גליון 2643 מתאריך 27 באפריל 1988

אלף־בית של שיכון עובדים

וג צעיר

מובת

מרכזי המכירות האיזוריים:
• תל אביב, לה גרדיה ,58 יד אלי הו טל 03-390721 .
• ירושלים, רח׳ הלל ,8טל 02-233396 .
• א שדוד, רח׳ רוגוזין ,25 טל 08-557732 .
• באר שבע, מרכז הנגב, טל 057-72540 .
• חי פ ה, רח׳ החלוץ ,43 טל.04-660915 .

לך כתובת.
שי כון עו ב די

נזיב־גזבים
בגי אברהם
על ההגדרה המשותפת הנכונה
ליהודים וערבים (״אהבה נוראה״,
״יומן אישי״ ,העולם הז ה .)23.3.88
קראתי, בקטע המספר על רות דיין וייסוד
האירגון המטפח רו־קיום בין יהודים וערבים,
שהיא נשיאתו, כי אחרי חיפוש הגדרה משותפת
ליהודים וערבים, הוחלט להמחיש רעיון זה
בסיסמה ״בני־שם״.
ההגדרה ״בגי־שם״ מצלצלת לי ככללית מדי
וברצוני להציע במקומה את ההגדרה ״בני-
אברהם״ .זו, לדעתי, הגדרה מרשימה ואפקטיבית
יותר.
ואלה נימוקי:
היהודים והערבים הם שניהם צאצאי בני
אברהם, יצחק וישמעאל.
ובספר בראשית(בפרק כ״ה< גם נאמה ״ויגווע
אברהם וימות אברהם בשיבה סובה, זקן ושבע,
וייאסף אל עמיו(שני עמים!)״.

אהרון בן־דויד, חיפה

אור אדום
על טיבם של מרצים בנושאי ס מי ם
(״הטראגדיה של מונה״ ,העולם
הזה .)6.4.88
קראתי את סיפורה של מונה זילברשטיין
המנוחה, מעטה של נעמי אדווה, ואני מוכרחה
לציין כי הסיפור נגע לליבי.
הסיפור האיר את דרך־היסורים שבה עובר
נרקומן במשך חייו. אך הוא גם נותן להבין כי
סיפורי הגמילה שסיפרה מונה בשעתו לא היו
רציניים וגם לא היו נכונים. הרי, בסופו של דבר,
היא מתה מסמים.
והסיפור הזה גם צריך להדליק אור אדום
במוסדות האמורים לטפל בנרקומנים ובנוער
הנמשך לסמים. כי כיצד ייתכן שאשה כמו מונה,
שהיתר, מסוממת, תשב מול נערים בבית־ספר
ותביא את עצמה כדוגמה להצלחה אישית
לשיטות־הגמילה?
כאם לשני ילדים מתבגרים לא הייתי
מעוניינת בשום אופן שדמות כמו מונה תרצה
לפני ילדיי על הסכנה שבסמים.

תלמה פרידמן, תל־אביב

יפהפיה, מקסימה !מיקצועית
על טיב הביקורת של עמיתי ירדנה
ארזי (״ירדנוויזיון״ ,העולם הז ה
.)30.3.88
צריך להגדיר את כל הזמרים שירדו על ירדנה
המקסימה כמתוסכלים ומקנאים, בדיוק כמו שגבר,
מזור(מנהלה האישי של ירדנה ארזי) אמר:
״הכלבים נובחים והשיירה עוברת!״
העם צריך להתבייש בזמרים אלה, שבמקום
לפרגן לזמרת, מעבירים ביקורת שלילית, וזה
חבל מאוד. אבל אנו, המעריצים אותה והמחזיקים
לה אצבעות, אומרים: אם מקום ראשון, מה טוב,
ואם לא, אז אולי בשנה הבאה.
והבן־אדם הכי חכם בנושא זה היה יזהר כהן
ורק בדבר אחד הוא טעה. ירדנה לא שרה שיר
ספרדי ולא שיר רומני, אלא ארבעה שירים ישראליים
יפהפיים, שהמיקצב שלהם הוא מסיבה שאין
לה סוף.
ושוב, ירדנה ארזי! בהצלחה! את היית יפהפיה,
מקסימה ומיקצועית ואנחנו בטוחים שכך גם תהיי
באירוויזיון. אז בהצלחה והכי חשוב — שלא
להתייאש ולא להתייחס לביקורות, שהן לא בונות
ונובעות מרוע־לב.

מעריצים של ירדנה ארזי, ירושלים

אכזבה מוטורית
על טיבה של מכונית מ רצד ס תל־אביבית
(״אוטו נ ־ 260 אלף דולר״,
העולם הזה .)6.4.88
מזה כשלוש שנים אני שוהה באיטליה, ככתבו
של ירחון המכוניות והאופנועים טורס. במיקרה
התגלגל לידי גליון השלם הזה. קראתי בשקיקה
כל מילה וכאשר ראיתי במדור לילות־ישראל את
הכותרת ״אוטו ב־ 260 אלף דולר״ ,אמרתי לעצמי:
ימות המשיח הגיעו! העיתונות העברית הסירה
את הווטו וכבר מותר לכתוב על מכוניות בעיתון
שאיננו עיתון־מכוניות.
אך על המכונית ״המדהימה״ (מרצרס של
איש־העסקים התל־אביבי דני זיתוני) לא סיפר לי
השלם הזה דבר וחצי דבר. איזו אכזבה! מה, לא
היו ניקלים על הכנפיים? שלל ספוילרים או
ה עו ל ם הז ה 2643

(המשך נעמוד )4

הווו שלא
ידע את וסו

כתבתה שער הקדמי:

מבוקש תד״ן

אם יידחה עירעורו של ג׳ון דמיאניוק
לעונש־המוות שהוטל עליו ובקשת החנינה
שלו לא תאושר, יתעוררו כמה
וכמה בעיות לוגיסטיות, שעלו בזמנו
גם בעת הוצאתו להורג של

אדולף אייכמן. ישראל תצ-
^ ^ 45 טרד למצוא לה תלייו חדש.

ההנהגה הוותיקה של המפד״ל אינה חוסכ ת
א ת ביקורתה מזו החדשה .״טאקטיקן לא
הגון, מגלגל עיניים, ד מות בומבסטית,
מ חזר על פתחים ״.אלה הם רק חלק
מהתכונות המיוחסו ת לשח־קנים
הראשיים בהצגה של
הדתית-לאומית.
המפלגה

כתבתה שער האחורי:

ההתפייסות

החיים כסידרת־טלוויזיה. סיפור אמיתי
הנראה כלקוח מסידרת־טלוויזיה
בהמשכים, שבו משורבבים בצוותא רומאנטיקה,
אישים ידועים, פשע ו שמ תים
חשאיים כל-יכולים. חשיפה
ראשונה לסיפורה של ברוריה
מיימון(בתמונה^ הידועה גם
בשם הפרופסור מור אטלס.

נץ מתון

היריבות רבת־השנים בין חאפט׳ אל־ אסד
ויאסר ערפאת וניסיונו של אסד לפלג א ת
אש״ף הגיעו לסיומ ם עם הריגתו של אבו-
ג׳יהאד. אך מי שהחליט על
הריגתו כנראה לא לקח
התפייסות זאת בחשבון.

מכו את אמו נבראות העבודה

מותו של עורך-הדין אדם פרוטט, שהת אבד
בינואר השנה, לא היה המהלומה
היחידה שהונחתה על אמו הקשישה. פרוטט
גם ה ח תי ם את אמו על שיע־ך?
49 בוד חשבונותיה הפרטיים
^ ^ 3 4 1ומישכן א ת דירתה הצנועה.

אופות אחות

שכר זעום ומגוחך, פחדים וחרדות, חזרות
מאומצות, והפסד ימי״לימודים -זוהי מנת
חלקם של ילדים שפנו
| 1ן # 2לקאריירה אופראית, אך בכל
זאת לא מרגישים מנוצלים.

מישנט שלמה

״לאמהות מאמצות של ילדי-בראזיל בישר אל
אין מה לדאוג ״.הכריז עורך־הדיו יעקב
סידי, המייצג א ת הוריה
המאמצים של הילדה, שאטה
הביולוגית טוענת כי נחטפה.

על מיפלגת-העבודה כקנגורו שכיסו ריק. על
שפ נים, קוס מי ם ומיגבעות ריקות. על
מסעות הקירקס המעופף של
^ ^ 2*8גיורג׳ שולץ ועל עמוד של אש
צמיגים ותימרות גאז מדמיע.

על שועלים ונהת

מסך־הערפל של הנוסטלגיה • שועלי שיט-
שוו ומעשה בזנב של פרה • המורה מכפר
^ ^ 9ג׳סיר ונוזל ירוק ומסריח נגד
£ 0פרעושים • מילים לועזיות
^ ^ 2 1הן בעיקר עניין של מזל.

באור אחו

הכתבה שפירסם מכרם חורי מחול בתחילת
ההתקוממות בדצמבר עוררה סערה עול מית.
שלושה סיפורים בכ תב תו גדשו את
הסאה. היום הוא היה מציג
^ את הדברים אחרת. בינתיים
הופסקה עבודתו בהעיר.

אתה והשקל

ביטחוניות״ בכלא קיבוץ בשניוותנעמי אדווה מספרת על האסירות הביטחו ניות
בכלא נווה־תירצה. על מערכת־היחסים
ההדוקה שהן מקיימות ביניהן. על היחסים
בינן לבין האסירו ת האחרות,

יהודיות וערביות ועל הסי־
3 4בות שהביאו אותן לכלא.

בפנוכו

מונולוג של שתיין בינוני ב טיסה למאדים •
שיפור תנאי הק טני ם המגיעים בקושי עד
לג ובה הד וכנים • מדוע שם־טוב לוי כותב
שירים! • הקולנוע הישראלי
9 ^ 9י ^ בגדר חלום • העוצמה
הפאלית של ארובת־רדינג.

על המי ומי במי ומי • מדוע הוצת מישרדו
של רואה-החשבון ז • ומדוע אין המישטרה
מ בק ש ת להסגיר א ת שלום גניש! • שמואל
ועקנין מוכר ידע • על קיבוץ
( 0 §9 9העובד בשכירות • וקשיים
בארצות־הברית.
לתיירים

1₪ 777/77*7 7/77 חח:
טובה באה וטובה הולכת, אבל לבטוב
לעולם נשארת • אדם והאינדיאני • נראו
ביחד בלוס־אנג׳לס -אי רי ס סלע והשחקן
ס טי ב גוטנברג • ומה יצא מהתיטרוקת של
דנה שאולי! -שוקי זיקרי •
למרות השמועות -רענן

2ותמר לוריא עדיין ביחד.

הד״ר יעקוב כץ הוא מתנחל יוצא-דופן בנוף
האנושי והרעיוני של גוש א מוני ם. בראיון
ל העול ם הז ה הוא מסביר כיצד הגיע
למסקנה שעל ישראל לסגת
באופן חד״צדדי מהשטחים 8 הכבושים בשומרון ובעזה.

דף חד ש

מרעילי הבארות

משורר ומבקר התפטרו מוועדת הייעוץ
(המערכת) של פסטיבל השירה הבינלאומי
שנועד להתקיים בישראל. עמיתיהם הצטר פו
אליהם -כל א חד מטעמו השמור עימו.
כמיספר המתפטרים כן מיספר הטעמים
השונים זה מזה. תגובותיהם החריפות של
העיתונות, דובר ראש״הממשלה, מטה
חגי גות ה ארבעים והנהגת אגודת הסופרים
העברים עשויות לעניין א ת
9 9 9 #הפסיכולוגים לא פחות מא-
שר א ת ההיסטוריון העתידי.

השואה הארמנית

ב־ 24 באפריל 1915 התחיל טב ח העם
הארמני. תוך חמש שנים נרצחו מיליון וחצי
ארמנים, האוכלוסיה הארמנית בתורכיה
נמ חתה וחצי מיליון ניצולים נפוצו ברחבי
העולם. שרידי ה טב ח הגיעו
^ 9 9 4 9גם לישראל. השבוע הם
^ ^ 3 £ציינו את יום־השואה שלהם.
כל מסיבות ישראל חידון בזיהוי מ טוסים,
דוגמנ יות
והררי בש ב
מ טיבת רים יום־העצמאות של שלווה בן־גל • ועוד מסי-
בת״הפתעה -והפעם לבלה די א מנ ט • שתי
מי ברשות ושלושה קונדומים ליוס-ההולדת
של יהודי ת נגר • ומישפחת
9 9 / 9 ^ 9בנין צהלה ושמחה -הב ת
יעל (בתמונה) מתח תנ ת.

המדודיס הקבועים:

היכן נפגשו דריה מצקין
וציבי ציייס! • אבאא בן
1והמריצה הנעלמה • מי
ער ך היכר ו ת בין אורלי חיד ה (בת מונה) לבין
הפרופסור רוני לפין! • ומה
הקשר בין אשכוליות, תפוזים
^ ^ 3לציפור אייזן ועמית ליאור!

מיכתם יס — אסבר, סוסן ר׳ח
איגרת העורך — מילים
הנדון — הקשח
במדינה — משה! מביש
תשקיף — ובים ר־ננח״ם
יומן אישי -זה ממר
אנשים — דיסיזן מפוויע
ראיון השבוע — ד־ר יעק1ב כץ
אתה והעקל -נ!<0! 1
מה הם אומרים -הרצל ליפשיץ.
אימן אמיאון, שרי מלמיליאן.

עסי נל1סקא. עמוס אמיער. נ׳(׳ פרס
קולנוע — מיתוס ישראלי
זה וגם זה — מצב הנשים
לילות ישראל -יפוח לפיס
דף חד ש — פסטיבל השירה

מיב תבים לרותי — שוי סטר נובה
דדרוסקום — היד של שזר
רחל מרחלת — על בל השר
רינוני רון — אשבורות נתפחים
פסנובו — טיסה למאדים

מיבחבים
(המשך מעמוד 0
ריפוד מפרוות־נמר, או ג׳נטים ממגנזיום, גלגלי־באלון
והכי חשוב, לא היה שם פלא־פון?
על דגם, מנוע, כוחות־סוס. ,כמה היא סוגרת״
ובכמה שניות היא מאיצה מאפס למאה לא סיפרו

האם צריך להבין כי לא המכונית היא המדהימה,
אלא תג־המחיר המתלווה אליה?
רו ני מנדלב או ם, חמא

תפילה ל שלום

ישהבדל בולם בין השלם ר,זר. וכל עיתוני
ישראל, המזדקר מייד לעין: השימוש במילית
כעורך, אני רגיש לבך במיוחד. כאשר חקרתי
את תולדות גרמניה הנאצית, השתכנעתי בחשיבות
העצומה שיש למילים. השואה התחילה
במישור המילולי. כאשר הנאצים דיברו על היהודים
בעל ״תת*אדם״ ,הם הכשירו את הקרקע
לאושדויץ, גם כשהם עצמם עדיין לא חשבו על
השמדת״עם.
תפקידו של עיתון הוא למסור מידע. מידע

מתפרע?
סחרר, מסיח ל
מחייב ניסוח אובייקטיבי. אם מחליפים את המילים
האובייקטיביות במילים הטעונות מיטען
ריגשי, המידע הופר תעמולה. אין סומכים על
הקורא שיגבש לעצמו השקפה משלו, אלא אונסים
אותו בדרך של שטיפת־סווז.
משום־כך אנחנו מקפידים על הימנעות מהגדרות
אידיאולוגיות, ומשתדלים להשתמש בסר
נחים שאץ להם תוכן ריגשי לכאן ולכאן. מילים
״ניטרליות״ ,עד כמה שאפשר. למשל:
• ״ הממרחה תי כון ״ .אם ארצגו היא
.מיזרח״ ,היכן המערב? היכן מרכז־העזלס, שעל
פץ נקבע מהו מיזרח ומהו מערב? ומשובה: בריטניה.
ההגדרה הזאת נולדה בעידן הקולוניאלי,
כשהיה מובן כי מערב־אירופה הוא מרבדהעולנג
במבט מלונדון, אנחנו המיזרח. מי היה מנחש
שירושלים שוכנת ממערב למוסקווה? השלנו הזה
מדבר על ״המרחב״ ,או,המרתב הישדאלי־ערבי״,
או ״המרחב השמי״.
• ״ השט חי ם ״ .זוהי מילה שהומצאה כר*
להימנע מן הצורך להזכיר כי אלה הם שטחים
כבושים, אחרי שנעלם השימוש כמושג ״השטחים
המשוחררים״ ,על״פי החוק הבינלאומי, אלה הם
שטחים כבושים (.אוקיופייד״ /שמעמדם הסופי
טרם נקבע. כך נאמר גם בהסכמי קמפ-רייוויד.
אנחנו משתמשים במושג המישפטי המרדיק ,
.השטחים הכבושים״.
• ״י הו ד ה, שומ רון וחבל ־ עז ה ״ .זוהי
לשון סיפוחיסטית מובהקת. יש בה גס שגיאה

דיקדוקיח (צריך להיות: יהודה והשומרון, בהא
הידיעה* ,אך לא זה העיקר. מנהיגה גיאוגראפית,
גם שטחים שנתת־ הקו הירוק שייכים לשומרון
המיקראית וליהודה המיקראית. אנחנו משתמשים
נשמות השטחים האלה לפני הכיבוש(,הגרה המערבית״
ו״רצועת־עזה״) מפני שהתושבים משתמשים
בה, אף שגם היא לקוייה. השם הסופי ייקבע
סן הסתם כאשר יושג הסדר־שלום.
• ״ מחב לי ם ״ .זוהי מילה שהומצאה על-ידי
משה דיין ועוזריו אחרי סילתמת ששת־הימים.
תחילה אמרו,חבלנים־׳ ,זע -נמצא שזוהי מילה
צבאית חיובית. ההגדרה היא מגוחכת, כי כמעט
לעולם אין,המחבלים״ באים כדי לחבל דווקא.
מה הקשר בין ״פיגוע-חבלני-עוייף, כלשון צה״ל,
ונץ פעולה שמטרתה, למשל, ללכוד בני־ערובה
לשם מיקוח? אנחנו קוראים למבצעי־פיגועיס
בהתאם למעשיהם: חוטפי־אוטומס׳,מניחי־מוק-
שים, או סתם מבצעי־פיגוע. בתקופה קודמת הם
קראו לעצמם ״פידאיוך, וקראנו להם בשם זה.
השימוש-לרעה במונח ״מחבלים״ איפשר את מיל-
חמת־הלבנון הרת־האסונות, כי כאשר דיבדו בלי־הרף
על ״תשתית המחבלים״. ,מתנות המחבלים״,
.אירגוני־המהבלים״ וכוי היה קל להלהיב את
הציבור להתקפה חסרת־שחר.
• ״ מהומות ״ .מה שמתרחש כיום בשטחים
הכבושים הוא בלי ספק התקוממות עממית כללית,
וכך צריכים לקרוא לה. בעליה קוראים לה
.התנערות״ (.אינתיפאדה״) ,ואיו סיבה שלא
להשתמש במושג זה. מי שמדבר על ״מהומות״ או
.הפרות סדר״ מרמה את עצמו ואת הציבור,
ורמייודעצמית זו מובילה למסקנות משובשות.
יש קשו -ישיר בין מינוח משובש, מחשבה משובשת
ומסקנות משובשות. ראה ערך: יצחק רבין.
• ״ מתפר עי ם התפרע ויו ת ״ .כאשר
אנשים מתקהלים כדי להביע במאורגן מחאה או
מסר פוליסי אתר, בדרך אלימה או נלתי-אלימה,
קוראים לזה בעברית הפגנת התרדים בירושלים,
אנשי (וש־אמשם, שלים סבש־ו — כל אלה
מפגעים. כאשר תושבי השטחים הכבושים עושים
את אותו הדבר, הם, מתפרעים״ .זוהי מילה
קטלנית, פשוטו כמשמעו. היא נאה להקל על
החיילים והשוטרים לפתוח נאש כדי להרוג ולפצוע•
עיתונאי המשתמש במילה זו מקבל על עצמו
את האחריות להריגת 150 איש ואשה, נערה ונעד
— עד כה. אנחנו כותבים על הפגנות ומפגינים.
• ״ מ סי תי ם ״ .מי שקורא להפגנה על רקע
לאומי, סוציאלי, דתי או אתר, הוא מנהיג. אם הוא
ערבי, הוא ״מסית״ .השימוש במילה זו בא להצדיק
ירי, מעצר וגירוש. הרמטכ״ל הסביר לפני שבוע
למסת כי גדל מיספר ההרוגים, מפני שצימצום
מימדי ה״התפרעויות״ איפשר את איתור ה״מסי-
תים״ .מובן שאין מסיתים במאה־שערים, בקריית־ארבע
ובכיכר מלבי״ישראל. אנחנו כותבים על
מנהיגים.
• ״ מ קו מיי ם ״ .זוהי המילה הקרונה בדתר
ל״תת־אדם״ .מקומי הוא אדם נחות, שאץ לו זהות
ושם, אבק-אדם קולוניאלי, מישהו השייך לסוג
נחות. השימוש במילה קולוניאלית מובהקת ץ
(השליט הקולוניאלי בא מבחוץ) מגוחך בעליל,
שהרי המתנחלים טוענים שהם שייכים למקום,
מ ל כן היו צריכים לתבוע לעצמם את המעמד של
.מקומיים״.
• ״ חי סו ל ״ .כגון: חיסול אברג׳יהאד. זוהי
מילה נאצית מובהקת, שהיא גם בשימוש המאפיה.
אפשר, לחסל״ פישפשים מכנרושים. חיי־אדם
יקרים יותר. אפשר להמית, להרוג, להוציא
להורג — הכל לפי הנסיבות. רק נאצים ואנשי-

שזרה , 16 מיספר 31
על פן נוסף של מונה זילברשטיין ה־ציון
צפריר, העולם הזה

״ .נלי ב;/׳\ו א 7זניב•7

על ההתקו ממות ב שטחים הכבו שים
כתהליך הלידה של אומה

מה רוצה דפנה ברק מאתיה שימחה, יועצת
ראש־הממשלה למעמד־האשה? מה רע בזה
שכאשר נמצאת שימחה בשליחות חשובה בווינה
היא מפעילה את מצבורי״המרץ הבלתי־נדלים
שלה לקשירת קשרים, לקיום פגישות וכר?
הלוואי שעובדי־מדינה נוספים היו מזיזים את
עצמם כפי ששימחה עושה זאת. אמנם אץ זה
בטוח שמי שעוקה, מביא תמיד תועלת, אבל מי
שאינו עושה, בוודאי שאיננו יכול להביא תועלת.
גביק רן, תל־אביב

קי ברהשלמונה
סזד מ 1צ 1ע
פלסטינית (״הנדון״ ,העול ם הז ה

אני פלסטיני, המעריך אנשים כמו אורי אבנרי,
ובלא ספק יש רבים כמוני, ומעולם לא קראתי
מאמר יפה יותר מהמאמר שכתב אבנרי.
אני מבקש לנשק את הידיים שכתבו את
המאמר (שהוכתר בלזס־אע׳לס ט״סס, שבו
פורסם ״כמה שלא ינסו לעצור זאת, הישראלים
עדים ללידתה של האומה הפלסטינית״).
אני מבקש לנשק את הראש המכיל מוח מבריק
שכזה.
אינני סופר וידיי אינן אמונות לכתוב מה שאני
חש, וכל מה שאני יכול לומר הוא: יברך האל את
אורי אבנרי.
הבה נתפלל כולנו לשלום ונשים קץ לשפיכת
דמם של חפים מפשע.
לרוע המזל אינני יכול לחתום בשמי, שמא
אנשים מסויימים בצד השני לא יאהבו את
א ל מו ני, פסדנה, קליפורניה
מילותיי
• הקורא הפרסטיר הארסור סרב על מאחה
שר שרך הץ 1ל ם הזה . ,רדהק שה׳ ,שב 1תיאר
את ההתקוססות בשטחים הכבושים כתהלי ך
הרידה שר אוסה פלסטירת, ו שהועתק בעיתון
האמריקאי רב־היוקרה לזסיאנגילס טיימס.

חגיגה מוקדמת?
על סיכויי הק מתה של מדינה
פלסטינית (״לידה קשה״ ,העולם
הז ה .)9,3.88
קראתי את מאמרו של אורי אבנרי שהנה, היום,
נולדה מדינת פלסטין ואני חושב שהחגיגה
מוקדמת מדי.
אני אומר שלא תקום מדינת פלסטין, לא לצד
ישראל ולא בשום צד אחר, משום שהעם, שאבנרי
קורא לו עם פלסטין, אינו עם, אלא חבורת־אספסוף,
מרצחים שפלים, שאינם זכאים למרינה
משלהם בשום אופן, והיא גם לא תקום לא רק
בגלל שאנו, היהודים, איננו רוצים בה, אלא מפני
שגם חוסיין, מלך ירדן, איננו רוצה בה, כי מדינת
פלסטין היא גם סכנה עבורו, אולי יותר מאשר
יעקב סי ש, חיפה
למדינת ישראל.

מרץ חיובי מאוד
על פעילות-היתר של פקידת־ממ ש-
לה בכירה (״ד״ש מ אס ת ר קופר-
שמידט!״ ,העולם הז ה .)6.4.88

מנוחה(״מוגה לגמרי לבדה״ ,העולם
הזה .)6.4.88
השרס הזה חשף את הסוד, אבל הקפיד
להצניע אותו. מי שמעיין היטב בתצלום קיברה
הטרי של מונה זילברשטיין, יכול לגלות על
לוחית־הזיהוי הזמנית של הקבר(גוש , 12 אזור ,9
שורה , 16 מיספר )31 את שמה המקורי של מונה.
וכך כתוב שם: זילברשטיין הרמינה (ראה
נל1פה<•

א לי חו מ ס קי, תר־אביב

כ תוב תהמ ערכ ת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
ה עו ל ם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בט־דפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקס
— 111. 341667 עוץ ועוח.
מידה כנגד מידה עיקרון עיברות שמות־המישפחה נר
לד עוד עם מחייה הלשון העברית,
אליעזר פרלמן, עת שעיברת את
שמו לאליעזר בדיהודה. ועל מיקרה
משעשע שאירע ליהודי אתר בעניין
זה סופר כגליון השרם הזה שהופיע
השבוע לפני 25 שנה:
• במסיבת״עיתמאים שערך בירוש לים,
סיפר השבוע הארכיאולוג נלסון
גליק על האדם, אצלו התגורר פעם בירו שלים
ושלא סבלאת שמותיו הלועזיים
של גליק והוא הדביק לו שמות עבריים,
בהופכו א ת נלסון גליק לגיסיס מזל.
אך אותו אדם התק שה להבץ א ת
מהותה של הארכיאולוגיה, שבה עו סק
מזל־גליק. הדייר״הארכיאולוג לא נשאר
הייב וגיאות להסביר לבעל-הבית שלו,
היהודי שהקפיד כל בך על הלשון העב רית,
באידי ש דווקא :״איך ליג אין דרע-
רס!״ (אגי שוכב באדמה!).

ה עול ם הז ה 2643

מי פדגת ־ העסדה

הו דכת

הקנגורו
ף* שעה זו נדמה שמיפלגת־העבודה הולכת לקראת אסון בב־
^ חירות הבאות.

האסון הרביעי בהנהגת שימעון סרס.
האסון המהמם ביותר אירע ב־ . 1977 יצחק רבין התפטר ברגע
האחרון, בגלל חשבוז־הבנק שלו בארצות־הברית. שימעון פרס
הנהיג את המערכה. ביום־הבחירות אירע המהפך, שזיעזע את
אמות הסיפיס של המדינה.
האסון השני אירע ב־ . 1981 כמה שבועות לפני הבחירות ניבאו
הסקרים ניצחון סוחף למערך. במוצאי יום־הקלפי הכריז שימעון
פרס על עצמו כעל המנצח. אבל הוא הפסיד. הליכוד המשיך
לשלוט וגרר את המדינה לתהום של דם ודמים — מילחמת־הלבנון
והאינפלציה הדוהרת.
האסון השלישי אירע ב־ . 1984 למרות לבנון ולמרות האינפלציה,
וגם למרות הסקרים, לא נחל המערך גם הפעם ניצחון. הוא
השיג בקושי תיקו. קמה ממשלת־האחדות״הלאומית, שהובילה אל
ההתקוממות בגדה וברצועה.
עכשיו ינהיג הזוג פרס״רבין את מיפלגתם בפעם הרביעית
למערכת־בחירות.

אני חוזה להם שחורות.

יתכן מאוד שהמלך היה מוכן לעשות שלום עם ישראל, אילו
הוחזרה לו הגדה המערבית כולה, יחד עם מידה של ריבונות
בירושלים המיזרחית. אולם לוי אשכול, גולדה מאיר ויצחק רבין
לא היו מוכנים לכך. אם מתוך גישה חנוונית קצרת־רואי(אשכול),
אם מתוך טימטום(גולדה) ,אם מתוך פחדנות(רביו) — כל הצעות
המלך וכל עצות האמריקאים נדחו. המערך לא היה אף מוכן
להחזיר את יריחו לבדה למלך חוסיין, כמחווה סימלית, כפי
שהציע הנרי קיסינג׳ר.
מאז הפכה האופציה הירדנית סיסמה ריקה. אפשר היה לשלוף
אותה מדי פעם מהמיגבעת, כמו שפן של קוסם, כדי להעמיד פנים
כאילו יש למערך פיתרון מדיני, בעוד שהמיגבעת היתה למעשה
ריקה.
מישחק זה נמשך עד וד 9בדצמבר . 1987 אז פרצה האינתיפאדה.

לעולם
לא ישכנע רבין את עם־ישראל שהוא יכול להרוג פלסטינים
ביתר כישרון מאשר אריאל שרון. אם צריכים להרוג, להרוס,
לגרש, לעצור, להקים מחנות־ריכוז ולמחוק כפרים מעל פני
האדמה — יש שרון.
בדרך הזאת פשוט אין לרבין סיכוי. הוא לא יצליח לדכא את
האינתיפאדה, מפני שאי־אפשר לדכא אותה. ההבטחות שלו ושל
רמטכ״לו — שההתקוממות דועכת, שהאוכלוסיה מתעייפת, שהנה
זה נגמר או־סו־טו, בעור שבוע, בעוד חודש בעוד שנה — יחזרו
אליו כבומראנגים.
הברוטאליות של רבין תעלה למערך ברבבות קולות ערביים,
אך לא תוסיף למערך אף קול יהודי אחד.

ההתקוממות הוכיחה בן־לילה שהמלך חוסיין אינו
קיים בגדה וברצועה. לא נותר לו שם אך אוהד אחד.

לעולם אי־אפשר להרוג, לפצוע, להרוס, לעצור
ולגרש די-הצורך. תמיד ימתין בפינה מישהו
שיבטיח לעם־ישראל להרוג יותר, לפצוע יותר,
להרוס יותר, לעצור יותר, לגרש יותר.

המלך עצמו הודיע שהמערך נמאס לו, יחד עם האמריקאים,
והוא מושך את ידו מכל העניין. הוא הכריז כי מעתה והלאה, אש״ף
— ואש״ף לבדו — מוסמך לשאת ולתת בשם הפלסטינים.

כל דבר שרבץ יכול לעשות, שרון יכול לעשות טוב יותר. זה
יהיה הג׳ינגל של הליכוד בבחירות.

ן* רס ורבין השיגו ביניהם קונסנזוס. גם זה משהו.
^ הקונסנזוס אומר כך: קודם כל צריכים לדכא את המהומות
ולהחזיר את החוק והסדר על כנו ביהודה, בשומרון ובחבל־עזה.
המתפרעים והמסיתים צריכים להבין שבדרך זו לא ישיגו דבר. רק
אחר־כך אפשר לחשוב על פיתרון מדיני.
(המילים הן שלהם. אנשי־המערך לא הבינו מעולם שברגע שהם
קיבלו את המינוח של הליכוד, הם כבר הפסידו את המערכה).

מבחינה פוליטית-מיפלגתית, מחולקת עכשיו המדינה
בין שני מחנות, שנוצר ביניהם שיוויון כמותי.
בצד האחד: מחנה לאומני־דתי. בצד האחר: מחנה ליברלי-
שמאלי. מכאן: הליכוד ובנותיו, ובהן כל הסיעות הלאומניות,
הדתיות והחרדיות. ומכאן: המערך, ר״ץ, מפ״ס ומיפלגת־המרכז
החדשה, וגם(בעל כורחם של שני הצדדים) רק״ח והמתקדמת.

מה שקורה בתוך כל אחד משני המחנות האלה אינו
חשוב מבחינת הרכב הממשלה הבאה.

כך נוצר מעגל-קסמים, שבו מסתובב המערך כמו
התרנגולת במעגל־הגיר.

הליכוד יכול להפסיד את מחצית כוחו לימין הפאשיסטי, המם־
ד״ל וש׳יס יכולים לשחק ביניהן פינג־פונג כשר — אין הדבר
משנה את ההכרעה. מיפלגת־העבודה יכולה להפסיד את כל קולותיה
הערביים למתקדמת ולרק״ח, וכמה מקולותיה היהודיים
לר״ץ — גם זה אינו משנה רבר.

את האינתיפאדה אי־אפשר לסיים אלא בפיתרון מדיני. אבל
הניסיונות הברוטאליים לדכא את ההתקוממות ימנעו את הפיתרון
המדיני.

וכאשר האינתיפאדה נמשכת באין סיתרון, נוצר

גדעדז לליכוד•
ץ ם בשום תחום אחר אין למערך מה להציע לציבור הבוחרים.

בדי לשנות את המצב, צריכה להיות נדידה מגוש
אל גוש. מגוש המערך לליכוד, או מגוש הליכוד לבד
ערך.
האם זה יקרה? ואם כן, באיזה כיוון?

ף* תוך מחנה־המערך

^ מערכת־הבריאות, המסורה בידיו, גוססת. מערכות החינוך,
החקלאות והמישטרה אינן במצב טוב הרבה יותר.
הישגי הכלכלה — האמיתיים והמדומים — נרשמים על
חשבונו של שר־האוצר משה ניסים, איש־הליכוד.
(ניסים פופולארי כמו רבץ. אך הפופולאריות של ניסים באה לו
מידי בוחריו שלו, לא מבוחרי הצד שכנגד).
חלקו של פרס בתוכניות הכלכליות נשכח מזמן. לעם הזה יש
.זיכרון קצר מאוד. רק פוליטיקאי נאיבי יכול היה להאמין כי
הציבור יזכור כעבור שנתיים את ראשות־הממשלה של פרס.

היו בשנה האחרונה מצבי־רוח משת־

^ נים.
היו רגעים, שבהם אמר שימעון פרס לאנשי־סודו שהוא שואף
רק להשיג שלושה־ארבעה מנדאטים יותר מן הליכוד. אמנם,
במיקרה כזה יהיה גם להבא צורך בממשלת־האחדות־הלאומית, אך
במצב כזה יוכל פרס לדרוש לעצמו את כהונת ראש״הממשלה
במשך כל תקופת־הכהונה.

משום־מה סבר כרס כי ממשלת-אחדות בראשותו
תביא גאולה לארץ, בעוד שאותה הממשלה בראשות
שמיר תביא לאסון לאומי.

ברגעים אחרים הציף את המערך נחשול של אויפוריה, והוא
חלם על ניצחון שיאפשר לו להקים ממשלה לבדו, בעזרת ר״ץ
ומפ״ם. לשם כך צריך מחנה־המערך לזכות בעשרה מנדאטים
נוספים על חשבון הליכוד. רק אלוהים יודע איך יכול נס כזה
להתחולל.

אך השאלה ברגע זה, בכוך אפריל , 1988 היא: האם
יעבור אך מנדאט אחד מגוש־הליכוד לגוש-המע-

מסופקני.

חוששני שיקרה ההיפך.

ך י 9י זוהי המציאות: עוד לפני שהחלה מערכת־הבחירות, נתונה
^ מיפלגת־העבודה במצב של פשיטת־רגל כללית.

פשיטת־רגל פוליטית, רעיונית, אנושית, מוסרית.
היא עומדת לפני הציבור כשידיה ריקות.
היא הקורבן העיקרי של ההתקוממות בשטחים הכבושים.

אבן אחת פגעה בשימעון פרס. אבן שניה פגעה

ביצחק רבין.
^ אבן שפגעה בשימעון פרס הרגה את האופציה הירדנית.
1 1האמת היא שהיא לא היתה קיימת מעולם. לא היתה ולא
נבראה, כי אם משל היתה.

אבל המשל הזה היה דרוש לשימעון פרם.
המערך היה בשילטון במשך 10 שנים תמימות אחרי מילחמת
ששת״הימים. בתקופה זו היתה לו שליטה בלעדית על מדיניות־החוץ.
ראשיה נפגשו פעמים רבות עם המלך חוסיין. אם האופציה
הירדנית קיימת, מדוע לא הוגשמה אז?

^ מה חודשים אחרי מילחמת ששת־הימים אמרתי ליגאל
אלון, בשיחה פרטית :״אין לך סיכוי בהתחרות עם משה דיין
על כתר הניצים. לעם־ישראל די במשה דיין אחד, ואין לו צורך
בשני. יכול להיות לך תפקיד כראש מחנה־השלום, אך אין לך
עתיד בראש מחנה־המילחמה.״
אלון כעס עלי מאוד, ובמשך כמה שבועות לא דיבר איתי. הוא
רץ לחברון כדי לברך את משה לווינגר וחבורת־המטורפים שלו.
הוא מחק את הקו הירוק ממפות־הארץ. הוא ניסה להיות נץ דורס.
דיין הוריד אותו ביגון שאולה.

אותו הדבר עצמו קורה עכשיו ליצחק רבין, ידידו
והניבו של יגאל.

ך* די לנצח בבחירות, צריכה מיפלגת־העבודה להעביר כמה
* מנדאטים ממחנה־הליכוד למחנה־המערך.

לקראת

א סון

ה בי ע

ברגע המכריע ישלוך הליכוד את נישקו הקטלני
ביותר: ההסתה העדתית.
בתחום גורלי זה לא השתנה מאומה. חרף הרגיעה הזמנית בימי
כהונתו של פרס כראש־הממשלה, לא שככה השינאה הסטיכית,
שרוחש הציבור המיזרחי למיפלגת־העבודה.

גם הקירקס המעופף של ג׳ורג׳ שולץ, נציג כושל של ממשלה
גוועת, לא הביא עימו שפן חדש למיגבעת. האופציה מתה.

כאשר יוציא הליכוד את הג׳ין הזה מהבקבוק —
שוב יהדהדו הקללות בכיכרות, שוב יתרוממו הידיים
בתנועה מיזרחית. שנות ההזנחה, שנמשכה גם בארבע
השנים האחרונות, יתנקמו בבעליה.

ך• מיפלגת־העבודה אין מה להציע לציבור. גם לא בנוף

פעם ידעו זאת מעטים, מומחים, יודעי-דבר. היום
זה ברור לכל.
כל מסעי־שולץ לא הועילו אלא ליצחק שמיר. נוצרה תדמית
של דויד הקטן שהעז להתגרות בבריון־קשקשים וניצח.
בסופו של דבר נותרו רק שלושת הלאווים של שולץ ופרס: לא
מרינה פלסטינית, לא משא־ומתן עם אש״ף, לא נסיגה לגבולות
. 1967

) האנושי.
שום צמח חדש לא צמח במידבר הצחיח הזה, שום פנים חדשות
לא יוצגו לבוחרים. הם יראו את אותם הפרצופים הישנים, העייפים,
המשעממים.
עזר וייצמן, היחיד שיכול היה להכניס קצת רוח־חיים לשממה

הזאת, מנוטרל.

אבל מי שאוהב לאווים, אינו זקוק לשימעון פרס
ולמיפלגת־העבודה. כאלופי-הלאווים, יצחק שמיר
ועמיתיו משכנעים הרבה יותר.
^ אבן השניה

של האינתיפאדה פגעה ביצחק רבין. הוא לא

כאשר נבחר שימעון פרס פה-אחד על-ידי מרכז
המיפלגה, בהצגה שהזכירה מושב של הסובייט העליון,
עמד השיעמום באולם כמו ענן.

1 1הרגיש בכך.
לפי כל סיקרי דעת־הקהל רבין הוא כיום השר הפופולארי
ביותר. ורק ניתוח הסקרים מגלה שזוהי טעות אופטית.

כי את הפופולאריות הזאת מעניקים לרבין מצביעי
התחייה, המפד״ל והליכוד.
לכאורה יכול רבין להתפאר במעשיו. הוא המנצח של ג׳באליה,
נפוליון של כפר ביתא, יוליוס קיסר של קבאטיה, אלכסנדר מוק־דון
של דהיישה. הוא הרג בין 150ל־ 250 מתפרעים ומסיתים
ומלבים, פצע אלפים שלא נספרו, הפריח את שממות הארץ
במיתקני־כליאה, הרס בתים למכביר, גירש ערבים ועיתונאים.
עמוד של אש הצמיגים הולך לפניו, בלילה, ותימרות של גאז
מדמיע ביום.

הצרה היא שבכך הוא מכין את המיטה למישהו
אחר.

מאת

מבחינה רעיונית, מחסני המיפלגה ריקים. אין חזון מלהיב, אין
פיתרון משכנע.
ברגע האחרון בוודאי תישמע קריאת־האזעקה: הצילו את המדינה
מהליכוד: תנו את הקולות למיפלגת־העבודה, מפני שהיא
המחסום היחידי!
זה יכול להחזיר למיפלגה כמה רבבות בוחרים, החולמים כרגע
על הצבעה לר״ץ ודומיה. אבל זה לא יביא אף קול אחד מהליכוד.
והרי זה מה שקובע.

יש בטבע חיה אחת המסוגלת לקפוץ קפיצות גדולות
כשכיסה ריק. אבל מיפלגת־העבודה אינה קנגורו.

1 1־ י

בנו ״ י

ב&ידעץ ז
השבוי
העם ואם
בבל זאת...
האם נותר ספק גם
מעבר לכד ספק
סביר? האם יש מקזם
לשנש־נזיתה בעורמם
של שופטים בשר־ודם?
קרוב
לוודאי שג׳ון דמיאגיוק הוא
אכן איוואן האיום מטרבלינקה, אדם
שביצע בנעוריו מעשים נוראים בשרות
הכובש הנאצי.
הדבר הוא כמעט מעבר לכל ספק
סביר.
אילו נדון האיש למאסר־עולם, לא
היה איש חש באי־נוחות.
אולם באולם בית־המישפט עמדו
הפסוקים שאמר עורך־הדין האמריקאי
ג׳ון גיל, שאינו ניחן בכושר ריטורי
מעולה: ואם בכל זאת לא?
אס בכל זאת,, ,קרוב לוודאי״ אינו
״ודאי״?
אם בכל זאת ,״מעבר לספק סביר״,
נותר צל־צילו של ספק?
אם בכל זאת העדים, שזיהו את

איש־המ 1פ ת חזי שי, ש־בילה
שלו ש 1חצי שגים
בשבי של גייבריל, מא־מין
בשלום
הרבה ״אנשי מופת״ הוצגו לעיני
המדינה במלאת לה 40 שנה.
אחדים היו אנשי־מופת סינתטיים.
אחרים היו בעלי־פרוטקציה מובהקים.
אחרים היו תוצר של יחסי־ציבור. אך
כמה מהם היו אנשי־מופת אמיתיים.
בין אלה בלטה דמותו של חזי שי,
השבוי שחזר.
איש לא עינה. כאשר חזרו השבויים
השונים מן השבי של פת״ח
ואחמד ג׳יבריל בלבנון, ניתנה להם
הוראה שלא לדבר.
בעיקר נמנע מהם למסור לציבור
את העובדה החשובה ביותר: שאיש
מהם לא עונה בשבי הכוחות הפלסטיניים,
שהיחס אליהם היה הוגן גם
כשהתנאים היו חמורים.
מישהו סבר, כנראה, כי הדבר יפגע
בתדמית ״המחבלים״ ,שהתעמולה ה־רישמית
מנסה ליצור.
השבוע ריבר חזי שי עם ריבקה
מיכאלי בטלוויזיה, עם שרית ישי-לוי
בחדשות* ותוך כדי כד גילה פרטים
מרתקים לא רק על עצמו, אלא גם על
שוביו.

ליטו לשמור בסוד את עצם העובדה
שיש שבוי בידיהם. הסוד נשמר לא רק
מעיני הפלסטינים האחרים, אלא בשנתיים
הראשונות גם מעיני הסורים.
ג׳יבריל רצה לשמור על שי כעל נכס
סודי לעת מצוא, כשיוכל להחליף אותו
בתנאים הטובים ביותר, עבור מיספר
האסירים הפלסטיניים הרב ביותר, כפי
שאכן קרה.
מעבר לתנאים הקשים שנבעו מכך,
היה היחס אל השבוי הוגן גם בעיניו.
בדרך של שלום. במשך שלוש
וחצי שנים לא שמר שי רק על שפיותו
ועל דמותו האנושית, אלא גם גיבש
לעצמו השקפה כלפי הבעייה הפלסטינית.
המראיינת
שרית ישי־לוי שאלה אותו
:״במשך שלוש השנים, שבהן היית
שבוי, יצא לך להכיר פלסטינים מקרוב.
אתה מאמין שיש סיכוי לדו־קיום?
לשלום?״
השיב חזי שי בן ה־ ,43 יליד עיראק
הדובר׳ערבית:
״מתוך מכלול האנשים שפגשתי
בשבי, פגשתי פלסטינים שאני יודע
שאפשר לחיות איתם בשלום ובדו־קיום.
יש ביניהם טובים פחות וטובים
יותר, אבל לנסות צריך. אנחנו חיים
איתם שנים במצב של מילחמה, צריך
לגסות את הדרך השנייה.
״לפני שנשביתי חשבתי רק על
הדרך האחת. על מרינת־ישראל חזקה
ועל שטחים בגבול בטוח. אבל היום אני
מסתכל על הדברים בצורה אחרת, אפשר
להשיג גבול בטוח גם בדרך של
שלום.
״גיבשתי לי דיעה שהחיים מאוד
מאוד יקרים, ולכן הגעתי למסקנה שצריך
לנסות את הדרך השנייה, של
שלום. חבל לצאת למילחמות״.
ההתקוממות משהו מ בי ש
העולם כולו הזדעזע.
אך בעיני השופטים
הצבאיים זה רא כל־
|: .כך נורא

שבוי-לשעבר שי(ביום השיחרור)
נ׳יבריל לא עינה

האיש אחרי 40 וכמה שנים, במקום אחר
ובנסיבות אחרות, פעלו בעיקבות ט־עות־אנוש
שהיא מובנת לגמרי?
זוהי הבעייה הטמונה בעונש־המי־תה,
תמיד ובכל מיקרה: הוא בלתי־הפיך,
בעוד שכוח־השיפוט האנושי איננו
בלתי־טועה.
ולא תהי למוות ממשלה. גם
לולא הדוגמות שהביא עורך־הדין גיל
מן הסיפרות המישפטית, על המיקרים
הרבים שבהם הוצאו אנשים להורג
ולאחר מכן הוכחה חפותם, יש בעצם
האפשרות הזאת כדי לגרוס לאי־נוחות
(ראה עמוד .)38
מי שחש כך, הרגיע את עצמו השבוע
שממילא יתקיים עירעור, שיימשך
זמן לא־מעט, ועוד אפשר יהיה לחשוב
על גורלו של דמיאניוק שנית.
שופטי דמיאניוק קבעו כי עונש־המיתה
אינו עונש־חובה, גם לגבי הפשעים
הנוראים הכלולים בחוק לעשיית
דין בנאצים ]בעוזריהם. השאלה היא אם
בכלל יש מקום לעונש־מיתה בחברה
המודרנית.
האם התשובה לפישעי הנאצים תינתן
על־ידי מדינה הורגת, או דווקא
על־ידי מדינה שלא יכירנו בה מקומו
של עץ־התלייה?

שבוי סודי. במשך שלוש שנים
וחצי חי שי בשבי אירגונו של אחמד
ג׳יבריל. זהו אירגון פלסטיני פורש,
הקשור קשר אמיץ בסוריה, אחד
האירגונים הקיצוניים ביותר בחברה
הפלסטינית. ג׳יבריל רואה ביאסר
ערפאת בוגד, בגלל נכונותו המוצהרת
של יו״ר אש״ף להגיע לידי פיתרון של
שלום עם ישראל.
משום־כך יש חשיבות מיוחדת לעובדה
שחזי שי לא עונה ולא הוכה. בכל
שנות השבי אף לא פעם אחת על־ידי
שוביו הפלסטיניים, גם לא בעת החקירות.
רק פעם אחת הוכה — על־ידי
קצין סורי שחקר אותו. גם לא הופעל
עליו אותו ״לחץ פיסי מתון״ שוועדת
השופט משה לנדוי מתירה לשרותי־הביטחון
הישראליים.
תנאי החזקתו של שי היו קשים,
מפני שאנשי האירגון של ג׳יבריל הח־
* שרית י ש היתה 1ם בצעת חעזלס
הזד, שריא״ן בי\לי 1982 את השבר
אהחן אחיאז ב ב״ חתה 1צ 1רה0; .
אתיש, שהת״דר בשב• עם שז ח של
׳אסר ערפאת. עימאר שקור דוברי
העברית, סילא עם שזבו אחרי השראה
שלא לדבר על היחס ההען שזבה בו
בשבי הפלסטיר.

מ׳ שחשב על
הריגת אבוג
ה א זי לא
חשב ש ז1
תהיה התוצאה

ן * תוצאה החשובה ביותר של
1 1הריגת חליל (״אבו־ג׳יהאד״) וזיר
היתה טיסתו של יאסר ערפאת לדמשק.

אם התכוונו מתכנני מיבצע
זה להביא להשלמה כין אש״ך
וסוריה, ובין ערפאת וחאפט׳
אל־אסד, הרי הוכתרה הפעולה
בהצלחה מזהירה והיה כדאי
להסתכן למענה.
מבחינת המציאות הפנים־ערבית,

ך רוב לוודאי שיאסר ערפאת היה
1/טס להלוויית ידידו ושותפו, אלמלא
היו קיימים שיקולי־ביטחון.
הפרשנים טוענים כי הביקור התאחר,
כדי שיסודרו פרטיו בשיחות מוקדמות
בין ראשי סוריה ואש״ף. אך מן
הסתם היו לאיחור סיבות הרבה יותר
פשוטות. ערפאת מאמין כי ממשלת־ישראל
זוממת מזמן להרגו. לכן אין
הוא מופיע לעולם במקום שבו מצפים

אחרי הריגת אבו־ג׳יהאד, ציפו הכל
שערפאת יבוא לדמשק. נאמר גם כיצד:
יחד עם מועמר קר׳אפי, במטוסו של
שליט־לוב. מטעמי־ביטחון, אסור היה
על כן לערפאת לטוס אז וכך.

ואכן — דווקא כאשר איש*
לא ציפה לו, מם ערפאת לדמשק.
ההודעה על כך נמסרה
רק אחרי שהמטוס כבר נחת

ך* רקע להתקרבות — אם לא
\ 1להתפייסות אישית — בין אסר
וערפאת נוצר מזמן. הריגת אבו־גייהאד
רק סיפקה את האמתלה המתאימה לעשיית
הדבר בפומבי.

רוחו של צה״ל ודמותו של החייל
העברי נקבעים בימים אלה על־ידי
מפקדים ושופטים צבאיים.
השבוע נקבע תמרור חדש בדרך וו.
יתכן שלא יהיה פחות חשוב מאשר
הקרע האחרון בין ערפאת ואסר
פסק־דינו ההיסטורי של השופט בנימין
אירע כאשר הפעיל הנשיא הסורי את
הלוי במישפט כפר־קאסם, שבו נקבע
סוכניו ונעץ סכין בגבו של ערפאת. עד
שאסור למלא פקודה בלתי־חוקית שעאז
הסתפקו הסורים בהקמת גופים פלסליה
מתנוסס הדגל השחור של אי־החו־טיניים,
הסרים למרותם — האירגון
קיות.
צאעיקה, שהוא חלק מן המערד הסורי,
אלא שהפעם צעדו השופטים צעד
אירגונו של אחמר ג׳יבריל, שהוא זרוע
ענקי בכיוון ההפוך.
של המודיעין הסורי, וגם אירגון־המח־הפשע
היחיד. לפני השופטים
תרת של אבו־נידאל המשמש, בתקועמרו
החיילים שהונצחו בסרט״סי־ב׳־
פות מסויימות, כסוכנות סורית.
אס. כשהם מתנפלים בצורה חייתית על
ב־ 1983 עשה אסר מעשה מרחיק־צעירים
פלסטיניים שהיו חשודים ביילכת:
הוא גרם לפילוג בפת״ח, האירגון
דוי אבנים. סרט נדיר זה זיעזע את
הפוליטי־צבאי המרכזי באש״ף, שבראהעולם
יותר מכל מיסמך אחר על יששו
עומד יאסר ערפאת עצמו.
ראל מאז טבח צברה ושאתילה. מאות
זה היה ניסיון־הפיכה במלוא
פרשנים, בעשרות שפות, הישוו את
החיילים בסרט לנאצים המתעללים בי מובן המילה. הכוונה היתה
להדיח את ערפאת ואנשיו(והודים.
ביניהם
אבו־ג׳יהאד) ,ולהשליט
אלוף־פיקוד המרכז, עמרם מיצנע,
במקומו קצין ממורמר, פרויצא
תחילה מגך רו כדי לגנות את המעשה,
אך נרגע חיש־מהר. כאשר הו סודי.
ההתקוממות של אבו־מוסא וחבריו,
עמדו לבסוף למישפט, היה נדמה
בתמיכת הסורים ובעידודס, נראתה
שהפשע היחידי שלהם הוא שלא שמו
במשר כמה שבועות כניסיון מוצלח.
לב שמצלמים אותם (הצלם הישראלי,
ערפאת היה רחוק ,״המורדים״ ישבו
מומחה לצילום ציפורים, עמד במרחק
בלבנון. אבו־מוסא עצמו היה מפקד

מקובל ונערץ, שהצטיין בעבר בקרבות
מכיוון שבמהלך ההתקוממות נשברו
— בעיקר דווקא נגד הסורים ()1976
עצמותיהם של מאות רבות של פלסונגד
צה״ל 1982 כמה מדיברי הביטינים,
סביר להניח כי מיקרה זה לא
קורת שהיו בפיו היו פופולאריים גס
היה יוצא־דופן. אלא שבכל המיקרים
בקרב הפלסטינים.
האחרים הצליחו המתעללים לעשות
אולם אסר הגדיש את הסיאה כאשר
את מעשיהם שלא לעיני מצלמות. הד־
1ציווה על אבו־מוסא, ג׳יבריל וחבריהם
(המשך בעמוד 1 )8לתקוף את המעוז האחרון של פת״ח

על קיברו של לוחם נערץ,
שנהרג בידי ״האוייב הציוני״,
היה קל לאסד לעשות מעשה
שהיה בו הודאה בכישלון.
אסד הודאה בכישלון
בלבנון, בטריפולי. הצבא הסורי העניק
תמיכה מאסיבית, והאירגונים ה״פור־שים״
התכוננו לחסל אחת ולתמיד את ׳*
הכוחות המסורים לערפאת.
ניסיון זה נכשל. מפקד הכוחות של
פת״ח בטריפולי, אבו־ג׳יהאד, ניהל
קרב־הגנה מבריק. ערפאת עצמו הצליח
להגיע בחשאי אל תוך העיר הנצורה,
והעלה את המוראל לשחקים. גם איני
תיצאר(״אום־ג׳יהאד״ו וזיר, אשתו של
אבו־ג׳יהאד, הצטרפה אל בעלה.
בסופו של דבר נאלץ אסר לוותר על
תוכניתו, וכוחות־פת״ח פונו מטריפולי
בכבוד, בדרך הים. מייד לאחר מכן הי־ .
מם ערפאת את העולם הערבי וגם את
חבריו, כאשר מיהר להיפגש עם חוסני
מובארכ במצריים בכד נתן רהביליטציה
למישטר המצרי שדבק בהסכמי
קמפידייוויד, והחזיר לאש״ף את חופש-
התימרון.

חשוב מן הכישלון הצבאי
של אסד היה הכישלון המדיני.
בעת המערכה בטריפולי התלכד
העם הפלסטיני כולו סביב
מנהיגותו של ערפאת. אבו•
מוסא נתפס על-ידי הפלסטינים
כבוגד, שהרים נשק נגד אחים
פלסטיניים. מאז הצטמק
האירגון של אבו־מוסא והידלדל,
ולמעשה חדל מלהתקיים.
באותו הזמן החלה האחדות חוזרת
לאש״ף. שני האירגונים הפרו־סוריים,
החזית העממית של גיורג׳ חבש והחזית
הדמוקרטית של נאיף חוותמה, יחד עם
הקומוניסטים, חזרו למוסדות האירגון.
שני אירגונים אלה מקובלים על ער־פאת
ואנשיו כגופים הנאמנים לפלסטין,
למרות שהם באופוזיציה. הם
התקבלו ברצון. לא כן אירגונו של ג׳יב־ריל,
המוחזק כזרוע סורית, אנטי־פלס־טינית.
וכמובן גם לא אירגונו הרצחני
של אבו־נידאל.
האחדות החדשה התחשלה במחנות-
הפליטים בלבנון, בעת שנערכה עליהם
ההסתערות הגדולה של אירגון אל־אמל
השיעי. השיעים ניסו להרעיב את
המחנות, שתושביהם אכלו חתולים
ועכברים.
היה ברור לכל פלסטיני כי השיעים
פועלים בשליחות אסר, וכי המטרה היא
לשבור את הכוח של פת״ח במחנות,
שהשתקם אחרי נסיגת צה״ל. הכל

חששו שאם יצליחו השיעים לכבוש את
המחנות, ייערכו בהם טבח וגירוש
המוני. לכן, באופן ספונטאני, התלכרו
הלוחמים הפלסטיניים סביב הדגל של
אש״ף. אנשי חבש וחוותמה הצטרפו גם
הם לכוח הלאומי המאוחד.

במחנות נוצרה האחדות הלאומית
מלמטה, והיא גררה
אחריה את המנהיגים. אותו
התהליך עצמו מתרחש עכשיו
— בשטחים הכבושים, במיסגרת
האינתיפאדה.

לתלות
את ערפאת
^ ס ד הוא אדם מציאותי מאין
כמוהו. כשנוכח לרעת כי ניסיון־
ההפיכה נכשל, כי אש״ף מאוחד עתה
בראשות ערפאת וכי ההתקוממות בגדה
וברצועה מתנהלת אף היא תחת דגל
אש״ף, הוא הסיק את המסקנות.

כיום אין לאטד נכסים פלסטיניים,
זולת האירגון הקטן של

לבנון וירדן. על כן היה רוצה בתקומת
סוריה המאוחדת; או לפחות בהפיכת
פלסטין, ירדן ולבנון למדינות־חסות
סוריות.
• כשליט סוריה, הוא רוצה להשתמש
בעניין הפלסטיני לקידום האינטרסים
של סוריה ושל מישטרו.

משום־בך עורר ערפאת את
זעמו מאז ההתחלה.
בשנות ה־ 60 הראשונות, כשפת״ח
היה עדיין גוף מחתרתי קטן, אסרו הסורים
את ערפאת, יחד עם אבו־ג׳יהאד
ורוב שאר חברי המיפקדה של פת״ח.
בעזרת עדויות מפוברקות התכוונו להאשים
את ערפאת ברצח, ולתלות אותו.
הדבר לא הצליח. אסר היה אז שר־הבי־טחון
הסורי.
לאחר מכן עורר ערפאת את זעמו
של אסר פעמים רבות. הדברים הגיעו
לשיא במילחמת״הלבנון. כדי להציל
את יחידותיו בלבנון, עשה אסר הסכם
שביתת־נשק עם אריאל שרון ביום
השישי של המילחמה, מבלי לכאל בו
את כוחות אש״ף. הסכם זה איפשר לש־

לסטיני. דמשק מתאמת את מדיניותה
עם מוסקווה. כדי לאפשר את התיט־רונים
הערביים לקראת ועירה כזאת,
דרושה מידה של הידברות בין סוריה
ואש״ף.
אין ספק שהגופים הפלסטיניים הקרובים
לסוריה — אירגוני חבש וחוות-
מה — רוצים בהתפייסות. בשטחים
הכבושים פועלים אירגונים אלה כיום
באחדות גמורה עם פת״ח, המוסלמים
הקיצוניים והקומוניסטים.

אוהדי סוריה תובעים כי גם
המנהיגים יתאחדו, וקשה לעמוד
בפני דרישה זו, כאשר
העולם הערבי כולו אחוז התלהבות
למראה ההתקוממות.

במשך כל השנים תבע אסר, כתנאי
מוקדם ומוחלט לכל התקרבות, שיאסר
ערפאת יבטל את קשריו עם מצריים,
הממשיכה לדגול בשלום עם ישראל.
ערפאת סירב לעשות זאת.

להתפייסות אסד-ערפאת יש
משמעות חשובה מאוד, מפני
שערפאת הצליח לחדש את הקשר
שלו עם אטד בעודו שומר
על מלוא הקשר שלו עם מובא־רב.
אסד נתן את ידו לערפאת,

ב־ 1976 ניהל אבו־ג׳יהאד את המערכה
נגד הצבא הסורי בלבנון, יחד עם
אבו־מוסא, והנחיל לסורים מפלה מכאיבה
בצידון ובכביש דמשק־ביירות. ב־
1982 ניצח על מערכת אש״ף נגד
צה״ל, וראה בסורים בוגדים שנטשו אותו
בשדה־הקרב. ב־ 1983 ניהל את הגנת
טריפולי מול ההסתערות. של הסורים
וסוכניהם הפלסטיניים.
כאשר גורש ערפאת בצורה מעליבה
מסוריה, ב־ , 1983 החליט גם אק״ג׳י־

מצד אש״ף דרושה ההתפייסות כדי
לבצר את האחדות הפנימית של האיר־גון
— הן בצמרת, הן בשטחים הכבושים.
במשך
כמה שנים ניסה ערפאת לנקוט
עמדה אנטי־סורית ולהתקרב לירדן,
מתוך תיקווה שזה יביא לפתיחת
תהליך מדיני בשיתוף עם האמריקאים.

הרגת אבו־ג״האד סיפקה את ההזומנות
להתקרבות בין אשי ו ודמשק, והפנה את
ערכאת לאדם המקשר כעת ביו כל מנהיגי ערב
ג׳יבריל וכמה רסיסים. כדילהמשיך ולהשתתף במישחק
הפלסטיני, נאלץ אסד להתפייס
עם ערפאת.
אין זה קל לאסד, כי מילחמתו בער־פאת
היא רבת־שנים, ויש לה שורשים
עמוקים.
ערפאת מסמל את ״עצמאות ההחלטה
הפלסטינית״ — זכות הפלסטי־

רון לכתר את ביירות המערבית, ואת
צבא אש״ף בתוכה. ערפאת האשים את
אסר בבגידה, והשליט הסורי נעלב עד
לעימקי־נפשו.

אולם בפוליטיקה, הרגשות
האישיים אינם מכריעים. לא
אסד ולא ערפאת יכולים להרשות
לעצמם לכלכל את מעשיהם
על פי רגשות אישיים, נוכח

אולם ניסיון זה הוכשל על־ידי הסירוב
המוחלט של ממשלות ישראל וארצות־הברית
לפתוח במשא־ומתן עם אש״ף,
גם במיסגרת הסכם חוסיין־ערפאת.

המהלך המתת לא הביא שום
תוצאה חיובית לעניין הפלסטיני,
אלא רק לפילוג שהחליש את
אש״ף. ממשלת-ישראל אף
השתמשה בפילוג כבהוכחה
ערפאת שאיל לא הפך לפאיר

בעוד שערפאת ממשיך לתת
את ידו למובארב, שבעיר־הבי־רה
שלו מתנופף דיגלה של שג־רירות־ישראל.
משום־כך
זהו צעד של התמתנות
מצד אסר, ולא צעד של הקצנה מצד
ערפאת. זוהי עובדה חשובה מאוד לגבי
העתיד.
בדרך לדמשק הפך שאול היהודי
לפאול הנוצרי. שום שינוי דרמאתי כזה
לא אירע לערפאת.
הציר 9המרכזי

אבו-ג׳יהאד
ניצחון אחרי המ!1ת
נים לנהל מדיניות עצמאית, כשהם
משוחררים מן האפוטרופסות של כל
המדינות הערביות.
לאסד קשה מאוד לקבל תביעה זו,
מכמה סיבות;
• כאיש מיפלגת אל־בעת׳(״התחייה״)
הוא דוגל באחדות האומה הערבית,
ורואה בבעייה הפלסטינית עניין
כלל־ערבי, שכל הערבים יחדיו צריכים
להחליט עליה.
• כסורי, הוא רואה בפלסטין חלק
מן המולדת הסורית ההיסטורית, כמו

חומרת המצב.
מכאן ההתפייסות הנוכחית, המשרתת
את האינטרסים של סוריה ושל
אש״ף גם יחד.

דמשק•
אש״ף •קאהיד

** בחינת סוריה דרושה ההתפיי־
/ /סות, כדי למנוע את בידודה של
סוריה במערכת הפנים־ערבית.
ברית־המועצות רוצה בוועידה בינלאומית,
שבה ייצג אש״ף את העם הפ־

לכך שאין עוד טעם להתחשב
באש״ף.
מאז שהמלך חוסיין ביטל לפני שנתיים
את הסכם חוסיין־ערפאת, לא
נותרה למעשה סיבה שתמנע את התקרבות
ערפאת־אסד. האינתיפאדה אף
הגבירה את סבירות המהלך הזה, מכיוון
שהמלך חוסיין נעלם מן התמונה,
האופציה הירדנית מתה סופית (ראה
הנדון) ,ואילו אסר נשאר גורם חשוב.
העובדה המכרעת בכל המהלך כמעט
ונשכחה.

* * ל כל המהלך הזה מרחפת דמותו
} /של אבו־ג׳יהאד. הריגתו היא
שאיפשרה את ההתפייסות המהירה.

גורלם של אבו-ג׳יהאד ואשתו
מסמל במידה רבה את הגורל
הפלסטיני, ואת התהפוכות
הפוליטיות של המאבק הפלסטיני.
לפני
25 שנה ישב אבו־ג׳יהאד בדמשק
והכין את הפיגועים הראשונים של
פת״ח בישראל, בחסות סורית. אז נאסר
על־ידי הסורים, יחד עם ערפאת, בשל
סירובם להיכנע לתכתיבים סוריים.

האד להעביר את מגוריו מבירת סוריה
לבירת ירדן. הוא מילא תפקיד חשוב
בגיבוש הסכם חוסיין־ערפאת. כאשר
ביטל חוסיין הסכם זה לפני שנתיים,
נאלץ אבו־ג׳יהאד לנדוד שוב עם מיש־פחתו,
והפעם לתוניס. שם נהרג כאיש
בלי־בית.
אשתו רצתה לקבור אותו בעמאן,
אבל המלך חוסיין התנגד. הוא חשש
שההלווייה תביא להתקוממות הפליטים
במחנות שליד עמאן. מאז ראשית
ההתקוממות בשטחים הכבושים, חי המלך
בפחד מתמיד מפני אפשרות זו.
משום־כך נקבר אבו־ג׳יהאר בדמשק,
והלווייתו שימשה כעילה להתפייסות
אסד־ערפאת. ואילו אשתו מנסה
עתה להשתכן בעמאן.

האנשים שהחליטו להרוג
את אבו־ג׳יהאד חשבו מה
שחשבו — אם חשבו. אבל הם
בוודאי לא חשבו שהם מביאים
להתפייסות, ההופכת עכשיו
את יאמר ערפאת לציר המרכזי
בעולם הערבי, המדינאי הערבי
היחידי המקובל עכשיו על מו־בארם
ואטד, קד׳אפי וחוסיין,
מלך סעודיה ונשיא אלג׳יריה,
והמקשר בין כולם.

בבזרעגז
(המשך מענו 1ד )6
בר מסביר מדוע נסגרו באחרונה השטחים
הכבושים לפני עיתונאים.
האם תפקידו של בית־המישפט הוא
לקבוע נורמות, שימנעו מעשים כאלה
בעתיד? האם רואים השופטים הצבאיים
והמפקדים את המעשים האלה כחרפה
לצה״ל? או שמא הם מוכנים להצדיק
את המעשים ולקבוע שהם עכשיו הנורמה
המקובלת בצה״ל?
בדיחה גרועה. ערב יום־הזיכרון
לחללי־צה״ל ניתן פסק־דינם של השופטים
הצבאיים, סגן־אלוף עימנואל
גרוס, סגן־אלוף יצחק רייכר ורב־סרן
(מיל׳) אלון גילון. שמותיהם יירשמו
בתולדות צה״ל.
קבעו השופטים :״אנו ערים לכובד
האחריות המוטלת עלינו. שכן פסיקתנו
אמורה להיות בשורה לאחרים, ולהנחותם
בכללי ההתנהגות לעתיד, כמו
גם להיות אמת־מיבחן למידת החומרה
שבה התנהגויות כאלה נתפסות על־ידי
הערכאה השיפוטית של צה״ל. העונש
צריר להביע לא רק את הפסול שבהתנהגות
האשמים, אלא גם את מורתי
הרוח מהתנהגותם המחפירה והנלוזה
של אותם אנשים שהתגרו בהם, ושגררו
אותם להיכשל ולעבור את החוק״.

יחסי חוץ
וורות אדו מו ת
בקל פי

ניצחון לה־פן בצרפ ת
והעימות היהודי־כושי
בניו־יורק מבשרים
רשת

שתי־ מערכות־בחירות בעולם צריכות
להדליק נורות אדומות בישראל
— לא רק בשל השפעתן על היהודים,
אלא גם בשל היחסים עם ישראל.
• • בצרפת נערך הסיבוב הראשון
של הבחירות לנשיאות. בסיבוב זה קי
מועמדיהן
לנשיאות. בצד הדמוקרטי
הפכה מערכה זו לעימות חזיתי בין
יהודים ושחורים.
גרם לכך ראש־העירייה היהודי
רודף־הפירסומת אדוארד קאץ׳ (ובעצם:
קוך) שאינו רחוק בדיעותיו ממאיר
כהנא. קאץ׳ ראה הזדמנות קלה להתחבב
על היהודים בדרך הפשוטה ביותר:
הסתה נגד הכושים.
הציבור היהודי, שהיה בעבר ליברלי
ופרו־כושי, התפתח בשנים האחרונות
בכיוון ההפוך. הוא נהיה עשיר יותר,
ימני יותר וגזעני יותר. מקובל אצל
היהודים לדבר על הכושים כעל. ש־ווארצה״
,וגם על ״שווארצה חיים״
(״חיות שחורות״).
המאבק הוא בעיקר בין מייק דוקא־קיס,
לבן ממוצא יווני, וג׳סי ג׳קסון
הכושי. קאץ׳ הכריז כי כל יהודי המצביע
בעד ג׳קסון הוא ״משוגע״ .בעיר,

הדבר מצלצל כבדיחה גרועה. מסתבר
כי בעיני שופטים אלה הקורבנות
אשמים, מפני שגרמו לנאשמים להתנהג
כחיות־ארם.
ואכן, אחרי בדיחה זו בא העיקר,
הקובע כי ההתנהגות החייתית היא
למעשה מוצדקת. שהרי מול חיילי־צה״ל
אין עומדים צעירים המאמינים
שהם נאבקים למען עמם ומולדתם,
ושהעם הפלסטיני כולו רואה בהם גיבורים,
כשהם עומדים חסרי־נשק מול
חיילים חמושים, שהרגו עד כה כ־150
איש, ופצעו כמה אלפים.
הקורבנות הם אנשים מכוערים, והרמז
הוא שמגיע להם מה שנעשה להם.
קו דק. קבעו השופטים :״תושבי
השטחים, אלו המכוערים שבהם, סבורים
כי יורשו ליידות בנו אבנים, כפי
שמיידים בכלב שוטה, ואין פוצה פה
ואין מצפצף. בדין אנו דורשים
שחיילינו יפגינו התנהגות אנושית
מקובלת בחברה נאורה, ושלא ייגררו
את שם המכתימים למעשים

בל המועמד הניאו״פאשיסטי, ז׳אן־מא־רי
לה־פן, כמעט * 15 מן הקולות.
לה־פן מטיף בגלוי לגזענות, והוא
מעין מאיר כהנא צרפתי. אמנם הוא
מסית בעיקר נגד הערבים, וטוען כי
אי3ו אנטי־שמי, אך זוהי הסוואה בלבד.
מתחת לפני השטח הוא מבטא את
הפאשיזם הצרפתי המסורתי, שהוליד
את פרשת־דרייפוס, ואחר־כך את מיש־טר־וישי.
כמחצית
הציבור היהודי בצרפת
מורכבת מעולים מצפון־אפריקה, שב

קונסלום
גיור כהלכה
מדינת־ישראל. עם זאת, קו ההפרדה
בין האסור למותר הוא לפעמים קו דק,
וחייב להמשיך ולהתקיים״.
גזר־הדין לנאשמים שהעולם כולו
הזדעזע למראה מעשיהם: שלושה חוד־שי־מאסר
על־תנאי לאחד (״התנהגות
בלתי־הולמת״) ,חודשיים על־תנאי לשני
(״התנהגות מבישה״) .במישפט נפרד
נדון השלישי לחמישה חודשי־מא־סר
על״תנאי(״התנהגות מבישה״).
בעיני חייל נורמלי, היודע לקרוא
בין השורות, ערכו של פסק־דין זה הוא
כקריצת עין וכקביעה כי מעשים כאלה
הס בסדר גמור.

עיני הגזענים הם יהודים־ערבים.
לפי כל הסימנים, ייבחר בסיבוב השני
פראנסואה מיטראן כנשיא־צרפת.
מיטראן תומך במיפלגת־העבודה הישראלית,
ונחשב כידיד״ישראל. אך כדי
לנצח, זקוק גם הוא לחלק מקולות לה־פן.
הוא יצטרך לנגן מנגינות הערבות
לאוזניהם.
מעבר לטווח הקצר של הבחירות,
עלייתה של תנועה גזענית־ימנית־ני-
או־פאשיסטית בצרפת מבשרת רעות
למצבה של ישראל באירופה. היא מסכנת
גם את מעמד היהודים.
• בניו־יורק נערכו הבחירות
המוקדמות של המיפלגות לקביעת

הטעונה חומר־נפץ גזעני, היה זה כמו
להדליק גפרור בתחנת־בנזין.
הבחירות הפכו לקרב ישיר יהודי־כושי,
ולמישאל־עם בעד ונגד ג׳קסון,
הכושי הראשון בארצות־הברית שהתקרב
אי־פעם לבית הלבן. התוצאות:
דוקאקיס אמנם נחל ניצחון במדינת
ניו־יורק, אך ג׳קסון השיג רוב מוחלט
בעיר ניו־יורק עצמה.
בעיר זו מהווים היהודים כ־* ,25 וגם
הכושים מגיעים ל־* .25 בין * 7ל־*9
של היהודים הצביעו בעד ג׳קסון, ואחוז
גדול יותר של לבנים לא־יהודיים.
המסקנה: הקול היהודי מאבד את
כוחו גם במיבצר היהודי החזק ביותר
בעולם, מחוץ לישראל. עוצמתו של
הקול הכושי הולכת וגוברת. בכל רחבי
ארצות־הברית יש פי ארבעה יותר כושים
מאשר יהודים.
המאבק התנקם מיד בקא׳ך. קריאתו
הגזענית חזרה אליו כבומראנג: הוא
גונה על־ידי כל, וגם יהודים רבים סברו
כי עסקן שחצני וחסר״מעצורים זה גרם
ליהודים נזק שלא־יתוקן.
בטווח הרחוק יותר, יש משמעות
עמוקה לתוצאה בניו־יורק. דוקאקיס
יהיה המועמד הדמוקרטי, אך לג׳קסון
תהיה השפעה גדולה על עיצוב מצע
המיפלגה הדמוקרטית, ועל הרכב הממשלה
הבאה — אם ינצחו הדמוקרטים.
הפוליטיקאים בכל רחבי ארצות־הב־רית,
שאימת השדולה היהודית היתה
עליהם עד כה, יתחילו לפזול עתה אל
הגוש הכושי. והכושים האלה יראו את
עצמם, בעיקבות ניו־יורק, כיריבים ליהודים
ולמדינת־ישראל, וכבעלי־ברית
טיבעיים של הפלסטינים.

אימוץ
ה ק שר
הבר אזי ד׳
| כיצר גירתה מי שטרת
ן בראזיל את עיקבות
| הילדה בישראל?
אילנה אלין ₪
״לאמהות מאמצות של ילדי־בראזיל

אין מה לדאוג!״ אמר עורך־הדיו יעקב
סירי, המייצג את מישפחת תורג׳מן
מלוד. לדבריו, התלוננה רוסלדה קונס־לום
מדי יום לפני המישטרה על חטיפת
בתה, וכך הגיע המיקרה לטלוויזיה הבריטית.
המישטרה הבראזילית הסכימה
לעזור לצוות הטלוויזיה רק במיקרה
אחד, המיקרה של הילדה ברונה, שנחטפה,
מכיוון שאמה הרעישה עולמות
כדי למצאה.
כאשר החליטה מישטרת בראזיל
לגלות את עיקבות הילדה החטופה,
נעזרה בתכסיס מהסרטים. מאחר שחשדו
כי הילדה נחטפה על־ידי הרשת של
ארלט הילו( ,שנעצרה בינתיים, וש־מארי
בל החליפה אותה) הדביקו אנשי
המישטרה מאהב לאחת מחברות־הר־שת.
הגבר, קצין מישטרה בראזילי יפה־תואר,
ביקש מאהובתו לחטט במיס־מכים
של ראשי״הרשת. בין המיסמכים
הללו מצאה האשה את כתובתו ואת
מיספר־הטלפון של יעקב תורג׳מן מלוד.
ללא
פירסום, בשקט רב, הגיע צוות
הטלוויזיה לישראל בעיקבות המידע,
יחד עם האם. בעזרת חוקר פרטי עקבו
אחרי הילדה ואמה המאמצת, ולמדו את
לוח״הזמנים שלהן ואת שיגרת יומן. כך
גילו כי האם מוציאה את הילדה מהמעון
בכל יום בשעה מסויימת.
במחצית מארס, הציבו אנשי הטלוויזיה
הבריטית מצלמות מסביב למעון.
כאשר יצאה האם הישראלית עם ילדתה
מהמעון, עימתו אותה עם האם
הבראזילית, והסבירו לה כי זוהי האם
האמיתית.
בבית־המישפט צפוי מאבק קשה בין
הצדדים. האם הבראזילית הנתמכת מבחינה
כספית על־ידי הטלוויזיה הבריטית,
ויש לה תקציב בלתי־מוגבל. היא
תעמוד על זכותה לקבל את הילדה. גם
מישפחת תורג׳מן תנסה בכל דרך לשמור
על הילדה, שהם רואים בה את
בתם.
הילדה כבר עברה גיור, והם מרגישים
כי לא יוכלו להינתק ממנה.

ן* מפד״ל קרה מד! שקרה במדינה
1י* לפני 11 שנה. חל מהפך, נבחרה
הנהגה ימנית, נערכה תעמולת־בחירות
שעודדה את הנושא העדתי, המנהיגות
הקודמת הודחה.
בשני המיקרים מאסו במנהיגות
הוותיקה.
במפד״ל נבחר לעמוד בראש הרשימה
לכנסת הפרופ׳(למישפטים) אבנר
שאקי, שהדיח את זבולון המר, שעמד
בראש הרשימה מאז פרישתו של יוסף
בורג.
גם המר וגם שאקי אינם אהודים
במיוחד על ההנהגה הוותיקה של
המפד״ל .״קם דור שלא ידע את יוסף,״
אומרים במפד״ל, ומתכוונים לכך שהבנים
רחקו מדרך האבות, אימצו
לעצמם אידיאולוגיה חדשה, קיצונית,
לא מוכרת לוותיקי המיפלגה.
חרף העובדה שיש להם טענות
קשות נגד המר ושאקי, חרף העובדה
שדור המנהיגות הנוכחי שינה את
דמותה של המיפלגה, מסרבים העסקנים
להסכים לכך ששמם יופיע
בכתבה.
• ״ הנ הגת הדור הצעיר במפד״ל
היא מהפחותים שבדור. הטובים הם
מחוץ למיפלגה,״ אומר ח״ב־לשעבר,
איש ששימש שנים רבות בכנסת והיה
ידוע במתינותו.
• ״ המר מעולם לא היה מנהיג,
מעולם לא ידע להחליט, טאקטיקן לא-
הגון, מגלגל עיניים ״,אומר אחר, ששי הפגנות סרטי
ם שחורים לפיו ת
זה התחיל במעצר
שר עיתעאים ערביים
ונמשך במעצר שד יהודים אירית זריבבל ₪
ב־ 27 במרס נעצרה נאהידה נזאל,
עיתונאית ערבייה, חברה בוועד־המנהל
של אגורת־העיתונאים בשטחים הכבושים
ועורכת בשבועון אל־שודה וב־שכסת־העיתשת
הפלסטינית. היא נחקרה
במימשל הצבאי בטולכרם והושמה
במעצר מינהלי לחצי שנה. כל מידע
על הסיבות למעצרה לא פורסם.
ב־ 10 באפריל נשלח לראש־הממ־שלה
יצחק שמיר ולשר־הביטחון יצחק
רבין מיברק־מחאה על מעצרה של
נזאל. על המיברק היו חתומות 62
עיתונאיות ישראליות. בינתיים צירפו
את חתימותיהן למיברק עיתונאיות נוספות.
ביום
השני אחר־הצהריים נערכה
במיגרש־הרוסים בירושלים הפגנת-
הזדהות עם נזאל. בסרטים שחורים הכרוכים
על פיהן הביעו 30 עיתונאיות
מחאה על מעצרה של העיתונאית הער־ביה
ועל סתימת־הפיות של התיקשורת.
קדמו להפגנה מעצרו של יעקב בן־
אפרת מעיתון הניצוץ, ומעצרה של רוני
בן־אפרת, אשתו, ביום השבת, בנמל־התעופה
בן־גוריון, בדרכה לכינוס תרבותי
בחו״ל. המישטרה טוענת, כי השניים
חשודים בחברות באירגון עויין.

משה שפירא
מיפלגה יונית
מש בעבר בתפקיד מנכ״ל מישרד־הדתות.
שאקי
סופג ביקורת חריפה לא
פחות:
• ״ הו א דמות בומבסטית, דמגוג
שאינו מסוגל לכלום, איש לא־אמין,
איש שחיזר על הפתחים של כל
המיפלגות, איש שכרת בחייו אין־ספור
בריתות,״ אומר המנכ״ל לשעבר.
• הח״כ לשעבר :״כוחו הריטורי של
שאקי גרול, אולם הוא חדל־אישים״.
• הח״ב־לשעבר דויד גלס :״שאקי
הוא הרע במיעוטו. יכול היה להיות
יותר גרוע, אילו היה זה אותו ההרכב
כשהמר בראשו. שאקי לפחות יביא
מנדטים.״

חמו(מימין) שגע
על ניצחונו של שאק
(משמאל) .הוא
היה בעצמו האחוא
העיקו׳ לנו
אנשי גשיאמונים היו
זקוקים לגב נוליט׳
ומצאו אותו נומותם
של שלוו המו
ויהווה בו־מאיו
שאק הצליח
ללבות אח הנושא
העות׳ הוא ע נו בין
החניכים וויבו על
הנושא העות׳
ושלימות־האוץ

גמסדויגומיסזמז
• יוסף בורג :״אנשים קטנים מדברים
על אנשים אחרים. אנשים בינוניים
מדברים על עניינים. אנשים גדולים
מדברים על אידיאות, ודי ברמז ״.בורג
סירב להתייחס להמר ושאקי, אך דאג
להוסיף :״זו בעיקר היתה טעות
טאקטית של המר. הטעות הראשונה
היתה שנתן כוח למצ״ד.״
״השד יצא מהבקבוק״ ,״הגולם קם
על יוצרו״ ,במישפטים נבובים אלה
מנסים הוותיקים לתאר את מה שהתחולל
השבוע במפד״ל. כולם מבינים
שזהו סופו של תהליך שהתחיל לפני
20 שנה. המהפך היה בלתי־נמנע. אולם
באותה הנשימה הם אומרים, שאינם
יכולים למצוא את מקומם במפד״ל של

העייוהחיש•

,איומים
וטרור״

**ד 1972 עמד בראש המפד״ל
^ /משה חיים שפירא. כל עוד הוא
היה המנהיג, הצליחה המפר״ל לשמור
על היותה מיפלגה מתונה, יונית־משהו.
באופוזיציה לשפירא היו חברי סיעת
למיפנה, שבראשה עמדו יוסף בורג,
רפאל בן־נתן ומשה אונה. האופוזיציה
למנהיג היתה שפוייה אף היא.
בסוף שנות ה־ 50 נכנס המר למפ־ד״ל,
כמזכיר המישמרת הצעירה .״יום
אחד קרא לי המר ואמר: מה אתה הולך
עם הזקנים? בוא נלך יחד: מטרתו
האחת והיחידה של המר היתה להיכנס
לכנסת, ולכן הקים את חוג־הצעירים״,
אומר גלס, שהיה בעבר ח״כ ומנכ״ל
מישרר־הרתות.
המר הביא עימו את יהודה בן־מאיר.
״הם הפכו את הקערה על פיה, הכניסו
סיגנון חדש, פנייה לעיתונות, הדלפות,
איומים, טרור, שברו את הכלים ״,אומר
אחר.

הצעירים הגיעו ל־ 18 אחוז מהמי־פלגה.
כשהוקמה התנועה לארץ־ישר־אל
השלמה היה המר לאחד מראשיה.
״לא בטוח שזו היתה האידיאולוגיה
שלהם. הם אימצו לעצמם את הקו
הרעיוני הזה כדי לקבל תמיכה. המר
שיחק את המישחק כדי לקרב אליו את
החוגים מבית מידרשו של הרב קוק.
הוא ובן־מאיר לא נתנו לעצמם דין־
וחשבון מה יהיו תוצאות האידיאולוגיה
החדשה,״ אומר המנכ״ל־לשעבר של
מישרד־הדתות.
שפירא התייחס לשניים בסלחנות
רבה, לא רצה לעורר מהומות, ראה בהם
צעירים שבבוא הזמן יתיישבו בדעתם.
התחילה תקופת ישיבות־ההסדר והישיבות
התיכוניות. זה שינה את פני הדור
הצעיר בחונים הדתיים. קם דור משכיל
יותר, מודרני יותר, אידיאולוגי. בוגרי־הישיבות
שהוקמו על־ידי המיזרח׳ היו
לבסיס להקמת עש־אמתים.

ליכוד ותמורה, בראשות יצחק רפאל
;2598 סיעת הצעירים, בראשות המר
ובן־מאיר 18 הסיעה המרכזית *. 12
ההתנחלויות הלכו ורבו, צעירים
הצטרפו למיפלגה, ותיקים היו לניצים.
הקו הניצי הלך וכבש את המיפלגה.
המר ובן־מאיר היו לסמנים הימניים.
כשהוקמה הממשלה ב־ 1974 אחרי
מילחמת יום־הכיפורים, קיבלה המי
פד״ל שלושה תיקים בממשלה. בורג
היה שר־הפנים, רפאל שר־הדתות ומיכאל
חזני שר־הסעד. הסיעות לם יפ־נה
וליכוד ותמורה שלטו בתנועה.
שתיהן היו יוניות.
ב־ 1976 נפטר חזני. ליכוד ותמורה
נתנה את מקומו להמר הצעיר. הכנסתו
לממשלה לא הפריעה לו להביא לקראת
הבחירות ב־ 1977 להדחתו של
רפאל. בלחצו של המר הוכנס ברשימת
המפד״ל לכנסת הרב חיים דרוקמן,
ראש ישיבת אור עצתן.
המר התחיל בתהליך שסופו תפיסת־ההנהגה.
הוא הוביל את המיפלגה
ימינה. כשעלה הליכוד לשילטון, המפ־ד״ל
נכנסה לקואליציה. צעירי־המפ־ד״ל
ראו בבגין את מנהיגם.
״הם דאגו שאגודת־ישראל תיכנס
לקואליציה גם כן, לפני ר״ש,״ אומר
חבר־הכנסת לשעבר. המפר״ל שינתה
פניה.

אנשי עש־אמונים היו זקוקים לגב
פוליטי, ומצאו אותו בדמותם של המר
ובן־מאיר .״טעות לחשוב שהאלמנט
הדתי היה הדבר היחידי שדחף את( 1ש־אמונים.
זה לא נכון. היה כאן משהו
אחר, האשמה של מפא״י ההיסטורית
והציבור החילוני. הצעירים הדתיים הרגישו
עצמם בשולי העשייה הממלכתית.
הדתיים הורחקו ממרכזי־הכוח
הממלכתיים האמיתיים. אחרי מילחמת
ששת־הימים נוצרה ההזדמנות לצאת
מהפינה. הזדמנות שנתנה תחושת
גאווה, זקיפות־קומה. המניע האידיאולוגי
היה מישני. המר ובן־מאיר עלו
על הגל ״.אומר גלס.
אחרי מותו של שפירא קמו במפד״ל
ארבע סיעות. בבחירות הפנימיות שנערכו
במפד״ל ב־ 1973 קיבלה סיעת
למיפנה, ובראשה בורג ;3096 ,סיעת
עדות במקום סיעות
^ רוב ל*/0״65

לוחות־הברית

מחברי־המפד״ל הם

| /מיזרחיים.
כשיצחק רפאל היה יו״ר מחלקת־העלייה
בסוכנות, הוא טיפל בהבאתם
(המשך בעמוד )41

הבטוחים הם סאלח טריף ממיפלגודהעבודר, סמיר והבה
מהליכוד, שיבוא במקומו של חבר־הכגסת הנוכחי, אמל
נאצר אל״דין, וזיידאן עסשי מהמרכז הליברלי. נראה גם
שאת המקום השני ברשימתו של עבד אל־והאב דדאושה
יקבל שאפיק אסעד. מסעם חד״ש יהיה מועמד המשודר
סמיח אל־קאסם, שיקבל את המקום החמישי הריאלי.

מישקלה האלקטורלי של האופלומיה הדרוזית
הבוגרת אינו עולה על מנדט וחצי.

מחמשים ל ב חדש
לראש־העיר״הלשע בר
קרדחירום להצלת ראש־העירייה לשעבר של עפולה,
שימשון שחורי, הוקמה באחרונה ביוזמת תושבים מקומיים.

שחורי, שכיהן בתפקיד בשנים , 1971*1978
י זקוק ל־ 80 אל?,דולר למימון השתלת לב בחוץ*
לארץ.
רופאו הוא הפרופ׳ מרוויז גוטסמן, שהוא גם רופאו האישי
של מנחם בגין.

סי בגין לכנסת
בנימין־זאב בגין, בנו של מנחם, החליט סופית
להתמודד בבחירות לכנסת.
ועוד שינויים ברשימת חדות: משקיפים מעריכים שיורם
ארידור והשר חיים קורפו לא יצליחו להשתרבב לרשימת
המועמדים במקומות ריאליים, וכד גם מרים תעסודגלזר.
את המקום הנשי האחד והבודד תתפוס, כנראה, לימור
ליבנת.

ראש הלישכה
נגד האינקוויזיציה
עורך־־הדין יעקב רובין, ראש לישכת
עורבי־הדין, התפאר בביטאון הלישכה, כי
נפגש עם מישלחת של עורכי־דין ושופטים
מספרד, שהעלו שאלות קשות בעניין
המצב בשטחים הכבושים. מכיוון שרובין
הרגיש עצמו כנציג העם היהודי, הוא
סיים בכעס את הפגישה וכמעט גירש את
האורחים .״רק בקושי רב הצלחתי,״ סיפר
רובין ,״להתאפק מלהזכיר לספרדים את
חרפת האינקוויזיציה.״
קהילת המישפטנים היא בין היחידות
שלא הגיבו ולא התייחסו עד כה כלל
לקורה בשטחים הכבושים, למעצרים ה־מינהליים
ולחריגות מהחוק.

תוגודת״־עניוח
דק שישה צעירים במיפלגת-העבודה הציגו את
מועמדותם לרשימת חמיפלגה לכנסת דד.12
במישמרת הצעירה רואים במיעוס המועמדים תעודת־עניות
למיפלגד, שלא הצליחה לעודד את הצעירים להתמודד, על
אף הדמוקרטיזציה שחלה בהליד מזירודהמועמדים.

אחד מששת המועמדים יזכה להיכנס לכנסת
בכל מיקרה, בזכות המקום הריאלי ששוריין
לצעיר.

ד קל סגן לארנס
מיכאל דקל, סגן שר-הבימהדן, כמה כפגן יו״ר
מטודהבחירות של חרות.
כשהועלה הרעיון בתחילת התנגד לו י רד המטה, משה
אתם, אולם משמונה כשר בממשלה נאלץ להסכים למינוי
ואן׳ העביר את מרבית העבודה לסגנו. אגב כך חושב דקל
שיצליח להשתרבב לשביעיה הראשונה ברשימת מועמדי*
הליכוד לכנסת הנאד-

דרוזים בכנסת
יתכן שחמישה חברי־כנסת דרוזיים יכהנו
בכנסת הבאר-

171

שר־הביטחון, יצחק רבין, מסר לממשלה
זה השבוע השני מיספרים כוזבים על
מיסטר ההרוגים הפלסטיניים בשטחים
הכבושים. ביום שבו התייצב רבין לפני
הממשלה, כיום הראשון ה 24-באפריל,
מסר דובר צה״ל שיש 171 הרוגים פלסטיניים
ולא ,165 כפי שמסר רבין.
ההרוגים הפלסטיניים סווגו על-ידי דובר
צה״ל כך:
• 141 הרוגים מירי חיילי צה״ל,
• 18 התגים מסיבות בלתי־ברורות,
• 12 הרוגים שנסיבות מותם עדיין כחקירה.
מקורות
פלסטיניים, לעומת זאת, מוסרים
על 236 הרוגים פלסטיניים מאז תחילת
ההתקוממות, לפי הפירוט הבא:
• 153 איש מירי חיילים,
• 12 מירי מתנחלים,
• 13 ממכות ומהתחשמלות,
• 44 כתוצאה משאיפת גאז מרעיל,
• 14 מסיבות בלתי־ברורות.
חוץ מזה הודו השבוע רופאים ישראליים
שהיו כמה עשרות הפלות כתוצאה
משאיפת גאז מדמיע.

ס לד הוזמן
נול־ידי השחור׳
ח׳׳ב מתי פלד החמן על*ידי ועדת החברים השחורים של
הנסאט ובית־הננחרים של ארצוודהנרית(.בלאק קוקוס׳)
להרצות לפניה על ריעות מחנודהשלוס הישראלי, בבירור
שאליו הרומז גם נציג השדולה הישראלית ונציג פלסטיני.

ההזמנה היא ביטוי להתעניינות הגוברת של
הציבור השחור כאמריקה בבעייה הישראלית-
פלסטינית. המועצה תומכת במועמדותו של
גשי ג׳קסון לנשיאות.

התחקירן העצור
לא יראה
נעים טונאסי, עיתונאי בעיתון המיזחדירושלמי אל־שעב,
שנעצר, באחרונה, עזר בשנה האחרונה בהפקת סידרת
סידטי־תעודה, שתשודר החל בשבוע חבא בטלוויזיה
הישראלית. בשלושת פידקי הסידרה נזחברזו! סילחנוה,
משחזרים לוחמים אלמוניים, בני שני העמים, את שיבעת
הימים הגורליים שקדמו להכרזת המדינה.
טונאסי עזר לבימאי הסידרד, יגאל בורשטיץ, בעבודת
התחקיר, ואיתר למענו ברחבי הגדה המערבית קשישים
פלסטיניים שלחמו בתש׳׳ח ודובב אותם. מן הצד היהודי
נעזר בורשטיין באירגונים של ותיקי־מחתרות. הקרנת
הסידרה תחל ביום החמישי השבוע. טובאסי, שנעצר במעצר
מיגהלי לתצי שנד, לא יוכל לצפות בה.

קלר צבע

טנקים

אדם קלר, חייל-מילואים שנעצר בשל פעולת-
מחאו־״ השיג שיא חסר־תקדים: באחד מבסיסי
טנקים וכמה תותחים
צה״ל צבע על גבי
סיסמות בגנות הכיבוש.
קלר, הידוע בעולם כפעיל״שלום, הוא עוח־ ישראל
האחרת, הביטאון כשפה האנגלית של הנזזעצה הישראלית
לסען שלזם ־שראלי־פלסטיד,

הליכוד נגד הפרד ה
בשבוע הבא תועלה בכנסת ההצעה להפריד את הבחירות
לכנסת מהבחירות לרשויות המקומיות.

בליכוד מתנגדים להצעה, משום שלטענתם
קיום הבחירות בוזמנית יכול להועיל לליכוד.
בליכוד מעריכים שתהיה זהות בין ההצבעה
לכנסת לרשויות המקומיות.

שכרם של עודכי־הדין
עורך־דץ ידוע ממישדר עורכי״דיז גדול בתל־אביב דיווח
למם־ההכנסה שהשתכר בחודש האחרון סמס של 360 אלף
שקל. עודכי־דץ אתרים בסי שדת השתכרו ססג אלף שקל.

הגנת הטבע כעסק
״החברה להגנת הטבע״ ,שהוקמה לעודד
ולהדריך טיולים בארץ, החליטה לפנות
לעסקים: מכיוון שטיולים בלבד אינם מכניסים
די רווחים, החליטה החברה לפתוח
בקרוב רשת־חנויות לציוד-מחנאות.

עיטוח ״נוגה־רץ
יש מתיחות בין דין ובין הירחון הפמיניסטי
״נוגה״.
בגליון האחרון של סגה התפרסם, בעילובדשם, מאמר־התקפה
חריף על המיפלגה, בגלל עמדותיה המתונוודמדי
כעגיץ הפמיניסטי. ברץ, ש* 60 אחוז מבוחריה הם נשים,
מגיבים על כר בכעס וטוענים שהמדובר בחיסול חשבונות:
מערכת פוליטיקה, הביטאון המקורב לרץ, סירבה לפני הצי
שנה לפרסם מאמר פרי עטו של שתיים מעורבות נוגה,
בטענה ש״רסתו נמוכה מדי״.

מנהיג השכיתה
איתן רוזמן נבחר כמועמד הליכוד לראשות
עיריית רחובות.
הוזמן נודע לפני שנים כמנהיג שביתת העובדים הגדולה
באר־על, ולאתר השביתה עבר לצידו השני של המיתרס,
להנהלת החברה, והיה לממונה על בוח־האדם. תזמן, איש
הסיפלגה הליברלית, מחליף את ראש העירייה הפורש,
יחזקאל הרמלך.

ביוגרפיה של
גולדה ב ס פרדי ת
שר־התימון־הכלבלי של ממשלת קולומביה, פואד
עבדאללה שער, הפתיע את שר־האנרגיה־והתשתית, משה
שחל, בעת ביקורו בקולומביה: שער ביקש משתל שישלח
לו את ספר הביוגרפיה של גולדה מאיר בשפה הספרדית.
שער הוא נוצרי ממוצא לבנוני.

בחירות ב״גיבעת-
האהבה״
אחת חודשיס ארוכים בחרה עיריית רחובות את העיתוי
המתאים ביותר — כשנת־בחירות — כ ת לתת אישורי־בנייה
ל־ 500 יתידות״דיור בשטח המכונה ״גיבעת־האהבה״.
האהבה אולי תי פג ע אך יהיו מקוייית דיור.

העירייה הנעימה לוותר על גביית תשלום עבור
אגרות, תמורת התחייבות הבונים מתח את
השטח על חשבונם, בסמ׳ם הנאמד ב*3.5
מיליון דולר.

ו צד טושבח
ועד עובדי התעשיה האווירית נרתם לעזרת יעקב שפי,
מזב׳! הוועד, שהציג את מועמדותו לכנסת ברשימת
מיפלגת־העבודה.

ההנהלה בבר הצליחה לנצל את המצב החדש:
החלטות שבעבר לא הצליחה להעביר, התקבלו
בלא מתנגדות.
כך, לרוגמד, החליטה להגביל את האפשרות לעבוד שעות
נוספות עד השעה 7וחצי בערב, לבטל את ארוחודהלילה
לעובדי המישמרת, ולגבות תשלום עבור ארוחת־וזצהריים,
שער עתה ניתנה בלא תשלום.

נכים ריווח״
סקר שערכה באחרונה חברה העוסקת
באספקת כוח-עבודה זמני מגלה, כי נכים
עובדים טוב יותר מאשר בריאים. נציג
״חבר״ ,החברה שערפה את הסקר, מגלה
שבאחרונה רבים המיפעלים הסונים בבקשה
מפורשת לעובדים נכים, בשל תפוקתם
הטובה.

י 1ס י. עיי־ד־נד־

ברוך השם. זה נגמרו

ברוך השם, זה נגמר.
נגמר הפסטיבל המתמשד הזה של ימי גבורה וחרות ושואה
ועצמאות, המלווים בתשפוכת אינסופית של סיסמות בלא
מחשבה, תעמולה בלא ספקות, החצנה בלא הפנמה.
אילו היה זה קורה לאדם יחיד, ולא לאומה שלמה, היינו
אומרים שיש כאן מיקרה של מאניה־דפרסיה, רצף של עליות
חדות וירידות חדות, הרגשה של ״אני ואפסי עוד״ לצר הרגשה
של ״צאן מובל לטבח״ ,תערובת של תחושת־עליונות ותחושת־נחיתות
,״שפוך חמתך על הגויים״ ,״העולם כולו נגדנו״ ו״נשיג
אותם בכל מקום בעולם״.
מכיוון שאין כאן בעייה נפשית של יחיד, אלא מצב רוח ממוסד
של עם שלם, בניצוחה של מכונת־תעמולה ממלכתית, קשה
לברוח מזה. זה בוודאי אינו תורם לשפיות־דעת לאומית.
יום העצמאות ה־ 40 יכול היה להיות יום של חשבון־נפש, של
עריכת מאזן, של מחשבה על מעשינו בעבר ובהווה, כדי להחליט
על דרכנו מכאן והלאה. אבל שום דבר כזה לא קרה בטכסים
ובשידורים של יום זה.
חיים חפר הצליח, כדרכו, להביע בדיוק את מצב־רוחו של
המימסד הישראלי. הוא הגיש במיפגן־צה״ל דייסה דביקה של
נוסטלגיה מזוייפת ואופטימיות ממוסחרת, תוך התעלמות גמורה
מן ההווה. אפשר לאמר שהוא קלע בדיוק למטרה.
ישראל אינה רוצה להתמודד עם ההווה. המציאות היא
ההתקוממות. המציאות היא הפעלת צה״ל במילחמה קטנה ועכורה
לשבירת מילחמת־העצמאות של עם אחר. המציאות היא של
מילחמה בילדים, בנשים, בפליטים. המציאות היא גיוס המילואים
להגנה על כת מטורפת של קנאים המנסה להוביל את המדינה
להתאבדות.
איך בורחים מן ההווה, מן המציאות הזאת? בורחים אל העבר,
אל מילחמות־ישראל המפוארות. ובורחים אל העתיד, אל
המילחמה הבאה. היא הוצגה למוזמנים הנלהבים בצורה של
מיפגן־קיטש ילדותי, עתיר גבורה והוד. לא היו שם טילים של
גאזים קטלניים, ולא קטל המוני בעורף. הוי, איזו מילחמה נחמדה
תהיה לנו! בוודאי יותר נחמדה מן המילחמה בילדי־הרוגטקות.
אולי משחקים יצחק רבין ואנשיו בנדמה־לי, כדי לשכוח במה
שהם עוסקים באמת.
הקיטש הממוסחר באיצטדיון היה בבואה נאמנה של היושבים
ביציעים, מהם כמה מגדולי־האומה שראו בפעם הראשונה
מילחמה( .דויד לוי, למשל ).יש משהו מקומם מאוד בשימוש
בחיילים לביצוע תרגילי־באלט בנשק. זה מתאים לרפובליקות
בננות.
באווירה זו של קרנבאל גבורה־שואה־עצמאות לא היה מקום
לחשבון־נפש כלשהו. הבריחה אל הנוסטלגיה לא היתה
התמודדות עם העבר. אחרי 40 שנה אפשר היה לבחון את אירועי
תש״ח במבט חדש, ביקורתי יותר, לראות את האורות והצללים,
לזכור את הגבורה ותום־הלב, אבל גם את השגיאות והמחדלים.
הרבה מחקרים רציניים כבר נערכו על־ידי חוקרים ישראליים,
השופכים אור חדש על מה שהתרחש ב־ . 1948 אך שום דבר מכל
אלה לא חדר מבעד למסך־הערפל של הנוסטלגיה בטכסים
ובשידורים. דיברו על 1948 כמו שדיברו ב־ . 1948 כאילו השכל
הלאומי קפא מאז.
אז ברוך השם, זה נגמר. אפשר לחזור אל המציאות. אולי אין
היא נעימה, אבל זוהי המציאות שישנה. אין אחרת. ורק תוך
ראיית המציאות כמות שהיא, אפשר להתמודד עימה ולבחון כיצד
להגיע אל השלום.
אני משתמש במילה ״שלום״ כמעט באי־רצון, כי בבליל
המאוס הזה של קיטש ביום־העצמאות שום דבר לא היה מבחיל
יותר מאשר השימוש האינסופי במילה ״שלום״ בפי עסקנים
ופיזמונאי־חצר, היוצרים פולחן של כוח ברוטאלי, וההופכים את
המילחמה הבאה להצגה למוזמנים.

*ודי * ס רי

אחת העוולות הבלתי־נמנעות בשידור כזה היא שאין בו
אפשרות להזכיר את שמות כל ההרוגים, דבר הגורם עוגמת־נפש
למישפחות. אריה קוצר האגדתי הוזכר רק כבדרך־אגב. קוצר לא
היה שייך לפלוגה שלנו, אלא לפלוגה שכנה. אולם הוא נהרג על
ג׳יפ שלנו, יחד עם חייל שני, ששמו לא הוזכר כלל — משה
ונצובר. זה היה הג׳יפ שהפך כמעט סמל הפלוגה. הוא נחלץ, כמו
כולנו, ממלכודת״מוות בכפר שאליו נקלענו בלילה בטעות. בעוד
שאנחנו עברנו את מסך־האש בלי פגע, נפגע הג׳יפ שהיה נהוג
בידי שוער־מכבי, אברהם בנדרסקי. עד היום אין איש יודע אם
נפגע על־ידי פגז או מוקש. הג׳יפ הגיע לנגבה בלי גלגליו
האחוריים, כשהוא נוסע על גלגליו הקידמיים. פינה אחורית אחת
של המירכב נגררה על הארץ, והשניה רכבה על ג׳נט בלא צמיג.
(גם על כך יש ויכוח. כמעט עלי כל פעולה קרבית יש אחר־כך
ויכוח בין המשתתפים).
החלק המעניין ביותר היה, כרגיל, מה שלא הוקלט: המיפגש
לפני ואחרי. השועלים הזכירו איש לרעהו מאורעות נשכחים,
ולאו דווקא כאלה הראויים לשידור. לי הזכירו שפעם, כשיצאנו
לגנוב פרות בשדה(ההכנסות שימשו לנו לקניית מישקפי־נהיגה
חיוניים ומעילי־רוח) אחזתי בזנבה של פרה, שברחה מאיתנו,
השארלטאניזם המשתולל
לכל דבר יש מומחה. בעידן הטלוויזיה, ההקצבות לאוניברסיטות
והשארלטאניזם המשתולל, זה דרוש.
למחרת הריגתו של אבו־ג׳יהאד הכריז מומחה אחד בשם אריה
מרארי שאבו־ג׳יהאר נרצח בידי יאסר ערפאת. הם רבו על משהו
בלבנון.
זה שודר בהבלטה וצוטט בשקיקה ברחבי העולם. מומחה
ישראלי חשף את האמת!
היה זה אידיוטיזם טהור, בלתי־מהול, עדות לבורות שכמעט לא
תיאמן. מרארי עצמו הכחיש את הכל כבר למחרת היום. אבל מה
שפורסם אין להשיב.
זה לא היה איכפת לי, אלמלא מרארי זה היה מופיע בכל פעם
על מסך־הטלוויזיה כמומחה עולמי לטרור. ומה שהוא אומר לעם
ישראל, נקלט כדברי־אלוהים־חיים.
הוא הלא המומחה.

זנב של פרה
לא קל לשרטט בשלושת ריבעי השעה את דמותה של יחידה
כמו ש1עלי שיסשון. רון בן־ישי עשה כמיטב יכולתו במישדר
יום־העצמאות, והצליח עד כמה שאפשר, אבל לכל אחד מאיתנו
נשאר בסוף השידור הרבה מה לאמור. והרבה דברים נותרו
סתומים.
למשל, מי היו הנשים שנראו על המירקע? רק אחת מהן דיברה,
ועל כן ניתן היה לזהותה. זאת היתה ״מירה הבלונדית״(כך קראו
לה בפלוגה, להבדיל מ״מירה
השחורה״ .שתי המירות היו חיילות
בפלוגה, וליוו אותנו גם
לבסיסים הקרביים).
האשה השניה בשורה הראשונה
היתה אשתו של מפקד־הפלוגה
המנוח, אריה שפאק. היא
השתתפה בהווי הפלוגה. האשה
שמאחוריה היתה אלמנתו של
אלברט מנדלר, האלוף שנהרג
במילחמת יום הכיפורים על גדת
התעלה.
אלברט הוזכר כמה פעמים
במישדר. אבל קשה היה לתאר
את דמותו כפי שהיתה אז, בראשית
דרכו הצבאית. כשבא לפלוגה היה נער, בוגר קורס מ״ם־
כ״פים של יוצאי־הגדנ״ע.
אני זוכר אותו כצעיר בלונדי, ביישני, עדין, שאינו מרים
לעולם את קולו, בלא שמץ של התנשאות, בעל סיגנון של
מנהיגות שלא היה זקוק לסימני־דרגה ולשמירה על מרחק. הוא
היה מפקד כלבבט: אדם המתייחס אל פקודיו כאל בני־אדם. לא
קצין, כי אם מפקד.

פרעושים. בזמן הקצר שבו היה הכפר ריק מאדם, הצליחו אלה
להתרבות פלאים.
הפלוגה תפסה כמה בתים עזובים והשתכנה בהם. היה לי צורך
להתבודד קצת, ועל כן תפסתי, יחד עם שלום כהן, בית אחר,
מרוחק במיקצת. ניקינו בו איכשהו חדר בקומה השניה, והכנסנו
את חפצינו. אני הבאתי לשם כמה ספרים, כילה שגנבתי מחיל־האוויר
ומיטה מתקפלת. סידרנו לנו גם בית־שימוש פרטי בחצר.
כאסלה שימש סולם. בין החפצים המושלכים בחצר מצאתי חוברת
אנגלית ישנה של מדע בדיוני. היא שימשה לי לצורך כפול.
באחד הימים הופיעה בכפר בחורה. זה היה נס כשלעצמו, כי לא
היו במקום נשים, מלבד ״שתי המירות״ הנ״ל, שהיו מחוץ לתחום.
הבחורה היתה מורה לעברית. מישהו אי־שם החליט שבימי
ההפוגה יכולים העולים החדשים ללמוד עברית, ומכיוון שהיו לנו
כמה כאלה, נשלחה זו אלינו.
הצענו לה להיכנס לבית הפרטי שלנו, שבו יש יותר פרטיות,
והיא הסכימה. אחרי תחרות קצרה, היא עברה אליי.
מימוש הרומאן נתקל בבעיות. כדי להילחם כפרעושים, הנפיק
לנו הצבא מין נוזל ירוק ומסריח, שבו מרחנו את גופנו בלילות
מכף־רגל עד קודקוד. בלעדיו אי־אפשר היה לעצום עין.
אבל האהבה היא כוח חזק, והיא יכולה גם להתגבר על בעיות
כאלה. הנוזל הירוק שבו היינו מרוחים — גם היא, גם אני — לא
הפריע.
מדי פעם נקראנו לפעולה לילית. אמנם היתה הפוגה, אך
בניגוד לאגדה לא הרשינו מעולם להפוגה כלשהי להפריע לנו
בביצוע פעולות צבאיות. הפרנו את כל ההפוגות, כשזה היה נוח
לנו, וכך גם עשה הצד השני.
אחרי כל פעולה כזאת, בדרך חזרה, היתה לי הרגשה נהדרת.
ידעתי שאני חוזר לבית שלי(אמנם בית־חימר, מלוכלך ופרימיטיבי,
אבל שלי בנסיבות הנתונות) ,ולחברה רדומה הממתינה
לי במיטה המתקפלת.
איך נגמר הרומאן הזה? ההפוגה נגמרה, עברנו למשימות
אחרות, המורה הועברה. אחרי המילחמה נפגשנו בתל־אביב.
במשך זמן־מה נמשכו היחסים בינינו, ואחר־כך נפרדו איכשהו
הדרכים. בעיר, בלי פרעושים, בלי נוזל ירוק, בלי משימות
ליליות, הכל נראה אחרת. ככה זה בחיים.
הרבה זמך לא נזכרתי בפרשה זו, ולא תמהתי מה קרה למורה,
עד שהחברים הזכירו לי אותה. מסתבר שהם הביטו אז בקינאה
רבה בגן־עדן זמני זה בכפר הנטוש.
הכפר ג׳סיר אינו קיים מזמן. הוא נמחק מעל פני האדמה. כיום
אי־אפשר לאתר אותו בנוף. לא נותר ממנו זכר. לפני כתיבת
שורות אלה הסתכלתי במפה הערבית של הארץ, שקניתי בעמאן,
כדי לאתר את המקום שבו שכן.
יתכן שהנכדים והנינים של תושבי ג׳סיר זורקים עכשיו אבנים
בחיילי צה״ל בג׳באליה.

אוי ביוונית
אלברט(ליד המיקלע) על הג׳ים
ונגררתי על־ידה בבוץ מרחק של חצי קילומטר. מצירי היתה זאת
דבקות במשימה, שצויינה למופת.
היו, כמובן, כמה וכמה פרקים שלא רצינו להיזכר בהם.
הכי קשה היה לנו לענות על שאלתו של רון בן־ישי: מה היה
מיוחד באנשי פלוגה זו? חיפשנו תשובה, וגימגמנו. לא יכולנו
לתמצת זאת במילים.
אחרי השידור הגדיר זאת אחיה השילוני, שהיה אז מפקד־מחלקה
בן , 19 כיום טייס בארקיע :״ידענו פשוט שאנחנו לוחמים
על עצם הקיום. אילו נכשלנו, היתה המדינה מושמדת. זה היה
ברור לכל אחד מאיתנו, ועל כן לחמנו כפי שלחמנו״.
זוהי האמת כולה על רגל אחת. הסיסמה ״אין ברירה״ היתה
מציאות חיה. וזה ההבדל בין מילחמת תש״ח ובין מה שמתרחש
עכשיו, מאז מילחמת־הלבנון.

המורה בכפר ג סיר
בין הפרקים הנשכחים, שהחברים הזכירו לי בפגישה, היתה
פרשת המורה בכפר ג׳סיר.
ג׳סיר היתה צומת חשוב ממיזרח לנגבה. היא נכבשה במהלך
הקרבות. באחת ההפוגות שיכנו בה את פלוגתנו. הכפר היה,
כמובן ,״נטוש״( .אולי היה יותר נכון לדבר על כפר ״מונטש״ או
״מוטש״ אבל בעברית אין מילה כזאת).
הכפר היה נטוש, אך לא ריק. היו בו מיליוני־מיליונים של

על הרייך השלישי והשואה נכתבו אלפי ספרים מלומדים
ופופולאריים( .גם אני כתבתי על כך ספר קטן, שנקרא צלב
הקרס ).חוששני כי העבודה ה־סמינרית
של השופטים במישפט
ג׳ון דמיאניוק לא הוסיפה על כך
דבר. החלק הזה של פסק־הדין
לא הוסיף אף פרט אחד ואף
מחשבה אחת לנושא נכבד זה.
היתה בו יומרה תמוהה. ולולא
הנושא, הייתי משתמש במילה
אחרת.
בקראו את הדברים, היו לשופט
רב לוין בעיות עם המילים
הלועזיות והשמות הזרים. במיוחד
בלטה הצורה שבה ביטא את
המילה ״אויתאנאזיה״ .הוא קרא
לזה ״אוטאנדה״ ,כאילו היתה
האחות הבכירה של אמנזיה. לדבריו, היה זה שם המיבצע הנאצי
להריגת חולי־הנפש בגרמניה.
אויתאנאדה היא השם המיקצועי של המתת־חסר. מקור המילה
יווני :״אוי״ — טוב .״תאנאטוס״ — מוות. בשום אופן אין הנון
במילה זו יכולה להיות סגולה או צרוייה. היא פתוחה( .אגב,
״אמנזיה״ פירושה, ביוונית, שכחנות, אי־זכירה. מכאן גם המילה
״אמנסיטי״ .״מנה״ פירושה, ביוונית, לזכור).
איך אמרה׳ החותנת שלי? ״מילים לועזיות הן עניין של מזל״.

בעיות חנייה ודיאטה בב!סיבמ יום־מנגוגמאות האח

של. הבעל של. ופנינה רוזנבלום -היהלום האמיתי

מי שראה את הפירסומאי
חיים פלד מפשיל שרווליו
ביום־העצמאות ומנסה להרים
מכונית, בעזרת כמה מאורחיו
הנוצצים, ודאי הרים גבה. הסיבה
למסיבה היתה הצפיפות סביב

מחשבותיו מתפזרות, והוא רוצה
לרכזן, הוא שותה כוסית אלכוהול
וזה עוזר לו להתמקד בהלח־נה.
מישרדו
של עורן־־הדיו
אורי סלונים מעורר הדים
רבים באחרונה, לא בגלל הפעילות
שבו, אלא בגלל שתי מתמחות
העובדות בו. האחת, רונית
הרצוג, היא בתו של נשיא־המדינה
חיים הרצוג, והשניה,
גילה מודעי, היא בתו של
השר יצחק מודעי.

רונה בפאריס, שב ללונדון. עדיין
לא ירוע מתי בכוונתו לשוב ארצה.
לפרקליט
אמנון זיכרוני
יש מוניטין שאינו ניתן לעיר-
עור. אולם אשתו, היחצנית מירי
זיכרוני, מעוניינת שיציגו
אותו כך :״נא להכיר את אמנון
זיכרוני, בעלה של מירי זיכרוני!״
במסיבה שנערכה לכבוד
פרישתו של מתי גולן מתפקיד
עורך־המישנה של הארץ, דיבר

ואשתו של איל־העסקים איזי
רחום. היא קיבלה מבעלה מכו־נית־ספורט
אדומה, וניתן לראותה
כשהיא דוהרת בריכבה החדש
ושרה אריות בזמן הנהיגה. באחת
הבכורות של הסרט חנה סנש
היא נכנסה לאולם בשיא הדרה.
הקהל, שחשב שהיא השחקנית
ההולנדית, מרושקה דטמרם,
הגיב בהתאם לכך. דקות ספורות
לאחר מכן, כשנכנסה הכוכבת,
הובררה הטעות .׳
אשת־העסקים היפה פנינה
רוזנכלום נסעה לסוף־
שבוע לטבריה. בעל המלון שבו
התאכסנה, אפרים אלה, שטב־עות
רבות מעטרות את ידיו, ירד
לחדר־האוכל כדי לפגוש אותה.
כשראתה רוזנבלום את הטבעות
על ידיו החליטה לערוך השוואה
בין הטבעות שלו לשלה. כשהתברר
לה שאחת הטבעות שעל
ידיו שווה רבבות דולארים, אמרה
לו שהוא ניצח. אך אפרים

אלה השיב לה :״אם כבר עוסקים
ביהלומים ובאבנים יקרות, את
היהלום האמיתי!״ בהמשך הערב
ניגש אליה אלברט רונן, סמני
כ״ל רשת־המלונות שבבעלות
אלה, והדהים אותה בכישורים
הכירומנטיים שלו.

השחקנית גילה אלכד
גור החמיאה לזמרת שושנה
דמארי, במסיבה פרטית שנערכה
לה בביתה של אשת־החברה
גלוריה מקלן :״בעלי יעקב
אגמון אמר שהוא יתחתן שלוש
פעמים, ואשתו השלישית תהיה
ממוצא תימני, וזאת בטח את״.
אשת העסקים והחברה
שרה ברוכין פנתה באחרונה
לנציגי־התיקשורת בבקשה שלא
יכתבו עליה שהיא נציגתו של
הברון אדמונד דה-רוטשי-
לד בישראל. היא הסבירה שהיא
מנהלת את הקרן לפיתנח קיסריה,
שבבעלות הברון, אך את

יורם שנטל

מבלה בכל יום שישי ב״קיוסק של מתי״ בדרום תל־אביב. בעל הקיוסק, מתי
לנדשטיין, דומה באופן מפתיע לנאשם המפורסם של שפטל, ג׳ון דמיאניוק. שפטל
נוהג להתלוצץ על כך עם מתי ולפני עדותו של הפסיכולוג, הפרופסור ואכצאר, אף הזמין את מתי לבוא
ולשבת בשורה הראשונה באולם, כדי שגם השופטים יוכלו לעמוד על הדימיון שבינו לבין הנאשם.

ביתם הנאה של זמירח וחיים
פלד, באותו יום. מדי שנה הם
עורכים שם מסיבת־גן, ולכן קשה
לאורחים למצוא חנייה. אחד
האורחים, הקריקטוריסט ידסן!
ג׳קסון, חסם את מכוניתם של
השכנים. מה עשו השכנים? חסמו
את מכוניתו של ג׳קסון. מה עשו
פלד ואורחיו? הרימו את המכונית
של השכנים, וכו׳.

בשקט, בשקט, הפעם בלי
הצהרות אגרסיביות, עזב חיים
שין! את הארץ לכמה ימים. לא
נילוו לכך השערות שהוא יורד
מהארץ, טורק את הדלת בכעס.
שיף פשוט יצא לכמה ימים ושב
בסוף השבוע, כמו כל האדם.

גולן ארוכות ונחרצות. הוא לא
הסתיר את העובדה שנוצרה
מתיחות בינו לבין מישפחת שוקן
(ובעיקר עם עמום שוקן מנ־כ״ל
הארץ) ,על אף העובדה שהיו
במקום כמה אנשים שהיו מועדים
לדווח על כך לשוקן.

מצב בריאותו של זורח
גחל הידרדר. גהל, ששהה באח־

זה היה השבוע של ויטה
רחום, יושבת־ראש אגורת ניצן

בת ה״ ,18בתם של עורך־הדיו אברהם בריר
(לצידה) והעיתונאית ברוריה אבידן, בלטה
ברעננותה וביופיה על רקע האורחים הקשישים שאיכלסו א ת בי ת ם
של הפירסומאי חיים פלד ואשתו זמירה, ב מסיב ת יום העצמאות.

מאות המוזמנים למסיבה
אהבו השנה במיוחד את ההזמנה.
הסיבה: תמונה ישנה של בני־הזוג
פלד ליוותה את השורות הכתובות.
הרעיון נולד לגמרי במיק־רה.
זמירה ביקשה מהגרפיקאי
עמום בידרמן לצייר על
ההזמנה זוג בסיגנון של פעם.
בידרמן אמר שאינו יודע מה
לבשו אז ואיך הסתרקו. היא
הביאה, כדוגמה, תמונה ישנה,
שמצאה באלבום המישפחתי, ואז
אמר לה הגרפיקאי: למה לצייר
זוג? יותר סוב להשתמש בתמונה!
״רותי, היום לא עושים
דיאטה!״ הודיע סגן־שר האוצר
עדי אמוראי לאשתו החיננית
באותו האירוע, וניגש מייד אל
דוכני־הפלאפל.
אחד האנשים המעניינים

באותו האירוע היה הקבלן גיגי
פרם ,״האח של״ .פרס הצעיר
(יחסית) שפע הערות סרקסטיות
על הקורה במדינה, והצחיק את
הסובבים. קשה להניח שזהו סוג
ההומור החביב על האח הבכור,

׳שימעון.
המלחין הוותיק משה
וילנסקי סיפר לחברים שכאשר

וןךךח 1ך בן ה״ , 13 תלמיד כיתה ז׳ ,היה כוכב המסיבה שערך הירחון ״פוליטיקה״ ,במלאות
1 1 11 שלוש שנים להיווסדו. לפיד כ תב מאמר ברמה אקד מית על אופיו של בית־הספר
כמוסד סגור, וזה פורסם באחד הגליונות האחרונים. חבר־הכנסת דדי צוקר(מימין) אמר עליו שבכישרונו
הוא כבר נושף בעורפם של הכותבים הבוגרים. נדב, ישב כל הזמן והקשיב ברצינות, לדברי הבוגרים.

עסקיו בארץ מייצג איש־העסקים
מוקה לימון, והבילבול בין
השניים יוצר אי־נוחות.
ראש עיריית מיאמי־ביץ׳,
אלכם דאוד, אמריקאי ממוצא
לבנוני, המצהיר שהוא מעריץ
גדול של מדינת־ישראל, נמצא
כעת בארץ בסיור־עבודה. אחד
המלווים שלו הוא אמיר סאון,
המשמש כיועץ לענייני־חי־נוך
של עיריית מיאמי. בר־און
החליט להפתיע את ידידו מנעורים,
שלום פנסטר, מבעלי
הסינרמה, והגיע לאולם המועדון
בחברת ראש־העיר, שהעניק לו
להפתעתו את מפתחות העיר
מיאמי.
שלמה מיסו, מבעלי
מיסערת תל־אביב הקט1ה, החליט
להתקין מכשיר־טלפון במכוניתו.
הוא פנה לחברת פלא־פון,
ושם נאמר לו שעליו לגשת
עם מכוניתו למוסך המטפל
בהתקנת טלפונים בכלי־רכב.
כשהגיע הסביר למתקין שהוא
חושש להשאיר את כלי־הרכב
במקום, מפני שבתא־המיטען של
רכבו יש מצלמה ועוד כמה חפצים.
המתקין הרגיע אותו ואמר
לו שאין לו סיבה לדאגה, כי ה־ה
עול ם הז ה 2643

ץ 1ך * ך 1ך 1ך 1ך נ 1השחקן בן ה״ 80 שלקה בהתקף־לב, התאושש ויצא מביתו בראשונה מאז
\ 1111 1 1 1החלמתו, כדי לברך א ת השחקניות ליאה קניג (מימין) ומרים זוהר
(משמאל) ,במסיבה שנערכה עבורן. השתיים העניקו לו פרחים. רודנסקי, שרזה כתוצאה מהדי אטה
שנכפתה עליו, לא נגע באוכל ובמשקה שהוגש לו, למרות המאמצים הרבים שנדרשו ממנו לשם כך.
אחרי האסון את התיאטרון וחיי־הבוהמה,
עברה להתגורר במושב
וניתקה מגע עם רבים מחבריה
בתל־אביב. כעת היא עובדת
כמלצרית במיסעדה דג על הדן,
השייכת לאנשי המושב.

בונהשוורץ

באה לביקור־מולדת אחרי העדרות של
שבע שנים, שבהן התקשרה ליהודי אמ ריקאי,
ילדה ב ת והפכה מ תווכ ת נכסי דלא״ציידי ברובע קווינס
בניו־יורק. ברכה, הקור את לעצמה ביאטריס גולד, זזיתה מלכת״המים
של ״העולם הזה״ בשנות ה־ , 60 נודעה בשל ידידותה עם רחמים
(״ממדי״) אהרוני, הכלוא עכשיו בעוון רצח והתפרסמה כאח ת
הנערות היפות ביותר בארץ. היא ילידת הונגריה, והובאה לארץ
כילדה על־ידי הורים־מאמצים. עכשיו היא אזרחית אמריקאית.
מקו מוגן. כשחזר כעבור כמה
שעות הסתבר לו שמצלמתו נגנבה
מתא־המיטען. סיסו החליט
להגיש תביעה נגד החברה.
במיסדרונות בית־המיש־פס
ניתן לראות באחרונה את
התובעת פנינה דבורין כשהיא
מלווה בגבר יפה־תואר. מסתבר
שזהו דני קואל 33 מיש־פטן
נשוי, המתמחה כעת אצל
התובעת הנמרצת.

לפני שהיא תינעל. מאחלת לך
את כל ההצלחה שבעולם, ידי־דתר
לעולם ועד, יפה ירקוני״.
השחקנית ענת הרפזי,
שבעלה רוני עמוסי נהרג בהתהפכות
טרקטור בשעת עבודתו
במושב בית־הילל, עזבה

ביקור מלכות־היופי בלונדון
לא היה מוצלח במיוחד. המארחים
התקשו להסדיר להם אירוח
רישמי, בעיקר בגלל המצב
בשטחים הכבושים והשמועות
על מעורבות ישראל ברצח אבו־ג׳יהאד.
גם גופים יהודיים, כמו
הבונדס וזיצ״ו, לא נענו לבקשה
לארח את הבנות. אלן פוקס,
מראשי יהדות בריטניה ואחד מראשי
הבמדס, וליליאן הוכה־אוזר
מ!1יצ״ ,1שהיו בין מארגני
חגיגות ה־ 40 והיו המארחים בנשף
יום־העצמאות של מדינת־ישראל
שנערך באולם אלברט

בתצוגה של אופנת־העי־

לית של המעצבת תמרה יי*
בל־ג׳ונם אירעה תקלה לדוגמנית
עדיה מאירצ׳ק. שימי
לת־סטרפלס שלבשה השתחררה
קימעה וחשפה את פיטמתה.
בנון־שלנטיות החזירה הדוגמנית ׳
את הפיטמה למקומה הטיבעי
בבגד, והמשיכה בהליכתה כאילו
לא אירע דבר.
לזמר לדליק לוי ולאשתו
רונית נולד בשבוע שעבר בן,
אמיר. תינוק גדול, שוקל כמעט
ארבעה קילו. הזמר בן ה־,50
שהוא אב לשני בנים ( 20ו־)18
מנישואיו הראשונים, ליווה את
אשתו בת ה־ 29 לחדר־הלידה.
ברגע מסויים הכריזה האחות:
״אבקש מכל האורחים לצאת
החוצה, גם הסבא!״ לוליק הודיע
לה שהוא האבא. היא היתה קצת
נבוכה, ואמרה :״טוב, אתה יכול
להישאר״.

אילנה פדרמן

באה לביקור־מולדת ובילתה על שפת־הים.
אילנה, שהיתה מועמדת לתואר
מלכת־המים של ״העולם הזה״ ב״ 1962 וד מו ת ידועה בבוהמה התל־אביבית,
היתה נשואה לישראלי, אחר״כך לאזרח בריטי, והיא
נשואה כיום לדרום־אפריקאי יהודי, שגדל במוזמביק. היא חיה עם
בעלה בעיירה ליד יוהנסבורג, מדבר ת אפריק אנס ומעורה בחברה
הנורי ת. היא מציינת (לשבח) כי ישראל דומה עכשיו יותר ויותר
לדרום־אפריקה. גם בנה מנישואיה הראשונים חי בדרום־אפריקה.

מה כבר לא נכתב על הי־דידות־יריבות
בין הזמרות שו
שנה
דמארי ויפה ירקוני?

הגריל לעשות פירסומאי ידוע,
שאמר שכאשר הן ישלימו ביניהן,
יבוא השלום. המציאות קצת
שונה. לגלריה 13 ן חצי הגיע זר־פרחים
ענקי, שאליו צורף כר־סיס־ברכה
בזאת הלשון :״שושנה
יקרה, רק חזרתי לא מזמן מחו״ל
ומצאתי בתיבת־הדואר שלי הזמנה
לפתיחת התערוכה שלך. מקווה
שאצליח להגיע לתערוכה
ה עול ם הז ה 2643

חנהבויוחנן

אשת־החברה, הפתיעה א ת הכל כשהגי עה
למסיבה רבת״המשתתפים בשימלה
בעלת מחשוף נדיב ביותר, ומשכה את תשומת-הלב מבתה הדוגמ נית,
עדי, שהיתה צמודה אליה. במסיבה הושבה לצידו של
אלכס דאוד, ראש עיריית מיאמי, הנמצא כעת בביקור בארץ.

הול, השיבו שהם לא יכולים
לארח את הבנות, בטענה שנודע
להם על בואן מאוחר די.
המסיבה של הירחון פוליטיקה,
שנערכה גגלרית־בוגר־שוב,
היתה תוססת ורועשת ביותר.
עורך הירחון, גידעון סא־מט,
שרצה להשמיע דברים, לא

הצליח להתגבר על הרעש. ל עד
רתו בא השדרן ירון לונדון,
שדחף שתי אצבעות לפיו והשמיע
שריקה רמה, שגרמה לכך
שכל הנוכחים ישתתקו ויאפשרו
לידידו סאמס לשאת את דבריו.

דפנד׳בדל״זזדד
אוהליאב מעמי רון ₪

הדר עקוב כ ^ ,מתנחל וצא־דובן במר האנוש והרעיוני שר,,גוש
אמונים״ מסביו כיצד הגיע למסקנה שעל •שואר,,לסגת באופן חד־צדד׳
משטחי שומרון ועזה״ ,ואו רובו עם אש״ו אם כיו האיוגון במדנת־ישואד
.,אני ק
הניצים ונול
מיפלגת־העבודה
ונין המתונים
שבתור־

אתהס0ח1)-תפ1ה!״
לא פשוש היום לעיתונאים להגיע לשט חים
הכבושים. שטחים נסגרים בלא הת ראה
מוקדמת, והרכב מופנה לאחור. העי תונאי
נזקק לתחבולות שונות כדי להגיע
ליעדו ולמלא את תפקידו.
כן קרה לי השבוע, כשנסעתי לראיין את
הד״ר יעקוב כץ, המתגורר בגוש-עציון,
ביישוב אלון־שבות. גם ליישוב יהודי מעבר
לקו-הירוק הגישה אינה קלה, ואולי זה
ממחיש יותר מכל את המצב העגום שאליו
נקלעו ישובים אלה.
הד״ר כץ, מרצה בחוג לחינוך באוני

ברסיטת בר־אילן, הוא יחיד״סגולה בקרב
המתיישבים היהודיים בשטחים הכבושים,
בקרב אנשי גוש-אמונים. דעתו נחרצת. כץ
הוא בעד נסיגה חד־צדדית, מהר ככל
האפשר. הוא בעד פשרה טריטוריאלית
ורואה-בחיוב קיום מדינה פלסטינית לצד
מדינת ישראל. קולו הוא קול בודד בין מי
שמדברים על ארץ־ישראל השלמה.
כץ 42 נולד ביוהנסבורג בדרום״
אפריקה. הוריו היו ציונים דתיים. אמו
היתה עסקנית פעילה בפדרציה הציונית.
מיד אחרי שסיים את לימודיו התיכוניים

עלה לארץ. כחניך ומדריך בתנועת בני־עקיבא,
היה זה טיבעי לגביו שיגשים א ת
עצמו בעצם עלייתו ארצה. הוא היה הראשון
במישפחה שעלה, אחר״כך הצטרפו גם הוריו
ואחיו.
עם עלייתו לארץ הוא הגיע לישיבת־ההסדר
כרם ביבנה. היתה זו ישיבת-
ההסדר הראשונה. אחרי ארבע שנים בישי בה
הוא התגייס לנח״ל מוצנח במיסגרת
ישיבות־ההסדר, ועבר גם קורס-קצינים.
חודש אחרי מילחמת ששת״הימים התח תן
עם שלומית. שלומית למדה בסמינר

למורות גיבעת וושינגטון, ומורה משותף ערך
ביניהם היכרות. גם שלומית שירתה בצה״ל
כמורה-חיילת.
אחרי נישואיהם עברו לגור באבן־שמו-
אל, מרכז איזורי ליד קריית־גת. יעקוב המ שיך
ללמוד בישיבה והוסמך לרבנות. אחר-
כך התחיל ללמוד באוניברסיט ת בר־אילן.
הוא עשה תואר ראשון בפסיכולוגיה וב חינוך,
תואר שני בחינוך, ו את הדוקטוראט
בפסיכולוגיה חינוכית עשה בארצות־הב־רית.
היום הוא משמש כמרצה באוני ברסי
טת בר־אילן.

5 * 11 • 1 ) 1י41 4/1׳<6.4^ 4י8.׳4.י״ז / 4
בסוף שנות ה־ 60 התחילה ההתיי שבות
היהודית בגוש־עציון, אז נעשה הדבר בעי דוד
הממשלה. שלומית נולדה בגוש־עציון,
ואף שיבעי היה הדבר שתרצה לחזור ולהת גורר
במקום שבו נולדה. בעיקבות לחצה
עבר הזוג לגור ביישוב החדש אלון־שבות.
הם היו בין הראשונים ביישוב. היום יש
להם שיבעה ילדים, הקרויים כולם על
שמות יישובים בארץ. שני הילדים הגדולים
משרתים היום בצה״ל.

וגם במחשבה האישית שלי שזו הדרך. אבל
החברה בהחלט משפיעה. מעולם לא חרטתי על
ריגלי התיישבות בכל מחיר. גם היום הבעייה
קיימת. מה מידת השפעת האידיאולוגיה לעומת
החוק, ואיפה אנחנו עושים את הפשרה בין
השניים.

• לאיזה זרם בגוש־אמונים אתה ־
שייך?
לזרם המתון.

• ואיך זה בא לידי ביטוי?
לא השתתפתי במיבצעים שידעתי שייצרו
עימותים.

• מדוע התיישבת בגוש־עציון?
לא הגעתי בגלל האידיאולוגיה ליישב את
השטחים. האידיאולוגיה באה במשך הזמן. הגעתי
לפני שהתחדדה השאלה של יישוב ארץ־ישראל,
בגלל המקום, תנאי־החיים ורצונה של אשתי.

• כשהתחילה הפעילות של גוש־אמונים,
הצטרפת אליהם?
כן. הייתי בכנס־הייסוד בכפר־עציון. הצטרפתי
מתוך מניע אידיאולוגי. ידעתי שצריך ליישב
ולהקים כמה שיותר יישובים. לא דיקדקתי
במיקומם הגיאוגראפי.

• מהרגע שהצטרפת לגוש־אמונים
היית בעד התנחלויות, גם אם הן הד
בניגוד לחוק?
כן, תמכתי בהן. לא השתתפתי ולא הייתי
פעיל, אבל תמכתי.

• מבחינתך לא היתה קיימת התנגשות
בץ האידיאולוגיה לבין החוק?
באותם הזמנים הרגשתי שמוטל עלינו להקים
כמה שיותר יישובים. החוק אז לא היה ברור,
והממשלה לא התנגדה בצורה חריפה. זה היה מעין
מישחק מוסכם בין הצבא לבין המתנחלים.

• היית בעד הפלישה לבית־הדסה?
אין לי תשובה חד־משמעית, למרות שזה היה
בית יהודי זה שנים. השאלה היא שאלה של
תבונה, האם יש להקים מובלעת של יישוב יהודי
בלב יישוב ערבי.

• והתשובה?

לא בכל מחיר. אני מודע למצב בשטח.

• אתה מקבל את דרך קביעת
העובדות בשטח?
באופן סלקטיבי — כן.

• מה זאת אומרת?
אם ארגיש באופן אישי שעובדה מסויימת
תיצור מצב חיובי למדינה, אני בעד קביעת
עובדות בשטח. הבעייה היא שבהרבה מיקרים
קביעת העובדות איננה לטובת העניין.

• אתה מבטל אפשרות של חיים
בדו־קיום עם ערביי האזור?
אני לא מבטל, אבל לאור הניסיון אני חושב
שזה בלתי אפשרי. זה מאוד קשה. יש חששות
משני הצדדים, קיים חוסר אמון. זהו תהליך ארוך
הכרוך בהבדלים של מסורת ותרבות. אני לא
בטוח שדו־קיום צריך להתבטא במגורים בכפיפה
אחת.

• חשבת אז על התנגשות בין ההתנ•
חלודת לבין יישובים ערביים צפופים?

• אתה חושב שגוש־אמונים חידד
את הפילוג בעם?

לא, בהחלט לא. חשבתי שאסור להתיישב בלב
אזורים ערביים צפופים, כמו חברון למשל.

התנועה היא תנועה חיובית. יתכן וחלק
מהאישים, במיוחד הקיצוניים, תרמו לאווירה לא
בריאה, בדיוק כמו הקיצוניים מהשמאל. גם אם
גוש־אמונים חידד את הפילוג בעם, לא זו היתה
הכוונה.

• ומה חשבת שזה עלול ליצור?
חשבתי שהתיישבות מסוג כזה עלולה ליצור
מתח, ואולי גם סכנה לישובים היהודיים. לא

כץ בביתו עם בנותד ברנע ואורה
.אני במיעוט קטן ב״שנבר
לגבולות ההבטחה, אבל לא אציע לכבוש את
הגילעד והבשן. לדעתי הם פועלים מבלי לשקול
את תכתיבי המציאות.

• לאן פוחח הפלג הקיצוני?
הם טומנים את ראשיהם בחול, וטוענים שגם
בת־יענה הטומנת ראשה בחול ממשיכה לחיות
טוב. אבל הם לא רואים את הסכנות. לאו דווקא
הסכנה מהערבים. הסכנה היא בתוכנו, שנאבד את
הפרופורציות, שנשלוט על שני מיליון ערבים
בגבולות ארץ־ישראל, שננשל אותם מזכויותיהם
האזרחיות. היהדות לא רוצה בזה. זה נוגד את
המוסר היהודי. אסור לנו להכתיב מצב כזה לעם
אחר, בין אם אנו צודקים בין אם לאו.
הבעייה היא בראש ובראשונה שלנו. אני לא
מתייחס לשאלה מה המצב גורם לערבים, אלא מה
הוא גורם לנו. אין לי ספק שהמצב, כפי שהוא,
ימיט עלינו אסון. אם נעצום את העיניים ונחשוב
שהזמן פועל לטובתנו, ושנוכל להמשיך ולשלוט,
נמוטט בבוא הזמן את המירקם המוסרי של
המדינה.

• אז מה בן?
שאשתוק, שלא אצא עם דיעותי החוצה, שלא
אדבר. מישהו פנה לאשתי ואמר לה :״איך זה
שאדם העוסק בחינוך, מרשה לעצמו להתבטא
מבחינה פוליטית.״ הוא מעולם לא שאל מדוע אני
מחזיק בריעות אלה.

• אגב, מה דעתה של אשתך?
גם אשתי וגם הילדים קיצוניים ממני. אין לנו
ויכוחים, אבל יש לנו דיונים פוליטיים. אשתי
טוענת שאין מקום לשני עמים באותו חבל־ארץ.
אני מסכים איתה, אבל.הדרך לפיתרון שונה.

• מהי הדרך שלך?
אני מוכן להתפשר. אני תמיד אומר שמי
שהולך לקזינו, ולוקח איתו את כל הבית, הרכוש,
החסכונות, השטרות הבנקאיים, ושם הכל על
השולחן, יכול להפסיד את הכל. כלומר, אם
הולכים על כל הקופה אפשר להפסיד את כולה.
אני מעדיף לשים 10 אחוזים על השולחן, ולדעת
שאני שומר על 90 האחוזים הנותרים.

• ממה אתה חושש בעיקר?
• איך אתה מתייחם לטיול הילדים
לכפר ביתא?
באופן עקרוני אני מאמין שצריך לטייל בכל
חלקי ארץ־ישראל, אבל צריך לדאוג שהתנאים
יאפשרו טיול כזה מבלי להתגרות בערבים, ומבלי
לסכן את הילדים. צריך לטייל, אבל לא כדי
להפגין נוכחות בשטח. אקט הפגנתי לא מוכיח
כלום, לא שליטה ולא בעלות על השטח.

• מה דעתך על ההתקוממות הפלסטינית?

לא נפתור את הבעייה עכשיו, הערבים
יקבלו את הכל, עד גבולות 1967 ואפילו יותר
מזה. לא מפני שהם חזקים, אלא מפני שאנחנו
ממוטטים את עצמנו, והאמריקאים גם לא יעשו
לנו חיים קלים. המצב הגיאו־פוליטי יכריע אותנו
ביום מן הימים.

• אז מה צריך לעשות, לדעתך?
לפי דעתי, תחילה יש לשבת ולבדוק היכן יש
אזורים ערביים צפופי אוכלוסייה, ולתת אותנן
לפלסטינים. אם הם לא ירצו — זו בעייה שלהם.

את הבעייה הצבאית צריך לפתור בכל דרך
אפשרית. צריך לדכא את המהומות בכל
האמצעים, אבל אחר־כך צריך לפנות מיד לדרך
המדינית.

• צפית את ההתקוממות?
כן, בהחלט. אך לא צפיתי שאלה יהיו מימדיה.
יש כאן אנשים נוספים בגוש־עציון שדיברו על
האפשרות הזו כבר לפני כמה שנים.

• על איזו אפשרות?

אנחנו לא מסוגלים להתמודד עם הכיבוש, או
השיחרור. המצב יוצר בעיות מוסריות קשות,
בעיות של פשע. צריך לתת על זה את הדעת.

• איך אתה קורא לזה, כיבוש או
שיחדור?
אני לא קורא לזה כיבוש. שיחרור — אינני
יודע.

• אתה אומר שחזית את ההתקוממות,
האם דיברת על כך ביישוב?

בהחלט כן. אנשים ביישוב יודעים כבר שנים
מהן דיעותי.

• ואיך הם מקבלים את דיעותיך?

הבן ארנון והבת מוריה, המשרתים בצה״ל
.אשתי והילדים קיצוניים ממניר ׳
חשבתי במושגים של דו־קיום, וגם היום אינני
חושב במושגים כאלה. הבעייה היא האם יש
ליישוב היהודי מספיק מרחב־מחייה.

• ומה התשובה?
לא בלב יישובים ערביים.

• איך התפתח העניין האידיאולוגי,
האם בהשפעת הנורמה של האנשים
שבקירבם חיית?
אני חושב שזה קשור גם בנורמה החברתית,

אני במיעוט קטן מאוד. באלון־שבות יש אנשים
ששומעים את דיעותי, אבל רק מעט מקבלים
את הדברים. הריעה המקובלת היא שהישובים
בגוש־עציון הם מתונים יחסית, זה רחוק מלהיות
נכון. הרוב המכריע כאן הוא מהליכוד ימינה.

• במפד״ל קיימת סחיפה ימינה, אתה
חושב שזהו ביטוי להלך־הרוחות בזרם
הדתי כולו?

• איך אתה מתייחס להנהגה העומדת
כיום בראש גוש־אמונים?

בהחלט כן, ובאלון־שבות בפרט. אנשים כאן
תומכים יותר ביוסקה שפירא מאשר בזבולון המר.

אני מאוד מוטרד מהמצב. אני מוטרד מה־קיצוניות
ומהתכתיבים לחברים. זו לא תנועה
דמוקראטית. אני חושב שהם אנשים לא שקולים,
אם אינם רואים את כל האופציות. הם מאמינים
בגישה נאיווית קיצונית. זו לא הדרך היום. יש
הבדל בין האמונה בדרך, לבין מודעות לחוסר
היכולת לבצעה. גם אני מאמין שצריך להגיע

בוודאי. פעם הייתי במיעוט של אחד, היום אני
כבר לא בודד במערכה.

• ובמצב הקיים, מקומך עדיין באלון־
שבות?

• יש קולות הקוראים לסילוקך מהיישוב?

אנחנו
לא צריכים לשאול אותם, אנחנו צריכים
לתת להם. פיתרון חד־צדדי.

• אתה מוכן שיקימו מדינה פלסטינית?
שיקימו
מדינה, מדוע לא? האוטונומיה ששמיר
מציע היא לא מדינה? אם הצבא יושב בירדן בכמה
מאחזים, זה נקרא שאנחנו שולטים? רק כשיש
עוצר אנחנו שולטים בשכם. ברגע שאנחנו יוצאים
משכם, כבר אין שליטה. זה לא שאני מחזיר להם
שטחים — הם כבר נמצאים בשטח. הצבא צריך
לדכא את המהומות, אבל זה לא יפתור את
הבעייה. אני בעד יציאה מאזורים צפופי
אוכלוסין. אותי לא מעניין מה הם יעשו שם.

• ואם תהיה שם לבנון שנייה?
אני לא אסטרטג גדול. אבל לצבא אסור
להכתיב מדיניות. את המדיניות צריכה לקבוע
הממשלה, והצבא צריך לשמור על אותה מדיניות.
הצבא יצטרך לשמור על הגבול, ומה שקורה
מעבר לו, לא מעניין אותי. תבין, אני דואג
ליהודים, לא לערבים. אני לא בית־ספר למדעי
המדינה.

•מדוע?
מפני שאת אף אחד לא מעניין גם מה קורה
אצלנו. יש כאן אבסורד. כלפי העולם אנחנו
רוצים להראות שיש לנו מוסר יהודי, כלפי פנים
אין כל מוסר. המצב צריך להיות הפוך, שכאן

״א יוחלט להחזיר אח השטח — אתפנה!״
(המשך מעמ 1ד) 15
נחיה על־פי המוסר היהודי, ומה שקורה נחוץ הוא
לא מענייני.

• והיכן באה לידי ביטוי התנגשות
המוסר היהודי והשליטה על עם אחר?
אני מרגיש שאני נשחק. אני רואה דברים
ששותקים את המוסר, דברים לא נעימים, לא
אנושיים. כאשר עוצרים ערבים באמצע הלילה,
מעירים את המישפחה, מוציאים אותם החוצה,
מרביצים, הורגים. אני לא מסתדר עם זה, ותאמין
לי שאני לא צימחוני. השתתפתי במילחמות, אבל

• ואם המדינה הפלסטינית לא
תסכים לקבל את היישובים היהודיים?
זו שאלה היפותטית. אני לא בעד הגישה של
פשרה טריטוריאלית כוללת. התפיסה הזו היא על
סמן ההיסטוריה. מעולם לא הצלחנו להגיע
למשא ומתן רציני עם הפלסטינים. יתכן שגם
באשמתנו. כל מי שניסה להתקרב אלינו שילם
בסופו של דבר את המחיר. אני לא מאמין שיש
היום בקרב הפלסטינים גורם דומיננטי שיגיע
להסכם עם ישראל.

• ומשום כך אתה בעד סיתרון חד־צדדי?
בדיוק.
אנחנו חייבים לשבת בינינו ולהחליט,
בדרך המקובלת, על מה אנחנו מוכנים לוותר. יש
לקחת בחשבון את כל האלמנטים החשובים
למדינה: כלכלה, ביטחון, השארת יישובים או
הורדתם. אני חושב שהבעייה הכלכלית היא
הקשה ביותר.

• מה דעתך על היישובים שיחליטו
להישאר בתחומי המדינה הפלסטינית?

במילחמות המצב שונה. כאן מדובר באזרחים.
כשאנחנו שולטים ביהודה, בשומרון ובעזה, זוהי
הרגשה לא טובה.

• תנסה למקד את הבעייה, היכן
ההתנגשות המוסרית?
העובדה שאנחנו שולטים בעם אחר, מנשלים
אותם מזכויותיהם האזרחיות, שאין להם שום
אפשרות לבטא את הרצונות והמאוויים שלהם. זה
מתנגש עם המוסר היהודי. עצם העובדה שאני
חייב לדכא אותם מתנגש עם המוסר היהודי.
העובדה שחיילים צריכים לבוא במגע יומיומי עם
האוכלוסיה הערבית הוא בניגוד למוסר. אני לא
רואה שום אפשרות שחיילים יתחככו עם
אוכלוסיה אזרחית ערבית, וטובה תצמח מהעניין.

זה לא שיקול של המדינה, זה שיקול אישי. כל
מג שירצה להישאר זהו שיקולו הפרטי. אני לא
חושב שיהיו כל־כך הרבה שירצו להישאר בשטח
של מדינה פלסטינית. אנשים יראו שאין ברירה
ויתפנו. על־פי התוכנית שלי מדובר במרבית
השטח ברצועת־עזה, ובשטח שבין גשר רמייה
מערבית לשכם, עד אזור יהודה.

• מדוע שיהודה לא תוחזר?
לא מפני שאני גר שם. פשוט מפני שאני לא
רואה רצף טריטוריאלי בין חברון לירדן, בין
רמאללה לירדן, או בין ירושלים לירדן. צריך
לשמור על הביקעה בידינו. אבל משכם צפונה
ניתן לוותר.

• אתה, בכל זאת, רוצה לשלוט על
כמה ערים ערביות צפופות אוכלוסין?

אולם הבעייה היא שהם לא משרתים בצבא.

• צה״ל לא רוצה שישרתו.
אני חושב שזו טעות. הם צריכים לקבל את כל
הזכויות כאזרחים, אך גם למלא את כל החובות
כאזרחים, למרות שהיום יש אפלייה סמויה כלפי
הערבים.

• איך אתה מקבל את העובדה שיש
יהודים שלא משרתים בצבא?

גם זו בעייה רצינית. לדעתי צריך לחייב את
כולם לשרת. הבעייה היא פוליטית בעיקרה.

• איך אתה חי עם זיכרון השואה ועם
מה שאנחנו עושים בשטחים?
מה שאנחנו עושים זה לא מה שהגרמנים עשו
לנו. אבל אני מוטרד שיש גילויים חריגים, וצריך
להתמודד איתם.

• אני מדבר על העניין המוסרי ועל
מאיר בהנא כהתפתחות של גוש־אמונים.
אני
חושב שכהנא ויוסי שריד אומרים את אותו
הדבר, שאין מקום למדינה דדלאומית. הפיתרו־נות
שלהם מנוגדים בצורה קיצונית.

• אני מדבר על כהנא כרב, ומתייחס
למוסר היהודי שעליו דיברת.
כהנא נוגד לחלוטין את המוסר היהודי. הוא
נטע זר ביהדות. אמרתי קודם לכן שמי שרוצה
מדינת־מישטרה לא יטפל רק בערבים, אלא יפגע
גם ביהודים. זו סכנה רצינית.

• הדמוקרטיה היא ערך מקודש
בעיניך?
לא מקודש, אבל חשוב מאוד.

• מה דעתך על כך שהצבא סוגר
שטחים לתיקשורת?

אדם חושב, במה הוא מאמין ולאיזו קבוצה אתנית
הוא שייך. יש מקום לפלורליזם חברתי ואידיאולוגי,
והכל במיסגרת החוק. קודם לכן צריך
לפתור את הבעייה הבוערת כיום, והיא השליטה
על עם אחר.

• מה עשתה לך ההתקוממות?
היא מטרידה אותי מאוד. היא גרמה לי לחשוב
שצריך לחפש פיתרון מהיר, והזמן לא פועל
לטובתנו.

• אתה בעד הקמת מדינה פלסטינית?

משנה איך יקראו לזה. מבחינתי יכולה
לקום מדינה פלסטינית.

• במיקרה ויוחלט שעל תושבי אלון
שבות להתפנות, תתפנה?
אקיים את החוק. אני חושב שאתפנה.

• תנסה למנוע את רוע הגזירה?

בוודאי שכן.

• באילו אמצעים?
בכל האמצעים החוקיים העומדים ברשותי.

• הסכם־השלום עם מצריים הוכיח
את עצמו?
בהחלט כן. עצם העובדה שמ־ 1973 עד 1988
לא היתה מילחמה עם מצרים, ולא נהרג בגיזרה זו
אף חייל, מראה שהשלום שווה. העובדות מדברות
בעד עצמן.

• ואתה חושב שעם מדינה פלסטינית,
לכשתקום, יוכל להיות מצב דומה?
לא. השקט יהיה על בסיס של כוח, וכוח
הרתעה. יהיה מצב דומה לזה שבדרום לבנון.
לערבים אין מה להפסיד, לנו יש. מבחינה
פסיכולוגית צריך לתת להם משהו, כדי שגם להם
יהיה מה להפסיד. המרחק מעזה לאשקלון הוא
כמו המרחק מאשקלון לעזה.

כן, על חברון, רמאללה וטול־כרם. אין לי
פיתרון מוחלט.

• ומה על אותם ערבים שישארו
בשיטחנו?

• על רקע הדברים הללו, כיצד אתה
מסביר את הסחיפה ימינה של הזרם
הדתי?

הם ישארו אזרחים כפי שהם היום. כמו תושבים
זרים שחיים בארצות אירופה.

יש מיצוות יישוב ארץ־ישראל. כולם ממלאים
אחרי מיצווה זו, שהיא חשובה ביותר, אבל
שוכחים שיש עוד 612 מיצוות. ואני רואה
חשיבות רבה לשמור גם על המיצוות האחרות. אם

אינני יודע. אינני יודע מה יהיו התנאים
באותה מדינה כאשר היא תקום.

• אזרחים של איזו מדינה?

• האם הם ימשיכו להיות פליטים?
צריך לפתור את בעיית הפליטים. עשינו טעות

אלי דסה, העולם הזה

כץ לפני ביתו באלון־שבות
.יש שד 612 מיצוות, נוסף על מיצוות ״שוב ארץ־ישראלר
זה אחד הגילויים הלא־דמוקראטיים של המצב
הקיים. יש כאלה שיטענו שזה כורח המציאות,
בטווח ארוך זה יביא לנו נזק רב.

• אתה צופה מילחמת־אחים?
לא, אבל אני צופה חוסר אחדות כתוצאה
מהמצב הקיים. המצב משפיע על כל התחומים
בחיינו, ולא רק על המצב הפוליטי.

כץ בעת הראיון
,בהתחלה לא הנעתי לנ 1ש־עצי1ן מת 1ך אידיאולתיהר
אני לא יכול לקיים את כולן, צריך לשקול מה
עדיף. כרגע הדברים לא הולכים ביחד. יש בעייה
בקשר ליחסים שבין אדם לחברו, ולא רק בעייה
של בין אדם למקום. יש לזה השלכה עלינו, בין
היהודים לבין עצמם.

• כיצד הדבר בא לידי ביטוי?
אין בעייה להציב חיילים בכל מקום, כדי
לגרום ערבים לרעוד מפחד, אבל פירוש הדבר
הוא הקמת מדינת־מישטרה. ומי שעושה דבר כזה
לערבי, יתכן, ובסופו של דבר, יעשה זאת גם
ליהודים שאינם נראים בעיניו. אני לא רוצה
להגיע למצב כזה. אני רוצה להקדים תרופה
למכה.

• אתה.מוכן להגיע לפשרה, גם אם
יפנו יישובים יהודיים?
זו שאלה קשה. עקרונית אני נגד פינוי
יישובים, אני בעד זכות יישוב או־ץ־ישראל, ולכן,
מי שירצה להמשיך ולחיות בשילטון ערבי, זכותו
להחליט.

• אתה מדבר גם על יישובי גוש־עציון?
עקרונית
אם יוחלט להחזיר את האזור, אז כן.
אולם אני מתנגד להחזרת כל שטח יהודה.

אחרי מילחמת ששת־הימים שלא הרסנו את
מחנות־הפליטים. צריך לשקם אותם, אבל הם יהיו
אזרחים זרים.

• אתה מעדיך את המצב שלפני
מילחמת ששת־הימים?
לא, ולוא רק בגלל העובדה שהעברנו את
הוויכוח מגבולות החלוקה לגבולות . 1967

רק כשיודו בפה מלא שהם מקבלים את מדינת
ישראל ומכירים בקיומה.

• איך הרגשת כשהתגלתה המחתרת
היהודית?

קשה מאוד. הרגשתי שנעשתה פה טעות
גורלית. אנשים נקלעו למצב איום כתוצאה

• מה אתה רוצה למנוע מהם?

אני מוכן לקבל את הטכניקה הזו, למרות שאני
חושב שלא ייצא מזה כלום, ולא תהיה בזה כל
תועלת. אם זה האמצעי היחיד, אני מוכן.

• אתה מדבר על פשרה ומכריז על
עצמך כאיש ימין קיצוני, איך זה
משתלב?

• הם לא אזרחים.

• ומה יהיה על ערביי ישראל?
אני חושב שהבעייה עם ערביי ישראל היא
קריטית. הם אזרחים שווי זכויות.

• מדוע קריטית?
לא הייתי רוצה לשנות את הסטטוס שלהם,

• אתה יחיד־סגולה בקרב אנשי גוש•
אמונים?

• אתה בעד ועידה בינלאומית?

לא אזרחים מסוג ב׳ .שיהיו כמו הישראלים
שחיים בניו־יורק, או בכל מקום אחר מחוץ
למדינת ישראל.

כפי שיש להם דרכונים ירדניים מיוחדים.
המדינה שתקום תיתן להם דרכונים משלה, דרכון
פלסטיני.

• גם עם יאמר ערפאת?

כן, גם איתו. בתנאי שכל מנהיגות אש״ף תכיר
בנו. אני לא מאמין שזה יקרה. אני מקווה
שאתבדה.
אינני חושב. הבעייה היא שגוש־אמונים הוא
נגד כל פשרה טריטוריאלית, לא נגד משא ומתן.
גם שמיר נגד פשרה טריטוריאלית.

• אתה רוצה שיהיו אזרחים מסוג

• איזה דרכון יהיה להם?

אני אישית לא מוכן, למרות שאני משוכנע
שכל הפלסטינים תומכים באש״ף. אם נגיע בסופו
של דבר למשא־ומתן, ניאלץ לשבת עם אש״ף.
אנחנו לא יכולים לקבוע את המנהיגות שלהם.
שיעשו בחירות ויחליטו מי המנהיגים שלהם.

• באיזה תנאי תהיה מוכן לשבת עם
אש״ף?

את האפשרות לבחור ולהיבחר. זו הבעייה. אם
יכולתי לתת להם את כל הזכויות, הם יהפכו לרוב
במדינת היהודים.

נכון, שיהיו תושבים זרים.

• אתה מוכן לשבת ולדם ר עם
אש״ך?

מהמצב. אינני מאשים את המצב, אני מאשים את
האנשים, שלא קראו נכון את המצב ונטלו את
החוק בידיהם.

• מה איפשר את הקמת המחתרת?
האמונה הקיצונית שאנחנו מסוגלים להשיג
כל דבר ולממש כל מטרה. הם נגררו אחרי
אידיאולוגיה שלא היתה מעוגנת במציאות.

• כאיש־חינוך, מה צריך להסביר
לנוער ועל בירכי מה יש לחנכו?
מסר אחד עקרוני הוא סובלנות. לא משנה מה

אני מדבר על ויתור על חלק קטן מהשטח. למי
שיש שטח — זה כלום, למי שאין כלום — זה
משמעותי. זוהי פשרה. אני לא איש ימין קיצוני.

• היכן אתה ממוקם במפה הפוליטית?

בין
הניצים במיפלגת העבודה, לבין המתונים
בליכוד. אהוד אולמרט ויצחק רבין יכולים לייצג
אותי. אבל אם אני מצביע בעד רבין, יש בחבילה
שלו גם חיים רמון, ואם אני מצביע בעד אולמרט,
יש בחבילה שלו גם כמה ליצנים שאני לא מקבל.
ה עו ל ם הז ה 2643

קיבוץ נווה־ים, ליד עתלית, חייב חונות כבדים לגורמים שונים, ובעיקר
לאירגון־הקניות האיזורי. האספקה לקיב ת נסגרת ונראה היה כי הוא יפורק.
התק׳׳ם מצא פיתרון מקורי. קיימת הברה בשם ״צור ופיתח. השייכת מחציתה
לסוכנות היהודית, רבע לתק״ם ורבע לחברת־שבדיס,
״צור ופיתוח תנהל את הקיבוץ, ותבריו יעבדו כשכירים עבור החברה.
נראה כי הבעייה של הקיבוץ היחה ניהול גרוע של ענפייהמשק• ״צור ופיתוח,
המנהלת כמה חוות חקלאיות, תפתור את הבעייה.

למה אין המישטרה
מבקשת לה 10 יו
את גדש?
שילטונות־ההגירה במיאמי מסרו כי
החליטו לגרש את שלום גניש מאר־צות־הברית,
בגלל העלמת עברו הפלילי
בבקשה לרישיון־עבודה (גרץ־
קארד) .לא הועילה לו העובדה כי הציג
מיסמכי בנק במיאמי, המורים כי הפקיר
שם ארבעה מיליון דולר. אבל, אמרו
השילטונות, מכיוון שמדינת־ישראל
לא ביקשה את הסגרתו, הוא יוכל לנסוע
להיכן שירצה.
ועקנין מוכר ידע ניסים גאון הדיח בזמנו את
שמואל ועקנין מטיפול בענייניו,
בגלל סיכסוך בנוגע למכירת ידע.
כעבור כמה שנים, חזר ועקנין לעסוק
בידע.
עד כה היה בלונדון, השקיע בעיסקי
קומוריטיס בשותפות עם אפריים

אילץ, אל שווימר ואלקנה גלי.

יועץ ועקנין
הקים חברה לסיחשוב
נראה כי לא היו רווחים לעסק, שכן
החבילה התפרדה.
ועקנין עבר לישראל, ועם אילץ בלבד
הקים חברה למיחשוב וסחר בידע
מתוחכם. בזה יש לו ניסיון.

מדוע, אם כך, המישטרה אינה מבקשת
הסגרה, על שלא התייצב למישפט
באישום שהוגש נגדו על החזקת סמים
בביתו?

הקיבוץ שבו בשכירות

כז א ת יג אלל בי ב

גניש כבר ביקר בבראזיל, ומתכוון
לעבור לשם עם ידידו ניסים מיזר־חי,
שסייע לגניש לקבל את הגרין־
קארד. כשנשאלו ראשי מס־ההכנסה
כאן מדוע לא יבקשו את הסגרתו של
גניש, שהוכרז כעבריין נמלט, ולא
התייצב למישפטים שמנהל נגדו מס־ההכנסה
הם השיבו כי אין הסגרה על
עבירות מס־הכנסה.

קשיים
לח״ר
דק נאצר
עכריין־נמלט גניש
אין הסורה על עבירות־מס
אם מבקר המישטרה אינו עסוק מדי
בנושאים אחרים, יש לו עוד נושא
לחקור.

אסותא
ב ״ ס ר תעבור
ל״איכילוב

איש־העסקים ז׳ק נאצר, החי באמריקה
כתייר, ושמקום מגוריו הוא בפיליפינים,
הוא בין היתר הבעלים של
הבנק הבינלאזס׳ הראשון.
אישור שנתן לו בזמנו בנק ישראל
לרכוש את הבנק עורר שאלות, שכן
נאצר יצא מישראל ונמנע מלשוב לכאן

איש־עסקים נאצר
נמנע סלבוא לישראל
המודעים לרכוש הרב שלו ברחבי
העולם, הודיעו לו כי לא יחדשו לו
אשרת־תייר, ואם רצונו לבוא לאמריקה
עליו לקבל אשרה כתייר הגר דרר־קבע
באמריקה. המשמעות היא שיהיה עליו
לשלם באמריקה מיסים על הכנסותיו
ברחבי העולם.
נאצר אינו מעוניין בכך, והוא שכר
את שרותי המישרד האמריקאי של
׳חשלסי־ישראל׳ לטפל בנושא.

ידיעות בעיתונות מוסרות על מאב
קים
המתנהלים בין משה כרובי,

מנכ״ל ובעל מיפעל־הסלטים ורשת־המיסעדות
הידועה מי ומי, לבין שות־.
פים שונים שלו בעבר.
כרובי שהוא, אולי, איש־המיקצוע
הטוב בישראל בתחום המיסעדות, החל
בדרכו בסטייקיה בררו פתח־תיקווה
עם שני שותפים, גרשון פורמן
ואברהם קרני. העסקים צלחו,
והשלושה פתחו מיסעדה בשם 0׳ 01־
בצהלה. את המקום שכרו משבתאי
בן־בסט, בהסכם שנכתב על מפית
במיסעדה.
המיסעדה הפכה אף היא לבוננזה.
כרובי השאיר את העסקים לשותפיו,
פנה ללוס־אנג׳לס והקים שם רשת
מיזללות פלאפל וחומוס בשם 0׳ 01׳,
בשותפות שווה עם לני לוונגראוב,
בעלה של הפסלת אילנה גור. במשך
חמש שנים שהה שם, מכר את חלקו
ללני וחזר ארצה.
עם שובו, לפני ארבע שנים, פתח
מיסעדה בחיפה, והקים מיפעל לייצור
סלטים למיניהם כדי לשווקם לרשתות.
שני שותפיו חששו מההתפשטות
המהירה, וחתכו את השותפות. כרובי
נשאר כשברשותו המיסעדה בצהלה
ומיפעל־הסלטים, לשניים נשארו המי־סעדה
בדרך פתח״תיקווה והזכות להקים
עוד מיסעדה בגוש דן בשם 0׳ וסי.
הם פתחו אותה ברחוב בוגרשוב. כרובי
נכנס לשותפות עם אנשי־הכדורגל
משה שווייצר ואביו דויד ופתח סוסי
בכיכר־מילנו.
לפני שנתיים החל סיכסוך עם בעלי
המקום בצהלה, שדרשו העלאת דמי־השכירות.
כרובי סירב, והבעלים דרשו
את פינויו. מאבק מישפטי ממושך
הסתיים בהחלטה של בית־המישפט
העליון כי החוזה שנחתם בין כרובי
לבין בעלי־המקום היה לשכירות לזמן
בלתי־מוגבל. מכיוון שבחוזי־מקרקעין
חובה היא לציין את תקופת הזמן — כך
קבע העליון — החוזה אינו תקף. על
כרובי היה לפנות את צהלה תוך מיספר
חודשים.

111 !11 וויוחאודהחשם ן?
ידיעה בעיתונות מסרה כי מישרדו של רואודוזחשנוז גרשון נוימן

ברמת־גז

הוצת. לא ידוע סד, הסיבה, .
גרשון הוא אודו של יואל נוימן, שנמלט לאמריקה ושגפסר שם. יואל השאיר
בארץ חובות, ביניהם כ* 150 אלף דולר(קרן) לגורמים בשוק האפור בחולון.
יואל ויתר בזמנו על חלקו בירושת אביו ונתן אותו לאחיו גרשון. יתכן כי
הנושים תצים שגרשון ישלם את חובות יואל.

שלמה וצ׳יץ׳ו להט מס־ לחברת
בלל את האפשרות לרכוש ! 7דונם של
ארמת העירייה ליד בית־החולים איד־לוב.
כלל רוצה להעביר לשם את אסותא.
שבבעלותה, ובשטח של אסותא
לבנות בתי״דידות.
כרובי שכר מייד מקום ליד בית־הקברות
בקריית־שאול, והפך אותו לסי
וסי פרד״ז. המקום משגשג וגורף 250
אלף דולר בחודש. המקום הקודם,
בצהלה, הושכר לכמה מעובדי ס׳ ומי
בדרך פתח־תיקווה, המפעילים מיסעדה
בשם 206 בארלזורוב פינת דיזנגוף. הם
קראו גם למקום זה .206
במקביל להקמת המיסעדה החדשה
בקריית־שאול התחיל כרובי להקים
בית־חרושת לסלטים ביבנה, בהשקעה
של 750 אלף דולר. המקום התחיל
לייצר בינואר , 1986 ומחזורו כיום 7.5
מיליון דולר. המיפעל כשר כולו, ומספק
גם לרשתות־השיווק. המיפעל הקודם
ברחוב תוצרת־הארץ בתל־אביב
אינו כשר.
אחרי פינוי ם־ 01׳ בצהלה חוייב
כרובי, עם שותפיו הקודמים, לשלם
תוספות לדמי־השכירות ששולמו. עד
אוגוסט , 1984 שבו פורקה השותפות,
היה צריך לשלם 150 אלף דולר, ואילו
מזמן זה והלאה על כרובי לבדו היה
לשלם 180 אלף דולר.
כרובי הגיש תביעה נגד המשכירים
על אובדן מוניטין כתוצאה מאובדן
העסק, וכן על־כך שחותם חוזה־ההש־כרה
התיימר לחתום כבעל השטח,
בעוד שבתביעה הוכח כי המקום היה
של אשתו ואביה, ולא היתה לו זכות
לפעול בשמם. כן הגיש תביעה נגד
עורך־הדין יעקב ברסלר, שכתב
בחוזה״השכירות זמן בלתי־מוגבל,
בעוד שבטיוטה שכרובי מסר לו(המפית
מהמיסעדה) נכתב ״השכרה ל־50
שנה״ .התביעה הכוללת היא בסך 2.5
מיליון שקל.
כרובי ביקש קיזוז חובו למשכירים
מהסכום שהוא תובע, ונקבע דיון ל־5
ביוני בעניין זה.
המשכיר, שהיה לו ביד פסק־דין
שלפיו על כרובי לשלם, ביקש להכריז
עליו כעל פושט־רגל, והוציא נגדו צו־עיכוב־יציאה
מן הארץ. כרובי מצירו
הגיש התנגדויות והפקיד ערבויות
לביטול צווי־עיכוב־היציאה. עורר־הדין
שהשיג את הצווים שכח לבטלם,

איש־עסקים אברון
שותף לשעבר
במשך שנים רבות. הוא היה שותפו של
אפריים אברון, בעל חברת־הבנייה
שהתמוטטה, פאן־לון. שניהם הקימו את
רשת״המלונות של פאן־לון, ובתקופת־השיא
של המחלקה של בנימין זיגל
הוא התעניין במעשיה.
אחרי הדחת ידידו של נאצר בפיליפינים,
הרודן פרדיננד מרקים, מעדיף
נאצר לגור בניו־יורק. האמריקאים,
וכרובי עוכב בנמל־התעופה. הוא פנה
בתלונה ללישכת עורכי־הרין, אולם
עורך־הרין הסכים לשלם לו פיצויים
בשווי 5000 דולר, והתלונה בוטלה.
בינתיים, לפני כמה חודשים, פיגרו
שותפיו בכיכר־מילנו בתשלום על
חשבון החומרים שקיבלו ממיפעלי־הסלטים
שלו, ואחר־כך הודיעו כי
ברצונם לפרק את השותפות. כרובי
תבע 100 אלף דולר תמורת חלק
בשותפות (>5׳ ,)30 הודיע על ביטול
הזיכיון שהיה להם, הגיש נגדם תביעה
על הפיגורים בתשלומים בסך 91 אלף
שקל, והשיג מבית־המישפט צו־מניעה
נגדם, בהתאם לחוזה־הזיכיון שעליו
חתמו, שלפיו אסור להם לפתוח במקום
עסק המוכר מוצרים דומים. כן עליהם
להודיע ברבים כי בוטלה מיסעדת מי
1מי במקום.
מיסעדת מי 1מי בירושלים, שעשתה
רעש גדול בגלל דרישת הדתיים
לסגרה בשבתות, פועלת היטב. בשבוע
שעבר נפתחה עוד מיסעדה באילת,
ובעוד שלושה חודשים תיפתח מיסעדה
ברמת־גן, ולאחר־מכן מיסעדה בפתח־תיקווה.
כרובי
מכין עתה הקמת רשת של
מיני־מי־זם׳ ,של מיזנונים לפלאפל
וחומוס. לפני כמה חודשים סיים את
ההתדיינות עם לני לוונגראוב על
המגיע לו תמורת יציאתו #העסקים
בלוס־אנג׳לס. כרובי יקבל 155 אלף
דולר, מהם כבר קיבל 50 אלף.
בדל מוותר
וגודדשט״ן
חברת־הבנייה האחים (ילדשט״ן
היא בכינוס־נכסים. החובות לבדל
מגיעים ל־ 18 מיליון דולר.
החברה הוקמה על־ידי מי שהיה
חבר־הכנסת וראש־הקבלנים, אהרון
גולדשטיין. אחרי מותו ניהל בנו,
אברהם, את החברה, ולא הבין כי
נגמרה תקופת הקשרים והפרוטקציות.
החברה המשיכה לעסוק בקבלנות
והוציאה סכומי־עתק בלא חשבון. כ־30
קרובי־מישפחה הועסקו בחברה במיש־רות
שונות, קיבלו משכורות, הוצאות
ורכב. החברה הפסידה חצי מיליון דולר
בהרפתקת־בנייה בג׳מאיקה עם הא
חים
פריצקר.

כאשר ניסה כונס־הנכסים, עורך־ה־דין
מיכאל שפיגלמן, לממש משהו,
התברר לו כי כל הרכוש של בעלי־החברה,
אברהם גולדשטיין ושתי אחיותיו
הנשואות, לא רשום על שמם. פרט
לכמה מכונות לעירבול בטון, לא נמצא
כל רכוש.
לפתע גילה שפיגלמן כי אחת האחיות,
החתומה על כתבי־ערבויות בבנק
לחובות החברה, קיבלה מאביה בזמנו
מיגרש בגיבעתיים, השווה 3.5מיליון
דולר. בשימחה רבה הוא התחיל לעקל
את המיגרש, אולם האחות — הנשואה
למוטי כרש, שניהל את עיסקי החברה
— ביקשה סיוע מעורך־הדין מיכאל
פירון. זה טען לפני הנהלת
בדל כי לקוחתו חתמה על הערבות
בלי שידעה על מה היא חותמת. הוא
איים בהתנגדויות בבתי־מישפט. בדל
החליט להסתפק בתשלום של 750 אלף
דולר, ולוותר על העיקול.

ה ה או מ די ם ...מ ה הן א 1מדא !113... 7ר!ם *זום 1מ ה חן אוונוווו 1ת...נו ה !5

עמי גלוסקא:

,,הנר מ ז 1״ ו נאו! ״איו הגיע רשם ,.כאיל! הוצוג 9גחעס0
כולם בני ־ ז 1נ ה אלוהים? מישהו התבלבל!״ 3ר העת, בחנינות!״

ביום העצמאות ה־ 40 למדינת״ישראל פגשתי בגרשון
(״גיגי״) פרס ,״האח של״ שימעון. הקבלן העליז ריתק אותי
באימרות־השפר שלו על המדינה. כולו שפע סארקזם.
שאלתי אותו לפשר הסארקזם הזה.
זה לא מתיישב לך, אהה, עם זה שאני אח של שימעון פרס?

• מהי בעצם טענתך העיקרית נגד ישראל ביום־
הולדתה ה־?40

היה יוס״העצמאות. היה מיפגן. היו מוזמנים, חיו חיי*
ליס, היתה מ סכ ת, היה קהל והפעם היה שם אפילו אלוהים
בכבודו ובעצמו.
בכל שגה, ביום העצמאית, זוכרים א ת הנופלים וקוראים
אתה״יזנור״ .כל שנה אומרים ״יזכור עם ישראל אזז בניי
ובנותיו השנה השמיטו את עם ישראל, ושמו במקומו
את אלוהים .״יזכור אלוהים את בניו ובנותיו.״״ קראה
הקריינית דליה מזור.
התק שרתי מייד עם האחראי על המיפגן, העיתונאי
ואיש־הטלוויזיה עמוס אסינגר, ושאלתי מי החליף את עם
ישראל באלוהים.
אני בעצמי לא מבין איך זה לרה. הדף עם ה״יזכור־ הגיע אלינו
מוועדת מישטר״ונוהג של צה״ל, ודליה מזור קראה מה שכתוב שם.
אני מניח שמישהו התבלבל שם.

רק אסירה אחת, דיווחו עו תרו ת סוף־השבוע, זכתה
בחנינה מידי נשיא״המדינה לכבוד יום־העצמאות. שווייה
המעשי של החנינה התבט א בקיצור משך־המאסר בחודש
אחד בלבד.
טילפנתי לעמי גלוסקא, המשמש ב תפקיד מזכירו של
נשיא־המדינה וש״החליף״ כמה נשיאים. שאלתי אותו
האם הנשיא הנוכחי החליט להחמיר.
אני חושב שהמידע שפורסם בהבלטה אינו נכון. השנה לא היו
חנינות מיוחדות לרגל יום־העצמאות, בגלל מה שמכונה ״חנינות
לרגל שנת ה־ .״40 יש ועדה, הפועלת והממליצה על חנינות
לאורך כל השנה. החל בפברואר, התחילו להגיש המלצות לנשיא.
בסך־הכל היו כ־ 30 חנינות.

• יחסית לנשיאים הקודמים, חיים הרצוג הוא
נשיא חנון ורחום?

• היתה חזרה גנראלית. לא שמתם לב לאלוהים
בזמן החזרה?

לא, אין להנחה הזאת כל יסוד. באופן סטאטיסטי, אין שום
הבדל מהותי בין תקופת־הנשיאות של הרצוג לבין תקופות־הנשיאות
הקודמות. אבל מכיוון שבעידן הרצוג היו חנינות מאוד
מפורסמות — השב״כ, המחתרת — נוצר רושם מוטעה, כאילו
הרצוג מתעסק כל העת בחנינות...

עצמאות

יום־העצמאות

חנינות

אני מדבר על תהליך הזיוף שאנשים מופיעים בהטפות
פוריטאניות, כשכולם בני־זונה! כל אחד מנסה להשכיב כאן כל
אחת ולהתגאות אחר־כך בכיבושיו. אני אומר: עשו מה שעשו, אבל
בלי מעטה של צניעות! היו הגונים! בהתחלה התגאינו בדמות
הצבר הדוגרי, הישר. התפעלנו מכך שהוא לא דיבר בשפה יותר
מדי מעודנת. ופתאום הכל הפך מזוייף.

אני חושב ששמעתי את זד״ אבל הייתי כל־בך עסוק שלא נתתי
לזה את דעתי.

• בדרך־כלל, נהוג לחשוב שהנשיא הוא רק חות־מת־גומי
בהליך החנינה.

החברה הישראלית סיגלה לעצמה מין פומפוס, כיסוי של
שמלץ. יש כאן, בישראל בת ה־ ,40 כל־כו הרבה זיוף, וזהו תהליך
ההולך וגובר, הולך וגובר.

• על איזה תהליך בדיוק אתה מדבר?

• אני שומעת בקולך אכזבה?
זה לא שאני נשמע מאוכזב: אני מאוכזב! אני באמת מאוכזב!
האכזבה הזאת החמירה בשנים האחרונות.

• הצהרות מעין אלה לא יגרמו למתחים במיש־בהה?

יש להניח. בעבר זה גרם. שמעון התרגז לקרוא את דבריי.
ועל־כן אני נזהר, נמנע מלדרוך על יבלות מישפחתיות.
(דפנה ברק)

• ודליה מזור?
היא קיבלה דף וקראה אותו. זה לא מתפקידה להתווכח עם
טכסט.

• מה שאתה אומר הוא שבבר בחזרה שמו לב
לעניין, ואך אחד לא שאל כלום?
אני שמתי לב לוה רק כשראיתי את המיפגן בטלוויזיה. גם לי
זה הפריע, ואני מבץ שלעוד הרבה מאור אנשים התקשרו איתי
רבים בעניין זה. בעצם, די מרגיז אותי שעבדתי על המיפגן הזה
חצי שנד״ יכל מה שאומרים ל• עכשיו זה למה ב״יזכור״ אמרו
אלוהים.

• בנראה אלוהים גנב לך את ההצגה״
את זה את אמרת.

זד!אלה שסי)

לא, לא מדוייק. הנאשם הוא זה שיוזם את בקשת־החנינה.
הבקשה נשלחת למישרר־המישפטים במיקרים של עבירות
אזרחיות, ולמישרד־הביטחון במיקרים צבאיים. אז נפתחים מה
שמכונה ״תיקי חנינה״.
אנחנו מבקשים חוות־דעת רפואיות, או פסיכיאטריות, או
ביטחוניות — לפי הצורך. אלה מועברות לשר־המישטרה או
לשר־הביטחון, המצרפים את המלצותיהם. ברוב המיקרים, הנשיא
מקבל את ההמלצות, אבל היו בהחלט מיקרים שבהם ההמלצה לא
נראתה לנשיא — לקולה או לחומרה.

• ואז?
ואז הוא העדיף שלא להמליץ על דעת עצמו, אם כי זה על פי
סמכותו. במיקרים כאלה הוא מחזיר את התיק לעיון מחדש.
(דפנה ברק)

אומרים...חה הן אוחד!ת...נ 1ה הם אומדים ...מה הן א!ם ר 9ת...ם ה תם או
ציון צפריר, העולם הזה

אורי מד מירי אן:

אית! אבניאון:

הר צ ל לי פ שי ץ;

חמיו וחכת ועודדה י-דהנון נוצר כדי לתת באוגוסט יהיה עימותצבא
את ארי אוחנה!״ דגש־נחיתוח לאחדים!״ עם מדינה ערבית!״
ראיתי כבר א ח שובר״הקופות ״וול טטריט׳׳ ,ואני מוכ רחה
ל הודו ת שלא הבנ תי א ת הזירגון הפיננסי המהווה חלק
גדול בדיאלוג בטרט.
האיש שישב שורה אחת לפני, לעומת זאת, ידע בדיוק
מתי לצחוק ומתי להרצין. אחר־כך נודע לי כי האיש, איתן
אבניאון, מומחה למימודעטקים, הוציא בדיוק השבוע,
בהוצאת ״מקמילן״ היוקרתית בארצות־הבדית, מילון פי ננסי
בשפה האנגלית. מה זה מילון פיננסי, שאלתי את
אבניאון, ולמי הוא נועדז
זהו מילון הנותן לאנשי־עסקים הגדרות תמציתיות על ז־רגון,
הרווח בעולם־העסקים•

• כמה מושגים כאלה יש, שצריך לאסרך אדתם
במילון?

במילון שלי יש כ־ 6000 מושגים. יש שם מושגים על בנקאות,
ניחוח מתות, פיננסים, כלכלה, מיסוזר, גיירות-ערר, השקעות.

• אז למה דווקא לשוק האמריקאי? או אולי עניי*
עירך עניים מדי?
״זה הרגע הכי גדול בקאריירה שלי!״ הצהיר כוכב־הכדו-
רגל אלי אוחנה, שעלה לגמר גביע־אירופה למחזיקות גביע
בכדורגל עם קבוצתו, מכלן. שוחחתי על כן עם מי ששיחק
לצידו בעבר בקבוצת בית״ר ירושלים, אורי מלמיליאן.

• זה אכן הרגע הכי גדול בחייו של שחקן־כדורגל
ישראלי?
אני לא יכול להרגיש מה שהוא מרגיש. אני הרי לא יכול להגיע
לרגע הזה, כי אני לא משחק באירופה. חלום־חייו של כל שחקן־
כדורגל הוא לשרק בקבוצה מיקצוענית. לא, לא רק בגלל הכסף,
אלא פשוט לראות פעם אחת מה זה כדורגל מיקצועני, ולא כמו
אצלנו.

הפנייה אלי היתה מהוצאת סקסילן, באמצעות ביח־ההוצאה
היחשלס* .הס פנו ואני נעניתי.

• ואחרי השוק האמריקאי יגיע תורנו?
בחודשים הקרובים עומד לצאת הלקסיקון הפיננסי בצורה
מורחבת בעברית. הוא יהיה מותאם לצימר־הישראלי, שהרי כל
אחד ת א פינגסייאר מדופלם.

• למה יש צורך בז׳רגון? למה אי-אפשר לדבר
בשם ת בני־אדם?
לז׳רגון יש תמיד שתי מטרות עיקריות. אחת היא לתת רגש,נחיתות
לארם מן הצד, שאינו מבין על מה אתה מדבר, והמטרה
השניה היא קומוניקאציה מהירה. כלומר, במקום להסביר מושג

• חצי חובבני?
• הרגע הגדול של אוחנה, חברך לשעבר בקבוצה,
עורר בך, אולי, מעט קינאה?
אילו הייתי מנסה באירופה ולא מצליח — אז אולי הייתי מקנא
בו. אני תמיר דחפתי ועודדתי את אלי, שיילך לשחק בקבוצה
מיקצוענית. אין בינינו התחרות: כשהוא היה בנערים, אני כבר
שיחקתי בבוגרים. תמיד עודדתי אותו.

• מדוע לא עודדת את עצמך לאותו הכיוון?
לי היה קשה לעזוב את הארץ משתי סיבות: דת וכשרות.

• בכל זאת, כששמעת על אוחנה, זה לא עשה לך
צביטה קטנה בלב?
לא, אין לי שום צביטה קטנה בלב. יש לי צביטה גדולה על־כן־
(דפנה ברק)
שאין אצלנו כדורגל מיקצועני.

• אני מאוד מצטערת שצדקת. מה אתה חוזה
מהיום והלאה ב־?1388
המהומות בשטחים ימשכו לעת עתה. בחצי השני של השנה,
משהו כמו אוגוסט־ספטמבר, תצטרך ישראל להתמודד עם מדינה
ערבית אחת או יותר, מבחינה צבאית. אבל ישראל תנחית מהלומה
צבאית, ובזה יבוא הסוף גם על הצרות בשטחים.

• כלומר, אתה לא רואה הקמת מדינה פלסטינית
בזמן הקרוב?
אני לא רואה את זה השנה, וגם לא בשנה הבאה.

• ואתה רואה מילחמה עם ארץ ערבית אחת או
יותר?
לא אמרתי מילחמה. עימות צבאי.

• יש לך גם חדשות טובות לשנה זו?

כלכלה

כוכבים

באופן רחב, אומרים מילה אחת, ובולם יודעים למה אתה מתכוון.

בסוף השנה הזאת תגבר העליה. גם מברית־המועצות וגם
מארצות־הברית. העליה מארצות־הברית תהיה ממש המונית. גם
בגלל המצב הכלכלי שם וגם בגלל גלי אנטי־שמיות, שישטפו את
אמריקה. אני רואה שעד 1996 יתווספו בין מיליון לשני מיליון
עולים מארצות־הברית.
בדורגל אצלנו זה לגמרי חובבני!

בחודשים האחרונים אנחנו אומרים זה לזה במקום
שלום ״נו, מה יהיהו״ ולאיש אין תשוכה. והיום אני קוראת
ששר־הביטחון המצרי לשעבר, עבד-אל-ע׳אני גאמסי,
חוזה עימות צבאי בין ישראל לעולם הערבי.
מה נשאר לי, מלבד לפנות לאסטרולוג הרצל ליפשיץ
ולשאול אותו מה יהיהו
לפני שנה כבר חזיתי את הצרות של היום, בספר שכתבתי.

• תן דוגמה.
את יודעת מה זה כשאומרים בבורסה על מישהו שהוא ״רובי או
-שורי?

• אני אפילו לא יודעת מה זח מרפד״

• ומה עם המיתון, שכולם מדברים עליו?

מצבר, כנראה, קשה במיוחד. אבל ידוע למי שיודעים מה זאת
בורסה ש״דובי הוא פסימיסט ו״שורי הוא אופטימיסט. ויש, כמובן,
הרבה מאוד דוגמות. תקראי את הספר.

• מי יקנה את הספר שלך?
אני מניח שקודם־כל סטורנסיט. וכמובן אנשי־עסקיס ומנהלי-
חברות ואנשים שיש להם מניות, הרוצים לרעת לקרוא את
המדורים.

• ופנובים?
סנובים גם.

>תיאלה שמי)

לא יהיה שום מיתון. להיפך. יזרום שפע של כסף לארץ. יהיה
גידול משמעותי בייצוא. לא צריך לדאוג למצב הכלכלי.

• יש כחירות השנה. יש לך תחזיות?
אני רואה נטייה קטנה ימינה. אבל זוהי נטייה לא־משמעותית,
ולכן מחוסר ברירה תקום שוב ממשלת אחדות לאומית.

• עכשיו אני לא יודעת אם אני רוצה שתצדק בתחזיות
שלך או שלא תצדק.
זו באמת הבעייה שלך.

(דניאלה שמי)
19נ

סונטת

תדריו

ספטמבר וטיילת, תל־אביב, אר־צות־הברית)
-האמריקאים לא
אהבו א ת זה. עובדה, אפילו לא
ומיעו שהקגים מתוכו לפרסי ה־אוסקר
והיו לפחות שניים שהיו ראויים ל כן בהחלט -איליין
סטריץ׳ ודנחולם אליוט. שני אלה מ שחקים משיכמם ומעלה
בהרכב קאמרי של שחקנים מצוייגים -מיה פארו, דיאן ויסט,
גיק וורדו וסם ווטרטטון.
אבל האמריקאים אינ ם אוהבים לראות חיים שנהרסו בגלל
רפש הוליוודי ומתעבים ממש א ת העובדה שילדה נאלצת
לסבול מחטאי אמה הכוכבת. וזה בדיוק מה שעמד ביסוד
הסיפור הצנום כשלעצמו. מיה פארו מגלמת את ליין השב״
רירית, שאינה מסוגל ת לחזור לעצמה אחדי שחיסלה אתה מאהב
של אמה, די אן(איליין סטריץ״) ,כשהיתה ב ת . 14ה ילדה
לא נכלאה, אך שילמה על חסראגדיה בבקעים שניקרו
בנפשה. מזכיר משהו! -בוודאי. זהו סיפורה של לנה טרנר
ומאהבה גיוני ססומפנא טו שנרצח בסכין־מטבח על-ידי בתה,
שריל קריין.
מעניין, בלי כל ספק, מה בא מ ת משך א ת אלן לנצל רכילות
הוליוודית, אחרי שחנה ואחיותיה וי מי רדיו הצטיינו בעידון
של חרסינה ולא טרפו קלפים מישפחתיים בהיסטריה. שמא
התפתה לעמת א ת מיה פאת עם אמה במציאות על חוד-התער
של י חסי אהבה־שנאהז -שהרי גגירס ה הראשונה של הסרט,
שנזרקה לפח על-ידי אלן בעצמו, שיחקה מוריו או סאליבאן,

חובה לראות:
תל־אביב: הקיסר האחרון. להתראות •לדים,
עיניים שחוחה. המבצר הנסתר, ל״ר׳ איב, שכת
ירח, מלאכים בשמי ברלין. ראן דה פלורט.
ירושלים: כס הדמים; להתראות ילרים.
שכת ירח, מוטס׳ ,עיניים שחורות.
חיפה: הקיסר האחרון. להתראות ילדים, שכח
ירח.

תל-אביב:

אילייו סטריץ: מישחק ראוי ל אוסקר

הקיסר האחרון (גת ותכלה בתר־אביב,
בריטניה. מוצג גם ברב־אור בחיפה) —
סיפור עלייתו ונפילתו של הקיסר האחרון של
סין, פדיי, כקורבן תעתועי ההיסטוריה ומשחקי־הכוחות
הפוליטיים בעולם. חוויה אסתטית מדהימה
בזכות הצלם ויטוריו סטורארו שגם קיבל

אמה האמיתית של מיה פארו( ,ששיחקה גם בתנה ואחיותיה),
א ת אמה בסרט.
אבל עלילת-הרצח איננה העיקר, כי א ם תירוץ להציג מס־כת-יחסים
צ כוביים מתוסכלים, אהבות שלעולם אינן באות
על סיפוקן באווירת-עצב אינסופי של סונ ט ת סתיו. ובמרכז
עומדת האם הדומיננטית, אישיות שתלטנית, בעלת חוט-
שידרה מפלדת אל-חלד, המעוצבת על-ידי איליין סטריץ׳,
ושאתה מסוגלת לעכל את העובדה שבתה אינה חזקה במותה.

להתגבר משמע להתפייס חופשה בכפר (לב, תל־אביב,
צרפת) -אמנם קצת באיחוד
מופיעה הביקורת על הסרט, אבל
אין זה הוגן לוותר עליה, כי הסר ט
עתיד להישאר על הגד עוד זמן רב, כמין ,.סליפר״ שכזה
(הביטי להפתעות קולנועיות, טר טיס ק טנים המקבלים לפתע
חיי־נצח על הבד).
ובכן, מה כה מיוחד בחופשה בכפרי -בעיקד חוסר ה־יוטרטת
שגו. הוא מספר טיפור בשוט על ילד, שאמו, שהס*
תכסב ה עם אביו ועומדת ללדת בקרוב, נאלצת להשאירו
לתקופת־הלידה אצל חבר ת ה בכפר.
הילד, אנסואן הובר, שניחן בשבע של קסם, לג ד מהיותו
הבן הפרסי של הגי מ אי ז אן-לו הובר, אינו שש אלי חופשה
בכפר. גידול ארנבים ו שחי ת תם למאכל נראים בעיניו כמעשה
גרגרי, כמו גם עריפת תרנגולות. ה חיספוס הכפרי והמשטמה
הגלוייה שבין זוג מארחת, המענישים זה א ת זו בלי לאות על
מות בנם התינוק, ק שים מדי עבור קיבתו העדינה והקירגה
היתרה של בי ת-הקברות לבית-המארחים מפחידה אותו ומט רידה
א ת מטחתו.
אבל הטבע הוא המחגך ה חזק מכולם. ב תוך חופשה מאונס
זו לומד הגיבור הצעיר א ת עובדות החיים. הוא גהשף
לחוצפתה ולשובבותה של חברתו הכפרית הג׳ינג׳יח, מרטין,
(שאותה מ שחקת ונס ה גדג׳ ,בצורה אותנטית ומלאת-חן^
ולאט-לאט נידב ק באומץ של זו ואף מעז למתות ולהתמרד נגד

שחקנית סוסונובה
בסרט עיניים ששרות

ונסה גדג׳ ואנטואן הובר: מציצים בגדולים
מה שלא מוצא חן בעיניו. הוא מ טפס על גג הכנסייה ומשתין
דרך המרזב. הוא מגלה א ת האכזריות שביחסי אוהבים המק שים
זה על זו את החיים (ריציארד בורינגיר בתפקיד פלו
ואנמון בתפקיד מ או סל, שניהם מצחינים) ואף מצליח לגרום
לשניים שיתפייסו.
ולא רק הוא לומד על החיים, על הסביבה, על החיות ועל
המבע, גם המבוגרים, שלמעשה התנהט בילדים, בהענישם זה
את זו, השכילו. אין ספק שסרט קטן־גדול זה שווה צפייה.

י שר א לי
הגה טנש (שחף, תל־אביב, אר־צות־הברית)
-מתנה ציונית של
מגחם גולן ליום־הולדתה ה־ 40 של
מדינת ישראל. זח אולי נשמע מלי צי,
אבל זה לא. זוהי א מנם אמונתו של האיש, אחד מאותם
מתי מעט שעדיין חו שבים על גיבורי-ישראל בעל קורבנות
קדושים, געלים מן החיים, טהורים כזוהר הרקיע.
ואכן, אין ספק שמנחם גולן קישר א ת חנה סנש ואת המ תח
טוהר. בי הנערה הזאת, שחיתה ב ת , 14 משוררת אינטלק טואלית,
רגישה, בעלת נפש עשירה ומי יודע כמה נוחות-נפ ש
עצורים, הית ה בה צעירה במותה. דמות שאפשר להשוות ר ק
עם ז׳אן ד ארק, כי היום כבר אין גיבורים כאלה בנמצא, ובגיל
24 הנערות כבר בדרך-כלל אינן כה תמימות.
זוהי ניאוגראפיה הירואית שכבר לא רואים כמותה, כשטו-
הר הגיבור איט נתון לעירעור ואין מקום להשגות על גדולתו.
אבל הבעייה היא שבתקופה זו, בשכל־כך הרבה מעשי־גבורה
עומדים במיבחן, לאחר טירטי טילחמת-העולם ה* ,2סירטי
ויאט־נאם, הלם־קרב ושתי אצבעות מצידון, כבר קשה לראות
סרט על גבורה מבלי לשאול שאלות.
וכאן טמונה חולשתו של הסר ט ״ שבן לא בדור לאיזו
משימה בדיוק נשלחה חנה. וא ם אכן הי תה המשימה מ חדל בה
נוראי ואטום של הבריטים הרי הגיע הזמן לנתח גם אותו
ובוודאי היה יוצא הס ר ט נישכר מכך. מארושקה ד טמרס,
המגלמת את חנה סנש, הי א לרגעים חמודה ולרגעים נוגעת

שחקנית אואהארה
בסרט המבצר הנסתר

מארושקה דטמרס: אשרי הגפרור
ללב, אבל היא לא מצליחה להוסיף נתונים שטיים במחלוקת,
שהיו עשויים לעשות א ת דמותה מ ר תק ת ייתר. אילי לא רצח
מנחם נולן להיכנס לעימות עם אגשים חיים ולפתוח פצעים
פתוחים, אבל ברור שיש הרבה יותר בטראגדיה של חנה סנש,
בהוצאתה להורג החפוזה והמרזשעת, בשמועות על הלשנתם
של יהודים, באכזריותם של ההונגרים, ובאנסי־שמיות המגמ תי
ת שלהם שלעיתים עלתה על זו של הגרמנים. אבל האמת
-שעתיים וארבעים ד קו ת בלא רגע משעמם. וזה הישג.

אנסקר על כך, אחד מתישעת האוסקרים שגרף
הקיסר המלכותי הזה.
המבצרהנסתר >לב, יפאן) —
מצחיקון, שהוא מופת קולנועי, ששימש אורים
ותומים לג׳ורג׳ לוקאס כאשר הפיק זה את מיל-
חמות הכוכבים. גנרל מובס צריך למלט נסיכה
דרך ארץ אדיב בעזרת שני פשוטי־עם תאבי־בצע,
אבל ערמומיים לדוגמה. טושירו מיפונה
הוא הגנרל במלוא עוצמתו.
ליי די איב (פריז, ארצות־הבחת)
— עוד יצירת־מופת עתיקה, המעיבה בזוהרה וב־חמדת־נעוריה
על כל מה שאפשר לראות היום על
הבד. גירסה אמריקאית של לוביטש, התוקע
סיכות בחברה הנהנתנית האמריקאית הן בדיאלוגים
והן בקטעים קומיים בלתי נשכחים. הגרי
פונדה הצעיר אוכל הרבה תפוחים מידיה של
ברברה סטנוויק המקסימה והשנונה.
עי ני י ם שחורות(מוסיאון, איטל־יה)
— תמונות מרהיבות, עידון של חרסינה,
מישחק של גאון. אגדה של צ׳כוב שאומצה בהרבה
אהבה על־ידי ניקיטה מיכאלקוב, משורר־בימאי,
ומבוצעת בלוליינות על״ידי מארצ׳לו מאסטרד
יאני. אלנה סופונובה, האהובה הרוסיה, הוזמנה
לכהן בצוות־השופטים של פסטיבל קאן הקרוב.

עדנד, פיינדז
ה עו ל ם הז ה 2643

י ין? 1י ^ ך ייי ^

1*7 * 7

טלוויזיה

מצב
טוב, זה ידוע שהנשים שייכות לגזע דפוק. אין
לנו עבורה מעניינת, אנחנו לא מתקרמות. לא
משלמים לנו מספיק כסף, מזלזלים בנו, כל הזמן
מחפשים רק את המיניות שבנו. אנחנו יושבות
שמונה שעות ביום מאחורי שולחן רעוע ומכונת-
כתיבה מחורבנת ומוציאות את לחמנו בזיעה.
אחריכן־ אנחנו עושות ספונג׳ה ומבשלות
ומכבסות ותולות כביסה, ואף אחד לא מעריך
אותנו. אין לנו זמן לפגוש אנשים ואין לנו זמן
לשתות קפה. הכל זוועה.
אז איך תסבירו לי שביום שני שעבר, בבוקר,
בלובי של מלון רן — שהוא מקום שנפגשים בו
בדרך־כלל לעסקים — ישבו ליד שולחן אחד,
בעלת־חנות מפורסמת ויבואנית חשובה. ליד
שולחן אחר ישבו מנהלת־שיווק של חברה גדולה
ואשת יחסי־ציבור ותיקה ומוצלחת. ליד שני
שולחנות שונים ישבו שתי עיתונאיות. אחת מהן
ראיינה אישיות פוליטית והשנייה ראיינה זמרת.
ליד שולחן אחר ישבו מפיקה בטלוויזיה וכותבת
תסריטים, וממש לידם ישבה מהנדסת־בניין
עם אדריכלית ולקוח. כולן נראו מטופחות מאוד
וענייניות וכולן שתו קפה ואכלו קרואסונים מחוממים
עם חמאה ודבש.
כן, נכון שהיו גם כמה גברים באותו הלובי,
אבל מי מכיר אותם בכלל. סתם גברים.

והוי החדשות
דיאטה

עבור מי שהתרגל כבר לטעם הפורמאייקה של
פריכיות־האורז ורוצה רק טיפ״טיפה שינוי —
יצאה חלמה לשוק עם פת־אורז עם שומשום. בכל
פת 36 קלוריות. אריזה יפה, המחיר 3.30 שקלים
לקופסה של 20 פריכיות.

מידה טובה
אני באמת חושבת שלא צריך כל הזמן לחפש
פגמים ולהשמיץ. מדוע צריך לראות תמיד את
חצי הכוס הריקה ולא את החצי המלאה? אם
מתאמצים קצת, אפשר למצוא כמעט בכל דבר
משהו טוב, נקודת״אור, משהו שאפשר לשבח.
אופטימיות אפשר לפתח, ידידי.
הנה למשל הסידרה מ.א.ש.א. מדוע להשמיץ?
מדוע להגיד שזה נורא? מדוע לשאול כל הזמן אם
זו טראגדיה או קומדיה? תעשו מאמץ קטן ותראו.
הנה, בדקה אחת מצאתי שלושה דברים חיוביים:

שלהם. עכשיו הם יצאו לשוק עם מוצר חדש בשם
נקטאר פיחת. בלא חומרים משמרים. בלא צבע
מאכל — למי שזה חשוב. הנקטאר מופץ בארבעה
טעמים באריזוודקרטון של ליטר, במחיר של
3.10 שקלים. טעים מאוד. אגב, יחד עם הנקטאר
מקבלים עכשיו חוברת־מתכונים לקוקטיילים.
תבקשו.
נאשים סוג חדש של טיחלים — שקדים מצופים
בשיכבת־שוקולד ובשיכבת־סוכר ציבעונית —

שחיה

מיפעלי נת בקיבוץ גיבעת־חיים ראו ברכה
גדולה בעמלם בכל הנוגע למיצים הקפואים

מים מינראליים
בריאנח שצרח ההנחה
לטובת אוהבי המתוק ולטובת רופאי־השיניים.
125 גרם בשקית של זרד הנליל ובמחיר 3.93
שקלים.
והתשובה של עלית לטיסלים של ורד הנליל
היא !טיפים. אגוזים ושקרים מצופים בשוקולד־חלב
150 .גרם ב־ 5.70 שקלים.
אל תריבו ילדים — ערב אחד תאכלו נטיפים
־בערב שני תאכלו טירולים.
ועוד משהו — עלית הוציאה את פ 1פטופ —
וופ-קורן מצופה קרמל. באריזה של 50 גרם
במחיר 70 אגורות.

על הפרוסה

מימרחים חדשים
לא על הלחם לברז...

שלושה מימרחים חדשים של 778 בית־יצחק
יצאו לשוק. מימרח־קקאו עם אגוזים(מה שנהוג
לקרוא מימרח־שוקולד בתוספת אגוזים) מימרח־חלבה
ומימרח חלבה וקקאו באותה הצינצנת. כמו
המימרחים שעד היום היו כאן מתוצרת שווייץ.
778 משווק בצינצנות יפות. כל מימרח (300
גרם) במחיר של 4.44 שקלים. הילדים אומרים
שזה מעולה. לפי ניסיוני הפרטי בבית, שבו יש
שני ילדים, מחזיקות מעמד שלוש צינצנות
מהבוקר כמעט עד הערב.

מי בתב
ע צו ב
לפני חודשים אחדים קיבלתי מיכתב מקוראה.
מיכתב יפה, חם, מתעניין.
חיפשתי את מיספר־הטלפון של הקוראה
והתקשרתי איתה. הוריתי לה על המיכתב ועניתי
לה על שאלה ששאלה. דיברנו קצת. היתה שיחה
נעימה. היא הזמינה אותי לבקר אותה בקיבוצה
אפיקים. אני הזמנתי אותה לבקר אותי בתל•
אביב.
אחר־כך התחלתי לקבל ממנה דרישות־שלום
ואף העברתי לה דרישות־שלום. כמעט חברות.
היא התקשרה שוב ודיברנו. הזמנתי אותה לבקר
אותי בתל־אביב והיא אמרה שבהזדמנות היא
תעשה זאת. חיכיתי לה, לדרורה גורביץ.
היום קיבלתי מיכתב מקיבוץ אפיקים .״אני
חברה של דרורה גורכיץ,״ כותבת לי חברת־קיבוץ
אחרת .״רציתי שתדעי על דרורה כמה דברים.
היא בת אפיקים. אביה נפל במילחמת־העולם
כשדרורה היתה בת .5בגיל 23 היא קפצה לסחנה,
שברה את צווארה ומאז היתה משותקת מהכתפיים
ומטה. מה שהמשיך לעבוד אצלה היו הראש,
הלב וההומור.
״דרורה אהבה מאוד את כתיבתך ואני רוצה
שתדעי כי היה לך חלק בשמחות שלה. היא
התרגשה מאוד כשהתקשרת אליה. לפני שבועיים
נפטרה דרורה מדום־לב. בת 52 היתה במותה.
רצית שתדעי.״
אילו סיפרה לי דרורה שהיא אינה יכולה לבוא
לבקר אותי הייתי נוסעת אליה. אבל היא לא
אמרה. מעולם לא נפגשנו ובכל זאת אני מרגישה
היום שאיבדתי ידידה. וכשמאבדים ידיד מנסים
למצוא נחמה והנחמה שלי היא בדקות השימחה
שכנראה גרמתי לה. תודה לך רינה שליט
שהודעת לי.

העיקר הבריאות
הצרה עם הבריאות היא, שכל מה שצריך
לעשות בשבילה הוא, או מעייף עד מוות, או לא־טעים
לחלוטין. לא להתווכח איתי. ככה אני
חושבת. מהסיבה הזאת לא רדפתי אחרי הבריאות
וחיכיתי שמישהו ימציא משהו בריא, שאינו
מעייף וגם אין לו טעם של עשב, קל־קר או
תרופה.
האמונה שלי השתלמה. מוצר־הבריאות האחרון
ששמעתי עליו מתאים לי בהחלט. הוא משווק
בבקבוקים. מים מינראליים שמקורם במעיינות־המרפא
הידועים של הונגריה.
מ׳ סירה ומי סלזזט עוזרים, לדעת המומחים,
למי שסובלים מבעיות עיכול, כבד, כיס־מרה,
כיב־קיבה, חילוף חומרים ויוד. המים מכילים
סולפט הנתרן, קרבונט ועוד דברים בריאים.
להשיג בחנויות־טבע.

( )1מהפרק הראשון ועד השלישי שמרה
הסידרה על אותה הרמה.
( )2כשהשומר הזה, כהן, נפל על הריצפה,
דווקא היה מאוד מצחיק.
( )3שמעתי שיש עוד שלושה פרקים בסך־הכל.
אתם רואים? רק קצת מאמץ והעולם נראה יפה
יותר.
דיפלומטיה בזה הזמן ראיתי את השגריר משה ששון. בחור
דווקא סימפטי. אבל חשבתי לעצמי, פתאום,
באמצע הדברים שלו, כמה שהדיפלומטים האלה
הם מיסכנים. מותר להם להגיד לציבור רק דברים
בלתי חשובים לגמרי, כמו למשל :״אני זוכר
שבאותו היום אחרי הצהריים הלכתי להסתפר״.
דברים מעניינים, כנראה, אסור להם לספר. זה
נחשב לא דיפלומטי.

רא בכוח
לפחות שש פעמים ראיתי את תשדיר־השרות
של מישרד־ההסברה שמציע לי לשמוח ביום־
העצמאות.
מישרד־ההסברה היקר! כולם הרי יודעים
שאפשר למלא את השוקת במים. כולם יודעים
שאפשר להביא את הסוס לשוקת. וכולם גם
יודעים שאי אפשר להכריח את הסוס לשתות.
אז למה לכם להוציא כל־כך הרבה כסף על
תשדירי־שרות ועל זמן הקרנתם. אם אני מוצאת
סיבה לשמוח ביום־העצמאות אני אשמח, אבל אם
אין לי סיבה, אז אלף תשדירים לא ישמחו אותי.
לא קצת ילדותי מצידכם?

אם בשבוע הבא יהיה לי מיבטא קצת משונה׳ ,
זה לא באשמתי, כמובן. העיקר הבריאות.

לא ל סי־ אד ם
בזנזו 2000 הוא בונזו מועשר במרכיבים <
תזונתיים והוא גם היחידי בעולם, כך כתוב,
הדוחה תולעים ומרחיק טפילי־מעיים, של
הכלבים כמובן 3 .ק״ג במחיר 10.70 שקלים.
גם חברת חלסה דואגת לכלבים והם הוציאו
לשוק מזון חדש — דוגל׳ דינר. מכיל שיבולת־שועל,
ירקות מיובשים, גרעיני־תירס, חלבונים מן
החי ומועשר ב־ 25 סוגים של מינראלים וויטמינים.
שק של 5ק״ג במחיר 17.75 שקלים.
אגב, מניסיוני הפרטי, החתולים מתים על
דוגל׳ דינר כשהוא מורטב קצת במים. תשאלו את
החתולים שלי.

מסיבה מעורבת
הה 1לדתשל
יהודית 1ג ר 0770 1777/7/7
מישפחת בנץ צהלה ושמחה. יעל
בת ה־ ,23 בתם של איש־העסקים
עמום בנין ואשתו ציפי, מתחתנת
בקרוב עם בחיר־ליבה — גבר צרפתי

איריס שפירא

הדוגמנית הבלונדית,
שיחד עם אחותה, ה תאומה
הזהה סיגלית מופיעה בסרט ״עבודה בעי־

נייס״ .איריס, שהיא חיילת בחיל״הים, מנהלת רו־מאן
עם עורד״הדין ואיש־החברה חגי שטרוויס
(משמאל) ,שכנראה מאוד התרשם מרגליה החטובות.

שחורורבן

עוד מסיבת־הפתעה מוצלחת, שנערכה
השבוע, כמעט התפספסה בגלל
פליטת־פה של עיתונאית. אנט פלא־טו־שרון
החליטה לערוך מסיבת יום־
הולדת לבלה דיאמנט, שנולדה ב־יום־העצמאות
בפאריס ב־ 1948 ובמשך י
עשר השנים האחרונות שימשה כמפי־קה
ברשת האן־בי־ס׳ ,שבוע לפני המסיבה
ניגשה אליה חברה עיתונאית
והתנצלה על כך שהיא אינה יכולה
להגיע למסיבה. דיאמנט לא הבינה
בדיוק על מה מדובר, אך כתוצאה מהטעות
נאלצו המארגנים לדחות את
המסיבה למוער מאוחר יותר, כדי שההפתעה
תהיה מושלמת. בין המפתיעים ,
היו נורית פלד, בתו של האלוף מתי
פלד, העוסקת בכתיבה, לילית נגר,
המאפרת עדה ארוביץ שנסעה לאי־רוויזיון,
והפסלת אילנה גור, שבאה
בחברתה של אלישבע ג׳יבלי. את
המתנה היפה ביותר קיבלה דיאמנס
מהמארחים, שהעניקו לה שטיח״קיר *־*
בעיצובו של הצייר סלבדור ראלי.

הדוגמנית לשעבר ואשת יחסי־הציבור בהווה יהודית נגר ערכה לעצמה
מסיבת יום־הולדת רבת משתתפים בחדר הווי־אי־פי שבסינרמה. נגר, שחגגה את
יום־הולדתה ה־ ,31 לבשה שימלת־ערב אדומה, שהיא העתק לשימלה של הכוכבת
ליז טיילור. את ההעתק עיצבה המעצבת פורטונה פרץ. באירוע נכחו 550
אמנים, שחקנים, אנשי חברה וכספים מכל הסוגים והמינים. אך את ההצגה גנבו
המתנות הרבות שקיבלה יהודית נגר ליום־הולדתה.
מאנפרד כץ תרם את התיקרובת, הסינרמה תרמה את השתייה ואת המקום
עצמו וחביבה פלטאו ופנינה גולדשטיין תרמו את הזמרת, פטריפיה
האדים. הבדרן יופי ברק הביא זר לעטר את ראשה. הדוגמנית זיווה נצר
ובן־זוגה עמיחי בן־דוד הביאו קלטת־וידיאו שעליה כתוב ״סוף שבוע של אהבה״
וכשפותחים אותה מגלים שתי מברשות־שיניים ושלושה קונדומים. מארגנת־התצוגות
דורית גת העניקה לה ארנק עור־קרוקודיל בצבע ירוק.ואילו הבעל
האוהב, סאב ברכה, נתן לה כרטיס־טיסה למיזרח הרחוק שאותו היא מתכוננת
לממש בחודש יוני בחברתו של הבעל הנדיב.

אנט נלאטושחן:

לריקוד. בעלה שמואל פלאטו־שרון

|ך ך | מופתעת ולא מאמינה אוחזת בידה של אמה, ציפי בנין
( | 1 .1מימין) כשנודע לה שאמה היתה שותפה בסוד. אילנה
שושן (מימין למטה) ,באה בחברת בן־זוגה הנוכחי, סילביאן אימברג.
( )35 בשם פרנק בומנדיל העוסק
ברפואה פלסטית. הרומאן נמשך כבר
שלוש שנים ומיכל בנין, אחותה של
יעל, אחראית להיכרות ביניהם. מיכל
בת ה־ 27 נשואה זה שבע שנים לאידו
ביז׳ו בן ה־ .34 לזוג יש רשת של 250
בוטיקים ברחבי עולם ושתי הבנות
לבית בנין יתגוררו בפאריס.
חבריה של יעל החליטו לערוד לה
מסיבת־הפתעה לרגל נסיעתה לפאריס
והתירוץ היה הזמנה לארוחת־ערב בחדר
הווי־אי־פי בסינרמה. ותאמינו או
לא — זה עבד גם הפעם.
במסיבה נכחו חברים וידידים ועוד
הרבה מהאורחים הקבועים של הסינר־מה.
שרונה מארש, שצבעה את שיערה
לשחור, ישבה על הבר בחברת
ידידה היבואן אלי שטיין והשניים
היו שקועים בשיחה עירנית, כשהם
מתעלמים מהקורה סביבם.

יהודית נגר

מציגה את שימלתה החדשה, שהיא העתק
לשימלה של ליז טיילור. הזמרת שחורת־העור
פטריסיה האריס (מימין) לא הצליחה להלהיב במיוחד את החוגגים.

הפסלת, באה למסיבה במערכת !
1111 1 1<1 / -לבוש שחורה, ופגשה את ידידתה
:ה קלימוביצקי, לשעבר מזכירתו של מנחם בגין וכיום

יושבת־ראש ,,וארייסי״ בישראל. גור, המיודדת עם בלה
דיאמנט, אמרה שהגיע הזמן שדיאמנט תתחיל לדרוש
כסף עבור העזרה שהיא מעניקה חינם לגופים שונים.

דורי | י ״1 *1 1הדוגמנית, מונפת אל״על על-ידי רוני מאנה
1 1 1 / 1 1מ 1 /מבעלי ״הסינרמה״ ,כשהיא מנסה להסתיר את
תחתוניה. ויגלר כמעט והפילה את מאנה כשניסתה להתחמק מאחיזתו.
הדוגמנית תמי בן־עמי ובן־זוגה קובי זר העדיפו להתבדל ופרשו מוקדם
מהשימחה. מלכת־היופי לשעבר, ימית נוי, וחברה לחיים, איש־העסקים רוני
מאנה, הצטרפו גם הם לרוקדים כשמאנה תופס יוזמות ומצחיק את הסובבים.
מנחם בן־גל, בעלה של שלווה, דאג לצד הגסטרונומי של החגיגה והכין הררי
בשרים ודיברי־מאפה שנחטפו על־ידי כולם, כולל הדוגמניות שומרות הגיזרה,
בדרן־־כלל, שהוכיחו הפעם כי גוף חטוב ורזה, אינו רק תוצאה של דיאטה.
נטרפה למעגל הרוקדים כשהיהלומן אל ט סבאג (מאחוריה) משמש לה כבן-זוג
היה עסוק בשיחה עם אחד האורחים.

דדך בנו של איש״טקסטיל ידוע, הוא בן־זוגה של הדוגמנית
ן ןן*[1
1 / 1 1מיכאלה ברקו(בצילום) .השניים נפרדים בימים אלה

מכיוון שיוסי חוזר לארצות־הברית להמשך לימודיו בתחו ם הטקסטיל.

נשותיו לשעבר של האמרגן שלמה צח, הן
ם ישבו ביחד מרבית הערב, ואילו עורך-
נית, רקד בחברת העיתונאית תחיה אדר.

גג ביתה של מארגנת־התצוגות שלווה בן־גל היה המקום האידיאלי למסיבת
יום־עצמאות שמחה. מאחר והיא מתגוררת בדירת־גג הצופה על איצטדיון רמת־גן
התחיל הערב בצפייה במיפגן חיל־האוויר כשאת הטון נותנות הדוגמניות
מיכאלה ברקו, תמי בן־עמי, ימית נוי ורונית ויגלר שמילאו את החלל
בקריאות ובשאגות־שימחה בכל פעם שחלף מטוס באוויר. עזר כנגדם היו הגברים,
שהיו עסוקים יותר בפרטים הטכניים ובזיהויים של המטוסים.
את הבקיאות הגדולה ביותר גילה איש־המוערונים הרצל מסיקה, אן לא היה
שם אף מומחה אחד שיחלוק על דבריו. מדי פעם נעזרו החוגגים במישקפת־שדה
רבת־עוצמה שעברה מיד ליד.
אחרי שהסתיים המיפגן התחילו הריקודים. אמנם רוב החוגגים היו עייפים
מהמתח שליווה את המיפגן, אך הם נסחפו בעיקבות החוגגים האחרים. הדוגמן
מוטי ריין ש הדגים סידרה של ריקודים משנות ה־ 70 והדוגמנית רונית ויגלר עזרה
לו בהדגמות.

11ן 1 7111ל 1 1ן (מימין) צופה לעבר המטוסים שחלפו מעליה,
\ | 1 1111 #כשלצידה עומדת הדוגמנית צופנת יחיאל מבאר־שבע,
שמפני הקור ששרר בדירת־הגג, היתה לבושה במעיל חורפי חם.

כתב: זהר אוהליאב. צילמו: אבי ולדמן ואלי דסה

ך* כוס־המים של החברה הישרא־
^ לית פרצה סערה גדולה.
יש בה הכל: ציתותים לטלפונים, סוכנת
מיסתורית של המוסד, פרופסורים,
פוליטיקאים, אנשי־ביטחון בכירים
מאוד.
במשן־ חודשים פשטו השמועות, פרצו
מריבות בין דוגמניות־צמרת וגינקו־לוגי־צמרת,
נפרדו זוגות, נודעו פרטים
אינטימיים מחייהם של אישי־ציבור.
תחילה גרמו הדברים להיסטריה
אצל כמה אנשים ובהלה אצל אחרים.
היה נדמה שרשת גדולה ועלומה פועלת
בשטח, מטמינה מלכודות לאנשי־חברה,
מתחקה אחריהם ויודעת גם את
הפרטים האינטימיים ביותר שלהם. אנשים
האשימו איש את רעהו ואשה את
רעותה בשיתוף־פעולה עם רשת מיס־תורית
זו. אחדים פנו למישטרה. אחרים
ביררו עד כמה שיכלו אצל שרותי־הבי־טחון
של ישראל מה קורה.
בסוף הצטמצם הכל באשה אחת —
אשה שהטילה את אימתה על רבים וטובים,
ושפרטי מעלליה נתונים עדיין
בערפל. יש בפרשה הרבה פרטים המעוררים
עדיין פליאה.
״פרשת־הונאה מדהימה בהיקפה״,
אמר רב־סמל מוטי כרמלי ממישטרת
תל־אביב לשופט בית־מישפט־השלום,
בנימין קוהלת, כאשר ביקש את מעצרה

עלי, ושאני מאוד מוצא חן בעיניה. ככה
ניהלנו שיחות־טלפון במשך שבועיים.
דיברנו על כל נושא שבעולם, והיא
נשמעה מאוד מעניינת ואמינה.
״הזמנתי אותה לבוא ולהתארח במלון
על חשבוני. היא הגיעה למלון ושהתה
בו כמה ימים. היא סיפרה שהיא
הפרופסור הצעירה ביותר בעולם,
שהיא עוסקת במחקר בתחום ניתוחים
בלייזר. לדבריה היא עבדה בבית־החו־לים
בילינסון בפתח־תיקווה, ובקרוב יתפרסמו
כמה מחקרים שלה.
״היא נשמעה מאוד אמינה, יש לה
יכולת ריטורית גבוהה, היא ידעה לשכנע
והפגינה בקיאות רבה בהרבה תחומים.
״באחד
הימים היא פגשה את בני
ואשתו, ואמרה להם שאם הם רוצים בן
או בת, היא תוכל לדאוג לכך. היא
אמרה שהיא מסוגלת לקבוע את מינו
של העובר.
״כלתי התחילה לחשוד בה, וביקשה
מבני שיטלפן לבית־החולים לבדוק
האם באמת יש שם אשה כזו. בני טילפן
והסתבר שלא היו דברים מעולם.
״שאלתי אותה מדוע היא מתחזה,
ופתאום הפכה קטנה ומיסכנה. כבר לא
אותה הפרופסורית המצליחה, אלא
אשה מיסכנה.
״בזמן שהותה במלון היא דאגה שי־

סוכות הטוסד ...הא 17ה לטלפווים ...הם רום סורית שלא היתה...בלדרית
מ עיל,ד. בטלוויזיה האמריקאית ...חברתו של הפרופסור
המפורסם ...איר וביאר בראה ההיסטריה ב חבר ה הגבוהה ב תל״אביב
של ברוריה מיימון, רווקה בת ,33 תושבת
רמת־גן, דמות ידועה בתל־אביב,
שעבדה בעבר כמזכירת אנו־( ,אירגון
אמני ישראל) וכיחצנית של דיסקוטקים
ובתי־מלון.
מיימון חשודה בניסיונות של סחיטה
והונאה. היא שוחררה ממעצרה בערבות,
אולם החקירה ממשיכה ומסתע־פת.
רשימת האנשים הקשורים בפרשה

הולכת וגדלה, ביניהם אנשי־חברה ידו־עי־שם,
אנשי־עסקים, תיקשורת, אט־נים
ורופאים.
בשלב זה של החקירה קיים חשר
סביר שמיימון לא פעלה לברה. היא
היתה היוזמת והמתכננת, אולם קיבלה
סיוע בכל פעולותיה.
הפרשה כולה התחילה להיחשף לפני
שבועיים כאשר הגינקולוג יעקב זר

וחברתו, הדוגמנית תמי בן־עמי, פנו
למישטרה והתלוננו שהם נתונים להטרדות
טלפוניות.
אולם הפרשה עצמה התחילה עוד
בתחילת חודש מרס. בחורה שהציגה
עצמה בשם טלי(אחר־כך התברר שזו
ברוריה) פנתה לאחד מכתבי השלם
הזה וביקשה לשוחח עימו. היא טענה
שהיא חברתה של העיתונאית שולה

יריב, הנמצאת עתה בחו״ל. היא סיפרה
שהיא אשתו של פרופסור ואם לשני
ילדים, ושהיא גרה במיגדל, חיד כתל־אביב.
היא טענה שהוזכרה בעבר בכתבות
בהשלם הזה בכינוי ״השפיונית
של מיגדלי דויד״

סופגת המוסד

ן* שיחה הראשונה ביקשה למי
^ סור מידע על המלונאי אלי פאפו־שדו,
בעל מלון סונסטה באילת, המנהל,
לדבריה, רומאן סוער עם שימעונה
שוורץ, לשעבר דוגמנית ונערת־זוהר,
המתגוררת זה 20 שנה בחוץ־לארץ.
ימים אחדים אחר״כך טילפנה שוב ומסרה
סיפור נוסף. מיימון מסרה סיפורים
נוספים, שכולם אומתו על־יד הכתב.
מיימון עוררה אמון.
באחד הימים טילפנה למערכת וביקשה
לדבר עם הכתב. הוא מיהר
ללכת, ולכן ביקש שתטלפן לביתו. היא
טילפנה לביתו, ולדבריה היה באמתחתה
סקופ עבורו. היה זה סיפור על
המלונאי יאיר ובמן, בעל מלון נהר־יר־דן
בטבריה, המנהל רומאן סוער עם
אשה העובדת במוסד ושמה פרופסור
מור אטלס, שהיתה, כמובן, ברוריה מיי־מון.
על־פי
הסיפור פרשה אטלס מהמוסד
אחרי 15 שנות־שרות. מיקצועה בתחום
הרפואה, והיא מתמחה בפסיכולוגיה
של מצבי־לחץ.
מספר ובמן :״לפני כמה חודשים
טילפנה אלי אשה והציגה את עצמה
כפרופסור מור. היא אמרה שהתחילה
להתעניין בי בעיקבות כתבה שפורסמה

גיעו אליה הודעות בטלקס. היא ניסתה
להרשים וסיפרה שהיא בקשרים עם אנשים
חשובים ורמי־מעלה, כמו הנשיא
ואשתו.
״מעולם לא ניסתה לסחוט ממני
כסף. פעם הצעתי לה 1000 שקל, והיא
סירבה לקחת. מאז שהיא עזבה את המלון
לא שמעתי ממנה שוב״.
למרות שוובמן מכחיש, מצויה בידי
המישטרה טיוטת־הסכם שנכתבה על
נייר־המיכתבים של בית־המלון, בינו
לבין הפרופסור מור אטלס, שבו הוא
מתחייב להעביר לה סכומי־כסף אחת
לחודש למימון מחקריה. ובמן מכחיש
זאת מכל וכל.
בשיחתה של מיימון עם הכתב, היא
סיפרה שחבריה של הפרופסור אטלס
ערכו מסיבה גדולה בנן־אוחים לכבוד
פרישתה מהמוסר. בריגעי־השיא של
המסיבה היא עלתה לבימה והצהירה
שהיא הרה, ונושאת ברחמה שני עוברים,
פרי אהבתה לוובמן. מיימון התחננה
לפני הכתב שיפרסם את הסיפור.
הכתב בדק והסתבר שלא נערכה מסיבה
כזו בנן־אוחים. הסיפור לא פורסם.
במהלך שיחותיה עם הכתב היא
גילתה פרטים רבים על דמויות מוכרות
בחברה הישראלית. היא נשמעה מאוד
אמינה .״

הגיגקולוג והדוגמנית

^ פני שלושה שבועות טילפנה
/מיימון לכתב, כשהיא במצב של
היסטריה, ובפיה סיפור מדהים: הגינקולוג
קובי זר, חברה של הדוגמנית תמי
בן־עמי, הכיר את הפרופסור אטלס המי

פורסמת מהמוסד, והשניים מנהלים ביניהם
רומאן. היא אף ידעה לספר שהזוג
נפגש במיסעדה בחוף תל־ברוך.
מאז אותו יום היא התחילה לטלפן
לכתב שלוש פעמים ביום, ולא — כפי
שנהגה ער אז — שלוש פעמים בשבוע.
בכל שיחת־טלפון מסרה דיווח שוטף
על מעשיו של זר: פגישות שהיו לו,
פגישות מתוכננות, שיחות עיסקיות
ושיחות אישיות. לשאלת הכתב כיצד
ידועים לה כל הפרטים הללו, השיבה
שהפרופסור אטלס מספרת לה. כששאל
כיצד ידועים כל הפרטים הללו לאטלס,
השיבה שכסוכנת־המוסד לשעבר היא
מסוגלת לצותת לשיחות־הטלפון שלו,
ושהוא אף נתון במעקב. בהמשך הסבירה
שכשם שעובד חברת־החשמל נהנה
מחשמל־חינם, כך סוכנת־מוסד יכולה
להפעיל את קשריה לצורך קבלת טובות־הנאה.
כדי
שהכתב יאמין לסיפוריה, היא
גילתה לו פרטים רבים על חייו ועל
חייה של תמי בן־עמי, שהדהימו אותו
מפני שהיו בהם פרטים אישיים שרק
מעטים ידעו אותם. חלקם אף היו שייכים
לתקופה שקדמה לשיחות־הטלפון
בין הכתב למיימון. היא סיפרה שהגינ־קולוג
זר רוצה להתנקם בו ובשתי עיתונאיות,
מכיוון שלדעתו עשו לו השלושה
עוול.
על רקע השמועות שהגיעו אל בן־
עמי ואל הדוקטור זר, בנפרד, פרצה
ביניהם מריבה. השניים האשימו זה את
זה בהפצת שמועות ופרטים אינטימיים
זה על זה.
לבסוף נקטו שיטה הגיונית: הם החליטו
להיפגש כדי לברר פנים אל פנים
מה קורה, בעצם. לפגישה הזמינו את
כתב העולם הזה, שגם שמו שורבב
לעניין.
סיפרה בן־עמי. :סילפנה אלי אשה
שהציגה את עצמה כפסיכולוגית. היא
אמרה שהיא רוצה לדבר איתי כמו אשה
אל אשה. היא סיפרה לי שקובי מנהל

היתה מעוניינת להיפגש עם זר. הוא
נעתר לבקשתה ונפגש עימה פעמיים.
פעם במיסעדה בהרצליה ופעם במיסע־דה
בטבריה.
מיימון השתמשה באותו השם הבדוי
בפגישות עם יאיר ובמן ועם קובי זר.
לשניהם סיפרה שהיא עוסקת בתחום
המחקר ברפואה, וניסתה לעניין את
שניהם בהשקעת כסף בעסק. לשניהם
סיפרה על קשריה הרבים עם אנשי־צס־רת
במישרד־הביטחון ובשאר מוסדות
השילטון.
עוד סיפר זה שבמקביל להופעת הפרופסור
אטלס בחייו הופיעה אשה נוספת,
שהציגה את עצמה כעובדת מיש־רד־הביטחון
וכדוקטור המתמחה בפסיכולוגיה
של מצבי־לחץ. היא סיפרה
שבשנה שעברה עברה אמה טיפול גינקולוגי,
וכך היא הגיעה אליו.
זר בדק את סיפורה והתברר שאכן
אמה היתה בטיפולו. תיאור עיסוקה של
אשה זו תאם לתיאור שמסרה מיימון
על חברתה, העובדת כביכול במוסד.
פרט זה היה מוזר בעיני השלושה,
שהבינו שהפרשה הולכת ונעשית סבוכה
יותר ויותר.
האשה שיצרה קשר עם זר נחקרה
על־ידי המישטרה ומתברר שלא היה
לה כל קשר לפרשה, ואין בינה לבין
מיימון שום יחסים. יתכן מאוד שמיימון
צותתה לטלפון של זר, והשתמשה בדמותה
של אשה זו לצורך כיסוי. על־פי
ההשערה הצליחה מיימון לצותת לכל
טלפון שהיתה מעוניינת בו ואין זה מן
הנמנע שצותתה אף לשיחותיה של הא־שה,
שהיא אכן עובדת מישרד״הבי־טחון,
ושהשתמשה בזהותה.

בלדרית־סמים

ובי זר ותמי בן־עמי החליטו לפי
1/נות למישטרה ולבקש חקירה.
במישטרה אמרו שהדמות מוכרת

דוגמנית בן־עמי וגינקולוג זר
,אני בזזרת אם־אי־ט• למינהל־עסקים!׳
זית והציגה את עצמה כברברה גור,
מפיקה ברשת־הטלוויזיה בי־בי־ס׳ בארץ.
היא ביקשה להיפגש עימו בענייני־עבודה
באחד מבתי־המלון בירושלים.
גזית היה חשדן וטילפן למלון בשעה
שבה היו אמורים להיפגש, כדי לוודא
שהיא אכן שם. פקידת־הקבלה במלון
אמרה שמישהי בשם הזה השאירה עבורו
הודעה שתאחר בחצי־שעה. היא לא
הופיעה לפגישה, אולם דאגה שחשבון
שכירת החדר ישלח לבי־בי־ס.,
ביום שבו פנו למישטרה טילפנה
מיימון לבית הכתב וסיפרה לו שבן־
עמי טילפנה אליה וצעקה שהיא חולת־נפש.
הכתב בירר זאת עם ברעמי, וזו
הכחישה את הדבר.
השלושה נפגשו שוב כדי לדלות
פרטים נוספים זה מזה, להשלמת התמונה.
תדהמתם הלכה וגברה ככל שהתברר
להם איזו כמות עצומה של מידע
היתה ברשותה של מיימון.
בן־עמי וזר החליטו לפנות שוב
למישטרה, כדי למסור פרטים נוספים.
10 דקות לפני שיצאו למישטרה טיל״
פנה מיימון לבית הכתב ואמרה שחברתה
מהמוסד טילפנה אליה, וסיפרה לה
שבן־עמי טילפנה בבוקר לשני עיתוני

קודם לכן. לטענתה, מאז שניתקה את
הקשרים עימו הוא מטריד אותה בטל־

פיז

אשת

פיופסוד

^ ־ 10 באפריל טילפנה מיימון
* למישטרה ואמרה שהיא רוצה להגיש
תלונה נגד זר ובן־עמי, בגין הטרדה
טלפונית ביום ה־ 3באפריל — יום
לפני שזר ובן־עמי הגישו תלונתם
במישטרה. מחקירת המישטרה עולה
שאנשים נוספים סבלו מהטרדותיה,
וביניהם אורי עליזי, קבלן לגדרות־ביטחון
ואלי פאפושדו, מבעלי מלון סר
נסטה באילת.

מבית־החולים מאיר בכפר־סבא. מיימון
התגוררה בעבר בביתו של רביד, אולם
כמטפלת לילדיו.
היא אף הצליחה לשכנע שוטרת
שתסלפן בשעת־לילה מאוחרת לביתו
של הבדרן דודו טופז, משום שלטענתה
הוא היה חייב לה כסף.
בחיפוש שערכה המישטרה לפני
שנה בתיק־היד שלה, נמצא פינקס־המחאות
של היהלומן אפרים חוצ׳נר,
שאף הוא בק המוטרדים.
במהלך החקירה המישטרתית נמצא
פינקס־הסלפון של מיימון, ובו עשרות
מיספרי־טלפון של אנשים ידועי״שם
ובעלי תפקידים בכירים בפוליטיקה,
בצבא, בכלכלה ובחברה. המישטרה חו־

מיימון התפארה בקשריה עם אישיות
בכירה בצה״ל, וטענה שהיא המאהבת
שלו. היא אף סיפרה על קשר רומאנטי
שיש לה עם אחד משרי־הממש־לה.
.השחקן
יהודה ברקן וחברתו נילי
פלד היו אף הם בין המוטרדים. לפני
חודש וחצי, ביום שבו נסע ברקן לחוץ־
לארץ, טילפנה מיימון למכונית ששכר,
שבה יש מכשיר פלא־פון. ברקן עצמו

מלונאי ובמן

שדרן גזית

״אל פחפס 1ר לקתי־ל״זרו
יחסים אינטימיים עם נשים נוספות,
ומכיוון שהיא מעריצה שלי, היא רוצה
למנוע ממני שאפגע. כשגיא תה שהשיחה
שלנו מוקלטת, היא אמרה שלא
איכפת לה״.
השיחה בין השתיים ערכה שעה
וחצי. המטלפנת ידעה לספר פרטים
מדוייקים על מעשיו של זר, ונקבה בשמות
הנשים שעימן נפגש.
זר ההמום אישר את הפרטים. הוא
סיפר שבמשך כמה שבועות קודם לכן
התקשרה עימו אשה, וביקשה לדבר עם
בחור בשם דני. כשענה לה שאין במקום
בחור בשם דני, היא התחילה לפתח
עימו שיחה. האשה הציגה את עצמה
כפרופסור מור אטלס, עובדת מישרד־הביטחון,
בוגרת אוניברסיטת אס־א״־
טי רבת־היוקרה בבוסטון, בתחום מיג־הל־עסקים
וכלכלה. היא סיפרה שהיא
עומדת להקים עסק בתחום הרפואי,
ושיש לה משקיעים. לצורך העניין היא

להם היטב. מיימון הורשעה בעבר
במעשי מירמה וזיוף, ונידונה למאסר
על־תנאי. במישטרה אף ידעו לנקוב
בשמם של אנשים מפורסמים, שהיו
נתונים אף הם להטרדותיה של ברוריה
מיימון, שנהגה להשתמש בשמות
בדויים כברי מור, מור אטלס, מורן
ומורי.
היה מיקרה שבו טילפנה לעיתונאי,
העוסק בתחום הפלילים, וסיפרה לו
שעסקה בעבר בבלדרות־סמים והיא
מעוניינת לחשוף את הסיפור כולו. השניים
נפגשו, והעיתונאי שוכנע שהיא
דוברת אמת. מאחר וחששה מהתנכלות
לחייה על־ידי אנשי העולם התחתון,
הם נדברו להיפגש בזמן מסויים, במלון
מסויים באמסטרדאם שבהולנד. הכתב
טס לשם במיוחד, אולם היא לא
הופיעה.
סיפור אחר קשור לשדרן־הרדיו גבי
גזית. על־פי החשד טילפנה מיימון לג־

״אני ספיקה בבי־בי־ס׳״

פרופסור רביד(עם ציירת טימור)
״אני אשחו לעתיד!״
אים. היא הזהירה את הכתב שאם הוא
אחד משני העיתונאים, סופו יהיה רע
ומר. כששאל אותה הכתב מדוע מטרידה
אשת־המוסד את זר, השיבה שלפני
שנתיים היה בין השניים רומאן, וכשזה
הסתיים נשארה חברתה שבורת לב,
ועל־כן החליטה להתנקם בו בעזרת חברותיה,
עובדות־המוסד.
בעדותה בבית־המישפט סיפרה מיי־מון
שהיא עצמה ניהלה רומאן ארוך עם
זר. לטענה היא ניתקה את הקשרים
עימו כשגילתה עליו פרטים שלא ידעה

לא ידע את מיספר־הטלפון של המכונית,
ומשום־כך היה מופתע. מיימון
דיברה עם חברתו ואמרה לה שהיא
מאהבת של ברקן, ושבכוונתה להצטרף
אליו לנסיעתו. מיימון גם סיפרה לנילי
פלד על שיחה שניהלו ברקן ופלד יום
קודם בביתם. נילי פלד היתה מופתעת
שכן היתה זו שיחה פרטית בביתם ערב
נסיעתו של ברקן.
דימיונה של מיימון לא ידע שובע.
כך נהגה להציג את עצמה גם ברעייתו
לעתיד של הפרופסור מוטי רביד

קרת׳כיצד השיגה את מיספרי־הטלפון,
החסויים ברובם, וכיצד עלה בידה לצותת
למכשירי־הטלפון שבהם היתה
מעוניינת.
איש־הביטחון של בזק, שביקר גם
בביתו של הכתב, סיפר לו שחשבון־
הטלפון של מיימון לפני חודשיים היה
10,500 שקלים, ושולם על־ידי אמה. זה
מתמיה, משום שאמה של מיימון נפטרה
לפני שנתיים.
המישסרה חושדת שמישהו מעובדי
מ ק נטל חלק פעיל במעלליה של מיי־מון.
הפרשה
כולה נראית לקוחה מסיד־רת־סלוויזיה
בהמשכים, שבה יש עשרות
פרקים. סידרה שיש בה כל היסודות
הנדרשים לסוג כזה של סרט:
רומאנטיקה, פשע, נשים ושרותים
חשאיים כל״יכולים. נראה שהדימיון רה כאן רב מהמציאות, אולם בחברה
הישראלית התוססת, הכל יתכן.

ייי

יזסי עין־דזד

י 14

סיפורה של ברי:

,חני נ!7לח
עליחס!
לשחררה, ושזהו ביזיון בית־המישפט.
בסופו של דבר שוחררה ברוריה בשעות

העיב \ ו ראש של
קומפיוטר״

בוי אחרי שיחרורה
״באבדכביר אמרו שאני פצצה וחכמה!״
ך רוריה(״ברי״) מיימון נעצרה
על־ידי המישטרה ל״ 48 שעות בחשד
של הטרדות טלפוניות.
כאשר הובאה לבית־המישפם ביקש
נציג המישטרה מהשופט קוהלת לעצור
אותה ל־ 15 יום, ונימק את בקשתו בכך
שמדובר בעבירות חמורות ביותר,
שביצעה כאשר זייפה את זהותה, התחז־תה
בשמות בדויים והוציאה כסף במיר־מה.
נציג־המישטרה
דיבר על חקירה
מקפת ביותר, ואמר כי יש לה הרשעות
קודמות. היא עבריינית נמלטת ודרושה
למישטרת ירושלים. שיחרורה עלול
לחבל בחקירה, והיא עלולה להעלים
ראיות ולהדיח עדים.
נציג־המישטרה סיפר לשופט קוה־לת
על תלונתו של הד׳ר קובי זר,
שטען כי ברוריה סיכסכה בינו לבין
חברתו, הדוגמנית תמי בן־עמי, והאזינה
לשיחות־הטלפון שלהם. הוא גם
אמר שברוריה טענה כי רצתה לנתק
את היחסים שהיו לה איתו.
השופט ציווה לעצור את מיימון
לשיבעה ימים, כדי לאפשר למישטרה
לחקור אנשים נוספים באין מפריע, במהלך
הדיון העיר השופט כי בחשר ההטרדה
הטלפונית לא היה רואה עילה

להארכת מעצרה, והיה משחרר אותה
אלמלא החשדות הנוספים שפורטו על־ידי
המישטרה.
מבית־מישפט״השלום נלקחה מיי־מון
לבית־המעצר באבו־כביר. לדבריה
לא נחקרה אף פעם אחת מאז מעצרה,
וכעבור שלושה ימים הגיש פרקליטה,
מאיר זיו, עירעור לבית־המישפט המחוזי
וביקש לשחררה. רק אז נלקחה
לחקירה, ושוב שאלו את אותן השאלות.
למחרת,
חמישה ימים לאחר מעצרה,
נשמע העירעור בבית־המישפט המחוזי,
לפני השופט אדמונד לוי, שציווה
לשחררה בערובה של 20 אלף ש״ח
והוציא נגדה צו עיכוב־יציאה מהארץ.
בהחלטתו אמר השופט :״האירועים
המתוארים בתיק זה מעוררים תהיות
ביחס למניע, ויתכן שהצעה שעלתה
בין השיטין, לבדיקה פסיכיאטרית של
החשודה, יש לה על מה לסמוך.״
אחרי שיחרורה נסעה לבית־המעצר
כדי לקחת את חפציה. השוטרים שם
סירבו לשחררה, בטענה שיש להם פקו־דת־חבישה,
מכיוון שהיא דרושה ל־מישטרת־ירושלים.
פרקליטה הודיע
למפקד בית־המעצר כי אין בסמכותו
לעצור אותה, אחרי שהשופט הורה

**ץ עה אחרי שיחרורה מהכלא
באתי לביתה של ברוריה מיימון
ברמת־גן. היא מתגוררת בדירה אחת
עם אביה חולה־הלב והיא מטפלת בו.
היא הובילה אותי לחדרה, שם ערכה
המישטרה חיפוש. החדר היה הפוך, הארונות
פתוחים, ספרים ובגדים זרוקים
על הריצפה, שני בקבוקי־לקה לציפורניים
שבורים ושפוכים על הבגדים
והריצפה.
היא אמרה שתסדר את החדר למחרת
היום, שאין לה כוח, שהיא חלתה
בכלא וקיבלה טיפול אנטי־ביוטי, ושהיא
עדיין חלשה ומבולבלת.
ישבנו בחדר־האורחים. ברוריה דיברה
בקול שקט :״מסקנת החיים, שאליה
הגעתי אחרי מה שקרה לי, היא שהאזרח
הקטן חייב להילחם חזק בכל תופ?
של עוול הנגרמת לו על־ידי המימס
גם אם טחנות־הצדק טוחנות לאט, צר
להיזהר שלא להיטחן עד דק. צר
להיות חכם ומבריק כמוני״.
שאלתי אותה איזה עוול עשה
המימסד, שהרי התלוננו עליה במיש
רה אחרי שהאזינה לאנשים בטל!
והזדהתה בשמות ובתוארים שונים,
ובעיקבות אותן האזנות ידעה פרטים
על אנשים רבים, סיכסכה ביניהם והפחידה
אותם.
ברוריה קמה פתאום, עמדה מולי
כשידיה על המותניים ואמרה לי :״הכל
שקר! המישטרה מדביקה לבן־אדם
סטיגמה בגלל צ׳ק שחזר, ומחפשת אותך
בסיבוב. הם לא יודעים עם מי יש
להם עסק! לי יש ראש של קומפיוטר,
איי־קיו בדוק של . 158 יש לי ראש
שיכול לשבור מחשב! איתי הם לא יוכלו
להתמודד!
״ב־ 33 שנות״חיי, וב־ 15 השנים שאני
עוברת עם ציבור, תמיד כשחברים
וחברות היו מטלפנים אלי, היו מטלפנים
לקומפיוטר, ותמיד היו אומרים
שברוריה היא בעלת רדארים ואנטנות!
שהיא שומעת הכל, רואה הכל ויודעת
הכל ומתייקת את הדברים בדפי־המח־שב
שבמוח שלה!
״המישטרה טופלת עלי שקרים: הם
דיברו על תלונות של סחיטה ואיומים,
והביאו שמות של אנשים מפורסמים.
וזה שקר, שקר! יש רק תלונה אחת של
הד״ר קובי זר, וזה מה שיכלו להראות
לשופט. השאר לא קיים!״ כאשר ישבה
ונרגעה מעט ביקשתי ממנה לספר לי
איך ומה קרה עד שהמישסרה עצרה
אותה.

ומטופחת, הגעתי עם אבי לתחנת־המישטרה.
אחרי החקירה התכוננתי
ללכת עם אבי לקניות.
כמו שאני נכנסת למישטרה במיכ־נסי־עור
צמודים שחורים, התיסרוקת
והלקה על הציפורניים, ובאמת נראיתי
יפהפיה באותו בוקר, כל השוטרים
והחוקרים התנפלו עלי ואמרו :״זו את
ברוריה?״ כאילו הגיעה לשם מלכת־בריטניה,
או לפחות החונק מבוסטון.
ואני, בתמימותי, לא תיארתי לעצמי
את הגיהינום שאליו נכנסתי באותו
בוקר בשעה .8.30

מה שבאמת היה בינינו, ונזכרתי שנסעתי
עם קובי לטבריה ליום שלם, וקובי
קיבל שם רפורט וקנס, וזה היה אצלי
בכיס עם אישור־המילואים שלו, שהוא
ביקש ממני לשמור לו.
בטבריה ישבנו בקפולסק׳ ובמיס־עדה
סינית בשם הבית. פגשתי שם את
מני פאר, אשתו קרני ושני הבנים שלהם.
זה היה ביום־האדמה.
כשהשוטר אמר את הדברים האלה
צחקתי, ואז הוסיף ואמר שאני גם מואשמת
בהטרדה של איזה עיתונאי שאני
לא מכירה, ועוד רופא שאני לא מכירה.

ובך סיפרה:

פרקליט מאיר זיו(עם שוטרת)
.לולא הוא, הייתי כבר באברבנאלר

אני זו שהגשתי תלונה למישטרה
על הטרדות! אי־אפשר היה להיות כאן
בבית! היו 20־ 30 הטרדות טלפוניות
ביום. כל מיני קולות לא־מזוהים
טילפנו. אחרים סגרו ולא דיברו. לפעמים
גם ענה אבי לטלפון.
את התלונה הגשתי ב״ 10 באפריל.
לא שמעתי מהמישטרה עד ליום השני
שלאחר ליל־הסדר, אז חזרתי הביתה
ומצאתי מתחת לשטיח, בחוץ, הזמנה
לחקירה במישטרה בתחנת־הרכבת.
טילפנתי למישטרה, ומיד הציעו
לשלוח אלי ניידת. אמרתי להם שלא
אוכל להגיע, היות ואבי חולה, ואבוא
למחרת היום.
למחרת, בשעה 8בבוקר, מרצוני
הטוב והחופשי, לקחתי את אבי יד ביד
והלכנו למישטרה. התלבשתי יפה, אחרי
אמבטיה של קצף. סידרתי את הציפורניים,
עשיתי פן לשיער, וכך, יפה

ברי עם אולסי פרי
״צריך להיות חכם ומבריק כמוני וישבתי
עם אבי על ספסל בחוץ,
וכולם יצאו והסתכלו בנו כמו שמסתכלים
בקוף שברח מגן־החיות.
כשהכניסו אותי לחדר לשיחה, הודיעו
לי שאני מטרידה את הד״ר קובי זר
ואת תמי בן־עמי. הכחשתי הכל ודרשתי
שיביאו את קובי זר, כי אני רוצה
עימות איתו.
השוטרים אמרו לי שבכלל לא יצאתי
עם קובי זר, ורק הטרדתי אותו,
והיינו ידידים מרחוק ולא יותר. התחלתי
להבין באות־ רגע שכאן קובי
הסתבך.
אני, בשכל הטוב שלי, חשבתי על

אמרתי לשוטר שאני לא מבינה על מה
הם מבזבזים את הזמן. אחר״כך פתחו
את התיק שלי ומצאו שם תחתונים.
תמיד יש לי תחתונים בתיק. שאלו
בשיא הזלזול אם התחתונים שייכים לי.
השוטרים לקחו את אבא שלי לחדר
אחר, ואיימו עליו. אבי, ארם מיסכן, חו־לה־לב
עם חמישה מעקפים, סיפר לי
שהבהילו אותו נורא.

האזנה

ני יצאתי עם קובי זר. ביום
הראשון שהיכרתי אותו יצאנו למ

הוא לא מכנים אנשים אליו הביתה. חוץ
ממכונית הב.מ .11.שלו, לא ראיתי שום
דבר.
בהתחלה הוא היה איש־שיחה־שי־געון,
והיתה אהבה־שיגעון משני הצדדים,
משהו. כל זה עד שתפסתי אותו
בשקר. עד אז היינו נוסעים, מבלים,
והיה נהדר.
בילינו בפאבים, והיינו גם אצל מג־דת־עתידות.
שאלתי אותו מה הוא עושה
עם תמי ברעמי, והוא לא ענה. אני
לא חיברתי אחד ועוד אחד, ולא הבנתי
אז שמשהו קשור ביצרים שלו.
הוא גם סיפר לי שהוא שונא
פירסומת, ויש ארבעה עיתונאים שהוא
שונא במיוחד, וכשראה אותם אצלו במי
סיבת־יום-ההולדת התרגז נורא.
אני שונאת שקרים. ואת קובי תפסתי
בשקר, כשהוא סיפר לי שהוא עובד
עד הערב, ובסוף גיליתי באוטו שלו
תו־חנייה שהוא היה בדיזשף סנטר
במשך ארבע שעות באותו יום, ולא
בעבודה. מה הוא עשה שם? מעניין.
אמרתי לו שאני יודעת איפה הוא היה,
ואז שאל אותי אם אני עוקבת אחריו,
ואני שאלתי אותו אם יש לו פארא־נוייה.
הוא
גם אמר לי שהוא חושב שתמי
שמה לו האזנה לטלפון, כי יש רעשים
על הקו. הצעתי לו באותה הזדמנות
ללכת למישרד־בלשות ולשכור בלש
שיבדוק את קו־הטלפון שלו.
ביום אחר, כשסיפר שהוא עסוק
בבית־החולים, ראיתי את האוטו שלו
במיקרה כשעברתי ליד חניון הבימה.
כשהבנתי שהוא משקר, איבדתי את
האמון בו. החשדות שלי התחילו לפעול,
ואם בגללו הגעתי למישטרה
ולאבו־כביר, זה כבר השיא! אנשים
שאלו אותי :״ברוריה, מה עשית עם
האיש הזה?״

ביופ-ההולדת של יהודה ברקן
״אד אפוצץ אותך!״
קום הנקרא בחוף, שנמצא בתל־ברוך.
הוא הזמין אותי רק לשתי כוסוודקפה.
את כל הבילויים המשותפים שלנו אני
שילמתי. גם בים־ים, אכדיל בטבריה
ובמיסעדה של אהרון הדייג. אומנם
קובי שילם בישראכרט, אבל באוטו

ביקש את המזומן.
כשיצאנו, סיפר לי קובי על קשריו
עם תמי בן־עמי, והבנתי שזה לא היה
זה. עובדה שהם נפרדו.
קובי גר ברחוב שרת, ושם גם הקליניקה
שלו. לא ראיתי את הדירה שלו.

ברי על רולס־רוים
״יש ל׳ א״־קיז בחק של !158״

ובי מאוד אוהב חזה עומד.
( 1/בשלב זה קמה ברוריה, והרימה
את חולצתה) את רואה? הוא אוהב חזה
עומד וחזק, כמו החזה שלי. וקובי ישר
תופס את השדיים ומועך אותם.
אני הרי בחורה עם ראש, עם שכל
ואיי־קיו , 158 ופתאום חשבתי: מה קובי
עושה בשעות שהוא נעלם, שהוא לא
יכול להסביר איפה הוא היה?
מה שקרה הוא שאני האמנתי בו כי
הוא רופא, ואני בחורה שאומנם למדה
11 שנים באוניברסיטה, רק שאין לי
תואר, ולכן אני עוסקת ביחסי־ציבור.
גם במישטרה התייחסו אליו ברצינות
בגלל המיקצוע שלו. וכל היחסים
שלנו התהפכו שבוע לאחר ליל־הסדר,
כשקובי טילפן אלי אחרי שחיכיתי
לטלפון שלו במשך כל היום, ואמר
שהוא לא יכול לדבר בטלפון. הבנתי
שמשהו קרה.
איך שסגר את הטלפון, כשישבתי
עם אבי בסלון, היה צילצול, ותמי בן
עמי היתה על הקו. היא צעקה לי :״את
חולה! את חולה! אני לא אתן לך אותו,
את שומעת? ואת לא תדברי עלי אף
מילה, כי אני אפוצץ אותך!״ וטרקה את
הטלפון. התקשרתי עם קובי מייד וסיפרתי
לו על השיחה של תמי.
הצעתי לו להיפגש, ואמרתי לו שלא
ארד לרמה של הנשים שיצאו איתו. הוא
נורא נבהל, כי הבין שהסתבך קשות,
וגם תמי הסתבכה בזה שהיא קראה לי
״ברוריה״ בטלפון. אף אחד לא יודע
ששמי ברוריה. קוראים לי ״ברי״ .ומאותו
יום התחילו ההטרדות אצלי
בבית. קובי, כנראה, אמר לתמי כל מיני
דברים, והיא הכניסה את כל העיתונאים
האלה, החברים שלה, לתמונה.
במישטרה פחד קובי שאפליל אותו,
והוא מסר למישטרה שמות של אנשים
חשובים שאיתם הייתי קשורה ושעליהם
סיפרתי לו. הוא אמר להם שסחטתי
כסף מאנשים. כשהמישטרה הביאה
את קובי ופגשתי אותו, הוא הכחיש
הרבה דברים, ואני אמרתי לחוקר שאני
רוצה ללכת למכונת־אמת ושקובי גם
ילך. הוא לא הסכים.
צעקתי על קובי לפני השוטרים, איך
הוא לא מתבייש לשקר ואני מוכנה שה־מישטרה
תביא את כל האנשים שפגשו
אותנו יחד ואת כל האנשים שאת השמות
שלהם מסר למישטרה, שילכו גם

הם למכונת־אמת. צעקתי :״קובי, אתה
הסתבכת! ואני אספר לכולם את הכל!״
הוא החוויר ושתק.
המישטרה לא יכלה להתמודד עם
השכל שלי. אני סיפור כבד למישטרה.
הם לא יכולים להבין שאדם כמוני,
שמתעסק ביחסי־ציבור ועם אנשים
מפורסמים, ייפול אצלם.
אני גדולה עליהם!

;;פשוט

גדקבתי״
^ חרי 12 שעות של חקירות,
> £כ שכל הזמן שואלים אותי אותו
הדבר, בלי אוכל ובלי שתייה, לקחה
אותי המישטרה לאבו־כביר. בדרך עוד
ריחם עלי אחד השוטרים ועבר על ההוק
בזה שקנה לי משהו בפיתה.
זרקו אותי באבו־כביר, לבושה בבג־די־חג,
בלי סדין, בלי סבון ובלי מיש־חת־שיניים.

אבי סחבה המישטרה קודם לכן
הביתה, כדי לערוך חיפוש. הם הפכו את
כל החדר. מה אפשר כבר לקחת מאשת
יחסי־ציבור כמוני? תמונות? מיכתבי־אהבה?

באבו־כביר
הסתכלו עלי כולם כאילו
נחתתי מהחלל. ראו שאני לא מתאימה
לשם. הכניסו אותי לחדר עם
עצורה אנגליה ואחרת פיליפינית.
למחרת בבוקר, כשהגיעה הקצינה,
היא שאלה אותי ממש בהשתאות איך
זה יתכן שהגעתי לשם בגלל הטרדות
טלפוניות. זו היתה בעצם השאלה של
כולם.
בבוקר נהיה לי חושך בעיניים. בא־רוחת־הבוקר
פגשתי מעשנות־סמים,
גנבות וזונות, שלימדו אותי כמה עולה
זיון. וכל הבלגאן שם עם הסמים! ואני
הרגשתי שאני לא שייכת בכלל. תיכף
גם ראו כולן מי אני ומי הן לעומתי.
למחרת בבוקר לקחו אותי לבית־המישפט
והייתי בטוחה שישחררו אותי.
אני רק רוצה לומר שישמור אלוהים על
מדינת־ישראל אם עוצרים בן־אדם ואין
לו עורך־דין! אני, למשל, נפלתי קורבן.
שיהיה בריא עורך־דיו מאיר זיו, שאם
הוא לא היה, הייתי באברבנאל (בית־חולים
לחולי־נפש) או שהייתי מבלה

כעמי אלמד₪ ,
(המשך בעמוד )37

ברי עם יחצ״ן איציק תוראל ומפכ״ל־לשעבר הרצל שפיר
״בשבילי זאת פצצה!־

יייייי יימ^״יייי^יייייי^^*

בן פסטיבל
כרגיל בנסיבות כאלה, חברה לה שוב יחדיו
המקהלה המזמרת של צבועים, שוטים ותמימים.
וכר, בעוד זה — רק תמול־שילשום דברו בשער
בת־רבים של השר אריאל שרון, הליבראל הנודע,
מקונן על ״סתימת פיות״ ,בא חברו ומשורר על
״גול עצמי״ ,ואילו הללו — הללו ״מגנים״,
״מתייחסים בחומרה״ וכו׳ וכר.
מרביתם אינם ראויים לתשובה. שהרי דיבריהם
לא בתום־לב נאמרו. כשמרטין בובר, מורי ורבי,
פיתח את שיטתו הדיאלוגית בפילוסופיה — לא
על דיאלוג עם אלה ושכמותם חשב. אבל לידיעתו
של הציבור הרחב ואולי גם למענם של אלה
שבאמת ובתמים אינם מבינים, שהרי איש לא טרח
— ושוב, כרגיל — לצטט(ואולי אף לקרוא?) את
כתב־התפטרותנו בשלמותו(והללו עוד מקוננים
על סתימת פיות הרי הנקודות הבאות ל־עיונכם:

איש לא החרים פסטיבל שנערך בידי יעקב
אגמון. מי שקרא להחרמה — קרא להחרמת פסטיבל
הנערך ב חסו ת ממשלת ישראל, ואשר
שר מטעמה אף אמור לפתוח אותו.
ס איש לא העלה בדעתו להחרים גם כינוס
הנערך בחסות ממשלת ישראל לפני חמישה״
שישה חודשים, כשהתחלנו במלאכתנו. החששות
וההיסוסים החלו נוכח אירועי החודשים
האחרונים. לכל גב־גמל יש נקודת־שבירה. נקו־דת־השבירה
שלנו היתה פרשת ביתא. וזאת לזכור:
בעוד אנחנו טורחים באירגון פסטיבל שירה
בינלאומי יוצא אחד משריה הבכירים של הממשלה
אשר בחסותה יתקיים אותו פסטיבל — לעג
הגורל, שר־המישפטים שלה דווקא — בקריאה
למחוק כפר ערבי מעל פני האדמה! וגם זאת: עד
כה לא שמענו כי שר זה ננזף על־ידי מי מחבריו
או שהודח מתפקידו.

הוניתונות הי שר אלי תלשפלח דו 11

לא פסטיבל
הראשונית. לפיכך אל יתפלא איש אם לא יבואו
עכשיו, אם אכן ייערך הפסטיבל.
ס אין לנו כל כוונה לסתום את פיו של איש.
מי שחשקה נפשו לקרוא משיריו בפסטיבל דווקא
בימים אלה — אדרבה, יבוא וישורר. אבל בל עדינו
ובלעדי אלה החושבים כמונו.
ס גרועים מכל בעיני הם חכמי מועצת אגודת
הסופרים שנזדרזו לפרסם כתב־גינוי. אילו אני
במקומם מחריש כל החודשים האלה ביחס למתחולל
במדינת היהודים ובשטחים הכבושים
בידיה — הייתי נזהר שלא להשמיע אפילו ציוץ
קל שבקלים כנגד אנשים המבקשים לשמר את
כבודה של השירה העברית, לא רק לדור הזה אלא
גם לטווח רחוק יותר.
אם הם סבורים, לעומת זאת, שנתמזל מזלם
והגיעה שעתם לעלות על סוס וליטול לידיהם את
המושכות על ברייה שלא הם שטרחו בהולדתה,
בהזנתה ובפרנסתה — יבושם להם. ולא בלשון
המליצה בלבד. שכן ליותר מכל דבר אחר הם
נזקקים בשעה זו לבושם.
ולבסוף, למען מנוע כל אי־הבנות, אני מוצא
לנחוץ לחזור ולהבהיר מה שצריך להיות מובן
לכל מי שקרא את גילוי־הדעת שנתלווה לכתב-
ההתפטרות שלי ושל נסים קלדרון. והוא, שעל

שום עיתיו ישראלי לא פירסם במלואו א ת נוסח מיכתב־ההתפטרות
של שופטי פסטיבל השירה הבינלאומי, עובדה
שלא מנעה בעד בעלי-טורים ובותבי מאמרי־מערבת מלצאת
במיתקפה על המתפטרים. האם ידעו מה ועל מה הם תוקפים
1.ב״מעריב״ וב״דבר״ פירסמו בעל ואשתו ידיעות לא
בדוקות שהתגלו ככוזבות. הגדיל לעשות ה״ג׳רוזלם פוסט״
שביקש להעלים מידע שאותו הפיצו באותה שעה עצמה רשתות
בינלאומיות כמו ״אסו שייטד פרס״ בבל רחבי העולם.
האם עיתונות מפוחדת, מבולבלת, המצנזרת את עצמה,
עודה נאמנה לייעודה! ובעוד אלה תוקפים או משתיקים,
כבר נזעקה מועצת חכמי אגודת הסופרים העברים כדי לברר
אם לא ניתן לדוג במה דגים במים העכורים.
עושים אותם מטרה חיה לכל מטורף לאומני
שעשוי לבקש להיפרע מהם בשל עמדתם זו.
לא, במקום מחשבה נוראה כזאת, שאפילו לא
היבעתיהיעד סופה בשל רגישות הדברים, אני
מעדיף לחשוב, כי ברוב שנאתם של אותם שניים
לאנשים ששמותיהם מעורבים בפרשת־ההתפט־רות,
נתבלעה עליהם דעתם ולא ידעו ולא שקלו
וידם לא חלה ולא רעדה כאשר כתבו מה שכתבו.
למרבה המזל, אין הדברים חמורים כפי שעשויים
היו להיות. אבל זאת, בהחלט לא בזכותם
של כתבינו הזריזים.
שהרי עוד בבוקרו של אותו יום השישי, שבו
נתפרסמו הדברים, טילפן לביתי שבחיפה המשורר
מחמד ע׳נאיים, שעימו עוד לא היה לי מעולם

ס האם באמת העלה מישהו בדעתו כי נקרא או
נזמין אנשים לקרוא שירים על הזמן ועל החלוף,
על האהבה ועל הריעות, על דרכו של עולם
ואפילו על דרכיו הנלוזות — במרחק של כמה
מאות מטרים ממקום שבו מטילים רימוני־גז
על נשים וילדים?!
ס לא אנחנו היינו הראשונים שהחרמנו את
הפסטיבל. ראשונים היו אותם עשרות משוררים
מוזמנים שאף לא טרחו לזכותנו בתשובה על
מיכתב־ההזמנה שנשלח אליהם, וכן אלה שהשיבו
כדרך שהשיב לנו, אם לנקוב רק בשם אחד, רפאל
אלברטי, גדול משוררי ספרד. ושוב, זאת לדעת:
שעה שאנו עשינו כמיטב יכולתנו לשכנע את
ידידינו בארץ ובעולם בחשיבות ההשתתפות
בפסטיבל, עשו אלה כמיטב יכולתם לשכנע
אותנו כי, בתנאים הנוכחיים, אל לנו לתת לו י ה
אחרי פרשת ביתא ואירועי החודשים האחרונים,
נראה שצדקו הם ולא אנחנו. כדרר שצדקו גם
ידידינו המשוררים הערבים בישראל שהודיעו
מלכתחילה כי לא עת חגיגות היא להם(ראה גם
הרשימה הבאה) .מרבית משוררי ארצות ״העולם
השלישי״ אף הם לא זיכו אותנו בתשובה או
שנענו — וחזרו בהם לאחר מכן, כגון אותו
משורר יפאני.
ס אם בכל זאת עלה בידינו לשכנע —
בדרן־כלל בשיחות אישיות ובמיכתבים —
כמה מן המשוררים בעלי מוניטין בינלאומיים
לבוא לפסטיבל, הרי היה זה חרף נטייתם

מסתבר שאת שלא עשיתי אני עשתה מערכת
היומון החיפאי בשפה הערבית אל איחיחאד. הרי
תגובות המשוררים הערביים בישראל ששמותיהם
הופיעו ברשימה בדבר ובמעריב, כפי שפורסמו
באל איתיחאד:
מישל חדאד, נשיא אחת משתי התאחדויות
הסופרים הערביים בישראל :״לפני כמה שבועות
פנו אלי בקשר להשתתפות בפסטיבל. הסכמתי,
אבל רק בתנאי שהפסטיבל לא יהיה ב חסו ת
ממשלת ישראל ושתינתן לי האפשרות לומר בו
כל מה שיש לי לומר. מובן שעכשיו, אחרי התפטרות
המשוררים היהודיים, לא אשתתף.״
ד״ר סארוק מוואסי, סגן יו״ר התאחדות
הסופרים הערבים, שאף שמו שלו הוזכר בין השישה
:״איש לא התקשר אלי בקשר לפסטיבל
ואני מתפלא איך מכניסים את שמי לדבר
שאין לי שום קשר אליו. אני מברך את המשוררים
והסופרים היהודיים אשר התפטרו מהוועדה,
כי הם עומדים לצידו של עמנו באחת משעותיו
הקשות״.

ס אין לנו שום אשליות לגבי מידת העניין של
״הימין״ בשירה. ספקותינו מתייחסים אך ורק
למידת התעניינותו של ״השמאל״ בה. מי שתמה
מה פסול יש בפסטיבל שירה תחת חסותם של ה״ה
שמיר, שרון ושריר מגלה את יחסו שלו לשירה
העברית, בפרט, ולשירה, בכלל.
ס מועד הפסטיבל נקבע לחודש יוני. לפי
תחזיות רבות המתפרסמות בעיתונים, יהיה זה
סמוך מאוד למועד תחילת מסע־הבחירות הקרוב.
בשום פנים לא רצינו למצוא עצמנו במצב שבו
ישמש פסטיבל שירה נשק בידי דמאגוגים המסתמכים
עליו כראייה לכך שדעת־הקהל הנאורה
בעולם מתיצבת לימינה של הממשלה השלטת
בישראל.

עם סגירת הגדיו!

מחמד ע׳נאיים שהשיב גם לאל איחיחאד:
״מה שפורסם בדבר ובמעריב פשוט לא נכון.
למשורר ערבי בישראל אין שירים לקרוא בפסטיבל
40 שנה למדינת ישראל. מה שמטריד היום
את המשוררים והסופרים הערביים הוא הסולידאריות
שלהם עם מאבקם של בני עמם בשטחים
הכבושים. אני מברך את נתן זך ואת נסים קלדרון
והמשוררים העבריים האחרים על הצעד האמיץ
והמכובד הזה.״

גילוי־דעת זה חתמו רק שני הנזכרים מעלה. הם
והם בלבד. כל שאר המתפטרים מוועדת־הייעוץ
או ״מערכת״ הפסטיבל עשו זאת על דעתם שלהם
ומתוך נימוקיהם שלהם, השונים מאוד זה מזה
ובכמה מיקרים אין להם שום קשר לנימוקים
המופיעים בגילוי־הדעת.
לפיכך מתבקשים ״בעלי העניין״ ,אלמוניים
עם פחות אלמוניים, להפנות את כל חיצי זעמם,
תיסכולם ומלאי השמצותיהם אך ורק לכתובת
הנכונה והראויה להם, היודעת כיצד לטפל בהם
ובשכמותם.

דיסאינפורמציה
או שקרים פשוטים
עוד אלה המומים מן ״הגול העצמי״ או מנערים
את נוצות בת־היענה שלהם מן האבק שדבק בהן
במשך החודשים הארוכים של טמינת ראשיהם
בחול, ושנים מן הכתבנים היותר ארסיים שדבקו
כעלוקותיאלה בבשרה של הספרות העברית כבר
נזדרזו לנסות ולשפוך את דם עמיתיהם הנקי.
בשתי רשימות זהות כמעט, שהופיעו בדבר
ובמעריב, נמסר לקוראים כי ״שישה משוררים
ערביים עמדו להופיע בפסטיבל השירה הבינלאומי
שנתן זך גרם לביטולו״ .וזאת, חרף ״החסות
הממשלתית״ שניתנה לפסטיבל, חסות שהפריעה,
כידוע, לעמיתיהם היהודיים האנינים.
ייאמר מייד: אינני מעלה בדעתי אף לרגע כי
צמד״החמד, חיים נגיד במעריב ורעייתו ורדה
צימרמן בדבר, שקלו ולוא לשניה אחת את אשר
הם מעוללים. שהרי אם דיבריהם נכונים וס־דוייקים,
הינה בשעה שהם מגלים בפרהסיה את
שמותיהם של אותם שישה משוררים ערביים, הם

הכבוד להיפגש, אחד משני הנודעים שבין ששת
המשוררים הנזכרים, והנה הדברים שרשמתי מפיו,
מילה במילה:
״עד לפני יומיים לא ידעתי בכלל שמת כוונים
לערוף פסטיבל שירה בינלאומי ביש ראל.
רק לפני יומיים נודע לי על כר כששמעתי
ברדיו על ההתפטרות שלך ושל נסים קלדרון.
לעצם הדבר, אין לי גם שורה אחת שאני מעוניין
להקריא בפסטיבל המתכנס במלאות 40 שנה ל־
1948 ובחסות ממשלת ישראל. עם כל הכבוד וכל
הרצון הטוב אין לי גם שיר אחד המתאים לקריאה
במעמד כזה. אשר לטענתו של (המשורר, חבר
ועדת הפסטיבל ואחד המתפטרים) נעים עריידי,
כי נתתי את הסכמתי להשתתף בפסטיבל — אני
יכול רק לומר לך שלא דיברתי עם נעים עריידי
כבר יותר משנה ולכן מובן שלא יכולתי להיות
מוזמן על ידיו ולא יכולתי לענות — לא בחיוב
ולא בשלילה״.
עד כאן דבריו של מחמד ע׳נאיים. אני עצמי
לא פניתי לאיש מחמשת המשוררים הנותרים כדי
לברר מה קרה כאן, שהרי ענייני שלי בפסטיבל
השירה תם ברגע שבו הודעתי על התפטרותי
בוועדה המכינה אותו. ועם זאת, יש לי הרגשה
עמומה שאם יימצא מי שיפנה אל חמשת הנותרים
— מזומנות לו עוד הפתעות מסוג זו שהופתעתי
אני למישמע דבריו של ע׳נאיים.
אשר למשורר נעים עריידי, לא אני אשפוט אם
נהג כשורה או שלא כשורה במיקרה זה. גם אם
נהג שלא כשורה — אני מציע שרק מי שישב
כמותו בכלא הישראלי באשמת פעילות ״פו ליטית״
(בראשית שנות ה״ )70 ישליך עליו
את האבן הראשונה.
אני בוודאי שלא אעשה כן.

סאהד אבו חאדרה :״לא הוזמנתי להשתתף
בפסטיבל ולכן מה שפורסם בעיתונים העבריים
אינו נכון. לפני כמה זמן שאל אותי מישל
חדד לרעתי בדבר ההשתתפות והשבתי לו, שאם
אקבל הזמנה אחשוב על כך. אף בשום מיקרה
לא היבעתי הסכמה״.
ג׳מאל קעדאר :״אף אחד לא התקשר
אתי ואני בכלל לא ידעתי על קיום הפס טיבל
ואין לי שום קשר לנושא״.
נאזיר חיל :״בשעתו פנו אלי נעים עריידה
ואשר רייך. היבעתי הסכמה להשתתף בתנאי
שהפסטיבל לא יהיה בחסות ממשלתית וגם
שיוציאו גילוי־דעת שיביע את העמדה שלנו
בקשר למה שמתרחש בשטחים. מאז לא
קיבלתי שום הזמנה ושום פנייה. מה שפורסם
בסעריב ובדבר לא רק שאינו מדוייק אלא גם
מטעה״.
עד כאן בקשר לששת המשוררים הערביים
שרק נתן זך מנע את השתתפותם בפסטיבל ...מי
שעוד נותרו לו אשליות לגבי רמתם המוסרית
ואמינותם המיקצועית של כמה מן האנשים המועסקים
בעיתונות הישראלית — מוטב שיהרהר
הירהור שני.
בכך נסתיימה, מבחינתי, כל פרשת פסטיבל
השירה הבינלאומי בישראל, ייערך או לא ייערך.
מלאכות דוחקות יותר ממתינות לכולנו.
אבל לסיום רצוני לנצל הזדמנות זאת כדי
להביע את תודתי העמוקה לכל האנשים, בהם
אישים דגולים וידועי־שם, שהתקשרו עימנו בימים
קשים אלה כדי לחזק את ידנו ולאמץ את
רוחנו.
אודה ולא אבוש: היינו זקוקים לתמיכתם ול

נתן זך

סרנו אן ]אטור

37 11!1׳111ז 73807

לא נולדתי עם המדינה. פשוט, לא.הזדמן״ לי
מסיבות שאינן תלויות בי. איחרתי בשנה אחת
ונולדתי ב־ . 1949 תיאורטית אני צבר, כחול לבן.
שלום לכל הקוראים וחג עצמאות שמח.
ברשותכם אפסח על הפרק ההיסטורי. קטונתי
מלנסות לסגור חשבון עם היסטוריונים או עם
ההיסטוריה.
ככל שהזמן חולף, הרבה דברים קטנים נעלמים
במאגר הזיכרון הקולקטיבי, ומטבע הדברים רואים
את היער ולא את העצים. וזה רק טיבעי
שבימים כאלה, אנשים שלא ״הזדמן״ להם להיוולד
לפני קום המדינה יחפשו את זקניהם כדי
לשמוע מהם: כיצד קרה הנס!
כל אחד והזקנים שלו, הנה אנחנו שומעים אד
תם ברדיו ורואים אותם בטלוויזיה וקוראים אותם
בעיתונים. הם מספרים בהתרגשות שטעמה לא
פג על הגבורה ועל דבקות במטרה ועל אידיאליזם
שהיה אז וכבר איננו היום. גם אני מחפש
את הזקנים שלי והם מספרים לי על האנטי־גיבור,
היפוכו׳ של הגיבור, על זה שברח ועל זה שבגד וזה
שנשחט בצהרי היום, ומסתבר שהגיבור האמיתי
הוא זה שניתנה לו ההזדמנות לשרוד. על שום
גבורתו ושפיותו או משום טיפשותו של האוייב.
כאמור, נולדתי ב־ . 1949 סבי, זיכרונו לברכה,
עבד עד יומו האחרון באדמתו. ואבי, ייבדל לחיים
ארוכים, עובד עד היום בבניין. התחיל בחיפה,
לפני הרבה שנים, והוא שבנה את קירות האבן
שאתם רואים בנווה־שאנן, ובדרך העוברת ליד
בית־החולים רזטשילד ובכרמל. אכן, הוא היה
שותף פעיל בייפוי חזות העיר. ולפני הרבה שנים
הוא הגיע עד ים־המלח ויעידו כל חברי קיבוץ
עין־גדי שנולדו לפני 30 שנה, כי מאז ראו אור יום
הם מכירים אותו ורואים אותו יוצק בטון, בונה
קירות, ואפילו פסלים ואנדרטות הקים. במשך 30
שנה עבד בקיבוץ ואת מיטב שנותיו בילה שם,
הרחק מהבית ומהמישפחה. ואני, הרבה מהחינוך
שלי והטפות״המוסר שלי קיבלתי ממנו באמצעות
הדואר. לפני עידן הטלפון.
הבטחתי שלא אסגור חשבון עם איש. אבל עם
קיבוץ עין־גדי יש לי חשבון ארוך. ומישהו יצטרך

סלמאן נאטור: מחפש א ת הזקנים
לסגור אותו, כי אבי יצא משם אחרי 30 שנה, פגוע
גם בליבו וגם בנשמתו.

המנהל רק החריף
תאריכים. ומסבא למדתי
איר לאהוב 1מה לשנוא
נחזור ליום־העצמאות.
כנראה שבחייו של כל אדם ישנו רגע או אירוע
או אולי מישפט המשמש נקודת־מפנה. יש רגעים

שהם נקודת־המפנה מן השקר אל האמת, או להי-
פך. או מן התמימות אל הפיכחות ולהיפך. או מן
הרע אל הטוב, ולהיפך.
בכל שנה, יום־העצמאות היה בשבילנו, הילדים,
שבוע של כיף, כי כל בית־הספר היה עסוק
בהכנות לחגיגה השנתית, לא למדנו, קיימנו חזרות
על תרגילי־ההתעמלות, ודיקלמנו שירים.
בכל כיתה התארגנה להקה לזימרה ולמחול והמנהל
היה עסוק בהכנת הנאום החגיגי, שהיה

אדרבה, אימרו לי אתם, בני דורי, אנשים שכמוני
לא.הזדמן״ להם להיוולד לפני קום המדינה,
האם נגזר עלינו לחיות לעד בצילה של טראגדיה?
הרי אנחנו איננו אשמים, ולמי מאתנו יש כוח
לשמוע כל בוקר על אנשים שהחמיצו את ההזדמנות
לחיות, או שנשללה מהם הזכות לחלום או
לצעוד לקראת העתיד. הרי על שאלה של חיים
ומוות, לא של יהודים וערבים, אני מדבר. המדובר
בבני־אדם. קודם כל וראשית לכל, בבני־אדם.
על דיר יאסץ למדתי לראשונה ב־ , 1967 בירושלים,
כאשר התחלתי ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה
העברית. כמובן, לא במסגרת שיעור
על הפילוסופיה היוונית או מישנתו של אפלטון,
אלא בהפגנה הראשונה שבה השתתפתי בחיי.
הפגנה בחברת סטודנטים ערבים ויהודים כנגד
הכיבוש שהיה אז בראשית דרכו, וכנגד האכס־טאזה
הכללית שסחפה את הכל בעיקבות המיל-
חמה. על הזוועה שמעתי דווקא מפי סטודנט
יהודי, ואז שאלתי את עצמי: האם רק דיר יאסין?
פניתי אל הסיפריה הלאומית, אל ההיסטוריה
הכתובה. רכשתי ידע, אבל לא השתכנעתי. ולאחר
14 שנים התחלתי במסע הקשה ביותר
והעצוב מכל.
במאי 1981 יצאתי אל הכפרים לחפש זקנים

עצמי לשופט מטעם ההיסטוריה, ולא לחוקר.
לא עברו חודשיים, וההיסטוריה חזרה על
עצמה ביוני , 1982 הפעם בלבנון. עוד פוגרומים
ועוד הרס, והרג ילדים ונשים, ועקירות ומחנות־פליטים
ודם שנשפך כמים או כנוזל אחר.
מה קורה היום בגדה המערבית וברצועת־עזה?
היש מי שמאמין כי זהו האמצעי הבדוק והיעיל
ביותר שלו להבטיח את עצמאותו?! כך חשבו אז,
וכך חושבים כנראה גם היום האנשים המסרבים
ללמוד מן ההיסטוריה!
בסיפורי מופיעים דברים שעליהם לא ידעתם
דבר, בני דורי. לא ידעתם ולא שמעתם.
דברים שלא התפרסמו בעיתון היומי שאתם
קוראים, גם לא בסיפרי ההיסטוריה ששיננתם
בבית־הספר. בסוף 1982 קיבצתי את הסיפורים
בספר והוצאתי אותם לאור. לא ביקשתי את
תגובת. דובר צה״ל״ או את זו של הממונה על
ההיסטוריה הלאומית. פשוט פירסמתי דברים כמו
ששמעתי ורשמתי אותם מפי זקנים שחיו באותם
הימים. גם אחרי שש שנים לאיהגיעה כל תגובה
שתכחיש או תאשר.
באותם ימים, הוציא הליכוד שבועון בעריכת
רוני מילוא. שם כתבו על ספרי כמה מישפטים
תחת הכותרת :״ספר נגד המדינה״ .אותם ימים
הייתי במעצר־בית במשך שישה חורשים. בכל
פעם שרציתי להגיע לרופא־השיניים שלי בחיפה,
הייתי צריך לפנות למישטרה כדי לקבל אישור־יציאה
מהבית.
נתמזל מזלי והצלחתי להגיע לידי הסכם
ג׳נטלמני עם השיניים שלי, שיתנו לי התראה,
שלושה או ארבעה ימים קודם שיתחילו להכאיב.
כך הייתי מספיק לבקש את האישור מהמישטרה
ולהגיע לרופא־השיניים בזמן.
חג־עצמאות שמח גם לכם!

איתן קלינסק

אחו׳ אובעים שנה

בנוסח קבוע — ורק התאריכים ומיספר השנים
התחלפו בו כל שנה ...והוא דיבר בהרחבה על
ההישגים של המדינה הצעירה ושל המועצה
המקומית ...והכל מחאו לו כפיים.
היה לנו מורה מהמשולש, ובכל שנה הוא תיקן
את השירים שכתבתי לכבוד יום־העצמאות, לפי
בקשת המנהל, ואני הייתי קורא את השיר בחגיגה
הגדולה וגם לי מחאו כפיים. בשנה האחרונה
ללימודי בבית־הספר היסודי, יצאנו לטיול עם
המורה לאזור המשולש. היגענו עד כפרו. הוא
הראה לנו את ביתו, אך גם את הפרדס של אביו.
הבית נשאר אבל את הפרדס לקחו היהודים.
ולא הירשו לאביו להיכנס אליו.
מדוע הם עשו את זהי
מהמורה שמעתי בראשונה שליום־העצמאות
יש עוד משמעות. מאז הפסקתי לכתוב שירים
ולשמוח בחגיגה השנתית.
חזרתי אל הזקנים שלי ובאחד הימים שאלתי
את סבי :״מה תעשה אם יקחו לך את האדמה?״
אנשים לומדים מסבותיהם ומסבתותיהם כיצד
לאהוב, וכיצד להיות טוב, סובלני ושקול. אבל
אפילו סבא וסבתא, כאשר דוקרים אותם בנקודה
הרגישה ביותר, לומדים ואחר־כך גם מלמדים
כיצד לשנוא ולהתקומם. ומה לשנוא ונגד מה
להתקומם.

על דיר יאסי! ל א למדתי
ממישנתז של אפלטו! ואז
התחלתי במסע הקשה
דיברתי על נקודת־מפגה. הנה מסע אל העבר
שהתחיל בהיותי בן , 14 והוא נמשך עד היום. לא,
אין זאת חזרה אל השורשים, וגם לא חיפוש אחר
זהות. אין לי בעייה של זהות. אבל זהו מסע בתוך
הזיכרון הקולקטיבי, בתוך היער, חיפוש אחר
הבודדים ודקירה בנקודת הרגישות. והוא מודרך
על־ידי סקרנות לגלות את האמת, אך יותר מכל
על־ידי הכוונה להבטיח עתיד טוב יותר, וגם כדי
שלא יישנה בעתיד מה שהיה בעבר. כי בעבר הלא
רחוק היו״דברים רעים מאוד.

שיספרו לי את מה שקרה להם. ביקשתי רק חוויות
אישיות, לא היסטוריה, לא נאומים, ולא סיסמות
או דברים מנוסחים, פשוט חוויות אישיות.
היו אלה סיפורים על כפרים שנהרסו ב־1948
( 480 כפרים) ועל אנשים שנהרגו(אלפים) ועל
אלה שנעקרו ממולדתם ( 600 אלף) .הגעתי רק
ל־ 16 כפרים. וכל חודש פירסמתי סיפור בירחון
הספרותי אלרדיד תחת הכותרת ,״ולא שכחנו״.
שנה וחצי נמשך המסע שבו גיליתי כי בכל כפר
׳נהרגו אנשים, ובערים כמו לוד ורמלה אף נהרגו
עשרות ומאות.
אני קראתי לזה.פוגרומים״ ,כי דם לא נמדד
בליטרים כמו בנזין, ובני-אדם הם לא מיספרים.
הרג הוא הרג. ודם הוא דם ולא כל נוזל איחר.
רבותי, בני דורי, עוד לפני 40 שנה היו מפקדים
ומנהיגים שנתנו פקודות להרוג בדם קר,
להרוס בתים וכפרים שלמים ולמחוק אותם מעל
פני השטח ומן המפה.
מילים כאלה שמענו באחרונה מפי שרים ואנשים
מפורסמים. וכאשר ראש־ממשלה מצהיר על
י קיברה הרענן של נערה שנהרגה בנסיבות טראגיות,
אך באשמת אלה המבוגרים שהוליכו אותה
אל המוות, כאשר ראש־ממשלה כזה מצהיר, שכל
יהודי מעורר אצל הערבים, אינסטינקטיבית,
צימאון לרצח וצימאון לדמים, חייבים הדברים
להפחיד גם אתכם ולא רק אותי.

חופש בזכות רופא־השיניים.
ומה שנותר יישאר
להיסטוריוניים
מה קרה לסיפורים שלי?
באפריל 1982 פירסמתי את הסיפור האחרון.
גיבורם של כל הסיפורים הוא זקן קמוט־פנים,
המבקש להעביר מסר אחד ברור :״עשו כל שבי-
כולתכם כדי שלא יקרה שוב מה שקרה אז. אל
תתנו להיסטוריה לחזור על עצמה!״
אני חשבתי שהצלחתי להעביר את המסר. ולכן
החלטתי: זהו זה! מספיק! מה שנותר יישאר להיסטוריונים!
לא חיפשתי אשמים, גם לא מיניתי את

לפני ארבעים שנה
סרנו עם מורינו בשעורי ספרות
בעקבות חיי ם נחמן ביאליק
אל בית המלרש הישן והנושו
לראות א ת המעין
ממנו שאבו אחינו המומתים
עז ותעצומות נפש
לסבל חיי ס חי ומאס
בלי קץ
בלי גבול
ובלי אחרית.
אחרי ארבעים שנה
אחרי שתמו שעורי הספרות והתנ״ך
סרים תלמידי חגורי אלות
אל המסגד הישן והנושן
לסתם את המעין
ממנו שואבים
״ילדי הכבוש
ילדי האין תקוה
ילדי עירות במצור״*
עז ותעצומות נפש
לסבל חיי ס חי ו מ אס
בלי קץ
בלי גבול
ובלי אחרית.
אחרי ארבעים שנה
בואו נפתח י חד א ת כל הדל תו ת
שקולחי אש ומאזרי זיקות סגרו על דרכינו בואו נרשיף עוד הלילה א ת כל הרקיעים
תוליך א ת נבטינו הרכים בלשון למודים
ליום חלש מגה באור חל ש
על כל בתי המלרשים
על כל ה מסגדים
ועל כל הכנסיות,
טרם נלך כלנו עניים וכואבים
באור האש ובזיקות הבערה,
טרם גחלי מ ח תו ת בזעף
ילחכו את פס ת הלשא האחרונה.
קרית שמונה

* •זהר ס סי הסק. :זה לא טחר — ז7׳
: 013 רבר 30.1187,

ך • תישעדדעשר הימים הראשון
נים בשה־תירצה גרתי באותו האגף
שבו היו האסירות הביטחוניות. המגורים
שלהן ממוקמים בסוף הפרוזדור,
מאחורי שער־ברזל מסורג. היו שם כ־
20 אסירות ביטחוניות, שגרו בארבעה
חדרים.
נפגשתי איתן שלוש פעמים ביום,
כשיצאו לחדר־האוכל המשותף, שם
ישבו בשולחנות נפרדים. שמתי לב לכף
שאין כל קשר בין האסירות היהד
ריות, שישבו לפעמים ביחד עם אסירות
ערביות השפוטות על עבירות
פליליות, לבין האסירות הביטחוניות,
ששמרו על מרחק.
בשעת הטיול היומי פגשתי אותן
בחצר, ואף שוחחתי עם כמה מהן.
האסירות הביטחוניות אינן מגלות
את הסיבות שהביאו אותן לכלא. כאשר
הסוהרות פונות אליהן, הן קוראות בשמן
הפרטי, לעומת הישראליות, שאליהן
פונים בשמן המלא.

איש פצוע
בסימטה
^ אסירות הביטחוניות נבר(
1לות מיתר האסירות. התנהגותן
מאופקת. הן מדברות בלחש. הן נראות
מטופחות, ומקדישות תשומת־לב רבה
למראו הנשי.
הראשונה מביניהן שהכרתי היתה
אלעס, נערה בת . 17 תמיד היתה לבו־

רה הביתה מבית־הספר התיכון שבו
למדה, היו יריות מכיוון חיילים ישראליים,
והיא עזרה לאדם פצוע מירייה,
שאותו לא הכירה, וסחבה אותו לסינד

כוחות־הביטחון עצרו אותה. היא
נשפטה ונשלחה לכלא. כשתשוחרר,
היא עומדת להתחתן עם קרוב־מישפ־חה.
שמעתי
סיפורים של נשים אחרות

ריעות ביניהן, הן מיישבות את העניינים
בשקט. כלום לא יוצא החוצה.
הנהלת־הכלא באה לקראתן, ודואגת
שלא תהיה תסיסה בכלא. הייתי
נוכחת פעם בריב בין אסירה ביטחונית
ואסירה יהודייה אחרי צפייה בטלוויזיה,
שם הראו הפגנה בשטחים
הכבושים. היהודיה נלקחה לבידוד.
אנשי הצלב האדום מבקרים את
האסירות הביטחוניות אחת לחודש.

הייתי נוכחת פעם כשאסירה פנתה
לקצינה בטענות ואמרה :״הן רצחו,
ותיראו איזה יחס הן מקבלות כאן.
בכפר היא היתה שיפחה, וכאן היא כמו
מלכה!״ הקצינה ענתה לאותה אסירה
שהיא יכולה לקחת דוגמה מהתנהגותה
של אותה אסירה ביטחונית.
לאסירות היהודיות לא משנה מאיזה
מעמד חברתי הגיעו הביטחוניות, הן גם
לא מוכנות להודות שרוב הביטחוניות

מה היחסים ביו האסירות הפליליות היהודיות ובין
האסירות הפוליטיות הערביות בכלאי נעמי
אדווח מדווחת על !גישותיה עם ה״מחבלות״
מביניהן, שהסתבכו בגלל סיפור־אהבה
לגבר שבסופו של דבר התגלה כחבר
בתא שביצע פיגועים, ואז הואשמו
בסיוע לפעילות עוינת.
פדואה נחשבת כמנהיגה. היא ילידת
מיזרח־ירושלים, ונשפטה לשבע וחצי
שנים אחרי ששמה מיטען־חבלה בתחנה
המרכזית. המיטען התגלה לפני
שהתפוצץ. היא הצליחה להסתלק מהמקום,
ונתפסה על־ידי כוחות־הביטחון
בביתה, שבוע אחרי האירוע. היא קט־נת־קומה,
בעלת חזות עדינה. היא מר־

יש שמישפחותיהן אינן יכולות
להגיע לביקורים פעם בשבועיים, ואז
דואגים אנשי הצלב האדום למחסורן.
לאלה דואגים אנשי הצלב האדום גם
לעורר־דין, שייצג אותן. הצלב האדום
דואג גם לספרים, לתרופות ולמיש־חקים,
כגון שש־בש וכדורי פינג־פונג.
לא מזמן התקינו להן שולחן פינג־פונג
בחצר הכלא. הן גם מקבלות כסף בעבור
קניית מוצרי״מזון בקנטינה.
רוב האסירות הביטחוניות אינן
עובדות בכלא. יש להן אפשרות לעבוד

משכילות יותר מהן, ומתנהגות בצורה
תרבותית.
אין ביניהן אף נרקומנית אחת. הן
עוסקות בענייניהן, ואינן משתתפות
בשום אירוע חברתי או תרבותי, המתרחש
בכלא. ב־ 23 השעות ביממה שבהן
הן נעולות בחדריהן, הן קוראות הרבה,
ויש הכותבות. הן מקבלות עיתונים
בכל יום. הן עוסקות במלאכת־יד וסורגות
הרבה, יש המחליפות את עבודות־היד
בדברי־קנטינה עם היהודיות.
בשה־תירצה יש קבוצה של אסירות,
שכל עיסוקה הוא בליבוי היצרים
בכלא. לרוב אלה הן הזונות, החיות עם
סרסורים ערביים. לכמה מהן יש ילדים
מאותם סרסורים. אחת מאלה צעקה
בנוכחותי :״הערביה המלוכלכת הזאת!
צריר להרוג את כל הערבים!״ כשהזכרתי
לה שהיא חיה עם ערבי, שהוא
אבי ילדה, היא ענתה לי :״זה משהו
לגמרי אחר!״
רצח במעיה

הביטחונית הראשונה: פטמה ברנאווי(באמצע, עם אחיותיה)*
הן רואות את עצמן כשמיות־מילחנוה
שה במיכנסי־ג׳ינס ובחולצת־טריקו.
חמודה מאוד, בעלת גוף חטוב וספורטיבי
ועיניים שחורות ענקיות.
ישבתי על ספסל בחצר, כשניגשה
אלי וכיבדה אותי באגוזים. היא הזמינה
אותי לבוא איתה לחדר שבו גרה, והלכתי
איתה. החדר היה מסודר ומטופח,
ואפשר לאמר שהיתה שם אווירה
מישפחתית.
הסוהרות לא אהבו את אלעם. היא
התחצפה אליהן והגיעה לעתים קרובות
לבידוד, בגלל המהומות שגרמה כש־היתה
נותנת ביטוי למחשבותיה בקול

האסירות הביטחוניות רואות בה
גיבורה, וכף היא מתייחסת גם לעצמה.
שאלתי אותה מדוע הגיעה לכלא,
והיא סיפרה לי כי באחד הימים, כשחז־

כזת את דברי־הקנטינה של חברותיה,
ועורכת את החלוקה ביניהן.
גם למיה היא מנהיגה. היא ילידת
בראזיל. מוצאה ממישפחה אמידה,
אריסטוקראטית, והיא נשואה לערבי
מהשטחים הכבושים. למיה אחראית על
ספריית הביטחוניות. הספרים ניתנים
להן מהצלב האדום, אחרי בדיקת הצנזורה.
היא
שפוטה למאסר״עולם על השתתפותה,
יחד עם זערה, קרובת־מיש־פחתה,
ברצח החייל דויד מנוס.

שבויות־מילחמה

אסירות הביטחוניות מלוב־
1רות מאוד. גם כאשר יש חילוקי
במיטבח
או בגינון. אץ להן אפשרות
לעבוד בתדיראן או במיפעל ריווחי
אחר, דבר הקשור בתקנות הכלא. לעומת
זאת עובדות אסירות ערביות
פליליות בתדיראן, ומרוויחות משכורת
סבירה.
האסירות הביטחוניות רואות עצמן
כשבויות־מילחמה, ודורשות את אותו
היחס.
כל האסירות מקנאות בהן. הן מלוכדות,
אינן מלשינות זו על זו והן תמיד
ביחד, שומרות על רמה מסויימת. ידוע
בכלא שכאשר יש בעייה עם הסגל, הן
תמיד תומכות אחת ברעותה.
* שצרה 1הורשעה פתחת פצצ ה
ב קו ה 111 ציון בי חשרם בי 967ו, שוחי
ררה בסיסררה חי הפי -ש ס״ם.

^ כלא הו פ ץ סיפור שערכיה נתנה
* לילד כדור, ואמרה שזו סוכריה,
ובעצם רצתה להרעיל את הילד. היתה
היסטריה, ועד שביררו את העניין היו
צעקות ותיגרות־ידיים.
בימי־החגים של הערביות דואגת
הנהלת־הכלא שיאפו להן עוגות מיוחדות
וב״יום האדמה״ הן נשארות בחדרים
ושובתות־רעב. מזדהות בדרכן.
למרים זגל ולריטה דסקלו היה קשר
עם האסירות הביטחוניות. היו גם אחרות,
בעלות תודעה פוליטית, המאמינות
בדו־קיום, והיו שיחות בנושאים
פוליטיים ואנושיים.
ריטה סיפרה לי כי אחד הדברים
שהדהימו אותה בכלא היה מיקרה
שאסירה ביטחונית פנתה אליה בבקשה
לכתוב מיכתב־חנינה לנשיא-המדינה,
בעוד שאותה אסירה בעצם אינה
מכירה בקיום מרינת־ישראל. ריטה
שאלה אותה מדוע היא רוצה לפנות
לנשיא, והאסירה ענתה לה כי תעשה
כל דבר שיש בו לזרז את יציאתה
מהכלא. היא גם ביקשה שלא תספר
לאיש על בקשתה זו.
אעירה אבו־עיידה, אסירה בדווית
שהיתה שפוטה על רקע פלילי, עבדה
באפסנאות כשאנשי המישטרה הצבאית
הגיעו לכלא עם שתי אסירות.
אעירה סיפרה לי על פגישתה עם שתי
האסירות. מספרת אעירה :״זה היה ביום
שישי אחד, ב־ 6.30 בערב, כשקראו לי
לאפסנאות. הסגנית, מלכה אולמרט,
היתה בתורנות, וקיבלה את האסירות.
״בזמן שמלכה שיחררה את השוטרים
ובדקה את הפקודה שלהם, יצא לי
לדבר עם האסירות. זה עיניין אותי, כי

השוטרים הצבאיים אמרו לי קודם לכן
שהביאו שתי מחבלות, שרצחו את
החייל דויד מנוס. האסירות היו למיה
מערוף הבראזילית וזערה, קרובת־מישפחה
שלה.
״הן לא ידעו שאני ערביה, ודיברו
איתי בעברית, חשבו שאני סוהרת
ודיברו איתי חופשי.
״אני שאלתי איך רצחו את החייל,
והן סיפרו לי את כל הסיפור: החייל
עצר טרמפ ליד נמל־התעופה, הוא רצה
להגיע לכיוון עפולה או חדרה ועלה
לרכב עם מיספר ישראלי. היו בו שתיהן
ושני גברים. כשהחייל ראה שהם
פונים לכפר הערבי, שאל אותם מדוע
הם פונים לשם, והם אמרו לו שצריכים
לקחת משהו מאיזה חבר, ואחר־כר
ימשיכו. הוא לא חשד בכלל.
״הם לקחו אותו למערה, שם החזיקו
אותו במשר שלושה ימים, ואחר־כך
הרגו אותו בנשק שלו. את תעודת־החוגר
שלחו לאש׳ף יחד עם המיס־מכים,
כף הם הודיעו שהרגו חייל
ישראלי. יעני — הוכחה בשטח.
״במשן־ יממה השאירו אותו מת
במערה. אחר־כר עטפו אותו בשמיכה
וזרקו אותו בטרמפיאדה של החיילים.
״שאלתי אותה, :למה רצחתם אותו?׳
והיא ענתה, :גם אתם רוצחים לנו
ומתנקמים, אז אנחנו מתנקמים בחזרה.
אם היהודים ירצחו אחד, נרצח שניים.
אם ירצחו שניים, נרצח מהם עשרה!׳
״אמרתי ללמיה, :לא חבל? רצחתם
בן־אדם שהוא חף־מפשע?,
״אמרה לי, :לא! בשביל זה אנחנו
מסכנים את החיים שלנו. או שהם
ימותו, או שאנחנו נמות. רק אחד
מאיתנו יכול לנצח׳.״

פ 3ור

אלתי את אעירה מדוע ה״
* /ערביות, הנמצאות בכלא על
רקע פלילי, אינן מתחברות עם
האסירות הביטחוניות, והיא ענתה :״כל
אחת מאיתנו, האסירות הפליליות,
מגיעה בגלל משהו שונה — סמים,
התפרצות, תקיפת־שוטר, ולעתים
רחוקות זנות. בעיניהן של המחבלות
אנחנו פסולות לגמרי, כי אנחנו ערביות
ישראליות. אנחנו לא תושבות
השטחים, ולא באנו על רקע ביטחוני.
״הסלידה שלהן מאיתנו מתבטאת
בזה שהן אומרות שאנחנו, הערביות
הישראליות, והיהודים, אין בינינו הבדל,
כי אנחנו חיות ביניהם.
״שאלו אותי לא פעם אם אהיה
מוכנה להיות ביטחונית, להזדהות עם
הערבים ולשתף איתם פעולה. אמרתי
שאני לא מוכנה. אני חיה במדינת־ישראל,
ויש לי זכויות וגם חובות. יש
לי אחים ששירתו בצה״ל, ועדיין יש לי
אח אחד במישמר־הגבול. אני לא מוכנה
לשתף פעולה עם הביטחוניות
אפילו שיש לי סיכסוך במישפחה,
ועזבתי את הבית. כי אם אצטרף אליהן,
אבגוד במדינה שלי.
״אני לא אבגוד בעם שאני חיה
איתו, ולא אהיה נגד האחים שלי, כי אז
האחים שלי יהיו נגדי. זה לא מסתדר
בחיים. אמרתי להן שאני ישראלית,
ולא אפגע במדינה שבה נולדתי ושבה
אני חיה.
״הן הסבירו לי שהמאבק הוא כדי
להגיע לשלום, ואני אמרתי שהמיל־חמות
שהם עושים לא מביאות שלום.
״אנחנו, הבדווים, מאכלסים שטחים
גדולים בדרום הארץ ומשרתים בצה״ל
ובמישטרה.
״מחבלת אחת אמרה לי פעם שזו
בושה, לנו הערביות, להגיע לבית־סוהר
על תקיפת־שוטר, גניבה וסמים,
כי צריף להגיע לכלא עם כבוד. אז מה

בבזרעגז
עיתונות
זה כ תו ב בעיתון איזה ביבי? איזה
דוקאקיס? איזה
ג קסזן? קציר שבועי
שר אי־דיזקים
בעיתוני ישראל.
נעמי דון ₪

למיה מערוף תערה על סססל־הנאשמים

מיקי קרצמן, חדשות

,בשביל זה אוחנ 1מסכנים את החיים של1ו...״
הכבוד, אני שאלתי. ללכת לרצוח חייל
או לרצוח אזרחית? זה לא כבוד גדול!״

;להרוג כשהם
קטנים ך
ך 0נדיה היתה אסירה ביטחונית.
^ היא גרה בחדר מולי. היא לא יכלה
לגור עם יתר הביטחוניות, מכיוון
שהיתה לה ילדה קטנה.
עם הגיעה לכלא סידרה לה ההנהלה
חדר קטן, עם לול לתינוקת. האסירות

ובנשיקות מאסירות, וחווה יערי, שהי־תה
באגף ממול, קראה לנדיה ושוחחה
איתה ועם התינוקת, ובכל יום הכינה
לה ממתקים. חווה אמרה לי כי מאוד
היתה רוצה לחבק את הילדה ולשחק
איתה, וכי נוכחות הילדה הקטנה בכלא
משפרת את מצב־רוחה.
באחד הימים ישבתי על ספסל
בחצר. האסירות הביטחוניות ישבו על
הדשא ליד שולחן הפינג־פונג, כשנדיה
באה עם התינוקת והתיישבה לידי. היא
היתה נסערת כולה ונראתה כאילו היא
עומדת לפרוץ בבכי. היא פנתה אלי
ואמרה כי שמעה שאני כותבת בעיתון,
ואולי אני יכולה לספר מה שקרה לה.
כשהילדה עמדה בפרוזדור, אסירה
ישראלית, סוחרת־סמיס מבאר־שבע,
בעטה בתינוקת. נדיה צעקה :״מה את
עושה?״ והאסירה ענתה לה :״זה מה
שצריך לעשות! צריך להרוג אתכם
כשאתם קטנים!״
אמרתי לה כי אותה אסירה כנראה
שמעה שהיא, נדיח, השתתפה ברצח
של ישראלים, ורצתה להוכיח לחברו־

וכד אמרה:
יש אצלנו אנשים המאמינים שעל־ידי
מאבק מזויין, למה שאתם קוראים
טרור, אפשר להגיע להישגים. ויש מי
שאומרים שכל מדיגות־ערב נלחמו
נגד ישראל ולא הצליחו, כי ישראל
חזקה לא רק מבחינה צבאית אלא גם
מבחינה מדינית, יש לה קשרים עם
מערב־אירופה, וליהודים יש השפעה
גדולה בארצות־הברית, בייחוד בכלי־התיקשורת.
לכן אין כמעט סיכוי
להביא על־ידי דיבורים לכך שהיהודים
יעשו שלום. מה שנשאר לעשות זה
להטריד ולגרום לזה שהבעייה הפלסטינית
תהיה בתודעה של העולם. אם
מה שאתם מכנים בשם טרור לא היה
קיים, אף אחד בעולם לא היה יודע
שישנה בעייה. מה שקרה באולימפי־אדת־מינכן,
שם אומנם נהרגו כמה
אנשים, הביא את הבעיה הפלסטינית
לתודעת העולם.
היתה תקופה של שנים, כשהעולם
בכלל לא הכיר ולא ידע שישנה בעייה
פלסטינית. מהרגע שהקימו את מדינת־

הולכת נגדם, ובזה היא מצטיירת
כאוייבת, ולכן גם מבינות מדינות־ערב
שיש לישראל שאיפות של התפשטות
ושל סיפוח.
אנחנו, הערבים, מאוד חוששים מזה,
כי ב־ 1948 ישראל היתה קטנה וב־
1967 גדלה, ובמילחמת־הלבגון כבשה
עוד חלק מלבנון, כך שבכל מילחמה
גודלת ישראל עוד ועוד.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם
שהגבולות שלה לא מוגדרים, וזה
מעיד על הכוונה לספח עוד ועוד שטחים.
אתם
גם לא מתייחסים לזכות־השי-
בה שלנו. את המישפחה שלי גירשו
ב־ , 1948 ויש לגו רכוש ואדמות בישראל,
וצריכה להיות לנו הזכות
לשוב ולקבל בחזרה מה שאתם לקחתם.
אני מקווה שאם וכאשר יהיה פעם
משא־ומתן בין ישראל ובינינו, שהנר
שא הזה יעלה על הפרק.
אי־אפשר לעשות צדק כשמישהו חי
על חשבון השני, ואני מתכוונת גם
לקיבוצים, שחלק מהם נמצא על אדמת

,,האסירות היהודיות מהנאות בהו מפני שאינן
מלשינות זו על זו, הו תמיד ביחד ושומחת עד
רמה מסו״מת. הן תמיד תומכות זו בזו...״
תיה שהיא מסוגלת להתנפל על ערבים.
נדיה
אמרה לי :״אני לא רוצה
להיכנס לפרטים מדוע אני נמצאת כאן
בכלא. אני רק רוצה להסביר לך כי
דברים שנעשים על רקע אידיאולוגי
אינם אישיים. אני לא חייבת להסביר
או להתנצל לפני כל מיני טיפוסים כאן
מי אני ומה אני ואיר אני רואה את
העולם מסביבי. במקום שממנו אני
באה לא נתקלתי באנשים בעלי תת־רמה
אנושית כמו כאן בכלא, וזה עונש
כשלעצמו בשבילי!״

אסירה אעידה אבו־עיידה
.לא חבל לרצוח אדם חף־מפ שעד
הביטחוניות דאגו למחסורה, ותוך חצי
שעה הביאו לה מיצרכים, ביגוד ומראה.
אחת הסוהרות קנתה לתינוקת
צעצוע. אסירה סיפרה לי כי שמעה
מסוהרת כי נדיה היתה קשורה ביחד
עם בעלה ברצח שני אזרחים ישראליים.
בחדר
סמוך לחדרה של גדיה גרה
אסירה, אם לילד קטן, ושני הילדים
שיחקו בפרוזדור בכל יום. בשעת
הטיול בחצר זכתה התינוקת בחיבוקים

גאום

^ ^ הפלט טיני ת
וי דיה שוחחה איתי בשפה האנ־
1גלית, סיפרה לי כי היא מורה
לאנגלית בבית־ספר תיכון. היא סיפרה
על החיים הבלתי־נסבלים והקשים
בשטחים הכבושים ועל הכמיהה שלה
ושל חבריה לשלום.
אמרתי לה שאני לא מתעניינת בפוליטיקה
במיוחד, אך לדעתי רציחות
של אזרחים לא יביאו לשלום, אלא
להיפך. נדיה ביקשה להסביר לי כמה
דברים.

ישראל ב־ , 1948 העולם — או לפחות
העולם המערבי — התייחס לזה כאילו
שהיהודים הגיעו לארץ ריקה. עובדה
היא שגם ארצות־הברית וגם ברית־המועצות
תמכו בהקמת מדינת־יש־ראל.
בכלל,
מתקבל הרושם שישראל היא
חלק מאירופה, ולא מהעולם הערבי.
עובדה שהכניסו את ישראל לשוק
המשותף, למרות שאין לה כל חלק בו.
ולמה ישראל משתתפת בגביע אירופה
לכדורסל? או באירוויזיון?
זאת אומרת בפירוש שישראל אינה
חלק מהעולם הערבי, אלא חלק מאירופה.
וישראל היא כאילו המיבצר
הקידמי של אירופה בתוך העולם הערבי.

ישראל רוצה להתקיים, היא
צריכה להשתלב בעולם הערבי, ולא
להמשיך להיות מיבצר של העולם
המערבי בתוך העולם הערבי!
ישראל מסייעת במיזרח התיכון
לכל הגורמים, שהם לא ערבים. למשל
סייעו לבוררים בעיראק ולמארונים
בלבנון. ישראל שיתפה תמיד פעולה
עם האויבים של הערבים. כמו הנשק
שנתנה לאיראן במילחמה נגד עיראק.
במקום ללכת עם הערבים, היא תמיד

300 הכפרים שהרסו לנו ב־ . 1948 מי
שירצה, יוכל לחזור לבית שלו, ומי
שלא ירצה חייב לקבל פיצויים על
הרכוש שהשאיר כאן.
אנחנו לא ניתן לעולם לנוח, עד
שלא נקבל את המדינה שלנו. היום
יודע העולם שהבעייה של העם שלנו
קיימת. וכל מי שקורא עיתונים ורואה
טלוויזיה יודע שיש עם פלסטיני, ויודע
שמגיעה לו מדינה. וצריך לפעול יותר
במישור המדיני כדי ללחוץ על ישראל,
שתסכים למשא״ומתן עם אש״ף,
כדי שתקום מדינה פלסטינית לצד
מדינת־ישראל.
אבל צריך להיעשות צדק לפני
שיהיה שלום. אם לקחו ממישהו את
הבית, צריך להחזיר לו אותו. כי לא
יכול להיות שלום בלי שיהיה צדק.
עד כאן דברי נדיה.
אחרי אותה שיחה המשכתי לפגוש
אותה בכל יום. מצב־רוחה היה ירוד.
היא אמרה לי שהיא עומדת להשתחרר
בקרוב, דבר שלא נראה לי, כי ודתה
שפוטה למאסר־עולם.
באחד הימים, בלא כל הודעה, נעלמה
נדיה מהכלא. אמרו כי אנשי הצלב
האדים באו ולקחו אותה. לי לא היתה
הזדמנות להיפרד ממנה לשלום.

.לא איכפת לי מה תכתוב עלי, כל
עוד שאתה מאיית את שמי נכון!״
אימרה זו שגורה בארצות־הברית.
בישראל זוהי בעייה. איות נכון של
שמות ודיוק בפרטים קטנים אחרים
אינם הצד החזק בעיתוני ישראל.
קציר של שבוע:
• יריעות אחחנוח ( )10.4הודיע
שרוב העליזים בקליפורניה ״תומכים
במייקל ג׳קסון״ .צריך לבדוק אם
ג׳סי יודע גם לשיר.
• חדש!ת ( )14.4החליט, בסיפור
על הצעיר שנהג להתגנב לניידות
חונות ולשדר הודעות״שווא, ששמו של
מפקד מרחב הירקון זהה לשמו של
ראש עיריית טבריה. הם אומנם קרובי־מישפחה,
למעשה קרובים־רחוקים,
אבל לטברייני קוראים יגאל ביבי,
ולאיש־המישסרה קוראים אריה בי

אגב, ג׳ודי ניר־מוזס
בידיעות כמובן, את רות שיטרית,
אשתו של מאיר, וקבעה שלזוג יש
ראיינה,

.בן בכור, היום בן ״.10 יש בן, אבל הוא
עוד בגן. הבכור בן ה־ 10 הוא בת , 10
וקוראים לה מירי.
• הרקדן ובעל־הסטודיו אייל
שמי הופתע לקרוא בלאשה שהוא
עומד להתחתן בקרוב י עם רקדנית
הקאן־קאן לשעבר׳מהמזלן־חז׳ ,סוסי
היי. שמי הוא רווקרעד להודעה חדשה,
והרקדנית הסכסית עומדת להתחתן
עם קזור ישראלי ששמו אילן מזור.
צריך׳לדעת לקרוא, גם קומוניקאטים.
• ציטוט מחדשות. מתוך הכתבה
על האם.שהגיעה מרוסיה ושנפגשה עם
ילדיה אחרי 30 שנה: האם ״באה
אתמול לביקור ראשון בארץ עם בעלה
מנישואיה השניים( ״.הגדרה קצת
מוזרה לבעל שני).

• גיל יודילוביץ׳
שעבר את ריטה (קליינשטיין)

ראיין בשבוע

עבור להיטון, ולא יכולתי שלא להתרגש
יחד איתו מהמישפט הבא :״ריטה.
מניחה יד רכה על הירך שלי, רוצה
להפנות תשומת־לבי למשהו. אחר־כך,
כשהיא מרפה את האחיזה, אפשר לחוש
בגל חום שעובר בגופי ״.מעניין, מי

• תנועת עם יפה עם אחר פירסמה
בידיעות ( )11.4מודעת־תודה למי
שנטלו חלק, בהתנדבות, באירועי
התנועה. מילות־התודה שהגיעו לזמרת
ישראלה קריבושה ולבעלה, יוסי
קריבושה, שליווה אותה ליד הפסנתר
(ושאינו זמר) הופנו על־ידי אנשי־התנועה
אל. צמד־הזמרים ישראל
ויואל קריבושה״.
• להיטון פירסם את תמונתה של
הזמרת־בדרנית גני תמיר, חברתו
של מנכ״ל הד ארצי, יאיר ניצני,
וקרא לה דגנית כהן (מישהי אחרת,
שזכתה באיזשהו תואר־יופי) .למוסי־קאי
יוני רכטר קרא השבועון(ב־)6.4

קובי רכטר.

• מעריב (ה־ )10.4קרא למוסיקאי
עידן סוחובולסקי בעיוות קטן :״סו־חולובסקי״
.טוב, זה קשה. כנ״ל לגבי
אחד מבעלי הסי1רנוה, בני וינ•
צלברג, שהוא כבר די רגיל לעיוות
שמו — חדשות ( )10.4קרא לו.וי ר־צנברג״
.טוב, שישעברו את שמותיהם!
• ומה עם הדוגמנית ח לי
גולדנברג? מעריב (ה־ )7.4ממשיך
לקרוא לה ״גולדברג״.

שבץ 9 9 3 31113

לרות׳

מאוזן:
)1הפוגת המאמן במישחק
הכדורסל; )5ספר של אהדת מגד;
)10 מספיק; )11 ברח; )13 מטבע
יפאני; )14 מילת המעטר״ ) 15
גבול, קצה; )16 כלי עבודה
בחקלאות; )18 יחידת הספק
חשמל; )20 יתוש קטן ממאיר;
)21 תרגילים בקריאת תווים; )22
ישוב במצרים העתיקה״ )24 מן
המאכלים שסופקו לבני ישראל
במידבר; )25 דבר סתה )26
האצבע האמצעית — האמה)28 :
מידת אורך אנגלית; )30 מחזאי,
בעל ״המרפסת״ (ש״מ<; )31 יין
שרף; )32 גוף(מ); )34 חיה ממש־הצבאים;
)35 תפקיד ראש המסה
הכללי של ה״הגגה״ (ר׳ת); )38
מסימני הניקוד העברה )39
תינוקות; )41 אויב )42 חרם )43
נמצא; )45 תפקיד אחד המשחקים
בכדורסל; )47 כלי קיבול
לשמנים; )48 קיבוץ מטוסים
באויר; )50 כיכר עגולה; )51 רב
ספרותי; )52 חוץ; )54 זרע כמת
שחור; )57 ריק; )61 דשן
העצמות; )62 נואם סנגוריד״ )64
אמין; )65 שמה המצרי הקדום של
לוכסור; )66 מושב מלוכה )67
מילת בקשה; )69 חרד; )70 בקובית
בהודו )72 :צייר, מאבות
האימפרסיוניסטים בצרפת; )74
סרט לקישוט הבגד; )75 רעב; )77
מייסד דת הקראים בבבל; )78
מתנדבי חוץ־לארץ במילחמת
השחרור )81 :משרת בבית־המרחץ;
)83 נהר אפריקני)85 :
עמק (ח); )86 חרון; )88 מילת
ברירה )89 :מילות ברכה בר־ת
ליד שמה של עיר; )91 צליל)93 :
אחד החלקיקים שמהם מורכב
החי והצומח; )95 פחת, בוה )96
נעם; )98 מזל; )100 אביון; )102
מי שבא לגור בארץ )103 :אפיסת
כוחות; )104 מרגמה כבדה
מתוצרת בית; )105 מסירה
חופשית של דברי אחרים.

מאוגד:
)1ערוד; )2זקן, בא בימים; )3
קפץ קדימה )4תשלום חובה )6
קריאת צער; )7אנטילופה )8
אחד הטעמים; )9עוללות של ד ת
שנשארו על העץ אחרי החביטה
)12 חבר עוברים כמוסה )15
פעולה הנעשית כמעשי אחרים:
)16 בננה )17 מין ירק גינ ה )19
ארמון; )20 מילת אזהרה )21
שר־צבא; )23 ענף; )24 התכופף;
)26 רזה )27 בכיה )29 שוא; )30

אפ שר רצחזק

שני מטר גובה
.אנחנו יכולים לנגן באוחה תיז־מורת,
אם גם את אוהבת לתת, לא רק
לקבל,׳׳ הוא פונה אלייך, דרכי. הוא
אוהב את החיים, יש לו המון תחביבים
ופעילויות, וחלק מזמנו מוקדש
לפעילות התנדבותית״ לטובת החברה
והקהילה שבה הוא חי.
הוא אקדמאי בתחום הפרא־רפואי.
ועוסק גם בצילום תעשייתי ובפירהוס,
בן ,35 גרוש, אב לבת, הנמצאת אצל
אמה, וגובהו מגיע כמעט לשני מטר.
חסר סנטימטר אחד. רוצה אותך מבינה,
תוססת, בעלת חוש־הומור, המייחסת
חשיבות לאופי האדם. גובה, גיל ומוצא
לא משנים. כתבי לו לת׳׳ד ,607 אריאל
,44824 או צלצלי אליי ושאלי על

עסקים בקנדה

התעטש; )33 סגור בפקק; )34
הזרוע העליונה, ליד השכם; )36
דורון; )37 אשכול של ביצים אצל
נקבת החי; )40 בן־בקר; )41 יונק
ממש׳ הצאן; )44 שם נוסף ל־41
מאונך; )46 זכות, רשות; )47
צליל; )49 הכה השמש; )50
בדיקדוק — מוצא המילה; )53
פיתוי, שיסוי; )54 גמיש,
מתמתח; )55 לבן, נקי; )56
קסמים, כישוף; )58 ועוד( ,ר״ת);
)59 איסטניס; )60 שי; )62 אדמת
אבק וטיט; )63 חבר כנסת מטעם

ר״צ(ש״פ); )66 מצב של דריכות;
)68 שמה הקדום של ספרד; )71
זמר ישראלי פופולארי (ש״מ<;
)73 נטש; )76 כלי קיבול; )77
מצוקה, לחץ; )79 להלן, הבא
אחרי־כן; )80 מכשיר אכילה; )82
מילת שלילה; )84 בלול קמח
במים; )85 קיבוץ בעמק; )87 אני;
)90 מגדל צופים; )92 תחבושת
למכה; )94 מתכת שהיא תערובת
נחושת, בדיל ופליז; )96 למרות;
)97 דומה בכל; )99 שניים; )101
אריג גס; )102 מתגורר; )103 זה.

אביגיל ינאי —י

איתן עמיחי

הדבר ת בזדיקים

10 0

רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־75־03

ב ש מי רהעל ברי או תך!רכו שן-

שתי מ ס רו ת
מתנגשות
.כיף לי עם הרווקות, אני שלם עם
זה,״.הוא מודיע לי. ,חוץ מרגעי
הבדידות״״ הוא מישפטן בן ,29 עיניו
ירוקות וגובהו 1.84 מסר. .מתיקי
הגירושין, שבהם אני מטפל, אני רואה
כמה הנושא הזה יכול להיות אקסי־דנטלי,״
הוא ממשיך. .התיקים האלה
דומים קצת לתיקי תאונות־דרכים. כמו
שתי מכוניות אשר מתנגשות בתיהן,
כיוון שצד אחד, לפחות, לא שמר על
חוקי״התנועד״״
הוא אוהב מאוד מוסיקה, מעיד על
עצמו שהוא רגיש, ומוסיף. :אכל כל
אחד חושב שהוא כזד״ גם החונק
מבוסטון )39/88( ״.הוא ההיפר מהמא*
צ׳ו הטיפוסי״ .מחפש אשה מעניינת,
עשירה באישיותי״ שאפתנית בנושא
הקריירה שלה, לא חומרנית, נאה. אם
את מעשנת — לא על־ידו, בבקשה.
מיספר־הטלפון שלו מחכה לך אצלי.

רא שמשרף

בעס

שמחים להדברת תיקנים(ג׳ן קים)1
תולעי עץ, חרקי ספרים ובגדים,
עירפול מישר לארועים למניעת

1זס 0
^ יתושים וחרקים מעופפים.

הוא אקדמאי בשטח הכלכלי, בן ,35
גרוש 1.79 ,מסר, אומרים שהוא נאה,
והוא אומר שהוא מאוד רומאנטי. הוא
גם חושב שכנות היא אחד הדברים
הבסיסיים כמערבת־יחסים עם אנשים.
בשנתיים האחרונות הוא חי בקגדד״
בענייני עסקים, ולא ברור, ברגע, מתי
יחזור סופית. אבל הוא משתוקק לחזור,
ומגיע לכאן לעתים קרובות.
באותה מידה הוא משתוקק גם
להכיר מישהי, בת 25 ויותר, לא ילדה,
אבל לא מבוגרת ממנו. למעשה, ו^א
מודע לכר שאין כללים בנושא הזה.
חשוב לו שהיא תיראה טוב, שתהיה
נאד״ איך הוא אומר לחברים שלו?.אס
הייתי רואה אותה ברחוב, הייתי מסתובב
אחריה.״ רצוי אחת היודעת מה
היא רוצה בחיים, ובעלת השכלה
אקדמית. שאלי אותי על (.)38/88

הוא בן ,39 גרוש, שני הילדים אצלו,
בעל מיקצוע חופשי 1.77 ,מסד, הופעה
נאה. אומדים שיש לו ראש מטורף, ולכן
רצוי מאוד שגם את תהיי עם ראש כזד״
מאוד פתוח, לא ממוסדת, עם שגת
שיגעונות.
הוא רומאנטי, אוהב מוסיקה וסרטים,
ואוהב להשתולל עט ילדיו ולרקוד
לצלילי המוסיקה הכי חדישה,
המוסיקה שהם אוהבים. ואגב, הוא מסתדר
נהדר עם החברים והחברות של
הבת הגדולד״ בת . 15 שאלי אותי על
( ,)40/88 ותקבלי את מיספר־הטלפון
שלו.

היא מורה,רווקד״ בת ,32 נתנייתיית
נאה, נחמדה, סימפטית, רזד״ רצינית,
טיפוס כיתי, שקטה וסולידית, אוהבת
ריקודי־עם, סרטים וקריאד״ אוהבת חבה״
אפשר לצחוק איתר 41/88 מעת-
ייגת בקשר רציני עם בן 32 ער ,36 לא
נמוך, נאד״ רציני. מישהו מתחום ההוראה
יתאים לד״ לדעתד״ מיספר־הסלפון
שלה נמצא אצלי. אני מקווה שתסלחו
לי על המיבתב הזד -ניסיתי לעשות אותו
קצת מעניין, אגל יש גבול גם ליכולת
שלי.

!*והב את רוחי
פשוט לא האמנתי למה שאני שרמז.
קורא אה־ מדמת־גן, יוסף רביב
שמו, תהיה לי בריא, כתב לסיכתביס
למערכת שהוא מתפעל מסימזביס
לחמי. חה.המדוד הכי מרתק(לדעתי,
לפחות) בה שלם הזה.״ נו, זה באמת
עשה לי את השבוע. תודה לך. אתם
מבינים — לא מוזן. לא אתה!השקל.
אפילו לא רחל* .ז וזתי הוא הכי אוהב.
בסוף מיכתבו הודיע הקורא רביב,
שמצבו המישפתתי, אגב, אינו ידוע לי,
שהוא מסתייג מאיזו קביעה שלי,
אימרה קטנד״ משהו בעניין האנשים
שבאמת יודעים, ממה הם מתעצבנים.
מצאתי אותה תלויה על הקיר, באנגלית,
במישדרו של עורך-דין, שבן
שלי. לא התעמקתי בה יותר מדי, רק
תרגמתי.

על המטוס
״אני מנסה למצוא כתף חמימה
להניח עליה את ראשי,״ הוא אמר לי.
.מישהי שאפשר לשוחח איתר״ לבלות,
ליהנות בתברתד״ נאה ״.הוא בן ,38
הופעה נאה, נראה צעיר מגילו1.74 ,
מטר, איש־עסקים, בארץ וכחדל, מצב
כלכלי איתן, פנוי מבחינה רינשית, לא
צמוד לשעות המשכלות שבהם גברים
נשואים אמורים להיות בבית, מסתובב
הרבה בעולם.
הוא לא אסר לי שאת עולה איתו,
מייד, על המטוס. אבל היתה לי הרגשה
שאצלו גם זה יתכן. צלצלי אליי,
כתמיד ב־ ,221017 תל־אביב, והשאירי
לי הודעה עבור (.)42/88

לטובת בל ניי שלא ראה א ת הש רש
אהבה ומילתמה של וודי אלן -
הוא אומר שם, מדי: נשים יהודיות
לא מאמינות בשכש אחרי הגישו-
איי־

נישואין בדו טר אל
המיקצוע הזה עוד לא התארח במדוד
הזה: רב־חובל. בן, זה מה שהוא עושה
בחייט נשמע נסלפון ארם מעניין
מאוד. בן ,40 נאה 1.78 ,מסר, ספורטיבי,
מודע לבריאותו, לא מעשן ולא או הב
כאשר מעשנים לידו. על הופעתו
החיצונית הוא אסר; ״נראה יותר מבס־דר.״
אבל
מה, הוא קצת נשוי. ממש קצת.
.הנישואין אצלי הם בניוסראל,״ הוא
אומר. .מעט מגע, מעט רקע איגטלש
טואלי, יותר מדי שיגרה. בעצם אץ
שוס דבר פרט לשיגרד״ והילדים. יש לי
הרבה לתת, אני אוהב לצחוק, אוהב
חיים, חושני, טיפוס רומאנטי. רוצה
קשר טוב לחורשים שבהם אני נמצא
בארץ ״.השאירי אצלי הודעה עבור
( ,)43/88 אם את אשה יפר -חכמה וכנה.

אץ שום דבר רע במחלת־השי־לחה.
א ם אתה חולה במחלה ה זאת, אתה מכיר בל הזמן אנשים
חדשים.

א ו בכלל החיים תענוגות
ת א אוהבים
* אף במלואה,
תתבצע לא אולי המלאכה האריה יניח את ידיו כשאצבעותיו

תענוגות האכילה בפרט. ידיים אופייניות

ההסתגלות המהירה והיכולת לתפוס דברים
פרושות. האצבע הראשונה (המורה) היא
* מרים למזל שור הן ידיים קצת מגושמות, רחבות

ולבצעם בזמן קצר מעוררות התפעלות.
ארוכה במיוחד והדבר מלמד על גאווה,

בנימיג•
לעיתים, שמנות, חזקות, בעלות אגודל

אגודל ויד כאלה מלמדים בין השאר על
עצמאות וצורף לשלוט. העדינות והקלילות
עקשן שאינו מתכופף לאחור, שמא יצטרף

אד ם שאינו אוהב מריבות. בני מזל תאומים
אינן מאפיינות את ידיו של מזל אריה. ידיים

לוותר על רצונותיו ועקרונותיו. 4 מעדיפים ל ה תח מק מעימות ישיר או
אלה שייכות למזלות האש. א ת בני מזל

אם מבק שים מבן שור אופייני להניח א ת 4 ממאבק. ידיהם נחשבות אסת טיו ת
אריה מאפיינת יצירתיות בולטת. ידיהם

ידיו על השולחן או להראותן, כשהן מורמות
ורוחניות. בהשוואה למזל שור, מזל האדמה, 4 אינן ארוכות, צרות ועדינות, אלא חזקות. 4 באוויר וגב״היד כלפי חוץ, קרוב לוודאי
שהיד המאפיינת אותו היא עבה יותר

האצבעות אינן ארוכות במיוחד, אלא 4 מתאימות לידיהם של אנשים שאוהבים

לעשות דבר״מה בידיהם. 4 האריה לא יישב עם ידיים בכיסים או

כשהן מוסתרות מתחת לשולחן, אין לו מה *

להסתיר וידיו בולטות. לעיתים הוא מחזיק *

סיגריה, או מרבה לדבר בעזרת ידיו. ואף 1

אם אינו מדבר, מונחות ידיו במקום? 4 בולט, שאי אפשר יהיה להתעלם מהן .

בתולה שייף אמנם למזלות האדמה, אך *

בין מזלות אלה הוא נחשב לאינטלקטואל* .

ואילו הידיים, למרות שהן מעשיות, אינן *

עבות או מגושמות. האצבעות הן בדרף כלל *

ארוכות, אך לא ד קי קו ת ומזכירות את *
היד משקפת את המוח האנושי, לא רק

האד ם הדייקן. ידיים ארוכות מתייחסות ן
את יכולתו של האדם, אלא גם א ת המצב

לפרטים, לסדר ולדיוק. אם תבק ש מבן מזל *
* הריגשי שבו הוא נתון. מי שטוען שאין לו
בתולה להניח את ידיו, הוא ידאג להניחן *
** דבר להסתיר, אך מחזיק א ת ידיו בכיסיו -
במקום נקי כשהן מונחות בצורה מסודרת *
** עדיף שלא להאמין לו. מי מאיתנו אינו אוחז

וישרה, כשהאצבעות אינן פרושות או *
4את אגרופיו בחוזקה, מבלי משים, כשהוא

פתוחות.
4מתוח או חס ר אונים! אף שאנחנו יכולים

בן מזל בתולה לא נלהב לחשוף או *
* 4להסתיר א ת ריגשותינו אפילו מעצמנו,
להבליט את ידיו, כיאה למזל צנוע שאינו *
4המ תחי ם העזים בקירבנו מתגלים באמצעות

אוהב להתבלט. לעומתו, ידוע מזל מאזניים* ,
** גופנו או בתנועות ידינו.
כמזל האוהב יופי, אף לא פחות מכך -א ת *
כשקורא בכף־היד מנתח א ת תנועות היד

כל תענוגות החיים. במזל זה אפשר למצוא *
* או החזקתה, הוא מבדיל בין שני מצבים -
את היד הקונית (החרוטית) .זוהי יד *
כשהיד רגועה או כשהיד מדברת. מצב
שיחזיק אותן סגורות. כלומר -האצבעות
ומגושמת, שייכים התאומים לקבוצת
שמנמנה וענוגה שאצבעותיה מתחד דו ת *
האצבעות והיד מועבר לצופה והוא מפרש
יהיו צמודות זו לזו, מה שמאפיין א ת
מזלות״האוויר אשר להם ידיים אווריריות
בקצותיהן. אלה הן ידיים גמישות, בעלות *
או ת ם בתת־מודע כפי שמפרשים את
הזהירות והח שדנות ולעיתים אף א ת
וקלילות.
אגודל או אצבעות מכופפות לאחור. הידיים *
תנועות הגוף והפנים. אחד הדברים הרא החסכנות
המופלגת, המאפיינות א ת מזל
מזל סרטן, ששייך למזלות המים, מאפיין
הקוניות נקראות הידיים האמנותיות. מזל *
שונים שאפשר לקלוט באישיותו של אד ם
שור.
אנשים שידיהם רכות, שמנמנות והמגע בהן
מאזניים אוהב להקיף א ת עצמו ביופי *
הוא הידיים.
לעומתם, ידו של בן מזל תאומים, הנחשב
מזכיר מגע של ריפוד העשוי מגומ-אוויר.

ובנועם.
למעשה, לכל מזל יש אתה חזק ת היד למזל אינטלקטואלי, היא שונה. על״פי״רוב,
על״פי־רוב מלמד ת יד שמנמנה, רכה ובעלת
הוא מעדיף מקומות ואנשים שקטים* .
האופיינית למזלו, אם כי אסור לשכוח
ידיו של בן מזל תאומים הן ארוכות וצרות,
גבעות על אד ם רגשני, פגיע, המרחם על
הרעש מפריע לו וכן מפריעה לו סביבה *
זולתו ומוכן לעזור, לטפל ולהעניק לזולת.
שבחלוקה פשוטה של האנושות ל״ 12 מזלות גמישות, בעלות אגודל גמיש המתכופף
שאינה נקיה, מטופחת ונעימה. הוא נמשף *
לאחור. האצבעות הן דקו ת, ארוכות,
ההכללה גדולה מדי, ואין לשכוח שמפה
אם יאמרו לו להניח א ת ידיו על השולחן הוא
למוסיקה, לבגדים אופנתיים, לפרחים ולכל *
אישית, שנתוניה מדוייקים מפרטת ביתר
מתכופפות וגמישות. ידיים אלה מראות על
יניחן כשהאגודלים נוגעים זה בזה. הוא לא
דבר שיש בו מן היופי וההנאה שהחיים *
דיוק את אישיותו של ה אד ם שבו מדובר. הצורך להתייחס לחברה ולהימצא תמיד
יוכל להניח א ת הידיים כשהן רחוקות זו
יכולים להעניק. הנאות הגוף אינן זרות לו *
אך כאמור, אפשר לאמר שצורת הידיים וכן
בחברת אנשים. האגודל המתכופף לאחור
מזו, מה שמלמד על הצורך בבית ובמיש־והוא
יחפש את תענוגותיו במזון משובח
החזקתן מאפיינות את המזלות.
מלמד על שפע של כישרונות, וכידוע בן
פחה. אד ם המניח את ידיו בצורה זו זקוק

ובקרב בני המין השני.
למשל -מזל שור ידוע כמזל שאנשיו
תאומים מסוגל לעסוק כמעט בכל מלאכה.
לבית ולמישפחה ומקום להשתייך אליו.

זיז*־

ל החוד ש:

היד האונ״נית
של שוו

ה״ 27 וה־ 28 לא יהיו קלים. מלבד עומס העבודה
והעייפות הרבה אתם נוטים להגיע
לעימות עם ידידי ם ועם
חברים לעבודה. מנסים
לעצור א תכ םבה תקד-
מותכם וכעת אינכם מו כנים
להמשיך ולשתוק,
אך כדאי שתהיה לכם
מעט ביקורת על מה
שאתם אומרים. ב-ג
וב־ 2במאי צפויות
בעיות ב ת חו ם הכספי.
הוצאות גדולות מהמ תוכנן
ועיכוב בתוכניות לרכישה של דבר-
מה חשוב. סכוס-כס ף עשוי להגיע אליכם.

ם׳ שנולד! בתחילת המזל מתוזיליס להתי ש טוב
יותר. האחרים. עלולים לסמל מבעיות בר־אית ב־
29 וב־ 30 בחודש. וד 11ה־2
במאי אמנם מפנישיס
אתכם עם בני הסין השני,
ותוכלו לק״ס פרשות ש ד
הן ציפיתם זמן רב. אולם
מתח מצטבר עלול להביא
אתכם להתפרצות של כל
מה שהצטבר ולא נאמר
בתקופה האחרהה. הדבר
על 1ל להביא למריבה, שתעורר
בכס חרטה. ל ק
עדיף להתאפק ולדחות אח כל העניין. בקרוב הכל
יראה אחרת. בחתזס הכספי עדיין אינכם סחציס.

מ תי חו ת בבי ת ב 27-וב* 28 בחודש. הורים
או בני-מישפחה אינם חשים טו ב ושוב עלי כם
להירתם ולהגיש עז רה.
קל יותר יהיה ב29-
וב־ 30 בחודש, שבחם
תחנו מתיזורים של בני
המין השני. הופעתכם
מאוד מושכת והצלחו-
תיכם מעוררות התפע לות.
הקפידו שלא למ הר
ולגלות סו דו ת ול ו
2ב מ אי -
20ב׳וני
הרבות בדיבורים עם מי
שזה מקרוב היכדתם.
אתם ממהרים לבטוח במכרים חד שים, אך
מאוחר יותר אתם עלולים להיפגע.

חוווחיס

ידידים עדרים לנחם לכם לאכזבה. אל תתלו
תיקוות בהבטחות, וזיכח שהטוב ביותר בימים
אלה הנא לפעול בשקט.
מבלי לצפות שאחחם יפתח
לכם את הבעיות. הבריאות
שלבם ושל מי־המישפחה
ממשיכה להד
אינ. הדבר יבלוט בין ה־?2
זה־ 30 כחודש ושד יותר בין
ה־ 3ד 5במאי. ילדים זקוו
2ביוני -
ק ליחד תשומת לב ב־ו
20 ביולי
וב־ 2במאי בתחום הדו־מאשי
חשזב לשמור על
סזדות. מה שמחנלה עבש׳! עלול לפנוע בכם.
יש 0׳ שמוק לסייע לכס מבחינה כספיח.

סכוס-כסף עשוי להגיע ב־ 27 או ב 28-בחו דש,
אך אל תמהרו לבזבז, יתכן שבתחילת
החודש יבואו אליכם ב תביעות
כספיות שאותן
לא תוכלו לד חו ת. לא
כדאי לקיים נסיעה,
פגישה או שיחה בין ה-
28ל־ 30 בחודש. ב-
קאריירה אתם מצלי חים
לקד םאת ענייני כם
וזוכים להערכה ר בה,
גם אם הדבר לא
נאמר בצורה מפורשת.
אתם נוטים להיות תוקפנים והדבר מ תב ט א
בעיקר בדיבורים מיותרים וחריפים מדי.

תקיפה מלאת אירועים, אך לא מלם רצויים ונע׳־
סים. הבריאות ממשיכה להדאינ ואין בחרה אלא
לקבל את רווות דעת המומחים
ולטפל בעצמבם
בהתאם לה!ראותיהם. בע־בודה
סוטלת עליכם אחריות
עצומה. אתם שבדים
קשה שמיס להיפנע מתאונות,
בנלל חוסר־זהיחח
או מאמץ יסר. מצבכם ה11111
כספי
א־ע משדד. אס ד
3 2 2 2 2 X 2 1ב־ 28 אז ב־ 30 בחודש תניע
ידיעה אז סכונדכסף שיעזרו
לבם בתקופה הקחבה. הזכויות תסיעה לא
מתממשות, במיוחד אס מחבר ב־! אז ב־ 2במאי.

הוצאות כספיות נחלות צפרות עכשיו. עיקר העייפות
והדגשה כבדה בין ה־ 27 וה 29-בחו הוצאות
קשנרנת לחשם המנזרים. עריכם לשפץ
דש. תצטרכו להשגיח על עצמכם. אתם נו או
לרבזש אביזחם חיוניים
טים לזלזל בדיבורים ו וחשובים
לבית. דבר שלהתחרט
מאוחר ייתר.
מקשה עדכס מבחינה
את ם נסחפים לספר

דברים לאוזניים הלא*
כספית. אך בכל זאת תופ 4
תע! רמזבה בשמע הבא4 : .
נבונות. בני־מישפחה או 4 אנשים קרובים גורמים
בסף יניע ממקור שעדו לא 4
חשבתם ובזמן הפחות 4
לכם דאגה, אך אל תל צפוי.אל
תדחו את הטיפול 11
חצו, המצב ישתפר בק רוב.
לאמנים שביניבם
בחשא המנזחם. בע מד ה *
אתם מאוד מקובדם !מצ *1
צפויה הצלחה. קשרים
ליחים נזזמם לא רק לשב 4
עם ארצות אחרות נר 4
אים
חיוביים. קשר חדש, הקשור לנסיעה או חים. אלא נס בהנשמת השאיפות המיקצזעיות4 .
לביקור של אדם מעניין, יתחיל בקרוב.
אתם גזחקדסיס בהדחה, אך בצעדים בטוחים4

* * 4 הבריאות אינה טובה, אולם אםאתם מטפ *
ה־ 29 וה־ 30 בחודש איום מתאימים לפעילויות

מאמצות נרצו׳ שתרס במנוחה ושינת. בדיאותכם
לים בבך תוכלו להתגבר על הבעיות ביתר 41 4 מהירות. את ם נוטים לאינה
טובה במיוחד. אתם

התפרץ ולהתרגז בגלל
סובליס מבעיות החחח ת
41 41 העומס המוטל עליכם.
על עצמן. בדאי להשחמש

אתם חשים סגורים ו בכל
הדרכים שעזרו לבם 41 כבולים. החופש הדרוש
כבר בעבד. בני הסין השני
41: 41 לכם כדי להרגיש נוח,
מבקשים אח חברתכם

אינו מובן מאליו כפי
אבר הביקורת שלכם
41 41 שהיה בעבר. ידיעה מ חזקה
וחריפה גוד׳ שלא 4 שמחת, הקשורה בנסי־כהרנלכס.
אתם אומרים

טפעצפש עה לחו״ל, תגיע ב״ 29 או

הפעם בל מה שבליבבם.

ב־סג בחודש, אך אל
על־פי־חב אתם מעדיפים 41 לשתוק ולשמור אח סח שמחיכם לעצמכם.
תמהת לשמוח. לא ב סו ח שהיא תצא לפועל* .
בתחו ם הרומאגסי -אמם מאוד מצליחים 41: .
בעבודה צפויה •חעה משמחת בין ה* 1ל־ 3במאי.

אוזנם מרבים בנסיעות בתקופה זו ומלבד בעיות כספים סדא־ננת אתכם. לקחתם ער וי.צמ־ 4:1
ההתחייבויות הרבות שיש לכם אתם די בם התח״בחת רבות מ ד ואתם חוששים שלא 4 4 נהנים. חיי״החברה שוב
תצדסו להתנכר. אולם, ב 4
דרך כלל אתס סצליחים 41
תופסי ם מקום חשוב 4 בחייכם והפופולאריות
למצוא מוצא בדנע האחרון 41:
תה סר, שיקרה נס הפעם 41: .
בקרב בני המין השני
ידיעה משמחת תניע ב־ו *
עולה ועולה. אינכם

אז ב־ 2במאי. זו קשורה ל4:::
לבד, ומי שעדיין לא מ 41:

בן-זוג חייב למצוא
קשרים שיש לכם עם אר 4
אותו בימים אלה. הנט צות
אחרות או בתח 1ם ה־ *
לימודים. אל תמהרו לש־ *
ייה להוטיף במשקל בו 9ו
בפברו אר
מנת. צריך לברר היטב 0־ *
20במרס 1865806 לטת השגה, אולם אתם

היכן מניעה האינפורמציה *
נכונים לקבל על עצמנם
מישטר, ביהוד א ם זה קשור בדיאטה שיש ואס אבן היא סדוייקת. הורם או קרובים ש בד ם 4

עיסה רעיון מעניין, כמו טיבעוגות וכדומה. מבעיות בריאות 1עליכם להרבות מסיעות* .

מאזניים

הבחור?

שארה
שר איוגוו
יש אשה אחת -נ מ אס לי לכתוב גלי
שמות -שלצורך העניין נקרא לה ״טובה״.
למה טובה! מפני שהיא ידועה בכך שהיא
טובת״לב, רגישה ומתח שבת בזולת, כמעט
כמוני. לפעמים, כשנחה עליה המוזה, והיא
מופיעה במלוא הדרה במסיבת״קוקטייל,
היא מציגה עצמה כמנהלת של מקום־הע־בודה
שלה. קורה, בא מת קורה. כולם מרו צים
מהסידור הזה: גם היא, גם הסובבי ם
אותה, שרצים מייד לרכל, וגם המנהל שלה,
שאינו מגיע למסיבות, והיודע שאצלו אין
שום מנהלת.

כל הזמן רואים אותם ביחד. בהופעות, במסי׳
בות, ברחוב, בים. המעריצות של אדם וחיים כהן)
משתוללות כבר הרבה זמן, ושואלות זו את זו מי
1הוא הגבר הצעיר ויפה־התואר הנמצא ליד אדם
רוב הזמן.
שמו שימעון שירזי, הוא בן 20 והוא אחד
האינדיאנים של ראש אינדיאני. הוא דואג לאדם,
חוצץ בינו לבין המעריצות האלימות במיוחד,
מזכיר לו מה שהוא שכח ומשכיח ממנו מה שצריך
י לשכוח. מה שנקרא בעברית ידיד־נפש.
זהו. נרגעתן, ילדות?

לטובה יש בעל -מותק של בעל. הוא
עוסק באחד המיקצועות החופשיים, שכל
אמא יהודיה היתה רוצה שהבן שלה יעסוק
בהם.

היה

אדם עם שימעון שירזי(משמאל)
מזכיר לו מה שהוא שוכח

לפני כ־ 12 שנים התגרשה אשת־העסקים
אופירה סלע מבעלה, לקחה את בתה איריס
ונסעה לארץ־האפשרויות־הבלתי־מוגבלות. אומרים
לי שהיא עשתה הרבה כסף בלוס־אנג׳לס.
אומרים לי שיש לה בית מאוד יפה. אומרים לי
שהיא מאוד מאושרת שם. אומרים לי גם שהבת
איריס צמחה ויפתה, וממש לפני חודשיים התאהבה.
במי?
בשחקן
הצעיר והמצליח סטים גוטנברג,
זה ששיחק בסרט ביח־ספר לשנטרים ובעוד
סרטים שכנראה טרם הגיעו ארצה.
כל מכריה וידידיה של אופירה מתבקשים לתפור
שימלה או שתיים. מי יודע, אולי עור תקבלו
הזמנה לחתונה בהוליווד. כדאי להיות מוכנים.

פינתה של
גברתלב טו ב:

אמא שלה, מנדי ריים־דייוויס־שאולי,
גרה באנגליה. אבא שלה, רפי שאולי, גר בתל-
אביב עם חווה לוי. היא הגיעה ארצה לפני כמה
חודשים, ומייד הלכה לגור אצל הדוד שלה, טדי
שאולי, שיש לו בת, מיכל, שהיא כמעט בגילה
של דנה, והן חברות.
כשדנה שאולי הולכת לבקר את אבא שלה,
היא מפטפטת קצת עם חווה לוי ועם הבת שלה,
אלכסנדרה. כשבא גי סולום, אביה של
אלכסנדרה, לבקר את בתו, רנה יצאה איתו קצת
בערבים, כדי שלא יהיה לבד.
גי פולום הוא קשיש, והיא בכלל לא התכוונה

לרומאן. אבל בשביל אחת היציאות היא החליטה
לסדר לעצמה תיסרוקת יפה והלכה למספרה של

שוקי זיקרי.

טוב, מאז הס ביחד. זאת אומרת דנה שאולי
ושוקי זיקרי. היא עברה לגור בדירה היפה שלו
ברחוב מנדלי בתל־אביב. היא בת .20 הוא בן .27
הכל יכול לקרות ביניהם.

בזמנו היו רכילויות, שלבעל החביב הזה
יש -אלוהים ישמור -מאהבת, ולשניהם יש
בת משותפת. טובה תמיד אמרה שזאת
סתם רכילות זולה ומגעילה, ואני תמיד
האמנתי לה. טובה הסבירה שמדובר על
ידידה משותפת שלה ושל בעלה, המתגוררת
בחו״ל. כולם המשיכו לרכל, אבל אני בא מ ת
פירגנתי לארבעתם - :לאולי״מאהבת המצ ליחה
בעסקים בחו״ל ולילדה שלה, לטובה
ולבעל הנחמד של טובה.
הייתי שוכחת מכל העניין, לולא סיפרו לי
סיפור ממש נבזי על טובה. טילפנתי אליה,
כי הרי בין טובות יש הבנה, ואז נודע לי
שטובה אינה בארץ. לעומת זאת, נאמר לי
ברוע-לב ,״השניה בארץ...״
כאן ממש התחלתי להתרגז על כל-כך
הרבה דברים מעניינים שקורים מתחת לאף
שלי. שלחתי חברה טובה שלי לבעל והוא
סיפר שנכון, השניה בארץ, אבל היא עוזבת
תוך יוס״יומיים -בערך כאשר טובה מגיעה.
אז עכשיו אני לגמרי מבולבלת. מה לח שוב
-שכולם ידידי ם של כולם? או שהבעל
המתוק הזה של טובה הוא בעצם גדול המת ארגנים?

שמעתי
בצער שיש בעיות בחיי־הנישואין של
הקאריקטוריסט הנודע רענן לוריא ואשתו

תמר.

אירים סלע וסטיב גוטנברג
הרבה כסף בלוס־אננילס

אני דווקא מחבבת את בני־הזוג, והנטייה שלי
היא להתעצב כשזוג נחמד
נפרד. אז כדי למנוע
דאגה מיותרת מעצמי,
עשיתי דרינג־דרינג לגברת
לאה סלטשר,
האמא של תמר, והמורה
מס׳ 1בארץ לדוגמניות.
ככה נשמע הררינג־דרינג
בינינו:
״שלום גברת פל־טשר,
זו המרחלת״.
״אוי ואבוי. מה קרה?״
״חזרו חברים שלי
לאה פלטשר
מניו־יורק ואמרו לי שיש
.הם מאושרים ם א 1ד
צרות בין תמר ורענן.״
״מה? אוי ואבוי! לא יכול להיות! אני לא
מאמינה דבר כזה. מי אמר?״

תמר ורענן לוריא
25 שנ 1ת נישואין
״אני לא יכולה להגיד מי אמר.״
״נו, זה סקנדל גדול. זה לא נכון. תמר מאוד
מצליחה עכשיו. היא מנהלת. ורענן הוא עובד
ב־ 500 עיתונים.״
״והם חיים טוב ביניהם?״
״מצויץ! תכתבי את זה.״
אבל העניין לא נתן מנוחה לגברת פלטשר,
ולמחרת היא עשתה לי דרינג״דרינג.
״הלו, מדברת לאה פלטשר״.

״אני טילפנתי אתמול בערב לרענן ותמר. הם
מאוד כועסים. הם מאוד מאושרים ועוד מעט הם
חוגגים 25 שנות נישואין. אז תכתבי את זה״.

נו ח הנווט!
נוה כמציאות

רינוני רון

)101

*אני שיוכח•
7ו/ 7

בחתונה שלהם, בעוד שלושה חודשים, הם יהיו
זוג עוצר״נשימה. יפים־יפים. יש להם גם שמות
יפים: ציפור ועמית.
ציפור אייזן ( )27 היתה אחת החתיכות שחזן
היפה והזקוף זכה בקלוז־אפ בתשדיר־האשכוליות
השערורייתי. מאוחר יותר היא השתתפה גם
בתשדיר־התפוזים, שעבר בשקט. אולי מפני
שתפוזים קטנים מאשכוליות.
באחרונה רואים אותה בתפקיד הכלה היפה
בתשדיר־הטוטו, כשהיא שואלת את אביה בתשדיר,
אייל גפן :״אבא, מה עם דירה?״ עכשיו היא
תהיה כלה אמיתית, ואני מקווה שהיא לא צריכה
לשאול את אבא שלה ״מה עם דירה״.
אייזן, המשתתפת בימים אלה בהצגות סעיר
וחת לדראמה, פגשה את עמית ליאור ()28
לפני שנתיים וחצי, כאשר למדו בכיתה אחת
בביח־צב׳ ברמת־גן.
מהרגע הראשון הם נדלקו זה על זה, אבל שום
דבר לא קרה. ההסבר של עמית :״בית־ספר
למישחק זה מקום שנתון לכל מיני לחצים.
מההתחלה החלטתי שאני לא רוצה שידסקסו את
ענייני המיניים בחדר־ההלבשה של הבנות.
כלומר, אני לא מתעסק עם אף אחת מהתלמידות.
החלטה רציונאלית לחלוטין.
״אבל שנינו רצינו, ושנינו פחדנו, ובסוף קרה
מה שהיה צריך לקרות. לפני־כן היינו ממש

הקול המיסתורי שלי, המלווה אותי בנאמנות
זה 10 שבועות, הפתיע אותי השבוע. לא כל־כך
בגלל הסיפור עצמו, אלא בגלל העובדה שבסיפור
הזה הוא חושף(כמעט) את זהותו. מי יודע, אולי
אחרי יותר מחודשיים, שבהם הוא סירב, למרות
בקשותיי, להזדהות לפניי, הוא החליט שהגיע
הזמן שהעולם יידע מי הוא. טוב, את זה עוד נראה
בהמשך. אני רק מקווה שהוא לא ייעלם לי לפתע
פתאום.

<7 7 7 7

הטלפון שלה. היה ביניהם קליק מיידי, אבל אף
אחד מהם לא טרח להודיע לי על־כך. לפין ()47
הוא ישראלי, יליד תל־אביב, דור שביעי, שאמו
ירדה עימו לאמריקה, והוא אזרח אמריקאי.
במשך שבועיים חיפשתי את אורלי בטלפון,
ולא הצלחתי לאתר אותה. לבסוף צילצלתי אל
אחיה, אהרון, והוא סיפר לי שאחרי שבוע היא

סיפר הקול:
הפעם אני בעניין מישפט־הגירושין של אורלי
חידה, מי שהיתה מלכת המים, מבעלה,
הפרופסור רוני לפין, המומחה לדם מלאכותי,

הגר באחוזה יפהפיה בראש־הר בסנטה־אנה.
את ההיכרות בין אורלי לבין הפרופסור,
שהוא ישראלי לשעבר, אני זוקף לזכותי. כן.
באותו זמן, בתחילת שגת , 1983 הכרתי אנשים
רבים בלוס־אנג׳לס. פגשתי את אורלי אחרי
גירושיה מצלם־הקולנוע ג׳ים גלובוס שעימו
התחתנה אחרי היכרות של כמה חודשים ושממנו
התגרשה אחרי כמה חודשים — בעוד שלבעלה
הראשון, אבישי הראל, נישאה אחרי היכרות
של שבוע והתגרשה אחרי שבוע.
בהתחלה היכרתי לה את סבי שבתאי, ד״ר
לטרור, ישראלי אמיד, בעל דירה מפוארת
בסאנטה־מוניקה. הם יצאו ביחד תקופה קצרה
ונפרדו.
אחר־כך הבאתי לפניה שתי אופציות להיכרות:
האחת — מטיב ארדמן, חתיך בלונדי,
בן־דודו ובן־טיפוחיו של המיליונר יונה גולד־ריץ׳
,קבלן, ישראלי לשעבר. השניה — הפרופסור
רוני לפין. הפרופסור התעניין קודם לכן,
בעת ביקור בארץ, כשרונה מארש.
עם סטיב היא רק שוחחה בטלפון. הם לא קבעו
פגישה ביניהם. ואז מסרתי ללפין את מיספר־

מנחה האוסקו השתולל בחדו־האוכד

רוני לפין
נר באחוזה בראש־הר
כבר עברה לגור אצל לפין וכעבור שבועיים הם
טסו יחד לחופשה בהוואי. הזמנה לחתונה לא
קיבלתי מהם. גם לא מילת־תודה.

עד כאן הגרון.

לא אכנס כאן לפרטים, למה אורלי מתגרשת,
ואיר כבוד הפרופסור הצליח להוציא מחסותה את
שני ילדיהם, ניקול ( )4וניק 2״לא תראי
אותם עד שיגיעו לגיל !18״ הוא הודיע לה),
והקטע הקשה והמדאיג על חמישה־מיל,
הדולארים שהוא תובע ממנה, בטענה כי גרמה
״צער ועוגמת־נפש״.

אורלי חידה
היה ביניהם קליק מיידי

שם בטי פנרד בקליפורניה, לשם באים להיגמל >
כוכבי־קולנוע וכל מיני חשובים ועשירים מסמים
קשים, אלכוהול, תרופות וזלילה. אליזבט
טיילור יצאה משם רזה ויפה כפי שלא היתה
מזמן, וגם לייזה מינלי זכתה שם לאוברול
יסודי.
צ׳בי צ׳ייס, שהגיע למכון כדי להיגמל מהת־מכרותו
לסמים קשים ולאלכוהול, נשבר כעבור
חמישה ימי״טיפולים מהמישטר החמור והקפדני

את טכס חלוקת פרסי־האוסקר בוודאי ראיתם
׳ בטלוויזיה. גם אני ראיתי, ומאוד נהניתי מהפאר
,וההדר, אבל הכי נהניתי מהמנחה המקסים, צ׳בי
צ׳יי ם, שהוא, לדעתי, חתיך, יפה-תואר, חכם
ומצחיק. במילה אחת — מהמם.
בלי שום קשר לטכס הזה, פגשתי השבוע
מישהי שראתה את צ׳בי צ׳ייס, במציאות, די
מקרוב, ליתר דיוק — ממרחק של מטרים אחדים.
היא לא סתם ראתה אותו. היא ראתה אותו
משתולל ושמעה אותו צועק.
זה קרה לפני שנה בחדר־האוכל של הם כ1ן על־

חידה במכונית

המראיין איתן דגציג נסע לא־מזמן במונית
למופע-ראיונות בצפון הארץ. לידו, במושב
האחורי, ישב אחד המרואיינים שלו, חבו״הכנסת
אבא אבן. ביניהם ישבה בתו של מ ציג, הדד
בת היסו, שהתלוותה לנסיעת
היה לה קצת משעמם בדרך, והיא העבירה את
הזמן בכל פ עי תרגילים וחימת. היא שאלה את
כבוד הדו״כ כמה שאלות קטנות, שהתשובה ל מ לן
1ודתה הסיפרה שלוש. לבסוף היפנתה אליו את
השאלה האחרונה בתרגיל הזה :״כמה גלגלים יש
למריצה?״
יש אשר מתבלבלים ועונים בשוונג ״שלושה״.
יש חכמים העונים :״אחד״ .מה היתה, לדעתכם,
תשובתו של אבא אבן?
הוא שאל את הדר :״מה זה מריצה?״

עמית ליאור
היה לה קשה ל 1ש1ם

דדיה מצקין
עידוד עצם׳ ,בעזרת ססיח־משקה
של המכון. באמצע הארוחה, בחדר־האוכל, הוא
קם פתאום וצעק :״נשבר לי! אף אחד לא יגיד לי
מה לעשות! אני אומר לאחרים מה לעשות!״ הוא
רץ החוצה, לקח את המיזוודה שלו והסתלק.
עדה לסצינה הזאת, שלא היתה מצחיקה ושלא
נכתבה עבורו׳כתסריט, היתה דריה מצקין,
גרושה תל־אביבית ואם לשניים(בן 17 ובת ,)13
שהגיעה למכון האכסקלוסיבי כדי להיגמל מאלכוהול.
סיפור
ההתמכרות שלה התחיל לפני ארבע
שנים, אחרי סיום רומאן בן שנתיים עם סגן־
אלון? נשוי. היא היתה בדיכאון, ניסתה לעודד
את עצמה בעזרת כוסית־יין, והגיעה בהדרגה

להרבה כוסות.
דריה :״האלכוהול לא פותר בעיות, רק מאפשר
בריחה לכמה שעות. בריחה לא אמיתית, ריחוף| .
כמו בכל דבר אצלי, גם בזה הלכתי עד הסוף,
בהגזמה, בלי חשבון. בסוף הבנתי שיש לי רק שתי
אפשרויות: למות או להיגמל״.
דריה קראה בעיתון על המכון, הציעה לאבא
שלה, שלום מצקין, מי שהיה בעבר הבעלים
של רשת־החנויות המפורסמת, שכבר אינה
קיימת, לקחת אותה לשם. מצקין הסכים בהתלהבות.
מה זה כסף — בעיקר כאשר הוא ישנו —
לעומת חייה ובריאותה של הבת היחידה? הוא אף
נסע איתה, כדי לוודא שהיא תגיע בשלום.
יחד עם דדיה נגמלו שם, באותו זמן, גם שתי

זמרות־פוס ידועות מאוד, שחקנית־קולנוע
שהגיעה לשיא הקאריירה שלה לפני 15
שנה וקצת נשכחה מאז, בימאי־טלוויזיה,
מהידועים באמריקה, אחותו של זמר־הקאנטרי
ג׳וני קאש, כל אלה נוסף על צ׳בי צ׳ייס, שלא
הצליח להחזיק מעמד.
הדוד של דריה, המיליונר משולם ריקליס

בכאסח — הופענו ביחד בהצגה, והיה קטע שבו
הייתי צריך להרים אותה על הידיים. תפסתי
אותה חזק בצלעות, סרקתי לה צלע, והיה לה קשה ,
לנשום במשך כמה חודשים.״
אחר־כך הוא נזכר שהקטע שלו עם ציפור לא
התחיל, בעצם, בבית־הספר למישחק, אלא שנים
אחדות קודם־לכן. עמית :״הייתי חייל מיסכן
ועלוב, והיא הגיעה לבסיס להופעה עם הלהקה
הצבאית. הייתי המום ממנה. לא יכולתי להירגע,
והייתי מסתובב על ג׳יפ, ומחפש את הלהקה, כמו
מפגר. לא מצאתי אותה.
״פתאום, בב־ת־צב׳ ,ראיתי אותה״.
(אשתו הראשונה, יהודית, היא אחות אמה של
דריה, תהילה) אומנם לא בא לבקר, אבל דאג
שמזכירתו תהיה איתה בקשר יומיומי.
מצקין, שעבדה בעבר כעוזרת־בימאי בתיאטרון,
ובאחרונה בסיפריית־וידיאו, נקיה מאלכוהול
זה 16 חודש, אבל המאבק בכמיהה למשקה
לא יסתיים, כנראה, לעולם .״שום משקה אל־ ן
כוהולי לא נכנס אליי הביתה,״ היא מספרת ,״גם
לא חומץ לבישול המכיל קצת אלכוהול. גם לא
עוגות המכילות אלכוהול. לפני שאני מזמינה
מוס במיסעדה, אני שואלת אם הוא מכיל
אלכוהול — ואם כן, אני מוותרת.
״כאשר אני נכנסת לפאב או למסיבה, ורואה
את כולם בראש טוב, זה עושה לי חשק לשתות גם
כן. אני חושבת לעצמי: איזה כיף להם! אבל נורא
חשוב לי לחיות. כוסית אחת קטנה, ואני חוזרת
למה שהיה פעם!״

נ ע בוי ד־ !1

וילמה פרוסט בתה־ 84ע מדה עבעלה העיוור על קבר בוה, עורן
הדי אד נ!רוסט שהת אבד (למטה)1 .וזיא לא דעה שהוא בגדבה

הוא נלכד את

^ אשר רוצים לתאר ארם חסר כל
^ מוסר ועקרונות, אומרים עליו כי
הוא מוכן למכור את אמו ואביו תמורת
כסף. בתצהיר שהגישו וילמה פרוסט
ובן־זוגה לחיים אברהם כחולי, הם
מספרים בדיוק על מיקרה כזה.
קשה לתאר אדם אומלל יותר
מוילמה פרוסט הקשישה, כאשר עמדה
על קבר בנה היחיד, ארם, ששלח יד
בנפשו בינואר השנה. בגלל מצב
בריאותה, לא יכלה האם להגיע אל
הקבר בהליכה, והיא ובן־זוגה הוסעו
במכונית עד לקבר עצמו. האם ההמומה
עמדה והביטה בגופת בנה שהורדה
לבור־הקבר וקראה חלושות :״לא! לא!״
אחרי זמן קצר סבלה האם מהלומה
נוספת. אפילו זיכרו של בנה כעורך־דין
מצליח, איש מכובד ובן אוהב, לא נותר
שלם. הדברים שהתגלו לה מיד אחרי
מותו חשפו לפניה דמות שונה לחלוטין
מזו של הבן האהוב שהכירה.

זמן קצר אחרי מותו של אדם פרוסט,
הלך המהנדס אברהם כחולי, כמינהגו,
לסניף בנק ברקליס דיסקונט ברחוב בן־
יהודה, כדי לברר אם נכנסה לחשבונו
הרנטה החושית מגרמניה. לשאלתו
התמימה ענו לו פקידי־הבנק כי אינם
יכולים לתת לו כל מידע וכי עליו
לפנות למחלקה המישפטית של הבנק.
כך גילה הגבר הקשיש כי כל חסכונותיו
משועבדים לבנק וכי גם הדירה
שבה הוא מתגורר עם אמו של פרוסט
ממושכנת לבנק.
אחרי מילחמת־העולם השניה עלתה
וילמה פרוסט לישראל עם בעלה,
עורך־הדין יוסף פרוסט ובנם היחיד
אדם. ב־ , 1967 כאשר הבן היה כבר
עורך־דין מצליח, נפטר האב .״כל ימי
חייו היה המנוח בן מסור ודואג. מאז
התאלמנתי ב־ 1967 טיפל בני בכל
ענייני ״,הצהירה האם .״היה לי אמון
מלא בו ולא חשדתי כלל שהוא יפגע

בצורה כלשהי בכספי או בזכרותי
בדירה״.
מאז התאלמנה, התפרנסה האם
מקיצבה אישית שקיבלה מממשלת
גרמניה, עקב היותה אדם נרדף בתקופת
השואה. את כספה צברה בשלושה
חשבונות־בנק שבהם היה לה במרס
השנה סכום של 201 אלף מרקים
גרמנים ו־ 24 אלף דולר. מלבר הכספים
הללו יש לאם רק דירה צנועה של שני
חדרים ברחוב קורדובה, שבה היא
מתגוררת עם חברה לחיים מאז . 1971
ב־ו 197 הכירה האלמנה את המהנדס
אברהם כחולי, שעלה לארץ ב־
1942 ועבד 29 שנים ככימאי ראשי
בבית־חרושת נקה. כדי לחיות איתו
מכרה וילמה פרוסט את דירתה הישנה
וקנתה את הדירה ברחוב קורדובה. כדי
להשלים את מלוא מחירה של הדירה
לקחה האם משכנתא בסך 15 אלף
לירות.
מאחר שהאם היתה כבר אז בגיל
מתקדם, ואדם היה בנה היחיד, החליטה
לרשום את הדירה על שמו, כדי לחסוך
את תשלום מס־העיזבון. אבל כדי
להבטיח את זכותה לדירה למשך כל
ימי חייה נחתם מיסמך מסויים ונרשמה
הערת־אזהרה על הנכס במישרר למיר־שם־קרקעות.

1977 שותף בני לחשבונות־הבנק
שלי, כדי שיוכל למשוך כספים
במיקרה שהדבר ייבצר ממני,״ כתבה
האם ,״וכדי שיוכל לקבל שליטה בכספי
אחרי פטירתי. תמיד ידעתי כי בני
עוסק בעריכת־דין, כי הוא עורך־דין
ותיק וכי העסיק שכירים.
״לא ידעתי כי עסק בקבלת ובמתן
הלוואות או בטרנסאקציות כספיות
דומות. אחרי פטירתו נודע לי כי
שיעבד את כספיהם של אחרים וגם את
כספיו של מר כחולי, בלא ידיעתם
והסכמתם ״.באשר לרכושה שלה
סיפרה האם :״הוחתמתי על שיעבוד
חשבונותי הפרטיים לבנק, להבטחת
חובות בני״.

להיכן נעלם הכסף!

^ ת מלוא הסיפור הטראגי מספו
> £אברהם כחולי בתצהירו :״כל הש
נים חיינו בצניעות ומכיוון שהיו ל
מלבד הרנטה החודשית מגרמניה, ג:
פיצויי־פיטורין וקרן־גימלאות, הצלח׳

ס דיי תיעראל
נועדר תעבורת וחי־זיוזת

ע ם סרסי ~—

הזז

ן נ&״ד לי ס
בוזודר זים סעזוזח
^ט״ 0 7 5 4

סחספי וי דויי-
כ תי ב ת --

ק־ ר דר ב ה

* *9ר5 :ייי ב--

תעודו1

עיור

20312

תעודת־העיוור של האב החורג
הוא לא ידע על סה הוחתם

אנ ל א
תי לחסוך סכומי־כסף ״.כספו של הקשיש
היה מופקד בשני חשבונות שבהם
היה לו במרס השנה סכום של 452 אלף
מרקים גרמנים ו־ 53 אלף דולר.
״הכרתי היטב אח חיינוח, כנה היחיד
של בת־זוגי. הוא התאבד ב־ 19 בינואר
. 1988 היה לי אמון מלא בו עד פטירתו
ולא ידעתי כלל כי נוסף לעיסוקו
כעורך־דין עסק בעניינים פיננסיים
כלווה, מלווה ומתווך בהלוואות. נודע
לי על כך בראשונה אחרי מותו.
״בשל גילי, תלותי במנוח ואמוני בו,
הסמכתיו כמיופה־כוח כללי שלי ב־
. 1974 גם אמו הסמיכה אותו.״ למרות
יפוי־הכוח שנתן לבנה של זוגתו,
המשיך המהנדס ללכת בקביעות לבנק
ולהתעניין בגורל חסכונותיו .״הרגשתי
היטב כיצד מתיחסים בסלחנות למנהגי
לבוא אישית ולבדוק את פעולות .,״
הצהיר הקשיש בכאב.
מצבו הגופני של כחולי הידרדר
והוא איבד כמעט כליל את ראייתו.
״אני יליד , 1900 איבדתי את כושר
ראייתי. מצורפת בזה תעודת־עיוור.
בתאורה מתאימה אני מסוגל לראות
דמויות מטושטשות. בתאורה ובהגרלה
מיוחדת אני מסוגל לראות אותיות
ואולי אף מיספר מילים. ואני מתעייף
מפיענוח מיספר קטן של מילים.
״זכור לי היטב שהמנוח שם לפני
נייר מבלי שקרא את הכתוב, גם לא
הייתי מסוגל לקרוא אותו בעצמי. הוא
אמר שחתימתי דרושה בקשר לעניינים
טכניים חסרי חשיבות, ועזר לי פיסית
לחתום״.
ב״ 1983 פתח עורו״הדין פרוסט .
חשבון דביטורי על־שם אברהם כחולי,
לפי יפוי־כוח שקיבל ממנו ב־. 1974

מצהיר כחולי :״מעולם לא ביקשתי ולא
קיבלתי הלוואות מהבנק! מעולם לא
קיבלתי הלוואות באמצעות המנוח! הוא
לא פתח את החשבון הדביטורי למעני״.
כתובתו של כחולי בחשבון הדביטורי
נרשמה ככתובת מישרדו של
עורך־הדין פרוסט, ודוגמת החתימה
היחידה היתה של המנוח .״גם אילו
רציתי לעשות פעולה בחשבון זה לא
יכולתי, כי לא היתה שם דוגמת
חתימתי.״
נראה כי החלק הכואב ביותר לבני־הזוג
הקשישים הוא מישכונה של
דירתם, לשם הבטחת חובו של עורך־
הדין פרוסט לבנק. מצהיר כחולי :״ב־
1987 גדלו יתרות־החובה של המנוח,
הבנק דרש ביטחון נוסף. הוא הציע
למשכן את הדירה.
״הערת־האזהרה על זכויותינו עמדה
בדרכו, והוא גרם, בדרך של זיוף
ומירמה, לביטולה של הערת־האזהרה.
אנתנו לא חתמנו על מיסמך לביטולה.
הדירה היא מקום־המגורים היחידי שלי
ושל גברת פרוסט, וזולת דירה זו
והכספים בבנק אין לנו מאומה.״
כרגע מעוקלים חשבונותיהם של
בני־הזוג לבנק, ומלישכת ההוצאה-
לפועל קיבלו הורעה על בקשתו של
הבנק להוציא לפועל את המשכנתה על
דירתם. ההורים נאלצו לפנות לבית־המישפט
כדי לבקש את שיחרור
חשבונות־הבנק שלהם ואת ביטול
המשכנתה. עניינם יידון לפני השופט
אורי שטרוזמן בחודש הבא. רבים
מקווים כי בדיונים לפני בית־המישפט
יתברר גם להיכן הלך כל הכסף,
שעיקבותיו טרם נמצאו.

אילנה אלך;

״אני גדול ה עדיה!^
(המשך מעם 1ד )27
את יום־העצמאות של מדינת־ישראל
באבו־כביר בתור עצורה.
המישטרה לא חקרה אותי אף פעם
במשך כל הימים שהייתי עצורה. רק
שעה אחרי שעורן־־הדין מאיר זיו הגיש
את הערר, פתאום, בשעה ,4.30 הוציאו
אותי לחקירה ושאלו אותי את אותן
שאלות כמו בפעם הראשונה. בכלל לא
ביקשו שאתייחס לכל השמות של האנשים
שעליהם הם ריבת, ורק תלונה
אחת היתה — של קובי זר.
המישטרה ניפחה את הסיפור למימ־רים
ענקיים. הביאו לשופט קוהלת תיק
עב־כרס. מעניין במה מילאו אותו. בחיפוש
לקחו לי מהבית תמונות עם אנשים
מפורסמים, וקלטת של האסטרולוג
שלי, מיכתבי־אהבה וקיטעי־עיתו־נים,
ואז מחליטים שיש להם הרבה חומר
ואני חשודה בהטררת אנשים חשובים.
עורך־הדין זיו שאל את החוקר מי
האנשים, והם אמרו שהם מחכים שעוד
אנשים יבואו להתלונן.
ביום הראשון החזיקו אותי במשך 12
שעות בחקירות, בלי אוכל ובלי שתייה,
בבית־המעצר אבו־כביר. סתם נרקבתי,
פשוט נרקבתי. סתם ככה.
אני כיום בת 30 פלוס, ילרה מבית
טוב, עסקתי במלונאות, ביחסי־ציבור
ובאירועים עם אמנים. הייתי המזכירה
הראשונה של אם־ ,,והיכרתי את הטופ
של האנשים המפורסמים בארץ, גם
בפוליטיקה.
למדתי 11 שנים באוניברסיטה, רק
שאין לי תואר. הגעתי לאנשים חשובים,
שאף אחת מהבחורות בגילי לא
,הגיעה אליהם, וזה מה שהטריף את
המישטרה.
גם אמרו לי במישטרה שתיק כזה
מעניין הם לא ראו, בגלל האנשים
החשובים שאיתם אני נמצאת בקשר.
השוטרים פשוט לא מסוגלים לקבל
אנשים שהם מפורסמים מהם. ואני
יכולה להגיד קבל עם ועדה כי כל אדם
שלובש מדים הוא חסר־ביטחון, ולא

״דמותי1ו שנים
באוניבוסיטה, וק
שאיו ר׳ שאו,
הגעתי לאנשים
חשובים מאוד!״
יכול למצוא עבודה אחרת בעולם, וכל
אלה מתחבאים אחרי בעייה פסיכולוגית,
והם משתמשים בנו כשעיר־לעזאזל.

התיאוריה שלי, ואני אמרתי לשוטר
שם, בבית־המישפט, שאני מכירה
מיליון אנשים חשובים, וכשהוא ענה
לי :״אותי את עוד לא מכירה,״ עניתי
לו :״אתה בשבילי ריצפה!״ ואמרתי לו:
״תגיד לי, בשביל מה אתם עובדים
במשכורת של 1200ש״ח לחודש? כדי
לעצור אנשים ולעשות להם רע? תראה
איך אתה מביט בי, כאילו הייתי נאשמת,
בשעה שלא עשיתי שום דבר!״
כולם בבית־המישפט אמרו שאני
בחורה חכמה. למדתי 11 שנים באוניברסיטה,
ואני לא תמי בן־עמי.
בדיון אמר לי השופט קוהלת לקום,
אחרי שהשוטר אמר :״בשביל מה הד״ר
זר צריך אותה? יש לו את הדוגמנית
תמי בן־עמי!״ ואז ענה לו השופט :״בשבילי
זאת פצצה, ולא כל אחד אוהב
דוגמניות!״ בעצם, כולם, גם באבו־כ־ביר,
אמרו שאני פצצה וחכמה. כולם
יודעים שיש לי מנת־מישכל . 158 בכלא
גם קראו לי דוקטור, בגלל הראש
שלי.
אני צוחקת עכשיו, כשאני נזכרת
איך סידרתי את המישטרה. זה היה
כשאחת הבנות שוחררה מאבו־כביר,
ואני ביקשתי ממנה לטלפן לאבי ולומר
לו להביא לי בגדים, ולהגיד לאבי שיסדר
את החדר וירים את הדברים מהריצ־פה.
בדיוק שעה מהרגע שהיא טילפנה
לאבי, הגיעו שוב אנשי־המישטרה לחיפוש.
ואז ידעתי סופית שהם מאזינים
לטלפון שלי.
ה עול ם הז ה 2643

ף רטן, ילד ארמני בן , 11 מחזיק בידו
1שלט גדול :״הטבח התורכי ממשיך.
העם הארמני לא ישכח את מעשה הפשעים
התורכים.״
איזה פשעים? ורטן צוחק. לא יודע.
המדריך לוחש לו בקצב הכתבה :״התורכים
רצחו ארמנים!״
וכמה נהרגו? ורטן שוב צוחק. לא
יודע. המדריך לוחש :״מיליון וחצי״.
ורטן קופץ .״מה? אני חשבתי שנרצחו
15 מיליון.״
מיליון וחצי ארמנים רצחה הממשלה
התורכית. בשיטתיות. בהתמדה עקשנית
ואכזרית. ב־ 24 באפריל 1915 הוצאו
להורג באיסטנבול 254 אינטלקטואלים
ארמניים. אחר־כך כבר אי־אפשר
היה לעצור את הטובחים. כפרים הושמדו,
תושבי הערים הוגלו ממקומותיהם
בצעדות״מוות ארוכות. בתוך חמש
שנים נמחתה ארמניה שבתחום תורכיה.
חצי מיליון הניצולים נפוצו בכל
העולם. לארץ הגיעו 15 אלף משרידי־הטבח.
היום חיים כאן 3000 ארמנים.
רובם גרים בחיפה, ביפו ובירושלים
המיזרחית.
השבוע ציינו את יום־השואה שלהם

אבא גדול

הכומר נקרא היי הייריק. פירוש
השם: אב א גדול. שמם של הכ מרים
מוחלף כשהם זוכים בכמורה. היי הייריק גר

במינזר בירושלים ומגיע ליפו פעם בשבועיים, כדי
לנהל א ת טכס״התפילה. הארמנים יודעים שיהודים
לא אוהבים א ת השימוש במילה שואה אצל אחרים.

יום השואה האחות
בהפגנה קטנה בכיכר מלכי־ישראל

נתל׳8נ־נ

כרביעיות מסודרות

נשים עדינים. שקטים. מנומ־סים.
צועדים סביב הכיכר למודת־ההפגנות
ברביעיות מסודרות להפליא.
נעצרים לצילום משותף, שרים שירי
מחתרת ולאום בקולות אחידים.
הקשישים, ניצולים ובני־ניצולים,
מאמינים כי הפגנה כמו זו עשויה להחזיר
אותם למדינתם. יש בהם מזיגה כמעט
תימהונית של המהטמה גאנדי וי־שוע
הנוצרי. הם נלחמים למען עצמאותם
בעזרת כרוזים ושירי־לאוס. בתוכי
כי־תוכם יודעים כי מדינה עצמאית

היא חלום רחוק, שאולי לא יתגשם.
בנויאן ארטן, למשל. הוא נולד בחיפה,
כמה שנים אחרי שהוריו נמלטו
מהטבח. ברפובליקה הארמנית הסובייטית
לא יחיה לעולם. הוא רוצה מדינה
עצמאית, בעלת שילטון ארמני ״וגנבים
ארמניים ושוטרים ארמניים ״.״בטח
יש בעולם אנשים עם לב טוב ״,הוא
אומר בפה נטול־שיניים ,״והם יראו את
ההפגנות שלנו ויתנו לנו מדינה.״
או אגפני קריקוריאן, עובדת סוציאלית
מיפו .״מי יודע? אולי נחזור לאו״
מניה שלנו, אולי לא. ההפגנות האלה
נערכות יותר בשביל הילדים. שיזכרו״.
״יש לי הרגשה משונה,״ אומר ארמן
נרסאסיאן 23 ארמני חיפאי .״אני לא
עושה דבר למען העם שלי. חבר שלי

׳הצטרף לטרוריסטים הנלחמים בתורכים.
אני מהסס. אולי פוחד. מלבד זאת,
קשה להתקבל אליהם, הם בודקים בקפדנות
את המועמדים.
״ואחר־כך, כשכבר מתקבלים, החיים
קשים מאוד. חבר שלי נעצר בצרפת
אחרי פעולה אחת. הוא ניסה לפוצץ את
בניין השגרירות התורכית, ועכשיו הוא
בבית־סוהר. אני לא מוכן לבלות את כל
ימי־חיי בבית־סוהר״.
לאומגיס פאסיביים
^ מו נרסאסיאן, כך מרבית הצ־
^ עירים הארמנים. לאומנים פאסי־ביים.
חולמים ומחכים. מאמינים כי אי-

ן | 1ך | 1¥1ך ןלךך השלטים בהפגנה היו לאו-
1 1| / 111111 /מגייס-מילחמתייס. שרו
שירי״מחתרת. למעשה מודים הארמנים כי הם אג-
שי־שלום, וכי די ד הטרור והמילחמה אינה לרוחם.
עכשיו, אחרי שארגע מהסיפור, אוכל
לכתוב רב־מכר על החקירה שלי
במישטרת(תחנת) הרכבת, ועל השהות
של חמשת הימים בבית־המעצר. אני
לא מאחלת לאף אדם לעבור את זה,
ובייחוד מי שמגיעה לשם כמוני כעבריינית
הצווארון הלבן שסתם העלילו

לא ממש
ישראלית

צאצאיהניצולים

ונוצריים, אך בבית הם מדברים בארמניה 1 .־24
לאפריל, יום־השנה לטבח, הם נעדרים מבית-הספר.

עליה, היא מתחשלת והחיים נראים
לגמרי אחרת.
בחודש יולי אני חוגגת את יום־הו־לדתי,
ולצערי אני מרגישה היום שחמשת
הימים האלה ביגרו אותי ב־50
שנה. אני בגיל 21 כבר הייתי בטופ של
החברה, ויצאתי עם אנשים מפורסמים

פעם יתגשם חלום המדינה. אינם יודעים
איך ומה לעשות. מצפים שאחרים
יעשו זאת למענם.
״אם נזכיר לעולם בלי הרף שאנחנו
קיימים, בוודאי יתנו לנו מדינה,״ אומר
בטרוס אוהנסיאן 33 מסגר חיפאי.
״ואולי זה לא הזמן המתאים,״
מהרהר ירם לבג׳יאן 35 חיפאי אף
הוא. בהפגנה שרף את דגל תורכיה
ומחה את כיתמי־הפחם במכנסיו .״כשיגיע
הזמן נדע מה לעשות. הנה, בארמניה
הסובייטית קמו פיתאום מיליון
ארמנים והפגינו נגד הממשלה הסובייטית.
יום יבוא וגם אנחנו נדרוש את
מה שמגיע לנו!״
״יש אלוהים למעלה, והוא יעזור
לנו ״,צועקת ארמנית, שסרט שחור
צמוד לדש חולצתה.
ובינתיים, עד שהוא יעזור ויקים
להם מדינה, הם כאן, נושאים דרכון
ישראלי ונשמה ארמנית.
״בכל מקום שבו הם נמצאים, הס
משתדלים לשאת חן בעיני השילטון.
הם אינם פרו־ישראליים או פרו־אמרי־קאיים
או פרו־סוריים. קודם לכל הם
פרו־ארמנים ״,אומר ישראל ליפל, מנהל
המכון הירושלמי לחקר־הרתות• .

וגדולים. זאת אומרת שבגילי הביולוגי,
שהוא ,33 עברתי יותר ממישהי אחרת
בגיל .60 וזה גם מה שמטריף את המיש־טרה.
אני
רוצה להגיד שאבו־כביר, ויותר
מזה החקירות במישטרה, הראו לי עולם
שכאשר אנשים נורמליים, כמונו, שלא

רלן הובנסיאן מחייכת במבוכה.
אני לא ממש ישראלית,״ היא
אומרת אחרי התלבטות קצרה .״אמנם
אני גרה כאן, בישראל, אבל בנפשי אני
ארמנית. מדברת בבית בשפה הארמנית,
מחנכת את ילדי שיהיו ארמנים
טובים, מקווה שאי־פעם תקום מדינה
ארמנית עצמאית״.
אגו סרסריאן הוא ירושלמי, העובד
בחנות־מזכרות ברובע הנוצרי, השייכת
לדודו .״מי שגר בירושלים צריך לעשות
מה שעושים שם. כשהתחילו המהומות,
סגרנו את החנות. כמו כולם. מי
שגר ביפו מתנהג כמו שמתנהגים ביפו.
ככה אנחנו. עוזרים לכל מדינה שבה
אנו חיים. בישראל עוזרים לישראלים.
בסוריה עוזרים לסורים. באמריקה עוזרים
לאמריקאים. רק לנו אף אחד לא

עוזר•״

שרד, לייכזבי*;,
צילם: אלי רמה ₪

עוברים על החוק, נתקלים בו, אפשר
לקבל הלם לכל החיים.
אני גם רוצה לומר לבנות־גילי שאם
במיקרה ייצא להן להכיר איזה רופא,
וגם אם הוא גינקולוג, צריך להיזהר, כי
אף פעם אי־אפשר לדעת, והכי חשוב:
צריך לדעת עם מי להזדיין!

מאז הפשעים, לא השמיעגהסניגורים.
הם הסבירו כי חששו פן יפגע׳טיעון זה
בהכחשה הטוטאלית של זהותו של
הנאשם.
הסניגור האמריקאי גבה־הקומה, ג׳ון
גיל, הביא לפני בית־המישפט מיספר
רב של תקדימים אמריקאיים, שבהם
הורשעו אנשים על־סמן־ עדויותיהם
של עדי־ראייה. ברוב המיקרים הללו
הורשעו הנאשמים והוטל עליהם עונש־מוות.
בכל המיקרים הוברר לאחר כמה
שנים, מעבר לכל ספק, כי הנאשם הוא
חף מפשע, ושהרשעתו היתה שגויה. ב־
24 מיקרים איחרה הישועה להגיע,
והנאשם הוצא להורג בטרם התבררה
חפותו. הסניגורית רצתה לשכנע את
בית־המישפט על־ידי תקדימים אלה כי
גם במיקרה זה, כאשר ההרשעה
מבוססת על עדי־ראייה קשישים, מוטב

להיזהר בעונש־המוות שהוא בלתי־הפיך
ואינו ניתן לתיקון.

הבל מיוחד
מאנגליה

^וחרי הפסקה ארוכה חזרו
> 1השופטים לאולם והכריזו על גזר־הדין:
עונש־מוות.
מאז 962ו לא בוצע בישראל עונש־מוות,
וגם אז היה זה המיקרה הראשון
במדינה. הוצאתו להורג של אדולף
אייכמן העלתה בזמנו כמה וכמה בעיות
לוגיסטיות, שיתעוררו בוודאי שוב, אם
יידחו עירעורו של דמיאניוק בבית־המישפט
העליון, ובקשת החנינה שלו
על־ידי נשיא־המדינה.
עונש־המוות שהוטל על דמיאניוק
יבוצע בתלייה, על פי התקנות שהיו

למדינת שואל אין תר״ן ואין תא־גודום. כיצד
תאווגן הוצאתו רהווג של ג ון דמיאניוק?
העו!;ם הי ה מגלה מה קוה במיקוח א״נמן
ך״פיכך אנו גוזרים עליו עונש€
/ /מיתה,״ הידהד קולו הסמכותי
של השופט צבי טל, שקרא את גזר־הדין
שהוטל על איוואן ג׳ון דמיאניוק.
עונש־המוות בוטל במדינת־ישראל,
פרט למיקרים מיוחדים ויוצאי־דופן,
ובהם בעיקר עבירות על החוק לעשיית
רץ בנאצים ועוזריהם. היחידי שהוצא
עד כה להורג על פי חוק זה הוא אדולף
אייכמן, ארכיטקט ״הפיתרון הסופי״.
של יהודי אירופה. אייכמן לא כפר
בזהותו או במעשיו. אחרי שנחטף
בארגנטינה והובא לישראל, הודה כי
הוא אדולף אייכמן וכי אמנם עשה את
המעשים המיוחסים לו. הוא רק טען כי
היה פקיד, ובורג קטן במנגנון גדול
ו״רק ביצע פקודות״.

דמיאניוק מפהק בעת הטיעון על עונש־המוות
השופטים הנפתעו

ג׳ון דמיאניוק, לעומת זאת, כפר
בזהותו כאיוואן האיום עד הרגע
האחרון. הוא טען כי הוא חף־מפשע, וכי
נעשתה טעות איומה. אבל בית־המיש־פט
לא האמין לו. בית־המישפט קיבל
את עדויות עדי־הראייה, שרידי־השואה
ממחנה־טרבלינקה, שזיהו את דמיאנ־יוק
במיסדרי־תמונות ועל דוכן־העדים.
השבוע ביקשה התביעה הכללית
עונש־מוות לנאשם. היא הפתיעה את
בית־המישפט כאשר ניסתה להוכיח
שעונש־מוות הוא עונש־חובה על
עבירות כאלה, ולא עונש הנתון לשיקולו
של בית־המישפט.

שוטרים מונעים מדמיאניוק הבן לשבת בשורה הראשונה
ערי־רא״ה קשישים

הסניגוריה, עיקבית בהתנהגותה,
לא טענה כלל להקלת העונש. אף אחד
משלושת הסניגורים לא אמר מילה
בזכותו של הנאשם. אף את הטענות
המתבקשות בדבר 45 השנים, שעברו

דמיאניוק מצטלב בשעת הדיון
מיקרה שני במדינה

תליין נידוני־נירנברג עם החבל בשער ״העולם הזה 6.6.62 תליין שרטר רמז
״להתראזת. רבות׳ ,כל אחד צריך למזח באחד הימים ו

קיימות
עוד בתקופת המנדאט. ב־
, 1950 אחרי ביטול עונש־המוות על
רוב העבירות במדינה, בוטלו גם תקנות
הביצוע. רק כאשר נתבקש עוזי(״סב־רץ״)
שרטר לבדוק את המצב לקראת
הוצאתו להורג של אייכמן, התגלה
שאין תקנות לביצוע עונש־המוות.
מישרד־המישפטים התקין אז את
התקנות מחדש.

כאשר בוטל עונש־המוות, פוטר
התדיין ונהרס חדר־הגרדום. על כן היה
צורך למצוא חדשים כאשר נידון
אייכמן לתלייה ב־ . 1962 כמה סוהרים
מהימנים התבקשו אז לברר מה נחוץ
להקמת חדר־גרדום, וכיצד ניתן לבצע
את התלייה בסודיות מירבית. אחד
מהסוהרים הללו היה שרטר, אז סוהר
בכלא־רמלה, שלמד מישפטים בשעות־

מילה אחרונה: דמיאניוק מצביע על אלוהים כעל עדו
קצין־הסיבצשם הכין תנור
הערב. מכיוון ששלט בשפה הגרמנית,
מונה שרטר לפקח על הדואר של
אייכמן, וכאשר התקרב מועד התלייה,
התבקש גם לברר את הפרטים הטכניים
הדרושים.
כדי שאייכמן לא יהפוך לקדוש־מעונה,
וקיברו לא יהיה מקום לעליה־לרגל
של נאצים ואנטי־שמים למיניהם,
היה צורך בסודיות מוחלטת לגבי
ההוצאה להורג ולגבי הטיפול בגופה.
על הקמת הגרדום, ההוצאה־להורג
ופיזור אפרו של אייכמן סיפר שרטר
להשלם הזה 10.12.86 כאשר יצא
לגימלאות מפרקליטות תל־אביב, שם
שירת אחרי שסיים את עבודתו בכלא.

סיפר שרטר:

אפר־יאדם בכד־חלב

ביום התלייה, ה־ 29 ביוני , 1962
נשלחתי לירושלים להביא מנשיא־המדינה
את המיכתב שבו דחה את
בקשת־החנינה של אייכמן. היה צריך

לשמור בסודיות מוחלטת את זמן ההו־צאה־להורג,
כדי שכל מיני גופים
רחמניים בעולם לא יתערבו לטובתו.
לכן הקימו את הגרדום בחדר סמוך לזה
של אייכמן בכלא רמלה.
עשינו תחקיר וביררנו את צורת
חדר־הגרדום. את החבל המיוחד הבאנו
מאנגליה. על תיקרת החדר הצלבנו
שתי קורות־ברזל עבות, ובמקום החיבור
שלהן קשרנו את חבל־התלייה.
על עניבת־החבל השחלנו טבעות־ברזל,
כדי שהכל ילך יותר מהר.
בריצפת החדר נקדח חור, ועליו הוצבה
דלת־נפילה שנפתחה על־ידי מנוף.
הכל היה מוכן, היה רק צורך לפתוח
פתח כקיר שהפריד בין חדרו של
אייכמן לחדר־הגרדום. כדי שלא לעורר
תשומת־לב, פתחו את הקיר ממש ברגע
האחרון, אחרי שכל האסירים בכלא
חזרו כבר לתאיהם לספירת־הלילה.

הדרך לבית־הסוהר נחסמה על־ידי
שוטרים, ולציבור סיפרו כי הדבר נעשה
מפחד מחבלים המסתובבים בסביבה.
לפי התקנות היה צורך ברופא שיחתום
על תעודת־הפטירה. טילפנתי לרופא
הכלא, אבל הוא לא כל־כך רצה לבוא.
אז הסברתי לו שיש בעייה עם אסיר
חולה, שמצבו מסוכן.
כאשר הכל היה מוכן, נכנסתי עם
אריה ניר, שהיה אז נציב שרות בתי־הסוהר,
לחדרו של אייכמן. אמרתי לו
בגרמנית שגזר־הדין עומד להיות מבוצע
תוך זמן קצר. שאלתי אותו מה
מישאלתו. הוא היה קר־רוח ואמר שכל
מה שהוא רוצה זה בקבוק יין מתוק
וצורכי־כתיבה. הוא ישב וכתב מיכתב
אחרון לבני־מישפחתו. קראתי את

אילגד, אלון
(המשך בענו 1ד )40

_ מ ס לז ש: תליץ׳— .

דיות גבאי, עימנואל ויצטום
פליטמן שרי באופרה :1ישראלית.
ה מרוויחים /1עט, ומתאמ]ים הרבה

מפסיד שיעורים בבית־הספר, וכל הזמן
אני מתוח. הבימה מפחידה אותי. יש לי
הרגשה שכולם מחכים לטעות שלי.
״לפעמים יש לי סיוט מפחיד, כאילו
אני עומד על הבימה וכל הקהל זורק
עלי עגבניות רקובות. אני חושש שאמות
בקרוב מהתקף־לב. ובכל זאת אני
ממשיך, כי זו חוויה אדירה. אני לומד
הרבה דברים חדשים ומכיר אנשים
מעניינים״.
הלה פליטמן ( )14 ירושלמית גם
היא .״מורה לפיתוח־קול שלחה אותי
לבחינות. מאז שהתקבלתי, והתחלנו
בחזרות הפסקתי לקרוא ספרים. בבית־הספר׳
כל המורים כועסים עלי. קשה
להם להבין שאני לא יכולה לשיר
באופרה וגם ללמוד בבית־הספר.
״לעיתים קרובות אני לא מספיקה
להכין שיעורי־בית. אני מפסידה הרבה
חומר־לימודים, לפעמים אני יושבת
בכיתה ולא מבינה על מה בכלל
מדברים. זה נשמע נחמד, חלום של כל
ילד, אבל למעשה התקופה הזו עלולה
לפגוע בלימודי בצורה בלתי־הפיכה.
״ובכל זאת, אני לא מרגישה מנוצלת.
האופרה הישראלית נתנה לי
הזדמנות להגשים חלום, לשיר על
בימה. בגיל מבוגר התחרות קשה יותר.
ייתכן שלעולם לא אצליח לשיר שוב
באופרה.״
״האופרה אינה מנצלת לרעה את

^ רבעה ילדים, המשתתפים בהנ
פקה חדשה של האופרה הישראלית,
בטבעת החנק, מוותרים זה ארבעה
חודשים על כל תענוגות הילדות
ומפקירים את קולותיהם בירי האופרה
הישראלית החדשה.
אסור להם לאכול שוקולד ודיברי־מתיקה
אחרים, כי המתיקות מגבירה
את כמות הליחה ומפריעה לאיכות
השירה. הם צריכים לשתוק או לדבר
בלחש. אסור להם לבלות. הם צריכים
לנוח הרבה, לאגור כוחות גוף ונפש
לקראת החזרות וההופעות.
אין להם זמן פנוי, ואף את שיעורי־הבית
הם אינם יכולים להכין. הס
מזניחים את כל התחביבים, החברים
וההנאות הקטנות, ומתאמנים כל הזמן,
כל יום, כל דקה פנויה. וכל זאת —
כמעט בחינם, תמורת שכר כספי זעום,
מגוחך.
ארבע פעמים בשבוע הם מגיעים
מלוד, מירושלים ומהרצליה לתל־אביב.
לפעמים הם נעדרים מבית־הספר
למשך יום שלם. בעוד זמן קצר הם
יופיעו על הבימה. ארבע הופעות לכל
ילד. בתמורה הם מקבלים שתיה קלה
ו־ 1000 שקלים.
״לא הייתי מוכן לעבוד כל־כך קשה
מבלי לקבל תמורה כספית הולמת,״
מודה ניסים גבאי, אביה של רינת, אחת
הילדות המשתתפות בהפקה, והוא
ממשיך ומספר בשיבחי ילדיו האחרים.
״הבן יהיה מאראדונה הישראלי,״ הוא
אומר ,״והבת האחרת שחקנית־טניס
מצטיינת ״.אס ירצו ואם לא, אבא גבאי
דואג לכך שילדיו יתפרסמו.
״באופרה ביקשו שאחתום על הסכמתי
לכך שרינת תקבל 1000 שקלים
בלבד. היססתי הרבה. רק השבוע חתמתי.
החלטתי להתפשר. אמנם, ההפקה

פוגעת בלימודיה של רינת ואחרי
שהכל יסתיים אצטרך לבזבז הון־עתק
על שיעורים פרטיים, אולם אינני מוכן
לעמוד בדרכה של בתי. זהו פתח
משמעותי לקאריירה״.
אמה של הלה פליטמן מנסה לעטוף
את השכר הנמוך בלבוש פילוסופי.
״הכסף משחית. ילדים אינם מבינים את
חשיבות הכסף. ילדים גם אינם צריכים
להתפרנס. אם היינו זקוקים לכסף
הייתי מתעקשת שהלה תרוויח סכום
גבוה יותר, אולם איננו זקוקים, ומדוע
שהילדה לא תעשה את מה שהיא
אוהבת לעשות, גם בלא שכר הולם?
הרי מבוגרים רבים היו רוצים להימצא
במצבה של הלה ולעבוד על־פי נטיות
הלב ולא לפי צרכי הכיס.״
האם הלה אינה מנוצלת? אסתר
פליטמן אינה משיבה .״אינני ינרעת,״
היא אומרת אחרי מחשבה ארוכה.
וכשהשוק רווי בילדים כישרוניים ובהורים
הדוחפים אותם אי־אפשר להתעכב
על עניינים מישניים כמו שכר הוגן.
מה שלא תיקח היום בחינם לא תקבל
מחר, גם אם תשלם הון רב.
שלושה מארבעת ילדי־האופרה
מגיעים בצהרי יום שישי, בדיוק בשעה
שנקבעה, אל אולם־החזרות בתל־אביב.
חבורה עליזה ומלאת־הומור. לכאורה
מדברים זה בשיבחו של זה, מקלסים זה
את קולה של זו, מחזקים ביטחון עצמי
רופף, תומכים זה בזה ברגעים קשים.
ומייד, בטיבעיות גמורה, הם נכנסים זה
לדברי זה. כל אחד מנסה להוכיח כי

הוא־הוא מוכשר וחכם יותר.

״כולם
מחכים לטעות׳

ינת גבאי , 14 ,היא תלמידת
תיכון מלוד. אביה קצב, אמה

ת שלו סי מ ל׳
השנה שיחקו בהצגות הבימה 57 ילדיס. לכל ת פקי ד יש שלושה
שחקנים, כדי למנוע הע מקת ילד אחד מדי ערב. הת שלום קבוע.
ניצב ב תפקיד לא משמעותי ושחקן ראשי מ קגלי ם שכר זהה 30 .
שקלים להצגה 1$ ,שקלים לכל חזרה.
בהצגות הקאמרי ה שתתפו השנה 15 ילדים. בתמורה לחזרות
ולהופעה בשתי הצגות בשבוע הם מקבלים סנדוויצ׳ים, עוגות,
שתיה קלה, כרסיסי־כניסה להצגות שומת, הסעו ת לתיאטרון
ובחזרה. התשלום סימלי .״הם נהנים מזה ומאוד רוצים להשתתף,
בלי בל קשר לגובה התשלום, שנקבע בעצה אחת עם ההודים״.
התשלום הממוצע 50 -שקלים לבל החזרות ולכל ההופעות.

עובדת בתעשייה האווירית .״מנהלת־מחלקה,״
מבקשת רינת להדגיש. בסו־לם־המעמדות,
המחולק בקפידה בין
ארבעת הילדים, נמצאת רינת בתחתית.
הורי האחרים הם מרצים באוניברסיטה
ועובדי־סלוויזיה. הילדים מנפנפים
בגאווה במיקצועות הוריהם,
יודעים היסב מה נחשב למכובד.
לזכותה של רינת יש לציין כי היא אינה
מתביישת בהוריה.
״גם אם לא היו מציעים לי אגורה
אחת הייתי משתתפת בהצגה. כאן אני
אוספת חוויות, קושרת קשרים, פותחת
לי פתח לקאריירה בעתיד,״ אומרת
רינת.

ארבעת הילדים המשתתפים בטבעת
הח1ק ״.אומרת חנה מוניץ, אשת יחסי־הציבור
של האופרה.
״הם אינם משתתפים בהפקה למען
הכסף, אלא למען השעשוע. ובנוסף על
התשלום של 1000 השקלים, שהוא אכן
זעום יחסית לעבודה, הם גם קיבלו
שיעורי פיתוח־קול בחינם״.
עשר הצגות־תיאטרון בשנה משתפות
ילדים בהפקותיהן. חוק עסדת־העער
1953 קובע כי העסקת ילד,
שעדיין לא מלאו לו 15 שנים, מותרת
רק באישור שר־העבודה.
״כדי לזכות באישור שר״העבודה
צריך התיאטרון לשלוח לנו אישורים

טל טולידאנו וליאת רוזנברג ב״עלובי החיים״ ב״קאמרי״
רק סנדעיצ״ם ועוגזת
להפקה היא הגיעה בעיקבות מודעה
בעיתון .״אני רוצה להיות זמרת,״ היא
אומרת.
״כל־כך נחמד לעמוד על בימה,
כשכל העיניים מופנות אלי. כדי להצליח
אני מוותרת על שיחות־טלפון ארוכות
עם חברות. אני נחה בכל הזדמנות
ורק על שוקולד קשה לי לוותר״.
עימנואל ויצטום 12ג׳ינגיי נמרץ,
הגיע לאופרה בעיקבות המלצה של
מנהל האקדמיה למוזיקה בירושלים,
שם הוא לומד בחטיבת־הביניים .״בתחילה
חשבתי שזו בדיחה. אופרה זה
עניין מצחיק שמיועד לקשישים. עכשיו
אני מתלהב מכל רגע, מבין כמה
שזה יפה.
״העבודה קשה, צריך לוותר על
הרבה דברים. אין לי זמן להיפגש עם
חברים. אני לא. משתתף במסיבות. אני

של ההורים ושל בית־הספר ״,אומר
יעקב שפיגל, סגן הממונה הראשי על
בטיחות בעבודה במישרד־העבודה .״ועדה
המורכבת מנציגי מישרד העבודה,
החינוך והפנים ומרכז השילטון המקומי
מתכנסת אחת לכמה חודשים ומאשרת
את הבקשות או דוחה אותן.
״בשנים האחרונות לא אושרה רק
הופעה אחת, של ילדה שהיא רקדנית־בטן.
בנושא השכר איננו מתערבים. זה
עניין שבין התיאטרון לבין הילדים.״
״חובתם של המעבידים לשלם לילדים
שכר־מינימום, כפי שנקבע בחוק
שכר־מינימום.״ אומר המישפטן ישראל
גיל, מומחה לדיני־עבודה .״אולם זכותם
של ההורים, שהם האפוטרופסים
של הילד, להסכים כי ילדיהם יעבדו אף

בחינם•״

שרה ׳{יי כד בי₪ ?,

(המשך מעמוד )39
המיכתב אחר־כך, זה היה מיכתב יפה
מאוד.
לפי התיכנון הראשוני היתה התלייה
צריכה להתבצע בחצות שבין יום
חמישי ושישי. בחדר התקבצו העיתונאים
שהוזמנו, היו אלה סופר
סוכעת־רויטרס, אריה ולנשטיין, ויד
רידריך קיסטנמייר, נציג סוכנות־הי־ריעות
הגרמנית.
חדרו של אייכמן נשמר בשבע
עיניים, מחשש שיחזור על מעשהו של
הרמז גרינג לפני תלייתו המיועדת.
גרינג הצליח לבלוע רעל בתאו, וכך
התחמק מחבל התליין.
סמוך לחצות הגיעו הכומר הקנדי,
שהיה בקשרים עם אייכמן, הרופא ושר־המישפטים
דאז, רוב יוסף, שמילא את
מקומו של שר־המישטרה, בכור שיטרית,
שהיה באבל. כולם היו מוכנים
לחכות לחצות, כאשר התקבלה שיחת־טלפון
בהולה. מישהו החליט שאסור
לחכות ליום השישי, שהוא יום קדוש
לנוצרים, כי הוא יום צליבתו של ישוע,
ועל־כן ביקשו שנקדים את התלייה
לפני חצות.
מיהרנו לחדרו של אייכמן והבאנו
אותו לחדר־הגרדום. הוא היה לבוש
בחליפת הנידונים למוות, חליפה אדומה.
שאלתי אותו אם הוא רוצה לאמור
דבר מה. הוא הביט בחבל־התלייה ואמר
״תחי גרמניה, תחי ארגנטינה, תחי
אוסטריה — שלוש המדינות שהייתי
קשור אליהן ביותר ולא אשכחן. את
אשמתי תקבע ההיסטוריה!״ הוא הפסיק
לדבר, אבל כולנו עמדנו והבטנו בו, כי
לא ידענו אם סיים את דבריו. אז הביט
בנו במבט ציני ואמר :״להתראות,
רבותי, כל אחד צריך למות באחד
הימים.״ הצענו לו לשים מסיכה שחורה
על פניו, אבל הוא סירב.
כרכנו את החבל על צווארו, ומישהו
אמר :״פעל!״ גופתו של אייכמן נפלה
לקומה התחתונה. לא ראינו מאומה, רק
את החבל המרטט.
הצצתי בשעון וראיתי שמתקרבת
שעת״חצות. ביקשתי מהרופא את שעונו,
והיזזתי את המחוגים אחורה. הוא
חתם על תעודת־הפטירה ורשם את
השעה והתאריך.
אז העברנו את הגופה לצריף שבו
היה מוכן כבר התנור לשריפת הגופה.
את התנור הכין עמיחי(״גידי״) פאג־לין*
.זה היה גליל״מתכת בגודל אדם,
שעמד על רגליים. מתחתיו בערו כבר
להבות־גז גדולות. הורדנו את הגופה
מהאלונקה והכנסנו אותה לתנור. חיכינו
בחדר הסמוך הרבה זמן. עצמות אדם
נשרפות לאט מאוד. כאשר פתחנו את
דלת התנור, לא נותר מהצורר אלא
אפר.
את האפר העברנו לכד־חלב, שהחל־בנים
בתל־אביב נהגו להשתמש בו.
עמדנו לנסוע ליפו, שם חיכתה לנו
סירה כדי לפזר את האפר בלב־ים.
אבל קודם כל היינו צריכים להיפטר
מהעיתונאים הרבים, שחיכו לנו בפתח
הכלא. עשינו פעולת הסחה. שלחנו את
מכוניתו של מנהל־הכלא לירושלים,
וכל העיתונאים נסעו בעיקבותיה. אנחנו
יצאנו אחר־כך במכונית־טנדר,
כאשר כד־החלב בין רגלי.
ביפו עלינו על סירה ויצאנו מתחום
המים הטריטוריאליים של המדינה.
הכוונה היתה לזרות את האפר במקום
בלתי״ידוע, כדי שלא יוכלו לעלות
לשם לרגל. אבל מפקר הסירה רשם
ביומנו את קווי האורך והרוחב של
המקום. הכומר הקנדי, שיצא איתנו,
הצליח לצלם את הדף הזה, ואחר־כך
הוציא ספר על אייכמן, שעל כריכתו
היה צילום דף היומן.
כאשר חזרנו, היה כבר שחר. הלכתי
לישון, ואת כד־החלב הריק השארתי
על המירפסת.
ע ד כאן סיפורו של שרטר, התליין
של אייכמן.
האנשים שעסקו בהוצאתו להורג
של אייכמן הם היום גימלאים קשישים,
ואיש מהם לא יוכל לטפל בהוצאתו
להורג של דמיאניוק. לכל היותר יוכלו
לתרום ידע ועצות.
מדינת ישראל תצטרך למצוא לה
תליין חדש.
* 0׳ שהיה קצין־הסיבצעיס של אצ״ל
ר 1ע צ 1של סנחם ברן לש״ר־טחר 011 ,
העולם הז ה 2643