ב זי ב ח בי ס
תיסמונת טרוצקי
על התוצאות של מחדלי ממשלת־האחדות.
התנהגות
ממשלת האחדות הלאומית, שבה
מושך הימין ימינה והשמאל־כביכול לא מושך
לשום מקום, מזכירה לי את אימרתו של יהודי
רוסי אחד, בימיה הראשונים של המהפיכה
הבולשביקית.
כאשר גברו באותם ימים הפרעות ביהודי
אוקראינה, הוא פנה לאחד מראשי הבולשביקים,
מייסד הצבא האדום, היהודי ליאון טרוצקי
(שנולד כלייב דוידוביץ ברונשטיין) וביקש את
התערבותו לטובת בני עמו, היהודים, וכשלא
נענה הוא הטיח בפני טרוצקי :״הטרוצקים
מחוללים את המהפיכות, אבל הברונשטיינים
משלמים את המחיר!״
הנמשל? ברור, חושבני.
חיים פרוסט, יחשל,
מק־אאוט
עוד על ההתקוממות בשטחים
הכבושים (העולם הזה 16.12.87
והלאה).
היהודים והערבים הם כמו זוג תיישים עקשנים
הנפגשים זה מול זה על גשר צר והמסקנה שלי
היא שמילחמת־האבנים היא המילחמה הסופית,
שתיגמר בנוק־אאוט: או שהיהודים יזיזו את כל
הערבים אל עבר הירדן המיזרחי או שהערבים
יזיזו את כל היהודים לים.
צדק בן־גוריון, שאמר, כי המילחמה האחרונה
תהיה זו, שבה ינצחו הערבים.
נח גיהנומי, חולון
אין ברירה
ועוד על ההתקוממות בשטחים
הכבושים.
הוריי עלו ארצה, בשנת ,1933 מיוגוסלביה
וחשבו, בתמימותם, שארץ־ישראל זה ירושלים,
וכמובן, ירושלים העתיקה.
חיינו בירושלים, ללא כסף, ללא שפה, ללא
אולפן, ללא סוכנות, ללא כלום.
אמא הפשילה שרוולים ועבדה בניקיון בבנק
שבעיר החדשה ואבא עבד בסלילת כבישים
בגליל העליון.
.״ ואז, בשנת , 1936 באחד מימי שישי, נשמעו
שעטות של אספסוף רץ בסימטות וקורא,אידבח
אל יהוד! אידבח אל־יהוד פה נשחט מישהו,
שם נשחט מישהו, פה נשרף בית יהודי, שם נשרף
בית יהודי...
אחרי כמה חודשים אמא לקחה אותנו, הילדים,
וברחנו לחיפה.
יופי. הגענו לחיפה וגרנו על הגבול, בין
ערבים. חשבנו,פה הערבים טובים׳ ויהיה שקט.
אך, שוב שעטות אספסוף ושוב קריאות־ההסתה
של המואזין מן המיסגד ושוב בריחה,
לחצר הטכניון במרכז העיר.
...אין חדש תחת השמש. תמיד זרקו עלינו
אבנים ושלום ממש לא היה מעולם בינינו לבני־דודנו
וזה מחזק את דעתי יותר ויותר שאנו
חייבים לשמור על ארצנו. פשוט אסור לנו
להתעייף. לנו אסור להפסיד אפילו פעם אחת.
כוכבה ברלוי, תל־אביב
הנושה שהושתקה
שאלות חמורות ביותר מתעוררות בהקשר
לפרשת צינור־הנפט והעובדה
התמוהה עוד יותר — מדוע הושתקה
הפרשה כמעט כליל בכלי־התיקשורת
בארץ. במדינה מתוקנת היה מתמנה
חוקר כדי לבדוק את
הפרשה. בך בארצות־הברית.
אך לא בישראל.
הגבות הראשונה
אורה הרצוג אמנם נתקלה
בהרבה גילויים
שובניסטיים במסעו־תיה
כאשת הנשיא,
אבל היא אינה רואה
את עצמה כמי שוויתרה
למען הקאריירה של
בעלה. היא נהנית ממעמדה, מהנסיעות הרבות
ברחבי הארץ ובעולם וטוענת כי אסור לה —
לאשת נשיא — להתייחם אל
£ 0 2 £עצמה ברצינות יתרה. רק דבר
אחד חבר לה — ברטיות.
מיגו אבי סיבה
עוד על מכת ראשי״התיבות
(״מיכתבים״ ,העולם הזה 10.2.88
והלאה).
צה״ל איננו היחיד הטובע בים של ראשי־
(המשך בעמוד )4
העולם הז ה 2635
פ שע וגד צה״ל
מי שאומר לחיילי צה״ל לירות בילדי מבצע פשע נגד צה״ר. מי שאומר
לחיילי צה״ל לרסק את עצמותיהם של בני־אדם במהלומות מכוונות.
מבצע פשע נגד צה״ל. ומה שמתבצע עתה הוא הרס צה־ל.
לא רק מהבחינה ההומאנית. אלא גם מהבחינה הצבאית.
כתבת ה שער האחורי:
כוורגל בלי מיו?
האם הריחוק והיעדר נשים עלול להשפיע
לרעה על שחקני־הנבחרת באוקיאניה? האם
יש לספורטאים יצרים מיניים חזקים במיוחד?
האם החסך המיני גורם לתוספת מתח
לשחקן? האם פורקן מיני מזדמן אינו כרוך
באובדן הכושר? בעיקבות יציאתה של נב־חרת־ישראל
למישחקים באוקי־
-- 6 1 *4אניה היפנה השלם הזה שאלות
^ י ^ אלה ואחרות לאנשי־מיקצוע.
חוה נסעת בדיחה מעוננת ער חלום וקטיעה מניחוח מיותו
כאשר נכנס סמי סלמן לניתוח להוצאת
אגנים מכילייתו, הוא לא העלה על דעתו
איך ישפיע הניתוח על חייו. כתוצאה
מרשלנות רפואית במיללך הניתוח וקשר־
^ ^ 9שתיקה של הרופאים, הוא
הפך לחולה־סכרת הנזקק
לזריקות״אינסולין תכופות.
]אתו^השקל
לא חוקית
אירגון־הקבלנים ינסה להחזיר לידיו את השליטה
בבנק הבדה • מיכרז של עיריית תל־אביב בניר
יורק ט״נוס • רשת דראג־סטורס אמריקאית
רוכשת מוצרים בישראל • תריראן שוב ניגשת
למיכרז עם חברת אלקטרוניקה אמריקאית •
חבינשט״ן ובתוביץ לבוררות • הניריזרק פוסט
נרכש על־ירי פרו־ישראלי • יצרנים ישראליים
ביטלו השתתפותם ביריר־האופנה בניו־יורק •
^ 9 7 ^.אירגונים יהודיים עברו על החוק
£ 1 1כשפירסמו הודעות־תמיכה ב־מדיניותה
של ממשלת ישראל.
בזכות
גזענות עכשיו
על סירוב להעסיק אדם בגלל מוצאו
הערבי.
בן־זוגי לחיים התקשר להצעת־עבודה,
למלצרים בבית־מלון, אותה ראה בעיתון. לאחר
שפרט את ניסיונו, כמלצר בבית־מלון באילת,
נשאל לשמו וכאשר השיב,דיאב סאיב׳ ,הוסבר לו
שאין מקבלים מי שאינם יהודים לעבודה.
אז מה הפלא שערביי הארץ, ש״כה היטבנו
עימהם״ ,חשים כפי שהם חשים, שלא לדבר על
העובדה שסירוב העסקה מעין זה מנוגד לחוק,
הקובע שאין להפלות אדם בגלל מוצאו.
בושה וחרפה היא שבארץ קיימת גישה כזאת
וגזענות כזאת, מן הסוג שבגללן נאלצה
מישפחתי לעזוב את אירופה.
לידיה דומניבסקי, תל־אביב
כתבת ה שער הקידמי:
בראיון להעולם הזה
מספרת מירי אלוני
על הקאריירה שלה.
על התקליט החדש
שהפיקה כלא עזרה של חברות״ההפקה
הממוסדות. על ילדותה. על להקת-הנח״ל
והשיר לשלום שהפך לנכס צאן־ברזל בזמר
העברי. על בעלה שמואל
£ [ 3אומני ועל בנה שחלה בגיל
חצי שנה בסרטן והבריא.
הסדורים הקבועים:
מיבתבים — אין ברירה
איגרת העדרך — אלכסנדר(1פ1ד!ן
תשקיך — מנהל לחחת
במדינה — הבדיחה הסשפפת
אתה והשקל — פיסקה סחרה
יומן אישי -חיים בוונציה
אנשים — שש בקלאוזח
חשבון־נפש — אורה הלצונ
תמרורים — אהבה ליטאית
ראיון השבוע — מירי אלול
הבדיחה המעופפת, ששמה שליחות שולץ, נמשכה
השבוע במלוא המעוף. בשחצנות אופיינית
לאמריקאיים ניסה שולץ לרכוש את לב הפלסטינים.
אך המנהיגים לא באו.
הביטחון העצמי שלהם איפשר
להם לירוק בפני ״המזכיר״.
נשים, סמים
ואס ו״ן
אסידיין לאנה לרגע. אחרי
נישואין רצופי עליות
ומורדות עם קרוליין לנג־פורר,
אפיזודה קצרה של
נישואיו עם סמדר קל־צ׳ינסקי,
שממנה שכח להתגרש, ורומאן עם מונה
זילברשסיין, מנהל אסי רומאן עם צעירה בת .20 את
שלב הגמילה מסמים הוא כבר עבר, לדבריו. קצת
יותר קשה לו לנקות את גופו מהב־הורים
שלהם התרגל. מה הלאה?
ימים יגידו עכשיו הוא מכין חומר.
עריץ לא בידר מדוע
גדצחו אלי ומאיר אלון
מעם* .הסישטרח מ׳ט־עדת
כי מדובר בדד־סול־השבונות.
איילה (בתמונה) ,אלמנת אלי,
מבכה אותם. מאז •טיחרורו של
| 1ו £מאיר, האח, מהכלא היא נהגה
לחלק את יצועה עם שניהם.
7 7/77׳מ / 77/77 וו7ווחת:
שימעונה שוורץ מצאה נחמה בזרועותיו של אלי
פפושדו • סיגלית גל — מכורה לגינקולוגים •
רונית גליק מנסה לסחוב את בכי יוחננוף לחופה.
האם היא תצליח? • נאווה חן
עזבה את תל־אביב לטובת ניו־יורק
ומצאה את סטיבן באואר •
תשב*ן
הורוסקופ — הציפורן
רחל מרחלת — על בל השלם
רינוני רון — נרו! עמוק ()5
מה הם אומרים — אברהם טמיר,
יצחק יצחק׳ .אסתר אלכסודו,
פיוחס צי 10 קי(11 ,׳ סביר, טוביה צפיר
סמים וסרטן
בפרק נוסף בסידרת הכתבות על המתרחש
בנווה־תירצה, מספרת נעמי אדווה על נשים
שהסתבכו בסמים. על המוכרות, הבל דריות,
הסוחרות העצמאיות והשפחות
המשועבדות. מרגריטה סנאן הבלגית, ש־הבריחה
לארץ הירואין, הש־תמשה
בכסף למימון הטי־
31 פולים בבתה החולה בסרטן.
רינוני חן
הרצח
קולנוע — אהבה בוערת
זה וגם זה — פזלים ספ״של
לילות ישראל -׳סי־הורדח
דך חדש — קפקא באוסטרליה
בסאם אבו־שריף, יועצו הקרוב של יאסר
ערפאת, ומי שמונה על מבצע ספינת־השיבה
הסכים להתראיין להעולם הזה. הוא מספר
על מיטעו־הנפץ שגרם לקטיעת אצבעות־ידיו.
על אירגון ספינת״
1י | £המגורשים. על החלום ועל
דרכים לפיתרון הסיכסוך.
הרומאן האמיתי של הצמד שוקי ודורית •
והרומאן הסודי של האישיות הציבורית
והאישיות הכלכלית • הימורים בבית־מלון בת־ימי
• מיבחן־הסדין של העו־
1י £ 1יר • נתן וולוך מחפש. אבל
לא דרך מישרד־היכרויות.
דף חדש
פחדים כצעצועים
״פחדים הם צעצועים של אנשים בודדים״,
מצטטת ציפי שחרור משירי אשר רייר. היא סוקרת
כינוס־שירים שיותר משהוא כינוס הוא התחלה
חדשה .״פרוזה״ של יוסי קריים ושות׳ הגיע
ל־ 100 חוברות ותריסר שנים. ברכות מקרב״לב
לילד הלא־נורא של הפריודיקה הספרותית.
שלמה שבא חושש שציורי יוסל ברגנר ייש־ארו
באוסטרליה, ונתן זר חד
שש שכמה הפכו באחרונה ל־קנגורוס
(כן־גורוס, לא־גותס).
אי.טי. פלסטינית
שני סרטים שהוצגו באחרונה בפורום הצעיר
של פסטיבל־ברלין מצטיינים בגישה מקורית
למציאות הפוליטית העגומה במרחב. ביירות
הסרט הבייתי האחרון מתעד שלושה חודשים בחייהן של שלוש אחיות בביירות. ומותה
של ידידות הו א סיפור על
אורחת מהחלל החיצון ההופכת
ללוחמת־חופש פלסטינית.
1— 31 .
נזי מז בי ם
תמיד שיעשעה אותי העובדה שגדולי זד
משמיצים הס הרגישים ביותר להשמצות, כשהם
נמצאים בצד השני של המיתדם. יש להם, נדרי־כלל,
עור רק מאוד.
כזהו, כנראה, גם חיים חפר.
הפד משמיץ על ימץ ועל שמאל. הוא השמיץ
את גדולי המדינה וקטניה(וגם אותי) .אבל אחרי
שהקדשתי לו כמה שורות, הוא יצא ממש מגדת.
עוד לא יבשה הדיו של דבריי, וככר שוגר לי
פתשגן בהול של עורר־דינו.
וזהו נוסח המיכתב — ״מבלי לפגוע
כזכויות — באמצעות שליתר׳
ביומנו האישי טוען העורר, בין היתר, כי מרשי
מאיים חפר(עם רבץ)
.סיכתב־־הזקרה נזהתזטכ״ל׳־
״בכל 15 החודשים של מילחמת־העצמאות לא
שמע אף כדור אחר שורק.״
להווי ידוע לכם כי מרשי השתתף כלוחם הן
במיסגרת צה״ל והן במיסגרת חוליית־הפלמ״ח
להעפלה ביבשת ונטל חלק בהיתקלויות בנשק
קר וחם מעבר לגבול בסוריה ובלבנון.
מרשי השתתף גם כלוחם בקרבות אחרים ובין
השאר, לשם הדוגמה בלבד, נטל חלק בפשיטה
על בית־המכם הסורי מעל גשר בנות־יעקב, בקרב
על המשרפה במיסגרת גדוד 9ובפיצוץ גשרים.
מרשי קיבל בעניינים אלה מיכתבי־הוקרה הן
סהרמטכ״ל דאז, ייגאל ידין ו׳׳ל, והן מיגאל אלון
בניגוד ללוחמים מפורסמים אחרים מ־ 948נ,
אכן העתף מרשי להתרכז בתיאור עלילותיהם
של אחרים, ולא להקדיש את עטו מאז ועד היום
לתיאור הקרבות שאותם עבר על בשרו.
הפירסום האמור בגליון השלם הזה יש בו,
ללא בל בסיס של אמת, כדי לבזות ולהשפיל את
מרשי ולפגוע בדמותו.
הנכם נדרשים בזאת לפרסם הכחשה לסירסום
האסור בגליון העולם הזה הקרוב במקום, במידה,
בהבלטה ובריר שבה פורסמה אותה לשון־הרע,
ומד תיאום מסח ההכחשה עם החתום מסד״
הנזקים שנגרמו למרשי כתוצאה מפירסוס
דבר־השקר האמור הם חמורים ביותר, ולצרכי
פשרה בלבד מעמיד מרשי את הנזק על סך־ של
חמישה מיליון ש״ח, תיך שמירת זכותו לתבוע
את סכום הנזק המלא לכשזה יתגבש, אלא אם כן
ישולם הסכום האמור במישרדי תור 20 יום מת־ארך
מיכתבי זה.
אשר על־כן הנכם מתבקשים לפרסם את ההכחשה
כגליוו השלם הזה הקרוב, וכן לשלם בסיש•
רדי את הסר של חמישה מיליוו ש״ח, הכל כאמור
לעיל, שאם לא-כן איאלץ לנקוט נגדכם בצעדים
מישפטיים בהתאם להוראות מרשי.
אלפסגדר,
(המשך מעמוד )3
תיבות. הוא גם לא זה שהמציא את השיטה. הלא
מאז ומתמיד הרבו יהודים בשימוש בראשי־תיבות
ואפילו לקביעת שמות־המישפחה שלהם. ומי
אינו יודע על שם־המישפחה לפני הנישואין של
האחיות אורה הרצוג, רעיית נשיא־המדינה וסוזי
אבן, רעיית יו״ר ועדת־החוץ־והביטחון?
שם מישפחתן לפני הנישואין היה אמב״ש,
ראשי־התיבות של אני מאמין באמונה שלמה.
וחיים(עת הזמיר) באר פירסם לאחרונה כתבה,
שבה סיפר על ארם אחד, בנם של ניצולי שואה,
שהוריו בחרו לו כשם פרטי את השט מיגו
(שם־זיכרון: מרד יהודי גיטו ורשה) .והנ״ל קרא
לבתו הבכורה, כנראה מתוך עומק תודעתו
הציונית, סיבה (סבל יהודי ברית־המועצות)
ועכשיו, כשנולדה לו בת שנייה, קרא לה
א ויישבע.
אבל לא סתם אלישבע, אלא אלישבע עם
כוונה של ראשי־תיבות. וכך הסביר האב מיגו: מה
זה אלישבע, זה, אין לנו יהודה (וזשומרון בלי
צבי הלפור, תל־אביב
עזה!׳
על דמות דיוקנו האמיתית של
פרקליט (״דו״ח מתוך כלא-הנשים״,
העולם הזה .)17.2.88
את המיסגרת שסיפרה על עתירתה של אביבה
גרנות, להעלות את שכרה מעבודתה בכלא,
השפם והמישקפיים
על שגגה בזיהויו של פלסטיני
באתונה (״אחרי ההתפוצצות״,
העולם הזה .)17.2.88
האדם המופיע, ביחד עם הבימאית סימון
ביטון, בתצלום מאתונה, המלווה את הדיווח של
^ קיפד וגסוליון
עד כאן המיכתב של עורר־הדין, בשם מרשו
המכובד.
איכשהו הוא מזכיר לי את הסיפור על זלמן
ארן, שאחר סעסקני־המיפלגה ניגש אליו ואמר
לה ״מגיע לי מזל טובי
״על מה?״ תמה ארן.
״זוכיתי מן האשמה של קבלת שוחד!״ אמר
העסקן.
״מעניין,״ השיב אדן ,״אני מעולם לא זוכיתי
משום אשמהר
חפר מספר על מיכתבי־ההוקרה שקיבל מייג־אל
ידץ ויגאל אלון, על גבורתו בקרב. וזה מעניין•
בארץ אלפי חיילים קרביים של מילחמת־העצמאות.
אף אחד מהם לא קיבל מעולם מיכתב־הוקרה
של ידיו ו/או אלון י/או מישהו אסר על
גבורתו.
אני עצמי השתתפתי בכמה עשרות פעולות-
קרב, וגם בחצי־תריסד קרבות״הכיעת ומעולם
לא קיבלתי מיכתב־הוקרה מאיש. מעניין.
אני מתרשם עמוקות מן העובדה שחיים חפר
השתתף בקרב על המשרפה והפשיטה על בית-
מכס סורי. אני מודה ומתוודה שלא שמעתי
מעולם על הקרבות הכבירים האלה. אולי הייתי
עסוק בדרום כשפעולות אלה שינו את ההיסטוריה
בצפון.
אשר לליל־הגשרים ולהעברת המעפילים —
אלה שייכים לתקופה?דרמת. אני התייחסתי
בפירוש למילחמת״העצמאות, ולה בלבד. חפר
היה אז בדמי עלומיו, ואלפי בני־גילו חירפו יש•
יום את נפשם. אחדים מהם גם כתבו שירים.
אולם אם זה חשוב לחיים חפר — אני מכה על
חטא ומכריז בזה קבל עם ועולם, בקולי־קולות,
שחיים חפר היה גיבור-מילחמה, שהשתתף בקד־בות
כבירים, מקרב ווטרלו ועד לקרב על המית־לה,
ושיש באמתחתו מיכתבי־הוקרה של אלכסנדר
הגדול, יוליוס קיסר ונפוליון.
אלא שכל זה אינו נוגע לעניין שעליו הגבתי
— התקפתו הנבזית של חפר על יוסי הראל,
ספק־ האוניה אקסודוס. גיבור אותנטי, שגילה
גדלות-נפש והביע אהדה לרעיון ספינת-המגור-
שים. שלא לדבר על הרמז הדק של חפר, באותה
מחרוזת, שאם ימשיכו הערבים במעלליהם יקרה
להם מה שקרה ב־ 948ו. כלומר; גירוש המוני
בנוסח מאיר כהנא וגאנרי.
אה, כן, שכחתי עוד מעשה־גבורה של חפו־:
אחרי מילחמת ששת־הימים נלווה לגאנדי, כאורחי
האישי, במיבצעים של ציד־ארס(״מירדפים״).
חפר היה אז גרופי של גאנדי, כשם שהיה ונשאר
גרופי של יגאל אלץ ויצחק רבץ.
אין לי ספק שיש לו גס מיכתבי־הוקרה של
גאנדי. מדוע לא יתגאה גס בהם?
אז אני מתנצל ומסיר את כובעי. להווי ידוע
לבל: חיים תפר הוא גיבור־מילחמה!
הפרקליט והעניבה
פרקליט עמירם
מינים 1בכלא
שאהין
סמאחה
שחי באתונה
ענת סרגוסטי, איננו אבו עלי שאהין, מי שגורש
מרצועת־עזה ללבנון. האדם בתצלום הוא ג׳וזף
סמאחה, מעורכי השבועון יזם אל־סאבע.
לשניים אומנם מישקפיים, שפם ומצח גבוה
ומקריח אבל שאהין הוא שאהין וסמאחה הוא
אנטון ח׳ורי, יפ1
סמאחה•
עני חשוב כמת
על המשבר במערכת הבריאות.
בשידור יזמן השבוע בקול ישראל הושמע
ראיון עם מנהל בית־חולים בצפון. כבוד המנהל
אמר, בתמצית דבריו, כי יש רפואה כלכלית או
כלכלה רפואית.
למי שיש 20 אלף דולר לשלם, ניצל וחי.
אחרת מתממשת האימרה: עני חשוב כמת.
עקיבא יחזקאל, קר״ח־אתא
רוח זמנים
על יממתו של בחור״ישיבה (״חוף
בחורף״ ,העולם הזה .)27.1.88
בחורי־ישיבה מתעמקים כל ימיהם בתלמוד
ואמורים להיות חריפי־לשון וחדי־ניסוח. לכן
מתבקש, שכאשר גד־אור, בחור־הישיבה המבלה
בשפת־הים בעיצומו של חורף (כדבריו: חצי יום
בישיבה, חצי יום בים) והמודיע כי הבילוי בים
משפר את חיי־המין, ינסח את יומו ביתר פירוט.
אולי כך: חצי יום בים, חצי יום בישיבה ולילה
שלם בשכיבה• גדעון רוזנבליט, חל־אביב
הלוז שבחרוז
על מיכתב אחד למדור המיכתבים
לרותי(העולם הזה .)27.1.88
מדוע יצא החרון /של הגברת נעמי רון /על
בוגר קיבוץ /המבקש להשיג סטוץ /בעזרת
מיכתב בחרוזים /השווה, בערך, שני זוזים?
הכוונה, היא, כמובן /לאותו נהג חרזן /הגר
ליד הים /ומחפש לשפר את הקיים /בעזרת נאה
ובשלה /שתחזיר אותו בשאלה /מעיסוקו בגינון
ומדיטציה /וכמובן גם ממסטורבציה.
צ בי החר מוני, נבעח״ם
לשכר־המינימום במשק, קישט תצלום שהיה
אמור להיות דמות דיוקנו של הפרקליט המייצג
את גרנות בעניין זה, עורר־הדין אבי(״עמרה״)
עמירם.
אבל במקום עמירם הופיע בתצלום פרקליט
נכבד אחר, שעניבתו אפילו נשאה את סמל
לשכת עורכי־הדין, רק שהוא לא היה עמירם.
ע. חדה, רמת־נן
• פרקליט 11 ם ירם האמיתי, ראה חצל.01
זה לא כדאי
על השפעתה הטובה של סידרה
עיתונאית(״דוח מתוך כלא הנשים״,
העולם הזה 30.12.87 והלאה)
קרובה שלי היתה בכלא נזוה־תירצה, על
שימוש בסמים, קרוב לשלוש שנים. לאחרונה היא
השתחררה וראתה את הסידרה על נווה״תירצה
בהשלם הזה. היא מציעה להרבות בנושאים מסוג
זה בעיתון כדי שכולם יבינו שפשע אינו משתלם.
גם אני, במיקצועי עובדת עם נוער בעייתי,
וסבורה שיש להרבות בנושאי פלילים ובית־סוהר,
כדי שכל הפושעים והעבריינים ידעו ויבינו ואולי
יחשבו פעמיים אם זה כדאי.
יעל גולדפדן, תל-אביב
כתובת המערכת •
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדו; ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מגוי ,2009 ובטלקס
— 11. 341667ו/וזץ ןעוח.
הגדר ה
ג ר עי ני ת
לגמרי לא בטוח שמדענים רחוקים
מהוויות העולם הזה (בלי
מרבאיתז, כפי שכבר הוכח
בגליון השלם הזה שהופיע
השבוע לפני 25 שנה ובו הובאו
דבריו של אחד מבכירי מכון
וייצמן ברחובות, פיסיקאי-
הגרעין עמוס דה־שליט. וכה
אמר הפרופסור:
• ״העולם נחלק בין אלה
החולמים על זוג״אופניים ובין אלה
החולמים על מכונית קאדילאק.״
העולם הז ה 2635
הסישמר בץ השנים 1974ו־ , 1980 והוא מבוע מאז 1982
כעודך דדאאוטלוק.
הפיכה הרישמית לאי־פירסוס המאמר היתה כי
הוא ארוך מדי.
בכינוס של נציגי תנועות-המחאה שהיה
השבוע במועדון ״צוותא״ בתל־אביב, השתתף
גם משה עמירב, פורש תנועת-ההרות
שהצמרף לפני זמן קצר לתנועת־המרכז.
עמירב התעניין בדרכים המעשיות שמתכננות תנועות־המחאה
נגד הכיבוש, ונראה משוחח עם נציגי סוף לכיבוש
— השנה ה־.21
חרות מחפשת מנהל
בתנועת־החרות מחפשים בימים אלה איש*
ביצוע שינהל באופן מעשי את מערכת־הבחירות
הקרובה למפת.
משה ארנם, יו״ר מטה־הבחירות של התנועה, הציע השבוע
את התפקיד למרדכי ציפורי, סגן שר״הביסחוז לשעבר.
ציפורי טרם החליט,
התמודדות על
ראשות הליכוד
ח״ב מאיר בהך אבידוב התפטר מכהונתו כיו״ר
סניף־־חיפה של תנועת־ההרות.
בחרות סבורים שכהן־אבידוב מותה בכר על ניסיונות
המוסדות המרכזיים של הרעועה להצניח מועמד מבחוץ
שיתמודד על ראשות עיריית־חיפה מטעם הליכוד.
עתה צפויה התמודדות בין העסקנים החיפאים
רמי לוי ועמרם אדרי על התפקיד שהתפנה.
הכל המתינו לטלוויזיה חברי מישלחת נשיאות־הכנסת, שהגיעו
למישכן־הנשיא, כדי להודיע לנשיא
חיים הרצוג באופן רישמי על בחירתו
לתקופת־כהונה נוספת, שמו לב שצוות
של הטלוויזיה לא נוכח במקום.
הנכבדים המתינו בסבלנות עד שאג
שי־הטלוויזיה הגיעו, ורק אז התחילו
בטנם.
סמל פלסטיני חדש
על שולחן הוועד־הסועל של אש״ף מונחת
הצעה לקבוע סמל חדש לעם הפלסטיני, אשד
יתחרה עם המגן־דויד הישראלי.
הסמל המוצע הוא:
בעל ההצעה הוא עיסאד
שקור מכפר סח׳נין בגליל,
חניך האוניברסיטה העברית
דועצו של יאפו־ ערפאת
לעניינים ישראליים׳ .הוא.
טוען כי זהו סמל כנעני
עתיק, שהיה בתקופות
שונות בארץ גם סמל נוצרי
וסמל מוסלמי.
כוונתו היא שסמל זה יאומין רישמית כסמל
המאבק הפלסטיני לעצמאות, כך שצעירים
פלסטיניים יוכלו לציירו בקלות על הקירות
בשטחים הכבושים.
המתנחלים מחפשים יהא״!
ועד־פעולה של המתנחלים החליט לפתוח
במסע־הסברה ארצי נרחב, כדי לשכנע את
אזרחי ישראל בחשיבותה הביטחונית
וההיסטורית של הגדה המעדבית למדינת־ישראל.
מדובר
במסע יחסי־ציבור של כמה רכבות דולארים,
שיכלול הסברה גלויה והפגנות רמת, כשהמטרה היא
להעלות אח הנושא לסדר־היום הציבורי.
בינתיים פנה ועד־הסעולה ליועץ־התיקשורת
צבי רימון, ובן למישרד־־הפירסום ״דהף״,
שאיתו עומד ועד־הפעולה במשא ומתן
מתקדם.
חובות אבודים של
השטחים הכבושים
בקרוב יחל משא ומתן בין התאחדות•
התעשיינים ואיגוד לישכות המיטהר לבין מם־
הכנסה, כדי שמם־הכנסה יכיר בהמחאות
החוזרות מן השטחים הכבושים כחובות
אבודים.
יוזמת התאחדות־התעשיינים ולישכות־המיסחר לרם את
גביית ההמחאות החוזרות, שהגיעו להיקף של 70 מיליון
דולר, לא תצא לפועל. מתבדר כי שום גורס פרסי אינו
מוכן לקבל על עצמו את נ מי ת חהמחאות בשטחים
הכבושים, בי זה בבחינת מעשודהתאבדות.
ירושלים כאיזור־פיתוח
התאהדות־התעשיינים בירושלים מבקשת
מעמד של איזור־פיתוח אלף.
המעמד מקנה הקלות בהקמת מיפעלים חדשים. הבקשה
באה בעיקבות האירועים האחרונים בשטחים הכבושים,
שגרמו למחסור משמעותי של כוח־אדם במיפעלים.
ההתאחדות מבקשת הקלות, כדי לבצע מעבר מעבודת אדם
למכונת מעמד של איזור־פיתוח אלף מקנה הנחות ניכרות
בעלות המיסים על הקרקע ומאפשר הקמת מיפעליס
חדשים.
יהודים לא באים לארץ
ראשי אגף הנוער והחלוץ בסוכנות היהודית
מודאגים מאוד מהמיפפר המועט של נערים
ונע*,דת יהודיים מכל העולם, שנרשמו עד כה
למזזנות־קיץ בישראל.
בדרו־כלל מסתיימת ההרשמה למחנות בחודש פברואר,
אבל השגה מיספר הנרשמים הוא כה מועט, עד
שפרוייקטים שלמים עלולים להתבטל בקיץ הקתב, הסיבה
למצב היא האירועים בשטדדם הכבושים.
גם בין אלה שבבר נרשמו, גדול מיספר
הביטולים.
ראשי הסוכנות מתכוונים להורות לשליחים ברחבי העולם
להתחיל בססע־שיכגוע רציני, ולהסביר ליהודים שדווקא
עכשיו זקוקה ישראל לתמיכה, לסתע ולגיבוי.
פופלאריות לפתוכוח המתנחלים
ספר-הטלפונים ״פזית״ ,הכולל בתוכו את כל
הכתובות ומיפפרי־הטלפון של המתנהלים
מעבר לקו הירוק, הפד בזמן האחרון פופולארי,
דווקא בין אנשי שמאל שדנים.
אלה מתקשרים למתנחלים בטלפון אז באמצעות הדואר
ומנסים לשכנעם לצאת סן השטחים הכבושים.
גזענות אקדמית
הנהלת אוניברסיטת־חיפה היתה מודאגת
מן התדמית שיש לאוניברסיטה בציבור
והזמינה סקר דעת-קהל מיוחד בחברה
פרטית.
המימצא שהקפיץ את הנהלת-האוני-
ברסיטה היה שהציבור מאמין כי 50
מהסטודנטים באוניברסיטה הם ערבים.
ההנהלה החליטה לצאת במסע־הסברה
נרחב בבתי־ספר ובין חיילים לפני שיחדור,
שיסביר כי ״רק 20 מהסטודנטים
באוניברסיטה הם ערבים.
גם הבנקים
חוששים ממיתון
הבנקים הגדילים, שיפרסמו בשבוע הבא את
מאזניהם, יציגו הפרשות מוגדלות לסעיפי
החובות המוטלים בספק.
הפרשות מוגדלות אלה נובעות מלחץ שהפעיל בנק־ישראל
בשל הריודחיות הגדולה יחסית שצברו הבנקים בשנה
האחרונה. הדבר גם נובע מהחלטה של ראשי הבנקאות
בארץ לנקוט מישנה זהירות, בגלל ההאטה במיגזר העיסקי
שהחלה מסתמנת עתה, ואשר עלולה להביא להתרחבות
מעגל החברות שנקלעו לקשיים.
המתנהלים מטפחים
את אה״ל
אנשי ההתנחלויות בגדה־המעדבית יוזמים
כמעט מדי יום מיפגשים עם חיילי צה״ל
השוהים באיזור.
הפגישות, שתלקן מוקדשות לשיבנועים פוליטיים, מוסוות
כהגשת שתייה חמה ודיברי־מאפה לחיילים בלילות הקרים.
מדי מוצאי-שבת מגיעות קבוצות של
מתנחלים לבפיסי־צה״ל כשבידיהם קפה
ועוגות. תוך כדי מיפגש עם החיילים מביעים
המתנחלים את אהדתם והבנתם לחיילי צה״ל.
שופטים מאיעים סילוק
מסנורהסברה ל 10ד 0
מאיר רוזן, לשעבר שגריר־ישראל בצרפת,
דיבר השבוע לפני 150 נציגי ה״,בונדס״
מצרפת שבאו לארץ להביע תמיכה והזדהות
במדיניות ישראל.
מישלחת המ!דס שהתה בארץ כשבוע ובילדה באילת
ובירושלים. היא לא ביקרה בשטחים הכבושים.
פגישה אחרי 15 שנה
האסיר הביטחוני לשעבר, דאוד תורכי,
נפגש לפני חודשיים בפאריס, עם בתו,
שאותה לא ראה כ־ 15 שנה.
תורכי, שנעצר בשעתו באשמה שעמד
בראש רשת ריגול וחבלה, שוחרר
לפני שנתיים בעיסקת חילופי שבויים.
בתו חיה בסוריה ולא פגשה את אביה מאז
שנעצר.
בגלל תלונות שהעלו באחרונה נגד שופטים, נשאלה בבנם־
שופטים השאלה כיצד לנהוג אם יביעו מתדיינים חוסר
אמון תוך בדי מישפט בשופט, בגלל ההתפתחויות הללו.
בין השופטים היו דיעות שונות. חלק המליצו
על הבלגה והתעלמות. חלק הציעו לסלק את
האיש מהאולם ואחרים אף המליצו להעמידו
לדין.
בסוף הישיבה לא היתה בין השופטים דיעה אחידה לגבי
התגובה המתאימה.
הליפרלים ילכו להתיר,
וי^ק מסיעת העובדים הליכרלים כהסתדרות
מתכוון לפרוש ולהקים את סיעת-התחיה
בהסתדרות, תחת להצטרף ביחד עם שאר
החברים הליברליים לליבוד.
לתחיה אין ייצוג בהסתדרות, והקמת סיעת נפרדת תקנה
לה תקציבים נכבדים:
אנזורה כעל־המישמר
ייצא עיתוך נוער חדש
יומון מפ״ם ,״על המישמר״ סירב לפרכס מאמר
של חיים שור, שבו הוא מקיים ויכוח עם
דיעותיו של יעקב הזן, כפי שהן מובאות בפיק
המדיני במיסוד שיצא עכשיו לאור.
הצהרוך רישת אוורשוז מחפש דרך להגדיל את חלקו בשוק
העיתונים, על״די הוצאת עיתונים לקהל ספציפי.
שור, שהיה נעבר מזכיר הקיבוץ הארצי, ערך את יומון מר־
בין השאר נשקלת האפשרות להוציא עיתון*
נוער חדש, שיתחרה ב״מעריב לנוע-,.״
הפופולארי, ועיתון בלבלי יומי.
ענ ת ס רגנ ס טי
אותי אבנרי:
ך ׳ים דוד!ר בשבילי מחנה־הפליטים. ג׳יפ קרבי, ועליו חיילי
גיבעתי.
על מירקע־הטלוויזיה הם נראים ררוכים, מוכנים לקרב.
העיניים רואות, והלב נחמץ.
פעם, לפני הרבה שנים, באמצע מילחמה ארוכה ונוראה, לא
הרחק מאותו מקום, כתבתי שיר על הג׳יפים של גיבעתי:
ארבעה, ארבעה על הרים הדוהר /ובוקע השיר מן הלב/ .
והכביש מתחתם מרקד ומזמר /זה הכביש המוביל אל או״ב.
שום שיר לא ייכתב על המשימה הזאת של גיבעתי. שום שיר
אינו בוקע מליבם של חיילים אלה. הכביש אינו מרקד מתחתם,
והאדיב הוא נער בן .14
שועליו של שימשון שוב פשטו במרחב /ונשאו השלהבת
בליל / .מעזה ועד נח שוב נטוש זה הקרב /לחרות ישראל.
הקרב הנטוש עתה מעזה ועד רפיח, מג׳נין ועד
חברון — האם הוא לחרות ישראל?
צ ה ״ו -ז ח אנחנו!
המצטיינות ביותר של מילחמת־העצמאות (ובעינינו, אנשי־גיב־עתי,
היתה החטיבה הטובה מכולן).
זה קרה מפני שטיפחנו בחטיבה זו רוח מיוחדת
מאוד, הרוח של גיבעתי. העמדנו במרכז את האדם,
את האדם הלוחם, את ערבו, את מחוייבותו לחבריו
ולחברה. לא נטשנו פצוע בשדה, וטיפלנו במסירות
גם בפצועי האוייב. לא היתה שינאה בליבנו. לא
בזנו לאוייב. כיבדנו אותו.
את כל זה אמרנו כבר אז. אמרתי זאת בבשדות פלשת,
ושימעון אבירן אמר זאת בהקדמה שכתב לספר זה.
כאשר פנו אלי באחרונה לתת יד להנחלת מורשת גיבעתי
לחטיבה שהוקמה מחדש, נעניתי ברצון. חשבתי שזה חשוב.
על כן תוקפת אותי חמת־זעם, כאשר אני תאה מה
עושים לגיבעתי עכשיו, לאילו מעשים שפלים
מנצלים את החטיבה, לאיזו תהום מדרדרים אותה.
אני רואה את הכומתה הסגולה של גיבעתי על ראשיהם של
חיילים הנשלחים לעשות עבודה בזוייה כקלגסים קולוניאליים.
^ פני שאגש לכתוב רברים חמורים מאוד, אני רוצה להקדים
/הקדמה אישית, אף שציינתי דברים אלה לא־אחת בעבר.
אינני רואה את עצמי עומד מול צה״ל. צה״ל בשבילי אינו גוף
^ וא הדין, קל וחומר ועל אחת כמה וכמה, לגבי ההכאה.
1 1לא חשוב מה בדיוק אמר יצחק רבין, כאשר ריבר על ״כוח,
עוצמה ומכות״ .העולם כולו הבין היטב. והתוצאות מוכיחות שכל
חייל הבין את הכוונה.
ביום שבו נולד צבא״הגנה־לישראל, ביוני ,1948 עמדתי בשדה
בדרום ונשבעתי לו אמונים, יחד עם כל חבריי. אז כבר היינו
־ותיקים״ ,למודי־קרבות באותו צבא מופלא שקם כמעט יש מאין,
שלא נקרא עדיין צה״ל.
זכיתי במיספר האישי .44410
יצחק רבץ נתן פקודה — בפה מלא או בחצי פה,
במפורש או במרומז, אין זה חשוב כלל — לתפוס
ערבים ולשבור להם את העצמות במכות. לפני
הפגנה, באמצע הפגנה, אחרי הפגנה, ובלי כל קשר
להפגנה.
מותר לי לאמור: אני נמנה עם מייסדי החברה
הזאת. אני בעל מניית־ייסוד. שילמתי עבורה בדם.
צה״ל אינו שייך ליצחק רבין. צה״ל אינו שייך לרמטכ״ל
ולאלופים המשרתים בו כיום. אין זה רכושם הפרטי, אין זו
אחוזתם.
החיילים הבינו זאת היטב, ועל כן נשברו עצמות של מאות
בני־אדם, והוכו מכות־רצח אלפים.
צה״ל שייך לנו, לכולנו. אם יש לתבוע את עלבונו,
אנחנו זכאים וחייבים לעשות זאת. שילמנו את מחיר
הזכות הזאת, החובה הזאת.
ואם אלפי חיילים הבינו את הפקודה כך, כך בדיוק,
הרי זוהי הפקודה שניתנה — ולא חשוב כלל מה היה
הנוסח הרישמי.
מעולם לא הייתי פאציפיסט, ואיני פאציפיסט גם כיום. אני
מאמין שמדינת־ישראל, מדינתנו, זקוקה לצבא חזק, יעיל ומוסרי.
היא תהיה זקוקה לו גם כאשר תתגשם תוכנית־השלום שאני דוגל
בה מאז , 1948 לפחות במשך כמה שנים טובות. גם השלום הטוב
ביותר זקוק לצבא חזק להגנתו, עד שיכה השלום שורשים איתנים
בקרקע המציאות.
בשל אמונתי זו הוגדרתי לא פעם כמיליטריסט במחנה־השלום.
היו שכינו אותי בכינויים חמורים עוד יותר. דבקתי בעמדתי. אני
דבק בה גם עתה.
זה לא היה אפשרי אילו היה אדם אחד — שר״הביטחון,
הרמטכ״ל, אלוף־הפיקוד — אומר אי־פעם: זה אסור!
לאמור ״זה אסור״ אין פירושו — להגיד זאת במילים. במילים
זה בוודאי נאמר לא־פעם, לתיפארת המליצה. אבל החייל יודע מה
טיב המילים. הוא שומע גם מה שלא נאמר, וגם איך נאמר מה
שנאמר. וברור לחלוטין, על פי התוצאות, כי שר־הביטחון,
הרמטכ״ל, אלוף־הפיקוד, מפקד־החטיבה וכן הלאה, כולם כאחד
נתנו את ידם לאלה המרסקת.
שהרי אחרת, היו בתי־הכלא מתמלאים מזמן במאות חיילים
מרסקי־עצמות.
אחרי שהעולם הזדעזע ממיספר האנשים והילדים שהוכו ^
למוות, בא מיכתבו של הרמטכ״ל המזכיר שאסור להכות על
הראש ובמקומות רגישים אחרים. כל חייל מבין מה פירוש הדבר:
יש לרסק זרועות, יש לרסק רגליים, אך לא לרוצץ גולגולות
ולהרוג במכות.
אחרי 80 יום התעורר אף היועץ המישפטי לממשלה והזכיר,
בעדינות, שמיספר כה רב של ״חריגים״ הופך את החריגים
לנורמה. אבל בצבא אפשרית ״נורמה״ רק כאשר היא באה על
דעת המפקדים.
לכן אני נסער עתה. כי מה שקורה עכשיו הוא הרם
צה״ל. לא רק מבחינה מוסרית, לא רק מבחינה
הומאנית, אלא גם מבחינה צבאית פשוטה, כגוף
לוחם המסוגל להגן על המדינה, על עצם קיומנו,
בעיתות מילחמה ושלום.
אנחנו מתקרבים לנקודה שבה לא תהיה עוד תקנה להרס זה.
מי שאחראים לכך, פוליטיקאים וקצינים, יתנו את הדין לפני
כס ההיסטוריה. אך מכך לא ניוושע.
לכן זהו הזמן להזדעק. לאמור את כל אשר יש לאמור, בלי כחל
ושרק, בלא סגידה לפרות קדושות.
• הדוח של גיבעח
ך עוד הערה אישית: איש־גיבעתי אני.
1אינני בא לקדש מיסגרות. גם לא מיסגרת של חטיבה.
אבל אני חוויתי כמה מן החוויות הגדולות ביותר של חיי
כאיש״גיבעתי. לחמתי בשורותיה, והייתי הביוגראף הבלתי־רשמי
שלה. בשדות פלשת , 1948 הספר שהיקנה לי שם, ושההכנסות
ממנו עזרו לי לממן את רכישת העולם הזה, היה מוקדש כולו
לקרבות גיבעתי, לאנשי החטיבה ולרוחה.
במילחמת־העצמאות לא היתה גיבעתי סתם חטיבה אחת מני
רבות. היא היתה שונה מכל חטיבה אחרת. היא לא דמתה לחטיבות
הפלמ״ח, אף שמפקדינו באו משם, והיא לא דמתה לחטיבות
אחרות של חיל־השדה.
החטיבה היתה לא רק מיסגרת לוחמת, אלא גם
מיסגרת חינוכית, מיסגרת חברתית.
גרמה לכך דמותו המיוחדת של האיש שעמד בראשה, שימעון
אבירן.
וגרם לכך ההרכב המיוחד של החטיבה, שבה התמזגו באופן
מושלם ילדי־השמנת של צפון תל״אביב ובני־המצוקה של
שכונות־הדרום, הצברים של מושבות הדרום וניצולי־השואה,
ולאחר־מכן העולים הטריים ממיזרח־אירופה ומצפון־אפריקה. הם
הפכו מיקשה אחת, עד כי נדמה ברגעים הגדולים כאילו כל
החטיבה מגיבה כאיש אחד.
תערובת מושלמת זו, שהתבטאה בכל מחלקה ובכל כיתה, לא
מנעה מגיבעתי להיות אחת משתיים־שלוש החטיבות הלוחמות
ברור לחלוטין כי הפקודה האילמת היא: בסדר,
חבר׳ה. תירו. זה לא מזיק אם ייהרג אחד או שניים
ביום. זה ילמד אותם!
• הנווד בחולצה הירוקה
אני בשר מבשרו של צה״ל, וצה״ל נמצא בי,
בתוכי.
צה״ל שלנו אינו פרה קדושה. צה״ל שלנו אינו
קדוש. צה״ל שלנו הוא גוף לוחם, זרוע־ההגנה של
מדינת־ישראל. הוא מורכב מבני־אדם, בשר־ודם.
וכך יש לדון בו ואותו.
מיספר הקורבנות שנהרגו ער הרגע הזה — 74 בביטחה, ואולי?*י
עוד עשרות שלא נכללו גם במניין הבלתי־רישמי — לא היה
אפשרי, אילו היה ברור לחיילים שמותר להרוג רק במצב של
סכנה מוחשית לחייהם.
הנוסחות השונות — ״כשלא נותרה ברירה נפתחה אש לעבר
רגלי המתפרעים ונהרגו נורה בשעה שניסה לחטוף נשק
מחייל נורה בשעה שתקף חייל בסכין״ — הן עלבון
לאינטליגנציה. עובדה היא שאף חייל אחד לא נהרג ולא נפצע
באופן חמור (למרבה המזל) בזמן שהקטל היומיומי הזה נמשך.
אם בכל 85 ימי ההתקוממות לא הועמד אף חייל אחד לדין
צבאי מהיר ונשפט ל־ 15 שנות מאסר, וגם לא ל־ 15 חודשי־מאסר
פירוש הדבר שהפיקוד הצבאי והפוליטי מביט במעשים אלה
בסלחנות, ולמעשה מעודד אותם.
לחיילים יש אינסטינקטים חדים מאוד. הם יודעים היטב מה
רצוי למפקדיהם ומה לא. יש דברים העוברים בשרשרת הפיקוד,
מן הרמטכ״ל ועד לאחרון החיילים בשדה, מבלי שאיש יבטא
אותם בפה מלא. יש פקודות אילמות.
אני שומע את הדברים הנאמרים על המירקע על־ידי אנשים שהם,
כנראה, מפקדים בגיבעתי.
ואני רוצה לצעוק: הצילו את גיבעתי! הצילו את
צ׳״ל: הפסווה האירמח: ריווח
**י שאומר לחיילי צה״ל לירות בילדים בלתי־חמושים,
^ /מבצע פשע נגד צה״ל.
מי שאומר לחיילי צה״ל לרסק את עצמותיהם של
בני־אדם במהלומות מכוונות, מבצע פשע נגד
צה״ל.
מובן מאליו, ואל יישכח הדבר לרגע: הפשע הראשון והעיקרי
הוא נגד הקורבנות. פשע זה עולה על כל הפשעים האחרים.
הקורבנות אינם אובייקטים. הם בני־אדם.
אולם זהו גם פשע נגד הצבא, שפקודות אלה ניתנו
איך נותנים פקודות?
כל חייל יודע שיש הרבה דרכים למסור פקודה.
יש פקודה מפורשת בכתב. יש פקודה מפורשת בעל־פה. יש
פקודה מרומזת, כשכל חייל יודע למה הכוונה. יש פקודה
המתבטאת ביחס המפקדים למעשי החיילים. יש פקודה של
מעשה. יש פקודה של מחדל.
יש פקודה הנאמרת בקול רם. יש פקודה אילמת.
יתכן ששופט צבאי צריך להבחין בין סוגים שונים אלה של
פקודה. לגבי החייל עצמו, אין הבדל.
אין שמץ של ספק כי חיילי צה״ל הבינו שהם
צריכים לירות במפגינים, בני כל הגילים, וכי
הדיבורים בנוסח ״רק כשצפוייה סכנה מיידית לחיי
החיילים״ הם בולשיט.
אחרת אין היא יכולה כלל להיווצר.
השבוע ראו מאות מיליונים ברחבי העולם כיצד מתעללים *.ץ
כמה חיילי־צה״ל בצורה מחרידה בשני צעירים שנלכדו בהפגנה,
א ח רי שנעצרו. לפני כן ראו מאות־המיליונים נערים אחרים
שקרה להם אותו הדבר בדיוק .״הנער בחולצה האדומה״ (ראה יומן
אישי) ורבים־רבים אחרים.
אלא שהפעם זרמו מחאות מכל העולם, שגרירי ישראל זעקו
חמס, ואלוף־הפיקוד עמרם מיצנע התעורר. הוא חש למקום, ערך
חקירה, הופיע על המירקע, דיבר על חריג והבטיח עונש.
איזה חריג? המיקרים האלה קרו מאות פעמים,
אולי אלפי פעמים. הרצועה והגדה מלאים בסיפורים
על כך. כל עיתונאי המסקר את השטחים האלה יודע
אותם. לא אחת הם גם צולמו, למרות שבדרך כלל
מקפידים שוברי־העצמות לעשות את מעשיהם
הרחק מן המצלמה.
ואכן, מתקבל הרושם כי מבצעי הזוועה הזאת יבואו על עונשם
לא כל־כך בגלל המעשה עצמו, אלא מפני שנהגו ברשלנות
פושעת וביצעו את הזוועה ל עיני מצלמה. זהו הפשע שאינו
נסלח.
אם האלוף עמרם מיצנע לא ידע כי בתחום
האחריות שלו מבוצעים פשעים אלה מדי יום, הרי
אין הוא כשיר לשאת בפיקוד, ויש להדיחו מייד. ואם
האלוף ידע ושתק, וניעור עתה רק בגלל הצילום וההד
בעולם — כי אז הוא אחראי לכל המעשים, ויש
להתייחס אליהם כאילו בוצעו על פי פקודתו.
הטלוויזיה הישראלית הקרינה רק קטע קטן מן הכתבה
שהוקרנה בעולם. זה היה מעשה־רמייה מחפיר כשלעצמו, מפני
שלא נאמר לצופים כי אורי פורת ועושי־דברו העלימו את הקטעים
העיקריים של הכתבה. אולם גם בקטע מצונזר זה נראו חיילי צה״ל
כאנשים שאיברו צלם־אנוש. בכתבה המלאה הם נראים כחיות־טרף
משתוללות.
כבר אמר עמוס קינן: אלה הם בכירי לוחמינו, אנשים שהיכרנו
וכיבדנו אותם. לא קלגסים שכירים, שהבאנו מחו״ל. לא
מפקדי־שכירים מימי־הביניים. גיבור אנטבה. אדם שנודע
במחאתו המוסרית במילחמת־הלבנון. קצינים מעולים. בני־אדם.
עכשיו מסתכר כי חיילים אלה הם בני־טובים,
ולפחות אחד מהם הוא חבר־קיבוץ.
זה נורא. נורא עוד יותר שהוריהם מצדיקים את מעשיהם. אין
הם נוהגים רק כהורים, המתייצבים בשעת־מיבחן לימין יקיריהם
בטוב וברע. זה טיבעי. אלא שהם יוצאים להגנת המעשה עצמו,
מצדיקים אותו בפה מלא, ואף חוזרים על הסיסמה המחרידה —
המעוררת בזיכרון כולנו זיכרונות נוראים — ״הם מילאו רק
פקודות!״
אם הם מילאו פקודות, הם מילאו פקודות בלתי־חוקיות בעליל,
ואין הדבר גורע במאומה מאשמתם. אך עצם האמונה כי מעשה־נבלה
סאדיסטי זה הוא בגדר מילוי־חובה מגבירה את אשמת
מפקדיהם.
יכולים קציני צה״ל להתרוצץ עכשיו ולהעמיד פנים כאילו הם
מזועזעים. עובדה היא שמעשה זה אינו חריג בין המעשים
החריגים. הדברים האלה קרו וקורים מדי יום, בצורה זו או אחרת.
היה מותר לחיילים לחשוב כי זוהי כוונת מפקדיהם, עד הרמטכ״ל
ושר־הביטחון, ועד בכלל.
כל בעיטה בראשו של קורבן שוכב כאילו נבעטה
על־ידי אלוך־הפיקוד הנרעש עכשיו. וכל מהלומה
בעציר כבול כדי לשבור עצב — באילו נהלמה בידי
הרמטב״ל. וכל מכה כאילו הוכתה על־ידי יצחק רבין
בכבודו ובעצמו.
״אינני מכירה את הבן שלי,״ התייפחה אחת האמהות. היא
אומרת שצה״ל שינה אותו, שלקח בן טוב ונורמלי והפך אותו
לסאדיסט.
היתכן האשמה חמורה יותר?
סאויסט בנו ניתח
^ ה פירוש הדבר למעשה? מה זה אומר לגבי עתיד צה״ל?
צה״ל הוא צבא מגויים. הוא מקיף את כל שכבות־הציבור.
מגוייסים צעירים חכמים וטיפשים, אלימים ורכי־לבב, שומרי־חוק
ופורעי־חוק. בני העולם העליון ובני העולם התחתון. כולם.
כמו כל צבא בעולם מגיים צה״ל גב מופרעיפ, אפ
מופרעותם אינה מגיעה לדרגה מכויימת. הוא מגיים
גם כאדיכטים.
על־סמן־ התבוננות אישית אני מעז לאמור, באופן כוללני,
שבכל כיתה ממוצעת של צה״ל יש סאדיסט אחד ואיש־מוסר
מובהק אחד, ויש כמה בחורים טובים ורגילים, שהם לא זה ולא זה,
אך שניתן להשפיע עליהם לכאן ולכאן.
ועוד מסקנה מניסיון אישי: כמעט לעולם אין הסאדיסטים
מצטיינים בקרב. הגיבורים האמיתיים שראיתי בקרבות היו בדרך
כלל אנשים שקטים, לא שוויצרים, שאינם בולטים כל־כך בחיי־היחידה
בשעת רגיעה. הם מתגלים לפתע כאנשי־מופת כאשר יש
לבצע מעשה־גבורה, להציל חבר נטוש, להסתער על עמדה
מבוצרת, לבצע משימת־התאבדות. נדמה לי שכל חייל קרבי
מנוסה יאשר מסקנה זו.
צבא טוב, שיש בו מנהיגות מלמעלה עד למטה, מן הרמטכ״ל
ועד המם־כף, הוא הצבא שבו החיילים הטובים האלה הם
המשמשים דוגמה לאחרים, הם המעוררים את הרצון לחיקוי.
הסאדיסטים נשארים בצד. רוח״הכיתה וסמכותו המוסרית של
המפקד מונעים מהם להפוך לפושעי־מילחמה.
כאשר קורה ההיפך, באשר הכאדיכט ״נותן את
הטון״ ,כאשר הוא הגיבור בעיני החבר׳ה, כאשר
המפקדים מעודדים אותו, זוהי התחלת ההתמוטטות
של כל צבא. צבא בזה חדל, בהדרגה, מלהיות צבא
קרבי מעולה. הוא הופך אכפכוף חמוש.
מי שמסר את הפקודה הפושענית לרסק עצמות ולבצע מעשים
אחרים, עד כדי רצח, ביצע פשע משולש: לא רק כלפי הקורבנות,
ולא רק כלפי חיילי צה״ל ומישפחותיהם, אלא גם כלפי היכולת
הקרבית של צה״ל.
הוא קרא דרור ליצרים האפלים ביותר של
הסאדיסטים. הוא הפך אותם לגיבורי צה״ל. הוא
גורם לאחרים לחקות אותם, ולהיות כמותם.
אני משוכנע כי גם ברגע זה יש בכל כיתה של צה״ל רבים
וטובים הבוחלים בפקודות, ושאינם ממלאים אותן. חייל רגיל
פשוט נמנע מלהשתתף בפשע, מבלי לסרב פקודה בפירוש.
אבל ברור, על פי ההתרחשויות עצמן, כי את הטון
נותנים עתה ביחידות האנשים הנהני ם לירות,
להכות, לרסק עצמות, להתעלל.
וייאמר הדבר בפירוש: אלה הם הפ חדנים.
קשה להעלות על הדעת מעשה פחדני יותר מאשר לתקוף —
חמישה חיילים חסונים — נער בלתי־חמוש בורד, להכותו ער
נפילתו, לבעוט בנעליים מסומרות בראשו, ולהמשיך ולהכותו עד
לשבירת עצמותיו. שלא לדבר על ירייה בדם קר בקבוצת־מפגינים
ממרחק של חמישים מטרים, או הריגת ״מסית״ בדם קר
ברובה־צלפים, או בקבורת אנשים חיים.
מי שקרא דרור ליצרים של חיילים כאלה, קבע
נורמות של פחדנות. של חוסר־אנושיות. ברוטא־ליזציה
ודה־הומאניזציה.
נורמות אלה אינן משחיתות רק את האדם, המגיע לצה״ל בגיל
,18 גיל עיצוב האישיות, גיל שבו בכל העולם נפתחת נפשו של
הצעיר לערכים, לאידיאלים.
נורמות אלה משחיתות גם את הצבא בתור שכזה.
כי שום צבא אינו מסוגל להוות כוח לוחם יעיל כאשר
שולטות בו נורמות כאלה.
התבוסה ע 1ו מחו
^ ין זה מיקרה שבצבא המודרני המילה ״מוראל״ .משמשת
^ לציון שני דברים שונים־לכאורה.
מוראל פירושו מוסר. מוראל פירושו גם רוח־הצבא,
רוח־החיילים, כושרם הקרבי הנפשי.
השימוש הזה מרמז על כך שבחיי הצבא, אין הבדל
בין שני הדברים. הם חופפים.
מוסר־המילחמה המודרני, שהחל מתפתח לפני 350 שנה(הוגו
מה קורה להם?
מה קרה ליצחק רבין, אדם שאהבנו, המצביא המצטיין של
מילחמת־ששת־הימים, האדם שקרא בהר־הצופים את הנאום
שהפך מיסמך אנושי, האיש שסימל בעינינו את מיטב התכונות
של הצבר החדש?
מכל קורבנות ההתעללות כשטחים הככושים, הם
הקורבנות הראשונים.
איני רוצה לדבר על האלופים ותת־האלופים, הפושטים את
מדיהם, הפותחים למחרת את פיהם ומתגלים ככסילים גמורים,
ואף גרוע מזה — כקאריקטורות של יונקרים פרוסיים.
אני מדבר על הטובים, הנבונים, המוסריים — מה
קורה להם?
אני רואה אותם מצטלמים במיצעדי־כיבוש במחנות־פליטים,
כמו אימפרטורים רומאיים אחרי כיבוש גאליה או בריטניה. האינם
חשים שזוהי קאריקטורה עגומה־עגומה של התצלום המפורסם של
משה דיין בהיכנסו לעיר העתיקה?
אני רואה ״תערוכה״ מפחידה של כלי־הנשק שבידי האוייב,
וקצין צה״ל מסביר את חומרתם: רוגטקות, ג׳ולות, אבנים, אולר.
דה־גרוט, הוגה־הדיעות ההולנדי, כתב את יצירתו המונומנטלית
חוק המילחמה 1השל1ם בראשית המאה ה־ ,)17 לא נולד מתוך
נימוקים מוסריים בלבד. הוא נבע גם מן ההגיון הצבאי הטהור.
כל צבא מבוסס על מישמעת. בלא מישמעת, אין צבא. יכולות
להיות תפיסות שונות של מישמעת. הלוחמה של סוף המאה ה־20
בוודאי מחייבת מישמעת שונה מן הלוחמה של המאה וד ,18 כאשר
גושים של חיילים פסעו, שכם אל שכם, שורה אחרי שורה, לעבר
הרובים והתותחים של האוייב.
אך המישמעת — בכל צורה שהיא — היא חיונית.
מישמעת והפקרות הן דבר והיפוכו.
אין הצבא יכול לשמור על מישמעת, כאשר החיילים שולחים
את ידם, למשל, בביזה. אף רפאל איתן, חונן פושעי־המילחמה,
שסיפק לפלאנגות את הדחפור בשעת הטבח בצברה ושאתילה,
פעל נמרצות כדי למנוע ביזה.
הוא הרין לגבי כל הפקרות צבאית אחרת: רצח־שבויים, אונס
נשים, התעללות באזרחים, ברוטאליות מכל סוג, הריגת אזרחים,
הכאת אנשים ושבירת עצמותיהם.
מצביא טוב יודע שעליו להחניק באיבן תופעות
כאלה — האורבות לפתח כל צבא — שמא יתגברו
ויהרסו את הצבא מבפנים. כשהן אוחזות בגוך
הצבאי, הן פושטות לכל עבר, כמו סרטן.
אילו היה יצחק רבין אדם קורא־ספרים, יכול היה לקרוא זאת
בספריהם של גדולי המחשבה הצבאית של המאות האחרונות, ואף
בימי קדם. יהושע בן־נון, שלא היסס לבצע רצח־עם, הורה להוציא
להורג את עכן בן־כרמי, ששלח את ידו בביזה ביריחו.
הוא לא היה זקוק לצו אלוהי. כמצביא גדול הבין יהושע שאם
יפתח את הפתח הקטן ביותר להפקרות, תיהרס המישמעת של
צבאו והוא יהיה נדון לאבדון. ואכן, ההיסטוריון התנ״כי מקפיד
לספר שפרשת עכן נחשפה אחרי שצבא־ישראל נחל תבוסה
ממארת בידי אנשי־העי.
מי שמכנים עתה את הריקבון הזה לצה״ל מכין את
התבוסה של מחר.
0צגא נינוש דעוואו
ך י* שה לסכם כיום — ולוא חלקית — את הנזק הנורא שנגרם
| /לצה״ל בשלושת החודשים האחרונים.
אולי מוטב להתחיל בספירה לפני 20 שנה.
עד 1967 ניצח צה״ל בכל המילחמות ובכל
המערכות. האם מיקרה הוא שמאז, החל ביום
השביעי של המילחמה ההיא, היום הראשון של
הכיבוש, לא ניצח צה״ל אך במילחמה אחת?
מילחמת־ההתשה היתה כישלון צבאי, והסתיימה במיקרה הטוב
ביותר בתיקו.
מילחמת יום־הכיפורים החלה בתבוסה הצבאית הגדולה ביותר
שנחל צה״ל מעודו. לאחר מכן תוקנו הדברים בשדה־הקרב, אולם
המילחמה הסתיימה במפלה. חיילי צה״ל אמנם עמדו מעבר
לתעלה, אך כוחות־היריב נשארו בלתי־מנוצחים על אדמת־סיני,
ממיזרח־לתעלה. המאזן המדיני נטה, כתוצאה מכך, לרעת ישראל.
מילחמת־הלבנון היתה ביזיון טוטאלי — לא רק מדיני, אלא
גם צבאי. אף יעד צבאי אחד לא הושג בזמן, וחלק מן היעדים לא
הושגו כלל. די בהזכרת השם סולטאן־יעקוב.
האם אך מיקרה הוא שכל זה קרה בשעה שצה״ל
הפך צבא־כיבוש, בשעה שקציני צה״ל קיבלו על
עצמם תפקידים של שיטור, שיפוט וכליאה במישטר
קולוניאלי מובהק? או שמא פשט הריקבון
ממורסת־המוגלה, ששמה כיבוש, לאברים אחרים?
אבל עד דצמבר 1987 התקדם תהליך, זה לאיטו, והיה
בלתי־נראה. עכשיו זה קורה במהירות מסחררת, ואפשר לעקוב
אחרי הדברים ממש מיום ליום.
אפשר לשמוע את הדברים שאומרים קצינים, ולא־אחת הם
מזעזעים. כך אמר השבוע קצין בכיר כי מה שקורה עכשיו
בשטחים הכבושים ״מחשל״ את צה״ל!
כאשר קצינים מופיעים על המירקע ומשקרים במצח נחושה
(ובצורה שכל מאזין אינטליגנטי יכול להסיק מסקנה זו בביטחה):
כאשר הודעות צבאיות רישמיות כוזבות בעליל, ואין עוד עיתונאי
בעולם המאמין להן בלי בדיקה: כאשר בזה אחר זה מחוסלים
נכסים שנרכשו במאמץ של עשרות־בשנים, כגון כבור, אמינות
ויוקרה מיקצועית — כיצד לא נזעק?
#נו נקבות התהיוה
האם אין אנשים אלה מתביישים מול פני הלוחמים
שעמדו בתופת של המעוזים ביום־כיפור, מול לוחמי
המיתלה של מילחמת־סיני, לוחמי הקסטל ונגבה
ומישלטי־־הצומת במילחמת־העצמאות?
כבר אמרנו: מילחמה זו בנערים ובנשים לא תביא זרי־דפנה
לאיש. יחד עם גופות הנערים, הנקברים בחשכת־לילה, נקברת
תהילתם של כל המפקדים המעורבים במערכה זו. איש מהם לא
יינצל. אם וכאשר תסתיים ההתקוממות, יצטרך צה״ל להדיח את
כולם, עד האחרון שבהם, כדי לנסות לשקם את עצמו.
המנצח של דהיישה, המצביא של ג׳באליה, כובש
קבאטיה, הם ומפקדיהם — כולם ייעלמו.
• תנקיוו של הומטנ״ד
**ץ אל אותי קצין בכיר :״וכי מה רצית שנעשה? אנחנו
* /חיילים! אנחנו ממלאים פקודות! את המדיניות קובע הדרג
המדיני.
״האם רצית שנסרב למלא פקודה? זה גובל בפוטש צבאי! האם
איש כמוך יכול לדגול בזה?״
ברגע הראשון נשארתי בלי מענה. לא במיקרה ידוע קצין זה
בפיקחותו.
אולם הצגת־הדברים אינה נכונה.
כאשר ניתנת לצה״ל פקודה שהיא בלתי־חוקית
בעליל, חייב הרמטב״ל לסרב למלאה. ואם סירובו
אינו מתקבל, הוא חייב להתפטר.
כאשר ניתנת לצה״ל פקודה בלתי־אפשרית
בעליל, אשר מילוייה יביא להרס הצבא, על
הרמטכ״ל להתייצב לפני הממשלה ולאמור זאת בפה
מלא, כאיש־מיקצוע המשמש כיועץ הצבאי העליון
של הממשלה.
עד כה לא היתה אף דוגמה אחת בתולדות ישראל שבה
התעלמה הממשלה מעצתו הצבאית המוסמכת של הרמטכ״ל. של
כל רמטכ״ל.
כאשר החלה ההתקוממות, היה רב־אלוף דן שומרון חייב להגיד
לממשלה: אי־אפשר לדכא התקוממות כזאת באמצעים צבאיים.
אם ננסה, יביא הדבר לתוצאות מחרידות. צה״ל אינו יכול לעמוד
במשימה זו, מבלי להיהרס. אם ינסה, תיפגע ללא־תקנה יכולתו
למלא את המשימה שלמענה הוא קיים: להגן על המדינה.
אילו אמר זאת הרמטכ״ל, היתה דעתו מתקבלת.
והממשלה היתה ניגשת, באי־רצון אך מכורח
המציאות, לחיפוש פיתרונות מדיניים.
רב־אלוף דן שומרון לא אמר זאת. ואלופי המטה והפיקודים לא
האיצו בו(עד כמה שידוע) לקום ולהגיר זאת לממשלה.
זהו מחדל היסטורי.
תחת זאת קיבל המטה מפי יצחק רבין את הסיסמה האידיוטית
ביותר של המאה ה־ :20״נוכיח להם שהם לא ישיגו שום דבר
בכוח!״
התקוממות של עם משיגה תמיד תוצאות. כלל לא יתכן אחרת.
האינתיפאדה הפלסטינית כבר צברה הישגים עצומים. ביקורו
הבהול של ג׳ורג׳ שולץ בארץ הוא רק הבולט ביותר, אך רחוק
מלהיות החשוב ביותר.
אני סבור כי רב־אלוף דן שומרון קיפח את זכותו להנהיג את
צה״ל. מוטב שיפשוט את מדיו. ולא הוא לבדו, אלא כל מי שנושא
באחריות לכך שההתקוממות בשטחים הכפופים לצה״ל באה
לצה״ל ולממשלה כ״הפתעה גמורה״ ,וכל מי שיעץ לשר־הביטחון
להשתמש באמצעים שננקטו, וכל מי שקיבל את הפקודות והעביר
אותן — הפקודות המפורשות והאילמות.
אין מקומם בצה״ל.
צה״ל זקוק להנהגה חדשה לגמרי, הנהגה שתדכא ביד־ברזל
(כאן יש מקום למושג זה) את ההפקרות והסאדיזם, תגדע את
האברים הנגועים ותתחיל, סוף־סוף, לשקם את צה״ל מן היסוד,
כדי שיחזור להיות צה״ל שלנו, צה״ל של מדינת־ישראל, צה״ל
של ימי תיפארתו — מבחינה מוסרית ומיקצועית כאחת.
אוי ושוחקים!
^ ני כותב את הדברים בכאב עמוק.
אבל אני משוכנע שאני מדבר בשם מיטב הקצינים והחיילים
המשרתים כעת בצה״ל, שליבם שותת־דם, אף שאינם יכולים
להתבטא.
אני משוכנע כי אני מבטא מחשבות המכרסמות בליבם של
אלפים ורבבות ממיטב הלוחמים בכל התקופות, מ־ 1948 והלאה.
מי ששותק בעת כזאת הוא שותף! לפשעים. לכל
^ ין מנוס מלדבר על הקצינים, אשר בידיהם מופקד הנכס
הפשעים, ובראש וראשונה לפשע כלפי צה״ל.
הכביר הזה ששמו צה״ל.
... 1111
סז ר ע גז
הממשלה
העם
תג!־ ד
פה מפיק
מרגליו ת
מי מוריך״
כל מורה חמישי
מתנגד לדמוקרטיה.
כל מורה שני מתנגד
לשיוויון־זכויות
איך עוצבו הצעירים הישראליים,
הפועלים כיום בשטחים הכבושים?
מי חינך את החיילים, שהועמדו
השבוע לדין בעוון קבורת אנשים חיים,
התעללות בשבויים כפותים, ומעשים
גרועים עוד יותר?
השבוע פורסם מחקר אקדמי, המטיל
אור על מערכת־החינוך הישראלית.
על פי מחקר זה 8095, ,של המורים
מגדירים את עמדותיהם כדמוקרטיות.
משמע 20 של המורים מגדירים
את עמדותיהם כבלתי־דמוקרטיות.
כלמורהחמישי מתנגד
לדמוקרטיה בהכרה מלאה!
החוקרים לא הסתפקו בכך, והם
בדקו את טיב עמדותיהם של המורים
הטוענים שהם ״דמוקרטיים״ .בתשובה
לשאלות ספציפיות הסתבר כי כמחצית
ממורי־ישראל מאמינים שאסור לתת
לאזרחים הערביים בישראל שיוויון־
זכויות.
אין זה בא כהפתעה למי שמכיר את
האווירה השוררת בחדרי־המורים של
מרבית בתי־הספר בישראל. תמיד היה
ברור כי רוב רובם של מורי־ישראל
״החילוניים״ הם ניצים לאומניים, ואילו
הדתיים קיצוניים עוד יותר. רבים מהם
שונאי־ערבים מובהקים.
לדוכס וולינגטון, המצביא שניצח
את נפוליון, מייחסים את האימרה:
״הניצחון של ווטרלו הושג במיגרשי־המישחקים
של בית־הספר איטון!״ כלומר:
החינוך הבריטי הוא שעיצב את
הקצינים שהחזיקו מעמר בגיהינום של
ווטרלו וניצחו.
מה שמתרחש עכשיו בגדה וברצועה
נולד בחדר־המורים של בית־הספר
הישראלי.
*יזיד־ם שו ני ס וג ד הניו1ו ש
יצחק רבץ ה 1א
הוגר,־חרישת שד
ממשדת־ישראד.
השבוע הפיק פנינה
נוספת.
יצחק רבץ שולט כיום במדינת־ישראל.
מבין השלישיה המובילה —
״פורום ראשי־הממשלות״ — הוא עתה
האיש הקובע, הוגה־הדיעות של התגובה
הישראלית על ההתקוממות.
מאז ראשית ההתקוממות, השמיע
רבין בסרט־נע פנינים של הגות.
תחילה אמר שהעניין ייגמר תוך
כמה ימים.
אחר־כך אמר שהעניין ייגמר תוך
כמה שבועות.
אחר־כך אמר ש״הפלסטינים יתעייפו
לפנינו״.
אחר־כך דיבר על ״כוח, עוצמה
ומכות.״ זהו עתה הפסוק הישראלי
המצוטט ביותר בעולם, מאז ימי הנביאים.
אחר־כך
אמר ש״הם צריכים לדעת
שבאלימות לא ישיגו דבר״.
השבוע השמיע רבין פסוק נוסף:
אסור שמישהו ממנהיגי ישראל ״ישנה
את עמדתו בגלל המתרחש בשטחים״.
משמע: מוטב שיצחק שמיר ואריאל
שרון ידבקו בעמדותיהם הרות־האסון,
ובלבד שלא יתקבל הרושם שמא שינו
אותן כתוצאה מן ההתקוממות הפלסטינית.
הפסוק
כולו ילדותי. פירושו: אסור
לציבור ללמוד מן המציאות המשתנה
לנגד עיניו, ולהתאים את דיעותיו
לשינוי זה. יש להתייחס אל הפלסטינים
בשטחים הכבושים כאילו היו עדיין
העבדים הנרצעים מלפני שנה, ולא כפי
שהם כיום, אחרי שלושה חודשים של
דם ודמעות.
ובצורה קלאסית יותר: בהישמע
היריות צריכה המחשבה לשבות.
עצרת ״הקו האדום״ בראש־הניקרה
החיילים זרק! אבנים
מדיניות חה המעופפ ת
מעט מדי. מאוחר
סיסמה וו
ציינה את המדד
שד שודץ.
הבדיחה המעופפת, ששמה שליחות־שולץ,
נמשכה השבוע במלוא המעוף.
לשווא ניסו אמצעי־התיקשורת לשוות
לה דראמה. הציבור הישראלי הבין
אינסטינקטיבית שזהו ניסיון־נפל.
בעודו יושב בירושלים — ומפגין
על־ידי כך לכל העולם הערבי שהוא
עומד בצד ישראל — הגיח שולץ מדי
יום לבירות הערביות ובפיו מלל רב.
לפני ,20 ואולי אף לפני 10 שנים,
יכול היה לרכוש לבבות במלל זה.
אולם בשנת ,1988 שלושה חודשים
אחרי התחלת ההתקוממות, מלל זה
אינו מרשים עוד איש.
כל מה שיש באמתחתו של שר־החוץ
א ת המנגינה הז א ת אי־אפ שר להפ סי ק
צועדי ״הקו האדום״ בגליל
אחת ערביה, אחד יהודי
האמריקאי הוא בבחינת ״מעט מדי,
מאוחר מדי״.
רגע פאתטי. הרגע הפאתטי
ביותר של שולץ היה בירושלים המיז־רחית.
בשחצנות
האופיינית לאמריקאים
ולישראלים, בא שולץ לרכוש את לב
הפלסטינים בסידרה ארוכה של מילים
יפות, חסרות תוכן ממשי. הוא סבר
שאם ייכנס את ״המנהיגים המקומיים״
בירושלים המיזרחית, ויפרוש לפניהם
את המליצות המצלצלות, הם יגיבו כמו
אפריקאים לפני 200 שנה כשהמיסיונר
הלבן הביא להם כדורי־זכוכית ציבעו־ניים.
המנהיגים
לא באו. הביטחון העצמי
החדש שלהם, לקראת תום החודש
השלישי של ההתקוממות, איפשר להם
לירוק בפני ״המזכיר״.
וכך עמד שולץ לבדו בחצר של מלון
המנשבה האמריקאיח במיזרח־ירוש־לים,
מול בריכת־הדגים הקטנה, ונאם
לפני רוחות־רפאים. בטלוויזיה נראה
כאילו הוא נואם לפני קהל פלסטיני
גדול. למעשה לא עמד מולו איש. את
המליצות על ״הזכויות החוקיות״ של
הפלסטינים — סיסמה ריקה מתוכן,
שמנחם בגין חתם עליה בקמפ״דייוויד
— גיבב באוזני החלל הריק.
מי ימנה? שולץ ניסה לחזור על
התרגיל בצורה אחרת. הוא הזמין את
״המכובדים״ הפלסטיניים לקאהיר.
אש״ף הגיב בהודעה מתונה: הוא
מסכים לפגישה בין שולץ והפלסטינים,
בתנאי שאש״ף ימנה את המישלחת
הפלסטינית, שתהיה מורכבת הן מנציגי
האוכלוסיה בגדה וברצועה, הן
מנציגי הפזורה הפלסטינית.
שולץ לא יכול היה לקבל תנאים
אלה, שהיו מביאים עליו את זעם
השדולה היהודית. הוא עמד על כך
שהוא עצמו יקבע מי הם הנציגים
הפלסטיניים.
למרבה צערו, זמנים אלה עברו
ללא־שוב. ההתקוממות שמה להם קץ.
ערמונים מן האש. שאר המנהיגים
הערביים פעלו בהתאם לאינטרסים
שלהם במציאות של פברואר
. 1988
• המלך חוסיין ירק בגלוי
בפני שולץ. הוא לא טרח כלל לבוא
לעמאן, כדי להיפגש עימו. הוא הניח
לעוזריו — אחיו הצעיר וראש־ממשלתו
— לדבר עם שולץ. אם שולץ
רוצה לדבר עימו, אמר, שיחפש אותו.
המלך מרוגז, מפני שהוא מאמין כי
ארצות־הברית ביזבזה שנים יקרות
בתרגילי־סרק, ואינה רצינית גם עכשיו.
כיום אין המלך רוצה לקבל בחזרה
את הגדה הבוערת. אין הוא מוכן
להוציא את הערמונים מן האש למען
ישראל והאמריקאים.
• הנשיא חוסני מובארם לא
יכול היה לירוק בפני שולץ, מפני
שהוא זקוק לשלושת מיליארדי הדו־לארים
שהוא מקבל מארצות־הברית
מדי שנה. אך הוא אמר לשולץ בשיחה
סגורה שאין טעם לגשת לעניין בלי
אש״ף.
• הנ שי א חאפט׳ אל־אסד
היה הערמומי ביותר. הוא ביטל את כל
הצעות שולץ במחי־יד, אך אמר שהוא
מוכן להמשיך במשא־ומתן — בתנאי
שארצות־הברית תבטל את החרם על
סוריה, שהוטל בגלל עזרת דמשק
לטרור של אבו־נידאל. כרגיל, ביקש
אסר לנצל את העניין הפלסטיני לטובת
האינטרסים המיידיים של סוריה.
אי־אסשר לזוז. פחות מכל התרשם
משולץ יצחק שמיר. הוא לא היה
מוכן לזוז. וגם אילו רצה — לא יכול
היה, מפני שחבריו בליכוד מחכים לו
בפינה.
שמיר מעריך, בצדק, שהעניין כולו
אינו אלא תרגיל אמריקאי, שנועד
העולם הז ה 2635
להוכיח לציבור האמריקאי שהנשיא
שלהם וממשלתו עדיין מתפקדים.
תופעת־לוואי מוזרה במיקצת: מתור
תגובה על עמדתו של שמיר, ואולי
בהשפעת מיפלגת־העבודה, החליט
שלום עכשיו לערוך הפגנה למען
שליחות שולץ. הדבר מראה כי התנועה
עדיין שקועה כולה בפוליטיקה הישראלית,
מבלי להעלות את מבטה ולראות
את המציאות המרחבית הכוללת.
כפי שהיה ברור מראש, התוצאה של
השליחות תהיה אפס. אין ארצות־הברית
יכולה לשנות את יחסה לאש״ף,
ואין היא יכולה לכופף את ידו של
שמיר.
לשיא הגיחוך הגיעו הדברים כאשר
הודיעה וושינגטון, דווקא בימי שליחותו
של שולץ, שהיא החליטה סופית
לסגור את נציגות אש״ף ליד האו״ם.
בכך נכנסה לסיכסוך גלוי עם כל
העולם הערבי באו״ם — בשעה
ששולץ ביקש להיפגש עם ״מנהיגים
פלסטיניים״ בירושלים.
המחאה
ל או ר ך
הקו ה אדו ם
חיילים ממחנה צבאי
זרקן אבנים לעבר .
הצועדים, ילרים בירכן
אזוז לשלום
ממערב היה הים, אפור ושקט, שגליו
מתנפצים על הסלעים. ממיזרח
הגיעה באותו הבוקר ידיעה על עוד
שני פלסטינים שמתו מפצעיהם. ושה־עלו
את מיספר קורבנות סוף־השבוע
משיבעה לתישעה.
השמיים היו אפורים, ונדמה היה
כאילו בכל רגע עומד לרדת גשם,
שישנה את כל התוכניות.
בבוקר היום הראשון התאספו
בראש־הניקרה, שעל גבול הצפון, כמה
מאות מפגינים — יהודים וערבים —
שבאו למחות נגד הכיבוש.
היו שם ילדים קטנים בגיל בית-
ספר, היו שם נערים ונערות בחולצות
כחולות בעלות שרוך לבן, חברי השר
מר־וזצעיר, היו שם צעירים בגילים שונים,
והיו שם גם מבוגרים בגיל־הע־מידה.
על בימה מאולתרת, על הצוק
הגבוה של ראש־הניקרה הנשקף לים,
עמד השחקן מכרם ח׳ורי ודיבר אל
המפגינים.
״די דם״ .התארגנות, שהתחילה
לפני חורש, בכינוס של נציגי רוב הגופים
המהווים את מחנה־השלום הישראלי,
ושנערך באחד הישובים היהודיים
בגליל המערבי, הגיעה ביום הראשון
לשלב המעשי.
מיצעד־מחאה, שהתחיל מראש־הניק־רה
ושיטתיים בירושלים, והצועד בחסות
תנועת־מחאה חדשה בשם ״קו
אדום — יהודים וערבים נגד הכיבוש״
יצא לדרך.
זוהי התנועה הראשונה, עד כה,
שהצליחה להכיל בקירבה באופן שווה
אזרחי ישראל יהודים וערבים. התנועה
היחידה שהצליחה להוות גג לכל איר־גוני־המחאה
ותנועות־השלום בארץ.
הסיסמות שנישאו בצערה היו מעטות,
והיתה הקפדה רבה שלא יינשאו שום
שלטים אחרים, כדי שלא לתת למיצעד
ולתנועה אופי מיפלגתי מזוהה כלשהו.
כך אפשר היה לראות ילדים בני 6
נושאים בידיהם שלטים שעליהם נכתב
ביום הראשון הלכו הצועדים
מראש־הניקרה ועד עכו. בדרך, כשעברו
על פני אכסניית־נוער שליד אכזיב,
יצאו לקראתם כמה מעובדי האכסניה
וצעקו לעברם עלבונות. לא רחוק
משם, ליד גשר־הזיו, המתינו להם ילדי
הפעוטון של הקיבוץ, ביחד עם הגננת,
ובירכו אותם לשלום.
חיילים שצפו בהם במחנה צבאי הסמוך
לכביש הראשי התחילו לזרוק
העולם הז ה 2635
ש נאן נ ד חי שוו ת שר שעדוו־ה
לאומית ממווגח ואשונה — או הנל
עושים יד אחת כדי להפכה לקוריוז תמים
השר מיז
מדוע מאחורי הזבד
^ שי מ עון פרס יש מזל. ההת-
< קוממות בשטחים הכבושים מצילה
אותו.
בימים רגילים, היו הגילויים החדשים
בפרשת צינור־הנפט גורמים
לשערוריה לאומית. אולם בגלל המאורעות
בשטחים הכבושים, הם עוברים
כמעט בלי תגובה.
לליכוד אין זמן להיטפל לפרס,
ואולי בוער הכובע גם על ראשו. העיתונות
השתיקה את הפרשה מלכתחילה.
גם אחרי שכבר פורסמה בהרחבה
בחו״ל, לא הוזכרה הפרשה אף במילה
אחת בכלי־התיקשורת בארץ, עד שבא
יגאל לביב ופוצץ את הפרשה מעל
עמודי העולם הזה (.)2.12.87
אך לולא המאורעות, לא היתה
העלמה זו אפשרית.
כתוצאה מכך עוררה הפרשה פחות
תשומת־לב מאשר פרשת דויד בלס. אך
פרשת בלס היתה כאין וכאפס לעומת
פרשת הצינור. אז התגלה כי פרס קיבל
הון־עתק מידי איש״עסקים מפוקפק
למימון מסע־הבחירות שלו, הזמין את
האיש לביתו ואף קיבל ממנו מתנה
בצורת שעון־יד.
בפרשת צינור־הנפט קרו
דברים הרבה יותר חמורים.
• 18,.מיז היקר
** ה הוכח עד כה בפרשה זו?
*/לא הוכח ששימעון פרס ו/או
מיפלגת־העבודה קיבלו אף אגורה אחת
מעיסקה זו. העיסקה פשוט לא יצאה אל
הפועל, ולא הגיעה לשלב של שלמונים.
אולם
הדברים שבבר הוכחו
די בהם כדי לעורר שאלות
חמורות ביותר.
השבוע התמקדו שאלות אלה סביב
נקודה אחת: מה הניע את שימעון פרס
לכתוב במו ידיו, בכתב יד ובאנגלית
משובשת, מיכתב-פרטי לשר־המיש־פטים
האמריקאי, שבו המליץ על שני
סוחרי־השפעה מפוקפקים, תוך הזכרתם
בשמותיהם הפרטיים? מדוע נעשה
לאחר מכן ניסיון לקבל את המיכתב
הזה בחזרה כדי לגנזו?
הנה העובדות העיקריות, כפי שהן
ידועות עד כה:
לעברם אבנים ולקרוא קריאות־גנאי.
אך הצועדים, בחסות ניידות־מיש־טרה
ששמרו עליהם מלפנים ומאחור,
המשיכו ללכת.
הילדים, שבעצרת־הפתיחה לצעדה
הפריחו יונים, התעקשו להמשיך ללכת
ברגל, למרות שאוטובוסים, שהמתינו
בתחנות שונות בדרך, היו מוכנים כדי
לקחת אותם בנסיעה.
מזג־האוויר היה אידיאלי לצעדה.
חברי הקיבוצים הסמוכים דאגו למשקה
קר ולפרי־הדר טרי לאורך כל הדרך.
• חברת־הענק האמריקאית בכטל
ביקשה להניח צינור־נפט מבגדאד
לעקבה. זהו פרוייקט של מיליארדים,
שעמד להכניס לכל השותפים רווחים
עצומים.
• לא היתה שום אפשרות לקבל
עבור פרוייקט זה מימון וביטוח, בלא
הבטחה שממשלת־ישראל לא תפגע
בצינור בעת מילחמה.
• חברת־הענק שכרה איש־עסקים
יהודי, ברום־ברוך רם
פורט, יורד מחיפה, סדי להשיג
את ההתחייבות הזאת מישראל.
נראה כי רפפורט נשבר
אך ורק מפני שהיה ידוע בידידו
של שימעון פרם, שיבול היה
לגשת אליו באופן פרטי ולהשיג
ממנו את הדרוש באמצעים
שאינם ממלכתיים.
• כדי שהערבות הישראלית תהיה
בת־תוקף, היה צורך לשעבד לה מאות
מיליוני דולארים מכספי הסיוע האמריקאיים
לישראל. הדבר חייב את
שינוי התקנות של החוק. האמריקאי.
לשם כך היה צורך בשיתופו של אדווין
מיז, שר־המישפטים.
• לשם כך נשכר יהודי אחר, עורר־הדין
רוברט ולך(או ואלאק) .הוא נשכר
כסוחר־השפעה, שיש לו השפעה על
מיז — ובעיקר השפעה בלתי־כשרה,
שנודף ממנה ריח של שוחד.
• ולך דיווח למיז שיש צורך
לשחד את שימעון פרם (אז
ראש־הממשלה) והציע לעשות
• רפפורט הודיע כי הבטיח
לפרם תשלום שוחד-ענק, בצורת
תשלום שנתי של 60 עד 70
מיליון דולר למיפלגת־העבודה.
• שימעון פרס אכן נתן לרפפורט
מיכתב שבו הודיע כי ממשלת־ישראל
לא תפגע בצינור.
• מכיוון שלא היה די בכך, והיה
צורך בשינוי התקנות האמריקאיות,
כתב פרס את המיכתב המוזר בכתב־ידו
״מר מיז היקר״ ,ובו דיבר על ״ברוס״
(רפפורט) ו״בוב״ (ולד) ,כאילו היו
ידידיו הקרובים.
• העסק לא יצא לפועל מפני
שקבוצה בתוך מישרד״המישפטים האמריקאי
חיבלה — מאחורי גבו של מיז
— במאמץ לשנות את התקנות, וגם
מפני שעיראק מצאה חלופות טובות
יותר לצינור זה.
• דיקנץ שו
שארות
* *ומדת אלה מעוררות מיקבץ
?^שלם של שאלות. במדינה מתו־
יבלות טריות. בחניות־הביניים
הקצרות אפשר היה לראות חלק מן
הצועדים מורידים את נעליהם ומשפשפים
יבלות שנוצרו במהלך הצעידה.
אחרים, המורגלים יותר בהליכות ארוכות,
לא התרגשו במיוחד מן הקילומטרים
הרבים שהלכו.
בכיכר רסק 1בעכו, שבה התקיימה
עצרת לסיום היום הראשון של הצעדה,
המתינו לצועדים העייפים ילדים קטנים
שחילקו להם נרקיסים צהובים
ריחניים.
קנת, כמו ארצות־הברית, היה מתמנה
מזמן חוקר מיוחד ובלתי״תלוי, כדי
לבדוק את הפרשה ולקבוע אם יש מקום
לאישום פלילי.
בארצות־הברית פועל עכשיו חוקר
כזה, כדי לקבוע אם יש מקום להעמיד
את מיז לדין. פעולתו של חוקר זה היא
שהביאה לגילויים, והיא תביא לגילויים
נוספים.
בארצות־הברית. לא בישראל.
הנה כמה מן השאלות המתעוררות
מאליהן:
• מ דו ע לא התנהל משא־ומתן
זה בדרג ממשלתי, והיה
צורך ב״מתוובים״ פרטיים?
זה מזכיר את פרשת־הנשק האיראנית,
שהתנהלה באותו הזמן. אז
הכניס פרס לעניין את ידידיו, סוחרי־הנשק
הפרטיים (יעקוב נימרודי, אל
שווימר וכו׳) .אך לאחר־מכן הועבר
העניין לדרג הממלכתי ונמשך בין
פקידים — עמירם ניר ואוליבר נורת׳.
מדוע לא כאן?
• מ דו ע מסר פרם התחייבות
שלא לפגוע בצינור, מבלי
לשתף בהחלטה את הקאבינט
ו/או הממשלה?
פרס טוען כי ״מי שצריר לדעת״ ידע
והסכים. הכוונה, כרגיל: יצחק שמיר
ויצחק רבין. מדוע לא שותף לפחות
הקאבינט? טענות הסודיות אינן תופ״
סות, מפני שהקאבינט מחוסן מפני
הדלפות. מדוע היה צורר להסתיר?
אם אמנם סבר פרס כי הנחת הצינור
משרתת את האינטרס של ישראל,
מדוע היה צורך לפעול מאחורי גבס של
השרים? (הטענה עצמה אינה בלתי־סבירה.
קיומו של צינור־נפט עיראקי
ליד הגבול הישראלי יכול היה למתן
את המדיניות העיראקית כלפי ישראל).
מדוע לא נשלח למיז מיב•
תב רשמי, מודפס כהלכה?
שום טענה של חיפזון ומהירות אינה
תופסת. ממשלה הגונה פשוט אינה
נוהגת כך. ברור כי פרס חשב שיש
להעלים את הדבר אף מפני מזכירותיו
ויועציו, ודבר זה כשלעצמו מעורר
חשד חזק שפרס ידע שמשהו בעניין
אינו כשר.
זה טיבעי — אם היה הדבר קשור
בתשלומי־שוחד למיפלגת־העבודה.
• מדוע העמיד פרס במים־
תבו פנים כאילו שני סוחרי־ההשפעה
הם ידידיו הפרטיים?
שניהם שייכים לאותו זן של
״יהודים טובים״ ,התורמים לישראל
עשרות־אלפים והמרוויחים מישראל
במרכז הכיכר עמדה בימה מגודרת,
ואמנים שהגיעו מתל־אביב המתינו
בצד.
את העצרת הינחה השחקן מוני מו־שונוב.
לפי
החלטת הצוות המארגן היו
במקום שני נואמים. יהורי — הסופר
סמי מיכאל, וערביה — הד״ר מרים
מרעי. ההחלטות הנוקשות של ועדת־המיצעד
קבעו שאיש מן הנואמים,
בעצרות לאורך הדרך, לא יהיה איש־
השר פרס
מדוע בכתב־יד?
עשרות־מיליונים. אנשים המסתובבים
מסביב למנהיגי״ישראל, מתוך תיקווה
למכור את קירבתם לגורמים זרים
תמורת הון־עתק.
מוזר שדווקא שימעון פרס מוקף
תמיד באנשים כאלה, ומסתבך תמיד
בפרשות מסוג זה. האם זה רק מיקרה?
או שמא נעזר פרס באמת בטיפוסים
כאלה כדי לממן את מיפלגת־העבודה
— כפי שאכן התברר בעליל בפרשת
בלס?
• שחוק ו׳
ואשתוק וו
עבר לכל השאלות הספציפיות,
^ /מגלה הפרשה תמונה מחרידה
למדי של הקשר בין מדינת־ישראל,
המיפלגות הגדולות וסוחרי־שוחד בינלאומיים.
ברור
בי חברות־ענק זרות
מאמינות כי ניתן להשיג בישראל
כל דבר באמצעות שוחד,
כמו ברפובליקות־בננות מרכז־אמריקאיות.
ברור
כי מיפלגות גדולות אלה אינן
מבחינות בין האינטרס הממלכתי
והאינטרס המיפלגתי, ומוכנות לקבל
שלמונים בסכומי־ענק מגורמים זרים
עלומים, תור שימוש בעמדות־המפתח
הממלכתיות שבידיהן. ענייני־ביטחון
ממדרגה ראשונה מתחברים עם אינטרסים
מיפלגתיים עכורים.
ברור כי מבחינה זו אין הבדל בין
המערך והליכוד. הגימגום של הליכוד
בפרשה זו מוכיח כי הוא מעורב
בפרשות לא־פחות מכפישות. העיקרון
הוא: שמור לי ואשמור לך. או: שתוק לי
ואשתוק לך.
מעל לפרשה כולה מרחף ענן
סמיך של חשדות־שוחד. יש
להניח כי המשך החקירה האמריקאית
תחשוף את הפרשה
כולה.
מיפלגה, למרות שבין הצועדים היו
חברים ממיפלגות שונות השייכות
למחנה־השלום.
אחרי דיברי־ברכה קצרים של שני
הנואמים — שנאמו שניהם בעברית
— עלו האמנים בזה אחר זה על הבימה
ושרו לקהל. היו שם גידי גוב, שלמה
בר־אבא, שלמה יידוב, מאיר אריאל,
יהודה פוליקר ויעקב גילעד. כולם באו
בהתנדבות, כולם עשו את הדרך הארוכה
מתל־אביב לעכו, כרי להניע את
הזדהותם עם המיצעד וסיסמותיו.
כזאתג *ללביב
נסו לסלק את
גזית מ,.בנק הבנייה׳
ועידת אירגון־הקבלנים, שתתכנס
בקרוב, תנסה להחזיר לידי האירגון את
השליטה בבנק הבניה. מי שהיה מנכ״ל
בנק הפנעלים, גיורא גזית, רכש
מחצית ממניות הבנק, בהבטיחו להזרים
פעילות של לפחות מיליון דולר לבנק.
הקבלנים טוענים כי ההבטחה לא
מולאה בכלל. הם גם טוענים כי גזית
מסייע להורדת שערי מניות הבנק,
ברצותו לאסוף לעצמו כמה שיותר
מניות לקראת הוועידה.
העיסקה המוזוה שר
״אזווים,,
ו,.ש,נון־עובו,ם״
חברות אזנרים ושימן שבדינו בנו
בהצלחה רבה מיגדל־דירות בלב
דיזנננף. לפני שנה רכשו מבעל־הנכס,
חברת א. פילץ, את הזכויות למיגדל־דירות
שני, תמורת סכום של יותר מ־
2.5מיליון דולר במזומנים. באחרונה
חוששות שתי החברות מהסכם בין
פילץ לעיריית תל־אביב.
עיריית תל־אביב טוענת כי לב
פילך ז
קבלן י• <
העירייה חרשת פיצד גדול
דיזנגוף נבנה בשטח גדול יותר מכפי
שהותר, ודורשת פיצוי גדול מפילץ.
נראה כי העירייה תהיה מוכנה
לקצץ בזכויות־הבנייה במיגדל השני,
ובכך לסיים את הפרשה. הצרה היא
שבהסכם בין פילץ לשתי החברות
נקבע כי שטחי־הבנייה יהיו כפי
שהעירייה תתיר. כך צפוי מצב שבו
שילמו הרבה יותר ממה שהיו משלמים
תמורת השטח המקוצץ.
חברת חבינשט״ן זשות׳ ,הבונה
מאות דירות ברמת־אביב ג׳ ,החליטה
שחברת א.צ. ברנוביץ, שבנתה עד כה
את הפרוייקט, לא תמשיך בכך.
העבודה נמסרה לחברת הבנייה דחקר,
שזכתה במיכרז.
לחברת רובינשטיין טענות כלפי
איכות״הבנייה שביצעה ברנזביץ, ונראה
כי הטענות יימסרו להכרעת בורר.
חברת ברנוביץ אינה רואה חיל
בעיסקי־הבנייה שלה באורלאנדו, במדינת
פלורידה. באחרונה ביקר במקום
נציג בנק הפועלים באמריקה, עוזי
ורדי־זר עם בתו, ששהתה עמו
במרכז־השעשועים של וולט דיסניי
במקום.
בנק הפנעלים הוא המממן העיקרי
של חברת ברנוביץ.
״תדיו־אך ניגשה לעוד
מיכרז עם חברה אמריקאית
לאחר שחברת תדיראן ניגשה, יחד
עם חברת הענק לנראל דינמיק, למיכרז
א״ד״ התחילה
לרכוש בישראל
1 11
חברת הענק ר״ט־א״ד, שיש לה רשת של 1400 דראג־סטורס באמריקה,
בראשות אלכם גרום, התחילה לרכוש מוצרים בישראל. החברה רוכשת תרופות
של חברת טבע. וכן מיברשות של מיפעל חחטה וסוכריות מכרסית.
נציגי החברה הודיעו על שביעות־רצונם מהתוצרת, ועל נכונותם להרחיב את
הרכישות בישראל.
* פרה(סתחח עם מיקרה) — קיצ1ר
של ה >₪0הצרפתי פרה־א־פעטה,
שבן ללבישה, ביער ה 1ק1ה 10 כן.
:יזזו דרזס ) :
) 11\ 1ז 0ץ
^1¥11
21.23, 1908 1)/מ88 ין
ץ 0 8־ 1 8 £ 0ס
רונה נפרדו, ורינה פתחה לעצמה
סוכנות נפרדת באמריקה.
חברה אחרת, שאנה, של דני רומן
ואלפס קינן, מציגה גם היא בסמוך.
דן קסידי, המייצר דברי־ספורט מסוג
יוניסקס, מושך קונים, וכך גם חברת
קריזה של רות חפר, המיוצגת ביריד
על־ידי חברת נארא״בל.
בדוכני־התכשיטים מופיעה חברה
ישראלית אחת, עדי.
בין יצרני־האופנה יש עוד שתי
חברות של ישראלים. המופיעות כחברות
אמריקאיות: יעל ברקאי ממיאמי
וורדה גרפינקל מקליפורניה. חברה
אחרת של ישראלים, שעבדה עד כה
בלוס־אנג׳לס והעוברת עתה לניו־יורק,
היא מנייק־פריס של טלי ודורון
אלדר, המתמחה באופנת נשים בטעם
צרפתי ויפאני. חברה זו היא דוגמה
להצלחה של מעצבים חסרי־ממון,
שתוך שנתיים הגיעו למחזור מכירות
של יותר מחצי מיליון דולר.
בהיקף של יותר ממיליארד דולר לאספקת
מכשירי־קשר לצבא האמריקאי,
היא מכינה עתה הצעה למיכרז נוסף עם
חברת האלקטרוניקה לנראל. מקורות
בתדיראן אישרו את הכנת המיכרז.
תדיראן היא גם בעלת חברה לאלקטרוניקה
בניו־ג׳רסי בשם ננמאס,
המייצרת מערכות־אלקטרוניקה שונות.
לחברה
אמריקאית קל יותר לקבל
עבודות באמריקה מאשר לחברה זרה.
יתרון נוסף טמון בכך שלפי החוק
האמריקאי ניתן להשתמש בכספי
הסיוע הצבאי למימון פעילות חברות
אמריקאיות, העוסקות בייצור צבאי.
שורה של אירגוניס יהודיים בנידיורק -,וביניהם הסנבית היהזדית הסאנחדת
והקרן הק״סוז דשראל, פידסמו מודעת־תמיבה במדעיות ממשלודישראל
בשטחים הכבושים.
לפי החוק אסור לאירגוגים שלא־לם טרות־רווד״ שיש להם פטור ממיסים, לעסוק
בפעילות פוליטית. בפירסום המודעה יש הפרה של החוק.
המחר הוא כי על המודעה חתומים אירגונים השייכים לסיפלגת־העבודה
ולהסתדרות, כמו נענדח, בצר אירגון תנועודהחדות. שני אירגונים יהודיים
גחלים, שמנהיגיהם גינו את המדיניות בשטחים הכבושים, חתומים אף הם על
המודעה(אמר־קן מאיש קנמיט׳ ואמרקן לואיש קוננרם<
ה״נידיו י ק
בוסט״
לבעל ות
פרו
עיריית תל־אביב פידסמה מירינדק
ט״מס ב־ 21 בפברואר במדור-העסקים
מודעה שבה היא מזמינה יזמי־בנייה
להשתתף במה שמכונה ״מרבדהשלוס
של תל־אביב־׳ ,שהוא המרכז המיסחרי
והסישררי הגדול בישראל.
המודעה מוסרת כי העירייה היא
נעלת שטח של 33 דונם, הנמצא מול
הקרייה, נ ץ דרך פתח־תיקווה לנתיבי־איילון.
במקום נמצא כיום חניון
מחלקת־התברואה. לפי תוכנית״בגיץ*
העיר, שטרם אושרה ייבנו במקום חצי
מיליון מסר בנייד״ מהם 100 אלף מסר
מיסחריים, והיתר למישרדים. עיריית
תל-אביב מוכנה להיכנס למשא־ומתן
עם התמים על מסירת זכרות ו מי מון
והבנייה בתנאי שיהיו ברמה גבוהה
רסתיימו בזמן סביר. העירייה מבקשת
כי היזמים המעונייגים יפנו אליה
רג שו תיאור של עצמם ועיסקיהם,
ניסיון קודם ודוחות כספיים של היזם.
יריד־האופנה החשוב בעולם, ניר
יורק פרה* מאכלס אלפי יצרנים
מרחבי העולם, המציגים את מרכולתם
לפני מאות אלפי הקניינים, הנוהרים
לכאן מכל יבשת אמריקה, לרכוש
אופנה לאביב הבא.
ישראל, המתיימרת להיות בעלת
תעשיית־טכסטיל מפותחת, מיוצגת
כאן על־ידי פחות מחמישה יצרנים. שני
יצרנים ישראליים נוספים, שנרשמו
ליריד, נ׳נסיס ומירזמנגו, לא הופיעו
ביום־הפתיחה. נינסיס ביטל את הזמנת
המקום שלו, והדוכן של מירנמנגו היה
ריק לחלוטין.
החברות הישראליות המשתתפות
עושות עסקים טובים, ועשרות קניינים
צובאים על הסחורות ורושמים הזמנות.
חברת דומאלנ, בבעלות הזמרת־עורכת־הרין
טלי ברונשטיין, דויד שדות
ולו שניידר, זוכה בהצלחה הגדולה
ביותר.
לידה עומד הדוכן של מנ׳יק, השייך
לרינה צינרסקי, בעלת חברת סאן
אוף אה ביץ׳ בישראל. עד כה היא מכרה
לחמאל! את כל תוצרתה, אולם באח
מורות
בין המגבית היהודית באמריקה בונוביץ עוברת על החוק
לרובינשטיין
בנקאי גזית
מחצית המנינת
מיכרז של
עיר•ח ׳
תל־אוי
ב1..יו־־יודל1
טייטס״
מנחות ישראלית זעומה ביוידהאופנה
הקונה החדש של נירינרק פנסט הוא
פיטר קליקוב, יהודי העוסק בעיסקי־הבנייה,
שהונו נאמד בחצי מיליארד
דולר.
קליקוב הצטרף באחרונה לנשיאות
הבונדס בניו־יורק, ומכאן שהעיתון
יהיה בעל קו פרו־ישראלי, אולי עוד
יותר מאשר בעבר.
קליקוב התחייב להמשיך להדפיס
את העיתון לפחות במשך שנה. הוא
הודיע כי יצמצם את מיספר העותקים
המודפסים, שהוא כיום חצי מיליון,
ויקטין את מיספר העמודים, כך
שהמודעות יבלטו יותר. העיתון יהיה
יותר בעל קו בידורי קל, ויהפוך
לעיתון־ערב במקום עיתון־בוקר.
מוכר העיתון הוא איל־העיתונות
רופרט מורדוך, שהפסיד בחמש
השנים שהוא בעליו יותר מ־ 150 מיליון
דולר. העיתון נמכר ב־ 37 מיליון דולר.
איל־עיתונות מורח־ד
הפסד של 150 מיליון דנלר
קליקוב מקווה כי העיתון, המפסיד
כיום 100 אלף דולר ליום, יירד לשליש
ההפסדים תוך שנה.
הנער בחולצה האדימה
ישבתי
בכיכר סאן־מארקו בוונציה וחשבתי על כיכר־פלסטין
בעזה.
לא רציתי בכך. להיפך. כאשר הוזמנתי לוונציה, כרי להרצות
בכנס של העיתונות הבינלאומית, חשבתי שאזכה סוף־סוף ביום־
יומיים של חופשה גמורה, שבה אוכל להינתק מן הכל, מן הזוועה
היומיומית שהפכה שיגרת חיינו.
ואם להינתק — האם יש בעולם כולו מקום טוב יותר מאשר
ונציה?
יש הרבה ערים יפות בעולם. יש הרבה ערים יפות באיטליה.
רומא, למשל. פירנצה. מקומות רבים אחרים. אך אין כמו ונציה.
ונציה אינה סתם יפה. ונציה היא חלום. יש בה משהו בלתי־מציאותי
בעליל. כשאתה שט על ספינת־אוטובוס ב״תעלה
הגדולה״(שאינה תעלה כלל, אלא חלק מן הים, זרוע של מים בין
האיים שעליהם נבנתה העיר) ,או כשאתה מהלך בסימטות הצרות
שבין הגשרים, אתה אומר לעצמך :״אני חולם. לא יכול להיות
שאני פה. לא יכול להיות שיש מקום כזה״.
כיכר סאן־מארקו היא היפה שבעולם(למרות שיש לה מתחרות
רציניות, כמו כיכר השוק בבריסל, או כיכר לה־קונקורד בפאריס).
אתה יושב ושותה ספל־אספרסו, מסתכל בכנסיית סאן־מארקו
ובארמון הדוכס, שניהם בניינים יפהפיים ומיוחדים־במינם. היונים
מטייילות לפניך על הארץ ומתעופפות בגובה נמוך, בציפייה
לפירורי־לחם. שמש חורפית חיוורת מאירה את הנוף. אתה סופג
לתוכך את המראה, כדי לזכרו בשעות פחות מאושרות, ואז...
ואז עתה מעיף מבט בעיתון שקנית קודם לכן, והדבר הראשון
שאתה רואה בעמוד הראשון הוא תצלום של חיילי־צה״ל המכים
מפגינים בכיכר־פלסטין בעזה.
כיכר סאן־מארקו וכיכר־פלסטין, שני עולמות. שני הפכים.
גן־עדן וגיהינום. כליל־היופי וכליל־הזוועה.
שני בני־אדם נהרגו אתמול בשטחים הכבושים, בשעה שאכלת
ארוחה נהדרת של מאכלי־ים, בתוספת יין לבן עדין. כר־וכך
נפצעו. כך־וכך נעצרו. דובר ישראלי אומר ש...
ישבתי בכיכר סאן־מארקו, לרגלי מיגדל־הפעמונים, רואה־ואיני־רואה
את חזית הכנסייה, סופג את החום הקלוש של השמש
המנסה להתגבר על הקור העז, ולנגד עיני־רוחי עלתה כיכר־פלסטין,
על מראות הייאוש, הזעם, הגאווה החדשה, השינאה,
ההרג וההרס.
כדי לנתק את עצמי מעזה, טיילתי במשך כמה שעות בעיר
האיים, מקצה אל קצה. הגעתי גם אל הגטו. הגטו המקורי —
המילה עצמה נולדה במקום הזה, ברובע הצפוני של ונציה( .לפי
ההשערה נובע השם מייעודו הקודם של הרובע, שבו עסקו אז
ביציקת תותחים).
הסימטות היו כמעט עזובות. בית״הכנסת היה נעול, וכך גם
בית־התמחוי ליהודים הזקנים שנותרו במקום. התושבים המעטים
שהסתובבו ברובע לא נראו לי כיהודים דווקא. גם לא הנערים,
שאמרו לי היכן למצוא את בית־הכנסת. על הקיר בכיכר גטו־נובו
(״הגטו החדש״) ,לצד לוח־זיכרון לקורבנות־השואה, כתובת
מצויירת על קיר :״מרדה יובה״ — היהודים חרא.
הרגשה מוזרה. כאן נאלצו היהודים, מאז הוראת האפיפיור
משנת ,1555 להסתגר בלילות. אסור היה להם לבוא בלילות
בקהל הנוצרים. ביום עבדו אצל הנוצרים ולמענם, בלילה היו
סגורים ומסוגרים. ושוב נדדה המחשבה אל כיכר־פלסטין בעזה.
במשך היום הצלחתי להיפטר מעזה. אכלתי, שתיתי, הסתכלתי
בחלונות־ראווה, טיילתי, שוחחתי עם אנשים תרבותיים על
נושאים חשובים.
בערב, בשובי לחדרי בבית־המלון, המשקיף על מראה קסום
של התעלה הגדולה וכנסיית דלה־סאלוטה הנהדרת (שנבנתה
כהבעת תודה על סיום המגפה השחורה, שעשתה שמות נוראות
גם בוונציה, במאה ה־ )14 התכוננתי לישון שנת־ישרים.
התפשטתי, מזגתי לי כוס־וודקה מן המיני־בר של החדר, והפעלתי
את מכשיר־הטלוויזיה, כדי להתבדר במשך כמה דקות לפני
השינה.
על המירקע הופיעה מהדורת־החדשות של טלוויזיית־הכבלים
האמריקאית. כתבה מן השטחים הכבושים.
סצינה ארוכה. חיילי צה״ל גוררים נער בחולצה אדומה. חמישה
חיילים מקיפים אותו מכל* עבר ומכים אותו באלות ובקתות
הרובים. אחרי מה שנראה כמו נצח קטן, הנער מתמוטט ונופל.
החיילים ממשיכים להכות אותו. כאשר נדמה שזה נגמר, מרים
חייל את אלתו ומוריד כמה מהלומות־רצח על הדמות השוכבת.
אחר־כך לוקחים את הנער בעל־החולצה־האדומה וגוררים אותו מן
המקום. לא היה ברור אם הוא מת או חי, מעולף או בהכרה. חייל
רואה את מצלמת־הטלוויזיה, חש אליה ומכסה את העדשה.
סצינה ארוכה, מפורטת. כעבור כמה דקות, היא הוקרנה שוב,
יחד עם שאר החדשות. ושוב. מהדורת־החדשות של הטלוויזיה
בכבלים היא רצופה.
כמה מאות מיליונים ראו בערב זה את הסצינה הזאת? האם
ישכחו אותה? האם ניתן בכלל לשכוח סצינה כזאת, הנקלטת
בתת״ההכרה, ושתעלה מהיום והלאה שוב ושוב לעיני הצופה,
בכל פעם שישמע את שם ישראל?
שיתקתי את מכשיר־הטלוויזיה.
אוד• אסרי
את מסע־הצלב הרביעי (1202־ )1204 ניצלה כדי להאדיר את
כוחה. תחת לשחרר את ארץ־הקודש מעול הכופרים, ירדו
הצלבנים על ביזנטיון הנוצרית, שדדו את פאר יצירותיה ושיעבדו
אותה. ונציה, שהעמידה לרשותם את העוצמה הימית שלה, הביאה
הביתה כמה יצירות־מופת, המוצגות עתה בעיר־האיים כנכסי־התרבות
של ונציה. ביניהן: ארבעת סוסי־הנחושת, המפארים את
החזית של כנסיית סאן־מארקו( .בעצם אלה העתקים. הסוסים
המקוריים שמורים בפנים).
סוחרי־ונציה זכו גם בזכיונות בארץ־הקודש, ממלכת־הצלבנים
העמידה לרשותם רובעים בעכו, בצור ובמקומות אחרים. העמודו־נים
בכיכר סאן־מארקו הובאו מעכו ב־ ,1256 אחרי שאנשי־ונציה
כבשו אותה מידי אנשי״גנואה.
היתרון העיקרי של ונציה בימינו לא עלה כלל במחשבתם של
מייסדיה.
הם ברחו לפני אלף שנים ויותר מן היבשה האיטלקית אל
האיים שבלב המיפרץ (״הלאגונה״) ,כדי להימלט מצבאות
פולשים. תחילה ברחו לשם מדי פעם, כשהתקרבה סכנה מוחשית.
לאחר־מכן החליטו להישאר שם לצמיתות, ולהקים עיר חדשה
שתהיה בטוחה מפני כל פלישה. בתי־החימר התחלפו. במשך הזמן
בבתים יפים יותר, ואלה התחלפו בארמונות־הפאר, ההופכים את
ונציה של היום תאווה לעיניים, שאין דומה לה.
המייסדים לא יכלו לחלום על האוייב, המאיים כיום להרוס את
התרבות האנושית: המכונית. אולם הם בנו את ונציה, כאילו
נועדה מראש להגן על עצמה מפני המיפלצת זוללת־הבנזין.
בוונציה אין מכוניות. עיר גדולה, על 400 אלף תושביה,
מתקיימת ומתפקדת מבלי שאף מכונית אחת תוכל להגיע אל
תוכה.
אין הרעש. אין הזיהום. אין הקצב של המכונית.
התחבורה והתובלה נעשות בסירות. האוטובוסים הם ספינות־מעבורת.
המוניות הן סירות־מנוע. מי שאינו רוצה להזדקק לאלה
אף לאלה, וגם לא לגונדולות הציוריות שהן סמל העיר, הולך
ברגל. בין 117 האיים, שעליהם בנוייה העיר, מפרידות 177
תעלות ומקשרים 400 גשרים. אפשר ללכת.
דוח אופנתי
ועוד על ונציה: האופנה.
התרשמתי מן האלגנטיות הטיבעית של הנשים (הסתכלתי
פחות בגברים, אך גם הם לבושים יפה).
רגילים לייחס ״שיק״ ,אלגנטיות טיבעית, לאשה הצרפתיה.
אך נדמה לי שהאיטלקיה עולה עליה מבחינה זו.
עכשיו, בפברואר ,1988 לובשת כל בת־ונציה היכולה להרשות
זאת לעצמה( ,מבחינת הנתונים הגופניים) חצאית־מיני. לא רק
בנות־העשרה, אלא גם נשים כבודות בעלות רגליים נאות
לובשות חצאיות־מיני(לרוב שחורות) וגרביים שחורים, פשוטים
או מקושקשים.
מכיוון שקר בוונציה, הן לובשות מיקטורנים, ועליהם מעילי־פרווה,
הדבר משווה להן מראה של אבירים בימי־הרנסנס,
שרגליהם היו דקות, בלבוש הדוק, ואילו חלק־הגוף העליון היה
רחב ותפוח. על הראש — כובע־סירה שחור.
ונציה היא, כמובן, עיר עשירה. העושר מתבטא גם בטיב
האופנה. אבל שום כסף בעולם אינו יכול לקנות את האלגנטיות
הטיבעית הזאת. היא נולדה במרוצת מאות־השנים.
הנערה בחמת־השר
חיים בוונציה
לפני כנסיית סאן־מארקו, בצד הפונה לארמון־הדוכס, עומדים
שני עמודים מרובעים מקושטים (פילאסטרים בלעז. כלומר:
עמודונים, עמודים קטנים ).נאמר עליהם שהם הובאו מעכו .־
הרבה דברים בוונציה ״הובאו״ ,ובשפה פשוטה יותר: נשדדו,
נגנבו, נסחבו.
הרפובליקה המפוארת, שקמה בקבוצה של איים מול חוף
איטליה, ושהפכה בעזרת הסחר שלה למעצמה עולמית, שדדה
מכל הבא ליד.
איש מאיתנו אינו מודע להשפעתה ההרסנית של המכונית על
כל חיינו. היא שינתה את קצב החיים, שהיה קיים במשך אלפי
שנים, וכפתה על האנושות קצב אחר, שאינו מותאם לטבע המין
האנושי. עם ריבוי המכוניות בערינו, גובר הרעל באוויר ופוחתים
מקומות־החנייה. כל חיינו משועבדים, בעצם, למכונית: אנחנו
קובעים פגישות במקומות ובמועדים המתאימים לחנייה. חיי
החברה והמישפחה מסתובבים מסביב למכונית. הפקק הפך מצב
קיומי.
גרועה מכל המכונית הפרטית. זהו ייצור בלתי־הגיוני
לחלוטין. האדם העירוני הרגיל מחזיק במכונה גדולה וחזקה,
שכוחה עולה לאין שיעור על כל הדרוש לו. הוא משתמש בה
במשך שעות מעטות, ולעתים אף במשך שעה או חצי־שעה בלבד
ביום. רוב המושבים בה פנויים בדרך־כלל גם בשעת הנסיעה.
זה מנוגד לכללי־היסוד של החברה הטכנולוגית המודרנית,
התובעים ניצול מירבי של המכונה, במלוא יכולת־התפוקה,
במשך 24 שעות ביממה.
המכונית הפרטית ׳ הגדולה והיקרה הזאת, זוללת את פרי־עמלנו,
בולעת כמויות אדירות של בנזין שאינו מתחדש בטבע,
מרעילה את האוויר שאנחנו נושמים וממררת את חיינו.
היא האבסורד של המאה ה־.20
לא כך בוונציה. לגמרי לא.
יש מקומות אחרים בעולם, שאין בהם מכוניות. למשל, האי
היווני הידרה. אולם מקום יפהפה זה הוא כפר קטן, אתר־תיירות.
ואילו ונציה היא עיר ואם באירופה. אמנם לא מרכז תעשייתי, ולא
עיר־בירה תוססת, אך עיר שחיים ועובדים ומתפרנסים בה. בעיקר
מתיירים, הזורמים למקום הזה גם מפני שאין בה מכוניות, ומפני
שהיא שונה מכל מציאות חייהם היומיומיים.
עכשיו, בחודש פברואר, אין כמעט תיירים בוונציה. ניתן היה
לראות את העיר האמיתית, על תושביה האמיתיים. תענוג.
אני יודע שאי־אפשר להחזיר את הגלגל אחורה ולהפוך את
העולם כולו לוונציה. אך נעים לשבת בכיכר סאן־מארקו ולחשוב
מה היו פני העולם כיום, אלמלא הומצאה כלל המכונית, ימח־שמה.
ומה יהיו פני העולם מחר, כאשר יימצא תחליף למכונית,
אולי בדמות מערכת־תחבורה ציבורית יעילה, זולה ומושכת עד
כדי כך שהמכונית הפרטית תימוג ותיעלם מהעולם, ולא תישאר
אלא כזיכרון מבעית.
מי יורע, אולי ונציה אינה רק סמל של העבר, אלא גם של
העתיד?
בכיכר סאן־מארקו מותר לחלום:
כנסיית סאן־מארקו
נכנסתי לחנות אלגנטית בוונציה כדי לשאול על תיק־עור
שהיה מוצג בחלון־הראווה.
אר פתחתי את הדלת, מיהרה אלי צעירה חיננית כבת ,28
כשחיוך לבבי על פניה.
שאלתי באנגלית על התיק, והיא ענתה לי בנימת־הקול העדינה
המקובלת באיטליה.
בדקתי את התיק, שאלתי לטיב ולמחיר, והיא ענתה באותה
הלבביות.
״לעזאזל,״ אמרתי לעצמי ,״מדוע הצעירות שלנו אינן יכולות
לדבר כך, בעדינות ובלבביות, בקול נמוך ובחיוך אדיב?״
קניתי את החפץ, הצגתי כרטיס־אשראי. הצעירה הכינה את
הקבלה, קראה את השם שעל כרטיס־האשראי וקראה :״אורי
אמרי!״
תמהתי. פה ושם הופעתי אמנם בציבור באיטליה, גם
בטלוויזיה, אך להיות מוכר עד כדי כך שזבנית בחנות לדיברי־עור
בוונציה תכיר את שמי?
ואז אמרה הצעירה :״שלום!״
אהה, אמרתי לעצמי. יהודיה. זה מסביר את העניין. אולי היא
עוקבת ביתר עניין אחרי המתרחש בארצנו.
״אני שמחה להכיר אותך סוף־סוף,״ אמרה הצעירה בעברית.
״אני מכירה את שמך הרבה שנים, וזה כבוד לראותך פנים־אל־פנים.״
הסתבר
כי האיטלקיה הנחמדה הזאת היתה צברית. יתר על כן:
קיבוצניקית. בת מעלה״החמישה ליד ירושלים. שמה חנה קובאס,
אם זיכרוני אינו מטעני. היא נישאה לצעיר איטלקי, לא כל־כך
יהודי, ילדה ילדים וחיה עתה בכפר מחוץ לוונציה. בעלה אינו
רוצה לחיות בארץ, והיא חיה את חייה באיטליה.
י י >- 11
אורי פורת זבת־זוגו -הגבר ת צמח נשים
ל חוד ו ב עלי ם ל חו דבמ סי בו ת־ פו רי ם ה שנ ה
דניאל, שם מתגורר אביו עם
אשתו החדשה, אן־קלוד. לבסוף
החליט לירון בן ה־ 12 לחגוג עם
חבריו בסתר־תץ.,
עזר וייצמן שוקל, ברוב
יאושו מהמצב המדיני, צעד
דראסטי. השבוע סיפר בשיחה
פרטית :״כשאני שותק, אומרים:
למה הוא שותק? כשאני קם
ועושה משהו, אומרים: שוב זה
עקץ אותו הפעם זה רציני.
המיסעדן אלי רונן סעד
עם אחיו, ג׳קי, גם הוא מיסעדן,
במיסעדת רסשטין הנודעת בפאריס.
לפתע הבחין שם במיליאר־דר
הסעודי עדנאן חאשוקג׳י.
לאות ידידות הזמין אצל התיזמו־רת
הצוענית את השיר ׳ח שד ם
של זהב.
במסיבה רבת־משתתפים
פגש שימעון פרם כעיתונאית
אירית רותם ממעריב ואמר
לה שהיא מוכרת לו, אך אין הוא
מזהה אותה. כשהזכירה לו מי
היא, והוסיפה שקיצצה את
שערותיה ושינתה את צורתה,
ומשום־כך אין האנשים מזהים
אותה, אמר לה השר :״את כמו
מעריב, המשתנה כל הזמן!״
באחד הכינוסים האחרונים
של עסקני־ההסתדרות פנתה
זילפה אשר, חברת פורום
הוועדים, לשימעון פרס ואמרה
מירה אברד וברוריה
לשעבר מנהל ״עמידר״ באיזור השפלה זוכה בטיפול אחרי שהתמוטט בזמן נאומו
של שר הכלכלה גד יעקובי במועדון החברתי״בלכלי בנס־ציונה. וייצמן חש ברע
כשדיבר השר על קיצוץ בסך 230 מיליון שקל מהתקציב. היו מי שחשבו כי דיברי השר גרמו לו להתמוטט.
אהרון וייצמן
לו :״אני מאחלת לך שתחזור
לכיסא שלך!״ פרס חייך ותיקן
אותה :״את מתכוונת לתפקיד.״
ממלא־מקום ראש־הממש־לה
שימעון פרם נשא נאום
פוליטי לפני נשות ההסתדרות
ובעליהן. כשהגיע בנאומו לעניין
חבל־עזה, ואמר שצריך לצאת
משם, צעק לו מישהו מהקהל ״לך
הביתה!״ השר לא איבד עשתונותיו,
פנה אליו ישירות ושאל:
״האם אתה רוצה שנמשיך לשלוט
על 650 אלף אנשים?״ לא־חר־מכן
אמר עוד כמה מישפטים
וירד מהבימה.
1ג 1יהר 11דךןק 1ך ף | 1 |? 1־ 1רכבה על גב אביה, הגראפיקאי המצטיין דויד טרטקובר, בעת
\ !111/ 1 11 1 1 1 1 #1פתיחת התערוכה שאורגנה באופן ספונטאני על־ידי קבוצה
של ציירים וצלמים, תחת הכותרת :״בעד הידברות מיידית עם הפלסטינים, אנו דורשים סוף לכיבוש״.
בתערוכה הוצגה גם כרזה חדשה של טרטקובר, המראה חייל ישראלי העובר על פני אשה ערביה, והכותרת
אומרת ״אמא״ (למטה) .על גבה של בתו רשם טרטקובר סיסמה :״די דם!״ התערוכה נערכת
בימים אלה בגלריה ״רגע״ ברחוב הרצל, ובמקביל נערכות תערוכות דומות בארבע גלריות נוספות.
אריה שומר, סמנכ״ל
מישרד ראש־הממשלה, טוען
שהוא כבר מתורגל לביקורים
כמו זה של ג׳ורג׳ שולץ.
השבוע התפאר :״אני יכול לקבל
את הנשיא רונלד רגן תוך
שניות. גם אם המלך חוסיין
ירצה לבוא, זאת לא תהיה
הבעיה: נתארגן תוך שניות!״
לירון אדרי, בנם של
ג׳ואן ורפי אדרי, התלבט
היכן לחגוג את יום־הולדתו:
בבית אמו בהרצליה או במלון
בוטגוסקי, שתי נשים האחראיות
למסיבות־פורים עליזות
מדי שנה — פתרו באלגנטיות * ״
את בעיות הגירושין, הפרידות
ועזיבות־הבית למיניהן שפשטו
במדינה: השנה הוזמנו לנשפים
הבעלים והנשים לחוד. מה שבטוח
— בטוח.
אהרון מאיר, מי שהיה
מנכ״ל בנק המיזרחי, מחלים
במלון־פלאדה מהתקף־הלב שבו
לקה. מאיר עומד עדיין לפני
מישפט בעניין המניות הבנק
איות.
מלכה רוזנשטיין היפה
מעוניינת למכור את דירתה
המרווחת שבמינדלי־דזיד, לטובת
דירה קטנה ממנה. רוזנשטיין
אינה לחוצה, ותהליך המכירה
נעשה בצורה נינוחה.
לג בי ע מי ר, סגן־מפ־כ״ל־המישטרה
הנכנס, יש נוהג
חריג לגבי התיקשורת: כשיש
בעיות או פשלות בתחום פיקודו
הוא מתראיין, ואילו כאשר הכל
כשורה או שיש הצלחות — הוא
נאלם. השבוע ניסו כמה מידידיו
להסביר לו שרצוי לנהוג להיפך.
החודשים הסוערים הבאים,
שיכללו את הקרבות בדרך
למפכ״לות, יגידו אם השתכנע.
מנחה כלבוטק רפי גינת
היה בין המוזמנים לתחרות־ה־פירסום
שערך איגוד הפירסו־מאים.
כשהגיע למקום, ביקש
לפרוש לשעה כדי שיוכל לנוח
ולצבור כוחות, אחרי לילה שלם
של עבודה ללא מנוחה. המארחים
היקצו לו חדר וביקשו ממנו
לחזור כעבור שעה. הוא נרדם,
התעורר כעבור כמה שעות ונוכח
לדעת שהתחרות הסתיימה.
הסופרת נעמי פרנקל,
אשת הימין הקיצוני, שאמורה
היתה להשתתף בכינוס של אגודת
הסופרים העבריים על
האירועים בשטחים הכבושים, לא
הגיעה לאירוע, בגלל השלג -י
הכבד שירד באיזור אילון־מורה
שבו היא מתגוררת. היעדרה
איכזב חלק מהאורחים, מכיוון
שלא היה בדיון אף סופר אחד
המייצג את הזרם הימני.
ך 1ך 1ך? ך | 11 בעל ממגורות ״דמן״ בחיפה ומי שהיה אישי
\ ו 1 1י 1 4 - /סודו של מנחם בגין היה אורח־הכבוד
במסיבת יובל־המאה לאירגון,,בני ברית״ .הבט נכנס לאולם ומפני
שלא ידע היכן עליו לשבת בחר מקום באקראי. פנינה בור
(בתצלום לצידו) ,נשיאת ״בני ברית״ בישראל, הבהירה לו שעליו
לשבת בשורה הראשונה בחברת שאר אורחי-הבבוד. אחרי
שישב ניגש אליו אחד המארחים וביקש ממנו לשבת ליד השר משה
שחל, אך עוד לפני שהספיק להשיב סיכלה בור העברה נוספת.
העולם הז ה 2635
הסופר חיים גורי סיפר
שהוא התערב על 1000 דולר עם
הסופר חנוך ברטוב על זה שהוא
— גורי — אכן יגיע לדיון.
בו במקום הוא הודיע שהוא
מוותר על הכסף.
יו בנאום שנשא השר משה
שחל לפני חברי אירגון בני
בתת אמר לחוגגים :״אני נהנה
ביותר לנאום לפניכם, ולוא רק
מפני שהאולם מלא מפה אל פה,
דבר שאני לא זוכה בו בכנסת״.
נשיאת בני ברית בישראל,
פנינה בור, נשאה נאום במסיבת
יובל־המאה לאירגון. לצידה
בשולחך־הכבוד ישב צבי גינצ־ברג,
סגו־הנשיא העולמי של
בני ברית, והחליף כמה מילים עם
יהיו גם בכנסת הבאה — אני
ואתה״.
בת, ליאור, נולרה בשבוע
שעבר לירון רן, עוזרו של
השר משה שחל. רן, מראשי
חוג־תפנית במיפלגת־העבודה,
קיבל מיברקי־ברכה רבים, ולא
מעט זרי־פרחים. את תשומת-
הלב המאסיבית הזאת אפשר
אולי לייחס לזמן שבו נולדה הבת
— יש רבים החפצים עכשיו
ביקרו של כל חבר במרכז־המיפ־לגה.
למסיבה
שערך ירון רן לכבוד
המאורע, בהדסה בירושלים,
הגיע גם יעקב גיל, שהתבשר
באותו היום על שיבתו לכנסת,
במקום שימחה דיניץ, שהת
הזוג
המוזר־
מנג״ל רשות-השידור, אורי פורת, וסגן״מנחל הטל־וויזיה,
יו מי צמח, שהו במונטה־קרלו, לצורך רכישת סיד־טי״נולוויזיח,
נממוגרת היריד השנתי הנערך שם. היריד היה
1\ 1ךיךך ! 111״ הפסלת הופיעה באירוע אופנתי כשהיא לבושה בכובע״שייסים מקורי ממילחמת־
1111 1 1 1 / 1 1העולם הראשונה ומערכת־לבוש תואמת ועוררה תשומת־לב רבה. תעשיינית־הטקסטיל
מגי דוברוביצקי(בתצלום לצידה) מעדיפה את אופנת המחר וכראייה לבשה סריג, שאמור
להיות להיט גדול של החורף הבא. דוברוביצקי זכתה בסיקור עיתונאי גדול ביותרבעיתוני-אופנה גרמניים.
גדוש אירועים, כיאה לנסיכות הידועה גתיי־הלילה הסו עדים
שלה.
לאחד האירועים -ארוחת־ערב מפוארת בליוויית תיז־מורת
-הוזמנו רק מנהלים בכירים כיותר: פורת הוזמן,
ואילו צמח -לא.
מרת הביס בצמח העצוב וקיבל החלסה חשובה. הוא הלך
למזכירות המארגנת של היריד והתלחש שם עם אחת
המזכירות .״אני נמצא פה עם מזכירתי,״ הסביר במבוכה,
.והיא חייבת להיות צמודה אלי 24 שעות ביממה, חייבת
ללכת עימי לכל מקום״...
״*מזה ״,גילתה נציגת־המזכירות הבנה נדירה ,״ומה שמח
של מזכירתך ד
״גברת צמח,״ לא התמהמה פורחט
הוכן עבורו מקום ישיבה, הנושא את התג :״גברת צמח״.
פודת לא אמר מילה על כך לאיש.
כמה דקות לפני האירוע החגיגי ביקש מצמח ללוותו עד
פתח האירוע הזוהר. צמח הביט בעצב בסועדים האלגנסיים
ונשותיהם הנוצצות -כולם־כולם בכירים. לפתע, במהומה
שנוצרה ליד הכניסה, דחף פורת את צמח.
״מה אתה עושהד נבהל צמח.
״בשעות הקרובות,״ הסביר פורת ודחף לידי צמח תג,
״אתה גברת צמח, מזכירתי הנאמנה!״
וכך סעדו ונהנו להם כל הבכירים, פורת ובת-זוגו.
הפרופסור משח מני, שישב
לצידו. בור התרגזה וגערה בו
לפני כולם. :צבי, אתה מפריע
לי!״ האורחים הרבים באולם העלו
חיוך. כשהחלו הצלמים להנציח
את חברי־הכבוד, פנתה אליהם
ואמרה ,״אבקש את סוללת־הצלמים
לשבת!״ הקהל גיחך,
מכיוון שבאולם נכחו רק שני
צלמים.
השחקנית־דוגמנית חלי
גולדברג חזרה לביתה אחרי
יום־עבודה, ונדהמה לגלות שפר־וות־השועל
שלה קרועה לחתיכות
ומפוזרת על פני החדר.
הסתבר לה שהכלב שלה מסוג
אייריש סטר, התנפל על מעיל־הפרווה,
שהיה תלוי בארון, וכילה
בו את זעמו.
במירוץ של המועמדים לכנסת
הבאה, יש מי שיכולים
להיות שקטים, מפני שהם כבר
בפנים, ויש מודאגים. חבר־הכנ־סת
בנימין נ״פואד״) בן־אלי
עזר, שכסאו במקום ה־ 25 ברשימת
המערך מובטח לו, אמר השבוע
במיזנון הכנסת למלצר
שהגיש לה. בין כל אלה היושבים
כאן עכשיו, יש רק שניים
שיכולים להיות בטוחים שהם
העו ל ם הז ה 2635
פטר. גיל הגיע שמח למסיבה
ואמר לרן :״בשבילי זו היום מסיבה
כפולה. איזה עיתוי טוב יש
שושנה ארבלי־אל־מוזלינו
נכנסה בשבוע שעבר
בשעת צהריים למיסעדה חממה
בצומת־מסובים, בחברת נהגה וכמה
מאגשי־מישרדה. אחרי שגמרו
לאכול שיפודים וסלטים, ביקשה
השרה מהמלצר לעטוף לה
שש בקלאוות. בעל המקום, יוסי
סעחץ, גילה עניין :״זה בשבילך?״
השרה אמרה ״לא, אני
בדיאטה. זה בשביל הפקידות
שלי.״ סעדון נתן לה כמות כפולה
מכפי שביקשה, וסירב לקבל
תשלום. ארבלי ניסתה למחות,
הוא התעקש, והיא אמרה ״בסדר,
אגיד להן שזה מתנה ממך.״
איש הטלוויזיה מיכאל
דק צילם בשבוע שעבר תוכנית־ניסיון(״פיילוט״)
לסידרה בענייני
אקטואליה, שהיתה מיועדת
לשידור אחת לחודש, בימי הרביעי
אחרי־הצהריים. דק עצמו היה
המנחה, מאיר פעיל דיבר על
שלוש השנים הראשונות של
המדינה, המשוררת שולמית
אפפל קראה שיר, הסופר דויד
שיץ סיפר על סיפרו החדש,
צלם־עיתונות סיפר קוריוזים מהעבודה
והזמרת נאווה ארבל
שרה שיר. אך היתה בעייה: לפני
שבועיים פירסם דק באחד העיתונים
קטע שלא החמיא לאורי
פורת ולדרך ניהולו את הטלוויזיה.
פורת קרא את הקטע, כעס
כנראה, ומפיקת־התוכנית דליה
ברונשטיין ציפתה לשיחת-
טלפון ממנו, המבטלת את התוכנית.
השיחה לא הגיעה, לשימחת
כולם, והתוכנית צולמה כעבור
יומיים. אבל כאשר הוגש הקטע
המצולם לפורת, לשם צפייה
ואישור, התברר שהוא מאוד
כועס, עד כדי כך שסירב לראות
את התוכנית. כל הקשורים
בעניין מקווים שהוא יתרצה.
כמה אנשים מתעניינים
בבריאותם? רבים, כנראה, בעיקר
כאשר מדובר בייעוץ חינם. הד״ר
ציון זינגר, מומחה לרפואה הסינית,
יזם תוכנית־בריאות משולבת
בשם בריאות .2000 הוא
ריכז סביבו מומחים ברפואה,
בתזונה, בפסיכולוגיה ובפעילות
גופנית, וקרא למתעניינים, בעזרת
מודעה בעיתון, לבוא לאולם
במלון ימית. זינגר ואנשי צוותו
חששו מהיענות חלשה, ועל־כן
ביקש זינגר מעשרה מחבריו
לבוא ו״להיות קהל״ .מהמלון ביקש
להכין 50 כיסאות. חצי שעה
לפני תחילת הערב הגיעו לאולם
100 איש, והרופא נכנס ללחץ.
רבע שעה אחר־כך הוא כבר היה
בפאניקה, מכיוון שהגיעו 200
איש. חצי שעה אחר־כך הוא היה
בהיסטריה: הגיעו .350 יחד עם
התזונאי מנחם הראל הוא סחב
כיסאות, הזיז מחיצות וכך גדל
שטח האולם.
אפרים קישון חלם
תמיד לגדל באחד הימים זקן. עם
תחילת החזרות על סאלח שבתי
הוא החליט לנסות. קישון שמע
ריעות שונות על זקנו. היו שאמרו
שזה מתאים לו, היו שאמרו
שבכלל לא. חלק טען שזה מזקין
אותו. האיש התלבט, שאל אנשים,
עד שמנהלת־ההצגה, קור
ליה, תלתה דף בחדר־החזרות,
וכל אחד מהשחקנים — זאם
פתח־תיקווה. כאשר שואלים אותו
איך הוא מרגיש, הוא עונה:
״לנגן אני עוד יכול״.
מיה, בתה בת ה־ 21 של
אילנה רובינא, התחילה לע
בוד
בחנות־תקליטים חדשה בצפון
תל־אביב. לפני־כן עבדה בע־ריכת־סרטים.
רסנה
כדק, זדדד אדחליאב
מעמי דק ₪
דימיון מדהים
• הדמיון בין השחקנית שד ונין שרה(״שמוליק״) אנג׳ל
מכה מיד בתדהמה את כל מי שמכיר את השתיים. הדימיון
ברור במיוחד צסירטה האחדוו של שד, חשזד. שצו היא
משחקת מפקיד של עורבת־דין, המגינה על גבר אומלל
הנאשם ברצח ומגלה את הרוצח האמיתי.
לשר ולשרה יש שיעד ארוך, שחור ושופע. השתיים
מתגאות בו ומדגישות אותו בהופעתן. לשתיהן עיגיים
חומות ענקיות, מלאות הבעה. אבל עיקר הדימיון ביניהן
היא בחיטוב שפתותיהן. יש להן שפתיים חושניות, מלאות
ובולטות, המושכות מיד את עיני המסתכל.
שרה אנג׳ל היתה חשודה ברצח וגם גאשמה בו יחד עם
בעלה דאז, מלך העולם התחתון בישראל, שמעיה אנג׳ל. היא
זוכתה מרצח והורשעה בעבירות קלות יותר.
אתרי שיחרורה מבית״הכלא החליטה שדה לגתק את
קשריה עם העולס-התחתון ולהתחיל בפרק חדש. היא
התגרשה מבעלה, וכאשר החל טישפטו האחרון, שבו הוא
נאשם ברצח חברו״לתא בכלא, חיים שושן, הס תלקה שרה
מישראל ונסעה לחו״ל.
רווח, גאולה נוני, נירה
רם ינום יץ ואחרים — הוזמן
לרשום את דעתו על זקנו של
המחזאי והכימאי של ההצגה.
הבדרן יואל שר עבר
לפני חודש ניתוח מאוד לא־נעים
ולא־קל בבית־חולים בילינסון.
עכשיו הוא מתאושש בביתו ב־
שד(בתפקיד פדקליטמ-מדינה גג,חשוד״)
נ1ינ״ם תומת ענקיות
מונולוג נטל אוריה הו־צנג
ץ* הי ״גברת ראשונה״? אחרי
חמש שנים במישכן־הנשיא, אני
חושבת שזוהי אולי אשה שניתנה לה
הזדמנות.
אם את מחזירה אותי חמש שנים
אחורה, הייתי מופתעת מאוד. אני לא
יודעת בדיוק אין זה קרה. אני חושבת
שהציעו זאת כמה עיתונאים. בעלי
סיפר לי על כך. הסכמתי.
האם הסכמתי מייד? האמת היא
שהוא אמר שאין לו הרבה סיכוי להיות
נשיא. לא לקחתי זאת יותר מדי בר
שלא
לראות אנשים לפחות שלושה
ימים!״
אני באמת חושבת שאדם זקוק, מדי
פעם, לניתוק פיסי. אני מאמינה בזה.
בסופי־שבוע אני משתדלת להינתק,
להיות מנותקת.
חברים? יש לבעלי ולי חברים טובים.
לי יש חברות נחמדות. בעבר היינו
מקרישים להם את סופי־השבוע. כיום
אנחנו משתדלים להינתק. ברור שזה
לא כמו שהיה פעם. הם מבינים...
אנחנו משוחחות עכשיו יום לפני
על עצמי, כגברת ראשונה, בכלל לא
חשבתי — רק על בעלי, כנשיא.
אני זוכרת את היום שבו נבחר
כנשיא. לא ידעתי בכלל מה לעשות עם
עצמי. יש צילום מפורסם מאותו היום,
של אחותי(סוזי, אשתו של חבר־הכנסת
אבא אבן) עם הנשיא• רבים חשבו אז
שסוזי היא־היא אשת הנשיא החדש. זה
התאים: היא יפה, היא בלונדית...
אף־פעם לא עסקתי ברכילויות
השונות: איך היא נראית, מה היא
לובשת. אבל האמת היא שבחמש
לחיות כך חמש שנים נוספות? הרגשתי
שאני צריכה למלא סוללות, שהתפקיר
הזה מוציא ממני את כל האנרגיה.
חמש שנים — זה הבר אחר, אבל 10
שנים — זוהי תקופה גדולה מאוד
בחיי־ארם!
אני נזכרת עכשיו בנאומו של יצחק
נבון בכנסת, כשנפרד מהתפקיד (נ־שיא־המדינה
החמישי) .הוא תיאר אז
את השנה הראשונה כארוכה במיוחד
ואחר־כך — כגלגל שעובר מהר יותר
ויותר.
,טוי 117ר הי ט!׳
אחרת?״
בסך־הכל זה נעים. חוץ מזה, המעמד
מחייב...
אני משתדלת שלא לחשוב על עצמי
בתוך הסיטואציה, ולא להרגיש כשחקנית
על בימה.
אני גם לא עסוקה במחשבות, האם
אני מתאימה לייצג את האשה הישראלית.
אני מאוד מעריכה את האשה
הישראלית. יש לנו את הסינתיזה כנשים:
גם נשות־מישפחה וגם נשים
שאינן סגורות בדלת אמותיהן.
ההצבעה בכנסת. איך נעבור חמש שנים
נוספות במישכן־הנשיא?
אני, אישית, היססתי. האם אני רוצה
מה הכריע? בעצם המפתח כאן היה
רצון הבעל. הוא רוצה בתפקיד, מוצא
בכך הרבה עניין: ההזדמנות, הזכות
• לא סוברת וינרון־
אורה הרצוג ליד חלונות שאגאל במישכן
״המיטבחים ממנקמים במיקלטים!״
צינות.
חשבתי שבעלי מתאים לתפקיד.
לולא הייתי חושבת כך — הייתי
אומרת לו זאת. זה מסוג ההרפתקות
שבעלי עושה. התרגלתי לכך.
השנים האחרונות אני מסתכלת הרבה
יותר במראה מכפי שעשיתי קודם־לכן.
קודם־לכן פשוט לא עשיתי זאת.
כיוס, כשזה כבר הפך להרגל, אני
חושבת לעצמי :״איך יכולתי לנהוג
^ ש ת הנ שי א פחדה מפני הראיון הזח. גמהלד הסידורים
לקראת הראיון הובהר לי ונרמז לי ושוב הוברר לי, שהגברת
הרצוי אינה רגילה במתן ״ראיונות כאלה״.
כמה שניות לפני תחילת הראיון, התבקשתי להיות נינוחה
ומרגיעה, להתחשב ולהבין.
המנצח על כל הסידורים והבקשות היה עמי גלוסקא, השליש
החינני של הנשיא, הבקיא בהילכות הבית ושוכניו, מכיוון ששירת
נשיאים קודמים.
אורה חרצוג נכנסה לחדד, מתוחה, ומייד אמרה :״נו, נתחיל!״
כאילו רצתה כבר להיות אחרי הכל.
בתחילת הראיון היא צחקה בעצבנות, והיתה די מאולצת. היא
לבשה חליפה בצבעי שחור־ולבן ונראתה מסופחת ביותר, נעימה.
בהמשך השיחה, התגלו כל הסידורים והאזהרות כמיותרים.
אורה חרצוג היא פשוט אשה חמודה, טיבעית, פשוסת״הליכות,
מקרינה חום. היא היתה רוצה שיכירו בפועלה, במה שחוללה
במישכן־הנשיא, ושלא יעמדו רק על זוויות חיצוניות שלה.
לקראת סוף הפגישה היא שילבה זרועה בזרועי והראתה לי
בנאווה בלתי-מוסתרת, אפילו שובה, כיצד ריהסה חלקים
מסויימים במישכן, כיצד שיפרה ושינתה.
גלוסקא, בכל זאת, לא גטל סיכון. מד פעם סייע בידח להבהיר
את כוונותיה, אם כי לאורה הרצת שפה מובנת ועשירה.
כשהעירה, בביישנות־מה, שהיא נלווית אל בעלה בסיוריו, קפץ
גלוסקא :״בוודאי שאנחנו שמחים -זוהי לוויית־חן כשפרצה
בצחוק, החרה אחריה.
גם כשהשתחררה ונפתחה, נותר עמי גלוסקא זקוף, מאזין,
דרוך. הוא ממלא את תפקידו במסירות ובמיקצוענות יוצאיס-מן-
הכלל.
כמה שעות אחרי שהסתיים הראיון, נבחר חייט הרצוג
לתקופת״כהונה נוספת במישכן נשיאי־ישראל. אורה וחיים הרצוג
ימשיכו להתגורר במשך חמש שנים נוספות במישכן הקר והמנוכר
בירושלים, והיא תהווה עזר אינטליגנטי ואסתטי כנגדו. כמו
שאמרה בראיון :״אולי יאמרו באחד הימים -היתה אשה שהיה
לה טעם...״
ך* שהייתי קטנח, רציתי להיות
^ מדענית. אולי זה נבע מכך שאבי
היה מהנדס. באמת סיימתי לימודי־מדעים
באוניברסיטה במצריים. מהר
מאוד תפסתי את עצמי, שזה לא בריוק
מה שאני רוצה.
מאוחר יותר עברתי מיבדקים כדי
לברר למה אני טובה. המיבחנים ארכו
שלושה שבועות. בסופם אמרו לי:
״מתאים לך להיות עורכת״דין!׳׳
אני גדלתי בבית מאוד ציוני, ולכן
רציתי ללמוד עבודה סוציאלית, לעזור,
לתרום. אבל אני לא סובלת ליכלוך...
אני לא רואה עצמי כאשה שוויתרה
למען בעלה, והמשחקת ״כינור שני״.
בכל זוג יש כינור שני. ישנם תחומים
שבהם אני הוא הכינור הראשון.
זה לא נשמע די פמיניסטי? אז אני
רוצה לספר שבהתחלה, כשנלוויתי לנשיא,
נדהמתי מכך שנתקלתי בכל־כך
הרבה שוביניזם. בכל מקום שאליו
הגענו אז היו מקבלים את פנינו
ב״שלום אדוני הנשיא״ — זהו, שום
התייחסות אלי! לא רק שנפגעתי, אלא
שאמרתי שלא אתלווה אליו עוד.
ודאי שכך אמרתי! אני לא מוכנה
להרגיש כאילו הייתי כסא או שולחן!
אני לא רהיט! לזר לא היו עושים כך,
אילו הגיע לביקור עם אשתו.
אני לא יודעת איר זה נוצר, אבל לא
השלמתי עם זה ובחיי — זה נעלם. לא
עשיתי סצינות ובכל־זאת, זה נעלם.
#אין בוטיות!
רטיות בחמש השנים האחרון
נות? אין פרטיות! זה בא מתוך
טבע מוסד הנשיאות: יש פמליה, יש
הרבה אנשים מסביבנו, כל הזמן
שומרים עלינו, מגינים עלינו, כל הזמן.
מסביבנו אין פרטיות, על אף היחסים
הטובים בין העובדים כאן. יש לי
ריגעי־בדידות. בכל־זאת, אדם זקוק
לדברים מסויימים.
זאת בעייה של מנהיגים בכל רחבי
העולם, אני חושבת. לא מפריע לי
סיגנון הלבוש או הדיבור המצופים
ממני, אבל מפריע לי שאינני יכולה
לשבת כמה שעות לבד ולקרוא ספר,
מפריע לי שאני רואה יותר מדי אנשים.
כשהייתי אשת־שגריר — כשבעלי
היה שגריר ישראל באו״ם — קיבלתי
לפתע כאבי־ראש חזקים במיוחד. הזעיקו
רופא, והוא גזר עלי :״את חייבת
אורה הרצוג בשעת הראיון
״אני משתדלת להינתק ר
״את צרבתאתי שו ע ר
4ד ל תי במצ ריי ם,ב בי ת ציוני. כשגדלנו חיה תמיד קשר חזק
^ לארץ.
לא חיו אז הרבה בתים ציוניים בסביבתנו.
יש לי דווקא זיכרון-ילדות לא-נעים משם: כשהייתי בת 9או
11 למדתי בבית״ספר צרפתי. באחד הימים הצמידו אותי הילדות
הקתוליות אל הקיר, רגמו אותי באבנים וצרחו :״את יהודיה! את
צלבת את ישוע!״
אחרי שנים רבות, בניו״יודק, ישבתי ליד אשה צדפתיה,
במסיבת״קוקטייל. היא היתה נשואה לאיש מאוד חשוב. האשה
התפעלה בקול מסרט שצפתה בו, אבל התלוננה על-כך שכל הקד ושים
שם היו יהודיים. עניתי לה :״את מזכירה לי חוויית״ילדות
שלא דיברתי עליה מעולם!״
מישהו בעט בי, אבל אני המשכתי בקול :״איני מאמינה שצריך
לטאטא את זה!״
כילדה הייתי הקטנה ביותר במישפחה. הייתי הכי אהובה והכי
שובבה. קפצתי כיתות. את בחינות־הבגדות סיימתי בגיל ,15 ומי
שמכיר את המתכונת שבה למדתי יודע מה זה היה לסיים בגיל
כמעט בכל קיץ הייתי מגיעה לארץ־ישראל. היה לי ברור שכאן
אחיה, אך רק ב׳פ 194 עליתי ארצה.
הורי חינכו אותנו לעליה. כך עלינו, אחותי סוזי ואני.
האחות המתגוררת בשווייץ! נו, חאשה הולכת אחרי הבעל.״
אשת־הנשיא ליד כד עתיק שהושאל על-ידי מוסיאון ישראל
״וזיתה אשה בעלת טעם!״
״הייתי רוצה להדליק אנשים...״
^ ורההרצת רצתה מאוד לדבר על ״ארץ־ישאל יפה״ .במשך
> * כ ל הראיון הזכירה לי ש״צריך לדבר גם על זיז!״
אני, מצידי, לא גיליתי התלהבות, אבל הנשיאות מחייבת:
״אני שמחה שיכולתי להמשיך בהתעניינות רבת-השניס שלי
בחמש השנים האחרונות. במשך התקופה הזאת השקענו במיק־לטים
ברחבי הארץ. אני מסיימת חמש שנים כאשת-הנשיא אחרי
שיצרנו 22 גינות סביב למיקלסים ומקומות לנכים. זה נותן לי
סיפוק. אגי ממש עסוקה בזה.
״מה פירוש עסוקה? אני יוצאת, לפעמים, לראות את המקום,
מקבלת תוכניות, יושבת עם אדריכלים, משיגה תרומה. כשאני
מתלווה אל הנשיא ברחבי הארץ, כל ראש־עיר או דאש־מועצה
אומר, :יש לנו בשבילך פינת ארץ־ישראל־יפה -שלושה כוכבים,
ארבעה כוכבים״.׳ הם, כל הזמן, עסוקים בזה. זה כבר נכנס
למודעות.
״לכבוד שגת ה״פ 4הסכמתי לעמוד בראש מיבצע־ניקיון.
תכל׳ס? 14 מישרדי־ממשלה תומכים בי. השדים ישבו מולי, איש-
איש בתורו, ונשבעו לי שזהו הדבר החשוב ביותר בחייהם ..ראש״
הממשלה פתח את המיבצע בתחילת החודש.
״ההיענות היתה מרגשת, מבחינתי.
״מה תפקידי במיבצעז מעולם לא הייתי אשה היכולה לשבת על
תקן של קישוט. אני מקבלת חומר בינלאומי על הנושא. אני יכולה
להרצות לך על שיבעת המקורות של הליכלוך: אתרי-בגייה,
מיסחר, משאיות, ועוד ועוד.
״אינני מבטיחה שיום אחרי יום־העצמאות תהיה לנו ארץ נקיה
לחלוטין, אבל תהיה מודעות! תשוב שהעיתונות -גם אתם
אזרחים -תעודד זאת. באמת הייתי רוצה להדליק אותך, את
העורך שלך, את הקוראים!״
בנקודה זאת הבטתי באורה הרצוג -אשה חמודה, המקפידה
על לבושה, ניקיונה וצורתה האסתטית -והאמנתי לה שהיתה
רוצה להדליק את הסביבה, לשכנע בחשיבות הנושא הנתפס
כשולי והמעורר הערות מבטלות.
היא נפתחה כלפיי באופן מפתיע. היא
אשה מאוד חמה, ונוצרו בין שתינו
יחסים מעל ומעבר. זאת היתה הפתעה
לטובה.
רגע מביך? אני זוכרת שיצאנו
במיסגרת ביקור ממלכתי ממחנה-
הריכוז ברגן־בלזן. עלינו אז למטוסי עם
ריכארד פון־וייצזקר ורעייתו. נוצר אז
רגע מביך ביותר. היה כבד נורא.
חווייה מיוחדת היתה לפגוש במר-
גרט תאצ׳ר: היא אשה כל־כך עירנית,
כל־כך מקשיבה, כל־כך יודעת להתבטא,
אשה חכמה, מיוחדת.
בעלה? התרשמתי שהוא איש שקט.
הוא מתאים לה, מפני שהיא כל־כך
תוססת. כששוחחתי איתו ארוכות, הוא
התלונן שהיא כל הזמן עובדת.
מה הייתי רוצה שיזכרו מתקופת?,
אני חושבת שעזרתי לנשות־הנשיאים
שתבואנה אחרי.
בית־הנשיא לא היה מתוכנן אף-
פעם. יש לו מיגבלות משלו. פשוט לא
ידעו, כשבנו אותו, מה צריך. אני מנסה
לעשות אותו יותר פונקציונלי, מבלי
שזה יעלה למדינה בכסף. אילו היית
רואה איך אנחנו מכינים ארוחה חגיגית!
איך שני המיטבחים ממוקמים למטה,
במיקלטים, וצריך להעלות ולהוריד כל
מנה!
עוד לא חשבתי על הדימוי שהייתי
רוצה ליצור לעצמי. אולי הייתי
מעדיפה להיזכר כמי שניסתה לעשות
את התפקיד בצורה הטובה ביותר.
הייתי רוצה להכניס טעם.
אני לא יכולה להסביר זאת היטב.
טעם זה דבר מאוד אינדיווידואלי,
והמון דברים כאן חסרי טעם. אולי
באחד הימים יסתכלו לאחור, ויאמרו:
״היתה אשה בעלת טעם״...
עכשיו, כשאנחנו מדברות — מחר
ההצבעה — הכל בטוח. לבעלי מובטח
רוב־קולות. אבל אנחנו ספורטיביים.
הקדנציה השניה, כפי שהיא מצטיירת
בעיניי עכשיו, היא לא דבר כבד על
כתפינו.
הדבר המשותף לי ולבעלי הוא
הגישה: לעשות מה שמעניין אותנו, וכן
— כן, לא — לא.
במשך חיי עם בעלי עברתי 17
פעמים דירה. אני כבר רגילה, לוקחת
זאת באורח ספורטיבי. הדבר היחידי
שהרתיע אותי בכהונת־הנשיא היה:
״אוף, עוד שינוי!״ הייתי כבר שבעת־שינויים.
כעת,
במשך חמש שנים לא צפוי לי
כל שינוי.
אחרי־כן? בעלי היה פעם ראש אמ״ן,
ובאחד הימים הפסיק להיות ראש אמ״ן.
אני כבר יודעת לעכל שינויים בתו־ארים,
בתפקידים.
האם אני מקפידה בתוארים כפי
שהקפידו קודמיי(מייחסים זאת לאופירה
ויצחק נבון)? אני לא מקפידה.
לא, לא, בפירוש — לא!
אולי בפומבי, כשאני פוגשת בידידים,
הם יותר רישמיים, אבל לא, לא,
לא מעבר לזה!
אני לא רגילה במתן ראיונות. לא
הייתי רוצה שמי שיקרא את הראיון
יתרשם שאני מחפשת לעשות רושם.
הייתי רוצה להצטייר באשה המאמינה
במה שהיא עושה. רק שלא יתרשמו
שאני מתייחסת אל עצמי יותר מדי
ברצינות. הסכנה הכי גדולה לאשה
בתפקיד כמו אשת־הנשיא, היא שתתייחס
אל עצמה ברצינות.
צילם: אבי ולדמן ₪
אני לא נאיבית. ברור לי שמקשטים
ומנקים בכל מקום לכבוד ביקור הנשיא,
אבל גם מנצלים את ההזדמנות
כדי לשפוך את הלב.
• המונה היתה רבמז
״1ליקחת את כל עם־ישראל איתי!״
אני, מצירי, רואה רצון אדיר, התקדמות.
אני מכירה את הפלורליזם
בישראל. בידי כמה אנשים במדינה
נפלה הזכות להכיר אותה ממש?
בעלי איפשר לי לבחור, אם אני
רוצה להתלוות אליו או לא. עכשיו אני
מתלווה אליו לכל המסעות. הוא
התרגל לכך.
בסולם העדיפויות? אני מדרגת את
הסיורים ברחבי הארץ גבוה מאוד, בין
ח״ב שאקי
סנן־שר אצל נולדה
ניסיון שעזר לו להיות סגן שר־החינוך
בממשלת גולדה מאיר, בראשית שנות
ה־.70
הנזישפטז והפילוסופית
נחוג יום־הולדתו ה־ 57 של
מיכאיל סרגייביץ׳ גורבאצ׳וב,
שליט ברית־המועצות זה שלוש שנים.
גורבאצ׳וב, יליד כפר בדרום רוסיה,
הוא בנו של נהג קומביין, שביקש
תחילה ללמוד פיסיקה באוניברסיטת
מוסקווה, אך פנה, בסופו של דבר,
למישפטים ולחקלאות. במוסקווה גם
פגש גורבאצ׳וב את ראיסה מקסימובנה
טיטורנקו, סטודנטית לפילוסופיה וביתו
של מהנדס־רכבות סיבירי, אותה
נשא לאישה בגיל 23 והיא אם בתם
היחידה, אירעה, כיום בת ,28 אם
לשניים ׳,רופאה במיקצועה, ונשואה
לרופא.
ר.ח 1ט 0והקול
^ יך מתכוננים לביקור ממלכתי?
בדרך־כלל נותנים לי תיק ממיש־רד־החוץ.
אני לומדת על המדינה שבה
אני צריכה לבקר, על האנשים שבהם
אני צריכה לפגוש, כן — את הנשים...
האם אני זוכרת פשלה מצירי, כפי
שסיפרה לאה רבין על פגישתה עם
רוזלין קרטר? לא, לא, אני יודעת איך
ליצור כימיה.
גברת קרטר, אגב, היא באמת אשה
קיה•
אני זוכרת לחיוב את מלכת־דנמרק.
נחוג יום־הולדתו ה־ 60 של
אבנר חי שאקי, ח״כ המפד״ל הניצי
מאוד. שאקי, יליד צפת, אב לשני בנים
ולשלוש בנות, הוא מישפטן בהשכלתו
(חניך אוניברסיטות ירושלים וקיים־
ברירג׳) שגם ניהל, בעבר, בתי־ספר
עממיים בעכו ובאליקים שבשומרון,
הושבע לנש״אם השלישי של
חצי מיליון הקפריסאים היווניים,
ג׳ורו״׳ ואסיליו ,56 ,מיליונר שמאלני,
אב לשלושה, ובעל חברת חקר־שווקים,
שלה סניפים ב־ 12 ארצות.
ואסיליו גדל בהונגריה, שאליה היגרו,
לפני 43 שנים, הוריו הקומוניסטים, אב
מנתח־עיניים ואם רופאת־שיניים. הוא
התחיל ללמוד רפואה בשווייץ, אך
הסב, לבסוף, לכלכלה, שאותה למד
באנגליה. אחת מתוצאות־הלוואי של
נדודי ואסיליו: שליטתו בשבע לשונות
(יוונית, הונגרית, אנגלית, צרפתית,
רוסית, איטלקית וגרמנית).
הנשיא .״אני לא מחפשת גולת־כותרת, לא, לא. פשוט הייתי רוצה
שתהיה כאן הרגשה של חג. אנשים לא יודעים מה זה לנקות.
בדרך״כלל חושבים, נו, ט ,ט אבל אילו ידעת איזה אנשים
התנדבו, איזה אנשים נרתמו לעזור״.״ בסוף נדלקתי. היתה לי ברירהז להכיר את ישראל.
בעלי תמיד אומר :״הלוואי ויכולתי
מצפת לקיימברידג
מיליונר ב! קומוניסט
שאל תי או תהאם זוהי גול ת״הכו תר ת של פעילו ת ה כא שת״
מסיבות־הקוקטייל והנאומים, אבל מתחת
לביקורים אצל ראשי־מדינות או
אירוחם.
גזנזתריגז
ליד שטיח-קיר בכניסה למישכן
״נברת קארטר היא באמת אשה קרה ר
גחוג בלונדון, יום־הולדתה ה־
300 של לוידס, חברת־הביטוח הגדולה,
הידועה במיוחד בביטוחי־הספנות שלה,
הגובה מדי יום פרמיות־ביטוח בסך 53
מיליון דולר, המרוויחה מאות מיליוני
דולר לשנה והמעסיקה 5000 עובדים.
ראשיתה של ל 1ידס (באנגלית: של
לויד) בבית־הקפה הלונדוני של אחד
אדוארד לויד, שבו נהגו להיפגש, בסוף
המאה ה־ ,17 בעלי אוניות, סוחרים ואני
שי־כספים, שהתארגנו לספק ביטוחים
ימיים, המהווים עד היום את רוב עסקיה
של לוידס, אף שהיא אינה מניחה את
ידיה גם מביטוחים יוצאי־דופן כביטוח
חוטמיהם של מריחי־יין מיקצועיים או
קולותיהם של זמרי־אופרה.
מיר אלוו מסברת על לדותה בגיבעת״ם, על פויחת הקאו״וה
שלה בלהקת־הנח״ל, על חייה עם שמוליק אומני( ,ול ילדיה, שאחד
מהם היה חולה־סדטן והבריא, וועל התקלינו החדש שלה
..לא הפסקנו לעבוד
בגלל הילו, למחת
שחץ! עשה אימים.
החיים מ ל המ״ת -
זה דבר מוא״
י מירי אלוצי ולשמוליק אומני, בעלה,
/יש בתיקשורת תדמית של עושי צרות.
לפני שהלכתי לראיין את מירי, אמרו לי
שאי־אפשר לראיין אותה לבד, ששמוליק
מתערב בראיון, שהוא לא נותן לה לענות
ומשתלט על השיחה.
בבוקר שטוף שמש פגשתי את מירי
בבית־קפה שקט בתל־אביב. אשה נאה,
במיכנסיים צמודים ובמעיל-פרווה ארוך,
מאופרת איפור של בוקר, בכובע שחור
מחמיא על שיער בלונדי. היא היתה לבד.
להיפך, בשיחת״הטלפון שקדמה לראיון היה
דווקא דגש מצד הזוג אלוני־אומני שהראיון
ייערך עם מירי.
את אומני, שהגיע אחרי שעות ארוכות
של שיחה בינינו, פגשתי רק לזמן קצר,
כשבא לקחת אותה. ערכתי איתו ראיון קצר
(ראה מיטגרת) בעיקר משום שבמהלך
הראיון נודע לי, להפתעתי, שהוא, כמפיק-
התקליט החדש ״טיפה אהבה״ ,החליט
להפיץ אותו דווקא דרך חברת הפצה והפקה
של התחנה״המרכזית, חברה המפיקה את
מה שמכונה ״מוסיקה של התחנה המרכזית״
או ״זמרי קסטות״ ,בדרך־כלל מוסיקה מיז-
רחית. מירי היא האשכנזיה היחידה והראשונה
שמגיעה לחברה זו.
פגשתי אשה שהשם שלה מוכר היום גם
לזקנים וגם לילדים בבית־הספר היסודי.
זמרת ששרה כמה מן הלהיטים הגדולים
יותר של הזמר העברי, ולמרות שזה לה רק
התקליט השני בקאריירה הארוכה שלה,
שמה קיים בתודעה של רבים.
פגשתי אשה שהפכה לסמל, אולי בעיקר
בגלל שיר אחד, שיר שהפך להימנון, שיר
שעשה היסטוריה ,״שיר לשלום״ ,שיר שמ עורר
עדיין צמרמורת והתרגשות בכל פעם
שהוא מושמע. מירי בחרה לשלב גם את
השיר ה״ותיק״ הזה בתקליט החדש.
זמן קצר אחרי רצח הנשיא המצרי אנואר
אל״סאדאת, ערך אייבי נתן עצרת לזיכרו
בכיכר מלכי ישראל בתל-אביב. הוא ביקש
אז ממירי לשיר שם את ״שיר לשלום״.
לכבוד האירוע המיוחד (ויש לה, כך היא
אומרת, זיקה מיוחדת לנשיא המנוח, גם
בגלל העובדה ששניהם נולדו באותו היום -
25 בדצמבר) טרחה מירי לתרגם תרגום
חופשי את אחד הבתים של השיר לערבית,
ושרה אותו אז בפעם הראשונה. מאז הוא
מושמע לעיתים בקול־ישראל בערבית וב-
עיקבות זה הגיעו אליה מיכתבים רבים של
מאזינים ממצריים וממדינות ערביות אח רות.
פגשתי אשה שהגיעה לשיא כשהיתוז
נערה בת ,20 חיילת בלהקת־הנח״ל, ואשר
מאז, בגלל סיבות שונות, חלקן אובייק טיביות,
לא הצליחה למצוא את דרכה באופן
ממוסד.
במהלך השנים עשתה דברים שוגים בתחום
היצירה. היא שרה, שיחקה בתיאט ראות
ובקולנוע, הופיעה בערבי־יחיד. קאר-
יירה מגוונת.
בין השאר היתה סולנית של להקת
״אחרית הימים״ ,להקת״הרוק הראשונה
בארץ. היא הופיעה כסולנית של ״חבורת־יי*
.בימות״ בערב שירי נעמי שמר. היא שיחקה
בסרט ״חכם גמליאל״ לצידו של יוסי בנאי.
ביקורת שהופיעה באחד העיתונים באו תה
התקופה 1973״היא תגלית. היא
תגלית עצומה אפילו. לדעתי היא אחד
הדברים היפים ביותר שקרו לסרט היש ראלי
מאז גילינו את אורי זוהר כבימאי
ב,חור בלנה׳.״
כמו כן שיחקה בתפקיד ראשי לצידו של
טוביה צפיר בקומדיה ״נישואין נוסח תל ״״•
אביב״ ,תפקיד שעליו היתה מועמדת לפרס
ה״אוסקר הישראלי״.
מירי הופיעה בתפקיד ראשי בסרט
״אהבה אילמת״ .היא השתתפה במופע
״הללויה הוליווד״ ,הופיעה ב״ערב שירי
1ברכט״ ,ועל הופעה זו זכתה לביקורות
^ מצויינות, גם ממומחים לשירי ברכט. היא
״** גם היתה כוכבת של מופע ביידיש. וזו רק
רשימה חלקית.
חוץ מהדברים האלה, מירי היא זמרת
מבוקשת בעצרות ובכינוסים גדולים. כך
שרה, למשל, את ״שיר לשלום״ בכנס־הנח״ל
לדורותיו, בפני 80 אלף איש בפארק הירקון
בתל-אביב.
״זה היה אחד הרגעים הגדולים ביותר
בחיי. הקהל פשוט עמד ובכה.״
במהלך השנים הספיקה מירי, בנוסף
לקאריירה האינטנסיבית, להינשא ולהתגרש.
עכשיו היא נשואה לשמוליק אומני.
שחקן, בימאי ומפיק בזכות עצמו.
במשך שלוש שנים שבהם עבדה, ביחד
עם שמוליק, על התקליט החדש ״טיפה
אהבה״ ,הספיקה גם ללדת שני ילדים, לטפל
במשך שנה ארוכה ומלאת-מתח בבנה הקטן
שחלה בסרטן והבריא, וגם להמשיך להופיע.
_ את הצד המוסיקאלי של התקליט הפיק
גרי אקשטיין, את השירים כתבו קובי
לוריא, אהוד מנור, שמואל קלוסקי, עימ נואל
צבר, ברטולד ברכט ויעקב רוטבליט.
את הלחנים כתבו נתן כהן, אלי סמרי, יאיר
רוזנבלום, קורט וייל ויאיר קלינגר.
• את רוצה לומר שחבח־ת-ההפקה
הממוסדות דחו אותך, בלשון עדינה?
אני מעדיפה לאמר שהם לא הימרו עלי.
• זה מעליב?
זה לא היה מעליב. כשאתה לא שווה כלום
ואתה מנסה לדחוף בכוח, זה משהו אחר, אבל
כשאתה מכיר בערך עצמך ומקבל פידבק מהקהל,
זה די מדהים ולא צפוי. אבל בדיעבד גילינו שזה
לא דברים שלא בסדר אצלנו, אלא אצלם.
• ואולי הס צודקים?
חס וחלילה.
• היה לד ביטחון כזה כל הזמן? י
בוודאי.
• במהלך שלוש השנים שבהן עבדתם
על התקליט היו רגעים קשים,
שחשכת שהוא לא ייצא לפועל, שהפרוייקט
לא יצליח?
הקשיים היו פיננסיים, וזו הסיבה שלא הוצאנו
את התקליט במכה. התקליט, כולל כל ההוצאות,
מסתכם ב־ 30 אלף דולר, ואף יותר.
מירי ובנה ירמי
,אמא שלי שרה יפה, וגם סבתא שליו
• מאיפה הכסף?
לא היה לנו את זה בבת אחת. לזמר הקשור
בחברה מסודרת, מוציאים תקליט כל תקופה
מסויימת. והם עושים הכל. אנחנו עשינו הכל
לבד, אבל זה היה גם הכיף שלנו. משכנו את זה על
פני שלוש שנים.
• זה הרבה זמן?
באופן ממוצע לארץ, אולי. השקענו את הכספים
מעבודה.
• היו רגעים של שבירה?
לא. כל הזמן הופענו, ותמיד היתה דרישה
להופעות, הרווחנו כסף ויכולנו מדי פעם להיכנס
לאולפן, להקליט שיר ולהוציא תקליט־שדרים
לרדיו כדי להמשיך ולהיות קיימת בתודעת־הקהל
עם שיר חדש.
• מי בחר את החומר?
במשך השנים נפגשתי עם יוצרים, והשירים
נולדו מתוך מיפגשים איתם. שמוליק היה שותף
לבחירה האמנותית שלי, הוא היה היועץ האמנות
.,אמן זקוק לאוזן אובייקטיבית, ושמוליק
עושה זאת בשבילי.
חלק מהלחנים נתנו לאהוד מנור. במיפגש שלו
איתי יוצאות לו כל הנימות הליריות, היותר
עצובות, דברים שהוא בדרך־כלל לא נוהג לכתוב
לאחרים.
• זה לפי בקשה שלך?
אני חושבת שזה בא מתוך אמונה שלו ביכולת
שלי להעביר את זה בצורה שלא תתפספס.
אחד השירים בתקליט, גהאיכר ממשיך
לחחש, היה רעיון של שמוליק ונכתב בעיקבות
מילחמת־לבנון. הרעיון היה על איכר בביקעת־קרעון,
שהמילחמות עוברות עליו כבר דורות
והוא בכל זאת ממשיך לחרוש.
• היתה כוונה שתהיה לחומר נגיעה
פוליטית?
בהחלט, נגיעה פוליטית וחברתית שקשורה
למילחמה. אחר־כך בא שמוליק קלוסקי שהציע
לי שיר לקדם־ארוויזיון לפני שנתיים. ואני לא
כזאת שרצה אחרי התחרויות האלה, אבל העיתוי
והשיר התאימו, אז החלטתי ללכת.
• זה היה הימור?
כן. השיר מצא־חן בעיני, חשבנו שהמוסיקה
קלילה וקליטה, וזה מה שמתאים לתחרויות.
• והופעת איתו בתחרות?
• ז ה לא נחשב לפחיתות־כבוד?
פחיתות כבוד בוודאי שלא. אתה כאילו מעמיד
את המעמד המיקצועי שלך למיבחן שהוא אולי
קצת לא הוגן.
• מבחינה מיקצועית זה מאוד שיט־
הקהל בוחר שיר שמתנגן לו, והוא אולי מושפע
גם מן הפופולאריות של המגיש. האמת היא
שהשירים שנקלטים מהר, בדרך־כלל, גם נשכחים
מהר. זה לא מה שחשבנו על השיר שלנו, אז
שלחנו אותו לתחרות.
• היית במתח?
ברגע שאת כבר בתוך תחרות, ברור שאת רוצה
לזכות. אבל אני לא בנויה על סוג כזה של
תחרויות וזה לא מה שיבנה או יהרוס את
הקאריירה שלי. יש זמרים שבכלל לא שולחים
שירים, כדי שלא להעמיד את עצמם במיבחן.
אבל, בסך־הכל, זה היה כיף. השיר זכה במקום
שישי, וזה אחד משניים או שלושה שירים יחידים
שנשארו מאותה תחרות ושעדיין מנגנים אותם.
• וכבר מגיל צעיר היה ברור לך שזה
יהיה המיקצוע שלך?
לא מבחינה מעשית. גם בבית לא חיזקו את זה
במיוחד. שלחו אותי לנגן, ניגנתי על חלילית,
והייתי נגנית מצטיינת, ואחר־כך למדתי לנגן על
גיטרה.
• בבית זה נחשב לפחיתות־כבוד
להיות זמרת?
יכול להיות. אמא שלי רצתה שאהיה מורה,
ושלחה אותי ללמוד הוראה בסמינר הקיבוצים
• מישפחה פולנית?
חצי. אבא שלי פולני, שבא בגיל צעיר לארץ,
ואמא שלי היא נכדה של מאיר ואסתר קוזלוב־סקי,
שהם רוסים אנשי העליי השנייה. סבי היה
חבר באנגדת־חשגמר. סבתי היתה אחות מוסמכת,
והקדישה את חייה למיקצוע. גדלולי בגיבעתיים
על גיבעה שסבי היה למעשה הכובש שלה, ובזמנו
היא גם נקראה על שמו. כשאמא שלי גדלה היו
בבית פרות והיא גם רכבה על סוסים. כשהיא
היתה בהריון איתי, היא נהגה לחלוב את הפרות.
בתור ילדה אני זוכרת שהייתי מחלקת חלב
בכדים בשכונה.
• אז זמרת זה דבר שמאוד רחוק
מכל הרקע הזה.
אמא שלי שרה יפה. אבי ניגן בחליל־צד,
בחצוצרה ובמנדולינה. עניין המוסיקה היה מאוד
חזק בבית. היה לנו פטיפון כשעוד לא היו
פטיפונים. היתה הרבה מוסיקה ספרדית, ומצד
שני גם הרבה מוסיקה ישראלית. גם הסבתא שלי
שרה יפה. העניין של מוסיקה ושירה תמיד היה
בבית, אבל בגדר תחביב. אנשים רציניים שמתעסקים
במיקצועות מסודרים לא חושבים על זה
כמיקצוע, ועובדה ששלחו אותי ללמוד הוראה.
• התמרדת?
לא. חיידק־הבימה תמיד היה בי, מאז שאני
זוכרת את עצמי ותמיד חלמתי לנגן עם כל
הכלים ואהבתי להופיע, אבל לא חשבתי על זה
כעל מיקצוע.
• עד שהגעת לצבא?
לא בדיוק. בסמינר ניגנתי בגיטרה ומרגע
שהבנות גילו אותי, הן לא הניחו לי. שם יצא לי
• את חושבת שתעשי את זה שוב?
במידה ויהיה שיר מתאים? למה לא? המיקצוע
שלי הוא בסופו של דבר בידור, וכל דבר שגורם
לקהל הנאה והתרגשות, מה פתאום לשלול אותו?
• זו הגישה שלך למיקצוע?
אני רואה את עצמי קודם כל כזמרת, כמישהו
שקיבל את המתנה שנקראת קול יפה, קול טוב.
נולדתי עם זה, לא שאלו אותי. ועכשיו, מה עושים
עם זה?
• מתי ידעת שיש לד קול טוב?
מילדות, תמיד. אני זוכרת את עצמי שרה
ומחקה את הזמרות הפופולאריות של אז, כמו יפה
ירקוני ושושנה דמארי.
• אמרו לד בילדות שיש לך קול יפה?
הייתי הילדה הבולטת בגן ששיחקה את
התפקידים הראשיים. הגננת תמיד נתנה לי
תפקידים גדולים.
• גדלת בתל-אביב?
לא. בגיבעתיים, אני פרובינציאלית מגיבע־תיים.
גדלתי בסביבה פועלית.
• מה עשו ההורים?
אלוני במסיבה(לידה: לילי אבידן)
.הייתי הילדה המלטת בגן, שתמיד שיחקה את התפקידים הראשיים!״
אבי, זיכרונו לברכה, היה חבר בקואופרטיב
הארגז ואמא אחות טיפולית. אני הבת הבכורה ויש
לי עוד אח ואחות. .
להופיע באופן די קבוע. לא היה אירוע או
התקבצות שלא הייתי מופיעה בהם, ואלה היו
המיפגשים הראשונים שלי עם קהל.
• איך היתה ההרגשה?
זה היה כיף. הבימה היתה תמיד חלק ממני.
• לא היתה לך אימת־קהל?
לא. ואז הלכתי לבחינות של להקת־הנח״ל
ולפני שהספקתי לגמור את הבחינה כבר ידעתי
שהתקבלתי.
• מי היו הבוחנים?
שלום חנוך, מנחם זילברמן, שולה חן, ששי
קשת.
• התרגשת?
מאוד.
״כשהייתי שרה, ה״ת• צ רי כהל חנו ק דמעות!״
(המשך ם עמ 1ד ) 18
• מה שרת?
את שיר המלח האיטלקי של לוליק.
• תה בעצם היה רגע גורלי בחייך.
לא הרגשתי אז את הגורליות, לא הבנתי. אני
מאמינה שאז גם לא היתה לי אמביציה גדולה ולא
היה לי תיכנון רציני.
• אבל בדיעבד זה קבע את העובדה
שתהיי זמרת.
תמיד שאלו אותי מה פיתאום הלכתי למיבחן.
מתוך הערכה לכישורים שלי ומתוך שמיעת רדיו
ותקליטים ידעתי בדיוק מה אני שווה, אבל אם
לא היו מקבלים אותי הם היו מפסידים.
• היית צריכה הרבה ביטחון בשביל
כך הרגשתי. הייתי מאוד בטוחה במה שיש לי
להציע.
״הכימיה ביני ובין
שמודק עבדה מהר
מאוד, ומייד •דענו
שמצאה כל אחד אח
מה שליבו!וחפש״
• ואיך הגיבו ההורים?
לא היתה להם אף פעם זכות וטו, ובוודאי שלא
בגיל הזה. ממילא עמדתי להתגייס לצבא.
• וכוכבך דרך מהר מאוד?
לא. בשלב הראשון הם רצו שאחליף את שולה
חן שהשתחררה, וביחד עם שלום חנוך הם עשו את
התפקידים הראשיים, אבל זה לא יצא, כי
התוכנית ירדה. במשד שנתיים הייתי חברה מן
המניין בלהקה, לא בלטתי במיוחד, לא הובלתי
אף תוכנית.
• למה?
תשאלי את יאיר רוזנבלום.
• ואחרי שנתיים חתמת קבע?
יאיר רוזנבלום ביקש שאחתום קבע ואמר לי
שהוא הולך לבנות את התוכנית עלי. ואז,
כשהייתי סולנית, נולדו להיטים גדולים. שיר
לשלום, הבן יקיר לי אפרים, היאחזות־הנח״ל
בסיני. הייתי הסולנית וגם המצחיקנית של
התוכנית.
• והבל קרה בעצם בבת־אחת?
כן. באותה התוכנית זה קרה בבום.
• ההצלחה הבהילה אותך?
בדיעבד יצא שהשנתיים הקודמות שעבדתי
בלהקה היו לטובה, כי רכשתי ניסיון במיפגש עם
קהל. עניין הבימה היה מוכר, הייתי משופשפת.
ואז פשוט היתה עוד תוכנית שבה יצאתי אל
האור.
• ואז גם התחילו להכיר אותך, כי
היית כוכבת?
באותה התקופה הטלוויזיה התחילה לשדר
באופן רציני. אני זוכרת שנסענו עם הלהקה
לטבריה יום אחרי שידור שיר שלי בטלוויזיה,
ומישהי במיזנון בטבריה אמרה שהיא מכירה אותי
מהטלוויזיה, ופתאום תפסתי את הראש ואמרתי
לעצמי שנגמרה האנונימיות, שכל מיזנונאית
בטבריה מכירה אותי.
• זה הבהיל אותך, או שימח אותך?
זה כמובן מחמיא ומשמח לאדם שמעוניין
להופיע, אבל זה מוזר שמתחילים לזהות אותך
בכל הזדמנות.
• זה מטריד?
זה נעים ומטריד. זה הכל. אני מאמינה שזה
קרה לי בגיל צעיר, ואז באמת לא היו לי היועצים
הנכונים שיעזרו לי לכוון את הדברים.
הלכתי אחרי האינהיביציות הפרטיות שלי
ואחרי קו־המחשבה האישי, שהיה חסר־ניסיון
מיקצועי, וכך קרה שסירבתי לחתום חוזה ארוך
עם אברהם(״פשנל״) דשא וסירבתי לחתום חוזה
ארוך עם סי־בי־אס.
• בדיעבד את מצטערת?
כפי הנראה שבדיעבד אלה עובדות שדי פגעו
מירי אלוני ובעלה
״כשאנחנו ם וז 11 כחים על לשות, החלב נזלשו־בקאריירה
שלי, כי אמן לא יכול לעבוד לבד, הוא
חייב לקשור את עצמו לאנשים שישווקו וימכרו
אותו, ומפני שלא הייתי חתומה עם חברת־תקליטים
לא הקלטתי. מאז הוצאתי רק תקליט
אריך־נגן אחד, שיצא ביוזמה עצמית.
• אז בעצם אחרי הצלחה מסחררת
נשארת תלויה באוויר.
כן. משום שלא הייתי חתומה על חוזה עם
חברת־תקליטים היה לי קשה להתחדש כזמרת.
אבל מאידך גיסא, אני מוכרחה לציין שבאופן
מיוחד נשארתי בתודעת־הקהל במשך כל השנים
האלה ולא בכדי. אומנם תקליט זה שיא מסויים
בקאריירה של זמר, אבל במשך השנים עשיתי
המון דברים חוץ מאשר להוציא תקליט, כך
שהקשר נמשך. נשארתי במעמדי. ומלבד זה
שמוליק אומני מסבו עד הנקת התקדם וער הדור שבה הוא
מפיץ אותו באמצעות חבוה המונות קסטות בתחנה המונזית
,אני לאהמצא תי א ת מירי!״
שמוליק אומני הוא בעלה של מירי אלוני.
שמוליק אומני הוא גס אמן בבני עצמו.
במהלך שנות הקאריירה הארוכות שעומ דות
מאחוריו, הספיק להשתתף ב* 25 סרטים
שונים ובהצגות״תיאטרון רבות. הוא
למד את אמנות״המישחק על כל צדדיה -
מישחק, בימוי, הפקה -בבית״הספר לא*
מנויות של אוניברסיטת גיו-יורק, הנחשב
לאחד הטובים בעולם. במהלך שהותו בניו־
יורק המפיק לעבוד עם להקות שוגות שהיו
אז, נשגות ה״ ,70 מן הגדולות בארצות-
הברית. הוא גם הופיע בשחקן בלהקת
״לינקולן סנטר״.
אומני, יוצא יחידה ,101 משמש באמרגן
ובמפיק של אשתו. הוא זה שהפיק את
התקליט האחרון שלה, בולל את העטיפה
והוא זה שהחליט, בצעד מהפבני ויוצא־דופן,
למסור את הפצת התקליט לחברה
המתמחה בהפצת מה שמכונה ״זמרי ק סטות״
,או ״קסטות של התחנה המרכזית״,
חברת טל-הפקות. בשבוע הראשון שבו יצא
התקליט לשוק, בך סיפר לי, נמכרו ממנו
יותר מ-סססג עותקים וזו נחשבת להצלחה
גדולה. בעלי-מיקצוע צופים שהוא יהיה
שלאגר.
• ש ל מי היה הרעיון להפיץ את
דתקליט דרך חברת*הפצה של מה שמבונה
״קסטות של התחנה המרכזית״?
רעיון שלי. לפני יותר משגה, כשהמאסטר כבר
היה גמור, אמדתי שהתקליט קפץ בתחנה
^המרכזיות צחקו עלי, חשבו שאני משוגע, אבל
מסתבר שאלה חברות הפקה והפצה מיקצועיות
מאוד.
• מה זאת אומרת?
הם פשוט עוברים. הם לא מתעסקים ברכילויות
ובקליקות. יש להם שני קריטריונים: מה
שיכול להימכר הרבד״ והקדיטרית השני הוא שרט
לוקחים רק מי שהוא כוכב. אני מעיד על עצמי
שאני לא טמבל ולא נאיבי ולא חדקישוט. אני
בטוח שמה שאני עושה עכשיו, אחרים יעשו בעוד
שנה. אני נלחם באנשים ובגורמים שהיו חזקים
פעם והיום כבר לא.
• אבל אלה האנשים שמחליטים.
זה הבי קל לשחק באמנות. זה הכי פחות מסוכן.
דרושים הבי פחות קריטריונים, הכי פחות ניסית.
מירי ושמוליק
״אי! ויכוח שסיר׳ סירשרת־
• אץ־ המימסד מתייחם לזה שפנית
לתחנה המרכזית?
בדיעבד מסתבר שבקרב החברות של התחנה
המרכזית היתה תחרות מי יקח את סירי ואת
התקליט החדש, ואני לקחתי את ההצעה הטובה
ביותר.
• ואיך המימסד מתייחס לזה?
•לאיבזילזול?
מה פתאום? בקינאה ובתדהמה. אני בטוח שלא
יקה הרנה זמן ומה שאני עשיתי עכשיו כולם
יעשו בעור שנה. ואת כל זה קל לעשות כשמדובר
במירי. אני לא המצאתי אותה, היא נולדה מידי.
להקודהנורל זו להקה של חובבנים, אבל היא
מאוד מוכשרת והלהקה נתנה לה חשיפה אדירה.
ואחר־כך היא נפלה בין הכרישים של הבוהימה,
ושם נשכו אותה מכל הכיוונים והשאירו בה
טביעוודשיניים שרק עכשיו מתחילות להגליד.
לפי דעתי אין כלל ויכוח שאילו מירי אלוני
היתד. משחקת במשל הניר הקווקזי במקום מימי
קם, אז להביסה היו עוד 100 הצגות בכיס, בלי
שייכות לרמת ההצגה. מי שאומר שנאמנות אין
קריטריונים, הוא בור. מי שלא עושה שימוש
במידי הוא אידיוט, או רשע או אינטרסנט.
• דמה הוא באמת?
או שלושתם ביחד.
• אתה חושב שזה מכוון אישית נגד
מירי?
לא, זה האופי שלהם.
• אבל אתה לא חושב שזה אישי?
לא. עד במה אני *כול להיות חשוב לעזאזל
שזה יהיה אישי נגדי? יש בארץ מאבק בין אלה
שרצים עם ההמון בלי לשאול, לנ ץ אלה ששר
אלים ואז רצים לביות ההפוך.
• אבל יותר קל להיות חלק מההמון.
אבל זה מסוכן. העובדה שמירי מוכשרת, וזמר
עם קול כסו של מידי נולד פעם ב״ 50 שנה, על זה
אץ ויכוח.
• איזה זמרים בארץ טובים בעיניך?
אני מדבר על זמרים מבצעים, לא על זמרים
יוצרים. אני חושב שאסור לערבב ביז שני
התחומים. שלום חנור הוא זמר טוב, יש לו קול
טוב, הוא מנגן טוב והוא גם כותב מצרין. שימעון
ישראלי. זוהר ארגוב היה זמר אדיר מכל הבחינות.
וזמרות אני לא מכיר אף אחת, חוץ מאסתר
עופרים ומירי אלוני.
מעולם לא הפסקתי את רצף ההופעות שלי.
• היו רגעים במשך השנים שבהם
חשבת שאולי המיקצוע לא מתאים לך?~
לא, למה?
• את אוהבת את המיקצוע?
מאוד אוהבת אותו. אני מאמינה שזה מה שאני
צריכה לעשות. לא סתם אלוהים נתן לי אגוזים,
תודה לאל, יש לי שיניים ואני מוכנה לנשוך בכל
רגע. אבל זמר, ואמן בכלל, תלוי מאוד בצד של
ההפקה, במי שמוכר אותו. והצד הזה היה אולי
קצת יותר חלש אצלי במשך כמה שנים, כי עשיתי
את זה בשביל עצמי ולא בעזרת איש מסודר או
מישרד שמתמסר לזה. הכל השתנה במיפגש שלי
עם שמוליק.
• שהיה בתחילתו קשר רומאנטי?
קודם כל התאהבנו. ידעתי שהוא שחקן בימה
וקולנוע ותיק. יש מאחוריו ״רק״ 25 סרטים. יש לו
ניסיון ארוך בתיאטראות, הוא תלמיד של פיטר
פריי, של צבי פרירלנד וגם סיים את בית־הספר
לאמנויות באוניברסיטת נידיורק, ואני חושבת
שהוא השחקן היחידי בארץ שיכול להתהדר
בתואר הזה.
• וכל זה היה לפני שהכרתם?
כן. אני ידעתי על כל העבר שלו.
• מתי הכרתם?
ב־. 1982
• את זוכרת באיזה אירוע?
הכרתי אותו קודם באופן שיטחי, אבל נפגשנו
במיסעדה שלו. באותה התקופה הוא התעסק
בביזנס לצד הקאריירה שלו כשחקן. ואני הזמנתי
אותו להמבורגר. יצאתי, ואמרתי שאני כבר חוזרת,
וכשחזרתי מצאתי שההמבורגרים שרופים,
אבל אז הוא גם גילה לי שהלב שלו שרוף עלי**,
הייתי בראש שלו הרבה זמן. לא לקח לי הרבה זמן
להתאהב בו. הכימיה בינינו עבדה מהר מאוד
ושנינו גם בגיל כזה שידענו מייד שמצאנו את מה
שחיפשנו.
הוא אמר לי אז שאני יכולה לשכוח שהוא יסחוב
לי את הגיטרה. אמרתי שאין לי ציפיות. אבל
אחרי פעם־פעמיים שהוא ראה אותי בהופעה וראה
איך הקהל מקבל אותי, הוא אמר שאני צריכה—
.,כשפגשתי את
שמוריק, הוא אמר ל
שאני •סלח לשטח
גזה שהוא יסחונ ל׳
את הגיטרה להופעות״
להקליט, ואת ההקלטות הראשונות הוא מימן.
אחר־כך נישאנו והולדנו שני ילדים ואז הוא זנח
את העסקים והתחיל לטפל בקאריירה שלי בצורה
הכי מסודרת והכי מיקצועית ורצינית שזמרת
זכתה לה אי־פעם בארץ.
• והעובדה שאתם נשואים ועובדים
יחד לא יוצרת מתיחויות?
זה מיקצוע שהוא ממילא שונה מפקידות. זה
מיקצוע שלא עוזב אותך 24 שעות ביממה. אתה
פשוט חי את זה, חושב על זה כל הזמן. והכיף הוא
שהאדם שאני חיה איתו הוא גם שותף ליצירה
ולכן אני יכולה להתחלק איתו 24 שעות ביממה.
• לא קורה, למשל, שיש שיר שאת
(הסשך בעם 1ד )42
העולם הז ה 2635
יי* יי יי ״
,,אני מוחם ער שחן וער ובין, הווג־ה־ררם ..אין
בריב* שינאה למוות ששלחו ר מיטען־נבץ...״
ענת סרגוסט׳ ויא״נה את בסאם אבו־שויף
בסאם אבו־ שריף רא־
\ * יינתי בפעם הראשונה מייד
עם בואי לאתונה, בשולי מסיבת-
העיתונאים הראשונה שנערכה
בשגרירות״אש״ף בבירת־יוון.
אבו־שריף, יועצו הקרוב של
יאסר ערפאת, המשמש כדובר
מישרדו של יו״ר־אש״ף בתוניס,
ומי שמונה מטעם האירגון על
מיבצע ספינת־השיבה, היה באותו
היום נינוח, הירבה לחיין, וענה
לשאלות ברגיעה, בביטחון ובח־ביבות
רבה, בעיקר מפני שאת
השאלות שאלה עיתונאית ישרא לית.
הוא
טיפר על עצמו, על חבילת-
הנפץ שקיבל מהישראלים, ושג רמה
לאיבוד עינו הימנית, לקטי עת
כמה מאצבעות-ידיו ולצלקות
גטות בפניו. הוא טיפר כי עד לפני
שנה היה מבכירי אירגונו של ג׳ורג׳
חבש, החזית העממית, ופעל
בעיקר בלבנון. אז חל קרע בינו
לבין ראש-האירגון.
את הטיבה לקרע היה מוכן
.לטפר לנו, אן שלא לציטוט. הוא
כשהבעתי את רצוני לראיין את
אבו״שריף בשנית, אמרו לי רבים
כי סיכויי מועטים, שאין לו זמן וכי
הוא אינו נוטה להתראיין בשלבים
כל-כן קריטיים של המיבצע.
הסכמתו להתראיין הפתיעה רבים
מאנשי-אש״ף, וגם את העיתונאים
הזרים, שביקשו אף הם לראיינו.
הסבירו לי שהוא בורר בקפידה
למי לתת ראיונות.
חיכיתי זמן רב כדי שיתפנה.
אבו־שריף התגורר בחדר צנוע
בקומה הראשונה של מלון אינטר־קונטיננטל
באתונה. כל הקומה
נשמרה בקפידה על-ידי אנשי-
ביטחון פלסטיניים. אל המעליות
יכלו להגיע רק אורחי־המלון או
אחרים שקיבלו אישור מאנשי-
הביטחון של אש״ף, ואלה אף ליוו
את האורח למחוז-חפצו.
בכניסה לחדרו של אבו־שריף
במלון ניצב איש-ביטחון. הוא
ביקש בעדינות לבדוק אותי ואת
המצלמות שברשותי. ניכר עליו
שהוא עושה את המלאכה באי-
נוחות רבה. לישראלי החי בישראל
אין בדיקות כאלה מהוות דבר
מעוזריו שאבו״שריף לא עצם עין
בלילה הקודם, וכי רק עכשיו, לפני
שבאתי, הספיק לחשוף תנומה של
רבע שעה.
במהלן הראיון צילצל הטלפון
ללא הרף, וכתוצאה מכך נקטעה
שיחתנו לעיתים קרובות.
עוד לפני שהתחיל הראיון,
ביקש אבו־שריף לדעת מה אני
עומדת לשאול אותו, והבהיר
באופן מוחלט שאינו מתכוון לענות
על שאלות ביחס לספינה. הוא היה
חד־משמעי, והיה ברור שיעמוד
בדיבורו.
הראיון נערן בשפה האנגלית.
• כמה מגורשים פלסטיניים
יש מאז?1967
יש 1740 מגורשים. אחדים מהם
לקחו איתם גם את מישפחותיהם.
• איך בחרתם מתיד המי־ספר
הזה באנשים שיהיו על
הספינה?
המגורשים החוזרים הביתה נבחרו
כמייצגי כל המגורשים. הם כוללים
רוצח בנקמה!״
האצבעות הקטועות
,חומר־נפץ תרבותי...־
התנהג איתנו בחביבות רבה. מזה
כשנה יושב אבו־שריף בתוניס,
במישרדים של אש״ף שם.
ביקשתי לראיין אותו שנית,
כשהכל חשבו שהספינה לא תצא
לדרך, עוד לפני גילוי הספינה סול־פרינה
בלימסול, יומיים לפני הפי צוץ,
שלושה ימים לפני ההודעה
הרישמית על דחיית המיבצע.
במהלך הימים שבין הראיון
הראשון לשני נערכו באתונה
מסיבות״עיתונאים רבות, ואת רו בן
ניהל אבו״שריף בעצמו. ככל ש חלפו
הימים, ניכר יותר ויותר מתח
על פניו. לדיברי מקורביו, הוא ישן
פחות ופחות בכל לילה, והיה עסוק
רובו ככולו בניסיון כמעט־נואש
למצוא ספינה בכל מחיר, ולקיים
את המיבצע המתוכנן.
אבו־שריף היה מודע, אולי יותר
מאחדים מבכירי־אש״ף עצמם,
ללחצי ישראל על מדינות-המעדב,
שלא יתנו ידם ולא יאפשרו לאש״ף
לחכור או לקנות ספינה. הוא רמז
מדי פעם כי ישראל מפעילה
לחצים ואיומים שונים, אן לא היה
מוכן לפרט אותם.
במהלך מסיבות״העיתונאים גם
עסק אבו־שריף בתירגום משפות
שונות. הוא שולט באנגלית, בצרפ תית
וכמובן בערבית.
יוצא־דופן.
אבו־שריף ישב על אחת משתי
המיטות בחדר. מכשיר-הטלוויזיה
פעל. הוא היה לבוש במיכנסיים
שחורים ובחולצת טריקו לבנה.
העייפות הרבה ניכרה על פניו. הוא
ביקש את סליחתי וניגש לשטוף
את פניו. בינתיים סיפר לי אחד
כמה מן הדמויות הבולטות, ביניהם
אנשי־דת, דוקטורים, מהנדסים, סופרים,
משוררים וכר, והם מייצגים את
כולם.
• מי הכין את הרשימה?
השייח׳ עבד אל־חמיס סאייח׳ ,שהוא
נשיא המועצה הלאומית הפלסטינית,
הפרלמנט שלנו.
• דאגתם שברשימת־המגו־רשים
על הספינה יהיה ייצוג
לכל הקבוצות באש׳׳ף?
כולם פלסטינים שגורשו מבתיהם,
וזה היה הקריטריון היחידי. כולם היו
נגד הכיבוש, כולם לאומיים, ולכן
גורשו.
־ • מי הכין באופן מעשי את
הרשימה?
ועדה, שהיתה בקשר עם המגורשים,
ערכה את הבחירה. לא הכריחו אף אחד
לבוא, ואנחנו מקווים שהשאר יבואו
בהפלגות הבאות.
• נאמר פה שברשימת 135
המגורשים, שיעלו על ספינת־ ,
השיבה, אין אף אחד שלקח חלק
בפעילות מיבצעית נגד אזרחים,
שכולם גורשו בגלל פעילות
מדינית.
כולם היו מעורבים בפעולות נגד
הכיבוש. הפעולות האלה נתמכות על־ידי
החלטות האו״ם, על־ידי כל החוקים
לשמירת זכויות־האדם ועל־ידי הזכות
להגדרה עצמית.
• ז ו לא תשובה לשאלה
שלי.
זוהי תשובה ברורה. האו״ם נתן לכל
אדם תחת כיבוש זכות לצאת למאבק
נגד הכיבוש בכל אמצעי, וכל מי
שנמצא פה השתתף במאבק נגד
הכיבוש.
• של מי היה רעיון הספינה?
זה היה רעיון קולקטיבי.
• של מי?
של פלסטינים.
• מתי הוא עלה לראשונה?
מייד אחרי החלטת האו״ם ,607
שגינתה את הגירושים וקראה למגורשים
לחזור הביתה למולדתם.
• ובכל זאת, של מי היה
הרעיון הספציפי של ספינת-
השיבה?
אבו־שריף(ממושקף) בין אכרם האנייה והבישוף קאפוצ׳י באתונה
,אם ״סש מיריחו, נקים את המדינה שסו
היה רעיון קולקטיבי. זה לא רעיון
(המשך בעמנד )31
אשת־החרר
והצדק הנלסטינ,,
ומישבחת בוסטווס
גרה בביירות
נסטיברים
קו לוו ע
בבר לין
שני סרטים, שהוצגו תחילה בפסטיבל־לונדון
ואחר־כך בפורום הצעיר של פסטיבל־ברלין וקרוב
לוודאי שיוצגו גם בפסטיבל־הקולנוע של
אלימות מידת וסרטן,
| ואיך מתמודדים איתם
גבי, פאדי ניילה ומונה בוסטרוס ב״ביירות: הסרט הביתי האחרון״
מזה 10 שנים שהפורום הצעיר של פסטיבל-
ברלין גונב את ההצגה מן התחרות הרישמית.
הסרטים שהם מציגים אומנם אינם בידור לשמו,
אבל יש בהם הצגה מעניינת של נושאים המעסיקים
את כותרות־החדשות ולכן הם גם מרתקים.
סרט שכזה הוא הסרט ההולנדי: מחפשים אב
א 1הב !אם אוהבת. בתעודון זה מראיינות
הבימאיות שרה מאדינסן ואניה הדולף שתי נשים
הנראות רגועות ומאוזנות להפליא.
השתיים מספרות בשקט המקפיא את הדם על
ימי נערותן והתבגרותן בבית־הוריהן, ועל אביהן
של כל אחת שנהג לקיים איתן יחסי־מין ולהתעלל
בריגשותיהן ובגופן. בשני המיקרים בידיעתה
ובהסכמתה של האם.
במערב טוענים הפסיכולוגים שהתעללות מינית
בילדים רווחת במישפחות בדלניות ובלתי
חברותיות. הסרט בא להזים טענה זו. למרבה
האירוניה מעידה אחת הנשים על הוריה :״אמי
היתה מורה. אבי היה מומחה לחינוך ילדים טעוני־טיפוח
ואף עבד במרכז הקהילתי בייעוץ למישנד
חות בעלות ילדים קשיי־חינוך.׳׳
אבל יותר מכל העדויות, זועקים ציורים של
ילדים שהובאו למוסד מיוחד. הציורים מתארים
התעללות מינית בתמציתיות ובצבע מזעזעים.
אין ספק שאם נוסיף לסרט זה את כותרות־העיתונים
של השבועות האחרונים בארצות־ה־ברית,
מתקבל הרושם שהתעללות מינית בילדים
היא אחת הסטיות המזעזעות ביותר של העולם
המערבי, הסובל מזעזועים נפשיים קשים, לא רק
בתרבות, אלא גם בראש וראשונה בחיי־הפרט.
יותר מעורר הוא סרט שנעשה למעשה על אחד
הנושאים המדכאים ביותר בעולם — ההתמודדות
עם הסרטן. שם הסרט האינדיאני נשאב מן
העובדה שהאדם העומד במרכזו נשא על פניו
רישומים אדומים, ששיוו לו מראה של אינדיאני
צבוע. למעשה היו אלה סימנים התוחמים בצבע
את האיזור שנועד להקרנות על גופו של חולה־הסרטן.
זהו
סרס־תעודה יוצא־דופן המספר את תולדותיה
הרפואיים המדוייקים של המחלה, לפי זיכרונותיו
של אדם בשם ליארלנץ. מה שמרתק במיוחד
בסיפור הוא העובדה שלנץ, שהיה סוכן
בימאית פוקס
תשדה אנזשית
ירושלים (בחודש יוני) הם: ב״חת — הסרט
הביתי האחרון ושתה של דיחת (בשפה האנגלית
נקרא הסרט במשמעות הכפולה :״פרנד־שיפ׳ם
דת״) .שניהם מצטיינים בגישה מקורית
למציאות הפוליטית העגומה במיזרח־התיכון,
אבל כל אחד יוצא מנקודת השקפה ועניין אחרות
לחלוטין.
הראשון, סירטה של בימאית צעירה בשם
ג׳ניפר פוקס, מתעד שלושה חודשים בחייהן של
שלוש אחיות, בנות מישפחת בוסטרוס. זהו סרט
בלתי־רגיל על מישפחה בלתי רגילה. האחיות
גרות עדיין בבית הוריהן — ארמון בן 200 שנה,
ומסרבות לעזוב אותו גם כשהאש רותחת מסביב.
מישפחת בוסטרוס, השייכת לנוצרים היוונים־
אורתודוכסים, הידועים בסירובם לקחת חלק
פעיל במילחמה הנמשכת זה שנים בלבנון,
מתוודה בגילוי־לב על העמדה האנטי־פוליטית
המוצהרת שלה וכל אחד מבני־המישפחה מסביר
למכירת רהיטים, ולקה בסרטן־הוושט, איבד
לחלוטין את קולו בגלל המחלה.
האיש, שהיה אופטימיסט מטיבעו ומספר
צ׳יזבטים מדופלם, לא התייאש, החליף מיקצוע
והחל כותב, ואף למד לדבר, בלי עזרת מכשיר
מכני. אחרי שש שנים מאז הניתוח הראשון הוא
קבע כי היו אלה השנים היפות ביותר בחייו, כי רק
אז למד להעריך כמה יפים הם החיים.
של 1ש אחיות שומרות על ביתן
בתורו שלמעשה בעייתה של לבנון היא עודף של השחקניות הראשיות בדראמה, ואותן נוטים,
בדך ך־כלל, לשכוח.
רעיונות פוליטיים.
סרט אחר מציג גישה מפתיעה לאירועי
הסרט, כפי שמצפים היום מסרט שנעשה
באיזור זה של העולם, מתכחש לכל עמדה ספטמבר השחור בירדן והקשה בלתי נסתרת לאיפוליטית
ומצליח להעביר את רוח האנשים, אשר רועי היום באיזור. מ 1חה של ידידות, שמתכוון גם
כופרים במודע בחובתם לקחת חלק במאורעות לדמות הנושאת את השם,פרנדשיפ׳ וגם לכליונו
של המושג ״ידידות״ ,מתרחש בירדן בספטמבר
. 1970 זהו החורש הידוע מספטמבר השחור׳ בשל
הטבח שערכו חיילי חוסיץ בפלסטינים.
עיתונאי בריטי, המוצב בירדן, נקרא לזהות
אשה שנמצאה על־ידי אש״ף ללא דרכון. למרות
שאינו מכיר אותה, הוא מעמיד פנים כאילו
זהותה ידועה• לו ואוסף אותה לבית־המלון שלו
בשעה שברחוב מתחוללים קרבות כל העת.
לתדהמתו היא מגלה לו שאינה אלא מץ אי.טי.
שמשימתה להביא שלום וידידות לכדור־הארץ.
בין השניים מתפתחים יחסים מהפנטים של
השתאות ולמידה הדדית. הנערה (השחקנית
טילדה סווינטון, שדרך־אגב גם כיהנה בחבר־השופטים
של פסטיבל־ברלין) ,הנראית אנושית
לכל דבר, מסבירה כי היא בעצם מכונת וכמכונה,
המופלית לרעה על־ידי האדם, היא מסוגלת
להזדהות רק עם בני־האנוש המקופחים באמת
ולדעתה אלה הם הפלסטינים.
שחקנית סווינטון
הבימאי פטר וולן מעביר את הסימפטיה שיש
מתגייסת לאש־ף
לכתב־הטלוויזיה להיזדהות של האורחת מן
הסוערים סביבם. שפיות או חוסר־שפיות? — זו החלל החיצון, שהופכת, בסופו של דבר, ללוחמת־חופש
פלסטינית ואף לוקחת חלק פעיל במאבק.
השאלה.
ואמנם זהו סרט המצליח לשאול יותר שאלות עקב כך היא הופכת לבת־אנוש ומוותרת על
מכל סרט בעל עמדה פוליטית המצדדת בצד זה קיומה הניצחי והעל־אנושי. בסך־הכל זהו סרט
או אחר של המתרחש בלבנון, מכיוון שהוא מציג מבדר הודות לתערובת המקורית של מותחן
אנשים פרטיים ומישפחה. הנשים הן, אחרי הכל, פוליטי ומדע בידיוני רומאנטי.
תדריך
תר־אביב
מלאכים בשמי ברלין (לב,
צרפת־נרמניה) — שני מלאכים מובטלים מתבוננים
פנימה לתוך נשמתה של ברלין החצוייה
המסמלת בעיני בנה, וים ונדרס, את גרמניה
בע\מ> הכרך
זיווג משמיים(אורלי. תל־אביב, אר־צוח־הבחח)
:אלן רודולף איננו מלאן
זאת עוגדה. אפילו הוא, הבימאי,לא הסתיר את חושו־ שביעות חגונו
מרקיחתו הקולנועית האחרונה -זיווג משס״ם הוא, אמנם, תלה
את האשס, בהציגו את הסרט בפסטיבל-ונציה האחרון, בבן
שכנראה הוא ומפיקי־הסרט לא היו זיווג משמיים, ומשום פך
יצאה תוצאה השטניות מגומגמת ודחוקה מן הקילוח הרעיוני
הסנשששי של בחר ני או בעיקבוח הברך
אמנם הרומאנטיקה החלומית והקומדיה הענוגה עדיין
ממסגרים א ת הסרט הזה בוורוד בתולי; הגיבור, מייק שיאה
(טימותי האטון{ ,נער צדיק וצח, עולה לגן-עדן אחרי מוות אבירי.
שם הוא פוגש א ת דודתו הצדקת שגם היא הונצחה בשמיים
(טורין שסייפלטון) ,המסבירה לו כי אין לו מה להצטער על גורלו
מחדש. ההוכחה מתגלה מיד בדמות מדריכת־המרומים אני
פאקרט (קלי מקגיליט) והשניים, שבאגדה נועדו זה לזו, וגם
במציאות הם בלי ספק שניים מן הצעירים המוכשרים והיפים
ביותר של עולס-הבד האמריקאי היום, מתאהבים.
אני נולדה בשמיים (ובאגדות קשה למצוא תקדים לעניין
הזה, ובוודאי שלא בדור עדיין האם מלאכים מקיימים יחסי־מין,
מתעברים או יולדים) ,אבל היא נשלחת למשימתה על
כדור-הארץ והגיבור מבקש מגא-כוחו של אלוהים, ג׳ינג׳י לוהט
המכונה במיקרה, אז שלא במיקרה, ,אמת׳ לתת לו הזדמנות
להיפגש עם גילגולה האנושי החדש של אהובתו בגילגול אנושי
טימותי האסון וקלי מקגיליס: המוות לא יפריד
חדש שלו.
״אמת״ מקציב לו 30 שנה ואמנם הוא כמעט וממצה אותן
בתלאות ובניסיונות אנושיים שונים, עד לפגישה שאין ספק
שכוונה מן השמיים.
הבעייה של הסרט איננה כל־כך גן-העדן, כמו שהיא מתבטאת
בחוסר אמינות ובקטיעות הרבות המציינות את גילגוליו
של הניגוד בחייו החדשים על פגי האדמה. כאילו היו אלת
רשימות או דאשי-פרקים לסרט הטלא שצפוי לבוא אחר כך.
כולה. אוטו סאנדר וברונו גאנץ הם המלאכים,
כשהאחרון בוחר לוותר על הנצח למען האהבה.
צילום מדהים של אנרי אלקן ופיטר פולק
בתפקיד עצמו, כמלאך לשעבר שהתחפש לשחקן.
עכבר ברים (שחף, ארצות־הברית)
— שירת הביבים ו/או האשפה לפי צ׳ארלס
בוקובסקי. סיפור־אהבה בין סופר־אלכוהוליסס
לשתיינית מושבעת עם מיקי חרק, המסתתר
מאחורי הזוהמה ופיי דאנווי, שכבר זמן רב לא
הפתיעה לטובה כמו כאן. המסקנה — פיכחון זה
לא הכל.
מגדל הדבורים (לב 111
משל נוסף של תיאו אנגלופולוס על גורלו של
האמן עם מארצ׳לו מאסטרויאני המגדיל לעשות.
עיניים שחורות (סוסיאזן תל־אביב,
איטליה) — שוב מארצ׳לו מאסטרויאני,
אבל הפעם בקומדיה רומאנטית כארכיסקס
איטלקי משועמם המתאהב באשה רוסיה ענוגה.
ניקיטה מיכאלקוב בעיקבות צ׳כוב. קולנוע מענג
לכל אדם.
טאמפופו ( ל ב, יפאן) — התוסס
והפעיל בין בימאי הדור החדש ביפאן, יחו
איטאמי, בסאטירה בעלת שיניים חדות על
מינהגי הזלילה בארצו. אלמנה יוצאת לריגול
תעשייתי במיטבחים. תגליות פרועות ומצחיקות.
הקיסר האחרון (גת, אמדה,
מוצג גם ברב־גת בחיפה) — מי שהוכח בגיל
שלוש כבן־אלמוות, גדל כאסיר בעיר מלכותו
וסיים את חייו כגנן פשוט. קיסר סין האחרון,
בדיוקן מרשים שעשה לו ברנארדו ברטולוצ׳י.
* חשוד (דקל, ארצות־הבריח, מוצג
גם ברון בירושלים וברב־נת חיפה) — שחיתות
במערכת־המישפט. אקטואלי. מותחן נאה עם שד
הנהדרת.
ח 1בה לראות:
תל־אביב: מלאכים בשמי ברדן. דאן דד.
פלזרט, הקיסר האחחן, מגדל הדבורים, טאנר
פ1פו, קן הקוקיה, עיניים שחורות.
ירושלים: ראן דה פל1רט.
חיפה: הקיסר האחחן.
עדנה פיינדד י
העולם הז ה 2635
יי״י. .י,
שיחת־חולין
סע באוטובוס ותגיע משועשע
ביו שחי שמנות
בבית־קפה
נו, היית?
בטח שהייתי. לא רואים עלי?
קצת. כמה זמן היית?
שבוע. אבל בחודש הבא אני נוסעת לעוד
שבוע.
וכמה הורדת?
שלושה וחצי.
שלושה וחצי? זה כלום. אני הורדתי שבע
בשבוע הראשון.
תראי, אני לא כל־כן־ שמנה.
זו לא שאלה של שומן. גם אני לא כל־כן־
שמנה.
אמרו לי שבשבוע השני אוריד יותר.
מה פתאום? מי אמר לך את זה? להיפן. בשבוע
! הראשון תמיד מורידים הכי הרבה.
לא נכון. אצלם זה אחרת.
טוב, תאמיני להם אם את רוצה. מה בכלל הם
< נותנים?
1בבוקר חצי אשכולית ו־ 2כוסות מים. ב־ס 1גזר
אחד ו־ 2כוסות מים.
מה? רק גזר אחד? אצלנו קיבלו ב־ס 1קרקר עם
,גבינה.
קרקר עם גבינה זה לארוחת־ערב.
ממש השתגעו אצלכם. אצלנו בערב היה סלט
] כרוב, חצי תפוח וקולרבי חופשי.
קולרבי? זה הרי עושה גזים.
זה מה שאת חושבת. זה ממלא את הבטן ואין
; הרגשת־רעב.
מה פתאום אין הרגשת־רעב. כל הזמן יש
,הרגשת־רעב. אצלנו בכל ערב יש בילויים
והרצאות אז לא חושבים על הרעב.
בילויים בלילה? זה ממש טימטום. הכי טוב זה
.לישון ולא לחשוב על אוכל.
להיפר. לא טוב לישון יותר מדי. לא מחים
י מזה.
מה זאת אומרת לא מרזים? הרי רזיתי שלושה
.וחצי קילו.
ואני שבע.
זה בגלל שאת יותר שמנה ממני.
באמת? היית מתה! כמה את שוקלת?
תגידי קודם את.
אני שאלתי קודם.
מה זה משנה מי שאלה קודם. טוב, עזבי את זה.
שמעתי על מקום חדש ליד אשדוד. משהו עם
שיטה חדשה לגמרי.
כן, כמה מורידים לשבוע?
תלוי כמה את רוצה להוריד.
מקסימום עוד 20 קילו. אני לא רוצה אפילו
גרם יותר מזה. אני אראה שלד מהלך.
אני לא מוכנה להישבע על כל מילה, כי פה
ושם לא שמעתי בדיוק, אבל זו בהחלט היתה
רוח־הדברים. כל־כך צחקתי שאני מאד מקווה
שצחוק זה לא משמין.
התחנה המרכזית של תל־אביב היא כמו ציור
ענק של ברוייגל. בכל פעם שאתה שם אתה
מגלה עוד משהו מפתיע, עוד משהו שלא ראית
קודם, עוד משהו מדהים.
באחד מימי השבוע שעבר שמעתי בקול
התשדיר האומר :״סע באוטובוס ותגיע בנוחות״.
ושמתי פעמי אל התחנה המרכזית. ומה הדבר
הראשון שבן־אדם רואה כשהוא מגיע למקום שבו
יש המון אוטובוסים שמגיעים ונוסעים לכל
הארץ? ירקות ופירות כמובן. המוני דוכנים של
פירות וירקות נפלאים בצבעים שברוייגל אפילו
לא חשב עליהם.
ממש בין דוכן של ארטישוקים לדוכן של
צנוניות עמד לו שרפרף קטן ועליו דף. על הדף
היה כתוב באותיות גדולות ״אני מזדהה עם
רבץ.״ איש אחד עמד ליד השרפרף וניסה לצוד
לקוחות.
וככה הוא אמר:
״סליחה, אתה מוכן לחתום כאן? זה רק הזדהות
עם רבין. שום דבר פוליטי ״.בחיי! אני יודעת שזה
נשמע לא הגיוני, אבל אפשר לבדוק אותי — זה
קרה ב־ 18 לפברואר בשעה 3וחצי אחרי־הצהריים.
אחר־כך
הלכתי לרציפים כדי להיכנס
לאוטובוס. רציתי לברר היכן קונים כרטיסים
לאוטובוס, אבל כל מה שראיתי זה שלטים
(ספרתי ,10 אבל היו יותר) שאמרו ״כאן לא
מודיעין״ .איפה כן מודיעין — הם לא אמרו.
ברציף של האוטובוס לירושלים היו 3קופות
שבהן, כנראה, אפשר לקנות כרטיסים, אבל
שלושתן היו סגורות לגמרי. אז ויתרתי על הקניה
מראש והלכתי ישר לאוטובוס. הנהג שאל ״איפה
הכרטיס?״ ולמה אני לא קונה בקופה .״הקופה
סגורה,״ השבתי לו .״מה פתאום!״ אמר לי,
״הקופה של באר־שבע והדרום פתוחה, מדוע את
לא קונה שם כרטיס לירושלים?״
איך יכולתי להיות טיפשה כזאת ולא לדעת
בעצמי שכרטיס לירושלים קונים בקופה של
באר־שבע והדרום? עד לכתיבת שורות אלו אני
מתביישת.
והדי החדשות 1ר י 3 0יי ע 1ל פינת *יהודה
שתי ביצים ללא כולסטרול הוטלו לתוך
חנויותינו. ביצה׳ אחת שומרת על טריות
הביסקויטים והקרקרים למיניהם בתוך הקופסה.
מיועד למישפחות שבהן הילדים לא מחסלים את
כל הביסקויטים עוד באותו יום שבו הגיעו
הביתה.
והביצה השניה מיועדת לספוג ריחות מתוך
המקרר. שמים אותה בכלי המיועד לביצים בתוך
המקרר וריח השום מהסלט לא מתערבב בריח
העוגה. אגב, מדוע שלא לכסות את קערת־הסלט
ומגש־העוגה? אבל מה אני בכלל מתערבת לכם
בחיים?
מחיר ביצה לספיגת־לחות 5.30ש״ח וביצה
לספיגת־ריחות 3.40ש״ח. את זאת של-
הביסקויטים ניסיתי. עובד!
הכל בא בזוגות הפעם. זוג תכשירי־ניקוי
המתאימים רק למאה ה־ .20 שניהם מתוצרת
3הקה*0קרע
לפני אני לא יודעת אם שמתם לב שכל שנה, לפני
פורים, הייתי פותרת את עצמי מהחובה להעביר
מתכון לאוזני־המן בעזרת איזו בדיחה מטופשת.
האמת היא שאין לי מושג איך מכינים אוזני־המן
ולכן הייתי ממציאה טיפשויות גדולות וחושבת
שזה ישמח אתכם.
אבל עכשיו באמת מספיק עם זה. יש מדור ויש
התחייבויות ויש קוראים. אז אם צריך מתכון
לאוזני־המן, בבקשה למצוא אחד כזה.
שלחתי את חברתי ליאורה לטעום את כל
אוזני־ההמן בסביבה ולהביא לי את המתכון הטוב
ביותר. ליאורה הלכה וקנתה וטעמה ושוב קנתה
ושוב טעמה והאוזן הכי טעימה, לפי דעתה,
שייכת לקונדיטוריה אביב ב ...ראשון־לציון. היא
ביקשה את המתכון ונתנו לה, לטובתכם.
אז אם יש לכם סבלנות, בבקשה:
מערבבים 20 גרם שמרים ברבע כוס״מים
פושרים וכף אחת של סוכר ומניחים בצד לרבע
שעה.
בקערה אחרת מערבבים 2.5כוסות קמח1 ,
ביצה, רבע חבילה מרגרינה, קורט מלח, חצי כוס־מים
פושרים ומוסיפים את תערובת השמרים.
מניחים במקום חם לשעה בערך.
ן מרדדים את הבצק לעובי של 5־ 4מ״מ ובעזרת
כוס יוצרים עיגולים. במרכז כל עיגול שמים
יסבשככם טי
:חברת נקה. בסט הוא תכשיר מיוחד לניקוי
תנורי־מיקרוגל. ממיס את השומנים והליכלוך
* שהצטברו בתנור. אין צורך לשטוף במים.
תכשיר־ניקוי למיקרוגל — 4.95ש״ח לבקבוק.
התכשיר השני מנקה דווקא מקררים. שמים
מעט מהחומר על מטלית ומנקים. לא צריך
להשתמש במים. חסר ריח ולא רעיל. מחירו 4.95
ש״ח. ברשתות־השיווק ובסתם חנויות.
לעשירים בלבד — ושוב של חברת נקה —
אמבטיה של זהב — צינצנת עם נוזל שאליה
מכניסים זהב ופלטינה למשך 3עד 5דקות ואז
הם נוצצים שוב. על האריזה כתוב שלא לטבול
אבני־חן ופנינים, להרחיק מדברים עשויים
מפלדת אל־חלד, לא להביא במגע עם עיניים,
עור ופצעים ולהרחיק מילדים. גם בגלל סיבות
אלה וגם בגלל שאין לי זהב, לא השתמשתי בדלן
— שאגב עולה 10ש״ח לבקבוק המספיק להמון
אמבטיות של הרבה תכשיטים.
כפית מתערובת האגוזים או הפרג או כל דבר
אחר. מקפלים צד אחד של העיגול ואחר־כך את
שני הצדדים האחרים. מניחים את אוזני־ההמן
בצד לעוד חצי שעה ואחר־כך מכניסים אותם
לתוך תנור מחומם מראש ל־ 230 מעלות ואופים
עד שיזהיבו. לא. לא ביררתי כמה קלוריות יש
בכל אוזן־המן.
ועוד דבר חשוב בעניין פורים. במסורת העממית
מאמינים שבבוא המשיח יבוטלו כל
המועדים המוזכרים בתורה וכל התעניות דרבנן
ורק פורים לא יבוטל. לדברי יודעי נוטריקון,
שקול פורים כנגד כל המועדים המוזכרים בתורה:
פ -פסח
ו -וסוכות
ר -ראש השנה
י -יום הכיפורים
- 0מתן תורה.
ידעתם את זה?
״1 י הפעם אנחנו כועסים. זאת אומרת האקדמיה
ואני. זה שכל שמוק שרוצה לעשות רושם
משתמש במילים לועזיות זה מילא — לא
האקדמיה ולא אני ממונים על שמוקים. אבל
האחד והיחיד שחייב לדבר עברית, לכתוב
עברית, ולעשות הכל כדיי שכולם ידברו עברית
הוא — מי אם לא מישרד החינוך והתרבות.
כבר 15 שנה הם מדברים על אינטגרציה,
עושים אינטגרציה, מסיעים ילדים מקצה אחד
של העיר לקצה השני למען האינטגרציה ואף
פעם הם לא טרחו להגיד לנו שיש מילה עברית
לאינטגרציה הזאת.
המילה היא כילול ובית־ספר אינטגראטיבי
נקרא בעברית בית־ספר כילולי או בית־
ספר מכולל.
תחשבו על זה בהזדמנות.
הבת הקטנה של הקונדיטור עם אוזן־המן
הפנלים לא ׳בנטל כשיבנא המשיח
1ע 1ד ימי־הולדת
הוא ממש תופעה הבחור הזה,
אבישי דקל. הוא בן ,42 אבל נראה
15 שנה צעיר מגילו. החברים האוהבים
עשו לו מסיבת יום־הולדת נורמלית,
ללא הפתעות, במיסעדת ברווז הזהב
ליד הכפר הירוק, והביאו לו הרבה
מתנות. ציפי מייזלו* הביאה מגש-
פלסטיק מהודר ומרים עציוני,
המפיקה, הביאה ערכה מעור לשולחן־
כתיבה, מירי ברוך הביאה את סיפרה
לאהוב. היתה זו מסיבה שמחה ובין
המנות עפו הרבה בדיחות שסיפר
דודו דותן לצחוקם של החוגגים.
11 מהגששיס הופיע בחברת אשתו אורנה. רוחמה
1 / 1 1| / 111 חרמון(יושבת לצידו) באה בלבוש אלגנטי וסיפרה
על נסיעתה לארצות־הברית בענייני עבודה. היא באה בחברת בתה.
11 | 1ל ך 11 הרקדנית הוותיקה,
1 / 1 1 / 1לון קפה שחור שמו
לבנה אופנתית, היתה הכוריאוגר
נתי שגב
של איתן מסורי, בחברת אמה.
לפני כמה שבועות הבטיחה נתי
שגב, חברתו של הזמר איתן מסורי
ואשתו לעתיד, שהיא תערוך לו
מסיבת״הפתעה ליום־הולדתו, אבל
תהיה זו מסיבה קטנה וצנועה. וכמו
באגדות התל־אביביות היא הצליחה
להפתיע אותו במסיבה בפאב המיס־באה.
למסיבה באו חברים ובני־מישפ־הה
של נתי. אורח־הכבוד היה ראש
עיריית בת־ים אהוד קינמון, שאמר
שהוא אוהב את הזמר מפני שהוא
מתנדב להופעות בבת״ים ובכלל עושה
שמח. וכרגיל, היה צפוף והרבה עשן
ואוכל והחברים אמרו שזה נראה יותר
כמו מסיבת־אירוסין מפני שהיו שם
יותר בני״מישפחה מחברים.
הזמרת ובעלה אבי קורן מאושרים ביחד, למרות בל
השמועות על הפירוד ביניהם. חן, בניגוד להרגלה, לא
סיפרה בדיחות, אך היתה עסוקה בשיחה עם חברתה שרה יוגב.
ך 1ן 1 \ 1 1ר ך 1מימין) ,עם סיגר בפיו, מחובק עם
1 1| / 1חברתו אורן יעקובי, כשלצידם שו11
תפו לעסקים רמי בנטוב. אקרמן ושותפו הם בליינים
חדשים בשי
התל-אביביי!
שהיתה עיתו
השחקנים רצו ררכת
י ך 111 | 1י ף 11 מימין) ,שהיה אלוף|
ישראל בקארטה, הופיע
באחרונה בסרט ״הבטלנים״ ועוסק כעת בקידום
הקאריירה שלו בתחום השירה, עומד לצידה של
דניאלה דנצל, הדוגמנית, המופיעה עימו בסרט.
מחבק אותה בן־זוגה לחיים עודד בלומנפלד.
המסיבה של ההצגה כולנו חתזנזים
שהתקיימה בפאב המיתרס בתל־אביב
נעה בשני מישורים. שחקני המסע
המוסיקומי היו סחוטים אחרי הצגת־הבכורה
וישבו שקטים ליד השולחנות
כשהם מחכים לרגע שבו ירשו להם
ללכת הביתה. לעומתם, האורחים
האחרים שצפו בהצגה היו עירניים ורצו
לעשות שמח. כל מחנה והטמפו שלו.
השחקנים אייל גפן, דובל׳ה
גליקמן ואלי גורנשטיין ישבו
בשולחן אחד. העיתונאי יאיר לפיד,
שכתב את קיטעי־הקישור, ישב בחברת
אשתו בשולחן אחר, ויובל כספין
וידידתו שרי צוריאל המופיעה גם
היא במחזה ישבו בשולחן שלישי.
מרבית השולחנות האחרים היו תפוסים
על־ירי באי הפאב הקבועים שלא
בדיוק הבינו את מי מצלמים.
שרי צוויאר?^ 2
אלה בהבנת הקולקציה החדשה >
עדיין מדהימה ביופיה הרב, אוחזת בטיפ !
לה הבידואי אבו יוטוף. לוי, בחליפת־עור
,ית של להקת־הבנות שהופיעה במטיבה.
| 1ך ך 1ן \ 1ך רקדנית-הבטן שהתפתלה עם הנחש על הבימה
1111 / 1\ 111 111 ובין האורחים. היא ניגשה לדוגמנית קארץ
דונסקי וקרבה את הנחש לצווארה. דונסקי נרתעה בבהלה, אך חייכה.
הדהימה את כולם בהופעתה החדשה: שיער
מנופח, עדשות־מגע ואיפור מיוחד שהחמיאו לה.
היא תפסה פוזה ביתית והתיישבה לקלות קפה לשימחתם של החוגגים.
יהודית נגר
חפרה
ב דו אי ת
ישובים על שטיחים, כשהם מעשנים
נרגילה ומכינים קפה שחור. הקהל ישב
.סביב עשרות שולחנות עגולים. קישוטים
שונים העניקו לאולם תחושה של
עליצות מהולה במיסתורין. מירי פלד,
שהיתה המומה מגודל ההפתעה, עברה
מאורח לאורח וברכה את כולם.
אבל, כאן לא תמו ההפתעות. בתחילה
הופיעה להקת־מחול של בנות
צעירות מלהקתה של הרקדנית יונה
לוי. לאחר־מכן התנפלו על מירי שפנפנה
חמודה ובן־זוגה שקפצו מקופסת־קרטון
ענקית שהונחה על הבימה.
ולפני שהיא הספיקה להתאושש זינקה
לעברה רקדנית־בטן שנחש־־פתן כרוך
סביב צווארה ובמקביל בירכה אותה
ליצנית חמודה בצרור־ברכות.
אחרי שהתאוששה הופיעו לפניה
הרקדנים של ג׳קי לוי. הקהל, שהיה
המום לא פחות ממנה, לא התנפל על
הררי-המזון והתנהג למופת, בניגוד
למצופה באירועים גדולים כאלה.
י ומתכננים לעשות מהפך בחיי״הלילה
כעזר כנגדם הם נעזרים בלילי אבידן,
!ית״סקס וידועה כמי שאוהבת בילויים.
כאשר מארגנים מסיבה קטנה זה
באמת קל לשמור על סודיות, אר
כשעושים מסיבת־ענק, כמו שעשו
למפיקת־האירועים מירי פלד, קשה
להאמין שעל מבצע כזה אפשר לשמור
בסודיות. אבל מי שראה את הבעת״
פניה של פלד, כשנכנסה לאולם־
האירועים של מלון מוריה־פלאזה
וגילתה שהיא נמצאת במסיבת יום-
הולדתה, יכול היה להאמין שגם היא
נפלה במלכודת.
האולם הגדול היה מקושט בדוגמת
אוהל בידואי ענק. בכניסה הסתובבו
מלצרים לבושים בגלביות. חלקם היו
מרוצה מאוד מהמופע, יושבת בחברת
ל כספיו, אלגנטי מתמיד, העוסק בימים
*ו לעונת הקיץ. הפעם, כמעצב עצמאי.
דין ך 11־ 11 עיתונאית־הספורט היחידה בארץ, שלפעמים גם
| .11 1 / 1חושפת מכות במיגרשי-הכדורגל, משכה תשומת״
לב בגובהה ובחיטובי גופה. רובין מעוניינת לפתוח בקאריירה של
גטן ך* 1חרך מפיקת״האירועים, שהיתה המומה מהאירוע שהכי!
_ 1 /קו למענה, ברגע של מנוחה עם מייק נהון, רב
המלצרים שלבש גלביה וחבש כפיה. חלק מהאורחים חשבו שהוא ערבי.
דוגמנית ואף דיברה עם הדוגמנית קארין דונסקי בנושא. היא ניה
רומאן עם העיתונאי שאול אייזנברג, אן כעת היא מצהירה שהיא פנוי
ביל* רובין שכבה על הריצפה ולא התרשמה מהנחש של רקדגית-הבו
ברוב 11 :ו
אנריביאב. צי ו ם: א בי 1ג 1נון
ווה מתוך כלא־הנשים () 8
נעמי אדווה מסבות ער הנשים שהסתבכו בסמים: המונחת, המובילות,
השתוות העצמאיות והשפחות המשועבדות. נולן נפגשות בכלא
האסירה לריצפה. היו צעקות ובהמשך
מכות, כשידה של סבתא סימה על
העליונה, והיה קשה לחלץ את יריבתה
מידיה. בסופו של דבר נגמר העניין
בלחיצת־ידיים ידידותית וכולם חזרו
לעבודה.
ארוחה סינית
לשיחרור
^ וב האסירות שאיתן עבדתי
1במפעל תדיראן בנווה־תירצה הגיעו
לכלא בעיקבות קישריהן לעולם־
הסמים.
הכרתי נרקומניות, סוחרות־סמים
ובלדריות־סמים. שמעתי סיפורים
שנשמעו דימיוניים ותמיד דובר בהם
על כמויות גדולות שנתפסו אצלן.
אסירה אחת סיפרה לי כי נתפסו
אצלה 200 מנות־הירואין. יותר מאוחר,
שלא בנוכחותה, גילתה לי אסירה
אחרת כי, בסו־הכל׳ מצאה אצלה
המישטרה שבע מנות וכי היא סתם
מתרברבת.
סוחרות־הסמים לא רואות בעיסוקן
דבר שלילי או מזיק ורובן אף גאות
בעבודתן. טענותיהן מופנות למישטרה
שמפריעה להן ולא מאפשרת להן
לחיות בשקט.
פגשתי אסירה שנידונה לשמונה
שנות־מאסר על השתתפותה בשוד של
שכנה זקנה. תפקידה היה לשמור בחוץ,
בשעה ששניים מקרוביה נכנסו לבית־הזקנה
הערירית. אחרי שהיכו וכבלו
אותה שדדו את׳חפציה. הזקנה מתה.
החבורה היתה זקוקה לכסף באופן
דחוף כדי לקנות סמים.
הייתי די מזועזעת כששמעתי מפיה
של אותה אסירה את המילים הבאות:
״הזקנה הזאת סידרה אותנו, היא לא
היתה צריכה למות. עכשיו אני צריכה
לשבת כאן שנים בגללה. מה יצא מכל
זה? כמעט לא מצאנו כלום בבית של
הזקנה והכל היה סתם.״
כשהאסירות סיפרו בהתלהבות כיצד,
סידרו׳ את המישטרה עלה שמה
של פגין. צעירה שחרחורת נחמדה
שהיתה נערצת על־ידי האסירות. פגין
מכרה סמים בשיטה מתוחכמת. היא
התקינה בביתה דלת עם צוהר.
צרכני־הסמים, שבאו לקנות הירו־אין,
מסרו את הכסף דיר הצוהר ובת
מורה
קיבלו, באותה דרך, הירואין
מחולק למנות. הם לא יכלו לראות את
פגין. כך פרחו העסקים, עד לאותו יום
שאיש־מישטרה נשלח לקנות הירואין.
פגין נעצרה והורשעה בסחר בסמים.
גם לשתי אחיות ערביות מיפו,
נשים נשואות ואמהות לילדים, היו
טענות למישטרה. הן,בסך הכל׳ עזרו
לבעליהן כשאלה לא היו בבית, ומכרו
מנות־הירואין ללקוחות שבאו לקנות
סמים. הן טענו כי בית־סוהר אינו מקום
מתאים לנשים והן צריכות להיות בבית
ולטפל בילדים.
רוב סוחרות־הסמים הן נרקומניות
שחיות עם בעלים או בני־זוג
נרקומנים. הן צורכות סמים במחיר של
200ש״ח ליום לפחות, ולכן אין להן
ברירה, אלא למכור סמים, כדי לממן
את צריכת־הסמים העצמית.
סמים כממור־פדנסה
ך* וכבה לוי־מיזרחי, סוחרת^
סמים מחיפה, שונה מיתר סו־חרות־הסמים.
כוכבה אינה משתמשת
השלישית נפטרה ממחלת־הסרטן).
בחיפה מכונה כוכבה ״אם האסירים״
בגלל דאגתה לאסירים שונים שעימם
היתה קשורה במשך שנים ארוכות.
כוכבה היתה מיודדת עם אסיר־העולם
ציון אבוטבול שנידון למאסר־עולם על
רצח חיים(״טריסנטי״) איפרגן בחיפה.
אחרי ריצוי של שנים בכלא רמלה
נמלט ציון אבוטבול והגיע לאירופה.
כוכבה, שהיתה עמו בקשרים, נסעה
אליו. שניהם נתפסו בפאריס כשב־אמתחתם
כמות גדולה של סמים.
ציון הוסגר לישראל והוחזר לכלא
וכוכבה ריצתה את עונשה בכלאבפאריס. היא סיפרה לי על ההבדלים
שבין הכלא הצרפתי לנווה־תירצה.
הכלא הצרפתי, כך סיפרה, ממש בית־הבראה.
בכל חדר שתי אסירות, חימום
מרכזי, סרטים, קנטינה וכל טוב.
כאשר חזרה ארצה החלה לבקר את
אורי מזרחי, אסיר־עולם שהיה שותפו
של ציון אבוטבול ברצח אפרגן. וזיא
דאגה למחסורו של אורי בכלא ואחרי
תקופה הם התחתנו. בדרכה לביקור
בבית־המעצר נ׳למה נתפסה כוכבה
על־ידי המישטרה עם כמות משמעו־
השתיים בכל יום כשישבו בסוכה
בחצר־הכלא ושיחקו בדומינו.
בעלה של אסתר, שלום ציטרשווי־לי,
ייבא כמויות גדולות של הירואין
לארץ. הוא גייס את אשתו ושתי
מאהבותיו, סימה טרוקשווילי ונדיה.
שתיהן סבתות לנכדים.
סימה, אשה בת ,64 המתגוררת דרך
קבע בתורכיה, סיפרה לי כי עבדה
בהברחות של דולארים מזויפים וסמים
לכל קצוות־תבל עד שנפלה בפח
כאשר מאהבת של שלום הלשינה
עליה.
לא התאפשר לי לשוחח איתה. היא
**בדתי עם הברגים בחצר ובת־
/לזוג תי לעבודה באותם הימים היתה
יפה איבגי, בת־דורתו של יצחק
חסואל, אלוף־ישראל בסיף.
על־פי עדותו של עד־המדינה דויד
אלקיים שאיתו היתה מיודדת הואשמה
יפה בייבוא 100 גרם של הירואין
מצרפת לישראל. היא נעצרה עד תום
ההליכים והיתה בטוחה כי תזוכה.
יפה היא נערה צעירה רצינית ונאה
מאוד• .בשעות הרבות שישבנו יחד
סיפרה לי על לימודיה, על אביה שהיה
רב בעיר עכו ואשר נפטר בתקופה
שהיתה בכלא. המישטרה איחרה
להביא אותה אליו לבית־החולים. היא
סיפרה על אחיה שהסתבך כשמסר
עדות נגד עבריינים מסוכנים ונאלץ
צונני־הסמיס, שבאו לקנות היהאין,
מסה את הנסך דוו הצוהר וקיברו
בתמווה היוואין מחולק למנות
בסמים ואף אינה מעשנת סיגריות.
סחר־הסמים שימש לה מקור־פרנסה
מכניס. היא סיפרה לי כי הרוויחה
1000 דולר ליום.
כוכבה, אשה בשנות ה־ 40 לחייה,
היא אם לשתי בנות בוגרות( .בתה
תית של סמים.
בחקירתה במישטרת חיפה הציעה
כוכבה למישטרה לשחרר אותה ובתמורה
תעזור למישטרה בתפיסת
עבריין־סמים ידוע שאותו לא הצליחה
המישטרה לעצור.
היא חתמה על הסכם עם המישטרה
וצויידה במכשיר־הקלטה. כעבור זמן
קצר נעצר בעזרתה העבריין ונשלח
לשנת־מאסר.
באותה תקופה העלימה המישטרה
עין מפעילות־הסמים של כוכבה. בגלל
שיתוף־הפעולה עם המישטרה היא
הרגישה מוגנת מפני החוק, ומכרה
סמים באופן חופשי.
אשה ושתי מאהבות
סוחרת כוכבה לוי־מיזרחי(עם אביבה גרנות)
אלף דולר ליזם
^ ינתיים התגרש אורי מזרחי
מכוכבה והיא הכירה אסיר צעיר
שאותו ביקרה בבית־הסוהר.
באחד הימים הגיעו כמה סוחרי־סמים
מצפון הארץ לביתה של כוכבה
בחיפה. הם באו מצוידים בכמות גדולה
של סמים, כדי לסכם עיסקה. בעודם
בדירה התפרצה המישטרה לביתה של
כוכבה ותפסה את הסמים. כוכבה
נשפטה ונשלחה לנווה־תירצה.
אחרי תקופה של התנהגות טובה
נשלחה כוכבה לשיקום. היא עברה
בבית־אבות מחוץ לכלא והיתה מרוצה
מאוד, אך היא עברה על תקנות־הכלא
ונסעה לבקר את ידידה בכלא עתלית.
הדבר נודע להנהלת נווה־תירצה והיא
הוחזרה לאגף.
בכלא מיודדת כוכבה עם אסתר
ציטרשווילי, אחת משלוש הנשים
שהשתייכו לקשר הגרוזיני. פגשתי את
חשודה בייבוא־סמים יפד איבגי
אחחה סינית בחיפה
מדברת גרוזינית ותורכית. לפעמים
ביקשה מאסירה דוברת רוסית לתרגם
את דבריה. היא נהגה לברך את
האסירות בכל בוקר, כשהגיעה לעבודה
ב״מתפרה״ בתדיראן במילים :״שלום
בנותים זונותים.״
לסימה היה תמיד מצב־רוח טוב.
היא הופיעה לעבודה עם סינור כתום
מגומי וכובע סרוג שכיסה את חצי
פניה ונראתה כמי שהגיעה ממחנה
לעבודות־כפייה בסיביר. בהפסקות
שרה לפעמים שירים בתורכית לקול
מחיאות־הכפיים של הבנות.
בוקר אחד, כשהגיעה לעבודה, חסר
הכסא שעליו נהגה לשבת. היא גילתה
אסירה אחרת יושבת על הכסא. ללא
מילים משכה את הכסא והפילה את
לעזוב את הארץ.
אכלנו הרבה ממתקים בשעות־העבודה
וקי:ענו פגישה לארוחה סינית
בחיפה כאשר תשוחרר יפה. בינתיים
נגזר דינה והיא הורשעה. הארוחה
נדחתה בכמה חודשים.
יפה הכחישה את חלקה בפרשת־הסמים
מכל וכל ואני האמנתי לה.
הכרתי עוד כמה אסירות שהורשעו
בייבוא ממים. כולן הכחישו את
העבירות המיוחסות להן. סילבי,
שהיתה איתי בחדר ונידונה לארבע
וחצי ש: :־מאסר, נתפסה בנמל־התעופר
־דגוריון כשבכיס מעילה
כמות ש הירואין. היא סיפרה כי
מישהו בייתי ידוע הכניס לה את
הסמים ל ס, לכן כל־כך קשה לה
לשבת בכלא ׳סתם ככה׳.
מרסל כהן סיפרה שישבה באוטו של
חבר, ובמיקרה היה באוטו קילוגרם
הירואין. גם היא נשפטה לכמה שנים.
מרים זגל, שבאה ארצה עם קילוגרם
הירואין, הודתה בחקירתה הראשונה
במישטרה ואמרה שהיא באמת מצטערת
וכי לא היתה לה כוונה להתעסק
בענייני־סמים. מרים סיפרה לי שהיתה
במצב קשה מאוד כשהגיעה לכלא
ועבר זמן רב עד שתפסה את חומרת
העניין. היא נידונה לשבע וחצי שנות־מאסר
וסירבה להעיד במישפט של
חבריה לרשת־הסמים. השופטים הוסיפו
לה עוד שנת־מאסר בגלל סירוב זה, כך
שבסך־הכל היא שפוטה לשמונה וחצי
שנות־מאסר.
מרים מעבירה את רוב הזמן בקריאה
ובכתיבה. היא אחראית על הקנטינה,
גרה בתא עם אביבה גרנות ולא אוהבת
כשבאים אורחים לבקר בחדר. היא
מתלוננת בעיקר על הפרטיות שחסרה
לה בכלא.
אחרי שקיבלה פיטריות״עור בכלא
נלחמה מרים על זכותה להיות
נבדל מהבאת כל מוצר אחר לארץ.
סיפרתי לה שכל בלדריות״הסמים
איתן שוחחתי הכחישו כל קשר
למיקרה ואמרתי לה שאני סקרנית
לדעת איך דברים כאלה מתארגנים
ומה יכול לגרום לאדם להתעסק
ב׳הרפתקות׳ מסוג זה.
מרגריטה הסבירה לי כי מבחינתה זו
לא היתה הרפתקה. זה היה עסק והיא
רצתה להרוויח, היתה זקוקה לכסף.
גת הולת-סרטן
ן* יקשתי ממרגריטה לספר לי
^ כיצד עלתה עליה המישטרה
והיכן הכירה את האנשים עבורם הבריחה
סמים לישראל.
היא סיפרה:
גרתי באנטוורפן בבלגיה ועבדתי
כמדריכת״תיירים בכל מיני ארצות.
בשנים האחרונות עבדתי בספרד.
בערבים יצאתי לבלות בכל מיני
מועדונים. בשנת 1985 הכרתי ישראלי
בשם יוסי מנור. הוא מצא חן בעיני
אלכס לינק
בלדרית סנאן(משמאל) ובתה ביאנקה
הבת ביאנקה והנכדים
סרטן־דם לבת, ילדים נטושים. כסף לחתן שימר
שאני מוכרחה להביא את ביאנקה, בתי,
לטיפול בבלגיה.
לא היה לי למי לפנות ומאיפה
להשיג כסף. פניתי לאביה של בתי
שהתחתן איתי, כך הסתבר לי אחרי
החתונה, רק כרי לקבל רישיון לעסק
מאותו יום היינו בקשר קבוע.
הגעתי לישראל כמה פעמים ויוסי
שילם את הנסיעות ובתי־המלון. הסידור
מצא חן בעיני והכל התנהל כהלכה׳.בחודש
יולי 1986 הודיע לי יוסי
שיספק לי סמים, כדי להעבירם לישר־
יוסי אמר לי שכמות ההירואין שעל
גופי היא 250 גרם. זה היה חשוב לי
לצורך התשלום. הכל דפק כמו שעון
וקבלתי 2000 דולר. השיטה, שבה
הרווחתי כסף בצורה מהירה, נראתה לי
מתאימה ביותר. התייחסתי לסמים
אחיות עו מ ת מיבו מנוו סמים כשבעדיהן לא היו
בבית. לנועה לוי שימשו הסמים מקורהננסה. מרים
וגד נתפסה כשעליה היוואין ונמוה גם מוגריטה סנאן.
בלדרית מרים זג׳ל
חצה בפרטיזת
מטופלת בידי רופאים מומחים. באחרונה
היא יוצאת לטיפולים בבית־חולים,
וזה מוציא אותה מעט משיגרת
הכלא
מיכתבים בפלמית
ץ ץרגריטה סנאן היא אחת מבלד־
^/ריות־הסמים שנתפסה עם קילוגרם
הירואין. יחד איתה נתפסו כל
אנשי רשת־הסמים. חלק מהאנשים כבר
נשפטו. מרגריטה הורשעה ונידונה
לשבע שנות־מאסר.
מרגריטה, תושבת בלגיה, נמצאת
בכלא הישראלי כשנה, היא לא זוכה
לביקורים מאחר והיא אינה מכירה
אנשים בישראל. מיכתבים מגיעים
אליה לעתים רחוקות, היות ורובם
נכתבים בשפה הפלמית ואנשי־הצנ־זורה
כאן מתקשים לפענח אותם.
היחיד שבא לבקרה הוא זאב גורדון,
הפרקליט שייצג אותה במישפט, והוא
גם דאג לכך שאנשי שגרירות־בלגיה
יתעניינו בה מדי־פעם. מרגריטה אינה
מיודדת עם יתר האסירות. היא מגיעה
לעבודה בתדיראן ולא קמה ממקומה
ער שעת סיום העבודה.
לפני שעברתי ל׳׳מתפרה״ עבדנו
ליד אותו שולחן. מרגריטה אינה
מבינה עברית ולפעמים שוחחנו באנגלית
או בגרמנית. היא התלוננה שהיא
סובלת מהצעקות ומהשיחות הקולניות
של האסירות. קשה לה להבין את
המנטאליות הישראלית וקשה לה
להתאקלם בכלא. שאלתי את מרגריטה
כיצד התגלגלה לפרשת־הסמים.
להפתעתי, שלא כמו האחרות,
דיברה מרגריטה על עיסקי ייבוא־הסמים
כעל עסק ריווחי רגיל, שלא
והתיידדנו. נפגשנו במועדון־לילה
ושוחחנו בספרדית. הוא סיפר לי שהוא
תייר מישראל.
באחת מפגישות, איתו סיפרתי לו
על הבעיות שיש לי עם בתי, ביאנקה,
שנמצאה באי טנריף, התחתנה בגיל 15
וילדה שני ילדים. בעלה של בתי לא
עבד והסתובב כל היום שיכור.
בפעם האחרונה שהגעתי לאי טנריף
לביקור, התברר לי כי בתי חולה בסוג
מסוים של סרטן בדם. באותה תקופה
נפטרו שני אנשים במישפחתי טסרטן
ואני נכנסתי לטראומה קשה. הבנתי
בבלגיה. כשקיבל את הרישיון הוא עזב
אותי ואת הילדה. למרות זאת פניתי
אליו לעזרה, כדי להביא את בתי
ונכדיי לבלגיה.
ביום שהסכים לשלם את הכסף הוא
נהרג בתאונת־דרכים. בינתיים חיכתה
ביאנקה לכרטיס שהבטחתי לה. היא
לא ידעה שהיא חולת־סרטן וחשבה
שהיא סובלת מתשישות, שאולי נובעת
מחוסר־ויטמינים או תזונה לא נכונה.
ביאנקה גם היתה מסוכסכת עם בעלה
וחיכתה לבוא אלי לבלגיה.
כששמע יוסי מנור את הסיפור אמר:
״אם את צריכה כסף מה דעתך להעביר
עבורי סמים לישראל?״
סמים
זמרתי ליוסי שאתן לו תשובה
*בעוד כמה ימים. כשנפגשנו אמרתי
לו שאני מוכנה עקרונית. דיברנו
על התנאים וסיכמנו שעבור כל 100
גרם הירואין שאבריח לישראל, אקבל
1000 דולר.
אל. הוא אמר שלא יתן לי אותם באופן
אישי, כי יש לו אנשים שעובדים בשבילו.
יוסי
ביקש ממני לפגוש בחור מסר
יים בתחנת־הרכבת באנטוורפן. הוא
מסר לי את תיאורו ואמר כי הבחור יתן
לי חבילה. איתרתי את הבחור בלי שום
בעיות והוא נתן לי שקית־ניילון ובתר
כה חבילה. חזרתי הביתה, שם חיכה
יוסי מנור.
יוסי סידר את הסמים בפלסטיקים
דמויי נקניקיות, ואמר לי לקנות מחוך.
הוא הראה לי איך לארוז את הסמים
ואיך לפזר את החבילות בתוך המחוך,
מסביב לגוף.
הלכנו ביחד כדי לקנות כרטיסי־טיסה
לשנינו. בדרך הוא החליט פתאום
שלא כדאי לו לנסוע דרך בלגיה בגלל
בעיות כלשהן. הוא ביקש ממני שאסע
לבד וכי הוא ישלח מישהו מטעמו
שיסע איתי במטוס לישראל. אולם
איש לא יצר איתי קשר במטוס.
כשהגעתי לישראל היה עלי לנסוע
למלון אשל השרון בהרצליה־פיתוח.
כאל סחורה שצריך להעבירה ולא יותר
מזה.
בכסף הזה הבאתי את בתי ביאנקה
מטנריף לבלגיה ודאגתי להתחלת
הטיפול בה. יום אחד הגיע בעלה של
בתי במפתיע. הוא התיישב אצלי וחי
על חשבוני. היו ויכוחים והוא רצה
להחזיר את בתי איתו לטנריף. כשהיא
הודיעה לו שהיא נשארת איתי, הוא
בלע גלולות״רעל וניסה להתאבד. לא
היה לו ביטוח רפואי ונאלצתי לשלם
עבור כל הטיפולים שקיבל בבית-
החולים אחרי ניסיון־ההתאבדות.
יוסי מנור, שהיה איתי בקשר וידע
מה עובר עלי, הציע לי העברת־סמים
נוספת למימון הוצאותי. הסכמתי ללא
היסוס. זו היתה הדרך היחידה שיכולתי
להרוויח 10.000 דולר עבור משלוח
של קילוגרם אחד של הירואין.
בסוף חודש פברואר הגיעו אלי שני
חברים ששלח יוסי מנור. הם הגיעו גם
אל רמו (רחמים אלבז, יורד ישראלי
שעסק בהפצת־סמים בץ ישראלים. רמו
השתייך למאפיה היוגוסלבית שהפילה
את חיתתה על תושבי אמסטרדם) .רמו
היה ספק־סמים קבוע של יוסי מנור.
;,בגדים
לאריזה״
מוכרת־סמים פגין(מימין. משמאל: גיתית איזרעאלוב)
רק דרך צ1הר בדלת
ני הישראלים התקשרו ליוסי
מנור בטלפון(באותה עת האזינה
המישטרה בקוי־הטלפון של אנשי־הרשת)
והסבירו לו בלשון־צופן שהם
נמצאים אצל חבר וכי הם מחפשים
משהו שוב מאוד, חומר־לוקסוס. אחרי
יום נוסף הם התקשרו למנור ואמרו:
.ארזנו את הבגדים, הבגדים מוכנים
לאריזה.׳׳
גם הפעם נשלחתי לתחנת־הרכבת
באנטוורפן, שם קיבלתי את קילוגרם
ההירואין. החומר היה ארוז בשקיות-
ניילון. זו היתה ״אריזת־הבגדים״ לפי
הצופן.
הכרתי את הדרך שבסופה הייתי
צריכה להגיע למלון של1ם בתל־אביב.
באותו מלון הייתי בכל פעם שבאתי
לישראל ומשם. התנהלו העברות־הס־
(המשך בעמוד )28
בץ טוב ורע
זמן אמ ת
עד מאפיה שמאלנית וימנית
ועל מה שביניהן
אני זוכר יום אחד, אגב שיחה, את בועז עברון
אומר לי: הימין טוען שלכל הצרות אחראית
המאפיה השמאלנית. כולנו יודעים שאין מאפיה
כזאת. אבל אם כל־כן־ הרבה אנשים מאמינים
שהיא קיימת, אולי הגיע באמת הזמן להקים אותה
כאן, והכוונה לישראל.
מאז חלפו כמה שנים ואני לא שבתי לדבר עם
בועז עברון בנושא. כך שאינני יודע אם ניסה
לממש את הצעתו שנאמרה בבדיחות־הדעת יותר
מאשר ברצינות. כך או כך, מבט אחד סביבי מחזק
אותי באמונתי שגם היום עדיין אין מאפיה
שמאלנית בישראל. טוב? רע? — עובדה.
מה יש בכל זאת? יש אגשים רגישים יותר,
אולי מבית־אבא, מילדות, מניסיון־חיים, אולי
מהרבה סיבות וטעמים אחרים. ואפשר שהרגישים
יותר הם גם פגיעים יותר, אולי גם פגועים יותר.
מי יודע? — אולי יודעים הפסיכולוגים והפסי־כואנליטיקנים,
אבל לא נערב אותם הפעם.
ויש גם אנשים בעלי מצפון מפותח יותר, אולי
מהבית, בית־ההורים, אולי מהתנועה, תנועת־הנוער,
אולי מניסיון־חייהם, מהביוגראפיה, ממצבים
שבהם היו ובהם נוכחו לדעת כמה קל לו
לאדם לאבד את צלמו, צלם־האדם. ואפשר שמ־גאווה
הגיעו לידי כך, מרצון לייחוד, מאנינות,
מחוש אסתטי — ולא דווקא אתי — מפותח.
אולי ואולי ואולי.
ויש גם מתונים יותר מטבע ברייתם, שמטיבעם
אינם נוטים לקצוות. אפשר שקראו את הפילוסופים
היווניים, את הדברים על שביל־הזהב,
והשתכנעו, ואפשר שחסרים אצלם אדרנאלין או
הורמונים אחרים בדם. אולי מלידה, אולי מהבית,
מהצבא או מהאוניברסיטה. ואולי הם פשוט
חסרים משהו מאותה אגרסיביות שזיגמונד פרויד
וחוקר בעלי־החיים בזמננו קונראד לורנץ איבחנו
כמאפיינים את ההומו־סאפינס כמו מיני בעלי-
חיים אחרים, פחות ״סאפינטיים״.
לאלה גם לאלה קוראים לפעמים, על דרך
ההכללה, בשם יפי־נפש. כפשוטו או בלשון
זילזול, המעטה ובוז. לפעמים קוראים להם
״שפויים״ ,כאילו היו כל בני־הפלוגתא שלהם
מטורפים. אם מיקצועם בתחומי ״המיקצועות
החופשיים״ — קוראים להם ״אנשי־רוח״,
״אקדמאים״ או, במרכז ובמיזרח אירופה ,״אינטליגנציה״
.ז׳יליין בנדה הצרפתי קרא להם
״כוהנים״ .כשרוצים ללעוג להם, קוראים להם
(במקומנו) ״פרופסורים״ .הימניים קוראים להם
שמאלנים .״המאפיה הימנית״ מכנה אותם בשם
״מאפיה שמאלנית״ ,אבל האם קיימת מאפיה
ימנית? מי חכם ויידע?! גם שם יצטרך כנראה איזה
בועז עברון לנסות להקים או לחשוף אותה.
בינתיים עוד אין סימנים ברורים לקיומה. זה שיש
אורי פורת ואליקים העצני זה עדיין לא בחזקת
הוכחה.
מה יש עור? קיימים כמובן אנשים גסי־רוח. מי
פחות ומי.יותר. דרכו של עולם היא. כדרך
שקיימים אנשים גסי־לב, ובני־תרבות. וכאלה
שהם בני־בלי־תרבות. יש אנשים שהאינטלקט
שלהם התפתח בלא התבגרות מקבילה בתחום
הרגש. על אחד מהם נאמר אצלנו לאחרונה, שהוא
אינו מסוגל כלל לחוש בעלבון זולתו ובצערו.
ושהוא משול לפיכך לילד ״אנאליטי״ התולש כנף
אחר כנף, גף אחר גף, מפרפר או מזבוב שנפל
לידיו, מבלי להעלות על רעתו — מחוסר
אמפאתיה, כלומר, רגש השתתפות — שגם
לזבוב כואב.
ויש כמובן גם חולירות מצויות (חולי־רעים
וחולי־רעות בלשונו של אליעזר בן־יהודה) .אבל
אלה הם בדרו־כלל מיעוט. מיעוט שבתנאים
היפים להיווצרות המון או אספסוף יש והוא הופך
לרוב או מכתיב לרוב את הטון, ואת שירי־הלכת.
אותו ואת נספחיו חקרו הפסיכולוגים והסוציולוגים
של ההמון — מפרויד ולה בון במאה
שעברה ועד קאנטי במאה שלנו. החולירות הם
אלה המטביעים׳בני־אדם תחת גלי עפר ובוץ.
נתקלנו בהם בחלחלה בשבועות האחרונים. או
כאלה הרוצחים בני־אדם חפים־מפשע ומטילים
את גופותיהם לבארות. גם באלה נתקלנו באחת
ממילחמות הלבנון.
ובכלל, מי כעם היהודי — בעיקר זה שבמאה
ה־ ,20 אבל בעצם גם זה של מאות קודמות —
מנוסה בחוליחת ובשאר חוליים ופגעים רעים
נטולי צלם אדם או בעלי תחפושת אנושית בלבד.
אלה כן אלה עשו מה שעשו לא מתוך שהיו
״שמאל״ או ״ימין״ ,בעלי השקפה זו או אחרת,
אלא מתוך שהיו פיראי־אדם. פיראי־אדם שהמושג
חיות־אדם אינו מתאים להם. שהרי אין
בטבע בעלי־חיים רומים להם, להוציא אולי את
דגי הפיראנה. אלא שרגי הפיראנה ממלאים רק
העולם מלא, איפוא — על דרך ההכללה
הגסה, כמובן, שהרי אינני לא פסיכולוג ולא
סוציולוג ואף אין לי מידע סטאטיסטי מרוייק —
אנשים רגישים יותר לעוול ולאי־צרק ואנשים
שהם רגישים להם פחות או הרבה פחות: כאלה
שהם מתונים יותר מטיבעם ומתוך הכרתם וכאלה
שהם מתונים פחות: אנשים שמצפונם ער יותר
וכאלה שמצפונם אטום יותר; כאלה הדואגים
קפקא נוסע לאוסטרליה
ליוסל ברגנר יש משא־ומתן עם פרנץ קפקא כבר שנים רבות. בעצם זה עניין מישפחתי. אביו
של יוסל, המשורר היידי מלך ראוויטש, היה אחד הסופרים הראשונים שכתבו על קפקא. לפני
25 שנים החל יוסל ברגנר לצייר אקווארלים לסיפורי קפקא (הוא גם עיטר שער של הוצאת
פנמזין האנגלית לסיפורי קפקא) .לפני 15 שנה צייר תמונות־שמן לסיפוריו. היו אלה תמונות
בהירות ,״עליזות״ כמעט, אולי מפני שרצה להציג את מי שנחשב כ״סופר מדכא״ — באורה
של אופטימיות מסויימת. בסופו של דבר סבור יוסל שקפקא הוא סופר הומוריסטי, שכן אם לא
היה מדובר בנו ובחיינו, הרי באמת שמצב העניינים שהוא מציג מצחיק מאוד...
אבל בשנים האחרונות נשבר יוסל. הוא חזר לצייר את קפקא בתמונות־שמן רבות, אבל הפעם
בצבעים קודרים, סוערים, שמתוכם עולות דמויות קפקא בלהבות אדומות. יוסל ברגנר מצטרף
יוסל ברמר: ציור לסיפור של קפקא ,״גזר-דיו״
למיטב הציירים היהודים האכספרסיוניסטים בני אסכולת פאריס בציורי קפקא אלו. בתוך
התמונות הוא משלב טכסטים מתוך קפקא, טכסטים המהווים חלק מהתמונה.
בשבועות האחרונים נערכה בגלריה פארק בתל־אביב תערוכה של הציורים החדשים ובצידם
הציורים הישנים — הבהירים והלבנים. תערוכה מרשימה, חזקה — מאורע אמנותי.
אבל לא בעולמה של האמנות הישראלית ומלוויה. קני־המידה של אלה הם ההישגים
האחרונים בציור הגרמני או בציור האמריקאי ולפי אלו נמרד גם הציור שנוצר בארץ. מ י
שחורג מהם — פשוט איננו בא בחשבון. וכך, לאחר שבועיים, נסגרה התערוכה של יוסל ברגנר
והציורים יצאו בדרכם לאוסטרליה.
נעוריו של יוסל ברגנר יליד וינה עברו עליו בפולין, בחרותו — באוסטרליה, שם החל לצייר,
ובה נחשב כמחדש ובעל השפעה רבה על דור הציירים הצעירים. יוסל ברגנר עזב את אוסטרליה
בראשית שנות וד ,50 השתקע בארץ והחל במערכה שלישית בחייו. בשנים האחרונות החלה
אוסטרליה מגלה אותו מחדש. האוסטרלים שלא שכחו הציגו את תמונותיו ויש להן ביקוש רב.
וכך, חוזרים ציורים רבים של יוסל ברגנר לארץ שממנה בא אלינו. בימים אלה חוגגת היבשת
החמישית 200 שנה ליישובה בידי האנגלים ובטיט גלדי שבלונדון תוצג תערוכה גדולה של
אמנות אוסטרליה. יוסל ברגנר ייוצג שם בשישה ציורים.
עכשיו יצאו לאוסטרליה, לפי שעה רק לתערוכה, גם ציורי קפקא של ברגנר. אני מקוה
שיחזרו למולדתם. ישראל באמת נוהגת כאילו היתה דוד עשיר המסוגל לוותר על אוצרות רבים.
ש. שבא
אחר צו האינסטינקט שלהם. הם לא הצמיחו
מקירבם את משה רבנו ואת סוקראטם, את בודהא,
קונפוציוס ועימנואל קאנט. הם לא שמעו על
הציווי הקתיגורי ואיש לא הדיח אותם באמצעות
תפוח ללמוד להבחין בין טוב ורע.
רק לעצמם, לבשרם ולאנשי־שלומם וכאלה שגם
ריגשי־השתתפות בסבל הזולת אינם זרים להם.
והעולם מלא הולירות.
בכל אלה אינני מחדש, כמובן, דבר. שוב, מה
עוד ניתן לחדש בשטח זה בדור שלאחר השואה?
פעם קראו אצלנו לרגישים יותר, למצפוניים
יותר, לאינדיווירואליסטים המעדיפים את תחו־שת־הצדק
שלהם על פני זו של סביבתם, בשם
״נביאים״ ,וכעבור כאלפיים שנה — ״חסידי
אומות־העולם״ .היום קוראים להם — אצלנו,
אבל לא רק אצלנו — מאפיה שמאלנית, יפי־נפש,
תבוסתנים, מרעילי־בארות, אבל גם אנשי
רוח, אנשי־שלום, הומאניסטים וכו׳ ,וכו׳ ,כל מיני
כינויים, הכל לפי סיגנונו, השקפותיו ותרבותו
של הקורא־בשם.
בכך שהם׳קיימים, אותם שמאלנים, יפי־נפש,
תבוסתנים, מרעילי־בארות, אנשי־מצפון — למי
עוד יכול להיות ספק בכך?! אבל בזה שהם
מאוחדים ומלוכדים או נכונים גם להפגין כלפי
חבריהם ועמיתיהם אותה מידה של סובלנות
והתחשבות שהם מפגינים כלפי כלל אויביהם
ויריביהם ׳(ודוק: כלל ולא היחידים היוצאים 1יי!
ממנו) ,בזה אין שום ביטחון כלל.
המלך מת
וכך, הכל מסכימים אצלנו כי השעה שעת-
מיבחן לכולנו. דומה כי אפילו ״המאפיה הימנית״
הלא־קיימת שלנו מתחילה להבין זאת, אף כי
אינה מצטיינת מטיבעה במהירות ההשגה דווקא* .י
והרוב מסכימים שאם יש שעה שבה אנו מצווים
להפגץ את כוחנו ואת שום־שיכלנו ואת טעמנו
ואת סבלנותנו ואת סובלנותנו במיטבם —הרי
היא השעה הזאת, שעתם היפה ביותר של יפי־הנפש
כשם שהיא שעתם המכוערת ביותר של
מכועריה. שהרי הימים ״ימי הרת עולם״ ,כפי
שנהגו פעם לומר על דרך המליצה. ימים שבהם
ירחי או שנות הריונו של עולם חדש מתקרבים
לשיאם ולקיצם, והנה עוד מעט־קט והבקיע לו זה
מאופלו או מקליפתו או מן הכרס הגדולה שבה
מצא לו מיקלט ומחסה. והולדתו של עולם חדש,
בואה של תמורה גדולה, מבשרים בדרך כלל גם
את מותו או הסתלקותו של עולם אחר, עידן ישן,
זה שאבד עליו הכלח או זה שלמרבה הצער שוב
אין כוחו עימו לשרוד. כיצד נהגו לומר בימים
הישנים, ימי המונארכיה :״המלך מת! יחי המלך!״
ולא אמרו המלך ״הישן״ ו״החדש״ .כי הבן
הבינו שמלך הוא מלך, וכל עוד המלוכה עומדת __
— מלך מחליף מלך ואין המלוכה עוברת מן
העולם.
ועכשיו צאו וראו כיצד מתנהגים אצלנו בעלי־המצפון,
יפי״הנפש, הרגישים, השפויים, הת־בוסתנים,
הפתוחים והסובלניים דווקא כשהמדובר
באנשי־בריתם שלהם, כביכול עצם
מעצמיהם ושורה בשורותיהם הדלות והלא־מלוכדות
שלהם עצמם.
שהרי כבר הסכמנו שאין ״מאפיה שמאלנית״
גדולה, חזקה ומאורגנת בנמצא!
הנה היתה ספינה וספינת־מגורשים שמה ואף
עמדה להגיע לחופי־הארץ. וראה זה פלא: דומה
שיותר מגורשים גורשו אצלנו במחנה יפי־הנפש
שלנו על־ידי מי שמתראים כעמיתיהם־לסובלנות
אם גם לא תמיד לדעה, ממיספר הפליטים
הערביים שאמורים היו להימצא על סיפונה של
אותה ספינה.
אלה דיברו סרה בחבריהם בלשון ״מלקקים״
ו״נגררים״ ,וגסים שבהם דיברו על ״נקבים
שמתחת״ ,ואילו אחרים גמלו לראשונים בהעלאת —
נשכחות מימי עברם הצבאי לפני. שנות־דור
ויותר. זה איים לתבוע את חברו לבית־דינה של
המדינה וזה שש לערסל את חרפת רעהו ברבים.
אלה דיברו על עמיתיהם כעל מי שמקדמים את
פני באי הספינה המגורשת, אחר־כך מפוצצת,
בעוגיות, ואחרים הפעילו את מנגנון החרמות
הידוע אצלנו: עם אלה מחברינו לא נשב לשולחן,
ואת זה משותפינו־לדעה לא נזמין לפעולה
משותפת, וכנגד ההוא — יימח־שמו־וזיכרו —
אנחנו מוכנים אפילו להצטרף למשנאינו.
ובלבד ש ...ובלבד ש
כן, ובלבד ששמנו יופיע וששמו שלו לא יופיע. ,יי
ובלבד שאנחנו נהיה היוזמים, ובלבד שאנחנו
נארגן, ובלבד שלנו יהיה מישפט הבכורה ובידינו
תישמר זכות הקרימה.
ואז שני מחזאים צעירים, זה־מקרוב באו,
״שוכחים״ פתאום להזמין את עמיתם הוותיק
עמוס קינן ואת יורם קניוק ואת נתן זך ואת נסים
קלדרון לערב״המחאה שלהם שלהם
שלהם שלהם וחיים חפר ידידי פוער פה
על יוסי הראל שחטא במעשה אבירי במיוחד,
ואורי אבנרי משיב לחפר בציטוט פרשיות
רלבאנטיות ביותר מימי מילחמת־השיחרור, וחפר
מאיים לתבוע את אבנרי לדין, ודן בן־אמוץ נזכר
פתאום לתקוף את כל חותמי העצומות, בהם כל
קוראיו וידידיו ושותפיו-לדיעה, וכעבור שבוע
הוא ניחם בו ומתחרט מעט, בהבינו כי איוולת היא
למנוע מן החלשים גם את זכותם המעטה הזאת
להימנות עם הצודקים (שהרי לא כולנו נזירים
בודהיסטיים הנכונים להעלות עצמם על המוקד
למען אמונתם, ולא כל נשותינו ואימותינו
״חנות״ הנכונות לראות את שיבעת בניהן נהרגים
על עיקרי דתם, ולא הכל — אבוי, אפילו לא זה!
— אנשים כמו הווטרינר האמיץ, ד״ר ברנרד
הורוביץ, איש רעננה, שהכריז על שביתת־רעב
כנגד ״המצב בישראל בכללותו וכנגד אדישות
העם בישראל נוכח המצב בכללותו״.
ולכן, ודווקא מפני שלא כל יפה־נפש הוא
סולז׳ניצין, ולא כל בעל־מצפון הוא ד״ר ברנרד
הורוביץ או המהטמה גאנרי, ודווקא משום
שהאנשים הרגישים יותר לעוול הם, לעיתים
קרובות, מה לעשות, גם פגיעים יותר ולפעמים
גם חלשים יותר — אל נבוז גם למעשה הקטן
ביותר שלהם, אפילו הוא נראה בעינינו קל וחסר
משמעות. לא, אל נבוז אפילו לחתימה על עצומה
בעניין הנראה לבעליה צודק.
בשבילי זה אולי לא־כלום. אבל למי שעלול
להפסיד את מקום־עבודתו בחתימתו זו — הרי
זה עולם שלם ! וכידוע יש גם כאלה.
בחלוקתו הפנימית וכן במה שבעיני נתפס
כחידוש. הספר מחולק לשלושה סדרים(כל היודע
את עוברת מוצאו של רייך מבית דתי אינו יכול
שלא לשמוע כאן ארמזים לשישה סידרי־מישנה,
ל״סדרים״ שהתורה נחלקה להם, לסדר־התפילות,
וכו׳) ,שהם שלוש חטיבות שיר. בסדר הראשון
עד יעבור זעם
ואת החשבונות שבינינו לבין עצמנו: את
השאלה הנכבדה מדוע חיים חפר שותק — אם
אכן שתק, לא בדקתי זאת — כשדובר ביצחק
רבין וברחבעם זאבי הידוע בכינויו ״גנרי״ (לעג
מר ואירוניה גסה שדווקא איש כמותו ישא כך את
שם המהאטמה לשווא!); את הליגלוג הבוטה לעצה
(יש באמת מוצלחות ממנה!) שיעץ חבר־הכנסת
יוסי שריד ליאסר ערפאת, לעלות בעצמו על
ספינת־המגורשים, ובכך להסגיר עצמו סוף־סוף
לידיהם של מבקשי נפשו בשב״כ, כמו גם את
התוכחה המיותרת למפקד אקסודוס תש־ז, יוסי
הראל — את כל אלה מן הראוי באמת לדחות עד
״יעבור זעם״ או להותיר — בלית ברירה —
לעיטי־עיתונות, זרזירי־עט מסוגם של כתבני־העיתונים
הידועים בציבור שאינם חשודים דווקא
על יפי נפשם.
כשיעבור זעם, אז ורק אז, ניתן יהיה לבוא
חשבון עם כולם: עם הטרמפיסטים והחאפרים
והמאכערים, בעלי החרמות והאגו־מאנים ׳,עם
אלה האנינים מכדי לשתף פעולה עם זולתם ואלה
שדומה רק המתינו להזדמנות חוזרת זו לאכול את
בשר רעיהם באין־מחריד. ועם אלה, האחרים,
שהחליפו את עורם וחברבורותיהם פעם ופעמיים
ושלוש, מבלי שיחולו ומבלי שירעדו, ומעולם לא
היכו על חטא ולא מצאו לנכון להכריז באומץ־לב:
שגינו. ועם אלה שהפכו את שם הסופר ואיש־הרוח
לשם־נירדף לשבשבת, בעוד אנחנו רואים ושותקים,
נושאים עור שינינו בשינינו ומחרישים.
מצווים לשתוק, אפילו בנפשנו היא השתיקה
הזאת.
כי הלוח מורה ימי הרת עולם. ועולם אחד
שהריונו נמשך כבר זמן רב מדי, עומד לצאת
לאור עולם. ועולם אחר עומד להגיע לקיצו.
ואם אנו, במיקרה או שלא במיקרה, שייכים
לזה האחרון — רק בנו תלוי הדבר איך וכיצד נרד
מעל הבימה: בצעד מדוד ומפוכח, בקללה ובנאצה
או בחרפת־מגורשים — לקולות לעג וקלס.
ושום מאפיה שמאלנית או ימנית שבעולם לא
תעזור לנו להחליט ולבחור בין זה לזה.
והבחירה שלנו בידינו ותוצאותיה על ראשינו.
כתן זד
שירה פחד, הם צעצועי
של אנשים בודדים
אשר ריין
סדר השירים
ספרית פועלים 161 .עט׳
אשר רייך חוזר עכשיו אל ספריו הקודמים,
בורר, מסנן, מקבץ שירים נבחרים. יחד הם מהווים
את סדר השירים, סיפרו החדש ולעניות דעתי
הטוב בספריו עד כה. חזרה צורך התקדמות, כאילו
צעד לאחור כדי לתפוס תאוצה. במיקרה זה, זהו
מרחק הזינוק של משורר ותיק שכבר עשה
כיברת־דרך ארוכה בשירה ומחוצה לה. עתה הוא
מסכם תקופה ויותר משהוא מסכם הוא פותח
כמדומה תקופה חדשה, בתנופה חדשה, ביצירתו.
בניגוד לאסופות־שירים אחרות שיצאו לאחרונה,
ובהן מעולות, רייך אינו מעמיד כינוס שהוא
סיכום, ואפילו לא סיכום־ביניים, אף כי בסדר
השירים שלו הוא מקל על הקורא להתוודע
להתפתחות שירתו, כמעט מראשיתה.
המייחד קובץ זה מאסופות דומות הוא
אשר רייך: קמח מר
קובצו שירים חדשים בלבד, הפותחים את הספר
ומצטרפים אל שני הסדרים האחרים.
ביחד, הם מציגים לעיני הקורא את ״סדר
הסדרים״ :תמונת עולם מגובש וממושמע, מאורגן
ומתובנת, שהוא עם זאת בבחינת מערכת פתוחה,
אורגאנית של משורר שמעולם לא קפא על
מקומו.
חתיבה וחלון. חלון ונחל.
פני זר שעוברים בנפשה,
נז־מה שעברו בחלון. י
והיום פונה. עוד קמט בזמן
שלי. בפנים שלה,
הזגוגיים,
שהשמש לא פענחה
אהבתי, אני מודה, את הסדר ההפוך הזה בספר,
את השיבה מהמאוחר אל המוקדם שכמותה כמבט
רטרוספקטיווי אל העבר: אל הקמטים בזמנו של
משורר, קימטי־גוף וקימטי־נפש. דומה שהקובץ
חב את תחושת החידוש שבו לא־במעט לעריכה
המחוכמת לן זמתוחכמת: כביכול היה הקובץ
מראשיתו ועד סופו יצירה אחת שזה עתה נכתבה
ובה הולך אדם מבגרותו אל ראשיותיו ,״אלגיות
בשפת הזיכרון״ ,כשמו של אחד ממחזורי השירים
המוקדמים. כינוסי־שירה מועטים העניקו לי
הרגשה דומה.
ועם זאת מן הראוי לייחד את הדיבור על
השירים החדשים, שבהם אנו פוגשים כאן
לראשונה כמישנה סדורה בספר. גם כאן ניכר
החידוש יותר מאשר רושם של המשכיות או אן׳
התחדשות. שכן השירים החדשים שונים מאלה
שבהם הורגלנו מעטו של רייך. הם תמציתיים
יותר, חסכוניים יותר, מפגינים את הציווי
״להיזהר״ בצד ההכרח ״לזכור״ .במקום אלכימיה
מילולית ומישחקי־לשון, בולטות כאן שורות כגון
״בשרירים רצים של שמש שוקעת,״ לא רק בזכות
התיזמור הצלילי המשובח, אלא בזכות האמת
הפיוטית שבהן.
כאן עסוק רייך יותר ויותר בפנימיותו, בכאב
המודעות הגוברת עם קימטי־הזמן, באיזה חשבון־
נפש הדוחק את רגלי הפגנות השרירים
המילוליים המוכרות מן הקבצים הקודמים, שלא
תמיד היו נטולות שמץ גנדרנות ומאנייריזם. אם
רייך מוותר כאן על האירוניה המלגלגת, על
העודף המטאפורי, אין ספק שהפסדו יוצא בשכרו.
שכן רק עתה נחשף פן חרש, נוסף בדיוקן הרייכי:
פן החרדה והכאב והניסיון להתגבר עליהם.
״פחדים, אמרת לי פעם /הם צעצועים /של
אנשים בודדים ...פחד, אמרתי, מה לך פה מחלחל
בחדרי /צא, צא, פחד״...
כאמור, סדר שירים שלכאורה נראה כמעשה־סיכום
ובעצם מסמן את תחילתה של עונה חדשה
ביצירת המשורר, מי שעדיין ניכר בו החיפוש
המתמיד אחר דרכים ואיפיונים, ובספר הנוכחי
— גם אחר יתר דיוק. גם כאן, כבספרים אחרים,
רייך ״שולף מן המותן״ ,לעתים. אך הפעם
שליפותיו מבוקרות יותר ובמינון נבון ונכון.
גם בשיריו החדשים עומד רייך, ואולי ביתר
החלטיות, על המישמר, שלא לשלח את הרסן ולא
לאבד את המושכות. אבל כל מי שיפתח את חדריו
לשירים אלה יגלה לפניו עולם פנימי נסער,
פרוע, שעל גבול הפנטזיה. לכאן שייכים אולי גם
השירים שבהם מתגלה העומק הרליגיוזי, דתם —
שהיא דת נטולת תפילה ואולי חסרת אל, אך לא
משוללת פולחן ורגש. כגון הרגש״ המחלחל
בשורות ״אדון עולם אשר הלך /לבלי שוב
והשאיר אחריו /שינאה ומלחמות״...
גם שורות כאלה לא הופיעו בשירתו המוקדמת
של אשר רייך.
בשירים רבים חוזרים המוטיבים של האור
והמים, הנטולים כמדומה אף הם מאוצר המשלים
של ״זמן״ זה שבכאן, שהוא זמן מטאפיסי ומיסטי
באותה מידה שהוא זמנם הגופני והנפשי של חיי־אדם(
.״הזמן הפסיכוסומאטי״ ,בביטוי הקולע
שבכאן) .רק כך אפשר לרדת לעומקן של שורות
כמו ״המים הראשונים היו לילה /החושך היה
אלוהים אחרים /שלא אמר: יהי אור.״
אלוהים — אבל אחרים, ועוד בלשון ריבוי.
אלוהים שהותירו את העולם באופלו, ואולי
באופלם שלהם.
אור ומים שהם זמן שהוא חשכה ואלוהים
המסרב /המסרבים לאור. היפוך סיפור הבריאה
ובה־בעת כיסופי הנצח.
תחושת ההתבגרות מלווה את הקורא גם
בשירים שבמרכזם האישה וחיי־המין או המינים.
ואף כאן הזמן והתמורה :״אני ואת ונחל /אני ואת
נכנסים לנחל /הנחל משתנה עקרון ההפתעה!
לעיתים נדמה כאן שכל המאורות וכל
החשיכות שעליהם כותב המשורר מתלכדים
בשיריו לידי ״הוויית קוצים״ אחת שרק עתה
מגלה, אט־אט, את מלוא עוקץ קוציה. באורח
פאראדוכסלי, היא מגלה באותו זמן גם את
דביקותה בחיים, גם את חששותיה מהם החוץ
קורץ ומואר והומה מירמה צי םישח רו ר !
מנשה רביע
אני קין ך פ 1ק
אני קין ך פוק
זוחל מבטן הארץ
מנוט עם הפחד שבי
השומר עלי ועל אחי
אני איש אינסופי
נהדף נהז-ף נהדף
אני איש הדם
השומר עלי משיג אותי
האח שלי שוכב באויר
אחי מטאור השמחה שלי
נוחת עלי מפציץ אותי
ממריא עם גופי החפוי
אני איש מתרוצץ
לאסף את עצמותי
אינני רע אינני טוב
אינני מאמין בך
אחי עוד 7ן ין ואני.
מתוך הספר ״יונה מתה״ העומד
להופיע בקרוב בהוצאת רשפים
ברכה ל״פרוזה״
ובכן, פרוזה עשה(עשתה?) זאת שוב. ובגדול.
כורע תחת הנטל הכספי, בלי סיבסוד ראוי, ללא
מצנאטים, בעמודי־מודעות ספורים, אבל רבים
מהרגיל, הגיע יוסי קריים, בעיקביות של מטורפים,
לקו־ה־ססן, אס לא לקו־הבריאות (הפי־נאנסיתז
100 .חוברות, תריסר שנים.
תריסר. שש שנים טובות ושש רעות. אבל לא
בנפרד, במעורבב. כי מתי לא היו לפרזזה שלו
שנים שמנות שהיו גם רזות, רעות שהיו גם
טובות.
במיקרהו של העורך שלפנינו, אין קל מלהיות
משוחד. קל לאהוב את האיש ולברך על מיפעלו
כשם שקל — כך נראה — לפסול גם אותו וגם
את המיפעל. נדמה לי שהתייחסויות־ביניים כמעט
לא קיימות במיקרה דנן, וגם זה סימן ומסומן.
אני עצמי נמנה עם אוהבי האיש, אוהבי
החבורה המקיפה אותו, ומוקירי המיפעל. ולא
במקום האחרון משום שאני אוהב משוגעים־לדבר,
משוגע לאנשים הרואים במה שהם עושים את
הדבר החשוב ביותר בעולם ומוכנים להקריב
למענו כל קורבן. ואם איתרע מזלם והם גם
חייבים להקריב למענו קורבנות, ואפילו כבדים,
הם מצטיירים בעיני כמעט כקדושים, המארטירים
של עולם הספרות.
בנוסף לבימה ספרותית — ובימות ספרותיות
יש, ולא חסרו אצלנו מעולם — היה פרוזה גם
בית, גם מקום־מיקלט. כאן מצאו מיקלט מרדכי
אבי־שאול לעת זיקנה ופיסגת הכוח הפיוטי, כמו
גם דן עומר שאפילו באכסניה שלו עצמו לא מצא
מנוח: עמוס קינן בסיפוריו הקצרים ופנחס שדה,
המשתתף הקבוע והתורם הנאמן.
כאן מצאו מיקלט גם כמה מצעירי המשוררים
והמספרים שבתי״המלון האחרים לא קסמו להם או
שלא פתחו לפניהם את שעריהם(מיקצתם שכחו
את העניבה הסמאנטית בבית) .כמה מהם נותרו
כדיירי־קבע ואחרים עזבו עם בוקר. אלה כאלה
לא נתבקשו להצטרף כאן לכנופיה כלשהי. יוסי
קריים הסתפק בכך שאהבת אותו ואת מיפעלו...
חוברת ה־ — 100 פיסגה עגולה. מהודרת
שבמהודרת, ואני אינני מאלה שמתנגדים להידור.
הרפרודוקציות הציבעוניות ואיכותן, העימוד,
החידושים הטיפוגראפיים, השילוב של
טכסט וציור — טובים עד מצויינים. תמונה
נפלאה של גרבוז, עבודה בסיגנון בלתי־מוכר(רק
לי?) של דן קירר, ציור־שמן מעולה של מיכאל
קובנר, דויד גרשטיין בסוריאליזם שאפילו אני
הייתי מכניס לביתי, רישום רב״עוצמה של
אביגדור סטימצקי. מדור המוסיקה (עורכת:
רוסליה חפץ) כבר זכה לשבחים בעיתונות. טוב
שמישהו גאל את תוכניות־הרדיו עם דליה
רביקוביץ ויונה וולך. פתאום מצטרפים לחבורה
גם הפלסטינים: סאמיח אל־קאסם, סיהאם דאוד,
נעים עריידי (הכותב עברית) ,מחמוד דרוויש.
הראיון הנהדר של רמי רוזן מחיפה עם אלן
גינזברג, שגם תרם שיר לא־מפורסם בכתב־ידו
כמחווה לחוברת. שירים מתוקיס״מרים ויפים של
שולמית אפפל ורוני סומק :״יופי של כנפיים״.
מסת־מפתח ייחודית בתפיסתה, בסיגנונה ובדרך
בנייתה של נסים קלדרון: צירוף של יעקב
שבתאי, מירון בנבנשתי וקלדרון עצמו. ואם כבר
מזכירים קולות בעלי ייחוד, חייבים להזכיר את
שיחתו של דן צלקה עם ספי רכלבסקי. שופרא
דשופרא, על מישקל סימניות נהדר זה שהוציא
צלקה השנה.
והנה עוד שיר־זיכרון מרגש מאת פנחס שדה
ואחד הנפלאים בשיריו של מרדכי אבי־שאול,
הידיד, שיר מוקדש לעליזה ציגלר — השותפה־לעריכה
בחוברות האחרונות — מודפס מחדש
(הוא כבר הודפס פעם במאזנ״ם) ״כמחווה של
אהבה״ לזקן משוררי ישראל, שנפטר בשבוע
שעבר בגיל ,90 והוא צלול ומופלא כשהיה.
אם תביאני, פסח על צל המצרים הללו, אל
תרתע! הישר!
דרך על אבני הנגף
על קיצים וברקנים...
כמעט מוטו לפרוזה ולעורכה, לעורכיה.
ואם אינני אומר דבר על הסיפורים ועל דברים
אחרים בשפע הזה, הרי זה משום שאני ממהר
לכתוב בטרם קראתי הכל.
הדבר הצורם היחיד שמצאתי כאן היה הטון
הפטרוני, המתנשא, שבו מסכם מי שהיה שותפו־לדרך
של קריים, רינו צרור, היום עורך־חבר
של חדשות, את ה־ססז הראשונה. לא שאין כאן
דברים נכוחים או כאלה הראויים שייאמרו. אבל
בטון כזה מותר(לא רצוי) לכתוב רק כשאתה בן
.74 וגם אז רק בבימה שלך, חביבי. לא אצלי
ובביתי. אצלי בבית אל תהיה לי פטרון, אל
תפסוק הלכות ואל תצטט את הלחשנים שאתה
מורגל בהם. רצונך לתקן קילקול שנתקלקל —
טוב ויפה ואף סימן של בגרות. יש לך אכסניה
משלך לעשות זאת בה.
וגם כאן, כבמקומות אחרים בשנים האחרונות,
דמות של מיסתורין. מיהי אותה דליה פלח —
פלסטינית? יהודיה? שמעון צמרת?
יש תעלומות שמוטב שיישארו תעלומות.
הוסף על כך את הנייר המשובח, את העיצוב
המוקפד, כולל ההגהה, וקיבלת מוצר של איכות
של כתב־עת שהוא כמעט שם־דבר: ניואנס מקומי
נתן זך
בשפה בינלאומית.
_ הבלד רי ת
(המשך מעמוד )25
מים. הייתי בישראל כשבע פעמים
(מרגריטה הודתה במישטרה כי רק
פעמיים העבירה הירואין) והכל עבר
חלק.
ואז, בסוף אפריל, התחילו לקרות
כל מיני דברים לכמה מאנשי״הרשת.
בנמל־התעופה ערכו יותר מדי בדיקות
והמישטרה עשתה פשיטה באחד הבתים.
יוסי מנור ואחיו דודו שעבדו
ביחד החליטו לעשות תרגיל, כדי
לבדוק את המישטרה. יוסי התקשר אלי
לבלגיה בחודש מרס וביקש שאבוא
לישראל לשבוע, בלי הסמים, כדי
לבדוק את תגובת המישטרה.
חששתי להשאיר קילוגרם הירואין
בבית והסתרתי את הסם. באתי
לישראל לשבוע של חופשה, עברתי
חופשי בנמל־התעופה ׳והמישטרה לא
בדקה אותי. כמובן שלא ידעתי אז
שהמישטרה התקינה האזנות לטלפונים
והם עוקבים אחרי ואחרי יתר אנשי־הרשת.
לאחר
החופשה חזרתי לבלגיה. את
יוסי כמעט ולא יצא לי לראות וזה
הרגיז אותי, כי היו בינינו קשרים
ידידותיים. אחרי כמה ימים טילפן יוסי
וביקש ממני לבוא עם ההירואין ב־8
באפריל. ואכן, ב־ 8באפריל ארזתי את
ההירואין בתוך המחוך ונסעתי לישראל.
המישטרה
איפשרה לי לעבור. הם
עשו זאת במטרה לתפוס את יתר חברי־הרשת.
אחד מהאנשים של יוסי היה
בתצפית בנמל-התעופה וכשראה שעברתי
דיווח ליוסי שהכל בסדר. הוא
הסתלק לסידורים ולא ראה שהמיש־טרה
תפסה אותי. נבהלתי והבנתי ש־המישטרה
בעצם חיכתה לי. תיארתי
לעצמי שאשתו של יוסי הלשינה. היא
היתה קנאית מאוד ויוסי עשה טעות
שסיפר לה יותר מדי דברים.
האס הריחוק מן
הניח ותעדו בת־הזוג
הקבועה עלול
להשביע לועה על
יכולת שחקני
הנבחות באוקיאניח
גידול ברחם
*ץ חוסר־ברירד! אמרתי למישטרה
^ /ש אני צריכה להגיע למלון שלום
בתל־אביב. סיפרתי להם שאני צריכה
לחכות שם למישהו שיבוא לקחת את
ההירואין. אנשי־המישטרה נסעו איתי
והתמקמו אצלי בחדר. הם האזינו
לשיחות־הטלפון. באחת השיחות נאמר
שלמחרת יבואו לקחת את החומר.
יוסי טילפן אלי וקבע איתי לשעה
. 12 מהשיחה הבינו השוטרים, שהיו
איתי בחדר, שיוסי מגיע למלון עם
אופנוע וחבוש בקסדה.
השוטרים לא נתנו לי לרדת אליו,
והוא נסע למלון הילטזן. שנמצא מול
מלון שלום, וחיכה לי. כשראה שאני
לא מגיעה טילפן מטלפון ציבורי ואמר
לי לרדת. המישטרה הורתה לי לרדת,
כדי שיוסי לא יחשוד ויברח, ואז הם
תפסו אותו ועצרו אותו.
סיפרתי הכל למישטרה. קיבלתי כל
מיני הודעות כשהייתי במעצר, חלקן
כללו איומים שאמרו שלא אדבר. הם
לא ידעו שכבר מסרתי הכל. הציעו לי
להיות עדת־מדינה ולא הסכמתי.
הפרידו בין התיקים ואני נשפטתי לבד.
מרגע שנעצרתי באו עלי צרות
צרורות. התגלה אצלי גידול ברחם.
במשך שבועיים הייתי מאושפזת בבית־חולים
הקריה. כרתו את הגידול ואני
מקבלת טיפולים עד היום. מי יודע מה
יש לי?
עורך-הדין זאב גורדון, שייצג אותי
במישפט ועזר לי — חוץ ממנו אין לי
אף אחד בארץ — פנה באמצעות
הדואר לחברה שלי בבלגיה, כדי
שתפנה לרופא להשיג מיסמך שקשור
למחלת בתי. החברה, בטעות וללא
ידיעה, מסרה את המיסמך לבתי, כדי
שתשלח לי אותו לכלא.
בתי קראה את המיבתב, ושם נודע
לה שיש לה סרטן־דם. היא קיבלה הלם.
קמה ועזבה את ילדיה וברחה מהבית
ועד היום אין לי מושג היכן היא.
הילדים זרוקים באיזשהו מקום. אני
מרגישה רע מאוד בבית״הסוהר והייתי
רוצה לחזור לבלגיה.
עד כאן סיפורה.
מרגריטה הורשעה ונידונה לשבע
שנות־מאסר. בנווודתירצה היא מתגוררת
בחדר יחד עם גיתית יזרעאלוב
ושתיהן מיודדות מאוד.
ישראל-אנגליה 0:0מוטי איווניר באוויר
היחזרו ׳נזי־מכסיקו העליזים?
לא מקל על הנסיעה שהיא בלאו הכי
קשה. המישחקיס יערכו נגד נבחרות
אוסטרליה וניו־זילנד, הנהנות מיתרון־
הביתיות גם בתחום הזה.׳׳
נבחרת בעלת רמה מיקצועית גבוהה,
עם מאמן שהוכיח את עצמו, אינה
ערובה לניצחון על נבחרת חלשה
בהרבה ״על הנייר״ .האימרה השחוקה
״הכדור הוא עגול״ משמשת לפרקים
עלה־תאנה לכסות על הגורמים ה״לא
מיקצועיים״ המכריעים לעיתים גורל
אליפויות.
באליפות־העולם בשבדיה ב״, 1958
נחשבה נבחרת־ארגנטינה לנבחרת
מעולה שהיתה בין המועמדות לזכיה.
והנה, הנבחרת הארגנטינאית החזקה
הפסידה 6:0לנבחרת־צ׳כיה, החלשה
ממנה בהרבה. מאוחר יותר התברר כי
השבדיות הבהירות שהיו בסביבה ״התנפלו״
על הארגנטינאים הכהים והאט־רקטיביים
ופשוט ״שיגעו״ ועייפו אותם.
במישחקי
הגביע העולמי ב״1974
נערך ניסיון ראשון של נבחרת לאומית
להתמודד עם נושא החסך המיני בצורה
רצינית וגלויה. לחברי נבחרת־הולנד
התירו חלק מהזמן, בין המישחקים,
לקחת את נשותיהם וחברותיהם למגורים
משותפים. מנגד, נאסר עליהם
בתוקף לקיים יחסי־מין עם בחורות
״מזדמנות״.
בנבחרת ישראל לא היתה מעולם
מדיניות עיקבית בנושא. מאמנים ומלווים
העלימו לעיתים עין ממה שנקרא
!71ו ס פו ר ט:
11 חות 1 11
ש* שרים גברים ללא נשים,
במיסגרת לוחצת. נבחרת־ישראל
במסע של 35 ימים הרחק מהבית.
למיליינקו מיחיץ׳ יש יותר מדי בעיות
מיקצועיות מכדי שיהיה טרוד בסוגיות
פסיכולוגיות או סקסולוגיות. מאמרי-
הביקורת שנכתבו על הנבחרת עסקו
בעיקר בצד המיקצועי וטיאטאו גורמים
״לא רלוונטים״ מתחת לשטיח.
גם בעולם הרחב לא תמיד יש
התייחסות גלויה ורצינית לגורמים
שהס מלהזכירם בשיחה מהוגנת על
כוס־תה אנגלי. אבל, כפי שאומר הפסיכולוג
ד״ר אירווינג ברונסקי, מנהל
מכון ברונסקי לפסיכותרפיה ,״מדובר
בבחורים צעירים, עם דם תוסס, עם
הורמונים זורמים, עם יצרים נורמליים,
והם יעמדו בפיתויים אדירים — העולם
הגדול מפתה, נשים מפתות״...
שחקדהנבחרת בשנים 1964 עד
, 1968 יצחק אנגלנדר, אומר מניסיונו
כי ״החסר המיני הזה עלול, לטווח ארוך
יותר, לגרום לבעיות מיקצועיות. הוא
ר!או״נ
יומיים
של חגיגות
^ ל מכלול הלחצים שנבחרת־יש־ראל
תהיה נתונה בהם באוקיאניה
יצטרפו, אם כן, גם לחצים חברתיים
וחסך מיני.
בלשון נקיה ״חגיגות״ .״השחקנים הם
לא נזירים, לכל אחד מאתנו יש דחפים
פסיכולוג ברונסקי
דרושה קצח חייתיות
הדיעה הרווחת דזיא כי לשפור־שאים
יעו יצרים סיניים חזקים
כמיוחד, האמנם:
דר׳ אירווינג ברונשקי שבור כי
יש משהו בדברים :״שפורשאי שוב
צריך להיות מאוד ייצרי, קצת
חייתי -זאת כמובן במישגרת של
חוקיות, הגינות, כבוד ומצפון -
במיגרש יש להישרד ולדפוק את
האוייב.
״דרישות אלה תואמות את
הגבר הסיני. תנועותיו הן תקיפות,
הוא הדופק. היצרים הנורמלים של
הישרדות ותוקפנות משופקים כש הוא
שוכב עם אשה״.
שיש לרסנם לפני המשימה. אחרי
הניצחון שלנו עם נבחרת־הנוער באסיה,
הגענו להונג־קונג וקיבלנו יומיים
לחגוג.״ אומר אנגלנדר.
בחורס
שחקן־עבר נוסף של נבחרת־ישראל
קובע חד משמעית :״אין נבחרת או
קבוצה שנוסעת לחו״ל בלי שגברים
ילכו למקומות שבהם ניתן לפגוש
נשים, עם או בלי כסף. אין על כך שום
איסור. זה תלוי בגיל ובמצב המישפחתי
של השחקן.״ אומר אהרון גרשגורן
שחקן־הנבחרת בשנים 1973־. 1967
^ ,,ימי מכסיקו
י העליזים״
באדי
• רקדנית-הבטן
סימון, מה דעתך! 20 ספורט-
אים )מגירים נוסעים ל־ 35 יום
בלי בנות־זוג!
ך • ני( ,,ש מי לו״) רום, שלבש את
( המדים הלאומיים בין השנים
1970־ ,1959 זוכר כי במסע־הנבחרת
למישחקי הגביע העולמי למכסיקו ב1970
נתנו לשחקנים ערבים חופשיים
כדי להתפרק. אכן ,״ימי מכסיקו העליזים״
,ולא רק בשל הישגיה המרשימים
של הנבחרת.
וואו! מתאים לי לגמוע איתם...
ריקוד־בטו טוב היה עוזר לתם
לבגיתגמיעה, לתת קצת מרץ, שלא
יע שו,פדיחות/
• איך לדעתך הם יסתדרו
מוסיף אנגלנדר :״יש מתחים וקשה
>5ימים! זו ההזדמגות שלהם
לחגוג.״
• אומרים ששחקצי-הכ-
דורגל המצטיינים הם הביצו־עיטטים
הטובים ביותר במי טה״.
כדורגלן
ליאור רוזנטל
.חסך סיני ד צריכים להתתלוהועלו
טענות כי הדבר הכניס את
הבחורים ללחץ מיותר, שהתבטא
במריבות פנימיות והישגים ירודים.
מרימוביץ׳ ,שלקח על עצמו את תפקיד
ה״ברומטר״ ,הפיק את הלקח והודה
בראיון לעיתונות כי ״היו הרבה שגיאות
וצריך ללמוד מהן. הייתי חוזר
ונוסע למחנה־אימון כזה, אך ממקם
אותו בעיר — כדי לאפשר לשחקנים
להתפרק.״
המאמן לשעבר נטל תפקיד לא לו.
בנבחרות מיקצועיות נהוג היום להסתייע
בפסיכולוג צמוד. בנבחרת־יש־ראל
1988 אץ אפילו עוזר־מאמן.
״לצערי פוחדים המאמנים בארץ מאנ־שי־מיקצוע.״
אומר איציק אנגלנדר.
״בכל העולם אין קבוצה בלי עוזר־מאמן.
מאמן־הנבחרת לא יכול להיות
הכל, כפי שרופא״ילדים לא יכול
להיות רופא־נשים. רצוי לקחת איש־מיקצוע,
אך ברור שלא ניתן היה לקחת
פסיכולוג ברגע האחרון. פסיכולוג היה
צריך להתלוות למיחיץ׳ עם הגיעו
לארץ לפני כשנה.״
ך* אב החכך המיני גורם לתוספת
\ 1מתח לא בריא לשחקן, ומשום כך
ליכולת חלשה על המגרש? או, מצד
כדורגלן קלינגר
״אילז היתה לי חברה, ה״ת׳ בבע״ה ולהתעלס
מהצרכים הטיבעיים. כמו
שצריך לאכול, לשתות ולישון, צריך
גם את עניין המין. יש מתח שנובע
מהמישחקים ומתח אחר ושונה, הנובע
מהמיסגרת הקבוצתית. יש לתת לבחורים
להתפרק, אבל עד גבול מסויים.
״יש לחוש את הקבוצה ואת האנשים.
להרגיש מתי החבל מתחיל להיקרע.
אם אין אדם מיקצועי שמתלווה לקבוצה,
התפקיד נופל על המאמן. הוא זה
שצריך להיות הברומטר, להדק או
לשחרר את המושכות לפי הצורך.״
לכישלונה האחרון של הנבחרת,
בניצוחו של יוסל׳ה מרימוביץ׳ ,במוקדמות
הגביע העולמי באוקיאניה ב־
1985 תרמו — כבר ידוע — לא מעט
גורמים חברתיים. גם נושא המין שיחק
תפקיד שקשה לאמוד את חשיבותו.
מחנה־האימונים הממושך של הנבחרת
בגרמניה, שקדם לטורניר, עמד בסימן
האיסורים. על השחקנים הוטל מישטר־אימונים
מפרך בתנאי־בידוד קשים.
דינה מלמיליאן ( אמא של
אודי) -״קצת בואב לי. לא מוג
לי שהוא שם. זר מקום רוזוק
ואתגעגע אליו. אגי דואגת לו.
מי לא דואג לגן שלוז הוא ילד
מוג ויגתוג מיכתבים.״
חנה להן (אמא של אבי,
נית״ר ירושלים) -״ההרגשה
שלי מוגה. אגי שמחה, מקווה
שיצליחו. במוף מרם צריך
להיוולד לאשתו של אני תינוק,
תינוק ראשון. הוא גשוי כמעט
שנה ואני מתרגשת בשבילו.
דואגת שהיא תלד לבני שהוא
יחזור לארץ. אירים (האשה)
במתח, גם אבי נ מת ח. נהיה
איתו בקשר צמוד.״
ביצועיסטים! יש לי תגובה
בנושא, אך לא אוכל להגיד אותה
לציטוט.״
• אולי כדאי היה להביא
לשם את בגות*הזוג הקבועות!
הולכים למימעדה עם מנד־
יייץ...
• מגסי להיות רצינית.
כדי להצליח צריך להיות מרו כזים
במשימה. נראה לי שלנשים
יהיו דרישות וזה עלול להפריע. אני
מאחלת לבחורים הצלחה מכל ה לב.
שני,
האם פורקן מיני עם בחורות
״מזדמנות״ ,הרחק מהבית, אינו כרוך
בתשישות ובאובדן־כושר לשחקן ואווירה
כללית של חוסר־מישמעת והתרת־רסן
בקבוצה? מה עדיף? את השאלה
הפנינו לאנשי־המיקצוע.
ד״ר ברונסקי רואה במפתיע בחסך
המיני ברכה :״ההתנזרות היא דווקא
תמריץ מצויין,לדפוק את האוייב.׳ על
השחקנים לעשות סובלימציה (עידון)
ולראות בכדורגל כעין תחליף ליחסי-
המין החסרים.
״למישחק יש את כל המאפיינים של
מישגל טוב. אס אתה מכניס את הדבר
החשוב ביותר (כדור) למקום החשוב
ביותר (רשת) תקבל את האורגזמה.
האורגזמה מתבטאת כשימחה אדירה.
השחקנים מתנפלים על המבקיע, מתחבקים
איתו, שוכבים עליו, נותנים לו
מכות בטוסיק וכד. ואלה הם סממנים
של מישחק מיני שעברו עידון.
״ככלל, הספורט מפרק את התוקפנות
והמתח המיני. זהו מישחק של
הישרדות — לנצח או להפסיד, להיות
או לחדול. שם־המישחק — שורד מי
שדופק את השני.״
פיתרון אחר מוצא ד״ר ברונסקי
באוננות .״זה מאוד מקובל כשאין אשה
ואין להתבייש בכך. זו שיטה טובה
לפירוק המתח המיני בלי תוצאות
לוואי.״
גם הסקסולוג ד״ר אשר אייל ממליץ
על אוננות .״המתת הנובע מן התחרותיות
והרצון להישגיות וכן האנרגיה
הנפשית והפיסית הנדרשת מהשחקנים
מדכאים את היצר המיני.
״אולם, יש ספורטאים שהמתח
שנוצר אצלם לפני התחרויות דורש
ויסות על־ידי פעולה מינית. במצבים
כאלה אין סבלנות למישחק מיני
ממושך והם זקוקים לפורקן מהיר על־ידי
אוננות.״
ד״ר אייל עומד על אספקט נוסף
שיכול להתעורר במצבים שבהם יש
קבוצה של גברים החיה תקופה
ממושכת בסגירות חברתית :״הרבה
דחפים שקיימים מתחת לפני השטח
כמו הומוסקסואליות או דדמיניות
דקדנית־בטן סימון
ל1שיס יש דרישודו
מקבלים לגיטימציה. זהו המצב במיס־גרות
כמו בתי־כלא.״
האם דחפים כאלה עלולים לעלות
על־פני השטח גם בנבחרת? ״למרות
הדימיון בין המצבים יש שוני עקרוני.
אל הנבחרת מופנים זרקורי־התיקשורת
ותקופה של חודש אינה תקופה ממושכת
דיה. כך שהסיכויים לכך מועטים.״
סבור ד״ר אייל.
הסקסולוג, ד״ר אלי סלומון, מפחית
מחשיבות הסוגייה :״תקופה של 35 יום
אינה תקופה שיוצרת משברים. יש להם
אתגרים אחרים והמין מתגמד. רק
אנשים מאוד מיניים ירגישו בחסך״.
?;צייד
להתרגל״
ך מה אומרים בעלי־הדבר עצמם,
1שעות ספורות לפני הטיסה הארוכה
לאוקיאניה? ״חסך מיני? צריך להת
רגל
״.אומר ליאור רוזנטל שיש לו
חברה קבועה מזה שנה וחודשיים.
״יש כאלה שאחרי זמן קצר צריכים
להשתולל, אבל צריך להתאפק ולהתרכז
במשימה. הפרידה מהחברה אינה
קריטית. כמובן שעדיף היה להביא את
הנשים והחברות כדוגמת נבחרת־הולנד.
אבל, בנסיעה ארוכה כזאת,
כנראה שהדבר איננו מעשי.״
״היום, עם כל המחלות והאיידס, לא
נוכל לעשות שם כלום.״ אומר ניר
קלינגר .״מאחר ואין לי חברה קבועה
אני לא כל־כך מוטרד. אם היתה לי,
הייתי בבעייה.
״יכול היה רק להועיל לנו אם
החברות או הנשים היו מתלוות אלינו,
אבל, אין ברירה, נצטרך לחלוק את
הרגשות שלנו זה עם זה. אני, אישית,
תמיד משאיר את הרגשות אצלי,
בעיקר אחרי הפסדים.״
אבי כפירי ₪
ליאה קרש
זה קווה בעם;
מיוחמת מו מ ת מתמשכת אמרו שהם נשמה אחת וגוף אחד, וכך
הם גם הלכו ביחד.״ אומרת איילה.
מאיר היה דמות מוכרת למישטרה.
הוא היה מעורב בסחר־סמים, עבירות
רכוש ואלימות. אלי לא היה פעיל כאחיו.
מעולם לא נשפט ולא ישב בכלא.
פעמים אחדות נעצר בחשד למעורבות
בפלילים, אולם שוחרר.
גסטה 9בשוק
היא גבנה את שניהם. הם נוטזו יחדיו. גדוע?
פסטיבל דחגח א חו
ךץי0ול חשבונות!״ אמר
וחוקר־המישטרה על רצח שני
האחים, אלי ( )28 ומאיר ( )32 אלון
מעכו.
״לאף אחד לא היה חשבון איתם! הם
לא היו עבריינים!״ השיבה איילה (,)20
אשתו של אלי.
השניים נורו במכונית הסובארו
שלהם, מטווח קצר, מיד אחרי שיצאו
מביתם בשכונת־המיזרח בעכו. בשעה
8בערב נכנסו למכונית כדי לנסוע
לעיר לקנות פיצות. אלי ישב ליד
ההגה, מאיר לידו.
הרכב לא הספיק לזוז ממקומו. אדם
שהמתין לשניים, ושערך כנראה תצפית
על ביתם, ירה לעברם יריות אחדות
והרגם.
הערב היה גשום מאוד וקר. קשה
להניח שהרוצח המתין במשך שעות,
עד אשר יצאו שני האחים מביתם לקנות
פיצה. אלמלא חשק ליבם בפיצה,
האם היה ממתין להזדמנות אחרת
בלילה גשום שכזה?
קרוב לוודאי ששני האחים קבעו
פגישה עם האיש שהתנקש בחייהם.
מכיוון שידע את הזמן המשוער שבו הם
היו אמורים לצאת מביתם, המתיו להם.
חיזוק להשערה זר ניתן אולי למצוא
בעובדה שאיילה ביקשה שיקחו עימם
את בתם שלי. אלי ומאיר סירבו בתוקף
— אולי משום שיעדם לא היה קניית
פיצה, כפי שסיפרו לאיילה, אלא פגישה
עיסקית. בטרם יצאה אל הפועל,
הם נרצחו.
כיוון החקירה של ״צוות החקירה
המיוחד״ שהקימה המישטרה, בראשות
הפקד חביב ג׳אג׳א, היה מלכתחילה
פלילי. עד עתה נעצרו חמישה איש:
מאיר וניסים וייצמן, אברהם ויוסי
לוקר, וניסים אבוקסים. בין החמישה
יש שני זוגות־אחים. ריב בין מישפחות.
על מה? תחום־מחייה? הפגנת״כוח,
כבוד? שליטה בשוק הסמים? רכוש
גנוב? הכל יש כאן.
^ בקומונה
ץ^איר היה השישי בין 10 האחים
*/במישפחה. אלי היה השמיני. שניהם
נולדו במארוקו.
מישפחת אלון עלתה ארצה ב־. 1959
האב יצחק התחיל לעבוד במיפעל־צינורות.
שלוש שנים אחר־כך נפטרה
האט. במישפחה אומרים שנפטרה ממח־לת־לב.
אחרים יודעים לספר שהאם
נפטרה אחרי שניסתה להצית את עצמה.
הבת
היחידה במישפחה, מרים, היא
שטיפלה באחיה הקטנים .״הנשמה שלי
היו האחים שלי.״ מתייפחת מרים.
מאיר ואלי היו צמודים זה לזה כל
הזמן. אלי שירת בגולני. במיקצועו היה
מסגר, אולם בזמן האחרון עסק בסחר־מכוניות.
הוא לא עבד במקום־עבודה
קבוע. מאיר עבד בעבר בזיפות גגות
ובהתקנת תריסים עם אחיו ניסים.
לפני שבע שנים נפגשו אלי ואיילה.
היא היתה אז בת 13 בלבד. אלי היה בן
.21״הוא חיזר אחרי בלהט. הוא ידע
את השעות שבהן אני חוזרת מבית־הספר,
והיה מחכה לי.״ היא מספרת.
לפני שנתיים וחצי הם נישאו
בחתונה מפוארת, שבה נכחו מכובדי
העיר עכו, וביניהם גם ראש־העיר אלי
דה־קסטרו. כעבור שנה נולדה בתם
שלי.
זיות הנשע
הבית ברחוב העבודה, נ •
שכונת״המיזרח בעכו. אלי
ומאיר יצאו מהבית בשעה 8בערב. מכונית ה״סו-
בארו״ שלהם חנתה מול הבית. הרוצח ארב להם ליד
הזוג עבר להתגורר בביתו של מאיר
בשכונת־המיזרח בעכו. מאיר ישב ב־בית־הכלא.
לפני חמש שנים הורשע
בביצוע שור בהיפר־שזק בעכו, שבמהלכו
פצע שוטר.
״מאיר רצה להביא אוכל למישפחות
שהיו במצוקה, לכן הוא נכנס להיפר־
החומה המקיפה את הבית. כשאלי ומאיר ישבו
ברכב, הוא התקרב וירה בהם מבעד הדלת הקיד־מית.
הכדורים פגעו תחילה במאיר. משח־ירי נוסף
פגע גם באלי שישב במושב הנהג. שניהם נהרגו מיד.
שזק.״ *ימרת מרים. לפי חודש וחצי
השתחרר.
מאז שיחרורו הוא התגורר עם אלי
ואיילה :״כולנו ישנו באותה מיטה. לא
הייתי נרדמת אם שניהם, בעלי אלי
ואחיו מאיר, לא היו מלטפים אותי. אלי
היה הנשמה של מאיר. הם כל הזמן
ולא ידוע להם על מריבה עם מישפחה
אחרת. לכן הם ממאנים לקבל את
גירסת המישטרה, שהיה זה ״חיסול
חשבונות״.
למישפחה טענות קשות אל המיש־טרה
.״במקום לחקור את חמש הרציחות
שהיו בעכו בשנתיים האחרונות,
איילה נהגה לישון בעיטה עם נעלה ואחיו -עכשיו
*ץ יון, אביה של איילה, עובד כמש
נהל השוק העירוני וכקצין־הביט־חון
בו. הוא סידר למישפחה דוכן בשוק
העירוני, כדי שיוכלו לשקם עצמם.
מאיר קיבל את הבסטה, אולם עדיין
לא עבד בה. הוא ואלי רצו לפתוח
מיגרש למכוניות, ולשם כך לקחו
הלוואה גדולה, לדברי איילה .״לא אלי
ולא מאיר סחרו בסמים. באו אליו
אנשים, אבל הוא סילק אותם. הם מכרו
אוטו כדי לחיות. אלי לא רצה
פנטהאוז, הוא לא רצה להתעשר. הוא
רק רצה להיות אתי ועם הילדה.״
דירתם צנועה מאוד ואינה מטופחת.
חדר־שינה ובו מיטה וארון־קיר ללא
דלתות, סלון גדול ריק מרהיטים, שבו
יושבים עתה האחים והאב על מיזרו־נים.
רבים נכנסים ויוצאים. הרבה מאוד
צעירים, ילדיהם של האחים המבוגרים.
חמולת אלון.
המישפחה חזרה וטענה שאינה יכולה
להעלות על דעתה מי יכול היה
לפגוע באלי ובמאיר. לטענתה לא היו
להם שום קשרים עם העולם התחתון,
— ,.אני ל א רו!גה סקמה! ״
(המשך מעמ 1ד )19
חדש, אבל הוא חודש אחרי החלטת־האדם.
כבר היו רעיונות כאלה בעבר,
אבל עכשיו הסיטואציה מתאימה יותר
למיבצע כזה.
שמו החדש של רבין הוא ״הורג־ילדים״.
• אתה שונא אותו, את
רבין?
אני מרחם עליו.
• אתה חושב שרבין יותר
גרוע משרון?
כיף־כיף(ככה־ככה).
• איך אתה רואה את הפי־תרון
לסיכסוך בין הישראלים
לפלסטינים?
הפיתרון מאוד קל. אש״ף אימץ
החלטות שקראו לכינון ועידה בינלאומית,
שבה יישבו חמש החברות
במועצת״הביטחון, ושישתתפו בה כל
הצדדים המעורבים בסיכסוך, ובכללם
ישראל, ושמטרתה תהיה להרשות
לפלסטינים ליישם את זכות ההגדרה
העצמית ולהקים מדינה עצמאית.
ברור שבאופן בסיסי שורש הבעייה
הוא הכיבוש. אלמלא היה הכיבוש, לא
היתה בעייה. ואם הכיבוש לא יסתיים,
לא תגיע גם הדרך לשלום.
לכן אנחנו פונים לכוחות הדמוקרטיים
בישראל. אנחנו נאבקים בכיבוש,
כי אנחנו רוצים בשלום. והשלום יושג
כשנמצא שיש ישראלים אמיצים שיהיו
מוכנים לקראתו.
• היית בלבנון?
• איד אתה רואה את שרון
בגנרל?
הוא ישב במלון אלכסנדר, ואנחנו
נלחמנו בביירות. אבל מעולם לא היה
לו צ׳אנס להיכנס לביירות כשאנחנו
היינו שם.
האם שמת לב לכך שמילחמת־הלבנון
היא המילחמה היחידה שבה אין
לישראל גיבור, לפי הקריטריונים
הישראליים?
• רבין היה הגיבור של מיל•
חמת . 1967
שרון היה אמור להיות מלך־ישראל.
• ואתה לא שונא אותם?
אני מרחם עליהם.
• אתה חושב שתוכל לשבת
ולדבר איתם?
• איפה תקימו את המדינה
הפלסטינית?
היא תקום בכל חלק של פלסטין
שממנו ישראל תיסוג, או שישוחרר.
• מה זאת אומרת, כל חלק?
אם ייסוגו מיריחו, נקים שם את
המדינה.
• אבל לא תסתפקו בזה?
אני ציטטתי מתוך החלטת המועצה
הלאומית הפלסטינית.
• ומה החלום?
מדינה פלסטינית בכל החלקים
שנכבשו ב־ ,1967 כלומר הגדה המערבית,
רצועת־עזה, ובכללה ירושלים
המיזרחית, שתהיה הבירה שלנו.
ך \ 1ך | 1ך | מאיר (עומד) השתחרר מבית״הכלא
11 111\ 11 לפני חודש וחצי בלבד. אלי(למעלה)
לא היה מוכר כעבריין. שניהם התכוונו להקים מיגרש
הם יושבים ושותים קפה.״ אומרת אחת
הגיסות. המישפחה מפנה עתה את
החיצים לכל הכיוונים, כדי לטהר את
שמה.
עכו, עיר מעורבת, דומה מאוד ליפו
מבחינת הרכב האוכלוסיה שבה והמיב־נה
הגאוגרפי שלה. בשתיהן יש איזור
של ,,עיר עתיקה״ ,צפוף באוכלוסיה,
תנאים כלכליים וסוציאליים ירודים
מאוד, רקע אידיאלי להתפתחות
פשיעה.
בעכו מתנהלת זה שנתיים מילחמת־כנופיות.
חמישה איש נהרגו בה במהלך
לסחר מכוניות, לדברי המישפחה. הקשר ההדוק
ביניהם בא לידי ביטוי גם בחייהם האינטימיים.
איילה נהגה לחלק את מיטתה עם שני האחים.
השנתיים האחרונות, כולם באופן דומה
של ירי מטווח קצר.
עד עתה לא הועמד לדין אף אדם
אחד באשמת רצח החמישה. מילחמת־הכנופיות
לא תמה, כל רצח גורר
אחריו תגובה.
התגובה על רציחתם של האחים
אלון אף היא לא תאחר, כנראה, לבוא,
אלא אם העצורים שבידי המישטרה הם
מי שהיו מעורבים ישירות ברצח.
דוברת מרחב״הגליל של המישטרה,
הפקדת עדנה זיגלשיפר, אומרת שצפויים
מעצרים נוספים.
אולי המישטרה עוד תצליח למתן
את מילחמת הכנופיות בעיר, שיש בה
לא רק ״פסטיבל לתיאטרון אחר״.
הערב שבו נרצחו אלי ומאיר אלון
היה גשום וערפילי. אי״אפשר היה
לראות את האדם שארב להם, שהתקרב
אליהם לכדי מטר אחד בלבד. שלי
התייתמה מאביה בגיל שבו התייתם
הוא מאמו .״הילדה רוצה את האבא
שלה כל הזמן. איך היא תיגדל בלי
אבא?״ בוכה איילה.
ידסי עילדזד,
צילם: ציון צפריר ₪
• בישראל אומרים שאם
יתנו לכם את רמאללה, אתם
תרצו גם את רמלה.
זה מצחיק. לישראל יש עכשיו יותר
מ־ 30 ראשי־חץ גרעיניים וטילים, והרבה
גנרלים החושבים שקו־ההגנה של
ישראל צריך להגיע עד פאקיסתאן
ותורכיה. אז הישראלים, שיש להם
פצצות ושהפציצו את הכור האטומי
בבגדאד ואת מישבנו של יאסר ערפאת
בתוניס, הם מרגישים באיום? את לא
חושבת שכשאני שומע הערות כאלה,
אני צריך לצחוק?
• זאת אומרת שאתה מוותר
על רמלה?
אף אחד בעולם אינו מאמין •עוד
לישראלים, כשהם טוענים טענות
כאלה. בעולם ראו מה עושים החיילים
הישראלים לאזרחים. דעת־הקהל בעולם
מודעת למה שקורה.
העולם ראה שביירות נהרסה באופן
שיטתי על־ידי שרון, ושלבנון נכבשה
ב־ 1982 אף־על־פי שהיה חוזה הפסקת-
אש. לכן אף אחד אינו מאמין. אנחנו לא
האמנו לישראלים, עכשיו גם העולם
אינו מאמין.
יבוא יום והישראלים יבינו שמה
שהמנהיגים שלהם עושים זה לא רק
נגד הפלסטינים, אלא גם נגד הישראלים.
בישראל מדברים בזמן
האחרון הרבה על רעיון האוטונומיה.
למה?
הישראלים לא יתנו כלום,
אנחנו ניקח. אנחנו חמישה מיליון
פלסטינים, יש לנו זכות להגדרה
עצמית ואנחנו ניקח.
• בכוח?
בהתקוממות.
• אם כך, מה הצעד הבא של
ההתקוממות?
לצאת מהכיבוש.
• תשתמשו בנשק?
| 711 1¥ך 7] 1אלי ואיילה נישאו לפני שנתיים
1111.^ 111 11 וחצי(למעלה) .כעבור שנה נולדה
בתם שלי (מימין) .הם התגוררו בבית צנוע. חסר
ריהוט .״חיינו על הגרוש,״ אומרת איילה. למרות זאת
היתה חתונתם גדולה ומפוארת. כל נכבדי העיר לקחו
בה חלק, ביניהם גם ראש העיר אלי דה״קסטרו.
נמשיך במאבק. המנהיג שלנו,
ערפאת, איים על רבין ושמיר ואמר
שאש״ף יחליט בזמן הנכון מה יהיו
האמצעים של המאבק.
• מה זה אומר?
שמיר יודע. גם רביז יודע. דרך אגב,
את מדברת אל מישהו שהוכה על•
ידי ספר מלא בחומר־נפץ. למרות זאת,
זה לא מילא את ליבי בשינאה.
• אתה לא רוצה בנקמה?
לא. יש לנו עקרונות יותר אציליים.
אני ער לעתיד של ילדיי, ולכן אני
זהיר. אני חושב שגם הישראלים
צריכים להיות זהירים ביחס לעתיד של
הילדים שלהם.
• שמתי לב שבכל הימים
האלה לא פניתם בקריאה
לדעת־הקהל בישראל.
אנחנו מדברים על החלטות של
אש״ף, אנחנו מדברים על ההתקוממות.
למרות זאת ההצעות עדיין קיימות,
אבל ההתקוממות לא תיפסק.
• היא תיפסק אם יהיה
משא־ומתן?
כשהם יציעו משא־ומתן, אני אענה
לשאלה הזאת. את יכולה להציע משא־ומתן?
לך יש מה להציע לישראל?
לשים
קץ לכיבוש, לתת לאו״ם
לשלוט בשטחים הכבושים, לתת
לפלסטינים להחליט על עתידם תחת
דגל של האו״ם, להקים ועידה בינלאומית
שתחליט על מדינה. החלטה
של האו״ם, כמו שהיתה ההחלטה על
הקמת מדינה יהודית.
• מה הדבר הראשון שתעשה,
אחרי שתקום מדינה
פלסטינית?
אחזור לביתי ולמישפחתי, ואשב
לחשוב מה לעשות.
• אתה חו שבשתמ שי ך
להיות מעורב בפוליטיקה?
אני בטוח.
• אתה חושב שתרצה להיות
שר או מישהו בדרגה
בכירה?
זה עניין הנתון להחלטתו של העם.
זו תהיה דמוקרטיה, והאנשים יחליטו.
• מה החלום שלך?
שלום, מדינה, מדינה שתחיה בשלום
ומרחב שחי בשלום.
• אתה אופטימי?
לגבי שלום־העולם אני אופטימי.
עובדה היא ששתי המעצמות החליטו
על הפסקת מירוץ־החימוש הגרעיני. גם
לגבי המדינה שלנו אני אופטימי.
דברים חשובים אינם באים בקלות.
כמו שילד יפה לא נולד לעולם בלי
כאבים.
• מה אתה מציע לפלסטינים?
לפעול
למען השלום, לשים קץ
לכיבוש ולעשות שלום.
• היית פעם בתל־אביב?
• אתה רוצה לבקר בתל
אביב?
למה לא?
מועמד ל 7-פרסי האקד מי ה הבריטית
מועמד ל־כ פרס* או סקד בארה״ב
מאת הבמאי
דיציו־ד אנוג ס רו
זוכה פרס האוסקר כבמאי ״גנרי״
־ועו₪0ן דוץ ח׳0
הסרס שלא ישאיד אתכם אדי שים
עם: קוין קליין * פנלופ ו־לטון * דנזל וושינגטון
בכורה בישראל מ־4.3
עזשי9.45 :
חיפה
שחף אורלי״
ירושלים
א׳-ה9.15 + 5.45 :,
פתח חקוה
״ אדיסוך
״היכל״
ששי9.45 :
מוצ״ש9.00 :
מוצ״ש9.15+6.15 :
א׳-ה׳ 9.00+6.00 :א׳-ה׳ 9.00+5.45 :מוצ״ש9.30+6.30 :
א׳-ה׳9.00+6.00 :
מאוזן:
)1סג׳רה )5 .יד )10 .ענף)11 .
הורה )13 .מילת שייכות)14 .
איבר מרכזי )15 .חריף )16 .נמצא
בקירבה )18 .עיף )20 .בר)21 .
חלק מבית־הקומות )22 .מורה־הוראה
)24 .הדמות המרכזית
ב״על עכברים ואנשים״ ,מחזהו
של ג׳והן סטיינבק )25 .רום)26 .
נביא )28 .חבל בארץ )30 .עב.
)31 מיפלצת־ים קדמונית)32 .
אור )34 .אירגון )35 .בן־הגמל.
)38 מוסיקאי ישראלי )39 .און.
)41 מילת שלילה )42 .נהר
(יחזקאל) )43 .אך )45 .מרגל בעל
החיים )47 .מיסכן )48 .בן־אהרון
(שמות )50 .)6,23 מלכודת)51 .
מידה קדומה )52 .נוזל־החיים.
)54 כתובת )57 .שוק )61 .חיק.
)62 שער ספורטיבי )64 .כועס.
)65 מעונות השנה )66 .ממלכות
אנגליה )67 .מיהר )69 .צמית.
)70 לבוש הרגל )72 .מן השרים
בימי ירמיה (ירמיה )74 .)38 ,1
פושע )75 .סוג מגורים )77 .עול.
)78 רגולטור )81 .מלך הבשן.
)83 הגיע )85 .אם הפנינה)86 .
משרי־החינוך של מדינת ישראל
)88 .קידומת הולנדית)89 .
עיר־נמל )91 .קיר )93 .מגש.
)95 ירק־גינה )96 .בן־הכיבשה.
)98 גבוה )100 .שמם הפרטי של
שחקני הקולנוע מרווין ורמיק.
)102 לא עבה )103 .מקום
לדריכת ענבים )104 .קיבוץ
בגליל התחתון ( )105 .)3,3עיר
במעבר בין עמק יזרעאל לעמק
הירדן)3,3 ( .
מאוגד:
2בתי קולנוע בתל־אביב
מוצ״ש9.30 + 6.00 :
ו 1ויובץרש ^ ס
רמת־גן
״אורדע״
מוצ״ש ובל השבוע
5+6.30ו9. כרטיסים במשרדים ובסוכות
שימו לב לשעות ההצגה -גא ל דיי ק
הספר בעברית בהוצאת אור־ עם
הפנה** :ולן גל 1ב - 01 קנ1ן ישראל 6
)1חול דק )2 .איבר בגוף
האדם )3 .כלי לנוזלים)4 .
מקווה־מים )6 .אדם )7 .פתח)8 .
רסיסי־לילה )9 .אד )12 .בינה.
)15 נשק קדמון )16 .צעד)17 .
ביטוי )19 .שר בממשלת־ישראל.
)20 כמו 20 מאוזן )21 .תשובה
מרגיעה ( )23 .)2,4עוף טורף)24 .
מילת שלילה )26 .זמר ישראלי
1שמ) )27 .תבלין לקפה )29 .בו־כלאיים
)30 .הר הקללה)33 .
גוון )34 .פקח(בקולנוע, למשל).
)36 מחלת־עצמות )37 .פרוד.
)40 שן־הפיל )41 .הטם)44 .
השתחווה )46 .ציפוי לציפורן.
)47 פריסת־שלום )49 .שומר
בית־המרחץ )50.דרגה )53 .כיסא
גדול )54 .מראה את השעה)55 .
ענן )56 .מסולם התווים)58 .
מאדמות הנגב )59 .צאן(תלמוד,
ראש השנה יה׳) וכן שחקנית
ישראלית )60 .מיכשול)62 .
נושא תורשה )63 .רטיבות)66 .
תירגם את ״אדוני ראש הממשלה״
לעברית. אישיות פוליטית
בכירה ( )68 .)3 ,3סיפרו של
אומברטו אוקו)71 )4 ,2( .
תחושה )73 .החשמל הסטטי)76 .
פה )77 .אבן שואבת)79 .
משיבעת המינים )80 .ניב)82 .
אות באלף בית )84 .עץ)85 .
חפירה )87 .לך למטה)90 .
מחיצה )92 .מין צרעת או שחין.
)94 ירק־גינה )96 .מקום שתייה
לבהמות הבית )97 .ארוס)99 .
מילת שאלה )11( 1 .מילת קיום.
)102 רב )103 .יהיר.
י מלי חדק —י
תן טרמפ
לחייל
למניעת א״דס בסקס:
השתמשבב תו ל ה.
למניעת וניחוח בטלפון:
במכשיר \ 81¥1ע ג 6נ.81
אנו מספ קי ם גם:
שירות לגילוי האזנות
מנשירים להקלטת שיחות
מזכירות אושומשיות
אקורדיוניסטית מארגנת שירה בציבור עם שיקופיות ומישחקי־חברה במסיבות תוכנית מיוחדת לימי־הולדת
טלפון ,2 2 1 0 1 7 :ת ל ־ אטיט
ר דיו דו ק טו רבע ״ ס
ת״א, שלום עליכם ,18 טל׳ 286444
אי תן ע מי חי
הדברת חדיקים לונדון 78א 7 \ 1£א ס£11X1( 1* ¥ 8 £ 8 ¥ 1 <:£
דירה לשניים במרכז העיר
מ £26ד*ו
01<£ס
פרטים והזמנות אצל סוכני הנסיעות
שמחים להדברת תיקנים(ג׳וקים),
תולעי עץ, חוקי ספרים ובגדים,
עיופול מיוחד לאוועים למניעת
יתושים וחוקים מעופפים.
^ ^ רמת -נ ן רוז׳ מודיעין ,18ת.ד • 2272 .טל6 .־ 790114-5
ב ש תיי העלב רי או תךויבושו
העולם הז ה 2635
הורוסהוס
לגוש יש כבר סכנה למחלה רצינית. לאחר
זמן יכולה הציפורן לחזור ולהיות שקופה
ובריאה.
סימן גרוע יותר הוא כאשר יש רכסים
כעין הרים ובקעות לרוחב הציפורן. הפירוש
הוא שהציפורן הפסיקה לצמוח, אך
התחדשה לאחר זמן. מצב כזה מראה על
מחלות שהיו בעבר. לשקע, שנוצר בבסיס
הציפורן, לוקח כשישה חודשים עד שיגיע
לקצה וייעלם. אם השקע הוא באמצע
הציפורן המחלה היתה לפני שלושה חדשים.
שקע יכול להצביע גם על תקופה קשה
מבחינה נפשית.
ציפורן קמורה, ביחוד אם היא ארוכה,
מראה, בדרך־כלל, על בעיות בדרכי-הנשי-
מה, אך אין זה תנאי הכרחי. מצב זה מצביע
האסוסיאציה הראשונה שעולה בהתייחסות
לקריאה בכף־היד היא לקווים המצו יים
גכף־היד. אך יש סימנים נוספים שהם
לא פחות חשובים, כמו למשל הציפורניים.
בקצות האצבעות יש תאי-חוש רבים ש קשורים
למגע, לחום ולקור והם נמצאים
מתחת לציפורניים.
הקשר שבין הבשר מתחת לציפורן ובין
הציפורן מאוד עדין ורגיש. באמצעות הצי פורן
אפשר לזהות דברים רבים, דוגמת בע יות
בריאות ומיזגו של האדם. אינפורמציה
לגבי הבריאות אפשר לשאוב מצבע הידיים
ומהצבע שמתחת לציפורניים. במיקרים
אחדים ניתן לזהות את דופק-הלב מתחת
לציפורניים.
לפי הציפורניים אפשר גם לזהות אם
מערכת-העצבים טובה או גרועה. גם
שינויים נפשיים באים לידי ביטוי
בציפורניים. צבע-הציפורן מראה על בעיות
הקשורות במחזור-הדם ושטח פני הציפורן
משקף בעיות במערכת העצבים.
בידיים בעלות עור עדין יש, בדרן כלל,
סימן ראשון למערכת״עיצבית עדינה. אך
יתכן והדבר נובע מחוסר-שינה או ממתח
זמני. מאחר וזהו סימן ראשון לכך יתכן
שהאדם כלל אינו מודע לבעייה. האיים
הלבנים מצביעים על התחלה של איבוד
חיוניות, כתוצאה ממתח נפשי והם סימן
ראשון לצרות בריאותיות שעלולות לבוא.
הצורה הקיצונית של הכתמים הלבנים היא
כאשר ההפרעה מתגברת וכל הציפורן
מתכסה בלובן והופכת עכורה ולא שקופה.
בשלב הבא יופיעו בציפורן פסים ואז כבר
יהיה האדם מודע לבעייה המכאיבה לו.
הפסים הופכים בולטים יותר והציפורן
הופכת לגסה ועבה. כאשר הפסים בולטים
והציפורן צומחת לעובי ולא לאורך, והופכת
על חולשה של הראות ורגישות בדרכי־הנשימה.
ציפורניים כחולות מראות על
בעיות בלב ובמחזור־הדם. ציפורן כחולה
לגמרי מצביעה על סבירות גבוהה לבעייה
רצינית בלב. ציפורן שבסיסה כחלחל
מצביעה על בעיות במחזור־הדם. ציפורן
לבנה מראה על אנמיה או נטייה לאנמיה.
צבע אדום מדי יכול להראות על לחץ־דם
גבוה או על בעיות במחזור״הדם. ציפורן
וורודה מסמנת בריאות. ציפורן צהובה
מראה על בעיות בכבד ובטחול. ציפורן,
שמופיעים עליה כעין קוצים, ויחד עימה
גדלים כעין קווים מצוירים, מעידה על
בעיות במחזור־הדם או בלב. ציפורן קצרה,
שטוחה, בצורת מניפה מעידה על נטייה
לבעיות בבלוטות. ציפורן ארוכה ורחבה 1
שאינה מתעגלת בצדדים מראה על בעיות <
בכלי״הנשימה העליונים -ברונכיטיס.
ירחים בציפורניים מעידים על חיוניות* .
הירחים באגודל הם החשובים ביותר< .
כשאין כלל ירחים קיימת אדישות< ,
פסיביות, אפטיות וחוסר-מרץ. חוסר ירח <
באגודל מעיד על פעילות חלשה של בלוטת> -
המגן, לחץ־דם נמוך ונטייה לכאבי-ראש> .
ירחים גדולים מדי מעידים על עצבים >
רגישים מדי ומחזור״דם לא סדיר. האדם >
מתרגש ומתרגז מהר והוא חסר סבלנות< .
ציפורן־האגודל גדלה מהר יותר משאר >
הציפורניים.
ציפורניים צרות מצביעות על כך שהאדם
מופעל יותר על-ידי עצבים, ולא על־ידי כוח
פיזי והוא מתעייף מהר. ציפורניים צרות לא <
יופיעו בצבע אדום שמעיד על התרגשות >
והתרגזות פנימית מודחקת. בשאר הצבעים •
הן יכולות להופיע. ציפורניים צרות מעידות י
על אופי עדין ורגיש. אדם פתוח, חברתי\ ,
מסתגל, אוהב־אמנות ויופי ומעט שמרני> .
לציפורניים קצרות יש דרגות שונות של 11
התפתחות. ציפורן קצרה מראה על 1
ביקורתיות יתירה, אך כאשר הציפורן אינה \
קצרה, אך שייכת לסוג הקצר, זה מעיד על \
אופי חקרני ולא ביקורתי. ציפורניים קצרות {
באופן כללי מראות על שפע של אנרגיה{ , ן סקרנות, אינטואיציה חזקה ומזג זריז.
ציפורניים שטוחות וקצרות מאוד, שה -י
עור צומח עליהן, מעידות על אדם חסר> -
סבלנות, מסתכסך, מתרגז, חושד ומתווכח י
על כל דבר רק למען הוויכוח. ציפורן קצרה *
במיוחד היא פחות משישה מ״מ. היא רחבה י
מאוד ומכסה את כל קצה האצבע. האצבע י
נראית כמו גזע־עץ ולאדם יש מיבנה בריאו* -
תי מלא-חיים, מוח פעיל, ביקורתי, עקשני *
ווכחני.
ההשפעה של ציפורניים כאלה תהיה
חזקה מאוד על כל סוגי הידיים. ציפורניים
קצרות, אגודל נוקשה וארוך ויד קשה מצ* -
ביעים על אדם עיקש ובלתי־מתפשר במיו* -
חד. ככל שהציפורן היא קצרה יותר כך *
האדם הוא ביקורתי יותר. ציפורניים רח* -
בות וארוכות ובעלות קצה מעוגל מראות על *
בהירות, ישוב־דעת, אופי פתוח, הגינות !1
טיבעית וכנות.
אתם מקרינים קסם חזק ומשיכה לבני הטין
השני. בימים אלה אי אפשר להתעלם מהו־פעתכם
ולהתרחק מ־חברתכם
הנעימה. לא חד
חודש של ניתוקים
ופרידות נצלו את השבוע
כדי להתפייס. בקרוב
תחמוק לה ההזדמנות
ותעבוד למזל אחר,
לכן השתדלו להתחיל
ולפתח קשרים חדשים.
מצב״הרוח ומצב-הנרי-
אות אינם טובים במיוחד.
זה יבלוט בין ה־ 2ל* 4בחודש וכן ב־8
וב .9-השתדלו שלא להסתכסך עם אף אחד.
תהיו מאזר פנפנלאר״ם זמסקשים בחברה ולכן
לא חרבו לבמת בבית כהתלכס. זה ימא לפתע,
ללא חיבנו! סזקדם. כך ש
תסיתו אח הדעת מהבטחת
העיקריות שמטרידות אתכם
בינוי אלה עדיין לא
הנעת לפתרון הבעייה
שהציקה לכם בחודש האחרון.
ענייני חמאנם־יס
מדאינים אתכס זא־נכס
מוצאים את הדרך רשזר
לעצמכם ולבן־הז!נ. אתם
מתלבטים בין שתי דרכים.
אך אף אחת מהן אינה משביעה את רצונכם.
המתינו בשבועיים 1יתכן שימצא לב הפיחחן.
ענייני קאריירה ממשיכים להעסיק אתכם.
יש אפשרות לשפר את מעמדבם ולשנות
תפקיד, ואולי אף לה שיג
סמכות והשפעה,
אך חשוב מאוד לשמור
על יחסים טובים עם
הממונים. צפו למתי חות
בין ה-נ ל 4-בחודש.
זה קשור בבריאות
של הורים מבוגרים, אך
גם בבעיות טכניות של
המטרים עצמם. אתם
מטים להסתכסך ולהאשים
את בני-הבית בחוסר התחשבות, אך
הם עושים כמיטב יכולתם לסייע לכם.
קשרים עם ארצות אחחת נורמים לכם רעיחד
ולשימחה, אך, בכל זאת. ערי־ן קשה. היחסים עס
בני־הזט ועם הסביבה אינם
קרם. אתם ממהרים להתפרץ.
להחתז !לאבד סבלנות.
אחרי שנתת מזסנבם
ששת כה רבות בעבזדה
אחם מצפים ליחד הערכה
ולהתחשבות. אך אנשי
אינם וזכרים את בל מה
שהתנדבחם לתת מרצונכם
הטוב. הבריאות דזר־שת
השנחה. לא נראית
ססה אמיתית, אך כדאי לטפל בזמן בחופשת לא
תיבות. הפתעה משמחת ב־ 8או ב־ 9בחודש.
מצב-הרוח עדיין כבד. הבריאות אינה טו בה.
מדי יום אתם סובלים מתופעה אחרת
שמקשה עליכם לתפקד
כרגיל. אולם לא רק
הבריאות מחתה בעיה,
אתם עייפים מאוד
בגלל דיכאון ודיכדוך
המאפיינים את התקופה.
אכזבה לא מעטה
צפויה לכם מאנשים
שבהם בטחתם וברגע י; שאתם אינם מוכיחים את
עצמם. ה 2-עד ה־ 4בחודש עלולים להכניס
אתכם להוצאה כספית גדולה ולא צפויה.
אחר־ תק 1פה ממושכה וקשה אתם מסח־לים
לחוש טוב יותר. אתם מבלים ותר ונהוים מחברה
ישנה וחרשה. אנשים ממש
מבקשים את חברתכם.
עכשיו תזכרו לווז!ר
ולפחת תחביבים שזנחתם.
כזשר־היצירה. ובעיקר כר
הקשור בכתיבה. מרטים
מאור ם׳ ם מויכם שחושבים
להעלות עבודה בכתב
ימצאו שהכתיבה קולחת.
אך נם כל עבודה יצירתית
22באוגוסט -
22בספטמבר
אחרת תוכיח אח עצמו.
כמוצלחת. בין ה־ 5ר־ 7צפויה לבם הוצאה
כספית לא קטנה. אך נם המסה לא צפרה.
עייפות וליאות בין ה־ 2ל 4-בחודש. למרות
שתוזמנו למסיבה או לביקור תרגישו מחוט-
רי״מרץ ונוטים לריב
ולהתרגז ללא הצדקה.
יהיה הרבה יותר נוח
מה״ 5בחודש, אם כי
אתם עמוסים בעבודה,
בהתחייבויות ובאחריות
שהטילו עליכם דק
משום שיודעים שאינ כם
מסרבים. הרומאנ טיקה
תסב לכם הרבה
הנאה השבוע. אתם
חביבים, מלאי-הומור ומצפצפים כמעט על
כל הקשיים, אך אינכם מרגישים טוב.
א׳ הבהירות שבילבלה אחכם בכל תקשור לעמדה.
מערים, אהבה וכסף מתחילה להתבהר.
החודש האחחן עירפלאח
בולת־השיפום הטיבה שיש
ת ם בדרך־כלל. עכשיו
הבל מתחיל להסתדר
עבודה שמוצעת לכם עב־שי!
מתאימה לכם מאוד.
יתכן שלא מדובר על הח־רפת
מקום, כי אס כניסה
לתפקיד מעדן ינקרוו׳ 1־
נסישת אחמת או קצרות שלוח עכשיו על
הפרק. תבן שמישהו מהקרובים אז מ הידד ס
שמד לצאת לנסיעה בזמן
הקרוב. אך מכל מקום. נם
אם הנסיעה לא מתייחסת
אליכם ישירות. היא תביא
למצב־רוח קל יותר. בעבודה
נדרש מכס להשקיע
זמן. מרץ ומתנת. בדי
לבצע משימה לא קלה
שיכולה לפתוח לפניכם
אפשרויות חדשות. מצבכם
הכספי קצח ם דאינ.
הציפייה לקבלת סכום־כסף שהובטח רכס
מאכזבת• .תבן שהוא יהיה קטן מהמצופה.
מצב-וזרוח די כבד והסיבה לכך אינה ערטילאית.
הפעם אפשר להגיח את האצבע על
הבעייה. הבריאות של בם
אינה טובה. אתם
חלשים מתמיד וסוב לים
כל פעם מבעייה
אחריב על פי רוב אינכם
רגילים להיות חו לים,
אך עבשיו כוח-
ההתגגדות שלכם ירד.
העבודה אינה מעניינת
משתפר!תוכלו אף לחסוך 33030* 3
למטרה תשובה. באהבה רצוי שתיקחו לעצמכם
פסק־זמן וחשקלו היטב אח צעדיכם הבאים.
הצד הרומאנטי מאוד מפתיע אתכם. אחרי
שנים של דיכדוך וכובד אתם מרגישים קלילים
ומוכנים להרפת־קות-אהבה
לא מחייבות.
זהו בדיוק סוג הקשרים
שמתאים ל תקופה
ויכול אף להו סיף
הנאה. ענייני מנורים
ובעיות משפחתיות
דורשים את התערבות-
כם. יתכן שלרגל נסיעה
} 2ב נובל יבר -
תצטרכו להעביר רהי-
20נ דזלליבר
טים וציוד ביתי יקר ל מקום
בטוח.בעבודה צפויה לכם התקדמות,
אך עדיין מצבכם הכספי רחוק מלהיות טוב.
קשה ואינכם חשים
בסיפוק. השיגרה מפריעה לכם והימים איגם
עוברים. זה בולס מאוד בין ה 2-ל 4-בחודש.
אם כ׳ מצבכם הכספי מידרדר. ה שמע הזה עדין
לטובתכם. נצלז אוחו במירח האפשר. עכשיו
חשוב לדאע לענ״רבם
הבספ״ם. לקחת סימוים
זרפשל בנחל. אך חשוב
שלא להמשיך כך זמן
ם ושך. כי אז תפסידו
זחחחרטז ער הכל. בעמדה
אתם מצליחים להש־ד
ם את רצונכם. אם כ׳
אתם חייבים לם צ1א דרך
חותר. כ ד לבצע אח ת1כ־
$ובפברואר
20נמרס
ניות־כם. בשורה עצזבה
תניע לאחויכם בין ה־ 5ל־ 7בח!דש• .חק שתצ־טרבז
לשעת חזבנינח זלעזור לסי שזקוק רעיהו.
מ רי ם
בני מיני
מזל החודש:
הצימון -
ואי־הנכש
של האדם
ציפורניים חלקות ועדינות. שילוב של ידיים
בעלות עור עדין וציפורניים גסות מראה כי
הפרופורציות אינן נורמליות. ידיים בעלות
ציפורניים עבות, קצרות וכבדות מראות על
אדם ביקורתי, תכונה שאינה אופיינית ליד
מסוג זה.
החלק הקרני של הציפורן חייב להיות
חלק בשיטחו ושלא יהיו בו רכסים. ציפורן
צריכה להיות גמישה ולא נוקשה. ציפורן
בעלת פסים מבסיסה עד לקצה היא סימן
להפרעה בעצבים. אם זהו מיקרה קשה של
הפרעה הציפורן תהיה קשה, עבה, מגושמת
ונשברת בקלות. במקום שבו היא עוברת
את קצה האצבע וממשיכה הלאה היא
תיפרד מהבשר.
איים לבנים המופיעים בציפורניים הם
שלה
זוז*
חבילות שי מכל הסוגים הגדלים והמחירים, אלפי
מוצרים אין סוף של צירופים, מתנות מכל הסוגים,
הכל לפי בחירתכם מתוך המבחר העצום של הדברים
הטובים שלנו בקו־אופ.
תוי קניה בערכים שונים :
ביותר מ־ 200 סניפי קו־אופ
ו־ 20 בתי הכל־בו של
המשביר לצרכן בכל הארץ.
קו־אופ רשת הריבוע הכחול -הבחירה שלכם!
צלצלו עכשיו ליוסי סומך
7551321, 7551111־03
סווג*
סז ר ע גז
דוכי אדם
שיכנוע עדין
הנובר התחזה
כפסיכולוג וכאיש
עסקים, והוציא
כספים מנשים
אילנה אלון ₪
״אל תראה אותו שפוף כזה בבית־המעצר,״
אמר השוטר ששמר על יעקב
גולו 55״כאשר הוא מגולח ולבוש־חליפה,
הוא נראה ממש כמו מיליונר.״
גולן השתמש בהופעתו הנאה,
לשונו החלקלקה והשפה הצרפתית
השגורה בפיו, כדי להוציא אלפי
דולארים מנשים תמימות, שהאמינו
לכל מוצא פיו. כך טענה התובעת,
חמדה לוין, בכתב־האישום שהגישה
נגד גולן בבית־מישפט השלום בתל-
הוא ננו לא וקח נדווים; .
חנדווים לקחו אותו.
התנסו משוה־הריתיום
^ אשר אסי דיין דיבר לפני חוד־שים
אחדים על הרומאן שלו עם
מונה זילברשטיין, אפשר היה לחשוב
שזאת הולכת להיות האהבה הגדולה
של חייו. אבל זה נגמר. מונה חזרה
לדירתה, וכבר מזה חודש שאין ביניהם
קשר.
מה קרה שם בדיוק? קשה לדעת.
מונה :״אין תגובה. ממש לא רוצה
לדבר על אסי ועליי״.
אסי, במצב־רוח נהדר, בראש צלול
מתמיד, אמר קצת יותר :״אנחנו לא
ביחד. זה מקובל מאור בעולם המערבי,
לא? כל אחד הלך לדרכו, חודש לא
ראיתי את מונה, ואני מקווה שהכל
אצלה בסדר. אולי גם היא תכתוב ח״
בלי אסי.
״למה נפרדנו? וואלאק, לא זוכר.
לא היתה שום סיבה מיוחדת ששווה
להדפיס אותה. דברים אישיים. נגמר,
סיפור קשה. את הקוקאין הוא כבר ניקה
מגופו לפני שנה, וזה לא היה קל. אבל
עוד יותר קשה לו לנקות את גופו
מהכדורים שאליהם התרגל, ושאותם
בלע בכמויות אדירות.
הוא איבד את ההכרה כבר כמה
פעמים, נמצא על־ידי קרולייו, אחר־כך
על־ידי סמדר, ומאוחר יותר על־ידי
מונה, ונלקח לאישפוז. הגוף התמוטט
מהכדורים הרעילים, נכנס למה שנקרא
״קומה״ ,קיבל גוון אפור. אסי קורא לזה
״חצי גופה״ .למזלו, תמיד מצאו אותו,
הוא קיבל טיפול וחייו ניצלו.
אבא הפך
מרץ. אבל הכדור־מרץ זה יותר מדי, אז
אתה לוקח כדור אחר, שימתן אותו.
״במשך הזמן אתה מגיע לכמויות
היסטריות. זה לא שאתה רוצה לברוח
מן המציאות, כמו בסמים. אתה רק
רוצה להיות בסדר, לתפקד כמו שצריך.
אני מכיר הרבה אנשים, ביניהם חברים
שלי, שעושים את זה. זו אחת המגפות
השקטות בעולם.
״סכנת־המוות היא גרולה. אתה לא
^ פני חודש זה שוב קרה לו. את -מומחה גדול, מצרף אספירין עם אק/השלב
הקשה של הגמילה מכמול,
ואחר־כך, בלי לשים לב, שותה
דורים הוא כבר עבר .״נשאר לי עוד
כוסית וודקה, ואתה מת. בסופו של דבר
הקבר הוא כספומט
לכספומט בשטחים. התפסן משדה הליתיום, זה
אני. יש אפילו תרופות על שמי:
אסיחל, אסיאלגן.
״אני מנותק גם מכל החברים
הטובים שלי. החברים שהיו לי. ר״ש
לכל אלה שבאו לבקר אותי, וטילפנו,
ושאלו לשלומי. עשיתי ספירת־מלאי
— אין לי חברים. זה כמו עונש.
הופתעתי מהעוצמה של הטימטום
וחוסר־הפירגון. זה קיים אצל מבקרי־הסרטים,
אבל זה חלק מעבודתם. לא
ידעתי שזה קיים גם בחיים. על מה הם
מענישים אותי? הרי עשיתי להם הרבה
יותר מטוב. אנשים שעבדו איתי.
גידלתי אותם, סידרתי להם את החיים.״
״אוי; גזפרמי
להתגרש!״
חשוד גולן
.כשהוא לבוש יפה ומנזלח...״
פשוטה למדי, והצריכה רק הופעה
משכנעת וכושר־דיבור• .
הוא נהג להכיר נשים במקומות שונים
— בתי־קפה, תחנות־אוטובוס או
סתם ברחוב. אחרי שהיה מתבונן בהן
במשך כמה דקות בריכוז רב, היה פונה
אליהן :״אני פסיכולוג, ואני רואה שיש
לך בעייה המטרידה אותך. אולי אני
יכול לעזור?״
במיקרים רבים היו הנשים מרגישות
מוחמאות מתשומת־הלב של הגבר
המכובד והשרמנטי. בשימחה סיפרו לו
על עבודתן ועל חלומותיהן, והוא
התנדב לעזור להן. גולן, יליד־תורכיה,
הוא חסר השכלה פורמלית. הוא
גרפיקאי במיקצועו.
קבלות מבויילות. לעיתים טען
כי למד פסיכולוגיה בסורבון, והיה
פסיכולוג בצבא במשך שנים רבות.
פעם טען שהוא איש־עסקים, מומחה
להשקעות כספים. ולעיתים טען שהוא
גם פסיכולוג וגם איש־עסקים.
כאשר שמע שלאשה יש בעיות
בעבודה או בקידומה בקאריירה, היה
מציע לעזור לה בדרכים פסיכולוגיות.
במיכל (שם בדוי, כדי להגן על
האשה) ערך ניסויים טלפאתיים, וסיפר
על קאריירה מוצלחת שלו בפסיכולוגיה
ובגראפיקה. כאשר רכש את
אמונה של מיכל, שאותה הכיר כאשר
היתה מלצרית בבית־קפה בדיזנגוף
שבו נהג לשבת, הציע לעזור לה
בהשקעת כספה. הוא הבטיח כי יכפיל
וישלש כל סכום שתיתן לו.
המלצרית הצעירה, שהאמינה בו
מאור, נתנה לו 900ש״ח ו״ 400 דולר.
גולן לא לקח את הכסף סתם כך. הוא
נתן למיכל קבלה מבוילת על כל
הסכום שקיבל. הבול שהדביק על
הקבלה היה בול של הקרן־הקיימת.
לנשים אחרות הבטיח גולן השקעות
העול ם הז ה 2635
קרוליין
״לא רציתי להכניס אותה
אבל בפירוש לא נגמר רע. אנחנו
אנשים מבוגרים״.
קרוליין, סמדר, מונה. הבנאדם
לרגע אינו לבד. עכשיו נמצאת איתו,
צמוד, יפעת.
היא בת ,20 צעירה ממנו ב־ 22 שנה.
היתה קצינה בצה״ל, משתחררת בימים
אלה.
הם לא מגלים איפה נפגשו. אסי
אומר שהוא מכיר אותה ״כבר הרבה
זמן, מפה ומשם ״,ובינתיים זה עניין
חסוי.
על השאלה אם היא יפה, הוא אומר
שכן, ומוסיף :״לפי דעתי היא תימניה!״
אסי נמצא עכשיו בתהליך של מה
שהוא מגדיר כ״פעילות רפואית״.
מוצלחות ועזרה בטיולים לחו״ל. הוא
סיפר שיש לו קשרים עם מישרדי־נסיעות,
והציע לקנות עבור הנשים
כרטיסי־טיסה מוזלים. חנה(שם בדוי),
שאותה הכיר בדיזשף־סנטר בתחילת
,1987 השקיעה אצלו אלפי שקלים,
ואף ערכה לו היכרות עם חברתה
הטובה, כדי שיעזור גם לה. גם עבור
מונה הביתה...״
״לא נפרדנו? חאלאק. לא חכרולעבור,
אני מעריך, בערך, כל החיים.
הגוף מגיע לנקודת־רוויה, וזה משתלט
משהו כמו 12 דקות. אולי אחיה עד
עליך. אתה כבר לא לוקח את הכדורים,
הגיל של אבא שלי .65 ,הוא עזב בזמן.
הם לוקחים אותך.
״הלכתי לקבר שלו. המצבה הזכירה
״הגעתי ל־ 50 כדורים ביום 40 ,
לי כספומט. לחצתי. חשבתי שייצאו
סוגים שונים, מ׳אפרס׳ עד, ראונרס׳.
החמישה מיליון דולר שלא קיבלנו,
נעשיתי כימאי ופרמקולוג, מאוד בקי
אבל לא יצא שום דבר. למצבה אפשר
בשטח. זה מכה, הגמילה מכדורים.
לקרוא גם סניפומס. באים להריח את
הרבה יותר קשה מגמילה מסמים. זה
הקבר. אני חושב שבענף הבנקאות
תהליך איטי ומייגע. מפסיקים לקחת
התת־קרקעי יש לאבא שלי שליטה.
כדורים, תחת השגחה רפואית, או שהוא
הארנסט יפת של קרית־שאול
לוקחים כדורים שהם אנטי־כדורים,
וחולון״.
כאלה שמוציאים לך את החשק לגעת
אסי, על הכדורים :״אתה בונה לעצבכדורים
אחרים. יש גם מערכת של
מך מערך ביולוגי. נדמה לך שאתה לא
שיחות וטיפולים.
ישן טוב, אז אתה לוקח כדור־שינה.
״אני ממש מנותק ממה שקורה. לא
בבוקר אתה קם, עייף, ולוקח כדור־קורא
עיתונים. שמעתי שזרקו איזה אבן
הכספים שקיבל משתיהן נתן גולן קבלות
רהוטות ומבוילות.
בלי רומאנטיקה. זמן קצר אחרי
שנטל את הכספים, נהג גולן להיעלם
מחייהן של הנשים, מבלי להשאיר
כתובת.
בכתב־האישום לא נטען שגולן
השתמש בשיכנוע רומאנטי, נוסף על
השיכנוע הכלכלי. אבל נראה כי הנשים
הביטו בו בהערצה, ואולי בתיקווה
לרומאן.
אחרי שנעלם, כתבו לו מיכתבים
וניסו לאתרו.
כאשר נתפס גולן, אחרי שהצליח
במשך שנתיים להוציא כספים משבע
נשים שונות, ביקשה התובעת לעצרו
^ אסי יש עוד כאב, גדול יותר:
< ״אני דואג לבן שלי, ליאור. כואב
לי שקרוליין מגדלת אותו על כתבות
אישיות בעיתונים, שבהן היא יורדת על
עצמה. זה קשה לי לא פחות מאשר
כאשר היא יורדת עליי. אני לא מבין
את זה. היא גורמת לילד נזק חינוכי.
כשהוא יהיה גדול, הוא יקרא את
הכתבות האלה. הוא ייפגע, והיא תיפגע
מזה שהוא נפגע.
״אם אני מגיש את הכתבות האלה
לרבנות, מחר הילד אצלי, ולה יהיה
אסור בכלל להתקרב אליו. היא תהיה
רק אמו הביולוגית. יש אפשרות כזאת,
גם בחוק הרבני וגם בחוק האזרחי.
״אבל לא אעשה לה את זה. אני
מקווה שנשארה בה חלקה קטנה של
שפיות. שתתעורר מהקטע הזה, שתצא
מצורת־החיים הזאת. אחרי פירסום
הכתבות האלה היא באה לכאן, לקחת
משהו. היא דפקה בדלת. לא רציתי
להכניס אותה הביתה. עד אז, דווקא,
היינו ביחסים טובים, פה ושם ביחד.
״וסמדר, כבר תישעה חודשים לא
שמעתי ממנה. מישהו הזכיר אותה,
היתה איזה תמונה בעיתון. פיתאום
נזכרתי, אוי, אני צריך להתגרש ממנה.
זה יקרה ב־ 9במרס.
״לא משעמם, מה? פעם יצטרכו
לחיות בלי סיפורים על מישפחת דיין,
מה יהיה? אץ דבר, אני מכין עכשיו
חומר. בעצם, צריך לנוח קצת מדיין,
אני חושב. ניתן לעם מנוחה בדיוק
לחודשיים. אבל שיזכרו — חודשיים
וזהו• יותר מזה לא! ׳
!::מי רון ₪
עד תום ההליכים.
הסניגור, עורך־הדין מרדכי לנצ׳נר,
התנגד. הוא הסביר לשופט, חיים אילת,
כי גולן פעל כמו חברות רבות להשקעות,
שלקחו כספים, השקיעו בפרוייקטים
כושלים והפסידו את הכסף.
הסניגור הזכיר חברות מכובדות. הוא
(המשך בעמוד )37
״הרופאים נדחו איבו מאוני, ושמח על זה בסוד!״
הייתי אבא ולא בעל. גרוע מכל, לא
נותרה בי שום תיקווה. מיום ליום הייתי
מבולבל יותר ויותר, כי לא היה אף
רופא אחד שיסביר לי מה עובר עליי.״
;,אסרו
׳; :עליו״
ף* בוקרו של ה־ 14 בפברואר , 1984
אחרי עוד לילה של חוסר־שינה,
לב* .נכנסתי כדי שיוציאו לי אבנים
מהכילייה השמאלית או כדי שיכרתו
אותה, והם כרתו לי בטעות את ריקמת
הלבלב.
״הפרשה האיומה הזאת נשמרה בסוד
ממני ומבני־מישפחתי. למרות הקשר
הקבוע שהיה לי עם הרופאים האו־רולוגיים
במשך ארבעה וחצי החודשים,
הם הצליחו לשמור זאת בסוד
כמוס, ואפילו לא נרמז לי על זה.
במשך הזמן הבנתי שחוסר בריק״
מישפחה לארבע קבוצות בפירקי־זמן *1
שונים. האב קיווה שאם תיתפס אחת
הקבוצות, לא תינזק המישפחה כולה.
כשחיוך נסוך על פניו נזכר סמי
בזיכרונות העלייה.
״הייתי בן 5כשצורפתי לשלושת
אחיי הגדולים יותר, ובעזרת שני מבריחים
ערביים חצינו את הגבול, ברגל,
עד מטולה״.
המישפחה כולה התיישבה במעב־רות־יבנה.
כשסמי היה בן 7סודר יחד
עם שלושת אחיו הגדולים ממנו בפנימיית
בדשמן.
״ביום השישי האחרון הוזמנתי כאר־כיטקט
וכמפקח־בנייה לביקור בא־תר־בנייה
בקירבת נתניה. אחרי יומיים,
ביום הראשון, שכחתי לגמרי שהייתי
באותו אתר, ולכן נסעתי לשם שוב. רק
כשהגעתי למקום נזכרתי שהייתי שם,
ואחרי שהתנצלתי חזרתי כלעומת
שבאתי.
סמי סלמן מצביע על צלקת הניתוח
.לא ז 1התה הכיל״וז׳...
^ שבוע היה הבן שלי, ל!נדי בן
ה־ , 5שקט ועצוב. פתאום הוא
שאל אותי: אבא, למה אתה מזריק לעצמך
כל יום.
״אמרתי לו שאני חולה. אז הוא
שאל: מתי כבר תהיה בריא?
״העזתי לענות את התשובה האמיתית:
לעולם לא!
״מובן שלא יכולתי להסביר לילד
קטן את הפאשלה הרפואית, את הרשלנות
הנוראה שבגללה עניתי לו כפי
שעניתי.״
סמי סלמן ( )42 הוא אדריכל ושותף
במישרד אדריכלים. הוא נשוי עם סימה,
ויש לו שני ילרים, שלהם נתן,
משום־מה, שמות לועזיים: קנדי(כשם
הנשיא האמריקאי המנוח) וסנדי, בת
השנה. הוא יליד״עיראק, שחום־עור,
נאה, נמוך־קומה. הוא חי ובונה ביבנה.
אלמלא היו הדברים ממוסמכים בתעודות
רפואיות ובהצהרות־בשבועה,
היה קשה להאמין להם.
הוא מעלה את הפחד הסתום המקונן
לא־פעם בליבם של חולים הנכנסים
לניתוח: שמא יכרתו הרופאים בטעות
את האיבר הלא־נכון, ויגרמו לנזק שאינו
ניתן לתיקון.
לפי המיסמכים שהוגשו בצירוף לתביעה
מישפטית, זהו מה שקרה לסמי
סלמן.
;;קשה לי
לישון״
ך* תחילת 1983 סבל סמי במשך
^ חצי שנה מכאבים חזקים במותן
השמאלית. היו לו התקפים פתאומיים,
לא־קבועים. הוא ביקר כמה פעמים
אצל רופא־המישפחה שלו, הד״ר רונן
ארייאן. נאמר לו שהוא סובל מאבנים
בכליות, והוא קיבל תרופות.
אחרי חצי־שנה של סבל, אושפז סמי
במחלקה האורולוגית בבית־חוליס קפלן
ברחובות. באוקטובר 1983 עבר ניתוח
בידי רופאי המחלקה: הד״ר יעקוב
קושניר והד״ר יוסף אוריאלי.
מטרת הניתוח: הוצאת אבנים מה־
י— 36
כילייה השמאלית, ובמיקרה הצורר אף
כריתתה. אחרי שהתאושש מהניתוח
נאמר לו כי מסיבות רפואיות, לא נכרתה
הכילייה, ולא ניתן היה להוציא
ממנה אבנים.
כעבור שבועיים של אישפוז שוחרר
סמי לביתו, ונאמר לו שעליו להמשיך
בטיפול תרופתי ובביקורות.
בחודשיים הבאים היתה קשורה לגבו
של סמי שקית, שהיתה מתמלאת
בנוזל מוגלתי, זיהומי. בתקופה זו סבל
מעייפות וחולשה חזקה, מכאבי־ראש
ומטישטוש חזק בראייה.
בכל ביקורת שערך אצל רופא קו־פת־חולים
ואצל רופאי המחלקה האו־רולוגית
נאמר לו, לדבריו, כי אין כל
מקום לדאגה, ושאותן בעיות הן סימפטומים
טיבעיים אחרי הניתוח, שיחלפו
עם הזמן.
אחרי הורדת השקית טענו הרופאים
שמצבו של סמי סביר ונורמלי, ושהוא
יכול לתפקד עכשיו כמו לפני האיש־
־יפוז. הם איפשרו לו לאכול מזון רגיל,
ללא כל הגבלות.
למרות זאת המשיך סמי להרגיש
שלא בטוב ומצבו אף החמיר. העייפות
גדלה, והוא התחיל לסבול מצימאון רב,
שלא איפשר לו לתפקד או לנוח. הוא
היה נוהג לשתות יותר מ־ 10 ליטר
ליום, והריצה המתמדת לחדר־השרו־תים
היתה מיטרד רציני. קשה היה לו
לישון.
לדבריו ,״הבעיות רק החמירו, והרגשתי
את עצמי מעולף, כאילו איבדתי
את כל חושיי. אמי, שאני נוהג לאכול
אצלה יום־יום, לחצה עליי לבקר אצל
הרופאים המטפלים.
״כל פגישותיי עם האורולוגים הסתיימו
בתשובות, כמו: זה שום דבר, זה
יעבור עם הזמן, זה בגלל הניתוח, ואין
כל צורך בטיפול מיוחד, אין סיבה מיוחדת
לביצוע בדיקות, לך הביתה, כי זה
עניין של זמן וסבלנות.
״שתיתי כמויות גדולות של מיצים,
שהפס, ק1לה וקינל׳ ,ולא ידעתי שזהו
סם־המוות בשבילי.
״לא הייתי בן־אדם, לא עברתי, לא
אדריכל סלמן ודגם של בית שתיכנן
רירה ב־־707
אושפז סמי במחלקה פנימית בבית־חו־לים
קפלן. בעיקבות בירור יסודי, שנערך
לו שם, הוברר לו בראשונה שהוא
לוקה בסכרת קשה. הרופאים אסרו
עליו להתנועע, וזכורים לו דיבריהם:
״אם אתה ממשיך להסתובב ולא מת־אשפז
מייד, האחריות לבריאותך תהיה
עליר•״
סמי נזכר שאז ביקש את רשותם
לצאת לכמה רקות, לטלפן כדי להודיע
למישפחתו על אישפוזו. הרופאים, שבמשך
ארבעת החודשים האחרונים אמרו
לו לתפקד כרגיל, אסרו עליו עכשיו
לגשת אף לטלפון .״אסור לך להסתובב!״
פסקו.
במחלקה הפנימית ניתן לסמי טיפול
להורדת הסכרת, והוא שוחרר. הוטל
עליו לקבל זריקות אינסולין ולהקפיד
על דיאטה חמורה.
סמי המשיך לסבול מאותן בעיות
של עייפות, חולשה, חוסר תיפקוד
פיסי נורמלי וזיכרון לקוי. במיוחד
החמירה בעיית הטישטוש בעיניים,
כתוצאה מזריקות האינסולין.
בכעס־רב סיפר סמי :״בעת האישפוז
במחלקה הפנימית נודע לי, בפעם הראשונה
בחיי, כי בזמן הניתוח במחלקה
האורולוגית ניכרתה לי ריקמת־הלב־
מת־ הלבלב הוא הגורם למחלת הסברת
שאני סובל ממנה, מאחר ועיקר
תפקיר הלבלב הוא פירוק הסוכרים
בגוף. לא קיבלתי במשך התקופה
הארוכה, עד לאישפוזי במחלקה
הפנימית, שום טיפול לסכרת, וגם
נאמר לי שמותר לי לאכול כל מה
שאני רוצה״.
אותו אג א״
ך* מי, הבן האמצעי במישפחה בת
11 נפשות שעלתה לישראל מעיראק
דרך סוריה ולבנון, נולד באחת
מתחנות־הביניים, בחלב שבסוריה.
סיפור עלייתה של המישפחה הוא
מרתק. בתחנה האחרונה, בביירות, השתכנה
המישפחה במשך שלוש שנים.
הניסיון הראשון שלהם לעלות ארצה,
דרך הים, נכשל. המישפחה נתפסה על־ידי
מישמר־הגבול הלבנוני. אביו, שהיה
אדם אמיד, שילם שוחד בכדי שלא
יאונה כל רע למישפחה.
ניסיון־העלייה השני פיצל את ה־
*הלבלב (פא1קריאס) הוא בלוטה
הרמצאת מאחורי הקיבה, המרריסה
לתריסר׳!ן אירסולין הרחש לעיכול
הסובר.
״מיקרים כאלה לא קרו לי מעולם
בתקופה שלפני שאושפזתי במחלקה
האורולוגית. אני עובד שניט רבות בתפקיד
שלי. בגלל הבעיות בראייה,
שהחמירו, אני גם לא נוהג ברכבי.
״אני צריך להזריק לעצמי אינסולין
כל שש שעות. קרה ושכחתי להזריק
זריקה אחת או שתיים, רמת־הסוכר
עלולה לעלות לכמות גבוהה, ואז חיי
יהיו בסכנה.״ מודד־הסוכר שלו מראה
על ,400 במקום ,120 שהיא הרמה
הנורמלית.
כשעיניו קודרות ומבטו עצוב, הוסיף
סמי :״ברור שאני מתוח׳ ,ושרוי
באי־שקט. לעיתים יש לי חיכוכים עם
לקוחות וגורמים שונים הקשורים לעבודה.
אני לא אותו סמי בבית, לא אותו
אבא שמקדיש לילדים הרבה מזמנו,
לא אותו בעל לסימה, שהיא רעיה
לדוגמה. כשאתה מתוח, אינך יכול
לשבת עם הילדים ולקרוא להם סיפור
בסבלנות״.
;;גאלץ
| למפור!״
4דבריו, היקן ז־העבורה שלו הצ־
) טמצם ביותר מ 70 בעיקבות
הבעיות הרפואיות, ירדה היכולת שלו
במרעה
(המשך מעמוד )35
ציין שהנאשם לא השתמש בקסמים
רומאנטיים, אלא שיכנע באופן כלכלי
והציע רק השקעות ועזרה.
יתכן שהשופט היה משתכנע מטיעוניו
המקוריים של הסניגור. אולם
כאשר הביאה לפניו הסניגורית את
הרשעותיו הקודמות של הנאשם, שהיו
דומות בדיוק לזו הנוכחית, החליט
השופט שעדיף בכל זאת להשאיר את
הנאשם במעצר עד תום ההליכים נגדו.
נשעים
דו קרן בבית־ה
מי שפט
סלמז בחתונתו עם סימה
כארכיטקט בצ)רה דראסטית. בכדי
לשמור על רמת־החיים הוא היה נאלץ
למכור נכסים ורכוש. גם על כך הוא
תובע פיצוי.
סמי הגיש תביעה נגד הרופאים
ובית־החולים .״אולי לא פעלתי מבחינה
מישפטית באופן מהיר, מפני שבהתחלה
הרגשתי שכל מה שאעשה דרך
סלמן מזריק לעצמו אינסולין
כילייה עצמה ...נמצא גוש באורך 10
ס״מ, שנכרת ללא ביצוע ביופסיה וחתך
קפוא ממנו לזיהוי טיבו לפני הוצאתו
...היה מדובר בלבלב נורמלי.
מהלך ניתוח זה גרם לכריתת חלק ניכר
מבלוטת״הלבלב, ובעיקבות זה הופעת
סכרת התלוייה באינסולין״.
במילים פשוטות: המנתחים כרתו
גם תגובה של בית־החולים קפלן. ליש־כת
מנהל בית־החולים היפנתה את
העולם הזה אל דובר קופת־החולים.
הגיב הדובר, רויד טאגר :״מאחר
והוגשה תביעה לבית־המישפט המחוזי
בירושלים, עלינו לכבד את כללי הסוביודיצה.
אנו מכינים כתב־הגנה
מפורט ומבוסס בעיקבות תחקיר ש־
הוא נותח להוצאת אבנים מניר״ה. לעומת זאת כרתו
בסעות חרק מהלברב. נתוצאה מנו דקה בסכות
מסובנת. הדבר הוסתו ממנו והוא קיבל טיפול מזיק
עורכי־דין לא יפצה אותי על בריאותי
שאבדה לי, על בריאותי שנכרתה לי!״
״מדודי
הגיהינום״
^ וא נאנח ודבריו נשמעים במקו(
1טע .״אבל הזמן עושה את שלו,
אתה מתפכח, ולא יכול להשלים עם
עובדות אלה המתרחשות בישראל,
שנחשבת למרכז הרפואי של המיזרוד
התיכון. אני שואל ושואל: איך? איך
קורות טעויות כאלו? רק תביעה מיש״
פטית תוכל לתת חלק מהתשובה לשאלה
הגדולה הזו.
״אפילו אם אין דיר לפצות אותי
מבחינה רפואית, אני מעוניין שאחרים
לא יעברו את מדורי־הגיהינום שאני
עדיין עובר״.
כתב־התביעה של סמי סלמן הוגש
לבית־המישפט המחוזי על־ידי עורך־
הדין אהוד גוט. נתבעים בו על נזיקין,
כתוצאה מרשלנות רפואית, הד״ר יוסף
אוריאלי, מהמחלקה האורולוגית של
בית־חולים קפלן, הד״ר יעקוב קושניר
והד״ר ז׳ק פושולביץ מאותה המחלקה
וקופת־החולים של ההסתדרות הכללית.
סמי :״אני חושב שבמיקרה שלי
הרשלנות הרפואית מאוד ברורה ושקופה,
ואין כל צורך לחטט ולנבור כדי
שצידקתי תצא לאור״.
לכתב־התביעה מצורפות חוות־הד־עת
של שני מומחים. כך קובע הפרופסור
ישראל חוברס, מבית־החולים בי־קור־חולים
בירושלים, כי ״זנב הלבלב
וגופו חסרים (אצל סמי) ,ורק ראש־ה־לבלב
תקין ״.בניתוח שנועד לכריתת
הכילייה המצומקת של סמי נכרת בטעות
״אותו חלק של הלבלב המייצר את
רוב האינסולין״.
קובע הפרופסור עמוס שפירא, מ־בית־החולים
הרסה בירושלים :״דוח הניתוח
מגלה סטייה מהמקובל. לא זוהה
השומן סביב הכילייה ולא זוהתה ה
אבר
שהם לא ידעו כלל מהו, מבלי
לבדוק במהלך הניתוח מה טיבו.
לשווא פנה העולם הזה אל הרופאים
הנוגעים בדבר. לא ניתן היה לקבל
ערכנו. כתב־ההגנה יוגש למזכירות
בית״המישפט המחוזי בירושלים במועדדד
דכטמז,
צילם: ציד; צפריר ₪
עם ילדיו קנדי וסנדי
,ליקוי בראייה, ירידה בתיפקור המיני
נאשם אחד ברח מבית־המישפט
עד אופנוע,
והשני דקר את עד־המדינה
בדוקרן מאולתר אילנה אלון
סמים הם עסק מסוכן — כך למד
השבוע על גופו עד־המדינה משה נקר.
הוא הגיע בבוקר לבית־המישפט
כדי להעיד בתיק־סמים גדול נגד חבריו
להברחת שיבעה קילוגרמים הירו־אין
בדופנה של מכונית. עם פתיחת
המישפט היו שלושה נאשמים —
חנניה אוחנה, שיוצג על־ידי עורר־הדץ
דויד יפתח, ושני נאשמים נוספים,
שלמה טנצר ופסריק פרץ.
לפני חודשיים, באחת הישיבות
המוקדמות במישפט, הצליח אוחנה
לקפוץ מעל החומה הגבוהה, המקיפה
את חצר בית״המעצר בבית־המישפט
בתל־אביב, קפץ על אופנוע שהוכן לו,
ונעלם. הוא טרם נמצא.
השבוע החליט השופט אורי שטרוד
מן להמשיך בשמיעת המישפט נגד שני
הנאשמים שנותרו, ונקר הגיע כדי
למסור את עדותו. הוא עמד דקות
ספורות מול עיניהם הרושפות של שני
הנאשמים, שישבו כבולים על הספסל,
ואז אמר שהוא מרגיש רע וביקש
הפסקה.
בדרכו של העד למיסדרון, היה עליו
לעבור ליד ספסל־הנאשמים. נקר עבר
לידם כאשר הוא מלווה בשני השוטרים
המגינים עליו, לפתע נשמעה צעקה,
ובמקום התחוללה מהומה. נקר היה
מוטל על הארץ, שותת־דם.
השוטרים שהתערבו ומנעו את
המשך הדקירות גילו כי הנאשם פטריק
פרץ הוא שדקר את העד בגבו כדוקרן
מאולתר, שהתקין בכלא, ושהצליח
להחדירו לאולם בית־המישפט.
הדוקרן עשה מלאכה יסודית. הוא
חדר בגבו של העד והגיע עד לריאה.
בגלל המהומה ופציעתו של העד נדחה
בינתיים המישפט לשבוע הבא.
מצית וכפית. חוקרי־המישטרה
בדקו היטב את הנשק, שבו השתמש
האסיר וגילו כי הורכב בצורה מתוחכמת
ובתושיה רבה. הדוקרן מורכב
ממצית־פלסטיק זול וכפית מתכת.
ידית הכפית הפכה לסכין חדה, והיא
נתקעה לתוך מצית״הפלסטיק, שהפך
לידית מוצקה לסכין המאולתרת.
למרות שלפני זמן קצר התברר כי
אסירים הבריחו סמים למרתף־המעצר
בכלא, והעבירו אותם לעצירה שהיתה
עדה במישפטם, ולמרות הבריחה של
חנניה אוחנה מאותו המקום, טרם נעשו
כל שיפורים בשמירה ובהבטחה של
מרתף־המעצרים. החיפושים הנערכים
שם אינם מספיקים, כנראה, אם הצליח
פטריק פרץ להבריח לאולם בית־המישפט
דוקרן כה גדול ומסוכן.
הרקע לדקירה היה כעסו של פטריק
על נקר, שהקדים אותו והצליח להפוך
ראשון לעד־מדינה. בכך טירפד את
סיכויו של פטריק, שניהל גם הוא
משא־ומתן עם המישטרה על התפקיד
המכובד של עד־מדינה בתיק זה.
מיברגות
ס קר שכז ה
דוקטור 1ח־ב הם שמזתימישפחה בסקר המיסתורי
שנערך במיפלגת־העבודה.
תישעה
חודשים לפני הבחירות,
וחצי־שנה לפני קביעת הרשימה לכנסת
נתונים עסקני מיפלגת־העבודה
בלחץ. לא בשל ההתקוממות בשטחים
הכבושים, ואף לא בשל כישלון תוכנית
הוועידה הבינלאומית של שימעון פרס.
הסיבה לעצבנות היא דווקא טופס מוזר,
שנשלח לביתו של כל אחד מחברי מר-
כז־המיפלגה.
באיגרת נקראו חברי המרכז ״לבחור״
במועמדים המתאימים ביותר,
לדעתם, להוביל את מיפלגתם בבחירות
לכנסת .״הבחירה״ אמורה היתה
להתבצע על־ידי סינון 88 שמות של
מועמדים שהופיעו בטופס, ובחירת 40
מהם. חברי־המרכז התבקשו לשלוח את
הטופס הממולא לתא־רואר 3592 בתל-
הדוקרן(משוחזר)
דקירה במיסדחן בית־המישפט
אביב עבור גוף בלתי־ידוע בשם חדמיח
2001
יצחק פרם. רשימת ה״מועמדים״
סודרה באופן מוזר. תלמיד כיתה ד׳ היה
מיטיב לארגנה מאשר מחבריה האלמונים.
למשל, מופיעים כל חברי־הכנסת
בין המועמדים ששמותיהם מתחילים
באות ח׳ .בעלי תואר־דוקטור
מופיעים בין המועמדים ששמות־המישפחה
שלהם מתחילים באות ר,
ואחד משני הפרופסורים תחת האות פ׳.
גד י׳עקובי מופיע בשם ״מיכה יעקובי״,
ואילו שימעון פרס מופיע בשם ״יצחק
פרס״ .תסמונת ״יצחק היקר״ רודפת את
מנהיג״העבודה באשר ילך.
עם הגעת טפסי־ההצבעה, באיצטלה
של ״הצבעה מידגמית אישית וחשאית״
,גבר המתח אצל מועמדים
פוטנציאליים רבים, מהם שהופיעו
ברשימה ומהם שלא נכללו בה כלל.
רבים סברו שיד חברים־למיפלגה בדבר,
והתחילו להאשים אלה את אלה
במניפולציות לא־הוגנות כדי להגדיל
את סיכוייהם. חברי מרכז־המיפלגה,
עורך־דין יוסי כץ ונסים שרם, אף פנו
במיכתב למזכ״ל, עוזי ברעם, והביעו
את תיקוותם שלמיפלגה אין קשר
לסקר, שכן ״עריכת סקרים ומישאלי־דעת־קהל
למיניהם, שאינם נעשים
בקלפי אלא באמצעות דואר על־ידי
חברה פרטית, פוגעת בחברי־המרכז,
ובכללים של הצבעה תקינה״.
ברעם מיהר וביקש מחברי־המרכז
שלא להשתתף ב״הצבעה״ ,והבהיר
שלמיפלגה אין כל קשר לסקר המוזר.
וווו חחווו ווו ע !7ע(/ע
מרבת־המים
177717*1
הקשישים שבין הקוראים שלי זוכרים בוודאי
את אחת הנשים הכי־יפות שהיו כאן אי־פעם:
שימעונה שוורץ. היפה הזאת התחתנה בגיל
צעיר עם איש־העסקים בני בירק. הנישואין
האלה לא החזיקו מעמד זמן רב, ושימעונה מצאה
לה בחור טוב ועשיר באנגליה הרחוקה והקרה.
אתם כסה זוכרים שלפני כמה חודשים היה פה
דץ איזה מאצ׳ו הוליוודי בשם סילבסטר בארץ סטלונה, ששיגע את כל המדינה ואת כל
הבחורות, ושהצמידו לו רומאן עם הדוגמנית
ומלכת־המים נאווה חן.
הם אמנם שחו יחדיו בבריכה של מלון הילטון.
אך מפה ועד רומאן בחדר־מיטות מפרידות
לפחות מעלית אחת ו־ 11 קומות.
הדוגמנית הסכסית ניהלה רומאן עם אחד
משומרי־הראש שלו, וכאשר הבינה שבארץ
האפשרויות הבלתי־מוגבלות היא תהיה פחות
מוגבלת, היא עזבה את תל־אביב לטובת ניריורק.
אמנם, שם יש לפחות 2000 נאווה חן, במנהטן
בלבד, אבל זה לא הפריע לה לעשות חיים
ולהכיר את אחד הכוכבים הכי־חתיכיים באמריקה
ולגרום לו להתאהב בה.
הרומאן הזה נשמר בסוד, אך השפיון הניד
יורקי שלי סיפר לי שהוא ראה אותם צמודים־
צמודים בדיסקוטק אופנתי ובמיסעדה יוקרתית.
אתם מתים לדעת מי החתיך, אז זה סטיבן
באדאר, שהופיע בארץ בסרט החיה, ושהוא אבי
בנה של השחקנית מלני גריפית, גרושתו של
כוכב־הקולנוע דון ג׳ונסון. ובקיצור, הדוגמנית
והשחקן מאוהבים זה בזה ועושים חיים. נאווה
פונה אליו באנגלית, והוא מחזיר לה בכמה מילים
בעברית, שהוא קלט בזמן שהותו בארץ.
אלי פפושדו
מאושר
ממשיכים לחפש
את נקודת־הג׳׳
לפני שבועיים סיפרתי לכם על התגלית
המרעישה של בנות־ישראל, שגילו שהגינקו־לוגים
הם היחידים שאולי יודעים היכן ממוקמת
נקורת־ג׳י המיסתורית בגופן של הנשים. אחת
מהן, סיגלית גל, פשוט התמכרה לעניין במשך
חודשים ארוכים. היא ניהלה רומאן סולידי עם
נאווה חן
עזבה את תל־אביב לט1בת ניריורק
עד קיבתו
אז אם אתם בעניין של גינקולוגים, יש לי
בשבילכם סיפור על אלמנה של אחד מהם.
קוראים לה רונית גליק, והיא אלמנתו של
הגינקולוג איציק גליק, שהוריש לה, עם מותו,
הרבה כסף ובעיקר בית־דירות מהמם ברחוב
הירקון.
גליק זו הכירה לפני הרבה שנים את בני
יוחננון? בן ה־ ,46 רווק מושבע, שבזמנו נקשר
שמו גם בבנימין זיגל המפורסם מהיחידה
להונאות של המישטרה בעניין מס־הכנסה.
בקיצור, הגבר הזה, שהרבה נשים רוצות לצוד
אותו מזה זמן רב, התגורר בדירה השייכת
למישפחת־פדרמן מהמלונות. לפני שבוע
התברר לו שהוא חייב לפנות את הדירה.
אז מה עושים? רונית גליק היתה בטוחה שהוא
יבוא לגור אצלה. אך מסתבר שיוחננוף העדיף
מגורים בשכנות לבית אמו, הידועה כבשלנית
מומחית. האלמנה לא נואשה, ונרברה עם כמה
שימעונה שוורץ ()1964
ביקורים תכופים בישראל
בני ירחננרן ש
מעדיף להישאר חזק
סיגלית גל ויוסי שביט
סיום לחסאן השרירי
הגינקולוג יוסי שביט, וכבר דיברו שם על
חתונה. החברים שברו לעצמם את הראש מה הם
יביאו לחתונת הזוג. אבל כמו שיש סיום להיריון,
יש גם סיום לרומאן, והזוג נפרד.
-י 38
גל מצאה ניחומים בחברתו של הגינקולוג!
מייקי שילון, זה שהתגרש לפני כמה שנים
מענת לוטן היפה, העומדת להינשא לפיר-
סומאי דויד טמיר. בקיצור, עכשיו רואים אותם
ביחד, אבל הפעם החברים הם יותר זהירים, והם
מחכים להמשך הקשר.
לא, אין לי מיספר־הטלפון של הגינקולוג
הפנוי, יוסי שביט.
מחברותיה במיסעדה הסינית פקין, ושם, בהשפעת
האג־רולס והספייר״ריבס, נדרה נדר שהיא
תסחוב את יוחננוף לחופה.
לא שהוא לא אוהב את רונית. הוא פשוט
מעדיף להישאר^־ווק.
אז אני מציעה לרונית ולחברותיה לקחת קורם
בבישול, כי הדרד אל הגבר עדיין עוברת דרך
קיבתו.
היא עברה לגור בבית הענקי והמפואר של בעלה,
והתחילה לנהל חיי־חברה סוערים.
במשך כמה שנים הם חיו באושר ובעושר,
ושימעונה ילדה בת שנפטרה באופן טראגי. לאט־לאט
התגלו הסדקים ביניהם, וכשהיה נדמה
שהכל מתמוטט, התפוצצה הפרשה ולחברה
הגבוהה של לונדון נודע ששימעונה מנהלת
רומאן סוער מאוד עם סידני קוהן, אחד
מעשירי־לונדון.
היה סקנדל גדול, סידני קוהן ואשתו התגרשו,
שימעונה ובעלה התגרשו, ותוך זמן קצר נשא
סידני קוהן את שימעונה, שכבר עמדה ללדת את
ילדו הראשון.
20 השנים שהפרידו בין בני־הזוג לא הפריעו,
והדולצ׳ה ויטה שהם ניהלו עוררו קינאה לא רק
בישראל העניה אלא גם בלונדון המהודרת.
לפני שנה נפטר בעלה מגידול ממאיר בראשו,
והכל ביכו את מר גורלה. אך, כידוע, החיים
חזקים מן המוות אצל אנשים רבים, וכמו עוף־
החול גם שימעונה שוורץ התאוששה והתחילה
לבקר לעיתים תכופות בישראל. בין ביקור
לביקור היא הכירה את אלי פפושדו מבעלי
אביה שנסטה, שהתאלמן בנסיבות טראגיות
מאשתו אביה, ומאז מותה לפני שש שנים לא
נקשר שמו באופן רציני לשום אשה.
מאז שהם הכירו זה את זה לפני שלושה
חודשים הם ביחד, ופפו — כפי שהוא נקרא בפי
חבריו — נראה מאושר וקורן כפי שלא נראה מזה
הרבה שנים.
גרון
עועוק ()5
)1מיבחני הסדין
ו רין ₪פש
אח₪נתוו״ו
ראו אותם ביחד בכמה אירועים בעיר, וכבר
קישקשו בעיתון שהם זוג. דווקא זה נשמע די
הגיוני: גבר פנוי, אשה פנויה, גיל דומה. אז למה
לא? ככה. כי הם לא זוג. רק ידידים, מהתקופה
שהוא היה חמשוש בגימנסיה הרצליה והיא היה
היתה שביעיסטית שם.
ני*ן יוליך, כיום סגן־ראש־עיריית תל־אביב,
הסתכל אז בהערצה בדליה פרידלנד. בהערצה
וביראת־כבוד, כמו שהקטנים מסתכלים בגדולים.
הכינוי שהדבקתי לקול המיסתורי, המצלצל
אליי אחת לשבוע והמכתיב לי סיפורים. מצא חן
בעיניו, ככל הנראה. כי השבוע הוא התחיל
ב״שלום, מדבר הגרון״.
בהמשך הוא קצת ירד עליי :״תפסיקי ליילל
שד־ח־נפטלץ עולה מהסיפורים שלי! לא נכון!
תמיד יש להם איזה קשר לנושא אקטואלי!״
שנים אחר־כך הם נפגשו בפעולות תרבותיות,
כי היא, כידוע, שחקנית, והוא מחזיק בתיק־התרבות
של העירייה. חוץ מזה הם בני אותו
המזל, דלי. נתן מעריך ומחבב את דליה עד היום,
אבל עד כמה שזה נשמע מוזר, הוא עדיין מתייחס
אליה כאל גדולה ממנו, הוא אומר.
וולוך הוא בן ,51 גרוש. את שני בניו, כיום
חיילים, גידל בעצמו. הבת, גם היא חיילת,
נשארה אצל האם.
לא מזמן אמר לו אחד הבנים שהוא רוצה
להתחתן. וולוך ניסה להשפיע עליו שיחכה כמה
שנים, כי הוא צעיר מדי, והבן אמר לו :״אתה
התחתנת בגיל ,24 אז הצלחת?׳׳ על זה לא היתה
לנתן תשובה, והילד התחתן.
הסגן־ראש אומר שהוא עדיין מחפש את אהבת
חייו, והכי מתאים לו זה מישהי נחמדה, צעירה
ממנו ב־ 10 שנים. אנשים רבים, שעימם הוא נפגש
בעבודה, מציעים לערוך לו היכרויות, אבל הוא
לא כל־כך מתלהב מדרך־היכרות זו. הוא לא
התלהב גם כאשר בעלת מישרד־היכרויות פנתה
אני לא מבין מדוע התיקשורת בסקנדינביה
צועקת שיש הטרדות מיניות של נשים במקומות
עבודתן. אני מכיר כישראל לפחות גבר אחר,
אשד מתנה את הקידום, גם של גברים, שאותם
הוא מעסיק.
מדובר בפדבליציס ט, העורך כתב־עת נלא
לחובבי־ספורט, כדי לצמצם קצת את אפשרויות
הניחוש) .הוא ידוע בחיבתו לשני המינים.
בודדים, שהוא שימש להם כקרש־קפיצה, הפכו
כוכבים בתחום שבו מתמקד כתב״העת. אבל
רבים אתרים, שעברו אצלו מיבחדבד, או אולי
כדאי לקרוא לזה ״סיבחדסדיך, אצלם זה היה
אד־הוק• היה קטע עם העורך, היתה כתבה
בעיתון.
לפני מיספר שנים אירע לאיש אירוע
מישפחתי טראגי, שנודע ברבים, והוא זכה
בירושה. אבל לא עודף הכסף היה מה שהביא
אותו לחיות בנפרד מהיוקטורית הפרטית
שלו. אגב, אחד מקורבנותירשל הסמנסיקן מכנה
אותו ״הרוזז דראקולה״ .הסיבה: הוא אוהב לנשוך
צווארים כמעט עד זוב־דם...
וכפה הוא סיפר:
דליה פרידלנד ונתן וולך
הם לא זוג. רק חברים טנבים
אליו, לא מזמן, והציעה להכיר לו, חינם,
קליינטיות שלה. וולוך דחה אותה בנימוס .״אין
לי שום רבר נגדה, או נגד מישרדים דומים,׳׳ הוא
אומר ,״אבל אני לא זקוק להיכרויות. חוץ מזה,
אני לא רוצה שהיא תשתמש בי, תגיד שגם סגן־
ראש־העיר בא אליה. רק זה עוד חסר לי!״
החמא!
600,000 דולל 3לי לה ן רק הבעל
הלא־מפובוק
לא ודע של שוק׳ ודווית
זהן הסיפור הכי־רומאנטי ששמעתי השבוע,
או החודש, או אולי אפילו השנה.
אני כבד לא זוכרת מי אמר לי, לפני שנים, כשרק התחלתי לעבוד בעיתון, שסה שהכי״מעניץ
אנשים זה סקס וכסף, או, כשאין את זר״ סיפורים על זת
אני עובדת די קשה כדי למלא את המחר הזה במה שיותר סקס, או אהבה, או סתם רומאנטיקה
יפה. מה שחסר לי, גם בחיים וגם כאן, זה כסף.
אז מ ה סיפור על כסף. הרבה מאוד כסף. כסף שהוא לא תמיד לבן. כסף שמתגלגל טיגה־ לחוק.
אילו הייתי כתבת לענייני־מישטרד״ בוודאי הייתי בודקת את הסיפור בשטח ועם המישטרה. אבל אני
לא, אז הנה הסיפור כפי שסופר לי, ושהמישטרה תעשה ט מר, שהיא חצה. או לא תעשה בו כלום.
מה איכפת לי?
כמלון בבת־יט כך אמרו לי, פועל מזה כמה זמן קאזינו. מתגלגלים שם סכוסי־כסף אדירים. מ שח
בסביבות 600 אלף דולר ללילה לקומה השישית של המלון הטיסו שולמות רולטה ובלק־ג׳ק,
והתחילו להגיע אנשים, כל לילה בערד 100 איש, מ* 10 בערב עד למהרת ב־ 12 בצדדייס. בעל המקום
הוא שםי דו ע, אבל אני לא מחפשת צחת. נדמה לי שהוא התארח ברשימת וד. 11
ומה עם המישסרה? היא יודעת מהסיפור? אני לא יודעת, אבל עכשיו היא יודעות
שוקי שוקי ודורית פרקש
ה1א היה רק החבר הט 1ב
בהתחלה, לפני שמונה שנים, הם היו צמד־זמרים,
ששר שירים יפים ורגישים. נן נשל שלהם
צעד שבועות אחדים בראש מיצעדי־הפיזמונים,
הגיע למקום השני במיצעד השנתי ומושמע עד
היום ברדיו.
שוקי וחרית קראו להם. שוקי שוקי(כן- ,
שמו, פעמיים שוקי!) ודורית פרקש שרו /
!חרי ץ״
בהרמוניה יפה, והיו ידידים טובים גם אחרי
שירדו מן הבימה. רק ידידים טובים. לדורית היה
אז רומאן, שהסתיים בנישואין, עם דני
סנדרובסקי, בעל עסק מישפחתי של ייצור
ופלים, ולשוקי, שאותו היא מגדירה כ״מתפרפר
לא־קטן״ ,היו הרבה חברות. שעות רבות הם בילו
בנסיעה להופעות, לילות רבים הם ישנו בבתי־מלון,
אבל לפי דורית :״לא היה בינינו כלום. מי
הסתכל עליו בכלל? הוא היה רק החבר הכי טוב
שלי״.
לפני שנתיים היא התגרשה מדני (״הרגשנו
שזה לא זה, היינו שני ילדים שגדלו ביחד, ובאופן
טיבעי החליטו להתחתן״) .לשוקי היתה אז חברה,
אבל לדורית היה עצוב, והוא היה מתקשר יום־יום
והיה כתף נהדרת.
הצמד לא היה פעיל במשך ארבע שנים, אבל
לפני חצי שנה הם החליטו לשיר שוב ביחד, וגם
התחילו לתכנן אריך־נגן. היו להם אז שיחות־עבודה
עם יחצ״נית, שאמרה: אם אתם חוזרים
לשוק, בואו נפברק שיש לכם רומאן! דורית אמרה
שזה לא בא בחשבון.
וכאן בא הקטע הרומאנטי של הסיפור. הם
התחילו לעבוד יחד על התקליט, ופתאום הוא
כל עובדי המישרד שלה יודעים על הרומאן
של הבוסית. רק בעלה, כך סיפרו לי, לא יודע
שום דבר. כמו בהרבה מיקרים דומים.
היא אשה נאה, נושאת במישרה ציבורית
בכירה מאוד. הבעל הוא איש נחמד מאוד, ואני
מצטערת שכל מה שאני יכולה להגיד על עיסוקו
זו ההגדרה המאוד־כללית ״בשטח התרבות
והאמנות״ .באמת לא נעים לי להיות יותר
ספציפית. למה הוא צריך לקרוא אצלי מה קורה
אצלו בבית?
לפני חודשים אחדים היא פגשה גבר, נשוי גם
הוא, שהוא אישיות מוכרת בארץ, בתחום
הכלכלי. אני לא מכירה אותו, כי כלכלה זה לא
השטח החזק שלי, אבל סיפרו לי שהוא בעל
הופעה מרשימה.
התחיל לחזר אחריה. היא היתה המומה. שאלה
אותו אם הוא נורמלי, והודיעה לו: אתה הצמד
שלי, ולא נסכן את הצמד בשביל איזה פלירטוט.
ממש לא התאים לה העניין הזה, אבל שוקי
היה עקשן. הוא לא הפסיק להגיד לה שהיא
אהבת־חייו, שהיא תהיה אשתו, שהוא לא יוותר.
הוא כתב אז שיר על מה שקורה להם, וקרא לו
אהבה אמיתית סאבדת את שנינו.
אחרי ארבעה חודשים היא השתכנעה שהבחור
באמת רציני, ועכשיו היא אומרת שלשניהם ברור
שזה מה שהם צריכים בחיים — זה את זה. אבא
שלה, הקריקטוריסט זאב (פרקש) ,מבסוט
מהרומאן(״הוא יודע שאני צריכה מישהו רוחני,
משהו שלא מצא ביטוי בקשר שלי עם דני״).
דורית היא בת ,30 שוקי בן .33 כאשר הם
סיפרו על הרומאן האמיתי שלהם לזו שרצתה
לפברק להם רומאן, היא כמעט נפלה מהכסא.
החתונה תהיה בתחילת הקיץ. אז גם ייצא
התקליט שלהם, שסידר להם כל־כך יפה את
החיים.
יצחק יצחקי:
אברהם טמיר:
אס תר אל כ סנד ר:
..אני בקיאביוזמת ״ ילדמוכהמגביר ״בהד שאנחנו עומדים
ש ולץ כבוחודש את התנהגותו השלילית!״ רננ י פיחות ומישן!״
זה נכון שכולנו מדב רי ם עכשיו רק על הנעשה בשט חי ם
הכבו שים. רק על א בני ם ו אלו ת ועל ג׳ורג׳ שולץ ומסע־הדילוגי
ם שלו ו ה סי כויי ם שמשהו טו ב י קר ה כאן בכל זאת.
כבר ה רב ה זמן לא שמעתי שיחו ת על כסף ועל ה שקעו ת
ו בו רסה. אבל מביני״דבר א מרו לי שלא לה תעניין ב קניי ת
דיר הוב מכי ר ת דיר ה, כי מי תון עו מד בפתח.
כדי לנו ח רגע מצרה אחת, פני תי לכלכלני תאסתר
אלכ סנ דרו שאלתי או תהאם נכון שצרה חד ש ה עו מדת
בפ ת ח, ושמה מי תון.
עזר וייצמן התלונן, עם הגיע ג׳ורג׳ שולץ ארצה, על
שאינו שותף לתהליך־ה שלום. הוא אמר שהוא חש מחוץ
לעניינים, ושהוא שוקל ברצינות -גמורה, הפעם -א ת
עתידו הפוליטי.
כששותפו ל״יחד״ ומנכ״ל מישרד״החוץ, אברהם( ״ אבר־ש׳ה״)
טמיר, ה שתכן ב או ת ה שעה במלון ירושלמי, מפאת
המאורעו תבשט חי ם, הכאת יל די םבמ קלו ת, גרמו ל ח־בר־הכנטת־ל
שעבר יצחק יצחקי, שהוא כיו ם אי ש־חינוך,
ל ת הו תאםה חו ק שהיא יז ם ב״ 1977תקף גם בשט חי ם
הכבו שים. יצחקי הציע אז ל בנ ט ת, והצעתו התקבלה, ל ב טל
סעיף מנ ד טורי ב״חוק העונשין״ ,ה קו ב ע שילדי םעד גיל
,12 העוברי ם עבירו ת, י ק בלו חינוך ו שיקו ם נפשי, ולא יהיה
ניתן לעצור או ת ם במי שטרה. ניתן לעכב או תםל חקיר ה,
והיה ואחדמהם עבר עבירה ח מור ה, ני תן ל הורו ת על
ה חז ק תו במעון או במעון סגור. ה כנ ט ת קי בלהאת ההצעה,
והחוק אושר.
• ראם הכאת ילדים בשטחים הכבושים היא עבי*
,יה על החוק ׳מיזמת?
בשבילי, ילדים בישראל וילדים בשטחים זה אותו דבר. ילדים
הס ילדים. ילד הנענש במכות לא יבטל את התנהגותו השלילית
כנראה נכון.
• אולי תסבירי למה יהיה מיתון?
כל ההישגים הכלכליים של השנים האחרונות מסתכמים בדבר
אחד: שהאינפלציה היא היום * ,40 ולא * .400 זה הכל. חוץ מזה
שום דבר לא קרה. שום דבר לא צומח ולא פורח. אבל למרות
האינפלציה הנמוכה, יש פער גדול מאוד בין האינפלציה כאן
(* )40 לבין זו שבארצות־הברית 4ולכן יש הבדל גרול מאוד
בין מה ששווה השקל היום לבין מה ששווה הדולר.
• אז יצטרכו לעשות פיחות?
לא תהיה להם ברירה. הם אמנם מנסים למשוך את זה, אבל
הפער גדל כל הזמן, ויצטרכו לעשות פיחות.
• ואיד מהפיחות ישר למיתון?
ברגע שיהיה פיחות, יעלו המחירים. אם הדולר יהיה שווה מחר
מדיניות
ה שיחו תהקדח תניו ת עם ה א מרי ק אי ם, ש אל תי או תו א ם
גם הוא חש מנו ת ק, מחוץ ל מ הלד ה מדיני. טמיר לא אהב
א ת רוח ה שאלות.
מה זה אצלך ״משתפים״? אני מבשל עניינים, יוזם עניינים. אני
עוסק רק בענייני־השלום!
• מה פירוש ״עוסק בענייני השלום״?
שולץ בא הנה עם פמליה שלמה: כולם יושבים ומתייעצים. הוא
בא הנה עם תוכנית ברורה. הוא לא הגיע לאיזור בשביל לקבוע
תוכנית, אלא גיבש מראש את מה שנקרא ״היוזמה״ .אני משוחח
עם האמריקאים, יושב עם שימעון פרס וצוות מישרד־החוץ —
יוסי ביילין, נימרוד נוביק, אורי סביר. אני בקיא בתולדות המהלך
הזה כבר חודש!
• כלומר: אתה מרגיש אז, בסוד העניינים?
לעזר יש אולי בעייה. שימעון פרס לא משתף אף שר אחד
בענייני שולץ. במיקרה של עזר — חבל. אבל למה את שואלת
(דפנה ברק)
אם לי יש בעייה?
לסווח רחוק, אלא להיפך: התנהגותו השלילית תלך ותחמיר, ער
כדי שינאה תהומית. לכן אני מציע שיכבדו את החוק, ולא
ישתמשו באלות ובכלבי־זאב, אלא במחנכים.
#מי יחנד?
אני מוכן להתנדב, ללמד במשך שבוע שלם את המורים,
המחנכים ואת הילדים עצמם.
אני פונה אל יצחק רבץ, גם באל שר־ביסחון וגם כאל חבר־לטניס,
שניצח אותי לפני שנתיים בגמר האליפות של הכנסת
בטנים —• ואומר לו: הפעם היית שחקן גרוע! בעיקר במכות־הפתיחה
אילו היית מתייעץ איתי, הייתי מציע לד, כמומחה
לחינוך ילדים ומעד, להפסיק לשחק, לפתוח במערכה חרשה.
הייתי אומר לך שיש דרך אחרת, יש פיתרון לבעיית
שחקן טניס שעושה שגיאה לומד ממנת היכרתי אותך כשחקן
טוב, שלמד משגיאותיו. פה נעשתה שגיאה — הכנסת צה״ל עם
מוטות ואלות — חה גם מבזה את החיילים. אני רוצה לקוות
שתכיר בשגיאה הזאת, מה שיותר מהר, ותוציא את האלות מן
מטסי רק)
השימוש. יש דרך אחרת, ררך החינוך.
בבוקר שלושה שקלים, ולא 1.5שקל, אז המחירים יעלו ב־*100
ותהיה אינפלציה. את זה מישרד־האוצר יודע, ולכן הוא יעשה את
הכל כדי שלא תהיה אינפלציה גדולה. הוא יגרום לכך שלאנשים
לא יהיה כסף, והם לא יוכלו לשלם את המחירים הגבוהים, וכך
המחירים יירדו שוב, כך הם מאמינים. הם יקצצו בשכר, יקצצו
בתקציב־המדינה. לאף אחד לא יהיה כסף, וזה המיתון. לצערי אני
חושבת שלמרות הכל תהיה אינפלציה.
• את רואה את הפיחות והמיתו ן בזמן הקרוב?
אני מאמינה שהם ינסו למשוך את העניין עד שישלמו את
המניות הבנקאיות. המדינה מעונייגת לשלם פחות עבור המניות
הבנקאיות. לכן אני מאמינה שהם ירצו למשוך את העניין עד
אחרי הבחירות, אבל השאלה היא אם יצליחו למשוך עד אז.
• כלומר, את לא מובנה להינבא מתי בדיוק, אבל
ברור לד שאנחנו עומדיס לפני פיחות ומיתון?
בהחלט כן.
(דניאלה שנוי)
אומר מה ה! א 1מר!ת...מה חם אומר׳...נזה הג אום רות...חה הם א
פינחס צימזקי:
..יוד הביקוש רדידות
בשמנות שער הגבול!״
המצב המתוח בשטחים הכבושים מוצא ביטוי בשוק הדירות
בירושלים. הפגיעה הבולטת היא בשכונות הח דשות
של ירושלים, הממוקמות בגבול הישן או סביב
ישובים ערביים, שגם בהם מתרחשות ההפגנות.
פינחס צימוקי, מנהל״התיווך הוותיק בירושלים, עובד
גם בשכונות הללו.
שאלתי אותו מה מצב המכירות באותן שכונות גבוליות.
שכונות כאבו־טור ורמות לא נפגעו אצלי. בגילה חלה ירידה
לא־משמעותית ודי אפסית. היתה ירידה בתלפיות־מיזרח, בנווה־יעקב
ובפיסגת־זאב. גם אם מתעלמים מעונת־החורף. תקופה
שקשה בה לשווק דירות, יש ירידה בביקוש ובמכירות בשכונות
אלה. מכיוון שציבור הקונים הפוטנציאליים ממתין ומתלבט
בגלל אי־הוודאות לגבי העתיד. הקונים בודקים יותר אופציות,
ופונים לאיזורים אחרים.
• כמתווך המשתמש במיכון מודרני, כיצד אתה
מגדיר את הירידה במכירות באחוזים?
קשה מאוד להעריך זאת עתה, כי אין עדיין די נתונים שיעזרו
לחישוב סטאטיסטי. לעומת זאת אני מעוניין להיות מדוייק בדבריי.
פיסגת־זאב נפגעת פחות מנווה־יעקב, גם בגלל בניית הכביש
החדש. החלק הפגיע בתלפיות־מיזרח הוא זה הגובל ישירות
עם הישוב הערבי. בנווה־יעקב מתרחבת האוכלוסיה הדתית, וזה
גורם לעליית־מחירים מצומצמת.
• מה קורה בשוק השכרת־הדירות בשלוש השכונות
הללו?
גוני סביר:
ט 1בי ה צפיר:
. .ונעמיסקשהאו ..דמעות ווגב ־ אדמה
ל ה גי דעוב טוב!״ ואת גאווה נהו!״
מגישה חדשה הצטרפה לצוות מגישי־החדשות בטלוויזיה!
העיתונאית גוני סביר, שקולה מובר מהתוגנית ״ערב
טיב ישראל״ בגלי״צה״ל. .
טילפנתי אל גוני סביר כדי לברך אותה על הופעתה
המכובדת, וכדי לשמוע ממנה על ההתרגשויות לבני שכל
העם דאה אותה.
לא אכחיש שבפעם הראשונה היתה התרגשות. אבל אסור
לשכוח שמיסררונות הטלוויזיה ומחלקת־החדשות אעם זדים לי.
מגיל \ 1אני מסתובבת בטלוויזיה. הייתי שם מתרגמת, והייתי
בדסק־דתוץ, הייתי בוושינגטון עם דן רביב ובמשך שנים הייתי
בשעה טובה ובסיבה למסיבה. בשבילי הטלוויזיה היא בית כבר
הרבה זמן, אס בי הפעם זו חשיפה מסוג אחר. פתאום בולם רואים
איך אני נראית.
• התאמנת הרבה זמן לפני שקראת את החדשות
לפני כל העם?
התאמנתי, ובולם עזרו לי ופירגנו לי. בעיקר עבדו איתי דניאל
פאר ואורן שערל, ונתנו לי המון ביטחון. כשצולמתי בפעם
הראשונה, חשבתי מה לעשות בדי שההתרגשות שלי תישאר
בפנים ולא תצא החוצה, ורק כשנגמרה המהדורה, והתחילה
הודרן1וה. נתתי לעצמי להישטף בהתרגשות, ואז כולנו התנשקנו
והתחבקנו ושמחנו שזה עבר בשלום.
• כמה זמן בחרת את החולצה שלבשת מיל פני
האדמה?
פורים. יום אחד בשנה שבו מותר לך להיות מישהו
אחר. גם הקטנים וגם הגדולים.
הקטנים בוודאי יהיו השנה חברים מחבורת״הזבל.
מייקל ג׳קסונים למיניהם. והמיושנים שבין הילדים
בוודאי יהיו סופרמנים, אי״טי או אפילו מלכת אסתר
והמלך אחשוורוש.
אצלנו הגדולים -מי שבכל זאת החליטו להתחפש -
משקיעים יותר מחשבה. בזמנו היה משה דיין, בעל הרטיה
על העץ, כוכב גדול בפורים. היו גם גולדות בעלות אף
ארוך ושיער אסוף וסיגריה ביד.
מי יהיו כוכבי התחפושות היום! שאלתי את המתחפש
הנצחי, טוביה צפיר, למי מהדמויות הפוליטיות שלנו הכי
קל להתחפש. למי יש סימנים שקל לחקותן
את כולם קל לחקות. אם האיש שמן וגדול, כל מה שהוא צריך
לעשות זה לצבוע את השיער ללבן(אם הוא עוד לא לבן מכל
הצרות מסביב) ,לעשות פרצוף של שפן ולצעוק כל הזמן הה הה!
הה הה! וכבר הוא אריק שרון.
יש ירידה, הפוגעת במשכירי־דירות. בעלי־הדירות הולכים
יותר לקראת הלקוחות. לפני פרוץ המהומות היו המחירים יותר
גבוהים, כי הם ידעו שעל כל דירה יש הרבה קופצים. גם הציבור
השוכר בודק, מתלבט יותר. השוק התהפך לטובת ״השוכר האומל
לא הרבה זמן. החולצה לא כל־כר חשובה. חשוב אמנם שא-ראה
כסדר, אבל לא מעבר לזה. חשובים הדברים שקורים ומדווחים. לא
צריך שחולצה או תכשיט יהפכו לפריט תיקשורתי.
ירושלים
טלוויזיה
פורים
• לפני שנה, לפני ההתקוממות בשטחים הכבושים,
איך היה שוק הנדל״ן בנווה־יעקב, בתלפיות-
מיזרח ובפיסגת-זאב?
• ובכל זאת, את אשה, ובנשים מסתכלים יותר,
וגם בחולצות שלהן.
אם הוא שמן וגדול, אבל יש לו זקן. אז שישים כיפה גדולה על
הראש, שילך כששטיח מתוצרת כרסל על הכתף והנה הוא אברהם
שפירא.
בתלפיות־מיזרח היה השוק פעיל יותר, וקוני־הדירות לא היו
בעמדת־המתנה. בנווה־יעקב היתה בשנה שעברה ירידה, בגלל
הימצאותה של השכונה החדשה, פיסגת־זאב, שעדיין מתאכלסת
בהצלחה. בפיסגת־זאב היה השוק פעיל יותר לפני שנתיים ולפני
שנה, והמחירים היו גבוהים יותר. אך זאת גם בשל העובדה
שהשכונה הזו כבר די מאוכלסת.
• כמנהל מישרד־תיווך, אתה מודאג?
אין ספק שאני מודאג כאזרח־המדינה, ולא כמתווך, מפני
שהמצב בשכונות שהזכרתי אינו בעייתי או זועק לעזרה. אני
עצמי עובד בכל האיזורים בירושלים, וכתוצאה מכך התימרון שלי
רחב יותר. אני ישן בשקט, ומוכרי-הדירות בשכונות שהזכרנו
ישנים לא פחות טוב ממני.
(עודד רכטמן)
אני בפירוש לא רואה את עצמי כאשה המגישה חדשות, אלא
בעיתונאי המגיש חדשות. כמ 1שקריין איקס לא יתייחס למינו,
אין סיבה שאני אתייחס למעי.
• אולי את לא, אבל אנשים כבית הצופים כך
בהחלט מתייחסים אליך באל אשה. את רוצה לחנך
את כל העם בבת אהת?
לא בבת אחת. אבל אולי לאס-לאט.
• לא מרגיז אותך שאת מגישה חדשות כתקופה
שבה כל החדשות בל־־בך רעות?
מרגיז, זה לא נבון. זה כואב וקשה. קשה מאוד אפילו. אני
מוכרחה להודות שלפעמים קשה לי לקרוא את החדשות ולהניד
״ערב טוב״ בנשימה אחת, אבל חשוב להגיד את הדברים ותשוב
(דדאלה שמי!
להגיד ערב סוב, אז אומרים•
• ואם הבן־אדם לא גדול ולא שמן?
אז מה נשאר לו, מלבד ללכת על הבירכיים ולצעוק ״אני שמיר!
אני שמיר!״ ויאמינו לו.
• מה איתנו, הנשים?
מי שיש לה שיער גולש ועיני־שקד יכולה להיות עופרה חזה
או ירדנה ארזי. אבל אם כבר עברת את גיל פריחת השקדיה,
אפשר לקחת כמה דמעות, לשים על העיניים, לתפוס ביד רגב
מאדמת ארץ־ישראל ולעשות איתו אהבה, וכבר את גאולה כהן
למהדרין.
• תודה על העזרה. למה אתה תתחפש בפורים?
זה היום היחידי בשנה שבו אני לא מתחפש. ביום הזה אני סתם
(דדאלה שסי)
סוביה׳ ואר אחד לא מזהה אותי•
כשהייתי שרה —
(המשך מענוור ) 18
חושבת שהוא טוב ושמוליק
חושב שהוא לא טוב?
התיאטרון
זה קורה בין כל האנשים שעובדים
ביחד, זה תמיד קורה.
• אבל באן זה גם נכנם לתוך
הבית.
הקאמר י
אז קורה שאני מחממת את החלב
לילד ואנחנו מתווכחים על גישות ואז
החלב גולש, אבל יש בזה יתרון עצום.
ומלבד זאת, במשר כל הזמן הזה
שאני איתו השתתפתי במיספר הפקות
גדולות אחרות שהוא לא היה שותף
להן בכלל, חוץ מהשלב האדמיניסטרטיבי
של חתימת החוזה. אני לא מתעסקת
בצד הפיננסי. השתתפתי בהפקות
שבהן לא ראו אותו, הוא לא היה
בא לחזרות, לא היה שותף, לא התערב.
אמא הוראז׳
ברטולד ברכט
• קל לעבוד איתך?
זו שאלה שאת צריכה לשאול בימאים.
אני חושבת שמבחינות מסו־יימות
קל, ואולי מבחינות אחרות לא
כל־כר.
אני אוהבת עבודה יצירתית וחופשית
עם בימאי שבסופו של דבר מביאה
אותי לתוצאה מסודרת. כשאני על
הבימה ברור לי מה ואיר אני הולכת
לעשות את התפקיד.
• ואיד הקאריירה העניפה
הזאת מסתדרת עם גידול
ילדים?
כמו כל אשה שיש לה קאריירה
משלה שהיא חשובה לה, קשה לי עם
העניין של בית ומישפחה. אבל כמו כל
אשה עובדת אחרת, אני פשוט שוכרת
מטפלת או בייבי־סיטר. יש לנו שני
ילדים בגילים מאוד קרובים. ירמי,
הגדול ( 3ושלושה חודשים) ויוסיק (2
וחודשיים) .הפרש זעיר שהופך את
העניין ליותר מפרך, וגם לנהדר.
הבן הגדול מראה סימנים מפורשים
של מוסיקאליות גבוהה ואני חושבת
שצריך לטפח את זה.
דווקא בגלל זה ובשביל הילד לא
הפסקנו לעבוד. כשהוא נותח הייתי
כוכבת של הצגה ביידיש.
• במשך כלי התקופה הזאת
המשכת להופיע?
ביום שהוא נותח ביטלתי הצגה,
וברגע שהוא יצא מסכנת־חיים ויצא
מהחדר לטיפול נמרץ, המשכתי להופיע.
כמובן שכל ערב כשהייתי שרה
הייתי צריכה לחנוק את הדמעות. היה
לי קשה. השירה באה מתוך הבטן,
והייתי צריכה לחנוק את הדמעות, אבל
המשכתי וזה נתן לי את הכוח לעזור לו,
עזרה שהיה זקוק לה מאוד גם ממני וגם
משמוליק.
• המיקרה
אתכם?
הזה
שינה
זה עוד מיפגש בחיים שמחשל אותך,
שגורם לך יותר להתמקד בדברים שאתה
עושה, לא להתפזר, לא לבזבז זמן
על שטויות, לדעת שכל יום בחיים הוא
חשוב.
• בואי נחזור לתקליט, יש
שם שיר שנק -א ״היובלים
והראלים״ ,על שני בחורים
בשם יובל הראל שנפלו במיל־ —
חמת־הלבנון.
השיר נולד למעשה בלונדון. כתב
אותו עימנואל צבר, שהיה באותה העת
שליח״הסוכנות שם, והלחין אותו יאיר
רוזנבלום.
הם קראו בעיתונים את הסיפור על
שני היובלים. שני נערים מאותה השכר
• תעזרי לו?
בפירוש כן. עוד מעט הוא יתחיל
ללמוד מוסיקה.
• האם לאור הניסיון שלך
במיקצוע, נראה לך שכדאי
שהילדים ילכו באותה דרך?
— הכינו כרטיסים מר א ש
מאיר ויזלטיר
נוסח עברי
אילן רונן במוי תפאורה ותלבושות רות דר
פאול דסאו מוסיקה רפי קדישזון
ניהול מוסיקלי
פול פיינט
תאורה
משתתפים: זהרירה חריפאי, אילן דר.
יוסף כרמון, שלמה וישינסקי, ריקי גל.
ענת וקסמן, יגאל נאור, רב נבון,
יוסי קאנץ, קרול מרקוביץ, נתן כוגן,
בשמת אלוני, יות וילברמן,
וארה וארתאניאן, נורית כהן,
אילן כרמי.
בלווי תומורת. במה מסתובבת.
כ ר טי סי םרה שי ג: ה ד רן, אבן * בי דו ל 9 0
2 9 8 7 8 8 ,2 9 8 8 9 9־ .0 3
קסטל. אבן * בי רו ל 153
9 9 9 7 2 5 ,9 9 7 6 7 8־ .0 3
ל מ חזי ק• ברטים אשר אי:
2 3 9 2 5 8 .221792־ 0 3מ־ 2 3 .0 0־ 0 9 .0 0ר צו ף.
ב קו פתהקאמ רי 2 3 3 3 3 5־ 0 3
ו בי תרהמשר די ם.
הפצר. ר א שי תהד רן ־ קסטר
הצגות בלבד באולם הקאמרי
החל מחודש אפריל.
הולכים לתיאטרון טוב. הקאמרי.
שידה • מאיד • ש7נ־עמי • שקולניק
לא. הילד מגלה סימנים מובהקים,
הוא מנגן בפסנתר כמו פסנתרן ולא
סתם דופק בקלידים. וכששואלים אותו
מה הוא רוצה להיות, הוא אומר שהוא
רוצה להיות פסנתרן כמו יוסי בן־נון,
המוסיקאי שמלווה אותי ושליווה אותי
גם בערב שירי ברכם.
אדם צריך לעשות את מה שהוא
מוכשר בו. אני אעזור לו לעשות את זה
טוב ממני, ללמוד, לבסס את הכישרון
שלו בלימודים.
• והקטן?
הוא גאון. לדעתי.
• לדעתך
בית.
הלא־אובייקטי־
הוא מראה סימנים לכיוון הטכני.
עם הבן הקטן, בנוסף לעובדה שהשניים
קרובים בגיל, עברנו שנה מאור
קשה. בגיל חצי שנה גילו אצלו גידול
סרטני בבטן. הוא נותח ובנס נשאר
בחיים. לא בגלל הגידול, אלא בגלל
הניתוח שהיה מאוד קשה. אחר־כך הוא
קיבל טיפול כימותראפי במשך שגה.
ותודה לאל, היום הוא נחשב לילד
בריא.
בתקופה הזאת התרכזנו בעצמנו
ובצוות הרפואי של חל־השונור, במחלקה
ההמטולוגית, שאני מוכרחה להזכיר
שוב ושוב כמה שהם היו נהדרים
ונפלאים. קיבלנו מהם חיזוקים לכל
אורך הדרך. היום הוא נחשב לנקי
מסרטן, בריא. הוא עדיין במעקב,
כמובן, ויהיה במעקב עד גיל .5
• ובתקופות כאלה יש
הרגשה ששום דבר אחר לא
חשוב?
להיפך. את חייבת לאזור כוחות
ולהמשיך לעבוד. כמובן שזה קשה
מאוד, כי עצם הטיפול בילד תובע
התמסרות טוטאלית, והחרדות, והחיים
בצל המוות כל הזמן, זה דבר נורא. אבל
נה בירושלים, שנפלו כמעט באותו
הזמן בלבנון, ולשניהם קראו יובל
הראל. הם כתבו את השיר לעצרת
שמתקיימת בכל שנה בשגרירות לרגל
יום־הזיכרון.
• ואיד הגיע השיר אליך?
יאיר הגיע לארץ ואמר לי שהיה
רוצה שאשיר את השיר הזה. כמובן
ששמוליק ואני החלטנו מייד לאמץ
אותו, למרות הוא שיר קשה וכבד, אבל
היה בזה גם משהו מן השליחות.
• הי ה לכם קשר עם ה־מישפחות?
בהחלט,
אבל רק אחרי שתשיר
הוקלט. רצינו שהיצירה לא תהיה מוש־ 1יפעת
מהיכרות אישית. אני מאמינה
שהשיר מדבר על כל היובלים שלא *
הספיקו לזרום אל הים.
•ו אי ך הגיבו המישפחות
על השיר?
זו היתה התרגשות גדולה. עד היום
אנחנו בקשר ובידידות אמיצה עם שתי
המישפחות. השיר הוא לא שלאגר
חולף. למרות שהוא שיר קשה, הוא
קליט והקהל פשוט שר איתי את
הפיזמון החוזר בהופעות. זה לא רק שיר
לעצרות ולימי־זיכרוו.
• ש מ תי־לב שכללת בתקליט
גם את ״שיר לשלום״.
זה שיר לשלום. זה שיר שכתב
יענק׳לה רוטבליט, שהוא בעצמו נכה
של מילחמת ששת־הימים שאיבד רגל.
ואז זו היתה זעקה מליבו, שאני זכיתי
לזעוק אותה. המוסיקה היא של יאיר
רוזנבלום, והשיר פשוט הפך להימנון.
מכיוון שעניין השלום לא מפסיק
להיות אקטואלי והכמיהה לשלום היא
חלק ממני, השיר הזה אף פעם לא עזב
אותי. שום מיפגש שלי עם קהל לא
מסתיים בלי לשיר את השיר הזה. אני
שרה אותו במשך כל השנים, לכל קהל.
הוא שיר לדורות.
העולם הזה 2635
שמיעה פוג יקלית
בפעם הב אהשאתהמק לי ט
נסה ק ס טו ת אודיו של פוג׳׳
ותבחין בין סתםש מי עה
לבין ה אזנ השמ״ מי ת.
הטכנולוגיו ת החד שניות ץ| ^ן ו
של פוג׳׳ בייצור ק ס טו ת אודיו
העלו אתרמתהש מי עהל או ק ט בו ת
שלא היו ידועות עד כה. ן
ק ס טו ת אודיו פוג׳׳ נורמל, כרום
ומיטל מו ת א מו ת לכל סוגי
המכשירים ו מפי קו ת חדו ת קול
ונקיו! צליל מ ק סי מלי ם.
נציגי בלעדיים: ק בו צ ת חברות שמעוני בע ימ
אל תחסוך באיכות ־
קנה קסטות אודיו פוג׳׳ .
להשיג עכשיו במחיר מבצע
בחנויות ה מובח רו ת .
טל׳ )03 (888-521 • 888-302 .
י׳׳ג כאדר תשמ׳׳ח2.3.1988 ,
מיספר 2635
הכדורגל
אורה הרצוג. :אני לא רהיטד | אס׳ דיין: עיב וגאו חוש