גליון 2642 מתאריך 20 באפריל 1988

בזיבחביבז
הספד מפירנצה
על הקורבן בכפר בימא (״טיול ה ד מים״
/העולם הז ה .)13.4.88
תירצה פורת, היקרה והענוגה,
שבלא־עת נלקחה למוות מאיתנו
עוד קורבן טרי, נערה בתולה שלא הגיעה
לפירקה,
על מיזבח המולך וגואליו.

קורבנך יחזק את מישטרם האיום
של כוהנ׳״המולך מגיא בן־הינום
שמיר,שרון, ארנס ובו׳
השונאים את השלום
והסוחרים בנפשות המתים שלנו כיום
ובנישמתך שלך, תירצה.
וטוב מותי במקומך, תירצה.
הם יביאו במהרה עוד מילחמה
מפני שכוח שילטונם יגדל, יעלה ויבוא
ביחס ישר למיספר קורבנות־הרם.
ד׳׳ר אדן גרץ, פיתצה, איטליה

ח״ו ומותו של
אבו־ג־יהאד
הכוכב שיא הופיע
כתבת השער הקידמי:

חליל איבראהים וזיר, המכונה אבו־ג׳יהאד,
לא יכול היה לשכוח א ת גירוש הערבים
מר מלה. טראומה זו דירבנה אותו לפעילות
בעניין הפלסטיני. על חייו
- ^ 8 .ומותו של מי שהיה סגנו ויד
י מינו של יאסרערפאת.

ההפתעה היחידה שאירעה בסיום מישפטו של
ג׳ון דמיאניוק היתה היעדרותו של הנאשם.
ההרשעה עצמה לא הפתיעה איש, גם לא את
יורם שפטל, סניגורו של הנאשם. בראיון
^ ^ להעולם הזה הוא מגיב על תהליך
המישפט ועל פסק-הדין, שלפי
דבריו התנהלו בדרך לא הוגנת.

כתב ת ה שער האזזירי:
האופציה הפלסטינית
על מהלכיו האחרונים של חוסיין,
מלך ירדן.
הגעתי למסקנה כי חוסיין המלך הוא בסך הכל
אוהב ישראל ושלכל בילבולי־המוח שלו, הכן
והלא למיניהם, יש רק מטרה אחת: להשיב אותנו
לשפיות־הדעת.
הרי עכשיו, כאשר הוא גילה, כי כל מה שמעניין
אותו זה דונם פה ודונם שם, בערבה ובשפך־
הירמוך, זה כאילו שהוא אומר, במפורש: אני לא
שותף לפיתתן בעיית השטחים הכבושים. הם
בכלל לא מעניינים אותי. עליכם לדבר עם בעליהם
של השטחים האלה, הלא הם הפלסטינים.
אולי עכשיו, סוף־סוף, ייקלט האיתות המלכותי
ובמקום לדבר גבוהה־גבוהה על האופציה הירדנית,
תתחיל ממשלת־ישראל, סוף־סוף, במהלכים
לכיוון האופציה האחת האמיתית, האופציה
כינרת פוקס, תל־אביב
הפלסטינית.

ילד עם אבן
על דימיון מדהים ו מסקנה מ תב קשת
מדיכוי בארץ רחוקה.
״כאשר זה מגיע לילדים קטנים, קשה לך לומר
לעצמך שילד בן שמונה עם אבן ביד הוא רוצח
אכזרי ואוייב של כולנו. אני לא יכול לקבל את
זה. הם רק ילדים. מה הם יודעים על המצב שבו הם
מעורבים?״
כך ציטט השבוע הניריורק ט״נוס חייל דרום־
אפריקאי, שחזר ממשימת ״הרגעה״ בעיירות
השחורות בקירבת יוהנסבורג.
זה היה יכול להיות גם ציטוט מפיו של חייל
צה״ל בשטחים הכבושים.

הכיס של שמיר
על גישתו של ראש־הממשלה לש לום.
באחרונה
אין ערב שראש־הממשלה לא ניבט
מעל מירקע הטלוויזיה, בשעת השידור של נובט,
כשהוא מופיע במקום זה או אחר ומדבר על
חשיבותו של השלום.
אבל, כידוע, שלום, שלום ואין שלום.
זה מזכיר לי מעשה ברבי אחד, באחת מעיירות
הגולה, שנדהם לראות, בערב פסח, כיצד אחד
מעשירי העיירה, שהיה ידוע בקמצנותו המפליגה,
עומד בפתח ביתו ומנער באופן יסודי מאוד את
כל בגדיו ואפילו מהפך את כיסי המעילים והמכנסיים
על־מנת שלא יישאר בהם אף קמצוץ של
חמץ(שהימצאותו אסורה, כידוע, בפסח).
פונה אליו הרבי ואומר לו: שמע־נא, לפי
ההלכה אתה פטור מלבדוק בכיסיו. שהלא נאמר
כי יהורי חייב לבדוק רק ״עד היכן שידו מגיעה״
והרי ידך תמיד מגיעה רק ער הכיס, ולעולם אינה
שמואל פלדמן, תל־אביב
יורדת לתורו•

הדרך לאודסה
על בדיחה המהלכת בין בכירים
בירושלים (״אנשים״ ,העולם הז ה

למה לספר על בדיחות נפוצות בווינה, בירת
אוסטריה (מעשה באחד שנפטר תוך כדי קיום
יחסים עם יצאנית בחדר בקומה ה־ 17 של בית־מלון
והיצאנית המבוהלת מצלצלת לאשתו
החוקית של הבר־מינן וזאת מורה לה להטיל את
המנוח מבעד לחלון בנימוק הענייני ש״אם הוא
יכול לדפוק, הוא גם יכול לעוף!״).
(המשך בעמוד )4
העולם הז ה 2642

האהבה הסודית
״פרשת אלישבע״ -המשו
יוזמה והרבה חוצפה הביאו לפגישתם
הראשונה של אלישבע צ׳יזיס ומשה דיין,
שהיה אז שר״הביטחון. אלישבע ניסתה
לעזור ל אחיה להיחלץ ממישפט פלילי.
פגישתם הביאה לרומאן של
^ שנתיים. בינתיים, הספיק

האח להסתבך שוב בפלילים.

דגל אחד פחות מדי

גלי עסדי לא מפחדת מחשיפה, גם לא מרבי*
לות. ולראיה, שיריה האחרונים לא מצגיעיס על
חייה האישיים, אלא חושפים ייתר
מטפח. על אהבתה הסודית אין
^ ׳ 5 4 5היא מדברת. זה יותר מדי קשה.

המגירה הגנוזה

ניתוח מעמיק של מגילת-העצמאות מגלה
אי אלה סתירות, כמה אי-דיוקים, קצת
היסטוריה מפוברקת והרבה
9 9 9בעיות של משמעות הקשו-
רות בצירוף ״מדינה יהודית״.

פגישה עם אבו־ג׳יהאד • דגל אחד פחות
מדי • מעם של כלואי גטו לעם של כולאי
גטו • ומה לישראלי, יליד נהלל, יהודי
ממוצא רוסי ולשיר של הייג־ריך
היינה! • והחותנת היהו-
דיה של מייקל דוקאקיס.

מה קדה
באום־אל־תח־תח?
סיפור הרפתקותיו של ניצן זאבי, הידוע
בכינויו סטולן, שנפצע בתאונת״דרכים
£ 9 *9 .ביציאה מכפר ערבי ונותר
במקום לבדו, שותת דם,
לבוש במדי צה״ל ונושא נשק.

רחר ה מר חר ח
מרווחת:
רותי בן־אברהם חיפ שה
אב לעידו -בסוף
מצאה • על המחסור
החמור בתוצרת מקו מית
שהביא לייבוא
גברים מחו״ל • על
השריטה במכוניתה
של חי ה יוסף • על
הרומאן המוזר וחוש״
ההומור של תמר
אבידר • גברת לבטוב מספרת על מזכירה
^ ^ 9נאמנה קצת יותר מדי • ועוד
> 1ך? על נישואיה של א תי צבר
(בתמונה) לקבלן אמריקאי.

המדורים הקבועים:
מיבתבים — הדרך לאודסה
איגרת העורך -חיד הבי עו
הנדון — דסיאניוק
במדינה 0 -׳ התל
תשקיף — נזיחקפח חריצות
אנשים — שיער מיוחד
תמרורים — אבירי הצלב
יומן אישי — חזחעז יהודיה
מה הם אומרים — ללער בלום:,
איריס שמי, רפי פרבר,

מיהו חמש הדוגמניות
המצליחות והמיקצו-
עיות ביותר בארץ ן
מה הן חושבות על עצ מן!
על דוגמנות בכללן
על מקאריירה האישית שלהן! ומה חושבים
4 * 9 ^ .עליהם אנשי המיקצוע ב־מישאל
שערן העולם הזה.

(בתמונה למעלה: דורית ילינק).

אסיר משוחוו

ויליאם שפירא ( )62 הגיע השבוע מארצות-
הברית. חייל עתיר קרבות, שנאשם וישב 13
שנים בכלא על רצח שהוא
טוען כי לא ביצע. חרות לפיד
דאג לשיחרורו מן הכלא.

חיים במתנה

סיפורו של אשר ששון, שסבל מתיפקוד
ללווי של הכליות ועבר באחרונה ניתוח
השתלה. הוא מספר על הסבל
) 1 1והייסורים שהיו מנת חלקו,
ועל הניתוח שהציל את חייו.

נווטה גור, סרים בן־פורח
מ*ל 5ו ע — אשת הנחש
לילות ישראל — !סימת מפהקזוז
אתה והשקל — הפישפשים באים
דף חדש — 10ש הכסף

תשכצופן
זה וגם זה — שמס תיל
הורוסקופ — סזר שזר
רחל מרחלת -על כל השלם
רינתי רון — פצצת סידדזזן
חשבון נפש 1 -ל• עטרי

שופטת שלא מבינה באופציות
מרים בן״פורת (בתמונה) ,השופטת העליונה
הפורשת, כלל לא מתרגשת מאיזבור שמה
ברשימת ה״ 150 שזכו לקבל אופציות ממיקי
אל בין .״א ם אחייני, עורך־הדין עמיהוד בן-
פורת קשור נז ה, זה כנראה

בסדר ״,היא אומרת. על קרן
נ שואה היא לא יודעת דבר.

להלבין כסף

מיכבס ת הכספים של מיקי אלבין • יש ראלים
בעיסקי הבנייה ב א מס טרדם • האם
המציאו פקידי״המכס מיסמכים! • על שוק-
פישפשים ישראלי בצומת גלילות • שלום
בלושטיין ירוויח מהבטלנים
• ₪ 9 / 9₪ואגד יחוייב למכור את
דיהשסו • אונגר לא מוכר

דף חד ש

אחו׳ ה מי שג ר
או במעמד הרס׳]׳
מדוע הנער והנערה כשירו המפורסם ביותר
של אלתרמן ״עייפים עד בלי קץ״! האם תינו
אהבה לפגי שנפלו ירוייסז ואולי ביקש
המשורר סתם לשכתב את מעמד הר־סיני
בלשון חילונית! צפריר גוסליב שואל ומשיב
במאמר פרובוקאטיבי. סלמאן נאסור, נו ת ב
על סתם יום של חול שבו ״קמים ו-
נופלים״ אבל שום נן־ אדם
8 ^ .אינו נושך כלב, ומימי הנרי־כה
נותרים צלולים כשהיו.

רינוני רון
מעשה בשוטר־ביטחוניסט ובנערות־ליווי
שפחדו להתלונן • פצצת־סירחון ליום-
ההולדת של ורדינה כהן • מה עושה משה
גי אתב מרכזיה של בית״אכות! • מדוע
התפשט גדי יגיל על הבימה!
• ₪ 2 9 9והאופנה החדשה בעיר -
9עור חדש העולה 4000 דולר.

• ב די

7זניבג

השבוע היתד! לי שעה של שירחה אמיתית.
קיבלתי את סיפרו של דויד ריבעגר 40 ,
שחת צילום.
גס לולא היה ספר זה קשור בהשלם הזוז ובי,
היה גורם לי הנאה עמוקה. אני אוהב תצלומים
סוביגנ אני אוהב במיוחד תצלומי־עיתונות, תצלומים
של אירועים ואנשים, תצלומים המקפיאים
את ההיסטוריה בהתהוותה.
בסיפרו של רובינגר תצלומים השייכים להיסטוריה
של סדינת־ישראל. תצלומים הגורמים ל*
התרוממות־הרוח, לנוסטלגיה, וגם לצער עמוק•
כמה מן התצלומים עוררו בי רגש נוסף. אני
זוכר אותם עם לידתם.
הם היו מונחים על ה׳
שולחן שלי כשאר יצאו
בראשונה מן המעבדה,
כשעדיין היו. קונטק-
טים תצלומי מגע—
השם הסיקצועי ל־תצלש
הקטן שנוצר תוך
.מגע״ עם התשליל, ר
הוא משמש לצורכי בחינה,
בחירה ותיוק בארכיון).
היה
לי חלק כלשהו
ד ד גי גגד
בדרכו של דויד רובינגר.

הוא היה אחד מצלמי-המערכת הראשונים של
השלם הזה. בראשית שנות ה־ . 50 ביסש ההם היה
העולם הזה העיתון היחידי במדינה שהחזיק
צלמי־מערכת קבועים. יותר מזוג היה זה העיתון
היחידי שבו תפס הצלם מקום חשוב בעבודה, שבו
השתתף בעיצוב העיתון. זה נדיר מאוד גם בימים

אלי״

לצלם במימון — הוא צילם את הפוליטיקה הישראלית
דרך הדיוקנאות של הפוליטיקאים ורגעיהם
הקטנים.
.פעם, שנים לאחר מכן, כשנסע עם מנוס בגיז
לקמפ-דייויד, וראה אותו עוזר לאשתו לשחז־ את
שרובי נעליה, לא התאפק וצילם, אף שהיה לו
הסכם בלתי־כתוב עם בגץ שלא לתפוס אותו
בחולשותיו. בגין ביקש שלא יפרסם, וגם עליזה
ביקשה. רק מאוחר יותר אמרה בתו, חסיד. כי חבל
שלא פירסם, בי בשריכת הנעל היה אולי בגץ
אמיתי ולא פחות מהבעת ההדר והגאון.
,רובינגר למד בהעזלס הזר. להשנס לתוך המאורעות.
להיות תמיד שם, במקש. כבר אז ליוד
שלא לדווח בלבד, אלא לתעד. לא להבליט את
הצלם שבו, אלא את המצולם. הוא עשה היסטוריה,
מפני שהוא צילם מאורעות ואנשים כאילו
היו היסטוריה. שכן ברגע התרחשותם איש אולי
לא חשב שזאת תהיה היסטוריה.
,.הוא צילם נהדר,׳ אומר עליו א מדי, ,שקט,
אמץ, תרבותי, אציל, לא קיים בצילומש שלו.
הצילומש שלו מדברים בעד עצמם, בתהודה של

צלם המביא צילומים, אלא מי שעובד כצלם
במערכת ומכריע את צורת המאמר ותוכנו. כן־
נעשה רובינגר למה שהיה צפון מ מראשית דרכו,
עיתוגאי״צלם.
.השלם הזה היה, לדעת רובינגר, בית־ספר
מצויין. הצלם היה חבר־מערכת, ולקח חלק בעיצוב
הכתבות ובעיצוב העיתון,
מיצעד המוות

רובינגר משך אותי מהרגע הראשון בבד
אדם. איני דוגל כריעה שצלם־עיתוגות צריר
להיות בלתי-אנושי, מנותק הרגש האנושי צרץ־
להתבטא גם בתצלום, כמו שהוא צריך להתבטא
בכתבה( .עצם העובדה שרובינגר מזכיר, אחרי

על הקצאתה אופציו תהא לביניו ת
(״האופציונרים של מי קי אלבין״,
העולם הזה .)6.4.88
הרשימה של 150 המאושרים שזכו במתנות-
הענק של מיקי אלבין המנוח באמת מעניינת
מאוד. כמה וכמה מבין הנהנים אפילו זכו
בסכומים המסתיימים בחמישה אפסים (ז.א.
במאות אלפים, בלשון פשוטה).
אבל רק אדם אחד זכה בסכום המסתיים
בשישה אפסים, דהיינו מיליון אחד עגול. והאדם
הזה היה מיקי אלבין.
כלשון חז״לינו: המבקש על אחרים, נענה
ישראל לבני, רחובות
תחילה.

אין מספיק מאושרות

ת ר בו תי
בהקדמ 3לספר מספר יורם קנימר
.כאשר אורי אבגרי, עורן־ העולם הזה. פגש
את תבינגר בראשית שנות ה־ ,50 היה רובינגר
צלם של פזדושט לא היה כסף. הוא ואגני(אשתו)
חיו על רכוש מכור. אמה של אגני סייעת הוא מכר

רובינגר: ת מנ ה חרדית בירושלים 1952 ,

על שיוויון״המינים בין מ קב לי האופ ציות
של אלבין 150 המאו שרים״,
העולם הז ה .)6.4.88
ניסיתי, מתיר סקרנות, לגלות עד כמה נטה
מיקי אלבין המנוח חסד למין הנשי, עת חילק
מתנות של אלפים ורבבות לכל דיכפין.
התאכזבתי קשות. מתור רשימת 150 המאושרים
זיהיתי בקושי 35־ 37 נשים (לפי שמותיהן
הפרטיים: ליאורה, דליה, הדסה וכוי).
מזמן לא נתקלתי בקיפוח בולט כזה של בנות
רחל לוי, חדרה
מיני.

מין וועדי אשת!

רובינגר: המישטרה מפזרת בגאז מדמיע הפגנה נגד השילומים ()1952
פגיונות של א 1שי ס־ס

(המשך נועם 1ד )3
הרי לפניכם בדיחה המהלכת באחרונה בירושלים,
בירת ישראל, והיא מתייחסת למצב בשטחים
הכבושים. באשר בכיר מודאג שואל את רעהו,
הבכיר המוטרד, מה יהיה, משיב לו הראשון: זה
מזכיר לי את המעשה ביהודי ברכבת הלילה
מוסקבה־אודסה!
ומעשה שהיה, כר היה: בתא אחד יושב לו יהודי
בעל בעמיו ובתחנה הראשונה אחרי מוסקבה
הוא מופתע לא מעט כשלתאו נכנס יהודי מרופט
ועלוב־למראה. אבל מה, שיהיה. ואז, כעבור כמה
דקות, נכנם מבקר־הכרטיסים ומבקש את הכרטיסים
לביקורת. ליהודי המרופט אין, כמובן, כרטיס.
בתחנה הקרובה נוטל אותו המבקר ומשליר
אותו מן הרכבת בצירוף בעיטה הגונה באחוריו.
להפתעת היהודי הראשון מופיע, כעבור כמה
דקות, היהודי השני שוב ומתיישב במקומו כאילו
לא קרה מאומה. ואז שוב נכנס המבקר, שוב תופס
אותו בלי כרטיס, שוב משליר אותו, בתחנה
הקרובה, מן הרכבת, ושוב, בליווי בעיטה הגונה
באחוריו.
כר חוזר המחזה על עצמו שלוש, ארבע פעמים
עד שהיהודי הראשון כבר לא יכול להתאפק יותר
והוא שואל את היהודי המושלר ונבעט: רב ייד,
בשביל מה אתה עושה את זה?
עונה לו היהודי: אם הקדוש־ברוד־הוא ירצה
ואם האחוריים שלי יחזיקו מעמד, אני עוד אגיע,
בכל זאת, לאודסה!
אין צורר להרחיב על הנמשל.
מאיר דנקנר, תל־אביב

המידי!! שר מיקי

;,שקט, אמין,

בפרוטות צילומש לכסה עי תוני ט
״אבנרי לא ידע אז איזה צלם טוב יהיה רוביג-
גר. הוא הוקסם מן הזוג דויד ואנגי. לרובינגר היה
אז אופנוע, ואבגרי סיגה אותו צלם־מערכת. לא

בזי סז בי ם

״רובינגר החל לפרוח. הוא צילם את מהוסות־השילומש,
שער היום מעוררות צמרמורת. הוא
צילם את המהומות הראשונות של החרדים במדינה
החדשה. הוא צילם במנת — אז מותר היה

שנש כה רמת, את התרומה שתרם השלם הזה
להתפתחותו מעידה על אופיו. השלם הזה לא
פונק במהלך השנים בגילויש רבים של הכרת־תודה״)
רובינגר
היה גם ״שפן גיסיוך. כעודר, השתד
קקתי תמיד להפוך צלמים לכתבש, וכתבש לצל־מש.
איחוד שני התפקידים באיש אחד(או באשה
אחת) יש מ יתרון רב. רק לעית ש רחוקות זה
מצליח, כי זה מחייב מיזוג של כמה תכונות שד
גות. כשראיתי את רובינגר רוכב על אופנועו הכבד,
עלה על דעתי שהוא יכול להגשש רעיון זד״
וכר אכן הית הוא היה הראשון כשורה של כתנים־
צלמש בתולדות השלם הזה.
כיליתי לא־אחת בביתם של דויד ואנני רוביג־גר.
שמעתי את סיפוריה. אנני ואמה היו ניצולות־שואה,
שהשתתפו במיצעו״המוות של הנשים כין
מועות־ההשמדה בסוף המילחמה. חוויות השואה
עוד ריחפו בבית. אנני אספה אז ״מזכרות״ מימי
הנאצים, פגיונות של אנשי ס״ס ובחמה, ואלה
הישרו בבית אוחדה מיוחדת. אולי גם זה מוסיף
לאנושיותו של רובינגד, המסוגל לצלם הפגנה
של פלססינש באותה הרגישות שנה צילם לפני
35 שנ ש את בואם של העולש ממארוקו. הוא לא
דחף את עצמו לתור התמונה, אך בכל תמונה יש
משהו מאישיותו

בילעם במיגדל־העמק
על פעילות חיו בי ת של רב(״כלב עו זר
לקיוס״מיצווה״ ,״תשקיף״ ,העולם
הזה .)6.4.88
בשבוע שעבר הזכיר לי השלם הזה את ביל־עם,
שבא לאור (במובן של לקלל) ונמצא מברר.
השלם הזה הבליט, במיסגרת על רקע לבן,
במרכז עמוד תשקיף האפור, את הידיעה, כי
מתפללי בית־הכנסת במיגדל־העמק גירשו
מבית־הכנסת עיוור שבא להתפלל בליוויית כלב־ההנחייה
שלו, אר מייד נאלץ השלם הזה להוסיף,
כי רבה של מיגדל־העמק, כבוד הרב דויד יצחק
גרוסמן שליט״א, נחלץ להגנת העיוור ודווקא
ראה בהופעתו, בבית־הכנסת, בליוויית הכלב,
משה רוזן, בני-ברק
קיום מיצווה•

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקם
— 111 341667 ען ץ1עוח.
העול הז ה 2642

הנ דוו
זאת היווה נווג־אה מל כ ת חיל ה* .ווליפה מן המותן
הייחוד של השואה היה טמון בכמה יסודות:
שהיתה זאת מדיניות מחושבת של מדינה מודרנית
גדולה, שהדבר נבע מהשקפת־עולם אשר סיפקה לבך
בסים פילוסופי־מוסרי, שהדבר בוצע באמצעות
המכשירים המודרניים ביותר של מדינה תעשייתית.

ד ב 1יאנינק
*ץ ן הרגע הראשון הייתי נגד בקשת ישראל להסגיר לה
/ /את ג׳ון איוואן דמיאניוק, כדי להעמידו כאן לדין.
היתה זאת החלטה ישראלית טיפוסית: שליפה מן המותן, בלא
מחשבה יתרה, פעולה אינסטינקטיבית שאיש לא טרח מראש
לשקול את כל היבטיה והשלכותיה, ולדמיין לעצמו מה יקרה
בסוף.
הרגשה של אי־נוחות ליוותה אותי בכל שלבי המישפט. היא
התגברה בי השבוע.

לשם מה זה היה דרוש? למה זה טוב?

ך* תשובה הסטנדרטית היא: צריכים להזכיר את השואה.
1 1הופעתו של אדם חי על ספסל־הנאשמים בירושלים, כך נאמר,
תגרום לדראמתיזציה מחודשת, ותעזור להעביר את תחושת־השואה
לדור חדש.
האמנם?

האם הופעתו של איכר אוקראיני מבולבל, שנחשד
בכד שהיה בורג זעיר במכונת־הרצח הנוראה ביותר
בהיסטוריה, יכלה לשמש מטרה זו?

מהותה של השואה, איכותה וכמותה — כל אלה הופכים אותה
לתופעה מיוחדת־במינה. כך יש להתייחס אליה.

יש ללמוד אותה ולזכור אותה, כדי למנוע את
הישנותה של תופעה זו בכל מקום שהוא, מטעם כל
אידיאולוגיה שהיא, נגד כל קורבן שהוא.

המישפט עצמו. שתי הדמויות של הסניגורים המתנצחים היו הרבה
יותר ססגוניות מאשר דמותו של הנאשם האפור.
האפילה על הכל האנטיפאתיה הגלוייה של אב בית־המישפט
כלפי הסניגור הישראלי, יחס שהטביע את חותמו על המישפט
כולו.

יש לאתר את סימני המחלה עוד בשלבים הראשונים, כדי
למנוע כל אפשרות שתוכל לצמוח שוב בכל מקום שהוא. אף
מדינה אחת אינה מחוסנת, אף עם אחד אינו נקי מחיידקים נאציים.

במישפט־אייכמן ריחפה רוחו של השופט משה
לנדוי על המישפט בולו. אלמלא דמותו האנושית,
האבהית, יתכן ואי־אפשר היה לעמוד במתח הנורא.

גם לא אנחנו. העובדה שהעם היהודי היה הקורבן
העיקרי של הנאציזם הגרמני אינו מחסן אותנו מפני
היווצרות המחלה אצלנו. ואולי — מחשבה נוראה!
— נכח דווקא ההיפך.

ף * שו ם ־ כ ך יש סכנה רבה בבאנאליזציה של השואה, בהפי־

רוחו של השופט דוב לוין היתה שונה לגמרי. מעולם לא טרח
להסתיר מה דעתו על יורם שפטל, וההתנצחויות בין השניים היו
התופעה הבולטת ביותר של הדראמה, שהיתה אמורה להביא את
עם ישראל לעימות עם זוועות טרבלינקה.

^ שאני חושב

כתה למטבע עובר לסוחר.

על טרבלינקה, עולה לנגד עיני קטע מסירטו

היה הרבה טעם רע, בלשון המעטה, במה שאירע
בשבוע האחרון בפולין.

*של לנצמן.
תצלום מתוך רכבת נוסעת. נשיפת קטר ישן וחריקת קרונות

לפני הרבה שנים טבעתי את המילים ״ש1אן״ ו״שואנות״ ,ולאו
דווקא כתוארי־כבוד. יש אנשים ההופכים את המה־בככיזציה של
השואה למיקצוע, קרדום לחפור בו.

היה טעם לפגם במיצעד של פוליטיקאים מיקצו־עיים
באושוויץ, לאור מצלמות הטלוויזיה, ערב
ההתחרות על המקומות ברשימות־המועמדים לכנסת.

דרכים רבות להזכיר את השואה. אחת מהן היתה סירטו
המונומנטלי של קלוד לנצמן, שואה. אחרת היא שיגור מישלחות־נוער
לאתרי־ההשמדה.

המישפט לא תרם לכך דבר.

היה טעם לפגם בהופעתו של שר־התיירות שם, בליוויית
הדוברת של מישרדו, כאילו היה זה עוד מיבצע תיירותי יפה( .אני
מקווה שהוא לא הופיע שם כשר־המישפטים, שהציע זה־עתה
למחוק מעל פני האדמה כפר שהורשע בלי מישפט על סמך
עדויות כוזבות).
המראה הזה של נערות הבוכות בחינניות לפני המצלמות, של
הפגנות לאומניות זולות מול פני המונומנטים המחייבים הצטנעות
והתכנסות שקטה, של ניצול העניין לפלירט דיפלומטי עם
ממשלת־פולין — כל זה אינו נאה.
גם הטכסים בארץ לא רוממו לבב. הם נכנסו זודמכבר לשיגרה
חסרת־חיים. פוליטיקאים באים ונואמים נאומים באנאליים.
שואנים מיקצועיים מרימים את קולם השמנוני כדי להגיד דברים
נחשים. אמצעי־התיקשורת מביאים שוב עדויות וזיכרונות,
במאמץ נואש להגיד משהו שלא התגלה עדיין. הצגה מבויימת,
כמעט משעממת, המרחיקה את הלבבות יותר מכפי שהיא מקרבת
אותם.

¥ה היה צפוי. אילו חשבו על כך, ניתן היה לחזות מראש איזה
( אופי ילבש המישפט.

דמיאניוק אינו אייכמן, ומישפטו לא יכול היה
־להיות מישפט־אייכמן שני.
(ושאלת״תם: האם היה בכלל רצוי שיהיה מישפט״אייכמן שני?
האם לא היה מובן מראש שמישפט־אייכמן שני יפגע בייחודיות
של מישפט־אייכמן הראשון?)
אדולף אייכמן היה איש קטן, ביורוקראט אשר יד־המיקרה
הביאה אותו למרכדהעצבים של.הפיתרון־הסופי׳ ׳.אדם אפסי זה,
אדם כמעט נלעג באפסיותו, סגן־אלוף קטן באימפריה האדירה של
הרשע, הזיז מיליונים על גבי המפה. הוא טען שהיה רק. קצין־
היסעים׳ .ואכן, כקצין־ההיסעים של ההשמדה עשה היסטוריה
נוראה.

בגלל תפקידו המיוחד של אייכמן, ובלי לאנוס את
הנוהל המישפטי, איפשר מישפטו לפרום יריעה
רחבה של השואה. במהלך המישפט הועלו כל מהלכי
השואה לארצותיה.
המישפט גרם לקאתארזיס לאומי. דברים מודחקים הועלו על
פני השטח. העם היהודי כולו התמודד עם העבר הנורא.

מישפט דמיאניוק לא יכול היה להיות אך צל קלוש
של חווייה מרטיטה זו.

* * וד לפני שדרכה רגלו של דמיאניוק על אדמת ישראל, היה
^ ב רו ר כי מישפטו יהיה בהכרח שונה לגמרי.
עברו כמעט 50 שנה מאז ראשית מילחמת־העולם השניה, ו־42
שנים מאז שפרץ הצבא הסובייטי את שערי המחנות.
בניגוד לאייכמן, שהתגאה בעברו(.לא הייתי סתם פקיד
הכחיש דמיאניוק מן הרגע הראשון שמילא תפקיד במחנות־ההשמדה.
לכן היה ברור כי במרכז המישפם תעמוד בעייה
פרוזאית מאוד: בעייה של זיהוי.
זיהוי אדם אחרי 40 וכמה שנים מעורר תמיד בעיות חמורות.
אפשר היה לנחש כי במיקרה כזה תישאר התוצאה לוטה ערפל,
ושגם פסק־הדין לא ישים קץ לוויכוח בין המאמינים כך ואחרת.

היה ברור כי הדראמה האישית הקשורה בשאלה זו
תאפיל על הרקע ההיסטורי הרחוק. וכד אכן קרה.

מרבית ישיבותיו של מישפט־הענק הוקדשו לשאלות כגון טיב
הנייר במיסמך סובייטי, סימנים של מהדק, איכותו של דיו, זוויות
של צילומים. ומעבר לזה: המהימנות של מוסדות־הביון
הסובייטיים ומצב המאבק בין השילטונות הסובייטייים והתנועה
הלאומית האוקראינית.
השואה עצמה מילאה תפקיד קטן בכל המישפט, ורק בחלקו
הראשון. גם חלק זה היה כמעט בלתי־רלוונטי, מכיוון שההגנה לא י
הכחישה שום פרט לגבי השואה עצמה, והסתפקה בטענה שהנאשם
לא היה שם.

במשך מאות השעות שבהן הועבר המישפט
בשידור חי בטלוויזיה וברדיו, לא נוצרה אווירה של
התייחדות עם זכר השואה. להיפך: על רקע השואה
התנהל דיון ארוך ומייגע, ולעיתים קרובות גם נרגז,
על עניינים של מה־בכך.
בכל אותן שעות ישב לו הנאשם, זה שנאמר עליו שהוא איוואן
האיום ושביצע מעשים איומים, כאילו כל זה אינו נוגע לו כלל,
אדם נשכח על הבימה, סטאטיסט במישפט של עצמו, אדם חסר־חשיבות
שנגרר למישפט לא־לו.

ך* צורה של ניהול המישפט הוסיפה על הרגשת אי־הגוחות.
! 1ההתקוטטויות בין הסניגורים הסיחו את הדעת מתוכן

עצם הרעיון של ״יום השואה״ פסול מעיקרו.
תוצאות השואה קיימות מחיינו בכל ימות השנה,
בכל שעות היממה.
השאלה איננה: איך נכריח את העם והנוער לזכור אותה לפחות
יום אחד בשנה.

בורג קטן

השאלה היא: מה אומרת לנו השואה, המרחפת על

כל חיינו?

ישנים. תחנת־רכבת קטנה. שלט תמים, הדומה לאלפי שלטים של
תחנות־רכבת קטנות בעולם, ועליו השם.טרבלינקוד.

את השאר ממלא לי הדימיון.

^ ש בישראל כיום שתי צורות שונות להתייחם אל השואה,
שני לקחים שונים המוסקים מן השואה. כמעט ואמרתי: שתי
שואות שונות.
יש הרואים את השואה כפשע כלפי האנושות כולה, מחלה
אנושית מודרנית, שקורבנותיה הראשונים היו היהודים.
יש הרואים את השואה כפשע נגד היהודים בלבד, פשע שאינו
אלא פרק נוסף בסיפור הארוך של רדיפות ופוגרומים, בכל הדורות
ובכל הארצות, והנבדל מקודמיו רק בעוצמתו.

אינני חושב על אולם בבנ״ד־האזמה בירושלים, על עדויות על
סוג המהדקים שבו השתמשו הגרמנים, ועל תיירים אמריקאיים
שקפצו למישפט כדי לבלות בו שעה קלה, אחרי ביקור־קניות
בעיר העתיקה ולפני ארוחת־הצהריים החגיגית עם שליח המגבית

היהודית המאוחדת.

להנחלת התחושה של השואה, המישפט הזה לא
תרם דבר. להיפך.

חנה ארנדט יצאה בשעתו ממישפט־אייכמן ודיברה על
.הבאנאליות של הרשע״.

ההשקפה הראשונה משתפת את העם היהודי
בגורל האנושות כולה, ומגייסת אותו למערכה
העולמית נגד הלאומנות, הגזענות, הקנאות הדתית
וכל שאר האידיאולוגיות הטוטאליטריות, המומלות
לקראת שואה חדשה.
ההשקפה השניה מטפחת בקרב העם היהודי
תחושת של ״אני ואפסי עוד״ ו״העולס כולו נגדנו״,
מאזוכיזם לאומי העלול להוליד לאומנות תוקפנית
מסוכנת.

אחרי מישפט דמיאניוק אפשר לדבר על הבאנא־ליזאציה
של השואה.

^ מישפט היה רק חלק מתהליך זה של באנאליזציה, תהליך
1 1מדאיג, ולעיתים גם די מבחיל.

השואה היתה מאורע חד־פעמי בהיסטוריה של
המין האנושי ובתולדות העם היהודי.

ההשקפה הראשונה מטפחת תחושה מוסרית, הרגשה שאנו,
היהודים, צריכים להישמר יותר מכל עם אחר מכל צורה של
רדיפת עם אחר, רדיפה של מיעוט לאומי.
ההשקפה השניה גורמת לתוצאה ההפוכה בדיוק. היא אומרת:
אחרי מה שעשו לנו הגויים, יש לנו הזכות לעולל להם ככל העולה
על רוחנו. כדי להבטיח לעצמנו ביטחון מוחלט מפני כל אפשרות
של פגיעה חדשה, מותר לנו לפגוע בזולת, לדכא, להרוג, להרוס.
אחרי מה שנעשה לנו, למי הזכות להטיף לנו מוסר?

אמנם, היו שואות אחרות, במאות אחרות וגם במאה הנוכחית.
היו מיבצעים של השמדות־אוכלוסיה, של רצח־עם.
רצח העם הארמני בידי התורכים במילחמת־העולם הראשונה
היה מאורע מונומנטלי בהיקפו ובטראגיותו.
מיליונים רבים הושמדו במיבצע הקולקטיוויזציה של החקלאות
בימי סטאלין. ג׳ון דמיאניוק טען כי בילדותו היה עד לזוועות אלה
באוקראינה.
לא־מזמן ביצע מישטר קומוניסטי מטורף בקמבודיה מיבצע־השמדה
המוני של עמו.
אך פשעים אלה, גדולים ומחרידים ככל שהיו, אינם דומים
לרצח־העמים שביצעו הנאצים כלפי היהודים, וגם כלפי הצוענים
ובני עמים אחרים. אילו ניצחו הנאצים במילחמה, אין ספק שהיו
משמידים עשרות מיליונים נוספים — פולנים, רוסים ובני שאר
העמים הסלאוויים של מיזרח־אירופה. ולראייה: הם המשיכו
להרחיב את תפוקת־ההשמדה של אושוויץ, אחרי שהיהודים כבר
כמעט ״נגמרו״.

המאבק בין שתי תפיסות האלה הוא שיקבע את
דמות מדינתנו. הוא משפיע על כל מה שמתרחש
במדינה. הוא חודר לכל רבדי הוויכוח המודע
והבלתי־מודע. מבחינה זו השואה אכן שולטת
בחיינו.
איך השפיע על כך מישפט דמיאניוק?
הוא לא השפיע בכלל.

הוא לא היה אלא אפיזודה באנאלית.

81ו. י ׳

בנז ר עגז
העם
מ הרג?

השלם החריט כמעט
פה־אחד: זאת היתה
פשלה שר קומנדו
ישראלי. יצחק שמיר
התאפק בקושי

מי הרג את חליל (.אבו־ג׳יהאד״)
וזיר בתוניס?
ישראל נמנעה מכל הודעה אשר
יכלה להתפרש כהודאה רישמית בכך
שהפעולה בוצעה בידי קומנדו ישראלי.
אולם בעולם התקבלה כמעט פה־אחד
הריעה כי אכן היתה זאת פעולה
ישראלית מתוכננת־היטב. רשת־טלוויזיה
אמריקאית חשובה אף ידעה
לספר כי הפעולה אושרה על־ידי
שימעון פרס, יצחק רבץ ויצחק שמיר,
ושתוכננה על־ידי דן שומרון ואהוד
ברק, סגנו.
מה הביא את המומחים למסקנה זו?
מדיברי״הפרשנות שפורסמו בעיתונות,
בתחנות־רדיו וברשתות־טלוויזיד,
בעולם, הובילו לכף השיקולים הבאים:
• האופי הנועז והחלק של הפעולה,
הדומה לפעולות ישראליות קודמות,
כגון פעולת אנטבה והריגת ראשי־אש״ף
בביירות על־ידי קומנדו שנחת
מן הים.
• מעולם לא ביצע אירגון פלסטיני
או ערבי כלשהו פעולה כה מתוכננת,
מדוייקת ורחבת־היקף.
• הגירסה שהופצה על־ידי כמה
.מומחים״ ישראליים, כאילו היה קיים
סיכסור בין אבו־ג׳יהאד וערפאת, היתה
בעליל בגדר קישקוש.
• מעולם לא היו הפלגים הפלסטיניים
השונים מאוחדים כפי שהם עכשיו,
תחת הנהגת הזרם המרכזי של
אש״ף, שאבו־ג׳יהאד היה אחד מנציגיו

(.ס. יזהר״) סמילנסקי, את דעתו על

• אחרי ההתנקשות הכריז ראש־הממשלה
כי ישראל. תמנע מאש״ף
להרים ראש״ .הודעה זו, יומיים בלבד
אחרי ההתנקשות, העידה על עצמה.
בעניין זה היתה קיימת, השבוע,
הסכמה רבה בין הציבור הישראלי
והציבור הפלסטיני. בעוד שהתושבים
בשטחים הכבושים הפגינו לאות מחאה
ואבל, והאשימו בגלוי את ישראל בהריגה,
התגאו רוב הישראלים במעשה
זה של. אלמונים״ ,וראו בכו אישור
לכושרם וליכולתם של צה״ל ומוסדות
הביטחון.
היתה בכר גם תחושה מסויימת של
הקלה. אחרי שצה״ל הסתבר במילחמה
עכורה בשטחים הכבושים, שאינה מביאה
לו כבוד, נראתה הפעולה בתוניס
כמיבצע צבאי אמיתי, המחזיר את הכבוד
למי שתיכנן בשעתו את פעולת־הקומנדו
באנטבה.
בעיני העולם, העולם הערבי והעם
הפלסטיני, זה נראה, כמובן, באור שוגה
לגמרי.

ב סמילנסקי ב״דבר״.
תחת הכותרת ״על גירוש ועל
הרס״:
למה נהרסו בתים בכפר ביתא? אם
הסיבות הן כל־כד ברורות והכרחיות
— למה לא בביודמישפט בפומבי,
שיהיה הצדק גם נראה? למה צריף
לסמיד על שיפוטם של מחליטים
חשאיים ועל צדק המסתיר פניו?
אם הרס הבתים הוא רק נקמה —
לאיזה תוצאות מצפים? אם הרס הבתים
הוא עונש — מה היחס בין החטא
והעונש? ואם הרס הבתים הוא גמול
הסתה, התגרות וחירחור מעשי־איבה
— מה עושים למסיתים יהודיים
ולמחרחרי מעשי־איבה יהודיים? או די
שיהיה האיש ערבי כדי שייפלו בין דין
לדין?
כי מי, למשל, שלח ילדים לטייל
באיזור בוער באש, ומי אחראי לתוצאות
ולמוות? מי בועט באחריות
המדינה ונוטל את החוק ואת הנשק
לידיו? מלבד הפורעים הערבים, מי עוד
מחציף פניו כלפי צה״ל? ומה עושים
לפורעים יהודיים בכוח ובפועל, בהס־
ההתקוממות מדוע הם
והדגים?

לרמטכ״ל נפרטן
השבוע כמה מילים.
הסותרות את
ההודעות הרישמיות.

לרמטכ״ל, דן שומרון, החליקה
הלשון.
השבוע נשאל בכנסת לפיתרונה של
תעלומה: בו בזמן שהוא וקציניו מספרים
לציבור כי ״אי־השקט״ בשטחים
הכבושים הולד ונרגע, הרי מיספר
הקורבנות הפלסטיניים הולד וגדל.
הכיצד?

דישת
״על גירוש
ועל הרס״

יזהר סמילנסקי
העלה שאלות
מכאיבות בעיקבות
הפרשה של כפר

מאורעות ביתא עדיין לא חדלו מל־הסעיר
לבבות בישראל.
פוליטיקאים זריזים של תנועת־

איש־מצסון סמילנסקי
.אנשים שראשם ם לא דם...־

הבולטים.
• אבו־ג׳יהאד היה ממונה מטעם
אש״ף על ההתקוממות בשטחים הכבושים.

אבו־ג׳יהאד היה אחראי לפיגוע
האחרון ליד דימונה, שהסתיים במותם
של שתי נשים וגבר יחד עם שלושת
מבצעי־הפיגוע.
״להרים ראש״ .אף ששום מנהיג
ישראלי לא אישר את ההשערה הבינלאומית
הזאת בפה מלא, לא התאפקו
אחדים מהם מרמזים שהיו עשויים
להתפרש בעולם כאישור בחצי־פה. בין
השאר:
• לפני ההתנקשות הודיע ראש
אמ״ן בראיון עיתונאי כי ישראל תשיג
את ראשי אש״ף.

הסביר הרמטכ״ל: דווקא מכיוון שהמהומות
הצטמצמו, בולטים בהן יותר
המסיתים והמלבים.

החרות הפכו אותם מנוף לקידום
הקאריירה שלהם. אריאל שרון ודויד
לוי ערכו כינוס באילץ־מורה, שהיה
מכוון בגלוי לעירעור מנהיגותו של
יצחק שמיר, שאינו די קיצוני לטעמם
של המתנחלים.
בצד השני של המיתרס ממשיכים
אנשים להתחלחל כאשר הס נזכרים
כיצד ניתן היה להכניס את המדינה
כולה להיסטריה, על סמר ידיעה
כוזבת. יותר מכל הטרידה המחשבה
שגם ראשי צה״ל הוכנסו ללחץ ופקדו
על הריסת בתים בסיטונות, אף שכבר
ידעו כי הידיעה על הריגת הילרה
באבנים היתה שיקרית.
השבוע הביע אחד מאנשי־המצפון
המכובדים ביותר בישראל, הסופר יזהר

תה ובמעשה? האם מתכוננים לגרש גם
אותם?
מדוע לא רואים שאין כאן רק
יהודים וערבים המכים זה את זה —
אלא יש כאן בני־אדם משני צירי בעיה
קשה — ששום אש ושום כוח ושום
הרס בתים ושום גירוש אנשים לא
יפתור אותה? הכוח הגדול לא פתר
כלום בלבנון, והכוח הגדול לא יפתור
כלום גם כאן ובשטחים!
האם כבר אץ אצלנו אנשים חכמים,
ואין לנו אנשים שהם בני־אדם? כי
חכמי הגירוש אינם חכמים, ופוקדי
ההרס אינם בני־אדם.
על הראשים המלאים דם. איר
צמחו אצלנו אנשים שראשם מלא דם
— ובידיהם ההיסטריות כלי־נשק
רועדים?
מניין באו קשי־המצח הללו, המחרפים
את צה״ל והמחציפים פנים כלפי
תיקוות ישראל לחיים, והגוררים אותנו
יום־יום מאש אל אש, ולא ינוחו עד
למילחמת היאוש הגדולה?
למה מעודדים קבוצות שוליים
להיות מנווטי־המריניות? למה אין
מרסנים את המתפרצים האלה? למה
אין יד קשה על מסיתים ועל מתפרעים
יהודים, ממש כשם שהם תובעים יד
קשה כנגד כל מסיתים ומתפרעים —
למה אין מסתייגים מהם ומכל צעקותיהם?
למה
קוראים להם לדבר איתם —
אלה החושפים שרירים של רשע, של
רוע ושל שינאה תאוותנית, במקום
שלבני־אדם יש לב־אדם — אלה הממריצים
כאחוזי תזזית להרוס את תיקוות
ישראל, למה נותנים לקוראים למוות
— לשלוט על חיינו?

אחר שמיעת הזוועות הנוראות
/שבית־המישפט ייחס לג׳ון (.אי־וואן
האיום״) דמיאניוק, אפשר רק

שואל הצירה ,
את ח״ו שר
גון ומיאניוק
מהוצאה רהווג
בבוית־המועצות
להצטער כי מדינת־ישראל היא שהצילה
את חייו של הפושע הנתעב.
לולא התערבה מדינת־ישראל, וביקשה
את הסגרתו של האוקראיני !*.
הקשיש, אחרי שנשללה אזרחותו האמריקאית,
הוא היה כבר בוודאי מוצא
להורג. ארצות־הברית היתה מסגירה
אותו לברית־המועצות, ושם היה גורלו
כגורל חברו פיודור פדרנקו, שהוצא
שם השנה להורג.
לעג הגורל הוא ש״איוואן האיום״
בילה את השנה האחרונה בתרגילי־הת־עמלות
ובסעודות דשנות בבית־המע־צר
ברמלה, בעוד ש״חברו־לעבודה״
מטרבלינקה, פדרנקו, שלא הכחיש את
זהותו, הוצא להורג בברית־המועצות .

״דהובות
הנהי״
^ ההל הרב שחיכה באולם ומחוצה
\ 1לו לשמיעת פסק־הדץ התאכזב
מאוד, כאשר התברר כי הכוכב הראשי *
של ההצגה לא יהיה נוכח. ברגע
האחרון התלונן דמיאניוק על כאבי־גב
חזקים, התפתל על כסאו והוצא מן
האולם לתא הצמוד לו. הסניגור ג׳ון
גיל ביקש את רשות בית־המישפט
להמשיך בדיון בהיעדרו של הנאשם
והשופט דוב לוין נעתר לבקשה זו,
למרות שהתעודה הרפואית לא הצדיקה
היעדרות כזו. כך נבצר מהקהל לחזות
בתגובותיו של הנאשם לפסק־הדין^ .
השופט לוין פתח את הישיבה בקריאת
פסק־הדין. חלקה הראשון של
הכרעת־הדין היתה דיון ארוך ומייגע
בגורמי השואה ובתהליך התגבשות
הפיתרון הסופי. הקהל באולם התעייף
לאט־לאט וראשים רבים התחילו להתנודד.
השוטרים עברו מצופה לצופה
והעירו את המתנמנמים.
ארבע שעות ארכה ההרצאה המלומדת,
של עובדות הידועות לכל. אוטו־נזיה,
מיבצע האויתאנאזיה, ועידת־ואנזה,
הימלר וגבלס מילאו את חלל
האולם עד ההפסקה. מילים נדושות
כמו ״צאן לטבח״. ,גורל מר ונמהר׳,
.עירומים כביום היוולדם״ ,ו.כשל כוח
הסבל״ היו שזורות בפסק־הדין, ומפעם :
לפעם הובאו ציטוטים מתוך עיר הה־רנה
של ביאליק ומרחנבנת הנהר, של
אורי צבי גרינברג. רק כאשר ציטט

1־ול1,11*,נז:

השופט מעדויות הניצולים, שמילותי־הם
באו מהלב, מתוך כאב ומצוקה אמיתית,
נכנסו הדברים ללב השומעים.
רק אחרי ההפסקה הראשונה, כאשר
השופט צבי טל החליף את השופט לוין
בקריאת הכרעת״הדין, התקרבו הדברים
לנושאי־המישפט האמיתיים. בית־המישפס
הביע את דעתו כי איוואן
האיום לא נהרג במרד בטרבלינקה, וכי
הניצולים שהעידו על״כך הביעו את
הירהורי־ליבם. אחרי קביעה זו עברו
השופטים־לנתח את האליבי של הנאשם,
את תעודת־טראווניקי ואת עדויות
עדי־הראייה והעדים המומחים.
לא היתה כל הפתעה כאשר השופטים
הביעו את אמונם המלא כמעט
בכל עדי־התביעה, ואת פיקפוקם בעדויות
עדי־ההגנה. עורר־הדין יורם

שיש לפחות ספק סביר באשר לזהותו
של הנאשם כאיוואן האיום. אני מקווה
שיהיו די אנשים בעלי אומץ, שיביעו
את דעתם זו בפומבי.

בהייה כושלת
ואווילית
ך* כאורה, ג׳ון דמיאניוק הפסיד
€את המישפט, אבל למעשה הפסידה
המדינה. כי מה שנשאר מהמיש־פט
לדורות זה לא זוועות טרבלינקה,
אלא השאלה אם הנאשם הוא אמנם
איוואן האיום. ולעניות דעתי, בית־המישפט
לא נתן על״כו תשובה מספקת.
היתה
זו בחירה כושלת ואווילית
להציג לדור הצעיר את השואה באמ־

סם סל־הנאשם הריק (מאחורי הסניגורים)
.איכר א1קראי •1ס ר זטיפש־משהו הפך מרם הנוישפט...־
לעניינים הקשורים למישפט. לעומת
בית־המישפט לא נתן די מישקל
אותנטית, העדיף בית־המישפט חוות־לכך
שכאשר ניתן לערוך מיסדר־זיהוי
דעתו של מומחה מדרגה ג׳ ,איש־זאת
לסניגוריה לא ניתן אפילו לצלם
את פסק־הדין של מישפט טרבלינקה
חי, אין לערוך מיסדר־זיהוי באמצעות
המישטרה בצלאלי, על פני מומחה
בדיסלדורף, בשל קשיים בירוקרא-
תמונות. לנאשם מעולם לא הוצע
בינלאומי כד״ר יוליוס גראנט. בית־לעשות
זאת, והוא מעולם לא סירב
המישפט המחוזי בתל־אביב, מפי השוטיים.
על אחת כמה וכמה שלא ניתן
לסניגוריה להגיע כלל לפולין. הסני־פט
אליהו מצא, קטל באחרונה את
לכד•

העירעור של שפטל :״בית־המישפט ה עדיף את חוורדדעו1ו של מומחה
סוג געל פני מומחה עולמי שקפיעותיו ל א 1ד חו מעולם בבתי־מישפט...
שפטל התחיל כבר לגבש את עיקרי
העירעור שיגיש לבית־המישפט העלית
על הרשעת דמיאניוק, וגם הוא לא
הופתע מההרשעה.

ואלה הירהוריו הראשונים
של הסניגור על הכרעת-הדין:

איני מופתע, כי זה עניין של ציפיות.
לאור הדרך שבה התנהל המיש־פט,
תגובות השופטים והתייחסותם
לחומר־הראיות, הרי שתוצאה זו מתיישבת
היטב עם הגישה הכללית של
בית־המישפט.
כל בר־בי־רב יכול היה לחוש כי
הרשעה זו מתקרבת. מאמרו של הר׳ר
חיים מישגב בחרשוח השבוע מביע רק
בלשון־המעטה את יחסו השונה של
בית־המישפט לסניגוריה ולתביעה.
אולי אנשים שכחו, אבל בתחילת
המישפט אמר היועץ־המישפטי־לממ־שלה
שאם יהיה זיכוי, תהיה זו תעו־דת״כבוד
למישפט ישראלי. אם כך,
הרי שתהיה דחייה בחלוקת־תעודת־כבוד

כפי שידוע לי משיחות עם עורכי־דין,
קיים קונסנזוס בין עורכי־הדין

צעות גרוטסקה. שהרי ברור לגמרי, כי
בעיקבות מה שהתרחש במישפט זה,
לא יהיו עוד מישפטי־שואה, אלא אם
כן ייתפס הד״ר יוזף מנגלה. כי הציבור
מאס במישפט זה כבר לפני חודשים
רבים. וזה קרה, לדעתי, מכיוון ששאלת
הזיהוי הפכה הציר העיקרי של המיש־פט,
ואיכר אוקראיני בור וטיפש־משהו
הפך מרכז המישפט, והאפיל על זוועות
סרבלינקה.
המישפט גם התנהל בתנאים של חו־סר־שיוויון
משווע. זה בא לביטוי בכמה
היבטים:
• מצד התביעה עסקו בתיק לפחות
20 איש, ולעיתים אפילו עד 40 איש.
ההגנה עמדה לעיתים על אדם אחד
בלבד.
• לתביעה היה תקציב בלתי־מוג־בל.
לסניגוריה לא היו אלא תרומות
שנאספו על־ידי הכנסיה הפרבוסלאבית
בארצות־הברית ובקנדה.
• יונה בלטמן, פרקליט־המדינה,
התפאר בסיכומיו כי לתביעה היתה
גישה לכל מקום שבו היה חומר שנגע

קריאת פסק־הדין: השופטים דורנר, לוין,
הרצאה מלומדת על השזאה

גורים לא קיבלו אפילו אשרה להיכנס
לשם.
אין זה סוד כי יחסו של בית־המיש־פט
לסניגוריה בכלל, ואליי בפרט,
עורר תדהמה בקרב ציבור המישפטנים
במדינה, כמעט בלא יוצא מהכלל. וזה
מעורר הירהורים נוגים, שאיש ממאות
אלה שהביעו את דעתם על כך באוזני,
במילים בוטות, לא מצאו לנכון לתת
לזה ביטוי, חוץ מהד״ר חיים מישגב.

^ ״פמה ימים
של שקט״
^ דור שיחסו זה של בית־המיש־
₪1פט פגע ביכולת הסניגוריה לתפקד.
כי למרות שבאופיי איני מתרשם
מדברים כאלה, הרי בסופו של דבר זה
פגע ביכולתי לתפקד ולמצות עצמי
כסניגור. ומכאן יש פגיעה משמעותית
בנאשם.
ואשר לעניין ההרשעה: בתעודת־טראווניקי
אין זכר לטרבלינקה, ובית־המישפט
לא הצליח לתת לכך הסבר
מתקבל על הדעת. בקבעו כי תעודה זו

כישוריו של בצלאלי כמומחה, בפסק־דין
שנתן. אבל בית־המישפט בירושלים
לא היה מוכן לאפשר לסניגוריה
להביא לפניו קטעים מהחלטה זו. לעומת
זאת, הד״ר גראנט הוא ללא כל
ספק המומחה הטוב ביותר בעולם כיום
למדע הפורנסי. הוא העיד ב־7500
מישפטים ב־ססז מדינות בעולם, ומעולם
לא דחו את קביעותיו בבית־מיש־פט.
בית־המישפט
קבע כי תעודת-
טראווניקי אותנטית, למרות שהד״ר
גראנט קבע בלא צל של ספק כי חתימת
הנאשם עליה מזוייפת. קשה
להאמין כי איזה שהוא מישפטן בעולם,
מחוץ לישראל, יקבל קביעה זו. אותו
הדבר לגבי התמונה שעל גבי התעודה.
בית־המישפט התעלם מחוות־דעתו של
גראנט, שקיימים כל הסימנים לכך
שהתמונה לא היתה באופן מקורי על־גבי
המיסמך, אלא הוצמדה אליו אחר*•

קביעת בית־המישפט כי תעודת
טראווניקי היא אותנטית, עולה בקנה
אחד עם דבריו של בית־המישפט כל־פיי,
כאשר קמתי להתנגד לשאלה
מעליבה ששאל התובע, מיכאל שקד,
את עדת־ההגנה. בית־המישפט אמר לי
אז :״היו לנו כמה ימים שקט ממך!״
השקט שלי נבע אז מהצורך לנסוע
באמצע חקירתו הנגדית של הנאשם
לאנגליה, כדי להשיג ראיות ועדים־
מומחים. וזאת כאשר בית־המישפט ידע
שמארק אוקונור לא הכין כל הגנה,
ובכל זאת סירב לדחות את המישפט גם
ליום אחד!
בקביעותיו לגבי מיסדרי־הזיהוי שנערכו
לעדי־הראיה, לא נתן בית־המיש־פט
די מישקל לסידרה של פיסקי״דין
של בית־המישפט העליון בעניין מיסד־רי־זיהוי.
פיסקי־דין אלה דורשים שיהיה
דימיון בין התמונות המוצגות לעדים,
ואין כל צל של ספק כי לא היה
כל דימיון בין התמונות שהוצגו לעדים
בשני מיסדרי־הזיהוי.
בית־המישפט לא נתן מישקל מספיק
להלכה הקבועה בפסיקה כי
מיסדר־זיהוי, הנערך בלא עורך־דין,
כאשר הנאשם כבר מיוצג, שווה לאפס.

בית־המישפט לא קיבל את דבריו
של הפסיכולוג הניסויי, הפרופסור
ואכנאר לעניין הזיכרון לגבי מיסדרי־זיהוי
בכלל, ואת חוות־דעת־המומחה
שלו. ועובדה היא כי התביעה, אשר
חיפשה בכל העולם, לא הצליחה
להביא מומחה אחד לזיכרון שיפריך
את התזה של ואכנאר על מיסדרי־זיהוי
כאלה, שנערכו אחרי 37 שנים.
כן דחה בית־המישפט את העובדה
כי לעומת כל זיהוי פוזיטיבי היו
שמונה אנשים אשר לא זיהו את
הנאשם. כלומר, לעומת חמישה אנשים
שזיהו אותו היו 40 איש מטרבלינקה
שלא זיהו אותו.
ואחרון־אחרון לעניין הזיהוי: מתברר
היום, מהעדויות המאוחרות שהוגשו
לבית־המישפט, כי בטרבלינקה היו
לפחות שישה אנשים דומים לנאשם.

שנתיים של
חיים
^ אשר לאליבי של הנאשם, אין
^ זה נכון לקבוע כי הוא הופרך. לא
היו כל עדים מיוחדים להפהבת האליבי,
והיה מומחה שקבע כי 10 אחוזים
משבויי מחנה־חלם שהו במחנה במשך
כל תקופת קיומו.
עד כאן דברי שפטל.
רק בשבוע הבא ייוודע אם התביעה
עומדת לדרוש עונש־מוות לנאשם.
מתיאורי הזוועות של מעשיו, כפי
שפורטו בהכרעת־הדין, קשה יהיה
לתביעה להימנע מלבקש עונש כזה.
סניגוריו של דמיאניוק אינם עומדים,
כנראה, לטעון להקלה בעונש. כפי
שאמר יורם שפטל מתחילת המישפט,
הוא מגן על דמיאניוק רק מתוך הנחה
שהוא אינו הרוצח המתועב מטרבלי־נקה,
ועל״כן לא יעמוד ויבקש רחמים
עליו.
על כל פנים, אם יגזור בית־המישפט
עונש־מוות על דמיאניוק, יביא הדבר
לעירעור יחד עם ההרשעה. וגם אז,
עדיין הרוויח דמיאניוק לפחות שנתיים
של חיים על־ידי ניהול המישפט בישא
ילנהא לון
ראל•

כילד השתתף במיצעדהזוועה מומלח הוא נעצו עדיך המצוי!הסוו,
הוא התחתן עם פהפיה שהבנה לואש המינקדה בנו ניסבה באסון
הוא ניהל את הפיגועים ונעל מאחוו׳ הקרעים לפיתדון מדיני

**שהו מוזר קרה לאבו־ג׳יהאד,
למחרת הריגתו.
לפתע גילו כלי־התיקשורת בישראל
שהוא היה מנהיג גדול, כאריזמטי,
מצניע־לכת, שאין לו תחליף, ושמותו
היה אבירה עצומה לעניין הפלסטיני.
דובר על אישיותו הנעימה, על אשתו
המרשימה, על כושר־האירגון המופלג
שלו, על יכולת־העבודה שלו, על דיעו־תיו
המתונות והמציאותיות, על מעמדו
המרכוי במחנה הפלסטיני, כמנהיג מס׳
— 2ובעצם כמנהיג מס׳ , 1ליד וגם
מעל ליאסר ערפאת.
התמונה הכללית היתה של מנהיג
הראוי להערצה, האיש שניהל את ההתקוממות
בשטחים הכבושים, האהוב על
כל בני־עמו.

ייכתבו עליו שירים. כאשר תקום
המדינה הפלסטינית, ייקראו על שמו
רחובות, כיכרות, מוסדות. עד אז תפיח
פרשת הריגתו רוח חדשה באינתיפאדה,
ותלהיב את דימיון הדור הפלסטיני
הצעיר.

אין ספק שהריגתו היתה
טעות חמורה.

• טראומה ברמלה
ך ן ליל איבראהיס וזיר נולד בר!
1מלה ב־ 10 באוקטובר , 1935 כבנו
של חנווני קטן. כמו רוב מנהיגי אש״ף,
הוא לא בא מן האצולה העשירה של
עמו. הוא בא מדלת־העם.

כל זה בא, כנראה, להסביר
מדוע הריגתו של אבו־ג׳יהאד
הימה מעשה נחוץ, שאחריו לא
יהיה אש״!? עוד מה שהיה. כמו
בלעם. ,יצאו הסרשניס לקלל
ונמצאו מברכיס.

המאורע שעיצב את כל חייו
— כ מו את חייהם של במעט כל
ראשי אש״ף ופעיליו — היה
הטראומה הגדולה של הגירוש.
במיקרהו של וזיר, היתה זאת
טראומה אכזרית במיוחד.

למעשה לא היה חליל אל־וזיר,
המכונה אבו״ג׳יהאד, שונה מחבריו
בצמרת אש׳׳ף. להיפך, הוא היה דומה
מאוד לשאר חברי הקבוצה, המנהלת
מזה שנות־דור את התנועה הלאומית
הפלסטינית. מבחינת הביוגראפיה האישית
שלו, השקפותיו ופעילותו היה
אופייני לקבוצה כולה. דווקא לכן יש
עניין בתיאור האיש — כי הדבר עשוי
לעזור להבנת התנועה כולה.
חליל אל־וזיר גילם באישיותו את
פת׳׳ח, את אש׳׳ף ואת התנועה הלאומית
הפלסטינית כולה. התפתחות דיעותיו
היתה כשל התנועה כולה. מותו בידי
,שביצעו פעואנשי־קומנדו

נועזת כדי לשים קץ לחייו, היה גם
הוא מתאים לאישיותו.
אבדג׳יהאד נכנס עם מותו לפאנ־תיאון
הפלסטיני. כמו עבד־אל־קאדר
חוסייני, ייכנס לתודעת העם הפלסטיני
כגיבור לאומי, וישמש נושא לאגדה.

זה היה בקיץ , 1948 זמן־מה לפני יום
הולדתו ה־. 13

וכך תיאר את המאורע בעצמו:
...באחד
הלילות הקיפו היהודים את
רמלה ולוד. הם היו מסוגלים לעשות
זאת, מפני שהירדנים נסוגו בלי קרב.
היינו מוקפים, ולבדנו.
אנשינו לא יכלו להילחם. לא היה
להם במה להילחם. ראש־העיר ומיש־לחת
מטעם העירייה ביקרו אצל המפקדים
היהודיים. ראש־העיר אמר להם:
.בסדר, אתם יכולים להיכנס לעיר, אך
אסור לכם לפגוע באנשים או לקחת
שבויים, ואתם צריכים להרשות לאנשים
להישאר בבתיהם ולחיות חיים
נורמליים.׳׳
היהודים אמרו, :לא ״.הם רצו שנעזוב
את בתינו, שנעזוב את ארצנו.
כשהחלטנו שלא נעזוב, פתחו היהודים
באש תותחים על רמלה ולוד. אינני

יכול לשכוח מה קרה. הגג של הבית
שלנו נפגע, ואנחנו ירדנו• לקומת הקרקע.
אז נפל פגז אחר ברחוב, ודלת
ביתנו נהרסה על־ידי ההתפוצצות. הפגזים
נפלו בכל חלקי רמלה, וראש־העיר
אמר לכל האנשים לחפש מחסה
במיסגדים ובכנסיות.
חיינו בחלק נוצרי של העיר, והלכנו
לכנסיה הקאתולית. בדרך נהרגו כמה
משכנינו על־ידי הפגזים.
היינו בכנסיה במשך יומיים, עד
שהיהודים נכנסו לעיר. גברים, נשים
וילדים ישנו זה לצד זה. לא יכולנו
לשים רגל בין השוכבים. היינו צריכים
לשים את רגלינו על גופם של אחרים.
כשבאו היהודים, עליתי לקומה החמישית.
הסתכלתי מבעד לתריסים וראיתי
במו עיני כיצד חיילים יהודיים
יורים והורגים כמה נשים וילדים שהיו
עדיין ברחוב. אינני יכול לשכוח.
אחר־כך ראיתי איך החיילים היהודיים
נכנסים לבתים שלנו, בועטים
בדלתות, פורצים אותן ויורים. לפעמים
הם משכו אנשים אל תוך הרחוב והרגו
אותם.

אמרו שהם מסדרים לנו אוטובוסים,
שיקחו אותנו לרמאללה. במשך שלושה
ימים חיינו על הכביש. בלילה הס ירו
מעל לראשינו. ביום השני, כשהאוטו־בוסים
עדיין לא הגיעו, הם ציוו על
הזקנים ללכת ברגל לרמאללה.

נשארתי עם שלושה מאחיי
— אחד היה עדיין תינוק —
שלוש אחיותיי, אמי, כבתי
ודודה.

האמהות מחו
נרוו
^ יום השלישי הגיעו האוטובו־
^ סים. היו לנו כמה תיקים. באחד

מהם היה מעט לחם, גבינה וגם פיג׳אמה
חדשה, שהתגאיתי בה מאוד.
כשהיהודים אמרו לנו שאיננו יכולים
לקחת את התיקים שלנו איתנו,
ניסיתי לקחת את הלחם, הגבינה והפי־ג׳אמה
החדשה. בקול התמים של ילד
קטן דיברתי עם אחד הנהגים. אמרתי
לו בעברית :״אדון, אדון, אני רוצה
לקחת קצת אוכל,״ והצבעתי על אחד
התיקים שלנו. הוא אמר :״בסדר״.
כשהכנסתי את ידי לתיק, היו פתאום
צעקות בעברית. ברגע זה משכה
אותי אמי אליה. היא ראתה שחייל
יהודי מכוון את הנשק אלי. הייתי
נפגע, ואולי נהרג, אלמלא ראתה אמי
מה שקורה. הכדור החטיא אותי ונכנס
לרגל של אחר משכנינו. הוא חי כיום
בעמאן.
...כאשר היינו במרחק של 15 קילומטרים
מרמאללה, עצרו היהודים את
האוטובוסים ואמרו לנו לצאת ולעבור
את שאר הדרך ברגל. הם הצביעו
ואמרו. :רמאללה היא שם. אתם צריכים
לעבור בין הגבעות והעמקים האלה.״
אז התחלנו ללכת. נאלצנו לנוע
לאט. כמה מהנשים היו זקנות מאוד
וחולות, והן היו צריכות לעצור כל כמה
דקות כדי לנשום ולנוח. כמה מהנשים,

בכנסייה בכו האנשים. הס
אמרו ״דיר יאסין! דיר יאמין!״
הס היו בטוחיס שישחטו או•

הכומר הכין דגל לבן, וכאשר החיילים
היהודיים נכנסו לרחוב שבו שכנה
הכנסיה הוא יצא לפגוש אותם.
הכומר והחיילים נכנסו לכנסיה. הם
אמרו לכל האנשים. :הרימו הידיים!״
כולם הרימו ידיים. אז התחילו היהודים
להפריד בינינו. הם אמרו לכל הצעירים
והגברים, מגיל 14 עד ,45 לעמוד בצד.
הם לקחו אותם לבתי־סוהר ולמחנות־

מעצר•

נשארנו רק אנחנו, הילדיס,
הנשים והזקנים. חזרנו לבתים.

...כעבור יומיים הודיעו היהודים
ברמקולים שעלינו לצאת מבתינו ולהתכנס
במקומות מסויימים בכביש. הם

אבו־ג׳יהאד ובתו בביירות ()1980
ה 1ם ל דרך על המ!קש

שמצבן הגופני היה טוב יותר, התעייפו
גם הן, מפני שנשאו את הילדים שלהן.
בלילה השני הפגיזו אותנו היהודים
בתותחים ובמרגמות. תחילה מצאנו
מחסה מאחורי כמה סלעים, אן כשהה־פגזה
נמשכה, כולם התחילו לבכות
ולהיתקף בפאניקה ...רצנו, רצנו, רצנו
כל הדרך לרמאללה.

אינני יכול לשכוח מה קרה.
כמה אמהות הפקירו את הילדים
שלהן. הן היו יותר מדי
מותשות מכדי לשאת אותם.
אפילו דודתי אמרה לאמא שלי
להשאיר כמה ילדים מאחור. אמי נשאה
שלושה ילדים. דודתי אמרה לה :״את
לא יכולה לרוץ כאשר את סוחבת
שלושה ילדים! את תיהרגי! את צריכה
להשאיר מאחור שני ילדים, וכשנגיע
לרמאללה נשלח מישהו לעזרתם!״
אמי סירבה. היא אמרה לי :״חליל,
אתה רק בן 12 ואתה לא חזק — האם
אתה חושב שאתה יכול לסחוב את אחת
האחיות שלו ולרוץ?״
אמרתי :״כן,״ וכך עשיתי.
כמה ילדים נשארו מאחור מפני
שלא היה מי שיסחוב אותם. אחדים
נשארו מפני שהאמהות שלהם נהרגו.
עד עכשיו אני לא יכול לשכוח.
לא היו בסביבה כוחות ערביים. לא
חיילים סדירים ולא מתנדבים, שום
כוחות ערביים מכל סוג שהוא. היהודים
ידעו מי אנחנו והיכן אנחנו.
זאת היתה התקפה מחושבת ומתוכננת
שהיתה לה רק מטרה אחת: הם
רצו שנגיע לרמאללה במצב של
פאניקה ומצוקה. הם קיוו כי מצבנו
וסיפורינו יגרמו לאחרים לפחוד ולברוח
מבתיהם.
זה היה חלק מאסטראטגיה ציונית
מחוכמת ומוצלחת להכריח אותנו לנטוש
את מולדתנו בפחד!
עד כאן הסיפור. באיזו מידה הוא
אמיתי?
על גירוש הערבים מרמלה כבר
נכתב הרבה. יצחק רביו עצמו הורה
בכך. אין ספק שהיה גירוש כזה. בידי
כוחות צה״ל היו אז רק תותחים מעטים,
אך היו מרגמות.

בסופו של דבר, לא כל־כד

חמת־העצמאות — נראה לפלסטינים
באור שונה לגמרי.

התורה התקבלה רק אחרי מאבקים
פנימיים קשים, שבהם עמד וזיר לצד
ערפאת, מול רוב המנהיגים האחרים
של פת״ח, שלא האמינו במאבק המזויין
הפלסטיני. רק בהדרגה הפך ערפאת
למנהיג העליון והמוכר, כשאבו־ג׳יהאד
תומך בו לאורך כל הדרך.

** ישפחת וזיר עברה מיד מרמי
* 1אללה לעזה, שנראתה אז בטוחה
יותר. שם גדל חליל.
מגיל צעיר מאוד זמם להקים מחתרת
שתילחם בישראל. בעזרת קצץ
מצרי, שהיה שייך למחתרת האחים
המוסלמיים, אכן הצליח בכך. אולם
גמל עלה על מוקש מתוצרת־בית
שהכין, המצרים חקרו מי הניח אותו,
גילו את וזיר ועצרו אותו. באותם
הימים חששו המצרים כי פעולות
פלסטיניות יביאו לפעולות־תגמול ישראליות,
ומנעו כל פעולה פלסטינית.

• יוד נבל
מהמיונסת

אמו של חליל אל־וזיר עדיין חיה,
והשבוע צולמה כשהיא מבכה את בנה
בשקט, מבלי לאמר מילה.

• מנהיג. שותו, אח

^ ד מו ת השלישית בברית זו
1 1היתה אשה: אינתיצאר(״ניצחון״).
אינתיצאר היא קרובת־מישפחה של
אבו־ג׳יהאד, והיא היתה בלדרית במחתרת
שלו בעזה כשהיתה בת . 13

המחתרת בארצות רבות.

בניגוד לדיעה המקובלת ש-
אבו־ג׳יהאד היה איש נוקשה,
חסר־רגשות, מתארת אותו
אשתו כאדם רגיש, שלמד
להסתיר את ריגשותיו ולפעול
על פי ההגיון בלבד.
בין ערפאת והזוג נוצרו יחסים
מיוחדים. מכיוון שאין לערפאת מיש־פחה,
והוא לא התחתן מעולם, אימץ
לעצמו את מישפחת וזיר. הוא נהג
לבלות בביתם, לשחק עם ילדיהם, ונהג
כדור. פעם, כשג׳יהאד הילד ברח מן
הבית, יצא ערפאת עם שומרי־ראשו
לחפשו, וכשתפס אותו סטר את לחיו
מפני שגרם עוגמת־נפש להוריו.
בשנים ההן היה אבו־ג׳יהאד הרוח

ערפאת ישב בקאהיר, שמע על מעצר
הצעיר בן ה־ 19 ופעל לשיחרורו.
מאז הם ביחד.
תחילה תלו את תיקוותיהם במנהיג
המצרי הכריזמאטי, גמאל עבד־אל־נאצר.
אולם חיש מהר הבינו כי נאצר
מדבר גבוהה, אך אינו מתכוון להילחם
בישראל. השרותים החשאיים-המצריים
רדפו אותם, גם בשל החשש שהם
קשורים באופוזיציה המצרית הדתית
(האחים המוסלמים) .הם עברו לכוויית,
שם עבד ערפאת כמהנדס וחליל כמורה.
בסוף שנות ה־ 50 הקימו שם את
האירגון, שנקרא לאחר־מכן פת״ח.

בניגוד למה שמקובל לחשוב
בישראל, האוייב העיקרי של
פת״ח לא היה ישראל, אלא
שרותי־הביטחון של המדינות
הערביות. אנשי פת״ח נרדפו
בכל המדינות.

אינתיצאר וחליל וזיר בעת הפינוי מטריפולי

הם פעלו במחתרת, ופעולתם העיקרית
היתה פירסום כתביעת, שמסביבו

להילחם לצד הבעל

אבו-ג׳יהאד(מסתכל במישקפת) עם קציניו במצור של טריפולי ()1983
ערפאת הצטרף בחשאי

שמעתי סיפור דומה, אך פחות אכזרי,
מפי סעיד חמאמי, שמישפחתו
גורשה מיפו כשהיה ילד.

קשה להבין את אש׳׳ף אם אין
לוקחים בחשבון שבראשו עומדים
פליטים, שרבים מהם עב ת
חוויות כאלה בילדותם. מה
שנראה לישראלים כפרק המפואר
ביותר בחייהם — מיל•

הסורים התכוונו להרשיע את ער־פאת
ברצח ולתלות אותו, אולם בסופו
של דבר הופעל לחץ וערפאת שוחרר.
הוא יצא מיד לפיגוע בישראל משטח
לבנון, נתפס בגבול על־ידי הלבנונים,
נאסר ועונה על־ידם קשות.
אולם פיגועים אלה, קטנים ובלתי-
יעילים ככל שהיו, השיגו את מטרתם.
העולם התחיל לשים לב לפלסטינים.
בין ישראל וסוריה נוצרה מתיחות,
הרמטכ״ל יצחק רבץ איים על סוריה
בפלישה, ובסופו של דבר פרצה בגלל
פיגועים אלה מילחמת ששת־הימים.
במילחמה זו הנחילה ישראל מכה
ניצחת לצבאות־ערב, וכבשה בין השאר
את הגדה המערבית ועזה. הפלסטינים
איבדו את שארית אמונתם באחיהם

מעצר זה, ב־ ,1954 הביא להיכרות
בין וזיר והאיש שהפך
מאז מנהיגו, שותפו וכמעט
אחיו הבכור: עבד־אל־ראוף
אל־קודווה, הידוע כיום בשם
יאמר ערפאת או אבו־עמאר.

החיה של האירגון. בעוד שערפאת ניהל
את המערכה הפוליטית וניסה לתמרן
בין המדינות הערביות המסוכסכות,
היה אבו־ג׳יהאד אחראי להקמת האיר־גץ
המחתרתי, לאיסוף כספים מפלסטינים
ברחבי העולם, להפצת העיתון.
אשתו לא היתה פחות פעילה ממנו,
והיתה מנהיגה בזכות עצמה.
הדבר הוכח בראשית שנות ה־.60
אחרי שהשקפת ערפאת־ג׳יהאד התק־בלה
לבסוף החלו הפיגועים של פת״ח
בישראל, משטח סוריה. הסורים הסכימו
לכך אך רצו לכפות על האירגון את
האיש שלהם, אחמד ג׳בריל. מעולם לא
השלימו עם פת״ח עצמאי, שלא יהיה
מכשיר בידי סוריה.
כשהדבר לא הצליח, אירגנו הסורים
התנקשות בחייו של ערפאת. הניסיון
נכשל, מפני שערפאת לא בא לפגישה
שנועדה לו. במקומו נהרגו שני אנשים
אחרים. הסורים אסרו את ערפאת ואת
אברג׳יהאד, יחר עם כמעט כל חברי
המיפקדה הצבאית של פת״ח. אום־
ג׳יהאד(אינתיצאח נותרה בחוץ.

חשוב מה קרה באמת. חשוב
שנער פלסטיני בן 12 זכר את
המאורעות כך, ושזה הפך
לטראומה המרכזית של חייו.

קמו תאי־מחתרת. התורה העיקרית
היתה: מדינות־ערב לא יעזרו לנו.
אנחנו צריכים להילחם בעצמנו. עלינו
לפתוח במאבק מזויץ, כדי להביא
לפעולות־תגמול ישראליות נגד המדינות
הערביות, וכך תתלקח מילחמה
כללית שתסתיים בניצחון ערבי ובשי־בתנו
לפלסטין.
זאת היתה תורתם של ערפאת ואבר
ג׳יהאד(כל מייסדי פת׳ח אימצו לעצמם
שמות־מחתרת בנוסח אברמישהו).
הם דבקו בה עד מילחמת ששת־הימים,
כשהתאכזבו סופית ממדינות־ערב.

כשעבר וזיר לקאהיר כ־ , 1956 נותק
הקשר ביניהם. כעבור שלוש שנים
הוזמנה אינתיצאר להיפגש עם אישיות
אלמונית חשובה שבאה מקאהיר. להפתעתה
גילתה שזה בך דודה. עוד באותה
פגישה הציע לה נישואין, והצעירה
היפה הסכימה מייד. אך הנישואין נדחו
בגלל פעילותם. הם עברו ביחד בין תאי
המחתרת בעולם. רק כאשר נפוצו
שמועות רבות מדי על טיב היחסים בץ
אינתיצאר ואבדג׳יהאד, החליטו להתחתן.
גם את ירח־הדבש ניצלו לסיבוב
בעולם, כשהם יוצרים קשר בין תאי־

במאמץ רב איתרה את אבו־ג׳יהאד
בכלא, והורשתה לבקר אותו. הוא לחש
באוזניה שהיא מתמנית בזה כראש
המיפקרה הצבאית הזמנית, שבה היו
מלבדה שני החברים האחרונים שנותח
חופשיים.
במשך הזמן שבו כיהנה אינתיצאר
וזיר כמפקדת הצבאית של פת״ח
ואירגנה כמה פעולות קטנות בישראל
— הכוונה היתה להוכיח לסורים
שאינם יכולים לשלוט בפת״ח — קרה
אסון למישפחה. בשעה שהיא אספה
שברים של כוס שנפלה מידי בנה הקטן,
נידאל, זחל הילד למירפסת, נפל ממנה
ומת.

אבו־ג׳יהאד שוחרר מן הכלא
ל 24-שעות כדי לקבור אותו.
הילד נקבר בקבר־אחים של
עניים, מפני שלהוריו לא היה
כסף לקבר מכובד יותר.

הערביים, והארץ כולה היתה נתונה
תחת שילטון ישראלי.

8א1ק מזוין
והידברזח
ף ץ שתי המלחמות — מ-
* 1967 9עד — 1973 עברו הפלסטינים
תהליך של התפכחות.
התיקווה החדשה נולדה אצלם בקרב
של כראמה, שבו רואים הפלסטינים
ניצחון גדול. אבל אבדג׳יהאד לא היה
שם. ערב ההתקפה, כשהפלסטינים כבר
ידעו שהיא עומדת להיערך, נשלח אבר
ג׳יהאד לדמשק להביא נשק ותגבורת.
בעיקבות קרב זה השתלט פת״ח על
אש״ף — אירגון פוליטי שהוקם לפני
כן ביוזמת המצרים, וששימש עד אז
בכדורגל כמישחקים הפוליטיים הביני
ערביים. האיחוד הביא לשינוי גמור:
אש״ף הפך לאירגוך הגג של האירגונים
הפלסטיניים. פת״ח הפך בה לגורם
הדומיננטי. ערפאת התמנה כיו״ר
הוועד הפועל וכמפקד הכוחות המזויי-
נים. אבדג׳יהאד הפך למעשה שר־הביטחון
ומפקד־בפועל.

הוא נשאר חסיד של ״המאבק
המזויין״ ,אך גישתו הפוליטית
התפתחה, במקביל לזו
של ערפאת עצמו. כל הקבוצה
המרכזית, שכללה גם את אבו
איאד (צאלח חלף) ,אבו־מאזן
(מחמוד עבאם) ואחרים, הגיעה
למסקנה שיש לשאוף להסדר
עם ישראל ולהקמת מדינה
פלסטינית בחלק מן הארץ.
בעיקבות מילחמת יונדהכיפורים
התגבשה גישה זו סופית. היא פעלה
בשני מישורים, שהפלסטינים ראו אותם
כמשלימים זה את זה•
במישור אחד התארגן מאמץ להגיע
להידברות עם ממשלת־ישראל.
כשלב ראשון נפתחה הידברות עם
כוחות״שלום ישראליים, מתוך כוונה
(המשך בעמוד )42

דייל* ס־־זאני־שגיא
מסת! זעמם בין הליברלים וחרות בבחירות
י ריות של בת׳־ים ודמת-גן. תוכנו

של הדיל? וליברלים לא יערערו על מועמדותו
יהושע שגיא בבת־ים, וחרות
(מייל׳)
של !5

אלון*(נ
לא תתנגד למועמדותו י ניצב(גימי) צבי בר־כרזאני
בדמתיגן.
בכל מיקרה, בצמרת הליכוד מעודדים את הסניפים למצוא
מועמדים שוט קצינים בנימלאות בתיקווה שאירועי
האעתיפאדה ידחפו *ז המצביעים היהודיים לתמוך
במועמדים בעלי תדמית קרבית.

פוליגראן י פחיאטרון
נויסקח־נשק
בערב פסח כיקרה מישלחת של מישח־־הביסחון והתעשיה
האוררית במרעה דרום־אמריקאית. לצורר חתימה על
עיסקתעשק. המישלוזת כעתה 24 כני־אדם, בולל נשות
אנשי־הסישלדזת. מלבד מנכ״ל התעשיה האווירית, משה
קרת ופקיד נוסף, כל אנשי הסישלחת הביאו עימם את
נשותיהם.

(11־ 0במקום הממד״ד?
ראשי מיפלגת־העבודה שיגרו ביום השני השבוע מסיים
בהולים לעסקני ש׳׳ס, ובהם הבטחות מפתות על ויתורים
לחקיקה דתית, אש ת מי ם ש״ס להינתק מהברית שיש לה

עם הליכוד.

אנשי העבודה, שתשו בהלם מתבוסתו של
זבולון המר, מקווים שש״ס תהיה ״השותפה
ההיסטורית״ הבאה שלהם, תמורת מחיר דתי
חולם.

ונמירב ברא ש האלופים
המארגן, הדוחן! והמתכנן של פעולות קבוצת,
האלופים ״המועצה לשמם ולביטחון״ אינו אלא
פורש תרות משה עמירב.
אהרון יריב הוא שהציג השבוע למי הציבור את התנועה
החדשה, שמטרתה לשכנע בצורך להגיע לפשרה
טריטוריאלית. בשבועות הקרובים ייחשפו לצי מ ר גם
האלופים אלעד פלד, יוסף גבע ומרדכי הוד. עמירב הוא
העסקן היחידי בקבוצה זו, שכמה מחבריה מהדהריס
בכינוסים סגורים. באפשרות שישראל תנהל משא־ומתן עם

עמית חטף מיקרופון
בשל חשש מאינפלציה בנואמים במים•
גן צה״ל, שייערך ביום החמישי, החליטו
המארגנים לאפשר רק לשלושה אנשים
לשאת נאומים.
ראש עיריית רמת־גן, אורי עמית, רצה
להקדים רפואה למכה, והודיע שאם לא
יינתן לו לנאום, הוא יבטל את האישור שנתן
לעריכת המיפגו בעירו. האיום הועיל,
ועמית יהיה בין שלושת הנואמים.

ח״ס דורון למולדתו
חיים דורון, מנכ״ל קופת־החולים הכללית,
מיועד לתפקיד דיפלומטי במדינה דתם־
אמריקאית. תדון, יליד ארגנטינה, היה מעדיח
להישלח כשגריר למולדתו, אך טרם נקבע היכן
הוא ישרת.
נדו ביוני ייצא דורון לחופשה בלא תשל ש מתפקידו
בקופ׳׳ח. מלל כישלונותיה. ולא ישוב עוד לתפקיד.

.הממשלה אינה
ראויה למשוררים...״
שניים מחברי תועדה המייעצת לפססיבל־השירה
הבינלאומי, העומד להיערך בישראל מחודש יוגי, במיסגרת
חגיגות וד 40 למדינת הגישו השבוע את התפסדיתס
והכריזו כי לא ישלו כל חלק בפסטיבל.

השניים, נתן זך וניטים קלדרח, כותבים
במיבתבם בץ השאר :״ממשלה — על שתי
המיסלגות הגדולות החברות בה — המסוצצת
כתי אובלוסיה אזרחית, המגלה אזרחים ללא
מישפט ...אינה ראויה שמשוררים יבואו מכל
קצוות העולם לחגיגה המאורגנת על-ידיה, בדי
לקרוא בד משיריהם.״
המשוררת דליה רביקוביץ, והמשורר הדמוי גע ש עריידי,
אף הס חברי הוועדה, נענו לקריאה והודיעו בי לא
ישתתפו בפסטיבל.

השבוע נחקר מנכ״ל תיאטרון חיפה, נועם סמל,
במבונת־אמת, במיסגרת חידדה שעורכת
המישטרה בחשד לשיבושים מכוונים, שנערכו
ממחשב התיאטרון.
במישטרה שוקלים חקירת בכירים נוספים.

אגודת העיתונאים פנתה לעיתון הארץ והודיעה, שאם
יועסק העורך האחראי החדש, חנוך מדמרי, על־פי חוזה
מיוחד, כפי שהועסק עד עתה ברשת מישפתת שוקן, ולא
על־פי החוזה הקיבוצי של אגזדודהעיתוגאים, הוא לא
יוכל למלא את תפקידו.

157

שר־הביטחון, יצחק רבין, דיווח השבוע
לממשלה דיווח כוזב לגבי מיספר הפלסטינים
שנהרגו בשטחים הכבושים בירי
חיילי צה״ל, מאז תחילת ההתקוממות לפני
ארבעה וחצי חודשים.
רבץ דיווח על 124 התגים. על־פי גירסת
דוגר־צה״ל, נהרגו עד ליום הראשון בשבוע,
ה 17-באפריל, ועד בכלל, מירי חיילי
צה״ל בלבד 136 פלסטינים, ועוד 21 הרוגים
מסיבות בלתי-ברורות. מאז נהרגו עוד
כמה פלסטינים.
מקורות פלסטיניים מוסרים מיספר שונה.
עד ליום הראשון הגיע מיספרם הכולל
של ההרוגים לפי מקורות אלה ל ,225-לפי
הפירוט הבא:
• 145 איש נהרגו מירי חיילים,
• 12 מירי מתנחלים,
• 12 ממכות ומהתחשמלות,
• 42 כתוצאה משאיפת־גאז,
• 14 מסיבות בלתי־ברותת.

הסודות של יווה
הסוחרים שהשקיעו בחניו ת בתחנה המרכזית החדשה נתל*
אביב שזב כועסים. הפעם הם מפגים את היצי הזעם שלהם
לעבר הקבלן מרדכי יונ ת ודורשים ססנו להסביר את
העיכוב המתמשך בהשלמת התחנה, שנודעה בבר בעשור
הקודם כ״פיל לבן׳,

למרות שבידי יונה מצוי ת ה סודי של חברת*
מחלד כלכלית, החוזה למקום הצלחה כבירה,
מסתבר שיש מי שמעוניץ כעיכוב הבנייה.

ראיס פמי שפחת לוי
מקסים ל י, ראש עיריית לוד, החליט להתמודד על מקום
ברשימת הליכוד לכנסת. כראשית השבוע התקיים בלוד
כינוס מחוזי של תנועת־החרות, בהשתתפות האח הגדול,
די ר לוי. עתה ירוץ האחר כמועמד לראשות־הממשלה
והשני לכנסת.

יורקובסקי, בסיכסוכיו עם חמנכ״ל גוני ם וזס לקראת
הבחירות לוועד החדש נוצר גוש שגו היו וערים דורית
שריד, סמי גרעשפון ורפי נאה, מתומכי יודקובסקי. מול
הגוש התייצב אייה אמרי, שהצליח לדחוק את דורית
שריד. כן נבחרו גירעון עשת שהוא ניטרלי, ויוסף ג׳קסון,
מאנשי מוזם.

התוצאות הן בבחינת מהמכה, ו מלם צופים
עתה בדריכות לקראת הסיבוב הבא י
המאבקים.

העווש של*.בזק־סנקציה
חדשה של עובדי מ ק: עובדי החברה הודיעו, כי
מעתה הם יעשו כל מאמץ כדי לקצר את משר ההמתנה
לתיקון קו טלפון שהתקלקל. כל העובדים יעסקו בתיקונים
בלבד, יקימו מוקדים תרשים לקליטת הודעות על
קילקולים ואף יגייסו לעבודה עובדיימינהלת כל זאת ״עד
שיתוקו המוניטין שלנו שהתקלקל בתוכנית כלנוטק,״
כדברי יעקב שפר, נציג העובדים.

העוקץ במיתקפת-ההריצות הזאת הוא
שהעובדים יפפייקו עלייל את התקנתם של
טלפונים למנויים חדשים. העונש מ ה ודא לא
ל״בלבוטק״ ,אלא להנהלת החברה, המפירה את
ההסכמים עם העובדים. .

כיפה —
תוא׳ לבנקאות
אפסו סיכוייו של רואה-החשבון חיים
בן־דור להתמנות כמנכ״ל בנק ״טפחות״,
מפני שאינו דתי. בן*דור, שהוא הסמנכ״ל,
רואה עצמו מועמד ראוי לתפקיד, אחרי
פרישתו הפתאומית של המנכ״ל הוותיק,
משה מן. אולם מהנהלת ״בנק המיזרחי״,
שהוא בעל המניות העיקרי ב״טסחות״,
הובהר שהמנכ״ל בבנק למשכנתאות חייב
לחבוש ביפה.

לין בדרך הסואה
ח״ב שבח דים ודוב גורפינקל הם המועמדים
בעלי הסיכדים לזכות בשני המקדמות
המשוריינים למחוז היסה ברשימת מיפלגת״
העבודה בבהירות לכנסת הבאה. ח״ב אמנון לין
מנהל מאבק נואש על מקומו, אולם ם יכוייו
קלושים.
בבחירות החיפאיות, שייערכו בשבוע הבא, מתמודדים עור
ארבעה עסקנים זוטרים.

שליטא מאבד שליטה
ח׳ב בני שליטא שכד באחרונה שתתי פרסום ויחסי־ציבור
סמישרד חדש שנפתח בדזל־אביב. בעלי הסישרד הם
שלושה עיתונאים לשעבר. שליטא מבקש לעשות לעצמו
יחסי־ציבור לקראת המזי תת השיבות במרכז הליברלים,
שיקבעו את מועמדי המיפלגה לכנסת הבאה.

דיניץ: קיבוצים ולוקסוס בעוד הוא תובע קיצוצים בתקציב, הקטנת
מערך השליחים וצעדי-חיסכון קפדניים,
משקיע יו״ר הסוכנות, שימחה דיניץ,
רבבות דולארים בשיפוץ לישכתו החדשה
בירושלים. דיניץ השתלט על לישכתו של
גיזבר הסוכנות לשעבר, עקיבא לודנסקי,
ובימים האחרונים עוסקים פועלים בעקירת
המירצפות, בצביעה ובשיפוצים. דיניץ
עצמו שוהה בפולץ, ותחנתו הבאה היא

אורט• לדרום־אפריקה

וורית ס־ו־יער ״סוהדה״

רשת בתי־הספר אורט שולחת השנה מישלהת של שני
תלמידים לדרוס־אפדיקה, לצורך יצירת קשרים עם נוער
יתרי, למרות שהממשלה החליטה להפסיק את כל חילופי־תוע
ר וקשרי״המיסזר עם מדינר, זו.

אגודת־העיתונאים הודיעה לעיתונאית־האופנה
נורית בת־־יער(״ידיעות אחרונות״) כי דו מ ה
את תלונתה של עמיתתה־למיקצוע, יהודית
חנוך(״מעריב״).

ועד העיתונאי מפולג
השבוע נערכו הבחירות לוועד העיתונאש בידיעות
אחח שז. הוועד הקודם עמד בו א מאחורי העורך, מ ב

חנוך טענה כי ברדיער השיגה ופירסמה תמר לפני שזה
הגיע לידי העיתונאיות האחמת. מכיוון שהעיתונות
היומית מאורגנת כקארטל, הפוסל יוזמה עצמאית של
עיתיגאיס לשם השגת סקופים, טענה חגור שזוהי פגיעה
באתיקה.

ועדת-האתיקה קבעה בי בת-יעד לא הדגה
מכללים אלה.

בשנת 7969 דאינו את סובאדו לראשונה בישראל. וכבד אז היא כבשה את הלב.
השנים שחלפו רק הטיבו עימה. היום יש לסובאדו רוח דינמית, טכנולוגיה עתידנית
ועיצוב שובה־עינייס.
כל מי שהתאהב בסובארו היה שקט ובטוח. המכונית הזו לא תבזיב. היא גם לא
דורשת הרבה. לא תקונים, לא טיפולים מיוחדים ולא זוללת דלק.
והנהג הישראלי, וגם האמריקני, אוהב את סובארו. עובדה. יותר מ-ססס 170,בעלי
מכוניות בישראל נוסעים סובארו. יותר ממיליון מכוניות סובאדו נוסעות
באוטוסטרדות של אמריקה.

יפנאוטו בע״נז
פרטים מלאים בסוכנויות המורשות ובנציגות הבלעדית בישראל ״יפנאוטו בע״מ״ תל־אביב, רח׳ יצחק־ שדה • 28 טל׳ 03*338861

שתלילב * ומע שה ביהודה
ברקן. ב שיער מיותר ובמו שב ב שם צמיתות
קוראי הארץ עמדו לפני

חידה. בעיתון פורסם כי לארי
ס פי ק ם, הדובר הקודם של הנשיא
רונלד רגן, שם בשעתו
בפיו של הנשיא את האימרה
איבדתי את הברות סלי!״ הואאמר זאת כביכול לאשתו, נאנ־סי,
כהלצה, מייד אחרי שנורה
בניסיון־התנקשות. למה היתה
הכוונה? הסתבר כי היתה זאת
שגיאה של המתרגם בסוכנות
עחי״ם. שהעבירה את הידיעה. הפסוק
המקורי היה 1 ? 011-״
ססס .( 0 0 7 7 0שכחתי
להתכופף!״) המתרגם סבר כי נא1
? 01107״
מר ״!0110?.
— פסוק חסר משמעות, שתרגומו
הוא אכן. שכחתי את הברווז
שלי״ .הארץ התנצל על הטעות,
אך לא הסביר את טיבה.

שרת־הבריאות שושנה
ארבלי-אלמוזלינו נפגשה
עם נטע סרבול, המגלמת בס־רט־הסלוויזיה
המוסרט עתה את
הרצליה לוקאי, אסירת־המח־תרת
הציונית בעיראק, שנאסרה
בגיל . 16 סובול סיפרה על התפקיד
בסרט, בעוד שהרצליה סיפרה
על המאסר והעינויים שעברה
בכלא העיראקי במשך שנה וחצי.
שרת־הבריאות, שהיתה נוכחת בפגישה,
אמרה לשחקנית ולאסי־רה.
:מה אתן חושבות, גם אני
אסירתו של שר־האוצר משה
ניסים, וגם אני עוברת יום־יום
עינויים נוכח המתרחש במערכת
הבריאות! האמינו לי, יסורי ני־סים
אינם פחות קשים ממאסר

בכלא העיראקי.״ השרה אלמוד
לינו והרצליה לוקאי נולדו במחוז
הכורדי של עיראק, ואילו
מוצאה של מישפחת ניסים הוא
מבגדאד.
משה ששון, שגריר ישראל
במצריים, היה נרגש ביותר,
משהתבשר על־כך שנבחר להדליק
את משואת־השלום ביום־
העצמאות. ששון טילפן ארצה
לידידים ולא ניסה להסתיר עד
כמה ההודעה מחמיאה לו.
כפתור ופרח לאשת־החב־רה
יונה לחוביץ /הבלונדית
החטובה, שאין לדעת את גילה
על־פי הופעתה, חזרה מלוס־אנג׳לס,
והביאה משם את חידד
שי־האופנה — כפתורים. לחו״
ביץ׳ היתה עדויה בכפתורים ענקיים,
בשלל צבעי־הקשת, החל
בחגורה שעל מותניה וכלה בעגילים
הענקיים, שקישטו את
אוזניה.
סיבה־למסיבה היתה ביום
השישי בערב ליוסי הופמן, מי
שהתפרסם כגיבור.אוטובוס הדמים״
והידוע כיום כאחד מנאשמי
.הפגישה הלילית״ .להוכמן מלאו,
בשבוע שעבר 41 ,שנים.
יוסי אשתו אירגנה עבורו מסי־בת־ענק.
כמו שהוכמן אומה
.יעני, מסיבת הפתעה ההפתעה
האמיתית היתה הריגת חליל
(״אבו־ג׳יהאד״) אל־וזיר, שלו
מייחסים את יוזמת הפיגוע שהסתיים
בצומת־גלילות, ושבו שיכל
הוכמן את אשתו הראשונה
וילדיו.

מיפגש מרגש ביותר נערן־

בביתו של עורר״הדין בך־ציון
באייר ואשתו מיקי. המיפגש
היה בין מושתלי־לב בעבר, מושתלים
פוטנציאליים ואורח מיוחד
מבריסל — הפרופסור ג׳ורג׳
מרימו. הפרופסור הרגיע את
המושתלים בעבר ובעתיד. באייר
הוא ראש־אגודת מושתלי־הלב
בישראל.

ריטי שירלי ולנט״ן, שבו היא מככבת,
היא עלתה על הבימה ר
דיקלמה מונולוג, כשהבימאי יו*
סי אלמי משמש כקהל. לפתע
ביקש ממנה אלפי לרדת מהבימה.
דיין הופתעה, ואז הוא עלה

במקומה והמשיך בתפקיד השחקנית,
שישבה באולם וצפתה בו.
הוא הסביר שזה בא לו ספונטנית.
מה הניע את משה סרג•
סיס לפתוח את מיסעדתו אר
דמפיה גם בערבים, החל בשבוע

הזמר יהורם גאון
שת־הבוהמה מיקי אמדורסקי

החליטו, כל אחד בנפרד, על מימוש
חלום ישן. גאון התחיל לקחת
שיעורים בטיס, ואילו אנד
דורסקי אמורה לקבל בשבוע הבא
את הרישיון לנהיגה במונית.
להיכן נעלם גיל גוט־פ
רי ד? מי שהיה אמור לארגן
בארץ את תחרות מיס־יוניברס.
יושב כעת, לדבריו, בבירמינגהם,
ומנסה לגייס כספים לתחרות.
הפירסומים, שלפיהם הודיעו
נציגי סיס יזניברס לראש־עיריית
תל־אביב, שלמה להט, על ביטול
התחרות בארץ, לא גרמו לו
להרים ידיים. גוטפריד טילפן
ללהט אחרי הפירסומים, וניסה
לשכנע אותו שהכל מסתדר כרגיל.
גוטפריד לא חסך בשיחות־טלפון
גם לאנשים אחרים בישראל,
כשבפיו אותו המסר: אשוב
בקרוב! בשטח, המצב קצת שונה:
מישרדו שבכיכר־המדינה סגור,
והעובדים התפזרו לכל עבר.
השחקנית תיקי דיין סיפרה
שבמהלך החזרות למחזה הב

(במרכז) נשיא המדמה, נימנם געת העצרת חיי 111! 111 11 הממלכתית בנתניה, במלאות $0שנה להע־פלת
האוניה ״אף על פי כן״ ,במיסגרת העליה הבלתי״ליגלית. ראש־הממשלה
יצחק שמיר (מימין) וראש עיריית נתניה יואל אלרואי
(משמאל) ישבו מרותקים, ואף הביעו את התרגשותם משיחזור
הורדת המעפילים לחוף, בביצוע חיל־הים ואגודת־צעירי־נתניה.
הבא? פרנסים הממולח מאמין
שיושבי מיסערתו — פוליטיקאים,
אנשי־עסקים ואנשי־תיק־שורת
— ייפגשו הרבה לקראת
הבחירות ההולכות וקרבות, ולכן
הרחיב את הזירה שלו משעות ה־צהריים
גם לערבים.
כולם יודעים שחווה לוי
ורמי שאולי מצפים להולדת
ילדם המשותף, ולשם כך יעקרו,
בקרוב, למקום־מגורים רחב־יד־יים.
ומי יגור בדירתה של לוי
בשיכון ל׳? יורם פולני, המחלק
את זמנו בין לונדון ובין תל־אביב.
פולני, נער־שעשועים לשעבר
ואיש־עסקים, השוהה בימים
אלה בארץ בחברת בנו בן ה־- ,9
מתכוון לרהט את הדירה בימים
הקרובים. את דירתו הנוכחית
כבר מכר.

יושב־ראש קרן דבי. מנחם
סבידור, הביע את דעתו
על המצב הפוליטי בארץ במיש־פט
אחד. :נצח ישראל לא ישקר,
אם ישראל לא תשקר לנצח״.
כשנשאל למי הוא מתכוון, אמר
שזה גרוע מאוד אם אין מבינים
את כוונתו.
השחקדמפיק יהודה ברקן
החליט למתוח מכון־יופי
ידוע, שפירסם מודעה ובה נכתב
״אנחנו מרחיקים שיער לצמיתות.״
הוא התקשר עם המכון והציג
עצמו כמזכיר של מושב בשם
צמיתות, הנמצא בנגב הצפוני.
הוא מחה בתוקף על־כך שהשיער
המורחק מועבר למושב, ודרש
להעבירו למקום אחר. הא־שה
ההמומה מעבר לקו הבטיחה
לטפל בעניין. ברקן עדיין מחכה.

אורית אוביב

הנאשמת בהחזקת נשק, מתבוננת בכתב״
האישום, כשעורך־דינה דויד יפתח מסביר
לה א ת הפרטים. במהלך השיחה עימה אמר לה יפתח :״הגיע הזמן שתפ סיקי
להתעסק בהרצל אביטן (אבי בנה, היושב בכלא על שוד מזוין)
ותתחילי לחשוב על עצמך!״ ארביב לבשה חולצת־טי, שעליה מ תנוססו ת
המילים ״טי אמו״(באיטלקית -אני אוהבת אותך) ,וחצאית-מיני בולטת.

הדוגמנית ומלכת־המים לשעבר
יהודית נגר, שהיתה אחת
השופטות בתחרות.הגבר האידיאלי״
,נשאלה בתוכנית־רדיו
מה הוא הגבר האידיאלי. נגר השיבה
שהגבר האידיאלי הוא בעלה,
איש־העסקים סאב ברכה,
ותיארה מעל גלי־האתר את תכו־העולם
הז ה 2642

ד־ין ץץי 8 11

יש !נרות לשפר׳
שיג צרות לאגד עופרים.
לפני סג שנים נדון עופרים
למאסר על שימוש בסמים.
אחרי שיוזרורו הבריז :״לעולם
לא עוד קוקאין!״ הוא נ ם
כתב שיר נגד השימוש ב ס מים.
עכשיו
נערך חיפוש בביתו
במינכן. הבלשים חיפשו
ס מים, אך לא מצאו. ב תו ם
הביקור ביקש א חד מהם ת ק-
ליס עם הקד שה של הזמר בן
ה״. 51
החיפוש ג א בעיקבות מע צרו
של חשוד במיסחר ב ס אבי
עופרים
מים, שהזכיר את אבי עופ זגם
הקדשה
רים בחקירתו. עופרים סען
שהוא חף מכל פשע :״חמישסדה לא מצאה אצלי דבר. מזה
שנים אין לי קשר עם ע ס קי ם באלה!״

נותיו: הוא רגוע, חכם, ג׳נטלמן,
ומעניק לה חופש־פעולה מלא.
ד״ר גידי קורן היה רופא־ילדים
בבית־חולים תל־השומר,
מלחין וראש להקת האוזיס 1הא־חי1ת.
לפני שש שנים פירק קורן
את הלהקה, ועבר עם אשתו,
בת־שבע, ושלושת ילדיהם
לטורונטו בקנדה. תוכניתו היתה
להשתלם שם במשך שנתיים־
שלוש, ולחזור. מאז הוא שם, ולא
ברור עדיין מתי חוזר. הד״ר קורן
הוא כיום הפרופסור קורן, עוסק
במחקר על השפעת תרופות על
עוברים וילדים, מפרסם מאמרים
ומבוקש כמרצה בכל העולם.
נראה שההצלחה והקאריירה הבינלאומית,
מונעות את חזרתו
לארץ.

היכן נעלם יוחנן השליח?
בתעלומה מסקרנת זאת נתקלה
בסוף השבוע האופנאית שושנה
בן־צור, שניסתה להפתיע
את ידידתה ולקוחתה, ראו*
מה וייצמן, בשי לכבוד גיור־תה
החדשה(של ראומה) .בן־צור
הפקידה את המתנה יקרת-הערך
בידי השליח וכעבור כמה שעות
הופתעה לגלות שיוחנן השליח
נעלם עם המתנה.
יש לשער ששלושה אנשים,
לפחות, חשו בצמרמורת
כאשר קראו על מותו של איש־המערות
שימעוץ נקש, שהיה
ידוע יותר בכינויו ״רוקי מרצי-
אנו״ .לפני חודשיים סיכם המראיין
איתן הנציג עם רוקי
שהוא יחכה במערה — יחד עם

זה כג ר הפך במעס לדבר שבשינרה. כאשר מ תקיי מ ת
ישיבת בית-הסי שפס בענייו ״הפגישה הלילית״ מגיעים
לאולם אח״מים שונים, מידידיהם של הנאשמים.
בישיבות הראשונות הגיעה למישפס ג׳ודי ניד־מוזס,
בתו של נוח מוזס ז״ל, עורכו הקוד ם של חצהרון ידיעות
אחרונות. היא הפגינה א ת ידידותה לנאשם, עורך-חדין
יגאל ארמן, בנשיקה מצלצלת שהדביקה ללחיו. בכך
ביקשה להפגין אתאהדת מי שפחת-מוזס לפרקליס שייצג
אותה בעניינים הפנימיים של ידיעות אחרונו ת -מול פני
עובדי ידיעות אחרונות, שהביאו א ת ארמן למישפס.
השבוע, בעת עדותו של אלברט אזולאי, עד-התביעה
העיקרי, בלס בשורה היא שתח בין הקהל עורך מעריב,
עידו דיפנצ׳יק. הוא סרח להביע א ת ידידותו לנאשם אחר
במישפס, עורך-הדין רם בסמי. השניים יצאו יחדיו
להפסקה והס תו ד דו גמיסדרון.
עיון ב מיס מכיס, שהוגשו לבית-המישפט, מגלה נילא
הית ה זו פגישתו תי א שתה של עירך מעריב עם העד אלברס
אזולאי. בשיחה קוד מ ת של השניים, על פי גירסתו של
אזולאי, הוא העליב א ת דיסנצ׳יק בצורה נסה.
ג ת מליל של שיחה שהוקלסה, שנ ה דיבר אזולאי עם
אחרים, סיפר אזולאי אתה דג די ם הגאים :״נתתי ליורם
ברעמי מיכ תג, וביקשתי ממנו שלא ישתמש גו ולא
ימסור אותו לעיתונאים. אחרי ומן קצר התקשר אלי
בטלפון עודך מעריב ואמר שהוא מבקש תנובה שלי
ל מינ ת ב הזח. אמרתי לו , :אס אתה פה, הייתי מזיין אותך
בתחת!׳ הוא אסר לי, :אני העורך של מעריביי אז אמדתי לן:
,אז מה! מי אתה בשבילי בכלל! ,וסגרתי לו א ת הסלפון.״

העולם הז ה 2642

אגמן דנקנו

כתב ״דבר״ בוושינגטון, בא במפתיע ארצה, ללא קשר לתפקידו. היתה זאת
מחווה של חברות כלפי שני ידידיו, ישראל סגל וניטים מישעל, שהועמדו לדין
מישמעתי בגלל פרשת האופציות של מיקי אלבין. הדבר עלה לו ב״ 2000 דולר מכיסו. דנקנר הופיע ביום
השישי ליד שולחנו הרגיל ב״בסית״ ,ובירך את יושביו -המתרגמת ניצה בן־דויד, הפסיכיאטרית רוחמה
מרטון, מראשי תנועת־המחאה של הפסיכולוגים והרופאים, ועמיקם גורביץ, שביכב השבוע בכמה ט קסים.

מרואיין אחר באותו ערב, נחמן
פרקש — עד שיבואו לקחתם
לראיון. בערב הגיע דנציג במונית,
וירד, עם שני מרואיינים
אחרים שלו, קצין־המישטרה־לשעבר
מי מין זיגל ואיש־הנחשים
מי מרום, לחפש את
המערה, בחשיכה, בחולות. הם
מצאו, וגם עשו סיור בחדרי
המערה, שהתמוטטה באחרונה
והרגה את מרציאנו.
הד״ר אילן שוורץ, רד
פא תל־אביבי, נסע לפני שבועיים
לטיול בארץ־מולדתו, רומניה.
בעיר־הקיט בראשוב הוא
הוזמן, על״ידי חבר טוב, לבקר
בהצגה, שבה היה החבר השחקן
הראשי. שוורץ צילם את ההצגה
בווידיאו, בהסכמת השחקנים,
שהיו נרגשים מאוד, כי חוויה
כזאת, של ראיית עצמם משחקים,
עוד לא היתה להם. אחרי
שנתן במתנה עותק לכל שחקן,
הוא שוחח איתם. כאשר
השחקנית הראשית שמעה שהוא
מישראל, שאלה אותו אם הוא
שמע במיקרה על ג׳יטה מובטח,
שהיתה חברה שלה ולמדה
איתה באותה הכיתה בבית־הספר
למישחק .״חבל שהיא עזבה את
רומניה,״ אמרה השחקנית ,״היא
יכלה להצליח כאן מאוד ״.שוורץ

שמח לבשר להם
הצליחה מאוד כאן,
בכמה פרסים חשובים,
תה מופיעה לעיתים
בשערי העיתונות
בארץ.
שמונטה שזכתה
ושתמוג־קרובות
הרומנית

נוסף
על עבודתו בנד
צה־ל, ימצא אלי ישראלי זמן
לעבודה נוספת, כמנהל המוסיקלי
של הסועדזן (לשעבר של
רפי שאולי) ,אשר נפתח באחרונה,
בבעלות חדשה. אחת
לשבוע יופיע ישראלי באופן
אישי, ויגיש ערב של דיסקו-
קרנבל.
תאומים, בן ובת, נולדו
בשבוע שעבר לזמר מני בגר
ולאשתו, השחקנית־לשעבר דליה
מלכה. התינוקות, ששמות
עדיין אין להם, מכיוון שההורים
מתקשים להחליט, נולדו בחודש
השביעי, בניתוח קיסרי, בפגים,
והם עדיין מטופלים בבית־החולים.
בעוד חודש, בשמיש־קלם
יגדל, הם יובאו הביתה.
לבני־הזוג בגר בת, שיר, בת 4
וחצי. אין תאומים במישפחר
תיהם, והם די הופתעו כאשר
התבשרו על כך.
חברי להקת השחקים הר
פיעו לא מזמן בסינרסה, בערב

שבו נכחו כמה זמרים, והופתעו
כאשר מירי אלוני עלתה לפתע
לבימה, אחזה במיקרופון,
והחלה מלווה אותם בקולות־רקע.
סולן הלהקה, דורון כהן,
מעריץ ותיק של אלוני, נהנה
מאוד לשיר איתה ביחד.
הזמר משה גיאת הוא
רתי, ולכן אינו רוצה להופיע אף
באחת מתוכניות־הבידור של ע־רב־שבת,
כדי שלא לפגוע ברגשות
הקהל שלו. לכן, כתחליף,
הוא יקבל משהו שהרבה זמרים
היו רוצים בו, טוב יותר מהופעה
עם שיר אחד או שניים בנום ני או
בסיבה לססיבה: גיאת צולם
השבוע ל״ספיישל״ בן 40 דקות,
שכולו שלו, ואשר ישודר במו־צאי״שבת
הקרוב.
אומרים שטייסים מרבים
להוליד בנות, יותר מאשר בנים.
בקבוצת הכדור״יד מכב׳ קריית־שרת,
השייכת לליגה הלאומית,
קרה בחודשים האחרונים דבר
הפור: לארבעה מחברי הקבוצה

— מאיר אוחנה, טוביה
יוגב, אבי והבה ודני צ׳יל־בון
— נולדו בנים־בכורים.
רסנה בדק, זדד׳ד
או ה לי אבונעמימ ; ₪

1 0 1 *1י ך 1 1 111ך | 1הדוגמנית השחורה (עומדת) ,אשתו של שחקן מנבי־חיפה ג׳ון פלאוארס,
1 ] /ו \ 1ו 1/ 1היתה הבובבת של תצוגת-אופנה. חברותיה שרון מרסר (ובנה) ,אשתו של
שחקן הפועל-תל-אביב לבן מרסר, שון ברלו, אשתו של קן ברלו מטבבי״תל-אביב, בנ רלי פר, אשתו של
טרי פר מאליצור-נתניה ודפנה וול ט(ובתה) אשתו של השחקן קלפטריק וולט מהפועל״חיפה, באו לעודד.

א בנ רי

או רי

ך * אשר שמעתי בראשונה את מגילת־העצמאות, היא נראתה לי מאוד־מאוד בלתי־חשובה.
^ זה היה בקיבוץ חולדה, שם שכן אז הבסיס הקרבי של הגדוד שלנו. עמדנו לצאת לפעולה לכיבוש
הכפר אל־קובאב, בין רמלה ולטרון. נפוצה שמועה שמכריזים על מדינת־ישראל, ושזה מועבר ברדיו.

מיהרתי לחדר־האוכל של הקיבוץ, שם היה מכשיר־רדיו גדול. כמה אנשים
הצטופפו סביבו. מן המכשיר בקע קולו המוכר של דויד בן־גוריון.
לא שמענו את כל הנוסח, כי הקליטה היתה גרועה. קטעים שלמים נבלעו ברעש.
האמת היא שלא הייתי מעוניין במיוחד. זה נשמע לי כמו אוסף של מליצות. למעשה הייתי סקרן
רק לגבי פרט אחד: מה שמה של המדינה החדשה. הבנתי שהיא תיקרא ״ישראל״.
מה שקרה באותו יום בתל־אביב נראה לי, ולכל חבריי, כחסר־חשיבות. ידענו כי המדינה היהודית
קמה בשדה־הקרב, וכי בשדה־הקרב ייחרץ גורלה, לשבט או לחסד. הכרזה כלשהי בתל־אביב לא יכלה
להוסיף או לגרוע.

ממילא לא שמנו לב לניסוחים. למי היה איכפת אז?

איני זוכר אם הקשבתי עד הסוף, או שיצאתי באמצע. בחוץ כבר הסתדרו היחידות שעמדו לצאת
לפעולות השונות. כמה מן האנשים עמדו להיהרג באותו לילה, וזה נראה לנו חשוב הרבה יותר.

ך״י עבור כמה שנים,

מותר להתייחם לתקציר היסטורי זה בסלחנות .״היסטוריה״ זו פוברקה על־ידי
התנועה הציונית, לצורך התקופה. אותה לימדו בבית-הספר. חותמי המגלה
האמינו בה, מן הסתם.
ן• כון יותר תיאור ההיסטוריה המודרנית.
44 הוא מזכיר כמה יסודות, שעליהם בנו מנסחי־המגילה את בניין טענותיהם: הקונגרס הציוני הראשון
וחזונו של תיאודור הרצל, הצהרת בלפור והמנדאט של חבר־הלאומים, השואה והקמת היישוב.
(ורק דרך אגב: המגילה מבחינה בכל מקום בין ״העם היהודי״ לתפוצותיו ובין ״היישוב העברי״
בארץ. בצורה מודעת או בלתי־מודעת, הוגנב לתוכה המינוח הכנעני, שגם בן־גוריון קיבל אותו. בסוף
המגילה מדובר על ״העם העברי העצמאי בארצו״ ועל ״העם היהודי בכל התפוצות.״)

כל זה מביא לשיא :״ב־ 29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות
החלטה המחייבת הקמתה של מדינה יהודית הארץ־ישראל...״
זהו נוסח מוזר במקצת. העצרת החליטה על הקמת ש תי מדינות בארץ:

באמצע שנות ה־ ,50 החליט העולם הזה לערוך מיבצע שהיה ספק מישאל,

* ₪ספק תעלול.
הדפסנו את הסעיף האופרטיבי של מגילת־העצמאות בצורת עצומה, לאמור:
״מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות, תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל
תושביה, תהא מושתתה על יסודות החרות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי־ישראל, תקיים
שיוויון־זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון,
לשון, חינוך ותרבות,־ תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות, ותהיה נאמנה לעקרנותיה של
מגילת האומות המאוחדות.״
שיגרנו צוותים לרחובות ולמוסדות־ציבור כדי להחתים את האזרחים על העצומה. לא נאמר בה
שהדברים לקוחים ממגילת־העצמאות.

התגובה היתה מדהימה, אם כי לא מפתיעה. בכמה מקומות כמעט הוכו
הצוותים. הם נתקלו בתגובות־זעם בנוסח ״קומוניסטים! לכו מפה! עוכרי־ישראל!״
בין המסרבים לחתום היו גם כמה אישי־ציבור, שלא הבחינו במקור הנוסח.
כעבור תריסר שנים, בראשית ימי כהונתי בכנסת, הגשתי לכנסת הצעת־חוק, שנועדה להעניק תוקף
מישפטי מחייב לאותו סעיף של מגילת־העצמאות. הפעם, כמובן, ציינתי בפירוש מניין הוא לקוח.

חברי הכנסת הרימו את ידיהם ודחו כמעט פה־אחד את המזימה להפוך את
מגילת־העצמאות לחוק-המדינה.

עכשיו עורכים פולחן למגילה. יש מגמה להפכה לסמל מקודש וחסר־תוכן, נערץ ובלתי־מחייב.
מקדשים את הקליפה החיצונית וגונזים את התוכן. גדולי המדינה נתנו את ידם לניסיון נואל זה.

אך המגילה ראוייה בהחלט לבחינה מחודשת.

מה היא אומרת, בעצם?

ין המגילה מהווה חוקה. אין בה פירוט של סידרי־שילטון. אין בה גם עומק מחשבתי.
\ 1החוקה של ארצות־הברית, למשל, נבעה מדיונים מעמיקים וממושכים של כמה אישים מבריקים,
בעלי רמה מוסרית ואינטלקטואלית יוצאת־דופן. היא נושאת בחובה פילוסופיה שלמה של המדינה
והחברה.

מגילת־העצמאות נכתבה בחיפזון, והתקבלה בחיפזון. מבחינת העומק המחשבתי,
יכול היה לכתוב אותה גם תלמיד־גימנסיה.
זהו מיסמך פוליטי־תעמולתי, שבא, בין השאר, להשיב על כמה טענות שריחפו אז בחלל, לענות
על צרכי הרגע הסוער ולהפריך את התעמולה של יריבים ואויבים. אך הוא הניח גם את עקרונות־היסוד
של המדינה.

על רקע זה, אכן יש במגילה דברים חשובים, המחייבים התמודדות.
^ הסעיפים הראשונים של המגילה נועדו ליצור מעין רקע הסטורי למאורע הגדול שעמד
1 1להתרחש — ייסוד המדינה.
זוהי תפיסה היסטורית בגרוש, גם היא ברמה של תלמיד־גימנסיה. אין בחלק זה של המגילה אף
מישפט אחד שאינו שנוי במחלוקת. כפי שכבר נאמר לא־אחת, כמה מן הקביעות מופרכות בעליל.

״בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית...״

לפי
המסורת היהודית, קם העם היהודי במידבר־סיני, ושם עוצבה דמותו הרוחנית והדתית. לפי
אסכולה היסטורית אחרת, נולדה היהדות בגלות־בבל, אחרי חורבן ממלכות ישראל ויהודה. לפי גירסה
שלישית, נולד העם היהודי בגלות, אחרי חורבן הבית השני, ושם נוצרו יצירותיו הרוחניות והדתיות,
כגון התלמוד הבבלי וההלכה.
במיקרה הטוב ביותר ניתן לאמור כי הקביעה במגילה היא פשטנית מאוד־מאוד.

בה חי חיי קוממיות ממלכתית...״

האמת היא שחיי ״הקוממיות הממלכתית״(מילים אהובות על דויד בן־גוריון) חי העם היהודי רק
במשך תקופות קצרות ביותר. ממלכות ישראל ויהודה, שקשה לקרוא להן מדינות ״יהודיות״ דווקא,
חיו במשך כמה דורות. הממלכה היהודית האמיתית היחידה היתה ממלכת החשמונאים, שהתקיימה
כ־ 70 שנה.

״בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים, והוריש לעולם כולו את ספר-
הספרים הניצחי...״
לפי המסורת היהודית, התורה נכתבה כולה על־ידי משה רבנו בדרך לארץ. אם מתעלמים מאגדה
זו, הפסוק נכון בעיקרו.

״לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח-הזרוע...״
זה רחוק מהאמת ההיסטורית. העם נשאר מחוץ לארץ בהתנדבות. בימי הבית השני, לפחות שני
שלישים של העם היהודי חיו בחוץ־לארץ, ולא חלמו לבוא ארצה — אז כמו היום.

שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתיקווה לשוב
לארצו ולחדש בתוכה את הרותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו
היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה...״
האמת היא שבמשך לפחות 1700 שנה לא עשה העם היהודי מאומה כדי לבוא לארץ ולהקים בה
ממלכה. התפילות הביעו מישאלה מקודשת לימות־המשיח. אך שום ניסיון מעשי לא נעשה. מעטים
עלו לארץ מטעמים דתיים, או ביקרו בה כצליינים. פה ושם היו ״משיחי־שקר״ שהקימו תנועות דתיות.
שום מאמץ לאומי לא היה, מפני שהיהודים לדורותיהם, מאז מרד בר־כוכבא ועד ימי הרצל, לא ראו
את עצמם כלאום, כיישות מדינית הזקוקה למדינה ולמולדת.

״ .3מדינות עצמאיות, ערבית ויהודית, והמישטר הבינלאומי המיוחד לעיר
ירושלים ...יתחילו להתקיים בסלסטיין חודשיים אחרי פינוי הכוחות המזויינים של
מעצמת־המנדאט...״
משום־מה השמיטו מגסחי־המגילה שניים מבין שלושת היסודות של פסוק־מפתח זה: אין בה זכר
למדינה הערבית וגם לא למישטר הבינלאומי בירושלים.
אך עצם הלגיטימיות של המדינה היהודית היתה מבוססת על החלטת האו׳ם, ואי־אפשר להפריד
בין חלקיה.

״לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת-העם, נציגי היישוב העברי והתנועה
הציונית, ביום סיום המנדאט הבריטי על ארץ־ישראל, ובתוקף! זכותנו הטבעית
וההיסטורית, ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות, אנו מכריזים בזאת על
הקמת מדינה יהודית בארץ־ישראל, היא מדינת־ישראל.״
זהו מישפס־המפתח של המגילה כולה, והוא מבוסס בפירוש על החלטתה של עצרת האדם.
*ץ ליוני מלים כבר נכתבו, ומיליוני מילים עוד ייכתבו, על המשמעות של שתי המילים ״מדינה
*/י הו די ת״.
מה זה? למה היתה הכוונה?

האם הכוונה היא למהות הרוחנית של המדינה? להרכב הדמוגראפי שלה?
לבעלות על המדינה?
תיאודור הרצל טבע בגרמנית את המושג ״יודן־שטאט״ ,שפירושו ״מדינת יהודים״ .המגילה מדברת
על ״מדינה יהודית״ — נוסח שונה במהותו. באחת מהתקפות־השטות שלה, חוקקה הכנסת הנוכחית
חוק מטופש שבו נתבעים הכל להכיר בכך שישראל היא ״מדינת העם היהודי״ — מושג שלישי, שונה
מקודמיו.

אם כן, מה זאת ״מדינה יהודית״?

פיתרון התעלומה הוא פשוט ביותר. והוא טמון באותו המישפט עצמו.

כדאי לקרוא בו שוב, ולהבליט את המילים הקובעות, היוצרות רצך הגיוני
לגמרי ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזה על
הקמת מדינה יהודית...״
עצרת האו״ם קבעה, בהחלטתה ההיסטורית — אחת החשובות והחכמות ביותר בכל שנות קיומה
— שיש להקים ״מדינות עצמאיות, ערבית ויהודית״ .על יסוד החלטה זו החליטה מועצת־העם כעבור
ארבעה וחצי חודשים, להקים ״מדינה יהודית״.
אין כאן שום קביעה אידיאולוגית, פילוסופית או היסטוריוסופיה, אלא קביעה פוליטית פשוטה.

המייסדים אמרו: האו׳ם החליט לחלק את הארץ בין מדינה ערבית ומדינה יהודית. בהתאם לכך, אנחנו
מקימים עכשיו את המדינה היהודית הזאת, שתיקרא ישראל.
כאשר דיבר האדם על מדינה ערבית ומדינה יהודית, גם הוא לא עסק באידיאולוגיה. הוא עסק
בעניינים מעשיים ביותר. הוא הניח שקיימים בארץ שני עמים, ערבי ויהודי, שאינם יכולים לחיות
במדינה אחת. הוא החליט שלכל אחד משני העמים האלה תהיה מדינה משלו(וששתי המדינות תהיינה
קשורות זו בזו באיחוד כלכלי, שהיה אמור להיות פדרציה כלכלית לכל דבר).

אם כן, מה משמעות הציון ״ערבי׳׳ ו״יהודי״ לגבי שתי המדינות?

^־דבו* ברור לגמרי לאור הנוסח וההקשר:
\ 1הכוונה היתה ליצור מדינה אחת שבה יהוו הערבים רוב, ומדינה אחרת שבה
יהוו היהודים רוב.
רק מעט מאור יהודים נכללו בגבולות המדינה הערבית. אבל הרבה מאוד ערבים נכללו בגבולות
המדינה היהודית. האוכלוסיה הערבית בשטח שהוקצה למדינה היהודית הגיעה כמעט למחצית
האוכלוסיה הכללית. במציאות הגיאוגראפית־דמוגראפית של אז לא היה מנוס מכך.

האו׳׳ם לא התכוון לבצע העברת אוכלוסיה מצד אחד לצד שני. הוא לא התכוון
ליצור שתי מדינות הומוגניות. הוא הסתפק בכך שכל אחד משני העמים יהווה רוב
במדינה שלו, וכך יובל לקבוע את מהותה וחוקיה, להטביע את חותמו עליה,
להזדהות עימה, לראות בה את הגשמת מאוויו הלאומיים.

כאשר נוסחה המגילה, אישרו בעליה קביעה זו. כלומר, בדברם על מדינה יהודית הם התכוונו
למדינה שרוב תושביה יהיו יהודים. הם קיוו שיהודים רבים נוספים יבואו אליה, ויגדילו את שיעור
היהודים בה(.מדינת־ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות.״׳)
מכיוון שהיהודים יהוו בה רוב, תבטא המדינה את ישותם הלאומית, הרוחנית והמעשית, כשם
שהמדינה הערבית(שלא הוזכרה במגילה בפירוש, אך שהקמתה נראתה אז כדבר מובן מאליו, על־פי
החלטת האו׳ם) תבטא את ישות העם השני.

לכן נקבע למדינה שם לאומי־יהודי: ישראל. אילו קמה המדינה הערבית, הייתה
נקראת, מן הסתם, פלסטין.
ך * אם חט סתירה בין חלק זה של המגילה ובץ חלקה השני, האופרטיבי? חלק זה קובע עקרונות
1 1לחוקת המדינה, שאמורה היתה להתקבל, כפי שנקבע במגילה בהתאם לחוקה שתיקבע
על־ידי האספה המכוננת הנבחרת, לא יאוחר מה־ 1באוקטובר . 1948״׳)
כדאי לקרוא את הנוסח שוב:

״מדינת־ישראל תהיה פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות, תשקוד על פיתוח
הארץ לטובת כל תושביה, תהא מושתתה על יסודות החרות, הצדק והשלום לאור
חזונם של נביאי ישראל. תהיים שיווית חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל
דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצסון, לשון. חינוך ותרבות, תשמור על
המ קומות הקדושים של בל הדתות, ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות
המאוחדות.״

אנשים מסוגו של מאיר כהנא טוענים כי יש סתירה מהותית בין שני חלקיה של המגילה. ב״מדינה
יהודית׳ אין מקום לאזרחים שאינם־יהודים, ולא כל שכן אזרחים הנהנים משיוויון גמור בכל דבר. ואם
יש שיוויון־זכויות בין כל האזרחים, בלי הבדל של דת, מין וגזע(וממילא גם לאום) — הרי אין זו
״מדינה יהודית׳.
לדעת הסבורים כך, הסעיף הזה לא היה מלכתחילה אלא העמדת־פנים צינית, מישאלה חסודה שלא
נועדה כלל להתגשם, ושהדברים נכתבו לתיפארת המליצה, כדי לעשות רושם על הגויים. ומכיוון

שכך, שאין כאן סתירה.

האמת היא ששני ההסברים כתבים, ואינם דרושים כלל. אץ צורך לפענח
תעלומה, מפני שאץ תעלומה. אץ צורן• ליישב סתירה, מפני שאץ כל סתירה.

רצך ההגיוני של המגילה, המובן על רקע התקופה וההקשר המדיני, הוא זה:
עצרת האו׳ם החליטה לחלק את הארץ בין מדינה ערבית ומדינה יהודית.
• היא קבעה את הגבולות כן־ שיהיה רוב ערבי במדינה הערבית, ורוב יהודי במדינה היהודית.
• יהיה מיעוט יהודי קטן במדינה הערבית, ומיעוט ערבי גדול במדינה היהודית.
• אנחנו מקימים עכשיו את המדינה היהודית הזאת, כפי שנקבע בהחלטת האו׳ם.

• המדינה היהודית תבטא את הישות הלאומית, הרוחנית והמדינית, של
היהודים. בזכות היותם רוב יקבעו היהודים את דמותה וחוקיה, כשם שהערבים
הפלסטיניים יבטאו את היישות הלאומית שלהם במדינתם.
• ה מ דינ ה היהודי ת תהיה דמוקרטית, ולא יהיה בה שום הבדל בין האזרחים
היהודיים והלא*י הודיים.
(ובקישוט אידיאולוגי: מניית שחזונם של נביאי־ישראל היה מבוסס על. יסודות החרות, הצדק
והשלום׳ ,לא תיתכן ממילא כל סתירה בין הדברים).
ם כן, היכן כאן הסתירה?
הקיצוניים היהודיים, הטוענים שב״מדינה יהודית׳ לא תיתכן אזרחות שווה ליהודים וללא־יהודים
אומרים דברי־הבל.

יש מדינות רבות בעולם שהן מדינות לאומיות, ושיש בהן מיעוטים לאומיים
גדולים הנהנים משיוויון־זבויות גמור.
למשל: פינלנד היא, בלי כל ספק, מדינה לאומית פינית. היא מבטאת את היישות הלאומית של
האומה הפינית אר יש בה מיעוט לאומי שוודי, הנהנה ממעמד ומהשפעה שהערבים בישראל אינם
מעזים אף לחלום עליהם, אף שהוא מהווה רק * 7מן האוכלוסיה בפינלנד. כל השלטים בפינלנד

כתובים בשתי השפות.

בעשרות מדינות לאומיות בעולם יש מיעוטים לאומיים, גדולים וקטנים, הנהנים
משיוויון־זבויות אזרחי, ובמקומות רבים גם מזכויות לאומיות, לשוניות ותרבותיות.
הדבר טבוע במהותו של המישטר הדמוקרטי.

מי ששולל אפשרות זו שולל, למעשה, את קיומה של הדמוקרטיה הישראלית כולה. ואכן, הם רוצים
במישטר רודני, שבו תבוטל זכות הרוב לחוקק את החוקים, ולהקים במקומה את שילטון ההלכה.

ך עומת הקנאים היהודיים יש גם בציבור הערבי בישראל אנשים הרואים סתירה בץ הגדרת
1המדינה כ״מדינה יהודית׳ ובץ השיוויון המובטח במגילה ללא־יהודים.

אם יש שיוויון, הם טוענים, איך יכולה המדינה להיות ״יהודית״?
מכיוון שגם 40 שנה אחרי הכרזת המגילה אין לאזרחים הערביים בישראל שיוויון אמיתי, והם
מהווים כמעט בכל התחומים אזרחים ממדרגה שניה, קל להם לבעלי־דיעה זו להאמין בסתירה שאינה
ניתנת לגישור.

גם גישה זו מוטעית.
האדם החליט על חלוקת הארץ לשתי מדינות לאומיות. המדינה היהודית קמה. בגלל נסיבות
היסטוריות(התנגדות הערבים, באותה תקופה) לא קמה המדינה הערבית. הפיתרון המתבקש הוא לתקן
מחדל היסטורי זה, ולהקים מדינה ערבית־פלסטינית לצד המדינה היהודית־הישראלית.
כמעט כל האזרחים הערביים בישראל תומכים בפיתרון זה, וגם הרוב העצום של הפלסטינים
בשטחים הכבושים ובפזורה הפלסטינית.

מי שרוצה בהגשמת חלק זה של החלטת האו״ם, אינו יכול לשלול את הגשמת
החלק השני. כלומר: מי שרוצה בהקמת מדינה פלסטינית לאומית, חייב להסכים
לקיומה של מדינה יהודית לאומית.
הסכמה זו אינה נוגדת במאומה את הדרישה לשיוויון־זכויות •חברתי ומדיני׳ של המיעוט הערבי
בישראל, או של מיעוט יהודי במדינה הפלסטינית, אם יהיה בה כזה.
אלה הם שני מישורים שונים.
במישור האחד: הזכות של כל אחד משני העמים למדינה לאומית משלו, שתבטא את יישותו
הלאומית, שתניף את דיגלו הלאומי ושתבטיח את האינטרסים הלאומיים שלו.

14 במאי :1948 בן־גוויון קווא את המגילה
במישור האחר: החובה של כל אחת משתי המדינות לקיים בתחומיה שיוויון מלא בין כל
אזרחיה, בלי הבדל של לאום, דת, גזע ולשון.
בשני המישורים האלה נטושים מאבקים.
במישור האחד: המאבק להקמת מדינה פלסטינית בגדה וברצועה, והמאבק להבטחת קיומה של
מדינת־ישראל.
במישור האחר: המאבק להבטחת הדמוקרטיה והשיוויון •בתוך ישראל, ובבוא היום גם בתוך
פלסטין.

שני המאבקים קשורים זה בזה למעשה, אם כי לא להלכה.

ם כן, למי הבעלות על מדינת־ישראל?
ליישות הלאומית יש בעלות מיסטית על המדינה — בעלות בתחום הרוח, הזהות התרבותית,
הרצף ההיסטורי.

הבעלות המעשית על המדינה היא בידי אזרחיה — שרובם יהודים, ומיעוטם
ערבים.

בתחום הרוחני, ישראל היא אכן ״מדינת העם היהודי׳ .שמה עברי, שפתה עברית, דיגלה ציוני.
בתחום המעשי, ישראל היא מדינת אזרחיה — אותם החיים בה, המקיימים אותה בחייהם
היומיומיים, הקושרים את גורלם בגורלה. רובם יהודים, מיעוטם ערבים.

גם בין שתי הבעלויות האלה אץ סתירה, לא להלכה ובוודאי לא למעשה.

חלק האחרון של המגילה מוקדש להצהרות שונות, שענו על צרכי השעה.
1 1מובעת בו הנכונות לשתף פעולה עם האו׳ם, ובעיקר •להקמת האחדות הכלכלית של ארץ־ישראל
בשלמותה׳.
יש בו קריאה לארם לקבל את ישראל כחברה באירגון( .הארם קיבל את ישראל כחברה ב־ 11 במאי
, 1949 אחרי שרשם לפניו את התחייבות ישראל להעניק לפליטים הפלסטיניים את זכות הבחירה בץ
שיבה וקבלת פיצויים. מובן שהתחייבות זו לא הוגשמה מעולם).
יש קריאה לשלום עם המדינות השכנות(שהתכוננו באותו רגע ממש לשגר את צבאותיהן לארץ)
תוך נכונות המדינה ״לתרום את חלקה במאמץ משותף לקידמת המיזרח התיכון מ לו׳.

יש קריאה לעם היהודי להתלכד סביב ישראל(אך לא קריאה לעלות בהמוניו
לישראל. זהו מחדל מרתק: נראה שכבר אז נכנע בן־גוריון לעסקנים הציוניים
בגולה).
יש איזכור של ״צור־ישראל׳ — המחווה היחידה שבך גוריון היה מוכן לעשות אז לדתיים, מלבד
איזכור ״נביאי ישראל׳

ץ ם בחלק זה יש קטע הנוגע למישטר בישראל:
״אנו קוראים גם בתוך התקפת־הדמים, הנערכת עלינו זה חודשים — לבני
העם הערבי תושבי מדינת־ישראל לשמור על השלום וליטול חלק בבניין המדינה,
על יסוד אזרחות מלאה ושווה, ועל יסוד נציגות מתאימה בבל מוסדותיה, הזמניים
והקבועים.״
אפשר לטעון כי זאת היתה צביעות, כי באותה שעה כבר היה בעיצומו המאמץ הבך גוריוני לגרש
בכוח מתחום השילטון הישראלי עד כמה שיותר תושבים ערביים.
גם כיום, כעבור 40 שנה, אין חבר ערבי בממשלה, אץ שופט ערבי בבית־המישפס העליץ, אץ
מנכ׳ל ערבי במישרר ממשלתי. הנציגות הערבית במוסדות העליונים של המדינה ובפקידות הבכירה

היא זעומה עד סימלית.

אולם גם הסעיך הזה מוכיח כי מייסדי המדינה לא ראו כל סתירה בין היות
המדינה ״מדינה יהודית״ ובין שיוויון מלא בץ האזרחים היהודיים והערביים בה.

ץ שום צורך לפסול את המגילה.
גם אם אין רואים בה מיסמו מרשים מבחינה ספרותית, לשונית, פילוסופית והיסטוריוסופית, יש
בה בכל זאת מחשבה מדינית־חברתית בריאה.
המצב במדינה כיום, במלאת 40 שנה להקמתה, רחוק עריץ מהגשמת העקרונות היפים הכלולים

״אולם עובדה זו אינה פוסלת את המגילה. נהפוך הוא: היא צריכה לדרבן את כל
אזרחי־ישראל — יהודים כערבים — להיאבק להגשמתם.

\זנזיך ג\־ים

ך * ואנפצע בתאונת־דרכים ביצי!
1אה מכפר ערבי, כשנסע בשבת
אחרי־הצהריים, לפני שבועיים, בכביש
בן־שמדרמאללה. הוא היה במכונית
הפיאט ספורט שלו, בררו לשרות
מילואים, כשהוא לובש מדים ונושא
נשק.
בני־הכפר הגיעו למקום התאונה,
ניסו לעזור לו כמיטב יכולתם. החובש
המקומי ניסה לטפל בו. כאשר הגיע
למחנה הצבאי הסמוך, בטנדר ערבי,
היו אנשי־המחנה מופתעים. הם שאלו:
.מה, אלה הביאו אותו?״
הוא דמות מוכרת למדי בחיי־הלילה
של תל־אביב. שמו ניצן זאבי, אבל הכל
מכירים אותו בכינוי.סטולן״ ,המלווה
אותו מאז הצבא. משום־מה הוא מסרב
לדבר על מקור הכינוי — מי הדביק לו
אותו, ובאילו נסיבות.
כאשר נשאל מה שמו של הכפר
הערבי, הוא ענה שזה שם מסובך, ואינו
זוכר בדיוק. .משהו כמו אום־אל״תח־ת
ת׳ הוא אמר. מאוחר יותר, אחרי בדיקה
במפה, ידע לנקוב בשם המדוייק:
בית־עור־אל-תחתא(בית־עור התחתית.
יש גם בית־עור העילית. כך יש גם
ביתא־תחתית וביתא־עילית).
סטולן 24 נולד ברמת־גן, מתגורר
בצפון תל־אביב, מנהל את הפאב התל־אביבי
טאבו, שבבעלותה של אורה בר־אור.
הוא רווק, אוהב את חיי־הלילה,
אוהב לשתות. בחור לא־ממוסד, לא
שיגרתי.
האבקה שנולדה סן השפע
נ חו ג +בוויווי, עיירה שווייצית
בת 20 אלף תושבים, השוכנת לגדות
אגם־ז׳נבה והידועה בתעשיית השוקולד
והסיגארים שלה וכמקום קבורתו
של צ׳ארלי צ׳אפלין, יום־הולדתו ה־50
של הנ ם־ קסה. הננדקפה נולד בוויווי
במעבדות קונצרן המזון הענק נסטלה,
החברה הראשונה שנתנה את השם
לאבקת־הקפה החדשה, אשר נרקחה
לבקשת מגדלי־הקפה בברזיל שלא
ידעו כיצד להסתדר עם יבולי־השפע
של שנות ה־ .30 אחרי שגם שריפת
היבולים וגם הטלתם לים לא פתרו את
הבעייה, הם ביקשו דרך לאחסן קפה
בצורה מרוכזת.
אבירי הצלב רב־הקצחת

מה קרה ל צ עי ר חמוש ולוב ש־מדי ם, כ א שר
אירעה לו תאוו ח־דרכי ם לי דכפר ערב בגד ה,
והוא נותר במקו ל בדו ,,חצי מ עולף ושודות־דם?

נתמנה +לראש סיסדר אבירי־מלטה,
אנדרו ברמי ,58 ,היסטוריון
ובלשן סקוטי שתחביבו העיקרי הוא
עיסוק בגננות. ברטי הפרוטסטנטי, אחיין
של וינסטון צ׳רצ׳יל המנוח וקרוב־רחוק
של אליזבת, מלכת אנגליה, יעמוד
בראש המיסדר הנוצרי הבינדתי
(שרוב חבריו הם אמנם קאתולים),
עתיר הנכסים והמזומניס (כחצי מיליארד
דולר) ,העוסק בימי־רגיעה במעשים
טובים ובימי־מילחמה בהספקת
אמבולנסים ובהקמת בתי־חולים בשדה.
ראשיתו של המיסדר לפני 940 שנה
כמינזר ובית־חולים ליד הקבר הקדוש
בירושלים, שאנשיו היו עד מהרה למי־סדר
צבאי־דתי שכבש במאות השנים
הבאות בזה אחר זה(וגם נאלץ לנטוש)
את עכו של סוף ימי הצלבנים, את האי
קפריסין, את האי רודוס(שהעניק להם,
זמנית, את השם של אביף־חחס< ואת
האי מלטה, שהעניק להם לא רק את
שמם העכשווי אלא גם את סימן־ההיכר
שלהם: צלב מלטה בעל שמונה הקצוות.

הכוהז
והאדם הלבן
נפטר בדרבאן, דרום־אפריקה,

הוא יפה־תואר, גבוה, חתיך. רוב הזמן
מסתובב בג׳ינס ובחולצת־טריקו.
בסוף בית־הספר היסודי החליט לעבור
לקיבוץ שיש בו הרבה ים, שדות ירוקים.
היה שם עד הגיוס לצבא. תקופה
מאוד מאושרת, הוא אומר.

תאוגה
^ בסיבוב
^ ח רי השיחרור נסע לארצות־הברית
עם חבר טוב, גידי שטרן.
הם טיילו במשך חמישה חודשים.
.כמעט נשארתי שם, בהוליווד, בגלל
רומאן עם מאפרת־צמרת,״ מספר
סטולן. .באותו זמן היא גרה באחוזה של
קני רוג׳רס. היא עבדה עם כולם —
מייקל ג׳קסון, דון ג׳ונסון, ברט
ריינולדם. היכרנו במועדון־לילה.״
הוא לא מדבר על פוליטיקה, מסתפק
ב.אני בשמאל, איפה שהוא.״ אוהב
לכתוב, בזמנו הפנוי — סיפורים קצרים,
סיפורים ארוכים, שירים.
יש לו חלום: לפתוח מקום משלו,
התואם את סיגנונו האישי, וגם. לעשות
קולנוע, אולי גם לשחק ״.רוצה,
בעתיד, להיות, כמו עכשיו, חופשי,
נייד. אם הוא ירצה לקום מחר בבוקר
ולנסוע לכל מקום שהוא בעולם, שיוכל
לעשות זאת.

סיפר סטולן:
נכנסתי לכפר ערבי. ירד גשם קל.
התרתי את חגורת־הבטיחות, לפי הוראות
הצבא. ביציאה מן הכפר היה סיבוב
חד ימינה, בירידה. ניסיתי לבלום, לסובב
את ההגה, אבל המכונית לא הגיבה,

*•י 1 6

והמשיכה ישר בכיוון התהום. למזלי
הרב, באה מכונית ממול, ונכנסתי בה.
אחרי התאונה התברר לי שניפצתי
בראשי את שימשת המכונית.
כאשר נחלצתי מן האוטו, הבחנתי
שהמכונית שבאה מולי היתה שייכת
לערבי. אחר־כך התברר שהוא תושב
רמאללה.

הראש, אבל זה עדיין לא עצר את זרם
הדם.
הוא ביקש מאחד החברה ללכת לקרוא
לחובש של הכפר. החובש ניסה לנקות
את הפצע במי־חמצן, דבר שכמעט
גרם להתעלפות ,,מרוב כאבים. אמרתי
לו שאני מודה לו על הטיפול, אבל אני
מעדיף לחכות לרופא.

^ ייתי המום. לא חסר־הכרה, אבל
1 1הרגשתי חולשה, חוסר־אונים.
לקחתי מגבת וחבשתי את הפצע במצח.
היו לי הרבה חתכים, והחבישה לא
הצליחה לעצור את הדם.
הנהג הערבי ניגש אליי. הוא נשמע
כועס. אמר: איך אתה נוהגי אתה לא
רואה לאן שאתה נוסעי הוא לא התייחס
לעובדה שאני פצוע ושטוף־דם. ניסיתי,
במהירות, להחליף איתו פרטים, כדי
להיפטר ממנו. מיהרתי, כי הרגשתי
שאני מתחיל לאבד את הריכוז.
הוא חזר למכוניתו, ובאותו זמן
ראיתי קבוצה של חמישה חברה, יורדת
מהכפר לכיוון התאונה. חששתי ממה
שהולך לקרות. ניסיתי להחליט באיזו
דרך להתנהג איתם. התלבטתי בין אדישות
לאדיבות.
עמדתי ליד הכביש, בתיקווה שתעבור
מכונית ותחלץ אותי משם. בינתיים
הגיעו החברה האלה. בחור אחד ניגש
אליי, הביע התעניינות במצבי. הוא
דיבר עברית. אחרי שראה שאני סהרורי,
הוא חיזק את הקשר של המגבת על

ף* ינתיים עמד כל הכפר מסביב.
חיכיתי לאיזה פרץ של אלימות
נגדי, וכל הזמן סובבתי את הראש
לאחור, כדי לראות אם מישהו מתגנב
מאחוריי. מובן שאילו היה קורה משהו
כזה, הייתי מראש חסר־סיכוי להתגונן.
הבחור שניגש אליי בהתחלה הביא
לי מים, הצית לי סיגריה, ואמר שלוקח
הרבה זמן עד שעוברות מכוניות בכביש
הזה. המשכתי להסתובב על הכביש.
במשך השעתיים שהייתי שם עברו בערך
ארבע מכוניות של תושבי השטחים.
הן עצרו, אבל לא מצאתי שום טעם
להיחלץ איתן.
אז שאל אותי הבחור אם אני רוצה
שהוא יסיע אותי למחנה הצבאי הסמוך.
בהתחלה היססתי, אבל אחר־כך הבנתי
שאין לי ברירה. הוא הלך להביא את
הטנדר שלו, ובני־הכפר העבירו את
הציוד שלי מהמכונית לטנדר. לאחר־מכן
ביקשתי שיזיזו את המכונית שלי
לצד הכביש, והם עשו זאת.
איבדתי המון דם, הרגשתי שאני הולך
ונחלש. היו לי כאבים חזקים במצח.

^ מהסגיות
הנשק

כשישבתי בטנדר, נזכרתי ששכחתי
שתי מחסניות מתחת למושב המכונית.
יצאתי מהטנדר, ניגשתי למכונית, חיפשתי
והן לא היו שם. החלטתי שלא
לשאול על זה, ולחזור לטנדר. ואז ניגש
אליי בחור, ושאל מה חיפשתי. אמרתי:
שום דבר. הוא שאל: את המחסניות?
אמרתי שכן, והוא אמר שהוא שם אותן
בתיק שלי.

פוחדים להסתבך

^ יגענו למחנה הצבאי. הנהג וחן
1בר שלו, שנסע איתנו, הורידו את
הציוד שלי. אמרתי להם המון־המון
תודה על הטיפול, והם אמרו :״גם יהודים
הם בני־אדם.״ הם מיהרו להסתלק
מהמחנה. היה נראה שהם חוששים
להסתבך בבעיות.
תוך חצי שעה היגעתי, באמבולנס,
לחדר־המיון של בית־חולים הדסה
בהר־הצופים. רופא אחד אמר לי: המצח
שלך הרוס, אנחנו נתפור אותו.
אני מתאושש עכשיו מהפגיעה, אם
כי יש לי עוד כאבים פה־ושם.
בדיעבד התברר לי שבאותו לילה,
כאשר באו לגרור את האוטו-,ראו בחור
ערבי יושב במכונית ושומע רדיו. כאשר
שאלו אותו מה הוא עושה שם, הוא
אמר שהוא שומר על האוטו, מחכה
שיבואו לגרור אותו.
הרבה אנשים השומעים את הסיפור
שלי, מופתעים. קשה להם להאמין שגם
בערבים יש תכונות אנושיות.

נעמי דז; #

מסרטן־הגרון, בגיל ,85 אלן סטיו־ארט
סאטון, הסופר הדרום־אפריקאי
שהקדיש את חייו למילחמה באפרט־הייד(כולל
יסוד המיפלגה הליבראלית
האופוזיציונית, שלא האריכה ימים מ־שהוצאה
מחוץ לחוק) .פאטון קנה את
עולמו, לפני 40 שנה, בספרו זעקי, ארץ
אהובה (סיפורו של כוהן־דת שחור,
שבנו נעצר באשמת רצח אדם לבן),
שתורגם ל־ 20 לשונות (גם לעברית),
נמכר בלמעלה מ־ 15 מיליון עותקים
ועובד גם לסרט וגם למחזמר (שהוצג
גם בהבימה התל־אביבית).
הטברייני שלא הסתפק בביירות
נפטר בחיפה, בגיל ,83 אליעזר
טויסטר, מבכירי הפרקליטים
הפליליים בארץ. טויסטר, יליד טבריה
שלמד הנדסה בביירות, שינה בגיל 25
כיוון ועבר ללמוד מישפטים בלונדון.
מששב ארצה התמחה טויסטר במישפ־טי־רצח
ואחר קום המרינה במישפ־טי־ריגול
(שרבים מהם נערכו מאחורי
דלתיים סגורות) .בין היתר היה טויסטר
פרקליטו של אהרון כהן המנוח, מיזרחן
וחבר קיבוץ שער־העמקים, שהואשם
בריגול, כפי שהתברר בסופו של דבר,
בעיקר בגין מיספר פגישות תמימות
עם אנשי השגרירות הרוסית מתל־אביב.
העולם
הז ה 2642

פגישה עם אבו־ג׳יהאד

מעולם לא פגשתי את אבו־ג׳יהאד בתוניס. פגשתיו רק פעם
אחת בחיי — ודווקא במטוס;
הייתי בדרך לעמאן. בנמל־התעופה של קאהיר פסעתי מן
האוטובוס למטוס, כשראיתי על המסלול קבוצה קטנה של אנשים,
ובמרכזה אדם שנראה לי מוכר.
הייתי בחברת ידידתי אנה פונגר, העיתונאית הגרמניה הנשואה
לאדריכל ישראלי מירושלים. לפתע קראתי. :הרי זה אבו־ג׳יהאד!״
כשנכנסנו למטוס, כבר ישב אבו־ג׳יהאד במחלקה הראשונה.
עברנו על פניו וישבנו במקומותינו, מאחור.
מכיוון שהייתי בעקיפין במגע עם אבו־ג׳יהאד במשך הרבה
שנים, שמחתי להזדמנות להכירו פנים־אל־פנים. אך היססתי.
המטוס הוא מקום פומבי. היינו בדרך לעמאן. המצב בין המלך
חוסיין וראשי אש״ף הגיע אז בדיוק לשיא העימות, אחרי שהמלך
ביטל את הסכם חוסייך־ערפאת. שמא לא רצוי לאבו־ג׳יהאד
להיראות בפומבי כשהוא משוחח עם ישראלי, מה גם שהייתי
בעצמי במצב עדין מאוד?
החלטתי לנקוט שיטה זהירה. ביקשתי את אנה פונגר לגשת אל
אבו־ג׳יהאד ולשאול אותו אם רצוי לו שאגש אליו. אנה כבר
ריאיינה אותו בעבר.
היא ניגשה למחלקה הראשונה, וחזרה כעבור רגע בהתרגשות:
.הוא אמר שישמח לדבר איתך!״
קמתי וניגשתי אליו. הוא ישב בחברת שומר־ראש או מזכיר.
החלפנו כמה מילים אדיבות. המקום היה הרבה יותר מדי פומבי
מכדי שאפשר יהיה לדבר על נושאים מדיניים. קבענו פגישה
בעמאן.
אולם בעמאן השתבש הכל. בואי לשם במצב עדין זה גרם לגל
של שמועות. היו שהאמינו כי נשלחתי על־ידי שימעון פרס(אז
ראש־הממשלה) בשליחות עלומה למלך חוסיין. אך משנודע כי
באתי באותו המטוס כמו אבו־ג׳יהאד, פשטו שמועות שקשרו אותי
עם המצב שהשתרר בין המלך ויאסר ערפאת.
לפני שהגיע מועד הפגישה, טס אבו־ג׳יהאד לתוניס. עוזרו בא
למלון שבו גרתי והתנצל בשמו.
כך אבדה לי ההזדמנות להחליף עימו ריעות בצורה מעמיקה
יותר, פנים־אל־פנים. אך במרוצת השנים שמעתי עליו הרבה מפי
אנשים שהיו קרובים לו מבחינת הריעות והפעילות המדינית, כגון
סעיד חמאמי ועיצאם אל־סרטאווי, שראו בו את עמוד־התווך של
המחנה המתון בצמרת אש״ף (ראה כתבה) .פעם, במארס , 1981
כתבתי לו מיכתב על־פי בקשת סרטאווי, בקשר עם הרעיון להזמין
מישלחת ישראלית לפתיחת מושב המועצה הלאומית הפלסטינית
בדמשק. על כך דיווחתי בסיפרי.
אחרי מגעים ארוכים אלה, היה נדמה לי כאילו אני מכיר את
האיש היטב. מוזר לחשוב כי דיברתי איתו פנים־אל־פנים רק פעם
אחת, במשך כמה דקות, במטוס.

דג ל א חד פ חו ת מדי?
יורם הראל הביא לי דגל. בעצם, ערימה של דגלים.
יורם הראל הוא אמרגן ישראלי, החי זה 30 שנה בווינה. הוא
ניהל את ענייני הפנטומימאי הישראלי סמי מולכו, שגם הוא ירד
מן הארץ.
לא ראיתיו שנים רבות. עכשיו בא והביא לי דרישת־שלום
מהונדרטוואסר. ד״ש ודגל.
פרידנסרייך הונדרטוואסר נולד בווינה ב־ 1928 בשם פשוט
יותר: פרידריך סטוואסר. את
השם הארוך אימץ לעצמו בגיל
.21 פרידנסרייך פירושו״ממל־כת־השלום״
(ואולי גם ״עשיר
בשלום הונדרטוואסר״ פירושו
״מאה־אגמים״ או ״מאודמים״.
הוא אחד מגדולי הציירים של
הדור, העוסק גם באדריכלות,
בציור בולים, בחיבור מינשרים.
הוא יהודי־למחצה, לוחם, פעיל־שלום,
גאון. באחרונה הוא חי
בניו־זילנד.
איש־מאה־האגמים מעוניין בדגלים.
כמו וינאי חשוב אחר — הונדרטוואסר תיאודור הרצל — הוא מבין את
חשיבותם של סמלים.
מכיוון שבאוסטרליה ובניו־זילנד יש המבקשים להיפטר מן
הדגלים הלאומיים הישנים שלהן, שהם בריטיים ביסודם, הוא
המציא לשתיהן דגלים חדשים. הם לא התקבלו עדיין.
הוא שלח לי דגל לבן, שבחלקו העליון מתנוסס מגן־דויד כחול,
ומתחתיו, במצב מאוזן, חצי־סהר ירוק. הוא ל א ביקש להמציא דגל
לאומי חדש, אלא רגל על־לאומי של אחווה יהודית-ערבית. הוא
ידע כי חצי־הסהר הוא סמל מוסלמי, המופיע בדיגליהם של כמה
ממדינות האיסלאם(למשל: תורכיה, אלג׳יריה, תוניסיה, פאקים־
תאן, ובעבר גם מצריים).
וכך כתב הצייר במינשר שצירף לדגל:
דגל זה הוא סמל הכבוד ההדדי
וההבנה בין העם הערבי והעם היהודי.
זהו דגל לכל
המבקשים לשים קץ למילחמה ולשינאה.
זהו דגל של פשרה ושל רצון טוב,
אין זה דגל פוליטי.
אין הוא מייצג מדינה
שיש לה גבולות טריטוריאליים מוגדרים.
זהו דגל האמונה בשלום.
הוא כמו שיחרור מחשיכה רבת־שנים
שנוצרה על־ידי השחצנות והשינאה העיוורת.
תחת דגל זה תהיה זאת שטות לגרש

להילחם ולהזיק זה לזה, מפני שההרג תחת דגל זה
יהיה רצח־אח, יהיה התאבדות.
הדגל הוא לבן, סמל השלום.
חצי־הסהר הירוק הוא סמל האיסלאם.
ירוק הוא צבע הצמיחה וממלכת העצים.
צבע הגעגועים לארץ פוריה ללא־גבול
מלאה ביערות ומירעה
זבת חלב ודבש.
ירוק הוא צבע התיקווה.
ירוק הוא צבע הנביא מוחמר.
הכוכב המשושה הכחול מייצג את העולם היהודי.
כחול הוא צבע השמיים, צבע המים, מקור
החיים, צבע הנצח שלא נחקר.
הכוכב הכחול הוא סימן לגאון האדם בעל״החזון.
העם השמי, בתוך הגבולות של היום ומחר
ומחוצה להם,
יכיר בדגל כבסמל השלום.
זהו סמל הסובלנות, של התלות ההדדית,
של העזרה ההדדית וההפרייה ההדדית.
הדגל מקפל בתוכו את שאיפות שני העמים
ושתי האמונות.
הוא משקף באופן חזותי את הקשר ההדדי
בהיסטוריה ובהווה
יותר מכפי שמילים יכולות לבטא.
שני הסמלים ביחד ולא זה נגד זה
מייצגים איחוד אדיר ועצום.
תחת דגל זה יביא שיתוף־הפעולה בין
העם הערבי והעם היהודי
לייסוד מעצמה עולמית חדשה
במרכז ההיסטוריה העתיקה, מלאת יופי ועושר
וצדק ושלום עם הטבע והחיים.
עד כאן המינשר. הונדרטוואסר כתב אותו לפני חודש בלבד,
במיפרץ־האיים בניו־זילנד.
אולי יש אמת עמוקה בגישה זו. אולי אין בארץ שלנו דגל אחד
יותר מדי(הדגל הפלסטיני או הדגל הישראלי) ,אלא דגל אחד
פחות מדי — דגל השלום בין שני העמים, שלכל אחד מהם דגל
משלו.

ערבשר סכיזופרניה
האם הפכנו עם סכיזופרני?
השאלה מתבקשת למראה מהדורת־סבט בטלוויזיה ביום
הרביעי האחרון, ערב יום־השואה.
מייד אחרי הטכס הממלכתי הפאתטי לפתיחת יום־השואה, הופיעה
על המירקע קריינית־החדשות, וסיפרה על אשה זקנה במ־חנה־הפליטים
שאטי, שנספתה משאיפת גאז.

אחר־כך הופיע על המירקע השר אברהם שריר, שבא לפולין
כדי להשתתף בטכס לזכר מחיקת גטו ורשה. כמה ימים לפני כן
תבע שריר — אותו שריר — למחוק מעל פני האדמה את הכפר
ביתא.
(יוסף בורג, שיש לו אסוסיאציות דומות לשלי, אמר על כך
בכנסת :״אל נהפוך את השם לידיצה למילה עברית!״ לידיצה
היתה כפר צ׳כי, שנמחק ב־ 1941 מעל פני האדמה על־ידי הנאצים,
כתגמול על הריגת איש־ס״ס בכיר בידי פרטיזנים).
קצינים ישראליים נוקשים הצביעו ממרומי גג על גטו שאטי,
שהשתרע למרגלותם, סיפרו על הפגנה שנערכה שם, על שימוש
בגאזים, בכדורי־גומי ובאש חיה לפיזורה. ההפגנה באה בעיקבות
גירוש אחד מראשי,המקום. קצין אחר דיבר באותו סיגנון קשוח
וחסר־רגשות על פעולה בגטו סלפית, שבו נעצרו 70 מאנשי-
המקום.
המצלמה הראתה את העצורים האלה בתנוחה בלתי־אנושית,
חבושי־עיניים, כפותי־ידיים, יושבים בצפיפות על הארץ, כשחיילים
זקופי־קומה ואדישים מסתובבים ביניהם.
מיד לאחר מכן: תערוכת תצלומים שצילם חייל גרמני בגטו
ורשה.
בוודאי, אין שום דימיון בין שני הדברים. זה לא אותו הגאז, ולא
אותו סוג של גטו. עצם ההשוואה מקוממת ומבעיתה.
ובכל זאת: איך אפשר להראות את הדברים ביחד, בזה אחר זה?
איך הפכנו תוך 40 וכמה שנים מעם נרדף לעם רודף, מעם של
כלואי־גטו לעם של כולאי־גטו, מעם של מוכים־על־ידי־חיילים
לעם של חיילים־מכים?
ואיך אנחנו יכולים להניח לשני מצבים אלה להתערבב בתד
דעתנו ועל המירקעים שלנו, כאילו זה טיבעי לגמרי, כאילו כך
צריך להיות?

הגרנדיר מב אר־טוביה
אין סוף להפתעות.
צפיתי בסידרת הטלוויזיה על פרשת־לבון, ולפתע שמעתי מפיו
של ייגאל הורביץ תירגום עברי של שיר של היינריך היינה.
היה זה השיר על שני הגרגדירים הצרפתיים, שחזרו מן השבי
הרוסי ושמעו בגרמניה על תבוסת ״הצבא הגדול״ ונפילת נפוליון
בשבי.
בשיר מקוננים שני החיילים על גורל הקיסר הנערץ, ואחד
אומר לשני, על פי התירגום שבפי הורביץ:
״שא את גופי צרפתה,
״בקרקע של צרפת קבור אותי.
״שים במותניי את הסיף,
״תקע בכפי את רובי.
״אנוח בשלום על מישמרת
״אקשיבה בקבר בדום —
״עד אשמע קול תותח אאזינה
.סוסים צוהלים בשעטם.
״זה הוא! על קיברי בא בדהר,
״בשעט פרסות ניצחון!
״אז אקום מקיברי, אגוננך
״קיסרי, קיסרי, נכון!״
זהו אחד השירים הקלאסיים של השירה הגרמנית. הוא מרגש
מאין כמוהו. כל הורינו ידעו אותו
בעל־פה. רחל אומרת שבכל
פעם שאמה היתה מדקלמת אותו,
היו הדמעות זולגות מעיניה.
הוא הולחן(כמדומני על־ידי
פראנץ שוברט) ,ובמנגינה המלווה
את השורות האחרונות בוקעים
צלילי הסארס״זוז בקצב מלהיב
וסוחף.
בשנים האחרונות שאלתי
עשרות צעירים וצעירות גרמניים
אם הם מכירים את השיר
הזה. אף לא אחד מהם שמע עליו
מעולם. הורביץ הנאצים מחקו אותו, מפני שהמחבר,
היינה, היה יהודי. עם קום ״גרמניה האחרת״ נמחקה כל
השירה הגרמנית מתודעת הדור, כחלק מתהליך הדחיקה של העבר
הגרמני( .בגרמנית קוראים לזה ״העבר שלא התמודדו איתר או
״העבר שלא התגברו עליו״).
זה מה שאדולף היטלר עולל לעם הגרמני. הוא מחק אלף שנים
של תרבות מפוארת. הנוער הגרמני אינו רוצה לשמוע עליה. כל
דבר שאירע לפני 1945 פשוט נגנז. נכסי*צאן־ברזל נעלמו.
וכך קורה שישראלי מבאר־טוביה, יליד נהלל, יהודי ממוצא
רוסי, יכול לדקלם בעל״פה שיר גרמני קלאסי, שרוב הגרמנים
אינם יודעים כלל על קיומו.
אגב, הורביץ הביא את השיר כביטוי לגישתו כלפי דויד בן־
גוריון הזקן. הוא היה מסור לו בכל ליבו, והצטרף אליו במיפלגת
רפ״י מתוך נאמנות אישית, בלי קשר לשאלה אם צדק, אם לאו:

״קיסרי, קיסרי, נכון!״

חותנ ת יהודיה

הדגל של הונדרטוואסר

אם ייבחר מייק דוקאקיס כנשיא ארצות־הברית, כך אומרים, זה
יהיה טוב לישראל. כי לדוקאקיס, שהוא ממוצא יווני, יש אשה
יהודיה.
לא כן, אומר לי ידיד החי בארצות־הברית.
אמנם, לדוקאקיס יש אשה יהודיה, והוא אוהב אותה.
אבל לאשה זו יש אם יהודיה, שהיא ציונית גדולה. ואת החותנת
הזאת דוקאקיס שונא.

ה הם אומרם...מה הן אומרות...מה הם;אומר...,מר הן אונ)ר 1ת...מ ;1ה

אב א של:

מרים בן־פורת:

מוטה גור:

מהזו1 1נ נ
׳נשואה *,איוו קון ד׳

,.ויטה ואתהאיו
הסתובבתי סביב עצמי!״

בין 150 המאושרים שזכו לחסדיו של מיקי אלבין
המנוח, מופיעים שני שמות המזדקרים לעין: מרים בן־
פורת ועמיהוד בן־פורת. מכיוון שידוע שעמיהוד גן־פורת
הוא עורד־דין, וקרובת־מישפחתו היא השופטת העליונה
הפורשת מרים בן־פורת, העזתי וטילפנתי אל כבוד השו פטת.

ידוע לד ששם זהה לשלד נכלל ברשימת דד?150

ביום השני חזרו שניים לממשלת־ישראל -משה ארנס
ומרדכי גור. נזכרתי בשיחה עם גור כשהיה ״בגלות״ .אז
הירהר אף על פרישה מהפוליטיקה בכלל, וגילגל רעיונות
די נועזים. שבתי לשוחח עימו ערב ההשבעה בכנס ת.

אני לא מבינה בכלל על מה את מדברת.

• על רשימת 150 האנשים שקיבלו אופציות מקרן
״נשואה״.

פרשת אלבי

ממשלה

• מתרגש?

מה זה בכלל נשואה? איזו קרן? הסבירי לי, יקירתי, על מה את
מדברת.

לא חושב. אני יודע מזה כבר כמה ימים, אז זה לא חדש.

• על־כך ששם זהה לשלך ושמו של קרוב־מישפחתך
נבללים ברשימה המפורסמת של מקבלי־האופציות.
עמיהוד
בן־פורת הוא באמת קרוב שלי. הוא עורך־דין מצליח.
היתה מרים בן־פורת נוספת במישפחה — אשת דודו — אבל היא
נפטרה.

• מ תי?
לא מזמן, לפני כשנה. תגידי, מותק, זה כל־כך נורא, הרשימה
הזאת? אם עמי קשור בזה, אז זה כנראה בסדר.

• זה נותן לבל העסק לגיטימציה?
אני לא יודעת. אין לי מושג וחצי מושג. זה מזכיר לי שפעם
קיבלתי מיכתב ממס־ההכגסה, שאני חייבת מיסים על המיגרש
שברשותי בצפון־הארץ. כתבתי לשילטונות המס. :קנו לי מיגרש
(דפנה ברק)
ואשלם מיסים...״
1 8יייי

• ברור לד, למשל, שיהיו שיטענו שאינך עיקב
אחרי הצהרותיך הנוקבות עת התפטרת מהמג 1ה?
אלא מה? איך את חושבת? שלא ברור לי? זאת הפעם
הראשונה שאני שומע דברים כאלה? עיקביות? לא האמינו לי
שאני עוזב את הממשלה — ועזבתי. לא האמינו לי שאני חוזר —
וחזרתי. הבעיה היא שלעיתונאים יש סטריאוטיפ של פוליטיקאי.
דווקא אלי מתייחסים בסדר, אבל כדי שלא הכל ייצא כל־כן־ בסדר
— אז צריך להוסיף משהו. מה אומרים? חוסר־עיקביות.

• בזמנו תיארת לי איד רווח לאשתך, כשעזבת
את הממשלה. ועכשיו?
נכון מאור, בזמנו. בינתיים, ריטה מאוד בעד שובי לממשלה.
היא פשוט ראתה, איר הסתובבתי סביב עצמי בחודשים האחרונים,
ואמרה :״אם זה הגורל — אז זה הגורל!״ לא סתם חיים 30 שנים
(דפנה ברק)
ביחד!

..׳ועת׳ מראש שלא ניתן
להרים פרוייקט נזה!״

בסוף השבוע פורסם שתחרות ״מיס־יוגיברס״ לא
ת ת קיי ם בארץ ב״ , 1989 כפי שהבטיח לכולנו בחור נחמד,
בעל בייבי־פייס, בשם גיל גוטפריד.
נזכרתי במי שצפה שכך יהיה, בעת שהכל כירכרו ופיזזו
סביב גוטפריד שהבטיח -אולי בתום־לב -הרבה זוהר
ואשליות. זה היה רפי פרבר, מנכ״ל מישרד״התיירות. הוא
היה האיש ששיכנע אותי שלא להתלהב יתר על המידה
מגוטפריד, עוד בעת שגוטפריד היה החביב התורן של
התיקשורת. שבתי אליו, עם הגשמת נבואתו. להפתעתי,
לא מצאתי מנכ׳׳ל חוגג.
הייתי משוכנע מראש שכך יהיה. ראיתי שלאיש (לגוטפריד)
אין כסף, אין תשתית. קראתי את החוזה שעליו חתם. ידעתי שיש
נגדו צווי־עיקול ומישפטים. דיברתי עם אנשים שהכירו אותו.

• אני אמורה להתפעל מטביעת־העין שלך?
זאת לא היתה טביעת־עין, אלא בדיקה מיקצועית. מניתוח
החוזה שחתם ראיתי שלא ניתן להרים פרוייקט כזה: את כל
השמנת לקחו אנשי מיס־יוניברס. לגוטפריד — לא השאירו כלום.
הוא, כנראה, לא הבין בזה. הוא חשב להרוויח מהתיירות שתתלווה
לכך. הכל נורא פשוט: צריך לדעת לקרוא.

מיס״יוניבוס

,אםלאנ 1כ ה, תרגילים ננש״ם עוזרים
יהיהלנותירוץ לניצחון בתחרויות־טניס!״
בתקופה האחרונה יותר ויותר נעשה שימוש מעשי
באמצעים פסיכולוגיים על־ידי ספורטאים מכל ענפי״
הספורט בישראל, כחלק בלתי״נפרד מהצלחתם המיק־צועית.
מושגים כמו ״תרגילי־הרפייה״ ,״שיחות־ייעוץ עם
פסיכולוג״ ,״אימון מנטלי״ ו״האזנה לקסטות־הרגעה״,
נקשרים להצלחה או לכישלון של ספורטאים מצטיינים.
קשה לאמוד במדוייק א ת יחסי־הגומלין האלה, א ן אין
ספק שהשימוש בהם מראה שהכדורגל, הטניס וענפי״
ספורט אחרים הופכים מיקצועיים יותר.
נפגשתי עם גילעד בלום, טניסאי צעיר, שדורג במקום
הראשון באליפות״ישראל האחרונה בטניס.

• האם גם אתה רואה השפעה של כלים
פסיכולוגיים על הצלחת הספורטאי?
הסערה סביב רדנה ארזי והשיר לאידוויזיון שבכה.
הנוסעים כבר אורזים א ת המיזוודות, אבל במקום ״נסיעה
טובה״ אומרים להם כולם ״משוגעים, מה אתם נוסעים
עכשיו כשכל העולם שונא אותנו!״
א ת מפ חדת -שאלתי את איריס שמי, אחת משלושת
מלוויה של ירדנה ארזי.
קצת מפחדת, בטח.

• ממה בדיוק?
מזה שנהיה מסרה מושכת־אש.

• אבל לא תבטלי את הנסיעה שלך?
לא עד ברי־כד אני מפחדת.

איחויזיו

• בזמנו ניסה גוטפריד ליצור רושם כאילו אתה
ומישרדך מתנכלים לו בכוונה תחילה.

• באמת כל העולם שונא אותנו עכשיו. את לא
חושבת שמפני זה לא יתנו לבם הרבה נקודות?

איזה מתנכלים לו! פשוט צפיתי הכל מראש. רק לפני כמה ימים
טילפנו אלי והודיעו לי שגוטפריר שוהה בלונדון ואומר שהכל
בסדר, יש כסף והוא או־טדטו חוזר. הלוואי שיחזור. אני הראשון
שאשמח, אני ומישררי.

אני משוכנעת שלפחות בגלל זה לא ניבו? .,אבל מצד שני יש
לזה גם יתרון.

• אתה רואה בזה פרוייקט אבוד, מבחינתה של
מדינת ישראל?
אי־אפשר לעשות תחרות במאי , 1989 כשבאפריל 1988 עוד
לא מוכן כלום. עובדה שבכל מדינה, שאירחה את התחרות עד כה,
הרימה הממשלה את הפרוייקט. הפרוייקט אינו דיווחי עבור יזמים
פרטיים.

• אז אולי מישרד־התיירות ירים את הכפפה?
איך? לי אין מיליונים לזה. את מה שיש לי, אני מעדיף להשקיע
בפיתוח התיירות בארץ. חבל לי על שמה של ישראל בכל הפרשה.
(דפנה ברק)

קיים קשר הדוק. אך הדבר תלוי כספורטאי המסויים ובאישיותו.
השימוש באמצעים פסיכולוגיים מתאים לסוג מסויים של
ספורטאים, שאינם מצליחים להגיע לרמה האופטימלית שלהם
בעת מישחק. לא חסרות סיבות שבגללן מופיע ספורטאי לתחרות
כשהוא עצבני, לא־שקט ולא־מרוכז. מטרת ״האימון המנטלי״ היא
להביא את עצמך לדרגה גבוהה של ריכוז ועירנות בזמן המישחק,
אך בצורה שיטתית ולא־ספונטנית.

• האם אתה בעצמך משתייך לקבוצת־הרוב
היכולה להיעזר באותם אמצעים פסיכולוגייס?
מזה כמה שנים אני עושה תרגילי־הרפייה מנטליים ועובר
ייעוץ אצל הפסיכולוג שרגא שדה. אבל יש לראות את העובדות
האלה בפרופורציה הנכונה. כדי להיות טניסאי טוב צריך קודם כל
לשחק טוב מבחינה טכנית, להיות מוכשר ולעבור אימונים
שיטתיים ברמה גבוהה.

ספורט
• ובאילו שיטות פסיכולוגיות אתה נוקט כדי להגיע
לריכוז עצמי, לרגיעה ולשלווה בזמן מישחק או
תחרות?

היתרון הוא בכד שאם נחזור הביתה במקום לא טוב בתחרות,
יהיה לגו תירוץ.

מעבר לתרגילי״ההרפייה, אני מאזין לקסטות הגורמות לרגיעה
ולריכוז עצמי גבוה. יש 15 קסטות של תוכנית ספציפית בכל
אחת, ואני משתמש בארבע :״הרפייה שרירית״ ,״רגיעה מנטלית״,
״הכנה לפני תחרות״ ,ו״הזרמת אנרגיה תוך כדי תחרות.״

• אני בטוחה שגם טיול יפה לא יחיה לכם, כי הרי
מייד בנמל-התעוסה יקיפו אותך כל סוגי השומרים.

• האם זכור לך מיקרה שבו נעזרת בשיטת הק־סטות?

מה היתרון?

נכון מאוד. ביחד עם השומרים שלנו אנחנו נראה את הדרו
מבית־המלון ועד לאולנדהמופעיס• אבל אחד־כך, אינקוגניטו,
אולי נוכל להעיף מבט בדאבלץ היפה.

• ככה את ואולי שני המלווים. ומה עם ירתה,
שכבר מכירים את פניה?
לירדנה באמת יש בעייד״ אבל כמו שאני מכירה אותר״ היא
(תיארו: שסי)
תתגבר.

כן, לפני שבועיים, במישחק חצי־הגמר נגד מרנשטיין, כאשר
הגעתי ארצה שלושה ימים בלבד לפני התחרות. לא הייתי מוכן
מבחינה נפשית ופיסית לתחרות. במשך כל המישחק הייתי עצבני,
לא־מרוכז ובמצב של אי־שקט. בסופו של המישחק ניצחתי, אך על
סף הפסד. למחרת היום שיחקתי עם שחקן מאוד מוכשר, שחר
פרקיס. החבר שלי נהג בנסיעה לירושלים, ואני התפניתי להאזין
(שדר רכטמן)
לקסטה ״הכנה לפני תחרות״.

תדויו

אשתה גזז ש
ליידי איג (פריז, תל־אביב, או ~
צות־הברית) ~ עד לפסטיבל איפה
1987 היה פרטטזן טטרג׳ט הצלע הע־לומה
בטריו הגאוגים ארנס ט לד־ביסש־פר״פרסטיו
סטרג׳ס־פראגק קאפרח. מתוך 11 הסר טי ם
שביים הגאון• תטריטאי״מחזאי-ביסאי זח, הוצגו בחיפה שמתה
וסרט זה -התשיעי -הוא בלי ספקאחה הפגיגים שבכיתרו של
סטרגיס, שבאורח מוזר הצטמצמו שגות הזוהר שלו לעשור שבין
50־ ,40 כשפאר היצירה הקולנועית שביים נירקם בץ השנים

ליידי אי ב נולדה ב־ 1941 ומאז ל א הזדקנ ה אפילו בלילה
אחד. העותק החד ש שהגיע לישראל הו א בהיר ובאיכות מעולה
ורק מדגיש א ת מיקסמיו של סטרג׳ס, לא רק ביכולתהמילולית שלו -דיאלוגים חריפים ושנונים וסאטירה בוטה
ומתוחכמת -כי א ם גם בכישדתו לעצב תמוגה ולבטא בתנועה
חזותית א ת מה שאפשר לחסוך במילים. מבחינה זו גדולה ליידי
איב ממצחיקונים אחרים שנולדו בכל ה תקופות וא ם רוצים
להשוותה לפנינה אחרת די לפגות לחנות שמעבר לפינה.
גם ליידי אי ב הוא סיפור־אהבה בין ת מי ם למפוכחת, ודי
בשם בדי להבין זאת. הנרי פתדה (צעיר ומקסים) הוא ג׳יימס
פייק, ורש מיליונים, המת מסר לחקר נחשים בג׳ונגל של
האמזונס. בדרכו חבי תה עם הנח שית אמה (הנזקקת לדיאט ה
של ארבעה זבובים, ביצת יונה וג׳וק אחד) ,הוא פוגש א ת הנחש
האמיתי, ג׳יין (ביאה לטרזן החוזר מן הג׳ונגל) ,שאינה אלא

חובה לראות:
תל־אביב: מוכת ירח, מלאכים בשמי ברלין.
ז׳אן דה פלורט, הקיסר האחחן. המבצר הנסתר,
עיניים שוחחת, להתראות ילדים, קן הקנקיה.
ירושלים: הקיסר האחרון, עיניים שחוחה,
מנכה ירח, להתראנת ילדים.

חיפה:

הקיסר האחרון, מנכה ירח.

מ ל־ א בי ב

הנרי פונדה וברברה סטנוויק: וגם הסוס
קלפנית מדופלמת השייכת לחבורת־דטאים מיקצועית. כאשר
מגלה שומר ראשו א ת התרמית חוזר היורש לביתו.
אבל נחשית כמו ג׳יין (ברברה סטנוויק, שגם היא צעירה,
ס כ סי ת ומקסימה ביותר) לא תוותר והיא מופיעה בגילגול חדש
של ליידי איב, גברת מן היב שת הישנה.
הסרט מזמן כמה מהרגעים המצחיקים והחריפים שנראו
מעולם על הבד. שורת שחקני־המישנה היא בעלת ק שת
מי שחקית מדהימה -מצ׳ארלס קוברן, יוג׳ין פאלט וויליאם
דמארס ט ועד ה סו ס ח תוחב א ת ראשו בין שני האוהבים.

*** המבצר הנסתר ( ל ב. יפאן) —
פנינה בת 30 שנה, שהיתה מקור־השראה לסד
חמה הסבבים של ג׳ורג׳ לוקאס. מצביא מובס
נעזר בשני איכרים תאווי־בצע, כדי להחזיר בשלום
נסיכה לביתה דרך שטודאוייב. אקירה קו־ראסווה
במיטבו והפעם — בקומדיה.
* * הקיסר האחרון ( 1ח, מוצג גם
ברב־נת בחיפה נבאנרינן ביחשלים) — מי שרוצה

ה ם יו רי ם
גםב מניו ת
וו ל ס כו רי כו( חן, תל־אביב, ארצות־הברית)
-אוליבר ססון הוא אחד
הגאונים התורנים של הוליווד. אחרי
שקצר א ת שדה האוסקרים עם פלא־טון
הוא ממשיך במסורת ה אל ה ת הרוח האמריקנית הא מיתית.
וול ס ט רי ט, סי רסו החדש, א מנ ם ממוקם בג׳ונגל הפרוע של
הבורטה הניו־יורקית, ב מקו ם בערבות ויאט־נאם, אבל הפש טנות
ההירואית לעולם נשארת.
בחוד צעיר ונמרץ מאוד, ועוד סתר שאפתן, ב שם באד פוקס
(צ׳ארלי שין) עובד כברוקר בחברה גדולה ונאלץ לטבול השפלות
מדי יום ביומו, כשהוא מנטה לקדם מניות אצל אילי־ההון
הגדולים. חלומו הוא להפוך ביום אחז־ לגאון פינגטי, כמו האליל
הפרסי שלו, כדיש בשם מרדן גקו (מייקל דאגלאס, ס מו ק
הפנים, שכבר הוכיח השגה בחיזור גורלי כמה קשה להיות גגי
בעולמנו חסר הרחמים) .שין־פוקס מנסה לפרוץ א ת חו מ ת
המזכירות האופפת ת מי דאת נקו ולבסוף, בבוח העקשנות,
מצליח. שם הוא לומד שאם רוצים להצליח, צריך לדמות.
ההידרדרות המוסרית שלו מתגלגלת מאליה, וכמו בדוי־שלג
נאספים להם החטאים בדרך א ל הפיסגה. הו א מצליח לעצור דק
כאשר מתכנן גקו להקריב א ת החברה של א ביו( מרטץ שין,
אביו האמיתי) על מזב ח המניות והפיננסים הזורמים. המציאות
טופחת סוף־טון׳ על פניו של פו ק ס הנאיבי ואחרי שהוא מנטה
לסדר א ת מיטיבו בעזרת יריב ישן שלו, בריש אחר בגילומו של
טרנס סשמפ, מסגיר אותו גקו ל שילטומת, המותירים לו רק

מייקל דאגלאס וצ׳ארלי שין: החיה והתמים
בדירה אחוז, לשמש כעד־מדינה נגד המיליונר המושחת. נבון,
קצת מטובך, מסורבל, אבל העיקר הוא שהבנות והיושר האר ציים,
הטמונים באומת האמריקנית מקידמת דגן, מנצחים.
מיותר לציין שמי שאינו מתמצא ברזי הבורסה לא ימצא עניין
רב בז׳רגון המיקצועי שעל המסך וייאלץ להתנחם בפסיכולוגיה
בגרוש, שאותה מספק לנו סטון ובדריל האנה, שאותה הצליח
לכעי באופן לא מובן לחלוטין. מישחק אין מח לחפש פת. צ׳ארלי
שין עדיין נבוך ומבולבל במו בפלאטון. מייקל דוגלאס הרשע
מנטה כל הזמן, ללא הצלחה, להיות מרושע. אך לשווא.

הקיסר האחרון — 9אוסקרים
לבדוק מדוע קיבל הסרט הזה את תישעת האוסקרים
(כל הפרסים שלהם היה מועמד!) מוזמן
לסיפור על הקיסר האחרון של סין דרך עיניו של
ברנארדו ברטולוצ׳י.

מיסגשים מן
הסוגה שו לי
עניין שולי (תכלת, תל־אביב, בריטניה)
״ מחזה חופך לסרט וצלם הו פך
לבימאי. המחזאי טרי ג׳והנטון
הפך בעצמו מחזה מפרי עטי לפרט,
אך לא ידע לוותר על מה שאולי טו ב לסבלגותו של צופה-התי-
אטרון, אבל אינו מר תק דיו א ת צופה-הקולגוע.
הצלם, ניקולאט רג -שכה הפליא לצלם בעבר אתפ רנ היי ט
,451 סר ט המדע הבידיוני ה מר תק של פדנסואה טריפו ואת
הרח ק מן ה ה מון ה סוע ר -עבר לבימוי ועשה זאתבהמבט, טרט
על המיסתורין שמאחורי המוות. אך למרבה הפלא, דווקא דג,
שהיה צלם והוא מודע הי טב לח שיבותה של התמונה בקולנוע,
הפך לבימאי לא מרתק.
הבעייה הגדולה של ה טי ט הי א ה מלל הרב שבו וכובר-היר
של דג.
זהו מיפגש דימיתי הנערך בבית־מלון אמריקאי בין פדופסוד
(המרמז לאלברט אייצשטיין ומגלם *מתו מייקל אמיל־נ׳גלום,
אחיו של הבימאי הנרי ג׳נלום^ שחקני ת( הרו מז ת בבירור לדמו ת
ה של מרילין מ תיו ו מנול מת על-יד ת רז ה ראטל, אשתו של
הבימאי דג) ,טנאטור (שנועד להיות מק-קאר תי ומעצב אותו
טוני קרטיט) וספורטאי(האמור להיות ג׳ז רמאג׳יו, בעלה הניצ•
חי של מתת וטי שעד היום מגיח וורדים על קיברה ואותו מגלם
נאד ג אסי).
המיפגש נערך בשעה שבביוזדהם לון פורצת שריפה, באמצע
הלילה, וכל א חר סן הארבעה מגיב א חר תותאהאתה אי ת ע

בימאי ברטולוצ׳י ושחקן ג׳ח לח

מלאכים בשמי בילח (לב.
נרנוניה־צרפת) — וים וגדרם ואגדתו על מלאכים
מובטלים, שאחד מהם רוצה להפוך לבשר ודם.
הישגים צילומיים נפלאים של האשף הצרפתי
אגרי אלקאן.
עיניים שחורות (מוסיאון ה ד
אביב, איטליה, אורנע ירושלים) — מארצ׳לו
מאסטרויאני כמעט קיבל את האוסקר על הופעתו
המרנינה בסרט הזה בסיפור־אהבה צ׳כובי מבויים
בידיו המעודנות של ניקיטה מיכאלקוב.

תרזה ראסל ומייקל אמיל: מתרו ואיינשטיין
אחרת.
הפרופסור תצה לברוח מאשמת הפצצה שהמציא, השחקנית
רוצה לברוח מ תד מית המצחיקונת החר -מימדית שהצמידו לה,
הבעל תצה להשיב אליו א ת אשתו וחסגסור תצהאת ניי ת תיו
וערויותיו של הפרופסור.
המיפגשים מענייגים ויש בהם ניסיון לס מל תקופה, אבל ה*
בעייה העיקרית היא שקשה לעקוב אחרי דיאלוגים של
ססריאוסיפים שאינם בשד ור ם בעלי חיים חופשיים משלהם.

* מוכת ירדו (אורל׳ ,ארצות־הברית,
מוצג גם בכפיר ביחשלים ובחן חיפה) — זוכת
האוסקר שר, היפה והמהוגנת, כאלמנה איטלקית,
המתאהבת בהשפעת הירח באחי ארושה ניקולאס
קייג׳ .זוכה אחרת, המצטיינת כאן בתפקיד אמה
של שר, היא אולימפיה דוקאקיס, שחקנית־תיאט־רון
מעולה, שקיבלה על תפקיד זה את אוסקר
שחקנית־המישנה. אוסקר נוסף ניתן גם לתסריט
של ג׳ון פטריק שאגלי.
*** להתראות ילדים (צפון, צרפת,
מוצג גם בתיאטחן ׳חשלים) — המפסיד של
האוסקר בקטגוריית הסרט הזר. למרות הכל זהו
סרט עדין ויפה מאין כמותו על זיכרונותיו המבועתים
של הבימאי לואי מאל מילדותו, כש־הגסטאפו
נכנס לכיתתו במינזר קאתולי והוציא
משם ארבעה ילדים יהודים שלא חזרו יותר.

— עדנה פיינדז

העולם הז ה 2642

טמיר כהן(יעקבסון)

* פ ר דו ם . 2 0/ 0 +ולחודש

? 1 5 5ז

קוסם ונסיבות מפהקות במסיבת יום־
ההולדת שר ראה שלמו! ומי לא בא?
בדודי וסוד ההצרחה שר יהודית ארדיטי.

0077117 נטל נטולה

18 דזבווביצק,

הרגלה, בשולחן פינתי בחברת ידידים מחו״ל.

ן ן ־ ךין ^ 1 \ 1יי ץ 1בראשונה באירוע חברתי-פרטי,
1 11\ 111 1 1באה בחברה בעלה נתן תומר
והסכימה להצטלם רק עם הזמרת שולה חן(מ שמאל).

| 1ך 1ד | 111 ך יך האופנאית, היתה גאה להציג את פניה החלקים, אחרי
1 # #1 11 1111 הקילוף שעברה, וסיפרה שחזרה מסקי בצרפת ימים
ספורים לפני המסיבה. בעלה דוד(לצידה) ,ויתר על ריקודים וישב ליד הבר.

כיום קוראים למקום הזה שח־סט.
בעבר הוא נקרא דיקסילנד ולפני כן
היה שמו בישראל ר־דיע. היום מנהלים
אותו שני אנשי־עסקים — יוסי חסון,
שהוא בעל חברה להפצת אוטומטים
לבתי־עסק, וניצה דובשני, העוסקת
ביהלומים. אבל את התוכן ה־חברתי־האמנותי
תספק הזמרת־שחק־נית
שולה חן. ובמידה וכל אלה שבאו
לפתיחה יבואו גם בהמשך, אפשר
לאמר ששולה חן ״עשתה זאת״ .ירדנה
ארזי היתה שם ואיש הכלסטק
רסי גינת היה שם. כל אנשי־ההפקה
של סיבה למסיבה הגיעו ישירות ממסיבת
יום־ההולדת ה־ 50ש ל ריבקה

מימאלי.

האורחים הרבים, שמנו כמה מאות,
לא הסתפקו בפאב פנימה, והתנחלו גם
בחצר הגדולה שבחזיתו. האח״מים הרבים
שהגיעו, גרמו לפקקים רבים באי־זור,
מכיוון שנהגי המכוניות החולפות
עצרו כדי לצפות בחוגגים. מלצריות
חינניות הסתובבו בין החוגגים כשהן
מחזיקות במגשים עמוסי כל טוב. הבדרן
מנחם זילברמן טען, ספק בצחוק,
ספק ברצינות, שגבו ממנו כסף עבור
שתיה שהזמין במקום למרות שהיין
והבירה חולקו בחינם, ואולי היה זה
תירוץ לכך שהוא עזב את המקום עם
אשתו דורית זמן קצר אחרי שהגיעו.

ך 1ך 1| | 11 בתה של ניצה דובשני, בעלת המקום, הני־
1\ 1ך 1ך1
\ .1111^ 1 1 1 1 111 פה אל־על את השחקן־בדרן דובי גל, ש נראה
מאוד מרוצה מכך. היא חזרה על ההנפה לא פחות מארבע פעמים.

־־ 2 2י

אתי בוקין

שנות ה־ ,70 וכיום אשת־עטקים.

חני שטיינו

הדוגמנית ומלכת״המים, רקדה ב חברת
בן־זוגה לחיים, מקס מלנה,
מבעלי המקום, שסיפר שהוא משנה את יעודו של המועדון

שבניהולו. חב
עדיף שיתחתן
משמאל) חבר

בתיה ישראלי

אשתו של השדרן הפופולארי אלי י שראלי(ל צידה)
,סיפרה לידידיה על עבודתה החדשה
עם האמרגן־מפיק מיקי פלד, ו ה תבדחה על רצונה לעשות שינויים בהופעתה.

1ן ד 1ך 1ך ן ך [ ך 1ף 11 הדוגמנית בתה־, 31
11 1 111 1 1 1111 הופתעה כאשר בשעה
אחת אחרי חצות נכנסה בחורה שנשאה 10 בלונים

גדולים והעניקה אותם כמתנה לארדיטי. תוך ד קו ת
ספורות חוסלו הבלונים על־ידי הדוגמניות, שפוצצו
אותם בעזרת סיגריות מעל לראשה של ארדיטי.

המסיבה ה ש סנ תי ת

אף אחד לא יודע מדוע ואיר, אבל זאת עובדה — המסיבות של יהודית
ארדיטי תמיד שמחות ומלאות פעילות. כשנשאלה הדוגמנית מהו סוד ההצלחה
של מסיבות יום־ההולדת שלה, השיבה שהיא מזמינה רק חברים ואנשים שאוהבים

לשמוח ולהשתולל. וכאלה באמת היו שם. קבוצה של שש דוגמניות: ליליאן
קפון, שלומית אמיר, רונית ויגלר, נילי ם לד, יהודית נגר ויהודית
ארדיטי, שחגגה את יום־הולדתה ה־ ,31 השתוללו ועשו שמח. זה התחיל כמובן

— איר לא? — עם קצת שתיה, מוסיקה סוחפת ואווירת עליצות.
הבנות התחילו לדחוף זו את זו לכיוונים שונים, ואף ניסו להוריד זו לזו את
החולצה או את הכתפיות. הדבר נראה כקטע מסרט הוליוודי על גיל ההתבגרות,
אבל נעשה ברוח טובה. בדיסקוטק הסטפס, שבו נערכה המסיבה, לקחו את העניין
ברצינות, ומאחר והגיל הממוצע התקרב ל־ 30 התאימו את המוסיקה לגיל
והשמיעו הרבה להיטי־דיסקו. בין האורחים היו כמה מחזרים של יהודית ארדיטי,
כמו איש־הספורט איציק שמואלביץ שבא בחברת חברתו אורנה גאון
ובחברת אלי האנה מר־ישראל.
נערת־ישראל לשעבר, נינט אסור הנשואה וחיה באיטליה זה שש שנים
ומדגמנת בהצלחה עבור בתי־אופנה איטלקיים, הגיעה גם היא. בין החתיכים בלטו
שחקן־הכדורגל והשוער הלאומי בוני גינזבורג, שבמהלר הערב שוחח ארוכות
עם הדוגמנית ארדיטי, וקצין קבע בשם ערן יעקובוביץ, שבא בחברת יעלית
רוזן. הצעירים והצעירות, המהווים בדרו־כלל את הקהל הקבוע של המקום, לא
הרגישו בנוח באווירה המישפחתית ששררה במקום.

|ו אמרו לו שבמקום להגדיל את עסקיו,
גדיל את מישפחתו. עטרה עזריה (למטה
של כלת״השימחה לאה שלמון(לצידה).
מסיבה אירובית
במועדון התל־אביבי חגגו את יום־
הולדתה ה־ 30 של לאה שלמון, מורה
לספורט, בעלת מכון־בריאות ובעבר
חברתו של הכדורסלן ואיש־העס־קים
טל בדודי. וכמו בכל האגדות
התל־אביביות גם אותה הצליחו להפתיע.
אמרו לה שהיא מוזמנת עם עוד
כמה חברות לפאב, אך בדרך הן צריכות
לעצור לכמה דקות במועדון, והשאר
כבר ברור וידוע. כל החברים חיכו
לה שם, עשו הרבה שמח וגם העניקו
לה הרבה מתנות. טל ברודי הודיע שלא
יוכל להגיע מפני שרישיון־הנהיגה
שלו נשלל, אבל זה לא שינה את מצב־הרוח
של שלמון וחבריה.

^ 11*1111ח 1 1ך חושפת כתף, ויהודית נגר מסוככת עליה
1 #111 1 1 #11 7111 במיטריה כדי להגן עליה מהמשקאות ש הותזו
עליה ב מסיב ת יום־ההולדת העליזה מאוד של יהודית ארדיטי.

ןדךיךןדך | 1הדוגמנית (משמאל) ,הופיעה בבגד חושפני, והי
| 1 1 111 1ערה על רחבת־הריקודים, כשהיא גוררת אתח1
תיה הדוגמניות, נילי פלד (לצידה) ,חברתו של השחקן יהודה ב

כ תב: זהר או ה לי א ב, צי ל מו: א בי ולד מן 1א לי דסה

ערר מישאל בין אנשי־מיקצוע בתחום האופנה כדי לבור מי

^ מי בן־עמי, קארין דונסקי, ספיר
1לקאופמן, סמדר גנזי ודורית ילינק
— אלה הן חמש הדוגמניות הטובות,
המצליחות והמיקצועיות ביותר בארץ.
כך עולה ממישאל שערך השלם הזה
בין אנשי־מיקצוע בתחום האופנה.
דוגמנות ,״מיקצוע קשה, שוחק ומעייף,
מיקצוע רגיל ככל המיקצועות,״

טוענות הדוגמניות. למרות זאת נלווים
למיקצוע הדוגמנות הילה וזוהר. הדוגמניות
מופיעות בארץ בפתיחות, במסיבות
נוצצות. הן מבלות עד השעות הקטנות
של הלילה, ושמן מופיע שוב
ושוב בעיתונים.
אבל אלה הם הפרטים השוליים של
המיקצוע, הן מבקשות וטורחות להד
ספיר
קאופמן
.תענוג להרתיח כסף בשתי ידיר

גיש. העבודה האמיתית היא על המסלול,
עבודה יומיומית קשה במתנ״ס
בדימונה ובבית־העם בחצור. רק בעבודה
ניתן לדעת מי הן הטובות באמת,
ואת זה ביקשנו לברר אצל אנשי־המיק־צוע.
צלמים, מארגנות תצוגות־אופנה
ודוגמניות השיבו על שאלה זו.
על דוגמנית אחת היה קונסנזוס

ספיר קאופמן:

״נחבאת אל הכלים״
| י 4יא הדוגמנית המצולמת ביותר בארץ. ד מותה מ תנו ססת
? 9בעיתונים, פניה מופיעות מעל גבי ת חנות־ה אוטובוסיס.
בתמונה אחת היא סועמת בהנ אה שוקולד, ובאחרת היא מסת בנ ת
בחושניות. בפוססר אחד היא אוכלת בתיאבון מעדן־חלב, ובאחד
היא מחייבת ליד מכונית חדי שה.
ספיר קאופמן, ב ת , 11 מלכת־היופי במיל׳ .הפגים שלה הן אולי
המוכרות במדינה.
״לפני במה שנים לא האמגתי שאחיה דוגמנית. חייתי ילדה ביישנית
חסרת־ביסחון, נ חב א ת אל הבלים. עד היום אני ביישנית.
״תחרות־היופי נפלה ב דיו ק בזמן הטירונות. ה חלס תי להשתתף
בה מתוך מחשבה על ימי־־הוזופש שאקבל.׳׳
לא רק ימי־חופש היא קיבלה, גסאת כתר מלכת״היופי. אחרי
שזכתה חזרה אל הצבא, וה תר חק ה מעולם הדוגמנות.
״זה פשוס לא ה ת אי ם לי. נראה לי מיקצוע מפחיד ואבזרי.״
רק אחדי שנה התחילה להיענות להצעות הדוגמנות שקיבלה,
ותיד זמן קצר הגיעה לפיסגה.
״מה שעושה דוגמנית טובה זח היכולת שלה לה שתנות בכל פעם.
אטור לה להיראות טיפוס אחד מסויים, כי אז היא לא תחזיק מעמד
הדבה זמן. דוגמנית צריבה הבעה מעניינת בפגים״.
התואר שבא מתחתה עזד לה, הי א מספרת, להגיע לפיטגה .״אבל
זה לא רק התואר, יש מלכות׳־יופי שלא הצליחו מפני שלא היו להן
כישורים אחרים, מלב ד יופי.״
הביישנות שלה, שנשארה בה עד היום, מתפר שת לעיתים כהת נשאות.

לא נכון, יש סביבי חומה. אני לא רוצה שייכנסו לי לחיים
הפרסיים. אחד הדברי ם שהכי מפריעים לי במיקצוע זה החדירה
לסרסיות. עיתונאים כותבי ם מה שבא להם על החיים הפרסיים שלי,
זזה לא נעים״.
באירועים וב מסיבו ת היא מ מעטת להופיע .״משתדלת להגיע
אליהם נמה שפחות. אני באה רק למקומות שאני חייבת. יש לי
חברי־ילדות, ואלה החברים ה א מי תיי ם שלי. ה ם מספיקי ם לי. אני
לא מאמינה שהאירועים הללו טובי ם ליחסי״ציבור. בשבילי י ח סי-
הציבור חטובים ביותר הם תוצאות טובות בעבודה.״
את הביקוש הרב שהיא זוכה בו בדוגמנית-צילום היא מטבירה:
״אני משתנה בכל תמונה, מ ש תדל ת לשמור על רמה גבוהה, ל א
מקבלת כל הצעה. לא מזמן עשיתי צילום לתנובה, טובם שהוא יופיע
בעיתונים ובשלטים, והם שמי אתהתמתח על שקיות״ניילון. זה
נראה לי המוני מדי. ל א חטכ מתי לזה, פניתי לבית״מישפט, והוא
הוציא צו האוטר להפיץ א ת השקיות.
״אני מאוד נהנית לראות א ת עצמי בפוסטרים ובתמונות, זה
סיפוק. מצד שני לא ת מי ד נעים לי שמזהים אומי ברחוב. אנשים
אוהבים להסתכל, לבחון, לחפש פגמים. לפעמים אני עצבנית,
מצוברחת, לא נראית טוב, ולא נעים שמסתכלים ככה. אבל
התרגלתי, ולפעמים זה אפילו נחמד.״
ספיר מספרת שהיא מרוויחה הדבח־הרכה כטף מהמיקצוע. נעת
האחדתה עזרה להוריה לממן קניי ת דידה חדשה .״זה תענוג גדול
להרוויח כטף בשתי ידיים ובעבודה קשה. אני יודעת שבשום
מיקצוע לא חייתי מרתיחה ככה.״
בשנים הקרובות היא רוצה להת חתן. כשזה יקרה היא תעזוב א ת
המיקצוע .״אולי אטשיד לדגמן, אבל ל א בקצב של היום. אני תושבת
שמישפחה היא הדבר החשוב ביותר, ואני ארצה להקדי שאת כולי
לבעל ולילדים.״

חסי בו ס ס:,

סנ פו־־ חנזן
•י * מלכה״ -ג ך מגנים אותה הקולגות, והיא מתרגשת מחדש
9בכל פעם שמחמיאים לה.
״נהדר לשמוע מחמאות כאלה. אני כג רגת 15,33 שגה במיקצוע,
וגמיקצוע הזה הגיל גועל רק לרעתנו. נהדר אחרי כל-כך הרג ה שנים
להיות עדייו למעלה, ולשמוע מחמ או ת.,״
היא החלה בקאריירה בגיל ,18ה שתתפה גתח רו ת מלכת-המים
וזכתה. הדמלאית הצעירה התחילה לדגמן ביגדי״ים והפכה במרוצת
ה שנים דוגמנית״הבית של גוסקס. מי שסירסמה במשך השנים
עשרות גיגדי״ים, אינה יודעת ל שחות. היא הוגיעה בתצוגות
גדולות בחוץ־לארץ, אבל ישראל ת מיד נשארה הבית.
איך היא מסבירה א ת ההצלחה המתמשכת? ״אני מאמינה שזה
בגלל תכוגות״אוסי שהיו גורמות לי להצליח בכל מיקצוע -דיוק
ואחריות. אני לוק ח ת דברים ברצינות, ולא מזלזלת. אני עומדת בבל
ה ת חייבו ת שלי, ואגשי־המיקצוע יודעים א ת זוז. יש לי עקרונות
נוקשים, שאני לא עוברת עליהם אף-פעם״.
היא מספר ת ששמרה על העקרונות הללו ג ם ברגעים קשים.
וכאלה, מס תבר, היו לה הרבה .״היו לי המון מיקרים של עבודה
קשה. אנשים ששמעו מה עשיתי לא האמינו לי.
״מה למשלו הצטלמתי לקטלוג ביגדי-ים בשלג, שכבתי 10 שעות
על השלג לבושה בבגד-ים.
״בשגה א חר ת צילמתי קטלוג ביגדי-ים בים־המלח. במשך שבוע
שלם עבד תי כל יום מ־ 5לפנות בוקר ועד רדת החשיכה בחום•
אימים. בלילות נסעתי לתל״אביב לתצוגות שהתחייבתי עליהן
מקודם.
״כולם קראו לי אז סוגר״וומן. אני לא מאמינה שנשים אחרות היו
מצליחות לעמוד בזה.״
היא חו שבת שיותר מכפי שהיא יפה היא נחמדה .״אלמלא הייתי
נ חמד ה, לא חייתי מצליחה כל״בך הרבה זמן.״
היא מודעת לפופולאריות העצומה שלה בקרב הקהל המגיע
לתצוגות״האופנה .״התענוג הכי גדול שלי הוא כשהקהל משדר לי
סימפ א טיה, אני יודעת שאנשים ג אי ם לתצוגות כד* להתבדר, ואני
מ ש תדל ת לגרוס להם הגאה כמיטב יכולתי. אני יודעת שאנשים
נהנים ורוצים לראות אותי בגודל טיבעי, ח מי ת מי ד נחמדה בחזרה.
אני מ אוד או הב ת אנשים{״
היא עדיין ל א יודעת מה תעשה אחרי שתפרוש מהמיקצוע, אין
לה אף ניוון כללי. אין היא חו שבת על כך .״אני במיקצוע, ואשאר
במיקצוע בל זמן שאיראה טיב וידרשו אותי לתצוגות״.

תמי בן־עמי
10.ש שת בשלג בבנד־ים!״

קאיי! יתסקי :״כמו שושנה דנוארי״

קארץ דובסקי

ן * אדין דוגסקי, עוסק ת זה 25 שנה בדוגמנות.
1/״בת כמה אניז בעוד שנתיים ב ת ״!29 אין היא
מו מ ה לגלות א ת גילה.
״אין פירגון במיקצוע, ואני יודעת שאס אגלה א ת
הגיל שלי, יקנאו בי״.
גם טבלי שתגלח א ת גילה יש די סי בו ת לקנא
ביפהפיה הזוהרת.
קארין אינה אוהב ת לדבר על הגיל .״רק בארץ
עומדים עם סטופר ביד וסופרים א ת השנים. העובדה
שנחרו נ י בין חמש הדוגמניות ח טובות ביותר בארץ
רק מוכיחה שהגיל לא מפריע.
״מאוד מחמיא לי שבחרו בי. אני אישית נ כלל לא
מבינה את העניץ הזה עם הגיל, למה שואלים אותי
מתי אפסיק לדגמן{ זה כאילו שישאלו א ת שושנה
דמאר מ תי היא ת פ סי ק לשיר, מפני שהיא מבוגרת.
אומרים לה א ת זה! השאלה הזו נורא אכזרית!״
לפני שמונה שנים החליטה קארין ל הפסיק לדגמן
ביגדייים .״הגעתי ל מסקנ ה שזה לא מ ת אי ם לגיל
שלי, זהו תחו ם ששייך לצעירות. מצד שני אני לא
אזדהה עם צעירה הסדג מנ ת פרוות.
״לכל גיל היופי שלו. פעם חייתי חתיכה צעירה.
המם אני אשה בשלה.״
קארין אינה מופתעת מהבחירה שלה .״בלי להש תחצן,
אני חו שבת שאני מיקצועית מ אוד. אני גם
דורשת מעצמי הרבה מאוד. אצלי אין הבדל בין קהל
של קריית־ שסונה לבין קהל של הילטון. נבל תצוגה
אני מרגישה חווית יצירה והתרגשות, יש לי המשה
טובה כשאני יודעת שאגשים קונים א ת הבגד שאגי
מדגמנת. והעיקר, שאני נו תנ ת להם שעה של הנאה
ופורקן מהצרות״.

לא רק ברמתה חטיקצועית היא גאה .״הצלחתי
לעשות מהדוגמנות בארץ מיקצוע מכובד, העומד
ברמה של חוץ-לארץ. בל אספק קי ד מ תי א ת הסיק־צוע״.
כיוס
היא סל ק טי בי ת בב חיר ת התצוגות שבהן היא
נוטלת חלק .״אני ל א אופיע מעל לכל בימה. בבימות
יום־העצמאות ובחלטורות ל א יראו אותי. אני גס לא
מסכימה להצטלם לכל מוצר, ר ק לפרוייקטים גדו לים,
וגם אז אני מקבל ת כסף בהתאם. כמה! הרבה!
אלפי דולארים!״
המחיר שקאדין לו קחת לתצוגה יקר משל דוגמג-
מ ת אחרות. בכל זאת אין חס בין השכר הזח לשכר
שאותו היתה מ קבל ת בחוץ־לארץ .״דוגמנית בדמתי
בחוץ-לארץ היתה מיליונרית״.
היופי, היא אומדת, הו א שקבע א ת מסלול חייה.
״מפי עוזר ועושה חיי ם קלי ם מוטי. אלמלא היית
יפה, הייתי לו מדת לי מודי םאקדמ אי ם. אילו הייתי
ממש מכוערת, הייתי בטח רופאה״.
עולס-הרפואה נאלץ לוותר על קארין. אולם עולם
הפוליטיקה יתכן ויזכה בה .״אני חו שבת על כמון
פוליטי. אני יכולה ל תרו ם הרבה בעניעי חינוך ותר בות.
אני נורא איכפתי ת למה שקורה. מפריע לי שיש
לנו ממשלה אימפוטנטית, ל א פותרים בעיות, ר ק
מדברים. אני פו חדת שבסוף יהיה פה חורבן בי ת
שלישי״.
ועד שהיא תפתור א ת הבעיות הקיומיו ת של עם-
ישראל, היא תופיע על ה מסלול .״זה לא נמאס לי. אני
מרגישה תראפיה על הביסה. או הב תאת המגע עם
הקהל, ומקווה שזה ל א ייגמר!״

.בשד שנתיים בת !29״

ה ח מי שי ת הפותחת

חיית ילי*ק:

״עבודה, רק עבודה

• *י רי ת ילינק, יפהפיה בלוגדית גתמ, שם אלמוני
י חסי ת לארבע הנבחרות האחרות •.לפגי 10
שנים, בשהיתה חיילת חיפאית, גבחרה במל-
בת-היופי .״הייתי ילדח־טובה־חיסה, ל א חשבתי על
קאריירה ב תחו ם היופי. יום אחז הלכתי לאיזו חנות,
היו שם יועצות־יופי ששיכנעו אותי ללכת לתחרות.״
למרות שדורית ק טפה א ת התואר, היא נעלמה
מעולם־הדוגמנות מיד לאתר התחרות וחזרה לאלמו ניות.

העולם הזה נראה לי אז רחוק ולא מוכר, הייתי
במ-פרוביגציה, ילדה שובה של אמא. כשהשתחררתי
מהצבא התנהגתי כמו כל פולניה שובח, נרשמתי לאו-
ניברשישה, התח תנ תי וילדתי. על התחרות אני לא
מצטערת, כל עוד מ תיי חסי ם אליה בפרופורציות הנכונות,
ולא מ אבדי םאת הראש, זה בסדר. אני חזרתי
אחרי ה תחרו ת לקרקע.״
הקרקע, במיקרה שלה, היא חיי-מישפחה שלווים
בחיפה. אחרי שילדה את בתה רצתה לצאת לעבוד,
שכן חיפאי, מארגן תצונות־אופנה, שיכנע אותה לע לות
על המסלול בתצוגות בחיפה, והיא התחילה לדג מן•
מאז עברה לתל-אביב, ועד היום היא מדגמנת
בהצלחה רבה.
״היא אחת מהדוגמניות היפות בארץ, והקהל מ ת
עליה,״ מעידים אנשי-המיקצוע.

דורית ילינה1

פולניה מבית ט1בו
(המשך מעמנד )25
מלא. הנשאלים הרבים, כולם, ללא
יוצא מן־הכלל, הזכירו את שמה וחלקו
לה שבחים ומחמאות אין־ספור. תמי בו־עמי
.״היא המלכה האמיתית!״ אמרו
עליה.
ציפי עצמון, מארגנת תצוגות־אופ־נה
:״היא האחת והיחידה, הכי מיקצו־עית,
הכי ממושמעת, מדייקת עד הפרט
האחרון בכל דבר, נחמדה גם מאחורי
הבימה. הגיל לא פועל לרעתה. להיפך,
תמי אף־פעם לא תתבלה.״
קארין דונסקי :״תמי יכולה לעלות

סמדר גנזי:

על כל בימה בעולם ולהופיע שם בכבוד.
היא דוגמנית ברמה בינלאומית!״
פנינה גולדשטיין, מארגנת־תצוגות:
״היא הכי מיקצועית. הקהל בכל מקום
אוהב אותה יותר מכל דוגמנית אחרת.״
יהודית נג ה ״כשהיא עולה על הבימה,
הקהל נותר פעור־פה. היא הכי מרשימה.״
המחמאות והתשבחות נשפכות
כיין, דבר נדיר בעולם הדוגמנות.
בניגוד למה שנהוג לחשוב, היופי
אינו הדבר החשוב ביותר אצל דוגמנית.
אנשי־מיקצוע טוענים שדוגמנית
כלל לא צריכה להיות יפה כדי להצ
ליח•
כראייה הם מביאים את סמדר גנזי,
דוגמה לדוגמנית שאינה יפה, אבל
סופר־מיקצועית, לטענתם.
״סמדר גנזי היא ממש מכוערת,״
אומרת אנאבל טמיר ,״אך בכל זאת היא
בין הדוגמניות הכי־טובות שיש לנו
בארץ. אלונה פרידמן, לעומת סמדר,
היא יפהפיה מושלמת, אבל סמדר הרבה
יותר סכסית, היא מלאת תשוקה,
אש. עם מי היית מעדיף להיכנס למיטה,
עם סמדר או עם אלונה? עם סמדר,
אני חושבת!״
אנאבל עושה הפרדה ברורה בין דוגמניות
טובות לבין חתיכות ויפות .״יש
בכל העולם דוגמניות־צמרת מכוערות.
יש דבר אחד הגורם לדוגמנית להיות
טובה: המיקצועיות. לא משנה הגיל. לא
משנה היופי. בשביל זה יש תחרות מל־כת־יופי.
שם בוחרים מי יפה. דוגמנית
לא צריכה להיות יפה!״
הדוגמניות הטובות בארץ, לדעת
אנאבל, שייכות לדור הישן, קארץ דע-
סקי, תמי ברעמי, שרונה מארש, שלומית
אמיר, רוב הדוגמניות החדשות,
לדעתה, הן רק יפות.
את עיקר השבחים היא חולקת לדוגמנית
דורית ילינק .״יפהפיה אלוהית.
היא צריכה להיות מיס־תבל. הכי יפה
בארץ. גוף מושלם, פנים מושלמות.
וחוץ מזה היא גם מיקצועית, עומדת
מחוץ לתחרות.״
גם חביבה פלאטו, מארגנת־תצוגות

יפ1ת, חזץ ממני״

לפע מי ם, בתצוגות־אופנה יוקרתיות, אגי

7 / /מבישה סביבי, מס תבל ת בדוגמניות, ובית-
אום אני תו פסתאת עצמי ואומרת, רגע, בולן פח
נורא יפות, בולן, חוץ ממגי, מה אני עוטה פה בכלל!
איך אני מעזה להיות דוגמנית! הרי זו ממש חוצפה
מצידי!״
יפה או לא, פשהיא עולה על הבימה היא בובשת
את הקהל. חיוך רחב, הליכה זקופה ומיקצועית
והופעה מלאת חן.
היא עצמה חישבת שהיא לא יפה. יש שחושבים
אחרת .״נו, אני יודעת שאני לא יפהפיית-הנילוס,
אבל יש לי אופי, אני פשוש מ שחקת על הבימה,
למדתי ריקוד במשך שנים רבות, וזה עוזר לי ללכת
נכון ולהיות סובה על הבימה.״
העליה המטאורית של גנזי בשמי הדוגמנות אירעה
בשנה האחרונה. לפני-כן היתה חיפאית אלמונית.
״מי חשב בכלל על דוגמנות! הייתי ילדה ינשופית
ויורמית. רציתי להיות מודח להתעמלות״.
אחרי נישואין כושלים עברה לגור בתל-אביב.
בהמלצת חברים החליטה לנסו ת להתקשר עם
מארגני תצוגות-אופנה, ולהציע א ת עצמה .״בהתחלה
סרקו לי הרבה-הרבה טלפונים,״ היא משחזרת
בחיוך, חיוך של מי שעשתה א ת זה .״כדי להצליח
בדוגמנות צריך איזה תואר של מלכת-יופי, קשרים,
או יופי מהמם. לי לא היו הדברים הללו״.
אבל בעזרת תכונות אחרות -אינטליגנציה,
חביבות, ביטחון עצמי והרבה-הרבה רצון, היא
הצליחה לפלס לעצמה דרך לצמרת .״זה ל א היה קל.

למרות ההצלחה בשמי.הדוגמנות, שמה אינו מו פיע
לעולם בעיתונים .״אני יודעת שלא כולם מכירים
אותי. אני מ ש תדל ת לשמור על פרופיל נמוך. יש לי
בעל חמוד, שתי ילדות מ קסי מות ואני לא מעורה
בחיים החבר תיים של הדוגמניות. אני לא נמצאת
במסיבות, בפ תי חו ת ובסגירות. הדברים הללו לא
מדברים אלי. אין לי כוח נפשי בשבילם.
״יש לי י חסי ם טובים עם בל הדוגמניות, אבל אני
שומרת על מרחק, לא נ כנ ס ת לאיגטדיגות. החיים
החברתיים הללו לא ח ס די ם לי, אני מעדיפה להיות
בבית, עם חמישפחה.״
הדוגמנות, לגביה, היא מיקצוע בכל המיקצועות.
באה, עובדת, וחוזרת הביתה.
״לא מפתיע אותי שאנשי-המיקצוע בחרו בי. אני
מרגישה שאני סובה על המסלול. ההזמנות הרבות
שאני מקבלת להופעות הן בשבילי הביקורת הסוב ה
ביותר. מכיוון שיש לי מישפחול ומחוייבויות, אני לא
מקבלת כל הצעת״דוגמנות. היום יש שפע של תצו גות.
במקום להזמין אמן־אורח, מזמינים לכל מסיב ה
תצוגת־אופנה.״
הסטיגמה ״יפה וטיפשה״ אינה מפריעה לה .״מי
שהמציאו א ת האימרה הזו הן המכוערות והטיפשות.
קשה לאנשים ל קבל בן-אדם עם כמה תכונות טובות
ביחד.״

עשיתי א ת זה בהמון עבודה קשה, נראה שאני יודעת
לעשות לעצמי יחסי־ציבור טובים.״
ס מדר לא למדה מעולם א ת המיקצוע .״אני
מאמינה שמיקצועיות היא דבר שנולדים איתו. אי-
אפשר ללמוד בקורסים. או שיש כישרון, או שאין.
השנה שעבדה חיתה בשבילי שנה מצויינת. הופעתי
בהמון תצוגות, הצטלמתי חי ב ה. אני חו שבת שאגי
עושה עבודה טובה, אבל עדיין זה מפתיע או תי בבל
פעם כשאומרים לי א ת זה. מפתיע גם שפיתאוס
מזהים אותי ברחוב, אבל זה מ אוד מחמיא.״
היא מודה שלעיתים מפריע לה שסוג-העבודה
שלה מצריך ה תעסקו ת בעניינים חיצוניים בלבד.
דברים שבחומר .״כן, דוגמנות זה להת עסק בגוף,
בבגדים, ביופי, בכסף, באינטריגות. כ שמסתכלים על
הדברים הללו בי חס לדברים האמי תיים של החיים,
הם נראים קטנים ולא־חשובים. אבל א ם יודעים
לשמור על גבולות נכונים, ומחוץ לשעות-חעבודה
לקרוא, ללמוד, ולפתח א ת המחשבה, אין התנוונות
שיכלית.
״בין הדוגמניות מדברים רק על הדברים היומיומיים.
לא מפרים א ת המחשבה״.
היא אומרת שהשורה ה תח תונ ה לכל מעשיה היא
כסף. ל מסיבו ת הרבות שהיא מגיעה אליהן היא באה
בשל חובה .״אני מרגישה שהן חלק מהעבודה. אלה
יחסי-הציבור שלי. אני הולכת לאירועים הללו מפני
שאני חייבת, ולא מפני שאני רוצה.״
החיוך הרחב שהיא מפגינה ב מסיבו ת אלה, האם
גם הוא חלק מהעבודה! ״לא, החיוך הוא אמיתי,
חיוך מפני שטוב לי בחיים״.

סמדר גנזי
,זו ח 1צפה מצידיר
מהגדולות בארץ, טוענת שיופי הוא
מרכיב משני בקביעת הצלחה של
דוגמנית .״הדבר הראשון הוא מזל. יש
הרבה יפות בארץ, אבל יש פחות מזל.
חוץ מזה, דוגמנית צריכה להיות מפורסמת.
קהל שבא לתצוגות רוצה לראות
דוגמניות שהוא מכיר, שהוא קרא עליהן
בעיתונים. דוגמנית בלתי־מוכרת,
גם אם היא יפהפיה, הקהל אוהב אותה
פחות. הנשים היושבות באולם והרואות
את התצוגה מדברות ביניהן על הלאק
של הדוגמניות, על הציפורניים של
הרגליים, על הגוף, מותחות ביקורת,
והדבר האחרון שהן מסתכלות עליו הוא
הבגד. היחס אל הדוגמניות הוא כמו אל
שחקני־קולנוע. פירסום חשוב לא״פחות
מרמת־המישחק״.
יהודית נגר גם היא :״דוגמניות המופיעות
הרבה במדורי־הרכילות נעשות
פופולאריות. האמת היא, שלנו, אנשי־המיקצוע,
קשה לקבוע מי הן הדוגמניות
הטובות. אנחנו רואות זו את זו בכל
יום, מאחורי הקלעים. זה לא כמו אנשים
קשיי־יום המגיעים פעם בשנה לתצוגה,
והרואים את הבנות זוהרות וי־

פהפיות. אנחנו יודעות איך הדוגמנית
הזוהרת מתנהגת ונראית באמת, יודעים
איך היא בתור בן־אדם. לא תמיד
מה שנראה על הבימה הוא נכון גם
במציאות.
״השבוע יצא לי נפעם הראשונה
לצפות בתצוגת־אופנה, כשאני יושבת
בקהל ולא מופיעה. ממש נהניתי.
הדוגמניות שלנו הן באמת ברמה של
חוץ־לארץ.״
קארין דונסקי אומרת שבעיניה
דוגמנית טובה היא זו היכולה לייצג את
ישראל על כל בימה בעולם, ולעשות
זאת בכבוד.
״דוגמנית צריכה להקרין אישיות
חזקה, צריכה להיות טיפוס מעניין ולדעת
להעביר תחושות ומסרים באמצעות
הבגד. מבט ריקני בעיניים לא
ימכור בגד, וזה בעצם התפקיד של
הדוגמנית, לעשות יחסי־ציבור לבגד.
אסור לה למשוך תשומודלב רבה מדי,
כדי שלא לגנוב את ההצגה מהבגד.
״סטניסלבסקי אמר שאין תפקידים
שי כרס ₪
(המשך העמוד )35
העולם הז ה 2642

!חשחר מכבסת

אתח<

הפישפשים באי
בצומת גלילות, בבניין הרב־מכר,
יפתח בשבת הקרובה ( 23 באפריל)
שוק־פישפשים ישראלי שיהיה קרוי
״שוק בצומת״.
מדוע לא שם הקשור בפישפשים?
מכיוון שבעבר פעלה חברה בשם זה
והפעילה שוק ליד קיבוץ ניר־אליהו.
השוק הצליח מיסחרית, ונסגר כיוון
שפעל על קרקע חקלאית. אבל השם
נשאר מוגן.

מכיוון שכך, החליט יוזם השוק,
ארז פילץ, בנו של אברהם סילץ.
בעל הרב־מכר, לנסות שם אחר, בתיק״
ווה שהמזל לא ישתנה.
במקום יושכרו 250 דוכנים בגודל
1.2מ״ר על ,2.4בתוספת שטח בלא
שולחן בגודל כפול. השוכר ישלם 150
שקל ליום.
עד כה הוזמנו כבר יותר מ־100
דוכנים, ונראה כי כולם ייחטפו עד

ואשתו השם 1שאר ם ן!ן

האם המציאו
פקידי־המס
מיסמכים*
בתחילת מאי יתחיל להתברר מיש-
פט מס־ההכנסה של חברת פיקנטי לפני
השופט המחוזי אריה הטן.
פיקנטי, באמצעות עורך־הדין יעקב
ויינרוט, מבקשת לבטל את
השומות שהטיל עליה פקיד־השומה
לשעבר מגוש־דן, דעואל בר־יוסן ז
(שהודח מתפקידו, ושהוגש נגדו בינתיים
כתב־אישום).
בגלל השומות, הוטלו עיקולים על
המיפעל, והוא מחוייב מאז 1983 לשלם
סכומי־מס גבוהים.
פיקנטי תובעת כי בית־המישפט
יורה על ביטול הצעדים שננקטו, וכן
ישלם לה פיצויים, שכן(לפי הטענות
בתביעה שהוגשה) המיסמכים המתיינד

הפתיחה.
הדוכנים הם לסוגי סחורה שונים,
אבל לא למזון. במקום יפעלו גם בר
למזון קל, דוכני־משקאות ותיאטרון־
בובות, קוסם ולונודפארק למשיכת
הילדים.
השוק יפעל בקומת העמודים המקורה
של הרב־מכר, עד שתיסגר כולה
ותהפוך אף היא לחלק מן הרב־מכר.
השטח המיסחרי הכולל של הרב־מכר
יהיה 15 אלף מ״ר. הקומה העליונה
הוחכרה לתננבה, שתעביר לשם את
יחידת־המחשב שלה ואת הנהלת רשת־ההיפרשנק.
שטח הקומה 5000 :מ״ר.

בורסה

שים לב
למניות

ים־המלח

מיפעלי ים־המלח השיגו בשנת
1987 רווח בלתי־רגיל. מחיר האשלג
בעולם עלה, והם קיבלו בממוצע שנתי
75 דולר לטון, לעומת 60 בשנה
שדמת. ייצוא של 2.1מיליון טח לשנה
זו נותן תוספת דוות נקי של 30 מיליון
דולר. לאור הצלחה זו מטילים ספק
בהודעות כי מנכ״ל המיפעלים, אריה
שחד, יעבור לנהל את קזפת חזלים.
במיפעלי הכימיה התמנה תת־אלוף
עמנואל סקל כמגכ״ל מיפעלי
הפוספטים, במקום דן יקיר, שעבר
לנהל * 7מיפעלי-הדשנים. סקל הובא
על־ידי המנכ״ל החדש של חברת־הגג
של מיפעלי הכימיה כימיקלים
לישראל. הלא הוא האלוף חיים ארז.
לסקל יהיו חיים קשים, כי מיפעלי־הפוספטים
נמצאים בהפסדים.

פרקליט ויינרוט
ביטנל השומה בשם, פיקאנט׳־
רים לשקף את הפעילות הכלכלית של
המיפעל זויפו ואינם מיסמכי המיפעל.
צעדי מם־ההכנסה הושתתו על
סיכומי חשבוניות של רכישות חומוס
לייצור במיפעל. אחרי שבסוף 1987

הוחזרו למיפעל סיפרי־החשבונות שעוקלו,
נבדקו גם החשבוניות האמורות,
והתברר כי רובן אינן קיימות כלל,
ולמכונת־החישוב הוכנסו סכומים שאין
להם שום אחיזה במציאות.
מייד אחרי שהתגלה הדבר נשלח
מיכתב לנציב מם־ההכגסה ובו הוא
התבקש לפעול לביטול הצעדים שננקטו
על־סמך התחשיב הלא־נכון. מס־ההכנסה
הגיב בהודעה כי יזנח את
ההתבססות על החומוס, ויעבור לחומרים
אחרים.
של אלבין
דפי שחר היתה חברתו של מיקי
אלבין במשך שנים רבות. השניים גם
נרשמו לנישואין. בשלב כלשהו נסוג
אלבין מכוונתו להינשא לה, ואחר־כך
הכיר את גליה, שהפכה אשתו ואם
ילדיו. אבל הוא שמר על יחסי קירבה
וידידות עם הדסה.
כאשר נפרדו, קנה לה מכונית סיני
סיינזר חדשה ובית באילת, וגם הבטיח
לה להמשיך ולנהל את חשבון־ניירות־הערך
שפתחה בתקופת החברות עימו
בחברת נשנאה, שהיתה בבעלותו ובשליטתו.
תחילה
היה אלבין נוהג לטלפן
אליה מדי כמה ימים, לאמר לה אילו
הוראות עליה לתת לנשואה לביצוע
בתיק ניירות־הערך שלה.
לדסי היו ידידים טובים, שלה ולא
של אלבין, שעסקו בצורה אינטנסיבית
בפעילות בבורסה. כאשר גילו הללו
את ההסדר שעשה עימה אלבין, היו
מטלפנים אליה ושואלים בתמימות מה
מיקי אמר לה לעשות. דסי לא חשדה
בכלום והיתה אומרת להם, והללו
מיהרו לפעול על־סמך המידע שקיבלו.
עברו כמה חודשים עד שאלבין
גילה את המקור המדליף מידע פנימי
על עיסקותיו. הוא בא אל דסי — כפי
שסיפרה לי לפני שנים, וחזרה שוב
בשבוע שעבר — ואמר לה כי מכיוון
שהיא מדליפה על כוונותיו, עליה
למסור לו יפוי־כוח לפעול בחשבונה
כראות־עיניו, וכך הוא יוכל לפעול
בחשבון ללא ידיעתה. היא תוכל, בכל
פעם שהיא זקוקה לכסף, להורות
למנהלי־התיק להעביר לה כסף, וזה
הכל.
דסי הסכימה, וכך פעל ההסדר כמה
שנים, גם בתקופת הקצאת־האופציות
האמורה. החשבון, אגב, פתוח וקיים עד
היום.
כאשר באו חוקרי־המישטרה אל דסי
ושאלו אותה על פרשת האופציות, לא
ידעה במה המדובר. הם הראו לה את
הרשימה המפורסמת, שלפיה הוקצו לה
אופציות בערך נקוב של 100 אלף
שקלים. הם אמרו לה כי השווי של מה
שקיבלה היה 40 אלף דולר, ויום לאחרההקצאה נמכרו האופציות הללו ב־60
אלף דולר. היא הרוויחה, אם כן, תוך
יום אחד 20 אלף דולר.
דסי נשבעה כי לא ראתה פרוטה

״אגד״ ימכור
את״דיהטסו״
האוצר לוחץ על חברת אגד למכור
את סוכנות־המכוניות דיהטסנ ואת בית
המישרדים (״הפירמידה״) שקנתה מ־איש־העסקים
רמי אונגר. האוצר טוען
כי אינו מוכן לסבסד את אנד, כאשר
יש לה נכסים שאינה זקוקה להם לצורכי
התחבורה הציבורית.

בלושט״ן מתחיל
לבנות ב״ד
הקבלן שלום בלושטיין מתחיל
לבנות בשטח מעבר לירקון, שקנה ב־1
מיכרז מטעם קבלני תל־אביב. עתה
הוא יקים על מיגרש של דונם כ־12000
מטר למיסחר, ובשלב שני, בשטח
סמור 100 ,חדרים למגורים.
בלושטיין בונה עתה במרץ רב את ,

מכספים אלה, כי מעולם לא הסתכלה
בניירות ניהול־החשבון בנשואה. היא
יכלה רק להתעלף כאשר נאמר לה כי
בחשבון נעשו פעולות בארבעה מיליון
דולר תוך כמה שנים.
מדוע היה צריך אלבין לעשות
פעולות אלה בחשבון של דסי, ואולי
גם בחשבונות אחרים? אלבין חשש כי
מס־ההכנסה יחייב אותו לשלם מס
מלא על עיסקות ניירות-הערך שלו,
שכן לאור היקף המיסחר שלו מוכרחים
היו לראות בו סוחר־ניירות־ערך. ואילו
עיסקות שעשה על שמות אחרים יכול
היה להעלים ממס־הכנסה. בצורה כזו
היה לו מקור בלתי־נדלה של כספים
כביכול־לבנים, שבהם יכול היה לעשות
שימוש כחפצו.
חקירות המישטרה גילו גם כי חלק
ניכר מהכספים הללו שימשו לרכישת
מטבע זר, והועברו לחשבונות בנקים
בשווייץ. מדובר בסכומים של מיליוני
דולארים. כאשר הגיעו אל החשבונות
הללו, התברר כי אלבין תקנם תמיד
והעביר את הכספים מהם ליעדים
אחרים, שלא ניתן לאתר אותם. הם לא
הועברו בהעברה בנקאית, אלא הוצאו
במזומן, והמושך הפקידם או העבירם
לחשבון אחר, בבנק אחר, וכך שבר את
הרציפות.
קיימת אפשרות סבירה כי מה שקרה
בתיק של דסי קרה בעוד מיקרים של
קרובי־מישפחה שלו, או חברים טובים
שנתנו בו את אמונם.
יש ברשימה עוד כמה אנשים,
שעימם שוחחתי, אישים ידועים, שטענו
בתוקף כי נתנו את הכסף בנאמנות
עיוורת לגאון הפיננסי.
נשואה אינה החברה היחידה שבה
יש מיקרים כאלה.

חלק מן השמות ברשימה היו של
אנשים שלאלבין היה כדאי להיטיב
עימם. הוא דאג להעשירם כדי שיגמלו
לו לעת מצוא.
אלבין היה פעיל ביותר במיפלגה
הליברלית, בסיעה של אברהם שריר,
וניסה להשתלט על איגוד־העובדים
של המיפלגה בבחירות שנערכו בשעתו.
האיש החזק של האירגון, צבי רנר,
טען בזמנו כי אלבין נעזר בדויד אפל,
שהביא את חברי תנועת״החרות שנרשמו
בסניף איגוד־העובדים הליברלי
בבית־דגן והצביעו עבור סיעת
שריר. יותר מ־ 500 פתקי״הצבעה
נפסלו על־ידי ועדות־הקלפי. שותפו
של אלבין, מנחם(״מנטה״) עצמון, היה
גיזבר המיפלגה הליברלית.
שמות של קרובי־מישפחה של המנוח
אמנון רוזנשטיין מופיעים ברשימה.
רוזנשטיין היה בעל השפעה רבה
במיפלגה הליברלית, ונחשב גם
כמקורב ביותר לשר אריאל שרון. הוא
גם היה קשור עם אלבין בכמה עיסקות,
כמו עיסקת החברה בקיסריה, שהנפיקה
מניות בבורסה. בעיסקה זו היה שותף
גם טדי שאולי, שאף הוא מופיע ברשימה.

״טלקאו״

לא למכירה
רמי אונגר החליט סופית שלא
למכור את סוכנות טלקאר, המייבאת
מכוניות אנטנביאנק ולאנצ״ה. הוא

הישראלים באים לאמסטרדם אמסטדדם היא הבוננזה של הישראלים
הרוצים לעשות כסף. במקום ניתן
לקנות בזול בתים ישנים, לשפצם
ולמכרם או להשכירם.
בץ הבאים למקש — הקבלן דויד
לוי שנמלט מישראל, שהברותיו הן
בידי כונס־נכסש. הוא רכש ביודמלון
של 47 חדרים, ובמה מיבנים באזור
כיבר-דאס. הוא פתח גם כמה מיסערות.
מיבגי הקוטג׳ים שלו באילת, שנמכרו
יפה מאוד. הוא הצליח גם בעסק אחר.
הוא היה המשקיע העיקרי 75 שהם
180 אלף דולר) בסרט עבנדה בעיניים.
השותף השני היה יצחק קול, מנכ״ל
חברת ע. בישראל. הסרט גורף קופות,
ובלושטיין ירוויח כסף טוב על ההש־

קעה•
תוצאת־לוואי נוספת: קול וגיבורי
עבודה בעיניים. נתן דטנר ואבי
קושניר, רכשו דירות בפרוייקט שלו
באילת.

יבואן־מכוניות אונגר
לא מנכר
גייס מילווה נוח באירופה, פתר את
הבעיות הפיננסיות, נשאר עם הסוכנות
ועם הבניין שבו היא שוכנת.
הוא הביא את אשתו, יעל, לנהל את
המכירות, והוא יתרכז בהקמת תשתית־חלפים
רצינית, והחדרת הפיאט הפולני,
שאת הזיכיון לייבאו קיבל.

יייייייי

;זיף 1

צפריר נוטליב
הכסך1
מנש בפוסט-קרטוס*
7מטאפיסיק2׳
היונה, בעת נושפה החופשי. כשהיא
חותרת באוויר וחשה בהתננדותו, מש־ערח
אולי כ׳ תעוף טוב יותר בחלל קאנט הריק.
וא) אילו היה בנמצא מנתח־מומחה, בלונדון או
בזנזיבר העילית, אשר בכוחו להרחיק או להפריד
את הזהות הלאומית מה״אני״ 5010 בלעז) ,ניתן
היה, בלא־קושי, לאתר אין־ספור מיקרים דחופים
הראויים לעלות על שולחנו. כמה חבל שאין
מומחה כזה, אין מקרר גדוש ב״אניים״ טריים,
מוכנים להשתלה, פרט אולי לתא־ההקפאה שבו
נותרו כמה מהמאה ה־. 17
עד שיימצא אותו מומחה(אשר מן הסתם יידע
להגדיר מהו ״אני״ ומה המרחק ״הנכון״ החייב
לשרור בינו לבין הזהות הלאומית) אפשר תמיד
לנסות את כוחה של התרופה הסינית העממית
והזולה, יחסית, הריפוי בדיקור: מה שמכונה בלעז:
הו־דוקציה הפנומנולוגית. המדובר בניתוח בלא
הרדמה, בלא השתלה ואשר יש בו בכל זאת משהו
משכך ומרפא. תחת להמשיך ולפרט כיצד
מאתרים ומדקרים את גנגליוני העצב אסתפק
בהמחשת השיטה, מבלי להסבירה.
(ב) בגלריה הלאומית בלונדון תלויה תמונתו
המפורסמת של בוטיצ׳לי ״ונוס ומארס״ (ראה
תמונה) .אם נעתיק׳ בדימיוננו את הציור
ממיסגרתו ונשתמש בו כמעין עדשה מסננת
(פילטר) לבחינתם של דברים אחרים, פעולה
שהיא, דרך אגב, מומלצת לגבי כל יצירת־אמנות
רצינית, מעין בחינה א 1פטומטריסטית, נוכל
להמשיך במישחק ולהציב מעברו השני של
הציור/עדשה את מנש הכסף של נתן אלתרמן.
לפתע ניווכח מדוע הזוג המיתי, זה של
אלתרמן ,״נוטף טללי נעורים״ ,״עייף עד בלי
קץ ״.ומי שיש לו נטייה פרוידיאנית ינסוק מיד
אנכית ויגלה סבך רגשות־אשם פוסט־קרטאליים
(שאחרי המישגל) כלפי האם כמובן, אשר ליבה
נקרע מרוב צער של גילוי־עריות. משום כך,

בוטיצילי: ונוס ומארס ,״עייפים
בגלל רגשות האשם, נופל הזוג ,״ירוי״ ,לרגליה,
כמעין כפרה. גילוי־העריות הואי כמובן כפול,
משום שהנערה והנער הם מעין אח ואחות
(בהיעדר הבחנה ברורה ביניהם) וניתן להמשיך
ולדבר על לידה מהופכת, אשר בה הילדים הם
המולידים את ההורים. הרי האווירה בשיר היא של
חדר־לידה. הדברים נשמעים מופרכים, אם לא
סוטים, אך מי שיעיין במאמר שכתב אלתרמן כ־
20 שנים מאוחר יותר, ב־( 1969 ככ״א, כרך, עמי
272־ ,)273 בשם זהות ומילחמה, יגלה כי רעיון זה
ממש חותם את הדברים, אשר נכתבו בעיצומה של
מילחמת־ההתשה. מי שיטרח ויקרא את הרשימה
הקצרה ההיא ימצא בה כמה וכמה צירופים
שמקורם בנונש הכסף, כגון ״אין שני״ ,אשר עוד
אשוב אליו בהמשך. מסתבר, איפוא, כי השיר
המיוחד הזה פעל, לא רק על כל אחד מאיתנו,
אלא אף באלתרמן עצמו והטיעון ששירתו
הפוליטית היתה משהו משני שאותו הצליח
״לתעל״ ,או ״לנקז״(דן מירון, ידיעות אחרונות,
ערה״ש״)26.9.84 ,לשולי יצירתו האמיתית ובדרך
זו טיהר או אף העשיר אותה(ראה גם: דן מירון,
שם, ערב־פסח תש״מ ,)31.3.80 ,ישכנע רק את מי
פ 1ס - 0ק1יט 1ס: סד, שאחרי ה 0יש1ל.

ייייייייי

במהירות מפתיעה למעין תבנית יציקה לאומית
בעלת אופי פולחני־חונר מובהק. ההתכה של
ארוס, יצר החיים, בתאנאטוס, יצר המוות, של
המיתוס הדתי כחילוני, הפוליסיזאציה של ההוויה
יומר גמל שיר אחר הפך ״מגש הכסף״ של נ תן אלתרמן לשירה הלאומי של מילחמת
במין אירוע פסבדו־קוסמי, כמוהן כתהליך יציקה חיים העצמאות. השיר הפולחני, המיתולוגי באווירתו, ה מ בו סס על דנ רי ם שאמר
או איחוי של ה״אני״ הישראלי הפוטנציאלי
וייצמן, חיה לדור תש״חמה שחזון העצמות היבשות מ תון ספר יחזקאל ומסדה של
בשיכבה עבה של לבה מבעבעת שבה הוא נעטף
יצחק למדן היו ליישוב הארצישראלי שלפני קו ם המדינה, ודוקלם באינסוף עצרות־עם,
ואשר דרכה הוא אמור לבטא עצמו.
חנינות, ימי־זיכרון וכינוסים פוליטיים ומיפלגתיים.
אין כאן האלהה של האומה, כפי שמפתה
בשנים האחרונות קמו עוררים על השיר התמים לכאורה. דומה שתפיסה ניגודית
לחשוב, אלא של היחיד. אך זה שוב אינו היחיד
לא״הומאנית זו המציגה נער ונערה המזוהים עם מנש של בסף שהפך מניב״לשון לאביזר
של ברגר, היחיד שצלליתו מופיעה תמיד מתוך
תיאטרלי, שוב אינה פופולארית כבימים עברי. יש אפילו טוענים שהיא קהה ו חסר ת
הקאמרה האובסקורה (חדר החושך) של היצירה
רגישות.
הנתלה, היחיד שהוא באמת מנגד. היחיד של
אתרים העלו א ת ריבוי הקלי שאות הלקוחו ת ממחסן התפאורות והסטיריאוטיפים
אלתרמן עוטה שכפ״ץ מטאפיסי פסבדו־דתי.
של ספרו ת התקופה, גנ ט או ת ה שתיקה הרת־משסעות של הגיבורים העייפים, וכן נ ם
התום הבוסרי שלו מגויס לעד בפוזה של תיפקוד
א ת הזיקה של שיר״העת־והעתון שבכאן ל שימו האחרים של המשורר. כך הספקאם
טהור. כלומר, האלהתו הנה במקביל התכחשות
מצב״ביגיים
אותם נער תערה גיבורי השיר חיים או מתים, ספק המותיר או ת ם במעין
מלאה למהותו האנושית, לדרגת התפתחותו
של מתיס״חיים או חיים־מתים המוכר לנו יפה משימחת עניים של אלתרמן. כך גם
היחסית שבה נעוץ שורש הטראגיות שבמעמדו.
הדרמאטיזציה היתירה המציגה אומה העומדת ״עוטה חג ואימה״ למול הסהר דווקא;
בזהות ומילחמה, אשר נכתב כאמור ב־ , 1969 הוא
וכך גם השימוש גאוכסיטורון האופייגי אף הוא לאלתרמן(אוכסימורון הוא ״פיגורה״
כבר בחגור מלא. כעת יש לפנות אליו במלים
פיוטית המזוונת הפכים. כאן: חג ואימה, למשל).
בני, בני — או אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו,
צפריר גוטליב, במאמרו הפרובוקאטיווי, מציע שני הסברים לשיר. הראשון משתמש
רכב ישראל וסבליו העמוסים לעייפה״.
בכלים פסיכואנליטיים להסביר כי זוג הצעירים נופל ״ירוי״ לרגליה של האם־האומה,
במילים אחרות, המיתיזאציה, הבליל המשונה
והוא ״נוטף טללי נעורים״ ו״עייף עד בלי קץ״ ,כמעשה כפרה על חטא גילוי־עריות
של דמויות מהתנ״ר(דוד, אבשלום ׳,אליהו) אותו
שחטאו מי שמוצגים כאן במעין אחוא חו ת זהים בכל לבד ממינם.
רקח אלתרמן בקלחתו, מטביע את החייל העמוס־מנקודת-מב
ט אחרת מפרש הכותב א ת השיר כ שיכתוב של מעמד הר־סיני, תוך
לעייפה בקצף משיחי נואל. על מנת לעמוד על
שהוא מוצא זיקות מעניינות בין האירוע הד תי, כפי שהוא מתואר בתנ״ך, לבין האירוע
ריקנותה של הזהות התפוחה, המלאכותית,
הלאומי החילוני שבכאן.
המתכחשת בעצם לניסיונו ומהותו האנושית של
נעז שיוצא מן ה מירק ח ת שרקח כאן אלתדמן ״מטביע א ת החייל העמוס־לעייפה
החייל, די לקרוא את אחד מסיפורי המילחמה
כקצף משיחי נואל״ ומתכחש, לדעת הכו תב, להווייתו ולזהותו האנושית. א ת לוחם
הקצרים של טולסטוי (על קרבות סבסטופול
מילחמת־השיחרור וקורבנה מציג אלתרמן כאנדרטת־שי ש בנוטח גיבורי ברית״
במילחמת קרים) .זו מראה נאמנה.
המועצות, אנדרטה הכורעת תחת נטל ״שכפ״ץ מטאפיטי פסבדו־דתי״.
אם לנסח את כל זה באופן פרדוכסלי, דווקא
אלתרמן שהעריץ את ״היהודי החרש״ ,הישראלי,
גזל ממנו את ה״אני״ שלו, את אוצר חוויותיו,
שיקבל כפשוטם את דברי הגביר הויקטוריאני *ייסקל או ירה יירה״ עשוי לשכנע גם את הקורא
חרדותיו, ניסיונו, את מה שמפכה בו בחשאי,
שהתגאה באוזני ידידיו כי מאז נטל לעצמו המפתח. בעצם, מדוע הוא צץ בהקשר זה?
מבלי משים כמעט, חשפנו סוג אחר של רגש־ ! בשעה שהציב מולו אנדרטה עשויה שיש נוסח
פילגש צעירה עלו חיי־הנישואין שלו על דרך
אשם או חילול־קודש השקוע או מוטבע בשירו ; ״גיבורי ברית־המועצות״ .ממילא טושטש
הישר והם כעת הרמוניים ומאושרים.
אולם למי שעייף מההסבר הארוטי־תאנאטי הידוע של אלתרמן. שהרי השנים הם במפורש
״לובשי חול״ :על פי ההיגיון של פרשנות המק(תאנאטוס
— דחף המוות בהגותו של פתיר)
ותן א ל תו־ מן
רא הם חייבים למות (כי בדגם המקורי שעל האפשר
להציע אינטרפרטציה אחרת לגמרי, בלא
שקופית״ הם שייכים לעם והאיסור לחצות את
חילול הקודש הכרוך בהשוואת אלתרמן
לבוטיצ׳לי. הצירוף ״חילול־קודש״ מהווה את י הקו ולטפס בהר חל עליהם).
המפתח. בעצם, מדוע הוא צץ בהקשר זה?
ראוי אולי לפרושי או לשרטט את שתי
מנקודת־מבט שונה, מהווה מנש הכסף
״אין מדינה נתנת לעם על מגש של כסף״
התמונות באופן תרשימי. מצד אחד הר״סיני
חיים וייצמן
שיכתוב של מעמד הר־סיני. כאן נעוץ השורש,
עשן ועליו, בראשו, משה עם הלוחות, לוחות־השורש
העמוק, של תחושת החילול, כפי שיתבהר
האבן. סביבו קו־תיחום ומעברו העם. בסכמה
...והארץ מ שקט. עין שמים אוד מ ת
בהמשך. שלפנו, אם כן, את שקופית בוטיצ׳לי
השניה שנשרטט ההר מוקף בגבולות עשנים
מעמעם לאטה
והאומה — להבדיל מהעם — ניצבת על פיסגתו.
כלומר, אלתרמן הכניס את האומה פנימה והסיט
על גבולות עשנים.
את העשן, שיש לו כאן משמעות מיוחדת
ואמה תע מד -קרועת לב אך נושמת
כאמצעי־המחשה של נוכחות האל, לגבולות
לקבל א ת הנס
המדיניים.
לפנינו איפוא ביטוי מובהק של קידוש״החול,
האחד איו שני...
או חילון הקודש המסתמך על תעול בלתי־מודע
של מיטען אסוציאטיבי ורגשי״ממעמד הר־סיני
היא ל ט קס תכץ. היא ת קו ם למול טהר
אל אירוע הנתפש, לכאורה, כחילוני. ללהטוט
הזה מקבילה ראציונאליזאציה הגותית ומי
ועמדה, טרם־יום, עוטה חג ואימה.
שמתענין בפרוגראמה האלתרמנית ימצא את
— אז מנגד יצאו
עיקבותיה בשירים כגון ״חצרו של קיבוץ״ ,שבו
משבח המשורר מה שהוא מכנה ״דפוסי הלכה
נערה ונער
פסוקה ליסודי יצרים ודמם הזב״ ,כלומר דפוסי
ואט־אט יצעדו הם אל מול האמה.
החברה החדשה, החינוך׳המשותף ופירוק התא
המישפחתי, אשר אינם גורעים כמובן ״מעצמת
יפעתם עתיקה״.
לובשי חל וחגור, וכבדי נעלים,
עד בלי קץ ...ונוטפים טללי נעורים״
אולם אני נכנס כאן לביצה טובענית שבה נעה
בנתיב יעלו הם
אולי עדיין המטוטלת הכבדה של אלתרמן,
והכנסנו במקומה את שמות ׳,פרק יט. לפני
הלוך והחרש.
מהצבת סימני־שאלה זעירים ליד הוד־מעלתה,
שנתבונן בפרטים נתרשם תחילה מהדימיון
״הממלכה״ ,ועד מחיקתם, במחק הגדול של מי
לא החליפו בגך ם, ל א מחו עוד במים
באווירה, שלו תורם הפאתוס הסיגנוני־ארכאי של
שהתחרט והודה על חטא, למחרת בבוקר.
השיר. מהבחינה הטופוגראפית גם בשיר יש הר או
את עקבות יום־הפרך וליל קו־האש.
את אלתרמן עצמו אסור, וגם אי־אפשר,
מקום נישא :״בנתיב יעלו הם״ .בשני המקומות
למחוק, נוסח האנציקלופדיססים של סטאלין. יחד
מדובר בקו תיחום, או גבול :״גבולות עשנים״ /
עם זאת ראוי אולי לבחון מחדש כיצד ומדוע הפך,
עיפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע,
״והגבלת את העם לאמור השמח לכם עלות
כפי שקבע רן מירון, בצדק, להיות :״משורר
בהר״ (שם, יס. האנאלוגיה נמשכת, אם בביטויים
ונוטפים טללי נעורים עבריים - -
האומה הרישמי כמעט של מדינת ישראל בעידן
ספציפיים :״היא לטקס תיכון״ /״וכבסו שמלתם
ד ם השנים ינשו,
יסודה ...משורר שחוויית הקיום הקולקטיבית של
והיו נכונים״ ,ואם באווירה :״ועמדה טרם יום
ועמדו לבלי־נוע.
האומה נעשתה לעניין המרכזי ביצירתו(פוליטי,
עוטה חג ואימה״ /״ויהי ...בהיות בוקר ...ויחרד
או לא פוליטי? — צ.ג ,).ובהזדמנויות אחדות
כל העם במחנה.״ כמובן, השפה ובעיקר הזמן
ואץ אות א ם חיי ם הם או א ם ירויים.
נראה כאילו היה הוא מבטאה של אותה חוויה.
המקראי מאשרים את הזיהוי ואין צורך בהבאת
מעין דבר של האומה כולה( ״.דברים שהושמעו
מקבילות נוספות, אם כי ראוי אולי להוסיף כי
בישיבה מיוחדת של ועדת־החינור של הכנסת,
אז תשאל האמה, שטופת דמע־וקטם.
הנערה והנער ״מנגד יצאו״ ,ואילו משה, כידוע,
שקויימה לרגל יום־השנה העשירי לפטירת
נותר ״מנגד״ .מעניינת לא פחות דחיקת רגליהם
ואמרה: מי א ת סו והשנים, שוקטים,
המלאה, חסרת הפשרות, של לוחות־האבן,
המשורר , 11.3.80 ,והתפרסמו בידיעות אחרונות,
יענו לה: אנחנו מגש הכסף
המוחלפים בלוח־הכסף, היורש את מקומם. אכן,
שם .).אלתרמן המשפיע ,״דבר האומה״ ,אינו מי
שגרם כי ״שולמית של מחר בחדרה מתלבשת
זה נס ש״אין שני״ לו!!
שעליו לך נתנה מדינת״היהודים.
ואסור להביט דרך חור המנעול״ .דהיינו, האיש
המיספר הזוגי — נערה ונער — מרמז על כך
המתנגד התנגדות טרקלינית־רפלקטיבית, חכמה
לא פחות מעצם היותם ״ירויים״ ,ממש כמו לוחות־פך
יאמרו. ונפלו לרגלה עוטפי״צל.
לטעמי, לתפישותיו ה״כנעניות״ של רטוש, אלא
הברית ה״כתובים משני עבריהם, מזה ומזה הם
האיש שלא הס ת פק בהצצה ועקר את הדלת
והשאר יספר כתולדו ת ישראל.
כתובים ״.דומני שהאיסור המפורש על העם:
כולה מציריה! שהרי מגש הכסף שלו הפך
״השמת לכם עלות בהר ...לא תיגע בו יד כי סקול

מגעו הכסף

מגש

האתגר התרבותי והאמנותי הגדול: לא
פרוגראמה פוליטית, או חברתית, אלא
העמדת שעון החול על ראשו וסיגוגו של היש
חזרה, מהחברה אל ה אדם.

נעמי הר־ץ־וק

אסתטיקה
שר אילוצים

במובן מסויים ניתן לראות בכיכר הלבנה של
רני קרוון מקבילה לעירו האידיאלית של פיירו
דלה״פראנצ׳סקה איש הרנסאנס המוקדם. .אולם
בעוד שבעיר האידיאלית של פיירו דלה־פראנצ׳סקה
לא קיים שום פסל, הרי שעירו
האידיאלית של דני קרוון היא הפיסול בעצמו —
פיסול נטו אמנון ברזל.
באחרונה התקיים טקס חנוכת הכיכר הלבנה,
יצירתו הפיסולית־הסביבתית של דני קרוון,
והעיר תל־אביב זכתה בעוד כיכר, אולי המרשימה
בכולן. במקביל לחנוכת הכיכר בגן שעל־שם
ארית וולפסון ברחוב דרך השלום פינת דרך
הטייסים, נערך במוסיאון תל־אביב סימפוזיון בן
יומיים בנושא הפיסול הסביבתי בנוף עירוני,
סימפוזיון שאליו הוזמנו אורחים מחו״ל. הובאו
דוגמאות שונות לפיסול ציבורי בערים שונות
בעולם: בגנים ציבוריים, בחיק הטבע המקיף את
העיר, לאורכן של אוטוסטראדות. ניסו לענות על
שאלות כמו, מה מעסיק את הפסל העכשווי? מהו
הכיוון הכללי של אמנות ההווה והעתיד? האם
פיסול ציבורי בנוף עירוני עשוי להצליח? לדעת
אמנון ברזל אין הנוף העירוני מקום ראוי להצבת
יצירות אמנות, והרעש האופייני לעיר גדולה אינו
הולם מצב של התבוננות. גן־העיר, לעומת זאת,
הוא הרע במיעוטו.
ואכן, אץ זה מיקרה שקרוון בחר למקם את
הפרוייקט הענקי שלו דווקא בגן שבראש גיבעה
(מתכנן הגן: אדריכל־הנוף צבי רקל).
דני קרוון נולד בתל־אביב בשנת , 1930 ברחוב
זרובבל פינת רחוב מאה שערים דאז, היום רחוב
הכובשים. אביו היה גנן במחלקת הנטיעות של
העירייה. לא שלמד את המיקצוע בפקולטה
לאגרונומיה בעיר אירופית כלשהי. הוא למר
והשתלם תוך כדי עבודה, גנן מעשי. בסופו של
דבר נתמנה הגנן הראשי של עירו. אז עוד לא היו
בנמצא. אדריכלי־נוף״ וקרוון־האב עיצב במו
נטיעותיו וגידוליו את מרבית הגנים שבעיר: גן־
העצמאות, גן־יעקב, גן־מאיר, הגנים שעל שפת
הירקון, וכן גנים קטנים יותר, כגון גן־הפיסגה
ביפו, גן־ההסתדרות.

מוצע לו האתר, המיקום. אין אצלו סדר עדיפויות
של חומרים. עצם הרעיון אינו נראה בעיניו. הוא
משתמש/מנצל כל חומר אפשרי: עץ, בטון,
ברונזה, אלומיניום, ברזל, דשא, חורשת־עצים
שיינטעו במקום, חול, מים, רוח, קרני־שמש,
קרני־ליזר. י
פיסול מודרני עשוי להיות אנכי ולהתרומם
לגובה כמו דמויות המצביאים באנדרטאות
שמשכבר. אבל הוא גם עשוי להיות אופקי, פיסול
שניתן לדרוך עליו ולהלך עליו כמו בכביש או על
גבי מידרכה. אסתטיקודלשם־עצמה אינה מעניינת
את קרוון, חניך המורשת הסוציאליסטית, כמו
שאין לו, לדבריו, שום עניין במונומנטאליות.
.אני לא חושב שמה שיותר גדול יותר טוב. אני
מחפש את הדבר הנכון. כל דבר שלי מתייחס
לממדי גוף האדם, הגודל האנושי. האדם הוא
בשבילי נקודת־המוצא. האדם ונקודת־ההשקפה
שלו, נקודת־הראייה שלו. אני יוצר למען בני־אדם.״
אמנות
בצל (או לאור) השקפה הומאניסטית.

קבועים ומשתגים
הכיכר הלבנה שמרביתה של תל־אביב
משתרעת ממערב לה ואילו ממיזרח לה נראים
הרי־יהודה, מבוססת על רכיבים(אלמנטים) בעלי
אופי גיאומטרי מינימאליסטי, שאינם אטומים
לגמרי. קובייה (אמפיתיאטרץ) ,פיראמידה
(אוהל) ,מיגדל מלבני(נקודת־תצפית לעולים בו
ו״עוגב״ לרוח מערבית) ,מיפלס מדורג חצוי
וחשוף (בעלייה — נקודת־תצפית, בירידה,
מאחור, בריכת־מים בתוך חלל שקירותיו בטון
וזכוכית) ,כיפה חצויה אף היא(במרכזה עץ זית),
שעון־שמש ומיפלם מדורג המוביל לדרך סלולה
במורד הגיבעה.
הכיכר כולה, על מימיה, עשויה בטון לבן.
מעצם ממדיה היא חייבה חלוקה ליחידות־מישנה
המחולקות, בת1רן׳ ,ליחידות־מישנה, כדי למנוע
בקיעים, סדקים ו״פיצוצים״ מסיבות אקלימיות
ופיסיקליות. האילוץ הטכני הכתיב לקרוון את
מסכת הקשרים והזיקות בין רכיביה השונים של
העבודה, בינם לבין עצמם ובינם לבין ה״חוץ״.
כך, כיוון שהריצפה אינה יכולה להיות מיקשה
יצוקה אחת, הוא השתמש ברווחים או בשוליים
ההכרחיים למעבר קו־מים או קו״דשא. כלומר,
האילוצים הטכניים קבעו יותר מאשר קומפוזיציה
כלשהי המוגדרת מראש. מכאן אמונתו של קרוון
ב אס ת טיק ה הנובעת מתוך הצרכים הטכ
משהו
שבשיגרה

מה קוה רמנונית של יוסקה בן־מרג״לה
.זרקו אבן על המכונית של יוסקה בן־בורג׳ילה.״
כך נהגו לפתוח את מהדורת־החדשות. לא חשוב אם בבוקר או בכמעט חצ!ת.
.כך נהגו׳ כי חדשות זה עניין של שיגרה, לא שחיקה ולא עיצוב של ה״פאבליק אופיניוף.
את הריאיון עם מקור בכיר במטכ״ל השאירו ליומן. ורק את רוני מילוא ציטטו מבין כל חברי
הבית. לא חשוב מה שהוא אמר, כי העיקר נאמר בידיעה הבאה במהדורת־החדשות הפותחת צוהרי
יום חמים ותמים. והתמונה שקישטה את דפי העיתונים הציבעוניים היא זו של מזכיר־המדינה קופץ
אל מי הבריכה.
— מה קרה למכונית של יוסקה בן־בורג׳ילה?
ילד עמד על אם הדרך, ועל ראשו כפיה אדומה, דגל של אומה שלמה, הקפיץ את כל המדינה
ואת המזכיר אל תוך הבריכה הצלולה. לא סיימו את מהדורת־החדשות כי נותר מקום לידיעה
אחרונה:
.שני צעירים נהרגו מירי חיילים. ונפצעו שלושה אחרים. כוחות מזויינים פתחו בחקירה וכדי
שלא ישוחררו בערבות עצמית, סגרו כוחותינו את השטח ואת המים והרסו רק חמישה בתים.״
לא היה מקום לבורסה במהדורה הקצרה. גם לא לשביתה של המרדימים. כי כך נהגו לסיים את
המהדורה.
לא היו בני־אדם שנשכו כלב, גם לא כל יום זה קורה, וממילא אין חדשות תחת השמש, כי כל
מה שמתחדש תחת האש הוא נחלת השיגרה ורק השיגרה, ויבוא בעוד מהדורה.
וב״פאבליק אופיניון״ חושבים שזה לא כל־כך נורא. מישהו אפילו טרח להגדיר את המצב בשתי
מילים: זורקים ויורים, קמים ונופלים, וחוזר חלילה.
על מה בוכים יפי־הנפש? מה אתם תוחבים את האף? זה עוד נסבל, הרי עוד לא הגענו לצברה
ושאתילה.
חס וחלילה!
תראו מה שקרה למכונית של יוסקה בן־בורג׳ילה!
רק שהזכירה לי את השנים היפות לפני מילחמת־העולם
השניה שעשיתי באנגליה, אלא גם עסקה
בסופר שהוא אחד החביבים עלי ביותר. גם-אני
סבור שלא נס ליחו של מוהם ושהוא ראוי שכל
ספריו, ולא רק ה״בסט סלרים״ שבהם, יתורגמו
לעברית.
רק בנקודה אחת נותרתי בלתי־משוכנע ואולי
רק עדיין לא משוכנע. האם באמת נתכוון מוהם

דיונות. פרדסים. כדורים

בהיותו בן 4שנים, זוכר קרוון כיצד העמיסה
המישפחה את כל מיטלטליה על גבי עגלה
רתומה לסוס ויצאה בדרך לביתה החדש ליד בית
הבימה, אז גבולה המיזרחי של העיר — .הבית
היה האחרון בשורת בתים קטנים אחרים של
גננים ...נסענו בעגלה לאורך רחוב המלך ג׳ורג׳,
עלינו ברחוב דיזנגוף, שהיה אז עדיין דרך עפר,
ונכנסנו לסימטת צבי שפירא, ושם ירדנו מהעגלה
והתיישבנו...״
קצה העולם. עיירה קטנה על שפת הים התיכון.
טבע. מדבר. דיונות לבנות אינסופיות. פרדסים
עד למרחוק. קולות החריקה של משאבות המים,
ושריקות הכדורים בזמן המאורעות. נוף ילדותו.
שנים מאוחר יותר יהווה זה מרכיב חשוב בשפתו
האמנותית של דני קרוון.
מאז פריצתו הגדולה של קרוון בביינאלה של
ונציה, בשנת , 1976 הוא עוסק בעיקר בפיסול
סביבתי. המדובר בעבודות שביניהן מפריד רווח
זמן ניכר. הרי הן תלויות בגורמים רבים כל־כך:

תחילה, הזמנה ואישור ההזמנה על־ידי רשות
ציבורית, אחר־כך מיפגשים אינספור עם מתכנני־ערים
ואישי ציבור, פוליטיקה, משא ומתן עם
קבלנים וגיוס כספים. רק אחרי כל אלה יוצא
הפרוייקט, סוף־סוף, לדרך. התקציבים העומדים
לרשותו מספיקים, בדרך־כלל, בדוחק רב .״עיר
שקונה פסל מוכן של פסל ידוע,״ מדגיש קרוון,
.מ שלמ ת׳לע תים יותר׳מאשר תמורת עבודה
שאני עובד עליה שבע שנים ״.העבודה על כיכר
לבנה ארכה 10 שנים.

של סופרים, משוררים ואנשי־רוח; והתיזמור של
הנוכחות המצפונית בחברה הישראלית, על כל
רבדיה, נעשה עשיר, אמיתי ומגוון. אמנם מדובר
עדיין בחריגים, בקולות בודדים של יחידים,
היוצאים נגד הזרם (ואין הם. יוצאים מהארון״,
כפי שהתבטאה נעמי שמר בצורה לא מוצלחת
בידישח אחחעת) .אך קולות כשרים אלה צוברים
תאוצה ומתגבשים, כאמור, לקול השני בוויכוח
הציבורי המתנהל בארץ, וויכוח שבו נעלמות אט־אט
האופנות הספרותיות הפסבדו־פוליטיות
ונחשפות תחתן עמדות־יסוד העולות ופורצות
מתוך רבדים עמוקים יותר של הנפש.
לפני זמן־מה הציע חיים גורי בעיתון דבר
.לקנא בישמעאל״ ,לא לפני שהתאכזב, ואולי אף
נואש מההכרעות המוסריות, מגילויי ההומאניזם
ומתעצומות הנפש של העם היהודי: עמדה
־ שהתחזקה אצלו נוכח הפירסום שבו זכה שירו
הארסי, האנטי־ישראלי, של המשורר הפלסטיני
מחמוד דרוויש.

דני קרוון: כיכר לבנה
בשם הספר, עתיות ושיכר, לכל מלוא המשמעות,
היפה כשלעצמה, שנתן זך מבקש לדחוס אל תוכו,
א ^ןיג£ך ן
ואולי יש לקרוא אותו כפשוטו.

ניים או גלומה בהם. בכך הוא מצטרף לקו־מחשבה
שראשיתו בראשית המאה שלנו.
קרוון משתמש בעבודותיו גם מחומרים״
ניידים, משתנים, כמו אור, רוח, מים. גם אותם
נמן זך מ שיב: ייתכן מאוד שאתה צודק. אם
הוא מבקש לגייס כמשתתפים בפסליו הסביה״דרוש״
שלי מפריע להנאתך מן הספר, ותר
בתיים. בכמה מיקרים, מתפקדים הפסלים ככלים.
כך הוא יוצר כלי־נגינה דוגמת עוגב באמצעות • עליו! אלא שבמיקרה זה אין, לצערי. ,כפשוטו״.
שהרי.פשוטם״ של עוגיות ושיכר אלה אף הוא
חללים פנימיים בגוף הפסל השואבים את הרוח
ניב־לשון בסלנג האנגלי, שהוראתו ״החיים
ומשמיעים את המייתה, או מנצח על ״סימפוניה״
הטובים״ ,או, בסלנג שלנו. ,כיף״ ,כל מנעמי
חזותית של קווי־אור המשחקים בחלל. חדר״
החיים. אם אתה רוצה להסתפק בכך — זכותך. לי
הבריכה ומשתקפים במימיה. אמנון ברזל אמר על
בכל זאת נדמה שלסומרסט מוחם יש כוונה נוספת
כך כי.קרוון הופך לפיסול גם את הבלתי ניתן
כזיווגים אלה שהוא מצרף בשמות יצירותיו(ראה
לפיסול״.
גם. הפרוטה והירח״ ,למשל) ,והיא חיבור הפכים.
עכשיו עובד קרוון על פסל סביבתי באיטליה.
על דרך האירוניה. מובן שאין בהסבר שלי כדי
על הר בשם לה־קאלוואנה, בדרך לברלוניה, הוא
לבטל את. פשוטו״ :כל הכיף שבעולם.
מתכנן ״אנדרטה לרוח, מחווה לרוח בינות
להרים.״ באיטלקית השם יפה יותר מהפסל,
מחייך דני קרוון. יש לו בהחלט סיבה טובה לחייך.

תרבוטק

פיסול שלאחר עידן הסטודיו
.אני יוצא בעבודתי מאופי המקום עצמו.
המקום יוצר את הגירויים מהם צומח הפרוייקט.״
אין לקרוון אובייקטים מוכנים־למכירה בסטודיו
שלו. אין ציור שאפשר לתלות על הקיר. אין פסל
שניתן להעמיד על כן בסלון, בין הכורסה למיזנון.
בעבודתו הוא מתחיל מנקודת האפס. תחילה

סרנואן 1אט1ר:

מכתב למערכת
שגיות ושיכר
קראתי בהנאה מרובה את הרשימה על סומרסט
מוהם(דף חדש .)6.4.88 ,הנאתי היתה כפולה: לא

נוכחות מצפונית
וויכוח לגיטימי
כפי שצפוי היה, מתחיל עתה, לא בלי התמהמהות
יתר, להישמע הקול השני במקהלת־המוסר

כעבור זמן היה זה אהרן מגד אשר פירסם בידיעות
אחרונות מאמר פסקני ופשטני, תחת הכותרת.
:נגד התאבדות״ ,שבו התקשה, הוא עצמו,
להבחין בין עצות מיקצועיות של מומחה לענייני
שטחים לבין עמידה מוסרית של איש־רוח, וגלש,
אגב כך, להרצאת דברים חפוזה ובלתי שקולה.
ייאמר מייד, הוויכוח עצמו, זה המתנהל עתה
בקרב אנשי״הרוח בארץ, בינם לבין עצמם, הוא
וויכוח לגיטימי וחשוב, על כל חילוקי־הדיעות
שבו, אף אם פוליטיקאים המורגלים רק בדרכיהם
שלהם, יפרשו זאת בבקיעים בשורות הסופרים
והמשוררים, ואף אם. ציידי בקיעים״ ישתמשו
ב״שללם״ כדי לתקוע טריז, כדי להעמיק את
הפער וכדי לנגח את מה שקרוי, לא בלי ציניות,
מחנה השמאל. ציבור האינטלקטואלים בארץ
איננו עדר של. אומרי הן״ ואינו פועל לפי
הוראות.המיפלגה״ .זהו ציבור הפועל איש איש
על־פי צו־המצפון ומודרך על־ידי ההכרה
המוסרית, אף אם הדבר עומד בניגוד לקונסנסוס
הלאומי וכרוך בהלקאה עצמית פומבית.
בדבריו של מגד, שבהם הוא מתריע מפני
ההזדהות הריגשית וההכרתית עם התקוממות
הערבים ומפני ״המישגה הפטאלי של השמאל,
שבו גדול כל־כך חלקם של עיתונאים, סופרים,
אמנים, אקדמאים נתגלו סתירות לא מעטות
שאין זה הזמן והמקום לתארן. בין היתר הוא
שואל :״אבל מה מציעה תנועת שלום עכשיו לגבי
המצב הקונקרטי, ,הבוער האם אין זה כלל
מחובתה — כמו מחובת עוד תריסר תנועות־
(המשך בעמוד )30

^ ד ף חד ש

השתיק את אמו ואמר :״אל תכתבי את
שמות בית־החולים והרופא. שאלוהים
יעניש אותם, ולא אנחנו.״
המישפחה פנתה לבית־החולים בי־לינסון.
בזמן הבדיקות עוד היתה בהם
תיקווה כי הכל חלום בלהות, כי היתה
טעות, כי הילד בריא ואינו זקוק לריא־ליזה.
אבל התיקווה לא התגשמה.
להיפך, בבילינסון חשבו שהמצב קשה
מאוד. נאמר להם שתיפקוד הכליה
עומד על 81 בלבד ואין מנוס מדיאליזה,
אבל לא מכשיר־דיאליזה הדורש
טיפול בבית־חולים שלוש פעמים
בשבוע, אלא מכשיר נייד שהחולה
סוחב על גופו.
הראו לו שקית נוזלים בעלת תכולה
של שני ליטר והסבירו לו שהנוזל
יוחדר לגופו בעזרת צינור שיחובר
לבטן, ישהה בגוף שש שעות, יבצע את
פעולת הכליה ואז לאט־לאט, יתנקז
שוב לתוך השקית שתהיה צמודה לגופו
של אשר כל היום.
ארבע שקיות כאלה הוא צריך
להחליף במשך יום, כל יום, כל שבוע,
כל חודש. באותו שבוע עצרה מכונית
מול ביתה של מישפחת ששון ופרקה
ארגזים רבים. בארגזים היה מלאי של
שקיות עם תמיסת דיאנול למשך חודש.

(המשך מעסזד )29
מחאה.מד הכיבוש והדיכוי׳ — לאמר
מה כן יש לעשות
ובכן, כאן, בשאלה זו, בתוכה קבור
הכלב. זוהי שאלה מטעה שנשאלה
שלא בזדון, אך בחיפזון ובלא שיקול
הדעת, והיינו מצפים לה לא רק מפי
אהרן מגד, אלא אף בבית־מידרשם של
חיים גורי, חנוך ברטוב ודומיהם.
מניסוח שאלה כגון זו קצרה הדרך אל
מסקנות מוטעות, אל מבוך ואל מבוכה.
זאת, כיוון ששום קבוצת־מחאה מבין
אלה (כשלושים!) שהתארגנו עד היום,
לא התיימרה לייעץ עצות מיקצועיות,
או להביע ריעות של מומחים, או להניח
על השולחן פיתרונות מוגמרים. לא,
אין זה מחובתן לאמר מה כן יש
לעשות, ואין זה מתפקידן. שום קבוצת
אימהות, שום קבוצת תלמידי שמיניות
בני 175 ואף קבוצת סופרים ואנשי״רוח
אחת, לא התיימרה ליטול על עצמה את
המיבצע ההנדסי המסובך של פיתרון
הסיכסוך הישראלי־ערבי על ההיבטים
הטכניים, המדיניים והבין־לאומיים
שבו. כולנו מייחלים ליום שבו תקום
הממשלה ותעשה זאת בכוחות עצמה,
ובעצה אחת עם אנשי־המיקצוע שלה
בתחומי הביטחון, הצבא והכלכלה. אם,
חלילה, ייסגרו מקורות־המים בארץ,
הרי שקבוצות־המחאה שיתארגנו, אף
הן לא יהיו מורכבות כולן מאנשי־מיק־צוע
בתחום המים, והאזרחים שיצטרפו
אל ההתגייסויות הספונטאניות ימחו
שרהפ סי ק לעבוד במספרה. הב־כנגד
הצמא: כולם רוצים מי ם יהיה
\ £חו ר ה שאהב נעלמה. החברים
כתוב על השלטים בהפגנות. האם גט
התגייסו לצבא ובסופי־שבוע שכחו
אז יקום אהרון מגד וישאל את השאלות
להזמין אותו למסיבות. בחור בן 18
הנ״ל? הן התכלית העליונה של
מחובר לדיאליזה ומנותק מהחיים.
תנועות־המחאה, אלה שהתארגנו על
״אחרי שמונה חודשים ראיתי שאני לא
רקע האירועים בשטחים, היא למחות:
יכול יותר להמשיך, והתאבדות נראתה
למחות כנגד העוול, למחות כנגד
לי כפיתרון לא רע,״ אמר.
אי־הצדק, כנגד האלימות, כנגד שפיההורים
נבהלו ולקחו אותו לפסיכות
דמם של חפים מפשע וכנגד
כולוגית של בית־החולים בילי 1ס1ן. היא
הזוועה כפי שזו באה לביטוי במציאות
הרגיעה אותו ואז עלה, בפעם הראימינו
אלה. והמסר הוא מוסרי — לא
שונה, רעיון ההשתלה. אשר התלהב.
הנדסי, לא מיקצועי, לא ניהולי ולא
הרופאים המליצו להשתמש בכליה של
פרוגרמאטי.
בן־מישפחה.
אפשר שתנועות־מחאה אלה היו
ברגע הראשון נראה היה כאילו
באמת ״מסכנות את עצם קיומנו הפיסי
נמצא הפיתרון בהישג ידו אבל,
בארץ־ישראל,״ כדברי אהרן מגד, אילו
כשהלכו הביתה ועשו ספירת מלאי של
התייחסה ממשלת ישראל אל הסיסמות
ניקה א ת אזור הבשן, לבש מסכה על פיו והחדיר
המישפחה הסתבר שהאם חולת לב,
המדיניות המושמעות בכיכר, בעצומות
לחורים שקית חדשה. מדי פעם התפתחו דלקות
האב סובל מלחץ־דם גבוה, האח הבכור
ובאמצעי־התיקשורת, כאל עצות
מסביב לחורים בבטן ואלה גרמו לו סבל בל יתואר.
חולה אסטמה, האחות נשואה, אם לילד
ארבע ואף חמש פעמים ביום. הוא חיטא את ידיו,
מיקצועיות, כאל חוות־דעת של
מומחים או כאל סעיפים מתוך הוזה־שלום
שיש לישמם כלשונם. כיוון שאין
הדברים כך׳,וכיוון שהכל יודעים, כי
לכשייפתחו הדיונים על פיתרון
השלום, אם וכאשר יתקיימו, איש לא
יתעניין בחוות דעתם ה״מיקצועית״
של אנשי־המחאה בארץ, אבל יתייחסו
גם יתייחסו אל רוחם ואל עמידתם
המוסרית — כיוון שכך, אל לו לאהרן
מגד לראות במחאה הציבורית
״סימפטום להתנוונות החוש הטיבעי
של הגנה עצמית,״ כלשונו. אדרבה,
אות של כוח היא. ואם עמדתו שלו
ונמצאת בהריון.
באשר במשך כל השנים היה איום.
התחזקה, כפי שהוא כותב, בעיקבות ל שנה ב־ 26 לפברואר תהיה להתקף גדלו והמישפחה היתה בטוחה
מי שנותר היה האח הצעיר של אשר.
היחס היה מעליב, האחיות היו חסרות
חאפלה ענקית בבית מישפחת שהילד הולך ומבריא. גם אשר, שהפך
אותו שיר שינאה, מוטב לו שיירגע: לא
התחילו לגשש מה דעתו על תרומת
סבלנות, הרופא היה רע לב. אשר
בינתיים לנער, חשב כך. הוא התחיל
ששון באור־עקיבא.
לשלום עם דרוויש מהסוג הזה מייחלים
ב־ 26 לפברואר השנה, קיבל אשר, לצאת לבילויים עם חברים, התאהב
כולנו, אלא עם דרווישים מסוג אחר.
הבן השני של המישפחה את חייו בבחורה ומצא עבודה במספרה של
ואם מחמוד דרוויש המשורר יקצין את
במתנה. הוא נולד מחדש. .
ג׳קלין ליכטנשטיין בתל־אביב. הוא
עמדותיו, ויבקש לממש הלכה למעשה
אשר נולד בפעם הראשונה לפני עבד כחופף ראשים והלקוחות אהבו
את הנאמר בשירו, היינו, לגרשני מעל
כמעט 20 שגה ללורט ואלי ששון, זוג אותו. עדינותו ונימוסיו היו דבר מאוד
אדמת מולדתי, ארץ־ישראל, הרי שלא

עולים חדשים שהתיישבו באור־עקיבא. בלתי רגיל בנוף הישראלי.
אהסס לפגוש בו בשדה־הקרב ואף
שמעון צמרת עוד חמישה ילדים נולדו למישפחה
ואז, לפני שנתיים, כשהכל נראה
לירות בו•
וכולם גדלו בדירת שני חדרים והיו בסדר, חלה אשר. לחץ־הדם שלו עלה
שמחים בחלקם.
באופן דראמתי, הוא נעשה צהוב וחלש.
באחת השמחות הללו, בפיקניק שע הרופא אמר שמצבו הידרדר והוא זקוק
שתה המישפחה, הרגיש אשר בן ה־13
לדיאליזה. באותה תקופה עברה מיש־רע
מאוד. למחרת היום הוא נלקח פחת ששון לגור בבית חדש ושכנה
האנס ריבטר בישראל
! לרופא, אבל הבדיקות לא גילו דבר. קרובה, שהיתה חולת כליות, היתה
הסופר המערב־גרמני בן ה־ 80 האנס
אחרי 5ימים, כשהתגלה שיש לו רם מחוברת למכונת־דיאליזה. מישפחת
ורנר ריכטר, מי שידוע בעיקר כמיי ; בשתן, חזר אשר לרופא. הרופא רשם לו ששון הבינה במה דברים אמורים.
סדה ש״ל ״חבורה 47״ ,מבקר בימים י אנטיביוטיקה, אך לא הסביר להורים
מספרת האם לורט :״כשאמרו לי
אלה בישראל .״חבורה 47״ היתה
ממה בדיוק סובל הילד. ההורים, שמדובר בדיאליזה רציתי למות. שהייוזמתו
ובת־טיפוחיו. הרעיון היה לכנס
מצידם, לא דרשו לדעת פרטים נוספים. לד שלי יבלה את החיים שלו ככה, כמו
אחת לשנה, בכל פעם במקום אחר
האנטיביוטיקה עזרה. הילד ״כאילו״ השכנה שלי? בכיתי כל הלילה.״ גם
בגרמניה, את טובי הסופרים וההבריא,
אך לאחר כמה חודשים שוב אשר לא ישן באותו הלילה, ובבוקר
משוררים בני הדור שלאחר המלחמה.
הופיע דם בשתן, וחזרו תחושות למחרת הוא הודיע להוריו שהוא מסרב
כל מיפגש כזה נמשך 3ימים, והמשהחולשה
וההרגשה הרעה. שוב חזר על להיות מחובר למכשיר־הדיאליזה
תתפים היו קוראים בו מיצירותיהם
עצמו הביקור אצל הרופא ושוב קיבל שלוש פעמים בשבוע .״אתה תמות,״
ושומעים את ביקורת חבריהם. בין
אשר אנטיביוטיקה. וחוזר חלילה. אז גם אמרו לו ההורים .״בסדר, אז אני אמות״,
משתתפי ה״חבורה״ :היינריך באל,
נאמר להורים שאשר סובל כנראה ענה אשר, בן ה־ 17 וחצי.
גינתר גראס, זיגפריד לנץ, אינגבורג
ממשהו בכליות.
באותו הבוקר נולד הרעיון לנסות
לורט ששון, שחיה וסבלה עם אשר במט! שבע שנים
בכמאן, מרטין ואלזר ועוד סופרים
הטיפול האנטיביוטי הביא לשקט ולהתייעץ עם רופא אחר בבית־חולים
את כל ריגעי ן 1פ חד והסבל ויחד איתו קיוותה שיבוא
מפורסמים כיום.
של כמה חודשים, הרווחים בין התקף אחר. מספרת האם: בית־החולים שטיפל
יום ואלוהים יעזור. האלוהים הופיע בדמותו של הדוקטור שמואלי.
מגותק מהחיים

דיאליזה עצמית עדי״גמ

מסד? ומשם

םעח ״ ם

כליות
השתלת-הכליויג הראשונה
נערכה גצרפת על-ידי רופא
צרפתי כ שנת . 1903/הרופא
לקח כליה אחתמ אס ה גריא ה
והעביר אותה לאשה חולה.
שתי הנשים ניתו. בעיקבות
זאת נפשקו ההשתלות למשך
50 שנה.
1959*1ערך רופא אמרי־ק
אי השתלת״כליות בארצות־הברית
והחולה הבריזה מאז
מבצעים השתלות״כליה בכל
העולם. בארץ נערכה השתלת*
הכליה הראשונה 1988-1בידי
הפרופסור דוי ד ארליך. ההש תלה
הצליחה ומ אז נעשות נ ם
בארץ השתלות־כליה.
מדוח רפואי אמריקאי ב עניין
השתלות־כליה, שראה
אור , 1983*1מסתבר שעד אז
עמד אחוז״ההצלחה של השת־לות־הכליה
על 80 מאז עברו
כמה שנים ואחוזי ההצלחה אך
גדלו. הרפואה ניצחה א ח הט בע•

דו ע כ לי ה?
שלושת ה תפקידי ם העיקריים
של הכליות הגה
( )1הוצאת הפסול ת מחנוך.
( ) 2יצירת השתן ומכאו גם
איזון הנוזלים בנוך.
( )3איזוו רמת לחץ־הדס.
כליה לאחיו, והאח הסכים מייד. אך אז
נחרדה האם :״פחדתי שתחת ילד אחד
חולה, יהיו לי שני ילדים חולים ואני
אהיה אשמה. לא יכולתי להסכים לזה.״
רעיון התרומה של בן־מישפחה ירד

ך 1ך 1ך1| 1| 1ל שני החורים הקסני ם יותר בביסגו של אשר הם
111111 111 החורים שדרכם הוחדר הצינור הקבוע, שדרכו
הוכנסה ת מי ס ת הדיאנול. ה ת מיס ה עשתה את פעולת הכליה ונפלטה שוב
מעל הפרק, ואשר סבל שוב ממצבי־רוח
איומים והרגיש שאפסו סיכוייו. אבל
בבילינסון הרגיעו אותו והודיעו לו
שהוא נרשם בתור להשתלה ובגלל
גילו הצעיר הוא יקודם בתור. בינתיים

המשיך אשר ללכת עם השקית הצמודה
לגופו.
לעיתים הוא סבל מזיהום בחור
שבבטן ואף סבל מכאבים, אבל
התיקווה עזרה לו להחזיק מעמד.

לתוך השקית שאותה נשא עימו כל העת. א ת שקיות הת מיסה היה עליו
להחליף ארבע פעמים ביום, יום ביומו. הצלקת הארוכה שעל גופו היא
צלקת הניתוח להשתלת כליה, שמנע ממנו סבל רב ואף הציל את חייו.
במישפחה הוחלט לבקש עזרה מהקדו־שים.
לורט ואשר נסעו למצריים והשתטחו
על קיברו של הבאבא־סאלי ומי־למלו
תפילות.
חודש אחרי שחזרו ממצריים, ב־25

*1 * 11ה 1 ¥ 1י 1ר ח ^ 1י ח כל כוכבי ישראל עברו חפיפה מ !
11 #11# 11^ 1111 11תחת לידיו של אשר. אשר מכיר א ת
כולם. שחקנים, זמרים, אנשי״תיקשורת ואחרים. אשר מקווה לחזור ב קרוב
לעבודה במספרה .״הלקוחות שלי התגעגעו אלי. אני יודע, כי טיל־פנו
אלי והתעניינו בי,״ הוא אומר. בתמונה מימין: אשר בעבודתו במס-
פרת ג׳קלין. בתמונה התחתונה: עם הזמר חיים משה שאותו הוא מעריץ.

בפברואר ב־ 9.30 בבוקר צילצל הטלפון
בבית מישפחת ששון. אשר ענה
לטלפון. היה זה הרופא שלו שאמר:
״בוא! אני חושב שיש לנו כליה
מתאימה בשבילך.״ אשר לא אמר מילה
להוריו. הוא לקח מונית ונסע לבית־החולים.
חיכו לו שם, ערכו בדיקות
אחרונות, נתנו לו לחתום על טפסים
והשכיבו אותו במיטה .״לא פחדתי
בכלל. הרגשתי שימחה שאני הולך
להציל את עצמי או לגמור עם הזוועה
הזאת.״ רק׳כששכב במיטה הירשה
לצוות להודיע להוריו שהוא עומד
לעבור את הניתוח.
מספרת האם :״קיבלתי את ההודעה
והתחלתי -לרעוד. צעקתי משימחה
ובכיתי מפחד כל הדרך לבית־החולים.
חשבתי מה אני אעשה אם הוא ימות
בניתוח. טילפנתי לכל המישפחה וביקשתי
שידליקו נרות בשביל הילד.
פחדתי כל־כך. כשבאתי לבית־החולים
הוא כבר היה בתוך חדר־הניתוח ולא
נתנו לי לראות אותו.
״ישבתי בחוץ עם בעלי ולא דיברנו.
רק התפללנו כל הזמן. אחרי שלוש
שעות יצא דוקטור שמואלי, שהוא הבו־אדם
הכי טוב בעולם, ואמר לנו
שהניתוח הצליח. לא יכולתי להפסיק
לבכות מרוב אושר. הדוקטור הציל את
הילד שלי. נתן לי אותו במתנה.
שאלוהים ישמור על שניהם״.
ההחלמה היתה מהירה. אחרי שלושה
שבועות חזר אשר הביתה עם צלקת
נוספת על הבטן ועם תיקווה לחיים
חדשים .״לא התעניינתי של מי הכליה.
אמרו לי שהיא של בחור צעיר. לא
שאלתי יותר שאלות, כדי לא להביך
אף אחד. אני מודה למישפחה של
הבחור הצעיר שנתנה לי חיים. אני
עדיין נוסע לביקורת בבית־החולים
ומקווה לחזור בקרוב לעבודה.
״הלקוחות שלי התגעגעו אלי. אני
יודע, כי טילפנו אלי והתעניינו בי. אני
חושב שאתחיל גם לצאת ולבלות כמו
בחורים אחרים בני גילי. מקווה למצוא
חברה — הרי עכשיו אני בריא. אבל
יחד עם החזרה שלי לחיים נורמאליים
אני אקדיש מאמצים ומרץ כדי לשכנע
כמה שיותר אנשים להסכים לתרום
אברים להשתלה במיקרה מוות. אני
חושב שאני חייב את זה לאנשים
שעוברים עכשיו את הזוועה שאני עברתי דניאלה שמי;
צילם: אלי ר 0ה ₪

תאווה לעיניים
והנאה לחושים

הווו ^ 0

הי ה

^ סני 53 שנה נוסדה חברת פלפוט. אז מיפעל קטן
/לגל וי ו ת צבעוניות, בשני חדרים קטנים בשכונת
מונספיורי שבשוליה המיזרחיים של תל־אביב (מול
הקרייה של היום) .בשנת 1988 קבוצת פלפ1ט היא
תשלובת של חברות העוסקות בעיצוב, ייצור ושיווק של
כ־ 10 אלפים פריטים,
לפלפוט מוניטין בינלאומי והיא משמשת אבן־שואבת
לאמנים רבים, מהארץ ומחו״ל, המעוניינים שיצירותיהם
יופיעו בהדפסה האמנותית של פלשט, חברה שרשמה
לעצמה פרסי־עיצוב בינלאומיים כמעט בכל תחומי
ההדפסה, העיצוב והייצור.
הפריט האחרון שראה אור בהוצאת פלפוט הוא הגדה
יפהפיה של פסח, בת 80 עמודים, שכולה תאווה לעיניים
והגאת־חושים מקסימה, ואשר צויירה על־ידי היינץ זליג,
הודפסה על נייר־קלף מעולה ושזורים בה ציורי ותחריטי
הצבע המקסימים של זליג.
היינץ זליג הוא יליד גרמניה של ראשית המאה, שנודע
בגין הציורים, הליטוגראפיות ואיורי־הספרים שלו. הוא
השתתף בתערוכות רבות־מוניטין ברחבי עולם (גם
בארץ) וערך תערוכות־יחיד בקנדה, שווייץ, גרמניה, ניו־יורק,
שיקאגו וחיפה.

) 11־ 1 0

השכרת רכב

רד ח

03( 283281-2

למניעת אייוס בסקס:
ה ע 1חמע 1ב ב תו ל ה.

למניעת ציתות בטלפון:
במכ שי ר1ז.61(6/)1/)81
אנו מספ קי ם גם:
שירו ת לגילוי ה אזנו ת
מכ שי רי םלהקלטת שי חו ת
מז כי רו ת או טו מ טיו ת

ר דיו דו ק טו רבעב !
ת״א, שלום עליכם , 18 טל׳ 286444

שלוש פעמים הופיעה אותה
שחקנית בקבוץ (;)3
בזאר מיצירות סטרווינסקי

אני בבית־המפקד (;)4
אביה של רחל בשבעה ימים

שופכים בוץ על הביון (;)3
עמד לו בטעם (;)3,3

פתרון ת שבצ1פ!
תן טרמפ
לחייל

2640

)15 אף־על־פי שאינו במקומו,
אין השימחה שורה במעונו

)17 הכניסו לו זונדה במזיד (;)4
)18 את דרכה החלה העיר בצרה

)20 זמנה יגיע! היו מתריעים
באיום (;)4,4
)22 יש דרישה מחודשת בדבר
צבע המדים, שהוא לא סוב

)24 ספור החוליה, איזה קטע!

)25 שרף למען ברית־אחים (;)4
)26 יש לקבוץ קו קבוע (;)4
)28 מה למדנו השנה ממישנת

)29 תשעה באב מקל עלינו (;)3

מאינד:

רומש בדרכו לכנסת (;)3
חייב להגיע אל היעד
בשביל נעלם (;)4
מה שטרומפלרור הראה
לתוקפיו בעונג רב (;)5,3
אורח שפוי בימים משכבר

יגיעו בטרם יפול עלינו
שחר (;)4
מה שאנחנו הקמנו למען
ילדינו (;)5
רכשו שכונה בירושלים
ונפלו קרבן לרמאויות (;)7
בקושי בעל אחוזה (;)2

)12 בקשה ממגישת־החדשות
ברדיו להשיב תשובה מיידית

)16 נעמיד דו־תחמוצת המימן
בראש דאגתנו — נאום קנטור

)19 מיסדר־ביתר היה בבריטניה

)21 ירקתי על חייל במדי צה״ל
— התוודה בצער המתנחל

)22 פעמיים נכשל בחוק היסוד

)23 בעל האחוזה מ־ 11 מאונף
עומד על הראש, אבל
במידה (;)2
)24 חבורת רחוב (;)3

)27 שלוש מאות יחידות בקנה
אחד (;)3

— --אביגיל ת אי —

העה09

הי ה

מחירנן מיננ״ם
(בתוקף החל מ־ 14 אפריל )1988
לשנה

לחצי שנה

מנוי בארץ
(כולל משלוח ומע״נס

207ש״ח 110ש״ח

מנוי בדואר־אוזיר
לאירופה
(כולל משלוח ומע״מ)

256

135

מנוי בדואר־אחיר
לארצות־הברית,
דרום־אפריקה.
פנמה. תאילנד
(כולל משלוח ומע״מ)

376

200

(כולל משלוח ומע״מ)

476

250

הדברת מזי קי ם

בעם

שמחים והדברת תיקנים(ג׳ן קים),ו
תולעי עץ, חרקי ספרים ובגדים,
עירפול מיוחד לארועים למניעת
יתושים וחרקים מעופפים.
רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־22־75־03

מנוי לארגנטינה

איתן עמיחי

ום י$

י״יאי

ב ש מי ר ה

בריאותך 11־ 1 1 1 1 1 3
העולם הז ה 2642

: 1 רשת מלונות רן וחברת עלית משתפות פעולה.
חברת עד ת מייצרת קפה ורולף שליג, מנהל
המזון והמשקאות של הרשת, עושה וריאציות על
הנושא. מאחר והמלון נמצא בדיוק בין הבית שלי
למערכת, וגם בגלל אהבתי הגדולה לקפה, טעמתי
כמה סוגים שהוגשו במלון בחודש מרס. אבל
חודש מרס הסתיים ואני השגתי עבורכם את
המירשמים. נכון שצריכים כמה ליקרים, אבל למי
אין, אחרי המתנות של פסח.

משקה קפה־גלידה סקוטי פדמבה
3כפות ליקר דר מנויי
קפה רותח -קפה נמס או פילטר
נדו ר גלידה וניל
יוצקים מחצית מכמות הליקר לתוך כוסית
עמידה בפני חום. מוסיפים את הקפה עד לגובה
שני ס״מ מהשפה. מניחים בזהירות את כדור
הגלידה.
כדי ליצור את הפלמבה יש לחמם כפית ליקר,
להדליק ולהזליף את הדרמבויי הבוער על הגלידה.

1וגג 1.1ען ו1
3כפות ליקר טיה מריה
קפה רותח -קפה נמס או פילטר
מקל קינמון
דובדבן לקישוט
יוצקים את ליקר הטיה מריה לתוך ספל רחב.
מוסיפים את הקפה ומערבבים בעזרת מקל הקינמון.
מעטרים עם רובדבן את ראש מקל הקינמון.

מוקה נזונטה־קו־דו
כף וחצי ליקר אמרטו
כף וחצי ברנדי קצפת קפה רותח -פילטר או קפה נמס לפי
הטעם.
מוסיפים את הליקר והברנדי לספל הקפה הרותח•
מניחים בזהירות את הקצפת ומעטרים בשקדים
קלופים.

לחוסכים בגז לבישול חברת התנורים
מר־סטל־רנקן יצאה לשוק עם חידוש האמור
׳;5חסיד בשימוש בגז לבישול — מבערי פלאש
לתנורים ולכיריים. לפי היצרנים החיסכון בגז
עומד על .2591.שיטת החימום של המבער החדש
גורמת לריכוז החום בתחתית סיר הבישול. בינתיים
מורכבים המבערים החדשים על תנורים וכיריים
חדשים בלבד. אבל בקרוב ניתן יהיה להרכיב
את פלאש על כיריים קיימים. אגב, מחיר תנו ר
אפייה בתוספת מבער פלאש הוא 1254ש״ח
ומחירם של כיריים בתוספת מבערי פלאש הוא
580ש״ח.
חשוב למטיילים מחוץ לבית. חברת סנ1
רואגת להיגיינה שלנו. עכשיו יצא לשוק סנ1־
אסלון, באריזה של 10 דפים שאותם מניחים על

שקיות־ניילון מהונג־קונג
גם למיקרוגל
בית־שימוש ומייד מפסיקים לפחר מאיידס
ומצרות אחרות. מוצר חכם מאוד. הבעייה היחידה
היא שסגראסלן ן עולה 1.99ש״ח, ואילו חברה
אחרת מוכרת את אותו מוצר בשקל אחד. בעייה
של סנג, כמובן. לא שלנו.
המלצה. שקיות־ניילון חדשות עם סגירה
הרמטית מתוצרת הונג־קונג. השקיות מיוצרות
בשני גדלים לשימוש ביתי. לאיחסון, להקפאה,

בגדים תחתונים
אפשר ללבוש אותם גם ברחוב
להפשרה ואומרים לי שגם לחימום במיקרוגל.
6.83ש״ח לאריזה גדולה של 50 שקיות.

שבש 7מ
תורשה

18 ימי חופש היו להם. מה־23
במרץ ועד ל־ 10 באפריל. הם צפו
בטלוויזיה, בווידיאו, ביקרו חברים,
נסעו לטיולים, ראו סרטים,
ביזבזו שעות על כלום וב* 9באפריל
ב־ 8בערב הם התיישבו להכין
שיעורי־בית. רציתי להרוג
אותם. חשבתי על כל־מיני
ויטווג

לנשים בלבד. חברת דלתא הציגה את הבג־ [
דים התחתונים החדשים שלה לפני קניינים ואני
שי־תיקשורת בתצוגת־אופנה מרהיבה. התחתו־ ;
נים, הגופיות, הגרביים והחולצות יפים כל־כך
שממש חבל ללבוש מעליהם משהו6 .־ 5ש״ח
לתחתונים 9 ,ש׳׳ח לגופיות שאפשר גם ללבוש
בחולצות קצרות.
לגברים בלבד. ידוע שלרחוץ מכונית, לתקן
פנצ׳רים, ללכת למוסך, למלא דלק ולשלם
דו״חות זו עבורה של גברים. אנחנו מדי עדינות
בשביל זה. אז לגברים שרוצים מכונית מבריקה
יש עכשיו מוצר חדש — סגוסע — תרסיס ווקס
אינסטנט להברקה ולהגנת צבע המכונית. צריך
רק לנער, לרסס על פני המכונית ולנגב בעזרת
מטלית יבשה. תדירות השימוש המומלץ — אחת
לשלושה חודשים. המחיר — 6.90 למיכל. עכשיו
נראה את הפמיניסטיות מתלוננות על קיפוח.
יש לנו ימים בקיץ שהטמפרטורה מגיעה אף עד
10ו־ 12 מעלות.
לד דבר עם איסלנדים על מזג־האוויר.

הבדלים

דנדי, כלב כנעני מעורב, הלך לאיבוד בסביבות רמת־גן. כל היודע דבר על מקום הימצאו מתבקש
לטלפן ל רוני 7778677 03 הכלב דנדי יקר מאוד לבעליו.

ואז, צילצל הטלפון. היתה זו אמא שלי. סיפרתי
לה על נכדיה האיומים .״את היית בדיוק
אותו הדבר,׳׳ היא אמרה. אז לא הרגתי אותם. ולכן
הם ימשיכו לחיות ולעשות את הדברים הנוראים
שאני עשיתי בילדותי. ההבדל הדק הוא שאז אמא
שלי סבלה ועכשיו הגיע תורי. אבל זה מה שיש,
ועם זה צריך לנצח.

כימו איתו מייד. פעמיים זה גם הצליח.
בפעם השלישית, מבלי לשים לב, התחילו
לדבר על המצב. תוך דקה רעד הבית מהצעקות,
התאדמו הפנים, נקפצו האגרופים, בערו העיניים.
ולחשוב שבקבוצת האנשים היו הריעות הפוליטיות
בטווח שבין המערך ורץ — אולי נכון שעם
ישראל הוא עם אחד, אבל הריעות — לא פחות
מארבעה מיליון.

צוק העיתים

הכר יחסי

שלוש פעמים בשבוע שעבר יצא לנו לפגוש
אנשים במסיבות פרטיות. בכל פעם 15־ 10 איש
ואשה, בכל פעם קבוצה אחרת של אנשים.
בכל האירועים אכלו ושתו ודיברו וצחקו
והשמיצו והתווכחו. זה רגיל. ככה זה תמיד. מה
שהפתיע אותי הוא שבכל האירועים היה מישהו
שכבר בתחילת המיפגש אמר משהו כמו :״מוכנים
שלא לדבר על פוליטיקה?׳׳
שלוש קבוצות שונות של אנשים, וכולם הס
בשבוע
שעבר שמעתי ביפו את מקהלת הגברים
מאיסלנד. היה יופי. אחר־כך עשינו טיול ביפו
והתישבנו לשתות משהו. עד מהרה הגיעו לבית־הקפה
כמה מהגברים האיסלנדים והתפתחה
בינינו שיחה קצרה.
הייתם כבר באיסלנד?
לא. אני לא נוסעת למקומות שבהם קר כל
הזמן.
זאת אחת האגדות על איסלנד. לא קר כל הזמן.

מה ההבדל בין פסימיסט לאופטימיסט?
הפסימיסט הרום מזה שבלילה שבין ה־ 9ל־10
באפריל הוא הפסיד שעת שינה אחת. האופטימיסט
מאושר מזה שבעוד חמישה חודשים הוא
יקבל שעת־שינה אחת במתנה.
לאיזה חלק אתם שייכים?
אגב, שמעתי שהמדינה תחסוך 27 מיליון דולר1
משעון הקיץ. מה עם איזה בונוס קטן לאזרחים?

צרכנות

בררך לביקור חברים בקריית־אונו ראיתי משתלה.
מאחר והרופא אמר לי שאסור לי, בתכלית
האיסור, לראות משתלה ולא לקנות בה וגם
להשלמת המראה הפורח של מרפסתי, ביקשתי
משותפי לחיים ולמכונית לעשות ברקס דחוף.
עשיתי חשבון שכל מה שאני צריכה הם כמה
שתילים של פטוניות, ביקשתי העברה של 30
שקל מכיסו של שותפי לכיסי.
נכנסתי למשתלה ובספיר בחרתי 10 שתילים.
״כמה?״ שאלתי את המוכר .״ 6.5ש״ח,״ הוא אמר.
שילמתי מהר לפני שהוא יתחרט.
אז נכון שלא ערכתי סקר מעמיק על מחירי י
הפטוניות במשתלות ישראל, אבל מצד שני אני |
לא זוכרת כבר שנים שכל־כך הופתעתי לטובה.
אז אם אתם הולכים לקנות שתילים, תזכרו י;
שיש פטוניות ב־ 0.65ש״ח במשתלת אפריים
בדרך לקריית־אונו. לא יודעת בדיוק איך מגיעים1
לשם. תשאלו.

הורוסהוס
מרים

מזל החודש:

שוו ר
מה צנ1:־
לשווה[
ב־1958ו*
1988 מפנקת א ת בגי מזל שור ומפצה
אותם על זמנים קשים שמהם סבלו נעבר
הלא רחוק. א ן יש לזכור שהטוב אינו מוח-
מאמלט לעולם, וגם נשגה שבה הכוכבים
נמצאים במצב טוב, יש חוד שים נוחים
פחות• אןי חסי ת תהיה זו שנה טובה במ יוחד
לשוורים.
מה יקרה השנה לבני מזל שורז
כוכב יופיטר, שנקרא גם המיטיב הגדול,
נכנס למזל שור ומאפשר לבני המזל ליהנות
משפע של הזדמנויות חדשות. כוכב יופיטר
קשור בהתפתחות, ב ה תקדמו ת ובהתמוד דות
עם האמת. לא תמיד קל לקבל א ת המ ציאות
כפי שהיא ולהתפכח מטעויות ומאש־ליות.
כוכב
יופיטר קשור בנסיעות לחו״ל, בלי מודים,
באהבות חדשות, בנישואין, בלידות
ובהריונות וכן בהזדמנות לבצע שינויים
בעבודה, ולעבור לתפקיד או למקום־עבודה
נעימים, יוקרתיים וטובים יותר. בשנים ה אחרונות
סבלו בני מזל שור מבעיות כלכ ליות.
גם בעייה זו תבוא על פיתרונה, אם כי

קיימת השנה תקופה נוחה פחות, שבה חוזר
מצב הכוכבים לזמן קצר למצב שהיה בטוף
. 1987 את התקופה הנוחה פחות יחושו בעי קר
מי שנולדו בטוף מזל שור.
כוכב פלוטו, שנמצא במזל עקרב כבר
כמה שנים, משפיע בכל שנה על קבוצה
אחרת במזל. במעברים הוא עלול לזעזע
ולגרום לשינויים דראמתיים ולעיתים אף
לא צפויים. מעברים אלה מסמלים סיו ם
פרק בחיים ותחילתו של פרק חדש וטוב
יותר. לגבי מי שנולדו בין ה״ 30 באפריל ועד
ה״ 6במאי תהיה זו שנה גורלית מאוד.
שאר בני מזל שור יוכלו לנצל היטב א ת
הימצאותו של כוכב יופיטר במזלם ולשפר
מאוד את חייהם. הכוכבים סטורן ואו־ראנוט,
שנכנסו למזל גדי בחודש פברואר
השנה, יוצרים זווית חיובית כלפי מזל שור
ומוסיפים כוח, ביטחון ויציבות לבני המזל.
אין תראה, א ם כך, התקופה שבין אפריל
1988 לאפריל !1989

> עסדה וקאריירה
כאמור, מביא עימו כוכב יופיטר אפשרו יות
והזדמנויות חד שות. הבית בהורוסקופ
שמייצג אתה עבוד ה(בי ת שש) מושפע אמ נם
מקרינה לא קלה של הכוכבים אוראנוס
וטטורן, והדבר יכול לאלץ את השוורים
לעבוד קשה, אולם הפעם יהיה פיצוי למא מץ.
אפשרויות הקידום, שיפור התנאים,
המעמד והעניין בעבודה הן רבות.
כספים הכוכבים, שהציקו לבני מזל שור בשנים
האחרונות ואשר מיקומם גרם לבני המזל
בעיות כלכליות, החליפו מזל. המעבר ישפיע
לטובה ומצבם הכספי של השוורים יהיה
טוב יותר מבשנים עברו. מיוני עד נובמבר
חוזרים כוכבים אלה למזל קשת, אולם הם
ימצאו במעלות האחרונות של מזל קשת,
דבר שישפיע על מי שנולדו בטוף מזל שור,
ויגרמו לתקופה לא נוחה, א ן מנובמבר
תחלוף ההשפעה והמצב הכלכלי ישתפר.

• בריאות
השגה יהיה נושא הבריאות בעייתי לבני
המזל. למרות ששנה זו נחשבת לטובה יהיו
תקופות שבהן יהיו בני מזל שור רגישים.
השנה יסבלו בני המזל מבעיות של דרכי
השתן או מהגרון. לנשים בנות שור עלולות

להיות בעיות ב תחו ם הגינקולוגי ועל כן
כדאי שיגשו להיבדק במיקרה של תופעות
שאינן מוכרות. תקופה רגישה יותר מבחינה
בריאותית מתחילה במחצית יולי ו מס ת יימת
בסביבו ת ה 21-בינואר . 1989

סגורים
מי שחושבים על שינוי, יוכלו ליהנות
מהזדמנויות מפתיעות. תנאי המגורים יש תפרו
השנה. אפשר יהיה לרכוש, או לשכור
דירה מרווחת יותר בסביבה טובה יותר. מי
שחושבים לשפץ את ביתם, לרכוש מערכת־ריהוט
חדשה או לעבור לדירה גדולה יותר
יהנו מתוצאות טובות מאלה שציפו להן.

• נסיעות ולימודים
נסיעות לחו״ל, אשר בדרד־כלל אינן
מאפיינות את בני מזל שור, עולות על הפרק
השנה. רבים מבני מזל שור, שבמשך רוב
השנה מעדיפים להימצא במקומות שאליהם
הם רגילים, יסכימו לוותר על הנוחות
וליהנות מנסיעה לשם טיול, או לצורך
עבודה או השתלמות. זוהי שנה שבה יצליחו
השוורים בלימודיהם, ורבים מביניהם יפנו
לכיוון חדש ומעניין יותר.

ומה שבינו לבינה
בני מזל שור ידועים כאנשים שהאהבה
והרומאנטיקה חשובים להם מאוד. שנה זו
מאפשרת להם ליהנות משפע של אהבה,
פרשיות רומאנטיות ופופולאריות בקרב בני
המין השני. הרווקים והפנויים יוכלו למצוא
לעצמם בני־זוג, שעימם יחלקו א ת חייהם
ואף יוכלו להינשא. זוגות נשואים, שהקשר
ביניהם מעורער, יגיעו למסקנה שאין טעם
בקשר עקר ועל כן הם צפויים לפרידה. אך
גם א ם צעד כזה יכאיב בתחילה -הוא יביא
בעיקבותיו את השינוי הרצוי ופרשה חדשה
ובריאה יותר תחליף את זו ה מסובכת
וחסרת התכלית.
זוגות נשואים, שחייהם מתנהלים כשו רה,
יוכלו לחשוב על הרחבת המישפחה.
תקופה פחות נוחה תהיה בין מחצית מאי
למחצית יולי. תהיה זו תקופה שתעמיד
במיבחן קשרים רבים ולא תקל על מי
שקשריהם אינם יציבים דיים. יתכנו אף
פרידות, אך, כאמור, קשרים, שלא יעמדו
במיבחן המציאות, עדיף שיסתיימו תחת
שימשכו, ויגרמו סבל ועוגמת נפש.

עניתי
נ ס פי ם העסיקו אתכם בתקופה הקרו ידיחם נחלצים לעזרתכם זעתריס לבס לעבור
ההרגשה הכללית אינה קלח. אינכם חשים ה־ 21 עד ה־ 23 סצביעיס ער מתח רב ננט״הלחב
תקופה קשה. אתם נאלצים להתמודד עם קשיים
בה. האפשרות לשפר א ת מצבכם תלויה
טוב מסיבו ת רבות. בעבודה אתם מצליחים. ולהסתכסך עם בד הזנג ועם הסרבה. אל תמהרו
ובעיות חדשות לבקחם.
לא מעט ברכוצם השיב
אתם יצירתיים יותר
לצאת בהאשמות, ש אם
של ידידים. אלה עשו בעבודה
ם צבכם לא קל.
אתם צ1דקים; לא תצליחו
ומוצאים שסע של רעיו נורמים
חיצוניים. שעליהם
יים להשפיע בכורה
נות, המעוררים הערבה
לשמע והאווירה מסרב
אין לכס השפעה. מאלצים
משמעותית על העתיד
מצד הסביבה. אולם
תהיה קשה 1בלתי נעימה.
הקרוב וכדאי שתהיו
אחכם לשמח תוכניות ואף
בשורות מעציבות עלו ל
ק חשוב שהנהנו באיפוק
ערים לגקודה זו ותדאגו
לוותר על תוכנית מקנחת
לות להגיע. תצטרכו ל ותיהנו
מרלז״ס. רקורים
לכך שהם אכו יעשו
שיבלה לעזור מאור מה־היות
עירגיים ולהשגיח
פתאומ״ם של ידידים, בלמענכם
פעולה שעבו בחינה
הפיננסית. בין ה־24
על הקרובים אליכם. ה-
עיקר סבני הסין השד.
23נספ 17מבר -
ו 2ביו נ י ־
22באוקטובר
דם אינה מהווה מאמץ
ל־ 25 בחזדש ימצא פ־תרון
21 עד ה־ 23 עשויים
!מהשתתפות באירוע־ס
20 ביול*
זמני. לחלק נהל מהבעיות
מיוחד, ולכם היא תהיה
להיות מסוכני ם לילדי ם
צימר״ם. ספורט, אזרחו
משמעותית מאוד. בת״
הכספיות שסטחדוח אתוכדאי
לפקוח עיניים.
ממ!נ אחר, ירא להפתשת
חום הרומאנטי -זהו הזמן להיכרויות ח ד כם. בריאותכם אינה ם 1בה וערכם לטפל בעצמב
ת חו ם הרומאנטי צפויות הצלחות. קשרים
שישפיעו ער חייבם. סבוס בסף יעזור לבס לממש
שות. בעבודה -לא תהיה זו תקופה קלה. כם. מחזור הדם זבעיזת כתלים מציקים לבם.
חשובים מהעבד הרחוק מתעוררים מחדש.
תזמית חשובה ולהתנבר על הקש״ס שעצרו.

חג-העצמאות אינו מ ת אי ם לבילויים, טיו ׳(־ההולדת
שלכם גזחקוב נהחזרש הקרוב •ה־ר,
אתם נתונים בסאבקים פנימ״ם קשים. הרצון לבעגייגי
מגורים מעסיקי ם א תכ ם עכשיו. כ ס לים
ומאמצים גופניים. דרושה לכם מנוחה.
קל יזוזו סהקזרם. הבריאות משתפרח. זמצב־צע
שינויים בע מד ה חר ש סכם לוותר על שטיות פים, שיגיעו אליכם, יעזרו לכ ם לשפץ, לשפר
אתם עייפים ומותשים
החח יהיה אנפטים־ ינחר.
אחחח הק שוחת להתפת־או
אף למצוא מקום־
הבעיות הכספיות, שהטמהעבודה
הקשה שא ח!תכם
או להתקדמותכם
מגורים צוח ותר. בזמן
ריח אחכם באחרונה, סח־ת
ם משקיעים בתקופה
בחיים. המאבק יחריף הש האחרון
סבלתם מבדי האחרונה.
החודש הק חילות
להסתדר. סיבסנך,
בוע רנחם לכם לדאנח את
דות. הבית, שבדרך-
מלל בעיות כספיות• .נחם
רוב יקבע רבות לגבי
הדברים בפרספקטיבה
כלל היה הומה אדם,
המיקצועי. עתידכם להחלטה חשובה, שם־נע
נכונה ינתר. שינו* בנישה
מתר ריק. עכשיו המצב
צפויות בו הצעות יוצ איוכם
יסדם להבין את
יהיה חיור. אפ שחח ח ח
עומד להשתנות. אתם
משמעותה. אך צעד. שיעאות
דופן ומפתיעות לשה
נפתחת לפניכם זהיא
עק 11
נוטים להתרגש, להתפ 20ב
ינואר ־
קידום. מעמדכם מתח שה
בעיקבנת אנתו סיב־קשורה
למק 1ם העבודה.
רץ ולדבר בצורה פוגעת
22באוקטובר -
8יבפברואר
22בנובמנ >
זק ואתם זוכים להע סזך,
יביא בהמשך השוה
אינכם נתונים במצב ש ם
וישירה מדי. התוקפנות
רכה מצד הממונים.
לפיתחן של בעיה שה אתם
•סריס להכתיב את
החבויה בכם יוצאת
ב תחו ם הרומאנטי -חתקופח הקרובה מב ציקה
לכס בסשך . 1987 פנישות והיברתח
התנאים ועל ק בדאי ש ת תפ ש ט וחוזתרו ער ועב־ עבשיו בקלו ת ובלא שליטה. ב ת חו ם הרו טיחה
לבם קשרים קבועים ויציבים.
חדשות יהפכו את חו־העצמאות לשמח במיוחד.
נינת, כדי לאפשר לכם חנאי־עבורה טובים ינחר.
מאנטי אתם גהגים מעליה בפופולאריות.

אף שמצבכם הבספי אינו נורו נאתם נאלצים
בריאותכם אינה טובה. עליכם לנוח עד כמה
עבודה רבה ו תוספ ת אחריות מוטלים עלי הבריאות אינה טובה. חשוב שתטפלו בעצמכם
שהזמן מאפשר לכם. כוח ההתנגדות שלכם לוותר על כספים המניעים לכס לטנבח בני־כם.
אל תעמיסו על עצמכם יותר ממה שא ותברח
מה אינז בשזרה .׳הכן שלא •היה קל
אינו רב בתקופה האח מישפחה
הזקוקים להם.
ת ם יבולים לשאת. א מ מלות
אח הבעייה אך
רונה ואתםמ טי ם לח תמצא!
את עצמכם סתב־נם
אתם מוכרים כאנ חשוב
לאתר אותה סמן.
לות. בריאותם של
נדם אח נסיעתכם הבאה
שים חרוצים, אולם ה בדי
למנוע סיבנבים. בעבוקרובי-מישפחה
גוזלת
לחדל. ם׳ מביויכם שאינם
בריאות עלולה להיפגע
דה יש מ־ שמוסה לעצזר
מכם זמן רב. ענייגי
מלים לנסוע. הנו סקש־מחוטר
שינה ועודף מא אח
התקדסותכם אולם.
כספים מטרידים א ת :חם
עם ארצות: אחרות.
מץ. ענייני כספים מש סכרים
חדשים מוסים
כם מאוד השנה, אולם
העבודה המוטלת ערכ ם
תפרים השבוע, אך בט לבוא
לעזרתכם. אפיל! אס
הפתעה נעימה בץ ה־21 קשת רכה. יתכן שלקחחם על
ווח הרחוק לא יפתרו
אינכם מרחם אותם היטב.
נתולו 11
ל״ 23 בחודש, סכום-
עצמכם יותר מרי, והמאמץ
הכעיות המרכזיות ש מאזחי
ינחר הם עלולים
23בנובניבר -
22באוגוקש -
20בדצלובר
כסף או ידיעה על אפש שאתם
תרשים מעצמכם

מעסיקות אתכם השנה.
22בספ 17טבר
לה שיל לכס אכזבה. אולם
רות לשיפור המצב ה מחיש
נמחרש אחכם

בין ח 21-עד ה 23-לא
רעדים דווקא הם מתאיכלכלי
ירוממו א ת מצב״הרוח. נסיעה לחו״ל זיכנל לנתם לכם להסתבטח בריאותית. נטייה
מומלץ לקח ת סיכונים. אידגון מחד ש של מים להושיט לכס סיוע ועיחד. בד הזז! מקשים
עולה עכשיו על הפרק. מומלץ לצ א ת לחופש. לתאונות במיוחד בין ה־ 24ר־ 26 בחודש.
מ שק-הבית יקל עליכם בתקופה הקרובה.
עליכם. כדאי לנהוג רחר תקיפות ובהחלטיות.

^ ה ח מי שי ה
(הם שן־ ם עם ור )26
קטנים, יש אנשים קטנים. ככה זה גם
בדוגמנות.״
הדוגמניות טוענות שצריך לעשות
הפרדה בין הסוגים השונים של הדוגמנות:
הפרדה זו אינה קיימת בארץ.
תמי ברעמי :״בחוץ־לארץ, הדוגמנות
מחולקת לשטחים שונים, והחלוקה
יורדת לפרטים הכי־קטנים. יש דוגמניות
מיוחדות לפרוות, ודוגמניות מיוחדות
לבגדי־ים. לכל תחום הדוגמניות
שלו. בארץ כולן עושות את הכל.״
קארין דונסקי, :בארץ כולן עושות

את הכל, כי רק ככה אפשר להתפרנס.
השוק פה אינו די גדול כדי שדוגמנית
תוכל להרשות לעצמה להתעסק רק
בתחום אחד.
.אבל לא כל דוגמנית באמת טובה
בהכל. הנה, סמדר קלצ׳ינסקי מצטלמת
נהדר, אבל על הבימה היא נראית ציפי

לונית ומניאטורית. אף אחד לא ישים
לב אליה על הבימה.״
בעת האחרונה יש בארץ ריבוי עצום

של דוגמניות חדשות. בתי־ספר לדוג־

השבוע חגג ביל
שפירא ב״כסית״.
הוא בא מהפלא
האמריקאי. בכלא
חזר בתשובה
ותיכנו בריחה.
^ התמדה שיטתית הם נקבצים
כאן. אסירי־ציון ואסירי־עולם,
המחפשים בעת צרה את חסותה של
מדינתם הנשכחת.
השבוע הגיע מארצות־הברית אסיר־עולם,
ויליאם שפירא 62 שסיפורו
מיסתורי ומוזר, שונה מכל האחרים.

אסיר משוחרר

דוגמנית קלצ׳ינסקי
צטלמת ט 1ב

מנות, המבטיחים לבאות בשעריהם
עתיד זוהר, נפתחים בקצב מדהים.
הריבוי הזה, טוענים אנשי־המיקצוע,
גורם לירידה ברמה. ירידה הולכת
ומתמשכת.
חביבה פלאטו :״בכל יום נוספים עוד
ועוד מארגני״תצוגות ודוגמניות חדשות.
הן עושות חאלטורות רבות׳
במועדוני״לילה ובמקומות מפוקפקים,
והרמה שלהן נמוכה וירודה.״
קארין דונסקי, :גם כשאוכלים קוויאר
בכל יום, זה נמאס. ריבוי החאלטו־רות
הורם את המיקצוע.״
בשל הריבוי הזה, יורד המחיר שמבקשות
הדוגמניות. גם דוגמניות־הצמ־רת
נאלצות להשתתף בתחרות ולהוריד
מחירים.
חמש הדוגמניות שבחרו אנשי־המיקצוע
כטובות ביותר, מצליחות
להתמודד עם הקשיים האובייקטיביים,
ולהיות טובות ומיקצועיות בכל תצוגה
שבה הן נוטלות חלק. דוגמניות ברמתן
בחוץ־לארץ, אמרו כולם, מרוויחות הון.
בארץ הן מרוויחות את הכסף בזיעה,
בעבודה קשה ומאמצת.
דוגמניות נוספות שהוזכרו פעמים
רבות במישאל הן אנאבל טמיר, רונית
ויגלר, עירית אלטמן, אילנה שושן,
מאריקה דה־יונג, סימונה גוזמן, רונית
יודקביץ וביאטריס גייר.
העול ם הז ה 2642

איש קטן וצנום, עיניו רכות ומבטו
קשה. חייל עתיר־קרבות, כמעט שכיר־חרב.
בהיותו בן 18 התגייס למארינס.
לחם ביפאנים באוקיינוס השקט. כשנגמרה
המילחמה ההיא עלה לארץ.
כאן חיכו לו הקרבות המהוללים של
חטיבה .7במילחמת־העצמאות השתתף
בכיבוש הגליל .״כבשנו כפרים ערביים
כמעט מדי לילה,״ הוא אומר בגאווה
של מי שמתחמם עדיין באש המילחמה.
זמן מועט אחרי המילחמה מיהר
לחזור לארצות־הברית, .המארינס קראו
לי. מילחמת״קוריאה עמדה בפתח,
וביל שפירא חייב היה לקחת בה חלק.״
והוא לקח. חייל קרבי שנשא בתואר:
סייע ימי. נוחת בחוף האוייב שעות
ספורות לפני תחילת הקרב. מרחרח פה
ושם, בודק, מכין את החוף לקראת
פלישה. כשאזלה גם מילחמת־קוריאה
חזר ביל שפירא לארץ.
.עמוס בן־גוריון ביקש ממני שאתגייס
למישטרה. הייתי קצין לתפקידים
מיוחדים. נסעתי בלילות לאורך כבישי
הצפון. שימשתי כעין פיתיון לפדאיון.
הם ירו עלי, רצו להרוג אותי, אלא
שמכוניתי היתה משוריינת. ואני, מיד
אחרי שגיליתי את מקור האש, יריתי
לעברם. כך הרגתי כמה וכמה מהם.״
מאוחר יותר ישמש הכישרון הזה
שלו ככלי־נשק נגדו. אלא שאז, בשלהי
שנות ה־ ,50 היה זה רק מקור לגאווה.
שפירא ירה, והיה בין מקימי מישמר־הגבול
והמעבדות הבליסטיות של
המישטרה 12 .שנים שירת במישטרה.
,בנפשי אני חייל,״ הוא אומר .״לא
נשאתי אשה ואין לי ילדים. מי
שמסתכן יום ולילה אינו פנוי להקים
מישפחה.״ עכשיו, אחרי המילחמות,
הסכנות ובתי־הסוהר, הוא רוצה להתחתן.
.משה,
תמצא לי אשה טובה,״ הוא
מבקש מחברו, במסיבה שערכו לו
חבריו בכסית. כמה עשרות ותיקי־המישטרה
אוכלים גרגירי־חומוס וסלט
תפוחי-אדמה מתובל במיונז, מחבקים
את ביל ונשבעים באוזניו כי כל אותן
שנים התגעגעו אליו.
ב־ , 1967 כמה חודשים לפני המיל־חמה,
נסע ביל לפלורידה. את חפציו
הפקיד בבתי חבריו. אחותו היחידה
חלתה. אחד מדודיו נפטר והותיר אחריו
ירושה נכבדה .״אטפל באחותי ובירושה
ומיד אחר־כר אחזור,״ הבטיח.
וכמו שקורה אצל רבים, גם שהותו
של ביל שפירא באמריקה התארכה
והתארכה, .פתחתי מישרד לתיווך

מיסחרי. העסק גדל, מצאתי שותף
ודחיתי את שובי לארץ,״ הוא אומר.
אשמת רצה
**ץ מונה שנים אחר־כך קרה
* /המיקרה. מוזר. משונה. מיסתורי.
״לשותף שלי, די ווייט, היו עסקים
רבים מלבד המישרד לתיווך מיסחרי.
הוא היה בעליהן של רשת־חנויות
לכלי״מלאכה, סירות להשכרה ומשאיות.
הוא גם היה פושע שרימה אנשים
בהאיטי. בנו הגדול עישן סמים ואשתו
התרועעה עם כושים. טיפוס מפוקפק.
אלא שאני לא ידעתי דבר על כך.
בשבילי הוא היה די ווייט. שותף הגון
וישר.
,יום אחד, בתחילת פברואר , 1975
די ווייט נעלם. בבוקר עבד במישרד,
בערב לא שב הביתה. אשתו התקשרה
למישטרה, אמרה שהיא דואגת, חוששת
שקרה לו משהו רע.
״שבועיים אחר־כך עצרה אותי
המישטרה. האשימו אותי ואת מייק
סלביטו ולארי מארין ברצח די ווייט.

סלביטו ומארין היו שותפיו של די
ווייט בעיסקי הסירות.
״במהרה התברר לי כי מארץ סיפר
לשוטרים כי הוא וסלביטו רצחו את די
ווייט במישרדי, היכו אותו במוט קהה
וכבד ואני הוא זה שתכננתי את הרצח.
כך אמר מארין לחוקרי־המישטרה.
,הגופה לא נמצאה מעולם. מארץ
הוכרז כעד־מדינה, נענש ב־ 10 שנות־מאסר,
יצא לחופשי אחרי ארבע שנים.
סלביטו כפר באשמה. הוא נידון למוות
וזכה בהמתקת העונש. כעת הוא כלוא
במאסר־עולם. אני נידונתי למאסר־עולם.
,בבת־אחת
נהרס כל עולמי. את כל
רכושי מכרתי כדי לממן את המישפט.
נותרתי חסר־כל. מי שהרוויחה הרבה
כסף היא אשתו של די ווייט. רכושו
עבר לרשותה והיא נשארה אלמנה
עשירה ומאושרת.
,פעמים רבות חשבתי מדוע קרה לי
דווקא מה שקרה. אני יודע את
התשובה, אר לעולם לא אסגיר את
הסוד.״
בבת־אחת משתנה הבעת־פניו של
שפירא. הוא כועס .״קרה לי מיקרה
איום. די ווייט ברח מאשתו הבוגדנית

משוחרר ביל שפירא
.אעבוד ברפת של סאסא ואחפש אשה שתינשא ליר

ומבנו המסומם. אנשים מסויימים ניצלו
הזדמנות זו כדי לטפול עלי אשמה
אכזרית. אני יודע שכל האסירים
טוענים כי הם חפים מפשע. אני באמת
חף מפשע, וכל מילה נוספת בנושא הזה
תאלץ אותי לסיים את הראיון.״
,ביל, תמיד ידעתי בלב שלי, עמוק
בפנים, שאתה חף מפשע,״ מתרפקת
עליו אשה בשחורים במסיבה בכסית.
שפירא מחייך, נענה לחיבוקה הקולני.
מילים כאלה חביבות על אסירים

ביימוס׳

יהודי יחידי בכלא

ד ן־ שנים ישב שפירא בכלא.
1 0בתחילה בכלא ר״פורד, המכונה
הסלע, בצפון מדינת פלורידה.
״שם כלואים האסירים המסוכנים. חמש
שנים שהיתי שם 12 .אנשים בתא אחד.
לא עובדים. לא עוסקים בכל פעילות,
חיים מארוחה לארוחה.
״אחותי הירבתה לבקר אותי. באו גם
כמה ידידים ישראלים, כמו פקד אייזיק
קילוס. הגיעו במפתיע, שמחתי לראותם.
כלל לא התביישתי. הן אני חף
מפשע.
״אחרי חמש שנים הועברתי לכלא
אוון־פארק במרכז פלורידה. זהו כלא
נוח יותר. עבדתי בסיפריית־החוק, קיבלתי
פעם בשבוע עיתון מישראל,
התחלתי לקרוא בתנ״ר. חסידי חב״ד
ביקרו אותי בחגים. הייתי היהודי היחיד
בכלא. לאט־לאט הבנתי כי אני יהודי
וכי עלי לשמור מיצוות. היום אני מניח
תפילין, מתפלל, שומר על כשרות,
חוגג את החגים.
,השתדלתי להיות חזק. האסירים
פחדו להתקרב אלי. ידעו שאין לי מה
להפסיד. הסוהרים חששו שאברח. בדקו
אותי כל שעתיים, ובאמת תכננתי
ניסיון־בריחה. בשנה האחרונה הייתי
עסוק בהכנת בקשה למישפט חוזר.
עורך־הדץ שלי, שהיה התובע במישפט
דמיאניוק, עודד אותי. אם תדחה
בקשתי — אברח מהכלא, כך
החלטתי.״
ובינתיים, בלא ידיעתו של שפירא,
שלח חרות לפיד בקשת חנינה למושל
פלורידה- .המושל נעתר לבקשה. זו
הפעם הראשונה בתולדות ארצות־הברית
שאסיר מועבר לשיקום בארץ
אחרת זמן רב לפני תום תקופת מאסרו.
בשנים הבאות ישהה שפירא בקיבוץ
סאסא, יחלוב את הפרות, יאכל בחרו״
האוכל המשותף, יחפש לו אשה
מתאימה. חייל ותיק שכל מילחמותיו
שרה לי ב 1בי ץ ₪
תמו•

ן,1/ 1(111 1

7 0 1 7 7 0 7 0 707מ 07/117
אישוו על
עמוד שרם
ה ח תונ הוד 7000
לפני חודשיים סיפרתי לכם על הידידות בין
הזמרת אתי צבר, המתגוררת בנידיורק, ובין
השדכנית הלנה עמרם, ידידות שהניבה שידוך
בין הזמרת לקבלן ג׳ון קריסתה, שהסתיים
בחתונה.
לעומת זאת לא סיפרתי לכם על האיום שקיבלתי
מהזמרת, שנשלח טלפונית באמצעות חברים
משותפים, ובו אני מוזהרת שלא לפרסם את
הסיפור, בתוספת הערה קטנה שיש לה כעת הרבה
כסף לנהל מילחמה נגד העיתון.

1ז5למ: א!ז>!גנו, זמרת !3מעמ אגיב הל־אניג.

רון וו

בקריית־קודש תל-אביב נפוצו שמועות שהעי־תונאית
תמר אבידר ובעלה, איש־הטלוויזיה
עמוס אטינגר נפרדים, כי היא מנהלת רומאן
סוער עם גבר עשיר וגרוש. כמו תמיד, אני
בודקת סיפור כזה לפני פירסומו, והבדיקה הטובה
ביותר היא לעשות איזה דרינג־דרינג צעיר לב•
עלת־השימחה.
.הלו, שלום תמר אבידר.״
.שלום וברכה. מי זאת?׳
״המרחלת.״
.ומה שאלתך?׳
.האם זה נכון שיש לך רומאן סוער, ובעיק־בותיו
את עוזבת את עמוס אטינגר?״
״רק זה? ולא שמעת שאני בהריון מהשגריר
האמריקאי? אני מתפלאה עליך!״
אני מאוד מקווה שלאשתו של השגריר האמריקאי
יש חוש־הומור לפחות כמו לתמר אבידר, ולא
תהיה מזה תקרית דיפלומטית, שבעיקבותיה ניאלץ
לצאת למילחמה בידידתנו הטובה ביותר.

׳ מ!זזזך מן?ייעמזז, קגלן אמיד?!?מ ג׳ מי.

המודעה בעיתונים המכריזה על חתונתה של אתי צבר לג׳ון קריסונה
חתונת ה־7000

אתי צבר
הרבה כסף לנהל ם־לחנוה

אהבה ביבוא
מסתבר שהמחסור בגברים הולך וגדל בארץ,
אבל חלק מהנשים מצאו פיתרון טוב. הן יוצרות
קשרים עם גברים תוצרת־חוץ.
על שתיים כאלה שמעתי בימים האחרונים.
האחת היא היחצנית מיכל שדות, המוכרת
היטב לבליינים של הכרך הגדול כאחת האוהבת
לבלות עד השעות הקטנות של הלילה, במסיבות
ובחגיגות, ופתאום היא נעלמה, ואף אחד לא ראה

מיכל שדות
הצרפתית שלה השתפרה

לא הבנתי בדיוק למה היא מתכוונת, ומה
בדיוק הבעייה שלה, ולמה היא כל־כך מעוניינת
שהסיפור לא יצא לאור.
התשובה הגיעה אלי בימים אלה. קניתי את
אחד העיתונים היוצאים בסוף שבוע, וכשעי־לעלתי
במוסף המצורף לעיתון נתקלתי במודעת־פירסומת
על עמוד שלם (שזה בטח עלה הון
תועפות).

ומה כתוב בה? בטח ניחשתם: החתונה ה־7000
של השדכנית הלנה עמרם, שהמחותנים שלה הם
הזמרת והקבלן, ויש עוד תוספת קטנה שבה כתוב
שהזמרת מאשרת מתן כל פירסום שהוא
בעיתונות בארץ ובחרל לשידור הזה.
אז אני מבטיחה שבחתונה הבאה של זמרת אני
אבקש אישור מכל הגורמים, ובכללם מישרד־הביטחון,
מישרד־הפנים וקופת־חולים.

ד 1ר אחר לגמרי...

העיתונאית הוותיקה חי ה יום!* מעל המישמר קנתה לעצמה מכונית חדשה. עוד לפני שהספיקה
להסתכל בה היטב וליהנות ממנה, נסעה העיתונאית לעבודה והתנתה את המכונית החדשה והנוצגת
במיגרש שליד היכל התרסת.
בדרך חזרה למכונית ביקשה מידידתה, גס היא עיתונאית, לבוא זממה למגרש־הוזנייה ולראות את
המכונית החדשה והיפה.
שזי הנשים ניגשו למכונית, וחיה יוסף כפעס התעלפה. לאורך המכונית היתה שריש: גדולה. עיניה
התמלאו דמעות, ודק בקושי הצליחה לרמת שעל השימשה מודבק פתק.
חיה ניגבה את דימעותית לקחה את הפתק בידה וקראה. :אני נורא מצטערת על השריטה שגרמתי
למכוניתר. אנא התקשר/י למס׳ טלפון ...וכמובן אשלם עבוד תיקון הנזק, .
חיה יו מי נרגעה קצת, מיכה הביתה והתקשרה עם המיספר שבפתק. מעבר לקו היתד, אשה מאוד
נחמדת שהתנצלה אלף פעמים ואמרה שבנוסף לנזק היא תשלם, מגובן, גם עבור כל המוניות שתיקת
יוסף במגן שהמכונית תהיה בתימן.
שתי הנשים המשיבו לדבר, ואז הסתגר שהגמיוז הפוגעת היא אורה מקל!? ,אלמנתו של
זזימסכ׳׳ל השלישי של סרינת״ישראל, מרדכי מקלן? .גס הסתבר שהגברת מקלף היא קוראת ותיקה
של על דיסישנזר. וכמשן־ שנים היא מאוד רצתה לפגוש את העיתונאית חיה יוסף.
השבוע הן נפגשות. אני מאמינה שעל כסף לא ידובר שם, אלא על מנדים משותפים, על שנים
שעברו ועל ז 100 נושאים ששתי חברות מדברות עליהם.
אמרתי לכם שזה דור אחר?

אותה ולא שמע עליה זה חודש וחצי.
אז האמת היא ששרות בת ה־ 33 מאוהבת
באדי כרטי בן ה־ ,40 מנהל רשת סגעדוני הים־
התיכזן בישראל, רווק מבוקש המחלק זמנו בין
הווילה שלו בהרצליה־פיתוח ואתרי־הנופש של
המועדון ברחבי המרחב. מאז שהם ביחד הצרפתית
שלה השתפרה פלאים, והיא מאוד מאושרת.
השניה
היא הדוגמנית הצעירה וירי נחמד! בת

ה־ ,21 המאוהבת בג׳וליום רץ שחור־העור, שהיה
בעבר שחקן־כדורסל ולאחר־מכן היה אחראי
לדואר הדיפלומטי בשגרירות האמריקאית, וכיש
אני לא יודעת בדיוק מה הוא עושה למחייתו,
אבל אני בהחלט מתארת לי מה שהוא עושה
איתה.
אז אל יאוש. ביררתי שיש שעוד הרבה זרים
המתגוררים בארץ, שמאוד היו רוצש להתאהב
בישראלית.

פינתה של גברת לבטוב: מזכירה נאמנה
אני לא אגלה לכם על פי ומ שור הבא. חוץ מזה שהיא חברה וד שה
שלי, מפורסמת שצליחה.
היא תזליסה לפתוח חף חדש, ולסדר לעצמה את ה חי ש אז ודא בחמי,
בל מיני קשרים, וחלק מז ע אף ניתקת פרט לקשר אחד חשוב וקשה, שאת
טי ט לא מצליחה לברר, מסיבות טכניות. היא קוראת לזה.סיפור קשדד.
א? המון אנשים?מלו אותי מה קורה ל ת ועם מי. הדביקו לה שמות
של חשובים, והיא הסתגרה. היא סידרה שאי־אפשר יהיה להגיע אליה
בטלפון(חוץ ממני!) או בדרכים אחדות, ודחתה בקשות להתראיין על
הצלחתה האחרונה.
בטף השמע סיפרה לי שהוא והקשר הקשה שהביא לה עצבים) מחפש
ומחפש אותה והיא, הגברת, אעה מגיבה. ואני, לבטוב, אמרתי לה:
.תחדרי צילצולר

מה עשתה? ביקשה ממזכירתה שמסלפן למישרדו, ותשאיר שם הודעת
למה כבה? בי כשהיא היתר, בעצבש היא נשבעה שלעולם לא תחייג עוד
למישרדו, שיא דדי אשת־עקרונות.
בקיצוה המזכירה מ א מנ ה השאירה בטישדרו הודעה מפורטת ביותר:
שבל ההודעות התקבלו, ושהאדון יכול להתקשר עם הגברת שהוא השאיר
לה אח ההודעות.
אודי 10 דקות סילפנה המזכירה שוב למישררו ומקשה לדעת אם הוא
קיבל את ההודעת
•בן , ,ענתה לה בתרווד, הפקידה בסישרדו. ,זה גשמע לי דחוף, אז
טילפנתי אליו הביתה. הוא לא היה, אז הכתבתי את בל ההודעה

לאשתו.״״

אז תתשבו איד היה העולם נראה אלמלא היו המזכירות בל־כו נאמנות!

תמר אבידר
ח1ש־הה1נו1ר של אשת השגריר

מצאה אנא
נעל ניסת!
זוכרים את הזמרת היפה רותי בן־אברהם?
תחילה היא היתה אחת מחמשת הבנות של סקס־טה
ואחר־כר, כשהתפרקה הלהקה, הצטרפה, ביחד
עם חברתה פנינה בריק, לשני בחורים, וביחד

שטי

רותי בן־אברהם ופנינה בריק
היו דיסרים על חתמה
הם הקימו את להקת אדבע לב אדום.
רותי ופנינה היו היחידות מבנות־להקת סקס־טה
שלא נישאו ולא נולדו להם ילדים• ילט בין
הופעה אחת לשניה הם הלכו לבקר את חברותיהן,
ולראות איד נראים התינוקות שלהן.
לרותי, כנראה, בא החשק פתאום, ואמנם לפני
שנה נולד לה עי ת. שם האב מעולם לא פורסם,
כי מצבו המישפחתי לא הירשה זאת. אך האב
הבטיח את אהבתו ועוד אי־אלה הבטחות, שאחר-
כך לא כל־כך קדמו.
רותי התחילה לגדל את עידו בעצמה, אבל
התחילה לקוות לאיזה אביר חדש שיופיע בחייה
ויקה על עצמו את תפקיד הבעל שלה והאב של
עירו.
לפני שלושה חורשים הגיע האביר. שמו רפי
גלזר, גרוש בן ,48 אב לשתי בנות בוגרות ומנגן
בתיזמורת הפילהרמונית.
החדשות האחרונות הן שהרומאן רציני מאוד,
וכבר היו דיבורים על חתונה.

עור חדש

3 ,־ 4 0 0 0

בחוטיה
אם צ׳יץ׳ (שלמה להט) וגנדי (רחבעם זאבי)
יתקשרו בארבעת החודשים הקרובים עם בית־האבות
ברמת־אפעל, ויבקשו לדבר עם האמהות
שלהם, יש סיכויים טובים שהטלפוניסט, אשר
יעביר את השיחות, הוא משה גיאת, מהפופו־לאריים
שבץ זמרי המיזרח.
גיאת מעדיף לשיר לתוך המיקרופון, לא לדבר
לתוך השפופרת ולהעביר שיחות במשך חמש
שעות ביום, אבל, מה לעשות, אין לו ברירה. עונש
זה עונש. ואם כבר לעשות ״עבודה ציבורית״,
יותר טוב לשבת במרכזיה של בית״האבות הזה,
שהוא בץ היקרים בארץ ( 3000 שקל בחודש),
וללחוץ• על כפתורים, מאשר לעמוד בשמש
הלוהטת ולהניף טוריה.
גיאת, שהסתבר קצת עם מס־ההכנסה, נדון לקנס
של 15 אלף שקל וה״עבודה־למען־הציבור״
הזאת, בבית־האבות. לא, אין לו מושג איך עובדים
במרכזיה. ילמדו אותו. חוץ מזה, הוא אומר, הוא
ישמח להכיר את תושבי המוסד ולשוחח איתם, כי
״אפשר להחכים מזקנים״.
לאמא של צ׳יץ׳ ולאמא של גנרי יש בוודאי
הרבה מה לספר.

סטוינטיז
ער הבימה פצצת

נעמי ומשה גיאת

עבודה למען הציבור — בבית־אבווז

אילו היו פותחים את המסר, בטעות, זמן קצר

לפני תחילת ההצגה, היו רואים את גדי יגיל

עומד על הבימה, ועושה פעולות שאמן, בררו־

גדי יג ל
עשן סיגריות בחדר־ההלבשה
כלל, נוהג לעשות נחדר־ההלבשה שלו: מתפשט
ומתלבש.

סירחון בדואר

והתנועעו ליד ומאחורי ירדנה ארזי במשך
תקופה ארוכה, אוהבים להפתיע זה את זה במתנות
מוזרות.
משולם; שלא נרגע הרבה זמן מהריח ומה־תולעים
שטיילו בשוקולד, חיכה בסבלנות
לנקמה. והרגע הגיע. ורדינה חגגה לא־מזמן יום־
הולדת, וסמוך לאותו יום היא קיבלה פתק

האופנה החדשה בעיר היא להסתגר למשך
שמונה ימים במלון תל-אביבי מחומש-כובבים,
כשהפנים מקומטים, להתמרח בתמיסה כימית,
הכוללת גם מרכיבים סיבעיים לסבול י ^ ת אי-
נוחות וצריבה, לאכול אוכל נחלי בלבד, בעזרת
קשית, לדבר מעט מאוד, בלי להזיז כמעט את
השפתיים, ולהכות, בהרבה סבלנות.
ותוצאה הסופית, כך ממורים לי, היא עור
רענן, חלק, בוהק, צעיר ב־ 10 שנים(בערך) מהעור
הקשיש, שדתקלף ונעלם, יחד עם הקמטים, שיש
לכל הקליינטיות, והמומים, שיש לחלק מהן.
בץ מי שיכלו לפרוש מעבודתן לשמונה ימים
ולשלם כ־ 4000 דולר עבור הסיפול הזה, הנקרא
!׳דלוק, הץ כבר במה נשים ידועות, שיופיץ
ורעננותו מאוד חשובים ל ח. היתד, אשת*
עסקים יפה, שאני לא יודעת מה היה לה לחפששם, בגילה הרך. היו כמה המוגדרות בנשות־חברה,
היתה אחת מענן־ז־הקולנוע, היתה
אשת קבלן ידוע, והיתה גם עיתונאית,
שאיתה אני בהחלט מסכימה שהיה מקום לשיפוצים.
שאלתי
את המקלף, ד״ר משה אולשבסקי,
כמה זמן מחזיק התענוג הזד״ העוד חסר-הקמטים,
ושמעתי שמדובר ב־ 7עד 15 שנד״ תלוי במצב
ההתחלתי של העוד, בגיל ובעוד כמה גורמים.
כיוון שכימיה מעורבת בעניין, רציתי לדעת
אם אץ בטיפול הזה נזק כלשהו, בהווה או בעתיד.
הדוקטור אמר שאץ כל נזק. אילו היה, הוא לא
היה מקלף אח האמא הפרטית שלו, בלומה,
שהיא בת 72״פולניה טובה הרוצה להיראות
טוב,״ כהגדרתו) ,ואכן יש לה עכשיו הרבה נ תז,
גם מסה שהיא רואה בראי, וגם מהידיעה שהבן
המתלה שלה עשה לה את זד״

זוכרים את הקטע על ורדינה כהן, ששלחה
לפאריס חבילה של ממתקים מעופשים, כמתנת
יום־הולדת לחבר הטוב שלה, דרור משולם?
שני הזמרים, שהתיידדו כאשר שרו קולות־רקע

לא, הוא לא עשה הסבה מיקצועית לסטריפטיז.
מה שקורה מאחורי-הקלעים של המופע המוסד
לבידוח לאום׳ ,הצגתם של גדי יגיל ומוטי
גלעדי, זה הרבה עשן. כלומר, חדר־ההלבשה,
האמור להיות משותף לשני הבדרנים, מתמלא די
מהר בעשן־סיגריות, עקב פעילות מוגברת של
גלעדי, מנהלת ההצגה, האורגניסט של המופע
ועוד כמה אנשים.
יגיל פשוט לא רוצה שבגדיו יהיו תלויים שם,
בעשן, והוא תולה אותם על הבימה. ולכן
הסטריפטיז על הבימה. חסרה רק מוסיקת־רקע.
כמו שגדי אמר לי :״אם אני תולה את הבגדים
קרוב למוטי, אני דומה אחר־כך לסיגריה מהלכת״.

ורדינה
כהן, מתי ושרית סדי
.הסרחת לנו את הסניף!״

ה שו טרו 1ערת ־ ה ל ״וו

הוא היה שוטר, שהשלים * ז המשכורת המישטרתית בעמדה נוספת,
בקצידביטחון בבית־מלון תל־אגיבי. לא מהמפוארים ביותר, אבל גם לא

מהעלובים כיתזר.
שנה וחצי הוא עבד שם, והכל נראה בסדר גמר. רק נראה. למעשר״
לשוטר הזה היו, כד התברר אחר־כד, נסיות קרימינאליות למדי.
הוא נהג לצלצל לסוכנות לגעדודדליווי, אחת מני רבות הפועלות
בעיר, ולהזסץ מישהי שתנעים לו את הזמן.
התסריט היה בערך כך: השוסר*הביטחוניסט היה נכנס עם הבחורה
לאחד מזזדרי־הסלון, ואומר לה משהו כמה או שאת שוככת איתי, בחינם,
זע שאגי מתלונן עלייך במישסרה.
לא מיוד לכמה בוערות הוא עשה את התרגיל הזד״ וכמה נערות־לידוי

הסכימו להנעים את זמנו בחינם. על האחרונד״ בכל אופן, הוא לא הצליח
לפני שלושה חודשים, בשעה 2אחרי חצות, הצליחה ומלווה לברוח מן
החדר. היא צילצלה למישסדה. תוך רקות אחדות הגיעו שתי ניידות. אני
לא יודעת אם השוטרים הכירו את הקולגה שלום. בכל מיקוד״ הס מיהרו
לעצור אוחו.
למודת הוא קיבל הודעה מן המלץ: אתה מפוסר.
קצץ־ביסחון הוא כבר לא, אבל שוטר *— נראה שעדיין כן. מישהו
שעבד איתו במלת ישב לא־מזמן בביתו, וצפה בטלוויזיה. היה שם איזה
אירוע, היתד, נוכחות מישסרתית. בין השוטרים הוא דהה את מי שהיה
חברדלעבודה.

מהדואר, לבוא לקחת חבילה. היא לא הזדרזה
לבוא, וכעבור 10 ימים קיבלה התראה אחרונה.
היא הגיעה לסניף־הדואר שליד ביתה בגיב־ ׳
עתיים. החבילה לא נמצאה. היא כבר היתה כמעט !
בחוץ, כאשר הפקיד צעק אחריה :״מצאנו, אולי זה
שלך!״ הוא כיוון אותה לחצר, ושם, ליד העץ! ,
חיכתה לה חבילה. היא פתחה אותה, וגילתה שם
גבינת קאממבר ישגה ומגעילה, פצצת־סירחון
ממש.
הפקידים צעקו עליה :״איך את לא מתביישת?
מה שולחים ל ף הסרחת לנו את הסניף! רצינו
לצאת לחופש בגלל זה!״
ורדינה רצתה לזרוק את החבילה לפח ולברוח
משם, אבל הם לא הירשו לה לגעת בפח שלהם.
״תסתלקי מפה,״ הם אמרו לה. ,יחד עם החבילה
שלף״
נעבני

ט 1נ 1ל 1גוטל גלי־ עטר־
^ ה אתמול דרכי היתה ברורה לי /
1לכאורה משלתי בחיי /מישהו
צחק עלי /מישהו אולי משתעשע על
חשבוני /מישהו צחק עלי ושלח אותך
אלי /איך זה הפכת על פיו את עולמי.
רק אתמול החופש כה קסם לי /
לכאורה היכרתי את עצמי /לא יודעת
את נפשי /זוהר אנושי בא, הציפני עד
היסודות /לא יודעת את נפשי, כי ליבי
כבר לא חופשי /ככה נשביתי, למה
להודות.
רק אתמול, מתי, מתי היה זה /את

השיר במאי, כנראה הייתי בשלה לזה,
נעשיתי פתוחה יותר, נשית.
הדברים בחיי הפרטיים קרו רק אחר־כך.
נראה שהייתי בשלה לסיפור שהתחיל
יותר מאוחר.
מה פירוש, בשלה? אני מרגישה
יותר בשלות, יותר רומאנטית.
האם קודם לכן הרגשתי כילדה?
עדיין אני מרגישה כילדה, אבל בשלה!
בשלה להיפתח עוד יותר.
אני אוהבת את עצמי היום הרבה
יותר מאשר פעם. אם ככה, אז אני

הזמן, בקושי, אזהה /אם אתה הוא
גורלי, אם אתה שלי / ,למה רק חלק?
קח את כולי /אם אתה הוא גורלי, אם
צילך שואף צילי /קח לא רק חלק, קח
את כולי!
את השיר הזה הקלטתי עוד בחודש
מאי. אני לא מפחדת שהוא חושף אותי.
נכון שזה סיפור פרטי שלי, אבל להרבה
נשים קרה שהגיע גבר ובילבל להן ככה
את החיים.
אני דווקא שמחה שנשים רבות מזדהות
איתי. ואם יודעים שיש לי סיפור
קשה עכשיו, אז מה?
ליהודית רביץ יש שיר נהדר על מה
שקורה לה בשבתות ובחגים, שיר משגע.
אז כמה אנשים בקהל באמת יודעים
אם זה נכון לגבי חייה הפרטיים? אני
משוכנעת שיותר מ־נל — 90 לא!
זה לא מטריד אותי, חשיפת פרטים
על חיי. אם אני רוצה להוציא את גלי
החוצה — אז אי־אפשר במסננת. אם
יוצא חלק כזה — אז יוצא.
אם זה גורר רכילות? כשהקלטתי את

חושבת שאם יש בי משהו טוב — גם
אם כיום זה נראה לי סיפור קשה —
שווה לי להוציא זאת החוצה.
איזו מין אשה אני? אשה קטנה. אני
מפונקת קצת, אוהבת שמחבקים אותי
ומפנקים אותי. אני צריכה שיסוככו
עלי. דווקא יש לי מכרות שגם נשענות
על החוזק שבי, מטלפנות לי להתייעץ,
לבכות. אני דווקא מרגישה קצת ״כותל״.
ביחסי
גבר־אשה הייתי רוצה שיסוב״
כו עלי, אבל הייתי רוצה להעניק גם
המון ביטחון עצמי לגבר שלי. לא
יודעת, הכל כרגע נראה לי מבולבל,
קשה. תפסת אותי ביום עצוב.
חוץ מזה? אני מאוד שובבה, ילדותית,
משתוללת, קופצנית, עירנית.
באמת נוצרה לי תדמית עצובה, כבדה.
אין לי מושג איך.
ילד? אני לא יודעת אם יש בי ערגה
לילד. אני בחורה על הקרקע. בשביל
ילד, אני צריכה מיסגרת, בן־זוג לחיים.
אין לי כל רקע המאפשר לי כרגע ש
נשים.
אין לי ידידים־גברים. אני לא
מאמינה בירידות בין גבר לבין אשה.
מניסיוני, זה לא הוכיח את עצמו.
יש לי מישהו שאיתו היה לי רומאן,
ונותרנו חברים. אבל אני לא יכולה
להבין גבר ואשה שלא הגיעו למיצוי
היחסים ביניהם. זה לא נראה. נניח
שאנחנו מחליטות על ידידות, אבל הם
רוצים יותר! אז אנחנו יכולות לשחק עם
זה כמה זמן. אבל כמה זמן?
את מאמינה בניווט מערכות־יחסים?
אני מקנאת במי שמסוגל. אין לי כוח

לא הרגשתי בחסרונו של אבא. אני
לא יודעת מה הפסדתי. זה מפריע לי
קצת, כשמישהו מנפנף ״אבא שלי פה
ואבא שלי שם אז אני אומרת
לעצמי :״אוף, אילו היה לי אבא אבל
אני סתגלנית כזאת.
כבר תיארתי את אבא שלי? לא
אמרתי שהוא היה גבוה? — גובה . 1.90
לכן, אולי, אני אוהבת גבוהים.
לא דיברתי עליו שנים, לא בכוונה.
נדמה לי שזאת הפעם הראשונה שאני
מדברת עליו בפומבי.

.אם אתה סוד*,
דמה דק חדק?
יהיה לי ילד. אילו הייתי נשואה ומבוססת,
אז בוודאי הייתי רוצה.
אומרים שחלק מלהתאהב זה לרצות
פתאום בילד. אז אולי אני לא מאוהבת.
לעשות ילד משיקולים אחרים? מה, בלי
הסכמת בן־הזוג שלי? אני לא הייתי
יכולה לרמות אותו ככה. אני בעד
יחסים כנים!

חברים. :אין ד׳
׳דיויס־גבוים!״
פעם היו לי פחות חברים. נטיתי
יותר להסתגרות. האם אהבתי להיות
עם עצמי? זה די תירוץ. כן, ביישנות,
מעצורים. בגלל כל אלה נעשה לי נוח
לבד. העניץ החברתי היה פחות חשוב

כיום למדתי להקיף את עצמי בחוג
אנשים שנעים לי בחברתם. זה בא מבפנים,
השינוי הזה.
החוג החברתי שלי כולל בעיקר

האהבה הסח־ית
נטל ג לי ע ט רי
שיריח האחרונים של גלי עשרי, שקצרו הצלחה
רבה (תקליט פלטינה) ,עוררו רכילויות וליחשו׳
שים ברדיוס רחב ביותר.
התקליט מיקד אתת שומת-הלב על הקורה
בחייה הפרטיים של הזמרת. הן מילות השירים,
הן הביצוע מעורר-הכאב גרמו לתהיות: מה עובר
על הזמרת! יש בשיריה האחרונים רמזים לרוב
לסיפור מסובך עם גבר נשוי, סיפור בשלביו
הראשוניים.
הנשוי בחייה של עטרי אינו ״בעל שם״ ולא
מהאורחים הקבועים בטורי״הרבילות. הוא סתם
גבר מאוהב ונאהב, העומד לפני פרשת־דרנים:
עליו להחליט לבאן או לכאן.
אם הסיפור מסובך וקשה עבורו, הוא מסובך
פי כמה לגבי הבובבת, ששמה נברך בעבר בגברים
מושכים ביותר: החל ברוברט דה־נירו, דרך רפי
שאולי ועד בכלל.
התנהגותה המבולבלת, המפוחדת, של עטרי,
ומישפטים כמו ״הסיפור הזה חז ק ממני.״״ עוררו
בי סקרנות ל תהות עד כמה קטנה האשה מאחורי
הכוכבת הגדולה.
גלי נשכבה על מיטתי בג׳ינס, נעלי־התעמלות
וסוודר ענקי, והיתה רחוקה מ תד מי ת הזמרת
הזוהרת, האשה הבטוחה, שגברים מפלים לרגליה
ומוכנים לפרק למענה מישפחה. היא נראתה

קטנה, ממש אבוד ה בתוך המיטה הגדולה. היא
שידרה המון מצוקה, הנמשכת כבר כמה חודשים,
ממש שיוועה לייעוץ. מה יהיה הסוף!
יש פער ענקי בין עטרי, הכוכבת המובנה
להיאבק ולסבול למען הצלחה מיקצועית,
והסביגה שגורלה בידיה, לבין גלי הקטנה,
המפוחדת, החו שבת שהסיפור שלה הוא הכי*
קשה בעולם, בכלל! היא אמרה שאץ לי מושג עד
כמה הוא קשה, עד כמה זה מסובך, אני בכלל לא
מסוגלת לשער מה עובר עליה, ואיך הפילו עליה
מץ תי ק שגזה. אתד-כך סיפרה שאת השירים
החושפניים ביותר בתקלי ט הקליטה בחודש מאי,
לפני שחייה הס תבכו, והגיעה למחשבה המדהימה
שאולי, בכל זאת, היה לה עצמה חלק זעיר
בה תפ תחות חייה, אולי היא ״הזמינה״ א ת התיק.
יש משהו מושך בהתלבטו ת העכשווית של גלי.
היא מצליחה לנגוע בנשמה. היא הרבה יותר
מאשר יפה.
כשעזבה את חדדי, אחרי כמה שעות שכללו נ ם
שיחת-נסש פרטית, נשארתי מוטרדת.
אחרי כמה ימים אמרה לי בטלפון :״נו, איך
יצא! לא משהו, האז הייתי עצובה״ .אולי אני לא
צריכה בעצם א ת כל זה! א ת כל החשיפה הזאת!
למה שיחסטו לי בנשמה!״

זמרת גלי עטרי
,אני לא מאמינה בידידות בין נבר זאשהו׳
למתח בהתחלה, אין לי כוח להשקיע
ולקוות שעם הזמן ...אני דווקא מקנאת
במי שמסוגלות לקיים יחסים ידידותיים
בלבד עם גברים, אבל אני חשדנית.
גבר
חדש המכיר אותי יודע קודם-
כל :״גלי עטרי, זמרת, מפורסמת אז
מראש אני לא נותנת לזה צ׳אנס.
בהחלט, יכול להיות, שאני מפסידה,
אבל אחרת — זה מלחיץ אותי.

אנא.. :אין וו
תנקיד נח׳׳!״
אבא נפטר, כשהייתי בת .4הוא
נפטר ממחלה. אין לו תפקיד בחיי.

אבא שלי היה חזן. שמעתי עליו
הרבה סיפורים. ער היום אני שומעת
מיונה (יונה עטרי, אחותה הבכירה).
אנשים מספרים לי שכאשר היה שר —
הוא היה גורם לאנשים לבכות, כמו
שאני גורמת להם כיום, ובוכה בעצמי.
הוא גם היה, כמוני, שובב. אמא שלי
היתה הרצינית בבית. אולי באמת אני
דומה לו.

אחא :״היא נאמח
סדוה עישים״
טיפוס דומיננטי, מאוד! היא התאלמנה
בגיל .38 נשארה עם שבעה
ילדים.

עם ידידות באילת ()1977

ועם אחיותיה יונה ושרש ()1981

,כשאבא שר היה שר, הנא נרם לאנשים לבסח
אמא החזיקה אותנו חזק: עובדה
שאיש מאיתנו לא פשע ולא הידרדר.
היא עבדה קשה מחוץ לבית. לא היה
כסף בבית. היא שלחה אותי למוסד
הדסים. שכר־הלימוד החודשי היה שם
360 לירות. אמא הרוויחה 400 לירות
בחודש בלבד.
היו לנו גירויים. לא היה לנו כסף
לקנות גלידה. אמא הנהיגה מישמעת,
חינוף.
מצחיק. היא לא מבינה שהיא לא
מפורסמת, אז תמיד היא שואלת אותי:
.למה לא עושים עלי ח״ם שכאלה?
אחרי כל מה שאני עשיתי בשביל
המדינה...״
היא באמת סללה כבישים, בלי
צחוק, פיסית. היו צריכים להיות לי
אחים נוספים — תאומים. היא עבדה
בכבישים עד החודש התשיעי, וילדה
אותם מתים.
כן, אמא שלי מודאגת מזה שאינני
מתחתנת. פעם הציקה לי יותר, אבל

גלי בתקופה ״המתוקה״
הללויה!
למדה שזה לא יעזור. כיום היא שולחת
לי מדי פעם תזכורת.

קאו״וה :״הכל קרה
בדון הקשה,,..
אני בת מזל גדי. אומרים שלגדיים
הכל הולר בדרר הקשה. כל מה שהגעתי
אליו בא בדרד הקשה.
אני תמיד שואלת את עצמי — לא,
לא מתמרמרת, אפילו משלימה עם זה

— למה הכל בדרך הקשה? למה היה
צריך לקחת לי 10 שנים כדי להשיג
הכרה?
לא, אני לא מתלוננת. להיפך —
אני גאה בכר שיש לי כוח־סבל. לכן, גם
כשאני מצטננת, כשהמכונית מתקלקלת
— אני מקבלת את זה בסדר,
כאילו זה חלק מהעניין.
איד יכול היה להיות קל? למשל,
בקאריירה: למה הייתי צריכה לעשות
כל־כר הרבה תקליטים, כדי להגיע
לתקליט־פלטינה? מזל שאני יכולה
לדבר על זה מנקודת־גובה. תארי
לעצמר שלא הייתי מגיעה! הייתי
יושבת כאן כמו זקנה ומנדנדת. :מתי?
כתי זה יקרה?״ לפני אמצע ספטמבר
(אלבומה שלפני־האחרון, שקצר הצלחה)
,עשיתי ארבעה אלבומים שלא
הצליחו. אני לא מדברת על ההשקעה
הכספית, אלא על האנרגיה והמרץ.
ניסיתי לחפש את עצמי. זה נשמע
נדוש, אבל ניסיתי להגיע לאנשים, ולא
הגעתי. היו לי קטעים של ייאוש. יש
קטעים כשהסיפוק הוא כל״כר גדול
שאני מרגישה שאני נשטפת ממש, והיו
לי קטעים כששאלתי את עצמי. מה
אני עושה פה בכלל?״
רגע של אושר? זה קורה לי אחרי
משהו שעשיתי, ופשוט הרגשתי שנהניתי
עד הסוף. כשרע לי — אז רע לי,
וכשטוב לי — אז אני פוחדת פחד־מוות
שזה ייגמר. אני לא מכנה את
עצ מי.טיפוס דכאוני״ .אני מאוד על
הקרקע — אחראית, דייקנית, מציאותית.
רגעי־ייאוש?
בוודאי שהיו רגעים
כאלה, למשל בהופעה שבה התעצבנתי
מכל דבר.
אני עובדת על עצמי. אני מקפידה
שלא לצאת באמצע הופעה של מישהו.
יש בזה משהו נורא מעליב. אבל למדתי
שלא לתת לזה להשפיע בהופעה.
יש הופעות שבהן אני מרגישה
שהכול עובד נגדי. אני מנסה לחשל
עצמי כל הזמן, אבל הסאונד יכול
להיות חרא, המיקרופון יכול להיות
דפוק, מישהו מהקהל יכול לקום
ולצאת ...אז אני מתמוטטת ואומרת
לעצמי. :איזה מיקצוע בחרת לעצמר?
למה כל החיים את צריכה להתגבר?
למה כל החיים את צריכה לחשל את
עצמר?״
קטע של שבירה ממש? היה, אבל לא
עד כדי יישום במציאות, לא עד כדי כד
שחשבתי על מיקצוע אחר.

ציוו. :אוהנח וצ״ר
בעיקר נשים״•
מה זה להיות זמרת, במישפט אחד?
יש תהילה נעימה, יש חשיפה בצריח
לא־נעימה, יש מצבים של סיפוק קיצוני
ושל ההיפר הקיצוני. במילה אחת: מרתק!
מסוכן!
אמא שלי תמיד אומרת. :ז&ו־ת —
זה לא מיקצוע!״ אני לא מפחדת שההצלחה
תיגמר, כי אני עלולה לעשות
מחר גם תאונת־דרכים. כמו שההצלחה
יכולה להיגמר, גם אין גבול להצלחה.
בתקופה של ״אחרי האירוויזיוך נשארתי
בחיים. היתה לי תקופה נורא קשה

של שתיקה. ניסיתי לצאת מהמתק־תקות,
לצאת מהסטריאוטיפ. זה כמעט
בלתי־־אפשרי.
לולא הייתי זמרת? היה מעניין אותי
ללמוד. כשלמדתי בתיכון, לא קלטתי
מה שלמדתי. כיום זה היה הרבה יותר
מרתק אותי. תיכון — זאת תקופה
מאוד מחורבנת בשביל ללמוד.
בגלל הזימרה הזנחתי את הציור.
התחלתי לצייר בבית־הספר. אני מציירת
מאוד״מאוד מדוייק. לא, לא משרבטת.
אוהבת לצייר בעיקר נשים. לא
למדתי זאת מעולם.
הייתי רוצה ללמוד ציור, גם אסטרולוגיה
— אני מרותקת לזה, אבל
אני לא יודעת את שעת״הלידה המתייקת
שלי. אמא שלי אומרת, בכל
פעם, שעה אחרת. פעם אמרה לי. :יכול
להיות שאת צעירה בשנה...״
הייתי רוצה ללמוד את כל התחום
הזה של מיסטיקה. היסטוריה יהודית
מאוד מעניינת אותי. היתה לי תקופה,
לפני שנתיים, ששנה שלמה הייתי
בשואה. כל סדרות־הטלוויזיה על נושא
זה, כתבי קצטניק וכר.
אמנות — אין לי מושג באמנות.
אני לא יודעת לנתח מיקצועית ציורים.
אין לי כלים להעריך מוסיקה קלאסית.
אני, כנראה, מפסידה.

אמונות :״הקוואת
בקבה נקבה בשמו
הבוט״י

— רע. זה תלוי במה שאני לובשת. יש
בגדים המוציאים את האישיות שלי
באופן פנטסטי.
האם אני טיפוס המביט הרבה במראה?
כן, הרבה. אני לא טיפוס המסתכל
במשך שעות במראה, אבל אני נתקלת
בה הרבה.

אוב :״אני מקנאת
בנשים שלא ששות
חשבון!״
התכונה האטרקטיבית ביותר שלי
היא שאני אשה מקשיבה. אני מאוד
מכבדת דיעה של מישהו אחר, גם אם
אני לא מסכימה עם זה.
תכונה פחות חיובית — אני צריכה
יותר להעז! להיפתח! להשתחרר! אבל
בטח אגיע למשהו שזה אני. לא אוכל
מעבר לזה.
אני מקנאת בנשים שלא עושות
חשבון, שיש להן ביטחון כזה. הייתי
רוצה להיות יותר החלטית.
ספונטניות? בעיקרון, אני לא אדם
י ספונטני. אני בעצם מקורקעת, אבל
אני עלולה להפתיע. חלום־חיי הוא
למצות את הפוטנציאל הטמון בי.
הכל קשור זה בזה. נולדנו להיות
מאושרים, בעצם. אם אצליח להגשים

את עצמי ...בלי סייגים! אני רוצה
להיות בן־אדם מאושר!
בשנה הבאה, בוודאי, אהיה יותר
מאושרת. מהיכן אני יודעת? אני
בטוחה! אני הרי בקו־עליה. כל הזמן אני
צוברת יותר ויותר ביטחון עצמי.

עתיד,. :פחאום יותר
גברים נמשכים איי...־
פחד מזיקנה? אין לי פחד מדברים
שיקרו. אני לא רוצה לבזבז את החיים
שלי על דברים שממילא יקרו. אני
יכולה רק לקוות שתהיה לי זיקנה יפה
ולהבטיח את עתידי הכלכלי. אני
עובדת על עצמי, לקבל את עצמי כמו
שאני.
איר אראה בעוד שנה מהיום? איך
אני מדמיינת את עצמי? את חיי
הפרסיים? צריך שניים כדי לרקוד
טנגו. את חושבת שזה כן תלוי רק בי?
באמת, אני רואה פתאום מה אני
עושה לנשים, לגברים. מה אני עושה
להם? פתאום אני קולטת שאנשים
מסתכלים בי, פתאום יותר גברים נמשכים
אלי, או שזה היה גם קודם לכן,
ואני רואה את זה עכשיו יותר מאשר
בעבר. אני מקרינה יותר קומוניקציה,
יותר רכות.
זה מוצא־חן בעיני, מאוד.

מי שמחפש אחרי הגורם ל שינוי
שחל בזמרים במו גלי
עשרי או אריק סיני, חייג לפ גוש
נ אמרגנ ם סולו יורמן.
בעצם הייתי צריבה להתחיל
בך: סולו יורמן, גבר המשדר
סבס עד כדי פראות, נבגס ל חדרי,
ביקש ממגי לקום ושאל
באיזה מרחק נוח לי לשוחח
עימו געמידה. אחר־בך הת חיל,
תו ך בדי דיבור, להתקרב
ולהתקרב ולהתקרב ...מניך.
שם המישחק: מודעות. יש
לכך שמות נוספים: חיפוש א ח רי
האני, הגשמה עצמית, מיצוי
הפוסגציאל וכדי. שם התרגיל:
הכר א ת עצמך -האם אתה
פולו יו ר מן
טיפוס סגור, פתוח, נינוח ב־נוח?
יחסי-אנוש.
אחרי
גמה דקות, שקע יורמן בכורסה. אחר״כך ירה :״איזו מין
אשה אתד הוא הסביר שלא גורא להיכשל. שאם אץ מנסי ם שוב
ושוב -אין סיכוי להצליח. שאין זה נורא להיחשף. הבל נשמע
כל-כך בשוט.
זה המחיש לי אתח״טיפול״ שעוברים כוכביו, והבהיר לי א ת
השינוי הבולט שחל באריק סיני ובגלי עטרי. שניהם שוחחו על
בגרות, בשלות, ה ד רן הנכונה להתפתחות. אין לי מושג א ם יורמן
הוא הגורו שלהם, או שהם פשוט הגיעו אליו כשעברו תהליך
כלשהו. הס מכותיות שלו, על בל פנים, מדבקת.
״גלי עטרי,״ הודיע לי ,״התפתחה עד ל .60*-אחרים נותנים לה
* .70 לדעתי, יש לה עוד !4055״
* 40 בדרך לפתיחות, למודעות, לשלווה, לאושר.
הבדיחה היא שגם עטרי וגם סיני נראו לי עצובים בתוך כל
חגיגת-הנפש הזאת.
בכל זאת, אריק סיני חזר לכותרות, גלי עטרי היא סיפור-
הצלחה גדול, וכך גם סולו יורמן. ועם הצלחה אץ מתווכחים.

קוראת בקפה אחת ניבאה לי, לפני
כמה חודשים, שאפגוש במישהו בשם
מסויים. היא נקבה בשמו הפרטי. לא
הבנתי אז על מה היא מדברת. שמו לא
אמר לי כלום, אבל היא התעקשה
שאפגוש בו חודשיים אחרי הביקור
אצלה.
באמת, אחרי חודשיים וארבעה ימים
פגשתי במישהו בשם כזה.
חזרתי אליה והיא אמרה לי. :זה
סיפור־חיים!״ עכשיו זה נראה לי מסובך
מדי. עכשיו אני לא חושבת שזה
.סיפור־חיים״ .אולי זה אפילו יסתיים.

הובעה חיצונית :״אני
טימס שמביט
הרבה במואה,,.
הופעה חיצונית? אני מרכיבה מיש־קפי־ראייה
מגיל .6אני קיצרת־רואי.
לערב יש לי מישקפיים העושים אותי
מאוד סופיסטיקייטד. ליום יש לי
משקפיים כהים.
עדשות? רק להופעות בטלוויזיה.
האם מזהים אותי ברחוב? אז דווקא
אומרים לי. :את הרבה יותר יפה, יותר
צעירה, מאשר בטלוויזיה...״
האם אני חושבת שאני יפה? את
האמת? אני חושבת שאני חיננית,
בעיקרון. אני חושבת שאני מהחינניות.
לפעמים אני נראית טוב, לפעמים

— 3 9יי

ברשת אלישבע חוזרת!
אלישבע צ״זיס הבנה פילגשו שר משה ד״ן נדי
דעזוו לאחיה(מימי!) במישפט כלילי. עכשיו
הסתבך שוב בפרירים, ואלי שבע איננה ־*
לנסוע לארצות־הברית, כדי להיפגש
עם אביו, הרברט (חיים) קאהן, שהיה
קצין בצי־הסוחר של מדינת־ישראל
ואחרי גירושיו מאמו של משה עזב את
הארץ והשתקע בארצות־הברית. האב
שלח למשה כרטיס־סיסה, אבל האם
השתמשה בכרטיס כאמצעי לחץ, כדי
להוציא כספים נוספים מהאב.
כאשר עמד משה לנסוע לחדל הוא
השכיר את הדירה שבה התגורר, וקיבל
מהשוכר דמי־קדימה בהמחאה בנקאית.
אולם השוכר התחרט ומשה סירב
להחזיר לו את דמי־הקדימה ששילם.
הוא ביצע תיקון קטן בתאריך והשתמש
בו כדי לקנות מיזוודה לנסיעה. הצ׳ק
חזר, מוכר המזוודה בא אל אמו של
משה, פרצה מהומה והמישטרה הוזעקה.
משה נעצר שוב.
האם והאחות חששו כי מישפט נוסף
יגרום להפעלת עונש המאסר המותנה
של שישה חודשים שהיה עדיין תלוי

ן* סיף הדין שהרשיע את משה
^( פ רי ץ) קאהן בעבירה של ניסיון
לקבל דבר במירמה וכן בעבירה של
שבועת־שקר, לא הגיע מעולם לכותרות
העיתונים. הרשעה שיגרתית זו,
שהרשיע השופט דויד בר״אופיר את
משה קאהן, לא עיניינה איש. רק מי
שגילה כי משה קאהן הוא אחיה החורג
של אלישבע צ׳יזיס, ידע כי הוא עומר
לפני סיפור אדיר.
עוד לפני שאסי וקרוליין ריין הסעירו
את המדינה בסיפורי־מיטה סנס־ציוניים
מעל דפי העיתונות, עשה זאת
משה ריין בפרשת־אהבים סודית,
שהושוותה בזמנו לפרשת פרופיומו.
במרכזה של פרשיה זו, שכונתה פרשת
אלישבע, עמדה אלישבע צ׳יזיס, צעירה
שחרחורת, בעלת סלון לשמלות
אלפי ברחוב דיזנגוף.
בתאריך לא ברור בשלהי , 1968
צילצל הטלפון במישרד־הביטחון בתל־אביב.
קול של אשה שלא הזדהתה
ביקש לדבר עם שר־הביטחון דאז. נראה
כי המרכזניות היו רגילות להעביר
לשר־הביסחון שיחות נשיות לא־מזוהות
כאלה, והן לא הופתעו. הצעירה
שמעה מהעבר השני את קולו המפורסם
של גיבור־ישראל ששאל אותה במה

יוכל לעזור לה.
הצעירה הסבירה כי אחיה הסתבך
בפרשיה פלילית והיא זקוקה לפתק
משר־הביטחון אל מי שהיה אז היועץ־
המישפטי־לממשלה, היום נשיא בית־המישפט־העליון,
מאיר שמגר. הצעירה
הסבירה כי שמעה שלדיץ יש השפעה
על היועץ המישפטי, והיא מבקשת
שיסדר לה ראיון איתו.
בחורה בת 22 זקוקה להרבה חוצפה
כדי להתקשר לשר־הביטחון, שלא
הכיר אותה ולא שמע עליה מעולם,
ולבקש ממנו סובה אישית. במיוחד
כשהוא נמצא בעיצומה של מילחמת־ההתשה,
שהעסיקה אז את המדינה.
אבל הימורה של אלישבע הצליח. שר־הביטחון
לא טרק בפניה את הטלפון
ולא התחמק בצורה אלגנטית. הוא שאל

אם יוכל לבוא אליה מיד, כדי לטפל
אישית בבעייה שהציקה לה.
גניבת בקבוקי-הלב
אלישבע היתה מוכנה לעשות
\ £הרבה עבור אחיה, משה, שהיה
צעיר ממנה בשלוש שנים. השניים
גדלו בתנאים קשים עם אמם אלפרידה,
שניהלה את חנות־השמלות בדיזנגוף.
מכיוון שכמעט מעולם לא היה אב
במישפחת אבלס־ברשל־צ׳יזיס-קאהן,
היו הקשרים בץ האם ובין שני הילדים
חזקים במיוחד.
ב־ : 968 היה משה (פריץ) קאהן בן
,20 וכבר בעל עבר פלילי עשיר. בבית־

הספר התקשה מאוד בלימודים ונשאר
כמה כיתות. תחילה נתפס בגניבת
בקבוקי־חלב ואחר־כך נעצר על ניפוץ
שמשות. עד גיל 18 נזקפו כבר לחובתו
תישעה תיקים פליליים.
זמן קצר אחרי מילחמת ששת־הימים
הואשם משה בקבלת דבר במירמה
ובמשיכת צ׳ק ללא כיסוי. את הצ׳ק נתן
אז הצעיר לבעל חנות־ספרים, תמורת
סחורה שקיבל למכירה. סכום הצ׳ק היה
רק 360ל׳׳י, סכום פעוט גם באותם
ימים. הוא הורשע ונידון לשישה
חודשי־מאסר על־תנאי למשך שנתיים.
מיד אחרי סיום מישפטו עמד משה

ועומד, והן ידעו כי הדבר ימנע את
נסיעתו של האח מישראל.
השתיים הפעילו כל קשר שהיה להן
ואת כל תושיתן כדי למצוא לאח מוצא
מהתסבוכת שאליה נקלע. מישהו אמר
להן כי משה דיין הוא בעל השפעה על
היועץ־המישפטי, והפניה אליו היתה
מיפלט של יאוש.
יתכן, שכמו במיקרה של קליאד
פטרה, אילו היה אפה של אלישבע
ארוך יותר או עיניה קטנות יותר, לא
היה קורה כל מה שקרה, אבל אלישבע
היתה צעירה מצודדת, בעלת גוף סכסי,
עיני שקד חומות, ושיער שחור כעורב.
היא גם נראתה צעירה בהרבה מגילה
ומשה ריין נמשך אליה.
כאשר שמעה אלישבע כי שר־הביטחון
מציע לבקרה מיד, הסבירה לו
כי הדבר לא יהיה נוח, מכיוון שהיא
מדברת מחנות־השמלות של אמה,
ובואו יביך את הלקוחות. דיין לא
נרתע, והציע לפגוש את אלישבע
במיסעדת מלון ירדן, שבה נהג לאכול
צהריים באותה תקופה .״מה פתאום
אתה רוצה לפגוש אותי?״ שאלה אלישבע
בתמימות, ודיין ענה. :כי יש לך
קול מעניין מאוד.״
הפגישה בין השניים נערכה כבר
בצהרי אותו יום. אלישבע הגיעה למיס־עדה,
אבל מרוב התרגשות שכחה
כנראה את סימן־ההיכר הבולט ביותר
של דיין, הרטיה השחורה, והיא היתה
צריכה להיעזר כמלצר כדי לזהות את
שר־הביטחון. הוא הקשיב לה בסבלנות
ואמר כי הוא מוכן לטלפן לשמגר בו
במקום.
אולם, משום מה, לא התקיימה
שיחת־הטלפון מן המלון, ודיין הזמין
את הצעירה להצטרף אליו למסיבת־קוקטייל
במלון ק. למרות סירובה, נתן
לה דיין מעטפה ובה ציין את מיספר
חדרו במלון — .319 על המעטפה
נרשם גם שמו של היועץ המישפטי,
בכתב־יד בלתי מזוהה. :מר מאיר שמגר,
עו״ד.״
אלישבע לקחה את המעטפה ומסרה

לדיין את כתובתה ומיספר־הטלפון
שלה. היא ניסתה לטלפן לשמגר, מיד,
כדי לספר על הפנייתו של דיין, אבל
לא הצליחה להשיג אותו.
למחרת בבוקר נמסר לאלישבע כי
בעת שנעדרה מביתה, צילצל אליה
פעמים מיספר גבר שאמר כי שמו משה
דיין. עוד לפני שהספיקה אלישבע
לקלוט את הדברים צילצל הטלפון
שנית. דיין אמר לה כי הוא רוצה לפגוש
אותה מיד, בכל מקום שבו תהיה מוכנה
לפגשו. כאשר שאלה אלישבע מה
הבהילות הסביר לה כי שקל את
בעייתה והחליט לסייע לה אישית,
ולפנות אל שמגר בעצמו.

עבד פלילי
הדיש
ך ם הפגישה השנייה בין השניים
^ נערכה במיסעדה במלון ירדן.

בנוכחותה של אלישבע טילפן דיין
לשמגר, אך נאמר לו כי זה אינו נמצא
בבית. אז כבר הבחינה אלישבע כי שר־

הביטחון מחזר אחריה. כאשר נודע
לדיין כי מוצא מישפחתה של אמה
מוינה, הזמין עבור הבת שטרודל וינאי.
הרומאן המפתיע בין שר־הביטחון
והתופרת הקטנה התפתח לסיפור־אהבה
של שנתיים. בתקופה זו נהג דיין
להיפגש עם אלישבע במקומות שונים
ולשוחח בחברתה על ענייני ביטחון
סוריים בכל מקום שבהם נפגשו.
הפגישה האינטימית הראשונה בין
השניים, נערכה בחדר מספר 319
במלון דן. שם התגורר ריין לעיתים.
למרות שבאותה תקופה היה לו רומאן
קבוע עם רחל כורם־רבינוביץ, שאותה
נשא לאשה אחרי גירושיו מאשתו רות,
לא משך דיין את ידו מהסיפור עם
אלישבע.
דיין עמד בדיבורו, והפגיש את
אלישבע ואת אמה עם היועץ המיש־פטי.
בפגישות אחדות ניסו השתיים

לשכנע את שמגר שלא להגיש את
התיק נגר האח, בגלל נסיבותיו המיר
חדות, אבל שמגר לא השתכנע. הוא

אלישבע ואמה
האם נהגה להקליט שיח1ת־טלפ1ן

ביקש לפגוש את האח עצמו. נראה כי
הפגישה לא היתה מוצלחת, כי שמגר
החליט להמשיך בתביעה.
רק בשלב מאוחר יותר, כאשר נערכה
עיסקת־טיעון עם הפרקליטות
ומשה קאהן הודה באשמה תמורת אי־הפעלת
המאסר על־תנאי נגדו, אישר
שמגר את העיסקה. בעיקבות הנסיבות
המיוחדות בתיק ודו״ח של קצין־מיבחן,
יצא האח הצעיר גם ממישפטו השני
בלא עונש של מאסר בפועל.
מיד לאחר סיום מישפטו עזב האח
הצעיר את הארץ ונסע לבקר את אביו.
הוא שהה בחו״ל שנים רבות. חלק
מהזמן היה בארצות־הברית וחלק בגרמניה.
לדבריו של משה קאהן לפני
בית־המישפט בתל״אביב, בתביעה אזרחית
שהוא מנהל בימים אלה, עקב
אובדן מכולה ותוכנה, נפטר אביו
בארצות־הברית בספטמבר .1978
כיום משה קאהן הוא גבר בן ,40
י -גבה־קומה וחסון, וזקן שחור מעטר את
פניו. כאשר נחקר על־ידי עורכי־הדץ
של הנתבעים במישפט, סיפר משה
דברים מעניינים על עברו. הוא אמר כי
חזר לישראל ב־ 1978 אחרי שהייה של
10 שנים בחו״ל. בידיו דרכון ישראלי
^ ודרכון גרמני. לדבריו, הוא עובד
״* בישראל כנהג בחברת־נסיעות קדמום,
הוא בעליה של מכונית אולדסמוביל
משנת ,1981 אשר לטענתו משועבדת
לחברת קרמ1ס.
יש לו טלפון ברכב והוא מתגורר
בווילה מפוארת בהרצליה. כאשר
נשאל על עסקיו בחו״ל לא היו לו
תשובות מספקות .״בחוץ־לארץ היו לי
עסקים, כל מיני עסקים. עסקתי
במיסחר, לא היתה לי חנות ולא היה לי
מישרד. בהנובר עסקתי במיסחר כמו
מכוניות וכל מיני דברים. קניתי
ומכרתי מכוניות, גם משומשות וגם
חדשות ועסקתי עוד בכל מיני דברים.״
השופטת הדסה בן־עיתו התעקשה

התצלום ההיסטורי: דיץ ופרס בבנם רס״י, אלישבע צ׳יזים(בעלת העגילים) ואמה בשורה הראשונה
שתי נשים אלם1ני 1ת בין נחלי האומה

הודה לבסוף כי אמנם ב־ 16 למרס 1979
נעצר בנמל־התעופה בן־גוריון כשעבר
במסלול הירוק מבלי לשלם מכס על
סחורות החייבות מכס.
הוא טען כי מדובר היה בכמה
טבעות :״לא היה מיטען גדול של
טבעות,״ אמר ,״היו אולי 5־ 4טבעות
והיו עוד מוצרים.״ רק אחרי שעורך־
הדין הציג לפניו את המיסמכים, שעלי־

קאהן בעבירה דומה. ב־ 1באפריל 1979
ייבא לארץ מכולה מהונג־קונג ובה
חפצים שונים. המכולה הגיעה לנמל־אילת
והנאשם שיחרר אותה, ושילם
עבור תכולתה מיסים בגובה 87180

שלושה חודשים אחר כך חתם
הנאשם על תצהיר כוזב לפני עורך־דין,
שבו הצהיר במירמה כי 15 קרטונים

דיין בימי הפרשה
פנישות, כמעט מידי יום

לשמוע מפיו פירוט מדויק של עסקיו
בחו״ל וקיבלה את התשובה :״אני יליד
הארץ, אני נמצא בגרמניה מ־ 1966 או
.1967 אינני מוכן לפרט מה עשיתי
בגרמניה במשך 11־ 10 שנים שהייתי
שם.״ גם על פירטי עסקיו בישראל מאז
חזרתו בשנת 1978 אמר רק :״היו לי
כמה עבודות, אני לא זוכר במה עסקתי״.
חקירותיהם
של עורכי־הדין של
הנתבעים העלו שלל רב. הם לא הגיעו
אמנם עד להרשעות הילדות של אחיה
של אלישבע, אבל הצליחו לגלות עבר
פלילי חדיש יותר, מאז חזר לארץ. משה
קאהן התפתל על דוכן־העדים, אבל

הם חתם כאשר שילם בזמנו את הכופר
במכס, התברר כי מדובר היה ב־112
טבעות ולא ב־5־ 4בלבד.
בתביעה, המתנהלת כיום בבית־המישפט
המחוזי בתל־אביב, מדובר על
מכולה שהובאה על־ידי קאהן מגרמניה,
ושבה היו סחורות יקרות שננטשו על־ידו
לדבריו, בגלל נזק ומכיוון שלא
קיבל את הפטור מהמכס שלו היה זכאי
כאזרח חוזר.
אבל עורכי־הדין של הנתבעים הודיעו
כי ינסו להוכיח בבית״המישפט כי
תביעות כאלה הן שיטה אצל התובע.
לשם כך הביאו לפני בית־המישפט
פסק־דין משנת ,1981 שבו הורשע

ששיחרר, לא הגיעו כלל ארצה, וביקש
החזר מיסים בסך 74220ל״י. בנובמבר
אותה שנה נערך חיפוש בביתו של
קאהן ושם נמצאו כל הפריטים שהוא
טען כי נעלמו. במאי ,1981 במעמד
סניגורו דאז, עורך־הרין אמנון זיכרוני,
הודה הנאשם באשמות והורשע על־פי
הודאתו.

עיפק>ן י־מדינה דחופים ויתכן כי דווקא כוונותיהן הטובות
של אמו ואחותו, שעזרו לו בנערותו,
הן שהביאו את משה קאהן להמשך

הקאריירה שלו בענייני מירמה. התערבותה
של אחותו, שהגיעה עד לשר־הביטחון
וליועץ־המישפטי גרמה לו
אולי לחשוב כי הוא חסין בפני כל
תביעה. אי אפשר לדעת מה היתה
הקאריירה שלו בגרמניה, משם חזר
לישראל בסוף ,1978 אבל הצהרתו
בבית־המישפט כי אינו מוכן לספר במה
עסק שם, יכולה רק להחשידו.
הרומאן של אלישבע עם דיין
שהתחיל בגלל אחיה, נמשך בערך
שנתיים, עד מאי .1970 דיין היה מאהב
נמרץ ומתמיד שנחון בלהיטות של
צעיר בגיל העשרה. הוא היה מנצל כל
הזדמנות כדי לפגוש בה. לפעמים בא
בעצמו בליווית שומרי־ראשו ואסף
אותה מביתה, ולפעמים שלח את
מכונית השרד שלו.
במשך תקופה מסויימת נערכו הפגישות
כמעט מידי יום. לפעמים גם בימים
שבהם נערכו ישיבות״ממשלה
ארוכות ומיגעות. דיין היה מבקש את
סליחת חבריו ויוצא להפסקה קצרה.
בעוד חבריו חושבים כי ניצל את
ההפסקה לעיסקי־מדינה דחופים היה
דיין מסוגל לעלות על מסוק, לנחות״
בתל־אביב לפגישה קצרה עם אלישבע,
ולחזור לישיבת הממשלה.
להיטותו של דיין לאהובתו הצעירה
היתה כה גדולה עד שביום־הולדתה של
אלישבע, ב־ 30 ביולי ,1969 ערר לה
מסיבת יום־הולדת במלון אויה. לכבוד
האירוע נסגר כל איזור המלון והוקף
שומרים. כמתנת יום־הולדת נתן דיין
לאלישבע את תמונתו החתומה. אלישבע
היתה נדיבה יותר במתנותיה.
פעם העניקה לו חפתי־זהב שבהם שובצה
תמונתה, ובמיקרה אחר נתנה לו
במתנה מעיל עור.
באחד מימי־הולדתו שלחה לו
אלישבע זר־פרחים בשווי של 90ל״י,
סכום גדול מאוד עבור זר־פרחים
באותה תקופה. דיין ציין לפניה מידי
פעם בפעם כי הוא גא בגילה הצעיר.
הוא טען כי היא מבגרת את עצמה
ואינה בת 22 כפי שהיא טוענת, אלא
בת 16 בלבד. אלישבע נאלצה להראות
לו את תעודת־הזהות שלה.
קיסמו של דיין פעל גם על התופרת
הקטנה. אחרי תקופת אהבים קצרה
הכריזה אלישבע לפני חברותיה כי היא
מאוהבת בדיין. היא התחילה לקוות כי
הוא יתגרש מאשתו וישא אותה לאשה.
לדבריה אמר לה דיין כי רות מסרבת
לתת לו גט וכי אם היא עצמה תיפגש
איתה תצליח אולי לשכנעה לכך.
יום אחד הגיעה מזכירתה של רות
דיין, מיקי, לחנות־השמלות אלפי, שבה
עבדה אלישבע. היא אמרה כי רות דיין
מחכה במכונית בחוץ ומבקשת מאלי־שבע
לצאת לשוחח אתה. המאהבת

היססה כמה דקות ואחר־כך סירבה
לצאת.
לפעמים, כאשר היתה רות בחו״ל,
הוזמנה אלישבע הביתה. פעם אחת,
למרות שחשבו כי הבית ריק, מצאו בו
את העוזרת שהכינה להם כוס קפה.
ביולי ,1969 כאשר דיין היה בשיא
הצלחתו, נערך כנס בסינרמה. חברי
רפ״י כינסו אז את כל גדולי האומה ואת
תומכיו של משה דיין במפא״י. מטרת
הכנס היתה לדחוף את דיין לפילוג
ולהקמת מיפלגה עצמאית. מנהיגי
רפ״י קיבלו מקומות כבור בשורה
הראשונה. ישב שם דויד בן־גוריון,
שהיה אז חבר־כנסת עצמאי, גד יעקובי,
שהיה עוזרו של דיין, אהוד אבריאל
ורבים אחרים.
אשתו של דיין, רות, ובנו אסי, ישבו
באולם, בשורה אחורית. אבל בשורה
הראשונה, בין גדולי האומה, ישבו שתי
נשים אלמוניות שאיש לא הכירן. היו
אלה אלישבע ואמה. למרות שלא היה
להן מושג בחיים הציבוריים נשארו
בכנס עד סופו. דיין נמנע לשוחח איתן
בכנס, מפחד הצלמים הרבים שנכחו
במקום.
אבל השמועות והרכילות עברו מפה
לאוזן. בלא ידיעתה של אלישבע,
החלה אמה להקליט את שיחותיה עם
שר־הביטחון. לאם, אשה בעלת ניסיון־
חיים, היו כנראה תוכניות לעתיד.
עברה של האם אלפרידה ברשל, היה
לוטה בערפל. מעטים ידעו מה שמה
האמיתי, מהם תולדות חייה ומיהם
אבות ילדיה. כאשר החל העולם הזה
לפרסם את הסקופ הגדול שכונה אז
״פרשת אלישבע״ לא היה ברור עדיין
מיהו אביה של אהובת שר־הביטחון.
תחקיר יסודי שערך השבועון הביא
לסקופ נוסף — אביה של אהובונד-של
שר-הביטחון היה מלצר ערבי מעיראק.
וכך סופר אז בהשלם הזה
( :)16.2.72״הסיפור נראהץ לקוח מסיפורי
אלף לילה ולילה: גם בלא
מעורבותו של שר־הביטחון בתוכו, הוא
מגולל דראמה אנושית מרתקת ומזעזעת,
המאפיינת בצורה סימלית את
גורל תושבי מדינה זו.״

תעודת־לידה
חדשה
שלפ רי ד ה, אמה של אלישבע, ש־
1שימשה דמות־מפתח בפרשה, על
תה ב־ 1938 בהיותה בת 26 מוינה, ביחד
עם אמה, גולדה. שם בתוליה היה
ציפורה אבלס. כאשר עלתה לישראל ד היתה כבר נשואה לגבר בשם אלפרד
צ׳יזים, סוחר, שהיה מבוגר ממנה בשנה
אחת. הנישואין הללו התפרקו בינואר

— אבו־ג״האד

הקורבן היה לשווא
(המשך ם עם 1ד )41
, 1945 כאשר בני הזוג נפרדו בגט־פיטורין
ברבנות בירושלים.
ביום גירושיה היתה אלפרידה צ׳יזים
( )32 בחודש השלישי להריונה. כעבור
שישה חדשים, ב־ 30 ביולי , 1945 נולדה
בתה אליזבט רודולפינה בבית־החולים
אס 1תא בתל־אביב. במישבצות בתער
דת־הלידה המיועדות לפרטים על האב
לא נאמר דבר. המישבצות נשארו
ריקות. אבל נתינותה של הבת,
כנתינותה של האם, נרשמו בתעודת־הלידה
כעיראקיות.
15 שנה לא התעוררה שאלת נתי־נותה
העיראקית של אלישבע. בילדותה
של אליזבט שנקראה בעברית
אלישבע, עבדה אמה כמוכרת־סיגריות
בקפה נוגה בתל־אביב. זה היה אז אחד
המרכזים החברתיים של העיר העברית,
וותיקי תל־אביב זוכרים את האשה
הבלונדית שהתהלכה בין השולחנות
כאשר דוכן סיגריות קטן תלוי על
צווארה.
אלפרידה נישאה ב־ 1947 שנית, ל־ימאי
הרברט חיים קאהן, וילדה לו בן
כעבור שנה. כאשר רשמה אלפרידה את
ילדיה במישרד־הרישום של מדינת
ישראל, רשמה גם את בתה, אליזבט בת
השלוש, כבתו של קאהן. כאשר מלאו
לאלישבע 15 שנה, והיא סיימה את
בית־הספר היסודי בלפור, שם למד גם
אחיה, נזקקה לראשונה לתעודת־הלידה
שלה לצורך רישום לבית־ספר
תיכון. אז החליטה אמה להוציא לה
תעודת־לידה חדשה ולתקן בה פרטים
בלתי רצויים. ב־ 1959 פנתה לבית־המישפט
וביקשה לתקן את התעודה,

לארצות״הברית משם שלח, אחרי 4
שנים, את הגט לאלפרידה. קאהן נשא
בארה״ב אשה שניה, נוצריה, וטען כי
גם הוא עצמו אינו יהודי מכיוון שאמו
היתה קאתולית.
עקב נטישת אביו, היתה ילדותו של
משה קשה מאוד. אמו התפרנסה בקושי
ותמכה בשני הילדים הקטנים שנותרו
עימה. כאשר החלה לעבוד כתופרת,
חלתה בשחפת. משה עצמו חלה בגיל
צעיר בדלקת קרום־המוח. לאחר שעזב
את הארץ ונסע לאביו בארצות־הברית
ניתק עצמו משה מאמו ואחותו. עד
היום הוא אינו מודה בפה מלא כי הוא
אחיה של אלישבע, מ״פרשת אלישבע״
המפורסמת. הוא לא שמר על קשר עם
אלפרידה ואלישבע שעזבו את הארץ
והתגוררו בשווייץ. שמועות אומרות כי
האם נפטרה בשווייץ.
אביו, שכנראה לא הסתדר איתו כלבך,
נפטר ב־ 1978 ולא השאיר לו
פרוטה. אבל אי אפשר להתכחש לשורשים.
כאשר שלח משה מכולה לישראל
ב־ 1978 מגרמניה, הוא ציץ כתובת של
אדם בשם מיקי אבלס. בבית־המישפט
ציין כי זהו דודו. שם בתוליה של אמו,
כפי שהוא רשום במירשם התושבים,
הוא ציפורה אבלס, ומיקי הוא אחיה.
.פרשת אלישבע״ הסתיימה בכך
שדיין נטש את אהובתו הצעירה
בפתאומיות, ב־ .1970 היא ניסתה
להיאבק בגורל וכתבה לו מיכתב־פרידה
ילדותי. היא התקשרה לאנשים
שונים כדי לברר מה קרה והסתבר לה
כי רחל גילתה את יחסיו של דיין עם
אלישבע ודרשה ממנו לנתקם. האהובה
הצעירה, שהיתה פגועה עד עימקי

(המשך ם עמ 1ד )9
שדו־שיח זה יוביל למשא־ומתן בדרג
ממשלתי.
• במישור האחר נמשך, המאבק
המזוייך, מתוך אמונה שבלעדיו לא
יהיה ניתן להביא את ישראל להידברות
על פיתרון, שיכלול את הקמתה של
מדינה פלסטינית בגדה וברצועה.

אבו ג׳יהאד היה דמות מרכזית
בשני המישורים גם יחד,
וסימל את הגישה הפסולה.
כמפקד הכוחות, ניצח על הפיגועים
בארץ (אך לא על הפיגועים בחו״ל,
שעליהם היה מופקד אבו־איאד, כראש
שרותי־הביטחון של פת״ח).
מעטים ידעו כי היה לאבו־ג׳יהאד גם
תפקיד שני. יחד עם אבו־מאזן, קיבל
על עצמו את אירגון המגעים עם כר
חות־השלום הישראליים. כאשר נפתחו
מגעים אלה — תחילה, ב־ , 1974 בין
סעיד חמאמי ואורי אבנרי — עמד
אבו־ג׳יהאד בשקט מאחוריהם. כפי
שגילה חמאמי כבר אז לבן־שיחו, הוא
היה שליחו של ערפאת, ופעל תחת
חסותם של אברג׳יהאד ואבו־מאזן.
כאשר הוחלף חמאמי בתפקידו זה
על־ידי עיצאם אל־סרטאווי, והמגעים
התרחבו והתנהלו עם המ 1עצה הישראלית
למען של1ם ׳שראלי־פלסטיד
(שכללה אז את מתי פלד, לובה אליאב,
מאיר פעיל, יעקוב ארנון, יוסי אמיתי,
עמוס קינן ואחרים) נשאר אברג׳יהאד,
מאחורי הקלעים, כבעל״החסות עליהם.

מנ״ווח לסו־מו׳
ן * ש^הביטתון של פודו, היה
^ אבו־ג׳יהאר ממונה על ההיערכות
והלחימה של הכוחות הפלסטיניים ב־מילחמת־הלבנון.
כמו
כל העולם, ידעה הנהגת אש״ף
מראש כי אריאל שרון מתכנן פלישה
ללבנון. הכוחות הבלתי־סדירים של
המיני־מדינה הפלסטינית בדרום־לבנון
לא יכלו לקוות לעמוד בפני פלישה
כזאת. הם יכלו רק לעצור אותה במשך
כמה ימים, ולאפשר את הפיכת ביירות
ל.מצדה פלסטינית״.

מבחינה צבאית הוביח אבו־ג׳יהאד
את יכולתו. המיצעד
של שחץ לביירות, שהיה צריך
להסתיים תוך 24 עד 48 שעות,
נמש!־ יותר משבוע. אבו-ג׳י-
האד חסם את התקדמות צה״ל
בציחץ במשך כמה ימים גורליים.

ההפנייה
של דיין*
.מר מאיר שם1ר. ערד״
לקבוע את בעלה הראשון אלפרד
צ׳יזיס, כאביה של אלישבע, ולשנות
את נתינותה העיראקית.
מכיוון שתיקון כזה שינה גם את
מעמדו האישי של צ׳יזיס, שהפך עקב
כך לאב, הורה השופט לצרף אותו
לתיק. צ׳יזים ירד מהארץ בשנת 1958
ואיש לא ידע את כתובתו. אך למרות
שלא הופיע בעצמו לדיון שלח צ׳יזיס
בא־כוח למישפט והתנגד לתיקון. הוא
טען כי לפני גירושיו מאלפרידה היא
נתנה הצהרה בשבועה לפני עורך־דין
כי הילד שהיא עומדת ללדת הוא בנו
של אדם בשם נעים בגדאדי בעל
נתינות עיראקית, וכי הגירושין נערכו
בגלל בגידתה של אלפרידה בבעלה.
כאשר הסתיים המישפט רב התהפוכות
נקבע כי צ׳יזיס אינו אביה של
אלישבע וכי אין לשנות את אזרחותה.
חזותה המיזרחית הבולטת של אלישבע
לא עלתה כלל בדיון. חקירות העלו כי
אביה של אלישבע היה מלצר עיראקי
שענד לפני קום המדינה במלון, המלך
חיד בירושלים, שם עבדה גם אמה
כנערת־מלתחה. לאחר מילחמת העצמאות
נעלמו עיקבותיו של בגדאדי
כליל.
בניגוד לאלישבע, לא היה כל ספק
באשר לאביו של אחיה למחצה, משה.
הוא היה בנו של קצין־הצי הרברט חיים
קאהן, שנשא את אלפרידה לאשר,
כאשר היתד, כבר בשנות ה־ 30 לחייה,
ונטש אותה בשנת , 1951 כאשר בנו
משה פריץ, היה בן שלוש. הוא נסע

נפשה מבגידתו של המאהב המבוגר
ממנה ב־ 30 שנה, התקשרה בהיסטריה
לרות דיין וצעקה עליה. :את יודעת
שבעלך בוגד בי?״
רחל הסקרנית הלכה לסלון־השמ־לות
של אלישבע, ביקשה לקנות ממנה
חולצה והציצה בה ארוכות. כעבור זמן
קצר הודיע פרקליט לאלישבע כי שר־הביטחון
אינו רוצה לראותה יותר. דיין
נימק את הפרידה בכך שהתגלה לו כי
נהגו להקליט את שיחותיו הטלפוניות
עימה.
אלישבע פנתה לעורכי־דין אחדים,
כרי שייצגו אותה בתביעה על הפרת
הבטחת נישואין נגד משה דיין, עורכי־דין
אחדים סירבו. לבסוף הגיע יהודה
רסלר, פרקליטה של אלישבע, להסדר
עם עורך־הדין יהושע רוטנשטרייך,
פרקליטו של דיץ. אלישבע קיבלה
סכום של 10 אלפים לירות בשלושה
תשלומים והתחייבה לשמור את הפרשה
בסוד. אולם ברגע שקיבלה את התשלום
האחרון, ב־ 5בדצמבר , 1971
החלה לתכנן את פירסום הפרשה.
בינואר 1972 התפוצצה הפרשה
מעל דפי העולם הזה ואחר־כך מכרה
אלישבע את סיפורה גם לשטרן
הגרמני. מאז נעלמה מהעין הציבורית
ורק אחיה נותר אחריה.

אילנד, אלו; *

* לסאיר ש שר, אז חפ רק ר ס 77
צבאי הראשי, כיום 1שיא בית־הסיש-
פס העליון.

בניגוד לערפאת, שהופעותיו בטלוויזיה
אינן מתקבלות תמיד באהדה
במערב, הוכיח אבדג׳יהאד את עצמו
גם כדמות תיקשורתית.
היחסים בין ערפאת ואבו־ג׳יהאד
התחשלו בטריפולי עוד יותר. כאשר
עמדה טבעת־הכיתור להיסגר סביב
ביירות, סירב ערפאת להסתלק והפך
גיבור לאומי. כאשר נסגרה הטבעת
סביב טריפולי, שהה ערפאת באירופה.
בדרך שעדיין לא התגלתה, הצליח
להתגנב אל תוך העיר הנצורה ועמד
לצד אבו־ג׳יהאד בכל ימי הקרב
והמצור. גם אינתיצאר הגיעה
לטריפולי כדי להילחם לצד בעלה.
בעיתונות המערבית הוגדר צאלח
(.אבו־איאד״) חלף בדרך כלל כ 0.גנו
של ערפאת״ .אך יודעי־דבר ידעו כי
האיש מס׳ 2אינו אלא אברג׳יהאד.

מנהיגות חדשה, צעירה, המעורה בשטחים
הכבושים. אין ספק שמנהיטת זו
תתפוס בהדרגה את מקומה בצמרת
אש׳ף ותשנה אותה עד ללא־הכר.
הפיכת אבו־ג׳יהאד לקדוש־מעונה,
חלל ההתקוממות, תחזק את הקשר בץ
האינתיפאדה ובץ צמרת אש׳ף. האגדה
שהופצה בהצלחה רבה על־ידי התעמולה
הישראלית, כאילו ראשי־אש״ף
הם חבורה של בליינים בינלאומיים,
הנהגים מן החיים בבתי־מלון מפוארים
בעודם שולחים אחרים למות, מתה יחד ־ *
עם אבו־ג׳יהאר.
האמת היא שאבו־ג׳יהאד ומישפחתו
היו בני־בלי־בית, נעים ונדים. הוא נאלץ
לנטוש את ביתו בדמשק כאשר היה
הקרע הגדול, עבר לירדן, גורש משם
אחרי ביטול הסכם חוסיידערפאת ונהרג
ברירה שכורה, שעליה שילם שכר־

שרון הצליח לנתק את ביירות המערבית
ולהטיל עליה מצור רק אחרי הם־
סקת־האש עם הצבא הסורי, שהפקיר
את הפלסטינים.
הגנת ביירות, שנמשכה 81 יום,
הפכה לאפוס פלסטיני. הרוח החיה
היתה, כמובן, ערפאת עצמו. אך אבו־ג׳יהאד
ניצח על המערכה הצבאית.
תודות לו הצליחו הכוחות הפלסטיניים
להתפנות מביירות בכבוד, על דיגליהם
ונשקם, מבלי להישמד ומבלי ליפול
בשבי. בכך סוכלה מטרתו של שרון.
אש״ף לא חוסל אלא פתח פרק חדש
במאבקו.
יתכן כי הישג גדול עוד יותר השיג
אבו־ג׳יהאד כעבור שנה, בטריפולי שבצפון
לבנון.
הפעם עלה הצבא הסורי בעצמו על
הכוחות הפלסטיניים. בעזרת סוכנם
הפלסטיני הוותיק, אחמד ג׳בריל, הם
הטילו מצור על מחנות־הפליטים, שבהם
התבצרו כוחות פת״ח. על המערכה
ניצח אברג׳יהאד.
הוא סיכל את תוכניות הסורים בשורה
מבריקה של החלטות טאקטיות נכונות.
הוא פינה מחנה אחרי מחנה, וריכז
בסופו של דבר את כוחותיו בעיר טריפולי.
הצבא הסורי, כמו צה״ל לפניו,
לא העז להסתבך בקרבות־רחוב מרים,
שבהם היה השריון מאבד את יעילותו.
כמו צה״ל לפניו, נאלץ הצבא הסורי
להסכים בחריקת״שיניים לפינוי הכוחות
הפלסטיניים הבלתי־מנוצחים.

בטריפולי למד העולם להכיר
בפעם הראשונה את אבו-ג׳י•
האד האיש. הוא הופיע כמעט
מדי יום בטלוויזיה. הופעתו
השקטה והבוטחת, מול פני או־ייב
שעלה עליו פי כמה, עשתה
רושם עז.

אינתיצאר ואבו־ג׳יהאד בעמאן ()1986
אדם בלי בית
אילו הצליח שרון להרוג את ערפאת,
כפי שקיווה, היה אבו־ג׳יהאד תופס בוודאי
את מקומו.
אך מעולם לא התקרב אבו־ג׳יהאד
למעמדו של ערפאת, ולא נראה כי אי־פעם
אף רצה בכך. מעמדו של ערפאת
הוא כיום יחיד־במינו, וחורג בהרבה
מעבר לתפקידו באש״ף. הוא.אבי האומה״
,סמל הקיום הלאומי, המאבק והאחדות.
אברג׳יהאד היה האיש המרכזי
בקבוצה המקיפה את ערפאת, אך לא
מתחרה במעמדו.

במשך 34 שנים של שיתוך־
פעולה, היתה קיימת במעט
זהות גמורה בין השניים. כבל
הוויכוחים הפנימיים באש״ף
ובפת״ח, עמד אבו-ג׳יהאד מאחורי
ערפאת. בענייני המאבק
המזויץ והמאמץ המדיני, הם
היו במשך כל הזמן הזה ״בראש
אחד״.

סמר התקופה

^ תוך המחנה הפלסטיני, לא היו
₪1לאבו־ג׳יהאד אויבים אישיים. אולי
יותר מכל מנהיג פלסטיני אחר, היה
מקובל אישית על הפלגים השונים.
לכן, כאשר החלו המאמצים לאחד
מחדש את אש״ף ולקרב את אירגוניהם
של ג׳ורג׳ חבש, נאיף חוותמה, המוסלמים
והקומוניסטים אל הזרם המרכזי,
היה זה אברג׳יהאד שמילא את תפקיד
המתווך, הנושא והנותן. הצלחת המאמץ
נרשמה לזכותו.
עוד לפני האינתיפאדה, נוצרה אחדות
זו בצמרת אש״ף, לא מעט בעיק-
בות הניסיון השיעי בלבנון להשמיד
את מחנות״הפליטים. האינתיפאדה
הביאה לחישול האחרות הזאת גם
בשטח.
במשך זמן רב, היה אברג׳יהאד מעין
שר לענייני השטחים הכבושים. הוא
היה מופקד על הקשרים בין אש׳ף ובין
.הפלסטינים בפנים״ .חשיבותו של תפקיד
זה גברה, כמובן, עם פרוץ ההתקר
ממות.

עובדה זו יכלה לעורר את
התיקווה כי מותו יביא לדעיכת
ההתקוממות. זוהי טעות גמורה.
האינתיפאדה
באה מבפנים, ואינה
זקוקה להנהגה מבחוץ. היא העלתה

דירה של שלושה חודשים מראש.
בעיני הנער בעזה, המסכן את חייו
בהפגנה, אבו־ג׳יהאר ישמש עתה כדוג- -
מה. כמו תמיד במיקרים כאלד, הריגת
המנהיג תדרבן את ההתקוממות, תדחוף
צעירים נוספים לזרועותיה ותגביר
את ההתלהבות והשינאה.

יתכן שמותו יביא גם לסיומו
של פרק בתולדות המאבק הפלסטיני.
אין
זה מיקרה שמעשהו החשוב האחרון
של אבו־ג׳יהאד היה שיגור חו־ליית־הפיגוע
לנגב, פרשה שהסתיימה
בקציר־הדמים של האוטובוס ליד דימר

על רקע האינתיפאדה, היתה פעולה
זו אנאכרוניזם. היא הזיקה להתקוממות
והביאה לאובדן חלק מן האהדה שצברה
בעולם. היתה זאת פעולה שנבעה מה־אינרציה
רבת־השנים של,המאבק הנד
זויץ״ ,שיטה שאבד עליה הכלח. יתכן
שעם חילופי־המישמרות בעיקבות ה־התנקשות,
תיקבר גם שיסה זו, והמאבק
יעבור סופית אל תוך השטחים הב־בושים.

הסבורים כי כוונת ההתנקשות
היתה בדיוק הפוכה: לגרור את אש״ף
שוב למערכה עקובה־מדם נגד יערים
ישראליים ברחבי העולם. אך נראה כי
אש״ף לא התפתה לכך. התגובות הראשונות
של אש״ף על ההתנקשות קראו
להגברת ההתקוממות בשטחים הכבד
שים, לא לחידוש הטרור.
ביום שנודע על הריגת אברג׳יהאר,
נהרגו 15 צעירים וצעירות בהפגנות
של זעם ואבל. יותר מן ההלווייה עצמה,
היתה שפיכות־דמים זו ביטוי להזדהות
העם הפלסטיני על מנהיגו זה.

הנער מרמלה שסחב את
אחותו במיצעד־הזוועה לרמאללה,
הצעיר מעזה שהקים את
המחתרת הראשונה לביצוע
פיגועים בישראל, האיש שהש-
תתך בייסוד פת״ח ושנרדף
על-ידי שרותי-הביטחון של חצי
תריסר מדינות ערביות,
מארגן ההגנה של ביירות, האיש
שהיה מופקד על ההתקוממות
בשטחים הכבושים,
סימל בחייו ובמותו את גורל
העם הפלסטיני ב־ 53 השנים
האחרונות.
העולם הז ה 2642

מאה חמש עשרה מילים על ברווז אחד

בתל אביב יש למעלה מ־ 30 מסעדות סיניות, אבל ״ברווז הזהב״ יש רק אחד.
בתפריט שלנו תמצא כמאה מנות מעניינות, אבל המנה המעניינת ביותר היא ״הברווז הפקיני״.
אנחנו עושים אותו בדרך הנכונה: לאט לאט.
איך נהנים מברווזפקין?
או שמכינים אותו בבית לפי ההוראות המדוייקות שבמודעה, או שמרימים את הטלפון 03-491-873 ומזמינים מקום.
אגב: את הברווז הפקיני חייבים להזמין לפחות 24 שעות מראש, לשולחן של לא פחות מארבעה איש.
להשתמע.

ברווז הזהב, מסעדה סינית רח׳ משה סנה ( 93 דרך הרצליה, רמת השרון) .טל .491873 .ליד הכפר הירוק לפני שדרת הברושים
ו חוזרי>ו>ץ ו הרמ ה ז רוז תווז ודדלוז דייסזז __

ג׳ באייר תשמ״ח20.4.1988 ,

מיס** 2642

לפגי 15 שגה התגלתה פושח־האהבים של משה דיין. ענשיו

״פרשת אלישבע״ חוזות