גליון 2637 מתאריך 16 במרץ 1988

כ״ז באדר תשמ״ח16.3.1988 ,

מיספר 2637

המחיר 5.00 שקל חדש (כולל מע״מ)

ברעות
בדם

טוו 1ז

רפפור טעפרס
יהשסע בחיפה

אחר הרצחב או ס ט רלי ה

אביו של. הקצין הבורח,,

משה קרוי בעיני אמו

אפעל לביטול ההליכים!

מלון הד !<2>-

המלון החדש והיפהפה
מציע לך חופשה בלתי נישכחת באוירה בלתי רגילה.
כל מה שנעים וטעים, מהנה ומבדר
מצפה לך במלון הוד.
ארוחות ברמה גבוהה
בריכה פנימית מחוממת עם מי ים המלח
ובריכת מים מתוקים,
חוף ים צמוד עם מיתקנים משוכללים,
סאונה ועיסוי,
צוות בידור מלהיב ובילויים בלתי פוסקים,
טלויזיה בכל חדר עם שידורי וידאו ולויין.
כל הצוות לרשותך -אתה מוזמן לטעום.

^ 1111

קוי ם

פתוח לאוהב• החיים המתוקים
בים המלח

מלון הוד, ע ל שפת י ה מל ח.
טלפון 84644 057טלקס 5429 :ו א צל סו כני הנ סי עו ת.

בזיבחבים
צבא העת השלום
על חשיבות צה״ל לשלום־העתיד
(העולם הזה .)2.3.88
אכן מדינת ישראל זקוקה לצבא חזק, יעיל
ומוסרי ובמיוחד כאשר יבוא השלום המיוחל.
זה הצירוף היחיד המבטיח עתיד טוב יותר
לילדינו: שלום עם ביטחון. ולכן אלה המגדירים
את אורי אבנרי כ״מיליטריסט במחנה־השלום״,
מכיוון שהוא סבור ש״גם השלום הטוב ביותר
זקוק לצבא חזק להגנתו״ ,רק מחמיאים לו וכל
מי שרואה בהגדרה זאת כינוי־גנאי טועה מאוד.
ורד מימון, באלישבע

אהבה שכזאת
על ה מס תתר מאחרי שס״המישפחה
של טוחר־השפעה יהודי־אמריקאי
(״ריח מסויים״ ,העולם הז ה .)2.3.88
עם ידידים כמו שיש לשמעון פרס, זוג הבי-
אנד־בי(ברום רפפורט ובוב ולן) לא צריך אויבים.
אחרת, כיצד אפשר להסביר את כל המרומז
מפרשת צינור־הנפט העיראקי?
שם מישפחתו של בוב ולך, מקורבו של שר״
המישפטים האמריקאי הנתון במחלוקת, אד מיז,
מדבר בעד עצמו. ו לן הוא, כנראה, אדם אלטרואיסטי
מאוד, המוכן לעשות׳ הכל למען ידידיו,
שהרי שם־מישפחתו, שם־המישפחה היהודי הנפוץ
ולן, מורכב, לפי המסורת של נושאי שם־
מישפחה זה, מראשי־התיבות של המסר ״ואהבת
גד הריך, תל־אביב
לרעד כמורי•

מקום ל א בטוח
על ביטחונו של ח״כ בנימין ב ך
אליעזר שייכנס לכנס ת הבאה ״
(״אנשים׳ /העול ם הזה 2.3.88
מן הראוי שבנימין בן־אליעזר, שמובטח לו
המקום ה־ 25 ברשימת־המערך לכנסת הבאה, לא
יעלוז טרם זמנו.
מניין לפואד הביטחון שהמערך יצליח להכניס,
בעידן שרון־גאולה כהן־כהנא אפילו 25
מנדטים?
ואני לא מעלה את השאלה הזאת לשם קינטור
או מתוך מרושעות, אלא מתור פחד גדול.
שמחה לובלינר, תל־אביב

מקאנט ועו
הסאי־באבא חקירה לפרסי
כתבת השער הקדמי:

קורות חייו של משה קרוי הם מסע ארוך של
תגליות והפרכתן. הוא מחליף תשובה אבסולוטית
אחת באחרת. כך עבר מהפילוסופיה של
עימנואל קאנט, איין ראנד, הסיינטולוגיה ועד
לסאי ב אב א מהודו. גאולה, גרושתו, דחפה
אותו לשינויים -אבל תפקידה הסתיים. בעודה
נלחמת על חייהם המשותפים
היא נורתה למוות על־ידי ה־חתן
לעתיד של בתה טלילה.

טיפשות גוועה מפשע

מדיניות הפיגועים פועלת כיום לרעת העניין הם־
לסטיני. במשך שלושה חודשים הופיעו הפלסטינים
לעיני העולם כעם נדכא, הלוחם על הרותו
כידיים ריקות. המאכק הפלסטיני החל מצטייר
בצורה שונה לחלוטין. מדוע, אם
כן, מצאה לנכון ההנהגה הפלס־טינית
לבצע פיגוע דוקא עכשיו?

דף חד ש

גילגול קפקאי
ציפי שחרור מראיינת את יבי עם צאת ספר־שיריו
המורד. וגרשון קניספל מספר על מארינל,
^ ^ 9גאון נשכח, שבציוריו עטפו
§ 0 7דגים, שהגילגול הקפקאי רדפו עד
לפיצול אישיותו ומותו בגיל .23

מעדיו לנצח

מיכ אל שני, מנצח המק הל ההקאמ רי ת של
תל־אביב ומנהל הפס טי בל ל מו סי ק ה וו ק אלית,
מספר על ילדותו בקיבוץ כילד חריג. על
לימודי הניצוח שלו ב אוניב ר סי ט ה מורמונית
^ ^ 9 9בארצות־הברית. על הפס טי־
• ? 9 1בל הווק אלי שנחל הצלחה,
ועל המו סיק ה, שהיא כל חייו.

לחל ח8וחלח₪וחח:

ירושלים איננה רונדו!
על תופעה חדשה בראיונות טלווי זיוניים.
מינהג
חדש בא למדינה: שלושה מנחים־כוב־בים
בטלוויזיה הירושלמית גילו את הלשון
האנגלית. אין כמעט תוכנית של רם (זה הזמן)
עברון, ריבקה (סיבה למסיבה) מיכאלי או מני
(ממני) פאר, שבה לא מתארח אורח זר, והמר־איינים
מנהלים איתו דו־שיח ממושך באנגלית
(ולא תמיד באנגלית אוכספורדית).
נכון שכיתובי״התרגום מופיעים בשולי המיר־קע,
אבל מכל העניין נושבת, לדעתי, מידה רבה
של קרתנות.
לא ראיתי, בעת שהותי הממושכת, לרגל
עבודתי, בלונדון, בשום ערוץ־טלוויזיה אנגלי,
ישראלי כל שהוא המרואיין בלשון העברית.
אריה בן־דוד, כפר שמריהו

תודה רבה. הנרי
על יתרונותיה של המכונית (״חיים
בוונציה״ ,״יומן אישי׳ /העולם הז ה

אורי אבנרי בילה כמה ימים של אושר בוונציה
העיר ללא מכוניות, ובשיר־ההלל שלו על ונציה
הוא מהרהר כיצד היו נראים פני העולם אלמלא
הומצאה המכונית כלל.
אני יכול להשיב לו: פנים עלובים ביותר,
לפחות לפי ניסיוני האישי.
בתחילת דרכי המוטורית נהגתי בקורקינט(מי
שעוד זוכר מה זה — כלי־ההסעה דמוי־הסקטים
וקרוב־מישפחה רחוק של האופניים) וזה איפשר
לי לגלות את העולם מחוץ לשכונת מונטפיורי
התל-אביבית, מקום הולדתי.
אחר־כך הגיע עידן האופניים ואז כבר יכולתי
להרכיב בחורה על הרמה (של האופניים) בואכה
גיבעת־נפוליאון שבשולי רמת־גן וצפונה.
ורק הרבה שנים לאחר מכן הגעתי למכונית
וזאת פתחה בפניי את ארץ־ישראל. בשבת אחת
דרך חדרה ועפולה לנצרת ומטולה, ובשבת אחרת
דרך רחובות ויבנה לבאר־שבע ולסרום וכו׳ וכי.
(המשך בעמוד )4
העול ם הז ה 2637

לפי ידיעה שפורסמה בעיתונות האמ רי ק אי תהח ליט
החוק ר הא מריקאי ה מיו חד בפר שת צינור־הנפט
לחקו ראת שימעון פרס לגבי ח שד־ שוחד. לפי
ידיעה אחרת יקבל ברוך רפפורט ח סנ טי דמלאה על
בל מעשיו בפרשה, ובת מור ה הו א י.ע 9י פעולה עם
חוקריו. מדוע נז ק ק רפפורט לחסי ^ נזהאם אין
עובדה זאת מצביעה על אפ שרות
^ 0 9 ^ 0של עבירות פליליות מצידון ו האם
הוא מגסה ל ה תנ ק ם בשימעון פרס!

כתבת השער האחורי:

ואוי למאבר אום!
לאור ה תו כניו תהאח רונות של כל בו ט ק, שלבטח
שינו א ת הרגלי״האכילה של י שראלים רבים, בדקה
מערכת ה עו ל ם הז האת הנעשה בשלושה מי טב חי ם
פרטיים( .ב ת מונה -דני אל ה שמי במיטבחה).
ה תו צ או ת היו חד־מ שמעיות -רמת

הקוליפורמים, ה ס טפילו קי קי ם, ה
שמרים והעובש עמדה ב תקן הדרוש.

מחוץ לתחום

נשאו ם־מת־השוון

אתה כני ס ה לחלק מהכפרים הערביים בשטחים
הכבושים חו ס מי םלא רק מ ח סו מי
אבני ם וצמיגים, אלא גם חיילי צה״ל. תושבי
ה כפרים מ ספרים סיפורים מזעזעים על
התעללות, השפלה ואלימות,
^ 9 9המופנות כלפיהם הן מצד
9ה צב א והן מצד המתנחלים.

תפארת

הפרשה השווייצית

ההיפנוזה שסייעה לבוני
גינצבורג • אלי אוחנה
(בתמונה) — לא מכוחותינו
• הכדורגלן הישראלי
כעבד נרצע ל־עגל־הזהב
• מכבי תל־אביב,
תפארת מדינת
ישראל, מורידה את המוראל הלאומי • כרטיסים
9 9 *±צהובים לפני פגרה • שוק
9 ) 0 9המאמנים רוחש פעילות • ומה
הקשר בין פוליטיקה לספורט?

הספינות שבדרך

ישראל

רצח מתור אהבה
קובי זר עדיין מתקשה להחליט. לתמי בן־עמי
(בתמונה עם קובי זר) זה קצת נמאס • הציונות,
הפנינים והבת של הרי גרין, מיליונר יהודי מד־רום־אפריקה
• הרומאנים הסוערים של דן ודפנה
כנר והאהבה שהתעוררה מחדש • דוגמנית שלא
נזהרה ויופי שהוא גם כואב וגם
§ 0 ^ 0עולה כסף • הסיפור שלא־ייאמן
על נישואיו של אפי ארזי.

רינוני חן
ן דפנה דקל — עריין לא שמעו עליה. אבל עוד
1ישמעו • אירית בן־צור לא זוכרת את הנישואין
1שלה לדורי בן־זאב • פנסיון־אהבה בגיבעתיים •
השילוב המוזר של קוסם ישראלי
1 1 1 ^ 1ורקרנית־בלט בריטית 4הגרון
נעלם — מחפשים לו מחליף! |

המדורים הקבועים:
מיבתבים — אר,בה שכזאת
1איגרת העורך — אהבה בביח־ש־מוש
הנדון -מבפלם!מבחוץ
במדינה — ח־שילטון
תשקין? — אפל״ר, בשחתיס
יומן — יש התקדמות
אנשים — כחוב בעיתון
אתה והשקל — תן־רמבו
ראיון השבוע — מיכאל של
מה הם אומרים -נתן וולוך,
ח״ס שור. דירי מ11 סי, אילי ערליצק׳,

פירסומו של עברי ורבין, כאחד מחמשת הקצינים
ברע בדרכם ליום־ספורט, בוודאי שאינו מוסיף
למשה ורבין, האב, ראש־מועצת רמת־השרון.
בראיון להשלם הזה הוא מספר על חייו, על פרי־דתו
מאשתו, ועל תפקידו כראש-
9 1 1 1מועצה. הוא רוצה להתקדם, אבל
בינתיים נשאר ברמת־השרון.

אפרת רוזן נרצחה על־ידי חב ר ה לשעבר,
עופר כנען, שארב לה בחדר־ המד רגו ת של
בי ת ה. הוא עצמו נמצא מ ת בבניין ס מוך.
עופר ה תק שהמ או ד ל קבל
9 1 1 1א ת הפרידה ביניהם. המו-
9צא, מ ב חינ תו, היה אחד.

התוכי ומשחידהסנינים
האם התעלף התובע בבית־המישפט, או שרק
התחזה כמתעלף? • סיכסוך בין שני אחים בגלל
שיחרור תוכי • מדוע נשקה ג׳ורי ניר־מוזם
לעורך־הדץ יגאל ארנון? • מה איכפת לשילטו־נות־ישראל
אם שוטרים ערביים בשטחים הב־בושים
מתפטרים מתפקידם? • על שתי הפגנות
המוניות בכיכר מלכי־ישראל
בשבוע שעבר • האם תצליח
9ישראל לקומם נגדה את העולם?

דויד אד!0ן. שלומית רדא׳
זה וגם זה — טיול ממונע
לילות ישראל — עוד פאב
רחל מדחלת — על בל השלנו
רינוני חץ — פנסיזן אהבה
דן! חדש — המזור
תשבץ -
מיכתבים לרותי — אשה חושנית
הורוסקופ --מזל טרה
קולנוע -מה אין־׳
חשבוץ נפש -משה זרבין

תמרורים

האם היה שימעון פרס מעורב בעיסקת׳־נשק
עם איראן! האם היה השרות החשאי ה־שוויצי
שותף לעיסקה! מאמר שהתפרסם
באחרונה בשבועון שווייצי טוען כי בעיס-
קת-נ שק זו, הדומה דימיון מפתיע לפרשת
אידאן־קונטראס, מעורבים שר איראני,
סוחר גרמני, טילים אמרי-
ק אייס, ה שרות החש אי הש-
^ § 0 9 9יוייצי ואף שימעון פרס.

לפני כמה שבועות עמד יוסי הראל במרכזה של
סערה ציבורית כאשר הצטלם על רקע ספינת־המגורשים.
בראיון להשלם הזה הוא מספר על
המניעים שהביאו אותו לנקוט בצעד כזו/
בניגוד מוחלט לאופיו. הוא מתנגד לאנלוגיה
שבין ספינת-המגורשים לבין אקסודוס, שעליה
פיקד. ומביע דאגה — ולא
1 1 ׳ #מהספינה שלא יצאה לדרך,
אלא מהספינות שייצאו לדרך.

בשר נשר
מעריב חוייב לשלם פיצויים על פירסום כרזה המתארת
את הנשיא רגן כרמבו • בית־המישפט־העל־יון
מחייב יהלומנים לנהל ספרים • מחפשים מחליף
למנהל הבזק הבינלאומי בלונדון • שוקי מיזרחי
הצליח להוציא מאשתו לשעבר 400 אלף שקלים •
משגיחי־כשרות יצאו לדרום־אמ־
9ריקה לבדוק את כשרות הבשר • 9 האחים קחתן מחפשים שותף.
נוננ נולד

רעיה זוסקינד״מנן,
(בתמונה) זמרת״אופ-
רה, התחילה אתה
קאריירה שלה כמו״
רה־דוגמנית. רק בגיל
מאוחר י ח סי ת הבינה
כי יעודה האמיתי בחיים הוא
הזימרה. באחרונה אף הח-
ליפה את הכוכבת הראשית
של האופרה לה־טרוויאטה.

מיבחבים
(המשך מעמוד )3
ואם היה זה הנרי פורר שהכניס את המכונית
לחיינו, אז תודה רבה לו על כך. תודה רבה רבה.

חיים ארליכמן, בת־׳

ער ח ש סן הברז!
עוד תגובות אמריקאיות לדיכוי
ההתקוממות בשטחים הכבושים
(״מיכתבים״ ,העולם הזה .)10.2.88
הקריקטוריסטים האמריקאיים כבר התקדמו
הרבה מעבר לקריקטורות־התגובה הראשונות
שלהם, כמו זאת שהובאה לפני חודש בהשלם
הזה, שבה נראה פלסטיני כפות לפגוש הקדמי

אני מקנא.
לפני 20 שנה פירסם השלם הזוז קאריקטורה
כצורת פוסו־מונטאז׳ .במיסגרת סידרה היתולית,
שבה הופיעה חגמנית״העיריס אן טוכמייד במצבים
מצחיקים שונים, פירסמנו תצלוס־מונסאו
של ח״ב מנחם פרוש, כשהוא משדחה עס הגברת
העירומה.
פרוש הגיש מ דנו תניעת-דיבה. היועץ המיש־

1ד ב פרוש החרס

״ויפות

מחוספס

שבועון אמריקאי פירסם פארודיה על
סידרת־מודעות מטעם בעלי המשקה האיטלקי
קאספאר׳ ,סידרה זו הציגה אישים שונים, שדיברו
על ״הפעם הראשונה״ שלהם. הכוונה היתה
לפעם הראשונה שבה שתו את המשקה, אך בניסוח
היה רמז מיני ברור.
בפארודיה הוצגה מודעה כזאת, כשבמרכזה
נראה הכומר ג׳רי פולוול, איש הימין הלאומני-
דתי הקיצוני(שגם היה י די ת של מנחם בגץ 2הוא
סיפר במודעה על הפעם הראשונה שבה קיים
יחסי־מין. זה היה עם אמו בביח־שימוש.
פולוול הזועם הגיש תביעה נגר השבועון על
הוצאת־דיבה, חתרה לתחוס־הפדט וגרימת סמי
ריגשי במזיד.
התביעה עברה גילגוליס שונים, התקבלה
בחלקה והניעה לבית־המישפט העליון של אר-
צות־הבתת. זה דחה את התביעה מכל וכל, הנימוק
העיקרי: התיקון הראשון להוקד! האמריקאית,
המבטיח את חופש־הביטוי, מגן גם על מיקרה זה.
כדאי להביא כמה מן הקביעות של השופט
העליון ויליאם רנקודסט, להנמקת החלטה זה
״בלב(החוקר, האמריקאית) מונחת ההכרה בח־

על העדפותיה ה א מיתיות של מע־צבת״אופנה
(״שכולם יידעו מי זו
מיכל יטינזון״ ,העולם הז ה .)3.2.88
בניגוד למציאות ייחס לי כתב השלם הזה
העדפת קאריירה מיקצועית על הטיפול בילדים
ושהייה במחיצתם.
הזועקים חמס*
ייוי *
כך רואים האמריקאים את דיכוי ההתקוממות

הוסיך השופט:

פטי שלנו הודיע לנו שנפסיד בה. על כן נאלצנו
להתפשר והתנצלנו.
עכשיו קרה אותו הדבר בדיוק באדצות־הב־רית.
אך התוצאה היתה הפוכה.

הילדים יקרים וחשובי

שיבות הזרם החופשי של רעיונות והשקפות על
עניינים בעלי עניין ציבורי. חרותיהביטוי אינה
רק אחת התכונות של חרות־הפרט, היא חשובה
גם לשאיפת הכלל למצוא את האמת, ולחיוניות
החברה ככלל ...על כן ראג(ביודהמישפט העליון)
במיוחד להבטיח שזכות הפרס לכסא רעיונות
תישאר חופשית מהגבלות ממשלתיות.
״התיקון הראשון לחוקה בא לעודד ויכוח פוליטי
מחוספס. ויכוח כזה מוכרח להביא להתבטאויות,
המותחות ביקורת על נושאי מישרות ציבוריות
ואישים ציבוריים ואחרים{ המשפיעים על
דעודהקהל בתוקף הפירמום שלה״.0
מן הראוי לשים לב לנקודה זו: לא דק בעלי
המישרות הציבוריות חשופים לביקורת בלתי•
מוגבלת, אלא גם כל אדם מפורכס, שבגלל פיר-
סומו יש לו היכולת להשפיע על דעת־הקהל ועל
עיצוב המאורעות בזירה הציבורית.

דוגמנית טובמייר כבחור־ייטיבה

למרות מישרות־ניהול בכירות שאותן תפס
אמבש בחו״ל (כניהול חברת החשמל והמים של
העיר המצרית איסמאעיליהו העדיף, בסופו של
דבר, לשוב ארצה ולעסוק בפרדסנות.
נפתלי דקל, הרצליה

״אחת מזכדות־היסור הכתבות באזרחות האמריקאית
היא הזכות למתוח ביקורת על אישים
ומעשים ציבוריים. מטבע הדברים, ביקורת בזאת
לא תהיה תמיד מתונה ושקולה. אישים ציבותים
ונושאי מישרות ציבוריות יהיו חשופים להתקפות
חריפות, צורבות ולעיתים חדות בצורה בלתי-
נעימה•׳׳
בצטטו פסק־דין קודם, אמר השופט :״המועמד
המציג לראווה את עב ת הנקי מכל רבב, ואת
יושרו המוחלט, אינו יכול לזעוק חסס כאשר
יריב, או עיתונאי חרוץ, מנסה להוכיח את ההיפר•״
אמנם,
איש־ציבור יכול לנצח בתביעה אם נאמרו
עליו רבתם כחבים ״תוך ידיעה שהדברים
כוזבים, או תוך התעלפות שלוחת־רסן מן השאלה
אם הם כחבים או לא.״ אולם גם דנ ת ם כוזבים
נהנים מחסינות במהלך של ויכוח חופשי .״חוק
שהיה מטיל אחריות קפדנית על המפרסם טענות
בחבות היה גורם לצינון הוויכוח״ — ועל כן היח
מזיק.
גם אם ברוד בי הדברים נאמ ת מתח־ שינאד*
אץ לפסול אותם .״גם דברים הנאמרים מתוד
שינאו׳״ אד שהאומר מאמין בהם, תורמים למאבק
הריעות ולחיפוש אחו• האמת.״
אהבה פפית־שימוש

אד האם במיקרה זה — קיום יחסי־מץ של
כומר עם אמו בבית־השימוש — נעבר איזה
גבול? קובע השופט: כל קביעה של גבול תפריע
לחופש-הביטד, מכיוון שאיו כל אפשרות לקבוע
גבול בזה באופן אובייקטיבי.
בית־המישפס קבע כי הכומר פולוול הוא אישיות
ציבורית, אף שאינו נושא בשום תפקיד
ציבות־ממלכתי. על כן הוא חשוף לביקורת —
גם כשאינה נמנה, גם כשאינה שקולה, גם כשהיא
נאמרה מתוך שינאה. משום כך נדחו בל
התביעות שלו.
סיכם השופט :״ההנחה המרכזית של התיקון
הראשון לחוקה ת א שמערכת״השילטון(ובכללה
בית־המישפט) צריכה לת שאד ניטרלית בשוק
הרעיונות.״
מי שמכיר את החוק הישראלי ואת שפיטת
בתי״המישפט בישראל, ובכללם גם ביודהמישפט
העליץ, יכול רק לקנא בדמוקרטיה האמריקאית.
אנחנו מפגרים אחריה במאה שגה לפחות.

רמז דק, עבה כשק
של ג׳יפ צה״לי כשהכיתוב הארסי אומר ״אנחנו
חייבים לתפוש לנו פלסטיני חדש, זה (שעל
הפגוש) כבר עשה מספיק קילומטראז׳!״
השבוע הופיעה בניריורק ט״מס קריקטורה
שתעורר הרבה יותר מחשבות בליבו של
האמריקאי הממוצע. בהשתמשו בשילוט המקובל
על מחלקת העבודות הציבוריות במדינות של
ארצות־הברית (״כביש בסלילה! דולרי המיסים
שלך בפעולה:״) שירבט הקריקטוריסט שלט,
האומר :״שטחים כבושים! דולרי המיסיס
האמריקאיים שלך בפעולה!״(ראה גלופה).
רמז דק, עבה כשק.
חנן טננבוים, ח־נ׳רס׳ ,ארצות־הברית

אהבה פודיגלזטית
על הלשונות שאליהן תורגם סיפרו
של אברהם מאפו, אהבת ציון
(״תמרורים״ ,העולם הזה .)9.3.88
זאת עובדה סטטיסטית, שעם תרגומה של
אהבת ציון לליטאית, הגיע מיספר הלשונות
שאליהן תודגם סיפרו של מאפו לתשע. לא סתם
אהבת־ציון, כי אם אהבה פוליגלוטית (רב־לשונית).
עובדה
עוד יותר מעניינת היא שורת הלשונות
שאליה תורגם הספר לפני שתורגם לליטאית:
לאדינו ואידיש, ערבית ופרסית, רוסית וגרמנית,
אנגלית וצרפתית.
אותי תמיד סיקרן מה חשבו הקוראים הפרסיים
של אהבת ציון על תוכנו. עכשיו הוברר לי: בדיוק
מה שחושבים הקוראים הליטאים של אהבת ציון
רפי צביק, חיפה
על תוכנו•

הפרדסן מאיסמאעיליה
על אביה של אשת נשיא״המדמה
(״מונולוג של אורה הרצוג״ ,העולם
הזה .)2.3.88
כדי לעמוד על שורשיה של אשת נשיא־המדינה,
הגברת אורה הרצוג, מן הראוי לשרטט
בכמה קווים את דמותו של אביה, המהנדס שמחה
אמבש.
אמבש, יליד יפו ובנו של אחד התעשיינים
הראשונים בארץ (מנועים למשאבות בפרדסים),
נישא לבת מוצא, שהיתה לאם ארבעת ילדיו
(שלוש בנות ובן) ושנדדה עימו, לרגל עיסוקיו,
בין מצריים, קפריסין וארץ־ישראל.

אין דבר היקר והחשוב לי יותר מילדיי, אשר
להם אני מקדישה את מירב זמני ומירצי.
מיכל יטינזון, תל־אביב

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן ו״ם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקם
— _ 341667 וו וען ץ1עוח.

הנ שיקה
הרא שונה
השלס־הזה היה חלוץ מישאלי״הזוסא בעיתונות
העברית. לעיתים מישאליס על
נושאים רציניים מאור ולעיתים על גושא-ם
יותר קלים. המישאל שפורסם בגליץ השל
הזה שהופיע השבוע לפני 25 שנה עסק
בנשיקה הראשונה. רפאל הלסרין, אי נזר
ישראל וכיום רב, העורר אנציקלופדיות,
גילה בי עשה זאת עם צעירה בכביש הרצליה
(״בלחייה השמאלית״) .אייבי נתן, אז נ על
מיזללה תל־אביבית וכיום בעל קול השלזם,
עשה זאת בגיל 7ו (״נשיקה חטופה מאוד״)
ורפי נלסון המנוח עשה זאת בבר בביתה
גימל, למורה לציור. אבל פרישת נשיקת-
הבכורה של אריק לביא היתה הדראמתית
ביותר וכך הוא סיפר להשלם הזה•
״הייתי גן 14 וחגר ״השומר
הצעיר״ .גס היא. כשביל הנשיקה
הראשונה עבדתי עד ארבע לפגות בוקר.
אוזר-כך הרמתי את הראש, מבסוט,
וחיכיתי לקבל גס א ת הסטירה, במו
שראיתי בסרטי ם של ק ל אי ק גיינל.
קיבלתי את הסטירה. אבל, לצערי, לא
ממנה. קיבלתי אותה בבית, כשהגעתי
לשם בחמש בבוקר!״

העולם הז ה 2637

ש ש פי גו עזה?

מ ד ־ועהם

מדועד־וולז אעכעו ־ ו?

חנפגיס שנחוץ

ץ ה היד! גרוע מפשע. זאת היתה טיפשות.
( אימרה צרם תית ידועה זו מתאימה
מאוד לפרשת האוטובוס ליד דימונה,
שהסתיימה במות שלושת החוטפים
ושלושה מבין הנוסעים.

עכשיו, כאשר ההתרגשות הראשונה שככה
במיקצת, ניתן לבדוק את האירוע בצורה אובייקטיבית
יותר.

ך* שאלה

הראשונה היא, כמובן: מדוע עכ

1שיו.
מדוע מצאה ההנהגה הצבאית של פת״ח לנכון
לבצע דווקא ברגע זה פיגוע מסוג זה?

פרשנים חכמים העלו תיאוריות שונות.
אך האמת היא שהעיתוי היה מיקרי
לגמרי.
יש כל העת ניסיונות לבצע פיגועים בישראל.
רובם נכשלים. במיקרה הצליחה חוליה זו לעבור
את הגבול בשלום ולהגיע לאן שהגיעה.
תועמלני אש״ף העלו על נס את העובדה שהאוטובוס
שנחטף הוביל את עובדי הכור הגרעיני.
זה העניק למיבצע יעד סביר יותר.

ואז כא הפיגוע הזה, והחזיר את הגלגל
אחורה.
אכן, שיגעון. האם יש שיטה בשיגעון הזה?

ך* פלסטינים בטוחים שבשלב מסויים שין
1רת ״המאבק המזוייך מטרה חשובה מאוד.

הוא הזכיר לעולם שהם קיימים.

זה היה בימים שבהם אמרה גולדה
חכמת־הדור, שעם פלסטיני אינו קיים.
העולם כולו התעלם מקיומו של עם זה
לנסח את ההחלטה ,242 שבה אין זכר
קיומו של העם הפלסטיני וזכויותיו.

מאיר, כאשר בבואו
לעצם

אז הגישו הפלסטינים לעולם כרטיס־ביקור
מגואל־בדם.
האיש שאישר זאת לא היה אלא יצחק שמיר.
זמן רב לפני שהתמנה כראש־הממשלה, נשאל
על־ידי ההיסטוריון הבריטי, הלורד (ניקולאס)
בתל, כיצד הוא. מצדיק את ״מעשי הטרור״ של
המחתרת העברית נגד הבריטים. שמיר ענה לו
בהצביעו על מעשי הפלסטינים. לולא עשו
הפלסטינים את המעשים האלה, אמר, מי היה

הוא היה ונשאר כישלון גמור. אם כן,
כמה הוא מועיל לעניין הפלסטיני?

^ ש לדברים משמעות על רקע שונה לגמרי.
הרבה זמן לפני ההתקוממות בשטחים הכבושים
שאלתי פעם מנהיג פלסטיני נבון מדוע אינו
מקבל את תורתו של הד״ר מובארכ עווד, נביא
ההתנגדות הבלתי־אלימה.

אין הבדל מדיני בין אש״ף ובין הפלסטינים
בשטחים הכבושים. אבל יש
הבדל פסיכולוגי.
אש״ף נולד בפזורה. משם באים כמעט כל
פעיליו ומנהיגיו. שם נערכים הוויכוחים על מדיניותו.
שם נאספות הקרנות הדרושות למימון המאבק.
במשך
20 שנה הצליחה ממשלת־ישראל למנוע
בכוח את השתתפותם של תושבי השטחים
הכבושים בדיוני אש״ף, ואת פעילותם במוסדותיו.
רק מעטים, שגורשו או שעברו מרצונם מתוך
הארץ אל הפזורה, הצטרפו למנהיגות.

כתוצאה מכף יש הבדל פסיכולוגי
מסויים בין ״האחים שבחוץ״ ובין ״האחים
שבפנים״.

התשובה הפתיעה אותי, כי מעולם
לא הסתכלתי בדברים מזווית-ראייה זו.

״האחים שבחוץ״ רואים את התמונה העולמית.
״האחים שבפנים״ חשים את המתרחש בשטחים
הכבושים.

וזה היה תוכן דבריו:
״מחצית העם הפלסטיני חי מחוץ לגבולות
הארץ, בפזורה.
״התקוממות בלתי־חמושה יכולה להתבצע רק
בתוך השטחים הכבושים עצמם. הוא שם את כל
הנטל על אחינו החיים שם.

ההתקוממות העתיקה את מרכז-הכו-
בד של המאבק הפלסטיני מן החוץ אל
הפנים. בשטחים הכבושים קמה
מנהיגות חדשה, צעירה, דינאמית,
לוחמת. היא תולדת המהפכה. היא
מבצעת את המהפכה.

״אילו הלכנו בדרן* זו באופן בלעדי,
היה פירוש הדבר שלמחצית העם הפלסטיני
אין חלק ואין תפקיד במילחמת
השיחרור שלנו. זה בלתי־אפשרי.
״הנוער הפלסטיני, באשר הוא שם, רוצה להילחם,
להשתתף במאבק. הוא מצטרף לאירגונים

״הפלסטינים שבחוץ״ לא עיכלו עדיין את
מלוא המשמעות של מה שקרה — כשם שממש־לת־ישראל
לא עיכלה אותה.
אני משוכנע שכל מנהיגי ההתקוממות בשטחים
הכבושים יודעים כי פרשת־האוטובוס מפריעה
למאבקם. אילו ישבו בתוניס או בבגדאד, היו

אולם ניתוח האירוע מוכיח כי זהותם
של נוסעי־האוטובום היתה מיקרית לחלוטין.
רק במיקרה נעצרו שלושת הפלסטינים
במקום המסויים הזה, ורק
במיקרה עכר שם באותו הרגע האוטובוס
המסויים הזה.
מכיוון שכל השלושה נהרגו, אין לדעת לאן
היו מועדות פניהם, ומה היה היעד המתוכנן של
המיבצע ומטרתו.
אבל אין הדבר חשוב. הסיכוי של מיבצע כזה
**י להצליח קלוש תמיד, ומתכנניו בוודאי לקחו זאת
בחשבון.
^ נסיונות לבצע פיגועים בישראל ובשט־
1 1חים הכבושים נמשכים כל הזמן, על דעת
המוסדות העליונים של אש״ף.

רצה מזלם הרע של הפלסטינים, ודווקא
ניסיון זה הוא שהצליח.
ניסוח זה נשמע כפאראדוכס, אבל הוא נכון.

כי כל מדיניות הפיגועים פועלת כיום
לרעת העניין הפלסטיני.
היא נמשכת מתוך אינרציה, מכוח התאוצה,
ומוטב היה להנהגה הפלסטינית לשים לה קץ.

^ י להסתכל

בתוצאות של האירוע המסויים

הזה.

אחרי שלושה חודשים של התקו־מ־מות,
שבה נחל העניין הפלסטיני הצלחה אדירה מכל הבחינות, בא הפיגוע
הזה לשונאי־אש״ף כמים לגווע בצמא.התעמולה של ממשלת״ישראל בכל רחבי
העולם, שנותרה בשלושת החודשים האחרונים
כמיפרשית בלי רוח, זינקה שוב קדימה. מיפרשיה
התמלאו ברוח חדשה.
שונאי אש״ף בכל העולם — והם רבים ואדי־רי־כוח
— עטו על המציאה כמוצאי שלל רב.
מאות מאמרים ברחבי תבל העלו מחדש את דמותו
של אש״ף כאירגון טרוריסטי ,־זדוני, רצחני.
בישראל עצמה נתנה הפעולה זריקת־עידוד
״״ לכל אויבי השלום, והם ממש התמוגגו. הפוליטיקאים
של הימין — וגם רבים של השמאל
— הוציאו מהמגירות את הנאומים הישנים(״נאצים!״
״לשפוך דם יהודי!״ ״נשותינו וילדינו!״
״שינאה תהומית!״) והשמיעו אותם בחדווה אמיתית.

מבחינה
פלסטינית, זה נראה כמעשה
מטומטם מאין־כמוהו.
במשך שלושה חודשים הופיעו הפלסטינים
לעיני העולם, וגם לעיני הטובים בישראל, כעם
נדכא, הלוחם על חרותו בידיים ריקות, אבן מול
מיקלעים, ילד מול קלגסים מרסקי־עצמות, דויד
מול גוליית. המאבק הפלסטיני החל מצטייר בצורה
שונה לגמרי. הדימויים הישנים החלו משתנים
ומפנים מקומם לדימויים חדשים.

שומע עליהם? מי היה מקשיב להם?

ואם שמיר, ה״טרוריסט״ המצליח
ביותר של המאה ה־ ,20 אמר כך — מי
יסתור את דבריו?
אבל הימים ההם חלפו מזמן. אין עוד אדם
רציני בעולם כולו המכחיש את קיומו של העם
הפלסטיני. מנחם בגין בכבודו ובעצמו חתם
בקמפ־דייוויד על מיסמך המכיר ב״זכויות הלגיטימיות״
של ״העם הפלסטיני״ .ג׳ורג׳ שולץ חוזר
על כר•
גם אם יצחק שמיר, שולץ ושות׳ אינם חולמים
להעניק לפלסטינים את זכותם לחרות לאומית
ולעצמאות מדינית, עצם קיומו של העם הפלסטיני
אינו טעון עוד הוכחה, ובוודאי לא בפיגועים
מסוג זה.

אם כן, מה הטעם בפיגועים אלה
מהבחינה הפלסטינית?
** ד כמה שידוע לי, אין אף מנהיג פלסטיני
ו ^ א חד המאמין עוד כי פיגועים אלימים יביאו
לניצחון במישור הצבאי.

שיטה זו נוסתה במשך תקופה ארוכה,
ולא הביאה לשום תוצאות.
אמנם, המאבק בפיגועים עולה לנו בהון־עתק.
הציבור אינו מודע למחיר המאבק הזה, המרתק
לא רק כוחות של צה״ל ושאר זרועות־הביטחון,
אלא גם מחייב אמצעי־זהירות יקרים שונים ומשונים.
אבל
מחיר כספי זה אינו אלא חלק קטן מתק־ציב־הביטחון
העצום של ישראל, שמטרתו העיקרית
היא להבטיח את ישראל מפני אוייב פוטנציאלי
שמעבר לגבולות.

״המאבק המזויין״ אינו מערער את
ישראל ואינו מתיש אותה. מבחינה זו

הלוחמים. הוא מתאמן. הוא מוכן להקרבה עצמית,
למשימות־התאבדות. האם נגיד לו עכשיו: שבו
בשקט, אין לכם תפקיד במאבק, סמכו על אחינו
המדוכאים בגדה המערבית וברצועת־עזה, הם
לבדם יעשו את המלאכה בשבילנו?
״שום מנהיגות פלסטינית אינה יכולה להגיד
זאת. הנוער שלנו לא יסבול זאת. לכן צריך המאבק
המזויין להימשך, גם אם האחים בשטחים הכבושים
יפתחו במאבק מסוג אחר. כי רק בדרך
המאבק המזויין יכולים שני מיליון הפלסטינים
בפזורה להשתתף בקרב, ולוא גם באופן סימלי״.

דברים אלה נאמרו לפני ההתפרצות
הגדולה בשטחים הכבושים, כשאיש
לא חלם עדיין על התקוממות זו, ולא כל
שכן על ממדיה, היקפה ואורך־הזמן
שלה.
יתכן מאוד שההתקוממות דווקא הגבירה את
התיסכול וחוסר־הסבלנות של חברי האירגונים
המזויינים מחוץ לגבולות הארץ. הם רואים כי
אחיהם לוחמים מדי־יום, נהרגים, נפצעים, נעצרים.
הם רואים שהילדים והנשים לוחמים וסובלים.
אפשר לשער כי הדבר מגביר את רצונם
לעשות משהו, לסכן את עצמם, לצאת לפעולות.

אך ברור כי הפיגוע בדרום לא זו כלבד
שלא עזר להתקוממות, אלא להיפך,
נעץ סכין בגבה.

^ ש כאן בעייה, האופיינית למאבק הפלסטיני.
איני יודע אם היה לה אח ורע במאבק לאומי
אחר.
אש״ף מייצג את העם הפלסטיני כולו. כל
האוכלוסיה בגדה וברצועה מקבלת אותו כנציגה
הבלעדי. יאסר ערפאת הפך סמל לאומי, וגם מי
שחולקים עליו — מימין או משמאל — רואים
בו את אבי־האומה.

בוודאי מונעים את הפיגוע. אולם תחושתם של
המנהיגים שם שונה.
לדעתי, זוהי תופעה זמנית. המנהיגות החדשה
בשטחים הכבושים תתפוס, במוקדם או במאוחר,
את מקומה בתוך אש״ף, ותקבל לידיה רבות
מעמדות־המפתח. זאת תהיה אחת מתוצאות ההתקוממות.

יתכן
שאז יתגעגעו רבים ליאסר
ערפאת. כיום ניתן להשיג עימו הסדר
במחיר נמוך יותר מכפי שיידרש מחר,
כאשר יצטרכו לחתום על ההסכם הידיים
שאנחנו מרסקים אותן כיום.
מעשיו של שילטון־הכיבוש מגבירים מדי יום
את השינאה. הפוגרומים בכפרים, ריסוק־העצ־מות,
ההרג היומי, מעשי המתנחלים — כל אלה
יביאו בהכרח לחיזוק ההשקפות היותר־קיצוניות
בקרב הפלסטינים.

אם אנחנו מתרגשים כל־כך — ובצדק
— ממותם של שתי נשים וגבר,
נוסעי האוטובוס, מה מרגישים הפלסטינים
אחרי הריגת יותר מ־ 80 ילדים,
נשים וגברים בשלושת החודשים האח

ך או כך, פרשת האוטובוס היתה רק איני
^ טרמצו טראגי. היא שייכת לעבר. היא החזירה
את הגלגל אחורה.

ואילו ההתקוממות היא עניין של ההווה
— ותוצאותיה יקבעו את העתיד.
בסופו של דבר, רק הישראלים והפלסטינים
יכולים לעשות את השלום, ולא האדונים רגן,
גורבאצ׳וב, שולץ ויורשיהם. זורקי־האבנים הפלסטיניים
ומפגיני־השלום הישראליים — הם
השותפים. מעשיהם יקבעו. רגשותיהם יקבעו.

הפיגוע פגע גם באלה וגם באלה.

יי איי א נ די א ב! ך י

במדעגז
העם
ה עול ם
כו לו 1ג דוו
האם תצליח ישראל
לקומם נגדה את כל
| השלם? יתכן מאוד שכן.
מה שומע כיום אדם רגיל, אזרח
העולם, על מדינת־ישראל?
מדי יום הוא רואה בעיתונו ועל מיר־קע
הטלוויזיה שלו סצינות מבהילות
מפעולות הצבא הישראלי בשטחים הכבושים.
בכל התמונות מופיעים הישראלים
ככובשים ברוטאליים, מול אוב־לוסיה
בלתי״חמושה, הלוחמת על חרותה
ועל חיים־בכבוד.
התמונה הבולטת ביותר השבוע:
חייל ישראלי חמוש מתיז גאז ממיכל
אישי על אשה ערביה זקנה, בתילבושת
מסורתית, העומדת לבדה בכיכר אחרי
הפגנת־נשים.
אזרח־העולם קורא מדי יום בעיתון
על התנפלויות רצחניות של מתנחלים
יהודיים על כפרים ערביים.
הוא ראה השבוע תמונות של בתים
שהופצצו מן האוויר על־ידי חיל־הא־וויר
הישראלי במחנות־פליטים בלבנון,
ששימשו אירגונים פלסטיניים.
הוא קורא בכותרות כי ראש ממש״
לת־ישראל, יצחק שמיר, בא לוושינגטון
כדי להגיד לממשלת ארצות־הב־רית
״לא״ לכל הצעה המבוססת על
״שטחים תמורת שלום״.
כאילו לא די בזה, באה שורה ארוכה
של פרשות, כולן מלוכלכות, שבהן
מככבת ישראל בצורה זו או אחרת.
הרודן של פנמה, אחד מראשי המיס־חר
העולמי בסמים, התגלה כמי שקשור
בשרותים החשאיים הישראליים, וכמי
שיש לו בישראל בית והון־עתק(ראה
חשקיף).
חוקר אמריקאי מיוחד תובע לחקור

את שימעון פרס, בקשר עם הצעת־שו־חד
אדירה שבה מעורב שר״החוץ האמריקאי,
אד מיז(ראה עמ 1ד .)7לפי החשד,
הוחלט להציע לפרס שוחד ענקי
למיפלגתו, בתנאי שממשלת־ישראל
תיתן ערבות כספית גדולה לכך שלא
תתקוף את צינור־הנפט שיונח.
בשווייץ נטען כי פרס נפגש בשעתו
עם שר איראני, איש חומייני, כדי למכור
לו נשק(ראה עמוד .)6
אחת מול .150 מול ים של ידיעות
כאלה, אין כמעט ידיעות הפוכות.
מעט מאוד תורה יוצאת מציון.
צריך אדם להיות אופטימי מאוד
כדי להאמין כי מטר כזה של ידיעות
יומיומיות יכול להימשך לאורך ימים,
מבלי שהעולם כולו ישנה את גישתו
לישראל מן הקצה אל הקצה.
השבוע הצביעו כמעט 150 מדינות
למען קיום מישרר אש״ף ליד האו״ם,
כשמולם התייצבה רק מרינה אחת: ישראל.
הפסוק
״העולם כולו נגדנו״ מתחיל
להתגשם, ונראה כאילו ישראל עצמה
פועלת במלוא המרץ כדי להשיג הישג

שני ע מי ם?

שתי הפגגזת־הענק
ביטאו שני ציבורי
שונים, בעלי מוצא
שונה זתפיסת־עודם
שונה.

באתר אחד בתל־אביב — כיכר מל־כי־ישראל
— נערכו השבוע שתי הפגנות
המוניות מרשימות, בזו אחר זו,
ברווח של 24 שעות.
במוצאי־שבת התקיימה שם עצרת־מחאה
של כוחות־השלום תחת מיטריית
שלום עכשי .1ביום הראשון בערב
נערכה עצרת גדולה עוד יותר למען
ארץ־ישראל השלמה.

עצם קיומן של שתי הפגנות כאלה,
שעברו ללא תקלות, יכול היה להעיד
על בריאותה היסודית של הדמוקרטיה
הישראלית. מקובל להניח כי הציבור
הישראלי חצוי בין מחייבי השלום ובין
מחייבי הסיפוח, כשהקו עובר כמעט
בדיוק באמצע, ושני המחנות ביטאו את
דיעותיהם באורח דמוקרטי, שליו וסדיר.
אולם
הרכב שתי ההפגנות צריך היה
להדליק אור אדום של חרדה.
הפגנת שלים עכשין היתה כמעט
כולה אשכנזית־חילוגית. בין 100 אלף
האיש והאשה, שהצטופפו בכיכר, לא
היו אף מאה חובשי־כיפות. יתכן שלא
היו גם עשרה.
יתר על כן, בלטה בכיכר החזות
האשכנזית. כמעט ולא היה שם ייצוג
לרוב המיזרחי במדינה, אף כי ראש מועצת
שדרות, פרץ עמיר המשופם, מנהיג
מיזרחי מובהק, נאם בעצרת. במידה
שהיו אנשים מיזרחיים בכיכר, הם באו
במאורגן בשורות תנועות־הנוער.
בלטו בכיכר ראשי־השיבה הרבים,
והגיל הממוצע של האזרחים המודאגים,
שהתייצבו בכיכר, נע בין 35ו־
.40 מלבד צוערי תנועות־הנוער, היו
בני־העשרה ובני־העשרים במיעוט.
חתך אתני? למחרת היום התייצב
בכיכר עם אחר.
הכיכר היתה גדושה בכיפות. מרחוק
היה נדמה שכל המפגינים הם דתיים.
היה בו ייצוג מכריע של הציבור
המיזרחי. האשכנזים היו במיעוט מובהק.
גם הגיל היה צעיר יותר.
האם מעיד הדבר כי החתך בין שני
חלקי הציבור אינו רק פוליטי־מיפלג־תי,
אלא עמוק יותר, אתני ודתי? האם
עומדים זה מול זה לא רק שני מחנות
בעלי השקפות שונות, אלא שני ציבו־רים
בעלי מוצא שונה, תפיסות־עולם
שונות, סיגנונות שונים, דרכי־מחשבה
שונות וחינוך שונה?
אם כן, אין לסיכסוך פנימי זה פיתחו,
אלא אחרי מהפכה יסודית באחד
משני המחנות. זה לא יוכרע בבחירות.

״להזיז את ישראל קדימה!״

חהתקוגגמות
דו־ שיל טון
יש סכנה שד תוהז
ומהו. ויש סכנה
חמורה שד יותר:
1שלא יהיה תוהו ובוהו.
לכאורה, זה נראה מוזר. מה איכפת

עיתון שווייצי טוען: נוס ננגש בחשאי עם שר איראני ומנו לו נשק

פגישה חשאית

האם היה שימעון פרם מעורב אישית בעיסקת־נשק ענקית עם איראן? האם היה
השרות החשאי השווייצי שותף לפרשה?
השבועון השווייצי זמטאזס־ברק(״מבט יום א׳״) טוען כך במאמר סנסציוני,
שפורסם לפני שבוע. שום עיתון ישראלי לא הזכיר את הכתבה, שהיתה פרי־מחקר
של שני עיתונאים ואלסר ברטשינגר ואליזבט הון.
שיחדור חיילי צה״ל. הפרשה התגלתה במיקרה, כאשר פרצו שגי שוטרים

גרמניים לביתו של סוחר ושוטחלשעבר נשם קארל-היינץ אוטרסהאגן בכפר
גרמני קטן. הם חקרו חשד של העלמת־מם.
במגירה במכוניודהסרצדס האדומה של הסוחר מצאו השוטחם שני צ׳קים
בסכום של 18,125,000חלר כל אחד. על ההמחאות היה חתום השר האיראני
לעניינים מיוחדים, האמיד נאגאשיאן.
הסותר עצמו נעצר כעבור זמן־מה באוסטריה והועמד לדיו בעיירה גרמנית. שם
נדון למאסר של 10 חודשים ולקנס של 20 אלף מארק, בעוון סחר בנשק בניגוד
לחוק.
אוטרסהאגן עצמו טען כי היה מעורב בפרשת ״נשק-תמורת-בני-ערובה״ ,וכי
העסק התנהל בחסות ארצות־הברית והשרות החשאי השווייצי.
וכך התנהל העניין:
במארס 1985 קיבל ברנהארד סטול, פקיד בכיר של השרות החשאי השווייצי,
בקשה מפי סוכן ישראלי ששם־הצופן שלו היה ״יונתן אלכסנדר״ .לדברי העיתון,
הודיע לו הסוכן כי לעיירה באדן בשווייץ יגיע שר איראני, הממונה על קניית-נשק
למישטרו של האיית-אללה חומייגי. השווייצי התנקש למסור לו כי ישראל מוכנה
לספק לו נשק תמורת שיחרורם של שני חיילים ישראליים שבויים וחמישה
בני-ערוכה אמריקאיים.
נאותה התקופה החלו גם העיסקות, שהובילו לפרשת איראו/קונסראס.

,ואדוץ וז׳נבה. הסוכן הישראלי סיפק לשווייצים תיק על השר האיראני, ובו
גם תצלום.
הפקיד השווייצי ענד ביעילות. הוא אירגן כמה פגישות בין השר נאגאשיאן,
הסוכן הישראלי אלכסנדר וכמה שווייצים.
בראשית 1986 הושג הסכם: האיראנים קנו 3000 טילי״טאו אמריקאיים, תמורת
36.25 מיליון דולר והתחייבות לשיחחר נני־העחבה. במיסמכים נקראו הטילים

בשם־הצופן ״מגבהים הידראוליים״ .את הניירות והכספים הוסכם להעביר דרך קרן
בוואדוץ, בנק במכה והסוחר הגרמני אוטרסהאגן.
הוסכם גם על השיטה: אחרי אספקת כל 500ט״לים ישותרר בדעוונה אחד. בין
מישלוח למישלוח יעברו 30 שעות, כרי שהאיראנים החשדניים יוכלו לכדוק את
סיב הנשק המסופק להם.
כל הפרטים האלה מתאימים, בצורה מפתיעה, לפרטי המשא־והמתן בין איראן,
ארצות־הברית וישראל בפרשה אירארקונטראס, שהתנהל באותו הזמן.
פגישה בנמל. כדי לשכנע את האיראנים ברצינות העיסקה, הוסכם ששים־
עון פרס עצמו ישתתף בה.
ב־ 14 במארס 1986 הניע ראש־הממשלה פרס לנמל-התעופה קלוטן ליד ציריך.
באופן רישמי נאמר כי פרס עובר שם ממטוס למטוס, בדרך להלווייתו של אולוף
פאלמה, המנהיג הסוציאליסטי השוודי שנרצח.
בעזרת השרות החשאי השווייצי הופגש פרס בחדר האח״ם כמס1ף-המיטענים
של הנמל עם השר האיראני. לדברי העיתון השווייצי, מאשר זאת פקיד השרות
החשאי השודיצי, סטול, שאירגן את הפגישה. הממונה על ססול, ראש השדות
ידפאסקאל דלמוראז, קיבל 10 ימים לפני כן את פניו של יצחק רבין.
העיסקה סוכמה, ההמחאות נחתמו על־ידי השר האיראני. אך לפני ביצוע
העיסקה נעצר במיקרה הסוחר הגרמני, שבידיו היו הציקים. העיתון השווייצי טוען
כי העיסקה יצאה בכל זאת אל הפועל.

לשילטונות־ישראל אם י כמה מאות
שוטרים ערביים בשטחים הכבושים
מתפטרים מתפקידם?
כפי שחזרו והדגישו הדוברים: הדבר
יזיק רק לערבים עצמם. ישתרר אצלם
תוהו ובוהו.
אם־כן, מדוע הגיבו השילטוגות
באופן כמעט היסטרי? מדוע אימץ
לעצמו מפכ״ל המישטרה, דויד קראוס,
את סיגנונו של מאיר כהנא והכריז:
״אנחנו נטפל בהם״? מדוע הופעלו לחצים
כבירים והושמעו איומים קיצוניים
נגד המתפטרים ונגד ״המסיתים״?
יש לכך הגיון רב. כי הקרב על
השוטרים הערביים הוא הקרב על
הכיבוש.
פליטת־פה. גילה את הדבר בס־ליטת־פה
נדירה אחד הדוברים הנאמנים
ביותר של שילטון־הכיבוש, כתב־הטלוויזיה
ויקטור נחמיאס. איש זה,
המנהל בטלוויזיה מערכת שיטתית של
לוחמה פסיכולוגית למען הכיבוש, דיבר
לפתע בלשון ״אנחנו״ ,כאשר התכוון
לזרועות־הביטחון. באותה הנשימה
הסביר מדוע אין להשלים עם התפטרות
השוטרים.
זה לא יגרום רק לתוהו־ובוהו, אמר,
אלא שיש סכנה חמורה יותר: שלא יהיה
תוהו ובוהו.
כלומר: שלמעשה תקום מישטרה
אלטרנטיבית, מחתרתית, מטעם מיפק־דת־ההתקוממות,
שתדאג בעצמה לשיטור
השטחים הפלסטיניים ולמניעת
פשעים.
אם יקום הדבר, יתבסס בשטחים הכבושים
המצב של דו־שילטון — השיל-
טון הישראלי, הקיים במקום ובזמן
שמופעל כוח ברוטאלי, והשילטון
הפלסטיני, הקיים בכל מקום אחר ובכל
זמן אחר.
יתכן כי הקרב על השוטרים אכן יתגלה
כקרב המכריע. על כל פנים, שיל-
טונות־ישראל מתייחסים אליו כך.
בתוך המלכודת. התוצאות תלויות
בגורמים רבים: הנאמנות הלאומית
של השוטרים עצמם, הלחץ המישפחתי
והחברתי עליהם, הפחד מפני הזרוע
הנוקמת של ההתקוממות בהווה או בעתידו
האיום הנגדי של השילטונות והשימוש
באמצעים כמו מעצר, גירוש והריסת
בתים.
יתכן כי שוטרים ערביים רבים מאחלים
לעצמם כיום שלא היו מתפתים
מלכתחילה להיכנס למלכודת זו.
העולם הז ה 2637

ברו ס רפפורט(מימין) ושימעון פרס שמרו ה שבוע בחיפה ע ל המרחק ביויהם. הם לח?נו
ידיים ב קרירו ת אך לא די ב רו זה ע זה במשךכל הטקס. מה קורה ביניהם?

שו חדלכלד

היועץ האמריקאי ביטל את
תמיכתו בפרוייקט צינורהנפט
אחרי שאיש הסי־א״־אי הראה
לו תיק סוד׳ על עיסקי־השוחד
של רננווט וקשריו עם ישראל
ך יבורי הצינור העיראקי, ברור
רפפורט ושימעון פרס, נפגשו בשבוע
שעבר בטקס חנוכת אגף בבית־החולים
רנוב״ם בחיפה.
רפפורט תרם את הכסף לבנייה.
שימעון הוזמן כאורח כבוד.

מי שהיה במקום שם לב לכך
למרות שהשניים לחצו ידיים
זה לזה, הקפיד פרם שלא לשבת
ליד רפפורט, ושמר על מרחק
ביניהם.

גם העובדה שאיש־יחסי־הציבור של
רפפורט הוא הפירסומאי שימעון
ליניאל, שבבחירות האחרונות היה
הפירסומאי של מפלגת־העבודה ואיר־גון
אל״ף(אזרחים למען פרס) ,לא סייעה
להפשיר את הקרח בין השניים.
למרות שרפפורט מכריז בקולי־קולות
על ידידותו העמוקה עם שימעון
פרס, נראה כי יותר מאשר צינור־נפט
עיראקי עבר בין השניים.
הסיבה העיקרית להתרחקותו של
פרס היא הידיעה שפורסמה בשבוע
שעבר בניריזוק ט״נוס ובו 1שיעט1ן
פ 1סט, שלפיה נחתם הסכם בין ברוך
רפפורט לבין החוקר האמריקאי של
פרשת אדוארד מיז, ג׳יימס מק־קי. לפי
ההסכם יקבל רפפורט חסינות מלאה
על כל מעשיו בפרשת הצינור, ותמורת
זאת ימסור עדות מלאה וישתף פעולה
עם החוקר.
בכך נפתחה הדרך לפני החוקר,
אחרי שעורן־״דינו של רפפורט, רוברט
ולך, סירב להעיד ולומר דבר.

העובדה המרכזית היא
שרפפורט ביקש וקיבל חסינות.
משמע כי הוא יודע שהמעשים
המיוחסים לו ולאחרים
בפרשת הצינור נושאים בחובם
פוטנציאל של עבירות פליליות
על החוק האמריקאי.
אילו היו הצהרותיו הפומביות של
רפפורט, כי מעולם לא היתה הצעת־שוחד
למיפלגת־העבודה או לממשלת-
ישראל, נכונות, לא היה נזקק לקבלת
החסינות, ובוב ולך לא היה מסרב
לשתף פעולה.

ברור כי מק-קי מעוניין בבי
תב-אישום נגד מיז. פרם אינו

מעניין אותו. אלא שאישום נגד
מיז, בחשד של הצעת־שוחד
למיפלגה או לממשלה זרה,
כרוך אוטומטית בעירוב פרם
באותה פרשה 0 .נקמה

בפרט ז

**דוע החליט רפפורט לשתף
פעולה עם החוקר האמריקאי?

ראשית לכל, יש לו אינטרסים כלכליים
גדולים באמריקה. רפפורט הוא
בעל־המניות הפרטי הגדול ביותר
באחד הבנקים המובילים בניו־יורק,
הבנק של ניריורק. הוא מחזיק ביותר
מ־*׳10 ממניות־הבנק. הוא גם בעל
כמה מוסדות־מימון במדינת ניו־יורק.
רפפורט יודע היטב כי פרשת־הצינור
יכולה לגרום לו קשיים רבים ביחסיו
בעתיד עם הפיקוח על הבנקים או עם
רשות־ניירות־הערך האמריקאית. כתם
כמו פרשת־הצינור יכולה לפסול אותו
מכהונה במועצת־מנהלים של בנק או
חברה ציבורית. החסינות תאפשר לו
להמשיך בעסקיו מבלי להיפגע.
סיבה שניה: רפפורט מרוגז באמת
ובתמים על המעורבים האמריקאיים
בפרשה. פרט לזמן שהקדיש לנושא,
הוא גם שילם כספים רבים 11 .ש־1גטון

פ 1סט מסר כי בקיץ 1985 שילם
רפפורט 150 אלף דולר לפרנקלין צ׳ין,
שהיה יועץ־ההשקעות של אדוארד מיז,
ולבוב ולך. התשלום נועד, כנראה,
לקדם את הטיפול בצינור מצד מיז. כך
חושד החוקר מק־קי. על כל פנים, ולך
לא הצהיר על התשלום למס־ההכנסה
האמריקאי עד מאי , 1987 המוער שבו
החל מק־קי בחקירת פרשת־הצינור.
צ׳ין מילא תפקיד־מפתח גם ביתר
הנושאים, שאותם חוקר מק־קי, והקשורים
במיז. מסתבר כי צ׳ין היה גם בעל
מניות בחברת חדטאך, שמיז הסדיר לה
חוזה עם הצבא האמריקאי, ואשר רכשה
מיפעל בכרמיאל.
באותה עת ניהל צ׳ין קרן־השקעות
בבורסה של מיז, ועשה למענו רווחים
של מאות אלפי רולארים בכמה עיס־קות
מהירות.
נגד צ׳ין ונגד ולך הוגשו כתבי־אישום
בפרשת חדטאך.
על כל פנים, רפפורט הוא בדיעה
ששילם 150 אלף דולר למיז ולאנשיו
לחינם, ואין הוא אוהב לשלם מבלי
לקבל תמורה.

ההערכה שלי, על סמך העובדות,
היא שרפפורט מעוניין
כיום לנקום בפרם ובמיפלגת־העבודה.
רפפורט
תרם כמיליון דולר למיפל־גת״העבודה,
לפני בחירות 11.1984 שינ־
1ט1ן פ 1סט מסר כי מהחומר שהעביר
רפפורט למק־קי מסתבר כי החל
במגעים עם פרס על הצינור בסתיו
, 1984 מייד אחרי הבחירות. ב־13
בנובמבר , 1984 קצת לפני התחלת
כהונתו של פרס כראש־הממשלה,
נפגש עימו רפפורט בראשונה וקיבל
ממנו הבטחה בעניין הצינור. מכאן כי
גם המגעים בין רפפורט לחברת בבטל
התחילו באותה עת, ולא באמצע , 1985
כפי שדוברי בכטל הצהירו כל הזמן.
רפפורט קיווה לתמורה מפרס, ולא
רק בעניין הצינור. הוא קיווה לרכוש
חלק מחברת פז, ולהקים חברה שתספק

פחם למיפעלי־תעשייה, תחת דלק
נוזלי. שר־האנרגיה, משה שחל, איכזב
את רפפורט, שלא קיבל מאומה מממש־לת־המערך.
היש להתפלא כי ליבו מלא
על פרס ואנשיו?

לכך יש להוסיף עובדה שלא
פורסמה עד כה: חתנו של רם-
פורט, ישראל גולדשטיין, הוא
אחיו של חבר-הכנסת פינחס
גולדשטיין, מראשי הליכוד.
פינחס גולדשטיין הוא נאמנו של
יצחק מודעי, האיש החזק במיפלגה
הליברלית, ומי שהיה שר־האנרגיה.
גולדשטיין טען באוזניי כי הוא מנע
עצמו מכל טיפול בפרשה, בגלל הקיר־בה
המישפחתית. אבל ברור כי רפפורט
יודע שיש לו קשר מישפחתי עם צמרת
הליכוד, וכי כל פגיעה במיפלגת־העבודה
ובפרס לא תזיק לו בליכוד.
שוחד 1לראשי־ממשלות
הדרכים שבהן רגיל רפפורט
ן ^ לנ ה ל את עסקיו סיפר בשבוע
שעבר ניריורק ט״מס בתחקיר מפורט
של כתבו, ג׳ף גארט:

• ב־9ד 19 חתמה חברה בשליטת
רפפורט על חוזה ארוך-
טווח לרכישת נפט בגאבון.
במקביל הילווה הבנק של
רפפורט בז׳נבה ,״אינטר־מריטיים
בנק״ ,הלוואות פרטיות
גדולות לנשיא גאבון,
עומר בונגו, ולשר-האנרגיה,
אדוארדו אלקסיי מבוי־בויט־זיט.
אחרי
כמה שנים התברר לגאבונים
כי לפי החוזה משלם רפפורט 14 דולר
לחבית פחות מהמחיר שמקבלת גאבון
מאחרים. הגאבונים מצאו כי הפסידו
כמאה מיליון דולר בגלל החוזה
שחתמו, ותבעו את רפפורט לבוררות
בינלאומית. הם ביטלו גם את החוזה,
ואז סירב רפפורט לשלם בכלל תמורת

שתי מיכליות־נפט מגאבון.
ב־ 1983 פסקה הבוררות כי על
רפפורט לשלם לגאבון פיצוי של 25.6
מיליון דולר. בתוספת הריבית הגיע
הסכום ל־ 40 מיליון רולר. רפפורט
עירער על הפסיקה לפני בית־מישפט
בצרפת (הבוררות הבינלאומית היא
בפאריס) ,אולם גאבון החלה בהליכים
לתפיסת רכוש של רפפורט.
• זמן קצר אחרי חתזמת החוזה עם
גאבון, בינואר , 1980 קנה רפפורט 7591
בבית־זיקוק באנטיגואה, תמורת שישה
מיליון דולר, בהסכם שעשה עם לסטר
בירד, ממלא־מקום ראש־הממשלה שם.
במקביל קיבל מונופול כמעט מוחלט
למכירת דלק מזוקק באי, אולם
שילם על חשבון העיסקה רק 600 אלף
דולר. רפפורט הרוויח כל שנה מיליוני
רולארים בבתי״הזיקוק.
במקום גברה המרירות נגד רפפורט,
ולפני שנה הוא הסכים לשלם במזומן
עוד מיליון רולר, ובכל שנה עוד חצי
מיליון דולר. סכומים אלה מהווים,
לדעת ניז־יורק ט״מס, פחות מ־1591
מהרווחים שעשה כל שנה מבתי־הזיקוק.

הבנק
של רפפורט בז׳נבה
הילווה הלוואה פרטית לממלא-
מקום ראש-הממשלה, לפטר
בירד, שהיה גם אורח של רם-
פורט ביאכטה שלו ובעת ביקור
בנידיורק.
• הפרשה האינדונזית כבר תוארה
בהרחבה בהשלם הזה. עיקרה: חוזה
עתיר־רווחים עם חברת־הנפט הלאומית
של אינדונזיה, כאשר נשיא החברה
מקבל באותו זמן הלוואה אישית של
2.5מיליון דולר מן הבנק של רפפורט
בז׳נבה. הנשיא הפך גם חבר מועצת־המנהלים
של הבנק.
ממשלת אינדונזיה עצרה את הנשיא
וביטלה את החוזים עם רפפורט.

פרשיות אלה מייחם ״ניו־יורק
טיימס״ לאיש שהצהיר כי
לא שיחד מימיי• יגאל ל בי ב •

שימו1ון פרס ודרש לחקירה!
העיתוגות הישראלית התעלמה במעט בליל סן הפרשה הגדולה
של חשד״השוחד .״העולם הזה״ פוצץ אותה לראשונה בישראל.
העיתונות גם נמנעה מלהציג לשיטעון פרס אתה שאלות המביכות
שהתבקשו. השבוע באה הפצצה.
״וושינגטון פוסט״ הודיע בי החוקר האמריקאי המיוחד, הבודק
את הפרשה כדי לגרר א ם יש מקום להגיש כתב־אי שום נגד שר־המישפטים
א ד מיז, החליט לחקור א ת שימעון פרס לגגי ח שד
השוחד.
החלטה זו נמסרה לפרס באמצעות השגריר האמריקאי תו מ אס
פיקרינג, שמיהר אליו ברגע שמישרד״החוץ האמריקאי הודיע לו על

תס בוכ ת זו, באמצע המגעים העדינים של המשולש שולץ־שמיר־פרס,
יוצרת פלונטר גמור. הדבר נובע מאי־רצונו של פרס לספק מיד

תשובות משכנעות. פרשת ההתחמקויות, הגימגומים וההבחשות
חסרות״התוכן מוכרחה היתה להוביל להתפתחות מביכה זו.
בינתיים התגלה באמריקה שעוד הכחשה אחת של פרס הופרכה.
הפרקליט היהודי דוברט ולן מלוס־ אנגלס הודה כי פגישתו עם
שימעון פרס לא היתה חטובה ומיקרית, כפי שטען פרס. במסיבה
גדולה בוושינגטון התייחד ולך עם פרס, דיבר עימו כעשר דקו ת על
הפרשה, ולאחר מכן הצטרף לשיחה אד מיז, והשלושה קיימו בירור
נוסף. לאחר מכן קיימו ולך ופרס פגישה נוספת גניו-יורק. זה שונה
מאוד מהתמונה שצייר פרס.
ברור בי זוהי רק ההתחלה. כל מה שהעיתונות הישראלית
התביישה לשאול עומד להתגלות בארצות״הברית, שבה מתפקדת
הדמוקרטיה, ושבה אין מחסום לפני חקירה רצינית.

תותח סלעים

בית מישפחת עלקם ש בכפר
תורמוסאייה (מי מין)
,שעל חלונותיו נזרקו אבנים. בתמונה למעלה
חאלדון בן ה־( 7משמאל) ואחותו רולה, בת ה״, 10

שיפתחו החנויות בשנית. נשים וגברים,
שסלים עמוסים בידיהם, מיהרו הביתה.
בשעות האלה, כך הסבירו לי, לא
מפגינים, לא זורקים אבנים, לא מציבים
מחסומים, לא מבעירים צמיגים. הפעו־

אוחזים בידיהם א ת האבנים שנזרקו ומראים על
החור בזגוגית החלון. האבנים נזרקו וחדרו למרחק
של 15 מטרים בתוך הבית. התושבים בטוחים שנורו
מתותח, שאחרת לא היו מגיעים כל״רך רחוק.

״בימים אלה,״ אמרו לי ,״משתדלים
בעלי״החנויות להיפטר מהסחורה הישראלית
שברשותם ולמכור רק סחורה
פלסטינית. אנשים מתביישים להחזיק
בבית סיגריות מתוצרת ישראל ומעש־

דיים. ביקשתי לבדוק את הסיפורים.
היעד הראשון היה עבוד. כפר השוכן
בהרים מצפון לביר־זיית.
הדרך מרמאללה לכיוון עבוד, דרך
ביר־זית, עוברת בכביש צר המתפתל

המתנחלים ממלאים ענשיו את התנקיו שלמענו הובאו:

^ נסיעה לכפר עבוד שבאיזור
1 1רמאללה לא נראתה ביום השבת
בבוקר כמו משימה קשה לביצוע.
כשהגעתי לעיר רמאללה, קצת לפ
רים
הגדולות והן בכפרים הקטנים
והמרוחקים ביותר, מתירה לתושבים
לפתוח את החנויות בין השעות 9ו־12
לפני הצהריים.
במשך שלוש השעות האלה ממהרים
תושבי השטחים הכבושים להצטייד
במלאי מזון ומצרכים שיספיק להם עד

לות האלה מתבצעות רק כשהחנויות
סגורות.
שאלתי אם תושבי השטחים הכבושים
מצליחים לספק בעצמם את תצרוכתם,
מבלי להיזדקק לסחורות מישראל.
נאמר לי שזהו תהליך ארוך, והוא
מתבצע באיטיות.

נים רק סיגריות זרות, או מתוצרת
פלסטינית. אנשים נמנעים באופן מכוון
מלקנות סחורה מתוצרת ישראל.״
רציתי לנסוע לכמה כפרים שמצפון
לרמאללה. סיפרו לי שבימים האחרונים
קרו שיבעה מיקרי־מוות של תושבים
פלסטיניים בידי מתנחלים יהו־

בין הרים. בצירי הדרך פורחים המוני
פרחים. ים של כלניות ורקפות כיסה
את מורדות ההרים, המישטח כולו היה
ירוק והבהיק בשמש חורפית של בוקר.
הכביש הצר משובש וזרוע בבורות
ופגעים, אך אלה מתגמדים לעומת
המיכשולים האחרים שנמצאים בדרך.

הקאדי של
הכדורסל -
ך סיעה בכבישים צדדיים ברחבי
^הגדה־המערבית מזכירה סלאלום,
שבו נאלץ הגולש להטות את גופו
ולהתפתל בין בעמודים הפזורים לאורך
המורד המושלג.
כך נאלצתי להתפתל ולהתעקל בין
מחסומי־האבנים הרבים הפזורים לאורך
הכביש, הפזורים לאורכו של כל
כביש. כל כמה עשרות מטרים מונחת
לאורך הכביש ערימת אבנים, המונעת
נסיעה חלקה. בכל כמה עשרות מטרים ־*י
נאלצתי לרדת מן הכביש כדי לעקוף
את המחסום. מחסומים כאלה מצויים
ליר כל מקום־יישוב, גדול או קטן.
בכל פעם שראיתי מרחוק אפילו
בית אחר או שניים ליד אם־הדרך, ידעתי
שעל הכביש יהיה מחסום־אבנים,
וכך היה. לא רק בתוך הכפרים עצמם,
לא רק בדרכי־הגישה למקומות־יישוב,
גם סתם כך, באמצע הדרך.
ברגעים שבהם יכולתי להרים את
ראשי מהכביש ולהביט לצדדים, גיליתי
עשרות דיגלי פלסטין קטנים (20
סנטימטרים אורכם) תלויים על חוטי־החשמל
לאורך הדרך. בכל פינה, בכל
רחוב, וגם בדרכים הבינעירוניות.
הסבירו לי שמכיוון שבתי״הספר בשטחים
הכבושים נסגרו בפקודת המיס־

ני השעה 10 בבוקר, נדהמתי למצוא
את עצמי בפקק־תנועה גדול. השמש
זרחה, השמיים היו כחולים ועננים
לבנים שייטו בהם באיטיות. הרחובות
הראשיים של העיר המו אדם. רוב
החנויות היו פתוחות. הצבא בקושי
נראה ברחובות. הרגשתי מוזר. לרגע
אפשר היה לחשוב ש״החיים חזרו למסלולם
התקיף. אבל בירור קצר הבהיר
לי שהכל מתבצע לפי התוכנית. ההוראה,
המתבצעת באופן מוחלט הן בע

קקך 1־ קיברו הטרי טל
ך \ 1י 111־
( 1 1 1 11ע 1נג אח חטן חיג אז בן
#11 1
ה־ , 17 שנורה ביום הרביעי שעבר בידי נהג־אוטובוס

ישראלי. הנהג סטה ממסלולו וירה בחזהו של נג׳אח.
על הקבר הונח דגל פלסטין. הלווייתו נערכה באותו
היום בכפר. מימין -תמונתו האחרונה של נג׳אח.

של הצבאי, מעסיקים הילדים את עצמם
בדרכים אחרות. הם מכינים לעצמם
מיקלעות, מתאמנים בזריקת אבנים,
ומתאמנים גם בתליית דגלי פלסטין
על חוטי־החשמל. הם קושרים לדגל
שתי אבנים קטנות, מנופפים וזורקים
אותו בתנועה מיומנת והוא נתפס
ונתלה על החוט. אולי בעתיד יהוו
ילדים אלה את הקאדר של נבחרת־הכדורסל
של הגדה־המערבית.
בכל פינת רחוב, על כל גדר או בית,
כמעט על כל מיבנה, רשומות סיסמות
י״• של גופים ואירגונים שונים בצבעים
שחור, אדום, או ירוק. יש גם ברכות של
פת״ח לחזית הדמוקרטית של נאיף
חוותמה לרגל יום־החזית שנערך בסוף
חודש פברואר .״זה מראה,״ אמר לי מישהו
,״שעכשיו הכל מאוחדים ומלוכדים
בגלל ההתקוממות״.
יש גם סיסמות הקוראות לתושבים
שלא לרכוש סחורות ומוצרים מתוצרת
^ ישראלית. יש סיסמות האומרות :״בוגד
מי שיפגש עם שולץ ״.ים של סיסמות,
חלקן מחוקות, רובן קיימות. מישהו
סיפר לי בגאווה איך עבר בבוקר באחד
הרחובות של ירושלים המיזרחית וראה
כיצד הצבא מוחק בצבע לבן כתובת על
אחד הקירות .״חזרתי בחזרה באותה
— הדרך אחרי זמן קצר, וראיתי שעל גבי

״ככה ״.אמר.
״מדוע אין כניסה?״ שאלתי.
״אין כניסה וזהו. עכשיו תזוזי, את
חוסמת את הדרך.״ אמר ונופף לי בידו
שאזיז את המכונית.
״אתה יכול להראות לי צו האומר
שהאיזור סגור?״ שאלתי.
״אני לא צריך להראות לך שום צו.״
אמר.
״אז מדוע כל האנשים האלה יכולים
לנסוע אם האזור סגור?״ שאלתי.
״הכביש סגור למכוניות ישראליות
״.נידב אינפורמציה והתחיל להתרחק.

איך אפשר לנסוע?״
״אי־אפשר. כל הכבישים סגורים
היום למכוניות ישראליות,״ אמר ,״ועכשיו
תזוזי מהכביש״.
כל טוראי מלך, חשבתי, כשהסתובבתי
והתחלתי לנסוע בחזרה.
מכיוון שזה היה הכביש היחידי המוביל
לכפר עבוד, לא נותרה לי ברירה
אלא לוותר על הכפר.

;;עכשיו הסר
לי ילד״
*סעתי צפונה בכביש הראשי
^רמאללה־שכם לכיוון הכפר מזרעת

מוות מרחוק

על־ידי מתנחל כאשר עמד במירפסת בי תו( מ סו מן

ב״א משמאל) .בכפר לא נערכה באותו הזמן הפגנה
כלשהי. המתנחלים עמדו על הכבי ש(מסומן במרכז),
מרחק של 200 מטרים לפחות מן הבית, וירו לעברו.

בים יוצאים יותר לעבודה בישראל.
גם כפר זה אינו שוכן על דרך ראשית.
הדרך לכפר זרועה במחסומי־אבנים
ובשרידי צמיגים בוערים. על
עמודי החשמל מתנופפים דיגלי פלסטין
קטנים.
ילדים לאורך הדרך הראו לי איך
להגיע לביתו של השאהיד(המרטיר).
בבית אחד ישבו הגברים, ובחוץ היו
שורות של כיסאות לאלו שבאו לנחם
אבלים. בבית סמוך ישבו הנשים, ביחד
עם אמו השכולה של ההרוג. עשרות
נשים, בשמלות מסורתיות רקומות, וב־צעיפי־צמר
על ראשן, ישבו על
שטיחים שהיו פרושים על הארץ,
צפופות, נוגעות זו בזו. הן כמעט שלא
דיברו. בכניסה לחדר היו סדורות
נעליהן בשורות.
נג׳אח חסן חיג׳אז היה בן 17 כשנורה
ונהרג ביום הרביעי שעבר.
״היו לי חמישה בנים ושלוש בנות,״
אמרה אימו בעיניים דומעות ,״עכשיו
חסר אחד״.

^ ״אמר שיהזוד
בצהדייס״

״הוא לא ענה לי!״

חאדר מוחמד עבד אל־חלים חמידה, מחזיקה את

הצבע הלבן כבר נרשמה סיסמה חדשה
״.ללמדך שהסיסמות אינן נכתבות
יותר רק בחסות החשיכה, הפחד נמוג,
הכל משתתפים באופן זה או אחר
בהתקוממות. השורות מלוכדות, הכל
עוזרים זה לזה.
הנסיעה לעבוד היתה איטית בגלל
מחסומי־האבנים. מדי פעם חלף על פני
ג׳יפ צבאי בפוזה קרבית. כל הג׳יפים
היו בלא גגות ובתוכם ישבו חיילים
לבושים בדובונים מכף רגל ועד ראש,
חגורים וחמושים.
קילומטרים אחדים לפני הכפר עבוד
עמד על הכביש אחד הג׳יפים הצבאיים,

__ ציל מ ה וכתבה __

ענת סרגוסט

כשהוא חוסם את הדרך באלכסון לרוחב
הכביש. שלושה מילואימניקים שנראו
כבני 50 ירדו ממנו, לאיש מהם לא היו
דרגות כלשהן, נשקם על כתפם, החגור
עליהם, הם התחילו לעצור את המכוניות
הבאות מדרום. מכוניות בעלות
לוחיות־זיהוי של הגדה־המערבית הורשו
לעבור. אחד המילואימניקים עצר
את מכוניתי, בעלת לוחית־זיהוי צהובה.

שאל.
״לעבוד ״.אמרתי.
״בשביל מה?״
״כדי לבקר מישהו.״
״אין כניסה,״ אמר ,״תסתובבי.״
״למה?״ שאלתי.

תמונתו של אביה, שנהרג בידי מתנחלים שנכנסו
לכפר ביום השלישי. כששמעה שנהרג רצה אליו
וניסתה לדבר איתו, אך אמרה :״הוא לא ענה לי!״

אל־שרקייה(החווה המיזרחית) .זהו כפר
קטן, השוכן על ראשו של אחד ההרים
מצפון לרמאללה. מקום שכוח־אל, שאינו
מוביל בעצם.לשום מקום. הכפר
מרוחק קילומטרים אחדים מן הכביש
הראשי והדרך אליו עוברת בין מטעים
של עצי־זית ותיקים בשנים.
כמה מאות מטרים אחרי שירדתי
מהכביש הראשי והתחלתי לנסוע בכביש
הפנימי המוביל אל הכפר, ראיתי
שגם דרך זו חסומה. זה לא היה מחסום
צבאי אנושי, אלא מחסום של כמה
סלעים ענקיים שהונחו לרוחב הכביש
ומנעו כל גישה של רכב. סיפרו לי
שכמה ימים קודם הביא הצבא בולדוזר
שהניח את הסלעים לרוחב הכביש. האמנתי.
גם עשרות אנשים לא יכלו להרים
בידיהם את הסלעים הענקיים הללו.
בשלב
הזה נאלצתי לוותר גם על
מזרעת אל״שרקייה והמשכתי לנסוע
צפונה לכיוון תורמוסאייה, שגם שם,
כך נאמר לי, נורה אחד התושבים בידי
מתנחל.
הכפר תורמוסאייה שוכן גם הוא
ממיזרח לכביש רמאללה־שכם. זה כפר
קטן ובו 4000 תושבים. הכפר שוכן
בעמק פורה וירוק ועיקר פרנסתם של
תושביו על חקלאות, במיוחד זיתים,
מישמשים ואפרסקים. זה כפר ותיק
מאוד ושיר פלסטיני ידוע מספר כי הוא
עתיק כמו האגם של טבריה.
95$מתושבי הכפר חיים על
חקלאות, אחוז אחד מתפרנס מעבודתו
בישראל או בהתנחלויות הסמוכות, אך
מאז התחילה ההתקוממות, אין התוש־

*ג׳אח היה החמישי בין הילדים,
^ ה שלי שי בין הבנים. הבכור בן 25
והצעיר בן .4

דגל על כל בית גגיגג:
הכבושים מצויירים, כמו על בית זה, דגלי פלסטין. על

אבי המישפחה היה בירדן בעת
שפרצה מילחמת ששת־הימים. הוא
עבד שם כנהג־אוטובוס. מכיוון שלא
היה פה, לא נרשם במיפקד־האוכלוסין
שערכה ישראל מייד אחרי המילחמה,
ולכן לא ניתנו לו זכויות תושב. מאז
הוא רשאי לבוא לביקורים בלבד, אבל
לא יכול לגור בביתו עם מישפחתו.
במהלך השנים, בגלל בעייה זו, נאלצה
המישפחה לנדוד. הם בילו כמה
שנים בספרד. שם עבד האב, שם גם
נולדו ארבעה מהילדים. מזה שנה שהוא
עובד בפנמה עם אחד הבנים הבוגרים.
״כבר 10 שנים,״ אמר לי מישהו
בטרוניה ,״לא אושרה בכפר הזה שום
בקשה לאיחוד מישפחות. יותר מ־500
מתושבי־הכפר הגישו בקשות לאיחוד
מישפחות מאז , 1967 אבל הבקשות לא
אושרו.״
נג׳אח היה תלמיד בבית־הספר התיכון
בכפר. בניית בית־הספר התאפשרה
בעיקבות תרומות שתרמו התושבים
עצמם במהלך השנים. חלקו הראשון
של המיבנה הוקם ב־ 1950 והאחרון
לפני שנתיים. הוא היה תלמיד טוב
בבית־הספר וחשב להיות מכונאי
בעתיד.
חלומו היה להינשא, בחתונה כפולה
(המשך בעמ 1ד )42

בתים רבים גם מופיעות כתובות וסיס מו ת
שגם לאחר מחיקתן שבות ומופיעות. על בית
שם :״כל מי שיתנגד, ייענש!״ ועל החתום:

שונות
זה נר פת״ח.

מרבז־־הקונגרסים בבפר־המכביה דחה את
הצעת הליכוד להקים את מטדדהבחירות שלו
בתוך הכפר.
מנכ״ל כפר־המכביה, יורם אייל, הבהיר שהדחייה נבעה
מחוסר־מקום. אייל הסכים להשכיר לליכוד רק את אחד
מאולמות מרכז־וזקונגרסים, שישמש אולפן לתשדירי־השרות
של הליכוד.
השבוע ערך מחוז־דן של מיפלגת־העבודה את כינוסו
במקום זה, כאות־פתיחה למירוץ על בחירת מועמדי המחוז
לכנסת הבאה.

הבת* נהרסו
> 1ל תסלתס
בכפר בירייה שבאיזוד שבם נהרסו ביום
השישי אמות בורך שלושה בתים על תכולתם.
בעיקבות ניסיון לשרון? ביתו של משתך־פעולה
בכפר, הגיע הצבא בעבור חמישה ימים, עצר
במה עשרות צעיריה ודקות אחדות אחר־כך
פינה תושבים משלושה בתים, בלא שהירשה
לאיש לקחת את חפציו, והרס את הבתים.
מאז תחילת ההתקוממות נהרסו ברחבי השטחים הכבושים
עשרה בתים, מהם תישעה על רקע של פגיעה במשתפי•
פעולה. הדבר הותיר אצל תושבי השטחים הכבושים רושם
שתגובת השילמונות כלפי הפוגעים במשתפי-פעולה
חריפה אף יותר מתגובתם כלפי הפוגעים באזרחים
ישראליים.

חאשוקגי מימן
את סרס ושרון
המיליארדר הסעודי עדנאן חאשוקג׳י טוען כי
--בבחירות האחרונות תרומה של 100מ* לקרך הבחירות של שימעון סרס.
1__ .איזון, נתן חאשוקג׳י — לדבריו — גם
100 אלן? דולר לקח׳־חבחירות של אריאל שרון.
השר שרון אמר בתגובה :־לא היה ולא נברא. לא היתה
הצעה בזו, ואילו היתד ,,הייתי דוחה אותה מכל וכל.״
ססיפלגת־העכודה נמסר כי המיפלגה מדווחת על כל
התרומות למבקריהמדינה. כד דווחו כל התרומות לנחירות
הקודמות. והמבקר אישר את מימת הנחירות למערכת
הבהירות הקודמות

קופסה שחורה

בהנהלת ״צים״ דנו באחרונה בחשאי באפשרות
להתקין באוניות החברה ״קופסה
שחורה״ מתוצרת גרמנית, הדומה לקום־
פות המצויות במטוסים.
סיבת החשאיות: בניגוד למכשיר
המותקן במטוסים, המשמש רק לבדיקת
סיבות של תאונה, מאפשרת הקופסה
הימית לפקח מרחוק על מעשיו של רב•
החובל. לכן חוששים בהנהלה שמא ירגיז
הדבר את הקברניטים.

פווילוח פוליטית
מוגפדח פפר־אילן
בשבוע שעבר, בהוראת מחלקת־הביטחת של אוניברסיטת
בו־אילן, פונו דוכני העצומות הפוליטיות משטח
האוניברסיטה בטענה שפעילות פוליטית אסורה בתחומי
הקמפוס. הפינוי לוזה בהפרעות מצד הסטודנטים.

בתגובה לכך־ פתחו ראשי-הדוכנים בפעילות
מחתרתית עניסה של החתמות סטודנטים
בתחומי הקמפוס ומחוצה לו.

כית״לורדים בסוכנות
בניין הסוכנות היהודית בתל־אביב הפך
באחרונה ל״בית הלורדים״.
במקום יושבים עתה היו׳׳ו״לשעבר. אריה דולצץ, הגיזבר
לשעבר, עקיבא לוינסקי. שעדיין לא פינה את חדרו, ראש
המחלקזדלחינוך־ותרבות־בגולה לשעבר. אלי לוין, העוסק
עתה בפרוייקטים מיוחדים, ראש־המחלקה לשעבר לפיתוח
ושירותים, אברהם שנקר ממפיס, וחיים אהרון. לשעבר
ראש ומחלקה לעלייה.

בל אלה ממשיכים להחזיק בלשכות ובחדרים

101

יועץ חדש ליפדס
מני ברזילאי, מראשי תנועת האוהלים, מונה
ביועץ לעניינים חברתייס •טל שר־החוץ שימעון
סרס. ברזילאי היה בעטי דובר תנועת ״המזרח
אל השלום״ ,חבר ב״וועד נגד היד הקשה״
מייסודו של פייצל אל־חוסייני, ואחר־בך חסיד
של עזר וייצמן. הוא ההליך בתפקידו את
הדוקטור חיים אילוז.

זונות, הון כישראל
וקשרים עם המוסד
במיסגרת המסע האמריקאי נגד הרוח
של פנמה, הגנרל מנואל אנטוניו נורייגה,
התגלה כי הדיקטטור מחזיק הון־עתק בחשבונות
חשאיים בבנקים בישראל ,״שעם
השרותיס החשאיים שלה יש לו קשרים
הדוקים,״ כך דיווח השבועון הבריטי רב•
היוקרה ״אובזרבר״.
נורייגה, הנחשב כאחת מדמויות־המפתח
במיסחר העולמי בקוקאין, מוגדר
בשבועון כמי שיש לו ״קשרים עם הפי•
איי־אי והמוסד״ ,אשר התגלו במהלך
החקירה המתנהלת נגדו כעת באר־צות־הבדית.
בינתיים
התגלה כי הריח קיים יחסי-מין
עם נערות ונערים, הביא ״מטוסים מלאים
בזונות״ לשימושו הפרטי, שימש כסוכן
כפול של ארצות-הברית וקובה הקומוניסטית,
וקיבל 200 אלן דולר לשנה כשכר
מידי הסי-איי-אי__ .

מועמד עצמאי ב חד ר ה
יחיאל בהנא, ראש עיריית חדרה מזה תשע
שנים, החליט להתמודד בבחירות הבאות על
ראשות העיר בראש רשימה עצמאית.
כהנא הירח מראשות סניף מיפלגת־העבודה בעיר, ובמקומו
הוצב מי שהיה יד־ימינו במשך תשע השגים האחרונות,
בנימץ(>כושי״< אפג׳ין.

תוכנית: מיצעדי-
פליטים לישראל
בפזורה הפלסטינית מתהלכות עתה תוכניות שונות
לאידגון מיצעד המוני של פליטים לעבר גבולות ישראל,
בדרך הייבשה, אחרי הכישלון של ספינת־המגורשיכג

לפי התוכניות, שגובשו על-ידי אנשים שונים
— וביניהם בריטי בשם וילי קרופורד, שכתב
על בד סיפרו! — יתארגנו מכיוונים שונים
מיצעדים של המוני פליטים, שיגיעו לנקודות*
הגבול כשבידיהם פרחים ובפיהם שירי-דת.
כראש יצעדו נשים וילדים.
הדבר תלוי. כמובן, בהסכמת המדינות הערביות השכנות.

מועצת־גדולי־התורה
לדיון
מועצת״גתלי־התורה, שלא התכנסה מזה ארבע שנים בגלל
סיכסוכים פנימיים. עומדת להיוועד אתרי שובו של יצחק
שמיר מארצותיהברית.

עוזריהם של האדמו״רים מלגלגים על ממשלת•
ישראל ואומדים, כי כאשר תתכנס המועצה,
היא תוכיח לפוליטיקאים החילוניים כיצד
מקבלים במהירות החלטות מדיניות אמיצות.
המועצה עומדת להנחות את הח״כים החרדיים
לתמוך בפשרה טריטוריאלית.

ב״מצודת זאב״ מחפשים כעת בשקט אישיות
ניטרלית, שתסכים להתמודד מטעם הליכוד
ראשות עיריית חיפה.
הסיבה: ח״כ מאיר כהן־אבידוב, הדורש לעצמו את
המועמדות. מעורב בסיכסוכים בלא־ספור בסניף החיפאי.
ובחרות חוששים מפני מפולת אלקטורלית. השבוע הודיע
התבר לשעבר של הסניף. יעקב בדשאול ( 30ג שהוא
יתמודד עס אבידוב על המועמדות, וצופים כי ליריביו של
הח״ב עומד להצטרף גם קצץ בכיר במיל׳.

•לד נפטר מדיפטריה
לפני חודש אובחנה דיסטריה אצל ילד
חרדי בז 6מבני־ברק. הילד נפטר ממחלתו.
הוריו לא הסכימו לחסן אותו בחיסונים
השיגרתיים של גיל־הילדות. במישרד-
הבריאות אומרים, כי זהו המיקרה הראשון
של דיפטריה בארץ מאז . 1975
בקרב מנהלי בתי־החולים בארץ הופץ
מיכתב מטעם מישרד־הבריאות, ובו
הוראה לדווח על כל המיידים של דיפטריד״
אם יתגלו.

המפוטרים ״שלחו
לקכלני־מישנה
הנהלת תדיראן שיגרה מיכתב למאות המפוטרים בתנה־״
והבטיחה להם לבקש מקבלני־המישנה שלה להעסיק אותם
באותן העבודות שבהן עסקו לפני הפיטורין.

בוועד־העובדים רואים סמיכתם הוכחה חותכת
לכד כי הפיטורץ, הזוכים בגיבוי ההסתדרות,
לא באו בגלל צימצום בהיקך הפעילות של
החסיד״ אלא בדי לשבור את כוחם של
העובדים.

מודעי: הגולן
והביקעה תחילה?
באגף הניצי של מיפלגת־העבודה שוררת דאגה עמוקה
ספני האפשרות שבמיקרה של לחץ מדיני, ימהד הליכוד
לוותר תהילה על אותם איזוריס בשטחים הכבושים שבהם
התנחלו קיבוצי התק״ם.

במיוחד הרגיזו את ניצי התק״ם דבריו של
יצחק מודעי, בפורום סגור, אשר אמר בי
״בתביעותיו של אסד על הגולן יש מיון, ואני
מבין אותו,״ וגם ״עלינו להתבונן לאפשרות בי
נצטרך לבצע נסיגה ותיקוני-גבול באיזדר
ביקעת-הירדן.

אפל״ה דתית בשרותים
האפלייה הדתית באוניברסיטת בר־אי^ן הגיעה
גם לחדרי-השרותיב.
הכניסה לשדותים בס־דתסה לבמת מוגבלת לבנות דתיות
בלבד. לבנות החילוניות נאמר במפורש שנוכחותז במקום
אינה רצויה.

רשימה ערפיח
פגצרת עילית
תושבים ערביים בנצרת-עילית דנים בהקמת
רשימה, שתופיע בבחירות העירוניות
וקרובות.
בעיר העילית מתגוררים 1900 תושבים ערביים בוגדים,
בעלי זכות־בחירה — וסיספרם מאפשר להם, תיאורטית,
לזכות במושב אחד במועצת העירייה. ה מ די ה היחידה היא
למצוא מועמד שיהיה מוסכם על תומכי הרשימה
המתקדמת, הסירי חד״ש והקלייגטורה של מיפלגוד
העבודה.

כ הל ח א״דס
בהלה פרצה השבוע ביך ב עובדי אחד
מבתי־החולים בחיפה, אחרי שאחד האחים
בבית־החוליס נדקר ממזרק ששימש להזרקה
לחולה ״איידס״ ,המאושפז בבית־החולים.

אחרי בדיקות מקיפות נמצא שהאח
לא נדבק, והרוחות שקטו.
11111

0ד נ 0 1נ* 8

דן בן־אמוץ כתב כמה שורות על ההתקהות. לדבריו, החושים
שלנו מתקהים במהירות. רבדים שעוד לפני שלושה חודשים
זיעזעו אותנו אינם מרעישים אותנו כיום. התרגלנו לדברים רבים.
זהו טבע הארס, ויש בו סכנה נוראה.
אלמלא תכונה זו, הרבה דברים בעולם היו נמנעים. גם השואה,
אם להשתמש בדוגמה המחרידה ביותר בתולדות האנושות
המודרנית.
השואה עצמה — ההשמדה ההמונית של היהודים — התחילה
רק ב־ . 1941 שמונה שנים וחצי אחרי עלות הנאצים לשילטון.
מדוע לא לפני כן? הרי היטלר רצה תמיד להשמיד את היהודים.
אלא שזה לא היה אפשרי לפני כן. זה חייב תהליך ארוך של
התרגלות לזוועות, להתקהות החושים של העם הגרמני.
לפני שהנאצים הגיעו לשילטון, ערכו הביריונים שלהם ציד־אדם
ברחובות. אנשים בעלי חזות יהודית (וביניהם דיפלומטים
דרום־אמריקאיים) נתפסו והוכו.
כאשר התמנה אדולף היטלר כראש־הממשלה, לא השתנה שום
דבר על פני השטח. החיים נמשכו כרגיל. גרמני רגיל יכול היה
לחיות את חייו, לחזר אחרי אהובתו, לחלום על קאריירה, מבלי
לשים לב למה שהתרחש. אותם הקריינים ברדיו המשיכו לקריין
באותו הסיגנון את החדשות, והיה נדמה שלא השתנה דבר מלבד
החלפת ראש־ממשלה אחד באחר.
מישטר הטרור כבר היה אז בעיצומו, אך בממדים מוגבלים.
יהודים, קומוניסטים ואחרים שלא מצאו חן בעיני המישטר הובאו
לקסרקטינים של פלוגות־הסער, והולקו באופן שיטתי, אך ללא
ריסוק־עצמות. אחרים הובאו לאחד ממחנות־הריכוז החדשים,
ושם התעללו בהם בצורה מחרידה. אחדים מתו בעינויים. ההסבר
הרישמי היה :״נורה בעת שניסה לברוח״ או ״מת מהתקף־לב״.
כעבור כמה שנים החל המסע הראשון של רצח שיטתי. הוא
נקרא ״המתת חסד״ ,והיה מכוון נגד חולי־נפש גרמניים.
מי שרצה להגר והיה לו לאן, יכול היה להגר תוך אובדן רכושו.
רק כשהחלה המילחמה, שש שנים וחצי אחרי עלות הנאצים
לשילטון, החלו גירושים המוניים, טראנספר, גטאות, אבל עדיין
לא היתה השמדה.
זו החלה רק אחרי שהנאצים פלשו לברית־המועצות. המילחמה
היתה נוראה. מאות אלפים ניספו במילחמה, ואחר־כך מיליונים.
לחייו של אדם לא היה עוד ערך. הלב האנושי נעשה גס. כאשר
כל אחד ידע על הרוגים במישפחתו ובקרב מכריו, מי יכול היה
להתרגש מגורלם של כמה יהודים שנהרגו גם הם?
אין לי ספק שהחיילים שחזרו מן החזית לחופשה סיפרו בבית
על מה שהתרחש בשטחים הכבושים. האזרחים שמעו ולא שמעו,
ידעו ולא ידעו. הם הרחיקו, אטמו את אוזניהם. ליבם גס. כאשר
ערי גרמניה הפכו מסביבם לעיי־חרבות, היה קל להתעלם
מסיבלות הזולת וממעשי השילטון .״כאשר חוטבים עצים, נופלים
שבבים...״
דווקא דוגמה קיצונית זו מלמדת אותנו הרבה גם על מצבים
שהם פחות קיצוניים עד ללא השוואה. אפשר לדחות בשתי ידיים
את ניסיונם של אנשים באירופה לערוך השוואה בינינו ובין
הנאצים. אבל יש לזכור כי הנאצים לא התחילו בהשמדה. זה היה
רק השלב הסופי. הנאצים התחילו בהתעללות גופנית סתם.
הפיכתם למיפלצות בלתי־אנושיות היתה תוצאה של התפתחות
ארוכה.

יש התקדמות

פעם היו חיילים פותחים באש והורגים ״מתפרעים״.
לא עוד. זה נגמר, ברוך השם.
אחר־כך היו ה״מתפרעים״ נהרגים. איש לא הרג אותם. הם היו
פשוט נהרגים. זה קרה מעצמו.
אחר־כך הערבים ״מצאו את מותם״ באירועים אלה. חיפשו,
חיפשו עד שמצאו.
גם זה עבר.
עכשיו הם ״מובאים מתים לבית־החולים. צה״ל חוקר את
הנסיבות.״
חוקר, ואם הוא מגיע למסקנות, הוא שוכח לספר לנו.

הקרב ער השפיות

בעשרה חודשי קרבות, ראיתי רק מיקרה אחד של הלם־קרב.
בחור מהפלוגה שלי איבד לפתע את כושר השמיעה והדיבור.
אינני יודע מה קרה לו לאחר־מכן.
במשך הרבה שנים נחשב הלם־הקרב לדבר בזוי, התחזות של
משתמטים. הגנרל ג׳ורג׳ פאטון כמעט והודח מתפקידו כמפקד־גייס,
כאשר ביקר בבית־חוליס צבאי, נתקל במיקרה של הלם־
קרב, סטר על לחיו של החולה והאשים אותו בהשתמטות. רק
אחרי הפצרות רבות הסכים דווייט אייזנהואר להשאירו בתפקיד.
הלם קרב, סירטו של יואל שרון, פוקח עיניים. מכיוון
שהתסריטאי־בימאי עבר בעצמו את החווייה הזאת, הוא הצליח
להמחיש אותה על הבד בריאליזם חותך.
מעשה בשני חיילים קרביים, שהפכו לשיברי־כלים. ברור מן
העלילה כי לקו בהלם־קרב לא בשל פחד, ולא בשל החווייה
הקרבית עצמה, אלא מפני שהם מאשימים את עצמם במחדל,
ואינם יכולים לסלוח לעצמם. ההלם נובע מן הפחד להתעמת
במודע עם ריגשי־האשמה.
השניים — מפקד־חטיבה(אשר צרפתי) וסגן(דן תורג׳מן) —
מתמודדים עם בעייתם, איש־איש כדרכו. זהו סיפור נוגע־ללב,
אמיתי ומשכנע בכל שניה.
מפקד־החטיבה מאבד את עולמו סופית כאשר נלקחת ממנו
חטיבתו, ולאחר מכן — שיא ההשפלה והירידה — גם הג׳יפ שלו.
בלי צבא ובלי ג׳יפ הוא חש כגבר מסורס, ומחפש ישועה בעלילת־גבורה.
לסגן
יש רק דרך אחת לחזור אל שפיותו. הוא צריך לזכור מה

אוד• <זבנדי

קרה ברגעים הגורליים, שבהם לקה בהלם. איזה דבר נורא קרה
שבגללו אין הוא יכול לסלוח לעצמו בתת־הכרתו? שלב אחרי
שלב הוא חוזר אל עברו, עד שהוא מגיע שוב אל החווייה האיומה
מכל.
זהו סרט פאציפיסטי, כמו כל הסרטים הישראליים החדשים
והטובים — אוונט׳ פופולו, לא שם זין, בלוז לחופש הנחל,
ובעקיפין גם מאחזר׳ הסותים, חיוך הנד׳ וחמסין. מכיוון שהוא
געשה בידי יואל שרון, שחש הביתה מחו״ל כרי להילחם כצנחן
ביום־הכיפורים, ושאיבד את השימוש ברגליו בקרב על העיר
סואץ אין איש זכאי לבוא אליו בתביעות. הוא המאשים. אך
הסנטימנט השולט בסרט אינו הזעם על המילחמה, אלא הרגשה
של רחמים אין־קץ על הגברים, החוזרים ממנה נכים בגוף ובנפש.
הסרט מוקדש, בין השאר ,״ללוחמים שנותרו בחיים והנאבקים
עד היום על שפיותם...״
בקרב על סואץ היה יואל שרון בן .24

ולדהיים ודורו
הוויכוח על קורט ולדהיים — אדם חסר־ערך, מלחך־פינכה
משחר נעוריו — מסיח את הדעת מן הוויכוח על אוסטריה, שהוא
מעניין הרבה יותר.
השבוע, כשמלאו 50 שנה לאנשלוס(מילה שהפכה מושג בכל
השפות, ושפירושה סיפוח, צירוף)׳ עלה הנושא הישן שוב.
המוני האוסטרים הריעו בשעתו לכבוד היטלר. מדוע?
כדי להבין זאת, צריכים לחזור להיסטוריה של אוסטריה.
אוסטריה — מחוז גרמני שולי — היתה מדינה מיקרית. במשך
מאות בשנים נוצרה כאילו מאליה אימפריה גדולה, בעיקר בדרך
של נישואי־נסיכים. פיתגם לאטיני ישן אומר: עמים אחרים
צריכים להילחם, אבל את, אוסטריה המאושרת, מתחתנת.
כתוצאה מכל ההתחתנויות האלה, היתה האימפריה האוסטרית
סלט של הרבה עמים. דוברי־הגרמנית שלטו בה, אבל היו בה
במיעוט. צ׳כים, הונגרים, פולנים, איטלקים, יהודים, ובני חצי
תריסר עממים אחרים היו נתיני הקיסר בווינה.
כל זה התפרק במילחמת־העולם הראשונה. נותרה רק אוסטריה
הקטנה, הגרמנית. היא סבלה ממשבר עמוק של זהות. רבים
מתושביה רצו אז שאוסטריה תצטרף לרפובליקה הגרמנית
החדשה, אולם מדינות־המערב מנעו זאת בכוח.
במשך 20 שנה התנדנדה אוסטריה ממשבר למשבר.
המארכסיסטים התקוממו. הממשלה הימנית ירתה בתותחים
בפועלי־וינה. אחר־כך התקוטטו חסידי איטליה הפאשיסטית עם
חסידי גרמניה הנאצית.
כאשר עלה אדולף היטלר לשילטון בגרמניה הסמוכה, הוא
עורר באוסטריה געגועים והתלהבות. לא זה בלבד שהיטלר עצמו

תורג׳מן(למעלה) וצרפתי ב״הלם קרב״

היה אוסטרי מלידה, אלא שגרמניה החדשה נראתה כמדינה
צעירה, חסונה, מצליחה, מעוררת־התפעלות, המתגברת על
המשבר הכלכלי. העובדה שהיתה גם אנטי־שמית לא הפריעה
לאוססרים רבים, שהרי אוסטריה היתה גם אז יותר אנטי־שמית
מאשר גרמניה עצמה.
באוסטריה, האנטי־שמיות היא מחלה תורשתית. אפשר לאמור
שאוסטריה היא מולדת האנטי־שמיות הפוליטית. וינה היתה העיר
הראשונה באירופה שבה נבחר בראשית המאה ראש־עירייה על
סמך מצע אנטי־שמי בלבד. אין זה מיקרה שגם תיאודור הרצל
היה אוסטרי. אבל האנטי־שמיות האוס; ־ית היתה בלתי־אלימה,
בלתי־פעילה, מין מסורת עממית.
כל זה הביא לכך שפלישת גרמניה הנאצית התקבלה
בשביעות־רצון כמעט כללית. לא היו הרבה פטריוטים אוסטריים,
שהיו מוכנים לחרף את נפשם למען ההגנה על אוסטריה
העצמאית.
כל זה השתנה בעיקבות מילחמת־העולם השניה. תבוסתו
ופשעיו של הרייך השלישי(ואוסטריה בתוכו) גרמו לתהליך נפשי
מורכב, שהוליד במאוחר תחושה לאומית אוסטרית אמיתית. כיום
ברור לכל אוסטרי מה שלא היה ברור כמעט לשום אוסטרי אחרי
מילהמת־העולם הראשונה: שיש זהות אוסטרית, ושאוסטריה אינה
חלק מגרמניה.
האיש ולדהיים, משרתם של כל האדונים וכל המישטרים,
מסמל כיום גם את המישטר הזה.

נער ארי בווינה
זה קרה אז, השבוע לפני 50 שנה.
הטור הממונע של הוורמאכט הגרמני נכנס לווינה. הציבור
קיבל אותו בהתלהבות.
חיילי המכונית הראשונה ראו ברחוב נער בלונדי וגבה־קומה,
טיפוס טהור של בן הגזע הארי, ובמחווה של אחווה העלו אותו
למכוניתם.
הם שאלו לשמו של הילד, והוא ענה להם ששמו היינץ־לודוויג.
זה היה נכון. אבל הוא לא היה ילד ארי. שם־המישפחה שלו היה
גרוסמן.
ידידי צבי גרוסמן הוא כיום עורך־דין מצליח בתל־אביב,
ובאחרונה נולד לו ילד, שהוא קצת יותר צעיר מנכדו.

המטחנה הגדולה
בבית־הספר התיכון ה׳ בתל־אביב נערך השבוע תרגיל
בדמוקרטיה. הזמינו נואמים מכל המיפלגות, ואחרי שהתלמידים
שמעו, הם ערכו בחירות־דמה.
אחרי שכל הנואמים כבר נאמו, נודע הדבר לרפאל איתן. הוא
התקשר עם ההנהלה, תבע שיזמינו גם אותו, ואכן הוזמן( .הוא
עשה רושם רע על התלמידים).
גם אנשי הרשימה המתקדמת שמעו על הבחירות, התקשרו עם
ההנהלה וביקשו כי נציגם יוזמן להרצאה. ההנהלה סירבה. הכניסה
היא רק למיפלגות ציוניות, אמר המנהל, והוא עצמו קובע מי
ציוני ומי לא. הוא גם איים: אם אנשי המתקדמת יגישו בעניין זה
שאילתה לשר־החינוך בכנסת, הוא ידאג לכך שלא יוזמנו גם
בפעם הבאה.
כאמור: שיעור בדמוקרטיה.
לכאורה מיקרה קטן ובלתי־חשוב. אך טמון בו לקח חשוב
מאוד.
הציבור שוחר־השלום מזדעזע באחרונה שוב ושוב כאשר הוא
קורא בעיתונים על סקרים ועל בחירות של תלמידים, המעידים
על תזוזה מבהילה ימינה, וכאשר הוא רואה בטלוויזיה דיווחים על
ההקצנה הלאומנית בכיתות.
מאשימים את הרחוב, את ההורים וכו׳ וכוי.
שוכחים את הסיבה העיקרית: שטיפת־המוח השיטתית העוברת
על התלמידים בגן־הילרים, בבית־הספר היסודי, בבית־הספר
התיכון, ולאחר־מכן בצבא. התלמיד לעולם אינו חשוף לדיעה
החורגת מן הקונסנזוס. בוויכוח הטפל בין הליכוד והמערך, או בין
שינוי והתחייה, אין התלמיד שומע לעולם אלטרנטיבה מחשבתית
אמיתית, כגון הגישה האומרת שיש גם לפלסטינים זכויות
לאומיות, וכי מה שקורה עכשיו בשטחים הכבושים הוא מאבק של
עם על הרותו.
אין הוא שומע על כך מפי המורים, שברובם העצום הם
לאומנים קיצוניים, בלי הברל של השתייכות מיפלגתית. אין הוא
שומע על כך בטלוויזיה וברדיו, שבה אין לדיעה הזאת דריסת־רגל.
לכן הוא מופתע ומזועזע מחוצפתם של הפלסטיניס כפויי־הטובה.
וכי איך הוא יכול להגיב אחרת?
יחידים מבין התלמידים מגיעים בעצמם למסקנה הזאת, בכוח
חוסנם המוסרי והמחשבתי, ואולי גם בעזרת הורים. כל הכבוד
להם. אבל הרוב הגדול, העובר מטחנה כבירה זו של שטיפת־מוח
הקרוייה משום־מה ״חינוך״ — איזו ברירה יש לו?
המליצות הנבובות של שר־החינוך על ״חינוך לדמוקרטיה״ הן
עצמן חלק משטיפת־המוח הזאת.
ובחזרה לתיכון ה׳ :השבוע הודיע בית־הספר בתרועה גדולה כי
תנועת ר״ץ נחלה בו ניצחון גדול, בעיקבות נאומו של יוסי שריד.
ר״ץ זכתה ב־ס׳ל 30 של הקולות, המערך רק ב־ ,27$הליכוד ב 15
הרשימה המתקדמת ירדה כמעט לאפס. בהצבעה שנערכה לפני
סבב־ההרצאות, היה המצב שונה לגמרי.
הנה כי כן: חינוך לדמוקרטיה. או, בלשון גסה יותר: שיעור
באיו לזייף בחירות בשיטה של ״דמוקרטיה מודרכת״( .את המונח
המציא הדיקטטור המנוח של אינדונזיה, סוקארנו).
ואם זהו המצב בבית־הספר המתיימר להיות מתקדם, כמעט
שמאלני — אלוהים ירחם על התלמידים בבתי־ספר אחרים,
ימניים ודתיים.

מיכל : 1ת־אדם פו תרת חלומות ראונזה
וייצמן הורידה שני תרמילי־צד ממי שקלה
אבנר רגב, מי שנחשב
כאיש הקרוב ביותר אל מוטה
גור, שהכריז לא־מכבר על כן

השחקנית־זמרת יונה
עטרי התרגשה במיוחד מהצגת־הבכורה
של מופעו של אריק
לביא. היא חיכתה בקוצר־רוח
לבואו למסיבת־הקוקטייל שנערכה
אחרי המופע, ואז זינקה

על מה שקורה בשטחים הכבושים,
מנענעים השומעים במים־
לגת־העבודה את ראשיהם לאות
הסכמה, אך פוטרים את הדיון
החשוב במילים :״כן, אבל זה לא
רלוונטי! אילו היית 20 שנה בעסקנות
המיפלגתית, אילו עבדת
למען ...הנעשה בשטחים
חשוב מאוד, אבל זה לא רלוונטי!״

ובנשיקות

שהוא
רץ לכנסת, מופתע מאוד
מהתגובות. השבוע סיפר שכל
אימת שהוא מציג את דיעותיו

סית. אחד מהם, מושק׳ה אי*
דלסון, ניגש לקראת סוף־המו־פע,
כשזר־פרחים ענקי בידיו,
והתכונן לעלות על הבימה. אלא
מה? מושק׳ה טעה קצת בתיכנון־
הזמנים. לביא כלל לא התכוון

השר עזר וייצמן נראה
גאה, באחרונה, בגיזרתה החדשה
של אשתו ראומה. וייצמן חיבק
את ידידתו, האופנאית שושנה
בן־צור, מי שהאיצה בראומה לאבד
קילוגרמים רה רבים ממיש־

שרון היה אמור להתראיין בתוכנית
מוסף־הנז 1ספים. עורכי־ה־תוכנית
עשו את ההכנות הדרושות,
עד שהסתבר להם, ממש
ברגע האחרון, שהשר מבטל את
הופעתו. הניסיונות למצוא מ ת
מנשה
קדישמן

הופיע להפגנת ״שלום עכשיו״ בחברת בתו, כשהוא לבוש בצורה חריגה -מכנ סיים
קצרים ועליהם מעיל( ,מימין) ,למרות הקור העז ששרר בחוץ. בין המ שתת פים
הרבים בהפגנה היו כמה דמויות שעוררו סקרנות. ביניהם היתה מירב לפיד, בתו של הפרשן הימני יוסף
(״טומי״) לפיד, שבאה עם חברה איתי( ,משמאל) ,בנו של המו״ל-הקריין עמיקם גורביץ (מימין) ואשתו טובה.
לסיים לשיר, ומושק׳ה נאלץ להמתין
בסבלנות למרגלות הבימה,
כשהפרחים בידיו.
לעברו חמות.

בחיבוקים

לביא הודיע, בסוף מופעו,
כשהוא נוטף זיעה :״מחר יום־
הולדתי ה־ .61 מתנות יש לשלוח
לרופין ( 14 כתובתו נא להימנע
מביקורים...״
בהופעה של לביא נכחו
רבים מהיושבים הקבועים בכ

כ תו ב בעיתון אני כבר לא זוכרת מדוע הורידו מהמירקע
את תוכנית־חטלוויזיה כתוב בעיתון של מאיר
שלו. אהבתי אותה, ואני יודעת שאגי לא
היחידה. בחודש האחרון מצאתי בעיתונים
כמה שגיאות, גזרתי א ת הקטעים, ומכיוון
שהשבוע יש לי כאן מקום לעוד כמה שורות,
החלטתי לייסד תת-מדור חדש, שיופיע כאשר
יצטברו אצלי כמה טעויות בעיתונים. אל
תחפשו אצלי פוליטיקה, כלכלה, נושאים שאין
לי בהם מושג. מייד תראו למה אני מתכוונת.
נתחיל במעריב מה־ 4במרס .״אלה דיין,
נכדתו של משה דיין, סיימה קו רס מ״כיות. כאן,
בחברת אביה, אסי,״ אמרה הכותרת לתמונה.
אבא של אלה זה לא אסי, זה אודי.
ידיעות אחרונות מיום השישי לפני שבוע ידע
לספר, בכתבה על דודו טופז, ש״אביו של דודו,
אברהם גולדנברג, משחק תפקיד חשוב בחייו״.
לאבא של דודו, שהיה אמן ידוע, קראו אליהו.
מעריב מלפני שבועיים סיפר(וכבר התנצל על

מה עושה השחקנית־בימ־אית
מיכל בת־אדם בזמנה
החופשי? בין־השאר פותרת חלומות.
השבוע נראתה יושבת ב־בית־קפה
בתל־אביב, כשבן־זוגה
לשולחן מרצה משהו, והיא רושמת
בשקיקה. מי שחלף לידם
יכול היה לשמוע את בת־אדם
שואלת :״נו, ואיר הסתיים החלום?״
אחרי שהירהרה ממושכות,
הגיע תורה להרצות.
ו אורי דן, האיש של
אריאל שרון, נראה, באחרונה,
כשבכיסו דברי מתיקה ומציצה
שונים. דן הפסיק לפני כשבועיים
לעשן, אחרי שציר שתיים וחצי
קופסות־סיגריות ביום. בינתיים
עוד לא נשבר.

הסעות) ש״גדעון
לב-ארי הצטרף ל צוות
השחקנים,
זמרים ורקדנים
של המחזמר ס א־לח
שבתי, והו סיף
:״ללב-ארי,
שחקן מוכשר מ אוד
בזמנו, והיום
מנהל הרדיו, תה יה
זו חזרה אל
הבימה לאחר זמן
רב״ .יופי, ממש
סקופ. אני מת פריפיליה
פרמלי
ארת לעצמי שמג*
חזקא ק
הל-הרדיו ממש
הופתע לקרוא את הידיעה. מי שיופיע בהצגה
הוא שימעון לב-ארי, שחקן־לשעבר, וכיום
מנהל הארכיון התיאטרוני של אוניברסיטת
תל-אביב,
ועוד פנינה ממעריב בקשר לפריסיליה
פרסלי, שהיתה אשתו של אלביס, ושיחקה
בסידרה דאלאס בתפקיד אהובתו של בובי:
״אנחנו לא זכינו לדאות אותה בסלון שלנו,
וסיכוי קטן שנגיע אליה״ .דווקא הגענו, וראינו,
ג ע מי רקש
והיא היתה נהדרת.

\ 1111ךךקך 1הצטרף למישפחת העיתונות, גהתגיי-
9 | 1#1 1 4 411111/ו ככתב צבאי של ביטאון חיל״הא־וויר.
בחוברת הקרובה תתפרסם כתבה ראשונה שלו. ישגב הוא בנו
של העיתונאי שלמה נקדימון, פרשן בכיר ב״ידיעות אחרונות״ ומח בר
רבי־מכר (כמו על הפצצת הכור בעיראק) .סבו של ישגב, יצחק
קמינקר, היה עיתונאי ב״קול ישראל׳ /ביטאון חרדי שיצא בירוש לים.
ישגב רוצה ללמוד מישפטים וללכת בעיקבות אמו הפרקליטה.
קלה — ואמר לה :״ראי איך
שהיא נראית! זה כאילו שהיא
הורידה שני תרמילי־צד מה־מישקל...״

אין שיבושים בשידורי
הטלוויזיה החינוכית מטעמי
שביתות ועיצומים, אין חסרות
הפתעות מסוג אחר: השר אריאל

איין אחר לתוכנית, המוקלטת
ביום השישי בבוקר, נמשכו עד
לשעות הקטנות של הבוקר.
דן מרגלית, המנחה
הקבוע של התוכנית, חגג ביום
הראשון את יום־הולדתו בפורום
מצומצם ביותר.
העולם הז ה 2637

בועז אפלבאום אינו
מוטרד מהביקורות שספג בעיק־בות
התפטרותו ממכון הקולנוע
הישראלי. הוא כבר קיבל הצעות
שונות לכהן כיושב־ראש של
מכונים ואירגונים, והוא מעיץ
בהן ללא לחץ.
בפעם הראשונה מזה 13
שנה, תהיה השנה בימת־בידור
בערב יום־העצמאות בעיירה
אזור. הסיבה: ראש־המועצה מזה
15 שנה, יצחק אליישיב, נוטש
את תפקידו בעוד חצי שנה.
הוא רוצה להיות מועמד
מיפלגת־העבודה לכנסת. סגנו
של אליישיב, אמנון זך, חושב
אחרת, והוא מתכוון להזמין השנה
אמנים ולדאוג לזיקוקי־דינור.
בשנתיים הראשונות לכהונתו
נהג אליישיב כמו כולם לארגן
בימת־בידור, אבל נוכח לדעת
שזוהי הוצאה כספית אדירה,

הטלוויזיה, והצעירים נסעו להסתובב
בתל־אביב. השנה תהיה
בימת־בירור, אבל היא תעלה רק
10 אלף דולר .״סגני לא יעז להוציא
יותר מזה,״ אומר אליישיב,
״כל זמן שאני בסביבה!״
כוכבי הסרט לגנוב את
השמיים, שהגיעו ארצה לפני
שבועיים, לא היו מרוצים מסי-
דורי־המגורים שלהם. השחקנית
מריאל המינגווי השתכנה
בסוויטה מפוארת באחד מבתי־המלון
היוקרתיים בתל־אביב, ביחד
עם בתה דרי בת החודשיים,
וסבלה מהתקררות קשה. היא
טענה שהחימ1ם במלון אינו פועל
כראוי, וביקשה העברה למלון
אחר. השחקן בן קרום, המגלם
את תפקיד הטייס העיראקי,
המתגורר במרבית ימות״השנה
בחווה גדולה ליד העיר מאלגה
בספרד, טען שהוא חש מחנק

ך 1ך 11ך \ י 11י | שחקן הסרט ״הלם קרב״(ראה יומן אישי) ,הופיע בכרזה שהודבקה בחוצות הערים,
| #1 11 1111 | 1כשהוא זועק בכאב. המפיק״אמרגן דודו אלהרר, סומו של השחקן אשר צרפתי,
המשחק אף הוא בסרט, הגיש תביעה מישפסית נגד מפיק-הסרס יואל שרון(סשמאל) על כך שלא הוסיף
בכרזה א ת דמותו של צרפתי. בדיון שהתקיים בבית״המישפס המחוזי ה פ סי ד המפיק אלהרר בתביעתו,
ונתבע לשלום את הוצאות המישפט. אך המפיק שרון ויתר לו על הכסף, ונפרד ממס בלחיצת־יד חברית.

״11 \ 11ץ 1ך( | 1״זרו״) האלוף־במילואים, הופתע כהוגן כ ס !
11 111 1 1\ /הגיע למיסעדה במושבה הגרמנית בחיפה
והיה בטוח שהוא סועד ארוחת־ערב צנועה בחברת בנו, שרגא.
התברר לו שחוגגים לו את יוס״הולדתו ה־ 65 בסיגנון ״חיים
שכאלה״ .זרו ביקש כוס בירה להתאוששות (בתמונה) ופנה לברך
א ת חבריו, ביניהם איסר הראל, חבר״כנסת רפאל איתן, נשיא בית-
המישפט המחוזי אברהם פרידמן, ועוד. שר״הביטחון יצחק רבין
שלח איגרת אישית והתנצל שבגלל השתתפותו בתוכנית־הטלוויזיה
״מוקד״ נבצר ממנו להגיע. מי שהפתיע בהיעדרותו היה גד נבון, הרב
הראשי לצה״ל, שהודיע על בואו. הובן לו במיוחד מזון גלאט כושר.
והקהל אינו נהנה .״תפקיד
הרשות המקומית אינו להעשיר
את כים האמנים והאמרגנים,״
הוא אומר. מאז הוא חסך בכל
שנה 20 אלף דולר, הסכום שהיה
מיועד לחגיגות יום־העצמאות,
ואותו הוציא על הקמת גנים עירוניים,
תיקון מידרכות, שיפוץ
כבישים ישנים וכדומה. ניסיונות
להפעיל את התושבים, כדי שהם
יבדרו את עצמם, לא עלו יפה —
הקשישים העדיפו להישאר מול

בחדר שניתן לו, וכעת הוא עסוק
בחיפוש אחר בית המוקף בפיסת־אדמה,
שבו הוא מתכוון לשכן
את רעייתו ושני בניו, שיצטרפו
אליו בעוד 10 ימים.
שלי שבדיון, היחצנית
של חברת שטנק, ערכה בביתה
ערב שהוקדש כולו לאמנות
האירוח. יפי בן־לילו, שהפך
את תחביב האירוח למיקצוע,
ושפתח חנות המוכרת כלי־אוכל
וסכו״ם של חברות ידועות, היר־

צה לפני האורחים. בן־לולו, המציג
בחנותו מערכת הזהה לזאת
שנמכרה למישפחת־המלוכה הסעודית
ולמלך מארוקו, חפן,
הדגים את בקיאותו לפני שרה
סלע, אשתו של נשיא ממו 1״צ־מן
לשעבר, הפרופסור מיכאל
סלע, איש־העסקים אנרי זי
מנד ורעייתו אנדה, אשת־ה־חברה
ריבה עזריאלנט ואחרים.
בסיום הערב אמרה אחת
העיתונאיות שקשה להאמין
שבימים קשים אלה יש אנשים
שיש להם זמן לחפש סכו״ם תואם
לסיגנון הריהוט.
במשך שנים שאפה השחקנית
דליה פרידלנד לגלם את
דמותה של אשת המנהיג הפא־שיסטי,
בניטו מוסוליני, במ־חזה
בניטו, וזה לא התאפשר לה
במיסגרת תיאטרון הבימה. כעת
היא קיבלה את התפקיד המיוחל,
אך במיסגרת הבימרתף. איוש
התפקידים היה רצוף תקלות,

1\ 1 1ך 1ו 1ד המיסעדנית הירושלמית הידועה, ירדה לתל״אביב לפתיחת מועדון והתפעלה
\ 1 1 1 1 111 מהחיים השוקקים בעיר, לעומת השקט השורר בעיר-הקודש. קטי ישבה ליד דידי
מנוסי וגילתה לו שכבר הספיקה להתגרש מבעלה, שהיא נישאה לו לפני כמה חודשים בלבד.

העולם הז ה 2637

מכיוון שהשחקנית אסתי קי־סוביצקי
נכנסה להריון ופרשה,
ואת מקומה קיבלה פרידלנד.
ענת צחור, שגילמה את אהובתו
העיתונאית של מוסוליני,
פרשה בגלל התחייבויות אחרות,
ואת מקומה ירשה השחקנית
ג׳ולי גולדשטיין, שזה לה
התפקיד השני בתור אשה מופקרת.

העיתונאי־צלם
עמית
לוינסון סיפר בתערוכת־הצילו־מים
שלו על אחת הדמויות המצולמות.
באחד הלילות חזר לביתו
ושמע רישרוש מאחד מפחי־הזבל
שעמד בקרן רחוב. לתדהמתו
הרבה התרומם המיכסה,
שלא היה סגור לגמרי, ומהפח
עלתה דמות קטנה. כשהתקרב
ראה שזאת אשה קשישה. הוא
פתח עימה בשיחה והתברר לו
שהאשה היא ניצולת־שואה, שפיתחה
תסביכים כשהיתה במוד
נה־ריכוז, ולמרות שהיא כיום
נשואה ואם לשני בנים בוגרים,
ומצבה הכלכלי טוב, היא לא
השתחררה מהטראומה. לוינסון,
שזועזע מהסיפור, לקח אותה
תחת חסותו, ובהסכמתה הציג את
הצילום, ואף הזמין אותה לתערר
כתו. במהלך הערב, שבו נערך
מיצג על־ידי נירה רבינוביץ
ולוינסון, זיהה הבדרן דודו
טופז את אחת הדמויות המוצגות,
והשלושה החליפו חוויות.
הצילום הפופולארי ביותר הוא
של הכוכבת הצרפתיה בריג׳יט
ברדו, שצולמה על־ידו לפני
שלוש שנים בפאריס, ואחדים
מהאורחים הביעו את רצונם
לרכוש אותו.
במיסגרת הופעותיה בהצגה
עד מאה נעשרים, נוסעת השחקנית
ריבקה מיכאלי ברח-
בי־הארץ. כשהיא נוסעת ליעדים
רחוקים, היא לובשת חליפת־טריינינג
לנוחיות. כשהגיעה לנצרת,
לאולם שבו אמורה היתה
להופיע, עצר אותה השומר בכניסה
לאולם ושאל אותה מי היא.
מיכאלי, שלא רצתה להזדהות,
אמרה לו שהיא עובדת בהצגה.
השומר לא השתכנע, ושאל אותה

בשנית. רק אחרי שאמרו לו מי
היא, הוא הזדרז להכניסה והתנצל.
במהלך
ההצגה איפה הכסף
מופיעה השחקנית קרוליין
לנגסירד בהופעה פרובוקטיבית,
הכוללת חצאית־מיני קצרצרה
וחלק עליון תואם. באחת
ההצגות לקשישים בכפר־סבא
התחילו הגברים הזקנים להיאנח
כשעלתה לבימה, ולנגפורד, שחששה
שאחדים מהם עלולים
לקבל התקף־לב, שמה על עצמה
חתיכת-בד, שהסתירה את החלקים
החשופים, והמשיכה בהצגה.
אך זה לא עזר. האפקט הראשוני
היה חזק ביותר, והזקנים המשיכו
בשלהם עד תום ההצגה.
סופרים, מוסיקאים ומדענים,
הנתבעים על מעשי־פלגי-
אס, מביאים כטיעון לזכותם את
העובדה שלעיתים קרובות קורה
שאנשים שונים במקומות שונים
בעולם, או בארץ, חושבים על
אותו הנושא ומביעים זאת בדרכם
שלהם. זה עריץ לא קרה
לזמרת ירדנה ארזי, אך אחד
מהשירים שהיא מבצעת בקדם־
אירוויזיון נקרא מקנם ליד הים,
בדיוק כמו שם הסרט החדש של
הבימאי רפאל רביבו. אך
בניגוד למיקרים דומים, אמר
הכימאי שהוא מאוד ישמח אם
השיר שלו; ייבחר לייצג את
ישראל, כי זה יוכיח לקהל בארץ
שבחירת השם היתה נכונה.
בתוכנית הרדיו הפופולארית
לכל אדם כוכב, העוסקת
באסטרולוגיה, התארח השר
אברהם שריר, שהוא בן מזל
דגים. הוא התעניין אצל האס־סרולוג
אילן פלך אם הוא יכהן
כשר גם בממשלה הבאה. כשניתנה
לו תשובה חיובית, הוא רצה
לדעת איזה תיק הוא יקבל בממשלה
שתוקם. אך לפקר לא היתד,
תשובה על־כך. הוא ניחם את
שר־התיירות־והמישפטים ואמר
לו שהוא ימשיך בנסיעותיו הר־רסנה
ברק,

דד,ד אדדליאב ₪

>׳יג א1ל לחבי ב\
וו^ 1 כזאת

האחים קחתן
אינם מוצאים שותף

..מערב״ חו״ב לשלם נזקים
בסו חצי מיליון דולר
בית־המישפט בניו״יורק פסק כי על
היומון הישראלי מעריב לשלם כחצי
מיליון דולר פיצויים על פירסום ללא
אישור של כרזה המתארת את הנשיא
רונלד רגן בתור רמבו. מעריב עירער

מיגרש שמכר מינהל־מקרקעי־ישר־אל
בתל־אביב הגיע לחברה הקבלנית
האחים קחטן. אלה מחפשים שותף,
שיקנה את הבניין עבורם בעיסקת־קומבינציה.
נראה כי המחיר ששילמו
תמורת הקרקע למינהל היה גבוה מדי,
שכן אין חפץ בעיסקה.

הכנסות ותפוצת העיתון, אולם מעריב
לא המציא את הנתונים המבוקשים
לבית־המישפט. בהיעדר הנתונים של
מעריב, ועל סמך הצהרות התובעים כי
מעריב נמכר ב־ 245 אלף עותקים ליום,

נשיא רגן
לא מסח נתוני חפ 1צה
נתונים לבית־המישפט. בית־המישפט
קבע כי לא היתה זו אשמת עורכי־הדין
של מעריב, מישרד ׳חשלמי־ישראל׳,
שלא דיווחו לבית־המישפט על אי־המצאת
הנתונים.

רמבו־סטאלונה במעולה
חממה בצבעים שהייתה חיקוי
וביקש להחזיר את שאלת גונה הפיצוי
לבית־מישפט נמוך יותר.
ביטאון עורכי־הדין בניו־יורק מוסר
כי ב־ 28 בפברואר 1986 פירסם מעריב
בגליון סוף־השבוע תמונה בצבעים של
הנשיא רגן, שהיתה חיקוי של השחקן
סילבסטר סטלונה ברמות רמבו.
בעלי הזכויות לפוסטר, חברת אמנות
עכשווית, פנו לבית־המישפט וביקשו
פיצוי על הנזקים שנגרמו להם בגלל
הפירסום.
ב־ 12 במאי 1986 פסק השופט כי
מעריב הפר את חוק זכויות־היוצרים
האמריקאי. כדי לאמוד את הנזקים
ביקשו התובעים ממעריב נתונים על

והוא העיתון הנפוץ בישראל, פסק בית־המישפט
פיצוי בסך 475 אלף דולר,
בתוספת ריבית מיום הגשת התביעה,
וכן קנס על העיתון ועורכי־דינו.
בית־המישפט קבע כי מעריב הוליך
שולל את עורכי־דינו באמריקה, ולא
עמד בהתחייבויות שנתן לגבי המצאת

יגו חצה
דממו את
״מיזוחי״
בית־המישפט באמריקה
לא •סייע
למדינה לעבור
על החוק
הימנעות רשויות־המס מאכיפת
חובת ניהול־ספרים על יהלומנים היתה
במיסגרת הוראה מיגהלית פנימית של
רשויות־ המס. השאלה היא מה דינה של
נורמה מעץ זו, שהיא בגדר הודאה
שלפנים משורת הדין, ואם היא ניתנת
לאכיפה בביתיהמישפס.
הריעה הרווחת היא שאין לראות
בהוראה לפנים משורת-הדץ בסים
לזכות שפיסת אץ להסתמך כבית-
המישפט על הוראה הנמנית על סוג זה,
שכן מדובר בהוראה שנאה לתת
גושפנקה למינהג פסול ונלתי־חוקי.
אין הרשויות רשאיות למחול לאזרח
על חובה היקית בדרך של הוראה
״לפנים משורת׳הדיר, ועל כל פנים
בתי־המישפס לא יאכפו הוראה כזו.
קביעה זו נתן בית־המישפט העליון
בהרכב שלמה שמגר, שושנה
נתניהו והשופט אליהו וינוגרד.
הקביעה ניתנה בפסק-דין בעירעור
שהגיש יהלומן נגד פקיד־שומה גוש־דן,
שקבע כי על היהלומן היה לנהל
ספרים, למרות שחובה זו לא נאכפה עד
ינואר . 1981

חילוקי־דיעות פרצו במועצת־המנה־לים
של בנק המיזרוו המאזחד על
מכירת סניף הבנק בניו־יורק. ירו־מועצת־המנהלים
של הבנק, משה
יגר, וכן עורך־הדין אליהו מירון,
הם בדיעה כי יש למכור את הבנק.
האמריקאי, ולחזק את מיבנה־ההון של
הבנק. מנכ״ל־הבנק, מיסאל צבינרי,
מתנגד למכירה.
הבנק קיבל באחרונה חוות־דעת
מרואי־חשבון בניו־יורק, שלפיה שווי
הבנק הוא 91 מיליון דולר. למרבה
הפליאה חוות־הדעת אומצה על־ידי
בנק ישראל, המתנגד למכירת הבנק
שלא לפי הערכת רואי־החשבון בניו־יורק.
מקורות
בבנק הגיבו בביטול על
המחיר שבו העריכו את שווי הבנק,
וטענו כי חוות־הדעת נועדה למנוע את
מכירת הבנק.

שוק מ־זרח
סי דראת
הספ רי ת
ונד ה

הרב רנדאסע
לדרום־אמדיקה
ייבואני־הבשר־והדגים התנגדו עד
כה לדרישת הרבנות הראשית, כי
משגיחי־הכשרות שלה יסעו לארצות
השחיטה לבדיקת טיב הכשרות.
ההתנגדות נובעת מהעלות של שליחת
משגיחי־כשרות לרחבי העולם.
הערה החרדית היתה קונה עד כה רק
בשר טרי, שכן הבשר הקפוא, המיובא

שוקי מיזרחי הצליח להוציא
מאשתו לשעבר, ונדה, שיש לה
מספרה מצליחה בנווה־אביבים 400 ,
אלף שקלים.
בהתאם לפסק־דין של בית־המישפט
העליון באוגוסט , 1981 עבדה ונדה
במספרה השייכת לה ולבעלה שוקי,
שעימו נמצאה אז בהליכי־גירושין.
למספרה נכנסו שוקי, ועימו אחר בשם
אזדי. שועי ביקש מוונדה המחאה על
סך 3000 שקלים, בערבות להלוואה
שעמד לקבל מאזדי. ונרה תלשה

חיפה
ה מו עמד
1על מי שבד ״הבן
1האובד״? האם זה
ן תרגיל או תוכנית?
״היו־יו של הפוליטיקה הישראלית״
— כך מכונה, בחוסר־חיבה, חבר־הכנסת
אמנון לין, ולא בכדי.
מי שהחל את דרכו המיפלגתית
במפא״י, כחתנו של אבא חושי הכל־יכול
,״קפץ״ לליכוד וחזר ״הביתה״,
בהעבירו לשימעון פרס את המנדט
שקיבל כחלק מהרשימה שבראשות
מנחם בגין, ניצב לפני פרשת־דרכים.
התמורה שקיבל עבור הנדוניה
שהביא ל״עבודה״ — שיריון מקום
בכנסת הנוכחית — מוצתה כמעט עד
תום. עתה, חודשים מעטים לפני
בחירת מועמדי מיפלגתו לכנסת
הבאה, נלחם הח״כ החיפאי, מאמני־ההישרדות
של הפוליטיקה הישראלית,
על חייו כאיש־ציבור.
במחוז־חיפה של העבודה מעטים
הסבורים, כי ליומרותיו של לין, להיבחר
כאחד משני מועמדי המחוז לכנסת,
יש בסיס איתן במציאות. סיכוייהם
של ח״כ שבח וייס ושל מזכיר־המחוז
רב גרפונקל טובים בהרבה. חרף
פעילותו הבלתי־נלאית נחשב לין על־ידי
רבים במיפלגתו כנטע זר, כנץ
טורף, וכ״יותר ליכודניק מליכודניק״.
לין, שאיננו חולם להיכנס לנעלי־בית,
הפריח באמצעות מקורביו ברווז,
שהכניס את עסקני מיפלגתו ללחץ
ואת הפוליטיקה החיפאית הרדודה
למתח ולמבוכה.
כן או לא? על־פי ההדלפות,
המיוחסות למקורביו, קיימת ״הבנה״
בין לין והליכוד, שלפיה יעמוד לין

רב לנדא
המחירים יעל!

ססרית ונדה
400,000 שקלים במקום 3000
המחאה, חתמה עליה וכן על צידה
האחורי, ומסרה אותה לשוקי שימלאה.
היא היתה עסוקה בעבורה, ונענתה
להצעת שוקי שהוא ימלא במקומה את
ההמחאה. שוקי רשם בהמחאה 400 אלף
שקלים, במקום .3000 ההמחאה לא
כובדה, והוגשה תביעה לבית־המישפט
על־ידי אזדי.
בית־המישפט המחוזי קבע כי הוא
מאמין לוונדה, שרצתה לתת המחאה
על 3000 שקלים בלבד, ולכן מילוי
ההמחאה על סכום אחר על־ירי שוקי
היא מעילה־באמון וחריגה מההרשאה.
אולם מקבל ההמחאה משוקי, אזדי, לא
ידע מה הסכום שהוסכם בין שוקי
לוונדה, והאמין בתום־לב כי ההמחאה
היא על הסך הנקוב בה. לכן אזדי הוא
אוחז־כשורה, שרכש חיוב נקי ועל ונדה
לשלם לו את מלוא הסכום.

על־ידי מדינת ישראל, היה כשר
בהתאם לרבנים המקומיים בכל ארץ.
עתה הסכימו כמה יבואנים לממן
לבד״ץ החרדי של הרב יעקב לנדא
מבני־ברק שליחת משגיחי־כשרות
מטעמו לדרום־אמריקה. הללו יתנו
חותמת־כשרות חרדית של הרב לנדא
לבשק רפוא מיובא. הדבר יגרום מייד
להקטנת הביקוש לבשר הטרי ולירידת
מחיריו.
אין ספק כי מחירי הבשר הקפוא
יעלו בגלל הוצאות משגיחי־הכשרות
החרדיים, אבל הדבר יקוזז בירידת
מחירי הבשר הטרי, שיהיה לו פחות
ביקוש.
גם בית־המישפט העליון, ברוב
ריעות של הנשיא מאיר שמגר
והשופט גבריאל בד, נגד רעת־מיעוט
של השופט אליעזר גולדברג,
סבר כי לפי פקודת השטרות
״אוחדכשורה״ גובר על פגם של חריגה
מהרשאה. פקורת השטרות באה להגן
על צד שהוא רחוק מתהליך עשיית
השטר, ואין היא באה להגן על אדם
שהוא בעל קירבה ישירה לתהליך זה.

מחפשים מנהר
ד״בינדאומי,,
הסוכנות אינה מוכות נכסיה בלונדון מנהל סניף הבנק הבינלאומי בלונדון,
סידני רוזן, פרש לגימלאות,
ועתה מחפשים לו מחליף. הבנק, הקרוי
באנגליה פי־ב׳ לונדון, מנהל עסקים
צנועים ושומר על ריווחיות נאותה.

במרעגז

בעוד שהסוכנות היהודית הודיעה כי היא תמכור את בית־מישרדיה ברחוב־קפלן
בתל־אביב, וכן את בית־מישרדיה בשדרות־פארק בניריורק, הרי יש לה
נכסים פחות קשים למכירה אותם משום־מה אין היא מוציאה למכירה.
לסוכנות יש שטח לבניית 60 קוטג׳ים ברמת־השרון. הנכס רשום על שם קופת־התגמולים
של עובדי הסוכנות. למרות ההתעניינות הרבה בו אין הוא מועמד
למכירה.

מועמד לין
תת־ל?
בראש רשימה על־מיפלגתית, ויתמודד
על ראשות עיריית־חיפה, עם מועמד
המערך, אריה גוראל. הליכוד יימנע
מלהציב מועמד מטעמו לתפקיד, ויורה
לתומכיו להצביע עבור הח״כ ממיפ־ •
לגת-העבודה. גם החזית הדתית
המאוחדת בעירייה, שהיא מלאה
טענות כרימון נגד גוראל על כירסום־
כביכול בסטאטוס־קוו המקודש, עשויה
להפר את הברית ההיסטורית עם ממד
לגת־העבודה, הקיימת עדיין בחיפה,
ולתמוך בלין. במיקרה כזה צפויה
התמודדות מרתקת ושקולה על תפקיד
ראש־עיריית־חיפה.
לין עצמו מכחיש כלפי־חוץ כל
אפשרות של הצגת מועמדותו לראשות
העירייה, ובמקביל הוא ״מודה״ שגורמים
רבים לוחצים עליו לעשות כן. זה
מגביר את נדודי־השינה אצל עסקני
המערך, החוששים ממהפך היסטורי
ב״חיפה האדומה״.
גם הטוענים שמדובר בתרגיל של
פוליטיקאי, המנסה להבטיח את מקומו
בכנסת הבאה ותו לא, מתייעצים
בחדרי־חדרים כיצד ניתן להרגיע את
מי שפעם כונה בקירבם ״הבן האובד״,
ואשר עלול להאכיל את מיפלגתו
הישנה־חדשה במרורים.
העולם הז ה 2637

מיכאל שני, מנצח המקהלה הקאמרית של תל־אביב ומנהל הפסטיבל
למוסיקה ווקאלית, מספר על היותו לו חריג בקיבוץ ומדוע עזב את הקיבוץ,
על עבודתו, על יחסו למבקרים, על לימודיו אצל המורמונים ועל פחדיו
.נשה״תי ילד,
אנא שלי היה לוקח
אות• מהקיבוץ לקנצוסים בתדאביב־

..עזנת׳ אח הקיבוץ,
נ׳ הבנתי שנמוסיקא
מיקצועי לא אובל
לשלב את הקיבוץ

שנחי ביתזד אופרות נואשו אנשים
קשישים״

..זה משנו
נורא גדול
לעזוב קיבוץ,
זה משנו
לשנים־

״לא הייתי ספורטאי
מצטיין ולא מוריו
ב₪עה. הייתי
וי שקוע
במוסיקה״

״אל לא חושב
שהייתי בוחר
בקאוייוה של זמר,
ני אץ ד
מל נזה״

111 .

״או חו דשלא [
1 ₪ווו 1וווו>
^ מ ה אנשים בארץ היו פעם בקונצרט
^ של מוסיקה ווקאלית! א ת השאלה
הזאת שאלתי את עצמי כשהלכתי לראיין
א ת מיכאל שני. יודעי דבר סיפרו לי
שדווקא יש הרבה.
שני הוא גם המנצח של ״המקהלה
הקאמרית של תל־אביב״ ,מקהלה חדשה
שאותה הקים לא מזמן. הוא גם המנהל
האמנותי של הפסטיבל למוסיקה ווקאלית,
המתקיים בחול״המועד פס ח ביפו זה השנה
השנייה.

כשביררתי מה היתה מיד ת הצלחתו של
הפסטיבל בשנה שעברה, הופתעתי לגלות
שאולמות״הקונצרטים היו מלאים לגמרי.
פעמים רבות צבאו אנשים על הדל תו ת
מחוסר מקום. הפסטיבל, לפחות מבחינת
העניין שהוא עורר בקהל, היה הצלחה
אדירה.
ציפיתי למצוא אדם לבוש בחליפה
ומעונב, שיספר ביובש על מיקצוע מאוד
מיוחד -מנצח״מקהלות. מצאתי גבר צעיר
( ,)37 נאה מראה, שרעמת שיער מעטרת א ת

ראשו, הוא היה לבוש בפשטות, ודיבר כמו
קיבוצניק. בת מונות שהראה לי אחרי
הראיון, נראה כמו אדם בתחפושת. ביגדי־העבודה
שלו הם חליפה שחורה תפורה לפי
מידותיו, חולצה לבנה מבהיקה ופפיון
שחור.
הוא גר בדירת־קרקע קטנטונת בתל־אביב.
הסלון צר מלהכיל א ת הפסנתר
העומד לצד אחד הקירות.
הצ׳לו, שעליו ניגן שנים רבות כשהיה
ילד, שוכן בחדר־השינה הקטן. הוא שלף

אותו לצורך הצילומים והתאונן שאצבעותיו
חלודות ואינן זריזות כשהיו על מיתרי הכלי
הגדול.
שני נולד בקיבוץ מענית, השייך לקיבוץ
הארצי. הוא אינו ה מוסיקאי המיקצועי
היחידי, ובוודאי שלא האמן היחידי, שיצא
מקיבוץ. הוא גם אינו ה מוסיקאי היחידי,
ובוודאי שלא האמן היחידי, שעזב א ת
הקיבוץ על רקע הקאריירה ה א מנו תית שלו.
שני השאיר בקיבוץ א ת אשתו לשעבר,

״אני ח רד שלא ירצו ב• עוד•
(המשך מעמוד ) 15
את שני בניו -בני 11 וחצי ו־ - 13ו הרנ ה
הרנ ה חברים, לדבריו.
במשך שש שנים ניצח על ״המקהלה
הפילהרמונית של תל־אביב״ ,עד שעזב
בגלל חילוקי־דיעות מיקצועיים. אז הקים
את ״המקהלה הקאמרית של תל״אביב״
והמשיך להתעסק בפסטיבל, שגם הוא בן
טיפוחיו.
לפני חודשים אחדים הכיר א ת יעל,
בחורה יפהפיה, דיילת ב״אל־על״ .השניים
התאהבו ונישאו בתוך זמן קצר.
החתונה שלהם, שנערכה ב״חמאם״ ביפו,
היתה אירוע מוסיקאלי בפני עצמו.
״המקהלה הקאמרית״ הופיעה בפני קהל־המוזמנים
ובפני החתן״בלה, וביצעה
בהופעת־בכורה עולמית מדריגלים מהמאה
ה־.16
בארון קטן בכניסה לסלון, מעל סיפרי־מוסיקה
וספרים אחרים, מונחים מקלות־המנצח
שלו. הוא היה קצת משועשע
כשסיפר לי איך בוחרים המנצחים את
המקלות האלה. יש מקלות מכל הסוגים,
מעץ ומפלסטיק. יש מקלות שונים
המתאימים לסוגי מוסיקה שונים.
הוא אמר, למשל, שמקל קל״מישקל
מתאים יותר למוסיקה של מוצארט, לעומת
מקלות כבדים יותר המתאימים למוסיקה
בבדה. מנצחים הבאים לבחור מקלות־מנצח
יבולים לעמוד זמן רב ליד הדוכן, בשהם
משחקים עם המקל, מנופפים אותו באוויר,
בוחנים את מישקלו ואורכו, מודדים אותו
מכל הכיוונים, ורק אז מחליטים איזה
לקנות.
בנסיעתו הקרובה לחו״ל הוא עומד
לרכוש כמה וכמה מקלות כאלה .״ולמהו -
הרי אין שום סיבה שהם ישברו, הם הרי
פוגעים רק באוויר.״ מס תבר שהמקלות
נוטים להישבר, ני בשעת הקונצרט קורה

למלא אולם גדול למוסיקה תיזמורתית. לפני
שנה היו 30 מופעים, והיתה הפתעה גמורה שקהל
מילא את כל האולמות בכל הקונצרטים האלה. זה
נתן דחיפה לפסטיבל הנוכחי. הפעם העזנו יותר.

• מה זאת אומרת?

זה פסטיבל בינלאומי. נשלחתי לחדל לאסוף
מקהלות, ומצאתי כמה דברים יפים מאוד. לצד
המקהלות המובילות הישראליות יש השנה הרבה
מקהלות מחדל. ועד כמה שידוע לי אין בכל
העולם פסטיבל בהיקף כזה.
זה פסטיבל גדול, המרכז מקהלות רבות מחו״ל
ברמה גבוהה לחמישה ימים של קונצרטים.

• האם הוא מעורר התעניינות
עולמית?

אני מקבל מיכתבים מכל העולם מגורמים
שרוצים להופיע בפסטיבל, וכבר נרשמים
לפסטיבלים של 1989ו־. 1990

• אבל הקהל הוא מקומי בלבד.

בעיקר מקומי. זה מופנה לקהל ישראלי.

• איזה מודעות יש לקונצרטים
ווקאליים בקהל הישראלי?
זה דבר שמתפתח. זה פסטיבל לא מעונב ולא
מכופתר. והקונצרטים לא מכבידים על השומע.
הם גם קצרים יחסית ומתבצעים באולמות מאוד
מיוחדים, שחלקם מתפקדים כמוערוני־לילה
במשך השנה. הפסטיבל הוא חופשי, אין צורך
להתלבש, והמופעים מתוכננים כך שכל אחד
יכול למצוא בהם עניין. יש שם כל סוגי המוסיקה.

• ומי הקהל שבא לפסטיבל כזה?
זה קהל יפה, עד כמה שראיתי בשנה שעברה.

• גילים מסויימים?

כל טווח הגילים, אולם זהו בעיקר קהל צעיר
יחסית. קהל מתורבת. לא קהל שצועק ברחובות.

• אפשר להגדיר אותו כקהל של
צפון תל־אביב?
קהל שיודע להתנהג בקונצרטים. רבים מהם
הם יושבי מדרגות בהיכל־התרם ת. יש אווירה
מאור טובה ברחובות של יפו בזמן הפסטיבל.

• ואתה מנהל את כל האירוע?

מה שיש בו. אני מעוניין בשילוב ולא בביטול.

• קשה יותר לשיר במקהלה מאשר
להיות זמר סולו?
לא. מבחינה מנטלית קשה יותר להיות סולן.
אבל במקהלה צריו כל הזמן להיות בטוח שאתה
באמת משתלב, ולחשוב כל הזמן מה אתה תורם
בכל רגע מסויים נתון. האחריות של כל אחד היא
בעצם טוטאלית.

• כמה זמרים יש במקהלה שלך?

24 זמרים.

• ישראלים?

• איפה אספת אותם?

אני לא חושב. אבל לפני שנה הקמנו פה בארץ
בית־ספר לזמרי־מקהלה. הקמתי אותו ביחד עט
אבנר איתי וסטנלי ספרבר, בשיתוף עם מישרד־החינוך
ועיריית תל־אביב. שם אנחנו, מחנכים
זמרים מבוגרים להיות זמרי־מקהלה.
ובסך־הכל נראה שזה מצליח. שם אנחנו
מלמדים אותם דברים שכל זמר צריך לרעת —
פיתוח־קול, קריאת תווים, היגוי, ומעבר לזה
מושם הדגש על שירת מקהלה.
יש בארץ בעייה שהפירמידה לא בנויה נכון.
חינוך מוסיקאלי צריך להתחיל מלמטה, מילדות.
בין מקהלות הילדים למקהלות הבוגרים יש חלל
ריק. החינוך המוסיקאלי בארץ הוא במצב מאוד
קשה. יש משהו מתסכל בדגש שמושם על נושא
השירה בארץ. מזרה למוסיקה בבית ספר צריך
להילחם על כל שעה שהוא מלמד.

• אתה רואה אמא פולניה שהחלום
שלה הוא שהילד שלה יהיה זמר־מקהלה?

נכון, זו בפירוש הבעייה של שירת־מקהלה.
ותוסיפי לזה את כל הבעיות האחרות שישנן, כמו
צעקנות. הרבה אנשי־מיקצוע טוענים שהצעקנות
והצרחנות של הילדים הורסים את הקול וזה נכון.
אז למה צורחים? כי לא יודעים להקשיב.
החינוך צריך להיות של הקשבה, ואז לא יצטרכו
להרים את הקול. אין תרבות של הקשבה. מפה זה
מתחיל.

• איך הגעת לזה?

למדתי להקשיב כשהייתי ילד.

• אתה אחראי לפסטיבל הזה?
את הרעיון העלה שלמה(״ציץ״) להט. לא אני.
זה היה לפני שנתיים, בתקופה שהתחלנו לעבוד
על הפסטיבל הראשון. פנו אלי וביקשו שאנסה
לארגן אותו, והאמת היא שלא ידעתי למה אני
נכנס.

• היית פנוי כשביקשו ממך?

הייתי אז מנצח המקהלה הפילהרמונית, והיו
לי עוד עיסוקים, אבל לקבל דבר כזה ליד זו
אחריות עצומה.

• זה אתגר?
ענק. ולא היה גם הרבה זמן ולקחנו, לכן, פחות
או יותר מה שהיה. בפסטיבל הראשון לפני שנה
היו מקהלות ישראליות ושתי מקהלות מחו״ל.
אבל ההצלחה האדירה של הפסטיבל היה הקהל.

• מדוע?
הקהל, בדרך־כלל, מעדיף מוסיקה תיזמורתית
על מוסיקה ווקלית. קשה יותר למלא אולם
לקונצרט ווקאלי, גם אם זה אולם קטן, מאשר

• בקיבוץ?
הייתי קצת חריג בעניין הזה. קיבלתי השכלה
מוסיקאלית בבית. כשהייתי ילד, אבא שלי היה
לוקח אותי לקונצרטים בתל־אביב. אני זוכר
שהיינו נוסעים באוטובוסים או בטרמפים. עד גיל
8ישנתי ביותר אופרות מאשר אנשים בוגרים.
הסרטים שהייתי הולך אליהם היו סירטי־חוזליטו.
הייתי נכנם לקולנוע ב־ 10 בבוקר ויוצא ב־4

• מה זה בעצם זמר־מקהלה?

• אתה מתכוון אחרי הצבא?
כן. עד גיל 18 ניגנתי בצ׳לו. שרתי גם
במקהלה של בית־הספר. אחר־כך היתה הפסקה
מוסיקאלית בתקופה שהייתי בצבא. הייתי קצין
בחיל־האוויר. ואז, כשהשתחררתי, חשבתי שגמרתי
עם המוסיקה. אחרי מילחמת יום־כיפור גמלה
בי ההחלטה להתמסר למוסיקה והיה ברור שלא
לצ׳לו, כי הקאריירה הזו נקטעה. לנגן על כלי
כזה צריך להתאמן כל יום במשך כמה שעות,
ואני עשיתי הפסקה של ארבע שנים. לכן הלכתי
ללמוד לימודי מוסיקה מסודרים בתל־אביב.

• תוך בדי מאבק עם הקיבוץ?

לא, המאבקים התחילו אחר־כך. המשכתי לנגן
בצ׳לו, ואז היתה פנייה אל הקיבוץ לשחרר אותי
ליומיים, כדי לנגן בתיזשרת הקאמרית הקיסציח
וזה הובא לשיחה בקיבוץ, והיה מאבק לא נעים. זה
לא היה מתוך רוע, אבל לא הבינו אז שקאריירה
מוסיקאלית דורשת התמסרות טוטאלית.
כשסיימתי את הלימודים בתל־אביב, רציתי
להמשיך בירושלים ושוב הייתי צריך להילחם.
אחרי שהדברים באו, הקיבוץ כבר תמך.
אחר־כך נסעתי ללמוד בארצות־הברית, וזו
היתה אחת התקופות המאושרות בחיי, כשהייתי
אצל המורמונים.

• איך הגעת דווקא למורמונים?

די במיקרה, רק כשסיימתי את הלימודים שלי,
הבנתי שאני הולך לכיוון של ניצוח ווקאלי. כל
חיי רציתי להיות מנצח. כילד הייתי מנצח מול
הראי במשך שעות בבית של ההורים. ואז נסחפתי
לעניין של המקהלה. יום אחר שמעתי מקהלה
מופלאה של סטודנטים מורמונים. זה היה כמו
התגלות. הייתי מוכה בהלם, ודי מהר יצרתי קשר
עם המנצח שלהם. כתבתי לו, סיפרתי לו על
עצמי, שלחתי המלצות, והוא קיבל אותי להיות
תלמיד, עוזר וזמר באותה מקהלה.
הגעתי לשם, פעם ראשונה שיצאתי לחו״ל,
הייתי בן .30 הייתי בהלם גמור כל התקופה הזאת
ושם השתלבתי יפה בין המורמונים עצמם. פשוט
חייתי בתוכם ושרתי במקהלת המורמונים
הגדולה ולמדתי המון.

בנושא של מקהלות זה ממש השיא. זאת
אוניברסיטה שיש בה 9מקהלות. יש 28 אלף
סטודנטים בכל האוניברסיטה, ואין שם אחד שלא
יודע לקרוא תווים. במחלקה לזימרה יש יותר
מורים מאשר מיספר התלמידים בארבע שנים
באקדמיה בתל־אביב. חזרתי משם עם ראש
מנופח.

• מדוע לא נשארת לעבוד באמריקה?

אחרי־הצהריים,
אחרי שראיתי את הסרט ארבע או
חמש פעמים באותו היום.

• היית ילד שונה?

במובן הזה, כן.

• זמר במקהלה צריך לבטל את
עצמו?

• בקיבוץ זה דבר מאוד קשה
ומפריע.

לא לבטל את עצמו, לא אצלי. כל אחד מביא
איתו מהבית את מה שיש לו, ותורם למקהלה את

בשלבים מסויימים זה הפריע לי. לא הייתי
ילד רחוי, אבל הציקו לי בעניין הזה.

• זה נחשב למקום־לימודים טוב
במיקצוע?

הסתיימה תקופת הלימודים שלי. יכולתי ללמוד
עוד, אבל הרגשתי שמיציתי את הלימודים.

• צריך לכך קול אופראי?

• מדוע בעצם חזרת?

אין מיקצוע כזה. זמר במקהלה חייב להיות,
מלבד היותו זמר טוב, גם מחונך טוב כרי
להשתלב עם קולות אחרים ואת זה לא מסוגל
לעשות כל זמר, כי יש כאלה שקשה להם
להשתלב בקבוצה.
לקול אופראי גדול קשה להשתלב במקהלה.
אף־על־פי שבאופן עקרוני כל אחד יכול
להשתלב במקהלה. להיות סולן זה דבר מאוד
תובעני שדורש התמסרות טוטאלית.
(לוציאנו) פברוטי, אמר שזמר זה ^ 10 קול,
וכל שאר הדברים שעושים אותו לסולן הם כושר־מישחק,
כושר־ביטוי ואינטליגנציה.

נכון ובאמת די סבלתי. וגם בגיל יותר מאוחר
היו לי מאבקים.

• יש כאלה שמתחילת דרכם בשירה
הולכים לכיוון של מקהלה?

• אפשר לחנך ילדים לכיוון כזה?

והם פוגעים בדוכן־המגצח, ובגלל עדינותם
הרבה הם נשברים.

• בעצם קיבוצניק צריך הרבה
מאוד כוח לעמוד על שלו כדי להיות
אחר.

אני לא מניח שמי שרוצה להיות סולן, אני
מתכוון שמאוד רוצה, יבוא לשיר במקהלה, גם אם
לא הצליח כסולן.

בוודאי. אם אנחנו ספקי כנרים, מדוע שלא
נהיה ספקי זמרים? זה רק עניין של דגש.
פה גם הכמות הופכת לאיכות. על זמרים
כמעט ולא שומעים. לא מלמדים ילדים פיתוח־קול.
ולכן חסרים גם מורים לפיתוח־קול. יש
תזוזה קטנה בשנים האחרונות, אבל אני מאוד
מסופק לגבי העתיד.

כן. ואני גם מנצח על רוב הקונצרטים
המרכזיים. וגם אופיע בהופעת־בכורה של
המקהלה החדשה שלי, המקהלה הקאמרית של
תל־אביב. זו מקהלה שהקמתי לפני חצי שנה,
אחרי שפרשתי מניהול המקהלה הפילהרמונית.

• כי זה מה שרצית?
כן. לא היתה בעניין הזה שום כפייה.

• האם זמר במקהלה הוא זמר שלא
הצליח בדרך אחרת?

• ואיך זהבחו״ל?

.אני שר כשאני צריך להתים, לא כזסרר

לא בדיוק. לא השתלבתי חברתית בתקופה
הזאת של ילדות ונעורים בקבוצה. והקבוצה
בקיבוץ היא דבר מאוד חשוב. לא הייתי ספורטאי
מצטיין ולא מדריך בתנועה. הייתי רי שקוע
במוסיקה.

חלקם זמרים שעבדתי איתם בעבר, וחלקם
הגיעו בעיקבות מודעות ובחינות. רובם חברה
״צעירים. בחלקם אני משתמש כסולנים. כולם
בעלי השכלה מוסיקאלית.

בתרבות הקאתולית, הנוצרית, יש ילדים
ששרים במקהלות בכנסיות. יש אצלי זמר
במקהלה, למשל, שהוא עולה חדש מפולין והוא
שר מגיל 10 במקהלות. כל חייו. הניסיון
והתרבות שהוא מביא איתו שווה יותר מ־1000
שיעורי פיתוח־קול.

שני(שני מימין בשורה הראשונה) במקהלה המורמונית

• היית מוקצה?

מבחינתם הם רצו שאמשיך ושאקבל את אחת
המקהלות. אבל להיות מנצח־מקהלה אינו כמו
מנצח״תיזמורת, שהוא נע ונד בעולם. מנצח־מקהלה
צריך לשבת במקום אחד כמה שנים. כי
קשה להעביר את השפה ואת המנטליות. פה
השפה מאוד קריטית, ולכן מנצחי־המקהלות
בעולם לא נודדים. כדי להגיע לרמה טובה,
דרושות הרבה שנים של עבודה עם מקהלה. והיה
חשוב לי לעבוד בארץ.

• חזרת לקיבוץ?

חזרתי לקיבוץ. זה היה ב־ . 1981 ומהר מאוד
הגיעה הצעה לעבור עם המקהלה הפילהרנותיח
של תל־אביב.

ובפיק בירכיים ניגשתי למשימה הזאת.
התקופה הראשונה היתה קשה, כי זו מקהלה
ותיקה, שהיו לה הרבה בעיות שהיא סחבה במשך
שנים. שיניתי את כל דרך העבודה של המקהלה,
ואני חושב שבשש שנים הגענו להישגים יפים.
היינו בחו״ל, עשינו הקלטות, הוצאנו תקליט.
והמקהלה עלתה על המפה.
אחרי שש שנים נוצר משבר על רקע זה
שדרשתי בעצם לעלות על דרר של מיקצוענות.
ואז נתקלתי בהתנגדות עזה.

• מה היתה הכוונה שלד במיק־צוענות?
שהדרישות
מהזמרים הם תנאי, שהם חייבים
למלא אותן, שיש סנקציות. והם בעצם עובדים
כולם בהתנדבות.

• כלומר יש לכל אחד מהם עבודה
אחרת וזה התחביב שלהם?

כן. דרשתי לשנות את המיבנה האירגוני, וגם
זה לא התקבל. דרשתי יותר סמכויות ניהול
מוסיקאליות שלא היו לי. זה קצת הפחיד אותם,
ואז היה לי משבר אישי קשה, כי נקשרתי מאוד
למקהלה. עמדו על הפרק שתי אפשרויות, אחת
יותר גרועה מהשניה. להמשיך באותה דרך ואז
היה ברור שההתקדמות תעצר, או לעזוב לאיזה
מידבר, לנסות ולהתחיל משהו מההתחלה. וזו
היתה תקופה של משבר אישי מאוד קשה. אז גם
החלטתי לקום וללכת.

• וזה היה אחרי שקיבלת את
ההצעה לקיים את הפסטיבל?

הפסטיבל התחיל עוד כשעבדתי עם המקהלה
הפילהרמונית. היה משבר גדול גם במקהלה, ואני
שמח שהם יוצאים ממנו. כי זה גוף שכל החיים
יהיה יקר לי. זה כמו ילד שלי. עד היום יש לי
קשרים מצויינים עם חלק מהאנשים שם, אבל זה
השאיר אצלי טעם מר.
כשיצאתי בלי כלום, לא היתה לי שום
אופציה, ולקחתי בחשבון שבמשך תקופה אהיה
בלי גוף שאני עובד איתו. ואז התחלתי לפעול
למען הקמת המקהלה החדשה. זה תמיד היה
החלום שלי, שתהיה לי מקהלה קאמרית קטנה.
ועניינתי את צ׳יץ׳ בזה, הרעיון נקלט ונתנו לי
אגקיי. והמקהלה קמה תוך חודש מרגע שהכרזתי
על הקמתה, והיום אני מוצא בגוף הזה הרבה
סיפוק ועניין.

• ואז עזבת את הקיבוץ?

עזבתי את הקיבוץ ב־. 1982

• מדוע עזבת?

הבנתי שכדי להיות מוסיקאי מיקצועי אני לא
אוכל לשלב בזה את הקיבוץ. ומדובר אפילו
בדברים הטכניים.

שני עם אשתו יעל, ומנגן בצ׳לו
,כילד הייתי מנצח במשך שענת מול הראיני
זה לא מוזר, כי החינוך המוסיקאלי ברוב
הקיבוצים יותר רחב ומעמיק מאשר בעיר. ומצד
שני לילד בעיר, אם יש לו פוטנציאל, יש יותר
הזדמנויות לממש את עצמו.
הדברים והבעיות דומים בכל הקיבוצים. זה
מישקע שסוחבים אותו לשנים רבות, כי זה ניתוק
מטבור. הקיבוץ זה טבור.
בכל התקופה שהייתי בקיבוץ עשיתי את
המקהלות בכל החגים, הייתי מורה בתיכון
האיזורי, וגם שם היתה לי מקהלה. אבל כנראה
שהאמנות זה דבר כל־כך חזק, שאו שאתה נטמע,
או שאתה נפלט.

• ולא היתה אפשרות שתשאר
בקיבוץ?

כמנצח, כמוסיקאי מיקצועי, לא היתה שום
אפשרות. היתה לי פעם שיחה מעניינת עם ידידי
הסופר יצחק אורפז, שגם הוא היה תקופה
מסויימת בקיבוץ. והוא העלה לפני טענה, שאז,
כשאמר אותה, כעסתי עליו. הוא אמר שהתנועה

• מדוע?
אפשר לקרוא לזה הישרדות. בכלל אצל
אמנים קיים העניין של הישרדות. אתה כל הזמן
רוצה לעשות דברים עוד יותר טוב. כל הזמן יש
חרדות שאולי יום אחד לא ירצו אותך יותר. אם
אני מבצע יצירה לא נכון, זה יכול להדיר שינה
מעיני. יש גם עניין של מקובלות. אמן אמיתי
שעושה דברים, לא מתחשב במה יגידו. אם יש
ביקורת טובה אתה מתנפח, ואם היא רעה, יש
סכנה שזה יפיל אותך עמוק וזו התמודדות
יומיומית.

• ביקורת מפחידה אותך?
יש ביקורת שמפחידה אותי. זו ביקורת שבאה
מאנשים שדעתם נחשבת בעיני. לאו דווקא
מאנשים שכותבים בעיתון. ובדרך־כלל הביקורות
התייחסו אלי בצורה יפה, אבל מהר מאוד
אתה לומד שאתה לא עובד בשביל העיתון.
למדתי לקבל את הדברים בפרופורציות הנכונות.

אמן אמיתי מוסיף הרבה משלו ויורד לשורש
המחשבה וההשראה. עוברה שאנשים באים
לשמוע את אותה היצירה עם מבצעים שונים.

• אבל היוצר חשוב יותר מהמבצע?
אני
לא יורע. אם יש היררכיה, היא אישית
אצל כל אחר. כאשר פרלמן מבצע את ברהמס,
קשה לאמר אם ברהמס יותר חשוב, או פרלמן
יותר חשוב. צריך לשמור על איזון. אם המבצע
מבטל את עצמו, זה מייד מורגש.
בשנים האחרונות אני מאוד אוהב לעבוד עם
המלחינים עצמם, רבים מהם כתבו יצירות
במיוחד בשבילי. ואני אוהב לשבת איתם ולנסות
לחקור כמה שיותר עמוק את הכוונה. פעמים
רבות אני חושב שצריך לבצע בצורה מסויימת,
גם אס המלחין חושב אחרת. ולפעמים אני מציע
תיקונים והם מקבלים אותם.
אני גם מזמין אותם לחזרות המקהלה. אבל
בכל מיקרה בסוף זהו ביצוע שלי, לא שלהם.

יש הרבה רישעות ותיסכול בביקורת. אבל
אי־אפשר לשים את כל המבקרים בארץ בסירה
אחת. מעטים המבקרים שהם בעצמם אנשים
בעלי פוטנציאל של אמנים אמיתיים ושיש להם
יכולת פרשנות. מבקר מתוסכל מפני שלא הצליח
להיות אמן, משאיר טביעת־אצבעות בביקורת
שלו. אי־אפשר להסתיר תיסכול בביקורת.

• אבל אילו יכול היה הוא היה
מוסיקאי ולא מבקר.

מנצח שני
,יש הרבה ריששת נתיסכנל בביקורתנ

רצו שתעשה תורנויות?
לא עזבתי בגלל תורנויות. אני עדיין אוהב את
הקיבוץ, הילדים שלי שם, ההורים שלי שם,
החברים שלי שם.
אבל העבודה שלי היא לא עבורה של שעות
קבועות. אני לא מכיר אף מוסיקאי מיקצועי
שיכול לחיות בקיבוץ. מי שצריך תיזמורת או
מקהלה, או תיאטרון, זה בלתי אפשרי, לדעתי,
שיחיה בקיבוץ, וזו אחת הבעיות הקשות ביותר
של התנועה הקיבוצית. איך לבנות אמנים
מיקצועיים שישתלבו בחיי קיבוץ. הרגשתי שאני
לא יכול לשלב את שני הדברים.

• אבל יש כמה חברי־קיבוץ שהם
מוסיקאים?
אבנר איתי, יואב תלמי. יש נגנים בתיזמורת,
יש זמרים. הם יוצאי קיבוץ.

• זה מוזר שהרבה מוסיקאים בכל
זאת יצאו מקיבוצים?

הקיבוצית לא תרמה לתרבות ולאמנות המקורית
בישראל שום דבר משמעותי. וכל אלה שהם
בולטים, ושהיו בקיבוצים, לא נולדו בקיבוץ.
התיאוריה שלו היא שאם אמנות נוצרת מתוך
מצוקה, כנראה שלילדי־קיבוץ אין מספיק מצוקה
כרי ליצור.
זה מהדהד לי בראש כל הזמן. אבל הרבר אולי
מאיר על הנקודה של החממה שהקיבוץ מהווה,
לחיוב ולשלילה.

• אתה
הקיבוץ?

מצטער

שעזבת

לא. אני קשור לקיבוץ. אני מבקר שם לפחות
פעם־פעמיים בשבוע. אבל בדרך־החיים שסיגלתי
לעצמי היום, אני לא חושב שאוכל להשתלב
בחיי־קיבוץ. אני מאוד אינדיבידואליסט, סדר־היום
שלי לא יכול להשתלב עם מערכת חיצונית.
אני שולט באופן טוטאלי בסדר־היום שלי.

• זה קשה לעזוב קיבוץ?

זה משבר נורא גדול. משבר לשנים.

• ההתמודדות הכלבלית קשה?
ההתמודדות הכלכלית לגבי היא פסיק לעומת
ההתמודדות המנטלית והאמנותית.

יש יחסים של בקר ואנפה בין המבקרים
לאמנים. אם האמנות היא הפרה, המבקרים הם
האנפות. חיים בדו־קיום מוזר. האנפה מוציאה את
הקרציות. היא צריכה אותנו כרי לאכול, ואנחנו
אותה כדי להתנקות. אבל בפועל לעיתים קורה
שהם מדביקים אלינו את הקרציות. ביקורת של
אבא שלי או של אשתי לפעמים יותר כואבת לי
מביקורת של מבקר, כי זו ביקורת אוהבת, ולכן
גם יותר משמעותית לגבי.
חשוב שתהיה ביקורת, רוצים שיכתבו עלינו.
אמן שעובד בשביל הביקורת הוא אבוד מראש,
ואני שמח שהצלחתי להתגבר על זה, כי זה מאוד
קשה. צריך לשמור מרחק גדול בין אמן לבין
מבקר.

• אתה רואה את עצמך כאמן?
אני לא יודע.

• אני מתכוונת להבדל שבין יוצר
למבצע.
במוסיקה יש שני תחומים מובהקים. בניגוד
לציור, למשל, במוסיקה צריך שניים — היוצר
והמבצע, והמבצע חייב להיות אמן, כי אחרת הוא
רק טכנאי.
אמן־מבצע הוא מה שנקרא באנגלית
״ריקריאייטור,״ הוא בורא מחדש את היצירה.
היצירה על התווים היא לא חיה, היא מתה. מבצע
לוקח ככתבו את מה שכתוב ומתרגם אותו. אבל

• אתה לא שר יותר?
לא. אני שר כשיש צורך להדגים, אבל לא
כזמר.

• מדוע?

כי אני עוסק בניצוח, לא בזימרה. למדתי
הרבה שנים פיתוח־קול. אני לא חושב שהייתי
בוחר בקריירה של זמר, כי אין לי קול כזה. יותר
מעניין אותי לעבור עם זמרים מאשר לשיר
בעצמי.

• האם הניצוח על מקהלה הוא
הדבר שאתה הכי אוהב לעשות?
אפשר לומר שכן. אם כי אני מנצח גם על
תיזמורות. זה גם תחום שמעניין אותי.

• ניסית פעם לכתוב מוסיקה?
לא באופן רציני. עשיתי כמה עיבודים
למקהלה, אבל זה תחום שאני לא מרגיש ...יש
אנשים שיעשו את זה הרבה יותר טוב ממני.

• אין למנצח שאיפה כזאת?
מעטים מהקולגות שאני מכיר, כותבים. בשלב
מסויים מתמקד כל מוסיקאי בדבר אחד מסויים.
יש מעטים שמתפרשים על כמה תחומים ביחד.

• הפסקת לנגן?
כן ולא. מדי פעם אני מנסה לאמן את
האצבעות החלודות שלי, כי הכלי מאוד אהוב
עלי. צריך הרבה כוח נפשי כדי לחזור אליו.

אבי דן־גור, העולם הזה

,.או נ׳ מעל גתוד נחו ״גה פתאום גובו ..מושן בשבת בויע
איוע׳ וגוועות לקווה!״ גונה בשם השלושה ד לסטאטוס קוו בעיה״

כוכבי״הקולנוע וודי אלן וריצ׳רד דרייפוס השמיעו
קולם על הקורה בשטחים הכבושים. חבר־הכנטת יצחק
ארצי התלונן השבוע במישטרה על איומים על חיי
מישפחתו, בעיקבות עמדתו הפוליטית של בנו, הזמר
שלמה ארצי.
טילפנתי אל אילי גורליצקי, מי שעמד בראש אמ״י(אי גוד
האמנים הישראלי) ,ושאלתי אותי איד הוא מסביר א ת
המעורבות של אמני־ישראל בשבועות האחרונים, אחרי
שנים ממושכות של ישיבה על הגדר.
הפעם באמת יש מעורבות! זאת לא התארגנות של הרגע
האחרון, אלא תיכף, מתחילת המאורעות בשטחים — בכלל! —
התחילה המעורבות. אני לא זוכר מעורבות כזאת של אמנים
בארץ במילחמת־הלבנון.
כיצד אני מסביר זאת? באופי האזרחי של ההתנגדות בשטחים.

חברה שלי, שגרה ברמת-אביב, היתה צריכה להגיע לפ גישה
חשובה ברחוב בן״יהודה בתל-אביב. היא לא הגיעה
בגלל המרתון.
בעלי קבע פגישה ב״קטטל״ .הוא לא הגיע בגלל המרתון.
אני ביק שתי מנהג-מונית להסיע אותי, והוא אמר שהוא
לא נוסע בזמן המרתון.
העיר תל־אביב היתה כמעט סגורה מ־ 8.30 בבוקר ועד
ל 2-אחרי-הצהריים, ביום־עבודה רגיל.
מדוע, שאלתי א ת סגן־ראש עיריית תל -אביב, ומחזיק
תיק הספורט בעירייה, נתן וולוך.
רפי מלבה, אחד משלושת מורדי־השב״ב, חשף את
תמונתו ובמה מהגיגיו בתחילת-השבוע. לא היה בכך מב חינת
חידוש, אם בי זה שירת קוריוז המבונה ״מיפלגת-
המרבז״.
שאלתי את ראובן חזק, מנהיג השלישיה, האם היה
מלבה מתואם עימו .״מה פתאום!״ לא איחרה התשובה
לבוא. מלכה, שהמריא לחו״ל כמה שעות אחרי שנחשף,

• לציטוט בעיתון.
ובכן אני מודיע שהעיר תל־אביב גאה על כך שיש מרתון,
ושהוא הפך למסורת. יש מרתונים בערים כמו ניו־יורק, בוסטון,
לונדון, פרנקפורט וטוקיו, ושם בעיות־התחבורה אינן קלות
משלנו. למרות אי־הנוחות שנגרמת לתושבים במשך כמה שעות,
אנחנו חושבים שהמרתון מוסיף לחיי־הספורט בעיר.

תל״אביב

הפגנות
זה פקח לנו את העיניים, ונתן לנו להבין שיש לנו עסק לא עם
אוייב, אלא עם עם!

• בעבר פחדו אמנים מאקט של הזדהות פוליטית.

אבל כבר נוצרו לכך תקדימים בשנים האחרונות. למשל,
הגשש החיוור הופיעו בבחירות האחרונות בשם המערך, ולא רק
למען הכסף. זאת היתה הזדהות פוליטית! בפירוש!

• האיומים על מישפחת ארצי מפחידים אותך?
את מדברת על פחד אישי, או פחד ממה שק׳ורה לנו במדינה?
אישית, תמיד אתה אומר :״לי זה לא יקרה במישור הלאומי —
תמיד קיים פחד מתגובות פיסיות, תגובות של כוח, מצד
קיצוניים. אני פועל מתוך מודעות. מתוך פחד, כן.

• מדוע בעצם צריו אמן להגיב פוליטית?
יש בארץ באמת אמנים ששום רוח אינה מלטפת את ראשיהם
...יש האומרים :״אמנים לא צריכים להתעסק עם פוליטיקה...״
אמן שאיננו מתעסק בפוליטיקה — אני לא מבין בכלל איך הוא
(דפנה ברק)
אמן!

את שואלת להשכלתו הכללית, או לציטוט בעיתון?

אמר לי לפני שבועיים בי ירצה להתייעץ עם חברו פלג
רדאי, השלישי בחבורת־המורדים, בקשר עם יציאתו
התיק שורתית.
שאלתי א ת שלומית רדאי, אשתו הפיקחית של פלג
רדאי, א ם אבן היו היא ובעלה שותפים לחשיפתו התיק-
שורתית של מלבה.

• אין לי שום התנגדות לחיי-הם םורט בעיר, אבל
קשה לי לקבל את העובדה שכמה עשרות אלפי אזר־חים
לא הגיעו למקומות שאליהם רצו להגיע, וזה
שבוע אחד בלבד אחרי שהעיר נסתמה על ידי הע־דלאידע.
אי־אפשר היה לעשות את זה באותו היום,
למשל?

מה פיתאום? הוא לא התייעץ איתנו! הוא לא מדבר בשם
השלישיה אולי את רוצה שגם אני אצביע בשביל אמנון רובינשטיין?

עשינו
את זה בשנים קודמות, אבל החלטנו להזיז את המרתון
מפורים, כדי שלא להשבית את שימחת הילדים.

• הופתעת מכך שפנה לפוליטיקה?
זאת זכותו. אני לא חושבת שהוא צריך להתייעץ איתנו. אילו
היה גר בדירה השכנה — ודאי הייתי יודעת על־כך מראש.
הקשבתי לדבריו ברדיו. אני חושבת שהוא דיבר מאוד יפה.

• יש תיאום־עמדות בין השלישייה?
אם תשאלי אותי, למשל, מה ראובן גחזק) מצביע — אז אין לי
מושג. אילו היה שואל אותי, הייתי ודאי אומרת לו, אבל באמת
(דפגה ברק)
שאין כל תיאום.

• מה שאתה אומר בעצם זה שהספורט חשוב
מאוד, ואם אזרחי תל־אביב סובלים יום אחד, זה לא
נורא.
אנחנו נחפש דרכים כיצד להפריע לאזרחים באופן מינימלי.

• מדוע שהמרתון לא ייערך בשבת, למשל?
אני אישית בעד. כבר הבעתי את זה בקול רם, אבל הצעתי לא
התקבלה, כדי שלא לפגוע בסטאטוס קוו. אולי אחרי הבחירות, אם
יהיה הרכב קואליציוני שונה, יהיה טעם להציע את זה שוב.
(דניאלה שמי)

אילנה בן־ארי, העולם הזה

דויד ארמון:

חיים שור:

דירי מנוסי:

״המאמו נפסד מבני ,.עבש! שיחבשו בו״אוים ,.לא ב ית־ א ב ות
שהתווכח עם חזן!״ חדשים לושד־המנהל!״ אלא בית־מריבה!״
היומון ״על-המישמר״ ,השייך למפ״ם, פסל לפירסום
מאמר של חיים שור. תוכן המאמר הוא ויפוח אידיאולוגי
עם יעקב חזן, מנהיג מפ״ם, בעיקבות סיפרו, שיצא עכשיו
לאור.
ידיעה זו אולי לא היתה מסעירה בל־כך, אלמלא העוב דה
שחיים שור היה בעצמו עורך ״על-המישמר״ בין 1974
ו״ . 1980 שור גם היה בעבר מזכיר הקיבוץ הארצי, ומאז
1982 הוא עורך ,,ציו־אאוסלוק״ .חשבתי שיהיה מעניין
לשמוע את דעתו של שור.

• מדוע לא סורסם המאמר שלך ב״על־המיש־מר״?
נאמר
לי שהוא ארוך מדי.

• והוא באמת ארוך מדי?
כן, הוא ארוך. יש בו יותר מ־ 3500 מילים, שהם 12 עמודים
במכונת־כתינה.

• ואי־אסשר היה לקצר אותו?
אולי. זהו מאמר, שאומרים לי שהוא טוב וקריא מאוד, העוסק
בבעיותיה הקיומיות של מדינת־ישראל, תור כדי ויכוח רציני
ונוקב עם אחר משני מנהיגיה של מפ״ם והקיבוץ הארצי במשך 70
שנה. אני יודע לכתוב גם מאמרים קצרים, אבל מאמר כזה אי־אפשר
לכתוב כלאחר־יד. אינך יכול להתווכח עם חזן במליצות
שגורות. אתה חייב להביא דברים בשם אומרם, להציג את התיזות
שלו לקורא־המאמר שלא קרא את הספר, ולנמק היטב את השגותיו.
ואת זה פשוט לא ניתן לעשות בקצרה.

מרננים שאורי פורת ימונה כיו״ר רשות־ולשידור, שיעזוב
א ת תפקידו כמנכ״ל הרשות טרם עח, שימונה סון״סוף
ועד-מנהל חדש. מליאה חדשה -זמנים חדשים, זמירות
ישנות.
שאלתי א ת חנר-הוועד-היוצא, הפידסומאי דויד אד-
מון, תאם הוא מועמד לוועד הג א. אדמון נשמע כעוס.
לא! אני לא מועמד!

• מדוע?
מפני שכיהגתי שתי קדנציות, וסיימתי! הייתי קדנציה אחת

נחת ם תקנון עמותת ״כפר-האמנים בגיל הזהב״.
כפר״האמנים, לכשיוקם, יקבל אליו כל אמן מגיל 65
ואמנית מגיל ,60 כדי שיחיו ביחד בגיל־הזהב שלהם.
פניתי אל העיתונאי־הסופר דידי מנוסי, בן ה״,60
ושאלתי אותו מה דעתו על העניין.
כפרי־אמנים בכל מקום בעולם נכשלו מבחינת עידוד היצירה.
אפילו עין־הוד שלנו לא הגיע לגדולות.

• אני לא חושבת שמתכוונים לכפר־אמנים, אלא
יותר לבית־אבות לאמנים.
בניגוד למיקצועות אחרים, אמן איננו יוצא לפנסיה. הוא מתפקד
כל זמן שהוא יכול, או כל זמן שרוצים אותו. אם הוא יכול
להמשיך לתפקד, הוא לא צריך בית־אבות. ואם הוא לא יכול
לתפקד, מדוע הוא צריך כפר מיוחד? מה רע בבתי־אבות רגילים?

מיפלגות

שידור

אמנים

זה ויכוח עם מנהיג מפ״ם, ומן הדין שוויכוח כזה יתנהל קודם
כל בתוך מפ״ם. ואין למפ״ם ירחון עיוני.

בוועד-המנהל, ואתת — במליאה.
מכיוון שהחזירו את החוק המטופש, האידיוטי, בחזרה, אז״ .אין
טעם לקיים מליאה כ ה לישיבה הראשונה מגיעים 30 איש, לשניה
~ 25״ .מיכה ינון, ירר־הרשות הנוכחי, לא הצליח למס אף
ישיבה אחת של המליאה בחורשים האחרונים:

זה מבלי להזכיר את העובדה שאמנים הם אינדיווידואליסטים,
ויש להם נטייה לאכול זה את זה. אם אכן יוקם דבר כזה, הוא לא
יהיה בית־אכות, אלא בית־מריבה.

פשוט מאוד. פסילת מאמר, המתווכח באופן ענייני עם חזן,
פירושה בפועל חסימת האפשרות לוויכוח עימו, אלא אם אתה
עושה זאת במיסגרת של אלף מילים. זה דבר שהדעת אינה
סובלת.

• אני מבינה שגם פורמלית אתה מנוע מלכהן
קדנציה נוספת בוועד.

בדיוק כמו שצריך לדאוג לכל הזקנים. אני בכלל מתנגד
לתחושת העליונות הזאת, שהאמנים החדירו לעצמם. מגיע להם
בית־אכות כמו לכל אדם אחר, ולא חשוב מהו מיקצועו.

פורמלית, אוכל לכהן רק אם ישונה החוק. אם לא ייבחר
ועד־מנהל לפני הבחירות — אז יש סיכוי שאהיה בתמונה. אם מ
— אז אני מחוץ לתמונה בינתיים אני חי וקיים כמישנה־ליו״ר•
הרשות, וביריד ועדודהכספים של הרשות.

• טוב, אני מניחה שבכל זאת יש אמנים החושבים
אחרת. יש לד הרגשה שהכפר הזה יקום?

• ואי־אסשר היה לעשות את זה בעיתון אחר?
• ומה זאת אומרת?

• אתה מאמין שהסיבה העיקרית, או היחידה,
לאי־סירסום המאמר היתה אורכו?
אין זה משנה במה אני מאמין. מבחינתי, זוז לא בא בחשבון
שהמאמר לא יפורסם. הוא עוסק במהות עתידנו, ואני חושב שיש
לו מה לומר בעניין זה לחברים שלי, שאני צועד איתם ביחר כבר
50 שנה. המאמר פורסם בשבועון השבוע בקיסץ הארצי,
שתפוצתו אינה קטנה בהרבה מזו של על־הנוישסו. אני כבר יודע
מתגובות של קוראים שהכל משוכנעים שהמאמר נפסל מכיוון
(ענת סרנוסט׳)
שהתווכח עם חזי.

• זכור לי שנלחמת למען שינוי המיבנה של הגו־סיס
הקובעים ברשות-השידור. מדוע הרמת ידיים?
הרמתי ידיים? על מה? אין לי על מה להיאבק, אין לי איפה!
עשיתי למען רשות״השידור מעל ומעבר, הבראתי את מצבה
הכלכלי, והכל בהתנדבות! זה דק פגע בעסקים הפרטיים שלי.
(דפנה ברק<
עכשיו, שיחפשו להם פדייארים חדשים!

• ובכל זאת, מישהו חייב לדאוג לאמנים הזקנים.

את האמת? עם הרספקט שיש למטומטמים במימסד כלפי
האמנים, יכול להיות שיצליחו להשיג תקציבים. אם זה ייצא ממש
לפועל ויקום כפר — אני בספק גדול. דרך אגב, למה בכלל את
פונה אלי? אני הרי צעירצ׳יק בן !60

• אז אולי אתה מעוניין באיזו קיטנה לחומש־פסח.
(דניאלה
שמי)

תודה לך.

במירי\\ז
ה פ. ס
כולנו

מדויחי

לקלאת הפסח קונים בתשלומים ומקבלים הנחת מזומנים.עם די סקונט ^ 2ז^£הפסח הזה
כולנו מרויחים. כן, כשאתם עורכים את הקניות לפסח, שלמו בשיק די ס קוננ ^ 24ה ^
תהנו גם מהנחת מזומנים וחשבונכס יחוייב ב־ 10 תשלומים ...ויותר.
די םקוננ ^ ז ר ק בבנק דיסקונט.

׳( 2*7ן ח2
מר/כ

בנק !סקונט
חדשות בחברת שרוחי־הדרר

מיכה קראום ( )30 מונה כסמנכ״ל
לתפעול בחברת שגריר (מגור) .עד
למינויו לתפקיד הסמנכ׳־ל שימש קראום
כמנהל תפעול אתר־ בשגריר, חברת
שרותי־הדרן־ ועדולה בארץ, שהינה
בבעלות הסנה, דלק והפניקס.

שגריר רכשה לאחרונה עשר משאיות־גרר
חדישות, בנוסף ל־ 12 ניידות־השרות
שנרכשו במהלך . 1987 ובסך הכל מונה
צי־השרות של שגריר 56 רכבי־שרות —
33 גוררים ו־ 23 ניידות־שרות.

משקפיים בסכום סמל•
הסדר ל שיחת חדש ובלעדי, לפיו
יסופקו, החל מהחודש, משקפי־ראיה
אופטיים לחברי קופת ח לי ם מאוחדת,
הושג בין הנהלת היזפה לבין אורית, רשת הם שחבריה
בע׳ם, אופטיקה אופטומטריסטים מוסמכים, מורשים על־ידי
משרד־הבריאות, בעלי מכונים ברחבי
הארץ.
הסדר בלעדי זה מאפשר לחברי קופת

חולים מאוחדת לבחור מסגרת מרשימת
דגמים מגוונת ועדשות במספרים
סטנדרטיים שאושרו על־ידי הקופה,
כשהעלות העיקרית על־חשבון הקופה ועל
החבר לשלם סכום סמלי בלבד.
הנהלת אורית הבטיחה גם הנחות
מיוחדות לסוגי מסגרות, עדשות ומוצרים
אחרים שאינם כלולים בהסדר זה.
מישפט סיפור
מקאבר״ ם
התובע התעלף
בבית־המישפט ונזכר
במיקרים קודמים דומים אנשי מגו־דויד־אדום העלו את
יצחק עזרא על האלונקה, ולקחו אותו
ממיסדרון בית־המישפט ישר לבית־החולים.
עזרא התעלף ממש ליד דלת־האולם
של השופטת הרסה בן־עיתו,
דקות ספורות אחרי שיצא מלישכתה.
עורך־דינו, זאב קובלר, חזר לאולם
והסביר לשופטת את אשר קרה.
״מיקרים כאלה מבהילים מאוד,״
אמרה השופטת, ונזכרה במיקרה נורא
יותר, כאשר עמד עד על דוכן־העדים
ונחקר חקירה נגדית ולפתע, באמצע
המילה, מת מדום־לב .״המתמחה אף
ניסה לעשות לו החייאה,״ סיפרה
השופטת.
גם עורך־הדץ קובלר נזכר בסיפור
דומה, שקרה לו בבית־המישפט ברמת־גן
.״הזמינו לעדות את הוריו של
מישהו, וכאשר האם עלתה על דוכן־
העדים, עוד לפני שהספיקו לשאול
אותה את השאלה הראשונה, היא נפלה
מתה.״
פשרה מעולפת. עורך־הדין
סיפר לשופטת כי לקוחו, שהתעלף,
רגיל לנהוג כך, וכי הוא התרגש מאוד
מהמישפט ומהצעת־הפשרה שעליה
עמד לחתום באותו בוקר. השופטת
חשבה לרגע והחליטה שמכיוון שלא
ברור לה אם התובע אמנם התעלף או
רק התחזה כמתעלף, יידחה המישפט
ליום אחר בלבד, ויימשך למחרת, אלא
אם תובא לבית־המישפט תעודה
רפואית חתומה כדין.
המתעלף, גבר בשנות ה־ 50 לחייו,
הוזעק באותו בוקר לבית־המישפט,
מכיוון שהשופטת סירבה לדחות את
הדיון בתיק, אלא אם כן ייחתם בבית־המישפט
הסכם־פשרה. עורר־הדין
קובלר טילפן לעזרא וביקש ממנו לבוא
לבית־המישפט. השופטת הכניסה את
הצדדים ללישכתה, והסבירה שיש שתי
אפשרויות — או לחתום בו במקום על
הסכם־פשרה בתביעה שהגיש עזרא
נגד חברת־הביטוח, או שהוא יעלה
לדוכן־העדים ויפתח בפרשת־התביעה.
כאשר יצאו הצדדים מלישכת השופטת
ועמדו להיכנס לאולם, אמר עזרא
לעורד־דינו שהוא מוכן לחתום על
הסכם־פשרה ונפל מתעלף על הארץ.
למרות סטירות־לחי וכוס־מים ששפכו
עליו הסובבים, לא התאושש
המתעלף, ונשאר שוכב על ריצפת
מיסדרון בית־המישפט, כאשר רגליו
שעונות על ספסל וראשו מונח
בשלולית־מים על המרצפות.

דרכי חיים
התוכי ומשח!
הסב!
שגי האחים רבו
1ושרפו סכינים
| בנדל שיחדור התוכי
אילנה אלדן ₪
היה זה סיכסוך של מה בכך,״ אמר
הסניגור, עורך־הדיו דויד חושן, לשופט
אריה אבן־ארי.
בסיכסוך זה גרם האח האחד, הנאשם
בבית־המישפט, לדקירה בחזהו של
אחיו, צבי יונה.
״על מה בכל זאת היה הסיכסוך?״
שאל השופט בסקרנות, ונענה :״הסיב־סוך
היה בגלל שיחרורו של תוכי.״
התובעת שרה רדין ביקשה מבית־המישפט
לעצור את הנאשם עד תום

ההליכים, והסבירה שהוא אדם אלים,
ושיש לו הרשעות קודמות רבות על
תקיפות, איומים ותקיפת־שוטר. אבל
הסניגור ניסה להסביר לבית־המישפט
את הרקע המיוחד של הדקירה
הנוכחית.
״הפצוע אמר במישטרה כי נדקר
בגב, אבל מתברר שנדקר בעצם בחזהו.
זה אומר שהוא נדקר בסכין שהחזיק
בידיו תוך כדי הקטטה,״ אמר הסניגור.
הוא הסביר שלפצוע היתה גישה ישירה
לסכינים, מכיוון שהוא במיקצועו
משחידסכינים.
ואז דקר אותי. השופט התעניין
אצל הנאשם מדוע שיחרר את התוכי,
והנאשם אמה ״כבודו, זה בעצם תוכי
שלי. הוא חי כל הזמן לבדו בכלוב,
ובאחד הימים ראיתי בחצר, על העץ׳
תוכי זר. בתמימותי חשבתי שאם אפתח
את הכלוב, התוכי הזר ייכנס ויארח
לתוכי שלי לחברה. אז פתחתי את
הדלת. אבל מה שקרה היה שהתוכי
שלי ברח והצטרף לתוכי שעל העץ.״
הסניגור ביקש להכניס את האח
הפצוע לאולם, כדי שהשופט יתרשם
ממנו. צבי יונה, גבר נמוך־קומה, נכנס
לאולם והשופט שאל אותו כיצד הוא
מרגיש .״טוב, תודה,״ ענה הגבר .״אני
טיפלתי בתוכי,״ הסביר לשופט ״כעסתי
על אחי ששיחרר אותו, ואז הוא רקר
אותי.״
התובעת ביקשה מהאח שנפצע לספר
לבית״המישפט מה שאמר במישט־
התוכי אורח על העץ
רה בדבר שיחרורו של אחיו מצה״ל.
״הוא שוחרר מפני שהיו לו בעיות
נפשיות,״ אמר.
אז קם הנאשם על רגליו וביקש
לאמר מילה לבית־המישפט :״כבוד
בית־המישפט,״ פתח ,״אחי אמר שיש
לי בעיות נפשיות, אבל הוא לא מומחה
לנפש. הוא בסך־הכל משחיז־סכינים!
יש לי באמת הרשעות קודמות, אבל
כולן היו בגלל עניינים קטנוניים. וזה
היה בתקופה שהייתי מסוכסך עם
אשתי. בינתיים נפרדנו, ואין לי יותר
בעיות. כיום אני מתפקד היטב, יש לי
עסק משגשג ואני לא מסוכן לחברה.
אני מבקש לשחרר אותי בערבות.״
לרדת מהעץ. השופט שמע את
דברי הנאשם ופנה אל הסניגור :״האם
תוכל לעזור לתביעה לרדת מהעץ
הגבוה שעליו טיפסה, כאשר ביקשה
לעצור את הנאשם עד תום ההליכים?״
השופט ביקש לברר אם יש איזה בך
מישפחה שיוכל לקחת אליו את
הנאשם, כדי שיתגורר רחוק מהאח
הפצוע ולא תהיינה ביניהם קטטות
נוספות.
גיסו של הנאשם, המתגורר במושב
בניה, התנדב. הוא אמר שהוא מכיר
היטב את הנאשם, ובטוח שיוכל לעזור
לו לעבור את התקופה בביתו.
אז כתב השופט :״המיקרה אירע על
רקע שיחרורו של תוכי דהיינו, מעשה
שטות שהגיע לאלימות. אמנם עברו
של הנאשם אינו קל ...אך נראה כי
מרבית ההרשעות הן עתיקות.
״מכיוון שגיסו מוכן לקבלו לביתו,
אני מחליט לשחררו בערובה, בתנאי
שייבדק בבית־חולים פסיכיאטרי באשר
למצבו הנפשי.״
כך שוחרר הנאשם בעקבות התוכי.
העולם הז ה 2637

עוד־ ע 1ב 1ע

יום א־ -טיול ממונע

אני קמה בבוקר. חצי שעה יותר מוקדם מהרגיל, כי צריך לרחוץ את
המכונית. כבר אתמול אי־אפשר היה לראות כלום דרך הזכוכית. רוחצת,
קצת מסבנת, קצת שוטפת, נרטבת. מנסה להתניע. לא מתניע. נרטבו
הפלגים. פותחת את מיכסה־המנוע, מייבשת קצת את הפלגים. מנסה להתניע.
מתניע.
משאירה את המכונית לבד בכביש ועולה הביתה. מעירה את הילדים,
מכינה כריכים, מתעקשת שיתרחצו ויסתרקו. הם יוצאים מהבית. גם אני.
רוצה ללכת לעבודה. מה פתאום ללכת? כבר קודם, כשרחצתי את המכונית,
ראיתי שהיא חונה במקום לא כל־כך טוב וכל מכונית גדולה שתיכנס לרחוב
הקטן שלי תוריד לה כנף. לוקחת את המכונית לטיול־בוקר. חבל שאין לי
כלב במקום מכונית.
נוסעת 300 מטר ורואה בנק. נזכרת שאין לי גרוש בארנק. מנסה להיכנס
לנתיב השמאלי וחוטפת סידרת צעקות וקללות. עושה שלושה סיבובים
ובסוף חונה ב״אין חניה״ .רצה לבנק, אוכלת ציפורניים בתור. מקבלת כסף,
רצה חזרה לאוטו. אידיוט אחד סגר אותי. מחכה חמש דקות והאידיוט חוזר.
מקללת אותו ונוסעת משם.
עוד 100 מטר ואני נזכרת שאין לי סיגריות. חונה בדבל־פרקינג וצועקת
בקולי קולות :״מנשה! תן 2קופסאות״ .מנשה מגיע בריצה. אומרת תודה
וממשיכה הלאה.
עוד 500 מטר והגעתי לעבודה. ליד העבודה שלי ארבעה סיבובים זה
המינימום. הפעם גם זה לא עוזר. מתייאשת. מחנה על המידרכה(רק שתי
דקות אני אומרת לעצמי) שואטת במדרגות, לוקחת חומר מהתא שלי, עונה
לטלפון אחר ומתגלגלת במדרגות במהירות־שיא כדי שלא ישימו לי דו״ח.
אבל הם כבר שמו. שישרפו באש הגיהנום.
יורדת במהירות מהמידרכה ונתקעת על האקזוס. מנסה אחורה — לא
הולך. מנסה קדימה — לא הולך. נעזרת בבחור אחר, לא יותר חכם ממני,
אבל בסוף, מזיעה אד מאושרת, מצליחה להגיע לכביש.
בדרף הביתה אני מחליטה שליד הבית אין סיכוי למקום־חנייה בשעה
הואת ונוסעת לשוק. שם אין בעיות־חנייה בדרר־כלל. מגיעה. מוצאת מקום
והולכת לסיבוב בין הירקות. חוזרת אחרי חצי שעה. יש אוטו, אבל פנס אחד
שבור וחתיכת־פח קצת התעקמה. רוצה לבכות, אבל נזכרת שהבריאות זה
הכי חשוב ולא בוכה.

יו בבוקר
מקולל

נוסעת הביתה. אין מקום ליד הבית. אי אפשר לחפש מקום־חנייה מאוד
רחוק, כי הסלים כבדים. ניצחון התקווה על הניסיון מעמיד אותי שוב על
המידרכה (רק לשתי דקות, עד שאעלה את הסלים).
בבית אני מספרת לשותפי בחשבונות על עניין הדו״ח והפנס והפח
שהתקמט. הוא מוכרח לראות את זה במו עיניו. יורדים למטה. בדרף הוא
אומר לי שאם גררו את האוטו הוא יהרוג אותי. לא גררו את האוטו. רק
סינדלו אותו.
אני לא מבינה למה הוא מתעצבן כל־כך. העיקר שהילדים בריאים. לא?

זה לא דיסקעט?

אז מה המיספר שלך?
לא עניינך.
חוצפנית(טריקה).

בין 9ל־9.40
טרר טרר...
הלו!
בנק דיסקזנט?

טרר טרר...
הלו!
דיסקתטד

איזה מספר זה?
זה לא בנק ד־סקונט!
סליחה.

סליחה.

טרר טרר...
הלו!
דיסקונט?

טרר טרר...
הלו!
אני צריכה אישור לצ׳ק.
מה השם?
חנה ויסברג(שם רומה).
על כמה הצ׳ק?
4200ש״ח.
יש לך אישור!
תודה. עם מי דיברתי?
עם דניאלה.
תודה.
על לא דבר.
טרר טרר... דיסקעטד שיחרב דיסקזנט, שימותו כל הפקידים שלו,
שיחנקו כל המנהלים, שיתפטר הוועד, ושיפלו כל
המניות שלכם!!!
תגידי את מטורפת?

יצאתי מהבית. הרחובות עדיין נטולי טלפונים.

אז מי זה?
בית פרטי!
סליחה.
טרר טרר...
הלו!
הלו, בנק דיסקונט?

למה את צועקת?
כי נמאס לי.
(טריקה).
טרר טרר...
הלו!
תני לי את מנשה.
אין כאן מנשה.

אכלתי את המעדן הבא בביתה של חברתי
הצימחונית. ביקשתי את המתכון עבורי ועבורכם.

תמרים ממולאים
החומרים — 1ק״ג תמרים לחים $ ,ק״ג
טחון מהצומח של טיבשל, מלח, פלפל, רבע כוס
ורמוט, רבע כוס קוניאק.

יום ג׳
רק עכשיו
נודע לי
המישפחה שלי הרוסה. בעלי בדיכאון. החברים
שלי הפסיקו לצאת מהבית. אמא שלי נעלבה,
אבא שלי מתבייש, השכנים שלי הפסיקו לשלם
לוועד־הבית. למה כל זה?
נבחרת־ישראל בכדורגל הפסידה באוסטרליה.
לי, באופן אישי, נודע על האירוע הטראגי רק
יומיים אחרי קיומו, וגם זה רק בגלל שחלק
ממדורי־הספורט מהווים חלק בלתי־נפרד מהעיתונים
עצמם. אז בלי לשים לב, תוך כדי דיפדוף
בעיתון הגעתי לקטע על ההפסד בכדורגל.
אחר־כך קראתי מדוע זה קרה. קראתי שהם
הפסידו כי השופט היה חרא, אנטישמי וקרימינל.
קראתי שהם הפסידו כי אוחנה לא השתתף.
קראתי גם שההתאחדות־לכדורגל אשמה. שניר
קלינגר התעייף מהר מדי. קראתי שהכושר הגופני
שלהם ירוד. קראתי שחיי־המין של השחקנים
אינם מספקים אותם. קראתי, כמובן, שהמאמן
היוגוסלבי לא סחורה.
ואני רוצה לשאול אתכם, בתור אשה בורה
שלא מבינה כלום בכדורגל — האם זה יכול
להיות שהנבחרת הפסידה כי היתה פחות טובה
מאלה ששיחקו נגדם? האם יכול להיות שהנבחרת
שלנו עוד לא מספיק טובה בשביל לשחק נגד
נבחרות של ארצות אחרות?
יכול להיות דבר כזה?

י 1ם ד
איסת־חיים
הלכה פארש
לפני שבועיים התקשרו אלי והזמינו אותי
להצטרף לאגורה מסויימת של ״אנשים שאיכפת
להם״ ,כדי לפעול למען איכות־חיים יותר טובה
בארצנו.
כדרכי בקודש הסברתי להם מדוע אני לא
מתאימה לעניין וניסיתי להתחמק, אבל כדרכי
בקודש לא הצלחתי לשכנע אותם ונאלצתי
להסכים. אמרו לי איפה בדיוק תתקיים הפגישה
הראשונה ובאיזה תאריך ובאיזו שעה. גם הזכירו
באוזני כמה שמות של אנשים טובים שגם הם,
כמוני, נתנו את הסכמתם לפעול ביחד למען
עתיד טוב יותר.
ביום המיועד בשלוש דקות לפני השעה שמונה
התייצבתי במקום־האירוע, מוכנה לתת ממירצי,
מאוני וממיטב כישרוני.
קיבלו אותי יפה מאוד. שאלו אם אני רוצה קפה
או תה ואמרו לי שעוד מעט יבואו שאר האנשים.
בשמונה בדיוק הגיע איש אחד דייקן. בשמונה
וחצי הגיע עוד אחד ולא הבין מדוע התנפלתי
עליו בצעקות. שאר האנשים לא הגיעו בכלל.
המארגן הסביר לי שככה זה עם העם שלי. או
שהוא מאחר או שהוא לא בא בכלל.
אז בשביל עם כזה אני צריכה להתאמץ? לעם
כזה אני אתן ממירצי, מאוני ומכישרוני? א־פייג!
שיסדרו להם איכות־חיים בעצמם.
שלום אגודה, שלום עמותה, שלום תיקווה. אני
בבית — כשתהיו עם רציני, תתקשרו!

יום ה׳
בעל, ילדים
בריאות ושימחה
מאז שנדבק בעלי בווירוס הבריאות הוא מביא
הביתה קופסות ובתוכן הפתעות משונות
שמבטיחות כמעט חיי־נצח — אם למישהו זה
חשוב.
כבר היו לנו בבית כמוסות של שמן־דגים,
אצות־ים מיובשות, שורשים שונים, שמרים, שמן
נר־הלילה ועשבים שונים.
היום הוא הביא הביתה קופסה שעליה כתוב
חליטת עשבים. ומתחת לכתובת צילום של כוסתה.
בתוך הקופסה עצמה יש משהו שנראה כמו
סחו(אוכל לכלבים).
לפי הצילום של כוס־התה הבנו שצריך לשים
קצת מהבזנז! לתוך כוס ולשפוך על זה מים. ככה
עשינו, בעלי שתה את הנוזל וכבר מהצהריים הוא
נורא בריא.
מרוב בריאות הוא גם קיבל מצב־רוח טוב
ועיניים חזקות ולכן יכול היה לקרוא לנו
(למישפחה המצומצמת) מה כתוב כאותיות
הקטנות על גבי הקופסה. ככה כתוב:
רכיבים — קמומיל- ,טימוס, מנטה, איזוב
איסלנדי, זרעי כמנון, ליקריץ, אניס, פרג, לחך,
דגנית, ציפורני־חתול, וורבסקי, מלווה, אכילאה,
פרחי־סמבוק, טליה, עלי־אוכמניות, מרווה, עלי־אקליפטוס.
כולנו
שמחנו מאור על הרכיבים המעניינים
שיש בקופסת־הבריאות, אבל בני בן ה־ 12 ממש
שאג משימתה. יש! הוא צעק. מצאתי! הסתבר
שהילד החליט ללמוד את רשימת־הרכיבים בעל־פה
ולהופיע עם הקטע במסיבת־הכיתה בשבוע
הבא. הוא אמר שההצלחה מובטחת. אז, זה לא
בריאות?

אופן ההכנה — מוציאים את הגלעינים
מתוך התמרים. מערבבים את הטחון מן הצומח עם
התבלינים. ממלאים את התמרים ומניחים אותם
בתבניודאפייה. יוצקים את הוורמוט והקוניאק
ואופים רבע שעה. גם טעים וגם עושה רושם של
הרבה עבודה. החברה שלי השביעה אותי לכתוב
שהמתכון שייך לפירסומים של חברת טבשל
והיא לא המציאה אותו בעצמה. אז הנה כתבתי.

יבת־נישואיז באיחנר שד שבוע * נערזת־זוהר
ואנשי־עסקים בפתיחה של הפאב־מיסעדה פריידייס

יובל כספיו

של ריקודים בסיומה של המסיבה.

1לי1י1י ן\1 1ך1ץ1

אשתו של הזמר שלמה
\ 11 1 1ו 1 1ארוג• רוקדת בחברתו של
בעלה. בתחילת הערב היה ארצי עייף אחרי יום״

צילומים ארוך לווידיאו־קליפ החדש שלו שצילם בגי1
כרמלי. הוא הסתגר, ורק אחרי שהמקום התרוקן הוא
עבר לרחבת־הריקודים ושם השתולל בחברת אשתו.

נאווה פינס *1x5

תואמים. היא סיפרה שהיא נהנית 1

ששי קשת

הזמר (מימין) היה האלגנטי שבין האורחים
ובשרחבת״הריקודים התרוקנה הוא תפס
בזרועו של בני כרמלי (משמאל) והשניים פתחו במחולות עליזים.

\ 1עלד מימין) והשחקן־בדרן אייל גפן(משמאל) הם חברים
^ | 111 טובים גם מחוץ למיסגרת העבודה. השניים היו
ח \ 71
עסוקים בענייני עבודה גם במהלך המסיבה ולא שמו לב לקורה מסביבם.

מסיבר

יום אחד

המיסעדן מאנפרד כץ פתח מקום
חדש בטיילת בשם פר״די. אך את הפתיחה
אירגנה יהודית נגר ביום החמישי.

רא שונה רנישואיז שניים

יונה אליאן

(מימין) השחקנית, ואשתו של
ששי קשת(במרכז) ,סיפרה על
נסיעתם הקרובה לחו״ל בענייני עבודה. הם הוזמנו

לסידרה של הופעות באירופה והתבדחו עם חברים
האם זה עיתוי טוב לנסיעה מבחינה אסטרולוגית.
מיכל הרצבי (משמאל) אירגנה את המסיבה.

זאת היתה אחת המסיבות המשעשעות
של השבוע. החתן כני כרמלי
נישא בשנית לחברתו לחיים ריבי.
כרמלי.,העוסק בהפקת וצילום וידיאו־קליפים,
ורעייתו הטרייה, המנהלת את
הבוטיק טזבל׳ה, נישאו בחוג־המיש־פחה,
שבוע קודם לכן, אך את המסיבה
לחברים החליטו לחגוג באיחור של
שבוע. במסיבה, במלון יסית, היו הרבה
מתנות והרבה שימחה.
בין המברכים בלט הזמר מתי
כספי, שמרבית הערב ישב באחת!
מכורסות־הישיבה וצפה במתרחש בעני ׳
יין׳ .אורית גפן, אשתו של השחקן |
אייל גפן, היתה הרוח החיה ברחבת־ ,
הריקודים וקיפצה במרץ עם המעצב!
יובל כספין. הפירסומאי רמי של |
מור הופיע בחברת אשתו היחצ״נית !
אירנה שלמור האקזוטית וטובה
חיסין הבוטיקאית התרוצצה כהרגלה1

בקורש ועשתה שמח.

אילן גולדהיוש?2

רים, עובד במשך היום במישרד ממשי

111ך 1ך 1ךןךך (מימין) חורצת לשין. חדד, שחזרה לנוף־הבי-
1 1 1 1 1 1 1 1 1לויים אחרי היעדרות בגלל עבודתה בבורסת־היהלומים,
פגשה בפתיחה באשת״החברה מיכל בקר(מ שמאל) ,ששברה

את ידה לפני שבועיים וזה הערב הראשון שהיא מופיעה כשידה אינה
מגובסת. מיכל הגיעה למסיבה עם מחשוף נדיב במיוחד, וטרחה להפגינו.
ביניהן עומד משועשע איש־הביטחון בשגרירות האמריקאית אילן יצחק.

:פרד כץ ומנהלת חלק מרשת־המיסעדות
תה חליפת״עור בפאריס וענדה תכשיטים
אוד מעבודתה במחיצתו של המיסעדן.

11קדם סדי

המקום מעוצב בסיגנון פאב אנגלי־גרמני
ומכיל פריטים שונים הלקוחים מעולם
הרכב. בכניסה ניצבת שילדה של מכונית

התמלילן, שהו״
1חרונה ספר־שי־מי
ובערבים נוהג

מאנפוד

בחליפת״ערב ופפיון, שמח לארח את הדוגמנית
אילנה שושן (לצידו) ,שאמורה לחזור ללוס־אנג׳לס
בזמן הקרוב כדי להתחיל בלימודיה, למרות רצונה להישאר.

לפקוד בתדירות גבוהה א ת המיסעדות וחברים שבבעלותו
של מאנפרד כץ. בפתיחה פגש במיסעדן שלמה סיסו
(משמאל) ,שהוא אחד מהבעלים של תל־אביב הקטנה.

והרבה אביזרים מקשטים את הקירות.
בפתיחה קשה היה להתרשם מיופיו של
המקום בגלל מאות האנשים שמילאו
את הפאב־מיסעדה עד אפס מקום.
ומי לא היה שם? החל בנערות־הזוהר
המקומיות וכלה באנשי־עסקים, ידידיו
של מאנפרד כץ. אחת מאלה היתה
נערת־הזוהר. לשעבר, שולי הנני,
שמעלליה מילאו טורי־רכילות, ומאז
נישואיה פרשה מחיי־החברה התל־אביבית
ומעדיפה חיי־משפחה שקטים.
שמחה הולצברג, אבי הפצועים,
היה אף הוא בין המברכים והופתע
לפגוש בכניסה שני חיילים שהיו
פצועים בעבר והיו בטיפולו. במיוחד
התרגש לפגוש את מלכת־היופי לשעבר
והדוגמנית אילנה שושן,
שאותה הגדיר כנשמה טובה וזכה.
סגן־אלוף קובי סמנסונוב הגיע
מחדרה, אך נאלץ להמתין בקור שבחוץ
בגלל חוסר מקום. אך הוא התאקלם
במהירות והכיר כמה חתיכות מקומיות.
עורן־־הדין צבי לידסקי, שמזמן לא
נראה באירועים, הופיע עם המיקטרת
הצמודה שלו.
אשת־החברה יונה לחוביץ, שהיא
יד־ימינו של׳מאנפרד כץ באירגון אירועים,
היתה שמחה כהרגלה, אך
העדיפה לשמור על פרופיל נמוך
ונראה שהיא מתגעגעת לשמש של
אילת.

יהודית נגר

אוהבת תמיד להפתיע. הפעם עשתה
קיבלה א ת פני הבאים כשהיא לבושה
ובכובע אנגליים מתחילת המאה. הצייר שאול נמרי עומד

כתב: ז הר אוהליאב, צי ל ם: אבי 1ד ד מן

77!/ 7777>/77

ע11111
מסת כשהיה בן ,30 נשא קריץ־הרדיו הפופולארי
ח כנר את דפנה, דיילת אל על בת .27 הזוג
נישא בחתונה דתית.
מסיבת־החתונה נערכה בווילה של מכרים
ברמת־השרון, והשתתפו בה כל אנשי הרדיו
והטלוויזיה. החתונה סוקרה, כמובן, בהרחבה. לא
בכל יום זוכים אזרחי־ישראל לשזף עיניהם בזוג
יפה־תואר כמו דן ודפנה כנר.
השניים הצהירו מעל גבי העיתונים על אהבתם
הרבה זה לזה, הצהרות שנוספו לתמונותיהם,
שנראו כלקוחות מסרט הוליוודי.
לימים התברר שהתמונה אינה כה ורודה כפי
שנראה כלפי־חוץ. שמועות עקשניות סיפרו על
אלימות ותלונות במישטרת־ירושלים.
דפנה סיפרה אז: זה נכון שלפני כמה שנים דן
היכה אותי, ואני הגשתי נגדו תלונה במישטרה.
אבל מאז עברו הרבה שנים, והוא אינו מכה אותי
עוד.
ואז הופיעו בעיתונים סיפורים על הרומאנים
שהיו לדן כנר עם כל מיני חתיכות, שאחת מהן,
מירי טל, סיפרה על מערכת־היחסים הסוטה,
לדבריה, שהיתה לה עם הקריין הפופולארי. היא
הגדירה אותו כסאדיסט מיני. כראייה הציגה את
התלונה שהגישה למישטרה באפריל . 1984
כל המרינה ריחמה על אשתו, דפנה, הנאלצת

דפנה ודן כנר
•חיו באושר עד קץ הימים
בירושלים. והגבר הזה, שהוא נשוי ואב לילדים,
לסבול את הבעל הרע והאכזר, וכמה שקשה לה
תמך בה רגשית ונפשית במשך תקופה ארוכה.
בחיים. ואם לא די לה במכות, היא גם סובלת מכל
אבל מכיוון שהוא בן למישפחה שורשית, ממוצא
סיפורי המחזרות והמאהבות של בעלה.
מיזרחי, הוא לא עזב את הבית והרומאן ביניהם
אבל מה, את האמת לא ידע איש. מדוע האשה
הסתיים לפני ארבעה חודשים.
הנבגדת לא עזבה את הביתי אשה רגילה היתה
אז עכשיו בני־הזוג הם במצב של תיקו, ונראה
בורחת מבית שכזה.
שהאהבה בין דפנה לדן התעוררה מחדש. מעתה
מסתבר שדפנה כנר ניהלה רומאן סוער ביותר
והלאה הם יחיו באושר, עד קץ הימים.
עם בן של אחת המישפחות היותר ידועות

חליט, רא חריט 1,בעידוס שם ידוע

נישואין, אבל אחות השם גילה לוי לבטח מזכיר לכם את המליונר
היהודי־גרמני יוסל׳ה בוכמן, שהיה בן־זוגה
לחיים במשך שנים רבות, וזה לבטח מתקשר גם
עם אפי ארזי, הבעלים של חברת המחשבים
סאיטקס. וזה בוודאי מזכיר לכם את כל הסיפורים
שסיפרתי לכם על הרומאן בין השניים, ועל
הנסיעה שלהם ליוון בחברת אחיו ואמו של ארזי,
וגם סיפרתי לכם שהם עומדים להינשא.
זה היה נכון, אבל במיקרה הזה מר סאיטקס
מתחתן עם מישהי אחרת.
זהו סיפור מדהים. לפני הרבה מאוד שנים
כשאפי ארזי למד בארצות״הברית, הוא הכיר
בחורה יהודיה מרשימה וחכמה בשם קרוליין
קליץ. הם התיידדו, אך דרכיהם נפרדו. קליין
החכמה והנאה סיימה את לימודי הרפואה
והתמחתה בניתוחים פלאסטיים, והיתה לאשה
הראשונה באמריקה שבמקביל ללימודי־הרפואה
קיבלה גם תואר דוקטור בפסיכולוגיה. ואילו אפי
ארזי חזר ארצה, ועשה חיל בעסקיו בתחום
המחשבים והקים את מיפעל סאיטקס.
לפני שגה הוא הוזמן לכנס מסיימי המחזור
באוניברסיטה שבה למר, ופגש שם את הדוקטור
קליין. השניים החליפו חוויות ומיספרי־טלפון, אך
מאחר וארזי היה בעיצומו של הרומאן עם הגברת
לוי, הוא לא הזדרז להתקשר עם ידידתו משכבר־הימים.
אך הנה, לפני חודש וחצי הסתיים הרומאן
עם גילה. הוא החליט לחרש את הקשר עם ידידתו
האמריקאית, ויצא לאמריקה למסע המשלב
עסקים ורומאנטיקה.
מה עלה בגורל עסקיו אני לא יודעת, אך מה
שנודע לי הוא שזוג־הידידים הפך זוג־אוהבים,
ושזוג־האוהבים הזה יהיה בל״ג בעומר לזוג נשוי
כדת וכדין.
כלתו־לעתיד של ארזי תגיע ארצה בחג־הפסח,
כדי להכיר את בני־מישפחתו.
מהסיפור הזה הסקתי דבר אחד: אם במיקרה יש
לכם עדיין תמונות־מחזור מתקופת בית־הספר או
האוניברסיטה, אל תזרקו אותן, כי החיים הם מלאי
הפתעות.

• דוגמנית ידועה שחיה בחו״ל הגיעה לביקור מולדת. פגשה כאן איש־בוהמה ידוע. עשו
קצת אהבה, אבל לא נזהרו. לפני שבוע(מתחרז עם ידוע) היא עברה הפלה במרפאה פרטית, לשימחת
כל הנוגעים בדבר, האם האב ורוח־הקודש.
• דוגמנית ידועה אחרת עברה לפני שבועיים ניתוח לשיפור החזה, בפעם השלישית. אחר־כך
את יו ם
בתחילת פברואר חגגה תמי בן־עמי ות יום ידידיה ) כולם מסתכלים בה בתימהון ואומרים.אוי איזה יופי!״ אז תדעו לכם שיופי גם כואב וגם עולה כסף.
כן, זה נכון שנשבעתי, במדור זה, לפני שבוהולדתה
במלון סונסטה באילת. כל דידיה
• תעשיין ידוע, נשוי ואב לילדים בוגרים, מנהל רומאן עם מזכירה צעירה. לפני חודשיים
עיים בלבד, שאני לא אכתוב עוד מילה אחת על
ואוהביה הגיעו במיוחד לאילת ושמחו איתה.ז. ליד 1
קובי זר < ,נולדה להם בת. הבת עדיין אינה ידועה, אבל בעזרת הכסף של אבא שלה, היא תהיה!
מישפחת דיין, גם אם יענו אותי וישרפו אותי
תמי עמד חברה מזה שנתיים, הדוקטור ר
באש הגיהינום. אבל אתם יודעים כמה פעמים
והחזיק לה את היד.
נשבעתי להפסיק לעשן ולעשות דיאטה? אז אין
אבל תמי, בהדרכת חברותיה, פשוט הסתובבה בין
שבועיים אחרי זה היה לקובי יום־הולדת. תמי
לי אופי — צריך להרוג אותי בגלל זה?
כל קוראות־הקפה, קוראות בכף־היד, המסתכלות
ערכה לו מסיבה גדולה, וגם במסיבה הזאת הם
הפעם זו קרולייז לנגפורד, שבחודשים
בקפה ושאר מכשפות. הבעייה היא שכל המכשעמדו
צמודים ומאוהבים. אבל החברות של תמי,
האחרונים ניהלה רומאן חשאי עם גילי רום,
פות לא תיאמו ביניהן, ולכן כל אחת אמרה לתמי
שהן חסרות־סבלנות, התחילו להגיד לה :״נו ...מה
בעל מכון־ספורט, בעל שרירים ובעל של אשה
משהו אחר, ומזה היא התבלבלה לגמרי וחטפה
יהיה מתי הוא יחליט סוף־סוף תגידי לו
חוקית. אבל החשאיות נמאסה על קרוליין, והיא
שנמאס לך לחכות תמי הקשיבה והקשיבה,
מצב־רוח שחור.
המשיכה לחפש, בעיניה הגדולות מישהו פנוי,
וכנראה השתכנעה שצריך לפעול.
כדי להוציא אותה ממצב־הרוח, הכריח אותה
ידידה, איש־עסקים מפאריס, לבוא לשבועיים של
אחרי מסיבת יום־ההולדת היא לקחה את קובי
כיף בעיר־האורות. ביום החמישי היא עולה
לשיחה ואמרה לו את האמת: שהיא אוהבת אותו
בעיר קיפטאון אשר בדרום־אפריקה חי לו
למטוס, בחברת חברתה, מדאם בוני, רעייתו של
ורוצה להיות איתו, אבל יחד עם זה היא מרגישה
מיליונר יהודי בשם הרי גדין. למיסטר גרץ יש
שגריר חוף־השנהב בישראל.
שהגיע הזמן להתחתן ולעשות אי־אלה ילדים
זיכיון לשליית פנינים באיזה ים בנאמיביה.
מה אגיד לכם, יש לי ממש בעייה. מצד אחד
קטנים.
מה שצריך לעשות שם זה לקחת איזה 20
אני מתה שקובי יתקשר איתה בפאריס ויגיד לה
זר, הסובל כנראה מקשיים בהחלטה, אמר
חברה, לשים עליהם מכשירי־צלילה ולשלוח
״בואי מייד, אנחנו מתחתנים!״ אבל מצד שני אני
שהוא יחשוב על זה. אבל הפעם תמי היתה קשוחה
אותם למים, כדי לחפש. אז נכון ששחורים לא
משתגעת שהיא תמצא שם איזה גבר מטרף
ואמרה לו שעד שהוא יגמור לחשוב, שלא יתקשר
חסרים בדרום־אפריקה, אבל האדון גרין אינו \
ותתאהב בו, ותלמד לקח את הדוקטור חסר־אליה.
לוקח
שחורים. למה? כי הוא ציוני. מה זאת אומרת
ההחלטה.
הם נפרדו. עברו שבועיים בלי טלפון אפילו.
ציוני? לא שהוא עולה ארצה ומקים האחזויות או
הורג אותי שאני לא יכולה להחליט במה אני
לא ממנו אליה, ולא ממנה אליו.
תעשייה בארץ. הציונות של מר גרין מתבטאת
אני לא יודעת מה עשה קובי בשבועיים הללו,
רוצה יותר.
בזה שהוא מעסיק רק ישראלים יוצאי־צבא.
השכר שהוא משלם להם הוא אמנם רק אלף
דולר לחודש, בתוספת מקום־מגורים וכלכלה,
אבל העבודה אורכת רק שעתיים ביום, מפני
שהיא קשה מאוד. אבל מי שמתעקש לעבוד קשה
מאוד־מאוד מקבל בונוס.
החברה הישראלים שהתקבלו לעבודה התחלקו
עיניים 1ד 1ל 1ת
לשתי קבוצות — קבוצה אחת שהחליטה שאלף
שאפשר לצאת איתו בפומבי. מצאה את גיא
דולר זה מספיק, והם רוצים לעשות חיים, וקבוצה
רפאלי 23 סטודנט למתמטיקה וגרמנית. כל
שניה שחשבה שמוטב לעבוד קשה ולהרוויח יותר.
הזמן הם ביחד, והצהרות״האהבה עפות כמו העטוכאן
עשה האדון גרץ טעות איומה. הוא
לפים בשמי תל־אביב.
החליט לאסוף את הבונוסים לקופה משותפת,
ולחלק אותם בין כל החברה הישראלים. הוא שמע
החליט אחד הקיבוצניקים השולים פנינים,
שבקיבוצים זה ככה, כל אחד נותן כמה שהוא
יכול, ומקבל כמה שהוא צריך.
שעבד קשה מאוד, שאם אינו מקבל בונוס, אז אולי
לפחות את בתו הצעירה של האדון גרץ הוא
שבוע ימים עבדו כמה חברה כמו חמורים,
יוכל לקבל. עשה כמה ניסיונות, אבל נדחה
ושאר החברה נחו ושתו קולה דרוכדאפריקאית.
בעקשנות. אמנם לעבודה שחורה הם עוד טובים,
בסוף השבוע בא האדון גרץ וחילק את התוספת
הישראלים האלו, אבל להתחתן עם הבת? שלא
בין כולם. מספרים לי שהמריבות שהלכו שם
יגזימו, בבקשה!
דומות למריבות בין שמאל לימין בארץ, או בין
יכול מאוד להיות שתוך זמן קצר יחזרו
תומכי האפרטהייד למתנגדיו.
השחורים לעבוד בשליית הפנינים אצל האדון
אבל האדון גרץ לא נכנע, ולא זרק את החברה
תמי בן־עמי וקובי זר
גרין. הציונות שלו גורמת לו רק צרות ועא אינו
הישראלים, כי הוא ציוני גדול.
כל מכשפה אמרה משהו אחר
איש צעיר ואין לו כוח.
אלא שהם הגדישו את הסיאה. לפני זמן־מה

חריט, לא חדט

אהבהטמבח

צישת, פנינים
ובת צעירה

עמוס וזו

הגוון נעלם

73/7* 1׳

אני בהיסטריה. הגרזן לא צילצל השבוע. לא
יכולה בלעדיו! התמכרתי: פה יהיה? ואם נקבל את
ההשערה המזעזעת שמא החליט לנתק קשר, האם
יש מישהו מביניכם המוכן למלא את מקומו?
מצירי, שיהיו כמה גרוגווב
מוצת אני בקריו! הטלפון שלי, כמו של ״רותי
כטלפון״.221017 ,

3 * 27
עוד לא כל־כן־ שמעו עליה, אבל אני מהמרת
על כך שעוד ישמעו. להתחיל קאריירה בתפקיד
ראשי בהצגה בהבינזה, זה בכל זאת משהו.
דפנה דקל תהיה חבובה החמודה בסאלח
שבתי. היא כמעט בת ,22״תימניה גזעית״ ויפה
מאשדוד. לא שמעתי אותה שרה, אבל אם שועל־זמרים
ותיק כמו שלמה צח החתים אותה על
חוזה לחמש שנים, אני מתארת לעצמי שיש לה
קול אדיר. ואם התיאטרון הלאומי לקח אותה
לתפקיד ראשי, אז היא בטח יודעת גם לשחק.
לא כדאי לרקום חלומות רומאנטיים עליה, כי
העלמה תפוסה חזק. זה שלוש שנים היא צמודה
ל א חו(ז ה השם, שפירושו כר־דשא, לא קיצור של
שום דבר) .הוא בן ,23 פסנתרן.
הסיפור שלהם התחיל בצורה רומאנטית, ממש
כמו בסרטים: הוא ניגן בפאב באשדוד, היא באה
לבלות. הוא הגיע לשיר מאוד רומאנטי, שירה
של אגני. של ג׳ון דנבר, היא שרה, הוא ליווה
אותה בהרמוניה, הם הסתכלו זה בעיני זה, וקרה
להם הדבר הנפלא הזה, שכולם חולמים עליו,
אהבה ממבט ראשון. או, במיקרה שלהם, אהבה
מהתו הראשון.
על חתונה הם לא מדברים. גרים יחד בכיף,
ושום דבר לא בוער. כרגע נראה לדפנה שאחו הוא
האיש־של־חייה, אבל לעולם אי״אפשר לדעת. אין
היא חושבת שהוא עלול להיעלב מה״אי־אפשר
לדעת״ הזה, כי גם הוא בוודאי חושב ככה.

קשו חם
עם הגור
יש גרושים המסתכלים לאחור בחיי־הנישואין
שלהם בזעם. יש בגעגועים. יש בחרטה. יש כל
מיני. אירית בן־צור, שהתגרשה לפני שלוש
שנים מדורי בן־זאב, אחרי שמונה שנים של
ביחד, מזה חמש שנות־נישואין, היא הכי מקורית.
״אני לא זוכרת עוד את הנישואין שלי ״,היא
אומרת ,״התבגרנו אחרת.״
הם נפגשו בסדנת־מישחק בצ 11 תא. הוא עשה
תרגיל־מישחק, וכולם היו מלאי־התפעלות. רק

הוא חותן
אותה לשלושה

דפנה

נפלתי. אביר־חלומות, נראה כמו נסיך, גבוה, יפה,
שרמנטי, ג׳נטלמן מושלם. חבל שהוא לא הסכים
שתמונתו תופיע בעיתון. צנוע כזה.
הוא צרפתי, החי כבר 15 שנה בארץ, גרוש
מישראלית ואב לילדים, ירושלמי, עוסק
במחשבים ובספורט. כיום בטניס, בעבר בקרטה.
לפני המון שנים הם רקדו ביחד בלהקת ריקודי־עם,
ואף הופיעו באולימפיה בפאריס. אירית
אומרת שהיא שונאת ריקודי־עם, והצטרפה
ללהקה רק למען הטיול. כבר אז נוצר ביניהם
קשר, אבל שום דבר לא התפתח. היא עוד היתה
ילדה.
לפני שנתיים הוא ממש התאמץ כדי למצוא
אותה, והצליח, בעזרת ידידה שלה. היא שמעה
ממנו שכל השנים האלה הוא חשב עליה. הסיפור
עם דורי כבר היה מאחוריה, ועכשיו היא כבר לא
היתה ילדה.
עיסוקה העיקרי בחיים, מלבד מישחק, הוא

אירית בן־צור
כל השנים הוא חשב רק עליה
היא מתחה ביקורת, אמרה שזה לא היה מי־יודע־מה.
באותו יום הוא התחיל איתה.
יש לה שיער בגוון אדום־נחושת, ותמיד
שואלים אותה איך ואיפה היא צבעה. אבל היא
לא, זה האוריגינל. יש לה גם עיניים ירוקות, גוף גמיש וחתיכי, וראש מעניין ומיוחד.
יש לה גם אהבה יפה וזה אי ב. מי זה איב?
משהו שלא רואים כל יום. ראיתי אותו, וכמעט

דהל

היא שרה והוא מש בפסנתר

הוראת־תנועה. לא סתם תנועה, התעמלות או
ריקוד אירובי. כמו שהיא מיוחדת, גם התנועה
שלה מיוחדת. טרחתי לקחת ממנה כמה פרטים,
מכיוון שזה עניין אותי, ואני חושבת שיש מה
ללמוד ממנה.
שימו־לב, להתרכז קצת, ולהקשיב :״אני
מתייחסת לגוף כאל דבר שלם. כל חלקי הגוף, או
רובם, צריכים לעבוד בכל תרגיל. הקשר בין

הם זיווג די מחר של שסם ישראלי, יליד באר־שבע,
ורקדנית־בלט בריטית, ממוצא אירי. שני
עולמות, אבל הם ביחד. שימי אילוזיני אומר
שהוא היה סתם שסם עד שהוא פגש אותה, והיא
נתנה מימד חדש לקסמים שלו.
לה קוראים ס נ די לי נ ץ׳ ,חתיכה בת ,22 שיער
בהיר, עיניים ירושת, נראית נהדר בביקיני. לפני
שנתיים הם הופיעו יתד בעכו, באיזה מופע. היא
היתה שם עם קבוצת בלס. אחד האמנים במופע
לחש לו שמישהי שמה עליו עין. שימי היה מעשי
— הוא הציע לה לעבוד ביחד, למרות שחשש
שרקדנית כמוה לא תתייחס ברצינות להופעה עם
קוסם, ה די ש אותה בחרבות, שם אותה על חוד
חרב, חותר אותה לשלושה חלקים ובסוף מעלה
אותה בלהבות־אש.
להפתעתו, היא הסכימה• כשאוהבים קוסם,
אוהבים, כנראה, גם את הקסמים שלו.

אף פעם אי־אפשר לדעת איפה אשמע סיפור.
הייתי באירוע צנוע בגיבעתיים. לא אמנים, לא
בוהמה, לא חשובים. סתם אנשים נחמדים מן
הישוב״ ואשה אחת סיפרה לי על הפנסיון שליד
הבית שלה.
וככה שמעתי ממנה
״בעבר היה זה בית־סלון, אבל עכשיו רק
משכירים שם חדרים לכמה שעות. פעם ניסיתי
להזמין שם חדר לליל ה עבור אורחים שלי,
ובעלת הפנסיון לא הסכימה. ללילה שלם זה לא
התאים לה.
״יש זוגות שבאים לשם בקביעות. אני כבר
מזהה אותם. הם לא עשירים. אלה בטח הולכים
למלונות בתל־אביב עם הרבה כוכביה המקום
הזה הרבה יותר זול. המכוניות החונות כחוץ הן
בדרר־כלל סובאח. פה ושם גם זולזז. לפעמים
מגיע זוג, יוצא מהמכונית״ והנהג נשאר בהמתנה
באוטו לשעה״שעתיים־שלוש.
״לפעמים אני רואה שמגיע זוג, והגבר מוציא
מהבגז׳ בקבוקי־יין, שיהיה שמת יש זוג שבאופן
קבוע יוצא מהמכונית ומתחיל לריב. היא צועקת:
נשבר לי! והוא עונה לה בצעקות. אחר־כך הם
מתפייסים ונכנסים פנימת״
את שם הפנסיון לא נעים לי לגלות, אבל למי
שזקוק, הוא נמצא לא הרחק מבריכודהשודיה
:בגיבעת־דמב״ם. כדאי להביא תעודת־זיהוי. בעלי
המקום מבקשים לראות. למה, אני לא יודעת.
התרגילים הוא רצוף, זורם. אין אצלי הוראה כמו:
טוב, עכשיו לקום!
״אני מושפעת מחתולים ומתולעים. החתול
מתנועע כאילו אין לו חוט־שידרה, תנועה מלאה,
גמישות ויופי, וגם התולעת כך. אני רוצה שגם
האדם ינוע בצורה כזאת, בהרבה הבעת רכות,
חושניות ויופי. כאשר מתנועעים נכון, נראים יפה
יותר. אדם צריך להיפתח לגופו, להיות בקשר חם
עם הגוף, להרגיש נוח עם גופו. חושניות קיימת
בכל אדם, צריך רק לפתח את זה. אני מאמינה
שכל אחד יכול להתבטא באמצעות גופו. אדם
המרגיש שהוא יפה, נעשה יפה באמת. מדובר
בהרגשה פנימית של יופי, לא כאשר אדם שם על
עצמו איזה בגד, או אחרי שעשה דיאטה״.

מנ די לינץ׳ ושימי אי לו זי ני
כשאוהבים קוסם. אזהבים נם את קסמי!
סנדי היא טיפוס הרפתשי, ובינתיים היא
נהנית להופיע עם שימי. אגב, היא לא סתם יפה,
יש לה גם תואה בתחרות יופי לבנות־נעורים
בלונדון, לפני כמה שנים, היא זכתה במקום
הראשון.

נ ע בזי תו ן

ציפי שחרור מרא״נת את יבי עם
צאת ספר שידי; ״הסורר״ במרץ[
רישומים מאת פינחס בהך נן

דיוקנו
של מורד
״כשהרחוב שותת דם, אל תבקשו ממני לכתוב
על אהבה״ .פאבלו נדודה.
זה יכול היה להיות המוטו לכל הספר שלפנינו
אלא שגם נדודה הקומוניסט וגם יבי כתבו־גם
כתבו על אהבה, בצירם של השירים האחרים.
ואיזה משורר, בעצם, לא כתב?
הלכתי לפגוש אותו, כמה פעמים, לאחר צאת
סיפרו האחרון, אבל שכחתי לשאול למיספרו
במניין ספריו. דומה שהוא עצמו חדל לספור.
אמרתי לו: אתה אולי המשורר היחיד בארץ
המתפרנס משיריו. האם היית מגדיר את עצמך
כמיקצוען?
יבי משיב: אני לא משורר מיקצועי. אני משורר
שחי מיצירתו. אולי התברכתי בכך שהעם הוא
שאימץ אותי ולא המימסד. הוא ולא המשוררים.
המימסד. המשוררים. בכל מישפט שלישי אתה
שומע את הזעם הזה הניתך על ראש מה שהוא
מכנה בשם ״המימסד״ .מיהו בעצם ״המימסר״
המפלצתי הזה? יבי היה אולי משיב: הכל, חוץ
מהידידים ו״העם״.
בתוך עמו הוא יושב. בתוך עמו ובין ידידיו.
בכסית אבל לא רק בכסית.
אני: כסית זה כבר לא מה שהיה פעם. סוגרים
מוקדם. איפה אתה מבלה כשכל המקומות
המוכרים לך, המקומות שבהם נהגת לשבת עם
חבריך, החיים והמתים, נסגרים וכל יושביהם
הולכים לבתיהם?
יבי: אני שותה את כמות הזעם בהתאם לרצוני
וכשאני מרגיש שרצוני מספק את השראתי, אני
מפסיק.
תשובה נפלאה, מתאימה למשורר. אחרי רגע
של שתיקה הוא מוסיף:
ישנם בתי־מרזח קטנים בדרום תל־אביב שבהם
אני יכול לשתות את הכוסית האחרונה ולהגיע
לדלת ביתי.
על הדלת הזאת התנינו מראש שלא נדבר.
יבי. כל התלתלים עדיין על הראש, אחד לא
חסר, אבל כבר הלבינו. חולצה פתוחה בחורף, חזה
שעיר, סיגריה ניצחית ביד בדרך אל הפה, עמידה
מתגרה משהו, קול רועם המחריד שוב ושוב את
יושבי בית־הקפה הבורגני שבו נפגשנו. מי לא
מכיר אותו? אולי המשורר המוכר ביותר בישראל!
כשהעורך ביקש שאלך לראיין אותו, קפצתי
על המציאה. רציתי לדעת עוד. הרבה יותר. דווקא
על האיש שאת שיריו אני קוראת מזה שנים.
שירים שהפכו לחלק מן הנוף שלנו כמו עץ
המודעות מול כסית שאליו מצמידים בחשכת
הלילה מודעות: עגלת־תינוק למכירה, עוזרת־בית
מציעה את שרותיה, מכירת־חיסול של שמאטס.
המימסד
העויין והכוסית. כסיח, סיפר לנו
יהודה גבאי לפני שבוע, היא המצאה של שלונסקי
שנענה לבקשתה של לובה ״הצועניה״ —
הבעלים שלפני חצקל — לקרוא לרך הנולר בשם
עברי. מסתבר כי מזית פירושה בעברית פנינה.
אבל אם יחשוב מישהו שנגזרה מכוסית — גם
בכך אין רע. כה אמר שלונסקי שאויביו כינו אותו
בשם לשונסקי ואחרים, מחסידי ביאליק: חוצפית
המתורנמן.

גזמת־חן מחייכת
״חיי,״ אומר יבי ,״משולים לחייו של אותו
פייטן, שגומת־החן שלו יודעת לחייך אל אלה
הדומים לו. האחרים רואים רק את הפן הזועף.
כשמשורר שותה, הוא שותה בתוך עולמו הבודד.
ובתוך העולם הזה הוא חש עצמו מוגן גם
כשהשימחה אינה שורה במעונו. בעיני אין דבר
אצילי יותר מהעובדה שגם העצב וגם השימחה
מלווים את הפייטן.״
יבי אומר ״פייטן״ ולא ״משורר״ .והוא באמת
פייטן, אני חושבת. התום, המילים הפיוטיות גם

בשיר שבחר לו דווקא את העיתון כבימתו, הקול
המבקש להישמע באוזני הרבים.
״כששרת לי שירי ברכט /המו בי תשוקותי /
כשהיית חמה — הפשירה האיבה.״ קצר, קולע,
קולח, אפילו מרגש. פיוט.
אבל מולי יושב ארם הרואה עצמו כמי
שהקדיש עצמו — כמו הנביאים בימי קדם —
לייעודו. אדם ששילם מחיר, מחיר לא מבוטל,
בעד השורות הזועקות לאחוות עמים, נגד הכיבוש
והדיכוי של עם אחד בידי עם אחר. וזאת, הרבה
לפני ששירי־מחאה או שירה פוליטית הפכו
לאופנתיים ושאפילו זמרי ישראל נזכרו לפתע
באיזו מדינה ובאיזו מציאות הם חיים.
והרבה ״משוררים״ לא נזכרו עד היום, אני
חושבת לעצמי.

יא -בא -יי
״יא־בא־יי״ ,נהג יונתן רטוש לקרוא לו, ויבי
היה בא ושותה כוסית. בשום דבר אחר לא הסכימו

גטע זר
יבי משמיע שוב את הדברים על כך שהוא
יושב בתוך עמו ואני קוטעת אותו, מבקשת
לשמוע דווקא על יבי האחר, זה שלא כל־כך נוח
לו בתוך עמו.
״נכון, בנסיבות הנוכחיות של חיינו, כשאנחנו
מתכחשים לזכויותיהם של עבדאללה ופאטמה
לחיות בחופש בארצם — אני באמת חש לעיתים
קרובות שאני נטע זר בארצי.״
איך אתה בעצם מוכר את ספריך?
— ״מאז ומתמיד הוצאתי את ספרי בעצמי
ומכרתי אותם במו ידי. אינני זקוק לא למו״לים
ולא למפיצים. אם אתה פונה להוצאה־לאור, אתה
צריך להיות מוכן לקבל את פסק־דינה, את
העריכה שלה, את הצנזורה שלה. ואני כל חיי
נלחם בצנזורה, כולל זו שעל השירה. אני הולך
עם ספרי ממקום למקום, לבתי־מישרדים, בתי־ספר,
בתי־ציבור אחרים, מבית לבית. תתפלאי,
זכיתי לתהודה בקרב קהל רחב שיודע להאיר
פנים אלי ויודע, לפעמים, גם לקלל. בררך־כלל
יש יותר אנשים שקונים את הספר ומעריכים
מאלה שמקללים.״
ספר לי על איזה מיקרה יוצא־רופן שקרה לך
בזמו״שיטוטי המכירה שלך.
— ״יום אחר ניגש אלי מאכס ברוד, טופח על
כתפי ואומר, :בוא רגע, יבי, בוא ונשתה כוס־קפה.׳
חשבתי בליבי, הנה אני עומד לזכות בקיתון של
צוננים או בעברית מדוברת: במיקלחת.

סנדר פן, יונתן רטוש ואורי צבי גרינברג. ככל
שהיו שונים זה מזה, היו דומים בכך שעד יומם
האחרון נשארו נאמנים לדרכם ולהשקפת עולמם.
לכן אוקיר אותם כל חיי. אהבתי את הייחוד
שלהם, את האינדיבידואליזם שלהם, את העיקשות
וההתמדה. במשך שנים חשו את שוט הנידוי
על בשרם, וכוחם עמד להם. האם הנידויים
והחרמות, ההשמצות והגינויים של הנמושות
פגעו כהוא־זה בכוחה של שירתם ובגדולתה?
ידעתי שאם אלך בדרכם, אצטרך לשלם מחיר
כבד, לפעמים כבד מנשוא. כי הארץ הזאת מעולם
לא פינקה את בניה, שהיו מחוץ למה שהיום
מכונה בשם קונסנסוס לאומי. אני׳ קורא לזה
חיבוק הדוב. ובכן, כמוהם השתדלתי גם אני
לברוח כל ימי מחיבוק הרוב.
ויחד עם זה אני מוכרח להגיד שהרבה כוח בא
לי גם מהחברים, אנשים כמו ...וכמו ...וכמו
שמוליק קראוס שהלחין משירי.״
כמי שבאה משדה השירה והספרות, אני יודעת
שאתה שייך לאותם יוצרים בורדים שהמימסד
הספרותי מעולם לא פרס להם פרסים ולא עטר
לראשם כתרים. ונראה שכזה יהיה המצב גם
בעתיד הנראה לעין. אם אינני טועה, מעולם גם
לא פנית לקבלת מילגה או ״קרן״ או סיוע ציבורי
אחר. האם אני צודקת?
— ״דייקת מאוד. ואני מרגיש מצויין כשאינני
עטור בשום פרסים ומילגות. הרי אין לך דבר
מביש יותר מאשר לזרוק אבן לבאר שממנה אתה
שותה. אם אקבל פרס כלשהו מן המדינה או מגוף
ציבורי כלשהו — איך אוכל לקיים את עצמאותי,
איך אוכל להמשיך בדרכי הביקורתית. לכתוב
שירי־מחאה נגד הגביר שמידו מקבלים מילגות
וכספים? — לא, תודה. את זה אני משאיר
לאחרים. בני בלי בושת. הרשי לי להיות מצורע
צודק על פי דרכי. פעם כתבתי, :טוב מצורע צודק
מאסתטיקן מכוער,.
״אני רוצה להישאר עם האמת העמוקה, הר־דופה
והמשפילה שלי. גזרתי על עצמי לחיות עם
עצמי ולחיות כך כפי שאת רואה אותי חי. וכך גם
אמשיך עד הסוף. רק כך אני תופס את מהותו של
החופש.
״חופש — אני הבן אליף אבוא /ונפש חיי
הנודרת /במרחבי המוכים /תבוא באהבה /אל
משכנות נרדפים.״
שאלה אחרונה: מה זה יבי?
—מה, לא ידעת?! יונה בן יהודה. אבל שום
קשר לאליעזר מלבד הלשון העברית...״
שלמה שבא מספר שמוצאו של יבי ממישפחה
בוכרית עשירה. המישפחה הגיעה לארץ־ישראל
בסוף המאה הקודמת והקימה בירושלים בית
מרשים שנקרא ״הארמון הבוכרי״.
דורו של יבי הוא עבדו הידוע, חברו של יצחק
שדה, אחת מאגדות המאבק היהודי לעצמאות.
יבי כותב עליו הרבה ומאוהב בו.

יבי(מ שמאל) וחבר (שלמה שבא)
שניים אלו — מוראי לא במצע האידיאולוגי, אף
כי גם יבי, כרטוש וכירידו עמוס קינן, היה בשעתו
חבר לח״י — אבל בדבר הזה לא היו ביניהם שום
הבדלים ושום חילוקי־דעות: באהבת הטיפה
המרה, בגאוות הבודדים ובעצם גם ׳באהבת
הריעות. ריעות של בתי־קפה ובתי־מרזח, לא של
בתי דירות.
כשיבי משמיע עתה באוזני את האני מאמין
שלו, קשה שלא לצטט את דבריו במרוייק, בלא
כל עריכה והשמטה. נרמה כי המונולוג אותו הוא
משמיע עכשיו נטוע ומשוקע בתוכו כה עמוק
במשך עשרות שנים עד שנוצק בתבנית קבועה
ומוכרת שאין להוסיף עליה ואין לגרוע ממנה.
הוא משמיע מילים כמו חצב אותם.מליבו:
״ההתרעה היא חלק בלתי־נפרד מהאישיות
שלי. לאורך כל השנים שבהן אני חי בתוך עמי,
אני נתקל בתופעות של אי־צדק ועוול שעימן
איני מסוגל להשלים. כשהאמנות אינה מצפונית,
אין לה הצדקה ואין לה ערך בעיני. לפני שנים,
כשהתרעתי נגד הכיבוש ובעד מתן זכות הגדרה
עצמית לעם הפלסטיני, לעגו לי וכינו אותי סוכן־
אש״ף. הייתי סוכן־אש״ף הראשון בתוך השירה
העברית. מה שהיה אז בגדר זעקת־יחיד, הפך היום
כמעט לנחלת הכלל. והאמת היא שזה מרתיע
אותי, כי אינני מאמין באופנות ואינני מאמין
בהצתה מאוחרת.
״כל חיי השתדלתי לקום מוקדם בבוקר. אני
פותח את החלון בחדרי ומוציא את הראש החוצה
אל הבוקר. זה מחזק אותי. זה נו תן׳ לי כוח
להמשיך. פעם כתבתי כי,מי שאינו יודע להוציא
את ראשו מהחלון ולהשאירו שעה בגשם — אל
נא יכתיר עצמו מורד או מרדן.׳ אלה אינן מילים
בלבד. זו תמצית כל מה שאני מאמין בו.״

״אבל ברוד אמר, :יבי, רק אל תתגאה יותר
מדי, אתה לא היחיד שמכר את ספריו במו ידיו.
שנים לפניך עשה זאת סופר ידוע מאוד היום,
ייארוסלאב האשק (מחבר החייל האמיץ שוו״לו,
שאותו המחיז ברוד בגרמנית ובכך סייע להקנות
לו פירסום־עולם) .גם האשק היה מוכר את
החוברות שבהן התפרסמו המשכי החייל״האמיץ
שלו מבית לבית, כדי שיהיה לו כסף לשתות
ולמחות.׳
״שמעתי את הדברים ועניתי לברור: אתה יודע
מה, מאכס, תרשה לי להזמין אותך לכוסית
! קוניאק, מפני שגילית לי שאני בחברה טובה...״
ידידיו מספרים על יבי שהוא מוכר ספרים רק
כל עוד מתחשק לו או עד שהגיע לסכום ה״יומי״
הדרוש לו. אז הוא חוזר לקפה ומוציא הכל
בשתיה. מובן שהוא מזמין את כל היושבים עימו
לשולחן. נפש נדיבה — צמאה לקוניאק ולידידות.
״אגרוף
לפרצופו /לא שלחתי, אחמד /
תיעבתי את אלה שעשו כן /אדמה שנטעה אותי
ואותך /עוד תקצור יבולה...״

שום הנידד וחימר! הדוב
דרך ארוכה עשתה שירתו של יבי עד שזכתה
לאותה מידה של הכרה שבה היא זוכה כיום.
תחילה נתקלה רק בבוז ובליגלוג. אחר באו
העלבונות וההשמצות. רק לאט־לאט חדרה ההכרה
כי תופעה ייחודית כאן, שירת עיתון שהיא עם
זאת פיוט נפש, מחאה פוליטית ושירה לירית
בקנה אחד.
אני: מניין לקחת את הכוחות שלא להיכנע, לא
לחדול?
— ״הזיקה שלי לשירה לוחמת באה מן
המיפגש עם שירתם של שלושה משוררים: אלכ
גרשו!
קניספל:

מאריאן מארינל
(מאיר ד״בנר)
1932־ 1952

גאון שנשכח
מעטים הכירוהו בחייו, וכמו להכעיס, הגילגול
הקפקאי שרדפו עד לפיצול אישיותו הוסיף להתל
בו גם לאחר מותו. שכן מעטים עוד יותר היו אלה
שירעו כי האמן פנ ח ס בורשטיין (— 1928
)1981 שאל למעשה ממאיר לייבנר את כינויו
מאריאן, ודווקא פנחס בורשטיין היה זה שקצר
מוניטין בינלאומיים תחת הפסבדונים מאריאן,
שעה שבעליו מאיר לייבנר או מאריאן מארינל
עצמו צלל במצולות השיכחה.
מסובך, לא כן?! אולי מוטב שנפתח בסדר
כרונולוגי. ובכן, בשנת 1949 התייצבתי לב־חינות־הכניסה
לאקדמיה הידועה בשם בצלאל
החדש בירושלים עיר קודשנו. רוב המועמדים
שזומנו אף הם לאותן בחינות־כניסה היו מגודלים
ומגושמים ,״חיות־הנגב״ ב״שינלים״ (מעילים)
צבאיים — סוסי־קרבות ותיקים אשר ביניהם כמו
הלכתי לאיבוד. נער כחוש וחיוור־פנים שזה עתה
מלאו לו 17 הולך להתחרות על ״הבכורה״?
נבוך חיפשתי לי מיפלט והינה בא לעזרתי נער
עם בלורית צפופה ומקורזלת בצבע הפחם, עיניים
יוקדות ותוהות, קרועות לרווחה — וחיוך מבוכה
על פניו.
במיבטא לטיני משהו, הציג את עצמו: מאיר

לייבנר, בן גילי. התברר שהגיע עם עליית הנוער
ממולדתו רומניה בשנת 1947 והוא חבר קיבוץ
עין־השופט.
כבר למחרת היצבנו כני־ציירים זה לציהו של
זה והחילונו ברישום הדומם שהיה אז מיבחן-
.הכניסה לבצלאל. מאריאן העדיף עט ספוגי
שכונה באותם ימים בשם פלומאסטר. את הדיו
הריחנית אשר לה נצרך היו מזליפים אל תוכו
פנימה בעזרת מזלף.
מאיר החל מעלה על הנייר מיתווים נטולי
מעצורים, עם קווי־מיתאר מסולסלים שהזכירו לי
הדי בארוק רחוקים ומוזרים. כל הימיון בין
רישומיו לבין ה״דומם״ שהונח לפנינו היה מיקרי
ביותר. אני, לעומת זאת, ממושמע וצייתני,
ציירתי דומם כנדרש, בתפישה אקדמית״קלאסית
השומרת על כל גינוני הפרופורציות וההתקצרות.
למרות ה״חברה״ מגודלי הפרא שהקרינו על
סביבותיהם ביטחון עצמי ואף יהירות לרוב, החלו
המורים־הבוחנים להיצמד דווקא אלינו ולגלות
עניין סביבנו. אפשר משום גילנו הצעיר שבלט
כאן במיוחד. תוך זמן לא־רב היינו לאטראקציה...

ברית־אחים
החלטנו שגורלנו נקשר זה בזה, וכרתנו
.ברית־אחים״ מחייבת. שנינו באנו מצפון הארץ,
שנינו. שמוצניקים״ (יוצאי הש 1ם ר הצעיר)
ושנינו — ה״צוציקים׳׳ שבחבורה. החלטנו שאם
נעבור את המיבחן בשלום ונתקבל לבית־הספר,
נשכור יחדיו חדר־מגורים ונפעל ביחד לקידום
רעיונותינו שאופיינו על ידי ה״וולט שמר׳ך(צער
העולם) הטיפוסי כל־כו׳להילכי״הרחז האוואנ־גאררי
של אותם ימים רחוקים.
ואמנם, זמן קצר לאחר אותו יום קיבלנו שנינו
הודעה כי נתקבלנו כתלמידים מן המניץ במחלקה
לגראפיקה ואמנות בבצלאל.
שכרנו חדר בבית הקונסוליה החבשית שברחוב
הנביאים, הנשקף הישר אל המינרלים הכיפות
והצריחים שמעבר לחומה.
אותה שנה ירד שלג בירושלים והכל היה
מכוסה בו. היה זה אתגר ראשון שהוצב בפנינו:
לצייר שלג בירושלים. פתחנו בריצה קדחתנית
ממקום למקום, מאתר לאתר, לצייר את הכל,
לצייר עוד ועוד.
למאיר החלה אוזלת ה״תחמושת״ :הכסף נגמר,
מעין־השופט לא הגיעה אף אגורה(אז עוד גרוש)
וגם אמז שגרה באזור הקריות שבמיפרץ־חיפה
התעלמה מקיומו. הסיוע שהגיע אלי מהורי
החיפאים לא הספיק, וסכנת פינוי מהחדר הנוח
והחם החלד, מרחפת עלינו.
ייתכן שהיה זה מחמת רגש תיסכול כלפי אם
שזנחה את בנה, אפשר שהיתה זו אהבה נכזבת
לבת עין־השופט שהודיעה לו בדיוק באותו זמן
שהיא מנתקת את יחסיה עימו, ואולי אווירת
הנכאים והערירות שבה חי היא שגרמה למאיר
שינסה למצוא מחסה בצילו של פסבדונים.
תחילה התייעץ איתי. בעיקר קסמו לו שמות
בעלי צליל לטיני/צרפתי. נדמה לי שבבחירת
השם פעלה גם משיכתו המיסתורית לים(מאריאן,
מלשון 6ז13ע ,1שפירוש. ים״ בלטינית) .לימים
נודע לי שלמרות מיעוט היכרותו את הים(בעיקר
על סיפונה של ספינת־המעפילים שהביאה אותו
ארצה) הגיש שוב ושוב בקשות להתקבל לעבודה
כימאי. כך נפל הפור על מאריאן, ומשום שלא
תאם את צלילי שם־מישפחתו הקודם. לייבנר״,
ואולי מעוד אי־אלה טעמים ותיסכולים, הפך את
הסיפא למארינל!

עמד קומקום־מים מהביל ומאריאן חלט תה
לשלושתנו.
פנחס הניח לקביים. רכון על משענת הכורסה
היחידה שניצבה במרכז החדר, החל בוחן בקפידה
ובדקדקנות את רישומיו הספונטאניים ומלאי
ההבעה של מאריאן מארינל.
שירבוטים תקיפים ותוקפניים על גבי נייר
איטלקי עשוי סמרטוטים שרכשנו אז במחיר
מוזל.
ה״פלומאסטר״ הספ 1גי הכתים את הנייר באופן
בלתי־יאמצעי, ואילו הנייר הגיב באופן נפלא
למגע העט.
היתה שם תחילתה של בש1רה קפקאית: דמויות,
ספק סרקאסטיות ספק מעונות, כולן אנטי־הרואיות
ושויקי1ת, דחלילים במדים, עגלות־קבו־רה
מצועצעות, מוקפות באנשים בעלי חזות מא•
קאברית. גולגולותיהם החשופות העלו בזיכרון
את.גיבוריו״ האבודים של ג׳ורג׳ גרוס.
עמודי־חשמל דמויי אנטנות אשר לימים ישחקו
תפקיד גורלי בחייו ובמותו של מאריאן,
איישו את חללי הקומפוזיציות — מיבנים תעשייתיים,
ספק קסרקטינים צבאיים ספק מחנות-
ריכוז. הכל טבול בכיתמיות עסיסית וכהה בצד
קווי מיתאר עצבניים רשומים נמרצות. במישפט
אחר: איורים קפקאיים לכל דבר, מרשימים
בעוצמתם.
פנחס בורשטיין גהר עליהם כדי לפענח את
החתימה שבתחתית הרישומים המונחים באי־סדר
מופגן בקצות החדר כמו לא היתה להם שום
תכלית.
לשאלתו לפשר השם מאריאן מארינל, השיב
האחרון שמוצאו הרומני ואהבתו לים הם שהכריעו
את הכף בבחירתו.

ש ד בזאריאן
בורשטיין התוודה כי רכש כרטיס־הפלגה
למארסיי לאותו שבוע, וזאת במטרה להגיע
לפאריס שבה הוא מתכוון לקבוע את מושבו.
למעשה היה זה ביקור־פרירה.
באותה הזדמנות העלה טענות בוטות ביותר
כנגד האפלייה הנהוגה לדבריו כלפי. יתומי
עליית־הנוער״ ,התנשאות הצברים על ה.גח־לייצים״
וכו׳ — לא היה ספק שהוא חש עצמו
דחוי, פגוע ומרומה. לבסוף יצא בהצהרה פאתטית
על כוונתו לנתק כל קשר עם ישראל והיהדות

ביקזר־פרידה
כך בא לעולם מאריאן מארינל והוא החל מציג
עצמו כמאריאן. ובשולי יצירותיו, שרובן ככולן
בוצעו על נייר(לא היה כסף לקנות בדים) ,חתם:
מאריאן מארינל, או סתם מאריאן.
הוא החל מדיח כלים במסעדת טאראבולוס
שבפינת רחוב יפו ושטראוס, ולצבור מעות לצורך
מימון רכישת חומרי ציור. מעט אוכל.גרד״ ,כפי
שנהג לומר, מפנכות המיסעדה, והמצב הלך
והחמיר.
במוצאי שבת אחד באותם שילהי דצמבר של
חורף נורא, כשבחוץ שורר קור אימים, התדפק על
דלת החדר פנח ס בורשטיין. בלוריתו הבהירה
בלאו הכי הלבינה מפתיתי־השלג שכיסו אותה
וגם מעילו השחור היה מכוסה שלג. מפיו המהביל
נעתקה קריאת עזרה צרורה הכינו לי תה.
אני קופא למוות!״
ידיו הגרמיות אחזו בחוזקה בקביו, כשמיכנס
אחד — השמאלי — מקופל לאחור ומדגיש את
חסרונה של רגלו שאבדה בשואה.
כל פלג גופו העליון נטה קדימה. אך לא היה
ביציבה זו כדי להמעיט מרושם קומתו. אדרבה,
היא גרמה לו שייראה גבוה וזקוף עוד יותר. על
גבי תנור־חימום מוארך ו״עתיק״ מתוצרת פרידמן

כך או כך, היתה זו הפעם האחרונה שבה ראינו
שנינו, מארינל ואני, את פנחס בורשטיין.

מדון פאסט
את החדר בבית הקונסוליה החבשית נאלצנו
לעזוב. לא נותרו עוד שום אמצעים כספיים לשכור
בהם חדר חדש. באותה עת גילינו את מלון
פאסט הנטוש, שניצב כגלעד בשטח־ההפקר
בגבול שבין הקווים הישראליים והירדניים, פרוץ
לכל עבר, מטווח דרך קבע בירי חיילי הנ־יגין ן
הערבי, שאותם ראינו מציצים מבינות לחרכי
היירי של החומה.
ריהוט הרוס, דלתות תלויות על בלימה, חורי
קליעים בקירות.
התמקמנו בחדר גדול״מידות יחסית באגפו
המערבי של המלון. יחסית לשאר חלקי הבניין,
נפגע אגף זה פחות מאש הפגזים הקטלנית. מובן
שלא היו בנמצא לא מים ולא חשמל. גיגית מים
שנזירות אדיבות מהמינזר הסמוך היו ממלאות
עבורנו מרי יום ביומו, שימשה לנו לשתייה
ולרחצה כאחת.
עששית־נפט ואותו תנור פרידמן עתיק, שתי
מיטות־ברזל ישנות הרבה יותר, גדושות בפיתוחי
ברזל ויקטוריאניים, וסורגי־ברזל מסוגננים
שנותרו על המירפסות — ,כל אלה השפיעו
השפעה עצומה על מאריאן. לאט־לאט החלו
מאכלסים את המירקמים האורנאמנטאליים־קי-
שוטיים ביצירותיו. ביד וירטואוז חסר־מעצורים,
בתנופה של אחוז־תזזית, הפך את רישומיו־שיר־בוטיו
לעתירי דימיון ופרועי תעתועים יותר
ויותר.
החדר נראה כבימה מלאה רקוויזיטים (אבזרי
תיאטרון) ,שהיוו ניגוד בולט וחריף לעזובה
הקודרת, לקירות הנקובים והמחוררים המכוסים
פיח ומזכירים בונקר. צריך היית להזכיר לעצמך
שזה היה בעבר הלא־רחוק אחד ממלונותיה המפוארים
ביותר של ירושלים המנדאטורית.
עתה לא נותר מכל ההדר והפאר שום זכר. או,
מוטב, זכר סוריאליסטי, מטורף בלבד.

עג מ ת קבורה
מאריאן הוסיף לצייר דמויות מזחת אימים׳ וכן
דיוקנאות עצמיים. אבל לרפרטואר הנושאים שלו
ניתווסף עכשיו מוטיב חדש, מפחיד עוד יותר:
עגלות־קבורה מסוגננות. פתאום החלו עגלות־הקבורה,
בהשראתו של סלון פאסט, מפתחות
פיתוחים עיטוריים עד שכמעט הגיעו לפיתחו של
מאנייריזם בנוסח האר־נובו או היוגנד־שטיל בשמו
הגרמני. הרישומים קלחו מתחת ידו הטנו
פראמנטאלית במהירות מטריפה ובקאליגראפיה
(כתב־יד) נמרצת. היו אלה רישומיו של מי שנוהג
בציפורן ובמיכחול כאילו היו שרביטו של מנצח
כל־יכול המנצח על תזמורת של רוחות״רפאים.
הדמויות ה״גרוסיות״ שהלמו יותר מכל את
שאיפותיהם של.מתקני־עולם״ בדמותם של שני
צעירים תלושים ממציאות, פינו מקום לאכסטאזה
קפקאית שאפפה את כל ההיבטים של תנאי־קיום
בלתי־נתפשים ובלתי־נסבלים. רישומה של זו
הלך וגבר. ניירות־עיתון, שתפסו מכבר את מקומם
של גיליונות נייר הציור האיטלקי, כוסו
בקווי־מיתאר חפוזים, כשאין עוד כל ספק שידו
של גאון אחוז־דיבוק ובלתי־מתפשר נותנת צורה
לעולם שבכאן.
לא במיקרה הסתמנה הבעת תדהמה על פניו
שלפינייה בורשטיין בביקורו האחרון, בעת שגחן
לבחון מקרוב את רישומיו של האמן הגאוני
הצעיר ממנו.

קץ מתקרב
בכללה .״בבואי לפאריס אטמיע את עברי היהודי,״
הכריז יוצא השואה בעל הרגל ׳האחת
והמיכנס המקופל, כשהוא מציע לנו לנהוג כמותו.
הארץ צרה מלהכיל מיספר רב כל־כך ש ל.ג אונים״
,היתה טענה נוספת שהעלה.
לפתע פנה למאריאן במבט חודר והיקשה:
״איכפת לך אם אשאל ממך את שימך?״
לא עוד פנוזט־פיצייה בורשטיין, כי אם
״מאריאן״ נוסף.
מאריאן — מאיר לייבנר לשעבר — השיב לו
בג׳סטה הנדיבה המוכרת, כשהוא מרים ידו
בתנועה אצילית ומהנהן בחיוב. ובעצם, מדוע
לאי! את הכל כבר לקחו ממנו. עכשיו ייקחו ממנו
גם את השם שהמציא לעצמו.
מעתה היה פנחס בורשטיין אף הוא למאריאן,
השם שבו יזכה תוך זמן לא רב למוניטין
בינלאומיים, כשהוא מייצג את צרפת בביינאלה
בינלאומית ובתערוכות רבות; השם שיימצא
רשום בדרכונה של הגוייה המוטלת מתה במלון
צ׳לס׳ בניו־יורק 30 שנה מאוחר יותר: יש אומרים
מהתקף־לב פתאומי ויש — מתערובת מוכרת של
סמים ואלכוהול, מעשה־התאבדות.

מאריאן מארינל עבר כשהוא נרדף דחף בלתי
ניתן לכיבוש. היום הייתי מסביר את פישרו בכך
שהוא חש בכל רמ״ח איבריו את קיצו הקרב ובא.
כך בוודאי עבד בשעתו גם וינסנט ואן־גוך.
כמי שממהר לתעד את יצירי דימיונו לפני
שהבעירה תכלה אותו מבפנים.
בסוף אותה שנה — אנחנו עדיין עומדים
בשנת — 1950 שנה שבמבט לאחור נתמשכה
כשנות־דור, גוייסתי לצבא.
משך שהותי בנח״ל כתפאורן להקת־הנח״ל,
יחד עם דני קרוון, בראשית הרכה של הלהקה,
ניצלתי כל חופשה מזדמנת לעלות לירושלים
ולפגוש במאריאן.
מצבו הלך ונתדרדר. הוא המשיך את תהליך
ה״גילגול״ הקפקאי שלו, אלא שהפך לעכבר
במקום למקק — עכבר שהחל מבקש מיקלט בכל
מקום מחבוא אפשרי, מ1צא לעצמו מיסתור בכוכי
חדרי מדרגות חשוכים ״,לן בעליות־גג עזובות,
במחסנים, בחורבות, ולעיתים במרתפים שבהם
היו מהססים לכלוא פושעים שפוטים.
באחת מפגישותי עימו, היה זה בסוף , 1953
סיפר לי כי קיבל מפיני(פנחס) שדה את סיפרו

מאריאן מארינל: קולאז׳ עם דיוקו עצמי
בתור ילד ואמן צעיר
של אוטו ויינינגר, מין(אופי. הספר השפיע עליו
ונראה שחילחל עד למעמקי הכרתו. אפשר שהוא
גם שחרץ את דינו.
בינתיים אושפז שוב ושוב במוסד לחולי־רוח
בטלביה. יצירותיו הפכו לנדירות יותר ויותר.

ג״ר־עטיפה לדגים
בביקורי בימים אלה בתערוכתו של מאריאן
מארינל בנלריה נורה שבירושלים־ ,סיפר
לי מוטקה בלום — חברנו־למחזור בבצלאל —
כי סוחרי־הדגים בשוק מחנה יהודה בירושלים היו
אורזים ברישומיו של מאריאן את מרכולתם.
אם תרצו — אין זו אגדה.
התערוכה הקטנה מאפשרת התוודעות ליצירתו
של מאריאן מארינל, אחד הגדולים והמקוריים
בציירי מדינת ישראל, ללא רצף כרונולוגי,
בלי סדר של מוקדם ומאוחר ומבלי שתינתן
לצופה האפשרות לפענח את נושאיו, את
ההקשר שלהם ואת התפתחותם.
וזה — לא באשמתה של הגלריה. את הרצף
הכרונולוגי כרתו סוחרי־הדגים של שוק מחנה־יהודה
בירושלים. הם ואותם ידידים אלמונים
שנעלמו מנופה של העיר ורישומי מאריאן על
כתליהם או בתיקיהם.
לכן מנסה רשימה זו להתרכז בעיקר בפרטים
הביוגראפיים, בניסיון לגשר על פני הפערים
שהתהוו עקב אובדנן או חסרונן של יצירות כה
רבות.
אני מנסה לאחות את החללים שבין העבודות
בעזרת מילים.

עם י ותמי
בדומה לסיפורם של עמי ותמי, פיזר גם
מאריאן את פירורי יצירותיו כדי להשאיר אחריו
עקבות.
אבל גורלן של אלה לא שפר עליהן מגורל
פתיתי הלחם שהשאירו אחריהם עמי ותמי. אלה
נאכלו, כזכור, בידי ציפורים רעבות וכך נמנע
מאת המחפשים ללכת בעיקבות הילדים האבודים.

נותר? נותרו מיספר ״פירורים״ המעידים
על גדולה, עוצמה ויכולת שאותה לא ניתן היה
לעצור.
ובכל זאת נעצרה.
בפעם האחרונה שבה נפגשתי עימו, מכונס
ב״שינל״ שהשחיר, כשהוא מטאטא בשולי מעילו
את סימטות ומידרכות ה״משולש״ הירושלמי
המפורסם — ,זקנו מגודל פרא, רעמתו השחורה
והמקורזלת דביקה, עיניו יוקדות עוד יותר באש
זרה, שפתיו סדוקות וריח רע עולה ממנו, הוא
חייך לעברי, רואה ולא רואה. במבט כבוי הפטיר:
״למה לך לדאוג? גם אוטו ויינינגר הסתלק
מהעולם בן 23 בלבד, אך לא לפני שמיצה את
עצמו.״
שבוע לאחר מכן, בשעת־חצות של ליל־זל-
עפות אחד, עלה מאריאן מארינל, טיפס ועלה על
עמוד־חשמל, אחד מני רבים ששימשו מודלים־
של־קבע בציוריו, עקד את עצמו אל כבלי המתח
הגבוה.
עם שחר מצאו אותו מפוחם למרגלות העמוד
על שפת המדרכה, והוא בן .*23
* סאריאן ם ארי 1ל, רישומים ועבודות אחרות,
רלריה ערה, ירושלים.

מנקד,.אקסודוס״ ,שגום דסעוה
כאשד הצטלם ליד ספינת־המגורוודם
הפלסטיני!ז:

ך,ראל, לבין רב־החובל ,״אייק״ אה־רונוביץ.
אקסודוס
היתה אונית־שעשועים,
שהכילה 120 תאים. אנשי המוסד
לעליה ב׳ קנו אותה בארצות־הברית.
שיפצו אותה באטלנטיק־סיטי, והיא
נסעה משם לצרפת. האנגלים ידעו
עליה, מפני שגייסו כספים למענה
במסיבה בבולטימור.
מאז ישבו הבריטים על זנבה: הם
ניסו למנוע ממנה אספקת־דלק. אנשי
העליה הכינו אותה בינתיים באיטליה,
לצורר הפלגה שתישא 4000 אנשים.
יוסי הראל היה אז בן .27 הוא שהה
באיטליה וטיפל שם בהברחת־נשק
שנשאר מהבריגדה .״כמויות של נשק״,
כפי שהוא נוהג לספר.
את הנשק היו מטמינים בגלגלים
של דחפורי־ענק.
מאחוריו כבר היו ארבע אוניות
שעליהן פיקר, ביניהן מסת ישראל,
שהביאה 4000 מעפילים.
שאול אביגור — איש המוסד —
קרא לו ושאל אותו :״יש אוניה בת
4000 אנשים. אני רוצה שתפקד עליה.
מתי תוכל?״
״עכשיו!״ לא איחרה להגיע
התשובה ההולמת כל־כד את בעליה.
בבוקר שבו הועלו הפליטים על
האוניה, בשעה , 11 הופיע מפציץ בריטי
וחג מעליה. מפקד נמל מרסיי לא
איפשר לאוניה להפליג. הראל ונציגי־הצוות
נפגשו עם המפקד הצרפתי
והתריעו שקיימת בעייה: האוכל מוגבל
בכמות, יש תרופות וציוד לכמה ימים
בלבד, ויש 4000 נוסעים.
אייק אהרונוביץ היה אז הקפטן,
ואילו עזריאל עינב היה האלחוטן.
הבריטים הפעילו לחצים כבדים על
הצרפתים. לצוות התברר, שאם לא
יפליגו בלילה, ייעצרו מייד בבוקר.
הראל נוהג לספר בהומור כיצד
הפעילו את המנועים והמדחף נתקע
בחבלים. נסעו קדימה, אחורה, עד
שהשתחרר.
אחר־כך עלו על שירטון.
כבר ביציאה מהנמל המתינו
לאקסודוס שתי משחתות בריטיות.

.ד ת תי:
יז&י

הראל!י
הוא יכול להתכחש לעוברה שישנם
פליטים פלסטיניים.
הראגה, הסביר לי, התחילה לנקר בו
לפני שלושה חודשים, כשהתחילו
המהומות בשטחים. להראל היה ברור
שיש צורר להידבר, להשיג פיתרון,
כרי שנכדו הקטן לא ישלם את מחיר
ההידרדרות במצב. לכן קם, ריבר והצטלם,
בניגוד מוחלט לאופיו. ספינת
אלים
לשוב ארצה. הוא ניבא שיוצמד
לספינה מיטען־חבלה, בדרך־הים.
בכל־זאת סייע בידי זהבי, הצטלם
על רקע הספינה והביע את דעתו —
צעד חריג שעורר, כצפוי, גלים.
הראל, מי שהיה מפקד ספינת־המע־פילים
אקסודוס, נתפס כמי שיש לו
זכות מיוחדת להתבטא על נושא זה.
כמה שבועות לאחר מכן הסביר לי
טואגדיה מהי טראגדיה יומיתז ״סוג-
יצירה יה הקיים רק ביוון,״
התפעל באוזני הראל /״הוא
מגו ס ס על התנגשותו של שתי
אמיתות, נחגג של קונפליקט
שבו אין בדק אבסולוטי. זוהי
בדיוק מהות הסיכסיד הערבי-
ישראלי -לא ניתן להתעלם
מהצדק של הפלסטינים וזבויו׳
תיתם. לא ניתן לשאוף לסטא*
טוס־־קוו, מפני שבמצב הזה אין
סטאטוס-קוו: קיימת התפת חות
מתמדת.״
את שאר התיזה ואת הבית-
רונות יפרט הראל, כאשר ירגיש
בי כלו כל הקיצים, והוא
יצטדן לקוס ולהתריע. אז יש תמש
בכל כובד מישקלו ה היסטורי,
המוסרי והסימלי ו-
יתראיין, ירצה א ת דיעותיו ל*
פדטי־פרטים וישתדל ליצור
תהודה מירבית.
כן אומר בצדק הראל הזורק
מדי כמת מישפטים :״אני הרי
לא פוליטיקאי״...

צלום אחד של יוסי הראל על
^ 1רקע ספינת־המגורשים השיב
אותו לכותרות, והעמיד אותו במרכז
של פולמוס ציבורי. הוא הותקף על
שתמך, כביכול, בספינה, וקיבל, כמובן,
הגנה מהצד שכנגד.
הראל נראה לי כאדם שהפך סמל

ד פנ הברק
בעל־כורחו. ואילו הוא, בסו־הכל,
התכוון להגיע הביתה בשלום...
״כל עניין ספינת־המגורשים,״ סיפר
לי ,״סולף!״
יוסי הראל הגיע לאתונה כמה
שבועות לפני שהפכה למוקד־התענ־יינות
עולמי, בגלל הספינה־שלא־שטה.
הוא הגיע לשם כתלמיד המנסה
לתהות על פשר הטראגדיה היוונית.
״שבועיים למדתי את אגממנון!״
קרן, והפליג בשבחיה של אנטיגתה :״יש
אנשים שחושבים שטראגריה זה סיפור

אחרי כמה שבועות תהת שרביטו
של פרופסור מיציקיס, התחילה ההתעניינות
בספינה. העיתונאי נתן זהבי
פגש באתונה את הראל, וביקש ממנו
להפעיל שם את קשריו ולעזור לו
לגלות את הספינה המיסתורית.
הראל היה מוכן להתערב על־כך
שהספינה לא תפליג. הוא יעץ לישר־

הראל במדריד

עם אשתו ג׳ולי וילדיו

.זה 1הדבר הכי נ חל שקיים
האהבהו שלא
הובן כהלכה. אין הוא משווה
בשום פנים ואופן בין ספינת־הפליטים,
שעליה פיקד, לבין ספינת־המגורשים,
שבין נוסעיה היו אמורים להיות אנשים
שהואשמו בביצוע פיגועים.

#אקסודוס

יוסי הראל אינו מודאג מהספינה
שלא יצאה לדרף, אלא מהספינות
שייצאו לדרך. להערכתו — והערכה
זאת מבוססת על מידע — עומד אש״ף
לשלוח ספינות מלאות וגדושות בפליטים,
נשים וילדים .״ואז מה נעשה?״
כמי שלחם למען קום המדינה, אין

^ ין מקום לאנאלוגיה ביז
1 ספינת־המגורשים לכץ אקסר
דוס!׳ שב ואמר יוסי הראל במהלר
שיחתנו.
אקסוחס נחרטה בזיכרון כסמל
בתולדות הישוב. אי־שם בנבכי הזיכרון
מתוייק הוויכוח הנוקב בין מפקדה, יוסי

המגורשים לא הטרידה אותו, אך הוא
מוטרד מאוד־מאוד מהספינות שאש״ף
מכין — ה״אקסודוס״ שבררו.

מדי פעם, במהלך המסע, נוספו אליהן
משחתות נוספות.
במים הבינלאומיים היה אסור להן
לתקוף. שני גדודי־פלמ״ח המתינו

לאוניה בארץ.
פתאום, ליד עזה, התחילו האנגלים
לתקוף. הראל היה מופתע. קודם־לכן
זה לא קרה: תחילה פתחו האנגלים
באש — שני אנשים נהרגו וכ־30
נפצעו. אחר־כך התקרבו שתי משחתות
ומחצו את חרטום האוניה.
״ההתנגדות היתה נוראית!״ הדגיש

תמיד הראל. הדגש הוא למען ההיסטוריה,
ובעיקבות הוויכוח ההיסטורי
שעורר אחר״כן־ אייק — אט היה צריך
להיכנע אם לאו. הראל מדגיש את
עוצמת ההתנגדות, את הנפגעים בצד
הבריטי.
על סיפון אקסודוס התנהלה
מילחמה לחיים ולמוות, ולא ויכוח
היסטורי. בבוקר, אחרי ההתקפה, עלה
הדוקטור כהן וסקר את הסיפון, ספוג
השמן והדם.
עד עצם היום הזה רועד קולו של
הראל כשהוא משחזר את מילותיו
היבשות של הדוקטור, שסקר את
הסיפון בקור רוח :״אין לי פלזמה. אם
לא אשיג פלזמה — זה עלול למות, וזה
עלול למות הוא הצביע על שיבעדד
שמונה פצועים. אז עצר הראל את
האוניה.
אייק עורר על כך ויכוח לאומי —
על הכניעה. על פי מערן־המושגים של
יוסי הראל, פשוט הסתיימה ההתנגדות,
ומכאן ואילך זאת היתה עלולה להיות
התאברות .״אני שלם עם עצמי,
שלפחות אף־אחר משיבעת־שמונת
הפצועים לא מתר
והיכן היה בשעות הקשות הקפטן
אייק אהרונוביץ, מי שעורר אחר־כך
את הוויכוח ההיסטורי? ״מישקלו היה
אז רבע עוף!״ מבטל הראל, בג׳נטל-
מניות, את העימות המתבקש. הוא מעל
לוויכוחים הקטנים, הפרסונליים.
לעומת זאת, הוא בתוך עוצמת הרגשות
שלא שככה אצלו מאז.
מדוע נהג שר־החוץ הבריטי ארנסט
מוין כפי שנהג בעניין אקסודוס? הרי
אקסודוס יכולה היתה להיוותר
אלמונית, כשאר חברותיה לים?
״שינאה מטורפת! אין הגיון בכר!
הוא לא היה מוכן לקבל את העובדה
שכמה פליטים מושתנים העזו להתנגד
לאימפריה הבריטית!״

• העסק־ביש

^ ש ה תפוצצה פרשת העסק^
ביש בסוף שנות ה־ ,50 שהה יוסי
הראל בארצות־הברית ושקד על
לימודי התואר השני. לפתע הוזעק על־ידי
משה דיין ארצה, והתבקש לקחת
לידיו את הפיקוד על יחידת־המיבצעים
של חיל־המודיעין, יחידה שפעלה, עלפי
רוב, מחוץ לארץ.
״שאלתי אז, :למה — למה לא
נתתם לי לסיים את המאסטר?׳״
בנימין ג׳יבלי, ראש אמ״ן בימי
העסק־ביש, נודע מטעמי צנזורה בשם
״הקצין הבכיר״ .אברי זיידנוורק־גלעד
זכה בתואר ״האדם השלישי״ .ואילו
יוסי הראל זכה בתואר־התארים:
״הגבר״.
מדוע? מפני שהלך לדויד בן־גוריון,
סיפר שנודע לו על זיופים במערכת
ודרש חקירה .״אילו היו שומעים אז
בקולי — לא היה צורך להתעסק
בשנות ה־ 60 עוד ועוד בפרשה!״ אמר
בהיגיון רב.
כיצד נקלע לפרשה? כמה חודשים
אחרי הפיצוץ הגדול, נפגש עימו
יהושפט הרכבי, מי שכיהן תחילה
כסגנו של ג׳יבלי ולאחר מכן כראש-
אמ״ן, וסיפר לו, נסער, שאירעו זיופים
במערכת. הרכבי התריע על שלושה
זיופים כביכול: תוספת של שורה
במיכתב על״ידי רליה, מזכירתו של
ג׳יבלי, שליחת שליח מיוחד לקבל את
פניו של אברי ופגישה בין אברי לבין
ג׳יבלי, שיכולה היתה להתפרש כניסיון
לתיאום־עמדות.
שעה ארוכה ניסה הראל, להסביר לי
שבחינוך שלו לא נכללו פקודות בכתב
או פרוטוקולים: פקודה היתה פקודה
והיה אמון, היתה אמינות. לכן כה
זועזע, וניגש אל בן־גוריון.
בתוקף איזה תפקיד? איזו דרגה?
״בתור יוסי! הדרגה שלי היא יוסי
הראל! ככזה התקבלתי תמיד בכל
מקום!״ הוא דרש למצות את החקירה
בעניין.
הוקמה ועדה של שלושה אנשים, וזו
ברקה. אולם החקירה לא מוצתה,
ובשנות ה־ 60 התפוצצה שוב הפרשה
והוקמה מיפלגת רפ״י.
״בתחילה,״ הודה רק אחרי חטטנות
מצירי ,״היה באמת מתח ביני לבין
ג׳יבלי. איך׳׳־זה נמוג? במשך הזמן.

כלכליים, אלא פשוט מפני ששתי
הנשים לא הסתדרו ביניהן, וגם שני
הבנים — דויד ומוטי — לא הסתדרו
ביניהם.
הראל הופתע, ובעצם הורה. הוא
סיפר לי באורח פרטי, לא רכילותי,
פרטים. בקיצור: בין שני הבנים, שהם
היורשים של העסק, אין כימיה מיוחדת,
ולכן לא ניסו שני ההורים להכריח
אותם לשתף פעולה ביניהם. גם שתי
הנשים לא קיימו ביניהן מערכת־יחסים
הדוקה. באחד הימים קם יוסי הראל
ומכר את חלקו בעסקים המשותפים —
חלק גדול לעינב, והשאר לאחרים.

• לימודים

הראל עם איצ׳ה ממבוש וברברה טאופר
״הופתעתי טזה שהתגיירה!״
בעצם, המתח לא היה אף־פעם מצירי.
הדרישה שלי לא היתה קשורה בכלל
בג׳יבלי. אני חושב שהוא אדם מוכשר,
חכם. הדרישה שלי היתה לחקור!״

• 1שי
ך* מה פעמים אהבת?״ שאל
* //אותי הראל, מייד עם תחילת
פגישתנו .״זהו הדבר הכי גדול שקיים
— האהבה! כן, זה קרה לי — היו לי
שלוש־ארבע אהבות...״
ליוסי הראל יצא מוניטין של חובב
נשים יפות. הוא לא התאמץ להסתיר
אהבה זאת .״אני אוהב נשים יפות. למה
זה כל־כך חשוב — יופי? זה הצורך
האסתטי שבנו. אם זה גם מרגיש,
נושם ...חשוב לי שאשה תהיה חכמה,
בעל אישיות משלה. היופי הוא רק
תכונה ראשונה: אם לא קיים שום־דבר
מעבר לכך, אני מאבד עניין. אני יכול
להביט פה, בבית־הקפה, באשה יפה,
להתקרב, וכשהיא פותחת את הפה —
לחשוב, :אוי, איזו פוסטמה!׳ אם אשה

אינה יפה היא יכולה להיות בעלת
תכונות כמו חום, היא יכולה
להאציל...״
הראל נשוי פעם שניה, והוא אב
לשלושה ילדים משני נישואיו. הוא
מתפעל מאשה שהיא גם חכמה וגם
יפה. למשל, ריכלו עליו ועל ברברה
טאופר, מי שהיתה נספחת־התרבות
בשגרירות האוסטרית בישראל. העזתי
ושאלתי .״ברברה ואני באמת בידידות.
הופתעתי מכך שהתגיירה. אבל אני
מכבד אמונות של אנשים.
״כיום היא נמצאת באוסטריה. היא
צריכה להגיע ארצה בקיץ.
״איך נולדו השמועות? אולי מפני
שפעם התראיינתי אודותיה, אולי מפני
שישבנו ליד אותו השולחן בכסיח.
ברור שהשמועות לא הוסיפו לבריאות

יום אחרי שהשתחרר מהצבא, עמד
יוסי הראל בכביש, עצר טרמפים ואוטובוסים
והגיע לירושלים, לפגישה עם
לוי אשכול.
כושר־הסתגלנות הזה, ותכונות נוספות,
הצעידו אותו בדרך למיליונים.
הוא הסביר לי שיותר מכל חשובה לו
העצמאות: החופש לבחור בעיסוקיו
ובתחום־התעניינותו בחיים. כדי להשיג
חופש זה עבורו ועבור ילדיו, היה צריך
להבטיח את עתידם הכלכלי. את

*ץ זה ארבע שנים יוסי הראל הוא
תלמיד.
במשך שעות סיפר לי שהוא מנסה
לבלוע כמה שיותר מידע, להקיף כמה
שיותר חומר, להעמיק כמה שיותר. הוא
הרגיש שהוא נשחק בעולם־העסקים,
איבד עניין, לא היו אתגרים.
הוא ביקש ללמוד. הוא לא רצה בעוד
תוארים, או בציונים, אלא בלימודים
אמיתיים, בפיתוח עולמו הרוחני.
הוא נסע לניו־יורק ותהה על פלאי
הארכיטקטורה. אדריכל לקח אותו
למועדון סגור של ארכיטקטים, שם
פגש באדריכל שהתפרסם בשל גישותיו
המהפכניות. תחילה הטיל על
הראל לחפור בסיפריות ולכתוב על
נושא ארכיטקטוני מסויים. אחרי שהר-
אל טרח ועמל, השיב אותו לסיפריות
לעבודה חוזרת, מבראשית. רק משדילג
הראל על המשוכה הזאת, נסע עימו
לאיטליה ולמד איתו מקרוב כמה
מפלאי הארכיטקטורה בעולם.
המושג ״למידה לשמה״ נשמע קטן
מדי לעומת ההנאה שקרנה ממנו

של אף־אחד...״

• עסקים
^אנשי־צבא,״ הסביר לי
הראל ,״קשה להשתחרר: להחזיר
את המכונית, את המפתחות...״

רומאן בן 4ששת

פול ניומן, כחול-העיציים, גילם את דמותו בסרט אקסודוס
הסצינות בסרט, אמר לי יוסי הראל השבוע, גאמגות למציאות ,״רק
החיבור ביניהם הוא אמריקאי אופייני.״״
במבט ראשון, רחוק יוסי הראל מדמותו של ניומן, נושא להזיותיה!
של נשים ברחבי־תבל. אולם כשהתחיל לפרוש את עולמו העשיר
במפוזר, בהבזקים, ופרש במקביל את ההיסטוריה של מדינת״ישראל,
הסטתי מלטי טהקמטים ומהחזות הקשישה והתחלתי להיסחף.
באמי לפנוש את יוסי הראל כעיקבות הופעתו על רקע ספינת*
המגורשים. הראל ספג התקפות והצהרות תמיכה, נקלע למרכזה של
סערה ציבורית, ודווקא בשלב זה נדם קולו.
באתי כדי לראיין אותו, והתפתח רומאן בן ארבע שעות: הראל נטל /
מידי את העט, ניטרל אותי מהנשק, וסחף אותי בסערת־רגשות. הוא
תיאר את מעורבותו במעמדים היסטוריים בתולדות-המדינה -
אקסודוס ,״העסק״ביש״ ״ספינת״המגורשים״ -בצורה מרגשת,
מרתקת, וגרר אותי עימו.
לאורך בל הפגישה השתעשע כעט, כאילו היתל בי. הוא דיבר על
רגשות כמו אהבה, יופי, חברות, ואז הסביר :״אני לא מאמין בשימוש
לשווא בתחמושת! מדוע קמתי והתבטאתי בפרשת ספינת־המגורשיסז
כי אני חרד למה שקורה במדיגה, למה שקורה בשטחים!
״ישראל לא תוכל להתקיים בלא יחסים עם סביבתה. הרי אילו היו
הערבים מקבלים את התנאים עם קום־המדינה -היו כאן שתי
מדינות! לולא היו נלחמים בגו -היו כאן שתי מדינות: ערבית
ויהודית!
״אני חייב לקום ולשאת את המסר הזה, כדי שרץ־רון(נכדו) לא
.אבל אני חייב שלדברים
יצטרך להילחם כמו דויד בני
יהיה אפקט ציבורי רחב. לכן איני יכול להרשות לעצמי לבזבז
תחמושת...״
הראל סיפר לי שהוא מתכונן לבטא את מסריו ומחשבותיו אלה
בצודה שאותה ביקש ממני שלא לפרט עדיין. אז יקום שוב, וישא את

דברו. אז יתראיין!
״כתבו נגדי ואמרו שאסור היה לי לקום בפרשת הספינה, מפני
שאני סמל!״ קבל.
״סמל״ ,״הגבר״ ,״פסיפס היסטורי״ -מרגש.

הראל כשלישו של הנשיא וייצמן
״הבריטים נהנו באקסוחס בשיואה מטורפת!־
הביטחון הזה סיפקו חמש אוניות,
שהובילו בשרותו דגים מים־סוף, עסקי־בשר
ועסקים מעסקים שונים.
במשך יותר מ־ 30 שנים, שיתף
פעולה עם עזריאל עינב. שותפות זאת
התפרקה לפני ארבע שנים, ועוררה גל
של השערות ושמועות. השניים נוהגים
זה בזה בקורקטיות, ואף בידידות, אולם
החברות ההדוקה חלפה־עברה לה
מעולם־העסקיס.
היו שריננו שהקרע חל על רקע
אידיאולוגי: הראל מתון יותר בדיעותיו
(״אני איש־המערך!״) ואילו עינב מיודד
גם עם אנשי המערך וגם עם אנשי
הליכוד, אם כי הוא מוגדר כאיש־המערך.
אחיו
של עזריאל, שמואל עינב,
התפרסם על רקע פרשת־הקרקעות.
היו שהפיצו שהראל תמיד סמך את
ידו על יוזמותיו של עינב, ולכן השותפות
האריכה שנים. היו שהפיצו אחרת.
חרף המאמצים של השניים לטעון
שהכל בסדר, קשה שלא לחוש במתיחות
שביניהם.
הצעתי להראל גירסה חדשה: יש
האומרים שהשותפות לא התפרקה על
רקע סיכסוכים אידיאולוגיים או

כשתיאר לי באריכות את חוויית־הלמידה.
כעת,
סיפר לי, הוא עומד לשוב
ליוון ולהמשיך במלאכת־הלמידה.
הוא היה מלא גאווה כשדיבר על
ילדיו :״אני מאושר מזה ששרון יכולה
לעסוק במה שמעניין אותה.״ אמר על
בתו, המפיקה כיום סרטים. שרון הראל
התפרסמה בראשונה כבת־זוגו של אבי
נשר. השניים היוו זוג־סינדרלות,
כשהעלו את סירטם הראשון הלהקה.
היו שהשמיצו וטענו שהראל השקיע
בהפקה מכספו.
אחרי ההצלחה הראשונה, התחילו
לבוא הכישלונות. הזוג נשר־הראל
התפרק. שרון נישאה, ומתעסקת כיום
בצד הכלכלי של גיוס־כספים.
אביה גאה על כך :״יש משהו כל־כך
יפה בקולנוע! בכל העולם, פרט למיד
רח, נהוג לתמוך בתיאטראות, כאמנים,
אבל לא בקולנוע. חוץ מזה, עשיית
סרט אורכת שנה־וחצי־שנתיים. כלומר, :
מדי שנתיים מתחיל עניין חדש! זה
מרתק, מלא עניין!״
הראל אינו מסתיר לרגע את אושרו
מכך שאיפשר, מבחינה כלכלית, לבתו
לנהל חיים מלאי־עניין.

,1שהתגרתה
הכוכבת ;1תדע1ה של 1
לשעבר עוגירתה נ בו בגיל 281ש״האושו

נ חו אש
נענ שו!
^ שבת שעברה, שבת חמימה
וקייצית אחרי שבוע גשום וחורפי,
החליטו דוקטור אבי גונן ורעייתו זמר
רת־האופרה רעיה זוסקינד־גונן לצאת
לטיול עם בתם הקטנה שרון. כשהיו
בפתח הבית צילצל פתאום הטלפון.
״עזוב, אל תרים, בוא נלך.״ האיצה
רעיה בבעלה, שהיה כבר בדרך לטלפון.

על הבימה ״,מספרת רעיה .״זה תפקיר
קשה, מסובך ומורכב, תפקיד־חיים
שעוברים עליו הרבה שנים״.
בדרך־כלל זה קורה רק בסיפורים.
במשך שבועות ארוכים עובדים שחקנים
על הצגה, ערב־הפרמיירה מגיע,
הכל מחכים בציפיה דרוכה להופעת
הכוכב הראשי, ואז, ברגע האחרון, הוא

רעיה כדוגמנית ()1977
ונם מורה בבית־ספר דתי
הוא הרים את השפופרת והעביר
אותה לרעיה. מן העבר השני היה אורי
עופר מנכ״ל האופרה הישראלית.
״רעיה, את חייבת לבוא בדחיפות
לירושלים. ננסי (גוסטאבסון) חולה
ואולי תצטרכי להחליף אותה.״
בירושלים עמדה להיערך הופעת־הבכורה
של האופרה לה־טרוויאטה
וננסי גוסטאבסון, הכוכבת הראשית,
לקתה במפתיע בהרעלת־קיבה. בחזרות
הראשונות מילאה רעיה את מקומה,
אולם כשהגיעה ננסי לארץ הודו לרעיה
והודיעו לה שאין בה עוד צורך .״בכלל
לא חלמתי שאעשה את לה־טחראטה

לוקה במחלה ואינו יכול להופיע.
במקומו עולה לבימה שחקן מתחיל
ואלמוני, קוצר מחיאות־כפיים והופך
לכוכב בן לילה.
לרעיה זוסקינר־גונן זה קרה במציאות
.״היא עשתה זאת בכבוד רב, ואף
התעלתה במערכה הרביעית ליכולת
אמנותית גבוהה ״.נכתב על הופעתה.
השבחים הרבים, המחמאות והביקורות
הטובות, מוכיחים מעבר לכל ספק — י
כוכב נולד.
כבר בחדר־המדרגות של ביתה אפשר
לדעת כי כאן גרה זמרת־אופרה.
צלילים גבוהים ונפלאים של שירה

במיקוח, היא דוגמנית
הוא רק בשירה!״

ממלאים את חדר־המדרגות. הצלילים
הללו מובילים לפתח דירתה. בעלת־הקול
מפתיעה במראה המנפץ את
הדימוי המקובל של זמרת־אופרה. בפתח
עומדת בחורה אדמונית, גבוהה,
רזה וחטובה.
״אנשים זרים תמיד מתפלאים. מה?
את זמרת־אופרה?״ היא אומרת .״הם
מדמיינים לעצמם אישה זקנה ושמנה.
זמרות״אופרה שמנות זה כבר פאסה.
לא באופנה יותר. פעם זה היה מקובל.
אז, הצר הקולי והסילסולים של הקול
היו חשובים יותר מהמראה החיצוני.
בשנים האחרונות הצד הוויזואלי והד־ראמתי
חשובים כמעט כמו השירה.
בגלל הטלוויזיה והווידיאו דברים השתנו.
״הקהל
כבר לא נאיבי, הוא לא
מאמין לזמרת שמנה שתשיר שהיא
חולת־שחפת. אומרים שלשמנים יש
יותר אוויר, אבל זה שטויות. עוצמת־הקול
של זמר־אופרה קשורה רק
בשרירים הנכונים שצריכים להיות
מפותחים. שומן אף מפריע.״
בעבור תפוה-אדמה
}*ץ לושה ימים אחרי שביצעה
\1/בהצלחה את תפקיד הכוכבת
הראשית, היא עדיין לא מעכלת. עדיין
לא נרגעת .״אחרי שאורי עופר ביקש
שאבוא לירושלים, התקשר בעלי
לבייבי־סיטר של הילדה. היא אמרה
שהיא לא יכולה לבוא, כי היא הולכת
לסרט. עשרה־שקלים שבעלי הציע לה
שיכנעו אותה לבוא בכל זאת. בשעה
חמש וחצי, הגיע אורי עם מונית ונסענו
לירושלים.
״במונית התחלתי להתאמן. עדיין
לא ידעתי מה קורה בדיוק. כשנכנסתי
לתיאטרון ירושלים. התחלתי לשמוע
ליחשושים מכל הכיוונים, :איפה רעיה,
רעיה כבר באה?׳ שאלתי את מנהלת־ההפקה
מה קורה והיא אמרה לי
שהשחקנית לא מרגישה טוב, .יכול
להיות שהיא תעשה מערכה אחת ואחר־כך
את תחליפי אותה. אולי תעשו את
התפקיד לסירוגין.׳ עריץ לא חלמתי
שאעשה את כל התפקיד.
״רק בשעה שבע ורבע, שעה ורבע
לפני שההצגה היתה אמורה להתחיל,
הגיעה הודעה סופית שננסי לא תגיע
וכי אני אעשה את כל התפקיד. קשה לי
לתאר איך הרגשתי באותם הרגעים.
ץ הלב שלי דפק מהר. אמרתי לעצמי:
1־,רעיה את חייבת לשלוט בעצמך.׳

״פיתאום מצאתי את עצמי במוסיקה ...נה״ת׳ מאושרתל.״
מאחורי הבימה לא ידעו מה לעשות
קודם. התחילו להלביש אותי במהירות.
מזל שננסי ואני לובשות כמעט אותה
מידה. זו היתה הפעם הראשונה
שמדדתי את הבגדים. הם היו כל־כך
כבדים, שקלו המון, יחד עם הפיאה
הכבדה הרגשתי שאני סוחבת על עצמי
טונות.
״הרגשתי כאילו אני עומדת להיכנס
לים סוער וקוצף. כולם הגיעו כדי
להרגיע אותי, אבל זה רק הלחיץ אותי
יותר. ואז פתאום שמעתי את אורי
עופר אומר על הבימה, :ננסי חולה
ורעיה זוסקינד־גונן תופיע במקומה.׳
לחשתי לעצמי,את חייבת להיות הכי
טובה׳ ועליתי לבימה״.
הקהל הרב לא הבחין באותות־ההת־רגשות
שעל פניה, אפילו את זמני
הכניסות והיציאות לבימה היא לא

ידעה, ובמהלך ההופעה לחשו לה
השחקנים מתי להיכנס ומתי לצאת.
בנוסף לכל הקשיים האובייקטיבים,
הרגישה רעיה באמצע האריה שנפרם
לה כפתור בשימלה הכבדה .״ניסיתי
להתעלם מכך והמשכתי לשיר כאילו
לא קרה כלום. במערכה הרביעית
הרגשתי שהפחד עבר וכבר הייתי ממש
בתוך הדמות.
״מחיאות־הכפיים בסוף היו בשבילי
הקלה עצומה. כולם שיבחו אותי על
אומץ־הלב. היו מי שלא האמינו שזו
הפעם הראשונה שאני עושה את
התפקיד הזה״.
רעיה בת 30 פלוס. כמה פלוס? ״אני
לא מגלה. לא שואלים אשה לגילה!״
היא ילידת ליטא שעלתה עם מישפח־תה
לארץ בגיל שש .״הבית תמיד היה
מוסיקאלי. אני זוכרת איך כל המיש־

פחה היתה יושבת ליד הפטיפון והיינו
שמים תקליטים כשעדיין כל תקליט
שקל טון. היינו שומעים בעיניים עצומות
ובהנאה אופרות רוסיות. אמא
מספרת שהיה לי קול יפה וכל השכנים
אהבו מאוד לשמוע אותי שרה. היא
מספרת שמאוד אהבתי תפוחי־אדמה
ותמיד הייתי מבקשת מהשכנים. הם היו
אומרים לי, :רעיצ׳קה, רק אם תשירי
לנו,׳ ואני, ילדה בת ארבע, הייתי
עומדת בפתח־הבית ושרה בשביל
לקבל תפוח־ארמה״.
היא גדלה בבאר־שבע, תמיד שרה
במסיבות בכיתה, אבל לא חשבה על
קאריירה מוסיקאלית .״ההורים לחצו
כל הזמן שאהיה מורה, אקדמאית,
משהו כזה ואני, שלא הייתי מרדנית,
בכלל לא חשבתי להתווכח איתם.
רציתי לעשות מה שהם אומרים לי״.
אחרי התיכון התגייסה לצבא, במהלך
השרות הצבאי למדה אנגלית באוניברסיטה
והשלימה תואר ראשון.
אחרי הצבא נישאה, השלימה תואר
שני באנגלית, והתחילה ללמד בבתי־ספר
.״הייתי מורה, אבל הרגשתי שזה
לא זה. לא אהבתי את ההוראה. זה לא
היה בשבילי להתעסק עם ילדים ושי־עורי־בית
ועונשים. עשיתי את זה
בחוסר־חשק.״ אחרי ארבע שנים התגרשה
מבעלה .״לא רציתי להסתבך איתו
במישפטים ארוכים, אז ויתרתי על כל
הרכוש המשותף ונשארתי בלי כלום.
היום אני מצטערת שוויתרתי על הכל״.

ביל התלמידים זו היתה אטרקציה,
מורה־דוגמנית. לימדתי באותה תקופה
גם בבית־ספר רתי. השמועה על עיסוקי
בלילות הגיעה להנהלה והם התלוננו
במשרד־החינוך. טענו שזו פריצות.
התלמידים דווקא אהבו את הרעיון. זה
נראה להם עולם רחוק וזר. הם שאלו
והתעניינה
״אהבתי את הדוגמנות כי תמיד
אהבתי בימה. זה היה כמו תיאטרון, רק
בלי טכסט. הסתובבתי בכל הארץ
בתצוגות עם תמי בן־עמי, קארין דונס־קי,
ביאטריס גייר, כל הכוכבות של אז.
אהבתי רק את העשיה שבדוגמנות, לא
את החברה. הדוגמניות דיברו רק על
בגדים וקרמים ולי הספיקו עשר דקות

שי כרס ₪
(המשך בעמוד )42

;;דוגמנות
היא פריצות״

רעיה במיטבח
״קאר״רה חשובה־לא פחות מהבית!״

^ עי ה היתה גרושה צעירה בלי
1פרוטה ביד ובעלת מיקצוע שלא
אהבה .״המשכתי להיות מורה בחוסר־חשק,
עד שיום אחד מצאתי בעיתון
מודעה על קורס דוגמניות של לאה
פלטשר. החלטתי ללכת ולנסות, כדי
לגוון את החיים.
״כשגמרתי את הקורס עוררה אותי
לאה להמשיך במיקצוע. היא אמרה
שיש לי כישרון להיות דוגמנית־מסלול.״
רעיה התחילה לדגמן על
המסלול וקצרה הצלחה רבה. את
מיקצוע ההוראה עדיין לא זנחה. בימים
היתה מלמדת ובלילות מדגמנת .״בש

הבעל אבי
״מומה לפרידה ממושכת...״

11ו*ובץ העובם רוג

לרות,

מאוזן . 1 :נכדו של הורדוס;
.5דור. ליד־עתלית; . 10 בה . 11
לא חם; . 13 אסקופה; . 14 הכניס
בברית־אברהמ .6מדימזלווה . 18
מורה; .20 עיר כהנינג .21 רך
בשנים; .22 קיינג .24 מחדשי
השנה; .25 אבייה .26 יתכה .28
קול; .30 יסוד מתכתה .31 ארה
.32 עוף אציל; .34 מפלגה באר׳ה
.35 בסדר; .38 ירק תבליה .39
תן; .41 לא תרבותה .42 כרך;
.43 מילת מגמוע 45 קימץ
בעמה .47 נהר באיט לי ה .48 קה
.50 מעוור עיני פקחים .51
מילת שלילה . 52 אמתחת; .54
כתובת; .57 יחידת זפה 41 והב;
.62 כלי הוראה 44 מתנה .65
חסך; .66 גוף שלישה 47 זמה
.69 אליל; .70 רוגע .72 :בית
התרנגול; .74 רעה .75 דחה לא
רצה; .77 מקל מחורה .78
מעצור; .81 דרום 43 קולם 45
מילת בקשה; .86 גהה .88
מחזאי; 49 הפצרה ;91 הצדיק
השיכור; .93 מילת שלילה .95
התקרב; .96 בן כב שה .98
משחק; . 100 מרכה . 102 שפס;
. 103 נתיבות חכמה . 104 מקדש
רומאי; . 105 מצביא קרתגו.

חקירות כלכליות
הוא עוסק בחקירות כלכליות באחד
ממישרדי־הממשלה, כמעט בן ,25 רזה,
מתולתל, ממושקף 145 ,מטר גובה,
נראה בסדר. לא איש של דיסקוטקים.
מעדיף קולנוע, טיולים, מיסעדות,
בילויים שקטים. הוא טיפוס שקט, ערין,
קצת ביתי.

אם את לא גרה בצפון הארץ, עזבי
עניין. הוא ניסה בעבר, אבל המרחק
הפיזי היקשה על הקשר. מחפש אותך,
הדומה לו. לא כדור־כספית, אבל גם לא
ישנונית. עם ראש על הכתפיים, אינטליגנטית,
בעלת הופעה סבירה, נאה,
לא שמנה במיוחד ולא מכוערת
במיוחד. לא מרתיע אותו אם את שנים
אחדות מעליו. הוא, אגב, מבטיח לענות
לכל פנייה, ואני די מתפעלת מההבטחה
הזאת, כיוון שאני לא זוכרת
ששמעתי את זה מכל אלה שפנו
למדור. הוא בת״ד ,64 קריית־חיים
.26103 אם את מעדיפה לצלצל,
פרטים אצל רותי בטלפון, כמו
תמיד, ב־ . 221017

מאונך .1:חיל יה .2זר;.3
מקום עשיית היין; .4בהמת ביוה
.6פלא; .7ציפות בעל־חיים; .8
גבוה; .9שיה . 12 בירה אירופית;
. 15 קודש הקודשים . 16 סוג של
אבן; . 17 תנועת אויה . 19 חלק
מתהליך העיבור; .20 לא מבושל;
.21 עיירה ערבית בגליל בצד
כביש נהריה־סאמג .23 מילת
שייכות; .24 תואר אוניברסיטאי;
.26 שיח ירוק־עד; .27 כסף יפאני;
.29 לא מחוספס; . 30 דורון;
. 33 פשע; .34 נוכל; .36 מחול;
.37 שלמות; .40 לחם .41 נערה;
.44 עיסה; .46 הגיזה .47 סוג
מתכת; •49 אליה .50 כזב; .53
רהיט; .54 מבואה .55 בהמה
דקה; .56 יבשה מוקפת־ים; .58
התקרב! .59 הר הקללה . 40
יתרון; .62 אף; 43 עמית; .66
המלך שהציב את הנשר הרומאי
בבית המקדש; 48 עיר בארץ (,2

אשה חושנית
״התמונה זה לא אני, אבל היא
משקפת את האווירה,״ היא כותבת.
״אשה חושנית ולא פמיניסטית, עם גוף
טוב וראש טוב, באמצע ה־ ,30 רוצה גבר
חזק באופיו ובגופו, גבוה, משכיל,

.71 ;)4עצם בפנים; .73 צמית;
.76 עצם; .77 תנובה; .79
תשובה; .80 בהמה טיבטית; .82
ראה 58 מאונך; .84 סופר מדע
בדיוני שהתגשם בחלקו; .85

ציר; .87 שכל; .90 מחלקי הרכב;
.92 ערב; .94 מילת חיבור; .96
מספר סודר; .97 ברם; .99 חיל־נשים;
. 101 בתוכו; . 102
מהשבטים; . 103 פה.

טרמפ

איתן ע מי חי

הדברת נזדיקיס

בע׳מ

מומחים להדברת תיקנים(ג׳וקים)!,
תולעי עץ, חוקי ספרים ובגריס׳
עירפול מיוחד לארועים למניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

ע/ 7י//

^ £ 0 3רם ח.נן רח׳ מודיעין , 18ת.ד ,2272 .טל 03.75.22.777 .

שמירה

בריאותך

ורכוש ! ־

סיפור קטן מהחיים -בפורים
פגשתי ילד בן ,10 שהתחפש
ל״אחד מחבורת״הזבל״ .ביקשתי
שיעשה, בהתאם, משהו מגעיל. אז
מה אתם חושבים שהוא עשה! הוא
נשף חזק באפו, ויצאה לו נזלת.

לתת ולפנק
הוא גרוש כבר 7שנים, בתחילת ה־
,40 נראה צעיר מגילו, אב לבת,
הנמצאת אצל אמה 1.76 .מטר, הופעה
נאה. עיסוקו: בעיסקי בנייה. הוא אוהב
לתת ולפנק, ומצפה לקבל זאת בחזרה.
״כל חיי חייתי על מנת לתת, אולי זו
היתה הבעייה,״ הוא אומר. הוא רגיש,
לא יכול בלי רומאנטיקה. מצפה לך —
נאה, כנה, לא טיפשה. שאלי אותי על
מיספר (.)17/88

מלכת הבלינצס
היא גרושה, אקדמאית, בסוף ה־,40
אבל לא את זה היא צילצלה לספר לי.
המסר היה אחר. כיוון שהיא מאוד
אוהבת לבשל, עם התמחות באוכל
צרפתי, הונגרי, מרוקאי ועוד כמה
סיגנונות, היא החליטה גם להתפרנס
מזה, ולבשל בבתים פרטיים, אצל מי
שמתעצל, או שלא יודע. יש לה כינוי,
אגב — ״מלכת הבלינצס״ .אפשר
למצוא אותה בטלפון ,286017 בערב.

אלה פוגציובה, הזמרת הרוסיה
המופיעה עכשיו בארץ, היא -מה
לעשות, כמו הרבה רוסיות -
עגלגלה. אבל אני אוהבת כיצד היא
מתארת את עצמה :״אני חכמה,
יצירתית, כותבת שירים יפים, ואני

רזה•״

ימדית רגן —

ל ח ״ ל

״מישהו שלא ירצה, או יתבע ממני
דבר, שאוכל איתו להתרונן, לנשום,
ליהנות. איני מבטיחה מאום, כבר בת
,30 כבר לא יפה מדי, אבל עדיין חכמה,
מעניינת, נראית טוב. לא מתכוונת
לפרק את,הקן המישפחתי׳ ,אבל רוצה
עוד ביס קטן מהחלק הזה של החיים,
שנעלם ממני בשנים האחרונות.״ מה
אגיד לכם, בחורה מדליקה. כאשר
תשאלו אותי איך יוצרים איתה קשר,
תזכירו את מיספר (.)16/88

אשה חושנית
נוף טוב1ראש טוב
מבוסס, לא קמצן ולא מרובע. רוצה
אותו לאהבה ולחברות. יודעת לבשל
יופי של מרקים בחורף וסלט יווני
בקיץ. מפנקת, מציירת, מנגנת, כותבת
שירים.״ היא רוצה אותך פנוי בלבד,
ומבקשת שתצרף מיספר־טלפון. ת״ד
, 11910 תל־אביב, עבור מונה.

רומאנטיקה קטנה
״הוא אב טוב לילדיי, ובעל די
מחורבן,״ היא הקריאה לי את מיכתבה
בטלפון .״הוא ממלא נאמנה את כל
התחייבויותיו כלפי, והוא לא חבר שלי.
אנחנו מדברים די הרבה, ולא לעומק.
אנחנו מפנימים ומטליאים, ולא פותרים
או קשובים באמת זה לזה. אני בת
,30 כבר, ואיני ישנה איתו מחובקת
יותר.
״בספר הזה יש דף, שלעולם לא
נעביר יחדיו. והוא נותר ריק, לבן. רוצה
ידיד, רע, רומאנטיקה קטנה. את
האפשרות של להתפעם, להתרגש.
מישהו שיהיה מחוץ למעגל הנישואין־
פלוס־ילדים, האחריות פלוס הוויתור,
הכעס פלוס האשמה, שמרבית האנשים
שאני מכירה סבים סביב צירו.

לצביה חרמוני מגבעתיים, שכתבה
מיכתב מחורז למערכת, שבו ירדה עליי
קצת, בגלל ...מה זה חשוב. אין לי כוח
להסברים. צביה, אם היית יודעת איך
נראים כמה מהמיכתבים המגיעים
אליי, ואיך נשמעים כמה מהקולות
הנוחתים עליי בטלפון, היית מעריצה
אותי. צלצלי.

מתחככים על השטיח
גילה כהן, אשת־מכירות בביטוח,
רווקה בת ,35 החליטה ש״נמאס כבר
מהדיסקוטקים ושוק־הבשר,״ כפי שאמרה
לי בקול נמרץ .״נמאס מהמסה
הזאת של אלקטרונים, המתנועעת כענן
ממסיבה למסיבה בלילות־שבת.״
היא מארגנת משהו שונה לגמרי, ונדמה
לי שמה שיש לה להציע עשוי
לעניין אותכם. פעמיים בשבוע מגיעים
כ־ 40 אקדמאים פנויים, בנים ובנות, יושבים
על השטיח בבית פרטי מטופח,
נשענים על כריות, באווירה טובה,
״כמו מיקדש,״ היא אומרת .״כשאתה
יושב על כיסא, יש לך התחום שלך. על
השטיח בהכרח מתחככים זה בזה.״
אחרי ששותים, טועמים מהכיבוד,
ועושים הכרה עם מי שלא מכירים,
שומעים הרצאה בנושא כמו פסיכולוגיה,
מיסטיקה, הרפואה האחרת,
אמנות. רווח כלכלי אין בעניין הזה. יש
כאן היכרויות חדשות, ביחד והרחבת-
הדעת, למי שעוד יש כוח לקלוט. הקול
הנמרץ הזה יענה לכם בטלפון 323937
משעה .2

הורוסהוס מרים

בנימיג׳

מזלה חו ד ש:

3הצם־

השנה, רבני
גזר טלה

בעבודה, בקאריירה, בבריאות, במגורים,
במישפחה ובחיי־הרגש. לפחות בשטח א חד
ישתפר המצב השנה וזהו ה תחו ם הכלכלי.
כוכב יופיטר, שנכנס בימים אלה למזל
שור, יתן לבני טלה הזדמנות לשפר א ת
מצבם הכספי. עד חודש מרס 1989 הם
יוכלו לפעול ולהגיע להישגים יפים ב תחו ם
הכספי. לכוכב מרס יש השפעה נוספ ת
שתקשה על השנה הקרובה. הוא יימצא
במזל טלה ברובו של הקיץ ובס תיו וב־26
בחודש אוגוסט יתחיל בתהליך נסיגה.
למצב זה יש השפעה לא קלה.
בתקופה שבה נתון כוכב מרס בנסיגה
קורות על־פי־רוב מילחמות. לכן החוד שים

• עבודה וקאריירה
הקשיים שיפקדו את בני המזל השנה
אינם פוסחים גם על התחום הזה. בני מזל
טלה יהיו נתונים במאבקים כמקום-
העבודה ובמצב של חוסר־בהירות. כדי
לשמור על מקומם ומעמדם יצטרכו לעבוד
קשה מאוד ולהיות זהירים בהתייחסותם
לעובדים אחרים, ביחוד אם אלה נתונים
למרותם. אמנם יש אפשרות להתקדם, אך
זו תהיה ה תק ד מו ת איטית. גורמים רבים
מאיימים על המעמד, התפקיד והסמכות.
החלטות לא צודקות כלפי עמיתים לעבודה
יכולות לפגוע בטליים עצמם, והם עלולים
להפסיד א ת ההישגים שמהם נהנו בשנה
החולפת.
אלה מבני טלה שעובדים בעבודה
רוטינית ואין להם שאיפות מיוחדות
לקידום לא ירגישו בקשיים מיוחדים השנה.
ההיפך, העבודה עצמה תזרום ותהיה אף
קלה יותר. אולם כל מי שנמצא במעמד
סמכותי ויוקרתי או שואף להתקדם, יתקל
בעיכובים, במיכשולים ובמחסומים שלא
יאפשרו לו לבצע את תוכניותיו, אלא רק
אחרי מאבקים וויתור לרצונות מנוגדים.

שנת 1988 התחילה אמנם בחודש ינואר.
אולם השנה האסטרולוגית מתחילה בדרך-
רצוי שלא להיות מושפעים מנותני עצות
כלל ב״ 21 בחודש מרס עם כניס תה של
המנסים למשוך בחוטים. הם מנסים לכוון
השמש למזל טלה. השנה מתרחש האירוע
את העניינים באמצעות בני טלה ויש
ב־ 20 במרס מהסיבה שלחודש פברואר נוסף
להיזהר מהם. הם שומרים על עורם
יום, כפי שקורה אחתל״ 4שנים. מאמצע
ומסכנים א ת מקום־העבודה של הטליים
חודש פברואר צפויים להתחולל שינויים
עצמם. בן טלה המנסה לחפש מקוס-עבודה
משמעותיים, ורק עכשיו, למעשה, מתחילה
חדש שיש בו עניין ואפשרות קידום יתקל
השנה עבור בני מזל טלה.
בבעיות, אך לא יתקשה למצוא עבודה
לא תהיה זו שנה קלה ופשוטה. שני
מאוגוסט ועד נובמבר לא יהיו קלים ויש
הקשורה בשרות ובטיפול באחרים.
הכוכבים -שבתאי ואוראנוס -נכנסו למזל
סיכוי שתיפרוץ מילחמה או שהמצב
גדי והם יוצרים זווית דיסהרמונית כלפי
הביטחוני יהיה קשה מאוד. מצב זה ישפיע
מזל טלה. להיבט הזה יש השלכות על
האחרים, על מאשר יותר טלה מזל בני על 0כספים
תחומים שונים בחיים. הרגשת מועקה,
כיוון שהכל קורה במזלם. אין זה קשור
חוסר נוחות ורצון להשתחרר מכבלים
דווקא במילחמה, אולם הם עצמם יהיו
בתחו ם זה יחול סוף־סוף שיפור. אפשר
סמויים ובלתי מובנים אינה נו תנת אפשרות
נתונים בסכנה.
יהיה לנצל הזדמנויות וליהנות מהכנסות נו להירגע.
תאונות
או מריבות סוערות ואולי פגיעות
ספות. יתכן שבתחילה יקח זמן להבין את
כוכב שבתאי, שיימצא במזל גדי בשלוש
המצב ולנצל א ת ההזדמנויות החדשות,
אלימות יכולות לסכן אותם. לא רצוי לתכנן
השנים הבאות, הוא הגורם העיקרי לתקופה
אולם הסתגלו ת קצרה תאפשר למצוא את
נסיעה, ה ת חל ת עבודה, עסק או כל דבר
הלא״קלה שלקראתה הולכים בני המזל.
רציני באותה תקופה. כדאי לשמור על
הדרך לסגור גרעונות בבנק ואף לחסוך. אף
כשהוא יעזוב א ת מזל גדי, בעוד כשלוש
אחד לא יכול לצפות שהכסף יפול מהשמיים
השיגרה ולעבור א ת התקופה בשלום.
שנים, ירגישו הטליים בהקלה. עד אז יכולה
מה מצפה לבני מזל טלה בכל התחומים
ואין ספק שצריך לבדוק א ת האפשרויות.
הקונסטלציה הזו לפגוע בתחומים שוגים -
כדאי לנסו תאת המזל בהגרלות למיניהן.
בשנה הקרובה!

אתםמ אד מ תוחי ם בכל הקשור לענייני הב *¥י׳
ה״ 16 וה״ 17 יהיו מאוד לא נוחים. עייפות נסיעות וטיולים עורם עכשיו ער הפרק. אתם
מתסניס. אך לא בטוח שתצליחו לבצע, נראה
ית והמישפחה. בני-המישפחה זקוקים לעז״
¥והרגשה לא סוג ה יגרמו לצורך ל ה תבו ד ד
שצפויות תקרות שאותן
ר תכס ואתם אינכם א־

ולהתרחק מכל מקור

דיני ם לזמנבם. א ץ זה
לא לקחתם בחשבון. שייני
רעש ופעילות. רצוישת״

הזמן להתחיל בשיפועבודה
הס כע״ח״ם בימים
נוחו ותעשו לעצמכם

ארה. נורמים מן החוץ
צים, בניקוי או באירגון
חשבון״נפש קצר. מה

מאלצים אחכם לשנות אח
חדירה מחדש. אתם
שקורה ס בי בכם די

הנישה ולחפש ררך שונה.
יכולים להיתקל ביותר
מבלבל א תכ ם ויש לאר״

בדי לשמזר על ההישנים

מדי צרות. דברים ש גן
את החיים בצורה

תי פ קדו נמשך שנים
שהיו לכם עד עכשיו. יחשונה.
בעבודה דורשים

יכולים לפתע להתקל מכם
יותר מדי ואינכם
סים עם שותפים אינם

קל. ענייני כ ספי ם עומ מסוגלים
להתגבר על
קלים. יתכן עימות ואף

דים להשתפר. אורח
ס־כסוך. אחס גוטים רהוד
כל הבעיות בכוחות עצ ¥
מארץ
רחוקה עומד להפתיע אחכם בקרוב.
¥מכם. אך תהיה הקלה ביו ה 18-וה 20-בחו רנז 1להחנהנ כתוקפנות כלפי הסביבה צפויה
זח ימיה מעודד ומשמח מעבר למצופה.
¥¥דש. הפתעה בכספים ב 20-או ב״ 21 בחודש. היכרות חרשה במסימת או במיפנשים חברתיים.

נסיעות זשיוו״ם בסביבה שלכם בזלטים עכשיו
מצבכם מ תחיל להיות קל יותר, אך זה עדיין
¥¥למתת התשת העייפות ש טק ר ת אתכם כימים
מא!ד. אתם זקוקים לשינויים ולתנועה. הסחנחת
לא יורגש ב־ 16 וב״ 17 בחודש, שיהיו מאוד
¥אלה אתם !הגיס מעלייה !דולה בפופולאריות
לע מד ה חדשה תלויה
לא נוחים. לאחר מכן
¥שלבם. הדבר מתבטא ב_

ממנזתכ ם להשלים עם
תוכלו לתכנן א ת נסי ¥¥עיקר
בהתענייוות הרבה
רעיונות א 1הנראות של
עתכם הבאה לחו״ל.
¥שלה אתם זומם מ מי הנדן
אנשים שלא נראים לכס
בעבודה יש לכם היש ,.¥השני.
עכשיו אתם נמצאים

מומתים בשמח שב! הס
גים מרשימים ובקרוב
:¥כמוקד ההתעדיעת ומ!ש־

שסקים. אולם ע דכ ס להייציעו
לכם הצעה מוש ׳¥כים
אליכם אושים הנהנים
זהר מאוש־ם ש10ס־ם י פכת
ומחמיאה. כבר ב-
מהשלווה שאתם מקדויס.
סע בבס באמצעות א׳( ש20
או ב 21-תקבלו א ת
¥אתם חשים נוח ביחסים
מוות שהיו לבס ב ע מהראשונים.
הרמזים
¥¥שהחלז
לא מזמן. אם כה
ינסו אמוס לפסע ט ק1־
קצת קשה לכם לשמור
4קשר שהתחיל בפברואר
דה רנישה. אבל כדאי לכם
על המישקל. יש נטייה
.4¥יכול להיפסק לפתע. קשלהתעלס
1להם שיך כתיל. ב־118ב־9ו אתם עלולהפריז
באכילה. למען בריאותכם כדאי
רים שמתחילים עכשיו יסלים להחזיק זמן סמר
לים לא להתי ש מוס אך ם ה־ 20 תתיש! טוב יותר
שתנסו לעבור א ת השבוע מבלי להפריז.
¥שך. ה־ 22 ור.־ 23 מועדים לביזכחים. רצוי לחסוך.

מצבכם הכספי מעורר בבס דאגה ובצדק.
סצב־החת אינו קל. אתם חשים לא טוב מבחינה

׳ פעילות ציבורית או חבר תי ת מעסיקה א ת קשה
מאוד לפעול עם בל ההגבלות שיש
בריאזתית!נאלצים לדאוג נם לבריאותם של אח כם
רבות בימים אלה. אתם נוטים לחפש
לבם בנושא זה. גם א ם
רים. תשוב שתינשו לרואת
מקומכם בכיוון

את ם נהגים מהכנסות,
פא א! רבדקות הדחשות.
שונה. בעבודה תוכלו

ההוצאות כה גדולות
אל תזניחו אח עצמכם. ברי
להיעזר בידידים, כדי

שאתם נמצאים כל
שלא חסכלו מאוחר יותר
לשפר את מצבכם ואף

הזמן בהדגשה שלא
ססיבוך. אכזבה מקשר.
לנסות להחליף אתמ־תוכלו
להחזיק מעמד.
שהחל לא מזמן, צפויה בקום־העבודה.
ה 18-עד

המצב קשה, אך תמיד
נע. כ־ 17 או ב־ 22 בחודש.
ה 20-בחוד ש יהיו די

תצליחו לצאת מכל
אל תתייחסו יותר סד* ברקשים.
הבריאות שלכם

מצב, גם א ם תקופה

צינות לכל מה שאומרים.
או של בני-מישפחה ע-

מסי״נית קשה לכם.
1חלק מהדברים נאמרים
1לולה לגרום לבעיות.

־ -כרי להכאיב ותנובה אדיבין ה 20-ל״ 22 בחודש
בכספים המצב די קשה
תהיו מאוד עסוקים. מצאו לכם זמן למנו*
שה תעזור. אין זה הזמן לחשוב על ניתוק. תוך
:>:¥וכדאי להימנע מלהוציא כספים אס אין
חה. בעייה בריאותית ישגה מציקה שוב.
שמע החזירו את היחסים למצב בריא יותר.
הדבר הכרחי. נסיעה לחו׳׳ל צפחה בקרוב.

זייתכן
שמדי פעם יוכלו בני מזל טלה ליהנות **

ולזכות לפחות בסכום כלשהו, א ם לא בפרס *

הגדול.

• מגורים ומישפחה

בתחו
ם זה לא יהיה קל. יתכן שיהיה צורך יי*

לעבור
דירה. הדבר לא יתבצע מתוך ייבחירה,
אלא בגלל גורמים חיצוניים שאין

לבני מזל טלה השפעה עליהם. מי שנמצא

בתהליכי־בנייה או שלבי״מעבר לדירה ן
חדשה, יתקל בבעיות בלתי צפויות. אין זה

הזמן לחשוב על שיפוץ או הגדלת הדירה
הנוכחית. מומלץ לד חות את הכל׳ בשלוש :
שנים. הורים מבוגרים יצטרכו טיפול מיוחד ן
ובריאותם עלולה להוות בעייה. בקרב
המישפחה עצמה צפוי מת ח וכדאי לזכור
על שסבלנות וויתור לאחרים יכולים לשמור

שלום־בית ועל חיים שקטים יותר.

• נסיעות ולימודים

זהו תחו ם שבו לא צפויים קשיים. להיפך: ,
מי שנתקל בבעיות בנסיעותיו האחרוצות :
יוכל עכשיו ליהנות מנסיעות לחו״ל. השנה
יהיה קל יותר ללמוד ולהגיע להישגים ב ן
תחום הלימודים וההשתלמויות המיק־ ן
צועיות אחרי שנתיים שהיו קשות במיוחד.

ומה שבינו לבינה

בשלוש השנים הבאות יהיו הי חסים עם
ומכבידים1 .
בני המין השני מלחיצים

המתיחות עם בני־הזוג והיחסים העכורים
יושפעו מהקשיים בכל התחומים האחרים.
חלק גדול מהמתח המצטבר יצא כלפי בן
הזוג, דבר שיכול להוביל למשבר ביחסים.
חלק מבני המזל צפויים לפרידות ולגירושין.
כדי למנוע מצב כזה מומלץ שלא לבוא
בדרישות גבוהות לבן הזוג שאותן אין הוא
יכול למלא. גם מציאת בן־זוג חדש תהיה
בעייתית. הסיכוי שקשר חדש יחזיק מעמד
יילאורך
זמן הוא קטן ביותר. והכוונה במיוחד :
לחודשים ממאי עד יולי, ומאוגוסט ועד :
נובמבר. ובאשר להרפתקות-אהבה קצרות יי
כאן
צפויה לבני המזל הצלחה ומי שיסת

בי חסי ם מסוג זה יעשה חיל ויהיה מקו

ואהוד בקרב בני המין השני.

שמע לא קל מצפה לכם. תומיות, שחיכעתס
בדקדקנות אינן יוצאות לפזעל. אך זה רק ש״ן של
ש מע נהדברים יסתדרו
מאך. מאוחר יותר. בע מד ה אתם
מצליחים !זוכים להערכה
טל סח שאתם ששים. בת־
6 >.,חוס החמאוט׳ צפויה אס־
111
בה בין ה־8ז ל־ 20 בחודש.
כדאי שתשמרו ער כמו כם
עכשיו אתם סטיס ד
התפרץ ולפגוע נס סבלי
יי — 11,11 שאתם סתמוניס לכך. מד
מ ה מתלקחות לפתע ומסתיימות
באותה מתיחת, אך המישקשם מכבידים.
וסיעה או קשר עם חדל יגרום להתרהמח.

בעיות בריאות ממשיכות להציק לכם. אתם
חשים בחוסד מרץ ובכבדו ת שלה איגנם
רגילים. חשוב שתעסקו

בפעילות ספורסיבית
ותהיו יותר בתנועה, אך
תצסרבו להיות מאוד
זהירים, בדי לא להיפגע
מפציעות או מחבלות
שלא לקחתם בחשבון.
נסיעה, שיחה או פגישה
בין ח 18-ל 20-בחודש
תהיה חשובה. בושר־השיכנוע
שלבם במיטבי
ובדאי לנסות לשכנע א ת אלה שלהם השפ עה
על עתידכם. מצבכם הכספי משתפר.

עבש׳! תזכלו לתקן את היחסים שהחערעח בחודש
שעבר, זה אמור נס לגבי העבודה וגם בבית.
אתם מאוד משכנעים, ההגיון
נההתשה הפנימית
ממזיביס לכם מה לנסר

ולמי. וזה עשו־ לקרם אחכם.
נסיעות קצרות חשובות
מאוד בתקופה זז.
כדאי לבצע פנישות. שיחות
וראיוווח לעבודת ח ד
שה בין ה־ 20ל־ 2ג בחון
רש. היכרויות חדשות מ־אוד
מלהיבות. קשר חרש

עשוי להתחיל עכשיו, כדאי שחבהירו לסי שאתם
קשורים אליהם היום על תובניותיכם לעתיד,

הספד לאנגליה הזרוקה ויתניל ואני (סיוון, תל־אביב,
אנגליה) -ברוס רובינסון, לשעבר
שחקן( ,רומיאו ויוליה, סיפורה של
אדל) לשעבר תסריטאי(דמעות של
שתיקה ,1מנסה לראשונה כוחו כבימאי. הוא מביים, כמובן,
תסריט שכתב בעצמו ומן הסתם נראה שמדובר אף בסיפור
אישי שלו, המסופר, אמנם, בגוף ראשון.
לכאורה זאת קומדיה, קצת עצובה, קצת מרירה וקצת
נוסטאלגית, פרידה משנות ה״ 60 וכל מה שסימלו. שתי
הדמויות המרכזיות הן שחקנים מובטלים שמנסים להפיג את
דיכאון חוסר הפרוטה והדירה הלונדונית המעופשת שבה הם
גרים, על-ידי בילוי ימים מיספר בבית דודו של אחד מהם,
הנמצא באיזור כפרי.
הסיפור מתרחש בחודש ספטמבר עגום וקר, הבית נמצא
באיזור הביצות המפורסם. אותו איזור שבו מתנהלות מרבית
הדרמות הגותיות של הספרות הבריטית. מצב־הרוח של
השניים גם הוא קודר, ובואו של הדוד יכול היה אולי לשפר
אותו במעט אלמלא היה זה הומוסכסואל מזדקן החושק
באחד משני הצעירים ומחזר אחריו בלהט מוצנע, כי זאת
עדיין התקופה שבה העליזות טרם חשפה את עצמה בפרהסיה.
דוברי אנגלית על בוריה יכולים ליהנות מדיאלוגים מהירים
ושנונים בעלי משמעות כפולה, ומי שניחן בסבלנות, ועומד
בפתיחה ארוכה, איטית ומסורבלת למדי, יגלה טיפוסים
מעניינים המסתתרים מאחורי פוזות חיצוניות ריקות מתוכן.

סוטים

הו! איזה
פ חד נחמד

הבשורה המפחידה האחרונה מלוס־אנג׳לס
יוצאת בקרוב לאקרנים — עבודת שעווה הוא

ריצ׳ ארד ג ר אנ ט ופול מקיגאן: חו ם אנו שי
מעבר לכך, זו תמונת-מצב של סוף העשור המתמרד, הבעיטה
במוסכמות והזילזול המוחלט בחומרנות.
המיקסם המופלא של חיים זרוקים, מפנה את מקומו
לאווירה קודרת של חידלון וחוסר״מעש. גם הדמויות אינן
מאמינות עוד באותה מחאה גדולה שהיתה להן לנס בעבר.
וכל מה שהם מחפשים בעצם, זו עבודה, קאריירה, וחום אנושי
במונחים הפשוטים ביותר של המילה. לא קל לדלות זאת מן
הסרט, אבל זה נמצא שם ועם קצת מאמץ -גם מתגלה.

ב>ז>ו1
מב>ך
אבא רד ממני (אסתר, תל־אביב,
ארצות־הברית) -הקישקוש המגומגם
הזה קובר סופית את סיכויו
של דאדלי מור לחזור אי־פעם
בצורה מכובדת אל בד־הקולנוע. גם אם סירסו הבא יהיה
שילוב של 10 וארתור גם יחד, עדיין יזכרו לו את הביזיון
המביך הזה לחובתו.
מישהו סבר בוודאי שזה רעיון נורא מצחיק -מנתח
מפורסם ובנו המתבגר, שותים בטעות נסיוב אינדיאני עתיק
ואז מתחיל האב להתנהג כמו הבן, ואילו הבן הופך להיות
האב. בקיצור, האישיות מתחלפת, אבל הגוף נשאר. זה הרעיון
הקומי היחידי שאפשר למצוא בקומדיה העילגת שכתבו לורן
קאמרון וסטיבן בלום, שנראית כסרט״נעורים שאיבד כיוון,
או כקומדיה מטורפת שנטלו ממנה הן את הטירוף והן את
הקומדיה.
האב רוצה להיות מנהל בית״חולים ומוכן להתחנף לכל אחד
כדי לזכות בתפקיד. חוץ מזה, הוא גם רופא מוכשר, אבל זה
לא רלוואנטי. הבן מסרב ללכת בדרכי האב, הוא דווקא מעוניין
יותר לזכות באיזה מירוץ־שליחים ובחתיכה של הכיתה,
התפוסה בכל ימות השנה בידי ביריון אלים ויפה״תואר.
עכשיו, כשהתפקידים התהפכו, האב הוא זה שרץ במירוץ-
השליחים וצריך לקחת את החתיכה להופעת-רוק מחרישת-
אוזניים, כשהוא לכוד בגוף בנו. ואילו הבן הוא זה שבודק
חולים שזה עתה יצאו מניתוח, ומשתתף בישיבות״ההנהלה

מישל ג׳ונסון ב״עבודת שעווה״
להקפיא את הדם
סרט־אימים של אנתוני היקוקס עם מעצב תיל־בושות
מומחה — לי אונ ר ר פולאק, מי שעיצב
תילבושות לור״סטוק, טום׳ ,האדומים וואער.
הפעלולן בסרט הוא בוב קין, מי שעשה פעלולים
מיוחדים לסופרמן.
הנושא הפעם, מפחידן־מצחיקון במוסיאון־
שעווה. קבוצת צעירים מוזמנת להצגת־חצות
מיוחדת של מרתף־האימים במוסיאון־שעווה
והאירוע כולו הופך לתצוגה היאה לבית. בין
השחקנים — זאק גאליגן(נרמלינס) דיוויד וורנר
(האות) ומישל ג׳ונסון(נונדהו) .ברר...

תדויו

חובה לדאות:
דאד לי מור: קי שקו ש מגו מג ם
של בית״החולים. לפני שנים הופקה סידרת־טלוויזיה דומה.
ביד כבדה ובזרוע עייפה מדריך הבימאי רוד דניאל את
האירועים בדרכים הצפויות ביותר. כל בדיחה שקופה יותר
מקודמתה. מור עצמו נראה נבוך לחלוטין ומתפלל שהכל
יעבור מהר ככל האפשר, קרק קאמרון, המגלם את בנו, עושה
רושם כאילו אינו מבין כלל לאן הוא נקלע, וכל האחרים
נמצאים במקום, ככל הנראה, כדי שלא להחמיץ את המשכורת
בסוף החודש. אין להם, כנראה, שום סיבה טובה אחרת.

מה יש?
יהושע, יהושע (פריז, תל־אביב,
ישראל) -הסרט מיועד לבני בר-
מיצווה ומטה. אלה עוד יצחקו עם
הסרט. עד גיל - 16 יש עוד סיכוי
לצחוק על הסרט. מעל הגיל הזה -מוטב להיזהר, ההרגשה
מביכה, כי זה לא הרבה יותר מגיבוב שטויות ילדותי, מועתק
מן התוכנית מה יש של גלי־צה״ל, ומלווה בניסיון נואש למצוא
הקבלה חזותית לפיטפוטים המדוברים.
הסיפור על מי שכל מעללי גבורותיו הם רק על גבי הנייר,
משום שהוא אינו מעז לעמוד מול פני המציאות, אינו בדיוק
סיפור מקורי. הוספת נידבכים אחרים, כמו קול המספר
המעיר את הערותיו ברקע, משכיבן חוזר בתשובה, מיסעדן
מצליח בזכות טימטומו, מו״ל מתפלש ברפש של עצמו ועוד
כיוצא באלה, הם כולם ברמה של ילדים המשחקים במבוגרים.
אולי צריך היה לגייס גם את פזית ממה יש, שתגיש את הכל
כסרט לבני הגן.
מי שסבור שיש כאן אנארכיה, מבלבל את המושג עם בלגן.
אנארכיזם יוצא נגד משהו. כאן אין נגד מה לצאת. התמונות
מכוערות, אבל לא כיעור עם אופי, אלא כיעור מיקרי. אברי
גלעד, בתפקיד הראשי, הוא אולי אליל-נוער, על כך אין שום
אפשרות להתווכח, אבל קשה מאד להניח שהוא שחקן.
מיספר ההבעות שהוא יכול להציע מוגבל להחריד, ומה

חדש בז אנו־ סירטי־האימים
.,עב 1ד ת שעווה. מי שאוהבלרעוד בכיסא. הנה זה בא!

תל־אביב: הקיסר האחרון, ראן דה פלורט,
שיגעון של לילה, שובו של מרטין נר, מלאכים
בשמי ברלין, מנדל הדבורים, טאמפופו, עיניים
שחורות, קן הקוקייה.
ירושלים: חוכמת רחוב, הערפדים.
חיפה: הקיסר האחרון.

תל-אג*ב:
קן הקוקייה (תמח, ארצות־הב־רית)
— סירטו השני של מילוש (שיער) פורמן
באמריקה על השפיות שבטירוף כמשל פוליטי.
מישחק אדיר של ג׳ק ניקולסון.
שיגעון של לילה (החוויה הישראלית,
ארצות־הברית) — מסע על פני ניו־יורק
האחרת עם המשוגעים האורבניים החריגים שלה.
מבט מרתק של מרטין סקורסיזה.
מלאכים בשמי ברלין (לב,
נרמניה־צרפת) — מלאכים הבוחרים להנמיך
עוף כדי להביט לתוך נישמותיהם של תושבי
ברלין. פיטר (קולומבו) פולק, לוליינית־קירקס
ומלאך המוותר על חיי הנצח. צילום מדהים של
אנרי אלקן ופיטפוט מעייף של פטר האנדקה.

הקיסר האחרון (נת, אנגליה,

א ב רי גלעד: כיעור מי ק רי
שהוא עושה מול המצלמה נראה כמו מערכות שמכינים בכיתה
ח׳ כדי להרגיז את המורים. אוסי הלל מסוגלת כנראה ליותר

מוצג גם ברב־גת בחיפה) — ברנרדו ברטולוצ׳י
בוחן את תולדות הקיסר האחרון של סין שהיה
אסיר בעירו וגאל את נישמתו כגנן פשוט.
טאמפופו ( ל ב, יפאן) — הזלילה
הגדולה ביפאן כאחת החוויות הלאומיות. הכימאי
יוזו איטמי בוחר לטפס על חולשותיהם של בני
עמו והוא עושה זאת בכישרון ויזואלי מדהים.
לראשונה התבונן במינהגי הלוויה, בסרט בשם
זה, טאמפופו הוא סירטו השני על נושא הזלילה,
ואחריו יבוא אשת מס״סירטו השלישי על חולשת
היפאני לכיסו.
עיניים שחורות(מוסיאון, איטליה)
— גלאסנוסט קולנועי, בשילוב של צ׳כוב
ומארצ׳לו מאסטרויאני. חוויה מענגת ואסתטית
נדירה.
תחנת מעבר (סינמטק תל־אביב,
— ) 17.3סרט קצר של ראשיד מאשראווי, המוקיע
את חוסר האנושיות שבגבולות המדיניים.
על בירוקרטיה חסרת לב והאווילות הנפשעת של
סימון המפה.

— עדנה פיינרד י

העולם הזה 2637

היפנוזה לפני המישחק
ץ^י שנחשב, ערב תחילת המישחקים באוסטרליה,
/ 4כחוליה החלשה של נבחרת־ישראל, הפך במפתיע בשני
המישחקים הראשונים לבולט בשורותיה.

בוני גינצבורג, השוער, הפגין רמה גבוהה בין
הקורות, ומנע שערים רבים. מסתבר, שלפחות חלק מיכולתו
נזקפת לזכותו של רופא־הנבחרת, הד״ר מארק
רובנובסקי, שהיפנט את גינצבורג לפני כל מישחק.

לאור הצלחתו המרשימה, כדאי לד״ר רוסנובסקי להרחיב
את פרוייקט ההיפנוט, וליישמו על עוד כמה מאנשי
הנבחרת באוסטרליה.
שיביא את אורי מלמיליאן, דניאל בריילובסקי,
אלי דריקם ורוני רוזנטל להבקיע שערים, ושישכנע את
שחקני־העורף לשמור על רשת נקייה.
אולי ההיפנוזה תסייע להפיכת החלום של אולימפיאדת־סיאול
למציאות.

ישראלים אותנטיים

ווירת־נכאים שוררת באחרונה בקרב חובבי הספורט במדינה.
קבוצת הכדורסל של מכבי תל־אביב, האלופה הניצחית, מאכזבת וכורעת
מובסת, קורבן לעליונותן המכרעת של יריבותיה האירופיות, כמו אריס־סלוניקי
וטרסר־מילאנו.
נציגיה האותנטיים של מדינת־ישראל, כמו קווין מגי, וילי סימם, גרג
הורנליום וקני בארלו, הולכים מדחי אל דחי, וסיכוייהם להביא את המכבים
לתואר של אלופת־אירופה נראים קלושים.
לעם, הרגיל זה שנים לשבת בימי חמישי מול המירקע ולחזות בלהקת המופלאים
מתל־אביב, קשה לעכל את המראות. במדינה מוכת־התלאות היוו שחקני

..כוחותי1ר
ך* וחותינו״ — עוד הברקה
לשונית, ייחודית לעיתונות־הספורט
במדינה, חלק ממה שמכונה
״שפת הספורט״
בהשתמשם במונח זה, מתכוונים
באחרונה לשלושה נציגי־ישראל בכדורגל
האירופי, רוני רוזנטל, אבי

כהן ואלי אוחנה.

יש יותר משמץ של אירוניה
בהתייחסות לאלי אוחנה כאל חלק
מ״כוחותינו״ ,ועוד בימים אלו.
הכדורגלן, שהגיע למכלן הבלגית
אחרי שהתחייב במפורש להשתתף ב־מסע־הנבחרת
לאוקיאניה, נשאר בבית
וציפצף על כולם. אין הוא ראוי
להימנות על ״כוחותינו״.
המעוניינים להשתמש במונחים
פטריוטיים גם בתחום הספורט, יכולים
להסתפק בשני הישראלים האירופיים
האחרים.
כיסאות מוסיקאליים
^ ליגה הלאומית בבתרגל

1 1מצוייה בעיצומה של ״פגרת אוקיאניה׳
,ומפנה את מקומה למישחקי
גביע־הטוטו, שהם משעממים וחסרי־עניין•
למאמני
הקבוצות, לא נותר אלא
להריץ שחקנים צעירים, בחזקת
״ישחקו הנערים לפנינו״ ,להתכונן
לסיום הליגה, ולמצוא מקומות־עבודה
לעונה הבאה.

כדורסלן מגי בפעולה
• לעם מזל הסירקע קשה לחזות בתססה
מכבי את האור שבקצה המינהרה, סיבה לגאווה לאומית ולרגעים של קורת־רוח
בסלון.
השנה השתנתה התמונה. שחקני־החיזוק בארלו ומגי, רחוקים משיאים, ומתקשים
להתמודד עם ענקי־אירופה.
לקראת העונה הבאה יצטרך דלף קליין, או יורשו, לשנס מותניים ולתור אחרי
שחקני־חיזוק מתאימים, לתפארת מדינת ישראל.

צ׳ק לפני
הבעיטה
יו ד הוכחה לתפקידו המרכזי
^ ש ל הכסף בתיפעול הכדורגלן
הישראלי, שהפך עבד נרצע לעגל-
הזהב, ולא רק באוסטרליה הרחוקה.
בישראל 1988 מואילים שחקנים
מהליגה הלאומית להופיע למישחקים
רישמיים רק אחרי שחזו במו עיניהם
בהמחאות שבידי מנהלי־קבוצתם.
מעשה שהיה, כך היה: בבוקר המיש־חק,
מול הפועל תל־אביב, במיסגרת
גביע־הטוטו, חיכו שחקני הפועל־לוד

שוק־המאמנים רוחש פעילות, ספקולציות
מופרחות באוויר וכותרות נרגשות
(״סקופים״) ממלאות את טורי־העיתונים.
אבל בעצם שום דבר אינו
מתחדש. לא נוספים מאמנים חדשים
ומבטיחים לקופה הלאומית, והכל
מתבשל למעשה באותה הדייסה. רק
הכלים מתחלפים על לוח־השחמט.

ליו״ר הנהלת הקבוצה, ניקי מיכאלי,
שיגיע ויחלק להם את הצ׳קים. מיכאלי
איחר לבוא. כשמאמצי השחקנים לאתרו
עלו בתוהו, החליטו שלא להתייצב
למישחק.
רק שעה לפני המישחק אותר
מיכאלי בביתו, כשהוא מכין את ההמחאות
המיוחלות. השחקנים הואילו
להתלבש, הגיעו למישחק — והובסו

מאמן פייגנבוים
בהפועל תל־אביב טרם החליטו
בוים, מאמן הפועל־ירושלים. אם
יועדף פייגנבוים, טובים סיכוייה של

כרטיס צהוב, בבקשה!
ן * י אמר שלכדורגל הישראלי
^ /אין ייחודיות? בכדורגל הישראלי,
קל וחומר בגביע הטוטו, הכל יכול
לקרות.

נוק־אאוט לערב
^ ספורט מגשר בץ העמים —
\ 1מי שעדיין האמין למליצה זו, ספג
השבוע נוק־אאוט מנבחרת־ההתאבקות
של ישראל.

בהפועל־תל־אביב סרס החליטו אם
ימשיך יצחק שניאור בתפקידו, או
שמא יוחלף על־ידי שייע פייגג־

הפועל־צפרירים־חולון לזכות בשרותיו
של שניאור הוותיק.
דרור קשטן, מאמנה הנוכחי של
מכבי־חיפה, עשוי להחליף את דויד
(.דוביד״) שווייצר בבני־יהודה.
שווייצר, כמו־גם ניסים בכר, מאמן
הפועל־באר־שבע, הוא מועמד להחלפת
אליהו עופר בבית״ר־ירושלים.
אין חדש תחת השמש, ובנסיבות
אלה אולי היה כדאי, למען השקט
הנפשי של כולם, להחליט על סבב
מאמנים קבוע בין קבוצות הליגה.
אך התפקיד בה׳ הידיעה, העשוי
להתפנות, הוא של מיליינקו מי
חיץ /המוביל במירוץ למישרת המאמן
הלאומי הוא שלמה שר!ז,
מאמן נבחרת־הנוער. אם כך יקרה,
יתמנה כעוזרו של שרף, וכמחליפו
בנבחרת־הנוער, מאמן נבחרת־הנערים
כיום, אמנון רז.

מוסא חוראווי, ממתאבקי הנבחרת,
פרש ממנה, לדבריו בשל עומס
האימונים. יודעי־דבר אינם מקבלים
את דבריו כפשוטם.
לפני שבועות אחדים הושעה חד
ראווי על־ידי מאמן־הנבחרת, מכיוון
שסירב להשתתף בתחרות לזכר י״א
הספורטאים שנהרגו באולימפיאדת-
מינכן.
בנבחרת טענו שחוראווי החרים את
האירוע בשל ״סיבות פוליטיות והזדהות
עם אש״ף״ .חוראווי הכחיש.
הסימביוזה פוליטיקה־ספורט נחלה
ניצחון נוסף במדינת ישראל.

מי שמע על שחקן מהליגה הלאומית,
הרץ אחרי השופט לאורך כל
המישחק, והמציק לו בלי־הרף בבקשה
שישלוף לו כרטיס צהובי דני עצ־ייני,
כדורגלן של מוליכת הטבלה
הלאומית, מכבי־נתניד״ לא הירפה
מהשופט עובדיה בך־יצחק במישחק
קבוצתו עם הפועל ירושלים, בבקשו
שוב ושוב שיוציא לו צהוב. בן־יצחק
הבליג והבליג, עד שנשבר והוציא לו— את הכרטיס האדום.
• אברהם קליין, יו׳רהתא חדו
ת שופטי הכדורגל בישראל,
ממתי מבק שים מכם שחקנים
בקשות מוזרות כאלה!

בישראל יש מינהג מטופש, שלפיו
שחקנים שנותר להם לספוג עוד כרטיס
צהוב אחד, לפני שיירצו עונש אוטומטי
של הרחקה לשבועיים, מעדיפים שהדבר
ייקרה בתקופה של מישחקי גביע־הטוטו.
הם עושים תרגילים שונים
ומשונים, כדי לנוח בתקופה זו, ולא
להחמיץ מישחקי־ליגה-
• זה מקובל בעולם!

זה לא קיים בשום מקום אחר בעולם.

שופט קליין
הש 1פט צדק במאה אחח
רק בישראל יכול לקרות ששחקן ייבקש
שיוציאו לו כרטיס צהוב!
• עובדיה בן־יצחק נהג כשורה!
השופט צדק במאה אחוז, בכך שהוציא
לעציוני כרטיס אדום.
• אולי כדאי שמניין הכרטי סי
ם הצהובים בגביע הטוטו יהיה
נפרד מזה של מישחקי״הליגה!
זה נושא השייך למזכירות התאחדות
הכדורגל. בקרוב אעלה לפניה
נושא זה.

אבי כפירי

1 4שוות נשואין

4או ל ה (״גילי״) קרוי נורתה
$למוות במלבורן, אוסטרליה,
ב״ 24 בפברואר השנה. ירה בה מיי־קל,
החתן״לעתיד של בתה טלילה
בת ה־.16
על המיקרה עצמו יש שתי
גירטות:
גירסתה של גאולה היתה :״עלי
להציל את בתי, ויהיה המחיר כא שר
יהיה!״ בעיניה, היתה טלילה
קורבן לאביה, שהתמסר לפילוסופיה
מטורפת ורודנית. כאשר
נותרה חסרת-אונים, בעיקבות
פסיקה של בית־המישפט באוס ט רליה
שקבע כי טלי תישאר אצל
אביה, נאלצה להתפרץ אל ביתם,
שאליו לא הוזמנה מעולם. בחצר
נורתה על-ידי הצעיר ברובה־ציד.
גירסתו של משה קרוי שונה
לגמרי. אחרי שהתגרש מגאולה,
היא לא היתה מוכנה לקבל עובדה
זו. היא נלחמה בו בכל דרך אפש רית.
בניגוד לצו מישפטי, שאסר
על גאולה להתקרב לביתם של
משה וטלילה, המשיכה להפריע
את מנוחתם. בלילה הגורלי פרצה
לחצר, צעקה :״אני ארצח אותך!״
ואז ירה בה החתן בלי מחשבה,
מ תון פחד. החתן נמצא בשלב
הטרמינלי של מחלת הלוקמיה,
ולא נותרו לו אלא כמה חודשים
לחיות.
זה יכול היה להיות סיפור בנא לי:
בעל ואשה שנפרדו לוחמים על
הבת, בסערה של רגשות, תאוות-
נקמה ומישפטים. הדבר הס תיים
במוות.
אולם הנפשות בדראמה זו אינם
אנשים רגילים. הד״ר משה קרוי
( ,)40 יליד תל״אביב, בנה של מנה לת
בתי״ספר, הפד מגיל צעיר
איומות מאוד להוגה״דיעות מבריק, שהת נועע
בעולם של פילוסופיות והשק־פות-עולם
אבסולוטיות. אביו מת
כשהיה בן 9בלבד.
כשעבד להכנת עבודה לתואר
מאסטר בירושלים הכיר את גאו לה,
ס טודנ טי ת לפילוסופיה יו-
צאת־עיראק, וזו מסרה לו את
סיפרה של הפילוסופית־הסופרת
איין ראנד, אמריקאית ממוצא רו סי.
משה נפל בשבי התורה הזאת.
הוא גם התחתן עם גאולה, בטכס
ספרדי, בירושלים.
יתכן שזה קרה מפני ששנתיים
לפני כן הת אהב משה קרוי בבחו רה,
והחליט להתחתן איתה. אד
כשנודע לאמו שהיא זונה, גירשה
אותה מהבית.
כשעבר לתל-אביב וקיבל תואר
של דוקטור, מצא קרוי מעריצים
רבים, מבוגרים ממנו, וביניהם מר דכי
(״מוטלה״) קדר ודן בן-אמוץ.
עליו ועל תורתו סופרו סיפורים
רבים. למשל: שתבע מאמו לשלם
עבור פיתוח התצלומים של נכד תה.
במשך שש שנים היה נתק בין
משה ואמו. משה הסביר כי אמו
היא אלטרואיסטית, ולכן היא
מייצגת את אותם הערכים שהוא
בז להם. אמו מסבירה זאת בכך
שגאולה הסי ת ה נגדה, מאז רא שית
היחסים ביניהם.
כד או כד, אי-אפשר להבין את
דרכו של משה קרוי וגם את
האירועים האחרונים בחייו מבלי

לעקוב אחרי התפתחו תו המחש בתית,
שקבעה א ת די ד חייו. אין
ספק שנבעה מפסיכולוגיה מיוח דת.
מיכל
בן״חורין הכירה א ת משה
קרוי לפני שש שנים, ולפני כן
התכתבה עימו. מיכל, נכדתו של
הפסל יצחק דנציגר, היא בתו
החורגת של מוטלה קדר, שהיה
מעריצו של קרוי. היא הכירה את
קרוי באמריקה, והתכתבה עימו
כשחי באוסטרליה.
להלן מנסה מיכל בן״חורין לע קוב
אחרי התפתחותו הפילוסופית
של קרוי, ולנתח א ת השלכותיה על
חייו ומעשיו.

בטקס ספרדי בירושלים

ך אולה קרוי

נורתה ב־ 24 בפברו־

בנובמבר 1986 הגיש משה קרוי בקשה
לקבלת גט בבית״המישפט, והבקשה
אושרה במאי . 1987
בתקופה שבין תאריכים אלה התנהלו
ביניהם מישפטים. בשניים מהם
תבעה גאולה שהבת, טלילה, תגור
עימה, או שתעבור למוסד ממשלתי.
בשניהם הפסידה.
בית־המישפט החליט שטלילה צריכה
להוסיף לחיות עם אביה, שנמצא
כשיר לחנכה ולגדלה. נקבע גם כי אינו
עוסק, ושלא עסק, בשטיפת־מוחה, כפי
שטענה האם.
את עובדת היותם גרושים לא קיבלה
גאולה מעולם. היא התייחסה אל

9םומ שו 8שת סח׳ דא9ו:

״היא היתה רודן
מאוס ורע!״
על עצמו, שלילה, רצונו בגירושין
מגאולת ועל התנהגותה מאז אותו יום,
כתב משה קרוי את הדברים הבאים:

• במיכתב אחד:

היום, בבית הסישפט, בדיון גירושץ,
היא ניסתה לפתוח מחדש את כל העניין
ולדרוש פסיכולוג לייעוץ מיש־פחתי.
השופט הסביר לה שאין בסמכותו
לשנות החלפות של שופט אחר,
והצהיר על הגירושין. היא המשיכה להתווכח,
ער שממש גירש אותה מהחדר.
תמיד היא שלטה ני על־ידי פחד,
וסיפשותי היא שגרמה לי לכל הצרות.
גאולה נוהגת תמיד להשתולל אס
אינה מקבלת מה שהיא רוצה.

• במ״כתבאחר:
היום אני בן .40 ודאי קשה לד להאמין
שבנר,הילד׳ איננו עוד ילד, נער או
איש צעיר. אני נכנם לגיל העמידה.
טלילה פגשה בחור אמריקאי נחמד,

שהכירה בארצות־הברית. הם מבלים
הרבה זמן ביחד, והיא התכתבה איתו
תקופה ניכרת. הם משוחחים ומטיילים
הרבה.
קשה לי להאמין שהתינוקת שלי
היא כבר בת , 16 ומעוניינת בבחורים.
אבל הזמן עובר, עובר, עובר...

• במיכתב אתי:

איש לא יתכנן עבורי את חיי, ואיש
לא יחלה אותי על־ידי לחץ פסיכולוגי,
כדי לגלות אחר־כר .,ממיתת״ ליד
מיסת-הדווי שלי.

• במיבתבאחר:
המוטיבציה שלי ל הנ ץ הי >1כה
חזקה, עד שאינה מתאימה לאנשים
שיש נהם טבע של אנשי־המישפתה.
מצד אחד אני בעל לב חלש ורגיש, אך
מצד שני אני מאוד־מאוד קשה. אני
בטח לא מגיב על דנ ת ם בצורה שרוב
הבריות מגיבות, הן לחיוב והן לשלילה.

• בגדכתב אחר:
נכון שדיעותי הן בעיקר חיוביות.
אבל, הן חדשות ומאיימות:

גאולה ומשה בעת נישואיהם

אנשים דתיים יכעסו עלי מפני
שאני מדבר על אלוהים, גורל וחסידות
בצורה אוניברסלית.
אני אדם ששם באותו מישור יהדות,
הינדוהיזם, איסלאם ונצרות.
אגשים מן הישוב יכעסו עלי, מפני
שאני שם בסימן־שאלה את האלוהים
שלהם ואת המדע, ומציג מחרש את
הרוחניות הטהורה.
הפסיכולוג והפסיכיאטר יכעסו עלי
מפני שיראו ני ארם המנסה לדרום להם
את מיקצועם, באומת כי הס הרסניים,
וכי ישנה דרך רוחנית חדשה.
הרופא־ס יכעסו עלי מפגי שיראו בי
איום. אני הרי מבטל את הרפואה.
ומציע רפואה טבעית.

• גכדכתבאחר:
גאולה היתה אשה שמילאה תפקיד
מסויים בחיי — תפקיד שלא היה כולו
שלילי.
היא היתה כוח שרועי אותי לשינויים
רבים ורצויים — אם כי היתד רודן
מאוס ורע. תפקידה לסוב ולרע נגמר.

גאולה ומשה עם טלי, לפני הגירושין
.תפקידה לטוב ולרע עמר־עובדה
זו כאל עוד קפריזה פילוסופית
של משה, ודרשה כי יתן לה אפשרות
להוכיח את חשיבותה בחייו. משה לא
היה מוכן לזאת.
״היתה לי שנה נוראה, בעיקבות
שלוש שנים נוראות באמריקה, בעיק־בות
14 שנות־נישואין איומות כתב
לאמו לפני שגה וחצי.
טלילה רצתה גם היא לנתק כל קשר
עם אמה .״אמא שלי טובה בהפגנת
דמעות־תנין ובהעמדת־פנים. היא לא
חשבה מעולם על אף אחד אחר, מלבד
על עצמה ואושרה האגואיסטי. תתארי
לו שהיא אפילו אמרה לאבא שלי כי
היא מתכוונת להרוס אותנו!״ כתבה
טלילה לסבתה, לפני שמונה חודשים.
מעולם לא הסכימה לקבל את רצונו
של משה בגט, ואת רצונה של טלילה
לחיות עם אביה, בבחירתם החופשית
של אנשים השפויים בדעתם.
״משה הצליח להטעות אותך כהלכה•
את באמת חושבת שטוב לו וטוב
לטלילה? הוא פועל באופן התאבדות ,,
וטלילה חיה בצורה מוזרה ...האנשים
שאיתם הם מסתובבים מטורפים,״
כתבה גאולה לסוגיה קרוי לפני חצי
שנה.
מקאכט לדאגד

^ חלט תו של משה להתגרש
\ 1מגאולה כלל לא היתה פיתאומית.

במשך שנים אחדות הרגיש כי איני
מאושר בחייהם המשותפים. הוא התחיל
לחשוב שהיא אינה השותף, שאיתו
יוכל לפלס את דרכו הרוחנית. היחסים
הפכו בעיניו מעמסה מכבידה, בטיפוס
על הר חייו.

אנשים כמו משה קרוי, שחייהם הם
בעלי־ערך כל עוד הם עוסקים בחיפוש
אחר מהות אבסולוטית, מתקיימים בהתאם
ולמען אותה מהות בלבד.
״כשתהרהרי על ההיסטוריה שלי,
תביני שאינני פשרן אינטלקטואלי משום
סוג, ושאינני ניתן ללחץ על־יסוד
של התוצאות השליליות של עמדתי
ביחס לדעת־הקהל ״,כתב משה לאמו
לפני שלוש שנים.
מי שבוחר לחלק את חייו עם אדם
שאינו צוער באפיקים המקובלים, אדם
שהוא בעל אינטיליגנציה גבוהה ואישיות
דינמית המושקעת כולה בחיפוש
אחר סיבת־היותו־קיים, צריך לדעת ש־חייו
יעברו הרבה טילטולים. אותם
טילטולים הם מרכיב הכרחי בחיפושיו
של אדם, המוכן תמיד לשנות את דרכו
אחרי שמצא כי טעה במסקנותיו.
משה קרוי הוא איש שכזה.
עוד כילד נהג תמיד לשאול שאלות
ולהקשיב בחדווה לתשובות שניתנו לו.
וכאשר קיבל תשובות לא־מספקות,
נהג להתעקש שחייב להימצא הסבר
אחר.

מעולם לא ניסה או רצה להתאים
את עצמו אל צבעי־הנוף הקיימים.
פנימיותו, מאז שזוכרת אותו אמו, תרה
תמיד אחרי חיפוש תשובות לשאלות
שהטרידו אותו. כשמצא אותן, זו לא
היתה רק הבנה תאורטית, שעליה
הירצה או הכין עבורה, זה היה תהליך-
הפנמה מלא, שעטף את כל מרחב
עולמו.
מאז ומתמיד חי משה בהתאם למסקנותיו
הפילוסופיות. ומכיוון שמעולם
לא זיהה את הפילוסופיה עם חוכמת־חיים,
או עם חוכמת־טרקלינים־אינטל־קטואליים,
ביטא את תגליותיו בררך
קיצונית.
המטרה לא היתה לעורר התנגדות
או למשוך תשומת־לב. משה שאף להקצין
את מסקנותיו, כדי שלא יתקבלו
כעוד סעיף מילולי בפרק אקדמאי־פילוסופי.
הוא
לא היה ״ילד שמן וממושקף,
שהלך לכל מקום עם כובע טמבל,
מימיה, ובננה ביד; שאמו המורה נהגה
להעביר אותו את הכביש עד גיל
10 כפי שנכתב עליו, ומעולם לא

אהבה!״
,הוא רצה תמיד להעניק אהבה ו
טלי
בילדותה
.הנא רצה בתחת ופיתח
את ״תורת החיים על פי השכל״.
מעולם לא אהב בננות. את תורת
״החיים על פי השכל״ פיתחה איין
ראנר, ומשה מצא בה נקודת־מיפנה
חשובה ביותר. אפשר להבין זאת מבלי
לגלוש לציניות. עבודת הדוקטורט
שלו היתה על המוסר של עימנואל
קאנט. הוא סיים אותה באומרו כי אינו
מרגיש בנוח איתה, למרות שהיא תקפה
ועיקבית. לפיכך אפשר להבין את מה
שהתרחש בחייו, אחרי שקרא את ספרי
איין ראנד. לגביה, המוסר אינו אמצעי
להוכחת קיומו של האל. שיכלו השתחרר
מכבלי הקטגוריות.
האגואיזם המוחלט
ף^איין ראנד

למד משה את הדב-

^ /רים הבאים;
• שיכלו של אדם מסוגל להבין
את עובדות המציאות.

* 4אוד קשה. עד באב פגעו בי,
• /באם, הדברים שרושמעו
ביום השישי ברדיו, בנייסגרת
סקיר ת המאמרים. על משה דובר
בעל ״מי שהיה״ :״היה ג און היה
פילוסוף״ ,ובו׳.
בעיקבות הבאב שחשתי, נדלק
בי רצון עז לשאול א ת העיתונאי
הנבבד על ס מך מה קבע מה
שכתבו מהו המקור שממנו קיבל
מידע זה, ושאב א ת מסקנותיו
הפסקניו תו מה הוא בבלל יודע על
משה ועל חייו ומאבקיו! הן 14 שנה
נמצא משה מחוץ לגבולות ישראל!
אמנם הוא חי וקייס בה, שהרי גם
בעת שקשה עבורו רבים מאוד הם
חסידיו באן. אולי בעיקבותיהם
ישוב גם הוא ב א חד הימים
למולדת. מי יתן!
משה אינו ״מי שהיה״ ,כדברי
העיתתאי. משה הוא מי שהיה,
ישנו ויהיה. חייו אמנם שובשו
בצורה סראגית. אם היתח בזאת
ידו של גורל או של מיקרה -על זה
מאז ו מ תמיד נטוש ויכוח שבו לא
ניתן לאדם להכריע.
בשנים האחרונות ס בל משה
קשה כחיי־המישפחה שלו. אך
ללא ספק -כוחות־הדוח הרבים
שבהם גיחן יוסיפו להכות בו ואף
• המציאות קיימת, והיא מה שהיא
באופן שאינו תלוי בריגשותינו,
שיפוטינו ואמונותינו. הקיום קיום, א׳
היא א׳.
• כל צורה של אי־רציונאליות או
מיסטיקה, כל הרך של הצגת ירע אשר
הושג באופן לא־רציונאלי, חייבת להי־דחות
כלא״תקפה.
• המוסר הרציונאלי אפשרי, ונובע
מזיהוי נכון של טבע־ארם וטבע־המציאות.

קנה־המידה שעל פיו יש למרוד
את הטוב אינו אלוהים או צרכיה של
החברה. קנה־המידה הוא ״חייו של האדם״
,ולכן כל מה שמקדם ונחוץ לקיומו
הוא הטוב.
• האדם הוא מטרה לפני עצמה.
לכל אדם הזכות להתקיים למען עצמו,
מבלי להקריב את עצמו למען אחרים,
או אחרים למען עצמו.
• עקרונות של צדק וכבוד לאינדיווידואליות,
אוטונומיה וזכויות־הפ־רט,
חייבים להחליף את עיקרון ההקרבה
שביחסי בני־אנוש.
• לשום פרט או קבוצה אין הזכות
המוסרית ליזום את השימוש בכוח נגד
הזולת.
• השימוש בכוח מותר לאדם רק
כתגובה על כוח שהופנה כלפיו, שלא
מיוזמתו.
• העיקרון העומד מאחורי חברה
מוסרית הוא הכבוד לזכויות־הפרט.
תפקידה היחידי של הממשלה הוא
השמירה על זכויות אלה.
מכאן שאיין ראנד מייצגת את ה
ידהימו
כבעבד -אולי אף ביתר
שאת.
היכרתיו היטב. במשך שנים
היתה בינינו התכת בו ת על נושאים
שוגים, החלפנו דיעות בהזדמנויות
שונות, הדבר חשף לפניי את
פנימיותו העשירה, שהוסיפה להת פתח
במשך השנים. לא רק הגיגיו
הפליאו במקוריותם, גם עושרו
האמוציונלי עגציר היה ת מיד.
וכי מישאלתו, בהיותו בן ,5
״להזין א ת כל ציפורי העולם״,
שאותה הביע בעומדו מול שמים
גבוהים במירפסת ביתו של צייר
בפאריס, אינה מעידה על עוצמה
רגשית, הטמונה בשורשי נפשו! ובי
השיר מגיל שש וחצי ,״לו היו לי
כנפייס/הייתי עף לשמים/,ציפורים
מלטף/ואוהב אותם אוהב״ (דבר
לילדים ,)1954 ,אינו חושף א ת
הרצון השורשי אשר טבוע בו! משה
תמיד חפץ להעניק אהבה לזולתו.

^ לטבול!״

|יי 4יא רצה בחרות, בשיחרור
9 1מכבלים שהטילו עליו חייו.
הוא שואף ושאף לחופש ממוסכ מו
ת החברה.
לא במיקרה החליף מיסגרות
היגיון, האינטרס האישי, זכויות־הפרט,
חופש פוליטי וכלכלי. משה קרוי
הסכים עם הנחותיה הפילוסופיות לגבי
טבע־האדם, וראה במסקנותיה דרך־
חיים משמעותית ומבוססת. כפי שתמיד
היה אופייני למשה, הוא התחיל
ליישם בדבקות את התשובות שמצא.
ומכיוון שישראל לא ייצגה את עקרונותיו
החדשים, הן מבחינה פוליטית, הן
מבחינה כלכלית, עזב את הארץ ב־
. 1974 הוא נסע לאוסטרליה והתחיל
להרצות באוניברסיטת לה־טרוב.
תשובה אבסולוטית
ך א עבר זמן רב ומשה גילה סתי־
/רות בפילוסופיה ה״אובייקטיביס־טית״
של איין ראנד. הסתירה, כפי
שהסביר לי, היא זאת;
הכל טוב ויפה. החיים אינם שווים
בכל מחיר, ואין עלינו להתפשר עם
ערכינו האבסולוטיים. בכל ספריה בונה
איין ראנד גיבורים שקיומם הוא
בעל־ערר רק אם יוכלו לממש את עולמם
הרוחני. בכל תנאי אחר, ההצלחה
אינה בעלת־ערך לגביהם, אך מכיוון
שאיין ראנד לא הצליחה להשתחרר
ממטפיסיקה חומרית, במוקדם או במאוחר
חייבת היתה להגיע לסתירות.
עולם רוחני הקיים כערך נפרד מעולמנו
החומרי, הוא בלתי־רציונאלי בעיני
איין ראנד. ומכיוון שאת הלא־רציונאלי
זיהתה עם מיסטיקה, לא
התייחסה אל הנושא.

וצורוחדמחשבה בחייו. כלפי חוץ,
למי שממעט להבין, זה נראה
משונה, בלתי־הגיוני -משהו
המעיד על חוסר־יציבות וחוסר-
קביעות. למשה היה זה ביטוי של
השתנות, של התהוות מתמדת,
ושל זרימה אל חוף שאליו התקרב
והלך.
כאם, הקרובה אל מהותו, והעו-
קב ת אחר התפתחותו הרוחנית,
הייתי מודעת לתהליכיו הנפשיים.
תמיד ידעתי מהם החיים שבחר
בהם, או שיועדו לו.
זוהי בעייה פתוחה, ללא הכר עה.
משה לא מצא א ת אשר חיפש,
ואשר לו היה זקוק. הוא ידע לוותר,
ואף ויתר הרבה למען השקט
שבסביבתו הקרובה (קרי מישפח-
תו) .למדות כל השתדלויותיו ה רבות
לשמור על מיסגרת מיש-
פחתית, סיבו ת שתות -ביניהן
התקפי-זעם קשים של אשתו -
הביאו א ת נשואיהם אל שירטון.
אני אישית חוויתי זאת קשה,
כאשד הת ארחתי אצלם באוסטרליה
במשך חודש 1980 וברחתי
משם כשל כך.
משה ידע לסבול ולשתוק. אף
ס בל ושתק, עד שהגיע הרגע בו
שמע את הצו הפנימה די לסבול,
נ תק א ת החבל! שנים מספר ריחפו
כל גיבוריה שואפים לממש את
עולמם הרוחני, שהרי זהו הערך העליון
שלמענו הם קיימים, אך בעולם חומרי
היה צריך קיום טוב יותר להיות ערכם
העליון. מה נשאר? סתירות בין מהותם
הרוחנית של גיבוריה והמטפיסיקה החומרית,
שעליה בנתה את הפילוסופיה.

הפיתרון מצא משה בסיינטו־לוגיה.
שוב היה משוכנע כי אכן מצא
את התשובה האבסולוטית.
באותה תקופה סיפרתי לו על בעייה
שהיתה לי, ולהפתעתי קיבלתי את
התשובה הבאה:
״תגשי אל מישרד־המוסר בכנסיית
הסיינטולוגיה הקרובה. תספרי למי
שממונה על מחלקת־המוסר את כל מה
שסיפרת לי, ולאחר־מכן תפעלי בהתאם
למה שאמר לך. אם כך תעשי,
מצבך ישתפר בהדרגה. מכיוון שאני
כה רחוק ממך, זאת העצה הטובה
ביותר והיחידה שיכול אני לתת לך;
תעשי זאת עכשיו, לפני שיהיה מאוחר
מדי״.
זה משה. הוא מצליח בשלמות להיכנס
אל תוך תבניות־המחשבה שאימץ
לעצמו, וחייו מקבלים את צורתה המ־דוייקת
של אותה תבנית. אילו הייתי
שולחת לו את אותו המיכתב שנתיים
קודם לכן, אין ספק שהיה עונה לי
אחרת. סביר להניח שהיה כותב לי:
,זאת הבעייה שלך׳.
אחרי שהגיע בסיינטולוגיה לדרגת
״התעלות־נפשית״ גבוהה ביותר, הבין
כי זאת אינה הדרך אשר תאפשר לו את

הגרושין בחלל חייהם, היה זה
תהליך איטי, אמנם׳ אן התוצאה
היתה בלתי-נמנעת, והיתה מוכר חה
להכאיב לכל המעורבים בעניין.
חבל וצר מאוד על שמשתבשות
דרכי האד ם והחיים.
נראה שהזיווגים מלמעלה לא
תמיד מצליחים, אך איש אינו
אשם בזה. כל אחד לכשעצמו
צודק. החיים הם אכזריים, ולא
תמיד ההת מודדות אי ת ם נגמרת
בניצחון.
קראתי בצער רב כל מה שנכתב
עד היום בפרשת בני. בעיקר
הכאיבו לי או ת ם דברים שהוזכרו
בהרחבה ובהבלטה, ושכלל לא
התרחשו במציאות. אילי לא בזדון
נעשה הדבר, ולא מתוך רשעות,
אולי מחוסר-ידע ובורות, או מהי עדר
ביקורתיות, שהיא מרכיב
הכרחי של אישיות בעלת רמה
אינטלקטואלית כלשהי. אך אין כל
זה מפחית אתחטאם של הכותבים
למיניהם.
משה הוא היחיד היודע א ת
האמת כולה (פרשת הגירושין וס פיחיה)
.הוא אשר חי אותה וסבל.
הוא אשר הבין א ת משמעותה של
פשרה עבורו ועבור בתו טלילה,
שדרשה באופן בלתי־מתפשר ל לכת
עם אביה.
חשיפת ה,אני׳ הטמון בו.
״המחקר של רון הברט(מייסדה של
הסיינטולוגיה) סטה מהמסלול הנכון
מזה שנים. קודם כל, טעותו היתה בכך
שהגביל את התעלותה של הנשמה לשמונה
דינמיקות בלבד. שנית, העולם
אינו בריאה מוסכמת של הרבה נשמות.
הסכמה, כפי שאת יודעת, מחייבת קומוניקציה
וחיבה, ואיר אפשרית היתה
הקומוניקציה שהביאה להסכמה על
בריאה?״
אחרי שמשה הבין את הטעויות של
רון הברט, הבין את המטפיסיקה שעליו
לאמץ לעצמו. מאותו יום הגיע משה
אל המסקנות הבאות:
״את מבינה, עלינו לשאוף לפילוסופיה
שהיא ברורה מעצמה ושהיא ודאית
לחלוטין.״
כיום, שוב חושב משה כי מצא את
התשובה האבסולוטית. הוא חושב כי.
העולם נוצר מתודעה אין־סופית, שהיא
אנרגיה וכוח אין־סופיים. בתוך אין־סוף
זה, יש אין־סוף של מהויות. במשך
שנים חשב כי מצא את הביטוי למהות
אבסולוטית בסאי באבא מהודו, אך מאז
שינה את דעתו .״אין בינינו יותר
מגנטיזם,״ כתב לאמו.

לא עובד
אלילים
^ יפושיו של משה מלמדים כי
1 1חייו הם מסע ארוך של תגליות
והפרכתן. כמו מדען, הבודק את תג־

(המשך בעמוד )40

1 - 37

דונדון

בנזרעוז

דירה לשניים במרכז העיר

מ־ £26

דיו

1<£ט ס

פרטים והזמנות אצל סוכני הנסיעות
נושות נשיקה הפגנתית מדוע נישקה ג־ודי ניר־מוזס
לשרך־הדין יגאל
ארנון, למרות שכתבי
״ידיעות אחרונות״
חשפו את פרשת
הפגישה הלילית?

הנהלת

שי -ט7 -

אילנה אלון

מודיעהכ׳

כל העיניים באולמה של השופטת
שרה סירוטה היו נשואות לעבר האשה

נה התגלתה בחלון שמעל ראשה של
סירוטה, שם מצאה לה מקום לקנן. חיוך
מיסתורי של השופטת רמז כי היא יודעת
על מה שנעשה מאחורי גבה.
אז סקרה השופטת את ספסל־הנאש־מים
ואמרה :״רגע, נדמה לי שחסר לנו
נאשם אחה״
יוסי הוכמן, הנאשם החסר, התגלה
כשהוא יושב בספסל האחרון באולם.
מישהו אמר לשופטת שבגלל נכותו של
הנאשם קל לו יותר לשבת על הספסל,
מאשר על כיסא, והשופטת אמרה :״רק
רציתי שישב יותר קרוב, כי נראה לי
שבסוף האולם אין כל־כך הרבה אוויר.״
מסטיק סודי. אחרי כמה סידורים
פורמליים עלה לדוכן־העדים עד התביעה
הראשון, יורם ברעמי, בעל חברה
חקלאית, מעבידו של אלברט אזולאי.
ברעמי הורשע לפני שבועיים בעבירה
של הטרדת עד, אחרי שהודה באשמה

במודעה שהופיעה ב־ 9.3.88
פורסמו בטעות המחירים
הישנים

^ ני מוכרחה להודות ששתי תוכר
\ £ניות מלבוטק בענייני־אוכל לא
הרסו אותי. בראשונה, שעסקה בחומוס
במיסעדות ארצנו, עוד הייתי מופתעת.
אבל בכלסטק השני, שעסק בארוחות־הבוקר
במלונות, כשבכל כמה דקות
מנצנצת הכתובת המפחידה ״לא ראוי
למאכל אדם״ ,כמעט נרגעתי.
מאות פעמים אכלתי חומוס, אני
ובני־מישפחתי וחבריי וקרובי, ומאות
פעמים אכלתי ארוחות־בוקר בבתי־המ־לון
בארץ, אני וחברי ואורחיי מחדל,
ואף פעם אחת — ממש אף פעם אחת
— לא מתנו, לא חלינו, ואפילו הבטן
נשארה כמו שהיתה.
כמובן לא תיארתי לעצמי שהבדיקות,
שערכו המעבדות עבור כלבוטק,
אינן מדוייקות. ועל כן המסקנה היחידה
שאליה אפשר היה להגיע היא שכך זה
גם בבתים שלנו. אם 160 מיליון קול־יפורמים
אינם הורגים אותנו, סימן שהבטן
שלנו רגילה לכמות הזאת. הבטן
האנושית אינה מודעת לתקנים של
האגודה למען הצרכן, אבל הבטן שלנו
בוודאי יכולה להבחין בין מזון טוב או
סביר למזון מקולקל או מורעל.
כדי לאמת את דעתי, פניתי לשתי
חברות וביקשתי מהן לשתף פעולה
בחיפושי קוליפורמים, סטפילוקיקים,
שמרים ועובש באוכל המבושל במיט־בחן,
והמוגש לבני־מישפחתן מדי יום.
החברות נענו — לא אכחיש שמתוך
פחד קל, שמא יתגלה שגם המיטבחים
שלהן אינם עומדים בתקן.

החלטנו, שלושתנו, שבל
אחת מאיתנו תכין במיטבח

20 שנות יצור של
שמפו • תכשירים טיפוליים • משחות פנים
תכשירים טבעיים המופקים מצמחי מרפא

מיוצר ע״׳ :זאב פכסה־ולט, נטורולוג
אסיה פכטהולט, נטרולוגית

פרטים אצל הסוכנים הבלעדיים חברת ״רפואה״ ב ע״ מ
בי תמסחר לרפו או ת ב סי טונו תבע ״ מ
יהודה הי מי ת , 63 תל־אביב יפו
ט ל פוני ם824476 • 828486 • 814410 :־ 0 3

שי -ט - 7 -ת כ שי רי ם

בנושא:
האם תהיה כלכלת בחירות?

שי שלהםד ״ ר!

ישתתפו:
• ח״כ עדי אמוראי, סגן שר האוצר.
• ח״כ יגאל כהן־אורגד, שר האוצר
לשעבר.
• יחזקאל פלומין, סגן שר האוצר
לשעבר.
• פותח -ח״ם פלד, נשיא לשכת
הפרסומאים בישראל.
ערב העיון מיועד למפרסמים,
לפרסומאים, מנהלי חברות ומפעלים,
מנהלי מכירות ושיווק.
להבטחת ההשתתפות, נא לפנות
טלפונית למשרדי הלשכה:
.)03 (222-172
דמי השתתפות 40 ש״ח

סודי ניר־מוזם (באמצע) ונאשם ארנון(משמאל)
נשיקה לעי( ,כל
הבלונדית המטופחת, שנישקה בחום
לעורך־הדין יגאל ארנון. זהותה של
המנשקת לא נשארה בסוד לזמן רב,
מכיוון שבאולם ישבו מיספר רב של
עיתונאים של ידיעות אחחנזח, שהכיתה
היטב. הם זיהו את ג׳ודי ניר־מוזס,
בתו של נח מוזס ז״ל, עורכו האחראי
הראשון של העיתון.
כאשר התבררה זהותה של המנשקת,
רבו התמיהות עוד יותר. כיצד יתכן
שבת למישפחת מחם מבעליו של ידי־שת־אחחנות,
מנשקת בידידות מופגנת
את עורך־הדין ארנון, היושב על ספי
סל־הנאשמים עקב חקירתם של מרדכי
גילת, מרסל זוהר ושרה ארנון, כתביו
החרוצים של אותו העיתון עצמו?
הנשיקה רק הגבירה את השמועות
המסתובבות בעיר, כי עורר־הדין ארנון
נקלע למרכזה של מריבה מישפחתית
בעיתון. בעוד שהוא תמר במישפחת
מוזס, הוא העמיד לו ליריב את עורכו
הנוכחי של העיתון, רב יודקובסקי. יש
הסבורים כי זה נתן מרץ כפול למסע
העיתון נגד עורך־הדין.
כאשר נשאלו העיתונאים גילת וזוהר
שנכחו באולם לפשר הנשיקה המוזרה,
הם רק משכו בכתפיהם בפנים
רבות־הבעה, ולא אמרו דבר.
יונה מעל לראש. קהל־הצופים
גם בדק בסקרנות את צוות הסניגורים
המתוגבר, שהגיע לישיבה.
בישיבה הקודמת, שבה נקרא באוזני
הנאשמים כתב־האישום, והם כפרו בו,
ייצגו עורכי״הדין רם כספי, יגאל ארנון
ושרגא בלזר את עצמם. אבל בישיבה זו
כבר היו שניים מהם מיוצגים. עורך
הדין רם כספי הביא את אביו, עורר־הדין
הוותיק מיכה כספי, וגם את עורו־הדין
הירושלמי דן אבי־יצחק. בשם יגאל
ארנון הופיע עורך־הדין הירושלמי,
מישאל חשין, בנו של מי שהיה שופט
עליון אהוב וחכם .״הם קראו את הכתבה
בהעולם הזה והחליטו שאינם רוצים
להיות טיפשים,״ אמרו כמה עיתונאים
בחיוך, בהתייחסם לכתבה ״לעורו־דץ
המייצג את עצמו יש לקוח טיפש״(השלם
הזה .)17.2.88
בתחילת הדיון נשמע קולה של יונה
הומיה סמוך לראשה של השופטת. היו
במיסגרת
עיסקת־טיעון, ונידון לחצי
שנה מאסר על־תנאי ולקנס גבוה. .
בן־עמי העיד ברהיטות, וסיפר על
יום הפגישה הלילית והיום שלפניה.
בין היתר נחקר על סדר הישיבה מסביב
לשולחנו העגול של עורך־הדין יגאל
ארנון, ונתן תיאור מדויק. הנאשמים
ישבו נינוחים וחסרי־דאגה. רם כספי
שלף מכיסו חפיסת־מסטיק, והציע ממנה
גם לעורך־הדין יגאל ארנון. השניים
לעסו בעדינות, כשהם מנסים להסתיר
זאת מעיני השופטת.

הסלטים במיכלים
לילה במקרר

נשעים
ה א מבולנ ס
בלא רופ א
אפרת נרצחה על־ירי
חברה־לשעבר.
האמבולנס הראשון
הגיע בלא רופא,
כשאפרת עריץ היתה
בחיים.
יוסי עיז־דוד
בחור צעיר, חובש במיקצועו, היה
בבניין שבו נרצחה אפרת רוזן (.)23
מיד אחרי שנשמעו היריות, הוא ירד
וניסה לטפל באפרת, שנורתה בידי
חברה־לשעבר, עופר כנען 27 שירה
בה מרובה נלילון שהיה ברשותו.
דקות אחדות אחר־כך הגיע למקום
אמבולנס, ובו נהג־חובש בלבד. רק
אחר־כך הוזעק אמבולנס שני, ובו
רופא. כל שנותר לו לעשות היה לקבוע
את מותה. הדקות הללו היו קריטיות,
ויתכן שניתן היה להציל את חייה אילו
היה הרופא מגיע בזמן.
שכנים, המתגוררים בבניין שברחוב
יוחנן הגדי בתל־אביב, סיפרו :״בשעה
1.30 בלילה שמענו רעש נורא. חשבנו
שזו תאונת־דרכים. כשיצאנו החוצה,
(המשך בעמוד )40

התרבית
גם ט1נה מהקופסה

שלה, בתנאים הרגילים ביותר,
מנה אחת של אוכל. השארנו
את האוכל לילה אחד בתוך
המקרר, ולמחרת שלחנו אותו
לבדיקות במעבדה. כלי־העבו
דה במיטבחים נרחצו כרגיל.
אך באחד משלושת הבתים אין
מכונה לשטיסת־כלים. אך אחת
מאיתנו לא הרתיחה את הכלים.
שלושת הבתים הם בתים רגילים
לגמרי, ובפירוש לא מה
שנקרא ״מטורפים לניקיון״.
ענת סרגוסטי הכינה סלט גבינה
לבנה עם בצל, כיסתה אותו והכניסה
אותו בערב למקרר. אני הכנתי סלט־ביצים
עם בצל ומיונית, כיסיתי את
הכלי וטמנתי אותו במקרר. השכנה

דניאלה שמי (משמאל) ושת
חבוות נוסכות הכינו בבית סלטים בתנאים וגילים לגמרי, ומסח אותם לבדיקה במעבדה
נאווה לוין הכינה ריבת־תפוזים, לא
כיסתה את הריבה במשך שעתיים עד
שהריבה התקררה כליל, ורק אז כיסתה
אותה.
פתחתי גם קופסת טונה, וללא מ יכ־סה
הכנסתי אותה למקרר.
למחרת בבוקר הכנסנו כמות קטנה
מן המאכלים האלה לתוך צינצנות
סטריליות, שהבאנו בעוד מועד ממעבדות
שאלחיאל בפתח־תיקווה, והשליח
הביא את ארבע הצינצנות למע־

ט7י

מ״ו.י

ה סדנ א 4

ס״ת 49130

3 0 0 0 1 -9 2 3 3497-9241920

סו סיו

הבדימה:

סיג ס

החומר :1 7ז־ יקו

רקדיקרנמסרר 11״ י: ס 7מיןרקדי־ ק ר ,
**ץ ברע ימים חיכינו לתוצאות.
ועד שהגיעו, ניחמנו זו את זו.
אמרנו שבוודאי תהיינה התוצאות שוות
לאלה של בתי־המלון, מאחר ובכוונה
הכנו את הסלטים ערב קודם, ולא
הקפדנו על ניקיון מיוחד, וגם העברנו
את המאכלים לתוך הכלים הסטריליים
בעזרת כפית שהיתה במערכת, וששב־בה
לה על מגש בלתי־מכוסה במשך
שעות, וגם השליח, שלקח את החומר
למעבדה, לא השתמש בשום אמצעי־קירור
בדרכו מתל־אביב לפתח תיקווה.
לשלושתנו היה ברור שכמות הקו־ליפורמים
ושאר הצרות תהיה כמו
בכמה מבתי־המלון, ואפילו חשבנו כבר
על ציור שלט האומר ״לא ראוי למא־כל־אדם״
,אשר ייתלה לאחר כבוד
במיטבחנו.
ואז הגיעו התוצאות של בדיקת
המעבדה, ונדהמנו. לעומת בתי-המלון
בישראל, המיטבחים שלנו סטריליים

ארו־זנ

קיום ;

אילו היה לנו מישרד־ברי־אות
חזק ורציני כמו מישרד־הדתות,
אולי היו מחייבים את
בתי-המלון והמיסעדות להעסיק
משגיחי־בריאות־והיגיינה,
במקום משגיחי-כשרות. אבל
במצב כמו שהוא סומכים על
אלוהים. מי יודע, אולי כשיבוא
המשיח, בריאות־העם תהיה
חשובה לפחות כמו הדאגה
שמא האפונה צמחה דווקא
בשנת־שמיטה?

דו״ח המעבדה
שלילי, שלילי, שליד
ממש, ואנחנו שלושתנו הרי יודעות
שלא כך הדבר.
• להזכירכם, לפי תקן הסלטים של
כלסטק עד 1,000,000ב״ספירה כללית״
זה בסדר. בסלט ביצים של אחד

המלונות נספרו . 100,000,000 בשני
הסלטים שהוכנו בבתינו נספרו 10,000
באחד, ו־ 100,000 בשני.
לפי כל מטק מותר עד ל־1,000
קוליפורמים לסמ״ק. באחדים מבתי

המלון הגיע המספר ל־ססס ,600,ואפילו
ל־ססס .2,000,בבתינו נע המיספר
בין 30ל־.2000
• לפי כלבזטק המזון טוב עד ל־50
סטפילוקיקים. באחד מבתי־המלון נספרו
מאות אחדות. הסלטים שלנו הכילו
פחות מהתקן.
הסלומונלה לא צריכה להיות בתוך
הסלטים, ואמנם בסלטים הפרטיים
שלנו היא לא היתד — ,לעומת
הסלטים של בית־מלון אחד או שניים,
שבהם הופיעה.
• לפי תקן כלמטק מותר 100
שמרים בכל סמ״ק. רבים מהסלטים של
בתי־המלון עברו את המיספר הזה.
הסלטים שלנו לא עברו.
• לגבי עובש — אותו הדבר.

המסקנה המתבקשת היא
שאם אנחנו, במיטבחים הרגילים
ביותר שלנו, הצלחנו לעמוד
בתקן, ואילו מיטבחי בתי־מלון
מסויימים, שלא לדבר על
החומוסים, עברו את התקן
במאות אחוזים, הרי שכאשר
אנחנו יוצאים לאכול בחוץ
אנחנו אוכלים טינופת, המתבשלת
בתנאי־תברואה ירודים
ביותר.
הבדיקה במעבדה
מדוע לא משגיחי־בריאות במקום משניחי־כשחתל

כול זבל, גם אם הוא לא הורג.
אגב, תבשיל אחד — והוא ריבת
התפוזים — לא נבדק כלל, מאחר
ובעל־המעבדה אמר שבריכוז כה גבוה
של סוכר לא יכולים להיות שום
חיידקים.
המוצר השני היה טונה מתוך קופסה,
שניתנה בכוונה לבדיקה כדי לוודא
שמא המוצר עצמו, עוד לפני הטיפול
בו והוספת מרכיבים אחרים, מכיל
חיידקים. הסתבר שהטונה מכילה 1000
ספירה כללית 10 ,קוליפורמים, פחות
מ־ 50 סטפולוקיקים, סלמונלה — ,0
שמרים פחות מ־ , 100 ופחות מ־— 100
עובש. ואם בתי־המלון משתמשים
בטונה מתוך קופסות — ואנו מניחים
שכך הם עושים — הרי שאת כמויות
החיידקים הם מוסיפים במו ידיהם
המלוכלכות.

גס אם אנחנו, הצעירים והבריאים,
לא חלינו עדיין בעיקבות הביקורים
במיסעדות ובבתי־מלון, הרי שבעד
כספנו אנחנו יכולים לבקש שלא לא־

מסוכן!
ד״ר איתן רובינשטיין, מנ הל
היחידה למחלות זיהומיות
במרכז הרפואי ״שיבא״:

• מה רע בקוליפור-
מים?

• הקזליפורמים מעובים בתומר
שמקורו עשוי להיות צואתי.

• ומה זה יכיל לגרום?

לשילשוליס.

• הכי גרוע שיכול
להיות זה שילשול? זאת
אומרת, לא אסון גדול?
אם 200 אלף איש יקבלו
שילשול, זה כן אסון:

י אבל אני מבינה שעוד
לא קרה דבר כזה?
ועוד איך קרה! יש בין 600
ל 700-התפרצויות כאלה בל
שנה. במקומות שבהם יש מיטבה
להרבה אגשים. קיבוצים, מחנות־צבא
וגס בתי־מלון.

• אפיטר למות משיל-
שול?
אולי לא את ואני, אבל הקטנים,
החלשים, הזקנים והחולים
יכולים למות. וכבר היו
דברים מעולם.

״ 14ש1ות־*1שואין איומות!״
(המשך מעמוד )37
ליותיו במעבדה, בודק משה את תגליותיו
הפילוסופיות במעבדת־חייו.
״בבקשה, תני חשיבות גבוהה לקריאת
חומר זה. הוא ישפיע לא רק על
עבודתן, אלא על כל אספקט אחר
בחייך. חומר זה יאפשר לך הבנה ברורה
ושלמה של ישותך בפרט, ושל הישות
בכלל, כפי שאמורה הפילוסופיה לעשות,
למרות שאינה עושה זאת.״ כתב
לי משה אחרי שהבין את הסתירות
בסיינטולוגיה, וגילה את סאי באבא.
במיכתב אחר כתב לי כי חשיבות
הישגיו האינטלקטואליים והפרקטיים
הם מעבר לכל תיאור.
״את מבינה, כל מיסתורי הישות
חייבים להיות מובנים בצורה הברורה
מעצמה, שהיא הכרחית. המובן־מעצמו
אינו הברור מאליו, אלא מה שאנו
רואים כאמת הכרחית לאחר שהבנו
אותה׳.
משה אינו עובד־אלילים, ואינו אחד

גזבזתרים י בצזרעגז
מארגז האתיופים
נ חו ג יום־הולדתו ה־ 65 של
אלוף מאיר(״זרו״) זורע, מבכירי
אלופי צה״ל (אלוף־פיקור, ראש אגף־
המיבצעים, מארגן צבא אתיופיה בתקר
פתה הקיסרית) ואב שכול משני בנים
שנפלו בקרב. זורע, יליד עיר־הפוגרר
מים הרוסית קישינב, הוא חבר קיבוץ
מעגן־מיכאל, שהיה מיספר חודשים
חבר־כנסת(מטעם ד״ש של ייגאל ידין),
עד שמאס בתפקיד. הוא העדיף מישרות
ביצועיות בשירות הציבורי: מנהל
מינהל־מקרקעי־ישראל ועד לאחרונה
שימש כמבקר מערכת־הביטחון.

לוחמת הגיטאות
נפטרה בקיבוץ עין־החורש
שבשרון, בגיל ,67 רוז׳קה קורצ׳אק,
ממנהיגות המרד הראשון ב־ , 1941בווילנה
הליטאית־ .כשהצליחה קור־צ׳אק,
להגיע ארצה כעבור שלוש שנים
ונתבקשה לדווח בפורום ציבורי על
לחימתם של יהודי הגיטו בעיר ולחימת
הפרטיזנים היהודיים ביערות, מצא
דויד בן־גוריון לנכון לגנותה על כך
שהיא מדווחת על אירועי־גבורה אלה
בלשון אידיש. לימים העלתה את זיכרונותיה
בספר להבות באפר.

(הנושך מעשר )38
ראינו מחזה מזעזע. אפרת שכבה
שותתת־דם. היא עדיין היתה בחיים.
מיד הזעקנו אמבולנס ומישטרה, שהגיעו
למקום תוך דקות ספורות.
בינתיים ניסה חובש, שביקר אצל אחת
הדיירות, לטפל בה.״
בלי בכי. כנען נמצא מת בחדר־המדרגות
בבניין סמוך. מיד אחרי שירה
באפרת, הוא ירה גם בעצמו. שניהם
קבורים בבית־הקברות שבקריית־שאול.
כנען בחלקה הצבאית, ואפרת
בחלקה האזרחית.
הלווייתו של כנען נערכה יום אחרי
הרצח, בחשאיות מוחלטת. בצהרי היום
שבו נערכה ההלווייה, עדיין לא היו
תלויות מודעות־אבל ליד בית הוריו
ברמת־אביב.
הלווייתה של אפרת נערכה למחרת.
רבים הגיעו: חבריה ללימודים בפקולטה
להנדסה תעשייתית באוניברסיטת
תל־אביב; חבריה מהתיכון
שלא הצליחו לעכל את מותה; חבריה־לעבודה
של ליאורה, אמה: אנשי־צבא
ששירתו עם יהושע, אביה, במשך שנים
רבות.
שקט כבד שרר ליד הקבר. לא היו

הראשון לציו!
נפטר ברמת־גן, בגיל ,80 שמחה
חינקים, היהודי הראשון שנדון
למוות על־ידי שילטונות המנדט
הבריטיים בארץ־ישראל, בעוון הריגת
שיבעה ערבים בפרדס יפואי, בקיץ
, 1929 שאותם ראה חינקיס אחראים
לרצח ארבעה יהודים זמן־מה קודם לכן.
גזר־דינו של חינקיס, שהיה בשעת מעשה
שוטר בתפקיד, הומר ב־ 10 שנות־מאסר
עם עבודת־פרך, מהן ריצה, עד
שחונן, שש בלבד. חינקיס, יליד אוקראינה,
שעלה ארצה בגיל ,18 היה במשך
תקופה קצרה פועל־בניין וצבע, אך עד
מהרה התגייס למישטרה (כשוטר־תנועה)
.הוא גם התפרסם כשחקן־כדו־רגל
בקבוצות תל־אביב הקטנה(אל1בי.
הכוח, השעל) ולאחר שיחרורו מן
הכלא היה פקיר במיפעל־המים של
עיריית תל-אביב, סרג׳נט (סמל)
בחטיבה היהודית הלוחמת של הצבא
הבריטי במילחמת־העולם השנייה ועד
לאחרונה נשא בתפקיד הכבוד של
גיזבר ארגון חברי־ההגנה.

נרצחת אפרת רוזן
האמבולנס הגיע בלא רופא

לפני שיבעה חודשים רכשו הוריה
של אפרת עבורה דירה ברחוב יוחנן
הגרי בתל־אביב. אפרת עברה למקום,
וכעבור זמן קצר הכניסה לדירה גם את
חברתה הטובה מבית־ספר־התיכון אליאנס,
רונית קאופמן. במשך שלושה חודשים
הן התגוררו ביחד, עד שכנען
הגיע בפעם הראשונה לדירתן.
ב־ 17 בנובמבר אשתקד, בשעות
הערב, בא כנען לדירה ובידו אקדח.
השתיים הצליחו להימלט מהדירה
ונכנסו לדירת שכנים, שהזעיקו את
המישטרה. זו הגיעה ועצרה את כנען
בדירתן.
למחרת הובא לפני שופט־השלום
בתל־אביב, ראובן זיו, ששיחרר את
כנען בתנאי שלא ייצור עימה מגע
במשך חודשיים. נציג המישטרה, רס״ר
מוטי כרמלי, ביקש לעוצרו ל־ 15 יום,
מחשש שכנען עלול לפגוע באפרת
ובעצמו.
בעיקבות המיקרה עזבה אפרת את
רירתה וחזרה לבית הוריה. עופר הפר
את התחייבותו בבית־המישפט והמשיך
להסתובב בקירבת מקום־מגוריה.
ב־ 15 בדצמבר הוא איים עליה
שנית. אפרת התלוננה במישטרה,
וכנען נעצר שוב. הפעם החליט השופט
אהרון כהן לעצרו לחמישה ימים. בתום
זמן זה הוגש כתב־אישום. השופטת חיה
חפץ שיחררה את כנען, בהסכמת התובעת
והסניגור, בתנאי שלא ייצור קשר
עם אפרת.
ב־ 12 בינואר נערך הדיון בעניינו.
כנען הודה והביע חרטה על מעשיו.
הדיון הבא נדחה ל־ 8במרס. בינתיים
המשיך כנען להטריד את אפרת ומיש־פחתה.

15 בפברואר הובא כנען בשלישית
לבית־המישפט. השופטת ורדינה
סימון סירבה לבקשת המישטרה לעוצרו
ל־ 15 יום, ולא שלחה אותו להסתכלות
פסיכיאטרית. כבר בפעם הראשונה
שנעצר, החליט השופט ראובן זיו, לבקשת
המישטרה, לשלוח את כנען לפסיכיאטר
המחוזי כדי שיחליט האם יש
מקום לשולחו להסתכלות פסיכיאטרית.
זה החליט שאין מקום לאשפז את

חוקר השב״ב
נפטר
ד״ר יהושוע (״שיקו״) רוטג־

בתל־אביב, בגיל ,78

טלי בריקוד הודי
אחרי הנ 1ח, חזרה לראנד
משטניה של כת מיסטית זו או אחרת.
משה מתייחס אל חייו כפי שאמן מתייחס
אל חומר״הגלם, שממנו הוא יוצר
ביטוי לחוויית־הנצח.
אמו של משה, סוניה קרוי, מקרינה
גם היא את חדוות־התגלית שאיפיינו
את משה. הוזהרתי מפניה לפני שהיכר־תיה,
אך פגשתי באשה נדירה, המסוגלת
להתעלות מעבר לגבולות האינטרס,
הנוחיות והפגיעה. אם המבינה את
מסלול־חייו של בנה, ואת החיפושים
המהווים את מהות־ישותו.
משה לא הפך למה שהפך מפני שגודל
בצורה לא־נכונה. אך אולי העובדה,
שמעולם לא נאסר עליו לשאול
״למה׳ ,״מדוע׳ ,״לשם מה׳ ,גרמה לכך
שכל חייו ישאף לתשובות אבסולו־טיותי
״אני
מתעמק בקשרים שבין הקבלה
לתורתו של קרל יונג. האפשרות של
סינתיזה מחשבתית גלובלית בין פילוסופיה,
פסיכולוגיה, מיסטיקה, פיסיקה
ותראפיה — בסיס מאוחד לכל המדעים
והפעילויות התרבותיות־מחשב־תיות,
נעשית ברורה יותר ויותר.״

הורי הנרצחת בהלווייה
החברים מיאנו להיפרד מהקבר

׳קליט רוטנשטרייך
גם לטרון 11 רפיח
שטרייך, מי שהיה במשך 13 השנים
האחרונות נשיא מועצת־העיתונות ובמשך
11 השנים שלפני כן ראש לישכת
עורכי־הדין. רוטנשטרייך, יליד פולין,
בנו של ציר הפרלמנט הפולני(הס״ם),
היה בארץ לאחד הפרקליטים החשובים,
מה שלא מנע את שילטונות המנדט
הבריטיים לכלוא אותו במחנות־המעצר
לטרון ורפיח, על עמדתו הבכירה באיר־גון
ההגנה. אחרי קום המדינה נתבקש
רוטנשטרייך, לעיתים קרובות, למשימות
ציבוריות, שהאחרונה בהן היתה
יו״רות הוועדה לחקירת השב״כ.

התפרצויות בכי או זעם. הכל שמרו על
איפוק מכביד, מלבד סבה, שהיה קרוב
להתמוטטות.
חברות תמכו ברונית קאופמן, חבר־תה־לדירה
של אפרת. עם תום ה־הלווייה,
כשהקהל התפזר, חזרו חברים
אחדים לקבר הרענן ומיאנו להיפרד.
הפסיכיאטר החליט. סיפור-
האהבה ביניהם התחיל לפני חמש
שנים. כנען, אז חייל במודיעין, הכיר
את אפרת באמצעות אחותו, שהיתה
בת־כיתתה. במשך ארבע שנים הם היו
ביחד, אך לפני שנה החליטה אפרת
להיפרד.
עזיבתה היתה מכה קשה לעופר.
בהזדמנויות אחדות נהג להציג את
אפרת לפני חבריו כמי שעתידה להיות
אשתו. עור לפני שנפרדו, איים עליה
שאם תעזוב אותו יאונה לה רע, והוא גם
יפגע בעצמו. אפרת לא התייחסה לאיומיו
ברצינות.

כנען. הוא קבע זאת מבלי שבדק אותו,
ומבלי שאף נפגש עימו.
שכנים ושכולים. בתחילת מרם
יצא כנען לשירות־מילואים. הדיון
בעניינו, שאמור היה להיערך ב־8
במרס, נדחה ל־ 22 בחודש. אולם כנען
לא ידע זאת, והגיע לחופשה בשל
ההופעה בבית־המישפט.
באותו היום ארב לאפרת ליד דירתה,
ברחוב יוחנן הגדי, בעת שביקרה
את חברתה רונית. בשעה 1.30 בלילה
יצאה אפרת מהדירה, בחשבה שהמונית
שהזמינה הגיעה. ליד חדר־המררגות
המתין לה כנען וירה בה. אחר־כך הלך
לחדר־המדרגות בבית סמוך, וירה
בעצמו.
הוריה של אפרת גרים ברחוב סמוך
להוריו של כנען ברמת־אביב. מי
שיכלו להיות מחותנים מבכים עכשיו
את מות יקיריהם, בשנות ה־ 20 לחייהם.

ני כבר בדיאטה זה שלושה
חודשים,״ הודיע ורבין מייד עם
פגישתנו.
ההצהרה הביאה אותי לסקור אותו
מכף־רגל ועד ראש: גבר בשל בשנות
ה־ 40 לחייו, שסוד הקסם שלו טמון
דווקא בסירבול כלשהו. הקפה שהכין
לי במו״ידיו קצת נשפך על התחתית,
והפרחים שהביא לי לא נקנו בחנות,
אלא נקטפו על־ידו במיוחד בשדה, עם
השורשים.
״מאז שהגעתי לכאן(ללישכת ראש־המועצה)
,לא נעים לי להגיד בכמה
קילוגרמים שמנתי. בכמה? לא נעים לי

ראש־מועצה ורבין
ריאטה ופרחים
להגיד. כל היום יש נאשים (ליקוקים)
וזה ...עכשיו אני בדיאטה.״

#וקע,, :אני קוובן
שר מיתוס,,
ץ -דלתי ברחובות. אני בן .44
אבא שילב עבודה חקלאית (פרדסן)
עם ביטחון. אני למדתי כלכלה
באוניברסיטת״ירושלים.
מה רציתי לעשות, כשהייתי קטן?
אני קורבן של מיתוס, של רקע רוסי.
לפעמים אני מצטער על כך.
למשל, אבא של אשתי הוא יהלומן.
במשך 20 שנים עמדתי בלחצים להיכנס
לעסק. לאמר שסלדתי מכך — זה
מוגזם, אבל לא הייתי בנוי לכך נפשית,
על אף היתרונות הברורים מבחינה
כלכלית.
בבית רוסי, כמו הבית שבו אני
גדלתי, היה כבוד רב לאנשי־ציבור,
בעיקר לאנשים מתנועת־העבודה. לא
כינו זאת ״עסקנות״ או ״פוליטיקה״ —
קראו לזה ״שליחות״.
במבט לאחור, אני יודע כיום שתמיד
רציתי לעסוק בפוליטיקה.
רגע־המיפנה בא בעת המשבר במים־
לגת־העבודה פה(ברמת־השרון) .המועמד
אפריים (״פיחוטק׳ה״) חירם נסוג
ערב סגירת הרשימות, ובצר להם פנו
אלי.
האם זה נראה לי אז טיבעי? זה נראה
לי טיבעי כיום, בוודאי! לא יכלו לקבל
החלטה נבונה מזאת!
ידעתי שאבחר. הסקרים היו מאוד
טובים מבחינתי לקראת הסוף.
רגע הבחירה? את אותה תחושת־ההתרגשות
של ״הבוקר שאחרי׳ אני חי
עד היום.
איך התעוררתי? מי ישן! לא ישנתי
כל הלילה.
מעניין, עסקנים, המגיעים אחרי
שעשו דרך שוחקת וארוכה, מאבדים
מהתמימות ומגיעים עייפים. אני לא
הספקתי לאבד את התמימות או
להתעייף.

• קאו־״וה :״עו״ן
רא חושב ער הכנסת!,,
זה ״ראש־מועצה״? בעצם כל
מה שניסיתי לדמיין לעצמי — זה
יותר!