גליון 2634 מתאריך 24 בפברואר 1988

למה שלא תרוויח יותר?

תפוח

ריבית ועמלות על האשראי ולהגדיל
את הכנסותיך מחסכונות והשקעות.
תכנון כ ס פי כולל מעמיד לרשותך
כלים חדשים ובלעדיים שיעזרו לך
להחליט על התכניות המתאימות לך,
ובדרך זו להרוויח יותר ממכלול
פעולותיך הבנקאיות.

תיק לתכנון כספי כולל

כדי שתרוויח יותר

בתיק תמצא מידע מרוכז על תכניות
האשראי, ההשקעה והחסכון של
הבנק וכן דפי עזר מיוחדים לתכנון
תקציב המ שפחה או העסק, בעזרתם
תוכל לתכנן את פעולותיך הכספיות
לאורך זמן.

מידע עדכני ומפורט על
האשראי וההשקעות שלך

מושג חדש
בבנקאות הישראלית
תכנון כספי כולל הוא התפיסה
החדשה של בנק הפועלים.
תפיסה המיועדת לאפ שר לך להרוויח
יותר.
תכנון כספי כולל מיועד לך, בעל
המ שפחה או בעל העסק.
לא תמיד אתה יודע באיזה תכנית
חסכון להשקיע או איזה סוג אשראי
מתאים לך ולצרכיך.
חשוב שתזכור, בחירה מוטעית עלולה
לעלות לך הרבה כסף לעיתים אף
מבלי שתרגיש. מאידך, החלטות
נכונות יכולות לחסוך לך הוצאות של

מעכשיו תוכל לקבל במסופי העדכן
לשרות עצמי, בסניפי בנק הפועלים
עדכון שוטף לא רק במצב החסכונות
וההשקעות שלך, אלא גם במצב
הלוואותיך לסוגיהן, כולל מועדי
פרעון, סכומי פרעון צפויים ועוד.

יעוץ מקצועי מקיף
בסניפי הבנק עומדים לרשותך יועצים
מנוסים, בעזרתם תוכל לגבש את
תכניות הפ שלה המתאימות ביותר
עבורך הן באשראי והן בחסכון
ובהשקעות.

בוא לבנק הפועלים.
בקש תכנון כספי כולל ותראה
איך מרוויחים יותר.

בואותראה איך מסרם טובין(11

בזיבחבעז
מאבק האלוהים בשטן
על פמה מילים שאמי עירן העולם
הזה בעת מסע־הרצאות באיטליה
(״יומן אישי״ ,העולם הזה .)10.2.88
אורי אבנרי כותב שכאשר ביקש להסביר
לכמה כמרים איטלקיים מה שהולך בימים אלה
בארץ, נכנסה בו ״רוח־שטות״ והוא הגדיר את
המצב כך :״ברגע זה נאבקים אלוהים והשטן על
^ נישמתה של ישראל״.
ומוסיף אבנרי :״לכמרים היה חוש־הומור והם
חייכו.״
אבל דבריו של אבנרי בכלל לא היו סיבה לחיוך.
הם היו האמת לאמיתה. אמת מרה, נכונה
ולכאב־הלב, לא מצחיקה כלל. אכן, כיום נלחם
בארץ האלוהים בשטן• רן בינדר, תל־אביב

למען השם -לנו!

כתבת השער הקדמי:

חשנושר שנטר

מה עוד יכולים ״מנהיגים״ לעולל למדינתם? מה
עוד צריך לקרות, כדי שיבתו כי עבר זמנם,
שלא יכירנו מקומם בראש מדינת ישראל? הם
הביאו אותנו עד עברי סי-סחת. אם נניח להם
להישאר, הם יורידו אותנו לשאול .״ישבתם
כאן זמן רב מדי,״ קרא אוליבר
קרומוול לחברי־הסרלמנט .״אין
זה יאה שתשבו כאן עוד:״

לפני שנה היה יורם שפטל עורך־דיו אלמוני.
פיטוריו של מארק אוקונור הפכו את הקערה
על פיה. היום הוא טובע גפירטום וטוען שהוא
כלל לא טובל מכך, להיפך. מסיום מישפטו של
גון דמיאניוק הוא יוצא בהרגשה טובה
ומאמין שזכה בניסיון רב. השלב הבא
בתוכניתו הוא לגייר את נכדו של ג׳ון
דמיאניוק ולהשתמש ב״חוק ה־שבות״
כדי להפוך את דמיאניוק,
אם יצא זכאי, לאזרח ישראלי.

כישלונות למודיעין?
סקירה, שחלקה התפרסם בוושינגטון פוסט,
מאשימה את ישראל בהישענות־יתר על
המודיעין הצבאי, אשר לדעת הסי־איי־אי, אינו
יכול להיות אובייקטיבי בדיווח על התפתחויות
החוץ, בגלל העניק שיש לו במיבצעים. היא
0 2מותחת ביקורת על המודיעין
הישראלי בארצות־עדב ודנה
בכישלונות סוכניו לאחרונה.

כתבת השער האחורי:

מידע זדוני
על התנהגותו של חייל מילואים
בעת שרות״מילואים פעיל (״מילו אימניקים
פוחדים להתלונן״ ,״תש קיף״
,העולם הזה .)3.2.88
שרות־המילואים האחרון שלי היה בחודש
אוגוסט 1987 ואני מכחיש כל ביצוע של
** התעללות או התנהגות דומה, כפי שפורסם
בהשלם הזה.
נראה שלהשלס הזה נמסר מידע זדוני מכיוון
מטורפי כך, שמאז שעזבתי את תנועתם מנסים
להתגרות בי ולהזיק לי.
אמנם כל אדם המכיר אותי יודע שהדיעות
האישיות שלי קרובות לימין הקיצוני, אך הן ריעות
שקולות ותנועת בלה (״בנים למען המולדת״)
נוסדה לאחד את העם היהודי ולמנוע
תהליך של התפוררות ושואה והיא פונה אל השכל
הישר של הימין והשמאל על־מנת למנוע זאת.
אהרון דאנה, מייסד תנועת בלה, בת־ים

שנש קולקטיבי
על שיטת הרזייה חדשה וסכנותיה
(״אנשים״ ,העולם הזה .)10.2.88
אני מזהיר בזה את השמנים בניו־יורק סיטי:
אוי להם ואבוי באם ינסו את כוחם בשיטת ההר-
זייה החדשה של מועדון הלילה1יל״ל־נ״ט(לפיה,
אם לא מצליחים לרזות, מפסידים 1000 דולר
לטובת מאיר כהנא) ,ולא יעמדו בה.
כי אם הם ייכשלו במשימת ההרזייה, הם לא רק
יענישו את עצמם, אלא הם יענישו את כולנו(עוד
1000 דולר לכהנא).
וזה יהיה ממש עונש קולקטיבי.
אברהם אורנשטיין, נבעת״ם

י -סודות מ? הפנימייה
עוד על ראשי״תיבות צה״לייס
(״מיכתבים״ ,העולם הזה .)10.2.88
הקורא יפה פגש בבאלי״ש (בסיס־אימונים
ליחידות־שדה) ע״צים(עובדי־צה״ל) .ואני אפילו
פגשתי, בבסיס אחר, זן ע״ץ שהוא לא סתם ע״ץ
אלא ע״ץ בח״ק (עובד צה״ל בחזקת קצין, ז.א.
— ממלא תפקיד של קצין).
אבל האמת היא שצה״ל תופש אותם כשהם
* קטנים. אפילו בפנימיית־החימוש של צה״ל,
שאליה מתקבלים נערים מגיל 15 וחצי, יש כבר
מסמ״ר (מסלול מיקצועי רגיל) ומסמ״ם (מסלול
מיקצועי מעשי).

אז מה הפלא שכאשר הם מגיעים לחיל־האוויר
הם עלולים לשרת בדת״ק(דיר תת־קרקעי, לאיה־סון
מטוסים) ובחגים הם גם יזכו בחבילות־שי של
אל״ח (האגודה למען החייל).
לוי רזניק, חל־אביב

יי יוסי איננו יוסר׳ה

על שמו הפרטי של צייר ידוע (״אנ שים״
,העולם הזה .)10.2.88
אני מכיר את יוסי שטרן כבר 40 שנה. עוד
מימי המצור על ירושלים. ומעולם לא שמעתי
שמישהו יקרא לו יוסל׳ה, כפי שהעולם הזה
החליט לקרוא לו בקטע הפותח את מדור אנשים
האחרון.
מן הראוי להקפיד על דבר כגון זה, שהרי שמו
יעקב רומנוב, ירושלים
של אדם כבודו.

אהבה מרוחה
על טיבו של אי בים הקאריבי(;,ה ישראלית
וההוליוודי״ ,העולם הזה
.) 10.2.88

ה עו ל ם הז ה 2634

(המשך בעמוד )4

פנמה רוזנבלום, מי שהתחילה את הקאריירה
שלח כמלכת״השורטט בבת־ים, מי שבמשך
שנים היתה נערת-הזוהר מיטפר אחד בישראל,
מי ששלטה ללא עוררין במדורי-
הרכילות והחברה וכיכבה בכל מסיבות
הבוהמה העליזות, מתנערת מכל זה ומודה,
בראיון להעולם הזה, כי השורה
התחתונה לכל מה שהיא עושה
בימים אלה היא עשיית כטף.

מצומת־גלילות
לבגישה לילית
יוסי הוכמן, הידוע יותר כגיבור לאומי שאיבד את
אשתו וילדיו ואת שתי רגליו באוטובוס־הדמים
בצומת גלילות, עומר עתה למישפט על השתתפותו
בפגישה הלילית. השבוע, במלאת עשור
לפיגוע, ואחרי חודשים של שתיקה, הוא פתח
במערכה להוכחת -ניקיון כפיו. יורם בן־עמי, גם
הוא ממשתתפי הפגישה הלילית, כבר הודה,
בעיסקת־טיעון, בכל ההאשמות שיוחסו לו. הוא
רק דאג לאל־ברט
אזולאי שלא
ידרדר לפשע.

שקט יחסי

בתחילה היה שקט. החנויות היו סגורות.
בתי־הקפה היו נעולים. מכוניות מועטות
חלפו ברחובות רמאללה. רק לקראת הצ-
הריים, כאילו לפי פקודה, יצאו הצעירים
לרחובות כשכופיות על פניהם. שניות
ספורות אחר״כך הם התחילו
לידות אבנים. ברדיו דיווחו
1 11
שברמאללה היה שקט יחסי.

בין שני גברים
למרות שבתחילה נראה היה כי קיים קשר
בין התאבדותו של עורך־הדין אד ם פרוסט
ובין הסתבכותה של עורכת־הדין מינה
ברייטמן, התברר, מחקירות המישטרה, כי
לא היה קשר בין השניים. ברייטמן מספרת
על חייה בין פטריארכים, על

1יחסיה עם פרוסט והגורמים
למעילתה בכספי לקוחות.

וידו״ה שר נעות־ר,וו
זהו סיפורה של צעירה
מבית טוב, שבעיק-
בות מצב כלכלי קשה
פנתה לסוכנות לנע־רות-ליווי
והציעה את שרותיה. בגילוי-לב
היא מספרת איך מכרה את גופה תמורת
סכומי״כסף אדירים וכיצד,
למרות הפיתוי, נחלצה בזמן.

אין היא ממליצה לנסות.

דף חדש

במיתוס השומר׳

שוד״ת הקוסם

תובנית־השלום של ג׳ורג׳ שולץ היא קארי-
קטורה. נדמה שהכל יודעים זאת מלבד שולץ
עצמו. רק כסיל כמור יבול היה להאמין כי אש״ך
יקבל כיום, אחרי ההתקוממות
בגדה וברצועה, את אשר דחה
נחרצות ככר לסני 10 שנים.

״כורנוגי״ הי א הארץ־לבלי־שוב במיתוס
השומרי. ספר שיריה החדש, הטוב בקובציה
עד כה, של ש. שפרה מכיל שירים רבים
שנושאם הארץ־לבלי־שוב. האם מה שטוב
לשירים טוב גם לאדם? משתתפנו הקבוע
גראף־אומן גילה משורר־חוקר־מיליונר
ירושלמי, לא ממוסד, המשתין תמיד -
באופן עקרוני ואס טר א טגי -רק על שני
עצים. מה נשארז נשאר רק הים, וכמה
^ 0 ^ ,שלוליות ספורות מתחת
לאילנות. עימות של אורזי
המיזוודות וקורעי הפינקסים.

אתה והשקל נאשיסט
סימוי המגורשים יפאני במוסיאון חינא׳

ענת סרגוסטי מספרת על חוויותיה באתונה ועל
היחס הלבבי שבו זכו הנציגים הישראליים, הן
מגורמי אש״ך רישמיים והן מהמגורשים הפלסטיניים.
בין התרוצצויות אינסופיות במסיבות*
עיתונאים היא ערכה שיחות אל תוך הלילה עם
המגורשים. במאל נמרי שסיפר

לה על אמו היהודיה ואכרם

הנייה, שהיה עורך ״אל-שעב״.

אשה קטנה

אקדח גדול

נגב־קרמיקה מייבאת אריחי־קרמיקה מאיטליה
לארצות־הברית • מוסיאונים בעולם נאבקים על
אוסף ההדפסים שליעורך־הדין צ׳ארלם קרמר
• הציר הכלכלי בניו־יורק התווה תוכנית לפיה
יפתרו משקיעים אמריקאיים בעיות של מיפעלים
ישראליים • האגף החדש של
^ מוסיאון טיקוטין בחיפה ייקרא
^ 0 ^ 0על־שם פעיל פאשיסטי יפאני.

1₪ 7/77 חח₪ 1ו:₪

פזית בר-און נאשמת
בהריגתו של בעלה,
דב, לפני שלושה חודשים
בביתם שב אריאל.
בשיחזור ה־חריגה
שהוצג בבית*

המישפט מספרת פזית על הרגעים
האחרונים בחייו של בעלה

• • י * ועל המריבה שבגללה איבדה
את עשתונותיה וירתה בו.

רינוני חן
מה הקשר בין עדי איינהורן ובין הנסיכה
קרוליין ממונאקו? • רוחמה רז לא נעלמה.
היא חייה ושרה בקיבוץ גלאון • גרון עמוק פרק
ד׳ — או המעשה בשופט, עורר־דין ושתי
מזכירות • כוכב פרי, רק־רנית־הבטן,
כבר לא רוקדת לבר

• וחברת־הילדות של אדם.

המדזרים הקבועים:
מיכתבים — אהבה סרוחה
איגרת העורך — מיקצש ססזק

חנדון -רם!
במדינה — בדיחה גרועה
תשקין! — ניצוץ חדש
אנשים — הספר מפרס
אתה והשקל — פאשיסט יפאני
תמרורים — ניחזח קפוא
יומן אישי — סוכנות הירי

בקרוב — בן זכר לחווה לוי ולדפי שאולי •
אוטו־ביאנקי להולדת הבן של תירזה אייזנ־ברג
• אנבל טמיר וקארין דונסקי חברות

טובות (בתמונה) .אבל מאחורי
הגב — ישמור האלוהים• :האב
התורן של הבן של לאה זהבי.

הורוסקופ — סזר תי

לילות ישראל -־ס-הולדת
דץ ז חדש — סקזלרם!סטודלליס
מה הם אומדים — אריאל ו״נשס״ו.
אמר רגב. רינה ארביב• .תיאל ספרא,
שמשן אבירן. אממן רובינשטיין
תשבצופן -י
זה וגם זה -תשדת־נבוד
רחל מהחלת — על בל חשלס
רינוני דון — הנסיכה קארנל״ן
חשבון־נפש סי ר!,כמן

מיבחבים
(המשך סעמזד )3
חבל שהחולונית היפה, שבילתה חופשה נעימה
עם כוכב־טלוויזיה הוליוודי באי הקאריבי סן־
מרטין (או בגירסה ההולנדית של שמו, סינט־מאארטן)
לא הרחיבה קצת יותר על האי הקטן
והמקסים הזה.
לשוטט ב־ 95 אלף הדונמים של סן מרטץ/
סינט מאארטן זאת לא סתם חווייה נעימה, אלא
גם חווייה דו־לאומית. כי חציו האחד של האי הוא
בשילטון צרפתי וחציו השני בשילטון הולנדי.
והכי מעניין: אם הייצוא הסמוי של האי הוא
מגורי־אוהבים, הרי הייצוא הגלוי הוא דווקא מלח,
ובכמויות לגמרי לא מבוטלות.
עמוס שמיר, חיפה

הסברה בזישפחתית

הדאיג את אמי, מפני שזדו מיקצוע מסובן. אחד־כך
רציתי להיות סייס. זה הדאיג את אמי, מפני שזה
מיקצוע מסוכן. בסוף החלפתי להיות עיתונאי.
אמי שמחה, מפני שזהו מיקצוע שקט, שאין בו
סכנות״.
הדובר היה עיתונאי מקולומביה .״מאז נהרגו
בקולומביה שני לוחמי־שווריס, טייס אחד ועשרות
עיתונאים. בקולומביה זהו עכשיו המיקצוע
המסוכן ביותר!״
הדובר היה תיאל סאמפר פיזאנו, עיתונאי
מבוגוטה. הוא עסק בחשיפת המעורבות של
שליטי ארצו, מפקדי הצבא, במיסחר העולמי
בקוקאין. עמיתיו נהרגו. באשר גברו האיומים
עליו, ברח. מאז הוא גולה באירופה.
פיזאנו היה אחד מכמה עיתונאים שהוזמנו
מרחבי. העולם לוונציה, כאורחי האגודה
האיטלקית של כתבי־החוץ. במלאת 75 שנים
לאגודה זו, היא החליטה להקדיש את ועירתה
לדיון על היחסים נ ץ העיתונות והשילסון, על
רקע פרשות מפורסמות מכל העולם. היה לי
הכבוד להיות מוזמן לוועידה זו.
שחיתות וסיצוציס
בארמון מהודר ליד התעלה הגדולה של
וונציה, בין ציודי־קיר ומתחת לתיקרה מצויירת,
דיברו עיתונאים מרחבי־תבל, שרכשו לעצמם שם
במיקצוע כחושפי־פרשות ובמיתגרים בשילטון.
היה שם לב ווזנסנסקי מהטלוויזיה של
מוסקווה, היחיד בעולם הקומוניסטי העורך
תוכנית של שאלות לאנשי״שילטון בשידור חי.
האיש, שהיה בעבר אסיר במחנות, הוא ביטוי
מובהק של הגלאסנוסט׳ .גדולי־המדיגה מופיעים
אצלו, מאות אזרחים מטלפנים, מציגים שאלות
ומותחים ביקורת. הנושאים הם בעיקר כלכליים.
הוא ריבר על כך בהתלהבות גדולה, כעל
חידוש מהפכני. שאר באי־הכנס, הרגילים לתוכניות
כאלה מימים ימימה, חייכו במיקצת. אולם
אץ ספק שבברית־המועצות זהו באמת צעד ענקי
קדימה, גם אם זה משמש בשסתוס־ביטחון של
השילטון.
היה שם אליו גאספארי מבראזיל, שחשף
פרשת־רצח מוזרה שבה נרצח אזרח בידי גנרל של
שרות-הביסחון. באמצע הפרשה השתכנע העיתונאי
מההוכחות נגד הגנרל הן מזוייפות, ואז
יצא להגנתו.
היה שם ראדה ססיפטיק מזאגרב, שחשף
פרשת־שחיתות אדירה של החברה הממלכתית
לייצוא חקלאי בארצו, וכך הביא לזעזוע חמור
נשילטון. והיה ברסראן לה־ז׳נדר, העיתונאי של
לה־מוזד הפאריסאי שמילא תפקיד חשוב
בחשיפת פרשת הטיבוע של האוניזז נרינפיס
(״שלום ירוק״) של שומרי איכוידהסביבה, בידי
שרותי-הביסחון הצרפתיים. הספיגה ניסתה
למנוע ניסויים גרעיניים של צרפת באוקיינוס
השקט( .אי־אפשר ודה להתעלם מן הדימיון עם
פיצוץ האוניה הפלסטינית בקפריסין).
הוראציו ורביצקי מבואגום־איירס דיבר על
עיתונות״הניחתרת בימי שילסון הגנרלים בארצו,
וחנא סיניורה מירושלים סיפר על תלאות
העיתונות הפלסטינית תחת הכיבוש הישראלי
— סיפור עגום של מעצרים וגירושים, צנזורה
ואיסורי־הפצה, סגירת עיתונים והתעללויות.
הוזמנתי כדי לספר על הראיון שערכנו עם
יאסר ערפאת בימי המצור על ניירות. נחום בדנע
הוזמן כדי לנתח את פרשת האוטובוס בקו .300

מבחינה מבויימת, היתד, זאת חגיגה. היה
נעים להכיר בה רבים מן האחים־למיקצוע,
שהצטיינו במערבה העולמית על תופש־הדיבור.
והיה חשוב להרגיש שזהו אכן לרב עולמי. כל
ארץ היא גיזרח במערבה זו. בכל ארץ התנאים
שונים, השיטות שונות. אד הדימיון בין ארץ
לארץ רב יותר מכפי שנראה במבט השטחי.
בארצות רנות העיתונות היא האופוזיציה
היחידה, ובמעט בכולן היא האופוזיציה העיקרית.
שינאת השילטץ לכלי־התיקשורת היא תופעה
כלל-עולסית. אריאל שרון אינו חריג.
יש עיתונאים המשלמים בחייהם עבור מילוי
חובתם. אחרים נעצרים, מועמדים למישפט,
מגורשים. כאשר העיתונאים מפונקים על־יד•
השילטון, הם בדרד־כלל מועלים בתפקידם.
כאשר העיתון עושה את מלאכתו נאמנה, הוא
חשוף תמיד ללחצים פוליטיים או כלכליים
כבדים.
בארצות הדיקטטורה, העיתונאי צפוי לאיים
פיסי וללחץ אלים. בארצות הדמוקרטיה, ניסיונות
השיחור והלחץ הכלכלי תדירים יותר. ישראל
שייכת לסוג השני, אך השטחים הכבושים לסוג
הראשון.
על רקע המאורעות האחרונים, העניין
באורחים מאר׳רהקודש היה, כמובן, רב. שאלה
טיפוסית :״איך אתה מסביר את מעשיה של
ממשלת־ישראל, שפוצצה את ספיגת-המגורשים
ושהרגה שלושה פלסטינים בקפריסין?״
לא היה קל להסביר. שמחתי שלא אני
נשאלתי.

שמיר
לא טילפו

כאשר טילפן יצחק שמיר אישית לעורכי
העיתונים ותבע מהם שלא לשלוח כתבים לסיקור
מינצע אוניית־המגורשים, להחזיר את הכתבים
שכבר נשלחו ושלא לעלות לאוניה, אם תצא —
הוא פסח על עורך השלם הזה.
טוב עשה. חבל על הזמן ועל מחיר שיחת־הטלפון.
ברגע
שעלה רעית האוניד״ היה ברור לנו
שכתב שלגו צריך לסקר את ההפלגה ואת המאבק
סביבה. היה גם ברור כי הכתבת תהיה ענת
סרגוסטי, שסיקרה את מילחמת־הלבנון ואת
ההתקוממות בשטחים הכבושים.
מעולם לא הייתי מוכן לקבל הוראה כלשהי
מראש־ממשלה כלשהו. תפקיד העיתונות הוא
למתוח ביקורת על הממשלה ולפקח על מעשיה.
עיתונות המקבלת הוראות או ״עצות״ או
״שימוע״ מטעם ראש־הממשלה אינה כלב־שמירה,
אלא כלבלב־תפנוקים. צר לי שכמה
עורכים אכן ״שוכנעו״ על־ידי ראש הממשלה.
לסיפור של אונייודהמגורשים היה משמעות
רבה. אחרת לא היו מוסדות המדינה טורחים
לגייס את מלוא עוצמתה של ישראל כדי למנוע
את ההפלגה. ומכיוון שיש לסיפור משמעות
כזאת, האזרח הישראלי צריך לשמוע את הדיווח
מפי שליחיו המוסמכים, כתב* התיקשורת הישראלית.
כשם שהאזרח הישראלי חייב לקבל מידע
מכלי ראשון על עמדותיו וטענותיו של יו״ר
אש״ף, יאסר ערפאת, לגבי ההתקוממות בגרה
וברצועה. לכן נשלחה ענת סרגוסטי לאתונה״
ונסעתי אני לתוניס.

על הקשר המישפחתי בין מסגירי
המתרחש בשטחים הכבושים (״רפ*
פורט מגייס אהדה״ ,״תשקיף״ ,העולם
הזה .)17.2.88
עזריה רפפורט, המנסה להסביר בניו־יורק את
מדיניות ה,יד הקשה׳ בשטחים, איננו בן מישפחת
רפפורט היחיד המקדיש לאחרונה מזמנו לנושא

גם בתו, טלי זלינגר, מטפלת בנושא זה, כמעט
חודשיים וחצי, מדי יום, מעל דפי יומון ההסתדרות,
דבר, שבו היא משמשת ככתבת צבאית.
ומעניין מה היה קורה לוא היה מישהו מראה
לרפפורט בניו״יורק, רק כדוגמה אחת מני רבות,
את הקטע שפורסם בדבר(ב־ 15 בפברואר) ,מתחת

כתבת זלינגר
שכם היא לא ניריורק
לחתימת בתו, ושסיפר כי ״שני חיילי צה״ל נעצרו
בגין האירוע ...שבו כיסו בעפר תושבים מקומיים
(של כפל ליד שכם)״? צבי רבי, תל־אביב

הקץ לבשר
על מקורו של הקרנבל (״חגיגה
בראזילית״ ,״לילות ישראל״ ,העולם
הזה .)17.2.88
מקור המילה קרנבל הוא בלשון הלטינית, שבה
פידוש המילים קאתה באלה הוא משהו כמו
שלום לכם, בשרים! או הקץ לבשר! וזה זכר
למיספר ימי־צום המקובלים על בני הדת הקתולית,
שלפניהם מותרת עשיית השימחה(הקרנבל)
כפיצוי על הצום הצפוי.
אבל אחרי שראיתי את ישבניהן הבריאים,
שבכלל אינם מעוררים תיאבון, של הרקדניות
הבראזיליות, כוכבות הקרנבל לעניים הקל־אבי־בי,
הבנתי באמת מדוע קוראים לקרנבל, קרנבל.
שלום לכם, בשרים לא אסתטיים!
גדעון רייטר, רמת־נן

שוטים ותינוקות
עוד על אימרה קדומה (״מינתבים״,
העולם הזה .)3.2.88
הקוראה גלזר העירה לכתבת־האופנה של העולם
הזה על שהיא לא הביאה במדוייק את האימרה
״מיום שחרב בית־המיקרש והואילה להזכיר
לנו כי האימרה המדוייקת היא ״מיום שחרב בית־

המיקדש, ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים.״
כמה
חבל שהקוראה גלזר עצמה לא עיינה
במקורות. כי מה שבאמת כתוב שם הוא ניטלה
נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות״.
יוסף ז ליברמן, רחובות

3בתד־אביב

על קיום סניף ישראלי לחנות הריגול
הנגדי (״צעצועי ג׳יימס בונד לכל״,
העולם הזה .)6.1.88
חנות הריגול הנגדי הנמצאת בלונדון איננה ^
חברה, כי אם סניף. אחד מתוך מיספר סניפים של
החברה האמריקאית המובילה בעולם בתחום זה,
חברת סי־סי־אס (קומיוניקיישן קונטרול) ואשר
מרכזה הוא בניו־יורק.
חברת־בת של החברה הזאת היא חברת א״־ט׳־
ר׳(אדוונסד טכנולוג׳י גרום) ,שכותב שורות אלה ,
משמש כיום כמנכ״ל בה והיושבת במרכז־הטכס־טיל
בתל־אביב ובאולם־התצוגות שלה ניתן לראות,
ואף למשש, בפריטים המופיעים בכתבה של
השלם הזה.
שלמה קורים, סנב־ל א״־טי־נ״ ,תל־אביב

ביקורת עניינית
על גישתו של חבר מועצת עיריית־חיפה
לתוכנית גוראל בוואדי סאליב <,/
(״העיקר שכחנו״ ,״דף חדש״ ,העולם
הזה .)27.1.88
הופתעתי למצוא את עצמי על הכוונת ברשימה
בחתימתו של נ. ביאליק.
הוא מסתמך, לפי דבריו, על שמועות, לפיהן
תמיכתי בראש עיריית״חיפה, גוראל, נובעת מכך
שבני הועסק על ידו בעירייה.
כדי להרגיע את ביאליק ולמנוע ממנו נדודי־ -
שינה, אומר לו שמישרדו(לגראפיקה) של בני לא
מקיים היום, ולא קיים בעבר, שום קשרים עם
העירייה ובענין עבודתו בעירייה: הוא התקבל
לעבודה ב״ , 1982 בכוחות עצמו, מבלי שאפנה
לראש־העירייה או לכל גורם אחר בעירייה, הוא
קיבל אז ״עבודת דחק״ זמנית, במשכורת עלובה
*-וועזב את העבודה בסוף .1983
ובעניין ואדי סאליב מתקיף אותי נ. ביאליק
בטענה שסירבתי לחתום על פטיציה בגנות
הריסת ואדי סאליב. אם מישהו מסר לג. ביאליק
שסירבתי לחתום, הוא הטעה אותו.
...ברגע שהתפרסם שהורסים את ואדי סאליב
הגשתי שאילתה לראש העירייה (ב־,)23.11.87
שבה ביטאתי את מחאתו של הציבור נוכח ״הידיעות
שעיריית־חיפה הורסת את ואדי סאליב.״
תבעתי שיבטיח שאף בניין לא ייהרס ושאלתי
מדוע מיגרש־בנייה לאמנים צריך לעלות בין 40
ל־ 50 אלף דולר.
גם בעבר העליתי את העניין בעירייה ופעמים
רבות תבעתי לפתוח את הבניינים האטומים
בוואדי סאליב ולשכן בהם ערבים, כדי להקל על
מצוקת הדיור הקיימת במיגזר הערבי בחיפה.
...אני בדיעה שתוכנית העירייה לשיקום
הוואדי אינה התוכנית הטובה ביותר, אבל זאת
הפעם הראשונה שיש תוכנית לשיקום הוואדי
ונדמה לי שיש בתוכנית הכוונות והאפשרויות
להציל את אותם הבניינים שנשארו לפליטה י ק
בוואדי.
עצירת התוכנית, פירושה שגם המעט הזה ־־ז
ייעלם ויהפוך לחלק של העזובה וההרס.
הביקורת חייבת להיות עניינית ומיקצועית,
והאצבע המאשימה חייבת להיות מופנית לכתובת
הנכונה.
זאד!י ברכבי, חבר נו1עצח העירייה, חיפה >

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקס
— 11 341667 ועזץ1עוח.
״העולם הזה׳׳ קיבל מיבתב בעילום־
שם הנוגע לפרשת מכרם מה׳ול.
המערכת מבקשת מהכותב להזדהות.
מובן שזהותו תישמר גם
לן זבא בסוד.
ה עו ל ם הז ה 2634

זו׳ז

1311־ 11

ישבת כאן זמן ר ב מדי. אין זה יאה שתשבו כאן עוד!

ין עוד מנוס מן הדרישה החד־משמעית:

הם צריכים ללכת.

כל החבורה הזאת, שהביאה את
המדינה לעברי פי פחת.
כל החבורה הזאת, שחבריה דבוקים זה בזה, אף
שהם מעמידים פנים של יריבים ומקללים איש את
יייזיעהו בפרהסיה, בעודם מחבקים זה את זה בחדרי־חדרים.

שימעון
פרם. יצחק שמיר. יצחק

רביו•

נכון כי לא השב״כ, לא המוסד, לא אמ״ן, ולא כל
גוף מודיעיני אחר היה אחראי לגיבוש הערכות
כאלה.
אז מה?

יש מוסד אחד שהוא גם מוסמך וגם
אחראי לכך: שר־הביטחון.

אם אין מוסד, תפקידו היה לדאוג שיהיה. אם
העניין נפל בין הכסאות, זוהי אשמתו שלו ושל
קודמיו.
אך בסופו של דבר, לא היה כלל צורך בשום
מוסד. היה רק צורך בשכל ישר. היה צורך בחוש־

לא ידע מה הוא שח. הוא לא הבין מה מתרחש. אין
הוא מבין גם עכשיו, בחודש השלישי של
המילחמה.
על כך נוספת גסות־לב, שאין דומה לה. משהו
אטום, סתום, הדומה לחוסר־אנושיות.

^ בל ר בין אינו האשם היחידי. כשם שידידו
\ £ש רון לא היה האשם היחידי במילחמת־הלבנון.
כשם שמשה דיין לא היה האשם היחידי
במילחמת יום־כיפור.

ידי האיש מגואלות בדם — דם שנש־פך
למען המשך הכיבוש. דם ילדים, דם
נערים ונערות, דם גברים ונשים, זקנים
וזקנות. אין סבון בעולם שירחץ דם זה.

אין זה מפחית במאומה את האשמה שלו. אבל
זה אומר שאין הוא צריך לשבת לבדו על ספסל־הנאשמים.

שמו
של האיש נקשר בהחלטות בלתי־אנו־

הם ועוזריהם ועמיתיהם, וכל חבורת השרים־
הבכירים והשרים־הזוטרים, המהווים את הקארי!
קטורה העגומה ששמה ממשלת־ישראל.

^ צחק שמיר. איש ה״לאר המוחלט. מר לא.
הוא מזכיר את החייל היפאני שהתגלה בג׳ונגל
של הפיליפינים 20 ,שנים אחרי תום מילחמת־העולם
השניה.
חייל זה לא ידע כי יפאן נכנעה, שהמיקאדו
השלים עם האמריקאים. הוא המשיר להילחם
לבדו. הוא התחבא בג׳ונגל.

העם הפגין. העם התקומם. העם לא
נח, עד ששני אבות־האסון הסתלקו מן
הבימה, ופינו אותה ליצחק רבין ול־שימעון
פרם.

יצחק שמיר חי עדיין בימי המחתרת.
מעולם לא יצא ממנה. הוא לא הכיר
בעובדה שמדינת־ישראל כבר קמה.
המציאות של המדינה שינתה את כל הבעיות,
ומחייבת פיתרונות שונים לחלוטין.

אחרי מילחמת־הלבנון, הכריח העם את מנחם
בגין ואריאל שרון להסתלק מן השילטון.
לא עזרו כל החוכמות לשרון. גם הוא לא היה
מוכן להסיק את המסקנות. גם לא כאשר ועדת־כהן
חרצה את דינו.

אבל יצחק שמיר, לוחם חרות ישראל,
עדיין חי בג׳ונגל, בין העצים העבותים,
אשר אור־השמש אינו חודר בעדם.
במחתרת מותר היה לחלום על ארץ־ישראל
השלמה, מן הים אל הירדן, או משני עברי הירדן,
או מן הפרת ועד הנילוס. למה לא? המחתרת היא
ארץ החלומות. בזה כוחה. לחלומות אין גבול.
אולם משקמה המדינה, נוצרה מציאות. במציאות
יש מאזן־כוחות, יש מיגבלות לעוצמה
וליכולת, יש אלף ואחד גורמים שיש להביאם
בחשבון. המציאות היא זירת הפוליטיקה,
והפוליטיקה היא, כפי שאמר ביסמארק ,״האמנות
של מה שאפשר״.

העם הפגין. העם התקומם. העם לא
9ה, עד שאריאל שרון הורחק ממישרד־הביטחון, אך שזעם־העם לא הספיק בדי
להוציאו מן הממשלה בבלל.
נגד בגין לא היה צורך להפגין ולהתקומם. הוא
— היחיד מבין כולם — שלא המתין לדין העם.
הוא חרץ את דינו בעצמו.

הוא גזר על עצמו מאסר־עולם ואלם
ניצחי.

(ולא חשוב אם החליט כך בהכרה צלולה, או
שפעלו במעמקי נפשו כוחות נעלמים, שנטלו
ממנו את כוח־השיפוט. התוצאה היא אותה
התוצאה).

יצחק שמיר עומד מעל למציאות.
״מה שאפשר״ אינו מעניין אותו. גם לא
האמנות של הפוליטיקה. גם לא מאזן־
הבוהות, חשבונות דמוגראפיים, מיג־בלות־עוצמה.
לבל אלה יש לו תשובה
מן המוכן: לא.

שמתם של כל אלה היתה קטנה מאשמתם
של היושבים כיום על ספסל־הנאשמים של
ההיסטוריה העברית.
מילחמת יום־הכיפורים היתה אסון — פרי
מחדל פוליטי של שנים רבות, ומחדל צבאי של
כמה ימים.
י— מילחמת־הלבנון היתה הרפתקה מטופשת.
״ מחירם של שני אסונות אלה נמדד בדם.

ף* עולם־החלומות של יצחק שמיר, היפאני
שבג׳ונגל, איש־המחתרת־הניצחי, קיים רק
אל אחד, ושמו סטאטוס קוו.

שמיר הוא נביא הסטאטוס קוו. הוא
מתפלל לו חמש פעמים ביום.

על רובספייר נאמר שהוא ״הפשטן הנוראי״.
הוא פתר את הבעיות בעזרת הגיליוטינה.

אולם האסון המתרחש עתה לנגד
עינינו עולה על שני אלה סי במה וכמה.

כשר־הביטחון, הוא האחראי העליון,
ולמעשה הבילעדי, לשטחים הכבושים.
אין הוא יכול להעביר אחריות זו אל איש, ולא
לגלגל אותה כלפי מטה או כלפי מעלה, כלפי
הרמטכ״ל או כלפי הממשלה.

שר-הביטחון הוא האחראי. נקודה.
אין הוא יכול לאמה ״כולנו הופתענו. אי-
אפשר היה לצפות מראש.״
עצם האמירה הזאת די בה כרי שיארוז את
חפציו ויסתלק ממישרד־הביטחון. כי זוהי הודאה
בחוסר־היכולת לשאת באחריות. מי שאינו יכול
לצפות מראש, מי שטוען שכלל אי־אפשר היה
לצפות מראש, מודה שאינו מוכשר למלא את
התפקיד. כי עיקרו של התפקיד הוא לצפות
מראש.
לא תעמוד לו גם הטענה שלא היה קיים מוסד
מוסמך להערכות־מצב בשטחים הכבושים. אולי

משני צדדיו צריכים לשבת יצחק
שמיר ושימעון פרם.
זהו הפורום המפורסם של ״ראשי הממשלה״.
השלישיה המובילה שבתוך הקאבינט שבתוך
הממשלה. השלושה שקיבלו למעשה את כל

ההחלטות.

^ הרי מילחמת ששת־הימים, הכריח העם
את גולדה מאיר ומשה דיין להסתלק מן
השילטון.
לא עזרו להם כל החוכמות. לא ועדת־אגרנט
המגוחכת, שטיהרה אותם. לא החלטתם הנחושה
להחזיק בקרנות המיזבח.

^ ין ספק, בין כל האשמים, יצחק רבין הוא
האשם מס׳ .1
מהסיבה הפשוטה: הוא נושא באחריות הריש־מית
והישירה.

רבץ הוא חלק מצוות. לא רק באופן
פורמלי, אלא מכל הבחינות.

הפשטנות הנוראה של שמיר דומה
לזו של שרון ולזו של דיין.

״אין יכולנו לצפות לזהז״
מכל הבחינות האלה, יצחק רבין הוא
האדם הפחות־מתאים לתפקידו בכל
מדינת־ישראל. די בכך כדי לקבוע: עליו

שיות, החלטות שהן בלתי־חוקיות בעליל על פי
החוק הישראלי והבינלאומי, החלטות הפוגעות
בזכויות־האדם המקובלות בכל חברה תרבותית.
וכל אחל מן המעשים הנוראים האלה אך הגביר
את ההתקוממות, החריף את המצב.

אחריות. ומעל לכל: היה צורך בנכונות להבין את
העם הפלסטיני.

**הרגע שפרצה ההתקוממות, העידו כל
^/החלטותיו של יצחק רבין על חוסר־הבנה
מונומנטלי, על אי־יכולת מוחלטת לתפוס מה
מתרחש. המוח האנאליטי המפורסם לקה בהלם.
הוא שבת.

יצחק רבין כיהן במשך שלוש שנים כראש
ממשלת־ישראל. כהונה זו הסתיימה בכישלון
היסטורי. עכשיו הוא מכהן זה שלוש שנים כשר־הביטחון,
והאסון גדול אף יותר.

ציניקן יכול היה לאמור: אם יש
לאש״ה אויבים כמו יצחק רבין, אין הוא
זקוק לידידים.

מבחינה צבאית הוא לא קרא את
המפה, טעה בכל ההערכות, שגה בכל
ההחלטות — בלי יוצא מן הכלל.

יצחק רבין הוא אסון המהלך על
שתיים.

די בציטוט ההכרזות שלו על הרגיעה או־טו־טו,
ואחר־כך על הרגיעה בעוד כמה ימים, ואחר-
כך על הרגיעה בעוד כמה שבועות. האיש פשוט

עכשיו חייב הציבור להגיד חד־מש־מעית:
רבין הביתה!

הוא היה צריך להתפטר ב־ 10 בדצמבר , 1987
יום אחרי שפרצה ההתקוממות. הוא לא עשה כן.

הרי זה פשוט בתכלית: השטחים הכבושים
בידינו. הם מספקים לנו אדמה למתנחלים, רכוש
גדול, מים, שוק זמין לסחורתנו, ועבדים זמינים
לכלכלתנו. אין עלינו שום איום צבאי. מכונת־המילחמה
שלנו היא גדולה ועצומה, תודות לכסף
שגזלנו למענה מן החולים ומן הזקנים, מן
התינוקות ומן הנכים, מן החינוך ומן התרבות.
אין עלינו שום לחץ פוליטי. הווטו האמריקאי
מובטח לנו, וגם הסיוע האמריקאי. אמריקה היא
למעשה שטח כבוש בידינו, כמו יהודה והשומרון
וחבל־עזה. ברית־המועצות רחוקה. האו״ם הוא
שמו״ם.
ובשטחים הכבושים עצמם — הכל שקט. הם
התרגלו. הם התייאשו. הם לא מסוגלים לשום
דבר. סתם ערבים. נולדו להיות עבדים. גם הטרור
הוא מיטרד קטן מאוד.
לכן — אין צורך אלא להגיד ״לא״ לכל דבר ,
למנוע כל תזוזה, לחבל בכל יוזמה, והשאר יסתדר
בעצמו. הסטאטוס־קוו יישאר על כנו לנצח.

פשוט. יפה. ומטורך.

כי כל אותו זמן עלו המים מאחורי הסכר של
(המשך בענו 1ד )9

נ! אתא 1ר י

א בו רי

במירעגז העם היום ה־ 78
יצחק רבץ ניבא.
עבשין זה נשמע
בבדיחה. ביום
ה־ ,78 המצב חמור
יותר מאשר ביום
הראשון.
ההתקוממות הפלסטינית — שהערבים
קוראים לה ״ההתנערות״
וישראל —ההתפרעויות״ — החלה
ב־ 9בדצמבר . 1987
ביום השלישי השבוע מלאו לה 77
יום.
לפי כל הסימנים, המצב כיום גרוע
מן המצב ביום הראשון. נקבעו הרבה
עובדות ״בשטח״ ,המשנות את המציאות
עד לבלי הכר. לקראת בואו של
שר־החוץ האמריקאי ג׳ורג׳ שולץ
(ראה סגרת) מצפים הכל להחרפה,
לפי פקודות ההנהגה המחתרתית,
השולטת עכשיו בגדה וברצועה.
כאשר החלה ההתקוממות, ניבא
שר־הביטחון יצחק רביו שהיא תסתיים
בתוך כמה ימים. מאז הבטיח שוב ושוב
שעוד מעט ״יירגעו הרוחות״.
בעלות השחר ביום ה־ 78 נשמעות
מלים אלה כבדיחה גרועה מאוד.
מחאה תלמידים בירושלים המפגינים הצעירים.
חיילי המחר, מצירים
את הכבוד האבוד של
עם־ישראל. השלם
מסתכל בהם
יתכן ש־ 150 תלמידי־תיכון הצילו
השבוע את כבוד עם־ישראל.
הם יצאו מבתי־הספר כדי להפגין
לפני בית ראש־הממשלה את סלידתם
מן המדיניות המופעלת בשטחים
הכבושים, בשמם ובחסותם של יצחק
שמיר ויצחק רבין.
מכל ההפגנות שנערכו בשבועות
האחרונים בישראל, בגל גובר והולך,
יתכן וזו היתה המשמעותית ביותר. כי
תלמידים אלה הם החיילים של מחר,
והם אמרו בבירור: איננו רוצים שהצבא
שלנו ייראה כך.

אגדה מתנפצת. בארץ מתהלכת
האגדה שהנוער הישראלי הולך 5
ימינה, וכי נפל כולו טרף לרעיונות של 5
מאיר כהנא, יובל נאמן ורחבעם זאבי.
האמת שונה, אמנם, חסידי הקנאות
הלאומנית הקיצונית הם היסוד הרועש
ביותר, קולם נשמע והם משתקפים יפה
בסיקרי דעת״הקהל. הנוער השפוי שקט
יותר, עוסק בלימודים ואינו נוטה
להתבלט. דרוש הרבה כדי להביא אותו
להתגייסות. אך כאשר הוא מתגייס
לפעולה פוליטית, יש לכך חשיבות
הרבה יותר גדולה.
יתכן כי הביטוי המובהק ביותר
לטיבו של נוער זה היה בוויכוח־זוטא,
שהתנהל השבוע בטלוויזיה, בחצות־הלילה,
בין אחד המפגינים ובין מנהל
בית־ספר תיכון יוקרתי בירושלים.
בין השניים, היה התלמיד האיש
הבוגר, השפוי, ההגיוני, האינטליגנטי.
הוא הביע את דבריו בהגיון צרוף,
בלהט מוסרי ובסיגנון תרבותי. הוא
היה ברמה של מנהל־גימנסיה לפחות.
ואילו המנהל התאים יותר למעמד
של תלמיד בכיתה של טעוני־טיפוח.
מפגינים נגד ״היד החזקה״ בחיפה
הוא דיבר בחוסר־הגיון מדהים, מישפט
מצילים את הכסד האבוד של עם־ישראל
אחד שלו סתר את מישנהו, ומכל מילה
פסק־דינו של השופט בנימין הלוי
נדף ריח של צביעות וחוסר־אמת. בסוף באופן טיבעי את ידיו לפלסטינים.
היה ברור לגמרי כי הוא פועל מתוך
ציבור זה מחכה עתה בכיליון־ במישפט כפר־קאסם) פקודה היא
מניעים לאומניים־פרימיטיביים. הבא הומאניות של סימן לכל עיניים
בלתי־חוקית כאשר אדם סביר יודע את אולי
הופעת המנהל מסבירה
הנטייה של חלק מאוכלוסיית בתי־ מישראל. הפגנה של תלמידי־תיכון שהיא בלתי־חוקית. מתנופף עליה דגל
מחזירה את אמונו בעם־ישראל. היא שחור, שהכל יכולים לראות אותו.
הספר אל הימין הקיצוני.
יוצרת את הרושם ששליט קולוניאלי
למשל: פקורה להרוג שבויים היא
ליקוי מאורות. העולם, המסתכל אכזרי כמו יצחק רבין אינו אופייני
בלתי־חוקית בעליל. מילוי הפקודה
בישראל בתדהמה גוברת והולכת, לישראל, וכי אחרי ליקוי־מאורות זה
תולה את תיקוותו בישראלים כמו תחזור מדינת־היהודים למה שהיתה, הוא פשע. כך גם פקודה להתעלל
באוכלוסיה אזרחית, לבוז ביזה ולהפאותו
תלמיד־גימנסיה.
מדינה הומאנית ושוחרת־שלום.
עיל עונש־מוות או עונש־הכאה בלי
כאשר שומע העולם כי חיילים
העולם רוצה להאמין בכך. הגשמת
מישפט.
ישראליים קברו חיים ארבעה ערבים תיקווה זו תלוייה באותו תלמיד
גם חייל סאדיסטי, הממלא פקודה
— תמונה היוצרת אסוסיאציה ירושלמי, חבריו וחברותיו. רק הם
כזאת בתשוקה ובחדווה, יודע שהיא
אוטומטית עם מעשי הנאצים — הוא יכולים להציל את הכבוד האבוד של
בלתי־חוקית, ועל כן הוא עובר עבירה
מזועזע. קשה לציבור במערב לעכל עם־ישראל.
שהיהודים, קורבנות הנאצים, מתנהגים
על פי החוק הישראלי.
ככובש קולוניאלי אכזרי.
העם היהודי לחם יותר מכל אחר
כל מהדורת־חדשות מוסיפה לזעזוע
לקבלת העקרונות האלה, כדי למנוע
זה. כי בכל מהדורה נראים חיילי־צה״ל
מן הפושעים הנאציים כל אפשרות
בלתי־חמושים
כשהם מכים נערים
לטעון שהם ״רק מילאו פקודות״ .מילוי
מכות־רצח, כשהם מאיימים להרוס
פקודה הוא בעצמו פשע, אם הפקודה
מצלמות של כלי־התיקשורת וכשהם
היועץ המישפטי קובע:
היא בלתי־חוקית בעליל.
נראים כקלגסים.
סיפורים משונים. את פקודות
פקודות בדתי־חוקיות
השבוע פורסמו הסקרים הראשונים
יצחק רבין הבין כל העולם, וגם חיילי
בעליל. מילוי הפקורה
מרנמארק ומהולנד, שתי מדינות שהיו
צה׳׳ל, כפקודה לשבור את העצמות של
עד כה המדינות הפרו־ישראליות
ערבים בשטחים הכבושים — לא רק
הוא פשע. אבר חוות־ביותר
בעולם. בדנמארק, המדינה
במהלך הפגנה אלימה ולשם סיומה,
הדעת רא תעמוד
האחת שהצילה את כל היהודים שלה
אלא אחרי הפגנה ולצידה, כרי לשבור
׳בימי השואה, גדול עתה מיספר התומאת
רוח האזרחים ו״להוכיח להם שלא
המציאות. בפני כים בפלסטינים ממיספר התומכים
ישיגו דבר״.
בישראל. בהולנד, מדינה שיצרה פולחן
ברוח זו מולאה הפקודה על־ידי
היועץ־המישפסי־לממשלה קבע השל
אנה פראנק, המצב מתקרב לאותה שבוע מה שכל אדם סביר יכול היה אלפי חיילים, באופן ספונטאני. אם היו
נקודה. ממשלות שתי המדינות כבר לדעת זה־מכבר: שהפקודות בשטחים אלה ״חריגים״ ,הרי שכל חייל שני היה
חריג.
שינו את עמדותיהן בהתאם לרחשי־ הכבושים הן בלתי־חוקיות בעליל*.
ציבור אלה.
הוא הדין לגבי הריגת מפגינים,
על פי הפסיקה הישראלית(ובעיקר:
הדבר טיבעי: ציבור שתמך ביהודים
כשאין הדבר בא כתוצאה מסכנה
כשהיו בצרה, שהיה מוכן להסתכן כדי
*בס• שקבעה של ם הזה ס״ד 011 מיידית וישירה להורג.
להציל את הנרדפים, מושיט עתה
היערע הפק 1ד 1ח.
ההורגים עצמם יודעים זאת היטב,

ההתקוממות

הדגל השחור

ועל כן באים מדי יום הסיפורינ| !
המשונים בנוסח ״נהרג בשעה שניסה
לחטוף את הנשק של חייל צה״ל,״ אף.
״נהרג בשעה שאיים בסכין על חייל,״
או ״נהרגו מפני שסיכנו את חייהם של
אנשי־הסיור.״
אילו היו סיפורים אלה נכונים, לא
היה מנוס מן המסקנה כי רוח של גבורה
אחזה בנוער הפלסטיני, עד כי עשרות|
ומאות מוכנים לבצע פעולות של
התאבדות.
בכל ימי ההתקוממות, לא נהרג ולא
נפצע אף חייל אחד של צה״ל פצעים
חמורים. גם לא היה אף מיקרה אחדי,
שבו הצליחו מפגינים ״לחטוף את
נישקו״ של חייל צה״ל.
תביעה נאיבית. היועץ־המיש**״
פטי־לממשלה, יוסף חריש, תבע משר־הביטחון
לדאוג לכך שכל חייל יבין
את אי־החוקיות של המעשים המת־.
רחשים עתה מדי יום בגדה וברצועה.
זוהי תביעה נאיבית. יותר מכל רבר^.
אחר, בולטת העובדה שמאז ראשית
ההתקוממות ועד היום לא נשפט אף
חייל אחד לעונש חמור על פעולה
בלתי־אנושית, הריגת ילד או ילדה,
ריסוק־עצמות והכאה ללא צורך של
התגוננות. להיפך, כל האלופים האחראיים
חזרו וטענו שכל אחד ממאות**
המיקרים האלה, בלא יוצא מן הכלל,
היה חוקי ונכון. רק בקומץ של מיקרים,
שבהם הונצחו הדברים על־ידי
עיתונאים וצלמים, החל תהליך של
חקירה, וגם זה בצורה שלא יכלה
לעורר אמון.
ההיגיון הפשוט של החייל אומר
שמעשים אלה נדרשים על־ידי מפקריוד־1
והדרג המדיני. השאר יישאר על הנייר.

איך תהפוך כל שקל שלך לחמישה שקלים ברכישת דירה.

במסלול הפקדות חד פעמיות -״טפחות תשואה לדיור״ תהיה זכאי
למשכנתא עד פי •4מסך הפקדתך(החל מ־ 3,000ש״ח) -נל שקל
שלך ייהפך לחמישה שקלים ברכישת הדירה.
במסלול הפקדות חודשיות -״טפחות לדירה״ ,תהיה זכאי למשכנתא
גדולה חלקה בלתי צמודה ובריבית נמוכה.
בשני מסלולי ההפקדה תקבל הצמדה מלאה למדד ולריבית צמודה על
חסכונותיך.
מומחי בנק טפחות יעזרו לך בתיכנון החסכון, תקופת החסכון וניצול
המשכנתא המגיעה לך.

* עד למכסימום המותר(כיום 55,000ש״ח) בכפוף לכללי בנק ישראל.
-המבצע לתקופה מוגבלת. הבנק רשאי להפסיק את המבצע בכל עת.

פתח תוכנית חסכון בלעדית לזירה נמק טפחות

בנק>1פחות

העולם הזה 2634

^ וכנית־השלום של ג׳ורג׳ שולץ היא קא־
* 1ריקטורה. נרמה שהכל יודעים זאת, מלבד
שולץ עצמו.
השם ״שולץ״ הוא גרמני, ופירושו ראש־כפר,
משהו הדומה למוח׳תאר בערבית. השבוע התנהג
שולץ כאילו הוא ראש־הכפר של המרחב, וכי על
פיו יישק הדבר.

• הממשלה ששולץ חבר בה החליטה לסגור
את מישרדי אש״ף בוושינגטון ובניו־יורק. אילו
הסכים אש״ף לפגישה בירושלים, היה האירגון
כאילו משלים עם סגירת מישרדים. בבואו לבטל
את הפגישה, אומר אש״ף לשולץ :״אם אתה רוצה

בושים יפעלו על־פי הנחיית אש״!?.
במצם של התקוממות, כאשר השילטון
המעשי בציבור זה עבר לידי הנוער, אין
איש מוכן להיראות כבוגד או כקוויז
לינג. שום מנהיג רציני לא ייפגש עם

היומרה היתה כה מגוחכת, עד כי
רבים מראשי המדינות במרחב סכרו
שזהו בלוף! מכוון, מעין תרגיל־על־ריק
שנועד לצרכים אמריקאיים פנימיים
בלבד.

במצב זה, שום שליט לא ירצה להתגרות
בהמוני ארצו ולהציג את עצמו כמי שנכנע
לאמריקאים, ירידי ישראל.
היו ימים כאשר תלו הפלסטינים תיקוות
בברית־המועצות. נראה היה להם כי הישועה
תבוא כאשר הסובייטים והאמריקאים יישבו ביחד.
גם תיקווה זו התבדתה. ברית־המועצות נתקלת
עתה בספקנות ערבית גוברת, והיא מגיבה
על כך בזהירות רבה. אם קיווה שולץ שהסובייטים
יחבקו אותו ואת יוזמתו, ויגררו איתם גם את
סוריה, טעה.
השבוע נתקל שולץ במוסקווה ביחס הרבה
יותר צונן מכפי שציפה. אומנם, הסובייטים
מעוניינים מאוד בהסכם עם אמריקה בענייני
חימוש וכלכלה, ולשם כך הם צריכים לרכוש את
אהדת היהודים וידידיהם בקונגרס. אבל אין הם
מוכנים לאבד, לשם כד, את אהדת הערבים.

אולם שולץ אינו מודע לכך. נדמה לו שהאוסף
המיקרי של רעיונות בלים, שאסף בחיפזון במחסן־
הגרוטאות של מישרד־החוץ האמריקאי, הוא
באמת ״תוכנית שלום״.
מכיוון שהתוכנית היא קאריקטורה, גם היוזמה
עצמה היא קאריקטורה. היא נראית כמו פארודיה
למסעות־הדילוגים של הנרי קיסינג׳ר. כאילו
משחק טוביה צפיר את שר־החוץ לשעבר.
גם קיסינג׳ר עצמו היה בלוף מהלך על שתיים.
אולם לבלוף של קיסינג׳ר היה כיסוי כלשהו.
קיסינג׳ר עצמו היה אדם מבריק, שידע להעניק גם
לדברים פעוטים ועלובים הילה של מיבצע מדיני
היסטורי. כשפרש קיסינג׳ר מתפקידו, השאיר
אחריו שרה־חורבות במיזרח אסיה, אסון במרכז-
אמריקה ופיצצת־זמן במרחב הישראלי־ערבי. בכל
זאת הצליח לקיים את הרושם כאילו היה מדינאי
מזהיר.
עכשיו בא שולץ, כמו שוליית־הקוסם, ושולף
מהמיגבעת שפנים מתים.

בלי אש אין גם הסובייטים יכולים
לזוז. זהו המסר הפשוט שמסרו לשולץ
במוסקווה.

• כמו שלג דאשתקד
^ תכן שהמצב היה שונה, אילו שלט בוושינגטון
נשיא חזק, בראש ממשלה תקיפה
ובריאה.

שולץ בא לחקות את הקארנבל של
קיסיגג׳ר. ביקור מפוצץ, מסע־דילוגים,
תוכנית-שלום.

אולם מאחורי שולץ עומד רונלד רגן,
חלוש ומובס, האיש העומד לסיים
שמונה שנות כהונה שבהן לא השיג
דכר וחצי-דבר. כישלון זקן ומיסכן.

הצרה היא שכל אלה הן בועות־סבון. ואולי
צרה גדולה עוד יותר היא שג׳ורג׳ שולץ אינו די
חכם כדי לדעת זאת. האיש גדול־הממדים, בעל
הפנים של קצב גרמני, פשוט אינו די מתוחכם,
כדי להבין את המצב המורכב במרחב.

רגן וממשלתו אינם יכולים עוד להבטיח דבר.
אין בכוחם לנקוט שום יוזמה שתימשך שנים. הם
זקוקים למשהו שניתן יהיה להתחיל בו ולסיימו
תוך כמה חודשים. לכן בא שולץ למרחב, כמו פיל
לחנות־חרסינה.

#ס טירוו־לח׳ לשר
^ ת מכת־המוות קיבלה ה״תוכנית״ של
שולץ עוד לפני שהחל המסע ההיסטורי.

יצחק שמיר יודע זאת, וגם שימעון
פרם. כל אחד מהם מסיק את מסקנתו.

אש״!? הודיע ששום אישיות בגדה
המערבית וברצועת־עזה לא תיפגש
עימו.
הדבר הדהים את האמריקאים, וגם את העיתונאים
החיים ממידע בלתי־מוסמך, המתפרסם
פה ושם, בגלל חוסר המגע הישיר עם אש״ף. הם
• י• נזונים מדברים סתמיים שאומר פלסטיני זה או
אחר, כריעה פרטית, ומעניקים להם מעמד של
״עמדת אש״ף״.
עוד לפני שבועיים הודיע יאסר ערפאת,
במסיבת־העיתונאים הבינלאומית בתוניס שבה
השתתף אורי אבנרי, כי הוא מתנגד מכל וכל
ליוזמה האמריקאית. העיתונאים והדיפלומטים
; התעלמו מהודעה זו, כפי שהם רגילים להתעלם
׳• מהודעותיו של ערפאת. עכשיו הם מופתעים.למעשה אין כל מקום להפתעה. הדבר הוא
ברור והגיוני.

הסערה בשטחים הכבושים עלולה
לעבור בכל רגע את גדות הארץ ולהציף
את ההמונים במצריים ובירדן. הצעירים
שם עלולים להתפתות למחשבה:
״אם הפלסטינים יבולים להתייצב מול
האש של צבא־כיבוש אכזרי, מדוע
אנחנו שותקים?״

לדבר איתנו, פנה אל המישרדים שלנו בוושינגטון
ובניו־יורק. לא ניכנס לדלת האחורית
אחרי שזרקת אותנו מהדלת הראשית״.
• האמריקאים מטפחים את האשלייה, כאילו
יש ״מנהיגות בשטחים״ ,בנפרד מן המנהיגות של
אש״ף. גם ממשלת־ישראל מטפחת אשליה זו,
בחוזרה שוב ושוב על הטענה כאילו אין קשר בין
אש״ף ובין ההתקוממות.

הפקודה של אש״!? באה להוכיח כי כל
האוכלוסיה בשטחים הכבושים מקבלת

שולץ, וביקורו אך יביא להחרפת ההתקוממות.

חס קריר במוסקווה
^ אין פלסטינים, אין גם ערבים אחרים.
₪1בעיקבות ההתקוממות השמיע המלך חוסיין
דברים, המבטאים את סירובו הסופי לקבל בחזרה
את הגדה המערבית ו/או לייצג את הפלסטינים.
אין הוא רוצה בצרות.
עמדה דומה ננקטת על־ידי חוסני מובארב. הוא

שמיר יודע שאינו צריך לעשות דבר למען
שולץ. לכן הוא משמיע מלים סתמיות, ופשוט
ממתין שהזמן יעבור. שולץ יבוא ויילך, ושום דבר
לא יקרה.
פרס רוצה לנצל את שולץ למערכת־הבחירות
שלו. מכיוון ששולץ מדבר על ״שטחים תמורת
שלום״ ,וגם על איזשהו אירוע בינלאומי, יכול
פרס להעמיד פנים כאילו היוזמה האמריקאית
תואמת את תוכניתו שלו, האמורה לשמש כדגל
המערך בבחירות. היונים במערך ינופפו אז ברגל
הוועידה הבינלאומית של פרס, והניצים במערך
ינופפו באלה המגואלת־בדם של יצחק רבץ.

הסיכום הסופי הצפוי: אפם.

הטראגדיה היא שאילו פתחו האמריקאים
ביוזמה כזאת לפני שמונה או שבע שנים, היא
היתה יכולה להביא לפתיחה של תהליך, ואולי אף

זהו חיקוי רקאונבל נוסח קיסינג׳ו. אבר התנאים השתנו. המצב החדש בשטחים
הכבושים יצר מפה חדשה. שולץ מתעלם ממנה, ולבן סבג סטיות־לח׳ מצלצלת
כפי שפורסם, בא שולץ להציע, כצעד מוחשי
,י יחידי, כינון ״מינהל עצמי״ פלסטיני בגדה
* וברצועה. זוהי מהדורה חדשה, מצומצמת עוד
יותר, של ה״אוטונומיה״ של.קמפ-דייוויד, שאותה
דחו הפלסטינים מכל וכל.

רק כסיל גמור יכול היה להאמין כי
אש״ף יקבל כיום, אחרי ההתקוממות
בגדה וברצועה, את אשר דחה לפני
עשר שנים, כשמצבט של הפלסטינים
היה לאין שיעור יותר רע.
מכיוון שהרעיון המרכזי של תוכנית־השלום
אינו מקובל על הפלסטינים, לא היה טעם במחווה
פלסטינית שתחזק את שולץ.

לכן נתנו הפלסטינים סטירת־לחי
לשר־החוץ האמריקאי. הם הודיעו ששום
אישיות פלסטינית לא תיפגש
עימו.
היו לסטירה כמה סיבות מוחשיות:

את מרות אש וכי לא תקום שום
הנהגה חלופית.
• באופן מהותי, ממשיך שולץ לקבל את
העמדה של ממשלת־ישראל (על שני חלקיה)
שאין להכיר בזכות־ההגדרה־העצמית של הפלסטינים:
שאין להכיר באש״ף ולנהל משא־ומתן
עימו. אש״ף מעוניין להוכיח כי שום דבר לא יזוז
עד שהאמריקאים ישנו עמדה זו.
• יש בהחלטה זו גם תגובה על עלבון לאומי.
אחרי התקוממות של. חודשיים וחצי, אין הציבור
הפלסטיני מוכן עוד לקבל גישה שחצנית של
פקיד אמריקאי, המתעלם מהם והמתייחס אליהם
כמו מושל־מחוז קולוניאלי.
• חשוב לפלסטינים למנוע כל אפשרות
להפריד בין מיליון וחצי הפלסטינים בשטחים
הכבושים ובין שני המיליונים בחוץ. אש״ף מייצג
את אלה ואת אלה.

האישים ״המתונים״ בשטחים הכד

הודיע כי האוטונומיה מתה, וכי אין כל טעם
בתוכנית חרשה־כביכול, שרעיון האוטונומיה הוא
אחד מחלקיה העיקריים.

שני השליטים אינם יכולים להרשות
לעצמם לריב עם ארצות־הברית, המספקת
להם את האוכל היומיומי. על כן
לא יעליבו את שולץ וישתפו עימו
פעולה בבימוי ההצגה שלו. זאת ולא
יותר.
גם מבחינה זו עשה שולץ את כל השגיאות
האפשריות. החלטתו להקים את בסיסו בירושלים,
ומשם לדלג לארצות השכנות, היא שגיאה
חזותיא ממדרגה ראשונה. הוא מפגין בעיני
ההמונים הערביים שהוא בעצם בעל־הברית של
ישראל, ובא אליהם רק כדי למסור תכתיב.
ההתקוממות הפלסטינית שינתה לגמרי גם את
האווירה בארצות השכנות. מובארב וחוסיין
מודאגים, ובצדק.

לשאת פרי בהמשך הדרך. כיום זה נראה כמו שלג
דאשתקד.
ההתקוממות הפלסטינית שינתה את המציאות
עד לבלי־הכר. שולץ יוצא לדרכו כשבידיו מפה
של מציאות, שאבדה מזמן מן העולם. רעש־האדמה
שינה את פני הנוף.

יש מפה חדשה. שולץ לא שמע על
כך. אולי הוא זקן מדי ועייף מדי —
ערב ירידתו מן הבימה — מכדי
להתאים את עצמו למציאות חדשה.
הוא יבוא. הוא יסתובב. הוא יצדיע לרגלים
ויעמוד דום לכבוד הימנונים. הוא ייכנס לשיחות
וייצא משיחות. וכל זה בלי כל קשר למציאות
כלשהי.

אם ישראל היא בעלת-הבית, והפלסטינים
הס הדיירים, הרי שולץ עושה
את החשבון בלי בעל-הבית ובלי הדיירים
גם יחד.

מיוחדת נגד הכיבוש, תחת הסיסמה :״בעד
הידברות עם הפלסטינים, אנו דורשים סוף
הכיבוש.״
הקבוצה תביע את מחאתה בתערוכות על נושא הכיבוש,
שיערכו נו זמנית בחמש גלריות בתל־אביב; רש, שלוש,
סינור קטן, סגרשזב וארט*פקנ .1התערוכות יתחילו ביום־
השבת ויימשכו חודש ימים. בסיום התערוכות ייצאו
האמנים להפגנה מול מוסיאון חל־אביב

חקירה יסודית ל מנ ה ל
לבחירתו של ג׳ילברטו טופאנו כמנהל ודאטרודחיפה
קדמה בדיקה דיסקרטית.

לוי יתמוך ב שיטרית
במחנה דויד לוי בתנועת-החדות מסתמנת
החלמה לתמוך במועמדותו של ח״ב מאיר
שיטרית, איש מחנה שמיר, לתפקיד גיזבר
הסוכנות היהודית.
התמיכה תותנה בהתפטרותו של שיטרית מן הכנסת. אם
אכן יעשה זאת, יכנס במקומו דויד פור, איש מחנזדלוי,
שיעניק יתרון למחנה בסיעה בכנסת.
יייייי

ה לי ב ר לי םלאי 1ותרו
המיפלגה הליברלית מתחזקת בעמדתה לקראת חידוש
הדיון בינה לבין תנועת״החרות על האיחוד בץ שתי
המיפלגות.

אחרי שבדיון הקודם צומצם מיספר הח״כים
המובטחים לליברלים מ* 14ל־ , 12 החליטו הפעם
הליברלים שלא לוותר. הם מסתמכים על
הצלחתם של חברי־יהמיסלגה משה ניסים ויצחק
מודעי בשרי־־אוצר.

ק, ס,וגיר מייעץ לירות
האמריקאי בוב גראנט, שדרן־הרדיו
הפופולארי המסייר עתה בישראל, סיפר
ביום השישי בשעה 3אחרי־הצהריים ב־רשת-הרדיו
״אי־בי־סי״ ,כי מנהיגים יהודיים
השוהים בישראל סיפרו לו שנפגשו
עם הנרי קיסינג׳ר, שהעביר דרכם שלוש
עצות לממשלת־ישראל כיצד לנהוג.
העצה הראשונה היא להפסיק להכות
מפגינים — מוטב לירות מאשר להכות.
העצה השניה היא שלא להסכים בשום
אופן לוועידה בינלאומית, שתהיה מלכודת
לישראל. העצה השלישית היא שלא להרשות
לעיתונות להיכנס לשטחים הכבו,
שים.
גראנט
ציין כי עצות אלה של קיסינג׳ר
שונות ממה שהוא נוהג לומר בפומבי, אך
ברור שזוהי דעתו.

דיניץ ירוץ גס ל כנ ס ת
שימחה דיניץ, ירד הסוכנות היהודית, לא יוותר על כסאו
ככנסת. גורמים במיפלגת״העבודה מעריכים שלא ינתק
עצמו מהעשייה המדינית, לאחר שרמז שבבוא היום יבקש
לעצמו את תפקיד שר-החוץ.

דיניץ יבקש לשריין לעצמו מקום ברשימה
לכנסת הבאה. תפקידו הנוכחי אינו כלול
בהחלטת המיפלגה על איסור כסל-התפקידים.

אדרי למתוז־השרו[
רפי אדרי, יו״ר מיעת-המערך בכנסת, יציג את
מועמדותו לכנסת הבאה במיפגרת מחוד
השדון, ולא במיסגרת הרשימה המרכזית.
מעמדו של אדרי במיפלגה נמצא בידידה, ומחשש שלא
יצליח להשתלב כמועמד ברשימה המרכזית, החליט לנסות
את סיכוייו במחוז.

פחבי־ווער נגד צנזורה
בימים א?*ה מתארגנת קבוצה של בתבי־נוער,
שתצא במחאה נגד הגבלת חופש־הביטוי.
את הקבוצה מארגן בבאר־שבע אורי רווח, כתב־נוער,
שהושעה מעבודתו בעיקבות מיכתב חריף ששלח למנהל
אגף״החינוך בעיריית באר־שבע, ובו האשים אותו בכניעה
ללחצים פוליטיים.

מחאה אמגותית
150 ציירים, פסלים וצלמים יוצאים במחאה

לחלק מחברי הוועדה הממנה הגיעו שמועות
על כך שטופאנו היה בעבר פעיל במיפלגה
הקומוניסטית באיטליה. הבדיקה ניקתה אותו
מכל חשד, והוא נכחד ברוב של 20 מול מתנגד
אחד. המתנגד היה נציג-הליכוד בוועדה״
שתמך ככימאי מיכה לווינסון לתפקיד.

השמות בחומר־הראיות
שמותיהם של שניים מתוך שלושה אנשי
אש״ף, שנהרגו בשבוע שעט־ בפיצוץ
במכוניתם בקפריסין, מוזכרים בחומר-הראיות
במישפטה של עיטאף עליאן.
עליאן מואשמת בניסיון לפוצץ אוטובוס ליד מישרד ראשי
הממשלה בירושלים. לפי חומר הראיות, שלחו אותה
השניים למשימתו•״

בחירו ת איזוריוח
בתל ־ א בי ב
מזכירות מחוז תל־אביב של מיפלגת-העבודה
תפעיל בבחירות העירוניות הקרובות בפעם
ראשונה בישראל מעץ בחירות מוקדמות.
העיר תל־אביב תחולק לחמישה אזורי״בחירה — עבר
הירקון, צפון תל־אביב, מרכז תל־אביב, יפו ודרוס־מיזרח
העיר — וחברי־המיפלגה יבחרו כל אחד, באיזור מגוריו,
באופן ישיר, את נציגיהם למועצת־חעירייה.

פרס חושש מ שפ״זד
במיפלגת-העבודה יש דריכות לקראת הופעת
סיפרו של ח״ב אליהו שפייזר על הסתאבות
המערכות הפוליטיות בישראל, למרות שהספר
אינו אמור לטפל רק במיפלגת־העבודח.
בכל זאת צופים במיפלגה שתהייה בספר
התקפה על שימעון פרם, יו״ר חמיפלגח.
שפייזר, המסיים השנה את הקדנציה השלישית שלו
בכנסת, מעוניין להשתלב בחיים הכלכליים.

כנ סלמ רו תהמצב
בנם עולמי חמישי של ״חיילים משוחררים
יהודיים״ עומד להיפתח ביום הראשון
כירושלים. כל 450 המוזמנים אישרו את בואם
לבנם, על אח המצם כשטחים הככושים. הכנס
יימשך חמישה ימים, וגולת-הבותרת כו תהיה
ביקור כ״יד ושם״ ,והנחת זו״פרחים על*ידי
נציג אחד מכל מדינה.
באותו השבוע תתקיים בירושלים גם ועידת־הגשיאים של
האירגוגים היהודיים בארצות־הברית, בראשות מוריס
אברהמם.

ב ד אי ל ח לו ת בלן ניו!
׳רות
הנהלת ״קנית איילת״ הגיעה להסבם;•
״שח״ל״ לחולי-לב, שלפיו תוכל ההנהלה לזמן
למקום ניידת פרטית של ״שח״ל״ ,שתגיע תוך
חמש דקות מרגע הקריאה, ושתעניק טיפול
ראשוני לאזרחים שייקלעו למצוקה בעת
ביקורם בקגיץ.
הסכם דומה נחתם בין שח״ל לבץ הסתררות רופאי־השיניים,
למיקרה שחולים ייקלעו למצוקה בעת הטיפול
הרפואי.

הירר התפטר
מ תפ קי דו
יו״ר הוועדה הממונה במבשרת־ציון, עדרך*
הדץ יוסח דואק, החליט להתפטר מתפקידו
בעיקבות איומים של ועד־׳הפעולח בישוב על
ביתו ומישפחתו. גם העובדה שמנב״ל מישרד-
הפנים, אריה דרעי, לא נתן לו גיבוי, הביאה
להחלטתו.
הרב פרץ הוא שמינה את דואק לתפקיד. עתה יחיה
המאבק על התפקיד בין אנשי סיעת ש״ס לבין הליכוד,
שכן המינוי הבא יהיה לשלוש שנים.

התו שביס החזירו הפינקסיס חייב שרץ, ראש־עיריית חולץ, שהבטיח
לתושבי שכונת קריית בן־גוריון בעיר להפעיל
רמזורים בשני צמתים ממוכנים בשכונה, לא
קיים את הבטחתו, למרות שהרמזורים
מותקנים בצמתים כס־ חודשים רבים.
השמנה סובלת ממחסור בתחבורה ציבורית. חברות א 1ד
ידן אינן מפעילות בה קווים מחוסר כדאיות, וגם תועות־המוניות
אינן מספקות שרותים לשמנה.
העירייה גם הבטיחה לתושבי־השכונה מעמר של איזוד*
פיתוח והנחה של * 15 במיסים, אך לא קיימה את
הבטחתה.

המי שטרה עקבה
אחר השופט

השבוע החזירו התושבים את פינקסי־־המיסים
לראש־חעירייה כמחאה.

׳מתברר שהמישטרה עקבה אחרי פגישותיו
של השופט צבי נדיב עם סוזאן
בניסטי, כמעט מתחילתן.
היה מי שדאג להדליף למישטרה על
הקשר הרומאנטי בין השניים. זו הציבה
מעקבים למרות שבאותו הזמן לא היה בכך
בל חשד לעבירה.

אלבו ה־ 40ב חינ ס

ניצוץ חדש מוצנץ
סירסום חו״סעמי בשם ״צאות אל*שאררה״
(,,קול הניצוץ״) הופיע השבוע בדוכנים
בירושלים.
הממונה על מחוז ירושלים, אלי סוויסה, החליט סופית
ביום החמישי לאסור על הופעת העיתון טריק אל־שאררה
(״דרך הניצוץ״) בשל חשד ל״זיקה של ממש לאירגון
החזית הדמוקרטית׳.

בינתיים נעצר גם כתב-העיתון בשטחים
הכבושים.

ביטוח למי שפתות
חד־־הוריוח
לחברת הביטוח ״מיגדל״ ,שיצאה בתוכנית•
ביטוח מישסחתית, הגיעו פניות רבות,
שבעיקבותיהן החליטה ההברה לצרף לתוכנית
גם כיטוח־ילדים למישפחות חד-הוריות, וגם
למישפחות דו־הוריות• ,שאחד מן ההורים לא
התקבל לתוכנית.

אלבום מיוחד, שייצא לקראת שנת וד, 40
ושיודפס ב* 150 אלף עותקים, יחולק חינם לבל
מבקרי תערוכת שנות דד 40 שתתקיים בתל-
אביב.
נמיכרז על הפקת האלבום וסתה חברת טל־אם. האלבום
יהיה דו־לשוני — עברי״אנגלי — ויסוקרו בו הישגי־המדינה״
יהיו מ הגיגיהם של נשיא־המדינה, ראש־הממשלה,
ממלאימקומו, שר־האוצר ושל ראשי קהילות
יהודיות בעולם.
הפקת האלבום, שתעלה חצי מיליון דולר, תמומן עליידי
פירסומות מכל העולם.

כהניסטים אינם
יודעים ע ב רי ת
אנשי ״כך״ ,שהפגינו ביום השני בזכות
הטרנספר בפתח האולם שבו נערך דיון
עליו ביוזמת רחבעם(״גאנדי״) זאבי, נשאו
שלט ובו היה כתוב :״גאנדי, אתא בדרך
הנבונה.״

מות־נשיקה ל דו ח
נראה שדו״ח ועדת-שישינסקי מת מיתת•
נשיקה. במישדד־האוצר גמרו אומר שלא
לערוך שום דיון בדו״ח, לפחית עד הבחירות,
מאחר ואיש אינו יודע מי יעמוד בראש
המישרד אחריהן. נראה שהתוכנית תיגנז.
עגתס רג מזני *

— הנדון

(המשך מעמוד )5
הסטאטוס־קוו. לאט־לאט. טיפה אחרי
טיפה. העין הבלתי־מזויינת לא ראתה
זאת.
המים עלו והצטברו. כל מהנדס
מתחיל יכול היה לחשב מתי יגיע לחץ
המים לנקודה הקריטית, וייפרץ הסכר
ברעם אדיר.
זה קרה ב־ 9בדצמבר . 1987 היום
שבו נקבר הסטאטוס קוק ויחד עימו
עולמו של איש־הג׳ונגל, יצחק שמיר.

עכשיו חייב הציבור להגיד
חד־משמעית: שמיר הביתה:

ך* אומלל מכל הוא שימעון פרס.
1 1ב־ 9בדצמבר יכול היה
לקנות את עולמו. הוא יבול היה
להתייצב מול יצחק רבין
ולקרוא: די:
אבל פרס אינו אדם המתייצב אי־פעם
מול משהו, כשיש בזה סכנה. הוא
חי על סיקרי דעת״קהל. הוא ,,מנהיג
מאחור״.
הוא לא חזר מטיולו בעולם. כמו
רבין עצמו, הוא המשיך בטיולו ולא
הפסיקו מפני שפרצה איזושהי מהפכה
בארץ. וכשחזר, התייצב מאחורי רבין
עוד בנמל״התעופה. ומאז לא נטש
עמדה בטוחה זו מאחורי רבין.
הוא ממשיך לברבר על ״פתיחה
בינלאומית״ ,ועל ״הסכם עם חוסיין״.
הטענה העיקרית שלו היא שאנחנו
עדינים מדי מכדי לדכא את ההתפרעויות
(מה זה 50 הרוגים בחודשיים? מה
זה אלף ומי־יודע־כמה פצועים, מאות
שבורי־עצמות, אלף וכמה עצורים?).
אם נמסור את שיטחי־ההתפרעויות
למלך חוסיין, הוא יידע ״לטפל בהם״.
לשון כהנא. לא להרוג 25 לחודש,
כמונו, אלא ,25000 ,2500 ,250 כמה
שצריך.

כך אומר המדינאי, הסוציאליסט,
הוגה־הדיעות, איש האשכולות
שימעון פרס.
^ רם אחראי למצב כמו רבין, כמו
שמיר. אין הבדל.
אין הבדל, כי כל חילוקי־הדיעות
הסוערים, ההשמצות ההדדיות היומיות,
מאבק־האיתנים בין המיפלגות, אינם
אלא אחיזת־עיניים. תיאטרון להמונים.

בממשלה הזאת שוררת
הרמוניה, בפי שלא היתה בשום
ממשלה קודמת. לשלושה אלה
נוח ביחד, כפי שלא היה להם
נוח בשום ממשלה אחרת.

הם יכולים לריב קצת על כסף
לשלל־סנה ולקופת־חולים, וקצת על
סיסמות פוליטיות חסרות־תוכן. זה טוב
לטלוויזיה. זה הולך בשוק.

אבל מול הבעייה האחת
שהיא אמיתית, שהיא גורלית,
שתקבע את גורל המדינה לדורות,
הם מאוחדים כמו שלוש
הצלעות של משולש אחד.
ל א לשלום האחד שהוא אפשרי: עם
הפלסטינים.
לא לשותף הרציני האחד שיש
למשא־ומתן: אש״ף.
לא לפיתתן האחד שהוא סביר:
שותפות בין מדינת־ישראל ובין
מדינת־פלסטין, שתקום לצידה.

בל השאר הוא הבל־הבלים
ורעות־רוח.
לפרס אין האטימות הבלתי־אנושית
של רבין, ולא הפשטנות הנוראית של
שמיר. אבל אין לו גם כוח־הרצון של
שניים אלה. הוא האיש הנגרר תמיד,
האיש הנשכר בכל מיבחן.

עכשיו צריך הציבור להגיד
חד־משמעית: פרם הביתה!
^ ין טעם לבזבז מילים על כל
החבורה הגדולה הצמודה לשלישיה
זו. הסטאטיסטים הממלכתיים. האפסים
המנופחים. העסקנצ׳יקים במכו־ניות־השרד.
אותם
המתכנסים בקאבינט, כדי
לאשר את מעשי השלישיה. אותם
המתכנסים בממשלה, כדי לאשר את
החלטות הקאבינט. שלא לדבר כלל על
אותם חברי הכנסת, שהרימו את ידיהם
כדי לאשר את הכרעות הממשלה.
העולם הז ה 2634

7כי הסי־א

ו/יס

נוורת־הפיתו
של השבב
^ ״מכון ברוקינגם״ בוושינגטון, בארכיון המרכזי המנוהל על־ידי סקוט
*1ארמסטרונג, מצויה סקירה בת 47 עמודים שהוכנה לפני כמה שנים על־ידי
הסי־איי־אי. הסקירה מהווה הערכה, שהכין השרות החשאי האמריקאי על שרותי-
המודיעין הישראליים, ובעיקר המוסד והשב״כ, ואשר לא פורסמה מעולם
בישראל.
ציטוטים מן הסקירה פורסמו בזמנו בחשיננטון פ 1סט האמריקאי, ולפני
חודשיים שימשו חלק מהידיעה שהעבירה סוכנות יונ״טד־פרס, ואשר לא פורסמה
בשום עיתון ישראלי.
בכתבה זו אשתמש רק בחומר שפורסם כבר בוושינגטון פוסט.

הסקירה מאשימה את ישראל בהישענות-יתר על המודיעין
הצבאי, אשר לדעת הסי־איי-אי לא יכול להיות אובייקטיבי
בהתבוננות ובדיווח על התפתחויות חיצוניות, בגלל העניין שיש
לו במיבצעים. הסקירה גם מותחת ביקורת על המודיעין הישראלי
בארצות־ערב שרמתו ״אינה מספקת״ ומדברת על הכישלונות
של סוכניו בשנים האחרונות.

המודיעין הישראלי השקיע מאמצים רבים בהשגת מידע מדעי, וחלק ניכר מן
האמצעים של המודיעין הישראלי הוקצו להשגת מידע מדעי וטכנולוגי. כן ניסו
לחדור למיתקנים מדעיים סודיים באמריקה ובאירופה.
גם אחרי הסכם קמפ-דייוויד, אומרת הסקירה, התייחסו הישראלים למצריים
כאל המדינה המועדפת מבחינת הקמת בסיסי ריגול ומידע. כמחצית האמצעים של
המוסד בארצות־ערב הוקצו למצריים. במקום השני ניצבת סוריה.
המוסד חתם על הסכמי שיתוף־פעולה עם רשתות־המודיעין התורכיות ועם
האיראניות, עד לנפילת השאה.

כן יש למוסד הסכם עם מדינות אירופיות בלוחמה משותפת

המודיעין הישראלי והאמריקאי משתפים פעולה. המודיעין הישראלי רואה את
ארצות־ערב כמטרתו הראשונה, בעיקר את ארצות־העימות, ולדיברי הפקידים
06חסהת56 ן ש ז 01ג ז 1311113 13ץ 0דזוז 111? 01/1 3
ץ ע 1111 חז ח ס
מגס 1150 £ 1ו 1ט 1ו\? 1
״ ח 11ז! 1קנ ה 1זח £ 3ת״דזיממ/ !1$ 01י0011 ן ז ) 11* 01ס ח 7ה 1ח
חז ) מ ז )6ח> • 0) 1)3ג ס 6313 1140 גזן קס} <10* 6
208 1310613ס ו ) ד ס 727 31511ז 3 . *1110 311 חסנ 1מ 6ק 0
)81111161* 113״ 33מ 1בז\ ^ 6 011 ) 116ת ח 10114£0מ* 011016411
מז ס ! 1בת8נן ) 0תנזיזי; 311) 7 * 3 0 )1 1)5ו 1ן 16 111 4ש 1ף 3 )16ח1

ת! 8ת 1ז01ר 1.״ 33

קטע מהדו״ח ב״וושינגטון פוסט״
״חוסר־הצלחה״
מספק לאמריקה נתונים מעודכנים של הקורה בארצות אלה. היעד הישראלי השני
הוא האיסוף של מידע על המדיניות החשאית האמריקאית וההחלטות
האמריקאיות הנוגעות לישראל, ואיסוף מידע מדעי באמריקה ובארצות אחרות.
המאמץ הישראלי מתרכז במיוחד בגוש הסובייטי ובארצות־הברית, אבל גם
בארם, שהחלטותיו המדיניות יש להן השפעה על ״מטרות ישראל והציונות״.
ישראל אוספת מידע הנוגע למערב, לוואתיקאן, ולמדיניות שלהם כלפי המיזרח
התיכון. השרותים החשאיים של ישראל גם יוזמים עיסקות־נשק עבור צה״ל,
ואוספים מידע להשתקת סיעות אנטי־ישראליות במערב, בדרך של סחיטה.
הסקירה מרחיבה בתיאור מאמץ חוזר ונשנה של ישראל לרגל באמריקה.

פעם ניסה השב״ב לחדור לקונסוליה האמריקאית בירושלים,
בנצלו סרשת־אהבים של עובד־הקונסוליה עם נערה ירושלמית.
יזמו תביעה על הריון שלא היה ולא נברא, לצורך סחיטה, וניסו
לנצל את הנערה כדי להוציא סודות מעובד־הקונכוליה.

היו גם שניים או שלושה ניסיונות גסים לשחד את חיילי״המארינס, השומרים
על השגרירות האמריקאית בתל־אביב.
השב״כ ניסה גם לסחוט מידע מעובד כוחות־האו״ם בישראל.
האמריקאים גילו מיקרופון שהושתל על״ידי הישראלים במישרדו של שגריר
ארצות־הברית בתל־אביב. נראה שזה היה בזמנו של סם לואיס.
כמה שנים לאחר מכן התגלה מכשיר־ציתות לטלפונים של שני נספחים
צבאיים בשגרירות האמריקאית, ומיקרופון התגלה מאחורי הציפוי בקיר המישרד
של עובד אמריקאי במישלחת משותפת לשיחות בין ישראל לירדן.

חבורה בלי אופי ובלי מחשבה, אומ־רי־הן
הממטירים השמצות איש על
רעהו, בעודם מתחלקים בהנאוו; של
שילטון רקוב ומושחת.

ההיסטוריה לא תעניק להם
אן את הכבוד של ישיבה על
ספסל־הנאשמים. היא תשכח
אותם. אין אנשים שכיחים
מהם.
ייזכר רק זאת: אף אחד מכל החבורה
האלמונית הזאת לא הרים את קולו
ברגע האמת, לא מחה על הזוועות, לא
התריע מפני התוצאות.

אן לא אחד. לא היונים־לעת-
מצוא, לא הניצים, לא התוכים.
^ ם ילכו השלושה האלה, מי יבוא
1 3במקומם? מי יעלה לשילטון?

ואם אין אף מועמד סביר אחד
בשטח, בשתי המיפלגות. ,איך אפשר
להניח לשלישיה המובילה להסתלק?

על כך יש רק תשובה אחת:
איש במערך ובליכוד אינו יכול
להיות גרוע יותר.
אם יתפנה השטח, אם הדינוזאורים
האלה ייעלמו מן הנוף כמו הדינוזאורים
המקוריים, מוכרחים לבוא כוחות
חדשים. אולי מייד, אולי כעבור זמן.
אנשים חרשים יביאו עימם רעיונות
חדשים. הם יוכלו להסתכל במציאות
בעיניים חדשות, להסיק מסקנות
חדשות.

מי שמע על עסקן בשס מי־כאיל
גורבאצ׳וב, כל עוד הסתובבו
בברית-המועצות הדינוזאורים,
ברז׳נייב, אנדרופוב
ותיכונוב? ומי זוכר אותם

שגריר-לשעבר לואים ואשתו
מיקרופון בלישכה

בטירור. המשתתפים במיסגרת זו, הקרויה קבוצת-קילוואט, הם
גרמניה, בלגיה, בריטניה, לוכסמבורג, הולנד, שווייץ, דנמרק,
קנדה, אירלאנד, שוודיה, נורווגיה וישראל.
לישראל יש יחסים קרובים במיוחד עם שווייץ בעניינים מדעיים וטכניים,
הנוגעים לפעילות ביטחונית.
בהתאם להסכם עם שרות־הריגול התורכי מספק המוסד לתורכים מידע על
הריגול הסובייטי בארצם, ועל פעולות אנטי־תורכיות בארצות אחרות. בתמורה
מספקים התורכים לישראל מידע על פעילות מצרית נגד ישראל, ועל פעילות־טירור
של אירגוני־אש״ף.
לישראל פעילות מודיעינית ענפה באפריקה, וקשרים אמיצים עם שתתי־המודיעין
של כמה ארצות כמו קניה, זאיר, דרום־אפריקה, ליבריה וגאנה.
הישראלים גם פעילים מאוד באמריקה הדרומית. הקונסוליה הישראלית בריו־רה־ז׳נירו
מהווה כיסוי לתחנה האיזורית של המוסד, האחראית לבראזיל, לצ׳ילי,
לארגנטינה ולאורוגוואי. לישראלים יחסי 6טובים ובסיסי־פעילות בארצות
נוספות בדרום־אמריקה. הבסיס העיקרי הוא בוונצואלה.
באסיה סיפקה ישראל אימון להקמת חיל־המודיעין של טאיוואן, ויש לה יחסים
טובים עם השרותים החשאיים של דרום־קוריאה, יפאן, תאילנד ואינדונסיה.
המרכז הישראלי באסיה הוא בסינגפור, עם נציגויות בארצות שונות, וביניהן סניף
בז׳קארטה, במסווה של חברה מיסחרית.

בהתאם לסקירה, נשען המוסד הישראלי בהרבה על הקהילות
והאירגונים היהודיים ברחבי העולם, ומנצל את נכונות היהודים
לסייע לישראל. הסקירה קובעת כי המוסד מנצל גם אירגונים
ממשלתיים ישראליים, כמו נציגויות מישרד-התיירות ,״אל על״,
״צים״ ,וכן חברות בנייה ומיסחר ישראליות, הפועלות ברחבי־יגאל
לביב
העולם.
כיום?
הטבע אינו סובל חלל ריק. אם
יסתלקו מי שצריכים להסתלק, יתמלא

החלל־ך*
ם הביאו אותנו עד עברי־פי־
1 1פחת. אם נניח להם להישאר בתפקידם,
הם יורידו אותנו לשאול.

את איוולתם, את שרירות־ליבם,
את אוטם־רוחם הם הציגו
לעיני כל. מעשיהם מעידים
עליהם באלן עדים.

הם השחיתו את צה״ל. הם הרסו את
כבודנו בעיני עצמנו, ובעיני העולם
כולו. הם קראו דרור לחבורות־מרצחים
הקרויים מתנחלים. הם גרמו לברוטא-
ליזציה של דור שלם.
הם הפכו את מדינתנו לרפובליקת־בננות
רקובה, עד י כדי כך שראשי

ארצות־הברית מעזים לשקול ברצינות
הצעת־שוחד לראש־הממשלה. הם גרמו
לחולים להתבוסס ברפש. הם מכרו את
המדינה לחרדים החשוכים ביותר. הם
השחיתו את כל מוסדות המדינה, עד כי
גם בבתי־המישפט אחז הנגע.
בגללם, הם ושכמותם, חושב מיטב
הנוער על ירידה מן הארץ.

מה עוד יכולים ״מנהיגים״
לעולל למדינה שלהם? מה עוד
צריך לקרות כדי שיבינו כי
עבר זמנם, שלא יכירנו מקומם
בראש מדינת־ישראל ב־?1988

״ישבתם כאן זמן רב מדי בהתחשב -
בכל מה שעשיתם,״ קרא אוליבר
\ קרומוול לחברי הפרלמנט .״אין זה יאה
שתשבו כאן עוד! אתם תפנו עכשיו את
מקומכם לאנשים טובים יותר!״

״למען השם — לכו!״

מה שנשבו הוא
מחסום הבחד. מה
שהתחיל נהנגנוח
שר צע־ו־ם הנו
למוד של
אונלוסיה שלמה, המשתתנת באירועים הבווצים -
בנל ום.
ילדים, נשים וזקנים
יוצאים לוחובות
לעימות ום־יומי
עם צה׳ ל

ן* התחלה היה שקט. לא שקט
יחסי, היה פשוט שקט. החנויות
היו סגורות ומוגפות, בתי־הקפה היו
נעולים, המיסעדות לא נפתחו. גם
השוק היה ריק לחלוטין. מכוניות
מעטות נסעו ברחובות רמאללה וחלפו
בהם במהירות. רק הרכב הצבאי, ג׳יפים
ומכוניות צבאיות אחרות, הסתובבו
בעיר הריקה, שנראתה באותו הבוקר
כמו עיר־רפאים.

זה היה ביום י השישי. הרוח נשבה.
היה קר ברמאללה. ג׳יפים של מישמר־הגבול,
שחלונותיהם מוגנים ברשת־

צילמו גתסו עטו סוססט׳
ברזל מסורגת, נעו אנה ואנה ברחובות
השוממים.
רק קולו של הדרשן, שבקע מן

ך [ 1ט | 1 ץךך 1ץ ך 1ל החיילים זרקו רי-
1 ! 1111.1 11 \ 1\ | 1/1 1מון־גאז אל עבר
הצעירים מיידי האבנים. הרימון התגלגל לכיוון

המיסגדים, הפר את הדממה. ילדים
קטנים הסתובבו ליד חצרות־הבתים.
המבוגרים היו בפנים. הגברים היו
במיסגדים.
לקראת הצהריים, שעת סיום התפילה,
התחילו להראות צעירים ברחובות
העיר. הם הקשיבו בחצי אוזן לקול
הבוקע מן הרמקולים של המיסגדים.
ואז, כאילו לפי פקודה מאי־שם, הם
הורידו את הכאפיות מעל לצווארם

המפגינים׳ אן אלה לא נרתעו ממנו, וזרקו אותו
בחזרה לכיוון החיילים. כך קרה פעמים אחדות. גם
ירי של כדורי״גומי לא הרתיע את הצעירים ברחוב.

אלה גול אדה

הצעירים של רמאללה, רובם בפנים מכוסות,
נלחמים בחיילי צה״ל המנסים לפזר
אותם. הצעירים ידו אבנים והחיילים ירו כדורי־גומי וגאז״מדמיע.

ילד מול ילדים

ילד פלסטיני, תושב העיר רמאללה, מיי דה
אבנים לעבר חיילי צה״ל, הילד לא
פחד, הוא התקדם אל עבר החיילים וכשהיה בטווח זריקה ידה את האבן.

זעקות באנגלית

מחנות־הפליטים הסמוכים לרמאללה, צועקת ביחד

עם נשים אחרות קריאות באנגלית לעבר החיילים.
הנשים צעקו בקצב :״פי־אל״או, יזראל נו!״ (אש״ף,
ישראל לא!) .האנגלית נועדה לעיתונאים הזרים.

נשים וירדים

התארגנו בתיד דקות מעטות לקבוצה גדולה
ומלוכדת, התקדמו לעבר החיילים וקראו
לעברם קריאות, כשהם מנופפים בידיהם את האות וי, סימן לניצחון.

1 1 ^ 1111ק ¥1ה ¥| 1צעיר, תושב מחנה־
1 ! 1 1 1 1 11^ 1/11 הפליטים שליד העיר
רמאללה, נעצר בידי חייל. החייל הניף בידו אלה.

לידו(מימין) צועד חייל נוסף כשמבט של זעם בעיניו.
מאחורי החיילים והעצור הלכה קרובת־מישפחה של
העצור וצעקה לעבר החיילים שישחררו אותו.

1*1111 בין הצעירים מיידי האבנים
| ^ 1\ 1היו גם שתי נערות. הן השתת־פו
באופן פעיל בידוי האבנים, תוך קריאת סיסמות.

ך 1| | 1ך 1ך ך 1שתי זקנות תושבות מחנה־
11111111 11 1111 הפליטים, מוחות על מעשה
החיילים. משמאל: קבוצת נשים בהפגנה ספונטאנית.

וכרכו אותן על פניהם, כשהם משאירים
סדק צר לעיניים בלבד.
באוו/ו הזמן, כמו לפי פקודה, הגיעו
רכבים צבאיים אחדים ונעמדו בעמדת־תצפית
ליד המיסגרים.
התפילה הסתיימה והגברים התחילו
לצאת אל הרחובות.
רק שניות עברו עד שנשמע הרעש
הראשון. ריצה אל הסימטה גילתה 20
נערים, רובם הגדול מכוסי־פנים. הם
נעמדו במרכז הכביש הראשי של
רמאללה והתחילו לידות אבנים לכל
עבר. רגע לפי כן היה הרחוב נקי מאדם
ומאבנים. בסימטה סמוכה היו מונחים
בלוקים של בניין בערימה מסודרת.
הצעירים לקחו את הבלוקים בידיהם,
(המשך בעס 1ד ) 16

מאשה לובלסקי סירבה להמתין לקהל וסיסמות
שחיילי צה״ל לו מ די םבשט חי םהכ בו שי ם
שנת־הבחירות כבר התחילה
ורבים מהח״כים בהווה, ואולי
בעתיד, מתרוצצים ברחבי הארץ.
ערבי־הראיונות פורחים מתמיד.
בכל זאת, יש כנראה מועמדים
הבטוחים בסיכוייהם. למשל:
מאשה לובלסקי — מי שההצבעה
בעניין כפל־תפקידים,
שנערכה השבוע במיפלגת־הע־בודה,
נוגעת לעניינה. לובלסקי

את דיעותיו, הוא הביא דוגמות
לכל: מוכרים מתחומים
ליל־כלולות, בתולין ומושגים
נוספים שהעלו חיוכים בקרב
המאזינים.
נוכחותו של ה בואמוץ
באירוע עוררה מתח קל
בקרב המארחים שציינו בסיפוק:
״הפעם לפחות הוא נועל נעליים.״
בכך התייחסו להתפרצו־

גדעון גדות וסגן־מפכ״ל־ה־מישטרה
החדש גבי עמיר.
ידידה משותפת ערכה היכרות
בין השניים וגדות, הרותח על
המישטרה בגלל החקירה נגדו
בתיק־אלבין, שפך את ליבו לפני
עמיר, שעמד והאזין בשקט
ונראה נבוך מעט.
הכל שפע אלגנטיות במסיבה
של מעריב. במיוחד —
המארחים. במהלך הערב הובהרה
הסיבה: על פי הנחייה של עורך
העיתון הופיעו כל אנשי הצהרון
ענובים בעניבות.
יושב־ראש איגוד הסופרים
יעקב אורלנד והסופרים

חיים גורי, משה צור, חנוך
ברטוב ויהודית פרנקל יהיו

הפותחים בדיון יוצא־דופן מסוגו
שיתקיים ביום הרביעי, בבית־הסופר.
הדיון, שיוקדש לנושא
״מדינת ישראל והאוכלוסיה
הערבית״ ,יהיה במתכונת ה״ר
פארק לונדוני. כשנשאלו הסופרים
כיצד קרה שאגודת־הסופ־רים
מקיימת דיון פוליטי ראשון
מסוגו, השיבו שהמצב בארץ מחייב
זאת ושהם מזמינים אורחים

מכל הגוונים הפוליטיים לקחת
חלק באירוע.
בתל־אביב יש שני גברים
העונים לשם רוני אקרמן
ושניהם עובדים בענף הפירסום.
לכן רבים הופתעו לקבל הזמנה
למסיבה לרגל הקמת חברת-
פירסום חדשה בבעלותו של רוני
אקרמן. כשהגיעו החוגגים למסיבה
התברר להם שמדובר
ברוני אקרמן שהיה איש יחסי־הציבור
של הזמר צביקה פיק,
ולא ברוני אקרמן שהוא מבעלי
חברת־הסרטים ירקון הפמ1ת. היו
שהגיבו בכעס על כן שלא ידעו
באיזה אקרמן היה מדובר.
לזמר בני רוזנבאום
מצמד רעים נולד בן. בטקס
ברית־המילה נכחו חברים רבים
וביניהם הזמר דודו פישר,
המנצח משה לברן ואחרים. אך
מי שגנב את ההצגה היה הרב
ישראל לאו, רבה הראשי של
נתניה שבירך את הנימול. הרב
לאו מראה נוכחות בתל־אביב
בגלל מועמדותו לתפקיד הרב
הראשי של תל־אביב, בעידודו
של ראש־העיר שלמה להט.

דת להקת־המחול עינבל, ישבה
בחברת ידידים ואורחים מחו״ל
באחד מבתי־המלון בטבריה. בין
החוגגים היו שני פעילי־עלייה
מצרפת ש״עשו שמח״ ועודדו
את האחרים לשירה בציבור.
הפתעתה היתה רבה כשסיפרו
לה השניים שבזמן שהותם
בארץ, לפני שנים רבות, הם
אהבו את השיר אל נינת אש, אך
אין הם זוכרים את מילות השיר
והם רוצים את עזרתה. תנאי
ההמומה סיפרה להם שהיא
הלחינה את השיר, שהיה
פופולארי ביותר לפני 40 שנה.
דפי, אשתו של ברנדי
לוי, איש־הבינגו הירושלמי, חלתה
בסרטן, והוחלט שיש לשלחה
לטיפול במכון רפואי בארצות־הברית.
אמנים, חברים טובים של
לוי, התגייסו לעזרתו כדי לגייס
את הכסף. גם הקהל הירושלמי
לא איכזב, ולאולמי נזף הגיעו
במוצאי־שבת 1400 איש. כמה
מאות אף נאלצו ללכת כלעומת
שבאו מחוסר מקום. כרטיס הכניסה
עלה 25 שקלים, ובנוסף נרכשו
גם כרטיסי־בינגו. שותפו של
לוי, אבי טיבול, תרם את
ציון צפריר, העולם הזה

11 *1 0ף 1ן* 1ן 1וח״כ חיים רמץ ניהלו ויכוח מי מהם יזכה
1 1111 111ן במיטריה. הם נפגשו השבוע בהצבעה
שערכה מיפלגת-העבודה ב״בית ברל״ ,על כפל-התפקידים.
גשם זלעפות לא מנע ממאות חברים להגיע, להתווכח, ובעיקר
לעשות נפשות למען בחירתם כמועמדי״המיפלגה לכנסת הבאה.
חיים רמץ יכול לישון בשקט. טריף עובד קשה ובמרץ למען בחירתו.
היתה אמורה להופיע בערב־ראיונות
שנערך בקריית״שלום.
היא הגיעה בשעה 8בערב
בדיוק. הקהל החל להגיע לקראת
השעה ,9כפי שצויין במודעות
השונות. לובלסקי התרתחה,
סירבה להמתין ונעלמה. את
הערב הציל יעקב (׳,יענ־קל׳ד!״)
צור, בלש פרטי נודע,
שהגיע למקום באופן פרטי. הוא
נקרא אל הבימה ,״לשבת על
הכיסא של מאשה״ וקצר הצלחה
כבירה.

ניצה שפירא־ליבאי,
מי שהיתה יועצת ראש־הממשלה
למעמד״האישה, פגשה בחבר־הכנסת
מיכה חריש .״נו,״
שאלה בהקשר לפגישה מסויי־מת
,״מה יצא?״ ״שום־דבר!״ קפץ
חריש ,״לא הודלף משם דבר!״
שפירא־ליבאי צחקה והסבירה
שרצתה, בסך־הכול, לדעת, מה
הוחלט באותה הפגישה. לא היו
לה שום כוונות לעקוץ, או
לעסוק בתככים פוליטיים.
״מה למדת בגן היום, ילד
מתוק שלי את השורה
הזאת אין צריך חבר־הכנסת
בנימין בן־אליעזר לשאול
את בנו החייל, יריב. החייל
הטרי שב משמתו בשטחים
הכבושים, כשבפיו הסיסמה פי-
אל־או! יזראיל — נו!״(בתרגום:
אש״ף! ישראל — לא!)
האירוע היה אמנם לציון
40 שנה לעיתון מעריב, אולם
השר עזר וייצמן ניצל את
מיגוון המוזמנים, כדי להפריח
ריעות וסיסמות פרובוקטיביות
על נושא השלום. כדי להמחיש

תו של בן־אמוץ לאירוע סגור
של מעריב לפני כמה חודשים,
ועוד — שומו־שמיים — יחף.
בן־אמוץ שפע חיוכים ואנשי
מעריב נרגעו. לבסוף לא עמד
בפיתוי: הוא נטל חלה ענקית,
הסתובב עימה באולם המהודר
והודיע לכל הנוכחים המזועזעים
שהוא לוקח את החלה לפאב
בוננזה, שם הוא מתכוון לרוקן
כמה כוסיות. הוא גם הוסיף לכך
הסבר :״אכלו את הכל ובחלה לא
נגעו״.
פגישה שכזאת נערכה באותו
האירוע בין חבר־הכנסת

קרוליין לנגפווד!

1*1 | 111171ך * 1ך 1ך ן 1מזפ״ל נעמ״ת פעלה נמרצות למען ביטול האיסור על בפל־תפקידים
1111 11 1 1111111/1במיפלגת-העבודה. לובלסקי לא אהבה את התמונה שבה היא נראית
חובשת מיטפחת לראשה. הדבר עלול ליצור לה דימוי של דודה -דבר שהיא לא מעוניינת בו, בשלב
זה שבו היא מתמודדת על מקומה ברשימת המיפלגה לכנסת הבאה. עכשיו, אחרי שהתקבלה ההחלטה
שלא לבטל את האיסור על כפל התפקידים היא בדילמה קשה -במה לבחורז בנעמ״ת או בכנסתו

י(משמאל) וגבי עמרני (מזוקן) היו
בין שחקגי הקומדיה איפה הכסף,
שירדו באמצע החזרות המעייפות, ל־ 24 שעות של מנוחה בים-
המלח. הם התפנקו בבית־ההארחה של עין־גדי, טבלו במרחצאות
הגופרית והתמרחו בבוץ. מימין, עוזרת הבימאי, גילה מאירצ׳יק.

הבימאית אלה אלתרמן
והמשוררת מיכל סנונית,
אשתו של המיזרחן צבי אל־פלג
נפגשו לארוחת־צהריים

הפרסים. דסי ישבה מאחורי הקלעים,
וצפתה בהופעותיהם של

משותפת. תוך כדי שיחה התברר
ששתיהן מקיימות אירועים בעיירה
כרמיאל. סנונית קוראת
שירים מסיפרה החדש ואלתרמן
מביימת ערב לנשים. סנונית
סיפרה כי סיפרה אדם 1פרח
מעורר תגובות רבות אצל ילדים
ובני־נוער, השואלים אותה אם
הספר עוסק בזמר אדם.
המחזה הקיץ של אביה
אחראי לשינוי לטובה בחייה של
השחקנית גילה אלמגור.
השחקנית, שגם כתבה את המחזה
שבו היא מופיעה, נראית בימים
אלה פורחת ומספרת כיצד הפך
המחזה לספר רב־מכר ולתסריט.
השלב הבא — סרט שהיא
מתכוונת להפיק בעצמה. גם
שחקנית.,גם מחזאית, גם סופרת
ועכשיו — מפיקה.
שרה לוי־תנאי, מייס
בערב־התרמה
אחר, עבור
מחלקת הילדים בבית־חולים
רמב״ם בחיפה, שהתקיים ביום
הראשון שעבר, מילאו את מועדון
נוקטות! 700 איש, ששילמו
25 שקלים לכרטיס. בין המופיעים
היו שימי תבורי, שמו־

גבי עמרני, וין קרדינל,
חוסני כהן ואחרים.

ליק ספן, ורדינה כהן, ישי
הולנדר, אלדיני הקוסם ושוב,
גם כאן, חופני כהן. חופני הצ
ליח
לגייס 300 שקל נוספים,
כשהכריז שמנהל־המחלקה, הפרופסור
משה בראנט, יסכים
להופיע כזמר תמורת סכום
זה. נמצא תורם, והפרופסור,
שהביא את הגיטארה שלו
מהבית, שר שיר בספרדית.
המפיקה מרים עציוני
פגשה השבוע בדיזנעף סנטר את
רותי גלעדי, אשתו של המנתח
הפלאסטי עמי גלעדי.
העולם הז ה 2634

אבי ולדמן, העולם הזה

אבי ולדמן, העולם הזה

111ך 1ך 1ך 1ך 1ץ י 1ק עורן ״מעריב״ היווה מארח למופת במסיבה לכבוד 40 שנה לצהרון
|#במלון ״דן״ בתל־אביב. בפתח האירוע חולקו ספרים שכללו
1 1 1 11
פרקים נבחרים מתולגות ״מעריב׳ דיסנצ׳יק הראה את הספר ללובה אליאב (מימין).

היוותה עזר מושלם כנגדו של בעלה. דיסנצ׳יק התלוננה
על כן ששמנה בכמה קילוגרמים -עובדה שלא
ניכרה כלל במראה הזוהר. בתמונה היא נראית בחברתו של האלוף אהוד ברק.

אבי ולדמן, העולם הזה

אבי ולדמן העולם הזה

ך 1ך 1111 11 המיליונרית הידועה כתומכת מיספר 1במיפלגת תמ״י וידידת שמעון
| 11 | 1 פרס, הגיעה השבוע ארצה בליוויית בעלה סטיב. ליליאן נזכרה כיצד
ניבא הגאון שמואל ועקנין שסטיב יעזוב את הבית למענה. בזמנו זה נראה לה כנבואה פרועה.
באחרונה נפגשו השתיים לפני
שנה וחצי כאשר גלעדי אירגנה,
יחד עם עציוני, ערב לטובת בית
נשים מוכות, שבו הופיעה כלתה,
חגה לסלאו, בתוכנית־היחיד
שלה. מרים, שהורידה בשנה
האחרונה 40 קילו בעזרת דיאטה
חריפה, ניגשה אל רותי ונישקה
אותה. גלעדי לא זיהתה אותה
ממבט ראשון, עמדה נדהמת ולא
הבינה מה פתאום אשה זרה
מנשקת אותה.

ן ך 11 11ך ך 11 המשורר הגיע לאירוע עם חברתו הקבועה נילי פלומין. מערכת|
1 1 | 1היחסים הזאת עוררה, בזמנו, שערוריה תיקשורתית גדולה, אן
כיום נראה הזוג ממוסד לגמרי והשניים מופיעים יחד באירועים פומביים רבים.

השחקנית עירית פרנק
חגגה השבוע את יום־הולרתה ה־
.29 היא החליטה להפתיע את
חבריה להצגת״הילדים סימפזד
״ודהצעצ1עים 1אדון מחשב.
כשהגיעה אל השורה שבה היא
מדברת על אהבתה לחגים,
שבתות וימי־הולדת, היא שלפה
פתאום, מתוך קופסה, סוכריות
ענקיות על מקל, וחילקה אותן
לשחקנים בני נדלר, אדם
זילברמן וסיגל לוי.
הספר מפום
״חבר יקד,״ -במילים
אלה פותח מיכתב שהופץ
באחרונה בקרב קצינים בכירים
בעבר ובהתה. המיכתב,
החתום על-ידי האלוף במי לואים
אהרון ידיג ומפקד
המישמר האזרחי לשעבר
,יריג
גייד לוי, ממשיך בצורה מס־זיכרונות
מהמספרה

דונם של המכותבים ומזכיר
את תקופת לימודיהם בפו״ם(בית׳הספר לפיקוד ומטה של
צה״ל) ,ובעיקר -אח מי שדאג שם לעיצוב שיערם, הלוא
הוא הספר של פו״ם.
בימים אלה הסתבך הספר בבעיות כספיות והמיכתב פונה
למכותבים, למען יתרמו כספים. עד כה נאספו יותר מ־6000
שקלים ועדיין נדרשים עשרות-אלפי שקלים, כדי לסייע
בידו של מי שכל ראשי־צה״ל-בעתיד בידיו.

העולם הז ה 2634

גבי עמיו

היווה מוקד לעלייה לרגל באירוע, מכיוון
שהפירסום בדבר מינויו הקרוב
כסגן המפכ״ל במישטרת־ישראל הופיע מוקדם יותר.

ידוע שהופעה טובה בטלוויזיה,
באחת משתי תוכניות־הבידור
של ליל־שבת, עוזרת
להצלחת מופעים. עכשיו זה קו:

אן־קלוד אדרי
צמודה

רה להצגתם של גדי יגיל
ומוטי גלעדי, המוסד לביחח
לאומי: לפני ההופעה בסיבה
למסיבה היתה באולמות תפוסה

לבעלה

הטרי,

רפי

אדרי.

של 80 אחוז. עכשיו, עלתה ל־
100 אחוז.

רסנה ברק,זוהר אודליאב
ונעמי רון ₪

ענת סרגוסט׳ מספרת על חוויותיה ורשמיה בימי ההמתנה באתונה

\\<ו 1ו י חיו

^ ערבים, ובעיקר בלילות, נער־כו
שיחות־הנפש מלב־אל־לב. השיחות
נערכו בחלקן הגדול בעברית.
אותם מבין המגורשים שבילו תקופות
שונות בבתי־סוהר ישראליים למדו שם
עברית, ועדיין שולטים שליטה מלאה
בשפה.
השיחה הראשונה התקיימה עם
ג׳יבריל אל־רג׳וב(השלם הזה )10.2.88
בעת ארוחת־צהריים במלון הנשיא
שבאתונה. רג׳וב, מגורש ״טרי״ ,שבילה
את השבועות הראשונים של הגלותי
בלבנון, כשהוא מנותק ממישפחתו
ומאירגונו, בא לאתונה דרך קפריסין.
פגישות נרגשות התקיימו במלון בינו
ובין מגורשים ותיקים יותר.
במהלך ימי־השהייה באתונה הצליח
רג׳וב, שגורש מהארץ בחוסר־כל,
להצטייד בדברים מינימליים, ואחרי
ימים אחדים כבר היה לבוש בחולצה
ובמיקטורן חדשים.
במלון הנשיא׳ באתונה, בן 20
הקומות, שוכנו מרבית המגורשים,
שהיו אמורים לעלות על ספינת־השיבה.
שם גם היו חברי המישלחת
הישראלית, ח״כ הרשימה המתקדמת
מוחמר מיעארי וחיים הנגבי, מזכיר
הסיעה בכנסת. גם אני התאכסנתי
באותו המלון. כך עשו גם רוב
העיתונאים וחברי־המישלחות מכל
העולם, שבאו להצטרף למסע הספינה.
היה נוח יותר להיפגש שם עם
המגורשים הפלסטיניים, לקבל מידע
מהיר על מסיבות־העיתונאים שהתקיימו
בכל יום (לעיתים גם פעמיים

לעיתונאים הרבים ששהו במלון, ואולי
בעיקר למגורשים הפלסטיניים.
לעיתים נדמה היה שהפלסטינים
מחפשים, באופן מכוון, אולי מופגן,
דווקא את חברתם של הישראלים. הם
קיבלו אותנו בחביבות רבה, כמעט
תמיד בחיוך, בדרך־כלל ברצון רב.
נראה לי שעובדת היותי עיתונאית
ישראלית נתנה לי יתרון מסויים(ראה
ראיון עם אם־שר־ף) .ההרגשה של
״להיות ישראלי בלב ליבו של אש״ף״
היתה טובה בררך־כלל, למרות הדיווחים
היומיומיים מן הנעשה בשטחים
הכבושים.

ביום) ועל קבלות־פנים בערבים.
במשך היום בילינו בעיקר במ־סיבות־עיתונאים
במלון אינטרקננטינד
טל היקר, שבקצה השני של אתונה.
בערב, כשהיינו חוזרים למלון הנשיא,
עייפים, מתוחים ורעבים, מצאנו שם
את המגורשים. חלקם, הקשישים שביניהם,
היו עומדים במשך שעות ארוכות
בלובי של המלון, מפתח־החדר ביד
אחת, מסבחת חרוזים ביד השניה,
פניהם אל הדלת, מבטם מופנה אל
האופק ואל העתיד הלא־ידוע. הם
המתינו המתנה אין־סופית. הם עמדו
שם שעות, כמעט ולא דיברו, כמעט
ולא חייכו, וזזו משם רק לצורך ארוחות
בחדר־האוכל של בית־המלון, או בשעת
ערב, כשפרשו לחדריהם לישון.
^ ^ג מוזג ה -פ לי טי ם
הצעירים שבין המגורשים היו
^ מחרת בואנו לאתונה הלכנו
פעילים יותר. הם הירבו לבלות את
בפעם השניה לשגרירות אש״ף
זמנם בבר של המלון, שהיה פתוח בכל ׳
בעיר. שם, ביחד עם כל העיתונאים
שעות־היום, וכמעט גם בכל שעות־וחברי
המישלחות האחרות, היינו אמוהלילה.
רים
לקבל את התג שיהווה, כך אמרו,
בלילה היה האור בבר עמום. סביב
אישור־עלייה לספינה.
השולחנות אפשר היה למצוא קבוצות
הופתענו לגלות ששמותינו היו
מעורבות ממינים שונים. לפעמים היו
רשומים. הופתענו לקבל את התגים
אלה חברים ממישלחות שונות שישבו
באופן מסודר, כששמו של כל אחד
ביחד והחליפו ביניהם ריעות על המצב.
מאיתנו רשום עליהם, יחד עם הלאום
לפעמים היו אלה קבוצות מאירגונים
שלו ושם העיתון שבו הוא עובד. בימים
שונים באש״ף (פת״ח, החזית העממית
לאחר מכן היה התג צמוד באופן קבוע
או החזית הדמוקרטית) שניהלו גם הם
לדש־הבגד, ושימש כרטיס־כניסה לכל
שיחות אל תוך הלילה.
מסיבות־העיתונאים הרבות.
מתוך מחשבה סובייקטיבית נראה
באתונה פגשנו בישראלים נוספים
לי שהישראלים — עיתונאים וחברי
שהגיעו מן ה״גולה״ .שניים שבאו
המישלחת — היוו אטרקציה מסויימת,
ממקום מגוריהם בפאריס היו סימון
הן לחברי המישלחות השונות, הן
ביטון ואייל סיוון.
סימון ( )33 היא ילידת מארוקו. היא
עלתה ביחד עם הוריה לישראל, ולמדה
בבית־ספר בירושלים. זמן קצר אחרי
שסיימה את שרותה בצה״ל, נסעה ללמוד
קולנוע בפאריס, מאז היא שם.
לפרנסתה היא עוסקת בבימוי סרטים
לטלוויזיה הצרפתית, בעיקר סרטים
תיעודיים.
היא שחורת־שיער וכהת־עיניים,
נאת־מראה וחטובה. היא שולטת בעברית,
בצרפתית ובערבית מארוקאית,

ומיטיבה להתבטא גם באנגלית. יש לה
שכל חריף ומחשבה בהירה.
על סימון אפשר לומר שהיא
י משוגעת לדבר אחד, לקירוב היהודים
המיזרחים והפלסטינים כמפתח לשלום.
בפאריס הקימה, ביחד עם אחרים,
קבוצה הנקראת ״פרספקטיב ג׳ודיאו־עראב״
(פרספקטיבה יהודית־ערבית).
זוהי קבוצה של יהודים מיזרחיים, יוצאי

צפון־אפריקה, החיים בפאריס, והיא
רוגלת בשלום הישראלי־פלסטיני.
סימון באה לאתונה גם כמזדהה עם
רעיון ספינת־השיבה וגם כעיתונאית,
כדי לסקר את האירוע למען שבועון
צרפתי.
ביחד איתה בא גם אייל סיוון (,)25
יליד ירושלים, שלמד בבית־הספר הפתוח
בבירה. אייל, בחור גבה-קומה,
נאה, בעל עיניים כחולות ותלתלים
בהירים, נשלח לאתונה כדי להכין סרט
בן 35 דקות על מסע הספינה עבור בביס׳
הבריטי. נוסף על היותו שם על
תקן של עיתונאי, הוא הדגיש את
הזדהותו עם רעיון השלום הישראלי־פלסטיני.

הפעילות הפוליטית הגיע אייל
כמעט במיקרה. בין שאר הדברים שבהם
התעסק אחרי שסיים את לימודיו
בבית״הספר, הוא היה במשך תקופה
מסויימת צלם־אופנה. במהלך עבודתו

צילומי־אופגה

מגורש נמרי
החד היה שנחר ישראלי
חיפש אתר לצילומי״אופנה. הוא נזכר
שליד יריחו יש מחנה־פליטים גדול,
שומם וריק מתושבים, וחשב שהמקום
יכול לשמש רקע ״טוב״ לצילומי־האופנה
שלו.
כשנסע לבדוק את המקום, גילה
לתדהמתו ־שהמחנה אינו ריק, וכי
מתגוררות בו כמה עשרות מישפחות.
כמעט מייד החליט שלא לבצע את
צילומי־האופנה, ותחת זאת להכין סרט
תיעודי על מחנה־הפליטים הנשכח
עקבאת אל־ג׳אבר.
הסרט הקצר, שהוצג לפני חודשים
אחדים גם בישראל, זיכה את אייל
בכמה פרסים בינלאומיים. קלטות־וידיאו
של הסרט נמכרו למדינות רבות
בעולם, ביניהן גם למדינות ערביות.
האמא היהודיה

ישראלים סיוון וביטון(עם עיתונאי מארוקאי)
מאחקרישראל בצרפת

מגורש רג׳וב(עם המשורר הלבנוני אדוניס)
בגדים חדשים

^ בוצה נוספת של ישראלים באה
!/ל א תונ ה מלונדון. היא הגיעה
בראשותו של אורי רייוויס.
דייוויס, איש־שלום תימהוני, לשעבר
פצפיסט וחסיד המדינה החילונית־דמוקרטית.
הוא מופיע מזה שנים בכל
בימה אנטי־ציונית במדינות המערב.
בשנים האחרונות הוא מדיר את רגליו
מישראל ומתאר עצמו כגולה פוליטי.
הישראלים שבאו מלונדון שוכנו
במלון אחר. הישראלים שבאו מפאריס
השתכנו במלון הנשיא ביחד איתנו, עם
המגורשים, האורחים והעיתונאים.
כך, לילה־לילה, ער השעות הקטנות

של הבוקר, ישבנו בבר של המלון
וניהלנו שיחות ארוכות עם הפלסטינים.
קשרים
מיוחדים התהוו עם כמאל
נמרי, איש בכיר בחזית העממית של
ג׳ורג׳ חבש.
לנמרי, כך נודע לנו, סיפור־חיים
מיוחד במינו. כשהיה בן 21 גילה,
לתדהמתו, שאמו יהודיה. אביו היה אז
בכוויית, בעבודה, ואמו נשארה עם
ארבעה בנים בביתם שבירושלים
המיזרחית.
באחד הימים, כך סיפר חברו, ישבה
האמא עם בניה ושאלה אותם, ספק
בצחוק, ספק ברצינות, מה הם יעשו
כאשר יגיעו לתל־אביב. הבנים לא
היססו ואמרו מייד :״נזרוק את כל
היהודים לים.״
האמא לא נבהלה, והמשיכה ושאלה
את הילדים מה הם יעשו עם המישפחה
שלה. הבנים המשיכו באותו הטון
ואמרו שלמישפחה שלה הם יעשו
דברים יותר גרועים.
היתה שתיקה קצרה, הבנים עיכלו
את מה ששמעו, ושאלו בתדהמה אם
לאמם מישפחה יהודית. האמא נבהלה
קצת ואמרה שכדאי שישאלו את
אביהם. הבנים היו חסרי־סבלנות ואמרו
כי אביהם נמצא בכוויית, וכי ישוב רק
אחרי שנה. ואז סיפרה אימם את
הסיפור.
היא סיפרה שנולדה בגרמניה למיש־פחת
קליינר. מישפחה אמידה. לימים
הגיעה לארץ־ישראל ונשלחה לעבוד
במישרדי־הטאבו בירושלים. גם אביו
של כמאל, בן למישפחה מוסלמית
אמידה מירושלים המיזרחית, עבד
במישרדי־הטאבו בירושלים. השניים
נפגשו והתאהבו זה בזה.
כשהודיע הבן לאביו כי התאהב
בבחורה יהודיה, נבהל האב ושלח את
בנו לעזה, הרחק מאהובתו. הצעיר לא
נרתע ולקח לעזה גם את אהובתו. שם
הם נישאו בחשאי וגרו בדירה קטנה
בעיר. כשהיתה אמו של כמאל בחודשי
הריונה האחרונים, הגיעו בני־מישפח־תה
מתל־אביב וניסו להרוס את הבית
על יושביו. המשימה נכשלה, אך יצרה
קרע עמוק במישפחת קליינר.
כששמע הסב המוסלמי על ניסיון־
ההתנכלות, החזיר את הזוג הצעיר
לירושלים.
המיקרה לא הוזכר עוד, וגם מוצאה
היהודי של האם לא הוזכר ער שסיפרה
זאת בעצמה לבניה.
במהלך השנים היוותה האם היהו־דיה־לשעבר
דמות מרכזית בין תושבי
ירושלים המיזרחית. היא הירבתה
לסעוד עניים ולעזור לנזקקים. מיש־פחת
נמרי היתה מיודדת במיוחד עם
מישפחת אל־חוסייני. אבי מישפחה זו,
עבד אל־קאדר אל־חוסייני, דמות מפורסמת
ביותר, נהרג בקרב על הקסטל
במילחמת־העצמאות. הילדים היו
מיודדים אלה עם אלה וכך גם
האימהות.
פייצל אל־חוסייני, מנהל המרכז
למחקרים ערביים בירושלים המיזר־חית,
יושב כרגע בכלא בתוקף צו־מעצר
מינהלי, ונחשב כאחת הדמויות
הבולטות ביותר בגדה המערבית.
סמוך למילחמת ששת הימים ב־
, 1967 חלתה האם ונסעה לטיפולים
באנגליה. היא סיימה את חייה בגרמניה,
ארץ־הולדתה.
מייד אחרי המילחמה נסע כמאל
לפגוש את מישפחת אמו היהודיה בתל־

ראיון עם מגורש :״אני נודד ממקום למקום!״
למזלי לא התחתנתי!
אכרם הגייה גורש בדצמבר

תיקווה לחזור הביתה.

.1986 הוא הגיע לאתונה ביום
• אתה יודע שמישרד־החוץ
השלישי שעבר כשהכל חשבו הישראלי המיץ רשימה של
שספינת-השיבה תצא לדרן למ מגורשים ופעילותם לפני
חרת.
הגירוש, וכי גם שמן* מופיע
חנייה מונה כדובר־הספינה, ברשימה זו?

ובמהלך ימי־חהמתנה הארוכים
ניהל כמה וכמה שיחות עם עיתונאים
זעם האורחים הרבים.
הגייה, גבה״קומה ודחב-כתס-
יים, בעל דעמת־שיער כהה ועיניים
שחורות, היה לבוש במייומורן
ובחולצה בהירה. עד לגירושו היה
עורך העיתון ״אל-שעב״ בירושלים
המיזרחית.
מישרד־החוץ הישראלי הפיץ,
באמצעות שגרירות ישראל באתו נה,
כתובה בעברית, של 27 מגור שים.
רק חלקם היו באותו הזמן
באתונה, ורק חלקם היו אמורים
להפליג בספינת-השיבה.
על הגייה נאמר שם:
״אכרם אבל מלאם הגייה:
״היה עורך, אל׳שעב׳ ,עיתון
במימון פת״ת. גורש ב-ו,28.12.8
בגין פעילות חמ״ת (חתרנות
מדינית) בכירה, במיסגדת פת״ח
ביו״ש. שימש כמתאם בין פעילי
הפת״ח בשטחים ומתווך לפעולות
בשטחים. מטית קיצוני נגד ישראל.
״בחו״ל
התמנה לתפקיד בכיר
בפת״ח, כמארגן מישלחות מחו״ל,
הנתמכות או המוזמנות על-ידי
פת״ח לישראל, כולל ביקורי
מישלחות זרות במהלך החודשים
האחרונים.״
תפסתי את הנייה לשיחה ביום
השבת, לפני שבועיים, כאשר
האווירה מסביב הראתה שאין
ספינה, וכי כל המיבצע עומד
להידחות לפרק זמן בלתי-ידוע.

• איך אתה מרגיש?
אני אופטימי יותר. יש לנו עוד
שפנים בכובע, ואנחנו נוציא אותם
בבוא הזמן. ברור שהממשלה הישראלית
הפעילה לחצים רבים, וגם אנשים
נוספים הפריעו כמיבצע, מהם התומכים
בישראל.
אבל אני בטוח שנפליג כקרוב. אני
מאמץ שעוד יישמעו דברים טובים.
האנשים שלנו חיכו 40 שנה כרי לחזור.
אז עוד כמה ימים זה אולי מתיש, אולי
מתיש גם לאורחים שנמצאים איתנו,
אבל שווה לחכות.

תג־הזיהוי של סרגוסטי
שמירה צמודה

למרבה המזל, לא הספקתי להתחתן.

אני יודע, ווה שטויות. אני יכול
לצטט את האלוף אורי אור, שחתם על
צו״הגירוש שלי. הוא אמר שאני לא
טרוריסט, ושמעולם לא הייתי מעורב
בפעילות מיבצעית. אז גם לסי ריב-
ריהם אני לא טרוריסט.

• שמתי לב שרבים מן
המגורשים ורבים מצמרת
אש״ד אינם נשואים. זו מדיניות?

אין
מה לחכות יותר. יש רק פיתרון
אחד: אנחיו מבקשים מדינה בגדה
ובעלת שתקום תחת ועידה בינלאומית.
כל העולם כבר הסכים לזה.

לא. למרבה הצער עוד לא פגשתי
את האשה המתאימה. דווקא יש מדיניות
להתחתן ולהקים מישפחה, ולהוליד
ילדים, כדי שנהיה יותר גדולים
אולי בגלל זה יש הרבה ביקורת עלי, כי
אני לא נוטל חלק בצד הזה של המאבק-

• אבל אם תהיה מדינה רק
בגדה המערבית ובעזה, אתה
לא תוכל לחזור לאבו־שושה, בי
המד נמצא מן העבר השני של
הקו הירוק, בתוך תחומי מדי-
נת־ישראל.

כי דיברתי באופן פתוח, כי כתבתי
בעיתון, והם מגרשים את אלה שקולם
נשמע בקול גבוה יותר. אמרתי אז, ואני
אומר גם עכשיו: אני מוכן לחזור לשם
כדי שיערכו לי מישפט צבאי. אני רק
רוצה ערכות שזה יהיה מישפס־צדק,
ואם יתברר שיש משהו קונקרטי נגרי,
אני אהיה מוכן לשבת בכלא. אמרתי
את זה גם בבית-המישפט לפני הגירוש
שלי, אבל הם סירבו להעמיד אותי
לדין.

אני במקורי מכפר ליד רמלה, בשם
אבו־שושה. עד היום סירבתי לנסוע
לשם לראות. אפילו בתל־אביב הייתי
רק פעם אחת במשך 20 שנה.

ברוד שהבעייה תפשיר להתקיים.
אבל כשתהיה לנו מדינת נהיה יותר
רגועים. בתר שגם כשתהיה מדינה לא
כל הפלסטינים יבואו לגור בה, אבל
יהיה לנו דגל משלנו ודרכון משלנו.

• אם כד, למה גורשת?

• מאיפה אתה, מרמאללה?

• אם תהיה מדינה פלסטי*

• בכוונה?

• אתה חמי פת״ח?
לא. בשנה האחרונה גרתי בגלות.

•איפה?

ב־ 13 החודשים האחרונים, מאז הגירוש,
נסעתי מוועידה לוועידת כדי
להסביר את העניין הפלסטיני. אני לא
חבר רישמי בפת״ת אני עיתונאי
שגורש והתומר באש״ף. תמיד הייתי,
אני עכשיו ותמיר אהיה פלסטיני
לאומי, התומך באש״ף, הרוצה את
זכויותיו כעת והדורש את זכות ההגדרה
העצמית.
במהלך התקופה, מאז הגירוש,
קיבלתי׳ הרבה הצעות מעיתונים ערביים
לעבוד בשבילם, אבל סירבתי, כי
אני מרגיש שאני יכול לעבוד רק
בירושלים.

• איפה אתה גר?
אני נוסע ממקום למקום, בץ הברים.

• בעזרת איזה דרכון אתה
מסתובב?
כשגורשתי נשלחתי לאלג׳יר, ושם
נתנו לי דרכץ אלג׳ידי.

• מדוע גודשת לאלג׳יר?

רצו לגרש אותי לירדן, אבל היה
לחץ של קבוצות ישראליות וקבוצות
בינלאומיות, שאמרו שאם אגורש
לירח, זה יבול להוות סיכת עבורי.

• ארבעת המגורשים האוד
תגים, וגם קודמים, גורשו
ללבנת. מדוע לא גירשו אותך
אתה חושב שאול״ כל לשם?
תשאלי אותם.
המיכצע לא אורגן נכון?
• אלג׳יר יותר קלה מלבנון?
אנחנו לא מדינה, אנחנו חיים

בגלות. יש כרגע הרבה מדינות
הפועלות נגדנו, כר שעשינו כמיטב
יכולתנו. אני מאמץ שעוד נתגבר על
הקשיים.
הממשלה הישראלית כל-בך פוחדת
מהאנשים המאמינים בזכותם לחזור
למולדתם. לגו אץ נשק, יש לנו רק

• יש לך מישפהה?

תחץ בין הישראלים לסלסטי׳

אני בגלות גם באירופה וגם בכל
מרינה ערביות זו לא המולדת שלי.

• לאן תחזור אחרי שיסתיים
מיבצע ספינת־השיבה?

הוזמנתי לפאריס להשתתף בהפקת
סרס על עצמי, ואני חוזר לשם, ומשם
אמצא את דרכי הלאה.
אביב. אז גילה שדודו, אחי אימו, שימש
כשגריר ישראל באחת ממדינות אירופה.
שנה
אחרי המילחמה נעצר כמאל
והורשע בסיוע לרצח ערבי, תושב
הכפר אבו־גוש ליד ירושלים לפי
הסיפורים, התארגנה חוליה, שמטרתה
היתה לרצוח תושב באבו־גוש, ששיתף
פעולה עם ישראל. בגלל סיבוכים
בביצוע נהרג השומר במקום
כמאל, לפי הסיפור, הואשם בכך
שסייע לחוליה. חבריו טוענים כי רק
נתן מחסה לאחד מחברי־החוליה, שהיה
ידיד אישי שלו. הוא נדון למאסר
ממושך, אך שוחרר מן הכלא ב־,1979
במיסגרת עיסקת חילופי־שבויים, ואז
גם גורש מן הארץ.
בכלא בילה גם עם אסירים מפורסמים
ביותר, בין השאר עם מוט׳לה

מגורש הנייד( .במסיבת-עיתונאי
.אבא ראה וקיבל התקף־לבר
בטח בכוונה: למרות שהייתי במע־ נית תהיה מוכן לוותר על אבו־צר-עיר
במשך שנתיים וחצי. אבל גם שושה?
עכשיו אני לא יכול אפילו שתהיה
בירושלים לא הרביתי להסתובב, כי זו
הרגשה לא-געימה שבכל פינת־רחוב לי רמאללה, שלא לדבר על רמלה!
• אתה הושב שפיתדון של
עוצרים אותר חיילים ושואלים שאלות
שתי מדינות, זו לצד זו, הוא
ומבקשים לראות תעודות.
יש לי בראש תמונה של הכפר שלנו, פיתרון אפשרי?
זה חפיתרון המעשי היחידי שיתכן.
אברשושה. זו תמונה דיסיונית, מכיוון
• אתה אופטימי?
שאני נולדתי ברמאללה, ולכן אני
אחרי ההתקוממות בשטחים הכבר
מסרב לנסוע לשם ולראות, כדי לא
שים אני יותר אופטימי. אבל ארצות־לקלקל
את התמונה שיש לי בדיטיון.
אבא שלי נסע לשם אחרי מילחמת הברית וישראל עריץ איתנות בדעתן
, 1967 ומצא חורבות. הוא חזר וקיבל נגד הרעיון.
דעת־הקהל בישראל לא יכולה לטהתקפת־לב,
ומאז לא חזר לשם אני
מעדיף לשמור את התמונה בראש, ולא עון קתו* שהאנשים לא יודעים מה
שקורה בשטחים הכבושים. עכשיו הס
לראות את המציאותיכולים
אפילו לגעת בדם של הילדים
הפי את רואה

איד אתה
והנשים שלנו, מדרגים שם ואף אחד
לא יבול לומר שזה לא קיים.
הכפר אס״שושה, על גימגה גניחה
לבן יש רק פיתרון אחד והוא הגדרה
ליד כנישיירושלים, נכבש במילחמת -עצמית, מדינה פלסטינית והכרה
העצמאית על-ידי חשיבת גיכעתי.
באש׳׳ף.
קירר ועם נחמן פרקש. הוא דובר
עברית רהוטה, שאת רובה רכש בת־קופת־מאסרו
הארוכה.
לימים שימש כמאל כנציג אירגונו
של חבש באלג׳יר, ושהה בה במשך
חמש שנים כיום הוא יושב בסוריה.
במהלך השנים הספיק ללמוד הנדסאות,
והוא משמש כיו״ר איגוד המהנדסים
הפלסטיניים.
אחיו של כמאל נמרי הוא רופא,
ומשמש כמנהל בית־החולים אל מר
קאסד בירושלים המיזרחית.

עמים רבות במהלך שהותי בא/תונה,
בעיקר בלילות הארוכים
שבהם ישבנו בבר, נזכרתי דווקא

בחברת־הכנסת גאולה כהן. כהן מרבה
לצעוק בכנסת לעבר אנשי־השמאל:
״אש״ף! אש״ף!״ כשהבטתי סביבי באנשים
שישבו צפופים ליד השולחנות,
חשבתי: הרי כאן כולם אש״ף!
כל מי שדיברתי איתם מבין המגורשים
התעניינו, מעבר לעניינים
פוליטיים ולשיחות על נושאים שברומו
של עולם, בסיפורי־רכילות שונים,
במידע על מכרים משותפים, בנעשה
בישראל ובשטחים הכבושים.
שיחות אל תוך הלילה ניהלתי גם
עם יוסף חסן, כתב ושדרן בכיר ברדיד
אש״ף. רדיו אש״ף משדר ממקומות
שונים במרחב, בשעות שונות. התחנה
הראשית נמצאת בבגדאד, שבעיראק.
היא משדרת במשך שעתיים בכל ערב,
מן השעה 7וחצי ועד 9וחצי.
(המשך בעמוד )42

שקט יחסי
תחת למסור אותם לפירוק. באחרונה

נפגש עם יו״ר בנק דיסקונט, יום!?
צ׳חנובר, שהודיע כי חברת־ההש־

בשווה רמיבערים בקשיים:
יש הצרהמאמריקה
הציר הכלכלי בניו־יורק, עורך־הדין
גבי לוי, יזם תוכנית־פעולה העשוייה
לשנות הרבה בעולם־העסקיס הישראלי.
לפני
שנה נכנס לוי לתפקידו, ומצא
אדמה חרוכה. במשך שנתיים לא
התמנה ציר בניו־יורק- .
כשנה עסק לוי בחידוש הקשרים
ובתיכנון תחומי־פעולה. בינו לבין
הציר הכלכלי בוושינגטון, פינחס
דרור, יש חלוקה ברורה: לוי עוסק
במיקרו, בעסקים, ואילו דרור במאקרו,
בכלכלה בין המדינות.
לוי אחראי לכל הפעילות הכלכלית
העיסקית של ישראל בצפון־אמריקה,
והוא גם ממלא את תפקיד מנהל רשות־ההשקעות.
קודם לכן היה בעל מישרד־עורכי־דין
פרטי ויועץ בכיר לשר־המישפטים
משה נסים.
לוי סבור שאין בעיה בגיוס־כספים
להשקעות בישראל. חסרים פרוייקטים
מתאימים, שיוגשו כהצעות להשקעה.
באחרונה גיבש תחום־פעולה חדש
ומבטיח. הבעיה של הרבה מיפעלי־תעשיה
טובים בארץ היא יוקר המימון.
מיפעלים נקלעים לקשיים ונמסרים
לפירוק בגלל יוקר האשראי בארץ. לוי
היתווה תוכנית שלפיה מיפעלים
טובים, הנמצאים בקשיים בגלל בעיות־מימון,
ימכרו חלק מהבעלות למשקיעים
אמריקאיים, שיזרימו הון ויפתרו
את בעיות המימון. תחת למסור את
המיפעל לפירוק, יעבירו תיק־השקעה
למישרד של לוי, והוא יארגן משקיע
מתאים.
לוי הגיע להסכם עם לישכת רואי־החשבון
בישראל, שתעביר חוזר לחבריה,
כדי שיוכלו להמליץ לפני
לקוחותיהם לפנות בהצעת השקעה

חיצונית ללוי. פניה דומה היפנה לוי גם
להתאחדות־התעשיינים.
גישה זו מוצאת הדים גם אצל
המשקיעים האמריקאיים. הדור הצעיר
המנהל עתה מיפעלים, יהודים בשנות
ה־ ,40 אינו מעוניין בישראל כבאר

ציר כלכלי לוי
חידוש קשרים ותיכנון תחומי־פשלה
בייקט לתרומות, ורוצה להיות מעורב
יותר בעשייה. היענות זו של היהדות
הביאה להסכמת הנהלת הבונדס
להירתם לגיוס השקעות לתעשיה
בישראל, במקביל לפעילות בגיוס הון
באיגרות־החוב של הבונדס.
לוי ׳גם נפגש עם מנכ״ל לאום•
להשקעות. דויד פוגל, שיאתר בין
לקוחות הבנק מועמדים לתוכניתו,

קעות של הבנק מוכנה להצטרף להשקעות
האמריקאיות בישראל. פגישה
רומה קיים גם עם אורי לויט מבנק
הפועלים.
תחום נוסף שבו גיבש לוי תוכניות
הוא ניצול הסכמי־הסחר שיש לישראל
עם אמריקה והשוק המשותף. מיפעלים;
אמריקאיים מחפשים עתה אפשרויות-
ייצוא בגלל היחלשות הדולר. ייצוא
מאמריקה לאירופה כרוך במכסים,
בעוד שלישראל יש פטור מכל מכס.
לוי הציע לאמריקאים להשתמש!
בישראל כפי שהונג־קונג משמשתי
לגבי אירופה.
לוי ואנשיו מאתרים עתה מיפעליסן
אמריקאיים בעלי פוטנציאל לייצוא׳,
ומנסים לעניין אותם בהקמת מיפעל׳
בישראל, שישמש גשר לייצוא תוצרתם.
דבר דומה הוא חושב לעשות לגבי
מיפעלים אירופיים הרוצים לייצא
לאמריקה. מישרד־התעשייה יכנס בקרוב
כנס־נספחים־כלכליים באירופה,
בהשתתפות לוי, לדיון בביצוע התוכנית.
תחום
שלישי לפעילות שיצר לוי
הוא יחסים ישירים בין ישראל ל־52
הסטייטס של ארצות־הברית. עד כה היו
לישראל קשרים רק עם המישרדים
הפדרליים בוושינגטון. אולם לכל
סטייט בארצות־הברית יש שרים
משלה, תקציב משלה, והיא למעשה
מדינה עצמאית. חלק מהמדינות אף
מחזיקות נציגויות באירופה, לעידוד
קשרים כלכליים.
באחרונה נחתם הסכם בין ישראל
למדינת מסצ׳וסטס, ושר הכלכלה שלה,
ג׳ון אלביאני, ביקר בישראל. מונה
נציג מטעמם, שיצטרף לצוות והוא יכין
פרוייקטים משותפים להשקעה.
בימים אלה נחתם הסכם דומה עם
שר־הכלכלה של פלורידה, ג׳ים בוש
(בנו של סגן־נשיא ארצות־הברית).
לפני חודש ליווה לוי בישראל את
שר־התעשייה של מישיגן, והחלה
עבודה משותפת, וכבר נחתם הסכם
ראשון בין מיפעל ישראלי למיפעל
במישיגן. בקרוב יצאו ארצה מישלחות;
של ראשי האוצר והכלכלה במדינות!
ויסקונסין, מרילאנד וקונטיקט.

(המשך מעמוד וו)
ניפצו אותם בכוח על הכביש ואת
החתיכות השבורות יידו בחיילים
המתקרבים.
בחורה בסוף שנות העשרה שלה
עמדה על גג־בניין במרכז הצומת
וקראה בקצב קריאות וסיסמות.
הצעירים ענו לה מלמטה, תוך כדי
זריקת אבנים אינטנסיבית. בקבוצת
הצעירים זורקי־האבנים היו גם שתי
בחורות. גם ילדים קטנים, לא יותר
מבני ,10 השתתפו ב״חגיגה״.
הם זרקו אבנים לכל עבר, לכל
סימטה, לכל רחוב שהוביל אל הצומת.
החיילים עמדו מרחוק. הם זרקו רימון
של גאז מדמיע, אך הצעירים לא
נרתעו. אחד מהם רץ אל הרימון, תפס
אותו בידו וזרק אותו בחזרה לכיוון
החיילים.
זה נמשך זמן קצר יחסית.
במקביל הבעירו צמיגים בסימטה
סמוכה, המובילה אל אחד ממחנות־הפליטים
הנושקים לעיר רמאללה.
רחוב ארוך, במורד גיבעה, שהיו בו
כמה מחסומי־אבנים ומחסומים אחרים.
בקצה הרחוב היתמר עשן סמיך ושחור
של צמיגים בוערים. כמעט כל אנשי
הרחוב היו מחוץ לבתיהם. ילדים
קטנים, נשים בכל הגילים, נערים,
אנשים וזקנים.

גז&ס־ים
שורש רבגוני
נחוג יום־הולדתו ה־ 65 של
שלמה כהן־צידון, יו״ר אגורת
הידידות ישראל־מצרים ופרקליט תל*
אביבי, שהתפרסם בראשית שנות ה־,60
עת שניהל את המאבק המישפטי והציבורי
לאיתור הילד יוסל׳ה שוחמאכר,
שנחטף מבית־הוריו על־ידי סבו החרד
(והתגלה, לבסוף, בניו־יורק, בסיוע
שרות־הביטחון הכללי ).כהן־צידון,
יליד אלכסנדריה המצרית, ששם מיש־פחתו
המורכב נובע ממוצאם הלבנוני
של הוריו ילידי העיר צידון, היה בעבר
גם חבר־כנסת וגם שלח ידו בכתיבה
(בין היתר: התתכן מהפיכה במדינת
׳שיאלד)

עבר בטחוני
נחוג יום־הולדתו ה־ 75 של
אריה סריג, לשעבר נשיא ההתאחדות
לכדורגל, יו״ר מועצת־המ־נהלים
של השקם וסמנכ״ל מישרד־הביטחון
(למינהל) .סריג, יליד ליטא
ומישפטן לפי השכלתו, היה בשנות ה־
30 עסקן הפועל והאיגוד המיקצועי
(איגוד עוברי־הים) ,והתפרסם לפגי 45
שנה, עת עוד נקרא לייב סירקין,
כאשר נדון על־ירי בית־דין צבאי
בריטי ל־ 10 שנות־מאסר (מהן ריצה
שלוש וחצי בלבד) על גניבת נשק
ממחסני הצבא והעברתו לסליקי אירגון
ההעה. הדבר לא מנע את ממשלת
ישראל למנותו, אחרי קום המדינה,
לראש מישלחת״הקניות הראשון של
מישרד־הביטחון בלונדון.

מוצא סוציולוגי
נבחר בהלסינקי, בשנייה, לנ־שיאם
של חמשת מיליוני הפינים,
מאונו קויביסטו ,64 ,נשיא פינלנד
זה שש שנים. קויביסטו, בנו של נגר
ובעצמו פועל־מספנה בימי נעוריו, הוא
סוציולוג לפי השכלתו וכיהן בעבר
כנגיד הבנק המרכזי הפיני וכראש־ממשלה
מטעם המיפלגה הסוציאל־דמוקראטית.

ניתוח
קפוא

״נגב קרמיקה״ מייבא מאיטליה לאמריקה
חברת נגב קרמיקה של יום!? פקר
אריחי־קרמיקה

ממיפעלה
מייצרת בירוחם.
לפני כמה שנים פתחה החברה
נציגות בשיקאגו בשם נגב קרמיקה
וניסתה לייבא לאמריקה מתוצרת
המיפעל בירוחם. הניסיון לא עלה יפה,
כנראה מכיוון שהביקוש בישראל
לאריחי־הקרמיקה היה גדול, ולא
נשארה סחורה לייצוא.
החברה בשיקאגו החלה לייבא
אריחי־קרמיקה מאיטליה, בשותפות
עם קבוצה בראשות טוני ברנארדי.
לפני שנה פתחה החברה סניף נוסף
בניו־יורק, אבל הוא נסגר אחרי כמה
חודשים. נראה כי די בסניף בשיקאגו.

המאבק ער
אוסף קו מו
נציגי מוסיאונים ישראליים ואחרים
מקדישים עתה מאמצים להשגת אוסף
ההדפסים הסוריאליסטיים של עורו־הדין
צ׳ארלם קרמר. קרמר תרם
בעבר מאוספיו למוסיאון ישראל וגם
למוסיאון תל־אביב.
האוסף הסוריאליסטי היה אמור
להינתן אף הוא למוסיאון תל־אביב,

י — 16

את המוסיאון ב חי פ ה
האגף החדש במוסיאון היפאני טיל(,טי! בחיפה ייקרא על שם רייאוישי
סאכזאקואה, שתרם 1.5מיליון דולר למוסיאון. הוא ביקר בישראל בנובמבר,
ונבחר כאזרודכבוד של חיפה.
מאז ,1950 השנה בה נפגש עם מי טו מוסוליני, היה סאסאקואה פאשיסט
פעיל, ואף נבחר ב־ 1942 לפרלמנט היפאני בהכריזו כי ימשיך להילחם ער לכיבוש
כל אסיה. המודיעין האמריקאי הגדיר אותו כאחד מראשי הפעילים הפאשסיטים
ביפאן.
בגמר המילחמה נידון לשלוש שנות־מאסר כפושע־מילחמד״ אחרי השיחדור היה
פעיל בעולם התחתון היפאני, והשתלט על תעשיית מירוצי־הסירות וההימורים על
התוצאות. הוא היה פעיל באירגונים אנטי-קומוניסטיים רבים ביפאן, אולם קשריו
עם העולם התחתון הביאו לסירוב אמריקאי לבקשתו לפתוח קזינו באטלנטיק•
סיטי. הוא היה חבר קרוב של מרדיננד מרקוס, הנשיא המודח של הפיליפינים•
הוא תומך בכנסייודהירח של מון, ומונה כיועץ שלה.
עובדות אלה פורסמו באחחנה בירחון •זואל פורץ אפ״רס, בגליון ינואר. זהו
כתב־עת החושף פעילויות מפוקפקות של ישראל ברחבי העולם.
אולם נראה כי בגלל אי־מילוי הבטחות
של ראש עיריית תל־אביב לקרמר, הוא
יימסר לאחרים.
קרמר עוסק בתביעות־נזיקין נגד
רופאים ובתי־חולים, ונחשב כבר־הסמכא
הגדול באמריקה בתחום זה.
הוא כתב כמה ספרים, משתתף
בתוכניות־טלוויזיה וכותב בעיתונות
על חוק ומישפט. הוא מתמחה באיסוף
הדפסים(פרינטים) שאין להן העתקים.
בשעתו תרם אוסף גדול של הדפסים
של עבודות פאבלו פיקאסו למוסיאון
מטחפוליטן בניו־יורק. למוסיאון ישראל
תרם אוסף של הצייר מייק
אשר. למוסיאון תל אביב תרם שני
אוספים, האחד של ציירים המציירים
את עצמם, והשני של הצייר אדוארד
מונק. לאוסף מונק בנה מוסיאון תל־

אביב אגף מיוחד. כל אוסף מוערך!
בסכום של מעל לחמישה מיליון דולר!.
כאשר מסר קרמר את אוסף מונק,
הסכים ראש־עיריית תל־אביב שהאוסף
יהיה בהשגחת איש־אמונים של קרמר,
שיטפל באוספיו בישראל.
היה ברור כי גם האוסף הנוכחי של
הסוריאליסטים יימסר לעירייה. אולם
כאשר העירייה לא קיימה את ההסכם,
נודע למוסיאונים שהאוסף ״פנוי״.
באחרונה ראתה את האוסף בניד
יורק האחראית להדפסים במוסיאון
ישראל, מאירד! פרי, שאישרה כי יש
לסוסיאון ישראל כוונה לקבל אותו.
קרמר עצמו אמר בשיחה כי טרם
החליט למי יימסר האוסף. הוא סירב
לומר אם נכון שלא קויים ההסכם בינו
לבין עיריית תל־אביב.

חייל צה״ל ברמאללה
״פי־אל־או ,׳זראל 11והחיילים
עמדו במעלה־הגיבעה
וצפו במתרחש. מאוחר יותר ניסו
להתערב ונכנסו פנימה. התושבים לא
אהבו את זה. הם התקדמו לעבר
החיילים, כשהם מנופפים בידיהם. שום
פחד לא ניבט מעיניהם. הם צעדו
מולם, בידיים ריקות, מסמנים תנועות
וי בידיהם וקראו בקול, באנגלית
(למען התיקשורת הזרה) :״פי־אל־או,
יזרעל נר!״ (אש״ף, ישראל לאו).
החיילים, תוך כדי ניפנוף באלות,
הורו להם להיכנס לבתים. אך התושבים
לא נבהלו ולא ביצעו את
הדרישה. כתגובה החליטו החיילים
לעצור את אחד הצעירים. כל נשות
הרחוב, כאחת, יצאו׳בקבוצה גדולה אל
החיילים. אחדות מהן נתלו על הג׳יפ
שהוביל את העצור. הן לא הירפו. הן
קראו בקול גדול, הן צעקו, משכו את
החיילים בביגדיהם, משכו את נישקם.
אחרי־זמן קצר שוחרר הצעיר.
האווירה היתה חמה. החיילים עמרו
מנגד, לא ידעו מה לעשות, באיזו
פעולה לנקוט. נראה כאילו אין דבר
המפחיד את התושבים. היה זה הרגע
שבו החליט המפקד המקומי לסלק מן
האזור את אמצעי־התיקשורת. וכך
עשה.
ברדיו דיווחו שברמאללה היה שקט
יחסי.

נפטר שבועיים אחרי יום-
הולדתו ה־ ,68 הפרופסור (לכירורגיית
הפה והלסת) יעקב לוין־אפשטיין,
מבכירי רופאי־השיניים בארץ. לוין-
אפשטיין, יליד ירושלים ובנו של
רופא־שיניים ואחות שנפגשו בעת
הגעתם ארצה, בתום מילחמת־העולם
הראשונה, במיסגרת מישלחת הסיוע
הרפואית האמריקאית, היה בין מייסדי
בית־הספר לרפואת־שיניים בירושלים.
הוא שיקם את פניהם של עשרות
נפגעי־מילחמה וביצע לאחרונה, בחידוש
מהפכני, ניתוחים בעזרת גז קר
במידה קיצונית ביותר (כמעט 300
מעלות מינוס).

אישה דסטינסקאית
נפטר בגיל , 72 יוסף נדבה,
מישפטן, היסטוריון, מתרגם ומרצה.
נדבה, מראשוני מיפלגת התחייה, היה
בעבר פרופסור למדעי״המדינה והציונות
באוניברסיטת חיפה. הוא נולד
באוקראינה, עשה את הדוקטורט שלו
(על ההיבטים המישפטיים של ההתאבדות)
באנגליה ונודע כפרקליטם של
אנשי המחתרות הימניות בזמן המנדט
הבריטי. נדבה הרב־גווני, שהקדיש גם
שנים מיספר להוראת תורת הנאום,
הירבה לשלוח את ידו בכתיבה (כולל:
רמות האישה בעיני דבוטי1סקי).

מורה דתי
נפטר בגיל ,89 מרדכי אבי־שאול,
משורר ומתרגם. אבי־שאול,
יליד הונגריה, שבראשית ררכו בארץ
היה מורה בבית״ספר עממי דתי, נודע
לימים כיו״ר האגודה לזכויות-האזרח
וכאיש מחנה־השלום.
העולם הז ה 2634

איך הייתי סוכן המוסד

קצת באיחור הגיעה אלי ררישת־שלום מדמשק.
זהו מאמר שהופיע בתוך מיסגרת, בעמוד הראשון של היומון
תישרין. אחד הביטאונות העיקריים של הדיקטטורה הסורית.
המאמר נושא את הכותרת ״כך דיבר אבנרי״ ,ומוקדש לסיפרי,
ארבי, אח׳(ובאנגלית :׳ריר• וזאו״ב) שהופיע בכמה ארצות (אך
עדיין לא בישראל) .חתם על המאמר אחד אליאס משוח.

*ודי * ס די

וכד נאמר בו, בין השאר:
באחרונה קראתי את סיפרו של אורי אבנרי, ידידי האדיב, שבו
סקר את המגעים הישראליים עם החבורה הערפאתית. אין ספק
לגבי אמיתות הסיפור של אבנרי, שהרי אף אחד מהאישים, ששמותיהם
הוזכרו בספר, לא הכחיש את העובדות.
חלק מהמיפגשים נערכו. בפומבי, ועם ערפאת עצמו, בעת
המצור על ביירות. אז טען ערפאת שהוא מחזיק מעמד, בעוד
שלמעשה דקר את המהפכה הפלסטינית בגבה. הוא חסם את
האירגונים המהפכניים האמיתיים, וביקש נדבות מן התיקשורת
העולמית וים של כספים.
כאשר קראתי את סיפרו של אבנרי, התחשק לי כמה פעמים
לבכות. עכשיו נודע לי אין היינו טיפשים, ואיך הזניח אותנו
ערפאת וגרם לנו להיות בלתי־זהירים. היינו קורבנות של רמאות
נוראה — .אנחנו, העם הפלסטיני והערבים, וכל מי שתלו את
תיקוותם במהפכה הפלסטינית, ואשר נשאו את עיניהם אל המנהיגים
הסוטים האלה. רימו אותנו, אותי ואותך! שדדו אותי ואותך!
שיקרו לי ולך! שיקרו לכל — חוץ מאשר לארצות־הברית ולישראל.
איני
יודע אם יש לי עכשיו הזכות לבקש את סליחת הקוראים
על מה שכתבתי להם במשך 10 השנים האחרונות, אחרי שגם אני
נפלתי קורבן לרמאות הזאת. איני יודע אם אני סולח לעצמי על
מה שכתבתי במשך השנים על ערפאת, כאשר פיארתי והיללתי
אותו.
על כל פנים, המישחק התחיל להיחשף כאשר החלו הערפאתים
להתנגד לסוריה ולהתקומם נגדה. אמרנו: המהפכה הפלסטינית

כאשר שמעו כי ידיד שנעצר ״נורה למוות בשעה שניסה
לברוח,״ (זאת היתה הנוסחה המקובלת) ,או ״לקה בהתקף־לב
בהיותו נתון במעצר חוקי,״ וכל ילד יכול היה להבין כי מת
כתוצאה מלחץ גופני בעת חקירה — איך אכלו בבית־הקפה את
עוגת האגוזים המכוסה בקצפת, אגב קריאת שבועון־בידור?
הרי בשעה שקרו כל הדברים האלה נמשכו החיים כרגיל.
גברים ונשים התעלסו, התחתנו, הולידו ילדים וגידלו אותם,
היקנו להם נימוסים טובים וערכים תרבותיים, הלכו לתיאטרון,
ערכו מסיבות, ניהלו את עיסקיהם, חלמו על קידום וקאריירה,
הקשיבו לנאומי המנהיגים, יצאו לחופשה, עלזו ונהנו.
איך הם עשו זאת? איך הצליחו שלא לשמוע מה שהם שומעים,
שלא לחשוב על מה שמתרחש, שלא להבין לאן מובילה דרך זו?
תמיד תמהתי. עכשיו אני תמה קצת פחות.

ד״ש מרחה

הקטע ב״תישריף
מתנגשת עם סוריה — איך זה יכול להיות? הרי יש כאן טעות
יסודית! סוריה היא מנהיגת הפעולה הלאומית. אין היא טועה, אלא
באהבת ילדיה. ובעיקר סוריה של חאפט׳ אל־אסד.
ומה עוד?
כאשר תקרא את סיפרו של אבנרי, תדע בוודאות מהי מטרתו
האמיתית, ולאן רוצה חבורת־ערפאת להגיע כאשר היא מדברת על
״עצמאות ההחלטה הפלסטינית״ .המטרה הזאת נקבעה במיפגשים
אלה, כשעל השולחן עומדים המשקאות החריפים, בנוכחות המזכירות
האמריקאיות ונציגי המוסד(אבנרי, פלד, ארנון) ובהשתתפות
עיצאם אל״סרטאווי, הנציג האישי של יאסר ערפאת, בעל
הסמכויות הבלתי־מוגבלות.
את כל אלה איחדה שינאתם לסוריה, ארץ־המהפכה, ארץ הוד
זקת־המעמד וההקרבה. הם ידעו שסוריה לא תניח להם לבצע את
הכניעה והחיסול. לכן הלכו בדרך הערפאתית והשחיזו את הנשק,
כדי להשתמש בו נגד סוריה.
כאשר הופיע ערפאת כ״קורבן״ וכ״איש הנתון במצור״ בביירות
— זאת היתה הצגה.
כמו שאמר אבנרי, ערפאת ״עשה כל מה שביקשתי ממנו לעשות,״
אלא שממשלת־בגין לא נתנה לו כלום ולא קיבלה אותו.
כך אומר אבנרי היקר.
עד כאן. מעניין עד כמה דומים הדברים לתגובות הלאומניות
הישראליות על הספר. כמו שאמר פעם סרטאווי, כשהופענו ביחד
באסיפה סוערת בלונדון, מול הפרעות אנשי בית״ר ואבו־נידאל:
״הקיצוניים משני הצדדים — איזו אחוות־נפש יש ביניכם!״

אשה גרמניה אלמונית, שקראה דברים שלי בעיתון גרמני,
שלחה לי גלויית־ברכה.
בתמונה שעל הגלוייה נראית רוזה לוקסמבורג, המהפכנית
הגרמנית־היהודית שנרצחה בידי אנטי־שמים ב־ , 1919 והיא בת

מתחת לתמונה, פסוק מדבריה, שבו היא ציטטה מדבריו של
פרדיננד לסל, גם הוא גרמני ויהודי, אבי התנועה הסוציאליסטית
הגרמנית.
האשה הגרמניה סברה, כנראה, שהפסוק מתאים לי. ואכן, ברגע
זה בחיינו, הוא נכון יותר מאי־פעם.
הנהו, בתרגום חופשי מאוד:
״המעשה המהפכני הוא להגיד בקול רם מה שקיים במציאות״.

אני פוחד
אני פוחד. ממש פוחד.
אני מוצא את עצמי במצב המסוכן, מצב שאין חמור ממנו.
צדקנו.
לפני מילחמת יום־הכיפורים, הזהרתי מדי שבוע בכנסת ובש־

סוכנות הירי
ידידי שמואל מרלין, שהיה שותפם של הילל קוק וערי
ז׳בוטינסקי במאבק למען אצ״ל בארצות־הברית, אמר לי פעם
פסוק שנחרת בזיכרוני.
דיברנו על תפקידו ההיסטורי של אצ״ל. מרלין מתח ביקורת
קטלנית על מנחם בגין. הוא טען שבגין ויתר על גיבוש אלטרנטיבה
רעיונית־פוליטית למימסר הציוני הרישמי. ואז אמר:
אצ״ל לא היה אלא £1 0 £ 1א 0 .40£א 7£1£ 890011
0 ¥א 189 ^ 0 £כלומר: סוכנות״הירי של הסוכנות
היהודית. אצ״ל ביצע את הפיגועים בבריטים, והסוכנות היהודית,
בהנהגת דויד בן־גוריון, קצרה את הפרי וקבעה את דמות המדינה.
פעולות המתנחלים בשטחים הכבושים — הרציחות, הפוגרומים
ושאר הפיגועים — מעלות בזיכרוני את הפסוק הזה.
אין ספק שהמתנחלים פועלים בחסות השילטון. כאשר הם
רוצחים נשים וגברים, בתי־המישפט משחררים אותם בערבות.
אלופי־הפיקוד קובעים שהם פעלו בהתאם להוראות. ובמיקרה
הרע ביותר דנים אותם לכמה חודשי־מאסר בתנאי־לוקסוס, ואחר־כך
מעניקים להם חנינה.
זה לא היה אפשרי, אלמלא סבר השילטון, על כל שלוחותיו,
כי המתנחלים עושים בעצם עבודה רצוייה, שהם אינם יכולים
לבצעה בעצמם.
שמא המתנחלים כיום הם סוכנות־הרצח של יורשי הסוכנות
היהודית?

איש חכם היה

איר הם עשו זאת?
מאז שברחתי מגרמניה הנאצית, בגיל , 10 הטרידה אותי
השאלה: איך חיו הגרמנים כאשר קרו כל הזוועות? איך נמשכה
שיגרת חייהם?
כאשר הם ראו שהשכן היהודי או הקומוניסטי נעלם, וחוזר
כעבור כמה ימים כשעצמותיו שבורות ופניו נפוחות — מה הם
חשבו? איך אכלו את ארוחודהערב? איך השכיבו את הילדים
לישון?
כאשר גונב לאוזניהם שהוקמו ״מחנות־ריכוז״ ,שבהם מתרחשים
דברים נוראים, במרחק של כמה עשרות קילומטרים מבתיהם
השלווים — איך ישבו והקשיבו לקונצרט של בטהובן, ושוחחו
לאחר מכן באורח תרבותי על מעלותיו של המנצח? או איך הלכו
למיגרש־הכדורגל והריעו עד כדי שיגעון לקבוצתם?

בועון זה שאנחנו הולכים לקראת המילחמה. שהמצרים לא ישלימו
עם המשך הכיבוש של סיני, שהם ייצאו למילחמה אף אם
יהיו משוכנעים כי יובסו בה שוק על ירך.
הייתי הקול היחידי בכנסת שהשמיע אזהרה זו, והשלם הזה
היה הקול היחידי בעיתונות שחזר עליה.
גולדה מאיר, מעין יצחק שמיר ממין נקבה, שפכה עלי קיתונות
של לעג. משה דיין צחק.
בא יום־הכיפורים. ההלם היה נורא. העם כולו התקומם נגד
״המחדל״ .כעבור חודשיים נערכו הבחירות. רבים ניבאו כי
הסיעה, שעמדתי בראשה, תעלה משני מנדאטים לארבעה או
חמישה. אחרי הכל, צדקנו.
ביום הבחירות לא עברנו את אחוז־החסימה. אחרי שמונה שנים
של עבודה, איבדתי את מקומי בכנסת. נבחרו עסקנים שהשתתפו
בהילולא על ספינת־השוטים של גולדה ודיין.
״אוי, אילו ידענו שיש סכנה שלא תיבחרו, היינו מצביעים
בעדכם!״ אמרו לי רבים. מילא.
״הציבור יכול היה לסלוח לך על הרבה דברים ״,אמר לי אז
איש חכם ,״אבל הוא לא סלח לך על כך שצדקת.״
אז מדוע אני פוחד עכשיו?
במשך 37 שנים וחצי אמר השלם הזה לציבור הישראלי:
הבעייה הפלסטינית היא לב הסיכסוך. לא יהיה שלום בלי העם
הפלסטיני. מי שינסה להתעלם מבעייה זו, יוביל אותנו לאסון.
אמרנו זאת עד , 1967 ואמרנו זאת ביתר שאת מאז .1967 מן
היום הראשון של הכיבוש אמר העולם הזה כי הכיבוש יתפוצץ
בפנינו. שאם לא ננצל את המצב כדי לעשות שלום עם העם
הפלסטיני, ולא נעזור לו להקים את מדינתו, נצטרך לעשות
דברים נוראים — וגם הם לא יעזרו.
עכשיו ברור לכל בר־דעת שצדקנו. יש האומרים זאת בגלוי,
יש רבים יותר האומרים זאת בינם לבין עצמם, בשיחות פרטיות
— בצמרת צה״ל, בפקידות הבכירה, בין הפוליטיקאים, בקרב
ראשי המשק.
זה מפחיד.
הם מוכנים לסלוח לנו הרבה דברים, אבל הם לא יסלחו לנו
לעולם שצדקנו.
הם יתנקמו בהעזלם הזה בכל דרך אפשרית.
הם ינסו לחנוק את הקול הזה, שניבא דברים כל־כך מרגיזים.
לכן אני פוחד.

י38831110 83§ £0 10
,ז :0 7 3ז 5ז 3ח:10ז 013׳\ 0ז 10 זר 1011כ181:111x11
*.ז 3518ת ׳131117x183£0 1138ז סו תוזז!

)118 לוז)61 נו^110531

הגלוייה מגרמניה

בין המאמרים הנבונים שנכתבו באחרונה על הצורך בפיתרון
ישראלי־פלסטיני, היה גם מאמר מעניין של יהודה ליטאני, פרשן
נ׳רוסלם פוסט.
לחיזוק דבריו על הצורך בחלוקת הארץ בין ישראל
והפלסטינים הביא את הדוגמה התנ״כית, כפי שתוארה במילים
כה מקסימות בספר בראשית:
ואברם כבד מאוד במיקנה בכסף ובזהב.
וגם ללוט, ההולך את אברם, היה צאן ובקר ואוהלים.
ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו, כי היה רכושם רב, ולא
יכלו לשבת יחדיו.
ויהי ריב בין רועי מיקנה־אברם ובין רועי מיקנה־לוט.
ויאמר אברם אל לוט :״לא־נא תהי מריבה ביני ובינך, ובין
רועיי ובין רועיו, כי אנשים אחים אנחנו.
״הלא כל הארץ לפניך. היפרר־נא מעליי. אם השמאל —
ואימינה, ואם הימין — ואשמאילה.״
ויישא לוט את עיניו וירא את כל כיכר־הירדן, כי כולה משקה
(לפי שחת ה׳ את סדום ואת עמורה) כגן־ה׳ ,כארץ מצריים בואכה
צוער.
ויבחר לו לוט את כל כיכר־הירדן. וייסע לוט מקדם, וייפרדו
איש מעל אחיו.
אברהם ישב בארץ כנען, ולוט ישב בערי־הכיכר, ויאהל ער
סדום.
עד כאן. איש חכם היה אברם. חבל שחוכמתו לא דבקה
בצאצאיו כולם.

שיחזור הדיגתו
של דב בראו!
הוצג בביח־המישנט.
אשתו
טית, הנאשמת
בהויגתו, מסבות
עו מויבה,
חביתה ואקדח

סזית כשיחזור המישטרתי
כשהיא מתבקשת להרים את האקדח היא !שברת 1ב1כה

1111111

נחל

זית בר־און משוחררת בערבות.
^ היא נאשמת בהריגתו של רב,
נעלה, לפני שלושה חודשים בביתם
שבאריאל. השבוע, הציגה התובעת
נורית שניט בפני השופט אדמונד לוי
את סרט השיחזור, שעשתה המישטרה
יחד עם פזית אחרי מעצרה. התובעת
הגישה לבית־המישפט גם את האקדח
רב העצמה, מתוצרת סמית־אנד־חסון.

שהחזיק הבעל ברישיון, ואשר בו נהרג.
הסניגור, עורך־הדין חיים משגב,
הירבה לטפל בנשק הקטלני וגם
השופט מדד אותו בידיו וניסה את
ההדק. הסניגור טוען כי הכדור נפלט
בטעות, כאשר האשה השברירית
החזיקה באקדח, וכי מרוב התרגשות
ובהלה לחצה בלי כוונה על ההרק.
התובעת תנסה להוכיח כי היריה נורתה

פרקליט מישגב והאקדח

מהסע המשמש סקרים במערב הפרוע

בידיעה וברצון.
לשם כך העלתה התובעת על דוכן־
העדים את המומחה לכלי־נשק של
המישטרה, שהדגים בפני בית־המישפט
את הקושי שיש בלחיצה על ההדק של
אקדח מסוג זה. הוא הראה כי צריך כוח
רב כרי למשוך אחורה את ההדק של
האקדח האמריקני הענקי, מהסוג
המשמש בוקרים במערב הפרוע.
פזית נעצרה מיד לאחר מעשה,
ושיחזרה את מות בעלה זמן קצר אחר־כך.
מתחילת השיחזור מלווה הסרט
בקולות־רקע של החיות שהחזיקו בני־הזוג
במיבנה הצמוד לביתם. יבבה
מתמשכת וקורעת־לב של כלב, יללות
חתולים וקירקור תרנגולות. פזית
הבלונדית, דקת־הגיזרה, נראית בסרט
אחוזת־הלם. היא מתנועעת באיטיות
רבה ומדברת בעברית רהוטה בקול
הנשבר מידי פעם.
בקטעים אחדים של השיחזור, כאשר
היא מתבקשת להרים את האקדח היא
נשברת ובוכה. לעיתים היא נראית כמו
המאדונות של בוטיצ׳לי, חיוורת בעלת
צוואר־ברבור. לאחר תום השיחזור
היתה פזית מותשת לגמרי. היא הוחזרה
לתחנת־המישטרה, שם צפתה בהקרנת
השיחזור. פזית הוסיפה לשיחזור רק
כמה מילים שבהן סיפרה כי ביקשה את
עזרת אלוהים לבעלה, אבל אלוהים לא
עזר.
דב מת ונקבר. פזית לא הואשמה
ברצח, אלא בעבירת הריגה, ועל כן
הצליח סניגורה לשחרר אותה בערבות.
אמה, נאווה שיראי, המתלווה אליה
לבית־המישפט וגם אביה יעקב, קצין־
מישטרה לשעבר, ואשתו השניה יושבים
באולם ומקשיבים לדיונים.
בעת הדיון שנערך השבוע ביקש
הסניגור מהשופט להשפיע על התובעת
לוותר על הבאת אמו של רב להעיד
בבית־המישפט. הסניגור טען כי הדבר
רק יביא לידי התרגשות עזה ובלתי
נחוצה ויגרור בעיקבותיו את הבאת
אמה של פזית כעדת־הגנה. בית־המישפט
סירב להתערב בשיקולי
התביעה. בינתיים יושבת אמה־של פזית
במיסדרון וכוססת את ציפורניה.

אילנה אלו; ₪

שי חזור ש ל שי חזו ר
זמן קצר לאחר שהרגה את בעלה, דב, בביתם באריאל,
שיחזרה סזית בד־און את האירוע בעזרת חוקר־מישטרה.
סרט השיחזור הגיע ל״העולם הזה״ שהזה בו ושמע א ז
הנאמר בו. בגלל מצבו הטכני הגרוע של ם רט*השיחזור
החליט ״העולם הזה״ לערוך שיחזור שלו בעזרת שחקנים,
ולהדגים את מה שקרה באותו ערב, על פי הסרט המקורי.
כשיחזור משתתפים השחקנים ענת לוין והצלם אבי ולדמן.

עומדת ליד הכירה כשהאקדח בידה...

5 ^ 1יי

^3^ 8 1

פזית חוזות הביתה ...מחביאה תיק מתחת
^ נחנו הולכים כעת אלי הבי״
תה. זה שער־הכניסה לבית.
נכנסתי אז הביתה עם תיק, אחרי
שרציתי לעזוב את הבית. נכנסתי
לקחת כמה דברים( .פזית בליווית
איש־מישטרה נכנסים לבית הקטן
באריאל, פזית מורידה את ראשה
ובוכה. איש״המישטרה מבקש

ממנה להתעשת, ברקע נשמעים
קולות בעלי־החיים).
ארזתי תיק, זה לקח חצי שעה.
דב לא דיבר אתי, לא אמר לי שום
דבר, לא ביקש שאשאר, התעלם
ממני. אחרי שגמרתי את האריזה
יצאתי מהבית לכיוון תחנת־האוטובוס.
ניסיתי לעצור טרמפ.

קיויתי שדב יקרא לי. עמדתי
בזוית כזו שאפשר היה לראות
אותי מחלון הבית. קיויתי שאולי
דב יגיד לי משהו, אבל דב לא אמר
לי שום דבר.
לא היה לי שעון, שאלתי את
אחד האנשים שהיו בתחנה מה
השעה, והסתבר שמאוחר ולא יהיו

יותר אוטובוסים. ניסיתי לעצור
טרמפים. הטרמפ שעצר לי היה
לראש״העין, אבל לא היה לי
מספיק כסף, ולא רציתי להיתקע
באמצע הדרך. קיויתי שאתפוס
טרמפ שיקח אותי לרמת גן או
לתל״אביב. עמדתי הרבה זמן,
הגיע טרמפ לפתח־תקווה. עליתי

עליו, אבל כאשר הגיע למבואות
אריאל חשבתי מה אעשה כאשר
אגיע לפתח״תקווה, הרי אין לי איך
להגיע הלאה. וכנראה שבפנים
נורא רציתי לחזור הביתה. לראות,
אולי הפעם דב יפתח אלי יותר
וידבר אתי.
(המשך בעמוד )32

וב מאיים כשהתמונה ביויו ...כווו נווה

הורוסהוס מרים בניכזיוי

מזל החודש:
השבעתושר נוע
נפטון ער המזלות הכוכב הקשור למזל דגים הוא כוכב נפ טון.
וכפי שמזל דגים מורכב וקשה להגדרה,
כך מורכב וקשה להגדרה גם הכוכב המייצג
אותו. מזל דגים שיין לקבוצת המזלות הכ פולים.
וגם אם כלפי חוץ יכול להיווצר הרושם
שבן־דגים הוא ברור ובלתי־מסובך, אין
זה כך. יתכן שרק הוא עצמו יודע ומכיר את
המסתתר בתוכו ויוכל לאשר שכך הדבר.
כוכב נפטון יכול להיות מקור ליופי, לקסם
ולהתעלות או לבילבול, לשקרים, לזיוף
ולחולשה. הוא מייצג את החולשות הגדולות
ביותר ואת המעלות הנישגבות ביותר. כוכב
נפטון אינו כפוף לחוקים קבועים בדומה
לכוכב אוראנוס. אלא שהוא אינו שובר ומ-
נתץ מיסגרות על״ידי שינוי פתאומי. הוא
פשוט ממיס את הכל והופך כל דבר למ-
עורפל, מטושטש ולא ברור. זהו כוכב שנוטה
לבילבול ומיסתורין.

מיקומו של כוכב נפטון במזל מסוים מש פיע
על דור שלם. שהותו הממושכת של הכוכב
14 שנה בכל מזל היא זו שגורמת לכך.
המעבר של נפטון ממזל למזל מציין את הת כונות
השליליות והחיוביות שישפיעו על
הדור שנולד בהשפעת המזל השולט באותו
זמן. לדוגמה: נפטון, שהיה בין 1942ל1956-
במזל מאזניים, הביא לגישה שונה לחלוטין
ליחסים שבין גברים ונשים.
נפטון, במיקום היוצר קשרים טובים במ״
פת-הלידה, מסמל דימיון רב, יצירתיות,
התחשבות ולעיתים אף הקרבה ורגישות
לצרכי הזולת. כשהוא חזק במפה מעניק
נפטון לאדם את דרגת הרגישות הגבוהה
ביותר וכן נטיות אמנותיות. שהותו של כוכב
נפטון במזל קשת בין השנים 1970ל״1984
גרמה לתופעה מעניינת. מאחר ונפטון קשור
באשליות, ומזל קשת מסמל שפע, היתה
תחושה שהכל מצוי בשפע ואנשים חיו מעבר
ליכולתם.
כניסתו של כוכב נפטון למזל גדי ב״1984
הביאה לשינוי שיתבטא בשנים יותר מאו חרות.
גדי מסמל מחסור, חסכנות וצימצום
והמצאותו של נפטון במזל גדי תביא לתופעות
אלה. המצאותו של נפטון במזל גדי
תביא גם להתפכחות מהאשליה שהכל מצוי

בשפע. תופעות של משברים כלכליים יכולות
להופיע בתקופה זו.
מי שנולדו או שיוולדו בהשפעתו של כוכב
נפטון על גדי יהיו מעין תגובה לדור שק דם
להם. אנשים אלה יראו את העבודה כע רך
ויהיו חסכנים ומודעים למצב האמיתי

ההולך לפני המחנה. החודש(פברואר )1988
נכנסו למזל גדי הכוכבים אוראנוס ושבתאי
וזה יצר ריכוז גבוה של כוכבים במזל גדי.
ניתן רק לקוות שהעולם לא יסבול ממחסור
ומקשיים, שאותם מסמל כאמור מזל גדי.
אך, בכל זאת, אי אפשר שלא להיות מוד־

כוכב נבטו! נור להיות מקור דיוני,
לקסם ולהתערות, או רבירבור, לשקרים
ולחולשות הוא מייצג את החולשות הגדולות
ביותו ואת המעלות הנשגבות ביותו

סוס1

ח)1זנ״0

911111

קשת

בשטח. הם יעדיפו להתמודד עם המציאות
עים לכך שמצב זה ישפיע על הכלכלה.
ולדעת היכן הם ניצבים. יהיו להם רעיונות
אנשים יצטרכו להיות זהירים בכל צעד שהם
מעשיים, בניגוד לרעיונות מופשטים שבהם
עושים, ביחוד אם הוא קשור לכניסה לבורהצטיין
הדור הקודם.
סה או להשקעה שאת פירותיה רואים רק
כאן יש להוסיף עוד שכניסתו של כוכב
הרבה יותר מאוחר. מעשים אלה יכולים לה נפטון
למזל גדי ב 1984-סימלה את החלוץ
ביא להפסד ואובדן של כספים ורכוש.

הרגשה די נבדה ומעיקה משתלטת עליכם ה־ 24 עד ה־ 26 בחנדש לא יהיו קלים. חש 1ב
העבודה תופסת את רוב זמגכם. גם אחרי סצב־רוח תוקפני ומתוח אפיין את התקופה.
העבודה אתם עסוקים ומשרתים אחרים. אתם עטים להתפרץ ולהתרת ק דנע. והשדטה.
באחרונה. אתם זקוקים׳ למנוחה. ביטים שתשמח על עצמבם 1נש 1לרופא. תופשת לא
מוכרות נורמות לכם להר־אלה
י׳ש לכם נטייה לשבר,
אתם מתנאים בדרך
הבריאות לא טובה, אך
התעייף ולחלות. תכנברר,
אינה ק״סח עכשיו.
יתבן שמדובר בבריאו לש
שלא בטוב. וכדאי
תם של בני-מישפחה
יות שאתם מתכננים
;בעבודה צפויים לכם קשלברר
ולקבל טיפול .!131
חייבות להישמר בסוד.
בעבודה אתם זום להעשזקוקים
לטיפולכם.
יים הקש ודים לעוול שנעיש
מי שמנסה לפעול
רכה על עבודתכם. למרוח
הצעת-עבודה מיוחדת
שה לבם בשיש בספים,
נגדכם ולהחליש את
שאתם עובדים קשה מאוד
ויוצאת־דופן תוצע לכם
.תצטרכו לצאת למאבק
מעמדכם בעבודה. אנ נהחנאים
החיצוניים אינם
השבוע וכדאי להתיי ולהתעקש
על צידקתכם.
שים יהיו חביבים ונעי מאפשריס
עבודה סדירה.
חם אליה ברצינות.
הסח שאתם סקרילס עבת
במרס ־
ביוני

ו 2בדצמבר •
מים ביחסם אליכם,
אך אין זה תחי בכם, אלא
:שיו יעזור לבם להשיג את
הגיע הזמן לבצע מיטפר
סג באפריל
בינו אר
2)3ביולי
בבעיות של אנשים אחאולם
כאן טמונה סבנה.
המטרה. בתחום הרום אוט׳
שיגויים, ולמרות העבו רים.
ר,־ 26 ער ה־ 28 יהיו
לא יהיה לכם קל להב דה
הקשה תהיה לכם
אין זה בדיוק הזם! העת,
חין בין אוהב לאוייב. בתחום הרומאנטי -מאוד מתוחים. יש לכם נטייה לריב להתפרץ זאף
הצלחה. ברומאגטיקה זהו השבוע שלכם. אזלם תתמנע להפתעה 1עים ה ממישהו ם אזד
פגישות חדשות יגוונו מאוד את חייכם. לנתק קשרים. בנלל דברים של מה בכך.
יהיה לכם קשר סוב וחזק עם בן-הזוג. תשוב ויקר לכם זה ישפיע נם על שאר סי־הביח,

נסישח קצרות ופוישות עם ידידים •עסיקז אחכם מצב־הרוח משתפר מעט, אך עדיין אתם
ח״ האהבה שלבם עבר! לאחחנה תנודות הבעיות הכספיות, שחטרידו אתכם לאח־בתקופה
הקרזבה. תהיו מקזבלים ומבוקשים חשים בכבדות, בעייפות, בלאות ובחוסר
קיצוניות, היחסים אינס ברורים, אולם זהו ה שסע יוגה, מתחילות לחלוף עכשיו. אתם שוב
וח1ז 110 לאירועים 1מיפד
שביעות-רצון. שאיפות
מאורגנים ויכולים להרש
ס תוכלו לבעת מחדש
שים שעל פ־ חב איגכם
המתגשמות בימים אמערבח־יחסים
בריאה יוגיש
בטוחים יותר. או נוטים
להשתתף בהם. יש
לה גורמות לכם לאכז לם
חשוב שלא להיכנס
תר, או לסיים את הקשר
לשמור על הבריאות בעיבה.
בני־מישפחה זקוהישן.
כר־ לפעח מקום
להוצאות גדולות ולשקר
ב־ 28 וב־ 29 בחודש.
קים לעידוד ולהרבה
מור היטב על הקיים.
לקשר חדש ובריא, בעבוימים
אלה מצביעים נם על
יחס. תיתכן בעייה בריבתחום
המיקצועי תיבדה
אתם מנלים מ1מח־1ת,
בעיות לבני־מישפחה מס־אותית
לקרובים מבוגלו
עכשיו לראות את
בקיאות !יצירתיות שמעד
נרם. ענ״ו־ כספים חרשים
רים. בעיות כספיות
ררח הערכה כלפיכם.
הכל מנקודת-מבט חד התייחמות
רצינית •ותו.
מטרידות, אך יש מקור
ת פ רג עגזוזו ת ס שה ולשפוט מחדש מה
ם־ 29 לפברואר עד ה־2
שוב אתם נוטים להוציא
שבו תוכלו להיעזר
במרץ — תוכלו לשוחח,
טוב עבורכם. יתכן שינחר
ממה שתובלו ל הר
ולשפר מאוד את המצב.
לשמע א 1לפעול בדרך
אינכם שמים לב להז שות
לעצמכם. בתחום הרומאנטי חשוב לשמור המצב בעבודה אינו קל. דורשים מכם יותר
אחרת, בדי לקרם אח שאיפותיו המיקצושות. דמנות שעומדת לחמוק מידיכם. אי הבנות
על שדיוח. קשרי שנותקו מתחדשים לאט. מדי, וקשה לכם לענות על כל הציפיות.
!סיעה א 1קשר עם ו-#ל יהיו חשו! ם לעחירכם. ביניכם לבין בני״הזוג יהרסו קשרים.

הקאריירה מאוד חשובה בימים אלה. יש למרות שסצבכס הכספי הופך להיזת בעייתי
עגייני מגורים ממשיכים להעסיק אתבם, אתס סתחירים לצאת מהתקופה הקשה, הברילכם
אפשרות להתקדם ולהגיע לעמדה או בזמן האחרון, תופתעו ה שסע לטנבה מסמם־
אולם יותר מכך מעסיקות אתכם ההוצאות אות עדיין מאוד תישה ותצטרכו רשסור על
לתפקיד מעניינים וסמ*
בסף שיניע ממקור לא

הגדולות, שאותן אינכם
תזונה מאוזנת, יש נט״ה
בותיים יותר. אי אפשר
צפ1י. הבריאות אינה טזבה
יכולים למנוע. התקופה
לאסל יותר מדי ולהחפוק.
שלא להתייחס בשיא
ווה יפריע במיוחד בין ה־29
הבאה תהיה קלה יותר.
מה־ 26 עד ה־ 28 תיבלו
העדינות והזהירות למלפברואר
ל־ 2במרץ. אל
ליהנות מהצלחוח בתחום
המועקה והדיכדוך מת מונים
עליכם. אלה
תזחלו בעצוח הסיק־חילים
לחלוף, אך המצב
הרוסאנט׳ ,יש לכם נם סמעוניינים
לעזור, אך
צועיזח שנותנים לכם אתם
הכלכלי מאיד מטריד.
מי רב לזבוח בהנרלות.
נתונים בעצמם ללח זקוקים
לטיפול, אחרת ה•
תצטרכו לארגן את ענהצד
הכספי מאוד משדד
צים, ועד כמה שזה
ייניכם הכספיים בצורה
מצב יחסיה. קשר, שנרם
השבוע נכדא׳ לנצל, אח
22ב או גו ס ט -
> 2בנובמבר -
יראה לכם מוזר -תמי9ו
בפברואר
האחרון,

1 בה לאכזבה
חשאית ומבלי לשתף
התקופה הקרובה, מאחר
20 בדצ מ בר
22בספטמבר
20במרס
כתכם ועזרתכם חשוחתר
לתפוס.מקום חשוב
אגשים שאינכם מכיוזוהי
שזה לא עתה בכל
בים להם. ידידים יבואו
בח״כס. עכשיז אפשר
רים היטב. הלוואה שהקשור
לכספים. אסור
לעזרתכם. פגישות מיקריות ב 29-בפברואר יהיה לבנות אותו בצזרה בריאה יזהר. מה
ביקשתם תאושר. אך זה קשור בקשרים עם לכם להחמיץ את ההזדמטת. היא לא תחזור.
או ב* 1במרץ ישפרו מאוד את מצב־הרוח. שמתחיל סמים אלה יחזיק מעמד זמן סמושך.
ארצות אחדות ייבול לקחת קצת זמן. בדאי שחה־ז זהירים בטיפול בסבשיריס חדים.

^ ך אחד ממכריי לא יכול
לדמיין לעצמו איך פתרתי

חלק מהבעייה הכלכלית הסבוכה שלי.
אילו הוריי היו יודעים, הם היו מנתקים
איתי כל קשר. גם לחבר הנוכחי שלי
היה קשה בהתחלה לקבל את הדברים
שהייתי ושעשיתי כעבר.
״יש הקוראים לזה נערות־ליווי. אני
קוראת לזה זנות, מכיוון שההבדל
היחידי הוא באופן השגת הקשר עם
הקליינטים, וגובה האתנן. זה יכול
בעצם לקרות לכל אחת. בכסף אפשר
לקנות המון, אבל את הדברים החשו־בים־באמת
אי אפשר לקנות בכסף,
אפשר לאבד אותם בקלות והמאזן
הסופי מראה על יתרת חובה — לא היה
כדאי. הדברים אינם נגמרים כאשר
מחליטים לצאת מזה. הם כואבים
ומכבידים עוד הרבה זמן אחר־כך.״
היא בת ,23 נאה, גבוהת-קומה, גוף
חטוב, שיער בהיר, פניה נקיות מאיפור,
לבושה בצניעות .״כמו ילדה טובה״,
היא אומרת ומחייכת.
היא מה שקוראים ״ממישפחה

מי הם היו, הפנים התטשטשו. סכומי
הכסף, בכל פעם, היו — בשבילי —
בסביבות 400 שקל.
בשלב זה עדיין לא ידעתי מה קורה
איתי, מה בעצם אני עושה. בהתחלה כל
פגישה היתה כמו רומאן קצר, וזה היה
נחמד. עד שאחת הפגישות היתה עם
גבר שלא מצא חן בעיניי ויזואלית. הוא
היה שמן, וולגרי, חביב מאוד, אבל
פשוט.
זה היה בחדר במלון קרלטון. נקבתי
במחיר, שחשבתי שהוא לא יסכים לו
— 700 שקל. לתדהמתי אמר הבחור
ש־ 700 זה כלום, שהוא יתן לי כבר
עכשיו את הסכום הזה, ואם יהיה לו
טוב, הוא עוד יוסיף לי. הוא הוציא
מכיסו 500 דולר ונתן לי. שמתי את
הכסף בתיק, ולאחר מכן, הלכתי
לשירותים ושם ספרתי את הכסף.
זה היה מאוד קצר. לא סבלתי
במיוחד, אבל גם לא היה לי נוח
במיוחד. בסוף הוא נתן לי עוד 150
דולר, ועוד 100 שקל, ועוד כמה
שקלים למונית. יצאתי בהרגשה לא

״הר גשתי שאאבד
את שפיות דעתי,
וש*וגיע לאישפוז!״
טובה״ ,גדלה כ״ילדת שמנת״ — ההגדרה
שלה — ילדות יפה, קיבלה
מהורים, אקדמאים שניהם, כל מה
שרצתה, גדלה בצפון תל־אביב, חיה
כיום בתל״אביב.
היא מדברת בשפה עשירה, אינטליגנטית.
סיימה תיכון, מתכוונת להתחיל
ללמוד בעתיד הקרוב קולנוע
באוניברסיטה. חולמת להיות בימאית.
כיום עובדת כאשת־מכירות במישרד
בצפון העיר. מעט מאוד אנשים יודעים
על הקטע הזה, של נערת ליווי, בחייה.
היא מבקשת, לצורך הכתבה, לקרוא לה
מיכל. שיגעון.

טובה. הרגשתי בזויה. אמרתי לעצמי
שלעולם לא אעשה את זה יותר.
הגעתי למישרד, וביקשתי מבעל
המישרד לשיסדר לי רק קליינטים המי
עוניינים בליווי בלבד, לפגישות־עסקים.
יש כאלה, אס כי רק לעיתים
רחוקות. אמרתי לו שאני לא מסוגלת,
שזה לא בשבילי.
כבר למחרת קיבלתי עבודה. ליוויתי
גבר צעיר, שרצה לקנות פאב
בצפון תל־אביב. השתתפתי בפגישה,
כאילו יש לי חלק בעסק. הרגשתי טוב
עם זה, וגם הוא היה שבע־רצון. הוא
רצה לבוא בליווית בחורה אינטליגנטית,
ייצוגית, מכיוון שזו היתה
פגישה בשעת־ערב, ולא היה לו נעים
לבוא לבד.
כאשר גבר בא לפגישה בחברת אשה
שלובשת מעיל־פרווה — וזה מה שאני
לבשתי — נוצר רושם שלא רק שהוא
קנה לה את הפרווה, אלא שהוא גם
מסוגל להחזיק אשה כזאת. אנחנו, אגב,
בקשרים עד היום. הוא אפילו רצה
להלוות לי את הכסף, לכיסוי החובות
שלי, אבל זה לא יצא אל הפועל. הוא
רצה ריבית של חמישה אחוז לחודש,
וזה לא התאים לי. אבל נשארנו ידידים.
אחרי כמה ימים של יובש, לחצתי
על המישרד, שיתנו לי עוד עבודה.
נתנו לי מיספר־טלפון של בחור, שניסה

סיפרה מיכל:

היתה לי חנות־בגדים. כבר בחודש
הראשון שילמו לי סכומים גבוהים
בצ׳קים דחויים. הצ׳קים חזרו ללא כיסוי,
וכאשר ניסיתי להשיג את הכסף
המגיע לי, היה מאוחר מדי. החייבים
נעלמו, לא אותרו. יתכן שחלק מהם
נמצא בחו״ל. היה מדובר ב־ 4000 שקל
— חובות שלי לספקים, שהייתי
מוכרחה לשלם תוך זמן קצר. אלמלא
הצ׳קים׳ הדחויים, הכל היה בסדר,
והייתי מצליחה לשלם את החובות.
ידעתי שזמני קצוב. אני שונאת
להיות חייבת כסף. הרגשתי חסרת־או־נים.
להוריי לא יכולתי לפנות, מכיוון
שהם לא תמכו ברעיון של פתיחת

דייתי גוברת דיוו
החנות. אף אחד מידידיי לא יכול היה
לעזור לי.
עוד לפני־כן ראיתי מודעות בעיתון
על נערות־ליווי. גיחכתי לעצם הרעיון.
לא חשבתי שאי־פעם אחשוב עליו
ברצינות. התקשרתי עם אחד המיש־רדים
האלה, הוזמנתי לפגישה. התלבשתי
בהידור מאופק, כדי להיראות
ליידי ולא זונת־רחוב, והתאפרתי
קלות.

650 דולר
ותוספות

^ על המישרד, צעיר בן פחות מ*
,30 קיבל אותי יפה. המישרד קטן,
אווירה נעימה, שטיח מקיר־אל־קיר,
ריהוט מישרדי מודרני, נקי מאוד. הוא
קיבל אותי כשימחה, אמר ששמח לראות
אותי.
הוא שאל אותי כמה שאלות, כמו

וידוי גלוי־לב של בעלת־עסק תל־אביבית שהונה
לעבוד ב״ליווי״ כדי להציל את העסק שלה
״האם את יודעת מהי העבודה?״ ״האם
עבדת במישרדים אחרים מסוג זה?״
ולקח ממני פרטים אישיים, וגם את
מיספר תעודת־הזיהוי.
השאלה האחרונה היתה :״מתי את
רוצה להתחיל לעבוד?״ עניתי :״אתמול.״
הוא
לא דיבר במפורש על יחסי־המין
הכרוכים בעבודה. כאשר שאל אם אני
יודעת במה מדובר, אמרתי לו שברור
לי שלא מדובר בליווי לצורך הגנה על
אנשים, כשומרת־ראש, או לצורך
בידורי־אינטלקטואלי.

במהלך הפגישה התקבלה במישרד
קריאה טלפונית, והוא נתן לי את
מיספר־הטלפון. התקשרתי עם הבחור,
וקבענו שאני אבוא אליו לדירתו.
זה היה בית פרטי, לידו חנתה
מכונית מאוד מפוארת. בחור כבן ,26
גרוש, נאה, בייבי־פייס, ילד־טוב־ירושלים.
ישבנו ודיברנו כמה שעות.
כאשר שאל אותי כמה אני מבקשת,
אמרתי לו ש־ 150 שקלים מגיעים
למישרד, ומה שהוא יתן לי, שיחליט
בעצמו אחר־כך. התרשמתי שהוא נדיב,
לא נצלן ולא קמצן.

אחרי שדיברנו, שכבנו. וזה היה
נחמד, באמת. היה לו איכפת שגם אני
אהנה. דרך אגב, מרבית הגברים,
שאיתם הייתי, הם כאלה, לא חושבים
רק על עצמם. מדובר בגברים היותר
אינטליגנטים, המצליחנים. הרגשתי
איתו כמו עם ידיד טוב, הרי לא נכנסנו
מייד למיטה, דיברנו הרבה לפני כן.
ב־ 5בבוקר הוא לקח אותי הביתה.
כשירדתי מהמכונית הוא נתן לי 600
שקלים.
גם בפעמים השניה והשלישית לא
הרגשתי כמו זונה. אני כבר לא זוכרת

להוציא ממני שהוא יוכל לקבל יותר
מליווי בלבד. הוא לא הצליח.
באתי אליו הביתה. ישבנו ודיברנו.
הייתי מאוד לחוצה בכסף. הבחור היה
רגיש ועדין. אמרתי לו שאני לא
עוסקת בליווי, כשמדובר במין, אבל
לכל אשה יש מחיר. ביקשתי 450 דולר.
התפשרנו על .400 היה לי נחמד איתו
במיטה, אבל כשהגיע הרגע לקחת את
הכסף, הרגשתי כמו זונה.
הוא דיבר איתי על ״לצאת מזה״.
למעשה, כמעט כל הגברים דיברו איתי
על ״לצאת מזה״ .הם נתנו לי כל מיני
רעיונות: לפנות להורים, למצוא לי
תומך קבוע. יכולתי למצוא בקלות
תומך קבוע, היו כאלה שהציעו, אבל
לא רציתי שמישהו ישתלט על חיי.
היו לי עוד כמה קליינטים. ככל

כעמי דד; ₪
(המשך בעמוד )30

11111

שרותים רפ 1א״ם בץ0־ה 1לדת 3ינק1לוני
ימי־הולדת -לאילנה אביטל ולשימי תבור׳

׳1ם־ה 1ררת
גינקן רוג,
אחרי שציפי עצמון אירגנה את
המסיבה של תמי בן־עמי באילת
היא החליטה לנוח ואת שרביט־הניצוח
על מסיבת יום־ההולדת של הגינקולוג
קובי זר, חברה של תמי בן־עמי,
העבירה לדוגמנית המלכותית שערכה
אירוע למופת בביתה של מנחת״התצו־גות
אילנה מרגלית. כרגיל באירועים
כאלה הצליחו גם הפעם להפתיע
את בעל־השימחה ואמרו לו שבעלת־הבית
זקוקה לשרותיו הרפואיים.
כשהגיע למקום התבררה לו ההפתעה.

עודד פווביזוו

מעצב-העילית רוקד עם מר-
תה לוי מ״גוטקס״ .פרוביזור
השתולל והירבה לאכול. הוא סיפר שהוא יוצא לשבוע

ךןו ען ךין ־ ו ן 1^ 1נשענת על כיור״המיטבח של בעלת־הבית אילנה
1111 1 1 1מרגלית ושוטפת כוסות״שתייה. בן זוגה, קובי זר,
עומד מאחוריה ונהנה, כנראה, מחברתו בפוזה של עקרת-בית.

דני זייתונ

מנסה את כו חו
בצילום ב עיצומה
של המסיבה, כשהוא מתמקד
באחת האורחות שרקדו.

מישפחת,
כששאלו את האמרגן שלמה צ ח
איך הוא מרגיש במסיבת יום־ההולדת
ה־ 28 של אילנה אביטל, אשתו
לשעבר, השיב כי הוא מרגיש מצוין
והוסיף שהוא תמיד נשאר בקשרים
טובים עם נשותיו לשעבר ובני־מישפחותיהם.
החברים והידידים של
אילנה התקבצו לארוחת יום־הולדת
במיסעדת יוסי את יוסי בשכונת־התיקווה.
היו שם, כמובן, בן־זוגה חייב
בולקינד ובני־מישפחתה ועוד כמה
חברים ומלווים. בין החוגגים בלט רן
בגני שהוא המפיק המוסיקלי של
התקליט החדש של אילנה.

שלומית אמיד

הדוגמנית חזרה השבוע מ-
פאריס, שם שהתה לצורכי
עבודה ופגשה במחזר מהעבר הרחוק שהחליט לחדש את

משה ינוקא

בא למסיבה ישירות מאילת, כדי לשמוח בשיט־חת
הזוג. ינוקא, שהיה במצב״רוח מרומם ב ראשית
הערב, שקע באדישות בהמשך הערב, בגלל שהירבה בשתיה.

* 11 \ 1ך ך \ 1 1ך 1,ף 1ר ו הזמרת מחבקת את בנה
1 1 \ 111 / 1עמית, בן ה* 9מנישואיה
לאמרגן שלמה צח. הזמר אדם(בתצלום מימין) משועשע
מהחתימות הרבות שנתן לאורחים במיסעדה.

הלגה גוטסדינו

עליים ״נושקה״ :
באה בגפה ופגשה ידידים משותפים מפאריס. הדוגמנית
סמדר גנזי חורצת לשון(בתצלום במרכז)*11 .

ימים לחוות״בו
הקילוגרמים המ
במסיבה הגדיר

הקשר עימה. נ|
אותה כשהיא
מתעניינים מתי|

אות בכפר אמירים, כדי להשיל את
יתרים שהעלה במסיבות. אחד האורחים
אותו כאחרון מעצבי״העילית בישראל.

| | 11ט 1ן 1ך 1ך 1הזמר, אהב את הקטע של רקדנית״הבטן ברי
סימון היושבת על ברכיו בפוזה סכסית. תבורי
11^ 11 #1 111
וסימון שוקלים לצאת בהופעה משותפת שתהיה מעין גימיק. הרקדנית
הסכסית היתה עסוקה רוב הזמן בחלוקת הזמנות לבר־המיצווה של בנה.

**ייי

וב התרגשות, כנראה, ניתן היה לראות
1ונקת את המעצב עגנון גרנות שכולם
יתחתן עם חברתו הדוגמנית סמדר גנזי.

מירי אלונ

1הזמרת יצאה באחרונה במסע יחסי־ציבור לתק־ליטה
החדש. גם היא מעדיפה שחורים. היא
התקבלה באהדה רבה על״ידי החוגגים וחילקה קלטות של תקליטה.

דורית פוקש:

1הדוגמנית המיטיבה לד !
קוד באה בחברת החבר.
היא נמנית היום על הצוות הקבוע של ״גוטקס״.

יעקב אופוו!

י 1ם יה 1רד ת באמצע הבירה
מאז שאמרו לשימי תבררי שהוא

(במרכז התצלום) איש
חיי״הלילה והבעלים של
מועדון ״הפלקה״ בא לברן את תבורי והצטלם

נראה סכסי בחליפת־העור השחורה
שלו, הוא לא מסיר אותה מעליו.
למסיבת יום־הולדתו שנערכה במועדון
אמצע הלילה הוא הופיע כשהוא לבוש
— נחשו? — בחליפת־העור השחורה.
ברקע התנגנו שיריו והקהל הרב
שמילא את המקום היה עסוק בזלילה
ושתייה. אח״מים שונים הגיעו למסיבה
כדי לברן את הזמר, שנהנה לאחרונה
מהצלחה גם בחו״ל.

בחברת ג׳ניפר, אשתו של הזמר ואיש״הצבא אביגדור
קהלני, שהוא מעריץ ותיק של שימי תבורי. בסמוך
אליהם ישבה ידידתו של הזמר אנט פלאטו־שרון.

בתב: זהר אוהדיאב. צילם: אבי ודרבון 23 — 1

הנבחרת

הנבחות חורה.. .היום משחקים וק בשביו נסך! ,,אומו ח״ם רו! .אבר הנסך רא בא
מהקהל במיגוש. הוא בא מפוליטיקאים ומשנוווים. אף אחו אינו צריך להתאמץ

ן* ש״ג אשם תמיד. כך בצה״ל
1 1וכך, מסתבר, גם בנבחרת ישראל.
ערב היציאה לטורניר הקדם־אולימפי
באוקיאניה, ולאחר שרשרת הכישלונות
ב־ 12 המישחקים הבינארציים
בעידן מיליינקו מיחיץ׳ ,מצאו כמה
מראשי ההתאחדות לכדורגל בישראל
את הגורם למחדל בדמותו של נינו
קריו, המתורגמן של הנבחרת.
העסקנים המסואבים החליטו שקריו
מעורב מרי בהחלטותיו המיקצועיות
של המאמן וכי עליו ללכת הביתה. איש
מהם, בוודאי, לא העלה על דעתו לקחת
אחריות ולהתפטר.
מאחר ומלאי השעירים־לעזאזל
הילד ואוזל, כיצד יפתרו ראשי
ההתאחדות את שאלת זהותו של הבא
בתור, אם תכשל הנבחרת באוקיאניה?
שוער נבחרת ישראל, בוני גינצ־בורג,
הגיע לאימון הנבחרת בקו 1של
דן, שבו הוא עובר כנהג. לאחר שנהג
מ־ 5בבוקר, ירד בוני מהאוטובוס,
התאמן עם חבריו לנבחרת ואחרי
הצהריים שב ועלה לאוטובוס, כרי
לנסוע בקו 1בחזרה.

נשמע בדיחה? היום, בוודאי. אולם
לחיים לוין, גדול שוערי נבחרת ישראל
בכל הזמנים(להוציא, כמובן, את יעקב
חודורוב האגדתי) ,הדברים מצטלצלים
מוכרים .״בזמנו קיבלנו פרוטות ואיש
לא חלם לחיות מהכדורגל,״ אומר לוין,
שהגן על שער הנבחרת בין 1959ל־
.1968
״הייתי חבר בדן, קמתי עם הנץ
החמה, עשיתי מישמרת ראשונה כנהג
בקו 1ובסוף הקו ירדתי באיצטדיון
הם כביה, התאמנתי עם הנבחרת או עם
קבוצתי דאז, מכבי תל־אביב, ואחרי
האימון המשכתי בעבודתי כרגיל״.

אין תימה, אם כן, שהנבחרת נראית כפי
שהיא נראית.
אולם, באופן פראדוכסלי, נראה

הישגים לטווח קצר ומזניחים את
התשתית, הנוער והמיתקנים. מאמן־
כדורגל מעולה, דוגמת דוד שווייצר,

מאחר והכנסות הקבוצות פוחתות
באופן משמעותי הן נאלצות להיות
תלויות בפירורים שמגיעים ממרכזי־

״משהקים רק
בשביל הכטף״
^ ש סיבות רבות להידרדרות
הכדורגל הישראלי שכמו נכנס
למעגל־קסמים. רמת־מישחק )ירודה
ומיתקנים עלובים שהביאו למיעוט
קהל ומיעוט צופים, שגרם לירידה
במוטיבציה ובהכנסות וכפועל יוצא
לירידה ברמת־המישחק וחוזר חלילה.

זאהי ארמלי(משמאל)

בוני גיגצבורג(באוויר)
ה1יע באוטובוס

שהגורם העיקרי לפיחות במעמדה של
הנבחרת הוא דווקא השינוי לטובה
במעמדו של הכדורגלן הישראלי. הוא
הפך מ״חובבן״ ,המשחק להנאתו,
ל״מיקצועך המשחק לפרנסתו, והמשתכר
סכומי־עתק המגיעים לעיתים
לרבבות רולארים לחודש לשחקן בכיר.
המיקצוען האירופי שחש כי מחובתו
להצדיק את משכורתו הגבוהה ולתת
׳הכל למען הקבוצה שונה מהישראלי,
שהעורף הכלכלי שהובטח לו הביא
אותו לרדיפת־בצע ולזלזול בערכים
שאינם חומריים.
המאבקים המשמעותיים ביותר
לשחקן לא נערכים על המיגרש, אלא,
לפני תחילת עונת־הליגה, על מקומו
בבורסת־השחקנים ועל גובה החוזה.
״היום משחקים רק בשביל הכסף.
בזמנו שיחקנו עבור דגל־המדינה
וסמל־המועדון וזוהי תמצית ההבדל על
רגל אחת ״.אומר חיים לוין .״בשעתו
קיבלנו פרוטות, כיום אין כל פרופורציה
בין מה שהכדורגלנים מקבלים,
לבין מה שהם נותנים בתמורה.
״הכדורגלן הישראלי הוא עצלן
שאיננו אוהב לעבוד, אך מרבה
להתלונן ולבכות. כך הוא נראה, כך
הוא משחק, והתוצאות מתבטאות על
המגרש״.
הכדורגל הישראלי חולה, ומרפא
אין. זהו מנגנון המקיים את עצמו —
שחקנים, מאמנים, עיתונאים וכמובן
— עסקנים. העסק מנוהל על־ידי
חבורת פוליטיקאים שנבחרו על־ידי
מרכזי המיפלגות. לחלקם אין כלל
מושג בספורט או בחינוך.
להוציא חריגים בודדים (דוגמת
מכבי תל־אביב, בניהולו של גיורא
שפיגל) ,חושבים קברניטי־הענף רק על

.הוא פשוט רימה אותיר
הודח על־ידי חבורת־עסקנים בהפועל
תל־אביב, לאחר שלא ענה על צרכיהם
המידיים.
מישחקי־כדורגל בליגה הלאומית,
קל וחומר בליגות הנמוכות, נערכים
על מיגרשים שבהם ניתן, אך בקושי
רב, לזהות שרידים של דשא, דבר
הגורם לפציעות רבות ולתצוגות נפל.
השרותים ברוב האיצטדיונים צרים
ומלוכלכים, מה שמאלץ את הצופים
לעשות את צרכיהם ליד חומת
האיצטדיון. הצפייה במישחקי־הכדו־רגל
בישראל הפכה מחוויה לסיוט.
יותר ויותר חובבי־כדורגל מעדיפים
היום לשמור קשר עם הליגה דרך
תוכניות הרדיו והטלוויזיה. מתוך
הכורסה הנוחה בסלון.

הספורט, הטוטו והרשויות המקומיות,
או לחיות על חשבון כלל הציבור.
הקשר הבריא שבין הכנסות הקבוצות
לבין רמת־המישחק הולך ומתנתק.
היום לא צריך להיות טובים על
המיגרש, כדי למשוך קהל. איו ציי צ

געל־גית
^ צורך סחיטת כספים מהקופה
/הציבורית למימון הקבוצות יש
צורך בכישרונות של פוליטיקאים קט־נים
ושנוררים. הכדורגל הישראלי הפך
לאימפריה של נייר, תרתי משמע,
והכוונה לנייר־העיתונים העוסקים
בניתוחים ובכתבות בומבסטיות על

הדרתלא תו רגם
״הוועדה ללימוד ובדיקת הכנת נבחרת ישראל למישחק* גביע-
העולם,״ כך כתתה ועדת־החקידח שמינתה התאחדות־הכדורגל,
לאחר ביזיון אוקיאניה .1985
כפי שצפוי היה מראש, נמנעה הוועדה מלהחליט על חשבון־נפש
או, קל וחומד, על עריפת ראשים בכדורגל הישראלי. ובכל זאת,
הגישו חבריה מיספר המלצות מקצועיות, שלו היו מיושמות, היה
נחסך חלק מטפח־הנפש של היום.
כך למשל, קובע הדו״ח כי המאמן דאז, יוסל׳ה מרימוביץ /נקט
ביחס ליברלי מדי כלפי שחקניו, ולא היה תקיף וסמכותי מספיק
בגישתו כלפיהם. המאמן הנוכחי הלך בעיקנות מרימוביץ ביחסו
לשחקנים -אולי מכיוון שגינו קריו, לא תירגם לו את הדו׳׳ח..,.
ועדת־החקירה קבעה במפורש כי יריבות המיבחן ״לא התאימו
לסימון ההכנות הרצוי של הנבחרת.״ פחות משנתיים לאחר מכן,
יישם מיחיץ׳ את מחדליו של קודמו. ועוד. ביקורת רבה מושמעת
היום על כך שמיחיץ׳ הינו הקובע היחיד מבחינה מיקצועית ואין
הוא מסתייע בעוזר ישראלי, זאת למרות שדו״ח אוקיאניה ׳85
קובע כי ״והיה ויוחלט על החתמת מאמן זד יהיה על ההתאחדות
למצוא לו עוזר ישראלי שייאמן גם את הנוער וגם את העתודה״.

מותו הטראגי בתאונת־סקי בכינרת
.הבליט את העובדה העצובה שבישראל
לא קם מלבדו שוער בין־לאומי ברמה
גבוהה.
מיחיץ׳ ניסה שלושה שוערים —
בוני גינצבורג, עופר פביאן ואבי חדד,
אך כולם הכזיבו. כאן שגה המאמן
ותחת לתת אשראי לאחד מהם, הירבה
להחליף ביניהם והגביר את עצבנותם.
לשיא הגיחוך הגיע, כשניפה את בוני
גינצבורג מהסגל, ולאחר שבועות
ספורים החזירו כשוער מיספר אחד.
חסר בעל־בית בנבחרת. אין כיום
שחקן המסוגל להנהיג ולסחוף אחריו
את חבריו. אורי מלמיליאן עבר את
שיאו וסובל ממישחק בלתי־יציב. משה
סיני, המפגין יכולת מעולה במדי
הפועל תל־אביב ,״שוחרר״ מהסגל
לאחר סיכסוך מוזר עם מיחיץ׳ ,ואילו
דניאל בריילובסקי מפגין, אומנם,
יכולת אישית גבוהה, אך אינו מצליח
לדרבן את יתר השחקנים.
בעייה נוספת — שלושה מכוכבי
נבחרת ישראל משחקים בחו״ל (אבי
כהן בסקוטלנד, אלי אוחנה ורוני
רוזנטל בבלגיה) ,והם אינם מתאמנים
עם הנבחרת ולא תמיד מגיעים
למישחקי־הידידות שלה. יתר על כן,

אורי מלמיליאן(משמאל)
נוישחק בלתי־יציב
ענף־הספורט שהולך ומרחיק ממנו את
ההמונים.
כישלונה של הנבחרת במוקדמות
הגביע העולמי ב־ 1985 והקמתה של
ועדת החקירה (ראה מסגרת) הביאה
לתחושה של צורך בשינוי דברים.
עסקני ההתאחדות, שלא העלו על קצה
דעתם לבצע בדק־בית יסודי בענף
המידרדר, החליטו על ״ניתוח קוסמטי״
בדמות מיקסם־השווא של המאמן
הזר, שיירש את יוסל׳ה מרימוביץ.
הם שכחו את כישלונותיהם של חלק
מהמאמנים הזרים שאימנו את הנבחרת
עד כה (ג׳ורג׳ איינסלי, גיולא מנדי
הזכור לטוב, מילובאן צ׳יריץ׳ וג׳ק
מנסל) ופתחו, כאחוזי־אמוק, בחיפוש
אחרי המאמן הזר, שיוציא את עם
ישראל מהבוץ.
לאחר שניפו מיספר מועמדים מגוחכים,
חתמו עם מיליינקו מיחיץ׳ —
ג׳נטלמן בעל גינונים לתפארת, מסורק
ומגולח למישעי, הנחשב למאמן מן
הדרג הזוטר גם בארצו — יוגוסלביה.
מיחיץ׳ קיבל לידיו נבחרת מפוררת
ומובסת ונאלץ להתחיל את הכל
מבראשית — לזמן שחקנים חדשים,
ולנסות לבנות יש מאין. תחילה דומה
היה שברשותו קיים נכס אחד.
לאחר שנים רבות של היעדר שוער
ברמה גבוהה זכתה נבחרת ישראל
בשוער מעולה בדמותו של אבי רן ז״ל,
שהצליח להיכנס לנעליהם הגדולות
של שוערי־עבר כדוגמת אברהם
בנדורי, יעקב חורורוב, יעקב ויסוקר,
חיים לוין, יצחק ויסוקר ועוד.

משה סיני(על הארץ)
סיכסוך מחר

אלי אוחנה
לא תמיד מניעים

בשל מיגבלות שמטילות קבוצותיהם
האירופיות קיים ספק רב אם וכיצד
ישתתפו במישחקים באוקיאניה.
בהיעדרם מנסה מיחיץ׳ למצוא
תחליפים, מה שהופך את הנבחרת
ל״תחנת־רכבת״ שבה מתחלפים שחקנים
רבים המאבדים מביטחונם
וחוששים מגזרת הניפוי.
מי שמקומו נפקד, משום מה, מסגל
הנבחרת הוא זאהי ארמלי, החלוץ
משפרעם, בעל הניסיון הבינלאומי
העשיר שהבקיע העונה עד עתה כבר
12 שערי־ליגה במדי מכבי חיפה. עוד
בראשית ימיו של מיחיץ׳ נופה
מהנבחרת.
״בתחילה אמר לי מיחיץ׳ שהוא
מעוניין בשרותי, אולם לאחר זמן קצר
הפסיקו לזמן אותי למישחקים ולאי־מונים
והתברר לי שהוא פשוט רימה
אותי,״ מספר ארמלי .״קשה לי להגיד
מה בדיוק דפוק בנבחרת, אבל ברור
שהחברה נמצאים בלחץ רב והפסד
גורר הפסד.
״מה שהנבחרת צריכה באמת זה
פסיכולוג שיידבר עם השחקנים, ירגיע
אותם וייתן להם ביטחון. מיחיץ׳,
למרות האזהרות, בחר בנבחרות
אירופיות מעולות כביריבות־מיבחן.
אלה אינן מזכירות כלל בסיגנונן את
נבחרות אוסטרליה וניו־זילנד, שאותן
נפגוש באוקיאניה והמפלות החוזרות
ונשנות גרמו למפח־נפש ואובדן־
הביטחון אצל השחקנים.״

מקלות בגלגלי
הגבחדת
אבירן לעש 1ת צרכים ליד ח1מת האיצטדיזן

ל^חרי שהורחק מהזירה האס-
יאתית, סובל הכדורגל הישראלי
מנידוי בינלאומי. להוציא את מישחקי
קדם־הגביע העולמי והמישחקים
הקדם־אולימפיים זוכה הקהל בארץ
לצפות רק במישחקים ידידותיים,
כאשר לרוב באות הקבוצות בעיקר
לנוח ולתפוס שמש ישראלית.
קשה לשמור על מתח ומיסגרת
מחייבת כאשר המישחקים התחרותיים
הרישמיים הם כל־כך מועטים.
השחקנים מעדיפים להשקיע בקבוצות
שמהן פרנסתם. גם מאמני־הקבוצות,
מעדיפים לא פעם• לשים מקלות בין

גלגלי הנבחרת, ובוודאי שלא לסייע
למאמן הלאומי.
מסכם חיים לוין :״פעם היה המישחק
בנבחרת גולת הכותרת והכבוד של
הכדורגלן בישראל, כיום השחקנים
מזלזלים.ועושים טובה שהם משחקים.״
ערב פתיחת מישחקי אוקיאניה,
קשה להאמין שנבחרת ישראל תצליח
במשימתה ותעפיל לאולימפיאדה. אם
תפתיע, יהיה זה בוודאי בשל חולשת
יריבותיה, ולא בשל יכולתה. מאמן זר,
יהיה אשר יהיה, איננו יכול לשנות את
נתוני־היסוד של הכדורגל הישראלי:
ליגה חלשה, שאיפה להישגים מידיים
בכל מחיר, על חשבון פיתוח תשתית
לעתיד, מיעוט קהל ומיתקנים עלובים.
נבחרת ישראל היתה ותמשיך להיות
הבבואה הנשקפת מן הראי של
הכדורגל הישראלי, לטוב, ולרע.

אבי כפירי ₪
||וויוז1

ציתנדו
״התקיפה השתנתה והכל
השתנה,״ אומר אברהם מג־צ׳ל,
מגדולי שחקני-הנבחרת
בבל הזמנים, שהופיע בשורו תיה
בין השנים .1957 - 1965
״אז היתה דבקות בציונות
ובערבים לאומיים וחבר תיים.
לא היה כמעט שום
אפקט כטפי, אבל אנשים
שיחקו ונלחמו למען הסמל.
״הכדורגל הישראלי סובל
ממחלה קשה. מנהלים אותו
אנשים שלא מבינים לא
בכדורגל ולא בחינוך. במקום
להשקיע עבודה בילדים
צעירים ומוכשרים עוסקים
בשטויות.
״צריך לבטל את עירוב
הפוליטיקה בספורט, להשקיע
בנוער ובבניית מיתקנים
ולפתוח א ת הליגה לכדור־גלנים
זרים דוגמת הכדורסל
הישראלי.״
* 2 5י

ר בגינזץ

מתוך ״משא־ערב׳
גם אלה דברי בנימין עבד בנימין:
כי תבנה בית־חרושת וחי הערבי עמך:
לא תרע עינך בשכרו כי כניי 7כמוהו:
אין הבדל ופדות בין עברי לערבי:
להחיות את הארץ באתם ואת יושביה עמה:
ולא לקחת מאחרים באתם כי אם להוסיף להם:
והעניק תעניקו להם מן העושר אשר ברוחכם:
את בתי ספרך תפתח לו לרוחה ויבוא בו בבניו ובבנותיה
וילמדו בהם שפתך ושפתו:
וכתבי״עתים תוציא להם בשפתן ובשפתו:
ואם לרופאך ידרוש ורפא ירפא:
גם במדען על משכבן אל תצר עיגן בו:
ויקרא בשם אללה ובשם מחמד נביאו:
ויחזיק במעוזי הלאום ובחבלי העבר אין אונס:
חקה אחת ומשפט אחד לעברי ולערבי:
גם את עבודת הכרמים תלמדהו ואת מטע הנטיעות החדשות:
ובחדלו לזרוע את שדהו תבואה ובהסכינו לעשות כמתכנתך ומכר לך מן שדהו:
כי אין די און לו ואין די הון לעבוד בנטיעות כבתבואות וחדל לעולם:
ובשכבר הימים יהיה כאחד מאתך ולא נודע כי בא אל קרבן:
את בניך תתן לו ולקחת לך גם מבניו:
ויבוא דם גבוריו בדמך יוהלכת הלון וגדול:
ומצא מין את מינו והיה מין אחד:
אנשים אחים אנחנו משפחות אחדות כל גויי הארץ:
אראנו אם לא עתה אשורנו אם לא קרוב:
לוזשן(בוקובינה) ,שבט, תרס״ז.

קולע מאין־כמוהו לעולם המצטייר בשירים אלה
החופנים תקופה של 12 שנה ויותר בחיי אשה.
״שירי מצאי״ היא קוראת למחזור הראשון
בספר. ואם כן, שירי מצאי של אשה שכבר ״איננה
בנערות,״ שהיא ״אשת בין השמשות ״,בהווה
שלה המתקדם אט־אט לכורנוגי, לא אלדוראדו,
ארץ האושר המוזהב, כי אם שאול תחתיות, הארץ
לבלי שוב.
לפיכך, שירים ביוגראפיים. אוטוביוגראפיים
ספציפיים, ממין רישומים אלה המופיעים
בטפסים, וביוגראפיים זכורים — היו או לא היו?
— כמו גם שירים שניסיונם נטול מחיי קרובים,
ידידים ומודעים, כביכול עשוי היה להיות
ניסיונר שלך.
ראשיתם באותה שכונה שבה אבא קנה דונם
אדמה והמישפחה כולה נותנת יד להנחת הרעפים
על גג הבית, ואילו בנו־ של איצ׳ה ראש־המועצה
מגדל פרדס בעצמו(גם כאן הדגש הארצישראלי
הישן על ״במדיריו״!) ומרכיב הרכבות על
החושחש, והשומר עובר לילדדלילה ברחוב החול,
והדודה רחל, אחות אבא ,״מתה״ — אבל ״מתה
ללדת״ ,ובמגרש הריק, בשערי הפרדס, העלו את
הסוס באש, והדוד ירוחם ו״דודתי שמחה״
וסיפוריה של אמא. בקיצור, איש לא נפקד. כל
המישפחה.
מי מהם נותר כיום הזה?! הלכו, כמו השכונה
וכמו הסוס המת, לכורנוגי.
ועל רקע ההליכה הכללית — המהלך הפרטי.

בגומה שהותירה במיזרון והנה לפניה ״תבנית
אשה זרה ...נוכריה עד כדי מיאוס.״
כורנוגי. הארץ לבלי שוב. ורק שהיא אינה
איננה, אלת הפריון השומרית. רק התמוז מתחדש
כל״שנה, לא אנחנו. ומכאן כל מילות ההספד
והקינה בספר והאווירה האלגית השורה בו: האור
השוקע בשעת בין־השמשות, הלילה הקרב, האור
״העוטה את הגוף בשמלה כמו בתכריך,״ והשיר
על מותה המתועד בעיתונות של שגרירה זרה,
המזכיר את האפשרות לשים קץ לכל זה,
ו״האשליה שאולי הערב יתמזל מזלה למות.״
המישאלה ״להסתלק לרירית,״ נראית פתאום
״נכונה ויאה״ כל־כך, וכבר לא כואב, ו״לא נותר
אפילו זיכרון בשר אחד בינינו,״ ואפילו הקיץ הוא
״קיץ של אשכבה,״ על זו שהלכה ״בדרך כל
אשה.״ ואתה נזכר בז״ל זה של רטוש, המורה,
הידיד, שאף אצלו גובר המוות הישר •על החיים
הרמאים.
אפילו האנקדוטות שאולות כאן מנופו של
המוות, כגון זו על חתן וכלה ש״נדרו איש לאשתו
כי ייפטרו מן העולם יד ביד,״ ואחרי מותה שלה
— הוא ״הביא מתנות לנכדיו, פרע את חשבונות
המים והחשמל, רוקן את פח־האשפה, האכיל.את
הכלב והשאיר מיכתב.״ השאר ידוע.
ספר קשה, שירים חזקים, חושפניים, קשים. עזי
פנים ועזי אמת. כשאפילו הזכרונות לא עוזרים,
והחלום היחיד שנותר הוא חרדת העתיר :״מה
יהיה ״.ספר בלי חלומות רבים, בלי פנקסנות

ר׳ בנימין, בכינויו הספרותי, הוא יהושע רדלר־פלדמן, סופר, עורך, מתרגם ועיתונאי.
ציוני הרצליאני שנותר שומר־מצוות עד סוף ימיו, נולד בגליציה בשנת .1880 השתתף
עם ידידו י״ח ברנר בהוצאת כתב־העת המעורר בלונדון (1907־ )1906 ובו גם פירס
את משא־ערב ורשימות אחרות בנושא יחסי יהודים־ערבים בארץ־ישראל. עלה
לארץ־ישראל בעליה השניה בשנת 1907 והירבה לפרסם בעיתונות, כולל החרדית,
ואף ערך במשך כ־ 25 שנים עיתון חרדי בשם ההד. תירגם לעברית את סיפרי יומניו
של הרצל, היה מעורכי מאזניים, ביטאון אגודת הסופרים העבריים וכן מעורכי
פירסומיה של תנועת ״ברית שלום״ שדגלה בהקמת מדינה דו־לאומית בארץ־ישראל.
נפטר בירושלים בשנת .1957

ימי מרד
הקרקע רועדת מתחת לרגליים, ההרגשה היא
של ימים הרי־גורל, משהו מאקלימה של 1948
שוב עומד באוויר. העובדה שלפחות שלושה מבין
ארבעת הסופרים שקראו בשעתו להקמת ממשלת
אחדות לאומית חזרו בהם בגלוי והם אף קוראים
למיפלגתם(המערך) לפתוח מייד בשיחות שלום
עם הפלסטינים, מעידה בהם שאוזניהם שומעות
יפה את הדי הרעם המתגלגל. מוטב מאוחר
מאשר לעולם לא!
אפילו גוש המתנחלים. סרטן זה שפשה
בבשרה של מדינת היהודים בעיקבות הנצחון של
,1967 נתמלא חיל־ורעדה. רגישים שבהם קוראים
יפה את הכתובת שעל הקיר. פיקחים קוראים
ל״פחות דיווח״ ,פחות סיקור בכלי־התיקשורת.
נאלמו אלה המדברים על מצבים לא־הפיכים.
הכל הפיך, הכל נזיל, הכל הוטל או מוטל שוב
אל כור המצרף. דמותה ועתידה של מדינת
ישראל מוטלים שוב על כף־המאזניים. מה דמות
תהיה לה למדינת היהודים בעתיד, ואיזה עתיד
— אם ובאשר יבוא.
כרגיל, היו אלה שוב סופרים ואמנים שקראו
ראשונה את האותות וערכו מחדש את החשבון.
הם וקומץ חזאי אמת. כרגיל, הפוליטיקאים עדיין
מפגרים אחריהם במרחק שלא ייאמן. א ם הראשונים
מבקשים לנחש את צורתה של לשון
המחר — האחרונים מדברים בשפה ובמושגים
של היום־שלפני־שלשום. כאשר יתעוררו
מנוסחיהם ונוסחותיהם החסודות עם הכוזבות
ימצאו את עצמם מוטלים בשולי התמורה,
מקיצים אל מציאות שאת בואה אף לא ניחשו
בחלום 1973 .מחכה שוב על סיפם והם שוב אינם
חלים ואינם מרגישים.
על כולם יהיה ללמוד הכל מחדש, כל מה
שלמדו עמים אחרים במצבים דומים. ניסיון העבר
לא יועיל לאיש. איש לא למד מעולם ולא ילמד
כנראה לעולם מניסיונם של אחרים. על־אחת־כמה־וכמה
עמים.
ובעוד הדוברים שהזמן עברם חוזרים נואשות
על סיסמות המיקלט שאבד עליהן הכלח — כגון
אותו ״שקט יחסי״ שבמהדורות־החדשות הישנות
— הולך מצבו של החולה ומחמיר. ורופא עדיין
אינו נראה באופק.
העסקים כרגיל, כך נראה, לפי שעה.
האומנם??

מי שאך תמול־שלשום לא הסכמנו לקבלו
כחבר שווה־זכויות־וחובות לאוטונומיה פושרת
— מחר־מחרתיים הוא עתיד לכפות עצמו עלינו
כבעל מדינה ריבונית משלו.
אבל עד אז אנו עתידים עוד לחזות, ככל-
הנראה, במחזות־זוועה רבים מסוג אלה שבהם
חזינו בשבועות האחרונים.
משהו מאקלימה של 1948 שוב עומד באוויר
ואנו שוב לא מוכנים לקראתו ולקראת מזל
המאדים שנגוהותיו כבר מאדימות שוב בפאתי

האופק•

נתן זך

שירה

אהבה -גם כן עניץ...
ש. שפרה
חצבים נרות נשמה
שירים 1973־ ,1985 הוצאת עם עובד
חצביס נחת נשמה — באותה מידה יכולה
היתה ש. שפרה לקרוא לקובץ שיריה האחרון לפי
שעה, הטוב והבשל שבספריה עד כה, בשם
האופנתי היום ״רקוים״ .זה שאינה קוראת לו כך
הוא מפני שהנוכחות הפיסית, המוחשית של
החצבים חשובה לה כאן כבמקומות אחרים
בשיריה ובסיפוריה. בכך היא מעידה על עצמה
שהשתחררה מקיסמה העריץ של שירת יונתן
רטוש, המשורר שהעמיד את חטיבת השירים
המופשטים החזקה ביותר בשירת זמננו. באותה
מידה, היא מעידה על רצון מודע להיצמד לאותה
זהות ישראלית, להבהיל מזהות יהודית, שחצבים,
אבטיח, ירחי זריעה ,״כחול חברוני״ ,מדורות ל״ג
בעומר, חמסינים וריחות תפוז ו״זיתים משובצים
בשלף משתלהב כתם באור סתווי״ — מסוגלים
לציין ולהעלות באוב. תחושת שייכות למקום
ולאזור השולחת אותה לא רק ל״מות התמה״
המוכר אלא גם לחשכת כורנוגי :״ארץ לבלי
שוב״ במיתוס-השומרי, מעין השאול שלנו. ובכך
היא מעידה על עצמה שגם אם אין השראתה של
שירת רטוש ניכרת כאן,עוד, יש כאן עדיין הרים
לא־מבוטלים של האידיאולוגיה ה״כנענית״ שלו.
אלא שגם זו עברה תהליך של דה־אידיאולוגיזציה.
שהרי כורנוגי זו, יותר משהיא
קולב אקראי לתלות בו רעיונות, היא באמת משל

משוררת ש. שפרה עם בעלה מתי שמואלביץ
ילדה בגוף שזוף, הנה היא נערה בנערות, הנה
היא מנסה להיפטר מדמות האב שלה (״אוכלת
את אבא שלה והוא נתקע לה בגרון לא לבלוע
ולא לבלוע בוגדת באהבה אבהית״ בידיעה
שלא תמצא לה תחליף, הנה היא(או דודתה) אשה
נשואה ״שבוע שבועים שנה״ ובעלה ״נושק לה
לילה על לחיה, חוץ מימי מריבה.״ אמא כבר בת
50 ואמה שלה — הסבתה? — היא כבר בחזקת
״מומיה מהלכת״ ש״נראית נפלא״ .הנה היא
בהריון ״ויש משהו לא רק נפלא(אלא) גם מפחיד
בגוף זר גדל בביטנך ומאיים להכפיל את האני.״
והנה מתחילים הספקות, הטרוניות. במה גדול
כל־כך כוחו של גבר זה ,״התרנגול שעומד על
הגדר וקורא בקול גדול כאילו המציא את
הבוקר?!״ בסופו של דבר הרי אינו — והכוונה
לאו דווקא לבעל־שבעין — אלא ״בעל־בית
בורגני קטן מחזיק בסתר פילגש ונושק לכל
הנשים על לחיין שונא הומוסכסואלים ואוהב
בתולות ובכלל את כל העולם רק לא בפרט רק
לא בפרט —״
ו״רק לא בפרט״ זה אומר כמובן הכל, כל
השאר עדויות משלימות :״איש ואשה חיים ביחד
בהפסקות 30 שנה בהפסקות! ו״צחנת
הסמכות״ על פניו וההנאה הגלויה על הסמכות
הבזה ל״חולשת האוהבים״ והוא, בעל הסמכות
והשררה, נעשה פתאום ״גיבור רוצע אשה כאלו
היתה טופס, כולה במשבצת אחת.״ ״לנגד
העיניים ממש ״,״מתגלגל איש בתפקיד,״
והתפקיד ״ענב עניבה /התפקיד בסר באשה /
אהבה גם כן עניין ״.והמרירות הופכת לטינה,
וכשהוא ״במיקרה״ ״נתקל בעורה היא נהפכת
לאויב.״ והמצאי הוא: אין /לא היו /כמעט היו
/כבר לא יהיו — /ילדים״...
ומתחילה השינאה העצמית, הבוז העצמי,
ואשה קמה משנתה אחר־הצהריים ומתבוננת

כפולה, בלי ניסיון להסתיר ולוא גם טפח. אפילו
פומפיאה זו שבכאן — והפרטי מבקש לעתים
ניחומים בכללי — ימיה .״אחרונים״ ונביאיה
״נידונים להתרוצץ על הגבעות עולמית,״.שעה
שחזון מלכות־השמים אינו אלא ״תעתועי
אקלים״.
לא, גם את הדלת הזאת שמעבר לפרטי —
סגרה בפני עצמה.
ונותרה עם המצאי והבלאי. והמצאי שבשירים
לפעמים נורא מן המצאי שבחיים׳.כי השירים הם
המילה האחרונה, זו שמעבר לכאב המצוי, הצעד
שמעבר לפסיעה הכושלת שאליה כבר היסכנת.
כי עם הכאב המצוי והפסיעה הכושלת הרגילה
ניתן לחיות. איכשהו. אבל לא עם שירים שהם
תמציתו המזוקקת והמנוסחת של הארס.
אם תרצו: תמונת חיי אשה. סיכום ביניים. אם
תרצו: יותר מזה .״ימי פומפיאה האחרונים״.
כך או כך, לא טוב. ואין אפילו צל צילו של
ניסיון לברוח אל נחמה כלשהי, אל המוסיקה, אל
הצורי שבשיר, אל כל מה שעשוי היה להמתיק.
ואין צל צילו של ״מיטב השיר — כזבו״ .ואין
ניסויים ופעלולים שמקומם לא יכירם כאן, ואין
ניסיון לברוח אל הזולת, אל השכנים שצרתם חצי
נחמה, או אל איזו פורענות משותפת המקהה אף
היא את העוקץ.
במקום כל אלה, כוח כזה להרע לעצמך.
ולכתוב שירים.
נתן זך
לא טוב. וטוב.

מנגד

לאין ערוך
עולם הפוך. בנוהג שבעולם שרכילאי

עיתונות, ואפילו תחומם רכילות תרבותית,
מתעניינים בתחום עשייתם. לא כן אצלנו. וכך
מצרה הגב׳ הדה בושם במדורה ״הטלוויזיה של
השבוע 12.2.88 על שדויד שיץ ושולמית
אפפל השתתפו ,״אולי בהשפעת החשיפות
ההמוניות־הוולגאריות בעיתונות,״ בחגיגת החשיפה
העצמית שאליה משך אותם מראיינם ירון
לונדון. מעתה, מבטיחה רכילאית־התרבות האנינה
של הארץ ,״תמיד אחפש בהם (בשיריה של
שולמית אפפל) את היסודות הביוגראפיים״.
מסתבר שעד כה חיפשה בהם רק פמליא־של־מעלה
וחיקו־של־אברהם־אבינו.
עולם הפוך. בעיתון מתוקן יש עורך. ועורך,
שם אומנותו נגזר מלשון עריכה, וערוך פירושו,
לפי המילון ,״התקין, הכשיר את הנוסח הסופי של
מאמרים, סיפורים״ ובו׳ .אבל מי ערך את דבריה
של הרכילאית שלנו בקובעה, באותו מדור כי
״יורם קניוק וחבריו בוועד הסופרים והאמנים
נוהגים כתקופי שיגעון־רדיפה,״ וכי ״לעומת
המגורשים, אנשי אש״ף, נראים אנשי־הרוח
הישראלים כפעלול תיקשורתי נוסף שהללו
עושים בו שימוש ציני,״ והם אף ״נוהגים בחוסררגישות
ובדלות הבנה. מחשבתם חד־צדדית
ומגמתית, מתאימה לתועמלנים מיקצועיים ולא
לאנשי־רוח כמוהם.״
עולם הפוך. בכל מקום מתוקן בעולם, ובכל
בימה של תרבות, מצליפים אנשי־הרוח ברכי־לאים.
ואילו כאן, אצלנו, יושבים הרכילאים
למישפט על אנשי הרוח. הם הקובעים מי רגיש
ומי חסר־רגישות, ועל פיהם ייקבע מי דק־הבנה
ומי דל־הבנה, מי מחשבתו רב־צדדית ומי הגותו
חד־צדדית כציור זה של פאבלו פיקאסו.
עולם הפוך. בכל מקום שבעולם עושים נייר־עיתון
מסמרטוטים. אצלנו — עושים מנייר־עיתון
סמרטוטים. ואפשר גם: עושים הסמר־טוטרים
את העיתון.
והיכן העורך? והלא עד לפני כמה שנים היה,
אם זיכרוננו אינו מטענו, עורך להארץ זה שלנו,
ודווקא עורך חניך אסכולה בת תרבות שהיתה לה
מסורת,ידועה לא רעה בימים שלפני הפורענות
הגדולה!
אלא שגם בעניין זה יש למילון שלנו מה
לומר. מתברר שלערזך פירושו בעברית גם
להגיש מינחה לתנין, וכך נאמר בספר יוסיפון:
״היה לכשרים אלוה והוא תנין גדול יושב במערה
אחת, והיו מזגו־כים לו מינחה.״
השאלה היא רק אם עורכו של העיתון
שלפנינו סבור אף הוא שאחד מתפקידיו
העיקריים הוא לערוך את אנשי־הרוח הישראלים

המקוללים והמטורללים או תמיד נשאר הים
(מחקר קטן בתולדות התרבות)
מה לעשות כשיש הכל: כבוד, יעני פרופסור, מרצה, בימאי חובב ,״חוקר
תולדות התרבות ״,אפילו כסף, יורש עשיר, חברה, בוהמה, צילומים בעיתונות,
בספרים, מעשן סיגריה, פעם דוו־ז׳ואן עושה רושם על חתיכות צעירות,
״בתי, פלגשי״ .לא חשוב. בימים הטובים ההם, כשעוד אפשר היה לנפנף
באקדחים בבתי־קפה ערביים, לא, לא בשביל להרוג, רק בשביל להפחיד
קצת, בשביל הרושם. גם חברים לא חסר, אחד משורר ואחד פחות. מה
לעשות, לוקחים מה שיש. אבל יש: בית, וילה, עיסקת־חבילה, תקליטים
ישנים. בקיצור: כל מה שבא מיד אדם. אבל רק ההוא, המה־שמו, זה שבא
משם, מלמעלה, זה דווקא חסר, ואיך שזה חסר, חסר בעצמות. הכל קיבל ומזה
לא כלום. אפילו לא גרם, סנטימטר, אינץ׳ .לא פיר. בחיי שלא פיר.
והפן למבקר.
רשימות קטנות כאלה, אלגנטיות, סגנון ״באמת מעודן״ ,תוצרת חוץ, און
דה רוקם, יעני. קצת רעל, לא יותר מדי, אף פעם לא יותר מרי, כמו אפריטיף.
רק לקלקל בריאות, לא להרוג חלילה, לא צ׳זארה בורג׳יה, ארסניק׳ותחרה
ישנה, קצת חשבונות עתיקי־ימים, רעולי־פנים^ העיקר שלא יהיה מורגש
מדי, חשוף מדי, האחרים הרי לא מוכרחים דווקא לדעת, שיעלה לראש, אבל
לא יירר לבטן, כמו קוניאק טוב. וגם בעיתון הנכון: העיתון לאנשים
שחושבים שהם נכונים, איפה שגם המה־שמם השני והשלישי כותבים.
אחר־כך כל מה שצריך זה לשבת במארב. והוא דווקא מומחה לשבת. ישבן
גדול, מותאם במיוחד לישיבה. רק סבלנות, הדג כבר ייכנס לרשת. והנה
באמת מגיע לו אחד משורר אמריקאי נודע בשערים. מובן שמתחככים בו
קצת. אחרי הכל, אין תהילה כמו תהילה, כמו שקבע ש״י עגנון בתהילה.
וכשאמריקאי קורא את שיריו בסינמאטק של קריית־קודש — מי עומד שם
על הבימה וקורא את השירים, ודווקא בתרגום העברי השנוא, המאוס של
המה־שמו יימח שמו. בחיי, אם עיני הזקנות לא מטעות אותי, הרי זה ידידנו
״חוקר תולדות התרבות״ ,המשורר המיליונר מהחוג לתיאטרון, שונא
המימסר.
אבל הוא, מה פתאום הוא, הוא הרי שונא את ההוא, מה־שמו־זה, שונא כמו
שרק הקור יכול לשנוא את החום או להיפן, כמו שהשלג שונא את ההפשרה
והחרא שונא את העשב שהוא מזבל. אז איך הוא עומד שם על הבימה וקורא
את שיריו־תרגומיו המאוסים?! איך זה, איך זה, כל מה שאתם יודעים זה
לשאול שאלות! איר,איך, איך, מה זה משנה!
גמר לקרוא, סוגר את הספר, מקבל אוטוגראף. משוחח קצת עם המחבר,
יעני בשביל היומן והזיכרונות. מנסה קצת לגשש, לברר האם הכל בסדר,
אולי ביטוי זה צריך היה לתרגם אחרת, אחרת לגמרי. המשורר האמריקאי לא
טיפש, בכלל לא, מנוסה כזה, יודע נפש בהמתו, וכך הוא שומע, מחייך קצת,
אומר לא, זה דווקא בסדר. הבין הכל, הממזר. מילא, הפעם לא הלך. איך אמרו
פעם, מאעליש יא חבלו. ^ 7 x 1 71\ 1£ .א<:ז.8771£8 77
אחר־כך הולך הביתה לעיסקת־החבילה, משתין קצת על התרגום
דווקא מוצלחת. אשיב לכם: ראו הוזהרתם. ואם
לא אזהרה: א געדאנק.

קוצרת שבחים תערוכת מי דורין ,״זכרונות אודסה״ ,בבית ראובן. אוצרת: כרמלה רובין.
רישומים נפלאים המזכירים את איוריו של שאגאל לגוגול. בתמונה: יעקב אורלנד והאמן.
מינחה לתנינים ותימסחיות מסוגה של הגברת
בושס. מי כמוהו יורע עד כמה קל לנייר שנעשה
מסמרטוטים לחזור אליהם!
עוד מחשבה קטנה לאנשים חושבים. א
געדאנק!
׳מחשבה קטנה?! לאו דווקא. אתה מתפתה
לומר: מחשבה גדולה לאין ערוך!
שהרי מקום שבו מניחים לרכילאי־תרבות
לזלזל כך בכבודם של תלמידי־חכמים (״תקופי
שיגעון־הרדיפה״ וכו׳) הוא לא רק מקום שכל
כבוד גלה ממנו. הוא גם מקום שהנה עוד מעט־קט
יניחו בו לאותם רכילאים־סמרטוטרים לפרסם
בו ביקורות על ספרים.
תאמרו: הפעם הגזמת. ואולי: הלצה, ולאו

א געדאנק, מר שוקן מכובדי. רק א געדאנק.

ע. עייד

תרבוטק

קורע, הפינקסים
יותר ויותר מתקבל הרושם כי עתה, בתום
הינואר הדראקוני של שנת ה־ 40 למרינה, הלוא
היא שנת האופוריה, מסתלקת והולכת תחושת
החגיגיות, ואת מקומה, נוכח חזון העצמות
בשטחים, תופסת תחושת ריקנות. אמנם, לא

שדיקלם, משתין קצת על המקור. קצת, לא הרבה. כמה טיפות כאן וכמה
טיפות שם, העיקר שיידעו עם מי יש להם פה עסק, וגם זה, ובעיקר זה: שהוא,
המשורר המיליונר החוקר המבקר — נגד המימסד הוא, אף פעם לא בעד.
מה שבעיקר לא מצא חן בעיניו זה שכתוב שם ״מטורף״ ו״מאורר״ ולא
״מטורלל״ ו״מקולל״ .אה, איזה קסם מסתורי יש במקוללים ובמטורללים. לא
תמצא כמותו אצל המאוררים והמטורפים. זה כמעט מזכיר לו את הימים
הטובים שהוא בעצמו היה קצת מטורלל, קצת מסטול און דה רוקס, קצת
בוהמה, קצת בהמה, לפני הסנטר הכפול, מנופף באקדחים בבתי־קפה׳ערביים,
גם שוקל קצת פחות.
לפני שהוא הולך לישון הוא דואג שמה שכתב יקדים קצת את דיברי
האחרים, לא צריך הרבה, שבוע זה מספיק, הוא לא רוצה התקהלות, רוצה
להיות מורה־דרך, מורה־נבוכים כזה בסיגנון מעורב ירושלמי. בין כך בין כך
הוא גם מקפיד לאגף קצת את היריב, ההוא־השנוא עוד מימות המה״שמו
האהוב, הזכור לטוב, שנוא לרוב, מטעמים אישיים, טעמים שנואים, ידועים
בציבור אבל המצומצם.
גם את מלאכת האיגוף הוא יודע. בשביל זה לא צריך הרבה שרירים, או
להיות ״אלוף חובטים״ ,די בקצת מפלי בשר. והוא כבר תירגל את זה לא
פעם. כמו כלב שלא משתין רק על עץ׳אחד אלא תמיד — מטעמים
עקרוניים ואסטראטגיים — לפחות על שניים, גם הוא מטפטף את הטיפות
שלו לפחות בשתי בימות. אם לא יועיל, לא יזיק. וטובים השניים מן האחד.
וככה זה מופיע גם בעיתון ההוא החושב־החשוב, וגם בשבועון המקומי הזה
שלא כל־כך רוצה להיות מקומי, מה שמו זה, זרע קודש.
השתין, איגף, הקדים את יריביו — הולך הביתה. שותה כוסית, אומר
לעצמו, לא, זה לא שאני מקנא, זה באמת יותר טוב ״מטורלל״ ו״מקולל״
מאשר ״מאורר״ ו״מחורר״ .בשלב זה הוא כבר מבולבל קצת, גם מרצה, גם
מבקר, גם משורר, גם ״חוקר תולדות התרבות״ ופתאום — כלום. הלך. זה
באמת לא פיר. עובר כל גבול. לא עושים דבר כזה לאדם שתמיד היה נגד
המימסד. וחוץ מזה, ההוא שם כבר יש לו הכל. אז מה איכפת לו אם ישתינו
עליו קצת. תמיד יוכל להגיד שירד גשם. ואם הוא דווקא רוצה, שיקח
מיטריה.
אבל, בכל זאת, כמה חם שם במימסד לעומת הבית הקר. וזה אפילו לא
כל־כך קר כמו שזה עקר ולא טוב, לא טוב, באמת לא טוב, ופשוט לא פיר.
ונרדם לו המבקר.
איך, איך אמר ההוא שם מגרמניה, לא דן בן־אמוץ, זה ההיינה הזה: שבעה
לחיי חמור ורק לא גראפומאן מתוסכל אחד.
אז מה נשאר? כן, נשאר הים. מה שייך לכאן הים? זהו, שרק הוא נשאר:
מה נשארו הים נשאר
תמיד הים נשאר
גראן ן אומן
— וכמה טיפות של שתן בעיתון.

ריקנות מוחלטת, שכן עדיין מתרחשים, על רקע
החלל הריק, אירועים בעלי משמעות סימלית,
כמו סילוקם של יהושע סובול וגדליה בסר
מתיאטרון חיפה והזמנת 10 אלפים אלות מעץ
בוק; כמו הענקת פרס ביאליק לפרופסור ישראל
אלדד, ולא לפרופסור ישעיהו לייבוביץ, למשל;
כמו קריעת פינקס־החבר של משה עמירב, כמו
ההתארגנויות של ״קורעי פינקסים״ אחרים ועוד
ועוד. אך תחושת המועקה, כדי צריבה מוסרית של
ממש, היא היא השוררת בלב רבים.
שום טנק אינו רשאי לצפות שתחת גלגליו
יואילו ויצמחו פרחי יסמין עדינים, ושום שילטון
אטום, נוקשה וברוטאלי, במיוחד שילטון־נרקומן
המכור לסם־הכיבוש, אינו יכול לצפות שבלב
אזרחיו ירצדו פולסים של שימחת־מולדת. טיקים
של עצבנות — כן, התקפי עוויתות — כן,
התרופפות עצבים — כן, אך רטטים של יום־
העצמאות — לא. האם האלה עצמה, זו המונחתת
על גבים וגולגלות, אינה״סוג של טיק באפה של
המדיניות הנוכחית?
ייאמר ברורות: השראה פאטריוטית, מחולות
של אהבת־מולדת וריקודי־מכורה, כאלה הנדרשים
עתה בשביל להזין את חגיגות ה־ ,40 זקוקים
למרחב מוסרי ולהומאניות של ממש, לא למיש־טר־כיבוש,
יהיה נאור ככל שיהיה. וזה שלנו אינו
נאור כלל וכלל!
במצב עניינים זה, בו אף גורם פוליטי במים־
דרונות השילטון אינו מוצא בעצמו את העוז
להכריז על ביטול חגיגות ה־(40 ודחייתו לעשור
אחר) מהחשש פן ייחשף כמי שמודה במחדל
החמור, הרי שהסבו הדורש הכרעות־התרה אמיצות
מושלך אל פיתחי המצפון של כולנו ונעשה
״הפקר״ ליוזמה הפרטית. ואמנם, התגובות מצד
אנשי־מצפון יחידים, מתחילות לצבור תאוצה
ולהיתרגם, אט־אט, לנקיטת צעדים.
ההתגייסויות הספונטאניות המתגלות משבוע
לשבוע בפינות הארץ, בצמתים ובדרכים, מהוות
כשלעצמן תפנית חיובית ואף מפתיעה, אותה
היטיב לסמל, באופן המיקרי ביותר, פינקסו
הקרוע של משה עמירב — איש אשר בוודאי לא
יזכה, בזכות צעדו זה, בווילה ובמכונית וולוו
(להיפך, הוא ובני־מישפחתו כבר ״זכו״ לאיומים

ישירים על חייהם) .אפשר שצעדו הקטן, לכאורה,
יסמל בבוא היום את המיפנה החשוב, אם וכאשר
תתרחב פעילות ספוראדית זו לכדי מהלכים של
תכלית. כך או כך, אותם אזרחים אשר נודעו בעבר
כאורזי המיזוודות, מתגלים עתה כקורעי
הפינקסים, התפתחות ועמדות נפשיות הנובעות
מתוך הכרעה מוסרית שונה מקודמותיהן. קואליציות
והרכבים של בעלי־מלאכה שונים מתחילים
לפעול יחד, כגופים מלוכדים, כדי לקחת חלק
בשינוי פני הדברים: הם קמים עתה איש־איש
וקורעים את הפינקס.
ובעניין זה, ראוי להצטער בגלוי, על שפרס
ביאליק לחוכמת־ישראל לא הוענק הפעם לשני
האישים הנ״ל — לשניהם יחד, ולו רק כדי לחזות
בפרופסור ישעיהו לייבוביץ, אשר לבטח היה
ניגש וקורע את תעודת הפרס לעיני כל. וכי לא
עמד ועשה כן במשך 20 השנים האחרונות? האם
לא קרע את פינקס השתייכותו למציאות
הפוליטית על אשליית ארץ־ישראל השלמה
שבה? האם לא התריע מפני הכיבוש המשחית?
עכשיו, בתום 20 שנות הכיבוש, כשהמצב הגיע
לידי שלב התמכרות חולנית, שלא לדבר על
האפילפסיה הכלכלית הנחשפת עם כל שביתה
ושביתה במיגזר הערבי, הפחד מפני טיפול־הגמילה
הקרב ובא, אשר לבטח יהא כרוך בכאבים
איומים, מקפיא את דמם של מקבלי־ההחלטות.
באווירה עכורה זו, לא נראים בשטח המוני
העם אשר ייצאו במחולות של אהבת־מולדת. לא,
רוח אחרת מנשבת ברחבי המדינה והמבט אל
העתיד, אף הוא כרוך כבר בכאב. האם עצומתם
של 500 אנשי בריאות־הנפש אינה אקט של
קריעת פינקסים? האם לא קמו הללו וקרעו את
פינקס השתייכותם לרוב הדומם, האדיש, שאינו
מגיב ואינו יוזם? האם לא יקומו מחר 500 נגרים,
500 סנדלרים ו־ 500 אופים, כדי לקחת חלק
בתהליך אישפוזם של מקבלי־ההחלטות ובאכיפת
טיפול־הגמילה?
כך או כך, אם יקום וולט וויטמן ישראלי,
ויסייר בסדנאות הארץ, הוא ישמע את ישראל
שרה, הוא ישמע את זימרת אזרחיה בכל אתר
ואתר, זימרתם של אלה העוסקים בקריעת פינק־סים:
פינקם אחרי פינקס, תעודה אחרי תעודה.

שמעון צמרת

וה הם אומרים...מה הן *וחדות...מה הם *וחרים...ח 1הן *וחדות...כזה ה

יחיאד ספרא:

שמעון אבירן:

אמנון רובינשטיין:

״ לאהוצעלרפי ״זו שיחה וצינית אבל ״ אוליויהוה
מלכה שום תפקיד!״ הז מו לא מתאים!״ תחתום על הצ׳קים!״

השבוע נראה חבר״הכנסת אמנון רובינשטיין, כשהוא
משוחח בעניין עם אדם אלמוני במיזנון־הכנסת. חזותו של
האדם היתה אולי אנונימית, אבל שמו עורר בעבר הקרוב
סערה לאומית -רפי מלכה, אחד משלושת מורדי השב״ב,
מי שהצעיד בביטחה את פורשי השב״כ וגילגל את הפרשה
למיגרש המישפטי. קודם־לכן פורסם כי מלכה מצטרף
למיפלגת־המרכז.
מלכה אינו שוהה בארץ, ולכן פניתי לבן־שיחתו ומנהיג
המיפלגה החדשה, אמנון רובינשטיין.

• ממתי אתה מכיר את מלכה?

פגשתי אותו ואת שני האחרים (ראובן חזק ופלג רדי) בעת
פרשת־השב״ב. הפגישות נעשו ביוזמתי.

חיילי חטיבת גיבעתי עושים חלק גדול מאוד מהעבודה
השחורה -תרתי משמע -בעזה. אנחנו רואים אותם
בטלוויזיה, וגם הלא״קיצוניים בינינו(משני הצדדים) זזים
באי־צוחות על הכסאות.
חשבתי שמעניין לדעת כיצד מרגיש על הכסא שלו,
בקיבוץ עין־השופט של השומר הצעיר, האיעי שהוא יותר
גיבעת* מכולם, שימעון אבידן, מי שהיה המפקד הראשון
של חטיבת גיבעתי. טילפנתי אליו.

40 שנה הלך העם במידבר 40 ,ימים נמשר המבול 40 ,יום1־40
לילה ישב משה רבנו על ההר וחיכה לקבלת התורה 40 ,שנה אכלו
בני־ישראל את המן 40 ,מלקות היה עונש שפסק בית־הדין על
עובר־עבירה 40 ,יום תרו המרגלים את הארץ 40 ,יום היה יעקב,

צבא

חגיגות

• הייתי רוצה לדעת אם אתה שומר על קשר עם
מפקדי גיבעתי של היום. אם אתם נפגשים ומדברים
על מה שקורה היום.

אביו של יוסף חנוט במצריים, וב־ 40 צדיקים היה מסתפק אלוהים
ולא היה הופך את סדום ועמורה, אבל לא מצאו 40 צדיקים.
אגב, עשיו התחתן בגיל 40 למורת־רוחם של הוריו. וכאשר בא
יונה אל העם לשכנעם לחזור בתשובה, הוא אמר :״עוד 40 יום,
ונינווה נהפכת.״

מיפלגות
• איד אתה מסביר את המיסגש ביניכם כעת?
תיאום אידאולוגי?
הוא מכיר את המצע של המיפלגה שלנו, מכיר את דיעותי —
כר לפחות הוא אמר.

• אתה מעריך את רפי מלכה כנכס אלקטורלי
בבחירות?1988
אני באמת לא יודע, איו לי מושג.

מה את רוצה לדעת?

בזמו האחרון אני לא נפגש איתם. בולם עסוקים מאוד.

• בדיוק על העיסוק שלהם אני רוצה לדבר איתך.
אני לא יכול לדבר על הדברים האלה, הרציניים, בטלפון.

• אני אשאל רק שתיינדשלוש שאלות...

• הוצע לו משהו ספציפי — מקום מסויים
ברשימה?

לא. זה לא שיחה לטלפון.

לא! לא הוצע לו שום מקום ושום תפקיד! סוכם שהוא ישתלב
במערכת־ההסברה של המיפלגה.

(שתיקה).

• הוא גם לא ביקש דבר?
לא, הוא לא ביקש. כאלה הם אנשי־שינוי — כולם!
(דפנה ברק)

טוף־טוף, פעם אחת אני חושבת כמו הרוב. גם אני, כמו
כולם, לא מבינה למה חוגגים ועושים הילולות דווקא מ־40
שנה למדינה. לא יובל, לא חצי־יובל, לא מאה ולא חצי•
מאה.
אחרי שדיברתי עם חברים רכים, שאף אחד מהם לא
הבין למה דווקא חוגגים את ה״ ,40 חשבתי שאולי 40 זה
מיספר חשוב מהתורה או ממקום אחר במקורותינו, ולכן
פניתי ליחיאל ספרא, מומחה למחשבת־ישראל, ושאלתי
אותו אם 40 זה מיספר חשוב ליהודים.
לא, זה לא מיספר חשוב ליהודים. אבל אם תשימי לב, הרבה
דברים קשורים למיספר הזה.

• אז אשמח לבוא אליך לקיבוץ בזמן שתקבע לי.

• האם אוכל לבוא אליך לקיבוץ ולשוחח על
הנושא?
אני לא חושב שזה הזמן המתאים.

(דניאלה שסי)

• למשל?

• כל דד 40 הללו קשורים איכשהו לצרות. אז אולי
40 זה לפחות משהו חשוב בגימטריה?
בגימטריה זה סתם מ׳.

• אבל אם אתה מפרק את המ׳ הזאת, לא תקבל
משהו חשוב?
רגע־רגע! את יודעת מה 40 ,יכול להיות ״יר יהוה״ .עכשיו,
כשאני חושב על זה, אולי יד יהוה תהיה היד שתחתום על הצ׳קים
לחגיגות זד ,40 ואז לפחות לא תהיה הוצאה כספית גדולה, ובגלל
(דניאלה שנוי)
זה בחרו לחגוג 40 דווקא•

ציון צפריר, העול הזה

רינה ארביב:

אריאל רינשטיין;

אבנר רגב:

..אני ודעת? אול ״החלטתי לרוץ לכנסת ״האזרח ישלם רק /0י<5ו
שמו לה דברים בעת שטיפת־הכלים״ תו ספת לארנונה!״

אורית ארביב, כן פורסם, נעצרה בעת שהגיעה לביקור
שיגרתי אצל הרצל אביטן, אבי ילדה.
על פי הפירסומים, ניסתה ארביב להבריח לתוך הכלא,
שבו כלוא אביטן, כלי״נשק. השורה התחתונה בסיפור היא
שארביב, שסיימה ריצוי חמש שנות־מאסר, שבה לכלא

מדי שבוע צצים שמות חדשים של מועמדים פוטנציאליים
לכנסת הבאה.
בסוף השבוע טילפו אלי אבנר רגב, מי שנחשב כאיש
הקרוב ביותר למרדכי גור, והודיע לי :״גם אני!״
שאלתי את רגב, המוכר לי כאיש מפוכח, המוטרד
ביותר מהבעייה הערבית ומחוסר-המודעות לה בקרב
הציבור הישראלי, מתי החליט החלטה כה משמעותית.
החלטתי על־כד לפני במה ימים. לא עלה על רעתי קודם־לכן
לרוץ לכנסת. הרגע הספציפי היה בעת שטיפת־הכליס, בשהאזנתי
למהדורודהחדשות. דיווחו אז על העוצר בשכם ומיפגן של ערביי
ארץ־ישראל. אז החלטתי שצריך לעשות משהו בנידת!

• מדוע דווקא אתה?

ואולי המשיח בכל זאת הגיע ואנחגו, מתיך הבלגן, לא
שמנו לב שהוא הגיע.
רק לפני כמה שבועות נאמר שהרשויות המקומיות
הולכות להעלות את מחירי הארנונה באופן רציני ביותר.
תיד שבוע יצא חבר־הכנסת אריאל ויינשטיין, חבר ועדת־הכספים
של הכנסת, בקריאה לאזרחים שלא לשלם, כי אין
לכך אישור חוקי.
עבר עוד שבוע, וכונסו הוועדות הנוגעות בדבר, והנה,
לפני ימים אחדים, נגמר העניין. מנכ״ל מישרד־הפנים
התיר להעלות את הארנונות 1־^ 15 בלכד, כעליית המדד.
היתה בעיה ואיננה עוד. שאלתי את ח״כ ויינשטיין מי
אחראי לקסם הזה.
לצערי אינני יכול לקחת את זה על עצמי בלבד. שמענו שכמה
רשויות שלחו הודעות על העלאה גבוהה מאוד בארנזנה — זאת
בעוד שהממשלה קבעה שיש הקפאה. אז קראתי לאזרחים שלא

פלילים

בחירות

מיסיס

בתום במה חודשי אזרחות בלבד. שאלתי אמה, רינה, מה
בדיוק קרה.
ביום החמישי יצאה אורית לביקור בכלא. הכול היה נורמלי,
כרגיל. היא נהגה לבקר את הרצל פעמיים־שלוש בשבוע. זהו, מאז
לא ראיתי אותה.

מפני שאני הוא זה שהתריע תמיד בנושא הערבי. כיום מצטטים
אותי כיחיד שצדק בהערכותיו, גם בעיתונים ברדובי׳העולם.

לשלם. זה היה כנראה לחץ על הרשויות, ומייד התחיל דיון בוועדה
בכנסת.

• ידוע לך אם ניסתה להבריח משהו לתוך הכלא?

אין לי מושג מה קרה. אני לא יודעת כלום. אולי היא לא
הבריחה כלום. אולי שמו לה דברים.

• היה לבם קשר עימה מאז שנעצרה?
היא טילפנה ללואיזה (אחותה) מהכלא. אין לי מושג מאיזה
כלא. אילו היית יכולה לעזור לה, אילו מישהו היה יכול לעזור

(השיחה נקטעה בצווחות של בני־המישפחה שהורו לאם :״אל
(דפנה ברק)
תדברי! אל תדבריי)

• אתה נשמע במו ״נביא־הזעם״.

משהו כזד״ אבל נביא־זעם שנבואותיו התגשמו, לצערי הגדול.
יש לי מסר שהוכיח את עצמו. יש לי היכולת להביע אותו בכתב
ובעל־פה. אילו היו הבחירות הבאות מושתתות על ויכוח כלכלי
— לא הייתי מעלה על הדעת לרוץ, אבל מכיוון שהנושא המדיני
והערבי הוא־הוא הנושא הבוער — אני מרגיש שאני חייב לעשות
משהו.
בשנתיים האחרונות התרעתי שוב ושוב ממה שעלול לקרות
בשטחים, ונתקלתי בהתנגדות עיקשת מצד המימסד הביטחוני,
המימסד הפוליטי ואף בקרב אנשי־האקדסיה. החודשיים האחרונים
הוכיחו את צידקת דיעותי!
(אבנר רגב לא פירט מה הן הריעות שהוא מתכוון להן).
(דפנה ברק)

• מה שמפליא אותי זה איך זה ניגמר כל־כך מהר.
לא שלחו לוועדה ולתת־וועדה, ולא דנו בזה מחדש,
ולא חיכו לאיזה מזכיר שיחזור מחו״ל.
מה שמאוד עזר לסיום המהיר של העניין היתה העובדה שהיה
דד־ליין. לפי החוק צריך להודיע לאזרחים עד ה־ 28 בפברואר מה
גובה הארנונה, ובעניין הזה החוק מחייב.

• זאת אומרת שאנחנו כבר אחרי הכל? מותר
לרשויות ולעיריות להעלות רק ב־/0״ , 15 ואב אתבקש
לשלכ יותר אני יכולה שלא לשלב?
כל העיריות והרשויות תעלינה עד , 159!,אבל יכולה רשות
מסויימת לבקש היתר מיוחד ממישרד־הפנים להעלות בקצת יותר,
מפני שהיא נמצאת בגדעון גדול. אבל אני לא חושב שזה
(דניאלה שמי)
משמעותי.

— הייתי נערת ליוו• י

לונדון

דירה לשניים במרכז העיר

מ* £26

0 2 1
1<£ט ס

דיו

פרטים והזמנות אצל סוכני הנסיעות

ציון צפריר, העולם הזה

(המשך מעמוד )21
שעבדתי יותר, הרגשתי יותר פחותת־ערך.
הרגשתי שאני מאבדת את
שפיות־דעתי. מכיוון שלא עבדתי כל
יום, הצלחתי להחזיר רק את מחצית
הסכום, אבל ידעתי שאם אמשיך
בעבודה הזאת, אוכל בקלות להגיע
לאישפוז בבית־חולים לחולי־נפש.
הרגשתי שעדיפה ישיבה בכלא, בגלל
אי־החזרת חובות, על שיגעון.

,לא פחדה
^ מאיידס

אוזן ש?זע
הזהב

בברווז

בת מצווה? ברית מילה? יום הולדת?
אורח חשוב מחיל?
ברווז הזהב, המסעדה הסינית היוקרתית,
מגישה לאחרונה שירות חדש ללקוחותיה.
במסעדה ניתן לערוך אירועים לעד 60 איש,
באוירה אקסקלוסיבית ומעודנת.
הצוות המיומן טל המסעדה
יתרום מנסיונו העשיר ייעוץ

לגבי התפריט, הקישיטים וההפתעות.
הכל, כדי להעניק לאירוע מגע מלוטש,
מקורי ומהודר מאה לקהל הלקוחות
של ברווז הזהב.
לפרטים נא להתקשר 491873
בשעות .00-15.00ו ו 9.00-24.00 ,ו

0 {.ז 01ז \0011(£

..מונית הגברשאיתם ה״ת הם נאדה שלא חושבים
וק על עצמם ...לא נננסנו ישו ומיטה ויגונו חובה
לפני זה ...כשירדנומן המכונית הוא נתן לי 500 שקרים,,

131ח 0 3

03( 283281-2
תו טרמפ
לחייל

ומניעת א״דס בסקס:
השתמש בב תולה.

ומניעת ציתות בטלפון:

במכשיר ו/יוווועו/נ1וו.6

אנו מספ קי ם גם:
שירות לגילוי האזנות
מכשירים להקלטת שיחות
מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע״בז
ת״א, שלום עליכם ,18 טל׳ 286444

א קו ר דיוני ס טי ת
מארגנת שירה בציבור עם שיקופיות ומישחקי־חברה במסיבות תוכנית מיוחדת לימי־הולדת

טלפון ,2 2 1 0 1 7 :ת ל־ א בי ב

ך* יום שבו החלטתי להפסיק
* בעבודה הזאת, לפני חודש בערך,
היכרתי בחור שמצא חן בעיניי. תוך
זמן קצר עברנו לגור ביחד. סיפרתי לו
על העבר שלי. הוא אמר שהעבר שלי
לא כל־כך מעניין אותו, חשוב לו מה
אעשה בעתיד, והוא דואג שמא אקלע
למצב רומה ואחזור לעיסוק הלא-
מכובד הזה.
היה לי קשה לקיים יחסי־מין עם
החבר שלי בימים הראשונים, כי שייכתי
את כל מה שקשור במין לחובה
שעליי לעשותה כדי להרוויח כסף.
אבל לאט־לאט, עם המון סבלנות
מצירו, השתחררתי מהבעייה.
כיום, מין בשבילי הוא דרך להביע
רגשות עמוקים. כשאני מסתכלת לאחור,
מה שעבר עליי נראה כמו חלום־
בלהות.
בעבודה קראתי לעצמי אוסנת, וכך
גם הצגתי את עצמי לפני הקליינטים.
אז הרגשתי שאני יותר ״אוסנת״ מאשר
מיכל, בדרן ההתנהגות שלי, בצורת
החשיבה.

למה הגברים האלה, שלעיתים הם
די נאים, אפילו חתיכים, מעוניינים
בסוג כזה של קשר, עם נערת־ליווי?
יש כמה סיבות. האחת היא שיש
גברים שהם מאוד שתלטנים, אוהבים
להגיד לבחורה מה הם אוהבים במיטה,
מה הם לא אוהבים. לא מוכנים לתת
מעצמם.
סוג שני זה בחורים, שמאור מצליחים
בעבודתם, עובדים עד שעת־לילה
מאוחרת, ואין להם זמן ואנרגיה
לפתח קשר אמיתי עם בחורה. הם לא
מעוניינים לצאת כמה שבועות עם
בחורה, להוציא אותה למקומות־בילוי
עד שהיא תסכים להיכנס איתם למיטה.

אומנם הרבה בחורות מתירניות,
המוכנות להיכנס למיטה כבר בערב
הראשון, אבל הם לא מעוניינים בסוג
זה של בחורות.
יש גם הרבה גברים נשואים, הרוצים
לגוון את חייהם. יש גברים המסוכסכים
עם החברה שלהם, והם מעוניינים במין,
אבל לא רוצים להיראות בחברת מישהי
אחרת.
אני רוצה לפנות לכל הבחורות
והנשים, שיש להן כרגע בעייה של
כסף, ולבקש מהן, בכל לשון של
בקשה, שיחפשו דרכים אחרות. שלעולם
לא יכנסו לשום מישרד־ליווי,
אפילו לא כדי לספק את סקרנותן.
זה דבר נורא, שעלול ללוות אחר־כך
את הבחורה להרבה זמן. עצם
המחשבה על כן מכאיבה. אני הצלחתי
לצאת מזה בזמן, אבל כדאי שיידעו
שהעבודה הזאת ממכרת. היא מרגילה
את האשה לאורח־חיים פזרני ולרמת־חיים
גבוהה. לאשה, המתרגלת לחיות
מ־ 5000 דולר לחודש, קשה אחר־כך
להתרגל לחיות ממשכורת של 500
דולר לחודש.
עד כאן סיפורה של מיכל.
בנושא המין היא מעדיפה שלא
להיכנס לפרטים. על השאלה האם לא
פחדה לחלות באיידס, או בכל מחלת-
מין אחרת, היא עונה :״בדרך־כלל
השתמשתי באמצעי־מניעה. זה היה

איתי בארנק, וביקשתי מהגברים להשתמש
בזה. לא פחדתי. כאשר מיואשים,
איידס זה הדבר האחרון שחושבים
עליו.״
פצע כואב
זה חודש יש למיכל קשר רציני
עם גבר, המבוגר ממנה ב־10
שנים בערך, שבו פגשה בלילה שבו
החליטה לעזוב את עבודתה כנערת־ליווי
.״הוא סולח לי על שלושת
השבועות האלה בחיי ״,יוכל אי־פעם
לשכוח, וזה מציק לי.
״אני חוששת שהוא מעריך אותי

״לגמור אותי
לאט־לאט...״
מיכל הכותבת שירים, כתבה
אחדים בתקופת עבודתה בנע־רת־ליווי.
זהו אחד מהם:
גם הוא פיזר הבטחות
מאלה שחוזרות ללא ביטוי
ואז היא כתבה ביומו:
״קשרתי קשר גגדי,
אני חושבת,
לגמור אותי לאט לאט.״
ואחר־כך טבלה באמבט
וגיסתה לשכוח שלפגי בו
מכרה אהבה.
ואחרי כן, גם כן. ויצאה לה לדרכה בודדה וכואבת.
ושאש נערות בג׳יגס וטריקו
הסתכלו בה בקינאה.
ושני בחורים שרקו
ואפילו ישיש עם מקל
סובב את ראשו.
ואף אחד לא ידע.

פחות, קצת בז לי. אני רוצה לחיות
איתו כל חיי. אני אוהבת אותו. הוא טוב
אליי, מבין וגם נראה טוב — נאה,
גבוה.״
בתום הראיון אמרה מיכל שכדאי
לשוחח גם על החבר שלה, ולשמוע מה
הוא חושב עליה. היא אמרה שאולי הוא
יכעס על־כך שהיא מספרת את סיפורה
לעיתון. היא השיגה אותו בטלפון,
שאלה אותו אם זה בסדר, והאם הוא
מוכן להגיב.
החבר הסכים, ואלה הם דבריו :״היה
לי נורא עצוב לשמוע את סיפורה של
מיכל. הרגשתי שאני חייב לעזור לה
לצאת מזה, ואני חושב שעזרתי. אני
כמעט בטוח, כי הרי אין 100 אחוז
בחיים.״
על השאלה אם הוא היה המום
לשמע הסיפור, הוא ענה :״כן ולא.
בעבודה •שלי, שהיא עם קהל, אני פוגש
אנשים מכל הסוגים. חוץ מזה, היכרתי
אותה בשעה לא־מקובלת ובנסיבות די
מוזרות.
״זה היה ב־ 3בלילה. היא נכנסה
למלון, בית־מלון של ארבעה־כוכבים,
אם זה מעניין את מישהו, שאלה אותי
אם היא יכולה לשבת בלובי, כי אין לה
איפה לישון, נשארה בלי כסף. אמרתי
לה שהיא יכולה לשבת. ישבתי עם
אמריקאית צעירה, והיא הצטרפה
אלינו לשיחה.
״אחר־כך נתתי לה לישון בלובי,
באחת הפינות, על שתי כורסאות.
השארתי לה את המעיל שלי, כדי שלא
יהיה לה קר. ב־ 6בבוקר סיימתי את
עבודתי — זו היתה תורנות־לילה —
ונסענו לדירתי. אני הלכתי לישון,
והיא הלכה לעבודה החדשה שלה,
כאשת־מכירות במישרד. כבר חורש
שאנחנו בקשר, גרים יחד וטוב לנו.
בשבוע שעבר היא אפילו קיבלה ממני
את מפתח הדירה.״
מיכל אומרת ששלושת השבועות
שלה כנערת־ליווי היו כמו פצע כואב.
היא יודעת שבסופו של דבר, עם הזמן,
הפצע יגליד, אבל היא יודעת שהצלקת
תישאר לתמיד.
העולם הז ה 2634

עוו3ת־הד,ן מינה בו־״טמן, שעבדה
במישור! שר אדם כווסט (מימץ)
והוושעה בכליל .,מגרה מדוע הסתבכה

ך עשה עוול למינה ברייטמן. כל
^ מי ששמע על התאבדותו של עורר־הדין
הנודע אדם פרוסט קישר בתחילה
את מותו עם הסתבכותה הפלילית של
עורכת־הדין מינה ברייטמן שעבדה
במישרדו 14 שנה.
רק לאחר זמן־מה התברר מחקירות
המישטרה כי לא היה כל קשר בין
בעיותיו הכספיות של פרוסט והיקפן,
לבין הצרות שהביאו את מינה ברייטמן
לזייף ערבויות ולמעול בכספי לקוחות.
״הייתי בידיים של שני פטריארכים,
ובגלל אישיותי החלשה הרגשתי כמו
סמרטוט־ריצפה ״,סיפרה השבוע מינה
להשלם־הזה. מינה ,37 ,ילידת בת־ים,
הגיעה למישרדו של ארם פרוסט
כמתמחה ב־ 971ז. אביה, שהיה קבלן,
העביר את כל העיסקות המישפטיות
שלו למישרד שבו עבדה בתו. לאחר
שסיימה.את התמחותה, קנה לה אדם
פרוסט גלימה והוסיף את שמה לשלט
המישרר.
היה ברור שהיא ממשיכה לעבוד
אצלו .״את היחסים בינינו אפשר להבין
הכי טוב אם אומר שלמרות שעבדתי
במישרדו 14 שנה, ולבסוף הייתי גם
שותפה במישרד, ובילינו יחד שעות
רבות של היום לא קראתי לו מעולם
,אדם׳ .לא יכולתי. עד הרגע האחרון
קראתי לו,מר פרוסט׳.״ סיפרה מינה.
פרוסט תמיד היה המורה, המדריך
והדוגמה. מינה היתה מתייעצת איתו
בכל דבר, החל מבעיות מישפטיות ועד
לבעיות אישיות. היא ראתה בו סמכות
עליונה .״אפילו מבחינה מיקצועית לא
ידעתי כמה אני טובה, היו לי כל־כך
הרבה ספקות בעצמי. היום אני יודעת
שהייתי טובה מאוד. אבל במישרד
תמיד היתה לי הרגשה של שוליה״.

״מנחם
היפה״

*ץ ינה היא אשה קטנה, ממושקפת
*/ודקת־גיזרה. היום היא נראית כמו
אשה שהחיים שברו אותה.
ב־ 1974 חזרה מחו״ל ובמטוס הכירה
גבר יפה־תואר שנראה לה כהתגלמות
חלומותיה. זה היה אחרי מילחמת יום־
כיפור, והוא היה נתון כמעט כולו
בגבס. הוא סיפר כי נפצע במילחמה.
מלבד היותו יפה־תואר היתה לו גם
לשון חלקלקה. הוא סיפר על עצמו ועל
כך שאומנם לא למד באופן מסודר,
אבל עבד כמורה וכאיש־חקירות, והשתתף
בהפקות־סרטים .״נמשכתי
אליו בכבלי־קסם ״,אומרת מינה בחיוך
ציני מריר.
מינה אינה רוצה לדבר סרה בבעלה
לשעבר, שהוא גם אבי ילדיה. אבל
חברים, המכירים אותו, מתארים את
מנחם ברייטמן כ״טווס יהיר״ .הם
מספרים כי היה יפה כשחקן־קולנוע וכי

מנערותו כינו אותו ״מנחם היפה״.
למרות שמעולם לא למד ולא עבד באופן
סדיר הוא אהב להתלבש במיטב
החליפות, להתהדר בשעון יקר ולהתגורר
בבתי־המלון הטובים ביותר.
מנחם בא ממישפחה נחמדה, הוריו
היו יוצאי־שואה שכינו את בנם היפה
״הנסיך״ .הוריה של מינה התנגדו
לשידוך. הם הבחינו בחוש של הורים כי
מנחם אינו טוב למינה חלשת־האופי.
מינה ניסתה להיפרד, וחודשיים החזיקה
מעמד בלעדיו. אבל אז הוא התקשר
אליה ו״הפעיל עלי את כל קסמיו. לחץ
על כל הנקודות הרגישות ואני לא עמדתי
בכך וחזרתי אליו ״,סיפרה מינה.
השניים נישאו בסוף . 1976

״אלימות
מילולית״

*^ינה התקדמה היטב בעבודתה
//וסמוך לנישואיה כבר קיבלה אחוזים
מהכנסות מישרת של פרוסט. בעזרת
מכרים סידרו למנחם עבודה במים־
על־בשר. היה זה מיפעל שנוהל בידי
אלי טיסונה. מנחם השאפתן לא הסכים
לעבוד כשכיר ואחרי הצי שנה החליט
לפתוח בעצמו עסק של סיטונאי־בשר.
באותה תקופה התגוררו בני־הזוג
בדירתה של מינה בבת־ים. דירה
שהיתה שלה עוד מלפני הנישואין.
אבל כאשר נולד להם ילד והם חשבו
לעבור לדירה אחרת, הציע מישהו
שימכרו את הדירה, ישכרו דירה אחרת
בתל־אביב וישקיעו את הכסף. מנחם
תמך מאוד בסידור הזה, וכך עשו.
הדירה נמכרה והם שכרו רירת־גג יקרה
ברמת־אביב. בעיות כלכליות לא היו
להם. מינה עבדה, הבעל קיבל
תגמולים ממישרד־הביטחון בגלל
נכותו, והם נהגו לערוך מסיבות ולהזמין
חברים לארוחות־ערב, כאשר
מינה מבשלת במו יריה בכישרון גדול.
״לא היה נעים להיות אצלם,״ סיפר
ידיד־מישפחה .״מנחם היה מתעלל
במינה באלימות מילולית נוראה. הוא
לעג לה וקרא לה, :מכוערת׳, ,טיפשה׳.
והיא, במקום לכעוס עליו, היתה
מצחקקת כמו אידיוט ושותקת. זה היה
כל־כך לא נעים עד שחברים הפסיקו
לבוא אליהם.״
פרוסט לא אהב את מנחם. בין
השניים לא היתה כימיה. ומינה נקלעה
בין שני הכוחות החזקים ביותר בחייה,
כאשר כל אחד מושך לצירו. הבעל,
שראה את עצמו כסוחר מצליח, פיתח
את העסק שלו ללא כל מחשבה על
המימון וההוצאות הכרוכות בכך. הוא
קנה משאית, בית־קירור, חנות־בשר
והסביר לאשתו שאת עיסקי־הכספים
היא צריכה לסדר .״הוא חי באופוריה
של סוחר גדול, השיקים שנתן לא חזרו,
כי אני דאגתי לכך ״,סיפרה מינה.

לצורך הרחבת העסק הכניס שותפים
שהשקיעו כספים. היו אלה ברוך
אהרון, צבי פאר ויאיר קולטון,
שהתפרסמו אחר כך מפרשיות אחרות.
בינתיים חלה מנחט בדלקת־קרום־
המוח. כדי לעבור טיפולים שונים
נסעה כל המישפחה לארצות־הברית
והעסק נותר בידי השותפים.
כאשר חזרו לארץ גילו מנחם ומינה
שהעסק הסתבך, ונותרו חובות גדולים

מכיוון שלא יכול היה לתת ערבות
בנקאית שנדרשה על־ידי מישרד־התעשייה־והמיסחר,
החליט לעבוד
כסוכן־ביטוח .״עוד לפני שהתחיל
לעבוד שכר לו דירה מחוררת במלון
בתל־אביב, משם היה מנהל את עסקיו.
הוא התחיל לנסוע לחו״ל ואמר לי
שמכיוון שאינו נוסע על חשבוני אין זה
עיסקי. הוא פתח כל מיני עסקים שאני
לא הסכמתי להם. וכדי לעקוף אותי,

ההליך של שלילת־רשיון. אני יודעת
שעברתי עבירות ומגיע לי עונש.״
יש עדיין תביעות אזרחיות התלויות
נגדה והיא משלמת אותן בתשלומים
ממשכורתה כמזכירה בחברה תל־אביבית.
״עברתי
דברים נוראים,״ היא מספרת
,״נושים באו לחפש אותי ופעם גם
קיבלתי מהם מכות. איימו לחטוף את
הילדים שלי, ומישהו אמר לי שאלך

שהיה צורך לכסותם. כל הכסף שנותר
ממכירת הדירה הלך לכיסוי החובות,
אבל מנחם סירב לוותר על עסק־הבשר
וטען שאם יוותר על העסק המצב יהיה
יותר גרוע. היתה בוררות בינו ובין
השותפים ונקבע שעל מנחם לשלם
להם 300 אלף לירות.

כאשר סירבתי לנסח לו חוזים, הוא פנה
לחברים שיעשו זאת עבורו ״,סיפרה
מינה.
הריבית הגיעה למימדים של 1091,
דולרית לחודש ,״התחילו להחזיר לי
שיקים, הסתובבתי כמו סהרורית, לא
תיפקדתי ולא ידעתי מה לעשות. לא
קיבלתי גיבוי ממנחם. הלכתי לרואה־החשבון
שלנו כדי לבקש הלוואה של
3000 דולר. הוא הבין מה מצבי, טילפן
לפרוסט והם ניסו לעזור, אבל כבר לא
יכלו.
״יום אחד הגיעו הביתה נושים, ובביטחון
להלוואה לקחו את התמונות
מהקירות, לא יכולתי יותר לשלם את
שכר־הדירה ואת חשבונות החשמל

עם ערבים כדי להשיג את הכסף שאני
חייבת״.
הדבר היחיד שעזר למינה בשעותיה
הקשות היו חבריה, עורכי־הדין פנחס
נוסבאום וגלעד ישעיהו. נוסבאום אף
ייצג אותה בבית־המישפט בהתנדבות
וישעיהו העיד עבורה כעד־אופי.
התאבדותו של אדם פרוסט לפני
חודש הממה את מינה .״חברה טילפנה
אלי ואמרה :׳אדם הכניס לעצמו כדור
בראש ׳.התעלפתי. שפכו עלי מים
והייתי במצב נורא. זה נשגב מבינתי
כיצד פרוסט היה מסוגל לעשות זאת.
פעם, כאשר חבר שלו, עורך־הדין
ראובן גפטר, התאבד הוא ישב ובכה,
ואמר, :למה הוא עשה זאת, הרי אפשר

״לא עירעור
ולא הייהור״
** אחר שבעיסקי הכספים ״טיפ//לה
מינה״ ,מכרה האשה מיגרש
שקיבלה מאביה, ואת יתרת החוב
המשיכה לשלם בתשלומים .״כשנגמרו
הדברים שלי שיכולתי למכור לקחתי
מאמי ״,סיפרה מינה. אביה של עורכת־הדין
הצעירה, שתמך בה והיה הגב
שלה, מת בנסיבות טראגיות לפני
הסתבכותה הכלכלית.
״באותה תקופה כולם התחילו לש־אול
אותי מרוע אני לא עוזבת את
מנחם. אמרתי להם שלא עוזבים אדם
כאשר הוא בצרות. הוא היה במשבר
מהמחלות ונכנס לדיכאונות. ניסיתי
לעודד אותו. אבל ככל שעזרתי לו
יותר, כך הוא לעג לי יותר והשפיל
אותי יותר.
״הוא התייחס אלי כמו אל סמרטוט־ריצפה.
הוא היה מעליב אותי, מדכא
אותי ומשפיל אותי. אבל פחדתי לעזוב
אותו כי פחדתי להישאר לבדי. איבדתי
לגמרי את הביטחון העצמי שלי. חלק
גדול מההסתבכויות שלי היו מתוך
חשש שהוא יעזוב אותי. כאשר גיליתי
שיש לו מישהי אחרת עשיתי שמיניות
באוויר כדי להחזיר אותו אלי,״ סיפרה
מינה.
כאשר רצה הבעל לקבל הלוואות
הבנקים סירבו לתת, פנה למלווים
בשוק האפור וביקש את עזרתם.
כערבות הטובה ביותר הציג להם את
אשתו .״היא עורכת־דין וחייבת לכבד
שיקים, אחרת יקחו לה את הרישיון״,
הסביר למלווים. החובות תפחו וגדלו,
האינפלציה, שהשתוללה באותה
תקופה, גרמה לכך שאי אפשר היה
בכלל להדביק את החובות.
מינה לוותה מכיס אחד, כדי לכסות
חוב ומייד רצה ללוות כסף נוסף, כדי
לכסות את החוב החדש .״פרוסט היה
בסוד העניינים כבר מהתחלה, כי הוא
חתם לי על ערבויות בבנקים.
״האמון שלי בפרוסט היה מוחלט.
לא היה לי לא עירעור ולא הירהור על
החלטותיו. כל חשבונות המישרר היו
בידיו של פרוסט והוא היה אומר לי
מדי חודש כמה הרווחנו, או שלא
הרווחנו דבר ואין הכנסות החודש.
כאשר לא היו הכנסות לא קיבלתי
אגורה. היום אנשים באים ושואלים
אותי אם פרוסט לא עבד גם עלי״.
כאשר עזב הבעל את עיסקי־הבשר,

מינה ברייטמן עם סניגורה פינחס נוסבאום
״בעלי אמר שא1י טיפשה ומכוערת!״
והטלפון בדירה המפוארת ברמת־אביב,
אז קמתי ועזבתי את הבית,״ סיפרה
מינה. היא חזרה לגור עם שני ילדיה
אצל אמה, שם התגוררה עד לימים
אלה. מינה קוותה לקבל עזרה מאחיו
של בעלה, המתגורר בקנדה, אבל
כאשר באה אליו הוא סירב לעזור, ונתן
לה רק את הכסף לכרטיס־הטיסה
ארצה.
כאשר חזרה לארץ גילתה שהפרשה
התפוצצה. הנושים פנו למישטרה,
התגלו המעילות בכספי לקוחות והזיופים
שעשתה ביאושה .״אני לא
מנסה להתחמק מאחריותי ולא ברחתי
מהארץ כמו שאמרו ״,אומרת מינה.
״את רישיון עריכת־הדין החזוותי
ללישכה, כי לא רציתי לעבור את כל

היה לעזור לו.׳ ופתאום הוא עצמו
עושה זאת.
״כאשר שמעתי על הזיופים שהוא
חשוד בהם בכלל לא ידעתי כבר מה י
לחשוב. הרי הוא היה מוכן להרוג אותי
כאשר שמע שאני נאשמת בזיופים,
והוא עצמו עשה אותו דבר?״
מינה רצתה ללכת להלוויתו של
פרוסט, אבל היה מי שדאג להסביר לה
כי המישפחה לא תראה זאת בעין יפה.
לקראת גזר־הדין ציטטה התובעת
נאווה שילר תקדימים שבהם נענשו
עורכי־דין עונשים חמורים על עבירות
דומות. השופט מנחם אילן דן השבוע
את מינה לארבע שנות־מאסר, מהן
שנתיים בפועל ושנתיים על תנאי.

אילנה אלון ₪

31 יי

_ אשה ש ברי רי ת, אקדחג דו ל

! 9 ^ 491^ /7רש^סהיה

מאוזן:

ראה 3מאוזן.
( 1+מאוזן 2 +מאונך) בתורה
ממליצים לתת להורים
ממתקים (.)3,3,4,2,3
המן היה נכרי בלבד (.)4
בעזרת השם דן ברכות (.)4
בימאי לא בשל (.)3

פתרו! תשבצ 1פ1
2632

)14 לפרה, למשל, היו חיים
קשים (.)2,4
)15 האם האינדיאנים והכושים
לא מסיירים את העץ נגד
מזיקים, שמא ישתייך למוגדר
כאן 4,4
)17 בן יעקב עוסק בפיוס (.)4
)18 אפשר להעמיד את התיאטרון
בפינה (.)4
)20 זה המצב שבו אי אפשר
לדרוש מעבד עקום ללכת
לכל הרוחות (.)4,4
)22 האם שמענו את ה״עארס״
מגרש את בר־לב 5
)24 ענף החודש (.)3
)25 רכמן בכף?! (ע״פ א.ע 4
)26 קומו בחלל 4
)28 כמה שזה קל! רואים למפקד
חיל־האוויר הראשון את הטחול!

)29 מה עושה אשתו של למך
בבית־המישפט 3

מאוגך:
)2ראה 3מאוזן.
)4האורחים באים בחורף (.)4

(המשך ם ענו 1ד ) 19
ביקשתי מהנהג לרדת ועליתי
בחזרה הביתה. כשנכנסתי עמד
דב בחוץ וניקה במטאטא את
השביל. הוא תקע בי מבט מאוד
מבהיל. לא הגבתי, נכנסתי הביתה.
היו לי שני תיקים, הנחתי
אחד על השולחן ואת התיק הגדול,
שבו היתה המצלמה שלי, הגחתי
תחת המיטה. התיישבתי והתחל תי
לקרוא מוסף של שבת. אחר פך
קמתי ועשיתי לי בוס תה. חיפשתי
סוכר ולא היה, ושוב התיישבתי.
דב נכנס הביתה ולא אמר לי
מילה. הוא ניגש לכיור ועשה
תנועות חדות ורעשים אגרסיביים.
הבנתי שהוא כועס ועצבני. כבר
קודם, הבחנתי כי הבקבוק הגדול
של וודקה שקנינו לחתונה, והיה
מונח בצד, התרוקן. דב היה שותה
מדי פעם, הוא לא היה שתיין.
הבקבוק היה מלא כאשר עזבתי
את הבית, הערכתי ששתה הכל
כאשר עזבתי.
התכווצתי לי בפינה ולא פניתי
אליו. הוא כמובן לא פנה אלי. אני
חושבת שהוא קיצץ ביצה בכיור, כי
ראיתי על הקיר כלוב חדש עם
ציפור. הוא האכיל אותה ויצא. הוא
ניגש למיבנה השני שבו היו כל
החיות שלנו. המשכתי לקרוא
עיתון. אחר״כך ניגשתי למקרר
ולגז, רציתי להכין לי חביתה.
כשהתעסקתי עם הדברים דב
נכנס.
הוא שאל אותי איפה המצלמה

חולשה של שתקנים (.)5,3
למרות שהמנתח הפלסטי
פיספס, הוא השאיר את האי־1
ברים על פני (.)2,2,2
עטלף קנוי. גם הלויתן. אפשר
לצרף להם אדם (.)4
כשהתינוק בבטני מתהפך
הוא מכרסם.)5
הציפור פצועה בליבה...

עוקבות לפני הצרפתי (.)2
כשיש דעה מגובשת, גם זה
מסתדר, כי מה הוא כבר
יכול לראות מלבד כוכבים!?

הגיוני, שהרופא הזה בחלום
ברווז והחליט שיש לו גולגולת
של רוצח (.)8
נייר-הערך מוביל בהרמוניה
עם הסביבה (.)3,3
איזה הבל! שמעתם שצריך
לחכות 5
הכל ביחד במטבח (.)4
אלימלך על הגובה (.)2
הסתכל ברפת 3
עוד נבחר.)3

--יד׳ודית רגן —

אי תן ע מי חי

הדברת מדיקים
שמחים והדברת תיקנים(ג׳ן קזם),
שועי עץ, חרקי ספרים ובגרים,
עירפוו מיוחד וארועים ומניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

$ןיע

2272 סל6 .־ 4 -5וו 790

^ * 3רמת-גן רח׳מודיעין 8ו,ת.ד.
וב שו*7רה * 11 בדיאותך ורבושן י

התקרבתי יותר, זה קרה במהירות,
אני חושבת שאפילו הספקתי
לראות את מצב החביתה. בזווית״
העין ראיתי שהוא מגיע וניגש לקיר
הזה( .פזית שואלת את החוקר אם
היא יכולה להניח כבר את האק דח
).הוא לקח תמונה והחזיק
לפניו, התמונה הזאת לא נמצאת
כאן עכשיו.
זו היתה תמונה של צייד שגר
בביקתה עם כלב. בערך בגודל של
חצי מטר, מיסגרת״עץ שעליה
מולבש ציור־בד, ואז הוא אמר לי:
״אני אראה לך מה זה להחזיק
אקדח!״ או אולי הוא אמר להרים
אקדח, אני לא זוכרת את המילים
המדויקות.
שוב פניתי למחבת וראיתי
מזווית-העין שהוא מתקרב לכיווני
כשהתמונה מורמת. פשוט הייתי
כל-כך מבוהלת ומפוחדת כי הייתי
רגילה שבוויכוחים קודמים היה
מכה אותי בלי אזהרה. לא יכולתי
לצפות מראש מאיפה אקבל את
המכה.
הסתובבתי כשהיד מופנית למעלה,
זו היתה תנועת הסיבוב,
ואז פזית בוכה, ומבקשת
מהחוקר שיקח ממנה את האקדח)
החזקתי את האקדח, מרוב בהלה,
רציתי כנראה להגן על הראש שלי
או על הפנים, ושמעתי בום! הבנתי
מה קורה. ראיתי שהוא נרתע
אחורה, נשען על הקיר והתמונה
נפלה.
הייתי באיבוד־חושים מוחלט.
הכל הסתובב לי סביב העיניים,

אמות׳ וו:״דב תנשום! דב תנשו![!״
זציל!״
וצרחתי לשכני![״הצילו! 1 1
כי הוא רוצה אותה. הוא היה
תוקפני ומאיים. אמרתי לו שזו
מצלמה שלי והיא אצלי ,״אל תיקח
אותה!״ הוא ניגש לתיק שהנחתי
על השולחן והתחיל לפשפש ולהוציא
דברים. אמרתי :״דב, תפסיק
לפשפש לי בתיק!״ הוא התחיל
לחפש מתחת לשטיח המגולגל
ושאל :״איפה החבאת את המצ-
למה!״ לא עניתי. פשוט שתקתי.
אחר־כך ניגש והציץ מתחת
למיטה, ראה את התיק והתחיל
לחפש שם. ביקשתי שיעזוב את
הדברים שלי. הוא לא שם לב, הוא
תמיד התייחס לדברים שלי כאילו
הם שלו. הוא הפליט איזו קללה,
הוא היה נורא עצבני. כל תנועותיו
אמרו שהוא עצבני. פחדתי, כי
בעבר אם לקחתי משהו הוא היה
מגיב בתוקפנות.

״אף אהד
? 51 לא גא״
* * מדתיב פיג ת המטבח והש-
^ גחתי על החביתה. התקרבתי
קצת לסלון, כדי לראות מה הוא
עושה בתיק. הוא הסתכל עלי בכזה
מבט שנבהלתי. האקדח היה מונח
פה על השולחן( .החוקר מוסר
לפזית אקדח מישטרתי ריק מכדורים,
ומבקש ממנה שתראה בדיוק
מה עשתה ביום המיקרה וכיצד
החזיקה את הנשק. פזית נרתעת
מהאקדח ומראה סלידה קשה
ממנו. היא לוקחת אותו בסוף, כמי
שכפאו השד וממלאה את בקשת
החוקר).
הוא היה מרוגז, ובעבר כבר תקף
אותי כמה פעמים. אני לא יודעת
איך, מצאתי את עצמי עומדת
והאקדח ביד ומתחננת אליו :״דב,
תעזוב את התיק ״.אמרתי :״דב,
בבקשה תעזוב את התיק!״
ופתאום ראיתי שאני בעצם עם
האקדח ביד. נרתעתי אחורה
ואמרתי לעצמי :״מה הולך להיות!״
הסתכלתי על האש והאקדח
חליפות ולא ידעתי מה לעשות עם
האקדח. רציתי להיפטר ממנו, אבל
רציתי להניחו במקום שהוא לא
יקח אותו.

ולאט״לאט הוא גלש מהקיר על
הריצפה. אז התחלתי לצעוק :״דב!
מה קרה!״ רצתי אליו. הוא שכב
כשראשו נוטה על צידו. אני כרעתי
לידו, הרמתי לו את הראש, פתאום
זרם אדיר של דם נזל עלי, אז
הבנתי בעצם מה קרה, שהוא נפגע,
התחלתי לצרוח לשכנים.
אני לא מבינה איך אף אחד לא
ניגש. באתי אליו שוב וראיתי
שהוא שותק. ניסיתי לראות אם
הוא נושם או קרה לו משהו יותר
חמור. שמעתי נשימה והוא הביט
עלי. ניסיתי ביד לעצור את הפצע
שלא יזול דם.
אמרתי לו :״דב תנשום! דב
תנשום!״ וצרחתי לשכנים ״הצילו!
הצילו! תביאו אמבולנס!״ וכל הזמן
ראיתי שהוא עדיין נושם. כשהנ-
שימה נפסקה ניסיתי להנשים
אותו. כשראיתי שאף אחד לא
מגיב לצעקות פתחתי כמה שיותר
את הדלת, כי הראש שלו הפריע,
יצאתי החוצה וצרחתי כדי שמישהו
ישמע.
הייתי בהיסטריה, לא הבנתי
מה קורה איתי. חזרתי אליו שוב,
ראיתי שהוא עדיין נושם. לקחתי
איזה שהוא בגד ושמתי על ראשו
כדי שהדם יעצר. ושוב הנשמתי
אותו וניגבתי את הדם מהפנים
שלו. ראיתי שניסה להרים את ידו
שהיתה על הריצפה, אבל היא
צנחה. צרחתי וצרחתי והנשמתי
אותו.
צרחתי :״למה אף אחד לא בא!״
אני לא מבינה למה אף אחד לא
פתח חלון. פתאום ראיתי ילד,
אמרתי לו :״מהר תקרא למישהו!״
ושוב הנשמתי אותו, הייתי מלאה
דם, כל הידיים, הכל, זה נראה לי
כמו שעות. ואז הגיעו אנשים וקראו
לאמבולנס לעזרה.
חזרתי פנימה כדי לראות אם
הוא עדיין חי, אחר כך הגיעו
חובשים ואני עזרתי להם. הם
פתחו את הדלת בצורה אגרסיבית,
הם לא ידעו שהוא מאחורי הדלת.
החזקתי את הראש שלו והם ניסו
להנשים אותו. הם ביקשו מהשכנים
להוציא אותי החוצה כי
הייתי היסטרית וכל הזמן צעקתי.
העולם הז ה 2634

ת עו ד ת בסד

על, שלצדף׳
ועל ה,מלכילון׳

בט׳׳ו בשבט קיבלו ילדי־ישראל תעודות. דבר שבשיגרה. הילדים הלכו הביתה עם התעודות, חלקם
קיבלו נשיקה ומתנה מההורים וחלקם קיבלו עונש ונזיפה. גם כן עניין שבשיגרה.
נודע לי שבבית־ספר אחד בתל־אביב, בית־ספר אהבת ציון חרגו מהשיגרה. לכל תעודה הם צירפו
דף מודפס (ואולי בעצם רק לכיתות הנמוכות. בנה של חברתי הוא תלמיד כתה ג׳ וממנה נודע לי
הסיפור) .על הדף היה מודפס סיפור קצר של הסופרת נירה הראל.
לא אעתיק את כל הסיפור, רק אביא קטעים ממנו:
...את תקחי את התעודה ...תגידי יופי! יופי! ומייד אחר־כך תגידי: אבל ...אבל למה הציון בחשבון
כל־כך נמוך? ואיזה מין ציון קיבלת בטבע? ובעברית, זה כל מה שיכולת להשיג? וערבית? מה קרה
בערבית ...כן, אמא, אני יודעת שכך יהיה כשהבן יחזור הביתה עם התעודה ...ואם תרצי לתת לעצמך
תעודת־שליש, מה תכתבי בה?
.איזה ציון תתני לעצמך על המקרונים היבשים מדי שבישלת? מה תרשמי לעצמך על עוגיות־השבת
שנשרפו ...ומה בעניין המיכנסיים הלבנים הממתינים לכפתור מאז הקיץ?
״נסי להיזכר מה קרה מאז תחילת שנת־הלימודים — שלוש פעמים אמרת שתחזרי מהעבודה מוקדם
וחזרת מאוחר. פעם לא הלכת לאסיפת־הורים ופעם לא יצאת לטיול עם הכיתה, לתיאטרון לא לקחת
אותו, וכשלא הבין תרגיל בחשבון, אמרת שישאל את אבא...
...ואני הרי יודעת שאת יכולה להיות אמא טובה, אם את רוצה, אז מדוע את לא מצליחה? קשה
להצליח בכל מה שעושים, ומשום כך אין התעודות של שניכם מלאות ב,טוב מאוד׳ וב,מצויץ׳ .אני
מקווה שבשליש הבא שניכם תצליחו יותר.״
לא יודעת מי הגה את הרעיון לצרף סיפור לתעודות של הילדים. אבל מגיע לו, או לה(בעצם אני
בטוחה שזה לה) ,תעודת־כבוד. אולי בכל זאת יש עתיד למערכת־החינוך בארץ.
נ.ב. בגלל הסיפור הזה קראתי את כל הספר של נירה הראל ששמו אמא של אסף כותבת מיכתבים.
ספר מקסים וגם חינוכי מאוד ...להורים דווקא. הוצאת עם עובד, מומלץ.

האם אתם יודעים מה זה, סבלן מצויץ׳,
,קורמורן גדול׳, ,לבנית קטנה׳, ,כפן׳ ו׳טדורנה׳?
ומה זה, ברכיה׳, ,שרשיר, ,שלצדף׳ או,חופך?
ומה עם,כתלי׳ או,תחמם אירופי׳ או,מלכילון?
כל אלה, גבירותי ורבותי, הם ציפורי ארץ-
ישראל. זאת אומרת חלק מהן. יש הרבה יותר. כל
מה שאתם רוצים לדעת על ציפורי ארץ־ישראל
ועד היום לא היה לכם את מי לשאול, תמצאו
עכשיו בציפורי ארץ־ישראל מאת ראובן עינבר
(שכתב 5ספרים בנושא).
הוצאת יבנה, מחיר הספר 35ש״ח. החברים
שלי במושב, שקיבלו ממני את הספר, מאוד
התרגשו ואף החליטו להשקיע באיזו מישקפת
טובה, כדי להתחיל לצפור בעצמם.
ועוד ספר נפלא לחובבי־טבע הוא חובב הטבע
מאת ג׳ראלד דארל (זה מסידרת־הטלוויזיה
הנהדרת) 300 .עמודים, עשרות צילומים וציורים
מרהיבים. עשרות שנות־המחקר של דארל
זויב

ו\1״ <3י_י>1.1

והוי החדשות
אכול ושתה כי מחר...

אחרי הקורנפלקס המצויין שהוציאה לשוק
חברת תלמה לפני חודשים אחדים, הם יצאו
עכשיו עם בתפלקס — פתיתי חיטה מלאה
וסובין. הברנפלקס, כמו אחיו הקורנפלקס,
מועשר בויטמינים, במינרלים ובברזל והוא נפלא
עם חלב או בתוספת פירות יבשים, דבש וחלב,

וכישמן־הכתיבה שלו נותנים לקורא תמונה
מרהיבה של הטבע ברחבי העולם.
במקביל מצייד אותנו דארל בכלים שיאפשרו
לכל אחד מאיתנו לבדוק ולצפות בעצמו בדברים
שנמצאים ממש לידנו. הספר נראה כמו ספר

אחוזים
שר אהבה

לימוד והדרכה, אבל בעצם זהו סיפור מרתק של
איש מעניין מאוד, שבמיקרה מתעסק בטבע. גם
לאלה בינינו שאינם חובבי־טבע מוצהרים. יש רק
בעייה אחת. הספר עולה 65 שקלים. אז רק לימי-
הולדת, בר־מצוות, ושאר חגיגות.

!פינת בן־יהודה

הידעתם מה מרגישה אשה כשהיא מתאהבת?
כיצד מגיב גופה?
תשמעו את זה:
• *41 מהנשים סיפרו ששערן נראה טוב יותר.
• * 40 אמרו שעור־פניהן שיפר את מראהו.
• * 43 מהנשים דיווחו כי איבדו ממישקלן
בשלב הראשון של סיפור־האהבה.
• * 71 מהנשים אומרות שהן נרגשות כל הזמן
(מה שמסביר את היערר־התיאבון והירידה
במישקל).
• * 49 מכלל הנשים המאוהבות מספרות על
כך למקורביהן.
• * 43 מהנשאלות דיווחו כי בתקופה
הראשונה של ההיכרות עם נשוא אהבתן אין הן
מטיבות לישון.
• * 91 אמרו כי הן אוהבות לקבל פרחים
ממחזריהן.
• * 65 מודות כי מעולם לא קיבלו זר־פרחים
ממאהב כלשהו.
• * 55 מהנשים רוכשות לעצמן בגדים חדשים
בתקופת החיזור.
• * 77 מחפשות בושם חדש.
• * 47 מודות שההתאהבות באדם חדש

באחד המקומות כתבתי כי וידיאו הוא בעברית
חוזי. האקדמיה מיהרה לתקן אותי.
חוזי זה רק חלק מן השם. למכשיר עצמו
קוראים מקלטת חוזי. לסרט קוראים סרט חוזי,
ולקסטה קוראים קלטת חוזי. ברור?
ואגב, אני מקווה שאתם יודעים כי למסך־
המחשב קוראים צג ולמה שנכתב על הצג קוראים
מצג.
ואחרון אחרון חביב — איך אומרים אולטרה
סאונד? — קול על שמעי.
זה הכל להפעם, ותודה על תשומת־הלב.

מחזקת את ביטחונן העצמי.
• * 55 מהנשים מעדיפות שלא לשנות את
האיפור שלהן בגלל הרומאן החדש.
את המחקר המעניין הזה עשתה חברת מאקס
פקטור, כדי לצרפו לבושם החדש שלה: ג׳רדן
דא׳מור. תהרגו אותי אם אני מבינה מרוע מכל
נשות העולם הם בחרו לעשות מחקר על נשים
ואהבה דווקא בקרב 500 נשים אנגליות, שכבר
ידוע מזמן שמה שהן אוהבות זה את הנסיך
צ׳רלס, את הנסיכה דיאנה, דגים מטוגנים וצ׳יפס.
הבושם, אגב, ארוז בבקבוק מדהים ביופיו.
הריח — זו כבר שאלה של טעם, זאת אומרת של
ריח, במיקרה הזה 30 .עד 42ש״ח בהתאם לגודל
הבקבוק.

לארוחת־בוקר, או לארוחה קלה. מחיר מומלץ
לצרכן הוא 5.70ש״ח וזה זול ב־* 20 לערך מאותו
המוצר מתוצרת חוץ.

במיוחד עבור מי שהיו בארצות־הברית והתאהבו
שם בחטיפי־התירס הקורן צ׳יפס והט1ר־טיאס
החליט מי שהחליט לייבא אותם לארצנו.
מעכשיו בקיוסקים ובחנויות־מעדנים. שקית של
50 גרם במחיר 1.50 עד 1.35ש״ח. למי שאוהב
מלוח מאוד וחריף.

בשרים

ענבים שמגדלים באזור בורגונדי ומעכשיו גם
אצלנו. זה הוא יין אדום ויבש ולמרות שהוא אדום
ממליצים לשתות אותו מקורר.
מקורות מוסמכים מסרו לי שבבורגונדי
נוהגים לשתות אותו עם בשרים קלים, כמו עגל
ועוף, לעומת היין האדום הכבד ששותים עם בקר
והיין הלבן ששותים עם דגים. הבעייה היא שאת
יין הנאנו״ אי אפשר לקנות בחנויות, מאחר וכל
המלאי נירכש על״ידי מועדון היין. דרכם אפשר
להזמין הביתה 12 בקבוקים במחיר 9.95ש״ח

לבקבוק•
לכרמל אין אומנם יין חדש, אבל מאידך,
ונבחר היין הותיק שלהם, עובדת, למקום השביעי
על־ירי עיתון הצרכנות הצרפתי רב־המוניטין
£ 090151 £ט .<3מחיר יין עובדת בישראל
הוא 4.5שקלים — עכשיו נראה אתכם מביאים
אותו במתנה למישהו!

גם ״עת הגולן לא יצאו השבוע עם יין חדש,
אבל לדעתי בהחלט מגיעה להם מחמאה.
המחמאה היא על המחשבה הרבה שהם משקיעים

חברת הזד־לבן מביאה לנו קו צרפתי של
מוצרי בשר קר — אבל בתוספת הכשרות.
הסידרה מכילה אריזות בנות 150 גרם של הודו־מפולפל,
הודו־בפפריקה, בקר מעושן, עגל
מעושן, מעדן אווז, נקניק צרפתי ועוד. אריזות־הוואקום
החדשות של הוד־לבן יפות למראה,
וכנראה שגם שומרות על טריות למשך זמן רב.
טעמתי כמה מהכשרים ועם כל הכבוד
לתוצרת הארץ, אני מוכרחה להודות שזה אולי
טעים למי שלא טעמו מעולם את הבשרים
היבשים והמעושנים הלא־כשרים. לי קשה
להסתפק בהודו מפולפל, כשנקניק הרץ הונגרי,
פחשוטו איטלקי וסתם שינקן מתוצרת־הארץ
מציצים אלי מעל המדפים. אבל, אני באמת לא
דוגמה.

ויינות?
לייקבי נועפורט נולד בן חדש, יין הגאס״ —
בציר .87 למי שלא יודע גאנו״ הוא סוג של

באריזות היינות שלהם. לא עוד בקבוק־יין עטוף
בנייר־עיתון, או בשקית־ניילון .״עת הגולן מייצרים
4סוגי אריזות יפות שמחירן מ־ 1ש״ח ועד
ל־ 30ש״ח לאריזת־עץ מהודרת ל־ 6בקבוקים.

/ 77( 0777/(/ 77ע ( מ /ק ע /ג ע
1גו1בה אבות

כמו כל אשה מעל לגיל ,35 הנכנסת להריון,
גם חווה לוי הלכה לעשות בדיקת מי־שפיר.
ז שלום לרפי שאולי,

שתי נשמות טובות

עד היום אני דאגתי לדוגמניות. זה נכון שהיום
הן מפורסמות ויפות ומרוויחות הרבה כסף, אבל
כל אחד יודע שדוגמנית, כמו שחקן־כדורסל,
גומרת בגיל מסויים. אז דאגתי וחשבתי לעצמי

כוכבי הטלוויזיה — ממין זכר בלבד — \
עומדים בתור ומחכים לראות ולשמוע מי יהיה ־
האבא התורן הבא של בנה של המפיקה הבלונדית ולאה לא התנדבה לספר.
לאה זהבי.
הילד גדל קצת ושמן קצת, ופיתאום ראו כמה
כשנולד הבן של לאה, התחילו הרכילויות מביני־דבר בילדים שיש לו עיניים מאוד קטנות.
לעבור שעות נוספות. אף אחד לא ידע מי האבא, אז עשו חשבון של שתיים ועוד שתיים — זאת
וג אומרת, לאה עובדת בטלוויזיה, אז בטח היא
ס נפגשת בעיקר עם אנשי־טלוויזיה. אם היא לא
מגלה, סימן שהגבר נשוי. ואשר לעיניים הקטנות
של התינוק(שהיו לו גם פה קטן ואף קטן ואוזניים
קטנות) נו, מה יצא לכם? לרכלנים יצא שהאבא
הוא ירון לונדון. כולם דיברו על זה במשך
תקופה מסויימת. היו ליחשושים מאחורי הגב וגם
מלפנים. היחידי שלא התרגש במיוחד היה ירון
לונדון, שאמר ״כן, גם אני שמעתי את הסיפור
המצחיק הזה.״
אחר־כך נהיה שקט.
עכשיו פיתאום מישהו הסתכל בילד וראה
שיש לו מין מצח כזה שמזכיר מאוד את אלכם
גילעדי, שגם הוא כידוע, איש־טלוויזיה, ולבטח
הוא מכיר את לאה זהבי ואולי־אולי...
שמעתי שגם אלכס גילעדי לא מת מהתרגשות
מהסיפור הזה. עכשיו כולם מחכים לראות
מי יהיה הבא, ואם הוא יתרגש.
בימים האחרונים ניגש אל לאה זהבי מפיק
ידוע בטלוויזיה, ואמר לה שאם היא תסכים
לגלות את שמו של אבי בנה בוודאי הרכילויות
יפסקו. אבל לאה אמרה שלא מתחשק לה לגלות
לאה זהבי עם צדי צרפתי
את שם האב, ולא איכפת לה שהרכילויות לא
עיניים קטנות
יפסקו.

איזה מיסכנות הן, שאין להן מיקצוע, וממה הן
יתפרנסו כשיהיו גדולות.
עכשיו אני רגועה לגמרי. ברור לי שחלק
מהדוגמניות בארץ יתקבלו בברכה בכל תיאטרון
רציני בארץ. לא בכל יום רואים שחקניות כל־כך
מוכשרות כמו אנבל טמיר או קארין
דונסקי, למשל.
השתיים הללו הן כבר המון שנים חברות
קרובות, ולכל אחד הן אומרות זו על זו ״שי איז
מיי בסט פרנד.״ (זה מפני שהן אוהבות לדבר
בשפות זרות).
אז נכון שכלפי־חוץ הן עדיין בסט פרנדס, אבל
מאחורי הגב — ישמור אלוהים.
אחת אומרת על השניה שהיא זונה, והשניה
אומרת על הראשונה שהיא א״סקסואלית. אחת
אומרת על השניה שהיא מחבלת לה בעבודה,
והשניה אומרת על הראשונה שהיא נורא מפריעה
לה בעבודה. אחת אומרת על השניה שהיא לא בת
33 אלא ,40 ושכבר עשתה מזמן ניתוח פלסטי,
והשניה אומרת על הראשונה שהיא סתם כלבה־זקנה
המקנאה ברעננותה. האחת עושה חיקויים
מצחיקים לצורה שהשניה הולכת על המסלול,
והשניה מחקה את השפה המצחיקה שלה שהיא
חצי־אנגלית חצי-עברית וחצי־משהו־לא־ברור,
וכו׳ וכו׳ וכר, לטובת כל החברים המשותפים של
שתי הגראציות, שפשוט מתים מצחוק.
אבל —
אבל כשהן נפגשות, שתי הנשמות הטובות,
מייד הן עוטות על פרצופן היפה את החיוך הכי
מרגש שלהן, ואומרות אחת על השניה לכל
המעוניין לשמוע ״שי איז מיי בסט פרנד״ ,וגם
נותנות אחת לשניה מתנות קטנות.
אמרתי לכם שהבימה זה מתנ״ס בהשוואה
אליהן.

אותה הביתה. אמרו שיודיעו לה בטלפון אם הכל
בסדר.
עברו כמה ימים והתשובה הגיעה: הכל בסדר.
חוה שמחה מאוד, ובשימחתה שאלה עוד שאלה.
אולי הם יודעים אם יש לה בן או בת? בוודאי
שאנחנו יודעים, השיבו לה — יש לך בן!
חווה כמעט התעלפה מאושר. רצה לטלפון
במהירות־שיא, חייגה לרפי שאולי וצעקה: זה בן!
זה בן! מהצד השני החזיקו את רפי שגם הוא לא
יתעלף.
לרפי יש בת אחת, מנישואיו עם מנדי ריים־
דייוויס, ולחווה יש בת אחת מנישואיה לגי
פולום. ועכשיו ביחד הם עשו בן זכר. הייתם
מאמינים?

סיפור אהבה
כמה שנים אני כבר כותבת מדור רכילות
בעתון? ?300 ?200 משהו כזה. אז תדעו לכם, יד
על הלב, שמעולם לא נהניתי לכתוב משהו כמו
את הסיפור הזה. כי זה סיפור על חברות ועל
פירגון ועל שימחה והתרגשות בדרגה הכי גבוהה
שאפשר.
תירזה אייזנברג היא עיתונאית ועורכת
מדורים בעיתון דבר. אחד המדורים שהיא עושה
למענו גדולות הוא המוסף הסאטירי של דבר,

המתנה הארוזה

תירזה איזנברג
ליד הבית על המידרכה

החברים אספו כסף
דבר אחר. תירזה היא האשה המכניסה שלווה
ורוגע בין המשתתפים העצבניים של המוסף הזה.
תמיד יש לה מילה טובה, מחמאה, משהו שמרגיע
את החברה. היא מוכנה לעזור לכולם, לבוא
מוקדם יותר, ללכת מאוחר יותר. בלי תירזה,
כנראה, לא היה דבר אחר יוצא לאור. כולם
יודעים את זה, חבריה־לעבודה וחבריה מבחוץ.
כולם גם מעריכים את תירזה ואוהבים אותה.
לפני כמה חודשים אספה תירזה את החברים
שלה והודיעה להם חגיגית שהיא בהריון. אי־אפשר
היה לדעת מי מרוגש יותר, תירזה או
החברים שלה. כולם שתו לחיים והתנשקו ואמרו
״שיהיה בהצלחה״ ,וכל אחד הלך לדרכו. תירזה
המשיכה לתפוח ולשמון, והחברה כינסו ישיבה
מיוחדת בעניין ההריון שלה.
חשבו מה הם יכולים לעשות, איך הם יכולים
לעזור, כל אחד התבקש להביא רעיונות. נפגשו
שוב אחרי שבוע, והרעיון של אחד החברים
חברים. חבר אחד עשה 70 שיחות־טלפון.
התקבל מייד. הרעיון היה לשלוח מיכתב לכל
לפני חודשיים החל ״מיבצע אוטו״ ,וכמו כל
החברים הקרובים של תירזה — ומסתבר שיש
מיבצע רציני שמרו המשתתפים את קיומו בסוד
הרבה כאלה— .ולהסביר להם שמה שהיא צריכה
כמוס — בעיקר מתירזה עצמה.
בחיים עכשיו זה מכונית. אשה בעלת תינוק
לפני שבועיים נולד במזל טוב התינוק אורי
תשפר את איכות־חייה אם יש לה מכונית.
ושוב היתה שימחה גדולה. תירזה שכבה בבית־אחד
החברים כתב מיכתב ושיכפל אותו. חברה
החולים, והחברים יצאו לעבודה. הכסף בבנק
אחת נשלחה לביתה של תירזה כדי לגנוב את
נאסף. מישהו קיבל הוראה ללכת בכל יום בבוקר
פינקס־הטלפונים שלה, ולברר מיספרי־טלפון של
לחפש מכונית עד שימצא משהו טוב.

תירזה המופתעת
משהו ענק באריזת־מתנוז
בשבוע שעבר נערכה הברית של אורי הקטן.
בתום הברית הסיע חבר אחד את תירזה ואורי
הביתה. שם, ליד הבית, על המידרכה, חיכתה לה
קבוצה שלמה של חברים.
היא שאלה מה אתם־ עושים כאן למטה?
החברים חייכו חיוכים גדולים. תירזה לא הבינה
מה הם מחייכים כל־כך, והתחילה לחפש מסביב
סיבה. ואז נתקל מבטה במשהו ענקי, עטוף בנייר
אריזה מהודר, וקשור בסרטים ורודים, ועליו שלט
האומר ״לתירזה באהבה״ .זו היתה מכונית אוטו״
ביאנקי קטנה, מתנת כל אוהביה.
אז תחילה היתה שתיקה גדולה, ואחר־כך היו
הברות בלתי־ברורות, ואחר־כך היה בכי של
שימחה והתרגשות מצד המקבלת ומצד הנותנים.
אני לא יכולה להמשיך את הסיפור הזה כי עכשיו
גם אני כבר בוכה.
אמרתי לכם שזה סיפור מהסרטים? וזה קרה
כאן, בישראל, בתל־אביב, בשדרות־נורדאו. תראו
לי איפה בעולם יש חברים כאלה, ותראו לי איפה
בעולם יש אשה שמגיע לה חברים כאלה.

אוכלים
אותה בעיניים
אחרי רומאן של חמש שנים, הם החליטו סוף־ ,
סוף להתחתן — כוכב פרי, מהידועות בין
רקדניות־הבטן, ושמוליק ספן, בדרן וחקיין, .
היא בת ,26 חיפאית במקור. נישאה בגיל , 16
ילדה שני ילדים והתגרשה כעבור שלוש שנים! ,
אחרי שבעלה חזר בתשובה, נהיה חרדי ממש.
לטובת שלום־הבית היא ניסתה להיות דתית יחד ן
איתו, אבל זה לא הלף.
את ספן בן ה־ 29 היא פגשה במועדון חיפאי.
אחרי שהוא סיים את ההופעה, הוא הבחין בה,

פגישה עם הנסיכה קרוריין

וידוי אישי: אני מעריצה יופי נשי. בחודשים
האחרונים ראיתי פה ושם בעיתונים תמונות של
עדי איינהורן. הוקסמתי. הרבה לא כתבו
עליה, מקסימום משהו בנוסח ״הדוגמנית הכי יפה
שהיתה במסיבה ״.היא הזכירה לי מישהי, ותוך
שניות ידעתי: הרי היא ממש דומה לנסיכה
קרוליין ממונאקו.
צילצלתי אליה, ואמרתי לה שמאוד אשמח

״גרתי במלון אשר שייר למישפחה המלכותית,״
היא סיפרה .״ערב אחד ישבתי בלובי,
וראיתי בחורה יפהפיה מתקרבת מרחוק. הסתכלתי
עליה, זיהיתי אותה, מאוד התרשמתי. אחר־כר
חציתי את הכביש ונכנסתי לדיסקוטק הכי
פופולארי שם.
״אחרי חצי שעה הגיעה קרוליין, עם בעלה
ועוד זוג. מאוחר יותר נפגשנו בשרותים. שמנו

עדי(איינהורן) בן־יוחנן
מעדיפה לחזור לשם המקורי

עלמה בן׳-יוחנן
קטנה מאחותה בשי שה סנטימטרים
לראות אותה ממש, לא רק בתמונות. היא הסליפסטיק,
היא הסתכלה עליי, והתחלנו לדבר.
כימה. הגיעה במכונית היפה והחדישה שלה,
היא שאלה: מאיפה את? את דוגמנית? והחמיאה
והחנתה אותה ב״דבל־פארקינג״ ,בלי לעשות חשלבגר
שלבשתי. היא מאוד חברותית. יש הרבה
בון.
יפות, אבל היא משהו מיוחד״.
קודם־כל שאלתי אם כבר אמרו לה שהיא דומה
כמה פרטים על הנסיכה עדי מתל־אביב: בת
לנסיכה. בהתחלה היא ניסתה להתחמק מתשובה ,23 ,גובה שאינו נגמר של 1.83 מטר, חמודה,
אבל אחרי לחץ הודתה :״כן, אמרו, וזה מחמאה
יפהפיה. עד לפני חצי שנה קראו לה איינהורן,
גדולה, אני חושבת ״.אמרתי לה שזה יהיה נחמד, אבל היא מעדיפה לחזור לשמה המקורי, בן*
אם היא תפגוש את קרוליין, ואז היא הפתיעה יוחנן.
אותי, סיפרה שהן כבר נפגשו, במיקרה, כאשר
עכשיו היא בהליכי גירושין, נאלצת לנהל
עדי ביקרה לפני שנתיים במונטה־קארלו.
מישפטים לא נעימים עם האקס, בחסותו של

לא רוא
את הבט

כשהגיעה לידי התמונה הזאת, שצולמה
בשבוע שעבר באחד האירועים בתל־אביב, הסתכלתי
בה זמן רב, אבל לא הצלחתי לזהות מי זו.
החיוך המתוק היה מוכר, העיניים הגדולות
והחומות, אבל איך יכולתי לדעת שזוהי רוחמח
רז, שכבר מזמן־מזמן הדרימה לקיבוץ גלאון, שם
היא חיה חיים שקטים עם בעלה יגאל, שלושת
ילדיו הגדולים, שתי בנות ובן, מנישואיו
הראשונים, ובתם המשותפת, לימור?
גם סיגנון־הלבוש היטעה אותי — החליפה
הזאת, בעלת הכתפיים המרופדות, בצבע ורוד

רוחמה רז
בחודש השמיני
מזעזע, וצעיף המשי הארור, בצבע טורקיז. רוחמה
של פעם, ה״רקפת״ הקטנה והתמימה, נראתה
לגמרי אחרת.
צילצלתי אליה לקיבוץ, והופתעתי לשמוע
שמתחת לוורוד הזה מסתתרת בטן בחודש
השמיני. ממש קשה להבחין. כזמרת, המתכננת
להוציא אריר־נגן חדש סמוך למועד הלידה, היא
שומרת על הופעה חיצונית, ואם נוספו לה כמה
קילוגרמים, זה רק באיזור הבטן.

מגרש ידוע, העורן־־דין ציון סמוכה. היא מבוקשת
כדוגמנית בארץ וגם בחו״ל, שם היא מיוצגת
על־ידי סוכנות־הדוגמניות פורר בניו-יורק.
כשהיא לא מדגמנת, מול המצלמות בעיקר, היא
יושבת ליד המחשב בסוכנות־הביטוח של אביה,
לומדת את הנושא ומתכוונת להעמיק בו בעתיד.
על חייה כאשה נשואה היא אומרת :״הייתי
תמימה כשהתחתנתי. הבית היה הדבר הכי חשוב
בחיי. לא ידעתי לבשל, ולימדתי את עצמי
מספרים. חלק מהזמן הכל היה יפה, אבל היו לנו
השקפות־עולם שונות בנושא של חיים משותפים.
״זו היתה השתלמות בבית־הספר הגבוה לחיים.
בזכות הניסיון הלא נעים הזה אני עכשיו אדם
אחר. זה היה שיעור בבגרות. מעתה אדע לאילו
תכונות לשים לב ״.חבר אין לה, וגם לא בוער לה
להיכנס למיסגרת רצינית חדשה.
יש עוד יפה במישפחה: אחותה עלמה, בת ,20
השתחררה לא מזמן מהצבא, מתכוונת להיות
דוגמנית, אבל גם עומדת ללמוד מיון יהלומים,
קטנה מאחותה בשישה סנטימטר.
הן חברות טובות, יוצאות לבלות ביחד,
מתחלפות לפעמים בבגדים.

ג רון עמוק 4

סקנדל בבית־המישבט

נפסלץ״.
מעלה
״הסיפור
במילים: השבוע המיסתורי הקול בליבלי
נפסלץ״.
של של ריחריח קצתקצת מעלה אוליאולי
הזההזה
״הסיפור
במילים: השבוע פתחפתח שלישלי המיסתורי הקול לשמוע במה המדובר, הצעתי לוותר עליו ולעבור למשהו אקטואלי. הגרון לא התייחס לרצונותיי,
כדרכו, אבל הרגיע אותי שלמרות שזה אנטיקה, זה מתאים בדיוק למה שקורה בזמן האחרון. מי לא
קרא או שמע על הסתבכויות של שופטים?

סיפר הגרון:

השופט הזוק כמו שופטים אחרים, היה מיודד עם עודך״דין, שעסק באותו תהום שיפוט של אותו
שופט. הסיפור התרחש בתחילת העשור האחרון. עורך־הדין הזד״ שכבר איננו איתנו יותר, דמה במראהו
לדויד המלך, הוא והשופט היו מיודדים, נהגו לשבת יחד כמיזנון בית־המישפט. עורך־הדין הירבה
לייצג את לקוחותיו בפני אותו שופט.
לאותו שופט היתה מזכירה — נאד״ הסובר״ ילידת מושב, משכילה. בינה לבין עודר־הדין
האדמוני, שהיה גבר מרשים, היה סיפור רומאנטי. הוא, אגב, היה נשוי לאשה שעבדה בתחום החופף
לשלו,
הרבה מאור תיקים הגיעו דרך המזכירה ללישכתו של השופט. אפשר לומר שהיתר. לה יכולת לנייד
תיקים. ואז — מזכירה אחרת שמה את עינה בעורר־הדיו ז״ל. כיוון שהוא לא הגיב לרמזיה, היא
טרחה להסב את תשומת ליבה של אשתו למתרחש בין בעלה לבץ מזכירת השופט.
תוך זמן קצר הגיעה אשתו של עורך-הדיו לבית־המישפט ועשתה לבעלה סקנדל. מזכירת השופט
המשיכה בעבורתד״ כרגיל, אבל עיניה היו אדומות מבכי. מאז הסקנדל נעשו קשריה עם הפרקליט ועם
התיקים שהיו בטיפולו, איר לומר זאת — בררניים.
עד כאן הסיפור.
הקול המיסתורי שלי סירב לנקוב בשמות, וגם הדגיש שהוא לא מציין באיזה בית־מישפט מדובר,
איזה סוג ובאיזו עיר. לדבריו, יש בסיפור מספיק רמזים ויהיו מספיק אנשים בבראגי׳ה המישפטית אשר
יזהו את הגיבורים, או אפילו יזכרו את הסקנדל.
לימור, בת 3וחצי, בלונדית כמו אבא, בעלת
עיניים של אמא, כבר זכתה לשיר על שמה,
ובקרוב היא תזכה באח או באחות. לרוחמה
וליגאל לא משנה מין התינוק.
מה שחשוב, פרט לאושר המישפחתי של
הרקפת, זה הפירגון של הקיבוץ לקאריירה שלה
כזמרת. המשק מימן את התקליט, אם כי לא נראה
לי שיש למזכיר על מה להתלונן, כי רוחמה
מופיעה המון, וכל הכסף הולך לקופת־הקיבוץ.
עזר לה גם הבעל, שתיפקד כמפיק לכל דבר
— דאג לשעות־אולפן, לקשר עם כותבים,
לנגנים. מה יש לדבר, ממש כמו נתן תומר של

ירדנה ארזי.

יגאל, שהיה פעם מנהל מיפעל המאווררים של
הקיבוץ, ויתר על חלק מתפקידו, כדי להיות פנוי
לטובת הקאריירה של אשתו, והשאיר לעצמו רק
את הטיפול בנושא הייצוא.

777/70

קשר רומנטי
לאן שאני לא הולכת, אני פוגשת בנערות
מאוהבות. במי? אולי בחברים הפרטיים שלהן, אם
יש להן כאלה, אבל גם באליל החתיך ויפה־התואר,
אדם. יש מי שאף מקשטות את פרק־ידן
בסמרטוט ציבעוני, שהוא סימלו המיסחרי של
הזמר.
הבחור החליף את מיספר־הטלפון שלו כבר
כמה פעמים, בגלל הטרדות בלתי פוסקות ואני
שומעת שהשכנים בבניין שבו הוא גר כיום —
ואפילו אני לא יודעת את הכתובת — די סובלים

כשהיא רוקדת להנאתה. אמר לה שהיא רוקדת
יפה, חבל שרוקדת רק לעצמה. היא לא התייחסה,
אמרה ״עזוב״ ,אבל הוא השאיר לה כרטיס־ביקור,
אמר ״אם תרצי פעם לעשות משהו עם עצמך,
תתקשרי״.
היא התקשרה, והוא עודד אותה להתחיל
להופיע כרקדנית־בטן. כאיש־בימה הוא לא מקנא
כאשר היא מענטזת ומנדנדת וחושפת כמה
סנטימטר מהחזה המפואר שלה. הגברים בקהל
אוכלים אותה בעיניים. בבית היא רק שלו.

מהמעריצים והמעריצות שלו. כמו על כל מצליחן
בעולם הבידור, גם על אדם מרכלים.
מה כבר לא שמעתי עליו. על הקאריירה שלו
כבר יודעים הכל, וגם אלה שלא חולמים להטריח
את עצמם להופעותיו, מקבלים אותו אצלם
בסלון, בטלוויזיה. אז ימה עם השעות שאחרי
העבודה, מה קורה שם?
השבוע שאלתי את מנהלו האישי של האליל,
שלמה צח, מה קורה אצל זמר־הטיפוחים שלו,
אחרי שהוא יורד מן הבימה או יוצא מאולפן־
ההקלטות, ושמעתי את הדיווח הבא :״המון
בחורות מטורפות עליו, אבל הזוכה בקופה(ככה
הוא אמר, הזוכה בקופה) היא בחורה, שהיתה בעבר
חברת־ילמת שלו. אדם גדל בעכו, והיא היתה
ליד, באחת הקריות(הוא לא אמר איזו קרייה). .
״אדם פגש אותה בהופעה שלו בצפון, במיס־גרת
הפסטינל בחנוכה. היא באה להגיד שלום
מאחורי הקלעים, והקליק הישן ביניהם נדלק שוב.
על הרומאן הזה יודעים רק חברים טובים שלו, כי
אנחנו מקפידים להסתיר את הסיפור. אדם ביקש
זאת״.
לגברי (
על שאלתי המתבקשת, איזו סיבה יש 1־3
תקופה )
צעיר, רווק(סליחה, גרוש, הוא היה נשוי ופה
קצרה) ,להסתיר קשר רומאנטי בחייו, ענה לי
האמרגן :״אדם תמיד אומר לי שחברה זה דבר
זמני, ועד שהוא לא גר איתה, או ממסד את
היחסים, הוא לא מעוניין בפירסום. בכל מיקרה,
ברגע המתאים הוא אפילו ישמח להצטלם איתה״.

נ ע בוי 1־ ! 1

הגוזץ ד
אחרי...
^ י־אפשר להכחיש, אני אדם
1 אחר כעת. פיתאום כל אחד
יודע מי אני ומה אני, מכירים אותי בכל
מיסעדה וחוף־ים ובכל מועדון, הצגה
וסרט שאני הולך. כולם מזהים אותי,
נעשיתי פיתאום מפורסם.
זה לא כל־כך רע. לא סובלים מזה.
אני, בכל אופן, לא סובל מזה ״.כך אומר
יורם שפטל בחיוך, ימים אחדים אחרי
שסיים את סיכומיו במישפט ג׳ון איוואן
דמיאניוק.
בתחילת המישפט, בדיוק לפני שנה,
היה שפטל עורך־דין אלמוני. בקפיטריה
של בית־המישפט בתל־אביב הכירו
אותו כאחד מעורכי־הרין הצעירים.
בעל ביטחון עצמי ולשון בוטה,
לעיתים. הוא הופיע במישפטים של
עברייני־סמים, שודדים וגנבים, והתבלט
בעיקר בכישרונו להרגיז את
השופטים ולא לוותר להם במאומה.
ופיתאום, כסוס שחור, קפץ לספסלי
הסניגוריה לצידו של מרק אוקונור,
האמריקאי־האירי רב־הקסם, במישפט־השואה
הגדול מאז מישפט אייכמן.
״ביום הראשון למישפט, כששמעתי
את אוקונור טוען בעניין חוסר־הסמכות
של בית־מישפט ישראלי, רציתי להתפטר.
ראיתי שאוקונור אינו יודע על
מה הוא מדבר, ונכנסתי לפאניקה. לא
האמנתי למישמע אוזניי, וחשבתי שאם
התיק יפול עלי, אני לעולם לא אוכל
להרים אותו, לא הכרתי אז בכלל את
התיק ״.אבל גם בחלומותיו הפרועים
ביותר לא חלם שפטל שיום יבוא והוא
יהיה עורך־הדין המוביל במישפט
רמיאניוק.
״אבל זו היתה הפעם היחידה

שחשבתי להתפטר מהתיק. אחר־כך,
בכל המצבים הקשים ובכל העלבונות
של השופט רב לוין לא חשבתי לרגע
להתפטר. כי זה היה נראה כהתקפלות,
ולא הייתי מוכן לצאת מהתיק הזה
כאיש מובס. זה בניגוד לאופי שלי״.

התנגשות עם
דב לוין
ף אמנם, סל מי שהאזין למישפט
1דמיאניוק ברדיו, או שצפה בו
בטלוויזיה, התרשם ממיספרן הרב של
הצפרדעים שהיה על שפטל לבלוע.
בתחילת המישפט — מעמיתו
אוקונור, ואחר־כך בעיקר מבית־המישפט,
ובמיוחד מהשופט רב לוין.
שפטל אינו יודע את הסיבה לעוינות
המיוחדת שגילה כלפיו השופט העליון.
אבל עורכי־דין ותיקים טוענים שהם
זוכרים את ראשית הסיכסוך בין עורו־הדין
הצעיר שפטל, ובין השופט המחוזי
רב לוין, עוד בשנת . 1979
״אני לא מאמין שהוא נוטר לי טינה
מאז בגלל העניין הזה ״,אומר שפטל,
״אבל הרבה עורכי־דין, המכירים את
הסיפור, נשבעים שזו הסיבה לעויינות
שלו״.
ב־ 1979 ייצג שפטל עבריין מרא־שון־לציון,
בשם מרציאנו, שנאשם יחר
עם אחרים בפיצוץ ביתו של שוטר.
התיק נידון בבית־המישפט המחוזי
בתל־אביב, לפני הרכב של שלושה
שופטים, שבראשו עמד השופט רב
לוין, שהיה אז עדיין שופט מחוזי.
במאי 1979 הודיע השופט לוין לכל
המשתתפים בתיק כי המישפט יידחה

•ורם שנטו, רנני ואחו׳: :לימה שחווה ועניבה בנאום
עד לחודש ספטמבר, מפני שהוא נוסע
לחו״ל. שפטל היה הסניגור היחידי
שביקש לשחרר את לקוחו בערבות
בגלל הדחייה הארוכה של המישפט,
אבל בית־המישפט לא נעתר לו. אז
עירער שפטל בבית־המישפט העליון.
נשיא בית־המישפט העליון דאז,
השופט יואל זוסמן, אמנם לא שיחרר
את הנאשם, אבל הטיח ביקורת נוקבת
בשופט לוין על שדחה מישפט לתקופה
כל־כך ארוכה בגלל נסיעה לחו״ל.
כאשר התחדש המישפט, בספטמבר,
פנה השופט לוין לשפטל באולם בית-
המישפט, והביע את כעסו על שעירער
בבית־המישפט העליון וגרם לכך
שימתחו ביקורת על שופטים ויפגעו

שכרה את האולם הזה והשופט לוין
התנפל עלי ואיים שיצטרך להוציאני
מהאולם ולנקוט נגרי אמצעים. זה היה
נורא.
״ביחוד החמיר הדבר בגלל התנהגותו
של אוקונור, שהיה אמור לתמוך
בי. אבל בלישכה התקפל אוקונור
והפסיק לעמוד לצירי. בכל יתר
הפעמים לא סבלתי מההערות של
השופט. הרי הכל נעשה בפומבי, וכל
אחד יכול היה לראות מה קורה ולשפוט
בעצמו, ואני לא בטוח שמי שיצא רע
מכל העניין זה דווקא אני״.
גם בפני התקפותיהם של ניצולי־השואה
עמד שפטל בלי התרגשות
מיוחדת .״היו ביניהם כאלה שדיברו

ולא קילל אותו .״רק פעם אחת, בקיץ,
כאשר ישבתי באבטיחים (מיסעדת
האבטיחים בשפת־ימה של תל־אביב),
ניגש מישהו ודיבר לא־יפה, אבל כל
יתר הפניות אלי ברחוב היו דווקא כדי
לחזק אותי ולתמוך בי״.
י־ 2נ ב

? < 4עם אוקומר
ץ ם מי שלא העריך את שפטל
בתחילת המישפט נאלץ להתפעל
מכושר־האירגון שלו ומהצורה המרשימה
שבה התגבר על החומר העצום
לקראת הסיכומים .״לתביעה היו
20-25 איש, שעזרו בסיכומים, ואני

ליוום שנטל חיו יותר שעות־טלוויץ יה מאשר לאלנסיס. הוא
ושו את המישנט הגוול ביותו בחייו. מה זה עשה לוי

עם השופט לוין
תקרית לפני תשע שנים

בשמם הטוב .״הופעתי מאז עוד הרבה
פעמים לפני השופט לוין, ואני לא זוכה
באהדה מרובה ממנו ״,אומר שפטל.
באשר להרגשתו של שפטל לגבי
העלבונות והזילזול שגילה כלפיו
השופט לוין במישפט דמיאניוק הוא
אומר :״רק פעם אחת הרגשתי רע
מאוד. ממש גרוע. זה היה כאשר אמרתי
את המילים, לא בשביל זה התביעה

בחום־ליבם ובכאב, והבנתי אותם. אבל
היו גם אחרים שצעקו וקיללו, וביררתי
וגיליתי שאחד מהם התגורר אחרי
השואה עוד כמה שנים טובות בגרמניה.
אז איזו זכות יש לו לצעוק עלי?״
לדבריו, הוא מרגיש בשינוי בדעת־הקהל,
מאז תחילת המישפט ועד היום.
למרות ההרגשה שכולם נגדו, הרי
שאיש לא פנה אליו ברחוב או ברמזור

סיכמתי 95 מהחומר בעצמי ולבדי.
הייתי אפילו יותר מסודר מהם. למשל:
את רשימת המוצגים העתיק בית־המישפט
ממני, כי אצלי היו פרטים
נוספים שלא היו לשום אדם אחר.״
שפטל, המסתובב בחיי יום־יום
בג׳ינס משופשפים, חרוזים ענקיים על
צווארו וטבעות גדולות על ידיו, אינו
נראה כאדם מסודר. ובכל זאת כל

הסיכום, ובחולצת־טויקו ושרשרות למחות היום
החומר, יותר מ־ 9000 עמודי־פרוטוקול
ומאות מוצגים ונספחים, מסודרים אצל
שפטל במחשב המישרדי.

הוא מגלה את הסוד, כיצד הצליח
לסכם את כל החומר בזמן הקצר שבית־המישפט
הקציב לו :״בתחילת המיש־

״לא האמנת, שיתבזה כל־כך!״

פט, כאשר אוקונור חקר עדים, היה לי
הרבה זמן. אז החלטתי באופן ספונטאני
לסכם כל ישיבה ולכתוב את הסיכום.

חשבתי שזו תהיה התשתית לסיכומים
בתיק.״ ואמנם, כאשר הגיע מועד
הסיכומים, נעזר שפטל בחומר שהכין
וערך מתחילת המישפט.
גם היום קשה עדיין לשפטל לשחזר
כיצד קרה המהפך בתיק, וכיצד הפך
מזנב לאוקונור לעורך־הדין המוביל
בתיק .״בפסח התברר לי פיתאום
שאוקונור לא הכין שום הגנה. היו רק
שני עדים פולניים, שאוקונור אפילו
לא פגש בהם בעצמו, וגיליתי שאחת
מהם מאושפזת והשני סנילי.
״אוקונור דרש ממני שלא לגלות
זאת למישפחת דמיאניוק. הוא איים
שאם אספר להם שלא הכין הגנה, הוא
יפטר אותי.
״אמרתי לו שאינני מוכן להיות
שותף לקשר־רמייה נגר המישפחה.
״באותו זמן הגיע לארץ אד נישניק,
חתנו של דמיאניוק, ואוקונור החליט
להרשים אותו. הוא נטל על עצמו
לחקור חקירה נגדית את אחד הערים,
והוא לא היה מוכן לזה כלל. זו היתה
קטסטרופה, ונישניק החליט מיד שיש
צורך לפטר את אוקונור.
״אני לא הסכמתי. לא הייתי מוכן
לשאת על כתפיי את התיק, וידעתי
שג׳ון גיל אינו מסכים להיות עורר־הדין
המוביל. אמרתי לנישניק שזה
מעשה פזיז, ושאני לא אלטרנטיבה.
״רק חודש אחר־כך, כאשר הייתי
בקליבלנד, הוחלט על־ידי המישפחה
לפטר את אוקונור. אז כבר היכרתי
יותר טוב את התיק, וחשבתי שאוכל
לקחת אחריות, אבל הייתי בטוח
שיימצא עורך־דין אמריקאי שיהיה
המנהיג בתיק. בכל אופן, גם בשלב הזה
לא חשבתי שאצטרך להתערב במיסמך
טרווניקי ובבעיות הטכניות שהוא
מעלה. כי זה היה החלק של גיל, והוא
יותר מבוגר, ולא רציתי לפגוע בו. אבל
כאשר ראיתי את שתי העדות שהוא
הביא, את עדנה רוברטסון ואניטה
פריטשרד, הבנתי שאצטרך להתערב
גם בשטח הזה.״
לפי בקשת המישפחה הגיש שפטל
את מיכתב־הפיטורין של אוקונור
לבית־המישפט, והתפלא לגלות כי
עורך־הדין האמריקאי אינו מוכן לוותר
בקלות על תיק־חייו.
״לא האמנתי שאוקונור יתבזה כל־כך.
אילו זה היה קורה לי, לא הייתי
נדבק לקליאנט. הייתי עוזב מיד את
התיק.״
יום לאחר שעורך־הדין הקנדי, פול
צ׳ומק, קיבל את רשותם של שר־המישפטים
ולישכת עורכי־הדין להופיע
בתיק דמיאניוק,,עזב אוקונור את
הארץ, ולא חזר עד היום, למרות
הצהרותיו השונות.
תוכגית שטנית

^ שפטל יש הרגשה סובה אחרי
) סיום התיק :״למדתי המון במהלך

המישפט. למשל: את כל הנושא של
בדיקת־מיסמכים, דבר שלא היה לי בו
מושג קודם לכן. גם עדות הפסיכולוג
לגבי מיסדר־זיהוי — זה דבר חדש
שהנהגתי, וזו לא תהיה הפעם האחרונה
שישתמשו בזה בבית־מישפט ישראלי.
״אני חושב שרכשתי לעצמי מוניטין
כעורך־דין לא־רע. אנשים ראו אותי
בטלוויזיה בכל המצבים של הופעה
מישפטית. ראו אותי חוקר עדים, מסכם
את התיק ועונה לבית־המישפט, ואני
חושב שלא הייתי רע״.
שפטל חושב כי המישפט החטיא את
מטרתו .״לעשות את החשבון של עם־
ישראל עם טרבלינקה באמצעות איוואן
האיום — זה פיספוס נוראי. אילו רצו
להתחשבן עם מישהו, אז הפושע קורט
פרנץ חי בגרמניה, ובעוד שנה הוא
ישתחרר, והוא מתאים הרבה יותר
מאשר איוואן לחיסול החשבונות של
טרבלינקה.״
שפטל מודה שאילו היה צריך להגן
על קורט פרנץ לא היה יכול לעשות
זאת, למרות שהוא בטוח שמישהו צריך
להגן עליו .״פירסום וכסף הם גורמים
חשובים, אבל זה לא הכל במישפט
כזה״.
עם תום המישפט לחצו הכל ידיים
לכולם, אבל מיכאל שקד סירב ללחוץ
את ידו המושטת של צ׳ומק, מפני
שצ׳ומק אמר שלמישפט יש כל
הסממנים של מישפט דרייפוס. בית־המישפט
לא הזמין את הפרקליטים
ללישכה, ולכן לא נפרדו מהשופטים
בלחיצת״ידיים.
מה הלאה? ״אם יהיה זיכוי, מה שאני
לא כל־כך מאמין בנסיבות הנתונות,
אני מתכונן לחדש בארצות־הברית את
המישפט בדבר שלילת האזרחות של
דמיאגיוק. אם תהיה הרשעה, אופיע
בעירעור.״
מכרים של שפטל, המגדירים אותו
כ״איש מצחיק״ ,מספרים שיש לו
תוכנית שטנית כיצד להפוך את ג׳ון
דמיאניוק לאזרח ישראל, אם ייצא
זכאי .״הוא מתכוון לגייר את נכדו של
דמיאניוק בגיור רפורמי ולהעלותו
לישראל, ואז לדרוש, על פי חוק־השבות.
שגם סבו של הילד היהודי
יזכה באזרחות ישראלית ״.הדבר מעוגן
בחוק.
בינתיים יצא שפטל, כמו מדי שנה
בחודש פברואר, לסקי ברומניה. לכל
המתעניינים השאיר את ההודעה הבאה
על גבי מכשיר המזכירה האוטומטית
שבביתו :״שולם עלייכם, דוס איז דר
שפטל. וון איר הערט דער ציף־ציף
לוסט אפעס אה איידישע וורט״.
(בתרגום :״שלום עליכם, זהו שפטל.
כאשר תשמעו את הציף־ציף, השאירו
איזו מילה יהודית.״)
אירע* ,אלד;,

עירב• .ציד, עפדיד ₪

. פניעז אשתעסמים

את החופש, שלא להיות תלויה באף
אחד, שיהיה לי חופש־בחירה, שלא
יכפו עלי, אני נזכרת בילדות שלי, איך
לא היה לי כסף לקנות קלמר חדש
בתחילת השנה. כבר אז החלטתי שאני
רוצה לעמוד ברשות עצמי, שאוכל
לקנות לי כל מה שאני רוצה בלי טובות
מאיש״.

פראיירית

^ י א בל־כך עסוקה, פנינה רוזני
1 1בלום, שאפילו בשיחת־הטלפון שנועדה
לקבוע את הפגישה, היא מדברת
עם ארבעה אנשים ביחד :״אז ביום
ראשון זה נוח? הצבע הכחול נורא
מתאים לך מאמי. בשעה?10 סימה, חכי

היא מודה, הוא השורה התחתונה לכל
מה שהיא עושה היום. השינוי הזה
התחיל לפני שלוש שנים. אז היא
התחילה להבין שהכל הבל־הבלים.
הכל, מלבד הכסף. כיום היא מתמסרת
כל כולה למען מטרה נעלה זו. יש לה

ף שעה עשר בבוקר פנינה יו־
^ שבת בסלון־ביתה לקראת הפגישה
הראשונה של היום. לבושה בחצאית־מיני
צמודה החושפת זוג רגליים מושלמות,
שעזרו לה, ללא ספק, להגיע עד
הלום. היא מאופרת בכבדות. עור־פנים
חלק. נראית טוב, כאילו יצאה מירחון־
אופנה. הטלפון לא מפסיק לצלצל. היא
מסיימת שיחת אחת, מניחה את השפופרת
והטלפון מצלצל שוב.
דפיקה בדלת. בפתח אמרגן שמזמין
אותה להופעה. שיחה קצרה. התאריך
נסגר. על התשלום יש ויכוח קצר. קצר
מפני שפנינה מסיימת אותו במהירות.
ידה על העליונה. אחר־כך היא נפרדת
מהעוזרת ב״להתראות מותק ״,ויוצאת
ליום־עבודה עמוס. התחנה הראשונה
בבנק .״זה כבר הפך לחלק משיגרת־

רגע מותק. אז סגרנו על?11״ וכך, בין
מאמי למותק, נקבעת הפגישה. לפני
ה.:ביי׳ המסכם היא גם מספיקה לאמר:
״אני מאוד אשמח אם יכתבו עלי כעל
אשת־עסקים.״
מי שבמשך שנים הייתה נערת־ה־זוהר
מיספר אחד בישראל, מי ששלטה
ללא עוררין במדורי־הרכילות וכיכבה
בכל מסיבות־הבוהמה, מתנערת מכל
אלה ומכריזה :״גמרתי עם המסיבות,
נמאס לי מחיי־הלילה, הכל ריקני, ביד
בוז זמן, נגמר לי מזה.״
מעתה שם־המישחק הוא כסף. כסף,

חנות בדיזנגוף־סנטר. היא מייבאת
מוצרי־איפור הנושאים את שמה. היא
שותפה במיפעל לסנרוויצ׳ים. מייבאת
מוצר לפיתוח־החזה וזו רק ההתחלה, יש
לה עוד תוכניות למכביר.
סדר־היום שלה עמוס, ממוטט. אם
היא מצליחה לעבור אותו בשלום, זה
רק מפני שהיא פנינה רוזנבלום. דרך
ארוכה — ידועה ומוכרת — עברה
פנינה מאז ילדותה בצריף מט־ליפול
במעברה בפתח־תיקווה.
היום היא אומרת :״הכסף הוא לא
המטרה, הוא רק אמצעי. .הכסף נותן לי

היום שלי. כל בוקר אני בודקת מה
המצב בבנק. אתמול הופעתי בבאר־שבע
ועכשיו אני רוצה לבדוק אם הכסף
מההופעה נכנס.״
פעם, היא אומרת, היא לא הקפידה
כל־כך .״היום אני לא פראיירית, פעם
הייתי. זהו, הפסקתי!״ היא נכנסת לבנק,
מדלגת באלגנטיות על התור הארוך
ומתיישבת ליד הפקיד. הקהל בבנק
מתחיל להתלחש :״הנה פנינה״.
האמיצים יותר ניגשים אליה. גבר אחד
מביט בחצאית־המיני ונאנח :״אולי
תחזרי בתשובה?״ הוא מציע לה. פנינה

ליד שולחן־העבודה כבית
״הרתחתי הכל בדעה ובעמדה קשה ר

דוחה את ההצעה בחיוך לבבי.
מישהו אחר מציע לה להחליף את
ירדנה ארזי בפירסומת לבנק .״רק אם
ישלמו לי,״ היא עונה. היא לא נשארת
אדישה לתשומת־הלב שהיא מושכת.
עונה בחיבה לכל מי שפונה אליה.
אחרי הבנק היא נכנסת למכונית
ונוסעת לבדוק את הפנטהאוז החדש
שקנתה .״קניתי אותו לבד, בשתי
הידיים שלי הרווחתי אותו. אני מאוד
גאה בזה. בשנים האחרונות עליתי
מדירת שני־חדרים לדירת שלושה
ועכשיו לפנטהאוז.״ היא מגיעה לאתר־הבניה
:״חסן,״ היא צועקת ״חסן, תעאל
מאמי.״ מאחד הפיגומים מופיע חסן,
חבוש בכובע־גרב .״אהלן בנינה ״,הוא
אומר.
חסן הפועל ופנינה נפגשים כאילו
היו חברים ותיקים .״נו, בוא נראה מה
חרש,״ אומרת לו פנינה, וחסן, בגאווה
בלתי מוסתרת, מעלה אותה לקומה ה־
. 12 פנינה מתלהבת כמו ילדה :״איזה
יופי, איזה נוף.״ אחר־כך היא עורכת
סיור מודרך בבית .״פה יהיה הג׳אקוזי,

בהזמנה מיוחדת מאיטליה. פה יהיה
חדר־ילדים ופה חדר־מטפלת.״ פתאום
היא מתחילה לצחוק :״קודם אני מכינה
את החדרים, רק אחר־כך יבואו הילדים״.
השמועה
שפנינה בבניין עושה לה
כנפיים. הפועלים מתחילים להתאסף.
פנינה מכירה את כולם .״מי עשה את
העמוד בסלון?״ היא שואלת ואחד הפועלים
מצביע .״למה הוא עבה כל־כך?״
היא מתלוננת ואחר־כך טופחת להם על
השכם, אומרת :״כל הכבוד על הבנייה״.
ונפרדת מהם ב:״תמשיכו לעבוד טוב
ומהר.״ לאחד הפועלים היא מבטיחה
מתנה בפעם הבאה שתגיע. אם הדירה
שלה תיבנה ראשונה מבין הדירות
שבבניין, לא יהיה זה פלא.
אחרי סקירת הדירה ממהרת פנינה
לבית־הדואר. היא קיבלה פקסמיליה
מאיטליה .״אני נמצאת במגעים עם
חברת־קוסמטיקה שם.״ היא נוהגת במכונית
חדישה, מרווחת ומרשימה, נוהגת
במהירות. לא תמיד היא נשמעת
לרמזורים ולתמרורים. עוקפת, חותכת,

ליד לוח שערי־החליפין בבנק
״משלם לא על חשבון גברים ר

דרר ארוכה עברה פנינה רוזנבלום מצריף מט־ליפול במעברה בפתח־תיקווה לדירת־גג מפוארת
וברמזור, כשהאור הופך לכתום, היא
משאירה את שאר המכוניות הרחק מאחוריה.
היא
מגיעה לבית־הדואר. אין חניה?
— בשבילה זו בכלל לא בעייה. היא
חוסמת ארבע מכוניות ויוצאת .״היי,
גברת, בואי הנה.״ צועק לה השומר,
אבל פנינה לא שומעת ואולי עושה את
עצמה כלא שומעת. היא. ממשיכה
לצעוד לעבר הדואר. כשהיא יוצאת
משם, אחרי דקות ארוכות, השומר כבר
כמעט ויצא מדעתו מרוב כעס. היא
מתנצלת ומפצה אותו בחיוך מקסים.
משם היא דוהרת לפגישת־עסקים
נוספת ולאחריה, בשעה אחת, היא מתיישבת
לאכול במיסעדה .״זו הארוחה
הראשונה שלי היום. גם ארוחת־בוקר
וגם צהריים. לא יודעת מתי יהיה לי זמן
לאכול שוב.״
בין ביס לביס פותחת פנינה במונולוג
אישי :״תמיד אהבתי עסקים, אבל רק
עכשיו מצאתי את הכיוון שלי. פעם
הייתי מוציאה את כל הכסף שהיה לי
על בגדים, על שטויות.״

עם שתי העובדות בחנות
,תמיד אהבתי עסקים. אבל רק עכשיו נוצאח׳ אח הכיוון שליו

;,מלכת השורטס
של גת־ים״

^יו ם אני שקולה יותר. נמצאת
1 1/ /כל הזמן בתהליך של צמיחה.
אני דוגלת בצמיחה איטית. יש לי
סבלנות. אני לא קופצת מעל הפופיק.
מכירה כאלה ששוכרים פנטהאוז מפואר,
רק כדי להרשים. אני עושה רק מה
שאני יכולה להרשות לעצמי. לאורך
כל השנים בניתי את עצמי לאט, אבל
בטוח. אני לא מכירה עוד מישהו בשאו־ביזנס
שמצליח כל־כך הרבה שנים
כמוני.
״בלי בעיות הייתי יכולה למצוא לי
משקיע שיתן לי רבע מיליון דולר
ויקים לי עסק. הייתי יכולה גם להתחתן
עם איזה מיליונר ולחיות כמו עשירה
כל חיי, לא חסרו לי הצעות, אבל לא

עס אחד הפועלים לרגלי הפנטהאוז
,חסן, תעאל מאסיר

שי כרס,
צילם: ציון עפדיד ₪
(המשך בעמוד )40

ליד הפלא־פון במכוניתה
,הכסף נותן ל׳ חופ שי

— פנינה רוזנ בלו, אשת עסקי
(המשך מעמוד )39
רציתי לחיות ככה. יש לי חבר כבר
חמש שנים, יובל, ומה הוא עושה? שכיר
במפעל. זו הרגשה נהדרת שאני מביאה
את הכסף הביתה.
״למה אני לא מתחתנת עם יובל?
נישואין נועדו לשתי מטרות בלבה
לנשים לא מבוססות שמחפשות ביטחון
כלכלי, ואני, הרי, לא צריכה את זה. אני
היא זו שנותנת. וסיבה שניה היא כאשר
רוצים להביא ילדים לעולם. בינתיים
אני לא רוצה ילדים, כשארצה אעשה.
בינתיים אין לי זמן. אין לי סבלנות.
ואולי אני לא מספיק מבוגרת בשביל
זה. אני לא אוהבת שמדברים איתי על
ילדים. רק בארץ עושים מכל הסיפור
הזה, של חתונה וילדים, כזה עניין גדול
ומלחיץ.
״זה יגיע יום אחד. יש כאלה שעשו
ילד גם בגיל .45 אני לא מוטרדת מזה

״אש ף! אש ף!

איזה? כשכתבו עלי שאני חיה על
חשבון גברים. זה היה הכי גרוע. אחרי
כל העבודה הקשה לקרוא את זה, אבל
הדברים האלה רק נתנו לי כוח להמשיך
הלאה. הדמעות רק חיזקו אותי.
ועובדה, אין הרבה בחורות בגיל שלי,
שהגיעו למצבי רק בזכות עבודה
קשה״.
אחת הכתבות השמורה אצל פנינה
בבית היא כתבה של יהונתן גפן משנת
. 1971 פנינה היתה אז בת . 17 נערה
אלמונית מפתח־תיקווה שעשתה את
צעדיה הראשונים בעולם־הדוגמנות.
גפן פגש בה במסיבה. הוא לא הכיר
אותה אישית, ובכל זאת פירסם עליה
רשימה על פני עמור שלם. הוא התייחס
בציניות מופגנת לנערה שרצתה
לכבוש את העולם, וכך כתב :״לעת
עתה היא היתה רק בתצוגת־תיסרוקות
אחת בפרברים, אבל כתבו עליה שתי

מוצריה. פנינה עומדת על שלה.
מעל לפגישה מרחף המישפט שאמרה
בתחילת היום :״כבר מזמן הפסקתי
להיות פראיירית ״.אם אכן היא היתה
פעם כזו, היום קשה להגדיר אותה כ־פראיירית
.״קשה להיות אשת־עסקים״.
היא תאמר אחר־כך .״לגבר קל הרבה
יותר, נקודת־הפתיחה שלו קלה יותר.
על אשה מנסים לעלות, לסדר אותה.
בעסקים אני מאוד קשוחה. אין פשרות.
בבית אני פנינה אחרת. רכה יותר. ילדותית
יותר.
״בעסקים אני עומדת על המקח. אנשים
חושבים שפנינה רוזנבלום צריכה
לשלם יותר, אבל אני לא מתביישת
לבקש הנחות. מחפשת את הכי זול״.
נאמנה למישפט הזה היא נוסעת
לתחנתה הבאה — חנות לשיש .״אני
צריכה לבחור שיש לדירה החדשה ואני
משווה מחירים ״.השלווה, השוררת
בחנות, מופרת ברגע שפנינה נכנסת.
היא הופכת למרכדההתעניינות. היא
בוחנת את השיש, שואלת, מתעניינת
ולבסוף מתיישבת עם בעל־החנות
לסגור על התשלום. הוא :״את המחיר
תשלמי בשני תשלומים ״.היא :״בסדר.
תשלום אחד בעוד חודש. שני בעוד
חודשיים ושלישי בעוד שלושה ״.הוא:
״רגע, אבל זה שלושה, לא שניים.״ אבל
פנינה כבר בפתח החנות, מנופפת לו
לשלום ואומרת :״ואל תשכח גם איזו
הנחה. צ׳או במבינו״.
משם היא ממשיכה לחנות שלה.
בדרך עוצרת למלא לוטו. מי שמופיעה
על תחנות־האוטובוסים וממליצה ב־תשדירי־השרות
בטלוויזיה למלא לוטו,
אפילו לא יודעת כיצד עושים זאת.
המוכר עוזר לה בכך והקהל שעובר
במקום מתחיל לשיר לה :״מילאתי לוטו
באופן לוטומטי״.
כשהיא מגיעה לחנות היא מעניקה
נשיקה מצלצלת לשתי העובדות היפהפיות
שלה .״נו, מתוקות, איך היו המכירות
היום?״ מרגע שהיא מגיעה
לחנות מתרבים הסקרנים מול חלון־
הראווה. קבוצת ילדות שואלות בהיסוס
:״אפשר לקבי, חתימה?״ ופנינה:
״בוודאי מתוקות״.
המוכרות מספרות על מעריצים
קבועים העומדים בפתח־החנות ומחכים
לפנינה .״פעם פנינה ביקשה מגבר
אחד שיעזור לה לסחוב משהו. מאז הוא
מופיע כאן בכל יום ומחכה שהיא תפנה
אליו ״.וכשהיא עומדת מאחורי הדלפק,
ליד הקופה, היא אומרת :״אני מאמינה
בעבורה קשה. אני לא פרימדונה
שמחלקת הוראות. אני עוברת ומזיעה,
רק ככה רואים תוצאות.״

אין זמן
למסיבות

רוזנבלום עם כוכת־תצוו״ה
,בעסקים אני עומדת על הנוקח
בכלל ״.כשהארוחה תמה מוציאה פנינה שורות בתוספת הקוסמטית של עיתון־
מהתיק עלון של חברה לייצור מיקל־ הנשים...
חונים ״זו החברה הכי טובה בעולם״.
״האיש הגדול מלטף את שערות־פנינה
עומדת להיכנס כשותפה לסניף הזהב שלה ומבטיח לה עולם ומלואו,
החברה בארץ, אבל שששש ...אסור לד אבל לא עכשיו, עכשיו הוא משלם בער
בר בינתיים. רק כשהכל ייחתם סופית הקפה, תורם עוד חיוך ונעלם. הילדה
היא תספר על־כך.
נשארת לבדה, מעשנת סיגריה דלת־
״לא בזכות היופי,״ טוענת פנינה, ניקוטין ונזהרת על התיסרוקת. היא לא
היא הגיעה לאן שהגיעה ,״נו, טוב, גם מבינה, אם היא כל־כך יפה ומושכת,
מדוע לא קורה לה משהו. היא היתה
לזה היה איזה שהוא חלק, אבל אף פעם
לא בניתי את עצמי רק על היופי. היופי מלכת השורטס של בת־ים. היא דיברה
הוא אולי יתרון ראשוני, אבל בפגישת־ אנגלית עם איטלקי שבא מפאריס
עסקים, אם אין עוד דברים חוץ מהיופי, וכולם מבטיחים לה שיכתבו עליה
זה לא עוזר. צריך גם שכל. צריך לדעת ויעשו ממנה משהו. ודבר לא קורה.״

איך לדבר, בגלל זה עזבתי את הדוגמנות,
שם זה רק יופי. אני משאירה את
זה לבנות הטיפש־עשרה. מה דעתי על
תמי בן־עמי, הלי גולדנברג, וקארין
נינה של 1987 לוגמת מהקפה.
דונסקי שעדיין מדגמנות? הן עושות
״צוחק מי שצוחק אחרון,״ היא
טעות, אני מזמן הרמתי כנפיים מזה.״
אומרת וצוחקת את הצחוק האחרון.
לא תמיד החמיאה לה התיקשורת. אחר־כך מביטה בשעון ״ווהאו, עוד
שתי דקות שתיים. אני חייבת לטוס.
היו שצחקו, לעגו, התבדחו .״יש המון
יש לי פגישה בשתיים.״ היא מגיעה
קינאה בארץ, זה מרתיח אותי. בדרך־
לפגישה, מניחה רגל על רגל ושומעת
כלל, כשלעגו לי, לא הגבתי. נתתי לזה
מה שמציעים לה. המדובר ברשת חנו־לעבור
לידי. לא התייחסתי לזה, אבל
יות־קוסמטיקה המעוניינת לשווק את
היו לפעמים דברים שגרמו לי לבכות.

עובדת
^ ומזיעה

^ פני שלוש שנים רעשו כותרות
/העיתונים :״פנינה מצאה את
אביה.״ האבא האובד הבטיח אז לפני־נתו
מכונית מוצדס חדשה. מרצדס אין
וגם האב לא נמצא עם בתו .״כן, הוא
הבטיח, לא יודעת מה קרה איתו בדיוק.
היו לו בעיות עם אשתו. הוא התגרש.
אני לא נכנסת לנשמה שלו. לא קנה,
לא קנה. כבר למדתי שלא להאמין
לדברים עד שאני לא רואה אותם.
הפרשה הזו היא כיום אחת מהנקודות
בעבר שלי, היה וחלף.
״הוצאתי את הסקרנות שהיתה לי
במשך השנים. היום אני לא יכולה
להגיד שאני אוהבת אותו. זה יהיה
שקר. יש בינינו יחסים קורקטיים וזהו״.
וכשהיא מדברת על אביה היא פחות
עליזה, מחייכת פחות. שניות מעטות
עוברות עד שהיא שוב מחייכת בגדול
ומספרת על תכשירי־האיפור שהיא
מייבאת. הם מיוצרים בחו״ל על־פי
פטנט שלה.
היא דווקא רצתה לעבוד עם מיפי
עלים בארץ, אבל נוכחה שאי אפשר,
אין מיקצועיות, לא עומדים בלוח־זמנים,
ומילה היא לא מילה .״אצלי זה
אחרת. כשאני אומרת משהו — זה
סגור. יש לי אחריות.״ בשעה שמונה
בערב היא סוגרת את החנות. יש לה
עוד שתי הופעות בערבי־ראיונות —
בתל־אביב ובגיבעת־שמואל. רק באחת
בלילה תחזור הביתה :״אני מגיעה
הביתה הרוגה וישר שוכבת לישון ״.ועם
סדר־יום כזה איר יהיה לה, לאשת־ה־עסקים
פנינה רוזנבלום, זמן למסיבות?

(המשך מעמוד ) 15
יש תחנה נוספת באלג׳יר, המשדרת
בגלים קצרים לכל אירופה, וששידוריה
מגיעים גם לארצות־הברית. תחנה זו
משדרת שעה אחת בכל ערב, ב־ 6וחצי.
תחנה שלישית נמצאת בצפון־תימן,
ומשדרת במשך ארבעים דקות מן
השעה 7בערב. הרביעית נמצאת בעדן,
ומשדרת במשך 45 דקות, מן השעה 8
בערב.
לפני שבועות אחדים הוקמה תחנה
נוספת בלבנון, והיא משדרת בינתיים
שידורים ניסיוניים. חסן סיפר כי
תחנת־שידור בלבנון היתה קיימת עוד
לפני מילחמת־הלבנון, אך משדרי־התחנה
היו אחת המטרות הראשונות
שאותן הרס צה״ל עם פלישתו לשם.
(הבנתי מדבריו שאין כוונתו לתחנה
החדשה של אחמד ג׳יבריל בסוריה).
חסן סיפר על התקופה שבה שידרו
הפלסטינים ברדיו של קאהיר. הוא
הזכיר את תקופת השידורים בעברית,
ואמר שבמשך תקופה ארוכה היה
הקריין מספר על מוקשים שונים ברחבי
חצי־האי סיני. הוא אמר שהקריין טעה
בהיגוי המילה, ובמקום לומר מוקש
הוא אמר מכוש. רק אחרי שבועות רבים
תפס מי שתפס את הטעות, ששימשה
נושא לצחוק ולבדיחות בתחנה ומחוצה

שמידה מתוגברת

^ הרגשה הכללית באתונה —
\ 1והכוונה היא יותר לחברתם המא־סיבית
והאינטנסיבית של המגורשים
הפלסטיניים — היתה טובה. לא
הרגשנו בפחד. אולי להיפך. לעיתים
היה נדמה לנו כאילו יש עלינו שמירה
מיוחדת. הדבר בא לידי ביטוי בולט
במיוחד אחרי שנודע דבר הפיצוץ
בספינה שעגנה בלימסול.
אז הרגשנו לפתע כאילו השמירה
עלינו תוגברה. פלסטינים במעילים
הסתובבו סביבנו ללא מילים ועקבו
אחרינו מרחוק. מישהו.גזן הבכירים גם
טרח להרגיע אותנו, ואמר שכל עוד
אנחנו ב״אחריותם״ לא יאונה לנו כל

ביום שבו נודע דבר הפיצוץ, כבר
היו הכל מוכנים על מיזוודותיהם, כדי
לטוס לקפריסין ולעלות לספינה. המתח
היה רב, ואז הודיע מישהו על
מסיבת־עיתונאים דחופה במלון אינטר־קונטיננטל.
דהרנו לשם כל עוד רוחנו
בקירבנו, כשאנו לוקחים איתנו את
המיזוודות. בכניסה לפינה, שבה נערכה
מסיבת־העיתונאים, נערכו באותו היום,
זו הפעם הראשונה, בדיקות ביטחוניות,
שהזכירו באופן מוזר את הבדיקות
הביטחוניות הנערכות בארץ. אנשי־ביטחון
— הן מטעם המלון, הן מטעם
אש״ף — ביקשו לראות את תג־הזיהוי
שקיבלו כל העיתונאים, ואף פישפשו
במצלמותינו ובתיקינו.

ך* יום עמדתי במקום, בצומת־גלי־
\ 1לות, אחרי 10 שנים.
האמת היא שאני עובר הרבה במקום,
בערך פעמיים בשבוע. אין פעם שאעבור
— בחושך, או אחרי כמה כוסיות
— שאין איזה הבזק של מבט.
אני דווקא אחד שלא מדחיק. כל
שנה, כשבאתי לאזכרה — מהרגע
שהחניתי את המכונית, הכל צף: איפה
שכבתי, מה שקרה כל שניה.
כשמשחזרים, יש מי שמנסים לחשוב
אם יכלו אז לנהוג אחרת. לא אני!
בימים הראשונים, כששכבתי בבית
האיש

בתיל(
האדום

ף* עלומה שנשארה בלתי-פתו-
( 4רה עד עצם הימים האלה התבטאה
בדמותו של עוזי בורשטיין, דובר
רק״ח.
את בורשטיין, במעיל־צמר אפור
וארוך, בעל מיגבעת אפורה ותיק־יד
אדום בולט, פגשתי במטוס לאתונה,
ביום השני בבוקר.
פגשתי אותו גם באתונה, כשמילאתי
את טופס פרטי האישיים בדלפק־הקבלה
במלון. הוא עמד במרחק של
מטרים אחדים ממני במעיל האפור,
המיגבעת האפורה בידו, והתיק האדום
מונח לפניו.
אחר־כך הוא נעלם, כאילו בלעה
אותו האדמה. לא הופיע במסיבות־העיתונאים
בשגרירות אש״ף, לא במ־סיבות־העיתונאים
במלון אינטרקת־טיננטל
וגם לא בפחידנט הוטל, שבו
השתכנתי.
ניסיונות לאתר אותו עלו בתוהו.
הוא כלל לא נרשם במלון, וגם לא
במלון אחר שבו חיפשו אותו. הוא גם
לא היה חבר במישלחת של חד״ש,
שהגיעה ללרנקה שבקפריסין ואחר־כך
גם לאתונה. הוא פשוט נמוג.
כשנשאל איש־חד״ש באתונה היכן
בורשטיין, ענה, כאילו זה דבר מובן
מאליו :״הוא בארץ!״

נאשם הוכמן
,הביאז לי אחות צעירה...״
החולים, באמת חשבתי: מה היה קורה
אילו, או לולא, למה עשיתי מה
שעשיתי, למה דווקא אני. אחר־כך זה
הפסיק.
מה כאב יותר: האובדן (של אשה
וילדים) או הנכות? זה משתנה משנה
לשנה.
בשנים הראשונות התמודדתי עם
בעייה רפואית קשה, וגם עם בעייה
נפשית.
אני אחר המעטים שראה את מות
אשתו וילדיו במו עיניו.
רגשות־אשמה, למה אני חי והם לא?
לא, לא.
לא הלכתי לפסיכולוגים אחרי שזה
קרה: הם הגיעו אלי...
שכבתי באיכילוב במצב קשה. כולם
חששו שהמשבר יבוא בהמשך, שתבוא
לי מודעות למה שקרה במאוחר.
הרכיבו צוות של פסיכולוגים ורופאים.
אחרי שתיים־שלוש פגישות הגיע
הצוות למסקנה שאני צלול, יודע מה
קרה, מה קורה. אחרי כמה שבועות,
פתאום ידעתי שאני צריך לקום,
להשתקם, להירפא בשביל אשתי וילדי.

נמת וסקס,. :איו
מתמודדים* מכס*!״
ך פצעתי בתוך האוטובוס. הרג־
*4ליים שלי רוסקו לגמרי.
הרגשתי זאת מייד. יצאתי מהאוטובוס
בזחילה, כשרגליי מרוטשות.
ממי הכדורים? מכל דיכפין: מכוחותינו.
הריעה שלי ברורה ביותר,
שחלק מהנוסעים באוטובוס נהרגו
מיריות כוחות־הביטחון.
באנדרלמוסיה ששררה שם איש לא
ידע מי ירה במי. אחר־כך כבר הופקו
לקחים.
אני? נפצעתי מרימון שנשלף על־ידי
מחבל שהרגתי אותו. אותו רימון
הרג את אשתי וילדי.
לא איבדתי את ההכרה עד לרגע
שהכניסו אותי לחדר־הניתוח. שם
שמעתי ששואלים איזה סוג רם יש לי.
המילים האחרונות שלי היו אז :״או
פלוס״.
התעוררתי כשרגלי הימנית קטועה.
פשוט התעוררתי ולא היתה רגל. זאת
הרגשה איומה.
על הרגל השמאלית שלי נלחמו

הוכנגן
גגווולוג עם וס

במשך שלושה חודשים — ניתוחים על
גבי ניתוחים. לבסוף, אחרי הרבה
התייעצויות, החליטו לקטוע גם את
השניה. זה נעשה בהסכמתי.
כאן התחילה בעייה — להיות נכה.
זאת בעייה. זה לא סתם שהייתי אדם
בריא, ההופך לנכה. הייתי ספורטאי,
עסקתי הרבה בכדורגל.
כשנפצעתי, הייתי בן 30 וחצי.
לאבד שתי רגליים בגיל כזה!
המחשבה הראשונה שלי היתה: מה
יהיה עם נשים?
האם הן תחזרנה אחריי? האם אמשיך

שחצנות: במשך תשע שנים — עד
שהתחתנתי לפני שנה — לא היתה
אשה שרציתי ושלא השגתי אותה.
בתמונות לפעמים מכערים אותי.
עכשיו יש לי עודף משקל — שמנתי
קצת, אבל אני נחשב לדי יפה.

שהודיע שהוא רוצה להכחיש כמה
פירסומים שהיו בשמו. שמעתי על כך
בדרך לתל־אביב.
לא הופתעתי, מכיוון שהייתי מודע
לסיפור.
באופן אישי לא היכרתי אז את
אזולאי. נסענו לכלבו־שלום, שם היה
אז מישרדו של כספי. לי היתה פגישה
קודמת, ואחר־כך הצטרפתי ללמברס־

שלמה עמו.. :הוא שינה
את ניוון מחשבות!,,

כספי נתן גושפנקא לפגישה עם
אזולאי, כדי לשמוע ממנו מה הוא
רוצה. אחר־כך נסענו לדירה ברמת־גן,

ך* יברתי אותו מהיום הראשון
1 1שלי באגר, ב״ . 1971 הוא היה אז

למברסקי.
אינני יודע פרטים. אזולאי פנה אלי:
״שמע, מה אתה עושה פה? אתה ידוע
כאיש לא־פוליטי, איש טוב זאת
היתה הפעם הראשונה שפגשתי בו. הוא
סיפר שמופעלים עליו לחצים בקשר
לפירסומים בשמו.
באותו פורום — למברסקי, בן־עמי,
אזולאי ואני — הוא ביקש לערוך
פגישה עם שלמה עמר, פרקליטו,
ועורך־דין שבן־עמי התחייב לספק לו.
אזולאי אמר שהוא רוצה להכחיש כמה
דברים שנאמרו בשמו, בתנאי שעמר

המחטבה הווושונס
היתה: ושים! ,

להצליח איתן?
כיום, כשאני משקם חיילים צעירים
שנפצעו, אני שם לב לכך שלבני-
העשרה חשוב יותר איך הם ייראו, מה
יגידו. סקס הוא פחות במודעות אצלם.
איך התמודדתי עם זה? מנסים...
אחרי יומיים־שלושה הביאו לי אחות
צעירה, שהתאהבה בי. אחר־כך התאהבה
בי רופאה. אחר־כך? באמת, בלי

מנהל־המשק באגד. נכנסתי אז כנהג
מטעם קיבוץ נווה־ים.
נוצרה בינינו ידידות מיידית. לא,
לא חברות קרובה.
אחרי אוטובוס־הדמים, כששכבתי
בבית־החולים, הוא פנה אלי. אז הוא
היה מנהל איזור הצפון של אגד.
עמר שינה אז את כיוון מחשבותי
מהקצה אל הקצה. לפי המלצת העוב
מצומח־גלילות
לפגישה הלילית

| 4יום הראשון מלאו 10 שנים בדיוק לתאריך שבו היה לסמל,
* 49 לגיבור לאומי: מי שאיבד את אשתו וילדיו לגגד עמיו, וגם
את שתי רגליו, בפיגוע אוסובוס־הדמים שהוביל קבוצה מאורגגת
של מטיילי אגד, ומי שהרג שניים מהתוקפים.
הוא פונק, ווגה בעיטורים.
10 שגים אחרי, הוא עומד למישפט :״מדינת־ישראל מד יוסי
הוכמן״.
המישפט הוא נגדו ומד שאר משתתפי הפגישה הלילית המפורסמת,
שכבר נכנסה לפולקלור.
הוגמן שתק במשך כל חודשי הפרשה, בניגוד לנטייתו, על פי צו
חבריו ועמיתיו לפרשה.
השבוע, במלאת עשור לעלייתו לכותרות, החליט לנהוג כרצונו
ולדבר. כמי שהורגל במאבקים קשים, שתודות להם הוא פוסע
בעוז על שתי פרוטזות, על אף אי-הנוחות והכאבים, הוא מתמודד
עם הבעיות הכרוכות בחיים חדשים עם אשה אינטליגנטית. גם
למאבק להוכחת ניקיון־כפיו בפרשת הפגישה הלילית ביקש לצאת
במלוא המרץ והזעם.
הוכמן הוא טיפוס חייכן, בעל עיניים תכולות ממזריות. הוא
היה מעדיף להצטייר, בעיני הבריות, כטיפוס ספונטני ,״לא עושה
חשבון״ .אולם הוא מאוד־מאוד מופנם, חושב ומחושב.
ביקרתי אצלו פעמיים: ביום הראשון -יום הזיכרון לאוטובוס־הדמים,
ואז שוחחנו על הפציעה; וביום השני -שבו שוחחנו על
הפגישה הלילית בלבד.
לא היה שים הבדל בהתנהגותו של הוכמן בשני הימים. בין שגי
האירועים השוגים כל״כך מקשרים כוח-הרצון, נחישות-ההחלטה,
המאבק.
בסוף השיחה השניה אמד הוכמן לאשתו בטבעיות :״עברתי
בבר כל־כך הרבה ...נעבור גם את הפגישה-הלילית!״ הוא הוריד
בטיבעיות את הפרוטזות, ונסע לו בכסא״הגלגלים.

״חבל שלא יודעים בדיוק מה קרה בפגישה הלילית,״ אמר לי
לפתע יוסי הוכמן ,״מה שקרה בסוף...״
״מה פירוש, ילא יודעים׳? הרי ״העולם הזה״ פירסם בזמנו את
פריטקול הפגישה!״

״מה זאת אומרת, י בן.״יד
״היו שם קטעים שאכן נאמרו״.
״אתה מנסה לרמוז שהיו בפגישה קטעים שאינם מופיעים
בפרוטוקול?״
״את יודעת מה! אני מאמין שהפרוטוקול שפרסמתם הוא
הפרוטוקול...״
״אתה ירוצה להאמין׳?״
״אני רוצה להאמין שזהו בדיוק הפרוטוקול!״
״אז מדוע אתה רומז אחדתד
הוכמן נראה כאילו התחרט על הכיוון שאליו נסחפה השיחה
ועבר -טס! -לנושא הבא.

דים הסוציאליים ויועצי מישרד־הבי־טחון,
רצו לפתוח לי עסק, כדי שלא
אחזור לאגד, לאותה הסביבה.
שלמה עמר אמר לי :״אתה חוזר
בדיוק לאן שאתה שייך, ונמצא לך
משהו שמתאים לך!״ כך התמניתי
כמנהל מחלקת־התרבות־והספורט של
הקואופרטיב.
היום אגד זה כבר לא מה שהיה.
נגמרה החברות.

רו מחוץ חישואין:
..היכות בו!,,
^ ספקתי הרבה מאז אוטובוס!
1הדמים...
שמעת שיש לי ילד מחוץ לנישואין?
בוודאי שהיכרתי בו!
זה קרה לפני שש שנים. היה לי עניין
עם איזו מזכירה באחת הקונסוליות.
היא החליטה ללכלך עלי ולנסות
לעשות רעש נגדי בעיתונות. יש לי
תיזה שתמיד כראי לחשוף את הדברים
לבד. היכרתי בילד, ואני משלם בעדו
מזונות.

הבגישה־הרירית:
..זה מט־יע ר,,!,
ני מרגיש שנרקם פה משהו...
אנשים איברו פרופורציות.
חקרו אותי במשך שעות. במשך
החקירות ישבתי מול אדם שקיבל
עיטור נמוך מהעיטור שקיבלתי(תנ״צ
שימעון סביר) .אני קיבלתי עיטור על
הריגת שני מחבלים באוטובוס־הדמים.
הרגשתי איך סביר השפיל את העיניים.
הוא לא היה מסוגל להביט לי בעיניים.
אני יודע על אינטרסים של אנשים
מסויימים באגד ועל שיתוף־הפעולה
שלהם עם אנשים אחרים, המעורבים
בפרשה. זהו קשר של האופוזיציה, כדי
להחליף את השלטון באגד( .אלברט)
אזולאי הזה היה עובד אגר שהסתבך.
ודאי שאני זוכר את התאריך שבו
נערכה הפגישה הלילית, ה־ 8בינואר
. 1986 אז לא הבנתי שזה היה משהו
חריג. מה פתאום?
אני הגעתי על תקן של עוזר
לאביטל למברסקי(חוקר פרטי ואיש־מישטרה
בעבר) .המכונית שלו התקלקלה
באותו היום, ואני נהגתי עבורו.
הוא נסע להתייעץ עם רמי כספי,
שהיה אז פרקליטו של שלמה עמר,
בקשר לפגישה עם אלברט אזולאי,

הוכמן בביתו
.אני נחשב לדי יפה!״

שם גר יורם בן־עמי. נכחו שם בן־עמי,
מעבידו של אזולאי ואזולאי. בן־עמי
תיאם זאת, כנראה, קודם־לכן עם

לא יתבע אותו על הוצאת לשון־הרע.ג•
למברסקי טילפן — נדמה לי —
לכספי, ומסר לו פרטים. אחריכך הודי

חשכון־נפש

(המשך 0עמ 1ד )41
לנו כספי על השעה, אחרי שתיאם את
הפגישה במישרדו של יגאל ארנון. עד
לאותו רגע לא היכרתי את״ארנון ולא
שמעתי עליו.
הפגישה התחילה באיחור. כל מיני
דברים לא הסתדרו. פתאום הסתבר
שאזולאי נחקר, או משהו כזה, במצ״ח.
ארנון הפסיק את הפגישה באופן
מוחלט. הוא (ארנון) לא נראה מופתע.
האם כעס? לא, בכלל לא.
כשנקטעה הפגישה, לא הרגשתי
שמשהו יוצא־דופן קרה. לא היה לי
ניסיון רב בתהליכים מישפטיים. אבל...
בקיצור: אני זוכר שהרגשתי שזה
היה ביזבוז זמן.
אז התפלאתי מאוד שדבר הפגישה
לא פורסם באחד הצהרונים. ידעתי
שאזולאי מדווח לאותו עיתון על כל
פרט ופרט. לעומת זאת, באפריל או
במאי, מצאתי ידיעה קצרה, שולית,
בעיתון אחר, שהזכירה פגישה שכזאת.
פתאום, אחרי תישעה חודשים, בום!
העיתוי נראה לי תמוה. יש לי לכן
הסבר משכנע, שבוודאי לא תרצי
לכתוב...
וכך מצאתי את עצמי במישפט. זהו
לא המישפט הראשון שלי. עמדתי
למישפט לפני 12־ 13 שנים, אבל לא
בעוון עבירה פלילית. הורשעתי, אבל
לא ישבתי בבית־הסוהר.
לעומת זאת, מעולם לא חקרו אותי
קודם־לכן. נקלעתי למצב נורא: כל
חבריי נחקרו לפניי, ואחד העיתונים
כתב כמובן על ״שיטת המיטה החמה״.
עצרו את אביטל למברסקי ואהרון
יקים, שהיו בעבר אנשי״מישטרה בכירים.
הודעתי אז שאני מוכן להצטרף
אליהם, אבל לא — אותי לא עצרו.
מנובמבר ,1986 תאריך פירסום
הפגישה, אני חי את ״הפגישה הלילית״.
זה מפריע לי בחיי היומיום. אני יודע
שזה הכול הבל־הבלים. אני יודע שזוהי
מזימה להפיל את הגדולים שבין
הנאשמים.
האם אני מרגיש פיון(חייל) קטן?
לא, אני מרגיש הזדהות וחברות עם
שלמה עמר.
אגב, בחודשים האחרונים פנו אלי
ממישרד־הביטחון וביקשו לעזור לי,
לעכב את ההליכים נגדי.
בעבודה אני מתפקד כרגיל, כמנהל
מחלקת־התרבות־והספורט של אגד.
רגעי־פחד? אני לא מפחד מכלום!
רגעים קשים בלילות? יש! יש הרבה
מחשבות: מדוע הכל קורה לי? מדוע
מוטל עלי תמיד להיאבק, להביע חברות?
אני,
למשל, הייתי הראשון שהתייצב
אצל אסף חפץ בשעתו הקשה ואף
אירגנתי צוות מסביבו. במשך חודשים
עבדנו, עד שהוכחה חפותו של חפץ.
יש לי, יש לי הרבה הירהורים. למה
אני תמיד צריך להתמודד: בנכות,
במות אשתי וילדי, במאבקים מישפ־טיים,
במאבקי־כוח?
אולי זה אופי. אולי זה החינוך
שקיבלתי. אני מצפה מהרבה אנשים
שינהגו כמוני. אני מתאכזב הרבה.

ורם ברעמי(משמאל) ,הנוס שר אלבוט
זורא מהנגישה הליליח, מסו
דהוווצ 0חיה על מניעיו למעשה
^ לברט אזולאי עבר אצלי
בערך במשך שנתיים וחצי. הוא
הגיע אלי בגלל תחנוניה של׳אחותי,
שגרה בקריית־שמונה.
אזולאי היה בן־בית אצלה, והיא
ביקשה שאשיג לו עבודה. כדי שלא
ידרדר לפשע סידרתי לו עבודה אצלי
כמתחזק רכב וכנהג אישי שלי.״
כך סיפר יורם בן־עמי להעגלם־הזה,
שעות מעטות אחרי שהורשע בבית-
המישפט המחוזי בתל־אביב בהדחת
אזולאי בחקירה.
בן־עמי וסניגורו, עורך־הדין יוסף
פרק, הפתיעו את הכל כאשר עשו
עיסקת־טיעון עם התובעת, מרים
רוזנטל, ובן־עמי הודה בכל ההאשמות
שיוחסו לו. הוא הורשע על־ידי
השופטת שרה סירוטה על פי הודאתו,
ונידון למאסר־על״תנאי של שנה׳ ,
ולקנס כספי של 37,500ש״ח.

נולד בעיראק. לישראל עלה בגיל 11
וגדל בקיבוץ שמרת. בצבא היה
בסיירת־נח״ל, ואחר־כך עבד קשה
במשך שנתיים כדי להשיג את הכסף
ללימודי הבגרות. באותו הזמן עבד גם
כמדריך־טיולים, וכך הכיר את אשתו,
אורה, צברית, דור שני לילידי־מטולה.
לזוג בן־עמי שלוש בנות גדולות ובן־
זקונים, יריב (1־ .)1אורה עבדה כמורה
בבית־הספר במטולה.
אחרי החתונה עבד בן־עמי על הטרקטור
של חותנו, ואחר־כך החל מפתח
מיפעל ייחודי בישראל. באותו זמן,
שנות ה־ ,70 היתה תעשיית עיבוד-
הירקות בחיתוליה. המיפעלים עבדו
בעיקר בעיבוד עורפי ייצור, והועלה
רעיון לגדל ירקות באופן יזום לתע־שיה
.״בהתחלה עשיתי בעצמי את כל,
העבודות, וישנתי בלילות בשדות,
בשק־שינה, תחת השמיים,״ סיפר בן־

,דאגתי לאזולאי
שלא ידרדר לפשע!״

בשלב הבא יוזמן בן־עמי על־ידי
התביעה להעיד נגד חבריו לכתב־האישום,
עורכי־הדין רם כספי ויגאל
ארנון, חבר־הכנס שלמה עמר ויתר
הנאשמים, וביניהם יוסי הוכמן (ראה
משלגג).
מכיוון שבן־עמי הודה באשמה, לא
היה מקום לפרט בבית־המישפט את עמי. בחריצות ובתושיה הצליח בעסמניעיו
למעשה, והוא רצה להדגישם ׳ קיו, וכיום הוא שולט בחברה העוסקת
באוזני העולם הזה .״רציתי רק לעזור בכל שלבי גידול־הירקות, עד להסלאזולאי.
מכיוון שהגיע אלי באמצעות פקתם למיפעלים. אין הוא סוחר־אחותי,
הרגשתי אליו מחוייבות, מעבר ירקות, וגם לא מגדל אותם בעצמו. הוא
לזו שיש לי כלפי כל עובר״.
נותן את כל שלבי־השרות ומספק את
בן־עמי הוא חקלאי ובעל מיפעל המיכון, הידע והפועלים. המיפעלים
מיוחד־במינו, המשתרע ממטולה בצפון משלמים לחקלאים את חלקם, ולבן־
ועד אשקלון בדרום. הוא אינו בעל עמי את חלקו, על כל טונה של ירקות.

הביא את אזולאי מראש־פינה לתל־ כעבור כמה שעות נסע אזולאי לפיקוד
אביב לפגישה הלילית, אינו רוצה צפון, טילפן למעבידו ושאל אותו לאן
לדבר על הנושא הכאוב. הוא מעדיף הוא רוצה להעביר את בתו. בן־עמי
לספר שהוא עומד לייצא לארץ בגוש כעס עליו, וביקש ממנו שלא להתערב.
כאשר שמע את הסיפור על עמר
המזרחי זרעים שיגודלו בישראל,
.ושרותו בלבנון, נזכר בן־עמי בסיפור
בהיקף של חמישה מיליון דולר.
אבל סניגורו של בן־עמי הסביר שקרה לו עם בתו. כרי למנוע מאזולאי
בבית־המישפט טפח מהסיבות שגרמו להסתבך לקח אותו לפגישה הלילית.
בן־עמי אינו מכחיש שידע כי
להסתבכותו של הנאשם. כאשר הגיעו
אזולאי נחקר כבר באותו זמן במצ״ח.
אבל מכיוון שאינו מישפטן .,לא עלה
על דעתו שהוא עושה דבר בלתי־חוקי.
מה גם שראה כי בפגישה הלילית
מעורבים טובי עורכי־הרין בישראל.
״לא נדלקה לי שום נורה אדומה,״ אמר
בבית־המישפט.
,סניגורו של בן־עמי, עורך־הדין
פרק, מסכם את המצב :״כל יתר
משתתפי הפגישה הלילית היו מצד
החתן, כלומר מצירו של חבר־הכנסת
עמר, רק בן־עמי ועורך־הדין בלזר היו
מצד הכלה, כלומר מצירו של אזולאי״.

^ מצד
^ החתן

נישואין לפני שגה:
לא העזנו והודות!״
ף* יום חמישי תמלא שנה לנישואי
₪1עם יוכי. היא עבדה באגד, כמזכירתו
של שלמה עמר, במשך שנים,
היא היתה אישיות באגד — פעילה,
אירגנה.
היינו חברים טובים במשך זמן רב.
מאז הפגישה הלילית ישבנו ביחד
במשך שעות על גבי שעות. נראה שזה
התפתח אצל כל אחד לחור, אבל לא
העזנו להודות, לא רצינו לקלקל את
החברות. פחדנו.
יום אחד היא ליוותה אותי למטוס,
בדרך לארצות־הברית, ונתנה לי
נשיקת״פרידה. עליתי למטוס, הוא
התחיל להמריא ופתאום תפסתי את
עצמי: למי יש חשק לנסוע? בא לי
להנחית אז את המטוס בחזרה!
היא נאלצה להפסיק לעבוד, מפני
שבאגד אסור לבעל ולאשה לעבוד
באותו המקום.
לי זה היה ברור מאליו. היא היתה
בחלום, לא חשבה על זה, ועכשיו אנחנו
צריכים להתמודד עם זה.

,גם לבת שלי עשה ככה!״
מוסך אגד בראש־פינה, כפי שנכתב
בתחילת הפרשה בעיתונות .״אין לי כל
קשר לאגד, ואינני מכיר כלל את חבר־הכנסת
שלמה עמר. גם את יתר אנשי
הפגישה הלילית לא היכרתי, מלבד
אזולאי ועורך־הרין שרגא בלזר, שהוא
עורך־הדין של החברה שאני מנהל.״

,שום נורה
אדומה!״
ין־ ע מי 48 גבר נאה, בעל עיי
ניים גדולות ושיער חום מתולתל,

כאשר הוא מדבר על מיפעל־חייו
זורחות עיניו. הוא גא מאוד בחברה
שבנה במו ידיו. הוא מעסיק כיום 80
פועלים קבועים, ו־ 50 עונתיים. בין
המועסקים על־ידו גם אגרונומים
וטכנאים. יש לו צי של 25 קטפות־תירס
ו־ 12 משאיות כפולות. הוא מגדל
ירקות על 80 אלף דונם. לחברה יש
ארבעה מרכזים לארץ. אחד בראש־פינה,
והוא המרכזי, שם עבד אזולאי.
יש עוד מרכזים בחדרה, במילואות
ובאשקלון.
בן־עמי, שנכווה כל־כך קשה כאשר

למישררו שני קציני־המישטרה־לש־עבר,
אביטל למברסקי ואהרון יקים,
ואמרו לו שיש חשש כי אזולאי עומד
להסתבך בגלל דבריו על חבר־הכנסת
עמר (שכאילו ביקש ממנו להעבירו
משרות־מילואים בלבנון למקום אחר)
החליט לעזור לעובד שלו.
מניסיונו ידע שאזולאי אוהב לעשות
טובות גם כאשר לא התבקש כלל. לפני
כמה שנים, כאשר בתו של בן־עמי
הוצבה במחנה שלא מצא חן בעיניה,
היא טילפנה בבכי לאביה וסיפרה לו
על־כך. אזולאי שמע את השיחה.

* ¥ורך־דין אחר אמר השבוע :״לא
הייתי רוצה להיות בנעליהם של
יגאל ארנון ורם כספי כשהם יקראו את
פסק־הדין הזה.״
הוא התכוון לאמור: אם בן־עמי,
שהוא דג קטן יחסית, נדון למאסר־על־תנאי
ולקנס גדול, וזה אחרי עיסקת־טיעון,
כמה עלולים לקבל הדגים
הגדולים בפרשה, שלא עשו עיסקת־טיעון
— אם אכן יורשעו?
מה גם שהשופטת סירוטה, ששפטה
את בן־עמי, תשפוט גם את הנאשמים
האחרים. היא כבר אמרה מה שהיא
חושבת על חומרת־העבירה.
בן־עמי לא קיבל הנחה בעונש בגלל
נכונותו להעיד במישפט אחיו־לצרה.
כי במישפט הגדול אין כלל צורך בעד־מדינה.
הפרטים ידועים ואינם שנויים
ברובם במחלוקת. עדותו של בן־עמי
תהיה טכנית בעיקרה, ולא יהיה לה
מישקל חשוב לגבי ההרשעה או הזיכוי.
בכל זאת היתה להודאתו ולהרשעתו
משמעות מבשרת־רעות לנאשמים האחרים,
שהם ״מצד החתן״.

אילנה אלון ₪

מיני־לאב פננ׳י

עסק גדול על שטח קטן
בדוק מה
אץ למתחרים
ומהי ש
לפוג׳י חיני-לאב
פחז 13 2 3מ 11ח 01 ₪ט=ז

דנ סי טו מטר אינטגרלי לבדיקת איכות ולעדכון המכלולים.
אופציו ת רבות ל הגדל תהת פו ק ה על-יד׳ הו ספת אבזרים.
טורק אלקטרוני לקביעה או טו מ טי ת של ה צ בע והדנסיט׳.
23 דקו ת בלבד מרגע ה כנ ס ת הסרט ועד לקבלת
ה ת מונו ת.
ת פו ק ת ענ ק 810 :ת מונו ת 10x15ל שעה או
920ת מונו ת 9x12לשעה.
החלפהקלה של נ״ר הפי תו ח לארבעה גדלים שונים, תוך
כדי הפעלה.
הדפסתת מונו ת בגדלים עד 15x20ס מ ׳.
בקרה אלק טרוני ת על הכימיקלים והת פו ע ל; הפעלה
פ שו טהע״׳ מיח שוב מתקדם ; אין צורך ב אינ ס טל ציה
וחיבור מים.
איכות מ ק צו עי ת ללא תחרות.
שטח דרוש: פ חו ת מ 2-מ״ר.

ו\/ו_ווק ו ע1ץ ן
נציגים בלעדיים: קבוצת חברות שימעוב׳ בע״מ
טל 03-888521/2 :| 10

ל מ 1צאה
״ עי ל ה

יחש

פיתוח

עלנ״ר ציל,
שלפוג׳ו

צלח סוני׳ ואחה דתחונה