גליון 2631 מתאריך 3 בפברואר 1988

3253
מה עומד מאחור ההצעה לשד

(ואש
ההגש (3

1יי

בבנק לאומי
החשבון פשוט: אתה תמיד מרוויח!

הבנק רשאי לשנות את החברותא 1להפסיק! בבל עת. פרסים בבל סניפי בנק לאוס. ,

בנק לאונו ־ רוו ח1( 1

גזימזביס
חרות העוצר
על העוצר בשכונת אל״טור בירושלים
(״במדינה״ ,העולם הזה
.{27.1.88
מן הראוי להזכיר כי העוצר בשכונה הירושלמית
אל־טור איננו המיקרה הראשון שבו הוטל
עוצר על עיר בישראל.
קדם לכו העוצר שהוטל על צפון תל־אביב,
בשנת ,1978 אחרי האירוע עם אוטובוס־הדמים
בכביש־החוף.
גם אז עמד בראש ממשלת־ישראל איש תנו-
עת־החרות(מנחם בגיוי• דליה הכט, תל־אביב

הזבוב ששאג
על מעמדו הציבורי של משה עמי-
רב (״אני משלם מחיר כבד -וזה
כדאי!׳ /העולם הזה .)20.1.88
אני שמח שנמצא חבר מרכז תנועת־החרות
המנסה לפתור את בעיית ערביי פלסטין לא דרך
החריר של כוונת־הרובה, אבל אני נדהם לראות
מה שהתיקשורת יכולה לעשות.
היא ניפחה את חשיבותו של עמירב מעל
ומעבר למישקלו האמיתי שהוא, לדעתי, מישקל
זבוב בזירת מיפלגתו. כפי שהוא בעצמו -מעיד
בראיון עם ענת סרגוסטי :״אני נמצא בשולי
הפוליטיקה!״
כי עם כל הכבוד לדיעותיו ולפעולותיו, איזה
מישקל ציבורי יש לו?
זה שהוא היה דובר רשות־השידור וראש מינ־הל־הבטיחות
במישרד־התחבורה?
גדי פרץ, ירושלים

•שואלי בחו״ל פנטזיה נוועת
לא קל היה השבוע להיות ישראלי בחו׳׳ל. אורי
אבנרי חזר משהות של שלושה ימים באיטליה
והוא מספר איך חזר העניין הפלסטיני למרכז
התודעה האירופית. על הצעירים האיטלקים
הלובשים כפיות לצווארם. ומאידך, איך עזרו
ההפגנה של של1ם עכשי 1ומא־מרו
של וודי אלן לתיקון־מה
של תדמית ישראל באירופה.

ער הדוכן
רפי סוויסה, ח״כ לשעבר, נציב שרות
בתי-הסוהר לשעבר, עמד השבוע
על דוכן־העדים בנאשם. הוא נאשם
בשיבוש הליבי־מישפט ובהד-
חת כלתו ומחותנמו לע־דות־שקר.
סוויסה, הת-
״ 4 /כהש לטענות שעלו נגדו.

גיוס אנליטי
על תוצאה אפשרית מתקנת־פטור
משרות בצה״ל (״נגועי-איידט פטו רים
מצה״ל״ ,״תשקיף״ ,העולם הזה
.)27.1.88
לדעתי עומד מאחורי ההחלטה של שר־הביט־חון,
לפטור משרות צבאי כל מי שבגופו נתגלו
נוגדני־איידס, המוח האנליטי של יצחק רבין,
שמצא, בעזרת תקנה זאת, דרו לגייס לצה״ל עוד
כמה עשרות אלפי חייבי־גיוס.
כי מה יקרה עכשיו? אף אדם שוב לא יאמין
לאברך שהוא פטור משרות בצה״ל בגלל שהוא
בחור־ישיבה. הוא יצטרך לשוב ולהסביר, בכל
פעם שיישאל מדוע אין הוא משרת בצה״ל, שאין
לו איידס ואז, בסופו של דבר, הוא כל־כך יתבייש
מהצורך החוזר ונשנה להודיע ״אבל אין לי
איידס!״ עד שהוא ירוץ, יעזוב את הישיבה וית־חיים
מנדלבאום, תדאביב
גייס לצה״ל•

הטקסטורה שד הטכסט
על הנוטח הנכון של אימרה עתיקה
(״נביא האופנה״ ,העולם הזה
20 . 1. 88

כתבת־האופנה של השלם הזה מתמצאת יותר
בבדים ובטקסטורה שלהם מאשר בטכסטים וב־מילותיהם.
בהתייחסה
לנבואת האופנאים לאופנת 1991
היא מתמצתת אימרה ידועה וקדומה בזו הלשון:
״כאשר נפל הבית השני, ניתנה הנבואה לשוטים.״.
האימרה המדוייקת היא :״מיום שחרב בית־המיקדש,
ניטלה נבואה מן הנביאים ...וניתנה
שו להגאר, תל־אביב
לשוטים.״

אלף פחות, אלף יותר
על התשלום עבור הלימוזין של
משה ארנס בניו-יורק (״לימוזין לא־מס״
,העולם הזה .)27.1.88
למה לרוני אילן, מנכ״ל שירות הלימוזינות
(המשך בעשר )4
העולם הזה 2651

בי שתי נשים

אן־קלוד (משמאל) .כלתו המדיה של רפי
אדרי. לא רוצה שיכירו אותה כ״אשה
העשירה שלקחה בער מאשתו־ .בינתיים.
צייתנית ומאוהבת, היא נלווית לנסיעותיו
של בעלה לירושלים ומתכוונת ללמוד
עברית ולחפש בית. ג׳ואן אדרי( .מימין)
לעומתה. מנסה בימים אלה לשק את
חייה. היא רחוקה מל שרר רח־
1מים, ומתייחסת בביטול לתד־
^ ^ 3 4מית האשת השבורה, הפגועה.

דם נים, חייל שנעלם לפני ימים מיספר מביתו,
נמצא בפאב באילת. המצוקה הנפשית, שבה
היה נתון, באה לידי ביטוי גם בשירים שכתב
ופירם ם. והיא שהביאה אותו כמעט למו־תו.
למרות מיכתב־ההתאב־
1 1דות שהשאיר, הוא לא התא־בד.
אולי הפאב היה התחליף.

הטשת שד הישות
על המונח הערבי הנכון לישות(ראיון
עם משה עמירב, העולם הזה
.)20.1.88
איש חרות מציע לערביי פלסטין ישות ומעיר
כי המונח הערבי לישות הוא קיוואן.
המונח הערבי לישות הוא כ״אן(חורז עם סינתן
בן־דן, טבריה
וון).

בכל מדינה חופשית היתה הידיעה על
הצעת־שוחד לראערממשלה מעוררת סערה.
לא בך בישראל. תחת לבדוק כל היבט
אפשרי של העניין הסתפקו העיתונים
בהודעה כי הידיעה היא ״פנטזיה פרועה״.
לעיתוני ישראל זה הספיק. מדוע. בכל זאת,
הסכימה ישראל לתת ערבויות לפרוייקט
^ 7^ .שסתר את השקפותיה ואת
מדיניותה? האם נעשה ניסיון
להציע שוחד? ואם כן רמי?

וגע דנני גיוס

איך מרגישים צעירים רגע לפני הגיוס
לצה״ל, אחרי שצפו במהומות בשטחים
הכבושים בטלוויזיה! איך נראה להם הגיוס
הקרב ובא! היכן הם רוצים לשרת, אם
בכלל! איך הם מתייחסים לארץ! למחו-
ייבות לבצע פקודות שלא תמיד יסכימו עי־מן!
-שישה צעירים חושפים את סגור ליבם
ומספרים על התלבטויותי־
1 5הם בתחקיר שעשה השלם
הזה( .קארין לוי בתצלום).

המין השלישי
יתכן שהגילוי העיקרי של תנועת-המרכז
החדשה הוא שקיימים במדינה שלושה מינים
— נשים, גברים ודרוזים. זוהי אולי הסיבה
לכך שחלק מהנואמים בכינום־היסוד של התנו־עה
בחרו לפתות את נאומיהם
1 1בפנייה התמוהה :״גבירותי
ורבותי והחברים הדרוזים״.״

ד ף חד ש שיוה בלי
פרטיות, צילום-עם
אחד הידועים שבצלמי ארצות־הברית ביקר
בארץ בחברת ידידקהמשורר הנודע. כצפוי, העיב
ביקור המשורר על זה של הצלם המסוגר,
המתרחק בדרך־כלל מן הזירה הציבורית. נעמי
הר־ירוק פגשה את חברם פרנק ואת אלן
גינזברג. פרנק ייפה את כוחה ״להמציא לו
ביוגראפיה״ .תחת זאת, היא
^ 7כותבת על מיקרה נדיר של
שיתוף־פעולה בין צלם ומשורר.

אתה והשקל נשק
בואזילי למרחב

לא או אינדיאנים
״נמאס לי מהחיים!״

יותר ממחצית ראשי־הערים האמריקאיים שהיו
אמורים לבוא לכנס בישראל ביטלו את בואם •
חברת אוניות השייכת למישפחת רקנאטי תובעת
את חברת הנפט פיליפס • בראזיל היתה לספק־הנשק
העיקרי למרחב • משא ומתן בין התעשייה
האחירית לממשלת דרום־קוריאה על הסבת
מטוסי פאנטום • ב״ 1987 אספה
הקרן החדשה לישראל תרו־מות
בסך של 2.5מיליון דולר.

200 אנשים בלבד באו ביום הראשון
לסינרמה כדי לצפות בפרק המסיים של עונת
הפוט־בול האמריקאית. כל שאר האוהדים
חזו במישחק בבתיהם. הפעם היו אלה
הדנוור־ברונקוס מול הוושינגטון־רדסקינס.
שחקני הברונקוס זכו לתבו־סה
מוחצת מידי אדומי־העור.

(בתמונה שחקן הרדסקעס).

ועוד מחוויות כלא־הנשים. והפעם סיפורה של
דיטה דסקלו, שלמדה חינוך סוציאלי והיתה
בעלת מכון־עיסוי. היא מספרת על ניסיון•
ההתאבדות שלה בכלא. על חום—האונים. על
הבידוד. על חוסר היחס מצד הסוהרות. על
חוג הדראמה ה״מציל״ אותה.
על השיקום שהבטיחו לה, אך

עד היום לא קיימו. נמאס לה.

משוגעות לאוננה ₪ 777/77/7/7 7/77 וחת:

מלבד הכישרון הבסיסי להלביש נשים צריך
האופנאי להיות משוגע לדבר. כאלה הן -
סובהל׳ה חסין, הידועה בארץ בשמה הפרטי
בלבד. אלה ברוך מא1רל, שהתחילה מביג-
די-ים ועברה לתחום העיצוב. ודורין פרנק-
פורס, הצעירה אך הידועה
^ § מביניהן, שמחלקת את זמנה
בין עיסוקיה בארץ ובלונדון.

אחרי תקופה ארוכה — דני מעוז ומירח לב
מתחתנים • הסטודנט של אירים קנו־ בכלל לא
נמצא בארץ • על הסיפור העסיסי שהסתתר
מאחורי הכתבה של רונית מקובר על סילבסטר
סטלונה • משתלם לתפוס יחסים עם הלנה
עמרם. אתי צוברי עשתה זאת
וזכתה בבעל • ועוד איש־תיק־

שורת ידוע ש״חלה״ באיידס.

המדורים הקבועים:
מיכתבים — וזזמב ששאג
איגרת העורך — מילים הורגות
תשקיך — כיבוש מבפנים
במדינה — בלונים צ־בעת״ס
הנדון — בראש מזרם
יומן אישי — טלזזיזיה סנויסת

אנשים

קולנוע — שפזט השזפטים
זה וגם זה — על ם־סעדות
לילות ישראל — עשירי החיים
חלון ראווה — משוועים לאופנה

דך חדש — צלם 1ם ש!רר
מה הם אומרים — לענן כהן. חייל,
ליאון צ׳תי. שרה זילברשט״ן,
ט1בה ארן. אלתה פרנקל
תשבץ מיכתבים לרותי — ילד בש1תפ1ת
הורוסקופ — השפעח אוראעס
רחל מרחלת — על בר העולם
אתה והשקל — ערים תאימית
תמרורים — מתל על הנשר

גי זו״טינזון?

מיכל יסינזון, מעצבת-אופנה, נדרך לצמרת.
היא חמושה בהרבה ביטחון עצמי. לא
מ עט הוצפ ה. בלי שמץ של בושה. היא מודה
שהמראה שלה קורץ לגברים
£ 1 1ולא נרתעת מלנצל אותו כדי
להשיג דברים. מיטה לא.

מי ב ח בי ם
(המשך מעמוד )3
הניו־יורקי נ׳חזלם, להתעקש כל־כך על תשלום
כמה אלפי דולארים עבור השימוש בלימוזינות
של חברתו, שהועמדו לרשות משה ארנס בעת
ביקוריו כארצות־הברית?
הרי לפי עדותו של יגאל לביב, שחשף את
הפרשה הזאת, מתברר כי לרוני אילן היו 100 אלף
דולר, שאותם השקיע במניות בבורסה הניר
יורקית (כפי שלביב גילה במדור אתה והשקל
באותו גליון של העולם הזה).
אז שיוסיף אילן למה שהפסיד במפולת
הבורסה את כמה האלפים של לימוזינות ארנס.
בסדר הגודל הזה, מה זה כבר משנה.
עובד שחר, חיפה

•1גלי

״השתגעתם?״ שאל אותי עמית, עורו
אחד העיתונים, כשאך התחילו המאורעות
בשטחים הכבושים, .מה אתם מקדישים לזה כלס הרבה מקום? הציבור לא רוצה לדעת על זה!׳
לפי הערכתו, אץ הציבור הרחב רוצה לדעת
מה קורה בשטחים הכבושים. וככל שהעובדות
פחות נעימות, כן פוחת הרצון לדעת אותן.
כלי־התיקשורת ניסו להתגבר על מיכשול זה
בכו שפירסמו תחילה דיווחים מרוככים מאוד,
ועטפו אותם בלשון־השילטון- :מתפרעים׳,
.מסיתים׳. ,המון מוסת׳. ,החזרת הסדר׳- ,מקד
מיים׳ וכר. למעשה חזרו כמעט כל הכתבים
(למעט חריגים אמיצים) על הודעות הדוברים
הרישמיים.
אם כן, מדוע העז השלם הזה להקדיש שבוע
אחרי שבוע את עמודיו ושערת להתקוממות

האס זה כדאי?
בשטחים הכבושים? מדוע העז לתקוף מן הרגע
הראשון את מדיניות השילטונות? מדוע העז
לקרוא לדברים בשמם, לדבר על, התקוממות׳,
הרג -המפגינים׳ ,על מעצר וגירוש,המנהיגים׳?
ידענו שבכר אנחנו מסתכנים בכך שאנחנו
מעוררים מורת־רוח, ואף התנגדות, אצל חלק
מהקוראים. ידענו שאצל חלק נוסף של הקוראים
זה יעורר דחייה תת־הכרתית. אבל לנו לא היתה
כל ברירה.

״החובה
^ לרעת״

״העולם הזה״ איני דוגל רק בז כו ת
הציבור לדעת. על כר ניהלנו מאבקים בלא־ספור,
שברנו קישרי־השתקה, נלחמנו במוסדות־צנזורה
גלויים ומוסווים.
לדעתנו, אין תפקידנו מתמצה בהבטחת זכות*
הציבור־לדעת. אנחנו גם עומדים על עיקרון שני,
אולי חשוב עוד יותר; חו ב ת הציבור לדעת.
הציבור חייב לדעת גם את הרבדים שאינו
רו צ ה לרעת. למעשה, אץ לציבור הזכות שלא
לדעת. כאורחים במדעה דמוקרטית חייבים
אזרחי-ישראל לקבל את כל המידע הדרוש,
להתמודד עם הבעיות, להחליט ולהכריע בשאלות
הלאומיות ליד הקלפי.
ברור לי שחלק גדול מאור של הציבור כלל
אינו רוצה בכר. הוא רוצה לברוח. הוא רוצה
להגיד לעצמו. :שם למעלה יש מנהיגים, שהם
יחליטו ׳.או, :זהו עניין של הגדולים. הם יודעים

עניב7
מה שאנחנו לא יודעים, והם צריכים לקבל את
ההחלטות׳.
זוהי בריחה מן החרות, בריחה מן הדמוקרטיה.
כי חרות ודמוקרטיה מטילות אחריות, והציבור
בורח מן האחריות.
מכאן השימחה הגדולה שאחזה בציבור כאשר
שבתה הטלוויזיה, מכשיר״המידע מיספר ז
בחברה המודרנית. היתד. הרגשה של השתחררות.
שיחרור ממה? שיחרור מן האחריות.
השלם הזה קיים כדי להגיד לציבור את כל
האמת, בלי הסוואה, בלי כחל ושרי* בלי מילים
ממותקות, אם הציבור רוצה לדעת, אם לאו,
יתכן שאנחנו משלמים מחיר כבד עבור החלטתנו
הנחושה למלא תפקיד זה. זה עלול להבריח
קוראים. זה בוודאי מבריח חלק מנותני־המודעות.
לציבור נוח הרבה יותר לשקוע בעיתונים הממי
תיקים את החיים, המתעלמים מעובדות לא•
נעימות המחזירים לו תחושה של ילדות.
אבל הטלנו על עצמנו תפקיד, ואותו נמלא.

האף של ו״צנזן
על חיים וייצמן, נשיא״המדינה
הראשון (״איגרת העורך׳׳ ,העולם
הזה .)20.1.88
עורך העולם הזה מזכיר כי לחיים וייצמן היתה
לשון חרה ועוקצנית זה מזכיר לי את הסיפור
באפו(כן, אפו) של וייצמן.
מעשה בנשיא־המדינה הראשון שעמד על
בימת־ההצדעה במיסדר־צה״ל ולפתע נפלה מים־
מילים הורגות
הדברים אינם נוגעים רק לתוכן, אלא גם
לסיגנון.
,מילית מילים, מילית׳ אמר האמלט, נסיו
דנמארת על פי ויליאם שקספיר. הוא אמר זאת
בדלזול, כמי שרואה ניגוד בין המילה ובין
המעש.
זוהי טעות. המילים הן המנחות את המעשים.
הן מעצבות את המחשבה ואת התודעה של של
עושי־המעשים ומפקדיהם.
טענתי לא־אחת כי מילחמת־הלבגון לא היתה
אפשרית, אלמלא השתמשו כל כלי-התיקשורת
הישראליים פה־אחד במשך שנים במילה. מחבלים׳
,כמושג הכולל את ראשי התנועה הלאומית
הפלסטינית את מוסדותיה הצבאיים והאזרחיים
כאחד, ולבסוף את כל הפלסטינים באשר הס,
וביחוד את יושבי מתנות־הפליטים בלבגץ, את
עובדי־הסעד ואחיות בתי־החולים שבהם.
השימוש הבלתי-פוסק במילה אחת זו, שהגיע
לממדים של שטיפת־מוח, גרם לדה-הומאניזציה
של הפלסטינית כאשר בא אריאל שרון והטיף
ל״הריסת תשתית המחבלים׳ ,כשהכוונה האמיתית
היתד, לגירוש חצי מיליון בני־אדם מלבנץ,
היתד, המדינה מוכנה.
כך זה היה כאשר דיברו כל כלי־התיקשורת
פה־אחד יום־יום על ״הרודן המצרי׳ (גמאל עבר־אל־נאצוס,
והכשירו את הקרקע להרפתקה האומללה
של מילחמת־סיני.1956 ,
כך זה היה כאשר כלי־התיקשורת התחילו
לדבר פודאחד על. יהודה ושומרון וחבל־עזה״,
ובכך יצרו את האווירה הדרושה להחלטה להחזיק
בשטחים אלה לצמיתות את התוצאה אנחנו
רואים עכשיו.
וכך זה עכשיו, כאשר כל כלי־התיקשורת
מדברים יומם־ולילה על,מתפרעים׳, ,מסיתים״,
החזרת הסדר על כנו׳ וכי וכי. מי שכותב בך מכשיר את הקרקע לשיטות־דיכוי בלתי־אנושיות
להרג, להכאה באלות, לריסוק־עצמות
שיטתי, כי הוא נטל מן היריב את הדמות
האנושית, את צלנדאנוש.
קל יותר לרסק את עצמותיו של. מתפרע״,
מאשר לעולל זאת לסתם נער, המפגין נגד
הכיבוש. קל יותר לפתוח באש על, מסיתים׳,
מאשר להרוג בני״אדם שיש להם פנים, שת זהות
צלם־אנוש.
אומרים שעיתונאים שופכים רק דיו, לא דם.
זוהי טעות הדיו הופכת לדת

המשוחררים מאמריקה שיושבו בליבריה לפני
166 שנים והקימו שם מדינה?
האנציקלופדיה אישרה לי שהעולם הזה צודק.
למדתי משהו. אכן, רוב הליברים הם מוסלמים
(ומיעוטם עובדי כוכבים ומזלות).
אריק וינקלר, הרצליה

השבר הירושלמי
על תגובה של עזר וייצמן (״מה הם
אומרים״ ,העולם הזה .)27.1.88
מן הראוי לדייק בדיווח. אם אכן התרגז עזר
וייצמן במיזנון־הכנסת וכדיברי העולם הזה,זרק
וייצמן צלחת ...וצעק שנשבר לו״ ,הרי זאת אומנם
לשון ציורית אבל לא דיווח עיתונאי מדוייק.
לא וייצמן נשבר. הצלחת נשברה.
עמי חדש, באר־שבע

תורת־ההגיון
על השימוש במושגים מסויימים
(״לילות ישראל״ ,העולם הזה
.)20 . 1.88

כתב המסיבות של העולם הזה הבחין בגליון
האחרון, בדיווח על מסיבה אילתית אחת, בין
,אלה שתאוות־הבשרים בראש מעייניהם ואלה
שתאוות־הנקניקים בראש סולם־העדיפויות שלהם.״
לרגע
תמהתי מה מצא העולם הזה, האוהב
לשון תמציתית, להשתמש בכפל־לשון. הלא
תאוות״בשרים כוללת תאוות־נקניקים. אבל מייד
הבנתי, לפי תורת־ההגיון, האומרת שאומנם כל
צרפתי הוא בן־אדם אבל לא כל בן־אדם הוא
צרפתי.
בתרגום חופשי: תאוות־בשרים כוללת תאוות־נקניקים,
אבל תאוות־נקניקים איננה כוללת,
תמיד, תאוות־בשרים. חיים בדדה, תל־אביב

דן עם זקז

חיים וייצמן*
,הנח למיטפוזתר
חטתו מכיסו. שלישו מיהר להתכופף, בבקשו להרים
את המימחטה הנשיאותית
וייצמן עיכב בידו ואמר לו, :הנח למיטפחת
שלי. זה הדבר היחיד שבו נותן לי בן־גוריון(אז
ראש־הממשלה, שמנע מווייצמן כל תפקיד מעבר
לתפקיד ייצוגי) לדחוף את אפי!״
מנשה גדין, רחובות

על בדיחה אחת של הבדרן אבנר
דן אילו קראו לי רבינוביץ!׳׳,
העולם הזה .)20.1.88
לא מתאים לבררן מעולה כמו אבנר דן לספר
בדיחות עם זקן ועוד במסווה של בדיחה עדתית.
הבריחה על הפרסי המבקש קונדום שחור, כי
הוא הולך לנחם אלמנה, היתה נפוצה במקומותינו
עוד כשדן לא היה בעולם, אבל ללא כל גוון
עדתי. אז היא היתה בדיחה בשרשרת בדיחות־השיא.

זה שיא־ההתחשבות?
כאשר באים לעשות אהבה עם אלמנה בקונדום
דב וולף, פתח־תיקווה
שחור•

כתובת המערכת
גיקחי בכלא
על טיבם של בתי״סוהר (״איגרת
העורך״ ,העולם הזה .)20.1.88
לפעמים היחס לאסירים הוא טוב לא רק מתוך
התחשבות בהם (כפי שאילנה אלון מספרת על
כלא־הנשים בפורטוגל) ,אלא דווקא מתוך מעמדם
בעולם הפשע.
כך, למשל, ידוע-,כי בבית־הכלא הצפוני של
מכסיקו־סיטי, בירת מכסיקו, שבו כלואים אילי־הסמים
המכסיקאיים, מצויים טבחים אישיים לשרות
הכלואים, גברות צעירות למטרות מסויימות
ואף מיתקני־ג׳קוזי בחדרי־הרחצה.
יצחק מיכאלי, תדאביב

השיעור השסעי
על ן1פוצת המוסלמים בעולם (״עשן
על הר־הבית״ ,העולם הזה .)20.1.88
אין שבוע שאני לא לומד משהו חרש מהעולם
הזה. כך, למשל, כאשר נכתב, בהקשר לאירועים
האחרונים על הר־הבית, כי מיסגר אל־אקצה
קדוש למיליארד מוסלמים מאינרונסיה ועד
לליבריה, חשבתי שהעולם הזה טעה.
ידעתי כי 130 מיליון האינרונסים הם מוסלמים,
אבל מיליון וחצי הכושים, צאצאי העבדים
* על שער 1ליון האבל של, השלם הזד-,
( ) 13.11.52 לתל שחב

קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקס
— 11 341667 ועוזוועוח.

3טב 1ע
הספר העברי
ההתייחסות של הוותיקים לעולים החדשים
בשנותיה הראשונות של המדינה, מלל
קבלת־פנים עם ריסוס די־די־טי, איננה זיכרון
נעים. ובמיוחד לא כאשר היא לבשה, לעיתים,
גם איפיון לא־מבוסל של התנשאות, כפי
שאפשר ללמוד מן הסיפור, שהופיע בגליון
העולם הזר, שראה אור השבוע לפני 25 שנה,
מפיו של משורר עברי רוטל:
• סיפר השבוע משורר ידוע־שם:
״נסעתי לבקר במושב-עולים אחד. שם
ישבו חברי-המועצה ודנו שעה ארוכה
איזו מתנה לקנות לראש־המושב ליובלו.
אחד מהנוכחים הציע, :נקנה לו ספר!׳
,אי״אפשר,׳ הגיב אחר, ,הייתי אצלו
בבית וראיתי: ספר יש לו כבר!׳״

העולם הזה 2631

בתור ברשימת־המער!־ כיום, דורש מדיניץ לקיים את
הבטחתו ולהתפטר.

בייניש למישרת שופט
בימים אלה פורסמו מיכחים לתפקידים של ארבעה
שופטים של בית־המישפט המחוזי, אחרי הוספת מיספר
התקנים לשופטים על־ידי מישרד־המישפטים.

בינתיים צוסים את מינדה הבמעט־ודאי של
דורית בייניש, מישנדדלפרקליט-המדינד״
למישרת שופטת בבית-המישפט המחוזי.

לוי לא יתמודד
השר דויד לד יסכים, כנראה, לשמור על שקט
תנועתי, ולא יתמודד עם יצחק שמיר על
ראשות הליכוד לקראת הבחירות הקרוכות.
בכירים בליכוד טוענים כי לוי קיבל בשקט את מינדו של
משה ארנס כראש מסודהבחירות, דימגע מלהתמודד עם
שמיר, מתזך תיקווה שיפוצה אחרי הבחירות.

אם יזכה הליכוד בבהירות הקרובות, מקדה לוי
לקבל את תיק־ז־זחוץ.

מתח בחנועח־החרות
בתנועת־ההרות שורר מתח רב לקראת
הרכבתו ואיושו בימים אלה של מטודהבחירות
של התנועה לקראת הבחירות לכנסת.
חרות לא בחרה בהנהלה ובמזכירות לתנועה, ולכן צופים
שהמטה, בראשותו של משה ארנס, ישקף את כוחם של כל
המחנות הפועלים, ושיתפקד במקש הגופים שאינם. המטה
יכלול את אגף ההסברה, הגיזברות, האירגון, הערבש ועוד.

שופטי־התעבורה לתועים השופטים בבית־המישסט לתעבורה
בתל־אביב מרגישים לחוצים, בעיקבות
הסערה העוברת על בית־מישפט זה.
השופט צבי נוסנבלאט פסל את עצמו
מלדון בתיק מסויים, מכיוון שהוא מכיר
את הסניגורית של הנאשם ״מאז שהיתה
ילדה.״

מוסדות רישמיים
מעסיקים יורדים
ועדה ציבורית, בראשותו של הכלכלן שמואל
בהט, שנבחרה על־ידי ״המועצה לעצירת
הירידה״ ,חקרה וגילתה שיש 41 מוסדות
ישראליים הפועלים בזזו״ל, והמעסיקים
ישראלים יורדים.
מילואימניקים פוחדים להתלונן
מילואימניקים ששירתו בחוז־״ט האחרון בגדה
המערבית ביחד עם איש שהיה בעבר חבר
בתנועת ״כך׳ ,ושהיו עדים למעשי־התעללות
שלו בתושבים, פוחדים להתלונן.
הם סיפרו כי האיש, שהקש תנועה חדשה בשם בל״ה —
בנים־למעדהמולדת — התעלל לתושבים, דרך על
ראשיהם והיכה אותם במוט־ברזל.

סנה כממונה
על הערבי
שמו של אפרים סנה, שעזב לפני חודש את
צה״ל, מועלה בימים אלה כמועמד לתפקיד
הממונה על הערבים במיפלגת-העבודה במקומו
של עזר וייצמן, אם זה יפרוש סופית מן
התפקיד.

רופאי־שינ״ם נגד קופ״ח
80 רופאי־שיניים, בוגרי הפקולטה לרפואת*
שיניים באוניברסיטת תל-אביב, מתכוונים
להגיש תביעה נגד קוסת־חולים.
בגלל חוסרשקציב של האוניברסיטה ״נמכר׳ החוג לקופת־חולים.
ססודנטש, המעוניינים ללמוד רפואת־שיניים,
חייבים לחתום על התחייבות לעבוד בקופת־חולים במשך
שלוש שנים עם סיום לימודיהם, למרות שהם משלמים
שכר־לימוד כמו כל סטודנט אחר. בוגר״הפקולטה המפר את
החוזה נתבע לשלם לקופת־החולים סכום של 200 אלף
דולר. לקופתשולים אץ לעיתים קרובות תקנים לכל בוגרי
החוג, ולעיתים נדרשים הבוגרים לעבוד נחצי־מישרה
למשך שש שנים.
הבוגרים התאגדו לעמותה, ובעזרת עורר־הדץ יוסי
שפרלינג, לשעבר יו״ר הסתדרות־הסטודנטים, הם קוראים
לנהל משא־ומתן ולקבוע הסדרים חרשים בין הסטודנטים
לבין קופת־החולים.

מועמדים לבחינה הפסיכומטרית לקראת כניסה
לאוניברסיטות. נבחרה חברת ״היי־־קיו״ להכין
את קציני־צה״ל לקראת הבחינה, שתתקיים
בסון! מרם.
הקורס נערך במכינה האקדמית של צה״ל בטכניון, ולומדים
בו קצינים מדרגות שונות ומכל החילות.

דרישה
להעלאת מחירים
ועד־עובדי ״בזק״ דורש להעלות את תעריפי-
הטלפון ב־^ .16 הוועד טוען שהמחירים
הקיימים אינם ריאליים, והם פוגעים בריווחיות
החברה ובתוכניות לפרוייקטים חדשים.
לדיברי ועד-העובדים, בגלל הריווחיות הנמוכה לא יוצאת
חברת מ ק בבורסה בניו־יורק בהנפקת מניות, כפי שתיכננה
ההנהלה לפני שנת
חברה כלכלית אמריקאית, שבאה לארץ כדי לבתק איזה
מהחברות הממשלתיות מתאימה להנפקת מניות בבורסה
האמריקאית, לא תכלול, כנראה, את מ ק בין החברות
הללו.

חיפוש גופנ
על טניה קלמנוביץ
באחת הפעמים שבהן יצאה את הארץ,
נעיד חיפוש על גופה של טניה, רעייתו
של שבתאי קלמנוביץ, המואשם בריגול
לטובת ברית־המועצות, בנמל התעופה
בן־גוריון. בחיפוש נתפסה כמות של כסה
מזומן, שהוחרם.

ל א היתה
בנייה עיבורית ב עז ה
לפי נתונים של הלישבה המרכזית
לסטטיסטיקה, לא היתה במהלך 1987 בנייה
צבורית ברצועת־עזה — מטעם המימשל
הצבאי או המינהל האזרחי — וגם לא גמר־בנייה.
הנתונים מתייחסים לשני הרבעים
הראשונים של השנה.
בשנת 1986 נבנו ברצועת־עזה 3700 מטרש מרובעש של
כניש ציבורית.

מס־ההכנסה יתן ה ארכ ה
מס־ההכנסה מפיץ 50 אלף טופסי־דרישות להצחרוודהון.
40 אלף מתוכם ממוחשבש ו־ 10 אלפים נעשו על־פי בחירה
סלקטיבית של פקידששומה.

פ ל הזמן עוזרתו

השנה כמכוון מס־ההכנסה להאריך את מועד
הגשת הצהרות-ההון מעבר ל״ 120 יום, כסי
שהיה מקובל עד עתה.

בין המוסדות הבולטים: חמישה מישרדי־ממשלה —
ביטחון, חוץ, אוצר, תעשיש־־ומיסתר וחקלאות — הסוכנות,
קח־היסוד. קק׳ל, ההסתדרות וווברת־השבדים על
שלוחותיה, כל האוניברסיטות והטכניון, הבנקים, לישכות־המשחר
והבונדס.

גימיק חדשני לקידום שרותי תעופה והלנה
הופעל השבוע, משהוזמנו 20 עוזרות
למנכ״לים של במה מן החברות המובילות
בארץ לבלות סוך שבוע ארוך, של שלושה
ימים, במלץ ״הילטח וינה״ ,בן 614 החדרים.

לי שכת־החרם הנשי

לשינוי ל א היו מועמדים

מטרת הטיול, שאורגן על־ידי מלון הילטון חי־אביב ונתיב,־
האסיר האוסטריים, היא להראות לעוזרות הבכירות של
המנכ׳לים אח מיבחר השרותים, ההזדמנויות ומועדי־הטיסה
הנוחים, העומד לרשות המנהלים שלהן בטיסותיהם לחו״ל.

לקראת הוועידה הראשונה של מיפלגת־המרכז הוחלט שכל
מחותן — ל׳ע, שינוי וקבוצתו של יצחק ברמן — יביא
לוועידה 120 צירים.

במיפלגת ל״ע היו מאבקים אישיים על
המקומות, ואילו בשינוי התברר שאץ להם די
אנשים כדי למלא את המיכסה. הם חיזרו אחרי
חברים כדי שיסכימו להירשם.

דיניץ ל א יתפטר
בניגוד להודעתו של שימחה דיניץ, יו״ר
הסוכנות היהודית, כי בפברואר יתפטר י
ממקומו בכנסת, הוא אינו מתכוון לעשות זאת.
מקורביו אומרים שהחלטתו נובעת מפנייתם של ראשי
יהדוודהעולם — צ׳רלס ברונפמן, ידר הקונגרס הציוני,
ומורים אברהמס, יו׳׳ר ועדת־הנשיאים — לראשי מיפלגת־העבודה״
ראשי היהדות טוענים שהיותו ח׳כ מוסיפה כבוד
להסתדרות הציונית, וממירים שהיה לדבר תקדש, כאשר
יוסף אלמוגי נבחר לתפקיד יו״ר ההסתדרות הציונית ולא
ושר על מקומו בכנסת,
יחיאל לקט, שהיה אמור אז לתפוס את מקומו של אלמוגי
בכנסת, לא דרש את התפטרותו, בעוד שיעקב גיל, הבא

קעינים מתכוננים לבחינות לאחר בדיקה יסודית ומקפת, שערך צה״ל
בקרב המוסדות השונים העוסקים בהכנת

״כיבוש״ מבפנים
במהלך האירועים האחרונים בגדה המערבית
הגיעו חיילי צה״ל לכפר בית־עומאר
שבהרי־חברון. כל הכניסות לכפר
נחסמו על־ידי התושבים, ומכל עבר נזרקו

אבנים.
באין אפשרות אחרת להיכנס פנימה,
הנחית הצבא שני מסוקים, האחד בסמוך
לבית־הספר והשני בסמוך למיסגד. מתוך
המסוקים יצאו חיילים ש״כבשו״ את הכפר
מבפנים.

״קבוצת נשים נגד פירסש פוגע׳ עוקבת אחרי מודעות
בעיתונים, ומזהה מודעות הפוגעש במין הנשי.

הקבוצה פירסמה רשימה של חב ת ת
המפרסמות מודעות מפלות, וקראה להחרים את
מוצריהן. במקביל פירסמה הקבוצה רשימה של
חברות שנענו לדרישותיה וששינו את תוכן
המודעות ואת הנוסח שלהן, באופן שיפנה
בצורה שווה לשני המינים.

שני תפקידים
ל אדם אחד
יונה בצלאלי, יושב־ראש ועד־העובדים
בסוכנות, מונה באחרונה לתפקיד ממלא־מקום
מנכ״ל מחלקת־הנוער־והחלוץ בסוכנות
היהודית. עתה הוא ממלא את שני התפקידים
במקביל. תפקידו כממלא־מקום מקנה לו דירוג
של סגך שר. את התפקיד קיבל משימתה דיניץ,
מאחר שפעל למענו במרכז מיפלגת־העבודה
במאבק על תפקיד יו״ר הסוכנות.
ב־ 15 בחודש פרש מנחם רביבי מתפקיד ממלא־מקום
המנכ״ל, שאותו מילא מאז פטירתו של אברהם כץ לפני
שנתיים. המועמד החדש לתפקיד מנכ׳׳ל־המחלקה הוא
אברהם אבשי, שהש יושב־ראש קרן־היסוד, ושסיעתו
(הקונפדרציה) תמכה בקונגרס הציוני האחחן במינויו של
דיניץ לתפקש ירו־ ההסתדרות הציונית ומוכנו ת השודית.

ב\זרע\ז העם מונב-א מו ב ס ההתקוממות הפלסטינית בבר
השיגה ניצחון חשוב:
היא החדרה את
הבעייוז הפלסטינית
דסדר־היום העולמי
יצחק רבין הופך מיום ליום לכישלון
פאתטי יותר.
האיש שניצח שלושה צבאות ערביים
בשישה ימים. ושצירף לתהילה זו
את ההילה ההומאנית בנאומו הגדול
בהר־הצופים — נוצח על־ידי חבורה
של נערים זורקי־אבנים, והוסיף לביזיון
זה צרור של התבטאויות בלתי־אנושיות,
עד ששמו מעורר כיום צמרמורת
בעולם.
השבוע ניתן היה לשמוע את קולו
שוב. אחרי הריגת שני מפגינים ופציעת
רבים אחרים בכפר ענבתא ליד
שכם, דיבר רבין כאילו לא למד דבר
במשך שיבעה שבועות של התקוממות
.״שיהיה ברור לתושבי השטחים
...נשיג את הרגיעה ...נפעיל מדיניות
של כוח כדי...״
שבוע וחצי לפני כן אמר רבין:
״נוכיח למתפרעים שבאלימות לא
ישיגו שום דבר!״
יוזמה דראמתית. האמת הפשוטה
היא כי ״המתפרעים״ כבר נחלו ניצחון
גדול — והם יודעים זאת היטב.
באמצעות ההתקוממות — וגם באמצעות
התגובה הברוטאלית של רבין

״אתם רואים ו יש שקט!״
מסוגל לצפות מראש שום מהלך של
האוייב. הוא ״הופתע״ לא רק מן ההתקוממות
עצמה, אלא גם מכל שלב
ושלב בה.
שגיאתם האיסטראטגית של הפלסטינים
בכל שנות מאבקם עד כה היולה
שהם בחרו בשדה־הקרב הלא־נכון ובאמצעים
הלא־נכונים.
הם לא יכלו להילחם בצה״ל בזירה
של מילחמה חצי־סדירה, כמו בלבנון.
התנאים אינם מתאימים למילחמת־גרילה
קלאסית.
גם במילחמת־הפיגועים היתה ידם
על התחתונה. תוך שימוש בשיטות־חקירה
מסויימות שנדונו בוועדת־לנדוי,
הצליח השב״ב לשבור את חול־יות־הפיגוע,
למנוע מראש את רוב
הפיגועים, ללכוד כמעט את כל המבצ־

ציון צפר£־ ,העולם הזה

היה נדמה כי חלה ״רגיעה יחסית״.
רבין כבר התחיל לברך את עצמו על
הצלחתו הגדולה לדכא את ההתקוממות
באמצעות העוצר ההמוני ושבירת־העצמות.
כתבים
ישראליים וזרים ראו השבוע
כיצד בשכם, עיר שהיתה כולה נתונה
בעוצר, השתלטו צעירים על רובע
שלם והפכו אותו ל״שטח משוחרר״ .הם
הפרו בגלוי את העוצר, הניפו דגלים
פלסטיניים על צריחי המיסגדים, תלו
תמונות של יאסר ערפאת והתהלכו
חמושים במקלות וברוגטקות.
כמה שעות כאלה הספיקו כדי
להפיח בכל הציבור הפלסטיני גאווה
מחודשת, להרים את המוראל שלו
ולהכות גלים בעולם.
גוליית מסורבל. יסוד אחר של
איסטראטגיה עממית זו הוא אי־השי-
מוש בנשק חם.
אין ספק שיש בשטחים הכבושים
נשק לא־מעט. אך אף אקדח אחד לא
הופעל נגד צה״ל. משמע: כל הפלגים,
ובכללם הקנאים המוסלמיים והאופוזיציה
השמאלית, קיבלו את מרות
אש״ף ומילאו אחר ההוראה שלא להשתמש
בנשק חם.
אין זו רק דוגמה מאלפת של מיש־מעת,
אלא גם הישג מיבצעי גדול. על־ידי
הימנעות משימוש בנשק חם הופכים
הפלסטינים כל ירי של צה״ל למי

הפלסטינים בשטח לא נלכדה, מפני
שאינה ממוסדת ואינה תלוייה באישים
מסויימים.
הפלסטינים יכולים לבחור מדי יום
את מקום־המאבק ואת שיטותיו.
למערכת־הביטחון המסורבלת של
ישראל, שהפכה מזמן לגוליית מגושם,
אין תשובות.
רבין דמה השבוע לילד ביער,
השורק בקול רם כדי להפיח בעצמו
אומץ. הוא לא ידע מה לעשות, ועל כן
הפריח את המליצות מלפני שישה
שבועות, שהופרכו מזמן.
כל זה ברור לגמרי לכל ילד פלסטיני.
אין צורך בתואר אקדמי כדי
להבין את המציאות ברחוב בשכם. ומכיוון
שברור כי האיסטראטגיה הפלסטינית
החדשה מצליחה, אין שום סיכוי

רבין והרמטכ״ל
מצביא דגול
ואנשיו — השיגו הפלסטינים בשיבעה
שבועות מה שלא השיגו ב־ 20 שנה. הם
החזירו את הבעייה הפלסטינית לראש
סדר־היום העולמי.
לפתע פתאום התרוצצו בעולם
עשרות מנהיגים ודיפלומטים בחיפוש
אחרי ״יוזמת שלום״ .האמריקאים קמו
מריבצם והבטיחו ״יוזמה דרמאתית״.
יצחק שמיר שינה(לפחות לכאורה) את
עמדתו. מנהיגי־ערב, שעוד לפני שלושה
חודשים התעלמו בוועידת־הפיסגה
שלהם מן העניין הפלסטיני, מסתובבים
בעולם ומנסים למכור תוכניות־שלום
(ראה להלן).
כל זה לא היה קורה לולא ״ההתפרעויות״
40 ,וכמה הרוגים פלסטיניים,
אלפי פצועים, אלפי עצורים. מבחינה
פלסטינית, זהו מחיר זול.
שיבעת השבועות האחרונים היוו
סיבוב אחד במילחמה. אין ספק כי
בסיבוב זה יצאו הפלסטינים כשידם על
העליונה. יצחק רבץ, המצביא הגדול,
הובס.
המילחמה של אתמול. אחת
הסיבות לתבוסה היא שרבץ לא היה

אובד עצש
עים של הפיגועים שלא נמנעו. הפיגועים
גם הישוו לפלסטינים דימוי של
טרוריסטים, והנחילו לישראל יתרון
תעמולתי חשוב.
בזירה זו עדיין שולט השב״כ. גם
השבוע הודיע בתרועת־שימחה כי נלכדו
כמה חוליות־חבלה בעזה.
אלא שזוהי המילחמה של אתמול.
אין היא רלוונטית עוד למילחמה העכשווית.
״שטח
משוחרר״ .אחרי ניסיונות
רבים, ובלא תיכנון מוקדם, גילו
הפלסטינים כעת את השיטה המתאימה
להם ביותר, והמתאימה פחות־מכל
לצה״ל.
זוהי השיטה הקרוייה עתה ״אינתיפאדה״
— ההתנערות.
המיוחד שבה הוא ששום דבר אינו
מתוכנן מראש. מכיוון שאין תיכנון
מראש, אין המידע יכול להגיע מראש
לידי השב״כ. לא רק ההתקוממות עצמה
״הפתיעה״ את ״זרועות הביטחון״,
אלא גם כל אירוע בה.
השבוע הופתע צה״ל כאשר ההתקוממות
התפרצה לפתע בשכם, אחרי ש־

מגעים דחופים עימו. שר־החוץ ג׳ורג׳
שולץ הודיע על יוזמה אמריקאית חדשה,
והתכונן לבוא למרחב. יצחק שמיר
השמיע רעיונות ״חדשים לגמרי״ .שימ־עון
פרס שלח שליחים דחופים לשיחות
דחופות ברחבי־תבל.
לכל הרעיונות האלה היתה תכונה
אחת משותפת: לא היה להם שום קשר
עם המציאות. יתכן שהיו טובים לפנו^*
שנה, לפני 10 שנים או לפני 20 שנה.
במציאות של פברואר 1988 הם היו אקטואליים
כמו חיי־המין של הדינוזאורים.
מאז
ה־ 9בדצמבר 1987 נוצר מצב
שונה לחלוטין במרחב. מה שקורה
בימים אלה ברמאללה ובעזה, בקסבה
של שכם ובסימטות־הביוב של ג׳באליה
חשוב לאין שיעור יותר מאשר ההתרוצצות
של נשיאים, שרים ודיפלומטים^*•
בין ג׳באליה ופאריס מפרידות אלפי
שנות־אור. והוא הדין בין שני עברי
הירדן. יש מצב חדש לגמרי — אך
הפוליטיקאים פשוט אינם מסוגלים
להסתגל לכך.
מימשל אש״ן ש. אחד ה ר עיו נו ת
המתים ביותר הוא רעיון האוטונומיה.
יצחק שמיר השמיע השבוע את
הרעיון בגירסה חדשה, שעשתה רושם
רב בחו׳׳ל. גם חבריו נרעשו. היה נדמה
כי קרה נס: האדם הנייח ביותר בעולם
הפך נייד, השמיע רעיון חדש. השמעת
רעיון חדש אצל שמיר זה כמו גילוי
יבשת חדשה על פני כדור־הארץ.
למעשה היה זה חימום־מחדש של
הסכם קמפידיוויד, שמת לפני שש
שנים. שמיר היה מוכן לשנות פרטים:
לקצר את תקופת האוטונומיה, ולזרז
גם את המשא־ומתן על המעמד הסופי
של השטחים הכבושים.
במציאות של 1988 זהו קישקוש. אם
שמיר אבן אחת
כי יצחק רבין ישיג את ״הרגיעה״ הכד
ייוחלת. זו הפכה למיקסברשווא.

מדיניות
ב לווי ס
ציבעונ״ם

אש צולע מנסה לקפוץ
עשה בזוי בעיני העולם. צה״ל עבר
לשיטה של שבירת־עצמות, ושיטה זו
גרמה לזעזוע עולמי שקשה לתארו
(ראה הנדון).
העובדה היא שצה״ל — בעזרת
המוח האנאליטי של יצחק רבץ — לא
מצא תשובה לאיסטראטגיה הפלסטינית
החדשה, לא בתחום המודיעין ,-לא
בתחום הלחימה. ההנהגה החדשה של

שזדץ ידרג ער ראשי
שמיר 1ח1סיין,
במישחק הדיפלומטי
החדש הדומה
לתיאטרון אבסורד

על הגנרלים נאמר שהם מתכוננים
תמיד למילחמה האחרונה. הפוליטיקאים
אינם שונים מהם.
השבוע מלאה הזירה המדינית פעילות
קדחתנית. הכל פיתחו יוזמות־שלום.
הנשיא חוסני מובארכ ביקר בוושינגטון
ובפאריס. המלך חוסיין קיים

שווה יותר
יערכו בחירות חופשיות בגדה וברצועה
לשם בחירת המוסדות של ״המימשל
העצמי״ ,ייבחרו ב 99.99<$-מועמדי
אש״ף. אם תוקם ״המישטרה החזקה״
של האוטונומיה, כפי שנקבע בהסכם,
יהיה זה כוח של אש״ף. מובן שכלל אין
עולה על דעתו של שמיר לאפשר
בחירות חופשיות כאלה, ולא כל שכן
לאפשר הקמת כוח כזה.
ההצעה כולה נועדה אך ורק כד—:
להידחות על־ידי מובארכ וחוסיין, תוך
יצירת הרושם ששמיר ״התקדם״ .אולם
גם אלוהים אינו מסוגל עוד לשנות את
התדמית של יצחק שמיר בעיני העולם.
אשליות מלכותיות. כל זה נכון
גם לגבי הרעיונות של החייאת ״האופציה
הירדנית״ ,בהסוואה זו או אחרת.
שימעון פרס חולם על כך ששוטרים
ירדניים יבואו לגדה ולרצועה וידכאו
שם את המהומות, תוך עשיית שפטים
באנשי־אש״ף .״הם יודעים לטפל בהם,״
אמר פרס בטלוויזיה, בחזרו על המינוח
המקובל על מאיר כהנא.
במציאות זוהי שטות גמורה. כלל
(המשך בעמ 1ד )10
העולם הזה 2631

מחנה־השלום מאיל איכשהו את כבודה של ישראל

בוא ש סור

ך א קל היה השבוע להיות ישראלי בחו״ל.
/הייתי במשך שלושה ימים באיטליה. העיתוי היה מיקרי.
המהדורה האיטלקית של סיפרי, ארבי, אח׳ ,הופיעה, והוזמנתי
מראש לפרסם אותו בכמה מסיבות־עיתונאים, אסיפות פומביות
וראיונות.
מכיוון שהספר מטפל במילחמת ישראל־פלסטין, היו כל
האירועים האלה מוקדשים בדרך הטבע למאורעות הסוערים
י־־בשטחים הכבושים.

לא היה קל.

בעולם קול של מצפון יהודי — הקול המסורתי של היהודים
למען ערכים הומאניים, למען המדוכא ונגד המדכא. גם כשה־מדכא
הוא יהודי.

ף יום שיצאתי מרומא — יום השבת — היו קירות רומא
^ מכוסים בכרזות שהציגו את הדגל הפלסטיני — הדגל
שעיתוני־ישראל רגילים לקרוא לו ״דגל אש״ף״ .היה זה כאילו
הונפו ברומא אלפי דגלים פלסטיניים, ירוקים-לבנים־שחורים־

אדומים.

מזה שנים רבות לא עמד העניץ הפלסטיני במרכז
התודעה האירופית והעולמית כמו עכשיו.

ך* ודם כל עלי להביע את תודתי העמוקה ל־ 100 אלף
^ 1/הישראלים, שהפגינו לפני שבוע וחצי בכיכר־מלכי־ישראל
בתל־אביב.

תודות להפגנה זו יכול היה כל ישראלי בחו״ל השבוע
לזקוך את קומתו ולהרים ראש.

ההפגנה הזאת החזירה את כבודה של ישראל בעיני רבים
וטובים, שראו מדי יום את התמונות הנוראות.
התמונות האלה הראו את פניה המפחידות של ישראל מכוערת,
ברוטאלית, מדכאה. דרום־אפריקה שניה.
הטלוויזיה האיטלקית הצליחה לצלם את המאורע בהר־הבית.
המצלמה הראתה בבירור שחיילים(או שוטרים) ירו גאז מדמיע אל
תוך בניין כיפת־הסלע (שרבים קוראים לו, בטעות ,״מיסגד
עומר״ ).המצלמה הראתה גם שלא היתה כל סיבה לכך.
האיטלקים, המכבדים מקומות קדושים, היו מזועזעים.
המצלמה הראתה את היריות, ההכאות, שבירת העצמות ,״קיר
המלקות״ ברמאללה, והרבה סצינות אחרות, שלא הופיעו
בטלוויזיה הישראלית.

אחרי מילחמת־הלבנון כמעט ונשכח העניין הפלסטיני. הוא
״נמאס״ .שום דבר לא קרה. דעת־הקהל התעייפה. אין אוהבים
לשמוע את קול המדוכאים, הזועקים לצדק( .מי כמונו, היהודים,
יודעים זאת!)

תודות למפגיני עזה וליצחק רבץ זה השתנה באופן
דרמאתי. פלסטין עומדת שוב במרכז. צעירים
וצעירות איטלקיים לובשים כפיות מסביב לצווארם.

לא הטלוויזיה המציאה אותן. אץ קשר זדוני של
עיתונאי העולם נגד ישראל. העיתונאים באו, מפני
שהעולם רוצה לראות ולשמוע.

איננו יכולים לעשות שום דבר בשקט ובהיחבא. גם אם דובר־צה״ל
משתוקק לכך.

כאשר גוליית הישראלי מכה את דויד הפלסטיני,
העולם מסתכל במחזה במבט מרותק, ומוחא כן ז לדויד
הקטן, השם את האבן בקלע.

(כתוצאה ממיקרה זיהו אותי איטלקים רבים עם שלום עכשיו,
וכך הפכתי — שלא ביוזמתי — כתובת לדיברי״שבח שנועדו
לתנועה זו ולכל המפגינים. אף שלא הייתי אלא אחד מהמשתתפים
הרבים בהפגנה, התמקדה המצלמה משוס״מה במשך כמה
שניות בי, וכך נוצרה הריעה שאני מייצג תנועה זו. הכחשותי לא
הועילו).
•*= אני מוסר בזה את כל התישבחות האלה לפעילי שלום עכשיו.

ף אשר למסר.

הם עשו שרות עצום למדינה.

רבים באיטליה מודאגים מאוד מהחייאת האנטישמיות.
מובן שהפאשיסטים מנצלים את המאורעות
כדי לחדש את תעמולתם הארסית. רואים זאת על
ייהקירות.
בכמה אסיפות שבהם השתתפו גינו דוברים פלסטיניים את
האנטי־שמיות במילים בוטות. אנשי־השמאל, המנהלים את
המאבק למען זכויות הפלסטינים, הם האויבים המושבעים של
הפאשיסטים והאנטי־שמים בזירה האיטלקית הפנימית.
מדיניות ציונית — מדיניות הדואגת למצב היהודים בעולם
— צריכה לקחת בחשבון היבט זה. מי שמציג לעולם תמונה של
חיילים ישראליים השוברים עצמות באלות, והיורים במפגינים
בלתי־חמושים, מספק תחמושת קטלנית לאנטי־שמים בעולם
כולו.

כל אלה המכה ילד ערבי ברמאללה עלולה מחר
לשמש את מי שיבוא להכות ילד יהודי במילאנו או
בברוקלץ.
לכן, תודה לוודי אלן ולכל האישים היהודיים המעטים שהרימו

מאיתנו יש דרישות לגמרי אחרות. רצינו להיות
אור לגויים. עכשיו הגויים דורשים מאיתנו אור.

אילו לקח אותנו בנימין זאב הרצל לארגנטינה או לאוגנדה,
כפי שרצה, יתכן שיכולנו לעשות שם כאוות־נפשנו. לא כן בהר־הבית.
שלישית,
מפני שהפלסטינים הצליחו ללכוד את תשומת־ליבו
של העולם. אפשר לשכוח אותם לזמן־מה, אך הם חוזרים וקופצים
מן התיבה.
מוטב שנהיה מודעים לעובדות אלה. הן קיימות בכל העולם
המערבי.

תודות להפגנת ״שלום עכשיו״ אין הזעזוע הכללי
של הציבור העולמי ההגון מופנה נגד ישראל בתור
שכזאת, אלא נגד מדיניותה של ממשלת-ישראל. זהו
הבדל עצום.

היהודים מזוהים עם מדינת־ישראל. במשך שנים רבות הם עשו
את הכל כדי להבליט הזדהות זו. כיום נראה שהם מזדהים גם עם
מה שנראה כדיכוי נוסח דרום־אפריקה, מדיניות אכזרית של
שחצנות קולוניאלית. זה עלול לגרום נזק עצום למעמדם של
היהודים בארצותיהם.

קודם כל, מפני שאנחנו יהודים, וכל מה שנוגע ליהודים מרתק
את אירופה. לא מפני ש״כל העולם נגדנו״ .אלא מפני שהבעייה
היהודית היא חלק בלתי־נפרד מההיסטוריה והתרבות של אירופה.
הסורים יכולים לטבוח רבבות בעיר חאמה, והדבר מעורר רק
משיכת־כתפיים של סלידה ובוז.

שנית, ארץ־ישראל וירושלים מעוררות רגשות
עמוקים.

אך המצלמה הראתה גם את ההפגנה האדירה שהתקיימה תחת
**זיטריה של שלום עכשיו. האיטלקים ראו את פניה של ישראלהאחרת, ישראל היפה, וזה יצר איזון מסויים.

י— רובו הגדול של הציבור היהודי בעולם, ובראשו
הרבנים, מילאו את פיהם מים — או קללות. זהו
מחדל מוסרי נורא, והוא משך תשומת-לב רבה.

מדוע?

אולי זוהי תופעה חיובית, אולי שלילית( .אני חושב שהיא
חיובית) .אך כך או כך — זוהי עובדה.

בשבועות אלה נוצרה תדמית של ישראל, שאינה
ניתנת לתיקץ.

^ אותה הצורה הציל וודי אלן את כבודה של היהדות
העולמית.
העיתונות האיטלקית נתנה פירסום עצום להצהרתו של אלן
י&צד הדיכוי בשטחים הכבושים. הם עשו זאת מפני שהיו צמאים
להודעה כזאת מפי יהודי חשוב.

יש סיבות.
לגבי העובדה עצמה אין ספק. היא מדהימה.
.הייתי באסיפה במילאנו. היא התקיימה מאוחר בערב, ביום קר
וגשום. ציפיתי לכמה עשרות אנשים.
כשהגעתי למקום באיחור רב (שביתה איטלקית במטוסים,
כרגיל) הופתעתי להיווכח שבית־הקולנוע הגדול היה מלא עד
אפס מקום, ורבים עמדו במעברים. קרוב לאלף איש, שבאו לשמוע
דברים על ארץ רחוקה ועל סיכסון־ לא־להם.
כשבאתי באיחור רב לאסיפה בנאפולי(שביתה איטלקית ברכבות,
כרגיל) המתין א קהל גדול, דרור ורציני.
באתי מאוחר בערב לאסיפה בעיירה קטנה, צ׳יטה־די״קאסטלו,
בחבל אומבריה, שיש לה פחות תושבים מאשר מחנה־הפליטים
ג׳באליה. בשעה 11 בלילה המתין לי קהל, ששמע את דבריי והציג
לי אחר־כו שאלות רבות, עד הרבה אחרי חצות.
לפני כן, באותו הערב, היתה לי אסיפה בפרוג׳יה. אחרי שלוש
שעות גורשנו מהאולם כמעט בכוח, כשהסדרנים כיבו את האורות.
הקהל רצה להמשיך, לשאול ולשמוע. יצאנו בחושך, והצלחנו
בקושי למצוא את דרכנו במיסדרונות הארמון שבו נערכה
האסיפה.

פלאקאש אנשי־ישראלי מאולתר בפרוג׳יה
העולם שוב ער לעובדה שיש עם בלי מולדת. הצעירים
המתייצבים מול״החיילים היורים והמכים מעוררים סימפאטיה
אוטומטית.

סימפאטיה זו הופכת לעובדה פוליטית. כל המיסל־גות
האיטלקיות החשובות — החל בקומוניסטים
וכלה בדמוקרטים הנוצריים — מביעים אהדה גלד
ייה לפלסטינים, ומגנים את מעשי ממשלתנו ברצד
עה ובגדה.
בצמרת ישראל יש בוודאי המושכים בכתפיהם והאומרים.״אז
מה?״ מה העולם יכול לעשות?

זוהי טעות. יש השפעה לדעת־הקהל. דעת־הקהל
משפיעה על הפוליטיקאים, וממילא גם על הפוליטיקה.

באירופה
זה בולט. בארצות־הברית התהליך בוודאי איטי ומוסתר
יותר, אך בסופו של דבר זה ישפיע גם שם.
אנשים כמו יצחק שמיר, יצחק רבין ואריאל שרון בוודאי אינם
מסוגלים להבין זאת. אנשים כוחניים מבינים רק עובדות כוחניות,
כוח גם, מעשי. הכוח הגלום בדעת־הקהל של האנושות ההגונה
נעלם מהם.

כמו סטאלץ, איש הכוח הברוטאלי, הם יבולים לשאול
:״כמה אוגדות יש לאפיפיור?״
ך* שאלה החוזרת אצלנו היא :״למה אנחנו?״
1 1מדוע לא אפגניסתאן? מדוע לא סוריה? מדוע לא אורוגואי?

1איש אינו רוצה בחיסול ישראל. העולם המערבי רוצה בקיומה
של ישראל, ואינו אדיש לביטחונה.
פתחתי את כל הרצאותי במלים ״אני פטריוט ישראלי וציוני״,
ולא נתקלתי בשום תגובה עויינת( .רק במילאנו קם יהודי אחד,
שרק שריקה חדה ויצא באופן הפגנתי. אמרו לי שזהו ציוני ידוע).
אבל העולם רוצה בצדק גם עבור הפלסטינים. דרישת הפלסטינים
למדינה משלהם, לדגל משלהם בין דגלי האומות, זוכה
באהדה גוברת. המאורעות האחרונים נתנו לאהדה זו דחיפה דר־מאתית.

המסר
שהיה בפי — שתי מדינות לשני עמים —
הוא בדיוק מה שדעת־הקהל ההגונה רוצה לשמוע.

כשאמרתי דברים אלה באיטליה לפני ,30 לפני 20 וגם לפני
10 שנים, זה נשמע כאידאל רחוק. כיום זה נשמע כתשובה
אקטואלית על צרכים מיידיים. כך גם הדרישה למשא־ומתן בין
ממשלת־ישראל והנהגת אש״ף.
הפגנת שלום עכשי ,1שבה הושמעה דרישה זו(לראשונה) בפי
כמה דוברים, זכתה בעולם באהדה כה רבה גם בשל כך. העולם
ממתין לבשורה זו.

^ כל האסיפות באו גם סטודנטים פלסטיניים, הלומדים
/באיטליה. אחדים ניגשו אלי ודיברו איתי בעברית.
הופתעתי לטובה מגישתם. מובן שהמרד בשטחים מלהיב
אותם. אך כמעט כולם הסכימו לגישתי — דרקיום ישראלי״
פלסטיני בשתי מדינות — וגם ביטאו זאת בגלוי.

הזרם המתון ממשיך לשלוט בציבור הפלסטיני,
אולי בגלל גישתו העיקבית של יאסר ערפאת.

^ עת־הקהל בעולם חשובה פחות מדעת־הקהל הישראלית
1עצמה. זה מובן מאליו. הקרב יוכרע בבית, בוויכוח בין הישראלים
עצמם.
אך דעת העולם חשובה גם היא.

כמו שאמר תומאם ג׳פרסון: שום עם אינו יכול
להרשות לעצמו להתעלם מדעת האנושות ההגונה.

זוה בושה מוזוה מאוד יש בה נמה
יסודות תמוהים. לא ד בהכחשות סתמיות.
דוושות תשובות לשאלות המתעוווות
ברט ולד(או ואלאש) הוא עורך-
דין מסו״פראנסיסקו, שעסק בענייני*
ביטוח קטנים במישור המקומי, עד
שנכנס לעניין זה והפך דמות בינלאומית.

א דוו ץ (״אד״) מיז, ידיד
קרוב של רונלד רגן, שמילא תפקיד
של יועץ בכיר בבית הלבן, עד שהתמנה
לתפקיד שר־המישפטים (הנקרא
בארצות הברית ״התובע הכללי״) .מיז
נחקר כיום על כמה פרשות־שחיתות,
שגם הן קשורות בעקיפין בישראל-
מכיוון שבתור שר־המישפטים הוא
ממונה על זרועות החקירה והתביעה,
התמנה ״חוקר מיוחד״ ,בלתי־תלוי1 ,
הממונה על חקירה זו.
• חברת ״בכטל״ מסאלפראנ־סיסקו,
המבצעת עבודות־ענק בערב
הסעודית ובמקומות אחרים. ב ח מר
חברה זו עמדו בעבר ג׳ורג׳ בוש, שר־החוץ
הנוכחי, קספר ויינברגר, שר־הביטחון
לשעבר, וגם מיז.

• ברום(למעשה:ברון־) רם-
פורט, יורד יליד חיפה, תושב שווייץ,

• ״דבר״ שם את הידיעה בתחתית
העמוד הראשון, במיסגרת :״הממשלה
הסכימה לא לפגוע בצינור הנפט
עיראק־עקבה״.
• ״מעריב״ איזכר את הפרשה
בידיעה קצרצרה בעמוד הראשון:
״עיתוני ארה״ב: מיז מעורב בנסיון

שימעון פרם
איך זה עלה על רעתם?
ף* כל מדינה חופשית אחרת היתה
* 1הידיעה על הצעת־השוחד גורמת
לסערה. העיתונים היו מקדישים לה את
הכותרות הראשיות בעמודים הראשונים,
כל עיתון היה שולח צוות של
עיתונאים־חוקרים כדי לבדוק כל היבט
אפשרי של העניין.

פירסום מיסמך -על הצעה של
אישים בכירים במדינה זרה
לשלם שוחד־ענר! לראש־המכד

כמו העיתונות הסובייטית שלפני
הגלאסנוסט׳.
למשל:
• ״ידיעות אחרונות״ פירסם
את הידיעה בתחתית העמוד הראשון,
כידיעה אחרונה, תחת הכותרת :״מעולם
לא הוצע לפרס שוחד״ .זו היתה
הידיעה הראשונה על הפרשה.
• ״חדשות״ פירסם אותה בעמוד
( 7שבע!) תחת הכותרת :״האם

( )2.12.87 את הפרשה (למעט עניץ
השוחד) כבר לפני חודשיים. היה זה
סקופ של יגאל לביב. הכותרת :״הסיפור
המדהים שלא פורסם בארץ: ישראל
בין עקבה לבגדאד״.

א!? עיתון ישראלי אחר לא
התייחס אז לעניין׳ ואח לא הד

51111X1011 11121 1($21 06$־801116 50111
ת 11 זז 6מזחק $י 261ז2$ 1 0ו \^ 1י 6$ז? 6ת 61£ז 1116 £0׳\\ 0ח ) 1 1$ח 1985 2ת 1ז1$16
]< £16ת 2$ 1116 01^ 10121 51 11111118161
1.ק מ 1116 1( 11136 21161־0111 101
> ת12 וז 6 ,־ 611116 ¥6111111ק 1כן 111 1116
הודעה ב״לוס־אנג׳לס טיימם״
האיש הוא פרס
לשחד את פרס ״.ידיעה גדולה יותר
בעמוד .4
כל העיתונים הסתפקו בהודעתו של
דובר השגרירות הישראלית בוושינג־

כיר את הגילוי. כאילו על־פי
פקודה מגבוה במדינה טוטא־ליטרית,
החליטו כולם להעלים
את העניץ כולו.
השבוע אי־אפשר עוד להתעלם, כי
נוסף לסיפור מימד חדש: השוחד.

ייאמר מייד: אץ ברגע זה כל
הוכחה לכך שאכן הוצעה הצ־עת־שוחד
לשימעץ פרם ו /או
למיפלגת העבודה, ולא כל שכן
ששוחד כזה אומנם שולם.

לפי המקובל בחברה דמוקרטית, כל
אדם וכל גוף נחשב כחף־מפשע, עד
שהוכח ההיפר בבית־המישפט.
על כן בטוחים ברגע זה רק הפרטים
הבאים•.
• עורך־דין יהודי־אמריקאי הציע
לאדווין מיז, שר־המישפטים האמריקאי,
לשלם שוחד ל״איש־רשות ישראלי
בכיר״ ,כדי שממשלת־ישראל
תסכים שלא לפגוע בצינור״נפט שיונח
ליד גבולה, מבגדאד לעקבה.

שליט־עיראק סדאם חוסיין

שליט־איראן רוח־אללה חומייני

לעזור לאיראן נגד עיראק או להיפן־ד

שלה — הרי זה נושא עיתונאי
ממדרגה ראשונה. מה קרה?
איד הגיב האיש שקיבל את
המיסמך? האם הוצעה ההצעה
לראש-הממשלה? אם כן, איך
הגיב? האס שולם בטח, ולמי?
כך בעיתונות במדינות כמו אר־צות־הברית,
בריטניה, צרפת או גרמניה.
אבל לא בישראל.

כאשר זה קרה השבוע, התנהגה
העיתונות הישראלית

הוצע לפרס שוחד כדי שלא לפגוע
בקו־הנפם מעיראק לירדן?״
• ״הארץ״ הקדיש לה ידיעה
בראש העמוד הראשון, בצר :״פרס היה
מועמד לשוחד — להבטיח צינור־נפט
מהפצצה״.
• ״ג׳רוסלס פוסט״ פירסם את
הידיעה בעמוד השני, תחת הכותרת:
״ידיעות בארצות־הברית טוענות שמיז
תיכנן לשחד את פרס בעניין צינור־הנפט״.

טון,
שאמר כי הידיעה היא ״פנטזיה
פרועה״.

זהו. אמר — אמר. לעיתוני־ישראל
זה מספיק. אין צורך
לחקור. מה פיתאוס?
מיליון דולר

ותה שתיקה מוזרה אפפה את
העניין, כאשר פוצץ העול הזה

• העיתון האמריקאי המכובד
שקיבל את ההדלפה ,״לוס־אנג׳לם
טיימם״ ,זיהה את איש־הרשות
כשימעון פרם, אז
ראש־ממשלת־ישראל. דובר
על שוחד בכך־ מיליון דולר.

• גם עורך־הדין היהודי וגם מיז
עצמו נפגשו לאחר־מכן עם שימעון
פרס, ודיברו איתו על הצינור.

• שימעץ פרס אכן נתן את
ההבטחה המבוקשת.
העניין כולו מלא בפרטים מוזרים,
המטילים עליו אור מוזר למדי.
ואלה הנפשות הפועלות:

• מ צי ע רעיון־השוחד, רו
שהוכנס
שותף לעיסקה המוצעת, ושהיה
אחראי למימון הפרוייקט ולהשגת
הביטוח, תמורת הנפט הגולמי שהיה
אמור לזרום בקו־הנפט.
הרקע:
עיראק זקוקה למוצא לנפט שלה,
מכיוון שזרימתו במיפרץ־הפרסי נתונה
בסכנה. הצינור הישן לים־התיכוו נסתם.
הזרוע שהובילה לחיפה מנותקת
מאז . 1948 הזרוע המובילה דרך סוריה
נחסמה גם היא, מאז פרוץ המילחמה בין
עיראק ואיראן, מכיוון שסוריה היא

בעלת״ברית של איראן.

לכן שקלה עיראק הנחת
צינור לעקבה. צינור זה חשוך
להתקפה ישראלית. אחרי שישראל
הפציצה את הכור הגרעיני
ליד בגדאד, אין חברת
ביטוח בעולם המובנה לבטח
פרוייקט כזה, בלי ערובה ממשית
שישראל לא תפגע בצינור,
או שתשלם פיצויים אם
תפגע בו.
חברת בבטל ורפפורט היו על כן
זקוקים להבטחה רישמית כזאת, כ ע,
לקבל מימון לפרוייקט. הם החליטו
להשתמש בשרותיו של עורך־הדין ולך
ובקשרים של מיז.

ולך הציע למיז ללכת בדרך
הפשוטה: לשלם שוחד.
גירסה פחות מביכחי

ודוד למי? לפי לוס־אורם!
ט״סס, שוחד אישי לשימעון

פרס.
למחרת היום דיבר ניו־יורק ט״מס
על שוחד ״למיפלגת־העבודה״ .לא
ברור על מה הוא מסתמך. במיסמך
עצמו מוזכר האיש, לא המיפלגה. יתכן
שהעיתון הניו־יורקי, שאהדתו לישראל
מרחיקה־לכת (יש הקוראים לו ״ג׳ו־יורק
טיימס״) החליף את הגירסה, כדי
שתהיה פחות מביכה לשימעון פרס.
לאחר־מכן נפגשו גם מיז וגם וק*
עם שימעון פרס.

מיז בא לארץ, בחברת ולה:
כביכול כדי לנטוע באן עץ על
שם בנו, סקוט, שנהרג בתאו־נת-דרכים.
בביקור זה דיברו
השניים עם פרם על ענייני
הצינור.

עוד לפני כן נפגשו בעלי הרעיון,
כמה פעמים עם פרס. ולך הודיע כי
נפגש עם פרס פעמיים במהלך 11985
תחילה בא ולך לישראל, ובפעם השניהי
נפגש עם פרס בוושינגטון. גם ברונ4
רפפורט נפגש עם פרס בעניין זה1 .

כאשר פנה יגאל לביב השבוע
לדובר חברת ״בכטל״ ,אל

יותר מ־ 35 אלף דולר. נראה בי
צ׳ין זה הוא גאון, המזכיר את
מיקי אלבין.
אולם את ישראל צריך לעניין
ההיבט הישראלי של הפרשה.

קודם כל: עצם העובדה שאנשים
בכירים בארצות־הברית
מעלים על דעתם שניתן לשחד
את ראש־ממשלת ישראל היא
בבחינת עלבון צורב. היא מלמדת
משהו על שמה של ישראל
— ואולי גם על שמו של פרם
— בחוגים אלה.
ולך לא היה מציע הצעה
כזאת למיז, לולא חשבו שניהם
שדבר כזה אפשרי.

אד מיז
מה אמר לפרס?

דונר, זה אמר לו :״אנו יודעים
על כמה פגישות של רפפורט
עם פרם לפני בואו של פרס
לוושינגטון ב־.1985״
פרס ביקר בוושינגטון ונפגש עם
רונלד רגן ב־ 17 באוקטובר .1985
בביקור זה נפגש עם ולך.

מיקי אלבין
אמריקאי
^ ת האמריקאים מעניץ רק הצד
של מיז. האם מעורב שר־המיש־פטים
בפרשת־שחיתות?
לפי החוק האמריקאי, אסור להציע
ו/או לשלם שוחר לשם ביצוע עיסקות
כלכליות בחוץ־לארץ. ההצעה לשלם
שוחד לראש־ממשלת ישראל מהווה,
על כן, עבירה על החוק האמריקאי.
איך מתקשר מיז לעניין?

ולך הביא לו יועץ כספי בשם
פרנקלץ צ׳ין. מיז השקיע אצלו
55 אלך דולר, וביום אחד של
מיסחר בבורסה הרוויח מיז

בכל הפרשה יש עירבוב מוזר בין
הטיפול המדיני והטיפול האישי. עיר־בוב
זה הוא המטיל אור מוזר על הפרשה.
לכאורה
מדובר על עניין פוליטי
מובהק. עיראק רצתה להניח צינור.
ישראל התבקשה לתת ערבות. זהו
עניין של אינטרס מדיני. ממשלת־ישראל
היתה צריכה להחליט אם זה
תואם את האינטרס הישראלי או לא.
על כך יכולות היו להיות ריעות שונות.
אילו התנהל על כך משא־ומתן
בדרג המדיני, בין השרים המוסמכים
של שני הצדדים, זה היה טבעי.

אך מדוע היה צורך במם־
עות־שידול של אנשי-עסקים
פרטיים, חלקם בלתי־כשרים?
מדוע מצאו לנבון לשלוח לפרס
מתווכים בעלי־קשרים, יהודים
שהם מאכערים?
זהו הצד הסתום של הפרשה,
המחייב תשובה מוסמכת — ולא רק
דברים סתמיים של דוברים זוטרים.
דבי והיפוכו
ץ ץ משלת״ישראל לא נדרשה רק
^ /לתת הבטחה. אין מאמינים להבטחות,
כשמדובר על עיסקה של מיליארדים.
הממשלה
נדרשה לעשות שני דברים:

סי סזד־ המדהיםעזדאפורסםסוו ־ ץ :

ישראל: בן עקבה לבגדאד

יימעייעות הישראלית עי יזר׳י
טז־מט •מ׳ייק למכר? .לזיז י$י ידזיג*מיספ.לדמיאי*8יו

חרמי״נברי-יזיבאגממן
מוקן מחי8,־^*0״ומר.ילעט .־5־*.ד*.1׳-׳—7 רייי ממיי***״
ו>8א8מויקא?״״ חמיה זו -י* #מי, שלקשעתידשקמ מך שיך
איזהעעי*יח

רי! מיזסיג ידזמ*

על*די־זמר
^יג״ן י
תי־דייג-

״מ*עזה*׳אמער־ב״־מלל שסר ימיט5י־י

סי*י׳טמחקת
#י,שה״־לד>.ן־זמ קגזש ריי1 רגס גבע
:גייג מי ביי•

מגי־י
#־יי3ר
מ״לידזהתהייז

:דומי.פמזיה5?0מינ־
3־3ב9ע*ל.8ת
במגד

יז־*מג
יסי״ימ•

ע־1א1ל.יזיי׳י־ד
מירי;4
עידמ?1
הזו. ס עני

מל״>דדעממל*
הי־י׳גיי.סיהיליד שגז מזעאימי*38י*1ל

•יי ה מזוז

על ת מיז

ל• מו מטי״קיי
מי״ג
מ־ק־טסמזועית
ס־יז־עמקמעות
שיגי?ג

מוס!
יהני־זס
עולעמיל.
נזיני

פו. כ קעוייסאז
יעיהגימ־ד4עוהד
ק•פיזז
י״ן ד
מזלג • עוגענתמצא קלתהיערז*א8
מד״.ממני
׳3מ8דמ
מייי.
עלכל״

שדד,לן•ממי•
תומן״דה
היזלי׳שר־כ־,תאט
סיז״

ג־״ליד,

מ-ד׳5מילתהרעי: מדיג מיזע שאת מזהייהע
סעי!ערזלי
0 ל תיי
תי•ב

ג אן לעמל

מן״יגעדמר

סיסאאתלסאאהלעקר

ן׳גואע
סגדעלתקני,גד•לשמזו

גדי^׳־ש/ש•סגמלד, בס תיז• שי היה־לד התקגהאל שיידלישר
גיבדיו<8מ5
ד• שיאל בין י
ש״אל
סיי־י
ממם של
לאמריוב זייה,
שקיעי
ש*1ו ו־נפיחו! וו1ו1ו
לחנחוו צ*נ1ד*ו3ט
ז 4110 קן1£1#מ**1<14 <:ז*!
עיראק׳ מון נח
05 0זקמזן

3 <!!1 8 4ז15

814 : )0 (1* ) 418. 5888881 )9 8 0 (88 0 8 9 8 8 8
לע*קביה
8 0 !9 10 1118 9 ( 881ח! 18>4 !4מ 508 )1) 8
זיא
רי ק העי מד קיע

3דזך דפפור,המתואר מ־ד?(*8 )01)108 034 038
שראליך תד, קיעשו רועבמוע
מ״מ8
41548$5 )9 8 4 4.110 ) 8 ? 15838 )1 0 )) 1814)8 )5

לי,בי
שה.דל
׳;יקלג
חאד
0 0 ) 4 8 81) 8 ( 183 )8 4 (8 ? 055101111 למזיממדשד שמית הי קגוזרש*
אלמאן ג שידזב אורי
גופלה
)83811 315341

: 6 )1.מ *ז 15) 8811 * 9 4 לדסהנמסק ניידסועמוע
)811346 , <0 0 0 0 (80 01 )14131׳!4 0 . 3 .
נעג
אי:אדיזגי
מיוס י סידיפיגזו ליגות
?נגיגתי
׳ז״ז מרד מוס
מער
) 5314 , 488401684 16 8 8 8 4 (58 )5$5| 9 0 8 3

< 0 מזחיגות
;1לדא
6491 6 8 8 0 531( 4 6 0 5 9 4 6 1* 110048
ליימיד*
לגב?ה. תגדילאצי מיעמיידי
״מרי•מעלול

געם ת*כש
לגג״לת׳יאגי
עזי•מגרי
ת־נמלמתק־ב*ב מגממע 5314 1641 168 909 ( 8411 * 35 4098131 18 4 )1
ת• מי שלעני
• | 0א 9 55 18 )6 8ז (| 931(8138 ) 6 8 ! 4( 0 4 2
ליזלמכלי;וגססזטרגר״גזי .׳ מיוכלד יזמ^ר
מעסילרן זמ

3 1 מהד*3

: 14| 4 ! 5 58111.ז 618 £ 3 8 168 ! 906160 0

*מס מיי עייייגגונ*תתמרקמההוו מניח ימוהזדעלתייגל
״לישע

ס עו גילשגג?הל?ל,
ח:נד,הי
גי״ד
מי׳דאטפעיל
מהשת״
עיותבדרת נמלארמלזת
קז,גוי״יע
סגלבד.
כזאגתלג
ה״גדרעדס*
יללמפף.
?מדיילא״שגעגבביגתייד
אד״ימ6תרער•
מיזדזש

אוג״יס עיג הטי-
יייג־

8 מ פזזת מודסמ קיייעיעלר,רכ

7 ת מסר
ד ר ומשי
ע־שתד׳אל
ח־ת׳י
ג׳״־ימלז, ממיפעעק
״ויייסל־הלו
לבי מיל מיגקשה

חו?לפת*!׳
לאייהתפי•ע־ש3
שעלמנאמה־ג
מסדמלתה. יגטאדסע מדימויו?3הד עגיו3ב שמרד
קיעפ גד
גמעתמז
תן אזלג

איו.מז
*• ת ביי

8 ל פימת
יה ע פוי
פ ר גיס במיהזלעישהבידינתמעמתת ריו
יי־ גקייפ
עלשתיבה־מנגאי
פוז״נשב מלעתיסי מיז־ידת
שלמהבין
פ־יך

אז״דתמ
רליעתטבדע׳ד פג

שייוזתמ
מ^ודשז
•י־גה5ו
סג*.סייגימיזני
מיגג־<תיינעמראליוומלס אלת דינפך ת יעוגליעמד־ג־ה•
עיין תלמוד*־.מו״
אומ<ש׳ו
שנ לדישריין ל
אנך דע
ך, שייעעלרד דואי של תגל־בו־צאהז
&פד•הר שת עדהפח
שוי?ב
ה^ראליע ש ביג
וגנ
מד די היד
ועדו

^רין

בגי

נגר

לעייבלעידא? לתח דלירירד,
ך־י! ע מיהן עומ,

ע,לידי באלהז שדהד שב מללוי
הדסג

רג״־ תגרא אתך גיש3
מד.ה
מז*גבב
?ץ שמ

?; ר נגג

לב״יד

י״״גברגד,
שיחן
דע^ו׳״עידוממרק8זי?0ביש׳
ב-ז,ובייוגערר־בד$מ<#זאד־אמב״בד
גבע?*3 ש פגימש
רדל
פדשי ״

ס־ידה יאדירו
דלע י

ח?יש לגיגממייי יגעי*

ע־יי
תיי!ת*י
עג״י

• ת לבלא•
צעי*
למיי-מפפ,ע ויד
בייש
אד•• ל

־ ד דיי

רפע

בזיו׳׳לע?חע־
זדיאגלתלש
-ונד
עניגזפד,ת

סן ה י יגמהבשב שבק
שייין,ואלמגיי נ

ע׳יא.4 לתיבראגגי קידבית־ב
אזיקוויתלש
מ״ג״•עח ו

ליא8תי>
עי־עיטאקבדמחתהזגב
2ל3ע•

היד
ך־י־שלמ?
ייוו*וי־ו*ו*ב׳1
חיו. יוחד לוננזק
וו 1י חנמח ח**נ!1
תלעליחי?)׳?ן־׳
שי.רהולסבמ?ה.מציה
אילל?מבלעמלעתמל
שד,מי

3 א שעמשק׳ע•ע

ר יי עני

מה מש עיזה׳יסלמ—מיזוילד*־זל׳>י-״ איהלביגגזר מע7 הא עלדית תמי מגדז?ל
*״עתעל
אגדמלמד לו שומד
דינו׳5מ3הד־שתשיתלע,
פג׳ח
כליבנמהמת־ת״מנמק

רגגהג־־ שייי קעת עייהאש אוהקאלגורש׳ מזזוקילתי עגיבח*.

תדפר-ייבזלת
*י5:ת•״כליא־
זד*,ל.תעיתתיזמגה*:י•5ר
לג־יירה
איזיחמלבך
שדיומד

מ?5תה
מהרמ
א•מית
מגייז,ענהתשתיילעה
ע״ך היי מנמל*מד0ת**המ

א כ חלד

שלרי
לי״,.וולללל
היירת:
?זחא0ת;<^

ה־שעיעג

״וגו

מי!הגדת
מה*ד״״יש
שייבעבימצזזהש
;ל6ליעגני שרגאלי ישאללביב

כתבת
״העולם הזה׳׳ 2.12.87
כל העיחתים גנזו!

• להבטיח באופן רישמי שלא
לפגוע בשום פנים ובשום נסיבות
בצינור, אחרי שיונח, גם במיקרה של
מילחמה.

• הממשלה נדרשה להסכים
מראש לכך שאם תפר את ההבטחה
ותפציץ או תפגיז את
הצינור, ינוכה הנזק מן המענקים
שנותנת ממשלת-אר-
צות־הגרית לישראל. לשם כך
יוקפא חלק מן המענקים.
שימעון פרם היה מובן לכך,
ואישר זאת במיכתב לממשלת
ארצות־הברית.
עתה אומר פרס כי לא היתה זאת
החלטה פרטית שלו, אלא ששותפו
בעניין ,,השרים המתאימים״ .כלומר:
לא החלטת־ממשלה, לא החלטת הקא-
בינט, אלא הידברות של מעטים, אולי
״פורום ראשי־הממשלה״ .זה מבליט
מחדש את הסכנה הכרוכה בתהליך
המשובש שבה מתקבלות בישראל
החלטות חשובות ביותר.
כל זה מוזר למדי.
הדבר קרה באותם הימים שבהם
עסקה ממשלת־ישראל במישלוח נשק
לאיראן, אוייבתה של עיראק. האם אותה
הממשלה סברה שכדאי לה לתמוך
בעיראק? הרי כל ההיגיון שבמישלוחי-
הנשק לאיראן היה שכדאי לתמיד בה
נגד עיראק, מפני שעיראק היא מדינה
ערבית, העלולה בעתיד לפנות נגד
ישראל.

איזה עניין היה לממשלה זו
להסכים לפרוייקט שהיה אמור
לתת דחיפה גדולה למאמץ־
המילחמה העיראקי?
פרס עצמו שוחח על נושא זה עם
רוברט מק־פארלן, אז יועץ הנשיא
לביטחון לאומי. זה היה בימים שבהם
היתה גם ההידברות בין ירושלים
וושינגטון על עיסקת־הנשק עם איראן.
מק־פארלן עסק בוזמנית במישלוח
הנשק דרך ישראל לאיראן, ובאירגון
צינור־הנפט העיראקי בעזרת ישראל.
למרות הסכמת ישראל לא יצא
הפרוייקט אל הפועל, בגלל כמה
סיבות:
• מק־פארלן הוחלף על־ידי ג׳ון
פויגדקסטר, גיבור פרשת איראדקוג־טראם,
וזה לא תמך ברעיון הצינור. הוא
היה הגיוני יותר, והבין כי הניסיון
להתקרב לאיראן אינו מתיישב עם
הרעיון לעזור לעיראק.
• עוזר שר־המישפטים, אלן גרשון,
גילה שיש צורך בתיקון התקנות לס־יוע״חוץ
כדי לאפשר את מישכון
המענקים העתידיים כערובה להתחייבות
הישראלית לפצות את בעלי
צינור־הנפט על פגיעה אפשרית. תיקון
כזה לא בא בחשבון. אומנם, ולך לחץ

ש ד״ טיי ש ם גזי פ מי ז

לא ותשעה אדו עדנע
עיזירלס קם^באדמתיהכדית מע-
ץ,הלחעבשייהידידדעיזיתרתשג*
רמה ב מג ש ר -מי ש מד ם האסדי*
קא* .איייץ מיז זד^ תדשי־אל—
מדינה קנזנה דסדזיזיא?— הגזיים כההזמדחיסממזייגמבודגעמכעכד קיושל ^ז,הללועיקבמובענ״ץ דם
אמדמחנמויהוממך דה—מאזנות,
ושלי זמילי גמשעססדייע
עליגי גיי־יזרק סייביס, מדלדס
מזוק^יטריאנעימסריסש?השאלתאם
כמלשייימידשמדיס *? העגדו כדי.
לנדיע לידידיו, ואם קיגל איזושהי
תסויד ממית נעמדסיועמ*<3מגד,
שפידכמה מושא וה בדתו! חד
היוקדת רזו ממד, ועסזו־י! כך־.
*האתיקהשלמל נדזגבועתשאגי״.
מ<-שנעלם עיני ועקיי!ד&עול־יש
של גיד־ת־רקיימס, ידוע כישראל
דקלגתימתמה
ח?ד 9קתז 0 8צמי מ תנ הלת
דשיק ידת הז מ מ׳י ג ^ לתנ? ^ ת מ

במצדאה*.

מיעודכלייעתנח.
ואדטאך גיסתהלמזחכמיעדזשל
המאהאגע־יקא* לייצורמתף קגד
נין! דיקף מדסי׳ד 12 סילידן דילד.
כעלי־עניץ*תריע—כיכיושדובדש
ואלאש, פרקליי8י של מיז, ולץ

נוהג•גוי,עוידלשעמיבניתדלגן ׳
מיובשמת ואדטאד.
ריוחידהלאהככדשאתדיעהומי׳ו
עלייד* ?אלאש לסייע לזומדקאץ.
וערה ל^שי״עתתו ליאזב לכך, עוד
תניד.תמהבאוזן ששכחשלהגגא*.
ואבן, עוזרו של גת, ג׳ייססכ־גקינת
גיהליעי־בדבביחדלמ 03?,השתתגע
מדגי ושנא ה*ן דיקאי, מיגי ואץ״
אן בשמפושללץ נושגיגר. ממר
תודשתן אתדיה וכתה ואמואך נד
ביישת.על־נד ניר-יורקשייגמז.מזידו־דימימיז
שגקכע לנמף דיתכבוד, ג?
המזידשדמאהאמריקאירדשג מד
רדד מעי והוגן.
ג־3א !9ה8כה ומדבואך —
הרזסדד. כמיכרז צבאי— לץ כרד
ציננדיו^ נופגיגר יישלאש קיבלו
מניות במאות אלגי דולדית 1986*3
מר עויח של ביז• ג׳״׳נמ מקץ
לעמדבתבדת
בץ שני ד&רעדיע האלה יתרחשו
עתי אירועי בראשית !1*5רחף
ואלאש לוזאדקאץ אהד בשהשת״
7לץ ץ—יתודלדכיועץ וא״ריכד

הצבא האמריקאי נענה לבסשת שר
המיש₪ים והתנוה שהוא רצה בקרה זנתה
במיכה חגרה אמויהאית וכשה וניפער
בשואל והעסילוה?!צירצהייד שהורש;! בעבירות
( 1ו ₪־ 18׳ וו 1היח י ו *וסו שוה עוו גאל הורני?
פעזיכ״סכה מ8זתפדאליס ידיעיס
•־~ כץ היתר׳ כחך ישזהה
קדדכי־שסיידצכא^-דא׳&ד ופרש אהד*
שהורשע גזדיייזמישחזד, מדיד
גזלדשנזייז, מי שידה בערל לישכת
שי״האמד בימי סזתתו של יגאל
רזרכי׳ן, מעל״עסקיס מכמה מעסקיו
״״ 1ייך א מו ק שבת
^ שלוזבבא
ך• שלחי 19*1ימוערד גרכדגר
•יגדיכעל לי׳־צוד מיעיס סטנינג
שנש*את השם סנקלרדיד.סמזקס
בכרמיאל שבגליל. נדגדנד. יעדי
אמריקאי, עלה לאד׳זג מתנודד בה
חודשים אחדיע עד שגמלך גדעתי
המזד לארגזת-הבדית, שג והשתקע מידיודי שבקלהזקסכשז^זיעלי׳יו 11 ועדי
אמריקאי אמי. מללדע^ כדי לייעד
את ומנוע המ*מי ואנקל, שההד
אמד למלל(אשגהעולסיו 4ממזע
מעסיוז, שמחייס מנרוייס. ונם
יעד&עלבישראלי—שהוקם מדסץ
בנקמסיאירד—קדס עיסו.
סאהד. ומעשה פ7לר< סודעוה*
מדיח ועדה בשם ואזישאך. אדווץ
גדי— תשמ לזסד— היה מיתה
ע״ ׳״מלנשי* ימלדדק. ואמזאך
וזיתה מעליח מ־וט־יס לאמ*יקח
— חסיד. קמה דסיזזקס׳ שמיש*,
יי!.. 10 -יי

כמנהל. בביותדת אותה הענה יקס
ואלאששזתסיח עיוודתבץ ג׳ץ מדו,
עגה השקיע ע׳ץ ש* אלף דולר. שזתשותעייורתקירושובשליילאדיה שרתו•מיילל.עכשיו.משעזב8יזאח
השותפות-ועאשיעזשכלללאידעבש
השוהשותרבשד,אושלאדבשהמניות
על וא׳דטאך.
נחידשיס האה״תימאחר*שרשי־מת
נ^דליית ועולו לחקוד מ*דשד״
נמנזדה וארשאן לניהולי של^5גגד
גבסי*על־זג סעזישל, המד ספני
גוקדכר.
איכעזז מזנדזלייס של. דיך־־*
פייך־כבד דדדד בעגידזח שי•
חד רז 88 משתנ^ס^שי^ילד! ע3ן
שע&״זד״
דלהייד,״^
קחע דינגרמנעשגעיפ ראשיב*
גטמי עיכדידואר מקגלידשד•
חדה״רדאישאן״.
רזמיה לזדח העובדד, עמת והוא
נישא במראי. תורע כללי׳,שפידזשו
כגיישה!* וממדיקאי עד*ד-בדשפגוים!
ל* רדשעה עצהה לבדות עפישרדו
שלומנוזל אזהחקידזז־ג
עוזרו של
מאל חורביץ
ח?חד לישראל.
—י* כאשיש*0היפעלעעגועיסככד־מיאלהיד
מקמדא־חי נועה נסכוש
כל העיתונים שוו

ארנם
פרשת בלש
ףלה הביא את נין־־ן רק ט״מס לחש/-/ע
ר ה כי כספי־השוחד המתוכננים

בת גמועיס. באשי נקלעה מזיוה
לקשיימ רלא עסדד. גדתדד׳גדזתיזב
5ענהלד,ס־גס־נב&ים.מ*שמיזייזדקר
היהשותף עסכנידשלהוייגיץ סזנדיד
כניידבשם אשיל.
נודלשסיץ הביע לנדברגי^*נוש
את ישגדהגן סילדנזך. עמעעצו־.
מיוניתשל נד?ז מילית רולי.דזגם
לבנק ו^יא׳דד.
הכעלינדעלעמי, אליעע גולדמן,
נמלטמז האד׳ולארגיתידברדשהש־הלטשטעלהכרת״הייבואשלמנך*
יעלדמן;תדלובארץ
רבעה ואדשאו
אתמ^־ימדלכעממקיחמיזרדאכת*
מיסמיגיעתויגדנדגיגהאתקדיכז.
ענדימי, למוחמדלת.מוותר זמן
נפנה דע5רדשנאל׳ך ל8רזענ ארבל,
כסנדלחלדהייהנואמעמתכאסריקד.
שהממדה?ענובוהיא?3ך אהגמו>יר
סייף. גולדשמי״ז. עקייוד. ב* ועא
עגכע יתמהשגדל. רגז בגדאד על
גינוי**יכלוהסתגסרעטנויברגר,
כמחית!נקלעה ואישאך לקשייס
ההזמיתשמתובמתהכידע געשיות
ק3אר והגייסעל ועעכרלידימננדגב-
יעלגקשת מקחכדזררוי. ,
מנך גרלדמן המשיבה לעמד.לפי
שעת אד יתכן שבתסי־תכמ־ס ז
ריקאי יסמידאיתת
עתידו של שי״יאדשמקיס האגד
רייכא* עדייו לא גדזד, דזזקידדמרס
מאל י>9דכ •
משלמת

כתבת ״העולם הזה׳׳ 17.6.87

,היחסים שלי עם ם יז עזרו ל׳ להיפנש...״
על גרשון, והשתמש בשמו של מיז,
הממונה על גרשון. אבל זה לא עזר.
התוכנית מתה בשלב זה, ועיראק
הניחה צינורות־נפט חלופיים: אחד
לחוף סעודיה ואחד לחוף תורכיה.
העניין התפוצץ עכשיו משהתגלה
המיזכר המרשיע בתיקיו של מיז,
במיסגרת החקירה נגדו.

של מד נדליק רילד. מק לאומי
במגזסשל?2,ילען דולר, ודהבושה
מנויות סימימזת ואמיאן יבשה
זמ יזליס שלהנוייזיו״י חמתו! אח
שג יסיפעל ממקל לבמהתעשיות
יחתלה לישו־ נו אז ממועיס לנבא
מאמ״קאו לאחד־שמגאז עגמה
מלי ואדשאך נשהזן רד כידיתס
מדמותמפישזארדיקאיח.
איך נודדהקשי גץ ועזס-הוהשד־אליחלועדתהאמריקאית*
פשישסאהה
הייזדיסדר נויכדגר,
שהיהעולודתדשלשעי׳שלת ושיבש
את ועדעעלנכדגיאלכיז 88ז,שד,גם
ידימגה הגנרלששל יאדשאן
ומל>שץ ת*ז!העיקרי.
5אי 6וידעש אי ע ד &י שמל
וד^ל*אלי0היזע מדאד״5ק8ל8ד
2ע, ע8אד?8י״58 ליעח^ה דזבוילוו
לז2וי? במיננ-ז
מ״בשיחשל מגאמא5ודיק*ד,
נשלב ור נכנס לתגיגר. אדיה
גולדשסיץ, שהיה עוזת ייתמו של
השי־ יכאל ודדכיץ. ישימתי.אתיד-
ימשו מענ״ל זעו־תיבת של תמק׳
לכיתור!רז-תעמיה וקזידכבד,כששתי
רמזדג.
אזעייבדנכבבולדשגדץ ל?שת־ת
?יעקית׳ש״נדה ען זרשימסקיהלשו
ויקייעסמנב״לקכוך ה״שתתיינוס,
יהד דבשי כדדי הארץ תזוד. בשק

היו צריכים להגיע למיפלגת־העבודה?

יתכן כי הסיק מסקנות מפרשת
דויד בלם.

איש־עסקים זה, בעל הרקע המפוקפק,
עלה לגדולה והפך לבן־בית
אצל שימעון פרס אחרי ששילם לפני
הבחירות סכומים גדולים למיפלגת־העבודה,
ואחר־כר קנה עבורה את
מיפלגת־יחד, בשעה שקולותיה היו
דרושים כדי להבטיח לשימעון פרס את
המינוי כראש־הממשלה.
באותה התקופה גם אירעה הפרשה
המביכה של שעון־היד שנתן בלס
לפרס, כמתנה אישית, אחרי שפרס הת נתניהו פעל
ממנו בקול־רם.

יתכן כי פרשה ץ היא שגרמה
לעיתונים האמריקאיים להגיע
למסקנות מסויימות, ומכאן
יחסה להצעת-השוחד שהתגלתה
עכשיו.

פגישה
^ ע ם בגין
^ קשר בין ענייני״שחיתות, מיז
1 1וישראל לא התחיל בפרשת הצי־
(המשך בעמ 1ד )38

במירעגז

ח״ב תבינשטיין עם הנשיא הרצוג בוועידת תנועת־המרכז
.הנה מה טוב 1ם וז נשם...״

בתי מישפט
ב ית ה מ שב ב
האם 1קבע להבא
השב״ב מז יישב על
בס־המישפס במדינת
ישראל?

ציון צפריר, העולם הזה

(המשך מעמוד )6
לא יעלה על דעתו של המלך חוסיין
לקבל לידו את האחריות לגדה, אחרי
שהחלה שם ההתקוממות שגיבשה את
הציבור כולו תחת דגל אש״ף. מבחינת
המלך, היה זה דומה למעשודהתאבדות.
נגוזו אשליותיו של המלך — אם
היו כאלה — כאילו קנה לו אחיזה
בגדה על-ידי הזרמת כספי־שוחד לכמה
ראשי־מישפחות עשירים. המלך ימשיך
להוביל את שימעון פרם באף, לפזר
סביבו נוסחות חמקניות ולא לעשות
דבר.
כישלונות בסרט נע. ג׳ורג׳
שולץ ניסה לחבר את כל האשליות
האלה ולחבר. תוכנית׳ כלשהי. האמריקאים
אוהבים תוכניות.
הפעילות של שולץ לא ודתה
קשורה לשום דבר המתרחש במרחב.
היא היתה קשורה במה שמתרחש
בארצות־הברית. הנשיא תנלד רגן
נוחל כישלונות בסרט נע. בענייני־פנים
הפך עוף מת(.אווז צולע׳ ,בעגה
הפוליטית האמריקאית) .הקונגרס מצביע
נגד רוב הצעותיו. הוא זקוק
לניצחון מוחץ במדיניות־החוץ —
משהו שיוכל להתפאר בו בחודשים
האחרונים של שילסונו.
מכיוון שנמנעה ממנו הצלחה באי־זורים
החביבים עליו ביותר — ניקא-
ראגואה, המיפרץ הפרסי ואפגניסתאן
— בחר בלית־ברירה בסיכסוך היש־ראלי־ערבי.
שולץ
קיבל על עצמו להמציא.תהליך
שלום״ פיקטיבי, לפתח. יוזמת
שלום דרמאתית״ ,לערוך. מסע דילוגים״
,להשיג. התקדמות״ בולטת,
שניתן יהיה למכור אותה לציבור האמריקאי
כניצחון גדול. אולם שולץ אינו
הנרי קיסינג׳ר, ו־ 1988 אינה . 1975
הצעותיו מופרכות מיסות, מפני שאין
להן אחיזה במציאות. מסמלת את
היוזמה כולה הופעתו מחדש של פילים
חביב, פושט־הרגל הרודהאסונות של
מילחמת־הלבנון, האיש שכל מאמציו
בעבר גרמו לאסונות.
אבן אחת בשכם. כפי שהודלף,
מתכוון שולץ להציע את הקמתה של
האוטונומיה תוך כמה חודשים, כינוס
.פתיחה בינלאומית׳ והתחלת משא־ומתן
מהותי על עתיד הגדה והרצועה.

כל זה תוך החרמת אש״ף, ובלי הסכמת
האוכלוסיה בשטחים הכבושים עצמם.
צריך אדם להיות בעל דימיון עשיר
מאוד כדי להאמין שניתן יהיה לבצע
אף את השלב הראשון בתוכנית זו. שום
אוטונומיה לא תקום בלי האוכלוסיה.
קשה לכפות •שילטון עצמי״ על מי
שאינם רוצים בו. ואם זה יהיה.שילטון
עצמי״ אמיתי, זה יהיה שילטון של
אש׳ף.
התוצאה הבטוחה היחידה של מהלכים
אלה היא החרפת ההתקוממות
בשטחים הכבושים. אם יראו התושבים
כי הולכים למכור אותם שוב, הם
יגבירו את ההתקוממות. הרעיון שהם
יסכימו לכך שהמלך חוסיין ייצג אותם,
אחרי שההתקוממות החזירה להם את
כבודם ואומץ־ליבם, הוא אבסורדי.
המסקנה: מכל המהומה הדיפלומטית
לא ייצא מאומה. היא נועדה
לספק את הצרכים של פוליטיקאים
במדינות השונות. אין לה אחיזה במציאות
היחידה הקובעת עתה: המציאות
ברמאללה, ג׳באליה, עזה והקסבה של
שכם.
אבן אחת בידי מפגין פלסטיני
קובעת עתה יותר ממאה תזכירים דיפלומטיים.

השערורייה
המתפשטת בבית־ה־מישפט
לתעבורה בתל־אביב, והחששות
לגבי המצב בבתי־מישפט אחרים,
המריצו את המוסדות המישפטיים לעשות
חשבון־נפש. שמא משהו אינו כשורה
בתהליך בחירת השופטים?
איש אינו מעלה על הדעת לשנות
את המצב הקיים, שבו יש לפוליטיקאים
השפעה מכרעת על הבחירה.
גם להבא יהיה יתרון רב לחברי הליכוד.
זוהי המציאות הישראלית.

שורת הדרוזים בוועידה
.נביחת׳ ,רבות׳!החברים הדרחים״...
אך אם אין עירעור על המוצא ה־מיפלגתי
של המועמדים, יש עירעור
על שפיותם. ההצעה הבולטת ביותר:
לחייב להבא את המועמדים לתפקידי
שופטים לעבור בדיקה פסיכולוגית.
תוך כדי כך הוסטה תשומת״הלב
מהצעה אחרת, שהועלתה: לקבל חוות־דעת
של השב״כ על המועמדים.
לא רק לערבים. לכאורה נועדה
הצעה זו רק למועמדים ערביים. אולי
יש ביניהם מרגלים, אש״פיסטים
ואנשים בעלי הכרה לאומית, חלילה?
אך מכיוון שמיספר הערבים המתמנים
לתפקידי־שיפוט בישראל הוא מיד
ערי, ואפשר לספור אותם באצבעות
של יד אחת, מתחבאה מאחורי הצעה זו
מזימה אחרת.
אם אכן תונהג חובה כזאת, היא לא
תוכל להצטמצם, כמובן, לערבים. זה
לא יהיה יפה. יהיה צורך להנהיג את
בדיקת השב׳כ לגבי כל המועמדים
לתפקידי שיפוט במרינה.
כך ייווצר מצב שאץ לו אח ורע
בעולם הדמוקרטי: המישטרה הפוליטית
החשאית תוכל לפסול שופטים,
ובמילא גם לבחור בשופטים — אותם
השופטים האמורים, לאחר־מכן, להחליט
על טיב העדויות של אנשי השב״כ
המופיעים לפניהם.
הצעה זו נדונה, פורסמה ולא עוררה
שום רעש. גם בחוגי המישפטנים לא
התקומם עדיין איש נגד רעיון מיפלצ־תי

מיפלגות המין השליש
ן תנועוז־המרכז החדשה
1גורסת שיש שמ שה
| מינים
יתכן שהגילוי העיקרי של תנועת־המרכז
החדשה הוא שקיימים במדינה
שלושה מינים: נשים, גברים ודרוזים.
על־כן פתחו חלק מהנואמים את נאומיהם
בפנייה :״גבירותי ורבותי והחברים
הדרוזים...״
נציגי המין השלישי ישבו בשורה
ארוכה, מאחורי חבר־הכנסת זיידאן
עטשי. מטעמי־נימוס הם נמנעו לפהק
לשמע הנאומים המשעממים, שנישאו
באולם המפואר במרכז דראר נכר
בירושלים.
היטיב לומר ראש־עירית ירושלים,
טדי קולק :״אני מברך אתכם שאתם
עורכים את כינוס־היסוד שלכם בירושלים,
אך אני בטוח שאת ההמשך
תעשו בתל־אביב, ובכך אתם לא יותר
טובים משאר המיפלגות״.
בלטו בהיעדרם יוסף לפיד, שלמה
להט ואריה דולצין, שהיו ממקימי
״המרכז הליברלי״ ,שעד מהרה נבלע
בין המיפלגות, והפך להיות חלק
מהשילוש הקדוש שמרכיב את תנועת־המרכז
החדשה: מיפלגת הליברלים
העצמאיים, שינוי והמרכז הליברלי.
המנהיג הקשיש של ל״ע, משה קול, בן
ה־ 77 ישב בשורה הראשונה יחד עם

אמנון רובינשטיין, יו״ר־התנועה, מב־שר־השינוי.
בלט
בהופעתו פליט תנועת־החרות,
משה עמירב, שהצטרף לשורות התנר
עה החדשה. הוא ישב בשורה הרביעית
ונראה נטע זר במקומו.
הכינוס אמור היה להתחיל בשעה 7
בערב. הכל המתינו לבוא נשיא־הם־
דינה, חיים הרצוג. משבושש להגיע,
קמה ממקומה סטלה לוי, לשעבר
קצינת־ח״ן ראשית בצה״ל, והציעה:
״מדוע שלא נשיר בינתיים שירה בציבור?״
הקהל
פצח בשיר ״הנה מה טוב ומה
נעים, שבת־אחים גם יחד ״.לא הכל היו
בטוחים ששבת־אחים זו תימשך לאורך־
ימים.

דרכי אדם
זעקה
ל ת שו מ חרלב
דב ניב לא התאבד
| אבד השמיע זעקה
גבה־קומה, רגיש, וחיוך ציני על
פניו — כך הוא רצה להראות. כאשר
התגייס לצה״ל, לפני חודש, ניסה
לשמור על התדמית שיצר לעצמו. אבל
מי שקרא את השירים שפירסם ב־1986
בספר קובץ שיר׳ משוררים, ידע מה הן
הבעיות שהטרידו את החייל הצעיר.
בעיות שלפני כמה דורות הטרידו את
(המשך בננסנד )36
העולם הזה 2631

יומנו של מסית מתפרע
המאורעות בגדה וברצועה העלו בי הרבה זיכרונות.
בכל פעם ששמעתי כי צעירים במחנה־פליטים פתחו בהפגנה,
בניגוד לרצון המנהיגים הקשישים, חייכתי לעצמי. כי בדיוק את
זה עשיתי כשהייתי בן 17 וחצי. יזמתי הפגנה. ליתר דיוק, גנבתי
אותה.
הייתי אז חבר אצ״ל. בין השאר פעלתי כשליח אצ״ל בקרב
תנועת הנוער הצית׳ .המטרה היתה להחדיר לתנועה זו את רעיונות
המחתרת הלוחמת ולגייס חברים לאצ״ל.
בראשית 1940 התקיימה בתל־אביב הפגנה גדולה של כל
תנועות־הנוער ״החלוציות״ ,מטעם
״המוסדות הלאומיים״ .נדמה
לי שנועדה למחות על חוק־הקרקעות,
שאסר מכירת קרקעות
ליהודים ברוב חלקי הארץ,
במיסגרת ״הספר הלבן״.
אצ״ל אסר על אנשיו להשתתף
בהפגנה זו, אבל אני, כסוכן
חשאי בתנועה ״חלוצית״ ,הייתי
משוחרר מאיסור זה.
העצרת הגדולה נערכה במקום
שבו עומד כיום מלון ה־לטון.
את ההמשך תיארתי בסיפרי
הצד השל של המטבע: אגו אנו נושאים דגל והרבה
סיסמות רברבניות, אשר איש אינו מאמין בהן.
ליד בית־הקברות המוסלמי שעל שפת־הים נואמים כמה אישים
נאומים נבובים. הם נראים עלובים מאוד, ואף אחד מאיתנו אינו
שם לב אליהם. מנהיג אחד, נמוך ובעל אף גדול, רוקד מרוב
התלהבות. ידיו מתנופפות באוויר וקולו מצטרד. הוא מבטיח
מילחמה עד טיפת־הדם האחרונה.
״פטפנים עלובים!״ מגדף שרוליק, אחד מאנשי הנוער־הציוני,
הרשום בפינקסי כאיש־הגנה .״תמיד הם מדברים ולא עושים
כלום!״
״ההגנה היתה צריכה לעשות משהו,״ אני מעיר, כבדרך אגב.
״מה אפשר לעשות כשהזקנים האלה עומדים בראש?״ הוא
משיב כמיואש. אני רושם את הדבר במוחי, כדי להזכירו בדו״ח
הבא שלי לאירגון.
המנהיג ההיסטרי מנמיך פתאוב; את קולו ומבקש לקפל את
הדגלים והסיסמות. אנו שרים את התיקעה ומתבקשים להתפזר
בשקט.
״סקנדל כזה,״ מתרגז שרוליק.
־־*י ״בוא נעשה משהו!״ אני מציע.
״מה אפשר לעשות?״ הוא מפקפק. אני יודע שההגנה אסרה על
חבריה לעורר מהומות. גם האירגון העביר בינינו קשר לבל
נשתתף בכל הפגנות שהן.
הדגל נמצא בידי. אינני מקפל אותו. אני צועד לעבר רחוב
בן־יהודה, כשהדגל מתנופף מעל לראשינו. מכיוון שהרחוב צר,
ואין דרך אחרת למרכז־העיר, מצטופפים מסביבנו המוני נוער.
איש לא הרגיש בכך — אך הנה צועדת הפגנה.
אחד המדריכים של הנוער־הציוני מפלס לו דרך אלי ואומר לי
לקפל את הדגל. אינני שם לב אליו. ההרגשה שאני מוליך אחרי
הפגנה מעבירה אותי על דעתי. בלית ברירה הוא פוסע אחרי.
״ע־לי־יה חופ־שית!״ אני צועק .״ע־לי״יה חופ־שית!״
״ ״ע־לי־יה חופ־שית!״ חוזר אחריי ההמון.
״הת־יש־בות! ה־ג־נה!״ צועק מישהו.
״ח־רות או־מ־וות!״ מדקלמת מקהלה מאחורי.
בהגיענו לכיכר־מוגרבי מונה ההפגנה כמה אלפים. כמה
בחורים, הרכובים על כתפי חבריהם, צועקים סיסמות. הם הצטרדו
מזמן, ואיש אינו מבין את דבריהם, אך לפי הבעת־פניהם עונים
כולנו ״יחייייי!״ או ״ברווווו!״ מפעם לפעם שרים את הודקהה.
בעיר כבר התפשטה השמועה שישנה הפגנה. משני עברי רחוב
אלנבי מצטופף קהל־סקרנים ומשתדל לברר אם זוהי הפגנה של
ההגנה או של אצ״ל.
— יוסקה, חברי לקבוצה באירגון, עומד מן הצד ומסתכל בהפגנה
בבוז. פתאום הוא רואה אותי. הוא רומז לי לגשת אליו, אך אני
מתעלם ממנו. הוא נדחק בין השורות ובא אלי .״השתגעת?״ הוא
צועק באוזני .״הלא האירגון אסר להשתתף״.
לי לא איכפת כלום. אני שיכור .״לך קיבינימאט!״ אני מחזיר
׳< צעקה.
עיניו נפקחות לרווחה. לא עלה על דעתו שאפשר להפר את
פקודות האירגון. הוא נעלם.
מדריכי הנוער־הציוני, הצועדים מאחריי כשליבם סולד מפני
הפרת ״המשמעת הלאומית״ הכרוכה בהפגנה זו, מטכסים עצה.
״מה אפשר לעשות?״ אני שומע את קולו של מישהו .״הוא מטורף.
י״ לא רוצה למסור את הדגל.״׳
ראש הקן בא ומפציר ני להפסיק את השיגעון. ישנה שמועה כי
שוטרים בריטיים הסתדרו ליד פסי־הרכבת(בסוף רחוב אלנבי, ליד
בניין הדואר) ושיפתחו עלינו באש אם נתקרב למישרדי מושל־המחוז.
כל הדם יהיה על ראשי. אני מהסס, ונכנע לבסוף. נסיים את
ההפגנה ליד בית־הכנסת הגדול.
המדריכים ואני עולים במדרגות. מישהו מרים אותי ומעמידני
על המעקה. מסביב משתררת דממה. מאות זוגות עיניים מופנות
אלי ומנסות לנחש אם אני נציג ההגנה או האצ״ל.
אני מרגיש כי עלי לאמור משהו, אך אין לי כל מושג מה
לאמור. הדממה מבלבלת אותי. פיתאום אני נזכר בהפגנה שערכנו
בפקודת האצ״ל בערב פירסוס הספר הלבן, לפני שנה, כששרפנו
את מישרדי־המחוז. אז עלה מישהו על מדרגות בית״הכנסת
והשביע אותנו אמונים לירושלים.
אבן נגולה מעל לבי. אני צועק :״אם אשכחך ירושלים, תשכח
ימיני!״

הקהל שותק ומחכה להמשך הפסוק.
אני נדהם בהרגישי ששכחתיו. משתררת דממה, הנראית לי
כנצחית.
״תדבק לשוני!״ לוחש לי שרוליק.
אני מזדקף .״תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי!״
הקהל מרוצה. צועקים ״בוז!״ ו״יחי!״ אגו מקפלים את הדגלים
והולכים הביתה.
עד כאן התיאור בספר.
אלמלא נכנעתי והפסקתי את ההפגנה, תחת להמשיך לעבר
פסי־הרכבת, היו הבריטים תוקפים אותנו באלות, או יורים מעל
לראשינו.
אינני מאמין שהיו מעזים לירות בנו ממש. הס גם לא היו
מרסקים את עצמותינו בכוונה ועל פי פקודה.
היה לנו מזל גדול: הכובשים שלנו היו בריטים.

טלחיזיה מגוייסת
כשצבא מבצע בימינו הפיכה, אחד היעדים הראשונים שלו הוא
בניין הטלוויזיה.
קצינים במדים. בעלי עיטורים נוצצים. מתייצבים מול

*ודי *בנר׳

לציורי־קיר יש השפעה פסיכולוגית רבה בתנאי כיבוש. הם
מוכיחים לאוכלוסיה שההתנגדות קיימת, שיש מחתרת לוחמת,
שיש תיקווה.
הצוות שעסק בהמרדת האוכלוסיה הבלגית עמד לפני בעייה
מיוחדת. בבלגיה יש שתי שפות — פלמית וצרפתית. היה צורך
בסמל שיהיה בעל משמעות בשתי השפות גם יחד, ושיתאים
לדרישות.
הרעיון הגואל היה האות וי. בצרפתית זוהי האות הראשונה של
המילה ״ויקטואר״ ,ניצחון. בפלמית זוהי האות הראשונה של
המילה ״פריהייט״ ,שפירושה חרות. חוץ מזה זוהי אות פשוטה, קל
לצייר אותה בחיפזון.
אלא שהעניין נכשל. הבלגים לא היו להוטים כל־כך לענייני־מחתרת,
והאות לא נקלטה.
לעומת זאת היא נקלטה, משום־מה, דווקא בצרפת. המחתרת
הצרפתית, שכבר היתה פעילה, אימצה לעצמה את האות וי —
וי למען ויקטואר — והיא שיגעה את הגרמנים.
כשנוכחו בלונדון לדעת שזה הצליח, אם כי במקום לא־צפוי,
החלו מטפחים את האות וי כסמל כללי של ההתנגדות באירופה
הכבושה כולה. הסמל הוליד סימלי־מישנה.
בלאטינית מסמלת האות וי את הסיפרה .5לקחו את
הסימפוניה החמישית של בטהובן והפכו אותה להימנון
ההתנגדות. ארבעת הצלילים הראשונים של הסימפוניה מהווים
סיסמה מוסיקלית נהדרת, חזקה ומרשימה. בטהובן התכוון לבטא
בהם את קול הגורל.
רצה המיקרה וארבעה הצלילים האלה — שלושה קצרים
ואחד ארוך — מתאימים בדיוק לסימן של האות וי בכתב־מורם
(שלוש נקודות, קו).
זה שודר לאירופה מדי יום ומדי שעה — המנגינה ואות־המורם,
וכך נוצר פולקלור שלם סביב האות וי, סמל ההתנגדות.
וינסטון צ׳רצ׳יל עצמו אימץ לעצמו את הסמל, בצורה של שתי
אצבעות מורמות, וכך הצטלם על חורבות הבליץ והופיע בכרזות-
קיר. ברכת האות וי הפכה התשובה המערבית למועל־היד הנאצי,
סמל של אופטימיות והאמונה בניצחון.
איך זה התגלגל אל הפלסטינים? ברוב התנועות הדומות
לאש״ף בעולם, סמל ההתנגדות הוא האגרוף המורם. אולם יאסר
ערפאת העדיף את וי. הוא שהחל מברך באות זו, תחילה ביד אחת
ולאחר מכן, כמחווה של ביטחון עצמי בתקופת־השפל, בהרמת
שתי הידיים.
בערבית אין אות וי. לאות הערבית וואו יש צליל שונה לגמרי.
הסימפוניה של בטהובן לא תאמר הרבה לנערים של ג׳באליה.
אבל הסמל של שתי האצבעות נקלט.

הנשים של דוראנס
המצלמה וקוראים את הודעות השילטון החדש. העם יודע שקרה
משהו גורלי, שהתחיל עידן חדש.
לפעמים עולה על דעתי שמוטב היה אילו קרה כדבר הזה
בישראל. אילו היינו רואים על המירקע, מדי ערב, קציני־צבא
במדים קוראים את ההודעות, מספרים על החיילים המתאפקים
שנאלצו לפתוח באש ולהרוג כדי להציל את חייהם מירי הנערים
והנערות המסתערים עליהם. וכן הלאה.
תחת זאת אנחנו שומעים את כל הדברים האלה מפי הקריינים
הנורמליים כל־כך, הרגילים כל־כך, ונדמה לנו ששום דבר אינו
קורה. עולם כמינהגו נוהג.
דליה מזור, שגם בימים כתיקונם אין תזוזה בפניה, קוראת את
הסיפור היומי על הילד שנהרג בבלטה או בג׳באליה. הפנים שלה
נשארות אתסטיות, כרגיל, כל שערה במקומה, כרגיל, הקול שלה
אינו עולה ואינו יורד. כרגיל. שום קורטוב של רגש אינו מצטייר
על פניה. כאילו סיפרה על תצוגה של ביגדי־ים.
ואחר־כך בא חיים יבין, סמל הנורמליות, סמל התרבותיות
המאופקת, ומספר על החיילים שנאלצו לפתוח באש כדי להציל
את חייהם. יריעה ככל הידיעות. דבר רגיל. פשוט. נורמלי לגמרי.
עניין שבשיגרה. בין נאומו של שר־השיכון בעפולה עילית
וניצחון מכבי תל־אביב על קוקוריקו מדריד.
שלושה מראיינים מנומסים וצייתניים מציגים שאלות
מנומסות, לא־מטרידות, לשר־הביטחון, העונה בצורה מנומסת
ומאופקת, שעה קלה אחרי הריגת הנער ה־( 29 ואולי ה־.)?33
ואז בא רקטור נחמיאס ומספר על ״התפרעויות״ ,ו״מסיתים״,
והחיילים המתאפקים, ו״ההמון המוסת״ ,ו״המקומיים״ ,והחנווני
בעזה שרוצה רק בשקט, והחיילים המרתכים את המנעולים,
ו״הרגעת הרוחות״ ,ו״שקט יחסי״.
״המאפיה השמאלית״ המפורסמת משתפת פעולה עם
תעמולת־הכיבוש בדיוק כמו אנשי־הימין הקיצוני. אין הבדל.
הכל נראה נורמלי כל־כך, פשוט כל־כך, שיגרתי כל־כך, כשזה
נשמע מפי קריינים בחליפות יפות, בעניבות מתאימות, בתסרוקת
קפדנית. בקול שקט ויומיומי.

שתי אצבעות דעזה
ילד פלסטיני בעזה, המובל למעצר ולטיפול הרגיל. מרים את
שתי זרועותיו, כשבכל יד מסמנות האצבעות את האות וי.
זה מעלה מחשבות על טיבם של סמלים ונדודיהם.
הסמל וי הוא חדש יחסית. הוא נולד במילחמת־העולם השניה.
.זה היה כך: בלונדון ישבו מומחים למילחמה פסיכולוגית
וחיפשו דרכים לעודד את האוכלוסייה בארצות הכבושות של
אירופה, כדי שתתקומם נגד הכיבוש, תקים מחתרות ותנקוט
פעולות של מרי אזרחי.
אחת הפעולות הפשוטות ביותר של מרי היא ציור סיסמות על
הקירות. זה מסוכן. לכן דרושים סמלים פשוטים. שאפשר לצייר
אותם תוך שנייה.

לוראנס דיאונה, אשה קטנה, חייכנית, נאה, שווייצית, אוהבת
נשים. היא רואה בהן קסם מיוחד.
כאשר היא באה אל הסיכסוך הישראלי־ערבי, היא רואה את
הנשים. משני הצדדים.
לפני שנה שלחה לי ספר בצרפתית. ספר מרתק, מרגש. קראתי
אותו וקיוויתי שיופיע בעברית. שיתורגם, ושיימצא לו גם מו״ל.
השבוע הוא הופיע בהוצאת מיפרש: נשים משני צ־די קדהע,־
מ1ח.
לכאורה ספר פשוט. כתוב בלי יומרות. לא סיפרות, אלא מחקר.
אבל במצב שלנו, העובדות היבשות הן הסיפרות החזקה ביותר.
דיוקנאות קצרים של עשרות נשים, וסיפוריהן. אמהות. רעיות.
בנות. משוררות. קורבנות.
זו לצד זו: רעיה רותם, אלמנת־מילחמה שהפכה פעילה שמאלנית,
וזכיה ריאד, אחותו של גנרל מיצרי שנהרג במילחמת־ההתשה.
רעייה
רותם היא אחת מהמארגנים של שיירת־המזון למחנות־הפליטים
בעזה, שיצחק רבין לא
נתן לה לעבור. הכותרת לפרק
עליה בספר :״האשה המסרבת
לשחק את תפקיד האלמנה״ .היא
עצמה אומרת :״בכל מיקרה, הכאב
תמיד ישנו, דבוק אליך כמו
הביטנה של שימלתך״.
ריאד מת בנסיבות מיסתו־ריות.
הגירסה הרישמית אומרת
שנפגע מרסיסים של פגז של
טנק ישראלי באיסמאעיליה.
אחותו, משכילה, ביולוגית, טוענת
שלא מצאה שום סימן של
פגיעה בגופו. ההשערה שלה:
שנרצח או שהתאבד.
״שירי לנו את שירך, שריפה, אנחנו רוצים לבכות יחד איתך״.
כך נפתח הפרק על שריפה פאדל, זמרת מצרית מפורסמת מאוד,
שבנה נפל במילחמת יום־כיפור .״הו בני, הו יקירי, הו מאור
עיני...היית למופת בפי כל, ואותי מברכים, את אמו של הגיבור״.
ולידה נעמי שמר ,״אתה אינך לבד גיורא, כי במקום שבו אתה
שוכן, שוכנים החסד והחן״...
אלמנות ישראליות, אלמנות ערביות. אחות שנישאה לנכה
שטיפלה בו( .ישראלית? ערביה? גם כזו וגם כזו ).אמהות של
״מחבלים״ .אמהות שבניהם נהרגו בידי ״מחבלים״ .אמו של נתן
אלבז, הגיבור עולה־מארוקו שזרק את עצמו על רימון־יד כרי
להציל את חבריו, ושנהרג. אחותו של אנוור אל־סאדאת. נשים,
נשים, נשים.
ללוראנס אין פיתרון. אין היא אשה פוליטית, כביכול. היא
מניחה לקורא/ת להסיק את המסקנה בעצמו/ה.
והמסקנה היא, בשתי השפות: עד מתי?

עם מי מסתובב עזר וייצנזן? הצמודה של
בנימין בן־אליעזר השיער הגדל עם הזם?
באחד

הכינוסים

עלה

ראש־הממשלה, יצדוה שמיר,

לדוכן־הנואמים כדי לשאת את
דבריו. הצלמים, שעטו עליו, הסתירו
לו את הקהל שישב באולם.
שמיר פנה אליהם בהומור ואמר

ה־ 15 של שיבח הנולן אמר השר
יוסק׳ה שם ירא שכיום יש בצ־ה״ל
הרבה אלופי־מישנה ותתי־אלופים
מישיבות־ההסדר, והוא
מקווה שבחגיגות־היובל של הישיבה,
בעוד 10 שנים, יארחו בנד

האל״נו במיל׳ שהתפרסם במילחמת־הלבנון
בגלל סירובו לפקד על חיילים בקרב על ביירות,
נפגש השבוע בראשונה בחייו עם יצחק זמיר, היועץ המישפסי
לשעבר לממשלה. השניים החליפו דעות על ההצגה ״אחד משלנו״.
להם :״אתם מסתירים לי את הקהל!״
תור שניות הגיעו שומרי־ראשו
ופינו את הצלמים. שמיר
סיפר שלפני כמה שבועות, בעת
ביקורו בבני־ברק, ניגש אליו׳
אחד האברכים ושאל אותו אם
עכשיו, אחרי שראה את בחורי־הישיבות,
אינו משוכנע שהם
צריכים להיות פטורים משרות
בצבא. ראש־הממשלה השיב לו:
״להיפר, דווקא כעת אני משוכנע
יותר מתמיד שהם חייבים לשרת!״
במסיבה
שנערכה לשנת

סיבה הזאת את הרמטכ״ל הראשון
שהוא בוגר ישיבת־הסדר.
בהצגת־הבכורה לאחד מ־של
11 קרא לפתע הפרופסור
עמום שפירא ״איציק!״ הנוכחים
היפנו ראשיהם לעבר האלוף
איציק מרדכי, שנכח במקום,
אולם שפירא ניגש לעבר היועץ
המישפטי לממשלה, יצחק זמיר.
מסתבר שלגבי עמיתיו
לאקדמיה, האיש שהטיל מוראו
על המערכת בשנים האחרונות
הוא ״איציק״.

זמיר, אגב, התפעל מההצגה,
שתוכנה מזכיר את אירועי
האוטובוס בקו ,300 שהובילו
להדחתו מתפקידו לפני שהספיק
לסיים את הטיפול בפרשה.
יש גם צדדים בלתי־נעימים
לדיאטת־רזון: ראומה
וייצמן סיפרה השבוע שרבים
אינם מברכים את בעלה עזר
לשלום ומתחמקים במבוכה כשהם
פוגשים בזוג. מדוע? מפני
שהפחיתה קילוגרמים ניכרים
ממישקלה, עד שאין להכירה —
ומי־יודע־מה חושבים עם מי מסתובב
עזר.
אי־נעימות קלה נגרמה
לרות שטרית, אשת הח״כ
מאיר שטרית. רות הגיעה
לתיאטחן־יחשליס למופע המשותף
של ירדנה ארזי ויחד
רם גאון, בשמלה שחורה וחשופה,
אך גילתה שהקור הירושלמי
הכתיב מלבושים חמים ולאו־דווקא
זוהרים. היא התכסתה
במעיל־הפרווה שלה, ולא הסירה
אותו.
מי שהגיע בלבוש מרושל
במיוחד לאותו אירוע היה חבר־הכנסת
בנימין בן־אליעזר,
המכונה ״פואד״ ,שישב בשורה
קדמית. מכריו, שראו אותו מאחור,
אצו לבלר את אשתו דולי
על תסרוקתה החדשה, אך גילו
לתדהמתם שצמודתו של פואד
אינה אלא חברו הטוב, שהגיע
לבקרו מניו־יורק.
פואד סיפר באותה הזדמנות
כיצד הוא חורש את הארץ
ומרצה על המצב הביטחוני.
לדבריו היו התיאורים שלו כל־כך
חיים, וכל־כך שחורים, עד
שבהרצאה האחרונה ביקש אחד
המאזינים ״כדור ואליום!״
ישעיהו ג״שייקה״) גביש,
המככב בימים אלה בכותרות
בקשר למצב הרעוע בממלכתו,
בור, פגש השבוע בעיתונאי
ואמר לו :״נו, נכון שאני לא
כזה מיפלצת? נכון שאני אנושי
— בשר ודם?״ חרותה סגנית־ניצב
הראל פרשה מהמישטרה ופת־

חה מישרד פרטי לעריכת־דין.
הראל הנפיקה, לרגל המאורע,
כרטיסי־ביקור. אך מפאת החידוש
שבעניין, היא שוכחת שיש
לקחתם עימה, והכרטיסים שוכנים
כבוד במישרדה.
שלום זינגר, מנכ״ל
המק הבינלאזמ, פותח, בימים
הקרובים, מיבצע־פירסום חדש,
והוא סקרן במיוחד לגבי התגובות
והתוצאות. הוא לא יזכה
לתגובות מיידיות, מפני שבדיוק
ביום הפירסום הוא יהיה בדרכו
לחו״ל.
כבר קשה להפתיע את
החברים במסיבות־הפתעה או

החדשה. היא שינתה אותה מסיג־נון
״קארה״ לסיגנון פרוע וכס־חני.
חברותיה, השחקניות מירי

סאביאן, אוסליה שטרל,
מרים גבריאלי וברכה נאמן,
שנפגשו עימה במסיבה, הת
בדחו
על־חשבונה במשף שעות,
אף היא קיבלה זאת ברוח טובה ,־שי
ואמרה שלפחות שיער זה דבר
הגודל עם הזמן.
הזמרת שולה חן התבקשה
להנחות תצוגת״אופנה. כשעלתה
לבימה בתסרוקת חדשה
סיפרה לנוכחות ״שיש מי שחושבים
שאני הזמרת מירי אלוני,
אוי ואבוי לי!״ כשהאורחות עוד

יצחק שמיו

היה אורח״הכבוד באירוע לציון שנת ה״15
ל״ישיבת״הגולן״ .ישיבה זאת נמנית עם
ישיבות־ההסדר. התלמידים חובשים כיפה סרוגה. יועצי ראש־הממשלה
לא ידעו זאת כנראה ושמיר הופיע כשהוא חובש כיפה
שחורה, שבלטה על רקע מאות החוגגים שחבשו כיפות סרוגות.

11 111111ר 1ן ד שר־המישפטים לשעבר, נכח גם הוא בקהל שמילא את ״בית״לסין״ לכבוד הצגת !
1 1 ^ 11 1הפתיחה של ״אחד משלנו״ .בתום ההצגה, העוסקת ברצח ערבי שנלכד בפיגוע,
החליפו שלושה מישפטנים חוויות ומאכלים: צדוק והפרופסורים למישפסים עמוס שפירא ואוריאל רייכמן.

בגימיקים. אחד שעשה זאת הוא
הזמר דני סנדרסון, שאחרי הופעתו
בליל־שבת ביקש מחבריו
להישאר עימו באולם. תוך דקות
ספורות הגיעה למקום חברת־קייטרינג,
שערכה את השולחן
כדת וכדין, והחבורה, שמנתה 30
איש, זללה מטעמים שונים. ה־שימחה
ערכה שעתיים, שבמהלכה
בידרה הקומיקאית גני
טמיר, חברתו של הזמר והמפיק
יאיר ניצן, את האורחים.
בכניסה לנן־השיקמים הציבו
הבעלים, עורך־הרין אלי
טמיר וחברתו הזמרת אילנית
צמדים של אווזים חיים, כדי
לשוות למקום ייחוד. אך האווזים
הקשורים ברגליהם עוררו את
רחמיהם של באי־המקום, שפנו
לזמרת ושאלו אותה לפשר העניין.
אילנית השיבה שגם אותה זה
מצער, אר זה הרע במיעוטו.
מיקי אמדורסקי, אחת
הנשים היותר־תוססות בבוהמה
התל־אביבית, לא שיערה בנפשה
איזה תגובות תעורר תיספורתה

לא הספיקו להתאושש מחוש־״,׳
ההומור שלה, היא הוסיפה :״ויש
מי שחושבים שאני דומה לזמרת״—
מיכל טל!״ נראה שלא היו מתלהבים
להערות אלה, וחן עברה
לנושא אחר.
אחת הדוגמניות המעטות
שאינה מסתפקת בלהיות יפה
מיקצועית, והעוברת לעולם״
העסקים, היא הדוגמנית ומלכת־היופי
לשעבר אילנה שושן,
העסוקה כעת בהפקת קלטת-
וידיאו בתחום־האופנה ובאירגון*-
תצוגה בינלאומית בארץ. שושן
ממעטת למסור פרטים, מפני
שהיא מעדיפה לשמור את גורם־
ההפתעה עד לרגע האחרון. דוגמניות
שחזרו מפאריס מספרות
שהיא מיודדת עם האופנאים

איב ם ן־לורן והוברט ג׳י

בנשי, ושהיא מקבלת קרוב ל־
3000 דולר עבור תצוגה אחת.
שושן מתכוונת להישאר בארץ
עד חודש מרס, שאחריו היא
חוזרת ללוס־אנג׳לס ללימודים.
קורבן־השבוע בחרושת־ה־העולם
הזה 2631

ייו
שמועות הוא ג׳ורג^ בו אי ^ ק,
מבעלי מיפעל־הענק לאופנה
טופר. בעיר נפוצו שמועות שה־מיפעל
נתון בקשיים ונמצא על
סף פשיטת־רגל. בורושק, המודע
לנזק, פנה לחברת־חקירות שמצאה
שמפיצי־השמועה היו ספסרים,
שקיוו להשתלט על 20 אחוז
ממניות־המיפעל, הנסחרות בבורסה.
הספקולנטים ניסו לגרום
לירידת השערים, כדי לרכוש את
כל המניות האלה במחיר נמוך.
כשנשאל אם רווח לו אחרי ה*
-מימצאים, השיב שלא, מכיוון
שזה כמו בבדיחה על האיש שאמרו
עליו שיש לו אחות זונה, והוא
ניסה להוכיח לכל העולם שאין
לו בכלל אחות. הוא הודיע שהוא ;
מוכן להראות לכל מי שמעוניין
שמצב החברה טוב.
תצוגת־האופנה שנערכה
לפני חודש כמחווה לתעשיית־
_ האופנה הישראלית בשנת וד 40
למדינה, עוררה שערוריות רבות
בקרב הדוגמניות. חנה גרטלר,
יושבת־ראש אירגון נשות היהלר
מנים נידה, החליטה שהתצוגה
מתאימה לייצג את ישראל באד
צות״הברית. מארגני התצוגה

— ,שלי ורטהיים ושוקי ו מר

הודיעו ל־ 23 הדוגמניות שהשתתפו
בתצוגה שהן יטוסו לאו״
צות־הברית בחודש אפריל. אך
השימחה היתה מוקדמת מדי, כי
התברר שחלק מהדוגמניות התגלו
כלא־מתאימות. הדוגמנית
שרית דמיר הודיעה למאר־גנות
שאם לא כולן נוסעות
לחו״ל, היא תפרוש מהתצוגה
ביחד עם שש הדוגמניות שהיא
מייצגת.
אחת הדמויות החביבות
בסידרת־הטלוויזיה לילדים שח
ש ארבע חמש וחצי היא בובה
־ הנקראת צ׳ומפי. המפיקה שוש
עינב שמעה כבר על הרבה
כלבים הנקראים על־שם הבובה.
_ ,באחרונה טיילה בתה של עינב,
יעל בת ד ,21 במיזרח הרחוק.
היא פגשה ישראלים בנמל־הת־עופה
בבנגקוק, והם לקחו אותה
למלון נקי ויפה, שאינו יקר.
כאשר הגיעה למקום, הופתעה
יעל לראות שלט גדול בחזית

המלון, שעליו כתוב צ׳ומפי. היא
התעניינה במקור השם, ובעל-
המלון התאילנדי סיפר לה שלפני
שנים התארחה אצלו קבוצה
גדולה של ישראלים, .הם כינו את
המקום בחיבה צ׳ומפי, השסמצא־חן
בעיניו, והוא החליט לה£כו
לשם רישמי.

עורך־הדין יצחק חושן,
המקדיש עתה את כל מירצו
ל״עמותה למען מאבק חולים
טרמינליים למות בכבוד״ ,מארגן
בסוף פברואר הקרנה חגיגית של
הסרט של ס׳ החיים האלה,
לעזאזל, שבו מככב ריצ׳רד
דרייפום. את האולם, קולנוע
צפון, תורם מפיק־ומפיץ־הסר־טים
דויד שפירא, שהוא הדוד
של חושן. המוזמנים — 500
במיספר — יתרמו כרצונם עבור
הכרטיס. בין המוזמנים, שהביעו
הזדהות עם רעיון העמותה:

אמנון רוגינשטיץ, שולמית
אלוני, רן בהן והפרופ־סורים
דוד ליבאי, יצחק
זמיר, עמוס שפירא ונורמן
קנטור. תהיה שם גם אנט
דולצ׳ין, שסיפרה לחושן שעוד
לפני שהוא נכנס לפעילות על
נושא זה, כאשר ייצג את מישפח־תו
של כידעון נקש ז״ל, היא
תיכננה להקים אגודה בעלת
מסר זהה.
כרטיס־טיסה לבראזיל
יוגרל בין רוכשי הספר בראזיל,
שייצא השבוע לשוק. הרעיון הוא
של יוסי גינזברג, מי שתעה
במשך 21 יום בג׳ונגל, ושכתב
את הספר בחזרה מט1איצ״ —
על התלאות והסבל שעברו עליו.
ספר זה, אגב, נמכר עד היום ב־32
אלף עותקים. באחרונה רכש
גינזברג את הזכויות על הרומאן
ההיסטורי בראז־ל, מאת ארול
לינקולן איים, וכדי לעודד את
הקניה הוא פנה בבקשה לחברת־התעופה
הבראזילית ואריג, שהסכימה
לתרום כרטיס הלוך וחזור,
ששוויו 1500 דולר. כל מי שירכוש
את הספר צריך למלא את
פרטיו בגלויה המצורפת, לשלוח
אותה, ולהמתין בסבלנות במשך
שלושה חודשים, עד ההגרלה.

קוב׳ סמסונוב

קצין בכיר ביחידת חי״ר נפצע לפני שנה, שכב במשך חודשים ארוכים בבית-
חולים ועבר סידרת ניתוחים מסובכים. השבוע חגג קובי שני אירועים
משמחים: יום־הולדתו ה 37-והחלמתו, שהיא בגדר נס. כמתנת יום־הולדת קיבל רקדנית בראזילית
(בתמונה) .כטוב ליבו ביין הצטרף אליה לריקוד, חרף פציעתו. בין האורחים בלש האלוף יצחק מרדכי.

אתי פולק, עורכת תוכניות
בקול ישראל, קיבלה בשבוע
שעבר, בטקס שנערך בבית
סוקולזב, את ״פרס הסובלנות״
עבור סידרת התוכניות ״ארץ
אחת — יהודים וערבים בישראל״
.כאשר נקראה אל הבימה,
היא הרגישה שברכיה רועדות
מרוב התרגשות, וחששה שמא
תתמוטט. מנהל חברת א״־ב׳־
אם, יהושע מאור, שישב
מאחוריה, הרגיש מה עובר עליה,
ולחש באוזנה :״אל תדאגי, אני
מאחוריך, לא אתן לך ליפול!״
ועוד בקשר לאתי פולק:

בזמן השביתה ברשות־השידור
היא עבדה במישרד ליחסי־צי־בור.
יום אחרי חידוש השידורים
היא מצאה פתק על שולחנה,
מהבוסית שלה :״תלחצי ברדיו,
תדחפי בטלוויזיה״(בקשר לאחד
מלקוחות המישרד) .באותו הרגע
הבינה פולק שיש ניגוד־אינט־רסים
בין שתי עבודותיה. היא
מצאה לעצמה מחליפה, והודיעה
על עזיבתה. כאשר ביקשה בסוף
החודש את הכסף המגיע לה, היא
נענתה ש״לא מגיע לך שום
דבר״ .אתי לא רצתה להתווכח,
וויתרה על העניין. זמן קצר אחר־

אניו > דמו .,העולנ| הוה

נדב ליפשיץ

בנם בן־החודשייס של דורית ואורי ליפשיץ,
ובנו השביעי של ליפשיץ־האב, בילה עם
הוריו בפאב ״בוננזה״ .האב הגאה הניפו אל״על והציגו לפני החוגגים,
העולם הזה 2631

ששרו ורקדו כהרגלם במקום. כשבכה התינוק והראה סימני־רעב, חל צה
דורית שד והרגיעה אותו, בעוד שאורי מרגיע את הנוכחים הנבוכים
בטענה שזה מעשה טבעי ביותר. אורי עוד לא צייר את בנו הקטן.

כך סיפרה על המיקרה לאיש יח־סי־ציבור,
ותיק במיקצוע, שהגיע
לרדיו כדי להשתתף בתוכנית
שלה. המסר עבר מהר מאוד, ולהפתעתה
קיבלה אתי כעבור
שעה שיחת־טלפון מאותה יחצ־נית,
שאמרה לה :״בואי לקחת את
הכסף!״ הסכום, שעליו כמעט
ויתרה, היה 300 שקל. מאז היא
מכנה את הבוסית״לשעבר ״לחזר־נית־ציבור״.

אלירן היה ידוע,
במשך שנים רבות, כזמר, בהתחלה
כחבר הצמד המצליח רן
ונסה, עם נחמה הנדל, ואחר־כך
כסולן. באחרונה הפך אלירן,
המתגורר מזה שנים בניו־יורק,
למפיק״סרטים בחברה הנקראת
טי־דבלירא .,הוא הספיק כבר
להפיק שלושה סירטי־פעולה,
באורך מלא, שבאחד מהם כיכב
השחקן בו בריג׳ם. שטח הסרטים
לא זר לו. לפני 20 שנה הוא
היה סטודנט לקולנוע, ויחד עם
סטודנט אחר, אברהם הפנר,
הוא הפיק וצילם סרט בן חצי
שעה. למרות עיסוקו בסרטים, רן
עדיין מופיע מדי פעם כזמר.
אלירן הוא אדם מאורגן: יש לו
דירה ומכונית בניו־יורק, ודירה
ומכונית בלוס־אנג׳לס, כך שהוא
מרגיש בנוח בכל אחת משתי
הערים, שבהן הוא עובד.
הד״ר טוביה לרר, שהוא
יושב־ראש האגודה הישראלית
למניעת עישון, עבר באחרונה
ליד מיסעדת כתר המיזרח,
המקום שבו אריק אינשטיין
מבלה בקביעות בשעות הצהריים
עם ידידיו. לרר, המכיר את אינ־שטיין
עוד מהתקופה שבה היו
שניהם בהשומר הצעיר, הבחין
שהזמר מחזיק בפיו סיגריה
מפלסטיק.״הוא ניגש אליו, בירך
אותו לשלום, ואריק אמר לו:
״אני כבר ממש מתבייש שאני לא
יכול להפסיק לעשן, אבל אני
מנסה. עישנתי כל־כך הרבה, עד
שזה עשה לי לא־טוב, והצלחתי
לרדת לחמש סיגריות ביום.״ לרר
נתן לו׳את כרטיס־הביקור שלו,
והזמין אותו, כאשר ירצה, לבוא
אליו לקורס־גמילה.

דפנה כדק״זודד אזהליאב
מ ע מי דו;

3עוו 9הנה חסו את עמדותיהם
של שישה צעירת, העומדים להצטרף
בקווב לשווות צה״ל. איו משביעים המאד
ושת בשטחים הכבושים על עמדותיהם?
^ ץ שלל הריעות על המהומות
בשטחים הכבושים ומציאת דרכים
לפיתרונות, קיים קונסנזוס. מדובר
במילחמת ילדים בילדים — בין ילדי
השטחים הכבושים, שנולדו לתוך
מציאות של חיים תחת שילטון צבאי
לבין חיילי צה״ל, בני ה־ ,18 שגדלו
ב,ארץ ישראל השלמה׳.
החיילים הללו, שרק אתמול הלכו
לבית־הספר והשקיעו את זמנם •בבחי־נות־הבגרות,
שביקשו כסף לבילויים
מאמא ואבא וחזרו בשעה שהורו להם,
שניסו לשבות בכל דרך את ליבה של
נערה יפה, נאלצים עתה ללבוש מדים
ולהיהפך למבוגרים בן לילה. במקום
סיפרי־לימוד הם מחזיקים עתה אלות־עץ,
צריכים להכות אנשים שהיו יכולים
להיות הוריהם, מחויבים לבצע
פקודות שלא תמיד הם מסכימים להן.
איך מרגישים אותם צעירים רגע
לפני הגיוס, אחרי שצפו במהומות בשטחים
הכבושים בטלוויזיה? איך נראה
להם הגיוס הקרב ובא? היכן הם רוצים
לשרת? איך הם מתייחסים לארץ? שישה
צעירים חושפים את סגור ליבם —
אילן ממן מיהוד הוא נער תכול־עיניים
בן .17 במשך שנים רבות היה
פעיל בתנועת הצופים, ועתה הוא
משקיע את זמנו הפנוי בתחביב האהוב
עליו — לימוד קארטה .״אני חושב על
הגיוס הרבה. זה מאוד מטריד אותי.
להיכנס פתאום למיסגרת חדשה ולא
מוכרת, מפחיד. אני יודע בדיוק מה אני
רוצה להיות בצבא, להיות בשייטת.
קרבי עד הסוף.
״למה? זה החינוך שקיבלתי בבית.
חינכו אותי לאידאלים, לאהבת־הארץ.
זה לא כל־כך פשוט. הגיוס יפסיק לי

הרבה דברים חשובים. הוא יקטע לי
קאריירה בקארטה. אני צריך להגיע
לחגורה שחורה ובגלל הגיוס לא
אצליח, אבל אני מוכן לשלם את
המחיר׳.

מוטיבציהנ

^ ירים קול מקריית־קריניצי, שמי־ניסטית
גבוהה, חטובה, מלאת חן
וחוש־הומור. היא מדברת באופן שונה
מאילן .״אותי הצבא לא מטריד. גם את
החברים שלי זה לא מטריד. אנחנו
כמעט ולא מדברים על זה, למרות
שמבחינת הנהלת בית־הספר יש המון
פעילות. מביאים מרצים מכל מיני
חילות. עשו לנו גם שבוע־גדנ״ע.
״האמת היא שלי אין בכלל מוטיבציה
לשרת. אני לא רוצה לרוץ,
לפקד, להשקיע. אין לי כוח נפשי לזה.
כן, גם אני חונכתי על ערכים ואהבת־מולדת,
אבל זה פשוט לא בראש שלי.
כשהיינו בשבוע־גדנ״ע ברחתי יום אחד
עם חברה שלי והלכנו לקנות אוכל.
כשחזרנו, שמחות ועליזות, הופיעה
פתאום המפקדת.
.היא נעמדה, עם הידיים על המותניים,
ושאלה בקול מפחיד, :מה זה צריך
להיות, לאן נעלמתם?׳ זו הייתה הרגשה
נוראה. פתאום הרגשתי כמו בבית־כלא.
החלטתי שאני לא רוצה לשרת
בצבא. אני מפחדת שאני לא אעמוד
במיסגרת הנוקשה. בכל זאת נראה לי
שבסוף אני אשרת, כי אני לא רוצה
להתחיל לעשות בעיות והצגות. אם
הייתי יכולה לוותר על השרות הייתי
עושה את זה ברצון. אני אשרת בחוסר

״רוצה להתג״ס
מהר כד
לירות בערבים!״
ענת לדן, ,ילדת־שמנת׳ מהרצליה,
בחורה יפהפיה ועדינה אומרת :״אני
מפחדת רק מדבר אחד, מהשיבוץ, שלא
אשרת היכן שארצה. אני רוצה להיות
מ׳׳כית. כן, קרבית. אני רוצה להיות
רחוק מהבית, כדי לנסות ולהיות
עצמאית. לא חוששת מגעגועים. להי־פך,
אני רוצה להתחשל ולדעת לעמוד
בזכות עצמי. שרות כמו שאני רוצה
יכול לעזור לי בזה.׳׳
קארין לוי הבלונדית מרמת־גן, בתו
של הבימאי רם לוי, הלומדת בבית־הספר
לאמנות תלמה־ילין, מעוניינת
לתרום בצבא, אבל בתנאי אחד, לא
בשטחים. קארין הייתה בין כותבי
מיכתב השמיניסטים .״יש לי תחושה
חזקה של רצון להתגייס. זה בא כתוצאה

סירב לשרת בשטחים, ועתה הוא יושב
בכלא בשל כך) .הוא כותב לי שרע לו,
שהוא מרגיש חרא, אבל הוא לא נשבר,

כי הוא יודע שהוא נלחם למען מטרה
צודקת.
״כבר קרו בהיסטוריה מיקרים שא־

..האמח היא שאיו
די בנדל מוטיבציה
רשות בצהייר!״
מהחינוך שקיבלתי בבית. אני מרגישה
שייכת לארץ ולעם, ומי ששייך חייב גם
לתרום, אבל יש קו אדום למוסר שלי,
והקו הזה אומר לי שלא לשרת בשטחים
הכבושים.
״זו הרגשה פנימית. אלה העקרונות
שלי. אני לא מוכנה לקחת חלק
בשלילת עצמאות של עם אחר, בדיכוי
המוני. מלמדים אותי בבית־הספר על
דמוקרטיה ופה מתקיים דבר אנטי
דמוקרטי. איך אני יכולה לפזר הפגנה
של אנשים שאני מזדהה איתם, וחושבת
שהם צודקים במאה אחוז? זו גם הסיבה
שכתבתי את המיכתב. הרגשתי שאני
לא אוכל לעבור לסדר־היום מבלי
להביע את דעתי.
״אם בכל זאת יכריחו אותי לשרת
בשטחים אני אלך לכלא. אני אשב שם
אפילו כל השרות, אבל לא אלך
לשטחים. כן, אני יודעת שזה לא יהיה
קל, אני מקבלת מכתבים מצ׳אד (אחד
מכותבי המיכתב שהתגייס לצה׳׳ל,

ענת לוין
״׳ש ל׳ קונפליקט. אי־אפשר להמשיך בדיכוי ר

״אנשים רא מזועזעים ממיסנויס שר
נפגעים. צריכים לירות בכל ערב שזורק
אבן ולהדחיק משו 1את הטלוויזיה1 ,אז
דעת־הקהלה העולמית לא תהיה נגדנו!״

״אשב בכלא
ולא אשרת
בשטחי הכבושים!
׳ נשים היו מוכנים לסבול למען עקרונות,
גם אני מוכנה ׳.גם יובל טולדנו
וניר טולדנו (אין קשר מישפחתי),
מושבניקים חביבים ונמרצים, מוכנים
לשבת בכלא׳ ,אבל מסיבה שונה:
״אנחנו רוצים לשרת בצנחנים, אם לא
יתנו לנו — נלך לכלא.״ יובל מוכן
להתפשר על גולני, ניר לא. למרות
חילוקי־הדיעות עם קארין אומר ניר:
״אני מצדיק את המיכתב, לדעתי

ניר :״זה לא מפריע לי. לדעתי אין
פה שאלה של צדק. החזק הוא המנצח.
אולי גם להם מגיעה מדינה, טוב, לא
אולי, מגיעה להם מדינה, אבל אנחנו
יותר חזקים, אנחנו השולטים פה עכשיו,
וזהו.״
יובל :״מאוד לא נעים לי לראות את
המראות מהשטחים המוקרנים בטלוויזיה.
זה די מרתיע, אבל רק ברגע שרואים
את זה. אח״ב זה עובר. בסר־הכל

להמשך ככה. חייבים לשים לזה סוף.
לא נוכל להמשיך ולדכא עם זר עד בלי
סוף, אבל, מצד שני, אני לא מאמינה
בפיתרונות הפשוטים של להחזיר את
השטחים. יש לי בעייה עם זה. סבתא
שלי עברה את מאורעות תרפ״ט ויש לה
טראומה עד היום. היא לא אוהבת
ערבים, בלשון המעטה.
״אמא שלי היא שמאלנית ומחזיקה
בריעות הפוכות. ואני שומעת את
שתיהן ועדיין לא גיבשתי לעצמי
דיעה. בדבר אחד אני בטוחה — הדיכוי
חייב להפסיק.״ בכל זאת היא מסכימה
לשרת בשטחים, והיא אף יוצאת חוצץ
כנגד מיכתב השמיניסטים :״הם סתם
יפי־נפש מתחסדים. חייבים לשרת

שצריך להחזיר את השטחים. אני לא
רואה פיתרון אחר לכל הבלאגן שם.״
ומעבר לשרות בשטחים — האם
קיימים גם פחדים אחרים, אישיים
יותר? מוות? מילחמה?
אילן :״מילחמה לגבי היא מעבר
לפחד. אני חושב על המילה,מילחמה׳,
אבל אני לא מסוגל לתפוס מה זה. גם
על מוות בצבא אני חושב. אני לא
מאמין ב־,טוב למות בעד ארצנו׳ .לא
טוב למות בעד כלום, ואני לא רוצה
למות.״
קארין :״גם אני פוחדת מילחמה. אני
מרגישה ׳שככל שהזמן חולף אין
לתושבי השטחים מה להפסיד. לנו יש.
במצב כזה, אלו שאין להם מה להפסיד
מוכנים לעשות הכל עבור המטרה
שלהם. אני מפחדת שלא יהיה לגו כוח
לעוד מילחמה. בכמה מילחמות עוד
נוכל לנצח? ומעבר לפחד הכללי אני
חוששת לעצמי, לחברים שלי. אולי
יקרה להם משהו. תמיד חינכו אותנו
שמולדת זה הערך הכי חשוב, ושצריך
למות למענה. הביאו לנו דוגמות של
גיבורים לאומיים. אני חושבת שהחיים
חשובים יותר. מדוע לא חינכו אותנו
להתייחס לחיים כחשובים יותר?״
.את ניר, המושבניק, המילחמה לא
מרתיעה או מטרידה :״אני מאוד ארצה
להשתתף בה ולקחת חלק במאמץ.
בעיות מוסריות? אין. מילחמה היא לא
דבר מוסרי. אם יש לי מוסר? בוודאי
שכן. אני אף פעם לא אהרוג כדי להרוג,
רק אם יש לזה מטרה. אני מזדהה במאה
אחוז עם,טוב למות בעד ארצנו׳ ,וחבל
מאוד שיש היום אנשים כמו הש״ג
מליל־הגלשנים. צריכים להושיב אותו
להרבה שנים בבית־הסוהר. בושה איך
שהוא התנהג״.

אילן מתלבט בקול :״אני לא יודע
אם לא הייתי מתנהג בדיוק כמוהו.
קשה לשפוט אותו כל עוד לא הגענו
למצבו. במחשבה צלולה, כשאני יושב
עכשיו פה, אני חושב שהייתי מסתער
ומסכן את עצמי, אבל מי יודע, אולי אם
הייתי שם הייתי עושה במיכנסיים?״
גם קארין טוענת שלו היתה במצבו
היתה מסתערת :״חבל רק שמאשימים
את הש״ג המיסכן בכל מיני ליקויים
כלליים, כאילו הוא אשם״.
אבל גם פרשת הש״ג, הם אומרים,
לא הייתה נושא־שיחה מרכזי בין בני־הנוער.
על מה כן הם מדברים?
איריס :״בהפסקות יושבים במחששה
ומדברים על בילויים, על לימודי־הנהיגה
וכמובן, מרכלים. מה זה
מחששה? המורים לא מרשים לתלמידים
לעשן, אז הם נאלצים לחפש
מקומות״מיסתור שקוראים להם מחששות.
אם תופסים מישהו מעשן, נותנים
לו קנס, אבל המורים כבר הרימו ידיים.
הם מבינים שאי־אפשר להילחם בזה״.
ענת :״אצלנו דווקא אין הרבה חבר׳ה
במחששות, לא הרבה מעשנים.״
איריס מתקשה להאמין :״מה? אתם
כאלה קלוצים?״
אחד מהגורמים העיקריים בקביעת
המעמד החברתי של בני־הנוער, מספרת
איריס, הוא הכסף :״מי שיש לו
הרבה כסף, בגדים ומכונית נחשב
במעמד גבוה ביותר. יש מי שמספרים
לכולם על ה׳שופינג׳ באנגליה ועל
העסקים של ההורים.״
עגת :״כן. גם אצלנו יש הרבה
אפסים שעושים רושם בכסף של

שי כרס
צילם: אבי ולרסן ₪

״איו בה ש או ה
של צדק, החזק
הוא ה מנ צ ח!״
בשטחים, זה לא נתון לבחירה. כרגע
ביטחון־המדינה מצריך את זה.״

אירים קול
״זה רחנק ממני ולא מעניין אות׳ ר
אפשר לעבור על החוק אם הוא מתנגש
בעקרונות האישיים.״
לניר אין בעיה עם השרות בשטחים:
״אין לי שום נקיפות־מצפון מוסריות. זו
הארץ, שלי ואני צריך לשמור עליה.
אולי המבוגרים יותר לא מקבלים את
הגבולות הללו, אבל אנחנו נולדנו
לארץ כפי שהיא היום, ואנחנו לא
רוצים לוותר על הגבולות הללו. אני
אפעל בכל דרך כדי שלא נחזיר את
השטחים הללו. אעשה כל מה שיורו לי
בצבא״.
קארין :״ומה לגבי מחשבה אישית
שלך? איך אתה יכול להתעלם מעם
סובל?״

עושים את זה כי אין ברירה, ובטלוויזיה
מראים רק חלק מהתמונה, לא מראים
איך הערבים זורקים אבנים ומבעירים
צמיגים. הפיתרון לדעתי הוא שירחיקו
משם את הטלוויזיה, ואז דעת־הקהל
העולמית לא תהיה נגדנו. אנשים לא
מזדעזעים ממיספרים של נפגעים, הם
מזדעזעים מהמראות. אני חושב שצריכים
לירות בכל ערבי שזורק אבן. אם
המצב בשטחים לא מוציא לי את החשק
להתגייס? להיפך, זה עושה לי יותר
חשק להתגייס. הייתי מוכן להיות שם
עוד היום.״
דיעותיה של ענת מהרצליה נחרצות
פחות :״המצב בשטחים לא יכול

אין כיתרון
לבלאגן

ס ילן, שחולם להיות חייל קרבי,
מוטרד אף הוא מהמצב בשטחים:
״הדבר היחידי שמטריד אותי בצבא זה
השרות בשטחים. כשאני חושב שאצטרך
להרביץ לזקנים ולילדים זה בכלל
לא נעים, אבל לומדים. לחיות עם
דברים מטרידים. אני לא אצא נגד
שרות בשטחים, כי אני חושב שזה
מחליש את המערכת הכללית״.
איריס באדישות־מה אומרת :״אותי
זה כלל לא מטריד. גם לא את החברים
שלי. אנחנו לא מתייחסים למהומות
בשטחים ולכל הבלאגן. יש נושאי־שיחה
אחרים. הסרט של אתמול מעניין
יותר מהמהומות. זה נראה לי דבר
רחוק. לא נוגע לי אישית. כאילו כל זה
לא קורה כאן. אישית אני חושבת

יובל טולדנו
״לא נעים לראות את זה בטלוויזיה!׳

חיילי המחר
(המשך מעמוד ) 15
ההורים ומשוויצים בזה, כאילו הם עשו
משהו עבור הכסף״.
ומה לגבי בעיות עם ההורים?
אירים. :תמיד הם מגבילים אותי
בשעות, רוצים שאחזור מוקדם, וזה
ממש מעצבן. מה זה מוקדם? שלוש
בלילה. תמיד אומרים לי,מי יודע עם
מי את מסתובבת בשלוש בלילה.׳
כאילו שעד שלוש הכל בסדר, ומשלוש
אני הופכת לזונה ״.ושאר הבחורות
נאנחות בקול ומסכימות עימה.
איריס ממשיכה. :רוב הבנות לא
בתולות כבר מגיל ,14 אבל הרבה
עושות את זה סתם בשביל המעמד.
רוצות למצוא חן ולהיות בחברה ״.היא
עצמה חריגה, בתולה זקנה בת . :18 בן
אחד, שיצאתי איתו, אמר לי, :אני
מעריץ את זה שאת בתולה.׳ ההורים

אילן. :גם אצלי הקערה הזו מלאה.
בגלל זה אני הולך להיות קרבי״.
ניר. :גם אני, אבל לדעתי זה לא
מדוייק שהנוער פשט את הרגל. עדיין
יש ערכים״...
יובל נכנס לדבריו. :יש בפירוש
פשיטת־רגל, אמריקניזציה של הנוער.
מתייחסים רק לדברים חומריים. אין
מעורבות פוליטית. יש אדישות כללית.
לא יוצאים להפגין, להילחם. כל אחד
מתעניין רק בעצמו. תמיד לאנשים היה
איכפת קודם כל מעצמם, אבל פעם היה
איכפת להם גם מדברים אחרים, מהמדינה
למשל, היום לא.״
איריס. :גם אני חושבת שלנוער אין
הרבה ערכים היום, אבל זה טבעי. הם
מקבלים הכל כדבר מובן מאליו. הכל
בא בכפית־זהב לפה. יש מדינה, יש צבא
חזק, הכל מתנהל יופי״.

ניר ויובל מתאמנים לקראת גיוסם
״אני שיין אח הערבים. הם האדביס שליד

קארין ואילן מתווכחים
,בכמה מילחמנת שד מכל לנצח?׳
חיים עדיין בדור הקודם. אמא שלי
שאלה אותי אם אני מתנשקת עם
השיניים?״ וכל הנוכחים פורצים בצחוק
מתגלגל. .מה היא חושבת, שאני
מתנשקת עם האף?״
הבילויים שלהם נערכים בדיסקוטקים,
במועדונים ובמסיבות. תנועות־הנוער
החלוציות כבר. לא קיימות

ומה תורם בית־הספר לערכים?
איריס. :לא תורם כלום! מלמדים
שם סתם מיקצועות שלא תורמים לנו
שום דבר. אני שונאת את בית־הספר.
לדעתי צריך לקצץ ממנו כמה שנים.
רק בשנים האחרונות, כשהתבגרתי,
התחלתי להבין כמה המוסד הזה לא
שווה. ההורים מביאים אותי כל יום

•קארין. :זה נכון. יש מגמה לדלל את
הפוליטיזציה בבתי־הספר. לא רוצים
להתעסק בזה״.
יוכל. :בית־הספר נותן רק השכלה
כללית. את הריעות שלי לא קיבלתי
מבית״הספר. הוא לא חינך אותי כלל״.
קארין מספרת שהיא חברה בתנועת״
נוער של נוער יהודי וערבי.
ניר :״איך אפשר? מה היחס שלי
לערבים? אני עויין אותם. הם אוייבים
שלי. לא. אף פעם לא נפגשתי עם בני-
נוער ערבים. בעצם כן, במושב שלי
עובדים ערבים. פעם אחר מהם אמר לי:
,אלה הבתים שלנו, אנחנו עוד נחזור
אליהם.׳ נו, אז שאני לא אהיה עויין?״
קארין מהרהרת. :אני לא יודעת אם
לא הייתי מתנהגת כמוהם אם הייתי
במצבם. תנסו גם אתם להיות לרגע
במקומם. מה אתם רוצים שהם יעשו?״
אילן :״מצטער, אני לא יכול להעמיד
את עצמי במקומם. אני יותר
מזדהה עם חיילי־צה״ל שזורקים עליהם
אבנים. זה לא סותר את זה שאני ארגיש
מאוד לא נוח אילו אצטרך להרביץ
לאדם בגיל של אבא שלי מפני שהוא
זרק אבן ״.הוא ממשיך ואומר שההת־

צדק משווע, אנשים מרגישים שאנחנו
כבר לא צבא־הגנה. לא רוצים ללכת
לצבא כדי להרביץ לילדים ולפזר
הפגנות.״
יובל :״היום להיות ג׳ובניק זה כבר
לא בושה.״
ענת :״אצלנו דווקא יש הרבה
שרוצים להיות קרביים.״
ניר :״כן, אבל גם אלה שרוצים
להיות קרביים לא חושבים על המולדת
ועל אידאלים נשגבים. הם עושים זאת
מסיבות אישיות. רוצים לעשות רושם.
השרות בקרבי גם עובר מהר יותר.״
אילן :״יש מי שמנסים להיות כמו
ילדי־הפרחים, אבל זה מגוחך מפני
שדיבורים כאלה תמיד נקטעים בצבא.
הכל נגמר בגיל . 18 אף פעם לא
מדברים מה יהיה אחרי גיל ,18 כאילו
18 זה הסוף. חוסר המוטיבציה קשור,
לדעתי, במילחמת־לבנון, עד היום כל
המילחמות איחדו — המילחמה הזו
פילגה.״
לדעתו של ניר הסיבה היא שונה:
״אין מצב ביטחוני קשה ואין סכנה, לכן
יש שאננות ולא רוצים לשרת בקרבי.
אני בטוח שכשתגיע שעת־מיבחן אמי־

לחת־נוער לגרמניה. סיירנו במחנות־הריכוז,
במשרפות. לאורך כל הטיול,
למרות המראות הקשים, השתדלתי
לשמור על תדמית של מאצ׳ו. במשך
17 שנה לא הזלתי דימעה, אפילו לא
פעם אחת, ואז, שם במשרפות, אחרי
שראינו את כל המראות המחרידים,
עמדנו ושרנו את התיקווה. לא יכולתי
להתאפק, בכיתי כמו ילד קטן. עד
הטיול לא הבנתי את גורל הזוועה. שום
ספר לא המחיש אותה כמו הסיור הזה.
כשחזרתי משם החלטתי להיות קרבי
בצבא״.
קארין :״אתה בכית מהתיקחה. אני
הייתי בוכה מהמשרפות, זה ההבדל
בינינו. גם אני מאוד מתעניינת בשואה.
כשהייתי קטנה קראתי הרבה חומר על
השואה. שעות ישבתי בסיפריה וקראתי.
עברתי על כל הספרים בנושא.
רציתי להכניס את כל הזוועה הזו
לתוכי. לקחת בה חלק. ממש רדפתי ן אחרי זה. עד היום אני חושבת הרבה על
משמעות השואה. אני חושבת שהאכזריות
הנוראה הזו קיימת בכל בני־ י*־־*
האדם. הייתי רוצה לשמור עלי ועל
העם שלי, שלא נגיע לאכזריות כזו.״

..אב מרגישה שאני ש״נת לארץ ורעם, וו /ש ש״ו ח״ב גם לתחם. אבל ש קו
אוום למוסו שלי. והקו האוום אומו ל׳ שלא ל שות בשטחים הכבושים״
ברשימת־הבילויים. הן פשטו את הרגל
לדבריהם, ואין להן עוד מקום.
ענת :״עזבתי את תנועת־הנוער
בגיל צעיר, לא אהבתי את המיסגרת
הזו. יש שם מין אחווה, שלדעתי היא
מזוייפת. מנסים ללמד עקרונות ישנים
שהיום כבר לא קיימים.״
אילן :״גם אני עזבתי. הייתי פעיל
במשך שנים רבות בתנועת הצופים,
הייתי חניך ומדריך. עזבתי כשהבנתי
שלאף אחד שם כבר לא איכפת מערכים.
זרקתי את העניבה שלהם.״
קארין :״כן, גם צופי רמת־גן פשטו
את הרגל. לא מחנכים יותר למחשבה
עצמאית. גם אני עזבתי ״.למרות
הדברים הם יוצאים בלהט, נגד טענות
שמופנות כלפי חוסר ערכים והתדרדרות
של בני הדור הצעיר.

במכונית עד פתח בית-הספר, הם
מפחדים שאחרת לא אלך.״
קארין :״דווקא בתלמה ילין יש
פתיחות לתלמידים. מלמדים דברים
שמפתחים את האישיות״.
אילן :״אז אצלכם זה מיקרה חריג. זה
לא אופייני לשאר בתי־הספר, איתנו
לא מדברים על כלום, חוץ מאשר על
לימודים. פעם אחת הביאו לנו הרצאה
בפוליטיקה, אבל לא אנחנו בחרנו במרצים.
לא היה לנו שום חלק בזה.״

לבטויות שלו אינן נחלת שאר חבריו.
הם כלל לא רוצים לשרת בחיל קרבי,
לא בגלל סיבות אידאולוגיות, אלא
סתם מחוסר חשק.
״כשהייתי ילד קטן אני זוכר איך היו
מתייחסים לצנחנים, באיזו יראת־כבוד.
היום כולם מנסים להוריד פרופיל.
הסטייל היום זה להיות ג׳ובניק״.
קארין :״גם אצלנו לא רוצים להיות
קרביים. מרוע זה קורה? מפני שאנחנו
הולכים לקראת חוסר־שיוויון, חוסר־

^ קעדה של
^ אידאליס
^ 1י לן :״ אי לו היינו נולדים לפני
\ 1קום המדינה גם אנחנו היינו
מתנהגים כמוהם. הבעייה היא שלנו אין
ערכים כפי שהיו להם. אנחנו נולדנו
למגש של כסף. אין לנו על מה
להילחם״.
קארין :״אז היו להם ערכים שונים.
לבנות, ליישב. לנו אין את זה, יש לנו
ערכים אחרים. איזה? אין הרבה. צריך
ליצור חדשים. בכל זאת אני חושבת
שאני אידאליסטית לא פחות מאשר מי
שהקימו את המדינה. קשה לי לאמר את
המילה הזו, איראלים׳ ,היא נשמעת
מוזר, כאילו צינית. היום הקערה הזו,
של אידאלים, נשארה ריקה, לא אצלי,
אצלי היא מלאה״.

תית, הכל ייראה אחרת״.
כולם מודים פה אחד בנושא אחד
שהייתה לו השפעה רבה על דיעותיהם
ומחשבותיהם — השואה. הנושא הזה
מטריד ומעניין, מפחיד ומסקרן, הוא
בכה לאמרפה• -
במשרפות

ילן :״זה מה שגורם לי להיות
\ 1קרבי. לפני שנה נסעתי במיש־

ענת :״עלי השואה משפיעה באופן
אחר. אני רוצה לעשות בצבא הכל,
לתת מה שאפשר, כדי.שאהיה בטוחה
שהשואה לא תחזור על עצמה, שזה לא
יקרה לנו שוב. אני לעולם לא אבקר
בגרמניה. לדעתי האנטי־שמיות עדיין
קיימת. הם יונקים אותה בחלב־אמם.
לעולם לא אוכל לסלוח להם.״
איריס :״גם עלי השואה השפיעה *־־
קשות. אני מרגישה שהיא ממש חלק
מאיתנו, מכולנו, חיים אותה עד היום— ,ך
מדברים עליה בשיעורי־היסטוריה, ב־שיעורי־חברה
ובסתם שיחות. אני בטוחה
שהשואה היא אחד הגורמים שהש[
פיעו
במיוחד על הריעות שלנו.״
איך הם רואים את עצמם בעתיד?
ענת :״אני רוצה להיות חברת־כנסת,
חולמת לשנות את העולם״.
איריס :״רוצה להיות עצמאית ומשוחררת
ממיסגרות. היום אני מתנהגת
כפי שמאלצים אותי. הייתי רוצה
להתנהג כפי שאני מרגישה באמת.״
אילן :״רוצה ללמוד מישפטים, לפי
הציונים בבגרות אני לא יודע אם
אצליח״.

ענת, אירים וחברה
״הש1אה השפיעה קשה. זה חלק מאיתנו ו
ניר
:״לא יודע...״
יובל :״אני אחתום קבע. אשאר
בצבא עד שאהיה רמטכ״ל. אני עוד
אהיה!״
קארין :״אולי אהיה כמו פיליציה
לאנגר, אבל אני מקווה שעד אז השטחים
הכבושים כבר לא יהיו שלנו.״
בעוד חודשים ספורים הם ילבשו את
מדי צה״ל. פרק־הילרות בחייהם יחתם.
אולי ישתנו, אולי יגשימו את השאיפות.
ימים יגידו.

סג תגגן
כוננים וגינטדחן
דו גוסט, בפעם השלישית
בישראל, נשוי טרי, מתכנן
הפקה קולנועית חדשה עם
רעייתו ומיפעל אנ 1שי אדיר
לפישוט תהליכי האימזץ
איך אפשל שלא להעריץ את האיש הזה?
שחקן נפלא (קצץ ונ׳נטלמן, נערי המקהלה,
שורשים) וידיד נאמן. הוא נמצא בישראל בפעם
השלישית :״יש לי מישפחה כאן. מי? כל מי

ב>מ> ע\ פו ט
ה שו פ טי ם
חשוד (דקל, תל״אביב, ארצות־הברית)
- ,זהו מותחן ששחקניו
אופנתיים, הכוכבת(שר) היא כלת
גלובוס הזהב, הבימאי שלו מנוסה
ומיקצועי, אבל מעלתו המעציבה היא שאפשר להכניסו היישר
למהמרת״החדשות הקרובה בישראל. כי אם עד היום יכלו
הישראלים לזמר ״ציון במישפט תיפדה״ ,הרי הגענו לימים
טובים, שבהם המערכת המישפטית בישראל יושבת על כיסא*
הנאשמים. וזה בדיוק נושא הסרט.
קתלין ריילי, פרקליטת־מדינה מותשת מעבודה, נאלצת
להגן על חשוד ברצח. הנרצחת -מזכירתו של שופט שהתאבד.
החשוד ברצח -ביריון אלים ומוזנח שלחם בוויט־נאם ונפגע
בראשו. הפרקליטה לוקחת על עצמה את ההגנה, ומשנה את
יחסה למשימה מרגע שהיא עולה על עיקבות שחיתות
במערכת המישפטית. עד מהרה מצטרף אליה גם פוליטיקאי,
שנמנה על חבר־המושבעים, ונדלק בחיידק של חיפוש אחרי
האמת.
לשני התפקידים הראשיים, נבחת השחקנים האופנתיים^
ביותר של הוליווד היום -דניס קוויד (יו ם במלכודת, שחיתות
בגדול) ושר (סילקווד, מסיכה, וחולי ירח, שזיכה אותה בפרס
גלובוס הזהב והיא מופיעה בו בתפקיד קומי דווקא) .ואומנם,
זהו זוג פוטוגני שנעים לחזות בו. שר מצליחה להיראות
עצבנית, קיצרת״רוח ומהירת־לשון -בדיוק התכונות
הנדרשות ממיקצוענית מסוג זה.
קוויד מצליח לעבור מחלקלקות וושינגטונית דוחה

שר -ב תפ קיד ריילי, פר קלי ט ת מדינ ה עקשנית
במיקצת לפעלתנות ועקשנות של גבר שהחליט ללכת עד
הסוף, ויהי מה. לצמד המהוקצע הזה נוסף אחד השחקנים
העסיסיים המבוקשים היום בהוליווד, ג׳ו מאנטניה, בעל־תפקיד
ראשי בבית ההימורים (שייקרא בישראל שם
המישחק).
פיטר ייטס, מי שהבריק בתרגילים בהתבגרות, הרשים
בבוליט, התכבד בהמלביש ואיכזב באלני ביים את הסרט
במרץ וביעילות, להוציא כמה סצינות אומללות לקראת סיום,
כשהסוף הבלתי״נמנע הוא גם לא אמין ביותר וגם לא מפתיע.

ע בו ד ת ־
גמר

סינדי ולו גוסט
ק1רת־ננ ופחסח־לחם
שעבדתי איתו. חברים כבר 12 שנים. תחילה
באילת בהו סוזנה (סרט שאף פעם לא הופץ
בישראל) עם טוני קרטיס וסאלי קלרמן. אחר־כר
בנשר הברזל מסי ,1והיום מ שר הברזל סס׳ .2
אינני בא לכאן כמו כוכב, אני בא כאיש־מיקצוע
וכאדם.״
דברים כאלה באמת מפתיע לשמוע משחקן
שהוא כוכב. במיוחד בימים טרופים אלה,
י* כששומעים על הפקות מתוכננות שהתקפלו בגלל
המצב בשטחים, ואחרות, המשמיצות את ישראל
בגלל המצב בשיטחי ההפקה והכספים.
אחרי שרמס 3טען שהישראלים ניפחו את
ההוצאות, וולף שמידט האשים את מישרד־הביטחון
בבירוקרטיה בלתי־נסבלת, זה בהחלט
מעודד לשמוע מפי גוסט ש״אני אוהב לעבוד
כאן, כי כאן באמת רוצים לעשות סרטים. כשיש
י** בעיות כולם מפשילים את השרוולים״.
וזה עוד לא הכל. גוסט גם העדיף להינשא
ן— בארץ־הקודש. והילד שהגיש לכלה, השחקנית־זמרת
היפהפיה סינדי ג׳יימס ריז, את הטבעת,
היה בנו המאומץ, שרון.
גם הסיפור הזה מעורר־התרגשות — גוסט
מעדיף שלא לפרט את תהליכי־האימוץ. הוא 4 מסביר כי גילה את הילד כשזה אמר בראיון
טלוויזיוני כי ״כל מה שאני רוצה הוא קורת־גג
ופרוסת־לחם״.
היום מתכונן גוסט להציע לקונגרס האמריקאי
תוכנית מפורטת לפישוט תהליכי־האימוץ
בארצות־הברית. הוא טוען כי לכוכבי־קולנוע
•י־ ברי־מזל שכמותו יש די כוח .,השפעה וכסף כדי
לעזור לאנושות במוקדי־החולשה הכואבים
ביותר. וזו מטרה מקודשת לפחות כמו קאריירה.
תדריך הוגה לראות:
תל״אביב: הקיסר האוזחן, דאן רה פל1רט,
מלאכים בשמי ברלץ, ח1כמת רחש, סרט מתוק,
מורל הדבורים.
ירושלים: הקיסר האחרון, מלאכים בשמי
ברלין, דאן רה פלורט.
חיפה: סקר טזב בבילזנ״ה, הקיסר האחרון,
החעת מעבר לפינה.

נערות עובדות (לב, תל-אביב,
ארצות־הברית) -מה הניע א ת
ליזי ברדון לעשות א ת הסרט הזה
שאינו תעידי, אבל מתיימר
להיראות כתעודון -לא 7ן שה לנחש. היא גם השיגה את
תשומת״הלב הנחוצה לעניין, גם זה נכון. סירשה עשה סבב
פסטיבלים רציני בשנה החולפת ונחשב, בלי ספק, לתעודה
חברתית עדכנית ואופנתית.
וזו בדיוק הבעייה שלו -למראה המתרחש על הבד, נדמה
כאילו הקליטה הבימאית עשרות שעות שבהן מתוודות נ עמת
עובדות, בזנות, כמו בכל מיקצוע אחר, על שיגרת העבודה,
נוחותם או אי״נוחותם של הקליינטים, תנאי״ההגיינה שלהן,
תנאי-הפנסיה שלהן, אנוכיותו של המעביד וכו׳ וכוי.
נדמה גם שהרבה מאוד משפטים שמשמיעות הנערות
בסרט הם אכן אמירות אותנטיות מן השטח. בתור מיסמך
חברתי הוא בהחלט מעניין, אולי אף מרתק מבחינה טכנית -
אפשר ללמוד מן הסרט הזה, למשל, איך לנהל בית־בושת
מודרני המתופעל בטישמרות, כמו מרכזיית-טלפונים.
הנעמת העובדות אינן אלא משרתות״ציבור. הן צריכות
להיות נקיות, מסודרות, אדיבות, מנומסות ורצוי גם
תרבותיות, כמו מולי האינטליגנטית. המוסד כולו חיובי
ביותר וממלא פונקציה ציבורית נחוצה ויש להניח שאולי אף
מונע כמה מעשי־אונס בשכונה.
מה שפחות משכנע כסרט באורך מלא היא העובדה שאת

נערה עובדת בשעת עבודת ה -ת ח קי ר מייגע
המסר של בר מן אפשר לתפוס אחרי עשר דקות וכל השאר
משעמם, מעייף, מייגע ומשוחק באופן חובבני. הגיעה השעה,
רבותי, הגברים וגם הנשים, שתבינו שהאשה היא אדון לגופה.
ואם נדמה לכם שהתמסרות במיטה היא עניין גדול דעו
לכם שזה, בסך־הכל, תוצאה של המשוואה השגורה -מין
וכסף הולכים ביחד. ואט עדיין ישנו גבר שחש ביטחון כלשהו
בכרבולתו, שיידע לו שישנן הרבה נשים שמוותרות על כל
התענוג בחברתו, ובכלל, אם כבר ליהנות, הן מעדיפות נשים.

ב מי כ חו ל
חיזו ר
זאב בדלת (הקולנוע, תל־אביב,
דנמרק) -להבדיל מן הרומאן
הפרוטה והירח של סומרסט מוהם,
והסרט שנעשה בעיקבותיו, סרט
זה אינו מנסה להתחקות אחרי
תהליד״השינוי של הצייר פול נוגן, מבורגני מרובע ועד לאמן
שנטש את אשתו וילדיו, כדי לחיות בחוסר־כל בפאריס
ולהגשים את חזונו.
אולי לא היה התיאור בהפרוטה והירח מדוייק כל־כך, אבל
לפחות היה רומאנטי. הבימאי הדני הנינג קארלסן החליט
לעומתו שנישואיו של גוגו לאשה דנית והעובדה שחי בדנמרק
זמן קצר, מצדיקה את הצגת דמותו של הצייר שוב, אבל בסרט
דני. אולם הוא בחר בפדק־זמן קצר ומדוד בחיי גונן, התקופה
שבין נסיעתו הראשונה והשניה לטאהיטי.
הוא הסתפק בשזירה של מיספד אירועים המרמזים אך
מעט על אמנותו של האיש ועל מאבקיו האמיתיים, לא רק
בבני־־אדם, אלא גם באסכולות של ציור. שאיפותיו
והתפתחותו כיוצר נבלעות כמעט כליל. ניתן אומנם, להבין מן
הסרט שלאיש היתה נטיה לאכזוטיקה בחייו הפרטיים, וכי
התברך בכישורים משכנעים במיטה. מעבר לזה, קשה ללמוד
הרבה על נוגן מן הסרט הזה.
הנינג קאדלסן, שעיקר תהילתו בעיבוד קולנועי לסרט של
קנוט האמסון הרעב, עשה כאן בחירה מוזרה. כי אפילו באורח
אובייקטיבי, לא היתה זאת התקופה הפוריה, המרתקת או

סאת רלנ ד ו מורי א ה -זיכרונו תמטא הי טי
הדרמאתית ביותר בחיי גוגן. ולכן, אי־אפשר להשתמט מן
הרושם שכל זה נראה כמו קטע מסידרת־טלוויזיה על חיי
האמן, סידרה שאי-אפשר להתייחס אליה מבלי לראותה
בשלמות. אלא שהסידרה כמובן אינה קיימת, ומה שמציע לנו
כאן קארלסן אינו שלם.
אומנם, רמת הצילום משביעת רצון ואף יותר מכך. דונאלד
סאתדלנד חוזר על כמה מן המאמירות שלו בלי מאמץ. ויש
משהו, לא הרבה, אבל משהו, מן האווירה של הבוהמה
הפריסאית בסוף המאה הקודמת. אך קשה לומר שזה מספק.

ע־*.ד פיינ דז
העולם הזה 2631

ווומ תו ךכלא־ הנ שי ם

ריטה דסקלו, בעלת מכון־לעיסו׳ ,שהורשעה במירנ/־ה, הכירה את
נעמי אדווה בכל א וסיפרה לה מה גרם לה לנסות להתאבד

•תדייה
בהא הבידוד
^ והרת שעברדז ליד אחד מתאי^
הבידוד הבחינה בחבל שהיה קשור
לסורגים בצריח שבדלת. היא הסתכלה
פנימה וראתה את החבל מתוח. הסוהרת
הבינה כי קרה אסון והזעיקה עזרה.
תוך דקות ספורות הגיעה תיגבורת.
כולם הבינו כי מישהי ניסתה להתאבד.
הוחלט לחתוך את החבל מבלי לפתוח
את הדלת. כשנכנסו לתא מצאו את
ריטה מוטלת על הריצפה בלא הכרה
כשחבל כרוך מסביב לצווארה.
האחות עשתה לה הנשמה ׳ והיא
חזרה לאיתנה. היא מילמלה :״תנו לי
למות. נמאס לי. אני לא יכולה יותר״.
השמועה פשטה בכלא כאש בשדה־קוצים.
אסירות החלו צועקות שיוציאו
את ריטה מהבירור, אך איש לא שעה
לצעקתו•
שמעתי על המיקרה לפני ימים מיס-
פר, כאשר פגשתי אסירה ששוחררה
מהכלא יום לאחר ניסיון־ההתאבדות.

שה ביום השישי ומאוד מעוניינת
לפגוש אותי.
נפגשנו בשבת אחרי הצהריים. לרי־טה
היתה חופשה של 48 שעות. עם
חשיכה היתה נאלצת לחתום במישטרה
ולהישאר במעצר־בית בשעות הלילה.
ריטה היתה חיוורת ונרגשת כאשר

באחד הימים התפנתה מיטה למטה.
רציתי נוחיות. היתה לי שותפה לחדר
שהתרגלה לקבל הכל באמצעות איומים
שהיא תשרוף את החדר. לא יכלו
לעשות לה כלום ותמיד נכנעו.
באותו יום היא דאגה, באמצעות
איומים. ,שכוכבה תוצא מהחדר. זה היה

רחל. אסולין הקצינה באה לקול
הצעקות ואמרה לי לעלות למעלה.
ידעתי שהם לא מסוגלים להתמודד עם
השורפת, ואמרתי שאני רוצה ללכת
להפרדה. יש הבדל בין בידוד להפרדה.
אסולין אמרה :״צאי מיד לבידוד.
אני אראה לך. אני אתחשבן איתך.״

קועח ׳ שת
מגבות. קצה
אחו קשות
לסווג שבורת,
ואת הקצה
השנ בונת
מסביב לצוואו
היכרתי את ריטה דסקלו משהותי
בכלא, ולמען האמת, לא הופתעתי.
ריטה דסקלו מרצה עונש־מאסר של
שנתיים בגין עבירות מירמה וזיוף.
ריטה, בחורה רגישה וחברותית,
אהודה מאוד בכלא. מיודדת עם רוב
האסירות הפונות אליה דרך־קבע, כדי
שתנסח להן מיכתבים, בקשות לחנינה
ופניות לבג״ץ.
ריטה גרה בתא מיספר ,1מול התא
שבו הייתי. היו לנו שיחות רבות,
ובשעות הערב, עם סגירת התאים,
נהגנו לשלוח פתקים מתא לתא
באמצעות הסוהרות.

^ רי ט ה היו ספרים רבים. חלק
/מהם השאילה לי. היא אהבה לקרוא
את הספרים של יותם הראובני,
והיתה מסוגלת לקרוא כל ספר פעמים
מיספר.
האסירה המשוחררת שאותה פגשתי
מסרה לי כי ריטה עומדת לצאת לחוס־

וחוץ מזה יש לי אמא חולה שמחכה
לטלפון ביום השישי.
משני חובשים שהובאו מכלא רמלה
ביקשתי שתיה חמה. אני סובלת
מהכליות, והם אישרו זאת. לא קיבלתי
שתיה, חוץ משלוש כוסות מים חמים.
זרקו אותי לחדר קטן — מטר על חצי
מטר, מיזרון רטוב ומסריח, אולי משתן,
אני לא יודעת. המיזרון היה זרוק על
הריצפה המטונפת.
הייתי לבד, בלי חומר״קריאה. בלי
כלי־רחצה, נייר־טואלט ובגדים להחלפה.
גם סיגריות וחומר־קריאה אסור
להכניס לבירור.
ישבתי לבד בסירחון האיום ושקעתי
בייאוש. ניסיתי לשחזר מה עבר עלי
עד שהגעתי לכלא, ומדוע בכלל
הגעתי לכאן. בשום אופן לא יכולתי
להבין מדוע עלי להימצא בבידוד. לא
יכולתי להשלים עם העובדה שעלי
להיות בחור המסריח הזה ביום השישי
והשבת.
לא יכולתי יותר. ההשפלה היתה
גדולה מדי. הרגשתי שאני אפס. ממש
אפס. ישבתי שם שעות. הצעקות
הפריעו לי להרדם. היו לי גם כאבים
בכליות ולא היו לי תרופות.
למחרת היום הייתי מותשת. שקעתי
בדיכאון. אמרתי בליבי כי מישהו צריך
לתת את הדעת כיצד מתנהגים כאן.
ידעתי כי אני נמצאת בכלא כי עברתי
עבירה ואני משלמת לחברה.
שום דבר כבר לא היה בשליטתי.
הרגשתי חוסר־אונים מוחלט. אפילו
הראש לא תיפקד כראוי. בשום אופן
לא תפסתי מדוע מחזיקים אותי
בתנאים כאלה ומונעים ממני דברים
אלמנטריים.
רציתי למות. אלה היו ריגעי־האמת
שלי. לא יכולתי להתמודד יותר. אולי

זרקו אותי לחדר
קטן -מטר על
חצי מטר, מיזרון
רטוב: ומסריח -
אול י משתן.
ההשכלה היתה
יותר מדי גדולה
רציתי למות באותו רגע כדי שמישהו
ישאל את רחל אסולין ביום הראשון
למה ריטה מתה בבידוד? אולי היו
מביאים ועדת־חקירה וחוקרים את
תנאי־הענישה. לי במילא כלום לא
יעזור יותר.
קרעתי שתי מגבות שהביאו לי לתא
וקשרתי אותן לסורג שבדלת מצד
אחד, ואת קצה־החבל שעשיתי כרכתי ־״
מסביב לצוואר ומשכתי בחוזקה, עד
שלא היה לי כוח יותר. ירעתי שכשה־סוהרת
תפתח את הדלת היא תגרום
למותי. כך רציתי.

אסירה דסקלו בחופשה מהכלא, בתל־אביב
אהבה לקרוא ספרים
נפגשנו. שאלתי אותה אם נכון הדבר
שניסתה לשים קץ לחייה, ומדוע הגיעה
לסף־הייאוש. ביקשתי שתספר לי
מה גרם לה לעשות צעד כה נואש.

ריטה סיפרה:
זרקו אותי לבידוד ביום השישי לאחר
חילופי־דברים עם אסולין (רחל
אסולין, קצינה בשב״ס) .היא ביקשה
ממני לעבור למיטה אחרת בחדר. עד
לאותו יום הייתי במיטה עליונה. היתה
לי פרטיות. זאת היתה הפינה השקטה
שלי בתוך התא.

ביום הששי ונותרתי עם עוד אסירה
בחדר. כש״השורפת׳ ראתה שהורדתי
את המצעים למיטה התחתונה הודיעה
לי כי מעבירים עוד אסירה אלינו
לחדר, ואותה אסירה חולה ועצבנית,
והיא זו שתישן למטה. לא הסכמתי.
היא לקחה את המצעים שלי וזרקה
אותם לריצפה. החזרתי אוקם למיטה,
ואז צעקה שתשרוף את המיטה שלי.
פחדתי שאם אשאר איתה כשהתא
סגור, ואפגע, אצא מהכלא כשעל פני
צלקת, חוץ מאות״הקין שכבר יש לי.

המילה ״התחשבנות׳׳ הרגיזה אותי
ובדרך לבידוד הסברתי לה שהיא עושה
טעות וכי שיקול־רעתה מוטעה.

מיזייו רטוג
ומסריח
ף* שבתי שהיא תבין, ותוציא או!
1תי מהבירור כעבור שעות מיספר.
הסברתי לה שיש לי מישפט ביום
הראשון, שאני רוצה להיות רגועה,

^ > נ י לא יודעת מה היה אחר-כך.
>ו 1מצאו אותי במצב של חוסר־הכרה.
כשהתעוררתי ראיתי אנשים מסביבי.
צרחתי בצורה איומה. נראה שכך הוצאתי
את הכעסים שלי על כל העולם.
העבירו אותי לחדר השני, שם היתה
מיטה. כבר לא הייתי זרוקה על הריצ־

פה בקור האיום. השתוללתי. קיבלו הוראה
לכבול אותי באזיקים למיטה. הם
פחדו שאזיק לעצמי.
הרגשתי שאני צריכה לשרותים.
צעקתי לסוהרת :״אני צריכה פיפי.״ אך
נאלצתי להתאפק כשעתיים. בכיתי
מחוסר־אונים, והסוהרת בתיה, שראתה
את הסבל העובר עלי, בכתה יחד איתי.
היא לא יכלה להוריד לי את האזיקים.
המפתחות היו אצל הקצינה התורנית
שלא היתה בסביבה.
אחרי ארבע שעות באה מישלחת

והבטחתי שלא אזיק לעצמי. זה היה
מגוחך, כי אילו רציתי לפגוע בעצמי,
הייתי דופקת את הראש בקיר, וזה
בדיוק מה שעשיתי. זה היה טירוף, אבל
זאת היתה הדרו שלי למחות, אם כבר
לא הצלחתי למות שם.
אחרי שעות מיספר זכיתי לכוס־קפה
ולמיקלחת. למנהלת נקראתי רק
למחרת, כשחזרתי מבית־המישפט. לא
אשכח את היום הזה, כשיצאתי לבית־המישפט,
שם חיכו לי בני־משפחתי.
יצאתי לשם ללא מיקלחת, גם

רימה עם חברים לעבודה, בימי עבודתה במיפעל-היהלומים
מדריכח־נוער ומנהלת מסן־עיסז׳
מסרק לא היה לי. מזלי שהבנות אירגנו
לי בגדים נקיים, וחשבתי מה היה קורה
לי אלמלא הייתי בן־אדם אהוד בכלא.
במיקרה כזה הייתי יוצאת פרועה,
ממילא הייתי מסריחה, בגלל אותם
בגדים והשמיכות המעופשות. הריח
שם כל־כר נורא.

רימה(משמאל) מבלה בחברת ידידה
אהודה מא 1ד בכלא

בשום אופן, למרות התחנונים, לא
הצלחתי לשכנע את הסוהרות לאפשר

המיכתבים עול ריטה
לאחר סגירת התאים, בשעה 8.30 בערב, נהגנו
להתכתב. את הפתקים העברנו באמצעות הסוהרות.
קיבלתי פתקים ומיכתבים מאסירות רבות, ביניהן גם
מריטה. חלק מהם שמרתי ברשותי, אר כאשר שוחררתי
הם הוחרמו על־ידי הנהלת־הכלא.
מיכתבים אחרים השארתי בידי אסירה שעמדה
להשתחרר אחרי. אסירה זו לא נבדקה בקפדנות והיא
הצליחה להבריח מיכתבים אחדים מהכלא. פגשתי אותה
לפני ימים מיספר והיא מסרה לי את סיכתביה של ריטה,
בנוסף למיכתביס של אסירות אחרות.

ואלד? מיכתביה של ריטזי! כלשונם:

2.12.87
9.30
לנעמי.״
באמת שבא לי למות ...זה טירוף המקום הזה, ואני
אמורה להיכנע לשיגעון ולהיגיון של מי שהחליט שהוא
המשגיח עלי...
עכשיו באמת קשה לי, אפילו את הספר של יותם לקחו
ממני היום, וכי למה ובכן משום שכתבתי הערות בצר...
למה בהיעלמות המיסתורית של העדשה לא טיפלו כל־כר
מהד, ובאמצע העבודה נקראתי לדין וחשבון עם
הקצין־חינוך. נו באמת...
ועכשיו כולן נוחרות כבר, ועוד מעט חמדה תחליט
ששוב היא שורפת, ואילנה שוב תכנס ללחץ, ומעניין מה
יקרה אם חמדה כן תשרוף? מי יפתח את דלתות־התא?
ומלבד השומן ואות־הקין שנוספו לי בכלא תשאר לי
גם כוויה יפה בפגים.״
טוב נשבר ונשבר ונשבר לי.״
למה לא הגעת בערב לחוג? רציתי אחרי הכל לראות
אותך אחרי־הצהריים. לפעמים יש לי הדגשה שאני לא
יכולה יותר. מעניין מה חשב השופט.״
טוב, מקווה שבוקר אלד בכל זאת לתד־ראן. אם לא,
מחר אהיה סגורה ואז אץ טלפון ...סוב, תעני עוד הערב. שלך דישה!
4.12.87
חבל שאני לא יבולה לעבוד מתד־ראן שלי לשלך.״
שלי, שלך, איזה מושגים אידיוטיים.
והברגים כבר משגעים את המית אכל הידיעה
שבלעדי הברגים הללו אין לר כמעט קיום כאן.
תגידי, ביקשת כבר לעבור אלינו שוב? תכתבי
למנהלת שוב. באמת, הדי תוכלי לעשות מיון ברגים גם
כאן. ביג־דיל.
לפחות עד שתשתחררי אפשר יהיה לשוחח, ולהעביר
את הזמן. זה מרתיח אותי. אנחנו כאן כ־_10 בנות, ד ^50
סאיתנו משוחחות על הרצח ואיך הוא בוצע. כל הזמן
השיחזורים הללו. אלוהים, האם הם שכחו שמלבד. אובה
חיי־אך ם אפשר לשחזר עור דברים ועם זה אני צריבה ,
להמשיך ולחיות שנה וחצי. נמאס!

טוב, בחיץ־ ,את יכולה לתנטרש משהו למנהלת, משהו
כמו הפריל־ ולעבור לכאן.

תגידי, את באמת תושבת שאפשר לנסות לשגות כאן
משהו? להגיד לך את האמת — בדיעבד אני יודעת שאי
אפשר לשנות כאן כלום. סתם מילחמת רוך־קישוט, וזה
מה שהורג אותי, זה שאני יודעת שהכלא לא יכול
להרתיע אותי, כי זאת רק השפלה, והשפלה היא מעבר
לעונש. ההשפלה שמחטטים לר בדבריה קוראים כל
מיכתב שלך. כל דבר צייד אישור והבל עניין של
לגיטימציה...כשאני יכולה לעשות הבל גם בלי זה״.
מפחיד אותי שיום אחד הם עוד ישכנעו את ההיגיון
שלי שהם צודקים, ואני טועה.״
מפחיד, מפחיד, נמאס לי בכלל לחשוב על זה.
הלוואי, הלוואי ומישהו ימות כאן, ואז מישהו במדינה
הזאת יבדוק גם את שינוי החוק...
נעמי, אני מנסה לחשוב על השיחה שלי איתך
מאתמול, אבל את לא צודקת. אומנם יש לי כאן את
מיכל, אבל היא לא מנהלת את הדברים וכואב לי שביום
מן הימים אולי גם היא תרים ידיים ותלך לה,״
סתם יאוש בזה, סתם, הכל בולשיט. טוב אין לי כוח
שלן

דישה
4.12.87
21.30
אהלן נעמי.״
בל״בר רציתי לראות אותך אחרי־הצהריים״ ,אבל
החוג, ולפעמים יש לי הרגשה שבלעדי וחוג הזה אינני
יכולה להמשיך ולהיות אני.
שיגעון המקום הזר, שיגעץ והטירוף חוגג.״ אני עריץ
לא מבינה למה לא יצאת למרכדחינת־ אחרי־הצהריים,
ודי הייגו יכולות ליהנות ממעט אוויר צח כשכולן
נעולות באגף בבר בחמש. היינו יכולות להצליח ולראות
את הכוכבים בחוץ.
ולהתחיל לצעוק סוהרת ...סוהרת, רלת -באמת
מתחשק לי פעם לא לצעוק ושהם יתחילו לחפש.״ טוב,
חיא שוב פעם מתחילה לנחור לי. לשמוע את הנחירות זה
משהו, ובסר־הכל רק 9.30 ועוד מעט מישהי תחליט שהיא
שורפת, ואילנה נכנסת ללחץ. מה יקרה באמת ) 68 תפרוץ
שריפה? מי יפתח את ודלת? ובכלל, בא לי באמת לברוח
מבאן. ואני כבר החלטתי שאני לא בכלא, אבל אני כן.
זאת מין גסיסה איטית והשומן הזה ...באמת אולי להפסיק
לאכול.
נמאס לי לתת את מנת האוכל שלי בתמורה למנה
דיאטטית.
י למה הרופא לא מאשר לי דיאטה? כל״כד שמנחי,
אפילו הראי מעוות. מזל שיש לי כאן את הספר של יותם
הראובני.

רימה וידיד במיסעדה
החבר של היה ׳לד־טוב־יחשלים
לי להתקלח בבוקר. לפי הנוהלים שם אינו גורם מרתיע. זה לא מה שיגרום
אסור להיכנס לאגף ישר מהבירור. לי לא לעשות עוד פעם והיה ו...
צריך קודם להישפט על־ידי המנהלת.
אולי הם גם חששו שאפגע במישהי.
כשחזרתי מבית־המישפט הודעתי
שאחזור לבידוד רק אם יביאו אב״מני-
קים שיגררו אותי לשם בכוח. חשבתי
^ אן אני מנטרלת את הרגשות
שאם יפגעו בי פיסית, ויהיו לי סימנים,
^ שלי. לא מאמינה לאף אחד. כל
אולי אז תהיה ועדת־חקירה. החלטתי
הסיפורים כאן נדושים. כולן צדיקות־שאם
בכל זאת אגרר לבידוד אתאבד.
הדור. אף אחת לא עשתה שום דבר.
רציתי למות.
כולן קורבנות של החברה. אני מבינה
לקחו אותי למיכל, העוברת הסוצאותן,
לפעמים קשה להודות.
יאלית, שמטפלת בי. אשה נהדרת. היא
והסגל עם ההבטחות: אמרו לי ללסידרה
לי פגישה עם פסיכיאטר כעבור
מוד משהו. חיכיתי שלושה חודשים

^ צדיקות
הדור

עבדו אצרי!ונות־דחוב ישעבד
וסטודנטיות שמימנו אח לימודיהן
יומיים. נראה לי שהוא התייחס לנושא
כאל בדיחה גרועה.
הסברתי לו שאני רוצה שיחות,
אמרתי לו גם ששמנתי בכלא, וזו
כנראה בעייה נפשית אצלי. תמיד היה
חשוב לי איר שאני נראית. הכלא הורס
גם את הגוף ואת הנפש.
לא הסכמתי לקבל טיפול בכדורי־הרגעה.
אני לא משקרת את עצמי, ולא
רוצה להרגיע את עצמי באמצעות
כדורים. אין לי ממה לברוח ואני לא
מעוניינת להפוך לנרקומנית של שום
דבר.
בשיחות אני יכולה לומר מה אני
חושבת ולקבל אולי תגובה מהצד
השני. השהייה בכלא גרמה לי לכמה
דברים. חוץ מהמאסר וחוץ מהעונש
אני מרגישה השפלה. בעצם כל אחד
יכול לעבור את זה, ומבחינתי הכלא

כדי לעבור מיבחן של סיווג מיקצועי.
כשאצא אני יודעת שתדבק בי הסטיגמה
של הכלא. מהיום הראשון שהגעתי
דיברתי על קיבוץ. בריחה ממיסגרת
למיסגרת. דיברתי על שיקום
תעסוקתי. בחנו אותי, והיה לי יופי עם
הדברים שאמרו לי. עשה לי קצת טוב,
אולי טפיחה על האגו.
הייתי אמורה ללמוד הנהלת־חשבו־נות,
ייעוץ־מס ועמילות־מכס, אך לא
נראה שיעסיקו אותי עם עבר של מיר-
מה וזיוף.
אחר־כך ניסו לשכנע אותי שאלמד
סתם כדי ללמוד. הכל נראה לי מוזר,
אבל הם שיכנעו אותי שהם יודעים
יותר טוב ממני. בסוף חשבתי שאולי זה
בכל זאת מתאים למניפולציות שלי
עם המירמה וכר.
המזל שלי בכלא זה החוג לפסיכו־
(המשך בעמוד )20
— 1— 19

חבר־תלייה בתא הבידוד
(המשך מענווד )29
דרמה. הוא מועבר על־ידי חנן שניר
מהבימה ואלה. החוג הזה הוא מבחינתי
ההתמודדות עם הכלא. שם אני יכולה
לבוא ולומר שגם אני מטומטמת. שם
מעלים דברים אמוציונליים בנוסח
הפסיכואנליזה של (זיגמונד) פרויד.
החוג מכוון זאת. אני מקווה שבחוץ
אמצא משהו דומה.
שם, בחוג, אני מדברת ומספרת איך
אני רואה את עצמי. על ההתמודדות
שלי בכלא, על המישפחה, על ריטה
כאסירה, או אני, ריטה, כילדה עם כל
מה שאני גוררת אחרי. מותר להשתולל
שם, ולצעוק ולהוציא כעסים. שם אני
נותנת לעצמי את הקרדיט לדבר
במלוא הכנות.
החוג נערך בכל יום שלישי ואני
חיה מיום שלישי אחד למישנהו. תמיד
אני חוששת שיבטלו את החוג ולא
יהיה לי עם מי לדבר.

ך שפטתי על עבירות מרמה
*וזיוף ועשיתי צירוף תיקים. מי
שהעיד נגדי היה השותף שלי לחיים
שהפך לעד־מדינה. הודיתי גם בדברים
שלא עשיתי כדי לגמור עם הכל. לא
היה לי יותר כוח. היו הרבה כותרות
בעיתונים ובסוף ההר הוליד עכבר.
היתה לי גם חבילה של צ׳קים בלי
כיסוי, מלפני עשר שנים. זה נסחב
הרבה זמן כי המישטרה טענה שלא
יכלו לאתר אותי. דבר שלא היה נכון,
כי היה לי בין היתר מכון־עיסוי ואנשי־מישטרה
הסתובבו שם.
המישפט נגדי בעניין מכון־העיסוי
מתנהל עכשיו. הודיתי באשמה..הפעם
למדתי לקח. עכשיו אני מחכה לגזר־הדין.
מקווה שהעונש יהיה חופף
למאסר. אילו זה היה מותר בחוק הייתי
פותחת היום מכון־עיסוי. זהו עסק
ריווחי שלא פוגע באף אחד. זה פשוט
מתן שרות.
ישנה אוכלוסייה מסויימת של גברים
מכל השכבות שעוברת ממכון אחד
לשני. אני יודעת מי היה מגיע אלי ועל
איזה קריטריונים המכון עמד. אני לא

מבינה מדוע בחורה צריכה לעמוד
בכביש בלילה.
אצלי עבדו בנות שהיו זונות־רחוב
לשעבר. היו גם סטודנטיות שמימנו
את הלימודים שלהן בדרך זאת, קנו
בגדים יקרים וחיו על רמה. בדרך־כלל
היתה אחת מביאה את השניה. בקשר
לאלה שעבדו ברחוב פשוט הייתי
יורדת בערב לרחובות ואוספת אותן.
היו גם כאלה שלא העסקתי, כמו
כייסות ונרקומניות. ידעתי שאם מישהי
תכייס איזה לקוח תוגש תלונה
למישטרה ויהיו בעיות. המישטרה,
שערכה בדיקות, ידעה שהכל בסדר
במכון.
העבודה דפקה כמו שעון. פירסמתי
מודעה בעיתון. צריך לדעת איך למכור
את העניין. כשמצלצלים צריך להיות
עירני ולדעת לרמוז על מה שיש ומה
שאין. זה נגד הקלטות. המישטרה
יודעת בדיוק מה נעשה בכל מקום
ונותנת לגיטימציה, אלא אם כן מישהו
מחליט, מסיבה כלשהי, לסגור את העסק
וגם זה בגלל טובות־הנאה אחרות,
בדרך־כלל.
אצלי במכון קיבלו השוטרים מס־ג׳ים,
הרפיות וגם יותר מזה בחינם. והם
שתקו. בסופו של דבר נמאס לי מהכל
וגם מהשותף שלי. פעם חשבתי שכסף
יעשה אותי מאושרת והגעתי למצב
שהתמכרתי לכסף•

^ס ירושלים

א יודעת אם התאהבתי.
) הכרתי מישהו, וכשעברנו לגור
ביחד הייתי צריכה לספר לו שבנוסף
לזה שעבדתי בבורסה ליהלומים
והייתי מדריכת־נוער אני גם מנהלת
מכון־עיסוי.
בהתחלה הוא חשב שזה קוריוז.
כשבכיתי בלילות, היות ולא יכולתי
להסביר לו שמדובר במשהו כמו בית־בושת,
הוא חשב שאני עלא־כיפק. הוא
לא הבין מה זה מכון־עיסוי. ילד־טוב־ירושלים.
הוא בחור שהיה רחוק מאוד
מהעולם שממנו באתי.
עברתי לגור איתו. וחייתי בשני
עולמות. מצד אחד התמכרתי לכסף,

אסירה יסקלו
,לבתי־מלון יש תעריף מיזחד־למתח
עם הגברים ובייחוד עם הסוטים
למיניהם, ולסיפורים של הזונות שנמאסו
עלי בינתיים.
יום אחד הודיע לי הבחור שהוא
רוצה אותי כאשה־לחיים. החלטתי שהכסף
יותר חשוב, ועזבתי אותו. נראה
שלא הייתי שלמה עם עצמי, והתחלתי
להסתובב בפאבים ולשתות. ברחתי מעצמי,
ואז הגעתי למצב שידעתי שאני
בעצם חלאה.
השותף שלי במכון לא הבין אותי
ומה כל־כן רע לי כשאני מגיעה בכל
יום הביתה עם אלף 1200 ,דולר. זה

״אבנר׳

הרבה כסף. היום אני יודעת זאת.
המשכורת שלי האחרונה בכלא
.בתדיראן היתה 585ש״ח, וזה המון שם.
אני עובדת בקצב מטורף. כנראה שאני
קפיטליסטית בדם.
בין מעצר אחד לשני עבדתי גם
בבורסה ליהלומים. המיקצוע שלמדתי
הוא חינוך סוציאלי. שנים רבות עבדתי
עם נוער עזוב. סיימתי מידרשה לחינוך
סוציאלי בירושלים, וכשהופיעו הכותרות
בעיתונים שבדת סוציאלית הניעה
לבית־מישפט בעיקבות הונאה החלטתי
להתפטר ממקום־העבודה. עשיתי
טעות, כי אהבתי את העבודה והיה לי
סיפוק.
גם את הצבא אהבתי. הייתי שוטרת
צבאית בסיני ובעזה ואחרי הצבא היה
לי קשה מאוד לחזור הביתה. מייד
התחלתי לעבוד ולהיות עצמאית.
עבדתי כמזכירה באתר־הבניה בדולפינריום
והרווחתי יפה. כולם מעלו שם
ואני הצטרפתי לחבורה עד שהמישטרה
גילתה מה קורה.
אני חושבת שאני טיפוס מושחת
מיסודי. פעם רציתי להיות אחרת,
והיום אני לא יודעת אם אני שלמה עם
עצמי, ובכלל איך אדם יכול להיות
שלם עם עצמו כשהוא מחליט שהוא
בעצם אפס?
אדם נמדד בקנה־מידה של עצמו
והייתי צריכה לענות על כל מיני
ציפיות. יש לי בית חם והורים נהדרים
ואני הורסת להם את החיים. חשבתי
שכסף הוא אמצעי. רציתי לקנות כל
מה שלא היה לי בילדותי. אנשים
שידעו שאני בעלת מכון־עיסוי התנהגו
אלי בכבוד רב. היום אני חושבת שאני
לא רוצה לבלוע את כל העולם. אני
רוצה לבלוע את עצמי. ושוב, מי
שטוען שמכון־עיסוי הוא דבר פסול,
משקר.

במקום לאגוס זקגה

*ץ ד! פסול זה שגבר, במקום לנהל
*/פרשת־אהבים שבה יתקשר מבחינה
רגשית ויהרוס את הבית שלו —
אלה סיפורים ששמעתי תמיד מגברים
— בא למכון, משלם ומקבל תמורה?

יש לו זמן לילדים ולאשר ,,שבררו־כלל
לא יודעת עליו כלום.
במקום שילך לאנוס ולרצוח זקנה
הוא יכול להתפרק במכון. הרבה סוטים
באים למכונים, שם אפשר לקבל תמר *
רת תשלום כמעט כל שרות. בעלי־המכונים
בטח לא היו רוצים שאגיד
דברים כאלה, אבל הם מכירים אותי _

כפי שאני מכירה אותם.
בקיצור, עסק ריווחי ומשתלם. היתה
לי בעייה עם אלו שרצו דווקא שרותים
ממני. להם הייתי צריכה להסביר שאני_*
רק הפקידה במקום, שיש לי חבר
שמחכה לי בבית.
לפעמים היו מציעים לי סכומים
גבוהים. הייתי אטומה. אם היו מתעקשים
שאבוא איתם הייתי אומרת להם
להתפשט ומכניסה מייד איזו בחורה.
לא התיידדתי עם הלקוחות. זה היה רק
עסק. התייחסתי לעניין כאל תוצר
מוגמר והיינו מתחלקים בכסף. חצי
הבחורה, ובחצי השני התחלקתי עפ~-
השותף שלי.
שלחנו בחורות לדירות פרטיות
ולבתי־מלון. כשהיו מגיעות למקום הן
היו מתקשרות ומודיעות שהכל בסדר.
לבתי־מלון יש תעריף מיוחד. לא
איכפת היה לי אפילו אם היא מקבלת
500 דולר. לנו היה מגיע 70ש״ח מכל—
לקוח.
מחר אני חוזרת לכלא וקשה לי.
מבטיחים לי שיקום. להרבה בנות
מבטיחים שיקום, כדי שיהיה שקט,
אבל אין מקום בשיקום וכלא הוא
בהחלט לא מקום שיקומי. נשארו לי
עוד עשרה חודשים עד ועדת־השליש
ואולי אשתחרר. אין לי כוח וכל יום
הוא סיוט בפני עצמו, ולי כבר אין במה
להעסיק את עצמי שם. נמאס לי.

עד כאן סיפורה של ריטה
דסקלו.
השבוע היא נשפטה על ניהול בית-
בושת וסרסרות לזנות.
השופטת שושנה ברמן גזרה על
ריטה מאסר של שנה בפועל, מאסר
חופף של שנה, וכמו כן שנתיים מאסר
על תנאי. ריטה מתכוונת לערער ב*~
בית־המישפט העליון על העונש.

אגוד לבטוח נפגעי רכב בע״סו

תל־אביב ש ד רוטשילד 39ת״ד , 31848 מיקוד • 61318 טלפון 627333

חברת ״אבנר״ היא בבעלותן של 40 חברות הביטוח הפועלות בענף ביטוח
הרכב בישראל.
״אבנר״ נושאת ב 70 מהתשלומים לנפגעי תאונות־דרכים ומקבלת

באמצעות חברות הביטוח ־ 707 מן הפרמיות לביטוח חובה.
״אבנר״ מתאמת ומכוונת את מדיניות חברות הביטוח למען פיצוי מהיר
לנפגעי תאונות־דרכים, כולל תשלומים תכופים על חשבון הפיצויים
הסופיים, תוך נאמנות לרוח החוק.
כל הנטפים הנצברים ב״אבנר״ מפרמיות ומפירות ההשקעות מיועדים
לתשלום נזקים. עודף של תקבולים על תשלומים מביא להקטנת תעריף
ביטוח החובה.
״אבנר״ מאחלת לכל הנהגים -נהיגה בטוחה וזהירה!
עשח לעצמך טובח, אל תשבח ביטוח חובה
בלי ביטוח חובח בל תאונח יותר מבאיבח

חסוך היום כי מחר...

שלום. מה נשמע? זוכרים אותי? זאת שמדברת כל הזמן נגד הקידמה ונגד האלקטרוניקה? זאת
שנשבעת באמא שלה ובאבא שלה ששום מדיח־כלים או מיקרוגל או מעבד־תמלילים לא יעברו את
סף ביתה. נו, נזכרתם? דניאלה.
מה היא רוצה עכשיו? אתם שואלים. נגד איזה המצאה היא מתלוננת?
או! ידעתי שתיפלו בפח. הפעם אני דווקא בעד. בעד מה? בעד הווידיאו(חוזי — בעברית).
אומנם הווידיאו ניכנס לביתנו כבר לפני שנה, קצת בלחץ הילדים שרצו להיות כמו כולם, אבל
גם קצת באשמתי. לא יכולתי לוותר על תוכניות מסויימות בטלוויזיה וגם לא יכולתי לוותר על ניידות
בערבים. אז קנינו וידיאו, חיברנו לחשמל, הילדים למדו לתפעל אותו וכולם היו מאושרים.
בערבים, לפני היציאה מהבית, אני מבקשת מאחד הילדים לסדר שהווידיאו יקליט, ובלילה,
כשחוזרים מבילוי, בשעות שרק שומר־ישראל ער, אני מתיישבת לי עם הדבר השחור הזה שמחזיקים
ביד, לוחצת על כפתור ורואה מה הפסדתי שלוש שעות לפני זה. כבר שנה שלמה שאני נהנית
מהווידיאו ולא ידעתי שאני לא ממצה את המכשיר עד תומו.
יום אחד גיליתי שאפשר להריץ את התמונות שעל המסך במהירות כפולה ומשולשת.
את החדשות, שזמן הקרנתם הרגיל הוא 30 דקות, אני רואה ב־ 15 דקות. על מראות מהקונגרס
הציוני, ועידת הליבראלים ומרגרט תאצ׳ר לוחצת ידיים אני מוותרת; ולא רק בחדשות — בתוכניות
רבות יש חלקים שלמים שלא מעניינים אותי.
אז חיברתי אחד לאחד ויצא לי שהכי טוב זה להקליט את כל התוכניות(ובזמן הזה לאכול בשקט,
לגהץ, לפטפט בטלפון, לקרוא ספר, לעבור) ,ואחר־כך, ב־ 12 בלילה, כשהווידיאו מפסיק להקליט,
להתיישב ולראות הכל.
בדרך־כלל את כל מה שהוקלט מ־ 8ועד 12 בלילה אני רואה בשעתיים, שעתיים וחצי לכל היותר.
חיסכון של 3391,בערך. תראו לי משהו אחר שחוסך כמות כזאת של זמן.
תחי הקידמה! יחי הווידיאו!

צער גידול בנים

בכל בוקר אני שולחת את בני הצעיר(כיתה ד׳)
לבית־הספר, עם כריך ונשיקה ו״תיזהר בכביש״.
בצהריים, כשהוא שב הביתה, הוא מחזיר את הכריך,
נותן לי נשיקה ומספר לי בדיחה. ככה כל
יום.
פעם הבדיחה טיפשית, ופעם נחמדה, ופעם
מצחיקה ולפעמים גם גסה ומביכה. מהבדיחות
הגסות אני מנסה להתעלם. לרוב יש לי גם הרגשה
שהוא לא מבין בדיוק מה הוא אומר. הוא הרי, רק
בן .9
השבוע, יחד עם הכריך של הבוקר והנשיקה,
שמעתי בדיחה גסה במיוחד. הפעם, במקום להתעלם,
החלטתי לברר אם הוא מבין מה שהוא
מספר. אמרתי לו שאני לא מבינה את הבדיחה
וביקשתי הסבר. הוא הסביר. אני לא זוכרת מתי

הסמקתי בפעם האחרונה בחיי, אבל באותו־ מעמד
זה קרה. ילד בן 9מספר בדיחה לאמו ומסביר לה
והיא — אדומה והמומה.
״מאיפה אתה יודע את זה?״ שאלתי אותו.
קראתי את על בנים ועל בנות מאת ד״ר אהרן
בלוך — ענה לי הילד.
הספר מסתובב אצלנו בבית כבר כמה שנים
ועכשיו קצת קשה לי להחליט אם טוב שהוא קרא
אותו או שזה רע? האם צריך להסביר להם(בגיל
)9הכל, או לתת להם לגלות לבד? האם צריך
לחבר אהבה למין(בגיל?)9האם טוב שכבר שום
דבר לא מיסתורי בעיניהם? האם הידיעה המוקדמת
לא תהפוך לציניות בגיל מבוגר יותר ולא־רישות
כלפי המין השני?
האם להתחיל לבדוק מה הוא קורא, או להמשיך
ולא להתערב?
לא הגעתי לשום מסקנות. ואולי טוב שלא
הגעתי. מי ערב לי שהמסקנות שלי יהיו נכונות?
אמא זה לא מיקצוע פשוט.

מה למשל אתם עושים אם פתאום נסתם לכם
הכיור?
מחפשים בדפי־זהב, מוצאים את האינסטלטור
(שרברב) הקרוב ביותר למקום מגוריכם, מטל-

לאכול טוב

פ טנ ט

או.קי. אז הייתי נורא עסוקה ולא הספקתי
לבשל, והיה קר בבית, יותר מדי אורחים באו בבת־אחת
ורציתי לאכול איתם, וגם הייתי חייבת

רגע, רגע. מה אני מתנצלת בכלל? אני צריכה
למסור למישהו דו״ח למה אכלתי ב־ 10 מיסעדות
בזמן האחרון? מה יש — גנבתי ממישהו? אסור לי

פנים, אבל אין תשובה. שוב פותחים את הספר
ושוב מחפשים ומוצאים עוד שרברב ומטלפנים
שוב. עונה המזכירה האלקטרונית. אתם משאירים
הודעה. אחרי 3ימים הנ״ל מטלפן .״מה קרה?״ הוא
שואל .״הכיור סתום ״.אתם אומרים .״למה הוא
נסתם?״ הוא שואל .״אין לי מושג ״,אתם עונים.
״טוב, אני אבוא מחר ״,הוא אומר .״באיזה שעה
בדיוק?״ אתם שואלים .״בשעות הבוקר,״ הוא
עונה .״אבל בבוקר אני עובדת ״.״נו, אז אל תעבדי
אם הכיור שלך סתום״.
וכך הוא בא, מתכופף ליד הכיור, מסובב מה
שמסובב, בררך־כלל גם פורצים המים המלוכלכים
והוא לא מספיק להכניס אותם לדלי, והוא
משחק עוד קצת, ופותח פה וסוגר שם ואחר־כך
הוא קם, לוקח 100 שקל והולך, ואת נשארת עם
מטבח מלוכלך, וגם קצת עקבות רטובים על
השטיח, ובכלל.
אז כל זה נגמר, אומרים לי. חברת כימ1ת 2000
בע״נו המציאה את ציים צ׳ק, שהוא נוזל שדומה
לאינסטלטור. שמים שלוש כפות אבקת צ׳יק צ׳ק
לחור שבכיור, שופכים שתי כוסות מים חמים
וממתינים חצי שעה. אחר־כך פותחים את הברז
ורואים שאין יותר סתימה.
היצרנים אומרים שזה נהדר. אני בעצמי לא
יודעת, כי מאז שיש לי צייק ציק בבית לא נסתם
לי כלום. גם כשאני יוצאת מהבית עם מיטריה זו
ערובה שלא תרד אף טיפת־גשם. אז אם יש לכם
סתימה קנו צייק צ׳ק, וגם אם אין לכם סתימה קנו.
4ש״ח בכל החנויות לחומרי־ניקוי וברשתות.

ב מ קו ם י

* 11111

השבוע אין לי תמונה של ילד או ילרה ואני יודעת שתיכף כמה קוראים יתלוננו. מה דעתכם הפעם,
באופן חד־פעמי, על התמונה המשגעת הזאת במקום ילדים? ידעתי שתישתגעו!
לפוצץ את הכסף שלי איפה שאני רוצה? אז אם
סיכמנו בינינו שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה
בכסף שלי, הנה דו״ח קצר על המומלצות ביותר
לעונה זאת:
גונדולה — מיסעדה איטלקית, רח׳ פינסקר.
במשך שנים היתה נזנחלה מיסעדה שבני־תמותה
רגילים היו עוברים לידה ומציצים פנימה
כדי לראות איפה יושב משה דיין, איפה יושב
ארליך ואם המקום של ארנסט יפת תפוס.
עכשיו הלכו חלק מהלקוחות לעולמם, אחרים
קיבלו פיצויים מוגזמים ונסעו לאמריקה ואחרים,
אולי, פשטו את הרגל. המקומות שהתפנו בגונדר
לה גרמו לבעלי המקום להוריד את המחירים ולהציע
לאנשים, שאינם דווקא מהעשירון העליון,
להיכנס. כלומר — נונדולה הצטרפה למיסעדות
שמגישות ארוחת־צהריים במחיר קבוע.
עבור מחיר קבוע של 35 שקלים מקבלים
לחמניות בתוספת חמאה, מנה ראשונה או מרק,
מנה עיקרית (יש מיבחר די גדול) מנה אחרונה
(מיבחר של ארבע) וכוס יין. האוכל נהדר, השרות
כמו במיסעדות של חמישה כוכבים. קחו לכם
שעתיים. זו לא מיסעדה שבאים לחטוף משהו
ולמלא את הבטן.

לדדאנטריקוט — רח׳ בן יהודה , 193
אומנם לא מיסעדה חרשה וגם המחירים לא
חדשים, אבל כדאי להזכיר אותה כי היא שייכת
לסוג המיסעדות שאם מבקרים בהן פעם, ממשיכים
לבוא. תמורת 27 שקלים, בצהריים, מקבלים
סלט־חסה אדיר או מרק״פיטריות (לא טעמתי),
סטייק אנטריקוט שלא נעשה קטן ולא החליף את
רכותו וטעמו זה 10 שנים, מנת צ׳יפס מהטובות
שאכלתי, קינוח (קחו את הפחזניות הממולאות)
וכוס יין. כל זה בניצוחה של נטלי היפהפיה
שמארחת באלגנטיות צרפתית ובחיוך ישראלי.

שכליה — מיסעדה צרפתית ברח׳ נחלת־בנימין

אוכל צרפתי מעולה. מוגש בהידור. מזכיר את
הנובל קוזין ביופיו, אבל לא משאיר אותך רעב.

שרות מיקצועי מאוד. מקום יפהפה. לא להפסיד
את חדר־השרותים. המחירים בערב לא מתאימים
לפרולטר כמוני. בצהריים, לעומת זאת, מגישים
מנה ראשונה (מיבחר מתוך 3־ ,)2מנה עיקרית
(מבחר מתוך 3־ )2ותוספות נפלאות, מנה אחרונה
מצויינת, קפה ומגש־גבינות לטעימה. הכל, כולל
האווירה וההרגשה שלא עבדו עליו בעיניים —
25 שקלים.
אוף, אני לא יודעת מה איתכם, אני מתה מרעב
אחרי הקטע הזה.

צוות ״שכליה״ על המירפסת
א 1כל צרפתי ם וגש בהיחר

בנו סח הגיז * והש־ס
עשרפדאטרש רון

אן ריסיאה
מוסיקארית
זה היה ללא ספק השבוע של אנט
פלאטו־שרון. אחרי חצי שנה של
פיתוח־קול אצל המורה הוותיק צבי
בססי השמיעה את קולה בשני אירועים.
האחד ביום־הולדתו של בעלה
שמואל, שנערך בביתם המפואר בסביון,
והשני בערב מוסיקומיקה שנערך
מן־השיקמים בהנחייתו של ננסי
ברנדם. את האוכל הרב שהוגש בביתה
ל־ 50 האורחים הכינה במו ידיה.
בנן־השיקמיס היה אוכל ממיטבחו של
יהודה אווזי. אנט האלגנטית הודיעה
מראש שהיא לא בעניין של קאריירה.

| 1#ךךדדך אשת החברה התל״אביבית שבחרה להתעלם ולא
1 1להגיב על הכתבה המסולפת, כדבריה, שהופיעה

באחד המקומונים, שוחחה עם היהלומן אלבר בן־אמור המתגורר בסביון.

דו! ת11
11111

חתונתם של הזמרים מוטי דיבנה
וסימה עמיאל באולמי טזקס־ח,
היתה מיפגש שמח ומהנה של חברים
מעולם המוסיקה. הפתעת־הערב היו
הוריו של מוטי החיים בנפרד. האב
זאב דיכנה, איש־עסקים אלגנטי,
נתגלה כזמר־סווינג מוכשר. גם האם,
נחמה דיבנה, העובדת כמנהלת
בחברת־ביטוח, הוכיחה את כישרונה
המוסיקלי.
האירוע, נראה כסצינה ממתזמר,
בעיקר בקטע שבו הזמרות תיקי דיין,
סימה עמיאל ולהקת הבנות מעלי
בי־הח״ם הפגינו ביצוע מרגש ומצחיק
לשיר הידוע של החיפושיות ה״ ניוד.

11ך | 11ח ך |1י 1מבעלי חברת־הביטוח ״פניקס״ ממעט לבלות לאחרו־
11 ^ 11 111 נה בגלל בעיות מישפטיות. הוא בילה בחדר״הווידיאו
של מישפחת פלאטו״שרון בחברת ידידו אסף רובין(בתצלום משמאל).

אנט נלאטו־שוון

היתה לבושה בשימלת״ערב פרי יצי תו
של המעצב הצרפתי לואי אזרו.
מיכל בקר לבשה שימלת״מיני בעיצובו של האופנאי אזדין עליה.

1ן ל 1ך 1ךןךך 1היא חברה קרובה של סימה ומוטי דיכנה
1 1 1 1 1111 בתצלום לצידה) והקדישה להם שני שירים.
תיקי דיין(בתצלום למטה) והבדרן יוסי ברק (לצידה) בידרו את הקהל.

ציפי גרשונוביץ
בחברת רפי שאולי (בתצלום

ע ך 1ך ך | 1ך 1ך מזוקן ושמח־לבב היה ה־
\1^ 1י 11 1 1 1 1ראשון לטעום מהפרגיות
שהוגשו לאורחים. כשניסה לשלות אחת מהמחבת

| ך 1דהה |#ן 1ך \ 1ך י | והשחקן יוסי גרבר(בתצלום לצידה) הירבו לשתות.
כ #1 1 #1 11 | /גרבר סיפר למיכאלי על השיפוצים שהוא עורך בדי 1
רתו
בימים אלה שגוזלים הרבה מזמנו ומכספו. הוא מופיע במקביל בהצגה ״נוצות״.

כמעט ונכווה, בגלל דחיפה לא מכוונת של שחקן
שעמד מאחוריו. חזקיה, המשחק בהצגה הקומית
צייר בן ,90 מתחלף בתפקיד עם השחקן יוסי גרבר.

שרת־הבריאות שושנה ארבלי־אלמוזלינו
וחברת-הכנסת שרה דורון
אומנם לא נכחו בארוחת־הערב של

מוני מושומב

גילה חוש אקרובטי במהלך הארוחה והרבה
להשתעשע עם השחקניות עדי לב (הבלונדית
שבתצלום) ועם רוחל׳ה הפלד (בעלת התלתלים) שפינקו אותו כל הזמן.

שחקני ההצגה עד מאה ר 20 שנערכה

במיסעדת דולפין, אך השחקנית ריב־קה
מיכאלי עשתה חיקויים מעולים
של שתיהן. השחקן מוני מושונוב

ית ובעלת־בוטיק היא חברתו הנוכחית של
שאולי (בתצלום לצידה) .חווה לוי בהריון
אל) .אילנית ופינצ׳י מור (בתצלום מימין).

שימש לה כמראיין ושאל אותה מהי
דעתה על ההצגה. בהמשך הערב היא
הגדילה לעשות כשנתנה ביצוע נוסח
מרילין מונח לשירי ארץ־ישראל,
לקול צחוקם המתגלגל של החוגגים.
החוגגים אומנם לא מנו יותר מ־,20
אך עשו רעש כאילו היו . 120 עדי לב,
הבלונדית, שרה את השיר סמר־ט״ם
בהרבה רגש. יוסי גרבו* ומיכאלי אף
רקדו טנגו. בקיצור הלך שם שמח, אך
זה היה רק בשעות המאוחרות, אחרי
שהשחקנים רוקנו כמה בקבוקי־יין והחלו
לעלוז. אומנם בתחילת הערב היו
רישמיים וקפואים, אך כמה פרגיות ול־שונות״עגל
ממטבחו של נינו רעיה,
הבעלים, עוררו אותם.

כרגיל היתה מיכאלי הראשונה
בבדיחות ואחריה הצטרפו האחרים. מי
שהפתיע בבואו היה הרב הירושלמי
מנחם, שסירב למסור את שם־מיש־פחתו.
הוא בא לברך את השחקנים לד־רך־צלחה
והתחיל לשיר שירים באידיש,
אך במיקצב הג׳ז. כשביקשה אחת
מהחוגגות ללחוץ את ידו הוא הסכים
ואמר שאין לו בעייה מכיוון שלמחרת
היום הוא הולך להתרחץ במיקווה.
רוחל׳ה הפלר, שהופיעה בהצגה
בעל זמני, הופיעה הפעם עם בעלה
הקבוע אלי רונן, בימאי ההצגה והמנהל
האמנותי של הקאמר׳ .והמפיק־אמרגן
משה יומן? בא בחברת אשתו
פלר. לשימחה הצטרף גם המיסערן
נינו רעיה שפיזם באיטלקית. החוגגים
השבעים שיתפו פעולה. רעיה אף
הבטיח להם שאם ההצגה תצליח הוא
יערוך להם מסיבה גדולה יותר.

כתב: והר אוהליאב. צירם: אבי ולדמן

המעצבות הצעירות, המסוות לאופנה נמו לסם
לתופרת ולנשים בקיבוץ איך עליהן
להתלבש. הנשים לא אהבו לקבל ממנה
הדרכה, אבל התופרת ידעה שהקטנה
יודעת מה היא אומרת.
הבגדים שבבוטיק תואמים את
אופייה של טובהל׳ה. הם תיאטרליים,
דרמאתיים, הצבע השחור שולט.
הבגדים משמשים כניגוד לבוטיק
המעוצב להפליא באווירה מינימ־ליסטית
על־ירי גידי לוי. טובהל׳ה גם
מוכרת את נעלי מעצב־האופנה היפאני
טוקיו קומאגאי. הנעליים, שמתאימות
לגברים ולנשים גם יחד, הן שטוחות,
בצבעים של שחור, אפור וחום,
ולפעמים בהדפסים של נקודות.
מי שתרצה להיראות שונה ולזכות
במבטי־הערצה על הופעתה תוכל
בהחלט לצאת מטובהל׳ה מצויירת
בבגדים המתאימים.
בהשוואה לט!בהרה נראית החנות
אורל כמו מחסן מבולגן וחסר כל
תכנון. אך מסתבר שהדבר לא מפריע
ללקוחות הוותיקות. המוכרת התוססת,
עם תואר בעבודה סוציאלית היא אלה
ברוך. ברוך היא אשה גבוהה ורזה, נאה
מאוד, והיא נותנת למי שנכנס לחנות
הרגשה של חום וסימפטיה. לפני
שמונה שנים החליטה שעבודה
סוציאלית זה לא בדיוק בשבילה,
גילתה את חיידק־האופנה, ומאז היא
מנהלת את הבוטיק ברחוב יהודה
המכבי.
בהתחלה הסתפקה בבגדי־ים ולפני
שנתיים התחילה לעצב, ביחד עם
חברתה תקווה שטנג, קו אופנתי בשם
אליטא. הקו מאופיין בג׳קטים גדולים,
שמלות מסריגים, ורצון חזק לספק את
דרישות הקליינטיות הנאמנות. הבגדים
מתאימים לקהל רחב, לא אבנגר־דיים,
ומאוד לבישים.

1 | ¥1ך ך ״ חוץיה מערכת בשני חלקים בצבע שחור -ג׳קט צמוד
* 1 1 1^ 11/1י 11 בעל רכיטה כפולה של כפתורי״מלחים מוזהבים
מעל לחצאית״מיני בעלת שלושה קיפלונים במכפלת. בבוטיק ״אורל״.

^ לבד הבישרון הבסיסי להלביש
*/נשים אחרות צריך האופנאי או
מעצב־האופנה להיות משוגע לדבר.
זהו תחום שוחק במיוחד, בעל קצב
משלו. הוא משתנה ללא הפסק. שלוש
משוגעות לדבר שאותן פגשתי הן:
טובהל׳ה, אלה ברוך מאורל ודורין
פרנקפורט.
הקיצונית ביותר מבין המשוגעות
לאופנה היא טובהל׳ה חסין, בעלת
הבוטיק טובוזרה. היא ידועה בשמה
הראשון, טובהל׳ה. די באיזכור שמה
כדי שכל מי שמתעניין באופנה ידע
למי הכוונה. סובהל׳ה היא בוודאי
רמות מיוחדת במינה בנוף האופנתי
בארץ. במה שנוגע לאופנה העולמית
היא תמיד עם האצבע על הדופק. כיש״
רונה מתבטא ביכולתה להרכיב
מערכות־לבוש שונות המתאימות לק־

ליינטיות הדרשניות שלה. בתחום זה
אין לה מיתחרים.
כשהיא אומרת למישהי :״זה מתאים
לך ׳,לא יהיה בכך שום ספק. בכל מה
שנוגע לאופנה כולן לוקחות אותה
ברצינות. לא תמיד זה היה כך. עוד
בגיל חמש, בקיבוץ משמרות, היתה
נכנסת למתפרה ונותנת הוראות

אשה־ילדה

מערכת מוטיקלית בשני חלקים -חולצה בעלת
צווארון לבן וסרט מעל לחצאית בעלת שני פסי־וולנים
(למעלה) .חולצה מטריקו וכתפיים מעוגלות מכופתרת מלפנים
מעל למיכנטיים רחבים בשחור ובלבן. עיצוב -דורין פרנקפורט.

ך 1ך *11 #1 *1 1ה טוניקה מנומרת מקשמיר מעורב באנגורה, מעל
11 #111 #1111 לחצאית־מיני מטריג(למעלה) .מימין -חליפה בשני
חלקים -ג׳קט בעל ירכית רחבה וחצאית צרה. עיצוב -״אליטא״.
הוותיקה, אך הצעירה שמבין כולן,
היא מעצבת־האופנה דורין פרנקפורט
( .)36 פרנקפורט, המעצבת כבר 14
שנים, למדה אופנה בפאריס, התחילה
למכור בכולבו שלום. והיום יש לה
חנויות בכמה ערים בארץ. פרנקפורט
פתחה גם עסק בלונדון, ומחלקת את
זמנה בין עיסוקיה בארץ ובלונדון.

ך 1ך | 1פרנקפורט מעצבת ב !
| 11 סימון אישי. מאמינה
שהלקוחה היא יצור אינטליגנטי.
סיגנונה של פרנקפורט נקי, נשי,
בעל סממנים של דרמה. היא לא מנסה
לעוות את הגוף בכדי להיות יצירתית.
פרנקפורט מאמינה שהקליינטית שלה
היא יצור אינטליגנטי ויש לה מה
לומר. היא תדריו את הלקוחה איך
להתלבש, ואיך לשלב עיצובים שלה
עם בגדים אחרים שיש לאשה
במלתחה, אבל תשאיר לאשה להשלים
את המראה בעצמה.

| 11ך 1ק ך 1ך ן נעליים מקנווס של טוקיו קומא
111 1 | 111#1נאי. נקודות לבנות על רקע שחור.
הדוגמניות לבושות במערכות המשלימות את המר

אה המנוקד של הנעליים. דיגום -טובהל׳ה.
ועוד כמה פריטי״חובה להשלמת התמונה -מיש־קפיים
בשלל צבעים ודגמים וגרבי״מיכנס מנוקדות.

ולדהף 11ך ך: מערכת בשני חלקים -חולצה לבנה ונקודות
11.1114 1 1 1 1שחורות מטריג. שימלה מטריג המוחזקת בשליי•
קט המתכפתר לשימלה (משמאל) .שימלת־טריג בעלת צווארון שחור,
פפלום רחב וחצאית־קלוש רחבה וארוכה (מימין) .דיגום: טובהל׳ה.

מנגד

שירה בלי פרסיות
נדמה לי שמעטים יבקשו לערער על כך שמבין
כל האמנויות למיניהן — שירה היא הפרטית,
האינטימית ביותר. פרטיותה מתבטאת בכך, שבניגוד
לענפי יצירה אחרים, היא פעלו של אדם
יחיד היושב וכותב. בניגוד לאמנויות המוסיקה או
התיאטרון, היא אינה נזקקת ל״מבצעים״ שבלא
תיווכם ופרשנותם אין היא יוצאת מן הכוח אל
הפועל. בניגוד לקולנוע ולאופרה או למחול, אין
היא אמנות שמטבעה קיים בה שיתוף־יצירה של
מיספר אנשים התורמים איש־איש את חלקו.
בניגוד לרומאן, או למחזה, אין היא יונקת, כמעט
בהכרח, ממקורותיו של איזה אתוס קיבוצי.
ובניגוד לכל אמנות אחרת, שיסוד הבידור בולט
בה יותר, אין בה תודעה ברורה ומוגדרת של קהל־היעד
שלה, ואף אפשר שלא תהיה מופנית ביודעין
לשום קהל שהוא. בקוטב הלירי הקיצוני שלה,
היא עשויה להיות ביטויה של סובייקטיביות
טהורה למראית־עין היוצאת לדרכה על פני
המים, כאותו לחם אגך שבפיתגם, בלא לדעת אם
תימצא יום אחד ובידי מי.
׳מובן שלא כל שירה היא שירה לירית; וגם זה
— שגם כשהיא עצמית ואישית ביותר עדיין היא
שומרת, באחיותיה האמנויות האחרות, על הלן שר
( 1£X1א )^ 0שבלעדיו אינה יכולה להתפרש:
שפה, קונבנציה, תרבות, מילון של סמלים, צורות
וזיקות שאפילו השירה הפרטית ביותר נושאת את
חותמם בגופה.
וקיימת כמובן גם שירה המבקשת במודע ובמכוון
להתרחק מן הפרטי והאינטימי ולהתקרב אל
החברתי או הבינאישי וההיסטורי, שירה ציבורית,
(אבל לא ״שירה בציבור מעורבת, מגוייסת,
פוליטית. וגם שירה דידאקטית, אוט1פית,
מיסטית ואפית.
ועם זאת וחרף כל אלה, יחסית לאמנויות אחרות
— אין פרטית משירה, ולעתים — אין מסתגרת
ובדלנית ,״עליתנית״ (אליטיסטית) ממנה.
כמעט לא ידו״ע לי מיקרהיאחד של אדם היושב
וכותב רומאן, או אף סיפורים לעצמו ולעצמו
בלבד: אפילו קפקא שביקש מידידו מאכס ברוד
לשרוף את כתביו לאחר מותו, הראה אותם כתבים
לברור ולחברים אחרים בעודו בחייו. אבל מוכרים
לי מיקרים לא מעטים של משוררים הכותבים, או
שכתבו, בלא להראות את יצירתם לאיש, בלא
לעשות דבר לפירסומה.

ואכן, בחוץ־לארץ נתקלתי לא־אחת בביטוי
,קונצרט־שירה׳ ,כלומר, ביצוע קולי של דיברי־שירה
באוזני קהל שטרח לרכוש כרטיסים לערב
זה עצמו. וברור: מי ש,מופיע׳ ב,קונצרט׳ אינו
פטור מביקורת: על צורת קריאתו, על הפרשנות
שנתן ליצירה, ואם את יצירתו שלו קרא והמבקר
מכיר את הכתובים — אפילו עליה עצמה.
אבל מה תאמרו על ביקורת קונצרט מוסיקלי
שתתמקד בציון העובדה כי במנצח ניכר שהוסיף
קילוגראמים רבים למישקלו בעת האחרונה, ששערו
של הכנר הראשון הולך ומקליש, שהח־צוצרן
פוזל ונראה חיוור, ואילו הצ׳ליסטית נעלה
כל זמן הקונצרט — כל הזמן ממש! — נעליים
בסוליות קרפ.
בוודאי תאמרו: בדיחה, ולאו דווקא מוצלחת.
אבל אלה מכם שקראו את הסקירות שנכתבו
בעיקבות הופעתנו המשותפת — של אלן
גינזברג ושלי — באולם צ!1תא לפני שבועיים,
מרביתן אגב רצופות דיברי שבח — יודע יפה
למה ולמי אני מכוון.
בראש ובראשונה — למציאותה של ישראל
האחרת, כלומר, זו המכוערת, לפעמים עד כדי
פלצות, של שנות השמונים, זו שבה עשוי להופיע
אחד הידועים כמשוררים בני״זמננו(הזמן שלאחר
מילחמת־העולם השניה) ,לקרוא כמה משיריו
האישיים והכאובים ביותר, ואילו,סוקרי המופע׳
בכרטיסי־החינם שבהם הצטיידו מבעוד־מועד
(,סוקרי המופע׳ שהרי לא תמיד מדובר כאן
במבקרי ספרות — אף כי איני מבקש להגזים גם
בערכם של אלה במקומותינו) ,מתעכבים אצל
שיפולי ביטנו, נעצרים בסוליות הקרפ של נעליו
או בחלקת הקרחת שלו, או מספרים סתם דיברי
רכילות על ראיונות שניתנו או לא ניתנו — כאן
ומעבר לים.
תאמרו: פרובינציה — ולאו דווקא מן
המתוקנות. אבל אפילו הבדווי ה״פרובינציאלי״
יודע כיצד מקבלים פני אורח. ואפילו גס־רוח
שבין כתבי שבועון בידור אנגלי או צרפתי או
גרמני יודע את ההבחנה בין שירה כ״קדיש״ לבין
מופע של דיח״ן (£אך\ 1ס) הזכור לטוב. ואין
כוונתי לומר חלילה שמותר לכתוב בכל לשון על
כל מופע־בידור.
ייתכן, ייתכן מאוד שבאמת מצויים כאלה
שאינם יודעים או זוכרים את ההבדל, ואשר מרוב

כהנא שוב אינו ״בחוץ״ ,מחוץ למחנה, אינו בחזקת
מוקצה מחמת מיאוס, וכי הנגיף הקרנפי הוא כבר
״בפנים״ ,נחלתם של רבים־רבים מבין המתקראים
בני־תרבות, שאולי עדיין אינם מודעים לנוגדני
ה״איידס״ התרבותי המתרבה בהם.
אמרתי בני־תרבות? אבל זו, כמובן, אינה
המילה המתאימה .״חבורת הזבל״ הוא ביטוי הולם
הרבה יותר.
ואלה וכאלה יהיו נותני הטון בעיתונות ה״תר־בותית״
הישראלית של מחר ומחרתיים, אם אינם
נותנים אותו, את הטון הזה (מוטב שלא אקרא
בשמו המדוייק) כבר היום.
באווירה הזאת של ״המיזרח הפרוע״ ההולכת
ומשתלטת אצלנו בכל תחומי החיים — אגב,
ידידים, מיזרחנים, מבטיחים לי שאין דומה לה גם
באחת מארצות האיזור — מה פלא שמשורר
צעיר כיוסף שרון אינו מאמין כלל שניתן לחלוק
אהבה לשירה עם אחר, כלומר, שניתן להיפגש בה
ועל מצעה עם הזולת:
אמר לי אתה איך
אפשר לחלק אהבה לשירה עם אחר:
׳ אם בשורות אלה עדיין ניתן למצוא אנינות של
נעורים, גחמה(קאפריזה) של רגישות, הנה בשורות
הבאות, אף הן מאותה יד, כבר תמונת־מצב
מדוייקת של מצוקתו של משורר ישראלי בעולם
שהוא אנטי־שירי, אם לא אנטי־תרבותי, ביסודו:
מחק מזכרונך את ברד החצים, אבני
הקלע, שפגיעתם מז״יקת בל בן
אפלו בשעת החטאה מקרית; נמלט
לנפשד...
׳״נמלט לנפשך״ .נמלט כדי להציל את הנפש.
מילא, אלן גינזברג. הוא כבר ארז את מזוודותיו
ויצא — אולי לעוד 27 שנים שבהן יצטרך
לחיות בלעדינו. אבל מה יהיה על הנותרים כאן.
האם יעמוד להם כוחם — נוכח השיטפון
ההולך וגואה, הולך ופורץ ומוחק כל מחסום וכל
עכבה של ״חבורת הזבל״ :או, מוטב, כמה זמן עוד
יעמוד להם כוחם לזכור —
...שעוד מישהו פאן, לא־מבר לד,
עדין חי עם סודו בתבונה מפלאה,
מתפון מדיק לענוה־שאינה־נתנת־לחקוי- ,
מישהו נדיב ממד״ .י
קים את ההבדל״המועט שבין בהק לאבק.
—יבין שירה לרפש׳.
נ.ב. לאחר כתיבת הדברים נזדמנה לידי רשיובה
דיבמה
שנדפסה ״2ך? 08
רי תוכחה לאלן גינזברג על שאינו מגלה יתר
התעניינות ב״עברית כלשון שנוצרה למען השירה,״
ובכלל ב״ציון זו שאינה מליצה בלבד ואינה

חנוט פתק
וארז גינזנוג *
בתל־אביב
נישואין של איש אחד
לכאורה, הדברים נראים פשוטים. כל אדם
יכול לרכוש לעצמו מצלמה ולהתחיל לצלם. על
מישקל: כל אחד יכול להחזיק בידו עט או
מיכחול טבול בצבע ולכתוב או לצייר. בשביל
אנשים מסויימים ההחלטה ׳והבחירה במימצע
(מדיום) זה או אחר היא הרת־גורל. כי המימצע
שבו בחרו כבכלי עבודתם עתיד להפוך במרוצת
הזמן לגורם דומינאנטי המכתיב להם את אורחות
חייהם. וזה עד לרגע שבו יתלכדו יצירי מוחם
ורימיונם או עמל־כפיהם עם חייהם ויהיו לאחד,
או כמעט, ככל שהדבר ניתן.
מכאן ואילך יצטרך הכל להתבטל בפני

צו־ור־מפתחות
כלפי מה הדברים אמורים? בימים האחרונים,
נזדמן לי, לרגל תרגום שתירגמתי, לקרוא שירים
בציבור, דבר שאני נוהג לעשותו לעתים רחוקות
בלבד. ואין זה משום שאינני אוהב לקרוא שירים
בציבור אלא משום שהורגלתי כל־כך לחרוד
לקולה הפרטי של השירה, בעיקר בעולם של
עשיה ציבורית מרובה כל־כך, שגם אני משתתף
בה על־כורחי, שעדיין אני מתקשה לראות בה
דבר שאדם עומד על בימה או באולפן־רדיו
ומשמיעו, סתם כך, בלא הקשר, לחללו של אולם
— או עולם.
והרי אני מודע היטב לכך שלשירה יש גם צד
מוסיקלי שרק הקריאה בקול רם מאפשרת לו
לבוא לידי ביטוי, ואני יודע היטב שגם שירה
לירית ראשיתה בנגינה ובכלי נגינה ואפשר שגם
בשירה בציבור, וכי קולו של אדם כמותו ככלי-
נגינה אף הוא, וכי הבריות מבקשים — ובצדק —
לשמוע את האיש עצמו קורא משיריו, שכן כל
קריאה היא פרשנות, ואין דומה קריאה אחת
לחברתה, וגם יש בה בקריאה — למי שאוזנו
כרויה — מפתח ואולי צרור־מפתחות להבנת
העולם שמתוכו צמחה היצירה.
ואף־על־פי־כן הרתיעה עודה קיימת וקשה
להתגבר עליה. ואף־על־פי־כן אתה מתגבר עליה,
אחת לכמה חודשים או שנים, ומשלח את קולך על
פני המים בתיקווה שמישהו אחר — ולא אתה
עצמך, כרגיל — ימצא אותו ברבות הימים.
וכך אתה מוצא את עצמך ניצב שוב על הבימה
וקורא, נרגש, ומפרש את המילים שבלי קולך אין
להן, ברגע זה, קול, ובלי פרשנותף אין להן
פירוש. ואתה יודע שמה שהיה, לעתים, פרטי
שבפרטי עבר גילגול והוא יוצא עתה לרשות
הרבים בדמות מעשה־אמנות. כדרר שיקרה בעת
שאתה מכנס את שיי־יר בקובץ ושולח גם אותו
לצוף על פני המים בצד ספרים רבים אחרים.

סוליות קרפ ופיצה

תאמרו, קריאה בקול רם משולה לקונצרט.

אלן גינסברג: הצייר רפאל סוייאר
ואשתו רבקה ()1987
היצירה ויוצרה. כל השאר, הזיקות שבין האמן
לבין סביבתו, לבין חבריו, לפעמים אפילו ביחסו
למישפחתו — כל זה הופך טפל לעיקר.
במיקרים כאלה ניתן אולי לדבר על מעין
״נישואין של איש אחד״ .איש אחד ויצירתו,
כמובן. אבל איש אחד. לבדו.
המדובר באנשים השולטים בגורלם ולא
להיפך.

יוצרים ביז יוצרים
רוברט פרנק: פיקניק (מתיד ״האמריקאים״)1959 ,
״כיסוי״ אירועים ״תרבותיים״ ופעילויות ״תרבותיות״
דומות, נעשה ליבם גס גם בהם גם באמנים
ואולי גם בתרבות עצמה. אבל אם כך — מי
מחייב אותם להטריח את עצמם להזמין כרטיסי-
חינם ולבוא?
האם בשביל 500ש״ח לחודש כדאי באמת
לעטות את מחלצות הביריון התרבותי או הכתבן
המבקש לרדת עד לרמתם המשוערת של
הנחותים וגסי־הרוח שבקוראיו?!

חבורת־הזבל
שאם אומנם כך — אות הוא לנו כי צודקים
אלה בקירבנו הטוענים כי בישראל של 1988

אידיאולוגיה ואינה מיזרח־תיכון או היסטוריה בת
20 או 2000 שנה.״
טוב ויפה. גם אני הייתי רוצה ש״היהודי החשוב
ביותר בדור הספרותי שבאמריקה שלאחר מיל-
חמת־העולם השניה״ יתעניין יותר בציון ויבקר
בה לעתים תכופות יותר. אבל אם פירוש הדבר
שבכך יחשוף את עצמו למעקב צמוד של שוחרי־ציון
מן הסוג המדווח על הצורה שבה הוא מזמין
או אינו מזמין פיצה במיסעדה שברחוב אבן גבי־רול
— כפי שהדבר נעשה באותה רשימת־תוכחה
— עצתי לו שיישאר בארץ־מולדתו, שאינה,
למזלו הרב, ציון.
כיצד נאמר שם במקורות שלנו: ונשמרתם
לנפשותיכם.

ברגע אחד אני רואה שני רבי-אמנים, מאיסט־רים
בלע״ז, תחת קורת־גג אחת, מיבנה דימיוני
של גורד־שחקים תרבותי־אוניברסאלי, תחת כיפת
השמיים.
ברגע האחר הם מתקבצים, מצטופפים עם
קבוצת תלמידים, רובם ככולם צלמים מיק-
צועיים מישראל. כולם מצויים בין קירות החדר
של סדנת־הצילום שהתמשכה לאורך חמישה
ימים.
כך או כך, רוברט פרנק ואלן גינזברג, צלם
ומשורר המכנה עצמו בימים אלה ״תלמיד
צילום״ ,מלמדים בקאמרה א 1בסק1רה כאן
ועכשיו.
משנשאל אלן גינזברג על״ידי רם עברון
בטלוויזיה, כיצד הוא רואה כיום את מלחמתו
שלו ומילחמת חבריו כנגד המימסד הסיפרותי

האמריקני, השיב, ספק ברצינות ספק בהיתול:
״מה הבעיה?! המימסד זה אנחנו״ .כלומר, הוא
וחבריו זכו להפוך את הקערה על פיה. ממעמד
של ״נידחים״ ,״מנודים״ וכמעט ״מצורעים״ הפכו
לנותני־הטון, חברי־האקדמיה, הפרופסורים. אותו
דבר ניתן גם לומר על רוברט פרנק, צלם יהודי
אמריקני יליד שווייץ ( )1930 שהדפסי־תצלומיו
בחתימת״ידו נמכרים היום באלפי דולר האחד.
ועם זאת, אין שני אמנים הרחוקים יותר מן
התדמית שהם מבקשים — אולי כאמצעי-
התגוננות מפני הטענות הרגילות — לשוות
לעצמם: זו של ״אמנים ממוסדים״.
השניים כבר לימדו יחד, או ערכו סדנאות
דומות יחד, לא־פעם. כך, בשנת 1982 בא רוברט
פרנק ל״בית־הספר לפואטיקה חסרת גופניות״
על־שם ג׳ק קרואק שבבולדר, קולוראדו, להעביר
שם ביחד עם אלן קורס בנושא שירה וצילום.
במבט ראשון ניכר בהם שהם רגילים לעבודה
בצוותא. במקום שרוברט פרנק מחסיר — גינד
ברג משלים. במקום שהמשורר עוצר — הצלם
ממשיך את דבריו. ניכר גם כי הם משפיעים זה
על זה. וזאת, חרף הכרזתו של אלן כי ״רוברט
פרנק הביא אותי עימו לכאן רק מפני שהוא לא
אוהב לדבר״.
אבל באותה מידה בולט גם הניגוד שביניהם.
גינזברג — פתוח, מרים כל כפפה, נכון לכל
אתגר או התגרות, הד־לשון, מנסח בקלות. פרנק
— מסוגר, נחבא אל הכלים, ידידיו אומרים עליו
שהוא נוטה לדיכאונות — בעיקר מאז מותה של
בתו בתאונת־מטוס ומחלתו הקשה של בנו מנישואיו
הראשונים.

סודות המקצוע
השניים נפגשו בשילהי שנות ה־ 50 באמצעותו
של ג׳ק ל!תאק, ידיד קרוב לרוברט ומי
שכתב את ההקדמה למהדורה האמריקנית הרא שונה של ספר־צילומיו המפורסם, האנוריקנים
( .)1959 גן רואק היה, כידוע, סופר מופת ואחד
מידידיו הקרובים ביותר של אלן גינזברג ורק
מותו בגיל צעיר, בעיקבות מחלת האלכוהוליזם,
הפריד ביניהם.
מאז היו תקופות שבהן נפגשו גינזברג ורוברט

אלן גינזברג(מאחור) ורוברט פרנק עם תלמידים ב״קאמרה אונסקורה״

רוברט פרנק :״מידים״ ,נונה סקוטיה ()1977
פרנק הרבה, והאחרון אף לימד את רעו המבוגר
ממנו כמה מ״סודות המיקצוע״ .והיו תקופות
ארוכות בהן פנה כל אחד מהם לעברו שלו,
ליצירה המייחדת אותו.
עכשיו הם ביחד ומשתפים את כל הנוכחים
בחוויותיהם, בראיית־העולם שלהם ובתפיסתם
את אמנותם.
גם אם הם ״משדרים על גל אחר״ ותגובותיהם
על אירועים חיצוניים דומות, הרי הם זקוקים
לגירויים שונים בתכלית כדי לבצע — כל אחד
בתחומו שלו — את יצירתו האישית החד־פעמית.
מלכתחילה הם עוסקים בחומרים שונים.
זה במילים, נטולות־מישקל, אך כבדות משמעות.
ואילו זה בסירטי־צילום חומריים המוגבלים, בין
השאר, לתנאי חשיפה לאור.
במהלך הסדנה הם משוחחים ומלבנים ביניהם
את הזיקות שבין תמונות למילים, את הדרכים
המשותפות והשונות להעברת מסרים אישיים,

ואת הצורך שבשיתוף וביצירת קישרים ביו״אי־שיים
בתיווכה של יצירת־האמנות.

שארה של שורשים
״יש לך שורשים?!״ שואל פרנק פתאום את
גינזברג. זה אינו מהסס ומצטט מה שאמר סטאלין
על ״קוסמופוליטים חסרי שורשים,״ כשהוא מכוון
בעיקר ליהודים.
פרנק מספר על נובה סקוטיה (מבטאים:
סקושה) שבקנדה, שם יש׳לו בית(הוא מחלק את
זמנו׳בין זה, שבו הוא מתגורר עם אשתו השניה,
לבין ביתו הגדול באזור הלאו דווקא יוקרתי של
ה״באורי״ בניו־יורק, אותו רכש בשעתו תמורת
50,000 דולר) .אלן, המגלה זאת, מספר גם שהוא
יכול לקבל היום פי־שלושים מסכום זה אילו
ביקש למוכרו.
באחרונה שאל את פרנק אחד משכניו הקנא־דיים,
אם ״הפעם״ הוא מתכוון להישאר ״פיה״

כלומר, בנובה סק1טיה או ״סקוטיה החדשה״ ,לצמיתות
— עד יום מותו.
היתה זו הפעם הראשונה, הוא אומר, שהבין
את פשר המושג שורשים אצל שכניו הקנאדיים,
אנשים שנולדו באותו מקום, בילו בו את כל
ימי־חייהם ובו הם גם מצפים למות ולהיקבר. הן
פרנק והן גינזברג חשים עצמם, לעומת זאת,
יהודים נודדים, חסרי־בית, אף כי לכל אחד מהם
יותר מבית אחד.
האם משום כך אהב פרנק בתל־אביב — זה
ביקורו השני כאן — בעיקר את איזור התחנה
המרכזית? יש להניח שלא. התחנה פשוט קסמה
לצלם שבו. כל הססגוניות הזאת, ריבוי פרצופי
האנשים השונים, התנועה הבהולה, המקח והמיס־כר,
המיזללות, הקאסטות.
לא דומה לשום דבר בנובה סק1טיה.
גינזברג: היהודים המציאו את המונותיאיזם
(האמונה באל יחיד) ואת המוחלט. מהותו
הקוסמופוליטית, הבינלאומית של האל האחד
היא שנטעה ביהודים רבים כל־כך את כרומוזום
הנדודים ותחושת אי־השייכות למקום אחד.
כשאני שואלת את פרנק בדבר הביוגראפיה
שלו, הוא מייפה את כוחי ״להמציא לו״ כל
ביוגראפיה שאבחר. בכלל, הוא מרשה לי
״להמציא״ עליו כל מה שארצה. עקרון ה״המ־צאה״
חשוב לו, אולי יותר מעקרון המציאות. אבל
בציוריו דווקא מציאות. מציאות ורק מציאות.
אלן גינזברג משמיע באוזני שיר של משורר
בלתי־מוכר לי, יליד . 1948 שם השיר: מלון נטזש.
מחברו הוא דיויד קופ והוא כתוב אנגלית.
לאחר שסיים, הוא קורא בהתלהבות האופיינית
לו :״הנה, זה צילום של רוברט פרנק!״
״בראייה סובייקטיבית?״ אני שואלת, מפקפקת.

״לא, לא,״ הוא ממשיך נלהב ,״אובייקטיבית
לחלוטין!״
עדנה חדשה היתה לקשר שבין אמנויות השינעמי
הר־ירוק
רה והצילום.

אל! געזברג

רזברט פרנק -אדם
בצילומיו של רוברט פרנק ניכרת תכונה של
בדידות. כך, בצילינדר המצוחצח המצולם בצי־

ריר, בכסא הקטן בן שתי הרגליים בפאריס,
,1949 או בצילום המאוחר יותר, משנת ,1950
שבו רוברט מתבונן בהמון העובר כשמבטו נעצר
בנעליים מצוחצחות בקצה זוג־רגליים מתמשכות
מתוך חפתי־מכנסיים מהודרים המוטלות על
הכביש. מישהו קיבל התקף־לב? איש לא היה ליד
הכותל העשוי מיקשה אחת של בית־הסוהר
בפינת ה־16ת 8116 <16 83 כשצילם שם. ומה עשה
רוברט פרנק בפרוורי פאריס ב־ ,1949 בשדה
ערפילי שבו בהה סוס ליד ערימת־השחת שלו
בכמה ילדים רצים בשדות שליד פורט דה
קליניאנקור? הקבצן הבודד אשר מקלו המצולב
וכובעו מוטלים על עיתון על גבי מעקה־אבן
מתחת לפנס־רחוב לילי? מייד ניכר: אדסימעורב
בבדידותו.
קשה לקיים מצב של תודעה מתמשכת, מודעות
למיסגרת הצילום והמרחב, הטווח הטונאלי,
מיקריות מזדמנת שאדם ער לה רק למחצה —
להסתכל בעולם דרך מצלמת ל״קה ישנה במשך
שנים, לצמצם את עיניך לתשומת־לב׳זאת בלבד
— למקד במהירות ,״באין רואים״ ,כפי שקרואק
קרא לזה ,״לירות״ צילום מן המותן — להפנות
את העין הצידה ואחר־כך לתפוס את המיקריות
בלחיצה אחת ״בחלונות של זמן אחר, מקום
אחר.״ והמצלמה עצמה היתה מעשה מרכבה:
עדשת צ״ז על גבי גוף של ל״ץ .״לא מותאמים
היטב״ ,כפי שפרנק עצמו ציין, כך ששיני גלגל-
השרשרת נגסו נגיסות בתמונה.
רוברט פרנק קיבל הדרכה מסורתית בציריך
אצל וולגנזינגר, צלם תעשייתי אמון על הטכנולוגיה
של העולם הישן ובעל מורשת אומנים
מרכז־אירופית. בגיל 17 הוטל על השוליה ללמוד
להאיר האנגרים תעשייתים ארוכים דמויי לווייתנים,
מיבנים בצלעות פלדה, בחזיזים של מאג־נזיום
— ללמוד את הכימיה של סרט־הצילום
ופיתוחו, ללמוד לעבוד עם המצלמה הגדולה של
׳/ )611ז 1ס 5ז11\ 0זס .
מאז ומעולם היתה בו סקרנות ביחס למצלמות
— מצלמת האזלימפזס ^ 4הזולה שלי מצאה חן
בעיניו. מפתח־הצילומים שלו, סיד קפלן, שאף
הוא הורה צילום בנירסקזל שבניו־יורק, לימד
אותי את כל הטריקים השונים של הרול״פלקס
הקלאסית ...רוברט חייך למראה המיומנות
הטכנית שלו.
בקייץ 1984 ביקרתי אצל ברניס א 13ט(מגדולי
אמני״הצילום של ארצות־הברית, כיום בת )88
במדינת מין. היא אמרה :״כל הצלמים הצעירים
האלה עם מצלמותיהם הקטנות קליק קליק קליק
קליק, הם חושבים שהם יצליחו להשיג משהו
...עליך להצטייד בזמן ולעשות את כל ההכנות
הדרושות לצילום, ואתה צריך להשתמש ב־
31116־ )1גדול כדי שתתפוס גם את הפרט הזעיר
ביותר במבט פאנוראמי.״
אז קניתי לי רול״פלקס משומשת, מודל שנות
ה־ ,50 ואמרתי לרוברט :״למדתי ממנה משהו.״
הוא חייך ואמר :״אולי גם אני יכול ללמד אותך
משהו.״
מדוע הפסיק לצלם צילומי?811115 הוא אמר
שהוא עייף מלהסתכל בחיים מבעד לעדשת
הל״קה; כי מיצה את כל אפשרויותיה: וגם זה,
שהוא נרתע מפני הניצול והמיסחור של עבודתו,
לאחר שהצילום הפך לאמנות שאנשי־עסקים
משקיעים בה לצורך עשיית רווחים. כך או כך,
בראשית שנות ה־סז מכר את כל אוסף־צילומיו
עד אז — כשהוא מתחייב לא לפתח ולא למכור
שום צילומים חדשים מן הנגאטיבים שבידיו —
תמורת הכנסה ממוצעת מובטחת לפרק־זמן של
עשר שנים. מזה יותר מ־ 25 שנים הוא מנסה
להשיג כסף לצלם סרטים.
אני מכיר את רוברט פרנק כחבר מישפחת־האמנים
מאז עבדתי תחת הדרכתו בסרט שצילם
במצלמת 16ס״מ, סשוך את החרצית שלי, בשנת
.1958 ויקר אבנס, פטרונו וידידו הרוחני של
פרנק, בן־אציילים מטבעו, תמה, מה לבן־חסותו
המזהיר ולחבורה הבוהמית הזאת (של הביטני־קים)
,והציע שהוא עצמו יכתוב את ההקדמה
למהדורה האמריקאית של ספר־הצילומים של
פרנק(שהופיע תחילה בצרפת) .אבל רוברט בחר
בקרואק, בחירה יוצאת־דופן וערירית באותם
ימים.
כמו שרוברט המציא דרך חדשה של הסתכלות
בודדת, מיקרית־מדעת, בפורמאט הקטן של זד
ל״קה שעד אז — אם אינני טועה — לא נחשב
לאמנות״צילום אמיתית. מבט ספונטאני —
אמיתו של המיקרה — ״המחשבה הראשונה היא
הטובה מכולן,״ דומה לרעיון הטיבטי על דבר
הרוח הבראשיתית הספונטאנית וכן לרפסודיה
המאולתרת של קרואק, חזיונות של קודי.
(מתוך הקדמה לספר צילומים!

*י הס *ומרים...מה הן *ומחת...מה הם*!מדים ...מה וזן *ומדוו.../מה ה
ציון צפריר, העולם הזה

ליאון צ׳ו־ני:

חייל:

ררינן כ הן:

. .אניהבאתאת ,.שנאת* אותם מבני שגומו ..אני שוקל אם לחזוו
דואושהל-עבודה״׳ ל׳ לשנוא את עצמי!״ ולטפל בתיק פולאוד!״

עכשיו. כשהודעת״הפרישה המפתיעה של חבר״הכנסת
הערבי עבד״אל־והאב דראושה ממיפלגת־העבודה היתה
לעוד עובדה, שוחחתי על כד עם רענן כהן, מי שכיהן
כיושב״ראש אגף־המיעוטים במיפלגה. כהן מתמודד כיום
על מקום בכנסת הבאה.

• יש לך סיפויים ריאליים?
הקמתי מטה. הסיכויים טובים מאוד. אני יכול לתרום ידע
בסקטור ערביי־ישראל. כנסת־ישראל זקוקה ליהודים המבינים
בבעייה הערבית. זה יעסיק אותנו עוד שנים רבות.

• מהי דעתך על צעדו המפתיע של דראושה?
רצונו של ארם — כבודו. הוא הגיע למסקנה הזאת אחרי שהות
ארוכה במיפלגה. הוא היחיד שיצטער על הצעד הזה.

• גם אתה היית מופתע מהצעד?
לא, לא. אם בוחנים את ההיסטוריה של דראושה, זהו אדם
שחתר כל העת למתן את העמדות במיפלגה. כך עשה במשך
כהונתו בכנסת. בכל זאת, אני לא חושב שהוא שקל זאת לעומק.

• להערכתך, צעדו יפגע במיפלגה?

פגשתי אותו באוטובוס מסי 4בתל-אביב. חייל צעיר
בעל כומתה סגולה ולא־נקיה על הכתף. נראה עייף וחול מני.

חוזר מהשטחים?
מעזה.

• הרבצת מכות?
הרבצתי.

• מה מרגישים כשמכים אנשים בלתי־מוברים?
תלוי איזה אנשים.

• בני אדם. נשים.
אני לא הרמתי יד על אשה בחיים שלי, וזה כולל נשים ערביות.

• והכית נערים, גברים?

• שנאת אותם כשהבית?
קודם כל שנאתי את עצמי על שאני מכה אותם, ואחר־כך
שנאתי אותם על שהם גורמים לי לשנוא את עצמי.

מיפמות
לא. הערבים, שהצביעו עבור מיפלגת־העבודה, לא הצביעו
אישית עבור דראושה, ואני מדבר מתוך ידיעה. אני הוא שהביא את
דראושה!

מישפט

צבא
• כמה זמן אתה כבר בעזה?
הרבה יותר מדי. תגידי, את עיתונאית או משהו?

• מי יהיה כעת ״הערבי התורן״.של מיפלגת־הע־בודה?

תכתבי את שמי בעיתון, אולי תהיי האשה הראשונה שאני
אכה.

אין.ערבי תורו״ .אנחנו פועלים בשיטה דמוקרטית חדשה. כל
אחד יכול להתמודד. יהיה ייצוג ערבי. יהיו שני מקומות
משוריינים לערבים. כל החברים הערבים יכולים להתמודד. והיה
וייבחרו שניים מהם למקומות ריאליים לכנסת — מה טוב. והיה
ולא — התקנון מבטיח שיהיו שניים ברשימה במקומות סבירים.
(דפנה ברק)

• אני לא יכולה לכתוב את שמך, כי אני לא יודעת
אותו.
לא שמתי־לב שחוסר-הידיעה מפריע לכם לכתוב.

• אתה שונא עיתונאים?
לא. אני רק לא מדבר איתם.

קרול פולארד עדיין עושה בארץ למען אחיה ג׳ונתן
פולארד. היא סיפרה לי שמישפחתה שוקלת ברצינות את
שכירת הפרקליט היהודי ליאון צ׳רני, למען המאמצים
להפחית מעונש״המאסר שהוטל עליו ועל אשתו.
צ׳רגי כבר היה מעורב בפרשה במשך כמה שבועות ופרש.

(דניאלה שמי).

טילפנתי אליו לניו-יורק, ושאלתי אם׳בכוונתו לשוב
למיקרה שנראה די אבוד מראש.
קרול, אחותו של ג׳ונתן, הגיעה אלי. היא בכתה, התנצלה על
התנהגותו של מורים אביה כלפיי בעבר, וביקשה שאשוב למיקרה.
אני שוקל זאת. בינתיים לא התחייבתי לדבר. אני צריך להתייעץ
עם אנשים בישראל.

^נראה לך שתוכל להצליח במקום שאחרים נכ־אם
אשוב למיקרה, הדבר היחידי שאתעסק בו יהיה הפיתרון
הפוליטי. לא אתעסק בצד הטכני־מישפטי. את זה אשאיר לאחים
דרשוויץ׳ .נכון, הם דפקו את המיקרה הזה במשך שנה וחצי. ידיה
(דפנה ברק)
נורא קשה לתקן זאת.

ארונה פרנקל:
שרה זילברשטיין:
טובה הרן:
,.זה רא הגוןנדבי ״מדוע אוכל היהודי פיחת ,,גם לילדים בני 3
העצירים ונדב׳ החנוה!״ יבשים בט״ובשבטי ״ יש פוליטיקה בוא ש!״
בתי״הסוהר ובתי״המעצר בארץ מלאים עד אפס מקום.
בבתי־הסוהר יושבים אנשים שנידונו למאסר. בגתי־המ•
עצר יושבים אנשים שלא הורשעו. עשרות רבות מהם פשוט
מחכים עד שקציו״המיבחן יתפנה ויכין תסקיר לבית-
המישפט. אם קצין־המיבחן לא יתפנה, הם ימשיכו לשבת
במעצר.
פניתי אל מזכ״ל איגוד העובדים הסוציאליים, שרה
זילברשטיין, המייצגת את קציני״המיבחן, ושאלתי אותה
איד היא וחבריה מרגישים כשאנשים יושבים בתאי־המ*
עצר מפני שלהם אין זמן.
אנחנו מרגישים רע מאוד. היינו מאוד שמחים אם שר־העבודה־והרווחה,
משה קצב, הממונה על קציני־המיבחן, יתחיל להרגיש
ברע.

סיפרה ה* 18 של הציירת־סופרת־מפגינה אלונה פרנקל
יצא לאור. הספר המיועד, כמו כל ספריה הקודמים, לגיל
הרך, נושא את השם הארוך ״סיפור על נסיכה, פיל, סוס,
כלב, חתול, קיפוד, ציפור, דבורה וזחל״ ,והינו, על פי
הבנתי, אלגוריה פוליטית. מסופר בו על זחל קטן שכולם
התקיפו אותו, עקצו והיכו ושרטו ודקרו, ועם כל פגיעה
הזחל הלך והתחזק והחזיר מילחמה שערה. רק כשפתאום
נפסקו ההתקפות והתחילו להתייחס אליו יפה, חזר הזחל
למה שהיה בהתחלה, זחל קטן ולא-מזיק.
שאלתי את אלונה פרנקל אם אלגוריה פוליטית זה מה
שרשם הרופא לילדים בגי 4 ,3או .5
אני חושבת שהכל פוליטיקה. גם בני 3ו־ 4ו־ 5מנהלים
פוליטיקות, אם הם חיים יותר מאשר עם עצמם. אולי הוא לא יבין
את זה כמו שאת ואני מבינות, אבל הוא יבין את זה במישור של
המישחקים עם החברים שלו, ועם החברים שהוא חושב אותם
לאוייבים שלו.

• מה הבעיה בעצם? חסר כוח־אדם?

חסר הכל. רק השנה עזבו * 10 את העבודה, ועוד * 50 התחלפו.
כלומר — ותיקים ובעלי־ניסיון עזבו, ובמקומם באו חדשים, שיש
להם פחות ניסיון. אנשים מרוויחים 650 שקל לחודש. לא משלמים
להם החזקת־רכב, לא משלמים להם שעות נוספות. קצין־מיבחן
צריך לנסוע באוטובוס מעיר לעיר, כדי לפגוש אנשים ומישפחות.
בזמנו, כשכולם היו מאוד אידיאליסטים, הם היו מכינים את
הדוחות בשעות־הפנאי שלהם בבית. היום אנשים הפסיקו להתנדב,
ומה שקורה זה שאינם מספיקים להכין דוחות, ואנשים יושבים
במעצר. וגם קורה להיפר, מישהו שהיה צריד כבר להישפט
ולהישלח למאסר משוחרר, כי אי־אפשר להחזיק אותו עוד, והדוח
למישפט עוד לא הוגש.

• אם את חיה בארץ יותר משנה, ברור לך שמחר
בבוקר לא יתנו לכולם תובסת משכורת וגם החזקת־רכב
ושעות נוספות. אז לאן הולכים, לדעתך?

בחנופה סיפרה לי טובה ארן, מנהלת מרכז־ההדרכה של
תנובה, כותבת סיפרי־בישול וחוקרת מקור המאכלים
בחגי־־ישראל, דברים מעניינים על הרגלי-האוכל של הי הודים
בחג זה, ולכן לא דאיתי סיבה מדוע שלא לפנות
אליה שוב ולשאול מה בקשר לט״ו בשבט. מדוע בעצם
אוכלים פירות יבשים, ומתי התחיל המינהג!
כמרבית חגינו, גם החג הזה קשור בחקלאות.
בימי־קדס, כאשר העם ישב על אדמתו, נהגו לנסוע בט״ו בשבט

פושה

מינהגים

אנחנו לא נאיביים. ברור לנו שהמשכורות לא יוכפלו פיתאום,
ושכל אחד יקבל מכונית. אבל אם המערכת תמשיך להיות אטומה,
כל המדינה תסבול.

• אז מה, בעצם, יפתור את הבעיה? כסך?
אולי לא יפתור, אבל תהיה התקדמות בפיתרון.

• על כמה כפך מדובר?
אני מניחה שאם יעלו לכל אחד מ־ 250 קציני־המיבחן את השכר,
ויתנו לו דלק להחזקת המכונית — שהוא קנה בכספו — זה
יעלה כ־ 200ש״ח לחודש לכל קצין־מיבחן.

• 250 איש כפול 12 חודשים כפול 200ש״ח
מסתכמים ב־ססס 600,שקל לשנה. זה יפתור את
הבעייה, לפחות באופן חלקי?
בהחלט כן. ואם הממונים יתחילו לחשוב, הם יבינו כמה שהעניין
חשוב לכולנו, ואני בטוחה שעם קצת רצון טוב ימצאו את
הכסף. זה לא סכום כל־כך גדול. לעומת זאת, העוול הנעשה
לעצירים מסויימים הוא גדול מאוד, ולא הגון גם כלפיהם וגם
(דניאלה שנוי)
כלפי החברה.

אח לכל בן שנולד באותה שנה, וברוש לכל בת. לחתונת הילדים
היו משתמשים בענפי־העץ כמוטות לחופתם.
במאה ה־ ,16 כאשר התחילו רדיפות האינקוויזיציה וגירוש
ספרד, הורחקו היהודים מחופי אגן הים־התיכון, וכמובן גם מארד
הקודש.
בגלל הנדירה מיזרחה, לכיוון מרכז ומיזרח אירופה ,״תיקף
הארי הקדוש מצפת (מייסד הקבלה) תיקון. תחת לנטוע עצים
יאכלו פירות מארץ־ישראל, כרי להמתיק את מר גורלם וכדי
לקרב את עצמם, לפחות מבחינה פסיכולוגית, לאדמת א רד
ישראל. כדי להכין את הפידות להובלה ימית בת כמה שבועות,
ייבשו את חפירות בשמש, ואו שלחו אותם לתפוצות־ישראל.
אגב, בקהילות רבות החברות אידיש התקבל המו שג.פיחת
(דניאלה שמס
חמישה־עשר״ כשם נרדף לפירות יבשים.

• כיצד נולד הספר הזה? כתבת סיפור ופיתאום
ראית שיש מי דבר נוסך מאשר סיפור תמים, או
שהיה לך רעיון פוליטי, והרכבת עליו סיפור?
לא. לא עשיתי את זה בתמימות. זה ספר שהזמנתי אצל עצמי,
כי רציתי להגיד את הדברים. אבל, כמובן, שמעבר למטאפורה
פוליטית זה סיפור.

• עם הפי־אנד?
כן, סיפור לילדים צריך להיגמר בהפי־אנד.

טפרים
• וסיפור לגדולים?
גם־כן יכול להיגמר בהפי־אנד. ראינו שקונפליקטים ארוכים,
בני עשרות שנים, נגמרו, ומילחמות ארוכות וקשות נגמרו גם כן.
השאלה היא מתי זה ייגמר, וכמה כולם ישלמו בדרר. אבל מותר
גם לנו לחשוב על הפי־אנד.

• האם הספר הזה שלד י הוא סנונית ראשונה
בכתיבה יותר פוליטית?
אני לא יודעת. אני אדם פוליטי. זזדברים מטרידים אותי, אני
מניחה שפה ושם זה יוצא. זו לא זה תחפושת שאני לובשת
לקראת ההפגנה, זה חלק ממני. אב ׳־ן לי מושג מה יהיה הספר
(דניאלה שסי)
הבא, ואם יהיה בכלל ספר נוסף.

...וווי

,שנוחוזשמיזו
תכונותיה הבולטות: ליאון צ׳רני,
הפרקליט הנודע מארצות־הברית, בא
לפני חודשיים לארץ וחיפש מועמדת
לתפקיד ראשי בסרט שצילם. יטינזון,
בעזרת קשרים עם האנשים הנכונים,
שמעה על כך. היא לא התקשרה אליו
בעצמה, אלא דאגה שהאנשים הנכונים
יודיעו לו על קיומה.
הטלפון מצ׳רני לא איחר להגיע.
הוא התקשר לביתה וקבע עימה
פגישה. לפגישה התלבשה יטינזון
במיטב בגדיה, ודאגה להראות יפה
מתמיד,,״לפני פגישות חשובות אני
תמיד דואגת להיראות במיטבי.
אנשים, ובמיוחד גברים, מושפעים מכך
מאוד. היופי הוא כרטיס״הביקור
הראשון שלי ואני מנצלת אותו כמה
שיותר״.
וכך, תוך ניצול מירבי של מה שנתן
לה הטבע, באה לפגישה עם צ׳רני,
הניחה רגל על רגל, והיישירה מבט אל
המיליונר האמריקאי .״תפקיד בסרט?
זה בכלל לא בשבילי.״ מצחקקת מיכל.
אז מה, בכל־זאת, היא עשתה שם?
״עניין אותי לראות את הבן־אדם
ששמעתי עליו רק מהתיקשורת. רציתי
לראות מי עומד מאחורי התדמית״.
והייתה גם סיבה נוספת :״ידעתי
שיש לו קשרים והוא יוכל לעזור לי
בקידום העסק. כשישבתי אצלו הוא
שאל אותי, :נו, באיזה סרט כבר
שיחקת?׳ עניתי לו, :לא שיחקתי באף
סרט, ואני גם לא מתכוונת לשחק.׳
צ׳רני היה המום. הוא שאל אותי, :אז
מה את מחפשת פה בעצם?׳ אמרתי לו
את האמת.״

עסק
!גיו־יודק

מיכל ביצירה שעיצבה
.עשיתי הכל בעבודה קשה 1מא 1ם צתר
*^יכל יטינזון, מעצבת־אופנה,
^ 1בדרך לצמרת. הציפורניים שלופות,
הרבה ביטחון עצמי, לא מעט
חוצפה, בלי שמץ בושה ועם מתת־אל
לא קטנה — יופי.
הצמרת זה דבר יחסי. כבר עכשיו
היא נמצאת די גבוה. יש לה סטודיו
לאופנה, מיפעל לייצור הבגדים שהיא
מעצבת, וחנות שבה היא מעסיקה יותר
מ־ 20 עובדים. כולם, מבחינת הגיל, היו
יכולים להיות הוריה. יטינזון היא בת

.26 את כיברת״הדרו שעברה עשתה
לבד.
״בניתי הכל בשתי ידיים, בלי עזרה
של הורים תומכים. שום דבר לא
קיבלתי על מגש של כסף. מה שעשיתי
בא אחריי עבודה קשה ומאומצת.״
לדבריה היא רואה את עצמה בתחילת
הדרך בלבד .״אני רוצה להיות מיספר
אחד בארץ, המעצבת הכי נודעת והכי
מוכרת במרינה.׳׳
סיפור לדוגמה שיכול להמחיש את

ך• עיקבות הפגישה הזו באו עוד
כמה וכמה פגישות אישיות.
סימני־השאלה לגבי טיב הפגישות,
ועד כמה הצליחה המעצבת היפה
להכיר את המיליונר מקרוב, ישארו
ללא תשובה. יטינזון לא מפרטת מה
היה שם. היא רק עונה בדיפלומטיות:
״נוכחתי לדעת שצ׳רני הוא אדם כמו
כולם. נחמד מאוד וחביב״.
כל־כך נחמד שלפני שנסע אמר
למיכל :״אם תרצי לפתוח עסק בניו־יורק,
יש לך כתובת, אני אעזור לך.״

מיבל מול המראה בבית, קוראת עיתוני־אופנה ובחברת ילדיה
.בעל• לא התחתן עם עחרת־ביתר

לפני שבוע גם התקשר מארצות־הב־רית
כדי לאחל לה יום־הולדת שמח.
למה, אם כך, סירבה לשחק בסרט,
למרות הלחצים שהפעיל עליה? ״אי
אפשר לנהל שתי קאריירות. אני רוצה
להתמקד בעיצוב־אופנה, ואין לי זמן
לדברים אחרים.״
יטינזון היא ילידת חיפה, בת בכורה
לשני אחים .״תמיד הייתי יוצאת דופן.״
היא מספרת ,״בבית־הספר הייתי בד
לטת, הייתי תלמידה טובה וכולם
התרכזו סביבי. הייתי בן־בת, למדתי
קרטה, רכבתי על סוסים, שיחקתי עם
הבנים. אופנה? מי חשב על זה בכלל,
זה היה כל־כך רחוק ממני.

״ליופי לא ייחסתי חשיבות מעולם.
רק בגיל 17 התחלתי להבין שאני יפה.
פתאום בנים התחילו איתי, אפילו
המדריך שלי בתנועה, אפילו הקומו־נר.״
ופתאום, ברגע נדיר של צניעות,
אומרת מיכל :״אני לא חושבת שאני
יפה.״ נשימה עמוקה, והרגע הזה חלף
עבר לו :״יש לי קסם אישי, משהו
באופי שמייפה אותי״.
כשהייתה בת 17 המליצה עליה
אחת השכנות לתחרות־יופי מקומית.
פתאום מצאה את עצמה בחזרות
לתחרות־יופי .״התאמנתי שעות ללכת
על עקבים ולא הצלחתי. הסתובבתי עם
נעליים גבוהות והשכנים היו עוזרים

להשקיע. ישבתי בחנות וחיכיתי
שיבואו נשים. היתה לי אמונה שזה
יצליח. לאט־לאט יצרתי לעצמי קהל
של לקוחות קבועים. התחילו לשמוע
את השם שלי בשוק־האופנה.״
החנות הראתה סימני הצלחה, אך
אחרי שנה וחצי החליטה מיכל לעזוב.
״החנות לא סיפקה אותי, רציתי לעשות
יותר ״.ושוב, בעזרת הלוואה, רכשה
מחסן בדרום תל־אביב והתחילה לייצר
בגדים פרי עיצובה, ולשווק אותם
לחנויות.
״היום אני עושה שלושה דברים
עיקריים. קו לצעירות, שאותו אני
מייצרת בכמויות גדולות. הצעירות של
היום אוהבות ללבוש את מה שהן רואות

בת 25 שהקימה
מיפעו בשתי
דיה ובעזרת
בניה, מספרת מה
מריץ אותה

מיכל בה!
מיכל כמועמדת בתחרות־יוסי
.אני מעדיפה לשמח אח זהר

אצל החברות שלהן, ואילו המבוגרות
יותר אוהבות להתלבש בבגדים ייחודיים.
הקו השני הוא קו מחוייט בהשפעה
איטלקית לנשים עובדות. והקו
השלישי מורכב משמלות־ערב לפי
הזמנה.
״היום אני מאוד סלקטיבית. אני
מעצבת שימלה ללקוחה רק אם יש לי
איתה כימיה מיוחדת. בשמלות האלה
מתבטאת היצירתיות שבי ״.הטלפון
בביתה של מיכל לא מפסיק לצלצל.
בשיחה אחת היא נשמעת אשת״עסקים
קשוחה, ובשיחה אחרת נשית, רכה
ומתפנקת.
בשעות הצהריים היא מתקשרת
לאמה :״היום אני בבית, תביאי את
הילדים אלי ״.היא אומרת .״ביום רגיל

שי כרס,
צילס: עיון עפדיד ₪
(המשך בעמזד )35

לי ״.בתואר היא אומנם לא זכתה, אבל
התחרות שינתה את חייה.
״הפירסום החמיא לי. פתאום היו לי
מיליון מחזרים וזה היה כיף. החלטתי
שבתחום הזה אני רוצה לעסוק ״.מהתחרות
המקומית עברה מיכל לתחרות
מלכת־היופי הארצית .״זה פרט שולי,
אני לא רוצה לדבר על התחרות הזו״.
במהלך החזרות לתחרות, הכירה
ברכבת את שמוליק, שהפך אחרי
עשרה חודשים לבעלה.
הם עברו להתגורר בתל־אביב,
ומיכל התחילה ללמוד עיצוב־אופנה
בשנקר .״זה התחיל לגמרי במיקרה. עד
אז חשבתי ללמוד רפואה, אבל בגלל
שבית־הספר היה קרוב לבית החלטתי
לנסות עיצוב ״.התחום הזה כבש אותה,
״עד אז אהבתי לצייר. החלטתי שמעתה
ייהפך התחביב למיקצוע״.
לידת בתה הבכורה קטעה את
לימודיה בשנה השלישית. אחרי עשרה
חודשים של חופשת־לידה היא לא
חזרה להשלים את השנה הרביעית,
אלא התחילה לעבוד :״גם בבית־הספר
אמרו שאני די מוכשרת, והם נתנו לי

גיב ^ אשת־עטקים
ממפגקת

**יכל החלה לעבוד כמעצבת־
*/שכירה במיפעלים שונים. בינתיים
עברו גם הוריה לתל־אביב .״אמא שלי
לא היתה מוכנה שמטפלת תטפל
בילדה. היא רצתה לטפל בה בעצמה״.
לא חלף זמן רב ומיכל החליטה שלהיות
שכירה זה לא בשבילה .״נמאס לי מזה
שאומרים לי מה לעשות ואיך. רציתי
להיות עצמאית. לעשות מה שנראה לי
טוב ויפה״.
בעזרת הלוואות היא שכרה חנות
קטנה בריזשך סנטר .״עשיתי שם רק
ביגדי־ערב לפי הזמנות מיוחדות. לא
השקעתי דבר בפירסום. לא היה לי מה

מיכל יטינזון בתצלום־אוסנה ״סרטי״
.אני לא מסכימה לדגמן!־

מיכל במישרד המיפעל שלה
.אני מזצלת את הי1פי כמה שיותרו־

תשבץ גווו 9גוג

2631

לרות׳

מאוד
)1הסופר שכתב ״אנוכי
הרובוט״; )5ריקוד ״סלוני״; )10
תנועת מים; )11 עגנון; )13
אמתחת; )14 נרו יאיר; )15 דין;
)16 ממאכלי הפסח; )18 כלי־כתיבה;
)20 מדרי האולימפוס;
)21 מקור לזרם חשמלי; )22
ממונחי־המחשב; )24 עונת שנה;
)25 נגמר; )26 אי שבו שהה
נפוליאון; )28 מין סירה; )30
מידה קדומה; )31 מיספר סידורי;
)32 התיישנו; )34 התנגדות; )35
לבנה; )38 מונח פסיכולוגי)39 :
תווית; )41 סיכום; )42 מוסד
תיקשורתי; )43 אדיב; )45
מינעל; )47 גיבעה רמה; )48
ליל־קודם; )50 מידת־נפח; )51
אות באלף־בית; )52 דורון; )54
נימוס; )57 אחד מרבים; )61 עיר
כהנים; )62 בור; )64 אם הפנינה;
)65 אחד המזלות; )66 מילת
תנאי; )67 מאותיות האלף־בית;
)69 ממערכת העיכול; )70 לא
שמר טינה; )72 עיר שוויצית;
)74 חלק של ספר; )75 מילת
שאלה; )77 שליח נוצרי; )78
כסף זר; )81 לא קמץ; )83 מידה
חשמלית; )85 התרחש; )86
מייצג משמעות; )88 מיספר
הצדיקים; )89 פרוצס; )91 לא
חם; )93 כיסוי עליון; )95 שאון;
)96 שן; )98 מדף; )100 מילת
שלילה; )102 מושג בשח; )103
ילדה; )104 משורר עברי; )105
משורר ״מגילת האש״.
נעמי עיני־חתור ירוקות
בקרוב היא תהיה בת .29 ודא נאה,
חד״ חברותית מאוד ,״אם כי קשה לי
להיפתח בהתחלד״״ היא אומרת, .לא
יודעת מדוע. וזה לא היה תמיד, רק
בתקופה האחרונה *.יש לה 1.62 מטר
גובר״ שיער שחור ו״עיני־חתול ירד
קות, ככה כולם אומרים? .ש אומרים
,עיניים של ליז טיילור, אבל אני לא
מתחייבת שזה באמת כך.״ אוהבת
ספורט, מוסיקה שקטה, הצגות, סרטים,
קריאה.
אותך היא רוצה חברה׳מן, לא סולידי
מדי, בעל חוש־הומוד, גבוה, נאד״
רצוי אקדמאי, בין 29ל־ ,35 ואם גרוש,
עדיף ללא ילחם. היא, אגב, היתה
נשואה תקופה קצרה. מיספרה אצלי
הוא 10/88 אתה יכול לכתוב אליד״
דרכי, או לשכנע אותי שאכן אתה
מתאים לה ולקבל את מיספר־הטלפון

זה בוודאי קרה לכם לפחות פעם
אחת — לי זה קרה הרבה יותר מפעם
— ראיתם מודעת־היכרות משגעת
בעיתון, הרגשתם שזה בדיוק מה
שזמם מחפשים, ואם היה שם מיספר־טלפון,
הייתם — עם כל ההיסוס,
הבושה, המבוכה — מתקשרים על
המקום. היה שם מיספר, אבל הוא היה
שייר לתא-דואר. נאנחתם, אולי, ועזבתם
אות העניין.
יש מעט מאוד מיספרי טלפון
במודעות האלה. כמעט כולם שומרים
על הפרטיות, מפחדים מהטרדות. כן,
גם גברים. השבוע הצעתי לאחד
הפונים אליי לפרסם את מיספר־הטלפון
שלו, והוא אמר לה,השתגעת?
את הסרט מיסטי ראית?״
פיתרון לבעיה אפשר למצוא במושג
חדש בתחום־התיקשורת, טלסקס
קוראים לו. שני חבר׳ה טובים, בני ,27
ששירתו עד לא מזמן בצה״ל (יחידה
מובחרת) אחראים לדבר הזה. אחד
מהם, איתן, סיפר לי על כך השבוע,
וחשבתי שזה עשוי להתאים לכמה
מכם. כל מנוי מקבל מיספר, המתפרסם
במודעה יחד עם המיספר של סלבוקס.
מי שרוצה אותך מצלצל אליהם, והם
מחברים אותו ישירות לטלפון שלך.
מתאים לך? מיספר-הסלפון שלוש

צריכים את רות,

משתוקק להתחתן
לך למטה; )59 מהמיתולוגיה
הסקנדינבית, כעין שד; )60
שליט מוסלמי; )62 מעשר
המכות; )63 משקה; )66 ערבות;
)68 מבני גדעון; )71 צמח מאכל;
)73 אחד המינים; )76 חוטם; )77
מראה את השעה; )79 סוג של

יהודית דגן —

חן טרמפ לחייל

הוא בן ,33 רווק איש־עסקים אמיד,
נאה מאוד 1.75 ,מסר, חילוני בעבר,
דתי בהווה, מתגורר בבני-ברק הוא
אוהב מאוד מוסיקה קלאסית, מבקר
בקביעות בקונצרטים, קורא הרבה,
מוצא אירופי.
משתוקק להתחתן, להקים מישפחה.
מוצאך לא חשוב. לא מפריע לו אס את
חילונית אשר מוכנה ללכת בדרכו.
חשוב לו שתהיי עדינה, טובת־לב, יפר״
בסביבות גיל 20 עד .25 כתבי לו
להעזלם הזה. גורדון ,3תל־אביב, ואל
תשכחי לציין על המעטפה את מיספרו
המזהה.)11/88( ,

אי תן ע מי חי

הדברת מדיקים

בעמ

מומחים והדברת תיקנים(ג׳וקים),י
.תולעי עץ, חוקי ספרים ובגדים,
ץ עיופול מיוחד לאוועים ומניעת
יתושים וחוקים מעופפים.

^ ^ 6 3רמת-גן רוזמודיעין ,18ת.ד• 2272 .סל6 .־ 5־ 4וו 790

ב ש מי ר ה וגל ב רי או ת ך ור 3ו ע 1ד

פירסזמת לגבינה
אתם ניראים סובי בגיל 20 עד?40
רוצים לראות את עצמכם לכמה שניות
על מסך־הטלוויזיה בתשדיר־פירסו־מת?
מוכנים להצטלם תוך כדי אכילת
גבעה? אם כן, אנשי מועצת החלב
ישמחו לפגוש אתכם. צלצלו אל
,254263 ובקשו את יוסי ודור.

אני תאה שאיומים עוזרים.
כשבוע שעפר איימתי שאיאלץ
לחסל את המדור, אם לא
תתחילו להתקשר במרץ. מתברר
שזה עבד. היו טלפונים.
לא היסטרי, אבל היו. מספיק
כדי להחזיר לי את הביטחון
שאתם עדיין צריפים את ת תי.
אז כתמיד ,״תתי בטלפון״ ב*
.221017

כובע; )80 מילת שלילה; )82
גיבעה; )84 זוך; )85 מהר; )87
טעם; )90 ליגלוג; )92 יצר; )94
מכופף המזלגות; )96 פשע; )97
מגד; )99 הכשל!; )101 טבעת
מתכת להברגה; )102 מילת
שאלה; )103 מילת בקשה.

ציה, עם העבר.״ הוא לא בעניץ של
שיחות בטלפון, מעדיף שתכתבי לו
לת״ד ,73*2תל־אביב.

שומרים על פרטיות

שלה־

מאוגד:
)1ימה; )2שתי נקודות
ספורטיביות; )3חווה; )4אות
הניצחון; )6קיים; )7עצם שזזה
ממקומה; )8מלכה באנגליה; )9
בוץ; )12 ירק־גינה; )15 בגד; )16
פגם; )17 שוק; )19 עוף־מים; )20
כינוי־גוף; )21 פרח עונתי; )23
אחורי הגוף; )24 משכר; )26
עיטור; )27 בירה אירופית; )29
עוף מלכותי; )30 מנהג; )33
פרוש; )34 מפלט; )36 עיר קטנה
בארץ; )37 קיים; )40 אף; )41
מיפתן; )44 גבוה; )46 יהיר; )47
הרי; )49 מגלב; )50 חרב; )53
סיפור דימיוני; )54 ספורט לבן;
)55 מירת־נפח; )56 מחזאי; )58

בלי משברים
רומאנטיים ־
הוא רווק בן ,29 גובה 1.86 מטר,
רזה, מגדיר את עצמו כ״די נאה״,
אקדמאי — תואר שני במדעי החברד״
עסוק כרגע בעבודת הדוקטורט. בעל
תפקיד בכיר ב״שרות הציבורי״ ,כדבריו,
אוהב טיולים ברגל וברכב ובילויים
סולידים.
מצפה לקשר חם עם רווקה עד ,27
נשית, נאה, אינטליגנטית, אם כי לא
חייבת להיות משכילה. בחורה היודעת
מה היא רוצה, שקולר״ יציבה .״אחת
שלא עברה משברים רומאנטיים
חריפים,״ הוא אומר .״מנסיוני אני יודע
שעם אלה, קצת קשה. אני מבין אותן,
ולרוב זה לא באשמתן, אבל לבן־הזוג
החרש די קשה להתמודד עם הסיטוא־

אצלי•

סיפור עצוב
( )12/88 הוא איש־עסקים עצמאי, בן
,48 אבל נראה ומרגיש צעיר יותר.
אוהב לבלות, בעל חוש־הומור, לא
מכוער, גובה 1.70 מסד. הסיפור שלו
עצוב, .אני נשוי, אבל בעצם אני לא׳,
הוא סיפר לי .״אשתי חולה מאוד, כך
שלמעשה אני חי לבד* .הוא פנה אליי
אחרי היסוסים, בלב כבד, אבל.החיים
צריכים להימשך.״ זו שתוציא אותו
מבדידותו צריכה להיות, עם לב, עם
הבנה, לא מכוערת, צעירה ברוחה
ובהופעתה.״

*לד בשותפות
הוא חוק בן ,38 שמעוניין בשותפה
לגידול ילד, במיסגרת נישואין פתוחים
או כל שותפות אחרת. הוא רוצה להיות
שותף מלא בכל הקשור לחינוך,
הקדשת זמן, וגם מהבחינה הכלכלית.
בעל תפקיד בכיר בחברת נסיעות,
גובה 1.76 מטר, ספורטיבי, נאה
(״אומרים שאני נראה טוב. עד היום,
בפגישות עיורות, הצד השני תמיד היה
מעוניין )׳.הוא מאמין בגנים הטובים
שלו. מקווה לפגוש בר — נאה,
אינטליגנטית, רצוי מגוש ח ורצוי
מסודרת, כי הוא רק שכיר. חי על רמד״
אומנם, אבל אין לו אפשרות להחזיק
שני בתים. הוא בת״ד ,22823 תל־אביב
,61227 או בטלפון, שנמצא אצלי.

דתי בג מס
הוא גרוש, בן ,35 נאה. גדל בבית
מסורתי. בתקופת לימודיו באוניברסיטה
עזב את הדת, אחר־כך חזר אליה,
וכיום הוא שוב חובש כיפה. אומר שהוא
חריג בין הדתיים — דתי בג׳ינם,
שמאלני בדיעותיו, מבלה בפאבים,
אוהב תיאטרון, חבחתי, מאוד פתוח,
עוסק בשיווק ובתיירות.
מעוניין בקשר רציני עם אחת
שמוכנה לקבל את האדם כמות שהוא,
בלי לנסות לתקן ולשנות, נעלת ראש
פתוח, יפד״ יכולה להיות חילונית.
( )13/88 מאמין ב״לחיות ולתת
לחיות״.

מרים בנימיני

מזל החודש:

הצד החיובי בכוכב אוראנוט מתבטא
במקוריות, במחשבה עצמאית, בניצוץ של
גאוניות, במחקר, בהתעניינות בדברים שמעבר
לתפיסה, ובכל מה שיכול לתרום לאי חוד
המין האנושי. הצד השלילי באוראנוט
מתבטא במיטגרות-חיים מעורערות, בחו-
טר־שקט, בשינויים בלתי צפויים, קשים
ואכזריים, בגיתוקים, בפרידות, בגירושין,

לאוראנוט קשר לאוראניום, רדיום,
ולאנרגיה גרעינית( .את כוח היצירה של
אוראנוט אפשר לראות מן השימוש שאפשר
לעשות בכוח האטומי -כוח שיכול להציל,
או להרוס עולם).
עידן הדלי, שהיא התקופה שבה אנו
חיים היום, מושפעת מכוכב זה.

בחוסר יכולת ליצור קשר לטווח ארון,
בנטיה לתאונות, באקטצנטריות, ברצון
להיות מיוחד בכל מחיר, בחוסר סבלנות,
בקנאות, באי־טדירות מינית, בסטיות מכל
סוג, ולעיתים גם באלימות.
כוכב אוראנוט נמצא משנת 1981 במזל
קשת. בימים אלה, הוא עוזב את מזל קשת

ונכנס למזל גדי, כשהוא יוצר צמידות לכוכב
שבתאי. גם שבתאי נכנס למזל גדי באותו
הזמן. מהלן זה ישפיע על כל המזלות,
ובמיוחד על שני מזלות המושפעים ביותר
מאותם כוכבים, דהיינו דלי וגדי.
אם ניקח בחשבון את הפתאומיות
והמוזרות שבה פועל אוראנוט, ניתן להסיק
מכן שקשה יהיה לצפות מה הוא יעשה
וכיצד ישפיע על כל מזל. מאידך, אל לנו
לשכוח שכוכב סטורן, הצמוד אליו עכשיו,
יכול לרסן, למתן, או לעצור ולהאט את
הפעולות הנמהרות. מצד שני, סטורן אינו
מפנק ולא מרכך את המכות, כך ששהייתם
ביחד אינה מרגיעה במיוחד.
השפעתו של אוראנוס על בני מזל דלי
בשנת - 88
הכל קורה בבית ה־ .12 כלומר, כוכב
אוראנוס יהיה בחברתו של סטורן.
הצמידות תביא לשינוי פני החברה,
הכלכלה והתרבות. הדבר ישפיע לא רק על
בני מזל דלי, כי אם על העולם כולו. שפל
כלכלי עלול לפקוד לפתע את העולם ולגרום
לנורמות חדשות בחברה. בעקבות זה יתכן
שינוי המינהגים והתרבות המקובלת.
שאיפתו של הדלי היא השינוי, אך
הצדדים החיוביים של דלי מתבטאים גם
בעזרה לאנושות והטבת תנאי״החיים.
השאלה היא אם השינויים אכן יהיו
חיוביים והרושם הוא שלא כך נראים פני
הדברים. הדליים יהיו מושפעים מכך שהכל
קורה בבית ה ,12-שהוא בית סגור ובעל
תכונות של הרס עצמי. הם יצטרכו להיות
מאוד זהירים בכל צעד שיעשו. כדאי
לבדוק כל שינוי לגופו ובאופן רציונלי.
בני מזל דלי מסוגלים להרוס פתאום את
כל המיסגרות הקיימות והבטוחות ולבחור
לעצמם דרך שאינה מקובלת ואינה טובה
להם. אם הדבר יעשה בצורה מבוקרת
ובהתייעצות עם ידידים שניתן לסמוך
עליהם זה ייראה אחרת. הבית ה־ 12 יכול
להביא לפעילות בלתי־צפוייה של מתנגדים
ואוייבים, שינסו להזיק לשם הטוב, ולעצור
את התקדמות בני המזל.
כמו כן יש להשגיח על הבריאות. זו תהיה
רגישה מתמיד, שכן הבית ה־ 12 מתייחס
לבריאות וכן לשהות במקומות סגורים כמו
בית־חולים. מחזור״הדם יכול להוות בעייה
וכדאי לשים לב לנקודה זו.

כבד וקשה לכס. אינכם חשים בטוב1בנ המיש־פחה
סביבכם זקוקים לטיפול !לתשומת־לב לא
פחות מכם. אתם עסוקים
יותר מתמיד בעבודה, גם
לאחר ששת העסדה הם־
קזבל1ת. השמם הרב ערם
לכם לחולשה !לרגישות.
בתחום הרומאנטי אתם
בהחלט נהנים. קשתם עם
ארצות אחרות מעודדים.
חלה התקדמות בתוכניות
משותפות. אתם ם קבלים
חיזוקים לדרך שבה בחרתם.
צפויה פגישה מרגשת. בכספים היו זהירים.
יכולים לסדר אתכם בקלות. המגש מעיסקות.

יתכנו עייפות ותשישות ואולי אף מחלה.
עליכם להקפיד על מנוחה ושינה ולשפל
בעצמכם. בעבודה אתם
מרגישים כעין הפוגה,
לאחד המאמצים הר בים
שהשקעתם בתקופה
האחרונה. בתחום
הרומאנטי אתם מצליחים.
אין לכם בעייה
להתחיל בקשרים חדשים,
אלא שאופיים
מאוד ארעי והרפתקני,
ולא נראה שאתם יכולים
למצוא כרגע קשר בעל אופי רציני, קבוע
וארוך־טווח. חרף זאת אתם נהנים מהמצב.

התקופה הקרובה תאפשר לכם לסיים קש רים
שאינם מוסיפים לכם דבר. כדאי לנצל
את האפשרויות בתחום
הרומאנטי. אתם מכי רים
אנשים חדשים ויכולים
להתחיל בקשרים
בריאים וטובים יו תר.
במקוס-העבודה
שלכם יציעו לכם הצעות
מעניינות, אולי אף
תפקיד חדש או עבודה
נוספת ששכרה בצידה.
מצבכם הכספי אינו
טוב וחשוב שתנצלו את ההזדמנות לשפר
אותו. ידידים ישפרו את מצב-הדוח.
אתם ח1שבים על שינו־ דרסטי בחייכם. זה יתבטא
קודם כל בשינו מקום־המנזדם ואף מציאת מקום
חדש. בתקופה הקרובה
יתכן שאף תמצאו דירה.
הקפידו שלא לאבד את
מפתחות הדירה או המבד
נית. אתם נוטים לסמל מאבירות
של חפצים חיד
ניים. הצעות נישואים או
הצעת חברות רצינית וקנ
> >ג:זג,ג עוז 0 8
בועה צפויות בימים אלה.
כדאי לחשוב על בך ברצי וי*נ!־פבפ * 2
נות, הדברים נאסרים מתוך
רגש עמוק. בני מזל תים וסרטן מושכים ומתאימים
יותר. התייחסו להצעותיהם בסבד־ראש.

הקשיים שאיפ״נו את החודש האחחן עומדים
להיגמר — אנשים שמהם נאלצתם להיפרד.
שמדים לשוב ביסים אלה.
מיכתב חשזב שעשני להניע
השבוע •וריד סכם דאגה
נוספת, ותרגישו שהכל
מתחיל להסתדר. בשטח
הרנמגטי קיימת אי־יציבות,
היחסים אינם ברורים, ולמתח
שאתם סעוג״גיס בשיחה
מעמיקה ונלויה, לא
22באזגוסס -
22בספטמבר
ניתנת לכם הזדמנות להגשימה.
מבחינה כספית
המצב מעודד, והוא שאר כך לפחזח חודשיים.
זהו זמן מתאים ביותר לערוך קניות נחוצות.

נסיעות, פגישות, שיחות ומפגשים עם שכנים
וקרובים משפיעים על החלטותיכם בתקופה
זו, אתם חוש בים
על שינוי מקום-
המגורים או העיר שבה
אתם מתגוררים. זהו
הזמן שבו תוכלו להגשים
חלק מהתוכניות
שאתם מתכננים כבר
זמן מה. מצב״הרוח שלג
2בנובמבר ־
כם נוטה להיות תוקפני.
20בדצמבר
אתם ממהרים להתפרץ,
להתרגז ולהסתכסך
על דברים שקודם לא נראו כל-כך חשובים.
בתחום הרומאנטי צפוייה לכם הצלחה.

ענייני עבודה גורמים לכם לאכזבה זלעלבון. אנשים
קרובים אליכם, שנחשבו לידידים, מתנהגים
בצורה לא צפויה ומכאיבה.
תצטרכו לאסר בגלוי
מהי הרגשתכם כדי שבעתיד
לא יחזרו הדבדם על
עצמם. פגישה משמחת
צפויה ב״ 5אז ב־ 6בחודש.
מישהו, שהיה מאוד חשוב
בעבר. שב לתפוס מקום
חשוב בחייכם. תוכניות
לנסיעה משותפת או לבילוי
חופשה עולות על הפרק.
למרות שיתכנו שינויים ועיסב־מ של הרגע
האחרון התוכנית תצא בסופו של דבר לפועל.

ידידים גורמים לכם לרוגז. אתם ממהרים
לאבד את הסבלנות ולא מוכנים להבין ולוותר
על רצונותיכם. אתם
חייבים להילחם על
דרככם ועל השאיפות
שאתם רוצים להגשים.
אל תדברו על תוכניו-
תיכם לגבי העתיד. יו תר
מדי אנשים בוחשים
בהן. האינפורמציה
שמגיעה אל הממונים
עליכם אינה נכונה וי כולה
לגרום לכם נזק
שיקשה עליכם לתקנו. בתחום הרומאנטי
צפויה פגישה חשובה שתשמח אתכם מאד.

מישהו מנסה לחבל בעבודה שבה אתם עוסקים.
הזהח מאנשים שמקנאים בכם. ש ק בתקופה זו
הם מתחזקים ומסונלים
לנחם לכם לעיכובים ולו חיות
להתקדמותכם. דעה
משמחת תניע מחדל.
תוכנית, שעליה חלמתם
שמן, שמרח לפתע להתגשם.
בתחום ח״־הרנש
אתם מושבם וקוסמים
למין השני. אולם הבריאנת
שלכם אינה טובה וחשוב
! ! 3293
שחדאנו לנשח לטיפול
רפואי או לבדקוח. אל תזניחו מניות בריאות שנראות
לכם קלות, משום שהן עלולות להסתבך.

בתוכן מתח״אלימות גבוה מאוד. אוראנוט
מסמל את מדעי המאה ה״ - 20 תחבורה
אווירית, חקר החלל, טלוויזיה וחשמל.
אוראנוס מסמל גם את הצד הטכני
בקולנוע, המסייע ליצירת החיזיון האור קולי.
חידושי
המחר יביאו בעיקבותיהם לגילוי
של מקורות אנרגיה חדשים, ואכן
השבעת אוואנוס על
דל ושאו העזלות לכל מזל יש כוכב המסמל את אופיו,
משקף אותו, ואולי אף משפיע על התנהגות
בני המזל. את מזל דלי נהגו לקשר, עד
,1781 לכוכב שבתאי (שליט גדי) .באותה
שנה גילו את מציאותו של כוכב חדש -
כוכב אוראנוס, וכן הפן שבתאי להיות
השליט השני של מזל דלי, כשאוראנוס הוא
השליט העיקרי במזל.
אוראנוס מטמל את ההפן המוחלט של
כל דבר שאותו מסמל טטורן. אוראגוס
מסמל פרידה מן המיטגרות הטטורניות,
מהפכה ברעיונות, בפוליטיקה, וכמובן,
חידושים בתחום המדע. ההתפתחות אצל
אוראנוט אינה חלה בהדרגה, המהפכה
אצלו היא פתאומית, מפתיעה ודרסטית
ונעשית על־ידי שבירת המיטגרות. זה נעשה
בבת־אחת, ללא הכנה מוקדמת. המהפכה
הצרפתית והקומוניזם נעשו בהשפעת כוכב
אוראנוט.
שבירה וניתוץ מיטגרות מסוג זה אוגרות
נסיעה שאתם מתכננים עלולה להיות שמה
מאוד מהמתוכנן. כדאי שתקפידו לשמור על
סודיות בכל הקשור ל שיחות
שאתם מתכונ נים
לנהל. מן הראוי ש תמשיכו
לשמור על חשאיות
בקשרים הרומאג-
טיים שלכם. זהו כמעט
התנאי העיקרי להצלחת
היחסים וליכולת להמשיך
את הקשר. עכ שיו
אפשר לתכנן לטווח
הרחוק, אך אסור לע שות
זאת בחיפזון ומתוך דחף. צפויה שיחה
חשובה במיסגרת הבית והמישפחה.

מצבכם הבספי מתחיל להשתפר. בנר זאת ערכם
ראתן את ש״זיכם הבספ״ם מחדש. בעבזדה
תוכרו עכשיו לסצזא כיוון
חדש ודרך שבה תוכלו ל־קד
את עצמכם לקראת
תפקיד או עבודה מעניינים
ויוקרתייס יותר. בתחום ה־חמאוטי
מצבכם תיש מאוד.
אתם מתלבטים בין
שגי קשרם ואיוכם שלמים
עם כר החלטה שאתם
נוטים לקבר. נסיעה או
שיחה גלויה עשויות להבהיר
לכם בצורה בחרה יותר אח רצוגכם. המצב
מאוד מבלבל ורצוי מאוד שתגיעו רבד׳ החלטה.

מצב־הרוח יהיה עכשיו יותר קל. עדיין צפו יים
ימים לא נוחים, אולם לאחר תקופה
ממושכת שבה סבל תם
מקשיים אתם חזקים
ומאוששים יותר. בעבו דה
מעמדכם יהיה חזק
ונוח יותר. מי שפעל נגדכם
יהיה במצב מביך.
עכשיו תוכלו להעמיד
את הדברים על דיוקם
ולדאוג לכך שהממונים
עליכם יהיו מעודכנים
היטב בכל המתרחש.
נסיעה או פגישה עלולות להשתבש ברגע
האחרון. אתם עשויים לקבל סכום־כסף.

נ תונ(1

הורוסהוס

וסו 10 011110מ 0111111

אירוח

השלמות ותיקונים
בשבוע שעבר סיפרתי לכם על השחקנית אירים קנר, שהפכה לאם.
הרגיז אותי מאוד שאיריס לא היתה מוכנה להגיד לי מי הוא יונתן, אבי
בתה, ומה הוא עושה וכו׳ וכר.
אז לא היתה לי ברירה אלא לשלוח שני שפיונים לחקירה יסודית, שפיון
אחר לענייני־תיאטרון ואחד לענייני סטודנטים.
ביקשתי שידווחו לי מה הם מצאו, ואני כבר אחבר שתיים ועוד שתיים.
אחרי יומיים הם התייצבו אצלי והביאו איתם גם את השפיון לענייני־משפטים.
אחד
סיפר לי שהסטודנט הוא בן למישפחה מפורסמת ועשירה, והוא
לומד בחו״ל, וכבר יותר משנה אינו בארץ.

כשאמרו לי משהו על הזמרת אתי צופרי,
לא יכולתי להיזכר בדיוק מי זאת. אחר־כן
הסבירו לי שהיא אחת המלוות של השירים
לאירוביזיונים, מאותן השרות ועושות הו־הו או
חי־חי ומוחאות כפיים. אז נזכרתי. דווקא בחורה
יפה מאוד.
בקיץ שעבר הכירה אתי את הלנה עמרם,
השדכנית, והן התיידדו מאוד. הלנה אמרה
לצוברי שאם מתחשק לה לקפוץ לניו־יורק, אז
היא וולקאם אצלה בבית. אז באמת צוברי קפצה
לניו־יורק, והלנה אירחה אותה יפה.
ובאחד הערבים, כשהשתיים דיברו ביניהן
והזכירו חברים מארץ־ישראל, וגלשו גם לדי־

מירד! לפ ודני מעוז
התחתנו בקול דממה דקה

איריס קנר
יותר משנה אינו בארץ

בשבוע שעבר סיפרתי לכם על עיתונאית
חיננית בשם רונית מקובר, הנישאת ־לרופא.
זאת הסיבה לכך שמקובר הסתובבה במצב־רוח

השני סיפר לי שבתיאטרון כבר שכחו מזמן מי זאת איריס קנר.
השלישי סיפר לי שאיריס היכתה צלם בבית־המישפט כשניסה לצלם
אותה, בתקופת ההריון.
אז תחת שאני אחבר שתיים ועוד שתיים, תעשו את זה אתם.
ובעניין מירד! לפ ודני מעת: לפני שבועיים סיפרתי לכם שאחרי
תקופה ארוכה ורומאנים אחדים חזרו מירה לב ודני מעוז להיות נאהבים.
עברו שבועיים. תנחשו מה אני הולכת לכתוב הפעם? שהם נפרדים? ככה
חשבתם? אז שום דבר כזה. לא! מה שהזוג הזה לא יעשה כדי להפתיע!
מכיוון שכולם היו בטוחים שתוך שבועיים ייפרדו בקול תרועה גדולה —
הם פשוט התחתנו בקול דממה דקה. חתונה אשכרה, כזאת עם רב וחופה
וטבעות ודיבורים של קודש.
אני, שהתפרנסתי בכבוד מהזוג הזה במשך חודשים ארוכים, מאחלת להם
כל טוב ואושר גדול וארוך, אפילו אם זה יהרוס לי כמה וכמה סיפורים.
־מרומם בשבועוודהאחרונינה־־־־
לפני־כן היא היתה על הפנים. אחד הצהרונים
קטל את כתבת־הענק שהיא הכינה על סיל־ווסטר
סטלונה, בטענה שהיא בכלל לא
נפגשה עם הכוכב, ושרמבו זועם.
אחד השפיונים שלי בעולם־הקולנוע גילה לי
שהסיפור המסתתר מאחורי הכתבה הרבה יותר
עסיסי מהכתבה עצמה, ויכול לשמש כתסריט
בפני עצמו.
מסתבר שהעיתונאית החרוצה הגיעה למלון
מוריה בים־המלח, שבו התאכסן אז הכוכב בכבודו

ובעצמו, וגם אנשי צוותו. בבואה לקבלה, התברר
לה שהמלון בתפוסה מלאה ואין חדרים.
ברוב יאושה היא התכוונה לישון בלובי, אך
רחמיו של מ פי ק ישראלי ידוע נכמרו׳ עליה,

בורים על אהבות ונישואין וכל זה, אמרה הלנה
לצוברי שבמאגר הגברים שלה יש המון פנויים
נחמדים, ואולי היא רוצה להכיר מישהו, ככה
און־דה־האוז.
צוברי הסכימה. הלנה הפגישה אותה עם בחור
יהודי רווק ואמיד מאוד. באפריל החתונה.

שאותו הציג כ״כמשקיע סמוי״ בהפקה.
בלית־ברירה היא הסכימה לחלוק עימו את מיטתו
ותו לא.
היא נכנסה למיטה כשהיא לבושה בבגדיה,
ולא הסירה אותם. היה לילה קשה — ״הסמוי״,
שהוא בן 75 פלוס, ניסה, מקובר לא רצתה.
השחר הפציע, קרני־השמש פיזזו, ורמבו טפח
על חזהו.
בארוחת־הבוקר שאל המפיק את ״הסמוי״ על
אירועי הלילה. לא נרשמו שום אירועים.
העיתונאית שבה לתל־אביב, כשבאמתחתה
כתבה מפורטת על מה שקורה בסט של רמס.

הטיפשות התורנית

בשנה שעברה סערה הארץ כולה מ״מחלתו׳ האנושה של שלמה ניצן.
כל הארץ. ידעה״ ששלמה חולה מאוד, וימיו ספורים. כבר. ראו״ אותו במחלקות שונות של
בתי־חולים, כבר ״פגשו״ את בני־מישפחתו הבוכיים. הגדילה לעשות קבוצה, שערב אחד טילפנה לכמה
מעדכות־עיתונים והודיעה ששלמה ניצן התאבד בגלל מחלתו.
רק ההופעה שלו בטלוויזיה, כשהוא נראה בריא כמו שני סוסים, עשתה סוף לרכילות המרושעת
עליו. לא היה חולה ולא עמד ליד חולה, והכל רוע־לב של פטפטנים.
עכשיו יש סיפור חדש בעיר. הפעם זה איעדתיקשורת צעיר ונחמד, הכותב הרבה בעיתונים
והמסתובב הרבה באירועים נוצצים. אלא שיום אחד, לפני כמה חודשים, החליט הבתור כי נמאסו לו
כל המסיבות, והוא רוצה לשבת קצת יותר בבית שלו ולהתמסר לכתיבה של תסריטים, ואולי אף ספר.
אומנם, למען הפרנסה הוא חייב פה ושם לצאו?־ למסיבה, אבל ברגע שהוא משיג סיפור ומצלם תמונה,
הוא חוזר הביתה וממשיך לכתוב לבר.
לפני חורש הוא שמע על ידידה שלו, שחלתה ושהועברו־ .לכית־החולים תל־השומר. העיתונאי,
שהוא בחור טוב וחבר נאמן, קנה מייד זר־פרחים ונסע לבקר את החברה בבית־החולים. בא, נתן את
הפרחים, פיטפט איתה קצת, עודד אותה והלך הביתה. הוא לא ידע שכאשר הוא יצא מהמחלקה של
הגברת, מישהו ראה אותו. המישהו שראה אותו בירר איזה מחלקות יש בסביבה, ואמרו לו שבין השאר
ישנה שם המחלקה למחלות זיהומיות.
נו, עבר שבוע, וחצי הארץ כבר יודעת שהבחור נמצא בטיפול בתל־השומר בגלל איידס. מאז אנשים
אומרים זה לזה. :ראית כמה הוא רזה?״ ״מה אתה אומר על המיסכן?״ ״מעניין, האם הוא יודע מה שיש

ואני אומרת לכם שאין לו כלום. הוא רזה מפני שהוא טבעוני אדוק, ולא רואים אותו כי נמאס לו
שיראו אותו, והדבר היחידי שהוא סובל ממנו זה מהרכילות של אנשים טיפשים.

אתי צופרי
אחד ממאגר הרחקים

להפתעתה הגדולה, תחת לזכות בשבחים —
זכתה בקיתונות צוננים. הגדילה לעשות
עיתונאית אחרת שתבעה, בכל מחיר, את
פיטוריה של מקובר. הממונים על מקובר לא
הבינו את פשר זעמה. ביררו — ומצאו: בבוקר
שאחרי הלא־לילה במוריה, קיבל ״השותף הסמוי״
שיחת־טלפון לחדרו, ומקובר שמעה אותו משיב:
״לא, אני לא לבד. אני עם רונית מקובר.״״ מעברו
השני של הקו היתה השתוללות.
המשתוללת לא היתה אלא בת־התיקשורת
הבלונדית, ואילו ״הסמוי״ לא היה אלא מאהבה,
שהוא אחד מבוני־הארץ.

רונית מקופד
סיפור הרבה יותר עסיס,
והוא הציע לה לחלוק את ייצועו עימו. מקובר
נבהלה, והמפיק הנדיב ערך לה היכרות עם ידיד,

סוף־סיפור: באמת שאין לי מושג — את זה
השפיונים שלי לא הצליחו לברר: האם הסיפור
בים־המוות הוא שגרם למאהב הנשוי לסיים את
הרומאן הכי פומבי במדינה עם העיתונאית
הבלונדית?

— שכולם יידש
(המשך מעמוד )31
אני לא נמצאת בבית בצהריים, אני
עובדת 14 שעות ביום, ממש מסביב
השעון. אם הילדים לא נפגעים מזה?
לא. לדעתי לא חשוב כמה זמן נותנים
לילדים, אלא מה נותנים להם כשנמצאים
איתם.
.יש ימים שלמים שאני לא רואה
אותם, אבל כשאני בבית הדבר הראשון
זה הם. לפני שאני אוכלת ומתרחצת
אני איתם. מי שנפגע מהעבודה הקשה

והשחל

מנסה לעשות
פעולות לשיפור המצב, כמו פירסום
של ראיונות עם תיירים שחזרו עתה
מישראל בתחנות־הרדיו בימים הקרובים
ופירסומם בעתונות המקומית. כן
יתחילו החודש סמינרים ל־ 5000 סוב־ני״נסיעות
באמריקה, במיבצע משותף
עם מצריים ויוון, בנסיון למכור חבי־לות־תיור
משולשות לשלוש הארצות.
נראה שבגלל התחייבויות קודמות
נאלצים מפיקי הצגודהאופרה נמקו
בירושלים לפתוח במיבצעי מכירה.
באחרונה פרסמו מודעות בעיתונות
בניריורק, שבהם הם מציעים במחיר
של 9,999 דולר טיסה לישראל וחזרה,
במטוס קונקורד, צפיה בשוקו ושהייה
של ארבעה לילות במלץ מדרגה ראשונה.

כה, לדברי המארגנים, נרשמו 30
איש לטיסה. במטוס יש 100 מקומות.
באמריקה היתה עד כה היענות מעטה
לנסיעה לאופרה, גם במחיר רגיל, של
כ־ 1000 דולר. המארגנים פנו במיב־תבים
לכל חברי אגודת־הידידים של
המטרופוליטן, אולם נראה כי התיקווה
לאלפי צופים מאמריקה לא תתגשם,
ואם יבואו כמה מאות — יהיה טוב.

כז א ת יג אל ל ביב

מחצית ואשי־העויס
ביטרו ביקור
כנס ראשי ערים־תאומות בישראל,
בתחילת מארס, צפוי לביטול.
לכנס התחייבו לבוא 200 ראשי־ערים
באמריקה. בחודש הראשון הודיעו
יותר מ־ 100 על ביטול נסיעתם, בגלל
מה שמתרחש בישראל.
הכנס מאורגן בישראל על־ידי המרכז
לשילטון מקומי.
ביטולים אלה הם חלק מגל גובר
והולך של ביטולי־נסיעות לישראל.
נציג מישרד־התיירות באמריקה, משה
שושני, אמר כי הדבר החמור אינו גל
הביטולים, שכן חלק גדול ממי
שהתחייבו לנסוע אינם יכולים לבטל

את הנסיעה, אלא העובדה שאין כמעט
הזמנות לתיירות האביב והקיץ.
בכל שנה מתבצעות בתקופה זו
ההזמנות לתיירות לישראל ממאי
והלאה. הפעם אץ כל הזמנות, ואם לא
יהיה שינוי דרסטי ומהיר במה שקורה
בישראל, צפויה שואה מוחלטת לתיירות
האביב והקיץ.
לדעת שושני המצב השנה גרוע
מהמשבר שהיה ב־( 1985 תקיפת האונייה
אקילה לאורו וחטיפת מטוס טי־וו־א״)
,שכן אז ניתן היה לשכנע את
הנוסעים כי הסכנה היא בטיסה בלבד,
ואילו בישראל הם בטוחים. כיום הסכנה
היא בארץ.

גידול משמעותי בנעילוח הקרן החדשה לישראל
ב־ 1987 אספה הקרן החדשה
לישראל מתורמים שונים 2.5מיליון

אופנאית יטינזון
.אני נראית טוב, הכל אצלי ק1רץ...״
שלי הם החברים הרבים שלי, שאין לי
זמן אליהם, אבל לא הילדים.
.אני מסבירה לילדים שאני עובדת
קשה ואין לי זמן. הם מבינים את זה.
הבת שלי, בת ה־ ,5גאה בי מאוד. היא
מעריכה אותי ומספרת בגן איזה אמא
יפה יש לה, ואיך אמא שלה עושה
בגדים יפים. נכון, אני לא אמא שעושה
להם כל יום אוכל, אבל בעלי לא
התחתן עם מבשלת. אני לא עוזרת־בית,
אני אישה עובדת.״

אברהם בורג
ניהול ונסיעה

^ מ רו ת אלמוניותה היחסית,
€דורשת מיכל בעבור בגדיה מחירים
יקרים המשתווים לאלה של
מעצבים ידועים ויוקרתיים. .אני מרשה
לעצמי לדרוש הרבה כסף. אני עובדת
המון שעות והזמן שלי שווה כסף.
המוטו שלי בעבודה הוא שאין גוף
מכוער ואין אישה מכוערת.
.בכל גוף אפשר למצוא יתרונות.
מה שנותן לי סיפוק זה התוצאה
היומיומית של העבודה. אני לא צריכה
לחכות שנים כדי לראות את התוצאות.
כשאני מסיימת בגד, ואישה נהנית
ממנו, זהו סיפוק עצום״.
במהלך העבודה היא פוגשת בגברים
רבים שמנסים ליצור איתה קשרים
עמוקים יותר מקישרי־עבודה .־זה לא
מפריע להם שאני נשואה. מה פתאום?
הם לא מתייחסים לזה בכלל. גברים
רוצים אותי. זה בעצם די ברור שמנסים
להתחיל איתי.
.יש לי עסק מצליח. אני מעניינת
ונראית טוב, הכל אצלי קורץ. אז מה זה
בעל לעומת כל אלה? נתקלתי במהלך
הקאריירה שלי בהרבה הצעות שמעבר
לאינטרס הכלכלי של המציעים. עולם
האופנה הוא עולם שנשלט בידי גברים.
מעט הנשים שבו אינן צעירות. אני
שונה מכולם, יפה וצעירה. אבל מעולם
לא הגעתי ולא אגיע לכלום דרך
המיטד״׳
מיטה לא. אבל יטינזון לא מכחישה
העולם הזה 2631

דולר, סכום השווה לשליש הסכום
הכולל של תרומות שאספה הקרן מאז
היווסדה ב־.1979
לדעת נשיא־הקרן, דוד ארגו, הסיבה
לגידול בשנה האחרונה היא הייחוד
בקרן החדשה לעומת האחרות. הקרן
שמה לה למטרה קירוב בין יהודים לערבים,
התנגדות לכיבוש השטחים, הגנה
על זכויות־האשה וזכויות־האזרח.
חלקים ניכבדים מכספי הקרן מוקצים
למטרות המוצהרות, אולם קיימות
גם תרומות למטרות שלא חסרות להן
תרומות, כמו אוניברסיטת חיפה, הפועל
בית־שמש, התיזמורת הפילהרמונית,
הסינמטק, תיאטרון נזוה־צרק,
אורט, קרן החינוך של שלום עכשיו
(שיש לה קרן משלה, שאספה יותר מ־
300 אלף דולר) ,מוסיאון תליאביב, מכון
ואן־ליר, ישיבת שפחי־צרק. מעוררת
גם תמיהה העובדה כי הקרן מממנת
נסיעות־לימודים באמריקה של מנהי־גות
צעירה ישראלית, כאשר שני המג־היגים
שזכו עד כה במסע־הלימודים הם
גם חברי הוועדה הקובעת מי יהיו
הנהנים מלימודי המנהיגות: אברהם

בורג ורפיק חלבי.
גברים רוצים אותי

מרגלית (סגנית נשיא־הקרן) הררן*
ברכה, ת ת גביזדן, ועוד.

פעילה קרם
הנוח מישפטית

בראזיל הפכה לספק-הנשק המרכזי
למרחב — כך כתב נ־ז-נרק ט״מס.
הלקוחות העיקריים הם עיראק וסעודיה,
שחתמו בחודשים האתרוגים על
חודם גדולים. בימים אלה שוהה
בבראזיל מישלחת מלוב, המבקשת
לקנות ציור צבאי במיליארד דולר.
הביקור הלובי בא אחרי ומימת הסכם
למכירת 1200 טנקיבדקלים לסעד
דית במחיר של חמישה מיליארד דולר.
תזוזה כולל הקמת מיפעל בסעודיה
להרכבת הטנקים, ואחר־כך לייצורם
ולמכירתם לארצות אחרות.
הטנק הבראדלי זכה בתחרות מול
טנקים צרפתיים, אנגליים ואמריק-
איים. הסעודים גם זממו על הסכם
לרכישת טילים ב־ 500 מיליון דולר
מחברת אויבראס. במצריים מאמנים
עתה את הטייסים למאה מטוסי־אימון
מסוג טוקאנו, שחלק מהם יישלחו
לעיראק.
חבות האוניות
של רקנאט
תובעת
28 מיליון

מ״פיליבסי

אולם אלה דברים שקל לתקנם, ומי־ £
רב פעילות הקרן היא במימון פעולות
בתחום ההגנה המישפטית, בתחום זכו־יות־האזרח
והגנת זכויות־האשה, מימון
מיפעלים חשובים לקידום הערבים,
כמו נווה־שלום, ועוד.
הקרן מאגדת באמריקה שמות
בולטים, הפעילים גם בקרן של שלום
עכשיו, כמו אד אבנר (לו גראנט),
ובין הפעילים הישראליים בולטים

יהודית קרם, יצחק זמיר, עדנה

ברזיל - ספק הנשק העיקו
דמוחב

זכויות האזרח

דרום־קוריאה תרכוש את טטום־ם םם 2מישראל י
משא־ומתן מתקדם בין התעשיוז
האווירית הישראלית לממשלת דרום־
קוריאה על הסבת מטוסי הפאנטום
במדינה זו לטיפוס מתקדם שפותח
בתעשיה האווירית הישראלית. הכוונה
למטוס פאנטום משופר, בעל מנוע חזק

יותר וכן בעל ציוד אלקטרוני ואווירר
נאוגסי מתקדם, שפותח בישראל.
בעולם נמצאים בשימוש כ־2000
מטוסי פאנם ,01 המרומים בדרונד
אפריקה, בקוריאה, בישראל ובעוד כמה
מדינות בדרום־אמריקד״ ישראל הציעה

לכולם להסב את הפאנטזסים למטוס
המתקדם, אשר הוצג בסלון האווירי
בפאריס. המדינה היחידה שנענתה
(פרט לדרום־אפריקד״ שעימה יש ב ד
ייד. בגלל ועורם האמריקאי עליהז היא
דרוס־קוריאה.

שהיא מנצלת את המראה שלה כדיי
להשיג דברים. .אני מגיעה לפגישות
עסקיות בצורה מגרה. לא בחצאית
מיני, אומנם, אבל מעולם לא בג׳ינס.
כשאדם פותח את הדלת לפגישה
ראשונה יש לו ציפיות. וכשמופיעה
לפניו אישה יפה נשבר מחסום ראשוני.
.לפני שהוא מבין מה קורה הוא
מתלהב, נשבה, והדברים שקורים
במהלך הפגישה קורים בעיקבות זה.״

ועוד על עסקים מפי המצליחנית
הצעירה. :בפגישות אני תמיד עניינית.
אסור לתת לדברים להתפתח במישור
הרומאנטי. למרות שהיופי הוא כוח,
אני שמה לדברים גבולות.
.למה יופי הוא כוח? כשאני
מתמקחת על מחירים מורידים לי. הנה,
לפני שבוע קניתי בדים מסוחר. הוא
הוריד לי המון במחיר. אם הייתי שמנה
ומכוערת היה לו הרבה יותר קל לסרב

לי. אני חייכתי אליו בצורה חמה
והורדתי את המחיר. אני לא נותנת
להם להרגיש שאכנס איתם למיטה.
.מנסיון העבר אני יודעת שעסקים
לחוד, וקשר ריגשי לחוד. אסור לערב
בין שני הדברים. פעם האמנתי שיכול
להיות בין גבר לאישה קשר אפלטוני.
לא ידעתי לשים גבולות ליחסים וזה
התנפץ לי בפנים. כשהיחסים לא הגיעו
למיטה, הגברים טענו שאני סגורה מדי

חברת האניות אז־אס־נ׳ ,השייכת
למישפחת רקנאטי, בעלי בנק ריס־קזנט,
תובעת מחברת־הנפט פיליפס 28
מיליון דולר. או־אס־ג׳ ,חברה רשומה
בדלוואר, בארצות־הברית, היא אחת
הגדולות בעולם בהובלות. בין היתר
היא מובילה את החלק הגדול ביותר
של נפט מאלסקה לאמריקה.
בתביעה שהוגשה ב־ , 1980 תובת
החברה תשלום על נזקים שפיליפס
גרמה לה בעיסקות משותפות בהוב־לות־נפט.
התביעה
טוענת להולכת שולל,
להונאה, ועוד. בית־המישפט העליון
בניו־יורק, הדן בתביעה, דחה את בקשת
פיליפס לביטול התביעה, וחייב אותה
להגיש כתב־הגנה. המישפט מתנהל
עתה ועומד לפני סיום. בין מנהלי אז־אס־נ׳
מכהן מיכאל רקגאטי, בנו של

רפאל רקנאטי.

ושיש לי מעצורים.
.הם רצו קשר מסוג אחד בלבד.
בגלל זה אני לא מפתחת קשרים
בעבודה ׳.איך היא רואה את עצמה
בעוד עשר שנים? זה ברור לה והיא
יורה ללא היסום. :אני אהיה הרבה
צעדים קדימה. לא בקנה־מידה ארצי,
אלא, בקגודמידה בינלאומי. אין גבר
לות להצלחה שאני שואפת אליה. כולם
יידעו מי זו מיכל יטינזון.״

במירעגז
(המשך מעשר )10
וורטר הצעיר, ואשר יטרידו כנראה
לנצח את בני־הנוער הרגישים.
רב ניב כתב על הוות כזובה, על
אהבה, על גיהינום ועל אמיתות שנמחקו
בטרם־עת. הוא כתב על תעתועים
ועל מילחמת־הלבנון. הוא כאב את
כאבם של ״חיילי־הבדיל״ שנפלו במיל־חמה
זו, וכתב עליהם:
רק אחד ממאות אלפים צעירים
קרביים שנהרגו למען המולדת הבזבזנית
ומשחקי
תככים.
הוא כתב נגד הגיזענות:
כולם מרחם אחד
כולם לבסוף מתים
ובאותו עפר נטמנים.
שירו האחרון בקובץ הוא על מות

בה במישפט־סמים המתנהל בבית״ה־מישפט
המחוזי בתל־אביב.
לוליטה ובעלה היו חלק מרשת
להברחת־סמים, ולוליטה היא שקיבלה
את המעטפה שהכילה את הסם בדואר.
על חלקה בעבירה נידונה לשנה וחצי
מאסר, ובעלה, שהיה שותף פעיל יותר,
נידון לתשע שנות־מאסר. הם העידו
במישטרה נגד יתר חברי־הרשת.
כאשר הוזמנו בני־הזוג להעיד ב־בית־המישפט
נגד שותפיהם, סירב הבעל
להעיד. לוליטה אומנם הוכרזה
כעדה־עוינת, אבל היא לא סירבה
להעיד.
בזמן עדותה גילתה התובעת פנינה
גיא עוברה מדהימה. כאשר הובאה
העדה משה־תירצה למרתף־המעצרים
בבית־המישפט בתל־אביב, הצליחו הנאשמים,
העצורים גם הם, להעביר לה
כמה כדורים, כדי שתהיה מסוממת
בעת עדותה.
לשאלות התובעת ענתה לוליטה:
״הוא נתן לי שלושה כדורים כחולים,
שכל אחד ואליום 10 מיליגרם. הוא
אמר לי שזה כדי לבלוע, ואז לא אוכל
להעיד״.
מישטוה טלפון 310
1הנזישטרה הערימה
1עד החשה־ והוא נפר
\ בפח.
פאב במקום מחת
האידיאליזם .״מה שבראש שלי רחוק
מנוכח המציאות״.
בשבוע שעבר היה אמור לחזור
לבסיס הצבאי, ולא הגיע. אצל אחותו
מצאו מיכתב־התאבדות שהשאיר. אבל
אחרי פירסום תמונותיו בעיתונים ובטלוויזיה
גילה אותו קצין־ביטחון בפאב
באילת. הוא לא התאבד. הפאב היה תחליף.
אולי קיווה שמי שצריך יבין את

במישפט נגד שלושה, הנאשמים
בהברחת הרואין לישראל, מתמקדות
הראיות בשיחות־טלפון בינלאומיות
שהוקלטו על־ידי המישטרה. התובעת
בתיק, עורכת־הדין נורית אחיטוב, ביקשה
מבית־המישפט לקבל את ההקלטות
הללו, ואילו הסניגורים מתנגדים.
אחת השיחות שהוקלטה היא שיחה
בין קצין־מישטרה ישראלי, גדי אשד,
ובין אחד הנאשמים.
קצין־המישטרה הישראלי נסע להר

תובעת גיא
לבלוע ולא להעיד
קריאת־הכאב שלו, את בקשת העזרה
ואת המצוקה הנפשית שבה הוא נתון.
מישפט כדורים
בבית־המעצר

לפני העדות, במרתף־
המעצרים. הצליחו
הנאשמים למסור
סמים לעדה.

לוליטה מצקפשווילי היא עדה חשו־

לנד וטילפן משם לביתו של החשוד
בישראל. הוא התחזה כידיד של סוחר
סמים הולנדי, חיקה את קולו, ואמר
לנאשם הישראלי :״האם הטלפון ממנו
אתה מדבר הוא טלפון טוב? אולי כדאי
שתלך ותטלפן אלי בחזרה מטלפון
טוב!״
הנאשם הישראלי, שהבין את משמעות
המילים ״טלפון טוב״ ,חיפש במשך
20 דקות טלפון ציבורי שממנו יוכל
להתקשר עם הולנד, מבלי שהמישטרה
תעלה על עקבותיו.
הוא טילפן ודיבר עם הקצין הישראלי,
שישב באותו זמן במטה מישטרת
הולנד. מכשיר־הטלפון שעימו התקשר
הנאשם הישראלי היה הטלפון של
מיחלק־הסמים במישטרת־אמסטרדם.

.אני יודעת שאומוים שזהו המיקוח הקלאסי שר-
האשה העשירה או המפורסמת שרקחה בעד(1אשתו...״

״היה קשה
לעזוב אח הילדים!
^ דקלוד ורפי אדרי נמצאו בדי־רתם
הארעית במלון־דניאל.
הגברת אדרי החדשה פתחה לפני
את הדלת, כשהיא לבושה בשימלת־מיני
חומה הדוקה, חגורה שהדגישה את
מותניה וזוג רגליים ארוכות־ארוכות,
שהאריכו את קומתה.
הדירה מעוצבת כך שעוברים לחד־רון־האורחים
דרד חדר־השינה. אן־
קלוד, בעלת שיער כהה ארוך, פזור,
המשווה לה חזות צעירה מכפי גילה
( ,)37 הובילה בהילוך חתולי, עד שצנחה
בהכנעה על הספה ושילבה רגל
שזופה ברגל שזופה.
״השיזוף,״ הסבירה ,״הוא תוצאה של
ירח־דבש שבילינו בסונסטה, באילת״.
רפי הצטרף. ההבעות הזורחות של
השניים, זרי־הפרחים הענקיים שמלאו
את החדר, בקבוק־השמפניה והסופרל־סיבים
ההדדיים שהופרחו שם כמעט
השכיחו ממני את נתוני־הפתיחה —
גירושין חפוזים, כותרות מבטיחות
ליכלוך לרוב, נישואי־בזק.
״אני יודעת שאומרים שזהו המיקרה
הקלאסי של האשה העשירה או האשה
המפורסמת, שלקחה בעל מאשתו!״
אמרה.
השיחה התנהלה באנגלית (מצירי),
אנגלית־צרפתית (מצד אן־קלוד) ועברית
(מצד אדרי).
אדרי, מארח מנומס במיוחד, טרח
להביא עוגיות ,״מעשה ידיה של אמא
שלי ״.אמו של אדרי גרה עדיין בחצור־הגלילית,
אדרי
העיר (בצרפתית) לאשתו
הטריה שתסדר את שימלתה הקצרצרה,
והיטה כל העת את אוזנו למתרחש.
ביקשתי לתהות, בפיקוחו הצמוד,
מיהי אן־קלוד, מה מסתתר מאחורי
הרכילות המפתיעה ביותר של השנה.

חת־עמר.
כיצד גדלה במארוקו, כבתו של
מיליארדר, מי שכיהן במשך 30 שנה
כנשיא כל הקהילות היהודיות שם? מה
היו חייה כבתו של מי שהיה מקורב
לבית־המלוכה?
אן־קלוד זכתה לבלות את חופשו-
תיה בספרד ולעסוק בסקי, בחברת
בנותיו של הנסיך עלי, שנפטר לפני
שלושה חודשים.
אין היא זוכרת שנתקלה אי־פעם
באנטישמיות. להיפר — היחסים בין
יהודים לערבים היו נהדרים. בכלל,
על־פי אן־קלוד, הכל נהדר.
כבר כשהיתה אן־קלוד בת ,14
התחילו מכובדי מארוקו לבקש את
ידה, כמינהג המקום.
בזמנו היה נהוג להינשא נישואי-
שידוכין, אולם נישואיה של אן־קלוד
התבססו על היכרות אישית. את בעלה
הראשון — יהודי מארוקאי — הכירה

כשהיתה בת 16 וחצי, והיא נישאה לו
בגיל 17 וחצי. אן־קלוד מתארת את
חייה בצבעים אידיליים. היא שומרת
על קשר עם חברותיה הערביות במא־רוקו
עד עצם היום הזה, חרף העובדה
שהפכה בינתיים לישראלית.
אן־קלוד ובעלה הקודם התגוררו
בפאריס. דניאל, אחיה, מתגורר שם
כיום, ומשמש כנשיא של רשת ענקית
של כתי־כלבו, בבט, אחותה, מתגוררת
בניו־יורק.
לא נעים לה להודות — אך אלה
החיים, מה לעשות — שהיא הבת
הפייבוריטית על אביה. לדבריה הוא*
מחלק כיום את זמנו בין פאריס לבין
מארוקו. בחתוליות היא מדלגת על
מוקש: הקרע בין אביה לבין המלך חסן.
מאז שעזב עמר את ישראל, שאליה
הגיע לרגל החתונה בהא־הידיעה, הוא
מטלפן אליה פעמיים ביום. כל־כך
מתגעגע.
גישואין בגיל 16
*^ן־קלוד עמר נולדה בקניטרה
שבמארוקו. אחר״כך עקרה מישפ־חת־עמר
לקזבלנקה.
בגיל 13 נשלחה אן־קלוד ללמוד
בפאריס. כך גם אחיה ואחותה.
אן־קלוד היא ה״סנדוויץ׳״ במישפ־

ורפי בחתונה
ל איב סאן־לוראן

אבל — היא מביטה בהערצה בר־

פי,ומתקנת את הרושם בחיפזון — הוא
ח״ב.. ,התרטתח, לשתוק
לא הפסיר בת — הוא הרוויח
אולי אפילו
שר־בדרר.לא יידף נגרר שלושת רו.,

שמלות

שבות עליהם תקובה
י^דקלוד התגרשה לפני חמש
> £שנים. מה עשתה בפאריס?
אחרי קשה.ה 0אינוו אתון,
שלמדה אמנות, אימצה אמנים. בשנ
תיים האחרונות שיחקה ברעיון לחלק
אתהגיעזמנהאדרי.בין פאריס לבין ישראל, ואז הם מבולבלים,
רפי אדרי ואן־קלוד הכירו זה את
אדריזה נגועים. וני הוא
לפני יותר משמונה שנים, אלא שהי
חסים ביניהם היו שיטחיים. לגבי
היא היתה בתו של דויד עמר,
נקודה .מיסכן. אני תוחמת
כשהתחילו השניים לדבר על חתו
נה, חשבו לערוך אותה בחו״ל, הרחק
מהכותרות. אדרי, למוד טעויות
שעשה ע לי ו. אני לא
כלפי עולם־התקשורת, חשב שבכך
יימנע רעש.
להתחתן נואייוית. אני לא
אן־קלוד דווקא התעקשה
בירושלים. בעיניים נוצצות גילתה
שהיא מעדיפה
ממש אתכך. ירושלים על־פני מתכוונת לוותו על
תל־אביב.
רפי ואן־קלוד מיהרו להינשא מייד
אחרי הגירושין מג׳ואן .״זה כדי שהעסק
לא יימשך, ולא יחשבו שזה לא־רציני,״
הסביר רפי ,״אני הרי לא רודף
שמלות״...
מאוד אופנתי לעזוב בית, אולם
ה״בית״ החדש של רפי אדרי לא יתנהל,
כנראה, על־פי צווי־האופנה, ובוודאי
שלא על־פי תורת שיחרור־האישה.
אן־קלוד — צייתנית ומאוהבת —
הודיעה שקודם־כל, בראש ובראשונה,
עליה להיות עם בעלה, באשר הוא.
שלושה ימים בשבוע היא מצטרפת
אליו, כשהוא נוסע לירושלים, בימים
שבהם מתפקדת הכנסת.

חילו של!׳׳
**אז ״הגירושין של השנה״,
^ /ג׳ו אן אדרי הסתגרה בתוך עצמה.
דבק בה שם־התואר ״אשה פגועה״ —
אשה שבורה, פצועה, מוכה. ג׳ואן אדרי
היא אשה אינטליגנטית, רגישה, אך
רחוקה מלעורר רחמים. להיפך — היא
החליטה להתחזק, לשפר את חזותה.
היא מתנהגת כמי שהחליטה לפתע־פיתאום
שהיא אשה צעירה ומושכת,
ובעצם הסתיים רק פרק אחד בחייה
והפלא־ופלא — אפשר גם פרק נוסף.

דבנה בוק ראיינה חשבוע
את שתי הנשים של אדו׳

מה היא עושה בזמן שבעלה בוחש
ומבשל, כיו״ר הקואליציה? ״מטיילת
בגלריות, מחכה לרפי...״
בשבוע הבא תתחיל, או תמשיך,
ללמוד עברית בירושלים.
הפרוייקט העיקרי, אחרי הבעל,
כמובן, הוא חיפוש בית. נמאס להם
להתגורר׳ בבית־מלון. השרות איטי,
ובכלל.
הדירה הנוכחית שלהם שם שייכת
לאחד מקרובי־המישפחה של אדרי.
השניים משלמים רק עבור השרותים
שהם מקבלים, והוצאות כמו חשמל
וטלפון.
אן־קלוד מחפשת בית בהרצליה־פיתוח
,״כי רפי אוהב את הרצליזדפי־תוח!״
גם היא אוהבת את הים, ומתמוגגת
מכך בקול רם. רפי פחות אוהב
אותה שזופה.
תמורת האהבה הזאת נפרדה משני
ילדיה: בתה בת ה־ 8ז נותרה בפאריס,
ואילו בנה בן ה־ 16 עדיין לומד שם
ומתגורר עם אביו.
״היה קשה לעזוב את הילדים שם,״
נאנחה בקוקטיות ,״אבל אלה החיים
שלי״.
עם שלושת ילדיו של אדרי היא
מסתדרת לא־רע, ובעת שהייתי שם
שוחחה בשימחה עם גיל.
היא היתה רוצה להכיר אנשים,
להכיר מקומות, להתערות, היתה רוצה
שיכירו אותה לא רק כמי שחטפה את
״בעלה של״ .״הכול באיטיות,״ היא
אומרת, לעצמה יותר מאשר לי.
האם עצרה בעיקבות חילופי־מבטים
עם בעלה, או שמא זה היה רק נדמה

לקראת סוף הפגישה, החליט רפי
לפקוק בקבוק־שמפניה, שנותר מירח־הדבש
שלהם באילת.
״נכון שמעולם הוא לא נראה צעיר
כל־כך?״ שאלה אשתו בהתלהבות,
״הוא נראה בן ...אולי 32 אדרי הוא
בסביבות ה־ )50 אמרה — והוצפה
במחמאות בחזרה.
השקנו כוסיות. מישפחת־אדרי
החדשה יצאה לדרך.

אי־הדיוקים בפירסומים עליה פגעו בה.
אך במיוחד פצעו אותה הרמזים כאילו
בנה הצעיר לירון ( )13 עומד להילקח
ממנה, ולגור עם אביו ואשתו החדשה,
אן־קלוד. כעת מתגוררים שלושת
הילדים — אורית, גיל ולירון —
בבית אמם. לירון, היחיד מבין השלושה
שהוא מתחת לגיל ,18 אמור, על פי
סיכום בכתב, להחליט היכן יגור: עם
אביו או אמו.
על פי גירסה אחת, היה ברור שברצונו
של הילד, שעבר חודשים קשים,
לגור עם אביו. כעת הוא חש ביטחון
בבית־אמו, ובניגוד לבילבול שאחז בה
קודם־לכן, אין בכוונתה לוותר עליו.
דעתה זאת התעצבה באחרונה והיא
נחושה. באחרונה אף שקלה לשכור

בשנית עורכי־דין. זהו קצה קרחון־המ־תיחות
בין רפי לבין ג׳ואן.

סים רה ג׳ואן:

״אני שותקת מאז תחילת הפרשה.
פנו אלי בלי־סוף מהעיתונות, והציעו
לי הצעות מאוד מפתות.
החלטתי לשתוק בגלל שלושת
ילדי. עוברת עליהם תקופה קשה. הם
איבדו אמון, הם מבולבלים, פגועים.
כל כתבה או אפילו תמונה — זה נורא
ואיום בשבילם.
בכל זאת היו פירסומים שכל־כך
הכעיסו אותי והעליבו אותי, עד שכמעט
ולא התאפקתי.
כתבו שאני אשה מושפלת, רמזו
כאילו היחסים ביני לבין רפי ממילא
לא היו טובים. בקושי הצלחתי להבליג.
כולם דיברו — לציטוט או שלא
לציטוט — חוץ ממני. הילדים ביקשו
ממני שוב ושוב לשתוק.
אלה היו חודשים קשים בשבילי. אם
אספר — איש לא יאמין לי. עוד לפני
שכל הסיפור יצא לעיתונות, דאגתי

שאיש לא ירגיש מה קורה אצלנו בבית.
ובאמת, איש לא הרגיש עד יום הפיר־סום.
לכן האנשים כל־כך הופתעו. אני
עצמי הייתי בהלם, כשזה יצא. לא
ידעתי איך להתנהג, עם מי לדבר, מה
לעשות. פשוט הייתי בהלם.
מה שעזר לי להחזיק מעמד זה המוני
שיחות־הטלפון. גם אנשים שאני לא
מכירה טילפנו, כדי לחזק אותי. חלקם
ספרו לי סיפורים מלוכלכים על רפי.
אני יודעת שיש כאן חיסול־חשבו־נות.
הרי אני לא טיפשה.
הגיעו אלי שיחות־טלפון מאנשים
מאוד ידועים, שלא הייתי מאמינה
שיטלפנו אלי, ובוודאי היה לי קשה
מאוד להאמין לתוכן השיחות. זה עזר
לי ברגעים הקשים ביותר בחיי, ואני
לא מדברת על הגירושין. זה קורה
במישפחות רבות. אני מדברת על
הצורה, ועל כל אותם דברים שאני לא
מספרת עדיין. אני מדברת על
טלפונים כועסים מחצור־הגלילית(שם
מתגוררת אמו של רפי אדרי) ומבני־

מישפחתו. סיפרו לי כל־כך הרבה
סיפורים!
ביום החתונה (עם אן־קלוד) ,לפני
שבועיים, אי־אפשר היה להגיע אלי:
קו־הטלפון היה תפוס נון־סטופ. ידידים
משותפים של רפי ושלי טילפנו אלי
מחו״ל, חברים קרובים דאגו לי והזמינו
אותי לארוחה באותו היום. אני העדפתי
להישאר בבית ולארח. הייתי אחרי
טיפול רפואי, וסבלתי מכאבים נוראים.
בכיתי מרוב כאבים.
ויתרתי על מאבק מישפטי, פיטרתי
את עורכי־הדין ששכרתי, והחלטתי
לסיים את הגירושין מהר. כך אני
מאמינה שצריך לנהוג: למען הילדים,
למען כל הצדדים. הפסדתי מהגירושין
האלה, והרבה. בקושי הבטיח לשלם את
חשבונות החשמל והטלפון.
מי שקראו עיתונים, יכולים היו
לחשוב שאני פראיירית. אבל אני לא.
פשוט הייתי מופתעת. כולם ידעו הכל,
חוץ ממני.
כבר כשטיילתי עם אורית (בתה
הבכירה) באירופה, לפני כמה חודשים,
הגיעו אלי שמועות. כולם ידעו חוץ
ממני, עד שהתחלתי לגלות עוד פרט
ועוד פרט.
את הגט נתתי לו מהר. כשצד אחד
רוצה ללכת — אז זהו. רציתי לגמור
עם זה כבר. לא ידעתי עם מי להתייעץ.
עכשיו אני מתחזקת, חושבת מה
לעשות עם עצמי. בחודשים האחרונים
נוכחתי לדעת מיהם חבריי. חלקם,
חשבתי קודם לכן, הם דווקא חבריו או
בני־מישפחתו של רפי. עד לא־מזמן
נהגתי לדווח לו הכל, לספר לו.
מהיום והלאה אני מתכוונת להתנהג
אחרת, ולקחת את העניינים בידיים.
מכל הסיפור רזיתי המון, קניתי בגדים
חדשים, אני מתחילה לצאת, לבלות.
ומה שנוגע לילד: הוא אצלי.
היום אמרתי לרפי :״יש לנו כמה
עניינים לגמור, למשל — הילד״...
הוא ענה לי :״אל תדאגי, אל תדאגי!״
.אני
מאמינה לו כמו שאני מאמינה

הוא מיסכן. אני מרחמת עליו. ביום־
הגירושין עוד הכנתי לו כום־תה.
עכשיו — שיחכה ממני להפתעות.
אני עכשיו מתכננת אותן, תוך כדי
השיחה...

סימני שאלך! )111 1<11

רב סוויסה רצה רעזוד רבנו,
רבוידתו מאשתו הצעידה

(המשך מעמ 1ד )9
נור. הוא התגלה כבר קודם לכן,
בעיסקה הנוגעת לחברת זדטך.

גם פרשה זו פורסמה בישראל
בראשונה ב״העולם הזה״
( ,)17.6.87 בפתבה של יגאל
לביב. וגם אחרי פירסום זה
מילאה העיתונות הישראלית
את פיה מים, ולא הזכירה את
העניין אף במילה אחת.

טתנדה

הפרשה התפוצצה כשנודע כי אדווין
מיז, אז עדיין יועצו של רונלד רגן
בבית־הלבן, לחץ על הצבא האמריקאי

למיז היתה חיבה
מיוחדת לעסקים
מנוקנקים שבהם
משובים ׳שואלים

לך הכל, בעל אוהב, תינוק נחמד, חיזרי
אליהם ״.אבל חיותה סירבה לתת לבתה
לחזור הביתה.

עברית

4ראה סי סוויסה הסתבן־ בט־ראגדיה
מישפחתית ובמישפט

להעניק הזמנה גדולה לחברה, שבה
היתה השליטה בידי עוזריו וידידיו.
אחד המנהלים היה אותו צ׳ין, שאיפשר
לו להרוויח במכה אחת רבבות דולארים
בבורסה. ארבעה ממנהלי־החברה כבר
הורשעו בעבירות מירמה ושוחד.
הצבא האמריקאי העביר לחברה
הזמנה גדולה, במחיר בלתי־סביר.

את ההזמנה ביצעה החברה
במיפעל בכרמיאל. את המים•
על בכרמיאל העביר לה אחד
פרד נויברגר, שהיה במשך זמן
קצר עולה חדש בישראל, וש־הפך
לאחר מכן מנהל בחברת
״ודמו״ .היו מעורבים בעניין
גס עוזרו של יגאל הורביין,
אריה גולדשטיין, וברור ארבל,
מי שהיה קצין־מישטרודצב־אית־ראשי,
שפרש אחרי ש
הורשע בעבירת־שוחד.

סניגור מישגב ותובעת רג׳יניאנו
ארבע שעות של עחת

פלילי ללא כל צורך. ברור היום כי
ביום הפריצה היה אומנם דויד בחנות־הרהיטים
עם קרוב־מישפחה ויקטור
סוויסה. הם היו בחנות בשעה שש
בערב, שעת הסגירה. הפריצה ברחובות
היתה בשעה 4.30 אחר־הצהריים באותו
יום. נשארה פתוחה רק השאלה אם
יכול היה דויד להגיע מרחובות לתל־אביב
בין 4.30 לשש בערב, ובעצם לא
היה כל צורך בעדותה של חיותה שהיא
היתה איתו בחנות בתל־אביב.
התובעת הסבירה לשופט ניסים
ישעיה מדוע, בכל זאת, השתדל רפי
סוויסה להוציא מהתמונה את ויקטור
ולהכניס במקומו את חיותה. ויקטור,
המתגורר כבר עשר שנים גפאריס, הסתבך
בעבר עם המישטרה ואילו חיותה
היא אשה מכובדת, פקידה בעיריית־

החקירה נגד ודמך והשר מיז היא
עדיין בעיצומה. נראה כי היתה לשר
האמריקאי חיבה מיוחדת לעסקים
מפוקפקים, שבהם מעורבים ישראלים
ויהודים.
גם בענייני זדטך בלט אותו ולך,
ידידו ויועצו של מיז. לפני שנתיים
פירסם ולך מיכתב בנידיורק ט״נוס,
וגילה שב־ 1982 נפגש עם ראש־הממשלה
מנחם בגין .״אני בטוח,״ כתב,
״שהביקור והפגישה הוענקו לי בגלל
ידידותי האישית עם אד מיז.
״פגשתי את השגריר משה ארנס,
ואת עוזרו המוכשר, ביבי נתניהו, ואני
בטוח שהם דיווחו על ידידותי עם מיז
לפני ביקורי״.
הפגישה של ולך ובגין נמשכה יותר
משעה. בגין הירצה לפני הפרקליט
היהודי הקטן על חזונו לגבי המרחב —
יצירת ״חגורה ירוקה״ שתכלול את
ישראל, לבנון, ירדן ומצריים.
דרושות תשובות!
** בחינה ישראלית, אין העניין
)/יכול להיגמר בשתיקה דקה.
העיתונות יכולה לעשות יד אחת
להקטין את העניין ולגנזו, להימנע
מחקירה רצינית ולאמור הן אחרי הודעות
סתמיות של דוברים סתמיים.

אבל בציבור יהיו רינונים,
ובצדק.

הציבור במדינה דמוקרטית רשאי
לדעת, במיקרה כזה•
מדוע הסכימה ממשלת־ישראל
לתת ערבות לפרוייקט, שסתר את כל
השקפותיה ומעשיה באותה עת?
• מי בדיוק החליט על כך, מתי,
באיזו צורה ובגלל אלו טעמים?
• מה דובר על נושא זה בשיחות
של שימעון פרס עם אד מיז, רוברט
ולך, ברוך רפפורט ואחרים?
• האם נעשה איזשהו נסיון, גלוי
או מסווה, להציע שוחד? ואם כן, למי?

שום מדינאי במעמדו של
שימעון פרס אינו יבול להרשות
לעצמו לעטוף את עצמו בשתיקה
במצב בזה. מוטב שידבר.

דויד
וורד סוויסה בחתונתם
החותנת אינה מרשה לבת לחזור
ך* סי סוויסה, ח״כ לשעבר, נציב
1שרות בתי־הסוהר לשעבר, עמד
השבוע על דוכן־העדים כנאשם. התובעת
קלרה רג׳יניאנו הגישה נגדו כתב־אישום
על שיבוש הליכי־מישפט והדחת
כלתו ומחותנתו לעדות־שקר.
ראשיתם של הדברים ביוני שנה שעברה,
כאשר נעצר דויד, בנו של רפי
סוויסה, בחשד לפריצות ברחובות.
האב, שסבל בעבר מהסתבכויות פליליות
של בנו, ואשר החזיר אותו רק
לפני שנתיים ממאסר ממושך בצרפת,
בגלל פרשת־סמים שבה הסתבך, בא
שוב לעזרת בנו. רפי סוויסה ניסה
לברר עם כל בני־מישפחתו, ועם ורד,
אשת בנו וחיותה, אמה, מה עשה הבן
ביום ובשעה שבה בוצעה הפריצה.
רפי סוויסה סיפר בבית־המישפט כי
היתה זו חיותה, החמות, שטענה כל
הזמן כי מאחר ומדובר בימים הראשונים
שאחרי לידת בנו של דויד, היא
היתה אתו כמעט כל הזמן. וכי ביום

הפריצה נסעה עימו לתל־אביב לחנות־הרהיטים
במב׳ ,כדי לקנות עגלה,
מיטה ושידה עבור התינוק.
בכתב־האישום נאשם סוויסה בכך
שניסה לכפות על כלתו ועל אמה למסור
גירסה שיקרית למישטרה ולאמר
כי חיותה היתה עם דויד בחנות בסב׳,
בעת קניית הרהיטים, בעוד שלמעשה
היה שם דויד עם אדם בשם ויקטור ולא
עם חמותו. בכתב־האישום נאמר עוד
כי כאשר ניסתה חיותה למחות, מאחר
ולא רצתה לשקר, אמר לה סוויסה:
״יהיו גירושין!״.
השבוע, כאשר עלה סוויסה להעיד
כעד־הגנה ראשון במישפטו, לא ישבו
חיותה וורד באולם. בנו, דויד, ישב
באולם והביט באביו המתייסר על
דוכן־העדים. מסתבר כי לאחר שהנשים
העידו בבית־המישפט כי רפי סוויסה
ניסה להדיחן לעדות־שקר, פנה סוויסה
אל ורד בהסכמת הפרקליטות, וביקש
ממנה לשוב לבעלה. הוא אמר לה :״יש

רחובות, ופעילה מאוד בוועד למען
השוטר ברחובות. לדיברי התובעת
חשב רפי סוויסה כי האליבי של חיותה
יהיה משוריין ויבטל כל חקירה נגד
בנו.
רפי סוויסה הופיע בבית־המישפט
מהודר מאוד. לבוש בחליפת־משי אפורה,
מסורק ומחייך. עד שעלה לרוכן־
העדים הצליח להסתיר את התרגשותו
הרבה, ורק אז התפרץ מדי פעם וגילה
את ריגשותיו. אשתו, אליס, בלונדית
לבושה בחליפת־מיכנסיים שחורה,
חולצה וצעיף־תחרה לבנים, השתתפה
באופן פעיל בעדות.

להלן קטעים מעדותו של רפי
סוויסה:

אני תולה את כל חיי וכל עתידי
במישפט זה. כאן יושבים מכובדים שזה
להם עוד תיק אחד, עבורי זה כל
החיים!...
ביום שעצרו את בני נסעו איתי
השוטרים כדי לעשות חיפוש בביתו.

הם נכנסו לבית כאשר המכוניות
מאירות ומכשירי־הקשר מצפצפים. זה
כואב לי, כי סזכרת־בתיוז זה מקום
קטן. הם עשו חיפוש בכל מכל, רק את
המרצפות הם לא עקרו, וזה לגיטימי,
כי זה תפקידם...
חזרתי הביתה שבור. אני מאחל
הרגשה כזאת לשונאים שלכם.

האח, קצין־המיעד
מאשר ליד אחיו
אחים באשר עלה רפי סוויסה להעיד
גמישפטו, חיבה אחיו, קציו״המי־שסרה
הגביר שמעון סביר, בטיס-
דרון. הוא אמור היה להיות עד־הגנה
במישפט וחיבה לתורו. מאחר
ועדותו של הנאשם התמשכה
יותר מארבע שעות, חיכה סגיר
לתורו עד לשעה ארבע אחר-
הצהריים.
היחסים בין האחים אינם חמים
בבר זה זמן רב. מספרים כי הריב
ביניהם התחיל באשר נשא רפי
סוויסה לאשה את אליס הבלו נדית,
אשתו השניה.
בשעת ההפסקה במישפט הלנו
בל הצדדים למיזנון בית״מישפט
השלום ברחובות. במיזנון שני
שולחנות בלבד. באחד מהם ישב
רפי סוויסה, אשתו אליס, סגיגוריו
חיים משגב וניר גרשוני וכמה
אחיות וידידים. ליד השולחן השני
ישגה התובעת קלרה רג׳יניאנו
והמתמחה שלה. כאשר נכנס סביר
למיזנון הוא הביט כה ובה וניכר
היה בי אינו מרגיש בנוח. הוא
אומנם התחבק עם אחיו, אבל
העדיף לשבת לשולחנה של
התובעת היפה .״אני מעדיף לשבת
כאן מאשר בצד השני ״,אמר לה.
הקשר בין האחים היה קלוש
מאוד נשנים האחרונות, אבל
ימים ספורים אחרי שהתפרסם כי
דויד, בנו של רפי, נעצר, התקשר
הקציר סביר לרפי סוויסה .״אשתי
אליס אמרה לי שאחי סביר
התקשר וביקש שאטלפן אליו
בחזרה. טילפנתי אליו והייתי
בעוס מאוד ״.העיד רפי סוויסה:
״אני לא יודע למה, אולי בגלל
שהאשמתי אותו, במקום א ת
המישטרה. אמרתי לו, :המישטרה
טועה! היא מחזיקה א ת הבן שלי
ללא עוול בכפו׳.
״כנר היו לי נסיונות קשים
ומכאיבים עם המישטדה נעבר.
ואמרתי לו עוד משהו שאני לא
אומר בדרך־כלל. אמרתי לו שאו ציא
את הבן שלי מהארץ, כי אינני
רוצה שהוא יסבול יותר. אחי קצין
קשוח, מרובע וישר, ואיתנו הוא

הסתבך במישבט בדילי, גום
ומבנו התינוק בן השנה

טלפונים צילצלו, לא עניתי. אז אמרה
לי אשתי שברטי (מפקד מישטרת־רחובות)
על הקו, והוא מספר כי חיותה
טילפנה אליו ואיימה שהיא הולכת
להתאבד. חשבתי לעצמי :״רק זה חסר
לנו, שהיותה תתאבד בזמן כזה
(סוויסה מרים את קולו כאשר הוא
מדבר על כך, ומתנצל) סליחה שאני

צועק, זה כואב לי נורא כל הסיפור

ניסינו להיזכר מה קרה ביום שבו
בוצעה הפריצה. שאלתי את חיותה אם
זה היה היום שהורדנו את ורדי מבית־החולים?
הורדנו, הוצאנו, ככה אנחנו
אומרים, אצלנו לא מדברים עברית
כבדה, אלא עברית קלה. אבל זה לא

׳טרה, העדיף לשבת ליד התובעת
הנאשם,שעליוהוא בא להגן

רפי ואלים סוויסה
האשה התערבה בעחת הבעל
היה

סביר מתנשק עם אחיו
מרובע וישר

היה אותו יום. זה היה היום שבו הודיעו
לי מלישכת שר־המישטרה, חיים בר־לב,
שהוא מסכים להיות הסנדק. אז
החלטנו לעשות ברית יותר גדול,
לכבוד השר. במקום 150 איש הזמנו
300 איש...

דצ>מי ללמוד
מישפטים
חר־כך, כאשר באנו לבית
אבי
ולדמן, העולם הזה

סביר והתובעת רג׳יניאנו
מוטב פה מאשר שם

קשוח עוד יותר, והוא מאמץ
למישטרה. הוא אמר לי, :תיזהר!
שהכל יהיה בסדר ולפי האמת,
תתייעץ עם עורכי־דץ ועם המיש־טרה.׳
ופן עשיתי.״
כאשר עלה סביר לדוכן־העדים
הוא אישר את עדות אחיו, ואמר

כי למרות שהיחסים ביניהם היו
פושרים, הוא ראה חובה לעצמו
להתקשר אל אחיו בעת צרה.
כקצץ קשוח ומרובע כתב סביר
זיכרון־דברים לשיחת־הטלפון עם
אחיו ושלח אותו לצוות־החקידה
שחקר בעניץ רפי סוויסה.

^ המישפט לדיון במעצרו של בני,
שמעתי שהוא חשוד ב־ 40 פריצות, לא
ידעתי אם לצחוק או לבכות ...אני לא
עורו־דין, אני אדם פשוט. אבא שלי
עשה 13 ילדים, רציתי ללמוד
מישפטים, אבל זה לא יצא...
יסלח לי כבודו אם אני מתרגש,
אבל זה כבר חודשים שאני אוכל את
זה ...אומרים שאני ליויתי את חיותה
לדלת, אבל אני תמיד מלווה כל אחד
לדלת; זה לא רק בגלל חינוך, זה מפני
שאני גר בבית שכור, וכאשר הייתי
נציב גידרו את הבית כמו בית־סוהר.
ויש לי שני כלבים, כאשר פותחים את
השער, הכלב הגדול, הממזר, פותח את
הדלת ובורח החוצה ואי אפשר לתפוס
אותו.
אז אני, או אשתי, מלווים כל אחד
לדלת ומשגיחים שהכלב לא יברח. ואם
זה אורח חשוב־חשוב אנ> מלווה אותו
עד הכביש. זה טראגי ׳שאגי צריך
לעמוד כאן ולהתווכח על דברים
שאמרו ורד וחיותה.״
מאז שהיותה העידה נגדי במישטרה

לא ראיתי אותה, עד שראיתי אותה
כאן בבית־המישפט עם שרשרת של
שקרים, ואני צריך להיות גיבור לאומי,
כדי לא לעשות משהו לעצמי ...ומי
בכלל דרש גירושין? — אחרי שוורד
גמרה להעיד כאן, ביקשתי רשות לדבר
איתה ואמרתי לה :״בואי איתנו, יש לך
בעל אוהב וילד נחמד,״ אבל האמא
שלה לא נתנה. אחרי עדותה אני
לוויתי כסף, כדי לשלוח אותם ל־10
ימים לאילת ומי דורש גט עכשיו? —
הם! לא אנחנו.
באותו בוקר שבו עצרו אותי, כל

העיתונות עמדה על הראש, דבר כזה
לא קרה לי בחיים. עוצרים אותי בבוקר
מוקדם, לא נותנים לי להתקשר
לעורר־הדין שלי • ,לא נותנים לי
להתפלל או לשתות קפה, ואפילו לא
מרשים לי לנסוע במכונית שלי, שלא
כל השכונה תראה. זה היה כאילו זרקו
לי פטיש 10ק״ג בראש.

עד כאן קטעים מעדותו של
רפי סוויסה.
סניגורו, עורך־הדין חיים משגב,
טען כי כל העניין הוא מזימה שנרקמה
בזדון נגד סוויסה• אילגד, אלדן

אלים ודויד סוויסה בכית יישפט
האב הסתבך לנוענ1

אוהדי ודסקינס=״~״ד״!

טקינט .״אנחנו מכירים את המישחק כי שהינו שנ
תיים
נארצות״הברית. זה פשוט עולם אחר. ראיתי
את מישחק חצי״הגמר, ובמשן שלוש שעות אכלתי
את הציפורניים. המישחק הזה דורש תיחכום.״

עירדיערי 1¥1־1^ 1111־ 1גיא עדן מירושלים, אוהד שרוף
\ 11 71111 1 71 11\ 11 1של הרדטקינט, לבוש בביגדי הקבוצה,
נושא דגלים .״הטקטיקה, הפעולה והאווירה מלהיבים במיוחד.״

ך* דנוור־ברונקוס נגד הוושינג-
1 1טון־רדסקינם. פרק אחרון בסיד־רת־המתח
של מישחקי הפוט־בול האמריקאי.
בארצות־הברית הרחובות שוממים
200 .אלף איש נמצאים במיגרש.
השאר יושבים בבתיהם וצופים במיש־חק.
״אחרי
שבאתי מארצות־הברית, ניסיתי
להעביר את האהבה למישחק גם
לחברים שלי בארץ. ראיתי שם ונדלקתי.״
אומר עמית שניר מקריית־אתא.
הוא וחברו אלון וולד באו לסיר
רמה בתל־אביב במיוחד כדי לראות
את המישחק בחברתם של משוגעים
נוספים לדבר.
זה הופך לאט־לאט למסורת. בשנה
שעברה התקבצו מאות אוהדים במלון
הילטון בתל־אביב כדי לצפות במיש־חק.
השנה רכשו מנהלי הסינרמה את
זכויות־השידור חודשיים מראש. אך
השידור הישיר בתחנת־הטלוויזיה השכנה,
הותיר את האוהדים הישראלים
בבתיהם.
לא נותר אלא להעביר את 200
האנשים מהאולם הגדול לאולם האורחים
החשובים. הקהל זכה. לאט לאט
הם נכנסו לאווירה. על־גבי מסכים ענקיים
הוקרנו קטעים ממישחקים קודמים.
מפליא, אבל הקהל ידע את שמות
השחקנים, הבין את המהלכים במיגרש,
ממש בעניין.
לקראת השעה 1:.00 בלילה הורגשה

קן מיזרחי, תיירת. באה מלוס-אנג׳לס. היא מכי רה
היטב את חוקי״המישחק .״אני מרגישה את
האווירה שבמיגרש, את שיגעון הקהל. זהו מישחק אמריקאי טיפוטי.״

טאץ י דאון!

האינדיאנים וכבו ער הסוסים בסאן־
והבו ם ם 2חובבים מושבעים, רובם

מנהלי ה״סינומה״
ת שו את הומיות,
אבל

חלמוניס

ק•והלו את החגיגה

¥11 | 1¥1¥1טנדי ארצ׳ר מלוט״אנג׳לס, חברה נתן
711\ 71/1זקט, שחקן קבוצת-הכדורגל בני-יהודה
וישראלי ממיאמי. טנדי :״בארצות״הברית כולם משוגעים על זה.״

תכונה מיוחדת. המישחק עמד להתחיל.
עירוב התרבויות באולם מפליא
— ישראלים שהיו באמריקה, אמריקאים
ששוהים בישראל. הקהל באולם
עודד, התווכח, ניתח את המהלכים.
הברונקוס מדנבר הובילו ברבע הראשון
0־ .10 אוהדי הוושינגטון־רדסקינס
חפויי־ראש. הו, אז באה התפנית. עיניהם
של אוהדי הרדסקינס ברקו.
התוצאה התאונה ובמישחק חל
מהפף. עמית קרים־סוארד הנשואה
לריצ׳ארד האמריקאי :״הכרתי את

!!ר״| 1י 1חךן ־ ןךן יגאל פרץ וקים וויט, זוג אמריקאי־ישראלי.
1 1 1 .1 111 111 / 11״אני אוהד של הרדסקינס בגללה. היא הסבירה
לי את החוקים וגרפה אותי בהתלהבות.״ משמאל: טלי לוי בחברת תייר.

ך* 1 \ 1ץ ך 1ך 1ך 1הפרשו אמיר אפרת :״אני פשוט, פריק׳ של המיש*
1 •1 / 1 1\ /חק הזה. לא הייתי בהרבה מישחקים, אבל צפיתי
הרבה בטלוויזיה. הקהל הישראלי מבין מעט מאוד את כללי־המישחק.״

דיאגו -ובסינומה ב תד אני ב הת־
!וצאי אמריקה וישראל שהיו שם

אוהדי בוונקוס

באנו, למרות השידור בטלוויזיה, כדי לחוש את
האווירה. אנחנו אוהדים שרופים של הדנבר ברונקוס
(טוטים) .המישחק לאט״לאט חודר גם למדינה.״

לטינרמה מקריית״אתא .״חשבנו שיהיה כאן מפוצץ.
המישחק בזמן שהייתי בדנבר. אני גם
אוהדת שלהם. אני לא מבינה הרבה
במישחק, אבל אני מקווה שינצחו.״
אמיר אפרת, הפרשן, אמר שהקהל
הישראלי לא מבין את כללי המישחק.
אבל מה זה משנה כל עוד נהנים.
לדבריו אין כל סיכוי שהמישחק
יחדור גם לארץ .״זה מישחק של שנות
ה־ ,80 מישחק״מילחמה טריטוריאלי,
מישחק־מוחות. בכל קבוצה משחקים
45 שחקנים. זה עולה הון עתק. לכל
קבוצה יש כ־ 80 תרגילים, וכל שחקן
צריך לדעת בדיוק מה הוא צריך
לעשות בכל תרגיל. זה בכלל לא
פשוט.״
הבירות מהבר של הסינרמה עזרו
לקהל להיכנס לאווירה המתאימה. אם
מבינים במישחק או לא — זה פשוט
חגיגה, והישראלים מחפשים חגיגות.
בשנה שעברה שידרה הטלוויזיה
הישראלית סידרת־מישחקים של
הפוט־בול האמריקאי, נתנה הסברים,
לימדה את החוקים, ובכל־זאת הילדים
הישראלים לא משחקים פוס־בול
אמריקאי בכדור עשוי מסמרטוטים.
השיגעון האמריקאי הגדול הגיע לארץ
כשיגעון, אבל נשאר קטן.
ן ל ן ן 1ך ן סנדי ונתן. היא מומחית במישחק, גדלה על ברכיו,
עידדזד,
יוסי
1 1 1 1#11#! 1 1נושמת את האווירה .״אני יודעת בדיוק מה קורה שם
צילם: ציך; צפריר ₪
עכשיו. אין נפש חיה ברחובות. כולם יושבים בבתים וצופים במישחק.״

לא מעוניין

שומר ב״סינרמה״ תופס שלווה.
לגביו המישחק לא מוסיף ולא
גורע. ארבע שעות צפייה במישחק אינם כמו ארבע

שעות שמירה. צריך לאגור כוח. הוא כבר ראה הרבה
מופעים בחייו. קשה לו להתלהב. במיוחד כשהוא לא
מבין בכלל את החוקים של המישחק המסובן הזה.

[07ח בז ת די ם
המרגל ער הגשר

כאשר גיליתי שעוד לא כתבו עליו
אף פעם בעיתון, שאלתי אותו אם אני
יכולה להיות הראשונה בחייו. בהתחלה1
הוא לא הבץ מה אני רוצה מחייו, אבל
אחרי כמה נידנודים הוא הסכים, כי
הוא בחור טוב, ואני ביקשתי נורא יפה.
שמו הפרטי חביב עליי במיוחד,
חץ. שם המישפחה הוא סלסטר. ואם
זה נשמע מוכר לקוראי העיתון־
לאנשים־חושבים, זה מפני שאבא שלו,
אליהו סלפטר, כותב ועורך שם כבר
המון שנים.
סלפטר הצעיר, שהוא בן 26 בסך־
הכל, צמוד מזה שנה וחצי לפרופסור
דויד ליבאי, על תקן של עוזרו
בכנסת. הוא עובד ממש קשה — מכין
הערות והארות (ככה הוא אמר לי)
להצעות־חוק ולישאילתות במליאה
ודברים כאלה. פרט לעבודה הצמודה,
אני מבינה שהשניים הם ממש ביחסים

הרסו אותי, החבר׳ה בלהיטנן. זה
שבועון־בידור לצעירים, למי שלא
מתמצא בתיקשורת הצעירה. ויש לי
אליו המון סימפאטיה, כי שם ביליתי
איזה 10 שנים משנות״חיי הכמעט־יפות
ביותר.
הבעיה היא שהם אוהבים שם
להכניס להריון, ואז אני מתקשרת
להגיד מזל־טוב, ושומעת שבכלל אין
הריון וגם לא תוכניות בעניין הזה.

היא לא היוזה בכלל במועדון הזה

שימי קשת ויונה אליאן
לא (יכנסו להריון
לפני כמה חודשים הם הכניסו
להריון את יונה אליאן, ואז ששי
קשת אמר לי שהוא מאוד ישמח
כאשר יחכו לאח או לאחות לבש
אריאל, שהוא כבר בן ,9אבל
בינתיים עוד לא.
השבוע ממש שמחתי למצוא שם

אני קצת המומה מהסיפור הזה, כי לא בכל יום מרכלים באוזניי בצורה
מיסתורית שכזאת• חוץ מזר״ כאשר מדובר בסיפורים כעילובדשם• אני תמיד
יודעת במי המדובר. איד אפשר אחרת. אבל כאן אני לא יודעת, ולא עזרו תחנוניי
לקול האלמוני בטלפון. הקול, שסירב להזדהות, סירב גם לנקוב בשמות. אמר
שיש בסיפור די רמזים, ויהיו די אנשים שיזהו את הגיבורים. כדי שיהיה סדר
בסיפור, אקרא לגיבור אחד א׳ ולשני ב׳.
וככה סיפר לי הקול המיסתורי:
א׳ הוא גרוש מזה 14 שנה, ללא ילדים, בתחילת וד 40 שלו, עשיר מאוד, יורש
למישפחה, שמוצר שלה הוא מונופול בארץ( .כאן שאלתי אם מדובר בסיגריות,
אז הקול ענה לי ״את זה את אמרת׳ ,וגם ״אץ הרבה מונופולים בארץ, אז
שינחשו״ ).א׳ הוא מיליונר, כי יש לו אחוזים בהץ החברה, אבל הוא מיליונר רק
על הנייר, בינתיים.
גם ב׳ הוא מיליונר. גם הוא יורש, אפשר לקרוא גם לו מיליונר־במר־ידי־אביו
(כאן ראיתי שלקול המיסתורי יש לא רק מידע, גם חוש־הומוח. ב׳ הוא גבר
שרמאנטי, חובב אירועים ומסיבות.
עכשיו בא הקטע המלוכלך: ב׳ הפיץ בעיר את השמועה שא׳ הוא תובב־גברים,
ורק גברים. מדוע הוא עשה את זהי הקול שלי לא יודע. אולי בגלל צרות־עיו, אולי
בגלל סיבה אחרת.
א׳ איננו הומוסקסואל. זה בטוח. במיליון אחוזים. סטרייט לגמרי. אפילו לא
בי־סקסואל. אם יש לב׳ חשבץ עם א׳ ,זה ממש לא הוגן מה שהוא עושה לו. חוץ
מזה, א׳ עומד להתחתן בקרוב. היא נאה, סימפטית, לא נערת־זוהר, לא ידועה ולא
עשירה. אשה מאוד נחמדה, בלי ייחוס כספי או מישפחתי.
עד כאן הקול. אני חושבת שאקרא לו גרון עמוק. גם לקרל ברנסטץ
ולבוב וודוורד היה קול מיסתורי כזה, שעזר להם לחשוף את הסקנדל של
1ום רנ״ם.
אז גם לי יש. הצעתי לגרץ פגישה, אבל נתקלתי בסירוב תקיף. אלא מה, הגרון
הודיע שאם אהיה ילדה סובה, ואכתוב בדיוק־בדיוק מה שהוא השמיע לי בטלפון,
זו תהיה רק השיחה הראשונה בינינו.
תודה, גרון.

לא נתן לה איזה רעיון בנושא, והיא
אמרה שתינוק בגיל 40 עשוי להיות
רעיון חמוד, אפילו כיף, אבל מילי
היא כבר בת 16 וחצי, ואיתמר בן , 10
והם כבר גדולים, והיא כבר ״יצאה
מזה״ .אז אם היא לא תחליט ״להיכנס
לזה״ ,ובעלה אבי קורן גם־כן לא
יתלהב מן הרעיון, היא תישאר אם
לשניים. אבל תקליט חדש אולי עוד
יהיה לה.

אחבר!

קברי לל א דגל
נ חוג בירושלים, יום־הולדתו ה־
85 של פרופסור (לביו־כימיה) יש־עיהו
ליבוביץ, איש־מדע רב־גווני
ולוחם תקיף בהתחרדות, בהתנחלויות
ובכיבוש(״לי אין כל עניין שרגל מדינת
ישראל יתנופף מעל לקיברה של
רחב הזונה ביריחו או על קיבת של —.
חמור אבי־שכם ליבוביץ, יליד ריגה
בירת לטביה, היה עורך האנציקלופדיה
העברית, הרבה בפעילות ציבורית
(במיפלגת־הלוויין של מפא״י, השבד
הדתי, בשנרת המתנרבים חושפת־השחיתויות
של שנות ה־ )50 ופירסם
ספרים רבים, מן היסנחת הפיסינלננ״ם
של התהליכים הפסיכיים ועד אם1נת1
של הרמב״ם.

השרר מנחה־צדק

שולה חן ובעלה אבי קורן(מימין) .
ידיעה על שולה חן, שאני מאוד
אוהבת אותה, גם מפני שהיא אחת
הנשים הכי מצחיקות שאני מכירה, וגם
מפני שלפעמים אומרים לי שאני דומה
לה(ואז אני תמיד מודה על המחמאה).
אז הידיעה סיפרה ששולה בילתה
בשבוע שעבר במסיבה בהק1ם ק!ם,
ושהיא מוציאה תקליט, ושהיא בחודש
הרביעי להריונה.
אחרי המזל־טוב הנרגש שלי שמעתי
ממנה שראשית כל, היא לא היתה
בכלל במועדון הזה, ושנית, היא לא
מוציאה תקליט (״הלוואי וזה היה
נכון!״) ושלישית, היא לא בחודש
הרביעי, ולא בשום חודש אחר.
אני לא הייתי המטלפן הראשון
בעניין. הקדימה אותי החברה הטובה
שלה, יררנה אתי, שאמרה לה:
״שולינקה, יש סקופ עליך!״
שאלתי אותה אם הברווז העיתונאי

נ חוג יום־הולדתו ה־ס 5של ד״ר
מיכאל בר־זוהר, עיתונאי, מחבר
מותחנים וח״כ המערך לשעבר(בכנסת
העשירית) .בר״זוהר, יליד בולגריה, היה
בראשית דרכו כתב לענייני־מדע של
יומון ההסתדרות דבר, אך נודע עד
מהרה כמחברם המצליח של סיפרי־ריגול
שפורסמו בארצות רבות, אם כי
סיפרו הראשון, גשר על הים התיטן,
היה ספר־תחקיר דווקא: עיבוד עבודת
הדוקטורט של בר־זוהר(באוניברסיטת
פאריס) על יחסי ישראל־צרפת בשנותיה
הראשונות של המדינה.

ענת דולב ועופר אמיר
הקטנים נזכרים את הנחלים
אף פעם אין לדעת מה יכול לקרות
בפגישת״מחזור. בדרך־כלל יש באירועים
כאלה הרבה התרגשות והרבה
שימחה.

נפטר בתל־אביב, בגיל ,68
דויד קרסיק, מי שהיה במשך 26

רוז סלפטר
כרנע לבד
טובים, ורון אומר שהוא מרגיש עם
הבוס שלו ״כמעט כמו מישפחה״.
הוא גבוה 1.88 ,מטר, בהיר־שיער,
וכרגע לגמרי לבד. עד לזמן האחרון
היתה לו חברה צמודה, רונית, עובדת
בחברה לכוח־אדם, אבל אחרי שנה
נגמר להם הביחד. כמו שהוא אומר:
״ההתחלות תמיד יפות, הסיומים אף
פעם לא פשוטים.״ כמה שהוא צודק!
יש לי ההרגשה שהבחור, המסיים

שנים העורך הראשון של שבועה־הנשים
לאשה, אותו הפך מעיתון בן
שמונה עמודים לרב״מכר שבועי
וכרסתני. קרסיק, בנו של חשב אגודת
מגדלי פרי״ההדר, פרדס, ועסקן ציבורי
(יו״ר ועד שכונת נווודצדק של תל־אביב
הקטנה) ,פירסם בנעוריו סידרת
חוברות בלשיות(ספריית הבלש) והתנדב
במילחמת־העולם ליחידות התפרים
הארצישראליות של הצבא הבריטי.
במהלך שרותו נפל בשבי הגרמני
ביוץ* .לאחר שיחרורו ערך בזה אחר זה
את לאשה, את שבועץ הליכוד שלא
האריך ימים יומן ה שמע והעמיד את
ירחון־הנשים עולם האשה על המפה

פיסיקאי בן קח״קר

נפטר במיזרח־גרמניה, בגיל
בימים אלה את הלימודים לקבלת1
תואר במישפטים, והמתחיל בהתמחות \ ,76 קלאום פרכס, פיסיקאי אטום,
שהיה בין מפתחי הפצצה האטומית.
בבית־המישפט העליון אצל השופט
פוכס, יליד גרמניה, קומוניסט מגיל 19
משה בייסקי, לא יישאר הרבה זמן
ובנו של פרופסור לתיאולוגיה בן כת
לבד. כי למרות שהוא עובד קשה, הוא
הקווייקרים, שהתנגד לנאציזם, הגר
לא מוותר על בילויים. רצוי שזו תהיה
ממולדתו ערב מילחמת־העולם. לאח
אחת שתבין את ההומור שלו, שתאהב
ריה נחשף כמי -שסיפק את סודות
מסעות וטיולים, ושלא תהיה, בשום
האטום לברית־המועצות ובכך איפשר
פנים ואופן לא, מישפטנית או פוליטיגם
לה לייצר פצצת־אטום. משנתפס,
קאית. מאלה יש לו די בשעות־העבודה.
נדון ל־ 14 שנות מאסר. בסיום ריצוי
שני שליש מהן, עבר למיזרח־גרמניה,
שבה זכה להוקרה רבתי.
ענת דולב, קריינית־החדשות האהודה,
ציפתה לכמה שעות של כיף,
אבל בסוף היא יצאה משם גם בהרגשת
הפיתגמים של הספרן
כיף, וגם באהבה.
זה היה כנס־מחזורים של בית־הספר
נפטר בגיל ,78ו״דליה אלקו־העממי
ניצנים ברמת־גן, לפני חודשים
שי, מי שהיה פרופסור לספרות עברית
אחדים. היתה שם גם דליה מזור,
באוניברסיטת תל־אביב. אלקושי, אב
אבל כשחיפשו מנחה לערב, פנו דווקא
לשני בנים, שהגדול בהם נפל במיל־לענת.
אחרי שהיא גמרה להנחות, היה
חמת יום־הכיפורים, היה יליד פולין,
לה זמן להסתובב ולפגוש את החברה
שפנה, אחרי עשר שנים כספרן בבית־מהכיתה.
מפה לשם היא ראתה גם
הספרים הלאומי בירושלים, להוראה
נחמד אחד, חתיך ובהיר־שיער, שלא
ולכתיבה. בין השאר פירסם אוצר
היה בכיתה שלה, אלא שתי כיתות
פיתנמים זניבים לטיניים, ספר על
מעליה.
המחנך היהודי־פולני יאנוש קורצ׳ק
היא זכרה אותו, כי בדרך־כלל
ואת קיצור חולדות התרסת העתיקה
הקטנים זוכרים את הגדולים. הוא לא
הדו־כרכי.
זכר אותה, אבל הם הסתכלו זה בזה,
והתחילו לדבר. התברר שקוראים לו
* ר ן חברו לשב• :אביו של שסעון
עופר אמיר, והוא בן ,26 סטודנט
פרס; יוסף אלמוני, רסיס ידד הנהלת
לארכיטקטורה בטכניון.
הסוכנות היהודית ויצחק בך אהחן.
אחר־כך הם עזבו ביחד את המקום,
הקשיש הנועם של תנועת־העבודה.
ומאז הם ביחד בהרבה מקומות.
העולם הזה ג263

מונטנה עכשיו.

המחיר

שנד! 52