גליון 2639 מתאריך 30 במרץ 1988

לתנובה

יוגורט עם משמש 57ו שומן

יובורם עם אוכמניות * .5ו שומן

ן^חחאך מ״יו־ו
ך, ו1דיחף זו*ג-ע

לעף

מגר ע 1תנובה

בזיבחבים שיכתוב ההיסטוריה
על הצלחותיו של ה״טרוריטט״ יצחק
שמיר(״הנדון״ ,העולם הזה .)16.3.88
כיצד קורה שאדם נבון ומפוכח כעורך השלם
הזה נופל גם הוא קורבן לתרגיל שיכתוב
ההיסטוריה, המתבצע ב־ 11 השנים האחרונות,
מאז עלה הליכוד לשלטון, והוא כותב, במדור
הנדון, כבדרך אגב, כי יצחק שמיר הוא ״הטרוריסט׳
המצליח ביותר של המאה ה־.20״
לאיזו הצלחה בדיוק מתכוון אורי אבנרי?
הרי העובדות ההיסטוריות הן שלא קבוצת־השוליים
הטרוריסטית, הלח״י של יצחק שמיר,
ולא המחתרת בעלת מיספר החברים היותר
רציני, האצ׳ל של מנחם בגין, הן שגרמו ליציאת
האנגלים מן הארץ ולהקמת מדינת ישראל.
זאת קמה בעיקר בזכות ריגשי־האשמה של
אומות־העולם מול שואת יהורי אירופה, ואשר
ליציאת האנגלים, אמנם ייתכן ופעילות ארגון
ההגנה ובמיוחד הבאת אוניות המעפילים, החישו
באנגלים את הרצון להתפטר מהמעמסה, אם כי
מעל לכל וקודם לכל יציאת האנגלים היתה חלק
בלתי־נפרד מתהליך הדה־קולוניזציה שלאחרי
מילחמת־העולם השנייה שראשיתה באסיה(הורו,
אינדונסיה) והמשכה באפריקה.
מיכאל רוטבליט, ירושלים

־ 1000/נח־מלי
על דברים מפתיעים שהשמיע יצחק
מודעי (״מודעי: הגולן והביקעה
תחילה תשקיף״ ,העולם הזה
.)16.3.88
אם אכן הודה יצחק מודעי, כי יש הגיון
בתביעות הסורים על הגולן ובנוסף לכך גם צריך
להתכונן לסגת ממערב לירדן, הרי שמודעי לא
רק שאיננו זקוק, כדברי משמיציו, לפסיכיאטר,
אלא שהוא ־ 1007 נורמלי, עם קבלות.

יעקב מוזם, חיפה

מישאלה חסודה
עוד על ייחודו של המיטפר ,40 כסיבה
לקביעת חגיגות ה־ 40 למדינה
(״מה הם אומרים״ ,העולם הזה
24.2.88 והלאה).
40 שנים אינן מסמלות רק תקופה בהיסטוריה
הישראלית. דויד, שמלך 40 שנה ובנו, שלמה,
שמלך 40 שנה.
כשאתה, או יותר נכון, המדינה, מגיעה ל־40
שנה, יש בזה ייחוד גדול. הלא כבר אמרו חז״לינו
(בפרקי אבות) :״בן ארבעים — לבינה!״ ומאוד
יכול להיות שזאת הסיבה שבחרו דווקא בשנת
ה־ 40 לעריכת החגיגות יוצאות־הדופן.
המרינה הגיעה סוף־סוף אל הבינה, או, בלשון
יותר מקובלת, אל השכל. אם כי נרמה, בינתיים,
שזאת רק מישאלה חסודה.
דוד שגב, תל־אביב

מנכ״לי הגועלים
על תופעה נפוצה במישרדי מנכ״לים
(״דיברה אליי בפרחים״ ,״גם זה וגם
זה״ ,העולם הזה .)9.3.88
אני תמים־דעים עם עורכת המדור גם זה וגם
זה. גם אני אינני סובל אנשים שבתיהם מלאים
צמחים.
ויש רק סוג אחד של אנשים שאני סובל עוד
פחות. אלה הם מנכ״לים בכירים, רואי־חשבון
ועורכי־דין, עימם אני בא במגע יומיומי ושמיש־רדיהם
לא נראים כמישרדים של אנשים מן
השורה, אלא נראים כמו ג׳ונגלים טרופיים
עשירי־צמחייה. לפעמים מרוב עצים אני לא
רואה את האדם שאני צריך לשאת ולתת עימו
בנושאים שהם ברומו של כיסי.
יהודה זידנר, תל־אביב

סדקים בציציות
על בעיית אבחנה מסובכת(״אפלייה
דתית בשירותים״ ,״תשקיף״ ,העולם
הזה .)16.3.88
הידיעה המשונה, שלפיה אין מרשים לבנות
חילוניות להשתמש בחדרי־השירותים של אוניברסיטת
בר־אילן, מעלה שאלה נכבדה.
כיצד בודקים אם בת, המבקשת להיכנס
לחדרי־השירותים, היא דתית או, חלילה, חילונית?
הלא בנות אינן לובשות טלית קטן, ולכן
אי־אפשר לבדוק בציציותיהן. אז, אולי, בורקים
צבי אמיתי, רחובות
בציציהן?
העולם הזה 2639

שורץ כועס

שר החוץ האמריקאי הזמין שני פרופסורים
פלסטיניים, אזרחי ארצות־הברית וחברי
המועצה הלאומית הפלסטינית לשיחה. היה
זה ביטוי לכעסו על יצחק שמיר, שירק לו
0בפרצוף. אבל זה גם מעיד
שבלי אש״ף אי אפשר לזוז
ולוא גם צעד אחד קדימה.

החטא ועונשו

אברהם אסולין מנתניה יצא לפוצץ את
מכוניתו של שכן, כדי לנקום על רצח של שכן
שלישי. אבל בדרך קרתה לו תקלה. השלט־רחוק
התקלקל, ומיטען החבלה התפוצץ
בידו. ידו ורגלו נקטעו, עיניו
נפגעו, ולבית־המישפט הוא
הובא כשהוא בכיסא גלגלים.

לחצי!

האלופה קמה מהקרשים!
אחרי הפסדים
רצופים, מכבי תל־אביב
בכדורסל חזרה
אל עצמה ושוב התחילה
לנצח. ביום חמישי,
היה יומח הגדול של חקבוצה. חם ניצחו את
פרטיזו־בלגראד 84:98 מכי
בי, שוב על המפה של גביע־ן
לקבוצות־אלופות.
אירופה

כתבת
השער הקדמי:

ויש וחיים הוצוג

קורט ורדה״ בא רבקר את דפנ ה ברק
במלון שרה. בווינה. .אני ל א מבין מה רוצים
ממני ־ הוא מיתמם.. .כולנו עושים שגיאו ת
הוא מתלונן שנכדו בן ה־ 12שאל אותו אם
זה גבון שהו א רוצח, ומחמיא לכתבת. את
יפהפיה את באמתלא נראית

יהודיה. וחוץ מזה הוא שלח
ד־ש. לחבר שלי. חיים הרצוג ־

כתבת השער האחורי:

נובחים על ׳ודנה
המתחרים לא מפרגנים .״זהו שיר חלש. אין
לו סיכוי לזכות באירוויזיון.־ אומר שלמה
צח .״מה זה האירחיזיון? חרטא אחת גדולהומגיבה
מרגלית צנעני .״התחרות הזאת היתה
מין ממזר.״ מתלונן קובי אשרת. אבל גברי
מזור. מנהלה האישי של ירדנה ארזי. הודף
את כולם; ״שיפסיקו כבר לנבוח.

רק חולי נפש מאבדים את
הפרופורציות בתחרות הזאתו־

מיקרה לב 18 שנות וענונו

הארט אייר הוא מכשיר מהפכני המשמש
כיחידת החייאה אוטומטית למיקרים של הת־קפי־לב
או דום־לב במקומות
ציבוריים. הרופאים משבחים,
אבל לא מוכנים להתחייב.

מיכתבי האהבה של מרדכי ג׳ון וענונו
לחברתו, ג׳ודי זימט, מאפשרים להציץ לתוך
עולמו הפנימי .״אני אוהב את דרכו של ישוע
הנוצרי, אני רוצה לעזור לאנושות, לעשות
משהו טוב עבור אחרים ״.כדי לממש את
הצעת הנישואין שלו תיאלץ
^ 1לחכות 18 שגה. בינתיים הוא
יוכל ללמוד להיות כומר.

הקטנים נגד וגם קישקוש
מס־ההמסה
יואל מרגלית, דואה״חשבזן נתיק, החליט
לנטות ולהילחם בעוולות הקטנות שהאז-
רחים כבר התרגלו להן. בעיקנות המסקנה
שאליה הגיע, כי חיי האזרח בארץ הופכים
ל סיוט כתוצאה מהתמודדות ממושכת עם
שילטוגות-המס, הוא החליט
^ 1 1להקים את האגודה לזכויות
בישראל.
משלס־המיסים

אין סיבה ברורה לגירושין
של הזוג הסולידי,
העיתונאי אבי ולנטין
ומעצבת־הפנים דורית
ולנטין (בתצלום) •
הסטודנט הביישן למתמטיקה
של קרוליין
לנגפורד צעיר ממנה בשבע שנים, אבל מה
^ ^ זה משנה? העיקר האהבה • ה־הרבה
דיאטה של אריק שרון:
ירקות מאודים, אורז ותה.

הסדזרים הלובשים:
מיכתבים — מרקים בציציות
איגרת העורך — 51 שנה להעולם הזה 4
תשקיך — אין מונופול בבדיקת הריזן 5
במדינה — .חדשות״ עד. מער־ב־
6 ז הנדון — הבה (תחכמה 12 אנשים — שני(ר״ם בתיאטרון
יומן אישי — בך כתב הממו 15 ראיון השבוע— להיות ערבי־ישראל־ 16
אתה והשקל — מציאות במוחן

גם זה וגם זה — קישוטים אכילים

אורי אבנרי תופס את השור בקרניו: הוא
מתעמת עם רעיון הטראנספר ומוכיח שרעיון
מטורף זה אינו רק בלתי־אנושי ובלתי־מוסרי,
אל א אינו ניתן לבי-
צוע אף בתסריט־אימים. ב־קיצור:
גם סיוט וגם קישקוש.

אתת והשקל

סיירת חטיף

שילטונות מס־ההכנסה הבריטיים בעיקבות חבר
רת יוסי אפשטיין • מר תפוצל ותחוסל •
פרק א׳ ופרק ב׳ במילחמת ת11 בה במגדלים •
כדאי למכור שקלים בלונדון • מס־ההכנסה
מנהל חקירה נגד מנכ״ל טפחזח
• סיירת חטיף של הק!א 1פ בקו

הראשון • הפקיד לטובת הבנק.

7/77 החרחוח 7/7/7חח:
על סוד נישואיו הסודיים של בן נשיא המדינה •
על החתול השחור שעבר בין מלכת־היופי הטרייה
והחבר שלה • על ידידות שנולדה בזכות שפ־תיים
חושניות ודיסיון רב •
ועל מה שלא מעניין את מלכת-

היופי הראשונה של ישראל.
לילות ישראל — התליון של אשת השגריר רחל המרחלת — סתם יחחח

רינוני רון
דן! חדש -חבורת הזבל
מה הם אומרים -האס יש ח נשים

28 בפוליטיקה?•
תשבץ — שומר בית־הסרחץ ( 3אזתיווז) 30 32 מיכתגדם לרותי — לא מסנ״סמיתו
הורוסקופ — השפעת נסיגת המכבים 33 36 קולנוע — סטירת לחי למסיה 42 תמרורים — אל1ף מספרי הבדיתזח

•ב•׳• אר •א־ .דכלכית *-דברי ולוא וחב-יו.
־־׳א מבס• ער דרגשתר •בלי

דף חדש

גואפומאניה

על הסייר ה״מהפכני״ שזיעזע את אמות
הסיפים. גראפומאניה. אבל
* ן 1השאלה היא -מה אנחנו רו־צים!
והעיקר -הסבלנות.

מגווני לקנדה ובחוות
אחרי שלוש שנים בגולני השתחרר פזי רויטש
מהצבא והחליט לרדת מהארץ.

אבל החיים הטובים בקנדה לא
סיפקו אותו. בקרוב הוא חוזר.

נקרעה מגעגועים

אורית ארביב, הנמצאת במעצר־בית בגלל
אקדח, מספרת על החודש שבו היתה עצורה
בנווה־תירצה .״הייתי שש שנים בכלא
וחש בתי שלא אראה אותו יותר,״ היא
אומרת ,״כל הזמן נקרעתי
^ מגעגועים לילד. הוא ביקש

ממני שלא אעזוב אותו.״

איו התנגדות
איו אוגס!עיתונאי הלך לראיין צעירה שהתלוננה על
אתם ואחרי כמה ימים היא טענה שגם הוא אנס
אותת אך כשהגיעה הפרשה לבית־המישם ט
זוכה העיתונאי, משום שה־
׳טוסטים קבעו כי הצעירה לא
גילתה התנגדות די תקיפה.

הוא הופך את האזרח לנתין של השי־לטון,
לבשר־תותחים ולבשר־קלפיות.

״אל ת טי ף נגד החשיכה. הדלק נרד
אימרה אמריקאית זו משקפת את הגישה
שהביאה אותנו לבצע, ערב פסח , 1950 מעשה
שהיה מהפכה גדולה בחיינו, וגם בחיי הציבור
הישראלי. קיבלנו לידינו את השלם הזה, שבועון
שנוסד ערב פסח 1937 על־ירי אורי קיסרי.

השבוע מלאו 51 שנים לעיתון 38 ,
שנים למערכת שאני עומד בראשה.

הקבוצה שקיבלה לידיה את העיתון בפסח
1950 באה ברובה משדות־הקרב של מילחמת־העצמאות.
הדאגה למדינה החדשה בערה בעצמותיה,
וגם הרצון העז להעלות אותה על דרר
חדשה. ררד של שלום, דרך של מישטר ליברלי,
שיוויון־זכויות בין האזרחים בלי הבדל של לאום,
עדה ומין. על כן היינו באופוזיציה קיצונית,
לאורך כל החזית, לשילטון שקם במדינה עם
היווסדה, בראשות דויד בדגוריון.
ידענו בדיוק למה אנחנו מתנגדים: לציחצוח־החרבות,
לפולחן הביטחון,
להשתלטות המיפלגות על כל
תחומי חיינו, לדיכוי המיעוט
הערבי, להפליית העולים
החדשים מארצות״המיזרח, לכפייה
הדתית, לחוקי -החירום,
לשרירות הביורוקרא־ טית
שמצאה את ביטוייה בהחלטה
שלא לחוקק חוקה, לשחיתות
שהחלה אז להרים את ראשה
המכוער.
,כל זה מצוי כבר בגליונות
הראשונים שיצאו מתחת לידינו.
הגליון שאתה מחזיק בידך הוא
הגליון ה־ 2639 של השלם הזה,
וה־ 1589 מאז אותה מהפכה.
רצינו גם לחולל מהפכה עיתונאית.
היא היתה חלק מגישתנו
הכללית. כדי לכונן את
הדמוקרטיה הישראלית בפועל,
ולא רק להלכה, היה צורך באזרחים
אחראיים, שיש לפניהם
כל המידע הדרוש כדי לקבל
החלטות. מידע זה לא סופק על־ידי
העיתונים של אז, שהיו
משועבדים לגמרי לשילטון
ולמיפלגותיו.

לבן יצרנו עיתונות
חדשה — לא ״עיתונאות
חדשה׳׳ מצטעצעת, אלא
עיתונות חדשה ממש, דד
ממסית את כל המידע,
שאינה נרתעת מפני שום הרתעה
שילטונית, שאי־אסשר לקנות, לשחד
או להפחיד אותה, החושפת את הכל
והמפרסמת את הכל.

האס הו א
מיו מי!

בשנים האחרונות נוצרת אופנה האומרת:
השלם הזה ניצח, ועל כן הפר מיותר.
אמנם, מבחינה עיתונאית, קיבלו כל כלי־התיקשורת
בארץ את עקרונות־היסוד שלנו, את
גישתנו לתפקיד העיתונאי וגם את השפה העיתונאית
שנוצרה בשבועון זה.
גם עקרונותינו הפוליטיים התקבלו, לכאורה,
במידה רבה. הכל מדברים כיום על הצורך בחוקה,
על הפער העדתי, על הסכנה שבכפייה הדתית,
על הצורך בשלום ובשיוויון.

אך החודשים האחרונים הוכיחו כי
אופטימיות זו היתה מבוססת על אשליה.

חופש־העיתונות
בארץ אינו מובטח. מזה שלושה
חודשים הרימו מתנגדי החופש הזה את
הראש,׳ והם הקובעים את המציאות. נעשה נסיון
לגרש את התיקשורת הישראלית והזרה מזירת־האירועים
העיקרית בימים אלת — השטחים
הכבושים. יש מה להסתיר, ורוצים להסתיר.
בישראל עצמה נסגרים עיתונים על פי צו
השילטון, על סמך חוקים קולוניאלייים מימי־החושך
של הנציב העליון הבריטי.
גרוע מזה: רוב העיתונים משתפים פעולה עם
רוח רעה זו, משלימים איתה או אף מחייבים
אותה. העיתונים,מתגייסים״ ,עוזרים לגנוז מידע
חיוני בשטחים רבים, או מוסרים את המידע
בשפת־כזבים קולוניאלית, תוך שימוש במילים
של הסתה ושטיפת־מוח.

מי שפוגע בחופש-המידע פוגע, כמובן,
בדמוקרטיה עצמה. שהרי מי שמונע
מידע מן האזרח, או המוסר לו
מידע מזוייף, מונע מן האזרח את
האפשרות לקבל הכרעות דמוקרטיות.

השילטון עצמו מאמץ לעצמו, במהירות רבה,
את המושגים של השילטון הקולוניאלי — לא
רק כלפי האוכלוסיה בשטחים הכבושים, אלא גם
כלפי אזרחי ישראל עצמה. גישות גזעניות פורחות,
ערכי־היסוד של צה״ל הולכים ומתערערים,
זכויות״האדם וחרויות־האזרח תלויות על בלימה.
הכפייה הדתית פורחת כפי שלא פרחה מעולם,
ויחד איתה גם השחיתות של המיפלגות וגופי־השילטון.

האם
הפך ״העולם הזה״ מיותר?
נהפוך הוא: מאז ראשית שנות ה־ 50 לא
היתה עוד תקופה שבה היה ״העולם
הזה״ דרוש יותר, חיוני יותר.
הו אצד?

היפמעטת מי ד
יש דרכים שונות למדידת חשיבותו של
עיתון.

אחת מהן טמונה בשאלה: האם העיתון
צדק בהערכותיו?
שום עיתון, ושום אדם, אינו יכול לצדוק בכל
הערכותיו. גם נביאי־ישראל טעו לא־אחת.
השאלה היא: האם העיתון צדק הרבה או מעטי
ברוב המיקרים או במיקרים מעטים בלבד?
נדמה לי שהעולם הזה השיג מבחינה זו שיא
ארצי, ואולי גם עולמי.
העולם הזה לא צדק תמיד. אבל הוא צדק
90910 של הערכותיו. אין עיתון בארץ היכול
להשתוות אליו, ולוא מרחוק.
בראשית שנות׳ ה־ 50 קבע העולם הזה כי
לעולם לא יהיה שלום, אם לא תעזור ישראל
לפלסטינים להקים מדינה משלהם לצד ישראל.
זה נשמע אז כרעיון משוגע. העולם הזה קבע
שבלי שלום כזה לא תיתכן כלל עצמאות
כלכלית, לא תתבסס הדמוקרטיה הישראלית, לא
ייסתם פער הערות, לא תהיה רווחה חברתית.
העולם הזה ניבא מראש את מילחמת יובדכיפור,
מילחמת־הלבנון וההתקוממות בגדה וברצועה.
קבענו שוב ושוב כי ״האופציה הירדנית״ היא
קישקוש, שהערבים לא ישלימו עם הכיבוש, שאם
לא ננצל את ההזדמנות לעשיית־שלום כשאנחנו
בשיא כוחנו ויוקרתנו, יתחיל מאזן־הכוחות להשתנות
לרעתנו.
וכן הלאה — אלפי כתבות ומאמרים,
מיליונים של מילים.

כל זה מתגשם כיוס לנגד עינינו
ממש. התוצאות שהזהרנו מפניהן
הפכו מציאות יומיומית. מיום ליום
הולך וגדל מיספר האנשים המגיעים
לכלל אותן המסקנות. קוראי ״העולם
הזה״ לא היו ״מופתעים״.

י מי הזו ה ר
הסעכ שיו!

אחת התופעות המעניינות, מבחינתנו,

היא שכל מי שחוקר כיום את תולדות המדינה
מסתמך על השלם הזה.
גם בין שונאי השלם הזה פשטה אופנה: הם
מעלים על נס את פעולת העולם הזה בתקופה זו
או אחרת בעבר, תור התעלמות מתפקיד השלם
הזה כיום.
קראתי עשרות מאמרים בנוסח ״בימי־הזוהר
של העולם הזה או, :השלם הזה היה בשנות
ה־ ( 50 או ה־ ,60 או ה״ )70 הכוח המוביל במאבק
בשחיתות (או בכפייה הדתית, או למען השלום,
וכו או :״היו ימים כאשר העולם הזה חולל
מהפכה (בעיתונות, במחנה־השלום, בכנסת

אפשר לחשוב שאי־פעם היתה תקופה שבה
התקבל מאבקו של העולם הזה בהתלהבות
כללית, וזכה בתמיכת הכל.

אין תמונה כוזבת מזו. גם בעצם
הימים ההם טענו שונאינו כי אנחנו
עוכרי-ישראל, בוגדים, או סתם משוגעים,
קבוצת־שוליים חסרת־חשיבות.
באותם, ימי הזוהר״ (ולא חשוב מתי היו,
לדעת הכותב) ניהל העולם הזה מאבק־יחיד,

כשהוא מוחרם על־ידי כל כלי־התיקשורת,
מושמץ מעל כל בימה, ובעיקר — נתון במצור
על־ידי גורמי־הכלכלה. .
דווקא בימים שבהם ניהל השלם הזה את
המאבקים שאותם מעלים כיום על נס (למשל,
בימי פרשת־לבון, או פרשת עמוס בן־גוריון)
הצליח השילטון להטיל על העולם הזה חרם
כלכלי טוטאלי, שהיה כטבעת־חנק על צווארנו.
היו תקופות רבות בחיי העולם הזה. כאשר
עצם קיומו היה מוטל בספק, והיה תלוי על חוט־השערה.
בשעה שאיסר הראל וחבריו גייסו את כל
משאבי־השילטון כדי להילחם בנו ולרדפנו עד
צוואר, מפני שראו בנו את ״האוייב מס׳ 1״ של
המישטר (כדבריו) ,לא ידענו איך לשלם את
המשכורות לחברי־המערכת.

גם כאשר נערכו ההתנקשויות בחיינו,
כאשר התפוצצו הפצצות במערכת,
כאשר הוצתו מישרדינו — היה
ראשנו עסוק בבעיות כלכליות.
עיתונים שהתרפסו לפני השילטון ומילאו
אחר כל מישאלותיו, עיתונים שפנו אל היצרים
הפרימיטיביים ביותר של גזענות ולאומנות,
שיגשגו, פרחו וגדלו. ואילו העולם הזה חי
במצור. האימפריות הכלכליות הגדולות של
הממשלה, ההסתדרות, הסוכנות והמיפלגות, יחד
עם חלק גדול של המשק ״הפרטי״ ,החרימו אותו.
באחת התוכניות סיפר איסר הראל כי בשנות
ה־ 50 היה העולם הזה כל״יכול, שגדולי־המדינה
רעדו מפניו, שהעיתונים פחדו לתקוף אותו, וכו׳
וכו׳ .באותם הימים עצמם חרד העולם הזה
מחודש לחודש לעצם קיומו הכלכלי.

מכל המאבקים של ״העולם הזה״ ,והם
רבים ומפוארים, זה היה בעיניי המאבק
ההירואי ביותר.
מכה

מי די או ה בינו

ספגנו בהבנה את מכות שונאינו, שהחרימו

אותנו ושניסו להחניק אותנו. ראינו בכך את
המחיר שאנחנו נתבעים לשלם עבור הזכות
להיאבק על אמונתנו. מעולם לא פיקפקנו בכר
שהמחיר כדאי.

אך היתה — ועוד ישנה — מכה
שבאה מידי אוהבינו דווקא, ועימה היה
לנו הרבה יותר קשה להשלים.

דור שלם גדל על בירכי העולם הזה. מאות
אלפים, המתהלכים כיום בארץ, והם מיטב
האזרחים ההגונים ומיטב הלוחמים לשלום
ולצדק, עמדו על דעתם תוך קריאת העולם הזה.
כמעט ואין הפגנה של גופי־שלום שבה לא
ניגשים אלי צעירים ומבוגרים ואומרים :״אני
קורא את העולם הזה מאז שהייתי בבית־הספר,
והוא השפיע על כל השקפתי.״ זה מחמיא, וגם
מעניק סיפוק עמוק.
אבל אני מתאפק לא־אחת מלשאול :״האם אי-
פעם רכשת גליון של העולם הזה?״
כי זוהי תופעה המלווה אותנו מאז היום
הראשון: מיספר הקוראים כל עותק של העולם
הזה הוא חסר־תקדים בארץ, ואולי בעולם כולו.

כל עותק של ״העולם הזה״ עובר מיד
ליד, לא רק במישפחה אלא
גם בץ שכנים, חברים־
לעבודה וחברים סתם.
מחקרים מדעיים עמדו על
תופעה זו.
מבחינה מסויימת, זה מאוד
חיובי. הרי אנחנו רוצים להשפיע.
לשם כך אנחנו קיימים
ופועלים. וככל שירבו לקרוא כל
עותק של העיתון, כן גדל הסיכוי
להשפיע, לשכנע, לעורר מחשבה.
אבל
יש צד שני למטבע(תרתי
משמע) .אין כל פרופורציה בץ
מיספר הקוראים של העולם הזה
ובין תפוצתו.
בגלל החרם שהוטל על השבועון
הזה מאז יומו הראשון על־ידי
חלק גדול של המשק, שלא נתן
לנו מודעות, תלוי העולם הזה
יותר מכל עיתון אחר בקוראיו.
הם מממנים את קיומו, פשוטו
כמשמעו.
אבל חלק גדול מאוד של
הקוראים — וביניהם רבים מן
הנאמנים ביותר, הנלהבים ביותר
למאבקינו — רואים את עצמם
פטורים מלדאוג לקיומו. הם
מקבלים את העיתון מיד
שלישית, חמישית, וגם שמינית
ועשירית.
הדבר הכריח אותנו לקבוע
לגליון מחיר גבוה־יחסית (אם כי אינו גבוה
בהשוואה לשבועונים בעולם) .הוא מצמצם
בהרבה את יכולתנו להרחיב את סיקור העיתון
ולהתפשט על שטחים נוספים.

אילו היה כל קורא של השבועון הזה
משלם עבורו, היה ״העולם הזה״ פורח
בכל הזמנים. מכיוון שזה איננו כך,
נשארנו עיתון עני.
נפוליון אמר: הצבא צועד על קיבתו. זה נכון
גם לגבי עיתון, שגם הוא מכשיר של מאבק.
אין לנו דוד עשיר. שום מיפלגה אינה משלמת
את חשבונותינו, וגם לא קונצרן כלכלי. מעולם
לא קיבלנו אף אגורה שחוקה אחת מגורם כלשהו
התומך במאבקנו. שום מיליונר נלהב אינו רואה
צורך לקיים אותנו.

חובה זו מוטלת כל־כולה על הקוראים
עצמם, ובוודאי על אותם קוראים המאמינים
ששבועון זה ממלא תפקיד חיוני
במאבק על דמות המדינה ועתידה —
כ מו ביו ם
וכיום יותר מתמיד•
הרא שון

בהיכנסנו לשנה ה* 39 של המערכת
הנוכחית אנחנו חדורים רוח־מאבק כמו ביום
הראשון. דאגתנו לעתיד המדינה הפכה בחודשים
האחרונים לחרדה ממש.
מייסדי המערכת שייכים לדור שהקים את
המדינה ואת צה״ל. הוא לא קיבל אותם בירושה
מאבא. לכן היה מנוי וגמור עימו לדאוג לכך
שזאת תהיה מדינה שנוכל להתגאות בה, שנשמח
לחיות בה, שתהיה אור — אם לא לגויים, הרי
לפחות לעצמנו.
מאז עברו במערכת דורות של עיתונאים,
והרוח הזאת עברה מאיש לאיש.
ברוח זו יצאנו לדרכנו, וברוח זו נמשיך. על פי
הסיסמה שאימצנו לעצמנו, השבוע לפני 39 שנה:

בלי מורא, בלי משוא-פנים.

נשים שוות ביפו
בבחיתת למועצה המוסלמית, שנערכו השבוע
ביפו, השתתפו גם נשים.
הפוסקים המוסלמיים, שדנו בשאלת מעמה של הנשים,
החליטו כי אץ כל סיבה הילכתית להפלות אותן לרעה,
והעניקו להן זכות־בחירה.
המועצה המוסלמית נבדלת מהוועד המוסלמי בבר שאינה
ממונה על־ידי השילטונות, אלא נבחרת באורח דמוקרטי.

מעצר על־ידי
ר שת מהאוויר
העיתון אריקורס, היוצא לאור בירושלים המיזדחית, דיווח
כי הצבא התחיל להשתמש ברשתות כדי לעצור מפגינים
פלסשיניים כשטחים הכבושים.

בעיתון נ מז ג כי על-ידי רשתות, שנזרקו
מממוקים, נעצרו שישה מבגינים במחנה*
הפליטים א^אמערי.

מתיחות בין אריס לונומיר
בין ח׳׳ב משה ארנב לדאש-הממשלה, יצחק
שמיר, שוררת בימים האחרונים מתיחות.
הסיבה החיצונית נעוצה בביקורת שמותח אתם על שמיר,
ובה הוא טוען שהסיבה ליוזמתו של שולץ היא מיכתבו של
שמיר אליו, שבו הביע נבונות להתפשר על שטחים תמורת
שלום.

חסיבח הסנימית למתיחות היא התנאי שהציב
ארנס לחזרתו לממשלה. הוא חודיע שיחזור רק
אם ישוב להיות חבר בקבינט. אך במקומו של
ארנס יושב בקבינט יצחק מודעי, ושמיר אינו
מעז להוציאו משפ, כדי לא ליצור קרע בין
חרות לליברלים- ,

לסרג סיסיים ל הי בחר
על מישבצת הצעירים ברשימת מיפלגת־העבודה לכנסת
הבאה, שבה יש שני משמות לאנשים מתחת לגיל ,35
יתמודדו שיבעה. ביניהם אברהם בורג; ירון רן, עוזרו של
משה שחל; אפרים דנגר, מזכיר המישמרת הצעירה; ויוסי
שפרלינג.

לבורג ביבויים טובים לזכות בהתמודדות באחד
המקומות הריאליים.

אדן מכין דוח נוסף
מבקר־המישטרה אברהם אדן עומד
להגיש דוח נוסף, ובו מסקנות חקירה ארובה
שערך על אי־סדרים במישטרת עזה.
אח התחיל בחקירה בעיקבות בניה של
אחד ממנהיגי רצועת־עזה, שטען כי סוכן
סמוי של המישטרה, שהתמחה בסמים,
ניסה להפליל את בנו של אותו מנהיג.
הפלסטיני פנה דווקא לאדן, משום שהוא
מכיר אותו שנים רבות, ואף! הציל את
חייו לפני 40 שנה.

מיפלגח־־העבודה
בו דקתאת סנה
המוסד לביקורת של מיסלגת־העבודה התבקש
לבדוק אב תא״ל(מיל׳) אפריים סנה יכול
להתמודד על מקום ברשימת-המיפלגה לכנסת

למיפלגה בחבר למי י

הקרובה, מכיוון שהצטרף
בדצמבר ;1986
מקורביו של סנה טוענים כי הפנייה למוסד לביקורת נובעת
מחששם של אישים, המתמודדים עם סנה באותו המחוז.

במחוז השתן, שבו מתמודד בנה, יתמודדו גם
ח׳׳ב רבי אדרי ותא״ל(מיל׳) ״פיהוטקה״ מורץ.

ע ר בי ה לר שי מתהמערך
לפי שעה הודיעו׳ 17 נשים, הב ת ת מיסלגת*
העבודה, על כוונתן להתמודד על מקום ריאלי
ברשימת המיבלגה לכנסת הבאה.
בין הנשים גם ערביה אחת, אנעם זועבי, אלמנתו של סיף־
אל־דין זועבי, מי שכיהן כח״ב מסעם רשימת־בת של
סיפלגת״העבודה.

נושא החקירה הוא סישלוחי בגדים מהונג־קונג לאיסליד״
תוך בדי החלפת מיסמכים והתיימרות כאילו נשלחו
הבגדים מישראל. בגלל הסכמי־מכס מוטל באיטליה על
ייבוא מישראל מכס נמוך בהרבה מזה המוטל ׳הי סחורה
המיובאת מהוגג־קונג.

החקירה עומדת כבר בשלבי־־סיום, ופקידי מבס
ומישטרה מאיטליה עומדים לבוא לישראל
בקרוב להעיר עדות מוקדמת כבית-המישפט,
לפני משת כתב־אישום.

אגוד ה למען רדיו דתי

עיתונאיס יפיקו עיתונים

אידגון דתי, ומועל למען הקמת תחנת־רדיו
ארצית לפי ההלכה, מ בי ר בעת האחרונה את
מאמציו להשגת תשיון.

שלושח עיתונאים כלכליים בולטים — דני גוב, שהיה
עורכו הראשון של גליבס וכתב כלכלי בכיר בדבר; אבי
קרטץ, וצחי גגה מחדשוח — פרשו השבוע מעיתוניהם,
ופתחו מישרד ליחסי־ציבור, שיתמחה גם כהפקת עיתונים
מיקצועיים.

האגודה שלחה מיכתב לשד־התיקשורת, ובו בקשה לקבלת
רשיון לתחנת־רריו ארצית.
במקביל הודיעה האגודה כי בכוונתה לפתוח קורסים
לתיקשורת כללית, שייערכו בכל מקום בארץ שבו יהיו
לפתות 10 משתתפים. בין הקורסים גם קורס לצילום
ולהפקת סירסי־וידיאו.

נשים קוב עו ת יותר
חברת־הביטוח משז התחילה במסע״חיזורים נמרץ דווקא
אחרי מבוטחות(ממין נקבה).
אל״מ (מיל׳) אילן אורן, מגכ״ל החברה, בדק מחקרים
שנעשו כאנגלית ומצא בי מישקל הנשים בהחלטות
המישפחתיות עלה בעשור האחרון והפך מכריע. התברר גם
שהגשים הן המחליטות העיקריות בנוגע לפוליסות־ניטוח.

סוכני הביטיז׳ו של ההברה, המגייסים מבוטחיב
חדשים, קיבלו הנחייה לפנות בעיקר לנשים.

115

מניין ההרוגים מיריות בשטחים הכבושים
מאז תחילת ההתקוממות הגיע, ביום
הראשון בערב, ל־ ,115 לסי מניין מקורות
פלסטיניים. מיססר זה בולל 12 מיקרים
שבהם נהרגו פלסטינים על־ידי מתנחלים
או אזרחים, ושאר המיקרים שבהם נהרגו
פלסטינים על־ידי בוהות צה״ל.
דובר צה״ל מונה 99 הרוגים, שנורו
כולם על־ידי החיילים, מאז 9בדצמבר 1987 מיבפר ההרוגים, הכולל גס את מי שמתו
ממכות, מהרעלות-גאז, או מסיבות
אחרות הקשורות בעימותים עם כוחות־הביטחון,
הגיע ביום הראשון בערב ל•
,167 לפי מקורות פלסטיניים.

הימין מ ת אג ד
ל פ עילו ת 1רחפת
גופים רביב מן הימין מתאגדים בימים אלה
במטה משותף.
ביו הגופים אמנה, תנועת ההתיישבות של גוש־אסוגים; גוף
מועצות יש״ע, נשות אר־(אמהות למען ישראל).
בינתיים מתכננים המארגנים, בהם חנו פורת, יואל בדנון,
פינחס ולרשטיץ ואריאלה דבדל, שיירת־מכוניות שתסע
בפסח דרך ירושלים לחברון, צערה ביום־העצמאות מצפון
הגרה״המערבית לוואדי ערה, ופיקניק המוני בוואדי ערה

חרות לא הצטרפה באופן רישמי למטה
המשותף, אך רבים מחבריה פעילים בו.
איראנים לאישפוז בי ש ר אל
השמועות על מצוקת־האישפוז בארץ לא הגיעו, כנראה,
לאוזניהם של עשירי טהראן.

שלושה איראנים הגיעו השבוע, דרך תורכיה,
לקבלת טיפול רפואי בבית־חולים פרטי במרכז
הארץ.

כחב־אי שום !וסף
וגד 1 0מיף״
חקירה ארוכה וממושכת מתנהלת על ידי שילטונות־המבס
בישראל ובאיטליה בנוגע לעסקיו של בעל מיפעל סיר
נליק ,1התעשיין משה שחר. הוא הורשע באחרונה בעבירות
שונות וניחן לשנודוחצי מאסר בפועל, ועוד שנה־וחצי
מאסר על־תעי. כבר אז ידע שעם סיום חקירת המכס יוגש
נגרו כתב־אישום נוסף וחמור הרבה יותר.

אין מונופול
־יקות־הריון
שלושה מכונים רפואיים ייחודיים (מכונים
גנטיים) לא יוכלו לשמור בידיהם
מונופול על בדיקות חלבון עוברי, בדיקה
שהיא בדיקת־סינון לאיתור הריונות בעלי
סיכון מוגבר לעוברים עם מומים במערכת
העצבים המרכזית או תיסמונת דאון
(מונגולואידיזם).
מעבדה רפואית ירושלמית ,״מעבדות
זר״ ,המתמחה בבדיקות לבירור עקרות,
פריון ומעקב תקינות ההריון והעובר,
זכתה השבוע בבג״ץ בצדעל־תנאי נגד
מישרד-הבריאות, שביקש למנוע מן המעבדה
ביצוע בדיקות חלבון עוברי.
מפסיקת הבג״ץ ייהנו קודם כל הנשים
ההרות המעוניינות בבדיקה, שישלמו
עתה מחיר ( 28 שקלים) שהוא נמוך בהרבה
מן המחיר הנגבה במכונים.

,,מעריב עיתון נקי
מחלקת המודעות של ״מעריב״ מסרבת לפרסם
מודעות חד־מיניות במדור ההיכרויות.
עורכי ם שים, הירחון לחומוסבסואלים, פנו לסגנריב נשאלה
בעניץ זה ונענו :״אנחנו רוצים עיתון נקי. יש לגו הוראה
לא לפרסם לברים כאלה׳.

עורך אחראי:
תנוך מר מרי
העורך האחראי של ״הארץ״ ,מתי גולן, עומד
לביים את תפקידו.
במקומו יתמנה חנוך מרמרי, מי שהיה אחד
מארבעת בעלי המדור הסאטירי ״זו הארץ״ של
״העולם הזה״ ,ואחו״כך חבר צוות ״ניקוי־ראש״
זויזיה.

גניבה
ב״מגך דויד־אדום״
בסניף ״מגן־דויד־אדום״ בצפון תל־אביב
התגלו בזמן האחרון גניבות רבות.
מנהלי הסניף החליטו לפנות למישטרה.
השוטרים הכינו לגנב פיתוי בצורת
שטרות-כסף מסומנים בצבע זרחני.
השבוע סגרו השוטרים את הבניה,
וביקשו מכל העובדים לרדת אחד-אחד לחדר
חשוך, שבו ישב שוטר ליד שולחן.
על השולחן האירה מנורה, וכל עובד התבקש
להציג את ידיו מול האור.
בגניבת השטרות המסומנים נתפסה
צעירה המשרתת במקום שרות לאומי.

אעידים מתתל פי ס
ב ע בו ד ה
משה כהן, יושב־ראש דוו״ההמשך של מיפלגת״העבודה,
החליט לבטל את מועמדותו לכנסת מסעם חוג דוריההמשך.
במקומו נבחר מיכה גולדמן, ראש מועצת כפר־תבור.
כהן, המשמש ביושב־ראש ״אירגון תעשיות עתירוודהידע
בישראל״ הוא בעל סיפעל פאן יולברס אינטתגסונל,
ומסביר את הסרת מועמדותו בקבלת הזמנה גדולה
למיפעלו.
הצמרת מיפלגת־העבודה מיעדים לכהן תפקיד בביר
במישור הממלכתי! ,ט יעלה בידה לזכות בבחירות הבאות.

11111מרגנסטי

המהפכה ביחסי אוצות־הבוית־אש״ך
שולץ והפרופסווים
ני ם רוססורים פלסטיניים
נפגשו עם שר־החוץ האמריקאי.
האם זוהי מהפכה?
יצחק שמיר ושימעון פרס —
מאוחדים, כמו תמיד, בכל עניין שהוא
חשוב באמת — השיבו בחיוב. הם גינו
את הפגישה, איש־איש כדרכו, וטענו
שיש בה הפרה של התחייבות האמריקאים
מלפני 12 שנים שלא לקיים
מגעים עם אש״ף.
(אותה התחייבות נקשרה בשני תנאים,
שנקבעו מראש בתיחכום רב כדי
שאש״ף לא יוכל לקבלם. ראשית:
שאש״ף יכיר באופן חד־צדדי בזכות־הקיום
של ישראל, מבלי שישראל
תכיר באש״ף או בזכות העם הפלסטיני
להגדרה עצמית. שנית: שאש״ף יקבל
את החלטות מועצת־הביטחון 242ו־
,338 המתעלמות מעצם קיומו של העם
הפלסטיני).
האמריקאים טענו כי שני הפרופ־

חבר־מועצה סעיד
א־ש לא עסר חם
סורים הם אזרחים של ארצות־הברית,
מלומדים מכובדים התופסים מקום
חשוב באוניברסיטות אמריקאיות. הם
גם רמזו שיש לא־מעט חוצפה בעצם
התנגדותה של מדינה זרה(ישראל) לפגישה
של שר אמריקאי עם שני אזרחים
של ארצו.
השגריר האמריקאי בישראל אף
טען כי שני הפרופסורים הם אמנם חברי
״המועצה הלאומית הפלסטינית״,
אך שגוף זה אינו שייר לאש״ף, אלא
מהווה רק ״מיטריה״ לגופים פלסטיניים
שונים. באותו ההגיון ניתן היה
לטעון כי הכנסת אינה שייכת למדינת־ישראל,
אלא מהווה רק מיטריה לכמה
מיפלגות.
המועצה הלאומית הפלסטינית היא
הגוף העליון של אש״ף. היא הבוחרת

בוועד־הפועל של אש״ף וביו״ר שלו,
יאסר ערפאת. היא המקבלת את כל
ההחלטות העקרוניות לגבי המדיניות
והאסטראטגיה של אש״ף. היא המוסמכת,
ברוב של שני שלישים, לשנות
את האמ 1ה הפלסטידת המפורסמת.
כל הטענות האלה הן בגדר התחכמות.
הפגישה של ג׳ורג׳ שולץ עם אד־ווארד
סעיד ואיבראהים אבו־לוע׳וד
אכן היתה בבחינת צעד מהפכני.
הכל השתנה. חסידי המדיניות
של ממשלת־ישראל הביאו את האימרה
הלאטינית, שהיתה חביבה על מנחם
בגין - :א 7 8£8א .\ 0 7 ^ 8 0ק
,דט (״יש לקיים אמנות״).
אבל יש אימרה לאטינית השייכת
יותר לעניין- :א\׳ 8 810 87 .ט £8 £
( 71808״כל עוד התנאים לא הש־וזנו״).
ההתחייבות
של הנרי קיסינג׳ר מלפני•
12 שנה היתה מבוססת על הערכה
מסויימת של המציאות. דהיינו: שאפשר
להשיג שלום בין ישראל וירדן,
מבלי להזדקק לפלסטינים.
הערכה זו הופרכה מכל וכל. ההתקוממות
בשטחים הכבושים, הנמשכת
זה החורש הרביעי בתאוצה גוברת
והולכת, יצרה מצב חדש לגמרי. במצב
החדש הזה, ההתחייבות הישנה של
ארצות־הברית, שהיתה מטופשת מלכתחילה,
הפכה מגוחכת. ברור לכל בר־רעת
שאין שום אפשרות לצעוד אף
צעד אחד לקראת שלום בלי הפלסטינים.
קרי: בלי אש״ף.
השאלה היא: מדוע מצא שולץ לנכון
לעשות דווקא עכשיו את הצער הזה,
חרף התנגדותו הקיצונית של שמיר,
והתנגדותו החלושה של פרסי
שולץ מרוגז. תשובה פשטנית
היא: שולץ מרוגז על שמיר.
שמיר הוזמן לארצות־הברית כדי
שאפשר יהיה לכופף את זרועו. אבל
הוא כופף את זרועו של שולץ, וגם של
רונלד רגן עצמו. למעשה ירק להם
בפרצוף על אדמת ארצות־הברית, לעיני
כל. הוא הציג אותם ככלי ריק.
מכיוון שאיש אינו אוהב להיות מוצג
ככלי ריק — בייחוד כשזוהי אכן
האמת — ניתן להבין מרוע שולץ
מרוגז.
אבל יש סיבה עמוקה יותר, שאינה
קשורה ברגשות.
ממשלת־רגן נכנסת לקדחת של
סוף־העונה. בעוד שמונה חודשים היא
עומדת לסיים את כהונתה, בלי הצלחה
כלשהי. בענייני־פנים היא כושלת.
בענייני־חוץ היא מובסת. היא לא
הצליחה לחסל במכה אחת רודן קטן
בפנמה, מדינת־חסות אמריקאית לכל
דבר. היא לא הצליחה לפתוח במילחמה
בניקאראגואה, וכיום מנהלים בני•
חסותה, הקונטראס, על דעת עצמם
משא־ומתן עם ממשלת ניקאראגואה.
על רקע זה יצא שולץ למסע־הדילוגים
שלו במרחב. הוא היה זקוק
להצלחה אחת גדולה, ולוא רק למר-
אית־עין.
לא כמו שטינקר. אלא שהתוכנית
שהביא עימו היתה חסרת־תוחלת
מלכתחילה. היא נלקטה בחיפזון, בלא
מחשבה יתרה. בשחצנות האופיינית
לנציג של מעצמה גדולה חשב שולץ
שהכל יעמדו דום ויצדיעו, כאשר הוא
יופיע בשם נשיא ארצות־הברית.
זה לא קרה. האינתיפאדה (״הת
נערות״)
שינתה את המצב לחלוטין.
מלן־יררן אינו מעלה על דעתו להתגרות
בפלסטינים המתמרדים ולשתף
פעולה עם ישראל, כאילו היה שטינקר
בכפר קאבטיה. חוסני מובארכ וחוסיין
הודיעו לשולץ שבלי אש״ף אי־אפשר
לזוז — ושאש״ף מוכן לפשרה מרחי־קת־לכת.
בישראל
שורר תיקו, שפירושו: לאו.
לפני שולץ עמדה על כן ברירה
פשוטה: להודיע לעולם כולו שיוזמתו
המפוארת נכשלה עוד לפני שהגיעה
ליעד הראשון, או לנסות להציל אותה
על־ידי מהפכה־זוטא ביחסים עם אש״ף.
המצב מביך במיוחד, כי ממשלת אר־צות־הברית
הודיעה למישרד־אש״ף
בניו־יורק שעליו להיסגר, ואף איימה
לנתק את החשמל והמים. נציג אש״ף
ליד האדם, לביב טרזי, פנה לבית־המישפט.
ובעוד המאבק הזה נמשך,
בבזרעגז העם
מיניסטריון
לתע מו ל ה
רבץ גרם לאסון אחד.
1עכ שיו הוא גורם
׳ | דאס1ן חמור פי כמה.
יוס־האדמה המקורי פרץ בגלל יצחק
רביז•
זה היה ב־ . 1976 ממשלתו של יצחק
רבין החליטה להפקיע אדמות ערביות
נרחבות למען ייהוד הגליל. האוכלוסיה
הערבית הכריזה על שביתה כללית.
לקראת אותו היום, נעשו מאמצים
נואשים לשנות את החלטתו של רבין.

(-כתבים צבאיים״ ו״כתבים לענייני
השטחים״) והתיר להם להזדנב אחרי
״קציני־קישור״ ולראות מה שהקצינים
מחליטים שיראו — נוהל המזכיר את
הגרועות שבמדינות הטוטאליטריות.
כך הופכים עיתונאים למשרתי־הכי־בוש
ולשמשי־הצבא.
תקדים לשרון. כל זה נעשה בשם
צה״ל. וזהו חטא כפול ומכופל.
ברגע שמוטל על צה״ל לתפקד כמו
מיניססריון-לתעמולה במדינה טוטא־ליטרית,
משתנה מהותו. הוא הופך
לגוף פוליטי.
כל זה מתיימר להיות תרגיל חר־פעמי.
אך אין חך־פעמיות בהידרדרות
אל תהום. מה שאפשר פעם אחת, יהיה
אפשר פעמים רבות. ומה שנעשה בניצוחו
של השר הסוציאליסטי רבין, משמש
תקדים למה שייעשה מחר בניצוחו
של השר אריאל שרון או השר רפאל
איתן.

נשק חד ש
נפגש שולץ עם שני אישים התופסים
מקום בכיר באש״ף.
שולץ רוצה לכנס ועידה בינלאומית.
שר־החוץ הסובייטי הודיע לו
— כמו חוסיין, מובארכ וחאפט׳ אל־אסר
לפניו — שאין ועידה בלי אש״ף.
עכשיו מנסה שולץ להגיע לירי
הסדר חדש: אש״ף יוזמן לוועידה על־ידי
מזכיר האו״ם. אחר־כך יעבור המי
שא־ומתן לועדות־מישנה, ושם תידון
בעיית הגדה והרצועה בין ישראל
ומישלחת ירדנית־פלסטינית, שחבריה
הפלסטיניים ימונו על־ידי אש״ף.
מי הבוגד? ההזמנה לאש״ף תכלול
את הדרישה שאש״ף יקבל את
ההחלטה 242 ויתנגד לטרור. יתכן
שהדבר אפשרי על רקע זה. אש״ף
ממילא הודיע שהוא מתנגד לטרור
(מונח שאינו כולל, לפי המינוח של
אש״ף, את ״המאבק המזויין״ בתוך
גבולות הארץ) .יתכן שהוא יהיה מסוגל
לקבל גם את ההחלטה 242 אם הדבר
קשור בהזמנת אש״ף לוועידה בינלאומית,
שפירושה הכרה באש״ף.
מובן שיצחק שמיר יתנגד לכך בכל
הכוח. הדבר יציג את ישראל כמדינה
האחת המסרבת להיכנס למשא־ומתן.
אך זה לא יטריד את שמיר. ובוודאי
פחות מאשר הסכנה שמא יואשם על־ידי
אריאל שרון ואנשי־התחייה בבגידה.

שימעון פרס יתקשה לקבל את
הכנסת אש״ף להיכל המשא־והמתן
בדלת הראשית. הוא משתדל להתחרות
בשמיר בגינוי אש״ף. הוא לא ירצה
להיכנס למערכת־הבחירות כשהליכוד
מאשים אותו כאש״פיסט — תואר־גנאי
שפרס עצמו השתמש בו בשפע
נגד יריביו משמאל.
התחזית ליוזמת־שולץ, שלב ב׳:
עדיין חסרת־תוחלת.

אחד המומחים הגדולים להתיישבות,
אריה (״לובה״) אליאב, אף פנה באופן
בהול לרבין והציע לו תוכנית ליישוב
הגליל מבלי לפגוע באוכלוסיה הערבית.
רביו
נשאר נוקשה. הוא נתן הוראה
לדכא את השביתה בנשק. התוצאה
היתה שכוחות־הביטחון פתחו באש על
אזרחי־ישראל והרגו שישה.
באותו היום נפל דבר בישראל. נפערה
תהום בין הרוב היהודי והמיעוט
הערבי, שהתרחבה מאז .״ערביי ישראל״
הצטרפו שוב לעם הפלסטיני. יום־
האדמה הפך סמל, שחשיבותו הלכה
וגדלה משנה לשנה.
זה היה אסון לאומי — הישגו של
יצחק רבין.
בנות ואלות. מי שסבר כי היתה
זאת התקפת־איוולת חד־פעמית של
רבין, למד בינתיים כי באותו יום התגלו
תכונות־האופי האמיתיות של האיש.
מבחינה מסויימת, היתה התנהגותו
של רבין ביום־האדמה מעין חזרה
כללית להתנהגותו מאז פרוץ ההתקוממות
הנוכחית בגדה וברצועה.
השבוע, לקראת יום־הארמה ה־,13
התנהג רבין כדיקטטור צבאי ברפוב־ליקת־בננות
מרכז־אמריקאית. לא זה
בלבד שהוא הטיל מצור על השטחים
הכבושים, אלא שהכריז מילחמה על
הדמוקרטיה הישראלית עצמה.
סגירת השטחים הכבושים לפני אמי
צעי־התיקשורת באה למנוע בעד הציבור
הישראלי לדעת את האמת על
המתרחש בשטח, שבו פועל כיום חלק
גדול של צבאו — בניו ובנותיו. גם
הבנות הוטלו למערכה זו, כשבידיהן
אלות, סמל מיפלצתי למציאות החדשה
בעידן רבין.
כדי להוסיף חטא על פשע, בחר
צה״ל בחבורה קטנה של עיתונאים

״הדמוקרטיה היחידה במיזרח התיכון״
מכניסה את עצמה לאדמה.

עיתונות
,.חד שו ת
נגד .,מ ע רי ב

צהרון אחד שלחכתב
לסיקן ר ספינת־המגורשים.
ובאות!
הזמן ת שמיץ עורכו
את הצהרון השני.

בעוד שכתב מטעם העיתון מעריב
סיקר באתונה את האירועים שהיו
קשורים בספינת־המגורשים של אש״ף,
ואף היה נוכח בכל מסיבות־העיתונאים,
ובכללן אותן שנערכו בשגרירות אש״ף
באתונה, כתב עידו דיסנצ׳יק, עורך
מעריב, מאמר השמצה נגד כתב חדשות.
נתן זהבי, שסיקר אף הוא את
האירועים הקשורים בספינה.
יוסי קליין, עורך חדשות, ונתן זהבי,
הכתב, שלחו למועצת העיתונות תלונה
נגד ריסנצ׳יק.

וזו לשון המיכתב:

ביום 9.2.88 פירסם עורך מעריב
מאמר שכותרתו סקופ הוא לפעמים
סתם ד פ של אש־ף( .ל״פ: לוחמה
פסיכולוגית).
מר דיסנצ׳יק מתהדר במאמר שלו
בכך שמעריב החליט לסקר נושא
אוניית־המגורשים על־ידי כתבו באתו־
(המשך בעמוד ) 10
העולם הזה 2639

1 1 1 1־ : 1 1

איו

אנספר

סין

הבה נתחכחה
ך* שבוע יתכנסו בני־ישראל בפעם המי־יודע־כמה מסביב
1 1לשולחן־הסדר, וידברו על יציאת מצריים — מאורע שאירע,
לפי המיתוס הלאומי, לפני יותר מ־ 3000 שנה.
בחלל יעמדו המילים העתיקות של סיפור־המיקרא. הן נשמעות
כאילו נכתבו אתמול. לא רק מבחינת הסיגנון, המודרני
להפליא, אלא גם מבחינת התוכן. אלא שהפעם לא ברור באיזה
צד אנחנו עומדים.

כך אמר מלן* מצריים, פסי שכתוב בפרק-הפתי-
הה של ספר שמות :״הנה עם־בני-ישראל רב ועצום
ממנו. הבה נתחכמה לו, פז ירבה, והיה כי תקראנה
מילחמה, ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו.״
ובהמשך :״כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ.״
הנה היא לפני 150 דורות: פצצת־הזמן הדמוגראפית.

אלא שעכשיו היא מתקתקת מתחת לרגלינו שלנו,
ואנו מוצאים את עצמנו במקומו של פרעה.

הטראנספר כאילו אומרים: אחרי מה שעשו לנו הנאצים, מותר לנו
הכל. המוסר נשרף באושוויץ. מותר לנו לעשות מה שעשו לנו.
אין טעם בוויכוח המוסרי. יש טעם בוויכוח המעשי.

מי שמציע טראנספר, מה הוא מציע? איך הוא
מציע להגשים את ההצעה הזאת? מתי? באילו נסיבות?
באילו אמצעים?
בלי תשובות על שאלות אלה, אין זו תוכנית ואין זו הצעה,

אלא קישקוש.
^ ארץ שבין הירדן והים חיים כיום כ־ 2.3מיליון פלסטינים.
^ יותר ממיליון וחצי בשטחים הכבושים, השאר בישראל.

רעיון הטראנספר פירושו ״העברת״ כל בני־האדם
האלה, ילדים, נשים וגברים, אל מחוץ לארץ.

ם עם*
* * ובן שכל הדיבורים על ״הסכמה הדדית״ לטראנספר הם
1 4עורבא פרח, וצביעות מתחסדת.
לעולם לא יימצא אף שליט ערבי אחד, ולא כל שכן מנהיג
פלסטיני, שיסכים להעברת האוכלוסיה הפלסטינית מן הארץ.
מדובר על גירוש, פשוטו כמשמעו.

גירוש כזה אינו אפשרי אלא בתנאים של מילחמה,
כחלק ממעשי־המילחמה. למעשה מודים בזה כל
חסידי הטראנספר.
הגירוש של 1948 נעשה בתנאי־המילחמה. גם הגירוש השני,
המצומצם יותר, בשנת , 1967 נעשה במהלך המילחמה.

אם כן, מהו הפיתרון?
על נושא זה נשפכו בארץ מילים ללא־ספור, בעל־פה ובכתב.
הומצאו תוכניות־סרק, מתוכנית־אלון עד תוכנית־שולץ.

מכאן, כמסקנה הכרחית: כל מי שדוגל בטראנססר
צריך לשאוף למילחמה.

שתי המיפלגות מגמגמות, ועל כן לא שיכנעה אף
אחת מהן את רוב העם. היה צורך להקים קואליציה
מגמגמת — ממשלת האחדות הלאומית של העיוור
והפיסח.

אך האם אפשרי כיום טראנספר גם בתנאי מילחמה? האם
המילחמה הצפוייה תאפשר טראנספר?
כל מילחמה שתפרוץ ביוזמת ישראל תהיה מילחמת־בזק. ישראל
תצטרך להשיג בה את יעדיה תור ימים מעטים, לפני שהחברה
הבינלאומית תשים לה קץ, כפי שקרה ב־ ,1956ב־ 1967 וב־1973
(ברגע שישראל התחילה לנצח).
<במילחמה כזאת יזדקק צה״ל לכל הכבישים, ולא יוכל לסבול
בהם תנועה של פליטים. בגלל סיבה זו לא התאפשר גירוש גדול
של אוכלוסיה אזרחית ב־ , 1967 אף שלפני־כן נעשו הכנות לכך.
בסופו של דבר הצליחו לגרש רק את תושבי המחנות שליד יריחו,
שהיו סמוכים לירדן.

המערך מדבר על ״פשרה טריטוריאלית״ אך בכל שנות שיל־טונו
לא מצא אף קונה ערבי אחד להצעתו. מוכרים בלבד.
הליכוד מדבר על ארץ־ישראל השלמה ועל סיפוח, אך אין לו
תשובה על שאלת כל השאלות: מה לעשות במיליוני הערבים
החיים בארץ־ישראל השלמה.

בגלל הגימגום הזה, מאבדות שתי המיפלגות את
הנוער. אנשים צעירים מחפשים תשובות אמיתיות,
בנות. הם מתעבים זיוף וצביעות. לכן הם פונים מן
הליכוד לעבר התחייה ומאיר כהנא, ומן המערך
לעבר סיעות־השלום.

אין ספק שבמילחמה הבאה יופעל נשק להשמדה
המונית. ייעשה נסיון להמטיר על ריכוזי האוכלוסיה
הישראלית טילים בעלי ראשי־קרב כימיים. מימדי-
הקורבנות עלולים להיות שונים מכל אשר ידענו.

שתי המיפלגות הגדולות ממשיכות לייצג את ההמון הגדול
שבאמצע, אותם החוששים מפני ההתמודדות עם הבעייה, המבק־
,שים להמשיך איכשהו, מבלי לחשוב על התוצאות הרות־האסון.

צריו להיות אדם די מטורף כדי לשאוף למילחמה כזאת, כדי
לבצע טראנספר. האם כדאי לנו לשחק ב״החלפת מלכות״ —
להסתכן בהריגת רבבות אזרחים בישראל, גברים נשים וטף, כדי
לאפשר את גירושם של מאות אלפי פלסטינים, גברים, נשים וטף?

עמדה של ישראל בכל מילחמה בעתיד יהיה שונה לחלו־
^ /טין ממצבנו ב־.1948

מי רוצה לחשוב על אסון?

ן* צעירים יודעים — ולוא גם במעורפל ובמעומעם, שיש
\ 1רק שני פיתרונות אפשריים לסיכסוך הישראלי־פלסטיני:

לעומת זאת אין הפיתרון הנגדי ברור בלל וכלל.

ולי זוהי דווקא אחת מנקודות־המשיכה של פיתרון הגירוש:
אי־הבהירות שלו.
לכאורה זהו פיתרון פשוט וברור מאין כמוהו, ומכאן גם כוחו
להשפיע על הבריות.

מה יותר פשוט מזה? גירוש הוא גירוש. טראנספר
הוא גירוש. לוקחים את הערבים ומגרשים אותם.

אין צורך להסביר. אין צורך לפרט. הרעיון מעיד על עצמו. די
במילה אחת, והכל ברור. האמנם?
אני קורא תגר על כל חסידי הטראנספר, המציעים את מרכולתם
בכל שוק פוליטי, להסיר את העטיפה ולהניח לנו להציץ
בסחורה עצמה.

כי אז יתברר בי זוהי סחורה קלוקלת מאוד.

אינני מתכוון לבחינה המוסרית. הרי זהו פיתרון בלתי־מוסרי
על פניו, המתגאה והמתפאר בעצם אי־מוסריותו. יתכן שאי־מוסר־יות
טוטאלית זו היא אחת מתכונותיו המושכות ביותר. בעלי

• שני הצדדים שללו את הצלם האנושי של האו־ייב,
והתייחסו אליו כאל פראים, שנגדם מותר הבל.

אני מעז לטעון כי נסיבות אלה היו חד-פעמיות.
אין הן קיימות ביום, ואין כל סיכוי לכך שישובו אי-

זה נכשל. את הכישלון הזה אנחנו חוגגים זה אלפי
שנים.

חלוקה בין שתי מדינות או גירוש.

• המילחמה פרצה אחרי שישראל קיבלה החלטה של עצרת-
האדם, ואילו הפלסטינים רחו אותה. גם זה הוסיף אהדה רבה
לישראל, ושלל את האהדה מן הפלסטינים.
• בארץ עצמה ובעולם כולו הצטיירה המילחמה, בצדק, כמאבק
לחיים ולמוות, מילחמת־הכחדה, שבה עומדת ישראל הקטנה
כשגבה אל הקיר, מילחמת דויד בגוליית.
• החברה הפלסטינית היתה מפגרת וחסרת־אונים, ולא היה
בכוחה להתמרד נגד הגירוש.
• מאורעות המילחמה היו מורכבים ומטושטשים, ובמשך זמן
רב לא היה ברור מה קורה בשטח. בתום המילחמה, כשהסתבר
שיש מאות אלפי פליטים, הופתעו רבים.
• גם אחרי המילחמה שמרה ישראל על תדמית של עליונות
מוסרית, כמדינה שוחרת־שלום שכל שכניה זוממים לכלותה.
הישראלים האמינו בכך, וכן רוב העולם.
זוהי תמונה פשטנית — אך היא אמיתית בעיקרה.

יך מתמודדים עם הבעייה הזאת?
ההגדה של פסח מספרת לנו על נסיון אחד, שהסתיים בכישלון
גמור. פרעה העביד את בני־ישראל בפרך, הרג את בניהם,
נקט בכל שיטות הדיכוי.

הפיתרון האחד ברור לגמרי. פירושו: ישראל תנהל משא־ומתן
עם אש״ף. יוסכם על כינון מדינה פלסטינית בגדה המערבית
וברצועת־עזה, לצד ישראל. הפלסטינים יכירו בישראל, ישראל
תכיר במדינת־פלסטין. הגבולות בין שתי המדינות יהיו פתוחים.
סידורי־ביטחון מתאימים יבטיחו את ביטחון שתי המדינות. בעיית
הפליטים תיפתר במאמץ הדדי. ירושלים תישאר מאוחרת במישור
העירוני, ותשמש בירת שתי המדינות.
זה ברור. בוודאי, הפרטים יהיו קשים ומסובכים, יהיה צורך
במשא״ומתן ארוך כדי להגיע להסכמה מלאה. אך הפיתרון כשלעצמו
מובן. ברור מה צריך לעשות מחר בבוקר, וברור באיזו דרך
יש להתקדם, ולאן.
ככל שפיתרון זה יוצג לציבור בכלל, ולנוער בפרט, בשפה
ברורה ותכליתית, בלי גימגום ובלי פחר, תוך ניתוח מפוכח של
הסיכויים והסיכונים הכרוכים בו, כן ייטב לוויכוח.

ק ־ עו לזו עו

מדע בדיוני
כלומר: יהיה צורר לשלוף מיליונים מעריהם ומכפריהם, מבתיהם
ומאדמתם, ולהעבירם בכוח אל מחוץ־לארץ, כדי שיהפכו
פליטים בירדן, בלבנון, בסוריה או במצריים.

איד?

בשנים האחרונות, ובעיקר בחודשים האחרונים,
מצטיירת ישראל בעולם כולו כמדינה קולוניאלית
אכזרית, נחשלת ומנשלת.

ההתקוממות הפלסטינית נתפסת בעולם כולו כמרד של עם
מדוכא, הלוחם על חרותו. חיילי צה״ל נראים על מירקע הטלוויזיה
כקלגסים של מישטרה קולוניאלית, ההורגים ילדים, קוברים
אנשים חיים, מרסקים עצמות, פורצים בלילות לבתים. לא
עוד דויד מול גוליית, אלא גוליית מול דויד.
מעצמה עולמית אחת מגוייסת נגד ישראל, והשניה מתחילה
להתנדנד. באירופה ובאסיה המיזרחית והדרומית צונחות המניות
של ישראל באופן תלול.

^ תכונה הבולטת ביותר, המשותפת לכל חסידי הטראנס!
1פר, היא הכיוון של מבטם.
הם מביטים אחורה, אל .1948 אין הם מביטים קדימה, אל
המציאות שלפנינו.

הם אומרים, בפשטות: זה קרה ב־ . 1948 ומה שהיה
אפשרי אז, אפשרי גם עכשיו.
זוהי פירכה גמורה.

ן* מהלך מילחמת 1948 גורשו בין 500 אלף למיליון ערבים
מן השטחים שנכבשו בידי צה״ל, ושבהם קמה מדינת־ישראל.
(מי שטוען עדיין שהם לא גורשו, אלא ברחו בהתנדבות, על פי
הוראות שקיבלו ממנהיגיהם, מסיים בזה את הוויכוח. הרי הוא
אומר: גם ב־ 1948 לא הצלחנו לגרש איש. ואם לא אז, הרי על אחת
כמה וכמה לא נצליח לגרש איש מחר. מנהיגי־ערב לא יקראו
לפלסטינים שוב לקום ולברוח בהמוניהם. משמע: אין כל אפשרות,
והטראנספר יורד מן הפרק).
אבל נניח שאכן הצלחנו לגרש ב־ 1948כ־ 800 אלף פלסטינים.

איך זה היה אפשרי?
כדי להשיב על כך, יש לזכור את הנסיבות המיוחדות של
. 1948 בין השאר:

במצב כזה, כל נסיון של גירוש המוני של אוכלו•
סיה יזעיק מייד את העולם כולו. הפעם לא יעברו
חודשים רבים עד שהעולם יתפוס מה קורה, כפי
שהיה ב .1948-תוך ימים יעמוד העולם כולו על
המתרחש. ישראל תעמוד מול אולטימטום עולמי.
אין צורך בכתיבת סיפור בדיוני כדי לתאר את המצב. צה״ל
יהיה נתון במילחמה בעבר־הירדן ובסוריה. בעורף הישראלי ישרור
תוהו־ובוהו, בעיקבות ההפצצות בטילי־גאזים. בערים ובכפרים
הפלסטיניים ישרור מצב של התקוממות נוסח גטו־ורשה.
יחידות של צה״ל ינסו לרכז מאות אלפי פלסטינים כדי להעמיסם
על משאיות ולהעבירם בכבישים העמוסים מיזרחה. העולם יאיים
במישלוח מיידי של כוחות בינלאומיים למניעת הגירוש. ארצות־הברית
וברית־המועצות יגישו אולטימטום משותף.

• הדבר התרחש במהלך של מילחמה קשה, ארוכה
ואכזרית, שנמשכה יותר משנה.

תסריט דמיוני? אין זה תסריט בלל. זהו סיוט. ורק
מטורף יכול לראות בזוועה זו את התחלת הגאולה.

• ישראל רכבה על גל עצום של אהדה עולמית. העולם היה
אכול יסורי־מצפון אחרי השואה, שהסתיימה זה עתה, וישראל
הצטיירה כמדינת הקורבנות.
• שתי המעצמות העולמיות, ארצות־הברית וברית־המוע־צות,
התייצבו במילחמה לצד ישראל.

האמת הפשוטה היא שרעיון הטראנספר אינו רק בלתי־אנושי
ובלתי־מוסרי — הוא גם רעיון שאינו ניתן לביצוע, פרי המחשבה
הפגומה של מוחות מטורפים או פרימיטיביים.

מאת

ואם מישהו מהם יעז לטעון אחרת — אנא, שיואיל
בטובו להגיש לנו תוכנית מעשית מפורטת.

א 1ו

ברונו הולזנר

מונו לוג
^ שה לי, קשה לי לשכנע אנשים.
1/איר אני חושב שאני מצטייר בעיני
אנשים בישראל? אוהו, בביקורתיות, בביקורתיות.״.
אני
יכול, בעצם, לשפוט רק לפי
ההצהרות של כמה מנהיגים וחברי-
פרלמנט שם. אני קורא, כמובן, חלק
מהמאמרים המתפרסמים בישראל נגדי.
מתרגמים אותם עבורי.
תמיד חשתי שהלוואי ויכולתי לדבר
ישירות אל הישראלים, אבל זאת הפעם

הרי הפרשה התחילה כאן(באוסטריה).
אני זוכר בדיוק איך: היה איזה דוקטור
דידל, היסטוריון צעיר, שגילה
כמה מהתצלומים המפורסמים (כיום)
שלי במדים מימי מילחמת־העולם השניה.
הגבתי בלי בהלה, מפני שמעולם
לא הכחשתי שהייתי בצבא בתקופת
המילחמה. לא צפיתי אז כזאת התפתחות.
מי יכול היה לצפות?
האירוניה היא שמישפחתי נרדפה
קשות על־ידי הנאצים. אבי נעצר על־

הראשונה שאני עושה זאת מאז התחילה
הפרשה.
האמת היא שגם כשניסיתי להסביר
את עמדתי בעבר, במעמדים שונים,
ממילא פירסמו את דבריי כשהם מסולפים.
אז מה הטעם?
עכשיו, כשאנחנו משוחחים, הפרשה
שוקעת במקצת. אולי זהו באמת הזמן
לדבר.
איך אני מצטייר בישראל? האם עלה
על דעתי שאני מצטייר באורח מיפ־לצתי?
אני מאוד מקווה שלא. אני יצור
אנושי! נורא קשה לי, במצב הזה, לי
ולמישפחתי. יש לי אשה, שלושה ילדים
ונכדים שצריכים להתמודד עם
הפרשה יומיום.
קשה נורא להיות מותקף כפי שאני
מותקף מזה שנתיים. זה כואב. ברור
שזה כואב לי, אבל גם למישפחתי. אני
מנסה להנהיג חיי־מישפחה נורמליים
בשנתיים האחרונות, אבל זה כמעט בל־תי־אפשרי.
הנכד
שלי, בן ה־ ,12 חזר מבית־הס־פר
ושאל אותי. :סבא, זה נכון מה
שהילדים אומרים עליך?״
מה אמרו לו? שסבא שלו רוצח! ילדים
זה עם נורא אכזרי!
אין לי מושג מדוע התחילה הפרשה
לפני שנתיים. בגלל מועד הבחירות
לנשיאות? כבר. רצתי״ לנשיאות ב־
. 1971 את אמנם צעירה מכדי לזכור,
אבל איש לא נופף אז בשום־דבר מעברי.
מי יכול היה לצפות דבר כזה?
אני חושב שהפעם זה קרה, מפני
שהעריכו שסיכויי לזכות מצויינים.

ידי הגסטפו, אחי ואני קיבלנו מכות
איומות מידיהם. אני לא מבין מה רוצים
ממני. הייתי רק סגן! לסגן אין בכלל
כוח. תלוי באיזו עמדה הסגן מצוי? נכון,

עו ל

קו ר ט

ו לו־ ה ״
יירה מפוארת כמו שלי, שבסופה כיהנתי
במשך 10 שנים כמזכ״ל האו״ם...
זה חסר־תקדים, להיות 10 שנים
בתפקיד הזה: היו אמנם שנבחרו לקדנציה
שניה, אבל הם לא החזיקו מעמד
— הם נפטרו. אני היחיד ששרד בחיים
במשך שתי קדנציות שלמות! ופיתאום
— מאשימים אותי בכאלה דברים!
עם כל הצניעות, אני יכול להתגאות
בכך שדאגתי תמיד — במיוחד כשהייתי
מזכ״ל האו״ם! — לזכויות־הא־

אלה הם אנשים שאין להם כבוד
לבחירה דמוקרטית.
אינני מצפה לכך שכולם יאהבו
אותי. זה יהיה נאיבי מצירי. אבל נב 1
חרתי ברוב הגדול ביותר שהיה אי״פעם !יו
באוסטריה
(!)5491,
האם שקלתי התפטרות? ודאי שהיו
לי רגעים קשים, הרבה רגעים קשים.
אבל אילו הייתי מתפטר, העם היה
אומר. :מה זאת אומרת? אנחנו הצבענו!
הבענו את דעתנו בדרך דמוקרטית, וכי

אבל לי לא היה כוח!
איך אני חש כשמדביקים לי את
התואר. נאצי״? כששמעתי זאת לראשונה,
לקיתי פשוט בהלם! אחרי קאר־

פיח הראיון: לחיצת־הידיים
.את לא נראית כמ• 1הודיה ו

דאגתי ליהודי ברית־המועצות, חילצתי
שבויים צרפתיים. הכל יודעים
איד סיכנתי את עורי ממש למען שבויים
אמריקאיים...
איך, בכל זאת, אני מסביר את מה
שקרה? אני לא פטליסט, אני מאמין
באלוהים! כקאתולי, אני משוכנע שצריך
לאהוב, לסלוח ולעזור. אני מנסה
לעשות זאת, על אף מצבי הקשה.
האם מצבי מפריע לתיפקודי כנשיא
אוסטריה? אני מנסה לתפקד נורמלית.
אינני חושב שעבודתי כנשיא נפגעה
מהפרשה: מאז נובמבר ! 986 הייתי
צריך לדאוג שהממשלה החדשה וה־קנצלר
שנבחר (פרנץ וראניצקי) יתפקדו
כהלכה.
אינני סבור שהפוליטיקאים כאן מנצלים
את מצבי העדין. כן, אני מודה
שמצבי עדין ביותר.
לשימחתי, ההפרדה באוסטריה בין
הממשלה לבין הנשיאות ברורה ביותר.
מדוע רציתי להיות נשיא? רציתי
מזמן. בבחירות ב־ז 197 נכשלתי, אם כי
זה נחשב אז כהישג אישי שלי. תמיד
הייתי קשור לארצי.
מערכת־יחסיי עם הקנצלר? קורק־טילת,
אפילו ידידותית. נכון, וראניצקי
(הקנצלר) באמת צוטט, באחרונה, כאילו
אמר ש־ 6096 מזמנו מוקדש למה
שמכונה ״פרשת־ולדהיים״ ,אבל אני לא
נפגעתי מזה. אני גם לא חושב שהוא
התכוון למה שהשתמע מכך. הפאר־דוכס
הוא שהאנשים המשמיצים אותי
מעסיקים אותו — לא אני! הם הבעיה,
ולא אני!

עת לא מתחשבים בה?״
אשתי שאלה אותי כמה פעמים:
.למה אנחנו צריכים את כל זאת? אתה
בטוח שאנחנו צריכים זאת?״
מה עניתי לה? שבמשך כל חיי לא
ברחתי מאחריות או מחיים קשים. זאת
לא גישה נכונה, להיכנע ללחץ!
הדוקטור (ברונו) קרייסקי סיפר לך -
ששיקרתי לו? מתי? שילשום? לא שיקרתי
לדוקטור קרייסקי! הוא מעולם
לא שאל אותי על עברי הצבאי. מצירי,
הוא יכול היה לעיין בתיקים.
הוא אמר לך שהפרק הזה לא נכלל
בקוריקולום־ויטה (תולדות־חיים)? אגיד
לך משהו: רוב הדיפלומטים האוסטריים
אינם מפרטים בכלל את עברם
בקוריקולום־ויטה. אני עוד פירטתי הר־ י
בה יותר מאחרים.
מדוע דילגתי דווקא על הפרק הזה?
לא חשבתי שזה כל־כך חשוב. לא פי־ללתי
שזה עומד להיהפך לפרק כה מש־נ*עותי
בחיי.
בכל אופן, קרייסקי מעולם לא שאל
אותי על עברי הצבאי, ולכן גם לא
שיקרתי לו. אין לי מושג מדוע הוא
כל־כך כועס עלי, או נפגע ממני. הוא
בכלל רגוז מאז על שהוא לא בשילטון.
נכון, היתה שיחת־טלפון אחרונה
שלגו. אמרתי לו. :מעולם לא שיקרתי
לך בנוגע לעברי׳.
מה אני מעריך שיהיה? אני מקווה
שהרוחות תירגענה. אעשה למען זאת
כמיטב יכולתי.
האם אני מתכוון לכהן את מלוא שש
(המשך בעס 1ד )41

^ ןןן

| ^ ג י דג קר!״ שאל אותי
נשיא אוסטריה, כשהוא
נדהם מהעזתי לצטט באוזניו את
הכינוי שדבק גי ,״כך גס את
התרשמת! לא, לא, באמת שאני
לא דג קר, באמת שלא!״
עוזריו של קורט ולדהייס, המצוי
מזה חודשים במרכז פולמוס
בינלאומי, ושההפמות הקוראותלהתפטרותו הפכו עניין יומיומי,
לא התלהבו מהרעיון שוולדחייס
יתראיין בראשונה בכלי־תיקשורת
ישראלי.
למעשה, כשהגעתי לווינה כדי
לראיין אותו, נאמר לי שוולדהייס
החליט באחרונה שלא להעניק
ראיוגות העלולים לנטע במה שמי
,כונה ״פרשת-ולדהייס״ .על אחת
כמה וכמה, נרמז לי, שאין הכוונה
להתראיין על־ידי ישראלים!
בכל זאת, עבד קריסטיאן, דוב רו,
קשות, כדי לשכנע אותי במידת
הפופולאריות של מעבידו,
נשיא אוסטריה, בקרב עמו. קריש-
^טיאן הסביר לי ארוכות שהפיר־סומים
ברחב* העולם על הפגנות
ומחאות בתוך אוסטריה מוגזמים
ביותר.
אם כך, הסברתי לקריסטיאן,
אין לי כל עניין לפגוש בוולדהיים
בבית-הנשיא, כשהוא מוגן על-ידי
חגורות־ביטחון ועטיפות פרוטוקול.
לעומת זאת, אילו היה
ולדהיים מגיע לבית־המלון שבו
התגוררתי -הייתי יכולה להיווכח
בתנובת הקהל כלפיו, ולהתרשם
מאישיותו במו-עיני.
מקץ חצי שעה קיבלתי הודעה
טלפונית: ולדהים הרים את הכפפה
ונענה להצעתי.
ביום הרביעי, כחצי שעה לפני
הפגישה המיועדת, סיירתי ברחבי
מלון־זאכר, לשם חיה אמור ולד ״
היים להגיע. שום תכונה מיוחדת
לא ניכרה בבית-הקפה, בלובי או
בבר של המלון המהודר.
מקץ כמה דקות הגיע קריסטי־אן
בחברת אנשי-ביטחון. אחרי
סקירה מדוקדקת של המלון הוחלט
שנשב בבר הכחול של המלון.
לפתע הבחנתי במלצרים המומים
ובאנשים הממהרים לכיוון
מסויים. כמה שניות נוספות,
ווזלדהיים נכנס לבר -גבר גבוה,
בעל מדאה עייף.
מהרגע הראשון הירבה לחייך
לעבדי.ולהציף אותי במחמאות.
ניכר שהאיש במצוקה, וחיתי עבו רו
לשאוב אהדה מכל מקור אפשרי.
״המלין,״
פתח בסמול״טוק המ סורתי
,״שיין לגברת שהתפרסמה

ב ר עו קר״סק :

את ברונו קרייסקי, מי שהיה
קנצלר אוסטריה במשך 13
שנים, פגשתי בביתו, בשבוע
שעבר, בשעת אחר־הצהרים.
מששמע שבכוונתי לראיין את
ולדהיים, אמר:
בתחילה תמכתי בוולדהיים, ועכשיו
אני מתנגד לו.
לא, לא, זה לא כל־כך פשוט. זה
הרבה יותר מורכב מזה. ולדהיים היה
תמיד פוליטיקאי ממוצע, מאוד ממוצע.
הוא לויאלי לממוצע האוסטרי, מתאים.
לכך: נגד ישראל וכדומה.
למשל, אילו היו מציעים לי להיות
נשיא אוסטריה — לא היו רוצים בכר
באמת. את מבינה מה אני אומר?
נחזור שנים אחורה: כשכיהנתי בקני
צלר אוסטריה, בא אלי ולדהיים ואמר
לי :״אומרים שיש לי סיכוי טוב להיות
מזכ״ל האומות״המאוחדות ״.בדקתי
זאת עם האמריקאים, עם הרוסים, והס־

בכך שעישנה סיגרים. זהו מלון
בעל מסורת״.
מייד העברתי את פסי השיחה
לתכליס.
לוולדהיים יצא מוניטין בארצו
של טיפש״מטופש, שאינו פוסח על
שום מוקש אפשרי בדרך לטעויות
נוספות. הבדיחות ששמעתי בווינה
על נשיא-המדינה היו מין תע רובת
של עקיצה ושייכות, נוסח:

התעלומה הזאת לא יכולתי לפענח,
אך היה ברור לי שהאיש סובל
מהמצב שאליו נקלע, שאינו רואה
דרך ברורה שתביא אותו לקצה
המינהרה, ושהוא משוכנע שמה
שעובר עליו בשנתיים האחרונות
לא מגיע לי.
בין אם יש בסיס היסטורי להרגשתו
זאת, בין אם לאו -זוהי הדגשתו
הסובייקטיבית, והוא נוהג

ולדדזיים בשעת דזראיח

״נו, מה לעשות! הטיפש הוא
שלנו״.״
״את יפהפיה ״,החמיא לי .״את
באמת לא נראית יהודיה ״.וכשסיפרת*
לו על מוצאי :״אמך היתה
באושוויץ! או, זה כל״כך מעציב,
כל-כך, כל״כך מעציב!״
המסגגרים על ולדתיים מתקו ממים
מ ד הרעיון שזרים -יהודים
במיוחד -מעזים להתערב בענייניה
הפנימיים של אוסטריה, ומער ערים
על הליך דמוקרטי. ואילו
המודים בכך שהוא מביך את אוס טריה
אינם מתרצים זאת בעברו
השנוי״במחלוקת, אלא בחוסד־חוכמתו
ובעובדה שהסתבך בשק רים
על עברו.
קשה היה לי למדוד את מנת-
המישכל של האיש במשך הראיון,
אם כי הדבר שבלט לעיניי, יותר
מכל, הוא הצורך הכפייתי שלו
למצוא-חן, לשכנע שהוא דובר
אמת. הפרופסור יהודה וולך,
שעימו שוחחתי לקראת הראיון,
ניסה לגלות אם ולדהיים מאמין
לדבריו או שהוא פשוט משקר. את

כקורבן מושלם: החל בחיוכים הנוגים
ששלח לעברי, דרך נסיונותיו
הבלתי-גלאים לשכנע בצידקתו,
דרך לחיצת-היד המהוססת שלו
ובגימת-קולו המתחננת משהו.
כשנסעתי לווינה, הציב לפניי
הפרופסור וולד אתגר :״,אם תצליחי
להוציא ממנו הצהרה כלשהי
בענייו התפטרותו הדוקטור
ברונו קרייסקי העריך באוזניי
שוולדהיים יהיה מעוניין לסיים
כחצי קדנציה, לפחות, כלומר:
לכהן עוד כשנה, ואז -יתפטר.
הערכת-המצב שלי היא שוולד״
היים לא יתפטר כל עוד לא תרד
הפרשה מהכותרות, וכל עוד יופעל
עליו לחץ מסיבי. לעומת זאת, הוא
עשוי לעשות זאת כשהפרשה
תאבד גובה.
עם תום הראיון נפרד ממני
ולדהיים באווירה רגשנית דחוסה,
שעוררה בי תמיהה, והוסיף :״אל
תשכחי למסור ד״ש לחבר טוב
שלי, ממש חבר שלי, חיים הרצוג.
אל תשכחי״.
לא שכחתי.

יקר לי!

תבר לי שאכן כן — היה סיכוי טוב. כל
מה שידעתי עליו אז היה, שהוא היה
ברוסיה בזמן המילחמה, ושהוא נפצע
שם. מעבר לכך? כלום! לא חשדתי
בכלום. מה פיתאום! מז? שאני מספר לך
עכשיו קרה ב־ . 1970מ־ 1942 עברו 28
שנים ...לא הראו לי דבר מעבר למה
שאני מספר לך. בוודאי שיכולתי לדעת,
אילו התאמצתי וחקרתי. אבל זה
לא ענייני. מה פיתאום, שאלך ואנבור
בתיקים?
ולדהיים היה באותו הזמן פנוי
להובלה. היה גם מקם יעקובסון, דיפלומט
פיני, אבל הוא היה חצי יהודי...
כן, בוודאי שאני נשמע מאשים. על
מה? על כך שלא הראו לי את כל
החומר.

מי לא הראה לי? האמריקאים! הם
יכלו אז לבוא ולומר לי :״בסדר, אנחנו
מוכנים למנות מזכ״ל אוסטרי, אבל

הפרופסור הודה וודן:-

,הוא רא מאמין לעצמו!״

^ ת תתאכזבי ממנו. הוא יספר
4 לך כמה זה נורא, מה שקרה.
הוא, כמובן, לא ראה, לא שמע על מה
שעשו ליהודים בשואה, ושוב — כמה
זה נורא״.״ כך קידם את פני ההרופסור
יהודה וולד, מי שנמנה על ועדת־ה־היסטוריונים
הבינלאומית שמונתה
לבקשת ולדהיים לחקור את עברו.
נפגשתי עם וולד לפני שנסעתי
לראיין את ולדהיים. וולך — איש
תקיף, המדבר במעורבות רגשית על
עבודתו בוועדה — אינו נמנה עם
האדישים לקיומו של ולדהיים. הוא
מוטרד מכך ער כדי אובססיה ממש.
כשדוברו של ולדהיים עקץ את
נשיאו בעניין — ״דפנה מכירה את
הפרופסור וולך כיחכח נשיא
אוסטריה בגרונו ונראה אובד־עיצות,
כאילו ניסה לעשות הערכת־מצב —
בעד מי אני, נגד מי.
״ולדהיים אמר לי,״ פיתח וולך תיזה
פסיכולוגית ,״שהוא מבין שהשואה אכן
היתה טרגדיה איומה, ואם אני רוצה
לחקור זאת — הוא יעזור לי ויעמיד
הכל לרשותי ...בפסיכולוגיה מוכר מצב
שבו אנשים מאמינים בשקרים שלהם.
אני משוכנע שהוא יודע שהוא משקר!
הרו״ח שהשתתפתי בחיבורו מוכיח
שהמדובר באדם שטרח והעלים פרקים
שלמים מתולרות־חייו! הבעייה היא
שהכלים העומדים לרשותי, כהיסטוריון,
אינם מספיקים לניתוח התנהגותו
של האיש. לכך נחוץ פסיכולוג. הרי
הרעיון להקים ועדת־היסטוריונים היה
של ולדהיים עצמו! לא ברור לי כיצד
חשב האיש לצאת מכך בשלום. כאשר
מינו את הוועדה, כבר ידעו על קיומם
של מאות מיסמכים ותעודות, שעליהם
מתנוססת חתימתו.״
ועדת״ההיסטוריונים הגישה את
הדו״ח המפורסם שלה ב־ 9בפברואר.
ערב הפירסום כבר יצא ולדהיים בהצהרה
מאושרת, כך סיפר לי וולך .״הוא
היה באויפוריה כללית! הוא הודיע
שהוא טוהר!״ וולך התעצבן קשות מסי־לוף
הדו״ח על פי הבנתו, וכינס מסיבת־עיתונאים
גדולה, שבה הבהיר :״כל מה
שמופיע בכלי־התיקשורת ובהצהרת־הנשיא,
בשקר יסודו!״
כיצד עבדה הוועדה? ״עבדנו במשך
שישה חודשים,״ שיחזר וולד ,״שיבעה
חברים. בתחילה היינו שישה בלבד,

ואחר־כך צירפנו יווני אחד. הגשנו את
הדו״ח גם לקנצלר וגם לנשיא. בעת
ההגשה, הם לא החליפו מילה ביניהם.
כל אחד בא עם הסטנוגראף שלו. לא
התרשמתי שהם(פרנץ וראניצקי וקורט
ולדהיים) סומכים זה על זה במיוחד...
״הדו״ח היה קשה מאוד מבחינתו של
ולדהיים. כך, לפחות, אני מעריך זאת.
ותארי לעצמך שאחרי שנודעו לו פרטי
הדו״ח, הוא הופיע בטלוויזיה והכריז
— הוועדה ניקתה אותי!״
וולד לא הסתיר לשניה שהוא רותח
על המניפולציה שבישל לו נשיא-
אוסטריה. הוא סיפר שלילה לפני פיר־סוס
הדו״ח — כשהתחילו שמועות
שהדו״ח הוא שלילי לגבי ולדהיים —
זימן הנשיא את שר־החוץ אלואיס מוק
(תומכיו של ולדהייס) ואת הקנצלר
וראניצקי, ואיים עליהם בעניין הדו״ח.
לנשיא אוסטריה יש סמכות, על גבי
הנייר, לפזר את הממשלה והפרלמנט.
״ולדהיים,״ טען וולך ,״השתעשע ברעיון
באותם הרגעים הקשים.״
במהלך ביקורי באוסטריה ניסיתי
לבדוק אם יש לשמועה זו רגליים. ולד־היים,
כמובן, הכחישה מכל וכל. אחרים,
כמו קרייסקי והממונה הישראלי בווינה,
גירעון ירדן, הכירו אותה.
וולד אף טען ששר־החוץ מוק, תומכו
העיקרי של ולדהיים, איים שלא לפרסם
את הדו״ח .״יופי,״ ענה לו וולך,
״נפרסם זאת באורח עצמאי. עוד יהיה
לנו בסט־סלר! נצא מכך אנשים עשירים!״
וולך
לא יצא מהדו״ח איש עשיר.
מיבצרו באוניברסיטת תל־אביב הוא
חדר אפרורי, בקצה המיסררון של
בניין־גילמן. הדו״ח אמנם עורר גלים,
אך לא גרם לוולדהיים להתפטר, כפי
שקיווה וולך. הפרופסור הלוחם עוד
תולה תיקוות בחקירה הנערכת כיום
בבריטניה, על חלקו של ולדהיים בהו־צאה־להורג
של אנשי־קומנדו בריטיים.
״העולם,״ על פי תפיסתו של וולך,
״כבר התרגל להרג ולגירוש של יהודים,
אבל להרוג קצינים אנגליים? מכך
יזדעזעו!״
וולד התקשה לתפוס, במשך כל שיחתנו,
מדוע אין ולדהיים מתפטר מהנ־שיאות
.״הרי לולא רץ לנשיאות, היה
יכול לשבת על זרי־הדפנה עד קץ חייו!
מה עקץ אותו לרוץ?״

מצאנו ניירות בקשר למועמד שלכם.
תבחרו מישהו אחר!״
מדוע תמכתי בו כשהיה מועמד
לתפקיד נשיא־אוסטריה? מפני שלא
היה אז מועמד רציני לתפקיד. היה איזה
רופא למחלות־עור או משהו כזה.
ולדהיים, לפחות, הכיר את העולם והיה
מוכר בעולם הרחב.
מה זה בעצם נשיא באוסטריה? אין
לו מה לומר. נכון, על פי החוק היבש
יכול הנשיא להפוך לדיקטטור בן-
לילה. הוא יכול לפזר את הפרלמנט
ולשלוט במשך חודשים, ללא עוררין.
זוהי חוקה פאשיסטית! עד היום זה היה
בתיאוריה בלבד, אבל את צודקת, זה
אפשרי. כן, שמעתי על איומו של ולד־היים
לנהוג כך, לפני פירסום מסקנות
וערת־ההיסטוריונים.
מי שמרגיזים אותי בכל הפרשה הם
האדונים(ישראל) זינגר הארגר) בתני
(המשך בעמוד )35

ברונו קרייסקי
.האמריקאים לא אמה לי כלומר

מרדנ י וענונו
שנשפט 1השבוע
רמו שמת מאסו,
כתב לידידתו ג׳ודי
זימט ( משמאל,
מתזיקה בתמונתו):
* /ודי זימט יודעת עכשיו כי כדי
להגשים את חלומה ולהתחתן עם
מרדכי וענונו היא תצטרך לחכות 18
שנה. יתכן שהיא תסכים להצעתו להתחתן
איתו בכלא על ידי עורך־דיו או
כומר, ואז תתקצר תקופת הציפיה שלה.
זימט, שהיא צעירה אידיאליסטית המאמינה
בכנותו וצידקתו של. מוטי״,
לא הופתעה מגזר־הדין, והיא תמשיך
בוודאי לחכות.
חלק מעולמו הפנימי והרוחני של
וענונו מתגלה במיכתבי־האהבה ששלח
לג׳ודי מהכלא. למרות העובדה שווע־נונו
וג׳ודי הכירו זה את זה בישראל,
והיו חברים במשך תקופה של שלושה
חודשים כאשר ג׳ודי עברה כאחות
מיילדת בבית־החולים בבאר־שבע, הרי
שבעצם לא הכירו היטב איש את רעד

המיכתבים הראשונים מהכלא עדיין
מלאים היסוסים וגישושים. מסירותה

זה יהיה לחיות לפי ישוע הנוצרי
ולהאמין בו.
.ביקרתי בכנסיה כל יום ראשון,
ואחרי חודש הוטבלתי. אז עברתי להתגורר
ליד הכנסיה כאחד מאנשי הק־הילד.
קראתי את הברית החדשה, ואני
יודע על ישוע הנוצרי ואני אוהב את
דרכו. בחיים האלה אני רוצה לעזור
לאנושות, לתת לה את כל מה שאני
יכול. כי אני מאמין שבחיים האלה
צריך לעשות משהו טוב עבור אחרים,
ללא הבדל אם הם לבנים או שחורים.

מציין. ,אני לא יכול לכתוב על ()1
העבודה שעבדתי, את יודעת( )2( .וכאן
באות ארבע שורות מחוקות בעט וצלב
המפנה לתחתית הדף, שם כתוב: אסור
לי לכתוב על המניע למה שעשיתי. את
יכולה לכתוב לי מה את חושבת היה
המניע )3( ).אני לא יכול לכתוב על
הדרך שהביאו אותי לכאן. זה סוד, אבל
הסיבה היא למנוע ממני לומר את האמת.״
זמן
מה אחרי שכתב מיכתב זה מצא
וענונו דרך להעביר לעולם מידע על

$6 ,ר! 3ת
סו אן!-

של ג׳ודי, שלא התנערה ממנו בעת
צרתו, ואשר המשיכה לשלוח לו מינד
תבי אהבה ובאה לארץ פעמיים כדי
להיות איתו, נגעה לליבו.
בגלל נאמנותה של ג׳ודי, ואולי גם
עקב בדידותו וסיכלו של וענונו, נולדה
הצעת־הנישואין ששלח לג׳ורי במיכ־תב.
.אני
יודע שאני גורם לך בעיות
רבות ושזה זמן קשה גם עבורך. אני
חייב לך הרבה. כמה שאני מכיר אותך
יותר, אני אוהב אותך יותר! אני רוצה
לתת לך משהו, והדבר היחיד שאני
יכול לתת לך מכאן הוא עתידי ואהבתי.
אני רק יכול להבטיח לך שיכול
להיות לנו עתיר סוב יחדיו. שאנחנו
אנשים טובים המאמינים באנושות,
ורוצים לעשות משהו טוב עבור האנושות.
.אבל
את צריכה לחשוב על העתיד
ולהחליט אם את מסוגלת לחכות לי.
וכעת אני מבקש ממך להיות אשתי.
מעולם לא ביקשתי מנערה להתחתן
איתי, זו הפעם הראשונה ״,כתב וענונו
באחד המיכתבים הראשונים מהכלא.

.הסיבה השניה בגללה אני רוצה
להיות נוצרי היא כי אני רוצה להיות
חופשי לבחור את דתי ולא לדבוק בדת
אבותי. הורי אינם יכולים להחליט עבורי
״ כל אחד חייב לבחור את אמונתו
ולמצוא את תשובתו לפשר החיים בעולם
הזד״.
מיכתביו של וענונו לג׳ודי נכתבו
באנגלית בסיסית במקצת. הוא נעזר
במילון כדי לדלות מתוכו מילים שנדרשו
לו, ולעיתים ניכר שהוא מתרגם
תרגום מילולי מעברית.
הוא סיפר לג׳ודי כי מיכתביה אינם
עוברים צנזורה, וכי היא יכולה לכתוב
לו על כל דבר שיעלה על דעתה. .אבל
הם רוצים לדעת מה את כותבת,״ הוא

הדרך שבה הגיע לישראל, כאשר כתב

אחר שהקשר בין וענונו לזימט
//נותק כליל, כאשר יצא למסעו
במיזרח הרחוק, התעניינה ג׳ודי בקשריו
עם נשים אחרות בזמן הטיול,
והוא משיב. :שאלת אם היו לי יחסים
באסיה ובלונדון. כמו טייל פגשתי
טיילים אחרים, חלקם היו נערות. נסענו
ייחד, או שתינו קפה או אכלנו במיס־ערה.
לפעמים ישנו באותה אכסניה.
.לא היו לי שום יחסי־מין עם הנערות
האלה. אפילו לא בבנגקוק, מקום
לעזור לגוי

אדס

ף ענינו לא ניסה להסתיר מג׳ודי כי
1מצפה לו תקופת־מאסר ארוכה, וכי
היא תסבול בדידות ונידוי חברתי. אבל
הוא הציע לה עתיד קסום. :אני רוצה
ללמוד כאן, עד שאשתחרר, תיאולוגיה,
להכין את עצמי להיות כומר. אז נוכל
לגור יחד ליד כנסיה, באיזה מקום
באסיה או בדרום־אמריקה, ונעבוד יחד
כדי לעזור לאנשים מיסכנים. אני רוצה
להקדיש את חיי לעזור לבני־אדם״.
המחשבות על הנצרות עוברות כ־חוט־השני
במיכתבים, ווענונו מנסה
להסביר לג׳ודי. :כעת אני רוצה לדבר
על אמונתי. כפי שאת יודעת, הפכתי
להיות נוצרי כאשר הייתי בסידני, אוסטרליה.
שם החלטתי להתנצר. התעניינתי
בנצרות כבר לפני הרבה זמן,
ביקרתי בכנסיות וקראתי ספרים על
הנצרות. בסידני החלטתי לראות איו

לא נמו
פילארד

מרדכי וענונו
.לא היו ל׳ ש!ם חסי־ם ין עם שחת אחחתו־

שנערות נחמדות עולות 20 דולר ללילה.
פגשתי נערות נחמדות בנפאל ונסעתי
איתן, ואותו דבר קרה לי בלונדון.
פגשתי בחורה נחמדה במרכז, הלכנו
יחד לסרט ולהצגה.
.כל הזמן בלונדון ניסיתי להתקשר
אלייך מהמלון שלי ומסנד״־ט״סס. אבל
לא היתה תשובה. ומכיוון שסנד״־
ט״סס לא פירסם את הסיפור שלי, היה
לי זמן להסתובב ולפגוש אנשים״.
וענונו טוען באחד המיכתבים כי
התכוון להמשיך לנסוע מאוסטרליה
לניו־זילאנד, טאהיטי ולוס־אנג׳לס ומשם
לניו־יורק .״אבל אוסקר גררו וסד
ד״־ט״נוס שלחו אותי לכאן יעל־ידי
הישראלים. רציתי לפרסם את המידע
שלי בארצות־הברית, אבל הרבה דברים
הכתיבו את חיי עד כאן.
.אינני מצטער על מה שעשיתי.
הנקודה היא שאני לאמרגל (כמו
פולארר) .אני זה שהחליט לפרסם את
המידע בגלל סיבה מסויימת, כך שאני
לא (מילה בלתי ברורה) כל זה. לא
איכפת לי מה שכתבו עלי בעיתונים״.
סיכלו בכלא מאפשר לווענונו להזדהות
עם סיבלו של ישוע הנוצרי, והוא
מזכיר זאת במיכתבו. :הזמן הקשה הוא
כעת, לחכות בסבל ובבדידות. האם את
יכולה לחכות? אני יכול, אבל אני מרגיש
רע לחשוב על כך שאת סובלת
בגללי ועלייך לסבול לבדך! זוהי דרכו
של ישוע הנוצרי. שא את הצלב שלך
1לך אחרי! .אני מרגיש שהאמונה עוזרת

(המשך מעמוד )6
נה, ומבקר את החלטת חדש1ח לשגר
שליח מיוחד. מר דיסנצ׳יק איננו מגלה
לקוראיו כי לפני שיגור השליח המיוחד
ביקש חדשות מכתב מעריב לסקר
עבורו את הנושא, ומעריב סאדיבותו״
סירב להרשות זאת. לפיכך נאלץ
חדשות, שאין לו כתב קבוע באתונה,
לשגר שליח מיוחד למקום.
מר דיסנצ׳יק קובע במאמרו כי. :מדי
בוקר אפשר להאזין לשליחו המיוחד
של. חדשות״ לחגיגת התעמולה של
אש״ף משדר בריגוש גובר ב1לי־צה״ל...״
העובדות
הן שונות: שליח חדשות *
דיווח בנלי־צה״ל בוקר אחד. יתר על כן,
מר דיסנצ׳יק אינו מגלה לקוראיו כי
דווקא שליח מעריב הוא אשר דיווח בד
לי־צה־ל, באותו נושא, בבקרים רבים,
לפני הדיווח של שליח חדשות ואחרי
הדיווח של שליח חדשות.
מר דיסנצ׳יק נמנע מלגלות לקוראיו
כי כתב מעריב באתונה היה בין חלוצי
המשתתפים במסיבת־העיתונאים שערכו
אנשי אש״ף בבית הנציגות שלהם
באתונה, בעוד שליח חדשות נמנע
תחילה מלהיכנס לבניין, ועל כן לא
השתתף במסיבת־העיתונאים הראשונה
של אש״ף. רק בעיקבות השתתפותו
ה״חלוצית״ של כתב מעריב ב״חגיגת

הצעת־הנישואין של מוטי התקבלה
ברצינות ובשימחה על־ידי ג׳ודי, והיא
שלחה לו במיכתב סידרה של שאלות

מעשיות. וענונו השיב. :הנישואין זה
אקט פורמאלי. אני רוצה אותך, אבל
עבורך זה זמן קשה ואת חופשיה לעשות
כרצונך. אנחנו יכולים להישאר
ידידים עד שאשתחרר, או שאת יכולה
להחליט לקבל את משאלתי.
)1(.אינני יודע מה יהיו תוצאות
המישפט, יתכן שתצטרכי לחכות ולראות
מה יקרה.
)2(.בקשר לדת, אני נוצרי. את —
מה שבחרת! אני מעדיף לשאת אותך
לאשה בכנסיה, אני לא חושב שתהיה
בעיה, אנחנו יכולים להתחתן בעזרת
עורך־דיז או כומר.
)3(.הם יתנו לנו את האפשרות
לנישואין מחוץ לכלא. יתכן שיהיו כמה
בעיות, אבל אני חייב להילחם, כי אלה
הן זכויותי.
)4(.אזרחות. את אינך צריכה להיות
אזרחית ישראלית, בעניין זה אין בעיה
לא לי ולא לך.
)5(.אני רוצה ילדים.
)6(.את תחיי היכן שאת רוצה, עבורי
זה יותר טוב כאן בישראל.״
קשה לווענונו להתרכז בשאלות
יומיומיות ובפרטים הטכניים של הנישואין,
הוא עסוק כולו במישפט ובעתיד
הצפוי לו. .קשה לענות על כל
השאלות הללו. נסי לחשוב על הרעיון
של נישואין, את כל הבעיות אנחנו
יכולים לפתור״.
בסיומת רומאנטית למיכתב מצרף
וענונו פעמונים ובקלאווה. :מה יקרה
אם תצטרכי לחכות לי כמה שנים? האם
את יכולה? האם את רוצה? תחכי — אז
תזכי בי. מה שחשוב לך לדעת זה
שתהיי האשה שלי בוודאות ואני הגבר
שלך. איחולי הלבביים לך. מתי ניפגש
שוב? זה יהיה יום גדול. כל הציפורים
וכל הפעמונים יזמרו עבורנו. הרבה
שוקולד עבורך +חלבה +בקלאווה.
הרבה אהבה, נשיקות לאזנייך
מוטי ג׳ון
* בשהוסבר 1111111 הצ מח ה1א זנה
בשם חרש, מן,ער שם׳1ח1ן הסטניל.
הטבילה;עשתה ננזסיה בסיר!׳ ,ה1ק־ראת
1ם היא ער שם •1ח1ן: ב1ס״ת 010

עורך דיסנצ׳יק
שליח. מעריב־ דיווח
התעמולה של אש״ף״ ,השתתף שליח
חדשות במסיבות־עיתונאים שנתקיימו
לאחר מכן.
מר דיסנצ׳יק כותב ברוח נבואית
ובנימה צינית כי. :אם הספינה תצא
לדרך, היו סמוכים ובטוחים ששליח
חדשות ישדר אלינו מעל סיפונה, דרך
נלי־צה־ל.־
וחמור מכך, הוא מוסיף ומפליג עד
למעשה בית־הספר במעלות. :השלב
הבא של העיתונות הישראלית החופשית
ובעלת היוזמה יהיה להצטרף
לחוליית־פיגוע של אש״ף ולתאר את
דרכה באיזור־הביטחון בדרום־לבנון,
עד לגדר־המערכת, אל הקרב עם הצנחנים,
או ראיון בלעדי ונועז עם מפקד
החוליה, שזה עתה השתלטה על בית־ספר
במעלות״.
עולה משני קטעים חמורים אלו, כי
נוסף לכך שמר דיסנצ׳יק הסתיר מקוראיו
עובדות חשובות, יש ברשימתו של
מר דיסנצ׳יק משום נסיון לפגוע בחדשות
וכעיתונאי חבר האיגוד, בדרך
המרמזת על שיתוף־פעולה עם האוייב.
ראוי שמועצת־העיתונות תתן דעתה
על השאלה אם הסתרת עובדות מהקוראים
והתבטאות זו של עיתונאי
ותיק ועורך עיתון מתיישבות עם הוראות
תקנון האתיקה המיקצועית של
המועצה, ובעיקר עם הוראות סעיף 1
וסעיף 2של תקנון האתיקה, לפיהן
נדרש דיווח ״ביושר״ ב״מהימנות ודיוק״.
אנו
נודה אם תודיעונו מסקנותיכם
בעניין•
העולם הזה 2639

דגו 1דפני ח ש

^ א בי ב התחיל לפשוט על טורונטו,
! 1ואיתוריחות־פריחה משכרים, ציוץ
ציפורים ושמש חיוורת, הנלחמת עם
שמיים אפורים. הימים מתחילים להיות
יפים יותר, וגם השלג, ההולך ופוחת,
אינו מצליח לשתק את הצמיחה שבפתח.
אתמול
הגיע אלי חבר של חבר של
חבר מהצבא. הוא נחת אצלי עם
מיזוודה אחת והרבה תיקוות.
ככה זה פה, הצעירים הישראליים
מחפשים קשר זה עם זה. מיספר הצעירים
הישראליים המגיעים מדהים
בגודלו. ספק רב אם הפקידים הממשלתיים
מחממי״הכסאות (אוף, שוב אני
מתחיל לקטר!) ,האמורים לטפל בעניין
הירידה, מודעים לכך.
אז החבר של החבר של החבר הגיע
לארצות־הקור, ועתה הוא מחפש דירה.
עד אז הוא יתגורר אצלי.
הימים עוברים במהירות, וכל יום
שחולף מקרב אותי אל החזרה לארץ.
בעוד כמה שבועות, אחרי שאמכור את
המכונית, ואחרי שאעשה טיול אחרון
בארצות־הברית, אני אחזור לארץ-
הקודש הכל־כן לא־קדושה, אבל
האהובה, ואת האהבה הזאת אפשר
לחוש הכי חזק פה. דברים שרואים
מכאן לא רואים משם...
במיכתבים האחרונים שקיבלתי
מחברים בארץ קראתי דברים לא־נעימים.
הם כותבים על התאכזרות
המציאות האזרחית בחיילים המשוחררים
(״לפחות איזה פטור־ממם, לפחות
זה מגיע לנו, לא?״ כתב לי דני) .הם
מספרים על המוראל הירוד, ולא היו
חסרות גם מילות־ייאוש על המצב
ה״חרא״ שבארצנו(כן, ארצנו).
כתבו לי שאין בשביל מה לחזור,
ועדיף שאשאר ואכין תשתית גם להם.
אבל אחרי שמונת החורשים שלי פה
(שדווקא לא היו כל־כך רעים) הדברים
הללו לא יעזרו. אני חוזר.
ללפת לפסיכיאטר

ך ם החברה פה מציעים לי ללכת
לפסיכיאטר הקרוב, כדי שיבדוק
מה עומד מאחורי ההחלטה המוזרה
הזאת.
״אתה תסע, תתאכזב ותחזור!״ הם
טוענים, אבל גם זה לא יעזור, ודיילות
אל־על יזכו בקרוב לבדוק את כרטיס־הטיסה
שלי לארץ, ולהעלות אותי
למטוס.
כן, אני יודע היטב לאן אני חוזר, אני
יודע שמדינת ישראל נמצאת בתקופת
מילחמת־חמש־מאות־השנים, ואני גם
יודע שהבן, שיהיה לי פעם, יש לו סיכוי
סביר ליפול במילחמת־מגן נגד קפריסין.
אבל ההרגשה הזאת, הרגשה
שכנראה אין חזק ממנה, שפיסת־הקרקע
הקטנה השוכנת בין עשרות
מליוני ערבים, שכל״כך לא רוצים
אותנו פה, שייכת לי, והיא הבית והיא
המולדת.
ההרגשה הזאת היא שבסופו של דבר
תקבע את גורלי לחיות בארץ, ורק

אחרי שלוש שנים בגולני השתחרר פזי
דויטש, צעיר בלונדי ונאה, מהצבא. הוא החליט
לרדת מן הארץ.
אז פירסם העולם הזה ( )12.8.87 מונולוג שלו,
שבו סיפר על מניעיו — מה מביא בחור צעיר.
שהיה מדריך בתנועת־נוער, ושהחליט מתוך
מניעים אידאולוגיים לשרת בחיל קרבי, לקום
ולעזוב.
״חיים רק פעם אחת, הבן־אדם צריך להעביר
את החיים הללו איפה שנוח לו וטוב לו. אך אחד
לא יכול לבוא אלי בתלונות, נתתי למדינה
שלוש שנים מחיי. את החובה שלי תרמתי!״
כך אמר במונולוג.
אחרי פירסום הכתבה הגיעו למערכת עשרות
מיכתבי־תשובה ליורד הצעיר. שבוע אחר־כך
טילפנה למערכת עורכת מבט, היא ביקשה
ליצור קשר עם פזי, כדי שישתתך בעימות
הוא עו ! חרר
1מודל: הוא שמו
לדדת מן הארץ.
ח 1א 08ניו
את 9נ נ• ע ו .

טלוויזיוני על הירידה עם אלי גבע, חבר
״האגודה למניעת ירידה״ .אבל שיחת־הטלפון
שלה הגיעה מאוחר מדי. באותו היום כבר היה
פזי בין שמיים וארץ, במטוס שעשה דרכו
לקנדה.
כשהגיע לשם, פגש בחברים מהצבא.
בעזרתם מצא עבודה .״אני עובד קשה, קורע
את עצמי, אבל מרוויח טוב מאוד 3000 ,דולר
בחודש בעבודות מזדמנות, פה אין חוכמות, מי
שעובד קשה, מרוויח.״
החודשים חלפו עברו, והשבוע הגיע מיכתב
נוסך — המיכתב האחרון מהגולה.
״בגלל כל מה שיש לי נגד הארץ, אני עוזב
והולך למקום אחר, לנסות חיים אחרים,״ אמר
אז. בימים הקרובים הוא יהיה כאן בארץ, והפעם
לתמיד.
במיבתב האחרון הוא מסביר את מניעיו:

רגע?ופני הירידה
ייייזיין י-יס

ו נמיזת

י״יפ יר##׳י־ד?יי ג -גממן גז״.-
*1לה•

•*<1 3מנג־סי״דנד*ז .-מ
־דר־ ־ 8מי״ד די׳־ז ו׳גש
י ני־יג־י ג־גין ו־י

״קשה,
״מוכר?-
<אז נשבדיסד

^ ני זוכר שפעם, בבית־הספר,

חינעה ימליסים>*ללוחם:גאיסיגיסנאי<־ מייגריסינסילייסת-יילמיז

.אוס צדץ וסי! איבה ( 181 לן ..אס הגו באן 811׳,
וזזו יא זומן ישו ל?8ו1 שלוש(011 זו וא הח 88
(?סבלן וו ו 5תווי ..הזנוהיחיד 011(11 זהמרשזו!
צחזילואיס0* ..אהיה 11111 סיסחרוזנווו ונדץ וג..״
2יע.־זירע ש
־.-75 עע״־ז ־״י!1-5

5*8;).י־י־י׳ד-י־מ ע
-יל *י ג-יז-ס גז

י־זגלג זזזזע־ג ן!:־י זז :

:מוזזגזזע•
יי* *״יי יז-ו-יע זגיז ז־תו. זעזר. גיז״-ז יגגז־עמזז זז־־ ז־מ *ז

; ;;ע עע נז יס״זיז׳זגג• ממג 5זמ. ו*ן. דע יגזגזי ל.זז> ,גאז• זיז

״גזל*ד־ומ

>ג-י?וי מי ג־ירגיג ימטי׳.

ז״**.הז-׳ל ג׳זג׳ז^ עזיי

ג; ג <גז(*•ד״;•־גו־ימי

1יי יגג

ע גנעז־־יז

י *88פ3

יי 0* 5ע־ ־סי־גי עיי י**5

1י זמי• י •ז-יזי ״-ד
ניכר יז־אי*— יע -יז8-
מיז ה מזי ץ מיזזיז סין י ״

״ ייי ז׳ז־ עזמי גידי׳ ידז ׳עז

*י* גדיי־ ע־גגגדיע ל׳ זרי זד:

גזזזעזזע-לזזייעזגין מ״יץ-שי? .

גז מ מי זע־יעי *ג״ז

ע •ד״גי יי׳י 04מ־**

^)*יין מזגי-ז סדגזז שז ,
מגי ממד(

יז?י *י ״יד*־ נזי-יי ני <ג־

״יז־עז־ יגלזז ז? גזיזזיט• •זיני ז־מ*־־ני־
עז *נעונ־ע־י? * 1״וי
•מ5־עזעג?גז״ז״׳גגד־־,מ״י״
מי מזיזגניעזד
ייי*נ גי׳~־י *־י, גגג*

*ל> עיס לדיי־ימי:א~•

הטובים יותר. אז עלתה לעיניי התמונה
של הרגעים הכי קשים בצבא, שבהם
אמר המ״כ, שסבל לא פחות מאיתנו,
פקודיו ,״קשה, אז נשברים?״ וברגעים
האלה, קצת התביישתי (מעצמי, רק
מעצמי).
יש בארץ(עדיין יש, אני מניח) הרבה
דברים שאני לא אוהב, שלא מוצאים חן
בעיני. כל מיני שמות של פוליטיקאים
רודפי־שררה מעוררים בי גועל ובחילה.
אני לא סובל את תרבות המנגל
בשבתות ובחגים. מרגיזים אותי נורא
העיצומים והשביתות שחוזרים חדשות
לבקרים, כשהמישפט שמרחף מעליהם
הוא הדבר הכי מרגיז בארץ :״מגיע לי!״
אין בארץ לתת, יש לקחת.
אבל פיתאום חשבתי לעצמי שפה,
בקנדה, דברים כגון אלה לא מפריעים
לי בכלל, כי לא איכפת לי מה שקורה

פה, וחוץ־מזה, הדברים המרגיזים הללו
קצת חסרים(אחרת על מה אפשר יהיה
לכעוס ולהתווכח סביב צלחת־הגרעי־נים
בימי שישי?) הרי רק בן־אדם אהוב
וקרוב אתה מרשה לעצמך לבקר, כי אם
הוא לא קרוב, מה איכפת לך בכלל מה
קורה איתו?

ע־מ־ז גמנילט?ל ;מג•
ד1 .־ 6דיל׳עז׳ מי מגמד
* יידימיז יזד ייי*:״9י<
יין *9גי־ז־•מ־ זי ל*

,סיסניו ו ודשהו(?חו! אץ גן־
אום דגוואי?וזוז נ38ו 0שם
ד> סח יו. שם 1נ מ!נ ו1ד

דנני שמונה
חודשים יוד לקנו־ה.
הוא מתגעגע
נחזוה ומסניו
מדוע החליט לשוב

נאוץ אני מעטו 3ל הזמו, מכני
שאיכבח לי. נאו אני לא מעטו, נ׳ לא
א־כבת ל• בלום. וק מי שאוהב, מקטו
בארץ.
אם יהיו קשיים אלה ואחרים
(כלכליים, למשל) זה לא יפריע לממש
את ההרגשה הזו.
בצבא תמיד אמרו לנו ״קצת קשה,
אז נשברים?״ לא אחת נזכרתי במישפט
הזה. מעניין, זה היה דווקא ברגעים

!*6ממג רז־ ר׳מיץ•ע
36 ימ**!ג: על 5־יזרז
יסדי.מש
,זויר<דזדמד>ל * זיי-גגמ/

* זע-י־וז״ד, ,רמזי. ט־ רז־ ז דייז יי •.ז

־וי־י־י׳י* זירז־ ׳*מה־ גזר גרע :
ז מי1־י<־י. י־גיגרקהג -מ י?ני> •ז1
ד־*י*י י

מילואים בשנה, ואעשה את זה מפני
שזה שלי.
איפה עוד אני יכול ללכת לטייל
בשבת ולפגוש את כל מי שאני מכיר
מהגן, מבית־הספר, ומאני לא זוכר
איפה (אולי מהצבא?) ואחרי ה״שלום,
מה נשמע?״ לשמוע ריכול עסיסי על
השכנה המתפרפרת, כי זו באמת השכנה
שלי. ומהשכנה הקנדית — למי
איכפת בכלל, שתתפרפר מצירי עם כל
טורונטו, זה לא יעניין אותי בכלל!
אני רוצה להגיע לתנועת־הנוער
בארץ ולראות שם את הילדים הקטנים
מתווכחים כמו פוליטיקאים מנוסים על
המצב המדיני־חברתי־כלכלי. לא רוצה
להשתתף, רק להקשיב להם, לתינוקות
הללו שמתווכחים בלהט, ולשמוע איך
הארץ הזאת בנפשם, ואיך אחרי שכל
צד יגמור את טיעוניו, הם ייצאו ביחד
לטייל בשבילי הארץ ויאהבו אותה
ברגליים.
אפילו לציפצופי המכוניות, הנשמעים
במקהלה ענקית ועצבנית באותה
עשירית השניה שבה מתחלף הרמזור
מאדום לכתום, אני פיתאום מתגעגע.
רוצה שוב לשמוע את שאלת השאלות
על הכביש(שנשאלת 20 פעם בנסיעה
ממוצעת הרצליה־תל־אביב):
זוכר?׳2

מזנימ א• סי
״ד? גיס יני* .ל־

יגעגל, יג ל־>מי־*י
ייג״ג מיט ד*5יז-עז-ז
עזזמי ד*י׳ לי ג*די מ
־*ל מ ימי־* 55 סל יזדזמיש

מיג זיז מ דגי
מי־ד י־מיזוז־ו־׳עזג־יי־־ג יגעז
5לימ״ 9נ*ז-י אילי;זיגילעלס•
•יל* לעידגיזי?ל יעגג־ז־ע
7י יייהיעז גגי זי גי נגי׳יין גלו•
גיל; מזגגז*-י
ייי-״״יזי
...עז פיייזע

ילדיע *ז•י. גיעילזיזז מ־מ*.י•
**ייידע׳ •ידע יממן לע׳י; •*י
5ין ן מ־ יגמו. מ ,אי גיל•׳גלי*
סגיג גאיל־-ז־׳׳ י לאמ
יימר ז *י גמיייז ויז־לד־ס ג•
ימי־־יגי•ע*•׳*ס־ .פזזלז יימד*
גמי-׳ל ליג-י: יזו־ס ל־־־!
יאדיליגגז ילגזהזמזדילגיייי׳
>> 4ז עי.
:מזי דמיי ל5
>!ו>ין. יג גזג>!דניעד אלגי ל

בכלל איכפת מקנדה?
אני לא רוצה שהמיכתב הזה יתפרש
כפרק־היום בציונות. ציונות זה דבר
שבשכל, תורה כתובה שלמה, ואני, כל
אשר אמרתי, דברים שברגש הם.
אני רוצה לחזור לארץ בגלל סיבות
אגואיסטיות. נשמע אולי מוזר, אבל זו
המציאות.
אומר בגלוי: אני לא רוצה לתרום
למאמץ המילחמתי או לשיחות־השלום,
לא רוצה להפגין לשלום־בטוח או
לשלום־עכשיו (למרות שנורא הייתי
רוצה שלום בטוח ועכשיו) ,פשוט
עייפתי מכל אלה. אני רוצה לחיות
בארץ, ללכת לים שלי, לשכב על החול
שלי, להשתזף בשמש שלי, ולראות
בזווית״העין איך צ׳חצ׳ח מגושם מנסה
באנגלית משובשת למצוא חן בעיניה
של איזו שזופת־שדיים מסקנדינביה,

בתחילת השנה, נכנסה לכיתה
מורה חדשה. היא הביטה בכיתה נפעמת
במשך דקות ארוכות, ואז אמרה :״בכל
שנה אני מתרגשת מחדש כשאני נכנסת
לכיתה חדשה ורואה את הפרצופים.
רק בארץ אפשר לראות בכיתה
אחת ג׳ינג׳ים, בלונדים ושחורים. כל־כך
הרבה צבעים, כל־כך יפים ושונים,
ובכל זאת עם אחד!״
אבל זה לא רק עניין של צבע.
פה הבחורות (לבנבנות, ברובן) שונות
גם באופי. אני יכול להסתכל בבחורה
במשך חצי שעה, והיא תחשוב שאני
מסתכל על משהו שעומד מאחוריה.
בארץ אחרי מבט כזה תתפתח תוך כמה
שניות שיחה ערה או, שלחילופין, יגיע
משפט עצבני בסיגנון ״מה יש לך? רוצה
תמונה?״
נוסף על אהבת־ישראל, שהיקנתה
לי השהייה פה בקנדה, הגעתי גם למסקנה
שהדברים החומריים בחיים חשובים
פחות. פה, גם אם יש לך מכונית
מפוארת, אין לפני מי להשוויץ, גם
לשכן יש, אז מה זה שווה?
אני רוצה לחזור לארץ, ולמצוא ג׳וב
שיאפשר לי התקדמות והתפתחות עצמית.
אני אקנה מכונית משומשת במצב
טוב(מישהו מוכר?) שתהיה פחות טובה
מזו שיש לי כאן. אשכור דירה קטנה
בתל־אביב, ואתחיל לחיות כמו כולם.
חמישה ימים עובדים, שישי־שבת מבלים,
פעם בכמה שנים חוץ־לארץ, פעם
בשנה חופשה באילת או בטבריה, ומשתדלים
להיות מרוצים.
החלומות על חיים טובים יותר
בחוץ־לארץ נגוזו, נגוזו כי החיים שם
לא יותר טובים. אבל לעצב שנלווה

אני חצה ללכת לים שלי, רחוו שוי,
לחסתנו בחתינות שוי, כ וק חנינה
הזאת בשלם היא באמת שוי
אז נכון, קנדה היא ארץ יפה ונקיה
ומנומסת, ובריאן מארוני, ראש־הממ־שלה,
הוא בחור חביב ונערץ. אבל למי

ולדעת שפה, ורק פה, כל זה שלי(גם
הצ׳חצ׳ח) ,שלי לטוב ולרע.
ולמרות מה שכתבתי על העייפות
להילחם ולהפגין, אני יודע, למרות
העייפות הזאת אני אהיה בכיכר זו או
אחרת להפגין כשרק יהיה צריך, ואלך
תוך כרי קיטורים ל־( 30 או יותר) ימי־

להתפוררות של החלום נוסף עוד דבר:
הרגשה חזקה ונהדרת שבארץ ורק
בארץ זה הבית. הידיעה הזאת, שבכל
העולם הענקי הזה יש לי כזה מקום,
תעזור לי בוודאי להעביר טוב יותר את
98 השנים שנותרו לי, על פי החשבון
האופטימי של 120 שנה.

אחרי שחבר־הכנסת החדש
מסעם מפ״ם, הד״ר (לסוציולוגיה)
גד יציב, סיפר לעיתונאים
כי החלטתו הראשונה, עם היבח־

שני־גדיים ולמארגנים נולדה הנהלה הרמוני

זקוק לעזרה. יציב סיפר כי אשתו
בתיה, מורה להיסטוריה במיק-
צועה, לחצה עליו במשר שנים
להפסיק לעשן. הוא ניסה פעמים

לאוהד. השניים קראו לה
רעות, ויש להם סיבה. פלג יתחיל
לכהן בקיץ כקונסול ישראל
בפילדלפיה, הידועה בפי האמריקאים
כ״עיר אהבת־האחים״ .פלג
אומר כי זו תשובתו הציונית
לעיר שבה יגור. שימעון פרם,
ששלח מיברק־ברכה בשמו ובשם
סוגיה, אשתו, כתב, בין השאר:
״כעת תוכלו לייצג את המדינה
בפילדלפיה בכוחות מוגברים.״
פלג הוא חבר מיפלגת־העבודה
ומקורב לפרס.
כמעט־אסון קרה לשחקן
אברהם מור, המופיע בימים
אלה בהצגת הבימה, מעגל הניר
הקווקזי. באמצע אחת ההצגות,
בשבוע שעבר, נקרע כבל של
מנורה, השוקלת 200 קילוגרם,
וזו נפלה במרחק של 20 סנטימטר
מהשחקן. מור המשיר בתפקידו,
כאילו לא קרה כלום, אבל
כעבור חמש דקות החלו ידיו רועדות,
כתוצאה מהלם־מאוחר.
למרות זאת נמשכה ההצגה כרגיל.
באחד
מימי־הגשם האחרונים
נהגה הלי גולדנברג,
הרוגמנית־שחקנית, במכוניתה
ברחוב רמז בתל־אביב. לפתע,
כאשר רצתה לעצור לפני רמזור
אדום, הבלמים לא פעלו, והיא
נכנסה במכונית פד! ,505 שחנתה
לפניה. נהגת המכונית היתה
ברבה צמח, רקדנית, בעלת
סטודיו ואשתו של המפיק שמואל
צמח. למכוניתה של צמח,
ולה עצמה, לא קרה דבר. גם לתלי
לא קרה דבר, אבל שני פנסי
מכוניתה, מיכסה־המנוע והכנפיים
התרסקו. למזלה היא הסדירה
ימים אחדים לפני־כן את
עניין הביטוח המקיף.
לקראת הסרט החדש ב־סיררה
אסקימו לימון, הוחלט

עצרו, השכיבו אותה על דשא
ועזרו לה כמיטב יכולתם. עכשיו
היא בחופשת־לידה, מטפלת בשני
הגדיים.

באיגוד האמרגנים והמפיקים
בישראל חל מהפך בבחירות
החשאיות, שהיו לפני שבועיים.
שמואל צמח, שעמד בראש

1ץ ך 1ך י 1ךןך * אלמנת ראש־הממשלה לוי אשכול, בל־
#1 ^ 11! 1\ 1/1שה בישיבת מרכז מיפלגת־העבודה.
תחילה הסתירה את פגיה, כשראתה את הצלם, אך לאחר מכן היא
נכנעה והמשיכה בשיחתה עם השר משה שחל, בשעה שצולמה.

שיפתח קצור ויונתן סגל

צריכים לחזור לכושר, ולכן הם
מקפידים לבוא יום־יום ולהתאמן,
במשד שעתיים, במכון־ברי־אות
תל־אביבי. הכוכב השלישי
בסרט, צחי נד, פטור מאימונים.
הוא אמור להישאר שמן בסרט,
ואינו צריף להפגין שרירים.

11¥1| 1ץ והרב מנחם הכהן, ח׳׳כים מטעם מיס־
! 11 . 111 לגת־העבודה, העדיפו את השמש הקיצית
שהאירה השבוע בתל״אביב על פני כניסה ל״היכל התרבות״,
שבו בחרו חברי״המרכז בשימעון פרס בפעם הרביעית לתפקיד יו״ר
המיפלגה. מנחם הכהן אמר ש״באתי לכאן כדי לפגוש חברים ״,ואילו
שפייזר הסביר :״שום דבר חדש לא ייאמר באולם. כאן יותר סוב.״
לא כך חשב הד״ר אפרים סנה, מי שהיה עד לא״מכבר ראש ״המינהל
האזרחי״ בגדה, שמקומו ברשימת המיפלגה עדיין אינו ברור. הוא
חקר(למסה) את מזכ״ל המיפלגה, עוזי ברעם, שמקומו בטוח לגמרי.

צועד, הופתעו בשבוע שעבר,
כשהיו בדרכם להצגת הופה־ה״.

רבות, אבל לא הצליח. לרר קבע
איתו פגישה, כדי להכין לו תוכנית
אישית לגמילה מעישון.
לענת ולד״ר ישראל
פלג נולדה השבוע בת, אחות

איתם במכונית היתה העז לי־לוש,
הלוקחת חלק בהצגה. כאשר
החלו להישמע אנחות וגעיות
מהכיוון של העז, הם ניגשו אליה,
וראו שהיא עומדת להמליט. הם

יגאל בשן, עוזי חיט־מן
ויונתן מילר, חברי כמו

בית הקפה הוותיק אנגל
בתל־אביב, שהיה בעבר מקום־
מושבם של חברי״כנסת ושרים,
ערך השבוע פתיחה מחודשת.
הכל ציפו לבואו של הבעלים,
יעקב אנגל, המתקרב לשנתו
ה־ ,80 אך כשבושש להגיע התברר
שכמה שעות לפני הפתיחה
הוא אושפז בבית־החולים בשל
סיבוכים רפואיים.
הציירת ואשת־החברה ה־אילתית
אביבה דקל כתבה
מחזה בשם הנויקצוע: אשה,
המוצג בתיאטרון הקהילתי של
אילת. אחת משש הנשים המופיעות
בהצגה, והזוכה בביקורות
אוהדות על מישחקה, היא ניצה
הוכמן, אשתו של ראש העירייה.

לכנסת, היתה להפסיק לעשן,
צילצל אליו הד״ר טוביה לרר,
יושב־ראש האגודה הישראלית
למניעת עישון, בירך אותו,
והודיע לו: אני לרשותך, אם אתה

לראש עיריית אילת לשעבר,
גדי כץ, לא היה הרבה מזל
בנהיגה. בשבוע שעבר הוא עבר
תאונת־דרכים קשה, וכעת הוא
מאושפז בבית־החולים ׳וספטל,
כשהוא תלוי על כל מיני ווים
וחוטים.
הזמרת שולה חן החליטה
שהיא רוצה להוציא לאור תקליט
חדש, ובו שירים שונים. אך היא
נתקלה בבעיית־מימון. לעזרתה
באו שני צעירים, שלא שמעו על
בעייתה ושהציעו לה לנהל פאב
חדש שהם פותחים בקרוב. הזמרת
תדאג להבאת חבריה מעולם-
הבידור והזמר, ובכסף שתקבל
תממן את הוצאת התקליט.

האיגוד במשך 16 שנים, זכה ב־מיספר־קולות
זהה לזה של המפיקה
מרים עציוני. בתום
ישיבה הוחלט שהשניים ינהלו
במשותף את האיגוד. אנשים
המקורבים לאיגוד מספרים על
מתח וחיכוכים בין השניים, אך
כשנשאלה על־כך המפיקה אמרה
שהם פועלים בהרמוניה, וששי־תוף־הפעולה
ביניהם יכול להוות
דוגמה לראש־הממשלה יצחק
שמיר ולממלא־מקומו שימ־

ערן פרס.

לפני חודש ימים התקשרה
ורד קרלק, יועצת קק־הידידות
׳שראל־אמריקה, עם שלווה
בן־גל, מארגנת תצוגות ואירועים,
והודיע לה שהיא נבחרה
לייצג את ישראל בתוכנית־טל־וויזיה
של רשת ,9העוסקת בהשפעת
האמריקאיזציה על ישראל,
במיסגרת שידורים מיוחדים ל־יום־העצמאות
של ישראל. בן־גל
חשבה שזאת מתיחה, אך כעבור
10 ימים קיבלה מיברק, המבשר
לה שצוות־הטלוויזיה אמור להגיע
לביתה בתאריך מסויים. ואכן,
ביום שנקבע הופיע צוות
גדול, שפלש לביתה ותיעד את
פעילותה היומית, כשהמצלמה
מתמקדת בכל הפריטים והכלים
שבביתה, שהם מתוצרת אמריקאית.
דני
ליבאי, בנם של חבר
הכנסת דויד ליבאי וניצה ליבאי,
מי שהיתה יועצת ראש וד
העולם הזה 2639

סימנים

*1111ך | 11 באה למושב מרכז מיפלגת־העבודה כרי לנהל תעמולה למען מועמדותה לכנסת. היא לא
| ידעה עדיין כי למחרת היום עומד להתפרסם מאמר של אחיה, אסי דיין, שבו שפך
1 #11
קיתונות של לעג על מועמדותה. בין השאר כתב :״מאחר שאני לא טובל אותה, יש לי עניין למנוע ממנה
לנהל את העם ולא לשלם רו״חות־חנייה ...היא רצה לכנסת עם שני נכסים: חיתוך״דיבור ופנים דומים
להפליא למשה דיין. עניין חשוב במדינה, שבה מגיעים לממשלה אנשים שלא דומים לאף אחד...״
ממשלה לענייני־נשים, התגורר
בשמונת החודשים האחרונים
אצל אביו, מפני שהיה בסיכסוך
עם אמו. כעת הם השלימו, והבן,
שהוא חייל בשרות־חובה, עבר
להתגורר עם אמו.
המיליארדר האנגלי סי־ריל
סטיין, שרכש את רשת־הילטון
הבינלאומית, החליט לבלות
את חג־הפסח בישראל. אך
בניגוד למצופה הוא יתגורר במלון
המלך דזיד בירושלים, ולא
במלון הילטון שבבעלותו.
שחקן הכדורסל מיקי
ברקוביץ, שהוא גם איש־עס־קים
מצליח, בעל חברה לייצור
בגדי־ספורט, החליט להצטרף
לתערוכה גדולה על הנושא ״הספורט
והאביזרים הנילווים״,
בגלל ההבטחה של המארגנים

כאשר מוציאים צו עיכוב יציאה
מהארץ נגר אדם ססויים,
נוהגים לציין בטופס המתאים
את שמו ומיספר תעורת־הזהות
של המעוכב. לעיתים נותנים בו
סימנים מיוחדים, כמו צלקות
בדלסות או צליעה. בצו־העיכוב
שהשיגה קזספל פאר־ן־אן דה
פרמיפס־ון מצרפת נגד שמואל
פלאטו־שרון, צויין סימן מיוחד-
במינו של המעוכב בעמודה המתאימה
דאגו עורבי־הדין של
החכרה לציין. :חכר־כנסת לשעבר׳.
ממלאי־הטופס
לא התעצלו,
ן א ׳ י 3יי׳י
ונתנו לפלאסדשרון מחמאות
נוספות. קומתו של המעוכב הוגדרה כ״ 177ס׳גד, מיבנה־גופו
״חסידנאה״ ,והשיער ״צבוע שחור, קצת לבן בפיאות, משולב גם
מים׳׳ .אילו זכרו ססלאי-הטופס את העבר, היו גם מוסיפים בוודאי
שלפעמים שיער ראשו של פלאטו-שרון הוא בלונדי, כפי שהיה
כאשר חזר מאיסלידג
הבדיחה האמיתית התגלתה כאשר נדרש הח׳׳כ־לשעבר להפקיד
את דרכונו במישטז־ת כדי למנוע ממנו לעזוב את האדץ. נמישטרה
התברר כי כאשר חזר פלאטו ממעצרו במילאנו, הוא הפקיד את
דרכונו במישטרד״ ומאז לא קיבל אותו בחזרה. על כן במילא לא
יכול היה לצאת את הארץ.
הבקשה הנוכחית לעיכוב יציאתו של פלאטו״שדון מהארץ
התבססה על ראיון שנתן לקול ישראל לפני שבועיים, שם טען כי
הוא מתכוון לנסוע לבקר בצרפת מכיוון שתקופת-ההתיישנות על
העבירות שביצע שם הסתיימות מי שבדק את התיק טוען כי
תקופת-ההתיישנות בצרפת טרם החלה, ועל״כן כל מה שאמר
הח׳־כ־לשעבר בראיון הם דברי התרברבות ופנטזיות. אולם עורכי-
הדין של ההברה הצרפתית קיבלו את הדברים ברצינות, וביקשו את
עיכוב יציאתו מן הארץ.
מי שזוכר את נסיעתו האחרונה של פלאטו״שרון לאיתפה אינו
יכול שלא לצחוק לרעיון כי הוא מתגעגע לכלא אירופי, וכי ינסה
לחזור שוב על התרגיל הקרס.

שהתערוכה תאגד את היצרנים
והיבואנים כדי להילחם ביחד
בייבוא הזול מהמיזרח הרחוק,
הפוגע בריווחיהם.
הזמר יוני נמרי תיכנן
הוצאת תקליט חדש, הראשון
מאז הצלחתו בפאריס לפני 10
שנים. מאחר והיה מאוהב בדוגמ־נית
לדרי ניצן, החליט לקרוא
לתקליט גבר סאוהב. אך רצה
הגורל ובסמוך להוצאת התקליט
הוא נפרד מחברתו, אחרי שהיו
ביחד חמש שנים. כששאלו אותו
למה התכוון בשירו אנדה, המופיע
בתקליט, הוא סיפר שזה שם
אחייניתו, בתו של הצייר שאול

נמרי.

נראה שפליטת־הפה המפורסמת
של הבדרן דודו טופז
אינה תופעה חד־פעמית. השבוע

ביום שבו ניתן פסק־הדין
במישבט״הדצח של גיתית
איזרעאלוב שרד מתח רב ב-
מישרד הפרקליטות, שהוא
סמוך לבית״המישפט.
את התביעה ייצג עורך־ה*
דין אברהם טל, שהוא אהוד
על חבריי. היא צנוע ובורח מן
הפידסומת.
ביום מתן פטק״הדיו רצו
הפרקליטות לדעת בהקדם
האפשרי אם פסק״הדין מרשיע
את גיתית או מזכה אותה.
הן לא הלכו בעצמן ל־אברהם

בית־המישפט, אלא שלחו
דמי א 1הרשעה?
מתמחה, שתלך לשם ותאו־תת
להן מרחוק מחלון בית־המישפט, על פי טימניס מוס־כמים
מראש, מהי ההכרעה. מכיוון שהסניגור, מאיר זיו,
העלה במישפט טענות נכבדות, לא היה בטוח כלל איך יפול
דבר.
הפרקליטות עמדו ליד החלונות והמתינו. עשר רקת בלבד
אחדי פתיחת הישיבה נראה טל יוצא במהירות מאילם
בית־המישפט תבלע במעלית. התובעות לא העלו על דעתן
שהשופטים ה ס פי ק לקרוא פטק-דין של הרשעה בזמן כה
קצר, ועל כן האמינו שיש זיכוי. במתח רב חיכו למתמחה,
שהגיעה לחלון בית-המישפט וסימנה בידיה את הסימן
המוסכם.
רק אז נשמו לרווחה: גיתית הורשעה.

העולם הזה 2639

״ח״נ לשעבר

משה וץ

הזמר(מימין) ואשתו הזמרת אורנה(במרכז) חגגו את יום הולדתו ה־ 26 בחוג ידידים
ובני מישפחה בפאב השייך לאביה של אורנה. ביו החוגגים נראה בחור צעיר, הדומה
דמיון מפתיע לזמר. אחדים חשבו שזה אחיו, ואורנה סיפרה שאף פנתה אליו בחשבה בטעות שזה בעלה.
הבחור, מיכה אשל (משמאל) ,סיפר שכבר העירו לו על הדמיון המפתיע, אף שאינם קרובי-מישפחה.

נשמע טופז בתוכנית־הרדיו ציפורי
לילה משוווח1ת כשהוא מנהל
דו־שיח עם אשה שילדה
מחוץ לנישואין. האשה סיפרה
על החבר שלה, אבי התינוק, וקו־גנה
שכעת אינו רוצה לראות אותה
עוד מפני שהוא מפחד ממנה.
טופז החליט, כנראה, להתבדח
על חשבונה, וענה ״אני חושב שאני
מבין אותו!״ מאזינה שהקשיבה
לתוכנית התקשרה איתו
ואמרה לו :״השיחה היתה ממש
מכוערת, ממש מגעילה!״ טופז:
״אל תשתמשי במילה מגעילה!״
המאזינה :״אבל היית מגעיל!״
טופז ניסה לרכך אותה והחמיא
לה :״את אמיצה, את ממש עלא
כיפאק. את רואה — אני
החמאתי לך!״ אבל המאזינה נשארה
בשלה :״אתה מחמיא לעצמך,
ולא לי. מה אתה מרוצה מעצמך
כל כך?״

7פ:ה בדק,
זדדד אדדליאב ובעמי מ; ₪

11ך ך ץ ך הרב של צפון תל״אביב, התקין ביום השישי
111^ / 1 1111 מזוזה על מ שקף מיסעדה חדשה בתל־אביב.
אחרי שסיים את מלאכתו, הסבו את תשומת ליבו לכך שהמזוזה
הותקנה במהופך. הרב אמר שכעת אין מה לעשות, ושהוא ישלח
ביום הראשון משגיח, שיתקין אותה כיאות, אם ירצה השם...

גצילא\ן\ן\דך דמו}\ץ ד \\דד\עז ע ד 3 ,0ש״\\.

ר •\4 0 0 8 0

\280 8 0 8

ר ס \400 5

עדגי מזץ דדיס \ז\ץ ץ\גוע\ ד 1\\1
ר 0ג\־ 88ד
גזרגם ם גז שפ חםי 0 -פ\ר 0ירי.
״ם ם״ל״ ש לגז סגי ם 5 ,רלתזגד ג ם >פם \גם
ח פגז םגםג\חם \גם׳(גילם.
רם8גזם

ם רגם ם גזע\פם זזי ־ ם ל\ פ. ג־עיצזר גזסיזפר .88
ם גזסגיזדם איריגזלים לגזעגפם םםי^יראלים.
ג\רלגזם ז>ים ״ר\לי; גזזזזסם, ם ס סגיגדזיעיל ם

פדגטי

פמפי\־\זון\דפ
וגזללסע־מ)

פמ\זיד\ז\זדש
וגזללמעמ

\ 1פדש

ר \1רר 5 .£.ד400ר

גר,4ר 3ש״\ז

28,210ש״ץ!

ן 2,04ש ״ \ז

£.3 \13י.5 .ד400ר

30,734ש״פ

27,756ש״\ז

8ד 2,9ש ״ \ז

רם ם\פר 05ל2ו

ץ זו\\׳ר.\_.ד.פ400ג

\־ 23,33ש״\ז

25,357ש׳׳\ז

2 3 2 4ש״ץ1

ם פ\רם ם*זלחם ם ע\לגזי 8 .רלזז\\ 5 ,1ם יל\פים,
גיגז\ר נזם\רר, ם*רגזם א ל0 \1ר\גי\ 7ז איג סג רלי ם
גזר ״נערים״ ,גזגר.אם\רי. גים\ לם\?1ץ י\ גזזג\
״.אלפ .0א\רגיגל״.

רס המפר 400 5ז
גז סע 400געם זזירם־ ם יל\פים רגילם א\
.אזכעגזסים. ,אפג׳זגזם ע ם גזוג\ גז\\7רי
גזר ירם ״ר

3 \1ד>י<400ר

27,574ש׳־פ

4ר 25,2ש״\ז

2 3 6 0ש׳׳ \ז

ץ זו\פ\פד.\_.5ד.פ\400

27,034ש״פ

25,085ש״\ז

9ו , 0ו ש ״ ח

פו\כי\פד.\..5ד250ר
5דוזז8ן

25,433ש״\ז

24,374ש׳־פ

24פ

ש״גז

י ר 3 0פיג ם 13 / 8׳ 2
פ מפי ץ־יפ \ זפל פי כזפיץ־ץץפפפ\ ־ פ
פפכ\ ל לי פפע ״ פ \*ויבם פ\לליפ. אפו ץ־י ץ־׳^י\׳,
פפפ פ מ \ פפד>0י.

*פשד\ץ ן לאשראי>0־ 350/0מססיזיסממסרן ץל*מ1למ>ץ״מ*.

ב ץ ז 3י\\ ס 0יץדלעצמוז <וץן \ ז

בו חשה קרסו;

ססמוך־ נ־ד\גדמ\* גוד\ \גומח׳דנ־ך ץן.

* גדיא סל * 827 181 .ם יפם ס ל 728284
•ם סיליסניל • 226491 .סו ר טי ר סניל 70911 .

0 00>0ל01 • 510796 .־ 00 סל 40404 .
* 1ן 111 .ס ל 887870

כאשר הם בא...1

ציון צפריר. העולם הזה

אני מוכרח להביא שוב את הפסוקים המפורסמים של מארטין
נימלר, מפקד־הצוללת הגרמני שהפך כומר, שקיבל בברכה את
עליית הנאצים לשילטון, שהיה אנטי־נאצי מתוך מניעים דתיים,
שנשלח למחנה־ריכוז, ששרד בדרן־־נס.
תם באז לקחת את היהודים.
לא הייתי יהודי.
לא מחיתי.
הם באז לקחת את הקומוניסטים.
לא הייתי קומוניסט.
לא מחיתי.
חם באז לקחת את פעילי האיגוד המיקצוקי.
לא הייתי פעיל האיגוד המיקזנועי.
לא מחיתי.
חם באז לקחת אותי.
לא נשאר מי שימחה.
המילים עלו שוב בזיכרוני, מפני שהן מתאימות כל־כך למה
שמתרחש עכשיו.
הס סגדו עיתונים ערביים בשטחים הכבושים.
לא היינו ערבים בשטחים הכבושים.
לא מחינו.
חם סגרו קיתון של קבוצתישוליים שמאלנית בישראל.
לא היינו קבוצתשוליים שמאלנית בישראל.
לא מחינו.
הם סגדו קיתון קומוניסטי קרבי בישראל.
לא היינו קומוניסטים קרביים בישראל.
לא מחינו.
הס יבואו לסגור את קיתונינו.
לא יחיה קור מי שימחה.
אין לי סימפאטיה לאל־איחיחאד, ביטאון רק״ח. לגמרי לא. לא
לאידיאולוגיה שלו, המונחית בשלט־רחוק, ולא לשיטותיו. הוא
השמיץ אותי יותר מכל אדם אחר. הוא כתב שאני איש המוסד,
סוכן הסי־איי״אי, אוייב העם הערבי. הם כתבו נגדי מאות כתבות
שיקריות. העורך, אמיל חביבי, כתב רבות מהן בעצמו.
אבל זה לא חשוב.
חשוב להבין שסגירת אל־איתיחאד, כאחד האמצעים לסתימת
פי הציבור הערבי בישראל ערב ״יום־האדמה״ ,היא שלב בהתפתחות.

התחיל בירושלים המיזרחית. סגרו שם עיתונים, אסרו וגירשו
עיתונאים. סותמים שם את פי העיתונים באופן שיטתי באמצעות
צנזורה טוטאליטארית.
משפרצה ההתקוממות בשטחים הכבושים התחילו לסלק משם
עיתונאים זרים וישראליים, לגרש
את מצלמות הטלוויזיה, להחרים
סרטים.
עכשיו זה גולש אל תוך ישראל.
אשליה היא לחשוב כי הקו
הירוק הדק יכול לעצור את מי־המדמנה
של הלכי־מחשבה פא־שיסטיים,
המתפתחים כיום בצמרת
הכיבוש. הם מוכרחים לגלוש
פנימה, ולהציף אותנו.
זה קרה במקומות אחרים. זה
מוכרח לקרות במקומותינו.
עכשיו סגרו עיתון קומוניסטי
ישראלי, בשפה הערבית.
זה קל. הקומוניסטים הם מחוץ
לקונסנזוס, והערבים הם מחוץ לציבור היהודי. אבל מי ששותק
כיום, כאשר עושים זאת לקומוניסטים ולערבים, אל יתפלא מחר,
כאשר יעשו זאת לציונים וליהודים.
מי שירצה אז למחות, יחפש עיתון חופשי. לא יהיו עוד עיתונים
חופשיים.

איש ידיד היה
הזהרתי את עמיתיי העיתונאים שוב ושוב: השפה הקולוניאלית
חודרת אל תוך עמודיהם ומוחותיהם, והופכת אותם בעל־כורחם
למכשיר בידי הכיבוש.
קראתי בהארץ את המישפט הבא :״יצויין כי שעבן(עורר־הדין
מעזה שנעצר) היה אחד מעורכי־הדין הילידים שהתנגד לעמדת
חבריו״...
״אחד הילידים.״ הארץ. עיתון לאנשים חושבים. ה־ 20 במארס
.1988 בראש עמוד .2
עד עכשיו דיברו על ״מקומיים״ .״מקומי״ זה לא בן־אדם. זה
משהו נחות. בזוי. תת־אדם. ערבי. כאשר נהרג או נפצע ״מקומי״,
זה לא כלום. כרוניקה.
עכשיו הופך ה״מקומי״ ל״יליד״.
מילה מעניינת.
״יליד״ הוא תירגום המילה האנגלית ״נייטיב״ .כך קראו לנו
האנגלים בשעתו. לנו, ולבושים, ולהורים. לא היינו בני־אדם.
נייטיבס.
האנשים העליונים באו ממרחקים, מן האיים הבריטיים. הניי־טיבס
נולדו כאן, בארץ נידחת וכבושה.
אז היה במילה זו לפחות הגיון כלשהו. אמנם מילת־גנאי, מילת־בוז,
אבל נכונה מבחינה מילולית. שהרי הם היו בני־נכר, שבאו
לשלוט בנו. אנחנו חיינו כאן.
אבל כאשר עיתונאי ישראלי כותב ״ילידים״ ,מה הוא אומר,
בעצם?
גם בפיו זוהי מילת־גנאי, מילת־בוז. אבל זוהי גם מילת־בומ־ראנג.

שקורא לתושבי השטחים הכבושים ״ילידים״ ,אומר בעצם

שהם נולדו כאן, הם ואבותיהם ואבות־אבותיהם, ושייכים למקום.
ואילו אנחנו בני־נכר הננו, אנחנו ואבותינו ואבות־אבותינו, ואיננו
שייכים בעצם למקום.
כל זה נאמר במילה אחת.
הוא שאמרנו: כל שילטון־כיבוש מטמטם את בעליו. הצורך
הפנימי להתנהג ולדבר כשליטים קולוניאליים בארצות אחרות
גורם לנו להשתמש במילים המשרתות דווקא את תעמולת החוגים
הפלסטיניים הקיצוניים ביותר.

אודי <זבנרי

אם המאבק הוא בין ילידים ובין כובשים, אין ספק שהילידים
ינצחו. הם הרי שייכים למקום.
(חבל שזה נכתב דווקא בהארץ, ששיפר באחרונה את המינוח
שלו לגבי אירועי ההתקוממות).

חזרה
אל הפרשה
סידרת הטלוויזיה של יהודה קווה על פרשת״לבון היא מיסמך
מרתק. הפרטים מדוייקים מאור. קיטעי״היומנים מאז, וגם עדויות
האנשים שנותרו בחיים, מאלפים מאוד.
אך בולטות בסידרה המיגבלות שיש לכל היסטוריון, המתאר
דברים שקרו בימים עברו. אין הוא יכול לתאר את הדברים שהיו
מתחת לפני השטח, את הזרמים התת״קרקעיים, את הרקע הריגשי.
כי אלה אינם מצויים בכתובים.
אני חייתי את הפרשה. מילאתי בה תפקיד מסויים. וכמה מן
העדויות שהושמעו בסידרה גרמו לי לחייך.
לפי דיבריהם של יצחק נבון ואחרים, דויד בן־גוריון נפל קורבן
לקנוניה. כל העולם קם עליו. ואילו הוא, המיסכן, הנרדף, נדחק
לפינה ושם התגונן בשארית כוחותיו, כמו חיה פצועה.
תמונה יפה. נוגעת ללב. אלא שאין לה שום קשר עם המציאות.
בסוף שנות ה־ 50 היה בן־גוריון בשיא עוצמתו. היה לו כוח של
דיקטטור, אף ששמר על התבניות החיצוניות של הדמוקרטיות,
ובעיני עצמו בוודאי היה דמוקרט מושלם.
למעשה, על פיו נשק דבר. הוא העלה אנשים ושבר אותם. את
הקאריירה של משה שרת הוא חיסל במחי־יד. צעירים בלתי״ידו־עים,
שמצאו חן בעיניו, עלו לגדולה כמעט בן־לילה.
ערב מילחמת־סיני, ב־ , 1956 פירסם העולם הזה גילוי, שהטביע
את חותמו על השנים הבאות: שמאחורי גבו של בן־גוריון הולכת
ומתארגנת קבוצה של צעירים ,״נערי־החצר של בן־גוריוך, המרכזים
בידיהם את השילטון על כל מכשירי־הכוח בארץ, ושד־בקותם
בדמוקרטיה מוטלת בספק חמור. קבוצה זו כללה את טדי
קולק, משה דיין, שימעון פרס, איסר הראל, אהוד אבריאל ואחרים.
היא חלשה על הצבא, על המוסד והשב״כ(שאת עצם קיומם אסור
היה להזכיר, ושהשלם הזה קרא להם בשם־הצופן ״מנגנון־החו־

התמונה של אגור

שך״) ,על המישטרה, על חלקים גדולים של המשק וכלי־התיק־שורת.
האידיאולוגיה
של קבוצה זו נקבעה על־ידי בן־גוריון. קראו לה
״אקטיביזם״ ,ועיקרה: מילחמת״חורמה בעולם הערבי, סיכול כל
מאמצי־השלום, נישול המיעוט הערבי בישראל עצמה, שילטון
מוחלט של המיפלגה על כל תחומי החיים, החמרת הכפייה הדתית
(שיחרור בחורי־הישיבה, למשל) ,צימצום זכויות־האזרח. ובעיקר:
פולחן של מערכת־הביטחון, שנועד לסרס כל מחשבה אחרת.
קראנו לקו הזה ״ביטחוניזם״.
כאשר פרצה הפרשה, הפך העולם הזה לנושא־הדגל שלה.
בעוד שהעיתונות הכללית, שהיתה משועבדת לבן־גוריון בצורה
שלא תיאמן כיום, היתה מוכנה לקבור את הפרשה, הכתיב השלם
הזה את קצב ההסלמה. מדי שבוע שימש שער השלם הזה מעין
הנחייה לקביעת השלב הבא בהתפתחות.
בעיקבות האווירה שיצרנו אכן קמה חזית די רחבה. הקהל,
שסגד לבן־גוריון, החל מתפכח ופונה נגדו.
במרכז הפרשה עמד פינחס לבון. ב־ 1954 הוא היה בעצמו ביט־חוניסט
קיצוני. פעם הצדיק בכנסת חיפוש ברוטאלי, שערכו כר
חות־הביטחון בכפר ערבי, שבו נשברו רהיטי התושבים. לבון אמר,
בציניות העוקצנית האופיינית לו :״אלה לא היו רהיטי מאהאגוני!״
מאז קראנו לו ״פינחס מאהאגוני״.
אולם כאשר העז לבון להתקומם נגד בן־גוריון, עזרנו להפוך
אותו לסמל. הוא ניהל מילחמת־גבורה. גם משה שרת הזקן, חולה-
הסרטן, על סף מותו, הפך לפתע גיבור אומר־כבוד, אחרי עשרות
שנות פחדנות נלעגת. אינטלקטואלים ואמנים התייצבו לימיננו.
זה היה מאבק גדול, ואנחנו נחלנו בו ניצחון מלא.
מי שמתאר כיום את ההישג הזה כניצחון החזקים על החלשים,
הרבים על האיש הבודד, פשוט
אינו תופס את רוח התקופה. כאשר
החל המאבק, זה היה מרד של
קומץ קטן בשילטון אדיר, של
החלשים במנגנון כל־יכול. הסיכונים
שקיבלנו על עצמנו היו
חמורים, ואכן נרדפנו עד צוואר.
כפי שגילה מנחם בגין, התכוון
אז איסר הקטן לעצור אותי כמרגל
ולכלוא אותי במעצר מינ־הלי
ללא מישפט( .בגין מנע
זאת).
ניצחנו, מפני שמדינת־ישר־אל
עייפה משילטון־היחיד של
בן־גוריון, ולא היתה מוכנה להשתלטות
נערי־החצר שלו. כאשר הופל בן־גוריון, ב״ , 1963 החל
תהליך של ליברליזציה כללית, שהקיף את כל התחומים, החל
בצה״ל ובשב״כ וכלה בכלי־התיקשורת.
יתכן שהמדינה היתה מתפתחת בכיוון זה, והופכת בהדרגה
למדינה ליברלית ושוחרת־שלום, אלמלא קרה האסון של מילחמת
ששת־הימים, שהעלה את המדינה על הדרך הלאומנית־ משיחית,
שהובילה אותנו עד הלום.
זהו הרקע האמיתי של הפרשה. העסק־ביש של הרשת במצריים
היה רק העילה. הקרב האמיתי היה על שילטון־היחיד של בך
גוריון, המזימות של חבר״מרעיו והתורה הביטחוניסטית שפותחה
על־ידם כמכשיר להשתלטות. לא במיקרה עמדה במרכזה ״הקדושה״
של צה״ל.
כשמבינים רקע זה, מקבלים המאורעות המתוארים בסידרה
המצויינת את המשמעות הנכונה.

קערז בכנסת
בן־גוריון הודח ב־ ,1963 הקים את רפ״י ב״ 1965 ונכנס בראשה
לכנסת בסוף אותה שנה. גם אני נבחרתי בראשונה באותו מועד.
ביום הראשון של הכנסת מצאתי את עצמי בכמה מצבים מוזרים
מאוד.
דויד בן־גוריון, אז בן ,79 היה זקן חברי־הכנסת, ועל כן נקרא
לנהל את הישיבה. הוא קם ממקומו, ובדרכו אל כס היו״ר עבר על
פניי. לרגע נשאר עומד מולי כשהוא מביט בי כמי שאינו מאמין
למראה עיניו. הצלם יעקב אגור הנציח את הרגע הזה. זהו אחד
התצלומים שלי האהובים עלי ביותר( .השווינו זאת לאיכר המבקר
בפעם הראשונה בגן־חיות, עומד לפני כלוב הקנגרו ואומר :״אין
חיה כזאת!״)
בגמר הישיבה יצאתי ודיברתי בדרך עם היו״ר, קדיש לוז, על
נקודה נוהלית שהתעוררה במהלך הישיבה. לפתע חשתי שמישהו
מאחוריי לוחץ את ידי. הסתובבתי וראיתי את משה דיין, שהחזיק
בידי ואמר :״כפי שמקובל בבית הזה, אני מברך אותך״.
בן־גוריון ודיין ראו בי — כפי שהעיד לאחר מכן איסר הראל
— את אחד האנשים שגרמו להפלת שילטונם. לכן היו מיפגשים
אלה כל־כך מוזרים.
כיום אני חושב על כך כמעט בנוסטלגיה. כשבאתי לכנסת,
נדהמתי מן הרמה הירודה של הדיונים, ומן האווירה הכללית בבית.
אולם אז היו בו בן־גוריון ודיין, יזהר סמילנסקי וזלמן ארן, יעקוב
חזן ומנחם בגין, יצחק בן־אהרון ופינחס ספיר, אם להזכיר רק
מעטים מהם. היה עם מי להתווכח, לריב, להתעמת, גם אם רוב
חברי־הכנסת היו אפורים ומשעממים.
כשאני מזדמן כיוס למיזנון הכנסת, מדכא אותי מראה הפוליטיקאים
המסתובבים שם, והרמה של הוויכוח (אם בכלל אפשר
לקרוא להשמצות פרימיטיביות אלה ויכוח).
קטעי־היומנים, ששובצו בסידרה על הפרשה, מראים את
השרים והח״כים של אז מתנצחים, מתפלמסים, מתווכחים. גם הם
לא היו גאוני־הדור. אבל בהשוואה למה שיש כיום, כל אחד מהם
היה מזיגה של דמוסטגם ואלברט איינשטיין.

לימאושקור, תושב סח׳נין שבגליל, מספר על מגוריו נשנוש יהודית בירושלים,
על שני אחיו שהצטרפו לאש׳יף, על נסיום הקשה ביום האדמה הראשון בי 75פ ,1על יחסו
להתקוממות בשטחים הנמשים, על מצנו נערבי־ישראל׳ ועל תונניותיו האישיות

.לא ד מה שאגד?
את ו1צמ בישראלי, נגס
שואל צוינה
להניד בנו
שאני ישראלי״

8? 11,וה 11ץ-שו.03
טמרביצים לו־זובו!׳

^ שנסעתי, ביחד עם אורי אבנרי
*₪ושרית ישי, למערב־ביירות, בעיצומה
של מילחמת־הלבנון, כדי לראיין את ראש
אש״ף יאטר ערפאת, פגשתי גם את עימאד
ונימר שקור, שני אחים, ילידי הכפר סח׳נין
שבגליל. זמן קצר אחרי שחזרנו מביירות,
נסענו לראיין שני אחים נוספים לבית
שקור, שבחרו להישאר בסח׳נין, סלימאן
וג׳ובראן ( העול ם הזה .)4.8.1982
בראיון שערכה אז שרית ישי עם השניים
הם דיברו באופן כמעט מוחלט על הקמת
מדינה חילונית דו״לאומית בכל שיטחי
ארץ־ישראל. זה נראה בעיניהם הפיתרון
היחידי האפשרי למצב המסובן שבין שני
העמים -הישראלי והפלסטיני.

זה היה בעיצומה של המילחמה. כמה
עשרות קילומטרים מן הבית בסח׳נין ישבו
שני האחים הבוגרים של מישפחת שקור,
נצורים בביירות המערבית, נתונים בכל רגע
ורגע בסכנת״חיים.
עימאד, יועצו הקרוב של יאסר ערפאת
לענייני ישראל, עזב את הארץ בדרן־לא-
דרך בשנת .1968 בינתיים נישא והקים
מישפחה. בביתו התארחנו אז בביירות.
נימר עזב את ישראל ב־ 970ג והצטרף גם
הוא לשורות אש״ף. בזמן מילחמת־הלבנון
היה חייל במדים.
בינתיים פונו אנשי אש״ף מביירות המע רבית
ומאז נודדים שני האחים ומישפחו־

תיהם ברחבי המיזרח־התיכון, חסרי-דרכו-
נים. אשתו וילדיו של עימאד נמצאים כרגע
בירדן, אן עימאד אינו יכול לנסוע לבקר
אותם שם והם נאלצים להיפגש במדינות
אחרות. מישפחתו של נימר מתגוררת בביירות,
וגם הוא אינו יכול לנסוע ולבקר אותם
שם, ולכן פוגש אותם במקומות אחרים.
למישפחת שקור מיפעל לבלוקים ומיפעל
לייצור אריזות בסח׳נין. ג׳ובראן הוא בוגר
הטכניון ומהנדס־חשמל במיקצועו, סלימאן
סיים עתה את לימודיו באוניברסיטה העב רית
בירושלים ורוצה להמשיך בלימודים.
במשן השנים שמרתי על קשר רופף עם
שני האחים הישראליים לבית שקור, כש הייתי
מזדמנת לגליל.

השבוע, לקראת מלאות 12 שנה ליום ה אדמה,
ובעיקבות האינתיפאדה (ההתנע רות)
בשטחים הכבושים, הלכתי שוב לפגוש
את סלימאן שקור. עניין אותי לשמוע מה
חושב ערבי־ישראלי שחי בארץ, מגדל כאן
את ילדיו, ושיש לו שני אחים בוגרים שהם
חברים בכירים באש״ף.
רציתי לדעת אם סלימאן עדיין דוגל ב־פיתרון
של מדינה דו״לאומית, שבה יחיו
יהודים, מוסלמים ונוצרים ביחד. רציתי לדעת
מה חושב ערבי-ישראלי על ההתקוממות
בשטחים הכבושים.
פגשתי את סלימאן בדירה שבה הוא
מתגורר באחת השכונות הצפוניות של
ירושלים. שכונה יהודית, קרובה לבנייני

האוניברסיטה העברית שעל הר״הצופים.
בסח׳נין יש לו בית של ממש בן שלוש
קומות.
הוא גר שם כבר שלוש שנים, מאז התחיל
את לימודיו, ביחד עם אשתו טיהאם ובנו

היה צבא נגד צבא. היום זה אזרחים, אזרחים
מכל הגילים, מכל השכבות. היום אנחנו גם אחרי
לבנון.

• במה זה משנה?
אנשים יותר מפוכחים. נזהרים שלא ליפול
באותן טעויות. מספיק שיש השוואה בין הגדה
לבין לבנון, ואנשים לא רוצים להסתבן בגדה
כמו בלבנון. כשהיתה המילחמה בלבנון אמרו
שצריך לצאת משם כמה שיותר מהר, וזה השפיע.

• ,אכל באופן אישי אצלך, אז היתה
לך מישפחה בביירות, שני אחים שלד,
מה ההבדל בין ההרגשה שלד היום
להרגשה שלד אז?
4 תיהם סאוסן(שושנה) בת ,7סוהה( שם של
כוכב) בת ,6ומיידה (תנועת ענפי העצים)
בת ה״.4
סיהאם, אחות במיקצועה, עבדה עד
לפני זמן קצר בבית־החולים הד ס ה שעל
הר״הצופים.
הבנות לומדות בבית״ספר אמריקאי ה נמצא
בשכונה ערבית סמוכה, שבו הערבית
היא שפה שניה והאנגלית שפה ראשונה. הן
מדברות בבית״הספר באנגלית, בבית
בערבית ועם הילדים האחרים בשכונה
בעברית.
כמו רבים מן הערבים הישראלים, גם
סלימאן מודאג מאוד מהמצב, וכמו רבים
אחרים גם הוא מלאה את מוחו במחשבות
מה אפשר לעשות, ובמה הוא יכול לתרום.
בינתיים הוא מתכוון להתגייס ברצינות
לסובת ההסברה. הוא רוצה להוציא לאור
ירחון בעברית, שבו יביעו ערבים מישראל
ומן השטחים הכבושים את דעתם על ה מצב.
ירחון שיהיה מופנה ליהודים הישר אליים.
הוא חושב שהיהודים בישראל אינם
מכירים כלל את הערבים ואת דעותיהם.
הוא מאמין שחשוב להביא את הדברים
לקהל גדול ככל האפשר, כולל את דעותיהם
של הערבים הקיצוניים מצד אחד, ושל

אני מנסה לזכור את התחושה ההיא, מנסה
לזכור איך הרגשתי. אז דאגתי יותר, אבל גם
עכשיו אני מעורב. אני דואג כשאני מסתובב
בעיר העתיקה, אני לא יכול לנסוע לרמאללה.

• למה?

כי זורקים אבנים. וכבר קרה שזרקו עלינו
אבנים, בעבר, לא בתקופה האחרונה. ואז ירדתי
מהאוטו וצעקתי שאני ערבי, אז הפסיקו. ומצד
שני אם אני ערבי אני יותר בסכנה.

• ממי?

מהחיילים. חייל משוגע יכול לירות באוויר
כשאני במיקרה באוויר. זה סכנה משני הכיוונים.

• יש לך מישפחה בשטחים הכבושים?

יש לך חברים שם?
לא חברים ממש, חברים על בסיס עיסקי,
קליינטים שקנו כל השנים מהמיפעל שלנו.

• והם ממשיכים לקנות?
לא, עכשיו הכל סגור שם.

• זה קשה?
זה מסובך בצורה כזאת שאף אחד לא יודע מה
יהיה, מה הפיתרון. גם הערבים וגם היהודים לא
יודעים איך לצאת מהמצב. גם היהודים שרוצים
לצאת מהגדה לא כל־כך בטוחים שאחר־כך יבוא
מצב של רגיעה, מצב נורמלי. וגם הערבים לא
יודעים מה יהיה אחרי שישראל תצא. העתיד לא
ברור לכולם וזה מקשה.

סלימאן עם אשתו סיהאם ובנותיו סאוסן, סוהה ומיידה
,השכזים היהזד״ם לא מתייחסים אלי כאל ערבי!״
מבחינה חברתית יותר קל לי לחיות כאן, יש יותר
פרטיות במגורים בשכונה אירופית.

• יכולת בעצם לגור גם בבית־חני־נא,
שכונה ערבית שנמצאת כמה
מאות מטרים מכאן.
חשבתי פעם לגור שם, אבל בסוף העדפתי
לגור כאן.

• ואיד קיבלו אתכם השכנים?
בהתחלה בעל״הבית לא השכיר לנו את הדירה
לפני שהתייעץ עם ועד־הבית, ורק אחרי שקיבל
את הסכמת הוועד חתם איתנו על החוזה.

• היו מתנגדים?

לא, אף אחד. לפני שבאתי לגור פה, כמעט
חתמתי על חוזה בדירה אחרת, אבל זה נפל
כשנודע להם שאנחנו ערבים. אבל אני לא כל־כך
התרגזתי, כאילו הבנתי. לא כעסתי אישית על
האנשים, אבל הבעייה קיימת.

• ואיד היחסים עם השכנים?
טובים מאוד. אין לי תלונה בכלל, ממש בסדר,
יחס רגיל ונורמלי. לא מתייחסים אלי כאל ערבי
ואני לא מתייחס אליהם כאל יהודים. יש שכן
שאני ביחסים קרובים איתו והוא מבקר אותנו
ואנחנו אותם, ויש כאלה שלא.

• אתה לא מרגיש שונה בשכונה?

לא, בכלל לא. אולי יש כאלה שחושבים שאני
שונה, גם אם אני שונה, אני לא שונה לטובה, או
לרעה. אבל זה לא מפריע לי לנהל את החיים
שלי.

• וכשקורה משהו בשכונה, למשל
כששרפו פה מכוניות?

של הערבים אני חושב שיותר קל לערבים לוותר,
אחרי שהם הרגישו שהכבוד שלהם חזר אליהם,
שהם כבר לא כלי שמשחקים בו בין המדינות —
פעם ירדן, פעם סוריה, פעם מצריים, פעם
ישראל. הם מרגישים שהם גוף חי, שחושבים על
עצמם ובשביל עצמם, והם כוח שיכול להחליט.
ואני חושב ששלום עם אנשים שהם לא מושפלים
הוא שלום יותר יציב מאשר לעשות שלום עם
אנשים מדוכאים.

• אתה חושב שאי־אפשר להחזיר
את המצב לקדמותו?
לעולם לא. אין סיכוי שיחזור. בעצם שום דבר
אי־אפשר להחזיר לקדמותו. אבל כאן המצב השתנה
ממש מהקצה לקצה.

• וזה טוב?
אני חושב שהמצב עכשיו הוא מצב נורמלי.
אני לא מדבר על מצב של ירי וזריקת־אבנים,
אבל על מצב שיש שני עמים ששניהם נלחמים
בשביל להבטיח את העתיד שלהם. זה מצב
נורמלי. והעם הפלסטיני מכיר יותר מבעבר שיש
עם ישראלי שצריך לדבר איתו. והעם הישראלי
מכיר שיש עם פלסטיני. היו מצבים שהפלסטינים
חשבו שהיהודים הם לא עם וגם היהודים חשבו
שהפלסטינים הם לא עם. היום זה מצב של אמת,
שכל אחד מכיר אותה ומתייחס אליה.

• ואיך נראה לד הפיתרון?
היום הפיתרון הוא פשוט. פעם חשבתי שאפשר
ששני עמים יהיו באותה מדינה. אבל אני
חושב שהעולם עדיין לא הגיע לעידן הזה. אני
חושב שגם בעבר לא היה עידן כזה. תמיד היו

לא היה כלום, לא היתה שום תגובה. היחסים
לא מושפעים מתנודות כאלה.

• ובאוניברסיטה?

באמת שאף פעם לא הרגשתי יחס לא טוב. לא
במזכירות״החוג, לא בפקולטה, לא אצל הדיקן,
לא אצל המרצים, לא מהמתרגלים, וגם לא מהסטודנטים.
יש כאלה שדיברתי איתם על פוליטיקה
והם יודעים שיש לי דעות שונות משלהם, אבל זה
בכלל לא השפיע על היחסים האישים בין בני־אדם.
ותמיד היו לי חברים טובים מאוד בין הסטודנטים
ותמיד ביקרו אותי וביקרתי אותם.

• אז מה בכל זאת שונה?
אנשים מחפשים את השונה, חושבים שצריך
להיות שונה. אני אישית לא הרגשתי שום דבר
שונה.
אני לא מתייחס ליהודים בתור יהודים ולערבים
בתור ערבים. וזו גם התגובה שאני מקבל,
שלא מתייחסים אלי בצורה שונה. למרות
שנתקלתי באנשים שיש להם דעות קדומות על
הערבים, אבל אני לא מתייחס לזה. אני מתייחס
אליהם יותר ברחמנות מאשר בנקמנות, לאלה
שסתם שונאים וסתם רוצים להדגיש הבדלים.

• המצב של האינתיפאדה, של
ההתקוממות, שינה אצלך משהו?
סלימאן(מימין) ואחיו נימר, עימאד וג׳ובראן
,החוק מרשה לי להיפנש עם אחים שהם באש־ף!־
המתונים מן הצד השני. הוא בטוח שהבנה
כזו תתרום תרומה גדולה לתהליך השלום.

• אתה יבול להשוות, מבחינת ההרגשה
האישית שלך, את התקופה
הנוכחית לתקופת מילחמת-הלבנון?
אז היתה תקופה קשה מאור. גם היום המצב
דומה, אבל האנשים אינם דומים.

• במה הם שונים?

• למה באת לגור בירושלים?
רציתי ללמוד באוניברסיטה ובאתי ולמדתי. זו
היתה התוכנית וביצעתי אותה.

• ואתה גר בשכונה יהודית.
כן, מה רע בזה?

• זה נעשה בכוונה?
כן, זה בכוונה. היו כמה סיבות. קודם כל זה
קרוב לאוניברסיטה, קרוב לבית־החולים שבו
אשתי עבדה, זה קרוב לבית־הספר של הבנות.

ברור ששינה. הייתי מעדיף להגיע למצב של
התפכחות בלי הרוגים ובלי פצועים. חבל
שהערבים היו חייבים לקום ולהתקומם כדי
שאנשים ישמעו וירגישו את המצוקה שלהם.
הליכוד רוצה שהצבא ידכא את האינתיפאדה ורק
אחר־כך לשבת ולדבר. אבל הצבא דיכא במשך
20 שנה ולא ישבו ודיברו, וחבל שלא דיברו
קודם.

• ועכשיו זה מאוחר לדבר?
לא, אני חושב שלמרות הכל באינתיפאדה יש
כמה פלוסים. דבר אחד הוא שאנשים עכשיו
חושבים יותר שצריך לדבר. ומי שתמיד חשב
שצריך לדבר, יש לו עכשיו הוכחה ביד. ומהצד

מדינות על בסיס דתי, ובתקופה האחרונה על
בסיס לאומי. ויש שוני בין הערבים והיהודים, גם
מבחינה דתית וגם מבחינה לאומית, וכל אחד
מרגיש שיותר נוח לו לחיות בנפרד.

• זאת אומרת שאתה מדבר על
פיתרון של שתי מדינות?

אני חושב שהיום הפיתרון הטוב ביותר והחס־כוני
ביותר מבחינת קורבנות זה הפיתרון של
שתי מדינות. אני מאמין שהקירבה מבחינת שטח,
מבחינת שפות, תביא לשיתוף־פעולה בין שתי
המדינות האלה. ואני חושב שזה יתחיל על בסיס
כלכלי. אבל היום יש רצון של שני העמים שלכל
אחד תהיה מיסגרת.

• אבל פה, בין שני הגורמים שהזכרת,
יש גורם נוסך, שהוא הערבים
בישראל.
לערבים של ישראל יש היום בעיות יותר על
בסיס של רמת־חיים, כלכלה, שיוויון״זכויות ואדמות,
יותר מבעיות של מדינה משלהם.

• ואם תקום מדינה פלסטינית בגדה
המערבית וברצועת־עזה, אתה תלך לגור

לא, אני לא אלך לגור שם. חשוב ל לגור
במדינה דמוקרטית.

• ושם לא תהיה מדינה דמוקרטית?

אני חושב שמדינה פלסטינית תהיה מדינה

״מי ש מרביץ — שוכח. מ• שמרביצים לו — זוכר!״
(המשך מעמוד ) 17

דמוקרטית, בכל אופן יותר מכל מדינות ערב
הקיימות, כי מה שמתנהל היום בגדה וברצועת־עזה
ובאש״ף, נעשה על בסיס של בחירות דמוקרטיות.

ואם זו תהיה מדינה דמוקרטית
תלך לגור שם?

אני לא מוותר על בית בסח׳נין, אבל אני אשמח

מאוד לבקר שם הרבה.

• כלומר, תמשיך לגור בישראל?

אני אמשיך לגור בסח׳נין, זו הגדרה יותר מתאימה.

אבל סח׳נין תמשיך להיות בישראל.

לא עברתי לגדה המערבית לפני , 1967
כששם היה שילטון ערבי, אז למה עכשיו? יש
משהו שאני לא יודע כמה יהודים, או אנשים
שחיים בערים, מבינים. אצל הכפריים הכפר זה גם
כפר, זה גם המדינה, גם המישפחה, גם הקאריירה,
זה הכל. אם אני עובר מסח׳נין לעראבה, שזה
פחות משלושה קילומטרים, אני נחשב שם זר.
הנה, לירושלים יכול לבוא גם מי שלא גר פה
בעבר, והוא יכול להציג את מועמדותו לראשות
העיר, והוא יכול גם להיבחר. אם יבוא ערפאת
לכפר ערבי בגדה, אנשים לא יבחרו בו לראש־המועצה,
הם יבחרו באחד מהכפר, מהמישפחה. כל
כפר זה כמעט מדינה בפני עצמה, והדבר הזה לא
קיים בישובים היהודיים. וזה דבר חשוב. חושבים
שאם מישהו לא רוצה לעבור מסח׳נין לגדה, כאילו
הוא אוהב את ישראל יותר מאת פלסטין. ההרגשה
היא ששילטון זה דבר חולף, ולא צריך
לעבור מקום בכל פעם שהשילטון מתחלף.

דבר שבאמת יכול להשפיע על היחסים בצורה לא
מבוקרת.

• ואלה דברים חריגים, או שהערבים
בישראל רוצים לקחת חלק פעיל
באינתיפאדה?

אני חושב שאלה מיקרים חריגים. למרות שהערבים
בישראל מזדהים באופן מוחלט עם האינתיפאדה.
אבל בין הזדהות לבין השתתפות פעילה
יש מרחק גדול. כולם יודעים שהמצב שונה.

• אתה היית רוצה לקחת חלק פעיל
באינתיפאדה?

אני חושב שאני משתתף. אני לא זורק אבנים,
אני לא תומך באלימות מכל צד, אבל אני משתתף
בזה שאגי מסביר שהאינתיפאדה זה דבר עמוק
בלב האנשים והאלימות זה רק סממן חיצוני שלה.
האנשים לא יכולים להמשיד לסבול את המצב,
ולא מדובר רק על הערבים. אם המצב היה הפוך,
גם היהודים היו משתתפים באינתיפאדה. אז אני
מסביר ומצירי זו השתתפות.

• מה חושבים אלה שזורקים אבנים
בוואדי ערה?

התושבים שם רובם נגד אלה שזורקים אבנים.
כשהמצב היה רגוע, הייתי נוסע דרך הגדה

ההכרה הזו מצד הערבים היא דבר חדש. היום
יש קונסנזוס של הכרה בקיומה של ישראל. אין
היום כמעט מדינה ערבית רצינית שלא מכירה
בעובדה הזאת. אין קבוצה רצינית בגדה או בתוך
אש״ף שלא מכירה בעובדה הזאת.
לעומת זאת ההכרה בקיומו של העם הפלסטיני
עדייו אינה קיימת באותה מידה. יש הרבה חוגים
רציניים בישראל, כולל ראש־הממשלה שמיר, שלא
מוכנים להודות בפה מלא שיש עם פלסטיני.

• העובדה שיש לך שני אחים פעילים
באש״ך מקשה עליך?
לצאת מהארץ אף פעם אין לי בעיות. כשאני
נכנס אני נחשב לבדוקאי, ותמיד עורכים עלי
חיפוש יסודי ומדוקדק, גם על אשתי ועל הבנות
שלי. מפשיטים אותן ומחפשים עליהן.

• ושואלים שאלות.

תמיד שואלים שאלות, אבל כבן־מישפחה מותר
לי, גם לפי החוק החדש, לפגוש את האחים
שלי.

• ואתה פוגש אותם?

• ונסעת?
כן. בכניסה לכפר ראיתי חיילים ושמעתי
יריות. הגעתי למחסום, ביקשו שאחנה את הרכב
בצד ושאבוא אליהם. ראיתי שם בערך עשרה
צעירים שעמדו עם הפנים לקיר באלכסון, בצורה
כזאת שלא איפשרה לזוז. העמידו גם אותי לידם.
היו שם חיילים שאספו כל מיני מקלות מהסביבה
והתחילו להרביץ לכולנו. מה שכולם ראו בטלוויזיה
לפני שבועיים, את החיילים מכים את שני
הבחורים משכם, זה היה מעט לעומת המכות
שאני קיבלתי, וזה היה בתוך סח׳נין ואף אחד לא
צילם ולא ראה מה שעשו לנו וזה לא היה תוך כדי
פיזור הפגנה.
אחר־כך העבירו אותנו לתוך מכונית־מישטרה
והשכיבו אותנו האחד על השני והחיילים דרכו
עלינו.
אני זוכר שאחד החיילים אמר לחברים שלו
להפסיק, והם תפסו אותו והרחיקו אותו מהמקום.
הגענו לתחנת־המישטרה תוך כדי מכות. הידיים
שלנו היו קשורות חזק, עד שהתחילו
להכחיל. ובתחנת־המישטרה העבירו אותנו מאגף

לאגף, בין שתי שורות של שוטרים וחיילים,
שלכל אחד מהם היתה אלה ביד והם היכו אותנו
כשעברנו ביניהם. חלק מאיתנו נפצע. אחר-כך
העבירו אותנו לתחנת־המישטרה בעכו והעמידו .
אותנו עם הפנים לקיר והידיים קשורות מאחור,
ושוב היכו אותנו כאילו הם משתעשעים. ואז בא
שופט להאריך את המעצר שלנו, וכמעט לכולם
היו כתמים כחולים מהמכות בכל הגוף. אחרי י6״
שמונה ימים שיחררו אותנו מהמעצר ומעולם לא
הגישו נגדנו כתב־אישום.

• איך זה ה ת חל כעצם?

הכריזו על שטח אדמה ששייך לסח׳נין, לע־ראבה
ולדיר־חנא כעל שטח־אש סגור, שאסור
לעבד שם את האדמה. וזו אדמה שרשומה על שם
אנשים ושעיבדו אותה במשך דורות, ושילמו
עליה מיסים. והחליטו שזה שטח־אש. וידענו שזה
צעד לפני הפקעה, כי היו מיקרים קודמים. השטח
נקרא שסח .9
אז האנשים מהכפרים לא הסכימו, הם התארגנו
על כל הפלגים הפוליטיים, כולל תומכי

• ואתה תמשיך להיות ישראלי?

אני אמשיך להיות סח׳ניני. אם ישראל תשלוט
שם, אני אהיה ישראלי, אם תבוא ארצות־הברית,
אני בכל זאת אמשיך להיות סח׳ניני. ועובדה
ששלטו במקום כל־כך הרבה מדינות לפני ישראל
ואנשים לא עזבו את הכפר. אץ אצלנו אנשים
שעוזבים מרצון.

• שני האחים שלך עזבו.

הם לא עזבו, הם עברו זמנית. הם חושבים

..בעדהבית השניר לנו
את הדירה רק אחו׳
שקיבל את התנגחו
של ועדהבית״
לחזור ולחיות בסח׳נין. הם רוצים שיהיה להם בית
בסח׳נין. עד היום הכתובת הקבועה שלהם זה
סח׳נין.

המערך, שהיה אז בשילטון, והחליטו לעשות יום־
שביתה כדי למחות על ההפקעה הזו וסגירת השטחים.
אני
זוכר שאחרי שהחליטו על יום־השביתה
היו איומים מכל הכיוונים. ראש־הממשלה, שהיה
אז רבין, נדמה לי, ושר־המישטרה, שהיה שלמה
הילל, וההסתדרות איימה שכל פועל שלא יבוא
לעבודה יפוטר ללא פיצויים. הממשלה החליטה
לשבור את השביתה, והכריזו על עוצר בסח׳נין.

• אם תקום מדינה פלסטינית, הס
ילכו לגור שם, או יחזרו לסח׳נין?
הם ירצו לחיות בסח׳נץ.

• גם היום אתה לא מגדיר את עצמך
כישראלי?
מה זה נחשב ישראלי? אני ישראלי.

• ישראלי זה, בין השאר, מי שחי
במדינת־ישראל.

• העוצר הוכרז בערב?

לקראת בוקר. בערב התחילו מהומות בכפרים
ליד סח׳נין וכבר שמעו על הרוגים ופצועים וזה
חימם את האווירה.

כן, אבל ישראלי שלא מתגייס לצבא ולא מגן
על מדינת״ישראל נקרא ישראלי?

• היית רוצה להתגייס?

• ואם היו משנים את החוק?
יש חוק של מדינה דש חוק־הטבע, ותמיד חוק־הטבע
יותר חזק. חוק-הסבע אומר שאסור לי להילחם
נגד ערבים, וגם אם יהיה חוק שיחייב אותי
להילחם ולהתגייס, חוק־הסבע הוא שקובע בסוף,
כמו כל חוק־טבע אחר.

• בקרב חלק ג מל מהיהודים בישראל
יש היום פחד ממה שקורה בין הערבים
בישראל.
מה שקורה בגדה וברצועה מקרין ומשפיע על
הערבים שנמצאים בתוך ישראל וגם על הערבים
הפלסטינים שנמצאים בתוך ירדן. הדבר האחרון
ששמעתי עליו הוא שיש יוזמה של ירדן לשלוח
כספים לאנשים בגדה כדי שיעשו טראסות מבטון,
במקום אלה מהאבן, כדי לתת להם איכות־חיים
טובה יותר.

• למה זה חשוב?
כנראה שזה מחשש למצב של חסימת־כבישים
בתוך מחנות־הפליטים בירדן. החשש ממה שקורה
עכשיו אצל הערבים בתוך ישראל, יש לו מקום,
וגם הערבים צריכים לחשוש.

• למה?
כי אם יהיה מאבק בין היהודים לערבים, ברור
שיהיו הרבה הרוגים ערבים. הערבים בישראל
יכולים להשפיע קצת על ישראל. למרות זאת מה
שקרה ביום־האדמה 1976 יכול לקרות שוב וזה

יופ-האדמה בדיר-חנא*1984 ,
.עכשיו קל יותר לערבים לדברך
מירושלים לסח׳נין, כשהתחיל להיות לא רגוע,
הייתי נוסע דרך תל־אביב. בשבוע שעבר נסעתי
דווקא דרך ואדי ערה.

• זריקת-אבנים בוואדי ערה משרתת
את הקיצונים בישראל, שאומרים
שהפלסטינים רוצים גם את הגדה וגם
את יפו וחיפה.

כל אחד שמחפש סיבה, יכול למצוא אותה.
הערבים שמחפשים סיבה למילחמה נגד ישראל,
יכולים למצוא מספיק סיבות. גם מי שמחפש
שלום יכול למצוא סיבות. תלוי מה מחפשים. אני
חושב שהיום הכוח שרוצה שלום בין הערבים הוא
מעל ל־>מ) 9בתוך ישראל וקצת פחות בגדה
וברצועה, בגלל המצב המילחמתי שם, אבל עדיין
זה אחוז גדול מאוד שרוצים פיתרון ורוצים שלום
עם ישראל.
היום כולם יודעים שאי־אפשר להחזיר את המצב
לקדמותו. ישראל היא עובדה קיימת וכבר
לא חשוב אם היא כאן בצדק או לא, אם בזכות או
לא בזכות. גם אם ישראל לא תהיה חברה באו״ם,
גם אם כל העולם יהיה נגדה, היא עובדה קיימת.
יש עם יהודי שנמצא כאן בארץ וזו עובדה שאי-
אפשר לשנות אותה, ולכן צריך לחשוב איך
לחיות עם העם הזה.

• איפה?

בדרך־כלל במצריים, אבל גם באירופה.

• בין הערבים זה נותן לך נקודות-
זכות, העובדה שיש לך אחים באש״ך?
אני חושב שכן.

• אתה חשבת פעם להצטרף ל־אש׳׳ך?

פעם•

• למה?
אם הייתי חושב, היו שואלים למה אני חושב,
אם אני לא חושב, למה שואלים למה לא?

• אתה זוכר את יום־האדמה הראשון,
ב־6ד?19
בוודאי. ערב קודם לא הייתי בכפר, ולא השתתפתי
בכלום. ישנתי בחיפה. בבוקר שמעתי
שיש מהומות בסח׳נין ושיש הרוגים ופצועים
והחלטתי לנסוע. היתה לי הרגשה שאי־אפשר לא
לנסוע, למרות שהייתי בטוח שלא אגיע הביתה.
הייתי חייב לנסוע. אני לא יודע אם היום הייתי
עושה את אותו הדבר.
* שר צעירים מרפים ת ל פלססיר על שר

• וזו היתה הפעם הראשונה שה־טילו
עוצר?

כן. אנשים אפילו לא ידעו מה זה עוצר. הצבא
נכנס בפיקודו של רפאל איתן, שהיה אז אלוף
פיקוד־הצפון והתחילו לירות באנשים.
בסח׳נין נהרגו שלושה ו־ 43 נפצעו, ועד היום
הם נכים ולא מקבלים פיצויים משום גוף והם
סובלים ער היום.
וכל זה קרה בתוך ישראל של הקו הירוק, ולא
היתה שום אינתיפאדה. אנשים בסך־הכל רצו
להמשיך בחיים ולהמשיך לעבד את האדמות
שלהם. וצריך לציין שמאז אין הפקעות אדמות
בתוך ישראל.

• זאת אומרת שזה עזר?
אני חושב שיש שתי סיבות שאין הפקעות 1
קודם כל כבר לא נשארו הרבה אדמות. אחרי
שהפקיעו כל־כך הרבה, ומצד שני ישראל הבינה
שאי־אפשר להמשיך להפקיע, שאנשים לא יסכימו,
כי אדמות שהופקעו קודם, שמו עליהן ישובים
יהודיים, ואלה אדמות של תושבי הכפרים.

• גם לכם הפקיעו אדמות?
כן, לי הפקיעו 12 דונם ב־ 1962 והפקיעו לנו
גם אדמות בעמק בית־נטופה בשביל המוביל
הארצי.

• ולמי נ תנו את האדמות שלכם?
(המשך בעסזד )30
העולם הזה 2639

כזאת יג אל סביב

חנו ת 01 אנשט־־ו
הסת בנ ה בלונדון
קבוצת ישראלים, שמכרה מלון־די־רות
בלונדון ברווח גדול, הסתבכה עם
שילטונות מס־ההכנסה בבריטניה. אחרי
שנמלטה לישראל, פנו הבריטים
למס־ההכנסה בישראל, שהחל בחקירה
כאן.
מדובר במלון־דירות מול מועדון־
ההימורים זיקטזריה. היזם היה יוסר
אפשטיין, בעבר בעל בנק פזיכטונגר.
המשקיעים היו ישראלים, שיוצגו על־ידי
עורך־הדין אברהם שרים מתל־אביב.
משקיע עיקרי מישראל הוא סם
קליבנבקי, בעל שטחים נרחבים באי־זור
התחנה המרכזית הישנה בתל־אביב.
המלון נמכר לפני כמה חודשים
למשקיעים ררום־אפריקאיים, ברווח
של שישה מיליון לי״ש, שלא דווח
עליו.
אחרי שנפתחה חקירה של מס־ההכנסה
בלונדון, עזבו הבעלים את
אנגליה, והחומר הועבר למחלקת־הח־קירות
של מס־ההכנסה בישראל. זו
פתחה אף היא בחקירה, כדי לברר מיהם
הישראלים שהשקיעו במלון.

יזם אפשטיין
בעיזת עם שילטזסת הסס

חקיוה נגד
מננ״ר ״טבחות,,
מחלקת־החקירות של מס־ההכנסה
מנהלת חקירה נגד מנכ״ל ב1ק טפחות,
משה מן, על פעילות חברת מת״ם,
שהיה אחד ממנהליה בעבר, יחד עם
נחום לבון. רואה־החשבון של החב־
נעסת בבי!

איל-הנכסים צבי אברמוביץ

מכר מיגרש באיזור שכונת־בבלי בתל־אביב
לקבלן אריה דייקבל מרחובות.
על המיגרש ניתן לבנות 150 חדרים,

רה, שלמה סמלונסקי, התבקש להשיב
על שאלות הנוגעות לחשד של
העלמת־הכנסות בהיקף של חצי מיליון
דולר.
החקירה מתייחסת לתקופה מלפני

מ שנו בת״וות
סבינות־הנוסע,

והוא נמכר במחיר של 20 אלף דולר
לחדר.
אברמוביץ היה בעל שטחי־קרקע
גדולים באיזור בבלי. רובם נמכרו לחב־רות־בנייה
כמו סולל מנה.

קיבלו את התוכנית שהגיש יו״ר מד
עצת־המנהלים של כזר לשעבר, נפי
תלי בלומנטל, לחיסול הקונצרן.
לפי התוכנית יפוצל הקונצרן לי־

כל יחידה תימכר בניפרד

מנו מיגוש

קבלן דייקבל

מזכיר־ההסתדרות ישראל קיסר ש
ומזכיר חברת העובדים דני רוזוליו 3

מזכ״ל קיסר ומזכיר רוזוליו

אברמוביץ

ניתן לבנות 150 חדרים

כור״ תפוצל ותחוסל

מדי שנה, בעונה זו, מגיעות בכל
שבוע לישראל כמה אוניות־נוסעים
מיוון, ועליהן אלפי תיירים מאירופה,
הטסים מיוון או מקפריסין, והבאים
לשלושה ימי־סיור בישראל.
השנה אין מגיעה אף אוניה אחת,
ואוניות־הנוסעים שעבדו כל השנים
בקו זה עברו להובלת מיטען.
התיירים היו עולים מדי בוקר
לאוטובוסים ומסיירים במשך שלושה
ימים בישראל, ובלילה חזרו לישון
באוניה. פרט לאובדן ההכנסה למדינה
במטבע זר, חיו מסיורים אלה גם
עשרות עובדים.

נד א, ר מ סו
שקלים בלונדון
החלפנים ההודיים בלונדון קונים
שקלים לפי שער של 2.92 שקל ללירה
אנגלית. בארץ עולה לירה אנגלית
בבנק 3.35 שקל. לפחות שני חלפנים,
אחד בקינגס־רוד והשני במארבל־ארץ׳,
המירו בשער הנמוך.
שמונה שנים, כאשר מת־ם בנתה חניון
במרכז תעשייתי גדול בקריית־המ־לאכה
בתל־אביב. לפי החשדות רשמה
החברה את הוצאות הקמת החניון כהוצאה
שוטפת, ולא כהשקעה, ועל־ידי
כך הקטינה את הרווח הרגיל ושילמה

פחות מס־הכנסה.
מן אישר כי נקרא לחקירה במס־ההכנסה
בעניין זה, אולם ציין כי מדובר
בעניין טכני. לדבריו, החברה מחקה את
שווי החניון בספרים, מכיוון שנתנה
לציבור לחנות בו חינם.
השבוע הודיע משה מן במפתיע כי
התפטר מתפקידו. הנימוק: סיבות אישיות.

חידות,
לפי סוג הייצור, וכל יחידה
תחוסל או תימכר בחלקה או כולה ליזם
פרטי או חיצוני לכנר.
כבר הוחלט כי חטיבות המזון והקוסמטיקה
של מר יתאחדו עם ק1אופ,
שאותו מנהל בני וגאון.

עתה פותרים את בעיית החובות
הגדולים של הקונצרן לבנקים, העולים
על 1.4מיליארד דולר.
הכוונה היא שהרוכשים את היחידות
המפוצלות יקחו על עצמם באופן יחסי
את ההתחייבויות לבנקים.

,,תנובה״ נלחמת במגדלים(א)

שנפרסל. פלקון ראה בכך בתחרות לא־הוגנת,
וחיסל את השותפות עם עזרא
והחברה לאספקה.
ייבוא העגל ההולנדי, שהוא בשר
מעולה, מתחרה קשות בגידול המקומי
של בקר חי, שהוא המקור לסטייקים
במיסעדות.
למרות זאת חתמה תנובה חוזה עם
פלקון, והפכה המשווקת הבלעדית של
הבשר המייובא, הפוגע בבשר של בעליה.

תנובה
מייצגת את החקלאים המגדלים
בקר, נכון? ולכן היא צריכה
להגן עליהם, נכון? לא בדיוק.
סוחר־הבשר יעקב פלקון החל מייבא
לפני שנתיים בשר־בקר קפוא מהולנד,
בשותפות בחלקים שווים עם חברת
מאיר עזרא ובניו ועם החברה לאספקה.
הוא התחייב לרכוש בהולנד
2500 טון בשר־עגל מעולה. הוא קיבל
אשראי מההולנדים לשנה וחצי. קילו
בשר עלה לו בארץ(כולל המם המיוחד
שהוטל עליו) 8.5ש״ח. הוא שיווק את
הבשר ברשת־החנויות שלו, וכן ברשתות
הגדולות, במחיר 14 שקל הקילו.
הוא ושותפיו הרוויחו רווח נאה של 5.5
שקל לקילו, ללא השקעה כלל.
לימים החליט מאיר עזרא כי גם
הוא רוצה לייצר ולשווק חלקי־בשר
כמו פלקון, והחל עושה זאת ברשת

העליון: טעם לפגם
בהתנהגות עונרהבנק
ששון חוגי, מי שהיה שותפם של אהרון שלים מי ש ובצלאל מיזרחי
בעסקי בנייה בפרשת בית סרס. מכר לחברת ׳שראלוס נכסים. בחוזה הותנה כי חלק
מהתמורה יוחזק בנאמנות בחברה, עד שיובטח רישום הנכס על שם הקונה.
התקיימה פגישה בבנק הב־זראוס׳ הראשנן, אצל אחד הפקידים הבכירים.
בפגישה נכחו גם פרקליטו של חוגי ופרקליט המק ומנהל ׳שראלוס.
בעיקנוח שיחה ממושכת נקבע כי 385 אלף דולר יושקעו בקרן מבטח, שהיא
קרן נאמנות של הבנק. חוגי הוסיף עוד 563 אלף דולר מכספי התמורה לפיק־ון
בסבטח. להבטחת מילוי החוזה.
כעבור זמן התברר כי ההשקעה במבטח מבלה הפסדים, לעומת השקעות *זרות,
כמו בדולאריבג חוגי ביקש מהפקיד להמיר את ההשקעה בסבטת בהשקעה
בדולארים, אולם זה הצליח לשכנעו שלא לעשות כן. דק אחרי ארבעה חודשים
מכרו את תעודות מבטח והשקיעו כספם בצמודי-דולר.
ועני תבע את הבינלאזמ׳ בבית־המישפה, בטענה כי הפסיד כספים בגלל
ההשקעה במבטח, שלה אחראי ה מק בגלל יעיצו ושיכנועו של הפקיד.
בית־המישפט העליון קבע בדיון כי לא הוכח שהבנק נהג ברשלנות, ושצדק
בית״המישפס המחוזי, כאשר קבע בי הבנק לא נהג ברשלנות. אולם למרות שאין
עילת־תכיעה נגד הבנק, יש טעם לפגם בהתנהגותו של הפקיד, קבע בית״המישפט
העליון. חוגי לא בא אליו כלקוח של הבנק, לבקש את הצעתו, אלא בא כריעה
י וכהחלסה ברורים כיצר להשקיע את הכסף. הפקיר מיוזמתו השפיע עליו השפעה
מאסיבית, עד שהצליח לשכנע אותו להשקיע את הכסף כהשקעה שהבנק היה
מעוניין בת הפקיד לא דאג לסיבת חוגי, אלא לטובת המק.

״תנובה ,,נלחמת
במגדלים(ב)
איגוד־הדייגים מאגד בתוכו קיבוצים
רבים, הדגים דגים והמוכרים אותם
בישראל. האיגוד סובל קשות מתחרות
של ייבוא דגים קפואים.
חברת מאיר עזרא דגה דגים בדרום־
אפריקה באמצעות זיכיון שהיה של
חברת אטלנטיק, שנכנסה לקשיים.
החברה מביאה לארץ 500 טון דגי־בקלה
לחודש. עלות קילו־בקלה בנמל
אשדוד היא דולר אחד. החברה מסרה
את כל הדגים בלעדית לתנובה, בשני
דולר לקילו, משלמת לנושי אטלנטיק
150 אלף דולר בחודש, ונשאר לה יותר
מחצי מיליון דולר רווח נקי, על חשבון
הדייגים הישראליים, בסיוע תנובה.

״קואו 3״ מקים רשת קנטינות רשת ק1א 1פ החליטה להקים רשת־מזנונים
ניידים, שתיקרא סיירת חטיף.
המיזנון הראשון כבר פועל בבת־ים,
והרשת החדשה קיבלה את הזיכיון
לניירות־מיזנונים בכל אתרי חגיגות ה־

בימים אלה הופעלו עוד חמישה
מיזנונים ניידים.
מהנהלת ק1א 1פ נמסר כי הרשת
הוקמה בתגובה על כניסת השקם
לחנויות רגילות לאזרחים, כמו החנות
החדשה שנפתחה בבת־ים.

—וו..ווו 19 -יי

חנ חרות שמח!!

להפצה חגרה

תל־אביב, יד חרוצים ,7
טל ,377056 .רג-קווי

עצות חיו

אולי גם אתם — לפני שאתם הולכים לקנות מתנה לילד — קיפצו רגע
לחדר שלו ותביטו אם בכלל יש עוד מקום למשהו.

דווקא חשבתי, כמו בכל העיתונים, לכתוב מדור מיוחד ובו הצעות
למתנות. אבל אז קיבלתי מהקוראת סמדר רוזנפלד מתל־אביב את תמונתה
של בתה נטלי, בת השנה וחצי, כשהיא מוקפת ב ...כמה מאות צעצועיה.

אם למרות הכל החלטתם לנסוע עם הילדים למקום רחוק (זאת־אומרת

שיחת חורין
עסאמא
>דא שדי)

— נסיעה של שעתיים לכל כיוון) קחו איתכם — ווקמנים לפי מיספר
הילדים3 ,־ 2קלטות לכל ילד, בקבוקי־שתייה קרה, ממתקים, חטיפים, הרבה
מפיות־נייר, כמה אגדים(עוד לא קרה שהם לא קיבלו פצע בזמן הנסיעה),
2ספרים, שעון גדול שיחסוך מכם את ״עוד חצי שעה מותק, עוד 20 דקות,
עוד רבע שעה״ .כדאי מאוד לקחת לדרך גם בעל עם כף־יד חזקה והרבה
אופטימיות.

נטלי רוזנפלד מוקפת צעצועים
לבדוק אם יש מקום לצעצועים נוספים
קישוטים אכילים
בהוצאת סודן. במחלקת סיפרי־הבישול שלהם,
יצא לאור ספר חדש. אמנם לא ספר־בישול, אבל
ספר שאת תוצרתו אוכלים.
הספר קישוטי מרציפן, מאת טובה ארן, מסביר
באופן ברור כיצד ליצור פירות, ירקות, פרחים
ואף בעלי־חיים וליצנים ממרציפן. כל שלבי־

חג ארוך הפסח הזה. כמעט כולנו נבלה כמה שעות על הכבישים. סעו
בזהירות, אל תעקפו כשאי אפשר, על תלחצו על הגז כדי להוכיח למישהו
משהו טיפשי, אל תתעצבנו אם יש פקק, אל תנסו להעניש את המטומטם
שעבר אתכם, צייתו לחוקי־התנועה. מה בסך־הכל מבקשים מכם, רק להמשיך
לחיות! אז, בחייכם!

ל חיי 1
משקאות אלכוהוליים — לפחות לגבי אלה
שאינם שותים — קשורים בדרך־כלל לחג
ולשימחה, לאורחים ולארוחות חגיגיות.
אם יש לכם בעייה מה לקנות לחג הקרוב, הנה
קצת מידע על חידושים בתחום היין:
חברת כרמל מזרחי יצאה לשוק עם סידרת־יינות
חדשים בשם סלקטד. בסידרה שמונה יינות
מהמתקתקים ועד ליבשים מאוד. הבקבוקים יפים
במיוחד, ועל התוויות המהודרות מפורטים
מרכיבי היין והצעות לדרכי־הגשה מומלצות.
המחירים נעים בין 7.93ש״ח ו־ 9.98ש״ח.
יקבי הגפן(לא שמעתי עליהם קודם לכן, אף
שהם קיימים 33 שנים) יצאו לשוק עם ליקר חדש
שוקנתל — קוקטייל שוקולד ותפוזים. מחיר
הבקבוק — 7.10ש״ח. טעים מאוד בתוספת
לשוקו וקצפת.
״עת אשקלון לא הוציאו לשוק משקאות
חדשים, אבל שינו את החזות הקודמת של
המשקאות הקיימים. ומתוך ניסיוני, צורת
הבקבוק או האריזה קובעת אם אפשר להגיש את
המוצר כמתנה. ליקר הללרה (נהדר, לפי דעתי)
וברנדי ( 41 מצויין, לפי דעת בעלי) ארוזים
בבקבוקים נאים 17.84 .ש״ח לבקבוק.

העבודה מצולמים ועל כן קל לעקוב אחריהם
ולהגיע לתוצאה טובה.
אגב, מרציפן לבן אפשר לקנות במרכולים,
במינימרקטים וברשתות־השיווק בחבילות של
100 גרם 250 ,גרם ו־ 1ק״ג.

ברגע האחר!!
אם פתאום, ברגע האחרון מסתבר לכם שחסרה
הגדה אחת, קנו את ההגדה של פסח שיצאה
עכשיו לאור בהוצאת יבנה.
הטקסט לא מי־יודע מה, אבל הציורים הם
ציוריו של נחום גוטמן. ציור אחד על עמוד.
לא שאני מציעה לגזור את הציורים ולמסגר
אותם אחר־כך, אבל תדעו שזה אפשרי.
יופי של הגדה ורק ב־ 15 שקלים.

ואם בכל זאת קשה לכם להחליט מה לקנות,
מועדון־היין יכול להחליט עבורכם. מועדון ה״ן
טועם את כל היינות בארץ ופעמיים בשנה הוא
מפרסם את רשימת היינות הטובים ביותר לפי
דעת המומחים. הפעם הם בחרו ב־ 11 יינות(מתוך
למעלה מ־.)100

רשימת ה־:11
( )1פרוץ׳ קולוסבר — כרמל מזרחי
( )2קברנה סוביניון — 83 כרמל מזרחי
( )3לבן חצי־יבש — כרמל מזרחי
( )4ריזלינג — תבור
( )5סובניון בלוק — ״קבי הברון
( )6שמפניה שרדונה — כרמל מזרח׳
( )7תבור — ״נוח אליעז
( )8רוטשילד שרחנה — כרמל מזרחי
( )9ריזליע — ירדן
( )10 ומאי — ״נוח מונפורט
( )11 מוסקט — ״קבי הבחן.

מה את רוצה מתנה לפסח?
שום דבר.
תפסיקי. אני רוצה לקנות לך משהו.
טוב, אז תקני.
תגידי לי מה את רוצה.
לא איכפת לי!
אבל אם אני כבר מוציאה כסף, לפחות
שהמתנה תשמח אותך.
את יודעת מה, דווקא מתחשק לי עציץ יפה
למיטבח.
יופי! ידעתי שתירצי משהו טיפשי.
למה טיפשי?
מה את צריכה עציץ למיטבח. ממילא הכל מת
אצלך.
מה פתאום מת?
איפה כל העציצים שהיו לך, הא?
יש לי כמה.
אז אס יש לך, מדוע את צריכה עוד אחד?
או־קי. אל תקני.
אני אקנה לך מפה לשולחן..
יש לי 20 מפות־שולחן.
אז מדוע כשאני באה אף פעם אין מפה על
השולחן?
תמיד יש מפה על השולחן כשאת באה.
אז מה, אני עיוורת? לא רואה כבר?
אמא, מה את רוצה ממני?
אני רוצה לקנות לך מגהץ.
אני לא צריכה מגהץ.
וודאי שאת צריכה. שום דבר לא מגוהץ אצלך.
מדוע את אומרת את זה?
אני לא יכולה להגיד לבת שלי את האמת?
את יודעת מה, יותר טוב שלא תגידי את
האמת.
את רואה? את כבר רבה איתי ואני רק רציתי
לקנות מתנה.
אז תקני מה שאת רוצה ואל תשאלי אותי.
טוב, אני אקנה פיז׳מות חמות לכל המישפחה.

את רואה. את לא רוצה כלום. אז אני לא אקנה
לך כלום. רק תזכרי שאני רציתי לקנות לך
מתנה.

אגב, אם מישהו היה נותן לי את הרשימה
הזאת ואומר לי לבחור לעצמי שני יינות, למשל,
הייתי יורה בו. לחייכם!
מילה הכי גרועים הם עורכי־התבנית. בן־אדם־כותב,
חושב מה מתאים לפסח, כותב את זה, מדפיס
ומוסר למערכת בהקלה גדולה. אחרי יומיים
מטלפן עורך־התבנית לבן־אדם ואומר לו: נשאר
חור במדור שלך. אני צריך איזה 200 מילה. הוא
צריך 200 מילה! מה אני, מוכר טאפטים? איך אני
אמציא לו 200 מילה שמתאימים למה שכבר
כתבתי?

אגב, שמתם לב לעובדה שפעם, לפני הרבה
מאוד שנים, כשהעולם היה הרבה יותר צעיר
ומכאן גם הרבה יותר אופטימי, השנה התחילה
באביב, בחודש ניסן, כלומר עם הרבה אור, שמש
ותקוות לעתיד טוב יותר. היום, כשהעולם התבגר
כמונו, השנה מתחילה בתשרי. משהו בין סתיו
לחורף. הכל אפור, רציני, קר, עצוב, מציאותי.
היום, העולם יודע שבחיים יש הרבה יותר חורף
וסתיו מאשר קיץ ואביב, והוא רוצה שנדע את זה
גם אנחנו מן ההתחלה.

יצא רק 150 מילה? זה מה שיש, חביבי, אתה
כבר צריך לדעת שהמחשבות שלנו לא עוברות
דרך מונה שסופר כל מילה. מצירי, אתה יכול
להוסיף ציור.

יזם־הולדת על הגג מ־־מיצחה
עם אשת השגריר מסז בת־הז כר 1ת
של רקדנית פאריסאית גמישה וחטובה

תל-אביבים
נכרו על
£777״7/1717

שימרה
בי 4000
ד 1רר
האורחים שבאו למסיבת הבר־מיצ־ווה
של ניסים, בנה של רקדנית־הבטן
סארי סימון, התעניינו מאוד בשיט־לתה
המפוארת, שעלתה, לפי השערות
מקורביה, כארבעת אלפים דולר. בארי
ניאותה לספר רק שעבדו על השימלה
במשך שבועיים.
המסיבה נערכה במתכונת החאפלות
המזרחיות, כשבמרכז העניינים האוכל
והשתייה. את המנות הראשונות אמנם
החלו להגיש בשעה שמונה בערב אך
את המנות העיקריות קיבלו לקראת
חצות.
בארי הנרגשת הסתובבה צמודה לאחיה
מאיר ובנה ניסים והשלישיה לחצה
את ידיהם של כל הקרובים והחברים
שהגיעו כשמצלמת-וידיאו מנציחה את
האירוע.
ניסים קיבל הרבה שרשרות־זהב כמתנות
בר־מיצווה ואחת מהן מאשת
השגריר המיצרי, נגואה בסידני,
שהיא ידידה של רקדנית־הבטן. ואם כי
היו גם כאלה שנתנו צ׳קים, הרי התליון
בצורת ח״י שקיבל ניסים מאשת השגריר
ריגש אותו ביותר.
וכמובן היו גם הופעות של חברים
כמו עליזה אביב ושמוליק ספן,
שחברתו, רקדנית־הבטן בובב פרי,
היתה פעם מסוכסכת עם בארי וכעת הן
ידידות טובות.

לכבוד יום־הולדתו ה־ 31 של איש־החברה
עמום בהן חברו ידידיו, הארכיטקט
שמדליק שפירא והדוגמנית
תמי בן־עמי ואירגנו לו מסיבה שמחה
ותוססת בדירת״הגג הענקית של
שפירא בנתניה. לקראת חצות וחצי התמלאו
שלושת המיפלסים של דירת־הגג
בהמוני חוגגים, מרביתם תל־אביבים,
אם כי גם לנתנייתים היה יצוג מכובד,
שכלל את אלוף פיקוד־דרום איציה
מרדסי ואת שגרירי האיטי בישראל
ג׳וזן? פרנק, המתגורר בנתניה, וכמובן
הרבה יהלומנים ואנשי־עסקים.
את התל־אביבים ייצגו הזמרת גלי
עטרי שהופיעה בחברת אחותה, השדרנית
שוש עטרי, ואשת־העסקים
פנינה רוזנבלום שבאה בחברת בן־
זוגה יובל לוי.
בגלל המיפגש של התל־אביבים וה־נתנייתים
היו כולם עסוקים להחליף

אך את ההצגה גנבה ניקול אלבז
בת ה־ ,9שהיא תלמידה של בארי המגיעה
פעם בשבוע מהעיר עכו כדי
לקבל שיעורי־ריקוד מבארי. ניקול המחוננת
הפגינה חוש־ריקוד נדיר ובארי
מנבאה לה עתיד גדול.
(בלבן) מחבקת את חברתה הטובה,
השחקנית אריאלה רובינוביץ. לנג-
פורד, שבאה בחברת בן־זוגה גיא רפאלי, היא בעלת עבר כתושבת נתניה.

קוול״ן לנגפווד
דג דפנה שמיר ״
הקבלן אריה פילץ רוקדת ונהנית.

| איצי

רשמים ורק מעטים חוללו על רחבת-
הריקודים. אבל אלה שחוללו, הרשימו:
תמי ברעמי בשימלת־ערב לבנה וחשד
פה שהפגינה שיזוף אביבי וחתיכה
בלונדית בחליפת־עור שחורה בשם
ודי, שהתברר למעוניינים שהיא אחותו
הצעירה של איש־התכשיטים אבי
סודר, והמתגוררת בארצות־הברית.
לקראת אחת וחצי החלו אחדים מהחוגגים
עוזבים לכיוון חיפה, שם התקיימה
מסיבה המונית, אך המסיבה הנתג־ייתית
לא הסתיימה מכיוון שאלה שירדו,
פינו מקום לאלה שעלו, כמו עורך-
הדין צבי לידסקי שבא בחברת אחותו
עופרה ועודד בלומנפלד שבא עם
חברתו דניאלה דנצל, אלופת אירופה
בבוקס תאילנדי.
ומי דאג להאכיל את כל העולים
והיורדים, המגיעים והיוצאים? הקוסמטיקאית
ליזיקה שגיא ומארגנת־התצוגות
חביבה פלטאו, ששהו
במיטבח ודחפו את האוכלים והמשקים
למיניהם.

1 1ד ן ^ ךיךיךו 1אלוף פיקוד־דרום מצא במסיבה שפה משו־
\ 1 1 1/1 1תפת עם השדרנית שוש עטרי (לצידו) והם
1שוחחו עעל עיתונות ואתיקה עיתונאית. עטרי נראתה כשהיא במיטבה.
י — 22

לבסוף חייבים לדווח כי במסיבה
בלטו הרבה חתיכות מדרום־הארץ שלבשו
שמלות פאריסאיות למחצה וניסו
להיראות מאוד עכשוויות. לחלקן זה
הצליח ולחלקן לא.

בשימלת״הפאר1
היתה מתה ללבו
מידתה הרקדנית ניקול אלבז. ברקע: ס!

באו׳ סימון

1\1ך 1ך 11 1ך 1הדוגמנית לבשה
הביאה מלונדון.

פנינה רוזנבלום מפגינה את חיטוביה

ך 71 ׳ 71 אמה של בארי סימון לבשה במיוחד עבור
| 1/1 11 האירוע שימלת״סאסן וקטיפה וכובע תואם
וחוללה במרץ על רחבת־הריקודים בחברת חברות שבאו עימה לאירוע.

תוכננה על ידה ועליה אמרה ״אלקסיס
שימלה כזאת״ כשהיא מחבקת את תל ׳
טהרני, צלמה הצמוד והנאמן של בארי.

ך 1\ 1הילד״השחקן, שהופיע בתפקיד הראשי בסרט ״אבא גנוב״
ב 1 4של יהודה ברקן, הכיר במסיבה את ניקול אלבז ולמרות
שהיא מבוגרת ממנו בשלוש שנים הם התיידדו והחליפו מיספרי״טלפון.

ך 1*||1ו 1ד |1רקדנית הקאן־קאן מדגימה את גמישותה המדהימה
11 - 111/כשאייל שמי תו מן בה. היי הדגימה עוד כמה תרגילים
שהשאירו את הצופים, בעיקר את הגברים, פעורי״פה ופעורי״עיניים.

1ל א לתה
סופי היי היא רקדנית קאן־קאן
מקצועית שהתגוררה ורקדה מרבית
חייה בפאריס והופיעה בסודן חד, אך
קיפצה ופיזזה גם על בימות־ריקודים
ביפאן, תאילנד, אנגליה, איטליה ואפילו
ישראל. פה היא הכירה ישראלי
בשם אילן והחליטה שמרגע שהם הכירו
היא תרקוד בזרועותיו ולפרנסתה
תעסוק במחול בסטודיו של איל שמי.
לכבוד ההחלטה ולקראת מסיבת־הח־תונה
ולמען ההיכרות עם הקהל המקומי
אירגנו מסיבה גדולה במלון ימית
התל־אביבי, אמרו ועשו ובמסיבת־הע־נק
הדגימה סופי החטובה את כישוריה
וגמישותה לכל היפים והיפות שגדשו
את המקום.

שימלת״מיני ש־בתצלום
מימין:
הנאים לעיני כל.

אילנה גבא

1מזכירתה של בארי סימון היתה
האלגנטית שבין החוגגות הצעי־רות.
גבאי בת ה״ 23 מעדיפה דיסקו על ריקודי־בטן.

יהודית אודיטי

מנית נוגסת עוגה ומימין מח.
רוני מאגה את ענת קריבוע

כתב? :והד־ אוהריאב. צילם: רפי פסח

\]׳ש1אי הקצין והקצינה

יש חבר>׳
איו חבר>־
לא ברור!

כשנבחרת מלכת־יופי ישראלית, מה שואלים
כולם? לא שואלים אם היא יפה, כי את זה כל אחד
1רואה לבד. לא שואלים אם היא נחמדה, כי גם את
זה רואים. לא שואלים אם היא גבוהה. לא

לנשיא חיים הרצוג ולאשתו אורה יש
ארבעה ילדים מוצלחים.
הבן יואל גר בשווייץ עם אשתו, הבת של
המיליונר ניסים גאון. הבן יצחק, שהוא עורך־
דין, חי בירושלים עם אשתו, שגם היא עורכת־דין.
הבת רונית היא סטודנטית וגרה בירושלים.
והבן מיכאל, שהוא קצין בצבא־הקבע, חי בתל-
אביב.
נכון שאין הרבה רכילויות על מישפחת הנשיא.
אבל בכל זאת, כשיש שם חתונה, כל העם
יודע מזה, ואפילו שמח.
לכן התפלאתי מאוד לשמוע שלפני חודשיים.
בסודי־סודות, נשא מיכאל בן ה־ 33 אשה.
האשה היא דליה פרקש, לשעבר קצינה
בצה״ל, בת .41
איך אתם מסבירים את זה שאף אהד לא יודע
על נישואי בן־הנשיא?
ראיון החודש

אתם יודעים מה זה שיא הטקט? הנה, תשמעו
סיפור.
מלכת־היופי הראשונה של ישראל, מרים
ירון, גרה בדרום־אמריקה כבר קרוב ל־ 30 שנה.
השנה, לכבוד יום ההולדת ה־ 40 של המדינה,
הזמינו את מרים ירון לבוא ארצה ולהיות שופטת
בתחרות מלכת־היופי.
שילמו לה, כמובן, את הכרטיס, וגם שיכנו
אותה בדירה המלכותית של אחד מהמלונות
היקרים בתל־אביב. גם כתבו עליה סיפור ארוך,
ועשו לה כבוד גדול מאוד.
בבוקר התחרות ממש, אף סידרו לה ראיון
ברדיו. ירון סיפרה למראיין איך היא נבחרה לפני

שירלי בף מרדכי ותמיר הקן
גישנשים משני הצדדים

אורה וחיים הרצוג עם ילדיהם יצחק, מיכאל ורונית
נישנאין בסודי־סוחת

לפחות פעם בחודש אני דואגת לעדכן אתכם
על הרומאן הלוהט של איש־העסקים אילן
שובם וחברתו־לחיים, אוראל דרבים, וכמובן
אם אתם נשואים כבר 17 שנה והכל בסדר
ביניכם, אל תשמחו כל־כך. לפעמים מתחילות
הצרות אחרי 20 שנה.
כמו אצל הצייר הזה, הנשוי עם אשתו
הנחמדה כבר 20 שנה, ויש להם בן ובת מוצלחים,
וכולם תמיד חשבו שאצלם הכל בסדר גמור.
עד ש לפני
חודשיים באה האשה לבעלה ואמרה לו:
״שב, אני רוצה לדבר איתר!״
הבעל ישב, והאשה ישבה מולו ואמרה לו,
בערך, כך: לפני כמה שנים הבנתי שאני לסבית.
בשנתיים האחרונות אהבתי וחייתי עם (שחקנית
ידועה) .עכשיו הרומאן בינינו נגמר,
אבל מצאתי לי אהבה חדשה. החדשה היא(אשה

מרים ירון ()1953
שיעמום נחל

30 שנה, ומה קרה לה מאז. אז שאל אותה
המראיין האם הספיקה לראות את המועמדות
השנה, וירון אמרה שכבר ראתה אותן .״האם לא
הרגשת צביטה בלב כשראית את הצעירות
היפות?״

•י 24

שואלים בת כמה היא, ולא שואלים מה היא רוצה
להיות כשתהיה גדולה, כי כולן פחות או יותר
רוצות להיות אותו דבר, משהו כמו ״לעזור
לאנשים, להתחתן וללדת שלושה ילדים.״
אז מה בכל זאת שואלים? מי החבר שלה!
החבר של מלכת־היופי החדשה, שירלי בף
מרדכי, היה — עד שבועיים לפני בחירתה ימחו בחור יפה בשם תמיר הקן, שהוא חייל ודוגמן
בוזמנית. הם היו חברים כמעט במשך שנה,
ובמשך השנה הזאת הוא כל הזמן דחף אותה
להתייפות ולנסות לדגמן, ובכל פעם כשראה
צלם מתקרב הוא היה אומר לו ״צלם אותה, צלם
אותה, תראה כמה היא יפה.״ הוא האיש שדחף את
שירלי להציע את עצמה לתחרות מלכת־היופי.
ואז, ממש שבועיים לפני התחרות, עבר ביניהם
חתול שחור, והם נפרדו.
אבל אל תשמחו כל־כך. אני שמעתי שבימים
האחרונים ממש יש גישושים משני הצדדים
לחדש את החברות.

ידועה).

הבעל כמעט התעלף. הוא סיפר לילדים,
והילדים הם המומים. בני־הזוג עומדים להתגרש.
הם החליטו לעשות את זה שקט ואלגנטי.
״צביטה בלב לא הרגשתי,״ אמרה ירון הטקטית
,״אבל הרגשתי שיעמום גדול. כל העסק,
בעצם, די לא מעניין!״

אבי חזן
הפתעה נעימה בפאריס

על הרומאן של אשתו ריטה, שהיא חיה בנפרד
ממנו והמאוהבת בתעשיין רוני שטן. אבל מזה
זמן רב לא סיפרתי לכם מה עלה בגורלו של אבי
חזן, הדוגמן יפה־התואר, שהיה החבר של אוראל
במשך ארבע שנים רצופות.
אז הדוגמן מככב בהצלחה באירופה ומרוויח
הרבה כסף, וגם לו קורות מפעם לפעם הפתעות
לא־צפויות.
לפני חודש, למשל, הוא הופיע בפאריס בת־צוגת־אופנה
של אחד ממעצבי־העילית של עיר־האורות,
ולצידו במסלול צעדה דוגמנית־הצמרת
הבינלאומית ג׳רי היל, אשתו ואם־בתו של
הזמר מיק ג׳אגר מהאבנים המתנלנלנוז. ובין
פסיעה לפסיעה היא אמרה לו שהוא מזכיר לה את
ג׳אגר, כי שניהם בעלי מיבנה־גוף דומה, ולשניהם
שפתיים חושניות ומלאות. בקיצור, היא
התלהבה ממנו, ועוד יותר מהעובדה שהוא מישראל,
והשניים התחילו להיראות בכל המקומות
האופנתיים בעיר במשך שבועיים. אך אבי׳דאג
להדגיש שמדובר בידידות בלבד, ושאין שוס
עניין רומאנטי ביניהם.

הויאטה שו
אוק שוון

ד״טל 117/

אריק שרו* בדיאטה! הייתם מאמינים?
אני כן. כאחת היכולה לכתוב דוקטורט על
הנושא (ואצלי התוצאה הסופית, בינתיים, בלי
נדר, מניחה את הדעת, פחות או יותר) אני בהחלט
אופטימית לגבי אריק ולגבי כל שמנמן אחר.
כמה שאני עדינה!
לפעמים מגיע רגע, שבו האיש העגלגל אומר
לעצמו: די, כבד לי, רוצה להיות חתיך ויפה
וקל־תנועה כמו פעם! ואז הוא מקבל כוח־רצון
אדיר, לא מתפתה למה שאסור לו, ומשחק אותה.
תאמינו לי, זה שווה כל מאמץ.
אריק ולילי שרון
אם שרון הגיע לרגע של אמת כזה, או לא, אני
סנה כפולה של ירקות מאורים ואורו
לא יודעת, אבל מהדיווח שקיבלתי על מה
אולי שרון אימץ לעצמו את עקרונות הספר
שהתרחש ליד השולחן ביום החמישי שעבר דת״חציל, בשר, תוספות, עוגה וקפה.
הפופולארי ח ה לתמיד. ירקות מאודים הולכים
במלון דן פנורמה יש לי די נתונים לשער שהוא
כולם לעסו ובלעו בתיאבון, אבל אריק גילה
טוב עם אורז, וזוהי אחת מהצעות הספר, אשר שם
החליט לשמור על דיאטה.
דבקות במטרה, וביקש מהמלצר להביא לו צלחת
דגש על צירוף נכון של מזונות.
השר הגיע לפגישה עם חברי־הנשיאות של
עם ירקות מאודים ואורז, במקום המנות הנ״ל.
עכשיו נשאר רק להמתין בסבלנות ולראות
התאחדות־בעלי־המלאכה בתל־אביב. ממש מענ ״ הוא קיבל את מה שביקש, חיסל את המנה, שכאם
אריק יצליח בדיאטה שלו, שלא כמו הבר־יין.
השעה היתה שעת צהריים, או קצת אחרי,
נראה לא הספיקה לו, וביקש עוד אחת. ועל זה
הכנסת אברהם שפירא, שנשאר שמן אחרי
ומכיוון המיטבח התחילו לנדוד המנות. זו היתה כבר אמרו: הרבה דיאטה. על הקפודועוגה הוא
הדיאטה המדוברת שלו.
ארוחה צנועה למדי, שכללה מרק־אפונה, פשטי־ויתר,
והזמין, במקום, כוס־תה.

< ;7777
1/7/7

כבו

קראו להם ״הזוג היפה של רמת־השרוך. לפני
שמונה חודשים הם נפרדו, בשקט ובצורה אלגנטית,
אחרי שבע שנות נישואין, ועכשיו הם מתגרשים.
הוא
— אבי ולנטץ 38 גבר נאה וכסוף־
שיער, עיתונאי בהארץ, שהתפרסם בסידרת־הכתבות
הסנסציונית שלו על הפשע המאורגן,
והעובד עכשיו על רומן־מתח.
היא — דורית ולנטין, עבדה עד באחרונה
כמארגנת־אירועים בבית־מלון גדול, למדה עי-
צוב־פנים, כתבה על הנושא בירחון שכבר אינו
קיים, נבחרה ב־ 1976 כנולכת־החן, וייצגה את

אבי ולנטין
נפגשו בחנות

שז*7ע ^ 0ע!העבו שלה לא מעניין אוחו

לפני שבועיים שאלתי את קדוליין לנגפורד מה חדש אצלה, והיא סיפרה לי שיומיים קודם לכן
היא הכירה בחוד צעיר, מקסים מאוד*מאוד, אבל לא בדאי עדיין לדבר על זה. בדרד־כלל נמאס לה
! אחרי יומיים, ואץ טעם שיהיה אז סיפור בעיתון ובחור בבר לא יהיה.
דפנה ארמוני זכתה השבוע במישפט שהגיאתרי
ימים אחדים התפרסמה בר,של הזד, תמונה של השניים, ואז ידעתי את שמו ועיסוקו של
שה נגד חברת־המעליות ׳שראליפט. ומי עזר לה
העלם. לי הפרטים האלמנטריים האלה אינם מספיקים, ולבן חיכיתי 10 ימים, כי קרוליין אומרת שאם
לזכות במישפט? נכון, עורן־-דין. אבל לא סתם
רומאן נמשך אצלה שבועיים, זה לא סתם.
עורן־־דץ, אלא אחד נחמד במיוחד, גם חתיך וגם
קוראים לו גיא רפאלי, והוא בן ,33 צעיר ממנה בשבע שנים, סטודנט למתמטיקה, גדל
חכם, שהיה פעם החבר שלה, ועכשיו הוא ידיד
בכפר־שסריהו, גבוה, ירוידבתול עיניים, ובאנגלית, לפי קרוליין, הוא ״בלאדי הנסום׳׳ ו״גות׳סי.
טוב.
ובכה שמעתי ממנה!
לפני שנה וחצי לחצה דפנה על כפתור המעהלכתי
עם ידיד למועדון סטפס ביפו. הייתי עייפה, לא רציתי ללכת, אבל הוא מאוד ביקש. הוא
לית, בבניין שבו היא גרה. כאשר היה נדמה לה
אנגלי, נראה כמו אח שלי — מתולתל, בהיר, בגובה שלי.
שהמעלית הגיעה, היא פתחה את הדלת ונכנסה.
היה לי די משעמם שם, עד שפיתאום ראיתי אותו. שעה שלמה הסתכלנו מדתוק אחד בשני. הוא
אני לא חושבת שאפשר לתאר במילים מה עבר
ביישן.
עליה, מהשניה שבה הבינה שהיא נכנסה לאיד
התחלנו לדבר. הוא לא ידע מי אני, תה עשה לי טוב, אילו הוא היה יודע על הכתבות ובל הדרעק
מעלית, ושהיא צונחת שני מטר למטה. ואחרי
הזו־״ זה היה מקלקל את האווירה הרומאנטית. אתה יופי, הרגשתי כמו נחדל. סוף־סוף מישהו לא מזהה
הרגשת פחד־המוות באו הכאבים, כתוצאה מנחיאותי!

על מישטח בטון.
הוא שאל מה אני עושת ואני אמרתי: תנחש. הוא עבר על כל המיקצועות האפשריים: מעצבת־פנים,
ואחר־כן־ בא הפחד הנורא, כאשר הרימה ראש
דוגמנית, מזכירה. אהבתי את המישחק הזה, שהוא לא יודע, בי כל מי שאני פוגשת כבר יודע את
י וגילתה שהמעלית נמצאת היכן־שהוא מעליה,
ההיסטוריה שלי, ויש לו הריעות שלו עליי עוד לפני שהוא מביר אותי.
והכבלים זזים, והיא עלולה למחוץ אותה תוך
הוא חשב שאני בת ,24 מקסימום .25 אמרתי שזה מפני שהמקום חשוך. אבל גם אתרי שהוא ראה
שניות. למרות שנחבלה בכל גופה, היא הצליחה
אותי באור, הוא אמר: את עדיין בת !25 את הכתבות הוא לא רוצה לקרוא, אומר שההווה מעניין אוחו,
לחלץ את עצמה, והשכנים העבירו אותה לאי־לא
העבר. הוא רק הסתכל בתמונות וזהו.
כילזב.
אנחנו נפגשים בל יום, פרט לימים שבהם הבן שלי, מארד, נמצא אצלי. הוא לא צריך להכיר
רפנה פנתה אז אל החבר־לשעבר, עורך־הדין
חברים חדשים של אמא, לפני שזה נעשה רציני.
אלכסנדר דורון. המיקרה שלה, לגמרי במיק־מזמן
לא הרגשתי כסה. אחרי הרבה״הרבה זמן, שוב יש לי חמך על הפנינג חבל רק שגיא אינו מבוגר
רה, היה בתחום התמחותו. דורון הציג בפני בית-
יותר, אבל אי־אפשר שיהיה הכל. חוץ מזה, אני מכירה מבוגרים שלא יכול להיות לי איתט שום רבד.
המישפט צילומים המראים את פצעיה והכתמים
יש בני 40 שהם עריץ ילדים. והר* אנחנו לא הזוג היחידי שבו האשה מבוגרת יותר.
הכחולים שעל גופה, וסיפר לשופט ח ארבל
לא חשבתי שאמצא עוד אחד חכם ומבריק כמו אפי. חשבתי שיש רק מוח אמי במו שלו. צריו
שבגלל התאונה היא הפסידה השתתפות בהצגת־להץ
ת משהו לא-בסדר אצל גיא, הדי אץ ארס מושלת אבל לא מצאתי שוס דבר שלא בסדר. הוא פשוט
יותר מדי סוב מכדי לו!ץ ת אמיתי. וזה מפחיד אותי, כשמשהו כל-כך טוס
אני מדברת עם אמי בסלפץ פעם בשבוע. כשפגשתי את גיא, סיפרתי לד. בדדד־כלל, כשהיא
מצלצלת בעבור שבוע ושואלת מה עם ההוא, אני בבר לא זוכרת במי המדובר,
השבוע היא אסדה לי: מה קרוץ זאת הפעם השניה שאנחנו מדגרות, דאת עוד איתו!

דפנה ארמוני ואלכסנדר דורון
!.יצלח׳ בגלל שאני עם ריפוד״

ילדים, וגם ביטלה הופעות. השופט הציע לשני
הצדדים להתפשר, וכך היה.
ארמוני, המעדיפה שלא לגלות מה היה סכום
הפשרה, אומרת :״בארצות־הברית כבר הייתי יוצאת
ממישפט כזה עם דירה ומכונית, מסודרת
לכל החיים. כאן מתייחסים די חפיף לדברים
כאלה. למה הטכנאי, שתיקן את המעלית ברגע
שזה קרה לי, לא שם פתק של, מעלית בתיקון׳?
זאת רשלנות פושעת! אלמלא המינוס הגדול שלי
בבנק, הייתי הולכת איתם על מישפט־כאסח.

יצאתי בנס. יריד שלי, מאמין, אסף מניין לברכת־הגומל
בבית־הכנסת. שבוע אחריי נפל גבר מבתים
בבור של מעלית. לו לא היה מזל, הוא מת.
״אני חושבת שניצלתי בזכות העובדה שאני
אשה, עם ריפוד של בשר. נפלתי קדימה, והחזה
שלי הציל אותי משבירת צלעות. לגבר, במקומי,
היו נשברות הצלעות. אצלי היה רק חשש לסדק.
את הטראומה הזאת לא אשכח לעולם״.
זאת, אולי, הזדמנות יוצאת־מן־הכלל לרכל
קצת, ויש מה, על עורך־דין דורון, שכל ידידיו
קוראים לו אלי. הוא גבוה ( 1.87 מטר) ,בן ,34
אומנם רווק״,אבל נדמה לי שב־סג השנים האחרונות
— זה הזמן שאני מכירה אותו — הוא לא
היה רגע אחד לבד.
היה לו רומאן עם הזמרת הבלונדית נאווה
ברוכץ, החיה כיום בלונדון. אחר־כך הוא חי,
במשך שלוש שנים, עם רונית ארבל, שהיתה
אז בתחילת דרכה ביחסי־ציבור, וכיום, כמו שכו

יודעים, היא הגיעה רחוק. ארבל, כמו ארמוני,
נשארה עם אלי בידידות(צריך פעם לשאול אותו
איך הוא עושה את זה) והיא גם קליינטית שלו,
כאשר היא זקוקה לייעוץ מישפטי.
עברו איזה יום־יומיים מאז הפרידה מרונית,
ואלי פגש במיקרה ברחוב, ליד מישרת, את דפ־נד
,,שאותה לא ראה המון זמן. הוא הכיר אותה
שנים קודם לכן, דרך המוסיקאי שפי ישי,
שהיה חבר־ילדות שלו, ורומאן רציני שלה. ארמד
ני, בדיוק אז — זה היה לפני ארבע שנים בערך
— היתה בפסק־זמן מהרומאן הארוך־ארוך שלה
עם שלום חנוך, ועד שהיא חזרה לשלום, היא
היתה חצי שנה עם אלי.
זהו, התעייפתי מהפעילות הזאת. רק פרט אח־רון:
אחרי שתי זמרות ויחצנית, צמוד כיום ועורך־
דין דורון לעורכת־דין נאה מאוד, דפנה נזל־קד
רן, המזכירה בהופעתה המטופחת דוגמנית יותר
מאשר מישפטנית.

דורית
.מיציגו את עצמנו...־

ישראל בטוקיו, בתחרות בינלאומית. לצידה במטוס
ישבה מלכת־היופי רינה מור, שנסעה
לעשות היסטוריה בתחרות בהונג״קונג.
היא נראית טוב, דורית: עיניים בצבע ירוק־חאקי,
שזופה גם בחורף, תמיד אלגנטית, שיער
אסוף, משוך היטב לאהור, גוף חטוב(״אני מכורה
לספורט, מתעמלת יום־יום במועדון־הבריאות
ברמת־השרון״) ,גובה 1.70 מטר( .המועמדות אז
עוד לא היו כמעט 1.80 מטר).
הם נפגשו בחנות בכיכר־המדינה. התחילו לדבר.
הוא הזמין אותה לארוחת־ערב, וכעבור שלושה
חודשים הציע נישואין.
הם היו זוג סולידי — הצגות, קונצרטים,
בילוי אצל חברים. דורית :״היתה הרמוניה בינינו.
זה לא שהיה רע. הכל נראה כל־כך טוב, ולכן
אנשים היו בהלם כאשר שמעו שנפרדנו. ההלם
הזה של האנשים עושה לי משהו בלב.״
לא יכולתי שלא לשאול אותה את השאלה
החטטנית :״אז למה התגרשתם?״ היה רגע של
היסוס, היתה מחשבה, וכל מה ששמעתי היה:
״קשה לי לענות. אין סיבה אחת. מיצינו את
עצמנו, התפתחנו לכיוונים שונים. אבל אני לא
מצטערת על שום רגע.״

נעבני 1־!1

אנחנו את שפתכם אנחנו שומעים ואת שיריכם
וסיפוריכם אנחנו מתרגמים וקוראים, ואילו אתם
אינכם שומעים את שפתנו ואינכם קוראים, לא
את שירינו ולא את סיפורינו.
נכון, או כמעט נכון, לא?
חרפתהערך תהירת השיר

כדבר הזה לא היה באמת מאז הדגדגן
המפורסם של יונה וולך זצ״ל. קם משורר, מקלמס
לו שיר וכל הארץ כמרקחה.
הללויה! עוד יש לה גואל לזקנה שלנו ואנחנו
כבר נואשנו מתיקווה. אפילו אורי דן אומר שיר.
מי היה מאמין!
עד שקמת, מחמוד. עד שהתישבת, דרוויש. עד
שקמת והתיישבת וכתבת, יא דרוויש.
ותרעד הארץ, ותישום ותשרוק. ועשרה
מתורגמנים מתרגמים עשרה תרגומים, ויש כבר
רש״י ופוסקים ותוספות ופירושים. שום שיר עברי
לא זכה לכבוד כזה מאז -ראיתיכם שוב בקוצר
ידכם״ של ביאליק או -אל טף ואל מטר״ על
מישמר־העמק של אצ״ג זצ״ל.

כבר אמרנו: חוש עיתוי לקוי. קמה -חזית־הסירוב״
שלהם — ולהם יש -חזית־סירוב״ בדיוק
כמו לנו, בהבדל זה שהאחת היא חזית־הסירוב של
הכוב שים ואילו השניה חזית־הסירוב של
הנכבשים. ויש כאן הבדל״מה.
קמה איפוא חזית־הסירוב שלהם ואמרה בערך
בזו הלשון: דמו בראשך, יא דרוויש.
ועמדו והתירו את דמו. קוראים לזה: איסור
מגע עם אש״ף. סליחה, עם ישראל וישראליה.
נתבהל ידידנו המשורר המתון ונס על נפשו.
ועד תוניס המעטירה הגיע בעיים רוחו. יפה זכר
מה שאירע למתונים שקדמו לו: עיצאם סירטאווי,
סעיד חמאמי. שניהם ז״לים כיום.
עבר זמן, זרמו המים בירדן ושכך הזעם ועימו

כרגיל, החמיצו הצבועים את העיקר. כמה
פעמים באמת עוד נצטרך לחזור ולומר זאת?!
העניין הוא לא של אהבה או שינאה, אפילו לא של
קיצוניים ומתונים. העניין הוא עניין של שלום או
מילחמה ואלימות. תשכחו מדרוויש. הוא לא
מעניין ושירו לא מעניין וגם אין בו שום חידוש.
תשכחו מדרוויש ומהשיר הנפוח שלו —
המדובר אחרי הכל בכופר־נפש — ותענו לי רק
על שאלה אחת: אתם רוצים לעשות שלום עם
הערבים?
כי אם התשובה היא חיובית, אשאל אתכם עוד
שאלה. האם תסכימו לעשות איתם שלום רק
אחרי שיאהבו אתכם /אותנו!
שאם כן, תצטרכו לחכות עוד הרבה זמן, הרבה
הרבה זמן, הרבה יותר זמן אפילו ממה ששמיר או
השני עם הג׳וקים המסוממים מקווים לו.

נתז זד

כנגד

חבורת הזבל

בלע, הביקורת

משורר דרוויש עם ידיד (יאסר ערפאת) .באמצע: שרית ישי, אז כתבת ״העולם הזה״,
ביירות, יולי 1982
מה לעשות. משורר בר״מזל. אומרים שיש לו
אפילו מכונית־שרד כמו לקורפו שלנו, ושיהודה
עמיחי ובולי — הדרווישים המקומיים —
משחרים לפיתחו ומבקשים לגעת לפחות בקצה.
זקנו. אם יש לו.

שעת לילה מאוחרת בחיפה הנוחרת. סיהאם
דאוד באה ממערכת עיתונה ובידה נוסח תרגומה
שלה לשירו של דרוויש, שעליו אנחנו עוברים
עכשיו שורה־שורה, מילה־מילה (עבדכם שומע
ערבית).
מה לעשות, התרגום נאמן, כמו שאומרים.
נאמן עד מר.
שיר גרוע. אילו היו לו יומרות אמנותיות,
הייתי אומר: גראפומאני. אבל אין לו. אז בסדר:
סתם שיר פלאקאטי. נפוח מסיסמות חבוטות
ומחשיבוית עצמית.
לא, בהחלט לא כתב־אהבה. לא מזכיר בכלל
את פטררקה או הסונטות של וילהלם שייקספיר.
צאו, יא יהודים, לכו, הסתלקו. קחו איתכם את
העבר שלכם ואת עצמות מתיכם ואת התמונות
שגנבתם מנופי מולדתנו, ולכו.
בקיצור: טראנספר. רק, הפעם, מן הצד השני.
חדוות הטראנספר מדבקת כנראה. מה -גאנדי״
הזאבי ואבידוב הכוחני׳ואלדד הצבועי וכהנא־הנתעב״סתם
קוראים לטראנספר, אף זה הדרוויש
קורא לו. מה זה מדבר על ג׳וקים מסוממים וחברו
על חיות דדרגליות, זה מדבר על חרקים מעופפים
(ארבה).
סימטריה של טימטום וקהות: טימטום וקהות
כאן וטימטום וקהות שם.
אבל מניסיוננו אנחנו כבר יודעים שאין
טימטום שאין לו הקשר. כמו שאין תל־עדשים
בלי עדשים.
תשאלו, אז מה ההקשר?
ובכן, ההקשר הוא שמחמוד שלנו דווקא נמנה
עם המתונים. נכון מאוד, מתון אצלם זה לא
מתון בדנמארק או בסאן רמו. אבל לדנים ולסאן
ו־מיסטים גם לא קרה מה׳שקרה לפליסטינים.
מה עושה מתון פלסטיני? באיוולתו כי־רבה
ובחוש העיתוי המשובש שלו סבר כי הגיעה עת
דודים: אני לדודי ובן־דודי לי. עמד ופירסם לפני
כשנה מיכתב גלוי שבו קרא לדיאלוג פתוח עם
עמיתיו הסופרים העבריים. ואף נזוף נזף בהם:

הפחד. מחלו לו על רעיון הדיאלוג ואולי רק
העמידו פנים שמחלו. נדמה היה לו שחלפה
הסכנה וחזר פאריסה, כלומר לפאריס.
אומרים שאפילו מכונית־שרד יש לו שם.
מכונית־שרד של גולים.
זה מודל מיוחד. לא דומה לשום מודל אחר.
בכל זאת, אדם קרוב אצל מכוניתו. חשש
דרוויש שאולי יקום מי מבין משנאיו־מקנאיו
הלא־מעטים(בעולם הערבי) ויזכיר לו את חטאו
ב״קול הקורא״ שלו, וחיבר את כתב־הפלסתר
השירי הקטן שלו.
אם לא יועיל, אמר בנפשו, לא יזיק. לא לו ולא
למכונית דגם פליטים.
קמה זעקה גדולה בארץ הצבועים. עמדו הכל
וזעקו: הוא לא אוהב אותנו...
מה לעשות, באמת לא אוהב. אפילו, אולי, רי
שונא, בעצם. אתם במקומם הייתם אוהבים
אותנו???

במה עסוקים סופרים ומשוררים בישראל באלה
הימים?
ובכן, חלקם עושים במערכות־ישראל .מערכות״
תרתי משמע. כותבים מאמרים, סאטירות,
מחזות, ספרים, מגייסים חתימות, מפגינים בכיכרות,
וכו׳ וכר. ייתכן מאוד שהכול (או הקול)
באמת ללא הועיל, אבל אחרי הכל הרי מדובר
בעתידה ובדמותה של המדינה הזאת. ומי המשכיל
בעת הזאת ויידום?
ויש כאלה — והם כמדומה המיעוט הפעם —
המסתגרים בבתיהם ומוסיפים לעסוק בשלהם.
דומה שבישראל של היום אין להם מייצג נאמן
יותר מאהרן אפלפלד שבחר דווקא באלה הימים
להכריז כי ימים נסערים והרי־גורל מתדפקים
ן עתה על כל דלת, ואילו הוא לא יפתח להם את
י פתח ביתו. משמע: את כתוביו.
אל נמהר לבוא אליו ואל דומיו בטענות.
יצירות לא־מבוטלות רבות נכתבו דווקא בידי
סופרים שהסתגרו כמותו בפני ריתחת העולם
ומצוקותיו החולפות והמתמידות אשר קולמוסם
לא הוכשר להתמודד עימן. ממש כדרך שיצירות
ספרות ואמנות כבירות־ערך — חישבו לרגע על
סוראות המילחמה של גויא — נוצרו דווקא בידי
סופרים ואמנים שלא זה בלבד שפתחו את הדלת
לזמנם, אלא אף יצאו לקדם את פניו ברחובות,
בכיכרות ובשווקים. וגם ליד עמודי-התליה.
אחרי הכל, מה היתה הספרות והאמנות הגרמנית
בנות המחצית הראשונה של המאה בלי
אוטו דיקס וארנסט טולר, ליאון פויכטוונגר
ואריך מריה רמארק, תומאס מאן וארנולד צווייג,
ג׳ורג׳ גרוס, ברטולס ברכט, קארל קראום, קורט
טוכולסקי וקתה קולוויץ — כדי למנות רק כמה
שמות. מה היתה הספרות בלשון האנגלית באותו
פרק זמן בלי המינגוויי, דוס פאסוס, סינקלר לר
איס ואפטון סינקלר, בן שאהן, ג׳ק לוין ואודן,
סטיבן ספנדר ולואיס מקנים, גרייהם גרץ וג׳ורג׳

ן!ל גסל המידבר
אבל אם ידענו את האפשרויות הגנוזות בא״י בשביל התיישבות מיליונים של
עולים חדשים, לא נעלם מאתנו שא״י אינה ריקה לגמרי מאוכלוסין. משני עברי-
הירדן יושבים כמיליון ערבים לא מאתמול ולא משלשום, וזכותם לחיות בארץ
הזאת, להתפתח בה וליהנות מעצמיות לאומית היא קיימת וברורה, כמו שקיימת
וברורה זכות העם העברי לשוב למולדתו, להפרות את שממותיה ולהקים בזיעת״
אפו, הונו, יזמתו ומאמציו ישוב, משק ותרבות אשר יבטיחו את קיומי הלאומי
ברשות עצמו. התנאים האובייקטיביים בארץ מאפשרים קיום של שתי הזכויות
הללו. ידענו שבעבודתנו בארץ עלינו לכבד את זכויות תושביה הקיימים; ואם
הפגישה הראשונה שלנו עם שכנינו היתה טראגית, לא אשמתנו היא. אולי גם לא
אשמת שבנינו. יש מאורעות היסטוריים העומדים מעבר לקנה מידה זה. מאורעות
אוגוסט 1929 לא היו בשבילנו אפתעה. עוד לבני 25 שנה ידענו שאנו עומדים בפני
אפשרות זו.״
אם ברצינות אתם מדברים על הגשמת הציונות -הרי פירוש הדבר שאנחנו
נעשים שוב לעם מזרחי, ונוטעים את עצמט בסביבה גיאוגרפית ומדינית חדשה.
והיעלה על הדעת שנתעלם מהכוחות הפועלים בסביבה חדשה זו?
התוכן המוסרי של הציונות וצרכיה החיוניים, הממשיים מחייבים פוליטיקה של
התקרבות והבנה הדדית עם שכנינו הערבים גם בשטח הכלכלה והתרבות וגם
בשטח הפוליטי. אנו מחייבים שיטיים קונסטיטוציתיים במשטר הארצישראלי
דוד בף גוריון ,״ציונות קלה וחמורה״,
בכי׳יי של ״ייתי י תי״יבי ה אייי
סתיחת-ודויפוח בקונגרס הי״ז בבזל,
תרצ״א1931 ,

אורוול וה.ג׳ .ולס וברנארד שו. האם צריך למנות
עוד?
אל נבוא איפוא בטענות — לא אל אלה, אף
לא אל אלה. עניין של בחירה כאן ועניין של מזג,
עניין של חינוך ובית אבא ומסורת והיפוכה —
אנטי־מסורת, או ההתנגדות למסורת. ולא במקום
האחרון: עניין של כלים המוכשרים להתעמת עם
תכנים ידועים וכאלה שאינם מוכשרים. לא רק
נרודה ומאיאקובסקי יש בעולם. יש גם רילקה.
קיימים איפוא כאלה וגם כאלה. ואוי לנו אם
יבוא היום שבו יהיו לנו רק סופרים מן הזן האחד,
זה או זה.
אבל בישראל קיים גם זן שלישי, שאותו לא
הזכרנו: הסופרים המתכוננים לוועידת אגו־דת״הסופרים.

במקום
הנכון
לא מתמול ולא משלשום אלא כבר מן היום
שלפני חודשיים. שהרי אסור, חלילה, לאחר את
המועד.
במה מתבטאות הכנות אלה? ובכן, קצת מתפטרים
וקצת מתנכלים, קצת משמיצים וקצת
רוקחים מיני מרקחת, קצת מארגנים -מחנות״
וקצת מתכננים לערוף ראשים, קצת מבזים את
עצמם וקצת את עמיתיהם. והעיקר: התארגנויות.
או, זהו. בריתות והתארגנויות.
המטרה תמיד אותה מטרה: להושיב את הא דם
הלא״נכון במקום הנכון.
וגם זה, כמובן: להסיר ממנו את האדם הנכון.
נו, זה כבר פועל יוצא מן המטרה הראשונה.
כיצד יש להם פנאי לכך? ובכן, סוד גלוי הוא:
לאלה ולשכמותם יש תמיד פנאי. וכי מה יעשו
בזמנם הפנוי? האם יחברו בו את סילחמה ושלום
לטולסטוי או אפילו(רק) את ים׳ ציקלג, לס. יזהר,
את האלגיות הדואינזיות של רילקה או אפילו
(רק) את לביבות הנפלא של טשרניחובסקי?!
דבר מוזר הוא, אך עובדה ידועה לכל: עסקנים
ואמרכלים ספרותיים עיתותיהם בידיהם. אין סכנה
שמישהו או משהו ייטלו אותם מידם. לכל
היותר, יילכו לקבל מילגה ממשלתית כדי להתפנות
עוד יותר...

אחריות מיניסטריאלית
על רקע זה, כלומר, רקע ההכנות לוועידת
אגודת־הסופרים הבאה עלינו לטובה בחול־המועד
הקרוב, יש לראות גם את מיכתבו של חבר הנ הלת
האגודה (להבדיל מן הוועד הרחב הרבה
יותר) גיורא לשם, מיכתב שנשלח לחברי הוועד,
למערכות העיתונים, ולסתם יהודים טובים ופחות
טובים, ובו מסביר הכותב את הסיבות הנכבדות
שהניעוהו להתפטר מן ההנהלה ומיו״רות הוועדה
המיקצועית של האגודה, שבה רשם לזכותו
הישגים לא-מבוטלים, על־מנת להישאר חבר
ועד סתם.
במילים אחרות: לא שהתפטר מן הוועד, חלילה.
רק מכהונתו המיניסטריאלית פרש על מנת
להישאר חבר ועד מן השורה. מן השורה, כלומר,
מאותה שורת מתנדבים יקרים הממנה שם, אצל
הללו, את ה״מיניסטרים״.
כל כך למה?
ובכן, לא את כל הנימוקים מוכן הכותב הנכבד
לגלות לנו, אף כי הקורא את מיכתבו בעיון, ומי
עיין גם בין השורות, תמה אלו נימוקים נוספיכ
עשויים בכלל שיתקיימו? שיתקיימו — משמ?
בטבע. בטבע האנושי ובטבע בעלי־חחיים שמהנ
העפיל בן־האדם, לפי גירסה אחת, כדי לאכול
תפוח ולהיות מגורש מן הגן, ואילו על־פי גירסו
אחרת — כדי להיבחר לוועד אגודת־הסופרינ
ולחלק שם תפוחים. תפוחים, קרי: כל מה שהאדנ
חפץ ביקרו ומוכן לתת נפשו — וכל מה שיש או
שאין בה — בעבורם.
חלק מנימוקיו — כותב לנו מר לשם —
מקומם הטיבעי ברשות הפרס,״ ואילו חלקם האחר — ״הפן הציבורי שבהם הוא עיקר״.
אף הוא עצמו, מוסיף הכותב- ,אינו יודע להפריד
הפרדה של ממש״ בין הדבקים: בין דברים
שברשות הפרט לבין עניינים ש-הפן הציבורי שבהם
הוא עיקר״.
אנחנו, לעומת זאת, כסבורים היינו כי הפרדה
ממין זה מושכל ראשון היא לאמן, לסופר כמו
למשורר או למבקר.

המחרה החריפה
אבל גיורא לשם כנראה שבאמת אינו יודע
להפריד. אחרת לא היה מגלה לנו במיכתבו כי
החרפת מחלתי למן הקיץ האחרון שיבשה אתסדר יומי ואת עבודתי הספרותית.״
ושוב: אנחנו לתומנו היינו סבורים עד כה כי זה
בוודאי ובוודאי מסוג הדברים אשר -מקומם

הטיבעי ברשות הפרט ״.אבל אפשר שאנו טועים
וגם בכך חלקנו עם האנינים שכבר אבד עליהם
הכלח. הנה יותר ויותר מידידינו הצעירים החלו
באחרונה מתריעים על מצב בריאותם הלקוי.
חלקם — מעניין! — דווקא ערב אירועים שבהם
נחתכים דברים — או ערב צאת סיפריהם החדשים
לאור.
מי אנחנו — שוב — שנבוא אליהם בטענות.
מה גם שמצב בריאותנו שלנו אינו כל־כך אי-אי-
אי, ברוך השם, וכבר רשמנו לפנינו להזכיר
עובדה זאת ערב צאתו לאור של סיפרנו הבא.
אותה ואת העובדה כי הזמן רץ ואינו עוצר, ארם
לעפר יולד, ורק בני״רשף יגביהו עוף: הכל
עובדות מצערות ונסיבות מקלות. כיצד אומר
עמיחי- :ראיות מצילות במשפט הנורא״.
אבל ייתכן שמה שמר גיורא לשם מבקש
להשכילנו אינו אלא זה: כיוון שהחריפה מחלתו
(אנחנו מנצלים הזדמנות זאת לשגר לו מכאן
איחולי החלמה שלמה בעגלא ובזמן קריב) ונשתבשה
עבודתו הספרותית — יש לו יותר זמן
לעבודה שאינה ספרותית. והרי לך באמת נימוק
ש״הפן הציבורי שבו הוא עיקר״.

היסוסים וחורשת הדעת
עתה משמיע לנו חבר ההנהלה הפורש דברים
כדורבנות על ״נטייה להתחמק מאחריות להחלטות
ולמנהיגות״ (כוונתו כמובן למנהיגות אגו־דת־הסופרים
של מדינת ישראל, לא לממשלתה,
חלילה!) ,קובלנות על ״היסוסים וחולשת הדעת״,
על ״הנטייה לתפוס ראש קטן״(סלנג נשחת למרי
בפי סופר ומבקר עברי) ושאר חוליים ומרעין
בישין שמצא בקרב מי שהיו אך תמול״שלשום
בגדר עמיתיו. לפחות למראית־עין.
בכלל אני ממליץ — בכל הנוגע לאגודה זו
ולכמה מדובריה — לנקוט תמיד סייג זה: למראית
עין. למשל: למראית עין אחת זה באמת כך,
ואילו למראית עין אחרת זה בהחלט אחרת. פשוט,
כדי שלא נופתע על ידיהם. מכל מקום, לא נופתע
למראית עין.
מה בדבר כמה דוגמות קונקרטיות?
הנה — מביא הכותב דוגמה כזאת: מחמת
אותם היסוסים וחולשת הדעת של המהססים
וחלשי הדעת שעימם ישב עד כה לשולחן, נמנעה
יציאתן לאור של ״אנתולוגיות של הספרות העברית״
שחסרונן הורגש כל־כך, כידוע, בשנים האחרונות
בציבור הרחב בישראל.
עכשיו, הוא מקונן, כבר מאוחר מדי .״איחרנו
את המועד בחודשים אחדים״.
בחודשים? והרי לכם עוד תמיהה. אנחנו לתומנו
היינו סבורים שאנתולוגיות יפות אין להן
שעה, כלומר, כל שעה יפה להן. האם רק בשנת
ה־ 40 הנוראה הזאת למדינת ישראל עשויה האגודה
שלנו להוציא אסופות נאות של יצירה עברית?
ודרך אגב, מי שמע אי־פעם על ״יובל
הארבעים״ .יובל העגלונים — או, זה כבר דבר
אחר. אבל יובל הארבעים??
עתה, משאוחר המועד הקריטי למראית עין
לאותן אנתולוגיות מהוללות, האם מותר לנו כבר
לברך בירכת הגומל על שניצלנו מן הפורענות
שהיתה צפויה לנו מידיהם של לשם ועמיתיו?!
כאגוז־לוג ותיק, חוששני שלא איש־בשורה
(טובה) אני. האנתולוגיות תצאנה גם תצאנה.
אם לא השתא — בשנה הבאה. ואם לא בבאה —
בזו שלאחריה. לא יעזור לנו שום דבר. אם אלה
גמרו אומר בדעתם להוציא אנתולוגיות —
תהיינה אנתולוגיות.

בדק בית יסודי

ועוד לחבר ההנהלה הפורש הצעות רבות ומגוונות
באמתחתו — לפחות עכשיו, משפרש
ושוב אין עליו המלאכה לקיים. כך :״האגודה
חייבת לעשות כל שביכולתה כדי לאלץ את
הכנסת לחוקק את חוק זכויות היזצרים שלה...
האגודה חייבת לצייד את בית גנזיה במיטב הציוד
והשיטות המשוכללות ...האגודה חייבת לנהל את
סדרות הספרים שלה באופן מיקצועי, כלומר,
באמצעות הוצאת־ספרים של ממש(להבדיל מהו־צאת־ספרים
שאינה של ממש האגודה — כבודה
תלוי בחידושו של רעיון הכינוס הביאליקאי...
האגודה חייבת לערוך בדק־בית יסודי בתקנונה,
כדי שתוסיף להיות ביתם של סופרי אמת״.
— ״תוסיף״ ,חבר הוועד לשם?! ״ביתם של
סופרי אמת״? ואתה וחבריך תדאגו לכך?? והרי רק
השנה נפלה אצלכם שם בארזים הצעה נאה להזמין
סופרי ״אמת״ כחנוך לוין, דן בן־אמוץ, נסים
אלוני, עמוס עוז, דליה רביקוביץ, ישראל הר ועוד
כמה וכמה מן ה״אמיתיים״ להצטרף לאגודתכם
בלי ״ניירת״ ובלא חרפת ״ממליצים״ ומליצי־יו־שר
— סופרי אמת, הן תסכים עמי, אינם זקוקים
לכאלה ולכשמכמותם, שהרי סיפריהם מדברים
בעדם.

תהיה סבלן, אהובי
אינני יודע מה לגביכם, אבל המזור הרוחני היחיד שעודד את
רוחנו הנכאה וחיזק את ידנו הרפה בימים טרופים אלה לישראל
בא בדמותו של קונטרס תהיה סבלן -זה שמו בישראל וכינויו
בלשון הקודש -בהוצאת חסידי ברטלב, שנתן בידינו יהודי
עבדקן אחד ברכבת מחיפה תובב״א לתל־אביב תובב״א. נוכח
השפעת הפלאים של הקונטרס הנ״ל, החלטנו לשתף גם אתכם,
אחים אהובים ויקרים, בחוויה המיוחדת במינה שבקריאת
דיברי העצה והחוכמה, הבינה והניחומים הבאים.
הפעם -רק שני פרקים קצרים. אבל אם תרצו ולפי דרישת
הקהל, כמו שאומרים, יש עוד. יש מאיפה לקחת. ויבואו הדברים
בעצמותיכם כשמן הטוב וברוחכם כצורי ומזור בגלעד.
אגב, הניקוד -במקור.

ס -נלוי

אחי הירך ראה להרגל את עצמך במרה ך די,ך ה קזל סבלנות —
לסבל על כל מה שעובר עליך, כי עקר אריכות ;נדו של פל אדם
ברוחניות ובגשמיות תלוי אך ורק במרה ודקרה הזו של סבלנות, ובל
מה שזוכה לסבל יותר, כמו־כן ממשיך על עצמו הארה נוראה-,נפלאה
מזיו שכינת עזו יתברך, כי באמת עליך לדעת, אשר אץ שום מציאות
בלעדיו יתברך פלל, והכל לפיל אלקות גמור הוא, ומה שנדמה להאדם
אחרת, זה בא לו מרב עוונותיו, שעל־ידי־זה נכנסים בו כפירות
ואפיקורסות, וכמו־כן הוא נעשה עצבני (שקורץ נערוז) ,מה שאץ פן
פשזוכה האדם לשוב בתשובה אמתית אליו יתברך, וממשיך על
עצמו הארת נעימות זיו שכינת עזו יתברך, ומאמץ בו יתברך
באמת, אשר מלא כל הארץ כבודו, והכל לכל משגח בהשגחתו הפרטי
פרטית, אז ידדה סבלן גדול על כל הבא עליו, פי יידע אשר יש פיה ת־הוי״ה
בעצמו, ויברח רק אליו יתברך; על־פן ראה, אהובי, אחי הילך,
מכל מקום, הרושם שהתקבל בציבור הרחב היה
שהארזים המקומיים שלנו — מר גיורא לשם
ביניהם, כמובן — דווקא חוששים קצת מעודף
של ״סופרי אמת״ באגודתם. הללו עוד עלולים
חלילה להטות את הכף לטובתן של כמה אמיתות
שאין להם מקום באגודה זו, שאף לא יצאה
בדברים נחרצים על מצבה המוסרי של ארצם
בימים אלה. הניחו הכל לוודי אלן ולסול בלו,
צדיקים שכמותם.
אבל נניח לזה. זמננו מתחיל לדחוק.

המרצע י 1צא מהשק
כיוון שאנחנו עוסקים כאן בפתשגן של עסקן
ותיק וממולח, שדרכי עורמה ו״אירגון״ אינם זרים
לו כלל וכלל, לא עלה כלל על דעתנו לחפש את
מרצעו של הבעל״מחבר בראשית דבריו, הגם
שהדברים על ״הוצאת־ספריס של ממש״ כבר
חושפים את אפס־קצהו. גם את האפס וגם את
הקצה.
ואכן, כעת, קרוב־קרוב לסיפא, מואיל אותו
מרצע — משל היה מועמדת נכלמת מעט למל־כת־יופי
— לצאת מן השק שלו ולהתגלות בכל
הדרו.
לשם כותב :״מחברותי בוועד האגודה אינני
מתפטר, כיוון שאני׳מבקש לעשות למען ייסודו
של כתב־עת לביקורת, שלחיוניותו אני מודע
מאוד״.
סוף סוף קישט דיברי אימרי ״אמת״ ,דברים של
״ממש״ .סמי׳מכאן מיפעל הכינוס הביאליקאי
שבלעדיו לא אפשר עוד: נשכחה גם התביעה
שהאגודה ״תוסיף״ להיות ביתם של סופרי ״אמת״
:שוב אין מזכירים את ״מיטב הציוד והשיטות
המשוכללות״ שארכיון מזים חייב להיות מצוייר
בהם (מסתבר שייאלץ להוסיף ולהתקיים בציוד
ובשיטות הנהוגים בו כיום!) .אפילו האנתולוגיות
שעבר זמנן נעלמו כלעומת שבאו...
חבר הוועד לשם נותר בוועד האגודה כדי
״לעשות למען ייסודו של כתב־עת לביקורת״.
באמת אפשר היה לחשוב שחסרי בימות לביקורת
אנו! והרי כל מוסף ספרותי, כל מקומון, כל
מדורון של אמצע השבוע, כל כתב״עת וכתב־עיתון,
כל כתב־בלע, כתב־בלעם ובית־בליעה
לדיברי ספרות רוחשים דיברי ביקורת כתולעים
אלה בבשר המת. מרוב ביקורת, כמעט שאין רואים
אצלנו את היער, כלומר, את הספרות, האמנות...
ומלבד
זאת, מה קרה למאזניים, בטאונה הנאה
באמת של אגודת־הסופרים שלנו (בצד ארכיון
שים, אולי הגדול שבהישגיה בשנים האחרונות)?
האין בו, בצד שירים וסיפורים, מערכונים ודיברי
הגות, מקור ותרגום, גם דיברי ביקורת ראויים?!
מה עשה לו מאזניים רשע זה לחבר הוועד
שלנו, שאינו נכון לומר שיבחו בפניו או להקדיש
לו — כיצד שרה יהודית רביץ — אפילו מלה
טובה אחת...
רק מלה טונה אחת, חבר־ההנהלה הפורש.

להכניס בך אמונה פשוטה, ותדע פי אץ בלעדיו יתברך פלל, והרגל
עצמך לא להגיב ולא לצאת להתקוטט עם שום פתה, רק ראה להגיע
אל מדת הסבלנות, ותתה סבלן גדול על כל מה שעובר עליך מבית
ומבחוץ, ואז דיקא תזכה להתעלות בתכלית העלקד, וכמעט שכל
המדרגות וההשגות לזכות אליהם אי אפשר, פי אם על-יך מזית
הסבלנות, הנובעת מאמונה פשוטה; על־פן ראה שתתה סבלן.

צריך שתדע, אהובי, אחי דדיך, אשר אץ לך, עוד מדה טובה מקדה
בחיי האדם כמו מדת הסבלנות, פי בזח העולם עובר על כל אחד בכל
מם ובכל שעה ובכל רגע ממש כל מיני צרות ויטורים, עצבים
ומתחים, ולולא מדת הסבלנות, אז דדה האדם מתפוצץ לגמרי״— הן
ממה שעובר עליו בעצמו — שבכלי פעם׳ הולך לו הפוך מרצונו וחן
מאחרים — שבכל פעם שרק עושה איזו טובה לבן אדם, מקבל בוחרה
רעה תחת הטובה שעשה, אשר על־ץ די כל זה כמעט שיתפוצצו
עצביו, וחושיו יתמוטטו, חם ושלום, עם כל זאת׳עליך לדעת, בי
ההכרח בשביל קיום האדם בגשמיות להגיע אל מדת הסבלנות, בי
כשאדם רוצה לחזר בתשובה, ולתקן מעשיו, יש לו הרבה חלישות
הדעת — הן מעצמו, כי בכל פעם מקבל על עצמו להיטיב מעשיו,
ולבסוף נופל אל מאותו ומדותיו הרעות והמרות, ועוד פעם נכשל
בעוונותיו, ונופל אל תוך הבוץ והזהמה שלו, והן מאחדם, כי רואה,
אשר לכלם הולך בנקל בעבודת השם יתברך, ובלם מצליחים, ולו הולך
הפל להפוך, נגד כל זה צריך שתעבד חרבה על מזית הסבלנות —
לסבל כל הבא עליך, ורק זה יעזיר לך לעביר על מל הבא עליך ברוחניות
ובגשמיות — ממך ומעצמך וכן מאחרים; א שד מי שאוחז תמיד
פמזית הסבלנות, שהיא הפלדה היקרה שבכל המרות.

והלא המדובר בבאר שגם אתה שתית ממנה, אף
הרווית אותה. ולא פעם ופעמיים, אם זיכרוננו•
אינו מטענו.
אולי כוונתך לכך, שאגורת־סופרים זו הזועקת
תדיר על מחסור בכספים ומשלמת לעובדיה הנאמנים
משכורות שאילו קראנו להם משכורות-
רעב לא היינו יוצאים ידי חובתנו, שאגודת־סופ־רים
דלה ודלפוגית זו, למראית עין, תוציא לאור
שצי ביטאונים: אחד לשירים, סיפורים וביקורת.
ואילו השני — לביקורת נטו, כמו שנהוג לומר
כיום.

הנקודה א 1האמת במערומיה
עכשיו באמת היגענו לנקודה. עד עכשיו היינו
רק מכרכרים סביבה כאותו גיבור ברנרי. והנקודה
היא כמובן שחבר־ההנהלה־הפורש־חבר־הוועד־הנשאר
לשם אינו רוצה במאזניים זה שבו
כבר מכהנים בקודש שני עורכים שהכל או כמעט
הכל משבחים את מלאכתם.
למה לו ללשם שלנו מאזניהם של אחרים? הוא
רוצה במאזניים שכולם שלו, במנהיגותו, בלא
אותם ״היסוסים וחולשת הדעת״ שהם לעתים
קרובות סימן מובהק של תרבות: מאזניים שלו
ושל כמה מעמיתיו הסיקריקין המוכרים — אין
צורך לנקוב בשמות, הכל יודעים במי המדובר ומי
שאינו יודע לא כדאי לו שיטרח להיוודע; אלה
הנאלצים לפי שעה — אוי לאוזניים שכך שומעות!
— לחזר על פיתחי הבימות הקיימות, כשכלי
אומנותם בידיהם: המאכלת, הגרזן וצלוחית
הרעל.
פה ושם נפתח להם איזה פישפש או צוהר. פה
ושם. יותר שם מאשר פה. אם מחמת עורך שאף
הוא אינו מן האנינין ואם מחמת חברו המבקש
לעורר סוף־סוף סערה זוטרתא בספל הפושרין
שהוא מרתיח מדי שבוע בשבוע.
אבל פה ושם מתחיל כבר להימצא גם מישהו
שטורק בפניהם את הדלת או את אותו פישפש.
אם מחמת הריח שצדיקים אלה מפיצים על סביבותיהם,
ואם מפני שהעורך הוא איש פיקח סתם,
והוא חוכך בדעתו, למה לו לעורר עליו את חמתו
של כלל ציבור הכותבים בארצו. החסר משוגעים
הוא?!
וכך נאלצו סיקריקינו להטריח עצמם אחר
כבוד עד למיסעף השרון, מקומון חיריה ואשפתון
רמות לוקסוס. שם הם מטילים את מימיהם באין
מחריד ואולם גם באין מבין לו־יעם ומשם הם
מגיחים מדי פעם למיתקפת סירחון בבימה המוכנה
להסריח לשבוע, אם לא לדורות...
ועוד גרוע מזה אירע באחרונה, מבחינתם.
אפילו ציבור האמנים — סופרים ואמנים, משוררים
ואנשי תיאטרון — אותו ציבור גדול של
נעלבים־ואינם־עולבים שמן ההפטרה — ״התנערו״
אף הם באחרונה וזעקו ״עד כאן״ גדול
באוזניהם של ביריונינו המקופחים ועורכיהם. וגם
הציבור הרחב — אותו ״רוב דומם״ של סקרים
ומישאלים — התעורר מתרדמתו הניצחית והחל

מגיב — במיכתבים למערכת ובשאר דרכי תגובה.

כינוס
בהול
נבהלה חבורת הזבל שלנו ונתכנסה לכינוס
בהול — גיורא לשם מיודענו היה אחד ממארגניו,
שוב, אם זיכרוננו אינו מטענו — שבו עמדו
ולן בלו על ״ירידת קרנה של״הביקורת״.
י ולא נתכוונו, חלילה, לכך שדיבריהם שלהם
ודיברי עמיתיהם וכן רבים מדיברי הבורות והבלע
המתקראים במקומותינו ביקורת אינם ראויים למאכל
כלב, ושהם לעיתים קרובות בחינת תחליף
לשחיטה או לקטילה ממש, תחליף מילולי לדבר
עצמו. ולא נתכוונו לכך, שכאשר מתפרסמת אחת
לשנה ביקורת ובה דיברי טעם, או ביקורת שלא
ניכר בה החל בשורתה הראשונה שהיא ״מכורה״,
מכורה להיטיב ומכורה להרע, מעורר הרבר תדהמה
כללית( .כדבר הזה עצמו קרה לי באחרונה
עם ביקורת שכתב צפריר גוטליב במדור זה על
סיפרו של חיים באר, עת הזמיר, ונתבהלו אלי כל
מודעי בתמיהה: מיהו צפריר גוטליב זה? וכש־תמהתי
אני על תמיהתם השיבו לי: כבר שכחנו
כמעט מהי רשימת־ביקורת אינטליגנטית של
אדם שדומה שאף אינו מכיר אישית את המחבר
...עד כדי כך הגיעו הדברים!)
לא, לא לכך נתכוונו הללו בקינותיהם. ב״י־רידת
קרניים״ זו שלהם נתכוונו לכך שהקרן
הנוגחת החלה אף היא מבינה סוף ס1ף שהקרקע
מתחילה לבעור מתחת לטלפיים הנושאות אותה...
בתמימותם
חשבו באמת שלעולם חוסן, שעד
אין קץ לא יכיר איש בדבר זה, שמה שמתקרא
אצלנו ביקורת סיפרות וביקורת אמנות וביקורת
תיאטרון וביקורת טלוויזיה אינה אלא חדירתה
לתחום הרוח של האלימות הפושה ברחוב, ובכיכרות,
ובשווקים, וב״שטחים״.
וכי הם — חבורת הזבל שהכל יודע מי היא
ומיהם מורי הלכה שלה — אינם אלא המקבילה
ה״ביקורתית״ המדוייקת לזבלנים אחרים אלה של
חיינו: חבורת הזבל של כך ושל התחיה, אבירי
הטראנספר ואלופי יש״ע, הכהן־אבידובים וה־לווינגרים
והדניאלה וייסים והקוזקים של הקב״ה
במחתרות למיניהן?
״מחברותי בוועד האגודה אינני מתפטר, כיוון
שאני׳מבקש לעשות למען ייסודו של כתב־עת
לביקורת, שלחיוניותו אני מודע מאוד.״
ועוד איך הוא מודע!!
ואת ״כתב העת הזה לביקורת״ — במקום
״כתב־עת״ ,קרא: עביט שופכין — מתכוון המת־פטר־הנותר־יבמקומו
שלנו להגיש להם, לחבריו
החדשים ,״על מגש הכסף״ .״על חשבון הבאתן״,
כלומר, האגודה.
ואם נותר עוד קורטוב של שפיות בראשיהם
של חברי אגודת״הסופרים שלנו — דווקא את
העביט הנוסף הזה ימנעו ממנו. די בהחלט בקיי־ע.
ערוך
מים.

ציון צפריר, העול הזה

איריס מרקוביץ:

נדב:

אהדו! דוידי:

בווו שאנחנו, הוא לא משלם כד
,ג ם בי שראל תיתכן יי הקמת מיפלגת־נשים!״ מתנגדים. אנחנו נפגשים!״ להיבחו. הוא ציוני טוב!

באיסלנד נערך באחרונה סקר דעת־קהל, שגילה שמיפ־לגת-הנשים
הפכה שם למיפלגה השנייה בגודלה. ב־1983
נבחרה באיסלנד אשה כנשיאת״המדינה.
פניתי לאיריס מרקוביץ, יושבת״ראש התנועה הפמיניסטית
בישראל, ושאלתי אותה אם תיתכן גם בארץ מיפלגת־נשים
כה גדולה, שתתפוס מקום נכבד בפוליטיקה הישראלית.
אני
רואה שני תהליכים מנוגדים בחברה הישראלית. מצד אחד
חוסר־רגישות של השילטון לענייני־נשים, הגורם לתיסכול
ולחוסר־אונים. ומצר שני יש התעוררות פמיניסטית. נשים הפסיקו
לחשוש לקרוא לעצמן פמיניסטיות. מתחילה לחדור ההכרה שאם
הן לא תעזורנה לעצמן, המיפלגות הקיימות לא תעזורנה להן.
הניגוד בין שני התהליכים עשוי להצמיח מיפלגת־נשים.

• האם יש די נשים בפוליטיקה?
אשה אחת בממשלה, שמונה אחוז בכנסת, שני אחוז ברשויות
המקומיות — עלוב למדי.

• מדוע בכלל יש צורך בהקמת מיפלגת־נשים?
כדי להחדיר לתודעה של המיפלגות ושל הנשים שהן 51 אחוז
מציבור־הבוחרים, ושהן יכולות להוות קבוצת־לחץ. ב־ 1976 העלה
הציבור המיזרחי את הליכוד לשילטון, וכך יכולות הנשים להיות
הכוח שיכריע בין שני הגושים הגדולים, ולשחרר את עצמן
משילטון הדת ומחוקים מפלים אחרים.

נשים
• האם עצם קיומה של התנועה הפמיניסטית אינו
סותר את הרצון לשיוויון בין המינים?
לא. כרי שיהיה שיוויון, צריך לתת למקופחים קרדיט נוסף.
קודם כל צריכה לבוא ההכרה שיש אפלייה. מיפלגת־נשים יכולה
לעורר את עניין חוסר־השיוויון.

• מדוע לא די בנשים, שהן פעילות עתה במיפל־גות?
טוב
שיש נשים פעילות במיפלגות הקיימות, אולם מיפלגת־נשים
יכולה רק להוסיף.

• מה אומרת העובדה שבאיסלנד המיפלגה השנייה
בגודלה היא מיפלגת-נשים?
זוהי עובדה מאוד מעודדת, השוברת מיתוסים. דיכוי־האשה
(יוסי עין־דזר).
בישראל לא יימשך לנצח.

דאש״הממשלה יצחק שסיד הורה לסגור לשבוע ימים
את ביטאון דק״ח ״אל־איתיחאד״ .הצו הוצא לפי סעיף 19
לפקודת״העיתונות, שריד מימי המנדאט.
עיתונות האם עיתונאי ישראל מתכוננים לשתייה שאלתי את
יו״ד האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, העיתונאי אמנון
נדב.
בשום אופן לא! ככר כתחילת השבוע אנחנו נפגשים.

• נפגשתם כס* כאשר נסגר ״דרך הניצוץ״ לפני
חודש וחצי.
נכון, ואז הסתפקנו בקבלת החלטה עקרונית, שאותה העברנו
לכל שרי-הממשלה. הבענו את התנגדותנו לסגירת עיתונים בררו
מינהלית. גם הפעם אני רוצה שיהיה ברור שאנחנו מתנגדים ככל
מה שאנחנו יכולים לסגירה, חה יהיה הבסיס לבל מעולו ת שלנו.

• מה תעשו מבחינה מעשית?
בישיבה השבוע נבדוק מה אפשר לעשות, ותיתכן גם פניה
(תיארה שמי).

כמה מאיתנו, העיתונאים, דווקא מחפשים נקודות-אור,
שאפשר לכתוב עליהן כמה מילים טובות. בשבוע שעבר
הגיע ארצה ״מטוס ההזדהות״ ,ובו 470 יהודים אמריקאיים
שבאו במיסגרת פרוייקט ״שראל״ ,שאותו מנהל תת־אלוף
(מיל ),אהרון דוידי.
470 היהודים באו ארצה כדי לעזור במחנות צה״ל,
בקיבוצים, במושבים ובבתי״החולים, וגם כדי להזדהות
עם ישראל. אכן נקודת־אור בים הצרות.
אלא שנודע לי כי ״מטוס ההזדהות״ מומן ברובו על״ידי
שאול הורניק, ראש עיריית מרלבורו בניו״ג׳רסי, הרוצה
לרוץ למישרת סנאטור, והזקוק לקול היהודי. והקול
היהודי -כך אמרו לי -שמח לבקר בישראל לשבועיים,
אם כל העסק עולה לנוסע רק 250 דולר.
האם נכון שכל נוסע שילם רק 250 דולר, שאלתי את
אהרון דוידי, עבור כרטיס העולה כמעט !900
לא נכון: הכרטיס עלה לכל אחד מהם 298 דולר.

• והשאר מומן כמסע־בחירות של שאול הורניק?
אני לא מאמין לזה. במטוס היו אולי 30־ 20 איש מאיזור־
מיבצעים הבחירה שלו. השאר מכל רחבי ארצות־הברית, האיש הוא פשוט
ציוני, ורצה לעזור.

• לא חשבתי שהוא רצה להזיק, רק נדמה לי
שצה״ל או מדינת־ישראל לא צריכים להיות מעורבים
במסעי־בחירות של אנשים בארצות־הברית,
אפילו אם הם יהודים.
אנחנו לגמרי לא מעורבים. אני לא מקבל את המסקנות שלך.

• אתה לא חושב שאם יהודי אמריקאי מקבל כרטיס
הלוך וחזור לישראל ב־ 298 דולר, הוא ינצל את
זה פשוט לביקור קרובים?
בפירוש לא! האנשים האלה באו לעבוד כאן, להזדהות עם
המדינה, ואני מציע לכולנו להעריך את המאמץ שהם עשו. מותר
(תיאלה שסי)
גם לכם, העיתונאים, לתת לטיפה לדבר יפה•

ם אומרים...נזה הן *וחרו ת ...ה ה הם *וחד׳ם...נזה הן *וחדות...נזה הם א

סוזי שיפר:

אמנזן הלפר:

,.בדקנו. אין דהם סודם
המגיערקומה ! 7״

..נמו שניתיישים
העומדים על גשו ! ״

שני ילדים קטנים נחנקו למוות בשריפה בבאר־שבע.
מכבי״האש הגיעו בזמן או לא הגיעו! היה לרם סולם ארוד
או לא היה להם!
השאלה היא האם אחרי אסונות כאלה מישהו מסיק
מסקנות. האם מנסים ללמוד, לשפר תנאיטי
פניתי אל הגברת סוזי שיפר, דיירת בבניין אשר נשרף
לפני שנה בגבעתיים, ושאלתי אותה האם העירייה או
מכבי״האש עשו משהו מאז השריפה.
הם נתנו עצות פה ושם. אבל כשרצינו לדעת בדיוק מה לעשות,
הזמנו מומחה־לבטיחות בתשלום, והוא אמר לנו מה לעשות.

שונה לליל־הסדר!

זו בהחלט בעייה אישית שלי -מכבוד שאני רוחשת
לשוברי־מסורת. לא שיש לי משהו נגד המסורת, אבל גס
ה״לייי&ך׳׳ מוצא חן בעיניי.
שתי נשים, העוסקות בקייטרינג במשך השגה, החליטו
לשבור את מסורת הדג־הממולא, מדק״הקגיידלך וליפתן
תפוחי־העץ, והן מציעות ללקוחותיהן ארוחת ליל־סדר בסימון
חדש.
שאלתי את ויויאן בר-ציון האם זו הפעם הראשונה שבה
אפשר להזמין ארוחת ליל-הסדר הביתה.
אצלנו כן.

• איך נולד הרעיון להכין ארוחת־ליל־הסדר ב־סיגנון
הדיש?
האמת היא שאני ושותפתי שיחקנו במחשבה הזאת. רצינו
לשנות קצת הדגלי״אכילה. יש היום בארץ כל־כך הרבה פידות
וירקות מיוחדים ונפלאים, שרצינו לנצל אותם דווקא לארוחות
:חגיגיות במיוהד. אבל אני לא בטוחה שהיה לנו האומץ להציע
למישהו לאכול מרק־פאפאיד, בליל-הסדר.

• א ז אח* בס! זאת?
הלקתזות שלנו העזו. הם שאלו כעדינות אם אנחנו מוכנות

הדין־וחשבון שחיבר מבקר־המישטרה, אברהם אדן,
חשף לציבור ליקויים חמורים בתיפקוד המישטרה, והטיל
רבב בעבודתם של השוטרים.
אדן נלחם בשיטה. מפכ״ל המישטרה, רב־ניצב דויד
קראוס, לא שלט בכעסו, ותחת לבדוק את מסקנות הדו״ח,
הוא תבע לחקור את המבקר, על שהדליף את הדו״ח
לעיתונות.
פניתי לאמנון הלפר, לשעבר סגן״ניצב, שהיה ראש
מדור־הבילוש ביחידה המרכזית במישטרת תל״אביב, וש־פרש
לפני ארבע שנים על רקע פרשת אסף חפץ. שאלתי
אותו אם ידוע לו על מעשים דומים לאלה המוזכרים בדו״ח
גם בתקופתו.
אני מאמין שגם בזמני היו תופעות דומות. יש לזכור שהמיש־טרה
היא גוף גדול המהווה חתר אוכלוסייה של עם־ישראל.

• מה דעתך על העובדה שהמישטרה לא פעלה
על־פי מסקנות הדו״ח מאז חודש מאי אשתקד?
אני מאמין שהתקיימו דיונים בדרגים נמוכים, שתפקידם
לפעול על־פי המסקנות. אם לא נערך שוס דיון בדרג הבכיר, זה
חמור מאוד.

• אתה חושב שהמישטרה צריכה להמשיד ולח־

חגים

מישטוה

השיפורים עלו לכל אחד מדיירי־הבית קרוב ל־ 15 אלף דולר, והכי
מרגיז הוא שבשביל כל דבר שהוספנו בבית — למניעת שריפה
— התרוצצנו בין העירייה לבין מכבי־האש, כדי לקבל רשיון.
כשחשבנו שעשינו כבר הכל, הזמנו מומסה ממכבי־האש שיבדוק.
הוא בדק והציע לעשות עוד שיפורים, כמו, למשל, להתקין גלאי־אש
בחדר־המדרגוול ולחבר אותם באזעקה לחברה פרטית.

להכין משהו שונה. הצענו, והם קיבלו את התפריט הבלחי־מסורתי
בשימחה גדולת

קור את עצמה, ולשפוט את השוטרים בבתי־דין
מישמעתיים בלבד?

• למה חב^ן פרטית?

• כמה ארוהות כאלו הזמינו אצלכן?
כ־0ס 8מנות, ויש, כמובן, שלמרות הכל הזמינו ארוחה מסורתית
לגמרי.

לא יודעת. י

• אני זולרת שהיתה בעיה שהסולם של מכבי
האש בגבעתיים לא הגיע אל מעבר לקומה .6האם
בדקתם אתם, דיירי הבניין הגבוה, אם היום יש להם
סולם שמגיע יותר גבוה?
כוי בדקנו• איו להם פ•

• מה יאכלו הלקוחות שלבן בליל-הטדר?
מרק קרם עוף, דג נסיכת הנילוס באננס, שוק־בבש בתנור
ברוטב נענע, ועוד מטעמים.

(דניאלה שמי)

• ואיד נזכור שיצאנו ממצריים?
כתוב בספר, קוראים ושרים חוכרים

• מה תאכלי את בליל־הם דר?
אני מחמנת לקרובים, אז אובל ארוחה מסורתית. אבל אני
(תיארה שם),
מניחה שאתרום משהו אחד.

ברוב המיקרים השוטרים מעדיפים לעמוד לדין לפני גורמים
חיצוניים, ולא בבתי־דין מישמעתיים בתוך המישטרה.

• האם דרישת המפכ״ל קראום לחקור את המבקר
אדן מוצדקת?

אין אדם נתפס בכעסו. זה מזכיר לי שני תיישים העומדים על
גשר ומסרבים לוותר זה לזה, ולכן אף אחד לא יכול לעבור.

• על רקע פרשת חפץ ותיק ״אפרסק״ בזמנו של
הרצל שפיר, אתה חושב שיש שיטה?
בהחלט לא. מילחמות־הגנרלים אינן משפיעות על כל המישט־רה.
אולם לכשיתחלף דור הפיקוד הבכיר הנוכחי, המישטרה תהיה
01 עין־דזר)
טובה יותר•

29י

3ש 1ץ 03103 הי ה

(המשך מעמוד 08
אלה אדמות שמוצעות עכשיו
למכירה למי שרוצה, גם אני יכול
לקנות אותן.

מאוזן:

• ותקנה את האדמה?

. 1מיסדר חשאי. אחד־העם
עמד בראשו .5 :)3,3( .נכדו של
הורדוס; .10 רטוב; .11 בן נח; .13
שר; . 14 אף; . 15 זמרת; .16 לבוש;
.18 רי; . 19 אחורי הגוף; .21
כושר העוזר ללמידה; .22 שפט;
.24 בעל חיים מקרין; .25 כלי
מאור; .26 כת; .28 ציוני חשוב;
.30 ממקומות החניה של בני
ישראל במדבר; .31 זמר; .32 אחר
קציר; .34 לח .35 :יונק זעיר
הנראה כעכבר; .38 חיזר; .39
גבוה; .41 כאן; .42 תיקו; .43 עוף
טורף; .45 הנאה; .47 פתחו של
הר געש; .48 התמוטטות; .50
מימוזה; .51 מכשיר מדידה; .52
אם הפנינה; .54 שיכבת גיל; .57
פלד בארץ; .61 סוף המשחק; .62
עד; .64 גיל חופה .65 :שקט; .66
בת־קול; .67 שוטר צבאי; .69
רעדה; 70 טיפ; .72 אפר חם; .74
נחל גדול; .75 מהר; .77 יהרה;
.78 הדר; .81 כעס; .83 עיר
קדומה במצרים; .85 מילית
שלילה; .86 אירגון עזרה (ראשי
תיבות); .88 בתוכו; .89 רעב; .91
אות הניצחון .93 :חדר צר; .95
נוזל; .96 בר; .98 כך; . 100
אמונה; .102 תשלום חובה; .103
מספר הצדיקים; .104 מטוס קטן.
היה בשרות האוירי של ההגנה;
. 105 מתווך שוודי מטעם האום
בסכסוך בארץ־ישראל בתש׳׳ח.

אני לא אקנה אותה. הם מפקיעים
אדמות ועושים מהן׳מיגרשים לבנייה,
אם אלה ארמות שקרובות לכפרים
ערביים, אבל אם האדמות רחוקות מן

.ישואדי שאים
מתג״ס לצבא
ואינו 0111 על
מדזת־ישואל
נקרא ישראלי?״
הכפרים,
יהודיים.

• כשהיכו
שנאת?

אותך

אני לא זוכר אף פעם ששנאתי
יהודים. בכלל לא שנאתי אחרים. אף
פעם לא היתה בתוכי שינאה ואני שמח
שלא היתה.

• מבחינת המחשבה שלף
השתנית מאז?
אני חושב שהמצב השתנה בהרבה.

• לוותר על מה?

יונית המסמלת מיספר גיאומטרי;
.59 מוחלט; .60 עיר קדומה
בנגב; .62 עמוד; .63 בן נוח.66 :
מקומו של בית המקדש (.68 ;)4,2
סרפנד; .71 ממונחי הזמן; .73
עול; .76 פעם; .77 בית הוצאה
של ספרי לימוד; .79 משבעת

המינים; .80 מילת שלילה; .82
ענן; .84 מקור מים; .85 אופטיקה;
.87 מספיק; .90 שופכין; .92 מיד;
.94 נש; .96 לא בשל; .97 מטה;
.99 מקום נישא; .101 מסימני
כתב המוזיקה; .102 טעם; .103
הלואי;

• איזה כוונות?

אני מדבר באופן כללי על הערבים,
לאו רווקא על ערביי ישראל. על
חיסולה של מדינת־ישראל. הערבים
ויתרו על הדבר הזה. ומצד שני אחוז
גדול מהיהודים, מההנהגה, עדיין לא
ויתרו על הכוונה לחסל את היישות
הפלסטינית.
בהתחלה הערבים לא הכירו בקיומה
של מדינת־ישראל ובתנועה הציונית.
התעלמו מהמצב. היום המצב הפוך.
הערבים מכירים בקיומה של ישראל,

עשאת סחינין

איתן עמיחי

הדבר ת בזדיקים

1X101

בע׳מ

מומחים והדברת תיקנים(נ׳ן קזם)1,
.תולעי עץ, חו קי ספרים ובגדים,
י עירפול מיוחד לארועים למניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

בריאותו

ורבועוד

קבר הרוג כד6ד19
.לא היתה שוס אינתיפאדה-
אולי על״ידי
המבטא את
והזרמים, גם
של הערבים

הנושא הערבי. זה ייעשה
הוצאה לאור של ירחון
הדעות של כל הכיוונים
של הערבים בגדה וגם
בישראל.
אני חושב שההבנה צריכה להיות
קודמת לשלום, ובשביל זה צריך הסברה.
אני גם חושב שחובה על היהודים
שרוצים שלום להסביר את עצמם בין
הערבים, כי גם הערבים מתייחסים
לישראלים כאל מיקשה אחת.

ז מני ת, והסח צי ם

• וזה יהיה קשור להתקוממות
בשטחים הכבושים?

וחזורול גוו ש ם-

כן. כל היהודים, גם יפי־הנפש, שרוצים
לדבר ולהזדהות עם הפלסטינים
ועם המאבק שלהם, תמיד אומרים שהם
עושים את זה מתוך דאגה למוסר
היהודי ולחברה הישראלית ולא מכיוון
שהם כואבים את הכאב של הערבים.
מתי יקום יהודי שיגיד שאנחנו לא
רוצים אלימות כי זה כואב לערבים, לא
רק משום שזה הורס את מוסר החיילים,
אלא משום שזה כואב לערבים.
שיגיד שלא רוצים להרוג שבויים
לא רק בגלל שמירה על המוסר שלנו,
אלא משום שגם הם בני־אדם. שלא
רוצים להרביץ, כי גם הם בני־אדם.
יש בערבית פיתגם האומר ״מי
שמרביץ, שוכח. מי שמקבל מכות, לא
שוכח.״ מצבו של המכה עדיין יותר טוב
ממצבו של המוכה.
היום הרבה פלסטינים מבינים שמי-
לחמה עם ישראל, גם אם בסופה יתכן
שהפלסטינים ינצחו, תתבע הרבה קורבנות
מיותרים. לכן, לדעתי, עדיף חצי
פלסטין עם כל העם הפלסטיני, מאשר
כל פלסטין עם חצי מהעם.

בקיומה של הציונות, בכך שיש ציונות
שפויה שמוכנה לחיות עם הערבים.
ומצד שני אחוז גדול מאוד מהיהודים
לא מוכנים להכיר באש״ף כנציג של
הפלסטינים ולא מוכנים להכיר בקיומה
של היישות הפלסטינית ובזכותם של
הפלסטינים. ורוצים להדביק אותם
לירדן או לכל מדינה ערבית אחרת.

• איד אתה מגדיר את עצמך?

מ ת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־ 75־ 03

אני חושב לעסוק בהסברה של

על הכוונות שהיו להם קודם.

111 .ה או ד ם שוי

בשמירה

• מה התוכניות האישיות
שלך לגבי העתיד?

• מאיזו בחינה?

יד־,ודיו /רגן —

• אתה חסר־זבויות?

אין לי כל הזכויות ובהרבה דברים
אני חסר־זכויות.
קיצבת־ילדים אני מקבל למשל פחות
מהיהודים, והטענה היא שהם שירתו
בצבא. משכנתא לדירה אני מקבל
פחות מהיהודים. אני אפילו לא יכול
להיות חבר־קיבוץ, גם אם ארצה. יש לי
פחות אופציות מאשר ליהודי ישראלי.
מצד שני אני מבין את המצב הזה
שיהודי יכול להיהרג במילחמה ואני
פטור מהדבר הזה. אבל לא אני יצרתי
את הבעייה שבגללה היהודי הולך
למילחמה, ואני לא צריך להיות מוענש
בגלל זה ולא לקבל זכויות מלאות.
והשאלה הזאת בכל זאת נשאלת
והיא לא על הנייר. זה לא עניין של
הצהרה או רישום בתעודת־זהות. זאת
שאלה שעדיין אין לה תשובה.
כאן נהוג לומר שאתה ישראלי, או
שאתה נגד ישראל. ופה יש משהו
באמצע ואלה הערבים הישראלים.

גם אם המצב נשאר אותו ידבר,
מספיק שלאנשים נמאס מהמצב, וזה
כאילו שהמצב השתנה. אחרי 1976
היתה מילחמת״הלבנון, יש יותר הבנה
לצד השני, גם מבחינת הערבים וגם
מבחינת היהודים. תמיד הפלסטינים
חשבו שהם מדוכאים ופליטים וכבושים
ולא חשבו על הבעייה של היהודים.
והיהודים תמיד חשבו שהם סבלו ושהם
אחרי שואה ולא חשבו על הצד הערבי,
מה קורה לו. היום כנראה שאנשים יותר
מפוכחים ומוכנים לחשוב על הצד
השני. ובנושא הזה הערבים הגיעו יותר
רחוק מהיהודים במחשבה על הצד
השני. יש נכונות מצד הערבים לוותר.

מאוגד:
. 1שומר בית המרחץ; .2בונה
התיבה; .3היה מזכיר ההסתדרות;
.4כינוי; .6מהשבטים; .7
מכם; .8בוסר; .9צמח בר; .12
נעל; .15 עוגית העץ; .16 בן
הגמל; .17 טנטורה; .19 כזב; .20
יהיר; .21 אי ליד טנזניה; .23 זע:
.24 מורה; .26 צמח צורב; .27
תבלין; .29 צינור מזון; .30
מישור שאדמתו רבת מינרלים;
.33 רוח חזקה .34 :עשרת אלפים;
.36 ממלכי מצרים; .37 סידור;
.40 מזון המדבר; .41 פרוסה; .44
נכרי; ;46 פחד; .47 קסם; .49 בעל
שערות קשות; .50 שמש; .53
שורת תוים; .54 צורה; .55 מידה
חשמלית; .56 עוף טורף; .58 אות

נותנים אותן ליישובים

ואמא שלי ערבייה פלסטינית, מה אני
יכול להיות? רק ערבי פלסטיני.
זו ממש שאלה קשה. בשביל להיות
ישראלי לא מספיק שאגדיר את עצמי
כישראלי, אני צריך שגם ישראל תכיר
בזה בפועל שאני ישראלי, כי כיום אני
ישראלי חסר־זכויות.

זו שאלה קשה. מה המרכיבים של
הגדרה של בן־אדם?
כל יהודי מגדיר עצמו כיהודי, כי
הוריו יהודים. ואם אבא שלו יהודי מרוקאי
וגם אמא שלו יהודיה מרוקאית,
הוא נחשב ליהודי מרוקאי, ואם הוא בא
לישראל, אז הוא יהודי־מרוקאי־ישרא־לי,
ואם הוא בצרפת, אז הוא יהודי״
מרוקאי־צרפתי.
אבל אם אבא שלי ערבי פלסטיני

העולם הזה 2639

קוויו מגי קולע לסל. סבוביץ היוגוסלבי תסס אותו. זה לא הועיל לו. שתי נקודות

קוויו גגי: עוד סל

חרי תבוסו ת חוזרות ונישנות בליגה ובגביע אירופה, ואחרי שגם
האופטימיים שבין האוהדים חדלו מלהאמין בסיכוייה, באה
האלופה הניצחית של הכדורסל הישראלי, וכמו קמה מן הקרשים.
בעיצומם של ימים קשים של מפלות ומפחי״נפש לספורט הישראלי, הראו
המכבים מתל״אביב שכמו תמיד, הם התיקווה האחרונה, האור שבקצה
המינהרה.
הכל היה שם ביד״אליהו, ביום החמישי 10 .אלפים צופים משולהבים,
שעודדו את אליליהם בכל דקות המישחק. קבוצה מעולה, בדמות
פרטיזן־בלגראד, שנתנה קרב מעולה למכבי, חרף הפסדה 98:8וכמובן:
קבוצה ישראלית שהפגינה את אחד ממישחקיה הטובים העונה. אן מעל
לכולם -עם כל הכבוד לקווין מגי, קן בארלו, חן ליפין, דורון ג׳מצי, וילי

סימס ומוטי דניאל -היה זה יומם הגדול של מיקי ברקוביץ ומוטי
ארואסטי. שני הכוכבים הוותיקים, ה״לב״ של הקבוצה, שעברו ביחד
חודשים ארוכים ואכזריים על הספסל. הם הוכיחו שלא נס ליחס, והפכו
ללעג את נהרות הדיו של פרשנים למיניהם, שקראו להם לפרוש מפני
שעבר זמנם.
גם באחת מעונותיה הקשות הוכיחה שוב מכבי־תל־אביב שמקומה
בצמרת הכדורסל האירופי. עתה יצטרכו כדורסלניה להתעלות פעם
נוספת בחצי־הגמר בגנט, כדי להעפיל למישחק־הגמר. כדי להתמודד גם
בעונה הבאה במיסגרת גביע־אירופה־לאלופות, על מכבי גם לזכות שוב
באליפות־המדינה, משימה שלנוכח יכולתה הגבוהה של יריבתה, הפועל
אבי כפירי
תל־אביב, נראית קשה מתמיד.

צילם: עיז; עפדיד

8 0ק ם ^ 1א

מבצע לחג :
זול יותר מחו ל

לרות•

דירקטור גרפית 11
במקום 400ש״ח נחו״ל -רק 250ש״ח
גרפית פרו
במקום 430ש״חנחדל-וק 330ש״ח
ט פי זהדאהכל
טורנמנט במקום 250ש״ת-

רק 155ש״ח

שיבא כרמיק גרפיט
ניתן להשיג: בחנויות הספורט
ומועדוני הטניס
היבואן :

נש־גל ספורט
טל 21 :ו 251־03

רק — 1 5 0 .ש״ח
מבחר נוסף של 10מחב טי ם
החל מ־ 4 0ש ח
״האד״ ו״שיבא״

המחירים כוללים :
כיסוי, שיזור מקצועי ואחריות לשנה.
אפשרות בתשלומים.
מחבטי ה אד היחידים ע ם

בור זעזועים ג בידית המחב ט

מלון 5מכבים בנסח
אינו בילוי יקר!

הוא רווק בן ,32 מסודר, עצמאי בשטח
הפירסום, נראה טוב, גובה 1.78
מטר, אוהב בית וגם ספורט, כמו ריצה
ושהיה. הוא מחפש תיקשורת עם בת־זוג(״לא
אחת שכאשר מדברים איתה
על בוקר, היא מדברת על ערב״) .הוא
רוצה אותך ״בחורה טובה״ ,בגיל 25 עד
,32 אוהבת ניקיון וסדר, כי זה מאוד
חשוב לו, ונראית בסדר. יופי, הוא
אומר, זה לא הכל בחיים. שאלי אותי
על .24/88

והתיזכורת הקבועה :״רותי
בטלפון״ לשירותכם תמיד ב*
.221017

נשית־נערית
״אל תתקשר אליי, אם קשר מפחיד
אותך,״ היא הכתיבה לי בטלפון .״אני
אקדמאית, בת 30־פלוס, נראית מקסימום
.26 אני מאמינה שהגיל לא כל״כך
חשוב. מנסיוני, מי שנורא מדקדק בעניין
הגיל, מי שמתחיל לתחקר בנושא,
בפירוש לא מעוניין בקשר. לא בקשר
אותו אני מחפשת, בכל אופן.
״אני נראית טוב, וכאשר אני מאושרת
— נראית עוד יותר טוב. חושבת
את עצמי למיוחדת, אבל בעצם, מי לא
חושב שהוא מיוחד. יש לי הופעה נאה,
אפשר להגדיר אותה כנשית־נערית,
בסיגנון הרזה.״ אם אתה חושב שאתה
מושך, מעניין, רצוי אקדמאי, ובוגר —
בן 30 לפחות(הנה, גם היא מדברת על
גיל שאל אותי על (.)25/88

מיברקים מציתי־דנזיח

^ * ר׳ פ לו מ טת״ר!״א א

69.99ש שד׳ ם
69 99

54.99ש״ח
ירושלים ——54.99
דיפלומטירושלים
** דיפלומט
— 43.99ש״ח
* מרינה ת״א
— 46.99ש״ח
* מרינה בת־ ים

אם לא תהיה תוספת גברית של
הרגע האחרון, נראה לי שזה יהיה הפעם
מדור של בנות, ורק בן אחד. בדרך־
כלל, בשבוע שלאחר מכן נוצר איזון,
כי מיכתבי הבנות מביאים טלפונים של
בנים, שחלק מהם אני מצליחה לשכנע
להכתיב לי מיכתבים משלהם.
היא נאה, עיניים יפות, הופעה ספורטיבית,
רווקה בת ,35 המצטטת, בערך,
את חנוך לוין — ״יודעת משהו על
החיים האלה ועל עצמי״ .היא עצמאית,
לא מחפשת שרברב, חשמלאי או סבל.

את מה שהם יודעים לעשות, היא אומרת,
היא יודעת גם.
מחפשת חבר ושותף אמיתי לחיים,
יושר וכנות הכרחיים, אלרגית לטיס־טום.
רוצה אותך עם ראש פתוח, עצמאי
ובלתי תלוי. אם אתה כזה, הופעתך
החיצונית וגילך לא חשובים. יש לה
כלבה, והיא מקווה שאתה אוהב בעלי־חיים.
והיא מסיימת ברעיון מקורי:
״לעצלני כתיבה — מיברקים מציתי-
דמיון יתקבלו באהדה.״ ת״ד ,43299
תל־אביב .61430 אם גם מיברקים לא
בראש שלך, אפשר להזכיר את מיספרה
אצלי )26/88( ,ולקבל את מיספר הטלפון
שלה.

לגרותאתה עי ץ
״אני מתעוררת עכשיו מתרדמת
החורף שלי,״ היא כותבת .״לקחתי לי
פסק של כמה חודשים, אחרי סיפור
ארוך. הקבליסט שלו, חתי, היה מזהיר
אותי מראש. איך כתבת — אש(זו אני)
ומים לא בא בחשבון!! בכל אופן, כעת
אני מאוששת לחלוטין, ומוכנה לצאת
שנית לדרך.
״בת ,39 גרושה, אם לשניים, השכלה
במדעי ההתנהגות, ועוסקת בתחום.
נראית טוב(באמת) וחשוב לי גם המראה
החיצוני של בן־הזוג. לא הכי חשוב,
אבל מה לעשות — האיש צריך לגרות
את העיין, הלב והראש. לא צריך להיות
אפולו, אבל גבוה ולא שמן. לא שאני
כל־כך גבוהה 1.65 ,מטר, אבל אוהבת
גברים גבוהים.
״חושבת שיש לי הרבה להציע, רגשית
ואינטלקטואלית, למישהו המחפש
קשר משמעותי. ואני לא מתכוונת לחתונה
דווקא. חשוב שיהיה רגיש, ושתהיה
לו אישיות יציבה ובשלה. המיקצוע
שלי מפגיש אותי עם אנשים בעלי פרופיל
שונה, ויש לי הרבה הבנה ורגישות
לאנשים לא־הכי״יציבים. אני מנסה
להילחם במשיכה שלי לאנשים כאלה
גם בחיים הפרטיים. המשיכה הזאת,
בלשון־המעטה, לא,היטיבה עמי׳ .לכן
באמת חשוב לי שהפרטנר יהיה איש
חזק. לא מאצ׳ו, אלא מישהו שעבר את
השלב של בילבול ותהיה וחיפוש עצמי.״

תשאלו אותי מה מיספר הטלפון
שלה, כי אין לי, לצערי (כמו שאתם
כבר יודעים, אני בעד תיקשורת מהירה)
.אפשר לכתוב אליה לת״ד , 1532
רמת־גן.

לאר םנדלנ חי ו ווו,.

מרם ר!הזמנות דיפלומט תל אביב
* חדרם מרווחים
ח/7 ׳1י 145 / 7/77 טל 03-294422.
2 7772/70 1ראות
או דרך בתי המלון ישירות
י מסננדות מפוארות
מלון 7י 3ק 7סע ירושלים טל 777777־ 02
שרות מבל הלב
בבל אחד ממלונות הרשת מלון מרינה בת ים טל 03-5526111
מלון מרנה ת״א טל 03-282244 .
המחיריס כולייס ארוחת בוקר

אינם גילליו: חע ח

0 !7י 7שן /מ?ן 7/ן /שי 9
נותח מספר מקומות לליל הסדר -דיפלומס ודא 60 חלו בלבד
מינימום: שלושה לילות

7ן ) 7י 7

אני שוב בענייו ממונות. לא
אפסיק לנדנד, כי גל הזמן אומרים
לי במערכת שהמדור הזה
נראה דל, משעמם ולא מושך בלי
תמונות. אני לא חושבת ככה,
אבל אין עם טי לדבר. כל שבוע
אני צריכה לשמוע מחדש: נו,
שוב מדוד בלי תמונה!
אז תצרפו איזה צילום למיכ־תביס
שלכם, לא חשוב איזה.
מצירי שזו תהיה תמוצה מהבד/
בת-מיצווה, תמונה של הילד, של
האמא או של הסבתא. כדי שיידרו
ממני השבוע, צרפתי תמונה
שגזרתי (כן, מה לא אעשה
למען המדור) מספר על תולדות
הקולנוע, של ריסה חיוורת. גזר תי
דווקא אותה, ביוון שהיא היממה
אותי ביופיה ובבל השאר
שלה בסרט הנהדר גילדח, שהוקרן
באחרונה בטלוויזיה. מה

רימה הייזדרת
מהססת ביופייה
אגיד לכם, אני רק מסתכלת על
התמונה הזאת, ומתחילה להד גיש
סקסית. זהו, אז שלחו תמונות,
גם אם אתם לא נראים כמו
כוכבי-קולנוע.

הוו 1ס 3ו 9 1

מרים

בנימיני

מז ל החוד ש:
השנעת הנונבים
הנסוגים ער
גודר האדם

לאותו אדם להחמיץ דבר״מה שלקראתו
טרח והתאמץ מרבית חייו.
שלושה כוכבים משפיעים בעיקר על
האישיות והגורל. אלה הם מרקורי, ונוס
ומרס הנחשבים לכוכבים אישיים, כלומר,
הם משפיעים ישירות על הפרט ועל אופיו
וגורלו. הכוכבים הנמצאים בטווח שבין יו פיטר
ופלוטו נסוגים בכל שנה במשך חוד שים
ארוכים ויש להם השפעה על הדור כולו.
לכל מי שנולד כשמרקורי, ונוס או מרט
היו בנסיגה -יש בעיות קשות. אחת הב עיות
הרציניות של הנסיגה היא הצורן
להיות גמיש ולוותר יותר מדי.
המאפיינים הבולטים של מצב הנסיגה
הם חוסר״ביטחון, חוסר-ודאות, כיוון לא
מוגדר, ובעייה קשה בקבלת החלטות,
שמביאים, בסופו של דבר, לתיסכול ולפחד.
כלפי חוץ מופיע האדם כרגוע, אן לאמיתו
של דבר הוא נבון ומבולבל. בחודש יוני
השנה יהיה כוכב מרקורי בנסיגה למשך
שלושה שבועות. מצב זה יחזור שוב בטוף
ספטמבר ובאוקטובר למשך שלושה שבו עות.
כוכב
ונוס יהיה בנסיגה בין ה־ 23 במאי
ועד ה־ 5ביולי. כוכב מרס יימצא בנסיגה
מה״ 26 באוגוסט ועד ה־ 29 באוקטובר. יש
לקחת בחשבון שהשפעת הנסיגה מורגשת
בכוכב מרקורי חמישה ימים לפני תאריך
הנסיגה וחמישה ימים אחריה. ואילו בכוכ בים
מרס וונוס ההשפעה נמשכת שבועיים
לפני תאריך הנסיגה ושבועיים אחריה.

מעברי הכוכבים סטורן ואוראנוס ממזל
קשת לגדי, ישפיעו על הכלל ועל הפרט בעולם
כולו. בעייה נוטפת הבולטת מאוד השנה
קשורה לכוכבים שיהיו בנסיגה. לגו אמנם
נדמה שהכוכב נמצא בנסיגה, אך למעשה
הוא אינו משנה כיוון בהתייחסות לשמש.
ובכל זאת, לכוכבים בנסיגה יש השפעה
חזקה על מהלך העניינים. כל כוכב משפיע
על ההתרחשויות או על מי שנולד בתקופה
שבה הוא שולט.
מי שנולד כאשר הכוכבים נמצאים בנסי גה
-אישיותו תושפע רבות מהנסיגה. לא זו
בלבד שאישיותו מסובכת ורגישה, אלא
שבכל פעם שאותו כוכב משנה כיוון האדם
נכנס לתקופה קשה, עד כדי שינויים דראס־סיים
ודראמתיים. לפעמים השינוי גורם
להחלטות מוטעות וגורליות שיכולות לגרום

מצביע על רצינות-יתר, עומק-מחשבה.
זהו אדם מעמיק מהרגיל שאינו כפוף לשיג־רה.
לעיתים יחסו לחיים אינו מעשי. הוא
אינטלקטואל ותיאורטי מדי. הוא נתון
להרבה חרדות ופחדים. מקפיד על ביצוע
של פרטי פרטים ולעיתים מזניח דברים
אחרים, מבלי להיות מודע דיו לעיקר ולטפל.
אף שהוא מסוגל להזניח דברים חשובים
הוא שואף להגיע לשלמות ומתוסכל
כשנתקל ברשלנות ובאי״סדר. יש לו חוש-
סדר מופרז וביקורת מופרזת. לא תמיד הוא
זהיר בדבריו, ולחשיבתו יש גוון של חוטר-
גמישות.

ה* 30 וה 31-בחודש יהיו קשים בגלל עומס-
עבודה והרגשה גופנית לא טובה. יתכן שיה יה
עליכם לגשת לרופא
או לפחות למצוא זמן
לנוח. מתיחות עם בני־הזוג
צפויה ב 1-לאפריל.
כדי לשמור על אווירה
נינוחה בליל-הסדר כ דאי
שתימנעו מלהעיר,
לבקר או להתערב במה

שהאחרים מתכננים. בעבודה
אתם עדיין
שקועים בעיצומו של מאבק
שרובו מתנהל בצורה סודית ומסובכת.
בקרוב יאמר הכל בגלוי, ויחיה קל יומר.

פנישה המתוכננת ל־ 30 או ר־ 31 בחודש יכולה
להפתיע לטובה. אלה הם ימים סתאיסיס נם לנסיעה.
אלא שבכל הקשור
לע מדה אתם ממהרים ד
אבד את השליטה. אתם
שקועים בחרדות. בולל ה־הרגשה
שאין לכס ר׳ כספים
כדי לקיים את אוחז־החיים
שאתם ר 3יד מ אליו.
אולם אין מה להימס ללו
2ביוני -
חץ, עוד השבוע יציעו לכס
20 ביולי
הצעה מעניינת, שאזר לא
תענה טל דרישזחיבם, א בל
תספק לכם רעיונות מטנ״נים נמנבים. אל
תאבדו את הביטחון נתדרשנ שיקשיבו לכם.

ההתשה הכללית קצח נבדר ,.אינכם חשים בקר
הבריאות. אתם נוטים להתעייף במהיחת ומאב־דיס
אח הסרץ. בנדנה בריאות
זקוקות לטיפנל נלא
רצוי להזניח, לדחות א!
תותר על טיפול. התשת
בחרות מכבידה עליכם
באחרונה, ואינכס מוצאים
ת הבנה מצד הסביבה. אתם
מוקפים באנשים הם-
טננ״נים בחברתכם, אך
אינכם מוצאים אדם שא־ח1
תוכח למצוא שלווה או
מתוע. ודי ווד 2בת 1רש מתישים זאת ובדד
הסדר כדאי שתקפידז לשמנו על מצב־הרוח.

מיפגשים חברתיים ובילויים משותפים עט
חברים ינעימו לכם את השבוע. עדיין לא
השתחרדתם מבעיות
הקשורות לבריאותם
שלקרובי-מישפחה,אך
ההרגשה הכללית יותר
טובה. בקרוב תוכלו לתכנן
אח נסיעתכם הבאה
לחו״ל, או שתתבש־רו
על ביקור. בתחום הרומאנטי
מאפה לכם
תקופה מאד מלהיבה.
והר-
פרשיות־אהבה
פתקות שונות יהפכו את החודש הקרוב למרגש.
תיהנו מחוויות והידוק הקשרים.

לפעמים אפשר לזהות כישרון־כתיבה או
כישרון אמנותי מבוזבז. חוסר היכולת להתמודד
עם המציאות גם הוא מאפיין בולט.
יחסו למין השני מוזר לעיתים, ויתכן שהוא
נוסה להיות חשדן וחסר־אמון בכל הקשור
למין השני. הוא מרגיש צורך באתגר אינטלקטואלי
בלתי פוסק. על-פי-רוב זהו אדם
מצפוני ובעל עקרונות. אין הוא מאלה
שיודעים ״להסתדר״ .יש בו מעין תמימות,
אף אם הוא עצמו אינו מודע לכך.

ונוס בנסיגה
בדרך־כלל זהו אדם הניחן בכישרון אמ-
נותי כלשהו, על-פי-רוב זהו כישרון עמוק
ואמיתי -אמנות לשם אמנות, וטוהר וכוונה
אמיתית בביצוע. לעיתים זהו כישרון
מבוזבז בגלל ספקות וחששות וחוסר״אמון
ביכולתו להצליח. הוא זקוק לעידוד רב
מידידים והוא עצמו עוזר לכולם. לגבי

• מרקורי בנסיגה
אהבה -דומה שיש בו נטייה נזירית או
ויתור בצורה מופנמת מאוד, בעיקר במזלות
המוסריים (בתולה, גדי, קשת) .הוא פוחד
להיתקל בדחייה ולהפסיד.
הוא אינו טיפוס בוגדני, אך חושש מהתקשרות
בגלל חרדת נטישה או התייתמות.
הוא פוחד שיבוזו לו. הרגישות שלו הרבה
יותר גבוהה מהמקובל. יתכנו מצבים שבהם
יוותר על חוויות אהבה וימצא מיפלט בנזי רות.
הוא חושש מהסיום הטראגי בכל אהבה
או הנאה. מתוך נכונות לוותר הוא מח-

מיץ הרבה הזדמנויות במישור האהבה.
מאוחר יותר הוא יתחרט על כך. הוא האו-
ייב הגרוע ביותר של עצמו.
ונוס באחד ממזלות האדמה מצביע על
גנדרנות אישית. וגם כאן יהיה ביטוי עצמי
חזק בכיוון אמנותי. ונוס בבית הראשון אינו
מטיב עם חיי-נישואין וגורם לעיתים קרובות
לפרידה ולגירושין. ונוס גם גורם ליחס
מוזר למין, להימנעות ממערכות-יחסים, או
להיפך. הוא גם גורם לאדם שיפריז בפר-
שיות״אהבה, אך בכולן הוא יחוש חוטר-
סיפוק ואכזבה.

• מרס בנסיגה
נטייה לא מודעת להתנגד לכיוון המ קובל.
מי שנולד בסימן זה מוציא יותר כוח
ומרץ ממה שיש לו עד כדי כך שהוא נשאר
תשוש וחסר-כוחות. כוחותיו מופנים נגד
החברה ונגד עצמו ובאים לידי ביטוי גם
בתוקפנות ובאלימות. לעיתים מקדיש אדם
את כל מירצו וזמנו לדברים לא-מקובלים
שלא מביאים ברכה לאיש. הוא מסכן את
עצמו ללא צורך. אצל אשה יוצר מצב כזה
דיסהרמוניה למין השני. לעיתים היא חשה
טינה, איבה וחשדנות רבה כלפי המין השני.
לעיתים גורם מצב כזה לאדם להקריב
יותר מדי וללא צורך. מרס בנסיגה מביא
לחוסר־סיפוק, גם בחיים החושיים. אדם
כזה מסוגל להקדיש שעות, ימים ושנים כדי
להשיג מטרה כלשהי, או אדם שבו הוא
מאוהב, אך לכשישיג את מטרתו ימאס
ויעזוב. לעיתים הוא מאופיין על־ידי
רשלנות, נטייה לכעוס בקלות ולהתעייף
מהר. הוא מבזבז את כוחותיו והרבה
מהפעילות שבה הוא עוסק, מופנית נגד
עצמו.
על־פי רוב זהו אדם בעל מזג סוער,
המעייף את עצמו עד כדי פגיעה בבריאותו.
מרס מעיד גם על נטייה להיפגע מתאונות.
העצבנות, אי־השקט וחוסר שביעות-הרצון
אינם מופנמים, אלא מופגנים כלפי חוץ,
בעיקר במיסגרת מישפחתית או ביתית.
לעיתים סובל האדם מתיסכול במישור ה-
מיקצועי. לאשה עלולות להיות בעיות בעת
ההריון או הלידה. היא אינה סבלנית ומפגינה
תקיפות ותוקפנות רבה כלפי הילדים.

30-וב־ 31 מוסיפים לכם עבודה ודאגות
ולא מתחשבים בעייפות ובצורך שלכם לנוח.
העומס גדול מדי ו-
עלול לגרום לכם לחלות.
ב־ 1וב־ 2בחודש
מצב-הרוח קצת תוקפני.
רצוי לצאת לטיו לים
בי בבית ובעיקר בקרב
המישפחה צפוי מתח
רב. כדאי לחימנע
מלהתערב בעניינים שאינם
נוגעים ישירות
אליכם. בענייני כספים
תהיה הקלח בין 5־ 9ל־ $בחודש. פגישה
מיקדית עם מישהו מחו״ל תוסיף התרגשות.

בלידהסרר והחג צפויה ם תיחנת בבית ובקרב
בני־הסישפחה כראי להחאפק ולא להיזת מטור־ד
ם. תקנפה זו הופבת את־בם
לתוקפניס מתמיד ועלולה
להשפיע על צב־החח.
בתחום הרומאנטי
משהו משתנה. פ חד ה
מאולצת נורמת לכם
רהת שח עצב, אך בקרוב
חובם לחדש את הקשר
באופן בסיס• דבר לא
השחנה. זח! רק עניין של
זמן והיחסיס •שזב 1רמה
שהיו בתחום הכספי צפני שיפור. ור 3א! זד4
בתודש מתאימים לפנישות. ו ד חי עם ידיחם

ב־סג וב־ 31 תחיו עסוקים ברכישות. יתכן ב־ 30 או ב־י 3צפרה שיחה אז פנישה שתעזור
לבס לקדם את מסרתבס בכל הקשור לתחום
שמצבכם טוב משהיה, אך הוא בהחלט אינו
המיקצוע׳ ,הקפידו שלא
מצדיק חגיגה של ביז-
ליישב תשבונוח סן העבר
בוזיס. תהיו זקוקים ל*
ולא לדבר על נד שעשה
בטף למטרה חשובה. ב לכם
עוול. כל מילר. תניע
עבודה יהיה לבם קל יו לאוזניים
שאינן אוהדות. ותר.
ההערכה אליכם גו הדבר
•כול לפננע בכם ד
ברת בגלל תוצאות מרבנא
היום. ו ד 1זה־ג בחר
שימות, ובקרוב תקבלו
דש ד־ קשים. סצב־החוו
הצעות לקידום בתפ•היה
די מדוכא. נענועים
קיד או במעמד. נסיעה
2באוקטובר -
לא ברורים או התשת
לחו׳׳ל עומדת על הפרק.
1בחדות! שקו עליכם, יהיה
אם היא קשורה אליכם,
קל •נתר ם ור 3בחודש, תוכלו ליתנזת מפנישזח
אל תוותרו. השינויים השובים לבם. ש נטרומאנטיות
נמחיזודם אינסנסימם ס מי המין השל.
ייה חזקה להיפגע בתאונות וכדאי להיזהר.

ה 30-וה־ 31 בחודש קצת יכבידו עליכם. ה בריאות
עלולה להציק תוסף לכך יתכנו גם
חילוקי־דיעות או אפילו
טיכסוך עם בגי־מישפחה.
תביעות ו דרישות
מצידם יעוררו
בכם רוגז ויגבירו את
העקשנות והנחישות
לנהוג כפי שהחלטתם
מראש. בעבודה היחסים
אינם נוחים. מי שהו
מנטה לקלקל א ת
השם הטוב שלכם, הה
נעשה מאחורי הגב ובצורה לא הוגנת. הצעה
מענינו* תוצע לכם ביג או ב־* בחודש.

ליל-הטדר והחג ירהו נעימים, תבלו עם ידידים
וחברה נעימה, אך עליכם להיזהר בדב ריכם.
יש לכם נטייה ל העיר,
לבקר או להסביר
מתוך כווגה סובה, שתתפרש
בצורה שתה ו עלולה
לפגוע ביחסים.
בעבודה אתם מגלים
רעיונות חדשימ ומקו ריים
ואלה מביניכם שעבודתם
קשורה לאמנות
ויצירה יהיו פוריים
מאוד ויחנו מהתוצאות.
בעיות כספיות ממשיכות להטדיד.בתחוט
הרומאנטי -צפויות היכרויות חדשות.

פרשה משסחח וחמתשת צפדה ב־סג או ב־31
בחודש, אתם זזד ס לש־תוף־פעורה וטזרה בפח־
״קם שאתם עוסקים בו.
הסיוע והעידוד יבואו סם־
קום שעליו כלל לא חשבתם.
קשה ל הדן את ה־מרעים.
אך ברוע זה אין זה
חשוב וחבר לבז את
הזמן, ב ח לחקור ולנרות
מהיכן ומדוע זה קורה.
בתחום החמאנם־ זהו שבפברואר

ע מבזלבל, קשר. שהת20
במרס
חיל לא מזמן, עלול למד
חיים לפתע. בלא הבנה מוקדמת. צפויה לבס
הפתעה הקשורה לנסיעה יוצאת ח פן ומפתיעה.

הבריאות שלכם אי3ה טובה, אולם נס הקרובים
אדב ס אינם חשים טנב חקוקים לעזרה, לא ושק־פת
בל ממה, כל זמן שאתם
סמלאים אחח הנראות
הרנפאים. בענייני כספים
חשוב שתברח כל מה ש קשור
בירושות או במכר
סזח שאינן קשורות לעבודה.
סמסי־כסף עשויים להניע
אדבס, אך צפו• בי ד
מ ל או עי טב בקבלתם. ובירור
הדבר •שור לכס לעקוב
ולטצוא היכן נסצא
הבסף. מסיעה או בטיול שאתם מתמנים בין ה־3
ר־ 5בחודש יהיו צפרות לבם לא מעט סכנות

מאז]״ט

זי*זי

בלעדי לידיסקתט! אשראי קבוע, מתחדש ומתמשך

בנקדיסקונט מציע לך
עכשיו את האשראי
הזול ביותר במשק-־/״2
לחודש בלבד(פריים+
־ ) 0.757 ללא עמלת
הקצאת אשראי.עכשיו
במבצע לתקופה
מוגבלת למצטרפים
לתכנית.
האשראי הזול ביותר
ס׳ שיפתח חשבון ״דיסקונט אקסטרה״
בתקופת המבצע ׳הנה מהריבית הנמוכה
ביותר בבנקאות בישראל: פריים +
ס/ס 0.75 לחודש בלבד(כיום /0ס .)2ריבית זו
מובטחת ל מ שן סי חודשים.

ללאכל עמלה
במסגרת המבצע יזכו המצטרפים לפטור
מלא מעמלת הקצאת אשראי, למשך 10
חודשים ובנוסף הבנק אינו נובה בחשבון
זה את העמלות הנהוגות בחשבונות
דביטור״ם: דמי ניהול חשבון ועמלת ניהול
רבעונית.

ג לברט״ וגם לעסק״
מתנאי המבצע ׳הנו כל המצטרפים
לתכנית ״דיסקונט אקסטרה״ -גם לקוחות
פרטיים וגם עסקיים.

י־דיסקעט אקסטרה״ -אי ר
זה עובדב שבילד
* ״דיסקונט אקסטרה״ הוא חשבון אישי,
״חוד׳ לבנק דיסקונט, המתנהל
באמצעות פנקס שיקים מיוחד.
* הבנק מעניק לך מסגרת אשראי
מ־ 1,000 שי ח ועד 50,006ש״ח.
* האשראי עומד לרשותך ללא מנבלת זמן
ומתחדש מעצמו.
* עם שיק ״דיסקונט אקסטרה״ אתה
קונה ומשלם בכל מקום ונהנה מהנחות
מזומנים.
* כל שיק שנתת הוא הלוואה שאשרת
לעצמך.
* כל חודש ינוכו מחשבונך ס/ס 0ו מיתרת
האשראי המצטבר שנצלת(מינימום
100ש״ח).
* אתה מחליט כמה אשראי לנצל ומשלם
ריבית רק על הסכומים שנצלת בפועל.

לקנות בתשלו

׳׳דיסקונט אקסטרה־ -
עכשיו במיוחד
עכשיו, נשעלין לבצע קניות לפסח ולשלם
את מסי העיריה השנתיים, כדאי עוד יותר
לפתוח חשבון ״דיסקונט אקסטרה״
בדיסקונט. לקנות ולשלם עם שיק
״דיסקונט אקסטרה״ בהנחות מזומן
וחשבונו ׳חו״ב ב־סו תשלומים ויותר,
בריבית הנמוכה ביותר.
* האשראי ׳נתן בנגד בטחונות, כמקובל, והבנק
ושאי להפסיק המבצע בבל עת.

210

בנק די ס הו נ ט

— .ה 1א שיקר ליו
(המשך עסגד )9
פמן. מה זה, לעזאזל, עניינם? ההצהרות
של השניים האלה רק הגבירו את
האנטי־שמיות כאן. נכון, יש אנטישמיות
באוסטריה, אכל לא ניתן למנוע
מיהודי להיבחר כקנצלר או כנשיא.
עובדה — אני נבחרתי! כשזינגר
וברונפמן פירסמו את ההצהרות שלהם,
אמרתי- :אנחנו לא צריכים אותם ולא
את ולרהיים״...
אני לא מחבב במיוחד את ברונפמן,
ולא מפני שאביו עסק בהברחת משקאות.

לדעתך, צריך את ולדהיים?
אולי מר שמיר! איך הגעתי למסקנה
הזאת? מפני שציוני רדיקלי ממש זקוק
לאנסי־שמיות כאוויר לנשימה...
שתביני, אינני מגנה את ולדהיים
על מה שעשה בשנות ה־ ,40 אלא על
כך ששיקר!
אני יכול לשחזר באזנייך את השיחה
האחרונה שהתקיימה בינינו. הוא טילפן
אלי סמוך לבחירות. שאלתי אותו:
-מדוע שיקרתי לי על עברך?״

נדי לנקום את
ו צ וז מיי מון
(למסה) -או
בווו קותה
לו תקלה קשה

אנו ה ם אסוד־ן
((1שמא 0נאשם
בנו שיצא לנוצץ
את מכוניתו של
פלאח (למטה)

מאז לא דיברתי איתו! אשתי(ורה

19 פילו בית־מישפט בסעו־
1 דיה, שם קוטעים איברים לנאשמים,
לא היה מעניש אותו כך!״ אמר
מישפטן שראה את אברהם אסולין ()20
יושב על כיסא־גלגלים כאשר מישקפי־שמש
כהים על עיניו.
הגורל התעלל באסולין לפני חצי
שנה. אז היה חייל צעיר בשרות־חובה,
שחזר הביתה לנתניה כדי לבלות חופשה.
היה
יום־קיץ, ושני חבריו מנתניה,
נחמן כהן ומשה דמארי, לקחו את אסו־

לבית־המישפט חיפשו את מכונית
הק1רטינוז החומה של פלאח, שאותה
הכירו היטב. הם ידעו כי אפריים פלאח,
אחיו של החשוד ברצח, הגיע במכונית
לבית״המישפט, ושהוא יחזיר את אחיו
הביתה, כאשר ישתחרר.
אחרי חיפוש ממושך בקירבת בית-
המישפט גילו את מכוניתו של פלאח,
כשהיא חונה במיגרש־חנייה פרטי של
בניין־דירות הקרוב לבית־המישפט. הם
לא היססו. כפי שהחליטו מראש, ירד
אסולין, כשבידו חומר־הנפץ ומכשיר־

החטא ועתשו

או: התאבדות בשלט־רחוק

קרייסקי ()1978
.סנקה־אחם ת ים ל לדעח?״
קרייסקי) ואשתו דווקא היו חברות. מאז
הן לא שוחחו ביניהן. הוא לא יתפטר
בקרוב. אשתו והוא שאפתניים מרי.
כמי שכיהן 13 שנים כקנצלר אוס־סריד*
אני אוסר לך: ולדהיים אינו טוב
עבור אוסטריה! כל יום מתקיימת נגדו
הפגנת הנה, תשלפי איזה עיתון שתבחרי
מהערימה פה, ותראי במו־עינייך.
ולדהיים נורא מביך כיום את אוסטריה!
אנשים לא מבינים בעצם את מה
שמכונה •פרשת־ולדהיים״ .הרי הנשיא
הוא שביקש את מינוי ועדת־ההיסטור־יונית
הוא פשוט לא יודע להפסיד! הוא
צפה שהוועדה תפרסם מסקנות אחרות.
הטיעון שלי נגד ולדהיים, הטוען שהוא
נבחר עירידי העם, הוא: איך האדם הפשוט,
מנקה־הארובות, יכול היה לדעת
בעת שבחר את מה שהממשלה לא ידעה?
אהי
מה יהיה? אני מעריך שוולדהיים
יתפטר לפני מועד תום הקדנציה שלו.
מתי? לא רוצה להתחייב על תאריכים,
אבל בעוד שנה, שנה־וחצי.
העולם הזה 2639

לין לטיול במכונית ב.נו! .1של כהן. הם
נסעו לפתח־תיקווה וחיפשו את בית־המישפט
בעיר. לדברי כתב־האישום,
שהגישה התובעת שלומית אריאל, לא
היה זה טיול תמים, אלא נסיעה שמטרתה
קטלנית.
הרקע לסיפור הרציחות המסובך
הוא, כנראה, מילחמת־כנופיות בנתניה.
לא ברור אם הכנופיות התחרו על איזו־רי
סחר בסמים או על שליטה במוע־דוני־לילה
ומרכזי״בילוי בעיר. אבל היריבות
הגיעה לשיאה בקיץ שעבר.

בסוף יולי שעבר חזר גבי פלאח,
צעיר בעל עבר פלילי, לביתו בשעה 1
לפנות בוקר. הוא עלה לביתו, וידיד
נשאר יושב במכונית. אלמוני ירה אל
תוך הרכב מנשק אוטומטי וריסס את
היושב בו. למזלו הגדול לא נהרג יושב־המכונית
אלא נפצע קשה. גבי פלאח
לא נפגע כלל.
חקירת־המישטרה הצביעה על יצחק
מיימון, שכונה ״הגמד״ .המישטרה עצרה
אותו לשיבעה ימים, ואחר־כך שוחרר
מחוסר־ראיות. לכאורה המשיכו

המכונית אחרי הפיצוץ
גדם מססה־ר

מיימון ופלאח להיות ידידים גם אחרי
תקרית היריות.
שבועיים אחרי המיקרה ישב לו מיי-
מון בלילה על המדרכה בשיכון־העוני
שבו התגורר בנתניה, ושוחח עם פלאח.
לפתע נשמעו יריות, ומיימון נפל מתבוסס
בדמו. ידיד של השניים, שנמצא
בקירבת־מקום, טען כי לא היה זה פלאח
שירה במיימון. המישטרה חשבה אחרת.
פלאח נעצר, והדיון בהמשך מעצרו
נקבע ל־ 16 באוגוסט. שני ידידיו של
מיימון, נחמן כהן ומשה דמארי, ביררו
במישטרה, ולדברי כתב־האישום נאמר
להם כי פלאח ישוחרר ממעצרו.
כהן ודמארי החליטו, לטענת כתב־האישום,
לחסל את החשבונות עם
פלאח באופן סופי. הם הכניסו בסודם
גם את ידידם הצעיר, אסולין, שהגיע
הביתה לחופשה. כדי שהרצח יהיה
מושלם, והם לא יהיו קשורים בו, תיכ־ננו
השלושה רצח בשלט־רחוק. הם קנו
מכשיר שלט״רחוק מסוג מתוחכם,
שמשתמשים בו בדרך־כלל לטיסנים
ולמכוניות־צעצוע. הם השיגו חומר־נפץ
והכינוהו להפעלה מרחוק.

^ בוקר שבי התנהל הדיון בהמשך
^ מעצרו של פלאח, נסעו השלושה
לפתח־תיקווה, כשחומר־הנפץ ומכשיר
השלט־רחוק במכוניתם. כאשר הגיעו

ההפעלה־מרחוק, והתקרב למכונית של
פלאח. הוא אמור היה למלכד את המכונית,
ולחכות עד שיראה את מישפחת־פלאח
נכנסת אליה אז אמור היה להתחבא,
להפעיל מרחוק את המיטען ולרצוח
את יושבי המכונית.
אבל הגורל תיכנן אחרת. לפני שהגיע
אסולין למכונית שהיה צריך למלכד,
אירעה תקלה תשמע פיצוץ אדיר.
מישפחת פלאח, שישבה באולם בית־

אילנה אלון •
(הסשך בעם 1ד )38

המצפון הכואב להתראות ילדים גצפון, תל־אביב,
צרפת) -לואי מאל -גיבור
התקשורת של השבוע הקודם.
הכל יודעים נבר שזח טרט אוטו־ביוגראפי
המתאר ידידות כץ שני ילדים, אחד צרפתי והשני
יהודי שהסתירו בפנימיה קאתולית -במלחמת־העולסהשניה, תחת הכיבוש הנאצי. מעל ומעבר לזכרונותיו הפר טיים,
כי מאל הוא, בעצם, הילד הצרפתי בסרט, נוספה כאן גם
סידרה של הערות כלליות יותר על התקופה ועל המאורעות
באותו הזמן, הערות שהן תוצאה של מחקרים קודמים שעשה
מאל בנושא זה, באשר הכין את לאקומב לוסיאן.
שלא כדוב סרטיו הקודמים, הסרט הזה התקבל בתשואות
מאוחדות בכל רחבי העולם, וקוצר פרסים בקבלנות. אין פלא.
מאל ביים אותו בפשטות ראויה לשבח, איפוק מלא, נזהר שלא
לגלוש אל תוך גלי רגשנות שהנושא מזמין בין כה ובה, ולא
השתמש באף שחקן ידוע אחד, כאשר אלמוניות הפנים עוזרת
לאמינות העלילה. הצילום והעריכה מצטיינים גם הם באותן
התכונית.
אשר להערות, מאל חוזר ומדגיש כאן את התפקיד המביש
והמכריע של משתפי־הפעולה הצרפתים, אותם הוא מצייר
כצבלים האמיתיים של הטראגדיה הזאת. הוא זוקף נקודות
לזכות הכנסיה, שניסתה לחציל את שלושת הנערים היהודים
שהוסתרו בסגימיה, אבל עם זאת גם מחזיר לה סטירת-לחי
בשילוב דמות של נזירה המוסרת אחד מהם לידי הגסטאפו,
תדריו חובה רראות
תל־אביב: מוכח ירח, דאן דה פלורט,
הקיסר האחרון, שובו של מרטין נר, מלאני
בשמי ברלין, טאמפופז, עיניים שחזרות.
ירושלים: בירד׳ ,ראן דה פל!רט, שובו של
מרטין נר.
חיפה: מוכת ירח, הקיסר האחרון.

גאספר מאנס ורפאל פייטו -אין הפתעות
והוא חוזר פעם נוספת על דמית של נער, שהדיכוי החברתי
והמעמד הבזוי דוחפים לזרועות הפאשיזם, בדיוק כמו
לאקומב לוסיאן. ועוד יש הערות על אגטישמיות ומהותה
באותה התקופה, על צורות חינוך, יחסים בין אם ובנה,
נושאים שמאל עסק בהם גם בעבר.
הסרט רגיש, עשוי למשעי, עבודה של איש-קולנוע אינטליגנטי
ומוכשר. יש כאן רק בעיה אחת: הוא קצת צפוי. בל מה
שצריך להיות יש נו, במיגון הנכון ובסדר הנכון. לכו לראות.

מטאפורה
קע\ה
החולמים (תכלת, תל־אביג, ישראל)
-הבעייתיות של הסרט הזה
בישראל הולכת לפניו -מתחילה
היה ברור שהישראלים לא יקבלו
סרט ישראלי ממוקם בישראל ועל בעייה ישראלית, המדבר
אנגלית. אף שאותה קומונה של חולמי חלומות ומתקני־עולמות
בוודאי לא דיברה עברית ב 9-ג . 19 אך מהתוצאה
ובדיקתה על־ידי הביקורת וחלק מקהל ההצגות המוקדמות
מסתבר שהאוזן הישראלית לא סובלת זאת. לכן, חלק מן
הרתיעה המוגזמת מן החולמים געוצה בשפה. ואף שמטבע
סגנונו של הסרט הוא מסכת, המדוקלמת על־ידי הגיבורים כל
אחד בתורו, מפריעה השפה האנגלית לאוזן הישראלית (דבר
שלא יהווה מיכשול בשווקים אחרים).
אבל הקושי בסרט איגו נעוץ באנגלית כי אם באופי הגשת
הסיפור חטר־חיוך, רציני להחריד ומרוחק אף כי אולי זו
המטרה. מה שקרוב ביותר בתוכנו להם היו עשרה ולליל
העשרים, מספר על קבוצת אינטלקטואלים מאירופה שמאסה
באירועים שאחרי מילחמת-העולט הראשונה והחליטה לכבוש
את היצר ואת הקרקע בגליל. אלא שיפי״נפש אלה שכחו שני
דברים אנושיים כסיטיים, האחד בנפש פגימה והאחר בנפשות
שבחוץ. כלומר, הם שכחי בי האדם רק אנוש היא ולא יתבן
לאונסו גשם האידיאל ליותר על יצריו, חולשותיו, פרטיותו
ובלבדיותי, ומצד שני שכחו כי על הקרקע ככר היו נפשות
והיא לא היתה לא בתולה ולא מופקרת.

מוכת ירח ואורלי, ארצית־הברית,
מוצג גם בחן, חיפה) — הירח מתעתע במשפחה
איטלקית שלמה בברוקלין ומכוון את שר לאחי
אחשה המיועד, ניקולאס קייג׳ .מישחק מרנין,
אווירה רומאנטית, מיקסם קולנועי מבדר מאץ
כמותו.
הקיסר האחרון (נח, אננליה,
מוצג גם ברב־אור, חיפה) — בימאי: ברנארדו
ברטולוצ׳י, צלם: ויטוריו סטורארו. תילבושות:
ג׳יימס אצ׳סון. כולם מועמדים לאוסקר, כולם
עשו מלאכת־מחשבת.
שובו של מרטין גר (לב, מוצג
גם בסמדר, ירושלים) — הקרנה חוזרת של סרט
יפהפה המשחזר פרשיה אמיתית מימי־הביניים
— אדם יצא מכפרו ושב אליו אחרי שמונה שנים
אפופות מיסתורין. ז׳ראר דפארדייה הוא הגיבור,
נאטאלי באי היא אשתו.
מלאכים בשמי ברלין ולב, צר־פת־ורמניה)
— אגדה כבדת־כנף על מלאכים
היורדים לאדמה ולאחר מהם מתחשק להפוך
לאדם אחרי שהתאהב ברקדנית טרפז. מקסים את
העין ומעסיק את הראש. שחקנים כמו מלאכים,
אוטו סאנדר וברונו גאנץ, ופיטר פולק בתפקיד
עצמו.

רטרובפקטיבה של לואי מאל
(בסיומטקים של תל־אביב, חיפה !ירושלים) —

אורי ברבש וקלי מקגיליס -יש עימותים
בני בדבש (תסריט) ואורי ברבש (בימוי) נטלו את הרעיון
שכבר שומש נעבר בהכרה ברורה ולא במיקרה, כדי להלביש
עליו מטאפורה של היום וכך קורה שהמסכת המציגה את רעיון
העימות נארץ־ישראל, עימות של היהודים עם שבניהם ועי מות
של היהודים עם עצמם(הנמשכים עד היום ומסבנים את
החכרה הישראלית) מדחיקה את הדמויות עוד יותר מן הצופה
בשל המטאפורה המולבשת עליה. המישחק מתאמץ להיות
גדול מן החיים לבד מארנון צדוק, בעל הנובחות הטיבעית.
רובץ בסיציליה
הסיציליאני (אסתר, תל־אביב,
ארצות״הברית) -כרגיל בסרטי
מייקל ציימיגו, הנסתר גדול מן הגלוי
והנסתר נשאר על רצפת חדר־העריכה.
הסרט הזה התביץ להימשך יורנר מארבע שעות
וצריך לומר תודה שיזכו לראות בארץ את גידסתו העכשווית
הארוכה יותר 144 ,דקות, ולא את האמריקאית, הנמשכת
פחות משעתיים.
אבל גם בענייו התודה לא צריך להגזים. כי מה שנראה על
הבד, זה הסרט הרפה ביותר שעשה עד היום צ ימינו, חסר
העוצמה הדדמאתית והחזותית ששילהבה בסרטים קודמים
גם את אלה שלא הסכימו למסר שנשאו ברמה.
הפעם הוא עוסק בסאלוואטורה גיוליאגו, שודד שהפך
לאגדה. הוא חי ופעל בסיציליה בתקופה שלפני, בזמן ומיד
אחרי מלחמת״העולם השנייה. ולשם שינוי הצליח לגייס נגדו
הן את השלטון הרשמי והו את המאפיה, כי גם אלה וגם אלה
אינם אוהבים בנים סודרים.
ג וליאנו כבר היה נושא לסרט מדהים של פראנצ׳סקו רוזי
ש ח בתופעה החברתית הזאת בסגנון חצי־תעודי בלתי רגיל.
צ׳ימינו מנסה ללכת בדרך הרומאנטיקה ומצייר דמות שהיא
תערובת של רובין הוד, ישו המצרי ושודד־דרכים. הסרט כולו
צולם בסיציליה, וזה צריך להעניק לו אותנטיות רבה, אלא
שהליהוק המשונה נוטל ממט כל טיפת אמינות. איש אינו
מאמין כאן באמת ובתמים במה שהוא עושה, וכל שחקן

״לחישה שבלב״ של מאל
כדאי לעשות היכרות
היכרות עם בימאי בעל סגנון מרתק בכל סרט
שעשה כדאית ביותר( .ראה שעון — להתראות

מייקל צ׳ימינו וקריסטופר לאמברט -יש רמזים
משחק באופרה משלו, כאילו אינו נמצא בתלכיד אחד עם
שתקנים אחרים המגלמים דמויות אחרות. גם אם הסנדק
שמשחק ג׳וס אקלנד הוא מאיים ומופיע, הוא אינו מתקרב
להזכיר טיפוס איטלקי, ואשר לטרנס סטאמפ, הנסיך המנוון
המאזין השכם והערב לתקליטים, הוא נראה כפארודיה של
עצמו. אשד לרקע הפוליטי העשיר והמרתק של כל הסיפור
הזה, הוא מצטמצם לשורת רמזים לא ברורים ביותר ובהש וואה
לסדטיו הקודמים, אפילו הצגת־הראווה דהויה למדי.

עיניים שחורות (מוסיאון,
איטליה) — מארצ׳לו מאסטרויאני הוא
ארכיטקט משועמם המתאהב באשה רוסיה
נשואה מאוד ורומאנטית מאור. בהשראת צ׳כוב
והכימאי ניקיטה מיכאלקוב הופך המסך למעוף
רומאנטי בין כלי־חרסינה. סצינה בל תישכח של
מירוץ כסאות־גלגלים באתר־נופש שוויצי.
טאמפופו (לב, יפאן) — מצחיקון
פרוע על חשבון זללנותם של היפאנים. אלמנה
רוצה לשפר את המסעדה שלה ועוסקת בריגול
גאסטרונומי המגלה פניה האמיתיים של חברה
שלמה.

עד*.ד, סימרו •י

העולם הזה 2639

העיתונאי הלו
לו א ״ן צעירה
שהתלוננה על אונס
ואחרי כמה ימים טענה שגם הוא אנס אותו
^יו ם אני בטוח שלולא כתבתי
1 1/ /את הכתבה לא הייתי מסתבך
בכל העניין הזה ״.אמר אשר בן־עמי
להשלם־הזה. את הכתבה ״האנס חוזר
אלי מדי לילה״ כתב בן־עמי בפסח
1985 יחד עם עורך המקומון כאן
הדרום באשדוד, שם עבד באותו זמן.
כתבה עסיסית זו, על מקרה־אונס של
חיילת־מילואים בידי קצין בכיר
ביחירתה, היתה אמורה להיות ציון־דרך
בדרכו של בן־עמי לעולם העיתונות.
בן־עמי ,30 ,נאה, נשוי ואב לשתי
בנות קטנות, הספיק לעסוק במיספר
עיסוקים עד שהגיע לעבודתו במקומון,
כמנהל המחלקה המסחרית. אורית( ,שם
בדוי) ,23 הועסקה בביתו מדי פעם כשמרטפית
לבנותיו. ערב אחד, כאשר יצא
בן־עמי ממשרדו והיה בדרכו הביתה,
פגש באורית. לדבריו, פנתה אליו וביקשה
לדבר אתו. הם התישבו בבית־קפה
שכונתי ואורית סיפרה לו על מקרה־אונס
שקרה לה כאשר שרתה במילואים.
בן־עמי הבין כי היא פנתה אליו
מכיוון שרצתה בפירסום העניין במקומון.
היא התנתה את הפירסום בכך
ששמה לא יוזכר.
״שמחתי מאור על הסיפור ופניתי
מיד לעורך שלי וסיפרתי לו על כך.
החלטנו שנכתוב את הכתבה יחד ונפרסם
אותה בגליון שיוצא ערב פסח.
טלפנו לביתה של אורית וקבענו איתה
פגישה לאותו ערב. לקחנו אותה למערכת
והיא סיפרה לנו את כל הסיפור״.
סיפר בן־עמי.
לאחר הראיון עם אורית, נשאר בן־
עמי לעבודת־לילה במקומון. אורית
התקשרה לאשתו, או לפי גירסתה של
אורית, אשתו של בן־עמי, שירין, התקשרה
אליה וביקשה ממנה לבוא לישון

סניגור אמיר
היא מפנטזת!

תום ששת הימים וחזרתי לעבוד כרגיל.
את כתב־האישום על אינוס והדחה.
בחקירה קיבלתי רק אחרי שנה וחצי.
״יש לי מזל שאשתי, שיריו, היא
אשה חזקה ואינטליגנטית. היא האמינה
לגירסתי שאורית עשתה לי עיניים
ומשכה אותי לקראתה באותו יום. סיפרתי
לאשתי את גירסתי, לפיה כאשר
נכנסנו יחר לדירה הלכתי להתקלח
ואורית עשתה לי קפה. כאשר יצאתי
מהמקלחת והתלוננתי על כאב־גב
ביקשתי מאורית שתעשה לי מסאז׳.
היא אמרה שאיננה יודעת לעשות עיסוי,
אבל תנסה. נכנסנו לחדר־השינה
ותוך כדי נסיונותיה לעסות את גבי
הגענו להתעלסות. כאשר עמדנו לקיים
יחסים של ממש אמרה אורית פתאום
שהיא ממהרת ואינה רוצה. הייתי עדין
מאור והפסקתי מיד להתעלס איתה.
ישבנו ושוחחנו עוד כשעה וגם עישנו
סיגריות. אשתי הבינה שכאשר בחורה
צעירה עושה לגבר עיניים, הוא לא
תמיד יכול לעמוד בפיתוי.״
יתכן שהשופטים, שלא כמו אשתו
של הנאשם, לא היו מקבלים את
גירסתו של בן־עמי בקלות כה רבה,
לולא עשה סניגורו, עורך־הדיו ציון
אמיר, תרגיל מבריק. הוא הציג בפני
השופטים את הכתבה שכתב בו־עמי על
האונס שקרה לאורית במילואים. באותה
כתבה פרטה המתלוננת בדייקנות
כל מה שקרה לה במכונית שבה לקח
אותה הקצין הבכיר טרמפ. היא סיפרה
כיצד הפשיט אותה הקצין ושכב איתה
בפרדס בררו לאשקלון. היא מסרה פרטים
מדוייקים על מראהו של האנס ועל
תפקידו במחנה. בעת עדותה של המתלוננת,
חקר אותה הסניגור ביסודיות
על כל פרטי האונס הקודם ואחר־כן־
סיפק לבית־המשפט סנסציה, והביא את
הקצין כעד־הגנה.

נה שתלך למקום בו משכפלים מפתחות
ותשכפל לו עותק נוסף של מפתח
דירתו. אורית הסכימה מכיוון שלא עבדה
והיה לה זמן לעשות לו טובה.
אורית שיכפלה את המפתח ומסרה
אותו לבן־עמי. הצרור המקורי נותר
אצלה כדי להחזירו לשיריו. כאשר סיים
העיתונאי את עבודתו בעשר בבוקר
וחזר לביתו, התברר לו כי המפתח שקיבל
מאורית אינו פותח את הדלת. הוא
חזר למערכת וניסה למצוא את אורית
בביתה. אחרי זמן מה הגיעה אורית למערכת
כאשר צרור המפתחות המקורי
בידה כדי למסור אותו לבן־עמי. הם
נסעו יחדיו לביתו של העיתונאי ואורית
פתחה לו את הדלת במפתח המתאים.
כאשר
נכנסו לדירה נעל בן־עמי את
הדלת ואמר לצעירה :״בא לי עליך״
אבל היא לא התייחסה לכך ברצינות
ולפי בקשתו הכינה לו קפה. לדבריה,
אחרי שהגישה לו את המשקה, תפס
בידה, סחב אותה לחדר־השינה כשהיא
צועקת שיעזוב אותה, אולם הוא לא
הרפה ממנה. בידו האחת החזיק בידה
ובשניה הרים את חולצתה ומצץ את
חזה. אורית טענה כי בידה החופשית
משכה בשערו, צבטה אותו ונתנה לו
מכות כדי שיעזוב אותה, אבל הוא לא
הירפה. הוא דחף אותה על המיטה,
הפשיט את מכנסיה ותחתוניה ער
הברכיים, ולדבריה, בעל אותה.
לאחר מעשה אמר לה :״אם היינו
עושים זאת בעדינות ומרצונה הכל

תוניה וחזייתה ונכנסה למיטה כדי
שאיש לא יבחין במצבה. על האונס לא
סיפרה מאומה אפילו לאחותה התאומה,
הקרובה לה במיוחד, מכיוון שלא רצתה
להכאיב לה. רק בשעות הערב, אחרי
שאחותה לחצה עליה, סיפרה לה אורית
על האונס.

אונס

ף* אותו לילה התקשרה אחותה הב־
^ כירה של אורית לביתו של בן־עמי
וביקשה ממנו למנוע את פירסום הכתבה
על האונס. היא הסבירה לו כי
למרות ששמה של אורית לא יוזכר בכתבה,
הרי שאשדוד היא מקום קטן ואנשים
יוכלו לזהותה. היא סיפרה כי משפחתה
דתית והדבר יפגע מאוד בהורים.
בן־עמי הבטיח שינסה לעצור את הכתבה,
אולם כאשר ניסה לעשות זאת
התברר לו שאחר את המועד והכתבה
מודפסת ומוכנה לפירסום. האחות לא
אמרה מילה על תלונת האונס החדשה
של אורית.
למחרת בבוקר, יום יציאת המקומון,
טילפנה אחותה התאומה של אורית
לשירין וביקשה להיפגש איתה במרכז
העיר. היא אמרה לי כי אחותה נפגעה
מאוד מהכתבה וכי יהיו צרות. גם האחות
התאומה לא הזכירה במילה אחת
את ענין האונס שאנס בן־עמי את אחותה
יום קודם.
״זה היה יום של ליל־הסדר, הייתי
מרוצה מאוד כי הכתבה יצאה טוב, היא

נה בעצמו. אני יודע שהוא חיפש אותי
אז ורצה להתנקם בי.
״בהתחלה הייתי המום והחלטתי לא
לשתף פעולה. אבל אחר־כך סיפרתי
לחוקר הכל ונעצרתי ל־ 48 שעות. כאשר
הובאתי להארכת־מעצר בבית־המישפט
בבאר־שבע, השופט שמואל
מינצר שיחרר אותי. המישטרה התעצבנה
והחליטה לערער על השיחרור.
בערר החליטו לעצור אותי ל־.6ימים.
במעצר חקרו אותי רק פעם אחת ועשו
לי עימות עם אורית. שוחררתי לפני

מסע בצבא

ך י* קצין, שאותר על־ידי הסניגור,
1 1הכחיש מכל וכל את האונס. הוא
סיפר בבית־המישפט כי אמנם שרת
באותו בסיס. בו עשתה אורית את
שרות־המילואים שלה, וגם לקח אותה
ערב אחד טרמפ לביתה. אבל הוא טען
כי מעולם לא הפשיט אותה ולא אנס
אותה. הוא הכחיש כל מגע אינטימי
איתה.
נראה שדבריו של העד עשו רושם

אילנד, אלון ₪

(המשך בעמוד )38

,״בוע 11 החדעמיי
?־ הדרור*

השופטינ 1קבעו שאשה צרכו! להראות
התנגדות תקיפה ־־ אווות איו זו: אונס
אצלה. אורית סיפרה כי שירין התלוננה
בפניה באותו ערב על בעלה, סיפרה
שהוא מתייחס אליה בגסות, מכה אותה
וכי יש לו פילגש. אורית נשארה לישון
אצל שירין. למחרת, השכם בבוקר, חזר
בן־עמי ולקח את אשתו ובנותיו לעבודה
ולגן, וגם אורית נילוותה אליהם.
אחרי שבן־עמי הוריד את בני המישפחה
נשארה אורית במכונית והוא ביקש ממ־

היה יותר טוב לשנינו.״ היא התלבשה
וביקשה ללכת, אבל הגבר עיכב אותה
ודרש ממנה להבטיח כי לא תספר דבר
לאשתו. הוא הוסיף ואמר שאם תרצה
לשכב איתו שוב, אל לה להתבייש
לומר לו זאת. הם עישנו סיגריה יחדיו
ואחר כך הלכה אורית לדרכה.
אורית סיפרה כי הלכה מיד הביתה,
כשהיא רועדת ובוכה, כיבסה את תח־

השתרעה על עמוד שלם עם איורים
מתאימים ושמי התנוסס עליה יחד עם
שמו של העורך,״ סיפר בן־עמי .״בערב
חגגנו את הסדר אצל ההורים וחזרנו
הביתה מאוחר. אחרי חצות נשמעו דפיקות
בדלת וארבעה שוטרים שאני מכיר
אמרו לי כי באו לעצור אותי בגלל
תלונה על אונס. למרות שהיה ליל־הסדר
ואחרי חצות חיכה לי מפקד־התח־

נאשם בן־עמי(ליד מערכת עיתונו)
כסה צריבה אשה להתנזר?

_ החטא ועונשו —
(המשך מעמוד )35
המישפט הסמוך, שמעה את קול הנפץ
בבית־המישפט.
אנשי המישטרה ומגן־דויד־אדום,
שהגיעו למקום, ראו מחזה־זוועה. אסולין
שכב שותת־דם ליד המכונית, שכני
פה הקדמית נפגעה. ידו השמאלית של
הצעיר היתה גדם מכוסה־דם וקרעי״
בשר, וגם רגלו השמאלית היתה מרוטשת.
פניו היו פצועות מעשרות רסיסים
ומכוסות דם. התמונות שצולמו
במקום־המיקרה אינן ניתנות לפירסום
בגלל המראה האכזרי הנשקף מהן.
הבלן המישטרה, יעקב לוי, בדק את
המקום וצילם את הפצוע. הוא העביר
את מימצאיו לבדיקות״מעבדה, והתברר
כי מוקד־הפיצוץ לא היה על הארץ.

הסניגווים מסובים
לגדות את קו
ההגנה שוהם, ולא
בווו מה תם
עומדים לטעון
בגלל מקום הפציעות באסולין קבע
המומחה כי אסולין נשא את המיטען
בידו השמאלית, ושהמיטען התפוצץ
כאשר הוא עדיין אחז בו. בשרידי שקית
ניילון שנמצאה ליד המכונית היה מכשיר
השלט־רחוק ההרוס, והסוללות
שהתפזרו לכל עבר.

^ סולין שכב זמן רב בבית־החו־
\ 1לים. ידו ורגלו השמאלית נקטעו,
והוא עבר סידרה של ניתוחים בעיניו
ובפניו.
כיום, חצי שנה אחרי המיקרה, הוא
עדיין מרותק לכסא־גלגלים, מרכיב
מישקפיים כהים, ועל פניו ניכרות צלקות
רבות ובולטות.
כאשר שכב אסולין בבית״החולים
הוא נחקר וסיפר את סיפור־המעשה.
הוא הודה כי שני חבריו, כהן ודמארי,
שלחו אותו למלכד את המכונית. גם
השניים נעצרו על־ידי המישטרה.
התובעת אריאל הגישה כתבי־אי-
שום נפרדים נגד כהן ודמארי ונגד אסולין.
כהן נאשם גם בירי במכוניתו של
פלאח, שבה נפצע אדם. המישפטים
הופרדו, כדי שאסולין יסיים ראשון את
מישפטו ויהיה עד־תביעה נגד שני שו־תפיו־למעשה.
בימים
אלה החל מישפטו של אסולין.
בגלל מצבו הגופני הוא שוחרר
ממעצרו, והוא מובא לבית־המישפס
על־ידי בני־מישפחתו. אביו דוחף בכל
בוקר את כסא־הגלגלים מהמעלית אל
תוך אולם בית־המישפט. אסולין עצמו
שקט מאוד ואינו מוציא מילה. הוא מאזין
בדריכות לטיעוניהם של שני סניגו־ריו,
אמנון אגסי ודויד דרעי.
נראה כי הסניגורים אינם מתכוונים
לדבוק בעדות שנתן אסולין בעת מעצרו.
במישפט הוא כפר באשמה של נסיון
לרצח פלאח וקשירת־קשר לבצע פשע.
לשם כך יצטרכו הסניגורים לנהל מיש־פט־זוטא
ולהסביר מה גרם לנאשם להודות
במעשה, כאשר היה מאושפז, ולכפור
בו כיום.
הסניגורים מסרבים לגלות את קו־ההגנה
שלהם, ולא ברור מה הם עומדים
לטעון. גם השופטים, מנחם אילן, שושנה
ברמן וצבי הכהן, ניסו ללמוד מחקי־רותיהם
של הסניגורים מה לדעתם קרה
במקום־הפיצוץ, אבל הם סירבו בשלב
זה לגלות אפילו טפח מקו־ההגנה. רק
שאלה אחת עשוייה לגלות כיוון. הס
שאלו את מומחה־המישטרה: האם יתכן
כי מיטען־החבלה היה תלוי באוויר,
סמוך למקום שבו התפוצץ?

..כשהיא אומרת>*א!״
(המשך סענוזד )37
רב על השופטים וגרמו להם לחשוב
שהמתלוננת נוהגת לפנטז מיקרי־אונס.
השופטים עמדו בפסק־דינם על
סתירות רבות בעדותה של אורית ועל
דברים תמוהים בהתנהגותה, התומכים
בגירסתו של הנאשם. הם ראו בעישון
סיגריה בצוותא, לאחר המעשה, חיזוק
לדבריו של בן־עמי, כי כל מה שקרה
מרצונה של הנערה קרה, אבל בית־המישפט
גם התרשם כי בעדותו של
בן־עמי ישנם שקרים רבים.
השופטים לא האמינו לו כי המתלוננת
חיזרה אחריו או כי רצתה לנקום
בו על הכתבה שפירסם. בית־המישפט
גם לא האמין לעיתונאי שלא קויים
מגע מיני ביניהם באותו בוקר .״אין
להתעלם מהאפשרות שהנאשם הביא
את המתלוננת לחדר־השינה על־ידי
תירוץ של עשיית מסאז׳ ,והמתלוננת
נגררה אחר תכסיסיו ...המתלוננת
שהתה בביתו של הנאשם כשעה וחצי
ונראה כי מרבית הזמן עברה עליהם
בדיבורים; בנסיונו של הנאשם לשכנע
את המתלוננת להסכים לקיום יחסי־מין
...ואף כי המתלוננת טוענת כי
התנגדה גם באופן פיזי, בולטת העובדה
כי ההתנגדות הנטענת היתה חלשה
מאוד, ללא כל יחס לאפשרות להתנגד.
הנאשם לא היכה את המתלוננת ולא
היה כל סימן שהוא עומד לעשות זאת.
בנסיבות אלה יכולה היתה התנגדות
תקיפה להרתיע את הנאשם ואילו
דיבורים, או אפילו דחיפה קלה, יכלו
לתת מקום לפירוש דו־משמעי, כי
ההתנגדות אינה אלא למראית־עין
בלבד.
״התנגדות של אשה לקיום קשר
מיני, או נסיון לקשר כזה, צריכה להתבטא
באופן שיובהר לצד השני שהדבר
מנוגד לרצונה ...במיקרה הנדון אין על
כן לשלול את האפשרות כי המסר
ששידרה המתלוננת לא ביטא אי־רצון,
אלא השלמה, מעורבת בלבטים מוסריים.
במילים אחרות, התנהגותה הבל־תי־החלטית
והחלשה יכלה ליצור את
הרושם כי למעשה היא איננה מתנג־דת״...

העובדה שאורית התלוננה אחר־כך
במישטרה על אונס הסבירו השופטים
בכך שלאחר מעשה העיקה על
המתלוננת תחושה קשה והיא הרגישה
מרומה. יתכן גם שלא היתה מרוצה
מחולשת־האופי שגילתה ואחרי שסיפרה
על כך לאחותה, יתכן שהוסיפה פר־

״אני ע״ף, סחוט
ומה1יש חולשה. אני
מלא 11י מ חה
שהצדק ניצח״

טים אחדים שמטרתם לחזק את גירסתה
בדבר ההתנגדות שגילתה למעשה.
אחר־כך עברה היוזמה לבני מישפחתה
ולאחותה התאומה, שגררו אותה לידי
תלונה במישטרה.
בסיכומו של דבר קבע בית־המיש־פט
:״אינני סבור שיש לשלול בצורה
חד־משמעית את גירסתה של אורית.
אולם, כאמור, גירסה זו מעוררת שורה
של שאלות המביאות לידי קיום אפשרות
שהדברים השתלשלו בדרך שונה
מזו שהיא תיארה ...ודי בכך כדי להעמיד
את שאלת אשמתו של הנאשם
בספק.״
בעקבות זאת החליט בית־המישפט
לזכות את בן־עמי מאשמת אינוס ולהרשיעו
באשמת הדחת אחותה של אורית
בחקירה. על כך נידון העיתונאי לשנה
וחצי מאסר על תנאי ו־ 3000ש״ח קנס.
בינתיים הספיק בן־עמי להקים מקומון
השייך לו, זה הזמן, באשדוד והוא
אמר להשלם־הזה :״אחרי כל מה שעבר
עלי אני מרגיש כמו אחרי מסע מפרך
בצבא. מצד אחד אני עייף, סחוט
ומרגיש חולשה, אבל מצד שני אני מלא
שימחה שיש צדק ושהצדק ניצח את
הנקמה״.

^ שיר הזוכה הוא שיר חלש!
1 אין לו סיכוי להצליח באירווי־זיון!״
טוען האמרגן שלמה צח, שועל־אירוויזיונים
ותיק ומנוסה.
״שיפסיק לנבוח!״ עונה לו גברי
מזור, מנהלה האישי של ירדנה ארזי,
ומי שעומד מאחורי בחירת השירים שהשתתפו
השבוע בתחרות הקדם-
ירדנוויזיון.
לפני שלושה חודשים החליטה הנהלת
רשות־השידור לבטל השנה את
תחרות הקדם־אירוויזיון המסורתית,
בשל חוסר בתקציבים ובגלל השביתה
הארוכה בטלוויזיה, שלא הותירה די
זמן לאירגון התחרות הגדולה. כשהחליטו
לשלוח זמר ללא תחרות, לא היה
צל של ספק מי תיבחר, ירדנה ארזי,
זמרת הקונסנזוס, שזכתה באחרונה, בסקר
מיוחד, בתואר הזמרת הפופולארית
בארץ.
לירדנה יש רומאן לא־נעים עם
תחרות־הקדם. שלוש פעמים היא השתתפה
בתחרות הזאת, ובכל שלוש
הפעמים כמעט זכתה. היתה קרובה
מאוד לבכורה, אבל לא.
אחרי הנסיון הכושל האחרון היא
הכריזה :״זו הפעם האחרונה. יותר לא
אשתתף בתחרות הזו!״
השנה, בשל הבעיות של רשות־השידור,
ניתנה לה זכות־הנסיעה על
מגש של כסף. היה ברור וצפוי שהצעד
הזה יגרום להתמרמרות בין אנשי-
המיקצוע.
פירגון הוא מילה נדירה למדי
בעולם־הבידור. אבל הביקורות על

הקדם־ירדנוויזיון חרגה הפעם מהגבולות
המקובלים. אמנים רבים, שחלקם
העדיפו להישאר בעילום־שם, טענו
שההחלטה לשלוח את ירדנה אינה
פייר, טענו שהשירים אותם שרה אינם
מתאימים לאירוויזיון, ושלשיר הזוכה
אין שום סיכוי.
מול הטענות ניצב, כחומה בצורה,
מנהלה האישי של ירדנה, מזור. גברי
הוא האיש שטיפח ושהביא את ירדנה
למעמדה בצמרת עולם־הבידור הישראלי.
בין המתווכחים היו מי שמכונים
זמרי־האיכות. הם הגיבו על התחרות
באדישות ובזילזול מופגנים.

;,ידדגה
לא אשמה!״

התחרות הזו היא לא סופר־איכותית.
״מה יש לי להגיד על השירים שהיא
שרה בתחרות? השמלות היו יפות, זה
מה שיש לי להגיד.
״מה לעשות, אני לא אוהבת את
הסטייל הזה, לא מדברים אלי הדברים
האלה, לדעתי צריכים לשלוח לאיחוי־זיון
שיר מיזרחי. כן, זה ישראלי באמת.
מתי יבינו את זה, ויפסיקו לשלוח
שירי־מסטיק אירופיים כאלה? למה
שלא ישלחו שיר של אביהו מדינה,
למשל, משהו כמו הפרח מני? זה יפיל
את כל אירופה על הפנים, אלה הגוונים
האמיתיים שלנו!״
מרגלית נסחפת עם המילים, מתלהבת
ומתרגשת .״כן, בואו נעשה להם
באירופה חפלה אמיתית! הרי כל
השירים שם דומים! אנחנו נביא פעם
אחת משהו שונה, שירים מחממי־לב!״
וכשההתלהבות גוועת, והיא חוזרת
לקרקע המציאות, היא אומרת :״הרי
בסך־הכל מה זה האירוויזיון הזה?
חרטא, חרטא אחת גדולה! זה בסך הכל
פארש! הצופים הולכים ומתדלדלים!
אני לא אופיע בזה! תן לי הופעה לפני
חיילים, אח, זה כייף! אני לא בנויה
להופעות מלוקקות, אני לא יכולה
להופיע עם פליי־בק, אני צריכה לקרוע
את הגרון, לא כמו באירוויזיון!
״אבל בסך־הכל, ירדנה לא אשמה.
זה מה שבחרו בשבילה. לי תנו את טינה
טרגר, אני מתעלפת! תנו בוב דילן, אני
מתעלפת! תנו מוסיקה מיזרחית, אני
מתעלפת! אבל אירוויזיון? סתם דבר
חולף! היום רואים, מחר עובר.
״בכל אופן, אני מאחלת לירדנה
שתעבור את זה בשלום. ליבי ליבי
עליה.״
גם ליבו של יזהר כהן, שייצג את
ישראל באירוויזיון פעמיים והיה הראשון
שהביא לישראל את הזכייה בתחרות
האירופית, עם ירדנה ארזי.
״ברגע שהיא זכתה, צריך לתת לה
ברכה. זהו, עכשיו צריך להפסיק להתווכח.
לא כדאי לרדת עליה.
״בתקופה של מוטי גילעדי ושרי
צוריאל, כל המדינה ירדה עליהם,

וחבל. היתה ועדה שהחליטה שירדנה
תיסע, וצריך לכבד את ההחלטה הזו.
יש אנשים שקובעים וזה התפקיד שלהם.
עכשיו מאוחר לערער על ההחלטה
הזו. אולי היא לא נכונה, אבל אין טעם
להתווכח.
״בשירים שירדנה שרה בתחרות לא
היה שום דבר ישראלי. היה שיר אחד
רומני, ושיר יווני, ושיר ספרדי, ומה
עוד היה לנו שם?
״מה שאני יכול להגיד זה שמבין
השירים שהשתתפו, השיר שזכה היה
הטוב ביותר.
״אני אישית לא אשתתף עוד בקדם־
אירוויזיון. זה כבר לא מדבר אלי. אני
מתעסק היום בעניינים אחרים בקאריי־רה.
בסך־הכל אני מקווה שירדנה תחזור
הביתה, כשהיא ממוקמת במקום מכו־

כוכבת הזמר המיזרחי, מרג-
/לית צנעני, היה מה לומר, אבל לא
כל מה שחשבה בליבה אמרה בקול רם.
״מה שאני חושבת באמת אני לא
אגיד. לצערי אי־אפשר להגיד במדינה
הזו דברים על־אמת, כי אחר-כך יהיה
לי רע ומר. מה לעשות, זה מה שקורה
בארץ שיש בה טלוויזיה עם ערוץ אחד
ומחלקת־בידור אחת. מנהלי מחלקת־הבידור
הם כמו סגנים של אלוהים, ומי
אני, מרגלית צנעני הקטנה, שאחלוק
על דעתם של שליחי אלוהים? לכן קשה
לי למתוח ביקורת ממש.
״אם באירוויזיון דרוש יופי חיצוני,
ולא עומק ואיכויות בקול, אז ירדנה
נהדרת, מתאימה בדיוק. מה לעשות,

^ ובי אושרת, מלחין שזכה בב־
|/כורת האירוויזיון בשיר הללרה,
השתתף השנה כמדי שנה, בשיר שהלחין,
היא חקרת, שהגיע למקום השני
והפסיד לשיר שכתב מלחין אלמוני
בשם בוריס רימיטשטיין.
גם לקובי יש בליבו על התחרות.
״יש טעם־לפגם בכל העניין הזה. אם
כבר בחרו אותה, היא היתה צריכה
לבחור את השיר שתשיר. מה שנוצר זה
מין ממזר בין קדם־אירוויזיון לבין השיטה
הישנה של פעם, וזה פסול בהחלט.

״התוכנית עצמה היתה גרועה מאוד.
את השיר שכתבתי ראיתי בפעם הראשונה
בבית, מול המירקע, עם כל עם
ישראל.
״צילום הווידיאו של כל השירים
היה, בשפה עדינה, לא־משובח, מאוד־לא־משובח.
אבל השיר שלי ספג הכי
הרבה מהעניין.
״תחילת השיר בנויה על מישחק בין
נגן הגיטרה לירדנה. זה לא צולם בכלל,
ואיבר מהאפקט. בתחרות כזו, לעין
הרואה יש יותר מישקל מאשר לאוזן
השומעת, השיר שזכה צולם הכי טוב,
ולכן הוא זכה. גם התילבושת של ירדנה
היתה הכי נורמלית בשיר הזה.
״כשראיתי את השיר בטלוויזיה
התאכזבתי מאוד. ברגע שראיתי אותו
ידעתי שהוא רע מאוד בגלל איך שזה
נראה על המסך.
״בשנים קודמות לפני שבחרו בשיר
הזוכה, שמעו אותו בלי לראות, ורק
אחר־כך ראו. פה זה לא היה.
״לדעתי יש לי יותר נסיון באיחוי־זיונים
מלשיר הזוכה, והשיר שלי היה
בפוטנציאל גבוה הרבה יותר.
״למה הוא זכה? זה ברור! השיר הזה
דומה כמו שתי טיפות מים לאחן־שלם
המוכר. השיר הזה נכתב לפני יותר מ־
10 שנים, והוא נמצא בתודעה של
הקהל. אז גם אם ברגע הראשון לא
בדיוק מקשרים, הרי השיר נשמע מוכר.
״זה שזכיתי במקום השני זה לא
מנחם אותי. בשבילי מקום שני ואחרון
זה אותו הדבר!״
גם המלחין ננסי ברנדס, שהשתתף
כמה פעמים בקרם־אירוויזיון, עומד על
הדמיון בין השיר הזוכה לשיר אדון
עולם, שכתב עוזי חיטמן.
בהומור האופייני לו הוא הגיב על
השיר הזוכה :״זה שיר שלא מחדש
כלום. שמענו אותו כבר הרבה פעמים
עד היום, שיר די נפוץ״.
על התחרות עצמה :״סיפור מיותר,
שהשאיר טעם רע. בשביל מה היא
היתה צריכה להתחרות עם עצמה? זה
סתם לניפוח האגו! היא היתה צריכה
להחליט על שיר, וזהו.
״לדעתי הרמה של השירים היתה
נמוכה מאוד. היא לא מייצגת את מה
שקורה בארץ מבחינה מוסיקאלית. אני
מאמין שיוצרים ישראליים היו יכולים
להגיע להרבה יותר מהרמה הנמוכה
הזאת!״
ומה אומר על הדמיון בין שני השירים
המלחין של אדון עולם, עוזי
חיטמן?
״בשעה ששידרו את התחרות בטלוויזיה,
לא הייתי בבית. הייתי בהופעה.
אבל כשחזרתי הראתה לי אשתי את
השיר בווידיאו ואמרה שהתקשרו המון
אנשים והצביעו על הדימיון בין השירים,
ואשתי כל־כך לא מוסיקאלית
שאפילו את יהונתן הקטן היא לא
יורעת לשיר.
״אני עוד לא הספקתי להתעמק
בשיר, אבל הוא בהחלט מזכיר את אחן
עולם באווירה שלו. למחרת התחרות
העירו לי על־כך המון אנשים, בירכו
אותי על־כר שאדון שלם נוסע לאי־רוויזיון.
״אישית
הייתי מעדיף שאדון שלם
יישאר במקומו, ולא ייכנס למיסגרת
אחרת.

צנעני
.השמלות היו יפ 1תר

כהן

אושרת

ברנדם

.׳חניד ספרדי?־

.רע מאזרר

.רמה נם!כהר

חיטמן
.לא גניבה ממש!״

.בין ספרד לסיציליה!״
״למרות שהשיר דומה, הוא לא גניבה
מוסיקאלית ממש.
״אני מקווה שירדנה תצליח בשיר.
בסך הכל היא תהיה באירוויזיון,
המראה של כולנו, של כל המדינה.״

״בסך הפל
פלאקאט!״
} ¥¥למה בר, מנהיג להקת הברירה
הטבעית :״האירוויזיון זה בסו־הכל
פלאקאט, אז אנחנו שולחים לשם
פלאקאט. לשירים הללו אין שום איכות
ועומק.
״האמת היא שלא התעמקתי בתחרות
הזו. ראיתי אותה בזווית־העין,
ולפי הבגדים שירדנה לבשה הבנתי
שאנחנו נמצאים בין ספרד לסיציליה.
״מה אנחנו מוכרים בתחרות זו?
הופה־ה״ והולה הופה ובגדים ציבעו־ניים?
סתם מוכרים סוכריות!
״לדעתי זו תת־תרבות מוסיקאלית.
צעצוע ציבעוני, ולא יותר.״
פחות בוטה מאשר שלמה בר, אך
עדיין מתלונן, הוא הזמר צביקה פיק:
״אני מאוכזב מאוד,״ הוא אומר על
התחרות .״ציפיתי לשירים טובים יותר.
ישבתי וראיתי את התחרות עם אנשים
מהמיקצוע, וכולם היו מאוכזבים.
״אני באמת מאחל לה שתצליח, אבל
אני מוכרח להיות כן ולהגיד שציפיתי
ממנה להרבה יותר. לא היה שם שום
שיר מלהיב ממש.
״לדעתי היא בכל זאת תקבל באי־רוויזיון
מקום טוב באמצע, מפני שהיא
נראית טוב. המראה יעזור לה.
״כולם אומרים שהמצב הפוליטי
יהיה לרעתה, אבל זה קישקוש. גם
כשיזהר כהן זכה באירוויזיון, דיברו
ככה, כשיש שיר טוב, כל השיקולים

אמרגן צח
.מתאים לייצג את חסיהר

פיק

רמאיי

.סלם סשבזבים ו

סת״חסת!־

הפוליטיים זזים הצידה. אבל מה׳
לעשות, הפעם אין שיר טוב״.
נורית גלרון אומרת את שיש לה
להגיד על התחרות בשני מישפטים
קצרים :״לא ראיתי את התחרות, ואני
בכלל לא מתלהבת מכל העניין הזה.״
שושנה דמארי גם היא ״לא מתייחסת
לדברים הללו!״
וגם סי היימן לא תדרוך על בימת
האירוויזיון .״אני לא אהיה בתחרויות
הללו, כי אני רוצה לשיר שירים עם
אמירה, ולא סתם שירים!״
ושושיק שני, למרות שהטלוויזיה
היתה דלוקה, לא הטריחה עצמה למסך
הקטן .״הייתי עסוקה, תפרתי באותו
הזמן!״

היימן
.סתם שירים!״

האחרונות בר־סמכא בכל הקשור לתחרות.

הפטנט פשוט מאוד. יש לנו
שפה קשה לאוזניים זרות, וצריך מילה
קליטה שתתפוס, צריך משהו ויזואלי
מרשים, וגימיק. זה הפטנט.
״לדעתי, מוטב לא ללכת מאשר ללכת
ולהתבזות. הזמר שנוסע לתחרות
הוא דגל לכל המרינה, וכולם שופטים
אותו בזכוכית מגדלת. אם מרוויחים,
כולם מאושרים. אם מפסידים, חוזרים
הביתה כמו כלבים.
״ירדנה לוקחת הימור גדול מאוד.
קודם כל בגלל המצב הפוליטי, אבל
בעיקר בגלל השירים. לדעתי כל ארבעת
השירים היו חלשים, לא מתאימים.

האמנים :״אין אימת! שיו גווע!
תת־תובות! שיו חס! אין סינו!,,
גבוי מזוו :״הם סתם מתוסכלים!
הזמר איתן מסורי צפה בתחרות,
אבל גם הוא לא התלהב ״לא סבלתי
מהתחרות,״ הוא מסכם את התרשמותו,
ועל השיר הזוכה :״שיר רגיל מדי, קליט
מדי וצפוי מדי.״

;,מקום
10 ומטה!״

** י שצפה בתחרות בעניין רב הוא
האמרגן שלמה צח, שידע באיחוי־זיון
הצלחות גדולות ומרשימות, אולי
האמרגן הישראלי המצליח ביותר בתחרות
הזו. בתור שכזה, הוא הפך בשנים

א מ רגן מזו ר
.ומאס ל׳ לשמוע אות! נובח!״

מסורי

״אני הייתי הולך השנה על שיר־שלום.
זה היה גימיק נהדר. השיר של
ירדנה מתאים לייצג את רוסיה, לא את
ישראל. האקורדיון, הלבוש. הכל אצלה
היה רוסי, חוץ מירדנה.
״אני חייב לציין שהיא היתה נפלאה,
באמת. היא היתה יפה ומיקצועית. אבל
במקום לקחת זמרת שתשיר ארבעה
שירים היו צריכים לקחת ארבעה
זמרים, שזכו בשנים האחרונות במקום
השני בקדם, ושהם יתחרו ביניהם.
״ירדנה טעתה בבחירת השירים.
אלה לא שירים לאירוויזיון. אילו זו
היתה תחרות רגילה של קדם־אירווי-
זיון, השיר שלה לא היה זוכה.
״לדעתי אין לשיר סיכוי באיחוי־זיון.
הוא יזכה מהמקום העשירי ומטה.
ירדנה יוצאת לעשות את הבלתי־אפשרי,
אבל אני מפרגן לה שיש לה
אומץ לעשות את זה. שתצליח״.
על כל הטענות הללו מגיב מי שבחר
את השירים, מנהלה האישי של ירדנה,
גברי מזור :״הכלבים נובחים והשיירה
עוברת!״ במיוחד יוצא קיצפו של מזור
על צח .״שלמה צח הוא לא דוקטור
לאירוויזיונים. במקום לתת עצות,
שידאג לאמנים שלו. יש לו שלושה
אמנים, שלא בדיוק כבשו את הארץ. אז
שיבדוק את עצמו! הוא מומחה בלהח־ליף
שמות לאמנים שלו. חיים כהן לאדם,
אילנה אביטל ללנה. בזה הוא טוב,
שיתעסק בזה, ויעזוב את ירדנה!
״אולי הוא מתוסכל, שלא הוא הפיק
את השיר של ירדנה למרות שהוא רצה.
״גם בקדם בשנה שעברה, כשירדנה
שרה בחלק האמנותי עם פליי־בק, הוא
התלונן. מה הוא רוצה מירדנה? אס הוא

.צפ1י מר•!־
כל־כך טוב, למה הזמרת שלו, אילנה
אביטל, לא זכתה בשנה שעברה במקום
הראשון?
״אילנה לא מוכרת תקליטים שליש
מהכמות שירדנה מוכרת! אז שידאג
לה, בבקשה!
״מאז שהשיר זכה, שלמה לא מפסיק
לנבוח. שיפסיק כבר! נמאס לי לשמוע
אותו נובח!״
צח מגיב על הדברים הללו :״אני
באמת לא רוצה לרדת לרמה זו. על
ההצלחה שלי באירוויזיון יש הוכחות
בשטח. שש פעמים השתתפתי. בין
גברי לביני אי־אפשר להשוות בכלל.
אנחנו לא באותה הרמה.
״אני מברך את החרדה שלו לירדנה,
ואת זה שהוא יוצא להגנתה, אבל יש לי
ההרגשה שלפי הדברים הוא קצת
בפאניקה. שיהיה לי בריא! מה אמרתי,
בסך־הכל? שאני לא אוהב את השיר
שזכה, וזו זכותי. מה לעשות שזה הוא
שבחר את השיר הזה?
״הוא אומר שאני מחליף שמות
לאמנים שלי? מעניין אם הוא נולד
בשם גברי מזור! הוא בעצמו החליף את
השם שלו!
״הוא מייצג זמרת אחת ואני עשיתי
יותר מ״ 1200 שירים. הוא בכלל לא בר־תחרות
בשבילי!
״מה הוא מדבר על אילנה אביטל?
ירדנה לא יכולה להיות אפילו בלהקה
שלה מבחינת איכות הקול!
״הוא רוצה לחשוב שהוא יותר טוב
ממני? בבקשה. הנה אני אומר, הוא יותר

חולי־גפש!״
* * ל שאר הטענות כלפי התחרות
אומר גברי :״אם היא לא תצליח
באירוויזיון? לא יקרה שום דבר! גלי
עטרי זכתה באירוויזיון, ולא נעשתה
מזה כוכבת. אין בדברים הללו חוקים.
רק חולי־נפש מאבדים את הפרופורציות
בתחרות הזו.
״אנחנו בשתי הרגליים על הריצפה.
השירים שהוצגו בתחרות טובים, בעיניי.
אני שלם איתם, עומד מאחוריהם
בלב שלם וגא בהם. כל שיר בתחרות
היה יכול לייצג את ישראל בכבוד. לכו
ותשאלו מה הדעה של האנשים ברחוב
על השירים!
״לאנשי־מיקצוע, המותחים ביקורת,
יש אינטרסים ותיסכולים. על כל דבר
שירדנה עושה יש ביקורות. גם כשהיא
עשתה את התקליט הצועני מתחו
ביקורת, והקהל קנה אותו באלפים.
״אבל הביקורת הזו רק מוכיחה
שירדנה חשובה. כל תזוזה שלה גורמת
לגלים אדירים. אילנה אביטל, למשל,
לא מעניינת אף אחד. אני בטוח שירדנה
תצליח באירוויזיון!״
לתיקווה זו שותפים הכל.

שי סרס₪

הגלומות בנושאי מיסוי.
רוב הציבור איננו יודע דבר וחצי
דבר על אפשרויות כמו החזר הוצאות
רפואיות, זיכויים וניכויים אישיים בתחומי
ביטוח־חיים, קרנות השתלמות,
שהיות השתלמות בחו״ל ועוד. נראה
שהמערכת הדורשת, המטרטרת והמע־קלת,
אינה טורחת במיוחד לפרסם את
ההטבות שניתן, לכאורה, לקבל באמצעותה.
״רבים
מעדיפים שלא להיכנס כלל
למס־ההכנסה, ולוותר על זכויותיהם,
ובלבד שלא להסתבך איתם,״ מתמרמר
מרגלית.
״יפתחו לך תיק, תיאלץ להגיש
הצהרת־הון, ותתחיל לרוץ ולהתמודד
עם ביורוקרטיה שלמה. בכלל, לא כדאי
להתווכח איתם יותר מדי. קיימת התופעה
העגומה של הענשת הנישום.
כאשר הוא עומד ומתווכח עם פקיד־השומה,
כשהוא מוכיח את צידקתו,
יסדרו אותו במשהו אחר, שיעלה לו פי
כמה ממה שכביכול הרוויח. בכלל,

וואה־הח שנוו
יואל מו גדת
(משמאל) יצא
ר מי רחמה
ב ב קידי־ המס
ף ישראל של היום זה לא מש־
תלם להיות בעל עסק קטן או
בינוני. כשאתה קטן, אינך יכול להתמודד
עם המערכת, ומוטב לסגור את
העסק ולהיות שכיר. עסקים קטנים
רבים התמוטטו בגלל מס־ההכנסה!״
זוהי מסקנתו החד־משמעית של רואה־

החשבון הוותיק יואל מרגלית. אחרי 18
שנה של עיסוק במיקצוע שבו הכיר את
מס־ההכנסה לפני ולפנים, החליט להילחם
במוסד הזה והקים את אלמ׳ם,
— אמדה חבויות משלם־המיסים
בישראל.
״חייו של האזרח הבודד בארץ הופכים
לסיוט, בעומדו מול שילטונות מס־ההכנסה
והוא מתמוטט לא אחת, נוכח
שרירות־ליבו של הוד־מעלתו הפקיד,
ההופך ל׳עבד כי ימלוד׳.

״חוקים ותקנות מיושמים בישראל
בניגוד לכוונת המחוקק ״,טוען מרגלית.
הדברים נשמעים נדושים כשהם
נאמרים כשיחות־סלון לצד הרכילות
האחרונה משושלת, אך הם חורגים
מתחום הקיטורים ומקבלים עתה משמעות
חדשה.
מישהו החליט לנסות ולהילחם באופן
רציני בעוולות הקטנות שהאזרחים
כבר התרגלו להם.
מרגלית 44 לשעבר יו״ר סניף

שחיתות ופרוטקציה

בכל הברוך בטירטורי הנישום הקטן, בשלילת זכויותיו ובה־סיכת
חייו לגיהינום, ניחן מט־ההכנסה בדימיון עשיר.
ליואל מרגלית דוגמות בשסע:
• לסקיד״השומה יש סמכות להגדיל את המיקדמות הנדרשות
מהנישום (סעיף 180נ׳ לפקודת מט-ההבנטה) אט יש לו טעמים
להניח כי הכנסתו בשנה הבאה תהיה גדולה משנת הבסיס, שלפיה
הוטלו המיקדמות.
פקיד מוציא דרישה לתשלום הפרשי-המיקדמות, לעיתים
בסכומי״ענק, וזאת רטרו-אקטיבית מתחילת השנה. האזרח נתבע
לשלם את בל הכסף במזומן, תוך 14 יום.
הפקיד שוכח שבעסקים מושקע הכסף במלאי וברכוש, ואי״
אפשר להשיג מזומנים מהיום למחר. אי״התשלום גורם להטלת
קגסות, ריבית והצמדה, והאזרח נכנס למעגל״קסמים שלא תמיד
ניתן לצאת ממנו. אין כל סיבה שההפרשים לא ישולמו בתשלומים
שווים לאורך כל השנה.
• גם בחודש האחרון לשנת״המס יכול האזרח לקבל דרישות
רטרו-אקטיביות להגדלת המיקדמות. אבל אם בחודש זה, שבו
מבצע האזרח את מאזניו ומפשפש בספריו, יגלה ששילם מקדמות
גבוהות מדי לעומת הכנסותיו בפועל, לא יתאפשר לו לערער.
התשובה שיקבל ממס־ההכנסה היא שבחודש האחרון של שנת-
המס כבר לא מטפלים בבקשות להקטנת מיקדמות.
זהו בעצם מילכוד. על־פי ההגיון של מס־ההכנסה, אין כל
אפשרות לערער בחודש האחרון לשנת-המס על דרישות שרירותיות
להגדלת מיקדמות שהוצאו בו.
• בפברואר 1987 החליטו לחייב את סוכני-הביטוח
בריבית רטדו״אקטיבית משנת״המס . 19 81 החלטה זו העמיסה
עבודה מינהלית עצומה על סוכן-הביטוח, שנידרש לשחזר
מיסמכים, כרטיסיות ואישורים לצורך הוכחת טיעוניו, טענות
רבות של סוכנים, כי הלק מחברות-הביטוח שעימן עבדו פשטו
את הדגל ואין ממי להביא את האישורים המיוחלים, לא עניינו את
פקיד״השומה.
• החוק קובע שיש להחזיר לנישום עודפי־מס המגיעים לו, תוך
90 יום מיום הגשת הדו״ח השנתי. הוראה זו לדוב איננה מתקיימת,
וכספים רבים מעוכבים בידי האוצר תקופות ממושכות,
עד שנתייס-שלוש. הדבר גורם לבעלי-העסקים קשיים רבים,
ולעיתים אף להתמוטטות.
• קיימים מיגזרים שהעוסק בהם חייב לשלם את המיקדמות
בסכומים קצובים, הקבועים מראש, ולעומתם מיגזרים שבהם
המיקדמות נקבעות על-פי אחוז מסויים מהמחזור. לסקטור
הראשון ניתנת אפשרות לשלם הבל מראש, ולקבל הנחה של
חמישה אחוזים. לסקטור השני לא ניתנת, משום־מה, אפשרות זו.
• פתח לשחיתות ולפרוטקציה: אנשים המבקשים פטור מ־נכויי-מס
במקור אינם יודעים כלל מה הם הקריטריונים לכך.
הנושא איננו מיושם באופן אחיד בארץ, והנישום תלוי לא אחת
במקום־מגוריו ובפקיד-השימה היושב מולו באותו רגע __

4 0 -1

חיפה והצפון של לישכת רואי״החשבון
בישראל, התחיל לפני כשנה להריץ את
רעיונו, ומה שהתחיל בהתארגנות של
שיבעה רואי־חשבון מחיפה, הפך לעמותה,
ובה יותר מ־ 100 חברים בעלי
מיקצועות חופשיים שונים מכל רחבי
הארץ. בקרוב ייפתחו סניפים בתל״
אביב ובירושלים, נוסף על הסניף הראשי
בחיפה.

מאמללים
את החיים

אור ניסיוננו בעבודה מעשית
בתחום המיסים, הגענו להכרה
כי קיימים מיקרים לא מעטים
שבהם האזרח הבודד איננו יכול להתמודד
מול רשויות־המס, בעיקר מס־ההכנסה
״,מספר מרגלית .״הוא סבור
שעמדתו צודקת, אך ידיו כבולות
מלהתמודד עם הרשויות, בגלל העלות
הגבוהה של הייצוג המישפטי, ובשל
החשש מפני העימות האישי עם בעלי
התפקידים, המטפלים בעיניינו״.
כאן נכנסה לתמונה האגודה לזכויות
משלם המיסים. היא פתוחה לפני כל
אדם או תאגיד (דמי־החבר 50 :ש״ח
לשנה) ,ומטרותיה העיקריות הן לספק
לחבריה ייעוץ, טיפול ושרותים בתחום
המישפטי, הכלכלי והחשבונאי בענייני
מיסים. האגודה מתכוונת גם לפעול
בתחום החקיקה, ולפנות לבית־המיש־פט
הגבוה לצדק נגד מיסים הגורמים
עוול לציבור הרחב. כאלה הם החוקים
הרטרו־אקטיביים (כמו חיק המיסוי
בתנאי אינפלציה) ,המשמיטים את הקרקע
מתחת לכל אפשרות לתיכנון
כלכלי בעסקים.
האם אלמ״ם לא תשמיט את הקרקע
מתחת לפרנסתם של רואי־החשבון
דווקא? לדיברי מרגלית, הריעה הרווחת
כי רואי־החשבון עוסקים בעיקר
בהתדיינות עם מס־ההכנסה מוטעית
מיסודה. עיקר עבודתם היא עבודה
שוטפת של ניהול הצד החשבונאי
בעסקים, עריכת מאזנים ובחינתם. יחד
עם זאת החיכוך המתמיד עם מס־ההכנסה
מוביל להכרה בצורך החיוני
בהתארגנות של ציבור משלמי־המיסים
אל מול רשויות־המס.
״השיטה של רשויות־המס בארץ הופכת
אנשים ישרים לגנבים ״,אומר
מרגלית .״אם אתה בעל עסק קטן או
בינוני, מטרטרים אותך ופשוט משגעים
אותך במערכת סבוכה של ספרים,
דיווחים וטפסים. יוצאים אצלנו מתוך
גישה שאתה משקר, ואם אומרים לבן-
אדם שהוא גנב, למה לו להמשיך
להתאמץ להיות ישר? הרי בלאו הכי
הוא זוכה בחוסר־אמון! וכך הוא הופך
לגנב, בבחינת הנבואה שמקיימת את

עצמה. צריך לטפל בעברייני־המס ביד
חזקה, אך לתת לשאר הציבור צ׳אנס,
ולראותו כישר, כל עוד לא הוכח אחרת.
״נטפלים דווקא למי שמדווחים
באופן מסודר והגון על הכנסותיהם,
ומאמללים להם את החיים. הביורוקרטיה,
המינהל והדרישות המופרזות
בסעיףהנ ״ למצוקןרסימה של סוגי
(כמובן

עדיף לו לאזרח להתפשר איתם ולא
למצות את זכויותיו עד תום. עלות
הטיפול והסבל שייגרם לו לאורך זמן,
לא שווה את זה״.
נדמה כי שילטונות מס־ההכנסה
עצמם אינם מתלהבים במיוחד מפעילות
האנורה לזמיזת משלם־המיסים
פעילויותבגינםזכאיםלאישור רי נ״ ל,

כפוף לתנאי הסעיף) כמפורט ל ה לן.

״ מט רה ציבורית ״ שענינה, ד ת, תרבות ,
סעיפיהמט רו תהמנוייםבתקנון

חינוך, מדע, בריאות. סעד או ספורט .

העמותהאינםב ״ גדר ״ אחת המט רו תהמנויים

בסעיף הנ״ ל.

לאורהנ ״ ל לא נראהלנו שיש מקום לאשר מוסדציבורי .

סירוב מס־ההכנסה להכיר בעמותה
ממי מפחד נוס־הכנסה? מתנחלי זמהחזקיס!
מהנישומים גורמים לכך שאנשים אינם .
נכנסים למערכת משלמי־המס, וזה מגביר
את ההון השחור. כאן יש לנו מה
ללמוד ממדינות אירופה וארצות־הב־רית.
שם,מערכת־המיסים פשוטה, יעילה
והוגנת״.
מי מפחד!

^ י מפ ח ד ממס־ההכנסה? כולם.
ממי מפחד מס־ההכנסה? מהגדולים,
מהחזקים ומבעלי־הקשרים.
״אין פיקוח ואין הוראות אחידות על
הפעלת אמצעי־גבייה כלפי כלל משל-
מי־המיסים,״ טוען מרגלית .״יש גופים
גדולים, כמו רשויות מקומיות, חברות
ממשלתיות, חברות הסתדרותיות ועוד,
החייבות מיליוני שקלים, ואין ממצים
עימן את הדין. לעומתן, מפעילים את
מלוא עוצמת החוק דווקא נגד עצמאיים
קטנים, בשל חובות פעוטים, ובין
היתר באמצעים חריפים כמו עיקול
מטלטלים ביתיים, עיקול קיצבת־היל־דים
ועוד״.
קשרים, מסתבר, הוא שם המישחק.
כך, למשל, אין בארץ יישום אחיד של
מתן פטור מניכוי מס במקור. יש מי
שמקבלים את הפטור המיוחל בקלות,
וללא סיבוך מיותר. אחרים — רוב
הציבור — נאלצים להתמודד במערכת
מורכבת, הכרוכה בהמצאת טפסים
והוכחות, חלקן אבסורדיות. ובסופו של
דבר פקיד־השומה הוא המחליט לשבט
או לחסד. אם תיוצג על־ידי רואה
חשבון טוב ויקר, גדלים סיכוייך לזכות.
האם יודעים האזרחים את זכויותיהם?
אולי ניתן גם להפיק תועלת
ממס־ההכנסה, בחזקת להוציא מתוק
מעז? כמו כל הדברים במס־ההכנסה, גם
כאן הדבר מסובך. החקיקה היא מסועפת
ביותר, כך שרק ציבור נבחר של
בעלי־מיקצוע מודע לכל הזכויות

בישראל. בקשותיה החוזרות ונשנות
של אלמ״ם לזכות במעמד של ״מוסד
ציבורי״ ,שיאפשר לה פטור מתשלומי־מיסים,
נתקלו בתשובות שליליות.
ב־ 7בדצמבר 1987 כתב יעקב
המבורגר מנציבות מם־ההכנסה ליואל
מרגלית ולחבריו כי ״לא כל פעילות
ציבורית, גם אם הפעילות משרתת את
הציבור הרחב, זכאית לאישור של מוסר
ציבורי. במיסגרת סעיף )2(9לפקודת
(מס־ההכנסה מטרה ציבורית, עניינה
דת, תרבות, חינוך, מדע, בריאות, סעד
או ספורט. סעיפי המטרות המנויים
בתקנון העמותה אינם בגרר אחת
המטרות המנויות בסעיף הנ״ל. לאור
הנ״ל לא נראה לנו שיש מקום לאשר
(הכרה כ) מוסד ציבורי״.
יואל מרגלית :״לטעון שפעילות של
מתן סעד לנישומים בתחום המיסוי
איננה בגדר מטרה ציבורית — זו
פשוט היתממות. אנו בודקים אפשרות
אבי בפירי ₪
לפנות לבג״ז•״

לכ 1סת?

בכמה מנדטים ה>תה ״האגודה
לזכויות משלם־המיטים
בישראל״ זוכה, אילו ״רצה״ לכנטתג בדגמרק זכתה רשימה שקראה
לביטול מט־ההכנטה בשיעור
תמיכה מדהים.
ואצלנו! ״שאלה זו, מבחי נתי,
איננה עומדת בכלל על
הפרק, ואץ לי שום אוריינטציה
פוליטית,״ אומר יואל מרגלית,
״חברי-כנטת בודדים לא היו
עוזרים. צריך לגבש חברי״כג-
טת מכל המיפלגות, ולפעול
לשינוי המצב״.

.. .כולנו עושים
;!.משך מעסוד )8

השנים כנשיא? אני מתכוון לסיים את
כהונתי. לא, אינני מוכן להינבא על־כד•
באמת,
יש לי מצפון נקי.
כל הכתבים והמאמרים עלי שכינו
אותי ״רוצח אלה שקרים. לכן וה
לא גורם לי להתרגש ולהתפטר. אילו
חשבתי — ולוא לרגע — שעשיתי
משהו לא בסדר — לא הייתי יכול
להתמודד עם כל ואת. אחרת, מדוע
ביקשתי להקים ועדה? (ועדת־ההיס־טוריונים,
שבה השתתף הפרופסור יהודה
וולך — ראה מסורת).
הרי אני האיש שביקש את הקמתה
של ועדת־ההיסטוריונים. את מכירה
את הפרופסור וולך? אה, אני מבין.
עובדה: הוועדה זיכתה אותי!
איך הייתי רוצה להצטייר בראיון
הזה? כייצור אנושי הדואג למישפחתו.
הייתי רוצה שתציירי ארם בעל הגינות
ויושר שלא עשה דבר לאיש. אני חושב

\זזר\ך
7* 01
^ ורית ארביב נעצרה לפני חודש
\1כשברשותה אקדח ברטה טעון,
אותו ניסתה להחדיר לכלא באר־שבע.
בכלא זה מרצה הרצל אביטן, אבי
בנה, עונש של מאסר־עולם על ביצוע
שוד מזויין במיפעל־התכשיטים קרן
אור. ארביב עצמה נשפטה בשל השתתפותה
באותו שוד, וריצתה שש
מתוך שמונה שנות־מאסר שנגזרו
עליה.
התביעה ביקשה לעצור את אורית
עד תום־ההליכים, אך פרקליטה, עורך־
הדין דויד יפתח, ביקש מבית־המישפט

לכלא לאחר שיבעה חודשים של חופש
ואיך התקבלה בנווה־תירצה.

סיפרה אורית ארביב:

כשהגעתי חזרה לבית־הסוהר, היה
לבנות קשה להאמין שחזרתי לאותו
המקום שממנו יצאתי אחרי שש שנים.
המילים הראשונות ששמעתי היו :״כל-
כך כואב לנו. חבל, חבל, למה חזרת
לכל הסבל הזה? לא מספיק מה שעברת
בחיים?״
מנהלת הכלא, חיה שוהם, כעסה
שחזרתי. היא בדרר־כלל כועסת על
בנות שמגיעות לכלא בפעם השניה,

..הוא נ ו הזמו נצמד אל
ובובה: אמא, אל תלכי עזוב! <]ל
תעזבי אות ׳ עוד נעם 1ו״

ולדהיים
״לא רציתי לשרת בצבא הנאציר

שבעצם אני סמל למדינתי, הרי לולא
הייתי נבחר כנשיא אוסטריה — כל זה
לא היה קורה.
שגיאות? כולנו עושים שגיאות. גם
אני. אילו ידעתי שהיבט זה בחיי היה
הופך כל־כך משמעותי ברבות הימים
— הייתי מתנהג אחרת.
איך? הייתי חושף את עברי לפרטי־פרטים.
כיום
מאשימים אותי בזה שלא כללתי
פרק זה בסיפרי האוטו־ביוגראפי.
אבל לא אני רציתי לשרת בצבא
הנאצי. הגסטפו עצר את אבי והרביץ לי
ולאחי, ועכשיו מאשימים אותי בכך
שאני נאצי!
אבל אני מודה: חבל שלא פירטתי
יותר על תקופה זאת בחיי. זה לא נעשה
בכוונה רעה, אלא בתום־לב. פשוט
שגיתי.
אולי הייתי מתנהג אחרת גם במיל-
חמה, אם כי מה שפורסם הוא שקרים
על גבי שקרים.
למשל, בדצמבר 1941 נפצעתי. לקחו
אותי באלונקה לבית״חולים. כשהתעוררתי,
אמרו לי הרופאים :״אילו היית
מגיע הנה יום אחד באיחור — היתה
הולכת לך הרגל את זה לא פירסמו!
אילו היו בחירות כעת? אני מאמין
שהיו בוחרים בי שוב, למרות הפיר־סומים.
מהיכן
הביטחון? מפני שאוסטריה
היא מדינה קטנה, ותושביה היו מעדיפים
לשמור על המצב כמות שהוא.
אני מאמין שזה יעבור, שאנשים ישתכנעו.
לפעמים קשה לשכנע אנשים.
העולם הזה 2639

להתחשב בנסיבותיה האישיות, לשחררה
בערבות ולהטיל עליה מעצר־בית.
הוא טען גם, כי לכאורה נראה שאין
לתביעה שום ראיה ישירה כי אורית
החזיקה ברשותה את האקרח בהיותה
בשטח בית־הכלא.
השופט אריה זיו־אב נענה לבקשתו
של הסניגור והורה לשחרר את אורית
בערבות.
ארביב נמצאת במעצר־בית בבית
אחותה יחד עם בנה, גורל־אדם. התביעה
הגישה עירעור על שחרורה
בערבות, והוא יושמע בימים הקרובים
בבית־המישפט העליון.
פגשתי את אורית בבית אחותה
במעוז־אביב. כבר בכניסה הודיעה לי
שהיא מותשת מהטרדות של עיתונאים.
היא אינה רוצה לספר על עצמה ועל
עברה, היא רוצה לשכוח הכל ולנסוע
מכאן עם בנה.
לדבריה, העיתונים עשו לה עוול

ואני חושבת שהמנהלת כעסה עלי
אפילו באופן אישי.
חשבתי שאני משתגעת. ראיתי את
עצמי מתחילה הכל מחדש. הכל התמוטט
עלי. בסך הכל הייתי משוחררת
שיבעה חודשים, ובמשך כל הזמן הזה
נתתי את כל נישמתי לילד שלי שנולד
ביו כותלי־הכלא. בחודשים הראשונים
מסרתי אותו. טובת הילד עמדה לנגד
עיני.
רציתי שיגדל כמו כל ילד נורמלי.
לכן העדפתי לקרוע אותו מזרועותי
כדי שיהיה לו טוב. אחרי שיצרנו קשר,
הילד ואני, שוב נעצרתי. הפעם נקרעתי
מגעגועים. סבלתי יותר מתמיד
וסירבתי להאמין שאני שוב בכלא.
ניסיתי להיכנס לשיגרת החיים בכלא,
ואפילו עבדתי שם בגננות, אבל
זה היה קשה מנשוא.
אני יודעת שאם אחזור לכלא שוב,
הילד והזיה יישבר. אני כל־כך פוחדת

אורית ואדם
,הוא שומר שלא אצא מהביתן׳
הוא שומר שלא אצא מהבית, ובכל פעם
נכנס לבדוק אם לא לקחו אותי ממנו
ואם הכל בסדר.
הילד הולך לגן. הוא בן 5וחצי.
במשך שיבעת החודשים שהייתי משוחררת
לימדתי אותו קרוא וכתוב. הוא
ילד מחונן, גאון קטן. כתבתי לו מיב־תבים
מהכלא והוא ענה לי. סיפרתי לו
סיפורים וקראתי לו שירים, והיה קשה
לי להתחמק מהשאלות שלו, כי הוא
קורא את העיתונים. מדי פעם הוא
שואל שאלות.
כשיצאתי מפתח בית־המישפט, רץ

בעצם אין לי אף אחת, כי אמא שלי
בבית־הסוהר, ואת לא האמא האמיתית
שלי.״
עכשיו אני מתכוננת לפתוח דף
חדש בחיים שלי. אני רוצה לעזוב את
הארץ ביחד עם אדם שלי, ולבנות את
חיי וחייו במקום חדש, שם אף אחד לא
מכיר אותי. אני רוצה לצאת מכל המעגל
הזה. אין לי כוחות לעבור את
הסבל הזה שוב מחדש.
אני פוחדת שיקחו אותי מהילד שלי.
אני פוחדת מהרגע הזה. אני רוצה למחוק
את העבר.

.אמא, אם מישהו תו לו שקית
נ״רון ביד, אל תקח אותה ממנו,
כדי שלא תלכי שוב לבית־הסוהו!״

פרקליטים דויד יפתח ואבי עמירם
״עם כל הנשמה ו
והציגו אותה כדמות מסוכנת, בעוד
האמת היא שהיא בחורה שקטה, הרוצה
לחיות את חייה בצניעות. היא דורשת
שיירדו ממנה אחת ולתמיד.
שאלתי אותה איך הרגישה כשחזרה

לאבד אותו. הוא כל הזמן נצמד אלי
ובוכה :״אמא, אל תלכי שוב, אל תעזבי
אותי עוד פעם״.
עכשיו, כשאני נמצאת במעצר־בית,
הוא יוצא החוצה לשחק, ושם, בחוץ,

אלי וחיבק אותי והכריח אותי להישבע
שיותר לא אעזוב אותו. הבטחתי לו.
בדרך הביתה אמר לי :״אמא, אם מישהו
יתן לך שקית־ניילון ביד, אל תקחי
אותה ממנו, כדי שלא תלכי שוב לבית־הסוהר,
כי אולי יהיה שם רעל ושלא
תמותי לי.״ הוא קרא באחת הכתבות
שמדובר באיזו שקית.
אחותי גידלה את הילד, וגם כשהש־תחררתי
מהכלא הוא נשאר אצל
אחותי, ואני גרתי שם. הוא קשור אליה
מאוד. הילדים שלה הם אחים שלו. גם
את אחותי הוא רואה כאמו, למרות
שהוא יודע שהיא הדודה ואני האמא.
כשנעצרתי, אמר לאחותי :״את יודעת,
אמא? יש לי שתי אמהות, אבל

סבלתי שש שנים בבית־הסוהר,
הייתי שבורה לרסיסים, ובמשך השנים
שישבתי בכלא אספתי את השברים
ובניתי אורית חדשה, אורית שהיא
אמא.
אני לא קשורה עם אנשים מהעבר
שלי, ומי שאני סומכת עליו ובוטחת בו
הוא דויד יפתח, העורך־דין שלי. הוא
נלחם למעני עם כל הנשמה.
המישפט שלי יתקיים ב־ 12 באפריל,
ואז אני מקווה שבית־המישפט יראה
את האדם שבי ויתחשב בנסיבות חיי
מוכי־הגורל, ויתנו לי את ההזדמנות
להיות חופשיה ולגדל את בני, שהוא

כ לעולמי•

נעמי אדווה