גליון 2641 מתאריך 13 באפריל 1988

ב״ו בניסן תשמ״ח13.4.1988 ,

מיסטר 2641

שנה 52

המחיר 5.00 שקל חדש (=ילל מע״ס)

אלף־בית של שיכון עובדים

מרכזי המכירות האיזוריים:
• תל אביב, לה גרדיה ,58 יד אליהו טל 03-390721 .
• ירושלים, רח׳ הלל ,8טל 02-233396 .
• אשדוד, רח׳ רוגוזין ,25 טל 08-557732 .
י באר שבע, מרכז הנגב, טל 057-72540 .
• חיפה, רח׳ החלוץ ,43 טל.04-660915 .

11 לך כתובת.

שיפון עו ב ר

בזי בגז בי ם
לקחת ולהתקדם
על היתרון ביציאה לדרך השלום
(״רוכל בלי סחורה״ ,העולם הזה

בהתנגדותו של העולם הזה ליוזמת שולץ,
העולם הזה משרת את הליכוד. וזה, במקום
שהעולם הזה ישדל את הערבים לקבל כל הצעה
בדרך לשלום.
לוא היו הערבים מקבלים הצעות האו״ם בכ״ט
בנובמבר 1947 היתה כבר מזמן מדינה ערבית
בארץ־ישראל; לוא היו הערבים מקבלים תוכנית
קמפ״דייוויר והולכים בתום־לב לאוטונומיה,
כעבור חמש שנים היו הערבים זוכים למדינה
ריבונית בשטחים, כי זה תהליך שלא ניתן למנוע
אותו ואפילו בגין חתם על הכרה ב״זכויותיהם
הלגיטימיות של הפלסטינים״.
לוא ...לוא היה לערבים שכל והנהגה מתונה
ופיקחת היתה לוקחת כל מה שנותנים ומתקדמת
עמירם חרלף, חיפה
הלאה•

שחצנות שמאלית

בחוגי השמאל הישראלי לא אהבו את שירו
של מחמוד דרוויש. היו אף כאלה שעטו עליו
כמוצאי שלל רב והשתמשו בו
כתירוץ כדי לברוח משדה-

הקרב של מחנה־השלום.

שתיקה רועמת

מדוע אין הליכוד מנצל את ההזדמנות של
ח שיפת פרשת צינור־הנפט כדי לעלות על
שימעון פרס! הסיבה לשתי-
קה היא אולי מישה ארנס,
שגם לו יש קשר לפרשה.

בתקובח שלוט האחים

מעשה ב״אווז הכסף״ ובהלוואה שניתנה לו,
אן כלל לא הגיעה אליו. בשני אחים שאחד
הוא מנכ״ל מישרד החקלאות לשעבר
והשני הוא מנכ״ל אירגון מו־שבי
הצפון והשיטה המאוד 11 מוזרה של ״ערבות הדדית״.

אבני שומרון
על ההיסטוריה של האבן ככלי-
משחית.
מוטב לא להקל ראש בזורקי־האבנים. במיוחד
לא בשומרון ובמיוחד לא בעיירה טובאס, שהיתה
לאחרונה מאוד בחדשות מילחמת־האבנים.
הלא זה קרה בטובאס (אמנם לפני יותר מ־
2500 שנה) ,היא תבץ התנ״כית, שאשה שמה קץ
לחיי השופט(ראש״הממשלה בתקופת השופטים)
אבימלך, בהשליכה עליו אבן, שרוצצה את גולגולתו.

שזה הגיע לאבימלך, שרצח את 70 אחיו
ובלבד לזכות במישרתו הרמה, זה כבר סיפור
זאב האוזנר ,־חשדם
אחר•

חומר למחשבה
על השימוש בנשק תוצרת ישראל.
אני מודע לכל הנימוקים המצדיקים כביכול
את הצורך בייצוא נשק תוצרת ישראל, כמעט
לכל דיכפין(כשהנימוק העיקרי הוא :״בלי ייצוא
אין ייצור אבל כשנופל לידיך שבועון
אמריקאי, כפי שקרה לי בשבוע שעבר, ובכתבה
על החיים האלימים במדלין, כרך בקולומביה
שבררום־אמריקה, הנחשב לבירת־הקוקאין בעולם,
מסופר כי מצד אחד השוטרים המקומיים
חמושים ברובי־סער 1ליל ומצד שני מלכי־הסמים
חמושים בתת־מיקלעים עוז משופרים (עליהם
הורכבו משתיקי־קול וכוונות אינפרה־אדומות
לירי״לילה) ,אתה בכל ואת, מתחיל לחשוב.
עמי צסריר, תל־אביב

מותו שר נוקליט

המוות גאל את עורד״הדין אריה מרינסקי
מיסוריו והוא בן 61 בלבד. מרינסקי, שעבר
בשנים האחרונות סידרה של מחלות
וניתוחים קשים, עבד כמעט עד ליומו
האחרון. מי שאהב את שירת ז׳בוטינסקי,
עסק באיגרוף וניגן על
פסנתר היה עורך-דין שנון,

״איש תרבות וניגודים״.

הגבר האידאלי

בחצות הלילה הגיעה תחרות הגבר
האידאלי לשנת 1988 לשיאה .״והזוכה
המאושר הוא מישל מלול,״ הכריזה המנחה
והמישפחה פצחה בקריאות עידוד. הגבר
האידאלי לשנת 1988 הוא ספר מירושלים,
נשוי ואב לשתי בנות, מכבס,
9 * 9 9מבשל ומקיים יחסי-מיו עם
אשתו שלוש פעמים בשבוע.

7 /7 7

נשמע מזכר
על דמיון מסויים מאוד.
מן הראוי להפעיל מחדש את עונש״המוות.
מן הראוי לעודד תושבים, בני לאום מסויים,
לצאת את המדינה, ומן הראוי שנשות לאום־הרוב
תלרנה יותר ילדים.
נשמע מוכר?
אבל, לאחרונה, זה לא נשמע רק בעברית. זה
נשמע גם בצרפתית, מפיו של ז׳אן־מארי לודפן,
הלאומן הצרפתי הקיצוני, הצנחן־הגזען, המקווה
להסתייע בסיסמות־טירוף אלה בבחירות הקרושאול
מלץ, חדרה
נית בציפת•

אנגלית שפה קשה
על טיבם של תרגומים ספרותיים
(״דף חדש״ ,העולם הזה .)6.4.88
אחרי שנתן זך מסיים לשבח את טיב תרגומו
העברי של ספרו של סומרסט מוהם, הוא איננו
יכול להתאפק ומביא דוגמה לכשל־תרגום מן
הסוג בו נפגש לעיתים קרובות כל קורא עברית
היודע אנגלית (במקרה המסדים של זך תירגמה
המתרגמת ניב לשון אנגלי, האומר ״יש לו חלק
ב כ״יש לו מנייה ב
רק היום נקלעתי בתופעה דומה. בתרגום
העברי של ספרו של פול תרו, יריד הרכבות
הנחל. תרו מספר שם על טיבו של שבועון הודי
בעל תפוצה(באנגלית: סרקיול״שן) של 300 אלף
עותקים. אבל מכיוון שהמילה סרקיול״שן משמשת
באנגלית גם לתפוצה וגם למחזור (כמו
במחזור־הדם) ,שגתה המתרגמת הנכבדה ותירגמה
בזו הלשון :״השבועון המאדיר של הודו״ .המחזור
שולה טל. הרצליה
שלו היה 300 אלף•׳
העולם הזה 2641

על חיי האהבה של ברי סימון (בתמונה)
ונערת-זוהר ממוסדת • על הדירות של
מיכאל הרצוג ודליה פרקש(נשואים) • בילי
רובין ורן קובלנץ -מבררים פרטים • דניאל
ישינובסקי וטינו ברבי -מהדורה ישראלית
של צפון דרום • ומה עשו
^ 1 1איש־העסקים והסמנכ״לית
1היפה בטוף השבוע האחרון!

רינוני וון
מרגלית צנעני מצאה את המאצ׳ו שלה •
בינגו לניסים סרוסי -יהודיה, רווקה
וטיפוט ביתי העונה לשם יעל • בנות, שימו
לב -יונתן מילר זכה בירושה • ומה מחפשת
^ 9 9תמר שובל ( )1.51 אצל רון
^ 9 £שחר 1.91 חתונה • על
שותף קטן וצ׳קים גדולים.

המדורים הקבועים
מיבתבים — חזמר למחשבה
איגרת ד׳עורד -משה קרו־תשקיף
— לוין פוטר
במדינה — חנושז ס־זרח־ח
הנדון — נזשזח שמאלית
יימן אישי — תשלזס חזב
אנשים — סדר של ב״כסיח*
חשמץ־נשש — לדשן ירדן
תמרורים — ח!פה בצל התמר
אתה והשקל — שוחפיס ותים
קולנוע — ק!ר0א11ח סשחולל

כתבת השער הקדמי:

טיו ל ־ ה ד מי ם
פרשת טיול־הדמים בכפר ביתא
הוכיחה שכת קטנה של קנאים
מטורפים, המקריבים את חיי חבריה על
מיזבח פולחן ואמונה, יכולה-להפוד את
המדינה כולה לאספסוף,
לנצל את צה״ל לצרכיה
ולשתק כל קול שפוי כמדינה.
כתבה השער האחורי:

אלבין בזזומ שוב
בין מקבלי האופציות מידי הנדיב המנוח מיקי
אלבין מופיעים שמותיהן של כמה נשים שעימן
היה קשור אלבין בקישרי אהבה. גליה, אלמנתו,
מתייחסת לפירסומים בהומור ואף מאמינה
שעבשיו יפסיקו לדבר על בעיות המין של
בעלה המנוח. אן מהי, בכל זאת,
האמת שמסתתרת מאחורי הידי-
^ ^ 5 4 8רו ת של אלבין וניסים מישעל!

אשתי העונד

במיבתב להעולם הזה מגיב ד״ר משה קרוי
על הכתבות שפורסמו עליו בארץ ומנתח
אותן באופן שיטתי. הוא מצייר תמונה
מרתקת על חייו עם גאולה, מגיב על האש•
מות שהיא הטיחה בו ומספר
9על הריב על הבת טלילה שה-
ביא, בסופו של דבר, למותה.

חוק הנחל

זקן המספרים העברים, שהוא גם יליד
הארץ, יעקב חורגין, מתקרב ליום הולדתו
ה״ .90 אילו היינו חיים במדינה מתוקנת
ובתרבות המוקירה את עצמה, היו הכל
נערכים עתה לחגיגת יום־ההולדת. אילו...
המציאות תהיה כנראה פחות מלבבת. חגית
טוך בילזרה את יעקב חורגין בבית-האבות
שבו הוא מתגורר עתה
§ /ושמעה מפיו דברים על ״חוק
הברזל של האין־ברירה.״

בלי נלסון

רפי נלסון איננו והמילחמה על הירושה
נמצאת בעיצומה. אבל המבלים הקבועים
ממשיכים לבוא לכפר, להתמכר לשמש
ולעסוק בחרושת השמועות. מריאן,
האלמנה, שוהה בימים אלה בחו״ל. לירון,
^ ^ 9 ^ .הבן, מעדיף שלא להגיב על
השמועות ומשקיע את מירצו

בניהול הבפר שירש מאביו.

אש ותימהת־עשן

אהבתו הלוהטת של מיכאל פריגאן לגרושה
טוזאן בו־טימון הסתיימה בתימרות־עשן.
פריגאן, עובד בכיר באל־על, עזב את אשתו
וא ת שמ ונת ילדיו נ די ללכת אחרי אהובתו.
אחרי שזו גירשה אותו לא
התאושש, והוא ניסה להת-
אבד ולהצית את דירתה.

הדרדפקרם — ם ש1ה מזל
לילות ישראל — שזוטח ת־הז״ם
דף דורש — יעקב ח1ת׳ן
מד, הס אומרים -מתי פלד.
זיוית אבתזטן. אלון נרבה,
קרול״ן למטרד, שר 01 יקי בדקוביץ,
אהרון אברחצירא תשכץ מיכתכים לרותי — צעיר ממנה
זה וגם זה — שבדים עלינו
רחל מרחלת -טל כל הסולם
רינוני רון — מצאה מאציו

הממונה

גירעון ירדן, הממונה על השגרירות הישרא-
ל ית בווינה, מספר על תפקידו, על האנטי-
שמיות באוסטריה, על יחסיו
עם מנהיגי אוסטריה והמיס- 8מ דרים שהוא עושה לעוזרת.

ה 1דנ, הווקטוו והמזכירה
מאז הפירור מבעלה,
ח״ב דויד ליבאי, הס פיקה
ניצה שפירא-
ליבאי להציג את מועמדותה לכנסת
ברשימת המערך. בינתיים אין עדיין גברים
חרשים בחייה. ואילו דויד מצא לו אהבה
^ ^ 9חדשה בדמותה של נאווה רון
(בתמונה) ,גרושה טרייה. ץ היום הם מתגוררים ביחד.
ההריון אתה והשקל
של מזכיות המנכ״ל
היא סיבה נוספת לרוגז בין שתי סוכנויות-
נוטעים גדולות, כי המזכירה של מננ׳׳ל
הסוכנות האחת הרתה למנכ״ל הסוכנות
השנייה • וכאשר מיסעדת־יוקרה חדלה
להיות ריווחית מן הראוי לבדוק כמה משלם
המנהל-השניר עבור הדגים שהוא רוכש
עבור המיסעדה • ולבסוף: אם אין עור
כיבודים, אין פיתאום גם

£ | 1 1 1מעוניינים להתנדב למשימת
גיוט־כטפים למען ישראל.

זה הסוד של
נעמי
אדווה מרווחת מנווה־תירצה -שר-
המישטרה חיים בר״לב מטפח כפייה דתית
בכלא. החוזרת בתשובה
ניקתה את בתי הרבניות בלי
שכר. וחוגים -רק על הנייר.

כבו אין אלוהים

לפני תשע שנים זוכה שימעון גניש מאשמת
רצח במישפט שהעידו בו עבריין מפגר
ואסיר שישב על גניבת סיפרי תורה .״יש
אלוהים!״ היתה אז תגובתה של אמו.
9בראשית חג הפסח נרצח
שימעון גניש בלוס־אנג׳לס
בידי כנופיית רעולי־פנים.

ם יבחב׳יגז
תימני כמו קיסר
על סיבו של בעל מינוי הסתדרותי
(״תשקיף״ העולם הזה .)23.3.88
שמעון אביזמר, הידר החדש של המכון לחקר-
העבודה באוניברסיטת תל־אביב (מכון חלדה
מאיר) הוא לא רק מאנשיו של ישראל קיסר, אלא
גם מבני עדתו, יעני — ימני אסלי.
ומה בכך?
אביזמר, יליד הארץ, בוגר האוניברסיטה העברית,
ממארגני עליית־תימן אחר קום׳המדינה,
איש מישרד־החוץ בלונדון, בומביי וניו־יורק,
נציג ההסתדרות בארצות־הברית ולאחרונה ראש
המחלקה להשכלה גבוהה שלה, מתאים לתפקיד
יהודה גארה, חולון
מכל הבחינות•

• ב לי

השבוע קיבלתי מ׳־כתב מד״ר משה ידיי.
הוא כתוב על נייד־המיכתביס של הפקולטה
לפילוסופיה באוניברסיטת לודטרוב במהוז
ויקטוריה באוסטרליה.
קרוי הגיב על הכתבה של העולם הזה
( {16.3.88 על מות גרושתו.

וכך כתב:

.26.3.88
אות היקר,
תודתי העמוקה על תמיכתו בי ובטלילה,
בעיקבות הטראגדיה המישפחתית שחווינו.
בניגוד לעיתונים שוחת־סנסציות בכל מחיר,
נרתעות אוורזוזח, העולם הזה בחר, כרגיל, לא
במסלול הפופולארי ביותר, אלא במסלול הקשה

כיני בג

והשכבות. האסוסיאציה ההיסטורית לנאצים
מתחזקת והולכת.
אני משתומם לראות כיצד אתה שומר על
אופטימיות כפי שציינת באחד ממאמריו, מחנה*
השלום קטן יותר. השיכבה האתנית התומכת
בארץ־ישראל השלמה היא רוב דמוגראפי מתחזק.
המניעים ביסוד ארץ״ישראל השלמה הם מניעים
מכוערים: מי שתמיד ראו עצמם כאזרחים
ממדרגה שניה שמחים מאוד לשלוט באזרחים
ממדרגה שלישית — הערבים כשטחים הכבושים.
עבד כי ימלוך.
נוסף על זה המערך האמוציונלי של נקמנות,
צרות־מוחין, שינאה ורשע זוכה בהסוואה מצויינת
מתחת ל״כיפור. אשריך שאתה אתאיסט. האלוהים
שאנשים אלה מתפללים אליו חייב להיות
מסוגם — קנאי, מרושע, נתעב ממהותו.
מתגה־השלום בנוי על מערך אתני חינוכי
מצומצם הרבה יותר, המצטמצם והולך. באורח
רומה, הקבוצה השפויה של פלסטינים, הרוצים
בהסדרישלום, מצטמצמת באורח מקביל, וקבוצת
הרוצים בנקמה ובהרס מתחזקת, ככל שמסע־הדיכוי
בשטחים הכבושים נמשך, ובכל שממי
שלודישראל ממשיכה בסירובה לשוחח עם נציגי
הפליטים — אש״ף.
אני חוזה כאן את אותו מערך של כותית
ומהויות של טראגדיה בלתי־נמנעת. שחוויתי
מבשרי במשך 17 שגות״נישואיו אומללות. רצון
סוב, הגיון ותום אנושי אין להם שום סיכוי קל
סזרי׳ייייז י״״יייייי ״יי יייייי 1ייזתימוחיז, נקמנות,

1חסד*מילן ווה
קורא קרוי
.סי ד בן 10 מצאתי את, השלם הזה/״״
והמכאיב: הצגה יותר מאוזגת ועובדתית של
האמת.
מאמרה של עמית רייבר בידישח.״ משאיר
אותי כמעט המום כביטוי של צניעות, רישעות,
צרוודמוחץ וחד־צדדיות.
אני מצרף רשימה של 41 נקודות שחילצתי
מהמאמר, בצירוף הפרכתן העובדתית, בתיקווה
שתמצא בהו עניין. נמנעתי מלהתייחס במפורט
לכל הנושאים שהם סוב־יודיצה, ולפיכך הרשימה
התקצרה.
העיוותים כמאמר מייצגים שלושה שלבים:
השקרים המקוריים שגילי סיפרה למישפתתה,
ושביטאו את אחד ההיבטים המרכזיים של
הפאתולוגיה שלה: הדברים שבני־מישפחתה
הוסיפו ביד הרימיון והרישעות הטובה עליהם:
והדברים שעמית רייכר ינקה ממקורות נביבות*
מוחיה שלה עצמת והמייצגים פשוט חוסר־יכולת
אלמנטרית להבין עובדות ולהציג אותן כסייח.

כילד

בן 10

קראת׳ גם באהדה ובהזדהות עמוקה מאמרים
אחרים בהשלם הזה. אני רואה שאתה ממשיך
באותו הקו שבגללו, כילד בן ,10 לפני
שלושים שנה מצאתי את העולם הזה השבועון
היחיר הראוי לקריאה תשיפה של שחיתות,
צביעות, רשע וטיפשות — מרכיביה היסודיים
של המערכת המימסדית.
כמי שצופה בוע־שות מישראל ב״חו׳׳ל׳׳ —
אוסטרליה, וארצות-הברית, אין לי ספק שהשלם
הזה מייצג את אחת הנקודות האחרונות של
שפיות־הדעת כישראל. הדיכוי דקלגסי האכזרי
של ההתקוממות העממית של הפלסטינים הביא
לשינוי עמוק בתדמיתה של ישראל בכל החוגים

מאבקן* נראד! ל׳ הרואי ותסר־תיקווה. אבל
ברצוני להביע את תמיכתי — משום שמה שאתה
נלחם למענו הוא צודק, אס כי הוא חסר־סיכוי.
הפשע היסודי של נישול הפליטים מבתיהם ב־
1948 הוא התשתית לסידרה גדולה של פשעים
נוספים, שהגיעה לשיאה במילחמת־הלבגון ו מד
אבק־הדיכוי הנוכחי.
פיטרס לא ניסח את החוק הבא, ואני מנסח
אותו בשמו, עבורה
״במאבק בין טירוף לשפיות — הטירוף מנצח.
במאבק בין טוב ורע — לטוב אץ סיכויי
אני זוכר בחום את שיחתנו האישית האחת
והיחידה. אני מקווה שניפגש שוב כשאתפנה
לבקר בארץ — וזהו כרוך גם בהונותי כאן
בהוראה באוניברסיטה, וגם כצורך להיות נובח,
כעד, בהליכים המישפטיים הקשורים למותה של
גאולה.
אשמח לשמוע ממך שוב. הוכחת את עצמך
כידיד נאמן.
שלך בתודה מדידות.
משה.
גג :.שוב, אינני יכול להימנע מלחשוב על
האנלוגיה. המהפכה העממית בשטחים הכבושים
מוצגת על-ידי המימסד הישראלי כתוצאה של
הסתה על־ידי אש״ף, בדיוק כמו שהתקוממותי
שלי ושל טלילה נגד הריבוי בידי גילי הוצג על-
ידיה כתוצאה של הסתה של כת.
בימי הסיקרים, המדכא מסרב לקחת אחריות
על מעשיו שלו, ובמקום להבין שהאיבה נגרו היא
תגובה לרישעותו וטיפשותו, הוא סהפש שעיר-
לעזאזל חיצוני.
עד כאן מיכתנו של קרוי. הוא צירף אליו
תגובה ארוכה ומפורשת על התיאור שפורסם
נכתבה של •דשת אחרונות. ותוך כדי בך פירט
את המיקרה הטראגי לפרטי־פיטיו נואר, עמזדים

הגסיר ואמא אחזה

הפעם אני מסתייג מקביעה אחת של בעלת המרור.
היא
כותבת, בהערת־ביניים, שאנשים שבאמת
יודעים, מתעצבנים מאנשים החושבים שהם יודעים
את הכל.
לפי נסיוני בחיים זה לא כך. רק אנשים החושבים
שהם באמת יודעים, מתעצבנים מאנשים
החושבים שהם יודעים את הכל.
כי מי שבאמת יודע, לא מתעצבן מאף אחד.

פנינים לאוסף
עוד על ראשי״תינות צה״ליים
(״מיכתבים״ ,העולם הזה 10.2.88
והלאה).
והרי תרומתי לאוסף של ראשי־תיבות צה״ל־יים:
שתי פנינים שבהן נתקלתי באחרונה.

עוד על שליטי מונאקו(״פגישה עם
הנסיבה קרוליין״ ,העולם הזה
24.2.88 והלאה).
לא צריך לזלזל בשליטי מונאקו, הנסיכים
לבית גרימאלדי. הם עושים לגמרי לא רע. אני
לא מדבר על שתי הנסיכות הצעירות העושות
חיים משוגעים או על הנסיך יורש־העצר, אלברט,
שעשה החודש רושם טוב מאוד באולימפיאדת־החורף
של קלגארי, שבה הופיע כמישלחת של
איש אחד מנסיכותו.
היה זה דווקא קרוב־רחוק שלהם, אחד ג׳וזף
גרימאלדי, שהוציא למישפחה שם אדיר, לפני
יותר מ־ 150 שנים, כאשר נודע כאחד הליצנים
המבוקשים על הבימה האנגלית, אליה משך,
במשך השנים, מאות אלפי צופים לחזות בתפקיד
הפנטומימה שלו באמא אחזה.
עדי קרמר, רמת־גן

שופט איננו שופטת
על זהותו של שופט (״פשעים״ ,העולם
הזה .)16.3.88
למען הסדר הטום לא היתה זאת השופטת
ורדינה סימון שסירבה בשעתו לבקשת המישטרה
לעצור את עופר כנען (עת הובא למעצר על
שאיים על חברתו) ,אלא היה זה שופט. השופט
צגי תדהר, תל־אביב
אהרון פרוינר.

איגרות אברמסקי
על איגרותיו של סופר מנוח.
לצורך הוצאה לאור של איגרותיו של הסופר
והמבקר יעקב דוד אברמסקי מבקשת המישפחה
ממי שברשותו מאיגרותיו להעבירן אליה —
מקור או תצלום.
הוצאות הצילום והמישלוח על המישפחה.
את האיגרות נא לשלוח לפי הכתובת: שולה
קיסטר, ירושלים ,96103 רחוב בן־דור ,9כניסה
ב; טלפון 749־.)02(534
שולה קיסטר, יחשל׳ם

בעיית שד אזרחות
על אי־הופעתה של זמרת־הרוק
הרוסית בעצרת-המחאה של קו
אדום(״אנשים״ ,העולם הזה .)9.3.88
הידיעה במדור אנשים האחרון של השלם
הזה, תחת תצלומה שלי הזמרת, האומרת :״א.
פוגצ׳ובה, הזמרת הסובייטית, הביעה רצון
להשתתף בעצרת־השלום אולם בגלל אכילה,
סביאה ושתייה, איחרה לעצרת,״ מסולפת.
האמת היא שאחרי שהזמרת שמעה על הפגנת
הקו האדום ותוכנה היא הסכימה להופיע. אך
ערב העצרת פנתה לאמרגן אחת איה, הציגה
עצמה כאחת ממארגני העצרת (והסתבר שזה
נכון) וביקשה מהזמרת שלא להופיע בנימוק
שהיא אזרחית זרה.
לאור העובדה, כי בעצרת דומה שאירגן של1ם
עכשיו, באותו המקום, נימוק זה לא תפס ביחס
לאמן אמריקאי, נראה לי שזאת היתה פנייה
מעליבה ולא מכובדת. כמארחי האמנית ולהקתה
הצענו לה לכבד את רצון המארגנים ולא
להשתתף בעצרת.
יורם גוז׳נסקי, המזכיר הכללי.
תעעת הידידות ׳שראל־ברית־המועצות

דא מתעצבן מאף אחד

על יתרון בעלי״הידע (״מיכתבים ל מתי״
,העולם הזה .)6.4.88
עם כל התפעלותי מהמדור הכי מרתק(לדעתי,
לפחות) בהשלם הזה, הלא הוא מיכתבים לחת׳,

אחת היא תוארו של תת־אלוף עזריאל נבו,
מזכירו הצבאי העבדקן של ראש־הממשלה (או,
גט כן בראשי־תיבות, הרוה״ם) .תת־אלוף נבו הוא
מזכ״ץ (כן, מזכ״ץ, מזכיר צבאי).
והפנינה השנייה היא מתא״ם — מערכת
(ממוחשבת) לתיכנון אימונים (בחילות צה״ל).
אברהם לוין, נתניה

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בט־
,לפון 03( 232262 בפקסימיליה —
2452421־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקם
— 341667״ 11 וען ץן עוח.
מהגרות התיירות העברית בימים שסס־הנסיעות טרם נגבה, היה,
מראת ליורדים מישראל קל יותר לקפוץ
סדי פעם למולדת. מה שגם איפשר להם
להביע את דעתם על החיים במולדת. וכך
סיפרה יורדת, שביקרה בארץ אחר הפסקה
של שנים, לכתב השלם הזה. בגלית השלם
הזה שהופיע השבוע לפני 25 שגה:
• ״היה לי קטע במלון־יוקרה גמל*
אביג: על סגל-הקסה שהמלצר הגיש
לשולחני הימה טביעת־שבתון. באשר
הסבתי את משוטת-ליגו של המלצר
לכתם האדוס, הוא הגיג מייד בהת-
גוגגות תקיפה, :גברת, זה נאמת לא

העולם הזה 2641

ו 1ולים חד שי םכמלא די ס
מלון כסר־המככיה נשאר בלי מלצרים ובלי
עובדים ערביים. מנהל המלון התקשר עם מעון-
עולים, והזמין את העולים לארוחת-צהרייס.
שבעה מהם ומקבלו לעבודה במלצרים.
העיתונאי ג׳ונתן ברודר, כתב חעיתץ ״שיקאגו
טריביוף, הודח מתפקידו ככתב העיתץ בארץ,
אחרי שמצא ק העתיק חומר מהעיתון
״ג׳רוסלם פוסט״ והעבירו לעיתונו כחומר שלו.
בארצוודהברית כעסו והחליטו להפסיק מיידית את עבודתו.

יום־העענ?אות
ה 10 רי סולן
יום הראשון הבא הוא יום־העצמאות הסורי.

בכפרי הדרוזים שברמת-הגולן אומרים שאם
המישטרה לא תיכנס לכפרים יישמר השקט.
אולם אם המישטרה תיכנס — עלולה להיות
שפיכות-דמים.
נראה שהמישטרה מתכננת להיכנס לכפרים נכוחות
נתלים, ולהפגץ נוכהות במקום.

שעות !וספות
7000 עמודים מכיל הפרוטוקול של מישפט ג׳ון
דמיאניוק 30 .אלן* שעות-עבודה השקיע ״חבר
המתרגמים״ בהבנתו, ועסקו בזה 15 עובדים.

שליחים נשארו
פאמ רי ק ת
אלה לוין, בעבר שליחת־עלייה במישרד הראשי
של הסוכנות הידדדית בניתיורק, שהיתה ידועה
כבת-טיסוחיו האישית של היושבידאש־לשעבר
אריה דולצין, שבח ארצח בתום שליחותה,
ארזה מטלטליה ושבח לארצות־הברית. לוין
עובדת עתה במגבית היהודית בניו־יורק.
הצטרפו אליה גם דני גולדברג, שהיה נציג מחלקת האירגון
בארצות־הברית, ששב לארץ ושניהן בתפקיד בכיר בלישכת
המזכ״ל. עתה שב לארצות־הברית ועובד בפדרציה
הספרדית באטלנטיק־סיטי. גם הד*ר צבי ידיו, שהיה
הפסיכולוג הראשי של המישטרה, ושעסק מטעם הסוכנות
בקליטת אתיופים, יצא לשליחות בבוסטון, סיים תפקידו,
ולא שב ארצה. השלושה מצטרפים לחמישה שליחים אודים
שסיימו באחרונה את תפקידם ולא שבו ארצה.

חרות לא הצליחה להשיג את אזל הקזנגרסים לכינוס,
מכיוון שהוא תפוס במשך כל הקיץ.

בכל איזור המרכז לא נמצא אולם די גדול כדי
להכיל את בל 2100 חברי מרכז-חרות, ול ק
עומדים כרגע על וטרק שני אולמות אלה.

פ ר ־ ל פ *ווולוו מיכ תפי ם
שד־המישטרד״ חיים בד־לב, ודא היחיד מבין
שרי מיפלגת העבודה השולח מיבתבים לחברי
מרכז־יהמיסלגח.
לקראת קביעת רשימת־המועמריס לכנסת מבקש בר־לב את
תמיכת הנוחרים, ונוהג כשאר המועמדים החדשים,
המבקשים להיבחר.

ן בין מנהיגי ה*מין
שר־הביטחון יצחק רבץ מוזכר בחוגים
ימניים בנשימה אחת עם מנהיגי הימץ
הקיצוני.
גוך המתקרא ״אזרחים שגורל המדינה
ותושביה קרוב מיבם״ ם ירסם קול־קורא,
שבו מוזכרים שמותיהם של ״בכירי מנהיגינו״
,שכולם נמנים על הימץ. בץ המנהיגים
מתכר באותיות הגדולות ביותר השר
דויד לוי. מנחם בגץ ויצחק שמיר מופיעים
באותיות קטנות יותר.

אץ תיאום
נציגי דובר־צה״ל אינם מעודכנים לגבי שטחים הנסגרים
לפני התיקשורת.

עיתונאים הפונים אליהם ושואלים אילו שטחים
הגורים נענים בת שובות כתבות, בגלל חוסר־ידיעה.
סגירת
השטחים הכבושים לתיקשורת הפכה לעניין
שבשיגרה, ומבוצעת על־ירי הקצין הממונה בשטח, ולעיתים
קרונות זהו קצין זוטר.

פל א טו י*1ד<ן -הגרלה
בחודש הבא יוציא שמואל סלאטדשרת לאור
את ק פ דו ״בעבור חופן דולארים״ .כל ספר
יק מן במיספר ותיערך הגרלה.
המיספר שיעלה בגורל יזכה בדירה בשווי של 100 אלף
דולר, לפי נחירת הזוכה.

המסיבה לב קד הוצאת הספר תערך באיצטדיץ
רמת־גן. פלאטו מבטיח למלא את האיצטדיון
עד אסם מקום.

מנפ״ל ״דובק״ ,זורח גהל, שיצא את הארץ
לפני חודשיים, אינו מתכוון לשוב לארץ. אחיו,
חייס גהל, הממונה על היצוא כ״דובק״ ,יחליפו
בניהול החברי״
השתלטות מישפחת נהל על חברת חבק נעשתה בעזרת
משקיע משווייץ, שרכש הלק ממניות החברה. לצוח־ זה
יצא גוזל לשווייץ, והכחיש אז את השמועה שאין בכוונתו
לחזור לארץ.

תווך לוין
פוטר מ הק א מרי
חנוך לוין, מחזאי-הבית ב״תיאטרון הקאמרי״
,לא ימשיך בתפקידו בעונה הבאה
כעובד קבוע.
החל בשנה הבאה יעבוד לוין על בסיס
זמני. הנהלת הקאמרי מחפשת לו מהליך.

פדוויס ו 1ופרי םהספה

ח דו תמחפשת מקום
בחידת מועמדי תנועדדהחרות לכנסת הבאה
תיערך, כנראה, ב״סינרמה״ או באיצטדיוך
הכדורסל ביד־אליהו, בתחילת חודש יוני.

מנפ״ל ״דופק*
׳שאר פלונדון

145

לפי גירסת דובר צה״ל הגיע מיספר
ההרוגים הפלסטיניים בשטחים הכבושים
מאז תחילת ההתקוממות לפני ארבעה
חודשים ועד יום החמישי האחרון, ל־141
איש, מהם 117 נהרגו בירי חיילי צה״ל
ו 24-הרוגים בנסיבות שאינן ברורות
(כגון ממכות) .מאז נהרג על״ידי צה״ל
נער בכפר-ביתא שניסה לברוח, ומת אדם
שנפצע ביום־האדמה. שניים נוספים נהרגו
בכפר ראעי. בסך הכל . 145 :מיספר זה
אינו כולל את מי שנהרגו בידי מתנחלים
ומגאז.
מקורות פלסטיניים מסווגים את ההרוגים
לפי סוג הפגיעה. כמוצאי־שבת הגיע
מיספרם הכולל ל־ 200 איש, לפי הפירוט
הבא:
• 139 איש נהרגו מירי חיילים,
• 12 איש נהרגו מידי מתנחלים,
• 37 איש מתו כתוצאה מגאז,
• 12 איש מתו ממכות ומהתחשמלות.

דגללא יהיה מפקד
אף כי רב שילנסקי הציע את בנימין זיגל למישרת מבקר־המדינה,
אין להגיח כי ההצעה תתקבל.

זיגל אינו בקו הבריאות. הוא חולה במחלת-עור
קשה, ומקבל טיפולים מסובכים בבית־החולים
״בלינסוף.

אלוף החגיגות
האלוף במילואים שלמה גזית״ שהודח מתפקידו כמגכ״ל
הסוכנות על־ידי האמריקאים, הפך ממונה על חגיגות ה*40
למדינה בסוכנות.

תפקידו הוא לתאם בין הסוכנות לבין הוועדה
המארגנת של חגיגות ה*.40

מחפ שים ת פ קי ד
ללוינסק׳
במיסלגת-העבודה מחפשים תפקיד לעקיבא
לוינסקי, מי שהיה גיזבר הסוכנות.
ללוינסקי הוצע תפקיד יושב״ראש מידרשת כפר־רופין, או
יושב־ראש בית ־נאל אלון בקיבוץ גינוסר. משהצעות אלה
לא יצאו אל הפועל, הבטיח שימחה דיניץ שימצא לו
תפקיד מתאים.

כינתיים ממשיך לוינסקי לשכת במישרדי

10 בדווים ישראליים מהעיירה רהט התקבלו
לעבודה במיפעל בבית־־שמש, המייצר מזגנים
ותנורי-בישול.
בעיקבות היעדרותם של עובדים מהשטחים הכבושים היה
חשש שהסיפעל לא יעמוד בהתחייבויותיו לייצוא, ולכן
נלקחו בדווים לניסיון. בכוונת ההנהלה להביא 15 פועלים
בדווים נוספים.

עישון גורס לאיראווות
מאות גברים צעירים בשנות ה־סג לחייהם, טילפנו
לסישרדו של הד׳׳ר טוביה לרר, יושב־ראש האגודה
הישראלית למגיעת־עישון, אחרי שפורסמו תוצאות מחקר
שנערך בארצות־הנרית על־ידי המכון לחקר האימפוטנציה.

המחקר מראה כי 80 אחוז מבץ הגברים שאינם
סודיים הם מעשנים. ברגע שהם מפסיקים
לעשן, תאי-הזרע מתחדשים, וכעבור שלושה
חודשים הגברים פוריים שוב.

חתונה פמרג ־עיון
אחת מבנותיו של מפקד ״צבא דרום־
לכנוף׳ לשעבר, רב-סרן סעד חדאד, נישאה
השבוע במרג׳־עיץ. לחתונה הגיעו
קציני־צה״ל רבים, ובכירים מהפוליטיקה
הישראלית. ישראל מימנה לבנותיו של
חדאד את לימודיהן בפאריס, וממשיכה
לתמוך במישפחה גם עתה.
פירורים לוגיתונאיות־האופנה
נורית בת־יער, כתבת האופנה של ידיעות אחחזווז הועמדה
לבירור לפגי ועדת־האתיקה של אגודת״העיתונאים, משום
שקיבלה צילומי־אופנה מהמעצב גירעון אוכרזון, לפני
שחילק אותם לשאר העיתונאיות.
ראש התא, יהודית חנוך(מעריב /הורתה שכל חומר
עיתונאי הקשור לאופנה חייב להגיע לבל העיתונאיות בעת
ובעונה אחת, בביודסוקולוב.

מ פי ר ת יודאיקה
בסוף החורש יועמדו למכירה 759 פריקי יודאיקה, בשווי
כולל המוערן־ בשני מיליון דולר.
המכנה המשותף לבל הפריטים שיועמדו למכירה הוא
הדפוס. יוצגו תעודות, ספות וסיפרי־רפואה נדירים.

בתצוגה בולט במיוחד האוסך הפרטי של הד״ר
מזיא, שהיה רוסא-המושכות בתקופת הבארון
רוטשילד במאה הקודמת.
את האוסף תרמה מישפחת איזקסון. עד עתה הבטיחו את
בואם אספנים ואוצרי״מוסיאוניס ממכה, לונדון וגיריורק,

י 1סי עין־דור־

אורי א סרי:

למלא מתה הבושה במרינת־ישראל, היו
אנשים רבים מכסים השבוע את פניהם בבושה.
שרים,
פוליטיקאים, עיתונאים וקצינים היו
מבקשים סליחה ומחילה מן הכפר המעונה, ביתא,
ממישפחות שלושת חלליה, מבעלי בתיה ההרוסים,
מכל תושביה שחיו במשך כמה ימים במיש־טר
של אימים, שדמה לפוגרום ממלכתי.
אנשי״תיקשורת היו מבקשים מחילה מקוראי־

ידוע כי כמה מן ההורים, ששמעו על תוכנית
מי שמחליט לערוך טיול של נערים לאחד
מטורפת זו, הביעו ספקות. עובדה מזעזעת: אף
הכפרים האלה, במצב כזה, הוא מטורף.
אחד חן ההורים לא העז להתנגד בגלוי לתוכנית
ואולי גרוע יותר: פרובוקטור המשולהביא
לביטולה. האם שורר בכת זו טרור איד־חק
בחיי הילדים.
אולוגי גם כלפי חבריה? האם שטיפת־המוח הד־כת
המתנחלים פעלה כאן כמו כל כת מיס־תית־לאומנית
הגיעה למצב שבו הורים אינם מעטית״משיחית
אחרת, המקריבה את חיי חבריה על
זים אף לגונן על חיי ילדיהם מפני קנאים מטורמיזבח
של פולחן ואמונה. הדוגמה הקיצונית
פים?
והמטורפת ביותר של הלוך־רוח זה היא פרשת
על כוונת המארגנים מעידות כאלף עדים שתי
ההתאבדות ההמונית בכפר ג׳ונסטאון בגויאנה.
עובדות:
• הטיול נערך בלי כל תיאום עם צה״ל,

ה כאילו כדי, להזמין צרות.
• בראש הטיול הועמד קנאי־קיצוני תימ־

הוני, אדם שהסתבך בעבר לא־אחת בתקריות־אש,
אדם פרובוקטיבי שגם רבים מחבריו מזהירים
מפניו, היהודי היחידי שצה״ל אי־פעם אסר עליו
בצו להיכנס לאיזור ערבי(שכם) ,אחרי שערך שם
שורה של פרובוקציות.

בל אדם באילון־מורה ידע היטב מי
זה רומם אלדובי. מדהים לחשוב כי
ההורים הניחו את גורל ילדיהם בידי
אדם כזה, במשימה בזאת.

המלווה השני לא היה הרבה יותר טוב. גם הוא
הסתבך בעבר בהתנכלויות והורשע בדין.
רשתות־הטלוויזיה בעולם, שאינן מצונזרות
כמו הטלוויזיה הישראלית הצייתנית, הראו אוטובוס
של מתנחלים־מטיילים, כאשר כל חלונותיו
פתוחים, ומכל חלון מבצבצים שלושה דגלים.
כתבי־הטלוויזיה טענו שזהו האוטובוס של הטיול
המסויים הזה, בטרם נאלצו הילדים לרדת ולהמשיך
ברגל.
קשה לדעת אם טענה זו נכונה. יתכן כי צורפו
כאן יחר שני טיולים שונים. אך גם אז מסבירה
התמונה את רוח־הדברים. טיולים אלה אינם טיולים
כלל, אלא הפגנות פרובוקטיביות, שנועדו
לגרות את האוכלוסיה הערבית.
אחת המטיילות אמרה לצוות זר, מייד אחרי
האירוע :״יצאנו כדי להוכיח להם שהארץ שייכת

שניים מהמטיילים בלב כסר-ביתא
איש לא עע בהם לרעה
הם, צופיהם ומאזיניהם על דברי־כזב היסטריים,
שבהם הציפו את המדינה במשך יממה ויותר.

והמדינה בולה היתה מסתכלת בראי
באימה.

כי פרשת טיול־הדמים בכפר ביתא הראתה
שכת קטנה של קנאים מטורפים יכולה להפוך את
המדינה כולה לאספסוף של לינץ׳ ולסחוב עימה
•שרים, חברי־כנסת, ראשי־ציבור, עיתונאים, לנצל
את צה״ל לצרכיה, ולשתק כל קול שפוי
במדינה.

לבן פרשת ביתא היא יותר מאשר
טראגדיה. היא תמרור־אזהרה — אולי
אחרון — בדרך אל תהום, שאין ממנו
חזרה. היא חשפה את ערוות המערבת
הפוליטית, הצבאית והתיקשורתית.

על כן היא מחייבת ניתוח מדוקדק על כל
פרטיה והיבטיה.

הסיסמה ״מותר ליהודים לטייל בכל מקום
בארץ־ישראל״ אין לה שום משמעות על רקע זה.
יכול אדם לחשוב כך מבחינה אידאולוגית — גם
אז לא ישלח ילדים למוקד של התקוממות, כפי
שלא ישלח אותם לערוך מחנה בליבו של יער
בוער, או לטייל בוואדי בנגב בעיצומם של
שיטפונות. גם לפי הדת היהודית, פיקוח־נפש
דוחה שבת וכל מיצווה אחרת.

בוע במלוא עוזה. אין כל אפשרות לגבות
עדויות מאנשי־הבפר, עדי־הרא־ייה.
הכל בא דרך המסננת של הדוברים
הרישמיים.
אין שום חקירה עצמאית. רק פה ושם הצליחו
עיתונאים — זרים! — להשיג מידע מן הצד
השני.
מכאן שכל מידע חשוד כיום מלכתחילה. הצינורות
הרישמיים העבירו בחודשים האחרונים כזבים
כה רבים, עד כי אין עוד כל אפשרות להבחין
בין אמת ושקר, בין אמת מלאה או חצי־אמת, בין
עדות הנאמרת מרצון ועדות הנסחטת ב״לחץ
גופני סביר״.
הדברים שפורסמו בכלי־התיקשורת הישרא־

ממשלת ישראל
אבלה
על מותה של

תרצה פורת
אשר נפלה מידי
פורעים מרצחים
ומשתתפת בצער
המשפחה השכולה
מודעת־הכזב הממשלתית
השר כבר ידע
ליים לא באו מפי כתבים שהיו במקום ושביררו
את הדברים על פי שיטות עיתונאיות מקובלות.
הן לא היו אלא הודעות רישמיות, מגמתיות ולא־אחת
מסולפות. במשך יומיים ויותר ניזונה המדינה
כולה מ״מידע״ פגום זה, עד שחלק מן האמת
יצא לאור.

הפעם זה גרם לטראגדיה. היא היתה
בלתי־נמנעת מלכתחילה, אחרי שהמארגנים
החליטו מה שהחליטו.

מה שקרה בפרשת ביתא מוכיח את
הסכנה המרחפת על ציבור המנותק
ממידע עיתונאי מהימן. ציבור בזה חדל
מלהיות דמוקרטי, אינו יכול עוד לשקול
את הדברים בדיעה שפוייה, ועלול להפוך
בנקל לאספסוך היסטרי, המבקש
קורבן ללינץ׳.

• מסך השקר
ך גבי ההמשך יש לקחת בחשבון נקודה
€אחת חשובה: הגירסה של התושבים הערביים
לא נודעה לציבור הישראלי, אלא בעקיפין וברמזים.

זוהי
אחת התוצאות של סגירת השטחים
הכבושים לפני התיקשורת הישראלית
והעולמית, שנמשכה גם הש

ועוד
לקח: פרשת ביתא חושפת את השקר
הזדוני, כאילו נוכחותם של כלי־התיקשורת גורמת
למהומות, ועל כן עלולה לגרום לקורבנות.
בפרשה זו(ובכל פרשה) קרה ההיפך: היעדרם של
כלי־התיקשורת איפשר את הטבח, וסגירת השטח
לפני העיתונאים איפשר את הפצת המידע הכוזב,
שגרם לאווירת־הלינץ׳ .דווקא הופעת המצלמות
של הטלוויזיה הזרה — זמן רב לפני בוא הצבא
— גרמה להרגעת הרוחות בכפר.

כאשר החלה האמת יוצאת לאור,
הסתבר שהתמונה הראשונה היתה כוזבת
ושיקרית מעיקרה.

• פרובוקציה מכוונת

• יריות לל א אבחגה

שאלה המכרעת נוגעת לשלב הראשון,
1 1עוד בטרם צאת הטיול.
מדוע יצא טיול זה בכלל? מי החליט עליו? מה
היו מטרותיו? מדוע הרכיב אותו כפי שהרכיב?

ף* שעה 8.30 ביום החמישי, ה־ 7באפריל,
₪1יומיים לפני מלאת ארבעה חודשים להתקוממות,
התקרב הטיול לכפר ביתא.
היו בקבוצה 18 נערים ונערות, בני 14 עד ,18
ושני בוגרים — רומם אלדובי, הקנאי הקיצוני,
שנשא רובה ם־ , 16 והמדריך מנחם אילן, גם הוא
מתנחל קנאי, שנשא תת־מקלע עתי.
הטיול לא התנהל בכביש הראשי אלא ממיזרח
לו, בשטח של שדות, לרגלי הכפר הערבי. על מה
שאירע כאן יש גירסות שונות, כמו כמעט לגבי
כל פרט מכאן ואילך.
לפי גירסת המטיילים, הם ישבו לנוח בשדה.
התקרבו צעירים ערביים, תחילה מעטים ואחר־כך
רבים יותר. התחיל ויכוח ודין־ודברים, נזרקו אבנים,
אלדובי ירה.
לפי גירסת התושבים, קרה משהו אחר: אלדובי

במיקרה הטוב ביותר, היתה כאן הפקרות
פושעת. במיקרה הרע, היתה באן
כוונה אפלה יותר.

בשטחים הכבושים סוערת מזה ארבעה חודשים
התקוממות עממית. ראש־הממשלה, יצחק
שמיר, הגדיר אותה כ״מילחמה״.
מילחמה זו הגיעה לכל כפר ב״יהודה ושומרון
וחבל־עזה״ .אין כפר שבו לא נהרגו ונפצעו בני־אדם
ונערכו מעצרים נרחבים. על כן שוררת בכל
כפר מתיחות, זעם, שינאה — ובייחוד בקרב
המישפחות השכולות וקרוביהן — ציבור המקיף
אלפים רבים.

עצר צעיר ערבי, בן ,25 שהיה בשרה עם אמו.
אלדובי שאל ״איפה המעיין?״ הצעיר אמר שאין
בסביבה מעיין. הצעיר יעץ לאלדובי שלא ללכת
בכיוון לכפר. אלדובי התרגז.

התפתח דין־ודבריס, מלווה בקללות.
אלדובי ירה ופגע בצעיר. האב רצה לעבר
הכפר, כשהיא זועקת בכל קולה.
לפי סיפור המטיילים, הם הלכו לעבר הכפר

לדירות ועשו בהן שמות. רבים מהסיפורים האלה
נכונים.
הנערים שבין המטיילים, רובם בני 16ו־,17
לא נראו מרחוק כילדים. בשטחים הכבושים,
נערים כאלה נחשבים כבוגרים לכל דבר.

גירסה אחרת אמרה שאמו ואחותו
של הצעיר, שנהרג בשדה, הן שלקחו
קרש והלמו בראשו של אלדובי.
עובדה מאלפת: לפי כל הגירסות, אלדובי
הקיף את עצמו בנערים ,״כדי שלא יחטפו ממנו
את הנשק״ .משמע, גם קנאי תימהוני זה היה
בטוח שבני״הכפר לא יפגעו בנערים!

• ה עו ב דו ת המכריעות
^ שלב זה, לא היה למעשה ויכוח על העוב־
^ רות המכריעות:

• הטיול נערך בלי תיאום עם צה״ל.,
לשם מטרה פוליטית מובהקת.
• בראש הטיול עמדו שני מבוגרים
הידועים למתנחלים, לשילטונות ולציבור
כקנאים קיצוניים, שהיו מעורבים
בעבר בפרובוקציות נגד צה״ל ונגד
האוכלוסיה המקומית.
•ה ערבי ם לא ירו במטיילים, אלא
ראש־המטיילים ירה בערבים.
• ברגע שנפסקו היריות של אלדובי,
לא פגע איש לרעה בנערים ובנערות,
אך שהיו קרוב לשעתיים לבדם, הפרי-
ישע, בלב בפר ערבי.

• עליל ת־ד ם בפסח
קורבן תירצה פורת
ש1ם ערבי לא ירה

^ ילו נודעו עובדות אלה מייד, לא היה קורה
מה שקרה לאחר־מכן.

מדריך אלדובי
פרובוקטור וקנאי תיסהונ׳

בצ׳כיה, ששמו הפך סמל לעולמים.
כעבור יומיים הסביר שריר שנסחף בגל ההתרגשות,
ושאינו חוזר על תביעתו. בצדק העיר
ח״כ דויד ליבאי כי מי שמטיף לפשע־מילחמה
כזה, גם ברגע של התרגשות, אינו יכול להמשיך
ולכהן כשר־מישפטים במדינת־חוק( .למחרת
היום יצא שריר לפולין, לזכר השואה).
שרים אחרים הצטרפו למקהלה הפרועה של
המסיתים והמדיחים. המתנחלים ותומכיהם חגגו,
ערכו הצגות רגשניות, הפכו את ההלווייה של
תירצה פורת להפגנה פוליטית אדירה למען גירוש
המוני של ערבים, מחיקת כפרים והתנחלות־רבתי.

באותה
שעה כבר ידעו ראשי המדינה
והמתנחלים כי הילדה נורתה, קרוב
לוודאי על-ידי אלדובי.
צה״ל נסחב בגל ההיסטריה שהוא עצמו עזר
לייצר. אף שכבר ידע את האמת, או לפחות שיש
ספק חמור לגבי נסיבות מותה של הילדה, הוא
ערך מעין פוגרום צבאי בכפר.
במהלך המסע הזה נהרג ילד בן 14 מבני־הכפר
״בשעה שניסה לברוח״ — מאחר שכל בני־הכפר
הפכו עבריינים, ודמם הותר. מאות הגברים של
הכפר הוחזקו בתנאים בלתי־אנושיים, ביום־קיץ
חם, תחת כיפת־השמים( .מנגנון־התעמולה דאג
שהטלוויזיה הישראלית תצלם חייל אחד הנותן

• הארץ :״טיול הדמים: בת 15 נהרגה מפגיעת
אבן בראשה. צה״ל: המסלול לא תואם עימ-
נו( ״.הארץ לא סיפר גם בארבע שורות של
כותרות־מישנה שנהרגו במקום ערבים).
• דבר :״מאמצים למנוע פסולות נקם
בעיקבות רצח תירצה פורת. קריאה להלווייה
המונית היום.״
• על הנוישסר :״תקרית דמים בין כפריים
למתנחלים: נערה מאילון־מורה נהרגה באבן2 ,
תושבים נורו למוות.״
• לחסלם שסט :״שני ערבים נהרגו בהתנגשות
בכפר — נערה מתנחלת סוקלה למוות.״
אף שכמה מן העיתונים היו פחות היסטריים
מהאחרים, אף עיתון אחד לא מילא את תפקידו
לנסח כותרת שתמנע היסטריה. כפי שהסתבר
חיש מהר, אף כותרת אחת לא היתה נכונה. כל
העורכים ידעו, כמובן, שאין בידיהם שום מידע
בדוק, וכי הם ניזונים על תעמולת המתנחלים.
רוב העיתונים התייחסו אל מות הערבים כאל
עובדה שולית או מבוטלת, לעומת ״רצח״
היהודיה.

• התקפה על 3ה״ל
ך* ק כעבור 30 שעות של היסטריה החלה
1האמת לבצבץ מבעד למסך־העשן.
הדבר לא בא תודות לעיתונות, שהיתה מנו
מדריך
אילן ומטיילת באמבולנס
בידוי ראיות בפרשח הרצח
מפני שלא היתה ברירה, אחרי שהמטירו עליהם
אבנים. גירסה אחרת אמרה שמישהו מהכפר אמר
להם ללכת בכיוון זה, כדי להגיע במהירות לכביש
הראשי, בצד השני של הכפר.

בעיקבות הודעות מגמתיות וכוזבות, נפוצה
בארץ הידיעה האיומה שילדה יהודיה נרצחה על־ידי
המון ערבי פרוע.
לקראת סוף הפסח נוצרה בישראל אווירה של
פוגרום כמו בכפר אוקראיני, כשנפוצה השמועה
כי ילד נוצרי נרצח על־ידי היהודים כדי לשתות
את דמו.

שניים נורו בראש, שלושה בקיבה. כדי להפסיק
את היריות, הלמו בראשו באבן או בקרש.
לרגע האיש הומם. אז ניסו לקחת ממנו את הנשק,
כדי למנוע את המשך ההרג. אצבעו של אלדובי
היתה על הדק הרובה, הוא ירה צרור עד
שהמחסנית התרוקנה. הילדה תירצה נפגעה
מכרור ונפלה אחורה. תוך כדי נפילה נתקל
ראשה בקיר, ומכאן סימני־המכה. כשהצליחו
לקחת מאלדובי את הרובה, היה הכלי ריק
מכדורים.
לפי גירסה זו של תושבי המקום, באו בשלב זה
רבים מבני־הכפר למקום האירוע, לקחו את הילדות
לבתיהם, והזעיקו עזרה רפואית ואמבולנסים.

באותו
שלב לא עשה צה״ל דבר כדי להפריך
את הכזב. לא היה צורך בבדיקה פאתולוגית כדי
לדעת שהנערה נהרגה על־ירי יריה. כל חייל
הרואה גופה יודע להבחין בין פגיעה בכדור ובין
פגיעה באבן.

לפי גירסת התושבים, אלדובי הוביל
את המטיילים אל הכפר, כשהרובה שלו
במצב־היכון, והקבוצה בולה שרה ״עם
ישראל חי״ .עוד לפני שמישהו הספיק
לזרוק אבנים, התחיל לירות.

רק לאחר מכן, ב־ ,9.45 הגיע למקום
הצוות של רשת־הטלוויזיה אן־בי־סי.
הצבא הגיע בשעה 10.10 בכל הזמן
הזה לא פגע איש לרעה במישהו מן
המטיילים, שהיו חסרי כל הגנה.
הגירסה הראשונה של המטיילים עצמם לא
היתה שונה בעיקרה מתיאור זה, אף שבתקרית
מסוג זה רואים אנשים שונים דברים שונים,
וטיבעי הדבר שיש סתירות. גם התיאור הראשון
של צה״ל לא היה שונה בהרבה. נאמר כי הרמקול
של המיסגד הזעיק את התושבים והזהיר מפני
בואם של המתנחלים — קריאת־קרב שדי בה כדי
להוציא את כל האוכלוסיה מבתיה להגנה על
הכפר. השטחים הכבושים מלאים בסיפורים על
מתנחלים שפרצו לכפרים, הרגו אנשים, פרצו

היתה זאת עלילת־דם, פשוטו כמשמעו.

אין
מנוס מן המסקנה כי כבר שעה
שעתיים אחרי התקרית ידעו קציני
צה״ל, וביניהם הרמטכ״ל ואלוך־הפי-
קוד, כי הילדה נורתה, וכי על כן יש ספק
רב לגבי הסיפור כאילו ״נרצחה״.

יתכן שזוהי הסיבה לכך שהרמטכ״ל נקט, מייד
אחרי התקרית, לשון זהירה־יחסית, והדגיש את
העובדה שכמה מבני־הכפר לקחו את המטיילות
לבתיהם כדי להגן עליהן.
אולם ראשי צה״ל לא מנעו את גל ההיסטריה,
שהציף את המדינה בעיקבות השקר.
במשך יממה השתוללה במדינה אווירה של
עלילת־דם. כל סוחרי־השינאה יצאו מחוריהם, כל
הפוליטיקאים שהקאריירה שלהם מבוססת על
ליבוי היצרים השפלים ביותר, כל התנים והצבועים
הפוליטיים שפרנסתם על גוויות, וכל המ־טורפים־סתם
הנכנסים להיסטריה אוטומטית כאשר
נשמעות המילים ״דם יהודי״.
כמה מן הפוליטיקאים שהתנהגו בצורה הבזו־ייה
ביותר התנצלו כבר למחרת היום. לדוגמה:
שר־המישפטים אברהם שריר, שתבע ״למחוק
את הכפר מעל פני האדמה״.

זהו נוסח נאצי, שהביא ל״מחיקה
מעל פני האדמה״ של הכפר לידיצ׳ה

פיצוץ בית בביתא
החקירה רק התחילה
מים לעציר אחד 13 ).בתים פוצצו.
עיתונאי זר שהצליח להגיע לכפר שמע במשך
שעתיים כיצד ״בכל רבע שעה נשמעה התפוצצות
וקרם בית.״

כל זה לפני שהיתה חקירה רצינית,
וכאשר החקירה הראשונה כבר הוכיחה
בעליל כי הגירסה הרישמית היא שיק-
רית. הפיצוצים באו להרגיע את המתנחלים
ותומכיהם, והיוו הפרה חמורה
של החוק.
כאשר פנה עיתונאי זר ללישכת דובר־צה״ל,
נמסר לו על־ידי מישהו שמתכוונים לפוצץ עוד
18 בתים.

• עמגודי הקלון
^ עיתונות הישראלית לא רשמה לזכותי,
\ 1דף של תהילה באותו יום. גם היא הצטרפה
למסע־הלינץ׳ ,הסיתה את הציבור וגרמה להיסטריה.
ואלה
היו הכותרות ביום החמישי(ערב האחרון
של פסח) ,למחרת התקרית:
• ׳רישת אחרונוח :״תירצה בת ה־ 15 נרצחה
באבן שהוטחה בראשה״.
• מעריב :״נעצרו אם ובתה בכפר ביתא: חשודות
ברצח תירצה פורת כנקמה״.
• חדשות :״הרגשתי שאנו אבודים, הנה הם
גומרים אותנו״.

תקת מן המאורעות, ושלא יכלה לערוך חקירה
עיתונאית במקום.

האמת החלה להגיע אל הציבור מצד
מערכת-הביטחון.

היתה לכך סיבה. ראשי המערכת עמדו לפני
התקפה גוברת והולכת מצד המתנחלים, שתיא־בונם
גדל ככל שחשו כי הצליחו להדביק את
המדינה כולה באווירת־הלינץ׳ .הם החלו דורשים
את פיטורי יצחק רבין ולהציג תביעות שהיו
הופכות אותם לשליטי השטחים הכבושים.

במצב זה החלה מערכת־הביטחון
להדליך את האמת, שהיתה ידועה לה
זמן ניכר לפני כן: שהנערה כלל לא
נהרגה על־ידי הערבים, ובוודאי שלא
״נרצחה״.

(רבין עצמו, וכמוהו שימעון פרס, דיברו עוד
כמה שעות לפני כן על ״רצח מתועב״!)
כאשר התפרסמה האמת, כשהיא עטופה בסי־מני־שאלה,
התחילו המתנחלים וידידיהם להשתולל.
לפתע
צצו ״עדויות״ ,שהאחת היתה מגוחכת
יותר מהשניה, ושעמדו בסתירה גמורה למה
שאמרו המטיילים עצמם מייד אחרי התקרית.
מכונה גדולה של שטיפת־מוח התחילה לפברק
״עובדות״ חדשות: על הגגות היו ערבים שירו
בקלצ׳ניקובים. הערבים השליכו רימון־יד. ברא־
(המשך בעשר )8

טיול הדמים י
(המשך מעמוד )7
שית התקרית צרו ״מאות״ ערבים על
המטיילים בשרה. הדבר אינו מפליא,
לאור העובדה כי מדריך הטיול, מנחם
אילן, הורשע בעבר בבידוי ראיות וב־פיברוק
עדויות, על רקע של פרשת
רצח הנערה הערביה בשכם בידי חבריו
המתנחלים.
הנערים, שעמדו במשך ימים ולילות
בלחץ האווירה ביישובם, הובאו
למסיבת־עיתונאים כדי לחזור על סיפורים
אלה. לרובם לא ניתן לדבר.

לפתע, אחרי יממה שגה
רכבו המתנחלים על צה׳׳ל,
השתנו החזיתות: המתנחלים
ואנשי הימין הקיצוני החלו
תוקפים את צה״ל, ובמיוחד את
הרמטכ״ל, בשצך־קצך, ואף!
דרשו את פיטוריו של רב־אלוך
דן שומרון.
בממשלה נערכה הצגה מבישה
מקבילה. כמה שרים הפכו את עצמם
לחוקרים פליליים. עלה על כולם השר
דויד לוי, שלא שירת יום אחד בחייו
בצה״ל, ושהחל חוקר אישית את המטיילים,
לעיני הטלוויזיה, על פרטים
כמו כיווני־ירי, כשהוא פוסל את חקירות
צה״ל, השב״ב והמישטרה.
באווירה שנוצרה בממשלה, לא
היתה עוד אפשרות להשיג החלטה
שפוייה. בתבונה רבה עשו רביו ושומרון
יד אחת, טענו כי החקירה אכן לא
נשלמה, וכך הביאו לדחייה של שבוע,
מתוך תיקווה שההיסטריה תישכן עד

סזר עגז העם תנו ע ה
מו זרח, ת

תקרית קטנה נתנה
השבוע אזוז אזהרה:
השינאה עלולה
להתלקח שוב בכל
הלהט

המימונה התחילה כחגיגה תמימה,
שנועדה לפייס את ״עדות המיזרח״.
הצמרת האשכנזית של המדינה
עודדה הילולא תמימה זו, מתוך רגש
של עליונות. מקובל אצל אנשי הצמרת

:1981 השינאה הלוהטת של הציבור
המיזרחי, הקללות, התנועה המיזרחית.
נדמה כי פרס איבד לרגע את עשתונותיו,
והגיב בצורה בלתי־שקולה.
אך זה היה טיבעי. ההפתעה היתה שלמה.
כלב
רצחני. יתכן מאוד כי תקרית
קטנה זו, שהיתה בלתי־חשובה כשלעצמה,
היא אות לבאות.
בחירות 1988 עלולות להיות פרועות
ומזוהמות אף מבחירות ,1981
שכבר נכנסו להיסטוריה. העניין העדתי
עלול לצוף שוב בכל חריפותו,
והשינאה המסורתית של הציבור המיז־רחי
למיפלגת־העבודה עלולה להגיע
לשיאים חדשים.
כבר עתה ברור כי ארבע שנות הישיבה
המשותפת בממשלת״האחדות
לא ריפאו את המצב. להיפך, אף שאין
הבדל בין שני הגושים בעניינים כל־

ער כה סוכלו כל הניסיונות האלה
בנקל, הן תודות ללחץ האמריקאי
המאסיבי, הן בשל הרתיעה אצל מדינות
רבות. אולם ככל שגובר מה שנראה
בעולם כדימיון בין ישראל ודרום־אפ־ריקה,
מתחזקת המגמה. על דרום־אפ־ריקה
הוטלו מזמן סנקציות מטעם
מוסדות בינלאומיים שונים.
פרלמנט בעל־שיניים. אולם
למעשה כבר הוטלו על ישראל סנקציות,
מבלי שהמילה עצמה הוזכרה.
הסנקציה הראשונה התבטאה בסירובו
של הפרלמנט האירופי לאשר את
ההסכם, שהושג בין ישראל והשוק
האירופי המשותף.
הסכם זה חיוני לקיום החקלאות
הישראלית כפי שהיא. אם לא יאושר,
עלולה ישראל להפסיד את כל השוק
האירופי, אחרי שספרד ופורטוגל צורפו
לשוק. שתי מדינות ״ים־תיכוניות״

אישים
הבא רי סטר

אולם מי שמוציא מן הבקבוק
את שד הלינץ׳ ,אינו יכול להחזירו
לשם כאוות-נפשו, גם אם
הוא רוצה בכך. אך שעלילת־הרצח
הופרכה, המשיכה המערכת
לפעול כאילו היתה נכונה.

ההתעללות
בכפר נמשכה. נגד כמה
מתושביו הוצאו צווי־גירוש, אחרי ששמונה
פלסטינים אחרים גורשו השבוע
כדי לפייס את הימין.
סימל את המצב קריין הטלוויזיה
באחת ממהדורות־החדשות. אותו קריין
הביא את דיברי צה״ל, שהפריכו את
עלילת־הרצח. אך כעבור שניות, בידיעה
אחרת, אמר כי ״בעיקבות רצח הילדה
תירצה פורת בכפר ביתא נערכה
הפגנה כאילו לא שמע האיש את
אשר אמר הוא עצמו רגע לפני כן.

היה זה סינדרום לאומי. אחרי
שהופצה עלילת-הדם, נשארו
הדיה בתודעה הלאומית, אך
שהעובדות עצמן הופרכו בינתיים.
יתכן
שלשיא הגיחוך הגיע חיים
יבין, שנזף בכתב ויקטור נחמיאס על
כי מסר את גירסת צה״ל, מבלי לציין
בהבלטה שזוהי גירסת צה״ל. אך מזה
ארבעה חודשים מוסר ויקטור נחמיאס
מדי יום ביומו את גירסת צה״ל על
המאורעות כאילו היתה זאת פרי
חקירתו שלו עצמו. אילו היו נחמיאס
וחבריו לובשים בשידוריהם היומיים
את המדים של דובר־צה״ל, היה זה
טיבעי לגמרי.

• הציבור מבי!
*^ה תהיה השפעת הפרשה על
^/התודעה הציבורית?
אישיות ביטחונית לשעבר השמיעה
השבוע, בשיחה פרטית, גירסה מעניינת.
״למרות
הטראגדיה שבמאורעות,
יתכן שהתוצאה תהיה חיובית,״ סבר.
״הציבור אינו מסוגל להבין בעיות
גדולות ומופשטות, כשם שאינו יכול
להבין יריעות כלכליות העוסקות במיליארדים.
אבל הוא מבין באלפי
שקלים. בעיית־השטחים, ההתנחלות,
הבעייה־הפלסטינית — כל אלה הן
סיסמות מופשטות בעיניו. אך הוא
מסוגל להבין היטב תקרית מקומית.
״תקרית כפר־ביתא מקפלת בתוכה
את כל היסודות של המצב: ההתקוממות,
מצב הערבים, כוונות המתנחלים,
פעולות צה״ל — הכל בממדים
אנושיים מובנים.
״יתכן שדווקא תקרית דרמאתית זו,
על כל השלכותיה האנושיות, תגרום
לכך שהציבור יתחיל להבין מה
מתרחש באמת בשטחים, ומה צריכים
לעשות כדי להגיע סוף־סוף לפיתתן.״

בכפר־ביתא (ראה כתבה) בוודאי לא
ישפרו את המצב.
עד כה לא פירסמו בישראל את
התוצאות הצפויות מביטול ההסכם. הן
עלולות להגיע למאות מיליוני דולא־רים.
מיליארדים.
סכום זה יתווסף לנזקים
אחרים: ההחזקה של כוחות צבאיים
עצומים בשטחים הכבושים, הוצאתם
של אלפי אנשי־מילואים מעבודתם
כדי לשרת שם, ההרס הנגרם
לתיירות, אובדן הייצור במיגזרים שבהם
נוצלה העבודה הזולה של העובדים
חסרי־הזכויות מהגדה והרצועה.
כבר לפני כמה שבועות דיבר גד
יעקובי, שר־הכלכלה, על נזק של חצי
מיליארד, שנגרם על־ידי ההתקוממות.
יחד עם הנזק לחקלאות ולתיירות, עלולים
הנזקים להגיע למיליארדים.
ההתקוממות מתחילה להיות עסק
יקר מאוד.

להניח כי הם אנשי ״תרבות״ ואילו
ליוצאי אסיה ואפריקה יש ״פולקלור״,
משהו ציבעוני ונחמד.
בינתיים השתנו יחסי־הכוחות בארץ.
הצמרת האשכנזית עדיין שולטת,
אך יש לחץ גובר והולך מצד הרוב
המיזרחי, הכובש עמדות פוליטיות מלמטה.
כתוצאה מכך נערכת עתה בכל
מימונה תחרות פרועה בין ראשי-
המיפלגות, רובם יוצאי־פולין, המצטלמים
בתשוקה בתנוחות מצחיקות, כשהם
חובשים תרבושים וזוללים במלוא
פה, כדי להוכיח את עממיותם.
תחרות זו חשובה למיפלגת־העבודה
אף יותר מאשר לליכוד. ראשי המערך
יודעים כי תיקוותם היחידה לחזור
לשילטון תלוייה בהצלחתם לנגוס
בציבור־הבוחרים המיזרחי, המכור לליכוד.
נורות
אדומות. תקרית קטנה
שאירעה השבוע הדליקה, משום כך,
נורות אדומות לכל אורכה ורוחבה של
המערכת.
אחרי שנאם יצחק שמיר בחגיגת-
המימונה הגדולה, בא תורו של שימעון
פרס לשאת את דברו. הוא הופרע מייד
על־ידי חלק מן הקהל, שהשמיע לעברו
קללות והרים את ידיו ב״תנועה מיז-
רחית״.
פרס לא היה מוכן לכך. בשנים האחרונות
פונק על־ידי הציבור המיזרחי
בהופעותיו. שנתיים של כהונה כראש־ממשלה
שיפרו את תדמיתו, וביצוע
הרוטציה במועדה היה אמור לחזק שיפור

והנה, לפתע, הוא עמד מול תופעה
שגרמה לו לטראומה בבחירות של

כליים וביטחוניים, וההבדל בעניינים
מדיניים הוא יותר למראית־עין מאשר
במהות, לא קטנה השינאה. היא נרדמה,
אך עלולה להתעורר בכל רגע, כמו
כלב רצחני, כאשר דמגוגים מיקצועיים
ישרקו לו.
בחגיגת המימונה ניתנה האזהרה הראשונה.

מדיניות

פרל מנ ט
רגע ויא שר
0ההתקוממות עדזרה
1להיות עסק יקר מאוד
גם מבחינה כלכליתפשוטה

יש מילה איומה, המעוררת חלחלה
בלב כל אדם בצמרת המדינה. זוהי
המילה הלועזית ״סנקציות״ ,שתירגו־מה
העברי הוא ״עיצומים״*.
מדי פעם עוררו יריבי ישראל באו״ם
את הדרישה להטיל על ישראל סנקציות
כלכליות, בגלל סירובה לקיים
את החלטת האו״ם להחזרת הפליטים,
או בגלל המשך הכיבוש בגדה וברצועה.
באחרונה גברו דרישות אלה,
בעיקבות ההתקוממות.
* הסירה.סקנציות״ 1ובעת סן הסי־לה
הלאטירת. סאנקירה״ ,לקרש. לד
סשסשת הסקורית היא לקדש חוק או

אלה(אף שפורטוגל אינה שוכנת לחוף
הים התיכון, אלא פונה אל האוקיינוס
האטלנטי) מתחרות במישרין בישראל.
כחברות השוק יהיה להן יתרון עצום על
ישראל. דווקא משום כך הושג הסכם
בין ישראל והשוק׳ ,המבטיח לתוצרת
הישראלית אפשרות של תחרות הוגנת
במשך 10 שנים.
בשביל ממשלת־ישראל היה הסכם
זה בבחינת המינימום שבמינימום, והיא
סמכה על ביצועו. האישרור מטעם
הפרלמנט האירופי נראה כעניין פורמלי
גרידא. כי בעבר היה ״פרלמנט״ זה
בבחינת בדיחה, גוף יומרני ללא סמכות
של ממש. אולם בינתיים הוענקו לו
סמכויות ממשיות, והוא הפך לפרלמנט
בעל־שיניים.
מאות מיליונים. גם אז לא היו
שליחי־ישראל מודאגים במיוחד. הם
סמכו על הדיווחים המרגיעים שהגיעו
מן הפרלמנט בסטראסבור. חברי־הכנ־סת
הדשנים שנסעו לשם מדי פעם,
במיסגרת טיול נחמד על־חשבון המדינה,
לא היו מודאגים גם הם.
אולם ההתקוממות בשטחים הכבושים
שינתה את המצב. התוצאות ההרסניות
לגבי תדמית ישראל ומעמדה,
המצטיירות בכל העולם, הגיעו בנקודה
זו לירי מימוש ראשון. הפרלמנט האירופי
פסל את ההסכם.
המדינאים האירופיים הבטיחו שזהו
מצב״רוח חולף, וכי הפרלמנט יירגע
ויאשר את ההסכם. אולם תיקווה זו
התבדתה. חברי־פרלמנט מכל המיפ־לגות,
וביניהן מיפלגות ״ידידותיות״
לישראל, מתייחסים אל המתרחש בזעם
גובר והולך. האירועים האחרונים

שרן־־דץ מבריק,
אוהב שירה ומוסיקה,
וגם מתאגרף. בזה
היה אריה מרינסקי
שעבר יסורי־איוב.
אילנד, אלון

״קשה לעשות לו צדק בתיאור יבש,״
אומרים חבריו של עורך-הדין אריה
מרינסקי, שמת השבוע, אחרי סידרה
של מחלות וניתוחים קשים. להלווייה,
שנערכה בירושלים, הגיעו רק 60 איש,
חברים ששמעו על ההלוייה למרות
שנערכה ערב חג־הפסח. אהרון יריב,
שנעזר בכל מיני עסקים עלומים
בעורך־הדין המבריק, ניצב ליד הקבר.
רות תמיר, אלמנתו של שמואל תמיר,
הלכה אחרי הארון. תמיר ומרינסקי,
שותפים־למישרד וחברים אישיים, הלכו
דרך ארוכה יחדיו, צמודים ונפרדים.
מרינסקי, יליד פולין, הגיע לישראל
דרך סין. שם היה חבר בצעירי־ביתר.
יהודית(״ג׳ודי״) בן־אליעזר היתה המדריכה
שלו שם. בסין עסק גם באיגרוף,
אהב את שירת זאב ז׳בוטינסקי ולמד
נגינה על פסנתר .״איש מלא תרבות
וניגודים,״ אומרים ידידיו.
חביתה סינית. את לימודי-
המישפטים סיים באוניברסיטה העברית,
באחד המחזורים הראשונים.
תמיר, שהיה מבוגר ממרינסקי רק בשלוש
שנים, ולמד בבית־הספר למיש־פטים
בתקופת המנדאט, היה אז כבר
עורך־דיו, ומרינסקי עשה אצלו את
תקופת ההתמחות.
היתה זו תקופה מעניינת וסוערת.
מישפט־קסטנר העסיק את תמיר, ומי
רינסקי יחד עם עורך־דין צעיר אחר, דן
פון־ויזל, גם הוא מאנשי תנועת־החרות,
עזרו לתמיר באיסוף ובעריכת החומר
המישפטי. אחר־כך במישפט ואדי־סא־ליב
בחיפה, כבר הופיע מרינסקי רוב
הזמן בעצמו. מישרד תמיר ייצג אז את
השלם הזה, ומרינסקי נשלח כמה
פעמים לייצג את העורך, אורי אבנרי,
במאבקיו עם השילטון.
תמיר ומרינסקי עבדו ביחד במשך
10 שנים. ב־ 1961 החליט מרינסקי
שהוא רוצה להיות עורך־דין עצמאי,
ופתח מישרד עם עורך־הדין אברהם
אברמוב, שותפו עד הסוף. אחרי יום
שלם בבית־המישפט יכול היה לחזור
הביתה ולהציע לעורכי־הדין ממישרדו
חביתה סינית, שאותה בישל בתענוג
גדול.
במסיבות היה איש חברה ״לא מרד
(המשך בעמה־ ) 10
העולם הזה 2641

עו גזעוווו מ, מ,ן. ה אס ווו גם גזענות מעומאד?

סחתנטת ש ה אר ת

י פני 15 שנים נערכה בעיר בולוניה ועידה למען השלום
) הישראלי־ערבי, במאמץ נואש למנוע את מילחמת יום־
הכיפורים. ידענו שאם לא יחול שינוי, תהיה המילחמה בלתי־נמנעת
— אם כי לא ידענו, כמובן, תאריה
היתה זאת הוועידה הגדולה הראשונה שבה השתתפו מישלחות
רישמיות של כוחות־שלום ישראליים וערביים, והיא הוכנה על־ידי
המארחים האיטלקים — ראשי כל המיפלגות — בקפדנות
רבה. ההכנות נמשכו כמה חודשים, שבהם נערכו פגישות מוקדמות.
התכבדתי
לשאת את הנאום הראשון מטעם המשתתפים
הישראליים(וביניהם נתן ילין־מור, יוסי אמיתי, אנשי רק״ח ועוד).
השתי שזהו תפקיד בעל אחריות רבה. לכן הכנתי את הנאום
מראש ובכתב. נפגשתי בחשאי עם ראש המישלחת המצרית,
חאלד מוחיי־אל־דין, וביקשתי ממנו לקרוא את נאומי ולהעיר לי
את הערותיו, כדי למנוע כל פגיעה ברגישויות של הצד הערבי.
(מישלחת אש״ף לא הגיעה, בגלל מהומות בביירות).
נשאתי את הנאום, זכיתי בחיבוק פומבי של ראש המישלחת
המצרית ובמחיאות־כפיים ממושכות. למחרת־היום ניגש אלי אחד
.המשתתפים הפלסטיניים, לחץ את ידי אך הוסיף. :כמה מהדברים
שלך היו דוגמה של שחצנות ישראלית״.

ההגדרה ״פלסטיני מתון״ הומצאה על־ידי ישראלים.
והישראלים הם גם הקובעים איך פלסטיני מתון
צריך להתנהג, מה עליו לאמור, ומה אסור לו לאמור.
וגם בזה יש הרבה מאוד שחצנות.
^ ישראלי שוחר־שלום, אני פועל למען השלום קודם כל
מפני שזה טוב לישראל. אין לי שום זכות לקבוע לפלסטיני
כיצד עליו להתנהג וכיצד עליו להתבטא, כל עוד הוא מוכן
לעשות איתי שלום.

שירי־אהבה לבריטים בימי המאבק, או שיר־אהבה לערבים במיל־חמת־העצמאות
.״תן לי שינאה אפורה כשק!״ כתב נתן אלתרמן
על הגרמנים.

מובן, מותר לי לייעץ. אבל בצניעות, כאדם השייך
למחנה האוייב, מחנה הכובש.

לא השיר מעניין אותי, אלא תגובת השמאל היש־

אילו פגשתי שוב את מחמוד דרוויש במכונית ברומא, הייתי
אומר לו :״מחמוד, ידידי, אתה מקשה עלינו את החיים. אנחנו
מנסים לשכנע את דעת־הקהל בישראל כי כדאי לו לעשות שלום
עם אש״ף ולהכיר בזכותכם להקים מדינה משלכם לצד ישראל.
השיר שלך אינו עוזר לנו בזה.״
דברים מסוג זה אמרתי במאות שיחות עם אנשי־אש״ף.
אבל לא הייתי מתפלא אילו ענה לי דרוויש. :אורי, ידידי, זוהי
הבעייה שלך. זב״שכם, כמו שאומרים. אני פלסטיני, ואני מבטא
את רגשותיי באוזני העם שלי. אני לא אגיד לך מה לכתוב, ואתה
אל־נא תגיד לי מה לכתוב!״

י א לי׳
שוררים, פעילים ואנשי־רוח בישראל עטו על השיר כמו־

^/צאי שלל רב.

אנשי הימין ממש יצאו מעורם מרוב התלהבות:
הנה סוך־סור התגלתה האמת! הפלסטינים אינם
מוכנים לשלום! הם רוצים לזרוק את היהודים לים!
עובדה: פלסטיני ״מתון״ כותב כך!

זה טיבעי. אנשי־ימין, המפרסמים מדי יום דיברי־שינאה על
הערבים, הקוראים לג׳נוסייד בצורות שונות, הדוגלים בזריקת

ובכן, עלי לעשות שלום עם מחמוד דרוויש כמו
שהוא, על תיקוותיו ופחדיו, שיריו ומחשבותיו. וגם
עליו לעשות שלום איתנו כמו שאנחנו.

הסיסמה הנדושה.שלום עושים עם אויבים״ —זוהי משמעותה
האמיתית.
אנחנו צריכים לדבר עם כל מי שמוכן לדבר איתנו. במשא־ומתן
יגיד כל צד מה שהוא רוצה. שום צר אינו חייב לקבל את
תנאיו של הצד שכנגד. אם יושג הסכם — טוב. אך ההסכם יכול
להיות רק תוצאת ההידברות.
מעולם לא ניסיתי להפוך פלסטיני לציוני, ומעולם לא הנחתי
לפלסטיני להפוך אותי לאנטי־ציוני. להיפך: בכל שיחותי הגדרתי
את עצמי כציוני מובהק.

נדהמתי.

שאלתי לאיזה קטע מדבריי הוא מתכוון. הוא ציטט כמה
מישפטים שאמרתי. :מילחמת״השיחרור האלג׳ירית הוכרעה בר־עת־הקהל
הצרפתית. מילחמת־השיחרור הוויאט־נאמית הוכרעה
בדעת־הקהל האמריקאית. המאבק הישראלי־פלסטיני יוכרע כד־עת־הקהל
הישראלית!״

״איזה שחצנות ישראלית טיפוסית!״ הוא אמר.
״האם הכל תלוי בכם, הישראלים? האם למאבקם של
הפלסטינים עצמם אין שום תפקיד?״

את השלום לא נעשה בין שירים, בין השקפות-עו-
לם, בין השקפות היסטוריות. את השלום עושים על
בסים פוליטי.

ניסיתי להסביר שלא לכך התכוונתי. הרי ברור כי דעת־הקהל
הצרפתית לא היתה מתעוררת, אלמלא לחמו האלג׳ירים עצמם
בגבורה עילאית בצבא הקולוניאלי, מילחמה שנמשכה שמונה
שנים ושבה הוקז דמו של העם האלג׳ירי בצורה נוראה. דעת־הקהל
האמריקאית לא היתה משתנה, אלמלא לחמו הוויאט־נאמים
מילחמת־גבורה ארוכה, והקריבו קורבנות ללא־ספור. לכן, כשאמרתי
מה שאמרתי, לא התכוונתי לזלזל בקורבנות הפלסטינים
ובמאבקם, אלא להצביע על חשיבותה של דעת־הקהל בישראל
כדי להגיע לירי הסדר.

^ כול מישהו לטעון: בסדר, נכון, אבל גם אז יש ערך לשירים.
אם שיר מבטא שאיפה לטווח־ארוך לחסל אותנו, אסור להתעלם
ממנו.

בוודאי שלא.

נניח לרגע כי צודקים הפרשנים המחמירים דווקא. נניח שמחמוד
דרוויש, אותו דרוויש המוכן לעשות איתי שלום על הבסיס
המוסכם בינינו, אומר בגלוי שזכותנו על הארץ מפוקפקת, ושהוא
מקווה שמדינת־ישראל תיעלם אי־פעם בעתיד.
האם זה צריך להרתיע אותי מלעשות שלום?

נפרדנו כידידים, אבל זכרתי את הלקח.

מאז השקעתי אלפי שעות בשיחות עם פלסטינים בכל הדרגות.
השתדלתי לעמוד על רגישויותיהם, והסברתי להם את רגישויו־תינו
שלנו. למדתי להכיר בסממני השחצנות הישראלית שבי,
ולשלוט בהם. נדמה לי שאני כיום אחד הישראלים המסוגלים
לייצג עמדה לאומית ישראלית מבלי לפגוע ברגישויות הפלסטיניות.

היו
דרושות לי הרבה שנים כדי להגיע לכך.

*ץ צאתי לנכון להקדים דברים אלה למה שאני מתכוון להגיד
* )₪בהמשך.

ניקח, לדוגמה, את שירו של מחמוד דרוויש,
שעורר סערה כה רבה בארץ בכלל, ובחוגי השמאל
במיוחד.

אני מכיר את דרוויש. פגשתי אותו כמה פעמים בחו״ל, אחרי
שנטש את ישראל. הוא השתתף בפגישה שלי עם יאסר ערפאת
בביירות. הייתי נוכח כאשר הוא קיבל פרס ספרותי ברומא. אחר־כך
נסענו יחד במכונית, שבה היו שני אנשי־אש״ף נוספים. מחמוד,
עימאד שקור ואני דיברנו בינינו בעברית, עד שהרביעי —
הנציג הבכיר של אש״ף — הסתובב וביקש. :תפסיקו לדבר בשפה
הסודית שלכם!״

מחמוד דרוויש הוא איש־שלום בכל רמ״ח אבריו.

אין שמץ של ספק לגבי נכונותו להגיע לשלום עם מדינתישראל,
על בסיס של גבולות , 1967 אם תסכים ישראל להקמת
מדינה פלסטינית בגדה וברצועה. שמחתי כאשר נבחר כחבר
הווער״הפועל של אש״ף, שהוא מעין ממשלה של המרינה־הפלסטינית־בדרך.
כאשר
פרצה ההתקוממות בשטחים הכבושים, והפלסטינים
בגולה שמעו על עשרות רבות של הרוגים, אלפי פצועים, אלפי
עצורים, פיצוץ בתים, ריסוק עצמות, קבורת אנשים חיים, ועוד
ועוד, כתב מחמוד דרוויש שיר של זעם ותוכחה. משורר כותב
ברגשות, לא בשכל פוליטי.

השיר גרם לוויכוח סוער בישראל. יש תרגומים
שונים, פירושים שונים. יש הרואים בו קריאה לזריקת
היהודים לים, יש המאמינים כי הכוונה היא לגירוש
ישראל מהשטחים הכבושים בלבד. ערכו לו
פסיכו־אנאליזה פוליטית, בחנו כל פסיק ונקודה.
איני יודע איזה שיר הייתי כותב, אילו הייתי אני משורר
פלסטיני בגולה, ורואה מרחוק איך לוחמים ונהרגים ילדים בני-
עמי במאבק בצבא־כיבוש. איני זוכר שאיזשהו משורר משלנו כתב

ל הי פ ך !

אם דרוויש ובני־דורו חושבים כך, קל וחומר שיש להזדרז
ולעשות שלום!
כי את השלום עושים כדי ליצור מציאות חדשה. המציאות
החדשה — גבולות פתוחים, יחסי־מיסחר, מגעים יומיומיים, הכרה
הררית רישמית, חיסול בעיית הפליטים, ריבונות פלסטינית
ודגל פלסטיני לצד ריבונות ישראלית ודגל ישראלי — מציאות
חדשה זו תוליד בהכרח גם תודעה חדשה. יקומו משוררים חדשים.
אלה יגדלו במציאות אחרת, ועל כן יהיה גם עולמם הנפשי
והריגשי שוגה.

פלסטיני טוב
שניים וחצי מיליון בני־אדם מבתיהם אל תוך המידבר, מנצלים
כל גילוי של קיצוניות פלסטינית כדי להצדיק את מזימותיהם.

אבל דווקא התגובה השמאלית היתה מעניינת.

כמה מראשי השמאל הישראלי עטו גם הם על השיר בהנאה
של יגון. הרי זה נורא! ערבי מתון כותב דברים כאלה! זה מוכיח
ששגינו באשלייה! אין עם מי לדבר! אין עוד מקום לשלום!

נדמה בי רבים מהם התנפלו על השיר בשימחה
כזאת, מפני שמצאו בו אליבי לעריקה מן הקרב.

שלום עושים בץ אויבים — כדי שהאוייב יהיה
לשכן, ואולי — מי יודע? — גם לשכן טוב.

לא נעים להילחם כיום על השלום, מול פני ההתקוממות.
אומרים שיש בציבור תזוזה ימינה. שומר־נפשו ירחק מן
הפלסטינים לעת כזאת, ושירו של דרוויש מספק את התירוץ
המיוחל. כך אפשר לעשות זאת מבלי להתבייש.

ך יי ל תהליך של שלום מתחיל בכך שאתה מכיר בכר שלאוייב
— * 0העם האוייב והאדם האוייב — יש אותן הזכויות שיש לך.

הזעקה המיוסרת אינה, בעצם, אלא אנחה של
הקלה.

לא אתה קובע לו את מחשבותיו, את שיריו, את
הנהגתו, את דרכי-המאבק שלו. את אלה הוא יקבע
לו בעצמו.

זהו, נפטרנו מהם! עכשיו מותר לברוח משדה־הקרב, מותר
להפסיק לפעול למען שלום. מותר לעמוד מול הדברים המתרחשים
בגדה וברצועה, מבלי לעלות על הבאריקדות.

כאשר שימעון פרס קובע שהמלר חוסיין הוא נציג הפלסטינים,
ושאסור לפלסטינים להקים לעצמם מדינה משלהם — אין הוא
איש־שלום, אלא איש־מילחמה. בדיוק כמו אריאל שרון. אין שום
הבדל אמיתי.
תהליך־השלום מתחיל בכך שאתה רואה את הצד השני, מקשיב
לו, מכיר בזכותו להגדרה עצמית.

ד הבה נתעלם מן העריקים. יש אגשים טובים, כנים, הגו־נים,
הזועמים על מחמוד דרוויש מפני שאינו מתבטא כפי
שפלסטיני מתון צריך להתבטא.
וכאן קבור איזשהו כלב.

כלב ששמו שחצנות.

קודם כל, מה זה פלסטיני.מתון״? מי קובע שפלסטיני צריך
להיות. מתון״?
אינני מכיר אף פלסטיני אחד, המוכן לאמץ לעצמו את שם־
התואר. מתון״ .עיצאם אל־סרטאווי, שמסר את חייו על מיזבח
השלום, התנגד בתוקף לשם־תואר זה. הוא לא ראה את עצמו
כפלסטיני מתון, אלא כפטריוט פלסטיני קיצוני, המוכן להתפשר
עם ישראל כדי להגשים את מאוויו הלאומיים במציאות הנתונה,

ריאליסט? כן! מתון? לא!
אני מניח שזוהי גם גישתו של דרוויש. הוא משורר של זעם,
לוהט ומשלהב. אין הוא מתבטא בצורה מתונה כל עיקר. הוא מוכן
להכיר בישראל ולהגיע לשלום עימה, מפני שהוא יודע שרק כך
ניתן להגשים את המאוויים הלאומיים של עמו.

אינך חייב להסכים עימו. הרי אילו הסכמת עם
הצד השני, לא היתה קיימת המילחמה ולא היה בלל
צורך בעשיית־שלום.

אבל אתה חייב להסכים לזכותו לחשוב מה שהוא חושב, להגיד
מה שהוא מגיד. מעשה־השלום הוא מציאת פיתרון פוליטי, שבו
יש פשרה בין מחשבותיך ומחשבותיו, מאווייך ומאוויו.
כל גישה אחרת אינה מובילה לשלום.

^ פעמים נדמה לי שחלק מכוחות־השלום הישראליים אכן
/רחוקים מאוד מגישה כזאת.

יש שחצנות של הימין, אבל יש גם שחצנות של
השמאל. ולפעמים היא מרגיזה את הפלסטינים עוד
(המשך בעמ1ד )18
יותר•

א 1 1־ יי

נאשו אח אחו הוא מנכ׳יל מישוד
החקלאוו( 1מימין) ,והשני מ:נכ״ל
איוגון מושבי־הצפוו, יסלים מעשים
להיעשוו .11 בייחוד כאשר שו־החקלאות,
חבו השניים, נו;חפה
פול־בישובים־חקלאיים, האחראית
לסיוע למושבים.

זה הוא מומחה לגידול עופות וייצור
כבד.
סוסנוביק רכש את חלקו מאיחוד,
חברה אחרת שלו לייצור כבד־אווז.
מכיוון שהחברה שלו היתה שווה יותר
מאווז הכסף, הוסכם כי אוח הכסף ישלם
1.3מיליון דולר לסוסנוביק ושותפיו,
תמורת המיזוג. הכסף ניתן כהלוואה
מאירגון המושבים לאות הכסף,

בתפקידו יוכל בן־מאיר למנוע הסתננות
של מידע על מעשים שנעשו
בתקופת שלוט אחיו, אברהם, במושבים.
דוגמה
למעשים כאלו עלתה בימים
אלה בבית־המישפט המחוזי בחיפה,
שבו מתנהלת מילחמה בין היזם דני
נובחים: כל המנהלים .
ליו ״ רנבחר: א.

בבזרי\\ז
(המשך מעמוד )8
בע״ .הוא יכול היה לפצוח בשיר או
לפרוט על.הפסנתר שבחדר.
סטירת״לחי לנאצי. במשך תקופה
מסויימת הקדיש את מירב זמנו למאבק
נגד חוק־המושבים. הוא חשב כי הצ־עת־החוק
מקפחת את אנשי המושבים,
לעומת אנשי הקיבוצים, ודאג להקים
לובי גדול נגדה. הצעת־החוק אמנם
תוקנה, ושונתה על־פי הצעותיו.
אחר־כך נבחר על־ידי לישכת עור־כי־הדין
לייצג את ביאטה קלרספלד,
שנאשמה בגרמניה בתקיפת אדם בעל
עבר נאצי. יחד עם עורך־דין גרמני
עשה מרינסקי את מלאכתו זו בהתמסרות.
מספרים כי נאום־הסיכום שלו
במישפט היה מרגש עד כדי דמעות.
הוא טען כי הנאשם צריך להיות הנאצי
שנתקף, ולא ביאטה קלרספלד, שסטרה

לפני שנים אחדות נתקף בכאבי־ראש
קשים, ואובחן אצלו גידול ממאיר

נו-מאיר.

לערובלסיבתאוזה כס ףלהלואה
הוחלס:
ע״ס 1מיליון $מאגרקסקו לסר עי ו כ4-
תשלומיםשויים של $ 2 5 0, 0 0 0בל אחר
כריבית של ליבור 5 . 5 ^ +או פריים +
__* 1 . 2 5הגבוהמביניהם ן[ __

פרוטוקול של הנהלת מושבי הצפון
נבחר: א .בן־מאיר

ל כ בו ד
אווז חכ&ן 1980 בעיים
>ן.ר 387 .בנימינה
אויעקיבא 30600

פרקליט מרינפקי

פסנתר 1א 1כל סיד
מג דו ך:

^ ברהם בן־מאיר היה שנים
> 1רבות מנכ״ל מישרד־החקלאות.
הוא גם בעל משק במושב תל־עדשים.

כמה חודשים לפני ההתמוטטות
חתם אברהם בן־מאיר על הסכם תמוה
עם בני יגאל הורוביץ, שרכשו מן ה־אירגון
את חברת הספקה וקיבלו זיכיון
להספקת כל התשומות החקלאיות למושבי
הצפון במשך שמונה שנים.

לפני כמה שנים התפטר אברהם
מתפקיד המנכ׳׳ל, ועבר לתפקיד מנכ״ל
איתון מושבי הצפון ויו׳׳ר מועצת־המנהלים
של חברת אורקסהו. זוהי חברה
ממשלתית המטפלת בלעדית בייצוא
החקלאי.

כאשר התמוטטו המושבים
עבר בן־מאיר לנהל את חברת
״הספקה״ של בני־הורוביץ.

אחיו, מאיר, היה באותה עת
נציב־המים בישראל, וכפו!? לאברהם.

במקומו
התמנה כמנכ״ל
מישרד־החקלאות אחיו, מאיר.
ב־ 1986 התמוטטו מושבי הצפון,
ומונו להט כונסי־נכסים. החובות הידד
עים שלהם לבנקים שונים עלו על 180
מיליון דולר.

בהמשך לפניוחיבם לחברי^ .אימדב ר״ועדד^>.טראי מיו ח ד

$ 1 ,0 0 0 .0 0 0לחקוהה מל 5חוד שים.

האשראי ה נ ״ ל הו ע בר ע פ ״י בקשתכם ל א רגו ןקניות -מו שגי הבפ וו כ מו ע די ם
ר.כאי ם;

מד מל 1 ,1 2 5 ,0 0 0ש״ח נ 7,8 6ז
מד מל 375,000

ש׳יח כ* . 2 ,7 .8 6

תי עו להה לוו אהב ־ 4ה מ לו חי ם תו ד שזי ם שווי ם ב 9 .8 6 -

לנוהזכוהלקביעתסוערגביחהריביהכמהלךהקולה האשד׳׳*.

תנ הל

מ עור ה רי בי ם י הי ה הג בו המב ין :

רי בי ם $ב שי עור של ליבוי •י 3לשגה

ריבים שקלית בשעור טל הייים 4ג נ לחדש

לפר עו והה לוו אהקבלנו נמנם 4מטרות לגבייה $ל מו ע די ם הר״ס כ״א מי־ ס יליס
375,000ש״ח צ סו די םלתא ריו ממן האשראי.

ה פ כי ם ה בו ס ר שיידרש לפר עזן ה ה לוו אהבוללה רי בי ת והמע״מ יקבע עם ליום
סייגיו התשלום ה אחרון ו ק בי עתה בסיס לחיוג ~ ה רי בית.

השיטה: חיזוק החזקים
נ״אירגון מושבי הצפון״ וזיו כמח מושגים ותיקים, כמו נהלל
(שאחד מחבריו הוא שר־הוזקלאות אדיה נחניקיו^ תל-עדשיס
(שממנו באז מנכ״לי מישרד-החקלאות, האחים אגרהס ומאיר
בך מאיר) ובפר-יהושע. נאידגון יש גם הדבה מושגים חדשים
וחלשים, מושגי-עולים ומושגי רמת־הגולן.
המושבים הוותיקים נהגו להחזיק יתרות־כספים לזכותם בקי־פת-האירגון.
הקופה היתה מלווה כמסים למימון מיפעלי-האירגון.
ב* ,1984 למשל, היתה ריבית״החובה במשק 255*.לחודש. המיפע*
לים האיזוריים חוייבו בריבית זו בקופת האירגון.
אבל המושבים הוותיקים והעשירים, שהיו להם יתרות גקוגה,
זוכו ב־ 252 לחודש!
תאם יש ננ ק המשלם למפקידים אותה הריבית שהוא נובה
מהלוויסז אין בנק כזה. המפקיד תמיד מקבל פחות.
המסלקה של ״אירגון מושבי הצפין׳׳ פעלה בניגוד לכל כלל
בנקאי: היא זיכתה את המלווים העשירים באותה הריבית שבה
חייבה את המושבים העניים ואת המיפעלים האיזוריים. כך היא
העשירה את המושבים החזקים, והחלישה א ת החלשים.
שיסה זו קרויה ״ערבות הדדית״.

ייתו אעזראי ע״ס

תנ אי ה הלוו א ה;

עד היום טרם פורסם כיצד הצליחו
המושבים לצבור חובות אדירים כאלה,
והאם כל מעשיהם היו כשורה.
הממשלה הסכימה לממן את חובות
המושבים בהסדר מצויין עבורם.

מאיר בן־מאיר מכהן כמנכ״ל
מישרד החקלאות עד ה־ 1במאי,
ואז יפרוש ויעבור לתפקיד
יושב־ראש המועצה־לטי־

אטדאי ם יו הדלאוס הכסף (ם) 2 0

ב ה רק ה,

העתק: הנ ה ״ ח -א רי ק ס לו מו ן

אגרקס קו מבדה לי מאחקל *נ ם ־יי

ן ח׳האוגשה 20ח ל *ביב *$1071 קור אלה >3 1א /ס י

סן י)יג ט ה

המיכתב המגלה את הבל
אשראי מיזחד
סוסנוביק לחברת אגרקסקו ואירגון

המושכים.

ף* בנימינה מצוי מיפעל בשם
*1אווז הכסף, המעבד כבד־אווז
ועופות־מים שונים. המיפעל הוא בעל
זיכיון לייצא 4396 ממיכסת כבד־האווז
של ישראל. בשנת 1987 ייצא בסכום
של 7.5מיליון דולר.
המיפעל היה בבעלות איתזן מושבי
הצפ1ן ( )5196 ודני סוסנוביק 4996 איש

ונקבע כי יוחזר תוך 10 שנים בתשלומים
שווים.
ביוני 1986 כבר היה ידוע מצבו
הכספי הקשה של איתזן מושבי הצפון.
לסוסנוביק נודע כי חברת אוח הכסף,
שהיתה בשליטת נציג מושבי־הצפון,
עומדת לקחת הלוואה של מיליון דולר
מאנרקסקו. ולמסרם לאירגון־מושבי-
הצפון.
עוד סוסנוביק מנסה לברר את הדבר,
הגיע לידיו מיכתב מחברת אווז

יגאל לביב
(המשך בעמזד , )37

במוח. הוא עבר ניתוח וחזר לתפקד
כמעט כרגיל. מישרד״הביטחון נעזר בו
במיקרים שבהם היה צורך במוח חריף
ובלשון חדה. גם בשיחרור השבויים
אחרי מילחמת־הלבנון עסק מרינסקי
על־פי בקשתו של שר־הביטחון דאז,
משה ארנס. הוא השקיע את רובו ככולו
במשימה זו, ובאחד הימים, בעת שהיה
במסוק, התמוטט. הוא עבר ניתוח־לב,
וכאשר החלים ממנו התברר כי יהיה
עליו לעבור עוד ניתוח במוחו.
אחרי שמרינסקי נאלץ להפסיק את
הטיפול בשבויי־לבנון בגלל מחלתו,
הוזמן שמואל תמיר לעסוק בעניין והוא
שקצר את התהילה כאשר הוחזרו
השבויים לישראל.

ניתודדמוח שני. אחרי ניתוח-
המוח השני כבר לא חזר לעצמו. זמן
קצר אחר־כו נפטרה אשתו, אהובה,
ממחלת הסרטן, וזו היתה המכה האחרונה
שניחתה עליו.
מרינסקי המשיך אמנם לבוא למיש־רד
כמעט עד יומו האחרון, אבל היו לו
קשיי־זיכרון, והוא עבד במישרד רק
שעות מועטות בכל יום. בנו, פינחס,
שהוסמך כעורך־דין, תפס את מקומו
במישרד וקיבל על עצמו את האחריות
לעבודה.
בשנים האחרונות עסק מרינסקי
בעיקר בייעוץ מישפטי, ולא המשיך
להופיע בבתי־מישפט. הוא היה מודע
למצבו וזה כאב לו. לעיתים היה מדבר
על ימים עברו, על גדולתו של המישרד
לפני מחלתו ועל המישפטים הגדולים
שבהם הופיע. הוא אהב ללמד את המתמחים
ואת עורכי־הדין הצעירים במיש־רד,
ולהדריך אותם בנבכי החוקים
והתקדימים. המוות גאל אותו מייסוריו,
והוא בן 61 בלבד.
העולם הזה 2641

מישהו שלח לי מיסמך מיוחד במינו. אני ממהר להנחיל אותו
לקוראים.
זהו מיכתב למערכת, שפורסם בדריורק ט״מס ב־ 4בדצמבר
. 1948 חתמו עליו 28 יהודים בעלי־שם. ביניהם אלברט איינש־טיין,
גאון הדור, וחנה ארנדט, שכתבה לאחר מכן ספר מפורסם על
אדולף אייכמן והבאנאליות של הרשע.
הקבוצה הזאת התעוררה כדי למחות על ביקורו של מנחם בגין
בארצות־הברית. הכותרת היתה ״מיפלגה פלסטינית חדשה״(עוד
לא היה מקובל אז, כנראה, להשתמש בארצות־הברית בשמה של
ישראל).

וכד נאמר במיכתב:
אחת התופעות הפוליטיות המדאיגות ביותר בימינו היא הופעתה
במדינת־ישראל החדשה של תנועת־החרות, מיפלגה פר
ליטית שהיא קרובה מאוד —
באירגונה, בשיטותיה, בהשקפ־תה
הפוליטית ובפנייתה החברתית
— למיפלגות הנאצים וה־פאשיסטים.
היא הוקמה על־ידי
יוצאיו וחסידיו של האירגון הצבאי
הלאומי, אירגון טרוריסטי,
ימני ושוביניסטי בפלסטיין.
ביקורו הנוכחי של מנהיג
המיפלגה, מנחם בגין, בארצות־הברית,
נועד ליצור את הרושם
שיש תמיכה אמריקאית במים־
לגה זו בבחירות הקרובות בישראל
(לכנסת הראשונה) ,ולהדק
קשרים פוליטיים עם
יסודות ציוניים שמרניים בארצות־הברית ...לא יעלה על הדעת
שמי שמתנגדים לפאשיזם ברחבי העולם יעניקו את שמותיהם
ותמיכתם לתנועה שאותה מייצג מר בגין, אם ייוודע להם מה הם
עברו והשקפותיו.
...לפני שייווצר בפלסטיין הרושם כי ציבור גדול באמריקה
תומך ביסודות פאשיסטיים בישראל...
...דוגמה מחרידו; היתה התנהגותם בכפר הערבי דיר־יאסין...
ב־ 9באפריל תקפו כנופיות טרוריסטיות יהודיות כפר שוחר־שלום
זה, שלא היווה יעד צבאי במילחמה, הרגו את רוב תושביו — 240
גברים, נשים וילדים — והשאירו כמה מהם בחיים כדי להובילם
בתהלוכה ברחובות ירושלים ...לא זה בלבד שלא התביישו במעשה
זה, אלא שהטרוריסטים התגאו בטבח ופירסמו אותו בהרחבה.
הם הזמינו את כל הכתבים הזרים בארץ להסתכל בערימת
הגוויות.
בקרב הציבור היהודי הם מטיפים לתערובת של לאומנות
קיצונית, מיסטיות דתית ועליונות גזענית. כמו מיפלגות פא־שיסטיות
אחרות, הם נהגו לשבור שביתות, ולחצו לשבירת
האגודות המיקצועיות החופשיות. הם הציעו אגודות קורפורטי־ביות,
לפי הדגם הפאשיסטי האיטלקי.
בשנים האחרונות, בימי האלימות האנטי־בריטית, השליטו הא־צ״ל
וקבוצת״שטרן מישטר של טרור בציבור היהודי בפלסטיין.
מורים הוכו מפני שדיברו נגדם, מבוגרים נורו על כי לא הניחו
לילדיהם להצטרף אליהם. בשיטות של גאנגסטרים, הכאות,
שבירת חלונות ומעשי־שוד נרחבים, הטילו הטרוריסטים מורא על
האוכלוסיה וסחטו מס כבד.
לאנשי תנועת־החרות אין חלק בהישגי הבניין של פלסטיין.
הם לא הפריחו שממות, לא בנו יישובים, ואף הזיקו למאמץ
ההגנתי היהודי. מאמצעי־ההעפלה שלהם, שזכו בפירסום רב, היו
זעירים, ונועדו בעיקר להביא ארצה את חבריהם הפאשיסטים.
עד כאן מיכתבם של אלברט איינשטיין וחבריו. כדאי לזכור
שהם דיברו על האנשים העומדים כיום בראש ממשלת־ישראל —
יצחק שמיר וחבריו. אלה משתמשים כיום באותן המילים עצמן
כדי לדבר על ראשי האירגונים הפלסטיניים.

לכנסת-:לחייב את חברי־הכנסת לבוא לעבודה שעבורה הם מקבלים
את משכורתם.

גיייז שר הפצצות
בחודש הבא ימלאו 30 שנה לאחד המאורעות הגדולים של
הדור: מהפכת הסטודנטים של . 1968
היא התחילה בפאריס, ופשטה משם לארצות רבות. בארצות־הברית
השתלבה עם התנועה נגד המילחמה בוויאט־נאם. רק בארץ
לא היכתה שום גלים. ישראל היתה עסוקה בשיכרון הניצחון של
,1967 בראשית ההתנחלות ובהקמת האימפריה הישראלית, העולה
עתה באש.
לכאורה היו התוצאות של המהפכה זעומות. היא נכשלה. אמנם,
היא הפילה את שילטונו של שארל דה־גול, אך זה לא שינה דבר
בצרפת.
אמרו שהיתה זאת מהפכה בלי מצע, בלי תוכנית, בלי אידיאולוגיה.
סתם השתוללות של רגשות, מחאה כללית, התקוממות
של הדור הצעיר נגד החברה הבורגנית. לכן לא הושג שום יעד
ממשי.
המקלים יכולים לטעון, בצדק, כי.המהפכה הולידה שורה
ארוכה של רעיונות. אמנם לא חוללה מהפכה פוליטית או חברתית,
אבל היא היפרתה את המחשבה. היא קידמה הרבה מן
הרעיונות שפשטו מאז בעולם, החל בהגנה על איכות־הסביבה
וכלה בפמיניזם.
כך או כך, המהפכה הולידה הרבה תצלומים בלתי־נשכחים.
אחד מהם צולם בארצות־הברית ב־ :1969 מתחת לדגל הוויאט־קונג
עמדה מפגינה צעירה בלב ניו־יורק והניפה אל על את
האגרוף, סמל ההתקוממות.
עכשיו הביאה לי ידידה מגרמניה ספר יפהפה של אחד מאבות־המהפכה,
היהודי־הצרפתי־הגרמני דניאל כהן־בנדיט, שביקר בשעתו
גם בארץ. הג׳ינג׳י הלוהט, החי עתה בגרמניה, ערך סיור
בעולם וריאיין את אנשי המהפכה של אז. הוא בדק מה קרה להם,
מה הם עושים עכשיו, מה דעתם כיום על מעשיהם אז.
התמונה הכללית היא מדכאת למדי. המהפכנים הפכו לבור־גנים.
הם השתלבו בחברה. לא נותר הרבה מרעיונותיהם המפוארים.

מוטב
מאוחר מאשר...
לפני 20 שנה העזתי להגיש לכנסת הצעת־חוק פרטית, שבאה
לבטל את הסעיף בחוק הפלילי שאסר מגע הומו־סכסואלי בין
בוגרים מתוך הסכמה הדדית, מגע מיני ״שלא כדרך הטבע״ ,ושאר
הוראות מימי־הביניים.
כל הסיעות נתנו לחבריהם חופש־הצבעה. הכנסת התחלקה
לשני מחנות שחצו את קווי רוב המיפלגות. היה ברור לגמרי שבצד
האחד התייצבו כל האנשים המתקדמים, ובצד האחר כל בעלי
ההשקפות היותר פרימיטיביות. הפסדתי את ההצבעה על חודם של
כמה קולות, אחרי שח״כ מרדכי סורקיס, אי&י רפ״י, נאם נאום נגד
ההומו־סכסואליות, שנכנס מייד לפולקלור של הכנסת.

נזכרתי במעמד זה לפני כמה שבועות, מפני שהכנסת קיבלה
הצעת־חוק של שולמית אלוני ושני חברים נוספים, שחזרה על
ההצעה שלי. באיחור של 20 שנה, התקבלה סוף־סוף.
באותו השבוע הביא דויד ליבאי לכנסת הצעה שהעליתי אותה
לפני 22 שנים, בוויכוח הראשון שלי על דו״ח מבקר־המדינה.
קראתי אז את הפרק בספר יהושע, שבו מתואר מעשה־הביזה של

עכן ביריחו, כפי שהיה מתבטא בדו״ח מבקר־המדינה :״בטיפול
בשלל התגלו אי־סררים מסויימים של אחד הקצינים...״
תבעתי שבכל מיקרה חמור של עבירה על המוסר הציבורי
והמינהל התקין, יזוהה הפקיד האחראי בדו״ח המבקר.
אחרי 22 שנים, שבהן פשטה השחיתות בכל איברי המינהל
הציבורי, עומדת הצעה זו על סף קבלתה.
אם זה יימשך כך, עשויות כל ההצעות שלי להתקבל תוך 30 עד
50 שנה. ואולי — מי יודע? — גם ההצעה הראשונה שהגשתי

ג׳יין אלסרט בתמונת־המחאה 1969 ,

בין השאר הגיע כהן־בנדיט אל אותה נערה בעלת־האגרוף. גס
היא יהודיה — ג׳יין אלפרט, כיום בת .38
בשעתו לא הסתפקה בהפגנות. מתוך בוז לחבריה, שדיברו
הרבה ועשו מעט, הצטרפה למחתרת מזויינת, הניחה פצצות
במיפעלים שתמכו במילחמת ויאט־נאם. היא חיתה כמה שנים
במחתרת כעבריינית נמלטת. בין השאר עבדה בהסוואה של ער
בדת״סעד במוסד קהילתי יהודי. היא חיה זמן־מה עם פעיל לבן
שהצטרף לשחורים במאבק על השיוויון, ושנהרג במאבק זה.
לבסוף נכנעה והסגירה את עצמה. היא נדונה למאסר של
שנתיים, ואחר־כך לעוד חצי־שנה מפני שסירבה להלשין על חברים.
בראיון
מספרת ג׳יין שהיא בת של מישפחה יהודית טובה אך
עניה. הוריה, שנולדו באמריקה, היו קצת דתיים, בלי אמונה עמוקה׳
וכמובן גם ציונים. כאשר הצטרפה הבת למהפכה, הגיעה לקצה
השני, היתה אנטי־ציונית קיצונית ופרו־פלסטינית נלהבת.
מה נותר? היא עובדת במישרד, חיה בדירה בורגנית קטנה,
משתתפת בסופי־השבוע בתחרויות של שחייה.
האם הפכה ציונית? ״לא, אבל אני חושבת שהמצב במיזרח
התיכון הוא הרבה יותר מורכב מכפי שחשבנו בשנות ה־ .60 אני
כבר לא תומכת בפלסטינים, אבל בכל זאת אני די ביקורתית כלפי
ממשלת־ישראל. אולם אני מכירה בזכות-הקיום של מדינת-
ישראל, ואני די נבוכה מול מה שמתרחש באותו חלק של העולם.
אני משוכנעת שאילו היתה צפוייה סכנה לקיום ישראל, הייתי
ב־ 100 אחוזים בעדה. אני לא יכולה להתכחש לרגשות שלי כלפי
העם היהודי וכלפי הארץ.״
כהן־בנדיט העיר לה שהיא הפכה אשה ככל האחרות .״אני
מרגישה בנוח בעור שלי,״ השיבה ,״מבחינה גופנית ונפשית
כאחת״.

מתי לרצוח?
אלה הם ימים מתסכלים לאסירי אירגון־הטרור היהודי.
הם יושבים בכלא. הם צופים בטלוויזיה, קוראים עיתונים. הם
רואים את חבריהם היוצאים מדי יום לרצוח ולפצוע ערבים.
החברים היקרים האלה אינם נעצרים, אינם נחקרים, אינם
מואשמים, אינם נשלחים לכלא.
להיפר. הם זוכים בברכות מפי קצינים בכירים. שר־הביטחון
הסוציאליסטי משבח אותם, ראש־הממשלה מעלה אותם על נס
כדוגמה לאומה.
ואילו הוותיקים ממשיכים לשבת בכלא ולחלום על חנינה.
הוא שנאמר: הכל תלוי בסיב העיתוי.

תשלום חוב
אני עומד לשלם חוב. אחרי הרבה זמן.
הייתי בן 17 כשהוצאתי לאור את החוברת הראשונה שלי. זה
עלה כסף. לא היה לי כסף.
היכרתי איש בשם נתן ניביאזסקי, בעל־בתים, יוצא פולין.
הבאתי לו מדי פעם כביסה מהמכבסה של הוריי, וכך התוודענו.
הוא התעניין ברעיונות שלי, וכשהזכרתי שאני רוצה לפרסמם
בצורת חוברת, התנדב לתרום לי את הכסף. זה היה משהו בסך 30
או 40 לא״י(לירות־ארצישראליות) ,סכום אסטרונומי בשבילי.
במשך 45 שנים ויותר שעברו
מאז, קיבלתי מעט מאוד תרומות
כדי לממן את פעילותי הפוליטית.
אני יכול למנות את התורמים
באצבעות של שתי ידיי. אני
זוכר כל אחד מהם.
תמיד היה חסר לי הכישרון
לבקש כסף מאנשים, גם בשביל
המטרה הנעלה ביותר. משום־כך
אני כל״כך אסיר״תודה למעטים
שתרמו גם מבלי שאבקש. ניביא־זסקי
היה הראשון.
לפני כמה ימים יצא צוות של
השלם הזה לצלם את הסופר ניביאזסקי יעקוב חורגין בבית־אבות. אחד
הדיירים האחרים במוסד טען באוזני הכתב שהוא מכיר את אורי
אבנרי מאז ימי נעוריו (שלי) .כהוכחה לכך הציג לפני הכתב
תצלום שלי מימי שועלי־שימשון, וחוברת שיצאה לאור בראשית
.1948
חוברת זו נקראה מהתמעוח למילחסה, והיא כללה שישה
מאמרים על היבטים שונים של המהפכה העומדת להתחולל. אז
היה עדיין מקובל לחשוב כי מה שמתרחש אינו אלא מהדורה
חדשה של ״המאורעות״ .אמרנו שזוהי מילחמה, שתשנה את חיינו
מן הקצה אל הקצה.
ניביאזסקי כתב בחוברת פרק על ההתגייסות הכלכלית
למילחמה. אני כתבתי את הפרק על מהות המילחמה, ובו הצעתי
לנהל את המילחמה כך שבמהלכה תיווצר ברית בינינו ובין
הכוחות הלאומיים המהפכניים בעולם הערבי.
ניביאזסקי תרם את הכסף להוצאת החוברת. כשהופצה בקיוסקים,
כבר הייתי אי־שם במילחמה.
מאז ראיתי את ניביאזסקי רק פעמיים־שלוש, כשהיה פעיל
באירגון בעלי-הבתים שלחם בחוק־הגנח־הד״ר, שגרם למעשה
להפקעת רכושו. מזה שנים לא ידעתי מה קרה לו.
עכשיו קיבלתי ממנו דרישת־שלום. הוא בן ,92 בריא ושלם.
אז שוב: תודה רבה.

מיקי ברקוביץ. התיספורת והמישחקי של מכבי
המעטפות שגרמו למהומות בסדר השני ב,.כסיוד
קפטן מכבי תל־אביב בכדורסל,
מיקי כרקוביץ, מסתפר
לקראת כל מישחק גורלי.
המינהג הפך למעין קמיע לגביו.
בשבוע שעבר החיש ברקוביץ את
חיים דדוקר, הספר הקבוע
שלו, ביום השני — יום החופשה
השבועי של המספרות — לקראת
מישחק חצי-הגמר ביום השלישי
בערב. הקמיע אכן פעל,
ומכבי עלתה לגמר גביע אירופה.
אולם הקמיע לא החזיק מעמד עד

אלישבע ג׳יבלי מתכננת
מסיבה עליזה לכבוד ידידה מ י
גאון, האמור להחליף את אויבה,
מנכ״ל כור שהתפטר, ישעיהו
(״שייקח״) גביש.
גם יהודה צדד, מי שהיה
מקורבו של גאון, חוגג בימים
אלה: הוא נכנס לתפקידו החדש
כמנכ״ל כלברשלוס.
בסדר השני שנערך בקפה
כסיה חולקו, כפרס למשתתפים,

לת מיספר מוקדם יותר בזכות
שנדהמישפחה הקודם שלה, לונדון.
ואילו שולמית אלוני
תבעה מעטפה בנפרד מבעלה,
ראובן. היא גם סירבה לקבל את
המעטפה במקום בעלה. עמיקם
גורביץ, מנהל הטקס, קבע כי
מגיעה רק מעטפה אחת לכל
בית־אב או בית־אם.

חבר-הכנסת אהרון א
בו־חצירא נראה בחופשת־הפ־

התפנה להשיב על טלפונים
דווקא ביום השלישי בערב, עת
היתה המדינה משותקת בגלל
מישחק חצי־הגמר בכדורסל של
מכבי תל־אביב. מששמע את
הקולות הנלהבים מעברו השני
של הקו, ניסה להפגיז בקיאות:
״אהה, אני מטלפן באמצע הכדורגל...״
הקריקטוריסט
יוסח ג׳ק־פון
הוא האחראי למהפך הדראסטי
שחל, בשבוע שעבר, בחיי

גג את גיזרתו החדשה: השדרן
גבה־הקומה השיל קילוגרמים רבים
ממישקלו, בעיקבות מישטר־דיאטה
קפדני שגזר על עצמו.
ראש עיריית רמת־גן, אד
רי עמית, הזמין ללישכתו את
הרמטכ״ל דן שומרון, האלוף
אורי שגיא. מפקד חילות־השדה
ושמוליק ארד, קציד
צנחנים־ראשי, כדי לדון במיפגך
צה״ל, שייערך ביום־העצמאות
באיצטדיון רמת־גן. במהלך השי-

א לי דסה, ה עו ל ם הז ה

כתב של ״מעריב״ ,היה בדרכו חזרה מסיקור הטרא-
גדיה בכפר ביתא, כשמכוניתו התהפכה בכביש-
חוצה-שומרון. בר־יוטף (באמצע״התמונה הימנית, זב דם) לא נפצע קשה, וזכה לטיפול

אבינועם בריוסף
היום החמישי. אז הפסידה מכבי
את הגביע.
שלום זינגר, המנכ״ל
הצעיר של המק הבינלאומי,
החליט להיגמל מעישון בחברתם
של אלישבע ג׳יבלי והפרופסור
משה מני בלונדון. השלושה
רצו לנסות טיפול אצל
מומחה, שגמל את מיקי שטר״
אום. לבסוף ביטלו ג׳יבלי ומני
את נסיעתם, ואילו זינגר, שעבר
את הטיפול, מעשן עד עצם היום
הזה שתיים וחצי קופסות סיגריות
ליום.

מעטפות יום־ראשון של בול תל־אביב.
המעטפות נשאו תמונה
של יוסל ברגנר, מיושבי כסיה,
וכתובת לציון המאורע. המעטפות
היו ממוספרות וחולקו לפי
סדר האלף־בית. בכל פעם שהכריזו
על אות חדשה, טען הגרא־פיקאי
חובב כרובי ששמו
שייך לאות הזאת, ועל כן שינה
את שמו מדי פעם: ברובי, גרובי,
דרובי, הרובי, ורובי, זרובי, חרובי.
ויכוח
אחר היה על שמותיהן
של הנשים. צילה, אשתו של
דידי מנוסי, תבעה מעטפה בע־

סח, כשהוא מפטרל במכוניתו
בתל־אביב בחברת ילדיו. הוא סיפר
שהחליט לבלות את החופשה
בצמוד לילדיו, והתלבט אם לקחת
אותם ללונה־נל או למקום
בילוי אחר בתל־אביב.
ואילו יושב־ראש ועדת־החוקה־חוק־ומישפט,
אלי קולם,
בילה את חופשת־הפסח במיטתו
שבקריית״ביאליק: הוא לקה בשפעת
והיה מצוברח למדי ממצבו.
פרופסור יוסי גרוס, מי
שעתיד לעמוד בראש מועצת־המנהלים
של הערוץ השני,

ר חל אבנרי, ה עול ם הז ה

עמיקם גווביץ

מנצח מדי שנה על סדר שני של פסח הנערך בקפה ״כטית״
בתל-אביב. מרביץ (מימין, עם אשתו טובה) מקדיש לכך
עבודה רבה מראש. מדי שנה בא למסיבה דן בן־אמוץ, בדרך כלל בליוויית חיים חפר
ואיציק ממבוש, ומפריע לגורביץ לאורך כל התוכנית. השנה נעשה ניסיון שלא להזמין את
בן־אמוץ, אבל הוא בא בכל זאת והשתדל גם הפעם להפריע לניהול הסדר. אבל לנוכחים

מידי חיילים. נתי בן־שוחט, צלם־עיתונות, שהיה עימו במכונית, לא נפגע כלל, וטיפט על
המכונית(משמאל) כדי להוציא מתוכה את הציוד שלו. מכיוון שצלמים רבים אחרים היו
בסביבה, הפכה תאונה זו לאירוע מצולם ביותר, אך הצלמים לא פירטמו את התמונות.
היום השישי בתל־אביב: הוא
העביר את החבורה המפורסמת,
שהתכנסה מדי יום שישי בקפה
אפחפו. לקפה הביסה השכן.
החבורה כוללת את סגן־מפכ״ל
המישטרה גבי עמיר. חבר־הכנסת
בנימץ בן־אליעזר,
יואל גורודיש — ״האח של״,
אנשי־עסקים בכירים, קצינים
בכירים במיל׳ ועורכת־הדין
חרותה הראל, שפרשה באחרונה
מהמישטרה בדרגת סגך
ניצב.
העיתונאי בעל הקול הרדיופוני,
משה נסטלבאום, חד

חה הפתיע אותם עמית בסיפור
מתקופת אנטבה, שגיבוריו היו
שומרון וארד, שפיקד על מה
שכונה בזמנו ״כוח 1״ .כשהכוח
הלוחם הגיע בטיסה ישירה
מאוגנדה לישראל, חיכו לבאים
אורי עמית, שהיה במועצת־העיר
וחבריו מעיריית רמת־גן, כשהם
מצויירים בבקבוקי־יין ועוגות.
אף אחד לא טרח לברר כיצד ידעו
עמית ואנשיו על מועד חזרתם
של הלוחמים והנוסעים. בפגישה
הנוכחית הוא סיפר שקיבל שי־חת־טלפון
אנונימית, שסיפקה לו
את המידע הסודי.
ר חל א בנרי, ה עו ל ם הז ה

היה הרושם שהוא עושה זאת בחצי לב, כדי לצאת ידי חובה. גורביץ התאפק מלהגיב,
והסדר עבר בסדר. עיסוקו השני של בן־אמוץ באותו סדר היה לאסוף בין ותיקי ״כסית״
פתקי־ברכה לחיים חפר, שהמתין לניתוח־לב״פתוח. למחרת היום היה המנתח הנודע,
הפרופסור דני גור, אמור לחזור לארץ מחו״ל כדי לבצע ניתוח זה. כמה מן הנוכחים כתבו
פתקים היתוליים ורציניים, ואחד מהם אף איחל :״תבריא כדי שנוכל להמשיך לריב.״
העולם הזה 2641

בפתיחה של. המרס למר
רשת יהדות־בבל׳ באור־יהודה
פנה אליהו נאווי, מי שהיה
ראש עיריית באר־שבע, אל איש־העסקים
יעקב נימרודי, וביקש
ממנו לתרום כסף למרכז החדש
שנאור הוא אחד מיוזמיו.
נימרודי הבטיח לתת המחאה, אך
חזר בו כעבור שניות אחדות,
וספק בהומור, ספק ברצינות,
אמה. אחרי שקניתי את מניות
הכשרת הישוב, לא נשאר לי
כסף.״ נאווי הוא יוצא־עיראק,
_ וכו־גם נימרודי,שמישפחתובאה
במקורה מאיראן.
איש־הקולנוע שיש קולר
סיפר לידידים שלפני שנים
אחדות, במהלך צילומי הסרט
אסקימו דמון סס־ ,3שבו שימש
כעוזר־בימאי, הוא ראה את
מונה זילברשטיין כשהיא
יושבת בורדה על ספסל בנך
מאיר, בשעת־לילה מאוחרת. הוא
ניגש אליה והזמין אותה להצטרף
לארוחה של הצוות המסריט. עד
זר הבימאי, שלא דהה אותה, גער
בו ואמר. :איך אתה מעז להזמץ
אנשים זרים לארוחה על חשבון
ההפקה?׳ קולר ענה לו שהוא
מוותר על הארוחה שלו, ותורם
אותה למונה דלברשסיין. בלילה
שלאחר מ ס הוא ראה אותה
כשהיא ישנה על ספסל. כשניגש
אליה וניסה להעירה, לא הצליח.
הוא הבץ שהיא מחוסרת־הכרה
והזעיק אמבולנס.
באחד העיתונים נכתב
שאם תנועת־הגימלאים, שהקים
יגאל מוסינזרן, תרוץ לכנסת
במתכונתה הנוכחית, היא תזכה
ב־ 10 מנדטים כשנשאל מוסינזון
אם הלקח של תנועת ד׳ש לא
השפיע עליו, ואיך הוא יחוש אם
ציפיותיו יתבדו, השיב. :התאהבתי
מיספר פעמים וגם הספקתי
להתאכזב. אך זה לעולם לא מנע
ממני להתאהב שוב ושוב׳.
במישפחתו של המנתח ה״
פלסטי
יהושסט שולמו יש
דינמיקה. בנו אורי, שהשתחרר

?111111ך ךףןך | 1י | האופנאית קצוצת״השיער, מחבקת (ל|
#1 11 11^ 1מעלה, מימין) את דורון, בן ה״ ,22 בנה

מנישואיה הראשונים לאיש־העסקים בני טוכסרמן. השניים מיודדים
ונראים יותר כזוג ידידים. באותו באירוע היה גם עידו בן ה״( 9למעלה
רתי, לא רק בשירתו, אלא גם
בצד האירגוני של הופעותיו. הוא
הפתיע בשבוע שעבר מנהל פאב
במרכדמסובים. כאשר זה ביקש
להזמין אותו להופעה, ושאל כמה
זה יעלה, לא דיבר הזמר על
סכום־כסף, כמו זמרים אחרים,
אלא הודיע לגולדפרב שהוא
מעדיף שכל אחד ישלם 10 שקל
בכניסה. .לא אני ולא אתה
יכולים לקבוע את המחיר שלי,״
הוא אמר למנהל הפאב. ,קובע

(מימין) ערך ארוחת-צהריים לידידיו לרגל
צאת סיפרו.ואת והב בסופה״ .הוא טען שמיה
ממשיך לכתוב עוד ועוד עמודים לספר, אלא שאשתו, הד״ר נורית
גרץ, מרצה לספרות (משמאל) אמרה לו מתי להפסיק. לארוחה
המצויינת, שבישל קינן במו״ידיו, באו חבריו וביניהם הקפסן
נימרוד אשל ואשתו ברכה (באמצע) .הארוחה נערכה על הדשא
בביתו של קינן במוצא עילית. מאחוריהם: אלכס אנסקי ובתו.

עמוס קינן

לפני חודש משרות־חובה והמוכר
כאחד הבליינים הגדולים בתל-
אביס החליט ללכת בעיקבות
אביו ולהתחיל בלימודי־רפואה.
בינתיים הוא נוסע לאוסטרליה
ולמיזרח הרחוק, לטיול שיימשך
חצי שנה. ניצה שולטן, גרושתו
של המנתח, החליטה להיות
עצמאית, ולהקים עסק של שירד
תי כוודאדם.
מאיר אריאל, זמר־הנד
חאה הקיבוצניק, הוא בלתי־שיג־העולם
הזה 2641

משמאל) ,בנה מנישואיה הנוכחיים לאיש־התכשיסים בני פדני(למטה
משמאל) .באותו הערב, באירוע אחר, נראה בעלה״לשעבר, בני סוב־סרמן(למסה
מימין) ,כשהוא משוחח עם אשת העסקים ישראלה שסיר
(לצידו) .טוכסרמן ואשתו־לשעבר, שומרים על יחסים קורקטיים.

רק הקהל המיס לשלם ׳.בערב
ההופעה היה המקום מלא עד
אפס מקום במעריציו של הזמר,
שלא נתנו לו לרדת מן הבימה
במשך שעתיים רצופות. בתום
ההופעה התנפלו עליו בחורות
בחיבוקים היסטריים.
ורדה שגיא, שהיתה
סולנית להקת האחים והאחיות,
אספה במשך תקופה ארוכה שירים
מארצות הבלקן. היא החלה
בחזרות עם זמר, שהוא גם נגך

בוזוקי, ותיכננה להופיע איתו
בערב משותף. היא גם יצרה קשר
עם אמרגן, שהיה אמור להריץ
את הערב. לפני חודש חיכתה לה
אכזבה: הבוזוקאי פרש לטובת
פרנסה טובה יותר במקום אחר.
עכשיו מחפשת שגיא ב חוג אחר,
שיופיע איתה בשירים בלקניים.
אחרי שנפרד מבן־טיפר
חיו, חיים משה, נשאר המפיק
אשר ראיבני ללא זמר־כוכב,
רק עם זמרת־כוכבת, מרגלית
צנעני. לא עבר זמן רב, והוא
מצא זמר חדש, שבכישרונו הוא
מאמין: שלומי שבת. שבת
( ,)33 תושב יהוד, היה זמר
בתיזמורת־חתונות, שבה שימש
כסולן יחד עם אלי לרזון, שהצליח
מאוד מאז. לפני שלוש שנים
החליט שבת לנסות את מזלו
בניריורק, ונסע יחד עם אשתו
ושני ילדיו. הוא גילה שהחיים
שם קשים, ולפרנסתו נאלץ לעבוד
כזבן בחנות. באיזורים מפחידים
של כושים׳ ,כדבריו. .כל
הזמן היו גונבים מהחנות. לא
היתה לי שליטה על זה ״,הוא
מספר. ,עוד מעט היו גונבים גם
אותי.״ באחד הערבים פגש, במועדון
ישראלי, את הבדרן חופני
כהן. זה שמע אותו שר, התלהב,
והחליט שהוא חייב להחזירו לארץ.
חופני יצר קשר בין ראובני י
ושבת. המישפחה חזרה לארץ
בימים אלה, המפיק חיכה להם
בנמל־התעופה ונתן להם בכך
הרגשה טובה, ואריך־הנגן של

שלומי, ם ן החושך חזרתי, עומד
לצאת בקרוב.
אחת הבארמניות במוע־דון־החברים
החדש המשופץ של
הסינרמה, שנפתח מחדש בשבוע
שעבר, היא השחקנית היפה
אופי הלל. את נסיונה בשטח
האלכוהול היא רכשה כאשר
ניהלה את הפאב שלה בשכונת־התיקווה,
שנסגר בינתיים.
והיכן בילה דוב יודקוב־סקי
את חופשת־החג? יודקוב־סקי,
עורך ידיעות אחרונות ואחד
מבעלי־המניות שם, השתזף להנאתו
באילת. ליודקובסקי יש
סיבה־למסיבה בימים אלה: השבוע
מלאו שנתיים לכניסתו
לתפקיד עורך הצהרון, אם כי
שימש כרוח החיה שלו שנים
רבות לפני־כן. לידידים סיפר
שאין בכוונתו לציין את התאריך
פצורה מיוחדת והסביר. :ההבדל
הוא בהרגשה, רק בהרגשה. מבחינת
היומיום אין שום הבדל במה
שאני עושה בשנתיים האחרונות!׳

היה באילת? במלון
אוויה סונסטח בטאבה, היו בפסח
הרבה עשירים ומפורסמים, שאינם
אוהבים להתערב עם עמך,
והם ערכו לעצמם סדר־פסח
בנפרד. כמו, למשל, המיליונרים

פאולה ומנדל גוטסדינר,

שעשו סדר פרטי בחברת בתם
הלגה גוטסדינר וילדיה. ובקומה
אחרת אפשר היה לשמוע
את מישפחת שאול אייזנברג

מברכת על המצות והיין. בקומה
שמעל התקיים הסדר הפרטי של
המיליארדר האיראני פארוויס
חגשורי, שרכש באחרונה את
טבריה קלאב הוטל, וגם את
אילת קלאב הוטל. בחדר־האוכל
של המלון התארח לסדר הנסיך
האוסטרי הייגרייך ריאום,
נצר למישפחת הקיסר מבית
האבסבורג, המתגורר במרבית
ימות השנה בזלצבורג. היתה שם
מישפחת עמר, שכללה את אבי־המישפחה,
המיליארדר המרוקאי
דויד עמר, חבר־הכנסת רפי
אדרי ואשתו אן־קלוד, בתו
של דויד עמר, אליהם הצטרפו
שאר בני־המישפחה. בין האור-
חים־במלון ומבקרי־האורחים־ב־מלון
היו המעצב עודד פרו־ביזור,
המעצבת של נוטקס
יהודית גוטפריד, איש־העס־קים
רמי אונגר ובני המיש־פחה,
והשחקן הנודע אדי קונסטנטין.
וכמוס מישפחת
פרומצ׳נקו ומישפחת גילע־די.
ומה אמרו כולם, כשגמרו
לבלות את החופשה צפופת־האוכלוסין
הזאת? הם סיפרו למי
שנשארו בעיר שזה היה ממש
נהדר לבלות באילת, הרחק מכל
הבלאגן, הרעש והחברים. כמה
נהדר לבוא למקום שהוא כמו גד
עדן, שבו האדם מבלה לבדו, אף
אחד אינו מטריד אותו, וכל אחד
עושה מה שבראש שלו.

דפנד, בח^ זוהר
אוהליאב ונעכר רון ₪

מינידנגע 1דגידע!1־ 1־ 1־1
שם הרשמי שלי הוא. ממונה
( 1על השגרירות׳׳ .בשלב וה יש החלטה
של ישראל שלא להגיש כתב-
האמנה מהנשיא חיים הרצוג לנשיא
קורט ולדהיים.
אני מכהן כ.ממונה״ מאז אוקטובר
. 1986 כן, אני יודע שמתקבל הרושם
כאילו אני נמצא כאן כבר כמה שנים.
למעשה מתפקדת השגרירות כשגרירות
לכל דבר, פרט לעניין הטקסי.
אינני הולך לאירועים מטעמו של

איך אגדיר את מערכות־יחסי פה?
ענייניות וקורקטיות. היחסים בין אוסטריה
לבין ישראל הם יחסים של חי-
לופי״תרבות. אלה יחסים אינטנסיביים,
בגלל המיספר הרב של דוברי־הגרמנית
בארץ. דוגמות? רק בשנה האחרונה ביקר
הבאלס של וינה בארץ, והתקבל שם
יפה מאוד. מצד שני, התיזמורת הפילהרמונית,
בניצוחו של זובין מהטה,
התקבלה יפה בווינה.

הבעיה הגדולה ביותר שלי פה היא

להסביר שאיננו מתערבים בענייניה
הפנימיים של אוסטריה, בכר שאנחנו
מתנגדים לנשיאותו של קורט ולדהיים.
,אני מנסה להסביר את הרגישות של
י ישראל ותושביה למה שקרה בשואה.
בחוגים רחבים אני נתקל דווקא בהבנה,
אך מובן שקיימת גם נוקשות ואטימות.
אנטי־שמיות? זוהי יותר בעיה של
הקהילה היהודית. אני, אישית, לא
נתקל בכך.
איד אני רואה את תפקידי בפרשת־

לנהל את השגרירות בצורה עניינית
וקורקטית, ואף לפתח את הקשרים בין
שתי המדינות. הרי מדובר בשתי מדינות
ידידותיות.
אוסטריה היא מדינת־מעבר חשובה
ליהודים מברית־המועצות. אסור לשכוח
את חלקו של מישרד־החוץ האוסטרי
בעיסקת החלפת־השבויים. קיים
גם כוח אוסטרי בגבול החרמון, ויש 10
קצינים אוסטריים שהם משקיפי־או״ם _
במיזרח־התיכון. אי־אפשר גם להתעלם
מהתיירות הערה בין שתי המדינות,

״ ה *ו 8? ,והמוסויס -
ב מ קו םהמתאים ! י
שגריר בדרגת ממונה
שלא איכפת ח(במעט)
העוזרת האם הבעל הרביץ?
ולדהיים. כלומר: אני לא מחרים אירוסים
בחסותו. אם אני פוגש בו, בכל
זאת, באירוע? הנה, למשל, נפגשנו באופרה.
אז מה? אני מתנהג כאדם. מה
פירוש? לא רץ לעברו. אני צריך ללמד
אותך שיטות להתחמק? גם השגריר
האמריקאי בווינה הבטיח לצמצם את
מגעיו עם ולדהיים לאירועים שבהם
הפרוטוקול דורש זאת.
בחיי היומיום, אינני מרגיש ברע
מפני שאיני שגריר. אץ כל הבדל! היחס
כלפי מצד השילטונות הוא מהוגן, אפילו
ידידותי. כל הדלתות פה פתוחות
לפני, עד לראש־הממשלה.

14ייייי

גידעון ירדו, הממונה על השגרירות הישראלית גזומה (מאז
הוחלט להוריד את רמת הנציגות הישראלית שם מדרגת שגריר
לדרגת ממונה) הזמין אותי ביום השני לשהותי גוויגה לארוחת-
צהריים בביתו, שהוא בית שגריר-ישראל בווינה מזה שנים.
ירדן, אדם סימפטי ביותר, שהתחיל את העשור השביעי לחייו,
ביקש ממני שבל שיחותינו ופגישומיט בווינה תהיינה ״אוף דה
רקורד״ עד שיתן, לקראת שובי ארבה, ראיון לאומה. מרגע זה
ואילך, השתחרר לחלוטין.
הבית, המשמש את שגרירי-ישראל בווינה, הוא בית כפרי, בעל
גן ענקי. הבית נתרם על-ידי הנט מולר, מי שחיה הבעלים של
אתא. זהו בית בעל מיפלטיס רבים, המחפים על חוטר״המרחב
שבו. ירדן התלונן, בבדק, על כך שאינו יכול לארח מיטפר רב של
אנשים בבית זה, וחגיגות יומ-העבמאות הן ממש פרוייקט מטובך.
לגבי מי שמכהן בתפקידו רק מזה שנה וחבי, שחה ירזץ כדג
במים. הוא סיפר לי על הפמיליאריות הקיימת ביט לבין מנהיגי
אוסטריה, על דלתו הפתוחה לרווחה של ראש״ממשלת אוסטריה,
פרנץ וראניעקי, על יחסיו הטובים עט שר-החוץ אלואיס מוק.
״בשיחות בארבע עיניים הם מכנים אותי, :אדוני השגריר׳ .רק
באירועים פורמליים הם פונים אלי בתואר, :הממונה׳.״
ירדן מנסה לשדר באילו לא איכפת לו שהתואר שגריר אינו
מקדים את שמו, אילם ההסברים הכפייתיים־במעט בעניין זה
הגבירו את החשד שאיכפת לי גם איכפת לו.
את ארוחת-הבהריים בבית-השגריר הגישה עוזרת כחולת-
עיניים, ביישנית, בעלת שיער שחור אסוף בצניעות. העוזרת היא
חלק מהפולקלור של הבית. היא עוברת בירושה משגריר לממונה.
מדי בוקר עושה לה ירדן מיסדר ובודק אם בעלה הרביץ לה.
על פי הסימנים הכחולים על טפה, סיפר לי, אין זה קשה במיוחד
לנחש. ירדן לא נראה מזועזע, כמוני, כשתיאר את המצב. העוזרת
סבבה בבית בשקט מופתי, ובעיניים מושפלות.
על פי ירדן, השתייה החריפה בקרב גברי אוסטריה, בתוספת
תופעות של קינאה, עושים את התופעה די נפוצה בשכבות מסו-
יימות. העוזרת, אגב, אינה מעזה לעלות לחדרו של הממונה,
כשהוא נמצא שם לבד.
אחרי הארוחה, בעזרת כמה כוסיות וודקה, קיבלתי תמונה
מזורזת של ״מיהו מי״ בווינה. בשלב זה תיכגט איך מפתים את
נשיא אוסטריה, קורט ולדהיים, להתראיין בעיתון ישראלי, ועוד
בעיתוי רגיש זה. ירדן סיפר לי כיצד הוא צריך להלך על ביצים,
באירוע שבו מסוטבב נם ולדהיים :״אשתו מתמוגגת גבל פעם
שהיא רואה אותי. לא מזמן פגשה אותי באופרה, בשיטחה גדולה,
ואמרה, :חבל שקורס לא נמצא פה איתי.׳״
בינתיים הגיעה כרמלה ירדן -אשה נאה, משכילה, חזקה.
גידעון, בעלה, הפסיק מייד לעשות פוזות בכל רחבי הבית לפני
מצלמת הצלמת שנאותה אלי. חבית נמלא כרמלה. טשאי השיחה
השתנו. כרמלה -אשח פרקטית להפחיד -הודיעה לי: היכן קזגים
מתנות יוס-הולדת, היכן קונים תכשיטים, נתנה כתובות -הכל
בקצב הכתבה. גידעון אף לא הבחין בשינוי באווירה.
הזוג ירדן ליווה אותי במסירות במשך שהותי בווינה. בלילה
האחתן, אחרי בילו ממושך בפאב שבו מבלים נם שרים ובכירים
אחרים, החליט ירדן להראות לי את ותה בלילה. הוא הראה לי
את הפרלמנט בשעות הקטנות של הבוקר, נעצר כמה שגיות ליד
העירייה, הסביר על כנסיות ובתי-מלון.
בסוף נקלעט גם לרובע הזונות, אבל זאת בבר אופרה אחרת.

?!יי7

יון!

ממונה ירדן בביתו בווינה
.יש פה לחצים!־
ולדהיים? נו, אינני יכול להתעלם
מנקודות עדינות הכרוכות בפרשה. גם
אינני רוצה להתעלם מכך, בשם המדינה.
הבעיה היא מורכבת: מצד אחד —
אילו היה עושה אחו ג׳סטה, נופל על
הברכיים ומבקש סליחה ומחילה, היה
נפתח איזה פתח. מצד שני — אילו היו
הוכחות נוקבות נגדו מימי מילחמת־העולם
השניה, יכולנו לנקוט עמרה
חד־משמעית. ההנחיות שאני קיבלתי
מירושלים מתבססות על מונח־המפתח:
״בשלב זה״.
לא, אין לי הוראות להוריד פרופיל.
זה כבר מוגזם. יש לי הוראות ברורות

בפרט התיירות האוסטרית. בארץ.
מיספר התיירים האוסטריים גדל באחרונה.

אני נשמע מרוצה מתפקידי פה.
אני ממוצא יקי, שולט בשפה הגרמנית.
עזבתי את גרמניה לפני המילחמד— ,
ב־ .1933 אבי היה ציוני גדול. לכן
ניצלתי מהשואה. אני מכיר את המנטליות
האירופית. יש לי עצבים מתאימים,
יודע להתמודד עם הלחצים.
ויש פה לחצים!
אני לא יכול לומר זאת על עצמי,
אבל את יכולה לכתוב — בשם עצמך,
כמובן — שאני האדם המתאים במקום

ג רג רי ם
חופה בצד התבור
ני ש או בכפר־קאמא שבקירבת

הר התבור, בגליל התחתון, עיזאת
נאספו ,31 ,בן העדה הצ׳רקסית
וגיבור הפרשה הנושאת את שמו(עת
הועלל עליו, בהיותו סגן בצה״ל, מחדל
ביטחוני, בגינו נידון ל־ 18 שנות־מאסר,
ומהן ריצה שבע עד שנמצא חף מפשע
ושוחרר מכילאו) ,ונאטאשה גר־כאד
,20 ,זבנית בחנות־סריגים. אלה
הם נישואיו השניים של נאפסו, שהת
חתן
נאפסו
בפעם השנ״ה
גרש מאשתו הראשונה בתום שנת,
מאסרו הראשונה.

300 מידיו! צופים
המתאים. למשל, אני וראש־הממשלה
י(האוסטרי) מסוגלים לשתות, כשאנחנו
נפגשים. לא בכל פעם, אבל זה קורה.
אנחנו הולכים הרבה לאופרה, ושם
נפגשים עם המנהיגים המקומיים.
הייתי אורודכבוד בפסטיבל בזלצבורג,
לא מפריע לי שהמצב הפוליטי מונע
בעדי לקבל תואר.שגריר׳ .יש לי דרג
גבוה, אני מקבל משכורת של שגריר,
גר בבית־השגריר בווינה, מקבל הזמנות
המיועדות לשגרירים, שומרים עלי
כעל שגריר, פונים אלי בתואר שגריר
— כולם מבינים שזוהי בסר־הכל בעיה
פוליטית. התואר רק יוסיף לאגו שלי,
לא מעבר לזה. גם על המצבה אץ
כותבים אם המנוח היה שגריר או לא.
האם לא הייתי רוצה בכך בכל זאתי
בתוך תוכי? את האמת? יש בכך משהו,

כן. מצד שני — זה מייחד אותי בקרב
הקהילה הדיפלומטית פה. בשיחות
בשמונה עיניים מכנים אותי. אדוני

השגריר״ .בשיחות רשמיות, כשצריך
לשמור על פאסון, קוראים לי. אדוני
הממונה״.
אני לא מריר בגלל המצב. אני יכול
לחיות איתו. הנה, הדוקטור מיכאל
גרף, שאמר שוולדהיים לא צריך להת!
פטר
עד שלא יוכח שרצח שישה
יהודים, צוטט באחרונה כך. :אני לא

מבין מה אנחנו צריכים שגריר אוסטרי
בישראל. הנה, יש בווינה ממונה ישר!
אלי,
העושה פה עבודה יוצאת מן
הכלל!״ את יודעת משהה הוא אפילו
׳ שלח לי את קטע־העיתון הזה.
אני משרת מזה 30 שנה בשרות־החוץ.
האם זהו המקום המעניין ביותת
לא, לא. הייתי בניגריה — אץ מקום

אכזוטי מזה. אין כמו ניו־יורק, ואץ עיר
^ נעימה מלונדון.
תשאלי את יעל (בתו בת העשרה),
היא כבר עברה בתי־ספר רבים. כעת
היא לומדת בבית־הספר האמריקאי
בווינה. חברתה הטובה ביותר היא
מאיראן — ברחה מהמישטר של
חומייני.
וינה מיוחדת עבורי בגלל המצב
הנוכחי. זהו פצע. לא ניתן להתעלם
מהבעיה. צריך להמתין שתיפתר.
כיצד? האם אני מעריך שוולדהיים
יתפטר? יש לפניו עוד ארבע שנים עד
לתום הקדנציה. כאן ינצח מי שתהיה לו
נשימה ארוכה יותר.
בעצם, מה בוער לנה דבר אחד ברור:
ברגע שאגיש את כתב־האמנה של
הרצוג לנשיא ולדהיים, או שאושיט לו
בטעות אף את ידי — נתתי לו הכשר.
לי יש עצבים חזקים.

נ חוג בארצות־הברית, יום־הול־דתה
ה־ 10 של סידרת־הטלוויזיה דאלאס,
ההגדה לבית יואינג, מישפחת
אילי־הנפט הטכסאסיים, על עסקיה,
תככיה ופרשיות־האהבים של גיבוריה.
בדאלאס, שמפיקה היהודי, ליאונרד
כצמן, סיים זה עתה את הפקת הפרק
ה־ ,280 צופים כיום, לפי האומדן, מדי
שבוע, כ־ 300 מיליון צופים ברחבי עולם.

האלמנה
שר אוסקר
נ חוג יום־הולדתה ה־ 80 של
בטי דייווים, מוותיקות שחקניות
הקולנוע האמריקאי(איזבל, מסוכנת),
הפעילה עדיין במלוא אונה. היא
משתתפת השבוע בהסרטת סירטה ה-
,87 אמא חנתת מירשעת. דייוויס,
שהוצעה עשר פעמים לקבלת פרס
הקולנוע היוקרתי, האוסקר, וזכתה בו

מדוע שותק הריבוד מור החשדות העדים שהתשוח
נ לני שימשו נו ס? אור׳ משה אונס יודע!
^ פרשה של הצעת־השוחד בקשר לתוכנית צינור(
1הנפט העיראקי מלאה תעלומות כרימון. האמריקאים
מינו חוקר מיוחד כדי לנסות לפענח לפחות חלק מהן.
אך התעלומה הגדולה ביותר קיימת דווקא בישראל:

מדוע שותק הליכוד?

הליכוד כולו מתפקד כיום כמכונת־השמצה אדירה.

הוא מכפיש את המערך בכלל, ואת שימעון פרס, על כל
צעד ושעל, על כל דבר אמיתי ודימיוני. ההשמצות גוברות
ככל שמתקרבות הבחירות.
והנה, דווקא בפרשה זו, כאשר חוקר אמריקאי רם־דרג
חוקר חשד שמישהו הציע לשימעון פרס שוחד ענקי למים־
לגת־העבודה — הליכוד שותק.

זוהי שתיקה כל־כך רועמת, כל־כן -מוזרה,
עד שיש לחפש את סיבתה.
אצבע כלפי אמס

בץ היתר אמר רפפורט :״גם שר-הביטחון
מישה ארנם אישר ב 1984-לג׳ורג׳ שולץ שישראל
לא תפגע בצינור.״
עד כה פורסם מספר פעמים, וללא הכחשה, כי הליכוד
תמך כל העת בתוכנית־הצינור. שימעון פרס עצמו הצהיר
כי הליכוד אישר את התוכנית 17 פעמים.

אולם שמו של מישה ארנם לא נקשר עד כה
בצורה כה מחייבת.

בעיתונות האמריקאית הוזכר שמו כמה פעמים כמי
שמעורב בצינור, אולם תמיד הדבר הוכחש. גם בכתבה
גדולה על נושא זה, שפורסמה ב־ 26 בפברואר ביומון
הכלכלי גלזבס, הצהיר דוברו של ארנס באוזני הכתב משה
ליכטמן כי ״ארנס לא טיפל בעניין צינור־הנפט בשום
שלב בתפקידיו הציבוריים.״

במלוא אווה
פעמיים, טוענת שהיא זאת שנתנה את
השם לפרס (שחולק השבוע בפעם ה־
,)60 מכיוץ שפני הפסל הזכירו לה את
פניו של אחד מבעליה (הרמן אוסקר
נלסון המנוח•).
* נייסד; אחרת ס״ חסת את השם
החסה של פקידה בכירה האקדמיה
לקולנו?; המוסד המעלק את הפרס,
שמשה, בשעתו, כ הפסל סוכר לה
דווקא את פלו של אחד סדוריה, נס
הוא בעל השם הפרטי אוסקר.

בשנות ה־ 70 היו מישה ארנם ובנו רענן
בעלי חברה פרטית בשם ״סיברניטקם״ .החברה
חדלה מלהתקיים באפריל , 1984 שנה אחרי
שארנס התמנה כשר-הביטחון. חברה זו פעלה

הלינו! וצינור השט
ך י ראיון הארוך עם ברוך רפפורט בתוכנית זה הזמן.
הוא דיבר במלל רב על נושאים רבים, ומנע עצמו
מלדבר על הנושאים שבהם היה המראיין, רון בדישי,
מעוניין.

שחקנית דייוויס

רים האמריקאיים האחראים בעניין זה, ג׳ורג׳ שולץ שר־החוץ
וקספר ויינברגר שר־ההגנה.

הצהרה זו של ארנס עומדת בסתירה מוחלטת
להצהרתו של רפפורט בטלוויזיה.

הסתירה הגלויה בין דברי רפפורט וארנס הביאה אותי
לפנייה מחודשת לדובר תנועת־החרות, בבקשה שיגיב על
נושא זה. .עד רגע זה לא התקבלה תגובתו.

אם נכונים דברי רפפורט — יש בדבר
להפנות אצבע כלפי ארנס.
סביר כי דברי רפפורט נכונים, שכן הליכוד עצמו אישר
כי הוא תמך בתוכנית־הצינור. מכיוון שתוכנית זו עלתה
בשנת ,1984 כאשר שלטה בארץ ממשלת הליכוד אשר בה
כיהן ארנס כשר״הביטחון, סביר כי גם ארנס הודיע לעמיתיו
באמריקה על עמדת ישראל.
ארנס הוא אמריקאי, והוא מועדף על־ידי האמריקאים
כשותף לשיחות, בבחינת שיח בין אמריקאי לחברו.
לא לחינם חיפש פרס את שר־המישפטים אד מיז כשותף
לעיסקת־הצינור, שכן לא היתה כימיה בינו לבץ הש־

כאשר ארנם היה חבר־כנסת ויחבר ועדות-הב-
ספים וכן ועדת־החוץ־והביטחון.
בשנות ה־ 70 התחילה חברת״החשמל הישראלית להתעניין
ברעיון הקמתה של תחנת־כוח גרעינית. באופן טבעי
פנתה גם לחברת בכטל האמריקאית. בכטל היא חברת-
הבנייה הגדולה בעולם, ולה קשרים חזקים במיוחד באר־צות־ערב.
החברה מעסיקה 120 אלף עובדים, והיא הגורם
המוביל בהקמת תחנות־כוח גרעיניות.

למרות שחברת־החשמל הציעה פרוייקט
של מיליארד ורבע דולר, סירבה ״בבטל״ להיכנס
לכל דיון. ראשי הדוברה היו אז שולץ
וויינברגר.
הסיבה לסירוב החברה היתה חששה מפני אובדן עבודות
בארצות״ערב וארצות מוסלמיות. אולם ב־ 1976 נפתחה
באמריקה חקירה נגד בכטל על שנכנעה לחרם
הערבי נגד ישראל, וממשלתו של הנשיא ג׳ימי קרטר
הורתה על הגשת תביעה נגר החברה.

50 מיליון
| לאדגס
ך* אותה שעה יזם ארנס פגישה עם הנהלת חברת^
החשמל. בפגישה הודיע לה כי יש לו קשרים טובים
עם בנטל. והוא יכול להזיז את עניין הקמת הכור הגרעיני
על־ידם. במקביל פנה ארנס גם למישרד־התעשייה, שבראשו
עמד אז חיים בר־לב. לאחת הפגישות עם חברת־החשמל
בא ארנס בחברת נציג רשמי של בכטל. בפגישות
הציע ארנס כי חברתו, סיברניטקס, תיקח על עצמה חלק
בעבודות־התיכנון של הכור.

מכיוון שעבודות-התיכנון מהוות כחמישה
אחוזים מהעלות, הרי שארנם רצה להשיג
לעצמו עבודות בהיקך של יותר מ־ 50 מיליון
דולר. לא רע.
המגעים עם ארנס נמשכו עוד חודשים, אבל כעבור זמן
הפסיקה בכטל את המגעים. התברר כי היא לא היתה
זקוקה עוד בקשר עם ישראל, לשם הגנה על עצמה מפני
התביעה על כניעה לחרם הערבי.

דבריו של רפפורט מעלים שאלה נכבדה
אחרת. אם אכן הודיע ארנס לשולץ שממשלת־הליכוד
מסכימה להנחת צינור-הנפט, הרי זה
סותר לגמרי את דבריו של פרם עד כה, כשהסביר
מדוע פנה למיז, ולא לשולץ. שהרי
לדברי פרס, שולץ הדיר עצמו מטיפול בנושא
הצינור, משום שהיה בעבר מנהל של חברת
ינאללביב ש
״בבטל״.

ד ״ רמשהקר 1מגיב על הכתבות שפורסמו עליו בארץ ומתאר
בפרוטרוט את סיפור ת״ו עם גאולה, הסיוט של הנישואין והמישפטים
והריב (1ל הבת טלילה, שהוביל בסופו להריגת גאולה באוסטרליה

״ההפרעה הנפשית
של גילי היתה
הגוהו של
נישואינו במשך
מ שנים״

..משלם לא 11101
שהיא האס שי
•שוע, ושהוא
משה רבנו
והמיל אדתור״

השבוע הגיע למערכת ״העולם הזה״
מיבתב של הד״ר משה קרוי, ובו הגיב על
הפירסומים בארץ אחרי מות גרושתו.
במיכתב אחד הגיב קרוי על הכתבה
ב״העולס הזה 16.3.88 והביע לה הערכה
(ראה עמוד ,4איגרת העורך) .במיכתב שני,
הרבה יותר ארוך, הגיב על כתבה של עמית
רייכר ב״ידיעות אחרונות״ ,שנראתה לו כמסכת
של השמצות ואי-דיוקים (קרוי עצמו
השתמש במילים חריפות יותר).
קרוי טרח וניתח את הכתבה הזאת, כמ עט
מישפט למישפט, ובאופן שיטתי, כמיג-
הגו, השיב על כל טענה. תוך כדי כך הוא
מצייר תמונה שלמה ומרתקת משלו.
הדברים מתפרסמים כאן במלואם. באו תיות
השחורות מופיעים הדברים שהוא
מסתייג מהם, ובאותיות הרגילות תגובתו.
להבנת הדברים: גאולה (״גילי״) קרוי,
צעירה יוצאת־עיראק, נישאה לקרוי בארץ,
וחיתה איתו במשך 17 שנים בארץ, באוס טרליה
ובארצות-הברית. אחרי שהתגרשו,
היא תבעה את החזקת בתם, טלילה
(״טלי״) ,ועל כך התנהלו מישפטים באוס טרליה.
גאולה קרוי נהרגה ב״ 24 בפברואר
השנה. ירה בה גרהם קיני, בעלה של טלילה.
הדבר קרה ליד ביתם.
קרוי אינו מתייחס למיקרה עצמו, שהוא
סוב-יודיצה.

• ״בתיבת־הדואר היא (גאולה) מוצאת
מעטפה, ועליה כתובתו החדשה
של בעלה־לשעבר.״
לפי דיווח המישטרה בבקשת השיחרור־בער־בות
של גרהם קיני, גאולה מצאה מעטפה, שעליה
היתה רשומה כתובתה, ובתוכה היתה פיתקה שבה
נרשמה כתובתי. אני מניח שהמישטרה לא שיקרה
בנקודה הזאת.

• ״גאולה הולכת לאותו בית. מתפתח
ויכוח.״

גאולה מעולם לא נכנסה לבית. לפי דיווח

המישטרה, היא נמצאה ליד הגדר האחורית.
פרטים נוספים הם סוב־יודיצה.

• ״רק אב מטויח משיא ילדה בת 16
וחודש ויום, לאדם שנותרו לו חודשים
ספורים לחיות.״
אני לא ״השאתי״ את סלילה, אלא הסכמתי
לבקשתה.
טלילה ביקשה זאת, משום שהיתה רדופה
חרדה שגילי(גאולה) תמשיך במאבקיה המישפ־טיים
כדי לקחת אותה ממני, ותנסה שוב להעביר
אותה למוסד ממשלתי.
מחלתו של גרהם התגלתה רק שבועיים אחרי
הנישואין.

• ״משה וטלילה היו חברים בכת
מיסטית של אנשים מטורפים, שניסו
להרחיק את טלילה מאמה.״

כת מעולם לא היתה ולא נבראה, אלא בדיכד
יונה של גאולה.
שתי עובדות סוציאליות, שביקרו את שלוש־

לצרוח עלינו, להשפיל אותנו ולהתעלל בנו, ולגלות
קצת חום.
החלטתה להיות ״אוהבת״ באה מאוחר מדי.
וחוץ מזה, העובדת הסוציאלית האוהדת ביותר
לגילי קבעה בבירור במימצאיה, שגילי מעולם לא
התעניינה בשום אדם חוץ מגילי.
הטענה של שטיפת־מוח הופרכה בבית־המיש־פט
פעמיים, למרות שהשופט היה אוהד לגילי.
גילי אמרה לגב׳ דיאנה ג׳ורג׳ ,שאותה זיהתה
על־ידי גניבת מיכתבי־דואר מתיבות־דואר של
ידידינו, שבכוונתה להשתמש ברובה להחזיר את
סלילה אליה.

• ״החוק באוסטרליה קובע שילד מעל
לגיל 15 הוא בחזקת בוגר, ובמיקרה
של גירושיו הוא רשאי לבחור עם מי
הוא רוצה לחיות.״

אילו החוק היה כזה, לא היה מקום לשום
מישפטים. החוק קובע שבחירת הילד היא שיקול
חשוב לשופט, אבל השאלה של ״השפעה שלא־

תשובה להשמצות
תנו באריכות, מצאו שטלילה סירבה לראות את
אמה בשל היחס הנורא שאמה גילתה אליה במשך
כל ילדותה.
גאולה עצמה אישרה בעדותה־בשבועה במיש־פט
הראשון בינינו, שמעולם לא אהבה את טלילה,
משום שטלילה היתה לבנת־עור, והיא לא חשה
קשר אורגאני אל ה״ווזווזית״.

• ״גאולה נסעה לאוסטרליה מתון*
תחושה שעם הרבה אהבה תוכל להציל
את טלי מהכת הזאת, ששטפה לה את
המוח, ולהחזיר אותה לחזקתה.״
גאולה חזרה משום שעמדה לפגי מישפט על
ביזיון בית־הדין, בעיקבות הפרה שיטתית של
צווי בית־מישפט, ומישפט נוסף על ונדליזם נגד
מכונית.
גאולה יכלה לגלות אהבה אל טלילה ואלי
במשך 17 שנים, שבהן הת חננו לפניה להפסיק

כראוי״ על החלטת הילד אף היא רלוונטית. לכן,
בדיוק, היו מישפטים.
גילי טענה מה שנטען במאמר, ושופט שאהד
אותה מלכתחילה נאלץ לפסוק, פעמיים ,
שטענת שטיפודהמוח אין לה רגליים, ומקורה
בהפרעה בתהליכי החשיבה של הגב׳ קרוי.
שופט אחר, שדן את גאולה באוגוסט 1987
להתחייבות התנהגות טובה במשך 12 חודש, על
פריצה לא־חוקית לבית, הסגת גבול ותקיפה
בכוח, העיר הערה דומה. שניהם יעצו לגילי
טיפול פסיכולוגי־פסיכיאטרי.

• ״גאולה, תלמידה שלא־מן־המניין
בחוג לגיאוגרפיה של המיזרח התיכון...
סיפרה לו על מרד הנפילים׳ מאת איין
ראנד. משה קורא את הספר בזמן נסיעה
באוטובוס...״
גאולה למדה מן המניין פילוסופיה והיסטוריה
של המיזרח התיכון.

על רד הנפילים לא דיברנו, אלא כשנתיים
וחצי אחרי הנישואין, ולא בירושלים.

• ״אני ומשה היינו כל־כד קשורים
זה לזה שפשוט דעתי איננה תופסת
איך הוא יכול לעשות מה שהוא עושה.
היחסים בינינו היו הרבה יותר קרובים
מסתם יחסי-נישואין. היינו הכל זה
בשביל זה.״
זוהי חצי־אמת.
אני אהבתי את גילי בכל נפשי במשך שנים,
וניסיתי באורח נואש, ובהשקעה של כל מרצי
ומשאביי, לעזור לה להתגבר על התקפות־הזעם
שלה; על ריכאונותיה ההתאבדותיים: על התקפי־החרדה
שלה; על הצורך המתמיד שלה בתשומת־לבי,
שקינא אפילו אם לרגע דיברתי עם טלילה,
ולא איתה; על התפרצויות־ההתלהבות שלה מאפשרויות
עיסקיות שאולי יעשו אותנו עשירים,
ולבטח היו הורסות אותנו.
גאולה ניצלה זאת בצורה מחפירה. בכל פעם
היתה מאיימת :״אני אעזוב ואלה״ והיתה מתחילה
לארוז, לבכייה של טלי ולחרדתי. היא צרחה על
הילדה והיכתה אותה, והזניחה אותה קשה. היא
השפילה אותי בנוכחות לקוחותי, דיברה רעה
נגדי איתם, התקיפה את עבודתי ואמרה תמיד
שאני כישלון.
היא היתה הכל עבורי, אני הייתי עבורה ״בעל
תת־סנדלי״ ,כדבריה, שאפשר למצוץ את דמו,
כספו, חייו ומרצו, בלא התחשבות.

• ״לאחר שקראתי את איץ ראנד...
הרחקתי את אמא שלי מהבית. ומאז
ניתקתי איתה את הקשר. לא ראיתי ולא
שמעתי ממנה. זו היתה מסקנה מיידית
של תודעתי.״
האמת; הציטוט היחיד הנכון הוא של המישפט
האחרון, שנאמר בהקשר אחר, ושהודבק על־ידי
עיתונאי בעל־כישרון להצגת עובדות.
אשר לאמא שלי, גילי דרשה בתוקף את גירד
שה, ואמרה שאיננה יכולה לשאת את אמי, שנוכחותה
של אמי מביאה אותה לעשות תאונות
במיטבה, שסוניה (אמי) בעצם נוכחותה דוחפת
אותה לדיכאון ולייאוש, שאיננה מסוגלת למצוא

עבודה משום שהיא חוששת שסוגיה תלגלג עליה
שעבודתה איננה מכובדת.
הייתי מאוהב בגילי באורח היסטרי, ונכנעתי
ללחצה.

• ״הוא נשוי לצעירה בשם גאולה,
ואולי חשוב לד לדעת שהיא ממוצא
עיראקי, שהשלימה לא מכבר את
עבודת המאבטר שלה.״
עובדה: גילי גמרה את הב״א תודות לעזרתי.
בלעדיי לא היתה כותבת אף עבודה סמינריונית
אחת, אפילו במיזרח תיכון. מאחר ולא היתה
מסוגלת לקרוא ספרים, עברה את בחינות־הגמר
בפילוסופיה על־סמן־ סיכומים של כל הפילוסופיות
שצריך היה לדעת, שהכתבתי לה.
גילי מעולם לא הצליחה לגמור מ״א. ניסיונה
באוסטרליה לכתוב עבודה היה אסון, לדעתו של
הפרופ׳ צ׳רלסוורם, שהיה מדריכה.
לא היו לה שום כישורים אקדמיים או אינטלקטואליים.
כל השכלתה באה ממה שזכרה ממה
שסיפרתי לה.

• ״כעבור כמה שנים התחילו להת-
עניין בכיינטולוגיה, הפכו את ביתם
ל,סנטר׳ וקיימו בו הרצאות ומת-

ב־ 1975 התחלנו ללמוד סיינטולוגיה, בשל
דחיפתה של גילי. היא קראה ספר של (רון)
האברד, וקיוותה שה־אודיטינג״ יעזור לה להש־תחרר
מאכילת־יתר, עודף־מישקל, דיכאון התאב־ •
רותי, התפרצויות זעם וחרדה, קרירות מינית
וקיפאון ריגשי. כל פרוטה שלי הלכה ל־אודי-
טינג״ של גילי. אנחנו חיינו ממשכורת סובה על
סף הרעב, כדי שגילי תינצל.
ב־ 1979 עזבנו את הסיינטולוגיה. אני למדתי
שם הרבה דברים, אבל עמדתי הכוללת היתה

אני מסכים שהפעילות מסוכנת. שופטים ושוטרים,
שעסקו בענייננו, היו תמימי־דעים שגילי
היא הפסיכוטית או הפסיכו״פאטית.

• ״ א ח רי הסיאנסים, משה התחיל
לגרש שדים ...זו היתה התקופה שבה
התחיל לאכזב שם את הקהילה המדעית
ואיבד את אמינותו. מאמרים ששלח
לעיתונים הוחזרו. פעם הזמינו אותו
לערוך סדנה במיפעד־מחשבים גדול.
הנהלת-המיפעל פיטרה אותו אחרי

לא הכירה את הד׳׳ר צ׳פלוני — השתתפה באחת
מהסדנות שלי במלבורן. הד׳׳ר צ׳פלוני היה אחד
הקשרים שהשארתי לה, לאנשים המעוגיינים,
כמוני וכמוה, בשאלות מטאפיסיות.
לא ייאמן שגילי שכחה את העובדה הזאת,
משום שהיא גם הכירה את אמיטה ב־ ,׳83 ושמעה
אוו/י מוסר לה את שמו של הד׳׳ר.

• ״ הי א הביאה לגירושיו מאשתו
הקודמת.״

עוד ב־83׳ סיפר לי הד״ר צ׳פלוני כיצד אשתו,
קתרינה, מיררה את חייו. היא היתה מסוג הנשים
המבזבזות את זמנן ואת כספו של בעלן במספרה
ובניאוף עם כל ידידיו, בשעה שהוא עובד 16
שעות ביום לפרנסת המישפחה. היא ניסתה למנוע
ממנו מלהתעניין במטא׳פיסיקה, והחלטתו
לעזוב אותה נבעה מהניסיון שלה לרדות בו,
ומגילויו את ניאופיה.

• ״יחד הם כתבו ספר מטורף, שטען
שסוף העולם עומד להגיע עד סוף השנה
שעברה.״

שהסתבר, לדבריה, שהסית את העובדים
נגדה.״
גירוש־שדים בוצע באוסטרליה, במרכזי שדעה
חדשה, בין 81׳ ל־82׳ .ב־83׳ כבר עבדתי
בטכניקה חדשה, שסילקה את הצורך בכך.
באמריקה מעולם לא ביצעתי גירוש־שדים.
באמריקה לא התעסקתי כלל בקהילה המדעית,
ולא שלחתי מאמרים לעיתונים. עסקתי
בשוק הפרטי, ונחלתי הצלחה ניכרת.
שום מיפעל״מחשבים לא פיטר אותי. נתתי עם
שותפי דאז, הרב(הרפורמי) ג׳רי לוי, כ־ 10 סדנות

הספר לא נכתב על־ידי שניהם. הספר גילוי
האמת ניבא סידרת־שינויים דרמתיים של
הפלנטה, במשך 15 שנה לפחות, שתביא לשינוי
רדיקלי של תנאי־החיים על הפלנטה עד סוף
.2000

• ״היא והרופא טוענים שאץ עוד
מקום לאהבה בעולם.״
בספר יש הבחנה חשובה בין אהבה רוחנית,
המסובבת על הזיהוי של האחדות האלוהית של
כל ה־אני״ים האותנטיים, ואהבה אמוציונלית,
שאיננה אלא צירוף של תאווה, שתלטנות, קינאה
ופחד.

• ״היא טוענת שהיא היתה האם של
ישוע, שהוא היה משה רבנו וגם המלך
ארתור. חסידיו הם גילגוליו של תלמידי
ישוע ואבירי השולחן העגול.״
שום טענות כאלה לא נטענו. הטענה היא
שהמהויות המטאפיסיות, שיוצגו בעבר על־ידי
אישים היסטוריים מסויימים, יכולות לבוא לידי
ביטוי מחודש בהקשר היסטורי אחרי דרך אישיויות
אחרות. הזיהויים האישיים המצוטטים הם פשוט
פנטזיה של גילי.

• ״הם מסוגלים לעשות כל דבר אם

גאולה (״גילי״)
,אהבתי א1תה בכל נפשי, במשך שנים!׳
כל השאר בנוי על העובדה שגילי, כפי שהודתה
בעדויותיה בשבועה, מעולם לא קראה את
כל הספר של הד״ר צ׳פלוני, וברור היה שלא
הבינה את המעט שקראה.

• ״כשנסע להודו, עדיין לא החליט
ממש. בהודו יצרו איתו קשר, ומאז
הינחו את כל צעדיו.״

החלטתי להתגרש נודעה לגאולה חודשיים
לפני נסיעתי. מאחר שאיימה לסירוגין בהתאבדות,
בשריפת הבית ובכך שתשמיד אותי, אם אעז
לעזוב אותה, נאלצתי לברוח, בהעמדת־הפנים
שאני רוצה ־פרידה ניסיונית״.
בהודו אי־אפשר ליצור קשר טלפוני עם איש
— שרותי־הטלפון שם הם בלתי־אפשריים, כפי
שידוע לכל מי שביקר שם.
וכי אני ילד קטן שזקוק להנחייה? אני אקדמאי
בן ,40 הצלחתי בעסקים בלתי־תלויים בארצות־הברית
בלי שום עזרה. אני פועל מתוכי.

• ״למשה לא איכפת עכשיו מה הוא
הורס. הוא גרם לנו נזקים כספיים
עצומים. עורכי־הדיז עולים הון. אני
מנסה למנוע ממנו לפגוע בג׳וב שלו.
המוניטין שלו כבר נפגע מאוד.״
הרוחות אומרות להן לעשות זאת. זאת
קבוצה מסוכנת ומרושעת. מלכד הנישואין
של שניהם ושלי ושל משה, הם
הרסו עוד חמש-שש מישפחות.״

שלילית. ה־אודיטינג״ (כמו פסיכו־תראפיה בירושלים
ב־ 1970 וטיפול פסיכיאטרי של סא״ל
הד״ר בראון מחר׳־פ ב־ )1971 לא עזר לגילי. היא
שמנה עוד ועוד, והמשיכה לזלול ולהקיא כדי
לזלול שוב. מעולם לא פת חנו מרכז
לסיינטולוגיה.
ב־ 1980 פתחתי את המרכז שרעה חדשה
לפנומנולוגיה על־אישית. כל מה שלמדתי שם
בא ממני. גילי, בהתחלה, סייעה, ולאחר־מכן
חיבלה ככל יכולתה על־ידי כך שהשמיצה אותי
באוזני כל הלקוחות, בנוכחותי ומאחורי גבי.

•״ב שי בעת החודשים הראשונים
עסקו בסיאנס. קראו ספרים בנושא,
התעניינו במדיומים. רוח בשם קלרה
נתנה לגאולה הוראות והסברים. ל־מישפחתה
סיפרה שלעתים היתה בה
תחושה שמשה נותן את ההוראות, ולא
הרוח. גאולה אהבה את הסיאנסים.
משה פחות. בהתחלה אמר לה שזה
מסוכן. היא חושבת שמאז הוא
השתגע.״
הסיאנסים עם אוז׳ה־בורד(<1ש )011(3 1>03 התחילו
באוקטובר ,׳85 ונמשכו ער יולי 86׳.
גאולה היא שהתעקשה עליהם. אם אני הוא
ש־יצרתי״ את קלרה כדי לשלוט בגאולה, מדוע
לחצה עלי גאולה להקדיש כל רגע פנוי
לסיאנסים, ומדוע אני לא רציתי בכך?

בחברות־ענק להורדת מתח, שזכו בהצלחה
ניכרת. אבל מטעמים של קשיים תקציביים,
בתקופה שבה ניהלנו את העסק, העסק לא
התבסס.

• ״ואז גאולה הכירה את הזוג צ׳ם־
לוני, הזמינה אותם לביתה.״

הד׳׳ר צ׳פלוני היה תלמיד בסדנותי באוסטרליה,
ב־83׳ .הוא שלח לי ספר שכתב. הרעיונות
בספר דמו מאוד לאלה של קבלת האר״י, אם כי
הד״ר צ׳פלוני מעולם לא שמע על האר׳׳י.
הסכמתי לארח אותו ואת אשתו באוסטרליה,
ולסייע במסע־ההרצאות. ההסכמה היתה עיסקית,
וקיבלתי החזר כספי טוב.
גילי התלהבה להזמנה מטעמים כספיים.

• ״יש כאן, במלבורן, אשה מאלזית,
המאמינה שהיא מדברת עם רוחות.״
גילי היא שהאמינה בכך(קלרהו, והגב׳ צ׳פלוני
היתה מלכתחילה ספקנית במקצת ביחס לקלרה,
ולכן גילי תקפה אותה מהיום הראשון לביקורה
בביתנו.

• ״היא יצרה קשר עם רופא (צ׳ם־
לוני) ממלבורן, שלקח קורסים אצל
משה. היא סיפרה ששמעה על הרופא
מהדוחות שלה, ולכן יצרה איתו קשר.״
הגב׳ צ׳פלוני הכירה את שמו של ד״ר צ׳פלוני
באורח טיבעי. היא יצרה איתו קשר על־יסוד היכרות
שיזמתי ב־ ,1983 כשהגב׳ צ׳פלוני — שעדיין

שום רוחות מעולם לא אמרו לאיש מה לעשות.
ההדגש העיקרי של הרצאותיו של הד׳׳ר צ׳פלוני
הוא שכל אדם חייב, מתוך אחריות פנימית מלאה
למעשיו, לפנות לתוך מעמקי אישיותו ולמצוא
שם תשובות והנחייה. הד״ר צ׳פלוני הזהיר תמיד
מפני רוחות, סיאנסים וכיו׳׳ב.
שום מישפחות לא נהרסו על־ידי ־הקבוצה׳׳.
נישואי שלי התמוטטו משום שהגעתי לסף תהום
היאוש, משום שכל מאמצי לעזור לגילי להשתנות
נכשלו. שקלתי התאבדות, והחלטתי, למען
הילדה, להתגרש כדי להגן עליה מאם מתעללת
ומופרעת.
נישואיו של הד׳׳ר צ׳פלוני היו אסון דומה —
גם לו היתה ־קלפתא״ רצינית, כפי שציינתי. שום
מישפחות נוספות לא התגרשו בגלל הרעיונות
של הד״ר צ׳פלוני.

• ״מסתבר שהם קיימו שיחות טלפוניות
עם משה שלא בנוכחותי, והסיתו
אותו נגדי. הם טוענים שאני יצור
ש,נפל׳ ולכן מסוכן עבורו, ושהוא חייב
להסתלק ממני.״
לא היו שיחות כאלה — ואפילו היו, כיצד
יכול קשר כל״כך נפלא, כפי שתואר על־ידי גילי
קודם לכן, להתמוטט בגלל הסתה טלפונית?
השופט מצא בבירור, על״סמך עדותה של גילי
עצמה, שמשבר־הנישואין שלנו היה עמוק וממושך,
שנ ים לפני ביקור הד״ר צ׳פלוני ואשתו.

• ״הס מאמינים שמוסד-המישפחה
הוא רע, שאהבה מישפחתית היא דבר

אמת: לפי תפיסתו של הד׳׳ר צ׳פלוני, כש־מישפחה
משמשת הקשר שבו אחד השותפים הורס
את השני תוך העמדת־פנים של ־אהבה״ שאיננה
אלא מניפולציה וסחיטה רגשית, אין ספק
שהמוסד משמש למטרה רעה.

ביזבוז הכספים על עורכי־הדין נבע מסירובה
של גילי לקבל את החלטת טלי לבחור בי, ולא
בה. אני לא יזמתי את המישפטים הגדולים. לא
עוד, אלא מאחר וגילי צרה על הבית ופרצה דרך
החלון כמה פעמים ביום, נזקקתי להגנת בית־המישפט
על־ידי צו־מניעה, כדי למנוע טראגדיה.
גילי הופיעה בטלוויזיה ב־ 30 בספטמבר ,1987
וטענה שאני חטפתי את סלילה ושטפתי את
מוחה. ממש ניסיון נואש לעזור לי להציל את
המוניטין שלי — שלמרבה המזל לא נפגע,
למרות מאמציה הנואשים של גילי להביא
לפיטורי מהאוניברסיטה, על־ידי השמצות. היא
אפילו כתבה לאמי על כוונתה זו.

• ״הוא רשם את טלילה בבית-ם םר
להתכתבות, כדי להבטיח שלא תתערב
עם העולם המרושע.״
עשיתי זאת לפי בקשת טלילה, שסבלה מן

— הנדון

״אשתי היתה ערפד!״
(המשך ם ענו 1ד) 17
הלחץ החברתי בבית־הספר לקהת סמים ולקיים
יחסי־מין מלאים. היא העדיפה להיות בבית. לא
עוד אלא שטלילה, כמוני, מעדיפה לקבוע
לעצמה את שעות־עבודתה, ולא לתת למיסגרת
חיצונית להכתיב לה.
במשך השנתיים הראשונות לשהותנו באר־צות־הברית
למדה טלילה בבית, בהתכתבות, מתוך
אותם השיקולים, לפי החלטתהשלגילי,
שבה תמכתי. השופט אישר מימצא זה, על־סמך
עדותה של גילי עצמה.

תבעה אותם לדין, הם מייד תבעו אותו
בחזרה.״

למחרת ״מכות־הרצח״ ,קארל וילימס הופיע
בבית־הדידלמישפחה לתת לגילי סיוע מוראלי,
וישב איתה במשך שמונה שעות. הוא נראה בריא
וחזק, ללא כל סימן לאיזה שהן מכות.
הד״ר צ׳פלוני נפצע במיפגשו עם וילימס, שהיה
בהקשר מישפטי.

• ״לאמא, אל תדאגי. אני שולטת
במצב. תוך מיססר חודשים אני חושבת
שטלילה תחזור אלי. בעיקבותיה גם
משה.״

מה היסוד לתיקווה? רק פסיכוזה. כל העובדות
העידו שלא לי ולא לטלילה היה שום עניין
בחידוש מגע עם גילי. גילי מע ול ם לא
תפסה שזכותנו היא לבחור ל ח יו ת
בלעדיה, שאיננו חלק מנכסי־דלא־ניידי שלה.

• ״בהתחלה היא עוד חשבה שהוא
רק רוצה להתגרש. אחר־בך מצאה את
הניירות של הכת, תססה מה קורה
וניסתה להוציא את טלי משם.
״הקבוצה הזאת, הכת, מנעה ממנה
במשך חצי שנה כל אפשרות ליצור
איזשהו קשר עם משה וטלי. כשהיא
ניגשה לשם עוד פעם או פעמייס, הס
קראו למישטרה וסילקו אותה.
״כל הכספים הד בשליטתו. היא לא
יכלה לשכור עורכי-דץ נורמליים, אז
היא לקחה עורכי־דין ממשלתיים, בכסח

• ״מלכתחילה טענתי שהם מטורפים.
לכן הם ניסו בכל דרך שהיא לעשות
אותי מטורפת, ובכך להסב את
תשומת-הלב מהם. אני חייבת להודות
שזה עובד גם משום שהם דוקטורים,
מופיעים בחליפות ונראים מכובדים...״
שני שופטים קבעו שגאולה מופרעת בתהלי־כי־החשיבה
שלה, ודו״ח של עובדת סוציאלית,
שאהדה את גילי, אישר הרבה אספקטים של הדיאגנוזה.
ההפרעה
הנפשית של גילי היתה המוקד המרכזי
של נישואינו במשך 17 שנה, מאז ששלחתי
אותה לפסיכולוגית ברתה, בקליניקה הממשלתית
בירושלים.
אם ל״כת׳ הדימיונית יש מדיניות כל־כך יעילה
ואפקטיבית, במה בדיוק מתגלה הטירוף?

• ״טלילה מעולם לא שנאה אותי
בצורה בזאת, ומעולם לא התנהגה אלי
בכזה חוסר־רספקט. היא אהבה אותי
ללא כל שאלה.״
טלילה רבה עם אמה בכל יום במשך שנים
לפני המשבר, וגילי צרחה תמיד בהיסטריה שט־לילה
איננה אוהבת אותה, ואינה מגלה שום רספקט״.

,,השינאה של משה היא אותה
שינאה שהיתה לו כלפי סוניה (אמו),
כלפי ישראל, כלפי הצבא, וכך הלאה.
היא רק עוברת מאובייקט לאובייקט.״

משה כנער
.האם אני ילד שאני זקוק להזח״הד־

שלוותה מהממשלה שם. הוא, לעומת
זאת, שכר עורכי־דין יקרים ביותר. הם
בעצם היו קבוצה נגד אדם אחד.״
גילי פנתה לבית־המישפט בבקשת חזקה על
הילדה, לפני שגנבה כמה עמודים מספר ביריוני
של טלילה, שאותם הציגה אחר־כך כ״ניירות של
הכת׳.
טלי היא שקראה למישטרה בכל פעם שגילי
הופיעה, ולא שום כת. גילי באה בערך 200 פעם
לבית, בכל שעות היום והלילה, וחיינו הפכו
לסיוט. היא אף רדפה אחרינו לכל מקום במכונית.
הכספים הוקפאו על־ידי צו בית־מישפט, ואחרי
כל סיבוב מישפטי היקצה השופט חלק שווה לכל

צד, לשלם את הוצאותיו.
עורכי־הדץ של גילי היו לא פחות טובים
משלי, ולהוציא אחד, שמימנתי מהלוואה מהאוניברסיטה,
עורכי־הדין שלה היו טובים משלי.
הקבוצה של קתרינה רודס, קארל וילימס
ולינדה ליאנוס תמכה בגילי מלכתחילה. נוסף על
כך, ג׳ף קמפלר ואשתו מימנו אותה ונתנו לה .
מכונית במתנה. די מרפי ומרגרט ריסטרום תמכו
בה בדיור ובכסף, וכל הכת של סאי באבא עמדה
מאחוריה. לפחות חמישה אנשים שונים מהכת
הזאת, שאותה עזבתי, ניסו לפעול למענה.

• ״זו המדיניות של הקבוצה, שמשה
מסתובב איתה, להשליך על אחרים את
מה שהם עושים. לפני כמה ימים, אחרי
שנכנסו לביתו של העד שלי(שהיה חבר
בקבוצה שלהם וערק) וחיכו אותו
מכות־רצח, הלכו מייד למישטרה והתלוננו
שהוא היכה אותם. כשהמישטרה

המשבר ביני לבין אמי נבע, כאמור, מגילי,
ושינאתה ההיסטרית לסוניה.
מעולם התנגדתי, ועודנימתנגד, לכל
גיוס־חובה, וכל שיעבוד של הפרט לדרישת המדינה.
מה לכך ול״שינאה״?
לא שנאתי את גילי אפילו כשהתעקשתי
להיפרד ממנה. קיוויתי באורח נואש שתתחיל
בחיים עצמאיים, ושאולי הצורך לעמוד על
רגליה מול העולם ישנה אותה ויאלץ אותה
לגלות את הפוטנציאל היצירתי שבה. אילו גילי
היתה מסכימה לפרידה ומתחילה חיים עצמאיים,
היתה קורעת את חבל־הטבור של ניצול פסיכולוגי,
שבו מצצה אותי. אין לי ספק שהקשר בינינו
היה מתחדש, ואולי גם אהבתנו.
כל זמן שגילי היתה ערפד פסיכולוגי וכספי,
הקשר היה בלתי-אפשרי.
הניתוק נתן לה הזדמנות לחיים עצמאיים. אילו
היתה עומדת במיבחן הזה, אהבתי אליה היתה
מחזירה אותי אליה, אם היא היתה אז בוחרת בכך.

• ״זוהי כת אלימה ומסוכנת, המאמינה
שהגיע זמנו של הרוע לשלוט
בעולם.״

אין כת. היו הרצאות פומביות של ד״ר
צ׳פלוני, ויצא ספר. זה הכל.
תורת צ׳פלוני הפוכה. הרוע שלט בעולם מאז
ומתמיד, ועכשיו הגיע הזמן לשינוי המישטר
הקוסמי, ולחזרה של הכוחות היצירתיים המקוריים
לכס־השילטון.

• ״יש להם מינהגים ופולחנים מיסטיים
סודיים. הם עושים סוג מסויים של
מדיטציה על אנשים שאינם מוצאים חן
בעיניהם.״
הסודות האלה כל־כך גדולים, כנראה, שמעולם
לא שמעתי עליהם קורם לכן. מניין קיבל ג׳ף
סטרונג את המידע הסודי, בהתחשב בעובדה שמעולם
לא השתתף אף בהרצאה אחת?

• ״מיסמך נדיר בכתב ידה של טלי
לה וכיו״ב).
...״בנייר אחר של הכת.״
ניירות אלה היו חלק מספר, שטלילה כתבה
כדי לפרק את סיבלה על הרדיפה הנוראה של
אמה באמצעות בית־המישפט. אילו היו אלה מיס-
מכים של הכת, היתה גילי זוכה במישפט, שהרי
הם הוגשו שם. השופט מצא, אחרי חקירה יסודית,
באמצעות עוזרת סוציאלית, שהניירות לא הוכתבו
לטלילה על־ידי איש, אלא היו כתיבה יצירתית
וחלק מרומאן שלה.

• ״היה שלב שהיא (גילי) ניסתה

שבית-המישפט רק יוציא את טלי
משם, ואם לא רוצים שהיא תהיה אצלה,
שיעבירו אותה אפילו למוסד. אז
הם אמת לטלי: את תאה, אמך רוצה
שתלכי למוסד. גאולה כתבה שהעדים
שלה שיקרו אחד־אחד. השופט קבע
שטלי תישאר בידי משה, ואץ לגאולה
הזכות לראות אותה, אם טלי לא תצה
בכך או ליצור איתה קשר, או אפילו
לטלפן.״

גילי ביקשה שטלי תוצא מהבית ששנינו ניהלנו,
אני וטלי, ותועבר למוסד ממשלתי, כדי
לעבור ״שטיפת־מוח׳ מרעיונות הכת— ,
על-ידי רד

השופט עצמו דחה את הבקשה כבלתי־חוקית
ודרקונית כאחד.
טלילה לא נזקקה לפרשנות הכת כדי להבין
את הרישעות הנתעבת בבקשה. היא קראה את
מיסמכי בית־המישפט שגילי הציגה, ושאותם
נתתי לה לקרוא.
אכן, עדיה של גילי היו שקרנים, ועורך־הדיז
שלי הוכיח זאת בחקירה נגדית שבה העדה המרכזית
שלה, קריסטלה, הודתה לפני השופט שעדר
תה היתה שקר, ורק העובדה שבאה כתיירת מאר־צות־הברית
כדי להעיד לטובת גילי(על חשבון
משלם־המיסים האוסטרלי) הצילה אותה מבית־הסוהר
על שבועת־שקר.
קביעת השופט היתה פשוטה: שההחלטה על
הקשר בין גילי לטלי היא בידי טלי. מה נורא
בכך? האם לטלי אין זכויות של חרות? האם איננה
אדם?

• ״באחת הפעמים באה, מצאה
שהם לבד. כדי שלא יזעיקו את ראש
הכת או המישטרה, חיבלה בטלפח.
אחר-בך ישבה, והם דיברו איתה כאילו
כלום לא קרה ביניהם. אז אמר משה:
תראי מה עשית לטלפץ. אה, זה כלום,
אמרה, תיקנה את המכשיר וטלי הזמינה
מייד את ראש הבת ואת המישט־רה.״
גילי
פרצה דרך החלון, חיבלה בטלפון שאותו
תיקנתי, ולמרות כל בקשותי המנומסות שתעזוב,
סירבה לחלוטין. טלי רצה לשכנים והזעיקה את
המישטרה, אחרי שגילי סירבה בכל תוקף לזוז.

• ״אינני רוצה שתנטרו לסוניה
איבה. היא גידלה בן קצת מופרע, והיא
איננה מסוגלת לראות שמשהו איננו
בסדר איתו.״
אם אני כל־כך מופרע, למה גילי רצתה לחזור
אלי בכל מאמציה?
אני רציתי בדבר אחד ויחיד — שלווה. רציתי
שתחיה את חייה. רציתי שטלילה תבחר באורח
אוטונומי, והתחייבתי לכבד את בחירתה ולהגן
עליה — תהיה בחירתה אשר תהיה. תמיד לחמתי
למען זכות הפרט לחרות.
מה כל-כך מופרע בזה? לא אני נגררתי מהבית
על־ידי שני שוטרים, אחרי ניסיון לחנוק את טלי־לה
בחדר־הכביסה, תוך צריחות״אימים שהעירו
את כל הסביבה. לא אני באתי לבית גילי באחת
בלילה, להעיר את ודלדה.

• ״המוטו שלה ...היה כמובן קשה,
והיו רגעים די מכאיבים אבל זה משהו
שהיינו צריכים לומר לכם. והלקח הוא
שהאהבה היא הפיתרון לכל. יש לאהוב
תמיד לא רק את מה שנעים, אלא גם את

.מחלתו האנושה שד
החתן של טלי
התגלתה תן שבועיים
אתר הנישואין
מה ששנוא ומגעיל, ואז הוא הופך משחור
ללבן. זה לפחות הניסיון שלי. בלי
זה אני בטוחה שלא הייתי שומרת על
שפיות דעתי.״
גילי תמיד דיברה על אהבה, והיתה תמיד
מלאת שינאה.
פעמיים באמריקה לקחה סכין כדי לרצוח שותפים
עיסקיים שלה, שחשבה שרימו אותה.
היא צרחה על טלי בלי סוף, בגלל אי־הסדרים
הקלים ביותר. היא השפילה אותי בלי סוף. היא
גירשה את סוניה מביתנו באוסטרליה, ב־.1980
היא ניסתה לדרוס את ילדיה של הגב׳ צ׳פלוני.
היא גיסתה להשתמש בוודו כדי להמית את סוניה
מרחוק, כדי שנירש את כספה. והיא דיברה בלי
סוף על אהבה ...אין גבול לצביעות האנושית.
אין ספק שגילי לא היתה צריכה לשמור על
שפיות־דעתה — זהו נכס שמעולם לא היה לה.

(המשך מעמוד )9
כאשר עמדה להפליג ספינת־המגורשיס, היו
כמה מראשי השמאל הישראלי עסוקים במתן
הוראות לפלסטינים. מפ׳ם פירסמה גילוי־דעת,
שבו הורתה לפלסטינים לחדול מייד מן הרעיון
הזה. יוסי שריד, לעומת זאת, הורה ליאסר ער־פאת
לעלות בעצמו לאוניה ולבוא ארצה.

(תמהני איך ח״ם שריד היה מונע
מאריאל שחץ להרוג אותו בו במקום,
או לשים אותו בבלוב־זכוכית ולערוד לו
״מישפט״).

הגורו של מחנודהשלוס.המתח׳ כתב שאש׳ף
התנועה הלאומית של העם הפלסטיני, שעליו
גאוותה — הוא התנועה המכוערת ביותר במאה
ה־( .20 בהשוואה למארמאה לוויאס־קונג? לפלץ
האלג׳ירי? לדיר־יאסין?) גורו אחר עמד בהרחבה
על כיעורו הגופני של יאסר ערפאת, שלא מצא
חן בעיניו.
בשעתו פרצה היסטריה בהפגנה של שלום
עכשיו מפני שמישהו צייר במרידיו שלט, שבו
שולבו יחד דיגלי ישראל ופלסטין. ראשי התנועה
הצטלבו מאה פעמים, התנצלו בקולי־קולות
וכמעט קברו את עצמם באדמה מרוב בושה. דגל

פלסטיני! נורא!

אבל מי שמתייחס אל הדגל הלאומי
הפלסטיני כאל שיא־התועבה, צלם
— 4444 מקבל את מו־אש״ך״
בהיכל
,״דגל
^ 4 ^ 4^ 44441*4444 4 4444
שילטודהכיבוש.
שגי

ך* אם יש גזענות שמאלית, לצד הגזענות
1 1הימנית?
יש אנשי־שלום פיקחיים, המנהלים בכוונה
תחילה תעמולה גזענית מובהקת. כך הם מקווים
להגיע אל לב ההמונים.
הם אומרים: אנחנו לא רוצים בערבים במדינה
שלנו! אנחנו רוצים במדינה יהודית ודמוקרטית,
ועל כן אנחנו צריכים להיפטר מיהודה ושומרון
וחבל־עזה!

אנשים אלה יכלו להקים תנועה בשם
״גזענים למען השלום״.

אין דרך מסוכנת יותר. מי שדוגל בסיגנון זה,
מרעיל את בארות הדו־קיום בין יהודים וערבים
בישראל עצמה. הוא יכול להוביל בנקל למסקנה
כי התשובה הנכונה היא גירוש הערבים מכל
הארץ, טראנספר.
אין רע בקביעה שאנחנו רוצים במדינה שיש
בה רוב יהודי, שתבטא את ישותנו הלאומית,
כשם שהמדינה הפלסטינית תבטא את הישות
הלאומית של העם השני. זהו עצם טיבו של רעיון
החלוקה ,״שתי מדינות לשני עמים ״.אך מכאן
ועד לסיגנון הגזעני של חלק ממחנה־השלום
המרחק רב.

מי שאץ בליבו חזון של שלום, מי
שרוצה להגיע לשלום תוך הנפת דגל
הגזענות והלאומנות, פשוט לא יצליח.
הוא לא ישכנע איש.

* 14ץ צורך לאהוב את הצר השני כדי לעשות
איתו שלום. אבל צריכים לנסות להבין את
הצד השני, את רגישויותיו, את מישאלות־ליבו.
לעיתים אני חש שחלק ממחנה־השלום הישראלי
כלל אינו מתעניין בצד השני.

יש אנשי־שלום שאינם מסתכלים
בצד השני, אלא בראי. הם רואים את
עצמם, מתפעלים מעצמם, אומרים
לעצמם בהערצה: הוי, כמה שאתה
יפה! כמה שאתה הגץ! כמה שאתה
שוחר־שלום!
מי שמחפש את ההנאה הזאת, אינו חייב
להיאבק, להקריב, לעלות על בריקאדות גם מול
הזוועות הנוראות ביותר.
די לו בהפגנה אחת או שתיים, כדי לספק את
מצפונו. להגיד לעצמו: עשיתי את שלי. מחיתי.
התפקדתי. עכשיו אני יכול לחזור לראי.

אולי יש בכך הסבר לעובדה המזעזעת,
שבכל ארבעת חודשי ההתקוממות,
שבהם קרה מה שקרה, התקיימו
בארץ בסך־הכל שתיים־שלוש הפגנות
רציניות, ובזה הסתיים, לפי שעה,
תפקידו של מחנה־השלום הגדול והמפואר.
למרות
שליהודים מותר להפגין, ואין בכך כל
סיכון.
איך צריכים הפלסטינים להתייחס לטענה
שעליהם לוותר על שיריהם כדי לעזרד למחנה-

שלום זה?
^ ני מאמץ כי יקום בישראל מחנה־שלום
חדש, מסוג אחר לגמרי. כבר ראינו את סימניו
הברורים בחודשים האחרונים.
מחנה שיהיה פחות אגו־צנטרי, פחות שחצני.
שיסתכל במציאות, תחת להסתכל בראי. שיהיה
רחוק מן התופעה המגעילה של״יורים ובוכים׳
וגם ״מכים ובוכים״.

אם יהיה לו חזון של שלום בלב, הוא
יעורר הד גם בלב ההמונים בישראל.
והוא יהיה גם מסוגל לדבר אל הצד
השני, האוייב.
העולם הזה 2641

אתה

וחש הל
כז אתיגאלל בי ב

נתרת אסף נסך לליכוד
בנימין נתניהו השתתף בכנסי־תרומות
של הליכוד בתקופה שבה עוד
כיהן כשגריר ישראל באו״ם.
מאות יהלומנים באו למלון סינדל
דניאל בהרצליה, כדי לשמוע את ראש־הממשלה
יצחק שמיר ואת השגריר
נתניהו. כל משתתף שילם 250 שקל.
במקום היו מעל 500 איש, כך שנאספו
יותר מ־ 100 אלף שקלים לפני
שהחלו בהתרמה. הנושא היה תמיכה
בהתנחלויות בשטחים הכבושים.
ראש־הממשלה לא בא ושלח מיב־רק.
נתניהו נשא נאום, ואחר־כך אספו
כספים. כעבור כמה ימים התפטר מתפקידו.

למן! נכשל כוח־המשימהי

מבריחים מיליונים לחו׳׳ל
מחלקת־החקירות של מס־ת־זמסה החלה בחקירת אפיק
להברחת־כספים, ששימש במשך• שנים נתיב בטוח להעברות
של מאות מיליוני רולארים. מדובר בהוצאת יצידות־אמנות
לתו״ל, באישור רשמי.
זה התחיל בתלונה שהגיעה מאזרח ישראלי החי בבוקה
חזון, בפלורידה שבארצות־הברית. התלונה ודתה נגר שותפו
לשעבר, אספן־אמנות ידוע, שהיה אמוד להקים עימו גלריה.
התלונה סיפרה לחוידי מם־ההכנסה כי האספן קיבל היתר
ממישרד־התעשייה לייצא יותר מ־ 1500 דברי-אמנות יקרים
ביותר לקיום תערוכה מתמדת בחו״ל. היצירות הוצאו והן

מיקלטי־מס
בעולם

שגריר לשעבר נתניהו
כל משתתף שילם 250 שקל

המישרד הישראלי של כוודהמשימה

הכלכלי נסגר, ומנהלו אהוד גרא
יעבור לסייע לכוח־המשימה בניו־יורק.
הסיבה העיקרית לכישלון כוח-
המשימה היא, שהוא פנה לבעלי־הון
גדולים, שאין להם מה לרצות יותר

ספר ראשון בתחומו בעברית, מיק־לטי־מס
בשלם, יצא לאור מטעם
הוצאת סדן. הספר מבוסס על תחקיר
של השבועון הבריטי אקשמיסט, והוא
נערך והותאם לישראל על־ידי מומחה-
המיסוי הד״ר א מנון רפאל.
הספר נותן את כל מה שצריך לרעת
בעל־חברה ובעל־הון המחפש דרכים,
י לא לשלם מיסים בישראל או בארצות
אחרות. הספר כולל מדריך מפורט
לגבי 13 המדינות, המהוות את מיק־
:לטי־המס היעילים כיום, ומדריך איך
לפעול באותה מדינה. בספר יש גם
,פרטים מאלפים רבים, הדרושים
לקבלת החלטה באיזה מיקלט־מם
לבחור.

נמכרות עתה באמריקה.
לפי ותלונה אץ כל ביקורת של גותני־־האישורים לגבי
הקורה לתערוכות המיוצאות לחדל. אין כל מעקב על
היצירות המיוצאות והאם הן או ותמורה למכירתן הוחזרו
לארץ, כיצד נמסרו ובכמה.
בדיקה ראשונה של מס־ההמסה הראתה כי במגירות
מישרד־התעשייה מונחים אישורים רבים לייצוא יצירות־אמנות
לתערוכות, בלי בל מעקב אחיי היצירות המיוצאות.
מכיוון ששווי כל ציור או פסל יכול להגיע למאות אלפי
דולאדים, הרי שנחשף כאן, מדקרה, נתיב להוטות כספים
ללא כל פיקות ובצורה כמעט חוקית.

שגגו במיעוט בהגדות
,דירח־מגורים
מיקרה נדיר, שבו מצא עצמו נשיא
בית-המישפט העליון, מאיר שמגר,
במיעוט היה בעירעור בשאלה מתי
דירה נחשבת כדירת־מגורים ומתי היא
מישרד, לצורכי־מס.
מדובר בדליה פרידמן, שקיבלה
במתנה מהוריה יחידות בבית משותף
בקריית־ביאליק. היחידות לא שימשו
למגורים. לפני העברת הזכויות ל־פרידמן
היא עשתה בנכס שינויים, כדי

ה ה ריון
ה לו ה ט

נשיא שמגר
דירת־סגורים או סישרד?

!יי! ^ 1 1 1
נדבן פישר
קיבל את כל הכיסדים

מנכ״ל גרא
שבר לדריורק

לקבל מישראל. לדוגמה, אחד מראשי
כוח־המשימה הוא מקם פישר, שכבר
קיבל את כל הכיבודים האפשריים.
אילו היו מצרפים להנהלת הכוח עשירים
חדשים, הרעבים לכבוד, היו הללו
תורמים מהונם ומאונם לקידום הכוח
ומטרותיו.

1ח!ר היא חבדודהגג של סוכני
הנסיעות העוסקת בטיולים מאורגנים
לחדל. המתחדד, הגדול של נת!ר היא
ריסון 0י1לים.
מנכ״ל 1ת1ר. כפפי מיור, מרוגז
על ריסון מפני שזו מבינה הצעות
מתחרות. עכשיו הודיעה מזכירתו של
מיוד בי היא בהריון מתקדם, ושאבי
הרך העתיד להיוולרהוא מנכ׳־ל ריסון
טיולים.

שותנים ודגים
ב״ס״וווקר,
בעליה ומנהלי של מיסערת־היוקרה
המצליחה בניריורק ס״חוקר (השלם
הזה )28.10.1987 בולשים וחוקרים זה
את זה.
קבוצת המשקיעים, המורכבת מעור־כי־דין
ורואי־חשבון, שהשקיעו שני
מיליון דולר ברכישת המקום, האשימו
לפני ארבעה חודשים את אחד משני
המנהלים שהוא גם שותף במקום,
רוברט טולנאי, כי הוא אחראי
לחוסר הריווחיות של המקום. למעשה
חשדו בו כי הוא נוטל את הרווחים
לעצמו.
טולנאי, שיש לו עוד מיסעדת־דגים
מצליחה בלונג־איילנד, הציע להם
לחקור ולבלוש עד שיגלו להיכן
נעלמים הרווחים.
את המקום ניהל חברו הטוב לשעבר,
אריה ליפסון, בעל רשת מיסעדות
ספארי בישראל. טולנאי וליפסון גדלו
ביחד בשכונת גאולה בתל־אביב, יחד
עם האחים נקאש. כאשר טולנאי
וקבוצת המשקיעים רכשו את ס״חר
קר, הוא הביא את ליפסון לניהול

מיסעדנים טולנאי וליפסון(במישקפייס כהים)
האשסות הדדיות
המקום. ליפסון האשים באוזני המשקיעים
את טולנאי באחריות להפסדים.
לפני שבועיים הסתיימו הבדיקות
והמשקיעים פנו לבית־המישפט בתביעה
נגד ליפסון. הם טוענים כי הוא ניפח

את חשבונות־הרכישה של דגים ותובעים
ממנו להחזיר את הכספים,
שלדבריהם נטל לעצמו. טולנאי חזר
לנהל את המיסעדה, וליפסון מסתתר
מהתובעים.

שופ ט בך
יש חשיבות לצורה החיצונית
להפכו לדירת־מגורים אחת עבורה.
נוצרה דירה אחת, המורכבת משלושה
חדרים, מיקלחת, שרותים ושני מיט־בחוגים.
בתצהיר שהגישה למס־השבח
הצהירה כי מדובר בדירה אחת למגורים.
פרידמן
השכירה את הנכס לרופא,
שהשתמש בו כבמרפאת-עיניים.
בתוכנית הבית המשותף הנכס
מתואר כשתי יחידות־מישרדים. מס־השבח
סירב לראות בנכס דירת־מגורים
לצורכי מס־רכישה, וקבע כי מדובר
בשני מישרדים.
השופט גבריאל בך, בדעת הרוב
(שאליה הצטרף השופט משדו
בייסקי) קבע כי חשוב שהדירה
מיועדת לשמש כמגורים. לדעתו אין
לפרש כאילו הדירה צריכה לשמש
למגורים לאלתר, ודי בכך שניתן
לקבוע כי היא יכולה לשמש למגורים
תוך זמן סביר. לכן יש חשיבות לצורה
החיצונית של הדירה, ולעובדה שהנכס
שופץ והותאם לצורכי־מגורים, נוסף
על הצהרת המערערת, ויש לקבל את
עירעורה.
לדעת הנשיא שמגר, משך הזמן
שצריך לעבור עד לשימוש בדירה
כמגורים, צריך להיות משך־זמן שבו
מוציא אדם את הכוונה מהכוח אל
הפועל. מכיוון שפרידמן השכירה את
הדירה עד לגמר לימודיה באוניברסיטה,
הרי שאלמנט מימוש הכוונה
למגורים אינו מתקיים כאן, ולכן יש
לרשום את הדירה כמישרד.

שופט בייסקי

הנכס שופץ והותאם לנזסרים

מה לקנות
בבווסה
שר טוקיו
הבורסה של טוקיו היא כיום
הלוהטת ביותר בעולם. לפי גליון
המגזין פורצ׳ון מ־ 11 באפריל, המניות
הפופולאריות ביפאן כיום הן: טאי־קישה,
חברה למיזוג־אוויר; טאנאבה,
חברה לארופות; נכסי מיטסוא׳; פלדות
קאוסאק׳,

סג תגגן
יומן החדשות

בורמן, שהיה לפחות, למראית עין, ההצלחה
הגדולה של השנה בבריטניה.
כץ המתחרים האחרים על המקום הראשון היו
ם׳ רדיו של וודי אלן חעקת החופש של ריצ׳ארד
אטנבורו.
מחר שתיקתה ותהילה, שהיה מועמד לפרס
האקדמיה הבריטית ב־ 13 קטגוריות (הוא היה
מועמד גם לחמישה אוסקרים) ,קיבל פרם רק על
שחקנית מישנה.
לפי דיווח האקדמיה היה דאן דה פלורם הסרט
השביעי המדבר בשפה הלועזית ומוצג עם
כותרות באנגלית שזכה בפרס(המקביל לאוסקר
בבריטניה) והראשון מאז לאקנסב לוסיאן של
לואי מאל שזכה בפרס ב־ . 1974 הסרט זיכה את
דניאל אוטיי בפרס שחקן המישנה.
• מריאל האמינגווי עזבה את ישראל אחרי
שהצטלמה עבור לגנוב את השמיים, הפקה של
יורם בן עמי לה1םסקס אופים על פרשת הטייס
העיראקי שערק לישראל במטוס ם יג .21
• ג׳ון הרט, השחקן הבריטי המהולל, הוסיף
תפקיד חדש לרשימת הופעותיו המרשימות
בקולנוע (איש הפיל, אכספרס של חצות,
הפניעה) .הוא מעצב דמותו של בנקאי שמחליט
לנצל את חייו עד תום, דוח־ למחתרת עם מניות
בשווי מיליון דולר, כשילדה בת ( 9קאסי בארש)
עולה על עיקבותיו ומנסה לסחוט אותו.

ה סו סשכח
ש הו אכוכב
ופ?נע גברת
מכבים ספורססים מפגינים
למען זטיות מוסריות עד
סרטים בכימבם.
• מי אמר שרק בישראל מפגינים כוכבים
למען זכויות מוסריות? בוושינגטון, להבדיל,
נערכה הפגנה למען הצטרפותה של ארצות־הברית
לחתימה על אמנת ב ה לזכויות יוצרים.
ג׳יימם סטיוארט, כאילו חזר על תפקידו ממר
סטית הנלך העירה, והנהיג את ברט לאנקסטר,
פטר בוגדנוביץ׳ ,פרד דגמן, רוברט וייז שהצטרפו
לסטיבן שפילברג וג׳ורג׳ לוקאס. הכוונה באמנה
היא להגן על יצירה משינויים ופגיעות על־ידי
המפיצים, בניגוד לדעתם של היוצרים.
ברט לאנקסטר טען בשם אינטרס הבימאים

תדריו חובה לראות

שחקנית המינגווי ב,לגנוב את השמיים׳׳
הסנכנת ששכנעה את הטייס

הסחיטה הנחלה
ש״כואב לי הלב לראות כיצד הסיפור המקורי
נהרס, וסצינות נחתכות. אי אפשר להביו את
משמעות העלילה ובוודאי שלא להזדהות עימה
ריגשית. אני רואה מה קורה לסרטים שלי ושואל:
מה הם עושים לי ולעבודתי, איד הם מעזים?״

סטיוארט סיפר כיצד פראנק קאפרה גילה
למרבה פליאתו והזדעזעותו שסירטו איזה ח״ם
נפלאים היה אחד הסרטים הראשונים שנצבעו על־ידי
המפיץ טד טרנר (חסיד הצביעה של סירטי
שחור־לבן), .הצבע שטף לחלוטין את הדמויות,
את הסיפור ואת כל המסר האנושי שלו,״ טען
סטיוארט.
השחקנים לא התלוננו רק על חיתוך סרטיהם
וקיצורם להצגה בטלוויזיה, בהתאם לזמן השידור
המבוקש, כי אם גם על הפסקת סרטים לשידור
פירסומת והצגת סירטי סינמסקופ בטלוויזיה
למרות שאינם מתאימים טכנית להצגה על המסך
הקטן.
• טריק של יחסי־ציבור שנועד ללוות את
הצגת־הבכורה של הסרט בחזרה לסמא׳ ריבר,
חלק 2נראה במוגזם בדיעבד בכותרות שעשה.
סוס מאולף נועד להופיע בלא רוכב בהצגת־

פעלולים חגיגית, בנוכחות כוכב הסרט טוס
ברלינסון ושחקנים אחרים ולפני בית־קולנוע
מלא, בסידני, שם גם צולם הסרט. אף הסום נתקף
בפחד־קהל ופתח בדהירה כשהוא פוצע קשה
שלוש נשים, מהן אשת יחסי־הציבור של הסרט.
האם היתה זו נקמתו של הסוס ביחסי־ציבור על
חשבונו?
• דיוויד(מרכבות האש, דמעות של שחיקה)
פאטנאם, המפיק הבריטי האגדי, שהוזמו לנהל
את חבלת קזלזמביה ועזב לפני שתוכניותיו
הבינלאומיות נשאו פרי, חוזר להפקת סלטים,
כנראה כישרונו האמיתי. ארבע חברות הציעו
לממן פרוייקט של פאטנאם כמפיק עצמאי.
• הסרט דאן דה פלורט זכה בפרס האקדמיה
הבריטית לקולנוע כסרט הטוב ביותר שהופץ
השנה בבריטניה. בכר, לתדהמת כולם, גבר על
מתחרהו העיקרי, הבריטי תיקווה ותהילה של ג׳ון
בעוקורסאחה משתולל
המבצר הנסתר (לג, תל־אביב,
יפאן) -קצת קשה להאמין ~ אגל
אותו קורסאווול, שבהר להתמודד
עם אחת הדמויות הסראגיוח
שהיו בסברות הקלאסית (המלך ליו־ בהשאלה לראן^ הביש
לבני 30 שנה בדיוק בבריאה דרך מישקפיים קומיים. אמנם זה
היה בהחלש קורסאווה שיצא מהדגליו, קורסאווה חריג ביותר.
שבן המבצר הנסתר, על או׳ השגותיו הפילוסופיות על אוסי
העולם שבו אגו חיים, הרי הסימון הקומי, הקצב המסחרר
והציניות הקולנית מייחדים אתה סי ס ועושים אותו אחר סבל
קורסאווה.
ואם שיגעת המופלאים היה נירסה מערבית לשיבעת
הסמוראיס ובעבור חופן דולארים היה עיבוד מערבי ליוג׳ימבו,
הרי המבצר המתנו־ היה אביו מולידו של מילתסת הכוכבים
של בורג׳ לוקאס. לוקאס גס אמד זאת מפורשות וגס גמל
לקורסאווה ס מו ר לאו לא היה די נסך בדי להדים א ת ראן.
אבשר להתחיל את ההשוואה משגי הלוחמים הבלתי אמי צים
בהחלס, שני שחקנים המציגים סיבוסים של פרולסריון
פחדן ותאב״בצע בצודה מושלמת -קאמאסרי פוג׳יוואדה
ומינורו צ׳יאקי -ולהשוות אותם לשני הרובוטים המצחיקים
שבין היתד הצי* במילחמת הכוכבים א ת הנסיבה ליאה. גס
באן הם עוזרת* להלך נסיבה, לא הלילה משום שהם אמיצים
או מל * ממנות להקרבה. להיבך, תחבולת ההישרדות שלהם
ותוכניתם לחזור הביתה בלי פגע ועם זהב רב בבל האפשר, הן
שעוזרות להם למלט את הנסיכה מקימה, שנשבתה בידי
האוייב, ולהחזירה כ שאם לכס מלכותה.

קאמא שרי פוג׳יווארדז(מימין) ומעורר צ׳יאקי.
קורסאווה, שהשתמש בראשונה בסירסו זה במסך רחב,
עושה חגיגה למעלזתיי ולנדיבותו של המסך הזה, כשהוא
מעלה תמונות מרהיבות עין עם ניצול מקסים וידעני של כל מה
שאפשר לעשות על מסך זח.
תמונות בלתי גשבחות של אנשים בודדים, תמונות של
עבדים המחפשים זהב, הסוסים האהובים עליו כל״כך בדהי רה
או בקרבות, גונחות אדירה של סושירו מיפונה וקולה
הצרחני־מצוזה של הנסיבה, הכנה מוקדמת לליידי מקבת בכס
הדמים שלו ואחד התיאורים המשמעים ביותר של תאוות־הבצע
של האיבר הפשוס, עושים את המבצר הנסתר לתעלומה
משעשעת ומרתקת שכדאי לגלותה, בל אחד בעיניו שלו.

תל־־אביב: הקיסר האחחן, דאן דה פלורט,
מלאכים בשם׳ ברלין, שוס של מרטין נר, להתראות
ילדים, ם וכת ירח, עיניים שחנרנת.
ירושלים: להתראנת ילדים, ם 1כת ירח, הקיסר
האחרנן, עיניים שחנחת.
חיפה: הקיסר האחחן, מנבת ירח.

תל־אביב:
עיניים שחורות (מזסיאנן תל־אביב,
איטדה, מוצג גם באורנע ׳רנשלים) — עוד
תענוג קולנועי שלא צריך להתאמץ כדי להבינו.
ובכל זאת העידון ישנו, כי לניקיטה מיכאלקוב,
הבימאי, יש מורשת של אנינות״טעם וקירבה למקורות
הפיוט. בהשראת סיפורי אנטון צ׳כוב
מפליג ארכיטקט איטלקי מובטל בזיכרונותיו
מאהבתו האומללה לרוסיה נאווה. מארצ׳לו מאם־
טרויאני הניצחי.
להתראות ילדים (צפנן, צרפת,
מוצג גם בחיאטרנן ׳ ח שד ם ביחשלים) — מעניק
ביותר להשוותו עם סרט אחר המוצג בו זמנית
בתיאטרון ירושלים, גם הוא בין סירטי היוקרה
של השנה האחרונה וגם הוא מתחרה לאוסקרים,
תיקננה נתהילה של ג׳ון בורמן. אמנם סירטו של
לואי מאל, להתראות ילדם, אינו קומדיה, אבל
אם זיכרונות מילחמה הם עניין אישי בהחלט,
וברור שבורמן מנסה להעבירם כילד, שהזוועות
היו רחוקות ממנו, הרי אי אפשר לסלוח לו על
העובדה שהוא לא עשה את סירטו כילד, כי אם
כבוגר, שידע מה היו תוצאותיה של המילחמה.
לעומתו, מימה הריחוק אצל לואי מאל נוטל מן
הסרט את הבאנאליות והרגשנות ומשאיר את המבט
המפוכח, המרגש והמעודן.
מלאכים בשמי ברלין (לב, נר
סניה־צרפת) — פיוט קולנועי מצולם להפליא עם
פטפטת מיותרת. פיטר פולק כנחמה והקלה
ומלאכים מובטלים ושחקנים בחסדי שמיים ברונו
גאנץ ואוטו סאנדר.
מוכת ירד?(אנרל־ .ארצנת־הברת,
מוצג גם בכפיר בירושלים ובחן חיפה) — קולנוע
מתחרה באופרה. הירח משגע מישפחה איטלקית
שלמה בברוקלץ. הסבא, פיודור שליאפץ
הבן, לוקח את הכלבים שלו לילל אל מול הירח
כששר וניקולאס קייג׳ ,עושים אהבה -מגיע לוע
הם כה יפים וכה מוכשלים.
עניין שולי (תכלת, תל־אביב, אנד
דה) — תרזה ראסל זוהרת כבת דמותה של
מרילין מוגרו מול סימלי התקופה, איינשטיין,
מקארתי וג׳ו דימאג׳יו.
סריקם (סינמטקים בכל הארץ) —
באיחור של 36שנע תופעה קולגועית שצריך
לתעד אותר״ סרט אימים שמשתמש כמפלצות
אנושיות שילד הטבע באכזריותו כדי לספר
סיפור מוסר. הבימאי: טח־ בראונינג (.)1932
.בצילו של הלם קרב(נזרדון, ישראל)
— רחוק ממושלם ובכל זאת ראד ביותר לצפייה.
שני בחורים לוחמים החוזרים הביתה נכים בנפשם
ונלחמים על שפיותם. רגעים מרגשים ודזלקים
אחרים חובבנים למדי.

** עתד, פיינדו

העולם הזה 2641

מזל החודש:
טלה משנה שם-
משנה מזר
מזל שלה הוא הראשון בגלגל־המזלות ומסמל
את ראשיתם של הדברים. שמו של
אדם נקבע עם לידתו או מיספר ימים לאח ריה.
השם קשור גם הוא למזל, בפי שתא־ריד־הלידה
שעל פיו המפה נבנית, ומלמד על
אופיו ומזלו של הנולד.
מפת-הלידה מתבסס ת על תאריד״הלי־דה,
אן יש שיסות נוספות לבדוק את מזלו,
אופיו וגורלו של כל אחד. אחת השיסות
הללו היא תורת הנומרולוגיה, או תורת־המיספרים.
ישנם מיספרים הנחשבים לטו בים
ומלמדים על חיים טובים, אופי נוח
ומזל. אחרים יבולים להראות על חיים קשים,
חוסר״מזל ובו׳.
את האותיות בשמו של האדם הופכים
למיספרים, מחברים אותם ומסכמים ולבסוף
מצמצמים עד שמגיעים למיספר בין
אחת לעשר והוא שיראה האם השם הביא
עמו את אותו מזל מיוחל.
מעניין שכשאנשים משנים את שמם, גם
חייהם משתנים. זה מזכיר את האימרה
״משנה מקום, משנה מזל״ .גם משנה שם,
משנה מזל. ביהדות מוכר המינהג להוסיף
שם לחולה השובב על ערש״דווי ובבן לנסות
ולשנות את גורלו. אשה שנישאת ומשנה את
שם מישפחתה, משנה גם את חייה וסכום
המיספרים יוכל ללמד על העתיד לקרות לה.

13-וה 14-בחודש יחיו די מעייפים ומדכ אים.
מצב-הרוח בבד ועצוב והרגשת־בדי־דו
ת וחוסר-מרץ לעבוד
או בכלל לעשות משהו.
הטוב ביותר לטח ולחרבות
בשינה. אתם מאוד
עייפים בזמן האחרון ונוטים
לחלות. בל השבוע
מראה על סכנה מ-
תאונות־דרכים ומהפע־לת
מכשירים היכולים
לסכן אתכם. סכום כסף,
או ידיעה על כספים
שיגיעו, ישפרו את ההרגשה ב״ 17 או
ב־ 18 בחודש. כדאי שתחסכו לשעת הצורך.

1ווו!

* הבחאות ססשיכה להזכיר אח עצמה. ה־1 !5ה־
16 §1סדנישים זאת נסיזחד. הנסיה לסמל סלאח־ראש.
מדלקות שומת ואמיל!
סתום. כדאי שתיבדק.
בם ק!ס־העב!דה יש 0׳
¥שמנסה להתחרות בבם ר
¥לקלקל אח השם הטוב
•:.1.שרכשתם לכם. אל תתעלמו
סכך. זה חרש מא$$מץ
נצידקתכם תצא לאור.
*• יחסים שר,חח לא 0ז [0
עומדים ה שס ע למיבחן.
*$זס״תבם להתפרץ. להתרת
ולאבד פרופורציות. יבולה להביא לניתוק או
;:1פחדה זמדת. נם מבלי שהתכוונתם לכך.

*;׳ ידידים עוזרים לבם להתגבר על הבעיות
׳:¥המישפחתיות שמהן אתם סובלים לאחרונה.
העול תכבד המוטל
עליכם מקשה מאוד,

אולם יש אפשרות ל
התאוורר
ולהיעזר בי*
דידים
לא רק לעידוד

אלא גם ליציאה לבילו
יים
ולהכרויות חדשות.

הופעתכם מאוד מושכת

ובני המין השגי אינם

יכולים להתעלם מכם.

אהבות ממבט ראשון
יתחילו עכשיו וביחסים החדשים תהיה
המון התלהבות, שימחה ותקווה לעתיד.

11 או1ן י 0

מיספר טוב ילמד על נישואין טובים ודוק-
חיים חיובית או ההיפך. אותו דבר מתאים
לאלה שעלו לארץ ועיברתו את שמם. עצם
העליה והחיים החדשים בוודאי מצביעים
על שינוי, אך את סוג השינוי אפשר יהיה
ללמוד לפי סיכום המיספרים של השם הפרטי
פלוס שם המישפחה. מי שסכום המיס•
פרים שלו מראה על קשיים, תמיד יובל לצרף
לשמות הקיימים שם נוסף ובכף לשנות את
המיספר הסופי ואת המזל.
אפשר להשתמש בשם כלשהו וללמוד את
דרך הפעולה. בחישובים האלה מוותרים
מראש על האפסים, כך שהאות ע׳ ,היא ,70
הופכת למיספר ,7או האות ל׳ הופכת למיס־פר
,3במקום .30 זה לא מבטל את המיספר
3שמייצג את האות ג׳.
כאמור, מצרפים את בל המיספרים. למ-

4־ אוראנוס (קשור במזל דלי)
- 5מרקורי(קשור במזלות תאומים ובתולה)
-6ונוס (קשור במזלות שור ומאזניים)
- 7נפטון(קשור במזל דגים)
8־ סשירן(קשור במזל גדי)
9־ מרט(קשור במזל טלה)
- 10 פלוטו

• מיספר :1שמש
מייצג מנהיגות, שילטון, בושר״אירגון.
נדיבות, חמימות ורוחב־לב. זהו אדם עצ מאי,
המוכן להשקיע מאמץ בעבודה או בכל
מטרה שאליה הוא חותר. הוא סמכותי
ומתחשב באלה העובדים תחת סמכותו,
נתונים לפיקודו או לשליטתו. אינו אוהב
מרות. חשיבתו מקורית, אינו מסוגל לשבת
בחוסר-מעש. תמיד יימצא בתנועה, נסי עות,
ספורט, עבודה או כל עיסוק שהוא.
מרבה בטיולים ובבילויים. הרושם החיצוני
חשוב לו מאוד. הופעתו היא ללא פגם ובתל־בושתו
הוא מנסה להבליט את טעמו הטוב.
אם הוא בעל אמצעים זה יורגש בדרך שהוא

בות קיים בו חוש מיוחד לכטפים וגם כשהוא
מטפל בכספי הזולת, אפשר לסמוך על *
>י זי*
מהימנותו ויושרו.

• מיספר :3יופיטר

זהו אדם החייב לבטא את עצמו על-ידי *
זיז*•
כתיבה,
דיבור או כל אמצעי אמנותי־יצירתי זיזי•
אחר.
אופיו של יופיטר אופטימי למדי, ולכן זיזי•
מצבים
של דאגה וחשש אינם מתאימים לו. זיזי•
הוא
אוהב חברה ומקיף את עצמו באנשים זיזי•
היודעים
להעניק הרגשה טובה. הוא אוהב זיזי לצחוק
ולהשתעשע, להתנסות בחוויות בל־ זיזי•
תי״שיגרתיות.
אם אינו לומד ומתפתח הוא זיז*•
עלול
להשתנות ולהיהפך לממורמר, שאפתן
זיזי•
ומתעקש
להתבלט בכל דרך שהיא. החופש זיזי נחוץ
לו כאוויר לנשימה.

נזיספר :4אוראנוס
זיזימלמד
על אדם מעניין, מקורי, אידי זיזי•
אליסט,
חברותי ומוזר. גם שאפתנות נכללת זיזי בתכונותיו.
הוא חרוץ, מדקדק בפרטים,
זיזי•
דייקן
ומסודר. הוא נמשך למקצועות שבהם זי לכל
אום ש מיסכו —
והמיספו קובע את גוולו
מתלבש, לבוש יקר ומרשים. אם הפרוטה
אינה מצויה בכיסו, ילבש את הבגדים הזרוקים
והמוזנחים ביותר.
של השם ארז טל. ארז(שם פרטי) א= ,1ר־2
ז־ 7+2+1 .7־( 10 מורידים את ה־)0־ .1טל
(שם המישפחה) ט־ ,9ל־( 30 מבטלים את
ה)0-־ .3סך הכל 12 :אבל 12 זה 1+2־.3
מחברים את השם הפרטי ( )1עם שם המיש־פחה
( )3והתוצאה היא .4כלומר ארז טל הוא
הטיפוס מיטפר .4המיספר הזה קשור בכוכב
אוראנוס ומאפיין את האדם האוראני או זה
המזכיר את מזל דלי.
הכוכבים הקשורים למיספרים הם:
- 1שמש (שליטת מזל אריה)
- 2ירח (קשור במזל סרטן)
- 3יופיטר (קשור במזל קשת)
הבעיזת המישפתתיוח ממשימת להעיק על־בס,
אם פ סנף־סוף יש באפשרותכם להתפנות לק חם
ענייני הקריירה. הבריאות
שלכם ושל בני המ שפחה ! 1היא הבעיה
היותר לוחצת סחזור־הרס
או בע־ות־לב לפתע מתחילות
להציק !אי־אפשר להתעלם
מהשבחת. ר,־18

וה־? 1ד• קשיס וסחישים
ון; ביוג
המתיחות שהיחה עם בני־נ)
2ביי לי
הזוג סחחילה לחלוף, אך
זה כרוך סויחוחם מציד־בס.
פרש״ת־אהבר, המתחילה עכשיו. ח״בת
להישמר בסוד. בתחום הכספי צפרה הפתעה.

נסיעות, טיולים, התכתבויות ולימודים מסבים
לכם עכשיו סיפוק רב. גם בעבודה
אתם נהנים מתוצאות
משביעות״רצון וזוכים
לשבחים על הביצוע וה רעיונות
המקוריים. הצ עה
לקידום מקצועי עומדת
על הפרק. על ת איצו
ואל תלחצו. תנו ל ׳ז
דברים
להגיע. אין ספק
אוי 11
שבוזנקופה הקרובה תמ זן;
ביולי ־
21 באוגוטט
צאו את עצמכם בתפ קיד
מעגיין, סמכותי ו יוקרתי.
זה יתבסא גם בתחום הפיננסי, שבו
תחול השתפרות. קשר חדש עלול לאכזב.

ע־סנת עם בנ-מישפתה על נושאים כספיים פונע
וסדבא אחכם. זה נסן שיש עכשיו בעיות. לא קל
לכם להסתדר עם מה
שיש. אך חוץ מזה מאשימים
אתכם בהאשמות
לא צודקות וחסרות־הנ׳־
נות. אץ טעם להניב. להעיר
אז להילחם. חנז להם
שישברו את ראשם וכדאי
שתישאח אדישים. זה! הסיכוי
היחיד׳ חסת ולקבל
22 באוגוסט -
22 בספטמבר
אח המניע לכם. הבריאות
אינה טובה וחשוב שלא
תזלזח בעניין אינכם יכולים להמשיך כך ללא
טיפול. שימו לב — המצב עלול להסתבך.

1110

מיספר :2ירח

דרוש כישרון טכני יחד עם יכולת מתמטית:
מהנדס, ארכיטקט, טייס, איש־מחשבים
וכוי. חייב להיצמד לשיגרה ואינו מתלהב
משינויים, אלא אם הכין אותם מראש. הוא
עקשן ומחפש אתגרים. למרות דבקותו
כשיגרה הוא בתוכו מרדן ואת זאת אפשר
לחוש בעבודתו, שם הוא תמיד מנסה למצוא
דרכים חדשות ושיטות לא-מקובלות.

זהו טיפוס חנוטה להיות נשי, רך ורגיש.
חוא איש״מישפחה מובהק. אוהב ילדים,
שקט ואוהב-אדם. לעיתים קרובות אפשר
למצוא אותו עוסק במיקצועות דוגמת רפואה,
עבודה סוציאלית, הוראה או כל עבודה
הקשורה לטיפול ועזרה לזולת. הוא ניחן
בחוש הומור וסלחנות. חסרונותיו של טיפוס
זה הן בעיקר הפיטפוש ואהבת הרכילות,
חוסר״שליטה במצבי-רוח, תלות והצורך
לאגור, לשמור ולחסוך בצורה מוגזמת. בגלל
רגישותו מצבי־רוחו משתנים במהירות מהתלהבות
עצומה לעצב ויאוש. לעיתים קרו־

זהו הטיפוס הזריז, הממולח ומהיר־המחשבה.
בעל עורמה ושימחת-חיים. אינו
סובל דבר החוזר על עצמו. כל שטח מעניין
אותו וככל הוא רוצה להתנסות. הוא הרפת קן
ובעל תחבולות, בעל יכולת שיכנוע ואה בת
התנועה. מיקצועות התיקשורת ויחסי־
(המשך בעמוד )33

אתם כמהים לקשר חדש. הסיכוי הטוב ביותר
הוא עם אנשים הקשורים לחו״ל או חוזרים
משם. מוסדות־לי־מוד,
שאליהם אתם
קשורים, גם שם תוכלו
למצוא אנשים שיתאי מו
לקשר חדש. אין ס פק
שהגיע הזמן לסיים
קשרים שכנר איגם
( 320$8$ר 6ם: נותנים לכם דגר. ה*13
? 813313*31 וה 14-לא נוחים: עבודה
קשה, המון תביעות
מצד הסביבה והרגשה
לא טובה. הכל יחד. יותר קל ב־ 1$וב־16
בחודש. ענייג כספים מעסיקים אתכם.

ענ״נים כספיים חייבים להיות במרכז חשזטח־ה־לס
״תק שיש טעות בבנק או שביקשו מכס
חשלנמים נסהים סח. בחר
שעכש־נ סשהז אינו
פועל בשנרה נאתם הם פי
סידם. כראי להשניח על
ברטיס־ר,אשראי ופוקס־ההמחאות
א! הארנק. ענייני
הבית 1ר,מנוחם מאוד
מעסיקים אתכם. תצטרכו
21 בדצמבר •
להקדיש זמן לשיפוץ א!
10 בינו אי
א־רנון החרה מחדש.״תבן
שיהיה צורך להחרף ח־הום
או אביזר ביח׳ חיוני שבלעח! א־־אפשר.
בעבודה אתם מקוברם, ובקרוב תוכל! להתקדם.

מאזניים

אתם שבדים קשח מדי וחייבים למצוא שיטות או
רוס ס יותר קלנת. נראה שאתם קרזבים להוד
סוטם וח. בקרוב תהי 1חד
לים ותיאלצו להישאר בבית
בנשר לרצונכם. רק בולל
ההזנחה הנוכחית. אפשר
ענד למסע אח כל אי־הנעימות.
אך יש לבצע את
השינויים בדחיפזת. לצין
לנתק קשרים הנא חיובי.
אלא שאתם סשורס אח
22 באוקטובר -
22 בנובמנ-ר
ההחלטה וחבל. עכשיז •ש
הזדמנות להתחיל יחסים
חרשים נבראים יותר. סמס כסף ע שו להניע
במפתיע. ב־117ב־8ו בחודש — חנניה חסנפיח.

נטיעה לחו׳׳ל צפויה בקרוב, ואלה מביניכם
שלא יוכלו להרשות לעצמם ייהנו משינוי
מסוג אהד. אבל נראה
שטוף־סוף יותר קל ואתם
משתחררים מכל
המועקה שליוותה את
השנתיים האחרונות.
מה שפחות נוח זהו המ צב
הכספי. מבחינה זו
ממשיך להיות קשה וה פתרון
עדיין לא נראה
} 2בנובמבר ־
20 בדצמבר
באופק. פעילות ספור טיבית
מומלצת עכשיו.
הספורטאים ביניכם ייהנו מהישגים משמחים
ומחמיאים. ברומנטיקה אתם חוגגים.

זי זיזי•
זיזי• זיזי זיזי• זיזיזיזי זיזיזיזיזיזי•
זיזי•
זיזיזיזיזיזיזי

מיספר :5מרקורי

זיזיזיזיזיזיזיזי

זיזיזיזיזי•

נטיעות
יכולות לסכן אתכם בתקופה זו וע ליכם
להיות יותר זהירים מתמיד. ידידים

או אנשים, אפילו קרו־

בי-משפחה, שעימם א*

נפגשים בימים אלה,
מרגיזים אתכם וה*
יחסים
עלולים להתקל*

כדאי שתדעו שבי*
מים
אלה אתם ממהזי

רים
להתפרץ ולהתרגז
20 בינו אר ־ זי וקצת קשה לכם להש 18
בפברואר
זי זי תלט על עצמכם. זה בו זי

גם ביחסים בעבודה זי ובעיקר עם הסמכויות שמעליכם. היזהרו* ,
זה לא הזמן להתמרד ולהציע שינויים* .

זי ענייני כספים ממשיכים להמחד. לפתע באים זי
ארב בהצשת מושמת ולא מציאותיות. כדאי *

שדנת־עצו עם אנשים מק *
צועיים. צער לא נמן עלול זי להביא להפסדים קשים.
בעסדר, אתם חייבים להיות
והיחס. ביהוד אס אתם
קשורים איכשהו לארצות
אחרות. מינטה! מנסה ד !*:
השפיע ערבס לפשל ;::זי
בנחל. אך ׳׳תכן שזה נדור
19 בפברואר
סר׳ ועלול להכניס אחכם ! 1
20 בחרט זי לווססכת. לכן. אל תסהרו

להיעעת להצעות 1100 זה. בבח־ננת יעמחת *2
שהנשתם יש לכס סיס׳ רב רוכות בציון טוב.

ווי

בני מזל טלה ערכו
לעצמם __

ובליינים מפורסמי מכל
הזמנים במסיבה של חשובים

גרושתו של איש־העסקים מיקי ירושלמי,
רוקדת בחברת בן־זוגה לחיים, איש״הספורט
אבי פאנק, בעלה״לשעבר של הציירת עידית פאנק. בעלה־לשעבר של
ג׳קי עצמה הוא מבני מישפחת התעשיינים, יצרני החבלים.

ג׳קי ירושלמי
מסיבה אנרצנטרית
על בני מזל טלה אומרים שהם מאוד
אגו־צנטרים, שהם כל־כך מרוכזים
בעצמם שאין להם זמן לאחרים ושהם
בעלי יוזמה ומרץ ועוד כהנה וכהנה.
כמה מבעלי התכונות הללו, שנמנים
על בני המזל, החליטו לערוך לעצמם
מסיבה גדולה בסטפס. המפורסם שבהם
הוא יובל הוד, בנו של מפקד חיל־האוויר
לשעבר מוטי הוד, ומי שהיה
בעלה של אריאלה, שהיא כיום אשתו
של איש״העסקים שלום פנסטר.
מפורסם נוסף הוא מיבה סינחסי,
שהיה התקליטן הראשון של הס־נרמה
והעוסק בניכסי־דלא־ניידי.
בין החברים של יובל הוד בלטו

ירושלמי, גרושתו של איש־העסקים
מיקי ירושלמי, שמנהלת את מכון־
הספורט של אבי פאנק. השניים,
שרצו להוכיח שכוחם עדיין במותניהם,
רקדו במרץ שהפליא את כל אלה שלא
ידעו שהזוג עוסק בספורט. בעלי
גלרית פטריס ישראל ופטריסיה,
סיפרו חוויות מנסיעתם לתערוכת

אלופת אירופה באיגרוף
תאילנדי, המתגוררת ב ארץ
בחברת בן־זוגה עודד בלומנפלד (לצידה) ,מצ
דניאלה
דנצל

הכרזות בניו־יורק. בניגוד למסיבות
אחרות, שנערכו במקום בתקופה
האחרונה, הצפיפות היתה נסבלת וניתן
היה לרקוד ולנוע בחופשיות במקום
מבלי להיזדקק למרפקים ולאגרופים.
ודהויים אחרי חודש וחצי של שיפוצים נפתח
מחדש חדר הר־אי־פי בסינרמה, אך
הפעם, לשם שינוי, נעשתה במקום
עבודה טובה והמקום באמת ראוי
לתואר שנתנו לו. למסיבה הראשונה
הוזמן הדור הקודם של הבליינים, אלה
שנצמדו לרפי שאולי וליורשיו.
בלטו שם בני טוכטרמן ואשתו
ליאורה ועמי ופינצ׳י מור. כמו כן
נראו גם מארגנות התצוגות שלווה
בן־גל ובעלה מנחם וחביבה

פלטאו.

נתן טרנר ואיתן סברנסקי. סמדר
קלצ׳ינסקי רקדה במרץ בחברת

רוב המוזמנים נמנו על השיכבה הצעירה
של בלייני תל־אביב וביניהם נראו
אנשי־העסקים דני זייתוני ודו
ידיד
לא מזוהה והדוגמנית הישראלית,

המצליחה בדרום־אפריקה, סמדר
צדוק לבשה שימלת־סטרפלס שחורה
שהבליטה את חיטוביה ואת שיזופה

מהקיץ הדרום־אפריקאי. כן בלטה ג׳קי
הדוגמנית, עשתה באחרונה הסבה
מיקצועית והתחילה לעבוד במאפרת
לסרטים וצילומי אופנה. כשהיא׳ יוצאת לאירועים היא נמנעת מלהתאפר
ונוטה להצטנע בלבוש, וגם במסיבה היו רבים שלא זיהו אותה.

סמדר קלצ׳ינסקי

11דדיןן 1ך בנו של מי שהיה מפקד חיל-האוויר, גרוש מזה שנה,
1111 ואחד הרווקים המבוקשים בתל־אביב. סמדר צדוק
(מימין) סטודנטית לפסיכולוגיה המצליחה כדוגמנית בדרום־אפריקה.

ליחה כדוגמנית-מסלול וכשחקנית. הצלחתה בסרט
״עבודה בעיניים״ הביאה לה הצעה להופיע בהפקה
גרמנית־ישראלית בסידרת סירטי ״אסקימו לימון״.

רון איינהורן, הארכיטקט עגנון
גרנות, שתיכנן את הסינרסה וחברתו
הדוגמנית סמדר גנזי. הדוגמנית
מיבאלה ברקו היתה אחד הנו ש אי ^
המדוברים ביותר במסיבה בעיקבות
הצילומים שלה בירחון־האופנה הצרפתי
.(11 גילי גמליאלי, מעצב־השיער
המתגורר מזה ארבע שנים בניו־יורק,
הופיע בחברת אהובתו, הדוגמנית השבדית
שמצליחה מאוד בארצות־הברית,

מיי בריט.

עידו

הכדורסלן־סטודנט־דוגמן
שטיינברגר נראה מדוכדך בגלל
היעדרה של חברתו הדוגמנית אלונה
פרידמן, שנסעה למסע־צילומים
ארוך באיטליה. את תוצאות מזג•*8
האוויר הגאה, ששרר בימים האחרונים,
אפשר היה לראות בכתפיים וברגליים
השזופות שהפגינו הנשים, אך מרבית
הגברים נראו דהויים.

111| 1ך( 111 1מימין) מלכת״היופי של השנה הקודמת
11 11 #1העניקה נשיקה למלכה החדשה שירלי בן־
מרדכי ויעצה לה לשמור על פרופיל נמוך בתחום האישי.

1( 1ך 1ך מלכת־היופי והדוגמנית הפתי־
\ | 11111111 111 /עה במראה ספורטיבי. בן־זוגה
למסיבה היה האופנאי המזוקן סילביאן אימברג(לצידה).

ך י| \ 1ך 1ך | 1הדוגמנית של ״מטקס״ היתה היחידה שהופיעה בבגד
| 1 1 1 11\ 1נועז וחושפני. היא גם הזדרזה לציין ששחקן הכדורסל
מני זולדן הוא ידיד בלבד, ולא בן־זוג רומאנטי, כפי שסועים לחשוב.

ך 1ך 1מדוגמניות־הצמרת של ישראל, שעב־
1 1ך1
1 - 1 1 1 4 1 /ן רה להתגורר בפאריס, והעובדת שם
כדוגמנית־צילום, הגיעה ארצה לחג הפסח בלא החבר,

ובאה בחברתה של הדוגמנית סמדר גנזי(מימין) שהעניקה
לה נשיקה לזכר הימים שבהם עבדו השתיים בצמוד. גילי
גמליאלי(בתמונה מימין) ובת זוגו, הדוגמנית מיי בריס.

ן ןך ין ךן ן זך1תך 1ך מבעלי הסינרמה, היה האלגנטי ביותר ב•
( 111111 ^ 111 ( 11 אירוע. עזר כנגדו באירוח היתה המלונאית
ענת קריבושה, הצמודה לרוני משכית, מהיורשים של חברת ״זוגלובק״.

כתב: והרא 1הלי א ב. צי ל ם: אבי ורד מן

נלסון מת. אשתו, מויאן(מימין) ,עזבה את
ורד ציבעון, הכוהנת הגדולה של המחול
האירובי בארץ, הנחשבת כבת־בית
בכפר, צמודה ללירון ומסרבת בכל תוקף
לדבר על השמועות. .אני לא רוצה
להתערב בדברים שלא נוגעים לי! זה
לא ענייני, ואני לא מסכימה לדבר על

על הבילוי בכפר בלי רפי נלסון היא
אומרת. :קשה לקלוט שרפי איננו. אני
כל הזמן מרגישה כאילו רפי עדיין נמצא
בכפר, מקשיב לנו, מביט ומחייר
מלמעלה, חושבת שהוא נהנה לראות
אותנו באים ומבלים במיפעל־חייו״.
ללירון, בנו של רפי, היא חולקת
שבחים ומחמאות. .הוא מנהל את הכפר
נהדר, וכולם נורא אוהבים אותו!׳
נראה שהאנשים שהיו קרובים לנל־סון־האב
מסובכים על נלסון־הבן, מגינים
עליו ומנסים לעזור לו. אולי למען
עצמם, כדי שהכפר של נלסון יישאר
כפי שהיה.
ומה אומר על השמועות מי שמככב
בהן, לירון עצמו? עד היום מסרב לירון
להגיב באוזני העיתונות. השבוע פתח

ך* יה זה חג־הפסח הראשון שעבר
1 1על הכפר של רפי נלסון — בלי
רפי נלסון.
מאז מותו הפתאומי של רפי, מנהל
את הכפר בנו, לירון. לפי מיספר האנשים
שבילו בכפר בחג־הפסח, נראה
שהוא עושה את זה בהצלחה.
ענת קריבושה, מבלה קבועה במקום,
מספרת על הפעם הראשונה בלי רפי.
.זה לא אותו הדבר. רפי היה חסר לכל
מי שהכיר אותו, אבל למרות זאת, לירון
מנהל את הכפר בהצלחה רבה. האווירה
הכללית בכפר נשארה כפי שהי־תה,
ואם זה ימשיר ככה, ההצלחה של
הכפר לא תיפסק״.
הקהל הרב, שבילה במקום, שכב על
כסאות־נוח, עצם עיניים, התמכר לשמש
המלטפת, וגמע כמויות־אלכוהול.
אבל הפעילות העיקרית היתה ההתעסקות
בחרושת השמועות. והשמועות היו
רבות כחול אשר על שפת־הים של הכפר.

מספרות השמועות?

מריאן, אלמנתו הבלונדית והיפה
של נלסון, מכונה באילת ״האלמנה
העליזה״ .חודש לפני מותו של נלסון,
הנער הנצחי, הוא עמד להתגרש מם־
ריאן. היא היתנתה את הגירושין בסכום
של 50,000 דולר, ונלסון סירב לתנאי.
רק בשל מחלוקות כלכליות, נדחו הגירושין.
שמועה
אחרת ידעה לספר שאחרי
שלירון התחיל לנהל את הכפר, הגיעה
לשם מריאן. לירון, כך אמרו, זרק אותה
מהכפר, ולא נתן לה לשהות בו.
בשיחה פרטית אמרה מריאן לידידה
לפי השמועה. :מה, עוד לא החזירו את
הכפר למצריים? שיחזירו אותו כבר!״
עוד טוענים שמריאן מבכה את מצבה
באוזני מכרים, וטוענת שהגיעה עד
לפת־לחם, ואין לה מה לאכול.
מכיוון אחד בכפר טענו שמריאן נמצאת
הרחק מהכפר, בפאריס, והכפר,
נראה לה כעבר מרוחק ולא־חשוב.
מה פיתאום לא חשוב? היא עומדת
לשוב בכל יום לארץ, כדי לחדש את

בראשונה את סגור פיו. ניכר בו שהוא
לא מתורגל בראיונות עיתונאיים, הוא
מדבר בהיסוס, שוקל בזהירות את המילים.

בליקוקג
דשלגון*. העיר ראש
אילת, מתרכז

מראה שכיח בכפר של נלסון,
זוג אוהבים. זוגות רבים
צעירים ומבוגרים יושבים בפינות הכפר ונותנים דרור
לריגשותיהם. המבלים בכפר אומרים שהאווירה נש
פסח
כרגיל

ארה כשהיתה למתת חסרונו של רפי. לירון נחשב
לילד התפנוקים של האורחים וגם הוא מצירו, לא
חוסך בפינוקים. מזמין את האורחים הרבים לשתות
על חשבונו בשמחה והם מחזירים לו באהבה גלויה.

מילחמתה בלירון, ענו מכיוון אחר.
האלמנה העליזה או הלא־עליזה —
תלוי מי הדובר — רבה עם כל חבריו
של רפי נלסון, אמרו. ועוד: נלסון ערך
לפני מותו צוואה אצל עורר־דינו, ברור
שיפמן, שהיה גם חבר קרוב, ובצוואה
הוא מורה להעביר את כל רכושו לבנו
לירון.
שיפמן מאשר שנלסון הוריש את
רכושו לבנו. על שאר השמועות הוא
הגיב בביטול, טוען שהסיפורים המסופרים
בכפר לא היו ולא נבראו.

״היא

* י גהדרד
אילי גורליצקי ואשתו ירדו גם הם בחג
החירות לכפר הדרומי. הם שהו בכפר
במשך שלושה ימים והעבירו את הזמן ברחיצה בים ובהתמכרות לשמש.

ימנוחת השחקן

ך* שמועות על החיכוכים והמו
1ריבות לא הפריעו למבלים הרבים,
שהגיעו לכפר בחג־הפסח, ואולי אף הוסיפו
עניין.
החברים הקרובים של מישפחת נל־סון
ניסו להדם את חרושת־השמועות.

לירון בחברת החברה האישית, ג׳ודי. בשבת
האחרונה חגג הכפר את יום הולדתה. כמות
היין שנשפכה שם לא היתה מביישת את ימי השיא של הכפר.

חברה קבועה

ווננר ולוחמת על הירושה; .בנו לירון הגיע
ו־היכנס למגפיים של אביו. טואבה בנסח
״הרגיז אותי מאוד לקרוא את השמועות
הללו בעיתונים, לא רציתי לתת
לדברים שפורסמו את התגובה שלי, כי
זה היה מתפרש כאילו אני באמת מאשר
את השמועות. אילו הייתי באמת מתנהג
כמו שהשמועות מספרות, הייתי
מגיב, אבל הדברים הללו לא היו ולא
נבראו.
״אמרו שהתחלתי ללכת במגפיים
ולגדל זקן כמו אבא. שטויות! מגיל 17
יש לי זקן.
״מריאן סיפרה שאני לא עומד במה
שאני אומר. היא סיפרה שכשרפי מת,

היא רצתה לנסוע במכונית ללווייה,
ואני לא הסכמתי. אמרתי שלא יזיזו
אותה 30 יום אחרי מותו. אחרי שבוע
אני נסעתי באוטו.
״הסיפור הזה באמת נכון. הייתי
צריך לנסוע לתל־אביב לסדר סידורים
בקשר לכפר, והמכונית שלי התקלקלה.
אבל זה הדבר הנכון היחידי שהיא
אמרה.
״מה אני מרגיש כלפיה? לא כלום.
אני משתדל לנטרל את עצמי מרגשות
כלפיה.
״היא החליטה שהיא רוצה לדבר
איתי באמצעות עוח־־דיו? בבקשה, נדבר
דרך עורכי־דין!
״היום אני עוד לא רוצה לספר את
כל מה שיש לי נגדה. יבוא יום ואני
אוציא את הדברים החוצה — לא כדי
להתגונן, רק כדי להבהיר את התמונה.״
כיום מעדיף לירון להשקיע את זמנו
ומרצו בניהול הכפר .״אני פה בכפר
מעתה ועד בכלל. בינתיים ההרגשה
טובה, נחמד לראות חברים ותיקים,
הבאים, נהנים ומבסוטים, זה שווה הכל.
״כשמשווים אותי לרפי, זו מחמאה
גדולה בשבילי. אני גם יודע שאני עומד
כל הזמן בביקורת בוחנת של אנשים.

הביקורת של רפי עומדת לנגד
עיני. אני חושב מה הוא היה אומר על
כל דבר. אני חושב שאילו היה פה היום,
הוא היה מבסוט ממה שקורה.
״הוא נתן לי לנהל את הכפר מפני
שהוא סמר עלי.
דוצים להתחגף!

האירונית?£££

אירובי, צמודה ללירון ועוזרת לו.

ז• ם למריאן, האלמנה, קשה מאוד
^ להתרגל למותו של רפי, אהובה,
טוענת פרקליטתה, חרותה הראל. היא

ישן בו ומשתדל לנהל אותו בדיוק כפי שעשה אביו
המנוח, ולפי עדויות הנופשים בכפר, גם מצליח בכן.
החברים של נלטון האב עוזרים לנלסון הצעיר בניהול.

ענת קריבושה, רווקה תל״אביבית, ירדה גם היא לכפר
1ל| 1ך |
1 1| / 111111 של נלסון .״כבר עשר שנים שאני מבלה בכפר, מגיל .17
האווירה פה לא השתנתה מאז שרפי אינני• אן בכל זאת הוא חסר.״

ך! | 1ך לירון נלסון הגיע לכפר בשנת .1984 עד
111 11 11 מותו של נלסון הוא שהה בכפר בחגים
ועזר לנלסון לנהל אותו. מאז מותו הוא מתגורר בכפר,
מספרת שמריאן שוהה בחוץ־לארץ
בשל נסיבות מישפחתיות הקשורות
באביה .״הכינוי,האלמנה העליזה׳ שאותו
מדביקים למריאן, איננו נכון. קשה
לה מאוד עם מותו של רפי. היא
מתגעגעת מאוד לרפי שלה.
״זה לא נכון שלקראת הסוף מריאן
ורפי חיו לא טוב ביחד. היא גם חיה
בשלום עם חבריו ודווקא זו היתה תקר
פת״הזוהר שלהם.
״מדוע הידידים של רפי זנחו אותה
עכשיה חברים הרוצים להמשיך ולבוא
לכפר של רפי, ולקבל שרותים בחינם,
חייבים להתחנף ללירון.
״השמועות נגד מריאן בוקעות מגרונו
של לירון.
״הסכום שהיא מבקשת כמזונות
גבוה. מריאן עזבה עבודה, מישפחה,
כדי להתחתן עם רפי. אין לה אף אדם
בארץ. היא חיתה עם בעל שקנה לוז
פרוות ויהלומים, וששיכן אותה במלונות
פאר. מגיע לה סכום גדול.״
לירון טוען כך, מריאן טוענת אחרת,
השמועות פורחות, והשמש מעל הכפר
11 | 1ך 1 ( 71 במשך שנים ניהל עופר את מישבח הכפר ושימש
של נלסון ממשיכה לזרוח.
כטבח הראשי. עתה הוא עבר הסבה מיקצועית 1 ועובד כבארמן הכפר. עם המשקאות מקבלים אצלו גם חייך רחב.
שי כרס,צילם: אבי ולרס; ₪

וגון ו₪0ש, גרן ת מסר
אחריהצהריים עם יעקב חורגין
משה חד, :הקריאה בספריו היתה קולחת. נופי
כתבה חגית טור
הארץ אותנסים. ניכר מדרך תיאורם שהוא חי
את הכתבה הזאת צריך להתחיל מן הסוף. סופה
מצוי בבית אבות גדול בכפר שמריהו. כשנכנסתי
לחדר ; 40 ישב יעקב חורגין בכורסה. היתה שעת
אחר הצהרים. במשך כל זמן הראיון הוא נשאר
יושב. כשיצאתי הטרידה אותי המחשבה שאולי
גם השעתיים שנותרו עד ארוחת הערב יעברו
עליו באותה תנוחה.
אפשר לשער כמה ארוכים הימים העוברים על
יעקב חורגין בישיבה. בציפייה למבקרים שלא
באים. בטריטוריה של מטרים ספורים.
כשעזבתי את חדרו גברה בי העגמומיות לנוכח
האור הצהוב, הכבד, ששטף את המסדרונות הארוכים
המחברים בין החדרים ומראה עשרות הנשים
הקשישות שישבו בקומת הכניסה, חבורות-
חבורות, אפופות ריח של ספרי לשיער ומחזיקות
ארנקי-יד על הברכיים.
יעקב חורגין, כמעט בן תשעים, הקדיש את
מיטב שנותיו לילדים. כמחנך, כמחברם של ספרים
רבים לבני הנוער וכעורך בוסתנאי לנוער
(9־ )1935 והבוקר לילדים (8־.)1944
,הקנאים הצעירים׳, ,ירושלים בלהבות׳, ,יהלום
הפלאים׳ ,״הבלש משכונת הצריפים׳, ,חומת
אגריפס״ ,״במבוכה׳ ,״בלהט קדם׳, ,אל המלו־כה׳.
ספרי
עלילה המתבססים ברובם על ההיס־

טוריה היהודית העתיקה ועל זהותם של גיבורים
תנ״כיים. מקום מיוחד שמור בהם לדמות הערבי
ולנופי ארץ ישראל.
׳את שיריו וסיפוריו הראשונים החל חורגין
מפרסם לאחר מלחמת העולם הראשונה בהשי־לוח,
התקופה ומאוחר יותר גם בהפועל הצעיר.
בשנים 9־ 1920 עבד כמורה בטבריה. מאוחר יותר
פירסם ספר. ,מפנקסו של מורה׳ ,המכיל הרבה
מרשמיו כמחנך. תקופה מסויימת שימש עורך
ספרותי בעתון הבוקר. בשנות החמישים נסע
לארצות־הברית ולימד ספרות עברית באוניברסיטת
״ישיבה׳ .כשחזר הירצה ב״בר־אילן*.
אחיו, פרום׳ פנחס חורגץ, היה ממייסדי האר
ניברסיסה.

ים נרגש
חורגין כתב גם למבוגרים. כתביו כוללים,
בנוסף ליצירות שירה ופרוזה, גם מאמרים בנושאי
חינוך, פובליציסטיקה ומסות ספרותיות שהתפרסמו
בעתונים וכתבי־עת בארץ ובחרל.
יעקב אורלנד, :אני זוכר את חורגץ בחיוב
גדול. סופר בעל נימת שקט חיצונית שמתחתיה
ים נרגש. איש נפלא. נוח לבריות. אהוד באופן
בלתי שכיח על חבריו הסופרים. אדם משכיל.
מסוגר. קשה היה להוציא ממנו פרטים על חייו
האישיים. ספריו עשו עלי רושם רב. אהבתי את
כנות כתיבתו. ההתייחסות לכתיבתו מצד
הבקורת אף היא הדגישה תמיד כנות זו שנדרשה
מכל יוצר ובמיוחד מסופר בעל שיעור קומה
כשלד.

אותם והכירם מקרוב׳.

לא שם ע1
ספריו של חורגץ נעלמו מכבר ממדפי חנויות
הספרים בתל־אביב. אפילו בחנויות לספרים ישנים
ועתיקים כמו רובינזון, פולאק וויקרא לא ניתן
להשיגם. בצו קראה נמצאו שניים, ,חומת אג־ריפם*
ו.אל המלוכה״ .שניים, ותו לא.
בחנויות כמו סטימצקי, פרוזה, מוזה ותולעת
ספרים קם דור חדש של מוכרים שאפילו את שמו
לא שמע.
מי שיתעקש להשיג את הספרים יצטרך לפנות
ישיחת להוצאות הספרים (חלקן, שהוציאו את
ספריו של חורגין בשנות השלושים והארבעים,
אינן קיימות עוד) או שייאלץ להסתפק בעותקים
הקיימים בספריות ההשאלה.
העתיד מבטיח קצת יותר. הוצאת כתר עומדת
להחיות את יצירתו הספרותית של חורגין בעזרת
שתי יוזמות.
יון פדה. בתחילת השנה הבאה יצא קובץ
גובלות של חורגין במסגרת. מדור עתידי של
שיחזור ספרות עבר. עוד השנה תצא, במסגרת
סידרת הספרותיהקלאסית לילדים של. בחרי׳,
מהדורה חדשה של, הקנאים הצעירים׳ בלבוש
לשוני מורתי. בחרנו בסיפור זה דווקא, משום

שמעבר לעלילה על חבורת ילדים צעירים הלר
חמת ברומאים, הוא מכיל הרבה מאוד אלמנטים
אופייניים לסגנון כתיבתו של חורגין שהיה הראשון
להעמיד את דמות.הצבר הארצישראלי.
אלמנטים כמו עבריות הנוער, גאוותו הלאומית
וערגתו לארץ׳.

לפעמים הרגשה כזאת
— אתה שמח על הוצאת המהדורה החדשה?
.כן. מדוע לא׳.
— מדוע החליטו לפי דעתך על הוצאתה?
.אינני יודע—
לא התייעצו איתח

— האם הנוער של היום יכול למצוא עניץ
בסיפורים שלח
ת. משלושה טעמים. טעם אחד, הפאבולה
(העלילה) .דבר שמושך גוער. ילדים. שנית, כל
החומר חדש בשבילם ולכן הוא מושך ומרתק
יותר. להגיד שבגלל שזה טוב מאוד — אינני
מאמץ שהנוער יודע להבחץ בכך׳.
— מהו אם כך הטעם השלישי?
.הטעם השלישי הוא כזה שגם אני אינני יר
ד ע -ישאלו אותי מדוע, אענה בתמיהה גם אני.
קשה לרעת את הלך הרוח של הקוראים הצעירים.
קשה לקבוע מתי הוא בשיאו׳.
— אתה מרגיש זנוח?
.יש לפעמים הרגשה כזאת של השתכחות.
בהתפעל. כלומר הולך ומשתכח. עדיין לא נשכח
לגמרי. אבל זה טבע הדברים. מי שגומר את תם־

יעקב 1־111־־ ג ־ן
לעורכי הראשון -בהכרת תודה
ב״ 23 בדצמבר השנה ימלאו ליעקב חורגין 90 שנה. כי יעקב חורגין, זקן המשפרים
העברים בישראל, נולד ב־ 23 בדצמבר .1898 אילו היה לישראל ממלכתית יהירה זו
של 1988 זכרון קצר ארוך, להבדיל מן הזכדון הארוך הקצר, המנופח כבמחלת
האלפנשיאזיס, המגיע הישר לימי אברהם אבינו ומערת המכפלה, היתה ישראל
אוטופית׳ זו שבדמיון הופכת את יום חגו של יעקב חורנין ליום חגה שלה, יום חג
לספרות העברית המתחדשת במדינת היהודים. אגודת הסופרים היתה מזמנת
מושב חגיגי מיוחד, אוניברסיטת בר״אילן או אף האוניברסיטה העברית בירושלים
היו מכבדות ומתכבדות בהעניקן לו תואר דוקטור כבוד, ושר החינוך והתרבות היה
מטריח עצמו לבקר אדם זקן, בודד, בבית־האבות בכפר שמריהו, שבו מצא לו
מקלט.
אילו -אילו -אילו״.
סיפור חייו של יעקב חורגין נשמע בסיפורה של התישבות היהודים בארץ־־ישראל;
שוב: התישבות היהודים, לא זו של עמי־הארצות חובשי הכיפות הסרוגות וחוגרי
האקדחים שאינם אלא גירסה חדשה של עובדי אלילים כנעניים. חורגין נולד ביפו
וזכה בהסמכה להוראה בבית־המדרש הידוע למורים בירושלים של תחילת המאה.
בימי מלחמת העולם הראשתה שירת כמתורגמן בצבא התורכי ולאחריה הורה
בטבריה של ראשית שנות העשרים, לאחר־מכן בתל־אביב ובשנות החמישים
המוקדמות -אף ב,.ישיבה יוגיברסיטי״ בניו-יורק• בשנת 1955 היה בין ראשוני
המורים באוניברטיטת בר-אילן. אביו, ר׳ שמואל יצחק חודנין, בן העלייה הראשונה,
היה ממייסדיו ומורט של המוסד החינוכי העברי הראשון ביפו, תלמוד תורה.שערי
צדק״.
את שיריו וסיפוריו החל כותב בשנים שלאחד מלחמת העולם הראשונה, שנים
בחן עוד פעלו וכתבו בארץ ברנד וא״ד גודדון. דוד ואולי יותר של קוראים עבריים
אני ביניהם -גדלו על בירכי הסיפורים ההיסטוריים שלי וסיפוריו האחרים לבניהנעורים. בין השנים 1944י״ 1948 ערך את העיתון ר,מקר לילדים שבו פירסמתי את
דברי הדאשתים שבכתב. שם גם נתוודעתי אליו: אדם ידידותי ועדין הליכות אט
גם מסוגר מעט, ביישני ומחבב ילדים(כמו מרים ילן־שטקליס, היו גם הוא ורעייתו
חשוכי ילדים) .לא במקרה נתן את מיטב חילו לספרות לילד ולנוער. כבר אז נמנה
עם המחנה שאותם ימיט נקרא ״אזרחי״ והתם היינו מכנים כימני.
בשנת 1979 הקדיש לו פרופ׳ גרשון שקד סדרת רשימות במוסף הספרותי של
ידיעות אחרונות. בשנת ,1981 לפני שבע שנים, ערכה המוטל בר־יוסף לקט קטן ונאה
של סיפוריו, לקט שיצא לאור בהוצאת ״יחדיו׳ של אגודת הסופדים. את הלקט
הקדיש חורגין לאשתו המנוחה :״שאינך עוד אתי, אך עד מאוד עודך בלבי.״ למבחר
צירפה חמוטל בר-יוסף מבוא קצר שבו עמדה על גילויי ההומור ביצירת חורגין, על
חשיבותה של עלילה מרתקת ובנויה כהלכה בסיפורת, על סלידתו מדרמטיזציה
יתירה, כאתוס, אקזוטיות והצטעצעות לשונית. אגב כך העידוד .״נראה כי תכונות
אלה לא היו המצרך המבוקש של קהל הקוראים בארץ ישראל בשגות המאבק על
הקמת מדינה עברית״ .וגם הן, בנוסף לפוליטיקה (הימנית, כאמור -נ״ז) ,תדמו
לדחיקת יצירתו אל השוליים וכמעט מעבר להם.״
ביקשתי מחגית טוך לבקר ולשוחח עם האיש שהשקפותיו, אנינותו(מעולם לא
היה בעל מרפקים) ,ואולי גם אופי כתיבתו חסרת התמרות, סייעו לעסקני הספרות
העברית ולמבקריה נטולי החוש לתרבות לדחוק את יצירתו אל השוליים ״וכמעט
נתן זד *
מעבר להם•״
קידו מסולק הצידה. לפעמים בנימוס, לפעמים
פחות בנימוס. מי מהסופרים שנוטר טינה נגד דבר
מה עושה שטות׳
— ומישקע?
,מישקע של טינה בוודאי שלא. הרי גם הכתובת
לכך היא עלומת שם. ואין לי אויבים שיעשו
את זה בכוונה וישתדלו להשכיח אותי. זה לא
נעשה בכוונה. אני מקבל זאת לא מפני שאני
משלים עם זה אלא מפני שאין לי ברירה. פשוט
מאוד׳.

החרזנוזת התנדפו
— מהו מצב בריאותך?
.מצבי לא כל כך טוב. אין לי כאבים או מיג־בלה
פיסית. מבחינה זאת אני יותר בר־מזל מאחרים.
אבל מצבי הרוח קשים מאוד. קשים מאוד.
לא אוכל להגיד שזה מגיע עד כדי דיכאון אבל זה
קשה משום שאץ ברירה. וכשאץ ברירה יש אחת
משתי הברירות. או להשלים עם המצב או לחבוט
את הראש בקיר. וכיוון שלחבוט ראש בקיר אני
עדיין איני מוכן לא נותר לי אלא להשלים עם
המצב. הערבי אומר,מש איל חאל׳ ,כלומר: יילך
המצב ויתגלגל כמו שהוא׳.
— יפה פה?
.כן. יפה׳
— מה יחסך לחיים בבית אבות?
,יש לי ברכה לכל חברי. שיזכו לזה. אבל זה לא
קל. זה לא תענוג. כל מצבי הרוח...״
— ושלהי החיים.״
.כן״ .קשה להסתגל. כשאת מתקרבת לגיל
הזה שדורש הסתגלות אז זה קשה מאוד. להיות
תלוי באחרים. להיות אחד מאלה שצריך לרחם
עליהם.״ אבל אץ ברירה. היסוד הזה ששמו אין
ברירה הוא קשה כברזל ואי אפשר לפצח אותו.״
— מה היית מעדיף?
.אינני יודע. אילו עמדו בפני ברירות, אינני
יודע במה הייתי בוחר. אין מוצא אחר. אהיה קיצוני
ואגיד שהברירה היא או מוות, כלומר להסתלק.״
התחסלות.״ או לתת לחיים להתגלגל כמו

שהם״.
— אפשר להקיש מכך על השקפת העולם
שלח
.אני לא הייתי פסימי אף פעם, אבל בשנים
האחרונות אני יותר פסימי. פעם הייתי מלא חיים
אבל עם הגיל זה הולך ומחמיץ. המציאות מתייצבת
לפניך כשהיא קודרת. אפלולית.״
— בראייה לאחור אתה יכול לומר שהיית
מרוצה מחייך עד כה?
.לא ביותר. אינני חושב שישנו אדם שיגיד
שחי כפי שרצה, כפי שחלם. היו לי חלומות
אחרים. חלומות של גדולה. כל אלה התנדפו
ואינם.״
— וסיפוק קיים בגילך?
,לא תמיד. כשאני כותב ואחר כך מקבל ד״ש
חיובי מאדם נבץ, מבין, זה הסיפוק היחידי שאני
מקבל׳.
— אתה עדיין כותב?
.לעיתים יותר רחוקות. יש לי עדיין דברים
בכתובים שנשארו אצלי משום מה ולא פורסמו.
סיפורים. ארוכים ל מ די׳
— מדוע לא פורסמו?
,מקרה. מזלם של אלה׳.
— מתי כתבת בפעם האחרונה?
,לפני שנים אחדות. ניסיתי לכתוב מעין יומן,
לתאר את ריגשותי ודעותי בצורה הולמת כמובן,
אבל חדלתי מכך. כי אם אינך רוצה להיחשף אז זה
לא שווה פרוטה. מצד שני, הגרעין העיקרי של
השקפת חיים טמון דווקא במקום בו אינך רוצה
להיחשף׳.

בשהיתה אהבה
— מה היו נקודות השיא בחייך?
.בחיים היו נקודות שיא, כשהיתה אהבה. אהבה
שמומשה. עכשיו היא כבר איננה ...זו היתה נקודת
שיא חשובה מאוד. אחר־כך היו נקודות שיא בכתיבת
הספרים. וזהו. אבל קשה להחליט מה היתה
היצירה שסיפקה אותי יותר מן הכל.״
— ומה היו הוויתורים הגדולים?

.היו ויתורים. בכל התחומים. בזמנו הצטערתי
עליהם אבל אחר כך חדלתי מעצם ההכרה בכך
שלהצטערות אין כל ערך. הוזמנתי לאמריקה מטעם
מערכת הדואר. הכל היה מוכן לנסיעה, לפני
עשרים שנה בערך, ולא נסעתי בסוף. כי לא הייתי
בטוח. אמריקה לא מצאה חן בעיני. גם החיים שם

— מה דעתך על אותם ישראלים שחיים שם?
.אני רק מצטער. אוכל את עצמי. אץ לי אימון
ביציבות המחשבה של הנוער שלנו. תבטיחי לו
באיזה גיהינום רמז לחיים חומריים טובים יותר
והוא ירים את רגליו, יארוז את חפציו ויברח.׳׳
— את זה אתה אומר על סמך היכרותו עם בני
נוער?
.כן. גם זה. הנוער בארץ השתנה. לרעה. אין
הפטריוטיזם הזה שהיה פעם. הם אינם?!וכנים
לוותר עכשיו.׳׳
— מדוע חל השינוי הזה, לדעתך?
.החיים נעשו יותר חומרניים. מי שאינו מגיע
להישגים חומריים אינו רואה עצמו בעל הישגים

— איך היית בוחר לאפיין את התקופה בה
פעלת?
.נהניתי מעריכת עיתוני הילדים. נהניתי מן
הקשרים עם הנוער. הייתי עונה להם על כל•
המיכתבים ששלחו למערכת. הייחוד של התקופה
היה בקשרים.״

ילדותי מטבעו
יעקב חורגין על עצמו:
.נולדתי ביפו, בשכונת נוה שלום. היינו חמישה
אחים ואחיות. אני הייתי בן הזקונים, .מיז׳ניק׳.
גיבור גדול לא הייתי, ומפונק מאוד. כשהייתי
מקבל מכה הייתי מתעלף. גם ממכה לא כל כך
נוראה. מיד אחרי היתה אמא מתעלפת. כי ה,כתר׳
שלה התעלף.
מיפו עברתי לגור בירושלים, בה למדתי בבית
המדרש למורים. הייתי בן .13 למדתי עד שהתגייסתי
לצבא התורכי במלחמת העולם הראשונה.
שירתי שם בתור מתורגמן, כי ידעתי גרמנית,
תורכית וערבית. נשלחתי לדמשק. אחר כך חזרתי
ונשלחתי לטבריה כמורה. שם שהיתי כעשר
שנים. אחר כך עברתי לתל אביב ובה נשארתי עד
צאתי לגימלאות״.
— איך תסביר את זה שכל האוריינטציה המקצועית
והיצירתית שלך נטתה לכיוון הנוער?
.אולי מפני שאני ילדותי מטבעי. אני יכול
לשמוח ולבכות כמו ילד. עד היום. זה מורגש
מאוד.״
— איזה ילדות היתה לך?
.רגילה. כמעט על סף העוני. אבי היה מורה
בתלמוד תורה ביפו.״
— ואיך זה מתיישב עם שמחת החיים?
.זה כבר טבע. אי אפשר להגיד ששמחת חיים
רוכשים רק מהסביבה. אני עליז מטבעי אבל באותה
דרגה בדיוק נוטה למלנכוליה, מוקפץ מ!7צה
לקצה מהר מאוד.״
— מה יכול עכשיו לגרום לך שמחה?
,אני יכול לשמוח על איזשהו ספר שלי שאני
יכול לראות. מה צוחק) שזכיתי בלוטו?״
— הקשר עם המישפחה קיים עדיין?
.השאלה עם איזו מישפחה. המישפחה שלי
כבר כמעט איננה. לא אבא, לא אמא, לא אחיות,
לא אחים.״
— וילדים, ונכדים?
,לי אין ילדים אבל לאחים ולאחיות יש ...כולם
שם (באמריקה) .קיבלתי לא מזמן בשורה שבת
אחי ובעלה עומדים לבוא בקרוב לביקור.״
— ביקרת אותם שם?

— מתי נפטרה אשתך?
״לפני שנים אחדות.״
— ממחלה?
.כן. אבל איזה מחלה לא הגדירו לי.״
— הרופאים בעצמם לא יכלו להגדיר? .
,לא. היא חלתה וחלתה ולבסוף הלכה.״״
— וילדים לא היו לכם?
,לא. לא. זה לא כל כך היה ברור מפני שבדרך
כלל במישפחה שלי ושלה לא היו ערירים. אני
מצטער עכשיו שאולי לא עשיתי די. לא טיפלנו
די בעניין הזה. בילדים יש לפעמים משום ברכה.
הילדים נותנים הרבה מאוד כשהם קטנים והם
יכולים לתת גם כשהם מבוגרים יותר אבל לא
תמיד נותנים.״

כמעט לא כרום
— מי בא לבקר אותר היום?
,יש לי בנות דוד וחוץ מזה כמעט לא כלום. הן
באות אלי אבל לעתים רחוקות. ואינני יכול לגנות
אף אחד כי אנשים עובדים.״
— היית רוצה שיבקרו אותך יותר?

.בוודאי. זה חסר לי.״
— אני מבינה שחסכת כסף במשך השנים בשביל
להבטיח את עצמך.
,בוודאי. עבדתי כל השנים ופזרן לא הייתי.
אבל מה יצא מזה...״
— מה אתה שומר איתר?
,יש הרבה דברים שהלכו לאיבוד. אינני יודע
איפה הם. יש לי כתבי יד, תדפיסים, אבל חסר
בהם. הם איש שלמים.״
— האם זכרונות העבר הם אלה שמקיימים
אותר עכשיו?
,לא. אבל אין ספק שהזכרונות נותנים לי
הרבה. אני איש של הזכירה. אוהב לזכור. נהנה
מהזכירה.״
— אתה שומר על קשר עם אנשים שהכרת?
,לא. חלק הגון מהם כבר איננו בחיים. היה לי
חבר נעורים, שמואל בם. משורר. חייתי איתו
מילדות עד בגרות והוא נפטר. זה מצער מאוד.״
— אתה קורא עדיין ספרים לפעמים?
,לפעמים, כן. אני קורא אנגלית, גרמנית,
עברית, יידיש לפעמים.״
— מי מהסופרים העברים?
,אהיה כמחזר על דברים ישנים. עגגון מוצא
חן בעיני. הפשטות והבהירות שלו. מהחדשים
כמעט שאף אחד אינו מוצא חן בעיני. אף על פי
שא.ב. יהושע הילל אותי, אני איני יכול להלל
אותו ולהחזיר לו כגמולו. יש הרבה מהצעירים
שעוברים לעיסוק של פרוזה. לא שמת לב שיש
סופר שפירסם ספר שלו בצורה כזאת ...האות
הראשונה בתחילת העמוד והמילה יורדת עד
תחתית העמוד באלכסון ...מין המצאה. טוב ויפה,
יש בזה אמנות, אבל מה זה נותן לספרות, אני
שואל. מה זה מוסיף לה? זה כפי הנראה לא
נתקבל. אני אפילו לא רואה שום תגובה הגונה
על זה.״
— על דוד גרוסמן שמעת?
,דוד גרוסמן? לא.״
— בפוליטיקה אתה מתעניין?
,אני כואב. אבל באופן מעשי לא. אני כואב
כשנכשלים. איני מתערב אבל נפשית אני מעורב
מאוד. מאוד. מכל זעזוע במדיניות הציונית והישראלית
והכל.״
— מה דעתך על רעיון הוועידה הבינלאומית?
,מה זה יוסיף? מה זה יתן?״
— יש בזה אולי סיכוי לשלום.
,שלום?״
— אתה לא מאמין שיהיה שלום?
.לא. איך יכול להיות שלום כשיש כל כך
הרבה ניגודי רגשות ודעות ודתות וכל מה שאת
רוצה. בכל מקום ובכל שטח נפשי רעיוני אידיאי
יש ניגודים שונים. אז איך יכול להיות שלום
גמור.״

סיפוק מסוג אחר
— בתל אביב אתה מבקר לפעמים?
(צוחק).תל אביב זאת. אני נזכר בה. יש לי
צביטה בלב כשאני נזכר כשהיתה עוד רעיון
בלבד. תל אביב.״
— עקבת אחר התפתחותה במשך השנים?
.כן. אבל אגיד לך את האמת, שאת תל אביב
של היום אינני מכיר. טיול אמיתי בתוך תל אביב
כבר לא ערכתי כמה שנים. בכל פעם כשאני עובר
במקרה ממקום למקום אני מתפעל.״
— את מקומות הבילוי בתל אביב אהבת?
,נו, בזמני זה היה צנוע מאוד. אל תספרי לאף
אחד אבל אני לא הייתי הולך לשום מקום. לא
הייתי רגיל. אהבתי להיות בבית. אני שוכן בית
מטבעי.״
— מה היית רוצה לאחל לעצמך?
,לזכות לראות מדינה יהודית חזקה ובריאה.

בריאה בכל מה שעושה עם ומדינתו למשהו
שראוי להיות בהיסטוריה.״
— אתה עדיין נושא באחריות ציבורית על פי
המישאלה הזאת. לא ביקשת משהו אישי.
,ודאי. נכון.״
— מה היה יותר מהותי לגביך, להיות סופר
ויוצר או להיות מחנד ואיש ציבור?
,אני אגיד לך, להיות סופר פירושו גם להיות
מחנך. אבל להיות סופר זה גם משהו אחר לגמרי
מאשר להיות איש ציבור ומחנך. יש בזה סיפוק
עצמי מסוג אחר.״

קשר לאחד
— כמה זמן אתה גר פה?
,שנים אחדות.״
— מה אתה עושה במשך היום?
,אין לי הרבה מה להגיד לך. אני קורא
לפעמים. יש לי הרבה מה לקרוא. לשנות חיים.
אבל לכתוב כבר מזמן לא כתבתי׳.אני הולך
לפעמים לטייל. לא הרבה כי קרה לי מקרה לפני
שנה. יצאתי לטייל ולא יכולתי לחזור. פשוט

> 1ו ל 8ח ע ! ב א

העולם אינו

אלא אב א
בימים אלה נערכת תערוכת ציור שנדמה
לי שלא היתה כמותה: היא מתפרשת, אפשר
לומר, בכל הארץ.
רטרוספקטיבה מקיפה של ציורי אורי רייד
מן מוצגת במשכן לאמנות בעין־חרוד, רישומיו
— בגלריה שבקיבוצו כברי, וציורי הדיוקנאות
— בגלריה דביר בתל־אביב. וכדאי
לנסוע ממקום למקום, ללכת מאולם־
תצוגה לאולם תצוגה, כדאי לראות את יציצייר
רייזמן ליד ציור
רות אורי רייזמן.
עולמו פשוט עד מאוד: יש בו רק נופים ואנשים. אין בו אוטובוסים, אין בתי־חרושת, אין עשן,
אין ארובות, אין מסמרים, אין צמתים, אין מחשבים. ישנם רק נופים ופני אדם, הבאים לעולם
בצבעים יוקדים, חמים, יפים, עשויים נפלא.
קיבוץ כברי, שאורי רייזמן חבר בו זה כארבעים שנה — עומד על ראש אחת מגבעות הגליל
המערבי המשתפלות אל מישור החוף; לפניו פתוח במבט אחד כל המישור, מראש הנקרה ועד
חיפה — צהוב וירוק וקצת אדום. ברקע, הים הגדול — כחול — וממעל שמים גבוהים —
כחולים בהירים. כל העולם מסתבר כתמונה אחת. מהסטודיו שלו ראה הר, שדה, דרך וים. את
אלו צייר בקפדנות, בסבלנות ובאורך רוח — חזר וצייר, בישל, בנה, לאט לאט, הוסיף צבע,
גילגל צבעים, העלים צבעים — עד שבאו התמונות לעולם. וכך בחופו של הגליל המערבי,
מפינתו, מבלי שירבה לבוא בקהל אמנים — השקיף אורי רייזמן על הנוף ועל המראה אשר
ראו עיניו, והביאם לעולם מחדש ואחרת בבדיו, ככתמי צבע גדולים, משחקים זה עם זה,
תזמורות מנגנות על רוכסי ההרים. הוא הולידם ויצרם ועשאם שעשוע לעין וטעם לחיים, ובכך
נדמה שהמשיך במסורת הציירים הצרפתים שלאחר האימפרסיוניסטים, שהתיישבו בדרום
צרפת, בנופים הדומים לאלה שא1רי רייזמן רואה — ועשו אותם לבדי צבע של חג.
אחר־כך הוכיח אורי רייזמן שפני אדם גם הם אינם אלא נופים — אולי מפני שפנים ונופים
הם כמעט היפוכי אותיות — וצייר סדרות של דיוקנאות מרהיבים של בני כפרו, ידידים ועוברי
אורח, שהפכו לצבעים; לא נשמה, לא נפש, לא פסיכולוגיה, לא הבנה — צבע, צבע.
בימים אלו מוצגים בדי הנוף, רישומיו החסכניים והעשירים והדיוקנאות בשלוש תצוגות,
וזהו חג למי שאוהב ציור — סעו לעין־חרוד! — וזהו ציון״דרך וחג למי שהקדיש עצמו מאז
,1943 כשהתיישב בבית־הערבה שבעמק יריחו, יישוב מוכה שמש ומוכה שלושה־ארבעה
צבעים, ממנו עבר לכברי ב־ , 1949 ונרגע בצבעיה הרכים, ויצר את העולם מחדש על פי הצבע.
עם התערוכה יצא לאור גם אלבום יצירותיו בהוצאת הקיסץ המאוחד, כברי והמשכן
לאמנות בעין־חרוד. את האלבום היפה, מלווה מונוגרפיה מקיפה של גליה בר־אור.
איבדתי את הדרך. הסתובבתי מעשר בבוקר עד
אחת בצהרים ולא ידעתי איך לחזור. שכחתי את
שם הרחוב שלי, כך שלא יכולתי לשאול. הייתי
עייף כל כך שישבתי לנוח באמצע הרחוב על
המידרכה. עד שעבר מישהו ממכרי באוטו וראה
אותי ושאל — מה אתה עושה פה. הסברתי לו.
ישבתי באוטו ולקח אותי הביתה״.
— המקרה הזה הפחיד אותך?
,ודאי. ודאי. מאז, כשאני יוצא לטייל, אני נזהר
לא להיכנס לרחובות שאינני מכיר.״
— יש לר פה חברים, אנשים שאתה נמצא
עימם בקשר?
,יש איש אחד שאיתו אני תמיד בקשר. זה

— ככה אתה מעדיף?
,אני מטבעי פחות חברותי. בערבית קוראים
לזה, אוש׳לחאל פנים לעצמו׳ .כך שקשה
להגיד שאני איש חברה.״
— אחיך ואחיותיך נסעו לפני זמן רב לאמריקה?

מדוע נסעו?
,זאת היתה תקופה שכל בחור בעמיו פה בארץ,
כשהיה מגיע לגיל מסויים, היה נוסע לאמריקה.
לפני חמישים שנה. אז גילו את אמריקה. כל
הנוער נהר לשם. בהתחלה נסע אחי הבכור ואחריו
הוא משך את דודי ואת אחי הצעיר. אחותי האחת
נישאה ליהודי וגרה עימו בבירות והאחרת נישאה
לאמריקאי, יהודי מהגדוד העברי. כך שכולם נשארו
שם. גם גופותיהם קבורות שם. גם אחי
הצעיר. אינני מאמין שהוא עוד חי.״
— אבל אינך יודע בבירור.
,לא. היו לי שני אחים. שניהם ודאי כבר אינם.
אבל לא הודיעו לי דבר.״
— ואחיותיך, חיות עדיין?
״לא. אינני מאמין.״

לא שווה את הטירחה
כשעמדתי בפתח שאלתי אותו אם הוא רואה
טלוויזיה. יש לו בחדר טלוויזיה ישנה. שחור לבן.
לטלוויזיה הצבעונית קשה לו להתרגל, הוא אומר.
לא, הוא אינו רואה עכשיו טלוויזיה משום
שהיא התקלקלה ואין לו ממי לבקש שיבואו
לתקנה.
למחרת התקשרתי לכמה מעבדות לתיקון טלוויזיות
בתל אביב. אף אחד מן הטכנאים שענו לי
לא היה מוכן להטריח את עצמו ולהגיע לבית
האבות של כפר שמריהו על מנת לתקן טלוויזיה

בשחור לבן. כולם אמרו שזה לא שווה את הטיר־חה.

מפה
ומשם
פרס דרומן מקורי
האגודה להענקת פרסים ספרותיים על שם
מרדכי ברנשטיין הכריזה על הפרסים אותם היא
מתכוונת לחלק במהלך שנה זו: פרס לרומן עברי
מקורי בסך 4,000ש״ח ופרס לבקורת ספרותית
בעיתונות היומית. הפרס הראשון יוענק לסופר
(עד גיל , )50 שכתב רומן מובחר ומקורי מחיי
ישראל״ המכיל לפחות 200 עמודי דפוס בני 30
שורות בכל עמוד ״ובכל שורה 60 סימני דפוס.״
סופר מעל לגיל 50 שכתב ״רומן מובחר
ומקורי״ ממין זה או מי שאינו יודע לחשב סימני
דפוס יצטרך לחפש לו ״אגודה להענקת פרסים״
אחרת.
את הפרס לביקורת ספרותית בעיתונות ״זכאי
לקבל כל סופר, עיתונאי, מבקר, הכותבים ביקורת
ספרותית״ באחד המוספים לספרות בעיתונות
היומית.
אסון:

מורשת עגנון
לרגל מלאות 100 שנים להולדתו של ש״י
עגנון מתכוון החוג לספרות עברית באוניברסיטה
העברית בירושלים לערוך ב־ 12 וב־ 14 ביוני
1988״כנס סופרים וחוקרים על מורשת עגנון
ויצירתו.״ הכנס יהיה פתוח לקהל הרחב.
השלישיה הפותחת (חוקרים) :הפרופסורים דן
מירון, עדי צמח וגרשון שקד. השלישיה הפותחת
(סופרים) :עמוס עוז, משה שמיר, א״ב יהושע.
מה בכל זאת חדש?!

ארבעים שנות ספרית
כנס מחקר בן שלושה ימים בנושא,ארבעים
שנות ספרות עברית בישראל״ נערך השבוע על
ידי הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל-
אביב, בשיתוף עם בית־התפוצות. בין המרצים:
הפרופסורים שמואל ורסס, עוזי שביט, הלל ברזל,
רות קרטון־בלום ומנחם פרי. הסופר היחיד
שהשתתף בכנס היה המשורר חיים גורי, חתן פרס
ישראל לספרות לשנה זו.
השאלה היחידה שהתבקשה היא, אם המדובר
בספרות ישראלית — מה לבית־התפוצות כאן?!
אלא אם כן יש דברים בגו.

ך* כלא נווודתירצה מתקיימים
* 1חוגים למיניהם. לרוב מועברים
החוגים על״ידי מתנדבים שמגיעים
אחת לשבוע לכלא. יש חוגים מעטים
המאורגנים על״ידי אסירות.
יש חוג למלאכת־יד, חוג לציור על
בדי״משי, חוג לספורט, חוג ליוגה, חוג
לציורים על קרמיקה, והיה גם חוג
למוסיקה שבוטל בינתיים. יש חוג
לדרמה וחוג לפסיכודרמה, המנוהל על*
ידי חנן שניר מתיאטרון הבימה. בחוג
לדרמה משתתפות גיתית איזרעאלוב,
אביבה גרנות, וריטה דסקלו.
רציתי להשתתף באותו חוג, אך לא
התקבלתי, היות והייתי שפוטה לזמן
קצר, והתנאי לקבלה הוא. שהייה של
שישה חודשים לפחות.
השתתפתי בחוג לצרפתית המנוהל
בהצלחה רבה על־ידי אביבה גרנות.
אביבה מסבירה לתלמידותיה דברים
רבים בצורה מאוד לא קונבציונלית
ובסיגנון־דיבור עממי ומקובל בקרב
האסירות.
הדסה מונסה מעבירה חוג של סיפו־רי״המיקרא.
היא מחלקת אותם לפי
נושאים כמו אהבה, בגידה וחברות.
הדסה שולטת בחומר ומעבירה אותו
בצורה מעניינת מאוד. החוג ליהדות
מנוהל על־ידי הרב צבי שיינפלד, ארם
אינטלקטואלי המנהל את החוג בצורה
מרתקת. בדרד־כלל הוא מבקש את האסירות
לתת פירושים לפרשת־השבוע
ולהכין חומר הקשור באותו נושא.
לפעמים מעבירה הדסה מונסה את
פרשת־השבוע ואז נוצר דו־שיח מעניין
בינה לבין הרב, כששאר המשתתפות
יושבות כסטטיסטיות ואינן משתתפות
בגלל חוסר־בקיאותן בחומר.
בימי שלישי התקיים חוג לחזרה בתשובה,
שבו הופיעו נשים שונות שחזרו
בתשובה. ביניהן היו גם קיבוצניקית
ואחרות, הבאות לכלא גם בימי שישי
או בחגים ומעודדות את האסירות
לשמור על חוקי־הדת, ולהדליק נרות־שבת.
הדלקת־הנרות נעשית במיטבה־הכלא
ואסירות רבות משתתפות בטכס.
באחד מימי השישי הגיעה אחת
מהנשים לתא שבו הייתי וביקשה שאצטרף
אליה להדלקת הנרות. כשאמרתי
כי איני מעוניינת ישבה לידי, החזיקה
בידי ואמרה לי כי הבחינה שאני
נמצאת במשבר וכי היא רוצה לעזור לי
והזכירה לי ״שיש אלוהים בשמיים והוא
רואה הכל.״ היא גם הציעה לי להצטרף
לחוג של חזרה בתשובה.

שרהמישטוה חיים ברלב מטפח את הכפייה
הדתית בכלא החוזות בתשובה ניקתה את
בתי הרבניות בלי שנו הלסביות נהנות מן
ההשתתפות בחוגים נעמי אדווה גגדוווחת
אמרתי שאחשוב על כך ואתן לה
תשובה. ובאמת הייתי מעוניינת להצטרף
לאותו חוג, כדי להיווכח כיצד הן
מחזירות אסירות בתשובה. לצערי לא
התקיים החוג עד שעזבתי את הכלא.
האסירה שהיתה איתי בחדר חזרה
בתשובה במשך שהייתה הקודמת בכלא.
זו היתה לה הפעם השלישית בכלא
אחרי שעזבה את הישיבה בירושלים
וחזרה לגנוב. היא מאוד התביישה שלא
החזיקה מעמד ובאחת משיחותינו אמרה
לי כי תנסה לחזור בתשובה למרות
שהדבר קשה לה.
היא נשלחה לירושלים כדי ללמוד
תורה. במקביל שידכו בינה לבין עבריין
שחזר בתשובה, ועסקה, בינתיים,
בנקיון בתיהם של שני רבנים. היא
ראתה בזה כבוד גדול לשרת את נשות
הרבנים ללא תמורה כספית.
החיים בירושלים מצאו חן בעיניה,
אך לימודי־התורה היו קשים מדי עבורה
והיא לא היתה מסוגלת להתרכז,
ואז, באחד הימים, קמה וחזרה לבית
קרוביה. כעבור חודש חזרה לכלא.
חוגים וטלפונים
^ ש אסירות המשתתפות בחוגים
השונים, לאו דווקא מתוך עניין בנושא
החוג. מפי אסירות שאיתן שוחחתי
נאמר לי כי הן נרשמות לחוגים
מסיבות שונות. שמתי לב כי הן יושבות
בחוג ומפטפטות או נרדמות לשעה
קלה.
החוגים מתקיימים במרכז־החינוך
שבו יש חדרים מרווחים עם כורסות,
ובאחד החדרים יש גם מכשיר־וידיאו,
שבו אפשר לראות סרטים במיסגרת
החוגים. זוהי גם הזדמנות לפגישה בין
אסירות משני האגפים. ישנם זוגות של

לסביות שנרשמות לחוגים מסוימים
כדי לשבת יחד. אלו משוחחות ביניהן
ולא שמות לב לנעשה בחוג וגם אינן
מתחשבות בעובדה שהן מפריעות לאחרות.

שמשתתפת באופן קבוע בחוג
מסוים זכאית לשיחת־טלפון נוספת
פעם בחודש. מי שמשתתפת ביותר
מחוג אחד זכאית לשתי שיחות נוספות
בחודש. שמתי לב כי למעשה אין כל
קשר בין מידת ההשתתפות בחוגים
לבין שיחות־הטלפון וכי ברשימת־הטלפונים
נמצאו אסירות שבאו באופן
חד־פעמי לחוגים.
אהבתי במיוחד את החוג לחוק ר
מישפט שאותו מעבירה אילנה לב וכמו
כן את החוג לספרות של מלי שמיר
מקיבוץ משמר דוד. במיוחד התרשמתי
מדמותה של מלי שמיר, שהתייחסה אל
האסירות בצורה מאוד מכובדת והתחשבה
בבקשת כל אסירה שהיתה מעוג־יינת
בנושא ספרותי מסוים.
שוחחנו לפעמים לפני תחילת החוג,
אך מעולם לא הספיק לנו הזמן. שאלתי
את מלי מהי הסיבה בגללה התנדבה
לבוא וללמד ספרות בכלא. מלי הזמינה
אותי לבקר אצלה בקיבוץ לכשאש־תחרר
מנחה תירצה. נסעתי אליה. היא
חיה בקבוץ משמר דוד, יחד עם בעלה
ושני ילדיה, מלמדת בבית־ספר תיכון
ובשעות הפנאי מלמדת ריקוד והתעמלות.
בכל
בוקר, לפני שעות הלימודים,
היא יוצאת יחד עם בעלה ושני ילדיה
לרכב על סוסים. לפני שנה אף פירסמה
ספר בשם עופר אילים.
מלי קיבלה את פני בלבביות. היא
היתה קצת במבוכה. היא לא רגילה
לספר על עצמה ועל עבודתה ההתנדבותית
בכלא. היא סיפרה לי כי אחרי
צאת סיפרה הגיעה אליה עיתונאית,

אמנים גברי מזור ואלי לוזון(באמצע: נעמי אדווה)
לאמנים אסור לדבר עם האסירות!

מדת. בחירת החומר היתה בהתייעצות
עם האסירות. בהתחלה סיפרתי להן
סיפורים של אנטון צ׳כוב ושל גי דה־מופסאן.
היה כיף.
יותר מאוחר קלט החוג אסירות
אינטלקטואליות ואני נתבקשתי לשנות
את מתכונת החוג. האסירות ביקשו
ספרות ישראלית, וקראנו את עמוס עוז
וא.ב. יהושע והחוג התעלה לרמה
גבוהה מאוד.
כנראה שהשמועה עשתה לה כנפיים
באגפים ואסירות נוספות הגיעו לחוג.
חלק מהן לא מבינות בדיוק, אך הן

מנהלת־כלא שוהם
הכל למען בית־הכנסת
מלי חשבה שמדובר בספר, אך בהמשך
השיחה הבינה שהעיתונאית התעניינה
במיוחד בעבודתה ההתנדבותית בנווה
תירצה, מלי לא רצתה לדבר על הנושא
והעיתונאית התאכזבה מאוד כשלא
השיגה את מטרתה.

קצת מודה לספרות אלתי את מלי איך הגיעה לנווה
תירצה.

היא סיפרה:

ישבנו אצל הורי בעלי בקבוץ תל־יוסף
בערב שבת. בטלוויזיה הקרינו
תוכנית על כלא נווה־תירצה. התוכנית
מאוד סיקרנה אותי ויצרה בי תחושה
של לקום ולצאת אל החברה, לחיות לא
בצל.
ביום הראשון התקשרתי עם מלכה
אולמרט (סגניתה של חיה שוהם).
אמרתי לה שראיתי את התוכנית ואני
חושבת שיש לי מה להציע ואשמח
לבוא ולעזור בהתנדבות. היא שאלה
מה אני יכולה לעשות ואמרתי שאני
קצת רוקדת וקצת מתעמלת וקצת
מורה לספרות. אמרתי כי הם יוכלו
לבחור מכל ההיצע.
התחלתי בהתעמלות עם מוסיקה. זה
היה חוג ענקי עם הרבה אסירות שהתנהל
באולם הקטן שהיה מלא עד אפס
מקום. לא הסכמתי שיהיו צופות ועל
כל הנוכחות היה להשתתף בפועל או
לצאת החוצה. הן לימדו אותי ואני
לימדתי אותן ומאוד אהבתי אותן. לא
ידעתי את שמותיהן. לא עניין אותי
במיוחד. באתי בזמן, לימדתי בחוג,
נהנינו ונסעתי הביתה.
באותה עת ביקשה אותי קורין, קצי•
נת־החינוך, להכין קבוצת־בנות לבגרות
במיקצועות לשון וחיבור. בעיקבות
הלימוד לבגרות חשבנו על חוג אחר,
היות והיתה גם מורה מקיבוץ צרעה
שלימדה התעמלות.
הוחלט על חוג לספרות. השתמשתי
בסיפריה של בית״הספר שבו אני מל־

יושבות בשקט, ולא מפריעות בניהול
החוג. אין לי ציפיות גבוהות מהחוג
ואת ההנאה אני שואבת מהנאת האסירות.
קייקגיר בחוג
לספרות
ס חת האסירות בחרה בקירקגור,
\ £ש הו א חומר די קשה, אך אני
מכבדת כל בקשה של הבחורות, כפי
שאני מכבדת את תלמידי בבית״הספר
התיכון. ההבדל הוא׳שבבית-הספר
התיכון מוכתבת התוכנית על״ידי
מישרד־החינוך.
לדעתי, להעביר שעה וחצי בכיף
זוהי תרומה כשלעצמה, ואני זוכרת
מיקרה שלא הגעתי לכלא והאסירות
ביקשו מקצינת״החינוך לברר מדוע.
היה להן איכפת. אני מפרשת את זה
כהבעת עניין מצידן.
אני לא מתעניינת במה שעשתה כל
אסירה ומדוע הגיעה לכלא. פעם זה
סיקרן אותי, בייחוד בהתחלה, כשבאתי
מתוך חממה קטנה. אני בת של איש״
צבא, גדלתי בשכונה מאד קטנה
וסגורה באפרידר(אשקלון) .הייתי בת־תפנוקים.
גמרתי בית־ספר תיכון באשקלון.
שרתתי בצבא והתחתנתי בגיל
18 וחצי עת קיבוצניק איש־צבא.
כל חיי ;בדתי, רקדתי וגידלתי את
הילדים כמעט לבדי, כי בעלי היה רוב
הילדים לבד, זה
הזמן בצבא^לגדל
לבגר אותם בטרם עת. היום הילדים הם
לתיפארת. הבן הגדול בן 15 וחצי
והקטן בן 10 וחצי. יש לנו גם בת
מאומצת ובן מאומץ.
את הספר, עופר אילים כתבתי כשהרגשתי
שבעלי מחמיץ את חווית
הגידול של הילדים שלו. כתבתי בחרוזים
ושמיר בעלי אסף את השירים
ולפני כשנה יצא הספר. השירים נולדו
כשבני איל ביקש שאשאיר לו ציור
בלילה. זה היה כשהיינו בקיבוץ
פלמחים. אני לא יודעת לצייר, ובמקום
לצייר השארתי לו שיר, והמטפלת

קראה לו את השיר כשקם בבוקר
משנתו. פעם קיימנו בכלא שיחה על
הספר.
אני מאוד מעורבת ריגשית בכל מה
שאני עושה וכשהייתי מגיעה הביתה
לקיבוץ מהכלא ומספרת לשמיר מה
קרה לאסירה או שילדה קטנה מתגעגעת
לאמה שבכלא, הייתי ממש עוברת
חוויה נפשית קשה. לכן בחרתי להיות
מנותקת.
מובן שאם מתפתחת שיחה אישית
אני לא אוטמת אוזניים, אבל אני לא
מאפשרת הרבה זמן לשיחות. הרי ממילא
אינני יכולה לתרום עוד. בדרן־־כלל
אני לא יכולה לעשות דבר. במיוחד
מפני שאני באה מבחוץ, והדרג הבכיר
בכלא מכתיב מדיניות מאוד ברורה של
מה אסור ומה מותר לך.
התחום שלי הוא מאוד ספציפי. אני
לא מוסרת דרישות־שלום. זהו חלק
מהסכם־העבודה. בכרטיס״העובדים שנמסר
לי בכלא יש פירוט מלא. את הורי
ואת בעלי הפחיד הקשר שלי עם הכלא,
הם ראו בזה משהו מאיים. הם אומרים
עלי שאני ״פתי המאמין לכל דבר״ ,כי
אני תמיד מאמינה שכולן בסדר. שהן
לא אשמות ורק,מחפשים אותן׳.

שלושת

?* 5המצודעיס
ן* שיעורי־חברה שאני מעבירה
4בבית־הספר אני מדברת על אחד
השירים המאוד פופולאריים של

גוש אותם בריאים ונורמלים לחלוטין.
בשיעורי־החברה בכיתה אני מדברת
במפורש על יציאה אל החברה ולא
הסתגרות בתוך חממה כמו קיבוץ. זוהי
המיסגרת הקלה ביותר. אפילו באופן
פיסי, יש ניתוק מהחוץ, יש גדרות ויש
שערים. ואם אתה גם גוזר על עצמך
שאתה חי רק עם מה שיש בפנים —
ונכון שיש המון — אתה חי בגן־עדן
של שוטים. כי כשאתה יוצא פתאום
החוצה ונתקל בחברה הגדולה יש ים
של אפשרויות לטוב ולרע.
תמיד שואלים אותי :״אבל הן אסירות,
הן פגעו בחברה בצורה זו או
אחרת, אז מדוע לתת להן פרסים?״
הפרס של ללכת אליהן לכלא, לבזבז
את עצמך.
אני לא חושבת שזה ביזבוז ואני גם
לא חושבת שגם אם עשו משהו רע,
צריך להמשיך ולהעניש אותן. הרי העונש
הכי קשה הוא הניתוק מהחברה,
ולהביא את החברה אליהן — זה פיצוי
מאוד קטן יחסית.
בקיבוץ שואלים אותי הרבה שאלות,
אני לא מביאה איתי החוצה סיפורים
מהכלא. הצעתי לחברי־הקיבוץ לערוך
מפגש עם האסירות. זה הסתדר מצויץ
היות ובכלא גם כן שאלו אותי הרבה
על הקיבוץ.
אירגנתי ערב בתוך כלא נחה־תיר־צה.
היה חשוב לי שהאסירות לא
ירגישו כאילו באו לבדוק אותן, היות
ובמפורש זאת לא היתה המטרה. אולי

מתנדבת מלי שמיר
.אני תמיד מאמינה שכולן בסדר!״
בעלי־הסוד היו גם אנשי־הקיבוץ
ובצוות־הפיענוח היו שתי אסירות שקיבלו
שתי כותרות :״אירוע בחיי״ או
״תחביב״ .ולפי השאלות גילו את הסוד.
ואחר־כך היתה התוודות של בעל־הסוד.
אחר־כך
ישבנו כולנו על הדשא
והתנהלה שיחה בלתי־אמצעית. אפשר
היה לדבר באופן חופשי. רוב האסירות
התעניינו באם יוכלו, עם שחרורן, לעבור
לגור בקיבוץ.
ע ד כאן סיפורה של מלי.

^ אמגים
מתגדבים
^ נווה תירצה יש מתנדבים רבים
המגיעים לכלא בתיאום עם קורין,
קצינת החינוך והתרבות. קורין יכולה
לסדר מתנדב או מתנדבת כמעט לכל
אסירה. בעת שהייתי בכלא הבנתי כי זו
שאלה של סימפטיה מצד קורץ לאותה
אסירה.
המתנדבים הם בדרך־כלל סטודנטים
שהאוניברסיטה משלמת להם
את שכר־הלימוד או פוטרת אותם מתשלום
שכר־לימוד ובתמורה עליהם
לתת איזשהו שרות לחברה. יש גם מתנדבים
אחרים כמו מורים, פסיכולוגים,
אנשים שעובדים בתחום הפסיכולוגיה
או ההוראה או אחרים שאין להם מה
לעשות בזמנם הפנוי.

אסירה חווה יערו
יש מתנדבת פרטית
המשוררת רחל, השיר יום בשנרה, שבו
היא מספרת על שלושה מצורעים
שבישרו גאולה והיא אומרת :״אך אני
לא אובה לקבל בשורה אם מפי מצורע
תבוא.״ היום, כשאני עובדת בכלא,
מקבל אצלי השיר משמעות אחרת
לגמרי. כי מה זה מצורע? המצורע נגאל
בסוף.
שלושת המצורעים בסיפור נגאלו
בזכות הגאולה שהביאו לעם ישראל.
אדם שעשה עוול לחברה והיום הוא
מנודה, האם לא אקבל אותו אחר־כך?
פתאום מקבלים אצלי הדברים משמעויות
אחרות לגמרי, כי אני יודעת
שבאיזה יום ייצאו החוצה מהכלא ואז
יהיו איתי ביחד. ואני הייתי רוצה לפ

היה לספק סקרנות משני הצדדים.
קראנו לערב :״זה הסוד שלי״ .וחיפשתי
דברים אטרקטיביים. הזמנתי שחקנים
שהמיקצוע שלהם בתיאטרון הוא לוליינות,
כדי שיהיה גם אלמנט ויזואלי.
הזמנתי מהמשק אשה ששוזרת פרחים
והיא שזרה פרחים יחד עם האסירות.
אסירה שהיתה אחת מבעלי־הסוד
סיפרה את הסוד שלה שהיה סיפור־רצח.
היא הגדירה זאת כאירוע בחייה.
קורץ (קצינת החינוך) דאגה להביא
מנחה והערב היה מוצלח בצורה יוצאת
מן הכלל. הערב נתן לחברי־הקיבוץ וגם
לאסירות המון. הזמנו אסירות מכל
האגפים. לא רק מהחוג שלי. ועד היום
מבקשים אותי לחזור על המיבצע.

לאחר פנייה לקורין, היא ״משדכת״
בין אסירה למתנדבת. להדסה מונסה,
המסודרת מכל הבחינות, יש מתנדבת.
לחווה יערי יש מתנדבת וגם למיכל
הלל. אך יש מיקרים קשים של אסירות
בלא טיפול ובלא השגחה, שממש זקוקות
לחמימות וקצת תשומת־לב, שאינן
זוכות לה בכלא.
לאלו לרוב לא מוצמדת מתנדבת.
בעזרת המתנדב אפשר לקבל הטבות
גדולות, כגון מתנות. הם מסדרים מיל-
גות ללימודים ונמצאים בקשר מתמיד
עם קרובי־המישפחה של האסירה. הם
מביאים סיפרי־קריאה ועוד דברים
שלהם זקוקה האסירה. וכשזה מגיע
לעניין של בקשת־חנינה, המתנדבים
גם ממליצים ועוזרים לקבל חנינה.
יש גם אמנים המופיעים בהתנדבות.
פגשתי כמה ידידים אמנים שהבטיחו
לי לבוא ולהופיע לפני האסירות בימי
שהותי בשה־תירצה. כאשר נקראתי
לשיחה עם המנהלת חיה שוהם אמרתי
לה שאני רוצה לתרום משהו בימי-
שהותי בכלא וכי אמנים, ידידים שלי,
רוצים לבוא ולהופיע בהתנדבות.
שוהם ענתה לי שיש די אמנים שבאים
להופיע בכלא, דבר שהתברר לי
יותר מאוחר כלא־־נכון. כשקורין פנתה
אלי ושאלה באם ארצה להשתתף בחוגים
המתקיימים בכלא, דיברתי גם אי־תה
על האמנים.
כעבור זמן, כשבא בני המאומץ אלון

לביקור, הבנתי כי עשיתי טעות בספרי
על ידידיי. אלון סיפר כי פגש כמה
מידידיי האמנים, שסיפרו לו כי
התקשרו לכלא וביקשו להופיע שם
בגלל ידידותם איתי, אך נתקלו בסירוב
חד־משמעי מטעם ההנהלה.
ניסים עזיקרי, שחקן תיאטרון הבימה,
התקשר לכלא כמה פעמים אך שם
תמיד התחמקו מלתת תשובה ברורה.
גברי מזור רצה לבוא עם ריבקה זוהר
ואלי לחץ, שאיתם הכין אז דואט
לפסטינל. גם ירדנה ארזי רצתה להופיע
בהתנדבות. לגברי נמסר כי תינתן
לו תשובה וזו לא הגיעה עד היום.
המפיק והאמרגן רורו אלהרר מארגן
במשך שנים הופעות התנדבותיות של
אמנים בכלא. הוא נמצא בקשרים
טובים עם קורץ. הוא הצליח לשלוח את
בועז שרעבי להופעה. בדרך־כלל
מצטרף דודו אל האמנים, אך הפעם
התבקש במפורש שלא להגיע לכלא.
עם בועז שרעבי הצלחתי לדבר בקושי
לפני ההופעה. הוא אמר לי כי ביקשו
אותו במפורש שלא לדבר עם האסירות.
מעשה שיקומי
^ תנהגית זי מצד הנהלת־הכלא
( \ נראתה לי תמוהה ביותר. הם הרי
(המשך בעמוד )35

ר הס *ו ס רי ס ...סחד! <י 0 !1רות 0 ...ה ד! 2אוסריס...נזח ד־ן א 0 )1רות 0 ...ה מ

מתי פרד :

שלי 1מיקי ברקוביץ:

אהרון אס־חצירא:

,,נדור׳ הגומי טצעים ..אחו׳ ההנסד יש מין ״ אבאעמדעם
ממש -נשיווים מקרוב!״ שסט נזה במיגוש שקי אגוזים ותמרים!״
לשימחתי מעולם לא ראיתי את נדורי״הגומי, שצה׳׳ל
משתמש בהם עכשיו, ומעולם לא הרגשתי אותם. אבל
הבנתי שהכדורים נועדו כדי להכאיב למי שנפגעים על*
ידם. לכן לא הצלחתי להבין כיצד אנשים נפצעים מהם
באורח קשה, כמו הילדה הקטנה שאיבדה עין מכדור גומי.
פניתי אל האלוף(מיל׳) מתי פלד, שהיה ראש אגף־אפס־

היום השלישי חיה יום היסטורי בחיי: לראשונה צפיתי
במישחק־כדורסל, מישחק חצי־הגמר בגביע-אירופה, שבו
השתתפה מכבי תל״אביב. מי שהסביר לי את מהלך
המישחק המותח, הצליח לנטוע בי תיקווה, לדאות את
מיקי ברקוביץ מניף את גביע״אירופה ביום החמישי בערב,
בתום מישחק הגמר.
ברקוביץ, קפטן מכבי תל־אביב, לא הניף את הגביע
כמקווה, וכששוחחתי עימו, בתחילת השבוע, לא ניסה
להסתיר את אכזבתו.
אני לא מתראיין עד סוף העונה. כך החלטתי לפני חודשיים,
והייתי עומד בכך, אפילו היינו מנצחים!

• איד המרגש אחרי ההפסד?
הרגשה לא טובה, אץ מה לדבר. אני לא מנסה להסתיר וארב
נאות בצה׳׳ל, וביקשתי ממנו הסבר על כדורי״הגומי -למה
נועדו, מה מידת הנזק שהם יכולים לגרום, והאם יש איזה
הוראות״שימוש מיוחדות בהם.
כדורי־הגומי נוצרו לפיזור הפגנות, מתוך כוונה להכאיב אבל
לא לפצוע ולא להרוג. הם הוכנסו לשימוש בצה״ל רק באחרונה.

• אז איך, ככל זאת, הכדורים האלו פוצעים?
הקליע עשוי אמנם מגומי, אבל בתוך הגומי יש חתיכות מתכת,

• אתה נשמע מצוברח מפני שלא המתינו לבם
בארץ בכרזות ולא קפצו לבריכות, או שזוהי הרגשתך
הפנימית?
וזז לא מעניץ אותי, בריבות. עניין אותי לקחת את הגביע, ולא
לקחנו.
אל שחקני מכבי נילוו, באורח חריג, גם שש מנשותיהם.
שאלתי את שלי, אשתו של מיקי, המתרחקת מהזרקורים,
טי אירגן זאת.

נשק

נדורסל

הנותנות יציבות לכדור. אם יורים את הכדור מטווח קצר מאוד,
המתכת יוצאת מתוך הגומי ונכנסת לגוף, ואז, כמובן, זה פוצע. יש
צילומי־רנטגן המראים את החדירה של חתיכות המתכת בגוף.

מכבי תל־אביב אירעו זאת. הצטרפתי למיקי בשנה שעברה,
אבל זאת ודתה הפעם הראשונה שבה צורפו נשים נוספות.

• האס יש סוגים שונים של כדורי־גומי?
יש גדלים שונים, המותאמים לקליבר של הרובה שממנו יורים
אותם.

• והאם הכדורים כאים כיחד עם הוראות על המרחק
שממנו צייד לירות אותם?
יש, כמובן, הוראות בקשר לטווח, אבל היישום של ההוראות
הללו אינו מעשי. לא מודדים טווחים, אלא יורים, ואז יש פציעות.
אבל יחד עם זה, הכדור איננו קטלני. עד היום עוד לא שמענו על
(דניאלה שמי)
אף אדם אחד שנהרג מכדור גומי.

בשבילי — המימונה, זהו המשך למסורת שהיתה נהוגה מאז
שאני זוכר עצמי כילד במארוקו. מעולם לא היה לכך כל קשר
לפוליטיקה.

• הקשר העכשווי הוא למורת-רוחך?
עצם הניסוח שלי אומר מספיק!

מימונה

• א ץ * היתה התחושה באולם, לפני שהתחיל
המישחק?
ודתה תיקווה. הקהל ררגיש סוב, וגם הקבוצה הרגישה כך.

• היתה איזו שניה שהבנת שזה לא זה? שהולכים
להפסיד?

לא, זדתה מץ אקסטזה כזאת באולם. עד הסוף ודתה תיקווה, לא
התייאשו.

• מה קורה בקרב הישראלים במיגרש אחרי הפסד
שכזה?
שקט, יש מין שקט בזה, ממש דממה

המימונה -חג שהפך באחרונה לאירוע פוליטי, שבו
מתחככים פוליטיקאים ואנשי״תיקשורת זה בזה, טועמים
מאכלים מסורתיים ומנסים לשמוח. יש מי שמנסה להיזכר
מה הם שורשי החג.
מייד אחרי החגיגות שאלתי את חבר־הכנסת אהרון
אבו־חצירא מהי המימונה לגביו.

(דפנה בדק)

• מה אתה זוכר כילד מהמימונה במארוקו?
אני לא זוכר כמעט כלום. עזבתי את מארוקו כשהייתי בן .6
בכל זאת, אני זוכר במעומעם תמונה: אני זוכר את אבא, הרב,
עומד באמצע סלון ענקי, שהיה לנו בבית, עם שקים של אגוזים
ותמרים, נדמה לי. כל העיירה הסתדרה בשורה ארוכה״ארוכה, וכל
אחד נכנס אליו וקיבל חופן של תמרים או אגוזים, עם ברכה.
כל העיירה — ילדים, נשים, גברים — השתתפה! כינו זאת:
״בירכת הרב״.

• כיצד אתה חוגג את המימונה כיום?
אני נוהג לשבת בבית, עם דלת פתוחה. אנשים באים. כמה
אנשים? באורח סולידי. לא רק מוזמנים, אבל בעיקר חברים או
מישפחה.

אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אומרות...מה הם<
א בי ולדמן, ה עו ל ם הז ה

אדון גרבוז:
,.הקיטש הנך רסיגנון
אצל האינטלקטואלים!״

וי1ית אברמסון:
קרודיין רנגפורד:
,.הטלוויזיה היא חלק. שנחת מה שנ ש ב
מה״ הילדים שלנו!״ בחוזה הגיהשיו עם אסיר
פעם היינו נאים מאוד שהנוער שלנו, לא כמי הנועד
האמריקאי, מקדיש זמן קצר לצפייה בטלוויזיה. כסקר
שנערך על-ידי מישרד-החיגון כאחרונה, הסתבר כי התלמיד
הישראלי צופה בטלוויזיה 17.5שעות בשבוע, כלומר
כשעתיים וחצי ביום.
פנית אל הפסיכולוגית זיויח אברמסון, ושאלתי אותה:
שעתיים וחצי ביום זה טוב או רע, זה הרבה או מעטו
מעט או הרנה בהשוואה למה? סוב או רע — גס זז שאלה קשת
תלוי נמה שהילד רואה מ מן הזה. אם הוא רואה חומר סוב זה סוב,
אם הוא תאה תומר רע זה חבל.

״הסינמטק״ ,שהוקם כדי להציג סירטי״איכות שבתי״
קולנוע מיסחריים אינם רוצים להציגם, החליט להקרין 40
מלודראמות הוליוודיות מתקתקות משנות ה־ 50 וה״,60
שכבר אז נחשבו בעיני אניני״הטעם למה שנחשב ״שושלת״
כיום.
שאלתי את מנהל ״הסינמטק״ בתל־אביב, אלון גרבוז,
האם הוחלט על 40 המלודראמות בגלל חוש־ההומור שלו,
בגלל נוסטלגיה או אולי פשוט מפני שהטעם השתנה, וכיום
נחשבים הסרטים ההם כבר כטובים.
בעצם, במיסגרת ״הסינמטק״ מקרינים כל דבר. גם דברים
טובים וגם דברים רעים. זה מכשיר ללימוד. כדי לדעת מה טוב.
צריד להכיר גם את הרע. וכשמראים סרטים של בימאי מסויים,
מראים את כל הסרטים שלו.

• ובכל זאת 40 ,מלודראמות הוליוודיות?

• הגה נקצץ את השאלה. אם תיילד רואה הומר
טוב שמונה שעות ביוב, זה טיב?
אני מגיחה שלא. אבל יחד עס זה, אם התלמיד מספיק גס
להקדיש זמן ללימודים שלו, גס להיות בחברת ילדים אחרים מרי
פעם, גם לקרוא ספר מדי פעם — שיראה טלוויזיה כמה שהוא
רוצה.
אני פשוט לא תאה טעם בגינוי רבדים שתו חלק מושזיית
ודלדים שלנו גדלים בעולם שאינו דומה לעולם שאנו חיינו נו,
והטלוויזיה היא חלק מן העולם הזד״
לנו לא היונה טלוויזיה, אבל הקדשנו שעות לקריאת ״הרומאן
הרומאנטי״ .גט זה לא כל־כך טוב, אבל זה לא במיוחד הפריע,
מראת אני חושבת שהסלוויזיד״ אם היא לא בהגזמה, היא נסדר,
במו כל דבר אתר. החיים הנכונים של ילד, כמו של מבוגר, דורשים

קרוליין לנגפורד־אסי דיין: מזמן לא נכתב על ״חיי עם״.
כל״כך מזמן, שהחלטתי לפצות את קהל הקוראים.
בתחילת השבוע סופר לי שקרוליין קיבלה לידה מיכתב
מפרקליטו של אטי דיין. מרשו של דיין הזכיר לגרושתו,
שעל פי הסכם־הגירושין בין השניים אסור לגברת לדבר על
חייהם המשותפים, ולכן הוא אוסר עליה לדבר מכאן
ואילך על הנושא בכתובים ובערכי״ראיונות.
טילפנתי ללנגפורר ושאלתי אותה לאמיתות המידע
שהגיע אלי.
איך זה כבר הגיע אליך?

• נ ו באמת!
זה לא זה. לפי חוזודהגירושין, אסור לשנינו לפרסם זה על זה.

• מתי נחתם חוזה־הגירושץ?
זה נעשה לפני שנתיים.

זרזון.

חלק מהן ממש טובות, והאמת היא שכבר אז נחשבו טובות כמו
נכתב ברוח, אחדים באו במחצה, תישני אהובתי, דרקרב בשמש,
ועוד.

• זאת בדיוק השאלה שא. את מפגישה איתי־שילד
בן 6או ד אינו יודע בדיוק איד לאזן לעצמו את

• ובינתיים עברו הרבה מפלי־דיו ב״ידיעות אחרונות.״

קולנוע

חינוך

וכילות

ודרים.
השאלה, על כן, היא האם אנחנו, ההורים, צרי־בים
לאזן א, בלומר במיקדה זה א עיד לו ״די בטא
וויויה להיום!״?

זוע. אז כנראה שכחתי מזה. החוזה נעשה לפני שנתיים, ושכחתי
לגמרי מכך.

• ומה עם ״סייטון סליים״?
אני יודע שנהוג לזלזל בז׳אנר הזה, לקרוא לו נשי, מתקתק,
קיטש. זה אגב ז׳אנר הפורח כאשר רע לאנשים. פריחת המלד
דראמות באמריקה היתה בשנות ה־ .60 בימי רגן יש לנו שושלת.
כשאני חושב על זה, לנו היום מאד מתאים להתחיל ליצור
מלורראמות. אנשים יאהבו את זה.

• אולי יאהבו, אבל יתביישו להגיד.
אפילו זה כבר לא. נכון שלא כולם מודים שהם רואים שושלת.
אבל יש מי שאפילו מתגאים בזה. אצל האינטלקטואלים הפך
הקיטש לסיגנון שמגלים בו עניין ואפילו מתהדרים בו, ואצל
המוני־העם זו סתם הנאה צרופה.

• אתה ממליץ לראות את ״פייטון פליים״ עכשיו?

אני בהחלט ממליץ. לראות וגם לא להתבייש לבכות.
(דניאלה שמי)

אני לא בעד איסור. אני בעד שיחד, ניסיון לשכנע.

• האם הילדים מתייחמים לטלוויזיה כאל אמצעי
המספק מידע או בידוד?
ת א משמשת א רנ ה מטרות. גם חינוך, גס בידוד, גם מידע
ולפעמים גם קשר עם ההורים, מדקרים שבהט אץ נושאי־שיחה
בץ הורים לילדים, ויש הרבה מיק-ים כאלה.

• האם תוכלי לסכם במישפט אהד מה את חושבת
על הסקר של מישרד־החיניד בעניין זה?
לא מפתיע. לא מדאיג ולא מעודד. סקר.

(דניאלה שסין

• הופתעת לקבל מיכתב מפרקליטו של אסי?
לא. זה דווקא נראה לי הגיוני.

• על מה תתראייני מהיום?
יש דברים חוץ מאסי דיין! כן, כן!

• אבל אותך רוצים לראיץ, בין השאר, בקשר לאפי
דיין.
בטח שרוצים לראיין אותי בגללו. אבל כמה זמן? כמה זמן?
בינתיים הוא כבר חי עם מישהי. כמו שאני מכירה את אסי, הוא גם
בטח יתחתן איתה בקרוב ...אני מבטיחה לך שאם אתחתן עם
מישהו כמו הנסיך צ׳רלם — אתחיל לכתוב מחדש•(דפנה ברק)

1־ 3י

ונשבץ 0911113

3 1 3

* ] 1ל רו ת,

מאוזן:
)1מחשבת רמיד, ומזימה; )5
לסירוגין )10 :רצועה של אריג;
)11 רקב; )13 מנת־אוכל; )14
מכללה בארצות־הברית; )15 מן
הערים שכבש יהושע; )16 דברים
הנשמעים בחברותא; )18 איל;
)20 בצוותא; )21 סוסו בעל
הכנפיים של זאוס; )22 סיפוק )24
ריב ומדנים; )25 ישן; )26 מי
שמומחיותו בתוצרת פרי־הגפן;
)28 כיסה, הסתיר; )30 מכינוייו
של הקדוש־ברוך־הוא; )31 לחץ,
דחק; )32 בן חמור; )34 עיר־חוף;
)35 הושחת חודו; )36 ארבה קסן
לפני שצמחו לו כנפיים; )39 נזק
)41 מוסד חינוכי לטף; )42 מיו
דגן; )43 אנקול; )45 תאומו של
יכין במישכן; )47 אחד השוואימ
)48 מועד חביטת השיבולים; )50
אחד מסוגי התבואה בשחק
הנעזבת לעניים; )51 קריאת
התפעלות; )52 נוכרי; )54 עדין,
מפונק; )57 אסור באכילה בחג־הפסח;
)61 נוסק במרומים; )62
לחם צר שהכינו בני־ישראל
בצאתם ממצרים; )64 מילת־הסכמה;
)65 אדום בוהק; )66
ממהר; )67 תרופה; )69 תואר־אצילות
במדינות מוסלמיות; )70
זכאי; )72 מזלו של ניסה )74 הכין
מים וקטורת; )75 אביו של הזה
)77 חתך; )78 קנה־הבליעה )81
אי־ודאות; )83 תואר נכבד
הולנדי; )85 גבעה נישאה; )86
דחק, דכאון; )88 נמצא בתנועה
)89 קומפוזיטור צ׳כי (הכלה
המכורה); )91 מצבת־זכריה )93
בת־קול; )95 מיצמץ בעץ; )96
משקה״עלים; )98 כנה )100 עוף־
טרף; )102 מיניסטר; )103 אבן
טובה; )104 עיר בגוש ח שנפלה
בידי סנחריב מלך אשור; )105
כינוי לאלוהים.

הוא צעיר ממנה
לגמרי מתאימה לי, קביעתה של
ד״ר איילה פייאנס, פסיכולוגית חברתית,
הטוענת שזוגות בהם הנשים
מבוגרות יותר מן הגברים, מאושרים
יותר. הנה עוד כמה מילים, לטובת מי
שהוא חלק מזוג כזה, או יהיה ״קשרים
כאלה הם בדרך־כלל יותר שיוויוניים,
יש יותר הרגשה של ביחד, נוטים להיות
פחות סטראוטיפים מבחינת הדימוי
המסורתי של הגבר והאשה, בני הזוג
פחות נעולים והתיקשורת יותר טובה.
משיכה פיסית בין בני־זוג היא יותר
פונקציה של איכות הקשר מאשר מראה
חיצוני. כשמערכת־היחסים טובה, הם
מושכים אחד בעיני השני. כשהקשר
גרוע — אפילו אם בני־הזוג יפים —
הם לא ייראו מושכים אחד בעיני

השני•׳
סיפור מהחיים: פגשתי לא-מזמן
קבוצת ילדים בני שמונה. גיליתי
שאחת הילדות היא בתו של סופר
ידוע, חתן פרס ישראל, והיה ברור
שאני מתפעלת ומתרשמת. אז ילד
אחד נגש אליי .״אבא שלי,״ הוא
אמר ,״הוא מסגר ידוע.״

רגישות נדירה

מאוגף:
)1סגר, עצם; )2דגל; )3גם ת
(ארמית); )4בהמת־משאות; )6
הקלח האמצעי בצמח; )7עמל; )8
קריאת־צער; )9אשפת־חיצים;
)12 גדוד־צבא; )15 סוכן נוסע;
)16 ציר־הדלת; )17 אריג לבן,
דק, מעשה־רשת; )19 עוף מיטיב־שיר;
)20 שיח־הדפנה; )21 מושב
המטכ״ל האמריקני; )23 שיר,
נגינה )24 ימי הגאולה העתידה
)26 תור גיאולוגי, השני בתקופת
המזוזואיקום; )27 ציץ־פרה )29
אבן יקרה )30 כילי, רע־עיה )33
מחשבה )34 נחל בצפוו־האר׳ה

)36 דחיה, דחיפה החוצה )37
אוצר, בית־מיסכנות; )40 ענן;
)41 מין עוף דורס (פלקון); )44
אות־הניצחון; )46 קן־צפור; )47
מאכל מבושל רק בחציו; )49
עניין ועסק; )50 ראה הצלחה
במעשיו; )53 גילוי־דעת של
השלטון; )54 דר־הנקה של בעלי-
חיים; )55 פלא; )56 שביב־אש;
)58 מילת־שאלה; )59 פקעת־חוטים;
)60 זורם; )62 נוגש; )63
סופר, הוגה־דעות יהודי; )66 עלפי
המיתולוגיה — הצעיר שטס

אל השמש וכנפיו נמסו; )68
חפירה לאצירת תבואה )71 עיר:
)73 קבוצת כוכבים; )76 סדרי־המשנה(ר׳׳ת);
)77 עמה )79 אחת
מתשע המוזות שבחסותה
הקומדיה )80 החלק החד בכלי־זין;
)82 זהב; )84 רקב; )85 החל
לפרוח; )87 שנון; )90 החלק
הרחב של העלה )92 כר־חרס
גדול; )94 שנאה )96 רענן; )97
אבי אברהם ונחור )99 :שבט
בישראל; )101 עטרה )102 בכור
נח; )103 עני, עלוב.

--אבמי׳צ מאי—

תן טרמ 3לחייל
אי תן ע מי חי

הדברת מזיקים

בעכז

מומחים והדברת תיקנים(נ׳וקזם),ו
תו 7עי עץ, חרקי ספרים ובגדים,
עירפוו מיוחד וארועים ומניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

רמת־גן רחי מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־ 75־ 03

ב ש מי ר ה וגל ב רי או תךור כו עוו

״רמת הציפיות שלי נמצאת אי־שם
באולימפוס,״ הוא כותב .״הסביבה
מטיפה לי לסגת משם, אבל אני
מתעקש, בין השאר מתוך חוסר־יכולת
להתפשר. מעוניין בך — נאה מאוד,
בעלת גיזרה נאה, אינטליגנטית,
רגישה לסביבה, לחיים, לעצמף. בין 27
ל־.32
״אני רווק 1.73 ,מטר, ספורטאי
העוסק בספורט הצורף עליונות נפשית
ופיסית, מתעתד להמשיך ללימודי
תואר שני. בין התכונות הבולטות:
רגישות נדירה, השולחת זרועות לכל
כיוון. אני נעצר כאן לפני שאסחף ״.נו,
מה תגידו עליו? אני נעצרת כאן לפני
שאסחף. הוא בת״ד ,11938 תל״אביב.

בשטח עסקי־הבנייה בארץ ובחו״ל,
נראה טוב, אוהב בית, ספורט, רכיבה
על סוסים.
מחפש ״אחת שתחדור לוורידים
שלי״ — מאוד יפה, מאוד מושכת,
בוגרת בראשה, שובבה, בין 25ל־,38
אבל ״לא אכעס עליה אם היא תהיה בת
.40״ את יכולה להודיע לו על קיומך
בת״ד ,21380 תל־אביב, או לשוחח
איתו בטלפון, דרכי.

שמסים של החיים
הוא בן ,30 רווק, מקורי, מעז,
מעניין, חברותי, כריזמטי — ככה הוא
אמר לי. הוא גם רזה, ספורטיבי, פתוח,
בעל עיסוק עצמאי, אוהב מוסיקה,
מוגדר כנאה, גובה 1.74 מטר.
״היות והנ״ל לא יצא כבר תקופה
ארוכה עם בחורות, עקב עומס של
החיים, הוא החליט להשלים את החסר,
ללא הבדלי גזע ודת,״ הוא אמר לי
בטלפון .״אני מעוניין באחת שהיא לא
הילדה הטובה של האמא שלה, לא
פחדנית, ספונטנית, עד ,30 אבל גם 33
יכול להיות בסדר, רצוי משכילה.״
אפשר לכתוב אליו לת״ד ,2277 רמת־גן,
או להשאיר אצלי מיספר־טלפון
עבור ()32/88

ספורט־אלגנט
היא מזכירה בכירה בהווה, מורה
בעבר, תל־אביבית, הופעה נאה, גובה
1.62 מטר, מטופחת, הטיפוס האלגנטי־ספורטיבי,
בלי הגזמות בגינדור, בהירת
שיער, בת 51 הנראית פחות,
ילידת הארץ.
היא אוהבת תיאטרון, קונצרטים(יש
לה מנוי לפילהרמונית) ,ריקודים, אנשים.
לא מצפה לאביר על הסוס הלבן,
כי יודעת שאץ כזה, אבל מקווה להכיר
אדם חכם, מעניין, ידיד טוב שאיתו
אפשר לצאת לבלות. היא נשמעה
נחמדה מאוד בטלפון. תן לי לחשוב
שגם אתה כזה, ואתן לך את מיספר־הטלפון
של (.)33/88

״רותי בטלפון״ ,למי שעוד לא
רשם לעצמו, ב־ד ,22101 תל•־
אביב.

אחת שתחדור רחרידים
( )31/88 אומר שהוא בעד תיקשורת
מהירה וטובה, רוצה שותפה אמיתית
לחיים, ומבטיח שהיא תרגיש נפלא
בחברתו. הוא בן ,38 גרוש, עצמאי

שיעך א₪7י,
עניבה לנ ש
וכל חשאך
מוד אי תסכימו איתי שרתיה
באלף היא הקישוט של המדור,
השבוע. היא בת ,26 רווקה, מת-
גוררת כחולץ ועובדת במיש-
רד־פירסום ברחובות, בין השאר
בקידום זמרים בתחילת דרכם.
אתם רואים רק א ת הפנים
היפים, את השיער האדמתי ה שופע,
את החמסה שעל הצוואר
ואת העניבה הלבנה. אגי ראיתי
את כל השאר, מהעניבה ומטה,
ותאמינו לי, יש מה. מה שיש זה
גוף חטוב, דק כשל דוגמנית,
והדקיקות הזאת גורמת ל״1.62
מטר שלה להתארך בבמה סנטי מטרים
טובים.
הצלחתי להוציא מרונית את

רונית כאלף
לא חסרים רה סווזדיס
הפרטים הבאים: אוהבת לשיר,
אוהבת לרכב על סוסים, צמחונית
מאז שהיא זוברת את עצמה,
חולמת להיות אמא צעירה.
מכיוון שהיא לא מאמינה במיש-
פחה חד-הורית, אין מה לדבר על
אמא בלי חתונה. מחזרים לא
חסרים לה, כפי שאתם יכולים
לתאר לעצמכם, אצל את אותו בן
( 22 מגר) עד ( 35 צעיר) היא עוד
לא פגשה.

הורוסקופ — -
(המשך ם עם1ד )30
הציבור מתאימים לו, ובך בל מה
שקשור בנסיעות קצרות ורבות.
הוא מבצע מספר דברים בעת
ובעונה אחת. ספרים חביבים עליו
ביותר, אך לעתים אינו מסוגל
אפילו להתיישב ולקרוא וזאת
כשהוא נכנס למצב של חוסר מנו חה.

0מיספר
:6ומס
זהו האדם השקט, הנעים והנוח.
הוא רומנטי ובל שאיפתו לאהוב
ולהיות מוקף באהבה. ביתו מקושט
בתמונות וחפצי-נוי, בגדיו
בהירים ועדינים. הוא מוכרח להי מצא
בסביבה שקטה ויפה. מקום
רועש ומלוכלך גורם לו סבל. הוא
נמשך לכל האמנויות וניחן בחוש
אסתטי מפותח. הוא מעשי ואחראי
אך אינו אוהב כשמטילים עליו
משימות קשות. הוא עושה בל דבר
בקצב איטי ושקט. לעיתים הוא
מפונק מדי ומרבה באכילה, אך אם
ימצא לו שטח ביטוי הולם, הוא
יתגבר על בל החסרונות האלה.

• מיספר :7נפטון
מעיד על טיפוס מופנם, בעל
מחשבה עמוקה ונוטה למיסתורין.
קשה לו להסתגל לחברה. הוא
מאוד קפדן ובררו כאשר מדובר
בידידים קרובים. הוא אינדיבידואליסט,
לעולם אינו חושב כמו כו לם,
ניחן ביושר פנימי וחוש-צדק
מפותח. הוא מאוד יצירתי, בעל
השראה ויותר מכל נמשך למוסי קה,
ריקוד, דרמה ושירה. חסרונו
הגדול: הצורך להתנתק מהמציאות
ולהיכנס לעולם של האשליות עד
כדי התמכרות לסמים ולאלכוהול.
בעל המיספר מתעניין במיסטיקה,
גילגול-נשמות, פרה-פסיכולוגיה
וכו׳.

• מיסכו־ :8סטורן
זהו אדם רציני, קודר, שאפתן,
מציאותי, מעשי ובעל דרישות מ עצמו
ומהאחרים. כל עבודה שיקח
על עצמו תבליט את רצינותו, אח ריותו
וכשרונותיו, שביניהם בולט
הכשרון לארגן ולנהל. חייו על-פי-
רוב קשים ולמודי־סבל. ילדותו
עוברת עליו בקשיים ולעיתים קרו בות
הוא גדל רק עם אחד משני
ההורים. הוא סמכותי, ועובד ללא
לאות עד להשגת המטרה הנכספת.
הוא זקוק להמון חום, אך ימצא
זאת רק בתקופה מאוחרת בחייו
וגם אז יתקשה לבטא את רגשותיו.
הוא מסור ונאמן ואם החליט להת קשר
לבן־זוג, הוא לא ינתק קשרים
בקלות. הכסף מעניק לו ביטחון,
ובמעט תמיד יהיה מצוי בכיסו, אם
כי לא בגיל צעיר.

• מיספר :9מרס
זהו אדם אמיץ, נועז, אוהב ו זקוק
לחידוש. הוא חריף, חזק ועצ מאי.
את ייחודו הוא מבטא בעבודה
שהוא בוחר. מצטיין בניקיון,
ביצוע בזריזות ומוסריות. הוא יצי רתי
ואחראי וחש כי עליו לשרת
את החברה. הוא ניחן בכושר מנ היגות
ושאפתנות. הרפתקן ומסוגל
להדהים את מכריו במעשים נוע זים.
לעיתים הוא אנוכי ואינו מת חשב
בזולת, אך אם הוא שייך
לסוג החזק הוא יעודד את כולם.

• מי ס כו ־ :10 פלוטו
אדם קיצוני וחסר״פשרות. לעי תים
הוא ניחן בכשרון־אירגון ואו הב
לפעול בגדול. הופעתו סמכו תית.
כל מה שיקח על עצמו, יבצע
בדייקנות ובאחריות, כשהוא שם
לב לכל פרט ולוא השולי ביותר.
הוא מנסה להיות מקובל על כולם
ונעזר באינטואיציה החזקה המנ חה
אותו בחייו. הוא מסוגל להיות
קיצוני ואבזרי, מקבל על עצמו
הגבלות, אך בעיקר אלה שהוא
קבע. יש לו כוחות״איפוק בלתי-
רגילים. לעתים הוא נוקם ונוטר
ויחכה לשעת-כושר גם 50 שנה.
העולם הזה 2641

ל אהבתו הלוהטת של מיכאל
ר 1פריגאן לגרושה הנאה, סוזאן בן-
סימון, הסתיימה ביאוש כבד ובתינד
רות־עשן.
לפני 10 שנים התאהב פריגאן
בסוזאן. הוא היה אז נשוי עם אשה נכה
ואב לשמונה ילדים, שהקטנה ביניהם
היתה תינוקת שרק נולדה זה עתה.
הגבר, שנחשב במקום־עבודתו לאדם
אחראי ושקול, עזב הכל והלו אחרי
סוזאן. חבריו לא יכלו להבין את
מעשהו זה. הם הכירו אותו כאיש־מצפון
וכאדם הדואג לזולת. אבל
פריגאן נטש את מישפחתו, למרות
שאשתו החולה לא תיפקדה, והילדים
נשלחו אחרי זמן־מה למוסדות שונים.
פריגאן עבד אז כמנהל־מישמרת
בחברת אל־על, אדם שהתקדם בכוחות
עצמו ותפס עמדה בכירה. הוא היה
אהוד על חבריו־לעבודה ונחשב כאדם
חרוץ ואחראי.
הוא עבר להתגורר עם סוזאן בדירתה
בבית משותף, יחד עם בנותיה.
תשע שנים חיו כזוג נשוי לכל דבר.
הוא נתן את חלקו לכלכלת הבית, קנה
ריהוט ומיכשור חשמלי לדירה, ונתן
מתנות נדיבות לאהובתו.
ב־ 1986 פרש פריגאן מעבודתו
באל־על, וקיבל עשרות אלפי דולארים
כפיצויים. לדבריו, הוציא את כל
הסכום הזה כדי לקנות מתנות לסוזאן.
״כשנגמר לי הכסף, היא גירשה אותי,״
אמר הגבר בבית״המישפט.
הוא סיפר, כי אחרי תקופה של
מריבות קשות איימה עליו סוזאן כדי

משותפים החליטה סוזאן לסיים את היחסים
עם הנאשם, ודרשה ממנו שיעזוב
את הדירה. על פי התרשמותי מהעדה
סוזאן מתקבל על דעתי; כי היה משהו
מן האמת בדברים הקשים שהטיח הנאשם
כלפיה וכלפי בני־מישפחתה.
״לנאשם, אשר במשך השנים איבד
את הקשר עם ילדיו ועם אשתו, לא היה
לאן לפנות, ויתכן שגם נשאר במצב
כלכלי קשה, אחרי שהוציא את
כספי־הפיצויים שקיבל במהלך החיים
המשותפים עם סוזאן.
״בשובו מאילת הוציא הנאשם מהדירה
חלק מרכושו, ולאחר־מכן הסתגר
בדירה משך שלושה ימים וייאושו גבר
עליו. בשלושת הימים האלה לא ניסה
הנאשם כל נסיון־התאבדות. כאשר
הגיעו לדירה בנותיה של סוזאן, ראה
הנאשם את עצמו חייב לסיים את
הפרשה. אז גמלה בליבו החלטה להצית
את הדירה ולשים קץ לחייו.
״כוונת ההתאבדות אינה מפחיתה
מהעובדה, כי הנאשם ידע, וחייב היה
לדעת, ובמיקרה זה אולי אף רצה,
לגרום להשמדת רכושה של סוזאן.״
השופטת ציינה, כי מתקבל על
דעתה שסימני המכות בתנור והמקרר
נגרמו על־ידי הנאשם במתכוון. אבל
מכיוון שהדבר לא הוכח בבית־המיש־פט,
והתובע לא חקר על־כך את סוזאן
ובנותיה, אין היא מוצאת מקום להרשיעו
בעבירה זו. על כן זיכתה השד
פטת את פריגאן מהעבירה של גרימת
נזק בזדון.
פריגאן הורשע בעבירה של הצתה

השבו הבניו ב״ אד עד עזב את אשתו ואת שמונת דדיו
כדי רינת אחו אהובתו. כאשר זו גיושה אותו, ניסה
מיכאל פריגאן(למעלה) להתאבד ולהצית את דירתה.
שיעזוב את דירתה, ואף נעזרה בבני-
מישפחה באיומיה אלה. סוזאן, מצידה,
סיפרה לבית־המישפט על קינאתו
החולנית של הגבר, ועל חיייה שהפכו
לסיוט בגלל מחלת הקינאה שלו.
לבסוף הפך המצב בין השניים
בלתי״נסבל. סוזאן לקחה את בתה
ונסעה לאילת, לקרובי־מישפחתה המתגוררים
שם. פריגאן מיהר אחריה.
הוא ניסה לפייסה ולהחזירה אליו, אבל
המשבר החריף, וסוזאן דרשה ממנו
לקחת את חפציו ולעזוב את דירתה.
הגבר חזר לתל־אביב, וסוזאן נשארה
באילת וחיכתה לשמוע כי מאהבה
אמנם עזב את הדירה כבקשתה.
ביום המיקרה שלחה סוזאן את בתה,
רותי, לדירה, כדי שתברר אם פריגאן
כבר עזב את הבית. רותי הגיעה לבניין
ושמעה מפי השכנים כי הגבר הסתגר
בדירה מזה שלושה ימים ואינו יוצא
ממנה. השכנים סיפרו, כי לפני זמן ן
קצר שלח את אחד מילדי השכנים כדי |
שיקנה לו בקבוק קוניאק במכולת.
חתי, שבאה בליווית אחותה, דפקה י
על דלת הדירה. היא ניסתה לשכנע את י
פדיגאן לפתוח את הדלת.

בדירה. החדר היה אפוף־עשן, והרהיטים
ויתר החפצים היו חרוכים
ועשנים. על המקרר והתנור ניתן היה
להבחין בסימני מכות וחבטות.
פציעתו של פריגאן לא היתה חמד
רה, הוא נחקר במישטרה עוד באותו
היום ונראה לשוטרים
די מבוהל.
הוא סיפר כיצד
הוציא על סוזאן
את כל חסכונותיו
ף יקשתי ממנו להיכנס, אבל
והיא התנכלה לו
הוא אמר שהוא עירום. אמרתי
בשנים האחרונות,
לו שילך להתלבש. הוא דיבר בנימה י ואף שילחה בו את
שקטה, לא בצעקות. חיכיתי ליד הדלת
בני מישפחתה.
במשך חמש דקות, ושוב דפקתי. הוא
הוא אמר, כי לא
אמר שהוא מיד פותח. שמעתי רחשים
פתח את הדלת
של דברים נשחקים. בתמימותי חשבתי
לרותי, מכיוון ששהוא
באמת מתלבש, אבל לפתע
חשש, כי גם הפעם
הרחתי ריח של גז וריחות חריפים בליוויית באה
אחרים של דלק ונפט. ואז הוא צעק:
בני־מישפחה המאיימים על חייו. הדבר
רותי, תתרחקי! איך שהתרחקתי, התהאחרון
שהוא זכר היה שאמר לרותי כי
חיל עשן וזכוכיות מתנפצות. התחלתי
הוא עירום. את מה שקרה לאחר מכן
לצעוק לו שיפתח את הדלת. לא היתה
לא הצליח לזכור. רק כאשר נשאל על־שום
תשובה. צילצלנו למישטרה ול־ ידי החוקרים •אם שתה אלכוהול נזכר
מכבי־אש.״
ששלח את בנו של אחד השכנים כדי
מכבי־האש, שהגיעו למקום ראשושיביא
לו בקבוק־משקה, ושתה אותו
נים, מצאו את פריגאן שוכב על הרצפה
כדי להרגיש הקלה.

ייסוריו
של גבר

בזדון, והשופטת ציינה את הסכנה
הגדולה הקיימת בהצתת דירה בתוך
בית־מגורים, כאשר אין יודעים כיצד
תתפשט האש ואת מי תסכן.

ע&ודה
למען הציבור

פריגאן נעצר בעיקבות המעשה
והואשם על־ידי התובע לדיסלב
לדובסקי בהצתה ובגרימת נזק לרכוש.
פריגאן היה המום מהאישומים. הוא
חשב לתומו כי אחרי שסבל כל־כר
הרבה וניסה להתאבד על־ידי פתיחת
ברזי־הגז, לא יוגש
נגדו אישום.
סניגורו, עורן״
הדין צבי לידסקי,
שטח בפני בית־המישפט
את כל
מסכת יסוריו של
הגבר בן ה־ ,50שאחרי
שהתאושש
ממה שקרה לו חזר
אל מישפחתו. בעדותו
בבית־המיש־פט
חזר פריגאן
וסיפר כיצד מאס
בחייו בגלל סוזאן, וכי ניסה כבר בעבר
לחתוך את ורידיו ואף השאיר מיב־תב־התאבדות
.״אני החלטתי להתאבד
על־ידי שריפה,״ טען מעל רוכך־
העדים.
קבעה השופטת בפסק-דינה :״כל
הפרשה כפי שהיא מצטיירת לפניי היא
פשוטה ועגומה. אחרי שנים של חיים

^ סניגור הביא לבית־המישפט
1 1את בנו הבוגר של הנאשם, כדי
שישמש כעד־אופי עבור אביו.
״היו כמה שנים שאבא לא היה
בבית, משום שחי עם סוזאן ״,סיפר הבן
לבית־המישפט. הוא אמר, כי באותה
עת עמד האב בקשר של ביקורים
ארעיים עם מישפחתו .״כיום הוא
מתפקד כראש־מישפחה, כאב ואם
כאחת,״ סיפר הבן ,״אמא חולה מזה 12
שנה וחיה על תרופות וטיפולים.
התובע ביקש להחמיר בעונשו של
הנאשם, דווקא בגלל גילו ותפקידו
האחראי, מכיוון שבגלל סיבות אלה
היה חייב לרעת את תוצאות מעשהו
ולהתגבר על עצמו.
״אין לו על מה להתגאות בכך שעזב
אשה חולה וילדים, וכי חזר הביתה
אחרי שסוזאן עזבה אותו,״ אמר התובע.
השופטת שקלה את כל הנסיבות
וקבעה :״העבירה היא חמורה, והעונש
המירבי שנקבע עבורה הוא 14 שנות
מאסר ...במיקרה שלפניי הוכחו נסיבות
עגומות ...מדובר באדם שגילה אטימות
ריגשית וחוסר התחשבות בזולת,
כאשר עזב אשה חולה מאוד ושמונה
ילדים, מהם בגיל רך, ולא דאג
לעתידם ולפרנסתם. וכל זאת בתקופה
שהגיעו לידיו עשרות אלפי דולארים
פיצויים, שאותם ביזבז, לפי גירסת
ההגנה, על אשה שאיתה התגורר.״
השופטת הדגישה את התרשמותה
מסוזאן, ונראה כי הדבר גרם להקלה
בעונשו של הנאשם. למרות חומרת
מעשהו, דנה אותו השופטת ל־32
חודשי־מאסר, מהם רק שישה בפועל.
גם את ששת חודשי־המאסר האלה
ירצה פריגאן בעבודות למען הציבור.

אילנה אלון ₪
— 33י

1ה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה1...גם זה

איו שוברים אמא יהודיה
חבר אחד שלי — דווקא בן למישפחה פולנית — לא הוזמן לבלות עם הוריו את ליל־הסדר.
אי־הזמנה זו נראתה מאוד תמוהה בעיני, במיוחד לאור העובדה שהאמא פולניה. איך זה יכול להיות
שאמא שלך לא הזמינה אותך, שאלתי אותו. אמא שלי נעלבה ממני לפני שלוש שנים ומאז היא לא ;
מזמינה אותי אליה לארוחות, וזה כולל את ליל־הסדר.
מה יכול להעליב אמא יהודיה פולניה כל־כד שהיא תוותר על האבסת ילדיה, שאלתי אותו. פעם,

נ 1אים

ב 1וי ש\ ־י ך
אתם בוודאי זוכרים שקליאופטרה, החתיכה
הנוראית הזאת, השתמשה בים־המלח לשימור
יופיה. אז נכון שקליאופטרה כבר איננה איתנו
מזמן, אבל, לעומת זאת, ים־המלח עדיין כאן
וחברות״קוסמטיקה רבות קורצות אליו ורוצות
לעשות ממנו תכשירי־יופי.
אבל, כמו תמיד, מי שקרוב לצלחת, מגיע

¥0116
0001)160

עו ב די ם

ע לי ם

עכשיו כבר אין לי ספק שהתיקשורת אשמה. י
הם כותבים דברים בלתי בדוקים, הם מדווחים על
מה שנראה למראית־העין בלבד, הם מפחידים את !
העם, גורמים דמוראליזציה ואחר־כך עוד מקב־>
לים משכורת בשביל זה.
אתם הרי יודעים כולכם, מהדיווח בעיתונים [
היומיים, השבועיים והחודשיים, שאילת בפסח זה [
משהו בלתי־אפשרי לגמרי. מאה מיליון איש*
יורדים לעיר הדרומית וממלאים את בתי־המלון, י
בתי־הקפה, המיסעדות, שפת־הים וכל השאר, כמו[
להקות־ארבה, ואי־אפשר להשיג כוס בירה בלי |
לעמוד בתור ואי־אפשר להשיג חצי מטר שפת־ים*
כדי לפרוש את הרגליים, ובכלל לאן שאתה הולך1
אתה נתקל בחמישה תל־אביבים שדוחפים אותך| .
זה כמובן בלי להזכיר את הדרך לשם ובחזרה [
שהיא, כדברי התיקשורת, פקק באורך של קילומטרים.
ובכן,
רבותי וגבירותי, קוראים יקרים, הכל !

הרי אילת והערבה הדרומית
מפת עזר ל מ טיי ל

משוד התתסרי. רמינהז לבטיו&ת בוונים

אחרי ארוחה שעבורה היא השתדלה נורא, חליתי ממש, שכבתי בבית שלושה ימים והקאתי את נשמתי.
אחר״כך שלחתי לה גלויה ומאז היא לא מאכילה אותי יותר, לשימחת כל הצדדים הנוגעים בדבר. ומה
היה כתוב בגלויה, שאלתי אותו. אם תזמיני אותי לארוחה, אשלח גם לך גלויה כזאת.
הזמנתי אותו לארוחה. הוא אכל. אחרי יומיים(בראוו דואר־ישראלס הגיעה הגלויה. הנה היא כאן,
לפניכם. אני רק סיפרתי לכם סיפור. תעשו עם זה מה שאתם רוצים.
אגב, זה רעיון גדול למתנות לחברינו בחו״ל.
מה כבר יש לנו שאין להם, חוץ מים־המלח?
(וכמובן מהומות בשטחים, כלכלה מחורבנת,
מערכת־בריאות גוססת וכר ...אבל את אלה,
לצערנו, אי־אפשר לתת במתנה).

שיזוף ללא שיזוף
העור ה1א איבר־ח׳
ראשון. ארבעה קיבוצים מאזור ים־המלח פתחו
לפני שנה וחצי מיפעל למוצרי־יופי, המיוצרים
על בסיס החומרים הנמצאים בים־המלח. בימים
אלה יצאו לשוק סבונים מיוחדים, סבון־מלח
וסבמ״בוץ. שניהם מועשרים במינראלים מאותו
הסוג שבהם השתמשה קליאופטרה.
סבון־בוץ אהבה, וסבון־מלח אהבה — 3.90
שקל כל אחד.

אחרי־שהרופאים הפציצו אותנו בהודעות
שהשמש היא אויב־העם, לא היתה ברירה אלא
להמציא מישחת שיזוף ללא שמש. אז המציאו,
וגם ייבאו אותה לארץ־השמש שלנו. המישחה של
חברת קלארינס מכילה חומרים הפועלים
להעלאת הפיגמנטים מהשכבות העמוקות של
האפידרמיס אל השכבה העליונה של העור ובכך

מתקבל מראה שזוף. מעין.רמה את הטבע ותגיע
לגדולות״ 28.75 .שקל לשפופרת מישחה בת 125
מיליליטר. אם מורידים מזה את מחיר הנסיעה
לחוף־הים, החניה, פעמיים שתיה ואחד סנדביץ
— יוצא די בזול להיראות שזוף מתוך הבית.
כמעט חבל לי שדווקא עכשיו אין לי ילדים
קטנים. זאת אומרת כשיש חיתולים חד־פעמיים,
וסינרים חד־פעמיים וחלב״אם מקופסה ודיסות־אינסטנט
ו ...חיים מאוד קלים לאמא הצעירה.
וכאילו כל זה לא מספיק בנו לאם ולתינוקה חנות
נהגבת בונ ה
111x11 יה״ * רץישר 1 .1 0

מסת־עזר למטייל

בלי דוחק ובלי עצבים
לא יכולה לגמור את המדור הזה בלי כמה מילים טובות לעירית תל־אביב ודרכה לפסטיבל
תל־אביב למוסיקה ווקאלית.
בשנה שעברה זה היה נהדר וכבר כתבתי על זה. השנה חששתי קצת, שכמו דברים אחרים גם
הפסטיבל יתקלקל קצת. לשימחתי התבדיתי. לא בעיות חניה, לא פקקים מעצבנים, לא דחיפות
בקופות ובכניסה לאולמות־האירועים. יפו נראתה יפה מתמיד, כשהיא מקושטת באורות ובשלל־הצבעים
של האנשים שהלכו שם מהר מאירוע לאירוע או לאט, כדי לשמוע את להקות־הזמר שהופיעו
בחוץ. אגב, עם קהל כזה הייתי בונה מדינה (באחרים הייתי משתמשת רק כחומר־מילוי).

עגלות־תינוק ובגדי־הריון
עכשיו כדאי להיכנס להריזן

מקהלת הגברים מאיסלנד
בלי בעיות חניה ובלי פקקים
לצערי לא הספקתי לשמוע את כל מה שרציתי לשמוע בארבעת ימי הפסטיבל, אבל מה ששמעתי
היה או רק תרבותי או יפה מאוד או מלהיב או בלתי־נשכח.
שיבואו על הברכה כל הנוגעים בדבר ו ...שבשנה הבאה יעשו רווחים יותר גדולים בין המופעים
כדי שמאניאקים כמוני יוכלו לשמוע הכל.

כמו החנויות שראינו בחו״ל ומיצי״הזעם עבדו
אצלנו שעות נוספות. שילב בגן־העיר בתל־אביב
היא חנות יותר יפה, יותר מצוחצחת ויותר חכמה
מכל ה״מדרקר״ים שראיתי בחו״ל, ושהיו משאת־נפשי
במשך שנים רבות של גידול תינוקותי.
בשילב מחלקה מיוחדת לבגדי־הריון ולבגדי־תינוקות
ולקוסמטיקה ורהיטי־ילדים וצעצועים,
מחלקה מיוחדת להשאלת פריטים (כמו ערסל,
כסאות למכונית) ,מחלקת חדרי־ילדים ומחלקת־הנעלה
ו.״ פעוטון. אם אין לך כוח שהזאטוט
יסתובב איתן כשאת צריכה להחליט מה לקנות,
את פשוט נותנת אותו למטפלת של שילב ועד
לגמר הקניות היא תשחק איתו ועם שאר הקטנים,
תספר לו סיפור, תראה לו סרטי־וידאו ותשחרר
לך את הראש.
אז אם היו לכן כוונות להיכנס להריון עכשיו,
זה כדאי. תתחילו לעבוד.

בלוף! אני הייתי שם ארבעה ימים, בדקתי הכל]!,
הסתכלתי סביב, אכלתי ושתיתי ואפילו שחיתי
חמש דקות בים. מרמים אתכם! הדרך לשם —
גן־עדן לנהג התיל־אביבי. מבאר־שבע ודרומה
כמעט לא מחליפים מהלכים. פעם ברבע שעה
עוברת אותך מכונית אחת ופעם בעשרים דקות
אתה חולף על־פני מכונית אחת. הדרך בחזרה
ממש אותו הדבר. לא! לא באמצע הלילה! דווקא
באמצע היום.
ובאילת? לא יודעת מה נעשה בתוך בתי־ /
המלון, כי לא הייתי באף אחד מהם, אבל בחוץ ז
— שיגעון! אנשים בבגדי־ים הולכים להם לאט,
לא ממהרים לשום מקום, לא דוחפים, לא
מתעצבנים. בבתי־הקפה בעיר יש פחות אנשים
מאשר בבתי־הקפה של תל־אביב (בדוק!) באף ; ׳
מקום אין בעיות חניה, המיסעדות מלאות, אבל
לא קרה שלא היו שניים־שלושה שולחנות
פנויים. בשפת־הים היו אמנם אנשים, אבל הרבה
פחות מאשר בחוף גורדון־בתל־אביב.
וחוץ מזה,
כשיורדים לאילת לכמה ימי בילוי ומנוחה׳ 1,
למה ללכת לים דווקא? למה לא לנסוע לחי־בר, י,
למשל? לא שמעו שם על צפיפות. ולמה לא
לנסוע לראות את הקניון האדום? מלבדנו עוד
ארבע מכוניות פרטיות ויותר מאוחר אוטובוס —!1
אגב, כולם תיירים. הישראלים, כנראה, במלון, י!
ליד הבריכה.
אבל אם גט ארבע מכוניות פרטיות נראה לכם
קהל גדול מדי, אז תנסו כמונו, טיול רגלי(בשעת
דימדומים) על ההרים מעל אילת. כלב אין שם.
דממה מוחלטת. אתה ואלוהים ונוף משגע.
מי אמר שאילת בפסח זה אסון? התיקשורת. ,
אלא מי?

דניאלה שמי

_ זה הסוד שד•

(המשך מעשד )29
מודעים לתנאים הקשים בכלא ול־כמיהתן
של האסירות לכל דבר המזכיר
להן את החיים בחוץ. ולהנהלת־הכלא
אין תקציב לשלם לאמנים.
כל אירוע נשמר בסודי־סודות עד
הרגע האחרון שבו אומרים לאסירות
להתכונן להופעה. אין זמן להתכונן
והכל מתנהל בלחץ של זמן.
במשך 75 הימים ששהיתי בכלא
התקיימו בכלא שתי הופעות. אחת של
יי* בועז שרעבי ואחת של אריק סיני. אריק
סיני הופיע באחד המיבנים של תדיראן.
המכונות הוזזו לצירי האולם וכיסאות
הובאו על־ידי האסירות מחדר־האוכל.
האסירות התאפרו והתלבשו בכל
מיני וריאציות אפשריות של תיל־בושת־הכלא.
ההופעה היתה מוצלחת
והאסירות שרו ביחד עם אריק סיני.
שאלתי את אריק סיני מהי הסיבה
שהביאה אותו להופיע בשה־תירצה
והוא סיפר כי הוא מתנדב להופיע
בבתי־סוהר שונים לעיתים קרובות, וכי
אנשים רבים שואלים אותו מדוע הוא
מבדר אסירים שגרמו עוול לחברה, וכי
לא מגיע להם פרס.
אמר אריק סיני :״אני מרגיש שאני
עושה מעשה שיקומי ואני תורם משהו
לחברה. את העונש קיבלו האסירים
הופעתו של בועז שרעבי התקיימה
בחצר על בימה שניצבת ליד השביל
המוביל לאגפים, סמוך למיר־פאת־הכלא.
חלק מהאסירות ישבו על
הדשא ואחרות סחבו איתן כסאות
שסודרו בשורות לפני הבימה.
ההופעה היתה קצרה. הרמקולים לא
פעלו כשורה אך מצב־הרוח היה מרומם.
באירועים אלו נוכחו גם הסוהרות,
העובדות הסוציאליות ומנהלת־הכלא
וסגניתה.
כמה ימים אחרי שהגעתי לכלא
התקיים אירוע שאותו לא אשכח לעולם.
כבר
בשעות הבוקר הודיעו לנו כי
עלינו להתכונן לאירוע מיוחד וחשוב
שיתקיים בשעה 4על הבימה בחצר.
חיכיתי בקוצר־רוח לשעה 4וכשיצאתי
לחצר, יחד עם אביבה גרנות
ומרים זגל, ראיתי בימה מקושטת. היו
שם גם פרחים וכיבוד. על הבימה ישבה
תיזמורת שרוב חבריה היו בעלי זקנים
וחבשו כיפות על ראשם.
המנגינה שהם ניגנו נשמעה כתערובת
של שיר־לכת ומנגינה חסידית.
זה נשמע מוזר. קוויתי שתהיה תוכנית
אמנותית, אך מהר הבנתי שהאירוע
החשוב הוא חנוכת בית־כנסת בשה־תירצה.
השדרן משה סימור הינחה את
האירוע.
המנהלת חיה שוהם וסגניתה, מלכה
אולמרט, ליוו את האורחים הנכבדים
לבימה. בין האורחים היו הגונדר דויד
מיימון והשר חיים בר־לב.
כמה רבנים עם נשותיהם, ששביס
לראשן, הסתובבו בשטח ועל הבימה.
הרבניות היו מטופחות מאוד. הן לבשו
בגרים אלגנטיים והיו עדויות בתכשיטים
יקרים. שתיים מהרבניות נגשו
אלינו ושאלו שאלות סתמיות. היתר
שוחחו עם אסירות אחרות באדיבות
מזויפת. הן לא התקרבו במיוחד ועמדו
במרחק סביר.
כשהתזמורת הנוראית התעייפה
החלו הנאומים. השר בר־לב וגונדר
מיימון הפליגו בשיבחי התורמים הדתיים
וקראו להם לבימה לשאת את
דיבריהם. הם הסבירו לאסירות כמה
חשוב הוא שיהיה בית־כנסת בשה־תירצה.
לבית״הכנסת
ניתן שם: שה־תיקחה.
בפניית הנואמים והתורמים לאסירות
הם אמרו :״תלמידות יקרות״ או ״דיירות
המקום״ .המילים,כלא׳ או,אסירה׳
לא הוזכרו. כנראה שהוחלט לתת לנו,
האסירות, הרגשה של אנשים רגילים
מהיישוב. זאת היתה שיא הצביעות: כל
הטכס היה מיותר ומגוחך. צלם מטעם
השב״ס הנציח את האירוע ולפי התור
הצטלמו הגונדר מיימון והשר בר־לב
עם התורמים הנכבדים.
במשך כל החגים לא הוכנסה אף
אסירה אחת לבית־הכנסת נווה תיקווה.
יותר מאוחר נערכו שם החוג לסיפורי־מיקרא
והחוג ליהדות.
העול הזה 2641

רבני תשע שנים בדוק זונה שימש!
גניש (משמאל) מאשמת וצח
בנתניה. השבוע נוצח בלוס־אנג לס
* ץ לפון ק צר מהדוד באמריקה
להודיע להוריו של שימעון גניש
בנתניה כי בנם נרצח בביתו על־ידי
אלמונים. עד היום אין לאמו של שימי
עון גניש, טוני, שמץ של מושג מה קרה
לבנה ומדוע נרצח .״באמריקה רוצחים
בן־אדם בשביל 50 דולר,״ אמרה להעו־לם
הזה. אולי במשך הזמן יתבררו יותר
פרטים והמישפחה תדע מדוע נרצח
שימעון על״ידי הגברים רעולי־הפנים
שדפקו בדלת ביתו וירו בו מטווח קצר.
בדיוק לפני תשע שנים, שבוע לפני
חג־הפסח, חגג שימעון בבית הוריו
שימחה גדולה מאוד. הוא שוחרר
ממעצר של שנה תמימה בגלל אישום
ברצח אלי ועדש בנתניה. שימעון, שהיה
אז בן ,23 נעצר יחד עם ידידו גבריאל
ארביב ועם העבריין הנתניתי דוד
דהרי באשמת רצח ועדש שרכב על סוס
במרכז נתניה בחג פורים. מכונית עצרה
לידו ושני גברים שעל פניהם מסיכות
פורים של השמן והרזה ירו בוועדש
והרגו אותו במקום.
נתניה היתה אז בתקופה של חיסולי־חשבונות
והמישטרה חשדה כי גם רצח
ועדש היה על רקע של סיכסוכי כנופיות
וסוחרי־סמים. סמוך למעצר החשודים
ברצח, נמלט דודו דהרי מהכלא,

הרצח דהרי ומכסיקו ואילו גניש
וארביב רק עזרו להם לתכנן את הרצח.
יש אלוהים

^ ית־המישפט שמע את כל העדו־
*יות ואת סיכומי הצדדים. מייד
בתום סיכומי ההגנה חזרו השופטים
מהפסקה קצרה והכריזו על זיכויים של
הנאשמים מהרצח. מספסלי הקהל
קפצה אשה גדולה ומוצקה וצעקה
לעבר השופטים :״תודה, תודה רבה
לכם! יש אלוהים בשמיים!״ היתה זו
טוני, אמו של שימעון גניש. היא לא
יכלה לכבוש את שימחתה, וצהלתה
נשמעה מקצה בית־המישפס ועד קצהו.
היא חיבקה את הסניגורים, נישקה את
בנה עד שכמעט חנקה אותו מרוב
אהבה. היא חילקה סוכריות לעוברים
ושבים במיסדרון בית־המישפט ומפעם
לפעם השמיעה צעקות שימחה בנוסח
יהודי צפון־אפריקה, שהרעידו את קירות
היכל־הצדק.
כאשר ביקר העולם הזה בביתו של
גניש יומיים אחרי הזיכוי היה הבית
מלא פרחים, מתנות וחברים. טוני
סיפרה אז כי היא לא האמינה לרגע
שבנה מעורב ברצח, בעיקר מפני
שידעה כי ביום הרצח היה בנה במעצר,

מזזז גי ג ־
ומישפט־הרצח נמשך רק נגד ארביב וג־ניש.
היה
זה מישפט שהסעיר בזמנו את
הרוחות וכבש .:׳תרות בעיתונים. דמר
יות ססגוניות רבות עלו להעיד בו. עד־המדינה
בתיק היה עבריין מפגר בשם
משה בגדדי שכונה ״מכסיקו״ ואשר
בכלא, עושה התעמלות ושומר על
בריאותי עד כמה שאפשר״.
כשהוא מסתובב במיסבח ומרחרח
בסיריה הענקיים של אמו, סיפר גניש
בחיוך כי הדבר שלו התגעגע ביותר
בכלא היה מאכליה הטעימים של אמו.
למישפחה מיסעדה קטנה בשוק של
נתניה והאם היא מבשלת מעולה. הבן
ידע לפרט את תפריטיהם של כל בתי־המעצר
שבהם שהה וחילק להם ציונים.
כבר אז חשש גניש כי המישטרה
תרדוף אותו ולא תיתן לו מנוח. הוא
אמר כי החוויה הקשה שעבר בכלא
השפיעה עליו כל־כך שלא יוכל לחזור
לחיים נורמליים בנתניה וכי החליט
לעזוב את הארץ ולנסוע לדודו בלוס־אנג׳לס.
הוא סיפר כי דודו הוא קבלן
לצביעת דירות וכי הוא יוכל לעבוד
אצלו ולהסתדר באמריקה.

שימעון גניש בחיק מישפדותו בדם הזיכוי
המאכלים של אמא
השופטים כבשו רק בקושי את חיוכם.
עדותו גרמה לפירצי־צחוק באולם וגם
עד אחר היה אסיר שישב על גניבת
סיפרי־תורה ודיבר בהתנשאות מוסרית.
לפי גירסת המישטרה ביצעו את

בגלל חשד לעבירת גניבה שהתבררה
אחר־כך כבלתי נכונה.
חתן השימחה עצמו הסתובב בבית
מלא שימחה, הוא ענד שרשרת־זהב
כבדה על צווארו והירבה להתלוצץ

ולספר מזיכרונות הכלא. כאשר נשאל
מה היה עושה לו חס וחלילה לא היה
מזוכה, אלא מורשע ונידון למאסר־עולם,
אמר :״אני לא הייתי מתאבד! אני
מסתגל בקלות לכל דבר. הייתי לומד

שנה אחרי שיחרורו מהכלא נסע
אמנם גניש לדודו, ועבד איתו כמדביק
טפסים. באמריקה גם התחתן והתגרש
ונשא אשה שניה, צעירה אמריקנית,
ונולדו לו שתי בנות. רק לפני ארבעה
חודשים ביקרה אצלו אמו ושמחה
לראות כי הוא חי טוב ומסתדר יפה באמריקה.
השבוע הגיעה בשורת מותו
הטראגי והאלים בטלפון.
בימים אלה עומדת גופתו של גניש
להגיע לארץ כדי להיקבר בנתניה. רק
תשע שנים של חופש נתן לו אלוהים
מאז זוכה מאשמת הרצח, ועד שנרצח
גם הוא.

אילנה אלון ₪

ניצה שניוא־ליבא ן
(מימין) ,צועדת ן!
לקואת קאו״וה י|
חדשה נח״נית.
האס תתגרש שר
סור ענעלה־בנבוו,
וו־ד לינאי
(משעאל) שמצא
לעצמו תנוח
חדשה לחיים? ן

מעולה או מארחת מושלמת, היו לה
תכונות ומעלות אחרות, שסיפקו את
דויד משך שנים רבות.
ניצה שפירא נולדה בתל־אביב הקטנה
בשכונת״הפועלים ב׳ .עד היום היא
מתגוררת בבית שבו נולדה, ברחוב א.ד.
גורדון, וקשורה בשכונה בכל נימי ליבה.
למרות שאביה היה איש אמיד ותעשיין,
חונכה ניצה על פי ערכי תנועת־העבודה.
היא למרה בבית חינוך א. ד.
גורדון, היתה חברה בתנועה־המאוחדת
ואחר־כך גם מדריכה בתנועה. יחד עם
זאת למדה לנגן בפסנתר, רקדה וציירה.

77ן 1א ת גירושין
ך * דן ז*ם וץ) דויד מאושר!״ אומ־
רים חבריו של ח״כ דויד ליבאי,
״יש לו אשה טובה המכינה ארוחת־ערב,
המארחת חברים והנותנת לו הרגשה
של ביתר
הם תוהים אם כעת, אחרי שהח״ב
מצא את נאווה רון, שהתגרשה באחרונה
מבעלה, הוא יקבל גט מאשתו בנפרד,
ניצה שפירא־ליבאי ויתחתן מחדש.
״זה לא כל כך פשוט,״ אומרים אחרים,
המכירים את בני־הזוג ליבאי מימים
ימימה ,״ניצה היתה אהבת־חייו,
והוא טרם התגבר על הפירוד ממנה ר
במשך השנה וחצי שעברו מאז הפירוד,
החלה ניצה שפירא־ליבאי בדרך
חדשה ומסעירה. היא החליטה לרוץ
לכנסת ברשימת־המערך, וכעת היא
עסוקה במשימתה זו עד מעל לאוזניה.
אמנם לא היו שום סיפורי־רכילות על
גברים חדשים בחייה של האשה הנאה,
אבל לחג״הפסח נשלח לה שחלב מפואר
על־ידי מעריץ.
ניצה היא אשה המקפידה על פרטיות.
מעולם לא התראיינה על חייה
האישיים, אלא רק על ענייני־עבודה
ונושאים שעליהם היא נלחמת.

*ץ י שחושב כי גברים הם עיקביים
/#בבחירת הנשים בחייהן, יופתע
מבחירתו של דויד ליבאי. אחרי שהיה
נשוי עם ניצה יותר מ״ 20 שנה, בחר לו
כבחברה״לחיים בנאווה, שהיא היפוכה
הגמור של אשתו.
בעוד שניצה היא אשה תמירה, דקת־גו
ושחרחורת, הרי שנאווה היא קטנטונת,
עגלגלה ובלונדית. בעוד שניצר,
היא אשה בעלת השכלה אקדמית, בעלת
תואר דוקטור ואשה שאפתנית ביותר,
הסתפקה נאווה מאז ומתמיד בעבו־

דתה כמזכירה באוניברסיטה, והשקיעה
את כל מירצה בבעלה ובילדיה.
״אולי זה מה שהיה חסר לו כל החיים,״
אומרים דורשי טובתו של ליבאי,
השמחים בשימחתו והמאושרים באושרו.
הם שמחים שנאווה מוכנה להקדיש
את כל זמנה ומירצה כדי לטפל
באהובה ולתת לו חום ואווירה ביתית,
שהיו חסרים לו כל־כך.
״השאלה היא אם הוא יסתפק בכך,״
אומרים אחרים, המכירים את הזוג לינאי
מראשית דרכם המשותפת. הם יודעים
שגם אם ניצה לא היתה טבחית

כיום, אחרי שנים של עיסוק במיש־פטים
ובזכויות״האשה, נראית ניצה
קצת נוקשה, רצינית עד כדי יובש. אבל
מי שזוכר אותה בנעוריה זוכר נערה
חייכנית, שחרחורת, בעלת תלתלים
גולשים, שאהבה להתלבש ולבלות,
ואשר תמיד היתה מוקפת במחזרים.
בתקופת האוניברסיטה המשיכה
ללמור ציור אצל יוסי שטרן בבצלאל,
בד בבר עם לימודי המישפטים. כבר אז
היתה לה מודעות לפמיניזם. היא בחרה
במיקצוע המישפטים מכיוון שידעה כי
תוכל להתפרנס ממנו בכבוד, ולא תה

תלויה באיש לפרנסתה.
יש המוצאים את תחילת השאיפה
לקאריירה בתקופת הסטאג׳ ,שעשתה
אצל מי שהיה אז נשיא בית״המישפט
העליון, השופט שימעון אגרנט. ניצה
ניסתה להוכיח את עצמה בין המוחות
המישפטיים המובחרים במדינה, וזכתה
בכך שאגרנט אמר עליה שיש לה ״קר
מון־סנס בלתי־שביר.״
היא שנאה כבר אז את ההערה שהיא
״הדבר היפה ביותר בבית־המישפט
העליון,״ ולחמה בתואר זה בשצף־קצף.
היא רצתה הכרה במעלותיה הרוחניות

בימי האושר: דפנה, דויד, ניצה ודני
,לא למדתי כל־כך הרבה כדי לעמוד במיטבו! ר

ובכישרונה.
אחר־כך, כאשר למדה לקראת הדוקטוראט
שלה, ביקשה מרופא־העיניים
לרשום לה מישקפיים, כדי להיראות
בוגרת יותר, אבל הוא מצא שראייתה
טובה ושאינה זקוקה למישקפיים. דווקא
דויד בעלה, שניצל את ההזדמנות
לבדיקת עיניו, התגלה כקצר־רואי, וד
כה במירשם למישקפי־ראייה, שאותם
הוא מרכיב עד היום.

״מדוע
נשקיע בד?״ ״
^ אשר סיימה את ההתמחות, חז־
^ רה ניצה לתל־אביב וביקשה להתקבל
לעבודה במישרד עורכי־דין אברהם
את אורגלר. היא נשאלה :״מדוע
שנשקיע בך? הרי תתחתני ותלדי ילדים,
ותעזבי את המיקצוע!״
ניצה השיבה :״לא למדתי כל־כך
הרבה שנים כדי לעמוד במיטבח!״
ואמנם, גם כאשר התחתנה עם דויד
ליבאי, שאיתו למדה עוד בבית־הספר
התיכון, חשבה מיד על פתיחת מישרד
משותף. אלא שאז הוצע להם לנסוע
לעשות את הדוקטוראט בשיקאגו, והם
נסעו ביחד.
ניצה נישאה לדויד בגיל ,28 אחרי
ששבעה מחזרים ורומאנים. היא חיפשה
חבר נאמן לחיים, שיהיה אדם רציני
ובעל אינטלקט. חברים מספרים שדויד
היה מאוהב בה נואשות.
בשיקאגו סיימה ניצה ראשונה את
כתיבת הדוקטוראט שלה. היא היתה
התלמידה הראשונה מזה 10 שנים
שקיבלה תואר־דוקטור באוניברסיטת
שיקאגו, והדבר נחשב אז כפריצת־דרך.
הצלחתה של ניצה בכתיבת הדוקטוראט
היתה כה גדולה, עד שהוצעה לה
מישרה בארצות־הברית, אבל היא העדיפה
לחזור ארצה ולהקים מישפחה:

_ אוח שווה מ-ד-ון _ _

מ שחושב שגבו־ים הם עיקב״ס בבחיות הנשים בחייהם, וכתע מבחיותו שר
דויד ויבא׳ ,שבחו לו נחברה רחיים אח הימנה הגמוו של ניצה, אשחו

כאשר לא השיגה עבודה באוניברסיטה
בתל־אביב, בגלל החוק האוסר על בעל
ואשה לעבוד באותה הפקולטה, הצטערה
אולי ניצה על החלטתה לוותר על
המישרה באמריקה, אבל אז כבר היתה
בהריון עם בנה דני, כיום חייל בן . 19
דויד ליבאי התקבל מיד כמרצה־למישפטים
באוניברסיטה, וניצה עבדה
כעורכת שנתון למישפט בינלאומי,
יחד עם הפרופסור יורם דינשטיין. היא
בילתה אז הרבה זמן בבית, כשהיא
לומדת וקוראת חומר מישפטי.
באותה התקופה היו בני־הזוג מעד
רבים מאוד איש בעבודת רעהו. דויד
העריך מאוד את רעתה של ניצה
והתייעץ איתה בכל עניין. ניצה סמכה
על בעלה בענייני מועדים ותאריכים,
שאותם נהגה לשכוח.
.למרות מה שנהוג לחשוב, היתה זו
דווקא ניצה שפנתה ראשונה לעבודה
ציבורית. עוד במחצית שנות ה־ 70 עסקה
בענייני אמנסט׳ אינטתשיתל, וא־חר־כך
היתה חברה בוועדה הממלכתית
לענייני מעמד האשה. היא הגבילה את
עבודתה למחצית המישרה, כדי שתוכל
להיות זמן רב יותר בבית ולהשגיח על
הילדים וענייני הבית. אבל מכיוון שבאותו
זמן כבר נולדה גם בתם השניה,
דפנה, כיום בת , 16 היתה לניצה אחריות
גדולה ועבודה קשה בבית. היא הי־תה
מתוסכלת מכל העול שנפל רק
עליה, בעוד שלבעלה היה זמן חופשי
לכל עיסוקיו. גם היא רצתה להתקדם
בעבודתה ובקאריירה שלה.
שני בני־הזוג עבדו כל־כך קשה, עד
שלא היה להם זמן לבילויים וליציאה
מהבית. הם אמנם היו זמן רב ביחד, אבל
כל אחד עסק בענייניו. לא היה להם זמן
לחופשות, וגם לחופשות בחרל כמעט
שלא נסעו ביחד, מכיוון שלא רצו להש־איר
את הילדים לבדם. אם כי הוריה של
ניצה, שהתגוררו באותו הבניין, עזרו
מאוד בגידול הנכדים.

השונה לחיים, על נושא משותף שהיה
חשוב להם כל־כך. בעוד שניצה ניסתה
להשליט מישמעת בבית, היה דויד רך
מאוד כלפי הילדים, ונהג לאמור :״אני
מסכים, אבל תשאלו את אמאד
הבן דני התחיל לגלות עצמאות.
הוא הירבה לצאת לדיסקוטקים ולמועדונים,
נסע במוניות מיוחדות ואכל
במיסעדות. ניצה כעסה, המריבות הפכו
יומיומיות, ובבית התגבשו צדדים. הילדים
ודויד מחו נגד המישטר שניסתה
ניצה להשליט.

דירה אחרת
1א שר עברה שנה והסתיים החוזה
על הדירה השכורה, כבר היתה

יום אחרי כתיבת המיכתב
עשה סוסנוביק מהומות, ו״אווז
הכם כינסה את מועצת-הנד
נהלים שלה.
נציגי מושבי הצפון העלו לאישור
את ההלוואה בת מיליון הדולר. בדיון
אישרו כי הכסף כבר הועבר בנאמנות
למושבי־הצפון, למרות שלא נחתם כל
מיסמך שהוא.
סוסנוביק התנגד, באמרו שהחברה
ריווחית, שיש לה עודפי־כספים, ששנת
1986 היתה הטובה בשנים האחרונות
(אסון צ׳רנוביל גרם לפסילת כל ייצוא
כבד־האווז מהונגריה, בגלל הנשורת)
ושאין כל סיבה לקחת את ההלוואה..

הלוואה שר גיליון
חלו, שניתנה ל״אאז
הנהו״ ,הועבוה
למושבי הצנון
הרוב החליט לבצע את ההלוואה.

הכל
בגלל
הילדים
ף י אשר התמנה ייגאל ידיו כסגן
ראש־הממשלה, הזמין את ניצה,
שלא היתה חברת ד״ש, לפגישה והציע
לה להיות יועצתו לענייני מעמד הא־שה.
ניצה חשבה על־כך במשך שבוע,
וחזרה כאשר בידה מיסמך המפרט את
סמכויותיה. ידין חתם על המיסמך וניצה
נכנסה לתפקיד.
אחר־כך, כאשר עברה לשרת תחת
ראש־הממשלה שימעון פרס, דאגה ניצה
להחתים גם אותו על מיסמך־הסמ־כויות
שלה.
ניצה התמסרה, רובה ככולה, לעניין
מעמד האשה וזכויותיה, וראתה את
יעודה במתן לגיטימציה לנושא, שהיה
עד אז נחלתן של קבוצות שוליות וחריגות.
היא לחמה במושג ״אשתו של״.
היא סירבה ללכת לקבלת־פנים בביתה
של לאה רבין, מפני שזו הוצגה כ״אש־תו
של ראש־הממשלה״ ,והתנגדה להעמדת
עליזה בגין בראש מישלחת בענייני
זכויות־האשה בסקנדינביה, מכיוון
שמונתה רק בזכות היותה אשתו של
ראש־הממשלה.
ניצה הצליחה. במקום עליזה בגין
עמדה בראש המישלחת שגרירת ישראל
בנורווגיה דאז.
כאשר מונתה כיועצת ראש־הממ־שלה
למעמד האשה, דרשה ניצה כי
יהיה לה גם מישרד בתל־אביב, כדי
שתוכל להיות חלק ניכר מהזמן בבית.
אבל הילדים גדלו, ודרשו יותר זמן
ותשומת־לב. ניצה רצתה לגדלם על־פי
הערכים שעליהם גדלה גם היא. היא
התנגדה לכך שלילדים יהיה כסף בל־תי־מוגבל,
ניסתה ללמד את הילדים
נגינה וציור, ודאגה להנחיל להם
נימוסי־שולחן.
דויד, שהוא אדם נדיב, הביע את
אהבתו לילדים במתנות ובכספים.
המחלוקות הקשות בחיי־הנישואין
של השניים נולדו על רקע זה. אולי כאן
בראשונה התחככו בני־הזוג, השונים
כל־כך זה מזה, בעלי הערכים והגישה

סרק. אבל במהרה הסתבר לה כי לבעלה
כבר היתה דירה מוכנה מראש, שאד
תה שכר שבועיים קודם לכן, וגם עוד
רת, שאותה קיבל ממכרה ותיקה. מכיוון
שהילדים היו הגורם העיקרי למריבות
בבית, הלכו הילדים אחרי האב.

האשה הראשונה שנכנסה לגור איתו
היא נאווה. השניים מכירים זה 16
שנים, כאשר ליבאי היה דיקדהסטודנ־סים
של אוניברסיטת תל־אביב, ונאווה
היתה אחת ממזכירותיו. נאווה התרשמה
אז מאוד מחוכמתו של הבוס שלה
ומאישיותו, וכאשר היו לה בעיות בחיים
נהגה להתקשר איתו ולבקש את
עצתו.
הקשר ביניהם התחדש באחרונה.
נאווה החליטה לעזוב את בעלה, ועברה
לגור עם ליבאי. היא ממשיכה לעבוד

(המשך ם עם 1ד) 10
הכסף (שהוא בעל >וו׳ 49 ממניותיה,
וחבר מועצת־המנהלים שלה) לחברת
אנרקסקו. המיכתב הוא מתאריך 2
ביולי , 1986 והוא מבקש מאנרקסקו
לתת מילית דולר לאות הכסף, שיוחזרו
בארבעה תשלומים שווים, אחת
לחודש החל בספטמבר של אותה
שנה. הערבות להלוואה היא שטרות
של מושבי־הצפת לטובת אווז הכסף,
המוסבים לטובת אנרקסקו.

ב־ 6ביולי, כעבור שלושה ימים, התכנסה
הנהלת מושבי־הצפון והחליטה
לערוב להלוואה זו.
ב־ 14 ביולי כתבה אנרקסקו מיכתב
לאות הכסף, ובו הודיעה כי אושר לאווז
הכסף אשראי מיוחד בסך מיליון דולר,
לחמישה חודשים. הכסף הועבר ברובו
כבר ב־ 1בחודש, והיתרה ב״ 2בחודש.
באותו היום הוציא בית־המישפט
בחיפה צו־מניעה זמני לבקשת סוס־נוביק,
נגד ביצוע ההלוואה, שאינה
דרושה כלל, לדברי המתנגד.
כעבור שבוע התקיים דיון בנוכחות
שני הצדדים, וצו־המניעה הזמני בוטל,
בגלל טענת נציג המושבים ואנרקסק!
כי הכספים כבר נמסרו, וכי ההסכם על
ההלוואה נעשה לפני הוצאת הצו.

דויד עם ניצה
חייכנית, שחרחורת, בעלת תלתלים מלשים

בדיון בבית-המישסט התברר
כי הכססים לא נכנסו כלל
לקופת ״אווז הכסן ז״ ,אלא הועברו
מ״אגרקסקו״ לאירגון המושבים.
יושב-ראש
מועצת־המנה־לים
של ״אגרקסקו״ הוא מאיר
בן־מאיר, אחיו של אברהם.
הוא אישר את ההלוואה האמורה
למרות שניתנה לגוף
שלא רצה בה, והועברה בפועל
לאירגון המושבים, שבראשו
עומד אברהם.

דויד עם נאווה
לא אותה הנכרת בשינוי האדרת
נושא נוסף למריבות היו ידידיו של
הבעל. כאשר החליט ליבאי להציג את
מועמדותו לראשות לישכת עורכי־הדין
הירבו תומכים ומעריצים לבוא
לביתו, כדי לעזור לו להריץ את מער־כת־הבחירות
שלו, אבל ניצה ראתה
בהם ״אנשי־חצר״ .היא לא אהבה את
הסיגנון הזה.
כאשר הודיע הבעל במפתיע באחת
השבתות לפני שנה וחצי שהוא עוזב
את הבית, לא קיבלה זאת ניצה בתחילה
ברצינות. היא חשבה כי זהו עוד איום־

לדויד ליבאי תוכנית להמשך הדרך.
הוא שכר דירה גדולה ויפה בנווה־אביבים,
השכונה שבה התגוררה חברתו
נאווה עם בני־מישפחתה מזה שנים
רבות.
מרגע פרידתו מניצה לא חסרו ללי־באי
מחזרות. כאשר נודע בציבור שה־ח״כ
השרמנטי נפרד מאשתו, לא היה
לגבר הנאה מחסור בנשים. רבות התקשרו
איתו וביקשו להכירו. הוא יצא,
פה ושם, עם מישהי שהכיר, אבל שום
רומאן לא הפך רציני.

כמזכירה באוניברסיטה במחלקת החשבות.
ילדיה גדולים, והיא מקדישה׳את
מרבית זמנה לאהבתה החדשה ולריהוט
וסידור הדירה.
נאווה היא בת למישפחה אמירה,
ואינה צריכה לדאוג לבעיות חומריות.
חברים, ששמעו את ליבאי אומר כי
״נשארו לו עוד כמה שנים לחיות והוא
רוצה לחיות אותן טוב,״ תמהים אם הוא
מתכוון להתחתן עם נאווה.

זהר אוהליאב1

אחרי שבית־המישפט ביטל את צו־המניעה,
התחילה אגרקסקו לקזז מת־מורות־הייצוא,
המגיעות לאווז הכסף,
את פירעון ההלוואה. היא התחילה לעשות
זאת רק באחרונה, אחרי שסוס־נוביק
רכש מכונסי־הנכסים של איתון
סושב׳ הצפון את חלקם באווז הכסף,
והפך לבעל כל המניות במיפעל.
סוסנוביק מתכונן עתה לפתוח במערכה
מישפטית לביטול הסכם־ההלוואה
והחזרת הכספים שאורקסקו מקזזת
מחברתו לפירעון ההלוואה. עורר־דינו
כתב כמה מיכתבים לשר החקלאות,
אריה נחמקין, וביקש את התערבותו.
השד לא השיב כלל.

לפני שבועיים הוגשה בכנסת
שאילתה לשר־החקלאות
בעניין ההלוואה הפיקטיבית.
במה ימים לאחר־מכן התפטר
מאיר בן־מאיר מתפקיד מנב״ל
אברהם בן־מאיר עצמו עזב את הארץ
ועבר לנהל עסקי־חקלאות בוונצר
אלה. אם ירצו לחקור את הפרשה יצטרכו
לנסוע עד קארקאס.

שו אעץ

למי הוא ותן אופציות? למה? 50151 הזה מוגלה את הסוד השמור .
ביותר: מסכת חסין של אל *3ן עם ד־ד־ם וידידות מסו״מ־ם
ץ ץ אז שפירסם העולם הזה. בש־
( /בוע שעבר, את הסקופ של יגאל
לביב — הרשימה המלאה של 150
מקבלי האופציות של מיקי אלבין,
עסקו מיטב המוחות באגודת־יודעי־אלבין
בפיענוח התעלומה: מהו המפתח
של הרשימה?

יחסים אלה, הבטיח אלבין לידידיו
שהוא ״ידאג לה״ .רשימת־האופציות
מוכיחה שהוא עמד בהבטחתו (ראה
ם יסנרת).
יתכן שיש ברשימה ידידות נוספות
מסוג זה. מופיעים בה השמות של
אהרונה דיין, מי שהיתה אשתו של
אסי, ודליה הקר, בתו של האדריכל
המפורסם.
בכלל, יחסיו המיוחדים של אלבין
עם המין השני ממלאים ברשימה זו
תפקיד הרבה יותר גדול מכפי שנראה
במבט ראשון.

מדוע נתן אלבין אום ציות לאנשים
אלה דווקא, ולא לאחרים?

היה הפרינציפ?
הניחוש הפך השבוע למישחק חברתי
בבתים ובמישרדים רבים.
אמנם, יש להניח כי זאת לא היתה
הרשימה היחידה. הפוליטיקאים שנחקרו
— מיכאל רייסר וחבריו — אינם
מופיעים ברשימה זו, והם קיבלו מה
שקיבלו מחוץ לרשימות.

זהו אחד הסודות השמורים
ביותר — פרט כה סודי, עד כי
גם כמה מידידיו הקרובים ביו
כלכלה,
וגם לא על ענייני״מיפלגות.
נותרים שני העיתונאים האחרים,
אנשי רשות־השידור: ישראל סגל
ומישעל. אלה עומדים עתה לדין
מישמעתי ברשות״השידור.
אולם גם מיבחר זה נראה מוזר. אם
רצה אלבין להשפיע על הטלוויזיה,
מדוע בחר דווקא בשניים אלה? מי
שרוצה להשפיע על השידורים, בוודאי
היה כדאי לו לבחור בדמויות מרכזיות
יותר.

האמת היא שונה לגמרי,
והיא נוגעת לעניינים כל־בך
דיסקרטיים, עד שגם שני הגיבורים
עצמם לא העזו להעלות
אותה. ספק אם מישעל, איש

מניחים שיש עוד חמש-שש
רשימות, שלא נודעו לסי שעה.

אך רשימה מסויימת זו — לפי מה
הורכבה? מה הדריך את מיקי אלבין
בחלוקת אופציות, שהיו אמורות
לשאת רווחים מופלגים?
פרט אינטימי

ץ ץכירי אלבין מילדות הוציאו
מן הרשימה מייד כמה שמות, שהקשר
שלהם עם אלבין ברור לגמרי. היו
אלה בעיקר שמות של נשים.
בין השאה
• מרים (״מירי״) דנקנר הי־תה
חברתו של מיקי אלבין, שניהל
עימה רומאן ממושך. אך מירי החליטה
להינשא לאמנון דנקנר, כיום כתב דבר
בוושינגטון.
• אחרי שאלבין התאכזב ממירי,
הוא חיפש כלה חדשה. הזוג דנקנר
עמל קשה כדי למצוא לו צעירה

עיתונאי סגל
כל מיני שידוכים

מתאימה. המועמדת היתה ליאורה
ויינברגר, ידידתם. התפתח רומאן
ממושך בין אלבין ובינה, אך גם הוא

דם :״לא ידווח־שמיקי
היה ג 31ר
בין רשימת מקבלי האופציות מידי הנדיב הממח מיקי אלבין,
מופיע שמה של דסי שחר, כמי שקיבלה סכום גבוה למדי. שחר,
רקדגית בעבר, היתה חברתו של אלבין במשך חמש שנים, וכמעס
הגיעה עימו לחופה. ממש בדקה ה 90-התחתן אלבין עם אשה
אחרת -גליה תמיר.
שאלתי את שחר על הרגשתה לנוכח הפרשה שאינה יורדת
מהכותרות.

עיתונאי מישעל
סיוע בעניין העדין בי 1חר

הייתי חברה של מיקי במשך חמש שנים. זה יותר שנים ממה שהוא חי
עם אשתו׳ אלה היו שנותי היפות ביותר. בהתחלה לא התרשמתי באמת

ממט, אחר־כך ...אולי הכודו שלו הרשים אותי.

תר של אלבץ אינם יודעים
אותו.

• ברשימה הנכבדה מופיעים שמות נוספים של בחירות
שהיה עימן בקשרים.

הוא מסביר את יחסיו עם אדם ששמו
נקשר בפרשה בצורה בולטת: ני״

בחורות נוספות? באמת? לא ידעתי. ברצינות? כמה בחורות? ודבה?
הסכום שלי הוא בץ הגבוהים?

סים מישעל.

• כן. היית מודעת למה שקורה בחשבונך?
קראו לי למחליט לחקירות הונאה. הייתי בחקירה, ומייד תפסו עם מי
יש להם עסק. ראו שאני לא מכינה בכלל מה זה אופציות. לא קיבלתי כסף
במתנה. הכסף הוא מרירה שמכרתי. הדירה נקנתה בחסכונות שחסך אבי,
פרוטה לפרוטה. אני הייתי אחת הלקוחות הראשונות של קרן נשואה.
מהיכן יכולתי לדעת מה קרה שט, עם האופציות?

• אייך הגבת כשנודע לך?
טרא עצוב לי, מה שקרה. הרי מדובר בארם שהיה קרוב אלי במשך
שנים. ובא דווקא הסביר לי על הבורסה. זה ריתק אותי, אבל לא ידעתי
שהוא היה גנב. לא ידעתי בדיוק מה הוא עושה. אף־אחד לא ידע מה מיקי
עושה.

• מה עשית בבסך?

הכסף ככלל לא נשאר אצלי. מיקי רק השתמש בשם שלי וגילגל את
הכספים הלאה. אין לי מושג כמה כסף עבר על שמי• י30רבדל 0

מירי דנקנר
כמעט נישואין
לא הביא לנישואין. ליאורה מופיעה
ברשימה של מקבלי האופציות.
• צעירה אחרת שאלבין ניהל
עימה רומאן ממושך של כמה שנים,
שלא הביא לנישואין, היתה הרקדנית
הדסה (״דסי״) שחר. כשהסתיימו

יש ברשימה ארבעה עיתונאים.
מדוע קיבלו דווקא הם את האופציות?
לגבי אחד מהם — אברהם שמייצר
— יכול העניין להתפרש
כניסיון להשפיע על כלי״תיקשורת.
שווייצר הוא איש־מפתח בהארץ, הרוח
החיה של מדורו הכלכלי רב־ההשפעה
של היומון.
עיתונאי שני הוא אמנון רנקנר,
המופיע ברשימה באמצעות אשתו,
מירי. היחסים בין מירי ואלבין היו על
רקע אישי, לפני נישואיה לדנקנר, ואין
לכך קשר עם פעילותו העיתונאית של
בעלה. ממילא לא ברור איך יכול היה
רנקנר להועיל לאלבין בכל צורה
שהיא. אין הוא כותב על ענייני־

עדין במיוחד, יביא את הדבר
גם להגנתו במישפט שיכריע
את עתידו.
וזו האמת, כפי שסופרה השבוע
בסודי־סודי: על־ידי אדם שהיה מקורב
ביותר לאלבין:

בנעוריו סבל מיקי אלבץ
מבעייה גופנית מסויימת,
שהשפיעה מאוד על יחסר עם
בחורות.
יתכן מאוד כי אכזבותיו התכופות
ביחסים עם בחורות, שקיימו עימו ידידות
ממושכת אך סירבו בסוף להתחתן
איתו, נובעות מבעייה זו.
אלבין התבייש לספר על כך לידידיו
ולהתייעץ איתם. הם לא ידעו על־כך
דבר. משום־מה נפתח באחד הימים
דווקא לניסים מישעל — אולי דווקא
משום שמישעל הוא אדם כל־כך עדין
ונחבא״אל־הכלים.

מישעל השפיע על אלבץ,

לקח אותו למומחה, הסיח בו
אומץ־לב ותמך בו בשלב עדין
זה, ואכן, כתוצאה מהעניין
התגבר אלבין על אותה בעייה.
מאז היה אלבין אסיר״תודה למיש־על,
ונראה כי משום־כך ׳הכניס אותו
לרשימת מושביו.
ישראל סגל נמנה גם הוא עם ידידיו
הקרובים ביותר של אלבין. אחרי ש־אלבין
התגבר על בעיותיו האינטימיות,
עזר לו סגל להכיר בחורות מתאימות.

זה אינו נוגע במאומה
לעבודתם של השניים ברשות־השידור.
אך איך יסבירו זאת
לשופטים במישם ט מישנד
עתי ,

גיבויים ושותפים

ך ראה כי אין מכנה משותף לאופצ־
^יונרים ברשימת־אלבין 150 .האג־

גדיה אלבין;

״מיקי היה
!״וגדול!״
* ה עלול להיות גורת מניד עבור תשה, לגלות שנעלה וזית מעורב
ע במערכות-קשרים הדוקות עם נשים שונות ומשונות, גם אס זה
קרה בטרם נישואיהם. המונח ״להתחלק״ אינו מצלצל באורח סימפטי
בהקשר זה, במיוחד כשמדובר נמיקי אלבין -שם שהפך ממש שם-
נרדף לכוח, רכוש.
גליה אלבין, אלמנתו המפורסמת של אלבין, היא בחורה חביבה
והגיונית. במרבית שיחותינו על בעלה המנוח גילתה חוש״הומור ורוח
ספורטיבית הראויים לציון, עקב הפירסומים הבלתי-פוסקים, במשך
חודשים, על הפרשה.
אלבין עסוקה, בימים אלה, בהסרטת סרט נהפקתה :״אני מפיקה-
מפיקה!״ נמיסגרת הצילומים, היא תטייל בשבועות הקרובים ביוון,
ברומא, בתורכיה ובארצות נוספות.
גליה היתה מעוניינת יותר לספר על חוויות הקולנוע שלה, מאשר
לדון בפרשת־אלבין על ספיחיה השונים .״העושר הספרדי הזה,
שגיליתי תוך נ די הסרטה ...אני באה מבית ייקי ואני מלאה התפעלות!״
בכל זאת ביקשתי את אלבין לדבר על הפירסומים.

קיפדה גליה:

אני לא מנינה מה רוצים ממני. מדוע אני מסקרנת אנשים! כל הזמן
כותבים, מתעניינים. אני לא הולכת לשוט אירוע, ממש לא הולכת! אין
לי אף רומאן אחד כרגע, יש לי שלושה ילדים, עבודה מרתקת, מה
רוצים ממני!
בכל פעם אני מוצאת פירסום חדש, פרשה נוספת. פתאום יש נגדי
צו-עיקול וצו איסור יציאה מהארץ! לא מזיז לי נכלל! דווקא עשיתי

תרגיל מבריק, נכון! סידרתי אותם, והיה להם קשה לקבל את זח.
בא מיניה שפירא ואמר, בוודאי, לעצמו :״באה לי אלמנה מושתנת
כזאת, ועשתה ממני פורפדה! אני אראה לה!״
אני לא מודאגת. גם לי יש פרקליטים!

עד כאן.

אלבין נשמעה נסערת, וכמי שהכירה אותה עוד כגליה תמיר,
בתקופה שבה עמדה להינשא לגאון הפיננסי התורן של השוק, והכל
נראה כל״כך מבטיח וורוד, שקלתי איך לדווח לה על הבחורות הכלולות
ב״רשימת המאושרים״ שקיבלו מידיו של אלבין אופציות.
רק העליתי את הנושא ואלבין קפצה.

עיתונאי שווייצר
עניין כלכלי

לאמור:

שיין פזליט׳

שים והנשים מייצגים מערכות־יחסים
שונות ומשונות.

למשל: יש ברשימה טייסת
שלמה של חיל-האוויר. שאלבין
החליט לעשות טובה לטייסיה.
טובה מסוג זה עשה אלבין גם למו־
^ טי הוד, מי שהיה מפקד חיל־האוויר.

גליה אלבין בהלווייה
״הנא היל. ססזנל רחת ל• צביטה בחחת..ד:

יש אנשים שהקשר עימם היה כלכלי

בלבד. למשל: מנהלי נשואה, אליעזר
כרמל ואשתו שושנה, וכן שמואל
אבישר ואשתו אריאלה. ארבעתם
מופיעים ברשימה. כן גם עמי רובין,
מנהל חברת נוזושחן, שעליה יש עתה
דיון מישפטי.
יש ידידים פוליטיים, או ידידים של
ידידים פוליטיים. למשל: אלי לנדאו,
ראש עיריית הרצליה, איש־אמונו של
אריאל שרון. לסוג זה שייכים, כנראה,
גם ראובן אדלר, הגראפיקאי של
הליכוד, שהוא חבר של שרת, אך שהיה
גם חבר טוב של אלבין עצמו, חיים בדאון
ופ?ו, חתנה של לאה גוטליב מנר
טקס. רחל פסו, אשתו מופיעה ברשימה.

עורכי-דין: עמיהוד בן־פו־

ר ת, עורר־דינה של גליה אלבין. ליד

שמו מופיע גם שמה של מרים בן
סירת, כנראה קרובת־מישפחתו.
שותפו של אלבין ,״מנטה״ ,מופיע
ברשימה בשמו האמיתי: מנחם עצ־

מון.

יש אנשים שאלבין העריך, כנראה,
את פועלם הביטחוני:
• אילן תהילה, מי שהיה מזכירו
הצבאי של שר־הביטחון עזר וייצמן.
• עמירם ניר, שהיה כתב צבאי
ושהפך לאחר מכן ליועץ ראש־הממשלה
למילחמה בטרור (בשעת
מעשה היה רק חוקר באוניברסיטה).
• ידסך* הרמלין, שהיה בעבר

ראש השב״ב ושהוחזר לתפקיד זה
בעיקבות פרשת האוטובוס בקו .300
הוא לא היה בתפקיד בשעת מעשה.
ברשימה מופיע גם בנו, אלון הרמ־לין,
כנראה כטובה נוספת.
לא ברור על איזה רקע צורף לרשימה
שאול ארלוזורוב, בנו של המנהיג
שנרצח, כיום עובד בבנק השלנוי.
ברור כי מיקי ברקוביץ קיבל אופציות
כפרם על הצטיינותו הספורטאית.
נערת־הזוהר הניצחית מלבה רד
זנשטיין זכתה במה שזכתה, כנראה,
כאשתו של עורך־הדין אמנון רוזנש־טיין,
שהיה איש חזק במיפלגה הליברלית.
שרגא גרד, המופיע ברשימה

את יודעת משהו! אני מעריצה את מיקי עוד יותר! אומרים עליו
שהיו לו בעיות־מין, בעיות עם נשים! אז הנה! יופי שמצאו כל-כן הרבה
בחורות שהוא היה עימן בקשר!
עוגדה, הוא רק התחתן איתי, ומייד עשה לי שלושה ילדים! כבר לא
היה לי כיח! ביקשתי ממנו לנוח!
מייד היה בדחן כזה. הוא היה סטוגל לתת לי צביטה בתחת, באמצע
מסיבת״קוקמייל מפוארת שבה הסתובב, בין השאר, הרב אברהם שפירא,
ועוד לאמור לי :״תגידי תודה שלא צבטתי אותך במקום אחר״...
אבל הוא היה בעל נאמן. הוא מאוד אהב אותי, טיפר לכל מי שפגש
עד כמה היא אוהג אותי. אני זוכרת, אין אכלנו במיסעדה בריח
ציוד־אמריקה. כמה ימים אחרי שנפגשנו. הוא אמר לה ״אני יודע שאת
תהיי אשתי! היה שווה לחכות!״ הבחורות ברשימה היו בחייו לפני
שחיברנו, כמה שמות כאלה יש! אני יודעת על שניים: דסי שחר ושם
נוסף. עכשיו הן ינסו לתפוס פירסום על חשבונו. באמת חוכמה, מ ד
מיקי! הרי הוא לא יכול להשיב! אבל מה! מכרוב.
אני שטחה שזה מתפרסם. לפחות יפסיקו להשמיץ שמיקי לא היה
זיין גדול! הרי אמרו עליו כל-כך הרנה דברים, כאלה שטויות!
אז כל מיני גחודות מספרות כאילו עמד להתחתן איתן. טימן שהיה
גבר משגע, שכל אחת רצתה אותו לעצמה, אבל הוא נ חר גי!
תוך שנתיים עשה לי שני ילדים. אם זה לא זיין, אז מה זה זיין!
תמיד אמר לכולם :״גליה זה הדבר הטוב כיותר שקרה לי!״
שלוש השנים שחייתי עימו היו מתנה.
נכין שקשה לי כיום. מה קשה עלי במיוחד! הבדידות. גם אם אפגוש
גבר ואתאהב בו מחדש -הוא יצטרך להשלים עם זה שלמיקי יהיה
שמור מקום מיוחד בליבי.
אז מנסים להשמיץ את מיקי נבל דרך, ואני צריבה להתמודד עם
הכל. שוס״דבד לא יעזור: בל אחת מנסה כיום לתפוס איזה חלק
בפירמום, לנפנף בקשריה עם מיקי, אבל אלנין יש רק אחת! אם ילדיו,
אשתו ומנהלת־עיזנונו יש רק אחת! ואני הייתי כל הזמן אשתו, לא
חלקו ולא רובו של הזמן. כל השאר -אלה הם ניסיונות לתפוס על גבו
ר סנ הכדק ₪
טרמפג

בסכום גדול, הוא גיסו של אברהם
שריר, בעל־בריתו של אלבין במיפלגה.

רשימה המגוונת אינה מספ(
( קת פיתרון פשוט לחידה הגדולה:
מדוע הוא עשה זאת?

תשובה פשטנית היא: אלבין
חש בצייד עמוק לרכוש אהבה,
והוא קנה אהבה בדרך הפשוטה:
בכם!?.
אולי חש דחוי בהיותו נער, אולי

הגבירו בו בעיותיו האישיות את התשוקה
להתבלט.
תשובה אחרת, אך קרובה: הוא רצה
לחוש בכוחו, לגרום לכך שכל מי
שהכיר אותו יהיה חייב לו תודה. זהו
סוג של כוח, והוא היה זקוק לכוח כזה.
יתכן כי התשובה המלאה לא תיוודע
לעולם.

בינתיים יש רק תוצאה אחת:
כמה אנשים שהוא רצה לעשות
להם טובה ספגו כתוצאה מכך
מהלומה נוראה, העלולה להרוס
את חייהם. ואלה הם דווקא
האנשים שהיו קרובים לו
ביותר.

מלכת הסכס

בי? צפו? לדרום

בכל שנה יש חתונה שזוכה בתואר ״חתונת
השנה״ .בשנה הקודמת היו לפחות שתיים כאלה,
אחת של איציק בסקטור, בנו של הייבואן
אליהו בסקטור, שנשא לאשה ברוב פאר והדר
את הדוגמנית והאקס־מלכת־יופי דנה וכבלר,
ואחת היתה החתונה הגדולה של אלץ
ברנוביץ, בנם של ריבה והקבלן אריה
ברנוביץ, שהתחתן עם הדוגמנית דניאל

ישינובבקי.

חלי גולדנברג עם טינו ברבי
וזזחת רבוח

כל המדינה דיברה על ההכנות לחתונה של
דניאל, ועל השימלה המפוארת שהיא רכשה,
וכמובן על השיפוץ שהיא עברה באפה. ואז, בבום
גדול, היא התגרשה מאלון, ובמשך תקופה ארוכה
היא היתה מחוץ לאור הזרקורים, ואף נסעה
לנסות את מזלה בחרל, בדיסלדורף, וחזרה כעבור
חודשיים.
מאז ראו אותה עם ידידים שונים, אבל מחזר
רציני לא נראה באופק. היא ירדה לאילת, וכנראה
שהאופק שם הרבה יותר קרוב מאשר בתל־אביב.
היא הכירה שם את טינו ברבי, שהוא סיפור>,
לפני עצמו, והגבר הזה, שהוא בן ,34 נחשב א
כאחד הגברים היפים בארץ. בעבר הרחוק
היה לו רומאן עם השחקנית־דוגמנית ,

חלי גולדנברג, והוא היה גם

נשוי, יש לו יותר מחזרות ומע־ריצות
מאשר לזמר אדם והוא
הבעלים של מיסעדה ובית־קפה בחוף־אילת. אך
מאחר והוא גר בדרום, והיא מתגוררת בצפון תל־אביב,
הם נפגשים כשזה מתאפשר להם. אך
משתדלים שזה יהיה רחוק מעינם הבוחנת של
הסקרנים.

בראיון עיתונאי, שנערך לא מזמן, התוודתה
ברי סימון, רקדנית־הבטן, שאינה רואה בקיום
יחסים עם אשה דבר פסול, ובהמשך התוודתה״
שגם התנסתה בזה.
הייתי אכולת סקרנות, וזה ממש לא נתן לי
מנוח. אז חקרתי וביררתי, וכשהגעתי למי
שהגעתי — כמעט וחטפתי דום־לב, פיק ברכיים
ועוד כמה כולירות.
כשהתאוששתי הצלחתי בקושי לבטא את
שמה של זאת שהתנסתה איתה. זוהי אחת הנשים
הכי סכסיות בארץ, נערת זוהר ממוסדת, חלומו
של כל גבר!
לקח לי שבועיים להירגע מהקטע הזה, ופית־אום
גיליתי, לגמרי במיקרה, שלנערת־הזוהר
הזאת היתה גם התנסות עם יפהפיה צעירה, בת
,19 שהיתה במשך תקופה קצרה מאהבת של אחד
מאנשי הלילה המפורסמים של תל־אביב, ולכל
אחת מהשלוש נדמה שרק היא יודעת מהעניין.
אבל הם לא יודעות שגם אני יודעת.
לא, אין לי לב לפרסם את השמות. זה יהרוס
לכם את כל האשליות בחיים!

דניאל ישינובסקי
מחזרים לא רציניים

כל היפות המיקצועיות מכירות בארץ את רן
קובלנץ, מנחה התצוגות.
הצעיר בן ה־ 25 היה לפני כמה שנים החבר
הצמוד של הילה קלמן, שהיתה מלכת־היופי,
שגם ניסתה כוחה בדוגמנות ולא כל־כן־ אהבה
את זה.
אחרי הרומאן איתה ראו אותו מבלה בכל
המקומות הנוצצים בעיר עם כל מיני יפהפיות,
אבל זה לא היה רציני, וגם אמרו שמרוב פגישות
עם נשים יפות כבר נמאס לו מהן, והוא מחפש
אחת שהיא יפה אבל לא מיקצועית. ככה עברו
כמעט שנתיים, ובאחד הימים, בעודו מנחה
תצוגה, חלפה על פניו בחורה גבוהה וחטובה,
שחייכה אליו, ולאחר כמה דקות יצאה מהאולם
שבו נערכה התצוגה.
כששאל לשמה, אמרו לו שזאת בילי רובץ

אין לו בעיות תחבורה

בת־ ,22 כתבת־הספורט היחידה בארץ בעיתונות
הכתובה. עוד באותו היום היא התקשרה עם חברה
והתעניינה לדעת מי הוא ואיך הוא, ועוד כל מיני
שאלות ששואלות בחורות. ממש במיקרה הוא
התקשר עם אותה הידידה, לברר פרטים על
הכתבת הנמרצת.
אז •הידידה אמרה לו: אולי תפסיקו לבלבל לי
את המוח, ובמקום שאתה תחקור עליה והיא
תחקור עליך, תתקשר איתה ותבררו פרטים
בעצמכם.
מאז הם עדיין מבררים ביחד המון פרטים. רק
יש להם בעייה אחת: בגלל נסיבות מיקצועיות
נאלצה בילי רובין לחזור לחדרה, עיר הולדתה.
אבל לגבי רן קובלנץ זאת לא בעייה, יש לו אוטו.
גם במיקרה ויתקלקל לו האוטו, יש לו למי
לפנות. הוריו הם בעלי המוסך המרכזי של פיאט.

בילי רובין
הידידה המשותפת ביקשה שיתקשר! אחד אל השניה, ב 0ק1ם אליה

פינ תהשלגברתלב טו ב: רומאן על רמה!
אז כמו שהבטחתי לכס, הגה זה מגיע: הסיפור האמיתי על אידילמה־וכמה
הסתיים הרומאן הכי פומבי במדינה. האמת לאמיתה. אפילו כמה מהנפשות
הפועלות אינן יודעות את מה שאני יודעת כבר מזה שבועות.
מגברת היא סמנכ׳׳ל במישרד ממשלתי שאתם, בדרך־כלל, אוהבים
להתעצבן עליו. מובן שהיא חתיכה ובלונדית.
חתך הרומאן, איש־עסקים רציני, שם עין עליה. אבל מה? היא היתה
מסובכת עמוקיעמוק בתוך רומאן מפורסם אחר( ,לא יכולה לגלות עם מי)
ואילו הוא היה מסובך ברומאן שכולם דיברו עליו וקצת פירסמו, ברמזים
מה עושים? מגששים.

הגברת הבטיחה לסיים את הקשר שלה, בתנאי שהוא יחתוך — ומייד:
— את הקשר הכל־כך מדובר שלו, ושיעשה זאת כך שכולם יידעו, וגם
יכתבו.
זה בדיוק מה שהוא עשה ומאז ...אויש׳ ,אילו ידעתם מה קרה במלת
קרלסון בסוף־השבוע הארוך של ועזג, אילו ידעתם כמד. גיחות הוא עשה
לעברה ובלי אשתח, אילו ידעתם איזה שיזוף הלך שם למעלה ולא, את
השיזוף הוא לא הביא מאילת, כמו שכולם חושבים) בברים־״ על הגג.
איך אני יודעת כל זאתי כי גם אני הייתי שם: איזה צבע חטפתי בזמן
שהם נפגשו בחדר שלי!

ברי סימון
נערת־זוהר ם םוסדת
דירה לפני שבועיים סיפרתי לכם על הנישואין
החשאיים של מיבאל הרצז־ג, בנו של נשיא
המדינה, חיים הרצוג. הקצין בן וד 33 התחתן
עם דליה סרקש בת ה־ ,41 ואף אחר לא ידע או
שמע על הזוג הזה,
מלבד אנשים המקורבים
אליהם.
לרעייתו של בך
הנשיא יש רירה בהדר־יוסף,
אחד הפרברים של
תל־אביב, ואילו לבו־הנשיא
יש דירה בצפון
תל־אביב. ואם מחברים
אחד ועוד אחד, סביר
להניח שהם מתגוררים
באחת הדירות. אז הסתבר
שזה היה כך בתחילת
הדרך, ומסיבות לא מיכאל הרצוג
ידועות חזרה הגברת
איפה הם נרים?
פרקש לדירתה, שבה
היא לא התגוררה מאז הנישואין.
דרינג־דרנגתי לה מיספר פעמים, אך לא הצלחתי
ליצור עימה קשר. אך השפיונים שלי עדיין
עובדים על־כך, ואני מבטיחה ליידע אתכם בהקדם
האפשרי.