמש הישראלית,
גורמת לחם לפירצי־צחוק עזים.
קולנוע — ח 1לה בריאה
זה וגם זה — גבר־ם וססנות
לילות ישראל — אסצע הלילה
חשבון נפש -אחק 0־1׳
אתה והשקל — סעלל׳ הדולר תשבצופן מיכתם ים לרותי — ש ד חת־הורוסקופ
— התאמה לרד
רחל מרחלת -על כל השלם
דף חדש — ריפטחאציה
םלי הרדמה — בית ח 1ד חולה
תמרורים -שבע דקות

נזיבגזבים
(המשך סעמ 1ד )3
החשב של קרנלקז ניכה מס־הכנסה

מעובדים וספקים ישראליים ולא העביר התשלום
למס־הכנסה, ועל כן מס־הכנסה לקח את המגיע
לו, ובצדק.
ולבסוף, חברת דג אינה שייכת באופן פרטי
למנחם גולן ויורם גלובוס.
יצחק קול, מגכ״ל, חברת נ־נ, תל־אביב
• בפי שצו״ן בכתבה של עאל לביב, הוא רק
הביא את הרברים שפורסמו בעיתון תעשיית־הבירור,
זארייאיטי, עיתון הרחשב כמוסמך ביותר.

כים בשמי ברלין (״קיטש לאניני״
טעם״ ,העולם הזה .)13.1.88
בסוגיית מינם של מלאכים כבר כתב ש״י
עגנון (בתהילה) :״זקנה אחת היתה בירושלים.
זקנה נאה שכמותה לא ראיתם מימיכם. צדקת
היתה וחכמה היתה וחיננית היתה וענוותנית
היתה. אור עיניה חסד ורחמים וקימטי פניה ברכה
ושלום. אלמלא שאין הנשים יכולות להידמות
למלאכים הייתי מדמה אותה למלאך אלוקים״.
וגם המשורר ר״מ רילקה כתב :״אם נכון הדבר
כי המלאכים הם ממין זכר, כי עתה ניתן לומר,
שהיה בקולה משהו גברי: גברות קורנת שמימית.״

קורא, חיפה

דו״ח מצב
ממפיעיס ומסיתים

פחד

^ ושטיפה

על נגינתה של תיזמורת״שמחות
(״ 1200 נרות לבת־מיצווה״ ,״לילות
ישראל״ ,העולם הזה .)13.1.88
בדיווח על חגיגת בת־המיצווה שערך חופני
כהן לבתו עדי באולם הטרופי שבגני־אורנים
בתל־אביב סיפר העולם הזה, כי ״התיזמורת...
הרעישה עולמות״.
דומני שבמיקרה זה יותר נכון היה לכתוב כי
התיזמורת הרעישה אולמות.
עידו בן־דור, תל-אביב

תאונות־חרא
על הסבר להתנהגותם של אזרחי יש ראל.
שאלה:
מדוע מביטים אזרחי ישראל למטה,
כשהם מהלכים ברחוב?
תשובה: כדי לא לדריד על צואת־כלבים.
אבל אני מצאתי פטנט להימנע מתאונות־חרא
— התחלתי ללכת רק על הכביש.

נח גיהנומי, חולו!

לא נפגש

ציור של קדר
בראש !על הראש
נל!פה< רואים בבירור שהאוכל לא רק בראש שלו,
אלא גם על הראש שלו• חגית טהורי, רחזסת

הסכמית של האשה
על התחשבות באשת״איש (״אנטו מיה
של תלונה על אונס״ ,העולם הזה
.)13.1.88
אז יהודה אווזי לא אנס את הפירסומאית־עיתונאית
שביקשה לקבל ממנו מודעות לעיתו־גה.
הוא קיים איתה יחסים בהסכמתה.
אבל בשביל מה צריו לציץ כי היחסים קויימו
במכונית השייכת לאשתו של אווזי? האם לא היה
צריך להתחשב בריגשותיה?
רינה גוטמן, קר״ת־אש

יוזמה של מיליארדים
על מקורות עושרה של טאייוואן
(״תמרורים״ ,העולם הזה .)20.1.88
עם מותו של האחרון לבית צ׳אנג, נשיא
טאייוואן, צ׳אנג צ׳ינג קואו, הסתיימו 39 שנות
שילטון רודני במדינת־האי הזאת. ולמרות
שהוגבל החופש המדיני של תושבי האי, הרי לא
הוגבלה יוזמתם הכלכלית.
ותראו מה שיוזמה, חופשית באמת, יכולה
לעשות 20 .מיליון הטאייוואנים, החיים על אי
הגדול בקצת פחות מפי שתיים ממדינת ישראל
(כ־ 37 אלף קילומטרים מרובעים) ,הצליחו, בזכות
חריצותם, לצבור את רזרבת מטבע־החוץ השנייה
בגודלה בעולם (אחרי זאת של היפאנים)62 :
מיליארד דולר.
אז אומנם לא על הלחם לבדו יחיה האדם,
אפרים שייבא, תל־אביב
אבל~

מלאך ממיז נקבה
על המלאכים־הגנרים בסרט מלא
הראיון
עם משה עמירב ,״העולם
הזה״ .20.1.88
מהכתבה אפשר להבין
כאילו נפגשתי בביתו
של משה עמירב, או בכל
מקום אחר, עם קבוצה
ישראלית־פלסטינית, ובתוכה
האדונים פייצל
אל־חוסייני והד״ר סרי
נוסייבה.
אין זו אמת. סיפור זה
כבר פורסם בעבר והוב־חש
על־ידי. מעולם לא מרידוד קיימתי פגישה כזאת או
רומה לה, לא בביתו של משה עמירב ולא בכל
ח׳׳ב דן מרידוד, חשלים
מקום אחר•

ענת סרגוסטי, העולם הזה

צנזורה עצמית, היא יעילה הרבה יותר.
מולד״ זה היה תוארו הרשמי.
שו־התעמולה, הדוקטור יחף גנלס — הוא או
כאשר ש צנזורה כפוייה, נעלם האמון בעיתונציגו
— היה מכנס מדי יום את עורכי העיתונים, נאים ובשידורים, ונפתחת חרושת של שמועות,
ומוסר להם את ההוראה היומית. יש לכתוב על המעבירה את האמת מפה לאתן. כאשר יש צנזורה
מרצון; נשמר אמון הציבור, והכל מתקבל כאמת
זודחה, ולנסח זאת כך־וכו.
כל העם ידע זאת. לכן נקרא ונשמע כל מסיני.
מאמר בעיתונות וברדיו כהודעות רישמיות של
זוהי שטיפת־מוח עצמית, שבה העיתונאים
השילטון.
והשדרנים שוטפים קודם־כל את המוח של עצמם.
מחוץ לעולם התיקשורת היתה הארץ מלאה, אין הם רואים מה שאינם רוצים לראות. הם מאבשמועות,
למרות שמי שנתפס בהפצת שמועה מינים שהם ממלאים שליחות לאומית. הם רואים
.תבוסתנית״ נשלח למחנה״ריכוז, ולא־אחת גם את עצמם מגוייסיס, כמו איש מישמר־הגבול
הוצא להורג.
בשדה.
אין צויד למסור להם הודעה של דובר צה״ל,
איני יודע מה המצב בברית־המועצות, אך אני
מניח שכלי־התיקשורת פועלים שם על פי שיטה בתוספת הוראה לפרסם אותה כלשונה. הם
בעצמם משמשים כ־חמה.
מישהו לרבע מה לכתוב ואיר, מה מותר
לפרסם ומה אסור. אחרת לא ניתן להסביר כיצד
דוברי־צה״ל מתנדבים,
כותבים אלפי עיתונים, במדינה של 250 מיליון
איש-איש במקומו, וכותנפש,
בדיוק את אותו הדבר.
בים את הכתבות כאילו
באחרונה, בתקופת הגלאסנוסט, ניכרים
לבשו מדים, יש עיתר
הבדלים קטנים. יש התקדמות. יש עורכים המע־נאים
בטלוויזיה ובעיזים
קצת יותר. ברשות השילטונות, כמובן.
תונים, הנשמעים בקציבארץ
אין שר־תעמולה, אין תידרוך יומי של
נים במחלקת־תעמולה
העורכים, אין מיפלגה קומוניסטית כל־יכולה.
צבאית ברפובליקת״בג־אך
ראה זה פלא: בארץ קיים בדיוק אותו
נות, ויקטור נחמיאס הוא
המצב, כאילו איש אחד כותב את כל העיתונים
דוגמה בולטת.
מאז החלה המערכה
ואת כל החרשות ברדיו ובטלוויזיה, של כל
אצלנו לא נכלם:
הרשתות והתחנות.
בשטחים הכבושים, מופעלת
ברדיו ובטלוויזיה צנזורה עצמית טוטאלית.
האין זה מוזר?
אף לא מילה אחת של ביקורת על מעשי צה״ל
שודרה מאז. גם פיהם של פרשנים, שהיו חופשיים
עד כה, נסתם — אם על־ידי אי־שידור חבריהם,
אם על־ידי השתתקות־מרצון, מתוך פחד.
יכול אדם לשמוע ביום את כל מהדורות
יש בעיתונות קולות מצפוניים אמיתיים. יש
החדשות ולקרוא את כל העיתונים, ממעריב וער
כמה פרשנים(מעטים מאוד!) המעזים ל חי ם קול
על הם־שמר. ויגלה תופעה מוזרה.
ולמחות. יש עיתונאים(מעסים מאוד!) שפירסמו
כולם־כולם כותבים (ומשדרים) את אותם
כתבות עובדתיות, החושפות את האמת. כל
הדברים בדיוק — ובאותההשפהבדי וק .
הכבוד להם.
כולם מדווחים על. מתפרעים״. ,מסיתים״,
אבל קולותיהם של אלה בטלים בשישים גם
.המון מוסת״. ,מקומיים״. ,הרגעה״. ,השבת החוק
בעיתוניהם שלהם, ואובדים כליל במקהלה
והסדר״. ,כל האמצעים החושים כדי* .שפה
הכללית. לאין שיעור חשובוויותר לשון היחעות
קולוניאלית מובהקת. מילים טעונות רגש.
היומיומיות בדבר, המסיתים״ ו״המתפרעים״.
השבוע, עם הנהגתה הרישמית של שיטת
מילים פשוטות ואובייקטיביות, כמו.מפגינים״,
ריסוק־עצמות, כולם מספרים כי זה נעשה
.מנהיגים״. ,מחאה״. ,זכויות־אדם״ ,נעלמו כמעט
ל״מתפרעים״ ול״מסיתים״ .כאילו כל עיתונאי
כליל מלשון הדיווח היומיומי.
ישב ובדק את כל מאות המיקרים שבהן הופעלה
חוץ מן ההתגייסות־מרצון של עיתונאים
השיטה.
שטופי״מוח פועל כמובן גורם א ח: הפחד.
אין־ זה קורה?
בטלוויזיה וברחו פועל הפחד מפני השילטון,
אני יכול להרגיע את הקורא: אין אדם אחד
בייחוד לאור העובדה שכיש פועלים יצחק שמיר
הכותב את הדברים, ואץ אדם אחד המצווה על
ויצחק רבץ כאיש א ח. אי־אפשר לסמוך עוד על
העיתונים מה לכתוב. הצנזורה הצבאית הכפוייה
מיפלגה אחת, מול פני הביקורת של המיפלגה
היא מוגבלת, ומתערבת אך מעט. אין הוראות
היריבה. שתי המיפלגות מאוחרות.

מלמעלה.
בעיתונות. החופשית״ פועל פ ח כלכלי.
אם כן. איד זה פועל? מדוע חיים יענקל, עיתד
הריעה היא שהציבור אינו רוצה לראות ולשמוע.
נאי שמאלני בעיתון.ליברלי״ ,כותב בדיוק כמו
שיחים עיתונים הכותבים את סלוא־־האמת.
יענקל חיים, עיתונאי ימני מוצהר בעיתוזילאומני
שבעלי החברות הגדולות, רובם אלשי־ימין,
קיצוני? מדוע כל העורכים מימץ ומשמאל סוביבטלו
את המודעות, שעליהן פרנסת העיתונש
לים את הכתיבה הזאת, או אף מעודדים אותה?
והעיתונאית מכיוון שזה כבר קרה במידה רבה
זה ראוי למחקר של צוות מיקצועי, שיערוך
להשלם הזה, והוא משמש כדוגמה חיה לאחים,
תחקיר ממצה. אני יכול לספק רק תשובות
זה מפחיד את העיתונים עוד יותר.
אמפיריות.
תהיה הסיבה אשר תהיה — אין זו שעתו היפה
של עולם־התיקשורת הישראלי. הוא היה צריך
להיות האופוזיציה היעילה היתירה במדינה״ והוא
איננו.
פועלת עכשיו בארץ שיטה של צנזורה
עצמית, מתנדבת, שהיא גרועה מכל צנזורה
כפוייד״
כאשר יש צנזורה כפוייה, יכולים עיתונאים

על תרופת צייר למצג עגיינים גרוע
(״מגע החיים מתחילתם״ ,״דף
חדש״ ,העולם הזה .)20.1.88
ציפי שחרור מספרת לנו כי הציייר דן קדר
נהנה, בשעת הראיון עימו, מסיגר עבה וריחני,
בהסבירו ש״ככל שהמצב סביב נעשה גרוע יותר,
אני בוחר לי סיגרים ומשקאות טובים יותר״.
לפי ציוריו של קדר אפשר להניח שהמצב היה
גרוע מאז ומתמיד. באחד הציורים שלו (ראה

הגדרה מזסיקאלית

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורד ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקס
— 341667״ 11 ועוץ ןעוח.
חתונה מרובת־חתנים
קסעי-הקישור שבץ מיבתבי הפוגש
והפונות למדור הסיכתבים לרות׳
היוו, מאז ומתמיד, אטרקציה מיוחדת
לקוראי המדור• וכך בוודאי נהנו
רבים מקטע ההווי הבא, שהופיע
בם יכתב־ם לחח• בגלית העולם הזה
שראה אוו״השבוע לפני 25 שנד״•
• רינה השגה שזה נורא עושה רושם
לזרוק לידי השולחן מישפטים במו -
״בשאני אתחתן, יהיו המון בחורים אומללים.״
לבסוף,
כשאמרה זאת עוד בעם, שאל
אותה מישהו :״תסלחי לי, אבל עם גמה
את מתכוונת להתחתן ד
העולם הזה 2630

הרבה אגדות נמוגו בעננים עול גאז מדמיע

סימם

ץ*ילחמה היא התנגשות של כוחות.
/ואחת התוצאות של כל מילחמה היא שנחשף בה
המאזן האמיתי של הכוחות.
במיבחן העליון של המילחמה נעלמות יומרות חסרות־שחר,
טענות שאין בהן ממש. באור האכזרי של ההתנגשות מתגלה
המציאות כמות שהיא. כוחות כוזבים, המסוגלים לעורר רושם
בימי־שלום, נעלמים כלא־היו.
זה קרה גם במילחמה הנטושה עתה בשטחים הכבושים.

בשיבעת השבועות הראשוניב של מילחמה זו
כבר נקבעו כמה עובדות, שהן בלתי־הסיכות.

המילחמה היא עדיין בעיצומה, והיא תימשך הרבה זמן. מוקדם
מדי להסיק מסקנות סופיות( ,אס כי אדם נבון יכול לנחש אותן).
אולם ניתן כבר לערוך סיכום־ביניים, ולעמוד על העובדות
שכבר התבהרו.

הרבה טענות-שווא, אגדות, אשליות ושקרים כבר
נמוגו במערכה זו.
אגדה הראשונה שנהרגה במערכה זו היא אגדת ההת־
1 1נחלויות.
במשך שנים סיפרו לנו שעצם נוכחותן בשטח תימנע כל סכנה.
שהן הערובה לביטחון. שהן חולשות על כל צומת איסטראטגי.
שהן יאבטחו את המדינה ביום־פקודה. רפאל איתן העיד על כך
בשבועה בבית־המישפט.
ובצד השני, במחנה ה״שמאל״ ,קם איש כמו מירון בנבנישתי
והוכיח באלף מופתים מדעיים כי ההתנחלויות הפכו את המצב
ל״בלתי־הפיך״ ,שאין עוד מנוס מסיפוח השטחים.

כל המתנגדים מאתמול נסחפו עם הזרם. הג׳יהאד המוסלמי
נאלץ להצטרף, תחת דגל אש״ף והמדינה הפלסטינית. אנשי חבש
וחוותמה נסחפו עם אוהדי ערפאת.

לא הימה להם ברירה. מי שהיה מתבדל בשעה
כזאת, היה פשוט נעלם מן השטח.

יתכן כי ההתקוממות לא היתה פורצת בשעה שפרצה אלמלא
ראו תושבי הגדה והרצועה במו עיניהם את מושב הפיסגה הערבית
בעמאן, באמצעות השידורים החיים בטלוויזיה הירדנית.
הם ראו את הכנס המרשים של המלכים והנשיאים, שלא שילם
לעניין הפלסטיני אלא מס־שפתיים קטן. הם התרשמו(בצדק או
שלא בצדק) שהעניין הפלסטיני נשכח. הם ראו את טכסי קבלת־הפנים
והפרידה לכבוד כל המנהיגים הערביים, זולת מנהיגם
שלהם, יאסר ערפאת.

נראה כי זה היה הקש שלפני־האחרון.
(הקש האחרון ממש, ששבר את גב הגמל, היה הטבח במחנה
ג׳באליה, ב־ 9בדצמבר, בשעת המחאה על התאונה שבה ניספו יום
לפני כן ארבעה תושבים).
מאז, במשך 50 יום ולילה, עברו על הפלסטינים חוויות למכביר
— מאות הפגנות אלימות 40 ,הרוגים, מאות פצועים, אלפי
עצורים, גירושים, עוצר של שבועות, רעב, פריצת חנויות, פגיעה
במיסגדים.

ובכל הזמן הזה עמדו כל המנהיגים המפוארים של
העולם הערבי מנגד. איש מהם לא נקף אצבע. איש
מהם לא יצא מגדרו אף בדיבורים.

כך קרה בשעתו גם לנו: ברגע שהתחילה המילחמה הרצינית
נעלמו אצ״ל ולח״י, וההגנה קיבלה לידיה את הפיקוד הבלתי־מעורער.
הגוונים
השונים לא ייעלמו, כמובן. חילוקי־הדיעות בקרב
הפלסטינים יישארו. יש מיפלגות שונות, אידיאולוגיות שונות.

אך ברגע שמורם נם־המרד, ההבדלים האלה מתבטלים.
הרצח של הציבור, ההתלהבות של הנוער,
סוחפים איתם את הכל. והציבור הזה רואה בערפאת
את הסמל העליון, ובאש״ף את הנהגתו.

ף* ת הקישקוש על ״מיעוט של מתפרעים ומסיתים״ ,הכופים
*/את רצונם על הרוב הגדול ״המעוניין בדו־קיום״ ,ו״הרוצה
ברגיעה״ .דו־קיום ורגיעה של כיבוש, כמובן.

מה שקרה ב 50-הימים האחרונים פשוט לא היה
אפשרי, אלמלא תמך בכך ציבור שלם־

יש לכך סימנים בלא־ספור בשטח. שום דלת ערבית לא נסגרה
לפני צעיר ערבי שברח מפני החיילים. מאות פצועים הוסתרו
(מכיוון שכל פצוע, שהגיע לבית־חולים, נרשם ונעצר ).חנוונים היו
מוכנים לשבות במשך ימים ושבועות, ופורצי־הגדר היו מעטים.
דובר הרבה על ״שבירת המנהיגות של הזקנים״ ,״היעלמה של

אחרי השבוע הראשון של ההתקוממות, לא נותרו
מאגדה זו אלא כתמים דהויים על המסה.

ההתנחלויות היו כלא״היו. הן לא תרמו דבר לביטחון. להיפך,
הן היו מיטרר לבוחות הביטחון. אלה נאלצו להגן על חבורות־המתנחלים
בכבישים, שחרף כל דיבוריהם אינם מסוגלים לכך
מבלי לגרום לטבח, בה בשעה שכל הכוחות היו עסוקים בדיכוי
ההתקוממות הפלסטינית.
זה מזכיר את אשר קרה ביום־הכיפורים ברמת־הגולן. אז נאלץ
הצבא לעסוק בהגנה על ההתנחלויות ובפינויין, בשעה שכל
הכוחות היו דרושים למאבק בכוחות האוייב, שפרץ לעבר ישראל.
ההתנחלויות עשו רושם כביר כנקודות על המפה, וכנושא
לוויכוחים סוערים בכנסת. כאשר האוכלוסיה היתה שקטה וצייתנית,
הן נראו כענקים.

אך ברגע שמיליון וחצי בני הגדה והרצועה קמו על
רגליהם, הסתבר שהענקים אינם אף גמדים. הם
טפילים.

בוודאי, המתנחלים יכולים לרצוח ילד פה, צעירה שם. מעשי־רצח
אלה מוסיפים כמה טיפות־שמן למדורה. אך גם הם מתגמדים
לעומת 38 ההרוגים ומאות הפצועים שנפלו מכדורי הצבא.

האגדה מתה. ההתנחלויות פשוט אינן חשובות.
העובדה ״הבלתי־הפיכה״ פשוט נעלמה.

גדה אחרת, שנפלה שדודה כבר אחרי הימים הראשונים
של ההתקוממות, היא אגדת ההשפעה הירדנית.
מה לא שמענו עליה מפי פוליטיקאים מכובדים ופרשנים מלומדים!
האופציה הירדנית. הנוכחות הירדנית ההולכת ומתחזקת
״בשטחים״ .המנהיגות הירדנית המתגבשת. הכסף הירדני הזורם.
או־טו־טו נעלם אש״ף. או־טו־טו חוזר המלך חוסיין והופך מנהיג
הפלסטינים. עוד נאום של שימעון פרס, עוד כמה פעולות של
המינהל האזרחי, עוד מיליון דולארים לכיסיהם של כמה מכובדים
— וירדן שוב תנהיג את האוכלוסיה בגדה, והפעם גם ברצועה.
מה נותר מכל אלה אחרי כמה ימים של התקוממות?
לא כלום.

מאפיש השפעה ירדנית. לא נותר ממנה זכר.

אף אחד מ״נאמני ירדן״ לא הוציא את אפו החוצה. אף אחד מהם
לא השמיע גם גימגום. הם פשוט נעלמו מן השטח.
נאמני־אש״ף פתחו חנויות וסגרו חנויות. הכריזו על שביתה
וסיימו אותה. הוציאו המונים להפגנות ואמרו להם מה לעשות
(להבעיר צמיגים, לזרוק אבנים ובקבוקי־תבערה) ומה לא לעשות
(להשתמש בנשק חם).
״מנהיגות״ אינה מושג ערטילאי. זהו מושג שיש לו משמעות
מעשית: היכולת לתת לציבור הוראות והנחיות, שהציבור ממלא
אחריהן.

,,מנהיגות פרדירדנית״? השמעתן של שלוש מילים
אלה מעוררת כיום גלי־צחוק בגדה. לא הכחשות.
לא טענות-נגד. רק צחוק.
כלל: אחד הקורבנות של המילחמה הוא היחס של הציבור
הפלסטיני למדינות־ערב.

חיילי־צה״ל בעזה ליד דגל פלסטיני ומגן־דויד מחוק
זה ניפץ לרסיסים את שארית יוקרתו של המלך חוסיץ, של
חוסני מובארב, של המלך פאהד. וגם של חאפט׳ אל־אסר והגיבור
בעל הפה הגדול בטריפולי. מבחינת הצעיר בג׳באליה, הצעירה
ברמאללה והאיש־בסימטה בעיר העתיקה, מלכי העולם הערבי
ורוזניו מתו.

גם זוהי עובדה בלתי-הפיכה.

^ מיבחן המאבק התגלו גם יחסי־הכוחות האמיתיים בתוך
^ הציבור הפלסטיני עצמו.
הרבה דובר על הפילוג בתוך אש״ף בין אירגונו של ערפאת
(פת״ח) והאירגונים ה״שמאליים״(החזית העממית של ג׳ורג׳ חבש
והחזית הדמוקרטית של נאיף חוותמה) .דובר עוד יותר על הפילוג
בין חסידי־אש״ף ובין הקנאים המוסלמיים למיניהם.
השילטונות הישראליים עשו הרבה כדי לטפח פילוג זה. הם
עודדו וטיפחו את האירגונים המוסלמיים הקנאיים, והושיטו להם
סיוע כספי ותעמולת .,אולם אחר־כך הקימו קנאים אלה מחתרות
מזויינות וביצעו פיגועים.
איך צהלו במקומותינו! אין עוד אש״ף. הקנאיים המוסלמיים
שולטים במצב. ואלה אינם רוצים כלל במדינה פלסטינית, אלא
(שישו ושימחו!) במדינה כל־מוסלמית גדולה, אחרי חיסול ישראל.

אך ברגע שהחלה ההתקוממות, כל האירגונים האלה,
מימין ומשמאל, התגמדו.
המתקוממים הניפו את הדגל הפלסטיני(״דגל אש״ף״) ,את
דיוקנו של ערפאת. על הקירות בכל רחבי הארץ פרחו הסיסמות
של פת״ח.

המנהיגות המסורתית״ ,וכד. הגדרות אלה באות להגיד בפשטות:
אין עוד מי שיעצור בעד הצעירים, ההולכים בראש. אבא ואמא
אינם אומרים עוד לבן להישאר בבית, ולבת שלא להימצא בחברת
הבנים. הבורגנות העשירה השתתקה, או שהיא משתפת פעולה.
הכל מתלהבים ומתגאים במעשי הצעירים.
ושאלת־תם: היכן ״אגודות הכפרים״ של אריאל שרון ומנחם
מילסון?

״הרוב הדומם״ ,הרוצה רק בשקט ובדו־קיום עם
הכובש, קייס רק בראשיהם של פוליטיקאים ושאר
פטפטנים. כל קצין יודע כיום שזוהי אגדה.
חת האגדות המפוארות ביותר שהתמוטטו היא האגדה של
ירושלים.
ירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו. ירושלים שנעלמו בה החומות
והמחיצות. ירושלים האחת, בירת ישראל.

יתכן שזוהי הדוגמה האחת בהיסטוריה של העת
החדשה שבה מדינה מטילה מצור על הבירה שלה
עצמה, שבה המישטרה קיבלה סמכות להטיל עוצר
על שכונות של עיר-הבירה.
ירושלים המאוחדת היתה ונשארה אגדה. ב״ 20 שנות סיפוח היא
לא הפכה עיר אחת. העיר המערבית כבשה את העיר המיזרחית. אך
למרות כל הפעולות המאסיוויות של ההתנחלות, למרות הדירה
של אריאל שרון, למרות מישרדי־הממשלה במיזרח העיר —
ירושלים המיזרחית נשארה עיר ערבית, בירת הגדה המערבית,
(המשך בעמ 1ד )42
עיר פלסטינית לאומית.

איש אחד בעוצר: מה באמת התרחש במחנה־פליטים,
שהיה סגור ומסוגר? עד־רא״ה סיפר ליוותן שם־אור

/וחת
יש לא יצא ממחנה אל־בורג׳
במשך 16 ימים רצופים. איש גם
לא נכנס לשם. צוותי־העיתונות, כמו
שליח האו״ם מאראק גולדינג, לא
הורשו להיכנס.
רק החיילים היו בתוך המחנה,
הנמצא שיבעה קילומטרים דרומית
לעזה.
רק החיילים, שהיו שם במשך 16 יום
עם 20 אלף תושבי מחנה־הפליטים,
והשיגו שם את הניצחון הגדול, ששר־הביטחון
שלהם דרש מהם. הם ניצחו.
אין ספק.
הצבא התביית על מחנה־הפליטים,
קבע שמות לסימטות הצרות, וצייר
אותם בצבע על הקירות :״רחוב
החנויות״ ,״כיכר טמבור״ ,״רחוב
העצים״ .הצבא הפך לבן־בית במחנה־הפליטים
אל־בורג׳(ריש סגולה) ועשה
את המוטל עליו״ .ואם זה היה קרב, כמו
שמתבטאים רבים מהחיילים המשרתים
עכשיו בשטחים הכבושים, והושג ניצחון,
מגיע לחיילים רבים צל״ש על
מילוי הפקודה במסירות ובהתלהבות,
מעל ומעבר.
איש לא נכנס למחנה־הפליטים,
אבל מנהל־חשבונות צעיר, שרכש את
השכלתו באוניברסיטה בחו״ל, שהה כל

״ומה שהכי מעצבן אותי,״ אומר
מחמוד ,״זה שהמצית שלי נעלם.״
אבל, האירוע הזה היה לפני חודש.
ב־ 24 בדצמבר. מחמוד הגיע אז לתל־אביב,
עבד קצת פחות משבועיים,
וחשב שהגרוע מכל כבר מאחוריו. הוא
לא מתעניין בפוליטיקה. מה שאיכפת
לו זה לחסוך במשך השנה 10 אלפים
דולר, כדי שיוכל לנסוע לטאנטה, עיר
מצרית בין קאהיר ואלכסנדריה, שם
למד את מיקצועו, ושם ממתינה לו
ארוסתו המצרייה, ראדה, המסיימת עוד
מעט את לימודי־הרפואה.
״אני,״ אומר מחמוד כמו ישראלים
רבים, בני גילו ,״לא מעניין אותי כלום
ממה שקורה פה. אני נוסע מפה,
לתמיד.״
ככה אמר מחמוד לפני שחזר אל
מחנה־הפליטים אל־בורג׳ ,שם נתפס
במשך 16 יום, בלי טלפון החוצה, כי
לא היו קווי־טלפון. ורק השבוע, ביום
הראשון, הגיע לתל־אביב, וסיפר מה
היה.
י אנחנו מדברים בעברית, מתובלת
במלים אנגליות.
מחמוד סיפר מה שהיה, ובגלל
המדיניות של צה״ל ודוברו, שמנעה
סיקור עיתונאי של השטח בזמן העוצר,

שנתי 27 קופסות אימפריאל.״
מחמוד אומר ,27 כי זה מה שהוא
עישן. לא .30 לא .27 .25

לא רצה שאשכב ככה. הוא אמר לי
לשכב על הצד. שכבתי כמו שהוא
אמר, ואז הוא דרך לי על הלחי, כמו
שדורכים על סיגריה.
״באותו רגע רציתי למות. כבר לא
היה לי איכפת מכלום״.

״הוא היה בבית השני. יש לנו שני
בתים, ולא רצינו להשאיר בית אחד
ריק לגמרי.״

זה היה אותו החייל מהגדר
לים?

עם מי היית בבית?

״עם אמא שלי, ושתי האחיות.״

ואבא שלף?

מה עושים האחים שלך?

״אח אחד נמצא באבו־ד׳בי. הוא
מנהל־חשבונות, כמוני. אח אחד גר
בעזה, ועובד כטייח.־ זה מה שגם אני
עושה עכשיו, בישראל. שתי האחיות
שלי — אחת מהן תלמידה, והשנייה
מורה. יש לי עוד אח, עומר.״
עומר, האח הבכור, נמצא בבית־הסוהר
בבאר־שבע. שלוש שנים. חברות
באירגון עויין.
ההורים של מחמוד זקנים. בשנת
,1948 כאשר נמלטו מהכפר שלהם ליד
בית־שמש, האבא היה בן .40

זה לא נשמע נורא. זה נשמע
כמו עוצר.
״הה! החיילים הרביצו ל־ 90 אחוזים
מהגברים במחנה. פעם ילר אחד זרק
אבן, והם שברו את החלונות של כל
השכונה. גם של הבית שלי״.

מה זאת אומרת הרביצו?
סתם נכנסו לבית והיכו?

הרביצו לך?

״לי! ליד
מחמוד בוכה. ממש, בדמעות.
גחלים בידיים
מה קרה?
״לילה אחד איזה ילד זרק אבן. רדפו
אחריו. חיילים נכנסו אלי הביתה.

״לא. חייל אחר.״

שלחו אותך הביתה?
״לא. בלילה קשרו לי את העיניים,
ולקחו אותי לחוף הים. היינו 12
אנשים. ואני יודע את זה, כי כל אחד
קיבל מיספר, שהיה צריו להגיד אותו
בקול רם. אני הייתי מיספר . 12
״הביאו אותי לחוף־הים, והפשיטו ז אותי.״

איד?
״הם אמרו לנו להוריד את החולצה
והמיכנסיים. לא היו לי נעליים בכלל,
כי לקחו אותי עוד מהבית יחף.
״ככה נשארתי איזה זמן, ופיתאום
לא שמעתי אף אחד.
״הורדתי מהעין את הכיסוי, וראיתי
שאני לבד, על החוף. התלבשתי,
והתחלתי ללכת. פגשתי איזה בדווי,
ושאלתי אותו איפה אני. הוא אמר לי
,גוש קטיף.׳
״הלכתי עד הכביש, וראיתי חיילים.
באתי לקצין וסיפרתי לו שאני מבורג׳,
ואין לי תעודות, ושיתן לי פתק שאני
אוכל להגיע הביתה. הוא נתן לי.״

במרעה

העם

הצעד הראשון
ישראל יבולה לעבור
ממישטר דמוקרטי
למישטר דיקטטורי.
מבלי שיהיה צורך
לשנות אף חוק אחד
כאשר הטילה השבוע ממשלת־ישראל
עוצר על שכונה בעיר־הבירה
שלה, היא עשתה מעשה שאין לו אח
ורע במדינה דמוקרטית (ראה הנדון).
הרי זה כאילו הטילה מרגרט תאצ׳ר
עוצר על שכונת־האמפסטד בלונדון,
או כאילו הטיל ז׳ודז׳ שיראק עוצר על
הרובע ה־ 16 בפאריס.
זה קרה השבוע בשכונת אל״טור
בירושלים, השכונה החוצצת בין הר־הצופים
והר־הזיתים, והמשקיפה על
הר־הבית.
ראש־העירייה, טדי קולק, כלל לא
נשאל.
חוקי הדיקטטור. למעשה זה יש
השלכות החורגות מן הסיכסוך
הישראלי־פלסטיני
ירושלים המיזרחית היא כיום שטח
ריבוני של מדינת־ישראל. המדינה
הטילה עליה את החוק, המישפט והשיפוט
של מדינת־ישראל. מבחינה

אחר>
העוצר וזהו?
״כן. הגעתי הביתה, עד שהורידו את
העוצר״.

מה דיברו אחרי העוצר?

ראש עיר
עוצר על שמנה אזרחית

״לקחתי את הגחלים הבוערות.״״
הזמן במחנה הנצור, ועבר על בשרו את
אירועי־הזוועה במחנה־הפליטים אל־בורג׳
.קוראים לו מחמוד איסמאעיל,
ואני מכיר אותו יותר משנה. שקט.
חרוץ. הגון. נבון מאוד. הוא עובד בשיפוצים
בתל־אביב, כי אין ביקוש למג־הלי־חשבונות
ממחנה אל־בורג׳ ,מקום
הולדתו*.

מה שהוא מספר באמת היה. מקור אחד,
אמת אחת, וכל צוותי־ההסברה שנשלחים
לארצות־הברית לא יועילו.
העדות של מחמוד היא ערות
מהימנה. צעיר משכיל, שלמד הנהלת־חשבונות.
שתיים ועוד שתיים הן
ארבע, בדיוק. אין בערך.

16 ימי־העוצר

שבור

אירועים, עבור מחמוד איס־ ׳
1 1מאעיל, התחילו לפני חודש. בדרך
לעבודה שלו בתל־אביב הוא נתקל
בחיילים.
״מי תלה את הדגל?״ שאלו אותו,
והצביעו על דגל פלסטיני שהתנוסס
על גג של בית סמוך.
מחמוד לא ידע. מכות. אף שבור.
צילום־רנטגן מבית־החולים שיפא
מעיד על כך.
קצין התקרב אל החיילים, בירר מה
קרה, וזרק למחמוד כמה ניירות, כדי
שיקנח את הדם שנזל מהאף. החיילים
הסתלקו.

״הוא דרו לי על הלחי.״״

מה עשיתם בעוצר?
״כלום. ישבנו בבית. יום אחד לא
היה חשמל, ושלושה ימים לא היו
מיים.״

איך שתיתם?

״אספנו מי״גשם מגגון האסבסט.
זהו״.

״שברו לי את האף״.״

״בבית היו גחלים בוערות, בשביל
החום. אחד החיילים בא אלי, וביקש
ממני שאני אדליק לו את הסיגריה.
״נתתי לו את המצית .׳לא,׳ הוא
אומר לי, ,תדליק לי עם הגחלים.׳
לקחתי שני ברזלים, והרמתי לו גחל
מהאש.
״׳אתה לא מבין,׳ אומר לי החייל,
,תקח את האש ביד. בידיים שלך.׳״

לקחת?

״מה יכולתי לעשות? הנה, תראה
את האצבעות. שרוף!״
אני לא רופא. מה שאני רואה זה
ארבע קצות־אצבעות צרובות.

והם הלבד?

״לא. הם לקחו אותי איתם, לבית־סוהר.
זה לא בדיוק בית־סוהר. עשו
במחנה גדר, ולשם לקחו״.

מיבלאה.

יצאת החוצה? דיברת עם
מישהו?

״כן, מיכלאה.״

״לא. רק הנשים הורשו לצאת, שעה
אחת בכל יום״.

לכמה זמן לקחו אותך?

אז לא היה לך עם מי לדבר.
״לא. שמעתי רדיו וטלוויזיה, ועי־

״הייתי שם כל היום. באתי לשם,
וחייל אחד אמר לי לשכב על הריצפה.
שכבתי, עם הידיים מאחורי הראש. הוא

״כולם הולכים כמו מסטולים.
אהבלים. לא מבינים איפה הם חיים.
אין כמעט אחד שלא קיבל מכות. שכן
שלי, חאדר, ניפחו לו את הרגל, ולא
נתנו לו ללכת לבית־החולים.״

החיילים דיברו איתכם בזמן
העוצר? מישהו חייך? מישהו
הסתכל בך במו בבן־אדם?
״לא. הם היו כל הזמן קשים ככה,
כמו ברזל.״

ומה הכי מרגיז בעוצר?
״הכי מרגיז? הכי מרגיז? הכי מרגיז
זה שפוגעים באנשים שלא עושים
כלום. זה הכי מרגיז.״

מה אומרים האנשים?

״כמו בכנסת. אחד אומר ככה, ואחד
אומר אחרת״.

ואתה?
״אני? אני חוסך, ונוסע מפה. עד סוף
השנה אני לא פה, אני בטאנטה.
״אני רק יודע שאם עוד פעם אחת
מישהו יגע בי, אני אעשה משהו, כדי
שיהרגו אותי. ככה אני לא רוצה
לחיות. לא רוצה.״

רישמית, היא חלק מישראל כמו חיפה
ותל־אביב.
הטלת עוצר על שכונה אזרחית
בישראל אינה מחייבת שינוי חוק.
מסתבר כי קיימת כל התשתית החוקית
למעשה כזה — וגם למעשים חמורים
עוד הרבה יותר. לא בשטחים הכבושים,
הכפופים למימשל צבאי, אלא בישראל
עצמה.
חוקים אלה נשארו מימי המנדאט
הבריטי. אז שלט בארץ דיקטטור
קולוניאלי — הנציב העליון הבריטי,
שהתמנה על־ידי ממשלת־בריטניה,
ושלא היה כפוף לשום ביקורת
דמוקרטית שהיא בארץ.
כאשר קמה המדינה, נותרו כל
החוקים האלה על כנם. הם כוסו
בתחיקה הישראלית, אך לא בוטלו.
זה עבר בשקט. זהו מצב בלתי־רגיל
לגמרי.
ישראל מגדירה את עצמה בגאווה
כ״דמוקרטיה היחידה במיזרח התיכון״.
אולם הדמוקרטיה הישראלית תלוייה
על בלימה מבחינה מישפטית. היא
יכולה מחר להתחלף בדיקטטורה,
מבלי שיהיה צורך אף בשינוי חוק אחד.
המעשה שנעשה השבוע באל־טור
לא עורר התנגדות, מפני שזה קרה
בשכונה ערבית, ומפני שרוב תושבי
ישראל אינם מתייחסים לירושלים
המיזרחית כאל חלק אמיתי של מדינת־ישראל.
בתודעה הישראלית, וגם
בתודעת השילטון עצמו, זה נשאר
שטח־כיבוש.
אולם מה שנעשה באל־טור יכול
מחר להיעשות בכל מקום אחר
במדינה. החל באום־אל־פחם וכלה
בכפר־שלם. צימצום הדמוקרטיה
מתחיל תמיד בצעד קטן אחד, בשכונה
נידחת, כלפי מיעוט בלתי־פופולרי. אך
אחרי שנעשה הצעד הראשון, עלול
לבוא הצעד השני והשלישי.
אף גוף ישראלי אחד לא זעק
השבוע. הצעד הראשון עבר בשקט.
העולם הזה 2630

אורי א ס רי

¥והי פקודה בלתי־חוקית בעליל.
( כהגדרת השופט בנימין הלוי, במישפט כפר־קאסם: על הפקודה הזאת מתנופף הדגל השחור של
אי־החוקיות. כל אדם סביר יכול להבחין בכך.

על־פי החוק הישראלי, כל חייל רשאי לסרב למלא פקודה כזאת. יותר מזה: כל
חייל חייב לסרב למלא אותה.
הפקודה היא לתפוס ערבים במקומות של אירועים — הפגנות, סגירת־חנויות, מחאות, הפרת עוצר
— ולהכות אותם באלות ובקתות של רובים, עד לריסוק עצמותיהם.
השיטה היא שכמה חיילים תופסים ביחד ילד או נער או גבר ומנחיתים עליו מהלומות בקתות
הרובים או באלות. עד שנשברת לו רגל ו/או זרוע, או עד שהוא לוקה בזעזוע־מוח.

לא כפורקן לסאדיזם של פלוני או אלמוני, אלא על־פי פקודה.
כתוצאה מכך, מאות שבורי־גפיים כבר ממלאים את בתי־החולים בעזה ובגדה. מאות פצועים נוספים
מוחבאים בבתים פרטיים, ביודעם שאם יגיעו לבית־החולים תילקח מהם תעורת״הזהות, ובבואם לקחת
אותה הם ייאסרו ויילקחו למחנות־המעצר, שם ממתין להם שוב טיפול דומה.

• נקווה נו בארת
¥והי פקודה ברבארית. אין לכך שם אחר.
( איני מאמין שבכל תולדות המאה ה־ ,20 מאה שתיכנס להיסטוריה בגלל אי־אנושיותה,
נתנה אי־פעם ממשלה חוקית של מדינה פקודה כזאת.

לצמיתות. מדינת־ישראל תובעת לעצמה אשראי כמדינת־היהודים, אור לגויים, הדמוקרטיה היחידה
במרחב. העולם אינו מתרגש כשזה קורה באוגנדה. הוא מתרגש כשזה קורה כאן.

• נ שע נדני צה״ד
ך* קורבן הראשון של שיטה זו הוא, כמובן, הנער הפלסטיני, שזה קורה לו.

11 הקורבן השני הוא צה״ל.

הנער הערבי יבריא. הרופאים יגבסו את האיבר השבור. אחרי שבועות או חודשים יחזרו רוב
הנפגעים לתפקד.

אך האם יבריא צה״ל? האם יבריאו אלפי הצעירים, הממלאים כיום תפקיד זה?

אני מנסה להבין את מפקדי־צה״ל, שקיבלו החלטה זו, ואיני מצליח.
היה חייל בשם דן שומרון. אדם אהוד. גיבור אנטבה. לוחם נועז. האם לא הבין שהוא מכתים את
עצמו ללא תקנה, שהוא מוריד עצמו לתהומות של קלגס קולוניאלי, שכל גנרל בעולם שעימו ייפגש
מחר ייחרד בליבו כאשר יצטרך להושיט לו יד?
הגנרל דן שומרון, מרסק העצמות. מצביא המילחמה בילדים ובילדות, החמושים באבנים.

אם אי־פעם היה רמטכ״ל חייב לקום ולאמר: לא, אני לא אקבל הוראה כזאת, אני
לא אעביר פקודה כזאת, ויהי מה — זה היה הרגע.
דן שומרון לא עמד במיבחן זה מול פני שר־ביטחון בלתי־אנושי, הוא התקפל. הוא מעל בתפקידו.
בזה חיסל.את.מקומו בתולדות צה״ל. לא תהיה לו הזדמנות שניה. אין תקומה לאדם׳ כזה.

אינני חושב שניתנה פקודה רישמית כזאת בדרום־אפריקה.
פלוגות־הסער הנאציות נהגו, בימים הראשונים של הרייך השלישי, על־פי שיטה דומה. בעלי
החולצות החומות, שניתן להם מעמד של ״מישטרת־עזר״ ,היו תופסים יהודים, קומוניסטים. ו0וצ־יאליסטיס
ברחוב, או פורצים לבתיהם, גוררים אותם למאורותיהם ומנחיתים עליהם מהלומות עד
לשבירת עצמותיהם. זה היה ״טיפול״ שיגרתי. אך גם אז לא לבשה השיטה צורה של פקודה רישמית

של הממשלה.

הפקודה הזאת היא בלתי־חוקית בעליל, מפני שהיא שיטה של ענישה. בישראל,
רק בית־המישפט יכול לדון אדם לעונש, ובישראל אין ענישה גופנית.
ענישה גופנית נהוגה רק במדינות השחורות ביותר של אסיה ואפריקה, כמו איראן ואוגנדה.
כאן מופעל עונש גופני חמור, כאשר השופט הוא קצין זוטר, או אף טוראי. הם הפוסקים, הם
המוציאים לפועל.

ברור כי ענישה כזאת היא שרירותית לחלוטין.

9אימה ונ חו
^ א יכולה להיות שום אפשרות לברר בביטחון גמור אם פלוני אכן השתתף בהפגנה, או שהיה
/עובר־אורח מיקרי. אם האב הפגין או הלך לאסוף את בנו, למשל, כדי שזה לא ישתתף בהפגנה.
או אם הנער נכנס לחנות כדי לקרוא לחנווני לסגור אותה, או שבא לקנות משהו עבור אמו. אם האיש
הפר את העוצר, או אם יצא לרחוב כדי לקרוא עזרה לאשתו היולדת.

דין אחד לכולם: ריסוק עצמות, ססק־דין, הוצאה־לפועל, בית־חולים.
מי שאומר שיש בכל מיקרה ״בירור קפדני״ ,ושלא היו אלא ״חריגות נדירות״ פשוט משקר. שיטה
כזאת, הבנוייה כולה על שרירות, כלל אינה מאפשרת בירור, ואין בה הבדל בין ״חריג״ ולא־חריג.

שיטת־ענישה זו היא כללית, מיקרית, שרירותית — וזוהי בדיוק הכוונה. שהרי
כל השיטה הזאת היא שיטת־טרור במובן האמיתי של המילה: יצירת אקלים של
אימה ופחד.

אקלים כזה, כך מקווים ממציאי שיטה זו, ייצור לחץ על הציבור הפלסטיני כולו, ויביא לכך
שהפחדנים יעצרו בעד הנועזים. כשכל אדם צפוי לריסוק עצמות בכל רגע, כך סבורים, תיפסק
ההתקוממות. הפחד והאימה ישתקו את הכל.

• זוועה ונוצות

^ עולם הסתכל, ראה ונרתע בזוועה•
! 1הבעות-הפלצות וביטויי-הבחילה, שהקיפו השבוע את העולם כולו, הפתיעו
את יצחק רבין ואנשיו.
מדיגאים־ידידים הביעו סלידה. מנהיגים יהודיים זעקו, אם כי בשקט.
כל עיתוני העולם הקדישו את הכותרות הראשיות בעמודיהם הראשונים לשיטה חדשה זו של
מדינת־היהודים, הדמוקרטיה היחידה במיזרח התיכון.
התיאורים עוררו זוועה כללית. במיקרה הטוב ביותר נוצרה אסוסיאציה עם דרום־אפריקה הפא־שיסטית.
במיקרה הרע ביותר נוצרה אסוסיאציה עם אמה הרוחנית, גרמניה הנאצית. ראש־הממשלה
של אחת ממדינות השוק האירופי המשותף, אנדריאס פאפאנדריאו היווני, אף דיבר בפירוש על

שיטות־כיבוש פאשיסטיות.

יצחק רבץ כלל אינו מסוגל להבין תגובה אנושית כזאת. אין הוא מסוגל להבין
שום רגש אנושי נורמלי, כשם שעיוור־צבעים אינו מסוגל להבין מה זה צבע.
על כן הגיע למסקנה שהעולם מגיב מתוך שינאה ליהודים. מי שנדהם למראה היהודים המרסקים
עצמות של ילדים מוכרח להיות אנטי־שמי.
זוהי גם דעתו של יצחק שמיר. אלא מה.
העולם מזועזע. זהו נזק שאינו ניתן לתיקון. עצם הידיעה שממשלה חוקית במדינת־היהודים
מסוגלת לאמץ לעצמה רישמית שיטה ברבארית כזאת משנה את דמותה בעיני כל ארם ברחבי העולם

כשהוטל עליו תפקיד הרמטכ״ל, אני בירכתי על כך בפה מלא. אני מתחרט.
גם כאשר התמנה עמרם מיצנע כאלוף פיקוד־המרכז, בירכתי על כך בפה מלא. אני מתחרט.
העברת פקודה בלתי־חוקית זו היא פשע כלפי צה״ל. פשע כלפי הצבא, שאנחנו, לוחמי ,1948 הקמנו
אותו. הצבא שהוא בשר מבשרנו, דם מדמנו. צבא ההגנה, צבא הנשק הטהור.

לא נסלח.

#ננים לנד הח״ם
ה יקרה לחיילים שפקודה מבישה זו הוטלה עליהם?
1*1איך בכלל יכולה פקודה כזאת להתבצע?
מפקד אחד אמר, כפי שנאמר בכותרת באחד העיתונים :״אני נותן את הפקודה ומפנה את הגב.״

צבא שלם אינו יכול להפנות את הגב.
סופר גרמני בשם קונראד היידן, שליווה את עליית הנאצים מתחילתה, הסביר את תהליך הברו־טאליזציה
ההמונית כך: מכנסים הרבה אנשים בחצר, ומכניסים לתוכה אסיר. אומרים לאנשים: מותר
להכות אותו. תחילה ייגש רק אדם אחד ויכה. אחר־כך יצטרף אליו עוד אחד ועוד אחד. בסוף יצטרפו
כולם, חוץ מכמה חריגים. כי כאשר מותר להכות, כשזה הופך למיצווה, יתגלו כמעט אצל כל בני־האדם
אינסטינקטים סאדיסטיים אפלים, שהיו עד כה חבויים בתחתית נישמתם, מפני שהתביישו בהם.

כך יקרה לכל גון ז. כך יקרה לצה״ל.
תחילה יתלהבו רק מעטים לציר־אדם זה, לתענוג הגדול הזה של ריסוק־עצמות בהיתר. בהדרגה
יעשו זאת יותר ויותר אנשים בחדווה, בתענוג סאדיסטי. זהו טבע האדם.
נאמר כי קציני צה״ל הזמינו פסיכולוגים, כדי לעמוד על הסכנות הכרוכות בשיטה זו(לחיילים).
אוי לו לפיקוד צבאי, הזקוק לפסיכולוגים כדי לבדוק את תוצאות פקודותיו!
החיילים הנשלחים לתפקיד זה אינם קלגסים שכירים. אלה הם הצעירים שגדלו בבתינו, בן, בן
השכן, אח צעיר, אחיין, דודן. אחרי שהם עוברים טראומה סאדיסטית זו, מה יקרה להם?
(המשך, בעמ 1ד )42

אבשלום וידן, מואש׳ תנועת שלום עכשיו, מסבו איו קמה התנועה,
מה היו פעולותיה הואשונות, מסביר את עמדותיה ופעילותה ואוו ההבגנה
האחרונה, ומסבו על שאימתי! האישיות ועל דו ודעותיו בתנועה

.,ושלום ענשיו אסוו
לינת לכנסת, נ אז
היא תולה המיפיגה
היונית החמישית ובנה
אין בושדה*

״לשלום /וסודו )1101
ללכת לכנסת!0
ך* א פעם קורה לו שהוא מסתובב במקו/מות
ציבוריים ואנשים מזהים אותו,
מעירים לו, מספרים לו שראו אותו יום
קודם בטלוויזיה. לפעמים זה קורה בנסיבות
אישיות, והוא אינו שמח כל״כך על הזיהוי.
אבשלום וילך, שבל ידידיו קוראים לו
אבו, נראה כמו אחד מהסמלים של מדינת-
ישראל. יש לו גוף מוצק, חי תון דיבור צברי
מובהק, חיוך בקצות העיניים, קול עבה. הוא
מסופר קצר, מגולח למישעי, לבוש בנ׳ינס
ובסוודר. הוא בן להורים יוצאי פולין, שעלו
לארץ בשנות ה־ ,30 לפני מילחמת״העולם
השנייה, והיו בין מקימי קיבוץ נגבה שליד

אשקלון. הוא נולד בקיבוץ לפני 36 שנים,
וקל לזהות שהוא קיבוצניק. זה תקופה
ארוכה שהוא משמש כמנחה וכנואם בהפ גנות
של1ם עכשי .1וילן היה בין הראשונים
שהקימו את התנועה.
בצבא שירת ביחידה מובחרת. כשהשתחרר
עבד במשך חצי שנה כקצין־ביטחון
באל־על. כשסיים, פרצה מילחמת יום־הכי-
פורים והוא גוייס לחצי שנה. אחרי המיל־חמה
חזר למשק וקיבל את תפקיד מרכז־הרפת
.״זו היתה תקופה נהדרת,״ הוא אומר
בחיוך ,״תוך שנתיים הקפצנו את תנובת
החלב ב-סססנ ליטר. ומבחינת עניין זה היה

יופי של מקום.״
ב״יופי של מקום״ הזה בילה וילן שלוש
שנים, ואז רצה לצאת ללימודים באו ניברסיטה.
בדיוק לפני שעמד להתחיל את
לימודיו, הוצע לו תפקיד מזכיר הדור הצעיר
של הקיבוץ הארצי. מכיוון שבאותה התקו פה
התחילו אנשי גוש־אמונים בפעילות
אינטנסיבית ״הרגשתי שאני מתפוצץ ומוכ רח
לעשות משהו.
״החלטתי ללכת לפעילות ציבורית, כדי
לנסות ולמת תשובה להתפרעויות של הי מין.״
הוא דחה את הלימודים והיה למזכיר
הדור הצעיר במשך שנתיים. בסופן חזר

לרפת ורק אחר-כך יצא ללימודים באוניברסיטה
העברית, שם למד כלכלה ופילוסופיה.
כשחזר לקיבוץ, ב־ ,1984 נבחר
כמרכז״המשק, ומאז הוא יושב בכיסא זה.
וילן נשוי לנעמי, גם היא בת קיבוץ נגבה,
ויש להם שני בנים. הבכור, אבנר 7הש תתף
בגיל שנתיים עם הוריו בהפגנה הס פונטאנית
שנערכה ליד ביתו של בגין, שהיה
אז ראש־ממשלה, בעיקבות הטבח בצאברה
ובשאתילה, ושם הספיק לקבל את מנת
הגאז הראשונה שלו כשזה הופעל נגד המפ גינים.
הבן השני, איתמר, הוא בן חודשיים
וחצי, וכבר הספיק להשתתף בהפגנה האח-

רונה של שלום עכשיו שנערכה במוצאי-
השבת האחרונה נתל־אניב(ראה מיסגרת).
נגבה, אגב, התפרסמה בזמן האחרון
בהקשר לבקשה מיצרית להקים בסמון
לקיבוץ אנדרטה לחיילים המיצריים שנהרגו
שם במילחמת־העצמאות. כמה מבין הוו תיקים,
שנלחמו על הגנת המשק במילחמת
,1948 התנגדו. הם טענו שאנדרטה כזאת
תעורר בהם רגשות רבים, אך אסיפת״הקי-
בוץ החליטה ברוב גדול להיענות לבקשה
המיצרית.
במהלך הוויכוח עלה רעיון להזמין מיש״
לחת של חיילים מיצריים שהשתתפו בקרב
על נגבה ליום־השנה של הקרב, שיחול
בחודש יולי הקרוב. אז גם יחגוג הקיבוץ 50
שנה להיווסדו. גם הצעה זו התקבלה בא־סיפת״החברים
ברוב גדול. אבל זה סיפור
שקשור בגגבה, ואינו קשור בשלום עכשיו.
את פעילותו בשלום עכשיו מבצע וילן
אחרי שהוא מסיים את עבודתו כמרכז-
המשק .״אני משתדל למתוח את שעות היום
ואני פשוט ישן פחות ״.הוא אומר.
במהלך הראיון, שנערך בחדרו של מרכז-
המשק בקיבוץ נגבה, הגיעו אליו שיחות
טלפון אחדות מאנשים שהתעניינו ברושם
שהשאירה ההפגנה האחרונה שנערכה בתל-
אביב.
וילן סיפר לאחדים מהם שאפילו הטלוויזיה
הרוסית דיווחה על ההפגנה. הוא
הסביר כי במשק יש צלחת־לווין המכוונת
גם כדי לקלוט שידורי־טלוויזיה מרוסיה,
מכיוון שבקיבוץ יש כמה עולים מרוסיה.
הוא אמר כי אחד העולים סיפר לו כי ביום
הראשון בערב שודר דיווח בטלוויזיה הרו סית
על ההפגנה וכי הדיווח היה הוגן ואמין.

• איד קמה ״שלום עכשיו״?
שלום עכשיו קמה לפני 10 שנים, וכבר אז,
אחרי חורש, היה ברור שאנחנו הולכים למאבק
ארוך.

• אתה נמצא בתנועה מתחילתה?
אני מה שנקרא מהחמישיה הפותחת.

• ומי אלה?

צלי רשף, עומרי פדן, מוטי פרי, דדי צוקר,

הנה, לנגבה, ביום השישי בערב, זה היה בפברואר
. 1978 הייתי אז מזכיר חדש של הדור הצעיר של
הקיבוץ הארצי, והם ביקשו ממני עזרה כחבר.
אירגנתי בנגבה 20 חתימות מתוך 348 שהיו
בסוף, ואמרתי שאני מוכן לעזור גם במישור
הארצי.
הם סיפרו לי על מגעים שהם ערכו, והתחלנו
לגלגל את הסיפור. כשהמיכתב יצא, קיבלנו
תהודה אדירה ואני זוכר שנפגשתי עם עומרי פרן
ועם עוד חברים בירושלים והתחלנו לחשוב מה
אנחנו עושים לאור התהודה שהמיכתב קיבל.
המוני אנשים התקשרו כדי להביע תמיכה
והזדהות והיתה דרישה לעשות משהו. סך־הכל
היינו חבר׳ה בני 25־ ,27 קבוצה שהיתה חסרה
ניסיון פוליטי. אני זוכר שהיינו צריכים לשלוח
מישהו לתוכנית־ראיונות בטלוויזיה והיתה מריבה
מי ילך, כי כולם פחרו. ואז למעשה התחלנו
לחשוב מה עושים.

• נבהלתם מעוצמת התגובות?

זה קיבל תאוצה עצומה מעבר למה שציפינו,

״במייחמת־לננון
חשבתי שקודם צוין־
לגמור את המילחמה
ואתרנו לצאת
למאבק מליט׳

והיה ברור שעוררנו תגובות משמעותיות בציבור.
זה גם היה בדיוק אחרי יוזמת סאדאת והוא
באמת שבר מחסום פסיכולוגי בישראל. כי עד אז
אמרו שאין עם מי לדבר, ואחרי שהוא בא לארץ,
פתאום אנשים בארץ הבינו שיש עם מי לדבר.

• בגין קרא לכם לפגישה?
הוא הסכים להיפגש איתנו רק בערב פסח
,1978 אחרי שכל העולם כבר היה מוכן להיפגש
איתנו. בתחילה הוא סירב להיפגש, עד שאמרתי
ליחיאל קרישאי שזה לא יכול להיות שבגין,
כראש־ממשלה, ישלח אותנו -למילחמה, ויסרב
לדבר איתנו למרות חילוקי־הדיעות הפוליטיים.
רצינו שידע שהוא מעמיד אותנו בדילמה קשה.

• ואז?

הרקורד הצבאי שלנו שיחק תפקיר חשוב וזה
העמיד אותו בדום. על רקע זה הצלחנו לסחוט את
הפגישה איתו. בסוף נפגשנו עם כולם. אבל
למעשה, אחרי המיכתב, קיבלנו הזדהות וחתימות
בכמות אדירה ולא ידענו מה לעשות. המיכתב
התפרסם ב־ 7במארס. אז החלטנו לארגן את

אבשלום עם אשתו נעמי ובנם איתמר
״נוי שבא להפננות, הוא ׳שלום עכשיז׳ ,אין לנו כרטיסי־וזבר־

ההפגנה הגדולה בכיכר מלכי־ישראל בתל־אביב.
צריך לזכור שמי שמילא עד אז את כיכר מלכי־ישראל
היו ״מכבי״ תל־אביב וטל בתרי. חשבנו
שאם יהיו עשרת אלפים איש, אז עשינו את שלנו.
כסף לא היה לנו ולא היה לנו בעצם כלום, ואז,
ב־ 1באפריל, ערכנו את ההפגנה הגדולה הראשונה.

ומה הימה הסיסמה?
״טוב שלום מארץ־ישראל השלמה״ .להפגנה
הגיעו 40 אלף איש, ואז הבנו שבעצם צריך להקים
תנועה. בישיבה הראשונה שערכנו קראנו לעצמנו
״התנועה לשלום״.
בהפגנה הראשונה היה תלוי מעל הבימה שלט
גרול שעליו היה כתוב :״טוב שלום מארץ־ישראל
השלמה״ ומתחתיו היה שלט שעליו נכתב :״שלום
עכשיו״ וזה השם שהתיקשורת הדביקה לנו, וזה
נתפס.
התחילו להגיד עלינו שאנחנו עכשוויסטים,
וניסו לתת לזה מימד לא רציני, אבל היה ברור
לנו שהיעד הראשון הוא שלום עם מצריים והיעד
השני, שהוא בעצם העיקרי, הוא שאלת השטחים
הכבושים.

עו ף 171־*711

״שלום עכשיו־ עם מיטריה רחבה

שהגיע שבוע אחרי המיכתב, ג׳נט, גליה. זה
התחיל עם מיכתב הקצינים.

• מה היה?

מאיר ומוטי פרי הם שני אחים תאומים, אחד
מהם, מאיר, גר ביד־מרדכי. הוא טילפן אלי אחרי
ביקור אנוואר אל־סאדאת ואמר שהוא חושב
שצריך לעשות משהו והציע לכתוב מיכתב
לראש־הממשלה. כמה אנשים ישבו והתחילו לנסח
מיכתב, וכשהיה המיכתב, הם חיפשו חתימות.

• מה היה כתוב במיכתב?
״ממשלה שתעדיף את ארץ־ישראל השלמה
על־פני שלום תעורר בנו ספקות קשים לגבי
צידקת הדרך ויכולתנו לעמוד במילחמה הבאה,
אם תכפה עלינו חרדה שיוזמת השלום תתמוסס
בין הידיים״.
המיכתב בעצם נכנם ללב־ליבו של המימסד.
בגין היה אז ראש־הממשלה והמיכתב בעצם אמר
שאם תהיה החמצה בנושא השלום החברה הישראלית
תשלם את המחיר האמיתי.
במיכתב הראנו שאין אלה השמאלנים המוכרים,
היה נראה שאלה אנשים מתוך המערכת.

• לא היתה לך בעייה לחתום על
המיכתב?
המיכתב היה מתון לדעתי. אני זוכר שהם באו

הם פסעו גרחוג. הרגה קשישים וקשישות. הרגה נערים ונערות. החיילים של מחר.
חיילי״מילואים. סתם אנשים.
הם לא חזרו על הסיסמות שהושמעו גרמקול הנייד, ולא שרו את השירים שנוגנו.
הם היו נבוכים. רונם לא היו רגילים להפגנות. הם לא היו פעילים פוליטיים מנוסים
וממושמעים. סתם אגשים.
סתם אנשים שהחליטו, פיתאום, שאינם יכולים להישאר נגי ת, שמוכרחים לעשות
משהו, ולוא רק כדי שיוכלו להסתכל בראי.
אנשים הגונים, פשוטים, שהמאורעות כשטחים הכנושים הוציאו אותם משלוותם
הרגילה. הרוג הדומם, שחש פיתאום שהדממה יכולה להיות חטא נל-יכופר.
כוחה של תנועת שלום עכשיו היא ניכולתה להוציא אנשים כאלה מגתיהם. לא
כאשר התנועה רוצה בכך, אלא כאשר האנשים חשים כך. לא התנועה יוצרת את
מצנ-הרוח הציגורי, אלא מצנ-הרוח הצינורי יוצר את התנועה.
משוט-כך דומה שלום עכשיו לעוף־החול האגדתי. יש ונמשך תקופה ארוכה נראה
כאילו מתה וענרה מן העולם. ויש שהיא מתעוררת לפתע, וגן־לילה היא מסוגלת
לגייס המונים. כמו היפהפיה הנרדמת, שזכתה כנשיקת הנסיך.
מניוון שגעיני הצינור הרחג אין שלום עכשיו מזוהה עם שום מיפלגה, היא מסוגלת
לשמש כמיטריה, שמתחתה יכולים להתכנס רכים ושונים -מתונים וקיצוניים, אנשי-
מרכז מודאגים ופעילי״שמאל בעלי-הכרה, וסתם אנשים הגונים.
דווקא עונדה זו הופכת את הפגנותיה הגדולות של שלום עכשיו לסימני-דרך. נאשר
ההמונים מוכנים לגוא להפגנה כזאת, סימן הוא שקרח משהו במדינה. גם פוליטי קאים
ציניים, כמו ראשי מיפלגת־העכודה, נאלצים לקחת זאת בחשבון.
ההפגנה הגדולה האחרונה של שלום עכשיו היתה ב״ ,1982 נעיקבות הטבח נצברה
ושאתילה. המוני אזרחים (דובר על 400 אלף, שכנר הפנו למיתוס) חשו במצוקה
נפשית אדירה, ונהרו אל ניכר מלני-ישראל בתל-אביב, שעברה על גדותיה.
מאז שתקה התנועה. עם היציאה מלבנון לא התרגש עוד ציבור זה. גם הימצאות
מיפלגת־העבודה בממשלה גרמה לריפיון־ידיים. לא היה חשק להפגין נגד ממשלת
״אחדות״.
אך שיטות-הדיכוי הברוטאליות בשטחים הכבושים שינו זאת. השבוע התכנסו שוב
המונים -בין 60ל 80-אלף, לפי אומדן אובייקטיבי -בניכר מלני־ישראל. בנך ניתן
אישור לכך שההתנגדות לשיטות אלה הפנה לנחלתו של צינור גדול, אולי הרוב. כי
כל מפגין מייצג חוג גדול יותר.
לא רק הגודל קבע, אלא הסיגנון. בראשונה בתולדות שלום עכשיו דובר בגלוי על
הצורך לשאת ולתת עם אש״ף. בראשונה נמתחה ביקורת גלוייה על איש מיפלגת-
העבודה, שר-הביטחון יצחק רבין. בראשונה מאז לבנון נמתחה ביקורת על צה״ל.
אם המצב בשטחים הכבושים יחמיר, תגדל תנועת ההתנגדות. הפגנת השבוע היתה
הסנונית הראשונה.

היה ברור שכל זמן שלא נגיע לפיתרון האמיתי
של השאלה הפלסטינית, כנראה שלא נוכל ללכת
הביתה. אחרי שנתיים נחתם חוזה קמם־דיוויד
ואחרי כמה חודשים נוספים נחתם הסכס״השלום
עם מצריים ואנחנו המשכנו להתקיים.
אז גם התחיל המאבק על ההתנחלויות, ואנחנו
שברנו את הקונסנסוס הלאומי בנוגע אליהן. לא
עצרנו את ההתנחלויות, אומנם, אבל העלנו אותן
למודעות.

• מה היה היעד?

אחרי הסכם־השלום עם מצריים החלטנו
לפעול בנושא הגדה, ועם זה המשכנו, פחות או
יותר, ער . 1982 אז — שהנושא חזר ועלה —
פרצה מילחמת־לבנון. וער היום אני רואה את
מילחמת־לבנון כקרב האמיתי על הגדה.

• ואז, במילחמת-הלבנון, היו ביני־כם
ויכוחים אם להפגין או לא?
זה התחיל כשקיבלתי את הטלפון הראשון
בשבת, יום לפני שפרצה המילחמה, וקראו לי
למילואים. שאלתי אם מדובר בתוכנית הגדולה
או בתוכנית הקטנה. כבר אז ידענו.

• כאיזו יחידה אתה בצסא?
ביחידה מובחרת. ידענו על זה חצי שנה מראש,
וחשבנו איך לפוצץ את העניין, אבל היינו במלכודת.

וכשפרצה המילחמה — גוייסת?

כן. יום לפני כן גוייס חלק גדול מהפעילים.
אלה שנשארו בעורף היו מאוד מיליטנטים. אבל
אנחנו הרמנו טלפונים מהצבא ואמרנו להם, :חכו!׳
התחושה של הימים הראשונים היתה ״שקט,
יורים״.

• איפה אתה היית בימים הראשונים?
בפעילות
מיבצעית. והעסק נראה כאיוולת
גמורה, אבל אף אחד לא מסכן את חייו תמורת
כלום.

• מה זה אומר?

אמרנו, :בואו נגמור את העסק,׳ אבל אז התחיל
המאבק הפוליטי בממשלה, וכל הקישקוש על 40
הקילומטר. אנחנו רצינו לגמור קודם את המיל־חמה
ואחר־כך לצאת למאבק פוליטי. פחדנו שאם
נצא בהפגנות גדולות זה לא יהיה הזמן המתאים.

• פחדתם שלא תהיו פופולאריים?
לא. חשבנו שזה לא הזמן. היה פחד גדול לצאת
להפגנה מיידית, ואני, עם אחרים, לחצתי להמתין
עם ההפגנות. שבועיים אחרי המילחמה השתחררתי,
ואז נפגשנו והחלטנו לצאת להפגנה גדולה
10 ימים אחר־כך.

• אבל קדמה לכם הפגנה גדולה,
שבה השתתפו 10 אלפים איש ושאותה
לא אתם אירגנתם.
נכון, אבל עובדתית ההחלטה שלנו לערוך
הפגנה היתה עוד לפני ההפגנה הזאת.

• אפשר לאמר שכמות האנשים בהפגנה
הקודמת עודדה אותכם?
זה לא היה משנה, כי כבר החלטנו. אבל
בדיעבד, כשראינו כמה באו להפגנה הקודמת,
הבנו שזה משהו גדול. היה בינינו ויכוח ענייני
מתי לצאת, כדי שנביא מכסימום של אנשים,
ובאמת הצלחנו להביא 100 אלף איש. ביום למחרת
היתד, סערה בישיבת־הממשלה בגלל ההפגנה
שלנו.

• בדיעבד אתה חושב שהייתם צריכים
לצאת להפגין קודם?
בדיוק להיפר, אני חושב שעשינו נכון. ה־100
(המשך בעמוד )38

עויינות בגלל מריבה על לישכה. השופט
גילעדי, היושב בראש ההרכב, קיבל את
לישכתו של השופט פילפל, ומתקרית זו נולד
הסיכסוז*.

השאירו אתריהם ציוד יקר, שכלל מכשירים חשמליים
וכלי־עבודה וגם מזון. הם התכוונו, כנראה, להעביר בבנק
את שני לילות סוף־השבוע, שבו הבנק סגור, והתחילו את
עבודתם ביום השישי עם רדת החשיכה.

מובטלים מאיימים
להשתלט על מיפעלים

כיוזבי־האישום כוטלו

מובטלים מקריית-שמונה, שאירגנו כינוס
בשבוע שעבר, איימו כי ישתלטו על מיפעלים
אם שכר-המינימום לא ישופר — כך מגלה
המקומון ״מבט לקרייה׳׳.

בחרות פועלים
למען סיפוח
שמתה מצעירי־חרות, הנימנים עם פורום חדש
בתנועה, המאגד בתוכו את מי שהיו יו״רים
וסגני־־יו״רים של הסתדרות הסטודנטים, שלחו
מיכתב לראש־הממשלד״ ובו הם מבקשים ממנו
לפעול כדי להחיל את החוק הישראלי על הגדה
המערבית ועזה.
הפורום מתכוון כדרך זו להעכיר את הוויכוח על ״מרינה
לערביי ארץ־ישראל״ לכל הארץ, כולל עבר הירדן
המיזחזי, ובכן־ לתת תשובה למפקפקים בתנועה בעיקבות
האירועים האחרונים.

הפורום מתכוון לפתוח במסע־־הסברה בסניפי
תנועת־החרות, וזוהי פעולתו הראשתה מאז
שהוקם לפני שלושה חודשים.

אביטל שצירנסק׳
חברה ממשלתית ביקשה להכתיר את
אביטל שצ׳רנסקי בתואר אפ-השנה ולהעניק
לה מדליון ביום־האם, באמצע פברואר,
כהערכה על היותה אם ואשה לוחמת.
שצ׳רנסקי סירבה ואמרה :״אני לא אוהבת
את כל הטכסים. זה מעל לכוחותי
לעמוד בהם. אני מוותרת, ותבחרו ב־ >:
מישהי אחרת כאם־השנה.״

לאה״ל אין פיתרווות
הדרג הצבאי, שהופיע לפני ועדת־החוץ־
והביטחון של הכנסת, לא הצביע על שום
פיתרון אפשרי לאירועים בשטחים הכבושים,
וחברי־הוועדה הבינו שצה״ל חסר-אונים, וכי
הוא ממתין להחלטת ממשלה שתורה לו כיצד
לפעול.

הסכם בין
חרות לליברלי ם
הפעילים הניציים של המיפלגה הליברלית כרתו
הסכם הסדר-קולות עם מחנה שרון בתנועת*
החרות, למיקרה שיהיה מרכז מאוחד לשתי
התנועות.
בשלב זה עדייו לא ברור איך תבחר המיפלגה הליברלית
במרכז שלה, המונה 150 איש, ושלא נערכו בו בחירות
מאז . 1978 אם לא ייבחר מרכז ליברלי, יצורפו למרכד
חרות 500 חברי מועצת המיפלגה הליברלית. שבה יש רוב
לקבוצת־זזניציס.

שחל מתעניין
במכירת -פו״
שר-האנרגיה משה שחל מגלה התעניינות רבה
בהתפתחות פעירת חברת־־הדלק ״פז׳׳ ,לאור
מידע שמזרימה רשות־החברות־הממשלתיות,
והאומר שהבעירה תתבצע בהקדם.
גד זאבי, אחד מלקוזזותידלשעבר של שחל, שרכש בזמנו
* 25 מחברת פז. מעוניץ לקנות את השאר. לזהותו של
הקונה תהיה השפעה על הרפורמה המתוכננת במשק־הדלק.

סיבסוך על לישפה
השופט ישראל גילעדי והשופט איתמר פילפל
יושבים כעת בהרכב משותף בבית־המישפט
המחוזי בתל-אביב. בין השניים התפתחה

העוברים אמרו בכינוס ש״לא יתכן שמיפעלים, שנוסדו
בכספי הממשלה, לא ישלמו שכר שמאפשר לנו לחיות״.
הם גם הביעו התמרמרות על־כך שכספי־ממשלה רבים
מופנים להקמתם ולהחזקתם של מיפעלי־דמי בהתנחלויות
בגדה המערבית וברצועת־עזה.

,.אויבי, אחי״ באיטלקית
סיפרו של אורי אבנרי ,״אויבי, אחי״(בלועזית:
״ידידי האוייב״) הופיע השבוע באיטליה. הספר
מדווח על השיחות של המחבר ופעילי־שלום
ישראליים אחרים עם אישי־אש״ף, וביניהם
סעיד חמאמי, עיצאם אל-סרטאווי ויאפר
ערפאת.
הספר הופיע עד כה בבריטניה, בצרפת ובארצות־הברית,
והוא עומד להופיע בגרמניה. בכל הארצות האלה הוחרם
הספר על־ירי המימסד היהודי.
המהדורה העברית צפוייה באביב.

בחרות לא יענו
ממחלקת־ההסברה של תנועת-החרות יוצאות
בימים אלה קריאות לכל הברי-המרכז שלא
לענות על שאלון שנשלה לכל אחד מהם על-ידי
העיתון ״הארץ״ ,ושבוונתו לבדוק את הילכי־הרוח
בתנועה.
בחרות טוענים שהשאלון מגמתי, ושהוא נועד גם לשמש
כלי־שרת בידי מיפלגות אחרות.
השאלת, שנשלח לכל 2000 חברי־המרכז, מעלה שאלות
כגון: אם הבעייה הדמוגרפית תחמיר, האם תתמוך
בטרנספר? וכן: האם תתמוך בקואליציה עם כהנא, אם זו
תהיה האפשרות היחידה להקים ממשלודליכוד אחרי
הבחירות? יש גם שאלה על עונש־המוות.

גורמים בכירים בהרות ביקשו גם לבדוק מי נתן
לעיתון ״הארץ״ את רשימת השמות והכתובות
של חברי־־המרכז.

גאון ירוץ לכנסת
בני גאון, מנכ״ל הקו־־אום, רמז השבוע
למקורביו כי הוא שוקל אפשרות להתמודד על
מקום ריאלי ברשימת מיפלגת-העבודה לכנסת
הבאה.
גאון נבחר לפני חודש לקדנציה נוספת כיו׳־ר האיגוד,
ותומכיו העלו את שמו כמועמד אפשרי לתפקיד מנכ״ל
מר, אם וכאשר יחליט ישעיהו גביש לפרוש מן התפקיד.

חרד מגדל חזירים
בקהילה החרדית בבני־ברק פרצה השבוע
סערת־רוחות על רקע שמועות שנפוצו
כאילו חרד, השולח ידו בעסקים שונים,
ושצבר ממון רב, הילווה סכומי־כסף
לחברה המשקיעה בגידול חזירים בארץ.
השמועות שנפוצו הביאו לכך שכוחות
הבילוש המיוחדים של הישיבות בבני־ברק
החלו בנסיונות לאתר את איש-העם-
קים המיסתורי.
אנשי-עסקים בבני־ברק, וגם מוסתת
וישיבות, נוהגים להלוות באופן מיסחרי
עודפי־כספים, המצטברים אצלם, והסערה
הנוכחית עלולה להביא לכך שאותם מוסת
ת יבקשו פרטים על זהות הלווים.

וניוד ר ב נתפס כבנק
הפורצים, שניסו לפרוץ בסוף השבוע לסניף
״בנק הפועלים״ בשכונת נווה־־מגן ליד ת א
אביב נתפסו משום שהפעילו מנגנון־׳אזעקה
סודי בהדר*הכם םות, המחובר לתחנת חברת־השמירה
״מוקד 99״ ,המאבטחת את כל סניפי•
הבנקים בארץ.
אנשי חברת־חשמירה הגיעו למקום זמן קצר אחרי הפעלת
האזעקה ב־ו אחרי״חצות, וגילו כי הפורצים הנמלטים

כיתבי-אישום שהוגשו לבית-המישפט נגד
סוחרים מחיפה, על עבירה של מכירת חזיר,
בוטלו על־ידי התביעה, אחרי עיון מחודש בהם.
בחיפה קיים כבר 30 שנה חוק־עזר עירוני, האוסר מכירת
בשר־חזיר. נמשך כל השנים לא הופעל החוק, אך נעת
האחרונה, בלחץ הדתיים בעירייה, חזרו להפעילו, וכתוצאה
מכן־ הוגשו כיתבי־האישום נגד הסוחרים.

נגועי־א״דס
פטורים מצה ל
שר־הביטחון הוציא באחרונה תקנה
חדשה, הפוטרת משרות צבאי כל מי שבגופו
נתגלו נוגדני איידם.

העליון בוד ק אתיופים
בית-המישפט העליון הוציא צו המחייב את
בית-הדין הרבני לעירעורים ובית-הדץ הרבני
של קריית-ארבע לנמק מדאן לא יירשם זוג
יהודי מעולי־אתיופיה, שנישא בנישואץ לפי
ההלכה שלא במיסגרת הרבנות, בנשוי לפי
החוק.
בית־הדין הרבני סירב לדון בבקשת הזוג, והגיש תלונה
במישטרה נגד הרבנים, בני העדה האתיופית, שהשיאו את
הזוג.

תוגש עתירה נגד האבא
״האגודה לזכויות האזרח״ מבינה עתירה נגד
פקודה צבאית, המורה לעצור עד למישפט
חיילים בשרות סדיר או במילואים, שהואשמו
בעבירות־הופעה.

הנגב אוי ר לסוכנות
מועצת נבחרי־הנגב, הכוללת 27 ראשי עיריות ומועצות
בנגב, ערכה ישיבה, שבה השתתפו גם מנדל קפלן, ידר
חבר־הנאמנים של הסוכנות היהודית וניסים זווילי, כממלא
מקומו של יו״ר־הסוכנות. מועצת־הנגב הסבירה לשניים את
מצבם העגום של היישובים וביקשה סיוע בסן־ 100 מיליון
דולר.

זווילי וקפלן הודיעו למועצות-הנגב שהם
החליטו לצרף אחד מהם, לפי בחירתם, כחבר-
מן־המניין בחבר־הנאמנים של הסוכנות
היהודית, כדי להגביר את קול הנגב מבפנים.

מכונות במקום ווו בדי ם
יוסי וגונו, ראש מועצת קריית־מלאכי, פנה ליצחק שמיר
בקריאה למצוא פיתרון לבעייה הנובעת מכך שפועלים
מהשטחים הכבושים לא באים לעבודה במיפעלים.

ונונו הציע לרכוש ציוד־־מכונות מתקדם,
בהשקעה ממוצעת של 150 אלף שקלים
למכונה. הוא ציין שכל מכונה כזו יכולה
להחליף עשרה עובדים.

המפיקים יואא*ם
נגד פסטיבל ישראל
״פסטיבל ישראל״ הבא יתקיים בקיץ, אבל כבר
עכשיו התחילו המפיקים והאמרגנים במאבקם
בפרוייקט הזד״ הגוזל לטענתם את פרנסת
המפיקים.
כרטיסי הפסטיבל מסובסדים, ילה זולים יותר. המפיקים
נפגעים גם סן העובדה שאולמות גדולים, שבהם הם רוצים
להשתמש, תפוסים לזמן רב מראש על־ידי אירוע
הפסטיבל.

לכן חתם השבוע איגוד-המפיקים על חוזה-
עבודה עם מישרד ליחסי-ציבור, כשהכוונה
היא לטפטף בתדירות גבוהה לעיתונות עובדות
הקשורות לאיגוד, וכן לדאוג שהציבור יידע
עובדות לא־מחמיאות על הפסטיבל. לדוגמה,
טוענים המפיקים, הצגות שנכשלו בחו״ל
מובאות לבאן במיסגרת הפסטיבל במחירים
זולים. כלומר: הציבור רואה שחקנים של
תיאטרון מפורסם, אבל לא יודע שההצגה לא
זכתה בהצלחה.

ענ ת ס רננ ס טי

זהו הזמן להיזכר ביהורי־הדממה.
לא יהודי ברית־המועצות, אלא היהודים שבארצות־החופש.
אותם המרימים את קולם נגד כל עוול, הצועדים נגד
האפארטהייד בדרום־אפריקה, הלוחמים למען הזכויות של יהודי
ברית־המועצות, המפגינים נגד העריצות בצ׳ילה.
והמוכים אלם כאשר מדובר
על המתרחש אצלנו.
אלי ויזל, למשל. חתן פרס־נובל.
בשעה שקורה מה שקורה
בעזה ובגדה הוא עורר מסע־פירסומת
לאושוויץ (זה תמיד
טוב) .ואחר־כך הוא עורך מיבצע־פירסומת
בצרפת. גיימיק גאוני:
לכנס את חתני פרס־נובל בעבר.
לדון על הבעיות הגדולות של
העולם. אצל פראנסואה מיטראן,
פוליטיקאי צרפתי הזקוק מאוד
לרימום, לקראת הבחירות הבאות
לנשיאות. כשהאורחים הם
אנשים כמו הנרי קיסינג׳ר, רב־הטבחים
של ויאט־נאם וקאמ־בוריה,
חתן פרס־נובל לשלום.
לא דובר שם, כמובן, על הבעייה הקטנה שלנו. דיברו רק על
הבעיות הגדולות.
יהודי דממה. גדולי המוסר, המגלגלים את העיניים השמיימה,
המדברים בלי־הרף נגד העוול ולמען הצדק בכל מקום בעולם —
חוץ ממקום אחד.
המקום שהוא מדינת היהודים.

מותר לערבי לשיר, בכל פה ובפרהסיה, :שתי נדות לירדן /זו
שלנו, זו נם כן.״ זה ממש רצוי.
ביום שבו מספר העיתון על ילד שנורה במחנה ג׳באליה מותר
למורה ערבי ללמד את שירו של חיים נחמן ביאליק, על השחיטה:
,נקמה כזאת, ניקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השמן.״
נראה לי שסוכן חשאי של אש״ף הסתנן לצמרת מישרד־החינוך
ופיתה אותה להכניס את הספרות הציונית לבתי־הספר הערביים.
וכך מתחנך דור שלם של צעירים ערביים על שירים וסיפורים
הקוראים ליהודים לדבוק בזיקתם לארץ שממנה גורשו, להעדיף
מוות בכבוד על חיי־עבדות, למרוד במדכאיס, לגרש את הכובשים.
אכן, מזימה שטנית.
מי שצפה בכתבה המצויינת של איתן אורן בטלוויזיה, בתוכנית
סבט שני של מיכאל קרפין, ראה את תוצאות החינוך הפסול הזה.
תמהני על הצנזורה הפנימית של הטלוויזיה, שאיפשרה את הקרנת
הכתבה הזאת בעצם ימי המצוקה בשטחים.
230 אלף תלמידים ותלמידות ערביים במערכת־החינוך

<זודי אבנר•

קינן כחתול ובעכבר
מדוע יקרא אדם לסיפרו את והב בסזפה? לו תדע. אני לא
הבנתי את השם עד שעיינתי במקור, במידבר כ־א :״על כן ייאמר
בספר מילחמות־ה׳ :את והב בסופה ואת הנחלים ארנון.״ והכוונה
היא: עברנו את והב(שם מקום או נחל) אשר בגליל־סופה, בארץ
מואב. אבל אפשר גם לחשוב שעברנו את המקום בסערה.
זהו סיפרו החדש של עמוס קינן, העומד להופיע בעוד כמה
ימים.
זה נראה כמו סיפור־מתח בדיוני. הגיבור, ששמו עמוס קינן,
חוזר הביתה. אשתו אינה מכירה אותו, טוענת שהוא טרדן משוגע
וקוראת למישטרה. הוא נשלח לבית־חולים לחולי־רוח. שם
מתברר לו שהכל בטוחים שהוא אדם אחר. ואכן, בכיסו מצויים
תעודת־הזהות והמפתחות של האדם האחר.
בלית ברירה הוא מתחיל לחיות את חייו של האדם ההוא, גר
בביתו, מפשפש בניירות כדי לגלות את זהותו החדשה, פוגש את
חבריו, המכירים אותו היטב, וכך הוא מגלה הרבה פרטים על
עברו.
זה יכול היה להיות גימיק ספרותי בלבד, כמו סיפרו של מקס
* פריש השווייצי, אל לא סטילר!
אך תוך כדי קריאה מתברר כי קינן אימץ לעצמו את הגימיק
למען מטרה רצינית. זוהי אוטו״ביוגראפיה אמיתית. אך הטכניקה
של חילופי־הזהויות מאפשרת לו לשחק בעברו כמו חתול בעכבר,
להעלות עובדות(כולן אמיתיות)
ולשמוט אותן, להעמיד פנים
כאילו חלק מן העובדות אינו
אלא פרי־הדימיון. זהו מישחק
באבסורד, כמעט בסכיזופרניה.
אבל זוהי טכניקה מצויינת כדי
לטפל בנושאים מכאיבים,
נושאים שאין רצון לברר אותם
יותר מדי, לרדת עד לתחתיתם,
לספר את סיפורם עד הסוף.
בעזרת טכניקה זו מרקד קינן
סביב קטעים מעברו, כמו חתול
מסביב לקערה של חלב רותח,
נוגע ולא נוגע, מתקרב ומתרחק.
הוא מזכיר — בפעם הראשונה
בחייו, כמדומני — את העובדה שאביו, החלוץ מרוסטוב, היה
מאושפז בבית־חולים לחולי־נפש, אך עובר מיד לנושא אחר, כך
שהקורא נשאר תמה אם אכן זה קרה, או שזהו פרי־דמיון של איש
בעל זהות שאולה. חבריו של קינן בלה״י, אמו הנהדרת(שאותה
היכרתי והערצתי) ,פעולות המחתרת, הווי השומר הצעיר, הפצצה
בבית השר — כל אלה מופיעים ונעלמים שוב ושוב.
זוהי אוטו־ביוגראפיה חמקנית, המגלה טפח ומסתירה טפחיים.
למראית־עין — תיאטרון־אבסורד בנוסח המקובל של קינן. אך
למעשה ניסיון של קינן להתמודד עם עברו ועם ההווה, מבלי
להכאיב לעצמו יותר מדי.
יתכן שזהו הטוב בספריו של קינן עד כה. אבל אינני
אובייקטיבי. אני מכיר יותר מרי קטעים בעברו של גיבור
הסיפור,על זהויותיו השונות.

עלי באריקדות ניפגש. ניפגש לערבי אזרה־ישראל אסור להניף דגל פלסטיני, לשיר שירים
לאומניים ולדקלם את יצירותיו של המשורר מחמוד דרוויש,
שהוא חבר הוועד־הפועל של אש״ף. כל אלה הם מעשים המהווים
הזדהות עם אירגון־טרור, על פי חוק.
אבל מותר לערבי לשיר,עוד לא אבדה ת־קוותנז /להי 1ח עם
חופשי בארצנו!־ אין זו זכות בלבד, אלא גם חובה.

הישראלית 20 מכלל התלמידים — מקבלים חינוך לאומני.
אומנם, זוהי לאומנות יהודית, אך התלמיד הערבי מתרגם אותה,
כמובן, אוטומטית למושגים של לאומנות פלסטינית. שירי
ביאליק וטשרניחובסקי(״מי אתם דמי רותחים בי המעוררים
אצל התלמיד היהודי רק שיעמום, מרתקים את התלמיד הערבי.
הסיפורים על מרד גטו ורשה נבלעים בצמא. כך צריך לקום על
הכובשים, בידיים ריקות מול הקלגסים, לעמוד וליפול בגאווה.
עלי באריקדות ניפנש. בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה
תקום. למות או לכבוש אח ההר.
מאחורי הטימטום השיגרתי של מישרד־החינוך, שהישלה את
עצמו שאפשר למנוע מן הדור הערבי הצעיר את תרבותו
הלאומית, עומדת דילמה אמיתית. מה צריך פלסטיני צעיר, אזרח
ישראל, ללמוד בבית־הספר שלו?
מזה הרבה שנים אני הוגה ברעיון, שאני מקווה עדיין להגשים
אותו באחד הימים, כשאהיה זקן וחכם. החלום הוא לכתוב ספר־לימוד
היסטורי, אשר יספק את רגשותיו של ילד ישראלי לאומי
וגא, וגם את רגשותיו של ילד פלסטיני לאומי וגא. ספר שיעלה
על נס את ההיסטוריה של הארץ על כל תקופותיה ועל כל
גיבוריה, את דויד המלך ואת הח׳ליף עומר, את יוסף טרומפלדור,
שנפל בתל־חי ואת עבד״אל־קאדר חוסייני, שנפל בקסטל.
הרעיון בא לי כשקראתי ספר־לימוד בריטי, ובו פרק על הקרב
של האסטינגס, שבו ניצחו הפולשים הנורמאניים ב־ 1066 את
התושבים הסאכסוניים. התרבות הבריטית של ימינו מכילה
יסודות נורמאניים וסאכסוניים כאחד. השפה האנגלית עצמה היא
תערובת של גרמנית־סאכסונית וצרפתית־נורמאנית. הייתי סקרן
לדעת: מה לומד ילד בריטי בימינו על הקרב ההוא? עם איזה צד
הוא מזדהה?
התשובה היא: עם שני הצדדים כאחד. שניהם מתוארים באהדה,
כחלק מן ההיסטוריה של הארץ.
אנחנו נתונים עדיין בעיצומו של הקרב בין שני העמים, וקשה
להניח שספר כזה יכול להתקבל כיום. אך משהו בכיוון זה צריך
להיעשות, אם רוצים לשמור על זיקתו של התלמיד הערבי
למדינה. זיקה זו לא תוכל לבוא על חשבון זיקתו הלאומית
הטבעית, ועל חשבונה.
יש למצוא את הסינתיזה בין השתיים. ביאליק ומחמוד דרוויש,
משה רבנו ומוחמד הנביא, בלאד׳ ,בלאד׳(״ארצי! ארצי!״) ועוד לא
אבדה.

תלמידיו שד סר א11 לי>
כל בני גילי זוכרים את השם בארקר.
סר אוולין בארקר, מפקד האוגדה הבריטית המוטסת השישית
(״הכלניות״) ,התרגז באחד הימים על מעשי־הטרור של היהודים,
ואסר על חייליו להיכנס לבתי־עסק ולבתי־קפה יהודיים .״הכו
אותם במקום שזה כואב להם, בכיסם!״ אמר בפקודת־יום
מפורסמת.
זה עורר זעם עצום ביישוב. היה ברור שבארקר (״נובח״,
באנגלית) הוא אנטי־שמי.
עכשיו יש המציעים לאסור על פועלים מן השטחים הכבושים
לעבוד בישראל, לסגור בתי־עסק ערביים, להפעיל עוצר

בסיטונות ולהטיל על הערבים עונשים קולקטיביים שונים,
שיפגעו בפרנסתם.
״הכו אותם במקום שזה כואב להם, בכיסם!״
האם סר אוולין היה טיפש? לאוו דווקא. האם יורשיו
הישראליים הם טיפשים? לאוו דווקא. אבל הם מזלזלים
ב״מקומיים״ .לכובשים יש טנקים ותותחים. לנייטיווס אין.
טנקים ותותחים, כך סבורים הבארקרים, מעידים על עליונות.
הכבושים הם נחותים.
בינתיים הפכו הנייטיווס של אתמול לבארקרים של היום, והם
מזלזלים ב״מקומיים״.
הרבה גנרלים הפסידו הרבה מילחמות מפני שהם זילזלו
באוייב. הרבה בארקרים נוצחו על־ידי הנייטיוום, בגלל אותה
הסיבה.
תמהני אם הוא חי עדיין, סר אוולין בארקר. יתכן שהוא יושב
עכשיו בגינה הקטנה שלו, אי־שם באנגליה, וצוחק.

מ 1סד לשרותי־מין
לפני הרבה שנים שוחחתי עם זונה שחורת־עור בלונדון. היא
סיפרה לי שהיא אחות רחמניה, בת ג׳מייקה, ושהיא עובדת בזנות
כרי לצבור כסף לנדוניה. אז תחזור לג׳מייקה כגברת.
שאלתי אותה אם לא קרה לה מעולם שלקוח מצא חן בעיניה
ומשך אותה מבחינה מינית. תשובתה נחרטה בזיכרוני:
״זה קורה לי לפעמים. אבל אז אני כל־כך מתביישת!״
פסוק דומה לזה שמעתי השבוע בסרט של ליזי בורדו, נערות
עוברות. כמה זונות משוחחות ביניהן על יחסיהן עם גברים. אחת
אומרת :״אני כבר היה עם חברי כמה שנים, ומעולם לא בגדתי בו!״
הזנות לא נראתה לה כ״בגידה״ ,מפני שהיחסים בין הזונה
והלקוח אינם קשורים ברגש מצידה. אלה הם יחסים מיקצועיים בין
מגישת־שרות ובין צרכן. מבחינת האשה, שום רגש אינו יכול
להשתלב בעניין. שוס אשה לא היתה מסוגלת לעבור במיקצוע זה
אלמלא היה מנותק לגמרי מכל רגש. מכאן הגירסה שכמעט כל
הזונות הן בעצם לסביות, המשקיעות את רגשותיהן ביחסי־מין
מסוג אחר.
ליזי בורדן, פמיניסטית אמריקאית, מגסה בסרט זה לתאר את
הזנות בעיני אשה. אין פה התמונה השיגרתית של נערת־רחוב
מנוצלת, מדוכאת על־ידי סרסור אכזרי, נרדפת על־ירי המישטרה,
מאויימת על־ידי לקוחות אלימים. אין כאן גם התמונה הרגילה של
הזונה המיסכנה, המנוצלת על־ידי החברה הגברית.
זהו סרט כמעט־תיעודי על בית־זונות אכסקלוסיבי לאנשי
המעמד הבינוני בניו״יורק. העובדות הן מיוחדות מפני שאינן
מיוחדות. הן דומות לכל קבוצה
אחרת של נשים. יש בוגרת־אוניברסיטה,
יש פירחחית, יש
לבנות ושחורות.
אלה הן צעירות היודעות מה
הן עושות. הן עובדות בשביל
כסף. הן שולטות במצב. הן
מסרבות להגיש שרותי־מין למי
שאינו מוצא חן בעיניהן.
הסרט מתאר את הגברים
מבעד לעיני הנשים האלה —
והמסקנה היא שהמין הגברי כולו
הוא די מגעיל. וגם די מיסכן.

מדוע הם באים לבית־זונות?
בורדו
הם רוצים להגשים את הפנטזיות
המיניות שלהם, שאין הם מעזים לגלות אותן בבית. הם המחפשים
חברה או חיבה. יש הרוצים בעצם רק לשוחח. אחרים רוצים דווקא
במין המנותק מכל רגש והתחייבות.
יש הרבה מין בסרט, אבל המין אינו מיני. זהו מין כפי שהוא
נראה לנשים עצמן, והן שולטות בו בכל שלב, משתדלות להנעים
כשזה מתחשק להן, עושות זאת בשיעמום מופגן כשהן רוצות
להעניש. הן מוכנות להציג פוזות, לפעול בצמד, להכות, לקשור
את הגבר, לנשק, לזייף אורגזמה, לדבר — הכל הוא חלק מן
העבודה. שרות ללקוח, תמורת תשלום.
יש רק אדם אחד המנצל את הבנות האלה — לוסי, המאדאם,
(אלן מק־אלדוף) ,זונה־לשעבר, רודנית, קשוחה, בעלת חוש אסתטי
ושאיפה לסדר .״שני הדברים שאני הכי אוהבת בחיים זה מין וכסף.
רק במאוחר גיליתי ששני הדברים האלה קשורים זה בזה.״
זהו סרט שירגיז הרבה אנשים, החל בפמיניסטיות
אורתודוכסיות וכלה במטיפי־מוסר. נדמה לי שרוב הנשים יזדהו
בנקל עם הנשים העובדות בסרט, שהן באמת די סימפאטיות.
בייחוד ״מולי״(לואיזה סמית) ,בוגרת־המיכללה, האומרת ״אני
מעדיפה להשכיר את הגוף שלי מאשר את השכל שלי!״ ואילו
הגברים יראו את עולם־הזנות בפעם הראשונה מבעד לעיניהן של
נשים אינטליגנטיות, שהשקיעו הרבה מאמצים במחקר מוקדם.
התנצלות אינני סובל את ברברה סטרייסאנד. היא עיצבנה אותי הרבה
פעמים. אמרתי עליה בליבי הרבה דברים מגעילים.
אני מתנצל.
ראיתי אותה בסרט §זז_ 1א (״פסיכית״ בעברית) ,שמפיציו
בארץ הדביקו לו, משום־מה, את השם הכבד והמגושם שאלה של
שפיות.
סרט נהדר. מישחק נהדר של ברברה. וגם של כל האחרים.
אני לוקח בחזרה כל מה שאמרתי עליה בליבי, ואומר עכשיו את
ההיפך.
אגב, ברברה מגלמת בסרט את דמותה של זונה. בשיא הסרט
היא מגדירה את המיקצוע — והמילים כאילו לקוחות מן הסרט
הקודם שראיתי, נערות עובדות.

רכבת ישראל

פנינה רזזנבלום

משווקת את עצמה עניבה מהמוסיאון לאומנות מודרנית
השר אריאל שרון התגלה
השבוע כחובב תצוגות-
אופנה. הדוגמנית סינצ׳י מור
הזמינה אותו ואת אשתו לילי

דרו, אן מאחר שהיא ישבה בקרון
האחרון, היא לא ראתה את
השלט של התחנה בנתניה. גם
נוסעי הקרון לא ידעו להסביר

לערב־ההתרמה עבור המחלקה
הקרדיולוגית של בית־חולים ב־תל־אביב.
במקום נערכה גם
תצוגה, שאורגנה על־ידי מור.
שרון, שישב ליד שולחן־הכבוד
בחברת אשתו והפרופסורים

לה היכן היא נמצאת. כשניגשה
לחלון להשקיף החוצה, התחילה
הרכבת בנסיעתה, והיא עוד הספיקה
לראות את כהן עומד על
הרציף. הרכבת המשיכה בדרכה,
וכשעצרה בתחנה בחדרה עלה
מנהל־התחנה וביקש ממנה לרדת.
הוא הסביר לה שהיריד
שלה, עמוס כהן, אמור להגיע בעוד
כמה דקות. בן־עמי ההמומה
שאלה אם קיבלה את השרות הזה
מפני שהיא מוכרת, או שזה שרות
הניתן לכל נוסע.
איה אדמון, אשתו של
הפירסומאי דויד אדמון, קראה
שבעלה חותם על עצומות מבלי
שקרא אותן, אחרי שהיא חותמת.
היא מכחישה בתוקף .״הוא בודק
תמיד לפני שהוא חותם ׳,היא
קובעת.
מנינה רוזנבלום לימדה
בשידור־רדיו חי פרק ביחסי־ציבור,
שהדהים את המראיין וכנראה
גם את המאזינים. רוזנ״
בלום, בת מזל גדי, רואיינה על־ידי
האסטרולוג אילן סקר בתוכנית
לכל ארם מכב. הוקצבו
לה 10 דקות, שבהן היא ניהלה
מעין דיאלוג עם המראיין מו־שיק
טימור ועם האסטרולוג.
מה שהחל כדיאלוג נמשך כמונולוג,
שבו הצליחה רוזנבלום ל
ספר
לאומה על כל המוצרים
הרבים שהיא משווקת ומייצרת,
והיכן ניתן להשיג אותם. המראיין
ההמום אמר לה שהיא נשנד

פורן נעצר ליד ספר־האורחים־
המכובדים בפתח לישכת־השר,
ורושם בו את חתימת העיתונאית
,״למען ההיסטוריה״...

המיסעדן אלי רונן מסתובב
בימים אלה כשהוא מאושר
במיוחד. מדוע? בגלל הפירסו־מים
על השחיתות בבית־המיש־אבי
ולדמן, העולם הזה

אן־קלוד אדרי

באה בלוויית אביה, המולטי-מיליונר דויד עמאר(מימין) ועם בעלה הטרי, רפי אדרי,
למסיבה שערכה לכבודה עורכת-״דבר״ ,חנה זמר, בדירתה נמיגדלי״דויד.
המוזמנים היו בעיקר עורכי״עיתונים, אן רובם התקשו לשוחח עם בני מישפחת עמאר, הדוברים -רק צרפתית.

שלמה לניאדו ודן מיכאלי,

מחא־כפיים בהתלהבות לדוגמניות
במשך כל התצוגה,
כשחיוך של שביעות״רצון על
פניו.
הדימוי של מכונית־היוק-
רה הגרמנית ב־אם־וו כרכב של
מתעשרים השפיע על שחקן־הכ־דורסל
מיקי ברקוביץ, הנחשב
כיום כאיש־עסקים מצליח.
הוא מכר את מכוניתו ורכש דגם
מפואר ביותר של מכונית־היוק־רה
השוודית ונלוו.
הנהלת רכבת־ישראל מעניקה
שרות העשוי להפתיע
רבים. הדוגמנית תמי בן־־עמי
החליטה לנסוע לחיפה ברכבת.
חצי שעה לפני יציאתה מהבית
היא סיפרה על כך בטלפון לידידה,
איש־החברה עמום כהן.
לפני יציאת הרכבת נשמעה ברמקול
הודעה שהיא מתבקשת
לגשת למנהל־התחנה. הדוגמנית
המופתעת התבשרה על־ידי מנ־הל־התחנה
שידידה כהן יחכה לה
בתחנה בנתניה. הרכבת יצאה ל

כמו ״דבר המפרסם״ ,ורמז
לה לחדול מיחסי־הציבור, אך
היא המשיכה להשחיל מדי פעם
כמה מישפטים. הקהל התמוגג
מהשנינות שלה, ומחא לה כפיים.
אחד שהושפע לדבריו מה־אמנות
המודרנית באנגליה הוא
השחקן־חקיין טוביה צפיר,
שחזר משהייה בת כמה ימים שם.
כשהופיע במסיבה בחליפת־ערב
אלגנטית בעלת פסים אלכסוניים
ובעניבה צבעונית, גם היא
בעלת פסים אלכסוניים אך
בכיוון ההפוך, הוא חש באי־נוחות
מסויימת למרות שאיש
מהחוגגים לא ראה חריגה בהופעתו.
הוא טען שרכש את החליפה
והעניבה אחרי שביקר במוסי־און
לאמנות מודרנית בלונדון.
בכנסת מהלכת בדיחה חדשה
על שר־התיירות־והמישפ־טים,
אברהם שריר. חבריו
מתבדחים שאינו יכול לאלף
כלב, מפני שאינו מסוגל להגיד
את המילה ״ארצה״.
בשבוע שבעלה־לשעבר
התחתן, התחדשה ג׳ואן אדרי
במכונית חדשה, מודל 88׳.
השר משה שחל קפץ
בסוף־השבוע לארבעה ימים ל־ספך
ד. מי שנהנה במיוחד מכך
היה דוברו, אבישי אמיר, שלקה
בשפעת ויכול היה לנוח
ולהבריא לקראת שובו של הבוס
לעבודה.
תת״אלוף במיל׳ אפריים
פורן נזכר השבוע, תוך כדי שי־חת־רכילות,
כיצד דאג בזמנו לדורות
הבאים בתחום זה: בתוקף
אחד מתפקידיו הקודמים, היה
פוקד מדי יום ביומו מישרד
ממשלתי. השר הממונה ניהל,
על פי השמועה, רומאן סוער עם
עיתונאית בולטת. מדי יום היה

אברהם שניוא

חבר״חכנסת ויושב־ראש ועדת־הכספים,
היה אורח״הכבוד של
אגודת עמ״י, העוסקת במתן עזרה כספית וסיעודית לחולים ולבני-
מישפחותיהם. לאירוע הוזמנו 2300 זוגות, אך הגיעו רק כ-ססג
אנשים. מארגני-האירוע סיפרו שחבר־הכנסת שפירא תורם בסתר
לאגודה. בתום הערב קיבל קופת־צדקה עתיקה, בהוקרה על פועלו.
השר דויד לוי, היה בין המוזמנים שלא הגיעו, אך התנצל על כך.
העולם הז ה 2630

פט לתעבורה. בזמנו הורשע רונן
בהוצאת לשון־הרע, כשאמר בראיון
עיתונאי שיש שחיתות במד
סד הזה. כעת הוא מנפנף, לכל
מי שנקרה בדרכו, שטחנות־הצ־דק
טוענות לאט.
אחת שאינה מסתפקת בתואר
אשת־חברה, ושבחרה גם
לעבור לעולם־העסקים, היא
רחל סדרמן, אשתו של עמי
סדרמן, מנכ׳׳ל רשת־מלונות
דן. היא פתחה חנות יוקרתית
למימכר אביזרים לגברים. באחד
האירועים היא פגשה ב א מי
רוזוב, סוחר־מכוניות, וסיפרה
לו על יוזמתה. רוזוב סיפר לה
שהוא אמור לטוס לגרמניה בעוד
כמה ימים, והוא מוכן להביא לה
אביזרים לגבר, כמו ארנקים,

1.י י.

מקבל כמות גדולה, ואת חלקה
הוא מוכר לאחרים. כששמעה
זאת השרה, היא הודיעה שהיא
תעלה הצעה לסגירת־התחנות.
הפרופ׳ יורם לם, מנכ״ל
מישרד־הבריאות, פנה בשבוע
שעבר, בצורה חריפה, אל יורם
בליזובסקי, מנכ״ל מישרד־התעשייה,
בדרישה למנוע הקמת
מיפעל־סיגריות נוסף. לס טוען
שהקמת מיפעל כזה תביא להג־ברתה
של צריכת הסיגריות, והרי
הוא מנסה לצמצם את העישון.
לטענתו לא יתכן, דווקא בימים
אלה, להגדיל את העומס על
בתי־החולים. בליזובסקי, אגב,
הבטיח לפני חודשים אחדים
לפרופ׳ לס שתהיה התייעצות
על נושא זה עם מישרד־הברי־

111*11171 *11111 הפתיעה רבים ממכריה כשהופיעה השבוע במסיבה בתל-אביב. הדיפלומטית
\ | 11 #1 \ 1 1 / 11 הפינית, שהיתה נספחת בשגרירות בתל-אביב ושטיפלה אז בענייני ברית-
המועצות, עובדת כיום במישרד-החוץ בהלסינקי. היא קפצה לביקור בארץ כדי לבקר את ידידה ארי
ראט, עורך גירוסלם פוסט. הידידות החמה בין השניים נמשכת כבר 10 שנים על-אף מיכשולי־המרחק.

\ 1ך 1ק ך 11*11 1הפלייבוי היווני בן ה־ ,26 ידידם האישי
\ / 1 1 11ו | של דממנית־הצמרת חני פרי, של שחק-
נית״הקולנוע אורסולה אנדרם ונבילה חאשוקג׳י, בתו של המיליארדר
הסעודי, נישא בטכס צנוע, לבחירת-לבו שירה רוטשטיין,
בת ה־ 17 וחצי, תלמידת תיכון מתל־אביב. הכלה תמשיך בלימודיה
עד לסיום בחינות־הבגרות, ולאחר מכן יתגורר הזוג באתונה.

צאת־הספרים זמורה־ביוזן, עבר
לפני שבועיים ניתוח״לב־פתוח
במדיקל סנטר בהרצליה. המנתח
היה הפרום׳ דני גור. זמורה
מתאושש עכשיו בביתו.
חיים שרון, ראש עיריית
חולון, הורה למחלקת־הפי־קוח
בעירייה לבצע מארבים, בעיקר
בשעות הלילה, כדי ללכוד
אנשים המשליכים פסולת בר־שות־הרבים.
זאת בעיקבות תלונות
רבות של תושבים על השלכת
פסולת במיגרשים ריקים,
במקומות שונים בעיר.
הזמרת סי היימן סיפרה
באחד הראיונות שלה שבגיל 5
התאהבה בראשונה, וזה היה סיפור
ארוך, שהסתיים בהיותה בת
. 16 היא היתה ביישנית ולא העזה
לספר לו. זה היה בקיבוץ בית־אלפא.
שמו — ארז קפלן. חברים
שלו קראו את הקטע, ושלחו
אותו אליו ללונדון, שם הוא
שוהה עתה. הוא הזדרז לכתוב
לה :״מצטער נורא שלא ידעתי.
כמה חבל שלא סיפרת לי. הייתי
עושה משהו בעניין ׳.היימן, המספרת
שבכל תמונות־הילדות
של הקבוצה היא היתה תמיד נד
חפת
כדי לעמוד בקירבתו, שמחה
לקבל את המיכתב. האהוב־לשעבר
נשוי כיום, וסי מאושרת
עם החבר שלה, צוף פילדסון ן,
שהוא גם חבר להקת־הליווי
שלה.
באחת מתוכניות שבע־אפס־שבע
שלו בנלי צה״ל, השמיע
אלכם אנסקי שיר בביצוע
הזמרת צילה דגן. בסוף השיר
הוא אמר, :צילה, איפה את? אני
מתגעגע לשמוע אותה׳ דגן,
שמזה זמן רב לא הקליטה שירים
חדשים, שתתה באותו רגע את
קפה הבוקר שלה, ושמחה לשמוע
שמתגעגעים אליה. מאוחר יותר
צילצלה אל אנסקי והודתה לו.
הוא אמר לה :״לא התכוננתי מראש
לומר את זה, זה יצא מן
הלב.״
השחקן דובי גל הסתובב
עד לפני ימים אחדים כשגבס על
ידו הימנית. זה קרה לפני שבועיים,
ביום־ההולדת החמישי של
בתו, נאווה. דובי, שרצה לבדר
את האורחים הקטנים, רץ סביב
החדר, טיפס על השולחן, התכוון
לרוץ עליו ולקפוץ, אבל החליק
על הפורמייקה, עף באוויר ונחת

על ידו. יש לו עדיין כאבים. הריצה
והנפילה, אגב, הונצחו בווידיאו
על־ידי ידיד, שצילם את
החגיגה.
אחרי שהשחקן משה
איבגי פרש משותפותו בפאב
ברחוב קרליבך, כאשר הוא נוכח
לדעת שאינו יכול להתמסר לניהול
שני פאבים, הוא חזר לפאב
שלו ברחוב הילל הזקן, .עושים
טעויות,״ הוא אומר ,״חשבתי
שהפאב בקרליבך יוכל להתנהל
כמעט בלעדיי. אבל חיי״הלילה
הם קשים, והשותף לא יכול היה
לשאת לבד במעמסה״.
שרה סלע, אשתו של
נשיא מכון ן־יצמן לשעבר, הפרד
פסור מיכאל סלע, מצליחה
בעבודתה כמגייסת כספים עבור
התיזמורת הפילהרמונית. היא
מעדיפה לעשות את עבודתה
בצינעה, מפני שבשנה האחרונה
התמעטו התרומות עקב הדימוי
השלילי של ידידי התיזמורת,
שהצטיירו בעיתונות כחבורה עי־ליתיסטית,
המנותקת מהמציאות
היומיומית בישראל.

דפנה כדק״זזהד אודליאב
זנעמידד;

ענת עצמו!

התחילה להתעמל. עם התחלת החזרות
להצגה בוטיק השקרים הציע המפיק זיטו
שכוכביה ענת ודן תורג׳מן, יתחילו ללכת בקביעות למועדון-
בריאות, כדי לשפר את כושרם הפיסי. השניים, שהם זוג גם בחיים
הפרטיים, הגיעו בהתחלה ביחד, אבל ענת פרשה במהרה מהעניין.
דן, לעומתה, גילה התמדה, התחיל לקבל שרירים. עצמון טוענת
שהיא פחדה מהתכווצות״שרירים, וחוץ מזה היא קצת עצלנית.

מחזיקי־מפתחות ונרתיקי־כסף.
כשחזר הביא לה מיזוודה מלאה,
אך גם אמר לה שאם זה יהיה
דיווחי, הוא ישווק את המוצרים
דרך הסוכנות שלו.
אחרי הצגה חגיגית של
המחזה סנניר, נערך במקום דיון
פתוח, בהשתתפות נרקומנים
ונגמלים, שהיו בקהל, ובין שרת־הבריאות,
שושנה ארבלי־אלמוזלינו.
אחדים סיפרו שאת
דרכם לעולם־הסמים התחילו
בשימוש באחלן, שאותו קיבלו
מחברים נרקומנים. הם טענו נגד
הקלות שבה משיגים את האחלן.
המשמש כתחליף מלאכותי להי־רואין,
בתחנות השונות של מיש-
רד־הבריאות. נרקומן, המגיע
לתחנה כזאת כשבידו מירשם,
העולם הז ה 2630

אות. לא כך נעשה, ומישרד־התעשיה
יצא בהודעה על־כך
בכלי התיקשורת. מישרד־הברי־אות
הופתע.
בערב־ראיונות בקרית־מל־אכי
איפשר המראיין איתן דב־ציג
לקהל להציג שאלות לראשון
המרואיינים, רם אל(״רפול״)
איתן. מישהו רצה לדעת האם
זה נכון שרפול אינו מדבר עם
גאולה כהן. התשובה, :אני לא
מדבר איתה, כשאין לי מה לומר
לה. כמו הסיפור על הילד, שהיה
אילם עד גיל ,5עד שיום אחד
אמר שהאוכל לא מוצא חן
בעיניו. כששאלו אותו למה שתק
כל הזמן, אמר שעד אז הכל היה

אוהד זמורה, בעל הר

ד| י? 11ך 1ר 1ה המוסיקאי והמנצח, פגש במסיבה את אשתו־לשעבר, ענת, העוסקת כיום
| 1 1 1 1ו 111111.1במלונאות. השניים ישבו ושוחחו על עניינים אישיים, כשהיושבים מסביב
מסתקרנים. שמו של המנצח לא נקשר בשום אשה בתקופה האחרונה. אשתו־לשעבר נחשבת כאחת
הרווקות היותר מבוקשות בעיר, ונראית באירועים השונים כשהיא מלווה בכל פעם על־ידי גבר אחר.

ייייייי

שלדון מושק חטף
את אובעת רדו
מאמם, והביאם
אוצת. קחו מושק,
שבאה לחפש
אותם, מסבות ער
ודה עם בערה, ער
חזותו בתשובה
וער מה שחוררו
לה החווים

הו א נ הג 7י עוון
באנעטיהד

ך 1קראתח צו ת קיבלה קרול
/שיחת״טלפון אנונימית. הדובר
סיפר לה שארבעת ילדיה נמצאים
באחת מהשכונות החרדיות. קרול
קיבלה את הידיעה בשלוות־נפש, לא
מיהרה לצאת לדרך. הזמן לא דחק לה.
קשה היה להבין את תגובתה, בהתחשב
בעובדה שלא ראתה את ילדיה זה
שנתיים וחצי.
בעלה, שלדון מרשק, חטף באוגוסט
1985 את ארבעת ילדיהם מביתם באר־צות-הברית
והביא אותם לארץ. חוגים
חרדיים נתנו להם.מחסה״ מאמם הגיורת.
בית־מישפט קבע שעל האב להשיב
את הילדים לרשות אמם. שלדון
בז להחלטת בית־המישפט וברח.
אברהם הרשקוביץ, פעיל בתנועת כך,
נעצר על־ידי המישטרה בחשד שנתן
את דרכונו לשלדון, וסייע בהברחת
הילדים לחוץ־לארץ.
עתה, ממשיכה המישטרה, בשיתוף
האינטרפול, בחיפושיה אחרי שלדון
וארבעת הילדים. יתכן שהילדים
הוברחו לחו״ל, אך אין לבטל את
האפשרות שהיה זה רק תרגיל־הסחה,
כדי שייפסקו החיפושים, כפי שנוטה
לחשוב שמואל ברלין המסייע לאם,
ולמעשה האב וארבעת ילדיו מצאו
מקום־מיסתור חדש בארץ.
סיפורה של מישפחת מרשק מדהים.
לכאורה מישפחה רגילה, אלא שתח־לואיה
התחילו זמן קצר אחרי הנישואין.
מאחורי התעלומה מסתתרים
סכומי־כסף גדולים, שלא מן הנמנע
מהווים גם הם גורם משמעותי בחיי
בני־הזוג מרשק.

ויש לה בן שהוא בן שמונה חודשים.
אחרי חמש שנות נישואין לבעלה
הראשון התגרשה קרול. כריס היה אז

בן ארבע, ודנה בת שנתיים. קרול
נאלצה לחזור לעבודתה כאחות כדי
לפרנס את ילדיה. שלוש שנים אחר־כך

היא פגשה בשלדון. שלדון עבד בעסק
מישפחתי, חברה שסיפקה שמתי־אחזקה
לבניינים. הוא היה נשד,

| מפשידי־טלפון
ך* רול ושלדון נישאו בבית-
/ן הכנסת בחוג המישפחה. לשלדון
שתי אחיות מבוגרות ממנו. יחסיו עם
בני־מישפחתו היו איומים, מעידה
קרול. כנראה בהקשר לשליטה על
העסק המישפחתי. שלדון נהג באלימות
כלפי אביו, ואף גנב ממנו סכום
של 100 אלף דולר. הוא ידע כיצד
להתנהג כשהיה זקוק למישפחתו.
.שלדון הוא טיפוס שכשהוא צריך
גישואין שגייס

^ רול מרשק ( )45 נולדה בקוג־
1/טיקט שבארה״ב. היא אחות ב־מיקצועה.
קרול נולדה למישפחה נוצרית.
ב־ 1964 נישאה לראשונה. מנישואיה
אלה יש לה שני ילדים: כריס
( )22 ודנה 20 דנה נשואה היום ליהודי

ובאותה תקופה כבר חי בנפרד מאשתו.
רק חודש לפני נישואיו לקמל, הוא
נאות לתת גט לאשתו הראשונה.
כשהכירו השניים לא היה לשלדון
כל קשר עם היהדות. כל חבריו היו
נוצרים. הוא חגג עימם את חגיהם, נהג
לעבוד בשבת, לא שמר כלל על כשרות
ורק לעיתים רחוקות הלו לבית־הכנסת.
בתחילה נהג שלדון לבלות זמן
רב בחברת קרול ושני ילדיה. הם טיילו
וחגגו. הכל ניראה אז ורוד. קרול חשבה
שעמו יהיה לה ולילדיה עתיד בטוח.
שנה אחרי שנפגשו העלה שלדון
את רעיון הנישואין. רק אז סיפר לה
שהוא נשוי ושהוא חי בנפרד מאשתו.
הם התחילו לדבר גם אודות הגיור.
קרול הסכימה להתגייר, וב־1974
התגיירה אצל רב אורתודוכסי. שנה
אחר־כן־ הם נישאו. שני ילדיה
מנישואיה הראשונים התגיירו גם הם.
כריס אף למד בישיבה וערך סכס בר־מיצווה.
שלדון קיבל אפוטרופסות על
שני הילדים והם קיבלו את שם־
מישפחתו.
אחרי שנישאו, הפסיקה קרול לעבוד
לפי בקשת בעלה. בתחילה הם
התגוררו בביתה, ושישה חודשים אחר־כך
עברו להתגורר בביתו. במקביל הם
בנו בית ענק במקום שנקרא צ׳אשר.

המישסחה המאושרת: שלדון, קרול והילדים אריק, דניאל, יהושע ואבי
מעתקים מח״ החברה

ידפי עי/־דזד •
(המשך בעמוד ) 16

11 1111

בבזרעה דרכי חיים
רוו ח רומנטי
האשה רא גירתה את
0המקום שבז אבד
ארנקה, והגבר הסתיר
את מניעיו להחזרת
| הארנק
״סיפור המעשה אשר נגול לפני
בית־המישפט בתיק זה מוזר הוא למדי.
הפרוץ מרובה בו על העומד, ועיקרו
של הסיפור לוט בערפל,״ כתב השופט
וזיכה את הנאשם.
לסיפור־המעשה שני גיבורים ושתי
גירסות. עליזה, אשה נשואה העובדת
בתל־אביב, איבדה ביוני 1986 את
ארנקה. היא הצהירה שאת הארנק,
שהכיל מיסמכים שונים 20 ,ש״ח
ומפתחות, איבדה באוטובוס מיספר 5
בתל־אביב. על גירסתה זו עמדה עד
הסוף. אולם הנאשם הצהיר כי מצא את
התיק בפארק־הירקון.
ניסיון פריצה? במיסמכים שהיו
בתיק מצא הנאשם את כתובתה ומיס־פר״הטלפון
של עליזה. הוא התקשר
איתה כדי להחזיר לה את ארנקה. הוא
ניסה להזכיר לה היכן איבדה את
ארנקה, וביקש להיפגש איתה בתל-
אביב.
משום־מה לא התקיימה הפגישה בין
השניים, ועליזה חזרה לביתה באשדוד.
זמן קצר לאחר־מכן הגיע הנאשם
לבניין שבו מתגוררת בעלת־הארגק,
ורצה להיפגש איתה. עליזה טענה כי
שמעה שמישהו מסובב את המפתח
במנעול, ומיד טילפנה למישטרה. היא
לא העירה את בעלה, שישן באותה
שעה בדירה, ולא אמרה לו דבר על
המיקרה.
הנאשם טען שבא להחזיר את
הארנק, צילצל בדלת וחיכה שעליזה
תפתח לו. אבל הוא חיכה לשווא,
וכאשר התייאש ירד לחצר והתכוון
להסתלק מהמקום. אז נעצר בידי
השוטרים שהוזעקו על־ידי עליזה.
בעיקבות פרשה זו, לפי עדותה של
עליזה, נאשם הגבר בעבירות של
גניבת הארנק, ובכך שעשרה ימים
אחרי מציאת הארנק ניסה לפרוץ
לביתה של עליזה באשדוד, בעזרת
המפתח שמצא בארנקה, במטרה לגנוב.
זוגות נאהבים. השופט שמע את
שתי הגירסות, וזיכה את הנאשם בגלל
הערפל הכבד שנותר מרחף על
העובדות.
״כל אחד מהמעורבים בפרשה העדיף,
מטעמיו שלו, לשמר באפלולית
את המניעים העיקריים להתנהגותו,״
כתב השופט, אחרי ששמע את עדותה
של המתלוננת.
הוא קבע כי נראה לו קרוב לוודאי
שהיא איבדה את ארנקה בפארק־היר־קון
בתל־אביב, בנסיבות בלתי־ידועות,
שאת פישרן לא מסרה בעדותה בבית־המישפט.
לכן קיבל השופט את גירסתו
של הנאשם וכתב :״שוכנעתי כי הנאשם
היה נוהג להתבודד בפארק־הירקון
בשל מצב נפשי קשה שבו נמצא, שנבע
מסיכסוך־אישות שהיה מצוי בעיצומו.״
הנאשם נהג להסתובב בפארק־הירקון
בשעות הערב, כאשר מכוניות,
ובהן זוגות של נאהבים בלתי־נשואים
באו להתבודד שם. בגלל מצבו הנפשי
הקשה הציץ הנאשם בנעשה במכוניות
הסגורות. במהלך הצצות אלה מצא,
כנראה, את ארנקה של עליזה.
עליזה מצידה, בהיותה אשה נשואה,
לא רצתה לתת הסבר היכן נעלם
ארנקה, ומה היתה סיבת הימצאותה
במקום בודד וחשוך זה. לכן טענה
שאיבדה את ארנקה באוטובוס.
הסניגור, מנחם רובינשטיין, היפנה
את תשומת־לב בית־המישפט לכך
שכאשר טילפן הנאשם לעליזה, ושאל
אם נכון שהיתה בפארק-הירקון, ענתה
לו :״לא איכפת לך אם הייתי שם או

העולם הז ה 2630

ההתקוממות בשטחים הכבושים נוצה, בין השאר, מפני שהעניין
הנלסטיו:׳ לא הועלה בפגישת וגו־גוובאציוב. וווכשיו זרק אדגאד
בדענמן נצצה: זה קדה בגלל הודעה של שמיו. יגאל לביב מדווח:

התכתיב של שמיר

^ תכן שזה קרה מפני שאדגאר ברונפמן היה מרוגז. יתכן שאחרת לא היה זורק
את הפצצה.
זה קרה בכנס שנערך לפני כמה ימים. ברונפמן, נשיא הקונגרס היהודי העולמי,
ישב על הבימה יחד עם עוד כמה אישים אמריקאיים חשובים. כוכב־הערב היה
אמור להיות פראנק קארלוצ׳י, שהתמנה באחרונה כשר־הביטחון האמריקאי. לשם
כן שילמו הנוכחים 45 דולר לאיש. הנושא: מדיניות ארצות־הברית במיזרח
התיכון.
אולם קארלוצ׳י לא בא כלל. הוא שלח עוזר, בוב אוקלי.
ברונפמן, שסבר כי ינאם בנוכחות קארלוצ׳י, הטיל על אחד מעוזריו להכין לו
נאום זהיר בכתב.

אולם כאשר נוכח לדעת כי קארלוצ׳י לא בא, הניח את הנאום
הצידה ואמר כמה דברים מן הלב.

תשתתך ישראל בשום ועידה בינלאומית ככל צורה שהיא.
הוא נתן לרגן להבין שהוא מעדיך את המשך המצב הקיים,
ושהוא אינו מבין מה הצורך בחיפזון בעניץ ועידות והסדרים,
כאשר שום דבר אינו לוחץ ומחייב את שינוי המצב.
האמריקאים נאלצו לקבל את התכתיב של שמיר. הם סירבו
להעלות את הנושא בפגישה עם גורבאצ׳וב. כך נמנעה החלטה
היסטורית של האמריקאים והסובייטים לגבי ההסדר בין ישראל
והערבים.
(למעשה היה קיים רק ב* 1947 הסכם כץ האמריקאים והסובייטים, והסכם זה
הוליד את התוכנית להקים בארץ מדינה יהודית ומדינה ערבית. פעולה משותפת

הוא היה בטוח שאין עיתונאים במקום. ואכן, העיתונות האמריקאית לא
הופיעה. העיתונאי היחידי שנוכח במקום הייתי אני, ואיש במקום לא הכיר אותי.
הודעת שמיד
^ פצצה של ברונפמן נגעה לפגישתם של רונלד רגן ומיכאיל גורבאצ׳וב,
1 1שנערכה בנובמבר . 1987
כיום מעריכים כל המומחים הישראליים שההתקוממות בשטחים הכבושים
פרצה, בין השאר, בדצמבר 1987 בגלל מה שקרה — או לא קרה — בפגישה זו.
הפלסטינים האמינו שעניינם יעלה בפגישה. יאסר ערפאת עצמו הביע את ביטחונו
בכך שרק במיפגש־צמרת אמריקאי־סובייטי תימצא הדרך לפיתתו הבעייה.

והנה נפגשו השניים — והעניין הפלסטיני כלל לא עלה על
סדר־יומם. עיתוני־ישראל דיווחו על כך כעל ניצחון ישראלי גדול.

זה היה אחר הקשים האחרונים ששברו את גב הגמל הפלסטיני. ההתקוממות
פרצה.

עכשיו בא ברונפמן וגילה מדוע לא דיב ת רגן וגורבאצ׳וב
על הבעייה הפלסטינית.
לדברי הנואם, ניתן היה להעלות את הבעייה בפגישה. הסובייטים הסכימו קודם
לכן לדון בנושא, ואף רמזו על נכונותם ללכת לקראת הצעות האמריקאים לגבי

גורבאצ״וב עם רגן
נמ ש

שניה היתה בעיקבות מיבצע־סיני, כאשר האמריקאים והסובייטים ביחד הכריחו
את דויד בן־גוריון לשכוח את הצהרותיו על הקמת ״מלכות ישראל השלישית״,
ולהחזיר למצריים את כל השטחים שכבש).
הסובייטים מופנים

ץ^דוע מוכנים הסובייטים ללכת לקראת האמריקאים בעניין הסדר־שלום
^ /ב מר ח בי
עוזריו של ברונפמן הסבירו לי זאת. באחרונה חזר ברונפמן מביקור בברית־המועצות,
שם נפגש עם גורבאצ׳וב ושאר אנשי הצמרת הסובייטית, כך שקיבל את
המידע ממקור ראשון.
לדעת ברונפמן, יש לסובייטים עניין רב בשיתוף־הפעולה של אמריקה בתחום
צימצום החימוש וסיוע טכנולוגי־כלכלי.

להערכת הסוכייטים יש ליהודים השפעה גדולה מאוד על
המדיניות האמריקאית. לכן הם מוכנים לעשות הרבה כדי לרצות
את היהודים האמריקאיים.
ברונסמן גילה

הוועידה הבינלאומית. אולם רגן לא העלה כלל את הנושא. מכל הנושאים
הנוגעים לישראל, העלה רגן רק את עניין יהודי ברית־המועצות.
ברונפמן לא הסביר בנאומו מה מנע בעד רגן מלהעלות את הנושא. אך למחרת
היום הסבירו לי זאת עוזריו.

לדבריהם, הגורם שמנע את העלאת הנושא לא היה אלא יצחק
שמיר, ראש ממשלת־ישראל.

שמיר נפגש
הברית במיוחד
הנושאים אשר
השלום במיזרח

עם רגן לפני פגישת־הפיסגה רגן־גורבאצ׳וב. הוא בא לארצות־לרגל
פגישה זו. בשיחה בין רגן, שמיר ועוזריהם הועלו שני
האמריקאים ביקשו לכללם בסדר־היום עם גורבאצ׳וב: הסדר״
התיכון והגירת יהודי ברית״המועצות.

שמיר הודיע לרגן שאין כל טעם בהסכמה בין ברית־־המוטצות
וארצות־הברית, כי כל עוד יכהן הוא כראש ממשלת־ישראל, לא
אמר השופט :״מצאתי במילים אלה
משום הודאה במקצת. אדם שארנקו
נגנב באוטובוס, ומוצא אלמוני שואל
לעובדת הימצאותו בפארק־הירקון,
משיב תשובה נחרצת כי לא היה שם״.
השופט שוכנע במידה הקרובה־
•לוודאות כי ארנקה של המתלוננת לא
נגנב באוטובוס בתל־אביב, וכי היה זה

סיפור־כיסוי, שנוצר לאחר־מעשה, כדי
להסתיר את הימצאותה בפארק.
הבעל ישן. אחד המניעים לשיכ־נועו
של השופט היה טמון בעובדה
שעליזה ניסתה להסתיר את העניין
כולו מבעלה. היא התייעצה עם מעבידה
ועם ידידים אחרים בקשר לפר

נענים לכל פנייה של אנשים כמו ארמאנר האמר וברונפמן עצמו. הם
מוכנים לסייע לאמריקאים להגיע להסדר ישראלי־ערבי, למרות שזה עלול לפגוע
ביחסים בין ברית־המועצות לבין סוריה ולוב. הם משחררים את הסירובניקים.
בקרוב ייכונו גם יחסים קונסולריים בין ישראל וברית״המועצות.
בדיון הפומבי הביע ברונפמן את אכזבתו מנסיגת הממשלה האמריקאית
מהעלאת הנושא. הוא טען כי רגן החליט שלא להתערב עוד בבעייה זו.
האמריקאים לא יעשו עוד כלום עד לבחירות בארצות־הברית ובישראל, אלא אם
כן יכריחו אותם המאורעות בשטחים הכבושים לשנות את עמדתם.
רגן לא הצליח אפילו לשכנע את הסנאט לאשר הקצבה של 30 מיליון דולר
לפרוייקטים לקידום הכלכלה בשטחים הכבושים. לעומת זאת גוברת ההתערבות
הסובייטית במרחב.
ברונפמן הביע את התיקווה שהמאורעות בשטחים הכבושים יביאו לשינוי
המצב, ויאפשרו פיתרון יסודי. הוא מקווה שיחול בישראל שינוי ביחס לשטחים
הכבושים, והצביע על דיברי השר עזר וייצמן ושלמה להט.

אולם הנימה הכללית של כל הדוכרים היתה פסימית מאוד. חוץ
מההתקוממות הפלסטינית, לא נראה באופק שום גורם ממשי,
העשוי להוביל לשינוי המצב ולתזוזה לקראת השלום.

שה, אבל לא סיפרה מאומה לבעלה.
הדבר הגיע עד כדי אבסורד, כאשר
הגיע הנאשם לדירתה והאשה, תחת
להעיר את בעלה שישן בחדר הסמוך,
הזעיקה את המישטרה והניחה לו לישון.
מאידך,
לא קיבל בית־המישפט את
גירסתו של הנאשם, כי התקשר עם

האשה אך ורק כדי להחזיר לה את
ארנקה .״אני קובע כמימצא כי הנאשם
אומנם התקשר עם המתלוננת וניסה
לפגשה ביחידות, תוך נסיון לנצל את
מצוקתה ולהפיק טובת־הנאה כל
שהיא ...לא ברור אם התכוון להפיק
רווח רומאנטי או רווח כלכלי,״ קבע
השופט.

— הוא גהג לישון באמבטיה
(המשך מעמוד ) 14
אותך, הוא יהיה הכי נחמד בעולם.
כשהוא כבר לא זקוק לך הוא יבעט,״
אמרה קרול.
עוד לפני שנישאו הזהיר אותה הרב
מפניו, אולם היא היתה שבויה בקיסמי
הבטחותיו. בשנת 1975 נולד בנם
הראשון אריק. ומאז השתנה יחסו של
שלדון לילדיה מנישואיה הקודמים,
לבלי הכר. ילדיה פחדו ממנו.
הוא ניסה לנתק כל קשר בינם לבין
אביהם. הוא איים על כריס שאם ימשיך
בקשר עם אביו הוא יקה את כל
המתנות שנתן לו. הוא צעק ואף היה
אלים. מאז לידתו של אריק, הוא לא

הזמן בילה בעבודה. לילדים הוא לא
הקדיש כלל מזמנו.״ אומרת קרול.
שנה אחר־כך נולד בנם השלישי
דניאל. קרול לא רצתה להביא ילד
נוסף לעולם, אולם שלדון לחץ והבטיח
שאחרי לידתו הוא יעבור ניתוח
עקרות. אך מילים לחוד ומעשים לחוד.
ב־ 1983 נולד בנם הרביעי אבי. קרול
היתה אז בת 40 ואם לשישה ילדים.
״בשנים אלה לא בילינו, לא ראינו
חברים. למעשה היינו מנותקים כמעט
לגמרי מהעולם. שלדון נהג כמטורף.
הוא החזיק בבית 30 מכשירי־טלפון.
בכל מקום אפשרי היה מכשיר. הוא
העליב אותי. כינה אותי בשמות־גנאי

בעולם. בצוואתו נישל.אותו האב מכל
רכוש. קרול טוענת ששלדון ידע זאת
לפני מות האב, למרות שהצוואה
פורסמה רק חורשים אחדים אחר־כך.
שבועיים אחרי פטירתו של אביו,
ביקשה קרול להתגרש משלחן.
תשובתו היתה שהדבר לא יהיה.
הוא איים עליה, הטריד את אמה
בטלפון, הוא חשד שיש לה מאהב, נעל
אותה בבית ולא איפשר לה לצאת.
באותה תקופה התחיל בתהליך החזרה
בתשובה. הוא הלך מדי יום לבית־הכנסת,
ואף חייב את הילדים לבוא
עימו. במשך שעות ארוכות ישב אצל
הרב ולמד יהדות.
״ביום שברח הוא לקח עימו את
שלושת הילדים הגדולים לעבודה. הבן
הקטן נשאר איתי. היה זה היום שבו
קבעתי פגישה ראשונה עם עורו״הדין
שלי בנושא הגירושין. השארתי את
הבן אצל אמי. כשחזרתי מהפגישה עצר
אותי שלדון בדרך. ארבעת הילדים היו
ברכב שלו. הוא צעק עלי שלא אחשוב
כלל על גירושין.
בערב, בבית, הוא איים שיפגע בי.
ניסיתי להזעיק את המישטרה, אולם
הוא ניתק את כל מכשירי־הטלפון
בבית. אחר־כך הוא לקח את הילדים,
הכניס אותם לרכב ונסע.
״המישטרה הגיעה מאוחר יותר
למקום, והתייחסה לעניין כאל מריבה
מישפחתית רגילה. צילצלתי לאמו של
שלדון אך היא סירבה לדבר איתי.
בשעה 2:30 בלילה הוא התקשר ואמר
שהילדים נמצאים איתו בניו־יורק.״
אומרת קרול. ב* 8באוגוסט הוא נחת
עימם בארץ. רק חמישה שבועות אחר־כך,
נודע לה מקום הימצאם.

עזובה
| וליפליד
* 1אמצעות הרב המקומי היא
*1יצרה קשר עם עורך־הדין מייקל
כץ בישראל. כמו כן היא גם שכרה את
שרותיו של חוקר פרטי, כדי שיאתר
את מקומם של שלדון והילדים. הם
נמצאו בשכונת הר־נוף בירושלים. זוהי
שכונה חרדית שבוודאי שמחה לקבל
אנשים חדשים, לא כל שכן חוזרים
בתשובה הנסים ״מציפורני אמם
ילדי מרשל,
הגיורת.״
הילדים חי 1בתנאים מחפירים, בת 1ך שזבה זליכלזך
שלדון התחיל ללמוד בישיבת
לפני הילדים. מנע ממני לצאת מהבית. החוזרים בתשובה אזר שמח וילדיו
נטל כל חלק בעבודות־הבית, נעדר
״שלדון נהג לישון באמבטיה, קיבל נשלחו ללמוד בבית־ספר דתי. בחודש
לעיתים תכופות והיה שקוע בעבודתו.
ב־ 1977 עברה המישפחה לביתה התקפות זעם, היה מנותק. כשעסקיו מארס 1986 הגיעה קרול לארץ
נחלשו הוא לקח ממני את כרטיסי־ בליווית בנה כריס. הם יצרו קשר עם
החדש והמפואר. שלדון המשיך לפתח
האשראי שלי, קנה רכב והשכיר אותו הרב של ישיבת אזר שמח, הרב
את עסקיו שכללו שיבעה בתי־מסחר
ללא ידיעתי. הוא התחיל לבזבז כספים, ויינברגר, שתיווך בינה לבין שלדון.
ושרותי־אחזקה לבתים. הוא היה בוגר
הסתבך עם שלטונות מס־ההכנסה, היה
כשפגשה לראשונה את ילדיה הם
בית־ספר לראיית־חשבון, ואף למד
שנתיים מישפטים. כל אלה בוודאי היו חייב כסף לבנקים ולאנשים שעבדו היו מנותקים, מבוהלים ומפוחדים. הם
אצלו. למרות כל זאת, הוא דאג פחדו לדבר ללא רשות אביהם. הוא
לו לעזר רב בעסקיו, כשם שהיו לו
להעביר סכומי־כסף גדולים לארץ. הסית אותם נגדה, בטענה שהיא אינה
לעזר כאשר ברח מארה״ב.
מסתבר שעזיבתו לא היתה כל־כך יהודייה והיא מעוניינת רק בכספו. הוא
ב־ 1979 נולד בנם השני יהושע.
פתאומית, היא היתה מתוכננת היטב.״ אף הסית אותם לחשוב כי אמם לא
בתקופה שבין לידתו של אריק לבין
אומרת קרול.
מתעניינת בהם וכי לא עשתה כל
לידתו של יהושע, היו לקרול קשיים
ב־ 7באוגוסט 1985 בא שלדון עם מאמץ כדי למצוא אותם. חמישה ימים
להרות. שלדון האשים אותה בכך. הוא
ארבעת בניו לישראל. חודש לפני כן אחר־כך פגשה בהם בפעם השניה.
גם היה חשדן כלפיה .״היתה זו הפעם
נפטר אביו. בהלוויתו הוא התנהג
הראשונה שהגירושין עלו על הפרק.
שלדון הביא עימו ארוחת צהריים,
ראיתי שהוא לגמרי לא הגיוני. את רוב
כאילו נפטר האדם הקרוב לו ביותר ולדיברי קרול היתה זו פגישה נעימה.
לונדון 78א 7^ £מ^?^ ס8£8¥1<:£
דירה לשניים במרכז העיר

קרול מרשק עם שמואל ברלין
״ה1א צעק עלי שלא אחשוב כלל על גירושין״
פגישותיה של קרול עם הילדים נערכו
לעיתים תכופות יותר. ב־ 14 במאי היא
חזרה לארה״ב כשבאמתחתה הסכם
מישפטי לפיו יחזרו שלדון והילדים
לארה״ב חודש לאחר מכן. שלדון
הבטיח שישנה את התנהגותו, אך הוא
לא עמד בתנאי ההסכם ולא חזר.
בנובמבר 1986 חזרה קרול לארץ
בשנית. היא הגיעה ישר לביתם
בשכונת הר־נוף. הילדים חיו בתנאים
מחפירים, בתוך עזובה וליכלוך. שלדון
היה מאושפז בבית־חולים והילדים היו
בטיפולה של שכנה. ביום שהגיעה,
שוחרר שלדון מבית־החולים. הוא חזר
הביתה והפליא בה את מכותיו. בביקור
זה שהתה קרול בארץ תישעה ימים
בלבד, ובמהלכם ראתה את ילדיה רק
פעם אחת. אז גם פנתה.למישטרת
ישראל.
בפעם השלישית היא באה לארץ
ביוני 1987 ומאז היא כאן. היא החליפה
את עורכי־הדין שלה, ואלה התחילו
לפעול ביתר מרץ כדי להשיב לה את
ילדיה. הם פנו לבית־מישפט, וזה
החליט שעל הילדים להיות ברשות
אמם, וחייב את שלדון להחזירם אליה.

ליו

פרטים והזמנות אצל סוכני הנסיעות

הטיפול המישפטי, הטיסות והשהייה
בארץ, עלו בינתיים לקרול
עשרות אלפי דולארים. את כל הכסף
שהיה ברשותה היא כבר הוציאה. עתה
כולם עושים למענה בהתנדבות. כך
עורכי־הדין וכך גם שמואל ברלין
שעוזר לה בחיפושים.
ברלין 40 נרתם לעזרתה אחרי
שפורסמה כתבה בנושא בעיתונות.
כבר שנים שהוא עוסק בחיפוש נעדרים
ואף היה בין מקימי העמותה לחיפוש
נעדרים אחרי היעלמו של דויד
סטרוקובסקי מבת־ים ב־.1981
קרול מתגוררת עתה בקיבוץ -
שבמרכז הארץ. היא תולה תיקוות ז
רבות בחיפושים הקדחתניים שנערכים
אחרי בעלה וארבעת הילדים. אם
ימצא, היא מקווה להוציא ממנו את ן
הכסף שהוציאה על הטיפול המישפטי
בשנתיים וחצי האחרונות.
סיפורה של משפחת מרשק הוא ,
סיפור עגום. אך עגום עוד יותר הוא ״י
מצבם של הילדים. הם נמצאים בחברת
אביהם, שאינו בוחל בשום אמצעי כדי
להרחיקם מאמם.

השכרת רכב

״ חוו ת ה חיו ת״

פנסיון ל כל בי םוח תו לי ם

131ח^ £ 1 1 3 ?86

ד ב שי פ מן

קריית־חרו שת
אפש רו תלהזמנתהופעות
שלג׳יני השימפנזה

טלפונים0 :

)03( 283281-2

8 3 1 2 3 4־ 2 5 5 4 0 3 ; 0 4־ 2 5 6 6 8 0 ;0 4־ 0 4

העולם הז ה 2630

אם אתה כבר שואל, אז נבון שאני בחורה יפה...

ני מכירה את הנאשם, אבל
הוא נראה שונה. הוא כעת יותר
רזה, והיה לו אז יותר שיער״ ,אמרה
השוטרת יפה סוויסה בבית־המישפט,
ושלחה מבט חוקר לעבר הנאשם, משה
יהלום.
בתחילת יולי 1987 נשלחה יפה
סוויסה, במיסגרת תפקידה, לביתו של
יהלום בשיכון־בבלי. אחרי שהתקבלו
במישטרה כמה תלונות של נשים על
מעשי־אונס שביצע בהן האמרגן בן ה־
,38 חשב מוח מישטרתי כי יהיה זה
רעיון טוב לשלוח לדירת האמרגן את

כאשר נכנסתי, הוא היה בלי חולצה.
הוא הציג לי את הדירה. אמרתי לו
שהיא מפוארת. חדר־העבודה שלו מלא
גביעים, הוא אמר שקיבל אותם במים־
גרת עבודתו. בהמשך ביקש שאסלח
לו, כי הוא רוצה ללבוש חולצה. הוא
חזר לבוש בחולצה, ודיברנו.
הוא שאל אותי שאלות אישיות מעמיקות
מאוד. שאל פרטים על החבר
שלי, ואם גרתן כבר עם בחור. הוא
סיפר לי שהוא בעל שני מועדונים,
הסיפון ווזמזעחן. הוא שאל למה גרתי
עד אז באיזור דרומי, ומה האמצעים

השוטרת הנאה, כשהיא לבושה בלבוש
פרובוקטיבי, כדי לראות את תגובותיו
על הפתיון.

הכספיים שלי. הוא שאל מה מזל־החודש
שלי, ואמר לי שאני נראית לו
כמו בחורה שעברה טראומות, ושעבדו
עליה הרבה גברים. אמרתי לו שאני
בחורה רגילה, ושוחחתי איתו בשפה
יפה ועשירה, כמו שאגי נוהגת תמיד.

הוא שאל באיזה בחור אני מעוניינת
בחיים, ואם אמרגן יכול להיות מתאים.
שאלתי אותו לאיזה אמרגן הוא מתכוון,
והוא אמר :״אני!״
הוא הציע את עצמו לנישואין. לבסוף,
כאשר פניתי ללכת, הוא ביקש
שאשאר עוד כמה דקות, והציע לי בילוי
בשפת־הים או במועדון.
אמרתי לו שאין פרטיות ברירה
שלו, ושאני רוצה לגור עם החבר שלי,
ואני לא עוזבת את בית־הורי כדי לגור
עם אדם זר בדירה. מה עוד שהוא רצה
שאני אנקה את הדירה וגם אשלם לו
שכר־דירה. הוא מאוד רצה שאשאר.
עד כאן דברי השוטרת.
חקירתו הנגדית של הסניגור, עורר־הדין
מנחם רובינשטיין, העלתה כמה
נושאים חדשים.
״לבשתי אזרחי, מיכנס קייצי !,
שמגיע עד כאן, כמו שאני נוהגת בקיץ,
וגופיית עור. מהגב יש בגופיה חוטים,
ואם מתאמצים אפשר לראות את
הגב שלי.
״הוא לא ניסה לשלוח ידיים. הוא
היה חשדן מאוד, וחקר ושאל אותי מי
שלח אותי. זה נכון שבאתי עם צוות
של שוטרים, שנשארו ליד הדלת, אבל
גם אם היה קורה לי משהו, אני לא
צריכה לצעוק. כי אני בחורה שמתע־מלת,
ואם הייתי מגיעה למצב כזה, לא
הייתי צריכה את עזרת השוטרים. הם
באו איתי כי זה הנוהג בענייני־מיש־

השוטרים ביקשו ממנו את הקלטת,
שבה הקליט את שיחתו עם השוטרת
יפה סוויסה, אבל יהלום הכחיש שהיתה
הקלטה כזו, והשוטרים לא מצאו את
הקלטת.
מאז מעצרו, לפני שיבעה חדשים,
הוגש נגד יהלום כתב״אישום על ארבעה
מעשי־אונם ועל מעשה •מגונה
אחד. העבירה הראשונה המיוחסת לו
היא משנת . 1985
לדברי כתב־האישום גנב אז את
פינקס־הטלפונים של הבדרן אבי בהט,
ועשה בו שימוש. הוא טילפן לבחורה,

כי יש לה חבר קבוע. אז הציע לה עבודה
במועדון, והזמין אותה לביתו לראיון.
כאשר
הגיעה לדירה, משך אותה
לחדר־השינה, הוריד את בגדיה ואנס
אותה, תוך שהיא צועקת ומתנגדת.
חודשיים אחר־כך התקשר עימה שנית,
והציע לה לנסוע אתו לחיפה יחד עם
עוד זוג חברים. משום־מה נענתה. הוא
בא לאספה במכוניתו, לקח אותה שוב
לביתו ובעל אותה בעל כרחה, כשהוא
מכה בפניה.
המיקרה השלישי מבוסס על מודעה

המי שטוה שלחה
את השוטות יפו
סוויסה כפיתיון

סיפרה השוטרת:

באתי כמי שרוצה לגור בדירה בשכירות,
בעיקבות מודעה שהתפרסמה
בעיתון. רציתי לראות את השתלשלות
הדברים. במשך כמה ימים לא השגתיו.
בטלפון. אבל פעם, כאשר עבדתי ב־מישמרת-לילה,
חייגתי אליו והוא ענה.
קבענו פגישה ליום שבו עברתי שוב
במישמרת־לילה, ויצאתי עם צוות
מתוגבר לשטח.
בטלפון הזדהה כיגאל זהבי, אבל
שם זה לא הופיע כלל על תיבות״
המיכתבים של הבית. מכיוון שידעתי
את שמו האמיתי של הוורוד, צילצלתי
אליו באינטרקום ושאלתי על מישפחת
זהבי. הוא אמר שזה אצלו.

״נפון שאגי
יפה ך
ן* מהלך השיחה, כאשר דיברנו
₪1על טכניקות של עבודה, הוא אמר
לי :״את בטח מתמצאת בטכניקות
אחרות ״,ועשה תנועה גסה בידו.
אמרתי לו :״אני לא יודעת למה
אתה מתכוון. לא באתי לעניינים
כאלה. באתי בגלל הדירה״ .אמרתי לו
שבאתי לדבר על עסק, והוא ענה:
״מעסק תמיד יוצא עסק!״

טרה, ואסור לי לצאת לעבודה כזאת
לבדי.
״לבשתי גופייה שחורה ומיכנסיים
לבנים. זה נכון שהתאפרתי, אני תמיד
מתאפרת. ואם אתה כבר שואל, אז נכון
שאני בחורה יפה, למרות שאין הנחתום
מעיד על עיסתו. אבל אתה מאלץ
אותי!
״יהלום לבש מיכנסיים קצרים ללא
חולצה, ואחר־כר לבש את החולצה
והציג לי את הדירה. נשארתי בדירתו
50 דקות. אפילו אצבע אחת שלו לא
היתה עלי, חלילה! הוא ו׳זתעסק כל
הזמן במכשיר חשמלי מסויים. חשבתי
שאולי הוא מקליט אותי, אבל הוא התחמק
מתשובה״.

אונס, אונס,
אונס

הרי שירדה יפה מהדירה וסיס־רה
לחבריה׳ לצוות כי לא הצליחה
להיאנס, חזרו אלה לדירה, צילצלו
בדלת ולא נענו. הם השתלשלו מהגג
וניסו לצעוק לבעל־הדירה, דרך מזגן
שבקיר, כי יפתח להם, אך לא נענו.
לבסוף הזמינו ניידת, ובה שוטרים
לבושי־מדים.
כאשר פתח יהלום את הדלת, הוא
היה עטוף רק במגבת, ואמר כי היה
במקלחת, ולכן לא שמע את השוטרים.
הוא נעצר בו במקום בחשד למעשי־אונס
ומעשה מגונה בכפייה.

שאת מיספר־הטלפון שלה מצא ביומן,
ואמר לה כי קיבל את המיספר מאבי
בהט. הוא הציע לבחורה עבודה, והזמינה
לביתו לראיון. היא חשבה שגם
אבי בהט יהיה שם, ובאה.
יהלום הזמין אותה לראות משהו
באחד החדרים, משך אותה פנימה
לחדר־השינה, זרק אותה על המיטה ואיים
עליה שאם לא תסכים, יצלם אותה
בווידיאו שנמצא בחדר. הוא הרים את
שימלתה, פשט מיכנסיו ואנס אותה.
הוא לא ריבר כלל על עבודה.
המיקרה השני, המיוחס לו, דומה
מאוד לראשון בשיטתו, והתרחש בשנת
. 1987
הנאשם התקשר עם המתלוננת ואמר
לה שקיבל את מיספר־הטלפון שלה
מחבר״לשעבר. הוא ביקש להכירה,
אבל היא אמרה לו שהיא לא מעוניינת,

שפירסם יהלום, שבה הוא מבקש להכיר
בחורה,.גרושה מבת־ים התקשרה
עימו, והוא הזמין אותה לדירתו. יחר
עם זוג נוסף נסעו לחיפה למסיבה של
יהודה ברקן. כאשר חזרו, עם שחר, סירב
להחזירה לדירתה ולקח אותה לביתו,
בטענה שעליו להחזיר מיסמכים
מסויימים לבית. בדירתו סחב אותה
בכוח לחדר־השינה, הרים את חצאיתה
ובעל אותה. היא בכתה ושאלה מדוע
הוא עושה לה כך. אחרי מעשה סירב
לקחתה הביתה, והיא נסעה במונית.
דמעות בעיניים
רט־האישום הרביעי נמחק כבר
^בשלב הראשון למישפט, מכיוון
(המשך בעמ 1ד )29 אילנה אלו;

— 17י

!.ה הם או מחם ...ט ה הן אוהדו ת...ה ה הם א:ם ריט...טה הן <ן5נזרון ן...נ־ווו! ו
ציון צפריר, העולם חזה

יורם זיו:

שרמה עמר:

ברזך לוי:

. .אנילאמתנוון, צלחות במיתון הכנסתי, החלטת ׳ לסיים את
להתייחס לרכילות עלי שטויות במיץ־עגבניות!״

הכותרות׳ בישרו השבוע שחנר־הכגסת שלמה עמד,
שחסינותו הוסרה, הסב נמיזנירהח״כים עם השר עזר
וייצמן. בתגובה על תלתותיו זקק וייצמן צלחת, קם
מהשולחן וצעק שנשבר לו. האימפולסיביות התאימה
לווייצמן, אבל משהו נראה לי מוזר.
חיפשתי את עמר. היה די קשה למצוא אותו.

• במה אתה בל־־בך עסוק?
ברוך לוי, כד אמרו הכותרות לפני שנוע, עוזב את
תפקידו כמפקד המישמר האזרחי. הוא נאלץ לעזוב על

• אינך עסוק בנימוסי*שולחן במיזנודהכנסת?

כנסת
מישטרה רקע האשמות בדבר אי״סדרים שונים. נוספה על כך גם
רכילות פיקנטית על יחסיו עם גברת מפורסמת.
טילפנתי אליו לשאול לשלומו.
שלומי טוב. אם את מתייחסת לרכילות — אז אני לא מתכוון
להגיב על כך. זוהי רישעות לשמה.

• ודאי יש לד בטן מלאה. מתי תוכל, רישמית,
לדבר?
אני מסיים את תפקידי ב־ 31 בחודש. אז אשקול אם ארצה
לדבר. הדברים הוצאו מכל פרופורציה.

• מה בכוונתך לעשות אחרי דד 31 בחודש?
מבשלים. העניין בבישול.

• כלומר, אתה לא מודאג מבעיות אבטלה?
לא! אין כל חשש.

בנחירות באגד. הן מתקיימות במארס.

פיתאום הם צצים כפיטריות אחר הגשם: יוסי גינוסר
העניק ראיונות ״בלעדיים״ ו״מיוחדים״ לשלושה עיתונים
בוזמנית, ובכולם־כולם הקפיד להחמיא למנהיגו, אריאל
שרון. לא עברו נמה ימים ורפי איתן הופיע ב״זה הזמן״
בטלוויזיה, וכמובן לא שכח להוביל את השיחה יוצאת־״•
הדופן לצורך במנהיג. שרון ן אלא מי!
בעוד אני מצפה לפיטריה הבאה, נזכרתי שבשקט־ —
בשקט הביע יורם זיו -מננ״ל החברה לכימיקלים מזה שש
שנים -את מחאתו על הקורה בחברה מאז התמנה שרון
כשר־התעשיה־והמיסחר, והלך לו לדרכו.
טילפנתי אליו ושאלתי האם נבר פינה את הדרך.
מבחינה מעשית — כן. יש לי עוד כמה סידורים פורמליים,
כמו חופשות, אבל אני כבר מכהן בתפקידי החדש, כיושב־ראש

(דפנה ברק)

שטויות במיץ עגבניות! ישבנו — פואר (בנימין בן־אליעזח,
עזר ואני — במיזנולהכנסת. הייתי מעדיף שתקחי פרטים מעזר.
שוחחנו על מיפלגת־העבודה: האם יש הזדמנות לשלום, מהי
העמדה לגבי תעשה בשטחים.
סיפרנו לעזר על איזו פגישה שהוא לא שותף בה. הוא לא
האמין, קם, צילצל וראה שצדקנו.
אז הוא התרגז וצעק. :מיפלגת־העבודה המחורבנת הזאת!״

• חרק צלחת...
מה פתאום! כשתא קם מהשולחן, היא קיבלה מכה בטעות

• מעמדך ועתידך לא עלו שם על סדריהארוחה?
אני בכלל לא מוטרד מעתידי. עזר עומד מאתרי, על אפם
וחמתם של חברי-יחד.
אבל מד, שאני אכחיש כל פירסום? שאהיה עסוק כל הזמן
(דפנה ברק<
בהכחשות ותגובות?

מועצת־המנהלים של אתמן.

• ההודעה על פרישתך היכתה בזמנו גלים. הכל
הבינו זאת כמחאה על השתלטות אנשי־שרון על
המערכת. מדוע בחרת לפרוש כעת בקול־ענות־חלושה?

נכון. באמת סיימתי את תפקידי בקול־ענות־חלושה מבחינה
תיקשורתית. לא ערכתי מסיבות, ולא נתתי ראיונות.
במצב הנוכחי, עם כל היריות שתיארת מהכיוון של שרון, לא
אוכל להתעלם בשום ראיון מכך.

• ממה?
מההיבט של שרון. היות ואינני רואה טעם להתייחס לכך,
החלטתי שלא לירות. אין לי כוח ליריות האלה. שיתנו לי לחיות
בשקט ולהתנסות בתפקידי החדש. אולי אחרי תקופת־מה בתפקיד
(דפנה ברק)
החדש, אחליט לדבר.

אונזריט...מה הן *זוהרות...הר הם א:טרים...חה ה! *ו;נ 1ר 1ת...נזח הט *

שש1ן צדזק:

איתן דנציג:

אתי פולרב:

לכל חבריי השמאליים ״רוצה להגיע לטלוויזיה ,״הצונן הישראלי הוא
איו חברים ערביים!״ ולא לגלות את אמריקה!״ בעל זיכרון חלש!״
אירגון ״סובלנות״ נתן את פרס״הסובלנות לעיתונאי
המצטיין לעורכת־התוכניות אתי פולק על סידרת כתבות־רדיו
״ארץ אחת -יהודים וערבים בישראל״ ,שנעשתה
ושודרה ב״קול ישראל״.
האם מגיע לן הפרס, שאלתי את אתי פולק.
שאלה קשה. אני מקווה שמגיע לי. זו היתה התוכנית הכי קשה
שעשיתי בחיי. זה לא היה סיפור פרטי על מוישה ועל יענקל.
כל־כך פחדתי שזה גדול עלי, שלילות רבים לא ישנתי.

• ממה דאגת בל־כך?
שאכשל. שלא אבין בדיוק מה קורה. דאגתי מפני שאני לא
מדברת ערבית. פחדתי שבלי רצון לא אהיה אובייקטיבית לגמרי,
שלא אהיה הגונה לגמרי לשני הצדדים. פחדתי שלא אצליח
לראות את כל הרבדים של המיפגש היהורי־ערבי. בעצם, פחדתי
שאני לא מבינה את הנושא עד הסוף.

־ • ובכל זאת עשית שמונה פרקים בסידרה, הסתובבת
חודשים בכל הארץ.
ולכן, אני חושבת שאם לי מגיע פרס־הסובלנות, אז לגירעון
לב־ארי מגיע פרס הסבלנות, על שהוא לא העיף אותי מכל
המדרגות. אחרי כל הקלטה הייתי מתקשרת אליו ומסבירה לו
כמה שאני לא מתאימה, וכמה קשה לי, והוא נפגש איתי ועזר לי
ותמך בי לאורך כל הדרו.

• כשהיה לך חום ר־ביטחון כזה, אץ* התחלת?
זה באמת מצחיק. התחלתי לחפש קשרים עם ערבים. שאלתי
את כל חבריי אם יש להם חברים ערביים, כדי שיהיו קצזדהחוט.
הסתבר שלכל חבריי השמאליים אין כל־כו חברים ערביים, אבל
לעומת זאת עורו־הדין יעקב אמיתי, שהוא הכי ימני שאני מכירה,
מעסיק אצלו במישרד מתמחה ערבי. כך התחלתי, ובמשך הזמן
פגשתי עשרות ערבים, ובאמצעותם הגעתי ליהודים, וראיתי את

במשך בל השנים השמיעה תחנת ״קול השלום״ את
דברה רק בצליל. מהחודש יהיה דברה גם במלל. תוכנית־המלל
הראשונה היא ״לפני שגת עם איתן דנציג״ .שאלתי
את דנציג של מי היה הרעיון של תוכנית־ראיונות נ״קול
השלום״.
נפגשתי עם אייבי נתן. דיברנו. ראינו שיש לנו אינטרסים
שנפגשים. הוא מעוניין לשדר תוכנית־מלל, הפוליטיקאים
מעוניינים לדבר בגלל שנת־הבחירות״ ואני שמח לראיין.

• אז מה בעצם אתם עושים, עוד ״מוקד״ עוד
״סיבה למסיבה״ עוד ״ערב חדש״?
אני לא מנסה לגלות את אמריקה. אני רוצה לתת למאזינים
תוכנית קלה ומעניינת.

• אבל כאלה יש גם ברדיו וגם בטלוויזיה. למה
לא משהו אחר לגמרי?
אני פתוח להצעות.

• אתה לוקח את המרואיינים שלך בסירה ללב־ים?
בולם
חושבים ככה, אבל זה לא נכון. יש אולפן קטן בתל־אביב.
שם אני מראיין את האנשים, משם מעבירים לאוניה ומהאוניה
בחזרה לחוף. בגלל הסירבול הטכנולוגי זה נשמע לפעמים כמו
כתבנו מאמריקה. אבל אנחנו כבר שוקלים שיפורים.

• אתה מראיץ כבר מזה שנים רבות. ריאייט־נ,
ום לך?
בארץ. לא...
...ומדבר —

לפי נמאס1 דבר שזז
דעתי, בל
לא. אני יודע שאני טוב בזה. המטרה שלי היא להגיע
לטלוויזיה ולראיין שם, ואני חושב שקול השלום הוא מסדרון טוב
לעניין זה

זאת אומרת, שאם מחר בבוקר מציעים לד

נקודות־המיפגש בין שני העמים, ובעצם את התיקווה.

אולי היום נראית התוכנית נאיבית ואידאליסטית, משהו
שאנחנו חולמים עליו. אבל אני יודעת שפה ושם בכל זאת נעשו

צעדים של קירבה משני הכיוונים.

• מה הם הצעדים הללו, לעומת החודש האחרץ?
זאת כבר פוליטיקה, ובזה אני לא מתעסקת.

• מה תעשי ב־ 1000 הדולארים שאת מקבלת
כפרס?
אולי את יודעת כמה עולה מעבד־תמלילים?

(דניאלה )•0111

• האם החומוס שנמכר במיסעדות הוא לא
חומוס של מיפעלים?
ברובו לא. רוב המיסעדות עושות חומוס במיטבחים שלהן. רק
מעטים קונים חומוס מוכן.

• איפה תופס החומוס את החיידקים, לפי דעתך?
במיטבחים המלוכלכים, בתור קערות־העירבול המלוכלכות,
אפילו מכף בחישה לא־נקייה.

• כיצד אתה נשמר מזה?
אני נשמר מזה על־ידי ניקיון מקסימאלי. אבל אצלי יש מי
שבודק אותי, לא כמו במיסעדות.

• כלומר?
מיפעלי־הסלטים נמצאים תחת ביקורת של מישרד־הבריאות.
המיסערות נמצאות תחת פיקוח עירוני. ההברל הוא אדיר.
מישרד־הבריאות מבקר בכל מיפעל־סלטים פעמיים בחודש. לוקח
דגימות, שולח למעבדה, ואם מצאו אצלך שהסלטים אינם לפי
התקן, זו עבירה פלילית, ואתה מוזמן מייד למישפט ומשלם
קנסות ענקיים.

• והתקן של המיסעדות הוא כמו שלכם?
זה סיפור ארוך. במשך שנים רבות לא היה תקן לסלטים
ולחומוס. אז הלכו איתנו לפי התקן של מוצרי־חלב, שבעניין

שידור

צוננו ת

תוכנית בטלוויזיה״ אתה זורק את ;,קול השלום״,
ונוטש את האוניה באמצע המסע?

הקוליפורמים, למשל, עמד על 100 אלף. אנחנו התלוננו במשד
שנים ובסוף, לפני שנה וחצי, עשו תקן מיוחד לסלטים, ומאז מותר
300 אלף קוליפורמים. מי שעבר את זה בקצת נשפט ונקנס. איך
נולד פיתאום התקן של מיליון קוליפורמים בגרם חומוס? זה ממש
לא ברור לי. לדעתי, זה מראה על רמה סניטרית איומה, וגם בה
המיסעדות לא עמדו.

רדיו
• את לא עשית תוכניות על הם יכסוך היהודי־ערקי,
אלא על נקודות־המיסגש, ועל חברות כץ שני
העמים. היום, לאור מה שקורה בשטחים הכבושים,
־ ה את חושבת על סידרת-התוכניות שלך?

מאז התפוצצה פרשת החומוס ב״כלנוטק״ ,גם הילדים
שלי סובלים, כי אני ״שוכחת״ לקנות להם. מה קרה מאז
למיפעלים המייצרים סלטים, וחומוס בתוכסו פניתי אל
ששון צדוק, בעל בית״חרושת, ושאלתי אותו אם היתה
ירידה רצינית במכירות.
לא היתה ירידה בכלל. הקונים הבינו, כניראה, שכלבוטק
התעסק רק במיסעדות ולא בייצרני־הסלטים. אני מניח שהירידה
היתה כמיסעדות שאותן הזכירו.

יכול להיות שאפשר יהיה לעשות את שני הדברים במקביל.

• או-קיי, תודה רבה.
את יודעת מה? בואי ואתו לד שאלה שתיתן קצת צבע לעניין.

• בבקשה.
זאת הפעם הראשונה שאגי מראיץ בשידור חי. תשאלי אותי
אם זה מבין או מפחיד אותי.

• איתן דנציג. זו הפעם הראשונה שאתה מראיץ
בשידור חי. האם זה מביך או מפחיד אותך?
לא. אני נהגה מזה מאוד. נדמה לי שדווקא משידור מוקלט־מראש
לא הייתי נהנה. מה שכן, בהחלט חסר לי הקהל החם
(דניאלה שמי)
והמגיב, שהתרגלתי אליו.

• מה אתה חושב על הצרכן הישראלי?
שיש לו זיכרון חלש מאוד.

• אגב, מה היו התוצאות של הבדיקה המעבד־תית
האחרונה בסלטים שלך?
אני אשלח לד את ההעתק של תוצאות הבדיקה.

הוא שלח: קוליפורמיס ,0סטפילוקיקים ,0שמרים
.0חתום: מעבדות שאלתיאל. כניראה אפשר —
(דניאלה שמי)
כשרוצים — לשמור על היגיינה.

גיז־זר

תדריך

לפי מידעום

חובה לראות:

תל־אביב: הקיסר האחרון. סלאנדם בשמי
בררן,דאודה פלורם. מנדלהדבורים.
ירושלים: הקיסר האחרון. דאן דה פלורם,
מלאכים בשם׳ בררן.
חיסדע הקיסר האחחן, ס קר חוב בבילזו״ה.

מעקב אמוד(רב־חן, תר־אביב. אר־צות־הברת)
-הנוסחה מוכרת ושחו־נץ?
לטדי: שני בלשים נשלחים ל־סיבבע
משותף. אחד קצת יותר
פרובלמסי, השני קצת יותר מרובע. הם דוחסים במה בדיחות,
כמה סצינות של פעילות, רוצח מטורף, חתיכה המנה -חש
נסבן שזה לא כל־כך בשוט, אחרת גם הקולנוע הישראלי היה
עושה סרטים כאלה, אבל הוא לא כל־כך מצליח במלאכה. אפילו
האמריקאים אינם מנחשים תמיד את הכמויות הנכונות הד רושות
כדי שהתבשיל לא יהיה מלוח או תבל. הכימאי ג׳ון
באדהם, מצליח הבעם דווקא לא רע. קשה לומר שהסרט
מבריק או שיעשה היסטוריה, אבל איו ספק שכל מי שמבקש
בידור בלי התחייבויות, יקבל תמורה למחיר הכרטיס.
ריצ׳ארד דרייבוט ואמיליו אסטווו הס שני השוטרים שצ ריכים
לעקוב מקרוב אחרי גערה נאה ביותר, שהיתה בעבר
ידידתו הצמודה של רוצח בסיכובאס. כל זאת, משום שהב־סיכובאט
ברח נע הכלא כבר בסצינה הראשונה של הסרט, חש
סיכוי סביר שינסח להתקשר עם חתיכתו.
הצמד מתמקם בבית שממול לנברת וממירה. תחילה מסתפק
במישקפות ובמיקרופוניס, אבל מאחר שדרייבוס הוא ברגש
בעל דחפים חזקים, והוא נמצא בדיוק במצב של עירגות מוגברת,
משוס שידידות זגי#ז אותו, הוא עובד די סהר את הכביש

תל־אביב

ריצ׳ארד דרייפוס ומאדלין סטאן -לא מבריק

באמתלא כלשהי, ועד סהרה הוא מוצא שקשה מאוד לעבוד את
הכביש בחזרה ולהסתפק בתפקיד של צופה נע הצד.
גס החלק הזה, שוטר שמתאהב בנושא חקירתו מבלי שהיא
ידעת שהוא שוטר, אינו בדיוק חדש.
באדהם,שהואנ*יקצחגושלממשלזוכרים את סישחק ס־לוזמה
ואת רעם כוז1ל!) יודע בדיוק כמה דם צריך לשפוך, וכמה בדי חות
צייד לספר, ובסוף כולם יוצאים מחויכים, ושבעי-רצון.

חולה בריאה
במיטה חולה
המאבק לחיים (א1רלי. תל־אביב,
ארצות־הברת) -שוב אנדרה קוגצ׳•
לובסקי במערב. אחרי רכבת לחופש
ומאהביה של מרה הפעם זח ברור -
הוא חייב לשנות כיוון -לא לזמן רב יוכל להישען על תהילת
העבר ולהכריז כי הוא מתעניין במיסטיקה ובכוחות תת־סוד*
עים המניעים את האנושי למעשים אל״אנושיים.
כל מה שמתקבל בסרט הוא קלישאה, יצירה של טור־רכילות
סביך. סביך -כי הוא עושה שימוש מכוון(אולי לא בזדון) בחיי
הצ׳לנית ז׳אקלין דה-פרה. אי אפשר לברוח מן ההרגשה כי זהו
חילול פרטיותה של הצ׳לנית המנוחה.
ברור מאליו כי אם היה הסרט מעולה, יש להניח כי אפשר היה
לכנות את הסרט ״מחווה״ ,אבל, למרות שדה-פרה היתה באמת
מוסיקאית גדולה, אין הסרט מחווה, כי אם קוריוז פאתטי.
זה מתחיל בעובדה שג׳ולי אגדדיוז, עם כל רצונה הכן וכישוריה
האישיים אינה יכולה להפסיק להיראות כמו מרי פופיגס, בלי
כינור או עם כינור. הניסיון לשכנע כי היא כנרית דגולה הגוססת
מטרשת נפוצה אינו עולה יפה שעה שהיא נראית בריאה יותר
מכל השחקנים האחדים.
אלן בייטס בתפקיד בעלה, גם הוא, כך אומד התסריט, גאון
מוסיקלי גדול וגם גבר שאין לעמוד בפניו. אך הוא נראה, משום
מה, כאילו קיבל טיפול ממושך בקורטיזון או באלכוהול. כבר
מהתחלה ברור שהאומנת הגיבורה תצא מנצחת אפילו אם יבוא

רופרט אברט -עצבני והיסטרי
יום והיא תפרוש מן העולם.
אבל זה עוד לא הכל -יש לה בן טיפוחים צעיר, תפרט אבדט
שמסרט לסרט נראה עצבני והיסטרי יותר, והוא בוודאי ניראה
ממוטט יותר מן הצ׳לנית-אומנת החולה. חשנו גם הפסיכיאטד
מקט פון סידוב בתפקיד אומלל של תפא שזקוק לתפא, בעזרת
תמליל ברמה של רומאן למשרתות של טום קמפינסקי הופך
המאבק לחיים לסרט עלילתי זעיר סוחט־דמעות ושאינו אמין.

מלאכים ב שמי ברלין (לב. ת ר
ארב. מוצג גם בססדד ביחשלים. נרם ניה־צרפת)
— וים ונדרס חוזר הביתה כסו מלאן־ ומתבונן
בברלין בדרכים לא שגרתיות. הוא נעזר בשלושה
שחקנים נפלאים — שניים ברלינאים, אוסו סאנ־דר
ובדונו גאגץ, העובדים יחד בשאובעוק ומלאך

יבוא מארצות־הבדיוק פיטר פולק
* * עכבר הבארים ( שחף. תל־ארב.
ארצוח־הברית) — פיי ראנאוויי ומיקי חדק כשני
שתיינים שאין להם תקנה, אבל הם גם אינם
רוצים בתמורה או בתיקון נשמתם• משעשע. מיש־חק
מצחין.
הקיסר האחרון >נח. חר אר ב.
מוצג גם באנרניל ררנשרם. אננרה) — ברגארדו
ברסולוצ׳י וצלמו ויסוריו ססורארו במבס עוצר־נשימה
בהיסטוריה דרך התמורות בחייו של קיסר
סין האחרון. קולנוע חגיגי שהוכתר בארבעה
פירסי נלזסס הזהב. פרס העיתונות הזרה
בהוליווד, על הסרט הטוב ביותר, הבימאי הטוב
ביותר, התסריט הטוב ביותר והמוסיקה הטובה
ביותר של השנר. המוסיקה היא שילוב מרתק של
מיזרח ומערב — ריוחד באירן(ראשים מדברים)
וסאקמוטו.
גן השיש(חבלת. תל־אביב, ארצות־הברת)
— פרגסיס פורר קופולה במבט אחר
בוויט־נאם ררן מצבות״השיש והיחידה הנבחרת
של ארלינגטון. תיזה מעניינת על טורד הצבא.
שחקנים מעולים, הגדול שבהם הוא ג׳יימס ארל
ג׳ונם, עם תסריט שנופל לפתע ובורח. ובכל ואת
לקופולה יש מה להראות.
תיקווה ותהילה (דזנעף. תראביב.
אננרה) — ג׳ון מדמן נזכר בכיף של ימי הבליץ
בלונרון כילד. זיכרונותיו מזכים את הצופה באחד
ממיפגני־המישחק החמים ביותר שנראו זה זמן רב
בקולנוע הבריטי. הסרט זכה בפרס גלזמס הזהב
בקומדיה הטובה ביותר של השנה.
* * טאמסוסו (לב. תראביב, יפאן) —
יוזו איטאמי, מהמרחקים שבבימאים הצעירים
ביפאן תוקע מזלג בהררי־הזלילה של האומה העסוקה
במירדפי תענוגות. אלמנה צעירה עורכת
מסע מטורף של ריגול תעשייתי גאססרונומי
משעשע.

רוק* בגיל ההתבגרות מטורף עליך (11 רד!ן, חל־אביב, אר־צות־הברית)
-האמת היא שכבר כמה
שבועות ירדה על בדינו המכה ושמה
״סירטי נעורים״ -קשה קצת להסביר
אותה, בעיקר לנוכח העובדה שלנעורים או לבני-הנעורים
היום מגיע מוצר קצת יותר טוב. והנה, כל המותחנים־מצ־חיקוניס
בנושא הנוער משוואתם אחת היא -מין פלוס ספורט
במנות מגוחכות ביותר, והם נעים סביב המכנה המשותף המ טומטם
ביותר.
זהו, בבל אופן, נושאו של הסרט, שמספר על תלמיד״תיבון שכל
רצונו בחיים הוא להראות לקשוח -מבית-הספר היריב את
זרועו, ולנערה, שנטתה ללון בביתו, את אונו.
חבל רק שעל מיזבח הטיפשות נופל הפעם שחקן מוכשר מאוד
מאתיו מודין, מי שהיה כה מפתיע בסירטו של אלן פארקר -בירד׳ ,והבריק ממש אצל סטנלי קובריק בפול מטאל ניאקט. ועתה,
מה נשאר -לראות אותו בסרט הזה בתפקיד לודן שווין, רץ
ומזיע כדי להוריד מישקל, כי זה האמצעי המקדש את המטרה
והמטרה, כבר ידועה.מודין האומלל נראה כה חיוור, גם במישחקו וגם בפניו, עד
שנדמה כ* למעשה מאמן טוב היה שולח אותו ישר לבית־מרגוע
כולל מרחצאות. הבימאי הארולד בקר סבור, לעומת זאת,
שזוהי מחווה לרוח״הלחימה האמריקאית. הוא מציף את הע לילה
השטוחה בשלל סיסמות נבובות מתוכן, כאילו היה זה

שחקנים ואטנבה ואוטומו
בסרט טאנופוש
* עורבים /ילדה גדולה(סנסיאון תל־אביב,
ישראל) — שני סרטים קצרים בהקרנה
מיסחרית ראשונה בישראל. סירטה של איילת
המנחמי (שרבים) — ניסיון ליצור סיגנון.
וסירטה של נירית גרונין־(ילדה גחלת) משקף
יכולת לעבוד עם שחקנים ומגע של הומור.

שישבת /הקרנות ם י 1חד 1ת
מסע העסקים של אבא

פארסון ג׳ספר -שוט הקשוח
חינוך לאזרחות טובה בנוסח נפש בריאה בגוף בריא.
אלא שגם בקר טרם התבגר והוא מבין מין וספורט בצורה
שכבר עברה מן העולם, או אולי קיימת עדיין במילונים המתחסדים
נוסח רגן, אותם מילוני-מושגים שהצמיחו את רוקי ואת
רמס. עוד קורבן אחד הפיל בקר באיוולתו -לינדה פיורנטינו,
שחקנית צעירה שהיתה נחמדה ביותר אצל סקורסיזה בש־נשן
של לילה ונראית כאן כדחליל מתוסכל. גם אנחנו מתוסכלים.

(הקולנוע, בית־צי1ני אמריקה , 14:30 ,שסלביה)
— סירטו המלבב של אמיר קוסטוריצה על
אסיר פוליטי, דרך עיניו של בנו, חולה־ירח
הומור.
* * חמים וטעים (מוצאי שבת,
עט חצות, הקולנוע, בית ציוו* אמריקה, אר־צות־הברית)
— מצחיקון הולל ועוקצני של כילי
ויילדר עם מרילץ מוגרו, ג׳ק למון וטוני קרטיס.
עותק חדש עם מטבע־לשון שקבעה בהיסטוריה
של הקולנוע את מעמדו של ויילדר כפילוסוף:
.איש אינו מושלם!״

פיינדד י

העול ם הז ה 2630

^ך ^ 0ווו

פ ד אי ל חי 1ת
הרבה פעמים אנחנו שואלים את עצמנו — ״מה זאת חברות?״ ״מה צריך הבן־אדם השני לתת כדי
להיחשב חבר?״ ואם מישהו מלווה לך, בלא היסוס, אלף ש״ח, האם זה סימן שהוא חבר שלך? ומה אם
הוא בא ללוויה של אבא שלך? או מטלפן פעמיים בשבוע? מחמיא לך, מוכן להקשיב?
ולפעמים, בלי לשאול אף שאלה, אתה מקבל תשובה, ויודע מי חבר שלך. יוסי שרה הוא חבר שלי
קרוב ל־ 20 שנה. יש לנו ראש דומה. אנחנו אוהבים הרבה דברים דומים ולא אוהבים דברים אחרים.
אנחנו מעריכים זה את זו, ומכבדים זו את זה, אנחנו צוחקים ומתרגשים מאותם הדברים.
רק דבר אחד מפריע לחברות שלנו. הוא שונא ריח של סיגריות, שונא אנשים מעשנים והכי שונא
— נשים מעשנות. אני, לעומת זאת, מעשנת 40 סיגריות ביום. עד היום דיברנו על זה 100 פעמים.
הוא התחנן שלא אעשן בחברתו. אני אמרתי שאני לא יכולה שלא לעשן יותר מחצי שעה. כשאנחנו
ביחד הוא סובל מזה שאני מעשנת, ואני סובלת מהידיעה שהסיגריות שלי מפריעות לו. ובכל זאת
החברות שלנו נמשכת כבר קרוב ל־ 20 שנה.
עכשיו, כשפרצה השביתה הגדולה ואין סיגריות בארץ, הוא טילפן אלי ושאל איך אני מסתדרת.
אמרתי לו שאני מסתדרת כמו כולם — קונה קצת סיגריות תוצרת־חוץ וקצת סובלת.
״יש לי בבית כמה חבילות שהבאתי מחו״ל בשביל מישהו. אני אתן לן־ אותן. אני אקפיץ לך אותן
מחר בבוקר,״ הוא אמר.
אמרתי לו כי אינני חושבת שהוא שליח שלי, והוא אינו צריך לנסוע מקצה אחד של העיר לקצה
השני כדי לתת לי סיגריות שלהן הוא כל־כן־ מתנגד .״ככה לא מדברים אל חבר,״ ענה לי, ובא עם
הסחורה.
חברות.

גברים״ שט
ומכונות; החדשות

שמתם פעם לב על מה גברים מדברים כשהם
נפגשים? עכשיו כולכם עונים במקהלה — ״על
נשים, כמובן!״.
שטויות. הם לא מדברים על נשים. לפעמים
אומרים איזו מילה, וישר עוברים לדבר על מה
שבאמת מעניין אותם — המילואים האחרונים,
קצת פוליטיקה, מצב הבורסה, מישחק הכדורגל
או הכדורסל האחרון, מס־הכנסה. אחרי סקירה
קצרה של כל הנושאים האלה הם מגיעים לגולת־הכותרת
של התעניינותם — המכונות. כל
המכונות. החל מאווירונים, מכוניות וטרקטורים
וכלה במכונה לשליפת הפקק מבקבוק־היין
וברכבות חשמליות.
לפני שנתיים קיבל בעלי במתנה שעון
שנראה ופעל כמו כל שעון, אבל אם היית כותב
על הזכוכית שלו באצבע למשל 2כפול ,2היתה
מופיעה במקום קטן מעל הספרות הסיפרה ארבע.
השעון הזה היה מרכז־העניינים בהרבה מאוד
מסיבות. בכל מסיבה אליה היינו מגיעים, היה
בעלי מתחיל לצייר על השעון שלו ו־ 2ז גברים
מבוגרים ואינטליגנטים היו מתיישבים לידו
ואומרים לו — ״יו, איזה יופי! תעשה עוד פעם!
תן לי גם לנסות! איפה קונים דבר כזה?״(ממש
כמו שהילדים הקטנים מדברים על חסרת
הזבל).

סיררה חרשה של מרקים נולדה לתלנוה.
המרקים — פיטריות, אספרגוס, ירקות ובצל —
כולם מוקרמים, כולם בתוספת קרוטונים, וכולם
באריזות יפות ומהסוג ששמים בספל, מוסיפים
קצת מים רותחים, בוחשים ושותים.
בכל קופסה שלוש שקיות, כשכל שקית
משמשת למנה אחת. מחירה של כל קופסה 2.69
ש״ח, כלומר 90 אג׳ המנה. מחיר כמעט כפול
מה׳נמס בססי של תלמה, שיצא לפני חודשים
אחדים, והדומה בתכונותיו למרקים הנוכחיים.
מרק טעים, אבל יקר,

שוקובזקים דשבנקים. לא, זאת לא סיסמה
לגיום־מילואים, וגם לא שמות־חיבה של ילדים
יפאניים. אלה הם שני חטיפים חדשים של פרובז־ן.
בוטנים מצופים במעטה בצק ושוקולד חלב, או
שוקולד מריר, או, לחילופין, ביוגורט מוקשה.
טעים.
צער גידול ברם
אני כמעט בטוחה שלאחדים מכם זה קרה.
הילד/ה חוזר/ת הביתה ומספר בלהט על אבא של
יואב שקנה וילה ענקית, ושכבר הוא בונה בריכת־שחיה
בחצר. וכמובן יש לו גם מכונית מרצדס
אדומה.
אתה אומר — ״יופי!״ ואז הילד שלך צועק —
״מה יופי? משגע ממש! איזה מזל יש ליואב שאבא
שלו כל־כך הצליח בחיים.״ ותיכף הוא מוסיף
שכאשר הוא, בעצמו יגדל, גם הוא יצליח בחיים
ויהיה לו המון כסף.
אתה מנסה להסביר לו שכסף יי־ יי׳ייי
אבל בפירוש לא כל־כך חשוב, ושיש ה
יותר חשובים, אבל הילר שלך, בש
מסתכל עליך כמו על יצור פגוע־מוח
כסף, זה לא חשוב? כסף זה הכי חשוב
אולי אפשר לדעת מה יותר חשוב ממנו?
ואתה מנסה לא להתעצבן, ומתחיל להסביר
בעדינות — ״מה שיש לבן־אדם בראש זה מה
שחשוב! מה שהוא יכול להפיק מהראש שלו זה
מה שחשוב! חשוב להיות בריא וחכם ומאושר!
חשוב למצוא עבודה שאתה באמת אוהב! חשוב
שיהיו לך חברים של אמת, כאלה שאתה יכול
לסמוך עליהם ולרעת שהם סומכים עליך. חשוב
שתחיה בשלום עם עצמך ועם סביבתך, שתדע
לתת ו...
והילד מסתכל עליך שוב בזילזול תהומי
ואומר לך — כסף. זה מה שחשוב. אם יש לך כסף
יש לך בריאות, יש לך עבודה טובה ויש לך
חברים ויש לך אהבה.
ואתה רוצה להגיד לילד הקטן שלך שיעצור
רגע כי משהו התפספס פה. משהו במסרים
שהתכוונת להעביר לו, משהו בחינוך, בדוגמה
האישית. אתה רוצה להגיד לו — ״עצור רגע
ונתחיל מהתחלה!״
אבל כל אחד יודע שעם ילדים אי־אפשר

חבילה של 200 גרם שוקוסקי טנוסקיס
4•50ש״ח•

לחטוף בין הארוחות, מול הטלוויזיה, ליד
האורחים, בדרך לעבודה ובקולנוע. אחר־כך
אפשר להירשם לשזסרי־משקל, ולהתחיל הכל
מהתחלה.

להתחיל מהתחלה, ומה שנשאר לך זה לקוות
שככה זה בגיל הנוראי הזה. אחר־כך הוא יתבגר
ויחכים ויתחיל להבין, ויום אחד הוא יחשוב כמוך,
הילד שלך. אחרת איך הוא הילד שלך, לעזאזל?

נוזל״כביסה למכונת־כביסה בתוספת מרכך
ראה אור בארצנו. זהו דנה פרפקט, נוזל בצבע
כחול ובעל ריח נעים, שמכבס היטב (בדקתי!),
מרכך את המגבות(גם כן בדקתי!) ,ומתאים ביותר
לאנשים שרוב המלתחה שלהם היא שחורה, וגוש
קטן אחד של אבקת־כביסה לבנה, שאינו נמס,
מקלקל להם את כל הכביסה השחורה מניסיוני
(הפרטי).
בקבוק של רנה פרפקט מספיק, לפי יצרניו,
ל־ 28 כביסות(ל־ 20 לפי דעתי) ,והוא עולה 11.95
ש״ח. לא יודעת אם זה הרבה, אבל זה כחול״לבן.

להורים המתעצבנים שהילדים שלהם קונים
כל הזמן קלפים של חמרת הזבל יש לי שתי
הודעות חשובות. אחת טובה ואחת רעה. אז
נתחיל בטובה — הילדים גם מאוד אוהבים את
סידרת־הטלוויזיה אלף ואת דמותו של היצור
מכוכב אחר הנושא את שם הסידרה. עד כאן
ההודעה הטובה. עכשיו הרעה — בובת־ענק
בדמותו של אלף הגיעה לארץ, והיא נמכרת
בחנויות־הצעצועים תמורת 55 שקלים.

כוכב־טלוויזיה אלף!
55 שקלים

אבל זמן השעון עבר, וכל האנשים (גברים,
כמובן) שבחבורה שלנו כבר הכירו את השעון
והפסיקו להתרגש ממנו, ואני רק חיכיתי לפטנט
הבא.
והוא הגיע. הגיעו שניים. הראשון הוא בודק
סוללות. מכשיר קטן שאליו מכניסים סוללה כדי
לבדוק אם היא חדשה או משומשת, ותוך שניה
המכשיר נותן תשובה. תוך יום הוצאו ונבדקו כל
הסוללות מתוך כל המכשירים שהיו בבית.

התהליך הזה חוזר על עצמו בכל פעם שמגיע
אלינו מבקר ממין זכר 13 .ש״ח החתיכה וזה שווה
כל גרוש.
המכשיר השני, שכיכב גם הוא במרכז
ההתעניינות, הוא מורר־אור קטן שבעזרתו אפשר
לקבוע מייד באם התאורה שישנה במקום
מתאימה לצפייה בטלוויזיה, לקריאה, לתפירה
במכונה, או לשינה בעיניים עצומות 18 .ש״ח
למד־אור, ובעלך הופך לאיש הפופולארי באזור.

אתם עוד תתגעגעו לימים שהיו מבקשים מכם
רק חצי שקל לקלפים של חבורת הזבל.

רב לאומית
רקדניוח בראזיליזת ותה
ם 1ע 1עבאמצעהלילה

חיי־הלילה של הנהגים

ונוי מווטוו

זמרת אנגליה בת ,28 המופיעה בארץ בחברת
זמרת נוספת ששמה -טרייטי קוויפ. השתיים
הופיעו בפתיחה בבגדים נוצצים, ולאחר ההופעה החליפו אותם באחרים.
אט ביו אדם וריטה מסיבת־הפרירה של חברת הד־ארצ׳

מאשת יחסי־הציבור שלהם מיכל
רצאבי היתה הפגנת־כוח של החברה.

גומז דה חוס
הינו הזמר
המלווה את הרקדן הספרדי גאדס.

כל המי ומי בעולם־הזמר היו שם1 .
בכל מסיבה עומדים החוגגים בזוגות,
משוחחים בזוגות, וגם רוקדים
בזוגות. הפעם גנבו את ההצגה הזמר
אדם והזמרת ריטד! שחוללו על
הרחבה הגדולה במרץ, במשך רקות
ארוכות, במה שנראה כהכנה ספונטאנית
להופעה משותפת. את המתנה
הגדולה קיבלה מיכל מחברת הד ארצי
— מנוי חינם לכל תקליטי־החברה
במשך כל חייה.

מוגו ג׳זוס 5כגמז3

את הקהל ביופיה ותנועותיה החושניו!

(בשיער בהה) הופיעה בשימלת״ערב צמודה
י הו ד•
1111 11 1111 וחושפת״גב והצטלמה בחברת אילנה הייבי
(בשיער שטני) ,שנראית כדוגמנית, אך מרוצה מתפקידה כאם ורעיה.
קוראים למקום החדש הזה אמצע הלילה, אך החבר׳ה מגיעים אליו בשעות

מאוחרות •יותר ומבלים בו עד השעות הקטנות של הבוקר. לבעלים מושון
אליהו, מי שהיה נהגו של הרמטכ״ל הקודם משה וחצי, ושותפיו האחים
הייבי, בעלי אולמי הנוצץ, יש הרבה חברים משותפים כמו חיים בירבה, נהגו
של שמעון טרם, הזמרים חיים משה, ניסיס גרמה ושמוליק סטן.
לפתיחה החגיגית הופיעו ציפורי־לילה כמו מיכל בקר, ציסי קביליו
וחברותיהן ועוד רבים אחרים. אפילו הקור העז, ששרר בחוץ, לא מנע מהחתיכות
להתעטף בשמלות־ערב חושפניות וג׳קטים קלילים. המשקה המבוקש ביותר
בפתיחה היה כוס־תה עם נענע לחימום הגוף.

וחברתו הדוגמנית נילי פלד, מתחלקים בכל, גם
באוכל. הוא סיפר על תוכניותיו החדשות בתחום
הגיב על השאלות בדבר מועד-החתונה שלהם.

ל | 9ה ( 1\ 1 1במרכז) בא בחברת אשתו
^ 11\ 1 1 /1 / 111 מילכה ופגש בזמר •גאל בשן
(לימינו) ובאשתו מיקה (לשמאלו) .הוא הציע להם לטוס

בחברתו ללונדון לסוף־שבוע. ארצי היה במצב״רוח מון
ולא הפסיק להתבדח על נושאים שונים. המלחין
אשרת (בתצלום השמאלי) זוכה לחיבוק ממיכל ר£

טינה דה סילבה

את אברהם ויכנטקי בפרטנר לריקודיה. הוא שיתף

איתה פעולה והפתיע את כולם בריקודיו. בקהל היו
ספקות באשר למיניותה, אך למי זה היה איכפת.
העיקר שסחפה את כולם למחרוזת ריקודי״טמבה.
דבקה בראזירית
מסיבת־ההפתעה, שערכה מארגנת־התצוגות
חביבד! פלטאו לחברתה
ושותפתה לעסקים פנינה גולדשטיין,
היתה אחת המסיבות המוצלחות
ביותר שהיו בתל״אביב בחודשים האוד
חגים. החגיגה הגדולה, שנערכה במועדון
תל־אביב שלח של רפי ניצחון,
:ראזילית היחי-
יזייתה והלהיבה
היא בחרה לה

כמה גברים מהקהל ורקדה עימם, אן התחמקה
באלגנטיות מנסיונותיהם לחבק אותה. ג׳זוס בת ה״21
אמרה שלמרות מזג־האוויר הקר, האווירה מחממת אותה.

הפעם לא היו אלה הדוגמניות היפות
שבלטו במסיבה, אלא האחים
אריה ואברהם ויכנסקי שהשתוללו
בריקודים, וסחפו את כולם כולל
הרקדניות הבראזיליות. האחים ניטים
ודני מזרחי בעלי אופנת ראש אינדיאני
העדיפו לשבת בחברת הדוגמנית
ביאטרים גייר. ואלה שרקדו נהנו
ממוסיקה רב־לאומית החל במוסיקה
רוסית ויוונית וכלה בערבית ובדיסקו.

חמו ו״כלסון

\ ¥1י 1 1 1 1 1ך 1| \ 11י האופנאית (בתצלום פוערת-פה) באה
בחברת בעלה. היא חוללה במרץ ו־
- 11 1^ 1 1 11 /1
ברחבת״הריקודים מצאה דוגמן שנראה מתאים לצילומי הקולקציה שלה.

הדוגמן וקנייו״הטקסטיל
של רשת השופרסל (במרכז
התצלום) בא בחברת הדוגמנית תמי בן־עמי

(בתצלום משמאל) .השניים קיבלו לידיהם תופי-
מריים. לשולחנם הצטרפו בהמשך הערב הדוגמניות
שלומית אמיר ואנבל טמיר שבאו ישירות מתצוגה.

פתב: והראדה לי א ב, צי ר ם: א בי הדדמן

14 1 ,

^יי^י*יטי^**.זי1^.״יג^י

ננוננני־נוג 111 זד אריק סי ני
ן * אם אני סקסי? אני לא יודע.
1 1אני חושב שאני משדר סקס בעיניים,
כי אני מאוד־מאוד אוהב סקס.
אבל אני חושב שאני שמנמן מדי.
הייתי צריך להוריד 15 קילוגרמים,
להתלבש אחרת.
איד? בגדים יפים יותר.
אני בן־אדם מאוד נקי ואני נראה
מלוכלך.
מדוע אני לא מרזה? אני מנסה כל
הזמן! כשאני מצליח להוריד שיבעה
וחצי קילוגרמים, אני נתקע. בשיבעה

שנה. זוהי חלקת־אלוהים הקטנה שלי,
ואני נלחם עליה ככל שאני יכול.
יצרתי לי מין שקט כזה. בכל פעם
שכותבים עלינו רכילות — הם
מתגרשים, מסוכסכים — אני מרגיש
שאיזה שדון קטן מאיים על השקט הזה,
כאילו אומר לעצמו. :יותר מדי שקט
אצל האריק הזה...״
לא מזמן פירסמו כאילו אני מרכל
עם בחורות אחרות על יחסיי עם טלי.
פתאום אמא שלה מגיעה ומספרת לה
את זה בחצי־קול, כרי שגם אני אקלוט,

וחצי אני תמיד נתקע.
אני לא אחד מאלה המחוברים לפאן
שתקוע לתקע.
אני נפתח ביחסים עם נשים רק אחרי
תקופה ארוכה. לא הייתי קורא לכך
.ביישן״ ,אלא נבוך.
חונכתי על־ידי הוריי שמחזרים
אחרי אשה. זה יישמע לך מוזר, אחרי
הדימוי שיצרו לי, אבל חונכתי
להתייחס לנשמה, להכיר, לחזר.
בגלל הפירסומת לסיגריות, הפאבים,
חשבו שאני טיפוס החוטף בחורה
ללילה אחד. זה מצחיק.
היו מגיעות כל מיני בחורות
לפאבים ואני הייתי מתחבא לי בפינה.
היו בחורות שניסו לפרסם כאילו היה
להן משהו איתי, ואני הייתי הולך
אחורה, כל הזמן — צעד אחד אחורה.
האהבה ביני ובין טלי (אשתו
השלישית והנוכחית) היתה נורא קשה.
זאת היתה גם תקופת הפאבים.
התגרשתי בשביל טלי. בעצם, הייתי
מתגרש בכל מיקרה.
לתינוקת שלנו מלאה ביום שישי

ואמא שלי מטלפנת מקריית־ביאליק,
לחוצה. :אריה, שוב פעם?״

> .אינני י1דע
לרכז׳
^ ום אחד בצהריים, כשמצבי הכלכלי
היה גרוע, טילפן אלי אמרגני,
סולו יורמן, ואמר :״יש הצעה שתרגמן
סיגריות. אני לא אנקוב בסכומי־כסף
בטלפון...״
מייד עניתי. :כן!״
הוא אמר לי שרוצים מין דמות
מאצ׳ו כזאת. הסכמתי מייד, בגלל
הכסף ומפני שעד עצם היום הזה אני
מעשן כבד. היה מדובר, נדמה לי, על
חמישה מיליון לירות.
הבנתי שזה עלול לפגוע בי. בירדנה
(ארזי) הפירסומת של הבנק לא תפגע,
מפני שהיא יותר מיסחרית, פחות
אישית ממני. אני בחיים לא הייתי
ממסחר את הילדה שלי ומשתף אותה
בפירסומות!

ממנה כמו שילד נהנה לקבל צעצוע
שהוא חלם עליו הרבה זמן. אבל הכסף
של ברוחר עזר. בלי ספק.
אני מבית פולני נורא חם: אבא פול,

ני, וכן — אמא פולניה...
אבא שלי עבד בחברת־החשמל. הוא
נפטר לפני חמש שנים.
אמא שלי היתה עקרת־בית. זה היה
בית עם הרבה חום, הרבה אהבה. כל
הזמן רצו שנהיה — אחותי ואני — מה
שהם לא הצליחו. רצו שנהיה מהנדסים
או רופאים. עם אחותי הצליחו קצת

בשלב הצילומים הרגשתי שזה יחזור
אלי כבומראנג. המאצ׳ו הזה בכלל לא
התאים לי. הפירסומת שידרה גבריות.
בי יש המון ביישנות, רכות. ידעתי שזה
בלוף שאני צריך לחיות איתו, אפילו
שאני לא כזה.
בצילומים, חמש פעמים בלבד,
שיחקתי את זה. בבית וברחוב הייתי
אריק, לא מאצ׳ו ובלי סוסים. אני בכלל
לא יודע לרכוב על סוסים...

.אני מבית

פולני־קרה
לחמישה מיליון הלי-
)/רות? חצי הלך למנהל האישי שלי
— שיחת־טלפון אחת, וראי כמה הוא
הרוויח. חלק גדול הלך למס־ההכנסה.
וממה שנשאר קניתי ב־אמיוו. ראו אותי
בב״אמ־וו, ואמרו. :בטח, הוא כוכב!
ודאי יש לו וילה כזאת!״ וכל מה שהיה
לי היתה מכונית ב־אמ״וו.
כל חיי רציתי מכונית כזאת. נהניתי

מיסגרות :״תישאר במיסגרת, אפילו
אם זה לא לרוחך, אפילו אם אתה
מפסיד המון בחיים...״
את אבי — הפסדתי. הוא מת לי
ככה פתאום. הוא מת בגיל .63
במשך כל חיי הוא היה מרוחק, וכך
הוא נשאר לי. לא הצלחתי לפענח
אותו. הוא היה עסוק בלהרוויח ולעשות
כסף. הוא לא הצליח להשפיע עלי, חי
מחוץ לחיים שלי.
כיום יוצא לי שאני עומד ליד
המצבה שלו בקריית־ביאליק — אני

,,שלוות גיל ר.־ 40
ע ם־ פעם -אולי לפני שלוש שנים -יצא לי להעביר לילה עם
* אריק שיני בפאב אופנתי.
שיני -אז זמר שנחשג למאוד, מאוד מעורה בחיי״הלילה -
ישב מכורבל במעיל, שבישה על פיז׳מה, ושיפר בעייפות שרק
התעורר וגרר עצמו לפאב.
הוא נראה לי אז קצת מעורפל, ליתר דיוק -נראה משומם. הוא
הצטנף איתי בצד והיווה אטרקציה לחתיכות, שחיפשו ברחבי
הפאב.
דיברנו במשך שעות על כלום. הרגשנו כל״כך יגעים, כל״כך
עייפים מהחיים. המוטו הבלתי־מוצהר היה -לשיים את הלילה
כמה שיותר מאוחר.
לא הייתי נזכרת בכך, לולא פגשתי השבוע באריק שיני רחוק
מרחק של שנות־אור מהתקופה ההיא.
שיני, שהיה פעם צומת מרכזי בחיי״הלילה של תל״אניב,
ושבנה לעצמו דימוי של מאצ׳ו ישראלי, בעזרתה הנדיבה של
פירשומת לשיגריות ״ברודווי״ ,נעלם פיתאום מנוף חיי־הלילה. גם
בקאריירה שלו חלה האטה. מי שהרעיש את טורי״הרבילות
בגירושיו (השניים) משוש וברומאן שניהל, בגבר נשוי, עם טלי
ובנישואיו איתה, מי ששמו כיכב בטורי׳־הדכילות בחברת חתיכות
תורניות, חי לו בשקט בשכונת־בבלי, מדבר הרבה על בית
ומישפחה, ונרגש מיום־הולדתה של ליהי, בתו בת השנה מטלי.
זה תענוג לפגוש כיום באריק שיני. הוא הוציא לאור תקליט
חדש. בעגה המיקצועית מבנים זאת ״קאם־בק״ ,אם כי המושג
הגדול הזה אינו מתיישב עם השלווה שמקרין שיני, המתגעגע לכך
שיקראו לו ״אריה״.

יותר — היא מורה.
אני האח הגדול. לקח לאמא שלי 10
שנים להסתדר עם זה, שאני לא מקבל
לוקש בסוף כל חודש. עכשיו אולי היא
מתגאה בי קצת: כשהיא עוברת איתי
ברחוב ומזהים אותי״.
אף־פעם לא הייתי מרדן. הייתי
חברתי, אהוב על הבנות, אבל
המופנמות והביישנות דפקו אותי. אז
בנות לא היו מחזרות אחרי בנים כמו
היום.
מאז שאבא שלי מת, המישפחה
התפרקה. פיתאום הקטע של להתפנק
בבית — זה איננו. זה נורא חסר.
אני חושב שאני עדיין הילד של
אמא. כולנו. הורים — זה היה מין
מיקדש אצלנו. מין דבר שאסור לגעת.
אבא שלי היה שקט וסמכותי. מאוד
עדין, אבל סמכותי, עם עיניים כחולות
חודרות כאלה. אמא היתה מין תרנגולת
כזאת השומרת על האפרוחים: צורחת
אבל נרגעת מהר.
שניהם יוצאי־השואה. ניסו, כל הזמן,
לתת לנו מה שלא היה להם.
אמא שלי הסתדרה נורא גרוע עם
ההו־הא שהיה סביבי. רע מאוד. אחרי
שהתגרשתי היא לא דיברה איתי איזה
חודשיים. אצלנו לא היה נהוג לפרק

.מבקר אותו די הרבה — ואומר :״יו,
אילו הייתי יכול להקים אותך מחדש,
להכיר אותך יותר!״
אבי מעולם לא אמר לי :״אני אוהב
אותך!״ אני? — בדיוק להיפר, אומר 20
פעם ביום :״אני אוהב אותך!״ אוהב
לגעת, לחבק, אני אוהב! רוצה שכל מי
שיהיה איתי — יהיה כזה! רוצה לתת,
להרגיש, לא מסתדר עם הזרות הזאת.
אני מנשק כל מי שאני רק יכול. זה לא
מיני, זה...

״הש1אה היתה
בבית, בנן יחת...׳
ך* ל הדור הזה של השואה ...השואה
* היתה בבית: זה בקירות, זה שם. זה
שאמא שלי התנגדה לראות תוכנית על
השואה בטלוויזיה, ואבא שלן רצה
דווקא לראות ולהיזכר.
הזיכרון הכי חזק שלי הוא שפעם
שאלתי את אבא שלי מה זה רעב. הוא
ענה :״אריק, היו אנשים שחיפשו צואה
יבשה כדי לאכול, כי כשזה יבש — זה
פחות מסריח, והרעב גבר שם על
הגועל.״

הרגשתי שאני עוזר לו בכך שאני
יושב איתו ומדבר על זה.

> .אין לי שליטה
עצסית״

^ מיגבלה שלי היא שאני לא
1 1יודע לספוג ביקורת. העיתונאים
יודעים זאת, יודעים שאני מחזיר
מילחמה, ומנצלים זאת.
אני לא יכול לאפר• :לא קראתי, לא
שמעתי.״׳ זהו שקה כל עוד הביקורת
בונה — מילא, אבל כשהביקורת היא
כאסח, סרקסטית, כשמנסים להיות
הפסיכיאטרים שלי דרו העיתונות.״
ביום השישי, לפני שבוע, עליתי על
הבימה בצחתא. היה קהל אוהד ביותר.
ומה אני עשיתי? פרקתי מיטען נגד

עוד מיגרעת שלי היא חוסר שליטה־עצמית.
הייתי רוצה לפתח יותר כושר
לשלוט על עצמי. כל פעם אחרי שאני
מאבד את השליטה, אני אומר לעצמי
שיותר זה לא יחזור. אני מתרגז, אני
מרגיש מפסיד, מפסיד, וזה חוזר עוד
פעם.
הלוואי ויכולתי לנצח במילחמות
האלה. כל הדרך אני במילחמות: עם
הקהל, עם החיים.

> 8111 סאסין

באסטחחניה־
^ ני נורא מאמין באסטרולוגיה.
\ £אני סרטן עם אופק של טלה. כיף
לי אדיר לשבת עם אסטרולוגים. קודם־

סיני עם אמו
,אסא היתה ם־ן תרשלוז בזאת.

איזו ביקורת שנכתבה עלי על־ידי ילד
בן , 18 החזרתי אש.
עשיתי טעות איומה! הקהל לא הבין
בכלל מה אני רוצה. הם באו לשמוע
אותי שר, למחוא כפיים.
אחרי כל מה שעובר עלי — השקט
הזה, הבגרות — בא איזה ילד בן ,18
שמת לשמוע רק סי היימן, מת שהיא
תקרע אותו, תפוצץ אותו, והוא גם
רוצה לזיין אותה, וכותב עלי ביקורת.
אני שר שיר של דויד פוגל, אני
מדבר על מוות, מחאה עדינה, על
מילחמת־הלבנון. מה הוא בכלל מסוגל
להבין?

העולם הזה

כל, אני נהנה מזה. אני מאמין בכלל
במיסטיקה, מהופנט מזה.
אני מתייעץ לפעמים עם מרים
בנימיני. אני לא בונה על זה. זה עניין
של תקופות.

. 9אני מפחד
ם הם 11 וד
>^ני בן .59 מישהו אמר לי, לא
>£מזמן :״אריק, אתה מתקרב ל־...40״
יונתן גפן אמה 39 גיל מגעיל!״
השבוע הקלטתי שלושה שירים

בטלוויזיה. הסתכלתי במוניטורים
(מכשירי־הפיקוח) וראיתי את עצמי
אחרי ההקלטה. ראיתי, פה ושם,
קמטים.
לא יודע אם זה מפחיד, אבל צריך
להתחיל לחשוב, לחשוב אם עד עכשיו
עשיתי מה שרציתי.
פתאום אני מפחד מהמוות, מפחד
מאוד. אני עסוק בזה הרבה ואני פוחד
מזה. כשאני מעמיק מוז — אני בורח
מייד. איד? חיבוק
לילדה
על הקבר שלי
סחלבים ונרקיסים.
מה זה להיות בגיל ודס? אני
מסתכל בעצמי, כי כשאני מביט
במראה — אני מגלה שערות־שיבה.״
מצד שני, כשאתה חי
האוהבת אותך — אז זה פחות חשוב.
המישפחה שלי כבר יודעת שכאשר אני
רוצה בכך — אני נראה בסדר. כשאני
עובר ברחוב — ילדות אולי פחות
מסובבות את הראש מאשר לפגי
שניה אבל הנשים מסובבות יותר.
מדוע אני לא משנה את התלתלים?
כי אני לא מחפש לי סטוצים.
תדמית? אנשים קבעו שהתלתלים
זה חלק מהתדמית שלי, התדמית
הסקסית. לי אץ כוח לשינויים כאלה.
לפני שבוע צפיתי בהופעה של אריק
איינשטיין בטלוויזיה, וחשבתי :״אוהו,
הבדאדם מתחיל להזדקן!״
למזלי, אני פונה כזמר
יותר מבוגר. אלי פונות גם זקנות
ואומרות :״אריק, אנחנו שומעות רק
אותך, עוזבות את הבישול ורצות
למכשיר.״׳
השקט שאני מקרין כיום הוא תגובה
ישירה על הרעש שיצרו סביבי.
בעבר ניהלו אותי. לא נתנו לי שום
צ׳אנם שבעולם להחליט. כיום אני
מקשיב, אבל מחליט לבד. ההערכה
לתקליט שווה בעיני הכל. מי צריך
פאבים־שמאבים?
לא מפריע לי שנפסק ההו־הא סביבי.
לא מרגיש פחות כוכב. לצאת
ולהיראות — טלי היא שמשכה אותי.
זה (הכוכבות) קרה לי בגיל .29
פגשתי את שלמה ארצי בבריכת־ערחן.
היכרנו זה את זה מקודם. הוא כתב
עבורי שיר, וכך התחיל ללכת לי.
מעולם לא היתה לי כמיהה להיות
א .1לא הזיז לי להיות א .1הזיז לי
שהדברים קרו בתל־אביב.
נסחפתי לחיי־הפאבים. התקופה
הזאת נמשכה בערך שנתיים. אז עוד
לא הייתי נשוי. הייתי חבר של טלי.
הייתי ישן בכל יום עד הצהריים,
ובלילה מבלה בפאבים. הייתי נלחץ לי
שם בפינה ומפחד שיזמינו אותי לשיר,
או שמישהי תנסה להתחיל איתי.
המינהג הזה — להישאר ער עד
מאוחר בלילה — נשאר לי עד עצם
היום הזה. השעון הביולוגי י כבר
התקלקל, אבל כיום אני מנצל את זה.
פעם נראה הבית שלי כמו תחנת־רכבת:
הטלפון לא הפסיק לצלצל,

.פתאום א1י פוחד ם ה 10 ות ם אוז־ם אודואנשים
הסתובבו. כיום אני מסגן.
פגעתי באחרונה בהמון אנשים. אני
יודע זאת, אבל אין ברירו־״
מה אני זוכר מתקופת־הזוהר,
הפאבים? הדגש על איך להיראות.
שתייה חריפה? לא שתיתי. גם לא
עישנתי סמים•
יש לי עתיים קטנות מדי, ואנשים
חושבים שאני מעשן ומצוי בהשפעת
סמים.
אני לא יודע לשתות. אני נרדם
מייד. מייד תישאליז ״אז איך אתה
מתפרק?׳

אני שקף
פחדים 11 ראיי0־
^ פני כמה שנים נהגו לאמר עלי
/שאני קר, מרוחק, סנוב, מנסה
לתפוס חתיכה לערב.
אני בכלל לא כזד״ אני יוצר קשרים
במהירות עם מי שאני רוצה. חוץ מהזמן
שאני על הבימה, אני נסוג אחורה

ביחסים עם בני־אדם, אני פשוט מרגיש
שאני הולך אחורה. לכן נוצר הרושם
המוטעה.
אני הכי מבסוט, כשמישהו קורא לי
״אריה׳ .כך קראו לי הורי, כשהייתי
ילד.
בשבועות האחרונים, כשחזרתי
לכותרות, מתקשרים אלי פתאום
אנשים שלא שמעתי מהם מזה חודשים,
מאז שנגמר ההו־הא. אני מוציא תקליט,
משמיעים אותי ברדיו, מדברים עלי,
וכל מי שנעלמו, לאט־לאט, בהדרגה,
חוזרים. מזוייפים! אני שונא אותם! אני
מריח אותם מרחוק!
בשנתיים האחרונות החלטתי פשוט
לשבת בצד, כי זה לא הלך. כשזה לא
הולך — אז זה לא הולך. אין מה
לעשות!
התפתחה בי ההרגשה ששבעים
ממני. זוהי הרגשה כל־כך מפחידה.
מה מפחיד? זה קשור, כל הזמן,
לשאלה איך אקיים את המישפחה.
(המשך בעמוד )35

אריק עם בתו ליהי
,ה מפחיד? זה קשור כל הזמן לשאלה איך אקיים את המישפחהו

״ראיתי בראי שיש לי פה 1שם קמטים!
(המשך מעמוד )25
הקיום אצלי מאוד קשה, וכשמשהו
קורה לי בקאריירה, אני נתקף פחדים
נוראיים, פחדים כלכליים.

.רנן עשיר ינוד
להתגרש־
^ ש לי שישה אלבומים, מהם שלושה
— זהב. בארץ זה טפיחות על
השכם, קצת יותר הופעות, קצת יותר
השמעות ברדיו. אין אור בקצה
המינהרה.
בארצות־הברית, למשל, זמר במעמדי
ובדרגת הפירסום שלי לא היה
אפילו חולץ בעצמו את הנעליים. אני
אומר זאת בקנאה ובכאב.
אני גרוש פעמיים. מהגירושין
השניים יצאתי בזול, כלכלית. אבל
לגירושין הראשונים אני משלם יותר
מ־ 700 רולארים בכל חודש. צריך
להיות בעל אמצעים בארץ, כדי
להתגרש.
יש אמנים בארץ שמצהירים :״אני
לא ארד ל ...בשביל כסף! אני לא אעשה
כך וכך בשביל כסף!״
ואני — כן. הצורך שלי לפרנס
תמיד יעמוד במקום הראשון.

אותו, כל הצילומים אחר־כך בעיתונים,
החיבוקים ...איחס

איתי כיום — זה לא היה מסתדר.
הייתי שם — נכון, אני מודה — אבל
עם חומר טוב. אני לא זוכר שמסביבי
היתד, כזאת היסטריה.
הסוף של כל המטאורים הגדולים
האלה זה ...בועות־אוויר כל־כך ריקות.

^ שאני מסתכל אחורה: הופעתי
^ כבר בכל המקומות, הגעתי גם
מבחינת הנישואין למין שלווה נפשית.
כיף לי אדיר. אני יושב כזה על פיסגה
של ניצחונות, ומרגיש שאני יכול
לשלוט בכל.
תמיד רציתי לכבוש עוד פיסגה
ועוד פיסגה. כיום בא לי להתפתח יותר
לרוחב. זה יותר קשה.
האגו שלי אומנם זקוק למחמאות,

. 6עניו באוזן? התרתרים מסתירים״.״

• .כורם בועות־ססן״

מה אני עונד עגיל באוזן שמאל?
/ככה סתם. מוצא־חן בעיני.
לפני 10 שנים קמתי בבוקר, הלכתי
ליוני ברחוב ירמיהו, שמתי את האוזן
בפחד מתחת לאקדח, ומאז זה שם.
אם זה מתאים לגיל? ממילא לא
רואים את זה. התלתלים מסתירים.
סמל להומו־סקסואליות? נדמה לי,
שזה באוזן השניה.

.התגרשתי
והתאהבתי

§ .פרס הזם!,
אותי רביתד
ך* דיעות הפוליטיות שלי אינן
1 1מוגדרות.

סיני
.לא מאמין במה ש ש שה אדם!״

ל \ נ י לא יכול לחיות בלי אהבה.
\1כשזה נגמר — אז זהו.
התגרשתי פעמיים.
הקטע הקשה ביותר בגירושין זה
הילדים. יש לי שני בנים מנישואין
קודמים: אחד בקיבוץ גבת. הוא בן . 16
טוב לו שם. אני חבר שלו. יותר חבר
מאשר אבא. לבן הקטן — אני אבא.

אני אוהב• אחרת!״

יש איש אחד שהוא היום אמין —
כן, אמין — עלי, ולאו־דוקא בגלל
התנועה שהוא מייצג. זהו שימעון פרס.
אני לא מכיר אותו לעומק.
ההזדהות הפוליטית שלי מסתיימת
ברגע שאני מגיע לקלפי, ושם שם
פתק. היו פניות רבות אלי להזדהות
פוליטית בפומבי. יכולתי לעשות מזה
גם כסף.
פרס הזמין אותי אליו הביתה. לא
הלכתי. לא רציתי.
אני מסתכל בכל האירועים האלה,
כש(ניסים) גרמה וחיים(משה) מזמינים

אבל אני לא מחכה להן כבר באותו
המתח. שבעתי אותן.
בהתחלה היתה בי מין שאיפה לקחת
את כל החלק. כיום אני מחפש לי רק
את הפינה שלי. בהתחלה זה היה רק אני
ואני. כיום אני אפילו מסוגל לפרגן
לאחרים.
כשאני מסתכל בסמלי־הסקס של
היום — למשל אדם — אני לא מאמין
במה שהוא עושה. אני מרגיש כאילו זה
כל־כך רחוק מאחורי. זאת מין בועת־אוויר
כזאת, העולה ומתרחקת. זאת
סתם עבודת־אולפן, תיקשורת מסביב.
גם אילו היו מנסים לעשות את זה

הולך לימי־הורים, לאסיפות. בשבילו
— אני תמיד שם.
אני מאוד נרגש מכך שמלאה
השבוע לליהי שנה. אולי זה מפני שהיא
הבת של טלי(אשתו הנוכחית) ,ואולי
זה מפני שהיא נולדה אחרי שני בנים.
זה קשה, כמעט בלתי־אפשרי,
להגיד לאשתך :״אני אוהב אחרת!״ זה
כאב נוראי.
שוש (גרושתי השניה) היא
קורקטית, היא באמת בסדר גמור. עם
טלי אני עכשיו בשלב של אחרי
ההתרגשות הראשונה. זה כיף. אני
מקווה שזהו־זה.

קרול פולארד ,״האחות של״ ,הגיעה ביום השישי ארצה לסיבוב־ 4
הופעות, עימה הגיע דייוויד -איש נמוך־קומה, חייבן, המדבר קצת ׳

עברית.
דייוויד אם הבנתי ז את נכונה, הוא האמרגן או היחצן של ״מיבצע •ן
(קרול) פולארד״.
מדוע ״מיבצע״ו אולי בגלל הח שאיות האופפת א ת הצמד״חמד 1
קרול ודייוויד. נאמר לי להגיע ביום השישי, בדיוק בשעה 7בערב. ,
למלון תל־אביבי, והוכתב לי שלא לגלות, חלילה, א ת שם המלון שבו
התקיימה הפגישה.
״לא,״ נאמר לי ,״הם לא מ ת אכ סני ם במלון הזה. רק נפגשים בו.״
אחר״כד, בעיקבות פליטת־פה, ה ס תבר שהם דווקא גרים באותו
מלון.
כשותפים ל סו ד הוזמנו -צלם ״העולם הזה״ ואני -לעלות לחדרי־השינה
של קרול ודייוויד. אולי נראה הכל מיבצעי, בגלל לוח־ ׳•
הפגישות העמוס ברחבי הארץ -מתל־אביב ועד מיצפה״רמון -
שהוכן עבור השניים. ואולי בגלל ההוראות החמורות שהונחתו עלי,
שאין לחשוף מידע על השניים עד אמצע השבוע.
בתנאים אלה התקיי מה הפגישה עם קרול פולארד, אחותו הבכירה
של מרגל. המיסתוריות והמוזרות התאי מו להפליא. קרול -פחות.
היא אשה בשנות ה״ 30 לחייה, פשוטה, אפרורית משהו, נעימת־שיחה,
אינטליגנטית. היא לבושה בשמרנות, מכופתרת עד סנטר ,־״ל
שימלה לא״אופנתית, לא״מאופרת, שיער בלונדי קצרצר, לא מעוצב.
במחשבה נוספת, הליהוק קולע: היא מ שדרת עצבות, מעוררת
סימפטיה. כל אי מת שהיא חורגת מהד מות, דייוויד מתקן.
כשהיא מצטלמת עם הכרזה הענקית של אן וג׳ונתן, שצולמה ביום 1
מעצרם, היא נ ס חפ ת בצחוק משוחרר. דייוויד מבק שה לחזור ולהיות
רצינית, מבק ש ממני להתעלם מאווירת הפיקניק שיצרה הדלת
המחברת בין שני חדרי־השינה שלהם, לא להדגיש א ת היותה גרושה
״זה לא טוב, לא רלוונטי ״.חשובה התד מי ת. להצטלם עם סיפרוהחדש של ברנרד הנ דר סון( א בי ה של אן) .לא להצטלם. לקחת את
הספר לטלוויזיה או לא. עם מי להיפגש בשבועיים שנועדו להם
בישראל .״פולארד־הפקות״ יצא ל ד רן.
חוץ מזה, זהו סיפור עצוב. יודעי״דבר אינם צופים לשום ישועה
מישפטית לאן ולג׳ונתן פולארד. סיפור אבוד.
להלן סיפורה של קרול פולארד:
ני מבוגרת מג׳ונתן בחמש ש־

אנחנו שלושה. יש לי אח מבוגר
ממני, ששמו הארווי.
ג׳ונתן היה ילד נהדר. הוא היה מאוד
מוסיקלי. הוא ניגן צ׳לו במשך 20
שנים. הוא היה צ׳לן מחונן.
תמיד אהב את ישראל. הורי לקחו
אותו לביקור באושוויץ. גם אותי חינכו
כך, אבל גדלנו בתקופה אחרת. גם
אותי לקחו לביקור בברגן־בלזן, אבל

זה לא השפיע עלי כל־כך בחריפות.
למדתי בבית־ספר יהודי, אבל
מכיוון שאני לא נראית יהודיה — לא
הייתי צריכה להתמודד עם הערות
אנטי־שמיות כמו ג׳ונתן.
הבדיחה היא שאנחנו דווקא דומיד
זה לזה: הביטי היטב בתווי־הפנים.
ג׳ונתן היה גם ילד כזה
הצ׳לו לבית־הספר. ילדים
אכזרי. לכן השמיעו
שמיות לגביו.

•י *וי-

פולארד באה לארץ
עם ד״וויד וידה
היא סינוה דדבנה
בוק ער אחיה,
גיסתה וכל הנושה
אינני יודעת בדיוק אם היה
״חברתי״ .היו לו חברים. לא זכור לי
שהוא התעניין דווקא בסיפרי־ריגול או
סירטי־ריגול.

גד שם;
חי פה

ך *ונתן היה תמיד עמוס בעבורה.
^ הוא לא יכול היה לספר לי על
עבודתו החשאית. הוא לא נראה לי

3י 3? ¥
7מ ס1׳8

רוצה לעלות לארץ־ישראל, קודם
תלמד! שלא תיהפך למעמסה.״״

^ ;;קיברו אותי
פישדאל!״
6 ^ 1118־ 0 1

סיפרו של אבי אף
.היא הולכת למות!״

מתוח או מיסתורי במיוחד, לפני שזה
התפוצץ.
הייתי אמורה לבקר אותו ואת אן
בחג־ההודייה. פיתאום טילפנה אמי
ואמרה שהוא נעצר.
היו אז פירסומים שונים. כתבו
שהוא מרגל לטובת פאקיסתאן, מרגל
לטובת אני לא זוכרת ...זה נשמע
פנטסטי.
חשבתי שמישהו יטלפן אלי ויאמר
לי שזהו חלום, או שתפסו את האיש
הלא־נכון. איש לא אמר.
כשפגשתי לבסוף את ג׳ונתן, שאלתי
אותו :״למה?״
הוא ענה :״כי אני ישן היום טוב
יותר בלילה.״
אני מרגישה נהדר כאזרחית אמריקאית,
אבל אני גם ציונית. אץ כל
סתירה בין שתי הזהויות.
ג׳ונתן יודע שאני פה. הוא אמר לי
שאדבר אחרת אחרי שבועיים של
שהייה בישראל.
אני מבקרת אותו פעם בחודש. אז,
במשך שעות, הוא מרצה לפני על
ההיסטוריה של עם־ישראל, מילחמות,
הישרדות, חיל־האוויר הישראלי. הוא
שולח לי מאמרים על ישראל.
הוא מאוד מעורב במה שקורה כאן.
הוא אולי ״גר״ בכלא, אבל הוא חי פה.
הוא הסביר לי היכן לבקר בירר
שלים, היכן בתל־אביב. הוא חולם
להיות פה.
ג׳ונתן הוא כזה. הוא אידיאליסט,
כותב שירה. הוא לא עלה לארץ לפני
שנים, מפני שרצה שיהיה לו מה
להציע. הוא רצה ללמוד.
אבא שלי תמיד אמר לו :״אם אתה
* השם, :פולארר, סיפור הנותל
— פרשת־רר״פוס אמריקאית?״ סאת
בתרר הרררסון.

ך *ונתן ואן היו זוג נהדר.
״היו״ — מפני שלדעתי אן
עומדת למות.
אני חייבת להכין עצמי לכך. גם אם
לא, כשתשתחרר — תהיה במצב
בריאותי נורא.
לאן יש מחלה הנקראת ״ביליארי־ריסקניזיה״
.זוהי מחלה נדירה ביותר,
שבה אין הגוף מייצר חומר המפרק
סוגי״מזון. בהיעדרו, נוצרים חורים
בקיבה. זה מכאיב נורא.
אן הולכת כפופה עד הריצפה, מרוב
כאבים. אין היא יכולה להתיישר. היא
היתה נערה יפהפיה. כיום היא נראית
כמו אשה בת .80 שיער שיבה. נורא.
היא איבדה מישקל רב, מפני שאינה
יכולה לאכול.
לפני שלושה שבועות טילפנה אלי
וסיפרה לי שיש לה 41 מעלות חום,
והיא שותתת־דם. טילפנתי לשילטו־נות־הכלא,
ושאלתי אם כל זה נכון.
ענו לי :״כן!״
שאלתי :״אז מה יש לה?״
ענו לי :״שפעת קלה...״
בשיחת־טלפון לא מכבר היא בכתה:
״אני הולכת למות. קיברו אותי,
בבקשה, בישראל...״
שילטונות־הכלא אומרים שהיא מעמידה
פנים כאילו מצבה חמור מכפי
שהוא באמת, ושאינה כה חולה.
אשה צעירה, המקבלת 30 גלולות
ליום — היא חולה, או לא?
ג׳ונתן נמצא בבידוד כשלוש שנים.
הוא לבד במשך 23 שעות ביממה, פרט
לימי שבת וראשון. אז הוא לבד במשך
24 שעות ביממה.
מומחים אומרים שאחרי שלושה
חודשים כאלה, ניתן להשתגע.
הוריי מבקרים אותו בדיוק בשעות
אלה. הוא לא מעודכן במדוייק לגבי
מצבה של אן.
האם חש בריגשי־אשמה? הוא לא
היה יכול לצפות שאן תסתבך.
לג׳ונתן היה מותר להביא חומר
חסוי הביתה. הוא היה בדרגה די בכירה.
אינני
בטוחה שאן הבינה מה בדיוק
קרה. בוודאי שהיא ידעה שהוא מסר

חומר לישראל, אבל מהיכן יכולה
היתה לדעת מהו ההיקף, מהן ההשלכות
לכך?
היא התלוותה אליו לפאריס ואפילו
השתמשה, לשם כך, בכרטיסי־האשראי
שלה. אבל מדוע היתה צריכה להבין
הכל? הרי ג׳ונתן עבד בתפקיד חסוי,
ובתוקף זאת היה יכול לנסוע למשימות
חשאיות.
ג׳ונתן מרגיש נורא לגבי מה שקורה
לאן.

״יוזן היה
טיפש!״

^ נ י משתגעת להבין מה קרה
שם בשגרירות הישראלית, מי נתן
את ההוראה שלא להכניס את ג׳ונתן
ואן.
ג׳ונתן סיפר לי שהוא קיבל הוראה
ברורה, שבמיקרה ויילכד — יפנה
מייד לשגרירות. אינני חושבת שהוא
שיקר בנקודה זאת. למה לו?
מצד שני, זה נראה לי תמוה. כיצד
יכולה היתה ישראל להבריח אותו
מהשגרירות?
הפנייה לשגרירות גם הפלילה אותו•
בו במקום!
מי נתן את ההוראה? ברור לי שזה
לא השגריר־לשעבר, מאיר רוזן. הוא
היה אומנם טיפש, אבל בוודאי טילפן
לישראל.
קל לי לזרוק את האשמה על רפי
איתן, אבל אינני יודעת לבטח. אולי זה
היה מישהו גבוה ממנו.

אני מרחמת על רפי איתן, מפני
שהוא צריך לחיות עם עצמו.
אולי יש לאיש גם צדדים חיוביים,
אבל התנהגותו בפרשה, והתנהגותה
של ישראל...
ג׳ונתן מזכיר רבות את אביאם סלע.
הוא אהב אותו, חשב שהוא ברנש
מבריק, דינאמי. הוא אהב לעבוד איתו.
איך הוא מרגיש כלפיו כיום? הוא
מרחם עליו, על־כך שאיבד את מיש־רתו(מפקד
בסיס תל״נוף) ואינו יכול
להשיג עבודה. נאמר לנו שהוא מחפש,
במשך חודשים, עבודה.

700דולי

לביקור בפלא
^ ני גרושה. אני גרה בניו־הייבן,
קונטיקט.
מאז הפרשה, היום שלי מתחיל ב־6
בבוקר. אז אן מטלפנת אלי. זה קורה
פעמיים־שלוש בשבוע.
אחרי״כן אני מתחילה לטלפן, לאבי,
לעורכי־הדין, מעדכנת את כל הנוגעים
בדבר.
אני עובדת כמזכירה. זוהי משכורת
די נמוכה. לפעמים אני משלימה את
הכנסתי מעבודות־האמנות שלי, המוסיקה
שלי. אבל זה לא הרבה.
כל ביקור אצל ג׳ונתן עולה לי 700
דולר. לכן אני חוסכת כל פרוטה,
מתגוררת באיזור־מגורים גרוע חול־יחסית,
נוסעת במכונית ישנה, לא קונה
בגדים, לא אוכלת במיסעדות, לא
מבלה.

סולארד הצעיר בבית אחותו
.מ׳ נתן אח ההוראה?״

כאשה צעירה, אני מקריבה המון
בגלל המצב הזה. אני פשוט עסוקה עם
זה כל הזמן. אני לא יכולה להקדיש
עצמי ללימודי־המוסיקה ולהתקדם כמו
שתיכננתי. זה מפריע לעבודתי התקינה,
מפני שאני חייבת לטלפן, בעת
העבודה, ולטפל בבעיותיה של אן
ובסידורים הדרושים.
הייתי רוצה לחזור ולפתח את חיי
הפרטיים. אני לא אשת־ציבור. נכון
שנשים במצבי גילו בעצמן תכונות
ציבוריות. אבל...

^ ;,הוא לא
5 *7מרגלו,
^ תלבטתי רבות בקשר למונח
\ 1״מרגל״.
ג׳ונתן לא הסכים לקחת כסף
תמורת שרותיו לישראל. הרי אילו
רצה בכסף — יכול היה למסור את
אותו המידע לערבים תמורת הון־כסף!
למונח ״מרגל״ אין כל משמעות
במיקרה של ג׳ונתן. הוא מרגיש —
ובוודאי שדיברנו על כך — שכל
יהודי, באשר הוא, היה נוהג כך.
המידע שמסר לישראל לא היה נגד
ארצות־הברית. הייתי רוצה שיותר
אנשים יידעו את האמת בארץ. ג׳ונתן
פולארד היה צריך להיות פה גיבור!
הוא לא סיפר לי דבר. היינו מאוד
קרובים, אבל במובנים אחרים.
אן אמרה לי שלא חשה מרומה על־ידו,
שהיא מצדיקה אותו בכל.

^ ״אם יוגתן

^ שבאתיבטיפה ארצה, ביקשתי
^ שיחליפו לי מקומות במטוס,
והזדהיתי בשמי. מייד הטייס הזמין
אותי אליו, לתא״הטיים, וסיפר לי
שאביאם סלע למד בכיתה מתחתיו.
הוא דיבר בכזה חום על ג׳ונתן ואן!
אני נמצאת רק כמה שעות בישראל.
אני מרגישה מוזר. פיתאום כולם סביבי
יהודים: הטייס, הנהגים, הדיילות.
אני בפעם ראשונה בישראל. אני
מתכוונת לפגוש כאן כמה שיותר
אנשים, לנסות ולהכיר את הארץ.
אם ג׳ונתן רוצה לבוא לגור פה —
הוא בוודאי יגרור אותי אחריו.
למרות שהוא צעיר ממני, יש לו
השפעה אדירה עלי. הוא תמיד יעץ לי
מה לקרוא, גרם לי להתעניין במוסיקה.
כשהייתי נשואה טריה והוא היה
סטודנט, היה לנו ״הסכם״ :ג׳ונתן היה
אמור לתת לי שיעורי־נגינה תמורת זה
שיאכל אצלי. הוא היה מגיע, אוכל
איתי ועם בעלי, השיחה התגלגלה.
שיעורי-הנגינה נדחקו הצידה.
מה זה כבר חשוב היום.
צילם: אבי ד לדמן ₪

בונים בנינים סוברים בנינים
האתרים החדשים של שינון עובדים
ראשון לציון-
קרית ראשון
קוית ראשון נמצאת לצד העיר
ראשון לציון ולה כל התכונות
של מקום צעיר ומתפתח -איכות חיים,
שרותיס קהילתיים ואוכלוסיה צעירה.
לבחירתכם -דירות 3חדרים 78מ״ר
דירות 3חדרים 92מ״ר
דירות 4חדרים 97ס״ר
לפוטים נוספים:
שיכון עובדים, רח׳ רוגוזין 25 אשדוד טל 08-557732 .
ובבית מעון, רח׳הבריגדה
פתוח בימים א, נ ,ה בין השעות 10:00-14:00
פרוייקט משותף עם:

פסגת ז אב־ ירושלים
בשכונה המתפתחת של העיר שזכון עובדים
מתחילה בפרוייקט נוסף.
דירות איכות בכל גודל:
דירות 3חדרים בנות 82מ״ר.
דירות 4חדרים בנות 104מ״ר.
לכל דירה מחסן צמוד ולחלקן אף גינות
פרטיות או מרפסות מרווחות.
ניתן לבקר באתר בימים א׳ ,ג׳ ,ה׳,
בין השעות .10:00-12:00
לפרטים נוספים:
שיכון עובדים, רת׳ הלל 8ירושלים טל 02-233396 .
פרוייקט משותף עם:

באר שבע-מגדלי עפר

קרית בן־גוריון ־ חולון ־ דק 2דירות

בשכונה ה׳ סמוך לפארק באזור שופע ירק הולף
ונבנה בנין נוסף בפרויקט היוקרתי ביותר בעיר
באיכות בניה מעולה ובביצוע חברת סולל בונה.
לבחירתכם -דירות 4חדרים 130מ״ר
דירות 5חדרים 40 ומ״ר
לפרטים נוספים:
שיכון עובדים, מרכז הנגב טל.057-72540 .

באזור החדש של העיר דירות 4חדרים 05ו מ״ר ודירות 5חדרים 30ו מ״ר.
לפרטים נוספים: שיכון עובדים, לה נדריה 58 יד אליהו טל.03-390721 .

תל-אביב ־
אמירי אלון
אמירי אלון ממוקם בין הרחובות יגאל אלון, עסק בוכה
ופרי מגדים עם כל היתרונות של לחיות בתל-אביב.
לבחירתכם -
דירות בנות 3חדרים
דירות בנות 4חדרים
ודירות גג.
באזור כל השדותים הקהילתיים.
לפרטים נוספים:
שיכון עובדים, לה גודיה 58 יד אליהו טל 03-390721 .
פרויקט משותף עם:

י. זילברמינץ ובניו בע״מ.

חיפה

אשקלון -דק 3קוטאיים
בשכונת ברנע קוטגיים בשטח בנוי של 164מ״ר ובו 5חדרי שינה.
שטח המגרש כ 300 -מ״ר. הבניה קונבנציונאלית עם סטנדרט גבוה.
ניתן לבקר באתר בימים א׳ ,ו-ד׳ בין השעות 3:00ו-סס:סו.
לפרטים נוספים: שיכון עובדים, רת׳ רוגוזין 25 אשדוד טל 08-557732 .

ז־לץ
פרוייקט משותף עם:

ט 1יובל גד בעכז

פתח-תקוה -דק * דירות
ברח׳ צה״ל דירות איכות בכל גודל.
דירות/2י 3חדרים 87מ״ר, דירות 4חדרים 00ו מ״ר
ודירות/2י 4חדרים 7וומ״ר.
לפרטים נוספים: שיכון עובדים, לה גרדיה 58 יד אליהו טל 390721 .־03

נס ציונה -דק * דירות
ברמת בן צבי דירות 3חדרים 76מ״ר.
לפרטים נוספים: שיכון עובדים רח׳ רוגוזין 25 אשדוד טל 557732 .־.08
פרוייקט משותף עם:

לבחירתכם דירות בכל רחבי הארץ:

בדרום:

ברח׳ חנה סנש המקום הטוב בעיר,
בנין בן 8קומות מצופה אבן נסורה.
הדירות מרווחות ובנויות בסטנדרט בניה גבוה.
לבחירתכם• דירות 4חורים 87מ״ר
(מתאים נס לזכאים)
דירות 4חדרים 07ו ס״ר
דירות 5חדרים 120מ״ר
ושתי דירות פנטהאוז.
לפרטים נוספים:
שיכון עובדים ו ח׳ החלוץ 43 חיפה טל 04-660915 .

דירות אחרונות ב הנ חו ת מיוחדות

בירושלים:
בנגב:
בצפון:

בת־ים,נווה עופר, נתניה,
רמלה, פתח-תקוה,
חולון, הוד השרון, תוכנית ל׳,
כפר־סבא.
אשקלון, ראשון־לציון, אשדוד,
נס ציונה, רמת־אליהו-ראשל״צ.
פיסגת זאב, גבעת קנדה.
בארשבע,ערד,קרית
חיפה, נהריה, חדרה, נצרת,
טבריה, קריתאתא.

באר שבע -דק דידה

בשכונה ו׳ דירת 3חדרים 74מ״ר
לפרטים נוספים: שיכון עובדים, מרכז הנגב טל 72540 .־.057
פרוייקט משותף עם:

^ (770

טבריה -דק 8ד־דות
באחוזת כנרת -רח׳ שלמה המלף דירות 3חדרים 79מ״ר
ו 4-חורי ם 88-מ״ר.
ניתן לבקר באתר בימים א, ב ,ד, ה ,בין השעות 7:00ו 4:00-ו
ובשבת בין השעות .10:00-13:00
לפרטים נוספים: שיכון עוברים, רח׳ החלוץ 43 חינה טל 04-660915 .

פרוייקט משותף עם: דיור ב.פ. בע״מ.

_ גער1ז !1פ׳ת׳י11

(המשך מעסזד ) 17
שהמתלוננת לא הגיעה לבית־המיש־פט,
והתובעת, נאווה שילר, לא הצליחה
לאתרה. במיקרה זה הגיעה המתלוננת
לדירה בעיקבות מודעה שפיר־סם
יהלום על השכרת דירה לבחורה.
כאשר ראתה כי העניין אינו אקטואלי
עבורה רצתה ללכת, אבל יהלום
הציע לה עבודה במשכורת מפתה. היא
הסכימה לנסוע איתו לחיפה, וכאשר
חורו, ב־ 5בבוקר, הסכימה להישאר
ללון בדירתו. אז הפילה למיטה ואנס
אותה.
לפי כתב־האישום ביצע יהלום את
המעשה המגונה במלצרית, שעבדה
במיסעדה שהיתה בבעלותו. בקיץ
1986 הציע לה כמה פעמים להחזירה
לביתה במכוניתו, והיא סירבה. באחד
הלילות, כאשר התעכבה ולא היתה לה
תחבורה חלופית, הסכימה ונסעה איתו
במכוניתו.
הוא לקח אותה לביתו, פתח את
חולצתה ונגע לה בחזה בכוח רב, הרים
את חצאיתה וליטף את רגליה. הבחורה
הצליחה להימלט ממנו וברחה מהדירה.
האמרגן רדף אחריה אך היא הצליחה
למצוא מונית והסתלקה מהמקום.
אחרי שמיעת עדויותיהן של הצעירות
התחיל יהלום, קירח ובעל כרס
קטנה, להעיד. הוא עלה לדוכן־העדים
והתחיל לענות על שאלות סניגורו.
הוא הירבה לדבר והשופטים העירו לו
על־כך ללא הצלחה.
״אני כבר יושב שיבעה חודשים,
ואני לא יודע על מה, כעת אני רוצה
לספר לכם את הכל!״ אמר לשופטים.

*ויאגיח*

אתח וח שמל
כזאת יגאל לביב

סועוקיס אסוו״קא״ם
שיר, למוסדות ישראליים במיסגרת התקציב אישר הסנאט
האמריקאי הקצבה של 40 מיליון דולר
למוסדות חינוך ובריאות בארצות שונות.
רק שתי ארצות במיזרח התיכון
יקבלו השנה כספים במיסגרת זו. לבנון
תקבל שישה מיליון דולר לאוניברסיטה
האמריקאית בביירות. ישראל
תקבל 5.15 מיליון דולר בסך־הכל
לשורה של מוסדות:
• בית־הספר לבנות על שם יעקב
אבות באשרור 100 :אלף דולר. הבקשה
המקורית היתה ל־ 970 אלף דולר. זו
הפעם הראשונה שמוסד זה מקבל הקצבות.

עיר־הנוער ירושלים 700 :אלף
דולר. הבקשה המקורית היתה למיליון
דולר. אשתקד קיבל גוף זה 300 אלף
דולר. מי מכיר, מי יודע?
• בית־הספר למוסמכים שליד מסן
1״צמן ברחובות: מיליון דולר. הבקשה
המקורית היתה 1.767 מיליון. אשתקד
קיבל הגוף 750 אלף דולר, ולפני
שנתיים חצי מיליון דולר.
• המרכז הבריאותי הרסה בירושלים
1.65 :מיליון דולר. הבקשה המקורית
היתה ל־ 3.8מילן ון דולר. אשתקד
קיבל הגוף 1.5מיליון דולר, ואותו
הסכום לפני שנתיים.
• בית־הספר הגבוה מחניים בקר־יית־גת
200 :אלף דולר. הבקשה היתה
לאותו הסכום. אשתקד הוקצב אותו
הסכום.

• בית־הספר א1ר שמח בירושלים:
מיליון דולר. הבקשה היתה ל־1.6
מיליון. אשתקד קיבל הגוף מיליון
דולר.
• בית־החולים שערי צדק בירושלים:
חצי מיליון דולר. הבקשה היתה
ל־ 1.5מיליון דולר. אשתקד קיבלו חצי
מיליון דולר.
בשנת 1986 קיבלו הקצבות כמה
גופים שלא קיבלו השנה. ביניהם: עיר
הנערים ירושלים: חצי מיליון דולר;
מסן טרומן בירושלים 150 :אלף דולר;
אגודת המוסיקה בירושלים 200 :אלף
דולר; בית־החולים לאמהות וילדים
בירושלים: מיליון ורבע דולר: הקולג׳
למורים שעלבים, דואר־נע איילון 400 :
אלף דולר.
הטבות נוספות במיסגרת חוק־התקציב
שאושרו לישראל כוללות
שמונה מיליון דולר להמשך תיכנון
הקמת משדרי קול אמריקה בנגב. חלק
מהקצבה כללית של 25 מיליון דולר
ליישוב מחדש של פליטים יועבר
ליישוב מחדש בישראל של עולים
מרוסיה 15 .מיליון דולר לפרוייקטים
משותפים לאמריקה ולמדינות ידידותיות,
ביניהן ישראל. כן הותר לממשלה
האמריקאית להחכיר ציוד צבאי,
הכולל מטוסים, לישראל, והותר לחברות
אמריקאיות לשפץ ולתחזק בישראל
מטוסים, גם אם אינן מקיימות
קווי־טיסה לישראל.

תביעה נגר סוכנת ישראלית
שוטרת סוויסה
,הכל עלילת־דם״
התרגשותו גברה והלכה ככל שהמשיך
לספר. הוא ביקש כוס־מים, ואמר
כי עבר צינתור והתקף־לב, והוא מרגיש
לחץ רב בחזה.
בית־המישפט אישר הפסקה קצרה,
והשוטרים הביאו כסא, ועליו ישב
הנאשם בהמשך עדותו.
אז התחיל הנאשם בוכה. עיניו זלגו
דמעות כאשר סיפר על ההתעללות
שהוא עובר מאז מעצרו .״השוטרים
קוראים לי,אנס, מניאק׳ ,מקללים ומשפילים
אותי כל הזמן. אתמול קיבלתי
מכות־רצח, מפני שנרקומן אחד
רצה לקבל מנת־סם, חתך את עצמו,
ואמר לשוטרים שאני עשיתי לו את זה.
אז השוטרים היכו אותי והרגו את ניש־מתי״.
ליהלום
היו גם תלונות על־כך שה־מישטרה
העבירה לפניו כמה בחורות,
לשם מיסדר־זיהוי, והבחורות ירקו
עליו ואמרו :״מי בכלל היתה מסכימה
ללכת איתו?״
גירסתו של יהלום היא כי כל הבחורות
הסכימו למגע המיני, והוא
מעולם לא אנס אף אחת. הוא חושד כי
כל מה שקרה נובע מסיכסוך עיסקי
שאליו. נקלע בעיקבות הפסדים במים־
עדת הסיפון. לדבריו היו אלה יריביו
בעסקים שדאגו להעליל עליו עלילות־שווא.
״הכל
עלילת־דם! לא היו דברים מעולם!״
הירבה לקרוא בבית־המישפט.
אמו הקשישה, כסופת־השיער, ישבה
על הספסל האחרון באולם, ומחתה גם
היא דימעה מעיניה.
העולם הזה 2630

לקוח ישראלי של חכרת־הברוקרים ש־רסון הגיש תביעה נגד החברה ונגד
נציגתה בעבר, הישראלית גילה אלטמן.
התביעה מתבררת נבית־הדין המיוחד של הבורסה האמריקאית, וכבר נשמעו בה
עדויות רבות.
המתלונן, רמי אילן, בעל חברוודהובלה בגיו־יורק, טוען בתביעה כי השקיע
במניות, באמצעות אלטמן, יותר מ־ססו אלף דולר. הוא הורה לאלטמן למכור אח
המניות במיקרה של יריז־ת־שער מעל ^ .5כעבור כמה שבועות, כאשר ירדו
השערים, חיפש אותה כדי לברר אט בוצעה הוראתו, ולא הצליח למצאה. הוא פנה
לחברת שירסון, אולם שם סירבו לשמוע ממנו ויעצו כי יחכה לסוכנת־הבורסה שלו.
רק כעבור חודש איתר אותה, והתברר כי נסעה לביקור בישראל. בחודש זה איבד
אילן את כל כספו.
נגר אלטמן הועלו טענות דומות על־ידי עוד ישראלים, שהפסידו את כל כספם,
ביניהם רני הירש ועמה שני. הירש הפסיד 40,000 דולר, ושני 5000 דולר.
השניים ממתינים לתוצאות התביעה של אילן.
אלטמן אמרה בתגובה כי השלושה לא הגישו תביעות כאשר הרוויחו באמצעותה
כספים, וכי עבודתה בשיוסון לא הסתיימה בגלל התביעה. כיום היא עובדת
כסוכנת בחברת האמון.

הוגל ת ה
לפרוייקט
של ד רוקו־
650 הדירות שהוציא היזם הישראלי
זכריה דרוקר למכירה בניו־ג׳רסי
נמכרו תוך שלושה ימים, ובחברה נרשמו
עוד כמה מאות ממתינים בתור
למי שיבטל את החוזה.
הפרוייקט מיועד לזוגות צעירים
בעלי הכנסה ממוצעת, והוא מאפשר
כיסוי של 9091 מהמחיר במימון בנקאי
ל־ 30 שנה. הריבית הנמוכה והפריסה
לשנים רבות מאפשרת לרוכש לשלם
כל חודש סכום הנמוך מהתשלום לש־כר־דירה.
דרוקר
הצליח להקטין את עלות
הבנייה על־ידי הכנת הפרוייקט לבנייה
בשיטה מתועשת, וכן קיצור משך הבנייה
לפחות משנתיים מחתימת החוזה

ועד למסירת הדירה. השבוע התחילו
בבניית הדירות באיזור טוב בעיירה
ניו״בראונסוויק בניו־ג׳רסי.

מה יקרה לדולר?״

קוראים בעלי־זיכרון יזכרו כי מדור זה היה היחיד שטען, החל מלפני שנה, כי
הדולר יפול לעומת המטבעות האירופים והין היפאני. לאחר הנפילה בשערו
בשיעור של ,6096 לפני כחצי שנה, המשיך מדור זה וטען כי הדולר ימשיך ליפול,
ויגיע לבסוף לרמה של סביב 100 ין לדולר (כיום 125 ין לדולר, לעומת כ־300
לפני יותר משנה).
כל יתר הפרשנים הכלכליים, ובכללם אנשי המדור בספח של הארץ והפרשן
הכלכלי של ידיעות אחחגווז, סבר סלוצקר, כתבו את ההיפר המוחלט (רק
פלוצקר היכה על חטא לפני חודש, אולם שוב המשיך להינבא נבואת־שטות וטען
כי עתה הדולר יתייצב. במציאות שוב קרה ההיפר).
מי ששמע לכל יתר הפרשנים הפסיד כסף רב.
הסיבה להצלחת הניתוחים שלי היא פשוט ראייה נכונה של העובדות.
האמריקאים יורידו את שער הדולר, לעומת היתר, עד שהללו יסכימו לשינויים
בכלכלת ארצותיהם, כך שיפסיקו לפגוע במשק האמריקאי. האמריקאים דורשים
כל העת כי הגרמנים יורידו את הריבית, כדי שהגרמנים ירכשו יותר סחורות
גרמניות, ויהיה פחות כדאי לייצא אותן ולהתחרות בסחורות אמריקאיות.
האמריקאים דורשים מהיפאנים להגדיל את הרכישות באמריקה ולאפשר
לחברות אמריקאיות לעבוד ביפאן(החוק היפאני אוסר על חברות זרות לעבוד
עבודות ציבוריות ביפאן) ,וכן להקטין את הייצוא היפאני לאמריקה.
האמריקאים דורשים מן היפאנים להתקין תקנות, ולא לסמוך על חוקי־הכלכלה,
בגלל סיבה פשוטה: ירידת מחיר הנפט בעולם, מ־ 40 דולר לחבית לפחות מ־,20
חוסכת למשק היפאני 200 מיליארד
דולר בשנה. סכום אדיר זה זורם לבור־ ׳
סה היפאנית, ומאפשר לסבסד את
הייצוא היפאני לכל העולם, וכך להתחרות
בסחורות אמריקאיות.
אין בכוח היפאנים להילחם בעודפי־כסף
אלה, ולכן דורשים האמריקאים
הגבלות מינהליות.
האמריקאיים עצרו החודש את ירידת
הדולר לרגל ביקורו בארצם. של
ראש־ממשלת יפאן. אחרי שחזר ליפאן
מבלי שהושגה הסכמה התחילו שוב
להוריד את שער הדולר. הם יעשו זאת
עד שהגרמנים והיפאנים יסכימו לקבל
את הדרישות שלהם. אז יקבעו הכל
שערים קבועים למטבעות הראשיות,
המבוססים על סל־סחורות מצומצם,
וישמרו על שער קבוע זה.
נשיא רגן
הנתונים הכלכליים שפורסמו באישכחו
את השגיאות
מריקה בימים אלה מראים כי המדיניות
מתחילה להוכיח את עצמה. הגירעון המיסחרי בדצמבר ירד ברבע, שיעור האבטלה
ירד, ותעשיות־הייצוא פורחות. האינפלציה היתה רק 4.491,לשנה.
כנגד הצלחת תוכנית הורדת שער־הדולר, יש מומחים כלכליים הטוענים כי
לטווח ארוך הדבר לא יעזור. הם טוענים כי הורדת שערי־הדולר עוזרת שוב
ליפאנים ולגרמנים, המשלמים בדולארים עבור הנפט שהם קונים, וירידת ערך
הדולר מוזילה אצלם שוב את העלויות. כן הם טוענים כי גם היפאנים וגם הגרמנים
(כמו כמה חברות אמריקאיות) העבירו את הייצור שלהם לארצות זרות, כמו
קוריאה, טייוון, הפיליפינים ומכסיקו, ומבסיסים אלה יעקפו את ההגבלות שיוטלו
בהסכם החדש כאשר יהיה. עוד הם טוענים כי 10 שנים אחרי שכבשו הגרמנים
והיפאנים חלק ניכר מהשוק האמריקאי, ודחקו החוצה חברות אמריקאיות, לא ניתן
להקים מחדש מערכות־ייצור, גם אם הדולר הזול עושה את הדבר לכדאי.
יש הרבה ממש בטענות אלה, אולם בינתיים שולט הקו של שימוש בדולר כנשק
לכיפוף ידי היפאנים והגרמנים. ברור שהצלחת הקו הזה תשפיע בצורה מכרעת על
מערכת־הבחירות, והשיפור במצב הכלכלי יוצר בראשונה סיכוי של ממש לר־פובליקאים
לזכות בנשיאות בבחירות בנובמבר. אחרי הכל, האמריקאים יעדיפו
המשך המישטר שהבריא את הכלכלה, וישכחו את פרשת־איראן ושאר שגיאות
רונלד רגן תחת להעלות לשילטון את הדמוקרטים, הדוגלים בהגדלת המיסוי.

הסוו בין
פלטק לד״וים
הסיכסוך בין היזמים אבנר פלטק
ושותפו יצחקי לבין הדיירים בפרו1ייקט
שהם בונים לאמנים ברחוב״בונד
בניו־יורק הסתיים בפשרה. הדיירים,

שגרו בבניין לפני שנרכש על-ידי
פלטק, תבעו תביעות כספיות שונות,
ועתה הסכימו להסדר לגבי התביעות.
לפני ההסדר הפעילו הדיירים לחץ
על העירייה, בטענה שדירות בבניין
נמכרו ללא־אמנים, דבר האסור באיזור
זה של העיר, המיועד לאמנים בלבד.
פלטק הראה למתלוננים חוזים
שעליהם חתמו רוכשי־הדירות, ובהם
הם מצהירים כי ידוע להם שרק לאמנים
מותר להתגורר בבניין זה.

ס כנ ה
לחגיגו ת

קבלן דרוקר
תשלום חודשי נמוך משכר־דירה

כל האחראים לתוכנית חגיגות השנה
למדינת־ישראל, האמורות להיפתח
בחודש הבא, נפגשו לישיבות־חירום,
נוכח הודעת רשתות־הטלוויזיה הגדולות
על ביטול התוכניות המיועדות
לישראל במיסגרת החגיגות.
הודעות־הביטול באו בגלל סירוב
המפרסמים להשתתף בפירסום בתוכניות
אלה, בעיקר בגלל החשש מהשם
הרע שיש לישראל לאור המתרחש
בשטחים הכבושים. רשתות־הטלוויזיה
הגדולות ועשרות תחנות מקומיות
הסכימו קודם לכן לשדר תוכניות מיוחדות
הקשורות בישראל. ביטול התוכניות
פוגע קשות בכל מהלכי חגיגות
ה־.40

חוח
1ח!וח
חו ןךך *| א | 1גד־אור, בחור־ישיבה מבלה חצי
| #1 / 4111 יום בישיבה וחצי יוס ביס. הוא
סוען כי הבילוי בים משפר את חיי-המין. הוא מוכן

להצטלס רק בתנאי שלא יראו את פניו. בתמונה הוא
מדגים שיטת״ריפוי מיוחדת שהמציא בעצמו וש־בזכותה
נרפא מכאבי־גב ממושכים שתקפו אותו.

ים סוער. הגלים הקוצפים אינם מרתיעים
כלל את הדייגים שיוצאים בסירת״עץ
ים סוער הוא רק אתגר בשבילנו.״ הם אומרים.

הדייגים יוצאים
רעועה אל הים.

11*1ך ! ך 1\ 1711ח גברים שמעידים על עצמם כחולי״ים, והם ננד
1צאים בחוף מידי יום. שלמה ואלי מנהלים

משחק שש־בש פעיל .״אין יום שאנחנו לא באים לים,״ הם מציינים.

הולכת לים. אני יודעת שיש אנשים
שנראה להם מוזר להתרחץ בחורף בים.
לי למשל יש בן טייס בחיל־האוויר.
יבא הוא גיבור גדול, אבל להכנס
ק״ ים בחורף הוא לא יכול, קר לו.״
לא רק שלא קר לה בחורף, היא אף
מבכרת את הים בעונה הקרה .״למה?
בקייץ כל החוף מלא בצעירים
ששוכבים שעות בשמש כדי להישרף,״
נאנחת המתעמלת אנחה גדולה .״הם
לא מבינים מה זה ים,״ אומרת, וחוזרת
לתרגילי־ההתעמלות.
בסופם היא תיכנס כהרגלה למים,
לשחייה יומית. מי שכבר רוחץ בים
הסוער ומשתכשך בהנאה גלויה בגלים
השוצפים הוא צבי גרוסמן בן ה־ .72 גם
הוא מגלה את גילו וזוכה לקריאות
התפעלות ולמחמאות.
גרוסמן מנגב בידיו את שיערו
הכסוף ואומר :״המים מאוד נעימים.״
הוא מתנער בקלילות מהמים, מפגין
גוף שרירי ומספר :״אין תענוג גדול
מאשר הים בחורף. זו ההנאה הכי גדולה
שיש לי. פעם, כשעוד עבדתי, הייתי
בא לים כל יום לפני העבודה. זה היה
בשעה ארבע לפנות בוקר.״
הוא נזכר בערגה בחוויה שנראית
לרבים כסבל הגדול ביותר שניתן
לתאר .״היום אני לא עובד, ויש לי
הרבה זמן פנוי — אני משחק מטקות,
מתעמל, נמצא כל יום לפחות שלוש
שעות בחוף. זה השיגעון שלי, כולם

1^1ד 1ך | ף 1ך 1 ] 1ישראל אדר מתאבק, מתאמן בריצה יומית
1 114 / 11 #1לאורך החופים, אחרי הריצה הוא נכנס
לשחיה .״גם הצעירים מתחילים להבין את היתרון של הים בחורף.״
ך* שבוע שעבר, בשיאו של החו־
^ רף, בשעה שאנשים התכרבלו במעילים,
סוודרים, צעיפים ושאר בגדים
מחממים, ומי שרק יכול היה, נשאר
בבית ליד התנור, היו מי שהתנהגו
אחרת.
הם לא לבשו שכבות של בגדים,
ולא חיממו כפות״ידיים ליד תנור־חם.
הם בילו על שפת־הים, לבושים בבגדים
בלבד. היו מי שנכנסו למים הקרים,
מי לטבילה, לשם הנאה, ומי לשחייה
ממושכת.
״לא נורמלים,״ מילמלו המכורבלים
למראה התופעה, אבל גם אלה שהיו
בתוך המים חושבים שמי שאינו נוהג
כמותם לא מבין את גודל ההנאה. גם
הם יגידו על מי שלא מוכנים לנסות
ולטבול בים החורפי :״לא נורמלים.״
אחת מהשוחות הקבועות בחוף היא
יונה וקס .״אני גומרת עכשיו את ה־

יי3 0 -

סג,״ היא מגלה את גילה, וכמו
האחרים, שמגיעים לים דרך־קבע, גם
היא נראית צעירה בהרבה מגילה
האמיתי. היא שוכבת על גרגירי־החול
הנקיים ומבצעת תרגילי־התעמלות
שלא היו מביישים גם צעירים ממנה.
״אחת שתיים שלוש ארבע, אחת
שתיים שלוש ארבע,״ היא ממלמלת
כשהיא מרוכזת בספורט. אחרי שעה
וחצי של אימונים בלתי־פוסקים
מספרת הקשישה החביבה :״אני באה
לים כל יום, גם בחורף, מבלי להחסיר
אף יום. אם קורה שיום אחד אני לא
יכולה לבוא זה עושה לי רע.״

..גיבור גדול
^ — בצבא
לא יכולה להירדם ולאכול.
1 לא יכולה לתפקד אם אני לא

אהבת נשים

שלוש תיירות יפהפיות
שוכבות בהנאה בחוף. מזג־האוויר
הקר לא מפריע להן. הן מצאו פיתרון לקור

בהתלטפויות וחיבוקים הדדיים. שאר יושבי־החוף
הקבועים לא עשו מכך עניין, הם המשיכו בעיסוקים
הפרטיים שלהם. שחייה, ספורט וסת ם שכיבה בחוף.

בבית צוהלים עלי בגלל זה, אבל הם
כבר התרגלו.״
כשהוא סוב נכנס למים הוא צועק:
״קר? בכלל לא, בואו תנסו גם אתם״.
הוא מכני(! את ראשו לתוך המים
ונעלם בי הגלים. אבל לא רק
מתרחצים קבועים נמצאים בחוף ביום
חורף קר, יש גם משוגעים לים
שמגיעים לחופים כל יום סתם בשביל
הכייף.
חבורת גברים כזו יושבת בחוף הילטון,
הם משחקים שש־בש, מנהלים שי-
חות בענייני דיומא ומביטים בעניין
בים האפור. שלמה חמרה ואלי באבל
משחקים שש בש. מבלי להפסיק לרגע
את מהלך המישחק מספר שלמה :״אני
חולה על ו ים, זו פשוט מחלה אצלי.
אני לא יכול להעביר יום בלי ים. מגיל
13 אני בא לכאן כל יום, חוץ מאשר
ביום־כיפור, זה יום של חשבון־נפש,
אבל יום אורי יום־כיפור אני כבר שוב
בים. כמה יצא בקוביות?״

^ תרופה
לגזלת
1ף אלי באבל אומר :״יצא ,5:3״
1וממשיך, באתי לכאן היום מצונן.
לא יכולתי לוותר. הלוואי שכולם היו
חולים במחלה הזו של הים ״.וחבריו
מיד נזעקים :״לא. לא. אם כולם יהיו
חולים על ה״ם יהיה פה מלא באנשים,
וכל הכיף יילד לנו ״.מה הם בדיוק
עושים על החוף? — לא ברור.
״אני מנהל הים ״.מכריז שלמה. אלי
הוא בעל מיטעדה גדולה וידועה .״היום
עזבתי את כל העבודה במיסעדה, הש־

קנוצה של נהירי עור ושיער שבנה נתגאה
גלויה על ביסאות־נוח. נירור קצר העלה שהם
חנרי להקת האופרה של וינה המופיעים נימים אלה נישראל .״ניום

אנחנו ני ם ונלילה אנחנו מופיעים.״ נתמונה נראית סולנית האופרה עם
נעלה, אף הוא זמר. אם קר להם 1״יחסית לקור של אירופה פה זה קיץ״.
הם עונים נצחוק, וממשיכים לקוות לקצת שמש ארץ־ישראלית.

לכולם, לא קר לה. השחיינית הג׳ינג׳ית
מגלה יתרון נוסף בשחייה חורפית:
״אני אף פעם לא מצוננת. מאז שאני
בחוף אני לא יודעת מה זו נזלת.
הבילוי בים בחורף זו התרופה הכי
טובה שיש.״ קשישה אחרת מגלה שהים
הציל את חייה :״יש לי מחלה ממארת,
מאז שאני באה לים נרפאתי, אני

שנמצאת בסיבוב־הופעות בארץ, גם
הם כאן. הם שוכבים בנחת על כיסאות־נוח
בעיניים עצומות. הסולנית של
הלהקה אסטריט הלוי, בלונדית
מאופרת בכבדות מותחת זוג רגליים
ואומרת :״בלילה אנחנו מופיעים וביום
אנחנו בים״.
המילה ״קור״ גורמת ללהקה

אונוה בחור

רץ מהילטון ועד ליפו, לכל אורך
החוף. כמי שסוקר בדרך זו את כל חופי
תל־אביב הוא אומר :״לאט־לאט מבינים
גם הצעירים את הפלוסים של
בילוי בים בחורף וגם הם מגיעים הנה
כדי לשחות״.
הצעירים גרמו למראות הישנים
והמוכרים של זוגות אוהבים להיעלם

גם בכמו ובגשם באים המשוגעים דם:
זה טוב נגד אימפוטנציה, צינון ומחלות
מרגישה נהדר״.
בימי החורף נמצאים הצעירים בחוף
בעמדת מיעוט, אבל גם הם מהללים
ומשבחים את הבילוי החורפי. ישראל
אלדר, גבר חסון בן ,35 רץ שעתיים
מידי יום. אחר־כך הוא טובל בים. הוא

מהחוף .״אלה כבר לא באים לכאן
בחורף, כי אין יותר אווירה אינטימית
ורומאנטית. הים מלא באנשים.״ הוא
מדבר ורץ במקום. כשהוא גומר הוא
שוב יוצא לדרכו ונעלם מן העין.
חברי להקת־האופרה של וינה,

לפירצי־צחוק עזים :״יחסית לשלג
שלנו הקור כאן הוא בדיחה ״.שלוש
עלמות־חן צעירות, ששוכבות על החוף
בבגדי־ים חושפניים, גם הן נהנות

שי כדפ,עילפ:אכי ולדמן

(המשך בעמוד )35

| \ 1| \ 1 11*1 1 ¥1־ | ך 1הראש היהודי גם הוא נמצא בחוף, מסתובב
111 1^ 11\ 11 #11/1עם מכשיר לגילוי מתכות ומחפש אוצרות
שאולי טמונים בחוף. הוא לא מסבים להצטלם, רוצה בפטנט בלעדי.
בתמונה הונחתונה, מתעמל־חורף, עם כתובת, חברת־החשמל -דרום

ארתי אל ־ל הבלאגן ובאתי לים״.
המישחק תם .״תכתוב, תכתוב שניצחתי
אותו במארס.״ אומר אלי.
״כתוב״.
אחר-כך מתחילה חבורת חולי־הים
לדבר על עניינים אקטואלים :״אתם
העיתונאים מגזימים. וואלא, בשביל
איזה סקופ לעיתון אתם מוכנים למכור
את האבא והאמא שלכם. והכי גרוע,

את המולדת אתם מוכנים למכור
בשביל סקופ״.
אבל הכעס מתפוגג אל מול פני
הים .״הנה, לכו תצלמו את זאת. היא
קבועה פה, כל יום מרביצה שחייה״.
״זו״ היא ג׳ינג׳ית בת ,75 שינה
גרפסקי. היא לבושה בבגד־ים ולראשה
כובע, מחזיקה בידה מגבת, ועושה את
דרכה למיקלחת אחרי השחייה. כמו

הצעירים לא מבינים

ים יום־יום מזה 50 שנה .״אין הנאה גדולה מזו. הבע

שהצעירים לא מבינים מה זה, יש להם שטויות
בראש.״ הוא עצמו שוחה, מתעמל ואף מביא איתו
חבר צמוד, רוקי הכלב .״גם הוא מבין מה טוב׳.

7ווו | £7 9 1הווו^םגוה

לרות•
חדר שכור
מיכתבו הגיע אליי באמצע נובמבר
,1987 אבל זוכה להתפרסם רק עכשיו,
בגלל כתב־היד שלו, שעשה לי כאב־עיניים,
והתוכן המוזר — אין לי מילה
אחרת — שעשה לי כאב־שכל, אם יש
דבר כזה. אז ככה :״30־פלוס לא מבוסס
ועב־כרס, בוגר־קיבוץ ששתה הרבה
ארס, עוסק בתנ״ך, גינון ומדיטציה,
עומד להצטרף לתנועה נגד המסטור־בציה״.
.אני
כנהג חסר״מונית, סירה חפצת־שונית,
מתגורר בעיר קטנה וצפונית,
בחדר שכור ליד הים, רוצה אותך
חטובה ורומאנטית לשיפור. הקיים,
אותך נאה ובשלה, שתחלציני מהבדידות,
עם גישה לתנ״ך ולמדעי־ההתנהגות.׳׳
הוא בת״ד ,46301 חיפה
.31462

כאילו לא מבין את השפה, את המנטאליות.
זה נורא מתסכל. אני חושב
שזה אבוד לי. אני זקן מכדי להיש־תנות.
החוש הזה, בארץ, כבר לא יחזור
אליי לעולם.״ תחשבו על זה, כשאתם
מתכננים שהות ארוכה רחוק מהבית.

תנ 1סימן חיים רציתי להזכיר לכם ש״רותי בט לפון״
עדיין לשירותכם, רק תנו
סימן־חיים. לא יודעת מה קרה
בזמן האחרון, נראה שרותי איבדה

עצב ובדידות

מאתן:
.1במה זכה ראש־הממשלה
לפני שנתיים? ()3
.3האם, השתתפה סימון סיניורה
בסרט הציפורים 5,4
.9מלפפון מהשטחים (.)4
. 10 יסדרו את ההודי כדרר לנת־ב״ג

.13 עזר אינו בודד (.)3( .)3

פתרו! תשבצופן
2628

. 14 תעודות על קנם לאנשים
אלימים (.)6
. 15 זה מה שיש, בר״לב, הרצוג,
ויצמן והזז.)5,3( .
. 17 זה. מתוך הגולם 4
.18 התפוזים יצאו אחרת (.)4
.20 אם זה הטון של המשבר הכלכלי,
אפשר לראות מצד שני,
שביפאן הכסף ייגמר ללא כל
תכלית (.)4,4
.22 שמעתם!? אני אשתתף
במישפט של ורדי 5
.24 גם זו שמועה! הוא העביר
סחורה לעתיד״.)3( .
.25 גנדרן היער (.)4
.26 שיח בחודש עני (.)4
.28 אגודת צער־בעלי־חיים תימחה
בתוקף נגד רכישה
מפוקפקת כל־כך.)3,4( .
•29 איך אפשר להפוך דבש
לנפה 3
מאמך:
.2ברח מהזונה (.)3
.4איך השתחווה פעמיים?
בראש, כמובן (.)4
.5אין להתפלא שהם לא

הוא צילצל אליי בוקר אחד מכלא
רמלה ואמר לי ככה. :קוראים לי רפי
לוי, אני בן ,31 עצור לפני מישפט.
כותב שירים על אהבה, עצב ובדידות,
אוהב מוסיקה, את החיים, לבלות,
ספורט. קורא סיפרי־פסיכולוגיה,
מתעניין בספיריטואליזם. אני חף מפשע,
ונגרם לי עוול. מעוניין להכיר
בחורה לקשר רציני, לתקופה של אחרי
השיחרור ״.הוא ממתין בחוסר־סבלנות
בבית־המעצר, ת׳׳ד ,178 רמלה .72101

יודעים כי מאוטומט־מים לא
מוציאים את ה״או׳ ,אפילו
שאין מבטאים אותו, הרי הם
כאלה...
.6מה מגיע למי שישן בחברה?
רק לחם יבש 6
.7בערב וילון יכול להבדיל בין
חי ודומם.)4( .
.8לזקנה יש חפץ (.)5
.9טייסים לא אוהבים להיקלע
למצבים של חסר גדול כל־כך.)4,3(

. 11 היינו עם זה אותו הדבר,
עשה זאת, אבל, בתף.)2( .
. 12 כספי נמסר בשלום, ובכל
זאת רב מאד הבכי.)4,5
.16 אמו לא היתה דבורה, הוא
יכול לעוף מפה.)4,4
. 19 מתי הופך מלך־החיות לחרק?
כשהוא חי ביפו או באשדוד

זא״זא גאבור נהגה לומר: מעולם
לא שנאתי גבר עד כדי כך שאחזיר
לו את היהלומים שקנה לי.

נשמה צעירה

.21 פה מגיעים מיד לאולימפוס!

.22 תשאר בפנים (.)4
.23 זה נשמע חזק? היו זמנים 2
.24 מנע אמיתי.
.27 רפי עולה באש 3

--י הודי ת רגן

היא כבר לא צעירה, בת ,57 אבל יש
לה נשמה צעירה. וככה היא אמרה לי:
״אני טיפוס לא־שיגרתי, ארכיטקטית
במיקצועי, גבוהה — 1.72 מטר —
רזה, ממוצא אירופי. יש לי תכונות
טובות, ופחות טובות, אבל פירוט אתן
רק למי שיצליח לסקרן אותי. אותך
אני רוצה בן 60 עד ,65 גבוה, בעל
הומור והבנה, אדם שאיתו אעז להיות
אני עצמי.״ מיספרה אצלי הוא (.)9/88

גבר נסך

אית! עמיחי

הדברת מדי קי ס״ ^־נו*

מזמחים?״הדנות תיקנים(נ׳71 ן י 0
תת־עי עץ, חוקי ספרים1בגזים.
עירפול מיוחד לאחעים למניעת
יתושים1חוקים מעופפים.

4 0 * 1 1רמת -גן רוד מודיעין ,18ת.ד• 2272 .סל 790114-5-6.

ב ש מי רהעלב רי או תך ו ר כו שו

מונולוג שהשמיע באוזניי אחד הקליינטים
שלי, ישראלי ששהה 14 שנים
בארצות־הברית, והגיע באחרונה לחופי
שת־מולדת. הבחור, בסוף שנות וד 30
שלו, הופעה נאה מאוד (שתינו יחד
כוס־מיץ) ,נשמע נבוך .״איבדתי כאן
את הביטחון העצמי שלי,״ הוא סיפר
לי. ,באמריקה אני שונה מכולם. הגבר
הישראלי, בעיני האשה האמריקאית,
הוא משהו מיוחד, יש לו מה להציע.
״הישראלי יודע מה הוא רוצה, הוא
נלחם כדי להשיג זאת. אנחנו מתלהבים
יותר מהגברים שהאמריקאית
רגילה אליהם, מחמיאים לה יותר. הן
אוהבות את המשהו המחוספס שבנו.
מעט מאוד שמעתי שם, לא׳ מנשים.
בגיל מסויים יש לגבר חוש — הוא
יודע אם יילד לו או לא. שם ידעתי.
כאן אני מרגיש שלגמרי איבדתי את
החוש הזה.
״אני לא יודע אם היא מעוניינת בי
או לא, אם אני לבוש יפה בעיניה. אני

מעט מהפופולאריות שלה. אתם
לא זקוקים לה יותר! מצידי זה
בסדר גמור. אל תתקשרו אליי, אל
תכתיבו מיכתבים, ואני אסגור את
העסק ואלך לחפש לי עניינים
אחרים בחיים. קו 221017 ממתין.

דירה 1מב1נית
היא בת ,33 רווקה, אירופית, בעלת
מראה צעיר ועדין, נחמדה, משכילה
ומסודרת (דירה, מכונית וכל השאר).
אוהבת מוסיקה, תיאטרון, קולנוע,
שפות, שתיה, טיולים, רוצה להכיר גבר
סימפאטי וסולידי, בן ( 40 לא יותר,
בבקשה) אשר מעוניין בקשר אמיתי,
ובשל לקן־מישפחתי. אם אתה עונה על
הדרישות, מיספר־הטלפון שלה אצלי,
ואפשר גם לכתוב לת״ד , 11291 תל־אביב.

דוחי
על צידה האחורי של המעטפה היא
כתבה ״עוד רותי״ ,ובמיכתב היא
כתבה :״מצטערת שלא אני זו
שהמציאה את המישפט הקולע, הפנוי
להיות תפוס׳ ,אבל אפשר להגיד שאני
מזדהה עם הרעיון. אני בת 1.70 ,36
מטר גובה, ורצוי שהוא יעלה על שני
המיספרים האלה וגם יכתוב לת״ד
,11910 תל־אביב. תודה רבה וביי, רותי
(מה לעשות?)״

הצד השמאלי
של המפה
״אני גרוש, בן ,42 גובה 1.77 מטר,
רזה, נראה טוב,״ סיפר לי בטלפון
( .)8/88״קצין־רכב במיקצועי, רוצה
להתחיל את הפרק השני בחיי עם אינטליגנטית,
רומאנטית, וחשוב שתהיה
איכפתניקית ואידאליסטית. הגיל —
35 פלוס, ושתהיה לה נטיה לפעילות
פוליטית, לצד השמאלי של המפה, אני
מתכוון.״

\0 1 8 3 0 1 1*.
מ רי ם
בנימיני

מזל החוד ש:

ההתאמה ענו תו
המזלות

> דלי עם דדי
צירוף בלתי״שיגרתי ומפתיע, כאופי
הדליים עצמם; קשה יהיה לצפות את סוג
ההפתעות שיכין האחד לרעהו. הצורן
בשינויים והחיפוש אחר גירויים אינטלקטואלים
ואחרים עשוי, לכאורה, לאחד
שניים אלה. אך מאחר שאין דלי אחד דומה
למשנהו, והיחודיות היא אחת התכונות
המאפיינות מזל זה, יתכן שכל אחד יפנה
לדרך זרה ומוזרה ובלתי מובנת לבן־הזוג.
אווירה ניתוחה, המובילה לעיתים להתמר מרות
וכינס, עלולה להיווצר ביניהם. דווקא
תגובה בלתי-צפויה היא היא שיכולה שוב
לאחד ב ניהם.

זיר את השלום והשלווה. בזיווג מסוג זה
עלול הדלי להפתיע את בן הדגים בהעזה,
במרדנות וברצון מוגזם לחופש. אן יש לציין
שבן דגים לא יישאר חייב, וידע להשיב לו
כהלכה. כאשר יתגלו חילוקי־דעות ביניהם
על-פי רוב יהיה הדגים הסלחן והוותרן,
יפשיר את האווירה המתוחה, ויחזיר את
היחסים הטובים לקדמותם.

• דלי עם טלה
התאמה טובה יכולה להיווצר ביניהם.
אישיותו הדינמית של בן טלה והיוזמה שבה
התברך ייגרמו לשיתוף פעולה חיובי. הדלי
יבריק ברעיונותיו המקוריים, ובעוד הוא
מדבר ומתכנן, הטלה כבר יבצע את הרעיו נות
בצורה מושלמת. הרצון להרפתקות
חדשות מלהיב את שניהם, ויחדיו יבנו להם
חיים מלאי נסיעות וטיולים. שניהם ייזהרו
מלהגביל זה את זה, וביתם יהיה חמים
ונעים, והאווירה שבו אופטימית ועליזה.

• דלי עם שזר
דלי ושור על-פי-רוב זרים האחד לשני.
בת דלי, המתלבשת בצורה מוזרה ומיוחדת
והלוקחת לה חופש מדי פעם מהמיסגרת
המשפחתית, מרגיזה את השור ומערערת
את ביטחונו. חיי המישפחה משעממים ו*
חונקים את הדליים, ודרושה להם מיסגרת
גמישה מאוד. היחס החביב שהם נותנים
לכל אדם מעורר קינאה בשור, הרוצה שית־ )
ייחסו אליו יותר מאשר למכר מיקרי. דרי-
שה זו עבור בן מזל דלי היא, כמו עבור
מישהו אחר, עונש״מאסר.

¥דלי עם תאומים

דלי עם סרטן
שני מזלות אלה שוגים מאוד, ובכל זאת
הקשרים שביניהם חיוביים. הסרטן קשור
למולדת, לבית ולמישפחה, ואילו הדלי
דואג לחברה ולאנושות. למעשה, קיים
קונפליקט בין הדאגה לחברה ולקשרים
ציבוריים ובין הדאגה לבית ולמישפחה. אך
הגישה ההומאניטרית של שני מזלות אלה
יוצרת שיתוף והבנה ביניהם. שניהם מוכנים
להקריב רבות למען אנשים סובלים, חסרי-
בית, להשתתף בפעילויות פילנטרופיות ולעודד
את המקופחים. התנגשויות יכולות
להיות כאשר הסרטן הופך רכושני כלפי
הדלי, מפתח קינאה לידידיו הרבים, ומנסה
להצר את צעדיו.

• רדי עם אריה
שני המזלות עומדים זה מול זה בגלגל
המזלות, ויוצרים שיתוף וניגוד. זהו צירוף

עניין משותף, ציווך
בלתי־שגותי ומפתיע,
או מ שינה חנקה
מצוי ומקובל ביותר על שניהם. התנהגותו
של האריה ליד הדלי כמעט שקטה. הדלי
האימפולסיבי, שאת מצבי-רוחו המשתנים
אפשר למנות כאת שעות היממה, הופך
ממושמע ליד האריה, ומכיר בכך שיש מעליו
שליט. האריה דורש נאמנות, ובהחלט
מצפה שהוא יהיה במרכז תשומת״הלב של
בן־זוגו.

תנים ישפיעו על בן־זוגו הער לכל שינוי1* ,
ומוכן לשרת בכל עת. הבתולה יעזר בבן״ **
זוגו, ויקבל עידוד בעיקר בעניינים הקשו **
רים
ללימודים, מחקר, מדע ותרבות.

• דרי עם מאזניים
דלי ומאזניים שייכים למזלות האוויר,
וממילא מתאימים מאוד זה לזה. הקשר
ביניהם מושך לקירבתם המוני אנשים.
ידידים, מכרים, חברים לעבודה ואפילו
עוברי-אורח -כולם זוכים לייחס לבבי
ושווה. לעיתיס״רחוקות תהיה העדפה של
האחד לעומת השני, ואם תהיה העדפה,
היא תהיה לטובת הרחוקים יותר.

• דדי עם עקרב
המעניין בצירוף זה הוא המשיכה החזקה
שנוצרת לעיתים־קרובות דווקא ביניהם.
אי-אפשר לומר שהם מתאימים, אופיים
שונה לחלוטין. הדלי ״חוטא״ באהבה כלל-
אנושית ולא אישית, ולעקרב נחוצה הוכחה
תמידית לקשר העמוק שחשים אליו. העק רב
מעדיף לשלוט בבן־הזוג, והדלי אינו ניתן
לשליטה. בן עקרב רכושני, קנאי ומתמסר.
האהבה ותשומת-הלב שיעניק לדלי, תגרום
לאכזבה והתמרמרות אם לא תוערך על־ידו.

• דדי עם קשת
התאמה טובה נוצרת על״פי־רוב בין קשת
לדלי. שניהם מעריכים את החופש האישי,
לא מחטטים ולא מתערבים בחיי הזולת,
וגם לא נתפסים לקטנות. הם אידאליסטים
ומוכנים לסייע לאנשים סובלים. בדרך־כלל
יימצאו נושאים אינטלקטואלים, שיעניינו
את שניהם. ידידים רבים יימשכו אליהם,
והאווירה תהיה נעימה, חופשית ובלתי-
מחייבת.

נהוג לייחס להם התאמה, כיוון ששניהם
שייכים למזלות האוויר, ויכולים ״להתעו פף״
יחדיו. אך המתעופפים הם ציפורים
שונות מאוד זה מזה ולא תמיד קל להם
להבין איש את רעהו. שניהם מזלות
אינטלקטואלים ויחסם לסביבה אוהד
מאוד. בן מזל דלי שאפתן בענייני קאריירה,
אך בבן־זוגו הוא רוצה למצוא ידיד. למרות
שהוא עצמו לא יוצר קירבה אמיתית והוא
נשאר מעט מרוחק, הוא דורש נאמנות, ולא
יסכים לשום פשרה או שותפות עם מישהו
אחר. האינטואיציה החזקה שלו לא תשעה
אותו לעולם, וגם אם ינסה התאומים
להערים עליו -לא יצליח.

למרות השוני באישיותם ניתן למצוא
זוגות רבים המורכבים משני מזלות אלה.
שני מזלות אינטלקטואלים, שיוכלו להגיע
יחדיו להישגים רוחניים ומעשיים. הקשר
יהיה מבוסס על ידידות והערכה הדדית.
ייתכנו משברים מדי פעם, בתקופות שהדלי
ינהג באימפולסיביות, ומצבי־רוחו המש
צירוף
כזה עשוי להתאים ולהביא לידי
שותפות פוריה ומצליחה. חלק מתכונות
הדלי והגדי דומות, היות וכוכב שבתאי
שולט על שניהם, אם כי לא ניתן לומר
שאופיים ממש דומה, מאחר שכוכב
אוראנוס, המשפיע העיקרי על בני דלי,
מוסיף להם תכונות שהן זרות לחלוטין לבן
גדי. השאפתנות והצורך להצליח בקאריירה
בכל מחיר מאפיינים בהחלט את שניהם.

תוכניות רחבות״היקף מתעכבות. שאיפת-
כם לקדם עניינים בעבודה נעצרת, ומן הר אוי
להמתין לזמנים טובים
יותר, ולא להילחם
בטחנות־רוח. שימרו על
הכוחות שאתם עלולים
לבזבז על מילחמות
אבודות, כדי להתפנות
לעיסוקים חברתיים,
וגם למסיבות ולפגישות
מעניינות. מבחינה כספית
-עדיף שלא להש קיע
כספים, ולא לפתוח
בתוכניות גדולות, אלא לצפות להפתעות
מענייגור: שעשויות להופיע בסוף״השבוע.

המתח המלווה את היחסים בבית ובעבודה יגרום
לכם לחפ ש את השקט במקומות אחרים. ב ש מע
זה תמצאו את עצמכם
מבלים במסיבות. ועוסקים
בתחביבים ישנים ונשכחים.
כדאי לאמץ חית־ביח
נחמדה, היא לפחות תהיה
לצידכם במחבות התערות
ודשנות בביתכם. אתם ידועים
כאנשים האוהבים לאגור
ולשמור את כספם
ורכושם השבוע עש! זאת
במישנה זהירות. כיוון ש־הפתעות
בלחי־נעיסוח צפויות במישור זה. במישור
הרומאנטי — צפויות הפתעות נעימות.

עליכם להיזהר מפני מעשים שאתם עלולים
להתחרט עליהם בעתיד. התקופה מצריכה
זהירות מיוחדת. אתם
עלולים לפעול בספונטניות
ולנתק קשרים, ול-
אחר״מכן לא ניתן יהיה
לאחות את הקרע.
חישבו פעם נוספת אם
צעד כזה רצוי לכם.
נטייה להסתבך בתאונות
מסכנת את שלומכם.
היו עירגיים במיוחד,
והשתדלו לנהוג
בזהירות. תרגישו צורך להוציא כסף ולערוך
קניות. הרשו זאת לעצמכם. זה מגיע לכם.

העבודה מכבידה יותר מכרניל. ואתם שואפים
ליהנוח ולהוריד מהאחריות המוטלת עליכם. יש
לנהוג בזהירות עם הממונים
עליכם. ולהשתמש בטקט
ובדיפלומטיה. אוד
רצוי להתייעץ עם בני
מאזניים בדבר הצעדים
הנבונים שבהם יש לנקוט
בשטח העמדה. השטח
הרומאנטי עדיין מפתיע
ומבטיח. אתם קורנים קסם
וחן רב בתקופה זו. וסי
המין השני שמים־לב להד
פעתבם ולהתנהנותכם הצנועה. לאלה מכם
שתיכנע נסיעה ממושכת. מומלץ לדחות אותה.

החש ׳!ועם על קשרים עם בני־זוג. האהבה
תלבלב. זשכיח 1תרפא את ה א מבה שנחלוזס
לאחרונה. ח ך נעדינוח
יאפיינו א־נ ׳וזסיב עינום,
זתזכלו להוריד מהלחץ
שהכביד עליכם. תשקיעו
את עצמכם בעבודה ,׳ מלת
הרימו תעלה, והמרץ
המחעורו עלול אפילו לסכן
את שלומכם. יש להיזהר
בס־ו־וד מתאונות בעבודה
או מחאונוח־דרכים.
חדשות טומת, שיניע!
לקראת חוף השבוע מארצות זרות, יחסמו את
ליבכם וישרה אתכם לתכנן תוכניות חדשות.

יחסים עם בגי המין השני יהיו מאוד חשובים.
נסו לוותר מעט על רצונותיכם, ולמלא
את מישאלות־ליבם של
שותפיכם וידידיכם.
אם הכסף מכביד שוב
על הכיסים, פנקו את
בגי או בנות זוגכם במ תנות
מקוריות, כפי שרק
אתם מסוגלים להעניק.
ידידים וקרובי-
מישפחה שעליכם התכ וונתם
לסמוך ובהם ביקשתם
להעזר, אינם
מטלאים את ציפיותיכם. נסיעות וטיולים
שתיכננתם לממש באחרונה מתעכבים.

אופטימיות וכוחות מחודשים יאפיינו את התקופה
המבטיחה והמעוררת. רוב משאלותיכם יתגשמו.
פניותיכם לקבל עבודה יעלו
יפה ואתם חענו בחיוב.
המזל יאיר לכם פדם נם
בתחום הכספי, לכן —
נצלו ואתו הצעה בדבר
נסיעה לצרכי עבודה. ששכרה
בצידה, תניע לידכם,
ועליכם רק להעז ולקבל
על עצמכם אחריות
>1נ ר -
22נאןקג
22 בגובב׳נ -ר
זו. בבית׳לא הכל יתנהל
על מי־מנוחות. בן־הזנג
מרבה להתקוטט בימים אלה. ופונה אליכם
בדרישות מוגזמות. נסו להתאפק ולא להשיב.

תקופה משונה במיוחד, מלאה הפתעות
והתנהגויות מוזרות. הבלתי-צפוי ביותר
עשוי להתרחש ולהדהים
אפילו אתכם. אל
תנהגו בפזיזות וחישבו
היטב על כל צעד שא תם
עומדים לעשות, כי
הסיכון לא קטן בימים
אלה. העניינים הרו-
מאנטיים מתנהלים כר אוי.
את האהבות רצוי
לשמור בסודיות. נסי עות
שתיכננתם עלולות
להתעכב, או להתבטל. יתכן שעדיף לדחות
את הנסיעה, ולהסתפק במנוחה קצרה.

תאומים צריכים להתלבש היטב בזמן הק רוב,
כדי להימנע מהצטננויות ומהתקררו-
יות. הם רגישים במיו חד
בתקופה זו. ההפ תעות
הקרובות יפצו
אתכם על עומס העבודה
והאחריות שהוטלו
עליכם. יש להימנע בשבוע
זה מהשקעות ב בורסה
ומתוכניות כס פיות
חדשות, כיוון
שעלולים לצוץ מיכשו-
לים בלתי צפויים,
שתצטרכו להסתדר איתם. אם תכננתם
נסיעה גיחו״ל, אל תידחו אותה לזמן רב.

בני סישפחתכם ־נזלו מזמנכם — ועליכם יהיה
להקדיש חשומת־לב ועזרה לקרובים חולים. המעמסה
תהיה בבדה. יש
לשמור על הבריאות. אתם
תישים במיוחד בביטנכם
בתקופה זו; בני דלי יבואו
בכל־זאת לעזרתכם, אם כלא
במעשים. אך נם עצה
טובה שעה משהרחובות
כספיים יטרידו אח מנוחתכם
ויגרמו לדאנות מיות רות.
תוך זמן קצר ימצא
מוצא נוח למועקה. שמטרידה
אח מנוחתכם ביסים אלה בצורת הלוואה
שמישהו מידדכם הסובים יציע לכם.

העייפות משתלטת עליכם -אתם חשים
כובד ואפילו אכזבה. לקראת סוף השבוע
הדברים יתבהרו. עזרה
תגיע ממקור בלתי-
צפוי. כל התיקוות וה תוכניות
יתעכבו. הת אזרו
בסבלנות, וצפו
לימים טובים יותר,
שיגיעו. כדאי להימנע
מצעדים נחפזים בכל
מה שקשור לכספים,
כיוון שאתם עלולים
להפסיד. אחים וקרובי״
מישפחה יעסיקו אתכם, ואולי יהיו לטורח,
שימרו על קור-דוח. המצב יחלוף בקרוב.

תקופה מעייפת. הרצון להרבות בשינה מתנבר.
הפעילות החברתית. שבה הייתם מעורבים לאחרונה,
נמאסה, ויש צורך
להתרחק, להתבודד, להד
הר זלוזח. זה הזמן הטזב
ביותר לתיכען נסיעה א חכה
להמשך לימודים. או
השתלמות מכל סונ שהוא.
היזהרו מדיבורים שיכולים
להתפרש ער־יד׳ אנשים
כלשון הרע. פיטפוט מיותר
עלול לגרום נזק רב.
במקום העבודה צפויות
התרחשויות בלתי-רנילות, אדם חרש ובעל
השפעה רבה הופך את הסדרים על כנם.

• דלי עם דגים
כשאר המזלות המקיימים ביניהם שכנות
טובה, כן גם הם עשויים למצוא לעצמם
עניין משותף בדברים שונים. במיוחד
כשמדובי באהבת האדם והרצון לעזור
ולהיטיב עם הבריות. אלה ישמשו בסיס
להבנה הדדית, וגם כאשר יצוצו חילוקי״
דעות יסייעו האידאלים המשותפים להח
דדי
עם בתודה

• דרי עם גדי

מישפחת
ברנוביץ -
אל מד׳* ד חמי
אני מודיעה לכם שטוב־הלב שלי ממש מגעיל
אותי. או שאני כותבת מדור־רחילות או שאני לא
כותבת. אבל אי־אפשר לכתוב מדור רחילות
ולרחם על כולם, ואת הסיפורים הכי חמים לא

רק לפני חודש סיפרתי לכם איך זהבה
ברנוביץ, אשתו של הקבלן מוטי ברנוביץ,

והתחלתי לרחם על העולם. איר אני יכולה 5
לכתוב דבר כזה, שאלתי את עצמי. דויד לוין
בטח נורא ייפגע שאשתו התאהבה במישהו אחר£ .
ומה עם הילדים של ניצה ודויד?

הכירה בטיסה בחור צעיר, התאהבה בו, ואחרי
חודש עזבה את הבעל והבית לטובת הבחור
הצעיר.
והבעל?
הוא נוסע עכשיו בקו רמת־גן תל־ברוך.
ברמת־גן. הוא גר, ובתל־ברוך גרה אירית
אילני, גרושה יפה, עשירה ואינטליגנטית,
שהיתה נשואה לקבלן, והמוכרת בעיר כידידתו
הקרובה של איש־הביטוח אבינועם טוקטלי.
מה מוטי ברנוביץ עושה אצל אירית אילני
כל־כך הרבה פעמים בשבוע? לא כלום. הם סתם
ירידים.
האשה ניצה ודויד לוין
מתנשקים כם 1זוג פסיכים

לפרסם, שמא מישהו ייעלב. אני, במקום העורך
שלי, הייתי מפטרת את עצמי מייד על הפשלה
הזאת.
כבר לפני חודשים רבים נודע לי על הרומאן
החשאי שמנהלת ניצה לוין, אשתו של הבימאי
דויד לוין, עם בועז אפלבאום. אני ראיתי
את בועז ואת ניצה מתנשקים ברחוב הירקון, כמו
זוג פסיכים. באתי למערכת, מלאת תנופה, כדי
לכתוב את הסיפור, אבל כאן ישבתי על הישבן

בקיצור, מרוב טוב־לב כתבתי את הסיפור בלי
שמות. הכל בגלל הרחמנות שלי.
ובכלל, מאז נודעו לי עוד פרטים רבים על
הרומאן, אבל בכל פעם, תחת לכתוב, ריחמתי.
אבל עכשיו אני מבינה שאין.מה לרחם על
דויד לוין, כי הוא מסודר היטב. יש לו רומאן
נחמד מאור עם בחורה יפה מאוד בשם מירי
שומרון, שפעם, לפני הרבה מאוד שנים, היתה
אשתו הראשונה של דן שומרון שהוא, למי

מירי שומרון

אומרים לי שכל העיתונים מלאים, בחודשיים
האחרונים, בסיפורים על חיים בר, שהוא שחקן־
כדורגל והבלם הכי טוב בארץ. אומרים לי שבכל
יום כתוב עליו משהו אחר. יום אחד שמפטרים
אותו, ויום אחד שהוא מתפטר לבד, ואחר־כך
שהוא לא בלם את הכדור, וביום אחר שהוא כן
בלם. אחר־כך כתוב שהוא אשם, ויותר מאוחר
כתוב שהוא דווקא לא־אשם.

תמאן נחמד מא1ר
שלא מעודכן, רמטכ״לנו העכשווי.
אז נגמרו הרחמים. מירי ודויד לוין מאוהבים,
וגם ניצה לוין ובועז אפלבאום, ובא לציון גואל.

תפקיד חייה
זוכרים את אירים הנר? לפני ארבע שנים
ח־ר פיתאום כוכבה, וכולם גילו אותה. גילו אותו
כשחקנית, גילו אותה כדוגמנית, גילו אותה
כיפהפיה וגילו אותה כחברה.
היא שיחקה בקאמרי ודיגמנה, ואחר־כך היא
פגשה את דודו טופז וניהלה איתו פרשת־אהבה
שבגללה זכתה להרבה יותר כותרות מאשר בכל
הקאריירה האמנותית שלה. אחרי דודו טופז היה
לה רומאן קצר עם אבי נשר. שאז עוד היה
החבר הקבוע של שרון הראל, ויותר מאוחר
היה לה רומאן עם פרנק בריקובסקי, שחקן־
כדורסל תוצרת־חוץ.
אחר־כר היא נעלמה לגמרי ונשכחה.

אירים קנר
לא מוכנה לגלות פרטים

השבוע פגשתי אותה דוחפת עגלת־תינוקות
ומחייכת. היא סיפרה לי שכבר שנה וחצי היא חיה
ללא־נישואין עם יונתן (לא מוכנה לגלות שם
מישפחה) שהוא סטודנט(לא מוכנה לגלות למה),

לפני חודש שמעתי על אלון?(מיל׳) אחד, שעזב את ביתו ואת אשתו ואת ילדיו.
לפני שלושה שבועות שמעתי שגם האלוף יצחק מרדכי עזב את ביתו ואת אשתו ואת ילריו.
ועכשיו אני שומעת על אלוף שלישי, שלא רק שעזב את הבית, את אשתו ואת ילדיו, אלא שהוא
מנהל רומאן סוער עם עתונאית נאה, שנפרדה לא־מזמן מבעלה.
ורק הממונה עליהם, רב־אלוף (מיל׳) יצחק רבץ, כל הזמן, כל הזמן בעלה.

חולה על רופא
אם רוצים משהו באמת־באמת־באמת, ולא
מוכנים להתפשר על פחות — מצליחים.
הנה, העתונאית היפה רונית מקובר בת
ה־ 30 יכלה להתחתן כבר 36 פעמים עם כל מיני
בחורים יפים ונחמדים. אבל רונית, מאז שהיא
זוכרת את עצמה, אמרה שהיא תתחתן רק עם
רופא.
ככה עברה שנה, ועוד שנה ועוד שנה, ולא היה
אף רופא אחד בשטח והחברים כבר התחילו לרמוז
לה שאולי היא מוכנה להתפשר על מהנדס או
עורך־דין או רואה־חשבון. אבל רונית אמרה שרק
רופא, וזהו.
לפני שלושה חודשים היא הלכה לראיין דוגמן
יפה־תואר בשם ניסים כלף, שהוא בנו של
רופא. הרופא הוא גם מבוגר וגם נשוי. אבל רונית
ביררה היטב אם לרופא יש אולי איזה בן־רופא.
אמרו לה שדווקא יש. לבן קוראים אלי בלף,
והוא ממש עכשיו גומר את לימודי הרפואה
בבולוניה באיטליה.
רונית פגשה את אלי ו ...כבר אחרי שלושה
שבועות הם הודיעו שהם מתחתנים.

סיכשכים רצינ״ם

ולפני חודשיים נולד להם בן נפלא בשם

מיכאל.

״את לא רוצה לחזור לבימה ולדוגמנות?״
שאלתי אותה.
״התפקיד הכי נפלא שהיה לי בחיים זה
התפקיד של האמהות, ואני לא מתכוונת לוותר
עליו ״,אמרה בחיוך גדול, ואני האמנתי לה.

רונית מקובר
נומר ללמוד רפ 1אה

ו^יי^יי^,

אני, כמובן, לא מבינה כלום בכדורגל, אבל
לעומת זאת אני מבינה היטב בעניינים, ולכן
חשבתי שאם לאיש יש צרות, אז צריך לחפש את
האשה.
שלחתי שפיון המתמחה בענייני־ספורט, והוא
חזר אחרי שלוש שעות ואמר לי ״צדקת!״
מסתבר שלחיים בר יש אשה חטובה בשם
־מדריכת־ספורט בנתניה. ס ׳ ן

אורלי, שהיא סו 1י בין אורלי לחיים התחילו לפני חודשיים סיכסוכים
רציניים, וממש באותו הזמן מישחקו ירד פלאים,
והוא כן־בלם־את־הכרור או לא־בלם־את־הכדור
(מחוק את המיותר).
אמרו לי גם שלאורלי יש חבר קרוב בשם
ז׳קו, והעניין הזה הביא לחיים בר עצבים גדולים
מאוד.
נורא, לא?

חוף בחורף

(המשך סעמוד )31
מהים. המתרחצים הקבועים מגיבים
אליהן באדישות מוחלטת.
במרחק מאה מטר מהן יושב בחור־ישיבה
מזוקן וצנום לבוש במיכנסי־התעמלות
בלבד. זהו אהרון גד־אור.
חצי יום הוא לומד בישיבה, ובחצי
השני הוא נמצא בחוף .״זה החמצן
שלי ״.מצהיר בחור־הישיבה, שמהסס
להצטלם. בכל זאת מצפה לו מחר חצי
יום בישיבה .״פרסום שמי? — טוב, נו,
אבל לא המונה.״
לבסוף הוא מתרצה, ומסכים
להצטלם כשהוא מדגים שיטת־ריפוי
מיוחדת שהמציא בעצמו/״אבל בלי
שיראו פגים,״ הוא מבקש. למביט
מהצד נראית השיטה הזו כמחזה
מגוחך. ג ־־אור מחזיק בידיו בשני
ספוגים גדולים, הוא מתכופף ומתחיל
לרוץ על ארבע רגליו .״זו שיטה
נהדרת נגד תחלואים שונים. אני
סבלתי מכאבים בגב, מאז שאני רץ
בחוף עם הספוגים נרפאתי״.
ותרופה לאימפוטנטים
ך* שממשיכים לדבר על היתרון
נות וזטמונים בבילוי חורפי בים
מתלהב גו־אור, משבח, מהלל, ומגלה
שהדבר משפר גם את חיי־המין .״הים
משפר את זרימת הדם ומוסיף כוח. כן
כן, גם בנושא הזה. אני לא צריך שום
אביזרים, ייא סרטים כחולים ולא סמים.
הים זה הכל. כשאני לא בא לים יש-לי
פחות כוח״.
יתרון נוסף של הים, אליבא דגר־אור
הוא כתרופה לאימפוטנטים. הראש
היהודי גם הוא הגיע לכאן. אדם בן ,40
עטוף במעיל, מסתובב על החול עם
מכשיר לגילוי מתכות. אחרי עונת־הרחצה
בוודאי טמונים בחול אוצרות
מפתיעים.
הוא כועס מאוד כששואלים אותו
למעשיו. הוא לא רוצה שכל עם ישראל
יגיע מחר לחוף עם מכשירים לגילוי
מתכות, .תסתלקו מפה.״ הוא אומר
וממשיך לסקור את החוף.
אוצרות הוא אולי לא ימצא כאן,
אבל את מרדכי יסקין בן ה־ 62 הוא
יכול למצוא בחוף מידי יום. יסקין, תל״
אביבי ותיק, אומר :״כבר 50 שנה אני
מנוי בחוף. מי שבא רצוף מהקיץ לא
יסבול מהקור,״ הוא מבטיח .״הגוף
מתרגל לזה״.
יסקין שזוף ושחום גם בחורף, ולא
ממכוני־השיזוף שצצו לאחרונה בארץ.
״מי שבא לים בחורף יכול גם
להשתזף. אז למה אין פה הרבה
צעירים? כי הם שייכים לדור אחר, דור
הפופ והצרחות. לא יודעים מה טוב
באמת״.
יסקין מהנהן בראשו לשלום לאנשים
שבחוף :״אני מכיר פרצופים של
קבועים. ולק מהם אני גם מכיר טוב.
נוצרים קשרים. המחמאה הטובה ביותר
שאני מקבל היא שאני נראה צעיר, וזה,
^ כמובן, בזכות הים ״.יסקין לא מגיע
לחוף לבדו. צמוד אליו רוקי, הכלב
שלו .״גם הוא מת על הים״.
רוקי מצטרף לבעליו לשחייה.
•כמעט תמיד אני שוחה. יש רק דבר
אחד שמרתיע אותי ״.״הקור?״ אני
שואל. אולי בכל זאת יימצא מישהו
בחוף שיאמר שקר לו, אבל יסקין מגיב
בזילזול, :מה פתאום הקור? משהו
לגמרי אחו־ — הליכלוך.
״לפעמי ם זה ממש נורא איך שהמים
מלוכלכים. בשבוע שעבר, למשל, אי
אפשר ה״ה להיכנס למים מרוב
ליכלוך. נשבר צינור של ביוב, והמים
י * ,היו נורא מלוכלכים. חבל שצ׳יץ לא
עושה כלוום כדי לדאוג לניקיון המים.
.הוא רק מדבר ועושה קוסמטיקה.
במקום זה שינקה את המים ״.עולה
הקריאה מחוף תל־אביב. אבל לא רק
מתרחצי זזחורף נהנים מהים במזג־האוויר
הסגרירי, גם אחמד, המשכיר
כיסאות־נו־ו, מרוצה. הוא מובטל
מעבודה. סביבו מסודרים כיסאות־הנוח
בסדר מופתי, ואין להם דורש.
סמי צאקר, פועל־הניקיון של החוף,
שרוע גם הוא על החול, והוא מביט בים
מאושר :״בקיץ אני עובד עד 12 בלילה
כדי לנקות את הליכלוך של האנשים.
כל הזמן מגקה, עכשיו בחורף יש פחות
ליכלוך ויותר זמן לנוח.״
העולם הי ה 2630

כוניח־הפאר של
33 השר באמריקה

? 08א8א ־88 0111 01־ 08 5־01711, 00085
* 701א&א 08

מ08 סס

088 8 01X0081X8 8887X08, 1110.,

- 8931118*: -

בתקופת הפניות המנומסות.
לבסוף פקעה סבלנותו, והוא
הגיש תביעה לבית־המישפט.
הדבר השפיע, שכן נציג צעירי־חרות
ביקש לבטל את התביעה והבטיח
לפרוע את החשבון שעמד אז על סך
8583 דולר. אילן ביטל את התביעה
ולמחרת, ב־ 9במאי , 1986 קיבל מיכתב
המודיע כי מצורפים אליו שתי המחאות
בסכום כולל של 4164י דולר, וכי
תנועת־החרות מעריכה מאוד את
שיתוף־הפעולה מצירו, וכי הפיגור
בתשלום נובע מאי־ידיעת האירגון את
גודל החוב. יתרת החוב תשולם תוך 90
יום, בתשלומים חודשיים של 1000
דולר כל אחד.
המיכתב כשלעצמו שימח מאוד את
אילן, אולם למרות שהפך אותו ואתי
המעטפה לכל עבר, לא מצא את
ההמחאות המובטחות. כמה שיחות־

8880? 1X081878 08 8X88X08, 1X0.
X88, 103171303117,אא£״ *03 01110
.׳ 01:8*1 0 0 3 * 0

וועא 86
-1 *8־ו 886ז 8א 81ד?-1 .^-13^4׳£^5
£ <0זג.100ע.א
2/ 4/86

^ *0־88X948

ט;<א 0£א 6מ 62 סו״ 8£0מס 0 ? 04 * 006 /אס1ז>וומס 0 !!8

.אסד״ז141
801/81.יי

*. 6* 561מ״

*0ז**.א10 זו£ 1 8 0 *00

.04130

אחד החשבונות של ארבם שלא שולמו
ארידור לא השיב

ך * חל בשנת 1985 ועד מחצית , 1986
\ 1כאשר היה השר משה ארנס מבקר
בניו־יורק, היה מתגורר במלון הילטון
אשר בשדרה השישית. חשבון־המלון
שולם על־ידי ממשלת־ישראל או
תנועת־החרות.
את נסיעותיו הרבות בעיר וממנה,
העדיף משה לעשות לא במוניות, שלהן
יש לשלם במזומן, אלא בשרות חברת־הלימוזין
נ׳חזלם. חברה זו העמידה
לרשותו לימוזין ונהג, ובתום השעות
שבהן החזיק ברכב היה חותם על
החשבון, ללא דאגה לתשלום.
כמו ארנס, כך גם פעילים אחרים
של תנועת־החרות, שנסעו שעות רבות
במכוניות החברה.
כאשר הצטבר החשבון של פעילי
תנועת־החרות לאלפי דולרים, פנה
מנכ״ל החברה, רוני אילן, לנציג הניו־יורקי
של הגוף שפתח את החשבון
בחברת לרוזלם: צעירי תנועת־החרות,
שמישרדם הוא ברחוב ה־ 38 בניו־יורק,
ואשר בשמם חתמה על טפסי־החשבון
גלן מונס.

לסייע בפירעון החובות.
ארנס השיב כי אינו מבין מדוע אילן
מטריד אותו, וכי יפנה למוסדות
התנועה.
אילן החל מטלפן למוסדות־התנועה,
והגיע אל יחיאל קדישאי,
שהשיב כי צעירי תנועת־החרות הם גוף
אמריקאי עצמאי, ואם יש מי שיכול
לעשות משהו בנדון הרי זה יו״ר
המזכירות, יורם ארידור.
בינתיים כתבו צעירי־חרות לאילן
מיכתב שבו הבטיחו לו כי אחרי חג־יום־
העבודה האמריקאי ייכנסו לאירגון
תרומות, שיאפשרו התחלת פירעון
החוב. המיכתב נימק את אי־התשלום
בעזיבת עובד בכיר את האירגון, דבר
שגרם אי־סדרים ואי־פירעון חובות
רבים.
הפעם לא ביטל אילן את תביעתו,
למרות שהצליח לקבל המחאה על־סך
1000 דולר על־החשבון.
כאשר הגישו צעירי תנועת־החרות
כתב־הגנה, שבו הכחישו את החוב מכל
וכל, שלח אילן מיכתב ליורם ארידור
במצודת זאב בתל ־ אביב ווידא
שארידור יקבלו אישית. במיכתב חזר
על כל הפרשה, וביקשו להתערב כדי
למנוע עוגמת־נפש ופירסום של
הפרשה, שאינה מוסיפה כבוד לראשי
תנועת־החרות. ארידור לא טרח להשיב
על המיכתב.
אילן ממתין כיום לפסק־הדין, והוא
יבקש מבית־המישפט להחיל את פסק־הדין
גם על המישתמשים במכוניות,

210191815 01 /11\ 11-1<11.4,1ז ; 0£81
9 , 1986ע*1ז

0 .ם 031 301:7106, 1וז*< 531ס 01ל
334 £351 78111 511:661
10021

¥01 (5,״1*3

; 0631: 8001
3^ ( 1100מ* 0 *100155 10*3.11100 $4,164 1.0ס 6־ 10303 01 סוגן
. 19* 11(51 1116 *>1131106 04463 0)1 1116 30001101 01 110*01 21001518 01

מיבתב־ההבטחה של תנועת־החרות
והצ׳קים המצורפים אי1ם
הפניות של אילן היו מנומסות,
תחילה בטלפון ואחר־כך במיכתבים
אדיבים, המזכירים כי משום מה שכחו
לשלם את החשבונות המצטברים. אילן
גם המשיך להסיע את ארנס ואנשיו

טלפון נזעמות הובילו להגשת התביעה
מחדש, וכאשר הגיע שוב ארנס לביקור
ממלכתי בניו־יורק ונסע בלימוזין של
נ־חזלם, המתין לו אילן בפתח מלון
הילטון וברוב נימוס שאלו אם יסכים

וזאת לפי תקנות שכירת־הלימוזיגות.
או אז יוכל להפעיל צעדים נגד ארנס
באופן אישי, בעת ביקורו הבא בניו־יורק,
בין אם יחזור כשר, בין אם יחזור
כזזבר־כנסת בלבד• יגאל לכיב ₪

י י — 35

שערוריית פרס ביאליק
השבוע וענק נו ס ביאליק לחסת־ישואר -רואשונה בתולוות־ו -
רדמאגוג גיזעני המצדד בגירוש ערב״ השטחים. בצעו דומאט׳ חסו־תקויס
הודיע שונט הנוס ברוני ח״ם שוהם שהוא חוזר בו מחתימת! ער נימוק
חברהשופטים בעיקבוח הופעת פוופי ׳שואל אלדד( ש״ם בטלוויזיה.
החולי שאת נגיפיו איבחנו לראשונה במדור
זה, בהקשר עם פרסי ישראל, שב ונתגלה בימים
אלה עם ההודעה על בחירת חתני פרס ביאליק
לשנה זו. והפעם הדברים אפילו חמורים יותר.
שכן אם בפרס ישראל מדובר היה בשרירות־לבו
ובצרות־אופקיו של עסקן שזכה בפטור גדול מדי
מביקורת ציבורית, ועשה בפרס כבתוך שלו, הנה
בבחירת מועמדי פרס ביאליק השנה נתגלתה
לפנינו קהות־חושים מוסרית שדומה כי אין
למעלה ממנה.
וכך נבעתו כל אלה החררים לדמותה ולע־תידותיה
של התרבות הישראלית, וכל אלה
החרדים לכבודו של הפרס, למישמע ההחלטה
להעניק את חלקו המיועד לנושא ״חוכמת־ישראל״
לפרום׳ ישראל אלדד (שייב) ,פובליציסט,
עיתונאי ו״דמאגוג משולח־רסן״(דן מירון,
פוליטיקה, יוני ,)1987 דברם העיקבי והאידי־אולוג
הקיצוני ביותר של תנועת ״התודה״
ותנועת הדיכוי והכיבוש המתקרית גוש אמונים
על משקל ה״לויאליסטים״ הידועים לשימצה
בצפון־אירלנד.
בימים של מעשים מעוררי חלחלה הנעשים
בשם ביטחון ישראל, ייתכן שכל הפרשה כולה
היתה חולפת בלא תשומת-לב יתירה אלמלא בחר
פרופסור אלדד־שייב — מי שזכה בתארו האקדמי
הנכבד במחלקה ללימודי־חוץ של הטכניו!,
מוסד שאינו מתמחה כידוע ב״חוכמת־ישראל״
דווקא — להופיע בטלוויזיה, כשבוע לפני מועד
קבלת הפרס, ולהכריז כי הוא תומך ב״ריפאט־ריאציה״
של יותר ממיליון תושבי השטחים
הכבושים בירי ישראל בגדה המערבית וברצועת
עזה לשאר ארצות ערב.
בכך, קיבל על עצמו בצורה חד־משמעית את
סמכותו הרוחנית של הגזען כהנא.
בתולדות התרבות ידועים סופרים והוגי־דעות
לא־מעטים שגרסו כי השחתה לשונית כמוה
כשחיתות מוסרית. כך קונפוציוס וכך בזמננו
שלנו סופרים ומשוררים כקארל קראוס, ברט
ברכט ועזרא פאונד. המושג ״ריפאטריאציה״
פירושו המילולי הוא ״חזרה למולדת״ .על אותה
מחלקה בסוכנות היהודית המעוררת ישראלים
ילידי ישראל שהיגרו מן הארץ לחזור למולדתם
ניתן בהחלט לומר כי היא עוסקת ברה־פאטריאציה.
אבל
לקרוא בשם ״ריפאטריאציה״ לגירוש
מאות אלפי גברים, נשים וטף ממולדתם, מן
הערים והכפרים שבהם נולדו וחיו, ביהודה,
בשומרון וברצועת־עזה, לארצות שבהן לא דרכה
כף־רגל מיקצתם מעולם, הוא מעשה נבלה
מאין־כמותו. והוא גם מעשה ציני היאה למיש־טרים
מושחתים ומשחיתי־לשון־ותרבות מעין
אלה הקוראים לרודנות בשם ״דמוקרטיה עממית״
ולדיכוי ריב התושבים בשם ״הפרדה״
(אפארטהייד) ,שלא לדבר על אותו מישטר
ידוע־לשימצה שקרא לרצח אנשים בתאי־גזים
ולמיחזור גופותיהם למוצרי־ניקוי כגון סבון בשם
״פיתרון סופי״.
זוהי איפוא החברה הנאה שאליה הצטרף עתה
חתן פרס ביאליק לחוכמת־ישראל שלנו ,״הדמא־גוג
משולח־הרסן״ ישראל אלדד. להציג אותו, עם
הניעות מקרא הקלוש והרדוד שלו, לצידם של
חוקרים כמשה צבי סגל, יחזקאל קויפמן, גרשום
שלום, נפתלי טור־סיני, נחום סלושץ, ירוחם־
פישל לחובר, יצחק בער, יעקב נחום אפשטיין,
חנוך אלבק ומרטין בובר — הוא לא רק מעשה־איוולת
ומעשה חסר־אחריות. הוא, אף הוא, מעשה
של שחיתות־המידות.
שלא לדבר כבר על השאלה המתבקשת, כיצד
ניתן להעניק את הפרס לאלדד״שייב ולמנעו
מפרופ׳ ישעיהו לייבוביץ, מועמד טבעי וראוי לו
מזה שנים בזכות מישנתו ומחקריו. מועמדותו של
לייבוביץ הוכשלה, כזכור, על־ידי קואליציה של
שני חוקרי יודאיקה מהוללים כפרופ׳ אלי שווייד,

נאמן נ 1ש אמונים, וד״ר מנוחה גלבוע — מרצה
זוטרית אבל אשתו של ה״ממונה״ לשעבר על
פרסי ישראל. וזאת, חרף המלצתה החמה של
החוקרת החשובה ביותר שהשתתפה אותה שנה
בוועדת השיפוט — פרופ׳ שרה וילנסקי,
תלמידתו וממשיכת דרכו של פרום׳ גרשום שלום
בחקר הקבלה.
זאת ועוד, הענקת פרס ביאליק לחוכמת־ישראל
לפרופ׳ אלדד(שייב) מגלה גם חוסר דרך־
ארץ כלפי האיש שעל שמו נקרא הפרס וכלפי כל
הערכים הגלומים במיפעל־חייו וביצירתו שלו.
שהרי במיקרה זה אין כל צורך לנסות לנחש
כיצד היה ביאליק מגיב על הבחירה. במיקרה זה

פרופסור חיים שוהם:
מסרג להיות שותף להחלטה
אנו יודעים בדיוק מה היה המשורר אומר אילו
נשאל, שהרי חיווה את דעתו ביחס לאלדדים
למיניהם לא־אחת ולא״שתיים בעודו בחייו.
וכך, גם אם לא נתעקש להחזיק בדעה
ש״ראיתיכם שוב בקוצר ידכם״ מופנה כלפי
הרביזיוניסטים דווקא, די לעיין במה שכתב
ביאליק בימי הריב ביישוב הארצישראלי בעיק־בות
פרשת רצח ארלוזורוב.
ואלה דיברי ביאליק בשנת חייו האחרונה:
״זרע השטן הרביזיוניסטי היפרה רוש ולענה
ואף על פי כן ליבי סמוך ובטוח, כי הגוף הבריא
של היישוב יתגבר גם על המחלה הזאת. יכול
נוכל לה.״
ומי לגו מייצג נאמן של ״המחלה הזאת״
בימינו מאלדד־שייב, ה״דמאגוג משולח־הרסן״.
״המחלה הזאת״ בגילגול קשה ומסוכן לאין־ערוך
מזה שאליו כיוון המשורר הלאומי.
לפיכך, הענקת פרס ביאליק לחוכמת־ישראל
לאיש אשר כזה גם אינה מעידה על ״חוכמת־ישראל״
יתירה מצד שופטי הפרס. אדרבה, היא
מעידה על ״סיכלות ישראל״ מובהקת שלהם.

צ די קבס דו ם
קרן־האור היחידה, כפי שנהוג לומר, בפרשה
אפלה זו היא העובדה שבעיקבות אותה הופעה
אומללה של אלדד בטלוויזיה, חזר בו אחד
משלושת השופטים, פרופ׳ חיים שוהם, מרצה
בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת
חיפה וקודם לכן באיויברסיטת בר־אילן,
מהסכמתו להענקת הפרס לחסיד הריפאט־ריאציה־טראנספר.
בשיחה
אתי ביום השישי האחרון התוודה
באוזני :״אחרי ששמעתי את דבריו של שייב

בטלוויזיה לא עצמתי עין כל הלילה. עד אז
חשבתי, אולי מתוך נאיביות יתירה, שניתן ואולי
אף צריך להפריד בין פוליטיקה לבין פעילותו
של אדם כמורה ואולי אף כהוגה־דעות. אבל
ההעזה שלו להעלות את ה׳ריפאטריאציה׳ של
ערביי יהודה ושומרון ורצועת־עזה כפיתרון
לסיכסוך היהודי־ערבי, והמשמעות הרוחנית
והציבורית שנודעת להכרזה כזאת בתנאים
הנוכחיים ועל רקע ההתפתחויות האחרונות, לא
איפשרו לי עוד להיות שותף להחלטה שהייתי
שותף לה גם קודם לכן בחצי־לב בלבד״.
אמר ועשה. יירשם הדבר לזכותו ולזכות
אומץ־לבו ויושרו האינטלקטואלי, שלאחר אותו
ליל־שימורים עמד ושלח את המיכתב הבא לסגן
ראש עיריית תל־אביב נתן וולך, הממונה על
הפרס, בצירוף העתקים ליעקב אורלנד, יו״ר
אגודת הסופרים העברים, שמטעמה נבחר לכהן
כשופט, לשני חבריו־לוועדה, הפרופסורים פנחס
פלאי (אוניברסיטת באר־שבע{ ורבקה שץ־
אופנהיימר (האוניברסיטה העברית) ,שהיא גם
יושבת־ראש הוועדה, ולראש עיריית תל־אביב
שלמה להט.
והרי תוכן מיכתבו של פרוס׳ חיים שוהם לסגן
ראש עיריית תל־אביב:
״למר וולך הנכבד,
אבקש להסיר את שמי מנימוקי ועדת־השופטים
להענקת פרס ביאליק לחוכמת־ישראל
לשנת תשמ״ט לד״ר ישראל אלדד.
נתונים ומצב שאיפשרו לי בשעתו להצטרף
לעמיתי־לשיפוט ולהעניק את הפרם לד״ר אלדד
נשתנו מעיקרם. מה שהיה אפשרי לי עוד לפני
חורש ימים ויותר — שוב אינו אפשרי, בעיקר
לנוכח הופעתו של ד״ר אלרד אמש בתוכנית
מוקד בטלוויזיה הישראלית ועמדות שנקט בהן
(בעיקר לקראת סופה של התוכנית).
יש בצעד זה שלי משום מחאה רבתי מצירי
וצר לי שאיני יכול להחזיר הגלגל אחורנית. בעת
קריאת נימוקי השופטים, אבקש שלא לציין את
שמי, שכן אני מסיר הסכמתי.
אין הדברים אמורים לגבי הפרופסור צ.ב.
רבינוביץ וסיפרו(הוצאה מדעית של מחזור פיוטי
ינאיושזכה אף הוא בפרס. אם מיכתבי הוא
כהתפטרות מוועדת השופטים האמורה — הרי
חיים שוהם
אני מתפטר ממנה•
22 . 1.88

חסרתתק די ם
פרשה זו היא חסרת־תקדים בחומרתה
בתולדות פרס שכאמור לא חסרו בו גם קורם לכן
עיוותים וכן משוא־פנים מביש, גם אם עדיין לא
פשתה בו המחלה הגיזענית הרומסת את כל
נורמות המוסר המקובלות של התרבות היהודית
והעברית (כולל, אגב, זו שבכיתבי זאב
ז׳בוטינסקי)...
כך, בחלוקה ה־ 30 לשנת תשכ״ב לא הוענק
הפרס לספרות יפה במועד הקבוע מכיוון
שהשופטים מצאו ש״רוב הספרים שהוגשו, ושהיו
ראויים לפרס, הם של סופרים חשובים, שכבר
קיבלו את פרס ביאליק פעם ואפילו פעמיים״— .
החלטה נבונה ויפה. כספי הפרס הועברו איפוא,
בהתאם לתקנון, לוועדת הפרס של השנה
שלאחריה, ואילו זו נתכנסה עוד בעת כהונתה
של קודמתה, בתכסיס שגם אם היה חוקי הדיף
ריח לא־נעים, והמליצה להעניק את הפרם לספרות
יפה למבקר פרופ׳ ברוך קורצוייל.
החלטה קודמת להעניק את פרס ביאליק
לחוכמת־ישראל להוד בן־גוריון(תשי״א) עוררה
הסתייגויות והירהורים, והיוותה תקדים מסוכן.
התקדים נעשה מסוכן פי־כמה כשדור בן־גוריון
זכה בפרס בשנית בחלוקה ה־ 39 לשנת תשל״א.
אלא שהאיש שזכה אז שלא־בדין, לדעתנו, לא
היה דמאגוג גיזעני היסטרי המטיף לגירוש עמים

כי אם אחד ממקימיה ומעצבי דמותה של מדינת
ישראל.
ההחלטה להעניק את פרס ביאליק לספרות
יפה, שאגב לא הוענק מעולם ללאה גולדברג,
ליונתן רטוש, למרדכי טמקין, לי״צ רימון,
לאסתר ראב, ליעקב חורגין, ליעקב אורלנד,
לנסים אלוני, לחנוך לוין, ליהושע בר־יוסף,
לשלמה גרודזנסקי ועוד רבים וטובים —
לפובליציסט, למבקר הפושר ולעסקן התרבות
הממולח ישראל כהן, היתה אף היא צעד נוסף
בסידרה ארוכה של עיוותים, מחדלים ושיתוקים
חלקיים בהם לקה יושרם האינטלקטואלי של
שופטים שאמורים היו להוציא מישפט־אמת.
שערוריה של ממש התחוללה בחלוקה ה־26
( ,)1958 כאשר, מחמת ״חילוקי דעות בין
השופטים״ ,לא נתקבלה ההמלצה להעניק את
הפרס לימי ציקלו של ס. יזהר.
יזהר סמילנסקי זכה לאחר־מכן בפרס ישראל.
כלומר, ישראל כהן — כן. אבל ס. יזהר —

אגב, פרס ביאליק, בניגוד לפרס ישראל
המחייב הכרעה פה־אחד, מוענק — על פי
תקנונו — ״ברוב ריעות״ .כך שהתנגדותו של
פרופ׳ שוהם בוועדה עצמה לא היתה מסוגלת
למנוע בעד שני חבריו מלהעניק את הפרס
לישראל אלדד.
ואולם להתנגדותרשבדיעבד של פרופ׳ שוהם
וסירובו לחתום על נימוקי הפרס יוצרים מצב
שאין לו תקדים בכל 55 שנות קיומו של פרס
ביאליק ואשר עלול לעלות לדמאגוג־הריפאט־ריאציה
שלנו בכיבוד שלו אינו ראוי. זאת, אם לא
יחליט לוותר עליו מרצונו.
גם אם לא כך יתגלגלו הדברים, ופרופ׳ אלדד
— מייצגו של כל הרע והמכוער בישראל של
ימינו — יוכתר ביום ג׳ השבוע בתואר חתן פרס
ביאליק לחוכמת־ישראל — הינה צעדו האמיץ
של חיים שוהם השיג את מבוקשו, באשר היפנה
את תשומת־לב הציבור לחזית המילחמה החדשה
המתנהלת בימים אלה בתרבות העברית, כבכל
תחום אחר של החיים בארץ הזאת, החל בתיאטרון
חיפה, עבור ררך ואדי סאליב, אירגון פא״ן,
אגורת הסופרים, פרס ישראל ועכשיו גם בפרס
נ תן זך
ביאליק•

בקשה לפסק זמן
חזית ואדי סאליב גם היא לא קופאת על
שמריה. זוכרים? תוכניתו של ראש עיריית־חיפה
גוראל ל״שקם״ את הרובע הערבי לשעבר של
ואדי סאליב על־ידי מחיקתו מעל פני האדמה
והקמת קריית ספסרים, סליחה, מישרדים, קניון,
חניון וכביש רב־מסלולי על קרקעו היקרה י
וכן רובע אמנים ״בשוליו״.
זוכרים גם ש״ועד אגודת הציירים והפסלים
של חיפה והצפון״ ובו אמנים ידועי־שם יורבי־עלילה
כיורם לילך, זיוה קיינר, דינה מרחב, רעיה
טלמור, עמי בידמן, יוסף יבלונק, דבורה שמחוני,
זאב ישכיל ואבנר חדד התיצבו פה־אחד לימינו
של ראש עירם, בהכריזם כי תוכניתו שהוצאה
חת־שתיים מן הגניזה תביא ליצירת ״פנינה בלב
חיפה״ .כל זאת, לא בלי תמורה נאותה, כמובן.
שכן ראש־העיר הכושל שנלחץ אל הקיר על־ידי —-
ההד הציבורי מתכוון, כד מכריזים בגאווה לא־מוסתרת
צייריו ,״לשתף אותנו בעשייה״ ,ואפילו
״נקבע סיור בואדי כדי להתרשם ולקבוע בית
לשיפוץ עבור האגודה״.
אפילו נקבע סיור. באמת, מי היה מעלה זאת
על דעתו? אכן, היינו כחולמים!
מסתבר כמובן כי התגובה הנזעמת של קהילת
האמנים והסופרים בארץ — אליה הצטרפו כמה
מן השמות הידועים והמכובדים ביותר בציור
ובספרות הישראלית בני זמננו — הביאו לא רק
את הארון־החבר גוראל, כי אם גם את ה״ה לילך ־״י
וטלמור, יבלונק וישכיל לידי מחשבה שניה.
וכך, במכתב מיום 7.1.88 המופנה אל ה״ועד
הציבורי להצלת ואדי סאליב״ (ר׳ ״רקוויאם
לואדי סאליב״ ,העולם הזה ,)6.1.88 ,מבקש
יושב־ראש אגורת הציירים והפסלים בחיפה
והצפון, יורם לילך, מאת הוער הציבורי ״פסק זמן
עם התיקשורת כדי לתת לדברים את הזמן הטבעי
לקידום״.
״פסק זמן עם התיקשורת״ .שמעתם ניסוח?!
ואשר לקידום — הייתכן שב״קידום״ זה
מתכוון היו״ר לבית האמנים המובטח ( 1600מ״ר!)
כדמי לא־יחרץ, ואולי גם לקניון, לחניון ולכביש
הרב־מסלולי של ראש־העיר גוראל שתיסמונת
ואדי סאליב החזירה אותו למציאותה של שנת
הבחירות הבאה עלינו לטובה?

כך או כך, את ״פסק הזמן עם התקשורת״
שאותו ביקשו מר לילך וחבריו, איך בדעתנו לתת
להם. אין אנו מאמינים, בפשטות, ב״פסקי זמן עם
התיקשורת — כדי לתת לדברים את הזמן
הטבעי לקידום״.
במקום ״פסק־זמן לקידום״ — יקבלו מר לילך
ועמיתיו תיזכורות חדשות לבקרים. כאן ומעל
בימות אחרות.
ובמקום ש״ניתן להם כתף״ ,כפי שהם מבקשים
באותו מיכתב, יקבלו דבר אחר אך חיוני לא פחות
באזור אחר של האנאטומיה.
״כל דרך אחרת בשלב זה תזיק לענייננו,״ הם
כותבים עוד בפתשגן שלהם. בדיוק כך. והרי זו
כוונתנו.
דווקא מתוך דאגתנו הכנה לאותה ״נקודת
ראות משותפת ומועילה בשם האומנות וטובת
הכלל״ (העברית, הה, העברית!) שבשמה הם

מרשים לעצמם לפנות אלינו.

ו.ס.אליב
העיקר שכחנו
בלחץ העיתים, כמעט שכחנו את זאהי כרכבי.
כמעט. ולא היינו סולחים לעצמנו על כך.
לא, אין הוא צייר חיפני. אף כי בחיפה לעולם
אין לדעת. כך למשל: עד אתמול ראש פלוגות
הביריונים של ״הפועל״ ופתאום — משורר
בדימוס. מה שקרה לשמואל ביאליק המפורסם
בחיפה ייתכן־גם־ייתכן שיקרה כאן לכל אחד.
דברים הרי קורים בחיפה.
ובכן, מר זאהי כרכבי הוא נציג רק״ח בעיריית
חיפה. לא כבוד גדול, אך בהחלט גם לא קטן.
ובתור נציג רק״ח, אך טבעי היה שיצרף את קולו
אל זה של עמיתיו הסופרים, המשוררים והעיתונאים
הערבים אמיל חביבי, סמיח אל־קאסם,
סיהאם דאוד — כולם חברי מפלגתו — שחתמו
ביחד עם עמיתיהם היהודיים על הכרוז בגנות
הריסת ואדי סאליב תחת זרועות בולדוזר, גוראל.
אחרי הכל, רובע ערבי או לא רובע ערבי
לשעבר?
אבל זאהי כרכבי הוא אדם מקורי. להפתעת
הכל — לא זה בלבד שלא התנגד. אדרבה,
במועצת העיר חיפה שבה הוא מייצג, כאמור, את
רק״ח, עמד ותמך — שומו שמיים! — בתוכניתו
של הבוס הגדול גוראל. אכן, על האחרון נאמר
שצדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים.
כשעמיתנו פנה השבוע למר כרכבי בתמיהה,
השיב זה: א .שלרק״ח אין מדיניות מוסכמת
בעניין ואדי סאליב (אתה שמעת את זה, החבר
וילנרי!) ב. שאין ברירה אלא לתמוך בתוכניתו
של אריה גוראל, כי רובע ואדי סאליב ממילא
כבר הרוס (לא כך, מר כרכבי, תהליך ההרס רק
הולך ונשלם בימים אלה. אפילו לדיברי ראש־עירך
יש עדיין עשרות בתים שיש להם תקנה).
ג. שלא ידוע לו כי תוכניתו של אריה גוראל
לרובע אמנים מתייחסת רק ל־ 10 אחוז משטח
הואדי והוא גם לא שמע דבר על התוכנית להקים
בשאר השטח קריית־מישרדים וכר. דד. שהוא
יברר.
תברר, יא כרכבי, תברר.
אבל עד שאתה מברר ועד שיתברר לך(אולי
ער אז באמת כבר ייהרסו הבתים האחרונים
בואדי) יש לנו בעיה עם הלשונות הרעות. אלה
אומרות שתמיכתך בגוראל קשורה איכשהו
בעובדה שכנך הועסק במשך כמה שנים (עד
לפני כשנה) בתור עובד־עירייה בעיריית חיפה
(בתיכנון אדריכלי, אם אינני טועה) .לפני כשנה
פתח כרכבי ג׳וניור מישרד לגראפיקה בעיר. עד
כאן הלשונות הרעות. אם אומנם יש למישרד זה
קשרים כלשהם עם העירייה — על כך לא ידעו
גם הלשונות הרעות שלנו לומר דבר.
מובן שאיננו מאמינים אף לרגע שיש קשר
כלשהו בין העובדות שהזכרנו. אדרבה, אנחנו
משוכנעים שכל המקשר ביניהן כמוהו כמעליל
עליך ועל בנך כרכבי ג׳וניור עלילה שפלה.
אבל עד שאתה מברר, גם אנחנו מבררים.
כולם מבררים, יא כרכבי, והכל דורשי טובתך.
להוכיח קבל עם ועדה שתמיכתו בתוכנית
י להפיכת רובע ואדי סאליב ל״פנינה אמנותית״
נובעת רק מטעמים אסתטיים טהורים.
דווקא משום כך מובטח לנו שלא תתנגד אם
ננצל הזדמנות זו לשלוח מכאן בירכת יישר כוח
לחה״ב עבדל־וואהאב דראושה ביום פרישתו מן
המערך של רבין־פרס.
מה הקשר לא מתקשר, יא ברכבי, לא
יאליק

יהוה וארדה שונים מילוזמה
כשהגיע לישראל לפני שלושה שבועות לא עלה בדעתו של המשורר
האמריקאי הנודע אלן גינזברג שהשיר הפופולארי ביותר בקובץ שיריו
הדו־לשוני(תרגום עברי מול מקור אנגלי) ,קדיש ושירים אחרים, יהיה דווקא
השיר יהוה ואללה עורכים מלחמה, אותו כתב בניו־יורק בשנת .1974
אבל למאורעות יש היגיון משלהם וזה — מסתבר — משפיע גם על
השירה. בן־לילה כמעט הפך השיר האנגלי־העברי לשיר־המחאה הפופולארי
ביותר על רקע המרי האזרחי בשטחים הכבושים, וגינזברג נתבקש שוב ושוב
לקרוא אותו בכל הופעותיו. השיא היה בקריאה רבת־רושם לפני קהל עשרות
האלפים בהפגנת שלום עכשיו בכיכר מלכי ישראל בתל־אביב. בתמונה: אלן
גינזברג קורא בכיכר מלכי ישראל.
יהיה בפצצת אטום
אללה שוחט את גרונות הכופך ים
צבאות יהוה מביסים את השבטים השכנים
האם יכסו מי ים סוף ויטביעו את צבאות אללה!
שבטי ישראל סוגדים לעגל הזהב
משה שבר את לוחות־הברית.
זלמן שכטר, הרבי מלובביץ׳ מה אתם אומרים
דברות האבן שבורות על הקרקע
סם הסופי מה אתה אומר
האם מרעי הנביא יחוללו במעגל
סביב בית״הכנסת שעה שהיהודים מתפללים בזקנים מחשמלים!
שני האלים נוראים! אימים הם יהוה ואללה!
שניהם אלים ע?ן מי חטם, גמולים.
יהוה אללה מי מהם לא״מציאותי!
מי האשליה החזקה יותר!
למי צבא חזק יותר!
פקודתו של מי מפחיך ה יותר!
איזהו האל שישמר על האגו שלו בעזץ! מי יותר בלא שם!
מי יבוא בתהום האור!
עולמות אלים, אנשי מלחמה קנאים, בני״אך ם, חיות ופרחים,
רוחות רפאים רעבות, אפלו יצורי גיהנום מתים כלם,
נחש תרנגול וחזיר יאכלו זה את זנב זה ויאבדו
כל היהוך ים כל המושלמים ימותו כל הישראלים כל הערבים
המיליונים הרמזים של קאהיר המתיה של ירושלים
דעו את חלום המות -צבאות במערכה!
שהנחתם לשבטים לנדד למחנות פח אצל חומות אירופה הקרות!
שהנחתם למיליון בני־אז־ם לשבת בערי מסבנות במז־בר בספלי פח
בידיהם!
אני יהודי צועק אללה! בוז״הא שנמול!
נחש מגניב תפוח לגן־העדו -
נכרי, נודד, קורא הקריאה הגדולה!
איזה נביא יליד אז־מה זו
קשר אותי לעד לפלשתינה
מקפת צבאות טנקים, מנועי מפציצים נוהמים,
מכשירי מכ״ם מחשבים חשמליים!
איזו רוח הנחתה את הלח״י האצ״ל אל־פתח
ספטמבר השחר!
מאיר לנסקי! השח ניקסון! גנגסטר! ראש״ממשלה! מלך!
גנרל דין בעל העין האחת!
גולדה מאיר וקיסינג׳ר כבלו אותי בכלי נשק!
היטלר וכוטלין שלחו אותי לכאן!
ויצמן ובן־גוריון שלחו אותי לכאן!
נאצר וסאדאת שלחו אותי לכאן!
ן$ך םאת שלח אותי לכאן! המשיח שלח אותי לכאן!
אליהים שלח אותי לכאן:
בוכנולד שלחה אותי לכאן! ויטנם שלחה אותי לכאן!
מילי שלחה אותי לבאן!
לידיצה שלחה אותי לכאן!
אמי שלחה אותי לכאן!
נולדתי כאן בישראל׳ ערבי
שגמול, לאבי היה בית־קפה קטן בירושלים
יום אחד באו החילים ואמרו לי ללכת במורד הרחוב
ידי למעלה
ללכת מכאן לעז ב את ביתי ואת העסק שלי לעולם!
הישראלים שלחו אותי לכאן!

מקדש שלמה הפירמידות והספינכס שלחו אותי לכאן!
יהיוה ואללה שלחו אותי לכאן!
אברהם יאמץ אותי אל חזהו!
מוחמד יראה לי את הדרך לגן־העך ן!
ישוע שלח אותי לכאן להצלב!
בוז־הא ימחה את זכרנו ויחריב את העולם.
הטז״יזרק טימס וכותב מאמרי המערכת היכל הקאהירי שלחו אותי
לכאן!
קומנסרי זד,פלסטין ויזיז שלחו אותי לכאן!
המזמה הציונית הבינלאמית שלחה אותי לבאן!
פוליטיקאים סורים שלחו אותי לכאן! לאמנים פן־ערבים
גבורים שלחו אותי לכאן!
הם שולחים צבאות שיעמדו לצדי -
האמריקנים והרוסים שולחים מפציצים טנקים
סינים מצרים סורים עוזרים לי להלחם למען ביתי
הצודק זהמת נשמתי רוחי המך ינה הגבולות
הגופניים, השטחים של האני המולדת
הציונית שלי המורשת הפלשתינאית
הרפובליקות הדיקטטירות מדינות המשטרה הסוציאליזמים
והדמוקרטיות הקפיטליסטיות הקומוניסטיות לשל העולם השלישי
שולחים כלם נשק קטלני לעזרתנו!
אנחנו נכריע את האויב!
נקים את זהותנו הנפרדת! היסטוריה
גאה עד אין קץ!
נגן בגופותינו כאן על הארץ הקדושה הזאת! את הגבעה
הז את גלגלתא לעולם לא נשכח, לא נטש
נשכן בה עד קץ הימים
תחת אללה ישוע יהוה לעד אדני אחד
שמע ישראל אדני אלהינו אדני אחד!
לא אללה אלא אללה!
אוי! אה
שלום!

הו! אוי!
שנטי!

אה! הו!
פלאם:

ניו־יורק 13 ,בינואר 1974

עברית: נתן זך

׳״לשלום עכשיו אסור״
(המשך מעם 9
אלף הביאו לתהודה ציבורית עצומה. כל שורת
המאבקים שהתגלגלה אחר־כך הבהירה לממשלה
שאין למילחמה קונסנסוס. את כל זה אפשר היה
לעשות רק חודש אחרי תחילת המילחמה ולא
קודם לכן.
כתנועת מחאה חוץ־פרלמנטרית אנחנו נמצאים
בשטח כבר 10 שנים. הרבה פעמים עמד
בפנינו הפיתוי לחדד את העמדות עד הסוף.
להכריז בהפגנות מה שאנחנו אומרים בחדר
פנימה.

על השטחים ויותר לכיוון מהלך מדיני. לכן י
מיקדנו את העניין בשמיר. ברגע שהבעייה
האמיתית היתה בעיית ההתנהגות של צה״ל
בשטחים, הלכנו חזיתית נגד רבין. ברור שבאופן
בסיסי מי שנמצא במיטריית־הפשרה קרוב אלינו
יותר מאנשי ארץ־ישראל השלמה

מי מממן את התנועה?

שמעת בעצמך בטלפון. ההפגנה הזאת כוסתה
ב־* 70 על־ידי תרומות של אלה שהשתתפו בה
והשאר כוסה על־ידי שתי תרומות מחדל.

• מיפלגת-העבודה לא מממנת אות• י

• ולמה לא?

ממיפלגת״העבודה לא ראינו גרוש.
בהפגנה הזאת הצלחנו להוציא מהקהל סכום **•
של חמש ספרות למימון ההפגנה. וזה מה שמחזיק
אותנו, זה פלוס תרומות מחו״ל, אבל כל הספרים
פתוחים, הכל חוקי, ובעצם זה עולה הרבה פחות
ממה שחושבים.

כי אנחנו מאחדים את כל מי שמוכן לפזורה
בנושא השלום. אנחנו מיטריה רחבה.

• בלומר, שהמטרה שלבם היא כמה
שיותר אנשים?

המטרה שלנו היא יעילות פוליטית. לא מעניין
אותנו להיות צודקים, ולבד. באופן עקרוני, כדי
לשמור על יעילות פוליטית, חשבנו כל הזמן
ב״רחב׳׳ וב״גדול״ ,ובצמתי־ההכרעה ההיסטוריים
זה עבד.
בהסכם־השלום עם מצריים זה עבד,־ בצאברה
ובשאתילה זה עבד. אין שום מדינה שזרקה את
שר־הביטחון שלה באמצע המילחמה כמו ישראל.
עובדה שגרמנו למהלכים, ולא עבר זמן רב
ושרון היה מחוץ לממשלה. לא שאני אומר,
חלילה, שמישהו היה צריך להיהרג בשביל זה,
אבל עובדה שזה עבד.
כשיצאנו להפגנת ה־ 400 אלף לא ידעתי אם
אנחנו משמעותיים. עבדתי אז ברפת בחליבת־ערב
והיתה אמורה להתקיים פגישה עם פרס
ואנשי מיפלגת־העבודה. לא ייחסנו לזה חשיבות
יתר, אבל סיכמנו שאם מיפלגת־העבודה תתרצה
נתארגן להפגנה. ופתאום הגיע טלפון והם אמרו
לי שהם מאשרים את ההפגנה. התארגנו במשך
שישה ימים והרמנו את ההפגנה הכי גדולה
בהיסטוריה של עם ישראל, שיצרה לחץ, שאחריו
אי־אפשר היה שלא להקים ועדת״חקירה.
אני מעוניין שלפחות * 51 מהציבור הישראלי
יתמוך בפשרה. האם זה יקרה? אני מאמין שכן.
מתי? אלוהים יודע.

• טוענים נגדכם שאתם לא אומרים
דברים ברורים.
אנחנו הולכים ברחב ובגדול ועל כל הקופה.
הוויכוח על הפשרה עוד לפנינו.
למה אני צריך לחדד עמדות? זהו מאבק גדול
על כל הקופה. צריך להציל את המדינה מפני
עצמה. אנחנו לא נחליט בשביל הפלסטינים מה
יהיה הפיתרון עבורם. כל אופציה שיבחרו היא
טובה, ובלבד שיובטח ביטחון מינימלי לישראל.
לא מעניין אותי מה הם יחליטו, אותי מעניין איך
מפרזים את הגדה, משאירים שם כמה נקודות-
התרעה ומגיעים למצב שלאף צד לא כדאי יהיה
לשנות אותו ולהפר את הפשרה. כל האופציות
מקובלות מבחינתנו. בתוך שלש עכש !,אני
נחשב, כביכול, לימני.

• ומה עם נסיעות לחו״ל?

מפגיני ״שלום עכשיו״ בשבת, בתל־אביב
.אסור לנו לחרד את העמדות עד הסוף-
פיתרון אין סיכוי לפתור את המצוקה במדינה.
שיתוף־הפעולה עם עמיר פרץ, למשל, ועם
אחרים מגיע רק כשיוצאים להפגנות בגדה
והסיסמה היא :״כסף לשכונות ולא להתנחלויות״.
אבל אני מאמין ששיתוף־הפעולה יתרחב.
היום מתנהלים הוויכוחים במה שאת הגדרת
כ״צפון תל־אביב״ .אבל זה קרה גם עם נ1ש־אמונים
וגם איתנו. זו בעיית אמת.
אני מאמין שישראל לא תגיע לפיתרון בעיות־יסוד
חברתיות, חינוכיות וכלכליות בלי פיתרון
הסיכסול. ובחלקים גדולים של?ציבור ההכרה
והחיבור בין שני הדברים עדיין לא הבשילו.
אני זוכר שהופעתי פעם בשווייץ, והיו שם
פרופסורים ודוקטורים ששאלו אותי איך אפשר
להסביר את העובדה שהם ברחו ממארוקו ומאל־ג׳יריה
והגיעו לעמדות בכירות, ואילו אחיהם
ובני־הדודים שלהם, שבאו לישראל השיגו פחות,
הם, שיושבים באירופה, הם יונים, ואילו קרובי־מישפחתם
בישראל הם ניצים.
אז יש לי הסבר. יש ניתוחים סוציו־אקונומיים.
אבל אני חושב שזו לא עובדה ניצחת. צפון תל־אביב
כולל גם את הימין הקיצוני. אפילו גאולה
כהן, שלא לדבר על יובל נאמן ומאיר כהנא
ורפול, כל אלה הם מעדות־מיזרח. הימין הקיצוני
הישראלי גם הוא אליטיסטי.

• אני לא שואלת לגבי המנהיגות, זה
עניין אחר, אני מתכוונת לעם, לאלה
שצעקו בגין־בגין ושהיום צועקים
אריק־אריק.
הבעייה היא חברתית. יש פה חפיפה בין מצב
חברתי להשקפות פוליטיות. ולגבי המאסה, קהל־השכונות,
יש באמת בעייה.

כל־כך מצליחה להגיע. אבל עדיין לא ויתרנו, זהו
תהליך ארוך ואני מקווה שבעתיד יתרחש שינוי
שייעשה על־ידי שבירת המחסום הפסיכולוגי.

• יש לכם גס כעייה עם הפלסטינים,
בסך־הכל אתם מפגינים בתל־אביב
ובירושלים, אכל לא בעזה וברמאללה.

הפגנו בגדה לא פעם ולא פעמיים. אני חושב
שבאופן בסיסי תפקידה ההיסטורי של שלום
עכשיו הוא לשכנע.את הרחוב היהודי בכוח שלה
ובפשרה כפיתרון העדיף מבחינת ישראל. הוויכוח
הוא בתוך הציבור היהודי.

• ב ה פגנ ה הקודמת, שהיתה לפני
חודש, הזמנתם כפעם הראשונה פלסטינים
לנאום.
מהתחלה הערבים היו באים להפגנות כאזרחים
ישראלים. יש נושאים שהם ויכוח על דמותה של
החברה הישראלית, וזכותו של הערבי להשתתף
בוויכוח כמו כל אזרח ישראלי אחר.

• אני מתכוונת לכך שהזמנתם פלסטיני
מעזה לנאום בהפגנה ליד מוסיאון
תל־אביב, וזו היתה הפעם הראשונה.

נכון. נתנו בימה לד״ר אל־ארה, כי חשבנו שמה
שקורה שם מספיק חמור כדי שנשמע על זה מכלי
ראשון, אבל הוויכוח הוא בתוך הציבור היהודי.
אני לא רואה בזה כל פסול אם מדי פעם יבוא
מישהו משם. סך־הכל צריך לעשות איתו שלום,
לא עם שמיר, ולכן אנחנו מדברים איתם ומביאים
מישהו משם שישא דברים בעצרת בתל־אביב.
במאבק הפוליטי הבהרנו לנציגוול המוסמכת
של ועד־המועצות הערביות בישראל שאנחנו נגד
כל אלימות ומי שסוגר את ואדי ערה לחמש דקות
מחזיר את המאבק הפוליטי 30 שנה אחורה.

•כ שחזרתם כשבועות האחרונים
לפעילות אינטנסיבית היתה הרגשה
שאתם יוצאים נגד שמיר ולא נגד רבין,
שהוא מפעיל את המדיניות בשטחים,
כך היה לפחות עד ההפגנה האחרונה.
בהפגנה האחרונה הקדשתי שני מישפטים
לשמיר וארבעה לרבץ. המדיניות של רבין היא
בלתי נסבלת, אנטי-אנליטית. מעבר לכך, יש לו
בעייה אמיתית להבין איך בתור מקבילית־כוחות
לאומית נכנסים פרמטרים כמו מוסר, צדק פנימי,
שליטה על עם אחר, שלא ניתן לכמת אותם
בצורה מתימטית. הוא לא מבין זאת. הוא מסוגל
לנתח סידרי־כוחות, אוגדות, אך לא מסוגל להבין
נימוקים בתחום המוסרי־ערכי.
למה הצגנו אותו פחות? כי היום הבעייה
היסודית היא לפתוח במהלך של ועידה בינלאומית,
וכאן הבעייה היא שמיר.

• מ ה הזיקה בין ״שלום עכשיו״
למיסלגת־העבודה?
באופן בסיסי הזיקה בין שלום עכשי 1לבין
מיפלגת־העבודה היא כמו הזיקה בינה לבין מפ״ם,
רץ ושינוי. הקשר שלנו עם הגופים הפוליטיים
הוא שאנחנו מיטרייה שבתוכה כולם עובדים
ביחד. אין לשלום עכשיו כרטיסי־חבר.
,העסדה ברפת הייתה תק 1פה והדרת

טוענים נגדכם שאתם תנועה של
״צפון־תל־אביב״ ,כלומר של אשכנזים,
משכילים, בורגנים.
הבעייה של שלום עכשיו היא שקהל־האוהדים
שלה הוא קצת אליטיסטי. וזה פחות במובן העדתי
ויותר במובן הסוציו־אקונומי וההשכלתי.
אנחנו מנסים להגיע לשיתוף־פעולה אמיתי
על בסיס פוליטי, בלי פטרוניות, עם אותם אנשים
שהגיעו למסקנה פוליטית כמונו — שבלי

זה פועל יוצא של השכלה ומצב כלכלי, כמו
בכל מקום אחר בעולם. סך־הכל, מה של1ם עכשיז
מציעה? איזה אמוציות אני מסוגל לעורר? אני
אומר להם שצריך לוותר על שטחים. זה לא
מלהיב. מול הימין, שמראש זורי פיתרונות
אמוציונאליים של קדושת הארץ, וקדושת מקומות
קל יותר לתפוס אנשים משכבות מסויימות.
לשלום עכשיו יש בעייה, היא הצליחה
להלהיב חלק מהציבור, ולציבור הרחב היא לא

• אבל קודם היה לכם קל יותר, כי
מיפלגת-העבודה היתה באופוזיציה,
ועכשיו היא בממשלה.
קודם ידעת שאתה יעיל, כי לממשלה היה רוב
קטן. ברגע שמיפלגת־העבודה נכנסה לממשלה
המאבק החוץ־פרלמנטרי נעשה עקר, כי לממשלה
יש מאה חברי־כנסת וכך אי־אפשר להפיל את
הממשלה. לכן שתקנו תקופה ארוכה, עד שהדברים
התחילו להתחמם.

• אבל מדוע בהפגנות האחרונות
שלבם הפגנתם מול ביתו של שמיר ולא
מול ביתו של רבין?
מדובר בתחילת האירועים. הוויכוח היה פחות

המזמינים מממנים את הנסיעה ואנחנו, בדרך־
כלל, ישנים בבתים פרטיים. אין לנו כסף, אנחנו
תנועה ציבורית. אני כבר נסעתי בכל מיני
שליחויות ובמיסגרת שלום עכשיו. אלה נסיעות
של תפרנים וככה זה צריך להיות. אף אחד לא * 5י
מקבל משכורת, בקושי מחזירים לאנשים הוצאות
טלפון ודלק. יובל נאמן אמר שאנחנו מקבלים ד־כספים
מגורמים עויינים. אולי הוא יכול לסדר
לנו צ׳ק מגורמים עויינים.

• היית הרבה בחו״ל במיסגרת הת־נועה?

שלוש
פעמים. לפעולה בחו״ל יש אפקט. זוהי ;
בעצם עבודה בתוך הקהילות היהודיות על ;
הוויכוח הבסיסי של פשרה או לא־פשרה, ויש לה
גם השפעה על ממשלת־ישראל, שנבהלת מזה
שאנחנו מסתובבים בקהילות ומתראיינים בתיק־שורת

...שאוהבת אותכם.

אני חושב שאחרי מילחמת״לבנון התדמית של
ישראל היתה איומה, וההפגנה של ה־ 400 אלף
נתנה לאנשים אפשרות להרים ראש. גם היום זו
שואה מבחינת התדמית ומוכרחים לנסות ולשנות
את התדמית.

• אתה לא חושב שאתם משמשים
עלה־תאנה?

אנחנו אלטרנטיבה, תמיכה בנו היא תמיכה
במדינת־ישראל ולא בממשלת־ישראל. ממשלות
קמות ונופלות ואנחנו מהווים אלטרנטיבה.

• אתה משרת במילואים?

לי ברירה?

• בגדה?

לשימחתי זה כמעט לא יוצא לי.

• ואם יקראו לך לשם?

אלך. אין לי ברירה. אני אתווכח, אבל אני לא
אסרב. אני חושב שסירוב הוא שגיאה. מי שמסרב
מסיבות מצפוניות אין לי ויכוח איתו. מי שמסרב
מסיבות פוליטיות עושה לדעתי שגיאה. כדי
להגיע לרגע, שיקרה בסוף, שישראל תחזיר חלק
גרול מהשטחים, לא צריך לצאת מהמישחק. כל
זמן שאני פה, אלחם פוליטית כנגד המדיניות.

• ואם יתנו לך אלה ביד ויגידו לך
להרביץ?

ייי

אני אתמרן את זה כך שאצליח לעמוד בזה. מי
ששולח חיילים לבצע מדיניות כזאת גורם לאסון.
לשלוח צעירים בני 18 כדי לשבור ידיים ורגליים
זה טימטום. המחיר הוא גדול. הקו בין ההתבהמות
וההתקרנפות הוא עדין מאוד. אסור ליצור
סיטואציה כזאת.
אני לא יודע מה הקווים האדומים שלי. יכול
להיות שלא יהיה מנוס ממילחמת אזרחים, שהיא ־־^
אסון, אבל יתכן שיהיה מאבק.
אם יגזר עלינו להפעיל כוח צבאי כדי לפנות **
את השטחים, מי שהיום נמצא בעמדת סרבנות
תהיה לו בעייה קשה. ואני לא ויתרתי על
התיקווה שיבוא יום ונוביל את מדינת־ישראל
לפשרה.

• אתה חושב ללכת לכנסת?

כנסת זה חלק ממי שעוסק בפוליטיקה. סתם
קישוט. והיום הכוח הפוליטי שלנו יותר חזק
מכמה ח״כים בתחום הזה.

• למה התנועה לא הולכת לכנסת?

לא פסלתי את הכנסת כאפשרות וכחלק
מזירת־הפעילות, אבל לשלום עכשינ
כת לכנסת כי אז היא תהיה המיפלגה היונית
הרביעית או החמישית, ואין בזה שום בשורה
חדשה. העובדה שאנחנו מיטריה שמסוגלת לרכז
מאסות היא מספיק חשובה. מי שהשפיע במיל־חמת־לבנון
הם ה״ 100 אלף שהבאנו ולא 13
הח״כים שלחמו נגד.

אסור לל־ -יי

• ובאופן אישי תלך לכנסת?
כבר פעמיים הייתי מועמד ואני רואה בכנסת
כלי למאבק, אבל השאלה מהו הכיוון. המאבק הוא
חוץ־פרלמנטרי. הבעייה היא שהשארנו את הפוליטיקה
לפוליטיקאים, ומהפוליטיקה נגזרות כל
ההכרעות החשובות בחיינו. אסור להשאיר להם
את הפוליטיקה. אני רוצה שהחברה הטובים
באמת יהיו בפוליטיקה.
העולם הז ה 2630

הוות 111117
ועבירות אחרות בענייני כספים.
אדם פרוסט היה יליד פולין, ילד־שואה.
הוא עלה לארץ עם הוריו וסיים
כאן את לימודי התיכון ולימודי
המישפטים. כמעט מעולם לא הזכיר
את ילדותו בפולין הכבושה בידי
הנאצים. ממורשת הגלות נותרו לו
מבטא פולני קל וצורה חיצונית של
יהודי גלותי. כבר בשנות ה־ 20 לחייו
נראה כאיש בגיל־העמידה. מקריח,
ממושקף ובעל מבנה־גוף מרובע. אבל
שיכלו החריף, חוש־ההומור שלו
והג׳נטלמניות הטבועה בו היקנו לו
הרבה חברים.
האצולה הפולנית

אילו מאירי, ידיעות אחרונות

^ וא התחיל את דרכו בחיים
\ 1כעורך־דין צעיר ומצליח, בעל שם
של עילוי במישפטים. באמצע שנות
ה־ 20 לחייו התחתן עם דליה קנת, בתו
של מי שהיה אז נשיא בית־המישפט

אביה, ושם הכירו השניים ונשארו
ידידים טובים. בהלוויתו, הניחה
עורכת״הדין קפלן זר־פרחים על קיברו
והזילה דימעה.
בעוד הקאריירה המיקצועית שלו
פרחה לא יכול היה אדם לשכוח את
דליה. שנים רבות חיפש אשה שהשתווה
לה ולא מצא. לפני 14 שנה הכיר
את יהודית. בלונדית תמירה, גרושה

אלגנטים, לבושים בטוב־טעם, אמרתי
לאשתי, :את רואה, ככה צריך להיראות
עורך־דיו מצליח!׳״
פרוסט לא המשיך זמן רב לעבוד
עם עו״ד הגלר, הוא פתח מישרד
עצמאי. בתחילת הדרך עוד המשיך
לעסוק במישפטים פליליים, אבל לאט-
לאט עבר לשטח היוקרתי יותר והמכניס
יותר של עסקים ומקרקעין. אחד

ציון צפריר, העולם הזה

שוו־הדין אדם בווסט התאבד. נראה כי
העדיף את המוות על בני תוצאות ההסתבכות,
שנגדטה ע די ך בדשת זיונים וגניבות
של עורכת־דין שהיתר! בת־טיפוחיו
ס דם פרוסט העדיף למות מאשר
לסבול מפגיעה בכבודו. אבל,
בדיעבד, מסתבר כי קורבנו היה לשווא.
כל הסיפורים והרינונים, שכדי למנוע
אותם נתן את חייו, יוצאים כעת לאור
מבלי שיהיה מי שיאמר מילה לטובתו.
הסניגור המפורסם מת ואיש אינו מגן
עליו בפני המשמיצים.
אני מודה שאינני יכולה להיות
אובייקטיבית כאשר אני כותבת על
אדם פרוסט. הכרתי אותו יותר מ־20
שנה. כיבדתי אותו והערכתי מאוד את
מוחו החריף ולשונו השנונה והבהירה.
בעיני היה תמיד ג׳נטלמן בעל כבוד
של קצין פולני.
כאשר התחילה בשבוע שעבר
להתרוצץ בבתי־המישפט השמועה על
מותו, עוד לפני שהדבר פורסם

בעיתונות, אמרו המנחשים כי התאבד
בגלל מחלה ממארת. אחרים מיהרו
לקשר את ההתאבדות עם פרשת
עורכת־הדין מינה גרינהויז, שעבדה
במישרדו והסתבכה בעניינים פליליים.
אמרו שהיא סיבכה אותו בענייני
כספים ובחובות, שמהם לא יצא.
״הכבוד הפולני שלו הרג אותו,״ אמרו
המנחשים ,״הוא לא היה בנוי לעמוד
בפני פשיטת־רגל״.
מייד אחרי ההלוויה החלו השמועות
לתפוס תאוצה. חברים קרובים התחילו
להתלונן שהם מרגישים הרגשת
בגידה .״הוא דיבר כאיש המוסר העליון
ותראו מה הוא עשה!״ אמרו, כאילו
נשפט והורשע. דיברו על כספים
בסכומים גדולים שלווה מחברים זמן
קצר לפני מותו, ולחשו על זיופים

המחוזי בתל־אביב. דליה היתה ההיפך
הגמור מבעלה. יפהפיה צברית בעלת
גוון אכזוטי, צחקנית מלאת־חיים
ומשובה.
אדם יהיה מאושר עד השמיים. הוא
כמעט לא האמין למזל הטוב שנפל
בחלקו. הוא נשא את דליה על כפיים
והיה שולח לה פרחים ומתנות. אבל זה
לא הלך. הם היו שונים מדי, ואחרי זמן
קצר התגרשו. שנים נשא אדם את זכר
אהבתו לדליה.
לאחר הגירושין הקדיש את עצמו
לעבודתו. הוא הצטרף למישרדו של
עורך־הדין המפורסם יעקב הגלר, וזכה
להיות שותף במישרד. הקאריירה שלו
פרחה במהירות. באותה תקופה
הצטרפה גם עדנה הגלר( ,היום ד״ר
עדנה קפלן) כמתמחה למישרדו של

עורכת־דין מינה גרינהויז
״בעלה היה מכה אותהר

ואם לשני בנים. היא היתה ליידי, ואדם
מצא בה את האהבה והאישיות שחיפש.
היא החזירה את האור לחייו של
הסניגור המוכשר. מאחר שלא היו לו
ילדים משלו אימץ פרוסט בחום
ובאהבה את שני בניה של יהודית
מנישואיה הקודמים, ונהג בהם
כבילדיו.
השנים החולפות היטיבו עם אדם.
בעוד שבנעוריו היה יוצא־דופן בצורתו
ובלבושו בין הצעירים הצברים, הרי
שבגיל־העמידה השתלב היטב בין
אנשי־העסקים ובעלי־הממון. את ני־מוסי־החברה
הביא אתו מהבית. הוא לא
נזקק ללמוד איך לאכול ומה ללבוש,
כמו העשירים החדשים. מורשת
האצולה הפולנית הביאה לו תועלת

האגס
8 8המגומס

הלוויית מרופט: אביו החורג, אמו ואשתו
״כך שרך־דין מ מ בד צריך להיראזתו־

^ חד עם אשתו נראה בכל מקום,
בהצגות־תיאטרון, בקונצרטים וב־מיסעדות־פאר.
הוא אהב את החיים
הטובים והתגאה מאוד באשתו היפה
והזוהרת .״יום אחד הייתי בתיאטרון
יחד עם אשתי,״ סיפר עורך־דין צעיר
״היינו לבושים כרגיל בג׳ינס. בהפסקה
ראיתי את אדם פרוסט עם אשתו

המישפטים המפורסמים האחרונים,
בהם הופיע בפלילים, היה מישפטו של
שלמה לב־עמי, האנס המנומס.
לב־עמי נהג לאנוס צעירות שעברו
ליד תחנת־הרכבת בצפון תל־אביב, על
מצע קרטונים שהכין מראש. משך
תקופה ארוכה עשה את מעשיו ולא
נתפס. הוא הטיל את חיתיתו על תל־אביב
זמן רב והצליח להתחמק מידי
המישטרה. כאשר נתפס לבסוף היה
נגדו חומר רב ועדויות מזעזעות של
קורבנותיו.
פרוסט, כעורך־דין מנוסה, החליט
שאסור לשופטים לשמוע אף אחד
מהקורבנות, מכיוון שהדבר יביא עונש
חמור מאוד על הנאשם. לפיכך, אחרי
דיונים ממושכים, הצליח להגיע עם
התובע, עוזי שרטר, לעיסקת־טיעון, בה
הודה הנאשם ברוב האישומים. למרות
ההודאה באשמה, נידון לב־עמי לאחד
העונשים החמורים ביותר במדינה. הוא
נידון ל־ 28 שנות מאסר בפועל. בית־המישפט
העליון הקל מעט בדינו.
מאז, לפני עשר שנים, המעיט
פרוסט להופיע בבתי־המישפט. הוא
עסק בעיקר בניסוח חוזים וייצוג אנשי־עסקים.
לפני שנתיים ייצג באופן חריג
אי לנד אלדן ₪
(המשך בעמיד )40

—י 3 9י

_ מחת למען הכבוד !

ד״ר יולי מדלמו ר

י הו דהח

דיאגנוזה של
בית־חורים חורה

^ סי הסרופסור דני ריים, מנהל
^ המחלקה האורתופדית בבית־החו־לים
רסב״ם, היתה בשורה מחרידה.
בתוכנית ערב חדש אמר הפרופסור,
שהוא גם יו״ר ועד־הרופאים בבית־חולים
זה, שאם לא יתנו מייד שיבעה
מיליון דולר לבית־החולים רנוב״ם,
יתמוטט בית־החולים סופית. לא יטפלו
בחולים ברמה מודרנית, לא יבוצעו
ניתוחים, ימותו אנשים.
באותו היום הסביר הד״ר צבי שטרן,
מנהל הרסה עין־כרם, שבבית־החולים
שלו אין בעיות תקציביות, ואף יש
עודף־כסף. כאשר נשאל לסוד הצלחתו,
ענה: ניהול יעיל של בית־החולים
ואחריות ישירה של כל הגורמים בבית־החולים.

שחסר בבית־החולים רנוב־ם הוא
ניהול יעיל ואחריות של הממונים על

ולבנייה חדשה. אך בביקוריי בשווייץ,
באנגליה ובספרד ראיתי בתי־חולים
מפורסמים, שעושים בהם עבודה מצר
יינת, ושעדיין נמצאים במיבנים שנבנו
לפני 100ו־ 200 שנה.
בבית־החולים רמב״ם קיימת שיטה
של קבלת תרומות מחו״ל לבנייה
חדשה. אחר־כך דורשים מהממשלה
להוסיף כספים. וכאשר הבניין נבנה,
דורשים תקציב להחזקת הבניין.

רהסחובנ נחרו
^ בלת תרומות נותנת לצוות המו־
] /ביל של בית־החולים רמב״ם אפשרות
לנסוע לעיתים קרובות לחוץ־
לארץ, כדי לאסוף תרומות .״עומדים
בתור״ מנהלי בית־החולים וסגניהם,
ואנשים המקורבים להנהלה. כולם

תפקיד בכיר יותר. אין צורך ממשי
ביחידות אלה, והן רק מקשות על ניהול
המחלקות. גם הן דורשות תקציב נוסף.

הנאים 1(1נ0לי0
^ בית־החולים יש תופעה של סיב*
סוכי״רופאים. רופאים בכירים מנותקים
בגללם מעבודה במשך שנים
רבות, ומקבלים משכורת.
כמעט בכל מחלקה אפשר למצוא
רופא בכיר, המסוכסך עם המנהל־המח־לקה
והנתון במצב של חוסר־עבודה
פלוס משכורת־חינם. כך הד״ר שמואל
ארגוב במחלקה הכירורגית: הד״ר יצחק
גרש במחלקה האורולוגית; הד״ר סרג׳ה
קלמנוביץ במחלקה הנוירולוגית; הד״ר
תיקווה נתן במחלקה הפסיכיאטרית,
הד״ר יאנק גרושקביץ במחלקה הנוי־כירורגית.
רופאים בכירים רבים קיבלו
במשך שנים משכורת עבור כוננויות
שלא היו.

0בכירים חלק״ם
^ ופאים בכירים, מנהלי־מחלקות
1וסגניהם, אנשי ההנהלה הרפואית,
?ובדים גדרך כלל עד השעות המוקדמות
של אחרי־הצהריים, ולא יותר.
משעה 2או 3הם עובדים בקליניקות
הפרטיות שלהם. כך שיעילות עבודתם
ותרומתם של רופאים בכירים כאלה
נופלת בהרבה מזו של עובדים המקבלים
משכורת נמוכה, וגם נמוכה
מאוד.

• חנוסה נגונח
^ ש מחלקות שבהן התפוסה נמוכה
מאוד, ולעיתים קרובות מחפשים
חולים שיתאשפזו בהן, כדי להצדיק את
קיומן. כך קיימות שתי מחלקות

כירורגיות שאין בהן צורך. במצב
הנוכחי, די היה במחלקה אחת.

0ציור גיותו
בית־החולים רמב״ם
הארמי עמד! במשך חמש שנים ב פ חז ח ר

בית־החולים ושל מישרד־הבריאות. יש
הרושם כי את בית־החולים רמב־ם
מנהלים הרפתקנים מוכי־גדלות, חסרי
יכולת לתכנן עבודה תקינה, אנשים
בלתי־אחראיים.
הנה כמה דוגמות:

מעוניינים לנסוע לאמריקה, לסיבוב־שנוררות
נוסף.
זהו מעגל המביא שוב לדרישות
מהממשלה, לתוספת כספים. זה גם
מוריד ממצבת כוח־האדם את המסתובבים
בחו״ל.

בונים, נונים

חוק כאוסינסון

ך* שנים האחרונות בנו בבית־החולים
רסב־ם ארמונות, שכמעט ואינם
מנוצלים.
בניין חדש של בית־החולים רסב־ס
נבנה ב־ .1974 מאז בנו בניין נוסף של
ארבע קומות למחלקת־ילדים ובניין
של מכון אונקולוגי. בקומה 8של בית־החולים
נבנתה מחלקה להשתלות־כבד
במחיר של מיליון דולר, וכמובן אין
השתלות. בבניין הישן של בית־החולים
בנו מחלקה כירורגית לילדים, ואחרי
שנודשנתיים בנו את בניין־ארבע-
הקומות שהזכרנו.
,אין להתנגד להרחבת בית״חולים

^ עשור האחרון התנפחו בבית־החו־
^ לים רסב׳ם ההנהלה ומישרדים
שונים. מישרד כוח־האדם גדל פי חמישה.
מישרד האחות הראשית פי שניים.
הנהלת בית־החולים פי שלושה. כל
הגידול הזה חל למרות שמיספר
המיטות בבית־החולים כמעט ולא השתנה:
כ־ 850ב־ , 1975 כאלף ב״. 1987

י — 40

4קנונים דחננחיס
ך* מקביל נופחו יחידות קטנות בתוך
^ המחלקות, כדי לספק את דרישתם
של רופאים בכירים להתקדם ולקבל

יוד רב אינו מנוצל מזה שנים, ולא
מעט ציוד נרכש רק כדי להוכיח
את הקידמה של המחלקה.
לא מזמן גילו בפרוזדור, ליד ממן־
הרנטגן, ארגזים שעמדו שם במשך
יותר מחמש שנים, ובהם ציוד חדיש
למכון. כאשר פתחו אותם, התברר
שהציוד התיישן.
יחד עם זאת יש בבית־החולים ציוד
יקר מאוד, המנוצל על־ידי רופאים
רבים לביצוע בדיקות של החולים הפרטיים
שלהם. הם מביאים אותם בשעות
הבוקר או בשעות אחרי־הצהריים, ומשתמשים
לא רק בציוד של בית־החולים,
אלא גם במים, בחשמל, בכביסה ועוד.

אלה הן כמה מן הסיבות המביאות
את בית־החולים רמב״ם למצב של
התמוטטות כלכלית. מישרד־הבריאות
לא עשה דבר כדי לשנות את המצב.
יתר על כן, הוא נכנע בסוף לדרישות
ונתן פרס לבזבזנות. הוא שילם כופר,
בצורת תוספת־תקציב, תמורת שקט
במשך זמן־מה, עד לדרישות הבאות.

(המשך מעמוד )39
עורך־דין שהסתבך בפלילים וגנב כסף
מלקוחותיו. למרות שפרוסט עשה את
כל מה שיכול היה כדי לעזור ללקוח,
הרי בשיחות פרטיות עם ידידים
ועורכי־דין הביע את שאט־נפשו
מהעבירות שביצע לקוחו.
עסקיו שיגשגו והוא קנה חלק
ביאכטה. הירבה לנסוע לחו״ל, ודיבר
על מישרד בציריך. איש לא חשד
שנתקל בקשיים כלכליים. גם לאחר
שהתברר כי עורכת־דין שעבדה
במישררו 14 שנה זייפה חתימות וגנבה
כספי לקוחות, סיפר פרוסט כי שילם
את החובות להם ערב ויצא בשלום
מהעניין.
לאחר שהתאבד, וסיפורים על הסתבכות
כספית בסכומי־עתק והלוואות
בשוק האפור החלו מסתובבים, חזרו
רבים לדבר על הסתבכותה של מינה
גרינהויז והשפעת הדבר על עסקיו של
פרוסט. מינה ברייטמן־גרינהויז, בתו
של קבלן תל־אביבי, התחילה לעבוד
במישרדו של פרוסט כמתמחה בשנת
.1973 לאחר סיום התמחותה נשארה
לעבוד במישרד כעורכת־דין. בשנים
האחרונות אף קיבלה אחוזים מהכנסות
המישרד.
בשנת , 1985 לאחר שהתברר ל־פרוסט
כי מינה לא שילמה את חובותיה
וכי זייפה את חתימתו על שיטרי־

היום בדיעבד לא הייתי רוצה לעזור
לה כי זה עלה לי לא מעט כסף. אז
הרגשתי בהסתבכותה והגיעו לאוזני
רינונים. נתתי לה להבין בצורה שלא
משתמעת לשמי פנים שדרכינו יפרדו.
היא חדלה לעבור במישרדי ב־30
בספטמבר . 1985 היא אמרה שהיא
רוצה לפתוח מישרד עצמאי.
הייתי חתום על ערבויות לבנקים.
היה לי נזק כבד. כמובן שעבור כל ;
החתימות שאני חתמתי, שילמתי.
הוגשה נגרי תביעה אזרחית על־ידי מר
גולדפרב, שסבור שאני אחראי אזרחית
לחובותיה של עורכת־דין ממישרדי.
תביעה זו עדיין תלויה ועומדת. היו עוד
תביעות, אבל, למעט אחת, כולן נמחקו.
.מדובר בעשרות אלפי דולארים.
לא התלוננתי במישטרה עד
שהשוטרים הביאו לפני את החתימות
המזויפות שלי. היא נתנה לי
אינפורמציה בלתי מדויקת על מועדי־פרעון
חובותיה, ולכן חתמתי על עוד
ערבויות. ערכנו שתי פגישות במישרד ^
רואה־חשבון כדי לסכם את גודל
החובות וראינו שזה דבר רציני מאוד.
היא נקבה בסכום מסוים, אבל, אחר כך,
התברר שהסכום היה כפול מזה שהיא
נקבה.
הגברת הגיעה למישרדי כמתמחה
בגיל ,21 אביה נפטר והתייחסתי אליה
כאל בת־מישפחה. כאשר היו לה

,.סמכתי והאמנתי למינה ללא סייג.
חשבתי שאם תגבה מלקוח שנר
טיוחה היא תעביר אותו למישור
ערבות רבים, הבהיר לה כי עליה לעזוב
את המישרד. עורכת־הדין נסעה באופן
פתאומי לחדל והשאירה אחריה תיקים
רבים בלתי גמורים, חובות גדולים
ולקוחות זועמים. כאשר חזרה ארצה
נעצרה מינה על־ידי המישטרה.
התובעת נאווה שילר הגישה נגדה
כתב־אישום על עבירות של גניבות
מלקוחות, זיופים וקבלת דבר במירמה.
חתימות מזויפות
^ חודש ספטמבר בשנה.שעברה,
^ העיד עורך־הדיו פרוסט כעד־תביעה,
במישפטה של מינה גרינהויז.

להלן עדותו:

מינה עברה במישרדי 14 שנה.
לאחרונה היא גם קיבלה אחוזים
מהכנסות המישרד. איני יורע אם
אפשר לקרוא לכך שותפות, אלה הן
העובדות. במשך תקופת עבודתה אצלי
היא ביקשה לעיתים קרובות לערוב לה

להלוואות שקיבלה מגורמים שונים.
חתמתי על ערבויות רבות, אבל מעולם
לא נתתי לה רשות לחתום בשמי.
אני רואה לפני 12 שיטרי־חוב
חתומים כאילו על־ידי, אבל אף אחת
מהחתימות איננה חתימתי. ליד
חתימתי המזויפת מופיעה גם חותמת
שלי. זוהי חותמת שלי, שמאז שאני
עורר־רין, כמעט 30 שנה, נמצאת תמיד
במגירה במישרדי. כל אחד יכול להגיע
אליה חופשי. מינה התחילה לעבוד
במישרדי ב־ ,1973 כמתמחה. אביה היה
קבלן ששלח את ידו גם בענייני תיווך
מקרקעין.
שמו היה יצחק ברייטמן. הוא קיבל
שרותים מישפטיים מהמשרד, והוא
שהציג לנו את צ׳רלס גולדפרב( .אחר
הלקוחות שמהם גנבה הנאשמת כסף,
על־פי כתב־האישום. א.א ).הוא היה בא
למישרד ומשוחח עם מינה, והיא נסעה
אליו לחדל. היו לה כמה קליינטים
פרטיים מצרפת. הם הגיעו דרך אביה.
סמכתי והאמנתי למינה ללא סייג.
חשבתי שאם תגבה שכר־סירחה מלקוח
היא תעביר אותו למישרד. אם להיות
כנה, הרי שנים רבות מאוד האמנתי
ללא שום סייג ביושרה. אחר־כך
התחתנה עם מישהו שלא במיוחד
חיבבתי, בלשון המעטה. נדמה היה לי
שהוא מסבך אותה בבעיות כספיות
רבות.

בעיות, וזה אולי לא יפה לומר, אבל
כאשר בעלה היה מכה אותה, וגם זה
קרה, היא היתה באה אלי או למזכירה
במישרדי, יש לי מזכירה בת ,70 כמו
לאבא ואמא. ראיתי את ההסתבכות
שלה בגלל בעלה וריחמתי עליה. עד
היום, עם כל הנזק שהיא גרמה לי, אני**״
פשוט מרחם עליה מקרב לב.

10 דולר
לחודש
^ תבתי לה מיכתב לפני שנה.
^ כתבתי בערך כך :״מינה, שילמתי
עבורך ערבויות רבות בסכומי־עתק,
בואי אלי, נגמור את זה איכשהו. תפני
אלי, אחרת אצטרך לנקוט בצעדים
כלשהם.״ קיבלתי מיכתב נורא, שפגע

היא כתבה משהו כמו :״מצבי
הכלכלי אינו מאפשר לי לבוא
להסדרים עם נושי. כשישתפר מצבי
אבוא אליך״.
לא ציפיתי למיכתב כזה. חשבתי
שתבוא ותתנצל, או שתראה איזה
מחווה אנושית. שתאמר :״אתן לר 10״*
דולר לחורש,״ אבל אחרי שקיבלתי את
מיכתבה וראיתי שהיא עומדת לפשוט
רגל, החלטתי שחבל על כל אגורה 1
שאזרוק.
היא עזבה את מישרדי בצורה |
פתאומית ונסעה לחו״ל. השאירה ו
עשרות תיקים באמצע. ציפיתי שתחזור ־
ותדריך אותי בתיקים שלה. ע דיין|
הייתי נכון לעזרה. ידעתי שאין לה נפש |
חיה שיכולה לעזור לה. אני יודע שיש
לה שני ילדים קטנים שוודאי אינם ;1
אשמים בסיפור הזה. אני יודע שבעלה 1
לא בדיוק הטיפוס המוצלח ביותר **
והמפרנס הגדול. אבל היא כתבה לי1 :
״עורך־הדין שלי אסר עלי לדבר ן

איתר!״

כאן עדותו של עורד־הדין
סרוסט במישסטה של מינה
גרינהויז.

היא הודתה באשמה ובחודש הבא ,
יערכו הטיעונים לעונש ויגזר דינה.
בין אם התאבדותו של עורך״הרין
פרוסט קשורה לעסקיה של מינה
גרינהויז, בין אם היתה בגלל סיבות ׳
אחרות, הרי הוא גזר על עצמו את
העונש החמור ביותר. שום בית־מישפט
לא היה גוזר עליו עונש־מוות. ועל כן
הוא ראוי לפחות למידה של חסר.
העולם הז ה 2630

מ־שת השחיתות בבתי־המישפט:
סיכום־הבינ״ם שר אירש ארון

1ו ך וז1
ו ט1וו ד
ך ץ וקרי־ד!מישטרה, שסיכמו את
1 1פרשת השחיתות בבתי־המישפט,
אמרו :״לא מצאנו הרבה שחיתות, אבל
המון טימטום!״
לשימחת הכל, לא גילו החוקרים
אפילו ראייה אחת ששופטים קיבלו
שוחד. שופט־שלום אחד, שמסר למז
עיתונים,
חזר בו השופט מהעיסקה
והוא ממשיך לעבוד בבית־המישפט.
נמסר כי בשבוע הבא תתכנס הוו־עדה־למינוי־שופטיט,
בפעם הראשונה
במדינת־ישראל, כדי לדון בהדחתו של
השופט בר־דיין.
למרות* רינונים ושמועות שונות,

נאשם פלאי(ממושקן ז ומשופם) וקהל עיתונאים וסקרנים בבית־המישסט
ירקות, בשר, נעליים. כרטיסי־כחתל

הלנה ביילין, על קבלת ירקות, בשר השוחד לנאשמים, אם לאו.
ונעליים, כדי להתערב לטובתם של
לגבי פקידים כבר היו דברים מעונאשמים
בבית־המישפט־לתעבורה.
לם. היו מיקרים לא מעטים של מזכירי
כמות המיקרים, והמחיר הפעוט בתי־מישפט שנתפסו בקבלת שוחר או
בשחיתות מסוג אחר. לגבי שופטים
דז׳ג המצב שונה.
עד היום היה מיקרה אחד של שופט־

ס-ז קרקעות בחיפה, בראשית ימי המדינה,
שנתפס בקבלת שוחד והורשע. בשנות
ה־ 60 הוגש כתב־אישום נגד השופט
המחוזי אליעזר מלחי, באשמת קבלת
שוחד מיני. העדה הראשית נגדו היתה
יונה סופר, שהמישטרה שלחה און נה
להקליטו במכשיר־הקלטה סמוי, שהוכנס
לחזייתה. בית־המישפט לא האמין
לעדותה, והשופט מלחי יצא זכאי. הוא
התפטר מתפקידו בבית־המישפט וחזר
לעבוד כעורר־דין. המישפט הידוע ביותר
שבו הופיע כעורך־דין, אחרי התפטרותו,
היה מישפטו של צבי גור.

״יתן לי אדוני להסתובב סביבו, ויראה
איזו פרנסה תהיה לשנינה׳
פרנקל נהג להסתובב במקומות
רבים ועשה שם פרנסה יפה.
בימים אלה, אחרי שקיבל מהמיש־טרה
חיסיון מתביעות פליליות, הוא
מסתובב בין מערכות־העיתונים, ובאמצעות
נציגו, עבריין שהכיר בכלא, הוא
מנסה למכור את סחורתו. כדי ליפותה
הוא טוען שישי בידו הקלטות לגבי
שופט מחוזי, ראיות לפרשת־ווטרגייט
.ישראלית, וכן רשימה של מוסדות
ואנשים שהיו מעוניינים בסגירת
החקירה בבתי־המישפט.
כאשר נחקר פרנקל בראשונה, לפני
שנה, הוא סיפר למישטרה על עבירות
של שופטים אחדים, ואחר־כך חזר בו,
והודה כי את חלקם אינו מכיר כלל, וכי
כל מה שסיפר עליהם מצוץ מן האצבע.
מחקירה שערך העולם הזה מסתבר כי

שנה של חקירה סם ו״ה

כיר בית־המישפט־לתעבורה, אברהם
פלאי, מידע על החקירה הסמויה
שהתנהלה נגדו, יועמד לדין. השופט
טוען כי פלט את הדברים מתוך דאגה
לפקיד הנאמן.
שופטי־תעבורה אחדים, שפלאי ניסה
להשפיע עליהם להקל בדינם של
נאשמים, יועמדו אולי לדין מישמעתי,
על כך שלא גילו את הדבר, ולא פסלו
עצמם מלשבת בדינם של נאשמים
אלה. זהו בסך־הכל יבול החקירה נגד
השופטים עד כה.
אמנם, בשתי פרשיות נפרדות יש
ראיות כי שופט־תעבורה אחד שוחח
עם אביו של נאשם לפני גזר־הדין,
ואחר־כך הקל כנראה בדינו, ובמיקרה
אחר יש ראיות כי שופט־תעבורה דחה
ביצוע גזר־דין, אחרי שהתובע המיש־טרתי
בתיק קיבל שוחד. שופט״תע־בורה
זה, יעקב בר־דיין, סיכם בזמנו עם
מערכת בתי־המישפט כי ייצא לגינד
לאות מוקדמות ושהעניין יושתק.
אולם אחרי שהפרשה פורסמה בכמה

מתברר שאין — ולא היה — כל חומר
נגד שופטים מחוזיים. אולם כאשר
נחקרו שופטי־שלום לגבי התערבות
ולחץ מצד פקידים במישפטי־תעבורה,
מסר אחד מהם כי גם שופט מחוזי
התעניין במישפט־תעבורה של נאשם
מסרים, והיה מי שסיפר על אחיו של
שופט עליון שיצא בעונש קל שבקלים
בבית־המישפט״לתעבורה .״אבל במדינה
קטנטנה כמו שלנו, שבה כולם
מכירים את כולם, לא צריו בכלל
להגיד מילה. השופט בעצמו כבר יודע
הכל על הנאשם׳.

;,ועגי בעבור
געליים״...
^ עומת השופטים, שאין נגדם
/ראיות על שוחד, נמצאו הרבה
ראיות כאלה נגד מזכיר בית־המישפט־לתעבורה,
אברהם פלאי.
בכתב־אישום ארוך סיפרה התובעת,

ששולם למזכיר, מראים גם הם יותר
על טיפשות מאשר על שחיתות. אולי
מראים הדברים על מערכת שאינה
מכירה את הגבול בין מחווה של
ידידות לבין קבלת מיצרכים הגובלת
בשוחד.
בעוד שהמתווכים והמאכערים קיבלו
אלפי דולארים תמורת התערבות
במישפטים, קיבל המזכיר רק מתנות
פחותות־ערך וכרטיסי־כדורגל, על פי
כתב־האישום.
פלאי נשבר ושיתף פעולה עם
המישטרה אחרי שראה את העדויות
הרבות שנאספו נגדו. לעומת זאת,
סירב המזכיר הכללי של בית־מישפט
השלום, יחיאל ברעמי, לשתף פעולה
עם חוקריו, ועל כן מתעכבת עדיין
הגשת כתב־האישום נגדו. במיסגרת
החקירה העידו הרבה פקידים של בתי־המישפט
ועורכי־דין, שחלק מהם
מופיעים כעדים בכתב־האישום נגד
פלאי. בפרקליטות טרם הוחלט אם
יוגש כתב־אישום נגד מי שנתנו את

מזכיר בן־עמי
לא נשבר

מלחי מונה בשנת 1980 לייצג את
רוצחו של הילד אורון ירדן.

בלי
ך* מות המפתח בפרשת־השחי-
1תות הנוכחית הוא עד־המדינה
יהודה פרנקל. הוא מזכיר את הבדיחה
היהודית, שבה שואל השופט את
הנאשם :״מה עבודתך?״ והנאשם משיב:
״אני מסתובב.״
״ואפשר להתפרנס מזה?״ שואל
השופט בתמיהה, והנאשם עונה לו:

לא היה כל לחץ על המישטרה והפרקליטות
לסגור את הפרשה. להיפך, גם
שר־המישפטים אברהם שריר, וגם
נשיא בית־המישפט העליון, השופט
מאיר שמגר, התאמצו להוציא את
האמת לאור.
כסיכום־ביניים ניתן לאמור לכל מי
שדואג למערכת בתי־המישפט שהמצב
אינו כל־כך נורא. בתי־המישפט, שהם
המיתרס האחרון של המדינה בדרך
למצב של רפובליקת־בננות עדיין
עומדים על מכונם. צריך אולי לעשות
כמה שיפוצים ולסגור פרצות — אבל
המסד תקין.

— הנדון —
(המשך מענו 1ד )7

האם יישארו נכים לכל חייהם, כסי שקרה לחיילים אמריקאיים
כה רבים בשובם מוויאט־־נאם? האם התמונות האלה ירבצו
בתחתית תת־הכרתם, ויחזרו אליהם בחלומות עד דם מותם?
האם אחר־כך יהפכו אזרחים נורמליים, המעריכים את קדושת חיי־האדם,
הדוגלים בערכים אנושיים, שיתנגדו לאונס קבוצתי של אשה?

אלוהים, מה מעוללים לנערים האלה, כאשר מורים להם לעולל
דברים כאלה לבני-אדם אחרים?

(הנושך מעשר )5
כל זה הוכח בעליל. חנויות שבתו
במשך שבועות, בנקים נשרפו, על
הדירה הריקה של שרון שומר גדוד.

במילחמה הזאת
אחדותה של ירושלים.

מתה

כשם שמתה טענתה של ממשלת־ישראל
שהיא שומרת על קדושת
המקומות הקדושים לכל הדתות. זו
נמוגה בשערי מיסגד אל־אקצה. טדי
קולק הבין זאת מייד.

• אחרות קורקסיניח
^ ל־נא נהיה נאיביים. השיטה הזאת אינה חדשה.
כאשר ביקרתי בבית־החולים שיפא בעזה לפני כמה שבועות, כבר היו
אולמות בית־החולים מלאים בגברים, בנערים ובילדים שבורי־עצמות, שסיפרו
סיפורים דומים. פריצה לבתים באישון־לילה, וריסוק עצמותיהם. תפיסתם ברחוב
וריסוק עצמותיהם. ובעיקר: הובלה למחנה אנצאר .2וריסוק־עצמותיהם.

ראיתי את הרגליים השבורות, הידיים השבורות, המיקריס של
זעזוע־מוח — פגיעות אוסיינדת של קתות־רובים.
אבל אז אפשר היה להתנחם — אם כי בקושי — שמעשים אלה נעשו בידי
סאדיסטים חריגים, שייענשו, או בפקודת מפקדים חריגים. הרי בכל צבא, כמו בכל
חברה אנושית, יש סאדיסטים.
גם אז נשאלה כמובן השאלה: היכן היה הפיקוד הבכיר? מדוע אינו מגיב,
מעניש? מדוע.הוא מתיר, ולמעשה מעודד?

ובכל זאת: יש הבדל עצום בין מעשים כאלה, כשהם נעשים
באופן ״פרטיזני״ ,ובד מתן פקודה רישמית, על־פי החלטת שר־

^ ש אגדה שלא התמוטטה עדיין.
אך בחומותיה נוצרו סדקים. סדקים
ראשונים, אך הרי־משמעות.

מי שרצה, יכול היה עד כה לעצום עין, ולהעמיד פנים שזה לא קיים. או שאלה
הם מעשים חריגים של כמה מופרעים בשטח.
עכשיו אין עוד אפשרות כזאת. הדברים נעשו על־פי הוראה של שר־הביטחון,
הפועל על־פי הסמכות של ממשלת־ישראל, המייצג את כולנו.

לא רק החיילים, השוברים את העצמות, ,אחראים. כולנו
אחראים, כי כולנו שלחנו את החיילים האלה, כולנו שמנו בידיהם
את הרובה והאלה.

0הדממה הגדולה
^ בר עתה שואלים ידידים ואוהדים בעולם: היכן הציבור הישראלי? מדוע
הוא שותק?
היכן כוחות־השלום הישראליים, שהצילו את כבוד ישראל בעבר? היכן 400
אלף המפגינים שמחו על טבח צברה ושאתילה?

ובעיקר: היכן כלי־התיקשורת הישראליים?

יהודי העולם הרימו ראש וזקפו גו
עם הקמת מדינתנו, ועם ניצחון צבאנו.
הדבר העלה את ערכם בעיני שכניהם
הנוצריים, חבריהם לעבודה, המערכת
החברתית והפוליטית. ככל שגברה
יוקרת ישראל, ככל שהתנפחו האגדות
על צה״ל והמוסר, כן גבהה קומתם
שלהם.

הידיעות מעוררות סלידה,
והקורבנות הראשונים של
סלידה זו הם השכנים היהודיים.
האנטי־שמים מרימים ראש וזוכים
בלגיטימיות. סתם אנשים מתחילים
להתייחס אל ישראל כאל האחות
המכוערת של צ׳ילה, דרום־אפריקה
ואיראן.
קומת היהודים מתכופפת שוב.
השפעתם בסנאט האמריקאי ובכל
המערכת הפוליטית מתחילה להצטמק
כתוצאה מכך. הדיקטטורה היהודית,
שהיתה קיימת במשך שנים בכלי-
התיקשורת האמריקאיים, מתחילה
להתפרק.
זה התחיל במילחמת־הלבנון.
רברבנים כמו בנימין נתניהו טוענים כי
מאז תוקן הנזק. זה קישקוש. שום דבר
לא תוקן. אבל התהליך נעצר. עכשיו
הוא זונק שוב קדימה.
אם הדבר יימשך, יקרו דברים
חמורים. לא רק צימצום הסיוע הכלכלי
הענקי לישראל ועירעור השליטה
הישראלית בסנאט. אלא פילוג
היסטורי בין מדינת־ישראל והציבור
היהודי בעולם.

האגדה של ״מדינת העם
היהודי״ ,האגדה הגדולה ביותר
בתולדות ישראל, נתונה בסכנה.

מרסקים
עצמות? אז מה. נוהגים בשיטות של דרום־אפריקה ואיראן? אז מה. זה
מזכיר את פלוגות־הסער? אז מה. מחנכים את הבנים לסאדיזם קבוצתי? אז מה.
״אז מה׳ — שתי המילים האלה יחזרו אלינו, באחד הימים, כבומראנג.

¥הו סיכוס־ביניים, אחרי 50 ימים
( של מילחמה.

כי האחריות רובצת על כולנו. ובבוא היום, כולנו נשלם את
המחיר.

אולם המילחמה היא רק
בתחילתה.

0אזו ח אחד

לפי כל הסימנים, עוד יקרו דברים
הרבה יותר חמורים לפני שעם־ישראל
יתעורר, ויסלק מן השילטון את
החבורה הרת־האסון על שני יצחקיה,
רבץ ושמיר.

ן* ירשם־נא שחור על גבי לבן: אני, אורי אמרי, אזרח־ישראל, מנער מעל עצמי
כל אחריות לזוועה זו.
אינני שותף לה בשום צורה ואופן. אני מתעב אותה ואת האחראים לה, מתבייש
בה ובהם, אלחם בה ובהם.

לא יהא חלקי עימם.

אך בינתיים נמוגות האגדות
בעננים של גאז מדמיע.

נו שו ת
שליח־מיצווה

עורן־־הרין יעקב
ויינרוט עזר בנזיצוזה
בהחזרת חיים נחשון
לאביו

כמעט במשך שנה טיפלו המישטרה
וכמה מישרדי־חקירות יוקרתיים בהחזרתו
של הילד חיים נחשון לאביו.
הראשון שעלה על עיקבות הילד

ירר מס׳ 9

פולחן האישיות

פה ושם יש בעיתונים דיווח־אמת (לפחות חלקי) על השיטה. בכתבה ארוכה
בטלוויזיה, שהיתה כולה מסכת־תעמולה של שילטונות־צה׳׳ל, הובא לפחות ערבי
פצוע אחד שסיפר כי החיילים ריסקו את עצמותיו בביתו, אחרי שהיכו את הנשים
שניסו לחסום אותם( .מייד הובא, כמובן, קצין אלמוני, שאמר שהכל שקר וכזב,
ובזה נרגע המצפון).
אבל התיקשורת הישראלית, שהיתה צריכה להתפוצץ ברעם אדיר של מחאה,
שתקה. היא,דיווחה׳ ,כאילו היה מדובר על עוד תאונת־עבודה או מישחק־כדורגל
בליגה ב׳ .כרוכך אמר שר־הביסחון. כך־וכך אמר הרמטכ׳ל. כך־וכר קרה.

שיוויון־הנפש של העיתונאים ושל קרייני־הטלוויזיה נדבק
בציבור כולו — ואולי נבון גם ההיפך, ששיוויוך־הנם ש של
הציבור משתקף בכלי־התיקשורת.

נחוג 4יום־הולדתו ה־ 60 של
יצחק מודעי, שר ללא תיק ולשעבר
(בזה אחר זה) שר־האנרגיה, שר־האוצר
ושר־המישפטים. מודעי, יליד תל־אביב
ומהנדס כימי לפי מיקצועו, היה,
במיסגרת שחתו בצה״ל, גם סגן־נספח
צה״ל בלונדון (בראשית שנות ה־)50
וגם מושלה הצבאי של עזה (בשנת
.)1967 בחייו האזרחיים נודע מודעי
בעיקר כמנכ״ל חברת התמרוקים רבלזן
ואת הקאריירה הפוליטית שלו הוא
החל כחבר מועצת עיריית־הרצליה.

נחוג 4יום־הולדתו ה־ 65 של
שלמה הילל, ירר־הכנסת והאדם
התשיעי הממלא תפקיד זה* .הילל,
לשעבר שר המישטרה והפנים, הוא
יליד בגדאד, שעלה ארצה בגיל שבע.
היה לח״כ בגיל ( 28 מטעם מפא״י,
קודמתה של מיפלגת העבורה)
ולשגריר בגיל ,36 בייצגו את ישראל,
בזה אחר זה, בחמש ארצות אפריקאיות
דוברות צרפתית: גיניאה, חוף־השנהב,
וולטה עילית, ניז׳ר ודאהומיי.

הם רואים את הילדים ההרוגים, הם
קוראים על פקודת הסוציאליסט יצחק
רבץ לחיילי צה״ל להתנפל בחבורות
על נערים חסרי־מגן ולשבור את
עצמותיהם באלות. לא כדי להגן על
חייהם, כפי שנאמר עד כה, אלא כדי
לפזר הפגנות.

הביטחון ובאמצעות הרמטכ״ל, המנוסחת היטב, והמובאת

בהודעות רישמיות.

מזשד עזה לשעבר

מנהיגי הציבור היהודי המאורגן
בכל ארצות המערב שיגרו לירושלים
קריאות אס־או־אס, רובן סודיות, חלקן
אף גלויות ומזעיקות.
אחדים מן המנהיגים ביטאו מצוקה
מצפונית פרטית. כמו אותו מנהיג
יהודי־אמריקאי, שאמר שהוא סוגר את
מקלט־הטלוויזיה עם התחלת החדשות,
כדי שילדיו לא יראו במו עיניהם מה
מעוללים חיילים יהודיים.

עכשיו קורה ההיפן־ .השכנים
רואים מדי יום את התמונות
המבישות.

עציר פצוע מובל למעצר בוזר־הבית

ח\ז\־\רים

האגדה של שליטת ישראל
ביהודי העולם.
חרדה ביטאו אחרים פוליטית. קורה משהו נורא,
שאינו ניתן לתיקון.

במד ען ז

נחוג 4יום־הולדתו ה״ 70 של
ניקולאי צ׳אושסקו, נשיא רומניה
זה 21 שנה. צ׳אושסקו, בנם של כפריים
עניים, הצטרף בגיל צעיר ( )15 למיפ־לגה
הקומוניסטית ואחרי מילחמת־העולם
זינק עד מהרה לתפקידים בכירים,
שהראשון בהם היה זה של סגן
שר־החקלאות (בגיל .)30 על האיש
צ׳אושסקו, שהוא חסיד של פולחן־
אישיות לא מבוטל, פורסמו עד כה 167
ספרים (חלקם פרי עטו) שתורגמו
והופצו ב־ 22 לשונות.

שבע דקות גורליות
הוצא להורג באוסטין, טכסאס,
בהזרקת רעל לעורקיו, בגיל ,27
רוברט סטריטמן, כשבע דקות
לפני שבית־המישפט העליון של
ארצות־הברית אישר, טלפונית, את
עיכוב הוצאתו להורג. סטריטמן, שנדון
למוות על השתתפות ברצח חוואית,
ממנה שדרו הוא ושני חבריו דולר אחד,
היה עובד שדות־נפט לעת־מצוא וסבל
מבעיות נפשיות, ובקשות החנינה שלו
התאחרו משום שהתקשה למצוא
פרקליטים מתנדבים שיטפלו בעניינו.

נפטר 4

ידיעת הארץ

פרקליט ויינרוט

בגיל ,87 סרוססור

פינצטה, לא פטיש

זאב וילנאי, הנודע בחוקרי ומדריכי
ידיעת־הארץ. וילנאי, יליד חיפה שחי
רוב ימיו בירושלים, חיבר עשרות
ספרים בנושאי ידיעת־הארץ והתפרסם
בסיוריו המודרכים ברחביה. אחד משני
בניו הוא אלוף מתן וילנאי, כיום ראש
אגף־כוח־אדם במטה״הכללי של צה״ל
ובעבר קצין־צנחנים וחיל־רגלים ראשי

החייט ברב האטום
נפטר 4בניו־יורק, בגיל ,89

איזידור אייזק רבי, פיסיקאי יהודי
וחתן פרם־נובל (על פיתוח שיטת
מדידת התכונות המגנטיות של לב
האטום) .רבי, יליד פולין שגדל
בשכונת עוני ניו־יורקית, אליה היגרו
הוריו בראשית המאה, היה בין מפתחי
הפצצה האטומית ויועצו המדעי של
הנשיא דווייט אייזנהואר. פעם,
בהתייחסו למוצאו, התלוצץ רבי :״לוא
נשארה מישפחתי באירופה בוודאי
הייתי נעשה חייט!״
* שנותח קורסי! לתפקיד: יוסף שפריר
צק 0101 ,ויר, קריש לח, ראובן ברקת,
ישראל ישתיתו, יצחק שסיר. יצחק
ברסן. סוחס סבירור.

היה החוקר הפרטי הנודע מישל חדד,
שכקצין־מישטרה פיענח את רצח מלה
מלבסקי. אולם אביו של הילד, שהיה
כמעט היסטרי, הכניס לתמונה עוד
חוקרים ועוד מתווכים, ואלה סטו
מהעיקבות.
המישטרה פעלה בעדינות מרובה,
הקצין שימעון סביר לא הפריע
למהלכים הפרטיים שהופעלו, ולא
לחץ יותר מדי על הרבנים שהיו
מעורבים בפרשה.
החזרתו של הילד לאביו סודרה
לבסוף בהתערבותו של עורך־דין רתי,
יעקב ויינרוט, שפעל כשליח־מיצווה.
אין זו הפעם הראשונה שעורך־הדץ
ויינרוט, שהוא גם עילוי בתורה וגם
עורך־דין מעולה, פועל בהסדרת
עניינים עדינים בקרב הציבור הדתי.
״כאשר צריך טיפול עדין בפינצטה,
ולא במכשיר כבד יותר, מבקשים את
ויינרוט שייכנס לפעולה. והוא עושה
זאת בצורה הטובה ביותר,״ אמרו
מכריו.
חודשיים של משא־ומתן עדין נשאו
השבוע פרי. הילד חזר לפתח־תיקווה,
כאשר הוא בחזקת אמו החוזרת
בתשובה, איריס בלינקס־בן־נחשון
ולאביו מותרים הביקורים אצלו.
בני־הזוג לא חזרו לחיות יחדיו.
העולם הז ה 2630