גליון 2636 מתאריך 9 במרץ 1988

כ׳ באדר תשמ״ח9.3.1988 ,

מיסטר 2636

שנה 52

המחיר 5.00 שקל חדש (כולל מע״מו

ועעת־השוחד של צינורהנפט:
האילן החדש

גזי ב ת ביגז
קורת־הגג שר אברהם
על דו״הקיום בין ישראלים לפלסטינים
(״איש חכם היה׳ /״יומן אישי׳/
העולם הזה .)24.2.88
שום דבר אינו מצדיק דיבורים על טראנספר
וכדומה, כי זה כאילו שאתה מגרש את אחיך
מהבית, בית אבא, רק מפני שהוא אינו מסכים עם
דיעותיך.
אני מקווה, כי כשם שהמוסלמים מתייחסים אל
ערבים נוצריים כאל שווים, נצליח גם אנו לפתח
בינינו זיקה, שכל אחד מאיתנו יראה במישנהו את
האח האובד ונתאחד עימו תחת קורת־גג אחת,
קורת־הגג של אברהם, אבינו הגדול.
אין שום סיבה שלא נרגיש כולנו, כל יושבי
ארץ זו, כאחים, הרוצים לראות, באורח הדדי, אלה
בריווחתם של אלה, יהודים, מוסלמים ונוצרים.
יצחק א׳ דגני, טבריה

סולטאן אל־אולל
על התייחסות ראש״הממשלה לתוכ ניות
השלום (״הבדיחה המעופפת״,
העולם הזה .)2.3.88
התנהגותו של יצחק שמיר מזכירה לי את
סולטאן אל־אולל המצוי באוהלי הבדווים. זה אחד
הזקנים בשבט, הממונה על כדי־החרס(אל־אולל)
המלאים מים קרים, אך המתנהג כמו סולטאן
ומורה לכל צמא, הניגש לרוות צמאונו מן הכד,
בתקיפות רבה מאיזה כד לשתות :״אל תשתה
מהכד הזה, שתה מהכד ההוא!״ וחוזר חלילה.
כך שמיר. אם מציעים פתיחה בינלאומית,
יציע אוטונומיה ואם יציעו אוטונומיה, יציע פתישלום
מנחם, כפר־סבא
חה ואם-

שמעה מילים לעניי!
על יתרונות השלום.
מוטב שלום במחיר כבד /ממילחמות שבהן בן
שמואל אילון, תל־אביב
אובד•

שהיון הזדמנויות
על טיבם של ראשי־ממשלה בישראל
(״יומן אישי׳ /העולם הזה .)24.2.88
שעה שעורך השלם הזה מזכיר לכולנו עד
כמה הוא צדק וצודק בתביעתו הבלתי-מתפשרת
לעשיית שלום עם הפלסטינים, הוא מזכיר
נשכחות, כיצד התריע, בהיותו חבר־כנסת, בשנים
שלפני מילחמת יום־הכיפורים, מפני סכנת
מילחמה מצד המצרים, מכיוון שלא ישלימו עם
המשך כיבוש סיני, וכיצד לעגה לו הצמרת
המדינית של אותם ימים, כולל ראש־הממשלה,
גולדה מאיר.
ובהזדמנות זאת טובע אבנרי איפיון קולע
לגולדה מאיר :״מעין יצחק שמיר ממין נקבה״.
מה, שלדאבוני, מחייב אותי לדרוש, לפי חוק
שוויון ההזדמנויות בתעסוקה, להכניס ללכסיקון
המדיני שלנו איפיון נוסף, הנגזר מאותה שורת״
הגיון, איפיון הקולע, לצערי הרב, כנראה, בול:
״יצחק שמיר, מעין גולדה מאיר ממין זכר.״
אכרהם שטח, תל־אביב

ארבעים מי יודע
על הסיבה לבחירת שנת ה 40-כמועד
מיוחד לחגיגות קיום המדינה
(״מה הם אומרים׳ /העולם הזה
.)24.2.88
מדוע צריך להתחבט ולהתלבט כל־כך בשאלה
כיצד הגיע מי שהגיע להחלטה לבחור דווקא
בשנת ה־ 40 למדינה כמועד לעריכת חגיגות?
נראה שלמיספר 40 יש בכל זאת איזשהו ייחוד
בהיסטוריה שלנו. זה פרק־זמן הסוגר, לעיתים
קרובות בהיסטוריה שלנו, תקופה שלמה.
המלך דויד מלך 40 שנה. המלך שלמה מלך 40
שנה. ובתקופת השופטים, שטרם מלוכה, שקטה
נחום קורן, הרצליה
הארץ 40 שנה.

גימטריה מקאברית
על צירופים אפשריים למיספר 40
(״מה הם אומרים׳ /העולם הזה
.)24.2.88
יחיאל ספרא, המומחה למחשבת־ישראל, חישב
ומצא כי ניתן לגלות רמז בחגיגות ה־ 40 למדינה:
יד יה1ה, כשהערך המיספרי של שש האותיות
האלה מסתכם ב־.40
אם להתייחס לנושא בפחות יראת״שמיים
העולם הזה 2636

(המשך בעמ 1ד )4

כתבת השער הקדמי:

לידה קשה

הפיגוע

הפיגוע בכביש באר־שבע הסעיר השבוע את הרוחות. בעיני רבים ביש־ר
אד ה 1א היווה סטייה מן הקו שנקטו עד כה הפלסטינים שר אי־שימוש
בנשק חם. אורם מבחינת אש״ף אין כר סתירה בין פיגועים
בתחומי ישראל ובין המאבק הבלתי־חמוש של ה״התנערות־.

דף חדש

כתבת השער האחורי:

ציוד קרביים

דוגמנית בת שנתיים וחצי

ן בר רפאלי בת השנתיים וחצי משגעת בשבועות
האחרונים את המדינה. היא מציצה
מכל עיתון ומחייכת מפל תחנת־אוטובוס.
בשבוע הבא אף תופיע בתצוגת״אופנה.
אמה, ציפי לוין, שהתגלתה בתחרות מל־כת־המים
בגיל ,16 מנהלת את הקאריירה
^ ^ 9 9של בר ביד רמה. התמונה של
^ ) 1בר בבר הגיעה לארצות־הב־רית.
היא בודקת אפשרויות.

לא כשד

ה שס ע הודיע שימשן פרס כי כל
ההאשמות כלפיו בעניין צינור־ה־נפט
הן חסרות־שחר. הוא חזר והכחיש
את כוונת התשלום למיפלגת־העבודה.
אולם העלים בהודעותיו
את הפרט העיקרי, שרעיון השוחר
עלה על דעת האמריקאים. מפני
שהיה צורך לשעבד
400 מיליון דולר מכס־פי
הסיוע האמריקאי.

רינוני רון

האם מנהג חדש בא למדינה והציירים
המקומיים יציירו מעתה בדם ״בדי להביע
אדיב״? נתן זך על סכנותיה של אמנות
המנסה להדביק מציאות אלימה יותר ויותר
בעזרת ״חומרים״ מבית־המטבחייס צפריר
גוטליב קרא בעיון את סיפרו החדש של חיים
באר עת הזמיר והוא מגלה דימיון מפתיע בין
ומרבי ת היהודית לתרבות הנוצרית״קא-
תולית. שמעדן צמרת מגלה את ״ערפאת
החדש״ שאיש לא הבחין בו עד
^ ! 9 /בה, כשהוא מתגלגל בחוצות
בל מהנח־פליטים פלסטיני.

אחרי ההתקף

חברות־נפש

קארין דונסקי ואנבל טמיר מספרות ל-
העולם הזה על הידידות ביניהן ומחקו ממות
נגד הטענה שהן חבי-

בות זו לזו בפומבי, אך מרב-
^ ^ 2 5לות זו על זו מאחורי הגב.

הירוקים

חיפה נחשבה לא מכבר
עיר של כדורגל. עד
לפני שנתיים הצטופפו
ביציעי איצטדיון קר-
יית-אליעזר רכבות צופים.
היום מצביע הקהל
ברגליו ורק קומץ
אוהדים שומר אמונים
לירוקים מחיפה. מהם הגורמים שהביאו
לנפילה הגדולה של הקבו״צהז
£מה גרם לשקיעתה הגדולה
של האימפריה החיפאית?

/77ל 7/7נ/77 לת>1ו₪ת

על אף המישפט התלוי ועומד נגדו ועל אף התקף־
הלב שהוא מחלים ממנו, נראה אהרין מאיר,
המנכ״ל המודח של בנק המיזרח׳ ,כמי שהגיע
לשלווה עם עצמו. הוא מספר על
המישפט, על ההתקף ועל פגי־

שתו עם ארנסט יפה בניו־יורק.

קו אדום

יורם ורשה ואלון פורת, שני חברים מכפר-
כליל שבגליל המערבי, עשו כמעט את
הבלתי־אפשרי. מתא־טלפון ציבורי הם
תיכננו וביצעו את מיצעד קו אדום. הם
האמינו שבתוך ימים ספורים יצליחו לארגן
את מחנה־השלום כולו ו-
^ לסחוף את המוני ישראל 15 .
אלף איש השתתפו במיצעד.

אתה והשקל

שרון ליפשיץ(בתמונה) לא רוצה לדבר. גם לא
ריבקה זוהר • הגירסה הגברית של ענת עצמון
• הפוליטיקאי והמלצרית הגרושה • חיים
טוסול לא פגש את יאיר רבינוביץ בלונדון. הוא
למד גמרא • עיתונאית — די בכוחות עצמה •
הפגישה הסודית של וודי אלן
ודיאן קיטון • ומה הקשר בין
אריק אינשטיין למתנחלים?

המאורע שהחל ב־ 9בדצמבר 1987 כבר זכה
בכינויים רבים -התפרעויות. מהומות.
התנערות. מרד. מהפכה. אך למעשה היו
אלה צירי־לידה של אומה. של מדינה.
העובר של המדינה הפלסטינית החל מנתק
את עצמו מגוף הכיבוש

הישראלי, לקראת יציאתו
לאור העולם כישות עצמאית.

המהפך הצפוי בניהול חבק והשלמתיו • הצי
האמריקאי במיפרץ הפרסי מאבטח את ייצוא
הנפט האיראני • בבריטניה הוקמה ״יחידה
להונאות רציניות״ למילחמה בצווארון הלבן •
סיריל ס טיין, שרכש את הזיכיונות למלונות
ו1ילמ1ן בעולם, מתמון לרכשם מו ל • מדי
מעוניין לבנות מלון ואכסניית־גוער בשטח
טזס-א!! הארץ • מיתון צפוי בעיקבות האירועים
בשטחים הכבושים • אושרה מכירו?
מטוסי־כפיר לררובדאפריקה •
| 7י ^ מישפחת ריי ב מן מקנדה תו־בעת
את המאמין הבריטי ביזנס.

קטל בדרכים

זו היתה תאונה שיגרתית לכאורה. רפי טולדנו,
סגז מנהל בית־מלון, נמחץ למוות בין משאית
> ומיכלית כשהיה בדרכו לפגי1
1שת־עבודה. אשתו דניאלה ובתו
מאיה משרטטות קווים לדמותו.

המדורים הקבועים:
:מיכונבים — נימטתה מקאבוית
איגרת העורך -ד,׳בן נזשתונאיטל
הנדון — לירה קשר,
כמדינה — הפיגוע בדחס
:תשקיך — בד־אילן מחולקת
:יומן איימי — בלאדי בלאר•
אנשים — מסיבה גריאטרית
ראיון השבוע -ק! אחם
אתה והשקל — המיתון מתחילי
לילות ישראל — סט הוליוודי
חלון ראווה — בלי סנטימטרים

סמדר צדוק (בתמונה) — דוגמנית שחומה
בדרום־אפריקה • והחידוש האחרון בחיי־הלילה
התל־אביביים — מסיבות בתשלום • מעשה
בצהרון אחד, מיכתב אנונימי, עובד מושמץ,
עורכת־ ומכונת־אמת • ישראלה שטיר ובעלה
אבי איינשטיין מחכים לתינוק, ודוב מרגלית
התגרש מאילנה והתחתן עם סי־מונה
• אשת־הקאריירה עזבה

את הרופא וחזרה אליו. מדוע?

א וקי מן הבוז

בכל בניץ רב־קומות יש מיכל־מים על הגג.
למרות הוראת מישרד־הבריאות, המחייבת
לנקות את המיכל אחת לשנה, מעטות העיריות
הדואגות שוועדי הבתים יתחזקו את המיכלים.
התוצאה — האזרח, שכלל אינו מודע לבעייה,
^ מאמין שהוא שותה מים נקיים
מן הברז• אד למעשה הוא

שותה מרק־ג׳וקים מחוטא.

המגנות עולה

ביגדי החורף המסורבלים שעטפו את הנשים
בחודשים הקרים יעלמו, ואת מקומם יתפסו
כגרים קלילים שישררו נשיות ורכות. אין זו
הבשורה היחידה לאביב הגא -המכפלת
תמשיך לעלות ואורך המיני ימשיך לשלוט.
הנטייה היא לחזור למראה
הקלאסי שיתמקד במתוניים
צרות ושרוולים בעיצוג חדיש.

דך חדש — !יתלתא זאלסימו
מיבתבים לרותי -איך סחזריסג-
תשבצרם ן -
תמרורים — ספינת חינוך
קולנוע -לא פליל
רורוסקום — חל1נ!!ח1אשלי!ח
רחל מרדולת על בל ר,שלם
רמוני רון — גרזן טסזל)6( ,
מה חם אומדים -דקלי! ליבטושט״ן.
חי קרמן, עליזה שיקרי. מאיר שיטרית. 36 יעקב לורברברם. אבא אב!

זה מם זה — מכף רגל זעד ראש

נזיבחבים
(המשך מעמוד )3
וביתר מציאותיות, אפשר להגיע לגימטריות
אחרות, אמנם די מקאבריות.
המצב יהיה עוד מעט כזה שבשנת ה־40
למדינה יישארו לנו רק שתי אופציות: או לקחת
חבל ( )40 או לנסוע לנמל־התעופה לזד (,)40
רות ברייאר, חל־אביב
בדרך חוצה•

המדינות(סט״טס) המרכיבות את ארצות״הנרית
והוא הודיע לקוראי העולם הזה כי לוי יצר
״יחסים ישירים כץ ישראל ל־ 52 הסטייטס של
ארצות־הברית״.
מצטער. עד להודעה חדשה יש לארצות־הברית
50 סטייטס בלבד ולמי שלא מאמין, להלן
הרשימה המלאה והאלפביתית שלהם:
אוהייאו, אוקלהומה, אורגון, אייאובה, איידא־הו,
אילינוי, אינדיאנה, אלבמה, אלסקה, אריזונה.
ארקנסאו, ג׳ורג׳יה, דלאווייר, דקוטה הדרומית,
דקוטה הצפונית, הוואי, וייאומינג, ויסקונסין,
וירג׳יניה, וירג׳יניה המערבית.
ורמונט, וושינגטון, טכסאס, טנסי, יוטה, לואי־סיאנה,
מונטנה, מיין, מינסוטה, מיסורי.
מיסיסיפי, מישיגאן, מסצ׳וסטס, מרילאנד, נבדה,
נברסקה, נידג׳רסי, ניו־המפשייר, ניו-יורק,
ניו־מכסיקו.
פלורידה, פנסילבניה, קולוראדו, קונטיקאט,
קליפורניה, קנזאס, קנטאקי, קרוליינה הדרומית,
קרוליינה הצפונית, רור־איילנד.
רסי מרגלית, פחח־תקווה

התדר על פי דמשק

סגירת השטחים הכבושים לפני סיקור
התיקשורת העולמית והישראלית היא צעד בדרך
אל הפאשיזם.
יש להגיד זאת כפה מלא, ללא גימגום.
בשטחים הכבושים פועלים כיוס צבא־הגגוד
לישראל, שרות־הביטהוויהבללי, זרועות המימי
של הצבאי והמינהל ״האזרחי״ ,נוסף על שאר
ורועות המדינה. כל הגופים האלה פועלים מטעם
מדינת־ישראל, בשמה ועל פי הוראות מוסדותיה
הנבחרים.
הוצאת כל הפעילות הזאת מתחום הסיקור —
פירושה פירוק הדמוקרטיה הישראלית.
בהיעדר סיקור תיקשורתי, אין לאזרח הישראלי
שום אפשתת לדעת מה קורה שם. יכולים
להתבצע שם מעשייזוועה, הנוגדים את המצפון
הלאומי. יכולים להתבצע שם מעשי־איוולת,
שתהיה להם השפעה הרת־אסון על עתיד כל אדם
בישראל. כל זה נעשה עתה בחשאי, במעטה
סודיות, הרחק מעיניו ומאוזגיו של האזרח
הישראלי.
מדינה הנוהגת כך, איו לה שום זכות להתיימר
להיות דמוקרטית.
מקובל כיום להניח בי ישראל היא דמוקרטית
כלפי פנים, אם כי לא כלפי חוץ. כלומר: שיש בה
דמוקרטיה מלאה לגני אזרחיה (ויש אומרים:
לגבי אזרחיה היהודיים בלבד) ,בעוד שבשטחים
הכבושים קיים מימשל צבאי, שהוא דיקטטורי
מטיבעו.
קביעה זו אינה נמנה עוד. כי הוצאת התיק*
שורת מן השטחים הכבושים הורסת את הדמוקרטיה
בישראל פנימה. אזרח שאינו יורע מה
מתרחש, מה געשה מטעם ממשלתו נשמו, אינו
יכול עור לפעול כאזרח דמוקרטי. אין הוא יכול
להשתתף בהחלטות״ להצביע בבחירות על פי
מידע בדוק. הוא הופר נשר״קלפיות, כמו בכל

ביו גריח״מ
ודרא״פ

בך זה נראה כעיני העולם כולו.
בימים האתרוגים הטילו שלוש מדינות חרם
על כלי־התיקשורוק ומנעו את סיקור המאורעות
המתרחשים בהן.
מדינה מס׳ ; 1דרום אפריקה, לגבי טיפולה
בשחורים.
מדינה מסי :2ברית־המועצות, לגבי טיפולה
בהתמרדות הלאומנית הארמנית.
מדינה מס׳ ;3ישראל, לגבי טיפולה בשטחים
הכבושים.
במיסדר־אי־כנוד זה עומדת ישראל אי־שם בין
הדיקטטורה הפאשיסטית של פרטוריה ונין
הדיקטטורה הקומוניסטית של מוסקווה.
זרזיר ההולך אצל שני עורבים אלה אינו שייך
עוד למישפחת העופות הדמוקרטיים.

תמונת ינטגן

מרבים להשתמש בדימוי של ״שבירת
הראי״.
כלומר: אתה מסתכל בראי, התמונה הנשקפת
ממנו אינה מוצאת חן בעיניו, אתה שובר את
הראי.
זהו דימוי טוב, אך אינו ממצה את המצב. הרי
יכול אדם לחיות בלי ראי.
הנה דימוי מתאים יותר: שבירת מכשיר
לצילום רנטגן.
מי ששובר מכונה כזאת, או קורע את
תצלומיו /מונע את הדיאגנוזה של המחלה. אם

זוהי מחלה קטלנית, הרי הוא מסכן את חיי
החולה.
זה מה שקורה עכשיו. התיקשורת מציגה אח
צילום־הרנטגן, המאפשר לרופא לאבחן את
המחלה ולרפא אותה. במישטר ודמוקרטי,
הציבור הוא הפאציינט והרופא כאחד.
חולה המרע את תסונודהרנטגן שלו, מפני
שאינו רוצה להכיר במחלתו, הוא מטורף. ציבור
השובר את המצלמה והכובל את התיקשודת דומה
לתולה כזה. הוא לא רוצה לשמוע ולראות. הוא
לא רוצה לדעת. הוא בורח מן האמת. הוא ישלם
על כך מחיר כנד.
טוענים כי הטלוויזיה גורמת לצרות.
שההפגנות מתארגנות למענה. אלה הן טענות
שיקריות ברונן, שנועדו להצדיק את.הסתרת
האמת.
עובדה היא שבתקופה שנה נהרגו בשטחים
הכבושים יותר מ־ 80 איש ואשה, ילד וילדה, לא
הצליח זע׳ סרט״טלוויזיה אחד לצלם אף מיקרה
אחד של הריגה. משמע: כשיש מצלמה אין׳
הורגים.
בתקופה שבה נפצעו קשה יותר מ־ 2500 בני
אדם מהכאות תמורות ומריסוק עצמות מכוון, לא
הצליחו צוותי הטלוויזיה אלא לצלם קומץ קטן
של מיקרים כאלה. מקרודהזוועה שעורר את
הרעש העולמי התרחש מפגי שהחיילים
הסאדיסטיים לא ידעו שהם מצולמים. הצלם עמד
במרחק של 300 מסר, והחיילים לא הבחינו מ.
העין ה״קוחה של התיקשורת מונעת מעשי־יוועד״
סגירת העץ הזאת באה כדי לאפשר
מעשים המורים יותר.

^ תמיפלצת
אחת המיפלצות של המאה ה״ 20 הוא הנוי
קיסימ׳ר.
הוא האחראי לטרגדיה של קאמבודיה, שבה
גיספו מיליוני נני-ארם. הוא יעץ לנשיא ריצ׳ארד
גיכסון לפלוש לאותה ארץ, ובכך הניא עליה
סראגדיה שאץ לה סוף. הוא האריך את מילחמת
ויאט־נאם ככמה שנים, שבהם נשפכו נהרות של
דם בהפצצות נוראות, במעשי-זוועה וטבח
יומיומי. בסוף נס ממנו מנוסת-חרפה.
חלקו בבינץ הדטאגט בץ ארצות-הברית ובין
ברית״ד,מועצות וסץ אינו מכפר על פשעים אלד״
בעיני, קיסינג׳ר הוא אחד מפושעי׳המילחמה
הגחלים של המאה, אדם אגומאני, אגוצנטרי,
ציני לחלוטין. בדרן דיפלומטי מגואל־בדם.
עכשיו בא האיש הזה ומייעץ לנו להגביר את
הברוטאליות כשטחים הכבושים, לחקות את
דרום־אפריקה ולסגור את השטחים האלה לפגי
התיקשורת. כלומר, להכיא על עצמנו את
הטראגדיה האמריקאית בוויאט־נאם.
סור מאיתנו, שטן!

העיתוגאיסי1

מול משבר זה, עומדת העיתונות
הישראלית המאורגנת חסרת־קול וחסרת*עמדד״
תחת להתייצב כאיש אחר מול המזימה, לקרוא
עליה תיגר, להזעיק שסיים וארץ ולקרוע את רוע
הגזירה, היא משלימה, שותקת, משתפת־פעולה,
ובמיקרה הטוב ביותר מגמגמת.
אט מוסדות העיתונות רקובים עד בדי כך,
חייבת לקום בארץ קבוצה של עיתונאים
חופשיים, שתזעק, שתמחה. בך עשו אנשי־המצפון
במיקצועות אחרים. הגיעה שעתם של
עיתונאים הגוגים, שיש להם חחושת־השליחות,
לעשות זאת גס הם.

על התעתיק הערבי הנבון לשמו של
עורן העולם הזה (״אין הייתי סוכן
המוסד״ ,העולם הזה .)24.2.88
כאשר היומון של חאפט׳ אל־אסד, תישרין,
ממנה את אורי אבנרי כנציג המוסד, זה מצחיק,
אבל הצורה שבה הוא מאיית את שמו של אבנרי
בערבית, היא משעשעת.
הכותרת הערבית, הכדא תכללם אפניר׳(״כך
דיבר אבנרי״) מגלה, בנוסף לכל, את בורות
תישרין במקורות.
אמנם נכון כי אין בערבית בי״ת רפוייה מסוג
הבי״ת המופיעה בשמו של אבנרי, אבל אין צורך
להשתמש באות פ״א כתחליף. הנכון הוא להשתמש
בבי״ת דגושה, כפי שאכן עושה התרגום
הערבי של התנ״ך, הכותב, בכל מקום שמופיע

הצד השני של המטבע

עוד על פעילות הקרן החדשה לישראל
(״אתה והשקל״ ,העולם הזה
37.88 והלאה).
הקרן החדשה לישראל הוקמה בארצות־הברית,
במחצית שנות ה־ ,70 ביוזמתו של העיתונאי
והסופר האמריקאי פול ג׳קוב המנוח ויוע־דה
להתרמת אמריקאים, יהודים ולא־יהודים,
הרוצים לסייע למדינת ישראל, אך אינם רוצים
שכספם יושקע בהתנחלויות בשטחים הכבושים
ו/או בקופות המיפלגות.

אורי אבנרי ב״תישרין״
משעשע

אבנר בן־נר בשמואל א׳ נכון שמו של שר־הצבא אבנר בן־נר, אסיר, בבי״ת
יצחק סובר, רמת־נן
דגושה(ראה גלופה)•

נסיכות איננה ממלכה
על טיב המישפחה השלטת במונאקו
(״פגישה עם הנסיבה קרוליין״ ,העולם
הזה .)24.2.88
עדי בך־יוחנן באמת דומה לנסיכה קרוליין
ממונאקו, אבל כאשר היא ביקרה במונטה־קארלו,
בירת מונאקו, היא, בכל זאת, לא יכלה לגור
במלון השייך למישפחה המלכותית.
היא גרה במלון השייך למישפחה הנסיכותית.
זאת מהסיבה הפשוטה שמונאקו איננה ממלכה,
כי אם נסיכות ושליטיה אינם מלכים, כי אם נסיכים.
הם אמנם צאצאי שושלת גרימאלדי האיטלקית
הנכבדה מאוד (שהוציאה מתוכה, בימי־הביניים,
כמה קציני־ים מצטיינים) ,אבל, בכל
נתן פוגל, גבעתיים.
זאת, רק נסיכים.

זב״ש, אבל נעל״ח
עוד על ראשי־התיגות נצה״ל(״מיב•
תנים״ ,העולם הזה 10.2.88 והלאה).
תמיד נהניתי מראשי־התיבות של צה״ל:
לפעמים הם יעילים, לפעמים הם ענייניים
ולעיתים די קרובות הם משעשעים.
אחד מהם גם נקלט מזמן במילוני האישי: זב״ש
(זאת בעייה שלך) ,על כל הטיותיו.
ונשרות־המילואים האחרון נפגשתי בראשי־תיבות
חדשים, שהם באמת כבר זב״ש שבזב״ש.
הכוונה לנעל״ח (נדחה עד להודעה חדשה).
התרגיל נעל״ח, הפגישה נעל״חה וכד.
דווקא שימושי מאוד.
חיים פריד, רמח־השחן

הרשימה המלאה
על הצלחתו של הציר תבלבלי של
ישראל נניו־יורק (״יש הצלה מאמריקה׳
/״אתה והשקל״ העולם הזה
.)24.2.88
יגאל לביב כל־כך נסחף בהתלהבותו מהצלחותיו
של גבי לוי, הציר הכלכלי של ישראל בניו־יו!ק,
עד שהוא גם ניפח את מיספר הארצות-

אחרי מותו של ג׳קוב השתלטו על הקרן
פעילים, המייעדים את כספיה למטרות חיוביות
אמנם, אך הנזהרים מאוד שלא לפגוע ב״קונסנ־סוס״.
הקרן
החדשה טובה מהמגבית המאוחדת, אך
היא צירו השני, והעני, של אותו מטבע. אין להם
שום קשר, והם אינם תומכים, במיפעלים תרבותיים
וחברתיים של איזו שהיא קבוצה היכולה
להיות מזוהה, בעצמה, או דרך חבריה, עם חד״ש,
המיפלגה הקומוניסטית הישראלית, או עם הרשימה
המתקדמת לשלום ובסיוריהם בארץ הם נזהרים
לעקוף את חברי־הכנסת מהמתקדמת ומה־אלכם
מסים. ניריורק

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפגות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקם
— 1\/1 11. 341667׳\1ס.01

שאלה טובה
לשיחות הקצרות המתפתחות ג ץ׳
נהגים לטרמפיסטיות יש, לעיתים,
זווית משעשעת ומפתיעה, ועל מיקרה בגליוג
ץ גו שהופיע השבוע לפני 25

שנה:
• פולה מוזס, אשתו פשוטת־הה-
לינות של עורך ידיעות אחרונות ונעליו,
נח מוזס, המתגוררת גחווילה רמת־מית,
נוהגת, שעה שהיא ממהרת לתל*
אביב, לעצור את חמנונית הראשונה
העוברת על פגיה. אחרי שנסעה במה
פעמים בחברתו של אותו נהג, התפתחה
ניגיהם השיחה הנאה:
״היכן עונד בעלך ד התעניין המסיע.
ג״ידיעות אחרונות,״ השיבה מוזס.
״לא יכולת להתחתן עם העויד! אז
היית יבולה לנסוע במכונית משלן!״ סגר
המסיע טוב־הלב עניין.

העולם הז ה 2636

1 1 -1 1 1 1
.01X1

וקורו

לידה ק שה

ף פל בחלקנו להיות עדים לאחד מפילאי הטבע האנושי.

!לידתה של מדינה.

מכיוון שזה קורה לידינו, ממש בחצר שלנו, קשה לנו לראות. זה
קרוב מדי, וזה נוגע לנו יותר מדי.
אולם זהו תהליך מרשים.

מול עינינו נולדת המדינה הפלסטינית.

^ ידה של מדינה היא תהליך ממושך. מי כמונו יודע.
/רגילים לקבוע כי מדינת־ישראל נולדה בה׳ באייר, ה־15
במאי .1948 זה נכון מבחינה פורמלית. אבל רק מבחינה פורמלית.
קדם לכך תהליך ארוך וממושך של ״המדינה בדרך ״.נוצר
ציבור. נוצרה תודעה לאומית. זהות, דגל, אידיאולוגיה. קם המשק
העברי, מערכת־החינוך העברית. קמו ״המוסדות הלאומיים״.

פיתאום צצים הדגלים הפלסטיניים כפיטריות אחרי
הגשם. בכל יום, בכל מקום.

אפשר לתמוה: מניין באו הדגלים האלה? מי תפר אותם? היכן?
מזה 20 שנה ויותר(גם בימי הכיבוש הירדני) היה הרגל הלאומי
הפלסטיני אסור לחלוטין.
(לא אחת עמדתי על האידיוטיזם התהומי, הטמון בהוראה
האוסרת על ציבור להניף את דגלו הלאומי. היו לי על כך ויכוחים
סוערים עם משה דיין בכנסת. דגל אסור מלהיב פי כמה יותר
מדגל מותר, המונף בגלוי).
בנימין זאב הרצל לימד אותנו כי דגל הוא הרבה יותר מאשר
סמרטוט ציבעוני על מוט של עץ..

ואז, כאשר הכל היה בשל ומוכן, כאשר היישוב
העברי היה די חזק מבחינה כמותית ואיכותית
לרכוש את עצמאותו ולהחזיק בה, החל המאבק
לשיחרור, שהגיע לשיאו ב״תנועת המרי העברי״
שאיחדה את כל המחתרות והכוחות.

כאשר מבינים זאת, כל מה שמתרחש עתה לנגד עינינו מסתדר
בסרר הגיוני.

כל הדימויים האלה עוזרים להבין את המעבר
הפיתאומי משפט כנוע להתמרדות רותחת.

די לראות על מירקע הטלוויזיה מדי יום את אלפי
הצעירים המניפים את הדגלים האלה בהתלהבות
משכרת חושים, המובנים להסתכן לשם כך במוות,
במעצר ובעינויים, כדי להבין את התהליך.
בעיתוני ישראל אסור לקרוא לו ״דגל פלסטיני״ .צריכים
לקרוא לזה ״רגל אש״ף״ .אם כן, דגל־אש״ף מתנופף עתה מעל
לכל הערים ובכפרים בגדה וברצועה, אף כי צה״ל מקדיש מאמצים
גדולים׳כדי להורידו מראשי הצריחים. העצים ועמודי־החשמל.

ף ן הליך הלידה של מדינה מתחיל כשיש מנהיגות.
^ 1לנו היו ״המוסדות הלאומיים״ — הסוכנות היהודית והוועד
הלאומי. הם קיבלו את ההחלטות ונתנו את ההוראות. אבל זה לא
היה העיקר. העיקר היה שהם היו העובר של ממשלת־המדינה, סמל
הקיום הלאומי והיכולת הלאומית לתפקד כמדינה.

לפלסטינים יש מנהיגות כזאת.

לרבים אצלנו קשה להבין מדוע סירבו כל המנהיגים המקומיים,
שהוזמנו על־ידי ג׳ורג׳ שולץ, להיענות להזמנה. מדוע כל ההנהגות
המקומיות של ההתנערות מזהות את עצמן עם הנהגת אש״ף
הקיימת במרחקים. מדוע גם הכוחות האופוזיציוניים — הקנאים
המוסלמים, הלאומנים הקיצוניים, המארכסיסטים — קיבלו על
עצמם את הנהגת אש״ף.

פועל כאן אינסטינקט לאומי טיבעי. בשלב של
טרם־מדינה, של מדינה־בדרך, יש חשיבות עליונה
לקיומה של הנהגה מאוחדת, עליונה, המוכרת על-ידי
כל, המסוגלת בכל רגע להפוך את עצמה לממשלה
הזמנית של המדינה הנולדת.

הרוב העצום של היישוב העברי בארץ התנגד לאצ״ל ולח״י לא
בשל שיטותיהם וסיסמותיהם. היישוב לא הזדעזע מול פיצוץ מלון
המלך חיד. רצח הלורד מוין או הנחת הפצצות בשווקים הערביים.
אבל הישוב זעם על פריקת עול המשמעת של ״המוסדות הלאומיים״
.הוא הבין אינסטינקטיבית את החשיבות העליונה
שבקיום המוסדות האלה.

אחרי 20 שנה של עלבונות יומיומיים, השפלה מתמדת, עבודה
בתנאים תת־אנושיים, מעצרים המוניים, התעללות שיגרתית
וניצול כלכלי, כשהיה נדמה שאין גבול לסבלנותו של העם הזה,
שאפשר לעשות בו ככל העולה על הרוח — באה התפוצצות
פיתאומית.
אבל מבין כל הדימויים, הנכון ביותר הוא תהליך הלידה.

כשיש דגל ויש הנהגה, הכל מוכן ללידה עצמה• .

( למדינה חדשה דרוש דגל. לפלסטינים יש דגל, כמו שהיה
לנו. הדגל קדם למדינה.

חד מפילאי הלידה הממלכתית הוא היווצרותו של שילטון
חלופי.
עוד ברחם האם מתחילים איברים רבים בגוף העובר לפעול
באופן עצמאי. בתהליך הלידה של מדינה בשטחים כבושים קורה
דבר דומה.
במשך 20 שנה דיכא שילטון־הכיבוש בהצלחה מפתיעה כל

ב 9-בדצמבר החלו צירי־הלידה, והעובר של המדינה
הפלסטינית החל מנתק את עצמו מן הגוף! של
הכיבוש הישראלי, לקראת יציאתו לאור העולם כיי־

שות עצמאית•
ך* ופא־מיילד מכיר את כל הסימנים. גם מומחה פוליטי.

כיום זהו המצב בשטחים הכבושים: יש השילטון
הישראלי, המפעיל את הצבא, ויש השילטון הפלסטיני,
המכוון את כל מעשי הציבור.

השילטון הישראלי הודה בהתמוטטותו ברגע שהכריז — בפי
שר־הביטחון, הרמטכ״ל וקצינים אחרים — שיש להחזיר את
״הפחד״ מפני צה״ל על־ידי שימוש בנשק ובריסוק־עצמות. שילטון
הזקוק לכך כדי להתקיים — ימיו ספורים. כך מלמדת ההיסטוריה.
ואילו השילטון הפלסטיני נשען על רצונו של הציבור. גם הוא
מאיים על פורקי־עול ומפירי־מישמעת (כפי שעשו המוסדות
הלאומיים שלגו, בשעתו) אך זהו גורם שולי.

הישראלים בזו לטיפוסים האלה. בעגה של הכיבוש
נולד המושג ״שטינקר״ ,מסריחן, כתואר מקובל
למשתפי-הפעולה בכלל, ולמלשינים בפרט.

בדיעבד ייאמר כי אלה היו צירי־הלידה של אומה,
—של מדינה.

גסה.
— אפשר להשוות זאת לנהר, שנעצר על־ידי סכר. המים מצטברים
מאחורי הסכר לאט־לאט, בזרימה שקטה, בלתי־מורגשת. ואז,
*.לפתע, כאשר הלחץ מגיע לנקודה הקריטית, די בטיפה נוספת
אחת. לפתע נפרץ הסכר ברעש אדיר, והמים השקטים הופכים
בן־רגע לשיטפון כביר העוקר בתים ועצים והסוחף עימו כל
הניקרה על ררכו.
אפשר להשוות זאת להר־געש, הנראה במשך שנים כהר שקט
וציורי. בגלל תופעות־טבע החבויות עמוק בלב האדמה, פורץ
לפתע ים של לאבה רותחת, הקוברת תחתיה את פומפי.
אפשר להשוות זאת לבקבוק של מים, המוכנס לתא־הקירור
במקרר. שום דבר אינו קורה. ואז לפתע, כאשר המים מגיעים
לנקודת־הקיפאון, הנוזל קופא, הבקבוק מתפוצץ, והמים הופכים
*לגוש קשוח של קרח.

פותחים חנויות לפי הוראותיה, סוגרים אותן לפי הוראותיה.
יוצאים לרחוב, מתכנסים לתפילה, נמנעים מלצאת לעבודה,
מניפים דגלים — הכל על פי צו של הנהגה אלמונית, מחתרתית,
בכל כפר ועיר.
זהו שלב־ביניים הכרחי בכל מהפכה מצליחה: קיומם של שני
שילטונות זה לצד זה — השילטון של המישטר הישן והשילטון
של המישטר החדש.

* * כשיו זה קורה לפלסטינים. אותו התהליך עצמו.
המאורע שהחל ב־ 9בדצמבר — 1987 תאריך שיירשם
בסיפרי־ההיסטוריה — כבר זכה בכינויים שונים. התפרעויות.
מהומות. התנערות. מרד. מהפכה.

פשר למצוא דימויים רבים לשקט המדומה, ששרר
בשטחים הכבושים במשך 20 שנה, ושהופר לפתע בצורה כה

והנה, לפתע, ממש בן־לילה, יש בכל מקום הנהגה
לאומית סמכותית, שהכל סרים למישמעתה.

* * ל רקע זה יש לראות גם את האירוע בכפר קאבטיה, שבו
נערך מישפט־לינץ׳ ל״משתף־פעולה״ .מעניין ששני הצדדים
משתמשים במושג ״משתף־פעולה״ ,שמקורו בהווי הכיבוש הנאצי
בצרפת.
במשך 20 שנה היה שילטון־הכיבוש מבוסס על אלפי משתפי-
פעולה פלסטיניים, ובעיקר על מודיעים. ההצלחה הפנטסטית של
השב״כ בחשיפת כמעט כל החוליות שביצעו או שתיכננו פיגועים
נבעה בעיקר מעובדה זו. הפלסטינים עצמם אמרו, בייאוש: כל
הפלסטינים מלשינים זה על זה. אי־אפשר לעשות כלום.

וכך נולדה המדינה שלנו .״נולדה״ פשוטו כמשמעו,
כמו כל לידה: זרע זעיר הסד לעובר, העובר גדל
והתחזק, וברגע המתאים יצא מרחם האם הקולוניאלית
אל אוויר העולם.

י הכל נכון. אולם הסיבה האמיתית, העמוקה, אינה
קשורה אף! באחד מן המאורעות האלה. היא באה
מבפנים: העובר צמח, והיה מובן ללידה.

ניסיון של הקמת גרעיני־מנהיגות פוליטיים בגדה וברצועה. מי
שניסו נעצרו, גורשו, עונו, נרצחו, נפגעו במעשי ה״מחתרת״
שפעלה בחסות השילטון, הופחדו או שוחדו.

מי שמבטא את רצונם הנחרץ של 97 של
הציבור, אינו זקוק לאיומים רבים על 3הנותרים.
לכך דואגים בני־מישפחה, קרובים, שכנים, חברים-
לעבודה, חברים־לתפילה.

הבריטים, עם חכם ומנוסה, קראו את הכתובות על הקיר(תרתי
משמע) והסתלקו מן הארץ לפני שהסתבכו במילחמה מגואלת־ברם,
שהם לא יכלו לנצח בה.

^ חת השאלות הנשאלות בימים האחרונים שוב ושוב היא:
מדוע עכשיו? מדוע דווקא ברגע זהי מדוע ב־ 9בדצמבר
?1987 מדוע לא לפני שנה, לפני 10 שנים?
נמצאו לכך סיבות רבות, כולן נכונות. הפיסגה הערבית בעמאן,
ששיכנעה את הפלסטינים כי העולם הערבי רוצה לשכוח אותם.
פגישת רגן־גורבאצ׳וב, שהרסה את התיקווה כי הפיתרון יבוא
בעיקבות הסדר בין שני הגדולים. הקיפאון המוחלט של ממשלת־האחדות
בישראל.

אין

די ל•

השטינקרים לא היו סודיים. הם היו מוכרים ברבים. רבים מהם
נשאו בגאווה נשק — סימן־היכר מובהק של משרת־השילטון.
לא אחת, כשביקרתי במחנה־פליטים או בעיר בגדה ובעזה,
הצביעו מארחיי על בית מסויים ואמרו :״זהירות, שם גר מלשין של
השב״כ. נלך מסביב״.
כשהייתי חבר־אצ״ל, הדבקתי כמה פעמים כרוזים על הוצאתם־
להורג של מלשינים, ששיתפו פעולה עם הבולשת הבריטית. זה
היה מקובל על הכל.

חיסול מעמד השטינקרים הוא חלק בלתי־נפרד
ובלתי-נמנע מהתנערותו של עם, לקראת מדינתו.

עד כה נהרגו בשטחים הכבושים שטינקרים מעטים־יחסית. יש
אצל הפלסטינים רתיעה מסויימת מפני שפיכת דם פלסטיני. אולי
זוהי תוצאה של הטראומה של 1936־ ,1939 כאשר אנשי המופתי
ערכו מרחץ־דמים בקרב יריביהם. אולי זוהי רתיעה מן הסוג
שהביא את מנחם בגין לכך שהיה מוכן לסבול את חטיפת אנשיו
ועינוייהם בידי ההגנה, ובלבד שלא לפתוח במילחמת־אחים.

הריגת ״משתך־הפעולה״ הוא סימן של תהליך.

יתכן שבני־הכפר רצו רק לשרוף את ביתו, והגיעו למעשה־לינץ׳
רק אחרי שהאיש פתח באש והרג ילד, אולי בטירוף של פחד,
או בביטחון העצמי המטורף של ״איש השילטון״ ,הבטוח כי הצבא
הישראלי יבוא להושיעו.
שטינקרים אחרים לחזור
ברור כי ברגע זה משתדלים
בהם ולכרוע ברך לפני השילטון החדש. הם נשבעים על סיפרי־הקוראן
שלא לשתף עוד פעולה. הם משקשקים. הם יודעים כי
השילטון הישראלי אינו יכול להצילם. נשותיהם, ילדיהם, קרוביהם
מוקיעים ומקיאים אותם. אם יימשך תהליך זה ומעמד
השטינקרים ייעלם, יגרום הדבר לניתוק הקשר החשוב ביותר בין
הכובש והנכבש. אחר־כך יבואו ניתוק קישרי־המיסחר, התפרקות
מוסדות המינהל, שביתת הפועלים.

העובר מתנתק מן הרחם. זהו תמיד תהליך מכאיב

ומגואל־בדם.
פשר להמשיך בדימוי זה.
הלידה יבולה להביא לזיהום גופה של האם,
ולהביא למותה. עד לדורות האחרונים, זאת היתה
אחת מקללות האנושות.

אם הגוף מסרב ללדת, יכולים להתרחש סיבוכים מסוכנים. יש
ונוצר צורך בניתוח קיסרי — התערבות חיצונית, כדי להציל את
חיי האם והיילוד גם יחד.
רבים מקווים כי האמריקאים יבצעו את הניתוח הזה. הצרה היא
שג׳ורג׳ שולץ והבוס שלו רק מתחזים כרופאים, ולמעשה אינם
אלא פועלי־נקיון שלבשו חלוק לבן. אין הם מבינים שלפניהם
תהליך של לידה. עמיתיהם הישראליים אינם רואים זאת, מפני
שאינם רוצים לראות.
שום שילטון קולוניאלי אינו מוכן להכיר מרצון בעובדה.
שברחמו נוצרה ישות חדשה, שאי־אפשר עוד לעצור בעדה.

כפי שאמר המלך לישעיהו הנביא :״יום צרה
ותוכחה ונאצה היום הזה, כי באו בנים עד משבר,
וכוח אין ללידה:״

אלי הרשקוביץ

האוטובוס עומד במקומו, נמה דקות אחרי ההסתערות
של הימ״ם. למזלם של המסתערים נעצר האוטובוס
במיקרה בשטח נוח. משמאל מתנשאת גיבעה קטנה, מימיו יש מידרון. הדבר איפשר

נמה דקות אחו׳

למסתערים להתקרב אל האוטובוס מבלי להתגלות בטרם עת. אילו נעצר האוטובוס כמה
עשרות מטרים הלאה, היה יתרון זה נשלל מן המסתערים, והם היו נאלצים להסתער בשטח
פתוח וגלוי. בתמונה נראים האנשים אחרי הפגת המתח, כשהם מנסים לעכל את אשר קרה.

יזו טיפשות!״ קרא בזעם
אחד מפעילי תנועת־השלום
הישראלית, כאשר שמע על הפיגוע
בכביש באר־שבע, שבו חטפו שלושה
אנשי פת״ח אוטובוס של עובדי הכור
הגרעיני וניסו לפתוח בעיסקת־מיקוח.
במהלך הפיגוע ובעת ההסתערות
נהרגו שתי נשים ואיש מנוסעי האוטובוס,
יחד עם שלושת החוטפים.
כרגיל, הסעיר הפיגוע את הרוחות.
אנשי־הימין התעוררו מן ההלם, שבו
היו נתונים מאז ראשית ההתקוממות
בשטחים הכבושים. אנשי־השמאל נדחקו
לעמדת־מיגננה.

כאשר מתנשא באוויר ריח
של דם יהודי, ניטשטש ההבדל
בין ימין ושמאל, והמרכז נדחף!
ימינה.

שינו קוד
¥עמו של איש־השלום על הפיגוע
1היה טיבעי.
במשך שלושה חודשים הופיעו
הפלסטינים בשטחים הכבושים כקורבן
לברוטאליות של שילטון־הכיבוש. כל
היריות היו בכיוון אחד. כל ההרוגים
והפצועים־קשה היו פלסטינים, וביניהם
מאות רבות של ילדים ונשים.
לאיש־שלום, בעל נטייה הומאנית,
היה קל להזדהות עם הקורבנות,
שעמדו בלתי־חמושים מול רובים ואלות.
דויד הפלסטיני, שעמד מול גול־יית
הישראלי, עורר אהדה ברחבי העולם,
וגם בישראל עצמה.

פיגוע דרמאתי, המפיל קורבנות
גס בצד הישראלי, קל
וחומר כשבין ההרוגים יש
נשים, פועל בכיוון ההפוך. הוא
מקשה על כוחות-השלום הישראליים.

אחד
החוטפים

חולצה, ועליה הכתובת ״פלסטין״ .כמו בפיגועים
קודמים מסוג זה, כגון פרשת הספורטאים במינכן

ואוטובוס״הדמים בכביש־החוף, יכול רק ניתוח־לא־חר־המוות
לגלות אם שתי הנוסעות נהרגו מכדורי
החוטפים או מכדורי המסתערים. במיקרים הקוד מים
לא פורסמו התוצאות, בגלל סיבות מובנות.

הוא נוצל מייד על־ידי הימין נגד -
כוחות־השלום, ועל־ידי הליכוד נגד
המערך. נאומו של יצחק רבין בכנסת
יכול היה להינשא גם בפי מנהיג
התחייה.
בעיני רבים בישראל היווה הפיגוע
שינוי־דרך מצד הפלסטינים, סטייה

אווילית מן הקו של אי־שימוש בנשק
חם, שציין את ההתקוממות עד כה.

• ,,המאבק המזו״ך
ף* עיניים פלסטיניות, זה נראה
באור שונה לגמרי.

מבחינת אש״ף, אין כל סתירה
בין פיגועים(״המאבק הכד
זויין״) בתחומי הארץ ובין המי .
אבק הבלתי־חמוש של ה״הת־ ־
נערות״ .שני הדברים משלימים
זה את זה.
אי־השימוש בנשק חם מצד המפגינים
אינו נובע מאידיאולוגיה של אי־אלימות,
כמו בהודו בימי גאנדי. הוא
נובע מן ההנחה שאם יירו המפגינים
כדור אחד, יערוך צה״ל מרחץ־דמים.
הוא נובע גם מן השיקול שדעת־הקהל *״
העולמית תצדר בקורבנות של מערכת־דיכוי
ברוטאלית.
אולם אש״ף לא הודיע מעולם שהוא
מפסיק את ״המאבק המזוייך בתוך
הארץ (לעומת ההתחייבות שקיבל על
עצמו ב״הצהרת קאהיר״ שלא לערוך
פיגועים מחוץ־לארץ. גם הצהרה זו
הועמדה בספק אחרי הריגת שלושת
קציני־פת״ח בקפריסין ומיקוש אוניית־המגורשים.

לפי
המדיניות המוצהרת של
אש״ף, תיתכן הפסקת ״המאבק
המזויין״ רק אם ייפתח המשא־והמתן
המדיני בשיתוף אש״ף.
כלומר, כאשר יוזמן אש״ף
להשתתף בוועידה הבינלאומית
לשלום.

ואכן, הניסיונות לבצע פיגועים לא
פסקו אף ליום. עד כה נעשו רוב
הניסיונות משטח לבנון, בייבשה ובים.
החידוש בפיגוע השבוע היה רק במידת־ההצלחה,
כאשר התוקפים הצליחו לחדור
ארצה מכיוון חדש.

מוקש שורץ
לנסיבות הבינלאומיות לא
1 1נתנו לאש״ף שום תמריץ להפסיק

בפיגועים. להיפר, הם נתנו לו תמריץ *
חזק להגביר אותם.

כאשר התפרסם השבוע הנו־סח
המילולי של ״מיסמך שולץ״
— התוכנית המפורטת של
שר־החוץ ג׳ורג׳ שולץ לחידוש
תהליך־השלום במרחב — לא
היה בו אף יסוד אחד שיכול היה
לספק את הציבור הפלסטיני.
להיפך, התוכנית כולה מוכרחה
להיראות לפלסטינים כהתנקשות
זדונית בשאיפותיהם הל
לאומיות.
אין בתוכנית אף לא מילה אחת על
זכות הפלסטינים להגדרה עצמית, ולא
כל שכן על זכותם למדינה משלהם.
כמו בהסכמי קמם־רייוויד, מדובר בה
רק על ״הזכויות הלגיטימיות״ —
נוסחה שעליה חתם גם מנחם בגין,
ושהתגלתה כחסרת כל משמעות.
לא זה בלבד שאין במיסמך זכר
ולייצוג פלסטיני עצמאי, אלא שה־מיסמך
שולל זאת כפירוש. נאמר במילים
מפורשות כי ״הייצוג הפלסטיני
יהיה במיסגרת מישלחת ישראלית־ירדנית...העניין
הפלסטיני יטופל בנד
שא־ומתן בין מישלחת ירדנית־פלס־טינית
ומישלחת ישראלית.״
לפי שולץ, המשא״ומתן יהיה מבוסס
על ההחלטה ,242 שאין בה זכר לעם
הפלסטיני ולזכויותיו. הירדנים והישראלים
יחליטו על האוטונומיה לשטחים
הכבושים (״תקופת־הביניים״)
שתימשך שלוש שנים. משמע: לפלסטינים
לא יהיה שום מעמד של ממש,
בכל התהליך, שיקבע את עתידם.

מבחינה פלסטינית, אחרי
התקוממות של שלושה חודשים,
באה תוכנית־שולץ להחזיר
את הגלגל אחורה בעשר
שנים. החשד של הפלסטינים,
ששולץ לא בא אלא כדי לעזור
בחיסול ההתקוממות ולהחזרת
״השקט״ על כנו, התאמת בעיניהם.

מיכתב
30 הסנאטורים שתמכו
בשולץ מרחיק לכת עוד יותר, ושולל
—מכל לכל ייצוג עצמאי לפלסטינים.
משום־כך יש עכשיו לאש״ף תמריץ
כפול ומכופל להוכיח שבלעדיו לא
יקום שום הסדר, וכי העם הפלסטיני לא
ישתף פעולה עם שום תוכנית שאינה
מבטיחה את הגשמת שאיפתו לעצמאות.

הרג
יומיומי .

לבחינה זו אין חילוקי־דיעות בין
^ /אנ שי אש״ף בתוניס ובין האוב־

ב בז ר ע גז

העם

מקץ שלושה
חודש
ן השבוע ם לא 1שמ שה
חזדשים רהתקזממות.
הפיגוע בדרום רא
ן שינה את המצב.

117117111 אחת מנוסעות האוטו-
1 1 /1 1 /1 1 1 1 1 / 14 [ 4בוס יושבת על הארץ,
שעה קלה אחרי שיחרורה, כשהיא עדיין המומה.
לוסיה המתמרדת בשטחים הכבושים.
בעזה, ברמאללה ובשכם הצטבר
במשך שלושת חודשי ההתקוממות זעם
עצום, החופר בהדרגה לשינאה תהומית.

בשלושה
חודשים אלה נהרגו
יותר מ־ 80 פלסטינים, בעוד
שלא נהרג אף חייל ישראלי
אחד. ההרג נמשך עתה בקצב
של הרוג אחד או שניים ביום,
והדבר הסד בישראל לידיעה
שיגרתית, שאינה מעוררת
עוד שום התרגשות, גם כשהוא
מלווה בתירוצים מגוחכים.
לפי הדיווח של מישלחת רפואית
בינלאומית, נפצעו בתקופה זו יותר מ־
2500 פלסטינים באופן קשה, רובם על-
ידי שבירת־עצמות יזומה. הרופאים
הסבירו, על פי צילומי-הרנטגן, איך

לידה המגף הלבן של נוסעת אחרת. הנוסעות
באוטובוס ניסו לדבר אל החוטפים בערבית, וסיפרו
כי תחילה התייחסו אליהן החוטפים בצורה יפה.

נעשה הדבר. משמע: מדי יום נפצעים
קשה כ־ 30 פלסטינים, גברים, נשים
וילדים, מיריות וממהלומות המכוונות
לריסוק עצמות.
מדי יום נעצרים עשרות פלסטינים,
הנלקחים בלילות מבתיהם, ולעיתים
קרובות תוך פגיעה קשה בבית ובבני-
המישפחה.
השילטונות הצליחו להעלים את
רוב הפעולות מעיני המצלמות בארץ
ובעולם. אולם בשטחים הכבושים עצמם
ידועים הדברים היטב, והשינאה
גוברת והולכת.

באווירה זו מוברח פיגוע כמו
חטיפת-האוטובום להתקבל בגדה
וברצועה בהתלהבות. אותם
הצעירים שהצליחו להשתלט
על מכונית של קצינים,
ואחר־כד על האוטובוס, נראים

לישראלים בטרוריסטים שפלים.
בעיני הפלסטינים הם נראים
כגיבורים לאומיים, שחדרו
לארץ־אוייב במשימת-התאב-
דות נועזת.
המפגינים בשטחים הכבושים לא זה
בלבד שלא יגנו את הפיגוע, אלא
להיפר, ישאבו ממנו עידוד.

עצם ההחלטה של אש״ף ושל
המפגינים עצמם שלא להשתמש
בנשק חם תלויה על חוט
דק מאוד. ההסכמה הלאומית
מסביב להחלטה זו עלולה להתפוצץ
בכל רגע, אם ההרג וההכאה
בשטחים יעברו גבול
מסויים, שאיש אינו יודע מהו.

הרימו ואשיו
^ רגע זה אין נראית באופק שום
4הפסקה של מעגל-האלימות.
בישראל נטושה מערכה פוליטית
סוערת סביב השאלה אם לשאת ולתת
עם המלך חוסיין לפי תוכנית שולץ. אף
אחת משתי המיפלגות הגדולות אף
אינה מעלה על דעתה שצריכים לדבר
עם המנהיגות הפלסטינית.
אחד הפסוקים התמוהים הושמע
השבוע על־ידי יאיר צבן, שפנה בכנסת
באורח דרמאתי אל אש״ף ותבע ממנו
להפסיק את הפיגועים, כל עוד נמשכים
המהלכים המדיניים למען השלום.
מבחינת הפלסטינים, אין שום מהלכים
למען השלום. יש רק מהלכים
נגדם. הם רואים חשיבות רבה בסיכול
המהלכים האלה.

מבחינה זו, נוצר אינטרס
משותף בין האויבים: הליכוד
ואש״ף. שניהם מעוניינים בחיסול
התוכנית של שולץ, בגלל
סיבות הפוכות.

מי שמתעלם משאיפות הפלסטינים,
מזמין את הסלמת האלימות. היא עלולה
לפרוץ בכל רגע גם מן הנורמה
החמורה שנקבעה בחודשים האחרונים,
ולהגיע למרחץ־דמים שיעבור על כל
מה שקרה בארץ מאז . 1948

כדי לשים קץ לאלימות, יש
צורך לדבר עם האוייב.

האוייב מיוצג על־ידי אש״ף, כשם
שישראל מיוצגת על־ידי ממשלתה.
ך ן \ 1ך * 1ך 11ך | ראשי צה״ל משקיפים על זירת
14 •41 / 1\ 11 האירוע. מימין שוכב אלוף פיקוד-
הדרום, איציק מרדכי. משמאל עומדים, שקועים
בשיחה, הרמטכ״ל דן שומרון וסגנו, אהוד ברק.

האנשים האחרים באותו מעמד אינם ניתנים לזיהוי.
קבלת ההחלטה להסתער על האוטובוס היתה קשה,
בגלל הסיכון לנוסעים, העלולים תמיד ליפול קורבן
לכדורי המסתערים במיזלד הקרב עם החוטפים.

כל עוד מתעלמת ממשלת-
ישראל, יחד עם ממשלת אר־צות־הברית,
מן העובדה הפשוטה
הזאת, לא יהיה תה־ליך־שלום.

הפיגוע
הקטלני בכביש באר־שבע
(ראה כתבה) יכול היה להסיח השבוע
את תשומת־הלב מן העובדה שמלאו
שלושה חודשים לאירוע ההיסטורי
שזכה בשם ״ההתקוממות״.
ב־ 8בדצמבר 1987 היה סמי־טריילר
ישראלי, נהוג בידי אזרח בשרות צה״ל,
מעורב בתאונת־דרכים ליד עזה. ארבעה
ערבים קיפחו את חייהם בתאונה

האווירה ברצועה היתה כבר מתוחה
לפני כן כמו קפיץ, בגלל רצח נערה
ערביה בירי מתנחל יהודי, שרדף
אחריה וירה בגבה.
התאונה התקבלה על־ידי הציבור
ברצועה כמעשה־רצח מכוון. הכל היה
מוכן להתלקחות.
ההתלקחות. זו באה למחרת היום
במחנה־הפליטים ג׳באליה.
כמה מהרוגי־התאונה היו בני מחנה־פליטים
זה, שהוא עיירת־מצוקה ענקית
בת 50 אלף נפש. בתי־הספר ממוקמים,
זה לצד זה, במרכז העיירה.
ב־ 9בדצמבר החל אי־שקט בבתי-
הספר, והתלמידים ערכו פעולות־מחאה.
כוחות־צה״ל הקיפו את בתי-
הספר, והשליכו לתוכם רימוני״גאז.
ברחבי המחנה פרצה בהלה. כאש
בשדה־קוצים פשטה השמועה שהחיילים
יורים בילדים ובילדות. אמהות
מכל המחנה החלו נוהרות אל המרכז,
כדי להגן על ילדיהן.
כך נוצר מצב הרה־אסון: באמצע
הילדים הנצורים, מסביבם החיילים,
ומסביב אלה המון גדל והולך של נשים
ותושבים אחרים, אחוזי התרגשות.
במצב זה איבד מפקד מקומי את
עשתונותיו, ופתח באש חיה. היו קור־בנות־בנפש.
זה היה הניצוץ שהדליק
את התבערה.
חלום באספמיא. מן הסתם היתה
ההתקוממות פורצת גם בלי אירוע זה,
אולי כמה ימים לאחר מכן. תהליך
שנמשך 20 שנה הגיע לנקודה
הקריטית (ראה הנד1ן) .מאורעות ה־9
בדצמבר היו רק הקש האגדתי ששבר
את גב הגמל.
מאז יצרה ההתקוממות עובדות
בלתי־הפיכות. היא שינתה לחלוטין
את המצב הבינלאומי והלאומי. השאיפה
ל״החזרת השקט על כנו״ ,ולהחזרת
המצב כפי שהיה קודם לכן, אינה
אלא חלום באספמיא.
בין שאר התוצאות שהפכו עובדות־קבע:

הבעייה הפלסטינית, שהיתה
כמעט נשכחת, חזרה למרכז העניין
הבינלאומי.
• דעת־הקהל העולמית החלה
משתנה באופן מכריע, לרעת ישראל
ולטובת הפלסטינים.
• אש״ף נשאר המנהיגות היחידה
בשטחים הכבושים. השפעת ״המתונים״
,״המכובדים״ והפרו־ירדנים ירדה
לאפס .״אגודות־הכפרים״ נעלמו
כלא היו.
• האגדה של איחוד־ירושלים
התנפצה, וירושלים המיזרחית הפכה
בירת השטחים הכבושים.
• המיעוט הפלסטיני בישראל עצמה
הפגין את זיקתו לשאר חלקי העם
הפלסטיני.
• בישראל עצמה השתנו כל
הנורמות, החל בהתנהגות צה״ל וכלה
בחופש־העיתונות.

אותי אבנר ויגאל• לביב:

הצעת־השוחו בבושת צינורהנכט; ניתוח המיסמכים מערה חשדות
כבדים לגבי ההסברים הרישמיים. מהו הפרט שהועלם בכל ההסברים?
^ באורה — רוב מהומה על לא מאומה. סתם עניין
) מטופש. איך אמר שימעון פרם עצמו? ״סיפור מלא שטויות
ודימיון״.
העיראקים רצו להניח צינור־נפט ממוסול לעקבה. ישראל
היתה מעוניינת בכך, מפני שזה היה מאפשר לישראל ללחוץ על
עיראק ולמתן את עמדותיה. ממשלת־הליכוד נתנה את הסכמתה.
גם ממשלת־פרס נתנה את הסכמתה.
זה הכל.
אבל אם זה הכל, הרי יש הרבה דברים תמוהים. למשל:

• מדוע היה איש־אמונו של שר-המישפטים האמריקאי
אדווין מיז צריך להציע למיז לשחד את שימי
עון פרם?

של שימעון פרם, שעמדו להרוויח מזה מאות מיליוני
דולארים.

במיסגרת זו הוצע לשלם למיפלגתו של פרס שוחד עצום.

שוחד: בשניו מה?
ף אלה העובדות, המוכחות במיסמכים המונחות בשעה זו
1לפני החוקר המיוחד האמריקאי:
השרים המרכזיים בממשלת־פרס אכן שלחו לראש המועצה
האמריקאית לביטחון לאומי, רוברט מק־פארלן (אחד מגיבורי
פרשת איראן־קונטראס) מיכתב, שבו הבטיחו שצינור־הנפט

• מדוע היה ידידו של שימעון פרס שותף להצעה זו?

• מדוע היה ידיד זה צריך לבקש חסינות מפני
אישום פלילי, כתנאי למתן עדות לחוקר האמריקאי?

משמע: שארצות-הברית תנכה מן הסיוע הצבאי
לישראל 400 מיליוני דולארים ותפקיד אותם בחו״ל
בחשבון מוקפא, כערבון לקיום ההבטחה הזאת.

כלומר: הקטנת תקציב־הביטחון של ישראל באותו סכום,
במשך זמן ארוך, כדי לאפשר לחברת־ענק האמריקאית לעשות
עסק של מיליארדים, ללא כל תועלת לישראל — מלבד התועלת י
העקיפה, התיאורטית, של לחץ אפשרי על עיראק- .
לנוהל כזה לא היה שום תקדים׳לגבי שום מדינה. ולראייה: היה
צורך בשינוי התקנות של הסיוע האמריקאי, כדי לאפשר אותו.

• מדוע לחצו אנשיו של פרס לקבל את המיכתב
הזה בחזרה, לבל יישאר בתיקי האמריקאים?

• מדוע היה צורף לערב בעניין שני מאכערים פרטיים,
שעמדו לצבור הון על סמך יחסיהם עם שימעון פרס?
ושאלה נוספת:
• מדוע קשרה העיתונות הישראלית קשר־השתקה, ולא
פירסמה את הפרשה גם אחרי שכבר התפרסמה בהבלטה בארצות־הברית?

כדי
לאפשר שינוי כזה, היה צורך בהתערבותו*[
הישירה של הנשיא רונלד רגן. באמצעות מיכתב
בחתימתו. לשם כך ניסה פרם להיפגש עם הנשיא| ..

• כאשר פוצץ ״העולם הזה״ את הפרשה בישראל,
מדוע ממשיכים כל כלי־התיקשורת הישראליים
בהעלמת הפרטים הרלוונטיים, וממשיכים לתת
פיתחון־פה לגירסה התמימה כאילו זהו עניין של מה-
בכד?

העניין כולו הסתיים בסופו של דבר בלא־כלום, מפנן
שהמומחים במישרד־המישפטים האמריקאי קבעו באוקטובר 1985
שערובה ישראלית כזאת, מתוך כספי־הסיוע, אינה אפשרית על
פי החוק האמריקאי.
ברור, איפוא, כיצד עלה עניין השוחד, ומה רצו יוזמי־השוחד
להשיג משימעון פרס:
הם לא רצו להשיג ממנו הסכמה לצינור — כי הסכמה כזו אכן
כבר ניתנה.

יתכן שכמה מן השאלות האלה ימצאו את תשובתן בהמשך
כתבה זו— .

• וזווס אותו מהחלון

הם רצו להשיג ממנו הסכמה לשעבד 400 מיליוני.
דולארים מכספי הסיוע האמריקאי כערובה להבטחד!
הישראלית. את הכסך הזה רצו להקפיא בחשבון זר1
עובדה פשוטה זו, שפורסמה ברבים והעולה
בבירור מן המיסמכים, היא השופכת אור על הפרשה
ומעניקה לכל פרטיה סבירות מלאה.

ן* טענה היסודית של פרס ואנשיו היא שלא היה צורך
\ 1בשוחד, מפני שממשלת״ישראל הסכימה ממילא להנחת
הצינור ולמתן. הבטחה שלא להתקיף אותו. זה תאם את האינטרס
של ישראל, ועל כן הסכימה לכך ממשלת־הליכוד, ואחר־כך
הסכימו לכך שלושת השרים המובילים בממשלה הנוכחית:

שימעון פרס, יצחק רבין ויצחק שמיר.

אין זה פלא שכל כלי־התיקשורת הישראליים גנזו את הפרג!
הקטן הזה, ובכך איפשרו לשימעון פרס להתחמק מן הפרשה מבלי
להשיב על השאלות הנכבדות והחמורות המחייבות תשובה.

לכאורה, זה נכון. למעשה אין זה נכון כלל וכלל.
זוהי הסוואה להעלמת האמת לאמיתה.

ההבטחות של ממשלת-הליכוד (״ 17 פעמים״) לא
סיפקו את יוזמי צינור-הנפט, ולא איפשרו את ביצוע
תוכניתם.
הם היו זקוקים להבטחה מסוג אחר לגמרי, ששום
ממשלה ישראלית עד לאותו רגע לא היתה מוכנה
לתת אותה.
הם היו זקוקים להתחייבות כה חריגה, כה חסרת-
תקדים, כה מיוחדת־במינה עד כי רק שימעון פרם
היה מסוגל לתת אותה — ולשם כד הופעלו ידידיו

תפקידו של רפפורט בפרשה היה להשיג משימעון
פרס הסכמה למהלך חריג לחלוטין: שממשלת ישראל
תשעבד סכום של 400 מיליוני דולארים, מן הסיוע
הצבאי שהיא אמורה לקבל מארצות־הברית בעתיד,
כערובה לכך שלא תפגע בצינור-הנפט.

לא היה מדובר על שיעבוד בעלמא, להלכה, אלא שיעבוד
מעשי.

• מדוע חרד שר־המשפטים האמריקאי מפני אישום בקשירת־קשר
לשחד את שימעון פרס ו/או את מיפלגת־העבורה?
• מדוע כתב שימעון פרס מיכתב בכתב־ידו(וגדוש בשגיאות־כתיב)
לשר המישפטים האמריקאי, ובו נאמר כי ״ידידיו״ ימסרו

לו את פרטי הפרשה בעל־פה?

השבוע הודיע שימעון פרס, בראיון עם הארץ, כי כל ההאשמות
כלפיו בעניין הצינור מעוררות סלידה, והינן חסרות־שחר.
שממשלת־הליכוד אישרה 17 פעמים לארצות־הברית שהיא
מסכימה להנחת צינור־הנפט מעיראק לעקבה. שהתזכיר של
רוברט ולך (או ואלאש) לשר־המישפטים מ:ז הוא ״סיפור מלא
שטויות ודימיון״ של אדם שהואשם 17 פעם בדיבורים לא־אמיתיים
(המיספר ץ 1חוזר בפעם השניה) .שמכיוון שכל
ממשלות־ישראל תמכו בצינור, יש צורך בדימיון חולני כדי
להציע כסף בשביל רבר כזה.
פרס חזר והכחיש — כפי שהכחיש גם בראיון ברשת א״־בי־ס׳
האמריקאית — שהוצע אי־פעם תשלום למיפלגת־העבודה
תמורת הצינור. הוא אמר שאילו היה מישהו מציע תשלום כזה,
היה זורק אותו מהחלון. בכנסת אמר שפנה למיז בפתק בכתב־ידו,
.באמצעות ברוס רפפורט, מפני שרפפורט היה מוכר לו, והוא לן
בביתו.
הודעה זו יכלה להימסר, ולעבור בלא־תגובה, רק מפני שהיא
נמסרה בעיתונות הישראלית. היא לא היתה עוברת בשקט בארץ
שבה יש עיתונות חוקרת ולוחמת.
כי פרס העלים בהודעותיו את הפרט העיקרי, שבו טמונה
התשובה לכל השאלות:

לשם כך נשכר איש־העסקים השווייצי, יליר חיפה, ברוס־ברור*(
רפפורט. הוא היה ידוע כידידו האישי של שימעון פרס. כפי
שהודה פרס עצמו, פרס לן בביתו של רפפורט בשווייץ, ורפפורט
לן בביתו של פרס בארץ.
(יש דימיון מפתיע בין ידידיו של שימעון פרס. כולם
מיליונרים. כולם מאכערים. כולם עושים עסקים שמנים תודות ׳
ליחסיהם עם פרס ומנהיגים ישראליים אחרים. למשל: אל שווימר,
סוחר־הנשק שמילא תפקיד מרכזי בשלב הראשון של פר שח^
הנשק לאיראן. ובמישור אחר: דויד בלס, שגם הוא הוזמן לביתו
של פרס על בסיס חברתי).

שארות וועדות

** ה שקרה מסביב לרעיון זה של ערבות כספית ישראלית
מטיל אור חדש על כמה מן הפרטים היותר־תמוהים בפרשה.
בין השאה

מדוע ניסה שימעון פרם לערב בפרשה את
ג׳ורג׳ שורץ, שר-החוץ?

העיראקים לא הסתפקו בהבטחה זו, שלא היתה
שווה את הנייר שעליו נכתבה.

שולץ פסל את עצמו, בשכל רב, מפני שהיה בעבר אחד מראשי
חברת בכטל ובוודאי גם יחזור אליה. הוא סירב להתערב אבל
התערבותו היתה דרושה כדי להביא לשינוי החוק האמריקאי
בנדון.
במיכתבו לאדווין מיז — אותו מיכתב שנכתב בכתב־יו*—
ובשגיאות — ביקש פרס מאדווין מיז לפנות אל שולץ ולמסור
לו את הפרטים, לקראת פגישה׳ שפרס ביקש לקיים עם שולץ,
בניגוד לרצונו של זה (ראה מיסנרת).
נעשה כאן ניסיון גס להפעיל לחץ על שולץ. מיז סירב, כמובן,
והיפנה את פרס לרוברט מק־פארלן.

שהרי ממשלת ישראל יכלה לטעון בכל עת כי היתה
״פרובוקציה״ ,ולהשמיד את הצינור. העולם כולו זוכר שממשלת־ישראל
הפרה את הסכמי שביתת־הנשק ופלשה ללבנון אחרי
שנמצאה ״פרובוקציה״ ,שלא היה לה שום קשר לאש״ף וללבנון.
(ההתנקשות בחיי השגריר ארגוב בלונדון על־ידי קבוצת אבו־נידאל).
חברת־הענק
בבטל, שרצתה לבצע את פרוייקט־המיליארדים,
היתה זקוקה לערבות ישראלית כדי להשיג לפרוייקט את המימון
ואת הביטוח. ואילו אופי״ק, החברה הממלכתית האמריקאית
המעניקה בררו כלל ערבות כזאת, סירבה לעשות זאת, אלא אס
כן תקבל מישראל ערבות כספית.

מיז היה שר־המישפטים. ענייני ביטחון וכלכלה לא נגעו לו.
אבל פרס פנה אליו, במיכתב בכתב־יד, ואמר לו ש״בוב״(ולח
ו״ברוס״(רפפורט) ימסרו לו את המסר העיקרי בעל־פה. לאחר מכן
נעשה ניסיון נמרץ של אנשי־פרס להשיג את המיכתב בחזרה| .
מדוע? מפני שעצם הפנייה למיז מגלה את המישחק. מיז היה
דרוש כדי להגיע מצד אחד לשולץ, וכדי להביא מצד שני לשינוי
החוק, בצורה שתאפשר את שיעבוד הכסף הישראלי.
אגב, יש הרבה נאיביות בדרישה לקבל בחזרה את המיכתב
המרשיע. כבר המציאו את המכונה לצילום־מיסמכים. גם אילו
רפפורט קשרים מסוג מסו״ם

העיראקי יהיה ״חסין מפני יוזמה או פעולה צבאית ישראלית
כשאין פרובוקציה״.

• מדוע פנה פרס בכלל לאדווין מיז, שלכאורה כלל
לא היה מעורב בעניין כמו הנחת צינור־נפט?

הוחזר המיכתב המקורי(הוא לא הוחזר) היה נשאר בוודאי העתק־צילום
בירי האמריקאים.

• מדוע התנהל כל העניין באמצעות אנשי־עסקים
פרטיים, ולא בדרג ממלכתי?

אילו היה הכל כשר, היו העניינים מסתדרים באמצעות פקידים
ודיפלומסים. העובדה שהיה צורך להפעיל אנשי־ביניים
מפוקפקים, מאכערים ורורפי־הזדמנויות, יש בה כשלעצמה ראייה
לכך שמשהו לא היה כשר.
כשהעניינים הממלכתיים הם כשרים, אין צורך לשכור ־ירידים
פרטיים״ ,אנשים ״שיש להם השפעה על מנהיגי המדינה״ — כפי
שנאמר בפירוש במיסמכים.

• מדוע היה צויד במסרים כעל־פה ובמיכתבים
בכתב־יד?
גם זוהי ראייה־בעליל שמשהו אינו כשר, ושכל המעורבים
ידעו זאת היטב. מדוע היה פרס צריך לכתוב מיכתב בכתב־יד,
רצוף שגיאות באנגלית(שליטתו של פרס בשפה זו, כמו שליטת
רבין ושמיר, היא שיטחית ורופפת, ואין הם יכולים לדבר או
לכתוב בלי שגיאות ).זה די מביש לראות מיסמך של ראש־ממשלה,
הכתוב בשגיאות גסות.

• מדוע כל־כך השתוקקו אנשי־פרס להשיג את
המיכתב בחזרה, זמן רב לפני שעלה בכלל חשש
שמא ישמש נושא לחקירה?
• מדוע היה צויד — פעם אחרי פעם — לרמוז
שיש מסרים בעל־פה, שהם כל־כך עדינים עד כי אי*
אפשר כלל להעלותם על הנייר?
ולבסוף:

•• מה היה תפקידו של ברום רפפורט בפרשה זו?

> ונטוס השסיע ננחיווח
¥והי השאלה המכרעת. דמותו של רפפורט היא המפתח
( לפרשה כולה.
הנה העובדות, המתפרסמות כאן בראשונה:
• רפפורט, יורד מישראל, בעל וילה יפהפיה ליד אגם ז׳נבה
— שבה לן פרס כשהזדמן לשם — עוסק בענייני־נפט, ורצה
להיכנס לעיסקי־הדלק בישראל, שהם עסק כדאי ביותר.
• כאשר החליטה ממשלת־ישראל למכור רבע מחברת ״פז״,
רצה רפפורט לקנות חלק זה. הוא סבר שהדבר הובטח לו.
האם ייצג אותו עורר־הדין וחבר־הכנסת משה שחל(שלא היה
עדיין שר)?
אחרי שפורסם כך בהשלם הזה, הכחיש הדובר של מישרד־האנרגיה
במיכתב למערכת העולם הזה ששחל הכיר את רפפורט
או שטיפל בנושא כלשהו הנוגע לו. ואילו בגליון פברואר של
הירחון מולטין סיפר העיתונאי בן־ציון ציטרין על קשריו של שחל
עם רפפורט, שאותו ייצג גם ייצוג מישפטי. הדבר לא הוכחש
באותה כתבה על־ידי שחל ודוברו.
• באותה התקופה ניסה רפפורט להקים בישראל מיפעלים
לשימוש בפחם תחת דלק. הוא נפגש אישית עם מנכ״ל חברת־

יכחב

הפחם, רם רון(שאישר זאת באוזני השלם הזה) .רפפורט גם מינה
את שימעון קרבינסקי כנציגו בישראל, לטיפול בעניין זה, .

• כמה חודשים לפני הבחירות של 1984 נותרה
מיפלגת־העבודה בלי כסך. רפפורט נזעק לסייע, ונתן
מיליון דולר, מתוך הנחה שהוא יקבל אותם בחזרה
כאשר תעלה מיפלגת־העבודה לשילטון, כפי שציפה
אז. באותה השעה רצה רפפורט במניות של ״פז״,
בעסקים הקשורים בהסבה לפחם, ובעסקים נוספים,
שהיו כולם תלויים בממשלה.
• לאחר־מכן איכזב פרס את ידידו (כפי שאיכזב את אל
שווימר בפרשת איראן ואת בלס בעסקי־הקיבוצים. שני אלה תרמו
גם הם תרומות גדולות־ למערכת־הבחירות שלו ).שחל, שהתמנה
כשר־האנרגיה, סידר שאת מניות פז יקבל גדי זאבי. עסקי־הפחם
לא יצאו לפועל. היה נראה לרפפורט כי התרומה שנתן ירדה
לטימיון.

• בתחילת , 1985 אחרי שפרם הפך לראש־ממ־שלה,
ההייתה חברת ״בבטל״ את רעיון צינור־הנפט.
על רפפורט הוטל להשיג משימעון פרם, ידידו, את
הערבות החריגה שהיתה חיונית לביצוע פרוייקט־המיליארדים.

במיזכר שכתב ולך למיז נאמר כי רפפורט ״סבר
השקיע מיליון דולר מכספו, וסבור שעליו להשקיע
בביטחה עוד שלושה עד חמישה מיליון.״ לא נאמר
איך השקיע ובמה. ברור כי הכוונה היא לתרומה
שנתן למערכת־הבחירות של שימעון פרם.
• בתזכיר אחר של ולך למיז נאמר :״ב׳ ר׳(ברום רפפורט)
מימן במשך זמן רב סקרים פרטיים בישראל למען מיפלגת־העבודה־פרס.״

תמונה
של פסינס
^ תזכירים של ולך למיז מגלים תמונה ברורה של הצעה
( 1לשחד את מיפלגת־העבודה. התמונה היא פסיפס של עשרות
מישפטים, הפזורים בתזכירים.
שני התזכירים נכתבו ב־ 25 בספטמבר , 1985 שישה ימים אחרי
שפרס כתב את המיכתב־בכתב־יד למיז. באחד מהתזכירים נאמר
כי ב־ 19 באוגוסט הובהל ולך באופן פיתאומי לז׳נבה, כדי להיפגש
עם רפפורט. במקומות רבים בתזכירים אמר כי המידע הכלול בו
בא ישר מפיו של רפפורט, ידידו האישי הטוב של פרס.
הנה קטעים מתוך התזכירים:
• ״להלן פריטים מסויימים של מידע שב׳ ר׳(ברום רפפורט)
מסר לי...״
• (בוושינגטון עושים קשיים לרפפורס) ״בעיקר בגלל
העובדה שברוס רפפורט, עומד לעשות המון כסף׳ (מרכאות
במקור) בפרוייקט זה. נכון שהוא החמיר את המצב כאשר סיפר,
בשלב מוקדם, שהוא עומד לספק 50 עד 100 מיליון דולר.״

• ״הוא (רספורט) אישר את הסידור שעשה עם
פרם, שלפיו תקבל ישראל 65 מיליון עד 70 מיליון

ר צו צ ה

ב אנ ג לי ת

מיז
.קשירת־קשר לביצזע עבירה־

דולר לשנה, במשך עשר שנים, מתוך התוצאות של
הפרוייקט. מה שנאמר לי — וזה יוכחש בבל מקום
— הוא שחלק מבסך זה ילך במישרין למיפלגת־העבודה.״
(זאת
היתה נבואה בטוחה. הסידור אכן מוכחש בכל מקום. אבל
הדברים נכתבו על־ידי ולך מייד אחרי שנפגש עם רפפורט, ומפיו.
איזה עניין היה אז לרפפורטילשקר? ואם לא אמר את הדברים,
מדוע ררש עכשיו חסינות מאישום פלילי בעניין השוחד?)
• ״כדי לעמוד על טיב המידע הזה, וגם על טיב המידע לגבי
העלייה מברית־המועצות(שפורט לפני כן בתזכיר) יש לזכור את
ההיגיון הברור. יש צורך לספק לישראל זרם גובר של אשכנזים
מברית־המועצות, כדי לעזור לאזן את כניסת היהודים הספרדיים־
מיזרחיים, שיש להם זיקה וקשר טיבעיים עם הליכוד.
מבחינת האינטרסים האמריקאיים, היתרון
ברור.״

חשוב לקרוא קטע זה בעיון. הנימה
הגזענית משבה את בל תשומת־הלב,
אך יש בה גם מסר אחר: שמוצדק לשלם
שוחד למיפלגת־העבודה מפני שהאינטרס
האמריקאי מחייב את עליית מים־
לגה זו. זהו ״ההגיון הברור״.

י א * חסמ׳ יי ח

י־י1

המינתב שנתב שימעון פרס בכתב־יד, על נייר״מיכתבים
עברי, לשר״המישפטים האמריקאי אד מיז, כתוב בולו באנגלית
משובשת. יש נו כמה שגיאות־כתיב גסות.
למשל:
1 00111)1 )108 במקום 01 110)1ח .1 00111)1
6091138 במקו .£0911311
6׳\1זו 88 במקום 1\)6וו( 888 תוספת).
ץ9)6011ק 8במקום ץ8)60!1קק( 8כפי הנראה).
8 18)8611 נמקו .80 13)8611
להלן המינתב כולו:
מר מיז היקר,
סלח את הראש העברי של המיכתב( .לא) יכולתי למצוא בניתי
את האנגלי המתאים.
אני עוקב בעניין רב אחרי הצינור המתוכנן מעיראק לירדן,

כתוספת אפשרית להכנסת שיקול כלכלי לארץ זו הנתונה בצרות.
נפי הנראה יכולה ערבות ישראלית לעזור לסלול את הדרך להנחת
הצינור הזה.
הייתי מרחיק לכת כדי לעזור. אולם דרושה מצידנו דיסקר טיות.
אהיה
בארצות־הנרית באמצע אוקטובר, ואני מתנוון לדבר על
כך עם ג׳ורג׳ שולץ, שאותו אני מעריך מאוד.
בהתחשב בזמן הקצר של שהותי בוושינגטון, אני מאמין שזה
יעזור מאוד אם יודיעו על כך לג׳ורג׳ מראש.
אני אעריך את עזרתך הטובה מבחינה זו. ביקשתי את ידידי
(בלשון יחיד) ברוס ובוב להביא לידיעתך את כל הסיפור, ואסמוך
על שיקול־הדעת שלך לגני הדרך הטובה ביותר לטפל בעניין זה.
בתודות רבות,
שימעון פרס,
ירושלים.19.9.85 ,

יתר על כן: ברור כי המידע, גם ביחד
לאשכנזים/ספרדים, בא מפיו של רפפורט, ידידו
הקרוב של פרס, וממי שמע רפפורט תיאוריה זו?
• ״רפפורט אמר (לוולך) כי פרס הרגיש
בתוקף ששיחרור ויר (אחד מבני־הערובה
האמריקאיים בלבנון) היה תוצאה של מאמצי
ישראל, ושלה בלבד. הוא(פרס) אמר שיסדר גם
את שיחרור השישה הנותרים. יש הרגשה
שארצות־הברית,חייבת׳( ,מראות במקור. הכוונה
היא שארצות־הברית חייבת חוב לישראל בשל
מאמצים אלה ,).וכי הגשמת הפרוייקט, כפי
שפורט בתזכיר שלי, מתאימה.״
זהו פסוק סנסציוני. עד כה טוען פרס כי
ישראל עשתה טובה לארצות־הברית, בכך
שהסכימה להנחת צינור־הנפט. כאן מופיעים
הדברים בצורה הפוכה: שהנחת־הצינור היא בגדר
טובה לישראל, או לפרס.
הכיצר? כאשר ישראל נדרשה לשעבד 400
מיליון דולר מכספים המגיעים לה, איך זה מהווה
טובה לישראל? היכן כאן הטובה לישראל, שיש
בה משום החזרת־חוב?

על כך תיתכן רק תשובה אחת:
הטובה אינה לישראל, אלא למיפלגת־העבודה,
בצורת התשלום הסמוי הגדול
המובטח.

• ״ראש־הממשלה(פרס) רגיש מאוד למיכתב
ששלח. הוא רוצה שיוחזר, אם לא תהיה תשובה
מתאימה כלשהי כאשר יגיע לוושינגטון.
התשובה המתאימה תהיה פגישה עם הנשיא רגן
ועם באד מק־פארלן, שבה יידון גם פרוייקט זה״.
הדרישה להחזרת המיכתב באה מפי רפפורט,
שדיבר בשם פרס. הפגישה עם רגן היתה דרושה
כדי שהנשיא יביא לשינוי החוק, שיאפשר
שיעבוד הכספים הישראליים.
• ״אכלתי ארוחת־ערב בביתו של רפפורט
ונפגשתי עימו בחדר־העבודה שלו. אז הראה לי
ונתן לי את המיכתב המצורף לתזכיר זה ...בקשתו
(המשך בענו 1ד )42

חסר ב ד למפה
הוצעה עיסקת-טיעון. לפי ההצעה, אם דדה
ארבל, ייסגר העניין בבית-הדין המישמעתי
לשופטים.
ארבל, שסנמורו הוא עורו־הדיו חיים שפירא. סירב
להצעה ויתכן שסירובו יחווה שיקול בהחלטה אם
להעמידו לדין,

ניס״ם ינהל אח
הסברת הליכוד

גניבות מ חדרי פרקליטים
והמרכז;

זדריהם
-אביב

במיפלגה הליברלית שורר בשבועיים
האחרונים זעם על־עך שחרות מגסה לנגוס
ממנה גם את תפקיד ניהול אגף־ההפברה של
הליבוד לקראת הבחירות הקרובות לפנסת.

נעיקבות גל הגניבות הודבקה מדעה על חדרי־הפרקליטים,
המבקשת מהם לשמור על ארנקיהם
וחפציהם, ולהימנע מלהשאיר בתדרים חפצי־ערד בלא
השגחה.

משה ניסיס היה אחראי להסברת הליכוד בנחירות של
.1980 1981 והיתה ציפייה שימדגה לתפקיד גם הפעם.
אך רוגי מילוא, ראש אגף־ההסברה של תנועת״החרות,
החלים שהפעם יהיו שניים, הוא תיסים.

בנקיס מאמאמיס אשראי

בסופו של דבר יוחלט, בנראה, שניסים ינהל
את ההסברה ומילוא יעזור על־ידו.

בדיק ת זיופים ב חדו ת
הידיעות על האפשרות שהבחירות יוקדמו
גורמות למתח ב״מצודת־־זאב״ וצפוייה סידרת
פניות לבית-הדץ הפנימי של תנועת־־החרות,
כדי שזה יברר זיופים בבחירות שהד בעת
האחרונה בסגיפים שונים של התנועה.

ארוס נגד
ממשלת־ישראל
הפרופסור יגאל ארנם, בנו של משה
ארנם, מרצה במחלקה למחשבים באוניברסיטה
של דרום־קליסורניה, חתום על
עצומה, שבה נקראת ארצות־הברית להביע
מחאה, תרעומת והסתייגות ממדינת־ישראל
בעיקבות האירועים בשטחים. העצומה
פורסמה בעיתונות האמריקאית.
על העצומה חתומים 18 אינטלקטואלים
יהודים־אמריקאים, ביניהם הפרופסור רב
היוקרה והאנטי־ציוני נועם חומסקי וג׳רמי
לווין, המנהל לשעבר של רשת-הכבלים סי־אן־אן,
שהיה בן־ערובה בלבנון.

יתכן שהבחירות
לא יוקדמו
יוזמת המערך להקדמת הבחירות לחודשים מאי
או יוני אינה רצינית. המועד הרצוי למערך
אינו ריאלי, מכיוץ שאי־־אסשר יהיה לקיים עד
אז את הבחירות הפנימיות בתוך מיפלגת*
העבודה עצמה.
חודש אפריל ־תפוס״ בחלקו הגדול על־ידי חג־הפסח.
ולמיפלגה אץ די זמן כדי להתארגן לקראת הבחירות
הפנימיות.

סרבנות כתק״ם
בגלל אי־־השקט הגובר בקיבוצים, עורך התקיים
באחרונה כינוסים איזוריים, בהשתתפות
חיילים מן הקיבוצים, הוריהם ובני השיבבה
הצעירה, לדיון במתרחש בשטחים הכבושים.
בדיונים משתתפים קצינים בכירים מן התק״ם,
כמו ישעיהו(״שייקח״) ארז ובן־ציון(״בנצי״)
ויינו־ ,המנסים להרגיע את הרוחות.
במקביל. מלווה את הכינוסים קבוצת חיילים במיל׳,
ביחמתה של צעירה מאתר מקיבוצי־הדרוכנ המחתימה את
הקיבוצניקים על הצהרת־סירוב לשרת בשטחים ה מו שי ט

ארנס מגייס כספי
משה ארנס נסע לשבועיים לארצות-הברית

יש מגמה בקרב בנקאים להימנע ממתן היתרי*
אשראי נרחבים, כתוצאה מהאירועים בשטחים
הכבושים בגלל פעולת-שרשדת, שבה נפגעים
עסקים בארץ.
לכן יש שזב פריחה בשוק האפור, לצר ריבוי מצנים של
פשיטת״רגל של עסקים קטנים ובינוניים.

רגן כותב עברי ת
שימעון פרס, יצתק נבון והסופר עמוס עוז יעוטרו השבוע
בדוקטורט רפורמי. במלאת 25 שנה לקמפוס הירושלמי
של היבדריוניון־קולג־(בית־הסידדש לרבנים של התנועה
הרפורמית*.
את העיטור יעניק להם הנשיא העולמי של הקולג׳,
אלפרד גוטשלק.

נשיא ארצות־הברית, רונלד רגן, שיגר לאירוע
איגרת מדחדת בחתימת־ידו. הוא חותם את
האיגרת במילים :״מזל״טוב מקרב לב,״
בעברית באותיות לועזיות.

בר״אילן מחולקת
לראשונה מזה זמן רב, גם הסטודנטים
באוניברסיטת בר־אילן אינם מתייצבים כאיש
אחד מאחורי עמדות ימניות.
עסקדהסטודנטים אבנר עובדיה> <2$פירסם עצומה בזכות
הגברת ״היד החזקה״ ובעד גירוש העיתונאים הישראליים
והזרים מהשטתים הכבושים. הוא הצליח לאסון• 00
חתימות.
בתגובה על כך התייצבו שתי סטודנטיות, שהדזתימו על
עצומה הקוראת להפסקת הדיכוי ולנסיגת מהשטחים
הכבושים. על העצומה שלהן חתמו עד היום כמה עשרות
סטודנטים.

מישכן פסימי
מישע (״מישה״) מישבן, איש קריית•
ארבע שהתפרסם בשביתת-הרעב שלו
בזמן פינוי ימית, אינו חושב שמתנחלי
הגדה המערבית יתנגדו ברצינות לפינויים
במיסגרת הסדר מדיני. בראיון ל״הירדן״,
ביטאון ימני קיצוני, אמר מישבן:
״אני לא רק חושש, אני משוכנע שהאוטונומיה
תביא להקמת מדינה פלסטינית
ולפינויינו. אם יהיה פינוי, אינני חושב
שתהיה פאן מילחמה, כדיברי גאולה כהן...
אני צופה שרוב המתיישבים יחשבו על
הפיצויים שיקבלו. כך היה בימית, למרות
שלא האמנו שכך יהיה.״

מחווה סול שרון לד ח״ ם
מבון-התקנים הישראלי, הכסוף למישרד*
התעשיידדוהמיפחר, הורה ליצרני היין
והיבואנים להדפיס בבירור על תוויות־היין אם
היין קיבל הכשר מטעם הרבנות.
היצרנים והיבואנים טוענים שעד היום נעשה הסימון
־כשר״ בהתנדבות, ושקשה לחייב אותם לעשות זאת.

לסי ההלכה היהודית, אם בתהליך הייצור נגעה

למסרדהשלוס חסרות עדיין פיסות-בד, זוחי
מסה שתימסר לממשלת־ישראל, כדי שזו
תכסח בה את שולחן המשאדמתן. היא עשוייח
מסיסות-בד, שבל אחת מהן מעשה ידיה של
אשה בישראל.
מארגנות־המיבצע. המדגישות שאינן שייכות למיפלגה
כלשהי, סבורות שחייבים לפתוח במשא־ומתן עם
הפלסטינים, ומזמינות את נשות המדינות לעזור להן.

רש״י בכינוס
לראשונה בישראל מתכנסים חוקרים מצרפת
ומהארץ לדון באישיותו של הפרשן היהודי-
צרפתי רש״י, במלאות 950 שנד להולדתו.
לאירוע שולחת ממשלת-צרפת את רובד
באדינטר, נשיא ועדת־החקיקה בפרלמנט
הצרפתי.
הפרופסור יעקב מירון מישראל, ידר הכינוס, חושב להפוך
את האירוע למנוף בקישדי תרבות צרפת־ישראל.

הרגל נשלחה
למקום אחר
רגלו של פועל תורכי נקטעה בעת שנפל
עליו מנוף בנמל־אשדוד.
למקום־התאונה נשלחו שני אמבולנסים,
בדי להציל את הרגל. אמבולנס אחד
לקח את הפצוע, והשני את הרגל הקטועה,
כדי שייעשה ניסית לתפור אותה לגוף.
לרוע מזלו של הפו׳יע יל הפצוע, הוא
הועבר לבית־החולים נל-ד
תר-השומר, ואילו
הרגל הפצועה הובהלה לבית־החולים באשקלון.

חלונות
נגד
המזכיר ל שנו כד
אגודת־העיתונאים הגישה תלונה למישטרה
נגד יונה שימשי, מזכיר-האגודה לשעבר.
התלונה מהשידה אותו בשלוש עבירות. הראשונה
מתייחסת לכך שבעת שרוודמילואים שלו המשיך לקבל
משכורת מהאגודה, ובד בבד קיבל את כספי הביטוח
הלאומי, המגיעים לחיילימילואים. השניה מתייחסת לגובה
דמייאתזקת־הדכב שאישר לעצמו, לפי התלונה, כעת היותו
מזביד־האגודה. ד,״שלישית אומרת שבעת נסיעתו עט נשיא*
המדינה לאוסטרליה ולאוקיאניה. לא לקח חופשה. אלא
המשיך לקבל משכורת.

במקביל הגישה האגודה ת^יעה אזרחית נגד
שימשי לבית-מישפט השלום בתל-אביב, בדי
שיחזיר את הפספיס שלקח.

כד״קוח דכולייסות כיטוח
אירגוגי־הצרכנים בודקים עתה טיב התקשרדות בפוליסות־ביטוח
שדנות, המונפקות ללקוחות, ובהן נגבים בספים גם
עבור הצטרפות כמנויים לשרותים נלווים. כמו שמירה
ושדותי־דרך לרכב, סבלי שתהיה ללקוחות אפשרות
בהירה.

הקרקעות לא אושרו
עיריית אילת עוקבת בדאגה אחרי סירסומים
שונים בארץ ובחו״ל, על ומחלת בניית
פרוייקטים של דירות־נופש על קרקעות מינהל־־
מקרקעי־ישראל, משום שהקרקעות עדיין לא
אושרו לבנייה.

יוזמה חד שה
לד חיי ה הכחירוח
חברי-בנסת ופעילים משתי המיפלגות הגדולות
— הליכוד והמערך — יוזמים ההיית הבחירות
לרשויות המקדמיות.
הדחייה תהיה נשלב הראשון לשלושה חודשים. אך חודש
פברואר הוא חודש חורפי שאינו מתאים לבחירות, ואז יידחו:
הבחירות לרשויות עד לקיץ . 1989

ענ תסרגש סי

שיא התענוג:
לקום מוקדם־מוקדם בבוקר (דבר שאני שונא אותו בתכלית
השינאה) ,לרדת ממזח־העץ של המלון לסירת־טקסי, להפליג
בחשיבה לאורך חזית־הים של ונציה, לעבור על פני ארמון-
הדוכס, להיכנס לתעלה צרה וחשוכה, לעבור בתעלות המתפתלות
בין הבתים הרדומים אל הצד השני של העיר, להגביר את המהירות
כך שהמים מותזים לגובה משני הצדדים, לעמוד בחרטום
כשהרוח הקרה מצליפה בך על הפנים, לראות את אורות האי
מוראנו(אי אמנות הזכוכית) חולפים על פניך, לחצות בחושך את
המים השחורים והאימתניים של הלאגונה, להגיע בשש בבוקר
לנמל־התעופה על״שם מארקו פולו, בדיוק כשהשחר מפציע.

מירדנה ועד ריטה
הרבה שנים חיכיתי לרגע הזה.
זאת לא הגאולה. אבל אולי זוהי אתחלתא דאתחלתא.
עמדתי בכיכר־מלכי־ישראל בתל־אביב, בין עשרת האלפים
שבאו להפגנה של הקו האדום נגד הכיבוש.
כבר הייתי בהפגנות רבות בכיכר הזאת — הפגנות של שלום
עכשיו, הפגנות נגד מילחמת־הלבנון, הפגנות מהפגנות שונות
בעד ונגד.
במשך הזמן למדתי להכיר את פניהם של מרבית המפגינים
״ למען השלום, נגד הדיכוי, למען
ה זכויות־האדם. השנים עברו, שע־
£רותיהם האפירו, והם נשארו נא!
מנים.
הפעם היו שם אחרים. דור

| חרש לגמרי. המפגינים הוותיקים,
בני ה־ ,50 היו מיעוט קטן
ומאושר. וגם מפגיני שלום
עכשיו, היו במיעוט. בני ה־.35
בני 18 ובני 20 שלטו בכיכר.
ולא רק הגיל השתנה. גם
הסיגנון. לא עוד הגימגום המי
פוחד־משהו של שלום עכשיו,
חצאי-הסיסמות וחצאי־הפיתרו־נות
מתוך פזילה מודאגת לצדדים. שלום עכשיו חשש מכל איזכור
של העניין הפלסטיני, מכל שיתוף של אזרחים ערביים בהפגנות.
פעם פרצה היסטריה מפני שמישהו צייר על השלט הפרטיזגי שלו
דגל פלסטיני. תמיד ריחף על הפגנות אלה החשש הסתום שמא
תזוהה התנועה חלילה עם רעיונות רדיקליים, שמא תמצא את
עצמה מחוץ לקונסנזוס.
הצעירים האלה דיברו לעניין, ובפה מלא. על הצורך בהידברות
עם הפלסטינים. על הצורך להסכים להקמת מדינה פלסטינית לצד
ישראל. על אש״ף. הם לא דאגו לקונסנזוס. מי שרודף אחרי
הקונסנזוס, הקונסנזוס בורח ממנו. ומי שבורח מן הקונסנזוס,
הקונסנזוס ירדוף אחריו.
וראה זה פלא: כמעט כל גדולי הזמר הישראלי, אלילי־הנוער,
הופיעו על הבימה והזדהו עם ההפגנה. מירדנה ארזי ועד ריטה,
מקושניר ודטנר ועד יהודית רביץ — גלריה מפוארת של עשרות
זמרים וזמרות, שהיו מוכנים לסכן את הקאריירה שלהם ולהקריב
את הפופולאריות שלהם בקרב חלק מן הציבור, כדי לקום
ולהתפקד.
היתה זאת הפגנה יהודית־ערבית. לא זה בלבד שהערבים לא
הוחרמו, כמו בעשרות הפגנות שלום עכשיו, אלא שנעשה הכל
כדי להביאם. לא רק לרגלי הבימה, אלא גם עליה.
כאשר שלוש צעירות ערביות שרו בגאווה לאומית את בלאד׳,
בלאד׳ ,בלב העיר העברית ולפני קהל של צעירים עבריים
וערביים, היתה זאת חווייה מרגשת.
והרי יש בזה הגיון פשוט: מי יאמין להפגנה למען שלום
ישראלי־ערבי, אם אין בקרב המפגינים עצמם שילוב יהודי־ערבי?
באותו יום שלישי בתל־אביב נפתח דף חדש. דור חדש של
שוחרי־שלום הגיע לבגרות, ועלה על קודמיו. לצד ההתנערות
הפלסטינית בגדה וברצועה החלה ההתנערות של כוחות־השלום
הישראליים.
חיכיתי לזה הרבה שנים. עכשיו זה בא. הייתי מאושר. למרות
שידעתי שזוהי רק אתחלתא דאתחלתא דגאולה.

בדאדי, בדאדי
שאלתי את איבראהים מניין בא השיר בלאד׳ ,כלאך׳.
לתנועת־השלום הישראלית עדיין חסר הימנון מלכד, מלהיב,
מרגש. יש כמה שירים יפים. גם בהפגנת הקו האדום נשמעו שירים
חדשים, יפים ומרגשים. אך חסר ההימנון הפשוט, המצעיד, המדרבן
לפעולה, משהו כמו אנחנו נתגבר של תנועת־השלום ותנועת״
השיוויון האמריקאית.
אולי עכשיו, כאשר מלחינים וזמרים כה רבים התייצבו
לפעולה, ייוולד השיר הגואל.
בלאד׳ ,בלאד׳ ,לעומת זאת, ממלא את הצורך הזה בצד הערבי.
הוא פשוט, הוא מלהיב, הוא מדבר אל הלב ובא מן הלב, כמו
׳חשלים של זהב אצלנו.
ארצי, ארצי, ארצי,
לך אהבתי וליבי...
כיום זהו גם ההימנון הלאומי של מצריים. איך הוא בא אל
הפלסטינים?
ובכן, השיר הזה הוא באמת מצרי. בשנות ה־ 20 וה־ 30 עברה על
מצריים תנועה גדולה של התנערות לאומית, שהושפעה על־ידי
תרבויות צרפת ואיטליה. היא באה במקביל לתנועת ההתנערות
הפוליטית, האנטי־בריטית, שבראשה עמדה דמותו של סעד
זע׳לול האגדתי.
בבתי־הקפה שמאחורי הבניין הנוכחי.של שרות־השידור המצרי

התכנסו אנשי־תיאטרון, שביטאו את המחאה הלאומית. בחוג זה
נולד השיר בלאד׳ ,בלאד׳ ,המפאר את מצריים.
יאסר ערפאת נלהב לשיר הזה. בחפשו הימנון המבטא את
מאוויהם הלאומיים של הפלסטינים, בחר בו. השם ״מצר״(מצריים)
הוחלף ב״פלסטין״ ,אף שאינו מתאים כל־כך לקצב השורה.
והנה הימנון לאומי.
מכיוון שמנגינת התיקננה שלנו נלקחה משיר־עם רומני, מי
אנחנו שנדבר.

שלהבת בארזים
כעונש על המתרחש עכשיו בגדה וברצועה, מתמוטטים
מוסדות וערכים אצלנו. נראה כי זהו גם גורלו של הקיבוץ.
אני רואה את הדיווחים על המתרחש בקיבוץ גשר, ושומע את
דברי החברים, ואיני מאמין לעיניי ולאוזניי.
בקיבוץ!
בן של קיבוץ גשר, חניך הקיבוץ משחר ילדותו, נתפס במעשה
סאדיסטי שאין מילים לתארו. כמה חיילים תפסו זורק־אבנים
צעיר, כבלו אותו, ואחרי שנכבל הנחיתו עליו מכות רצח, בעטו
בראשו והתעללו בו במשך רבע שעה ויותר.
הם לא ידעו כי ממרחק רב — כ־ 300 מטרים — מצלם אותם
צלם שהתמחה בצילום ציפורים ממרחקים גדולים.
אבל לא הצילום חשוב, ולא חשוב שמאות מיליונים ראו את
הסרט הזה במלואו (ולא את הגירסה המצונזרת והממותקת,
ששודרה בטלוויזיה הסובייטית הישראלית) .חשוב איך רואים זאת
חבריו־לקיבוץ, מחנכיו, שכניו.
קשה לי להעלות על דעתי מעשה יותר בזוי, שפל ופחדני מצד
חייל מאשר התעללות בשבוי כבול. הקיבה מתהפכת ממש

אורי אבניי

כשחושבים על זה. זהו מעשה של תת־אדם. אילו היה קרוב־מישפחתי,
הייתי מפנה לו עורף לצמיתות. בקיבוץ קרה ההיפך.
אני מבין הורים המתייצבים לימין בנם בשעת צרה, גם צרה
שכזאת. גם אביו של הש״ג במחנה־גיבור התייצב לימין בנו, כדי
לסעוד אותו בימי־שפלו. בשביל זה יש הורים.
(אגב, הסאדיסט משכם והש״ג מקריית״שמונה צמחו על אותו
העץ. סאדיזם ופחדנות הם תופעות״תאומות בצבא).
אולם להתייצב לימין בן בצרה — אין בכך ולא כלום עם
הצדקת מעשיו השפלים. אפשר לסעוד בן ולתמוך בו, כדי למנוע
את התמוטטותו, מבלי להצדיק את מעשיו, ובוודאי מבלי להפכו
לגיבור, לאיש־מופת.
אך כך, נדמה לי, עשו אנשי״הקיבוץ. זהו הרושם שקיבלתי.
האם קיבוץ גשר מצדיק התעללות סאדיסטית בבני־אדם,
מעשה מן הסוג שעד כה ייחסנו אותו לנאצים?
כאשר רואיין חבר־הקיבוץ, ניצול־השואה שהראה את המיספר
על זרועו, היה נדמה שכן. אמנם, הוא התפתל. אבל הוא הצדיק.
החייל אינו אשם. העמידו אותו במצב כזה( .איזה מצב? מעשה כזה
אינו צריך לקרות בשום מצב!) הוא קיבל פקודה( .האם לא אמרו
זאת גם שומריו של אותו איש במחנות, אחרי־מעשה?) הוא התרגז
מפני שקרעו לעיניו את דגל־ישראל( .האם לא ראה אותו חייל
עשרות פעמים כיצד קורעים חיילים ושורפים את הדגל הפלסטיני?
האם לא עשה זאת בעצמו?) וכן הלאה.
תירוצים דחוקים. וגם מבישים.
מה שמתגלה כאן הוא תהום. אם חברי קיבוץ גשר מסוגלים
בכלל להצדיק מעשים כאלה, יש לבחון כיצד חינכו את החייל הזה.
הרי הוא גדל באווירה שהם יצרו. אם הקיבוץ מצדיק מעשה כזה
של חניכו, תחת לכסות את פניו בבושה ולקרוא לחשבון־נפש מן
היסוד, הרי הקיבוץ אינו עוד מה שחשבנו שהנהו.
הקיבוץ אכן הזדעזע — מכך שאנשי המישטרה הצבאית אסרו
את החייל בחדר־האוכל. בעיני הקיבוץ, זהו מעשה נורא הרבה
יותר מאשר ההתפרצות הסאדיסטית החייתית. החייל עצמו צולם
כשהוא צוחק.
מייסדי התנועה הקיבוצית בוודאי מתהפכים בקיברם.

קפטן לינץ ויורשי!
מעשה־הלינץ׳ ב״משתף־הפעולה״ בכפר קאבטיה גרם לי לתהות
על מקורו של מושג זה.

תמיד האמנתי כי לינץ׳ היה איש מיסכן שנתלה על־ידי
אספסוף, ושכמותו העניק את שמו לאלפי מעשים דומים לאחר-
מכן, בעיקר תליית שחורים בידי לבנים צמאי־דם.
בדקתי ומצאתי שאין זה כך. נהפוך הוא.
מישפט־לינץ׳ נקרא על שמו של אחד סרן ויליאם לינץ׳ ,בן
וירג׳יניה שבארצות־הברית, שזכה בשנת 1782 בחסינות על
מעשיו, אחרי שנהג להעניש עבריינים כראות עיניו, בצורה בלתי-
חוקית.
משמע, במושגים של ימינו, לינץ׳ זה היה אופייני דווקא
למתנחלים, ה״לוקחים את החוק לידיהם״ .יתכן שאפשר לראות בו
את-אחד מאבותיהם הרוחניים של אנשי הקו־קלוכס־קלאן, שהם
מצידם האבות הרוחניים של המתנחלים שלנו. לא במיקרה באו
רבים מהם מארצות־הברית.
ומעניין לעניין באותו העניין: ראיתי בטלוויזיה את המתנהלת,
שצעקה בזעם: תנו לי כסף, ואני ארד מן הארץ עם הילדים שלי!
נדמה לי שדיברה על 80 אלף דולר, שהשקיעה בביתה
בהתנחלות.
מסתבר שבעיני אותה אשה יש רק ברירה אחת: או החיים
בהתנחלות בשטחים הכבושים או ירידה מן הארץ. בעיניה אין כלל
אפשרות שלישית, כגון לחיות כאדם הגון בבאר־שבע, בגליל,
בחיפה או בתל־אביב.
פטריוטיזם מוזר.
ובמחשבה שניה: מדוע לא? מדוע לא לשלם לאנשים אלה
עכשיו 80 אלף דולר למישפחה, ולהיפטר מהם אחת ולתמיד? זה
יהיה הרבה יותר זול מאשר להתמודד עם הצרות, שהם יגרמו לנו
בהמשך הדרך.
ארכיאולוגיה פרטית
חייו של אדם מורכבים מרבדים רבים, זה על גבי זה, כמו אתר
ארכיאולוגי.
בשבוע שעבר נערכה חפירה ארכיאולוגית בכמה שכבות של
חיי.
זה היה ביום השני. הוזמנתי להקלטת התוכנית ח״ם שכאלה
על רות דיין.
עם רות ריין היו לי תמיד יחסים מוזרים. בשיא המאבק שהיה
נטוש בין משה דיין וביני, כאשר חשפנו את הגניבות הארכיאולוגיות
שלו ותקפנו את מדיניותו הרת־האסונות, טיילתי לא
פעם עם רות דיין ברחבי הארץ, כדי לבקר בכפרים הערביים שבהם
אירגנה תעשיית־בית. על כך הגיש אמנון לין שאילתה בלישכת
מפא׳׳י: איך זה מסיירת אשתו של השר משה דיין בכפרי־מיעוטים
עם עוכר־ישראל כמו אורי אבנרי?
אני אוהב את רות, מפני שהיא נערה ניצחית — נאיבית,
נלהבת, מעורבת, אידיאליסטית. פעם, כשטיילתי איתה ועם יעל
בתה ושמעתי את הבת אומרת לאמה מה לעשות ומה לא,
התלוצצתי :״זה נשמע כאילו יעל היא האם, ורות הבת.״
אחר־כך נפגשתי עם רות כאשר הקמנו ביחד את מחנה־של״י,
שהטיף להידברות עם אש״ף ולהקמת מדינה פלסטינית לצד
ישראל. בבחירות של 1977 היינו שנינו מועמדי של״י לכנסת.
אבל לא על כל אלה חשבתי, כאשר ישבתי והקשבתי להקלטת
התוכנית. על התפאורה צוייר המושב נהלל, כפי שהיה בשנת
, 1934 כאשר רות דיין, בת־האצולה הירושלמית, החליטה ללמור
שם חקלאות. הציור השקיע אותי בים של זיכרונות.
כי ב־ 1934 חייתי גם אני בנהלל. הייתי ילד בן ,10 עולה חדש,
והוריי שלחו אותי לגור אצל איכרים (אז היו עדיין איכרים)
בנהלל, כדי ללמוד ולהשתרש.
כאשר רות וידידיה דיברו על החיים בנהלל של שנות ה־,30
חזרו אלי הזיכרונות מאז, המראות והריחות: המעגל של 75 הבתים
הלבנים הזהים של המושב, השביל העגול שהיה ענן של אבק בקיץ
וים של בוץ בחורף, הפרדה שנפלתי ממנה, הכרמים שעבדתי בהם,
הפרות והתרנגולות שהאכלתי, הזיתים, החלבה, התה, העבודה
המפרכת, העוני, חורשת־האקליפטוסים.
שעה קלה אחרי שיצאתי מן ההקלטה קפצתי לרגע למסיבה
לכבוד חיים שיף, המלונאי, שחגג
את יום־הולדתו. לא קל לסבול
את חיים שיף, אבל הוא אדם
בונה, תרתי משמע, ואני מעריך
את מיפעלו.
שיף היה חבר אצ״ל, וכמעט
כל הבאים למסיבתו היו ותיקי
״המישפחה הלוחמת״ ,בני
60־פלוס שהיו גיבורים וטרוריסטים
כשהיו בני 20־פלוס.
ארבע שנים אחרי שיצאתי
׳ מנהלל הצטרפתי לאצ״ל. במסיבה,
כשהתחילו מרדכי ציפורי
וחבריו לשיר את שירי האירגון,
ז׳בוטינסקי
בתערובת של התלהבות, נוסטלגיה
ואדי־אלכוהול, לא יכולתי להימנע מלהצטרף קצת לשירה.
השירים האלה מזכירים לי כמה רגעים גדולים של חיי. אני זוכר
את כל המילים בעל־פה. הצעירים במקום התפעלו כששמעו אותי
שר שתי נדות לירדן /זו שלנו זו נם כן — אגב, הימנון המתאים
כיום לאש״ף. וגס שירו של זאב ז׳בוטינסקי :״שא אש להצית, אין
דבר! /כי שקט הוא רפש /הפקר דם ונפש /למען ההוד הנסתר...״
אלה הן שתי שכבות עמוקות בחפירה הארכיאולוגית הפרטית
שלי, מהזמן הקדום ביותר. כמעט בתחתית.

התייר ה־ 18 מיליון מסיבת־פורים גריאטרית *
דוגמנית במים קרים הזיכרון המופלא של דן כנר
במיסדרונות הכנסת מהלכת
בדיחה חדשה :״מי הוא התייר
ה־ 18 מיליון שהגיע לישראל?״
תשובה: שר התיירות, אברהם

שריר.
בשבוע שעבר הגיע דני
קורן, הגיס של שר־האוצר
משה ניסים ומנערי יגאל

אלון בעבר, לביקתה. שם חיכתה
לו מסיבת־הפתעה לרגל יום־
הולדתו ה־ .43 בין החוגגים נראו•
חברי־הכנסת מיכה חריש
ונאווה ארד, והפרשן המדיני

חנן קריסטל.

קריסטל נראה מאושר
בימים אלה: אחרי חרם ממושך

11 *1111 11 ״111 נער״השעשועים של שנות ה־ 50 ואיש־עסקים
1 #1.1 11 1מצליח מאוד בהווה, מתגורר בשנים האח רונות
בחו״ל, בעיקר בלונדון. בימים אלה הגיע במפתיע ארצה, כדי
לברר אפשרות של כניסה לעסקים בישראל. הוא הוסיף שהוא שוקל
כעת שיבה לארץ לצמיתות. עם הגיעו ארצה חידש קשרים עם
חברים, שעידכנו אותו לגבי חיי-הלילה והחברה של תל״אביב.

מצד משה ארנס על עיתונו,
חדשות, מאז שעבר הצהרון את
חוקי־הצנזורה בפרשת אוטובוס
,300 התחדשו היחסים בין
הצד,רון לבין שר־הביטחון בעבר.
זה קרה בתיווכו של קריסטל,
כמובן.
אשת-החברה ברוריה
בוטקובסקי ערכה בביתה
מסיבת־פורים גדולה, שנושאה
היה ״הקוקו והסרפך. המוזמנים
התבקשו להתחפש בהתאם לאופנה
שהיתה נהוגה באותם
ימים. בין האורחים הרבים היו
מנחם סבידור, יושב־ראש
קרן ריבי, ואשתו רעיה. הוא
נמנע מלהתחפש, אך רעייתו
באה לבושה כבת־קיבוץ משנות
ה־.40
במסיבה הגריאטרית שערכה
מירד! אברך בלטה
ג׳ואן אדרי, גרושתו של חבר־הכנסת
רפי אדרי, שהתחפשה
כזונה צרפתיה משנות ה־,30
והיתה סכסית במיוחד.
קלריטה נתן, אשתו
הצבעונית של אייבי נתן, נשמעה
אומרת לג׳ואן אדרי באירוע
זה :״עכשיו את צריכה חברים. אז
טלפני!״
בישול המינוי של מאיר
שיטרית כגיזבר הסוכנות היהודית
אירע דווקא כששיטרית•
שהה בחו״ל. עוזריו של משה
ארנס איתרו את רות, אשתו,
בפגישות״עבודה, וביקשו ליצור
עימו קשר דחוף. שיטרית חשדה
שהמדובר בהתפתחות רצינית,
וניהלה שיחה־בטלפון־שבור עם
בעלה, באמצעות בתה, ששהתה
בביתם שביבנה :״תגידי לאבא
שיחזור כבר הביתה!״ שיטרית
עצמו תוהה אם לקבל את המינוי.
אם ינצח הליכוד בבחירות ויוכל
להקים ממשלה צרה, יש לשיט־רית
סיכוי להתמנות כשר. אך
אם ינצח המערך ויקים ממשלה
צרה, יהיה גיזבר־הסוכנות בעל
עמדת־מפתח בליכוד שבאו־פוזיציה.
אירגון
המפיקים והאמר־גנים
בישראל ערך הצבעה בין
חבריו לקביעת היושב־ראש השנתי
של האיגוד וחברי־ההנהלה.
לפי התקנון, מי שמקבל את מיס

עלח 1יךך | 1יצר אלת־ענק, והעניק לה את
1/1111 / 1\ 1הסיסמה :״אין אלה מלבד אלה, ויצחק
נביאה״ .על האלה החתים 89 סופרים, שדרנים, זמרים ואחרים,
וביניהם אלישע ילץ־מור, בנו של מנהיג־לח״י המנוח ועמוס קינן.

| 1ך י | ל 1 1ץ י| ך 1ד זמרת־הרוק מברית־המועצות, הצהירה, בהגיעה לארץ, שהיא נגד מדיניות-
\ 11X1-1 11-11 11 #1הכיבוש של ישראל. כשסיפרו לה על עצרת״המחאה הגדולה של תנועת ״קו
אדום״ ,שאמורה היתה להתקיים בכיכר מלכי־ישראל, הביעה את רצונה להשתתף באירוע. שעה לפני
תחילת העצרת היא נכנסה למיסעדה בחברת מלוויה, והזמינה בקבוקי־וודקה עבורם. אחרי שלוש שעות
של אכילה וסביאה במיסעדה היא נזכרה בקיום העצרת, אך זה היה מאוחר מדי, ובהתאם לתוכנית
שנקבעה לה היא המשיכה להצגה עלובי החיים, שם התנחמה בנשיקה מהזמר אבי טולדנו (לצידה).

פר־הקולות הרב ביותר נבחר
כיושב־ראש האיגוד. במשך שנים
רבות היה זה שמואל
צמח, שנבחר כיושב־ראש, אך
בהצבעה החשאית שנערכה הפעם
הוא קיבל מיספר־קולות זהה
לזה של המפיקה מרים עצ־יוני,
וכל אחד מהם חפץ בתפקיד.
ההפתעה הגדולה בהצבעה
היתה כשנודע שהמפיקים איתן
גפני ויצחק בן־ניסים, המכונה
״זיטו״ ,לא נבחרו להנהלה.
הדוגמנית פינצ׳י מור
התבקשה על־ידי חברת־קוסמ־טיקה
גדולה להדגים שימוש
במוצר חדש לעיני קניינים
ועיתונאים. הגימיק היה שהיא
תתרחץ בתוך גיגית גדולה
במירפסת של אחד החדרים של
בית־מלון הפונה אל הים, ותמרה

על גופה את המוצר החדש של
החברה. אך המארגנים לא לקחו
בחשבון את תנאי מזג־האוויר,
וביום האירוע היה מזג־האוויר
סוער במיוחד. הגימיק עמד להתבטל,
אך הדוגמנית לא ויתרה,
והתרחצה במים הקרים. במשך
דקות ארוכות עמדה במירפסת.
כשנשאלה לאחר־מכן איך
עשתה זאת, השיבה ששחייה
קבועה בבריכה חיסנה אותה
מפיגעי־הקור.
המנחה ח כנר מוכר
כבעל זיכרון מופלא. אך הוא לא
תיאר לעצמו עד כמה תשרת
אותו התכונה הזאת. כשהגיע
להנחות אירוע באחד מבתי־המלון
בהרצליה, התברר לו
שאחת מעדשות־המגע י שלו
נשרטה, ואינה בת־שימוש. מאחר
העולם הז ה 2636

רחל אבנרי, העולם הזה

\ 1ך 1ך הזמר היה אחד מבין עשרות האסנים שנטלו חלק בעצרת הגדולה נגד
4111 הכיבוש, שהתקיימה בכיכר מלכי־ישראל. אחרי הסיום התכנסו
1 11
האמנים מאחורי הבימה, וגוב עלה על משאית־ציוד והנציח את האמנים, כשהוא שומר על
ארשת־פנים רצינית. השחקנית שרי צוריאל(בתצלום משמאל) פגשה בשחקן הערבי ג׳אסן
עבאס והחליפה עימו רשמים על אחד השירים שהחזיקה בידה, שבוצע על־ידי האמנים.

אבי ולדמן, העולם הזה

הזמרת סי היימן (בתצלום למטה, מימין) עמדה גסמיד לאחותה, מעצבת־האופנה
המצליחה בילי היימן, ועשתה את הסימן ״וי״ לצלם. היא אמרה מילה אחת בלבד:
״פלססין״ .הבדרנית ריבקה מיכאלי(למטה משמאל) הצמידה למעילה מדבקה שנשאה
את המילים ״די לכיבוש״ .היא הסבירה לזמרת סי היימן(בתצלום לצידה) שלמרות רצונה
לא היתה יכולה להופיע על הבימה, בגלל היותה עובדת ציבור ברשות״השידור.

אבי ולדמן, העולם הזה

ונותרו לו כ־ 20 דקות לתחילת
הערב, הוא ביקש מאחת המארגנות
שתעבור איתו בעל־פה על
כל הפרטים והאביזרים שהיו
אמורים להיות מוצגים בתצוגת־

אבי ולדמן, העולם הזה

האופנה הגדולה. כנר הצליח
במשימה, ולא פיספס אף פריט
אחד.
בערב־התרמה לאגודת
ניצן הופיעה נשיאת־האגודה,

ישראל סלע

בנו של הצייר דן קדר, ממשיך בדרכי אביו. הוא
פתח תערוכת״ציורים ראשונה בתל־אביב.
יובל, בוגר ״בצלאל״ ,למד שנתיים ב״פלאס דול־ווז׳״ בפאריס,
והספיק לצייר את הקירות של אולם הווי״אי״פי ב״סינרמה״ .בין
מברכיו שהגיעו לפתיחה בלט רב־חובל נימרוד אשל, דודו של יובל.
נימרוד, שהתפרסם בשנות ה״ 50 כמנהיג מרד״הימאים, היה ידוע
כבחור נאה גבה״קומה. למעריצותיו מאז הסתבר שלנימרוד יש
ממשיך מבחינת מידותיו -יובל קדר גם כן מתנשא לגובה שני מטר.

יובל קדו

העולם הזה 2636

נלה יעקובי, אשתו של השר
גד יעקובי, בחליפת־קוקטייל
שחורה, וגנבה את ההצגה מכל
הנשים שנכחו באירוע. היא
עלתה לבימה, נשאה נאום קצר
וחזרה למקומה. הופעתה כל־כר
הרשימה את באי־האירוע, שגם
במהלר תצוגת־האופנה היו עיני
הכל נשואות אליה, דבר שגרם
לה לחוש באי״נוחות מסויימת.
הדוגמנית סמדר גנזי
ובן־זוגה, הארכיטקט עגנון
גרנות, חזרו לביתם בשעת־ערב
מוקדמת ומצאו את הדלת
פרוצה. גרנות חדר לבית בשקט,
ומצא בו שני פורצים המחטטים
באחד הארונות. הוא חזר לחדר־המדרגות
וירד עם חברתו לקרוא
לשכן, איש מישטרה, שגר בבית
הסמור. כשחזרו השלושה לדירה
כעבור כחמש דקות, מצאו אותה
כבר ריקה, ומתוכה נעלמו מכשירי
הטלוויזיה והווידיאו. הזוג
התייחס לעניין בהומור, מכיוון
שביום המחרת היה ממילא אמור
לעבור לדירה אחרת, כף שכל
הבלגן שנוצר לא מנע מהם מעבר
בתאריר המיועד.
ד״ר מינה צמח, אשת־הסקרים,
בילתה בשבוע שעבר
במסיבת פורים של קבוצת
צעירים בעלי פגיעה מוחית
מיזערית (.ס ,\ 1.8.מיני־מל-בריין־דאמאג׳)
.צמח, היא
היושבת־ראש של העמותה ״כפר
עידוד״ ,הנמצא עכשיו בשלבי
הקמה. יעד־ההקמה: בעוד שנתיים.
היא הגיעה לפרוייקט
בעיקבות ידידות קרובה עם אמה
המנוחה של אחת מחברות הקבוצה.
מדובר בקבוצה של 50
צעירים וצעירות, בני 18 עד ,35
הנמצאת עתה בשלבי גיבוש,
בחסותו של יוזם הפרוייקט, איש־

החיגוו יצחק יצחקי. הצעירים
הגיעו מחופשים, והם בילו
בשירה, ריקודים ומישחקים.
לימור, בתו בת ה־ 18 של

יצחקי, היתה בת־זוג מבוקשת
לריקודים.

רסנה בדק, זדדד אזדליאב
דנעמי רך; ₪

מעצב־האופנה עו ד ד פרו ביזור אוהב אוכל סיני. הוא
נהג לאכול יום-יוט א ת ארוחת-הצהרייס שלו, במשך תקופה
די ממושכת, ב מיסעדה סינית. לפתע החל חש ברע -בחי לות,
סחרחורות, הרגשה כללית לא־טובה. הוא הלך לבדיקות,
הרופא שאל ,.איזה אוכל אתה אוכל״ ,ואמר שהוא לא
מתפלא להרגשתו הרעה, כיוון שבכמה מן הנייסעדות האלה
נוהגים להוסיף לאוכל את המרכיב הכימי מוניסודיום גלוט-
מאט, זה מחדדאת הטעם, אבל באותו זמן גס גורם נזק

2.5קיר! נעזר 2,5

לגוף. בלי אוכל סיני חלפה הרגשתו הרעה, אבל לפני
שבועיים החליט פרוביזור לנקות את הגוף ואת הראש בצורה
יסודי ת, ועלה למשך שבוע לחוות-הבריאות.,מצפה-הימים״,
ליד ראש״פינה. הוא גם נרגע מהמ תח שבו היה שרוי והוריד
2.5קילו ממישקלו, בעזרת תזונה של ירקות בלבד,
התעמלות, יוגה, מסז׳ ,סאונה וג׳אקוזי. בזכות הרצאה של
די א ט אי ת ששמע שם, הוא המשיך את הדי אטה בבית, ותוך
שבוע הוריד עוד 2.5קילו. עכשיו ניתרו לו להוריד רק
חמישה נוספים, מה־ס? שהיו בהתחלה. ולפעמים, כשבא לו
לאכול אוכל סיגי, הו א מבקש מהמלצר שלא להוסיף לאוכל
שלו מוניסודיום גליטמאט.

אדי מור

מכוני אורית ושת אופטיקה:

אורית רשה אופטיקה
אופטומטריסטים מו ס מכי ם

באר שבע :״קרנית״ ,ו ח׳ קק״ל , 108 טל .057-77491 :בית שאן :״אופטיקה
אבי״ ,בנין השקם החדש, טל .06-587013 :בני ברק: בן ארי, רח׳ ירושלים , 16ט ל:
.03-795895 גבעתיים :״דוד בריל״ ,רח׳ ויצמן ,28 טל .03-315056 :חדרה:
שיוביץ אופטומטריסטים, רח׳ הרברט סמואל , 71 טל .06-323032 :חולון: דוד
ועופר אונגר, רח׳ אילת 36 נאות רחל, טל .03-877704:חיפה: מיכאל קוצר, רח׳
הרצל ,47 טל .04-665188 :טבריה :״אופטיקה אבי״ ,רח׳ הגליל, בנין לב הגליל,
טל.06-722851 :
כפר שמריהו: סידוב אברהם, מרכז מסחרי, טל .052-573540 ; 77330 :לוד:
״אורביטה״ ,רח׳ הרצל ,21 טל .08-246463 :נתניה: יעקב בובר, רח׳ שמואל
הנציב , 13 טל .053-335251 :ישראל מ״זנר, רח׳ שער הגיא ,6טל.053-24296 :
פתח־תקוה: קרן אור, רח׳ ההגנה , 11 טל .03-9301954 :ק. אונו :״מרכז
העדשה״ ,מרכז מסחרי רימון, טל .03-342048 :ראשון לציון :״אופק״ ,רח׳
רוטשילד ,64 טל .03-998022 :רחובות :״אורביטה״ ,רח׳ בית הפועלים ,9טל:
.08-454548״קרן אור״ ,רח׳ הרצל 168 קומה א, טל .08-455766 :רמת השרון:
אופטיקה ״דודי״ ,רח׳ סוקולוב ,43 טל׳ .03-493266 תל אביב: אופטיקה ״אור״,
ברודצק׳ , 15 טל .03-414007 :״קשר עין״ ,רח׳ אבן גבירול ,23 טל.03-280243 :
״שרלב׳״ ,רח׳ אלנב׳ , 53 טל .03-284911 :משרד: רח׳ המליץ 16 תל אביב, טל:
.03-297604

אווית-לואות כד• לחיות

ורם ו ]״יו רי ק״) ורטה ( למטו מי מין ) ואלוןפורת, יוזמי
ומארגני ו/יצעד ״קו אדום״ ,מספדים על הולדת הרעיון, עול הדרך הקשה בהוצאתו
לפועל, נול הקשיים שעמדו בווכם, וער מחשבותיהם הנוגעות רעתיו התנועה.
אי־השקט הרציני שדיהתחיל במילוזמח־הדבטן
011 .איבדתי
את השקט ושדה ל׳
פה,בכפר

״מיצ/נד הקו 0111111
111)01190191X11711
ואיינו!

סוגוסט׳

זה היה, נדמה לי, במוצאי-השבת. יוריק
טילפן אלי. ביקש שאתקשר בחזרה והסביר
שהוא מדבר מן הטלפון הציבורי בכפר.
בקושי שמעתי אותו. הקו היה משובש
מאוד. הוא אמר :״חשבנו מה עושים, מה
עושים, לאור המצב ומה שקורה בשטחים,
ואנחנו רוצים לערוד מיצעד מהגליל לירו שלים
״.הוא נשמע נרגש.
אחרי ימים אחדים נסעתי אליו לכפר. זה
היה בסוף חודש ינואר. בבית של עמל
ויוריק, זוג חברים טובים שלי מזה שנים
רבות, פגשתי בפעם הראשונה את אלון
פורת.
אלון היה נסער. הוא דיבר מהר ולקח לי
קצת זמן להבין אותו. הוא סיפר שיש לו
רעיון, שהתחיל כרעיון גראפי, ושאותו הוא
רוצה ליישם במיצעד״המונים שיצעד מ־ראש־הניקרה
ועד ירושלים. הרעיון של אלון
היה ״קו אדום״.
כשדיבר, היה בטוח שרוב העם חש
כמוהו, שהמצב בלתי״אפשרי, שרוב העם
מחפש דרך נאותה להביע את סלידתו
מהאירועים ומהכיבוש, ואחרי מחשבה הגיע
למסקנה שהדרך הטובה ביותר היא לערוך
מיצעד ארוך. לא הפגנה חד״פעמית, אלא
מיצעד שיעבור ליד פתחי הבתים, ברחובות
של ערים ויישובים.
אלון דיבר כמו מתוך חלום. הוא נשמע
רומאנטי. הוא היה בטוח שמיצעד כזה יס־חוף
אליו את המוני אזרחי״ישראל, שייצאו
בדרך זו להביע זעקה ומחאה נגד הכיבוש.
הוא רצה ללכת אל האנשים, לבתיהם, ולא
לקרוא להם לבוא להפגנת-המונים בתל-

אביב, אלא להביא את ההפגנה אליהם.
יוריק היה קצת יותר מציאותי, ואחרי
שיחות עם חברים אחדים, התחיל להריח
את הבעייתיות שברעיון.
קשה לתאר את ההבדל בין שיחתי
הראשונה עם השניים לפני חודש, לבין
שיחתי האחרונה איתם בשבת, שלושה
ימים אחרי תום המיצעד.
לאיש מהם לא היתה קודם כל נגיעה
לפוליטיקה. מדי פעם הם השתתפו בהפגנות

הם התחילו לפעול מייד באופן אינטנסיבי
ביותר. הם זנחו את בתיהם ומיש־פחותיהם
-לאלון ולאורה ארבע בנות,
ליוריק ולעמל שני בנים -והתמסרו באופן
מוחלט לעניין עצמו.
בהתחלה הם לא ידעו אל מי לפנות, מה
צריך לעשות, איך ליישם את הרעיון. הם
התקשרו לכמה חברים טובים -חלקם
עיתונאים, חלקם אנשי־שמאל ותיקים, חלקם
חברי־ילדות -פישפשו בסיפרי־הט
״היו
לס שלושה עקרונות: ושידה בדודה גגו הגיבוש,
שיחורפשלה יתדי־ערבי, ואיחוד של בל הגופים הסגוס
ללנה למען המטרות הללו״
של תנועות־השלום בארץ. הם שוחחו מדי
פעם עם חברים על המצב, קראו עיתונים,
צפו בטלוויזיה, אך שום דבר מהדברים
האלה לא נעשה באופן שיטתי, ובוודאי
שלא באופן מיקצועי.
הם היו יותר מנאיבים. הם האמינו
שבתוך ימים אחדים יצליחו לאחד את כל
התנועות והגופים המרכיבים את מחנה״
השלום הישראלי. הם האמינו שמפני המצב
הקשה, אין מקום ל״מילחמות־היהודים״.
הם האמינו שיוכלו, בפעם הראשונה, להקים
התארגנות שבה יפעלו במשותף, ובאופן
שווה, אזרחי ישראל -יהודים וערבים.

לפונים שלהם, דלו שמות ומיספרים, התקשרו
עם דוברים של תנועות״שלום ומיפ-
לגות-שמאל, קבעו פגישות, נסעו, דיברו,
דחפו, לחצו. הם לא ויתרו, לא בחלו באיש
או בגוף, לא התביישו. הם דחפו כמו
בולדוזר.
רבים מאלה שדיברו איתם ניסו לרפות
את ידיהם. אמרו להם שאי-אפשר לארגן
אירוע כזה בתוך זמן קצר, אמרו להם שאין
שום סיכוי להביא ביחד את אנשי ״שלום-
עכשיו״ עם ערבים מהגליל, אמרו להם
שחברי מפ״ם ורץ לא ילכו עם רק״ח. אמרו
שזה לא ילך. אבל הם לא היו מוכנים לוותר.

הם נפגשו עם כולם, ניסו לשכנע את
כולם. הם היו נקיים מפוליטיקה, נקיים
מתככים ומאינטריגות וממריבות ישנות
רבות־שנים. הם היו בעד ולא נגד.
יוריק ואלון גרים עם עוד 20 מישפחות
בכפר בשם כליל בגליל־המערבי. זה כפר
שיושב על אדמות פרטיות, שכל תושב רכש
בעצמו. לכל מישפחה דונמים אחדים, חלק
מהמישפחות קנו כמה עשרות דונמים. הכפר
הוקם לפני 10 שנים, ואלון היה מן הרא שונים
במקום. כל מישפחה בנתה את ביתה
בעצמה, על השטח שלה, כך שהמרחק בין
בית לבית הוא גדול מאוד וביקורים בין
הבתים נעשים בעיקר ברכב. במרכז הכפר,
על גיבעה, יש מיבנה ובו טלפון ציבורי,
ודרך הטלפון הזה נוהלה חלק
מהמערכה.
אלון הוא פסל, ומתפרנס ממכירת החלב
של עדר-העיזים שלו לכפרים ערבים בס ביבה.
יוריק
ועמל עברו לכליל לפני שנתיים.
יוריק הוא משורר, שהוציא לאור ספר-
שירים, והוא מתפרנס מעבודתו כעורך
ספרים וכיתבי-עת ומאימון כדורסל בגליל
המערבי.
שבועיים אחרי שבישלו את רעיון
המיצעד, אירגנו השניים את כינוס״היסוד
של תנועת ״קו אדום״ .בכינוס היו 60 או 70
איש, יהודים וערבים, בעיקר מן הגליל, אך
גם ממרכז הארץ. בכינוס קראו השניים מעין
״הצהרת־כוונות״ ,שעמדה על שלושה עק רונות:
הבעת דיעה נחרצת נגד הכיבוש,
שיתוף שווה ומלא בין יהודים וערבים

״ מיצ עד הקו ה אדו ס וו ל ד באופן ספונטאני!
(המשך מעמ 1ד ) 15
ושיתוף כל הגופים, התנועות והאירגונים
המהווים את מחנה־השלום הישראלי.
היו בכינוס נציגים של כל התנועות. היו
שם אנשים מ״שלום עכשיו״ ,מרק״ח, מהרשימה
המתקדמת לשלום, ממפ״ם, מה״
שומר״הצעיר, מקיבוצי התק״ם, מתנועת
״המיזרח אל השלום״ ,מרץ ואחרים.
כולם, ללא יוצא מן הכלל, תמכו ברעיון
ובהצהרת-הכוונות של השניים. כולם הבטיחו
שיעשו כל מאמץ, כדי לשכנע את
הגופים שבהם הם חברים, כדי שאלה יתמכו
ויצטרפו ליוזמה.
עם ״שלום עכשיו״ היתה לשניים בעייה.
בדיוק באותו היום החליטה התנועה לערוף
בחופשת הפורים מיצעד מכפר-קאטם לירושלים.
אחרי טידרת״פגישות ויתרו אנשי
״שלום עכשיו״ על המיצעד שלהם, והבטיחו
לתמוך במיצעד של ״קו אדום״ .הם ביקשו
פירוט של המקורות הכספיים של התנועה
החדשה ופירוט של הסיסמות שיינשאו
במיצעד.
ההחלטה על הסיסמות היתה קפדנית
ביותר, וקבעה מיספר מצומצם של סיסמות
שהיה מקובל על כל הגופים והתנועות.
המשרה היתה לאסוף כמה שיותר אנשים
למיצעד.
במקביל למגעים עם התנועות, נערכו גם

בתל-אביב, שבה עמדו זמרים עבריים מן
השורה הראשונה, לצד זמרים ערביים
מהשורה הראשונה, ריגשה אפילו את אלה
מבין המפגינים שצברו כבר שעות-הפגנה
רבות במהלך השנים. גם הופעתו של הפרופסור
ישעיהו לייבוביץ בעצרת בירושלים
ביום שלמחרת, השאירה רושם עמוק.
ואולי הדברים האלה הביאו את אנשי
השמאל להכרה שאסור לתת לתנועה לגווע,
וכי חייבים להמשיך בפעילות.
המיצעד עלה לתנועה 61 אלף שקל.
בינתיים נשארו חובות של 30 אלף שקל,
שאותם צריך לכסות בזמן הקרוב.
גם אלון וגם יוריק, שעברו קורס מזורז
ומעמיק בפוליטיקה, אינם מוכנים להמשיך
ולשאת את התנועה על כתפיהם. הם מתגעגעים
לחזור לכפר השקט ולחייהם היומיומיים.
שניהם יהיו מוכנים להמשיך בפעילות,
אך לא בקו הראשון. הם מעדיפים
שמישהו אחר יעשה זאת.

• של מי היה הרעיה?

אלון: הצעד הראשון היה אמנותי. מעין תגובה.
האי־שקט הרציני שלי התחיל במילחמת־הלבנון.
שם איבדתי את השקט שהיה לי פה,
בכפר.

• מה בדיור! לדה?

הניקרה ולהתחיל לצעוד משם. היו לי עוד כל
מיני רעיונות, אבל הצעדה נראתה הדבר הכי
מעשי. והיתה המון תמימות. חשבתי שמאות
אלפים עוברים את אותן התחושות שאני עובר,
ובאותה עוצמה.

• מדוע חשבת כך?

אלון: ישבתי אצל חבר שלא מתערב בדרך־
כלל בפוליטיקה, ואמרתי לו שלדעתי צריך
ללכת עם שלט גדול. הוא נורא התלהב ואמר:
,יאללה, נלך עם הכבשים.׳

• ומה היה הצעד הראשון אחרי
הרעיון?
אלון: להתחיל לחשוב למי לטלפן.
יוריק: באותה השבת טילפנתי לשני חברים,

או יותר. ואחר־כך התחלנו לנסוע ולדבר עם
אנשים.

• אנשים נענו ברצון, או שהם חששו?
יוריק:
חלק מהאנשים נענו, אחרים נענו
בחשש.

• ממה חששו?
אלון: היו יהודים שחששו מזה שיש ערבים,

היו שחששו שזה רק״ח, היו שחששו שזה אש״ף.
היו כאלה שחששו מכך ששניים שאינם מוכרים
מארגנים את כל העניין ושאלו אותנו מי אנחנו.
והקטע הכי בוטה ומכוער היה עם שלום עכשיו.

•למה?

אלון: כי כשבן־אדם חסר ניסיון במגעים
פוליטיים בא לדבר עם אדם מנוסה, יש למנוסה
שתי ברירות. הוא יכול להיות אנושי ומתחשב, או
שהוא יכול לנצל ולשחוק. לא תיארתי לעצמי
שלשלו עכשיו יהיה אינטרס לשחוק את הרעיון.
יוריק: השלב הראשון היה למכור להם את
הרעיון, ואז פתאום התברר שאין למי למכור.

• מה זאת אומרת?

יוריק: הם העמידו תנאים. אנחנו באנו למכור
רעיון, אמרנו שאנחנו רוצים שיתוף־פעולה עם
הערבים, אבל הם העמידו תנאים. בסוף נתנו לנו
שלוש אפשרויות לשיתוף־פעולה. כאזרחים אי־אפשר
היה לקבל אף אחת מהן.

• התייאשתם?

אלון: לא ויתרנו עד הרגע האחרון, עד שה־מיצעד
הגיע לתל־אביב. אף־על־פי שהיו כאלה
שאמרו שצריך להילחם בהם, אנחנו עשינו כל
מאמץ שהם ישתתפו.

• וזה הבהיל אותכם?

אלץ: זה הרגיז אותנו, זה כאב לנו.

• היו ריגעי שבירה?
אלץ: בוודאי שהיו.
• למשל?
אלץ: היו רגעים שחשבתי: מה אני בכלל
עושה בביבים האלה של הפוליטיקה?

העצרת בירושלים: הפרופסור ליבוביץ נואם בגשם*
.ביקשנן דבר קשה: ללכת!״
מגעים עם אמנים, אנשי-רוח ואינטלקטואלים,
כדי שאלה יופיעו וינאמו בעצרות.
הוחלט לערוך עצרת בסיום כל יום צעדה,
שבה ינאמו שני נואמים -יהודי וערבי -
ויופיעו אמנים. היה ברור שאיש מן הנואמים
לא יהיה חבר במיפלגה כלשהי.
העבודה האירגונית היתה מתישה והצריכה
כוחות רבים. יוריק ואלון התרוצצו
בכל הארץ ובעצם נשאו את כל העניין על
כתפיהם. ככל שהתקרב מועד המיצעד הם
נדהמו לגלות שהבטחות שקיבלו מתמוססות,
וכי אנשים וגופים, שהביעו תמיכה
והזדהות, התחילו לחבל בעניין.
רק״ח, שהבטיחה השתתפות גדולה של
אנשים, לא קיימה את הבטחתה ומיספר
הצועדים הערבים ביום הראשון למיצעד
היה קטן ביותר. גם בעצרת של היום
הראשון, שהתקיימה בעכו, לא היתה הש תתפות
ערה יותר.
אנשי ״שלום עכשיו״ אמרו לחבריהם
שהם אינם תומכים בהתארגנות, מכיוון
שלא ידועים המקורות הכספיים שלה -
למרות שאלה פורטו בפניהם עד השקל
האחרון -ושהם אינם יודעים מי עומד
מאחורי ההתארגנות -אף־על״פי שהיה
ברור שמי שעומד מאחוריה הם שניים:
יוריק ואלון.
יתכן שהמיצעד קיבל את הדחיפה הג-
דולח והחזקה ביותר דווקא כשהגיע לתל-
אביב.
מחוסר תקציב לא הוצפה העיתונות
במודעות על המיצעד, ולכן מיספר המיש-
תתפים לא ענה על ציפיותיהם של השניים.
אך למרות זאת, בתל-אביב, בפעם הראשונה,
הצליחה תנועת ״קו אדום״ להעלות
על בימה-העצרת עשרות אמנים שמעולם
לא העזו להביע אמירה פוליטית. העצרת

אלון: המילחמה עברה לי מעל לראש. אתה
בונה משהו לדורות, חושב על כל פרט, ופתאום
הכל מתערער לחלוטין. היו לי הזיות על מחלקת־טנקים
שיורדת כאן בוואדי שליד הבית שלי.
התגברתי על זה, עד שהתחילה ההתקוממות,
עד שראיתי את הדיכוי.

• איך ראית, בטלוויזיה, בעיתונים?

• לא רצית להיכנס לפוליטיקה?
אלץ: לא, ואני עדיין לא רוצה.
•למה?
אלץ: כי זה שטח־פעילות מאוד צר ומוגבל.
• אבל זה שטח פעילות רב־השפעה.
אלץ: אני לא יודע. לפי הניסיון שלי קשה לי

לראות את ההשפעה. ואני מודד את מיספר
האנשים שיצאו מבתיהם והצטרפו.
יוריק: אתה מבקש מאנשים דבר מאוד קשה.
אתה מבקש מהם ללכת, לא רק לחתום על
עצומה.

אלון: שמעתי חדשות, ראיתי טלוויזיה, לא
הרבה. אבל הייתי פעם בעזה, אני יודע מה זה
ואני יכול לראות את ההקצנה. ואז, אחרי שהייתי
בעזה, עזבתי את הארץ.

• אתה מתכוון לקושי הפיסי?
יוריק: כן.

אלון.:ב־ ,1973 מייד אחרי השרות הצבאי
שלי.

״הייתי חייל בעזה
בימזיו, ששית, מה
שששים היום. אבר אן
ודה יותר ממקר, יותר
אטשי, ודה יותר ריסון׳

• מתי זה היה?

• שרתת בעזה בתקופת השרות
הסדיר?
אלון: כן, בתקופה של אריק שרון.
ודיכוי ההתקוממות עכשיו הזכיר לי את
התקופה ההיא, את הכל. פתאום חשבתי מה אני
בונה? למה אני בונה? הקיום והשקט פה נעשה
רועם ואבסורדי. ואז התחלתי לדבר.

• עם מי?

אלון: עם חברים בכפר. פתאום שמתי לב
שאני מדבר עם חברים רק על הנושא הזה.
הפסקתי לדבר על דברים אחרים. ודרך שיחות
עם החברים הגענו לרעיון הזה.

• של מי היה הרעיון של ״קו אדום״?
אלון: שלי.
• איך זה נולד?
אלון: התחלתי לדבר עם דויד ריב. היו לי

איתו ויכוחים על נוך אקטיביזם ואקטיביזם. הוא
תמיד משתמש באמנות שלו בקו ירוק. חשבתי
שהקו הירוק מאדים כל הזמן ואמרתי, :אדום׳.
אמרתי שצריך לקחת שלט גדול, ללכת לראש*
סיסי ;/הדוקטור שלסה אלבז, ראש התרועה
.הסהרה אל השלום״

אלץ: קיים גם הקושי האירגוני.
יוריק: זה שילוב של כמה מחוייבויות ביחד.
זה שונה מהפגנה. ואם אני צריך להיות רב־השפעה,
אני לא חושב שאני רוצה להיות כזה.

• אבל אתה הרי רוצה לשנות, זו
המטרה?
יוריק: בסדר, אבל כדי שאני אהיה עמוק

בתוך כל זה אני דורש מעצמי יותר, אני דורש
מעצמי לדעת מה נכון ומה טוב, ואני לא חושב
שבקרוב זה יוודע לי.

• אז למה הלכתם על הרעיץ מההתחלה?
יוריק:
ההתחלה נבעה מתוך פגיעה ריגשית.

הפרת האיזון שלי היתה ריגשית, זה היה משהו
מאוד אינסטינקטיבי, וגם התגובה היתה מאוד
אינסטינקטיבית.

• זאת אומרת שרצית לעשות משהו
כדי להשקיט את המצפון שלך?
יוריק: זה דומה אולי למישהו שמרים יד כדי
לגונן על הפנים שלו. כך היה נראה הרגע הראשון
שבו החלטנו לעשות את הצעדה. ומבחינתי
זה היה רגע של אובדן שלישה.

• מאיזו בחינה?

יוריק: מבחינת ההערכה לתוך מה אני נכנס,
על מה אני מוותר, למה אני מתחייב ולאיזו תקופה.
ואז,
אחרי הכינוס הראשון של האנשים, שבו
נכחו 60 או 70 איש, יהודים וערבים, חשבתי
שנוכל להיות בצד ואחרים ימשיכו לארגן. אבל
אחרי יומיים התברר שצריך לעשות הערכה מחודשת,
ואז, בפעם הראשונה, הייתי צריך לשקול
את הדברים במלוא ההיקף שלהם, והתברר לי
שמדובר במחוייבות טוטאלית למשך חודש לפחות.

איזו הקרבה נדרשה ממך?

יוריק: הכל. הקרבה טוטאלית. התמסרות
טוטאלית. לא יכולתי להמשיך לעשות את מה
שאני עושה, לא יכולתי להמשיך לפגוש במי
שאני רוצה לפגוש, לא יכולתי להמשיך לדבר עם
מי שאני רוצה לדבר.

• אבל עשית את מה שעשית כי

רצית להשפיע.
יוריק: כן, בוודאי. חשבתי שטמון כאן כוח,

ושלושת העקרונות שקבענו — עמידה ברורה
נגד הכיבוש, שיתוף־פעולה יהודי־ערבי והאיחוד
של כל מי שרוצה לתמוך במטרות האלה, תוך
שמירה על עיקרון אי־מיפלגתיות — הם דברים
נכונים ונחוצים. חשבתי שגם אופן הביטוי שלהם
נכון.
למה אני הייתי צריך לארגן את כל זה? כי אף

״במישור של היציאה נגד
הכיבוש יש לי עכשיו
הדגשה שהח־ן־ יותר
ארוכה ממה שחשבתי
שתהיה״
אחד אחר לא קם ועשה, למרות שהיו הרבה
קריאות דומות. וכשהבנתי מה הכוחות שאני יכול
להקדיש לזה, כשראיתי את מעט הקשרים והיכולת
שלי ושל עמיתי, הבנתי שיהיה צורך
להתחייב מבחינה טוטאלית.
אלץ: ראיתי שבמיסגרת האמירה האמנותית

הגבול הוא מאוד צר.

• אתה מתכוון ליכולת ההשפעה של_
האמירה האמנותית?
אלץ: בוודאי. לא רציתי שהאמירה האמ־

נותית תהיה כולה פוליטית. זה לא כלי שיכול
להכיל את הצעקה. זה לא כלי להוציא דרכו את
האמירה לרחוב בצורה אלמנטרית. צריך היה
לצעוק צעקה שתהדהד בכל הארץ.

• היית קצת נאיבי, לא?
יאלץ:
מאוד.
• מה חשבת שיהיה?
אלץ: חשבתי על 500 אלף. אחרת לא הייתיי*

מאוכזב מ־ 15 אלף שהשתתפו. צריך 500 אלף
איש שחושבים כך כדי ליצור שינוי ממשי.

• אתה הרי חשבת שתלך מראש־הניקרה,
שתעבור ליד בתים של אנשים
והם פשוט ייצאו מן הבתים ויצטרפו
אליך.
אלץ: נכון. אז התגלה לי כל נושא הפירסום,
ואיך לחמם את הקהל על העניין, וזה עסק מסואב.
לא חשבתי שאני הולך להיות איש־מכירות.
אפילו אם מה שאני מוכר זה רעיונות נעלים 1

• אם כך מדוע נשארת בעסק עד
הסוף?
אלץ: בגלל העידוד. הרעיון הוזן על־ידי
הרבה אנשים. נקודת־המיפנה היתה בכינוס כאן
בכליל. פתאום ראיתי את התגובה של השכנים
הערביים. היתה תחושה של שיתוף מלא.

• לא היה ספק בשיתוף־פעולה עם
ערביים?
אלץ: לא היה ספק ברצון שלהם. הזמנו אותם,
והם אכן הופיעו. פתאום קם ועד משותף היושב
וחושב ומתכנן ביחד. ובמישור הזה, של שיתוף-
פעולה יהודי־ערבי, יש פה התחלה טובה.
במישור של יציאה נגד הכיבוש, יש לי עכשיו
הרגשה שהדרך יותר ארוכה ממה שחשבתי.

• למה אתה מתכוץ?

אלץ: היתה לי תחושה של, הגיעו מים עד

נפש׳ וחשבתי שלהרגשה הזאת שותפים יותר
אנשים.

• כלומר היה לך חלום שהתנפץ?

אלון: ודתה תחושה שהתבררה כחלום בלבד.
אבל אם אני לוקח את כל הדברים החיוביים
שקרו, זו היתה בעצם קריאה. קריאה לאנשים
להגיב, לא להבליג. לשכנע את האמצע הדומם,
להגיע להקצנה ברורה של הדברים. הרגשה
שבזמן כזה אי־אפשר להתחבא מאחורי אפרוריות
של מחשבה, שבזמן כזה צריך להיות נחרץ.
י אבל בסו־הכל זה היה מעודד לראות שאתה

..שיט עכשיו השגיוו
ים שלוש אפשרויות
דשיחוף־בשוה, ואי־אפשר
היה יקבו אן
שזח מחד
״ ^1א צועק לבד. שיש כמה אלפי אזרחים שמוכנים
היום לדבר ולומר את הדברים. השתתפות הא-
מנים היתה הפתעה מחזקת.

• לך, באופן אישי, יש שיתוח־פעו־לה
עם ערבים?
אלון: יש לי מערכות־יחסים של 10 שנים עם
שכנים ערביים שאני חי בקירבם. גם מבחינת
העבודה וגם מבחינת יחסים חברתיים.

• אבל אתה פסל.

אלון: אין לי קשר במישור הזה עם ערבים,
אבל גט לא עם יהודים. אני חושב שעכשיו אני
אלך ללמד אמנות בכפרים ערבים.
מה שהפתיע אותי זו הנכונות שלהם במישור
הציבורי, ללכת בצורה פתוחה. ולא מדובר על
מישור אישי של קשר עם מישפחות.

• סיפרת קודם שעזבת את הארץ ב־
, 1973 למה?
אלון: משום שלא רציתי להיות חייל בצבא

עצרת ״קו אדום״ בתל־אביב
״צעקה שתהדהד בכל הארץ!־
החוצה. וזה היה ב־ . 1972 הכל היה צימחוני
לעומת היום. אבל היו ויכוחים בין החיילים אם
מותר לנו לעשות את מה שאנחנו עושים.

• היית אז חייל בשירות סדיר?
אלון: כן.
• ואחרי הצבא עזבת את הארץ?
אלון: כן, נסעתי לאנגליה ולמדתי פיסול.
הייתי שם כמעט חמש שנים.

• למה חזרת?

אלון: כי לא הצלחתי להשתחרר מהרגשת
השייכות לכאן.

• התגעגעת?

וכיבוש. לא יכולתי לעבור את הטראומה של
עזה.

אלון: בסופו של דבר, כשהחלטתי לחזור,
חשבתי שאולי צריך לבדוק שוב אם המקום הזה
נכון. כי במישור הריגשי ידעתי שאני שייך.

אלץ: מה שעושים היום, אבל אז הדברים היו
קצת יותר מבוקרים, קצת יותר אנושיים, היתה
קצת יותר הקפדה וריסון.

שהדרך היחידה להישאר כאן בארץ תהיה דרך
אדמה משלי ולהתחיל עם הכי מעט תכתיבים.

• מה עשית בעזה?

אלץ: הייתי כוח־שיטור, במיסגרת הצנחנים.

• מה עשיתם?

• ומה חשבת כשהיית שם?

אלץ: שאני לא מוכן. לשמש זרוע לאיזה

• ואז באת הנה, לבליל?
אלון: הייתי שנתיים בירושלים, אבל ידעתי
• ניסית להתרחק מהחיים?

אלון: לא, ניסיתי להתקרב לנתונים היותר־טיבעיים
של המקום, פחות מושחתים. ומצאתי פה

יוריק: יש כמה תחומים שצריך לברר אותם.
איך קרה שהיתה השתתפות כה מעטה של ערבים.
לי, בכל אופן, זה נראה אחד הדברים הכי חשובים.
הדבר השני הוא בירור, שאני מקווה שכבר נערך,
של גופים כמו שלום עכשיו וחלק מהמיפלגות,
שהיו חצי בפנים, חצי בחוץ, והיו גם כאלה
שחיבלו, והיו כאלה שלא תמכו.

• היו כאלה שחיבלו?

יוריק: היו שחיבלו. פניתי אליהם ואמרתי
שהם לא חייבים לתמוך אם הם לא רוצים, אבל
למה לחבל? הם העלו לפני חברי־קיבוצים
ותלמידי בתי־ספר דברים שהם ידעו שהם שיק־ריים.
היו
בתי־ספר שהודיעו שהם באים, ויום לפני
הצעדה באו אליהם אנשים ואמרו להם שלא ללכת.

יוריק: טענו שהם לא יודעים מי עומד
מאחורי הכסף שלנו, למרות שפירטנו בפניהם
מאיפה הגיע כל שקל. אמרו שהם אינם יודעים מי
עומד מאחורינו, למרות שהם ידעו היטב שלא
עומד מאחורינו אף אחד.
אלון: גם העובדה שהבענו נכונות ללכת עם
רק״ח ועם הרשימה המתקדמת לא מצאה חן
בעיניהם. הם חששו מהם.
יוריק: מעבר לזה יש מה שנקרא תשתית, יש
התחלה של שיתוף־פעולה. עכשיו ברור שלא
צריך ללכת לגופים ולמיפלגות, אלא לפנות
לאנשים באופו אישי.

• ויש לבם איזו דרן־־פעולה לעתיד?

יוריק: ברור ששנינו לא נוכל לשאת את
העניין הלאה. לי, בכל אופן, זה די ברור.

• למה?

יוריק: כי מה שדרוש עכשיו זה כוחות
אירגוניים ואנשים בעלי־נסיון בדברים האלה,
ובייחוד אנשים שיכולים לעשות בחצי שעה את
מה שלנו לוקח שבוע. זה מגוחך שאני אעשה את
הדברים האלהמתא־סלפון ציבורי.

• אתה לא מעוניץ להמשיך בפעילות?
יוריק:
בצורה הזאת? במחוייבות הזאת?
בוודאי שלא. אם ההתארגנות הזאת תמשיך
להתקיים, ואם יצטרפו אליה ואם היא תלך בכיוון
שייראה לי, יהיה לי שם מקום.

• אלון, אתה תמשיך?

מיצעד ״קו אדום״ בתל־אביב
״חשבתי שיהיו 500 אלף אישר
פוליטיקאי ולאבד את צלם־האנוש שבי. שאני
לא מוכן לתפקד כשוטר וככובש לעם אחר.

• היו דברים שסירבת לעשות?
אלון: לא, דאגתי לעבור משם.
• היו אז שיחות בין החיילים?
אלון: בוודאי שהיו ויכוחים. היו, למשל,
אימונים של חדירה לבתים, כיתור של בתים.
התאמנו על הבתים שלהם, של התושבים בעזה.
היינו נכנסים בלילה לבית, עושים כיתור, חודרים
פנימה, עושים חיפוש, מעירים את כולם ויוצאים

תנאים יותר נקיים. רציתי להכיר את המציאות
במקום שהיא יותר ראשונית.

• ופה מצאת ראשוניות?
אלון: ודאי.

אלון: אני חושב שאני אגביר את הפעילות
במישור היומיומי עם הערבים פה בסביבה.
במישור הפעילות של ק 1אחם אני מסוגל להמשיך
לשמור על קשר עם ההתארגנות הזאת, אבל
בוודאי לא לשאת את ההתארגנות על כתפי. אני
לא מסוגל ואני גם לא מעוניין.

• אני מניחה שלעובדה שאתם אנשים
לא ידועים היתה דווקא השפעה
מאוד חזקה על ההצלחה.
יוריק: היו שם עוד כמה אנשים לא מוכרים,
שגם הם נשאו בעול די כבד. גם במניעים שלהם
אין לחשוד.

• איך אתה רואה את ההמשך של
״קו אדום״?
יוריק: קודם כל צריך לברר מה קרה.
• מה זאת אומרת?

• אתה לא חושב שאסור לתת להתארגנות
למות?
אלון: אם קיימת אפשרות שהגופים היותר
גדולים — מפ״ם, רץ, הרשימה המתקדמת, רק״ח,

של1ם עכשי — 1יהיו מוכנים להתארגן יחד נגד
הכיבוש ובכיוון של שלום ישראלי־פלסטיני, אני
מוכן להיות שותף לפעילות. אבל לפעילות כזאת
יש סיכוי רק אם תהיה לה תמיכה ציבורית רחבה,
רק אז אפשר יהיה באמת להשפיע. ואז המיצעד
היה בחזקת צעד ראשון.
יוריק: את אומרת שאסור להתארגנות למות.
מוות זה נושא כבד ורציני. בניסוח שלך זו שאלה
ממישור אחר לגמרי.

• ה מי צעד הרי לא היה המטרה,
המיצעד היה רק כלי להעביר מסר,
רעיון, והמטרה היא שלום.
יוריק: ברגע הזה הקשרים בתוך ההתארגנות

הם רופפים מאוד.
והדבר העיקרי הוא שהתפקיד העיקרי של
ההתארגנות הזאת הוא להיות מודל. אני לא בא
כאן להקים תנועה, ואיו לי יומרות לעמור בראש
תנועה. אני יצאתי מתוך החיים שלי, מתוך
אורחותי, בשביל לנקוט בפעולה. ובפעולה הזאת
טמונים כמה דברים חיוביים, שיכולים לשמש
דוגמה. ואני מתכוון לשלושת המישורים —
העמידה הברורה נגד הכיבוש, שיתוף־פעולה
יהודי״ערבי ושיתוף כל מחנודהשלום.
שני האחרונים היו בעייתיים. כך שאם תקום
התארגנות כזאת היא תצטרך לטפל בנושאים
אלה. אבל המודל קיים. עשו את זה שניים, בלי
תנאים קלים, להיפך, עם תנאים מגוחכים אפילו.
הרבה אנשים אמרו שזה רעיון נהדר, פחות אנשים
גם השתתפו בדרך כלשהיא.
ונדמה לי שבכל זאת יש — לפחות על־פי
רשימת־הטלפונים שאספנו — כמה מאות אנשים
שהיו מחוייבים, ומתוכם גם כמה עשרות שיוכלו
לקחת את ההתארגנות על עצמם ואם יכנסו

״היו הרבה
אנשינו שאמרו
שזה דוויה נהדר,
!חוח שגם
השחמט״
לתמונה אירגונים לא־מיפלגתיים, זה יכול להצליח.
אני
עדיין חושב שערב־האמניט בתל־אביב
עשה רושם עצום. אני חושב ששלום עכשי 1עדיין
לא הצליחו לארגן דבר כזה, ואולי הם יבינו שהם
יכולים לחרוג מהגישה האליטיסטית שלהם. ואם
הם ישארו בה, חל עליהם המושג שרכשתי מאחד
הפעילים שלהם שנקרא, שמרנות מהפכנית׳.
אירגון שהצליח להשיג משהו, ומהר מאוד שוקע
במצב שבו הוא מקדש את האמצעים שהשיגו את
המטרה ואת האירגון עצמו. וזהו המצב שבו
נמצאת היום שלים עכשי 1ובמידה רבה של דימיון
גם הקיבוצים.

חולצות ירוקות -דולארים ירוקים -ההידרדרות של קבוצו
בבני־יהודה, את ״מלך השערים״ בעונות
האליפות, משה סלקטר, בבית״ר־ירושלים,
את ה״קפטן״ לשעבר, ירון
פרסלני, בהפועל כפר־סבא ואת
שחקני־ההגנה המעולים אלי כהן ויוסי
קרמר בהפועל צפרירים־חולון ובהפו־על־חיפה.

רוני רוזנטל, ששוחרר ל־פ.צ.
ברוז׳ הבלגית חסר מאוד כשחקן
שבנוסף על תפקידו כמבקיע שערימא
בנה ו״בישל״ מצבים לחבריו.

״זרקו אותם
לכלבים״

מתפוטר וייצנר
מנוע מלדבר
התירוצים המוזרים למצבה העלוב של
^ ריצפה עקומה״ אומר
קבוצת־הפאר(מיל׳) ,ההולכת מדחי אל
1 1/ /הרקדן שאיננו מיטיב לרקוד.
דחי.
במיקרה שלפנינו, מדובר באיצטדיון־
אלה סבורים, כי המזור לקבוצתם
הכדורגל החדיש והמודרני שבקריית-
ההולכת ומידרדרת הוא דווקא במעבר
אליעזר, המשמש לכמה מקברניטי
לאיצטדיון העלוב שבקריית־חיים,
קבוצת־הכדורגל מכבי־חיפה כאחד

מאמן־לשעבר שו־ח
מתחילים להתגעגע אליו

והפיכת המיתקן העירוני בעל כר־הדשא
הטוב ביותר במדינה ל״פיל
לבך, בחזקת משנה מקום משנה מזל...
״חיפה היא עיר של כדורגל.״ דומה,
כי סיסמה זו, שהיתה מקובלת ביותר
בקרב רבבות אוהדים של מכבי־חיפה,
הופכת להיות נחלת העבר. אם עד לפני
שנתיים הצטופפו ביציעי איצטדיון
קריית־אליעזר שתי רבבות צופים
מאושרים שזכו לכרטיס־הכניסה המיוחל
כשהם מעודדים באקסטזה את אליליהם
בדרך לשתי אליפויות היסטוריות
— הרי שכיום שוממים היציעים.
הקהל מצביע ברגליים ורק קומץ
אוהדים שומר אמונים ל״ירוקים״
מחיפה, ומגיע למישחקיהם הביתיים.
בדרך־כלל יוצאים אלה אבלים וחפויי-
ראש, לא לפני שכילו את זעמם במאמן
ובכדורגלנים שהכזיבו.

דבר שהשפיע על ביטחונו העצמי וגרם
לו לספוג שערים רבים שאינם מחוייבי
המציאות.
ובאשר לגורמים הנוספים להידרדרות.
בעגת האוהדים מכונה היום
מכבי־חיפה ״הפראיירית של הליגה״.
בשנים האחרונות ביצעו קברניטיה
״מכירת־חיסול״ מוזרה ושיחררו את
מיטב כדורגלניה לקבוצות אחרות.
מכבי־חיפה הפכה לספקית השחקנים
מיספר אחד ליתר קבוצות הליגה.
כמה מכוכביה הגדולים הינם עמודי־התווך
בקבוצותיהם הנוכחיות. כך אנו
מוצאים את ״לב הקבוצה״ ,ברוך ממן,

ך * קבוצה משחקת ללא כל
״ ר ז שיטה ומכריחה את הקהל.
ההנהלה הרסה את כל התשתית של
השחקנים הצעירים.״ כך אומר בזעו
ישעיהו הלד, מגדולי חלוצי מכבי־חיפו?
בכל הזמנים, ששיחק בה בין השנים
1966־. 1950
״בקבוצה היו חלוצים מעולים
מתוצרת־בית, כמו רוני רוזנטל ומשה
סלקטר וגם הבן שלי, ראובן. היה עתיד
לקבוצה, ותראה מה הם עשו איתם.
שמכר אותם צריך לתת את הדין. פיזרו
את השחקנים בין כל הקבוצות.
״לקחו שחקנים צעירים ומבטיחים,
הכניסו אותם 20 דקות לפני תום
המישחק ואחר־כך זרקו אותם לספסל
למשך חודשים עד ששברו אותם.
במקומם הביאו כוכבים, כביכול,

״היהלום
שבכתר״
היסטוריה מהעבר הקרוב כינתה
1 1את מכבי״חיפה ״היהלום שבכתר״,
״פנינה״ ,״קבוצה מעולם אחר״ ועוד.
אלה היו רק מקצת הקלישאות שבהן
עוטרה הקבוצה בשנים שזכתה
באליפות ב״ 984ז וב־. 1985
מקבוצת מרכז טבלה בינונית
ואפורה הפכה מכבי־חיפה, בשרביטו
של המאמן שלמה שרף, לקבוצה
מגובשת של שחקנים. בצירוף שני
שחקני־רכש מעולים(זאהי ארמלי וציון
מרילי) לשחקני הבית, במישחק
הקרבה, בשילוב טוב בץ כל חלקי
הקבוצה ובחוליית״התקפה דורסנית
(שכללה את ארמלי, משה סלקטר ורוני
רוזנטל) גרמה הקבוצה לפיק־בירכיים
בקרב הקבוצות היריבות בליגה.
היו אלה שנותיהם היפות של רבבות
אוהדי מכבי־חיפה, שבנוסף לעידוד
הקבוצה, גם במישחקי־חוץ מרוחקים,
היו עורף כלכלי איתן ויציב. חיפה חיה
ונשמה כדורגל, אך השימחה והריגושים
הפכו לאופוריה, וזו, כך דומה,
שימשה כמבוא לנפילה הגדולה.
היום, כשמסתכלים לאחור, נראה כי
שילוב של יד־הגורל וגורמים שאינם
מיקצועיים טהורים גרמו לשקיעתה של
ה״אימפריה״ ,שהחזיקה מעמד שלוש
שנים.
יד־הגורל היתה במותו הטראגי של
שוער־הקבוצה אבי רן בתאונת־סקי
בכינרת בקיץ שעבר. התאונה שאירעה
לעיני חלק מחבריו הכדורגלנים, השפיעה
על המוראל, וגרמה לכמה מהם
לסיוטים שאין הם מצליחים להשתחרר
מהם עד עצם היום הזה.
בוני גינצבורג, מחליפו, נכנס
לנעלים הגדולות עליו בכמה מיספרים,

שוער גינצבורג (למעלה)

נכנס לנעליים נחלות סדי
בעלות של מאות אלפי דולארים.
״הם הרסו את מה שהיה קיין
והיסודות היום רעועים ביותר. הרסו
את השחקנים וזרקו אותם לכלבים.
הרגו לנו אותם. מי שמתח ביקורת על
תופעה מעמיסה המהווה אולי שיא ישראלי, רשמה לזכותה
ההנהלה מצא את עצמו בחוץ. וההנהלך
הקבוצה: ארגעה ״זוגות״ של אגות ו מי ס, ששיחקו גשודותיה.
— לוקחים אוסף של אנשי־עסקיס
איגוו שלמברג, כוכב מכבי בשגות ה״ 40 וה״ ,50 הוריש לקבוצה
שאין להם רקע מיקצועי בכדורגל
את גנו שמעון. יהויבין לופט, שחקן שנות ה׳ 40 ובנו אילו, ישעיהו
והופכים אותם להנהלה. תאמין לי, ככה
הלד שבנו ראובן זכה בכינוי העגום ״היהודי הנודד״ ,מכיוון
הם נראים...״
שכמעט מד שנה הוא נאלץ להחליף קבוצה, וכן יוסי כהן, שחקן
צרפו זאת לירידה בכושרו של ציון
שנות ה״ 50ו מו יהודה.
מרילי וכמובן לירידה ביכולתו של

גררו

צר־ר

בכדורגל בי־ להב-ן

מכוכביה היה הגורם
לקבורתה עמו? בתחתית הטבלה4 .

מנ *נ צ!
•שי\7*.דורז ר־ריתי

ך ביקורת שהו־נתה^מקבלי־י
י חוסר מיקצועיותם רנרלד

כדורגלן בייילובסק

ההחלטות בקבוצה -לזי־־׳׳בי^,״ ד״

מבב שאיננו מנהיג

שהביאו לשיחרוויס הסיטוגץ ס הת

מאמן יעצטן
סאם ן שא
בעל־פה
שאיורבעל־דניאל
בריילובסקי, הרכש הארגנטינאי
היקר, שלא השכיל לשמש כמנהיג
במקום ממן, ותקבלו תמונה בלתי
מעודדת.
השיחרורים הסיטונאיים של מיטב
השחקנים הוסברו כמו תמיד בתירוץ
הנדוש של. בונים קבוצה׳ .ואולם,
מסתבר שהצעירים שכה היטיבו לשחק
כמחליפים ל״כוכבים׳ ,או בקבוצות-

\ וינ 2ה
וטילי האוהד הגדול מכול

\עלמה מדבר אחד. לא יתכן כי ההנהלה
והמאמן לא ידעו את אשר הם עושים.
הכלל ״לא מחליפים סוסים
מנצחים,״ היה חייב לתפוס גם כאן,
אלא שהוא לא תפס. המסקנה
.המתבקשת היא שלא רק שיקולים
מיקצועייש טהורים הינחו כנראה, את
מקבלי־ההחלענן^.
לפני שנתיים בלבד גדשו רבבות

מי היוז גדול שחקני מכבי-
חיפה בכל הזמגיסז שאלה זו,
שעולה חדשות לנקיי ם, משמשת
עדיין במוקד לוויבוח בין
פרשנים ואוהדים. בדבר אחד,
קיים באיכה קונטמווס מלא,
וטילי היה מלך-האוהדים, וטילי
חיה האוהד הגדול מכולם,
״להיות אוהד זו תורה שלמה.
זה מיקצוע,״ מחייך וטילי (,)35
נשוי ואב לשמים, שדק מעטים
מכירים אותו בשמו יוני וטיל־קובסקי
.״נין משנים 1961ל־
1979 לא החמבתי ולוא גם מיש-
אק אחד של מכני.
״הערצתי את השחקנים, את
האגודה, את הטמל ואת הצבע
הידוק. היתה לי מלתחה שלמה
של בגדים ירוקים. הצבע הא דום,
של הפועל, לא גכגט בכלל
לארון הבגדים שלי.
״עד היום משתמשים האוהדים
בטמל שהמצאתי כדי
לעודד את הקבוצה -הרמת
הבוהן של יד ימין. כל היום שלי,
אחרי עבודתי במועצה לשיווק

כדורגלן אבוקרט (מאחור)
לא (עיסו

כדי־הדר, טבב טביב מכני -
באוהד, כחבר, כאפסגאי וכמי
נהל-ממשק. לא קיבלתי גרוש.
הכל חיה בהתנדבות.
״בכל מישחק אירננתי את
האוהדים, ויחד עודדנו את הקבוצה
-בבית ובחוץ. ישבתי
ימים שלמים והמצאתי טיטמות
כמו יהו-0הופ מכבי׳ או, היידח
בי, היידה בוק איידה מכבי*
חיפה׳,׳ ואשרי נועדו להמריץ את
החברה.
״נמשך במה שנים נבחרתי
בידר ועד־האוהדים, ודאגתי
להביא את עצותיהם לחברי ההנהלה.
״כשהיה
לגו נאחט והפטדנו,
ניכצתי קרח ליד קורות השערים,
ופיזרתי חול מהכותל במיגרש,
כדי להניא את המזל. היה לי
דובי קטן בצבע ירוק, שעזר גס
הוא. היו ימיס ...עכשיו, יש לי
יורשים ואום יגול לעודד את
הקבוצה מן הצד, במו כל אחד
אחד.״

צופים עד אפס מקום את איצטדיון
קריית-אליעזר. תרגומם של אלה היה
בלשון אחרת מאות אלפי דולארים
לעונה. היו אלה סכומי־עתק חסרי־תקדים
בכדורגל הישראלי.
קבוצה שהיתר, רגילה במשך שנים
רבות לתקציב מסויים, מוצאת לפתע
את עצמה במצב שההכנסות גדלות
במאות אחוזים מעל למצופה. היה זה
מצב חדש לחלוטין שדרש התאמה
והסתגלות. קל מאוד בתנאים כאלה
״לאבד את הראש׳ ,וזה אמנם מה
שקרה.
מכל עבר נשלחו ידיים כדי לתפוס
נתחים מהעוגה שגדלה לפתע. שחקנים
החלו מופיעים לפגישות בליווית
עורכי־דין וקבעו בכך נורמות חדשות.
הסכומים ששולמו להם שברו שיאים
בכדורגל הישראלי. חלקם השיג יותר
וחלקם פחות והנושא פתח פתח
לקינאה, מריבות, וחיכוכים מתמירים
בין השחקנים לבין עצמם ובינם לבין
ההנהלה•

אי מ פ רי ה

ש ־ כ 5כ5י ת
ך• ו צ רו קליקות חברתיות, והיחסים
האישיים בין שחקנים רבים התערערו
מבלי שהמאמן דרור קשטן,
להבדיל מקודמו שלמה שרף, הצליח
אבי כ פי רי *
(המשך בעמוד )21

־ביציה

י : ₪לי ד

היום (1ל הימ׳גל 4> $
בהם שיחקו ג #
שלעולם לא ייג ^
.אלי -
יה של הכדורגע
אנרהס מנצ׳ל, ישעיהו הלד,
אהרון אמר, ג׳זני הדדי, דניאל
שמילוביץ (דום) ושלמה לוי.
ישעיהו הלד, שחקו*הקבו־בה
בשנים ,1950*1960 מכד
בגעגועים באותם ימים גדולים
.״אמנם לא יבינו באלי-
פויות, אבל היפגגו משחק מל היב,
שהביא את הקהל ל־מיגרשים
וזיכה אותו בחוויות
בלתי נשכחות. תקפני עם חמישה
חלוכים ולא עם אחד ב קושי,
במו היום. בחיפה כולם
זוכרים את הקבובה של אז.
קביצת-נשמה ששיחקה בשביל
השמל ולא בשביל הכשר״.

לעבודהזנל
7 מולד * /נצפזדאמי קד״ לא 1 .

ליזם _ /
*.יילל•7ר*י1ח

ר,גשרים

;אתד״

דויד, של

ך5חו״ל.

המבקרים הפנימיים החדשים,
שמינה ברמן לדובק, שכרו מומחים ב־חו״ל,
הנקבעים על־ידי גוף בחרל ב־חבק
אין כל מידע מיהו המומחה, המתחלף
אחת לכמה חודשים.
המומחים בודקים את רכישות״
הטנק של דובק, ומדווחים למבקרים
הפנימיים. ההסדר פועל מזה חצי שנה
לשביעות־רצון, ועד כה לא הראו
המימצאים כל חריגות.
עתה חושש ברמן כי הדירקטוריון

החרש נ חנ ק לא ימשיך בהסדר הזה,
שנועד להבטיח רכישות טבק ללא
עמלות.

/זד,ן־חשנ ״יירר לא עושה כלי״ בקטז

התוגאה: מחנק גריל ככסף ל -״יל׳ •־משנה. שוק-הדירויז
בקיפאון מוחלט, ותיי כמה שכיעית יתחילי 5ל׳ ־ ש לני ס, והורדות
מחירי דירות•

אם המצב בשטחים הכבושים יימשד׳ צפיי מיתיו שנות וד .60 אז יצאי׳
ממנו ישראל תורות למילחמת ששת־הימיבג מה יהיה ע | ^ות

גודי מחפ שמש קי עי למלון
מנכ״ל מוסיאון הארץ, רחבעם
(״גנרי״) זאבי, נפגש בחו״ל ובישראל
עם משקיעים זרים. גנרי רוצה לבנות
בשטח המוסיאון מלון ואכסניית־נוער,
ומחפש משקיע לפרוייקט. הוא זקוק
מיליון רולר להקמת המלון
ידידו הטוב שד ;נו בצלאל מי ד
חי בעל רשת מלונות שראל

אד פול וייסמן
102 סילין ן דולר קנד״ס

יד״ר ברמן
הסדרים לביקורת בלתי־תלרה

עלמ•
מגונן ה צי
האמריהא,

צ רו ת
ל הי ל טוני ם
סיריל סטיין, היהודי האנגלי
בעל רשת־ההימורים לאדסבחק. רכש
באחרונה את החברה בעלת הזיכיונות
להפעלת רשת־הילטון בעולם, מחוץ
לאמריקה. הוא שילם מיליארד ורבע
דולר.
סטיין התחיל מייד לגלות את

ב מי מרא
על מי שומרות אוניות הצי
האמריקאי במיפרץ הפרסי? ככל שזה
־מוזר, מאבטח הצי את ייצוא־

הנפט העיראקי זורם בצינורות
דרך סעודיה ותורכיה, ורק מיעוטו
מייוצא במיכליות. ואילו כל ייצוא־הנפט
האיראני נעשה במיכליות.
מרבית הנפט האיראני נשלח ליפאן.
בעבר כבר תקפו העיראקים אוניות
אמריקאיות, שאיבטחו מיכליות איראניות.
אגב, בין המיכליות המובילות
נפט איראני יש שתי מיכליות של
חברת לוי׳ס של לורנס מיש, היהודי
האמריקאי בעל רשת הטלוויזיה סי־בי־אס,
מידידי ישראל.

מנכ״ל מוסיאון זאבי
מלון צמוד למוסיאון
בשיחות עם משקיעים מסר גנרי כי
מיכאל שטראוס, בעל גבינות
שטלאוס, מוכן להשתתף במימון. עד
כה טרם אותר המשקיע הנדיב.

מלונאי סופר
כל הקלפים בידי סט״ן

שיטות־הניהול הידועות שלו. כל בעלי
החנויות בהילטון לונדון נתבעים לשלם
מעכשיו, במקום דמי־שכירות קבועים,
>ו 109 מהמחזור. לעסק כמו חנות־התכשיטים
של הישראלי שלמה
מוסאיון* משמעות הדבר לשלם,
במקום 900 אלף לירות שטרלינג, פי
עשר ויותר. הוא הודיע כי יסגור את
העסק, וכמוהו אחרים.
מקורות. מסרו כי בכוונת סטיין
להוריד את ערך המלונות עצמם,
שאינם בבעלותו, וכך לרכשם בזול.
הוא הודיע לדויד סופר, בעל הילטון
ירושלים, שהוא מוכן לקנות ממנו את

נר חוקרים צווארון רבן באנגליה
ממשלת בריטניה הקימה יחידה חדשה למילחמה בעבירות הצווארון הלבן,
הנקראת. היחידה להונאות רציניות״ .היחידה החלה בפעולה, והתיק הראשון
שתגיש לבית־המישפט יישמע אחרי הפסחא. בפעם הראשונה בבריטניה הוקמה
יחידה לטיפול בפשיעה כלכלית רצינית, והיא כוללת קציני־מישטרה, רואי־חשבון,
עורכי־דין, חוקרים ומישפטנים, נציגי התביעה, המלווים יחד כל תיק
מראשיתו.
היחידה כוללת כ־ 50 איש, בבניין נפרד בלונדון. יש בה יותר מ־ 20 רואי־חשבון
ומישפטנים מעולים, שנשכרו מחוץ למישטרה.
וליחידה תהיה כפופה למישרד־המישפטים, ולא למישטרה.

פסטיבל הסרט:
בבל זאת!

׳יזמלון בחמישה מיליון דולר. סופר
דרש עד כה .40 כיוון שסטיין הוא בעל
הזיכיון הבלעדי לניהול המלונות,
י וכיח המפתח לריווחיות, הרי שהוא
מחזיק בידו את כל הקלפים, ויכול
לאלץ את בעלי הנכסים למכור לו את
המלונות בזול.
סגירת חנות־התכשיטים של מוסא־

הפר סי?
מוסרת כי שיפילו באוניות
אי־יכליות־הנפט,
נפט
עיראקי או

מלונאי מיזרחי
בעל רשת־מלווות בישראל

בעל־דנות מוסאיוך

ביטולי חגיגות וד 40 באמרי״
בגלל דעת־הקהל העויינת, אינן נ^־
תיעות את מאיר (.פוני״) פניו
שטיין מהשלמת ההכנות לפסטיבל־,
הסרטים החמישי בניו־יורק ובלוט
אנג׳לס.
פניגשטיין שכר בית־קולנוע מיוחד
(ביוגרף) בלב מנהאטן, ובו יוקרנו
סרטי־הפסטיבל החל ב־ 23 באפריל.
יוצגו יותר מ־סג סרטים ישראליים.
חדשים, שאין הוא יכול כר&דל׳&סור
את שמותיהם, ועמנימדסרטים לא־חדשים.
הפסטיבל
יציג נהצגת־במרה את
סרטם של האחים אורי ובני בדבש,
החולמים. כל בימאי־הסרטים הישראליים
החדשים הוזמנו לפסטיבל,
ויהיו נוכחים בהקרנות סרטיהם.
כן אירגן פניגשטיין פרס של 50
אלף דולר לבימאי ולתסריטאי,
שיתחילו בהפקה חדשה תור שלושה
חודשים ממתן הפרס. הפסטיבל נתמר
בראשונה על־ידי חברות גדולות כמו
קודאק, ק 1ל1מביוז וטריסטאר, וכן
מישרדי התעשייה והתיירות.
במיסגרת הפסטיבל ייערכו ערבי־גאלה
כהוקרה לחברות שהפיקו סרטים
ישראליים בעבר, ובמיסגרת זו יוקרנו
סרטים ישנים שונים.

— כר כתב המגאזין הבריטי ביזנס
בגליון מרס. המגאזין ח״ ט!ו1גט 1גילה
זאת בהבלטה.
הוא נתבע על-ידי הרייכמנים
לתשלום 102 מיליון דזלר קנדיים על
פירסום רתבת־ענק בת 70 עמודים
עליהם. הרייכמנים נפגעו מתיאור
מהלך עסקיהם בצפון־אפריקה במיל־המת־העולם
השניה.
מקורם מהונגריה. הם היגרו לקנדה
דרך צפון־אפריקה.
בכתב״התביעה בן 71 העמודים
שהגישו לבית־המישפס הם תובעים 24
מיליון דולר על נזקים שהכתבה גרמה
להם, נזקים נוספים בסך 12 מיליון,
והיתר על נזקים שהכתבה גרמה להם
אישית.
הרייכמנים מעורבים גם בישראל,
וקיבלו על עצמם לפתח את פרוייקט
המרכז המיסחרי החרש בירושלים.
בעבר ניהלו משא־ומתן לרכישת בנק
טפחות אך בלא הצלחה. בניו־יורק הם
בעלי חברת הנכסים הגדולה בעיר,
א1לי0פיה אגד יורק. בארץ הם מממנים
מוסדות חרדיים רבים.

אושר ייצוא
״כפירים״
לדוום־אפדיקה
שר־הביטחון אישר מכירת מטוסי
כפיר לדרום־אפריקה. במטוסים יותקנו
מערכות אוויוניקה שפותחו עבור מטוס
הלביא.
מישלחת של ההעשיה האווירית,
בראשות דניאל דררי, יצאה לדרום-
אפריקה לסיכום המשא־והמתן.

יסער את העסק

יוף תבוא לאחר שיגשוג של 30 שנה
כמעט. מוסאיוף הגיע ללונדון בשנות
ה־ 60 מירושלים, שבה ממשיך אביו
להחזיק בחנות־תכשיטים בבית ג׳ו־ראל׳
.באותה עת בנה צ׳רלם קלור
את המלון הילטון, ומוסאיוף קיבל
ממנו בזיכיון את השטח לחנות תמורת
מיכתב נדיר של הרמב״ם.
החנות שיגשגה בתקופת ההתעשרות
של מדינות־הנפט המוסלמיות.
שלמה מוסאיוף ואשתו עליזד עשו
הון רב בעסקיהם. הם פתחו חנות
גדולה בנזגה־הילטון בז׳נבה, אותה
מנהלת אחותו של שלמה, ויש להם
סניף גם בניו־יורק, המנוהל על־ידי
אחת מבנותיו של שלמה.

;!ך דו,

; 8,19ץ10״ז~ 1123ז ^< 7מ 0ץ
105
6 4-16,חו 1ג

דכרזד של פסטיבל דסרטים דישראליים בניו־יורק
10 סרטים חדשים 10 .סרטים ישנים

— של כ ת ירוקה

(המשך מעמוד ) 19
להפוך ל״בעל־הבית״ שעל פיו יישק
דבר.
לנוכח הפיכת הקבוצה לאימפריה
כלכלית התקשתה גם ההנהלה
להסתגל למציאות החדשה. זמן רב
נמשכו ההתלחשויות על סידרי־מינהל
לא תקינים, עד שבסופו של דבר נשלח
לחקור בעניין מבקר אגודת מכבי-
חיפה, בן־ציון בומס, ותוצאות עבודתו
הלא הן כתובות ב״דו״ח בומס״ ,שרק
חלק ממנו נחשף לציבור.
במיוחד הסעירה את דעת־הקהל
שערוריית נסיעותיהם של כמה מחברי־ההנהלה
עם הקבוצה לחו״ל בליווית
נשותיהם על חשבון מכבי. שורה של
עבירות, לכאורה, בשל אי ניכויי מס־הכנסה
על חלק ממשכורות השחקנים
וקיומה של ״קופה ב״׳ סודית, נמצאות
עדיין בחקירת המישטרה.
שיחדור במחיר שתיקה
ך( יצוץ״ הפרשיות גרם, זמן
קצר לפני פתיחת מישחקי-
הליגה, להתפטרות יו״ר ההנהלה, צבי
וייצנר, וחלק מחבריו, ולמינוי הנהלה
חדשה ברשות יצחק אביעד. מבקר
האגודה, בומס, חשף בדו״ח שלו
מימצאים חמורים של ליקויים במינהל
תקין.
מועצת־האגודה נבהלה, כנראה,
ממימצאיו, והעדיפה ״להודות לו על
עבודתו,״ דרך מנומסת להדיחו. גם
כיום אין ששים הנוגעים בדבר להרבות
במילים .״אני מנוע מלדבר על העבר,״
אומר וייצנר .״עשיתי עבודה, מסרתי
אותה וזהו ״.אומר המבקר בומס.
״מעשים כמו נסיעת־חינם של נשות
עסקנים הינם מעשים חמורים והאנשים
שפעלו כך לא ממשיכים בתפקידיהם.
עם זאת, היו נושאים שנופחו מעל לכל
פרופורציה,״ אומר יו״ר אגודת מכבי־חיפה,
דניאל אסנין.
ערב העונה שוחררו באופן מפתיע
ובקלות יחסית רבים משחקני־הקבוצה,
אחרי שבעונה הקודמת ניהלו קברניטיה
קרב ארוך ועקשני על מנת להחזיק
בזאהי ארמלי שביקש לעבור להפועל

ברוך ממן, עמוד״התווך של מכבי,
שוחרר באופן מתמיה ביותר ללא כל
תמורה. ממן היה ידוע כשחקן ביקורתי
ביותר שלא אחת יצא בתיקשורת כנגד
המאמן וההנהלה. מאז שוחרר הוא
שומר על שתיקה.
גם יתר השחקנים שומרים על
שתיקה מלאה ואינם מבקרים את קבו-
צת־האם שלהם. האם ידעו משהו על
מימצאי דו״ח בומס הגלויים והסמויים?
האם שיחרורם ניקנה במחיר השתיקה?
שאלות אלה ישארו כנראה פתוחות.
מכבי חיפה, שתקציבה השנתי
כמיליון וחצי דולר, פי כמה וכמה
מתקציב רוב קבוצות הליגה הלאומית,
הולכת ושוקעת. מסתבר, שמשכורות
של 40.000 ועד 80.000 דולר לכדור־גלנים
מהדרג הראשון, ושל 20.000
ועד 40.000 דולר לכדורגלנים מהדרג
השני, אינן מהוות תמריץ מספיק
בכדורגל הישראלי של . 1988
ביחס הפוך למשכורות הגבוהות
מדשדשת הקבוצה בתחתית הליגה.
מקום 11 מתוך 14 קבוצות ה״לאומית״,
עם 25 נקודות מ־ 23 מישחקים .״זה לא
נעים,״ מודה שחקן־הקבוצה אברהם
אבוקרט .״התחושה קשה וניתן רק
לקוות שבשנה הבאה יהיה טוב יותר.״
יו״ר הנהלת הקבוצה החדש, יצחק
אביעד, מעדיף שלא להרבות במילים
לגבי תכניותיו לעונה הבאה — ״אני
לא מדבר על זה כרגע,״ אומר אביעד.
״אני בונה את הקבוצה לקראת השנה
הבאה, ובינתיים אין מה להגיד.״
נכון להיום גם אחרוני אוהדיה
המושבעים של מכבי־חיפה מיואשים.
הקבוצה שתרמה שישה שחקנים (4
שחקני־הווה ושני שחקני־עבר) לסגל
הנבחרת הלאומית השוהה עתה
באוקיאניה, מהווה את אחת האכזבות
הגדולות של הכדורגל הישראלי השנה.
הצופים במישחקיה מתמעטים, ותמו
קריאות ה״אימפריה״ ו״יש אליפות״.
שיר אחר מתנגן בעיר־הכרמל. שיר
שלכת ירוקה.
העולם הזה 2636

אהרון מאיו לקה בהתקו־דב אחו
שהועמד י דן בגרר המניות
הבנקאיות. ומה בוק ניקוה אותו.
^יי תי גבית־המלון בניו־ויורק.
כבר ארזתי את חפציי כדי
1/ /ויו
לחזור ארצה. היה עלי לשוב לרגל דיון
נוסף של המישפט.
״פיתאום חשתי בכאבים בחזה. הזעתי,
הרגשתי רצון להקיא וידעתי שזה
בא — התקף־לב!״
כך סיפר לי אהרון מאיר בנימה
טיבעית, אפילו שובבה מעט, על הת־קף־הלב
שבו לקה לפני שבועיים.
״בוודאי שידעתי מה זה. זאת היתה
הפעם השניה.
״הפעם הראשונה אירעה לפני שנתיים
וחצי. אני נמנה עם מתרוזצי בריכת
נורחן.

אהרון מאיר לא נראה מדוכא
במיוחד, ביום הראשון שעבר, כשפתח
לפניי את הדלת של חדרו במלון־
פלאדה. בטריינינג שחור־מבהיק וב־סבר״פנים
חביב. קשה היה לדעת, עלפי
מראהו, שזהו האדם שהשתחרר זה
עתה מבית־החולים איכיחב, והמחליט
מהתקף־לב.
ציפורה, אשתו, נראתה מבועתת
בהרבה ממנו. הבעתה הדביקה גם אותי,
כשתיאר בפשטות את השתלשלות
המאורעות :״טיפלתי בהתקף בכוחות
עצמי, במלון.
״לא רציתי שיידעו על כך. רציתי
לחזור ארצה בזמן, לדיון בבית־

ליבו
״באחד הבקרים אמרה לי אחת המת־רחצות
הקבועות :׳אתה לא הולך
כרגיל. משהו קרה לך!׳
״אחד המתרחצים הקבועים הוא
פרופסור, שאיבחן מייד מה קרה.
״מצב־בריאותי התחיל להידרדר
אחרי משבר״המניות וכל מה שקרה
בעיקבותיו. ברור. אתה חש שאתה
קורבן, בעיתונות מפרסמים עליך
דברים לא־נכונים ומעולם לא תבעתי
עדיין מישהו על דיבה, שוקלים הליכים
מישפסיים נגדך, אתה אוכל את עצמך,
זה מכרסם מבפנים...״

מנב״ד סודה

המישפט.
״הדרכון שלי אמנם נמצא ברשותי
מאז שהתחיל המישפט נגדי, לפני כמה
חודשים, אולם אני צריך להודיע כל

הוי נגישה, נגישה שכזאת.
ך ! פגי שגו עיי ס היתה ג־
/ניו־יורד! כגישה שכזאת:
שניים שנמנו אך לפני כמה
שנים עם צמרת״הכלכלה בארץ
נועדו שם.
היו אלה אהרון מאיר, מי
שהיה מנכייל ״בנק המיזרחי׳׳,
וארנסט יפת, מי שכיהן כ-
יושב״ראש מועצת״המצהלים
של ״בנק-לאומי״ .שניהם
נאלצו לגויים את תפקידיהם
בעיקבות משבר־המניות, ב אווירה
של כמעט-ליגץ׳ .יפת
נמלט לניו״יורק, ואילו מאיר
עומד עתה למישפט בארץ,
בבית״המישפט המהוזי בתל־אביב.

דחימת
כר ט לה>ן תם ״וג ״ ם מ .
סת לוזז 1ר ופ 1חד
״ארבעת הגדולים״ שהת-
פוטרו, אין מכנה משותף רב בין מאיד הסימפטי, חובש-הכיפה,
המוכן להודות בטעויותיו, לבין יפת היהיר, המבוצר היטב בתוך
ציז״קתו האבסולוטית,
מאיר סיפר לי שנפגש עם יפת בדירתו בגיו־יודק, ברחוב . 58
הוא סיפר שיפת אמגם נראה מהודר בלבושו כתמיד ,״אבל זה לא
אותו יפה״...
הוא תיאר את בדידותו של יפת, המנותק מילדיו ומגרושתו
אלה(שהגיעה עימו, באחרונה, להסדר מישפטי) ומהכרתו האח־רונה
לחיים, שושנה ותר.
״לפתות אני,״ שאב מאיר נחזק כשהוא מביט באשתו, הדו*
מימטית והחמה, שטרחה סביבנו ,״מוקף במישפחה תומכת,
מאיר סיפר שיפת עדיין מר-גפש, שהוא מנהל רמת-חיים
גבוהה־למדי ושהוא חושש לשוב אחנה, אף שהוא ״משתגע״
לעשות זאת. כשהערתי שבעת פגישת* עם יפת בניו-יודק, לפני
במה חודשים, הוא הצליח, באודח נדיר, לקומם אותי עדו, השיג
מאיד בהסכמה :״מפני שהוא אדוגנסי! הוא אינו מובן להודות
בטעויות שעשה. אני מודה! בוודאי שעשיתי טעויות של שיקול־דעת.
כולנו(הבנקאים הכבירים) עשינו אז!״
משנודע ליפת על התקף־הלב שבו לקה מאיר שלח זי-פדחים
גדול ארצה, וטילפן פעמיים לפרופטור שלמה לניאדו, בדי לדדוש
בשלומו של מאיר.
אקט של דאגה! ידידות? בדידות?

אימת שאני יוצא מהארץ — מתי אני
יוצא ומתי אני שב.
״לא רציתי שתהיינה בעיות. לכן
עליתי למטוס. רק כשהגעתי ארצה
אושפזתי באיכילוב...״
״הוא בטוח שזאת חוכמה גדולה,״
העירה אשתו ,״איו טיפל בעצמו?
בעזרת הקדוש ברוך־הוא, כנראה.״
מאיר חובש־כיפה.
על־אף המישפט התלוי ועומד נגדו
ועל אף מחלתו, נראה האיש כמי
שהגיע לשלווה עם עצמו ומודע היטב
לקורה אותו. הוא כבר ״אחרי״ —
אחרי הכותרות הרועשות בעניינו
בעיתונות, אחרי ההתקפה הציבורית
על מנהלי־הבנקים בעידן משבר־המניות,
אחרי ההלם שאחז בו(בעיקר
באשתו) כשהוחלט להגיש רק נגדו,
מבין כל הבנקאים המעורבים, כתב־אישום
בעוון חריגה מנוהלים תקינים.
לפני כמה שבועות פגשתי בו במסיבת
יום־הולדת ( )64 עליזה בביתה
של הפסלת אילנה גור, שרצתה לשמח
אותו בעת המישפט. המסיבה היתה הפתעה
עבורו: הוא לא אוהב פירסום,

בכלל. מימי לא קיבלתי דואר כזה.
״כשפתחתי, חשכו עיני: מדינת־ישראל
נגד אהרון מאיר! 47 עדי־תביעה,
שחלקם ידידים שלנו׳ לא
הבנתי. חיפשתי אותו בכל המקומות
האפשריים...״
מאיר שלוו יותר, שלם יותר עם מה
שקרה :״הייתי מופתע, אבל לא לגמרי.
הראו לי את פרוטוקול הדיונים שקדם
לכך בוועדת ביקורת־המדינה של
הכנסת. נאמר שם: מה זה, כל־כך הרבה
זמן אחרי וערת־בייסקי, ועדיין לא
העמידו איש מהבנקאים לדין? היה
ברור שיצטרכו להעמיד לפחות אחד
לדין, לפחות אחד! ארנסט יפת לא
בארץ, אז החליטו להעמיד לדין אותי״.
גם אם התוכן נשמע מר, האווירה
סביב מאיר אינה כבדה. הוא מצליח
להשרות סביבו שלווה של אדם שכבר
התעמק באשר קרה לו ולסביבתו, ונבח
להתמודד עם המציאות באשר היא.
השיחה גלשה למה שקורה במדינה:
ניפוץ הפרות הקדושות — שופטים,
פרקליטים בכירים וכר.
פרקליטו של אהרון מאיר. אגב, הוא

,.לא וצית שיהיו ל בעיות. רנן
עליווי למטוס. רק כשהגעתי
ארצה אושטתי ב׳איכילוב!,״
ואשתו לא אוהבת עיתונאים. בכל זאת
נהנה במסיבה ומעצם הרעיון, נהנה
לפגוש ״לשעברים״ אחרים, ידידים,
התנהג כמי שכבר אחרי המשבר הגדול.
ביום הראשון הסביר לי :״בוודאי
שעשיתי טעויות. טעויות של שיקול־דעת.
כולנו עשינו אז טעויות...״
״אם כי ברור גם למי שלא מבין
במניות, כמוני,״ קטעה אותו אשתו,
״שהוויסות של המניות כוון מלמעלה.״
״בכל אופן,״ המשיך מאיר ,״המיש־פט
הגיע כהפתעה גמורה!״
אשתו השלימה :״יום אחד הגיע
הדוור אליי הביתה. זהו דוור יקי, ותיק.
הוא הביא לי מעטפה מבית־המישפט
ואמר לי :׳גברת מאיר, את לא מוכרחה
לחתום על זה!׳ חתמתי מבלי להבין

יגאל ארנון, המפורסם ממישפט אחר
המתנהל בימים אלה נגדו :״הפגישה
הלילית״ .התובעת היא ליה לב־און. כל
זה מתנהל בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב,
הרחק מהכותרות הראשיות.
פרשת־המניות כבר אינה מעניינת
את הציבור. יש פרשות פופולאריות
יותר על סדר־היום הלאומי.
״הדיון שהיה צריך להתקיים לפני
כמה ימים,״ סיפר לי מאיר בקול רגוע,
״נדחה בגלל מחלתי. המישפט הזה
יימשך עוד זמן רב. זה מתנהל ממרס
,1986״ קבע ביובש, כמעט בחוסר־עניין.
החדר
התמלא בגל חדש של אורחים
ומתנות. מאיר ליווה אותי בג׳נטל־מניות
עד למעלית.

הרפתקה במוסיאון מסיבת־פורים
במתכונת סינית גער1ת־גזגו בסינרמה
סט הוליוודי במסיבת־־פורים של אנשי־הקולנוע

משתתפי הקומדיה סינים סינים חגגו
בתיאטרון הסימטה את הצגות ה־150
במסיבת־פורים עליזה שכמעט נקטעה
בגלל תקלה טכנית חמורה מאוד —
שתוקנה מבעוד מועד.

ן 1ק 1 1 ^ 11 1המתרגם והבימאי שהתחפש לסיני רקד בחברת
] 1\ 1 1 1 1| /נטע פלוצקי(בתצלום לצידו) .היא התחפשה לזונה
יחד עם פירה קנטור המופיעה איתה בקומדיה סינים סינים (מימין).
עשירים ההרפתקה במוסיאון היתה ללא ספק
אחד האירועים היפים והמדהימים
ביותר שהתרחשו בארץ בשנה האחרונה
ולכך היו אחראים שני אנשים —
מייקל שטח ומדקי דגן. שטרן,
בעל חברת־קייטרינג, היה אחראי על
עיצוב האולמות והוכיח כישרון גדול
וחוש־אסתטי מתואם להפליא עם דובר
מנסיאוו תל־אביב מוקי דגן.
קהל שוחרי־המוסיאון שהיה במקום
הגדיר את הערב בסופרלטיבים. הפעילויות
שהוצעו לחוגגים היו רבות וביניהן
היו גם עשיית מסיכות באולם
סשנלם ריקליס, ציור באולם סא״רהוף,
ציור על פי מודל באולם יגלום, גרפיטי
במעבר בין אולם מא״רהוף ואולם
ינל1ם, סירטי־פירסומת בווידיאו בקפיטריה
ועוד. הקהל, שהיה מורכב ברובו
מאצולת־הממון, שיתף פעולה.

ן י 1ך 1^ 141 11 המשמשת במודל לציירים רבים היתה אטרקציה
11 1 /1 במסיבה. היא הולבשה בבגדים בסיגנון רומאנטי
מהמאה הקודמת והחוגגים התבקשו לציירה, כל אחד לפי תפישתו.

נערת״הגוגו מלונדון, החטובה מבין שלוש
הבנות, הלהיבה את הקהל. כשניסו להתקרב
אליה קפצו מכל עבר שומרי״הניטחון. בגד״הים שלה הלהיב את הגברים.

קאוין וילסוו

ומי

( מימין ) שינתה כליל
את חזותה בפורים והת־שה
לפירחח לונדוני מצוי. היא לא זוהתה על״ידי החו־

גגים הרבים במטיבת־הענק של גלובוס־גולן. השחקנית
רחלי חיימיאן התחפשה לנער ערבי. לנגפורד נפרדה לפני
,כשבועיים מבן־זוגה והיא עסוקה בחזרות להצגה חדשה.

ך ך 1במר כז ) השמנה מבין השלוש, נר־
:ך1/1
\ | 11 אית כפארודיה לזמר המצליח

וין. היא היחידה מבין השלוש שנותנת הופעה שיש בה

הומור. בדאון פרועת השיער מוכרת בלונדון וזיהתה ישראלים
שפגשה בעבר בדיסקוטקים של לונדון. שתי הנערות
לצידה הן קארין וילסון (מימין) ופמלה אלן (משמאל).

רוליין לנגפווד

וינסנט נאטון

אמן־תחפושות בן 24 מלונדון, נתן הופעה
מדהימה וחיקה את הזמר מייקל ג׳קסון
בקטע ״מותחן״ .הוא התיז דם מלאכותי מפיו לעבר הקהל ופגע באחדים.
השנה, יותר מכל שנה אחרת, נטו הכל להתחפש, אך שימחה אמיתית לא נשמעה
ולא נראתה באף אחד מן האירועים. בסינתזה התרכזו אלפי בני־נוער שרקדו לקצב
רקדניות־גוגו מלונדון ששיגעו את הקהל בפיתוליהן. עולם־הקולנוע הישראלי
התרכז במסיבת־הענק שערכה חברת גלזבוס־נולן במישרדיה בתל־אביב וקשה היה
לזהות מי היה ומי לא, מכיוון שמרבית החוגגים באו מחופשים ונראו כלקוחים מסט
של סרט הוליוודי כגוון סאטירי.
היפים והיפות התרכזו בשני הדיסקוטקים האופנתיים של תל־אביב המטרו
והסטפס. במטח התרכזו הצעירים יותר. שם גם נערכה תחרות־תחפושות. הזוכה
המאושר קיבל כרטיס־טיסה ללונדון. מרבית החוגגים במטר! לא היו מחופשים, הם
גם לא היו צריכים. כנראה שלא רצו להסתיר את הנתונים שבהם הטבע חנן אותם.
בשעות הלילה המאוחרות נראו בדיסקוטק סטפס כל הדוגמניות החטובות
והגברברים העשירים של תל־אביב שבאו לעלה ולצהול בשימחת־פורים. המקום
היה דחוס והיו אף כאלה שנשארו בחוץ. מרבית המפורסמים העדיפו שלא להתחפש
וגם נטו להישאר בראש צלול. אלה שקיוו לפגוש שחקנים ואנשי קולנוע או
תיאטרון, שבדרך־כלל מאכלסים את המקום בימים כתיקונם, התאכזבו.

בת״פורים ב־ 1
| 1ךןךך ״ 1דדר שדרן ״גלי־צה״ל״ התאפר במסיבת-ו
| . 1י 1מטרו, לצידו 111111 הרקדנית־דוגמנית הנורווגית 1 ית ספיר קאופמן. ן
נטשה, שהיתה הברתו של טל גלעדי, כיום בן־זוגה של ׳פיר

כתב: זהראוהליאב, צי ר ם: אבי זרו־מן

ברי סבטיחבטיס
ב ר• טנטימטרם

111ל י 1 ¥ 1י י 11ד ה ביגדי״ספורט משפיעים
11 11\ - 1/1 /על האופנה. נ קט קצר
מעל לחולצה צמודה ומיכנסים של רובבי״אופניים.

1יחי שימלת״שמש צמודה לגוף המדגי־
11 11 ^ 11 שה והמחמיאה לחיטובים הנאים,
חצאית וולנים מכווצת המשלימה את ההופעה.

^ ש מי שרואה את הימים
האחרונים כימי־ירידה — ירידת
שערי־הבורסה ותורים ארוכים מול השגרירות
האמריקאית.
אך בתחום אחד לפחות אנו נמצאים
דווקא במגמה הפוכה — המכפלת
ממשיכה לעלות ואורך המיני יהיה
השולט באביב. ואין זאת הבשורה

~ 1ך י |1י 11דיך יוקה, מעצב מהמבורג, משלב מראה מנוגד שבו
- 1 - 11\ 11 1הג׳קט הצמוד, במישבצות בשחור ולבן, נלבש
מעל לחצאית־בלון. שניהם מבד־פישתן מקומט משולב בבד־כותנה.

׳סימ 7ו1

ס ריג

תמימה ירכית גבוהה1 .
צוב: פרנצ׳ קונקשין (פארי?

היחידה — האביב הבא יאפשר לנשים
להבליט את נשיותן. המראה הקלאסי
שב ומככב בקולקציות המעצבים.
פריטים שוגים בבגדים יוגדרו מחדש
והפרופורציות יהיו נשיות וחטובות.
המוקד יהיה במותניים צמודות, בשרוולים
ובצווארונים בעיצוב חדש.
הגימורים יהיו מחוייטים והעיקר —
גוף־האשה יחזור לתפוס את מקומו
הראוי. ביגדי־החורף המסורבלים שעטפו
וחיממו אותנו בחודשים הקרים
ספורטיבית נסי״רכיבה. עיצוב: ברונל(פאריס).

עיצוב:
יעלמו לחלוטין ואת מקומם יתפסו
בגרים מבדים דקים וקלילים שישררו
נשיות ורכות.

למה כדאי להקדיש תשומת־לב
באביב?
הג׳קטים הקלאסיים יתארכו ויבואו
אלה המתקשות לאמץ את האורך
הקצר יכולות לבחור בחצאיות ארוכות,
בבדים שונים כמו פישתן דק, בבדי
ג׳רסי מכותנה, ובברי דנים (ג׳ינס)
דקים. לחצאיות הארוכות מומלץ להתאים
ג׳קטים קצרים שמעניקים לגוף
פרופורציות חדשות.
את תחושת החופש והשיחרור
מהשכבות העבות של ביגרי־החורף
נותנות באביב הבא השמלות. השמלות,
לבנות או שחורות, חלקות או בהדפסים,
תהיינה פתוחות מאוד. שמלות־שמש
ושמלות בעלות צווארונים או
מחשופים רכים שילטפו את הכתפיים,
שכבר זמן רב לא זכו לתשומת״לב של
ממש.
החצאיות תהיינה רחבות, קלוש או
בעלות קפלים ומקושטות בפומפונים
או בתחרה. על גבי הסוודרים והחולצות
יופיעו הדפסים גדולים עם מוטיבים
של שחקני פולו או פוטבול אמריקאי.
אין זה חשוב אם את אקסטרוברטית
או אינטרוברטית — האווירה של אביב
1988 מלאה באופטימיות ובביטחון

דולצ׳ה ויטה

שימלת״מיני לבנה צמודה מפוליאסטר הנרכסת
בלחצגיות. מחשוף רחב וקיפלונים דקים
תפורים לרוחב שעוטפים את הגוף ומהדקים את הבד לכל אורכו.

1ן \ 1ך ״ ך י, ך 11 מערכת בשני חלקים: ג׳קט־מעיל בעל סגירה
11 111 / 1 11 כפולה מצמר גאבארדין בצבע לבן, ששני
כיסים מקשטים אותו משני ציריו, מעל למיכנטי״ברמודה שחורות מחויטות.
מראה זה מתאים לנשים עובדות. עיצוב: ג׳ופ (המבורג, גרמניה).
עצמי, ביטחון בנשיות והתחשבות
בנשים העובדות.
ניתן לראות כמה כיוונים באביב
הבא — יש נטייה לחזור אל הטבע,
למראה הכפרי ולשמלות־הסינר וה-
שרוולים הנפוחים. הטבע מופיע גם
בהדפסים של שדות, חרקים, פרפרים,
וטקסטורות המזכירות מראה של קש.
כל אלה מעניקים הרגשה של
נוסטלגיה. גם לאולימפיאדה המתקרבת
יש השפעה על הבגדים הנראים
עתידניים. הם צמודים לגוף ומזכירים
את ביגדי־המתעמלים שנותנים הרגשה

מראה הספנים גם הוא יחזור ויתפוס
מקום חשוב באביב הבא. הפסים ה־ציבעוניים
יקשטו חצאיות, כמו גם
חולצות. ואחרון, אך לא פחות חשוב,
הוא מראה ההדפסים הקטנים, בשני
צבעים, שנותנים תחושה של נשיות
מחוייטת היטב. מראה זה משלב
השפעה יפאנית עם המראה האלגנטי
המחויט של המעצב האיטלקי ג׳ורג׳יו
ארמני.

שימלת-כותנה לבנה עם כיווצים בחזה.
עיצוב: קאתרין סגארד (מימין).
מבד כותנה״פיקה. עיצוב: כריסטיאן אוג׳ארד.

מעל לחצאית-
בתוספת שני
דידיי רנארד.

קייצית ושמש חשופות שימלה
ימאית פומפונים.

מנגד

בין גורגרתא לאלסינור
כפי שהדברים נראים כיום — בעידן הפוסט־מודרניסטי
הבא עלינו לרעה — נראה שרק
נתיב אחד עוד לא נוסה על־ידי האמנות
במאמציה אחוזי־התזזית להתחרות במציאות.
הכוונה כמובן לקירקוף ממש. ואכן, המחזה,
ואולי מוטב המיצג של אמן המופיע עירום או
בסנדלים תנ״כיים באכסדרה של מוסיאון
כשמחרוזת גולגלות של מבקריו/יריביו ענודה
לצווארו ומשתלשלת על חזהו הבראשיתי
השעיר, הוא כמדומה היחיד שעדיין נותר לנו
להתנסות בו.
כל זה, כמובן, מתוך ״קונספט״ (כך קוראים
לזה בימינו, אם אינני טועה) ,שחיקוי המציאות
האריסטוטלי אין הוראתו כפי שהובנה במשך
יותר מ־ 2000 שנות אריסטוטלים ובני־תרבות
אחרים — דהיינו, על דרך הסובלימאציה,
ההאצלה וגילגול הדמות. כי אם חיקוי כפשוטו.
במילים אחרות: מה המציאות מציגה לפנינו
עצמות שבורות וגפיים מרוסקים — אף האמנות
חייבת לעשות כן, כדי שלא תפגר, חלילה, אחרי
המציאות המציאותית, או הממשות הממשית,
שפירושו — בארצות מתוקנות — מה שכתוב
בעיתון( .בארצות לא־מתוקנות העיתונים
משקרים, כך שאינם נאמנים למציאות).
האם לא היה זה בדיוק החשש מפני פירוש
ממין זה של ציווי ה״חיקוי״ האמנותי, שהינחה את
וויליאם וורדסוורת׳ האנגלי, בראשית המאה
הקודמת, בעת שהתריע כי אמנות העתיד —
כלומר, אמנות ימינו שלנו — תזדקק לאמצעי
גירוי ופיתוי חזקים ואלימים לאידערוך כדי
להביא על סיפוקם חושים אסתטיים ופחות־אסתטיים
אשר יילכו ויתקהו במהלך הזמן תחת
לחצה של מציאות אלימה יותר ויותר.
המסקנה הפשטנית, שעל האמנות להיעשות
אלימה יותר ויותר כדי להדביק את הקצב של
מציאות אלימה יותר ויותר ולגרות את עניינם
של ״צרכני אמנות״ שחושיהם קהים ועוד הולכים
ומתקהים, מפחידה בהיגיון הפשטני שלה.
היגיון פשטני שאף הוא מסימניה המובהקים
של רגישות שהתקהתה כתוצאה מהשפעתה של
מציאות שנעשתה יותר ויותר אלימה. כמובן.
האין הדברים ברורים?!
יפה. עד עכשיו הכל ברור, פשטני ואלים.
ועכשיו אנחנו גם זוכים — בכורח אותו היגיון
אלים הגורס שכל רעה אשר אפשר שתבואנו,
כלומר, אותנו, את בני־האדם, תבוא־גם־תבוא
באין מסוגל למנוע אותה — בתערוכה הראשונה
בהיסטוריה (מכל מקום, לפי מיטב ידיעתו של
כותב שורות אלו) ,שבה יצוירו המוצגים לא
מקרב לב ואף לא מן הקרביים סתם, בהוראה
מטאפורית, על מישקל אותה1־ 80131 אנגלית, כי
אם בקרביים ממש.
בדומה לאותו תרנגול אומלל שנשחט, נמרט
ובושל על הבימה בהצגתו של פלוני מבקר־התיאטרון
הנסוראליססן של מקומון תל־אביבי,
או לאותם בני־כנף אומללים שראשיהם נמלקו
במהלך מופע הפופ של מורודההלכה האמריקאי
של אותו מבקר תל־אביבי.

תערוכה מלוו־ב
וכך כותבת לנו אשת־לפידות אחת, אורה
לפידות שמה, והיא מציגה עצמה סתם כ״יחסי־ציבור״
,על תערוכתו הקרובה של איש־לפידות,
בני זילברמן שמו בישראל, שתיפתח, כלומר
התערוכה, במחצית חודש זה בגלריה שלוש
שבנווה־צדק•
בתערוכה הנושאת את השם ״קרביים״
יציג זילברמן עבודות גדולות של ראשי ענק
מעוותים ומחרידים שנוצרו על בטיס
הריסות ציוריו הקודמים שגבלו בליריות.
ביצירותיו הנוכחיות הוא משתמש בחומרים
חיים המשמשים לו כבסיס טכסטוראלי
לעבודתו בצבע: הציורים בנויים על רבדים
ושכבות של קרביים...
סתמה אורה לפידות ,״יחסי־ציבור״ ,ולא
פירשה אם הכוונה לקרבי אדם או בהמה. לא
שההבדל בין אלה לאלה תמיד גדול או עקרוני
כל־כך בימינו. אבל מעניין היה לדעת בכל זאת.
גם אין היא מסבירה לנו מה טיבם של ציורים
ש״גובלים בליריות״ :עברו או לא עברו את
הגבול הלירי. אם עברו — מה טעם היה ״להרוס״
אותם? ואם לא עברו — .הרי ניתן היה, ללא כל
בעיות, להציגם בצד ציורי הקרביים אשר להם לא
נשקפת, מן הסתם1,שוס סכנת ליריות יתירה.

וראה הדיבורים על ״ראשי ענק מעוותים
ומחרידים״.
בנושא זה מן הראוי לפנות לאמן עצמו. רשות
הדיבור נתונה לבני זילברמן:
ליריות עבורי, על פי תקופה זו, מתבטאת
בקרביים על הבד. אם ציירים השתמשו אי־פעם
בצבע אדום כדי להביע דם, בזמנים
אלה צריך להשתמש בדם כדי להביע אדום.
צריך לאו דווקא. אפשר. אפשר כן
ואפשר לא.
שהרי אילו באמת צריך היה להשתמש בדם
כדי ״להביע אדום״ ,הנה צריך היה גם — ״על פי
תקופה זו״ — להשתמש בשתן כדי ״להביע״
צהוב. ולהשתמש בקקה כדי ״להביע״ חום. וכו׳
וכו׳ .אין צורך בדימיון עשיר במיוחד כדי למנות,
בהקשר זה, אחד לאחד, את כל ציבעי הקשת
ומקורות הפקתם.
תקופה תקופה וה״על פי״ שלה.

להיזהר מן החתול
דבר אחד ברור: ציבעי הקרביים החדשים יעלו
הרבה פחות מאלה של וינדזור־ניוטון ורמבראנדט
ההולנדיים. סכנתם, לעומת זאת, שעל יד כל
ציור צריך — והפעם באמת ״צריך״ — יהיה
לתלות שלט האומר :״קרביים! היזהרו מן החתול!״
שהרי זה, לעולם אין לסמוך עליו שיידע

קולמוסינו ומיכחולינו מותר להטיל את האבן
הראשונה באמנים מסוגו של בני זילברמן.
השאר יצטרכו, חוששני, להסתפק באיזכור
נוסף של הרעה הגדולה שהבאנו על ראשינו במו־ידינו

בשנת 40 זו, שיותר משהיא מבשרת את קיצו
של דור המידבר, דומה שהיא מקדמת את
נתן זך
ראשיתי•

צפריר גוטליב

הקמב״ץ והבד״ץ
משבר ההתפקרזת ועת
הדה־מיתיזאציה
נהמוגים המלאכותיים הגדולים, בכנסיה
ובצבא, אין מקום לאשה כמושא־אהנה.
יחס״האהבה שבין גבר לאשה מתממש
מחוצה לאירגונו זה של ההמון.
...ממש כך גורמת האהבה לאשה, שהיא
פורצת זיקות המון של גזע, בדילות
לאומית, סדרי מעמד סוציאלי, ובכך
מצמיחה היא תוצאות חשובות מבחינה
(פרויד, פסים ל1גיה של ההמזן)
תרבותית.
עבור הדימיון ההמוני, הוולגארי (כידוע,

מרקט: פעולה קונקרטית, מתוך מיצג 76׳
להבחין בץ קרביים סתם לבץ כאלה שנועדו
״להביע״ אדום.
הוא אשר אמרנו: אמנות נטוראליסטית. מעין
גילגול פוסט־מודרניסטי של הסאטירה המטורפת
(לא מן העידית שבכתוביו) של ג׳ונתן סוויפט
קשישא שפיברק ״הצעה״ שהאנגלים יאכלו —
יאכלו ממש — את בשרם של ילדי אירלנד, כדי
לפתור, אחת ולתמיד, את המצוקה הכרונית באי
השכן לזה של אלביון הבוגדנית.
אבל סוויפט לא חזה, כמובן, גם בחלומותיו
המחרים ביותר אדם המממש הלכה למעשה את
״הצעתו״ המאקאברית.
בכך היה כמובן הרבה פחות נטוראליסטי
ועיקבי מזילברמן שלנו.
שכן לשיטתו של זה, הדרך היעילה ביותר
״להביע״ ,דרך דוגמה, את אמיל זולא — מראשי
דבריה ומעצבי דמותה של האסכולה הנטו־ראליסטית
— ״להביעו״ עד תום, כמו שאומרים,
היא לתלות אותו, בעצמו, במחילה מכבודו, על
אונקל. ואולי סתם למרוח אותו על גבי בד
בתוספת ״צבע וחומרים תעשייתיים ״.בשביל
ה״טכסטורה״.
מכאן הדרך עד למיצג הקרקפות שעליו
דיברנו בבדיחות־הדעת אינה רחוקה כל כך.
רגע, רגע. בבדיחות הדעת? מה מבדח כאן
בעצם. האם אך מיקרה הוא שמקום בשם
גולגלתא נמצא בארץ ישראל השלמה ולא
בדנמארק.
אמנם גם שם משהו רקוב. אבל כל הריקבון
הדני שבעולם לא הספיק אלא להביא לעולם את
טירת אלסינור של המהססים. ואילו אצלנו —
לנו יש כבר, בשלב זה ו״על פי תקופה זו״,
ליריות ש״מתבטאת בקרביים על הבד״.
ודומה שרק מי שרוחץ בניקיון כפיו מכל
אחריות ל״תקופה זו״ שבה אנו חיים בארצה של
גולגלתא ולנטוראליזם זה שאנו טובלים בו את

המלה ״וולגארי׳ נגזרת מ״וולגוס׳ — המוז
בלטינית) ,״פעולה״ משמעה מירדף מסעיר־נפש
במכוניות, רצוי אמריקאיות :״מיסתורין׳ —
פיתרונה של תעלומת־רצח מרתקת בסידרה
אנגלית ״משובחת״.
עצוב, משום כך, לראות, לעיתים תכופות
מהמצופה, כיצד אנשי־מדע, לדוגמא, מרותקים
לאיזה סרט בינוני או תוכנית־טלוויזיה מטופשת
— שהרי בתחומם־הם יודעים הם, יש לשער,
להתמקד בבעיות מורכבות ביותר המחייבות
ממילא רמת־מחשבה, כושר־הפשטה ורגישות
שאין להם דבר עם ההמוניות. בהקשר זה אני
נזכר בבוז האצילי של ארנסט קאסירר, באחד
מספריו, ל״התמחות״ המומחים (חלומה של כל
אם יהודיה!) ,שבה ראה קאסירר משהו פלבאי,
המוני.
לזכותו של עת הזמיר של חיים באר יש לומר
שחלוקה זו אינה תופשת לגביו. דמויותיו אינן
״ספרותיות׳ ,הן נצפות בעץ רגישה ואינטליגנטית
שלא היתה מביישת שום מעבדה או
מדען. פעולותיהם של גיבוריו נתפשות באופן
אירוני, והמיסתורין או המיסטיקה של כמה מהם
עוברת תהליך של עירטול ודה־מיתיזאציה, משל
היו ביגדי המלך החדשים(אף שמדובר כאן בבגדי
הכוהנים של בית־המקדש העתידי, בקרניים/
שופרות שמרוקם והכשרתם מלווים את הסיפור
מראשיתו כקולם ההולך וגובר של תופים
רחוקים).

בעיות קאתודיות אופייניות
מכמה וכמה בחינות, הספר הזה מצביע על
הקירבה היחסית בין תרבותנו לתרבות הנוצרית־קאתולית.
במובן הרחב ביותר, יש בראייה
האירונית, המפוכחת, נעדרת הסנטימנטאליות,
משהו חשוד. האם ראיית העולם ״כפי שהוא״,
מנקודת־מצפור גבוהה, היינו, הסברה כי העולם

רלמטה אינו אלא סכום אשליותיהם של החיים
בתחומו(מעין ציניות מעודנת) אינה אלא גלגול
של תפישה שהיא, בעיקרה, דתית? אמנם,
האשמה שכזו ניתן להטיח גם במאדאם סבאר׳
של פלובר.
במובן מצומצם יותר ניתן למתוח קווי־דימיון
בין כמה מגיבוריו של באר ודמויות, או בעיות
קאתוליות אופיניות, ולכך עוד אחזור במהלך
הדברים. בהקשר זה אני מהרהר בעיקר בנוסקה
מבצר, אולי הדמות האמינה, החיה והמרתקת
ביותר בספרות החדשה. באר מצליח לתאר באופן
מדוקדק טיפוס מוכר זה של המתפקר־למחצה,
מעין שטן(מפיסטו של גבירץ, שהוא, בהתאמה,
מעין הכלאה בין פאוסט ואברמ׳לה מלמד ).חצוי־נפש,
אחודפלצות בפני עולם מחולן אשר בו הוא
חייב ״לתפקד״ ,למרות מצפתו — שנוצק
במתכונת יהודית מסורתית — המייסר ומענה
אותו (את ה״אני״ האקטיבי, הפועל בעולם),
המכפיש כל דבר שהוא נוגע בו(בגלל תחושת־החטא
הכבדה, המביאה לשלילה עצמית) ,כאילו
היה מעץ תשליל של המלך מידאס אשר למגעו
כל חפץ הופך גוש־צואה.
יחד עם זאת, נוסקה, הרב הפיקודי של באר,
למרות האופי הקומי והנלעג של ניסיונותיו
להפוך את הרבנות לחמ״ל או חפ״ק מבצעי,
למהדרין, הוא איש מלא חיוניות ואנרגיה שופעת
המפיח חיים בכל מעמד ומעמד. בדמות הצעקנית
והמגוחכת הזו יש גם, בעצם, משהו נוגע ללב. אנו
עדים לניסיונותיו המתמידים של נוסקה לגבש
איזושהי ישות ,״לחיות בעיני עצמו״ .במילה
אחת:להיות.זה איש המחפש באמת משמעות, לא
במובן של ״תוכן״ אלא ברמה הבסיסית והיסודית
יותר של קיום והוויה. כדמות אירונית, הוא מאיר
או שופך אור על אלה שהם בעלי זהות מוצקה
וברורה הרבה יותר, על בעייה אקוטית בשורש
הקיום הישראלי שיש לה כמובן השלכות
פוליטיות, חברתיות ורוחניות אשר לא ניתן
להגדם בחשיבותן. בעולמו של באר, בני־אדם הם
במובן מסוים ״איזומרים״ (פרודות שמיספר
האטומים שלהן זהה, אך הן בעלות צורה שונה):
חובשי כיפות אינם בהכרח ״דתיים״ ,ואילו
החילונים, אף אותם אסור לתפוש באופן פשטני־קשיח
כמי שהתנערו לחלוטין מדפוסי־מחשבה
והתנהגות המעוגנים בדת. הכל נמצא בזרימת
חילוניות ודתיות הם מושגים יחסיים.
הצמד מבצר־גבירץ הפולש אל מרכז ההוויה
החילונית, צודל, מלב מאודשערים, מתמצת או
מחדד בעייה כללית המאפיינת גם׳ חילוניים
מובהקים, כביכול, אשר תהליך החילון שלהם
מתפרש על פני כמה דורות והחל אצל האב או
הסב, או אף לפני כן. אלא שכאן הכל ממוקד
ומרוכז וממילא התהליך מואץ ופולט אנרגיה
רבת עוצמה. הרי זו גם ההיסטוריה בזעיר־אנפין
של גוש אמונים: של מי שנאחז ספק בהתלהבות,
ספק ביאוש, בקרנות־המזבח של הלאומנות
המשיחית.

מסתור, ומורכב
לקשר בץ גבירץ ונוסקה יש עור היבם מעניין.
מתרקמת ביניהם, מ״טכס הסבילה״ בסיועה של
הסחבה הרטובה והמזוהמת של נוסקה ועד
התמונה החותמת את הספר, זיקה סאת־מאזוכיסטית:
ובעצם, הומוסקסואלית־לאטנטית
(נסתרת) ,מהסוג האופיעי כל־כך למיסגרת
הצבאית (ובוודאי נפוץ בץ בני־ישיבות. עיץ
מרתק ומקיף בשאלה זו ניתן למצוא במאמר
אקטואלי. :פסיכולוגיה של ההמץ ואנליזה של
האני״ ,מבחר כתבי פחיד, הוצאת דביר כרך .)5
כאשר נוצר קשר רומאנטי בין גבירץ לאחות
מבית־החולים שבו מאושפזת אמו, נגרעת אנרגיה
מהמשק הרגשי־האינטלקסואלי המשותף לו
ולנוסקה, מפקדו. הדבר יוצר אוטומטית?!צר
בידידותם. נוסקה חש עצמו ״נבגד״ .הוא כמובן
לא אומר זאת במפורש וספק אם הוא מודע לכר
בכלל, אבל האופן שבו הוא מגיב, בציניות ארסית
של מי שמנסה לסרס ולגמד את התקשרותו
החדשה של גבירץ עם אותה נערה למושגיו שלו
(״זיינת מעיד על כך. והוא מגיב כך, לא מתוך
וולגאריות לשמוק אלא משום שהוא חש מאויים
ודחוי, ואותה אינטימיות הנה, עבורו, משהו
מסתורי ומורכב אשר נמנע ממנו לחדור בעדו,
להיות שותף בקיסמו.
בקטע הזה מגיע חיים באר לשיא של צמצום
וכוחו שקול כנגד כל הפגמים שיש, או שניתן
למנות, בספר זה. והרי יש בו בספר יותר מדי
מובאות מהספרות הרבנית, לטעמו של הקורא
החילוני; כאילו, במקביל למגמה הבלתי־מתפשרת
של דה־מיתיזאציה (או טיפול״קבוצתי
באגף המשיחי) ביקש המחבר לרמוז :״הייתי יכול

משחית הלש !1השבועי

העני שנפגע בתקרית

״מתח רג שרר במקום (הימח-
לות חלמיש) .בתחילת השבוע נק־לעו
שניים מתושבי ההתנחלות
להפגנה בכפר עבוד. הם נתקלו
במחנוום אבנים, אחד המתנחלים
ירח והרג שני ערבים. אתמול בבו קר
שוחרר בערבות וחזר לביתו.
המתנחל השני שנפגע בתקרית,
רפי בן־בסט, שהוא גם המזכיר של
חלמיש, היה אתמול המארח של
רוני שקד,
שרוו״.
״שרון התחשבן״ ע ם פרס״,

ידיעות אחח1ומ ,1.3.88.מוסף 24.שעות״

להיות רב בישראל, אילו רציתי בכך׳ .וגם זה:
המוקד הדראמטי היה ונותר כאן במישור
החברתי־פוליטי, למרות ההעמקה בעיצוב
הדמויות. רי להיזכר במחזות של טנסי וויליאמס
או בסרטים של לואיס בונואל כדי לעמוד על
ההבדל המשמעותי הזה. אצל האחרון תופשת
הנטייה הקאתולית המובהקת — שאינה רחוקה
כנראה מרחק כה רב מאיתנו — לחלק או לחצות
את העולם הסובב למערכות כפולות של טומאה/
טהרה, מצוות/חטאים וכיוצא בזה — מקום
מרכזי ביותר. יחד עם זאת, אצל בונואל, בסימון
המידבר(המוקדש כולו למשבר ההתפקדות —
לא של הקדוש הנוצרי — כי אם של בונואל
עצמו) ,ביצאנית הצמרת, בתשוקה אפלה, המוקד
הדראמטי הוא תמיד האדם עצמו, ואילו הזירה
החברתית משנית לו. האופן שבו גיבורת יצאנית
הצמרת מפצגית ומפרידה ,״בראשה״ ,רכיבים של
אלימות, גסות ותשוקה בפאנטסיה עשירה
ומפורטת — מדמות בעלה הנותרת, עבורה,
טהורה, תמה ובהכרח מנוטרלת, לא־מושכת, הוא
אופייני מבחינה זו כדוגמא של חיצוי המציאות
לטרף/כשר, סמא/טהור. כך גם אצל גיבור
תשוקה אפלה, מתיאו, החוצה ומבתר את הנערה
שבה הוא פוגש לשתי דמויות, כלומר תופש
אותה כשתי מהויות סותרות: אחת צחה ועקרה־סטרילית,
והשניה חושנית ומשוקצת. בשני
הסרטים, הדראמה, איחוי השסע הרגשי־אינטלקטואלי
באמצעות מה שהגמד(עוד מוטיב
המזכיר את עת הזמיר) הפאלי הממזרי מגדיר
באוזני מתיאו כ״שיעור פרטי״ ,נרקמת בתחום או
בגבולות הנפש של אדם אחד (הגאולה, במידה
והיא באה, פוקדת את היחיד, לא את הציבור).
בהקשר זה, ועל רקע ההתלבטות בין אמונה
וחופש שהיא במרכז עת הזמיר, אפשר אולי
להגדיר חילוניות כתפישה הגורסת שהאדם הוא
נושא, סובייקט, שלחוויותיו, חיי הרגש, הדימיון
והמחשבה שלו יש ישות ותוקף. מכאן גם ניתן
להבין את היאוש העמוק, התהומי, של הדתי
המתפקר־למחצה, בעל הכיפה הסרוגה, המונחת
לעיתים בכיס, אשר איבד את מקומו כמושא
מתוכנת של מסורת, מי שחייו נטענים משמעות
וחיוניות רק במידה והוא מקיים פולחן זה או אחר
(מכאן הריקנות שמיחסים החרדים לחיי החילוני,
הניתפשים בעיניהם, בכנות נאיבית, כחסרי-
משמעות ,).ואשר באווירה הדו־משמעי של
התרבות החילונית הוא חש כבעל־זימים שהוטל
אל החוף.
חיים באר תופש את משבר ההתפקדות
בציציותיו, או שמא, כאשר מדובר ברב הפיקודי
שלו, בקרניו.

שירה

עריק מצבא הנוסטאלגיה רוצי סומק
7שורות על פלא הירקון
צילומים: מיכאל רורברגר
הוצאת אופטובסקי 106 .עט׳
— ובאמת, איך אפשר למצות בשבע שורות
את פלא הירקון. מסתבר שרוני סומק מצליח, כי
הפלא, יותר משהוא פלא הירקון שבו ״רק סירה
אחת עוברת״ ,הוא פלא השיר המתמלא גם
מחולייתו.
ספר געגועים לתל־אביב, זו שישנה וזו שהיתה
וזו שלא היתד, מעולם. אני אוהבת להתגעגע
לתל־אביב ואף לחזות ב״פלאיה״ בעד עיניו של

רוני סומק — רומאנטיקן רגיש שאילף את עטו
לגדל את שורותיו היפות, החזקות ביותר דווקא
בערוגות הרמייה של השווא. לכאורה, שירי
נוסטאלגיה, אבל הנוסטאלגיה של סומק זמנה,
לרוב, זמן הווה וצבעיה ציבעי האפר והאפרוריות.
״חבל שאין קירקס בעיר הזאת.״ חבל. אבל זו
עובדה. מה שאינו מונע בעד עירו של סומק
מלהישלף ״כמו אקדח״ של להטוטן־קירקסים
מנוסה.
כן, אנחנו עדיין עומדים בתחומי פלא הירקון,
פילאי תל־אביב הלא־מפליאה. אותה אוהב סומק
כדרך שאוהבים אשה אחרי באתה, כשזוכרים לה
גם את ימי העדנה והחסד שלא ישובו :״בינואר 84
גם פרדס הוא אטרקציה /גם ממטרה או /
קילשון, אין מה לעשות, ארץ ישראל לא גרה כאן

שורות חזקות שמן הראוי לחקוק אותן ברחבת
הכניסה למוסיאון־הארץ — המטאפורי כמובן.
הספר שלפנינו מכיל 25 שירי תל־אביב, לא
כולם בני שבע שורות, אבל מרביתם קצרים,
שהופיעו בספריו הקודמים של רוני סומק: סולו.
נולה, אספלט (הוצאת מסדה) .והוא ספר תל־אביבי,
עירוני עד יסודי יסודותיו, לא רק בשל
נושאי השירים והמצלמה האמנותית שקלטה כאן
תמונות מאלבום־הצילומים של תל־אביב של
חתונות, של טיח מתקלף, בתים מתפוררים
ושווארמה.
קלפות גרעינים לבנים המתפצחיס מפיו
כגונדולות על שלולית ונציאנית
ברוח שבין הכביש למדרכה
— של ״מאצ׳יסטה מקומי״ השורק ״לחיילת
חיב״ה ״.ארץ־ישראל אחת החליפה את מקומה של
ארץ־ישראל אחרת, שחליל הרועים אפשר שהיה
״קצה החלוט שלה.״
! כאביר זה שבאגדות, יוצא סומק להגנתה של
הדולציניאה הבלה מעט שלו. כישרונו הוא
הכישרון המיוחד, הנדיר, לקחת מראות פשוטים
— יימצא מי שיאמר: טריוויאליים — כאלה
הנשקפים מכל חלון בעיר, כולל חלון האוטובוס,
ולהופכם לגיבורים ראשיים בדראמה המתחוללת
כאן לנגד עינינו.

משכיר הסירות עובר עוד חרף בשרוולים מקפלים ותמיד הוא יכול לשאל ״מה עם ההולנדית
שלך, חזרתן״
כוח הסתכלות, תשומת־לב לפרט, העברית
המדוברת האידיומאטית (״שטות בעניין אחר״),
ההתערבות המינימאלית שליה״אני״ של המשורר
בתמונה, המישאלה לאובייקטיביות, למסור דברים
כהווייתם.
ואף־על־פי־כן מורגש כאן כמובן משורר
מאחורי הקלעים של כל אחת מן התמונות שבכאן.
ורוני סומק עומד כמו ילד בעל דימית מפותח
ועולם של הקשרים משותפים, עניין של דור וגיל,
וצופה במחזה הנגול לפני עיניו, רואה ומקשיב
איך ״הלילה, בחללים של גשם פתאומי, היא
מדברת על מרטין בובר,״ שעה ש״הירוק של רחוב

מירפסת תל־אביבית עם כיסא, צילם מיכאל רורברגר, מתוך ספרו של רוני סומק
שאול המלך מועתק מהעלים.״ קסם של ״אור גנוז
כזה של רמזורים,״ בעיר ״שאין(בה) קוסם, שאין
פילים, שאין דרקון.״ ומאז שהעתיקו את גן־החיות
ממקומו — ״בשביל לחפש שאגה צריר לשמוע
עיר אחרת ״.אבל כאשר רוח עוברת בעצים
״בהתגנבות יחידים הבל היופי הוא הבל לא
מכאן״ ובכל זאת מכאן ו״הסביבה הזאת״ היא
״המסלול הבאליסטי של המלה הראשונה״.

יפה׳ לא?!

ציפי שחרור

תרבוטק

רפלקס מוסרי וחומייניזם רוני סומק: קצה החלום
ושלא יהיה לנו כל ספק: הדראמה היא דראמה
וגם זמרת־החתונות היא מלכת־הלילה. והיא
יורעת זאת :״כשאני טובה עם עצמי /אני גברת
כזאת וכשאני רעה אני /זונת מיקרופונים״...
מראשיתה שמרה שירתו של רוני סומק
אמונים לתימטיקה קבועה כמעט, והיא עושה זאת
גם בספר שלפנינו שאף נועד להדגיש את המוקד
התימטי התל״אביבי. אבל העיקביות מתבטאת לא
רק בתימטיקה ולא רק בגיבורים המוכרים: רחוב
פרישמן, קינג־ג׳ורג׳ ,בוב דילן, מרילין מוגרו,
ג׳וני וייסמילר — טרזן באחד מגילגוליו
הקולנועיים — וכו׳ וכר. השיר הסומקי אף הוא
בעל זהות בולטת ומוכרת: שליפות פיוטיות של
אקדוחן מנוסה, ריתמוס דיבורי קולח וסגירותה־לעצמה
של השורה השירית, סגירות שאולי יש
בה לפעמים גם טעם לפגם, באשר עצמאות
החלק מעידה על הרופף שבשלם. וגם זה: שירו
של סומק מתקדם מנקודה לנקודה, או, מוטב,
מצרף נקודה לנקודה, קטע לקטע, אך אינו צומח,
אינו מתפתח מנקודה לנקודה, מקטע לקטע,
ועיקרו בסטאטיות, לא בדינאמיקה שלו.
ועם זאת, אני ממהרת להדגיש: לפנינו משורר
בעל כתב־יד מובהק משלו, בעל טביעת אצבעות
שאין דומה לה וכבר העמידה תלמידים. ועל הכל:
קיסמם של שירים אלה הכתובים תל־אביבית
כובש וסוחף. גם כשהם מצטמצמים בהיקפם
למעין מיניאטורות בסיגנון ההאיקו היפאני:
עיד חורף
בנהר הלן רוב סירות צבועות ורד שטות
בענין אחר,

שהדבר נראה בימים אלה, ומבלי לאבד את הפרופורציה,
הגילויים הנ״ל, כפי שהם נחשפים
בדבריהם/שלטיהם/עצומותיהם של כ 30 קבו־צות־מחאה,
הם הם הנשמעים כיום ברחבי־הארץ,
בהצטרפם יחד לקול ברור המייצג את הנפש
השלמה של ארץ־ישראל, ואוכלוסיה זו,
המיוצגת על״ידי אותן קבוצות, היא היא
ארץ־ישראל השלמה.
ואגב, בזירה זו של המוסר השפוי, חדל
להישמע קול הימין, פרט כמובן, לאיומי הטלפון:
שם לא חדל קולו להישמע. ואולם כיום כבר ברור
כי איומים טלפוניים, הכוללים קללות, נאצות
וגידופים, או נוכחותם של קומץ אנשי ״כף״ מול
הפגנות הענק של שלום עכשיו, תנועה שהפכה
להיות תנועת ארץ־ישראל השפויה, אין בכוחם
להחזיר את השד המוסרי אל הבקבוק, שכן משעה
שפרץ החוצה׳,לא ישוב כלעומת שבא, עד שתי־

אל מול ההתקוממות בשטחים ניכרת עתה
התקוממות״מוסרית יהודית על כל היבטיה. אמנם
התעוררות חובבנית, איטית ומבולבלת, אך כנה
וספונטאנית וככל הנראה עד כה, גם לא חסרת־תכלית
ולא נטולת־השפעה. ואף שאיננה עדיין
נחלת הציבור כולו, הריהי נחשפת, להפתעת הכל,
כאחת התופעות החברתיות היותר מעודדות
שקרו אצלנו בעשור האחרון, שהיה, ללא ספק,
עשור של התקרנפות, ריפיון ורפיסות. ומדובר
בגילויים מרגשים של תרבות אזרחית נאורה, תוך
התגברות על יצרים פרימיטיביים, גילויי אנושיות
הבאים לידי ביטוי, בצורת איפוק, התאפקות
והבלגה, גם אצל חיילינו(להוציא חריגים) המצ־טווים
לא אחת למלא פקודות נוראות העומדות
בסתירה מוחלטת להכרתם המוסרית.
שתי התקוממויות אלה, משני עברי המיתרס,
הן בשטחים והן בארץ, מתקבלות עתה, למרבה
הגיחוך, גם כסוג של דיאלוג בין שני העמים,
כסוג של הידברות גמגמנית המתנהלת בתנאים
של ״כמעט מילחמה״ מעל לראשיהם של הפוליטיקאים
המיקצועיים, קובעי המדיניות. והומא-
ניזם זה, כפי שבא לביטוי בכל ההתארגנויות של
קבוצות־המחאה בארץ, הוא הוא הקפיטאל האמיתי
החבוי בכספות התודעה הישראלית,
והמשתחרר עתה בדמות רפלקס מוסרי.
ובתודעת הישרדות קשוחה, טראומאטית ומסובכת,
כזו של העם היהודי, מרגש לראות כיצד
נשמר רפלקס זה בלא תסביכים, בלא שייפגע
ובלא שיהא נגוע באיידס חומייניסטי כלשהו.
מפתיע גם לגלות, כיצד דיוני הטראנספר, על
צווחות הרקע ההיסטריות של גאולה כהן, הכוהנת
הגדולה של תסמונת הדאון המוסרי, אינם מצליחים
לחדור אל רוח העם ולהעמיק את המוסר
המונגולואידי בתודעת הציבור. להיפר, ככל

עלם סיבת הופעתו. ומותר להאמין כי ברבות
הימים, בשוך הסערה, תיהפך קומוניקציה איומה
זו, בינינו ובין הפלסטינים, לבסיס של חיים
משותפים בין שני העמים בארץ.

הערפאת המזסרי
ככל הנראה, בחברה הפלסטינית כבר נולד
ופועל ערפאת חדש, זה המנהל עכשיו את מהלכי
המהומות בסמכותיות, בתקיפות ובלא שגיאות.
ערפאת חדש זה, המנצח על תיזמור מסובך של
שטחים, תיקשורת, מחנות־פליטים, שווקים, חנויות
ומיסגדים, הוא ערפאת שטרם נחשף וכנראה
גם לא ייחשף באופן אישי, שכן זהו הערפאת
המוסרי של האוכלוסיה הפלסטינית, אוכלוסיה
אשר נדרשו לה כ־ 20 שנה על מנת לגלותו
מתגלגל בחוצות כל מחנה ומחנה.
ובעניין זה מוכרחים להודות כי מי שמנהל
מערכה זו מתוך השטחים, מנהל עד כה מהלכי-
שחמט מחוכמים, חסרי־תקדים. לראשונה בתולדות
סיכסוך ישראל־ערב אף הצליח, ובדרכו שלו
(לא בלי מחיר־דמים יקר) ,לשתק את טנקי
המרכבה, את מטוסי האפ־ 6ז, ואת עוצמתה
הגרעינית של ישראל, בכפותו על כולם כללי-
מישחק חדשים. לראשונה הוצבו בזירת־האי־רועים:
אי־לוחמה מול נשק, תעוזה אישית מול
עליונות מיליטאריסטית, נשים ונערים מול
חיילים המצויירים בכל הטכנולוגיות המודרניות.
וכך נגלה לפתע על מסכי־העולם גוליית המסורבל
נע כמי שנדרש, על כורחו, להסיר את כל
אבזרי השיריון: קשקשים, מגינים, רמחים וחניתות,
ולרדוף בידיים ריקות אחרי זאטוטים זריזים.
והנה דווקא עתה, בסיומה של המאה ה״ ,20 כאשר
אוכלוסיית העולם חיה בצל האיום הגרעיני, בצל
היומניסייד, כלומר, רצח כלל המין האנושי
באמצעים טכנולוגיים, מתנהלת כאן, בארץ־הקו־דש,
מילחמת־בראשית מגוחכת, באמצעות אלות
ואבנים, שבה נוטלים חלק, ואף נהרגים, נשים,
זקנים וטף.
על כורחך אתה מודה כי האלה שבה משתמש
הציבור הערבי בשטחים הכבושים, היא חכמה
לאין שיעור מזו של כוחות צה״ל. האלה החדשה
של העם הפלסטיני היא המצלמה. אך מצלמה
תמימה זו הפכה להיות אלה פומבית, מסוכנת,
מכאיבה ורבת־השפעה, המונחתת ללא רחם על
המימסד המדיני, בהותירה בו נזקים חמורים,
בלתי הפיכים.
שכן זרוע שנשברה — חזקה עליה שתתאחה
כעבור חודש. אבל מדיניות ריקה מתוכן, כזו
הנחשפת עתה לעיני כל, לא תתאחה בידי שום
מערכת גבסים הסברתית שבעולם, ותהא משוכללת
ורבת־מלל וכזבים ככל שתהא.

שמעון צמרת

א׳ עמלן
^ # 9 1הוווו 9גוה

91^ 4 7

לרות׳
איר מחזרים?
•הרצון הכביר הוא להשתחרר מהבדידות,״
הוא אמר לי• .בלפי חוץ קיים
המישחק של,מסתדר לבר, אבל האמת
היא שהמישחק הזה כבר נמאס. התבשלתי
המון זמן, והיום, אני ועשב שאני
מובן. אבל פתאום אני מרגיש שאץ לי
את הכלים הפשוטים של איך מחזרים
אחרי אשר כי מזמן כבר לא עשיתי את

הוא בן ,32 דייר עיסוקו — בצד
הטכני של התיאטרון. שחרחר, ממוצא
תימני, נראה טוב 1.68 ,מטר נובה,
יודע ליצור קשר, להיפתח. מחפש קשר
רצתי עם אשר נת־גילו בערד, שאותה
יוכל לכבד, להעריך, לאהוב ולהאמץ.
תמצאי אותו בטלפון ,764515 תל*

אייב•

צמד השפרים

מאוזן:
.1בהתחשב בדרגתו הנמוכה הוא
עושה יותר מדי רעש (.)3
.3מנה אחרונה עדינה תבייש את
השליח מסעם (.)2,3,4
.9האם אפשר לצפות למשהו
מאירגון בינלאומיז (.)4
.10 הכה כאן בחוזקה (.)4
. 13 אתה רוצה לתפוס דגים?

פתרו! תשבצ1פ!
2634

עמוד בתור (.)3
.14 האורות המזהירים משני
מצבים אפשריים של הקרח

. 15 כסף? יש! גובה? יש! כמו פול
גטי (.)4,4
.17 זה זורם כבר שנים רבות (.)4
.18 כן, הוא לא אשם אם הזרם
ישלוט בו (.)4
.20 אישור על תשלום עבור
פרצוף חדש, זו סיבה למסיבה

.22 אישיות קולנועית שעושה
דברים בהתלהבות רבה (.)5
.24 נעים להביט בח״ב זה? זה
פתוח לוויכוח (.)3
.25 באלוהים תן תקוותי (.)4
.26 תוכן שאיפותיו של כל יצור
חי (.)4
.28 וי! וי! מים כאלה כבר הפכו
לענין שבשיגרה (.)7
.29 הפרס דוקר כך עלה בהגרלה

מאוגד:
.2אומרים שהוא חזר, אבל זה
חסר תועלת (.)3
.4זכתה בנצחון בביתה הפרטי

אי תן ע מי חי
הדברת מזיקים

.5ד״ר בעל כישורים יוצאים
מהכלל (.)4,4
.6זה מאוד מוזר שכספי נגמר

.7ויזה מיוחדת למטרות היכרות

.8חיל הרגלים חוסל משיקולים
כלכליים (.)5
.9אנחנו מלאי התרגשות מסופו
הנדיר ולהלן נכתב על קברו:
הוא זלזל (.)7
.11 ציון גרוע לכדורגלן (.)2
.12 היתכן שכל שריה אחראים
על הגבול? מכל מקום זה לא
סירור קבוע (.)4,5
.16 ארבע ישרים מתווים את
הכוון לרופאים (.)8
. 19 ביצירותיו המוסיקליות
התגלה המשורר כטיפוס
סרקסטי (.)6
.21 איפה אפשר לראות אפיפיור
כחול לבן מעשן מקטרת? רק
בקולנוע (.)5
.22 ערבבו את 10 מאוזן (.)4
.23 מחצית ועוד אחד, זה די
והותר (.)2
.24 הוא עלה בריצה הפחדן
בנשמה (.)3
.27 כל הכבוד ליחידי סגולה (.)3

בעמ

מומחים והדברת תיקנים(מקים)1,
.תולעי עץ, חוקי ספרים ומדם׳
ץ עירפול מיוחד לארועים ומניעת
^ - 4יתושים וחרקים מעופפים.

* ^ 62 רמת־נן רודמודיעין ,18ת.ד •2272 .טל 7522777 .

ע ל בריאותך ורכושו*

היא כתבה שהיא לא בטוחה שהיא
פוגה לכתובת מ בוג ר וביקשה שאם
לא אוכל לפרסם, אפנה אותה לאן
שצריך. כיוון שאץ לי לאן להפנות
אותר הנה בקשתה- :אני מאוד חצה
להקים צמד בסיגנון צסד השפריס
לשעבר, ואני מחפשת פרטנר. מדובר
בבחור שמנגן בגיטארה ושר, ושיש לו
עניין בהקמת צמד.״
קוראים לה אביטל, ואם היא שדה
ונראית כמו אסתר עופרים, אולי שווה
להתקשר אליה גס אם אונה שר רק
באמבטיה ומנגן רק על העצבים. בשעות
הערב היא בטלפון ,300522 תל*

אביבי

בדזוג מיועד
במדור מערס סיפרתי לכם על
הקבליסם ועל אמונתו ש״לבל אחד יש
כ חוג המיוער רק לו,״ ו.לא צריך
להתאמץ, המיועד יבוא בבוא הזמן׳
(או המיוערת) .עושה טוב על הנשמה,
למי שמאמץ. מי שהחמיץ את הקטע
המאלף הזה וחצה להתעודד . ,ח תי
בטלפון״ תסכים להקריא אותו לכל מי
שיגלה עניין. שלכר כתמיד ב־

. 221017

ועץ מזה, אני חייבת למלא הבטחה
מהמדור הקודר לספר משוע על
מזלות, לפי הקבליסס הנ״ל. זה הולך
ככה 12 המזלות מתחלקים לארבע
קבוצות: חח(מאזנייר דלי, תאומים);
מים (סרטן, עקרב, דגים* אש מילר
אריה, קשת) ואדמה(גדי, שור, בתולה).
בשלב ראשון, ביקשתי לשמוע
פרטים על בגי־האש, כי אדם קרוב אצל
עצמו, והוא אמר שאש עם מים לא בא
בחשבון, יש שם שתאה של ממש. גם
אש עם אדמה לא בא בתשבץ. אש עם
אש זה בסדר גמור, ממש מתאים, ואש
עם רוח — בסרר. אם תגלו
התעניינות, אמשיך לפרט בנושא הזה.

מצאתי מודעה בכתב־יזעת
החדש של ההומוסקסואלים :״לא
צייד לשכב עם העורך כדי לכתוב
במגעים, אבל צריך כישרץ, ניסיון
ומוטיבציה ״.בתור שחת לאלה
מכם שרוצים לכתוב שם, העורך
שלא צריך לשכב איתו נמצא
בטלפון ,5465739 תל־אביב.

בל־בר גבזהה
אם אתה מתות ל־ 1.85 מטר, אל
תמשיך לקרוא. זה פשוט לא בשבילך,
כי היא מעל 1.80 מסר, ככה הטבע
עשה אותר אולי קצת לצערה. לא
היונה לי הזדמנות לבדוק ממש את
הנושר איד יה להיות כל-כו גבוהת
אני תמיד יותר קטנה מהם.
היא נת ,25 נאה מאוד, חטובה
לביוץ הריר חתיכה״ עושה בימים אלה

תואר ראשון במיקצוע טיפולי, טיפוס
ספורטיבי. מחפשת קשר עם משכיל,
רגיש, ח ר היודע לתת מעצמו, כי היא
יודעת. הוא צריך להיות בגיל 27 עד
,37 וכאמור מעל 1.85 מנעי. מיספרה
אצלי הוא 14/88 אפשר לכתוב לה
למערכת, או לבקש ממני יפה את
מיספר־הטלפץ שלה.

רחק באשמת!
עוד מעט הוא יהיה כן ,39 חוק
(״באשמתי, אני הושר״) ,נאד״ זקנקן
קצר, הופעה נאה באופן כללי1.75 ,
מטר. הוא אוהב טיולים, בעיקר בחו״ל,
מוסיקת־ג׳ז, מיסעחת טובות, לבלות,
אבל גם להיות בבית.
מאוד ישמח להכיר נחמדה, בגיל 30
עז־ ,35 אשר חצה קשר קבוע, ואשר
מתעניינת, כמוהו, בתחומי אמנות,
ספחת, קולנוע ותיאטרץ. לא חייבת
להיות יפהפיר רק נשית ונאה. מצבה
המישפחתי לא כל־כד חשוב, אבל הוא
מעדיף אותך ללא ילדים(עדיין) .שאלי
אותי על מיספר (.)15/88

הציצים של בט מיררו־ליאורה
מאילת העירה לי,
בצדק, על התרגום הלא״כל״כך
מוצלח שלי לקטע של בט מידלר
בקשו* לציצים הכבדים שלה,
שאילו היתה שולחת אותם
לבראזיל בתעריף הכי זול של
הדואר, זה היה עולה לה 100 דולר.
מודה לך. מפני שחיית נחמדה
וטרחת לתקן אותי, ואת אוהבת,
כמוני, את מידלר, אני שולחת לך
בדואר לא ציצים, אלא קטע על
איך מידלר בוחרו* את הנגנים
שלוז, שהתפרסם כמדור חזה לפני
המון זמך(״האם התקפת אי־פעם
באופן פיסי אמן שאימו עבדת
באותו זמן! האם אתה יכול לדאוג
לאספקת הסמים שלך? ושלי? האם
אתה מעריך את החשק המיני שלך
כגוו־מלי, מעל לנורמלי, נזירי?״)

כתו* נשיח
.מחפשת כתף גבחת ושכנה
להגיש כתף נשית, איתנד. לא פחת,
כנגר,״ היא כתבה לי כמיכתב מתוקתק
להפליא. .אני רווקה בת ,34 גונה 1.66
מש* ,יותר מסתם בחרה נאה (כולנו
חושבות שאנו גאות) .אני, הפעם,
מדברת.מגתנם׳ של אתרים. איכותית,
כנה, רגישד״ נשית, ,עקרבית׳ ויצירתית
(אירופית, אם זה משנה) .לא
אוהבת חקודי־עק פאבים, מסיבות
פנויינדפנויות וקשקשגיס כל חתר
בא בחשבון.
•מחפשת אותך — פנוי ריגשיח
ופורמלית, עמוק רגיש, נאה, חש*
הומור בוח־אי שלא יזיק עד 40 אם כל
מה שציינתי על עצמי עושה לו משח,
אז אני מחכה בח״ד ,2881 תל־אניב
028י6־׳

הכי יחר בחיים
•חתי, התלוננת באחרונה שלא
נותבים ולא מצלצלים,״ היא כותבת,
•תדעי לך שזה רק מתור עצלות —
הממה תמיד קיימת. אז אני כותבת
ככה: מחפשת אותך. מאוד מאמינה
במזל, אבל לא איכפת לי גם קצת
לעזור לו. אולי אפילו הרבד״ כי אהבה
זה הדבר הכי יקר בחיים. ושיהיה לנו
טוב. לכולם.
•לצחק לבמת, לטייל, לשוחח,
לבשל, לבחא חיק לעבוד קשה וגם
לנוח. ביחד. אפשר לבקש כיף יותר
גחל? תהיה רצתי. אם אתה גס גבוה
— יותר טוב. אני בת 29/173 בערך.
מחכה באופטימיות בת״ד ,4042 תל־אביב.״
יקירתי, אהבתי את המיכתב
שלו ונהניתי לתקתק אותו, מילה
במילר.

שצולמה לטי שלושה
שבועוח (משמאל)

לפני שבועיים פירסמה רחל
המרחלת במדינה סיפור היתולי־למחצה
על היחסים בין שתי
דוגמניות־הצמרת -לן ארין דונסקי
ואנבל טמיר. שתיהן התקוממו נגד
השענה שהן חביבות זו אל זו כשהן
ביחד, ומרכלות זו על זו בנפרד.
הנה התגובה:
״המיקרה אירע במסיבה לפני שבועות
אחדים. היינו 10 אנשים, כולם
חברים טובים וקרובים. לשם בידור, כל
אחד שם עשה חיקויים של האחרים. לא
היו כוונות לפגוע במישהו, סתם בשביל
הכיף. אני חיקיתי את קארין על
המסלול, את תמי בן־עמי ועוד כמה.

ויכוחים, אבל בגלל איזה ריב קטן
לבשר בעיתון שאני קוראת לה ׳א־סקסואלית׳
,ושהיא קוראת לי ׳זונה׳ —
זה ממש מוגזם.
בכל ארץ אחרת בעולם, להיות
דוגמנית זה רק ג׳וב. לא מתעניינים
במיוחד בחייהן הפרטיים. יש די זמרים
ושחקנים שאפשר לרכל עליהם. בישראל,
בגלל המיספר הקטן־יחסית של

מאוד אינטליגנטית, נבונה, מבריקה.
אני לבדי בארץ. אם יום אחד משהו
יקרה להוריי, שכבר אינם צעירים,
יוותרו שני אנשים הקרובים אליי: הבת
שלי, נטלי, וקארין.
הקטע המוזר הוא שמעולם לא
האמנתי בידידות קרובה בין שתי נשים.
מהניסיון שלי, אי־אפשר היה לבטוח
בנשים. הן מקנאות זו בזו, הן נוטות

קארין היא קארין, ואני — אני. לכל
אחת מאיתנו יש השוק שלה בעבודה.
אני יכולה לומר שאני לא בוטחת
באף אשה אחת, פרט לאמא שלי, בכל
מה שקשור לשמירה על הסודות שלי.
אבל לקארין אני נותנת 97 אחוז, וזה
הרבה. היא גם לא יכולה להיות בטוחה
בי ב־ססז אחוז, מכיוון שקודם כל
אנחנו נשים ושנית — אנחנו אנושיות.

אני גאה בגילי. מעולם, בעבר, לא
הייתי בטוחה בעצמי כל־כך באשה,
מבחינה נפשית ומינית, כמו עכשיו.
עכשיו זה הזמן הטוב ביותר של חיי, וזה
ילך וישתפר משנה לשנה.
עכשיו, אחרי גיל ,30 אני מבינה
יותר את גופי, את נשמתי. כשהייתי בת
18 וגם בת ,25 לא הייתי אדם הבטוח
בעצמו, כפי שאני היום.
הזמן העובר נותן לאשה הרבה
ניסיון, והניסיון נותן לה ידע על עצמה.
היא פשוט מתעשרת ביידע.
אילו הייתי גבר, הייתי מעדיפה
אשה בגילי על פני נערה צעירה. יש
משהו מאוד מושר באשה המכירה את

*וני תמיד מאמינה
:1חברות יפה ביו
״1ותי נשים, נשם
עאני מאמינה בחבוות
בין שני גברים.

יש 1נשו; 1מ:ושר
באשה המניות את
עצמה. אשה זה נמו
״ 1טוב, היא משי

תבחת עם הגיו 1

איך הן הולכות, תנועות שלהן. חנוך
רייכלסון, דוגמן, חיקה איך אני הולכת.
עיתונאית אחת עשתה חיקוי מצויין של
עיתונאית־חברה אחת, המראיינת תוך
כדי מיצמוצי״עיניים. עשינו חיקויים
של אדם, ושל זמרים אחרים. ביררנו
את עצמנו״.
הרוגזת היא אנבל טמיר, דוגמנית.
הגורם לכעס: סיפור שהופיע במדורה
של רחל המרחרח, תחת הכותרת ״שתי
נשמות טובות״ ,על מערכת־יחסיה
הצבועה, כביכול, עם הדוגמנית קארין
דונסקי.

עצמה, את גופה, את החיים, מאשר
בבחורה צעירה שבקושי מודעת
לעצמה. אשה, אני חושבת, זה כמו יין.
משתבחת עם הגיל. זוהי קלישאה, אבל

זה נכון.
באמריקה, כיום, הכוכבות הפופולאריות
ביותר הן מעל — 40ג׳ון
קולינס, ג׳ין פונדה, פארה פוסט, לינדה
אוונס. אז מה אם הן מתחו את הפנים
בניתוח או שיפצו את החזה בסיליקון?
כל הכבוד להן!

אנבל:
היא חברתי הטובה ביותר, היא כמו
אחותי! נכון, לפעמים יש בינינו

קארץ ואנבל ביום־ההולדת של הבן נואל דונסקי(באמצע)
לא א־סקסואלית, לא זונה
אמנים, הדוגמניות נעשו חלק
מהחלטורות ומעולם־הבידור. לאיש
בחו״ל לא איכפת מה קורה לדוגמנית
בחייה הפרטיים. היא בכלל לא חשובה.
כאן היא חשובה, ככה זה נראה.
אני יכולה לבלות יום שלם בחברת
קארין, ולא להשתעמם לרגע. היא

להיות נברוטיות, אובססיביות, לא־דיסקרטיות.
תמיד מצאתי הרבה יותר
הבנה, יציבות ורוגע אצל גברים.
הייתי בעלת מזל גדול לפגוש באשה
החושבת כמוני, המבינה את
בעיותיי, אשה רגישה. קארין ואני אף
פעם לא מתחרות זו בזו. אין כל סיבה.

אין שום בושה בכך. אנחנו לא קדושות.
אני לא מאמינה שקארין היתה
אומרת — ולא משנה למי — שאני
בת .40 היא יודעת בפירוש שאני בת
.33 אני לא מרגישה צורך לבקש סליחה
על כך שאני בת ,33 וגם כאשר אהיה
בת ,40 לא אבקש סליחה.

בבוא היום, גם אני אמתח את הפנים.
אעשה כל דבר כדי להיראות
טוב יותר. לא מפני שאני דוגמנית,

(המשך בעשר )39

29י -

זה היה ציחו מיקו׳ שר תאונות. ובי טולדנו, סגו־המגהר שר מרון, שנמחץ
למוות בץ משאית ומינרית בתאונה שיגותית, לא היה אשם בדנו

ף* שבת שעברה נסענו
לביקור־אבלים בנתניה. כשעברנו
ליד מכון־וויננ״ט, דיברנו על
ביקור בשמורת־הטבע בנחל־פולג. כדרר
חזרה נכנסנו לשמורת האירוסים.
מי היה מאמין ששבוע אחר־כך רפי
יהרג בקירבת מקום?״ שואלת דניאלה

טולדנו, לגודל האסון שפקד אותה.
בעלה רפי נהרג בתאונת־דרכים
קטלנית, והוא בן .47 ריכבו נמחץ בין
משאית למיכלית. הוא היה הרביעי
מבין שישה כלי־רכב שהיו מעורבים
בתאונה. כלי״הרכב לא שמרו מרחק
ביניהם ורפי לא יכול היה להיחלץ. הוא

נהרג במקום. הוא השאיר אחריו אשה
ובת, הורים קשישים ושישה אחים
ואחיות.
דקות אחדות אחרי התאונה, הגיעו
למקום צוותים של מנן חץ־ אחם,
מישטרה ומכבי־אש. במשך שעה עבד
צוות מכבי״האש בחיתוך הרכב שבו

ו סב
! ו ! ו | ו ! ויויחחחחחחו !1

הסוף: פגוש המיכלית בתוך שרידי ה״טאלבוט״
.הנהו יועמד לדין באשמת 1רים ת־ם וותר

אנאטונוניה של תאונה קטלנית
בשירטוט העליון נראה המצב לפני תאונת־הדרכים.
מול ״מכון וינגייט״ ,בכביש־הדזוף
לכיוון היסה, השתרכו חמישה כלי־רכב אחרי
אוטובוס של ״אגד 1שנעצר בתחנה כדי
להוריד ולהעלות נוסעים. האוטובוס נכנם רק
בחלקי לתוך המיפרץ בכביש, וחלקו בלט
החוצה. במסלול הקולב למיסרץ נסע אחרי
האוטובוס רכב מיסחרי מסוג ״טרנזיט 2
אחריו משאית 3ואחריה רכב סרטי 4שבו
נהג רפי טולדנו. במסלול השמאלי נסע רכב
פרטי 5ואחריו מיכלית סמי־טריילר (.)6
השירטוט השני מלמעלה מראה את תחילת
התאונה. מכיוון שהאוטובוס בלט לכביש, ניסה
הרכב המיסחרי ( )2לעקוף אותו, אולם הדרך
היתה חסומה לפניו. לכן עצר, כשהאוטובוס
התחיל לצאת חזרה לכביש. כשה״טרנזיט׳׳
נעצר, התנגשה בו המשאית ( )3ודחפה אותו
קדימה. לבן פגע ה״טרנזיט״ באוטובוס. מאחורי

נהג רפי. רכב הטלבוט היה מחוץ
לחלוטין. החובש במקום החזיק בידו
יריעת־פלסטיק גדולה כדי לעטוף בה
את הגופה. הרופא התכונן לבדיקה.
הרבה לא היה מה לבדוק. לא נותר לו,
אלא לחתום על תעודת־פסירה.

המשאית נסע ריבבו של רפי טולדנו ()4
שהתנגש במשאית כשזו נעצרה. מעוצמת
ההתנגשויות סטו הן המשאית ( )3והן
ה״טרנזיט 2לכיוון המסלול השמאלי והפריעו
בכך להמשך התנועה. הרכב הפרטי ( )5האט את
נסיעתו, ובתוצאה מכך התנגשה בו המיכלית

^ אהבה

השירטוט השלישי מלמעלה מראה שהכד־בלית
סטתה ימינה אחרי שהתנגשה עם המכונית
5וכך התנגשה עם הרכב הפרטי (.)4
היא מחצה אותו בינה לבץ המשאית שלפניה.
כתוצאה ממהירות הנסיעה והתנופה, לא יכלה
המיכלית לעצור. הפגוש הקידמי שלה ננעץ
ברכב הפרטי שבו נהג טולדנו, והמשיכה לדחוף
אותו לעבר המידרון שבצד הכביש. המיכלית
התהפכה על צידה, כפי שנראה בשירטוט
התחתון. האוטובוס המשיך לנסוע, כאילו לא
קרה דבר. לטענת נהג-האוטובוס, הוא נסע
להזעיק עזרה.

^ פי ודניאלה היו נשואים 23
1שנה. הם הכירו בבית״הספר
למלונאות תדמור בהרצליה. רפי למד
מלצרות, דניאלה למדה טבחות. אחרי
שסיימו את לימודיהם עבדה דניאלה
במיקצועה זמן קצר בלבד. רפי היה
המפרנס. הם התגוררו בשכונת נוף־ים
בהרצליה. שבע שנים אחרי שנישאו,
נולדה בתם היחידה מאיה. .הייתי
מאוד חופשיה עם אבא. יכולתי לבוא
ולדבר אתו על כל נושא שבעולם־ הוא
תמיד התעניין בי ושאל הרבה שאלות,

למרות שנעדר הרבה מהבית.״ אומרת
מאיה.
רפי נולד במארוקו. כשהיה בן 10
עלתה מישפחתו ארצה. הם היו 10
אחים ואחיות. שניים נפטרו בנסיבות
טראגיות. כשהגיעה המשפחה לארץ,
היא התיישבה במושב רינתיה שליד
פתודתיקווה. רפי למד בבית־הספר \
החקלאי עיינות. ואחר־כך למד מכוג־אות־רכב.
בצבא עסק במיקצוע שלמד.
אחרי שסיים את שחתו הצבאי,
התחיל ללמוד בתדמור. אחרי תום
הקורס הוא נשאר לעבוד במלון כמנהל
חדר־האוכל. מאז הספיק לעבור
מקומות־עבודה רבים, כולם בתחום
המלונאות. מקום עבודתו האחרון היה
במלון השרון בהרצליה, כסגן־מנהל
וכמנהל מחלקת סזון ומשקאות.
פעמיים ניסה את מזלו בחו׳ל, בניגריה
ובצרפת. ניסיונות אלה לא עלו
יפה, ורפי חזר לארץ. .רפי היה אדם
מלא חיים. אהב מאוד את הים, אהב
חברים, ובעיקר היה איש־מישפחה. הוא

אהב את החגים שבהם היתה המישפחה
מתכנסת יחד. הוא היה מאוד רגשן, אך
ניסה שלא להראות זאת.״ מספרת
דניאלה אשתו.
כשמאיה היתה בת ,10 היא הלכה
עם אביה לים .״שחינו שעתיים. אני
בכלל לא הבנתי שאני במערבולת.
אבא דיבר אתי כל הזמן, עד שהצליח
לחלץ אותי.״ נזכרת מאיה.
את אהבתו לים ניסה רפי להעביר
גם לאשתו ובתו. הוא נהג לדוג,
לשחות ולעסוק בסקי־מים. לעיתים
קרובות נסעה המישפחה לחופשות
בכנרת. לפני שלוש שנים עברה
המישפחה תאונת־דרכים, שגם בה
נמחץ הרכב כליל, אולם המישפחה
יצאה ללא פגיעות גופניות .״רפי היה
נהג טוב, הוא הכיר את הרכב שלו, היו
לו אינסטינקטים בריאים. הוא היה
מאוד מודאג מהקטל בדרכים, ולכן הוא
גם נהג בזהירות.״ מסבירה דניאלה.
תנועה רבה של מבקרים זורמת
לביתם שבנוף־ים. המבוכה רבה, ההלם
מוחלט. בני כיתתה של מאיה יושבים
בחצר ודנים בהתלהבות בקורות בית־הספר,
במיבחנים, בציונים, בטענות
למורים. עולם כמנהגו נוהג.

הבת מאיה
,הוא לימד אותי לאהוב את הים!״

בנזרץ\ז
איכות חיים
מרק־גוק
מן הביז
בכל רב־קומזת יש
מיכל־מים עד הגג.
יש ב 1מים, ריכלן ך
וג־וקים
נעמי רון ₪

חותם הכספים
נ חוג יום־הולדתו ה־ 70 של הרב
שלמה לורינץ, יו״ר הוועדה המייעצת
של בנק־ישראל, שחתימתו מקשטת
את שיטרי־הכסף של מדינת ישראל
(יחד עם זאת של נגיד־הבנק, מיכאל
ברונו) .לורינץ, יליד הונגריה ואב
לשמונה (ארבעה בנים וארבע בנות)
היה במשך שנים ח״כ (מטעם אגודת־ישראל)
ויו״ר ועדת־הכספים של הכנסת,
תפקיד הנתון עתה בידיו של
ח״כ אגודת״ישראל אחר, אברהם
שפירא, קודמו לתפקיד של לורינץ

״אנשים בכלל לא מודעים לבעייה.
הם פותחים את הברז בביתם, ממלאים
את הכוס במים, שותים, ומאמינים
שהמים טובים ונקיים. למעשה, ברוב
המיקרים הם שותים מרק־ג׳וקים מחוטא,״
אומר רפי בונהרדי, מומחה למי
אגרי־מים, שהוא שותף לחברה בשם מ׳
טיב, ביחד עם אסף דרומי, הנדסאי
לאיכות־הסביבה, שהיה בעבר מפקח
על איכות־המים במחוז תל־אביב.

יוסי עין דזד,
צילם: ציד; צסריר ₪
החלפת תפקידים
במישרת יו״ר הוועדה המייעצת של
בנק־ישראל.

שגריר מן הקיבזץ
מומחה בונהרדי

קורבן טולדנו ואשתו דניאלה
,שבוע לפני זה אמר שצריכים לראות את שמורת־האיחסים!״

גופתו של טולדנו מוצאת מן הרכב ההרוס
.נהג האוטובוס היה הגורם, נהג הסיכלית היה אשם!־

ירוקת, ח״דק־ם, רמשים, יתושים
בכל בניין רב־קומות, מחמש קומות
ויותר, יש מיכל״מים על הגג. לפי
הוראת מישרד־הבריאות, יש צויר לנקות
את המיכל אחת לשנה. אבל רוב
העיריות מנקות את המיכלים אחת
לחמש שנים, או אחת ל־סו שנים, או
בכלל לא. לפעמים נזכרים לנקות רק
אחרי שמוצאים במים חיידקים מסוכנים,
הגורמים להרעלת־קיבה המונית.
״במשך שנים רבות לא ידעתי שאני
שותה ליכלוך,״ אומר בונהרדי ,״לא
ידעתי בכלל שיש מיכל על גג הבניין
שבו אני גר. לפני שנתיים, כאשר התחלנו
בעבודה זו, היינו מזועזעים ממצב
המיכלים והמים.
״חלק מהמיכלים עשויים אזבסט.
המכסים שלהם אינם קשורים היטב,
אלא מונחים סתם. ורוח חזקה עלולה
להעיף אותם. לפעמים הדיירים אינם
יודעים, במשך תקופה ארוכה, שהמיכל
פתוח. נוצרת ירוקת על המים, כי אין
מה שיסתיר את המים מהשמש. הירוקת
משמשת כחממה טובה מאוד לחיידקים
ורמשים. יתושים מטילים שם ביצים,
וזבובים מתרבים שם.
״יש מיכלים אשר עשויים מבטון,
ומכוסים במכסי־ברזל. הברזל מותקף
על־ידי השמש והגשם מבחוץ, ועל־ידי
אדי־מים וכלור מבפנים. לפעמים
אנחנו מוצאים מכסה מפורר לגמרי,
כאשר כל החלודה כבר נפלה לתוך
המים.
״מה כבר לא מצאנו במיכלי מים?
שממיות, יונים וחולדות מתות. כשאנחנו
נכנסים לתוך מיכל, קודם כל
אנחנו יוצאים לציד. את הג׳וקים אני
הורג, אבל את הלטאות אני תופס חיות
ומעיף החוצה. אין לי לב להרוג אותן.״
רק כלור. שמירת מצב המיכלים
ונקיון המים אינה סיפור יקר. מדובר
בסכום של חמישה עד 20 שקל לשנה
(תלוי במיספר הדיירים בבניין).
דרומי ובונהרדי טוענים שנקיון
המיכלים שעל הגגות עדיין אינו פותר
את כל הבעייה, מכיוון שאם המים,
הבאים ממאגרי־מים איזוריים, הם
מלוכלכים, הבעייה נשארת .״הטיפול
היחידי הנעשה במאגרי־מים הוא שפיכת
כלור בלבד ״,הם אומרים .״נקיון לא
נעשה בהם. אדם פרטי לא יכול לדאוג
לנקיון המאגרים. אבל אם תהיה מודעות
בציבור, היא עשויה להביא
לשיפור המצב על־ירי לחץ על העירייה.״

נחוג
יום־הולדתו ה־ 75 של
גדעון רפאל, מראשוני הדיפלומטים
הישראליים. רפאל, יליד ברלין, שבילה
את 10 שנותיו הראשונות בארץ בקיבוץ,
נודע עוד בטרם מדינה כאיש המחלקה
המדינית של הסוכנות היהודית
(עבורה ריכז, ב־ , 1946 את התיקים על
ראשי הנאצים שעמדו למישפט בנירנ־ברג)
והוא שימש, אחרי קום המדינה,
בזה אחר זה, בין השאר, כשגריר־ישר־אל
בבריסל, מנכ״ל מישרד־החוץ ושג־ריר־ישראל
בלונדון.

ספיגת־החינור
נתרמה על־ידי חוסיין מלר
ירדן מכונת־דפוס משוכללת לאוניברסיטה
האיסלאמית השטה, העומדת לקום
על סיפון א/מ נשיא, לשעבר אוניית
מסעות־התענוגות של נשיא־הפי־ליפינים
המודח, פרדיננד מרקוס, בעלת
נפח של 27 אלף טונות, אשר נרכשה
תמורת 16 מיליון דולר על־ידי
כמה מדינות מוסלמיות, על־מנת שתשמש
מרכז לחינוך־על למוסלמי האיים
הפיליפיניים.

נדודי הכנר
נפטר בקאסל שבגרמניה, שבה
שהה במיסגרת מסע-הופעות, משבץ־
מוח, בגיל ,68 הנריק שרינג, אחד
הכנרים המבוקשים בעולם. שרינג
היהודי נולד בוורשה, שבה פרט כבר
בגיל חמש על הפסנתר, אך עבר עד
מהרה לכינור. הוא השתלם בכינור
בברלין ועשה קאריירה בפאריס, ממנה
עבר, בימי מילחמת־העולם השנייה,
ללונדון, על־מנת לשרת כמתורגמן
בשרות הממשלה הפולנית בגולה.
לאחר מכן גילה את מכסיקו, התיישב
בה ואף זכה להתמנות כשגרירה התר_

בות

אהבה ליטאית
בקאונאס, בירת הופיע הרפובליקה הליטאית הסובייטית,
תרגומו הליטאי של אהבת ציון,
סיפרו הראשון של סופר״ההשכלה
אברהם מאפו (1807־ .)1867 זאת היא
השפה התשיעית* שאליה תורגם הספר
ב־ 131 השנים מאז ראה אור במקורו
העברי. מאפו, יליד ליטא שהתפרנס
מהוראה, עמל על ספר זה 20 שנה, לפני
שהתפנה לכתיבת כמה ספרים נוספים,
שהידועים בהם הם אשמת שומרון ועיט
צבוע.

בימאים
לא פ ד!,׳
וג לא ברגמן
סיר ריציארד אטנבורו טוען:
הגיע הזמן להטיל סנקציות
על דרום־אפריקה
בערב פגישתנו עם סיר ריצ׳ארד אטנבורו
הגיעה לאוזניו רשימת־המועמדים לאוסקר.
הזעקה לחופש, סירטו החדש שהוצג בפסטיבל־ברלין,
נכלל ברשימה בשלוש קטגוריות מישניות
בלבד — דנזל וושינגטון, המעצב את דמותו של
סטיבן ביקו מועמד לאוסקר כשחקן־מישנה, וכן
מועמדים לאוסקר המוסיקה והשיר מתוך הסרט.
מישהו משלח בו שאלה מקניטה — ״האינך
חושב שהעמדתו של וושינגטון בתפקיד מישני
בלבד מדיפה ריח של גזענות?״
אטנבורו, אצילי, מדוד, בעל דיקציה עילאית
שמסגירה את היותו שחקן בוגר הראדה, אינו

מתלהט — ״לא. אני חושב שזה לגיטימי בהחלט,
כי הדמות הראשית בסרט אינה של ביקו, אף שאין
ספק שוושינגטון עושה עבודה טובה. אני מצר על
כך שקווין קליין, המעצב את דמות העיתונאי
דונאלד וודס, שהוא הגיבור שעליו נסוב הסרט,
אינו מועמד לאוסקר. חבל. אני חושב שהוא שחקן
נפלא.״
חדר בבית־המלון אינטרקונטיננטל בברלין.
הכל יוצאים ונכנסים בחרדת״קודש. אטנבורו
מדבר בשקט. איכפת לו מה יאמרו כאן אחרי
ההקרנה. ברלין הוא פסטיבל פוליטי ואילו
הקולנוע הבריטי הפך לזירה פוליטית שבה
נמשכים המאבקים בעד, ובעיקר נגד מרגרט
תאצ׳ר בכל הזדמנות אפשרית.
אטנבורו בא להסביר את סירטו. הוא מודע
לעובדה שצריך לדחוף את הסרט. הוא יודע שלא
ברצון בולע הקהל משא פוליטי שכזה, שאינו
בידור טהור, כי אם קריאה לקחת חלק פעיל
במתרחש בעולם. במיקרה זה במעוז הגזענות
בדרום־אפריקה.
״לא היה כל טעם שאציג את העניין הגזעני
בדרום־אפריקה דרך הוקעת הימין הקיצוני. למי
שאיכפת באמת ממה שנעשה בדרום־אפריקה
אינו זקוק לסרט שלי. רציתי להגיע למי שלא

סר ריצ׳ארד אטנבורו על רקע תמונותיו של ביקו
לתאצ׳ר לא איכפת
איכפת להם, לאטומים, לאלה שאינם מעורבים.
״אני יודע שאיני יוצר״סרטים דגול. אינני
(פרדריקו) פליני וגם לא (אינגמח ברגמן. בסך־

ש חזו
לבן ב שלג
הזעקה לחופש (אורלי, שחף, תל־אביב,
אנגליה) -בל כך התנק ש מן
השרש הזה שיהיה סרש שוב בא מת.
חבל שאינו בזה. חבל כי הדברים
שהוא אומר חשוב שייאמרו והנושא שבו הוא משפל כואב
עד כדי אימה. אבל מה לעשות, והזעקה לחופש אמור להיות
סרש-קולנוע ולא מינשר מיפלגתי או תשדיר״שרות אנשי-
גזעני. וכקולנוע הוא לא מעניין ברוב חלקיו, ששוח ומגמתי.
אין ספק שריצ׳ארד אשנבורו, שבחר להתמקד בשני ספריו
של העיתונאי הברישי דונאלד וודס: ביקו ומחפש צרות, רצה
להסב את תשומת-לב העולם אל המצב המחריד בדרום־
אפריקה. הוא עשה זאת בתום־לב כשם שבעבר טיפל
בנושאים שטמנו לו מוקשים, כל אחד בדרכו. הו איזו מילחמה
נחמדה עסק במילחמת-העולם הראשונה. גשר אחד רחוק מדי
מחה על תוכנית הרפתקנית ממילחמת-העולם השנייה
כשחיילי בגות־הברית הפכו לבשר-תותחים בתוכנית מפוארת
בלתי אפשרית. ומדי עשור״הפרסיט חימם את הקולוניאליסטים
האנגלים.
עתה הוא מספר את הסיפור האמיתי על מנהיג״השחודים
נדרוס״אפריקה, סשיבן ביקו שעונה עד מוות במעצר לא חוקי
ועל הידידות המופלאה בינו לבין העיתונאי הבריטי דונאלד
וודס. אין ספק שאשנבורו, שחקן דגול ואמן שאיכפת לו,
נשיאם של אירגוני״צדקה ופעיל למען זכויות האדם, בוחר לו
נושאים באומץ אזרחי ראוי להערכה.

דנזל וושינגטון בתפקיד סטיבן ביקו -צח וטהור
הוא גם עומד מאחורי רעיונותיו וחובתו לתרגמם אל הבד
(ראה מיסגרת במדור זה) ,אבל בימאי-הקולנוע שבו נופל
בשיעור קומתו מאיש-המצפון.
השחורים אגשים נעלים, צדיקים וצחים מר ב ב. הלבנים,
חוץ מוודס ומישפחתו -רעים ומושחתים. סיפור-הבריחה
משעמם. ניתוח הקונפליקט שישחי. רק ההפגנות מזעזעות —
מישטרה מכה נשים. צבאות עולים על שכתות־עוני. אלות
מפצחות נולגולות. מדוע נדמה לנו כי קטעים אלה מוכריס!

פטפג\ת
חובק ת
תרגילים בחיזור (חן ,2תל-
אביב, ארצות־הברית) -אם שמו
של ג׳יימס טובאק הכימאי עדיין
לא מוכר לקהל הישראלי, הרי זה
רק משום שמתוך שלושה סרטים שביים הוקרן כאן רק אחד
אצבעות. את כל סרטיו מאחד מרכיב האלימות, משיכה אלהמוזר ואל המסובן. הפעם זה מפתיע עוד יותר שבן בחלקו
הראשון של הסרט נראה באילו אנו עתידים לחזות
בקומדיית־נעורים, מאותם מצחיקונים שטותיים שהציפו את
הבד באחרונה כמו אי אפשר לקנות אהבה, וכוי.
מורה קל-דעת בשם ג׳ק ג׳דיקו(דוברש דאוני) ,רודף־שמלות
מושבע ופטפשן חולני, מתרגל מול המראה פניות אשר אפשר
וישכנעו נערות המוצאות חן בעיניו ברחוב. עד שיום אחד הוא
נתקל בנערה מוזרה המוכנה להיענות לפיתויו במושב האחורי
של המכונית, אבל לא מזבנה להמשיך איתו בדרך קבע. היא,
רנדי ג׳נסן(מולי ריינגזלד) ,מדריכה במוסיאון, שלמעשה מסובכת
על אביה השתיץ(דניס הופר) מפני בעלי־חוב המאיימים
לחסלו.
מה שנראה כקומדיה שטוחה ושיפשית הופך למיתחן קליל.
המורה עוקב אחרי מדדיכת־המוסיאזן ומגלה שהיא מהמרת
ממולחת המוכנה להמר על כל הקופה, כדי להציל את אביה
ובלבד שלא להיכנס למיטתו של המאפיונר הנבל.
האמת היא שהסיפור אוצר בתוכו חומר ודמויות מרתקות
הרבה יותר מן התוצאות. מולי ריינגולד היא שילוב של ילדו־

הכל אני עושה סרטים רגילים. רוצה להגיע לקהל
רחב. אם הייתי מספר סיפור על מישפחה מסכנה
בסווטו, אף אחד לא היה הולך לקולנוע לראות
את הסרט. אבל אם אני מספר על מישפחה
אנגלית, אב ואם וחמישה ילדים שהאיש השחור
הכריזמטי הזה, סטיבן ביקו, משנה את חייהם מן
הקצה אל הקצה, סיפור שמסתיים בבריחה
ובדראמה עוצרת־נשימה, יש סיכוי שאנשים
יבואו לראות את הסרט.
״גם בעניין זה לא היו לי כל אשליות. להצגות
הראשונות בלונדון הזמנתי חברי־פרלמנט. הגיעו
נציגים מכל המפלגות, רק לא מהשמרנים. אין לי
כל אשליות ביחס למה שתאצ׳ר חושבת על הסרט.
הייתי רוצה לומר שגם לא איכפת לי מה שהיא
חושבת. די היה להאזין לה ולהצהרותיה בישיבות
השוק־המשותף בז׳נווה. הבעייה היא שיש בידיה
כוח חזק מאוד. עכשיו היא חכמה. מה יקרה אם
באמריקה ייבחר נשיא דמוקרט? מה תעשה אז?
״אני סבור שאם הממשלה הבריטית ויחד איתה
גם הממשלה האמריקאית, היפאנית והמערב־גרמנית
היו נוקטות בסנקציות, דבר שלא דגלתי
בו לפני חמש שנים, אפשר היה להציל משהו
בררום־אפריקה. איך אפשר לקבל את הנימוקים
של תאצ׳ר, האומרת שהליכים דמוקרטיים
בדרום־אפריקה יגרמו, בסופו של רבר, להורדת
רמת־החיים של השחורים, ולכן מוטב ולהמשיך
במצב הקיים? ממתי היא דואגת לשחורים? ממתי
היא דואגת לכושים של דרום־אפריקה ולרמת־החיים
שלהם? הייתי מציע לה לתת להם לענות
ולהחליט מה טוב עבורם.״
בשעתו היה מי שהפיץ שמועה שעשויים
להתיר את הצגת הסרט בדרום־אפריקה. היום,
כשהעיתונות מבשרת על הקצנת הימין בררום־
אפריקה, ואין אף תזוזה קלה שבקלות לכיוון
ביטול האפרטהייד אין לאטנבורו אשליות .״אין
כל סיכוי שהסרט יוצג בדרום־אפריקה. אבל אני
חייב להודות שמעולם לא הפעילו עלי לחץ
פוליטי כלשהו מכיוון זה. אמת, קיבלתי הרבה
מיכתבי־השמצה. קללות גסות.
״כשצילמנו את הסרט בזימבאבווה הפחידו
אותנו שחיינו עשויים לעמוד בסכנה. לאשתי ולי
הצמידו שומרי־ראש. היינו הולכים לארוחת־ערב
והשומרים המחומשים ישבו איתנו לשולחן. אבל
מעולם לא היינו במתח של ממש. ניסו לפוצץ את
אתר־הצילומים. כמה פעמים גילו מסתננים עם
חומרי־חבלה שבאו לאתר־הצילומים, אבל דבר
לא קרה.״
האם לדעתו עשוי סרט לשנות את העולם?
להשפיע על האירועים הפוליטיים איני
יודע מה יזיז את תאצ׳ר. איני מוכשר מספיק
לעסוק בפוליטיקה. אם לא הייתי מאמין שסרט
יכול להשפיע על בני־אדם לא הייתי עושה
סרטים״.

תדריך

מולי ריינגולד ורוברט דאוני -בדחף ההימור
תיות בוסרית עם עצב מיסתורי. דניס הופר מקופח בשורות־התסריט
שלו ונראה אומלל לחלוטין כאב שתוי זפאתשי, אף
שיחסיו עם בתו רומזים למשחו מורכב יותר. הוא נראה אומלל
עוד יותר ביחסיו עם הגבל הראשי, הארוזי קיישל, שחקן
מרתק שלא קיבל כאן הזדמנות להעמיק בדמותו.
הגיבור, רוברש דאוני, נאלץ לומר כל־כך הרבה שטויות
במהירות כה גדולה ובעומס כה רב עד שקשה לדעת מי אשם
בכך שהוא מעייף רוב הזמן -האם זה השחקן או התסריט.

חובה לראות:
תל־אביב: הקיסר האחרון, שיגעון של לילה,
מלאכים בשמי ברלין, טאספופו. מגרל הדבורים,
עיניים שחורות, קו הקוקיה.
ירושלים: חוכמת רחוב.
חיפה: הקיסר האחרון.

תל־אביב:
* * הקיסר האחרון (גת, מוצג גס
ברב־נת בחיפה, אנגליה) — תהליך חינוכו מחרש
של מי שהיה בן נצח, שבוי בעירו שלו, קיסר סין
והפך בתעתועי ההיסטוריה לגנן פשוט בן־
תמותה. קולנוע מרהיב.

יעמד, פייזדז

ה עו ל ם הז ה 2636

הורוסהוס
מזל החודש:

האג וחיוב
עור מזר דגים

מסתכלים על הדברים השליליים שבו. וכך,
תוך כדי שיחה עמוקה עם גורו או מדיום
הסוחט מהם כספים הם יכולים ליפול בפח,
וכלל לא להתייחס למחיר ששילמו. בני
דגים מקריבים את עצמם. הם נהנים לטפל
בחולים, לעזור לקשישים, לילדים, לבעלי-
חיים ולבקר אסירים ומוכי גורל למיניהם.
הם כעין עובדים סוציאליים בהתנדבות.

תחנה !דיאטה
בני מזל דגים נוטים לאמץ לעצמם
דיאטות חריפות וקצרות, מהסוג שנמצא
באופנה באותו זמן. הם מסוגלים לאבד את
האיזון ולסבול מבעיות רעב. עליהם לזכור
שדיאטה אינה מעשה״ניסים. וגם בשטחים

ולקבל מזון ממקור טיבעי כמו תרד, כבד
בקר ועוף.

שלהם, ובמקצועות מדיומיסטים כמו מגידי
עתידות. האמנות, המוסיקה, הציור, ריקוד-
הבלט, הבימוי והפנטומימה הם מיקצועות
המתאימים גם הם לבני מזל דגים.

התכונה הסוגסטיבית להשפיע על עצמם
ועל זולתם והיכולת להבין את נפש האדם
היא אשר מושכת כל־כן הרבה בני דגים
למישחק. הכישרון להסוות, המשיכה
לאשליה והדימיון הפורה, הם המושכים את
הדגים למיקצועות דוגמת תיכנון־אופנה
וקוסמטיקה. הם מנסים להשיג את
מטרותיהם בדרך הקלה. הדגים הם מזל
מים והמים מחפשים תמיד את הדרן הקלה
ועוקפים כל דבר הנקרה בדרכם. הם
אוהבים נוחיות פיסית ונפשית.

חיי הרגש

עבודה

על פי רוב הדגים הם פסיביים ומקבלים
את כל חסרונות בן הזוג, לכן כל קשר הוא
עמוק מדי עבורם. מטיבעם הם רומאנטיים
ושותפים נאמנים, אך הם אינם חזקים בצד
המעשי של הקשר. הם זקוקים למישענת
ולעידוד. הם שקועים בחלומות ובאשליות
ולפעמים אפשר לכבוש את ליבם ברשת של
שקרים ואשליות.
בת מזל דגים היא נשית ויודעת להעניק
לגבר תחושת גבריות. היא עצמה זקוקה
למישענת ולעיתים היא תלויה מדי. גברים
רבים, המתוסכלים מחיי הנישואין שלהם,
מוצאים להם מאהבת בת מזל דגים היודעת
לחזק בהם את תחושת הגבריות.

ילידי מזל דגים הם רגישים ופתוחים, הם
סופגים וקולטים את הסביבה, שומרי סוד
תמימים, נוטים לחולשת״אופי ואינם
מעשיים. חלק הגוף הרגיש בגופם הוא כפות
הרגליים. כולנו משתמשים בכף־הרגל
להליכה ולריצה. בני מזל דגים משתמשים
בה כדי לברוח מהמציאות ומהבעיות. הם
מעדיפים לברוח ולא להתמודד עם עולם
המציאות.
הבריחה לעולם הדימיון מוכיחה את
עצמה לפעמים כמוצלחת, אן לפעמים
גורמת להם לצרות. אם הם בורחים לעולם
הדימיון בצורה חיובית, הם פונים ליצירה
ובכל עבודה יצירתית הם יבלטו במיוחד
בכישרונותיהם וברעיונותיהם. בולטים במ יוחד
הכישרונות בשטח הריקוד, הדרמה,
השירה והקולנוע.
אולם סתם חלומות ואשליות מובילים
אותם למבוי סתום. בני דגים רגישים
לסביבתם בצורה חזקה. הם רגישים למצב
רוחו של הזולת ורגישותם הופכת לחוש
מיסטי. ובכל זאת, קל מאוד להונות את מזל
דגים יותר מאשר את המזלות האחרים. על
פי רוב אין הם מתעטפים בציניות שמאפשרת
להם לתפוס את הנוכל. הם מקבלים
את האדם כפי שהוא.
כשהדגים מחבבים מישהו, והם תמיד
מוצאים מישהו או משהו לאהוב, אין הם

הבריאותית שנוצרה כתוצאה מדיאטה
חריפה, מאחר והגוף אינו מקבל את
החומרים ההכרחיים לתיפקודו.
בני דגים אינם יודעים מה הם מעדיפים.
המאכלים המיוחדים שאותם הם אוהבים
הם יקרים מאוד או שלא ניתן להשיגם. הם
גם מושפעים מפירסומות ומסוגלים לאכול
כמויות עצומות של מזון ללא קשר לתזונה
הדרושה לגופם. הם מטביעים את עצמם
בסמים או באלכוהול שמגבירים את
התיאבון. הדרן היחידה לצאת מהמעגל
הסגור היא להשתמש באינטואיציה שלהם.
האינסטינקטים שלהם עמוקים וחזקים. הם
חייבים להיזהר מאנמיה ועליהם להקפיד

פלסטיק למיניהם, סיבים סינטטיים,
אביזרים הקשורים בשינה כמו מיזרונים
ועזרי נוחיות רבים אחרים מקורם בדגים.
לכן אפשר למצוא את בני מזל דגים
בתעשיות הקשורות ביצירת נוחיות כמו
מיזרונים, סדינים, בגדים, ריפוד, תעשיית״
התרופות ורוקחות.
בגלל שליטת דגים בכף הרגל רבים מן
הדגים הם יצרני וסוחרי נעליים. הם
מתעסקים גם במיקצועות הקשורים בזולת
כמו עזרה סוציאלית, טיפול בנוער ובחולים,
יצירת אשליות, מישחק, אופנה, דוגמנות,
אבזרי שינה ואף זנות. יש שעוסקים גם
במתמטיקה בגלל האינטואיציה המפותחת

אחת הנטיות של הדגים היא להפריז בכל
דבר. אין להם חוש־מידה. הם נוטים
להיתלות באחרים, או בתרופות ובכדורים
וזה נובע בעיקר בגלל חרדות וכדי להרגיע
כאבים, לעורר או להירדם. גם לשינה הם
עלולים להתמכר. זוהי עוד צורת בריחה.
בן מזל גדי יכול להיוולד ביום שבו הירח
נמצא במזל דגים, כך שאותו גדי יהיה
מושפע מאוד מתכונות מזל דגים בנוסף
לתכונות הגדי שקיימות אצלו. למי שהירח
שלו נמצא במזל דגים קשה מאוד לקבל
החלטות. הוא רגיש, פגיע וחושש מכל שינוי.
האינטואיציה החזקה שלו, שהיא לעיתים
על גבול העל-חושי, עוזרת לו מאוד. בעל
הירח בדגים הוא עדין ובעל דימיון. נוטה
לשקוע בדיכאון, במשברים נפשיים
ובייאוש וצייד לידו בן־זוג חזק ומעודד.
בעלי האופק בדגים הם בעלי עיניים
גדולות ועגולות, אבל מבטם רחוק, מעורפל
וחסר-ריכוז. הסנטר מודגש וצווארם ארוד
וצר. ידיהם קטנות והליכתם כבדה. גופם
עגול ובעל נטייה להשמנה, הכתפיים עגולות
וחייד מקסים, או לפעמים צחוק מתגלגל
מאפיינים אותם, לצד שפע של דמעות
שפורצות לפתע, בגלל פגיעה שלאחרים
קשה להבין אותה.

אינכם חשים חזקים בימים אלה ואתם נוטים
לחלות. עייפות, חולשה ונטייה לסבול
מכאבי-דאש מציקים
לכם ומחלות ישנות
שבות ומטרידות אתכם.
אף שאתם זקוקים
להרבה מנוחה, כדאי
לשים לב להזדמנויות
שצצות סביבכם בתחומים
שמים, חבל להח-
מיצן. בעבודה תוכלו
עכשיו להילחם וגם להשיג
את הדבר שעליו
נלחמתם זמן ממושך. הדרך שבה תנהגו אל
הממונים או העמיתים קובעת, נהגו בטקט.

אתם נוטים להתפרץ. לריב. לכעוס נלהעיר הע־רוח
פונעות. זר, אינו אופייני לבם בדרך־כלל. אבל
בימים ארה קשה לבם להשתלט
על הכעס 1ה־תוקפנות.
תופעה ח לטח
בעיקר בין ה־ס! ל־ 3ז
בחודש. ד,־ 14 וה־ 5ו מצביעים
על בע־נח בריאות
שלכם או של בני־מישפ־חה.
חשוב שתשלחו על
הירדים. בעיקר מסבשי־רם
חשמליים או חסים
צפ 1דרעה משמחת מארץ
אחרת ואולי אף לתוכלת לנסיעה נדן ה־16
ל־ 18 בחודש. בעבודה ס־מס על עצמכם בלבד.

ענייני כספים עדיין מדאיגים אתכם, אולם
דווקא עכשיו נפתחות בפניכם דרכים חדשות
והזדמנויות חשובות
לשפר את מצבכם ן הכלכלי. חשוב להחליט
במהירות ולפעול בלא
היסוס. תיתכן מתיחות
בקרב המישפחה בגלל
בעיית דירה או מגורים.
זח יהיה בעיקר בין הגג
ל 3-ג בחודש. פגישה
מרגשת או שיחת-טל-
פון צפויה ב 4-ג או ב־ 5ג
בחודש. תוכלו לקדם את ענייני הרגש
וליהנות מפגישות עם בני המין השני.

אתם מאוד ם קובליס על י ר המין השני. אולם
טרל תוסר יכולת רוחק קשר ישן ורעוע אתם
ערזרם להחם יץ וחדמעח
תש1בה. שיסו לב למה שקשה
מסביבכם, צאו לבילויים
!למיפנשיס חבר
ת״ס. חשוב להכיר אושים
חדשים. בעבודה ובבית,
אתם נזטים להתפרצויות־בעס
ולמעשים פזיזים שיבולים
לנתם לבם נזק.
אתם סובליס מנטייה להיפצע
מסבשירס חדים בשל
חיסר זהירות. הפתעה ב־1 14ב־ 15 בחזדש.
יחבן ומדובר בסכזם־כסף אז בהעלאת־שכר.

חיי• החברה שלכם מאוד פעירם עכשיו. אינכם
•נשבים בבית ונצמרם להתלים. נם אם לא תמר
ת ואת תמצאן את עצמכם
לפתע בפעילות רבה
מן התיל. אל חמהח לסרב.
בתקזפה זו יש חשיבות
ודולר, להכיר אנשים
חדשים ולנסות להתחיל
כקשר חדש. ההתלבטות
הקשה שהיחה לכם באחרונה
עומדת להסתיים, אך
כר הדרכים שעליהן חשבתם
אינן מתאימות. עכשיו
תימצא הדרך הנמנה. אתם ם אור פופולאריים
ומושבים את בני־המין השני. שימרו על עיקביות.

מצב הבריאות עדיין אינו טוב במיוחד, או לם
לעומת השבועות האחרונים יש כבר שי פור.
בעבודה אתם מש קיעים
הרבה מאמץ, אך
לא נהנים מתוצאות. ה כל
מתנהל בקצב איטי
מהרגיל. כדאי שתגוחו
ותרבו בשינה. גופכם
אינו חזק ואתם עייפים
ואינכם מסוגלים למלא
את אותן משימות שאתם
דורשים מעצמכם.
ב 14-בחודש אתם נ ר
טים לריב ולהסתכסך. ב 5-ג בחודש תיהנו
מהיכרות חדשה או מפגישה רומאנטית.

נסיעות. פנישות, שיחות וראיעוח לצורך עבודה,
יאפיינו אח השבוע הקרוב. תפגשו באנשים חרשים
והחשם שתשאיר!
עליהם קובע יותר מסר, שאתם
מתארים לכם. עתיר־בם
המיקצועי חלו׳ לא מ עט
בקשרים שאתם
מצליחים ליצור בימים
אלה. בת״־התש אתם
מאוד פ!פ1לאר״ם. תזכרו
עכשיו להתחיל בקשרים
חדנעים, א 1לחדש ק שרם
שנוחקו. ר,־ 4ו בחודש הוא
יום מועד לפורענות. וסו להניע בשקט ל־ 16 ול־ 7ו
בחודש !תהיה לבם סיבה טובה להיות מרוצים.

בעיות בריאות של בגי-מישפחה גוזלות
מכם זמן רב ואף גורמות לדאגה. ה״גג עד
ה 3-ג בחודש לא יחיו
קלים מסיבה זו. ידיעה
מעציבה עלולה להגיע
ותצטרכו לשנות תוכנ יות
ולתת עידוד למי
שמצפה מכם לחיזוק.
^5בענייני כספים מצבכם
די רגיש, אולם אם תפ עלו
במהירות ובחשאיות
תוכלו להגיע להיש גים
מפתיעים דווקא
השבוע. מכירות נכסים שאינם הכרחיים
עבורכם יוכיחו את עצמם מאוחר יותר.

הבריאות שלכם דורשת תשומת לב רבה מן
הרגיל. אינכם רגילים להתפנק, אבל בימים
אלה אתם טובלים מתופעות
שלא היו מוכרות
לכם עד עכשיו.
עייפות רבה פוקדת
אתכם ועליכם לתת על
כן את הדעת. ה-גג עד
ל 3-ג בחודש יהיו קשים.
ב4-ג בחודש צפוי
טיבסוך בעבודה, יתכן
שאתם צודקים, אבל
הכוח וההשפעה אינם
בידכם ואתם עלולים להתחרט על התנהגות
נמהרת. דאגו לשמור על שמכם הטוב.

תתחילו להתיש טוב יותר בוי־הוונ או השותפים
חושבים על שיעי בתוכניות נברא׳ שתתאימו את
עצמכם ארהס. אין זה
הזמן לתבנן רבד. וכראי
להמתין רהחפתחו־זת ואף
לחשוב על וויתור למענם.
ירדים במישפחה נורמים
לדאנה. אולם הסיבה רכך,
אף־על־פ׳ שהיא נראית
מוצדקת. אינה נכווה ותוכן

לשוב ולהרנע. דבר לא
יקרה והחשש שלכם לא
׳תאמח. ב־ 14 וב* 15 בחורש
אתם עלולים להתיש לא טוב. נסיעה לחדל
א 1קשרם עם ארץ אחרת יביאו לתוצאות טובות

ענייני כספים מדאיגים אתכם, אבל דווקא
השבוע הקרוב מאפשר לכם לשפר את המ צב.
צריך רק לדעת לקרוא
ולפרש נכון את מה
שקורה. אם ביקשתם
הלוואה או חשבתם על
מכירת נכס יקר תוכלו
להשיג את מבוקשכם,
אולם יש צורך לפעול
במהירות. נסיעה לחו״ל
עולה על הפרק. יתכן
שזו קשורה לענייני
עבודה. היא יכולה לקדם
אינטרסים חשובים. אירגון מחדש של
מקום־המגורים עלול להוות הוצאה יקרה.

•ררים. שעליה אתם סומכים, עלולים תרום
לכם לאמבר, ואפילו למק. הזהרו בעיקר בץ ה־10
ל־ 3ו בחודש. היו זהירים
בכר מה שאתם מורים א!
מספרים. אינמרסים מנע־רם
לשלבם עלודם לוחם
לכם לנזק. תוכלו
לפעור בשקט ובסודיות
רבה ב־ 14 או ב־ 5ו בחודש
ואף להשיו היש! חשוב.
פגישות עם אחים. שמים
או מכרם חדשים יקדמו
את התוכניות, אם בעבודה
אז בתחום הרומאנטי. עכשיו חובל! לסיים סוף-
סוף אח הקשו הלא־יציב שנמשך בבר זמן רב.

נטיות

מדים בנימיני

ומנים
מודרניים

שי ע

כשאין לי סיפורים חרשים — וזה קורה
לפעמים — אני שולחת את כל ידידותי לעבוד.
אני לא אומרת להן, כמובן, שאני שולחת אותן
כדי להביא לי סיפורים, כי ־המנוולות לא היו
מסכימות לעשות לי את העבודה.
אז מה אני עושה? אני אומרת לחברות שלי
״מה קרה לשיער שלכן? למה את לא מסתפרת
קצת? מה עם הצבע?״
חצי שעה אחרי זה כל החברות שלי יושבות
במספרות שלהן, וכעבור שעתיים הן חוזרות
הביתה, מטלפנות ומספרות לי מה שהן שמעו
במספרה.
אז השבוע הן הביאו לי כל מיני סיפורים שאני
כבר שמעתי, אבל בכל זאת יש חדשות שגם אני
לא ידעתי.
ישראלה שטיר ובעלה, הטייס אבי
אינשטיין, מחכים לתינוק. ילד שני לישראלה
וילד שני לאבי. הבת של אבי חיה עם אמה במיז־

ישראלה שטיר, עם בנה גיל, ובעלה הטייס, אבי איינשטיין
מחכים לתינוק
ועוד חדשות, אבל ממספרה אחרת: הטייס־רח
הרחוק, אבל הבן של ישראלה גר איתם, וגם
הבטיח להיות בייבי״סיטר לתינוק/ת החדש/ה. לשעבר נדב מרגלית, שהתפרסם בעיקר בגלל
אשתו־לשעבר אילנה מרגלית, מארגנת תצו־שיהיה
במזל.
גות־אופנה, ועוד יותר התפרסם בגלל הסיכסוך
הארוך בינו לבין אילנה והגירושין וחלוקת הרכוש
— לא נשאר בודד הרבה זמן. בשבוע שעבר
הוא נשא אשה חדשה, סימונה, אלמנה ואם
לשני ילדים העוסקת בהדרכה באל־על.
העיתונאי יהודה אטלם, שחגג בשנה שעברה
את יום־הולדתו ה־ .50 הוא הזמין את ידידיו
הקרובים למסיבה באיזה בר, בסוף רחוב דיזנגוף.
כל החברים התלבשו יפה ובאו, כשבידם מתנה
יפה. בתוך הבר הם בירכו את יהודה, פיטפטו,
אכלו קצת מקלות מלוחים והזמינו משקה אצל
הברמן, שעמד שם. רק בסוף המסיבה, כשכולם
אמרו יפה שלום ותודה ולהתראות, הסתבר
שהברמן לא נתן להם משקה אלא מכר להם
משקה. היה מצב די מביך, ואנשים מדברים על זה
עד היום.
בתל״אביב גרה כבר זה 24 שנים בחורה
אחר־כך שמעתי שגם בחתונה של המיסעדן
שחרחורת ויפהפיה, העונה לשם סמדר צדוק.
יקיר בן־רימון במלון ימית היה משהו די דומה.
אמנם, אפשר לראות אותה בדיסקוטקים ובהרבה
אנשים באו למסיבת־החתונה, הביאו מתנות
מסיבות, אבל הבחורה מבלה רק בלילות. במשך
ושילמו כסף עבור המשקאות, וגם שם התעצבנו
היום היא לומדת קשה מאוד.
כולם וקיללו.
היא כבר קיבלה תואר ראשון באוניברסיטה,
עכשיו אני שומעת שהסיפור הזה תפס שוונג
והשנה היא נרשמה לתואר השני בפסיכולוגיה.
וממשיך ללכת בעיר. בפורים אירגן הספורטאי
אבל בין תואר לתואר התחשק לה קצת לנשום
נימרוד דרייפוס מסיבה לחבריו בממד
חוץ־לארץ, כמו לכולנו.
הספורט שלו. החברה באו בהמוניהם. במיקרה של
לסמדר היפה יש אח, החי כבר כמה שנים
דרייפוס אף לא חיכו עד לסוף הערב כדי לגבות
בדרום־אפריקה. סמדר החליטה לבקר אותו. נסעה
את התשלום. כבר בכניסה התבקשו האורחים
לפני חודשיים, מתוך כוונה להישאר שבועיים
לשלם 15ש״ח עבור הכיבוד. שמעתי שקהל
ולחזור ארצה. אבל ממש כמה ימים אחרי בואה
המוזמנים התחלק מייד לשלושה חלקים עיקריים,
היא נכנסה, יחד עם אחיה, לאיזה דיסקוטק
כמו כל דבר בארץ. חלק שילמו ונכנסו, חלק
אופנתי (שבטח מותר רק ללבנים) ושם גילה
קיטרו ונכנסו, וחלק קיללו והלכו הביתה.
אותה צלם בעל עין חדה, ותוך שבועיים עשה
אני, באופן אישי, לא הולכת למסיבות שבהן
ממנה דוגמנית־צילום מצליחה. זה דבר חריג
אני לא שווה למארח כוסית־יין. אבל אני לא
בדרום־אפריקה — בחורה שחומה אבל לא
אומרת לכם מה לעשות.
שחורה.

זהירותדמסיבחז][

באמת, מה כבר אפשר לחדש במסיבות?
אנשים נפגשים, שותים, אוכלים, מדברים,
רוקדים, מתמזמזים, והולכים הביתה. אבל
מארגני המסיבות בכל זאת מחפשים כל הזמן
משהו שייחד את המסיבה שלהם.
אני לא יודעת מי המציא את החידוש האחרון,
אבל הוא מעצבן אותי מאוד ואני רוצה להזהיר
אתכם מפניו.
הראשון שעליו שמעתי הוא המשורר־

האבוטה״ד
מאבד גובה

פינתה של גברת לבטוב
עם בוא האביב, ולקראת חג״הפסח, החלשתי לעשות בדלן־נית
ישודי: שצי שפימים פישרו מתפקידיהם בשל עודף שוב־לב. אבל
מה! אל דאגה. שפיונית חדשה גויישה לכוחותינו. ואיזו שפיונית!
אילו הייתי יכולה לגלות לכם את שמה ...את מעמדה החברתי...
אוף כמה מגרה לגלות! את מקום מגוריה ...אוף־אוף, לפחות את
שמו של מאהבה האחרון! אבל השפיונית הציבה שני תנאים: כשף
הרבה כסף! -על כל שיפור ואלמוניות מוחלשת. את הכשף ושארהגשויות -אני משאירה למנהל העיתון, ואילו לאלמוניות של
הב אוף, כמעש התחלקתי בלשון! -אני אחראית. אזהרה
אחרונה, בשביל המצפון: שובבו את הראש ימינה ושמאלה לפני
שאתם עושים מה שאתם עושים. אשת־החברה התחייבה לשפק
תת־מדור קבוע, ובשביל זה היא מוכנה להקריב אפילו את שוב־ליבה
המפורשם. רשות״הדיבור לגברת:
אויש אתם הרי יודעים מה קורה בידיעות אחרונות: מריבות,
מנעולים, חדרים -אין לי כוח יותר! אז ברחתי לי מכל הצרות
למשיבת״הקוקשייל של מעריב. איזה הדר! אלה נימושים!
ומה שמעו אוזניי! כמעש נפלו לי העגילים החדשים שהבאתי
מפאריש -עוד פעם ידיעות אחרונות!
בבוקר בהיר אחד התעוררו להם בכירי הצהרון, ומה מצאו בין
דברי־הדואר שלהם! מיכתב. מיכתב אנונימי, ליתר דיוק.
המיכתב שיפר על עובד בכיר בעיתון -דווקא חבר שלי. אני
ממש לא מבינה את זה -המתעסק לא רק עם העבודה הרבה,
אלא גם עם אחת העובדות הכפופות לו. נדמה לי שאני מכירה
אותה -דווקא נחמדה. גם בעלה.

העובד נבהל. הוא לא אוהב להרגיז את אשתו, הנראית
לאחרונה דווקא שוב. שיפרו לי שאחרי שיפוץ ה ...שוב, מה אני
גולשת. העניין הגיע לעורך הצהרון, דוב יודקובפקי.
מכאן רץ העובד המושמץ למישרד״חקירות. אותו לא ישמיצו
סתם בך! הוא דורש חקירה ממצה! בעצם, העיתון דורש חקירה
ממצה: מי כתב, למה כתב, איפה כתב.
התחילו לחקור, והחשד נפל על עורכת בעיתון. לא יודעת
למה. אני מבירה אותה כבחורה רצינית.
העורכת נפגעה(מה זה נפגעה!) ודרשה להיבדק במבונת־אמת.
ברור שהתברר שהיא לא כתבה את המיכתב. אמרתי לכם!
אבל מה! פיתאום התחילה מהומה: מה פיתאום חקירות בבית
ידיעות־אחרונותי הביאו זאת לידיעת ועד־העובדים -מה זה,
הדבר הזה!
יודקובסקי נבהל. לא, לא יבול להיות שדוב נבהל. בשח לאה
אמרה לו משהו בבית.
העובד קיבל נזיפה, או משהו כזה, וחשבו שהפרשה הסתיימה,
ואפשר להתפנות לקרבות השושפים.
אלא מה! פיתאום הוברר לעורכת, זו שנבדקה במכונת״האמת,
שבחשו מאחורי גבה ופגעו במעמדה המיקצועי. ומי בחש!
לדעתה, העובד המושמץ מעורב בזה. אז שוב זה הגיע לוועד.
אויש, אני לא יכולה יותר. הסיפור הזה נעשה מסובך מדי.
הכל בגלל מיכתב קשן. אז שהאנונימי הזה יקום ויזדהה כמו
גבר -או כמו גברת.

אני כבר לא יודעת מה יותר מסוכן — איידס,
רכילות או אנשים טיפשים.
אתם בטח זוכרים את הסיפור על העיתונאי
הבריא, שעשו אותו חולה. אך הספקתי להירגע
מהסיפור הזה, וכבר יש משהו חדש.
לפני חודש התאבד גבר בן ,32 בן למישפחה
ידועה. רק שלושה שבועות אחרי מותו נודע
העניין. מסתבר שהאיש היה בי־סכסואל, וניהל
מערכות כפולות ומשולשות של יחסי־מין עם
אשתו ועם המאהבים שלו. אז מה? ביג־דיל! אני
מכירה עשרות כאלה באיזור גוש דן בלבד.
הסקופ שבעניין הוא שהוא היה מיודד עם שני
גברים נשואים, מפורסמים מאוד, האחד
אישיות פוליטית מהדרג הבכיר ביותר,
והאחר איש־מוסיקד! מפורסם מאוד.
מה הם עשו ביחד ואיך — זאת אני באמת לא
יודעת. אבל דבר אחד סיפרו לי: שידידיו
האינטימיים חוששים מה יעלה כעת בגורלם,
האם הם נגועים.
בקיצור, הפאניקה גדולה, וכבר אי־אפשר
להבדיל בין שמועות לאמת, וגם אי־אפשר לברר.
נותר רק לנחש.
רגע, עוד לא גמרתי. לסיפור יש המשך מכיוון
אחר.
רופא מוכר ניהל רומאן בן־שנה עם אשת־קאריירד!
ידועה ביותר, והזוג התגורר בצוותא.
הם נפרדו לא מזמן, והפירוד נעשה ביוזמת
האשה. הגבר, שהוא גרוש, התנהג באחרונה
באופן מוזר ביותר והגיב בקרירות על מגעיה של
אהובתו. הוא אף התחיל להיפגש עם אחד
מחבריה של ידידתו בשעות מוזרות, וידידים
משותפים, הגרים בבניין שבו מתגורר הרופא,
שמו לב לכך שידידו מבקר אותו רק בשעות־לילה
מאוחרות, ועוזב אחרי שעתיים־שלוש.
האשה עשתה חושבים, חיברה אחד ועוד אחד,
והגיעה למסקנה שבן־זוגה בוגד בה עם גבר.
ובעידן האיידס זה כבר לא עניין מצחיק. אז היא
החליטה להיפרד ממנו, ומצאה לעצמה חבר חדש.
עברו שבועיים, ואז יצא המרצע מהשק. שני
הגברים גילו את עולם־הסמים, והיו נפגשים כדי
לעשן קצת מריחואנה ועוד כמה דברים טובים,
והם אף לא ידעו מה חושבים עליהם בעיר, כי הם
היו בכזה ראש טוב, שכבר שום דבר לא הפריע
להם. כשגילתה זאת אשת־הקאריירה, היא זעמה
והוכיחה אותו בעניין. וכמובן, כמו באגדות של
העשירים והיפים, היא חזרה לזרועותיו, והם חיים
בעושר ובאושר עד השאכטה הבאה.

אם אתם זוכרים את אוניית צים שעגנה
בדרום־אפריקה לפני שנים, וששניים ממלחיה
התימנים לא הורשו לרדת לחוף בגלל צבעם, אז
אולי בכל זאת משהו זז שם בקשר לצבע.

גרון

סקופשהן׳ הפגישההחשאית שוקראה
וראן קיטון
קולגה שלי, עיתונאי ישראלי ותיק המתגורר
בימים אלה בניו־יורק, הגיע לחופשת־מולדת,
הרים שפופרת־טלפון לאמור שלום, ובאותה
ההזדמנות אמר שיש לו בשבילי סקופ בינלאומי,
סיפור שלא פורסם בשום מקום. וככה הוא סיפר:
ישבתי עם ידידה במיסעדת איל״ן בניו־יורק.
מקום מפורסם, יוקרתי. דודי אלן אוהב לאכול
שם. רצינו לשבת ליד שולחן באולם המרכזי,
במקום טוב, אבל לא היה מקום. המלצרית הציעה
לנו לשבת במקום פחות טוב, בחדר הסמוך
למיטבח, שם היו מקומות פנויים.
אני אוכל, ופתאום רואה פרצוף מוכר,
ממושקף, מציץ מדלת המיטבח. זה היה וודי אלן
הוא ראה שהחדר כמעט ריק, רק אנחנו ישבנו שם,
והוא קרא לבעלת המקום, איליין. ראיתי אותה
פותחת דלת צדדית, שדרכה נכנסה אשה נאה
מאוד, לבושה במעיל בעל צווארון מורם, שכיסה
כמעט את מחצית פניה. את החצי השני הסתיר
כובע שחור רחב־שוליים. וחוץ מזה, לייתר
ביטחון, היא הסתירה את עיניה מאחורי מיש־קפיים
כהים.
למרות הכל, אי־אפשר היה שלא לזהות את
דיאן קיטון. היא עברה ממש ליד השולחן שלי,
והוא התגנב בעיקבותיה. זה די הפליא אותי,
מכיוון שבדיוק 10 ימים לפני כן ילדה לו מיד!
פארו את ילדו הראשון.
נניח שאנחנו רוצים להיות טובים, ולשער שזו
היתה רק פגישת־עבודה בין בימאי ושחקנית או

ט 1פ 1ד

לומד גמרא
ידידי, העיתונאי הנ״ל, עשה תחנה בלונדון

לפני שהגיע לארץ, ופגש שם מכר, חיים
טיפול. הוא סיפר לטופול שבאחד העיתונים
בארץ נכתב שטופול ישב במיסעדה בלונדון,
בחברת בחורה צעירה ונאה. אנשים בשולחן
הסמוך לטשו עיניים, וטופול העביר להם פתק:
״הנערה היושבת בחברתי היא בתי״ .בעיקבות
הפתק נוצר קשר, אחד היושבים ליד השולחן

הצלחותזו של
בת התעש״!

דיאן קיטון עם וודי אלן בסרט ״אני הול״
כובע רחב־שול״ם !מישקפי־שמש

סתם פגישה תמימה של שני אנשים שהיה להם
פעם רומאן אחד. אם זה ככה, אז למה הם התגנבו?
המתנחלים דזצים באריה איינשטיי!

למה בדלת האחורית ולמה מישקפי־השמש,
הצווארון הגבוה והכובע הרחב?

1סרבני דיב 1ו

לפעמים אני נוחתת על סרבני־דיבור, כאלה
שאני רוצה לשאול אותם שאלות, אבל הם לא
רוצים לענות לי. זכותם.
אחת כזאת היא שרון ליפשיץ, זמרת.

אם אגלה את שמה, היא ממש תכעס עליי. אז
לא. היא אמנית ח ידועה. לא מזמן היא התקשרה
איתי, שאלה אס אני יכולה לעזור לה
למצוא את מיספר־הטלפון של אריק איני

שטיין.

ציפי מנשה, העולם הזה

התעניינתי בשביל מה היא צריכה את הזמר,
והיא אמרה, בקול קצת מבוייש ומתנצל, שזה לא
בשבילה. זה בשביל הכן שלה, שהוא מתנחל
בשטחים הכבושים. היא לא אמרה ״מתנהל
בשטחים הכבושים״ .את זה אני אומרת.
היא אמרח ״הבן שלי וחברים שלו חצים
שאריק יבוא לשיר בעצרת שהם מארגנים, כדי
לחזק את ידיו של ראש-הממשלה יצחק שמיד,
לפני שהוא ממריא לחדל. הם רוצים דווקא את
אריק, בי הוא, עד כמה שידוע לדם, מעולם לא
הזדהה עם שום מיפלגה, שלא כמו זמרים אחרים,
שרון ליפשיץ
שהזדהו עם השמאל. חוץ מזר״ יש לאריק שיר,
״בבקשה לפנות ליחצנית...־
המדינה ה!לבת פייפן, וזה ממש מתאים להפגנה
שמעתי שהיא עומדת להתחתן בקרוב עם החבר
שלהם.״
שלה מזה שלוש שנים, דני לוי, מתופף, שנותן
הייתי עדינת ולא אמרתי לה שאגי חושבת
קצב גם לה, גם לזמרים אחרים. רציתי להגיד
שבגלל הבן שלה והחברים שלו המדינה הולצת
פייפן, אבל הצעתי לה, כמוך ידע אישי, להוהיע י י מזל־טוב ולשמוע מתי בדיוק החתונה, איך הם
הכירו זה את זה, דברים כאלה.
בשטחים הכבושים שדם יבולים לשכוח שם
אבא שלה, אדון ליפשיץ, אמר לי בחביבות
מאריק אינשטיין, ול ש ש לוש זמר אחר.

גלי עטרי נעלמה לו
חיים טופול ובתו ענת
לא מכיר את יאיר רבינוביץ

הלוטש־עיניים היה יאיר (מס־ההכנסה) רבי
נוביץ, וטופול ובתו הוזמנו לשבת עם רבינוביץ
.וחבריו.
כשקראתי את הסיפור, חשבתי שהוא סיפור
מאוד נחמד. גם טופול חושב שזה סיפור נחמד,
אבל ידידי הביא לי, ישר מפיו של טופול, את
הציטוט הבא :״לא ישבתי בזמן האחרון עם בתי
במיסעדה, אני לא זוכר אנשים בשולחן סמור
שהסתכלו בי, לא הוזמנתי לשום שולחן, ואני לא
מכיר את יאיר רבינוביץ.״
מה שטופול עושה זה ללמוד גמרא. מדי יום
ראשון, אחר־הצהריים, הוא מגיע לביתו של ידידו,

תהרגו אותי אם אני יודעת מה חצה ממני,
השבוע, הגרון.
בסיפור הזה צריכים ממש להתאמץ כדי למצוא
את הפואנטה, אם בכלל. הגרון טוען ש״צריך
לפרגן לעיתונאים״ ,והוא צודק בהחלט, אבל בסוף
הוא מכניס לגיבורת סיפורו, שהיא מ צליח ה. ח
בכוחות עצמה״ ,את הדגש על ה״די״.
וכך שידר לי הקול המיסתורי:
עיתונאים צריכים לפרגן לקולגות. הנה
עיתונאית, בעיתון שפעם הגדיר את עצמו
ב״הנפוץ ביותר במדינה׳( .מעניין באיזה עיתון
מדובר ),העיתונאית היא בתו של תעשיין
ידוע, ידוע מאוד־מאוד. אבל היא חותמת על
כתבותיה בשם־מישפחתו של בעלה הטייס.
זה נכון• ,שלא פעם יוצא לה לראיין ו/או
לכתוב על מיודעיו של האבא׳לה שלה, כמו,
למשל, על רפי חרלם מאל־על, דויד סופד
ממלשח ירק, ופעם אחת היא אפילו ציטטה את
אביה הדומיננטי.
אבל את הדיר לעיתונות ולעיתון הספציפי
הזה היא עשתה לבד, ואומרים שגם את הדלתות
של כל החשובים והמפורסמים, המעטרים אח
כתבותיד״ היא פותחת ח בכוחות עצמה.

הוא עיתונאי צעיר, שרצה לראיין את גלי עטרי. הבחור התקשר עם האמרגן של גלי, סולו
יורמן, ושאל אם זה אפשרי. סולו אמר שזה בסדר, בתנאי שהשאלות לא יהיו אישיות מדי. העיתונאי,
בחור עדין ובעל טאקט, ענה :״אני אשאל והיא תענה מה שהיא רוצה.״
ביום ובשעה שנקבעו הגיע הבחור לדירתה של הזמרת בשיכון־בבלי, צילצל בפעמון ולא נענה. הוא
ירד, המתין חצי שעה במכוניתו, וניסה שוב. אף אחד לא היה בבית. מושפל ונעלב הוא עזב את המקום.
ציפה שיתקשרו איתו כדי להסביר מה קרה, אבל איש לא צילצל.
בסוף היום הוא התקשר עם האמרגן, ציפה להסבר, שמע ש״היתה טעות״ ,לא שמע התנצלות. הבחור
לא התייאש, וביקש לקבוע מועד חדש לראיון .״אני אתקשר איתר,״ הבטיח יורמן. מאז עבר בערך חודש,
והעיתונאי עדיין מחכה.
בעל חנות־התכשיטים בהילטון הלונדוני ובעל
עסקים אחרים, שלמה מוסאיון ז. למקום מגיע
גם רב, והשלושה — הרב, שלמה וחיים —
לומדים שיעור בגמרא.
לטופול, שהוא בוגר בית־הספר הדתי תווכנוונ׳,
זה חומר די מוכר. חוץ מזה, הוא שומר על קשר עם
אורי זוהר, חברו הטוב מלהקת-הנח״ל.

ריבקה זוהר ורמי גוברניק
״ניפרדנו, אין ש1ם סיבה...״

שהיא אסרה עליו למסור את מיספר־הטלפון
שלה, והיפנה אותי אל היחצנית שלה. בסדר, אני
מבינה, היא מאוד חשובה. אז התקשרתי עם
היחצנית, שגם היא אשה נורא חשובה, והשארתי
הודעה מפורטת למה התקשרתי. היא לא החזירה
צילצול. כמו שאמרתי, שתיהן נורא חשובות.
עוד אחת שלא בא לה לדבר איתי השבוע היתה
ריבקה זוהר, שנפרדה, אחרי שנתיים של ביחד,
מהחבר שלה, רמי גוברניק. את רמי, כתב־הטלוויזיה
לשעבר, פגשה כאשר חזרה לארץ,
והוא היה האחראי לסיפור המצולם של גמילתה
מסמים קשים. ריבקה אמרה השבוע רק :״נפרדנו,
אין שום סיבה, זו החלטה של שנינו, איש רצונו
יעשה״.
אחר־כו צילצלתי אל איציק עצמון, האח
הקטן של ענת, ואמרתי לו ששמעתי עליו כל
מיני דברים — שהוא מופיע בתור קוסם, שהיה לו
רומאן רציני עם דפנה ארמוני, שהוא היה
במסיבה הזאת והאחרת, אבל איך זה שאף פעם לא
ראיתי, בצילום, איד הוא נראה. עצמון ענה
בחביבות שהוא לא הצטלם בכוונה, כי עדיין אין
לו שום דבר חשוב לספר. הוא חושב ברצינות על
קאריירה של שחקן, כמו אחותו וכמו אבא שלו,
שמוליק, ולכן נרשם לסטודיו של ניסן נתיב.
״אני מבטיח להיות איתך בקשר כשיהיה לי מה
לספר,״ אמר.
כאשר אמרתי שאני סקרנית לדעת איך הוא
נראה, האם הוא בכלל דומה לאחותו היפה,
הצלחתי להוציא ממנו, ממש בכוח, את המישפט:
״אני הגירסה הגברית של ענת עצמון.״

הרומא! של המנהיג והמלצרית
הוא פוליטיקאי ידוע מאוד. נשוי. היא גרושה, בת ,24 אם לילד. נראית טוב.
לפני שנה בערך היא היתה מזכירתו. אני לא יודעת מה היה ביניהם אז, אבל עכשיו, ככה דיווחו
לי, יש להם רומאן. פגישות חשאיות, וכל מה שקורה ברומאן שאחד הצדדים בו אינו פנוי.
היא כבר לא מזכירה, לא שלו ולא של אף אחד אחר. כיום היא עוברת כמלצרית.
נראה לי שזה דווקא די נוח. הוא תמיד יכול לבוא לאכול שם.

נ נ 1ב 1י 1־ { 11־ ׳35 -

א[כא אב!:
״אחיתופל רא היה נותן
עצות של נ ן יסינג׳ו!״

מאיר שיטרית:
יעקב לורברבזים:
, ,אני, בסר ־ הלל אם ההחלטה תהיה
מתווך נין הוועד שרירית, ההפסד שלהם!״

״יש לפעול בנוסח דרום־אפריקה! לא מקבלים פרסים
על הפסדים שנגרמו ממתינות!״ אלה הם רק נמה מן
הפנינים; שצוטטו מפיו של מי שקנה בניבול תהילת״עולם
כרנ-אמן בתהליכי״שלום, הנרי קיסינג׳ר, חתן פרס־נובל
לשלום.
שר״החוץ האמריקאי לשעבר יעץ לישראל, באותו
הפורום הסגור שבו דינר, למנוע מן זתיקשורת גישה אל
המתחולל בשטחים.
פניתי אל יושב־ראש ועדת החוץ־והביטחון של הננסת,
ומי שנחשב בידידו של קיסינג׳ר, אבא אבן, ושאלתי אותו
אם הופתע, במוני, מן ההצהרות התוקפניות.
אני מייחס הרבה יותר מישקל להודעה השקולה והנבונה של
30 הסנאטורים. קיסינג׳ר בכלל נוקט, באחרונה, עמדות קיצוניות.

יש ״ערב חדש״ ,אין ״ערב חדש״ -הטלוויזיה החינוגית,
שנחשבה ביציבה יותר מבין שתי התחנות, נקלעה לווקופה
של עיצומים ולוח״שידורים בלתי-בריר.
הפרעתי ליעקב לורברבוים, מנוזל הערוץ, באמצע
ישיבות קדחתניות, שמטרתן היא להחזיר את השלמה

לפני כשבוע הוא הובהל ארצה מחו״ל. כאן התבשר
שהוא המועמד המועדף של הליכוד לתפקיד ניזכר־הטוכנות.
שבוע לאחר״מבן שבתי אל חבר־הכנטת מאיר
שיטרית ושאלתי אותו על ההתפתחויות מאז.
מאחר והצבתי להם תנאי — שיתנו לי תשובה סופית תוך
שבועיים מיום ההודעה — טילפנו אלי מחבר־הנאמנים, וכנראה
שהם מכנסים במיוחד ישיבה בעניין שלי. כשהם הציעו לי את
המועמדות, הם לא לקחו בחשבון שזוהי שנת־בחירות, ואני חייב
להחליט את החלטותי מוקדם.

מדיניות

שידור

מיפלגות

הוא מאמין בכוח צבאי כפיתרון, יותר מכל מדינאי מוכר כיום
בעולם המערבי. אני, בידידו, מאוד הצטערתי על העצה שנתן לנו
— להיות ברוטאליים — ועל איזכור שמה של דרום־אפריקה
בהקשר הזה. זה לא הוסיף לנו, העצות האלה.

• ניתן לכנות זאת ״עצות אחיתופל״?
אחיתופל מעולם לא היה נותן עצות כל־כך גרועות!

• יש לך הסבר לתהליך ההקצנה, שחל אצל
קיסינג׳ר?
ראשית, אני חושד שהוא לא התכוון לכך שדבריו יפורסמו. אני
מבין שהוא מצטער על הפירסום. אדם המתלונן על הדלפה מבין
שהיא אינה מוסיפה לו. יכול להיות שזה קשור לכך שהוא אינו
נמצא כיום בשילטון. אני מעדיף את העמדות שהיקנו לו את
עולמו כמדינאי פשרן, שתמך בדטאנט, על פני העמדות
הנוכחיות שלו. כידידו, אני מצטער עליהן. הן אינן מוסיפות לו
(דפנה ברק)
דבר!

לבניין בדמת״אביב. שאלתי את לויברגוים לשלומו.
היום(יום ראשון! יש ערב חדש. האמיני לי, זה בית־משוגעים!

• מה בדיוק קורה בטלוויזיה החינוכית?
אצלנו? יש עיצומים. סלע־המחלוקת הוא הפעלת כוננות עבור
ציוד אי־אן־ג׳י. הנעייוז היא בץ הוועדים השונים.

• כלומר: ממה בסך־הכול מתוקי• בץ ועדי־העוגד
דים?
אני מתווך ביניהם בדיוק בשעות אלד״

• מהי התחזית, נכון לעכשיו? אתם מתקרבים
לפיתרון כלשהו?
קשה לומר!

• אתה נשמע-פסימי!
אני נשמע זהיר,

(יפגר* ברק!

• בישיבה הזאת ייקבע גורלך?
אני אוזמן לישיבה הזאת, שתתקיים בארצות־הברית. חבר־הנאמנים
אישר אותי — לא אישור פורמלי! — מבלי להכיר אותי
בכלל. אני מניח שכעת יראיינו אותי, ישאלו מי אני, מהן
תוכניותי, הצעותי. אחר־כך יקבלו החלטה.

• ואם ההחלטה תהיה שלילית?
ההפסד יהיה כולו שלהם!

• גיזבר הסוכנות־היהודית — זהו תפקיד יוקרתי
ורב־כוח, אולם תמורתו תיאלץ לוותר על החברות
בכנסת.
אני כבר מעבר לדילמה. זה נחשב לתפקיד בכיר, המקביל
למישרת שר בממשלה, ואם אני מתכוון להמשיך בפוליטיקה, זה
תרגיל לא רע — פן אחר של החיים הציבוריים והפוליטיים. פרט
לזה, זוהי חשיפה אדירה ליהדות העולמית, וזה יהיה נכס בשבילי
(דפנה ברק).
לעתיד.

ציפי מנשה, העולם הזה

עליזה עזיקרי:
. ,יש מישהונגד
שלום ובעד דיכוי?״

דני קרמן:
,.זה היה 183וצלם ,,בר מערים עוביים רא
דידת־מגחנה ממסוק! ,,תיגמר דירתי בזמן!״
מאוד נהניתי מח״עדלאידע״ בתל-אביב. אני והרבה
אנשים שעמדו ביחד איתי לאורך הרחוב.
אחר-בך דיברתי עם חברים אחרים, וכולם שיבחו את
המופע השנה. היחיד שלא זו בלבד שאיש סבשוש, אלא
שהוא ממש רותח מכעש, אינו אלא דני קדמן, שהיה
אחראי על חלק נכבד מהמוצגים ב״עדלאידע״ .מה לוחץ
עליך, שאלתי אותו.
אני פשוט יכול להשוות את התהלוכה שהיתר. עם מה שהיתה
יכולה להיות, אילו הושקע בה עוד מאמץ קטן ואהחז. רוב
המוצגים שאני עיצבתי תוכננו כך שתהיה בהם תנועת ההבדל בין
מוצג תמס לבין מוצג בתנועה הוא הבדל־ענק. אילו ידעתי ששום
דבר לא יזוז, הייתי מתכנן את זה כך, וחוסך חובה ענודה והרבה
כסף.

אז מה יך ה?
אמני ישראל, שבמשך שנים רבות שמרו על פרופיל נמון
בקשר לדיעותיהם הפוליטיות, החלישו לצאת מהארון. או
שהגיעו מים עד נפש, או שהאמגים החלישו שאם לקהל
שלהם יש זכות לדיעה, גם להם יש.
בשבוע שעבר התייצבו עשרות מבכירי האמנים בהפגנה
נגד הדיכוי. בכל זאת היו כמה שלא הגיעו. .
עשיתי בירור קצר מדוע לא. מבין אותם שטילפנתי
אליכם, שלושה לא היו בארץ, שניים היו עשוקים
בהופעות.
טילפנתי גם לזמרת עליזה עזיקרי, ושאלתי אותה מדוע
לא היתה שם בכיכר, בהפגנה.
לא הוזמנתי.

אני לא יודע אם המשתתפים על גבי המוצגים לא תודרכו מה
עליהם לעשות כדי שהדברים יזוזו. אולי זה היה התפקיד שלי
לאסוף את האנשים ולהדריך אותם, אבל אף אחד לא אמר לי.
כשראיתי את הסדלאית! בטלוויזיה, זו היתה בשבילי אכזבה
נוראה

ראית את ה״עדלאידע״ רק בטלוויזיה?
הייתי בנקודת״השילות ואחו״כך ישבתי על אחד המוצגים. את
המיצעד כולו ראיתי רק בטלוויזיה. ואני מוכרח להגיד לד שזה
ממש לא ייאמן לאיזוירסה של חובבנות פרימיטיבית הם מסוגלים
להגיע בטלוויזיה! הם צילמו את כל המיצעד כאילו הם מצלמים
מישחק־כדורגל. לצלם דבר כזה בלי אף מצלמה אחת על המסלול,
זה כמו לצלם לידת״מבחנה מהליקופטר!

כבר שלושה חודשים לאירועים בגדה וברצועה, ולא
כל־כד רואים את האור בקצה. נדמה שהדבר היחידי
שקרה בעיקבות האירועים הללו הוא שנוצר קונסנזוס
אמיתי, כפי שעדיין לא היה בארץ. כולם -מהקצה
השמאלי ועד לקצה הימני, בטוחים שהמצב הזה לא יובל
להימשך הרבה זמן. ההבדלים הם בשישה שבה צריך
להפסיק את זה.
מלבד המועקה הלאומית שיש לנו, יש אנשים שיש להם
גם צרות פרטיות לגמרי בגלל האירועים בשטחים
הכבושים. מישפחת ליכטנשטיין מתל־אביב קנתה דירה
״על הנייר״ .לפי החוזה הם צריכים לקבל את דירתם במרס
. 1989 אלא שעכשיו, כשחלק מהפועלים אינם באים
לעבודה, כבר לגמרי לא ברור מתי תהיה הדירה מובנה, אם
בכלל. וכמו הדירה שלהם, עוד אלפים רבים של דירות.
שאלתי את ז׳קלין ליכטנשטיין מה אומר הקבלן על
קיום ההבטחה שלו.
הקבלנים עסוקים עכשיו מאוד בלהרגיע את מאות הקונים
המודאגים.

• וכיצד הם מרגיעים אתכם?
הם אומרים שהפועלים ישנים בלילות בתחום המדינה, ולכן
אין להם בעייה להגיע לעבודה.

• כל הפועלים?
הוא לא מוסר לנו מיספרים. ברור שלא כל הפועלים באים
לעבודה. אבל גם ברור שהקבלנים לא יכולים להרשות לעצמם
שאנחנו, הקונים, ניכנס לפאניקה, כי אנחנו ממשיכים לשלם כל
חודש את התשלומים, ואם נרגיש שיש בעייה חמורה, אולי חלק
מאיתנו יפסיקו לשלם.

• מה תעשי אם לא תקבלי את הדירה בתאריך
שהובטח לך?

תל־אניג

הפגגות
• ובלי הזמנה את, לא באה?

• יש לך עוד טענות?

לא ידעתי בכלל שיש אירוע כזה. ישבתי בבית מול הטלוויזיה,
ופיתאום ראיתי שהיתה הפגנה. חבל שלא הודיעו לכולם!

בטח! ראית את הטרקטורים? את יכולה להבין איך הצליחו
ללבלר אותם כל־־כך?

• אילו ידעת, היית באה?

• יש לך גם טענות בקשר לביצוע של המוצגים
שתיכננת?

• לא מפחדת להזדהות עם חלק מהציבור?

ועוד איך: ק מי חנדות״עברן על המוצגים. ארמנית ושממי
בסה. איומנית עשו עבודה נפלאה, במסירות ובאהבה, כפי שרק
נעלי־מיקצוע של ממש מסוגלים לעשות. ואילו שחתי במה,
להוציא שני דברים, עשו פשוט עבודה איומה ומעצבנת.

אני חושבת שכן!
מפחדת ממי?

• מהקהל שלך.
שיהיה בריא, הקהל שלי. אף אחד לא יגיד לי בעד מה להיות
ונגד מה. בעד מה היתה ההפגנה הזאת?

• בעד השלום ונגד הדיכוי.
נו, אז בטח שהייתי באה, אילו ידעתי על קיומה. אני בעד שלום
ובעד שקט, ונגד דיכוי. יש מישהו נגד שלום ובעד דיכוי?
(דניאלה שם י)

• יש לך, במיקרה, גס איזו מילה טובה על מישהו?
בהחלט בר יש לי המון מילים טונות על עובדי־העירייה דווקא.
על האירגון היוצאימן־הכלל, על היחס הנפלא, על הרצון הטוב
ועל הנכונות לעבוד קשה. אני לא יודע אם זה נהוג בעיתון שלכם:,
אבל אם כן, תמסרי בשמי תודה רבה לעובד־העירייה דני וייס,
(תיארה שסי)
שעשה הכל בצורה הכי נפלאה שאפשר.

לפני התשלום הראשון לדירה החדשה נאלצתי למכור את
הדירה הישנה, וכעת אנחנו גרים בדירה שכורה. הקבלן הבטיח
לשלם את שכר־הדירה שלנו על כל חודש של דחייה בקבלת
הדירה החדשה.

• אם הוא הבטיח לכם, בוודאי הבטיח גם לאחרים.
את לא דואגת שמרוב תשלומים של שכר־דירה הוא
יכול לפשוט את הרגל?
דאגנו לערבות בנקאית, ואני מטיבעי אדם אופטימי, ומקווה
שיהיה טוב. אבל להגיד לך שאני לא דואגת כל הזמן, זאת תהיה
הגזמה.

• היית קונה היום דירה על הנייר?
היום, בשום אופן לא! אבל אז חשבתי שאני יודעת הכל. מה
שלא ידעתי, או למה שלא שמתי לב, זה שאין עבודה עברית
בארץ, ואנחנו תלויים לגמרי בערבים מהשטחים.
(דניאלה שמי)

1ה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה...ו 1ם זה...וגם זה...וגם זה1...גם זה...וגם זה

מיכתב

י 1פי מבף־ו־גל נעזר ראע1
בשבועיים האחרונים ראו אור תישעה מוצרי־יופי (שאני שמעתי
עליהם) .אלוהים בעצמו יודע (אולי) איזה מהם ישנה את מראנו ואיזה
יגרום לעוד אכזבה. אבל מי אני שאתערב ביופי ובכימיה, ולכן אני
רק אדווח ואתן תקראו, תסיקו מסקנות ואולי אף תיקנו ותהיו יפות
בעזרתי.

שזקיים וירכיים
תוך שבועיים פסח. ורק מהמחשבה על החג
הזה אנחנו נופלות מהרגליים. הרי הכל מוטל על
כתפינו הדקות והעדינות.
להזמין סייד צריך? צריך! ולהתעצבן שהוא לא
בא צריך? ולהוריד בגדי־קיץ? ולנקות מאחורי
הספות? ולאבק את הספרים? ולכבס את
הווילונות ולהבריק את החלונות, ולצבוע את
הדלת החיצונית, ולהוריד קורי־עכביש צריך?
ומה עם מאחורי המקרר? ומעליו? ולהוריד
מדבקות ישנות מהקירות של חדרי־הילדים?
ולהסביר להורים שלו/שלה שהשנה לא באים

בגיל מסויים מקבלות הנשים — בעיקר בשוקיים — מין בורות בתוך
הבשר. רואים את זה בשפת־הים כשהרגל חשופה לגמרי. יודעים למה אני
מתכוונת? בשפה המיקצועית קוראים לזה ״צלוליטיס״ וזה מסגיר את הגיל,
גם אם כובע־השמש מסתיר את הפנים.
הצרפתים המציאו משהו שימנע את הצלוליטיס או שידחה אותו בכמה

שנים. זוהי ערכה להמסת שומן תת־עורי בשם אלנסיל.
הערכה מכילה כפפת־גומי לעיסוי שבתוכה סבון מיוחד, וכן ג׳ל למריחה
על המקום אחרי העיסוי. החברה הצרפתית טוענת שאחרי 15 ימי־טיפול
(כמה דקות בכל יום) יש שיפור רציני במראה השוקיים ואחרי 30 ימי־טיפול
הרגל נראית אחרת לגמרי.
מחיר הערכה 69.90ש״ח. להשיג בבתי־המרקחת. באישור מישרד־הבריאות.

רשר־הגנף

בעל
עוזר
ציור של גורמן חקזול () 1958

אליהם? ולקנות מתנות לכולם ולארגן תפריט
חגיגי ולעמוד בתור במכולת ובשוק ואצל הקצב
צריך? ולבשל?
אז או שתתנו יד כבר עכשיו, או שתלכו
למילואים ולא תסתובבו בין הרגליים עם העצות
שלכם!
תודה.
דיברה אלי

בפרחים

אתם כבר יודעים בוודאי שבאופן עקרוני אני
אוהבת־אדם. כמעט בכל אחד אני מוצאת לפחות
תכונה אחת נעימה, וקל לי לאהוב אנשים. חוץ
מ ...הרי לא חשבתם שזה יהיה בלי חוץ מ אז
חוץ מאלה שהבית שלהם מלא בצמחים
נפלאים ופרחים צבעוניים ועלים גדולים
ומבריקים.
עבור בן־ארם כמוני, שאפילו פרחי ברזל
ונירוסטה מתים אצלו מות־יסורים תוך יומיים,
האנשים עם האצבעות הירוקות הם שנואי־נפש.
אחת כזאת פגשתי השבוע, בביתה הירוק, אבל
לפני שהספקתי לפתח כלפיה רגשי־תיעוב, היא
אמרה שכל אחד יכול לגדל בביתו צמחים, אם
הוא יודע׳ כמה כללים בסיסיים. היא הביאה לי
דף־נייר גדול ועט ואמרה לי לרשום. אז רשמתי.
לי זה לא יעזור, אבל אולי לכם.

הגענו דפנים
דאבל סחם הוא תכשיר קוסמטי לבלימת סימני־הגיל בעור־הפנים.
מבוסס על עיקרון ההפרדה הקיים בעור, בין בלוטות המפרישות מים לבין
בלוטות המפרישות שומן. כמה טיפות משני הבקבוקים המרכיבים את
התכשיר, משמרים את המראה הצעיר של העור, משפרים את מתיחת העור,
מרככים את הקמטים הקיימים ומעכבים הופעת קמטים חדשים. כדי לראות
אם כל זה נכון תצטרכו להוציא 139 שקלים. מהשבוע בכל החנויות הנוגעות
בדבר.

ושד רשר־הפנים
עבור מי שהתקשר נפשית לפלצנטה דווקא — עוד סידרה טיפולית

המכילה קרם־לחות, קרם מזין ואמפולות, המכילות תרכובת של פלצנטה
ופנטאויטין — תוצרת מעברות ז׳נס ק1סמטיקס 30 .ש״ח בכל חנויות היופי.

טישר ואישר
אם הבנתי נכון — ותקנו אותי אם אני טועה — היו עד היום תכשירי־היופי
מחולקים לשני חלקים עיקריים. תכשירי־האיפור המיועדים להפוך
אותנו ליפות, ותכשירי״הטיפוח המיועדים לשמר את נעורינו וליפות את
עורנו לטווח ארוך.
כלומר, בכל פעם שהיה לנו תכשיר־איפור על הפנים, נראינו יפות, אבל
לא עשינו דבר למען הטיפוח. מעכשיו כל זה ניגמר. לאולטימה יש מוצר
איפור וטיפוח בוזמנית. הם טוענים שזה מוצר יחיד בעולם. קוראים לו
מ״ק־אפ פרזקולנן ומחירו 33ש״ח.

תמורת 1.70ש״ח אפשר לקנות עכשיו סבון גליצרין מתוצרת איטליה.
הגליצרין הוא חומר שומני הנספג בגוף ומונע את ייבוש העור. זהו סבון
צהוב־שקוף ויש לו ריח נעים ביותר.
לחברת קלאריזס הצרפתית יש חידוש מעניין. קוראים לו ארדינמיזנט
(בעברית — מי־אנרגיה) .זהו בושם המבוסם על צימחי־מרפא ידועים כמו
הג׳ינסנג, האלוורה, ועור. ומלבד הריח שהוא מפיץ, אומרים יצרניו, הוא
ממריץ את מחזור־הדם ומעשיר את העור בלחות. הבושם מיועד למריחה על
כל הגוף ולכן גם עוצר את הקרניים האולטרה־סגוליות המזיקות לעור.
יצרניו של האו־דינמיזנט אומרים כי אשה המורחת את גופה בבושם,
מקבלת מכת־מרץ. היפר־אקטיבית כמוני, כנראה צריכה להיזהר.
להשיג בחנויות־הקוסמטיקה במחיר 49.5ש״ח ל־ 100 גרם או 69.50ש״ח
ל־ 200 גרם.

הגענו לשיער -סוף

חברת מבלה השוייצית (עד היום הכרנו את מחזק־הציפורניים שלהם)
יצאה לשוק עם מוצרים נוספים לטיפוח הציפורניים, בסיס־מגן לציפורניים,
חומר להפסקת כסיסה, קרם מזין לציפורניים, מילוי לציפורניים מחורצות,
קרם לריכוך קרומית הציפורן, מסיר לכה, מייבש לכה מהיר ועוד. המחירים
מ־ 6.50ש״ח ועד 14.50ש״ח. להשיג ברשתות־השיווק ובחנויות הקוסמטיקה.

ובעבור
אלו שיש להן שיער צבוע — אני מכירה 3שאין להן — רקחה
חברת קרל״ן שמפו מיוחד המכיל מינרלים וסיליקון המקנים לשיער צבוע
רעננות, טיבעיות ואף שומרים על הברק. בקבוק של 500 גרם נמכר במחיר
של 7.94ש״ח.
זה הכל להיום. סיכום־ביניים הראה שמה שאתן צריכות להוציא השבוע
על מוצרי־יופי זה בסך הכל 390 שקל. אבל מה זה, לעומת השכר הממוצע
במשק.

ועכשיו. ציפורני־הידיים

השפעה מיידית
במיוחד אני אוהבת את מוצרי־היופי שמראים תוצאות אחרי דקה. כמו
הכסין שהוא עיפרון רק אשר בעזרתו מטשטשים את הקמטים הדקים ואת
הנמשים המיותרים והכתמים המעצבנים. שתיים־שלוש משיחות על הפנים
ולא רואים פגמים עד לרחצה הקרובה. עפרונות בסין נמכרים בשני גוונים.
מחיר כל עיפרון 8.50ש״ח.

( )1פעם בשבוע־שבועיים מומלץ להשקות את
העציצים הקטנים (לא חשוב איזה צמח) במים
שקודם בושלו בהם ירקות.
( )2בכל פעם כשמפשירים בשר, לא לזרוק את
המים הוורודים עם הדם אלא להשקות בהם את
העציצים.
( )3כשעלי־הפיקוס מתחילים להתייבש, צריך
לחפור בור קטן בין השורשים ולהכניס לתוכו
חלבון של ביצה.
( )4אם עלי־הצמח איבדו מהברק שלהם, יש
לטבול צמר־גפן בבירה ולעבור על העלים
בתנועות של ליטוף.
( )5את צמחי־השרך מומלץ להשקות פעם
אחת בחודש בבקבוק־בירה.
( )6בצינצנת־מים שבה מחזיקים פרחים בלי
שורשים, כדאי לשים חצי כפית סוכר. להחליף
את המים כל יומיים ולהוסיף בכל פעם סוכר.
ועצה מיוחדת לפסח — יום אחד לפני
ליל־הסדר אנחנו נזכרים לשלוח פרחים לכמה
דורות וחברים. אבל יחד איתנו נזכר בכך כל עם
ישראל, ובגלל הביקוש הרב (כמו בבורסה)
מרקיעים המחירים. החברה עם האצבעות
הירוקות אמרה שכדאי לקנות את כל העציצים
למתנות עכשיו, ולהחזיק אותם בבית עד לפסח.
החסכון, לפי דבריה, הוא של 500?!,בערך.
לא מעצבן שגם בכלכלה היא מבינה?

שיחת־חווין
עם צלם המערכת אני: שלום אבי, מה שלומך?
הוא: עשר!
אני: צילמת את מה שביקשתי ממך?
הוא: לא עבד. באתי לשם. לא היה. שאלתי את
הפרגליציה איפה. לא ענתה. אז הלכתי.
אני: למה?
הוא: כמה זמן אני אחכה שם, מהי אני, פליט
אחד?
אני: לאן הלכת?
הוא: בית־מישפט. תשמעי מיספר. אנחנו
יושבים ביחד, אני והזאב, צוזאמן. מעבירים
פלאברה. פיתאום איזה עד־מדינה עושים לו
דורח עם כפית בבטן. עלינו למעלה ותפרנו
את המדחום הזה. עוד שניים כאלה, גמרנו

קטלוג.

אני: אבי, מה אתה אומר? אני לא מבינה אותך!
הוא: למה, מה קרה לך? לא יודעת עברית?

— קארין ו אוב ל

(הנושך מעם 1ד )29
אלא מפני שאני אשה. ולא אעשה זאת
רק בשביל הגברים. זה יהיה בשבילי, כי
אני מסתכלת בעצמי בראי.
מי שאומר שהופעה חיצונית איננה
חשובה — שיחשוב טוב־טוב. זה חשוב
מאוד. יופי, כמו כסף, הוא כמו מפתח,
שפותח דלתות בחיים.
אני לא חושבת שדוגמנית צריכה
לפרוש אחרי גיל .30 באירופה, הדוגמניות
הכי חמות, הכי מבוקשות, על
המסלול, הן נשים שעברו את ה־.30
האופנאים מחפשים אשה, קלאס,
בגרות, יופי שקט. זאת עובדה. אם
דוגמנית מתאימה את עצמה לגיל
שלה, זה בסדר. אני לא מגסה, על
המסלול, להיראות צעירה יותר. אני
מראה לנשים בגילי, או מבוגרות ממני,
את היופי של גיל .33
מעולם לא אהבתי לדגמן בגדי־ים,
אבל הוכרחתי לעשות זאת. מילא, אם
היה מדובר בתצוגה מכובדת, במקום
מכובד. אבל כשמדובר בחלטורה בדיסקוטק,
אנשים מתעניינים רק בגוף של
הדוגמנית, לא בבגד־ים.
הפסקתי להופיע בבגד־ים כשהייתי
בת .25 קודם כל, התביישתי. שנית, אני
אשה רזה. הרגשתי שאגי רזה מדי מכדי
להופיע בבגד־ים, כי הגברים כאן
מעדיפים לראות, בבגד־ים, אשה מלאה
יותר. לא איבדתי מהפופולאריות שלי
כדוגמנית משום שהפסקתי להופיע
בבגד־ים. להיפך, קיבלתי יותר כבוד.
כיום, כשאני עולה על המסלול
בתצוגת־קייץ, אחרי שורה של דוגמניות
צעירות בבגדי־ים, אני מקבלת
מחיאות־כפיים סוערות. שאלתי את
עצמי — למה הם מוחאים לי כפיים?
ההרגשה שלי היא: הם מכבדים אותי
על ההחלטה הנבונה שלא להופיע
בבגר־ים.
אני לא דואגת למה שיהיה אחרי
שארד מן המסלול. אז יהיה הזמן הטוב
ביותר שלי. יש לי תוכנית: לחזור
לארצות־הברית, לארגן תצוגות־אופנה
בקרב הקהילות היהודיות. אעשה הרבה
יותר כסף מאשר בתור דוגמנית.
חוץ מזה, אמריקה היא ארץ המולדת
שלי.
אני אוהבת את ישראל. הארץ הזאת
היתה טובה אלי. האנשים שבה היו
טובים אליי. אבל אני מתגעגעת
הביתה, ואחזור לשם. זה יקרה די

ביריב, אין משמעות
לגיל!

^ ארין דונסקי: אנשים כאן לא
!/מאמינים, או קשה להם להאמין,
שאכן קיימת ידידות בין דוגמניות.
כולם יודעים שזהו מיקצוע תחרותי
ביותר, וחושבים שדוגמנית לדוגמנית
— זאבה.
לתיזה הזאת יש סיבות אובייקטיביות:
הדוגמנית היא עצמאית,
דואגת לעבודתה, שהיא מקור פרנסתה.
מצב זה גורם לדוגמניות, מטבע
הדברים, להתחרות זו בזו לעיתים
קרובות. אבל למרות זאת, יכולה להיות
ידידות.
אנבל מעולם לא הסתירה את גילה.
פער־הגילים בינינו הוא די גדול, והיא
תמיד החמיאה לי שלמרות הפער, אני
לא נראית מבוגרת ממנה. יש פירגון
בינינו, באמת.
כאשר היא התחילה להורות דוגמנות,
היא אמרה לי שהיא אוהבת את
צורת־העבודה שלי, את הליכתי על
המסלול, ושאלה אותי שאלות על כך,
למרות שהיא אחת הדוגמניות הטובות
ביותר בארץ. עודדתי אותה בכל
הקשור להוראה. העדפתי, כמורה,
שהקולגה שלי תהיה מיקצועית.
אנחנו מזינות זו את זו, יודעות
לקבל ביקורת אחת מהשניה, ויש
ביקורת, ביקורת בונה. יש, כמובן, גם
מתחים בינינו, אי־הבנות קלות, כמו
שקורה לפעמים בין בעל ואשה. ברוב
המיקרים, אחרי ויכוח אנחנו יוצאות
חזקות וקרובות יותר.
אני לא מאמינה שיש חברות בין
הדוגמניות. אנחנו יוצאות־דופן, ולכן
כל הזמן מחפשים אותנו. אולי מנסים
לסכסן־ בינינו, אני לא יודעת.
העולם הז ה 2636

הבעל ביק ש לפסול* אתה שופט 3מיש 3ט מזונות—
מפו שהוא ה ר עי ף מנווסגאות עלאש תו הוחמדה

חסופהו והגנתו

ך א בכל יום מקבלת השופטת חנד
/אבנור, נשיאת בית־המישפט המחוזי
בתל־אביב, מיכתב כזה. מיכתבז
של ישראל זנדר ( )58 היה כתוב בכתביי.
הוא ביקש מהנשיאה לפסול אח
השופט צבי הכהן מלשבת בתיק־הנד
זונות של מישפחת זנדר. הבעל כותב־המיכתב
סיפר כי. :כמעט בכל ישיבה
פונה אלי השופט צבי הכהן ואומר שוב
ושוב שעלי לחזור לחיות עם אשתי.
הוא אומר שאינו מבין כיצד יכולתי
לעזוב אשה כל־כן־ נחמדה.״
זנדר ביקש מהנשיאה אבנור לפסול
את השופט המעניש את הבעל מכיוון
שאינו חוזר אל אשתו ומטיל עליו
תשלומי מזונות גבוהים מאוד מדי

היא כזאת שלא היה ביכולתי להמשיך
לחיות אתה, ולכן עזבתי אותה.״ *

;/ש קי מ ת

ונלופרית״
^ בעל הסביר לשופטת אבנור כי
1 1כתב לה מיכתב תחת לנקוט בהליך
הרגיל לבקשה לפסילת שופט,
מכיוון שעורכי־הדין שלו, אף שהם
חושבים כמוהו, אינם רוצים להגיש
בקשת־פסילה, ומחוסר ברירה הוא
מבקש זאת בעצמו.
השופטת חנה אבנור העבירה את
המיכתב לתיק בית־המישפט שבו מדו־

שאל אותי, מה יש לי נגד אשתי,
הסברתי שהיא שקרנית, בלופרית ואני
לא יכול לסבול זאת, כי היא מניפו־לאטורית
ואיבדתי בה כל אמון.

.בית־המישפט היה חוזר על כל
דברי, בלעג, כאילו הדברים שאני אומר
הינם חסרי חשיבות בעיניו. בישיבה
האחרונה שהתנהלה בלישכה, חיקה
בית־המישפט הבעות־פנים ותגובות
שלי וחזר עליהן באופן מודגש בתנו־עות־ידיים
ובהבעות־פנים משלו, שלא
הותירו ספק ליחסו כלפי וכעסו עלי.״
האשה, תמר, יפהפיה שחורת־שער
ממוצא תימני, הגישה תצהיר־תשובה
לבית־המישפט. היא ציינה כי בעלה לא

בעל ואשה: ישראל ותמר זנדר

להבין איך עזב מר זנדר אשה נחמדה
כל־כך.״
היא הדגישה כי ״במהלך כל הדיונים
שלקחתי בהם חלק, דיבר השופט
בזילזול אל מר זנדר, כאילו היה ילד
שסרח וכי יש להענישו ולהחזירו
למוטב, ובמיקרה הספציפי, להחזירו
אל אשתו ״.עורכודהדין אישרה כי גם
היא וגם הבעל יצאו בהרגשה רעה
מאולמו של השופט אחרי הישיבות
הללו.
אחרי שסיימו שני הצדדים לטעון
את טענותיהם בעניין פסלותו של
השופט, הסכימו ביניהם שתהיה החלטת
השופט אשר תהיה, הוא אינו חייב
לנמק אותה. ואמנם, אחרי זמן מה

שופט צבי הכהן

,איך יכולת לשנב אשה כל־כך נחמדהל
חודש
.״השופט אמר שאם תשלומי-
המזונות הגבוהים ידחפו אותי לחזור
אל אשתי הוא יראה זאת כעשיית־מצווה״.
הבעל
התלונן שיש הפלייה במיש־פט,
מכיוון שהשופט מרעיף מחמאות
על האשה ומעליב ולועג לבעל. .כבוד
השופט מנסה להכריח אותי לחזור אל
אשתי וברור שהוא שונא אותי מפני
שאני מסרב לקבל את הוראותיו.״
ישראל זנדר הוא אזרח מכובד, יליד
קנדה ומהנדס במיקצועו. הוא עלה עם
,אשתו הראשונה ושני ילדיו לישראל
לפני 17 שנה. הילדים גדלו בארץ, הבן
משרת היום בצה״ל והבת כסמלת־סעד
בצה״ל. .הייתי נשוי לאשתי הראשונה
; 22 שנה. התגרשנו בצורה ידידותית
לפני שבע שנים ואנחנו שומרים על
קשר ידידותי מאז,״ כתב זנדר.
״נשאתי את אשתי השניה לפני
חמש שנים, בלי לבדוק לעומק את
התנהגותה ועברה. גם היא היתה גרושה
:ולה ארבעה ילדים מבוגרים. היא בת
.48 לאחר שלוש שנים נוראות עם
אשתי השניה, הבינותי שהתנהגותה

בר, כדי שהשופט צבי הכהן ידע על כך.
היא הסבירה למתלונן שיש הליך קבוע
לבקשת פסילת שופט ואי אפשר לעקוף
אותה.
זנדר, שעבד אז כמהנדס בתעשייה
האווירית ומשכורתו היתה 1700ש״ח
לחודש, חוייב על־ידי השופט במזונות
לאשתו בסך של 1160ש״ח. הוא הגיש
בקשת־פסילה נוספת כפי שמחייב
החוק, כשהיא מלווה בתצהיר קצר
המפנה את בית־המישפט למיכתב
שכתב זנדר לנשיאה. התצהיר היה
חתום על־ידי עורך־דין, כדרוש על פי
החוק, אולם שמו של עורו־הדין לא היה
ברור. היתה רק חתימה מקושקשת.
עורך־הדין אדי שגיא, המייצג את
האשה, תמר זנדר, ציין לפני בית־המישפט
כי תצהיר כזה אינו עומד
בדרישות החוק, ובית־המישפט פסל את
הבקשה.
בקשת־הפסילה השלישית נערכה
בדיוק על פי דרישות החוק, ואליה
צורף תצהיר מפורט של הבעל. בתצהיר
זה היו כמה עובדות נוספות. .כשבית־המישפט
היה שואל אותי, ולא פעם

ף* תשובה על טענות אלה הוסיף
^ הבעל תצהיר, שנכתב בידי ער
רכת־הדין הראשונה שלו בתיק: נילי
גורביץ. עורכת־הדין אישרה כי במהלך
הישיבות ״נהג כבוד בית־המישפט
להרעיף מחמאות על גברת תמר זנרר,
הביע כמה פעמים את התפעלותו
ממנה, והביע את דעתו שאינו יכול

אני בהחלט מאמינה בחברות יפה
בין שתי נשים, כשם שאני מאמינה
בחברות יפה בין שני גברים. בלי
פירושים.
לגבי השפה שבה אנו מדברות: גם
אנבל וגם אני ממוצא אנגלרסקסי,
ומאחר והשפה העברית עדיין אינה
שגורה בפיה של אנבל בצורה
אבסולוטית, למרות שהיא מבינה היטב
מה אומרים, אני מעדיפה לדבר איתה
אנגלית, מכיוון שזה מקל עליה. זה
נראה לי הדבר הטיבעי ביותר לעשות.

גם בבית, עם בני נואל, אני מדברת
אנגלית. בני־מישפחתי הם דוברי
אנגלית בלבד.
הגיל הביולוגי כיום אינו משמעותי
לגבי רוב הנשים. יש נשים בנות
40־פלוס שהן בשיא זוהרן.
מעולם לא ביססתי את פרנסתי על
עבודתי כדוגמנית. מזה 20 שנה אני
עוסקת בהוראת המיקצוע ובהרצאות
על אופנה, יופי ותזונה, ויש לי פיד״בק
אדיר, והמון סיפוק.
עצם העובדה שאינני פורשת עדיין

מדוגמנות ממש מעוררת קינאה בקרב
הדוגמניות. יש רק מעט במיקצוע
המפרגנות לי, וביניהן תמי בן־עמי,
המאחלת לעצמה — כך היא אומרת לי
בכל פעם שאנחנו נפגשות —
להיראות כמוני כאשר היא תגיע
לגילי.
מה שקובע זה לא דעתן של הלא-
מפרגנות, אלא הטלפון שלי, שאינו
מפסיק לצלצל במשך כל שעות היום
והלילה. הקהל הרואה אותי בתצוגות
מחזיר לי אהבה, והמזמינים לתצוגות

פירש נכון את שאלות בית־המישפט
מדוע אין הצדדים יכולים לחזור
ולחיות יחד כמו שני אנשים אינטליגנטים.
מה גם שבית־הדין הרבני, שגם
לפניו התדיינו הצדדים, דחה את
תביעות הבעל לקבל גט מאשתו, וחייב
אותו לחזור ולחיות עימה חיי־מישפחה
תקינים. האשה הכחישה שבית־המישפט
אמר כי אם התשלומים
הגבוהים יחזירו את הבעל לאשתו יראה
בכך מצווה, וטענה כי בפרוטוקול לא
מצויות כל האמירות שמייחס הבעל
לבית־המישפט.
//ילד
ש פי ח ״

החליט השופט צבי הכהן כי אינו פוסל
את עצמו וממשיך לשמוע את,המיש־פט.
בינתיים
יצא הבעל לפנסיה מוקדמת
מהתעשיה הא״ירית, קיבל פיצויים,
והפנסיה שאותה הוא מקבל
מגיעה לסכום של 900ש״ח לחודש
בלבד. עורך־הדין שגיא, המייצג את
האשה, הביא 20 עדים וכן מומחה,
שהעריך את רכושו של הבעל בקנדה,
אשר ממנו הוא מקבל דמי־שכירות
חודשיים.
עורך־הדין ביקש לצרף גם הכנסה זו
להכנסותיו של הבעל. השבוע הסתיים
הדיון בפשרה. הוסכם כי המזונות
שישולמו לאשה כל חודש יהיו בסך של
אלף ש״ח, והבעל ישלם גם את דמי
קופת־חולים. כמו כן הוסכם בין הצדדים
שאם תצא האשה לעבוד לא יקטין
הדבר את מזונותיה ובעלה לא יבקש
ממנה שיפוי.
האשה, מצידה, הביעה בתצהיר את
כוונתה ״לקבל את בעלה לחיקה בכל

רגע שירצה בכך״.

אילנה אלון ש

— חלק מהם נשים — אינם מפסיקים
להחמיא לי. ולקבל מחמאה מאשה זוהי
בעיניי מחמאה כפולה ומכופלת.
אני עדיין לפני ניתוחים פלאסטיים.
לא עשיתי, אבל כאשר אצטרך לעשות,
לא אסתיר זאת.
(הצלם) סמי בן־גד צילם אותי
לצילומי פורטרטים לפני שבוע.
בחצות־הלילה, תוך כדי עבורה על
התמונות, הוא צילצל אליי, אמר
שהתוצאות מהממות, שאני נראית רעננה,
צעירה ויפה.

היא נשקפת מנו
תחנח־אוטובוס-
הילדה המשגעת
אח 1ומוי!!11
דוגמנית צמות
בוז שנתיים 1חצי

בר בבית

בר לפני כרזת־פירסומת מלפני שנה

.אמא, תביאי ל את המסרק!״

.זן אני בוזסתה!״

ף* שבוע הבא היא תופיע בתצו־
^ גת־אופנה יוקרתית של ביגדי־ים.
מיטב הדוגמניות הישראליות ירגמנו
שם, אבל כבר עכשיו ברור, היא תגנוב
את ההצגה. היא תהיה מסמר־הערב, אף
שהיא אינה מקצועית כמו שאר
הדוגמניות, ניסיונה פחות משלהן והיא
אף נמוכה מהן בהרבה. היא מגיעה להן
בקושי עד לברכיים וכל גובהה אינו
עולה על חמישים סנטימטר.
זוהי בר רפאלי בת השנתיים וחצי,

הילדה שמשגעת את המדינה בשבועות
האחרונים, מביטה בעיניים כחולות
מכל עיתון ומחייכת מכל תחנת־אוטובוסים.
במסע
הציבורי נגד ניצול ילדים
בפירסומת, שבו הועלו טענות על
שימוש ברמזים מיניים בתמונות־ילדים,
נעדר שמה של בר. הסיבה לכך
היא פשוטה. בחיוך שלה אין כל רמזים
מיניים. הוא נועד לעודד מכירת מוצרי
תינוקות.

מעטים יודעים שהילדה המקסימה
הזו היא דור שני ליופי. בר היא בתה של
ציפי לוין, מי שהיתה נערת־זוהר
ודוגמנית מבוקשת לפני 10 שנים. ציפי
התגלתה על־ידי השלם הזה בתחרות
מלכת־המים. היא היתה בכיתה ח׳ ,בת
13 בלבד.
״יום אחד הייתי במסיבה, פתאום
נגשה אלי שולה יריב ואמרה לי, :את
מקסימה, את חייבת להשתתף בתחרות.׳
היה ברור לי שההורים לא יסכימו,

אבל שולה אמרה שהיא תדבר איתם.
ובאמת, היא שיכנעה, אותם, עד היום
אני לא מבינה איך, והשתתפתי.״
מאז התחרות דרו כוכבה בעולם־
הדוגמנות בארץ ובחו״ל. פניה היפות
עיטרו שערי־עיתונים, פירסומות
וכתבות רבות. אם גיל 16 היה נראה אז
כגיל צעיר מדי, באד. היום בתה בת
השנתיים וחצי, ומוכיחה שזהו גיל
מופלג. אפשר גם הרבה קודם.
כשהיא עומדת בפתח דירתה ברמת־השרון,
נראית בר יפה בהרבה מהצילומים,
ילדת־פוסטר אמיתית. היא ער
לצת ושמחה, מקפצת, שרה ורוקדת. יש
לה סיבה לשמוח. בגלל הכתבה היא
תאחר היום למעון .״את שמחה שאת
לא הולכת היום לגן?״ שואלים אותה.
״בוודאי שכן ״.עונה בת השנתיים וחצי.
כשהיא מבחינה במצלמה היא נעמדת
מולה בלי אומר ודברים ומתחילה
לעשות פוזות של מיקצוענית.
כשהיא משחקת מול המצלמה, לא
נראית אמה ציפי כנערת־זוהר יפהפיה,
אלא כאמא יהודיה הנמסה \ למול
תעלולי הצאצא .״איזה מתוקה, איזה
משגעת.״ היא ממלמלת.

פוזות
| למצלמה

^ י ד התחיל פרק הדוגמנות בחייה
\ £ש ל בר? כשמביטים בה נראית
השאלה מיותרת. היה ברור שזה יגיע.
השאלה היתה מתי. וזה קרה כשהיתה
בת 11 חודש בלבד. אז הופיעה
בראשונה בסירטון־פירסומת בקולנוע.
ציפי מקרינה את הסירטון בווידיאו,
ובר נעמדת מול המסך ומכריזה גאה:
״הנה אני״.
לסרט היא הגיעה במיקרה. שוש
עטרי, שדרנית־רדיו, חברה טובה של
ציפי, ,מטורפת׳ על בר, ומסתובבת עם
התמונות שלה בכיס, יום אחד הגיעה
אליה הדוגמנית חלי גולדברג, חברה
טובה, ראתה את התמונות, והתלהבה.
היא לקחה אותם לחבר טוב, צלם,
שכמובן לא נשאר אדיש. את התוצאה
אפשר לראות על מסכי־הקולנוע.
״עוד לא מלאו לה שנה. זה היה ממש

לא יאומן איך שהיא הצטלמה. היא
עשתה בדיוק מה שביקשו ממנה. כך גם
היה בצילומים לפוסטר האחרון. היא
רואה מצלמה ומתחילה לעשות פוזות.
,בר, תני חיוך׳.״ ובר מחייכת חיוך מתוק
שגורם לכל מי שבסביבתה לחבק אותה
באהבה. אחר־כך מדגימה הקטנה, שלא
מזמן למדה ללכת, כיצד היא צועדת
על המסלול — ידיים על המותניים,
עיכוס קל וסיבוב.
מאז מסע־הפירסום האחרון שבו
השתתפה מוכרות פניה בכל בית .״אני
הולכת איתה ברחוב ושומעת הערות:
,הנה זאת מהפפיונים,׳,איזו יפה,׳,יותר
חמודה במציאות,׳ בר נהנית מזה, אבל
לא כל־כך מבינה מה קורה. כשמגיע
עיתון היא מיד מתחילה לדפדף ולחפש
את התמונה שלה.
״מאז מסע הפירסום התחילו לזרום
אלי הרבה הצעות לצילומי־אופנה.
הציעו לי שהיא תפרסם תה לילדים,
אבל התשלום היה מגוחך. אני לא אתן
לה להצטלם בכל מחיר. בארץ לא
מוכנים לשלם כל מחיר עבור ילד
מסויים. אם הילד לא מסכים לתשלום,
הם פונים לילד אחר. אימהות אף
מסכימות לשלם, כדי שהילד שלהן
יופיע בפירסומת.״
בגלל המצב הזה, מוכנה אמא ציפי
לנסוע לחו״ל, אפילו לרדת מהארץ, אם
יהיה בכך צורך. התמונה המפורסמת
של בר עם הסינורים החד־פעמיים
הגיעה כבר לארצות־הברית ועתה
בודקים שם אפשרויות .״חבל לבזבז
כזה יופי,״ אומרת ציפי .״שם יש יותר
אפשרויות. לא איכפת לי לגור שם
בשביל הקאריירה של בר. בעצם, גם
בלי זה לא איכפת לי לרדת. זה בסו־הכל
יכול להרחיב את האופקים.״

במישדה מלאה
^ אב מתנגד לנסיעה .״הוא רוצה
\ 1ילדים ישראלים. הוא פטריוט.״ אם
בכל זאת יהיו הצעות רציניות, הם
יסעו. איך תיושב המחלוקת המיש־פחתית?
״זה בסדר. לנשים יש דרכים
משלהן לשנות את הריעה של בעליהן.״

אמה התחייה
בהאו״וה נשהיא
נת מ. בגיל 15
ננחוה נמלנת־המים
מטעם
״העולם־הזה״

בר עורכת חזרה לקראת התצוגה
״בארץ משלמים סכומים מגוחכים ר

ומיה היא מוסיפה :״אני אוהבת את
בעלי, כמו שאף אשה לא אוהבת את
בעלה.״ אולי זו אחת הררכים.
כשבר מצטלמת, משלבת ציפי רגליים
ומספרת על עצמה :״את תל־אביב
עזבתי מזמן. ואני לא מתכוונת רק
למקום־המגורים, אלא לכל מה שמסביב.
זה היה טוב כשזה היה, היה
נחמה ונעים, אבל עברתי את הגיל.
בריוק היום אני חוגגת את יום־הולרתי
ה־ .33 זה כבר לא בשבילי. התחלתי
להרגיש כך בתקופה שהיכרתי את
בעלי־אהובי הנוכחי.״
בעלה־אהובה הוא רפי הפאלי, איש־עסקים,
שהיה חבר טוב של בעלה הראשון,
שוקי בן־פורת. מנישואין אלו יש

לה בן נוסף, ניל, היום בן . 12״בוודאי
שהוא גר אצלי, אלא מה? אני צמורה
חזק לילדים שלי. כמו תרנגולת עם
אפרוחים ״.הילדים הם גם הסיבה
שבגללם עזבה את חיי־הלילה ואור־הזרקורים.
״דברים
מקבלים פרופורציות אחרות.
פתאום סידרי״העדיפויות משתנים.
היום אני עקרת־בית במישרה
מלאה. אבל גם כשהייתי בתל־אביב לא
הייתי ממש בפנים. תמיד הייתי חצי
בפנים חצי בהוץ. הזוהר לא קרץ לי
יותר מדי וידעתי לשמור על
הפרופורציות הנכונות. נהניתי לקרוא
על עצמי בעיתונים. זה התאים לי אז.
זה היה כיף ויופי שנגמר,״ היא מסכמת.

החלק הזה בחייה נסגר במגירת־הזיכרונות,
אבל אי אפשר בלי קטע
רכילותי אחד לפחות. הרומאן, שהתפרסם
בכותרות־ענק עם שחקן־הקו־לנוע
וורן ביטי. האם היה או לא היה?
״היה, היה,״ אומרת אמא ציפי .״היה
רומאן יפה ונגמר. היום אין לי שום
קשר עם וורן.״
היום נכנסת בר אל העולם שעזבה
ציפי .״זה לא עניין של כסף. מסע־הפירסום
של הסינורים עלה מיליון
וחצי דולר. בר קיבלה 450 שקל. זה לא
כסף. אני לא רחפתי אותה לזה. אני לא
הטיפוס של האמא הדוחפת. בר נכנסה
לזה לבד. אם היא לא היתה אוהבת את
העניין מאוד, לא הייתי נותנת לה
להתעסק בזה, אבל היא כל־כך נהנית
והיא כל־כן־ יפה, שזה ביזבוז, לא
להתחלק בזה עם עוד אנשים.
״בר עומדת בסטודיו לצילום יום
שלם, מקבלת הוראות, ונהנית, ממש
מאושרת מזה. מה אעשה אם הקאריירה
תצטרך לבוא על חשבון הלימודים?
לימודים אפשר תמיד להשלים. קאר־יירה
לא. אפשר לקחת שיעורים
פרטיים, לעשות השלמות, על הקא־ריירה
אסור לוותר. אם בר תרצה ללכת
לתחרות־יופי? אתן לה. אתן לה לעשות
כל מה שהיא תרצה. אני אנסה לכוון
אותה, אבל לא אכריח, תמיד אתן לה
גיבוי״.
ציציות ופיפה

^ ת הטענות הנשמעות נגד שי־
> 1מוש בילדים כמפרסמי־מוצרים
היא מבטלת .״זו הבת שלי וזכותי
להחליט בשבילה. כשאני רואה ברחוב
ילד עם ציציות וכיפה, ילד קטן שלא
יכול להחליט, והולך ככה בגלל
שההורים שלו אומרים לו, אני לא אבוא
בטענות להורים שלו. כל אחר אחראי
לחיים שלו. מה יהיה אם היא תגדל ולא
תהיה כל־כר יפה? אני לא פוחדת מזה.
שתהיה מה שתהיה, העיקר שתהיה
מאושרת.״

בר הוגה
,אני הכי אוהבת פתיתים, בורקאס ושקדים!׳

היא מעיפה בבתה מבט חטוף
ומוסיפה :״אבל קשה לי להאמין שהיא
לא תהיה יפה ״.ציפי עצמה, עדיין יפה,
אבל בלי אותה גיזרה חטובה של פעם.
״אני צריכה להוריד 10ק״ג. תמיד
אחרי הריונות אני משמינה. בהריון
האחרון(של בנה בן השנה וחצי) שמנתי
ב־ 42ק״ג. הוא לא מקנא בבר,״ היא
אומרת ,״גם הוא יפה כמוה.״
גם לציפי עצמה, עם המישקל העודף,
לא תהיה כל בעיה למצוא עבודה
כדוגמנית־צילום, אבל היא כאמור,
כבר לא בעניין .״אין לי בעייה לבוא
לאיזו פתיחה, לחייך ולמצוא אחר־כך
תמונה שלי בעיתון, אבל זה כבר לא
בשבילי. אני מפנה את הבימה לבר״.
בר שסיימה בינתיים להצטלם,
מוכנה גם היא לראיון :״אני לא אוהבת
כשיורד גשם וקר בחוץ. אני כן אוהבת
לראות טלוויזיה, במיוחד פרפר נחמד
והופה ה״ .הכי אני אוהבת לאכול

פתיתים, בורקאס ושקדים. וגם ממתקים,
את כל הממתקים ״.היא מספרת
שבפורים התחפשה לליצן, שאבא קנה
לה מטריה חדשה ושיש לה צעצועים.
היא רצה לחדרה להראות את הצעצועים
שהיא אוהבת. את הבובה הג׳ינ־ג׳ית
בלי השם, את הלנו ואת המכונית.
היא לובשת טרנינג, חולצה שחורה,
ומוכנה ללכת לגן. ליד הדלת היא
נזכרת :״אמא, תביאי לי את המסרק.״
אמא מביאה את המסרק ושקית במבה
ובר הולכת לגן. כשהיא מגיעה לגן
מתנפלים עליה הילדים .״שלום בר, מה
שלומך? תכבדי מהבמבה ״.ורק ילדה
אחת צועקת לה :״את גנדרנית ״.בר
מכבדת את כולם בחטיף שבידיה ורק
לילדה שעלבה בה היא אומרת :״את לא
תקבלי. את לא חברה שלי ״.לא רק יפה,
גם חכמה.

שי בדפ,
צילם: ציו; עפדיד ₪

-לא רואים דבר כוה בנל יום!״

ציסי לוין כסגנית מלכת־המים ()1971

״כשהתחלתי לעבוד על התמונות עם בר בסטודיו, לא חשבתי
היא תהיה להיט כל־כך גדול. אני אף בעם לא חושב על זה כשאני
מבלס, רק כשהתמונות יבאו ראיתי כמה הן מוצלחות. אני חישב
שעשיתי עבודה טובה. בילמתי במשך השנים הרבה ילדים, אבל
בר בפירוש עומדת ברמה מעל בולם.
״דאיתי הרבה ילדים יפים. בר ממש מיוחדת. היא גם יפה, גם
נחמדה, היא יודעת לעשות פוזות והיא מדברת למבלמה. כנר
עכשיו ברור שכאשר תהיה גדולה, היא תהיה יפה, לפחות כמו
אמא שלה. אני חושב שהיא יכולה להבליח גם נחו״ל. אני בופה
לה הבלחה גדולה.
״מדוע ילדים מקבלים פחות נטף ממבוגרים על צילומי-
פירטומתז זה עניין של היבע וביקוש. יש חרבה יותר ילדים יפים
שיוכלו להבטלט למודעות, מאשר בחורות שיוכלו להבטלם
לביגדי״ים. אם ילד אחד לא ירבה, ימבאו מיד ילד אחר. אין כל
נעייה למבוא ילדים, אבל קיימת לדעתי עוד סיבה -לא נראה
לי שילד קטן יקבל מאות שקלים. ילד לא בריך לקבל סכומים
גבוהים מדי.
״בדדך־כלל ילדים עובדים פחות קשה מהדוגמניות המבוגרות.
לוקח חמש דקות מרגע שאני מתחיל לצלם ועד שהילד מתחיל
ליילל ובזה נגמרת העבודה. אצל בר זה לא קורה. ענדנו על
הצילומים ארבע שעות. בכל הזמן הזה היא היתה נהדרת, שיתפה
פעולה ונהנתה. כזה דבר באמת לא רואים כל יום״

״תל־אביב היא כבר לא בשביליו״

_ הפרט ה מכרי ע

הדרך הי פ ה ביו תרל הג! ע ל

העץ היא

ב ק סי לד ק 1ר
צבעמג! ע ץ 200מ 1 ^ 0 £ 0 0

י־קסילמנן
|ל| ^ 0א 1 4ן X
^ צבעי סו דלכל שי טו תהצ בי ע ה
י5ן סילדקור וקסילמון הטובים בעולם להגנה
על כל סוגי העץ ומיועדים לשימוש קירות
עץ בחוץ ובפנים הבית, תקרות עץ,
חלונות, משקופים, דלתות, מדפים,
רהיטי גן וכמובן בתים, וילות
וקוטג׳ים הבנויים מעץ.
צבעי קסילדקור במבחר של
10 גוונים מעניקים לעץ הגנה
מושלמת מפני תולעים
וריקבון, דוחים מים ורטיבות
ומבליטים את יופי העץ. כמו
כן חודר הצבע עמוק לתוך
העץ ואינו מתקלף ולכן ניתן
בנקל לחדש א ת הצבא ללא
צורך בקירצוף הצביעה
הקודמת.

הקסילמון הינו תכשיר יסוד
לחיסון ושימור עץ בפני
פיטריות ריקבון וחרקים.

(המשך מענוזר )9
המסויימת היתה שלראש־הממשלה של
המרינה הידידותית יודיעו מראש,
לפני נסיעתו לפגישה שנקבעה, מהי
עמדת הממשלה האמריקאית לגבי
הפרוייקט.״״

זוהי דוגמה לסיגנון המחתרתי
הנקוט בתזכירים .״המדינה
הידידותית״ היא ישראל,
וראש־הממשלה הוא פרס.
מדוע ראה ולך צורך להשתמש
בשמות־צופן? מדוע היה צורך
להסתיר משהו? מדוע הועברו
מיסתבים בצורה מחתרתית
כזאת, המזכירה סירטי־ריגול?
• סופק לי גם מידע נוסף, בעל־פה...״
כנ״ל.
מדוע בעל־פה? מדוע אי־אפשר
היה להעלותו בכתב?
• ״כולנו מכירים בכן שלא היינו
משיגים התקדמות אילמלא הוא (רפי
פורט) היה משיג את חבילת־הביטחון
שיש בה התמורה שלעולם לא ידובר
עליה, אן שהיא מובנת היטב, שעזרה
להשגת ההתחייבות מצד המדינה
הידידותית.״

זהו הפסוק המרשיע ביותר
בפרשה כולה. הוא חמור מאין
כמוהו.
נאמר כאן בצורה• חד־משמעית כי
״המדינה הידידותית״(ישראל) סיפקה
את ההתחייבות (לשיעבוד 400 מיליון
הדולארים מכספי הסיוע) בעיקבות
התמורה (במקור מופיע המושג
הלאטיני קוויד־פרו־קוו) שניתנה,
ושאסור לדבר עליה ״לעולם״..

המשמעות היחידה לניסוח
זה היא שוחד.
• ״ברור שיש לו (לרפפורט)
היחסים, האמינות והאמון של ההנהגה
(הישראלית) ,הדרושים להשגת ההתחייבות
הזאת ...לא היינו מגיעים עד
הלום בלי השתתפותו.״

כאן זה נאמר בבירור: הבל
הושג תודות ליחסים האישייס
של רפפורט עם פרם, והאמון
שפרס רוחש לו.
• ״על ממשלת ארצות־הברית למצוא
דרו ...כדי לאפשר למדינה הידידותית
לספק ערבות על 400 מיליון
דולר (למעשה 340 עד 360 מיליון
דולר) על בסיס ישיר ...מבלי שצעד
כזה יפגע בגמישות הכספית, באשראי
בינלאומי או ביציבות הכלכלית הפנימית
שלה.״
• ״המיכתב(של פרס) צריך להיות
מוחזר לראש־הממשלה ולהפוך ללא־מיסמך.
זה נדרש״.

כאן מובאת דרישה זו בפעם
השניה, דבר המוכיח כי פרם
היה מודאג מאוד כבר שישה
ימים אחרי שכתב את המיב־תב.
ברור שהיה מודע לאופיו
המרשיע.

קסילדקור וקסילמון נבחנו
ואושרו מכון התקנים
לבניה בגרמניה המערבית.
להשיג: כל בו שלום מחלקת
״עשה זאת בעצמך׳ /המשביר
המרכזי, המשביר לצרכן,
היפרשוק של תוובה ובחנויות
המובחרות לצבעים וחומרי
בניה, ברחבי הארץ.

( הפצהאר צי ת: ושרמבר שו ת
טל׳ 824057־831094 .03־825286 .03־<03

• ״יש להכניס מחדש את רפפורט
לדיונים.״ יחסיו האישיים הקרובים עם
המדינה הידידותית ומנהיגותה מחייבים
את נוכחותו(בדיונים).״״
• ״השאלה היא אם ניתן להגשים
(את השיעבוד הישראלי) מבלי לערב
בעניין אגפים אחרים של הממשלה
(האמריקאית) ,ובמיוחד את הקונגרס.״

משמע: היה צורך להכתיר
את העניין גם מעיני הקונגרס.
עדות חותכת לחוכר־הכשרות
של הפרשה כולה.
• ״אעביר בעל־פה קטעים אחרים
של התזכיר.״״

כלומר, הם עדינים מדי אך
לתזכיר פרטי סודי כזה.
• התוכן (של המסר בעל־פה)
מוכיח באופן מהותי את אמינותו של
המדינה עם ויחסיו רפפורט הידידותית.״
כלומר, יש פרטים לגבי יחסיו של
רפפורט עם פרס שהם כה עדינים, עד
שאין לרשמם גם בתזכיר סודי ואישי
כזה.

• ..תינה נאנדווה״
ך* שבוע נתן ברוס רפפורט את
1 1הגירסה שלו ללוס־אננילס ט״מס.
היא היתה בלתי־אמינה בעליל.

נראה כי רפפורט תודרן על״ידי
אנשי״פרם, כי הוא השתמש בדבריו
באותן המילים עצמן שבהן השתמש
פרס קודם לכן .״ישראל אינה רפוב־ליקת־בננות...אם
אתה מדבר עם מני
היג־מיפלגה בישראל ואומר משהו על
שוחד, הוא יעיף אותך החוצה דרן
החלוז!״

״לזרוק דרך החלון״ — זוהי
הנוסחה המדוייקת שבה השתמש
פרס עצמו.

גם ההסברים עצמם דחוקים מאוד,
ונוערו בבירור לספק אליבי לצעדים
תמוהים. תוך כדי כך אישר רפפורט
כמה עובדות־יסוד:
• הפנייה הראשונה אליו, בעניין
הפרוייקט, באה כדי לברר את עמדתה
של ממשלת־ישראל. כלומר, הוא שותף
לעניין מלכתחילה בגלל קשריו
בישראל. קרי: עם שימעון פרס.
• הוא עמד להרוויח בפרוייקט
450 אלף דולר ליום .
• הוא התכוון לתת ״לישראל״
שליש מן הרווחים האלה, כשותפה
סודית במיפעל.
• ההבטחה של פרס שלא לפגוע
בצינור לא הספיקה, והיה צורך לשעבד
כסף המגיע לישראל. לכן הובטח
שיתוף ״ישראל״ ברווח.

• שום דבר בעניין זה לא
הועלה על הכתב.

• הוא שיתף בענייו את ולן, כדי
להגיע אל רוברט מק־פארלן, אז ראש
המועצה לביטחון לאומי.
• מק־פארלן הציע להקדיש לעניין
״תקציב מיוחד״ .רפפורט מרמז שהכוונה
לשוחד.

• א ם ילחצו עליו, יפתח
רפפורט ״תיבת פאנדורה״.

• ולן הוא בעל ״מוח מעוות״ ,ולא
הבין מה שהוא, רפפורט, אמר לו.
כל הסיפור הזה צולע.
איך יכלה ישראל להיות שותפה
סודית במיפעל עיראקי? האם היה
הדבר נשמר בסוד מעיני העיראקים?

אם היה זה סידור רישמי עם
ישראל, מדוע לא נערך הסכם
בכתב? מדוע היו כל המגעים
באמצעות אנשים כמו רם•
פורט, בשיטות חשודות?
אם הכל היה כשר, היכן כאן ״תיבת
פאנדורה״ ,שאפשר לפתוח אותה ולהבין
בה את השילטון האמריקאי?
רוברט ולן לא היה ירוע כאיש־אמונו
של מק־פארלן. אך הוא היה ידוע
מאוד כאיש־אמונו של מיז. מיז הוא
שסלל את הדרך למק־פארלן, אחרי
ששולץ סירב לנגוע בעניין. מדוע
מעלים רפפורט עובדות אלה?
אם התכוון מק־פארלן לפתוח ״תקציב
סודי״ לשם שוחד, כפי שרומז
רפפורט, את מי צריך היה לשחד?

מה נאמר בתיק הסי-איי-אי
על רפפורט, שהפך אותו לאיש
בלתי־רצוי בוושינגטון?
מדוע היה ולן צריך לשקר? מדוע
היה ולן צריך למסור ריווח כוזב על מה
שאמר לו רפפורט?

כל זה בלתי־כביר בעליל.
זוהי גירכת-אליבי מובהקת.
שבאה לחפות על משהו ועל
מישהו.

סננה שו סחיטה
ן* עוד ימים מעטים יחליט החד
קר האמריקאי אם יש מקום להעמיד
את מיז לדין על ייזום של תוכנית
לשחד ממשלה זרה או מנהיגים זרים,
או ידיעה על כן, או קשירת־קשר
לצורך זה. אלה הן עבירות לפי החוק
האמריקאי, אם הדבר נעשה תוך
שימוש במכשירים ממלכתיים, כמו
הדואר.
מבחינת האמריקאים אין חשיבות
לחלקה של מיפלגת־העבודה בפרשה.
אולם לפי החוק הישראלי, קבלת שוחד
מהווה עבירה גם אם לא שולם השוחד
בפועל.

מעבר לכל אלה, מתעוררת
שאלה מביכה: אם אכן היו
דברים בלתי־כשרים, ואם אנשים
כמו אד מיז, ג׳ורג׳ שולץ
והנשיא רונלד רגן יודעים על
כך — איך זה משפיע על בו-
שר-התיפקוד של שימעון פרם?
העולם הז ה 2636

הפסקת הנשירה צעד ראשון למניעת קדחת
יש בודאי כאלה שהתפתחות נשירת
שיערם או, אף התפתחות קרחת,
אינה מדאיגה אותם כלל -ישנם
כאלה, אך הם המיעוט שבינינו -
אלא שגם האחרים, המודאגים
מתהליך זה, סבורים כי זו גזירת-גורל
שלא ניתן להלחם בה ־ וכאן טעותם.

תכשיר עוצר נשירה נכון -גורמים רבים בחיינו אשר,
כמעט, ולא ניתן להשפיע עליהם -
כולל בחירת ההורים המתאימים,
נמצאים בסוד הווצרות קרחת -אך,
וזו הבשורה -ניתן וצריך לנסות
ולהתמודד, ומי שמעז לעשות זאת -
אחוזים רבים של הצלחה ממתינים
לו מאחר ותכשירי השיער שי-טי7-
עונים על חלקן הגדול של בעיות
נשירת השיער, הטפול בעור הראש,
ערוד צמיחה וסילוק קשקשים.
שי-ט 7-הוא השם שניתן לסדרת
מוצרים שפותחו תוך עמל שנים ע״י
הנטורולוג זאב פכטהולט -על בסיס
צמחי מרפא בלבד, ללא כל
התערבות כימית.

עידוד הצמיחה כאמצעי טבע״
הרכב תכשירים אלה הוא
צמחי-מרפא בלבד. צירוף סגולות
צמחים אלה מעניק לעור הקרקפת
חיוניות מחודשת ומחזיר לו יכולת
תפקוד טבעי. יתר על־כן -העובדה
שצמחים אלה של תכשירי השיער
הם צמחי המרפא שהאדם שותה
לשם שפור דמו ושמירת בריאותו,
מלמדת על טינעזתכשיר מאחר
ושורשי השיער נזונים מאותו דם
עצמו.

׳ין״ י4י) / 1י7

תכשירי שי-ט 7-מיוצרים ע״י זאב
פכטהולט נטורולוג, ואסיה פכטהולט
נטורולוגית -״תכשירים קוסמטיים
טבעיים״ :

שמפו שי-ט : 7-מחזק שורשים,
מסלק קשקשים, מונע שומן יתר,
מונע נשירה ומעודד צמיחה.
תכשיר טיפולי שי-ט : 7-עוצר כל
נשירה.
תכשיר טיפולי שי-ט : 7-מעודד
צמיחה, מונע נשירה, מסלק
קשקשים ושומן יתר.
שי-ט 7-משחת פנים לעור יבש:
מסירה כתמים וקמטים מעל
שכבת העור העליונה, מזינה
ומייפה את שכבת העור
התחתונה. מורכבת מצמחי מרפא
בלבד.
שי-ט 7-משחת פנים לעור שמן:
מסירה כתמים וקמטים עליונים
של העור, מזינה ומייפה את
שכבת העור העליונה. מורכבת
מצמחי מרפא בלבד.

>3.800

77 80

שי-ט-ל תכשירים טבעיים, מופקים מצמחי מרפא
בלי תוספות כימיות, לעידוד צמיחה, מניעת
נשירה ולסילוק קשקשים.

משחות פני שי־ט7 -
משחת פני
לעור שלון או יבש.

שי-ט-ל המצאתו של הנטורולוג ־ זאב פכטהולט.

מסירות כתמים וקמטים
ומזינות את העור

מיוצר ע״י: זאב פכטהולט, נטורולוג
אסיה פכטהולט, נטורולוגית

מורכבות מצמחי מרפא
בלבד, ללא תוספות
כימיות

שיווק והפצה: חברת רפואה בע״מ
טלפונים 824476 • 828486 • 814410 :־03

מחיר מומלץ לצרכן

15.35 שיח

להשיג בכל בתי-המרקחת וברשת חנויות הסופרפארם

שי -ט - 7 -תכ שירים

שיש

באדר תשמ׳׳ח9.3.1988 ,

נחה של ]עות־הזוהו
משגעת את הגדיש
בר וציפי
רפארי

שנה 52

המחיר 5.00 שקל חדש (כולל מע״מ)