גליון 2644 מתאריך 4 במאי 1988

י״ז באייר תשמ״ח4.5.1988 ,

מיססר 2644

המחיר 5.00 שקל חדש (כולל מע״מו

\זי ב ח בי ם
הצד השני שד המטבע
על המחיר הישראלי של ההתקומ מות
בשטחים הכבושים (״תשקיף׳/
העולם הז ה 6.4.88 והלאה).
באחרונה אני פותח את העולם הזה כל שבוע
דבר ראשון בדף בו מופיע המדור תשקיף ואז
הולמת בי המיסגרת האימתנית במרכז הדף,
המכריזה׳ על מיספר ההרוגים הפלסטיניים (לפי
חבר צה״ל)157 ;)13.4.88( 145 :)6.4.88( 133 :

לדעתי אין להסתפק במיסגרת־הקבע הזאת,
המעמידה אותנו על מחיר־הדמים שאנחנו גובים
מהפלסטינים, ומן הראוי להוסיף כנגדה מיסגרת
קבועה נוספת, שבה יפורט המחיר המצטבר
שאנחנו, הישראלים, משלמים: הפגיעה במוראל,
הייאוש, אובדן התיקווה, המחיר הכלכלי.
משה אבני, פתח־חיקווה

ה מי ס מן המתיימר להיות דו״ח־החקירה
של המאורעות בכפר בית א הוא מיסמך
פוליטי, ה מנס ה לספק צרכים פוליטיים. אין
כל קשר בין העובדות וכין
המסקנות, וגם א ת העובדות
הוא מעוות עד לבלי-הכר.

חורבן בית שלישי?

מי שחוזה מילחמת־אחים, באם תחליט אי
פעם ממשלת ישראל להחזיר את הגדה
המערבית ורצועת-עזה לערבים, אינו לוקח
בחשבון כמה עובדות חשובות. כי מול הב-
רעה ממשית בין מילחמה ו-
שלום יבחר רוב הציבור, ב־סופו
של דבר, בדרך־החיים.

מי צודק יוחד
על המתבק ש משירו של המשורר
הפלסטיני (״הסערה סביב השיר״,
העולם הז ה .)6.4.88
מחמוד דרוויש, המשורר, איננו זקוק לפירושים.
הוא טוען לזכות הערבים על כל פלסטין
והוא צודק.
אנחנו, היהודים, טוענים לזכות על כל ארץ־
ישראל, וגם כן בצדק.
הבעייה היא מי צודק יותר?
בעניין ריבונות, נראה לי כי זכות היסטורית
גוברת על זכות של תושבים־ילידים. אבל, בסופו
של דבר, אנחנו נצטרך לעבוד ולחיות עם הערבים
בתוך ארץ־ישראל כולה, ולפיכך צריך לנהוג בהם
כבבני־אדס, בכפפות־משי, ודווקא בשעה זו.
יוחנן כהן־עיראקי, נ־ו־־ורק

מיזמור חזו! שמיר

בין הטיבות

על דברי ראש״הממשלה, שבהם
הישווה את הפלסטינים לחרגולים.
נאום שמיר אל החרגול:
תראה כמה אני גדול,
.שכן, אותי, גם הלביא
איננו יכול לזלול, לזלול

נציב המס והמוסר
המישטרה עדיין חוקרת לאן נעלמו הכספים
שלווה עורך־הדיו אדםפ רו ס ט! • א רנ ס ט
יפת מוכר את הווילה שלו • מה אפשר לעשות
> בהלוואה של מיליון שקל! •
החיים האישיים והציבוריים
של רואי-חשבון ונציבי-מס.

ולא אחדול, ולא אחדול
מהחרגול, מהחרגול...
לרמוס אותו עד שיחדול
איני יכול, איני יכול
כי אני בסך הכל...

ד״ר אדן גרץ,

פירנצה, איטליה

סרט דוקומנטרי טוב
על כתבותיה של נעמי אדווה בהעו־לם
הזה.
ביום ג׳ בערב, במשך שנים, אני קונה את השלם
הזה, ממש כאדם משועבד. באחרונה התחלתי
להסתכל במיוחד ולבדוק אם יש כתבה של נעמי
אדווה בגליון.
אדווה היא עיתונאית בעלת צבע מיוחד במינו.
למשל, הסידרה האחרונה שלה על בתי־הסוהר
(״דו״ח מתוך כלא הנשים״ ,השלם הזה 30.12.87
זהלאה) ,היא סידרה עניינית עם הסתכלות דקה,
מעורבת ומרוחקת כאחת, כמו סרט דוקומנטרי
טוב.
מכתבות אלה למדתי על פינות־חיים שלא חכרתי
ושרק היא יודעת להעביר.
גם הכתבה שלה על מונה זילברשטיין
(״הטראגדיה של מונה״ ,השלם הזה ),6.4.88 מסרה
תולדות־חיים, בלי השיפוצים וההשערות שגעשו
ברוב העיתונים האחרים.
הילדה פויכטונגר, תל־אביב

הרופא על הסוס
על תולדו תיו של רופ א־ אספן(״ מ כי רת
יודאיקה״ ,״תשקיף״ ,העולם הז ה
.)13.4.88
מגיע לו, לד״ר אהרון מאיר מזיא, שאוסף פרטי
(המשך בעמוד )4
ה עו ל ם הז ה 2644

הכל *
זכות

בזכות
חתימה

זה שנים ששרה מיימון מודעת לחיים
הכפולים שמנהל בעלה, דויד. אבל הקש
ששבר את גב הגמל היה דוו־קא
חשבון־הבנק שלו, שבו
^ ^ 3 4 5לא היתה לה זכות״חתימה.

כתבת ה שער האחורי;

סעדה בצמות

כיצד הגיעה אשת הנשיא החמישי למרכזה
של מריבה ביו קציני המישמר האזרחי!
מדוע ה שתתפה באירוע מישטרתי באילת
ולא נשארה לצפות בהופעת להקת־המחול,
ששימשה לה כפטרונית! ומה
4בעצם היה טיבם של קשריה עם
מפקד המישמר האזרחי לשעבר!

דף חד ש
__ א מנו ת
חבל דק בצל המליטיקה

עבדים היינו

האם הגיע סוף העולם! • אשליית האיחוד של
ירושלים • למי מחכה הפועל הצרפתי! • על
אירו־שיר ועל שיעמום אחד גדול -באי־רוויזיון
• עבדים היינו בישראל • מה חושב בן
דונקלמן על המתרחש עכשיו
^ £בארץ! • ואיך ניתן להבחין,
בעזרת הסבתא, בין א ל״ע .

בתיה פרוסט (בתמו נה)
,ששימשה במשך
שנה וחודשיים כ-
מתורגמנית במישפט
ג׳ון דמיאניוק, מס פרת
להעולם הזה על
תרגום סימולטני, על
המישפט, על האחריות, על
ההכנות וגם על בורותם של
הפוליטיקאים הישראליים.

האם היה ארתורו טוסקאניני, אשר האמין
בחירויות לכל, מציג את התערוכה ה־תעודית
על חייו בישראל של !1988 על
משוררת שלא חששה ממלעיזים ופירסמה
מחוות ה ת אב דו ת ספרותית. על ספר שיריו
של מנשה רביע יונה מתה ועל
הצגה חדשה ה מבו סס ת על
יצירות של סמואל בקט.

רא עובדת
בשביו עיתונאית באזיקים וגע של אמת
אף אחד

אינני סתם חרק זול, זול,
לי העתיד והאתמול
אני גדול, גדול, גדול...
ידיי בכל, ידיי בכל,
מים אל ים, מחול אל חול,
בהור־ההר אני למשול
כתבת
השער הקדמי:

לפני חצי שנה היתה
סי היימן (בתמונה)
כמעט אלמונית, הבת
של. היום היא כבר לא
זקוקה לתוספות. ב ראיון
להעולם הז ה
היא מספרת על ה הצלחה,
על השערוריה הציבורית שנקלעה
אליה, ועל ההופעות. על
9חיי־האהבה שלה היא אינה
מוכנה להרחיב את הדיבור.

נאהידה נזאל 26 עיתונאית פלסטינית, כו תבת
ועורכת מדור־נשים בשבועון מיזרח-
ירושלמי, הושמה במעצר מיג-
הלי לשישה חודשים. על המע־
^ ^ 2 5צר קראה המישפחה בעיתון.

בפנוט מיבצעשנטל

אצל גיקסון באילת • אמנם הם לא זכו
להגיע למקום הראשון בתחרות לרביעיות
מיתרים באיטליה, אבל אומרים עליהם ש־הם
נפלאים • הפרימו״באל-
רינו ושיוויון הזכויות • אשה
מעזה, אשה מתל״אביב.

הסאטידה שלא היתה .,אב רא
לסבית!״
שלושה צעירים בשנות ה״ 20 לחייהם מעלים
בי מים א לה מופע־סאטירה בתל-אביב. מני
פאר חשב שהם מאוד מצחי״
^ קים. הטלוויזיה הישראלית
לא בדיוק הסכימה איתו.

רינוני חן
דורון כהן -לפני ואחרי • למרים צפרי יש
אהבה • יהודה אלי אס בדרך הנכונה •
^ ^ 9עסקים קודמי ם לכל • ומה
1 x ^ 2קורה כששמוליק קר אוס נת-
קף פתאום בחשק עז לבירה!

המדורים החבשים:
מיכחביס — הצד השליש־איגרת
העורך — צרב המת

תשקיך

במדינה — זוו־וז שדה
הנדזץ — סילוזנות־אוזים
יומן אישי -עבדים ר,״מ
אנשים ד־ש קר
מה הם אומרים — עזר ו״צסן,
יעקב רובין, נוח• שסואלנדץ.
בד ציטרין, צביקה פיק, בתיה ברק

שיבעה מחברי־הכנסת המכהנים כיום
בסיעת המערך בכנסת לא נכללים ברשימה
לכנסת הבאה. שישה הודיעו
על פרישה מרצון ואילו אחד
קיבל את ההודעה מהבוחר.

ברי סימון (בתמונה)
אינה אוהבת א ת הש מועות
שהפיצו עליה,
כאילו היא מעדיפה
נשים על גברים. בראיון להעולם הזה היא
> מספרת על חייה, על ה־
1 1ו קאריירה שלה ומנסה להפ-
ריך השמועות המרושעות.
קו לנו ע — הבה אח המזמוזה
זה וגם זה — צרכעת לדוגמה
לילות ישראל — סיבה למסיבה
רחל מרחלת — על כל השלם
רינוני רון — יש לה אהבה
דן* חדש — צז1א!ת סאזשרזח

תשבצופן
ם סנוכו — אשה מעזה
מיבתבים לרותי — משהו חסר
הורוסקום — ועוד על היד
אתה והשקל — הלוואה של מיליון
תמרורים — שתוואי מירוחם

זה עתה סיים עורך-הדין יורם שפטל את
מישפט איוואן דמיאניוק וכבר הוא מתכנן
את המיבצע הבא שלו -הוא מתכוון
להתייצב בהיכל־המישפט בתל-אביב ול-
החתים עורכי״דין על עצומה
הקוראת להחליף את פרק-
ליט-המחוז אהרון שדר.

כל מה שרצית
לדעת על היד
היד, צורתה ואופן החזקתה יכולים לחשוף
פרטים חבויים באישיותו של אדם. למי
שחושף את ידיו אין מה
2 2להסתיר, ואילו מי שמקפיד
להסתירן נמנע מחשיפה.

מעשה במיליוני יהו די
ובמלכת-החן היש ראלית
גלית אהרוני
(בתמונה במרכז) •
הטניסאי ע מוס מנס־דורף
ובת העסקן • לרמי דורעם ונטע אורבך
אין רישיון״נהיגה, אבל נהג
צמוד דווקא יש • לליאורה
גרוסמן לא משעמם לרגע.

בזי ב ח בי ם

• 1ג לי

עורך ״מעריב״ ,עידו דיסנצ׳יק, נעלב
מקטע שהופיע אצלנו לפגי שבועיים במדור אד שים דווח שם על קסע בעדותו של אלברט אזולאי,
הכוכב של מישפט. הפגישה הלילית״ .נאמר
בקסע זה כי עורך מעריב התקשר עס אזולאי,

דיסגצ׳יר,
ושזה העליב אותו בצורה גסה
ביותר. בין השאר אמר לו, כביכול.
:מי אתה בשבילי בכלל?״
דיסנצ׳יק מכחיש ששיחה זו
התקיימה בכלל, והוא מצביע על
קטע אחר בפרוטוקול, שבו נחקר
אזולאי לגבי אותה השיחה.
וכך התנהלה החקירה:
.התקשר אליך העורך של
מנזריבד־
.עורך או בותב, התקשר אלי
ואמר לי שהוא רוצה תגובה על
המיכתב שפורסם.״
״ואותו עורר או כתב אמר לך
שהוא העורך של סעריבז׳׳
.יכול להיות שהוא אמר לי
אז. אולי התבלבלתי פה, ובמקום
כתב אסרתי עורך.־
סבאן ברור כי אזולאי אינו
בטוח שדיסנצייק דיבר איתו,
והוא עצמו הביע ספק בכך ב־

סני בג

המשך חקירתו. מאחר שריסנצ׳יק מכחיש מכל
וכל שהוא דיבר עימו, ברור כי אזולאי העליב
מישהו אחר. מן הראוי היה לציץ זאת בגוף
הסיפור.
על כד מגיעה לדיסנצ׳יק בהחלס התנצלות.
צלב הבויג
במישפט ג׳ון דמיאניוק פתח פרקליט-
המדינה, יוגה נלטמו, את טיעונו לעניץ העונש
בהזכירו קאריקטודה שהופיעה בעיתון, ובה נראה
בורג קטן של צלב־הקיס.
קשה לדעת איזו קאריקטורה משכה את תשו־מת״ליבו,
כי שתי קאריקטורות על נושא זה הופיעו
ביום אחד בשני עיתונים שונים.
בבוקר של היום השלישי, לפני שבועיים, הופיעה
בידיעזת אזזרשוז קאריקטורה של מייק, ובה
צלב־קרם המורכב כולו מברגים קטנים. באותו
היום בערב הופיע גליון השלם הזה. ובו קאריק־טורה
של אבשלום, שהראתה צלב־קרס, שאחד
מברגיו נפל.
שת• הקאריקטורות צויירו בלי קשר זו לזו.
הציור של אבשלום היה בידיי כבד יומיים לפני

מלש־בים לבט׳ירים
עוד על רא שי־תינות צה״ליים (״מי-
כתבים׳; העולם הזה 10.2.88 והלאה).
באמת
משגעים ראשי־התיבות האלה, שצה״ל
כל־כך משופע בהם.
הזדמנתי, באחרונה, לרגל עניין מסויים, לבקרם
(בסיס קליטה ומיון) של צה״ל וגיליתי
שהמתגייסים הטריים אינם סתם חיילי־חובה אלא
הם מלש״בים ומגוייסים לשרות־ביטחון).
אז זה כבר לא מפליא, כי אחרי המיון הם נשלחים
לבט״רים (בסיסי־טירונות).
יוסף רייך, חל־אביב

אי־הבנה

על טיבה של מחמאה מסויימת
(״איך שוברים אמא יהודיה״ ,״גם זה
וגם זה״ ,העולם הזה .)13.4,88
סבורני שעורכת המדור הנכבדת טעתה כאשר
ראתה בגלוייה של השלד, המודיע ״מה שחסר לי,
זה הבישול שלד!״ תגובה שלילית לטיב תבשיליה.
לדעתי,
ההיפך הוא הנכון. המתארח ביקש
להודיע, שמכיוון שלא שבו והזמינו אותו לאת־חות־השחיתות
המפוארות והדשנות של עורכת
המדור, הוא היה, מהר מאוד, לשלד־עצמות ומה
שחסר לו זה דווקא כן הבישולים שלה.
שוש מיבאלי, נהויה

״הברגים הקטנים״ :מייק

על זיכרון״נעורים( 1940 ,״אחר־הצהריים
עם יעקב חורגין״ ,״דף
חדש״ ,העולם הזה .)13.4.88
במבול הראיונות המציף אותי מדי שבוע,
במוספי עיתוני סוף־השבוע וגס בהשלס הזה, לא
נתקלתי זה זמן רב בראיון כה מעניין, נוגע ללב
ומעורר זיכרונות כמו הראיון של חגית סוך עם
יעקב חורגין בן ה־.89
אני מודה ומתוודה כי אינני זוכר כלל את
העלילות, אבל אני זוכר היטב את השמות של
הספרים, בכריכה בצבע החול של הוצאת שטיבל,
שלקחתי בכל יום שישי מסיפריית־ההשאלה
ברחוב מזאה(ממול לקולנוע א 1פיר המנוח) :חומת
אנריפס. ירושלים בלהסת, הקנאים הצעירים, בין
ח״תו־אדם.
לא זוכר אף מילה, אבל זוכר את העונג של
הקריאה בדפים העבים ואת שעות־הנועם של
שבתות אחר־הצהרי־ם שביליתי בחברת ספריו
נחמיה גלם, חל־אביב
ש ל חורגיו•

השם הוא יפה
על שמו המדוייק של מרכז מחקר
תל־אביני.
נהיה מאוד אסירי־תודה לכם אם תוכלו לוודא
ששמו של המוסד שלנו, המרכז למחקרים
אסטרטו״ם על־שם יפה, אזניברסיטת חל־אביב,
יצוטט בעיתונכם במדוייק.
אחרי ויכוחים ודיונים עם האיש שהיטיב
עימנו, ושמו הוא מאל יפה, סיכמנו שנשאיר את
השם כפי שצוטט לעיל ולא נשנה אותו ונעשה כל
מאמץ שאמצעי־התיקשורת יצטטוהו במדוייק.

אלוף(מיל׳) אהרון יריב,
ראש המרכז, תל־אביב

הקפטן והגברת הכבודה
על סיפור מפיו של מייק דוק אקיס,
מועמד אפשרי לנשיאות ארצות״
הברית (״חותנת יהודיה״ ,״יומן
אישי״ ,העולם הז ה .)20,4,88
חותנתו של דוקאקיס היא אכן יהודיה ״טובה״,
אך ציונית איננה ומייק איננו שונא אותה. מי
שסיפק את המידע להשלם הזה בוודאי התכוון
לבדר, אולם על המצב האמיתי ניתן ללמוד
מהסיפור הבא:
במשך שנים רבות שימשתי כקונסול כללי של

הספרי של שטיבל

כן, ועל כן לא ראה אבשלום את
הציזר של מייק. ואילו מייק לא
יכול חיה לדאות את הציור של
אבשלום.
זוהי תופעה תדירה למדי בין
קאריקטוריסטים, פלוני מצייר
קאריקטורזז. כעבור כמה ימים
מופיעה קאריקסורה של אלמוני,
והכל בסותיס שהעתיק אותה.
יכולות להיות האשמות בפלא•
גיאט. אך למעשה יכול רעיון והה
לעלות בדימיוגם של שגי אנשי
מבלי שאחד מהם ידע על רעהו.
קורה שמישור ראה קארי־קטורה,
שכח אותה, ואחר זמן רב
עולה אותו הרעיון בדימיונו.
יתכן שבתת־ההכרה שלו שבנה
הקאריקטורה הקודמת, ולפתע
עלתה מבלי שהאיש עצמו היה
מודע למקורה. זה קורה גם למשוררים,
לסופרים ולמלחינים.

״בורג קטף: אבשלום

(המשך מעמוד )3
היודאיקה שלו עומד למכירה, יותר מהגדרה
סתמית (״רופא המושבות במאה הקודמת״).
מזיא ( 1858־ )1930 היה יליד רוסיה, ששימש,
למימון לימודיו (רפואת עיניים) בגרמניה וב־שווייץ
של סוף המאה הקודמת, כעוזר־חזן בבית־כנסת
בברלין וגם שלח ידו בהמצאת כל מיני
פטנטים למניעת שריפות באולמותיהם של תיאטראות
(כגון מסך־ביטחון מיוחד וכיוצא באלה).
וכאשר הוא עלה ארצה לתפקיד רופא במושכות
הבארון(ראשון־לציון, עקרון, גדרה) הוא לא
הסתפק בלימוד תורת הרכיבה (לפי עצתו של
הבארון, על־מנת שיוכל להיות נייד בין המושבות)
,אלא גם נודע כבלשן(היה זה הוא שנתן את
השם טכניון למוסד בחיפה) ,שסייע, בין השאר,
לאליעזר בן־יהודה בקביעת המונחים הרפואיים
במילונו העברי הגדול וכמובן, גם באספן של
כתבי־יד׳ עבריים, העומרים, כאמור, בימים אלה
שלום וינר, ראשון־לצי1ן
למכירה.

דשטוף את העיניים
על הצפייה בסירטי־קיטש (״הקיטש
הפך לסגנון אצל האינטלקטואלים!״
״מה הם אומרים״ ,העולם הזה
.)13.4,88
אני מסכים במאה אחוז עם מנהל הסינמטק
התל־אביבי, אלון גרבוז: אין זאת בושה לצפות
בסרטי־קיטש, לא על המסך הגדול ולא על המסך
הקטן.
אין לי יום ראשון טוב, אלא אם כן אני מצליח
לצפות בשושלת. אם כי, להודות על האמת,
בעיקר כדי לשטוף את העיניים בלינדה אוונס
המשגעת, הלא היא קריסטל.
דוד ברוק, חל־אביב
מטסץ 000x1146

גלויית־התודה
הבישולים דזוקא חסרים
ישראל בבוסטון. בשנת , 1976 לקראת סיום ש תתי,
הלכתי להיפרד ממייק דוקאקיס, גם אז מושלה
של מאסאצ׳וסטס, אחת המדינות שהייתי
מוזמן אליהן.
תוך כדי שיחה עלה עניין פעילותה של אשתו,
קיטי, בכל הנוגע לישראל, וכאן יש לי סיפורים
פיקאנטיים, שאי־אפשר עדיין לספרם, ולפתע
פתאום סיפר לי דוקאקיס את הסיפור הבא:
״כפי שאתה יודע, אדוני הקונסול הכללי, אלה י
הם ימי חגיגות ה־ 200 לעצמאות ארצות־הברית.
לפני זמן קצר הגיעו לבוסטון, מלונג־איילנד(חוף
ניו־יורק) ,מה שנהגו לכנות ״הספינות הנישאות״,
חיקוי לספינות שהיו משייטות בשעתו בין ניו־יורק
לבוסטון. בהגיע אחת הספינות פונה גברת
ניו־אינגלנדית כבודה, מנהלת פנימייה לעלמות
צעירות, לקצין המארגן את המשט ואומרת לו כי 1
,יהיה זה נחמד׳ ,אם נערותיה תארחנה בפנימייה
אחדים מן הצוערים שעל סיפון הספינות, .יש לי י
רק בקשה אחת ׳,הוסיפה, ,וודא שלא יהיו ביניהם
יהודים!׳
״מגיע היום המיועד, וקבוצה של קאדטים
תמירים, נאים ומהוקצעים, מגיעה לפנימייה. אך
דא עקא — כולם כושים.
״אומרת הגברת הכבודה לקצין המלווה, :אני
מצטערת, דומני שנפלה כאן איזושהי טעות״.׳
״משיב הקצין, :אוכל להבטיחך, גבירתי, קפטן
ג י נסבר ג לעולם אינו טועה!,״
זה כמובן סיפור בעל זקן, אך העובדה שהמושל
מצא לנכון לספרו לנציג ישראל בימים שבהם לא
חלם כלל על הנשיאות, מעידה על הלוך־רוחו.
שמשון ענבל, יחשל׳

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק ככתוכת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקם
— _ 341667 וו ועזץ ו 0/ח.
העולם הז ה 2644

ג׳קנמן העלה
אתפלדלמ טו ס

לסנן את מועמדי המחנה הרוצים להיבחר לכנ ס ת ולהבין
את ההסדרים עם חוגים וקבוצות נוטפות במיפלגר״ לקראת
קביעת רשימת המועמדים. הקמת הוועדה מעוררת
התמרמרות בקרב חברי המתנת שלא שותפו במד העניין.

אחרי שמזמן לוושינגטון ברי להרצות לפני חברי־הקונגרס
השחורים על הסיכסוך הישראלי״פלסטיני, נעשה ניסיון
להפגיש את ורב מתי פלד עם ג׳סי ג׳קסון, המועמד
השחור לנשיאות.

ה א קי ם של מסח

ג׳קבון הזדמן לבירה האמריקאית, אך בגלל למין
הזמן נקבעה לו פגישה עם סלד רק בגמל-
התעופה• אחרי שיחה של במה דקות בלבד
התרשם המועמד השמיר עד כדי בך, שביקש
מפלד לעלות עימו למטוסו-,ש 0המתינו
העיתונאים המלווים אותי במסעדהבהירות.

פאניקה
כ מיפלג ת -הווכודיה
במיפלגת־העבודה וזרדיס באחרונה ס פני. סיני מהפד
בבהירות הנאווה

סקר סודי, שהופץ רק כץ 20 עסקנים מנמרת,
חוזה למיפלגה ירידה ל* 38*36 מנדטים בלבד,
בעיקבות מעבר בוחרים ותיקים במיסלגה
למיפלגות הימץ.

מרס דואה אלופים
שימעון פרם תבע השבוע ממזכ״ל המיפלגה,
עוזי ברעם, לקיים ישיבת-מדכז מיוחדת
שתאשר פתיחת רשימת המועמדים ל מסת,
כדי שניתן יהיה לצר!* אליה ארבעה מועמדים
ו ש בדגל ואורי
1 .סנה, ושגריר
י שלמה בדעמי.
ברעם התנגד, בסענה שדמיין• בזה דורש שינוי כחוקת
המיפלגת ואין סיכוי שהמרכז יאשר זאת.

פלד עלה למטוס חזתה, הירצה בקצרה לפני העיתונאים
וענה למטר השאלות שלהם. ג׳קפון הקשיב והודה כי כל
העובדות, ובייחוד לגבי עמדות אש׳ף, לא היו ידועות לו
כלל.
180 ביום השני השבוע, ה־ 2במאי, מסר דו
בר־צה״ל על 179 הרוגים פלסטיניים מאז
תחילת ההתקוממות בשטחים הכבושים,
לפי הפירוט הבא:
• 144 הרוגים מירי חיילי צה״ל,
• 20 הרוגים מסיבות בלתי־־ברורות,
• 15 הרוגים שנסיבות מותם עדיין
בחקירה.
מקורות פלסטיניים, לעומת זאת, מוסרים
על 242 הרוגים פלסטיניים, לפי
הפירוט הבא:
• 168 מירי חיילי צה״ל,
• 13 ממכות ומהתחשמלות,
• 47 כתוצאה משאיפת גאז רעיל,
• 14 מסיבות בלתי־ברורות.
בשעת סגירת הגליון נמסר על הרוג
פלסטיני נוס!*.

מזוט מזוהם ב מי ם

ברונו מפץ טיעונים

נזק כבד, ממדד ברבבות דולארים, נגרם לכמה מיפעלי־תעשייה
גדולים בעיקבות רכישת מזוט מזוהם, מהול במים.
המיפעלים התלוננו ע׳ל תקלות קשות בהסקה ועל סתימות
במערכות הדלק.

נגיד בנק-ישראל, הפרופסור מיכאל בדונו, מכץ
נימוקים מישפטיים לקראת הופעתו בשבוע
הבא לפני ועדת-הבססים של הכנסת.

מיספר מיפעלים מתכוונים לתבוע את שלוש
חברוודהדלק המספקות את המזוט, שמקורו
בבתי־־הזיקוק באשדוד. חברות־הדלק מבקשות
להעביר את האחריות לבתי־הזיקוק.

אוש חבד מואשמים
בהלבנתכס פי סמים
ראשי תנועת חב״ד בעיר סיאטל במדינת
וושינגטון בארצות-הברית מואשמים
בהלבנת מיליוני דולארים של סוחרי־קוק־אין
בינלאומיים.
16 איש ואשה הואשמו בפרשה זו, וביניהם
אנשים בעלי שמות ישראליים מובהקים.
בין הנאשמים: הרב שלמה בר־לווי־תין,
מנהל תנועת חב׳׳ד בעיר, ברוך זלצר,
עדי טל ואשתו ז׳קלץ, ניר גולדשטיין, ואבי
חזן.
המעצרים בוצעו אחרי ציתות חשאי
ממושך לשיחות-הטלפון במרכז חב׳׳ד.
הסתבר כי עדי טל שלח עשרות חבלות,
ובהן כ 25-מיליון דולר, לחברה בפנמה.
הסבך נבע ממיסדזר בקוקאין של אחד
מגדולי הבוחרים בקוקאין בעולם, חוזה

סטרו.
׳עד כה נאספו 125 עמודים של עדויות
בפרשה.

גיור עצמות
קבוצה חרדית קיצונית ״הזמינה״ באחרונה
אצל במה רבנים ססק-הלכה שיאפשר להרחיב
מאוד את ההפרעות המאורגנות לעבודת הארכיאולוגית הפסק המוזמן אמור לקבוע, כי כל הדינים החלים על
גוויות יהודים יחולו גם על עצמות גויים שנקברד בארץ־
ישראל. ,בתנאי שקיימו שבע מיצוות בני נוח׳ — כלומר,
נוצרים ומוסלמים, הדמי ם מהססים להוציא את הפסק
המוזמן: מצד אחד, תו רוצים לעזור ככל יכולתם
בהתנכלות לאדכיאולוגיד״ אך מצד שני הם חוששים כי
פסק־הלכה מ ה ״ינוצל״ על־ידי נפטרים מודרניים, כמו
במיקרה של תרזה אנגלוביץ׳.

בדונו הוזמן להופיע שנית לפני הוועדה, אחרי שהשבוע
ננזף על החלטתו להעלות שברם של עובדים כבירים
בבנק. בוועדה נשמעו קולות שביקרו את ברונו וטענו על
אמות־סידה כפולות אותן מנהיג הנגיד.

אור* 1והד הו ד ח מש״ס
אם סו סיכוייו של אורי זוהר להיכלל במקום
ריאלי ברשימת ש״ם לכנסת. הסיבה: כמהדורה
החדשה של סיפרו ,״ובחרת בחיים״ ,השמיט

יותר גד 60 אל!* חשבדנות־בנקים מוגבלים
כלולים בחוברת חדשה, שהוצאה מדחיות
הסוהרים, הסובלים באחרונה ממכת צ׳קים
חוזרים, שנמשכו מחשבונות מוגבלים.
מ רל החוברת ש־ש מ־רע (!•סקי, צופו! שכמות החשבונות
המוגבלים תגדל בעשרות אחוזים בחודשים יוני״יולי,
כאהד יגיע המועמד לפירעון ומשאם של ומניות שלפני
הפסת

אומת חשמל* מסוכן

שידוך בין
הלנ ה ומודה
אמנון מנדה, העסקן הליברלי שמונה
כחבר בוועד־המנהל החדש של רשות
השידור, היה שותפה לעסקים של השדכנית
הלנה עם־רם. לפני שלושה חודשים
מכר את חלקו ל״מסנדל״ ראובן גרום.
״הייתי אמור להיות שותף עם הלנה
בחברה עיסקית להבאת תיירים לארץ. אני
בקשר אישי איתה, ואני לא שולל עסקים
משותפים איתה בעתיד,״ אומר מנדה.
הלנה תבעה בעבר את רשות־השידור,
בשל כתבתה של שרי רז שדנה במישרד-
השידוכים של הלנה, וזכתה בתביעה.

חל ״ אכי ם —
מינכן — לו ד ד
בית-הספר לקולנוע באוניברסיטת תל־אביב
עומד בימים אלה בקשר עם בתי-ספר לקולנוע
במינכן שבגרמניה ובלודז׳ שבפולין, כדי לצאת
בהפקה משותפת של טרט-קולנוע באורך מלא.
בימים אלה הסתיימו! בתיבת התסריט, ובבידדהספר
לקולנוע בתל־אביב מקווים להתחיל בהפקתו כבר בחודש
הבא. בית־הספר בלורד היה בעבר מן הטובים בעולם. אחד
מבוגריו הוא הכימאי מ מן פולנסקי.

בעבר ובהווה.
בינתיים, כעיירות המהפך במפד־ל, הוחלט השבוע בש׳ס
שלא לשלב כלל ברביעיה המובילה נציג אשכנזי, אלא רק
במקום החמישי.

רכין נדחק
ברשימת המיפלגה ל מסת. וזה סדר השביעיה
הפותחת: שימעון פרס, יצחק נבון, יצחק רבץ,
ישראל קיסר, עזר וייצמן, שלמה הילל ועוזי
ברעם.
במחנה י בין הוקמה השבוע ועדת המונה שיבעה חברים,
בהם השר יעקב צור, ראש עיריית ערד, ביינה שוחש, וחבר
הוועדה המרכזת בהסתרתה, פיני שומר. תפקיד הוועדה

רשימחרשלום
•אילן
בראשונה מתמודדת באוניברסיטת בר־אילן
רשימת־סטודנטים חדשה שאינה
ממחנה־הימיז. הרשימה, הנקראת ״תא
הסטודנטים לשלום״ ,החלה בפעילות לקראת
הבחירות למועצת-אגודת-הסטות-
טיס. הרשימה הוקמה בעיקבות היענות
לעצומה, שקראה לפיתרון מדיני לסיכסוך
הישראלי־פלסטיני. פעילי הרשימה החדשה
מקווים לזכות בחמישה מקומות מתוך
24 מקומות באגודה.

אחים מוסיקליים
מיערות בעיריית בודים פנו בעילום שם למבקר־המדינד״
שיבדוק את הפרשה הבאר״

העיריה מזמינה לעיתים קרובות אמנים
באמצעות חברת־ההפהית ״אודות״ ,שבבעלות
שלמה צח. מנהל המחלקה לתדבות-נוער-
וספורט בעירייה, מרדכי ג׳רבי, הוא אחיו של
אלי ג׳רבי, העובד במישרד-האמרגנות
״אודות״.

סיכסוכי ד דוד ם
מהומה פרצה באסיפת־בחירות של סלאח טריף, המועמד
הדרוזי של מיפלגת־העבודה, ביום השבת. מתנגדיו של
טריף בעדה הדרוזית הפריעו לאסיפת שנערכה במוחרקה
}״קרן הכרמל״) ,והמשתתפים נאלצו להסתלק מהמקום
ולקיים את האסיפה בחודשה ליד יוקנעם.

ח״כים
י תגברו הלוויות
השר יצחק נבון וח׳׳ב בני שליטא מתכוונים להעלות לפני
הממשלה הצעה לפיה ייכללו ברשימת הנציגים הרישמיים
המשתתפים בהלוויות גם חברי־כנסת. ההצעה הועלתה
בעיקבות תלונות רבות שהגיעו ממישפחות שכולות
כעת רשאים רק חברי־הממשלה להופיע בהלוויות
ממלכתיות, אולם הם אינם עומדים בעומס, ולעיתים
קרובות משתמטים מן המשימה.

יו סי וניז ־ דו ר

שפורסמו על־ידי דוברי צה״ל
לאחר-מכן.
• היה צורך להצדיק את רציחתו
של אחד מבני הכפר, כנראה חף מכל
פשע, שנורה ״בשעה שניסה לברוח״,
אף שלא איים על חייו של שום חייל.
• היה צורך להתאים את העובדות
לכל הצרכים האלה, מבלי לשקר לגבי
העובדות שהיו להן עדים רבים.
• היה צורך למשוך את החקירה
במשך כמה שבועות, בלא שום הצדקה
עניינית, כדי לאפשר ליצחק שמיר
להרגיע את הרוחות בממשלה ולפטור
אותו מן הצורך לנקוט פעולה כלשהי.
(שמיר תובע מכל אנשיו, וגם מקציני
צה״ל, להביא לפניו כל עניין בצורה
שלא יהיה צורך לקבל החלטה כלשהי).

יצור-הכילאיים שיצא מתחת
לידיו של אלוף־הפיקוד נתפר
כדי לספק את כל הצרכים
הפוליטיים האלה.
האלוף הלך בין הטיפות. הוא הוכיח
שיש לו כישרון דיפלומטי ניכר. אבל
אין לזה קשר עם תפקיד צבאי אמיתי
כלשהו.

אין וגויס
^ ש עובדה אחת פשוטה, השוללת
מראש כל אמינות אשר יכלה להיות
למיסמך מסוג זה.

אלוף מיצנע
אילוצים פוליטיים
ך* מיסמך המתיימר להיות ח״ח
1 1החקירה של המאורעות בכפר־בי־תא
לא יוסיף כבוד לאיש.

זהו מיסמך פוליטי, שיצא
מתחת לידיו של קצין בצבא
שנאלץ זה־מכבר להיות לגוף
פוליטי.
זהו מיסמל פוליטי, המנסה לספק
צרכים פוליטיים, המשתדל להתאים
את העובדות למתכונת פוליטית.
אין בו קשר בין העובדות ובין המסקנות.
העובדות מובילות למסקנות שהועלמו
במיסמן. ואילו המסקנות המובאות
במיסמך אינן מסתמכות על שום
עובדות שהן.

אין המיסמך ממציא את
העובדות. אך הוא מעוות אותן
עד בלי־הבר.

צנא מליט
שהחליט להכניס את צה״ל
*/למערכה לדיכוי ההתקוממות בשטחים
הכבושים הפך אותו בהכרח
לגוף פוליטי.
מה שמתרחש בגדה וברצועה הוא
אירוע פוליטי. הוא נוגע במישרין
להכרעות הפוליטיות התלויות ועומדות
במדינת־ישראל. מעשי הצבא אינם
נובעים רק מעמדות פוליטיות, אלא
שהם גם משפיעים על התהליכים הפוליטיים
במדינה. פועל כאן תהליך של
פוליטיזציה בלתי־נמנעת.
כפי שהוכיח יורם פרי במחקר שערך
לא מכבר, זה קרה לכל הצבאות שהועסקו
בעבר במילחמות קולוניאליות.
המיקרה הבולט והמפחיד ביותר הוא
של הצבא הצרפתי במילחמת אלג׳יר־יה,
שהגיע בסופו של דבר לניסיון־

הפיכה ולעברי־פי־פחת של מילחמת־אזרחים.

פרשת
ביתא היא אות אזהרה
לצה״ל. זה יכול לקרות
כאן.
המיסמך של אלוף פיקוד־המרכז,
עמרם מיצנע, הוא תמרור כדרך־חת־חתים
זו. על כן הוא טעון ניתוח מפורט.
עוד לפני שהוא ניגש לחיבור הדו״ח,
נוצרה המציאות הבאה:

• אירועי כפר־ביתא הפכו
לנקודת־מחלוקת פוליטית חריפה
ביותר בין ימין ושמאל,
הליכוד והמערך, המתנחלים
ומחנה-השלום.
• בוויכוח זה הפך צה״ל כדורגל
בין השרים והמיפלגות.
• בפני קציני צה״ל, ובמיוחד בפני
הרמטכ״ל ואלוף־הפיקוד, הוטחו האשמות
פוליטיות חמורות ביותר על־ידי
המתנחלים, מיפלגות הימין הקיצוני
וגם חלק מהליכוד. גם במחנה־השלום
הושמעו טענות חמורות ביותר נגדם.

• ממילא נוצר הצורך לחבר
מיסמך שיהיה ״מאוזן״ ,כלומר:
שייצור איזון, ויהי־מה, בין המערך
והליכוד.
• על צה״ל היה להצדיק בדיעבד
את העובדה שבשעות הראשונות של
האירוע נכנע להיסטריה של המתנחלים
והצטרף לאווירת־הלינץ׳ שנוצרה
במדינה באמצעות שקרים.

• ב מיו ח ד היה על אלוף-
הפיקוד והרמטכ״ל להצדיק בדיעבד
את ההחלטה השערורייתית
לפוצץ בתים של תושבי כפר ביתא, על לא עוול
בכפם, ואת ההודעות הכוזבות

המיסמך נערך בתקופה שבא
נקשרות עיני העיתונות ונסתם
פיה, עד שהיא דומה לפלסטינים
המובלים למעצר כשידיהם
כבולות על גבם, ועיניהם
קשורות.
במשך כל השבועות האלה
לא היתה לעיתונות — הישראלית
והעולמית — אפשרות
כלשהי לערוך חקירה אובייקטיבית
משלה בכפר-ביתא, לגבות
עדויות של בני־הכפר ולעקוב
אחרי המעשים.
משום כך אין כל אפשרות לעמוד
על נכונות הדברים. הציבור נדרש
לסמוך על עדויות שניגבו על־ידי
חוקרי־שב״ב המוסמכים עתה להפעיל
עינויים מתונים (״לחץ פיסי מתון״)
ושדבקותם באמת הועמדה בסימן־שא־לה
על־ידי בית־המישפט העליון של
המדינה. הוא הדין לגבי חוקרי־מיש־טרה,
שיחסם לאוכלוסיה הערבית ידוע.
ברור שכל החקירה התנהלה מראש כדי
להביא למסקנות שהתבקשו על־ידי
הצרכים הפוליטיים.

ייאמר הדבר חד־משמעית:
אין כל אפשרות להאמין —
ואסור להאמין! — למיסמך
כלשהו המתיימר להיות דו״ח־חקירה,
ושחובר בהיעדר הפעולה
החופשית של העיתונות
בשטח.
קציני־צה״ל, הסוגרים את השטחים
האלה מפני העין הפקוחה של העיתונות,
שוללים בכך מעצמם כל אמינות
שהיא, כשהם באים לחבר מסקנות
על ״חקירה״.

• הגורם..העיקו״׳
אור הנסיבות האלה יש לנתח
/את המיסמך של האלוף מיצגע.

הכזב העיקרי טמון בסעיף הראשון
של הסיכום, האומר:
.הסוטיוזציה 1הת 1קפוות של ערבים
מק 1מ 0הנסנות לפגוע בקבוצת
מטיילים יהודיים, הם הגורמים העיקר
י ים להתפתחותן של האירוע וסיומו
הטראגי.־(הדגשה שלי).

זוהי קביעה פוליטית מובהקת,
שאחת מטרתה: לפייס את
המתנחלים. ואכן, אלה נאחזו
בפסוק זה כדי לטהר את השרץ
ולהכריז על המיסמך(בפיקחות
רבה) כעל ניצחון שלהם. כסילים
יכלו להאמין להם.
לקביעה זו של האלוף אין שום תימוכין
בדו״ח שלו עצמו. להיפך, העובדות
בדו״חסותרות אותה.
(אפשר, כמובן, להגיד שהגורם ״העיקרי״
היה העובדה שבאותו יום זרחה
השמש. אלמלא השמש, לא היו המטיילים
נראים בשטח. ואפשר גם לקבוע
כי הגורם ״העיקרי״ הוא הימצאותה
של אוכלוסיה ערבית בגדה המערבית,
שהרי אלמלא כן לא היה קורה מה

שקרה).

מפרטי הדו״ח עצמו עולה
בבירור כי הגורם ״העיקרי״
למאורעות היתה ההחלטה של
מתנחלי אילון־מורה לערוך
מיבצע פרובוקטיבי, ולהשתמש
לצורך זה בנערים ובנערות
שלהם.
היה מובן מראש לכל המעורבים כי
טיול כזה, המלווה במתנחלים חמושים
הידועים בנכונותם לירות בבני־אדם,
לשטח שבו קיימת התקוממות עממית,
מוכרח להביא להתנגשות.
זאת היתה הסיבה ״העיקרית״ .אולם
אלוף־הפיקוד לא יכול היה לקבוע כך.
שהרי אילו אמר את האמת היה נכנס
לעימות חזיתי עם המתנחלים, ועם
ממשלת־ישראל. הוא גם היה מטיל צל
כבד על מעשיו שלו עצמו באותו יום.

השאלה לגבי ״הגורם העיקרי״
היא שאלה פוליטית מובהקת,
וההכרעה של האלוף הי־תה
הכרעה פוליטית מובהקת.
הכנסת אלוף בצה״ל למצב כזה היא
פשע כלפי צה״ל, והיא מבשרת רעות
לעתיד המדינה, לעתיד צה״ל ועתיד
הדמוקרטיה הישראלית.

• מיוד מריסי
^ ק אחרי קביעה פוליטית זו, הנון
טלת את העוקץ מן החץ המופנה
לעבר המתנחלים, באה הקביעה העובדתית
האומרת את ההיפך:
.תיבחן הטיול 1תיא1מו על־פ׳ הגוה־לים
היו מונעים אח האיחע 1ת1צאותיו
הטראניזח.־
...ה1רא 1ת־הקבע של פיקוד־המר־מ,
בענע לעהל׳ תיאזם־טיזלים, יד 1עות
לרכז־הביטחון־השזטף באיל 1ך מ1רה,
שלמה חרון, וגם אית 1לא נעשה תיאום
...יוזם הטיול, מתכננו זהאחרא׳
עליו היה מנחם אילן, וגלחה אליו על־פ׳
בקשתו חמם אלדוב׳ כמאבטח.״
נדמה כי קביעה עובדתית זו לא
הובאה כדי להאשים את המתנחלים,
אלא כדי לשחרר את צה״ל מן האחריות.
אבל
מה נובע ממנה?

האלוף נזהר מאוד שלא לשאול
את השאלות המתבקשות:
• מדוע לא תואם הטיול עם
צה״ל?
• מדוע שלחו ההורים את בני־ *
הם ובנותיהם לטיול מסוכן, אל תוך
סביבה עויינת שבה תוססת התקוממות
עממית, מבלי לתאם את הטיול עם
צה״ל?
• מדוע יזם את הטיול דווקא
מנחם אילן, קנאי קיצוני שכבר הסתבך
בעבר בתקריות עם צה״ל על רקע של
רציחת תושבים פלסטיניים?
• מדוע צורף אליו כמלווה
יחידי דווקא קנאי קיצוני עוד יותר,
הידוע כמי שממהר ללחוץ על ההדק,
ושנאסר עליו על־ידי צה״ל להיכנס
לעיר שכם?

התשובות לשאלות מתבקשות
גם הן מאליהן. זה לא היה
טיול סתם. היתד, לו מטרה
פוליטית מובהקת, שהובילה
במישרין לתוצאות שהיו.

בעיני כל בר־דעת, זהו הגורם >
העיקרי למה שקרה לאחר מכן.
הניסוח הפוליטי של האלוף בא לטשטש
את הקשר הטיבעי הזה בין סיבה
ותוצאה, בניסיון(מוצלח) לזכות בתשואות
המתנחלים, שפחדו מאז יום־
התקרית מאובדן אהדת הציבור.

יריות בוואדי
ץ ם הניסוח של תיאור המאורעות
^ עצמם מגלה בבירור כוונות פוליטיות
— למנוע עד כמה שאפשר
עימות בין הצבא ובין המתנחלים וחסידיהם
בממשלה.
16 המטיילים, בני 10 עד , 18 ושני
המלווים, וביניהם אלדובי בן ה־,26
ישבו לאכול ארוחת־בוקר במעיין רו־גיאז.

בשלב זה סושסעת הודעה
ברמק1לים של מיסנד הכפר ביתא,
המתריעה על התקרבות מתנחלים.
.תוך כדי אחחת־הסקר מתחילים
להתקהל ע שחת ערבים במרחקים
השלים על עשחת־מטרים בודדים,
מ״דים אבנים ומתגרים במטיילים.
.המאבטח חמם אלדזב׳ ה 1לך לכיחן
מיידי האבנים זיזרה מיספר ירי 1ת ס דרות
מנישק
ההתרעה ברמקול היתה טיבעית
לגמרי. מזה חודשים חיים כל הכפרים
בגדה באימה מתמדת מפני פשיטות
המתנחלים, החודרים לכפרים, יורים,
הורגים ופוצעים, מתעללים והורסים
דירות.
מאז ראשית ההתקוממות נורו 12
פלסטינים, ביניהם נשים וילדים, מירי
המתנחלים.

כל זה נעשה בחסותו של
צה״ל, המגן על המתנחלים
כשהם נכנסים לצרות.
מיצנע עצמו ניסה פעם־פעמיים
להתנגד לפוגרומים אלה, אך אחרי
שהותקף קשות על״ידי המתנחלים,
חדל מכך. מאז נשארה הגדה כולה
הפקר למתנחלים. בהתקרב מתנחלים
חמושים לכפר כלשהו(גם כאשר אלה
הן אזעקות־שווא) מושמעות ברמקולים
קריאות־אזעקה. אז חשים הצעירים אל

מבואות הכפר, כדי להגן על הזקנים
והנשים מפני המתנחלים.

עד כאן היתה תגובת האוב־לוסיה
המקומית טיבעית לגמרי,
הגנתית באופייה, ואינה
מביעה שוס ״תוקפנות״ או
״מוטיווציה לפגוע במטיילים״.
אין ספק שהיריות של אלדובי בשלב
הזה חיממו את האווירה. גם לפי הרו״ח,
לא היתה להן כל הצדקה — שום איום
מיידי לא נשקף למטיילים.

מדוע הוא ירה? היסטריה?
התגרות? פרובוקציה?״ סתם
שחצנות של מתנחל היודע כי
הצבא יגן עליו תמיד ויוציא
אותו מכל צרה?

.המשך תנועת המט״לים בוודאי
מלווה בזריקת אבנים ובהתנרויות. אמונה
אליח נפנעת בשלב זה מאבן ביר־כה...״
עצם
ציון עובדה זו מוכיח כי לא היו
נפגעים בשלב זה. מדובר כאן על
מטיילת אחתויחידה שנפגעה
מאבן. נראה שהזורקים עמדו במרחק

יש לשים לב למילה החוזרת שוב
ושוב בדו״ח :״התגרויות״ .מה זה? ברור
שהאלוף משתמש במילה זו כאשר לא
קרה שום דבר פיסי .״התגרויות״ הן, מן
הסתם, קריאות־זעם, קללות, סיסמות
לאומיות.

נדמה שמילה שימושית זו
מופיעה בדו״ח בכל פעם כאשר
הערבים לא עשו דבר חמור, אך
התיאור של האלון? חייב ליצור
רושם דרמאתי, כאילו קרה
משהו.

...על הננות מסביב ובסמוך למטיילים
מתלמים כ־00ו־ 200 ערבים מקו״

כל התיאור הזה סותר את
התיאור שניתן על־ידי אנשי.
המקום. בהיעדר חקירה עיתונאית
אובייקטיבית, אין אפשרות
לעמת את הגירם ות,וגם

כאן פגומה האמינות של ה־דו״ח.
בשלב
זה מתחיל גם עימות בין
אילן, הקנאי הקיצוני, ובין אלדובי,
שהיה קנאי עוד יותר.
.במהלך התנועה בוואדי אוסר מנחם
אילן על רומם אלדוב׳ להשתמש בניש־קו
אלא במצבי־חיחם. על רקע זה מתקיים
ביניהם, ככל הנראה, עימות מילולי
ופיסי. ויכוח זה מתחיל עור מחנ״ת־הבוקר
במע״ן־חניאז.״
נראה כי בשלב זה כבר חש אילן
שהוא הכניס את הנערים והנערות לסכנה
חמורה, ונראה שהאמין כי מעשי
אלדובי מחמירים אותה. הוא אסר על
אלדובי לירות. הדברים ביניהם הגיעו
לידי מכות.

עובדה זו מעידה על עצמה.
אם גם אילן סבר ־בי אלדובי
מסכן את חיי המטיילים ביריותיו,
משמע שהיתה כאן
מצד אלדובי פעולה פרובוקטיבית
חמורה ביותר. לאילן
נותר, כנראה, שריד של חוש•
אחריות. לאלדובי לא היה גם
שריד כזה.
ואכן, מעשיו של אלדובי הביאו
במהרה למוות.

9אזהרת וצחנזז
ף כך מתאר הדו״ח את ההמשך:
. 1בשני אירועים ופרדים •זרה (אל־דובי)
רי־הזהרה לכיוון הרכס הצפון־
מיזרח׳ ,שעליו התנודדו מקומיים. מירי
זה נחת מוסא צאלח ראוד, שעמד
בטווח של כ־ 50מ׳ והיה במנוסה .
(הדגשה שלי).
.בוויכוח עם מקומי, הנערך במרחק
של כ־ 30 מי מקמצ ת המטיילים, מבצע
המקומי ניסיון לחטוף את נישקו של
המאבטח רומם אלדוב׳ ,האחרון נחלץ
מהניסיון, מתרחק מיספר צעדים לאחור,
יורה ופוצע את המקום׳ בביטנו
(ת״סיר צאלח עדיל׳).־

אם ננקה את סיגנונו של האלוף מן
הסלאנג הקולוניאלי(״מקומיים״ ,״ניסיון
לחטוף את נישקו״ ,״ירי־הזהרה״)
ונדבוק בעובדות, מתגלה התמונה הבאה:
אחרי
שאלרובי חימם את האווירה
ביריות הראשונות שלו, הוא ירה בבני־הכפר
ממרחק של עשרות מטרים והרג
אחד מהם מאחור. זה היה ירי בלתי־חוקי,
כי שום סכנה לא נשקפה לחייו
ולחיי האחרים.

(אגב, כל יריח על־מנת להרוג
נקראת עכשיו, בסלאנג של
דוברי־צה״ל ,״יריות־הזהרה״.
מכיוון שלא נהרגים בני-אדם,
אלא רק ״מקומיים״ ,זה נראה
בסדר).
רצף הדברים, על־פי הדו״ח, היה
כלהלן:
• אלדובי ירה כמה יריות.
• בני־הכפר יידו אבנים, ופגעו רק
במטיילת אחת.

• אלדובי ירה באחד מבני•
הכפר. מרחוה ומאחור. והרג
אותו.
• אלדובי נכנס לוויכוח עם ״מקומי״.

״המקומי״ ניסה לחטוף את נישקו
של אלדובי — אולי כדי למנוע
ממנו את המשך ההרג.

• אלדובי התרחק, ואחר-
כך ירה ב״מקומי״ ופצע אותו
בביטנו. כלומר, כשלא היתה
צפוייה לו שום סכנה.
לפי עדי־הראייה מבני־הכפר, שהספיקו
להגניב את הגירסה שלהם לכתב
אמריקאי, קרו הדברים אחרת, וגם בסדר
אחר:
אלדובי פגש בוואדי את אחד מבני־הכפר,
שאל אותו למקומו של מעיין,
וכשהלה לא השיב כרצונו של אלדובי,
פרץ ביניהם ויכוח. במהלך ויכוח זה
ירה אלדובי בביטנו של הצעיר ופצע
אותו. זה היה לפני העימות עם האחרים.

או כך, ברור כי בשלב
הזה ירה אלדובי כמה פעמים
על-מנת להרוג. הוא הרג אדם
ופצע קשה אדם. מלבד צעירה
אחת, שנפגעה מאבן בירך, לא
אונה עדיין כל רע למטיילים.

• מה קוה בננו?
**משיך הדו״ח:
)./מכאן ואילך מאלצים הסקומ״ם
אח המטיילים ללכת לכיוון הכפר ביתא,
תוך כדי איומים, התגרויות, אם כי
בלא הפעלת אלימות פיסית. המטיילים
מובלים לכפר מאונס

זהו תיאור מוזר מאוד. איך
מאלצים? לשממה מאלצים?

ערבים מפנים את הפצועים היהודיים בביתא לפני בוא הצבא
.המוטיווציה והתוקפנות של ערבים מקומיים...״

הגירסה הראשונה של הנערים והנערות
היתה שונה לגמרי: אחרי שאני
שי־הכפר נוכחו לדעת שמתפתחת תקרית
חמורה, ואחרי שכבר נהרג איש
מהם בידי אלדובי, הם יעצו למטיילים
לעבור בכפר, מפני שזוהי הדרך הקצרה
ביותר אל הכביש הראשי, והבטיחו
להגן עליהם.

כלומר: ה״מוטיווציה״ של
אנשי־הכפר לא היתה ״תוקפנית״
,אלא להיפך: לצאת מן
הצרה הזאת במהירות האפשרית.
הגירסה
של האלוף משוללת כל
היגיון, והיא מבוססת על גירסה מאוחרת
יותר של המתנחלים, שכבר הספיקו
בינתיים להכין לעצמם גירסה
המטהרת אותם.
אילו רצו אנשי־הכפר לעשות שפטים
במטיילים, לא היו מביאים אותם
לכפר. להיפך, הם היו מונעים מהם
להיכנס לכפר, ופוגעים בהם בשדה
הפתוח.

איזה היגיון היה בהבאת
המטיילים לכפר כדי לעשות
בהם שפטים, ולהזמין על-ידי
כך תגמול ודאי ואכזרי של
צבא-הביבוש בלפי הכפר?
,הקבוצה מובלת כאשר היא מוקפת
בהמון רב של ערבים, הממשיכים

חיילי צה״ל ומתנחלים בכניסה לכפר-ביתא
פוגרום בעיקבות היסטריה

בהתגרויות-...
מה נקרא ״ממשיכים״? לפי
הדו״ח עצמו, כל ההתגרויות
עד כה באו מצד אלדובי!

הריסת בתי ביתא על-ידי צה״ל
אילו זה קרה באילון־מורה...
.במרכז צועד המאבטח, רומם אל־רובי,
כאשר המטיילים מנוונים עליו
מפני הניסיונות לחטוף את נישקו...״

זה מעניץ: הנערים והנערות
הבלתי-חמושים מקיפים את
האיש החמוש כדי להגן עליו.
לפי תיאור קודם, אלדובי עצמו
הוא שביקש מהם לעשות כן.
מעניין.
ברור כי הנערים והנערות, שראו
כיצד אלרובי רוצח את אחד מאנשי־הכפר
ופוצע קשה את השני, חששו
שמא אנשי־הכפר יתנפלו עליו. הם גם
האמינו — וכך האמין גם אלדובי
עצמו — שאנשי־הכפר ל א יפגעו
בנערים ובנערות. אחרת אין היגיון
בכל הסצנה הזאת.
.במרכז הכפר נזרקת אבן על־יד׳
אחות! (מונירה דאוד) של ההרע מן
הוואדי, מוסא צאלח ראוד — שהיא
נם אשתו של הפצוע מהוואר׳ ת״סיר.
על המאבטח חמם אלחב׳.״
כדאי לעצור כאן לרגע.
יש עימות: בצד האחד מתנחל קנאי
והיסטרי, שהרג זה עתה בן־ארם שלא
איים עליו(״יריות־הזהרה״) ופצע שני
בכוונה תחילה ומקרוב (אחרי ש״הת־רחק
ממנו״) .בצד השני, אשה, אשתו
של האחד ואחותו של השני.

אילו היה המצב הפוך, ראשה
יהודיה — שזה עתה נרצח
אחיה ונפצע בעלה בידי ערבי
— היתה נתקלת בערבי חמוש
זה, מה היה מתרחש?
האם לא ראינו סצנות רבות
כאלה בבתי־המישפט?
במצב כזה בכלל אי־אפשר למנוע
זריקת אבן. אין כאן שום צורך ב״תוק־פנות״
וב״מוטיוואציה״ .זוהי תגובה
אנושית פשוטה.
,מתחילה התפרעות המונית, הכוללת
התנפלות על המטיילים, זריקת
אבנים וחפצים שזנים ומכות במקלות
ומכל הבא ליד. ההתפרעות נמשכת
זמן קצר ומסתיימת לאחר שהתושבים
מבחינים כ׳ יש נפגעים רבים בין
המטיילים. מתחילות קריאות שיש
החגים, והצעירים בורחים ורובם אף
נוטשים את הכפר.״
בלי המילים המפוצצות, ברור מה
קרה: אחרי שהאשה זרקה אבן ברוצח
אחיה, החלה מהומה כללית קצרה, שבה
ירה אלרובי, נהרגה הנערה היהודיה
וכוי. היו כמה רגעים של היסטריה
כללית, לא מפתיעה בנסיבות אלה.

כשהגברים בני-המקום ראו
מה קרה, הם ברחו מן הכפר.
הניסיון לימד אותם מה קורה
כאשר יש נפגעים יהודיים בכפר
ערבי, ולא חשוב מה אירע

בדיוק: צה״ל בא ועורך במקום
שפטים, יורה, מכה בלי אבחנה,
עורך מעצרים המוניים, למען
יראו וייראו.
במיקרה כזה בורח כל מ׳ שיכול —
גם אדם חף מכל פשע לא יישאר במקום
כזה. גם אדם חף־מפשע אינו מתווכח
עם חייל חמוש, בעל רובה ואלה, שהוא
״מחומם״ ,ושיש לו היתר ממפקדיו
(והאלוף מיצנע ביניהם) לירות ולהכות
מבלי לבדוק בציציות.

החששות האלה הוצדקו תוך
זמן קצר בכפר ביתא. מי שהספיק
לברוח עשה בחוכמה.

• ,.לא נמצאו
תימוכין.״
**ה, אם כן,

קרה לנערה תירצה

*/פורת?

תמהני מה היו ״החוקרים״
קובעים, אלמלא היתה כאן
עדות חד־משמעית, שאינה
ניתנת להפרכה: חור הכניסה
והיציאה של הכדור.
.בסופה של ההתפרעות מוטלים
במקום גופתה של תירצה פורת דל,
מקומי החג, מקומי פצוע, חסם אלדוב׳
פצוע קשה ומרבית המטיילים חבולים
ופנועים.״
ושוב הסיגנון: ליהודים שנפגעו יש
שמות. הערבים הם ״מקומיים״ אלמוניים.
,ההשערה
שעל המטיילים וזרק
רימון או מיטען מאולתר אחר נשללה...
האפשרות שושק נוסף, מעבר לעוזי
זלאם־ , 16 היה בשימוש כלפי המטיילים
באירוע, במרכז הכפר ביתא, לא
הוכחה ...לאפשרות שמישהו מהערבים
המתפרעים השתמש בכלי־הנשק
שנחטפו מהמטיילים לא ומצאו תימוכין...״

איזו
עדינות!

כשהאלוף מדבר על ״ערבים מתפרעים״
,דבריו נחרצים, חד־משמעיים
ובוטים. אך כאשר הוא מדבר על
המתנחלים, פתאום נעלמות הנחרצות
והחד־משמעות. הכל נעשה מעורפל.
״ההשערה נשללה ...האפשרות לא
הוכחה ...לא נמצאו תימוכין״...

אילו היה מדובר על ערבים,
היה נאמר כאן בצורה פשוטה:
זהו גיבוב של שקרים, שהומצא
אחרי־מעשה על־ידי מי שהתמחו
בהמצאת שקרים, העלמת
עדויות ובימי ראיות.
(המלווה מנחם אילן הורשע בדין על
(המשך בעמוד )40

במד עגז

העם
אץ נ קו דו ת
לי שראל

יש רצון לברוח מ!
המציאות דכל מקום.
רמיגרש הספורט.
לאולם שר תחרות
פיזמתי

השבוע הראשון של השנה ה־ 41 של
המדינה היה עגום למדי.
בשטחים הכבושים נמשכה ההתקוממות.
למרות ההודעות המרגיעות,
האומרות כל כמה ימים שהאינתיפאדה
״שוככת״ ,שהמצב ״נרגע״ ,שהאוכלוסייה
״מתעייפת״ ,מעידים הסימנים על
ההיפך.
צה״ל נאלץ לערוך את כוחותיו מחרש
ולעבור לגיוס מאסיבי של מילואים,
תוך פגיעה חמורה ביותר במשק.
החיילים נאלצים לפרוץ לכפרים כדי
״לערוך מעצרים ולהוריד דגלים״ .על
פתיחת החנויות וסגירתן נערך מאבק־איתנים.
השיטה החדשה היא למרר את
חייי התושבים על כל צעד ושעל. אך
גם זה אינו עוזר.
ברור כי בגדה וברצועה פועלת
עכשיו ממשלה מקומית במחתרת, ורק
השימוש המוחץ ביותר בכוח גס מקיים
שם את השילטון הישראלי להלכה.
למרות ההכחשות, מטיל הדבר עול
כבד והולך על המשק. מערכת־הביטחון
זקוקה לתקציב נוסף. התיירים, החקלאות
והבנייה נפגעו קשה.
יוקרת אש״ף זינקה בעולם, והוא
חוזר ותופס מקום מרכזי בעולם הערבי.
יוזמתו של ג׳ורג׳ שולץ, לעומת
זאת, התפגרה סופית.
ובעיקר: השמועות על המתרחש
בשטחים הכבושים מתהלכות בארץ,
בהיעדר עיתונות חופשית המסוגלת
לדווח את האמת. גם הן מדכאות את
הרוחות.
ולדהיים: אסם. במצב הזה יש
נטייה טיבעית לברוח מן המציאות.
יש לכך צורות שונות.
אחת מהן היתה ההתעניינות הכלל־לאומית
באירוע באנאלי, שהתרחש
בבירת אירלנד: האירוויזיון(ראה יזמן
אישי) .אילו ניצחה הנבחרת הלאומית,
בראשות ירדנה ארזי, היה הדבר מפצה
את אזרחי־ישראל, מרים את המוראל
ומשכיח את האינתיפאדה, כמו ניצחון
בתחרות־ספורט בינלאומית.
אולם זה לא יכול היה לקרות. גם
השיר הגאוני ביותר לא היה עוזר לישראל
ב־ :1988 מול פני הידיעות הבאות
יום־יום על מעשי ישראל בגדה וברצועה,
פשוט לא ניתן היה ברוב המדינות
לגייס התלהבות למען שיר ישראלי.
אוסטריה
של קורט ולדהיים לא זכתה
אף בנקודה אחת. זאת היתה הפגנה
פוליטית מובהקת.
כלפי ישראל לא נערכה הפגנה כה
קיצונית, אך כמעט אף מדינה אחת לא
היתה מוכנה לתת לישראל אלא כמה
נקודות־נימוס.
הבריחה אל הפיזמונים ואל הספורט
היא אחד מסימני־ההיכר של ישראל
בשעה זו. אך אי־אפשר לברוח מבעייה
בוערת — תרתי־משמע — התובעת
פיתרון.

הגבול

ח זי ת עוויה
החיילים מעדיפים את
הסכנה בצפון על
העיסוק במירחמה
העסרה בגדה 1ברצ1ער
בשביל צה״ל היתה זאת כמעט ישועה.

הצבא
מואס בתפקיד המוטל עליו
בשטחים הכבושים. להקיש בלילות על
דלתות של בתים, לפרוץ לכפרים נידחים
כדי ״להוריד דגלים״ ,לפתוח באש
על ילדים ונשים — שום צבא המתגאה
במסורתו וביכולתו אינו יכול להתגאות
במעשים כאלה.
לכן, כאשר מתלהט המצב בגבול
הצפוני, כמעט וניתן היה לשמוע
בצה״ל אנחה של הקלה מפי קצינים
וחיילים. זהו תפקיד קרבי אמיתי,
שלמענו אומן צה״ל והוכשר. הוא
מחייב תכונות חייליות אמיתיות. הוא
מאפשר ליחידות להוכיח את יכולתן
— אף כי האויבים הם לוחמי־גרילה,
ולא כוחות של צבא מודרני סדיר.
כאשר עמדו השבוע החיילים על
גבול הצפון וסיפרו בגאווה על מעשיהם,
אפשר היה לחוש את שימחתם
על כך שאינם נמצאים בדהיישה או
בג׳באליה, ועוסקים שם במילחמה מזוהמת.
״לעשות
משהו״ .מדוע נפתחה
המיתקפה בגבול הצפון?
הדבר נובע מכמה סיבות:
• ההתקוממות בשטחים הכבושים
מגבירה את הרגשת־האשמה של מחצית
העם הפלסטיני החי בפזורה, המביט
במאורעות מרחוק ואינו יכול לעזור.
הצורך ״לעשות משהו״ כדי ״להשתתף
במאבק ולעזור לאחינו,״ יוצר
לחץ על מנהיגי האירגונים לפתוח
״חזית שניה״.
• המאורעות יוצרים לחץ גם על
המישטרים הערביים בארצות השכנות,
ובראש וראשונה על סוריה, המתיימרת
לעקוד בראש המאבק הערבי נגד ״האו־ייב
הציוני״ .כ״מדינת־העימות מס׳ ״1
חייבת סוריה לעשות משהו, לפחות
בעקיפין.
• הריגת חליל(״אבו־ג׳יהאד״) וזיר
גרמה להתקרבות המחודשת בין שני
האויבים המסורתיים, יאסר ערפאת
וחאפט׳ אל־אסד. גם מציאות פוליטית
חדשה זו יוצרת לחץ על אסר לשנות
את הקו שנקט עד כה ולאפשר פעולת־גרילה
מן השטח הנתון לשליטתו.
אופק קודר. שונה המצב בגבול
הירדני, שם נשמר השקט באופן מוחלט.
אך אין פירוש הדבר שאין לחץ
חמור על המלך חוסיין.
סירובו של חוסיין לאפשר את
קבורת אבו־ג׳יהאד בעמאן מעידה על
תחושה עמוקה של חולשה וחשש. כדאי
היה לחוסיין שמנהיג פלסטיני נערץ זה
ייקבר באדמתו, ולא באדמת יריבתו,
סוריה. אך הוא לא יכול היה להרשות
זאת לעצמו.
עמאן מוקפת מחנות־פליטים, ובע־מאן
עצמה יש רוב פלסטיני. אין ספק
כי הידיעות המגיעות מן השטחים הכבושים
מעוררות שם רגשות עמוקים
ביותר — התמרמרות, שינאה, גאווה
וגילוי מחדש של הזהות הפלסטינית.
כל זה מסכן את המישטר. המלך כנר
הסיק את המסקנה הראשונה, והסתלק

סופית ורישמית מכל יומרה לייצג את
הפלסטינים ולדבר במקום אש״ף. אך
ספק אם די גם בכך, לאורך ימים.
גם במצריים גובר הלחץ. אמנם אין
שם יישוב פלסטיני גדול, העלול לגרום
לתסיסה, אך יש אופוזיציה חשובה,
מוסלמית ושמאלית, המטיפה לסולידריות
עם הפלסטינים.
מסביב לישראל, מתקרר האופק.
בהיעדר תזוזה מדינית לגבי הבעייה
הפלסטינית, הוא יתקרר עוד יותר.

מיברגות

אחדהצ בי ע
וגד

260 ערבים 1־60
יהודים התכגס! כדי
לנסח נזיסמן־ שד
הרשימה השנוייה
ביותר בסחרזקח
במרינה.

שני פרופסורים פלסטיניים בעלי־שם
עולמי, איברהם אבו־לוע׳וד ואד-
ווארד סעיד, שלחו ברכותיהם ל־300
צירי הוועידה הראשונה של הרשימה

הממשלה. יצחק שמיר ראה בשיחה זו
סדק בחומת ההתנגדות האמריקאית
לשיתופו של אש״ף בתהליך המדיני.
את מירב התשואות קצר מברך אחר:
מחמוד עבאס, הידוע בכינוי אבו־מאזן,
חבר בכיר בוועד־הפועל של אש״ף.
באיגרת ארוכה ששוגרה מתונים, וש־הועברה
לישראל דרך צרפת, קרא אבו־מאזן
״לכל הכוחות הדמוקרטיים הישראליים
והיהודים״ לתמוך במאבק הפלסטיני
נגד הכיבוש, ובכינונה של
מדינה פלסטינית עצמאית. הוא איחל
לצירים הצלחה בוועידתם ובמאמציהם
״לקידומו של שיתוף הפעולה הערבי־יהודי
למען השלום.״
נשיא המדינה לא הוזמן, כנהוג בוועידות
מיפלגתיות, להיות נוכח בערב־הפתיחה.
דובר הרשימה :״נשיאים קודמים
ניסו, לפחות, לשחק את תפקיד
הנשיא של כל אזרחי המדינה, ואילו
חיים הרצוג אפילו לא מנסה. לא היה
נשיא לפניו, שנקט לשון איומים כה
בוטה כלפי האזרחים הערביים בישראל,
כאילו היו אויבים, כפי שעושה
הרצוג. אחרי השביתה של יום־השלום,
לדוגמה, איים עליהם בחירוש הטרא־גדיה
של . 1948 במילים אחרות: טרנספר...״
כנהוג,
טרחו מארגני־הוועידה להזמין
את ראש־העירייה שבתחום שיפוטו
התקיימה הוועידה: ח״כ תופיק זאייד.

יחודים וערבים.
דבריו התקבלו בתשואות־הסכמה.
למחרת קיב א הצירים החלטה חד־מש־מעית
ברוח זו, קראו למיפלגות הפרלמנטריות
ולתנועות־המחאה לעשות
יד אחת ולהקים חזית־שלום רחבה. הסיכוי,
נכון לעכשיו, אפסי.
פצצת־־זמן. לפני שנתיים נהגה
הקואליציה כמי שכפאה שד והגישה
למליאת הכנסת הצעת־חוק פושרת נגד
הסתה גזענית, המתירה למעשה גזע־נות־במסווה
הילכתי. בהזדמנות לא־חגיגית
זו הציעו ראשי הליכוד והמערך
סעיף נוסף, הפוסל רשימת־מועמדים
לכנסת שאינה מכירה במדינת־ישראל
כ״מדינת העם היהודי״ .הכוונה היתה
ברורה, ואיש לא ניסה להכחישה: באמצעות
הסעיף הראשון אפשר יהיה לפסול
את רשימת ״כך״ ,ובאמצעות הסעיף
השני — את הרשימה המתקדמת
לשלום.
הגדרת המדינה כ״מדינת העם היהודי״
מתעלמת ביודעין מן האזרחים
הערביים, ורומזת על־כך שישראל אינה
מדינה השייכת לכל אזרחיה. ההנחה
הזדונית של יוזמי החוק היתה שייקשה
על הרשימה המתקדמת למלא את
דרישת החוק, ובכך תיסלל הדרך לפסילתה.
צירי־הוועידה
היו ערים לפיצצת־הזמן
שהונחה על מיפתנם. במיסמך
שאושר על־ידם כמעט פה אחד (ציר
אחד הצביע נגד המיסמך) נקבע חד־משמעית
כי ״מדינודישראל היא נחלת
כל אזרחיה — יהודים וערבים, נשים
וגברים, מזרחייים ומערביים, חילוניים
ודתיים״.״ יחד עם זאת הכירו הצירים
כי ישראל היא ״מדינה יהודית״ .הכיצד?
קובע
המיסמך :״מדינת־ישראל קמה
מכוח החלטת עצרת־האו״ם מ־, 1947
שקבעה כי ארץ־ישראל/פלסטין המנדטורית
תחולק בין, מדינה יהודית׳
המדינה ערבית המדינה היהודית
קמה — ווליא מדינת־ישראל. המדינה
הערבית עדיין לא קמה, ומן הדין להקימה
— היא המדינה הפלסטינית.
ועוד נאמר במיסמך :״על המדינה
להבטיח שיוויון גמור וצדק סוציאלי,
להלכה ולמעשה, לכל אזרחיה — ללא
הבדל לאום, דת, גזע, מין, עדה והשקפה.
אין קביעה זו עומדת בסתירה עם
היות מדינת־ישראל, מדינה יהודית׳
על־פי העקרונות המנחים של החלטת־החלוקה
ושל מגילת־העצמאות, ו,מדינת
העם היהודי׳ במובן של קיום הקשר
ההיסטורי והרוחני של היהודים ביש
שולחן־הנשיאות
של ועידת הרשימה המתקדמת*
למי שייכת המדינה?
המתקדמת לשלום, שהתכנסו בסוף
השבוע בנצרת. רעם מחיאות־הכפיים,
שליווה את קריאת הברכות בערב־הפ־תיחה,
לא היה עניין של נימוס 260 :
צירים ערביים ו־ 60 צירים יהודיים נתנו
ביטוי לשימחתם למשמע התמיכה של
האישים הפלסטיניים בעלי המעמד
בשלום המבוסס על כינונה של מדינה
פלסטינית לצד מדינת־ישראל.
אבו־לוע׳וד וסעיד, חברי המועצה
הלאומית הפלסטינית ומרצים בכירים
באוניברסיטות יוקרתיות בארצות־הב•
רית, נועדו לא מכבר עם שר־החוץ
האמריקאי ג׳ורג׳ שולץ, לשיחה שעוררה
זעם ודאגה בלישכתו של ראש־

אך בהיותו נאמן לקו מיפלגתו הקומוניסטית
— לנהל מילחמת־חורמה
טוטאלית נגד הרשימה המתקדמת —
התעלם זאייד מן ההזמנה ולא הופיע;
גם לא שיגר בירכת־נימוס. כמוהו נהגו
גם מפ״ם ור״ץ. הח״כ היחידי ממחנה־השלום
ששבר את החרם היה איש
מפ״ם, מוחמר ותר.
ראש עיריית שפרעם, איברהים נימר
חוסיין, המכהן גם כיו״ר ועד ראשי
המועצות המקומיות הערביות(גוף שזכה
בכינוי ״הפרלמנט של הערבים
בישראל״) ,היה נאמן לעמדתו: הוא
נענה להזמנה, בירך את הצירים וקרא
מעל הבימה לאיחוד כל כוחות־השלום,

ראל עם העם היהודי ברחבי העולם.״
הכדור הונח עתה במיגרשם של
אוייבי הרשימה המתקדמת לשלום, וכאלה
יש רבים. אם יחפץ מישהו מהם
להביא לפסילתה של הרשימה בבחירות
לכנסת ה־ 12 יהיה עליו להוכיח
שהקשר ההיסטורי והרוחני בין היהודים
בישראל לבין אחיהם ברחבי העולם
עומד בניגוד לכלל הדמוקרטי המקובל
בכל העולם, שלפיו מדינה דמוקרטית
היא מדינת כל אזרחיה, בלי הבדל
לאום, דת, לשון וגזע.
* •ושב סיס׳ ./יעקב ארען. עוסד:
מחי פלד• .ושבים: ריאת אבראליעסל.
באבר יעים. ח״ס העב:
ה עו ל ם הז ה 2644

האם זה קרה? האם גרמו המתנחלים ל מילוו מוו־ אזר חי ם?

חילחחת-אחים
ף* וח רעה מהלכת אימים בארץ: הרוח הרעה
1של מילחמת־אחים.
מבהילים אותנו ברברים האיומים העלולים
לקרות, אם תחליט אי־פעם ממשלת־ישראל להחזיר
את הגדה המערבית ורצועת־עזה לערבים.

או אז, כך נאמר, תיפרוץ מילחמת־
״ אחים נוראית. משהו כמו מילחמת־האזרחים
האמריקאית או מילחמת־האזרחים
הספרדית.

המתנחלים בשטחים הכבושים יתקוממו כאיש
אחד, ובידיהם מחסני־הנשק העצומים שצה׳׳ל הפקיד
בידיהם במיסגרת ההגנה המרחבית.
לעזרתם יחושו מכל קצות הארץ תומכיהם

ואוהדיהם, אנשי ארץ־ישראל השלמה וחסידי
נוש־אמ1נים, ויגנו בכוח־הנשק על ארץ־ההבטחה.
צה״ל יתפרק. המוני החיילים והמפקדים, שחו!
נכו על ברכיה של אידיאולוגיה לאומנית קיצונית,
יצטרפו אל המורדים.
המורדים יעלו על ירושלים ויקימו דיקטטורה.
הארץ תטבע בנהרות של דם יהודי, שיישפר בידי
יהודים.

** י שעורך משוואה אוטומטית של ימין־סי־פוח־מתנחלים
אינו קולע למטרה.

אלה הם שלושה ציבורים שונים,
אחד בתוך השני.
יש ציבור ימני גדול המהווה, יחד עם הדתיים,
כמחצית מן הציבור היהודי במדינה.
רק חלק מן הציבור הזה הוא קנאי לרעיון
ארץ־ישראל השלמה. יש הרבה אנשי״ימין שפויים,
אשר בבוא היום, מול הכרעה ממשית בלן
מילחמה ושלום, יבחרו בדרך־ההיים. זה הוכח עוד
בימי קמפ־דייוויד.
בתוך הציבור הגדול הזה יש ציבור קטן יותר,
אך חשוב, הדוגל בשלמות הארץ והמתנגד להחזרת
שטחים כבושים. השקפתו היא בליל של טענות
ביטחוניות שיטתיות, נימות דתיות־היסטו־היות
ולאומנות פשוטה. אך אי־אפשר לזלזל בכוחו
של הציבור הזה.
ובתוך הציבור הזה׳יש חוג הרבה יותר קטן
הרוחש אהדה אמיתית למתנחלים, והמוכן להוות

האמיתיים, הקנאים הדתיים־לאומניים,
שהם מהווים גרעין קטן גם בקרב המתנחלים
עצמם.
י הם הקנאים האלה?
* /ככל שמתקדמים המאורעות ומתבררות החזיתות,
תיחשף דמותם האמיתית.
המיתוסים יתנדפו, כמו ערפל ברוח. יסתבר
לרבים שאין המתנחלים האלה מהווים המשך
לחלוצי העליה השניה. שאין הם אידיאליסטים
שפויים, המוכנים לסבול רעב כמו מקימי דגניה
ונהלל, כדי להגשים אידיאל של צדק חברתי או
לאומיות בריאה. יסתבר גם שיש מעט מאוד קשר
אמיתי בין הדת היהודית המקובלת, החרדית
והמתקדמת כאחת, ובין הדת המסויימת שבפיהם.

הכל מבינים שאין קיום למרינה בלי צה״ל
מאוחד, חזק וממושמע.
זה מקשה על אנשי השמאל, המסתייגים כיום
מן המילחמה העכורה שהוטל על צה״ל לנהל בשטחים
הכבושים.
זה מקשה באותה המידה על המתנחלים.

כאשר הם נכנסים לעימות עם צה״ל,
כסי שקרה בימי ההיסטריה של כיתא,
נמם העורך שלהם ונעלם.

האמת צריכה להיאמר באופן חד־משמעי:
זוהי כת.

זה הוכח כבר בימי הנסיגה מסיני. המחזה שהוצג
על הגגות של ימית ובראש האנדרטה היה
קומדיה. איש לא התייחס ברצינות לניסיון לעמוד
בפני צה״ל.

זוהי כת כמו כתות רבות אחרות בארץ ובעולם,
החל בהארה קרישנה וכלה בכת החוזרים בתשובה.

לקחת בחשבון גורם חשוב זה בכל
תחזית הכוללת עימות בין המתנחלים
וחסידיהם ובין צה״ל.

אך מכל הכתות, היא מזכירה ביותר
את הכת של ג׳ונסטאון.
בג׳ונסטאון שבמדינת־גויאנה ביצעה כת אמריקאית
אקט של התאבדות המונית. הורים הרעילו
את ילדיהם בציאניד, לפני שהתאבדו ברעל
וביריות. הם עשו זאת מתוך אמונה מטורפת במנ־היגיהם
ובתורה אשר בפיהם.

לא קל יהיה לפרק את צה״ל. לא קל יהיה
להביא לעריקה המונית של מורדים. לא קל יהיה
להרים נשק נגר צה״ל.

שליחת ילדים אל תוך בפר ערבי בעיצומה
של התקוממות עממית, בליווי
מלווים שיכורי-ירי — מה זה מזכיר?
מה אם לא את ההתאבדות ההמונית
ההיא?

וגם אם תנצח הממשלה החוקית, יהיה
המחיר כה נורא עד כי יהיה הדכר
כבחינת הורכן כית שלישי.

תורת המתנחלים היא בליל של עבודת־אלי־לים
טרום־תנ״כית ודת מיקראית, פונדמנטליזם
פרימיטיבי מהול בסיסמות לאומניות ואף פא־שיסטיות
של אמצע המאה ה־ ,20 פולחן של כוח
ואלימות, הזיות של המערב הפרוע וביטוי לתס־ביכי־נחיתות
יהודיים מייובאים מהפזורה, שאיפה
לרודנות ובריחה מן החופש, שינאה לזרים ושיכרון
משיחי — תערובת מפוצצת של טירוף דתי
ואכסטאזה פוליטית.

ך* סיפור הזה אינו מתהלך רק בקרב הימין.
1 1הוא מהלך אימים גם על השמאל. הוא
משמש כאל־בי לעריקים מן המערכה, אמתלה
נוספת לייאוש אופנתי.
מול תחזית מחרידה זו של מילחמת גוג ומגוג,
מה אפשר לעשות? מאומה!

אני מרשה לעצמי לאמור: שטויות.
התחזית הנוראה כולה היא פיברוק.

דחליל להבהיל בו את הציפורים.

בכל שנתקרב להכרעה, תהיה תמונה
זו ברורה יותר. עם־ישראל של ימינו לא
ייתן לקנאים להוביל אותו אל חורבן בית
שלישי, כפי שהובילו אותו לחורבן בית
שני.

* ^ ישעקב אחרי הלוך־הרוח הציבורי בימי
הפרשה של כפר־ביתא, יכול היה להסיק
כמה מסקנות מעניינות.

מצב־הרוח השתנה כמה פעמים,
בהיוודע פרטים נוספים.

זה התחיל בגל של היסטריה ציבורית, שהפכה
את המדינה כולה להמון של לינץ׳ .אחר־כך,
כאשר הסתבר לכל בר־דעת כי הילדה נהרגה
בטעות על־ידי מלווה אחוז־פאניקה, השתנה
מצב־רוח זה. כאשר התגלה כי שר־הביטחון הורה
לצה״ל להשמיד בסיטונות את בתי הכפר, למרות
שכבר ידע כי הילדה לא נרצחה על־ידי ערבים,
התעורר חוש־הצדק ונמתחה ביקורת חריפה על
האחראים. לבסוף, כאשר הושלם הדוח הרישמי,
שהיה ניסיון נואש לטשטש את העובדות
הברורות, נוצר מעין תיקו פסיכולוגי.

אבל בכל שלבי הפרשה התייחס
הרוב הגדול של הציבור בהסתייגות
רבה אל המתנחלים.

גם אנשים בעלי השקפה ימנית הבינו כ־ שלחת
ילדים אל תוך איזור של התקוממות, כהי
להוכיח איזשהו עיקרון אידיאולוגי, היתה מעשה־טירוף.
דמויות שני המלווים הת־מהוניים, שב דהם
הופקד גורל הילדים, הגבירו הסתייגות זו.

״ גם שוחרי־סיפוח ושונאי־ערבים
הבינו שמשהו דפוק בראשיהם של המתנחלים.
בוודאי,
יש ציבוי־ של תומב־ם מובהקים, ש־צ־

לו עורף פוליטי־מוסרי בכל התנאים. גודלו של
הציבור הזה אינו קבוע.

יש, למשל, ציבור גדול של בוחרי־הליכוד
הרוחש בליבו איבה עמוקה
למתנחלים, אם במודע, אם בלא-מודע.
ציבור זה הוא מיזרחי.
תושבי שדרות ומעלות, נתיבות ובית־שאן רואים
על המירקע שלהם את הווילות של המתנחלים,
וזעמם בוער בהם להשחית.
הם רואים את הישובים הראוותניים, הנטושים
למחצה, ואת הילדים הבלונדיים המעטים הנהנים
מכל טוב בגן־הילדים המטופח, והם משווים אותם
עם התנאים העלובים שבהם גדלים ילדיהם שלהם.

מגוייסים ל־ 62 ימי־מילואים בשנה כדי
להגן על קומץ נשים וילדים מפונקים, בשעה
שהמתנחלים עצמם עוברים בשעות־היום במיש־רות״יוקרה
בתל־אביב ובירושלים.
הם רואים את כבישי־הפאר שנסללו בגדה,
בעוד שאל העיירות שלהם מובילים כבישים אדומים,
מוזנחים ומסוכנים.

האנשים האלה לא יערקו בבוא היום
דדו במתנחלים בכל מצב כזה. אנשי נ 1ש־אמ]1ים
מצביעי התחייה וכהנא, חסידי אריאל שרון ורפ מצה״ל, ולא יקהו את הנשק שלהם כדי
אל איתן. אין זה ציבור מבוטל. הוא קיים וכוחו להגן בחירוך־נפש על הווילות הלבנות,
.מכוסות הרעפים, של המתנחלים, שנבעימו.
אולם
ציבור זה הוא מיעוט בציבור, ולא מיעוט נו על-ידי ערבים.
גדול. יש לו השפעה רבה, מפני שהוא יכול להטיל
את מוראו על עסקני־חרות ועל אמצעי־התיקשורת,
ולהגביר את קולו ברמקולים הציבוריים.

ובכל
זאת: זהו מיעוט. אין הוא עולה,
לדעתי, על 10 עד 15 אחוזים של הציבור.
פרשת
ביתא לא הגדילה את חוסנו של הציבור
הזה. להיפך.

*ץ אורעות־ביתא וספיחיהם הוכיחו בבירור
^ /מ ה קורה למתנחלים, כאשר הם נכנסים
לעימות עם צה״ל.
מבחינה טאקטית, זוהי שגיאה חמורה מצידם.

עם־ישראל דוגל בצה״ל. כל חלקי
הציבור שותפים לפולחן זה, ואנשי הימין
על אחת כמה וכמה.

^ ל מי שמדבר על מילחמת־אזרחים, אינו לו־
^ קח בחשבון את הדינאמיות של התהליך.
שום ממשלה בישראל לא תעז להוביל את המדינה
לקראת שלום, שיש בו ויתור על השטחים
הכבושים, אם הציבור הרחב לא יסכים לכך.
אין בארץ מנהיג דגול, שיוכל לקבל החלטה
ולסחוב עימו את העם בדרך של חזון ושיכנוע. אם
בכלל נגיע לשלום, יהיה התהליך הפוך: תחילה
ישתכנע העם, בדרך הקשה של הבנת המציאות
והסקת המסקנות המתחייבות ממנה, ורק אחר־כך
תסכים המנהיגות הפוליטית (תהיה אשר תהיה)
לעלות על דרך זו.

מה שהיה בלתי-אפשרי ביוני , 1948
בימי אלטלינה, כאשר מדינת ישראל
היתה בת כמה ימים בלבד, יהיה בלתי־אפשרי
פו כמה וכמה בשנה ה ,41-או
ה־ ,45 או ה־ 50 של ישראל.
ך* נסיגה מסיני
1 1באופן ציני אפשר לאמור: הכסף יענה
על הכל.
לימדה עוד לקח חשוב אחד.

העימות עם המתנחלים יתרחש, על
כן, רק אחרי שהרוב הגדול של העם כבר
הביע את תמיכתו בפיתרון של שלום
— אם מפני שתיווצר מציאות מלהיבה
חדשה, אם מתוך עייפות, אם אחרי
מילחמה נוראה •טבה יפלו רבבות קורבנות
בעורך, אם בגלל התפכחות בדרך
אחרת.

ההתנגדות לנסיגה מסיני נמסה בקרב המתנחלים
מפני שהממשלה הציעה להם שוחד גרנדיוזי.

עד לאותו הרגע הם עמדו במצח נחושה
מול החלטת הממשלה והכנסת. אך
כאשר הוצע להם כסך, שלא היה אלא
אתנן מביש, לא נותר כמעט איש אחד
שסירב לקחת ולהתפנות.
רבים מהם לא זו בלבד שהתפנו, אלא גם ירדו
מן הארץ.
לפני כמה שבועות הופיעה על מירקע הטלוויזיה
מתנחלת היסטרית, בחברת ילדיה ליד הווילה
היפה, וזעקה :״תנו לי כסף, ואני ארד מן הארץ!״
הרוב
הגדול של המתנחלים בגדה וברצועה לא
יצאו להתנחל בשל טעמים אידיאולוגיים. בגלל
מיעוט הקנאים האמיתיים, היה צורך להסתייע
בסתם אנשים חסרי־דימיון ורודפי־בצע שחיפשו
״איכות חיים״ בתוך ים של שינאה ערבית, שרצו
לקבל בזול(וכמעט בחינם) וילות מפוארות שלא
יכלו להשיגן בישראל, וסתם זוגות צעירים שממ־שלת־ישראל
הכריחה אותם להתנחל מפני שלא
בנתה להם דירות בתחום הקו הירוק.

ב־ 1947 הלהיב חזון המדינה את הציבור, והוא
יצא לרחובות ורקד לכבוד החלוקה שעליה החליט
האו״ם. ה׳קיצוניים הפכו באותו לילה למיעוט קטן
וחסר־תוחלת.
ב־ 1977 השתכנע העם שיש ברירה בין שטחים
ובין שלום, ותמר ברוב עצום בהחלטת־השלום של
מנחם בגין. המתנחלים התגמדו ונעלמו.
ב־ 1982 והלאה התעייף עם־ישראל ממילחמת־הלבנון,
ודעת־הקהל הכריחה את הממשלה לסגת.

כל התהליכים האלה יחזרו על עצמם.
ביתר שאת, כאשר יחליט עם־ישראל
שהשלום חשוב מן השטחים הכבושים.
או אז תימס התמיכה בכת המתנחלים כשלג
ביום־חמסין, ולא יישאר אלא קומץ קטן של קנאים.

אנשים
בעלי מוטיווציה כזאת יעדיפו
תמיד כסך על צרות. בבוא יום־פקו־דה
(תרתי משמע) ימצאו המתנחלים
1 9 4 7 3־ 1

לא תהיה שום מילחמת־אזרחים. לכל
היותר תהיה אז פעולה מישטרתית כדי
למנוע מעשה־ג׳ונסטאון ישראלי.

גן ריעיו־חניה
חינם לקונים בחודש הפתיחה.

ס 1ף העוד הגיע
לפני שבוע היתה לי התגלות.
בשעה 2בלילה העפתי מבט מבעד לחלון הפונה לים, וקפאתי.
לאורך שפת־הים, מצפון דרומה, התגלגל ענן גדול של עשן.
לרגע חשבתי שפרצה שריפה. העשן היה אדמדם. אבל נוכחתי
לדעת שהצבע בא לו מן האורות של הטיילת.
לאט־לאט התעבה העשן האדמדם, וענן אימתני התחיל להתגלגל
לעבר ביתי. הוא הסתיר את הים כולו, ובלע לאיטו גם את
הבתים, בזה אחר זה.
העפתי מבט מבעד לחלון השני, הפונה העירה, וראיתי שכל
העיר מתחילה להיעלם בענן. ביתי נותר במרכז של אי קטן, בלב
ים של עשן אדמדם. האי הלך והצטמק.
אלוהים! אמרתי לעצמי. אולי זה ענן של אדי־רעל? אולי הגיע
סוף העיר. סוף העולם? אולי אלה הם רגעינו האחרונים?
זה היה פשוט ענן של ערפל — תופעה לא נדירה בתל־אביב.
אחרי כמה דקות שכחתיו.
אך אולי מישהו רצה להזהיר אותנו מפני מה שעלול להתרחש
במילחמה הבאה, כאשר טילים של נשק כימי יפציצו את ערינו
כדי לשתק את גיוס המילואים ולעשות שמות באוכלוסיה?
אילו הייתי דתי, הייתי עלול להתפתות לרעיון שריבון־העולם
בכבודו ובעצמו רצה להגיד לנו: ילדים, עשו שלום, כדי שזה לא
יקרה לכם במציאות!

אודי אבנר•

מיסכן טדי
ליבי, ליבי לטדי קולק.
אילו התפטר לפני חצי שנה, היה נשאר אדם גדול. האיש
שאיחד את ירושלים. האיש שיצר דו־קיום בין יהודים וערבים.
איש השלום וההבנה. סמל בינלאומי. ידידם של כל החשובים
והעשירים בעולם. האיש שקיבל אלף ואחד פרסים יוקרתיים.
ואז באה האינתיפאדה, וניקבה את גופו של קולק כמו שסיכה
מנקבת בלון. האוויר יצא.
דו־הקיום המהולל בירושלים התגלה כבלוף גאוני. מתחת
למעטה יחסי־הציבור התגלתה מציאות שונה לגמרי.
ירושלים היא עיר שלא חוברה
לה יחדיו. עיר גזענית, שבה
שולט החלק היהודי שילטון
מוחלט על החלק הערבי, שתושביו
משוללים כל זכות דמוקרטית
שהיא. אין להם חלק בשיל־טון
ונחלה במינהל עירם. הם
נאלצים לשלם מיסים לעירייה
היהודית, העושה בכסף ככל
העולה על רוחה.
החלק המערבי של העיר מנהל
עכשיו מילחמה בחלק המיז־רחי.
זוהי עיר״הבירה היחידה
בעולם שבה מטילה הממשלה
עוצר על שכונות שלמות. לתושבים
הערביים בירושלים אין זכויות אזרחיות, אין זכויות
אנושיות, וכמובן שאין גם זכויות לאומיות.
בירושלים המיזרחית אין זכר לחופש־העיתונות, שממנו נהנים
העיתונים בירושלים המערבית. בירושלים המיזרחית מקישים
השוטרים על הדלתות בלילות, כמו במישטרים הטוטאליטריים
המאוסים ביותר.
מעולם לא נוצר איחוד אמיתי של ירושלים. כולנו ידענו זאת.
בנסענו מבניין העירייה לשער שכם, ידענו שאנחנו עוברים גבול
בלתי־נראה, גבול בלתי־מסומן, אך גבול ממשי מאוד בין שתי
ערים, שני עמים, שתי מדינות.
האמת היא שבכך היה קסם מסויים. בנסיעה של כמה דקות
ניתן היה להגיע לחוץ־לארץ, לאכול במיסעדה זרה, לשוטט
בשוק זר, להתיידד עם אנשים זרים. כמה שבועות לפני ההתקוממות
חייתי במשך שבוע בעיר העתיקה, מבלי לצאת מתוך
החומות. היתה לי ההרגשה שאני נמצא בחו״ל, כאילו ביליתי באי
יווני. צלילים אחרים, ריחות אחרים, מראות אחרים. חוץ־לארץ.
האינתיפאדה קברה סופית את אשליית האיחוד. נותרה המציאות
של הכיבוש.
תחילה ניסה טדי להסתתר. הוא התחבא מאחורי השוטרים.
אשר ירו רימוני״גאז, כדורי־גומי ואש חיה בתושבים של ״בירת
ישראל הניצחית, שחוברה לה יחדיו ״.הוא הסתתר מאחורי אלוף
פיקוד־המרכז, שחתם על הצווים — מעצרים. גירוש, עוצר.
עכשיו אין טדי יכול להתחבא עוד. הוא מופיע על המירקע,
יחד עם יועציו — שליט קולוניאלי לכל דבר, מושל של עיר
כבושה. הוא מנהל מילחמה בבעלי־חנויות, מדבר כגנרל דרום־
אפריקאי, מפעיל חוקי־חירום. בכל מעשיו הוא מוכיח שירושלים
המיזרחית היא בירת הגדה המערבית, שטח כבוש לכל דבר.
מיסכן טדי. דמות פאתטית. הוא קיבל עוד פרס ונאם עוד נאום
ביום־העצמאות, כאילו לא קרה דבר. אבל כמו שאמר לינקולן,
אי־אפשר לשטות בכל העולם כל הזמן.

היהודי ליאון בלום קבע שיש לנוח ביום השני.
עכשיו הוא ממתין ליהודי הרביעי.
אילו בא אותו פועל צרפתי למדינת״היהודים, היה יכול להיות
מאושר, בחודש האחרון לא עבדו יומיים בפסח. ורק קצת בחול-
המועד. לא עבדו ביום־העצמאות. לא עברו באחד מאי. וחוץ מזה
היו ערבי־חגים וימי־גשר.
זה בסדר, כל עוד האמריקאים מסכימים לעבוד בשבילנו.

למוסיקה אין
גבורות (וחבל)
אני אדם לאומי. כלומר: אני מברך על כך שהעולם מחולק
לאומות רבות, ולכל אחת מהן תרבות משלה, אישיות משלה,
סיגנון משלה. היה חבל מאוד אילו נעלמו כולן, והאנושות לא
תהיה אלא דייסה אחת גדולה ואחידה.
לכן אני משוגע לשירי־עם של כל העמים. ומזלזל באירוויזיון.
21 שירים. כמעט כולם — אותו הדבר. כאילו זהו אירו־שיר
אחד, שאירו־מלחין אחד כתב אותו, אירו־זמר אחד שר אותו,
ואירו־קהל אחד הקשיב לו.
זה היה משעמם, משעמם, משעמם.
היה זה מגוחך לראות את היוגוסלבית שרה ומקפצת כאילו
היתה במועדון בלב מנהאטן. היכן התרבות המוסיקלית הנהדרת
של עמי יוגוסלביה? על אחת כמה וכמה היווניה, שלא היה לה
שום קשר עם הלחן היווני המשגע, המלהיב והסוחף, ולא נותרה
אלא פארודיה למוסיקה אמריקאית. וכך גם התורכים, שלישייה
שיכלה להיות גם סיצילית, או ספרדית, בעוד שהספרדים יכלו
להיות גם תורכים או איסלנדים, לפי השיר שבפיהם.
חרג רק השיר הרוסי־צועני, שהוגנב לאירוויזיון על־ידי ישר

עבדים
היינו בישראל
עוברים על פניהם פעמים רבות ביום, מסתכלים דרכם כאילו

מיסעדז בטורונטו
״חיילים ותיקים אינם מתים, הם פשוט נמוגים כך אומר
שיר אמריקאי ישן.
בן דונקלמן לא מת. הוא גם לא נמוג.
מישהו שלח לי עיתון יהודי קנדי, שבו הופיע ראיון איתי.
עילעלתי בגליון, ושם מצאתי כתבה על דונקלמן.
דונקלמן היה איש מח״ל (מתנדבי״חוץ־לארץ) ,שקיבל
במילחמת־העצמאות את הפיקוד על חטיבה .7לא פגשתי אותו
מעולם, אך במהלך המילחמה
שמעתי עליו רבות.
לפני כמה שנים כתב ספר
(נאמנות כפ1לה) על חוויותיו
באותה מילחמה. ברגע האחרון
השמיט מהספר קטע סנסציוני.
דונקלמן סיפר שם כיצד נכנס
לנצרת אחרי כניעת העיר. בהס־כם־הכניעה
נאמר שלא יאונה רע
לאוכלוסיה.
אחרי שנתפסה העיר, קיבל
דונקלמן פקודה בעל־פה על
דעת דויד בן־גוריון לגרש את
כל האוכלוסייה. דונקלמן, איש־דונהלמז
כבוד,
סירב להפר את ההבטחה
שנתן. הוא דרש כי הפקודה תימסר לו בכתב. מובן שלא קיבל
פקודה כתובה כזאת. לעומת זאת הודח מתפקידו, ובמקומו בא
חיים לסקוב.
אם קיימת כיום העיר הערבית נצרת, ולא קרה לתושבים מה
שקרה בנסיבות דומות לתושבי בירעם, איקרית ועשרות כפרים
אחרים, הרי זה תודות ליהודי־קנדי זה.
דונקלמן הוא כעת בן , 74 תושב העיר יורקוויל בקנדה. אשתו,
יעל, היא צברית. הוא בעל שלוש מיסעדות בעיר טורונטו.
הוא מעיד על עצמו שהיה ציוני מנעוריו. כשהיה בן 17 הגיע
בפעם הראשונה לארץ ובילה כאן שנה כפועל בפרדסים, למרות
שהיה בן־עשירים. אחרי ששירת במילחמת־העולם, הצטרף לעסק
המישפחתי, ח״ט׳ טיפ־טזפ, ועם פרוץ מילחמת־העצמאות התנדב
לגדורי־ההגנה. הפרשן הצבאי הנודע באזיל לידל הארט, הביא את
המערכה שלו על הגליל המערבי כדוגמה למערכה מוצלחת.
מה חושב בן ה־ 74 על המתרחש עכשיו בארץ? האיש שהציל
את נצרת הוא בעל ריעות שיגרתיות למדי. הוא מתנגד
לרוויזיוניסטים ולסיפוח, דוגל בתוכנית־אלון, מאשים את
הערבים בקיום בעיית־הפליטים ורואה בהתקוממות בשטחים הכבושים
טכסיס ערבי.
הרבה יותר מעניין התיאור שנתן לעיתונאי על ביקורו הראשון
בארץ, ב־ . 1931 הוא בא ברכבת מקאהיר. ביום־חמסין מחניק עבר
את המידבר בקרון שהיה מלא בחיילים בריטיים, מצרים ובדווים.
בדרך התמוטט הקטר בסערת־חול. אבל כאשר עברה הרכבת בין
הרי יהודה ,״ירד עלי רגש של אושר ושלווה ...היתד, לי הרגשה
מיסטית מוזרה שהגעתי הביתה״...

יש סימנים

מראה מעד הגשר
בשנות ה־ 30 הנהיג ראש־הממשלה היהודי, ליאון בלום, שבוע־עבודה
של חמישה ימים בצרפת.
סיפרו אז על פועל צרפתי, שעמד על גשר בפאריס. כשנשאל
למי הוא ממתין, אמר: ליהודי.
למה ליהודי? אז ככה:
היהודי משה רבנו ציווה לנוח ביום השבת.
היהודי ישוע מנצרת ציווה לנוח ביום ראשון.

היו אוויר. האנשים הבלתי־נראים. הפועלים ״מהשטחים״ בערי
ישראל.
פתאום הם קורמים עור וגידים ונראים כבני־אדם ממש. לא
ברחוב. על הבימה. באולם קטן ביפו המשוחזרת. שלושה שחקנים.
אחד ערבי אמיתי(אדיב ג׳השאן) ,שניים יהודים(רוני עקריש
ויוסי בן־שושן) .במחזה חמדן ובנו. מאת יצחק בוטון, בבימויו של
זכריה טובי. שלושה פועלים ערביים בעיר עברית.
לצופה היהודי, שאינו מודע למציאות זו, הקיימת ממש מתחת
לאפו, עלול המחזה לגרום להלם. יש צופים המצחקקים. אולי
מתוך מבוכה.
הערבים ״מהשטחים״ הם עבדים לכל דבר. הם עובדים בפרך,
תמורת שכר זעום. אין להם שום זכויות — לא זכויות סוציאליות,
לא זכויות־אדם הפשוטות ביותר. אפשר לפטר ולגרש אותם בכל
עת. הם מופקרים לכל שוטר המבקש להשתעשע באנשים חסרי־מגן.
רבים לנים בתל־אביב במחסנים ובין המיזבלות, מסתתרים
בלילה. כל נער מהמישמר האזרחי יכול להכות אותם, להביא
אותם לתחנת־המישטרה, לגרום להם לאבד יום־עבודה למחרת.
לצופה היהודי, מחזה זה הוא שיעור. איני בטוח איך הוא נראה
לצופה הערבי. יתכן שלא היה אוהב לראות את עצמו בדמותם של
שלושת פועלי־הזבל (כלשונם) המוכים והנכנעים.
אך מי שרוצה להבין את האינתיפאדה יכול ללכת לאולם
הסיסמה ביפו. שם ילמד מדוע מוכנים כיום הערבים בכפרי הגדה
וברצועה לסבול מצוקה כלכלית ואף חרפת־רעב, לחרף את נפשם
ולהסתכן במעצר ובגירוש, ובלבד שלא ״יחזור המצב לקדמותו״.

חמדו ובנו: ג׳השאן, עקריש ובן־שושן

ידידתי נעמי היא אשכנזיה לכל דבר. אבל היא חצי״ספרדיה.
מצד האם.
כשבנה היה ילד, התלוננה מורתו על שגיאות־הכתיב הרבות
שלו. הילד בילבל בין כ׳ וח׳ ,בין א׳ וע׳ .המורה ביקשה שיעזרו לו
בבית להתגבר על הקושי.
נעמי ניסתה ללמד, אך זה לא עזר. אולם כשסבתו קיבלה על
עצמה את מלאכת ההוראה והכתיבה לו הכתבות, אירע נס: בהכ־תבות
לא היו שגיאות.
״מדוע אתה כותב בלי שגיאות אצל סבתא?״ תמהודהתמרמרה
נעמי.
״כשסבתא מדברת, היא נותנת לי סימנים!״ הסביר הילד.

פיתרודהפראים של דן
הזהות על מוניות שלא עוצרות לתימניות
סגן־השר עדי אמוראי,
שהכריז שלא יכלל בכנסת הבאה,
טס בסוף־השבוע לארצות־הברית.
אמוראי נסע, במיסגרת
הבונדס, לשבועיים.

חים נוקבים בכל פורום חברתי.
לדן בן־אמוץ יש פיתרון־פל־אים,
שמי שיאמצו יזכה בנקל
בבחירות: לכלול במצע את ההבטחה
הבאה :״אנחנו מבטיחים
להגדיל את סיכויי הציבור לזכות
בטוטו!״
שמו של חבר־הכנסת בני
ימין נ״פואד״) בן־אליעזר הוד
כר כמועמד מטעם המערך לראשות
עיריית באר־שבע. פואד
אמנם מתגורר בראשון־לציון, אך
התופעה של חוסר״קשר בין
שמות המועמדים לבין מקומות
מגוריהם, הפכה כבר לשכיחה.
פואד אף העז להתלוצץ על כך,
כשהודיע לחבריו ביום השישי
בצהריים :״טוב, אני חייב לפרוש!

המערך. במיסגרת זאת, הוא כבר
מבקש עצות הסברתיות מאנשים
שונים ופתוח לריעות המקוריות
ביותר.
מי יזכה בבחירות הקרובות?
— על כך מתקיימים ויכו־

צריך לראות איך נראית באר-
שבע.״

במיסדרונות הכנסת מהלכת
בדיחה חדשה, המספרת ש־ראש־הממשלה
יצחק שמיר
פנה אל יאסר ערסאת ואמר
לו :״אחרי שעזרו לך להיפטר
מהסגן שלך (אבו ג׳יהאד!,
תעזור לי להיפטר מהסגן שליי
דני
קורן, אחיה של רות
ניבים, אשת שר־האוצר ומי שנחשב
בזמנו לאחד מנעריו של
יגאל אלון, עומד להתמנות
בקרוב לדובר מסודהבחירות של

אלתרמן נגד רכון, בעניין מסי־בת״פורים,
שערכה נעמ״ת בשנה
שעברה, בבימוייה של אלתרמן.
השבוע נפגשו השתיים והחליטו
להגיע לפשרה מחוץ לבית־ה־מישפט.
במסיבה,
שנערכה לרגל
תערוכת־צילומים המנציחה את
פועלו של המנצח ארתורו
טוסקאניני, בלטה אשה קטנה
ואלגנטית. הסתבר שזוהי גר־ציאלה
סונטנח, אשתו האי־טלקיה
של המלחין דובי זלצר,
שבאה בחברת בעלה ושמחה
לפגוש את ידידתה הוותיקה
רחל גולן. אשתו של המפיק

בערב של פורוס-הוועדים

נשאלה שרת־הבריאות שושנה
ארבלי־אלמוזלינו מדוע היא
יושבת בצד אחד של השולחן,

האירגון, הקפיד להופיע בכל
האירועים כשסיכה קטנה מעטרת
את דש־ביגדו. רק מביני־עניין
ידעו שהסיכה הקטנה הזאת

מנחם גולן.

ההאטה בענף־הטקסטיל לא

מאיו הרציו!

החבר המפורסם ביותר של יחידת״ה־קומנדו
, 101 היה מאורחי-הכבוד ב ט קס
חלוקת הספר ״אנשי מופת״ .עם כניסתו עטו עליו אנשי-תיקשורת
ואורחים, שביקשו א ת חתימתו על הספר. הר-ציון סירב ליטול חלק
במערכת יחסי־הציבור במקום, והעדיף להתבדל בישיבה על אחת
הכורסות. בצילום מימין: השבוי״שחזר חזי שי הגיע בחברת רעייתו
שחורת-השיער, איריס, והעיתונאית שכתבה עליו בספר, עמליה
ארגמן-ברנע. חנה זמר, עורכת ״דבר״(בצילום למטה) רשמה הערות
ב שפת־אמהה הונגרית, כ שלובה אלי אב (לצידה) מייעץ לה.

עדה רכון, מזכירת נע־מ״ת
תל־אביב והבימאית אלח
אלתרמן היו בדיון מישפטי,
בגין תביעה כספית שהגישה

״11111 11 ^ 1מנחה״הטלוויזיה, יצא לבלות בחברת ידידתו-
•1 /1ו!!! מילדות, הספרית ונדה קרן(לצידו) ,כדי לראות
את תגובות האנשים לתיסרוקת־התלתלים החדשה שעיצבה לו
הספרית. התגובות היו אמנם חלוקות, אך פאר היה מרוצה.

מנעה מיבואני אופנת־העילית
של פאריס לייבא דגמים יקרים
במיוחד. בשבוע אחרון התחילו
להגיע לארץ דגמים של מעצבי־העילית
קלוד מונטנה, סייר
בלמן, ז׳אן־סול גוטייה ו־אזדין
עלאיה, ששימלת״כלה
בעיצובו נמכרת בתל־אביב ב־17
אלף שקלים. היבואן של עלאיה,
רוני הדס, הודה שעדיין לא
מכר שימלה במחיר כזה לקונה
ישראלית.
מעצב־השיער שוקי זיר
רי, הגיע לעבודה, כמנהגו מדי
יום, וראה מחוץ למיספרה מכונית,
שהיתה עטופה בסרטים
ורודים, כמו בעטיפת־מתנה. דקרי
חשב שהמכונית קשורה לט־כס־נישואין
ואף שאל את אחד
מעובדיו האם הכלה מחכה לסי־דור־שיער
במיספרה. באותו רגע
ניגש אליו אחיו מייק והגיש לו
צרור־מפתחות. אז הסתבר לו לתדהמתו,
שאחיו רכש עבורו
מכונית־ספורט לכבוד יום־הולד־תו,
ובעזרת עובדי־המספרה והחברים
עטף את המכונית בסרטים.
במסיבה לכבוד ניצן נכח
מנכ״ל אררט פיני כהן, שהוא
אחד המתנדבים באגודה. לפניו
עמדו ויטה רחוב, יושבת־ראש
האגודה וגלה יעקובי, נשיאת
האגודה, שתיהן נשים הידועות
גם ביופין, ולצידן אייל אחי־קר,
מנכ״ל ניצן. כשנשא כהן את
דבריו, הוא אמר בין השאר :״לא
קשה להתנדב לניצן כשיש יופי
כזה.״ אחיקר השיב לו :״אתה
מתכוון ליופי הגברי?״

ואילו בעלה, נתן אלמוזלינו,
יושב מולה ולא לצידה. היא
השיבה :״אני לא רואה אותו
בכלל בגלל העבודה. כך, כשאני
יושבת מולו, יש לי הזדמנות
לראות אותו.״
הפטפטת מכיוון האמנים,
שנכחו באולם שבו נשא מזכ״ל
ההסתדרות ישראל קיסר את
דבריו, לא מצאה חן בעיניו. הוא
פנה אליהם ואמר כי כל אמן
שיפריע לו במהלך הנאום, יפסיד
מכך, מפני שהוא יעשה חיקוי
שלו, ואז תיפגע פרנסתו. לאחר
מכן פנה אל יוסן! יצחק, מייסד
פורום־הוועדים, ואמר לו בהומור
:״יצחק, שמור על הבריאות,
כי נראה לי שמערכת־הבריאות
מתמוטטת.״
אירגון הספרים הבינלאומי
סי־אי־ט, ערך את הכנס העולמי
שלו בתל־אביב. פרנסואה
מאנייאן, הנשיא העולמי של

מסמלת את התואר ״קצין ליגיון
הכבוד הצרפתי״ ,שניתן לו על־ידי
ממשלת צרפת על פועלו.
בארוחה חגיגית, שנערכה לכבו־דו
בחיפה, הוא פגש ביעקב
בזק, ראש האגף ליחסי־ציבור,
דוברות וקשרים בינלאומיים בעיריית
חיפה. מאנייאן היה מופתע
לראות על דש־ביגדו של בזק
הישראלי סיכה קטנה הזהה כמעט
לשלו. הסתבר לו שבזק הוא
״אביר המיסדר הלאומי למצוינות״
,תואר שניתן לו לפני שנה
על־ידי נשיא צרפת, פרנסואה
מיטראן, כהוקרה על תרומתו
ויוזמתו בקידום הקשרים והיחסים
בין צרפת לישראל.

השחקן אברהם רונאי
מוכר בחוגי״התיאטרון כאוהד
שרוף של הליכוד, ובכל הזדמנות
הוא מביע את דיעותיו הימניות.
כעת מתבדחים על חשבונו
בתיאטרון הביסה על תפקיד
ה עו ל ם הז ה 2644

| | 1ך | 11 * 171 7רעייתו של הפרופסור מיכאל סלע, העוסקת כיום בגיוס״כספים עבור התיזמורת
11 #1 / 11 1111 הפילהרמונית, הופתעה כאשר ישבה בחבר ת ידידי ם במיסעדה, ולפתע נכנס למקום
יפתח, חייל בשרות סדיר, שהוא בנה מנישואיה הראשונים לאיש ״אל־על״ דאז, חנוך ברוורמן. סלע, גם
היא דיילת לשעבר, הציגה בגאווה א ת בנה החסון לפני חבריה, שמיהרו לערוך השוואות בין האם ובנה.
העסקן של מפא״י שהוא ממלא
במחזמר סאלח שבתי.

השחקנית יעל מילוא,
המשחקת בתפקיד המזכירה במחזמר
סאלח שבתי, נתבקשה
על־ידי הכימאי אפרים קישון
להישאר באולם אחרי גמר ההצגה,
לשם קבלת הנחיות לגבי תפקידה.
אחרי ששוחחו היא ניגשה
לחדר־ההלבשה כדי להחליף את

בגדיה. לתדהמתה הסתבר לה
שכל הארונות ננעלו ובגדיה
האישיים נותרו באחד מהם.
הבגדים שלבשה במהלך החזרה
היו חושפניים מדי, והיא החליטה
להחליף תילבושת ובחרה בתיל־בושת
תימנית מקורית, שכללה
מיכנסיים רקומים, טוניקה וסנדלים
תואמים ויצאה לרחוב
לחפש מונית, אך למזלה הרע אף
נהג אחד לא עצר במשך 40

חדר ־ הכס סו ת
של פלאטרש רוו

דקות, בגלל המראה המוזר שלה.
לבסוף הצליחה להשיג מונית
שתסיע אותה לביתה. במהלך
הנסיעה היא הבחינה שהנהג
מביט בה בעיניים מוזרות ורק
כשהגיעה לביתה הבינה שבעצם
חשבו אותה הנהגים למשוגעת.
מיכל אדר, בלונדית
תמירה וחטובה, דוגמנית ותיקה
ודיילת־אוויר ותיקה באל־על,
החליטה לפרוש מדוגמנות
(״הגיע הזמן אדר חיפשה לעצמה
עניין נוסף בחיים, ונרשמה
לקורס של 10 חודשים לפירסום
וליחסי־ציבור, בהדרכתו של ד״ר
יריב בן־אליעזר. בתום הקורס
אמר לה בן־אליעזר שהיא
ניחנה בחוש טיבעי ליחסי־ציבור,
והוא ממליץ שתעסוק בכך.
מיכאל שושן, היחצן
של חברת ארטיס העוסקת בייבוא
אמנים זרים לארץ, הזמין את
נציגי־התיקשורת למיפגש עם
חברי תיאטרון־הבובות הממלכתי
של הונגריה, הנמצאים בישראל
בסיור־הופעות. לאחדים מהם
הוא הודיע שהאירוע יהיה בחסות
שגריר הונגריה בישראל. כשהוברר
לו שאין בארץ שגרירות
הונגרית, הוא תיקן את דבריו
והסביר שמדובר בינו גייניש,
שהוא ראש מישרד־האינטרסים
של הרפובליקה העממית של
הונגריה בישראל.

שמואל פלאטו־שדון, בבית־זזמישסט
משחסש רק בכספת הת־לר,
גאשר לאדם יש מוניטין של נוגל, מוגני ם לקנות ג ל
סיפור ה מ תפרס ם עליז.
גאשר ה תפרס ם געי תונו ת ששמואל פלאטו־שרון שגח
א ת הקומבינציה של הג ספת שלו, ושהמישטרה נאלצת
לפרוץ או תהנ עז ר ת פורץ מיקצועי, חשבו הפל שגם זה אחד
מסיפורי פלאטו.
הא מ ת היא שזאת לא היתה בספת רגילה, אלא חדד-
ג ס פו ת מיוחד, שתוקם לעודד שמידת התמונות המקוריות
שתיו בבית, על-פי דרישת חברות-הגיטוח.
התמונות המקוריות של פלאטו־־שרון נמכרו גבר מזמן,
ועל הקירות נתלו זיופים שאינם מעריכים חדד־כספות. מאז
אין פלאטו שדון משתמש ב חדר׳ הכספו ת, ולכן שכח א ת
הקומבינציה. הוא משתמש אך ורק בכספ ת הרגילה, שבת
שמר מיסמכים וחפצי״עדד. א ת הקומבינציה של הכספ ת הזו
לא שכח החי׳כ-לשעבר, והיא נפתחה על ידו.
משנפרץ חדד־הכספות, התגלה שהוא ריק.

ה עול ם הז ה 2644

בחוזר שהוציאו לעיתונות,
מספרים צמד הקוסמים
צ׳יקו ודיקו (זוהר) ,שהם אב
ובנו :״הבטחנו בעבר להעלים
את מיגדל־שלום בתל־אביב, דבר
שנבצר מאיתנו לעשות, עקב
בעיות שלא היו תלויות בנו. אולם
למרות זאת, אנחנו מתכננים
להעלים בקרוב מטוס אל־על
בנמל־התעופה בן־גוריון.״
שחקן־התיאטרון יוסי )נובר
לקה בהתקף־לב קל, ואושפז
בביודהחולים הדסה. אחרי סיד־רת־בדיקות,
הבהירו לו הרופאים
שעליו להישאר באישפוז שבוע
ימים, ולאחר מכן להתחיל באו־רח־חיים
שונה מזה שהיה מקובל
עליו.

רסנה ברק, ז1הר
אזדליאב מ#מי מן ₪

ן \ ך ך 1רן ו ע ר 1*1 \ 111 הזמר, בא למלון ״אוויה סונסטה״
1 111ו 1 /1 \ 1/בטאבה, ל מ סי ב ת יו מ-ההולד ת
של משה ינוקא, נער״השעשועים הוותיק, כיום מנהל״האירועים במ לון.
התקליטן השמיע שיר בקצב הטנגו, והזמר אחז בידו של ינוקא.

דשקר( מ סי בי ר)
מנ ח ם בגין חי וקיים!
ולא רק על פי
סיפוריו של י חי א ל
ק די ש אי, מזכירו ה נאמן!
לפגי
כמה שבועות
קורותיו של אסיר־ציון ברוסיה
פגש הפרשן המדיני
חנן קריסטל בעט-
הוותיק,
קן-חרות
אברהםא סל. השניים
נפגשו במיפגש של
אנשי חרות בתל־אגיב.
אפל הופתע כ0ז>
שהבחין
בספר שאחז
קריסטל ,״לילות לג נים״
.זהו סיפרו הפ־חות״נודע
של בגין,
המתאר אתת קו פ ת ההקדשה מאסרו בסיביר, ב ת .בברכה.
ם .מין׳
חילת שנות ה.40-
מדוב התרגשות והערצת המנהיג, הבטיח אפל לקריסטל לה ביא
לו הקד שה אישית מהמחבר, שעיו״איש לא שזפה אותו
במשך שנים. קריסטל הביט בו בחוסר־אמון, אך הפקיד
בידיו א ת הספר.
חלפו שבועות, ומצד אפל היתה שתיקה. קריסטל בגר
רשם לעצמו לרגוש עותק נוסך של ״לילות לבנים״ ,וציחקק
על אמונתו של אפל במנהיגו.
ביום בהיר א חד, יוס-ההשבעה של משה ארנס ומרדכי גור
כשרים, נפגשו קריסטל ואפל שוב במיזנון־הכנסת.
״למה לא לקחתאת הספר שלך!״ התעניין אפל בטיבעיות.
״מה זאת אומרתי״ ת מה הפרשן.
״השארתי לך א ת הספר במקו ם שבו קבענו כבר לפני כמה
שבועות״.״ הסביר אפל ,״עם החתימה של בגין!״
אז זהה זוהי דרישת־השלום האחרונה של האיש מרחוב*
צמח. אמנם אין תאריך, ולא ידוע האם אבל ביקר א ת הכותב
אישית או שהפקיד א ת המלאכה בידיו האמונות של קדי־שאי.
בכל זאת, ד״ש.

בלילות לבנים

זה נגמר. גם בשביו האשה חינה
שישבה לטי השונה ושהאוץ כולה
׳ עקבה אחו להטוט התרגום שלה.
היא סיפרה על כן־ לשרה לייבוביץ
שאני מתאימה ויכולה לעמוד במשימה.
התחלתי לארגן צוות ולהתכונן למיש־פט.

לא היססת כשהציעו לך
את התפקיד?

לא. חשבתי שאם מתקיים מישפט־שואה
ואני יכולה להשתתף ולתרום את
חלקי לכר שהדברים יובאו לידיעת
הציבור, אני חייבת לעשות את זה.
וכולנו, כל המתרגמים, אמרנו לעצמנו
שאם האנשים האלה, הניצולים, עברו
את כל הזוועות האלה, אסור לנו להתפנק
ולחשוב שאנחנו נתקשה לתרגם
את דיבריהם.

0יש לד קשר אישי לשואה?
לא. אני לא ניצולת־שואה. גם הורי
אינם ניצולים, אולם אני חושבת שכולנו,
כל היהודים, הם ניצולי־שואה
במובן מסויים.

• איד מתכוננים למישפט
כזה?
קראתי את טרבלינקה של יצחק
ארד, לא בקריאה שיטחית ומהירה,
אלא בקריאה איטית, שמתי לב לכל
פרט והשתדלתי לזכור כמה שיותר.
אחר־כר, בזמן המישפט, דרשתי מההגנה
ומהתביעה שיתנו לי תקציר מעדות
כל עד, לפני שהוא עולה על דוכן־
העדים, כדי שאוכל לקרוא ולדעת מה
הוא עומד לאמר. וכשער דיבר על זיכרון,
קראתי לפני כן חומר על זיכרון.

• איך מארגנים צוות?
יש בארץ 20 מתורגמנים, החברים

שולטים היטב באוקראינית, אר לא כן
הנאשם, ששפתו פשוטה יותר, בסיסית.

• כפי שאת מתארת את
המישפט, נדמה שכוורת רוחשת
של תרגום התרחשה מאחורי
הקלעים.
כן. מלבדי ומלבד המתרגמים האוקראינים
היו גם מתרגמים שישבו בתא
קטן במרומי הבימה ותירגמו לאנגלית •י
את כל מהלר המישפט. דיבריהם הועברו
באוזניות לקהל דובר האנגלית
ולסניגורים. והיתה גם לחשנית שתיר־גמה
לעד הגרמני את השאלות שהופנו
אליו.

• האם לא נשכרת במהלך
המישפט?
אילו הייתי נשברת, אפילו לכמה
דקות, הייתי מיד מודיעה על פרישה.
רגשות אינם לעניין במיקרה כזה.

• האם אין זה מפחיד לשבת
מול קהל כה רב ועשרות מצי
למות־טלוויזיה?

זו אחריות גדולה. לפעמים הרגשתי
כמו לוליין, ההולר על חבל דק וכולם
מביטים בו ומצפים שימעד ויפול. בעיקר
כשתירגמתי מאנגלית לעברית.
בארץ הרי כולם בטוחים שהם יודעים
אנגלית מצויין ורק במיקרה, מפני שהם
עסוקים בדברים אחרים, הם אינם
מתורגמנים.

• היו לד שגיאות תרגום?

,הרגשתי
ף• משך שנה וחודשיים ישבה
4בתיה פרוסט, המתורגמנית
במישפט ג׳ון דמיאניוק, למרגלות
השופטים. היא הפכה לחלק בלתי-
נפרד מהמישפט, כמו השופטים,
נמו מארק אוקונור ויורם שפטל,
כמו דמיאניוק עצמו.
קו ל ה הי הטמ כו תי, רי שמי, א ף

הוא היה גם מלא־חיים וחשף את
ריגשותיה. השופט דוב לוין אף
העיר לה כי היא מתרגמת את
דבריו של העד כשחקנית, ולעיתים
קולה מלא טרוניה כלפי הסניגור.
הקהל אהב את פרוסט. לרבים
היא שימשה פה ואוזן. בלעדיה לא
היו מבינים דבר. הם זיהו אותה עם
הניצולים .״איך הנגיס ה לו ״,צעק
נהג״מונית משולהב כשהעד, באמ צעות
פרוסט, השיב תשובה ניצ חת.
יודעי״האנגלית ניטו להתווכח
איתה, מבלי ידיעתה, כמובן. היו
גם מי שחשבו שהם היו עומדים
במשימה טוב יותר ממנה.
ביתה של בתיה פרוטט גדוש
ספרים. הם פזורים בחדר״האור-
חים, במירפסות, בחדר־השינה.
כמעט ואפשר להריח את האהבה
העצומה למילים, לספרים, לכל מה
שכתוב.
בתיה פרוסט נשואה ליוסי
פרוסט, המנכ״ל לשעבר של א מנו ת
לעם, היום מננ״ל החבר ה לניהול
מיפעלי תרבות. יש להם שלושה
בנים. הבכור לומד תיקשורת באו ניברסיטה
של לונדון, האמצעי
חייל, הצעיר תלמיד בחטיבת־ה-
ביניים.
פרוסט נולדה בבודפשט לאם
וינאית. בבית הוריה דיברה גר מנית.
בגיל צעיר עלתה לארץ ולמ י

דה עברית. מאוחר יותר למדה גם
אנגלית וצרפתית.
במבט ראשון נראית פרוסט
אשה קשה, רישמית, א חר״נן היא
מתגלה כאשה חביבה, מלאת חוש־הומור,
רגישה. היא מתעקשת שלא
להסגיר את חייה האישיים, נזהרת
שלא לגלות את גילה, ושוקלת ב קפדנות
א ת דבריה.
״הסכמתי להתראיין,״ היא או מרת
,״רק נ די לחשוף את המיקצוע
שלי, שבדרך־כלל נעשה בחדרי-
חדרים, בתא קטן. עכשיו, כשכולם
מתעניינים במישפט, זו הזדמנות
טובה להסב את תשומת-הלב למ לאכת
התרגום.״
פרוסט היא מתורגמנית, העו ס
ק ת בתרגום בעל־פה, וגם מתר גמת
בנ ת ב. נוסף על כך היא ממ קימי
המחלקה לתרגום באוניבר סי
ט ת בר-אילן ומלמדת תרגום
לעברית מאנגלית ומצרפתית.

• איך הצלחת לשמור על
קור־רוח כמישסט דמיאניוק?
לא הייתי קרת־רוח, רק נראיתי כזו.
אבל למען האמת, כרגע שאני מתחילה
לעבוד אני מרוכזת בעבודתי ואינני
שמה לב לשום דבר אחר, וריכוז זו תכו

שאפשר לרכוש.

• היו לך רגעים קשים?
בתחילת המישפט, כשהעדים הראשונים
סיפרו על חוויותיהם האישיות,
היה קשה. ניסיתי להקל עליהם במיק־צת.

איד?
מארק אוקונור, שהוא גוי, ואינו מבין
בצורה עמוקה את השואה, וגם בגלל
התפקיד שלו במישפט, ניסה להיות
בוטה כלפיהם, לערער את אמינותם.
כשתירגמתי את דבריו פיצלתי מיש־פטים
ארוכים לכמה מישפטים קצרים.
הפכתי את שאלותיו לבהירות יותר
בעזרת השימוש בפעלים רבים ככל
האפשר. ניסיתי לפנות אליהם בצורה
רכה יותר מנימת־קולו של אוקונור.

• האם אין זו בגידה במיק־צוע?
את הרי אמורה להיות
אובייקטיבית.
נכון, רצוי שלא ישמעו בקולי את מה
שאני חושבת, אבל אוטומטית ניסיתי
להגן על הניצולים. לא יכולתי לפנות
אליהם בצורה בוטה, זה נראה לי אכזרי
מדי.

• איד הגעת לתרגם במיש־סט?
מהנהלת
בתי־המישפט פנו אלי,
וביקשו אותי לקבל על עצמי את איר־גון
כל צוות התירגום במישפט. חשבתי

באירגון בינלאומי למתורגמני ועידות,
אאי״ק. זהו אירגון יוקרתי המונה 2000
מתורגמנים מכל רחבי העולם. כשפונים
אלי ומציעים לי להיות ראש־צוות
תרגום, אני שוקלת אם אני מתאימה
לתפקיד המסויים הזה ואחר־כר
אני מציעה לכמה מחברי האירגון כי
יצטרפו אלי.

אחרים מצאו שגיאות, מפני שכל
אחר בטוח שהוא יודע יותר טוב ממני.
אני חושבת שהייתי בסדר.

• המישפט העניק לך חשיפה
רבה שתסייע לך עכשיו בעבודה?

מה? זה אמנם מחניף, אבל במידה.
איכות התרגום שלי לא השתנתה.

• מדוע חשבת שאת מתאימה?

זה היה רגע השיא בעבו• -י

דתך?

אמרו לי שזקוקים למתורגמנים מ־אוקראינית,
עברית, אנגלית, גרמנית
ואידיש. אני שולטת היטב בגרמנית,
בעברית ובאנגלית. הבעייה היתה עם
המתורגמנים לאוקראינית, מי שישבו
ליד דמיאניוק ולחשו את התרגום לאוזנו.
אין בארץ מתרגם מיקצועי מעברית
לאוקראינית.

מבחינה מסויימת כן. זהו אירוע חד־פעמי.
לעיתים רחוקות קורה שאדם
מעורב בדבר כזה במשר שנה שלמה.
אני חושבת שזה היה רגע השיא גם
בעבודתם של השופטים ושל עורכי־הדין.

איך הגעת למתורגמנים
האלה?

• איך התנהלה, באופן מעשי,
מלאכת התרגום?

ראיינתי כמה מועמדים ובחרתי את
ריטה שניידר, העובדת באנציקלופדיה
הרוסית, ויקטור רדצקי, מומחה לאוק־ראינית
עתיקה ומרצה למחשבים ופינחס
סמורדניצקי, ד״ר לפילוסופיה של
המדע. הם נטשו את כל עיסוקיהם וב־משר
שנה שלמה תירגמו את מהלר
המישפט לדמיאניוק. הם ישבו לידו,
כדי שיוכלו לראות, מיד, אם הכל מתנהל
כהלכה. אגב, מיד התברר שהם אכן

הקשבתי לדיברי המדבר ורשמתי
בצד ציוני־דרד בדבריו. נניח שהוא
אמר :״אנחנו היינו במחנה מסויים
ואחר־כר הלכנו קילומטרים רבים ״.אני
רשמתי: קילומטרים, מחנה, הליכה. את
השאר אני זוכרת בעזרת דימיון. אני
מדמיינת לעצמי תמונה של דבריו.
אחרי שאני מבינה מה האדם התכוון
לאמר, אני בונה מישפט.

• את מתרגמת באופן מילו־

ציון צפריר, ה עול ם הז ה

בתיה בווסט בראשית המישנט(מימין, ל טי השונטת ח תו. באמצע: מארק אוקונוו רציתי להגן ער הניצולים!״
לי, בדיוק איד שהדברים נאמרו?

אני צריכה להעביר משמעות,
לאו דווקא להקפיד על תירגום מילולי.
החשוב ביותר הוא להבין את הדברים.

• ומה קורה אם אינך מבינה?

אגיד בדיוק את מה שהוא אמר.
אולי הוא התכוון להיות לא מובן.

• איך מתרגלים את הזיכרון?
תובעים
ממנו יותר ויותר. ככל שאתה
תובע יותר, כן רב כוחו של הזיכרון.
למשל, קורה שאני לא זוכרת מיספר־טלפון
מסויים. אני לא מניחה לעצמי,
עד שאני נזכרת.

• אלו תכונות צריך מתרגם
סימולטני?

• ומיבטא נכון בשפה שאליה
הוא מתרגם?
לא הכרחי. אם אי־אפשר לדבר במיב־טא
נכון, חשוב לפחות לדבר במיב־טא
ניטרלי, שלא יהיה צורם מדי.

• מתרגם סימולטני הוא
קצת כמו שחקן?
כן. אלא שאנחנו לא מכירים את
הטכסט. אנחנו, כמו השחקנים, ניצבים
מול קהל ומעבירים לו דברים מסויימים
וכל הזמן אנחנו חשופים ועומדים ב־מיבחן
תמידי. אם נכשלתי בתרגום
של פיסקה מסויימת אינני יכולה לטעון
להגנתי. אתמול הייתי טובה יותר.
אני צריכה להיות טובה כל הזמן. חשוב
גם לשמור על מתח מסויים בקהל ולהתחיל
לתרגם מיד עם סיום דיברי
המדבר, כדי שלא לייגע את הקהל.

• אי־ך מתנהל תרגום לתוך
אוזניות?
בצורה דומה, אלא שאז אני יושבת
בתוך תא, לצירי מתורגמן נוסף, ואנחנו
פחות חשופים, רק קולנו נשמע.

• את מעדיפה תרגום בכתב
או תרגום סימולטני?
לאופי שלי מתאים יותר תרגום

• תרגמת גם בכתב?
מעם. באחרונה תירגמתי את הספר
שיחות של פרנסואה מיטראן.

• באילו אירועים את מתרגמת?
בוועידות
מיפלגתיות ובכינוסים
שונים. אנחנו מגיעים לכל התחומים.
כל ועידה בינלאומית שנערכת בארץ
זקוקה למתורגמנים: כנס הידרולוגים,
כנס בנושא השתלות שיניים, נגרות
ממוחשבת, גננות, ואקום לפיסיקאים,
כנסים רפואיים, מישפטיים והרצאות
שונות. תירגמתי גם את אנוור סאדאת,
דיטריר גנשר, ג׳ימי קארטר ופראנסו־אה
מיטראן, כשביקרו בארץ.

• מדו ע?

אנחנו שומעים אלפי הרצאות, יש
לנו רגישות לשפה וכשאתה רווי במילים
אתה נעשה ביקורתי.

• מה דעתך על נאומיהם של
הפוליטיקאים הישראלים?
הם נמצאים בכל ועידה. כמו העציצים.
הם תמיד שם, ותמיד מדברים,
ורק אנחנו מקשיבים להם, כי הרי אף־
אחד לא טורח לשמוע באמת את ריב־ריהם
האינסופיים. ויש להם תכונה כזו
שהם מתביישים להודות שהם שולטים
רק בעברית, ומנסים בכל תוקף לדבר
גם בשפות אחרות.

• ומה רע בזה?
הם היו נשמעים טוב יותר אילו היו
מדברים רק בעברית. וגם המדינה היתה

•ובעב רי ת, האם שפתם
עשירה?

רובם מדברים עברית עילגת. אולי
מפני שרובם יוצאי־צבא. לאחדים יש
אוצר־מילים שכולל רק 150 מילים והם
מדברים באיטיות, בפאתוס, ובצורה
מעורפלת, כנראה כדי לנסות ולטשטש
את חוסר שליטתם בשפה. לפעמים,
באמצע התרגום, אחת המתרגמות נש

ת רגו ם טוב יבול להפוך
נואם עילג לנואם מבריק?
כן. קולגה שלי תירגמה את אחד
הפוליטיקאים הפחות־מבריקים. יריביו
מיהרו אלי וביקשו שאוציא אותה מהתא.
היא הופכת אותו לאדם מבריק,
הם זעקו, והוא לא כזה. מצאי לו מתור־גמנית
שתשיב אותו לממדיו הטיב-
עיים.

• איך עושים את זה?

הרעיון הכללי של דיבריהם ידוע.
הם הרי לא מחדשים דבר. נאומיהם
דומים. לעיתים קרובות גם הבדיחות

שדה ליי בזביי? ₪
(המשך בעמוד )35
ציון צפריר, ה עו ל ם הז ה

רצוי שידע לעבוד בלחץ ויהיה קל-
ביטוי ומשכיל. ככל שאתה יודע יותר
אתה מופתע פחות.

סימולטני. מתרגם בכתב סוחב איתו
את העבודה לכל מקום. אם הוא נתקע
בחיפוש אחרי מילה מתאימה, הוא
עלול להיטרד בבעייה הזו יום ולילה,
עד שימצא פיתרון. מתורגמן סימולטני
אינו יכול לתקן את דבריו. מרגע שהם
נאמרו הוא סיים את עבודתו. זה מאמץ
מרוכז שמסתיים בהרפיה.

כלל ביקורתיים מאוד.

זוכה לייצוג מכובד יותר. הרי כבודה
של המדינה נבחן גם בשפה, ואיזו
מדינה היא זו שמדינאיה מתביישים
לדבר את שפתה? אגב, אנחנו המדינה
היחידה בעולם שהפוליטיקאים שלה
נואמים בשפות זרות. פוליטיקאי
צרפתי נואם בצרפתית בלבד, ואנשי־מדע
צרפתים מבררים לפני כל כינוס
אם מתלווה אליו תרגום לצרפתית.

ברת. קשה מאוד לתרגום בילבול שכזה
.״קחי אותו ממני,״ היא צועקת לזו
שיושבת לצידה. ואז אנחנו מתחלפות.

• היית המתרגמת הצמודה
של סאדאת?
לא. הוא הביא איתו מתורגמן אישי
שתירגם את דבריו מערבית לאנגלית.
אני תירגמתי מאנגלית לעברית. אגב,
לאישים רבים בעולם יש מתורגמן
צמוד. בארץ הנושא הזה לא מפותח.
הפוליטיקאים אינם חושבים שזה חשוב
מי יתרגם אותם.

• מי הוא אדם שקל לתרגמו?

לתרגם אדם שיודע מה הוא
אומר, ושאומר את הדברים בצורה מסודרת,
עם התחלה, אמצע וסוף, שדבר
יוצא מתוך דבר. בקיצור, אדם, שהנאום
בשבילו הוא אמנות.

• בגין, למשל?

• יש בארץ אנשים שקל
לתרגם אותם?
אני לא מוכנה לדבר על כך, כי לי
יש רק ביקורת. מתורגמנים הם בדרך־

בתיה נווסט ננית־הגישנט. :הפוליטיקאים הם נגו עציצים״

ההם או מ די ם...נגה הן בו ח רו ת ...מהד!מ או מ די ם ...ה ה הן ^! 1־ג;־!ח 2 ...זה ה
ציון צפריר, ה עול ם ה?ה

עזר : 1318**1

׳ 31311 רו ביו :

3תי ש 3ו אד ב * ץ:

.אנוש נא. ווצה, זהאיננונכ 11״בכל פתיחת דלת
רהצטו־ו אדנו -קדימה! ,,שאנחנו שבעים ושמנים!״ חשבח׳ שהגיע החבר!״

או האלופים במיל׳ אביגדור(״יאנוש״) בן־גל ואורי אור
נב ר בכוחות המערך. בעבר פורסם על גישושים לעברו של
הקורנו־התורן יצחק(״איציק״) מרדכי. שאלתי אלוף אחר
בדימוס, השר עזר וייצמן, לפשר הצפת הפלאפלים א ת
מיפלגתו.
שום הצפה, שום דבר. יש חברה שרוצים להיכנס לחיים הפוליטיים.
יהושע שגיא החליט להצטרף לליכוד, אז יאנוש בא ורוצה
להצטרף אלינו — קדימה!

• אבל מיסטר המיקרים כבר מצביעים על מגמה.
אלה חברה רציניים. אני לא שמעתי עדיין את אורי אור, אבל
קחי את יאנוש: הוא בחור רציני, לדיעותיו על הביטחון יש מישקל.
הוא אומר אותן וזה חשוב.

• בעבר נחשבו הגנרלים כיותר אטרקטיביים
מאשר בהווה. בכל זאת, מנסים כעת להשתמש
בדרגות הצבאיות בנכם אלקטורלי. איד אתה מסביר
זאת?

צלמים, משוררים, סופרים, עיתוגאים ואגשי־רזח מחו
והפגינו למען עמידויהם העצורים ב שסחים. רק לישכת
עורכי־הדין שותקת. פניתי ליעקב רובין, ראש הלישכיז,
ושאלתי אותו מדוע לישכת עורכי־הדין לא הגיבה באשר
נעצרו עורכי״דין.
הוועד המרכזי קיים דיון בעניין זז־״ והחליט שהמעצרים הסיג־הליים
הכרחיים בשעת־חירונב אך אנו קוראים לרשייות־ד,ביטחון
להבטיח פיקוח מישפטי על ביצוע המעצרים.

• וזה הבל?

מיפלגות

מישפטנים

מה זאת אומרת ,״יותר אטרקטיביים״? יש הרבה דברים שהם
פחות אטקרטיביים כיום מאשר בעבר: גם להיות שר — זה פחות
אטרקטיבי כיום מאשר בעבר, גם להיות חקלאי ...בכל זאת, רבים
מהגנרלים שהפכו לפוליטיקאים בעבר — מוטה גור, יצחק רבץ,
רפאל איתן, אני ואחרים — נותרו שם.

בן. אילו עורכי־הדין העצורים הץ פונים ללישכה ומבקשים את
עזרתנו, ייתכן שהיינו עחריס. הם צריכים לחפש אותנו, ולא
אנחנו אותם. הם אינם פונים אלינו, מפני שפעולותיהם הן
פוליטיות, והם יודעים שבפוליטיקה אנחנו לא מתעסקים.

• דווקא נהוג להכליל שגנרלים מתאקלמים קשה
בקאריירה אזרחית.
את בעצמך השתמשת במושג ״להכליל״! איר בני פלד הציל את
אלביט, איר מוטי הוד מנהל את התעשיה־האווירית ובו׳ וכוי? נכון
הוא שמי שמשרת 30 שנים בצבא, ואחר־כך צריך להתחיל
קאריירה מחדש — קשה לו. דווקא לכן צריך להעריך את יאנוש,
אור ואחרים. הם יכולים היו לפרוש בדרגות סגן־אלוף ולהתאקלם
ביתר״קלות באזרחות.

• במה עודבי־דץ עצורים בשטחים הכבושים?
אינני יודע.

• סיירת באחרונה בשטחים אלה?
לא. אבל גס בחיפה לא סיירתי בתקופה האחרונה.

• בחיפה לא מתרחשים מאורעות במו בגדה וכר*
צועה.
אז מה? אני לא חושב שאני צריר לבל! שם. אין לי מה לעשות

• הבעיה היא שבפוליטיקה הם מתאקלמים על
חשבון מקומות וציפיות של עסקנים ותיקים...

• נוצר רושם שאתם גלדה מיקצועית שבעה ומאושרת,
שאינה דואגת לזכויות־האדם.

נו, אז מה? את מי את רוצה שאמצא איתי בכנסת? את הח״כ
(דפנה ברק)
ההוא מ ...טוב, נעזוב שמות.

אנתנו לא שבעים ושמנים. אבל אנתנו לא מוכנים לזעוק לריק
(שרר, ריבוביץ)
מעצר פוליטי אינו בתחום התעניינותנו.

גזר־דין המוות שנגזר, בשבוע שעבר, על ג ון דמיאניוק
העלה לכותרות את עונש־המוות וכל הכריד בו. טילפנתי
לנידון אחר למוות -אם כי בנסיבות אחרות, כמובן -
מתיתיהו שמואלכיץ, מי שהיה מנכ״ל מישרד וא ש•
הממשלה, בימי שילטונו של מנחם בגין.

עונש־מוות
• אתה זוכר את גזר־דין המוות שלך?
איר אפשר לשכוח! זה היה ביוני . 1944 האנגלים רנו אותי
למוות.

• בעוון מה?
בעוון יריות, נשק — כל מיני דברים.

• האשמה נשמעת שיגרתית. מדוע החמירו
איתך?
מפני שהייתי הראשון. רצו להפחיד באמצעותי, למען יראו׳
וייראו.

• מה קרה אחרי גזר־הדין?
אחרי 11 ימים, החליפו את העונש במאסר־עולם.

• אתה זוכר מה עבר עליך בפרק־הזמן של 11
הימים?
כן, אני זוכר! כתבתי על כר פרק שלם בספרי ימים אדומים. היה
לי הרבה זמן, להרגיש ...כל פתיחת דלת, הייתי משוכנע שהגיעו
(דפנה ברק)
עם החבל!

םאוחוים ה ה הן אומרות מההםא 1מ ר 1ם מ ה הן או מ רו ת ...חההא

ב תי ה 3ו־ ק:

13 צי ט רין:

ובים מרגישים שוומן ..שיו־אהבה בשום ״!(לים גסות עושות
1ו הוא תעודת־ביטוח!׳׳ הבו את חטדינה!״ השם וק ער הצנזורה!״
מאות אלפי ישראלים מחזיקים בדרכון נוסף על הדרכון
הישראלי שלהם, ורבים אחרים מאוד רוצים להצטרף
אליהם. תמורת 69 שקלים אפשר לקנות היום סיפרון קטן
ודק, ובו מידע מעודכן על נושא זה. שם הסיפרון הוא ״כל
הדרכים לרכישת דרכון נוסף״ .גם דרכים בלתי־חוקיותו
שאלתי א ת כותב הסיפרון, העיתונאי בני ציטרין.
בהחלט לא. בספר יש מידע על האפשרויות להשיג דרכון
בארצות שונות, בדרכים רבות, אבל כולן חוקיות.

• לדוגמה:
למשל, אם את רוצה דרכון קנדי, קני לו פאב או מיסעדה.
ברגע שאת בעלת רכוש כזה שם, דרכך אל הדרכון הקנדי קלה.
דרכון של קולומביה, למשל, אפשר להשיג על־ידי פתיחת מיש־רד
לנדל״ן, ומישרד כזה אפשר לפתוח בקולומביה תמורת אלף
דולר. יש גם ארצות שאת הדרכון שלהן אפשר לקנות ולקבל
בדואר.

• כל אלה דרכונים של ארצות שאולי אין ביקוש
גדול לדרכונים שלהן. מה עם ארצות־הברית?
שם הנוהל מאוד מסובך, ובספר אני מציע לבקש אשרת־עסקים
במקום דרכון. הוויזה הזאת, אגב, כשהיא ניתנת, היא ניתנת לכל
החיים.

• האם אתה מרגיש שבדרך• עקיסין אתה מעודד
ירידה?

במיצעד״המיצעדים, לסיכום 40 שגות־זמר עברי, דורגו
במובן בראש ובראשונה השידיכה ״ירושלים של זהב״,
״באב אל וואד״ ו״האמיני יום יבוא״ .אחרי השירים האלה,
המכונים ״נכסי צאן ברזל״ ,הפתיע השיר ״אלף נשיקות״
שנכתב ב־. 19#6
שאלתי א ת המחבר, שאינו מפונק בהכרה מי מסרי ת
מעין זאת, צביקה פיק, אם הופתע למצוא א ת שירו במקום
גבוה כל-כך ב תולדות הזמר העברי ב־ 40 השנים האחרו נות•

בפירוש
לאי. יש עכשיו בעולם קרוב לחצי מיליון ישראלים. לא
אני גרמתי לזה. בכלל, אני לא מנסה לעזור לאנשים הרוצים
לרדת מהארץ, אלא יותר לאנשי־עסקים שדרכון נוסף פשוט יעזור
להם בעבודה. יכניס אותם לארצות שישראלים לא רצויים שם,
יקצר את הדרך בעיסקות אחרות.

ודאי שהופתעתי! השיר שלי בעצם דורג במקום הראשון ב*20
השנים האחרונות, שנים שבהן כתבו אמנים מוכשרים כדגי סג־

דרכונים

בידור

• כיצד השגת את כל האינפורמציה הזאת?
התכתבתי עם רשימת ארוכה של נציגויות דיפלומטיות בעולם,
ועם גופים פרטיים רבים. קראתי חומר רב בעיתונות כלכלית
בינלאומית וטילפנתי לאשר כל מידע. אספתי חומר בכל ררך
אפשרית, והגעתי לארכיון רציני שהוליד את הספר הזה.

• ואתה מנצל את העובדה שהלקוחות הפוטנציאליים
של הסיפרון שלך הם עשירים, וגובה 69
שקלים?
התשובה היא כן. עבור המידע הכתוב בספר הזה היה הלקוח
משלם לעורך־רין אלפי דולארים.

• אתה בבר עשיר מהפפר הזה, שמהדורתו הראשונה
נחטפה?
עדיין לא די כדי לקנות לעצמי דרכון זר טוב.

• למה לך דרכון זר?
כמו רבים אחרים, גם אני מרגיש שדרכון זר הוא תעודת־ביטוח.
(דניאלה שמי)

דרסון, יצחק קלפטר, רמי קליינשסיין ואחרים.
אגלה לך את האמת: הייתי כל־בך פסימי, שלא כזמרים אחרים,
אפילו לא האזנתי למיצעד. העדפתי לצפות במיפגן. רק אחדי־כן
סיפרו לי והופתעתי כהוגן.

• אתה נשמע ממש תבופתני!

אגיד לך את האמת״ וז8ני יודע שזה יישמע מוזר: מצד אחד אני
צריך להיות מבסוט על כך שאני מצליח ומצד שני — אני מוצא
עצמי, כל הזמן, מתנצל ומצטדק. כל הזמן שואלים אותי דברים
רעים. תמיד מבקרים אוחי. את רואה? הנה, שוב אני מתחיל
להצטדק. טילפנת לברך אותי, ואני מוצא עצמי מצטדק

המיקום הגבוה הוא מעץ ריהיבילטציה עבורך?
אשתי תמיד אומרת לי :״אילו היית מופיע כצוזחא, בג׳ינס
ובסנדלים — היית נחשב ליוצר רציני!״ אני לא מרגיש שהיה
משהו שהייתי צריך לנקות, לתקן. אבל איך אסביר? היתה לי
אהבת־הקהל, אבל הקולגות לא פירגנו. התיקשורת — ודאי וודאי
שלא, ופתאום בא שיריאהבה פשוט, ועשה כזה בום — הפך את
(דפנה בדק)
המדינה!

הצגת ״החקירה״ ב״תיאטרון הקאמרי״ בוטלה, מאחר
והוועדה למתן היתרים להופעת קטינים אסרה על הופעת
הילדים בהצגה, בגלל שימוש במילים כמו ״חרא״ ו״מז־דייגת״
.ברור ש״התיאטרון הקאמרי״ רותח מזעם, אבל מה
אומרות על זה אמהות, שהן גם שחקניותו מה אומרת
על־כך השחקנית בתיה ברק!
מה את רוצה שאני אגיד על הדבר האידיוטי הזה? את הרי
יודעת מה ילדים שומעים היום, ומה הם מדברים בעצמם. הילד־השחקן
הגיב לפי דעתי הכי טוב. הוא אמר שמילים גסות הוא
מיאטרון שומע כל הזמן, וזה מזמן לא עושה עליו שום רושם. ילד יותר חכם
מכל הצנזורה ומישרד־העבודה.

• היית נותנת לבן או לבת שלך לשחק בהצגה
שבה אומרים מילים גסות?
הילדים האלו רואים טלוויזיה, רואים סרטים בקולנוע, קוראים
עיתונים, קוראים את הרשימות של אחס. מה יכול להפתיע אותם?

• אני אשאל אחרת. האם היית עושה איזה הבדל
בין השתתפות שלך בהצגה לבין השתתפות הבן או
הבת שלך בהצגה?
אני חושבת שכן, אבל לא ההבדל של מה שנאמר בהצגה, אלא
אם כן זה באמת חומר כחול, אבל איזה תיאטרון־רפרטוארי בארץ
מראה חומר כחול? ההבדל שהייתי עושה הוא שהייתי מבררת
בדיוק מי הם האנשים שהילד או הילדה שלי יעבדו איתם. אם הם
נחמדים, סבלניים, אם הם מפרגנים ועוזרים. הרי הילד הולך לחיות
עם האנשים הללו כמה חודשים, והאווירה חשובה. מילים גסות
עושות רושם אולי על פקידי־הצנזורה, לא על ילדי־ישראל.
(דניאלה שמי)

צבי טל, העולם הזה

ציפי מנשה, עהולם הזה

״נכוושאה /7 77״ /#ד הם שאח,ואני ; 777//״החש,שה״ת׳ 77ה״טן!״
₪ששים עניין* אני 1א השתנית , ,נשעה באותה הטרנטה!

״ע• ה״ש?נסו!!ערש״

^ פני חצי שנה היא היתה כמעט
/אלמונית. .הבת של נחום ודימו.׳׳
היו מוסיפים תמיד לשמה, כדי שיהיה
בטוח במי המדובר. היום היא כבר לא
זקוקה לתוספות. סי היימן. וה מספיק.
.אני נורא רוצה לבוא לחברת־התקליטים,
ולאמר להם,הנה, צדקתי,
מכרתי 2000 תקליטים.׳ אבל אני
יודעת שזה לא יקרה. שהתקליט לא
ימכר. אני יודעת שהחלום להצלחה
מיסחרית גדולה לא יתגשם. כל מה
שאני רוצה זה לצעוד צעד אחד
קדימה ״.אמרה סי ודימו בראיון להש־לס
הזה ( )16.9.87 זמן קצר לפני צאת
התקליט.

ו י111

היא ישבה אז בדירתה השכורה, קצת
נבוכה, קצת מתרגשת והרבה חולמת.
החלומות שלה קרמו עור וגידים והפכו
למציאות מתוקה. התקליט נמכר בכמויות
שהפתיעו את כל מי שעבד עליו.
17.אלף תקליטים, והוא ממשיל
להימכר. מי היה מאמין ״.היא אומרת
בסיפוק. ההופעה, שהגיעה בעיקבותיו,
קוצרת הצלחה. הביקורת מהללת והקהל
נוהר להופעות. עכשיו כבר אפשר
להגיד.נחום ודימו, האבא של סי״.
השבוע, אחרי הופעה בסינרנוה, היא
יורדת מהבימה מדעה ועייפה. קשה
לדבר איתה, צלמים צרים עליה, נשיקות
מורעפות עליה וידיה מלאות בזרי-

פרחים. היא נאלצת לחפש הרבה עד
שהיא מוצאת זמן פנוי לפגישה בלוח־הזמנים
העמוס שלה.

;;המעמד
גדול עלי״

^ ומיים אחר־כך, בבית־קפה שקט,
היא נראית שונה. את מיכנסי־הג׳ינס
הצמודים מחליפים מיכנסיים רחבים.
על העיניים היפות מכסים מישקפי־ראייה,
ומי שעל הבימה נראית כפצצת־אנרגיה,
יושבת מצונפת בכיסא, כמעט
נבלעת בתוכו, מדברת בשקט, ברכות.
.כן, כל ההצלחה הזו היא ממש

הפתעה. אני עדייו לא מעכלת. עד עכשיו
אני עדייו חוששת. בעוד שבועיים
יש לנו שתי הופעות בצחתא, ואני כבר
פוחדת שלא יהיה מלא, אבל עד עכשיו
כל הופעה היתה מלאה. אין לי זמן
לעצור ולנתח את ההצלחה הזו. אני כל
הזמן בעבודה דינמית, כל הזמן רצה
הלאה.״
מעמד הכוכבת קצת גדול עליה.
עריץ לא רגילה. עדיין מתקשה להסתדר
עם כל מה שנובע מכף. .להיות
כוכבת זה אפילו מעיק, קשה לי נורא
עם צדדים מסוימים של ההצלחה.
אפילו רמזור אני לא יכולה לעבור היום
בשקט. בשביל שקט, אני צריכה לנסוע
רחוק־רחוק וזה חסר לי מאוד.
״לפני ההצלחה הייתי ילדת־רחוב,
מסתובבת שעות בשוק־הכרמל, מוכרת
תכשיטים על המידרכה ברחוב דיזנגוף.
את השירים שלי כתבתי בחוץ, ברחובות.
הכל היה בשקט. עשיתי מה שאני

לי שהכי טוב זה להגיד שלום ולחייך,
אחרת יגידו שאני סנובית ולא יניחו לי.
״לא מזמן עצרה אותי שוטרת וכתבה
לי דוח, פתאום היא הסתכלה לתוך
המכונית וגילתה מי יושב בתוכה, .סי
היימן? איך הבת שלי תשמח כשאני
אספר לה.׳ את הדו״ח, אגב, היא לא
ביטלה. יש לי בעייה עם ההיסטריה הזו.
מה בכלל עושים מזה עניין, הרי אני
אותה סי, שמכרה תכשיטים על המיר־רכה,
אני לא השתניתי, לא חושבת
אחרת, נוסעת באותה הטרנטה, נפגשת
עם אותן החברות, אז מה העניין?
.המזכירה האלקטרונית שלי מלאה
בהודעות שונות ומשונות. מתקשרים
אלי כל מיני טיפוסים. מאיפה הם
משיגים את הטלפון, אני לא יודעת. יש
לי גם בעייה אחרת עם ההצלחה. אני
פוחדת שאם אחיה בשמנת, אני אאבד
את סי האמיתית. אני אאבד את המאבק
שליווה את התקליט הראשון וזה יפגע

״ץ!; ,ששהאר!נהעם ה 1₪שר.
ש 111 עשו חושני. התנועות
הסנסיות הן התנועות שרר

סי היימן ואוהדים נלהבים בהופעה
,נם החיילים שרים איתי...״

רוצה, ופתאום, מאז ההתפרצות הזו,
כולם מכירים אותי. נכון, מצד אחד זה
בעצם מה שרציתי שיקרה, אבל בהתחלה,
כשהיו פונים אלי ברחוב, לא
ידעתי מה לעשות עם עצמי, הרגשתי
כל־כך נבוכה.
״פעם באה אלי בריצה קבוצת־יל־דים,
,נכון שאת סי היימן?׳ הם שאלו
ואני עניתי, :הלוואי והייתי סי היימן,
כפרה עליה.׳ כן, פשוט לא ידעתי איך
לאכול את זה. החבר׳ה מהלהקה אמרו

באמינות שלי. אולי אם יהיה לי קל מדי
ונוח מדי לא אהיה אותה אחת ואאבד
את הכנות שלי״.
סעדה ציבורית
^ פ ני כמה שבועות נקלעה סי
) למרכזה של סערה ציבורית, בעי־קבות
פסילת שיר שכתבה: יורים
וב1כים. לפני כתיבת השיר השתתפה

בעצרת שקראה ״די לכיבוש״ .ההזדהות
הפוליטית והאמירה הברורה כיורים
ובוכים, מעשה חריג בעולם הבידור
הישראלי, חריג עוד יותר כשמדובר
בזמרת צעירה בראשית הקאריירה.
היא לא חשבה על רווח והפסד. רק
רצתה לאמר את מה שמעיק עליה.
״כשכתבתי את יורים ובוכים בסך־הכל
רציתי לשתף את הכאב שלי עם אחרים׳ .
אני חושבת שמי שמתנגדים לשיר לא
הבינו אותו נכון. כשכתבתי את השורה:
׳מתי בכלל למדנו איר לקבור אנשים
חיים׳ ,זה היה עוד לפני המיקרה
המפורסם ואני התכוונתי לאמר שבנו,
בכולנו, גם במי שיושבים בבתי־הקפה
בתל־אביב נקבר משהו בלב.
״ביום הראשון שפסלו את השיר
הרגשתי פגיעה אישית, למה כל־כך
מהר? תחכו קצת, תתנו לשיר לנשום,
תראו אם הוא בכלל פוגע, רק אחר־כר
תפסלו. אבל נראה לי שנחמן שי הבין
את השיר בצורה הבוטה ביותר. חבל.
״אין לי טענות לגלי צה״ל. אני
מקבלת שזו תחנה לא דמוקרטית, אבל
בחדשות כל שעה, איזה כל שעה, כל
חצי שעה, אני שומעת דברים הרבה
פחות נעימים, הרבה יותר כואבים, אז

ההופעה הבימתית של סי קיצבית,
תוססת ובעיקר סכסית. היא משדרת
מיניות בתנועות, בקול, והקהל מגיב
בהתאם .״כשאני על הבימה אני עושה
אהבה עם הקהל שלי, אוי, רק אל
תעשו מזה כותרת. רוקנרול זה רבר
מאוד חושני. התנועות הסכסיות הן
התנועות שלי. לפני שאני עולה לבימה
אני לובשת מיכנסיים צמודים, גופיה
קטנטנה וקדימה לדרו. אני רוצה שיראו
את הגיזרה שלי, זה חלק מהעניין.
״לפני כל הופעה אני מרגישה קסם.
מתרגשת נורא. אמרתי לטמירה ירדני,
מפיקת המופע, שביום שבו אפסיק
להתרגש לפני ההופעה נוריד אותה
מהבימות. לפעמים אני מורידה את
התנועות הסכסיות: היתה לנו הופעה
ברמת־השרון, בקהל היו אנשים מבד
גרים שהגיעו אחרי סיבה למסיבה, הם
שילבו ידיים על הכרס וחיכו להופעה.
בהופעה הזו דיברתי יותר בין השירים,
לא רציתי לעשות תנועות סכסיות
דווקא.
״הסכם בהופעה זה לא דבר עצמאי,
הוא חלק מאנרגיה. בהופעה אני פשוט
מאבדת שליטה. אני רוצה לגרום לקהל
להשתגע, להתפרץ, להגיע לאובדן־

גם באופי. היום הכל התארגן לי בראש.
יותר איכפת לי מהמראה שלי, יש לי
יותר מודעות חיצונית, מספרה וקוס־מטיקאית
הם דברים חרשים לי, שהגיעו
בעיקבות ההצלחה. היום הדברים
הללו הם בגדר חובה״.

עם אבא נחום היימן
״אף פעם לא ביקשתי פחטקציה בגללו!״
מרוע בחדשות מותר לשמוע דברים
כאלה ובשיר אסור?
״בהופעות חיילים שרים איתי את
השיר ונהנים. אני גם מקבלת מיכתבים
מחיילים. חיילת אחת כתבה לי שהיא
לא מסכימה איתי בריעות, אבל היא
שמחה שסוף־סוף יש זמרת האומרת מה
שהיא חושבת. יש לי הרגשה שלקהל
כבר נמאס מהזמרים המלוקקים שעוזרים
לשכוח מהצרות.
״בתקליט שלי מופיע גם השיר
ביירות, לדעתי זה שיר לא פחות בוטה,
אני אומרת שם, :אני פוחדת מי יחיה
ומי ימות. אני פוחדת מי ימות מאיזו
שטות.׳ אבל השיר הזה עבר משום־מה
בלי סערה, אולי מפני שהוא יצא אחרי
שכבר לא היינו בלבנון, ואת זרים
ובוכים הוצאתי באמצע הסערה. אם
אנשים לא יבואו להופעות בגלל האמירות
הללו יהיה לי חבל.
״עד היום לא קיבלתי איומים, רק
ברכות ועידוד.
ובוכים מגקה הרחובות סיפר לי
שבגפד שלו הגל השתנה
החיים נראים אהדת
גצל הזוהמה
ובבית שלי, החלוו שבור
תל אביב מתפרצת לי פגימה
אפילו הריח שלה השתנה
אני חשה במגנה
ילדים משחקים בעופרת
ילדות בבורות מפלדה
החיים נראים לי אחרת
בצל הזוהמה
וזה לא משנה לי בגלל
מי ינצח עבשיו
העולם שהיה לי איננו
והאור הגדול נשגר
ילדים משחקים בעופרת
ילדות בבובות מפלדה
החיים נראים לי אחרת
בצל הזוהמה
יורים ובוגים
שורפים וצוחקים
מתי בגלל למדנו
איך קוברים אנשים חיים
יורים ובובים, שורפים וצוחקים שבחנו שגם לנו הרגו ילדים
אצלי בעיר הגל נראה אחרת
עטופה צלופן
קשורה לרציף
אני מחגה לרגבת
במה זמן נחבהו לראות מה
יקרה
עד מתי נחגה, ונבבה על מה שקורה בשני הקצוות, רוצים רק
לחיות

חושים. מחוץ לבימה אני אחרת, אני
מזל תאומים, שני בני־אדם.״
סי היימן של לפני שנה היתה שונה
גם במראה. שיער שחור וארוך, בגדים
מרושלים .״אני מרגישה זרות לסי הישנה.
כמו שהשתניתי בצורה, השתניתי

;,הגה
סי היימן
דעל נושא אחד אין סי מוכנה
ץ^לדבר בשום פנים. שפתיה חתומות.
חיי־האהבה. אז מה קורה סי?

סי בהופעה
״זוז היה ענד לפני וזסיקרוז המפזרסם ו
בפחד
הזה, בבר אי אפשר לדאות רוצים מקלט, מגל המאבק
בל בך לא משנה לי
מי החזק
יורים ובוגים
״הלאה, השאלה הבאה.״
בכל זאת? ״לא״.
אחרי לחצים היא מוכנה לאמה ״אני
לא פנויה, מאושרת מאוד עם מי שאני
נמצאת ויותר אין לי מה להגיד על
הנושא. שיתייחסו רק למוסיקה שלי.
שילמתי על ההצלחה מחיר כבד של
אובדן הפרטיות, אבל את המעגל האישי
הזה אני משאירה סגור, לא מדברת
עליו.״ היא נשמעת החלטית. השם שלה
לא יופיע במדורי־הרכילות.
״אותי לא יצלמו בבית״חולים עם
הילדה שלי על הידיים. אני לא מכניסה

ג׳יגס צמוד
וקדימה ל דין
• מה אני שרה בל״כר הרבה
1 על מילחמות? אני חיה במדינה
של מילחמות, ואני שרה על מנ שקורה
פה.״ אבל גם לאומץ יש כנראה גבול.
כשהיא נשאלת באיזו מיפלגה היא
תומכת היא מהססת, חושבת, ולבסוף
אומרת בקול שקט שם של מיפלגה
ומיד אחר־כך היא נזעקת :״לא, לא,
תמחוק את זה, מחקת? אל׳ תרשום שם
של מיפלגה. לא רוצה. מה שיש לי
להגיד אני אומרת בשירים. לפי השירים
יבינו במי אני לא תומכת.״

בין ריבקה מיכאלי ויורם קניוק בהפגנת ״הקו האדום״
״אני שרה על מה שקורה פה ר

שורפים וצוחקים
מתי בכלל למדנו
איך קוברים אנשים חיים
יורים ובובים, שורפים וצוחקים שגחנו שגם לנו הרגו ילדים
דברים אישיים ומישפחה לקאריירה. גם
בשם של אבא לא השתמשתי אף פעם
כדי לקדם את עצמי. תמיד רציתי
לדעת שמה שאני עושה, אני עושה
לבד, וזה מה שאני שווה. אותי אף פעם
לא עניין עם מי הכוכב שלי נמצא.
שיקשיבו לשירים שלי, השירים הם
אני.
״אותי לא יראו אף פעם בפרמייתת,
במסיבות, אני מקבלת 30 הזמנות
בשבוע ואף פעם לא הולכת. אני
מעדיפה לשבת עם חברים, לראות
וידיאו, להיות בקשר עם המישפחה.
מאז ההצלחה הם מרגישים שאני
מתרחקת מהם, אז אני צריכה להיות
איתם יותר מאשר לפני ההצלחה. אני
גם נורא אוהבת קולנוע. עכשיו אני
צריכה להיכנס לאולם אחרי שהאורות
כבים. אוהבת להתרווח בכיסא ולשקוע
בסרט.״
ולפעמים, כשהיא מאחרת להקיץ
מהסרט, האורות באולם נדלקים, הקהל
קם ממקומו ו הנה סי היימן׳״ ״אני
מרגישה כל־כך לא בנוח. אני צריכה
להתחיל להבין שהם ראו את זו מהרדיו
והטלוויזיה והעיתונים ולכן הם מגיבים
ככה״.
על העתיד קשה לה לדבר .״לפני
חצי שנה איחלתי לעצמי את כל מה
שקורה לי היום. מה אני עוד יכולה
לאחל לעצמי? לגדול יותר אני לא
רוצה. רק להוציא תקליט חזק יותר
מהקודם.״
וכשהיא כבר קמה ללכת היא אומרת
:״אני באמת הייתי רוצה מכל הלב
שנחיה ברו־קיום, שתיפסק כבר שפי־כות־הדמים.
זה ממש הורס לי את
הבריאות. הלוואי שאוכל לכתוב תקליט
שלם בלי אף מילה על מילחמה.״
היא מסיימת את הדברים, מרכיבה
מישקפי־שמש שחורים וגדולים והולכת.
אבל גם המשקפיים לא עוזרים.
היא לא מספיקה להתרחק ולפתע
נשמעת צעקה של קבוצת ילדות :״הנה

סי הייפוי

שי כרס ₪

הכה את
המומזזה
שם המישחק ( טיילת, תל־אביב,
ארצות-וזס־ית) -כולם משחקים
כאן מישחקים של חתול ועכבר.
הניגוד עם הגיגורה, שניהם עם
החוק, ומעל הכל, הגימאי״תסריטאי דייויד מאמם עם קהל•
הצופים שלו.
מעשה בבסיכיאטרית היוצאת לנלות מהו הדחף הנורא
הזה, שהביא לקוח מהמר אל עברי בי בחת, וגובלת כעצמה
קורבן לאותם הרמאים ששידרו אותו. בהתחלה נדמה לה
שהיא יכולה להטתדר איתם, אחר״בך נדמה לה שהם עצמם
קורבנות של אחרים, אחר״כך היא מתחילה להבין שבעצם
עובדים עליה בלי הדף. וזוהי רק ההתחלה. כי בהמשך, כאשר
הם מ תנדבי ם ללמד אותה כמה מנוודות המיקצוע, והיא
מרגישה בבר כמו אחד מהחברה, רק אז מס תבר לה שה עניינים
אינם כלל כבי שהם׳נראים בעיניה. שעה שהיא
מאמינה כי היא שותפה למיבצע גאוני, ששכר שמן בצידו, היא
עצמה אינה אלא כלי שנועד לזריקה לאחר השימוש.
אם כל זה אינו נדור כל־בך, הרי זה בכוונה. כי הסר ט כולו
הוא מישחק-תעתועים, שבו צריך הצופה להאמין מדי פעם
שהוא מבין במה העניין, בדי שיופתע מחד ש בבל דקה או
שתיים מן התוכנית הלא-צפויה שהוכנה עבורו.
אין זה סר ט גאוני או חשוב במיוחד, אבל מאמט, ממחזאי־הצמדת
באדצות״הברית, שמביים באן א ת סירטו הראשון,

פסטיבל

טי פו ל תוו ר ז
בעקב־ א כי ד ס

לינדזי קראה וגיו מאנטניה; בנפש מהמרת
מותח היטב א ת בולם. הכתיבה ומיבנה ה תסרי ט עולים אמנם
על הבימוי, שהוא לעיתים מ הו סס כלשהו, עם סצינות שהדבק
שבהן אינו מושלם, אבל בסך־הבל, כתרגיל מבדר לשעתיים,
זה בהחלט יעיל.
לינדזי קראוז משכנעת כאשה בטוחה בעצמה ובמיקצועה,
אך ג ו מאנטניה, כרב־הרמאיס, המלמד אותה לקח, לכל אורך
הסרט, מצליח לגנוב לא רק א ת הכסף, אלא גם א ת ההצגה.
המיטה היפהפיה שלי
סמי ודוזי עושים את זוז ודימ־גוף,
תל־אביב, בריטניה) -שיתוף-
הפעולה החדש בין הכימאי סטי בן
ברירס והתסריטאי האניף קודאי־שי(שעשו
יחר אתה מכבסה היפהפיה שלי) ,הוא ראוותני,
רועש, יומרני ומרוח למדי. ממוקם בלונדון די מי מית ששלה
בלהבות, הודות לטיפול המסור של התאצ ריזם המנצח, ש מעודד
גזענות ואי־שוויוניות על כל צעד ושעל. זה צריך,
כנראה, לחיות משל פוליטי, מיני, סוציאלי ופילוסופי, אך זוהי
מעמסה קצת כבדה על כתפיים לא רחבות במיוחד.
סמי הוא בן של פוליטיקאי באקיסתאני, שנישא בלונדון
לבת המקום וחי עימה בנישואין פתוחים ומודרניים. היא
שוכבת עם מי שהיא רוצה, לפי המזדמן. הוא נוהג כמוה, וא ם
קורה שזוג-לסביווו עובדות בדירה ועושות א ת זח (כלשונו
הצנועה של שם־הסרט בעברית) ,תוך בד* תעמולה נגד ה*
הטרו-סכסואליות -שתבוא עליהן הברכה. ממילא העולם
כולו עולה בלהבות, צריך מעט אהבה, ואםלא אהבה אז חיבה,
וא ם לא חיבה, אז חום, ואם לא חום, אז משהו שיהיה דומה
לזה, בכל מקום שזה מזדמן.
אביו של סמי, שנמלט מפאקיסתאן, שם הפליא מכותיו בכל
אויבי המישטר שבו כיהן כשר, גאל חסו ת בצל קורתו של הבן
שבוחל בו, ואינו מצליח להבין א ת העולם ההפוך הזה, א ת
מערכת-היחסים שבין הגזעים, בין המינים ובין הדורות. הוא
מחפש נואשות איזו מישענת קנה רצוץ, וזה בא מ ת בל מה
שהוא מוצא, אפילו באשר הוא מצליח להפיח מעט רוח באהבה

עוו טו־

חובה לראות:

רולאנד גיפט, שאשי קאפור: גירוי של תאציר
ישנה לבת־אצולה בריטית, שהכיר עוד בהיותו ס טו דנ ט בברי טניה.
מדוב
דמויות ההגות במעגלים, מדוב פעלולים ומרוב מהו מה,
קשה לו לפדירס להיות יותר מאשר שיטחי. ברור לכל
שהאשמה היא בגברת תאצ ר שגרמה לבריטניה להיות מה
שהיא חיום, מזוהמת, מ תו סכל ת, עומדת עם רגל אחת בתוך
הר־געש ומתכוננת לזנק פנימה גם עם השניה. אין ספק
שהוא מאמין בכך, אך לאמר שהוא מצליח, בבל זאת, לשכנע
א ת כל מי שלא היה משוכנע עד עתה, זה בבר מוגזם בהחלט.

לעד נשי

כבר הזכירו כמעט את כל מה שצפוי בפסטיבל
הסטודנטים לקולנוע שיתרחש בין ה־ 7במאי לוז
בו: סרטים קצרים, סרטים ראשונים, סרטים
פלסטיניים־ישראליים וישראליים־פלסטיניים,
סירטי־בכורה וסירטי־אורחים, אפילו סירטי־פר־סומת
ווידיאו קליפ.
אבל ישנו אירוע, אולי נוצץ פחות ומושך
פחות, שאם יצליח, אפשר יהיה לברן עליו ולאמר
שהוא באמת נחוץ ונאה לסטודנטים לקולנוע,
בעיקר למי שרוצים לעשות קולנוע ישראלי ועלולים
לקבל גם הם ביום בהיר אחד נבוט בראש
ממבקר־קולנוע ציוני.
לכן, ייתכן שהמיסגרת למיפגשים בנושאי תס־ריטאות,
שבה ישתתפו כמה מומחים בינלאומיים
בנושא, תהיה רווח נקי לכל מי שיטריח עצמו
להשתתף בה.
ביום א 8.5סדנה לסיפור לתסריט.
ביום ב 9.5סדנה למיבנה תסריט.
ביום ג 10.5עיבודים לתסריט, סדנה
שבוודאי תפעיל כוח־משיכה גדול, בגלל השמות
המיועדים להשתתף בה — קארל רייס ואיש־טוואן
סאבו.
ביום ד 11.5דיאלוגים, אין ספק, עתיד
להיות מרתק. גם הזדמנות להכיר ראשי־מחלקות
לקולנוע באוניברסיטות של פאריס, בוראפשט
וניו־יורק.
ביום ה 12.5בחירת תסריט להפקה
ותסריטאות כמיקצוע, גם בנושא זה לא מקבלים
כל יום עצות ממיקצוענים.
מי שבאמת מעוניין יוכל למצוא את המיקצוע־נים
בימים הנ״ל בין השעות 9.30ל־ 2ז, בחדר 120
בבניין מכסיקו.

תדריר

אי עוי

זר שומר על* (רב־חן, תל־אביב,
ארצות־הברית) -אופרה שבה
חזינו פעמים רנו ת בקולנוע. אדם
שהיה עד למעשה-רצח והמישטרה
מפקידה עליו מישמר, כדי שלא ייכנע לאיומיו של הרוצח
שירצה בוודאי להשתיק אותו. במיקרה הזה מדובר בעדה,
אשת החברה הגבוהה, ואילו השוטר, ששומר על חייה, הוא
בלש טרי, שזה עתה הגיע מן הפרברים לטנהטן וזוהר העולם
הנוצץ עוד מסנוור אותו.
רידלי סקוט, אביר העולמות הדימיוניים והמדע הבדיוני
(בלייד ראנר, הנוסע השמיני, אגדה) ,נוחת סוף־סוף על גדור-
הארץ, אבל קשה לו לראות אותו במו שהוא במציאות, או אולי
המציאות סתם משעממת אותו. לכן, א ם תחזו בצילומים של
ניו-יורק, שנראים לא כל-בך ריאליסטיים, תדעו שזה ס קו ט
המתגעגע לעולמות הפרטייים שלו.
הצרה היא שבתנאים באלה, הסיפור כבר לא כל־כך חשוב
ומובן שהוא צפוי בהחלט. גבר צעיר מגל ה לילותיו בדירת*
פאר של אשח צעירה ועשירה, ושומר עליה מכל פגע; האם
צריך להיות נביא כדי לנחש שכאן יצמח רומאן ז ושהשוסר
המיסכן והמצפוני, שיש לו אשה וצאצא בבית, יעבור יסורים
נפשיים קשים( ושבסופו של דבר יופיע הרוצח וכולם יהיו
בסכנה נוראה, שממנה דק אומץ אמיתי, נוס ח חיזור גורלי,
עשוי להצילן
אבל מה לעשות שכל הסיפור אינו משכנע כלל. בעיקר

ת מיד מדברים עד התסריט
בעקב־אבירס של הקולנוע
הי שראלי -האם זה יעזור?

לוריין בראקו, תום גרנג׳ר ומימי רוגירס: משעממות
משום שתום נרנגיר הוא שחקן קלוש מאוד (כנבל בפלאטון
הוא נראה טוב יותר) ,ואילו מימי רוגירס, במקום להיות אשת-
חברה מהממת ניופיה ובקיס מה האישי, היא סתם עוד
בוכבנית מהשורה, שאין לח שום יתרון בולט על פני אשת
השוטר(שתיהן שחקניות כושלות ופגים שקל לשכוח באותה
המידה) .היא אמנם מאזינה למוסיקה קל א סי ת ומתבוננת
נסיפרי־אמנות, אך זה לא עושה רושם על אף אחד, ונראה
מלאכותי לכל אורך הדרך. המותחן הזה בקושי מדגדג.

תל־אביב: ז׳אן דה פלורט, מוכת ירח,
הקיסר האחחן, המבצר הנסחר, מלאכים בשמי
ברלין. ל״ד־ איב, עיניים שחורות, החפת הסכר,
להתראות ילדים.
ירושלים: הקיסר האחרון, עיניים שחורות,
מישפחח המלוכלכים, מ 1כת ירח, להתרא!ת
ילדים.
חיפה: להתראות ילדים. הקיסר האחרון,
שכת ירח.

תל־אגיב
ליידי איב (פריז. ארצות־הברית)
— פנינה זוהרת ומזהירה של פרסטון סטרג׳ס,
שידע לא רק להראות, כי אם גם להשמיע הערות
מבריקות ועוקצניות על אופיו של האמריקאי
החמדן ובכלל על כל אדם.
* * הקיסר האחרון (חן 1חכלח, מוצג
גם באוריזן בירושלים וברב־אור בחיפה) —
זיקוקין די־נור קולנועיים שאסור להחמיץ, גם
בגלל כובד האוסקרים וגם בגלל השכלה כללית.
התפוז המבני (תמוז, בריטניה)
— סימפוניה של אלימות, בניצוחו של סטנלי
קובריק. האיש היודע לברוא עולם ומלואו
באולפן.
עיניים שחורות (שסיאון תל־אביב,
מוצג גם בירושלים) — נוסטלגיה ופיוט,
הרבה תחרה והומור, קרינה של אנטון צ׳כוב
וכישרון של מארצ׳לו מאסטרויאני.
ספטמבר (טיילת, ארצות־הברית)
— וודי אלן בסיפור רכילותי, המשמש כקרש-
קפיצה לעיצוב יחסים בין בני־אדם, המתקשים
להגשים את אהבתם. תיזמורת קאמרית של
שחקנים מופלאים, בראשם דנהולם אליוט ואיליין
סטריץ׳.
* * מוכת ירח(אורלי. ארצ1ת־הברית,
מוצג גם ככפיר בירושלים וברון חיפה) — זוכת
האוסקר שר, היפה והמחוננת, כאלמנה איטלקית,
המתאהבת בהשפעת הירח באחי ארושה ניקולאס
קייג׳ .זוכה אחרת, המצטיינת כאן בתפקיד אמה
של שר, היא אולימפיה דוקאקיס, שחקנית־תיאטרון
מעולה, שקיבלה על תפקיד זה את
אוסקר שחקנית־המישגה. א 1סקר נוסף ניתן גם
לתסריט של ג׳ון פטריק שאנלי.
^ 0 0 0 1ן עדג״ך, עיי *דד
העולם הז ה 2644

זה ...תם זה...תם זה...תם זה...תם זה ...תם זה...תם זה...תם זה1...גם זה...תם וה״1.גם ז

ולתפארת

*ייויזי• יייז ייי •• י *יייי*• ייייייי*יי 1 יי-.
בר־מיצווה. סיפרנו לו על
הילד עוד מעט בן . 13 כבר מדברים על
האפשרויות העומדות לפניו והילד, בלא היסוס, החליט. בבחירה שבין
חגיגה בבית־כנסת לבין טיול לחו׳ל, בחר הילד (ניחשתם כבר?) בטיול
לחו״ל.
אז קודם כל צריך להוציא לו דרכון. ואם מוציאים לו דרכון, צריך להוציא
גם לאחיו הקטן, אחרת כל ערב אני אשמע מחדר־הילדים :״לי יש דרכון ולך
לא!״ ואחר־כך אני אשמע בכי.
טוב, אז מה הבעייה להוציא דרכון לילדים? אין בעייה. שולחים את
הבעל.
עכשיו, לנוחיותכם קוראים יקרים, אפרט את תהליך הוצאת הדרכון
לילדים באזור תל־אביב.
( )1הלך הבעל לסניף מישרד־הפנים בקסטל, לקח מיספר, חיכה שעה
בתור. הגיע תורו, ניגש לפקיד והסביר לו שהוא רוצה להוציא דרכונים
לשני ילדיו. הפקיד אמר שצריך להביא דרכונים של שני ההורים, תעודות־זהות
של שני ההורים, חתימה של שני ההורים על טופס וגם את שני
הילדים.
הבעל אמר שעל הילדים מוטל חוק חינוך ח 1בה בבוקר, ואולי אפשר
לבוא אחרי הצהריים. אי־אפשר לבוא אחרי הצהריים, אמר הפקיד, אבל
לפנים משורת הדין, אם יטלפן הבעל למחרת בשעה 2בצהריים, אז אולי
הוא יגיד לו לבוא עם הילדים ב־.3
הבעל אמר תודה, ובדרכו החוצה שאל את הפקיד השני בנוגע לטופס
מסויים. הפקיד השני צעק לעברו של הבעל :״מה אתה מבלבל לי את המוח,
כבר חמש פעמים אתה שואל אותי אותה שאלה!״ הבעל מאוד נעלב, כי
מעולם לא ראה את הפקיד ההוא קודם לכן, ומעולם לא שאל אותו שום
שאלה. הפקיד ראה כנראה מישהו אחר עם זקן.
( )2למחרת, בשעה 2בדיוק, טילפן הבעל לפקיד נתן מהקסטל, ושאל אם
אפשר לבוא עם הילדים בשעה .3הפקיד נתן אמר שהוא נורא מצטער, אבל
אי אפשר, והמליץ שהבעל יטלפן בעוד יומיים בשעה ,2ואז הוא יגיד לו
לבוא בשעה .3
( )3עברו עוד יומיים. הבעל טילפן בדיוק בשעה 2לפקיד נתן, ושאל אם
אפשר לבוא עם הילדים בשעה .3הפקיד נתן אמר שאי אפשר, כי זה לא
נוח לו. אבל הציע לטלפן למחרת.
( )4הבעל הבין שמהקסטל לא תבוא לו הישועה וכמו אזרח ישראלי
אינטליגנטי הוא חיפש קצת פרוטקציה. זאת אומרת, מישהו שיגיד לו לאן
ללכת ובאיזה שעה. אחרי כמה ימים הוא מצא פרוטקציה והפרוטקציה טילפן
ואמר שבימים שני ורביעי מקבלים בבנייו כל־בו שלום ביו 1ל־.2

ס פו־נ ת

מ דינ תישראלצרכמת

רק שלושה ספרים העוסקים באוכל יצאו לאור
בחודשיים האחרונים, והעם שותק.
הראשון, לפי סדר יציאתו לאור, הוא סיפרה
של נעמי ליס־מיברג הבישול הצימחוד.
כאדם שאוכל בעלי־חיים מתים — כך קוראים
לי ידידי הצימחוניים — סיפרי־הבישול הצימ־חוניים
הם סיפרי־תוספות. בכל אחד מהם מצאתי
כמה סלטים חדשים או מחודשים, אבל מעולם לא
׳ התייחסתי לסיפרי״הבישול הצימחוניים כמו
! לספרים שיש בהם הצעות לאוכל של ממש.
גם הספר של לים־מיברג לא שינה את חיי,
אבל בפירוש הוסיף למיטבחי הרבה רעיונות
חדשים — אני לא מצליחה להבין מדוע לא
חשבתי עליהם בעצמי — כמו שום אפוי(משגע!),
כמו מרק*תרד קר, לחם שמיר ולחם רוזמרין,
בננות ואגסים ממולאים על האש ועור ועור.

י9יי**>יי, זי 1**9

?ררייד־דיע
ייייזזי
זריך! צריך
וריר־ד היה
ודמזעזדד 2ר ולכן
י*יי השעה
דדריירוד! 4לפני
דו הביתה מגיעים יייזדיידו לא
דיייירירויז מעולם
הילדים

לשלוח פיתקות למורים ולבקש שיחרור מוקרם. אבל רצה המיקרה וביום־
הזיכרון למדו הילדים ער 11 בלבד.
הבעל חשב בתמימות שזוהי הזדמנות ללכת איתם למישרד־הפנים, מבלי
להפסיד שעות־לימוד. אסף את שני הילדים, נסע איתם לכל־בו שלום, לקח
מעלית והגיע עד למישרד־הפנים. ומה רואות עיניו? — מישרד־הפניס אינו
עובד ביום־הזיכרון. למה? ככה!
( )6חיכו ליום השני. כל ילד קיבל פתק למורה, ובו בקשה לשחרר אותו
שעה וחצי לפני סיום הלימודים. ב־ 12.30 חיכו הבעל והמכונית ליד בית־הספר
של הגדול ויחד איתו נסעו מהר לבית־הספר של הקטן ואספו אותו.
נסעו מהר לכל־בו שלום, מצאו חנייה ובדיוק בשעה 1התייצבו בפתח
מישרד־הפנים.
השומר אמר שמקבלים רק עד השעה 12 וחבל שהם באו סתם. הבעל אמר
שלפי האינפורמציה שהוא קיבל מקבל מישרד־הפנים עד השעה .2אבל
השומר אמר שהמישרד אכן עובד עד ,2אבל קבלת״קהל היא עד 12 בלבד.
הבעל הרגיש שהעצבים שלו תופסים תאוצה והחליט שהוא לא יוצא לפני
שהוא מדבר עם המנהל.
( )7הראו לו את חדר־המנהל, אבל היו שלושה אנשים לפניו. הבעל חיכה
בסבלנות והשעון המשיר לרוץ לכיוון השעה .2ב־ 1.45 יצא האחרון מחדר־המנהל
והבעל הכניס את ראשו, כדי לשאול׳מדוע מתאכזר מישרד״הפנים
לאזרחיו.
אבל הוא לא הספיק לשאול, כי המנהלת אמרה שהיא נורא מצטערת,
אבל עד עכשיו היו אצלה אנשים והיא מוכרחה לנוח כמה דקות. הבעל אמר
שבעוד כמה דקות תהיה השעה ,2אבל המנהלת אמרה שהיא נורא מצטערת,
ואולי כדאי שיבוא ביום אחר.
( )8פקידה, שראתה את הבעל העומד להתפוצץ ואת שני ילדיו, שאלה
מה הבעייה, והבעל, בקול מותש, סיפר לה שכבר שלושה שבועות הוא רץ
אחרי דרכון לילדים.
״שבו״ היא אמרה. הוא ישב. תוך חמש רקות היא מילאה את כל הטפסים
והודיעה שזה הכל, ושהדרכונים ישלחו הביתה בדואר .״תוך כמה זמן— ״,
שאל הבעל המיואש — ״תוך כמה זמן ענתה הפקידה.
( )9כשיצאה השלישיה ממישרד־הפנים, פנה בן ה־ 13 לאביו ואמר :״הצלחנו!
בוא נלך לחגוג!״ תחשבו על זה — ילד בן 13 כבר יודע שאם הוא
מצליח, אחרי טילטולים והתעצבנויות של חודש ימים, להוציא דרכון, הוא
מרגיש שהוא צריך לחגוג. זה מעליב נורא.

לחשה

צרכנית תל־אביבית נבונה החליטה לקנות לבן
שלה חדר־שינה חדש: מיטת־נוער, ארון־בגדים
וסיפריה. עשתה סיבוב בחנויות ובחרה חדר־ילדים
שעלה 1800 שקלים. שאלה את בעל־החנות
מתי הוא יכול לספק את הסחורה והוא אמר
שתוך כמה ימים .״תני לי מחצית מהסכום,״ אמר
לה בעל־החנות ,״ואת החצי השני תשלמי לי
כשאביא את הסחורה״.
הגברת אמרה שהיא לא מוכנה לשלם שום דבר
מבלי לקבל סחורה, אך היא מוכנה לחתום שברגע
שהיא מקבלת את הסחורה היא משלמת את כל
הסכום. היה ויכוח קצר, שבסופו אמר בעל־החנות
שהוא נורא מצטער, אבל הוא לא מוכן .״קח את
מיספר־הטלפון שלי בבית,״ אמרה לו הצרכנית
הנבונה ,״ואם תתחרט תטלפן. אגב, אם תביא לי
את הסחורה היום אחרי הצהריים, תקבל את הכסף
היום אחרי הצהריים״.
השאירה את מיספר־הטלפון והלכה. נכנסה
לחנות אחרת והשיחה היתה דומה מאוד. גם שם
היא השאירה את מיספר־הטלפון וגם משם הלכה.
באותו היום, אחרי הצהריים, טילפנו אליה שני
בעלי החנויות שבהן ביקרה. שניהם אמרו שהם
מוכנים להביא את הסחורה באותו הערב. לאחד
מהם היא אמרה כן. ב־ 8בערב הגיעו הרהיטים
ושולם הכסף.
כדאי להתעקש.
אגב, הצרכנית הנבונה החליטה להתעקש, כי
הקבלן שמכר לאחותה דירה ברח מהארץ והשאיר
אותה בלי דירה ובלי כסף.

א 1כ ל

ספר טוב גם לאוכלי נבלות כמוני. הבישול
הצימחול בהוצאת סודן — 28ש״ח.

הספר השני הוא יש מה לעשות בחיים מלבד
לבשל, פרי עטה של מישהי המסתתרת מאחורי
השם סינדרלה. הספר מתחלק לשני חלקים.
החלק השני מכיל 200 מתכונים פשוטים
וידועים כמו אבוקדו ממולא, עוף בתנור, עוגת־גבינה,
תפוחי־אדמה מטוגנים ודברים דומים.
חלקו הראשון של הספר מספר לקורא/ה את
פילוסופיית החיים של סינדרלה, או איך
שקוראים לה באמת. איך להיות עקרת־בית
סבירה ולהמשיך לחייך. איך לארח בקלות ולבלף
קצת בהכנות. או כמו שאומרת הסופרת בעצמה:
,איך להמשיך לחיות טוב, למרות שצריך להאכיל
אותם שלוש פעמים ביום״.
1 ספר לנשים שלוקחות את החיים בקלות, או
לכאלה שרוצות.
הוצאת לי־לך, מחיר 36ש״ח.

אז הנה נגמר האוכל והתחילה הרצינות. הת־אוריה
והקלוריה ספר חדש מאת הדיאטנית רות
קריצר־רביב. איך לא להשמין. מדוע לא להשתמש
בסוכר. הסכנות שבדיאטות־הפלא ובעודף ,
שומנים ומלח. חידושים בנושא הוויטמינים
והמינראלים והקשר בינם לבין תיפקוד. הקשר בין
תזונה למחלות שונות. ובסוף, איך אוכלים נכון.
למי שמעוניין לזרוק את הרגליו והנאותיו ולהתחיל
מחדש.
הוצאת אלפא, מחיר 32.50ש״ח.

ד רי ש ת
ש ר 1ם
זוכרים שהבטחתי לפרסם צילומים של ילדים
יפים או של בעלי־חיים מוצלחים?
הגיע אלי צילום של דויד וג׳ימי, הגרים עכשיו
בז׳נבה, אבל עוד מעט יחזרו אלינו.
נו, למה אתם מחכים?

עוו־ר־ו־ין שהוא גם בעדיו של
סקוטק אופנתי שרה יוגב מסרב ת
לחשוף את גירה * סיבה למסיבה לדוגמן

ירד בן 22 מחפש מרכה

ך|| |1| 1ך |1י 1ך שנבחרה לנסיכת־היופי, חזרה מביקור בלונדון
11/1 / 11 1הישר לזרועותיו של חברה ערן מיכאלי(לצידה).
למרות המחזרים הרבים שהיו לה, היא מעדיפה את בן־זוגה הנוכחי.

לדוגמן תמיר הקן מלאו 22 וזאת
בהחלט סיבה טובה למסיבה. תמיר,
שהוא דוגמן־חייל הזמין ידידים, חברים
ובני־מישפחה ולכן לא היה זה ערב
צפוף. הנוכחים יכלו לשוחח, לרקוד ולבלות
בנעימים.
מי שבלטה בהיעדרה היתה מלכת־היופי
שירלי בן־מרדכי, שתמיר
הקן גילה וטיפח אותה. אך, לעומת
זאת, נראו שם מלכת־החן גלית אחרוני,
נסיכת־היופי רוויטל מור,
אלככנדרה, אמו היפה של תמיר,
שער לפני שלושה חודשים היתה בעלת
בית־אופנה ואחותו התמירה הגר,
שנראית כדוגמנית, אף היא לא. כן היו
במסיבה הדוגמן אבי חזן, שחזר באחרונה
לארץ והרצל מסיקה, שבבעלותו
סוכנות־רוגמניות.
על רחבת־הריקודים השתלטו הדוגמנים
מוטי ריין! ורוברט לוין ומע-
צב־האופנה דוד אלבו.

בתפקיד המארחת. בגלל מחסור במלצריות היא לק חה
יוזמה ומילאה את התפקיד. היו מי שהציעו לה
טיפים, אן חן סירבה. בעלה אבי קורן, טען שהוא מעדיף אותה כזמרת.

שולה חן

ך 1ץ 1ן ד 1ל 111 הקוסמטיק אית, שסגרה את הבוטיק שניהלה
1\ 11111 1 1| / 1 /נדיזנגוף, לא החליטה א ם תחזור ל ענוד
במיקצועה. שגיא שומרת על קשר הדוק עם בנה רונן, הנמצא בכלא.

איריס פרי

שהיתה נעבר דוגמנית וכיום
היא סוכנת של חברת־אופנה,
מרבה לבלות, והיא דמות מוכרת בדיסקו טקים. במ
סיבה
היא השתעשעה עם איש־העסקים אבי סוויד,
שפותח בקרוב מיסעדה סינית כשרה. סוויד מעדיף
באחרונה לבלות באילת בחברת ידידו דני זיתוני.
הרבה אנשים,
מעט אובר

הזמרת שולה חן והיחצנית מירי
זיכרוני אירגנו לחברתם הטובה
שרה יוגב מסיבת יום־הולדת. אל

1ך 1ך י 71ך 111:1הדוגמנית, חיפאית במו־
11/ | 1 1 .1 11 11 1 1צאה, פופולארית במיוחד
1בתצוגות של ביגדי־ים. היא באה לחגיגה בלי החבר.

י | 1 0 *1 ! 1 1ר ש אשת״החברה ה תו ססת, הי-
4 1 1 1 / 1 1 / 1ן תה מצוננת במסיבה, דבר
שלא מנע ממנה ליהנות. לצידה, הזמר אריה מוסקונה.

תשאלו לגילה, היא מסרבת לאמר, אבל
יודעי־דבר מהמרים על 40 פלוס מינוס.
החברים התקשרו עם בעלה יורם,
המתגורר בארצות־הברית והזמינו אותו
למסיבה. שרה יוגב, המתגוררת בארץ
לסירוגין, היתה המומה ונרגשת. השולחן
הבולט ביותר באירוע היה של חיים
יבין ואשתו יוספה, שישבו בחברתם
של יוסי גינוסר, לשעבר איש־הש־ב״ב
וכיום מנהל מסן־היצוא ועורר־הרין
אמנון זיכרוני.
המקום המה מאנשים וכל כמה דקות
הגיע איש־תקשורת נוסף, המכיר את
יורם יוגב מהתקופה של נלי־צה״ל. שולה
חן, המנהלת את הצ׳ס, שבו נערכה
המסיבה, הסתובבה בין האורחים ונאלצה
לספוג הערות בדבר המחסור בש־ י
תיה ובמזון.

שהיה שדרן ב״גלי-
ועוסק בנכסי דלא-ו
של אשתו שרה(לצידו) .שרה, שלא ידע

יורם יוגב

| ד י | 11| 1 17111אחת מהבחורות היפות ב־
\ 111 | #1 \ 1 1 11 תל״אביב, עבדה כמלצרית
ונה שעברה ונעלמה מחיי־הלילה. כעת היא משמשת

כמזכירתו של אורן ז׳ורבין, בנו של אליעזר ז׳ורבין
מפירסום ״דחף״ .אקשטיין, שחורת־השיער, רקדה עם
שלמה בן־דויד, ממארגני המסיבות הגדולים בתל־אביב.

עורר־ הדין הבריין התחתן

טשה אסנליד

הדוגמנית הנורבגית, שניהלה רומאן עם טל גל עדי,
בנו של המנתח הפלסטי עמי גלעדי, מהדוג מות
היחידות בארץ המופיעות בצילומי בגדים תחתונים. כעת היא פנויה.

גה״ל״ ,המתגורר מזה 12 שנים בניו־יורק,
יידי, הגיע במיוחד ל מסיב ת יוס״ההולדת
יז בלל על המסיבה, היתה המומה ונרגשת.

איציק דואנים, בעליו של הדיסקוטק
האופנתי הסספס, מנהל אורח-
חיים כפול. ביום הוא עורן־־דיו, ואת
התמחותו עשה אצל השופטת ויקטוריה
אוסטרובסקי־כהן ובערבים
הוא מנהל ריסקוטק. החורש הוא
חגג בדיסקוטק שלו אירוע כפול —
את נישואיו עם חברתו הדם זרחי ואת
יום־הולרתו.
בין החברים נראו יגאל שרמיים־
טר, יובל הוד, בנו של מוטי הוד,
מי שהיה מפקד חיל־האוויר ומירי כן
יוסף ז היחצנית, שבררן־־כלל נמנעת
מאירועים כאלה. רואניס, שחגג את יום
הולרתו ודו ,3הספיק לחזור מירח־דבש
מקוצר וכבר מצא עצמו בקלחת התל־אביבית.
מי שלא נכחו באירוע היו חבריו
מתקופת הסינרמה1הנו 1עחן, למעט
היהלומן דורון גולדמן והארכיטקט

לילו מלאכי

תלמידת-תיכון ב ת ,17 רקדה בתנועות חוש ניות,
שגרמו להתקהלות סביבה. מלאכי,
המודעת לחושניותה, נהנתה מהמבטים, והתגלתה גס כבעלת-יוזמה.

עגנון גרנות.

1בין הדוגמניות הפופולאריות ביותר בארץ, הופיעה
ך ןן עךך
( 1.111 1 1 111 למסיב ה במערכת במודה מטריקו ובלוויית החבר
הקבוע עגנון גרנות. השניים עברו דירה וכעת הס עסוקים בשיפוצה.

¥111ד 17 | 1 71ו | חיילת חטובה, שהיא ואחותה הן צמד מו
( 1( 111/1 11 11111 בחיי״הלילה התל־אביביים, הגיעה עם יו
דה שופל. מנקיס ניסתה בעבר א ת כוחה בדוגמנות, א ן החליטה לווו

־2 3 —1

כתב: זהראנהליאב. צילמ :1אביזלדמן 1אליד־סה

קשרעין

177

לשחקנית ליאורה גרוסמן לעולם לא משעמם.
או שיש לה תפקיד בסרט, או שיש למישהו
תפקיד בחיים שלה. ככה זה היה כשהיא הופיעה
בסרט אידח עירית, ובמקביל היה לה רומאן לוהט
על פני יבשות וארצות עם הפנטומימאי חנוך
רוזן, והיה לה גם סיפור אהבה עם גברבר צעיר
ויפודתואר בשם תני אמסלם, ואז מכל הבלאגן
שנהיה היא קצת הורידה פרופיל ועשתה חושבים.
מה היו המסקנות שלה אני לא יודעת. אבל על
אהבה אין היא מוותרת, וכעת היא צמודה חזק
לקבלן־הבנייו הגרוש, אתה הלפתן.
הפרט הפיקנטי בכל הסיפור הוא שהחברים
המשותפים שלהם מספרים שהם היו בקשר־עץ

} סיפור מהתיאטרון אני מאור אוהבת תיאטרון, למרות שמזמן כבר
לא ראיתי הצגה טובה. אז מובן שעילעלתי בעיתון
וחיפשתי משהו מעניין, ולא מצאתי.
טילפנתי לאחד מהשפיונים היותר־תרבותיים
שלי ואמרתי לו שהצגה טובה אין, אז שתהיה
לפחות רכילות מעניינת.
כעבור יומיים כבר שמעתי ממנו את הסיפור
הרומאנטי של מנהלת תיאטרון באר״שבע, צי פי
פינם. היא גם יפה וגם מוכשרת, ויש לה בן בשם
גיא, העובד בגלי צה־ל. בשמונה השנים האחרונות
היא ניהלה רומאן עם גבר בשם שלמה
ס ח, שהוא צעיר ממנה ב־סז שנים בלבד, ואם
להם זה לא הפריע, אז לבטח שלי זה לא מזיז.
לפני חודש, ואולי קצת יותר, הם נפרדו, ומאז
היא נראית יותר ויותר בחברתו של עמוס ברו־שן,
רואה־החשבון של תיאטרון הבימה, שהוא
בסביבות ה־.40
בתקופה שבה חיתה עם סרן, הם התחלקו בין
דירות בתל־אביב ובבאר״שבע. סדן עדיין מתגורר
בדירה התל־אביבית. מעניין איפה היא מתגוררת
כעת.

!דרה
מודטי־מידיונו׳
בקהילת־קודש לונדון היתה שימחה וצהלה.
מלכות־היופי הישראליות באו לביקור־עבודה־ובילוי,
הן הסתובבו, עשו קניות, רואיינו על־ידי
עיתונאים וסבלו ממזג־האוויר.
בערב יום־העצמאות הסתבר להן שהתוכניות
שלהן לא בדיוק יוצאות לפועל. לעזרתם בא וינס
טשגויץ, מולטי־מיליונר בעל חברת״ענק בשם

אי־סרו־־־דויי־בו
נמאסו לי כבר כל הגירושין והפירורים והמריבות
בשבט האייזנברגים. ואם זה לא מישהו

חבטה מדוייקת

ממישפחת שאול אייזנברג, אז זה בוודאי ׳
רכילות על מישהו הקשור אליה בדרך כלשהי, ן
כמו מיקי אלבין.
אמרתי לעצמי שאם לשאול אייזנברג עצמו1
אין נחת מהילדים שלו, אז לבטח יש לו מהנכרים.
נזכרתי בבתו ליז, המתגוררת בכפר־שמריהו

אני לא מבינה בספורט, ולא יודעת בין ימיני
לשמאלי, אבל כולם אומרים לי שעמום מנם־
דו ר ך הוא טניסאי חשוב מאוד, מפני שהוא מוכר
גם בחו״ל וגם מביא לנו הרבה כבוד בארצות
הגויים. הוא גם חתיך וגם צעיר, רק בן .24
אותי סיקרן מה קורה איתו בתחום הרומאנטי.
אז סיפרו לי שבאחד הימים הוא הגיע לפאב שנקרא
נקסט, היכן שכל הספורטאים יושבים ומשוחחים
על ההישגים שלהם. בעלי הפאב, שב־1
נראה מאוד מחבבים אותו, החליטו להפתיע אותו

רמי הרדי

שיפ1ר בציונים
וערכו לו היכרות עם עלמה בת 17 וחצי, בשם
יפעת מור, שלה יש ייחוס־אבות. אבא שלה,
דויד מור, הוא אחד העסקנים של חרות, והסבא
שלה, שלמה יובל, הוא מגדולי היהלומנים
בארץ. היא עצמה חיה כמו נסיכה מבוורלי־הילס.
הספורטאי הנמרץ ובת העסקן התאהבו זה בזה,
ומאז שהם ביחד השתפרו הציונים שלה בביתי,
והחבטות שלו נהיו מרוייקות יותר.
סקזם, שמלבד העובדה שהוא עשיר בינלאומי
הוא גם יהודי וגם בן .29 והדבר הכי חשוב: יש לו
חלס חיס קורניש מהדגם שיש לבית־המלוכה.
הבחורות מאוד התלהבו מהאוטו, ואולי גם ממנו,
והוא הזמין כמה מהן למועדון ריץ, ולאחר־מכן
למועדון־החברים הסגור טרנופס, והיה מאוד שמח
ותרבותי.
אבל טשגויץ הזה נדלק על גלית אדזרוני,
שזכתה בתואר מלכת־החן, תימניה גזעית (אין
תימניות אחרות) ,בת , 19 שזכתה בהצלחה כדוג־

מנית־צילום בפאריס. במשך כל הערב שלח לה
רמזים וקריצות וחיוכים. אך החיילת, שכנראה לא
התלהבה ממנו, נשארה אדישה ולא הגיבה על
החיזורים של איל־ההון הצעיר.
אלא שהגבר הזה קורץ מחומר נוקשה, והוא לא
ויתר על בילוי בחברת ישראלית. את הלילה הוא
לא בילה עם גלית אהרוני, אלא עם מישהי אחרת,
ואת זה אני משאירה לדימיון שלכם.

הרבה זמן לפני שהם הכירו זה את זה, אך בגלל
מצבו המישפחתי לא התאפשר להם לממש את
ההיכרות.

ושהתגרשה באחרונה מבעלה, תרעם הררי,

הרבה ע סד ה לנהג הם־שפחה

עמום מנסדורך

ליאורה גתסמן
הורידה פרופיל 1עשתה חזשבים

ושיש לה ארבעה ילדים ממנו, שני בנים ושתי
בנות.
לבכור קוראים רמי, והוא בן , 17 תלמיד
בגימנסיה־הרצליה. בכיתה שלו יש חתיכה רצינית
בשם נטע אורבך, שמאוד מוצאת חן בעיניו,
ומזה חודשיים הם ביחד. אבל יש בעייה
טכנית: היא מתגוררת בתל־אביב, והוא מתגורר
בכפר־שמריהו, ולנסוע במוניות זה מעייף,
ולעיתים מעצבן.
אז אצל מישפחת הררי פותרים זאת בקלות.
הנהג המישפחתי מסיע את זוג־הנאהבים לכל
מקום העולה להם בדימיון.
בסופי־שבוע יש לו הרבה עבודה, לנהג המיש־פחתי,
מכיוון שלבני־הזוג הצעירים אין רשיונות־
׳נהיגה, אבל יש להם, לעומת זאת, הרבה כוח לבילויים.
הם נודדים ממסיבה למסיבה, והנהג הנאמן
יושב ומחכה באוטו. ולפעמים, אם הם הולכים
למסיבה פלבאית, הם מצרפים גם את הנהג למעגל
החוגגים, שירגיש בחברה.
בקיצור איכות־חיים. הלוואי על כולנו. אני
מקווה שלפחות את שיעורי־הבית הם עושים לבר.

ו 1מו ק 1 1

ב ־זנ ס
ב ־ פו ר
פלדר

סינוו עצוב
בט״רח
אמרתי לכם כבר שאי־אפשר לדעת מאיפה
יבואו הסיפורים. הקטע הבא יכול היה לקרות גם
לכם. אני רק מקווה שאילו זה היה קורה לבם,
הייתם מצלצלים אליי ומשתפים אותי בחווייה.
מכר שלי, איש־עסקים תל־אביבי, טרח לשתף
אותי, וככה הוא סיפר:
״טיילתי בליל־שבת האחרון עם ידידה, בחצות
הלילה, לאורף הטיילת. עברנו ליד בית־קפה קטן,
די עלוב, עם כמה שולחנות־עץ בחוץ. ראיתי את
שמוליק קראום יושב שם, עם כמה חברים.
״פתאום הוא קם ממקומו, ניגש אליי — הוא
לא מכיר אותי — ואמר: אם אתה לא קונה לי
בירה, אתה לא עובר מפה!
״אמרתי לו: בסדר, מה אתה שותה? הוא אמר
לי: נולדסטאר. ולחברים שלי מכבי. הוא קיבל מה
שרצה, ואני השארתי למלצר עוד חמישה שקלים,
לבירה נוספת בשביל שמוליק.״

שמוליק קראום
חמישה שקלים לבירה נוספת

גבר נאה, בעל חברה גדולה, עלול/עשוי
היה לקבל בקרוב את מתנת יום־הנישואין
המהממת ביותר: המאהבת הצעירה והחטובה
שלו שקלה את סיום ד־רומאן בדהשנתיים שלהם.
בעידנא דריתתא היא אפילו חשבה להחזיר לגבר,
בערב האירוע, חלק מהמתנות שהעניק לה,
וביניהן לבני״תחרה סכסיים.
האירוע אמור להתקיים במיסעדה צרפתית,
בחברת כ־ 30 חברים ובני־מישפחה.
במחשבה שניר״ החליטה המאהבת הקאריירי-
סטית להקפיא את הסצינה. הסיבה: השניים
הסכימו ביניהם על שיתוף־פעולה עיסקי, ומכיוון
שמבחינתה פירוש הדבר עשוי להיות הכנסות
לא־מבוטלות, היא החליטה שביזגס ביפור פלז׳ר.
את הפינאלה היא תעשה(אם בכלל) בזמן ובמקום
אחר.

אשתוהרזההעליבה אותוש יד׳ *ם׳
אם דורון כהן נראה לכם מוכר, זה מפני שלא
יכולתם שלא לראות את תמונותיו ,״לפני״
ו״אחרי״ במודעות הענקיות של מרזי מוריח.
הרבה״הרבה קליינטים הוא הביא לחברה, עם
הירידה הנהדרת שלו במישקל. הוא עצמו לא ראה
מזה כסף, כי בעלי החברה הם מכרים של אשתו,

הוליוודי. אשתי נהנתה מהמראה החדש ומכל מה
שמשתמע מכך. נהייתי אטרקציה, הפלא השמיני
של העולם.
״מה ששבר אותי זה שכמה חברים בלהקה,
ואנשים אחרים, אמרו שמתאים לי להיות שמן,
שהם אוהבים אותי שמן. נשברתי גם מהטיסות
התכופות להופעות בחו״ל. במטוסים, ובארצות
עם אוכל טוב כמו באיטליה, אני לא יכול לשמור
על דיאטה.
״כשרזיתי, קניתי המון בגדים חדשים בהיסטריה.
עכשיו אני רק יושב ומסתכל בהם. אני לא
זורק אותם, ולא נותן אותם במתנה. אני מתכנן
מיתקפה רצינית נוספת על השומנים.״

השבוע פתחתי את הרדיו, והגעתי, לגמרי
במיקרה, לרשת א׳ .שלא כדרכי נעצרתי שם,
בגלל קול בשל ועמוק של אשה שהתנגן לו,
בשיר־אהבה עצוב, והשורה החוזרת היתה :״אילו
היתה לי אהבה״ .לא הצלחתי לזהות את הקול.
כאשר הקריין אמר שזוהי מריס צפרי, נזכרתי
בצמד צפרי, שאינו קיים כבר מזה שנים,
והחלטתי לבדוק אם יש לקול היפה והרגיש הזה
קשר לצמד ההוא.
גיליתי את הזמרת, שמעתי שהיא אכן חצי
מהצמד שהתפרק, יחד עם פירוק הנישואין שלה
ושל ישעיהו צפרי. היא סיפרה לי ששלומה
עכשיו נפלא, למרות הקשיים שעברו עליה,
שבכלל לא עצוב לה, ושלא כמו בשיר, הצועד

עכשיו במיצעד פיזמוני־המיזרח, לה דווקא יש
אהבה.
היא התחתנה עם צפרי כשהיתה בת 17 וחצי,
והם הורים ליהודה ( )20ו ל שי ר לי 15 הצמד
היה מבוקש להופעות. הם היו עסוקים כמעט מדי
ערב, אבל היא רצתה להתפתח גם כזמרת סולנית.
אלא מה, הבעל לא כל־כן־ פירגן לה. אפילו כאשר
אברהם(״פשנל״) דשא הזמין אותה למישרדו,
לפני 15 שנה, מתוך כוונה לבנות לה קאריירה,
היא לא הלכה לפגישה. אפילו לא העזה לספר
לבעלה.

בר ׳01
דורון בה?
לפני —
וכאשר הוא פגש אותם, לפני שנתיים, בחופשה
באילת, הוא אמר להם: אני מת לרזות, באתם לי
מהשמיים. הם נתנו לו עידוד, ואת שיטות־ההרזייה
שלהם, והוא רק גמר לטרוף את האוכל
בימי הבילוי בסונסטה, חזר הביתה והתחיל
בדיאטה. הוא הצליח לרזות ותרם להם את
התמונות שלו, ב־ 100 הקילו ההתחלתיים, וב־75
הקילו כעבור ארבעה חודשים.
אבל מה — השימחה שלו, ושל אשתו, ושל
חבריו ללהקת השחקים, לא ארכה הרבה זמן. מי
שרואה היום את דורון, שהוא סולן הלהקה, לא
ירוץ כל״כן־ מהר לסח׳ סורית, או אולי כן ירוץ,
אם הוא אופטימיסט, המאמין שאצלו זה יהיה
אחרת.
כי דורון כהן של אפריל 1988 הוא 96 קילו
(על 1.75 מטר) .חזרה הכרס, חזר הסנטר הכפול.
ייאוש.
הוא בן ,41 אדם שמח, אוהב לחיות, רק הבעייה
הזאת מפריעה לו. ועוד יותר מפריעה לו הדגשת־הכישלון
— הוא ניצח, והפסיד.
הוא מאוד רצה לרזות, קודם כל בגלל אשתו,
שושנה, מזכירה בתיכון, אשה רזה, שעשתה לו
את המוות .״לפעמים היא היתה מעליבה אותי,״
הוא מספר ,״אומרת מילים שהיו מעליבות כל
גבר.״
על ההרגשה, אחרי שהצליח לרזות :״חוויה
אדירה! הסתובבתי כמו טווס, כמו תרנגול־הודו
מנופח. נכנסתי לבגד־ים והרגשתי כמו דוגמן

דורון בהן
— אחרי

פגשתי אותו לפני ארבע שנים. הוא היה אז בן
,20 חייל בלהקת פיקוד צפון, סולן הלהיט הגדול
קום והתהלך בארץ, רגיל לליחשושי־הערצה
בקהל :״יש לו קול כמו ליהורם גאון!״
יהודה אליאם היה אז מלא סימני־שאלה —
מה יקרה לו אחרי השיחרור, תהיה קאריירה או לא
תהיה. ברגע שראיתי אותו, ושמעתי אותו מדבר,
וצחקתי מההומור שלו, אמרתי לו ששום דבר לא
יעזור: הוא יהיה כוכב.
עכשיו הוא בדרך הנכונה. ראשית, הוא משחק
ושר את שימעון, הבן של סלאח שבתי במחזמר
בהביטה, שהפר שלאגר עוד לפני הצגת־הבכורה,
בזכות הזמנות־מראש לכרטיסים. נורית הירש,
מלחינת שירי־ההצגה, זכרה אותו מהופעה
שלו בארצות־הברית, והביאה אותו אל המחבר
והכימאי של המחזמר, אפריים קישון. הירש
ניגנה על הפסנתר בית אחד מקום והתהלך, וקי־שון
אמר :״יחודה(ככה אומרים יהודה בהונגרית),
אני חושב שאתה שימעון.״
שנית, אחרי שעבד כמה אמרגנים ומפיקים,
שמהם התאכזב, הוא נחת בימים אלה נחיתה רכה
ונעימה אצל רוני כראון, שהיה אחד הבוחנים
של אליאם בלהקה הצבאית, המנהל אישית את
הקאריירה של ריטה ורמי קליינשטיין. הוא
אדם עסוק מאוד, אבל כאשר שמע את קולו של
יהודה בטלפון, אמר: בוא ניפגש, והם סגרו עניין,
שפירושו חוזה־הקלטות וניהול אישי.
אליאס נראה טוב, עם גובה מרשים (1.87
מטר) ,כישרונות וקסם מפה ועד להודעה חדשה.
בהצגה הוא מנהל רומאן עם חני נחמיאס, וגם
שר איתה דואט־אהבה מתוק. רציתי לדעת מה
קורה בנושא בחייו הפרטיים, אבל הוא לא כל־כך
שיתף פעולה. הוא היה מוכן רק לגלות לי שהוא

מרים וישעיהו צפרי
.רציתי רק להציל את נפשיד
מרים הרגישה לחוצה, גם בבית, גם בחוץ, ולפני
חמש שנים הרגישה שהיא כבר לא יכולה עוד.
בבוקר אחד היא קמה, ארזה מיזוודה קטנה, לקחה
את הבת ועברה לגור אצל אמא שלה. היא
השאירה אחריה דירה גדולה ויפה בחולון, את כל
התכולה, כל הרכוש המשותף, המכונית. מרים:
״רציתי רק להציל את נפשי!״
היא התחילה מאפס. היה לה קשה להתרגל
להופיע לבדה, אבל די מהר היא קיבלה ביטחון,
עבודה קבועה במועדון־תיירים ירושלמי, ועברה
להתגורר בבירה, בדירה שכורה.
שנה אחרי הגירושין היא הכירה גבר. בהתחלה
הוא היה רק על תקן של מעריץ, והם היו סתם
ידידים. במשך הזמן זה הפך לרומאן. הוא, לשם
שינוי, דווקא מפרגן לה מאוד.
טיפוס מאוד רומאנטי, ולא רק על הבימה. והוא גם
״מתאהב כל יום. זה דבר יפה״.
על השאלה עד מתי הוא רוצה להיות רווק,
עונה הבחור, שעוד ישבור הרבה לבבות :״כמה
שיותר זמן. מה רע ברווקות? חתונה זה רק עניין
של טיימינג נכון. הקו בין להיות מבוקש לבין
להיות לא״מבוקש הוא דק מאוד. כדאי להתחתן
כשאתה כבר לקראת איסוף־החפצים״.

נ ע בוי 1־ 1ן

מנגד אמנות בצר הפוליטיקה

קיבלתי מיכתב מאת הד״ר הארווי זאכס,
הביוגראף של ארתורו טוסקאניני, ואני מביא
אותו כאן בתרגום מאנגלית, השפה שבה נכתב.
נדמה לי שיש בו עניין — דווקא בימים אלה.
אולי גם ניתן להפיק ממנו גם אי־אלה לקחים.
״אני הביוגראף של ארתורו טוסקאניני, ואני
כותב לר בתוקף תפקידי כאוצר התערוכה
התיעודית ארתזרו טוסקאו׳!׳ בין 1 1915־ 946ו:
אמנות בצל הפוליטיקה אשר תיפתח באולם על
שם מאן בתל־אביב בין ה־ 28 באפריל וה־28
במאי. זוהי הזמנתי האישית לך ולעוד 35 אמנים
ואינטלקטואלים ישראליים ידועים להשתתף
באירועים הקשורים בפתיחת התערוכה. נימוקי
למישלוח הזמנה אישית זו אינם רק טכסיים, כי
אם גם פוליטיים. התערוכה אורגנה על־ידי
התיזמורת הסימפונית אמיליה־רומאניה, שמקום
מושבה בעיר פארמה שבאיטליה(עיר־הולדתו של
טוסקאניני) .היא נפתחה בפארמה בקיץ שעבר
והוצגה מאז במשך חודשיים־וחצי בלינקולן סנטר
שבניו־יורק, שם ראו אותה 100,000 איש. תצוג־תה
בישראל אורגנה על-ידי המכון לתרבות
איטליה.
״כפי שאתה יכול לתאר לעצמה המשבר הנוכחי
בישראל עורר מורת־רוח רבה בקרב מארגני
התערוכה, בייחוד מפני שתוכן התצוגה אינו רק
אמנותי: כלולים בה מיכתבים, צילומים ותעודות
אחרות המעידות על התנגדותו התקיפה של
טוסקאניני לפאשיזם ולנאציזם ועל הסולידאריות
הנדיבה שלו עם בני העם היהודי ברגע המחריד
ביותר בתולדותיו.
״כולנו מבינים שישראל, ככל ארץ אחרת,
חייבת לפתור את בעיותיה הפנימיות; אבל כמה
מן המארגנים סברו שהבאת התערוכה לישראל
בשעה זו עשויה להתפרש בעיני אנשים, בישראל
כמו גם באיטליה, כאות־הזדהות עם מדיניותה של
הממשלה הנוכחית בישראל. אפילו בי, היהודי
היחיד והאדם היחיד במיפעל שאינו איטלקי,
קיננו ומוסיפים לקנן ספקות באשר לתבונת
מעשה זה שאנו עושים; ספקות דומים היו גם
נחלת נכדתו של טוסקאניני, הרוזנת עמנואלה די
קאסטלבארקו, אשר תרמה לתערוכה חומר בעל
ערר רב, ואשר מישפחתה(ובכלל זה היא עצמה)
הפגינה תמיד ריגשי ידידות חזקים ביותר כלפי
יהודים וכלפי מדינת ישראל. אף כי היא מודעת
לחלוטין למורכבות המצב (כדיר שגם אנו
מודעים לה) ,היא מאמינה שאילו היה סב ה
בחיים ביום הוא לא היה נוטל על עצמו
לעשות את המחווה הגדולה של תמיכה
בישראל אותה עשה לפני 50 שנה. כמי שחקר
את חיי טוסקאניני ביסודיות, אני מסכים לדעתה
— שכן טוסקאניני היה ארם אנטי־קלריקאלי
(שמתנגד לדת הממוסדת) אשר האמין בחירויות
אזרחיות לכל, בכל מחיר.״
בסיום מכתבו מודיע זאכס כי חרף כל הספקות
החמורים, הוחלט לשגר את התערוכה לישראל,
שהרי המדובר ב״בשורה של שלום, שאותה יש
לשלוח לכל ארצות העולם ״.אבל הוא מבקש מכל
״חברי הקהילה האמנותית והאינטלקטואלית
בישראל״ הקשורים בתנועות־השלום השונות במדינה
להשתתף באירועים המלווים את התערוכה
— ״להפגין את הזדהותם עם החלטתנו״.
וכל זה, כדי שתערוכה דוקומנטארית (תעודות,
צילומים, לא אנשים חיים!) על חיי מנצח
איטלקי, לא תתפרש, חלילה, כאקט של ״תמיכה
בישראל של ראש־הממשלה שמיר״.
לתשומת־לבם של כמה מ״אנשי־הרוח״ המקומיים
שלנו!

עדיין
דא אבוד
טוב שיש מריבות בעולם, אחרת לא היינו
יודעים שהטלוויזיה הישראלית פסלה לשידור
תשדיר־שרות של מטה חגיגות ה־ 40 בשל סג
שניות(!) מתוך מחזהו של יהושע סובול, סיודחם
ירושלים. שהובאו בו.
וטוב שיש מי שמלמדנו לשים לב לעובדה כי
בפיהם של משחיתי הלשון העברית, פסילה היא
אישור ,.אפשר שלפי אותו היגיון — אישור הוא
פסילה.
שכן כה השיב מנהל טלוויזייתנו הידועה
בציבור על טענתו של יעקב אגמון, ראש מטה

חגיגות ה־ ,40 שלן בל על פסילת תשדיר־השרות
על־ידי הטלוויזיה״:
יבין; ״גם זה לא נכון. את התשדיר שהובא
לוועדה אישרנו, אבל ביקשנו ממנו להוריד את
עשר השניות על סיולרום ירושלים. לפי תקנון
רשות־השידור, נושא שהוא בבחינת פולמוס
ציבורי אסור שיובא כתשדיר־שרות.״ (חדשות,
,27.4.88״יבין עונה לאגמון״).
וכר, התשדיר ש״אושר״ לא שודר, כמובן, כיוון
שנפסל (בשל סיודחם ירושלים) — והרי לך
לשון איפכא מסתברא חדשה, לשון הפאשיזציה
ההדרגתית של מדינת היהודים. א־פתפו
טוסקאניני.
אבל הכל עדיין לא אבוד. לעומת דיברי
הנאצה והשינאה האפורה כשק שנתפרסמו
בשבועות האחרונים כנגד ״פורשי הפסטיבאל״,
בחזית המשתרעת, כצפוי, מיצחק שמיר, עבור
דרו הארץ ועד נחום ברנע ושבועונו ה״שמאלני״
(שבועון שפירסם, אגב, את שמו-של החתום מטה
כאחד מ״משתתפינו הקבועים״ במשך קרוב לשנה ׳
אף כי אותו ״משתתף קבע״ לא פירסם בו גם
שורה אחת! כן, גם זה אפשרי אצלנו) ,אני מרשה
לעצמי לצטט את מיכתבו של הפרופסור משה
שוקד מאוניברסיטת תל־אביב, מיוזמי עצומת
האקדמאים כנגד מדיניות הממשלה בשטחים,
מיכתב שהתפרסם באותו גליון של חדשות תחת
הכותרת ״אבות המחדל״ .כותב פרופ׳ שוקד;
״נתרגל לאינתיפאדה כמו שהתרגלנו ל־20
שנות כיבוש, ראש הממשלה הכריז בטכס־הזיכרון
לחללי צה״ל, שעם ישראל אוהב שלום. אני
משער שהוא משתמש במילון אחר לשפה העברית
מזה המוכר לי. אבל הסתגלנו לשקר הגס, לחילול
השואה ושאר קדושינו כמו לתועבת ביתא ושק־ריה,
״אזרחים
אוהבי מולדתם, המאמינים בישראל
של , 1948 נזעקו מאז ראשית ההתקוממות
בשטחים, הקימו תנועות־מחאה, השתתפו בכנסים
ובהפגנות, ולרגע, ייחלנו לבחירות. אר האמת
העירומה מגלה שישראל הרישמית, ואולי גם
ציבור־בוחרים גדל, מקשיחים פניהם בהתמדה.
לא יעזרו לנו גם מישפטי רמיאניוק נוספים כדי
לעדן את הפרצוף המתגלה לנו במראה. רק
המשוררים שברו את כללי־המישחק כאשר
הודיעו שאינם יכולים להזדהות עם שילטון, אשר
חצה את הקווים האדומים, שמעברם אין קולה של
השירה יכול להישמע. חזקה שיחזירו להם בדברי־הטפה
נרגשת אודות בגידה, בבוז ובהתעלמות.

״לא רק לשירה אין מקום בגבולות האווילות,
העוולות ושפיכות הדמים שמימדיהן רק יתעצמו
משני הצדדים. גזירה שווה לספרות, לאמנות
ולמדע.
״ובבוא יום־פקודה לא נחפש, ולא יועיל לנו
אם נמצא את אבות המחדל ואת חדלי האונים
שמשני צירי שולחן־הממשלה. אולי אז נזכור את
המשוררים אשר מצאו את עוז־הנפש כדי לקרוע
את מסף־הצביעות ואת חרדת נקמת המימסד.
אהבת־מולדת אינה מילה ריקה הרועמת
ומתחסדת בצילם של דגלים מתנפנפים נוכח
קיברו של חוזה־המדינה. לא זאת האגדה ולא זה
החלום בשמם קמה מדינת היהודים״.
ברזגז משוררת אחת, לברה, לא חוששת מפני המלעיזים
והמלעיגים, קמה ועשתה מעשה. מאיה בז׳־
ראנו השיבה לעורכי המדורים לספרות, שפנו
אליה ערב החג בבקשת התרומה הרגילה — קצתם
נזכרים בשירה וביוצריה רק בחגים ובמועדים
— בכתב שהוא ספק שיר, ספק גילוי־דעת, ספק
מיכתב גלוי שבו היא כותבת:
אני מאיה בז׳ראנו מכריזה על מותי
לא יהיה שיר ולא ציור לא סרט ולא סיפור
לא קונצרט ולא מסיבה
עד שנשוב לחיות במקום ובמדינה
שאין בה כיבוש ודיכוי ופחד,
שיש בה אהבה ויופי וחופש
רוחני
עד שיגורו הרבים והשונים זה מזה
זה לצד זה
יגורו זה עם זה
מצידם של כל החיים פה,
של פלסטינים, ערביים, של יהודים ישראליים,
ונוצרים ודרוזים ובדווים.
בקיצור: מחוות התאבדות ספרותית שבה וב־שכמותה
לא נתקלנו פה בארצם של שאננים
ושינאנים, יושבי על מידין וחובשי מדים ויושבי
על מי מנוחות ומדמנות, עורכים פורחים באוויר
כאותה פרה של שאגאל או כפרתו של משה רבנו,
שגם היא פורחת בחלל הריק.
אמת: מחווה רגשנית, פאתטית, חסרת תקווה,
מחוות החלשים.
מחווה שאין קל מלשים אותה לצחוק, אם יש
על מה לצחוק כאן. כדרך שאין קל מלשים לצחוק
אדם הנעצר לו פתאום באמצע רחוב הומה אדם,
מרים קולו וזועק: אינני יכול עוד.
הוא לא יכול עוד! חח — חח — חח — חי —
חי — חי ...הוא לא יכול עוד!
משוגע, יאמרו ואפשר שיקראו לאמבולנס או
לשוטר. גם על איש־הרוח נאמר פעם, בימים קדומים,
שהוא משוגע.
כאשר גם הוא לא יכול עוד.
ומי אמר זאת? אף זה בספרים: אמרו אנשי
הלא־רוח, אנשי הלא־לב, האנשים ההמוניים, אמר
המטומטם המצוי, זה המצוי בכל מקום ובכל שעה.
לפיכך, היתה זו רק שאלה של זמן עד שיבוא
מישהו וישים לצחוק את שירה־מינשרה־זעקתה
של מאיה בז׳ראנו. ארץ קטנה היא ארצנו. ניתן
היה אפילו לנחש מי ומי יטילו את האבן הראשונה,
ובאיזו במה או במות יעשו זאת.

בקט
ע ד הס*ךיהמר
קבוצת ער שבסוף אינה מאמינה ב״משוו-
קי־תרבות ומתווכי-תרבות נאורים, כביכול,״
או ב״אנשי־תיקשורת ואנשי־אקדמיה״ אשר
״בוחנים את כושרם בריצת־אמוק אחרי
הקורקבן החם של המאורעות הלאומיים״.
לעומת זאת, היא מאמינה בטכסטים של
סמואל בקט שעוסקים ב״אדם הגדוע בד
זמננו, ברגישותו או אטימותו למצבי־לחץ
קיצוניים,״ וכן במחזות ״בלי יהודים, ערבים,
דתיים, חילוניים, נשים מסרסות וגברים
מדוכאים״.
נשמע די יומרני וגס לא בטוח שבקט עצמו
היה חותם, אבל צריך לתת להם הזדמנות
להוכיח שהם לא רק נאה דורשים.
להם? כן, שכחנו. המדובר בהצגה בשם עד
שבסוף המבוססת על יצירות מאוחרות של
בקט, שחקנים: רחל שור, פיצ׳ו בן־צוד ויפה
הירש .״בימה״ (במאי?) :רני גירש.
הצגת־הבכורה נערכה בצוותא תל־אביב

הפעם מילא את המיצווה־השליחות מיודענו
בני ציפר, יוצא בי־מידרשה של אסכולת ב1שס
המפורסמת, השמאל שהוא ימין מרכזי שהוא
שמאל ביקורתי לאחר היותו ימין ליבראלי מתון
המקבל באורח ביקורתי ומיושב הנחות שמאליות
מפוכחות — ומחבר ומפרסם רשימות בפרסה
לפרנסתו.
לפרנסתו וגם מתוך כוונה לשוות לעצמו, כלומר,
לחסר הזהות, מראית־עין של זהות.
זהות שאומרת: אני זהה מפני שאני לא מזדהה
אלא מזהה. בעיקר את עצמי. ועצמי זה עצמי, כמו
שאני הוא אני. לא פחות אבל גם לא יותר מזה.
ולי די בזה, כלומר, בזהותי. ליותר ממנה איני
שואף. לכן אני גם מוסיף וקובע, על כל צרה שלא
תבוא: יותר מזה אינו קיים.
כלומר, אין יותר ממני. ומה שיותר ממני הוא
אגדה או ניסיון להערים עלי.
ובאגדות אינני מאמין ולהערים עלי לא אתן.
או — אפשרות שלישית — שזה, היותר, הוא
שמאלן. אבל הרי גם שמאלן אינו בנמצא. גם הוא
רק אגדה שבעזרתה מנסים להערים עלי. מי?
השמאלנים, כמובן. ובעלי האגדות.
וכה הגיב על צו מצפונה של המשוררת מאיה
בז׳ראנו אחד בני ציפר, עורך־במיקרה של מוסף־
במיקרה בארץ שהיא מיקרה גמור ובלעדיהם של
בעלי אגדה מיקריים לא היתה באה לעולם:
״שיר שתיקה מעניין המישיבנו אל פארארוכס
עתיק־יומין: המשורר החש שהעולם אינו ראוי
לפניניו מחליט שמעתה ואילך ישתוק עד שישנה
העולם את מהלכו ומכריז,ברוגז׳ על כולם״.
איזו קהות־רוח וטיפשות־לב. האם באלסקה או
בגרנלנד נכתב שירה של מאיה בז׳ראנו, וכלום
החלל הריק הוא שגרם אותו? האם מקורו באמת
בדרישה ״שהעולם ישנה את מהלכו״? ושמא
המדובר ב״עולם״ מסוים מאוד וב״מהלכים״ מסוימים
עוד יותר?!
כמו לא היתה ביתא מעולם. וכמו לא הגיעה
שום שוועת מוות של נער או נערה, של ילד או
ילדה, לאוזניו הערלות־מרוב־אנינות של העורך
שלנו.
שהרי אותו מטרידות רק בעיות הקיום, קיום
בקוף גדולה, קיומם של אכזיסטנציאליסטים צרופים
באכזיסטנציה שלהם. לא איש כמוהו ייחת
מטרדות חולין כגון כמה מאות הרוגים ופצועים
ומרוסקי גפיים ונגועי גז במרחק של כשעת
נסיעה מחלון מישרדו או ביתו.
ומפני שאליו לא נגעו הדברים, הוא מניח,
כדבר המובן מאליו, שגם לליבו של שום אדם
אחר לא נגעו. לא נגעו ולא היו עשויים לגעת.
ומכיוון שהוא, ליטראט מוקף ליטראטים וזולל
ליטראטים וליטראטורה של ליטראטים, אינו
מסוגל אלא לתאר לעצמו מחאת ליטראטים על
דברים שבליטראטורה, הוא מניח שגם מחאתה־זעקתה
של מאיה בז׳ראנו עניינה ״פניני״ ספרות.
והוא מתיר לעצמו לשים ללעג משוררת, שבצר
לה וכיוון שלא ידעה שום דרך־מחאה אחרת
שאינה ״מילים מילים מילים״ ,קמה ועשתה מעשה.
מעשה מילולי, כמובן.
מעשה חסר־שחר, חסר־תוחלת, אבסורדי ככל
שיהיה.
אבל יפה יותר, אלף מונים יפה יותר, מכל מה
שאנשים מסוגם של המלעיגים והמלגלגים שלנו
עשויים לעשות בכל ימי חלדם עלי ארמות או
סתם במערכות־העיתונים.
ולמאיה בז׳ראנו: תודה. ואנא, למען כולנו:
התירי את נידרך.
מפני שאם כולנו נחריש כעת — ויהיו ני־מוקינו
טובים ויפים או נואשים וכואבים ככל
שיהיו — ינסר בחלל העולם, עולמנו, רק קולס
הצורם של הציפרים והצופרים למיניהם.
ובעולם שכולו ציפרים, צפירות וצופרים —
קולה של שום ציפורת שיר לא יישמע עוד.

נתן זד

שבעים השנים
הרא שונות
בימים שבהם מישאל טלפוני מגלה כי רק
מעטים זוכרים מי היה ראש ממשלתה השני של
מדינת ישראל, משה שרת, לא ייפלא אם איש לא
יידע שמאקס ריינהארט, מגדולי בימאי־התיאט־רון
של אירופה, כתב ב־ 1926 כי ״הבימה שואבת
מנבכי ה,אני׳ של עם ישראל, והיא) יוצרת ת אטרון
מקורי, עצמאי ומלהיב.״
יתר־על־כן, לא ייפלא אם אפילו כמה מחסידי
תיאטרון הבימה זה של ימינו שלנו לא יסכימו כי
הוא ״תיאטרון מקורי, עצמאי ומלהיב.״ שלא להזכיר
את השאיבה מניבכי האני של עם ישראל...

ומי זוכר כיום את דבריו של אחד, דויד בן
גוריון שמו, שכתב אחרי שראה את ריקוד הקבצנים
בהצגת הדיבוק, במוסקבה שנת , 1923 כי ״אני
הלום, נרעש, לא יודע נפשי,״ וכי ישב עם השחקנים
ושוחח עם כמה מהם עד השעה חמש לפנות
בוקר לאחר ההצגה?
לשיכחה יש נסיבות מקלות. הרי המדובר
בדברים שאירעו לפני 70־ 60 שנה. בימים שבהם
תוכניה של הצגת־תיאטרון עוד נקראה פרוגרמה,
ומערכה נקראה — אקטוס. בימים שחנה רובינא
עוד היתה ח. רובין ובימאי עוד היה רנ״סור.
כך, מכל מקום, ב״פרוגרמה״ הראשונה של
הצגתה הראשונה של הבימה, ב־ 8באוקטובר
, 1918 כמעט בדיוק לפני 70 שנה, הצגה שנקראה
— במכוון או שלא מכוון — ושף בראשית.
בנשף בראשית זה, שכלל שלושה מערכונים
ו״אקטוס״ אחד (אגב, מה היה ההבדל ביניהם?),
משל שלום אש, י.ל. פרץ, יצחק קצנלסון(המשורר
שנספה בשואה) וי.ד. ברקוביץ — החל הסיפור
המפורסם בעולם־התיאטרון כולו הנקרא בשם
הבימה.
על אחת ההצגות הראשונות, ביתר דיוק:
השניה — היהזר׳ הניצת׳ ,מחזה היסטורי מאת
דויד פינסקי — כותב הסופר הרוסי מקסים
גורקי :״שלוש פעמים ראיתי את היהודי הניצת.,
ניתנה כאן דמותו המזעזעת של הנביא מתקופת
חורבן ירושלים. כוח המישחק הוא בלתי מצוי. גם
מבלי להבין את הלשון ורק מתוך הנאת השמיעה
למישקל ולצילצול, הרגשתי את כל יסורי הנבוא,
אשר את דבריו לא יבין העם האהוב עליו באהבה

אוהב את ההיסטוריה של כל דבר שהוא עוסק בו
יותר מאשר את הדבר עצמו!
כי שלמה שבא אוהב היסטוריה. והוא מוכיח
זאת גם בכתב־העת עת־סול שעל עריכתו הוא
שוקד מזה שנים, וגם בספריו הרבים על תולדות
תל־אביב, על חיי בני המרשק וכר.
מדוע, בעצם, הוא כל־כך אוהב היסטוריה? האם
מותר להציע תשובה אחת אפשרית: הוא אוהב את
העבר מפני שהוא הרבה פחות אוהב את ההווה,
ההווה שלנו. ומי יאשים אותו על כך?
כך או כך, אם נתכוון שבא להסתיר את
העדפותיו, הנה לא עלה הדבר בידו. ראו באיזו
אריכות אוהבת הוא מתעכב ומתרפק על כל פרט
ופרט בימי ה״בראשית״ של התיאטרון וכיצד,
לעומת זה, הוא ״מחסל״ ,בהקדמתו, את מדור
״הדור החדש״ בתיאטרון — מימי מלוך יוסף
יזרעאלי ועד ימי המנהל האמנותי הנוכחי, עמרי
ניצן — בעמוד אחד.
זאת, מבלי שהוא שוכח להזכיר כי בשנה
שעברה צפו בעשר ההצגות שהועלו בהבימה
הלאומית שלנו לא פחות מ־ססס 400,צופים, ב־
650 הצגות.
יפה הוא מעיר כי בנעורי התיאטרון, בשנים
שבהן נוסד בראשית המאה ,״היתה בו בגרות.״
לעומת זאת ,״עכשיו, בבגרותו, יש בו מן
הנעורים״.
איך זה לא חשבנו אנחנו על כך?
אבל עיקר הספר אינו מוקדש להערכת דרכו
והישגיו של התיאטרון, או להערכת מדיניות
הרפרטואר שלו. זאת ממילא לא ניתן לעשות

מכונסים כ־ 40 שירים אשר ההיבט, או זווית
הראיה שלהם היא אירוניה שעל גבול הסרקאסם.
כבר שמו של השיר הראשון :״צוואות מאושרות״,
מלמדנו כי דבר וניגורו, או העימות שבין דבר
לניגודו, היא ה״מצבה״ שאותה מנסה מנשה רביע
להעמיד בשיריו. אפשר לומר כי אצל משורר זה
משמשים כוחות ההרס והבניה בעירבוביה, כאשר
הקונפליקט ביניהם יוצר את הבלתי־מושג.
זעקתו של המשורר היא קיומית, משום שקיום
גבולי בארץ־ישראל חרוכת מילחמות, הוא קיום
המהווה נטל כבד־משאת בשביל משורר.
דווקא, או למרות אותו קושי הצורב כברזל
מלובן, ואני מצטט :״הייתי אוכל כל דבר במדבר
/את ידי ורגלי קרעו אבנים״ /ורוח בי שלוחה
כשועל /וחול ההרים חומק ובסיום :״תובע
ירוק בכל אוני /וכל יגוני נבלע בכרמים אוכל
תאנים בבוקר /אחר־כך דם אחר־כך אדמה״
(מתוך ארוחת בוקר לנביאים) ,עולים וצפים כאן
כמו מתוך התופת כמה שירי־אהבה מקסימים
ביופיים, בתמימותם ובאמיתותם. אהבה, שנחלתה
תמיד סירוב, דחייה, או אפיסת־כוחות של משורר
מודע לטראגי שבאובדנה, או אובדנו שלו בה. ואל
יהא הדבר קל בעיניכם. פלא שירי־אהבה כגון .
אלה שבכאן אינו מתרחש יום יום, ויש לקבלו,
הייתי אומר, כתגלית של ממש. אני מצטט:
״חיפשתי אותך ליד הים /בחול שחיכה לרגלייך,
/את יודעת בימים האחרונים /נרגעתי קצת
אחרייך /את יודעת שכחתי מזמן /שנגעתי קצת
בשדייך ובהמשך :״אני יודע שלא אכפת לך ים
/בצבעים הכהים של החורף /יבוא הקיץ יתעורר
הרם /ויביא את הים אחרייך /אולי כל זה פשוט
שגעון /כשאת נושבת מתוך הים /כשאת חושבת
על חורף קשה ״.בשיר־אהבה אחר אנו מוצאים
אותו רצון ער, כמעט ילדותי, לטוהר, שלמות
ושקיפות שעל גבול המוחלט. הייתי קורא לו,
הדחף המניע שבכל שירי הספר, זה הקורא את
קריאתה של ״יונה חיה״ עד מאוד :״אני אוהב
אותך שקופה ומאושרת /מתחת לעורך יהיה
מושג שאין בו צורך /המחשבות, כמו נכים הלומי
קרב /דוחקות את האסון המתפתל כמו מוח
מנוסר לקוביות שוות /אני אוהב אותך שקופה
כמו הגשם /אשר יכסה אותנו בארבעה־עשר
לילות מבול״...

מנשה רביע

מלכודות

חנה רובינא ב״הדיבוק״ ,מוסקבה 1923 ,
כה עזה ונאמנה ...אך לא החזון עצמו חרת את
הרושם העמוק בנפש. לא, הרושם הזה נוצר על־ידי
ההרמוניה של ההצגה, על־ידי האחדות
המוסיקלית של השחקנים בכללם ושל כל אחד
ואחד מהם בפרט ...עבודה כבירה צפונה
בתיאטרון הקטן הזה שהוא הוכחה נוספת לכוח־הקסמים
של האמנות ושאר־רוחו של העם
היהודי.״
האם הצדיקה הבימה תיקוות גדולות כל־כן־
שתלה בה אז אחד הידועים בסופרי הארץ שבה
קמה?!
לא לנו המישפט. לנו מותר להעיר ש״שניים
ממעריצי הבימה — הכימאי סטניסלבסקי
והסופר גורקי״ אסור לתרגם לאנגלית כ־ס׳״ז
931(1013־305 01־ .1כלומר, לא שאסור. מותר,
אבל רק כשהכוונה היא לבריחה.
ואולי גם מוגזם מעט לומר על סטניסלבסקי
וגורקי שהם ״מעריצי״ הבימה. בסר הכל ביקשו
לעודד ולחזק את ידו של ״הרך הנולד׳ אשר,
כדברי גורקי ,״מבטיח כי עוד גדול יהיה.״
המדובר כמובן בספרו־אלבומו של שלמה שבא
שיבעים השנים הראשומת: סיפור הבימה, פרי
עטו ועריכתו של שבא, שיצא לא־מכבר בהוצאת
כתר ואגודת ידידי התיאטרון שהמדינה התירה לו
להצמיד לשמו את הכינוי לאומי.
מן הדפים הראשונים ניכר כי הספר נכתב בלב
אוהב. שבא אוהב את נושאו ועוסק בתולדות
תיאטרונו כבמלאכת קודש.
כדי להיות נאמנים לאמת, עלינו לומר כי ניכר
בו שהוא אוהב את ההיסטוריה של התיאטרון
יותר מאשר א ת התיאטרון עצמו. בעצם, הוא

כראוי בספר היוצא לאור בחסות התיאטרון עצמו.
מובן מאליו שאין כאן גם שום אנקדוטה
פיקאנטית מהווי הבימה. והרי זהו התיאטרון
שהזין יותר מכל אחר את מדורי־הרכילות של
תקופה שלמה, החל בעתון המי!חד הזכור לטוב/
לרע של ד״ר אלכסנדר זאובר מיודענו.
אף מילה למורגנשטרן!
לעומת מה שאין ולא ייתכן שיהיה באלבום
ממין זה — הנה מקצת ממה שיש בו: רשימה
מלאה של כל המחזות שהועלו בהבימה, כולל
שמות הבימאים, המתרגמים והתפאורנים. רשימת
כל שחקני־התיאטרון, כולל שחקנים שהלכו
לעולמם, ורשימת שמות עובדיו. רישומים בצבע
של תפאורות להצגות ועשרות רבות של
תצלומים בשחור־לבן: תעודות ומיסמכים,
תצלומים קבוצתיים, מודעות, צילומי סצינות
מתוך הצגות, צילומי שחקנים וקהל, ואפילו שיר
שהקדיש נתן אלתרמן לשחקן המנוח ברטונוב
שכמעט כל חייו עברו עליו בתיאטרון.

נ. סוקר
שירה צחאות מאו שרות
מנשה רביע
יונה מתה שירים הוצאת רשף
בספר־שיריו של מנשה רביע, יונה מתה,

אני בת 14ו* 300 יום אבל באיזה יום של ל׳ אנסים
ין מסו אותי
במכונית מסחרית
נסעו אותי
לכוון צפון
אני לא יוז־עת
דולן א שם
נגמרים דברים
מהסוג הזה
הראש עכשו
מלא שחר הפנים גם הפנים
הגוף שלי הבטן אדמה יותר

מרמזור חולה
סתמו את הפה
בנעלי התעמלות
שפתים לא יגיעו
לשום מקום
דגלים רגלים
ארכות ארכות
שתולות היו בין הברושים
אנשים לבנים
במכונית של כסף
לוקחים מכאן
את גופי הרע.

בשיר בוטה, אחד מרבים, מיטיב מנשה רביע
להגדיר את דרך ייסוריו, כאן ועכשיו, בארץ
ישראל, ומשווה את עצמו לקין אשר תו־הנדורים
וחוסר־השקט טבועים בו מכורח מציאות חיים
קשה, אך גם מעשירה ומפרה. אצטט :״אני קין
דפוק /זוחל מבטן הארץ /מנווט את הפחר שבי
/השומר עלי ועל אחי /אני איש אינסופי /נהדף
נהדף נהדף /אני איש ,־;דם /השומר עלי משיג
אותי /האח שלי שוכב באוויר /אחי מטאור
השמחה שלי /נוחת עלי מפציץ אותי /ממריא
עם גופי החפוי״...
לסיכום: ספר־שירים הראוי לקהל־קוראים
קשוב ומקשיב.

ראובן דותן
דרקיום בכפר גלילי
כפר יאסיף שבשיפולי הגליל התחתון. חג
האביב, מסורת בכפרים הערביים, השנה בעל גוון
פוליטי. ראש המועצה המקומית, נימר מורקוס,
פותח. עוד מעט תופיע כאן בתו, וביתר דיוק: אחת
משש בנותיו, אמל מורקוס המוכשרת, בשיר
שאותו היא שרה ביחד עם סי הימן. אחר־כך תשיר
סי הימן לבדה, בקולה בעל העוצמה הבלתי־רגילה,
בנוכחותה הבימתית המרתקת, את ״יורים
ובוכים״ .״זהו אחד הימים המרגשים ביותר בחיי,״
היא אומרת על הבימה. מחייאות־כפיים סוערות.
כמה מאות תושבים תחת כיפת השמים בחצר אחד
משני בתי־הספר המקומיים. ירח מלא של סוף
חודש.
ראש־המועצה ומנהל בית״הספר נושאים נאד
מים. רופא מקומי שהוא גם משורר קורא קצידה ־
שיר מגמתי ארוך, שקול ומחורז. בצר הדברים על
דו־קיום בשלום והחזרה המרגיעה על ״אחינו
היהודים״ ,דברים נחרצים על הזדהות עם המאבק
המתנהל בשטחים הכבושים. אילו השקיעה
הממשלה את כל מאמציה, משאביה ואמצעיה
במסע לקירוב ליבות אזרחי ישראל הערבים —
דרוזים, מוסלמים, נוצרים — להתקוממותם של
ערביי ה״שטחים״ ,לא יכלה להצליח יותר. אט־אט
הולך ונמחק הקו הירוק שבין אלה לאלה...
אחרי הנאומים והתוכנית האמנותית, שבה
מופיעות גם להקת־באלט ולהקת־ילדות, נערכת
״חאפלה״ שניה בביתו של ראש־המועצה. יוסף
שילוח, בימאי־סרטים ושחקו ומי שרק בימים אלה
יצא בתוכנית־יחיד חדשה המבוססת על טכסטים
של אמיל חביבי, סאמיח אל־קאסם ומחמוד
דרוויש, אף הוא כאן. על הבימה המאולתרת
שבמיגרש בית־הספר העלה קטע מן ההצגה,
המסע שמה. כשחקן הוא עדיין מרשים כשהיה
בשנים הרחוקות שבהן החל את דרכו בתיאטרון
האהל . 1964 .לפני המבול.
בין אלה שמחאו לו כף היו גם בני משקים
שבאזור: כברי, בית־העמק. כולם הוזמנו, יחד עם
המשורר והאמנים היהודים, כאילו לא היתה
אינתיפאדה בעולם. ארץ משונה.
מישהו מזכיר את התגובה ההיסטרית בקרב
חוגי השמאל על פרישת המשוררים מפסטיבל
השירה. שילוח מושך בכתפיו בבוז .״מה זה
שמאל? מי זה שמאל? שלום עכשיו זה שמאל? —
אז למה הם שותקים?!״ לדעתו חלה בשבועות
האחרונים, מאז פירסום שירו של דרוויש, נסיגה
גדולה. אנשים פוחדים, נרתעים ממחויבות
ציבורית גלויה .״ראית מה עשו לכם. הציגו אתכם
כבוגדים, אנשי אש״ף.״ עכשיו הוא באמת מתרתח
:״למה בעצם ציפו מדרוויש? שיהיה אסיסטנט
של הרצל?!״
הכל מסכימים כי עמדת הליכוד בראשות
שמיר אינה מאפשרת למתונים שבמחנה הערבי
להתבטא בחופשיות. במבט לאחור ייראה שמיר
כמי שטרח כל ימי כהונתו לסתום כל פירצה קלה
לשלום.
צעיר יהודי היושב ליד שילוח צופה בקיע גדול
במחנה השמאל הישראלי עם התגברות ההקצנה.
״בקיע עור יותר גדול מזה שכבר קיים?״ תמה
מישהו.
הסכמה כללית: צפוי קיץ קשה. קשה מאוד.
ובראש וראשונה: מכירה כללית של יונים...
בטלוויזיה שבפינת החדר, לעומת זאת, מונים
את הנקודות: אירלנד — 3נקודות: ספרד — 4
נקודות: ישראל — 7נקודות. יהודים וערבים —
דרוזים, מוסלמים ונוצרים — מסיבים יחד אל
שולחן עם תיקרובת, בכפר שבשיפולי הגליל
התחתון, בליל רמדאן של חג־האביב, ומקווים
לנצחונה של ירדנה ארזי.
ע. חדה
ארץ משונה•

0 11

7 1 ^ 1 7

א׳ ענמלן

חמה רקדיססל
ה 1א התפגק
הוא בן ,27 רווק, מתעסק בשיווק,
1.73 מסר, רומאנטי, ולדבריה ״נאה
מאוד, אני חושב, עם ראש פתוח לדמיו־טין
*.הוא מעוניין בקשר יפה וקבוע עם
רזה וחטובה ויפה(.התפנקתי בזה,״ הוא
אומר) ,פרט ליופי ולחיטוב הוא חצה
אותך גם לא מרובעת, לא שיגרתית.
גילך לא משנה לו. שאלי אותי על
סיספר־הטלפון של 44/88 או כתבי
לו לרדד , 11825 תל־אביב.

משהו חסר
״זה לא שאני לא מאושר עם מישפוד
תי,״ הוא אמר לי ,״אני מרגיש שמשהו
חסר.״ אז כמו שהבנתן )45/88( ,הוא
גבר נשוי, שפונה למדוד מסוג זה בפעם
הראשונה, אחרי לבסיס. הוא בן ,39
עוסק במינהל, מבוסס מבחינה כלכלית,
גובה 1.70 מטר. מחפש קשר טוב, חם
וכן עם אשה נ את עד .38 הקשר איתו
— דרכי.

מאוזן:

).1הסופר סרב לשאת את דברו
אך חזר בו (:)3
)3פרס ובן לסופר (:)4,5
)9מצאנו את מערכת ההגנה
ברפיח (;)4
)10 מן הדין וחשבון נכרת סטיה
מררך הישר (:)4
)13 שליט בעזרת האל (:)3

פתרו! ת שבצופן
2642

שנכחדו

רקור השבלים
באש (;)6
הזקן שאחרי העבורה היה
לאגדה (:)5,3
דרכו עוז! כי אין מוצא (;)4
באלהים השף! זה קשה כמו
אבן (;)4
לאחר השמע הצליל נושאות
הנשים העדינות את
האבוקות (;)8
אין בית לסופר (;)5
גם ספיר למשל נכשל כהורה

פעיל לא היה בואדי סליב

שיח אויבים (:)4
צער העולם של תינוק בן
יומו (:)4,3
המבצע רק לא בימות חול

מאוגד:

)5יושב בקדילק ושופך דמעות
תנין (:)9
)6ירמזו אל שום מקום (;)6
)7סלטו למרומים (:)4
)8האינסטלטור שהתווכח המון

)9מבקשים את קרבת הנשיא
בקבוץ (:)4,3
)11 ענף היוחסין של דפנה (:)2
)12 שיר אהבה בדוי יצא לטיול
בדיונות של הישימון (;)4,5

ליקוטי המשורר הקדום (;)3
בול ריק של ז׳יסקאר ד׳אס־טן

רקדן באסם ברקוד המות

קבל את השי שלו מהאב
הבן ורוח הקדש (:)6
ענקים בישוב לרגלי השומרון

האם בילק המבולבל כשר
לפי דיני הראיות 4
בנימין תמוז ויורם קניוק
מראים סימני חיים (:)2
המפקד כאן עוד מימי בראשית

מוכן לעבוד כל החיים בעד
בית (.)3

--אביגיל ינאי —

אי תן ע מי חי
הדברת מזיקים

דברים יפים
היא קיבוצניקית מהצפת, עוסקת
במוסיקה קלאסית, גתשה בת ,43
הופעה נ את עיניים ירוקות, שיער ערמוני
1.61 ,משי•* ,הבת אסתטיקה, רנד
ח ם יפים. הבית היפה שלה מלא בשטיחים,
כריות וילונות, אהילים, תחרות
— הכל עשתה בעצמה.
היא מעוגיינת בקשר רציני(״כבר
היו בל״כד הרבה לא-רצינייס״) עם
״חובב מוסיקה קלאסית אחד שלא
פשר מבאר,״ רצוי לא מעשן, בן 43 עד
50־פלוס. שאל אותי על 46/88 ואתן
לר את מיספר-הטלפון שלה. גם בקיבוצים
יש כבר טלפון בכל חרה.

בעמ

* # 5 2רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־22־75־03

בעומ*רה ער בדיאוייד ורכוש!״

בחור פוגש כחודה. גוצר קליק.
אצלי או אצלך, הוא שואל, והם
מחלימים די סהר. זח גס קורה די
מהר. תוך המש דקו ת, ה ס אחדי.
אילי ידעתי שאת בתולה, הוא
אומר לה, הייתי מ תיי ח ס אלייך
אחרת, הייתי ותר ג־נסלמו• אילו
ידעתי שאתה בל-כך ממהר, היא
אומרת, הייתי מורידה א ת חטיי־ס
ס( .תודה לעורך־דין י. שסיפר לי
את הקטע. כל שבוע בדיחה כזאת,
ואגי מסודרת).

שמחים להדברת תיקנים(ג׳וקום)1,
* .ג * .תולעי סץ, חרקי ספרים ובגדים,
עירפול מיוחד לארועים למניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

״רותי בטלסוף, וכדאי לכס
למהר, בי אגי מת חילה כג ר להת עייף
(בל ה מי כ תגי סמת חילי ס
להיראות לי אותו הדבר) -
ב־ .221017

היא בלונדית עיניים חומות״ירד
גרת, חטובת־גוף 1.73 ,מטר, מזכירה
במישדר עורכי-חן, צברית, נאת
נ שי ת בת ,43 גרושה כבר הרכה שגית
בעלת חוש־הומוד, סימפטית, שנונה.
היא מתגעגעת לקשר, אשר יוביח שקיימת
חברות ונאמנות, בלי להצית
מצפה לגבש, נאד. ותמאנסי, שיודע
להעניק ולקבל, שלא שנוק אשה בשאלות
של כיצד ומתע, שיח ה גברי,
שיגרה את השכל, ילהיב את הייצר ויצבוט
את הלת
בסוף היא סיפרה לי שלפעמים אומרים
לה שהיא דומה לקריסטל (לינדה
אוואגס) בתיסרוקת, בצבע השיער ובגובה.
מיספחר,טלפון שלה אצלי, או
למי שרוצה לכתוב — ת״ר , 1102 גבעתיים.

1ף מזב
״לגבי ת ב הגברית אני י שר מדי
חכמת״ היא הצהירה באוזניי בקול נמרץ.
היא גתשה בלי, בת ,31 אקדמאש
בתחום העסקית התיקשורת ואמנות.
מדווחת על ״גוף טוב שאש ע ש יותר
טוב.״
היא מחפשת את האחד שלא נרתע
מהאתגר של חיים עם פרטנרית נבונה,
מצחיקה, יוצרת ויצירתית שאוהבת
ילדים ורוצה לבנות סביבה וסביב בך
זוגה מישפתה א מ שי ת מצבך הבהר
נולוגי או הפיזיולוגי לא משנים לה.
מצבך המנטאלי והאינטלקטואלי —
כן. שאל אותי על (.)47/88

בסרט קשוחים שכאלה הולכים
ברט ל אנקס טר וקירק דאגלס בר חוב.
דאגלס מעצבן אוו לאנקססר.
לאנקסטר :״תשתוק או שאגי מנקב
לך עוד ח ש בסגסר.״

*ד דים זר. בסדר
היא רווקה בת רבע־ל״ ,40 אקדמאית
בעלת תפקיד מינהלי ככש, גובה 1.63
מטר, נראית טוב. מסד אין לה הרבה
דרישות, ח א אומרת, רק שתחה כמש
— ישר, בן, חת אוהב ילדי ת אינטי
ליגגמי עם חוש־הומור, נאמן, איכפתי,
שנמאס לו מהמישחקים ורוצה, כמוה,
להקים מישפחה. אתה׳לא חייב ל חו ת
רווק, ואם יש לך ילדית זה בסדר. אפילו
בסדר גמור. מיספרשטלפון של
( )48/88 נמצא אצלי.

תזלעת־ספרים

הב אהבה אמיתית לשמה, אינו שותה
ואינו מעשן, בעל כישחן־כתיבה(שירים)
,חובב טיולים בחיקשטבע וקורא
כתולעת־ספרים. זה לא הניסוח שלי.
אני פשוט מעתיקה בדיוק את הבריז.
הוא מעוניין כמתאימה לנישואין, מבקש
לצרף תמונה ומיספר־טלפון. ת״ד
,922 נתניה״

ה*3ל הב של
כשחידשתי את חתי, לפני שנתיים־
שלוש(אני ככר לא זזבדת מתי זה היה).
בא אליי נטענות מי שהיה אז העורך
הממונה על המדור הזזת רב איתן.
ומרור שלך מזכיר לי ביתיאנות, הוא
אמר. מה אני יבולה לעשות? ניסיתי
להסביר לו שיפהפיות בנות 25 לא בל•
כך צריכות אשי, אבל הוא התעקש
שזה לא בסדר (במקום לשמש שבני־תרו
מככבים במדש<.
ולמה הזיכרונות האלה? בגלל שפתאום
אני תאה שדי הרבה מן הפונות
אליי הן נשים, שהגיעו לגיל הבשל של
בין 40ל־ ,50 ויותר מש. אז מה? גם אני
בבר לא בת .30

שיהיה מבוסס
״אני פנויה, נראית סות אינטליגנ
טי ת בעלת הופעה נאד״ עיניים חוסות
בחמת, גובה 1.63 מפר, בת ,50
נראית צעירה מכפי גילי,״ ח א כותבת.
״רוצה להכיר אדם לקשר רציני בלבד,
שיהש מבוסם, אוהב חים, רומאנטי,
גרוש או אלמן, רצוי מגוש ח והסביבה.״
היא בת״ד ,21277 תליאביב.

במרעה
חינוך
הדחתה מו ה ד
בעיקבות הא שמזת
ער זיוף גליון־ציונים
והעדפה פוליטית
בנזיברז, בוטל מיכרז
של מנהל בית־הספר התיכון אילנה אלון

לא בכל יום נחשד מנהל בית־ספר
תיכון בזיוף. ג׳ומעה אזברגה, שכיכב
לפני זמן קצר על מירקע הטלוויזיה,
כאשר נשק את ידה של רות דיין וסיפר
על היכרותו איתה, מככב כעת במרכזה
של פרשיה אחרת.
אזברגה 38 בדווי יליד תל־אל־מליח
בנגב, למד חינוך והיסטוריה באו־

מנהל אזברגה

הינהביה מקלקיליה נעצוה
מעצר מינהו .,אישאינו יודע גווע.
היא ערכה מדור לענייני נשים

אחידה
לא וצחה
להתחתן
ך * ל מעצרה של נאהידה נודע
לגו רק מהעיתון. אף אחד לא
טילפן להודיע, לא אמר מה הסיבה,
אפילו לא נתנו לנו לבקר אותה
בהתחלה,״ אומרת נאעמי, אחותה של
נאהידה מחמד שאקר נזאל 26 העיתונאית
הפלסטינית, חברת הוועד המנהל
של אגודת העיתונאים בשטחים
הכבושים, כותבת ועורכת מדור הנשים
בשבועון המיזרח־ירושלמי אל־שודה
(״השיבה״) וכסופות העיתשת הפלס־מידת,
שהושמה במעצר מינהלי לתקופה
של שישה חודשים.
מעולם לא כתבה על נושאים פוליטיים
או מדיניים. היא ערכה וכתבה
מדור־נשים בעיתונה, עסקה בנושאים
חברתיים וסוציאליים.
״נאהידה התחילה להשלים עם המציאות.
היא רואה את עצמה כאחת
הקורבנות הרבים שהעם הפלסטיני נד־

העיר, המונה 50 אלף בני־אדם, כעיר-
רפאים. החנויות נעולות על סוגר
ובריח, הרחובות ריקים מאדם, פה ושם
פזורים דוכנים המוכרים מצרכי־מזון
הכרחיים, וג׳יפ צבאי בודד מסייר
ברחובות השוממים. שלווה פסטורלית
מדומה.
ביתה של מישפחח נזאל שוכן לא
הרחק ממרכז העיר. חומת־אבן מקיפה
את הבית ודלת־ברזל גדולה מפרידה
בץ הרחוב לחצר.
בית בן שתי קומות, שירותים בחצר,
מחסן גדול ובו שקי קמח ואורז לתקד
פות כגיו אל ת חרר לקבלת אורחים
בקומה הראשונה וחדרי־מגורים בקומה
השניה. חדרה של נאהידד, שאותו
חילקה עם אחת מאחיותיו־ ,מסודר ונקי.
מיטה כפולה במרכזו, ארוו־בגדים בצד.
ניכר בו שזמן רב אינו נמצא בשימוש,
שאין בו חיים.

אחיות נוספות עוסקות בהוראה, האחים
במיסחר ונאהידה עיתונאית.
את לימודיה היא עשתה בקלקיליה.
כשסיימה את בית־הספר התיכון נסעה
לירדן, כדי ללמוד באוניברסיטה. בתחילה
למדה מדעים מדוייקים. אחרי
סמסטר אחד החליטה ללמוד ערבית
ועיתונאות. חמש שנים עשתה בירדן
תחת עינו הפקוחה של אחיה הבכור.
מישפחת נזאל היא מישפחה מוסלמית
דתית. הכל נעשה לפי דברו של

לא מתקפל

ניברסיטת בר־אילן וזכה בתעודת־הור־אה.
מזה שש שנים הוא מנהל את בית־הספר
העממי־ערבי ברמלה. השנה, יום
לפני תחילת שנת־הלימודים, נבחר אז־ברגה
על־ידי ועדת־המיכרזים של אי־גוד״הערים
רמלודלוד למנהל בית־הס־פר
התיכון המקיף הערבי.
בחירה זו היתה מכה קשה לטייב
יונס 31 סגן־מנהל באותו בית־ספר זה
חמש שנים. טייב, שהעמיד גם את עצ־מו
כמועמד למיכרז, חשב כי מן הצדק
וההגיון לבחור בו, מאחר שכישוריו
מתאימים, הוא בעל תואר שני במיזרח־נות
מאוניברסיטת תל־אביב, וכן מילא
לדעתו, בצורה טובה את תפקיד סגן־
המנהל, זה חמש שנים.
טייב אינו מן המתקפלים. כאשר
ראה שהפסיד במיכרז, פנה לעורכת־הדין
דורית דרמן מתל־אביב, וביקש
ממנה לפנות לבית־המישפט הגבוה
לצרק, לעתור לביטול המיכרז ולהחליט
על מיכרז חדש. בין טענותיו היו
טענות של הפלייה והעדפה בלתי חוקית
של אזברגה. מאחורי טענות אלה
מסתתרת בעצם טענה כי בחירתו של
אזברגה היתה בחירה פוליטית.
טייב טוען כי אזברגה היה נכון לעבור
מהמערך לליכוד, ואולי למשוך
אחריו רבים מבני שבט האזברגה הבדווי.
בראיון שנתן אזברגה למעריב לפני
חודשים אחדים, סיפר כי בחפץ־לב יפנה
לפוליטיקה במיסגרת אחת המפלגות
הגדולות, גם עם הליכוד.
״מדוע לא?״ הכריז בכתבה ,״אני
ז׳בוטינסקי מיספר !1״ טייב׳טוען כי
מקסים לוי, ראש איגוד הערים, דאג
למינויו של אזברגה, כדי שיעזור לליכוד
בבחירות הקרובות.
אבל לסגן־המנהל היו טענות נוספות.
לדבריו לא היה המנהל החדש
ה עול ם הז ה 2644

נאהידה בתקופה החילונית
.היא משה! מיוחד...־

חדר־המיטות של נאהידה
.דתית, אך לא חזמיייניסטית ורש
לשלם במאבקו לעצמאות,״ אומר
עורך־דינה איברהים אליאן.

דצתה
ן קאדיידה

^ חדי עוצר של יותר מחודש נתו־נה
קלקיליה בעוצר חלקי בשעות
הלילה. ביום של שביתת־מיסחר נראית

בעל תעודת־הוראה לכיתות י״א וי״ב,
וזה היה אחד מתנאי־היסוד של המיכרז.
״ספק אם למנהל הנבחר רישיון־הוראה
שהוצא כחוק, אף לגבי כיתות ז׳-י הן
עקב זיופים ו/או שינויים שנפלו בדוח־הציונים
שלו.״ המשיך טייב וטען.
כאשר ביקשה עורכת־הדין דרמן את
גליון־הציונים של אזברגה באוניברסיטת
בר־אילן, נתקלה בקשיים מרובים

אבי המישפחה נפטר לפני שנה. הוא
היה סוחר מכובד בעיר. כל הילדים
(שיבעה בנים, שלוש בנות) קיבלו את
חינוכם בבתי־הספר בעיר. שלושת
הבנים המבוגרים גרים עתה בארצות
הערביות השכנות, שניים בירדן, אחד
בסעודיה. האחד סוחר, הקוני רוקח
והשלישי מורה. מישפחת נזאל לא
חסכה חינוך ולימודים מילדיה. שתי
להשיגו. בסופו של דבר התקבל לידיה
צילום של הגליון ובו ניכרו היטב מחיקות,
תיקונים ושינויי ציונים. כאשר
הישוותה את צילום הגליון שנתקבל
מאזברגה עם הגליון המקורי, התברר
לה כי היו בו מחיקות והעלאת ציונים
באופן משמעותי, למשל מ־ 49ל־.79
אזברגה הכחיש כי עשה כל תיקון
שהוא, וטען בתצהיר־התשובה שלו כי

האב, אלא שנאהידה ״היא משהו
מיוחד,״ אומר אחיה בשיר. הנשים
המוסלמיות נישאות על־פי רוב בגיל
צעיר, על פי החלטת האב. נאהידה בת
,26 למדה באוניברסיטה ורצתה לעשות
קאריירה. למרות שהיו לה הזדמנויות
למכביר היא סירבה להינשא. אך לא
הספיקה להגשים את תוכניותיה.
היא שבה מירדן לקלקיליה, אולם
לא מצאה בה את מקומה. מרכז הפעילות
העיתונאית הפלסטינית נמצא
בירושלים, והיה זה טיבעי שתשאף לעבור
לירושלים.

רחוקה
| מפוליטיקה!

שום־כך עברה לגור ברמאללה בדירתה
של קרובת־מישפחה מבוגרת .״היא
דאגה למצב האשה הערבייה, רצתה
להביא לשיפור, להכניס מודרניזציה,״
אומר גיסה צאלח מוחמד עומר .״אנחנו
לא כופים על הילדים מה לעשות. אם
הדרך שהיא בחרה לעצמה היא טובה,
אז אין בעיות,״ אומר אחיה בשיר.
בשלב זה בחייה בחרה נאהידה להתרכז
בעבודתה ובכוונתה היה להמשיך
בלימודיה בפאריס. אלא שמות אביה
שיבש את תוכניותיו־״ ״היא היתה מאוד
קשורה לאבא. אחרי שנפטר היא ודתה
מסוגרת ודיברה מעט מאוד על עצמה,״
אומרת אחותה נאעמי.
למישפחה אץ כל השערה לסיבת
מעצרה של נאהידה. .היא מעולם לא
דיברה איתנו על המצב הפוליטי, לא
דיברה על האינתיפאדה ועל מעשיה׳,
מספר גיסה. אחת לשבועיים היא נהגה
להגיע לביקור בביתה, אולם העוצר
הממושך שהוטל על העיר מנע ממנה
להגיע.
את דבר מעצרה קראו בעיתון. אף
אחד לא טרח להודיע. לפני שבוע נסעו
אמה ואחותה לבקרה במקום מעצרה
בתחנת־המישטרה במיגרש־הרוסים בירושלים.
בתחילה לא ניתן להם אישור
לבקרה. רק אחרי שהמציאו את כל
האישורים הדרושים התאפשרה הפגישה.
״היא
ביקשה שאביא לה ספרים
בפילוסופיה ובפסיכולוגיה,״ אומר עו־רך־דינה,
איברהים אליאן. האחות נא־עמי
מספרת שנאהידה ביקשה שתביא
לה את הקוראן ,״היא תמיד קראה
הרבה בקוראן, היא דתית, אבל לא
חומייניסטית״.
חבריה לעבודה באל־עוודה ובאגד
דת העיתונאים הפלסטיניים אינם
יודעים רבות אודותיה. לבד מהעובדה
שהיא עיתונאית מוכשרת, איכפתית
ומעמיקה, הם אינם יודעים דבר על
חייה האישיים. אף אם היתה קשורה
בפעילות פוליטית כלשהי, בוודאי
שלא היתה בין הבולטים שבפעילים.
62 עיתונאיות ישראליות חתמו על
עצומה לשיחרורה. היא העיתונאית
הערביה היחידה שלמענה נערכה הפ־

^ פני שנתיים התקבלה נאהידה
/לעבודה בשבועון אל־שודה. מ
גנהי

חלו שיבושים או זיופים בגליון
שהוצג, הרי שטייב הוא שעשה אותם.
נראה כי מריבת המנהלים לא השאירה
טעם טוב בפיהם של הממונים על
החינוך בעיר, והם פנו לעותר והציעו
לו הצעה שכמעט אין לסרב לה. הם
הציעו לו פיצוי של 250 אחוזים בתנאי
שיפרוש מבית־הספר ויבטל את העתירה
לבג״ץ. הבטיחו לו כי הוא יקבל את

מישרת מנהל בית־הספר העממי בעיר.
אבל טייב לא רצה לוותר. הוא החליט
להילחם עד הסוף.
השבוע הסכימו הרשויות לכל דרישותיו
של העותר. המיכרז שבו זכה
ג׳ומעה בוטל. מיכרז חדש יערך בחודש
מאי, ואז, מקווה טייב, יהיו לו סיכויים
טובים יותר מאשר במיכרז הראשון,
שנתפר למידותיו של אזברגה.

יוסי עיז־דזד

בו סימון מושת. מפיצים עריה שמושת, נאיר! היא מעדינה
ן נשים ער אבדיס. זה רא גנון, היא אומות, ומסבירה את הכר

.אני וא וזוגית!,
רקדנית־בטן ברי סימון
.לחתונה אין תאריך ואין כתובח־

ך • די סימון, רקדנית־הבטן המפור־סמת,
טילפנה אלי וביקשה שאבוא
אליה בדחיפות.
אין לה מנוחה. היא מוטרדת מהבוקר
עד הערב על״ידי שיחות־טלפון אנונימיות,
מאז שפורסם בעיתון שהיא לסבית.
כעבור
שעה שלחה את הנהג, בחור
צעיר המסיע אותה לכל מקום, כדי שיביא
אותי אליה.
ברי סימון מתגוררת בדירה מפוארת
בשיכון״בבלי.
היא קיבלה את פני כשהיא יושבת

באמבטיה של קצף, והסבירה לי כי
עליה להתרענן לקראת הופעתה בערב.
אחר־כך ישבנו בסלון ושוחחנו.

ץ י /ידידות עס
פצצת־מין
ך* רי, כיום אשה אמידה, סיפרה לי
₪1שעבדה קשה במשך חמש שנים,
עד שהגיעה למעמד של רקדנית־בטן
מכובדת.
הצבע הוורוד שולט בדירה. שטיחים

סיניים ורודים וכלי־חרסינה באותו הצבע.
ריהוט עתיק, כורסות־קטיפה. תמונות
רבות של מרילין מוגרו וברי סימון
תלויות על הקירות.
חדר מיוחד, שכולו מראות, משמש
את ברי לאימונים. שם גם תלויות שמלות
מפוארות ונוצצות בשלל צבעים.
את השמלות האלה לובשת ברי בהופעותיה.

עליה
בהעולם הזה, וכך החלה הקאר־יירה
שלה.
מדוע אומרים עליה שהיא לסבית?
מה האמת באותן שמועות?

סיפרה ברי:
את השמועות המרושעות שמעתי
לא־פעם. לא התייחסתי אליהן, ותמיד
התייחסתי לזה בצחוק.
חברות וחברים סיפרו לי שאומרים

עם יצחק שמיר
.איך אני מלה לחשוק באשה עם נוף כסו שליל כולי שופעת סכסך

עם פנינה רוזנבלום והבן ניסים
.אני חושקת בגבר בדיוק כפי שהוא חושק ביר
שני הטלפונים מצלצלים בלא הרף,
וברי אומרת לי שמטרידים אותה במשך
כל היום והלילה, מאז שהופיעה בעיתון
השמועה כאילו היא אוהבת נשים. היא
חשבה כי הטרדנים יירגעו עם הזמן, אך
מאחר והדבר לא קרה היא מתכוננת
להחליף את מיספר־הטלפון שלה.

בביתה ליד ציור שקיבלה במתנה מידיד שנפרדה ממנו
.יש לי כל המעלות שכל אשה היתה חצה שיהיו להר

ברי נולדה בשם ברוריה בן־שימעון
בחיפה. היא ממוצא מארוקאי. בגיל 15
נישאה לשכן, נסעה איתו להוליד, ושם
הוא נהרג. שם גם למדה ריקודי־בטן.
אחרי שובה הופיעה בחיפה בהופעות
מזדמנות, ולפני חמש שנים עברה ל*
תל־אביב. גיליתי אותה כשהופיעה לפני
עמוס ברנס עם שיחרורו, כתבתי

שאני חיה עם נשים. לא היה איכפת לי.
אבל עכשיו כתבו שחור על גבי לבן
בעיתון שלאחר בדיקה וחקירה גילו
שיש לי רומאן עם מישהי, ואמרו לי גם
שהכוונה בעיתון היתה לנערת־זוהר,
הנחשבת כפצצת־מין. אני בכלל לא
מבינה את הקטע הזה.
אני יודעת שאשה זו היא נחמדה
מאוד, בחורה המוכיחה את עצמה. יש
לה חבר כבר הרבה שנים, והיא אוהבת
אותו. אני לא יודעת מדוע סיפרו את
זה, אף פעם לא היינו חברות, והיא הי־תה
בסך הכל אורחת בבר־מיצווה של
הבן שלי.
אני אפילו לא יודעת מי הבחורות
שהדביקו לי.

אני חושבת שהשמועות המרושעות
האלו צצו מקינאה, כי אני מפורסמת,
וזהו, כנראה, מחיר־ההצלחה. שמעתי
סיפורים על הרבה נשים מפורסמות
שהן לסביות.
אני אשה רצינית מאוד, הלוקחת כל
דבר ברצינות, את העבודה שלי, את
הקאריירה שלי, ואת החיים האישיים

^ ני יוצאת להופעות שלי יחד עם
> * מלווה, וזאת הסיבה שרואים אותי
תמיד עם אשה, ולא עם גבר.
היו לי גם תקופות שהלכתי עם

יירה שלי. אני בונה את עצמי, ולהן זה
לא כל־כך נוח.
זו עבודה של לילה, עד השעות
המאוחרות, וזה קשה. הן רוצות גם חיים
פרטיים.
היו לי כל מיני מלוות. היתה חיילת
משוחררת, שעבדה איתי במשך תקופה,
ואחר־כך התחתנה עם קצין. היו שתי
סטודנטיות יפהפיות, הלומדות עד היום
באוניברסיטה. והמזכירה שלי, אילנה
גבאי, שהגיעה מדימונה, והיא
נמצאת איתי יחד כבר שש שנים.
מיסכנה אילנה. גם אליה מטלפנים
בלי־סוף, אחרי שפורסמו השמועות האלה
בעיתון, ומטרידים אותה.
לאילנה יש חבר כבר ארבע שנים,

עם ירדנה ארזי במועדון ״פנורמה״ בחיפה
הר הריחה אוי רחו וחר רח 1חחול־חיו ו

עם המלווה מריה(מימין) ורקדנית־הבטן סחה חמדי(״פרינסם״) בקאהיר
.אני אפילו לא יודעת ס׳ הבחורות שהדביקו לי!״

עם שחקן־הקולנוע סטיבן באואר
,שתקום אשה או בחורה שתלד שהיה ל׳ איתח משהו!־
4 גברים להופעה. כל מיני חיילים ונערים
שצריכים לעבוד. הם תמיד היו מתאהבים
בי, או שהחברות שלהם היו מת־עצבנות
וגורמות לסיכסוכים. היה לי
מאוד קשה.
למלווה יש כמה תפקידים: היא
צריכה לעזור לי להתלבש, לסגור לי
את החזייה. להשגיח על המוסיקה, זאת
אומרת לדאוג לקסטה. היא צריכה להביא
לי משקה לחדר־ההלבשה, כי אותי
לא רואים לפני ההופעה, אני נכנסת
ישר לחדר־ההלבשה.
יותר נוח לי עם אשה. אני מרגישה
כמו עם אחות, כמו עם חברה, ואני
יכולה להתלבש ולהתפשט לידה באופן
חופשי.
אני מכירה הרבה בחורות, ואחת
מביאה את השניה. כולן רוצות לראות
אותי מופיעה. נחמד להן איתי. זה בילוי,
רואים שואו, מכירים אמנים, ואני
לוקחת אותן למיסעדות אחרי ההופעה
וגם למסיבות שאליהן אני מוזמנת. מי
לא אוהב לבלות ולהכיר אמנים?
בדרך־כלל הן עובדות איתי כמה
חודשים, וזהו. או שאנחנו לא מסתדרות
או שהן מחליטות שזה מספיק להן, כי
כמה אפשר? הרי זו עבודה שלי וקאר־

ולפעמים היא נמצאת איתו בבאר־שבע,
שם הוא גר.

טילפנו אלי ואמרו שנדהמו לקרוא עלי
את השקרים האלה.
בזמנו, כשגרתי בחיפה, היו גם כן
רכילויות שאני לסבית. אז גרה אצלי
מריה. היא היתה גרושה, ולא עבדה.
מריה הגיעה מארגנטינה, והתגוררה עם
בעלה בנהריה. אחרי גירושיה עברה
לחיפה, ולא היה לה מקום־מגורים קבוע.
היא עבדה אצלי כמזכירה וכמל־בישה,
וגרה איתי שנתיים. נסענו גם
יחד לחו״ל. בילינו יחד, והיו לנו הרבה
חוויות.

במשך התקופה שגרנו יחד נכנסה
מריה להריון וילדה בן. אני עשיתי
לתינוק את מסיבת ברית־המילה, והוא
היה התינוק של שתינו. טיפלנו בו
ביחד. אחרי תקופה נפרדנו, כי מריה לא
יכלה לצאת איתי להופעות בגלל התינוק,
ולקחתי מלווה אחרת — את רותי.
פתחתי אז מועדון־לילה מפואר בחיפה,
מועדון פנורמה. הופיעו אצלי אבד
נים כמו ירדנה ארזי, ואני רקדתי.

נעמי אדזיד ,

יותר מאוחר עברתי לגור בתל־א־

(המשך בעמוד )32

ביב. היה לי חבר תל־אביבי. הוא היה
רציני מאוד, והעבודה היתה אצלו הדבר
הראשון בחיים, יותר חשוב מהחיים
הפרטיים.
מצד אחד הערכתי את זה, ומצד שני
לא הבנתי את זה. הוא נסע הרבה לחדל,
והתראינו בקושי. אהבתי אותו
מאוד, וגם הוא אהב אותי, אבל זה לא
הלך. אני עבדתי בלילה, והוא עבד

אשה
_ גשם מריה

^ פני חודשיים הופיעה עלי כת/בה
בשבועון אחד. בכתבה טענו
שיש שמועות שאני אוהבת נשים, ויש
לי נטיות לסביות. אמרתי שם שאני
אוהבת נשים יפות, אבל אחרי הכל אני
אשה של גבר אחד. אמרתי גם שאני
לא שוללת את עניין הלסביות וש־הומוסכסואלים
מגעילים אותי. וגם אם
אמרתי שאני אוהבת נשים יפות, זה
עדיין לא עושה אותי ללסבית. אמרתי
שליז טיילור היא האשה היפה בעולם,
ושאני מעריצה אותה. אז זה אומר שאני
לסבית?
אני אומרת: שתקום אשה או בחורה
ותגיד שהיה לי איתה משהו המזכיר את
העניין הזה בכלל! שיוכיחו! ומי שאמר,
צריך להוכיח. אי־אפשר לכתוב דברים
על אנשים מבלי לבדוק אס זה נכון.
אפילו לא טרחו לשאול אותי. פשוט
כתבו, וזהו.
כל החברים שלי והמישפחה שלי

עם המלווה אילנה גבאי

עם המלווה רות בוז׳יל

.שמעתי סיפורי על הרבה ושים מפורסמות שהן לסביות־

.אני לא שוללת את זה. אני לא אומרת שזה רבר רע״

— 31י

..א1ילאלס בי ת!״
תלחית מוגשת

1ס *>.ר

י א?11־

ט אייר

^ עיראקים
גקאהיר

7 1 ! 1¥1 1 1 7 1מלחיית־עץ ענקית, המתנשאת לגונה 4.80
1111111 7 / 1מטר ושקוטרה הוא 1.50 מטר, הוצבה בני ת הו
1111
של מלון ״הוד״ החדש נים־המלח. זו המלחייה הגדולה ביותר בעולם
ובדעת הנהלת המלון להגיש בקשה לרישום המלחייה היחידה במינה,
שאת רעיון הצבתה יזם הפירסומאי יורם ברנע, נטפר־השיאים של גינס.

ומניעת א״דס בסקס:
השתבשבב תו ל ה.

ומניעת דתות בטלפון:

במכ שי ר1ז 11<1ע64ט.6

אנו מספ קי ם גם:
שירות לגילוי האזנות
מנשירים להקלטת שיחות
מזכירות אוטומטיות

רדיו דו ק טו ר בע־בז
ת״א, שלום עליכם , 18 טל׳ 286444

(המשך מעסוד )31
ביום, ובקושי נפגשנו. על חתונה לא
דיברנו ולא חשבנו.
עכשיו יש לי חבר שאני מכירה עוד
מחיפה. הוא גר בלוס״אנג׳לס, ומתקשר
איתי בכל יום. שמו מייקל וולף. לפני
חודש הגיע ארצה, במיוחד כדי להיות
נוכח במסיבת הבר־מיצווה שעשיתי
לבן שלי, ניסים. נסענו שבוע לאילת,
והיינו במלון סזנסטה.
בקרוב אסע אליו לארצות־הברית
לחודש ימים, ונראה. הוא הבטיח לסדר
לי שם עבודה והופעות בטלוויזיה ובסרטים.
הוא גם רוצה שאלמד מישחק.
תמיד רציתי לנסוע, אבל לא ה־ה לי
האומץ, כי יש לי כאן הרבה עבודה,
אוהבים אותי. אני המובילה כאן בארץ.
אני שהכנסתי את ריקודי־הבטן לתודעת
הציבור בצורה מכובדת. הכנסתי
את ריקודי־הבטן לטלוויזיה ולקולנוע
ולכל בית מכובד בישראל.

^ ימים אלה אני נוסעת למצריים,
להופיע במלון מפואר, וגם בשג־רירות־ישראל
במצריים. אני גם מופיעה
בתפקיד בטלוויזיה בהצגה בשם
שכנים. יש לי שם גם תפקיד־מישחק,
חוץ מריקורי־הבטן. אני מופיעה יחד
עם גרי יגיל, וחלק מהשחקנים שהופיעו
בהמיסעדה הגדולה. מדברים בסרט
ערבית ועברית. זהו סיפור על שתי
מישפחות, ערביה ויהודיה.
כל זה מאוד מחמיא לי ומחניף לי.
בקרוב אופיע גם בסרט גרמני שיצולם
כאן לטלוויזיה הגרמנית. אני נוסעת
למצריים לעיתים קרובות. אני מזמינה

כשהייתי עם מריה בקאהיר, הלכנו
למועדון־לילה מפואר, שם הופיעה רק־רנית־הבטן
סחה המרי. היא מכונה
״פרינסס״ ,היות ועמדה להתחתן עם
נסיך סעודי. בסוף לא התחתנה איתו,
והתואר ״פרינסס״ נשאר לה.
היא הכירה אותי מפעמים קודמות
שהייתי שם, והכריזה ברמקול שישנה
כאן אורחת, רקדנית־בטן מישראל בשם
סימון, והזמינה אותי לבימה.
חלק מהקהל מחא כפיים וחלק לא,
היו כמה שנראו המומים.
עליתי לרקוד איתה, וראיתי שהיא
קצת נבוכה ולא רציתי להמשיך לרקוד.
המשכתי. היא מחאה לי כף וגם הרבה
מהקהל, חוץ מקבוצה של גברים עיראקיים,
שישבו ליד אחד השולחנות, שקמו
ויצאו בהפגנתיות. שאלתי את אחד
המלצרים למה יצאו, והוא לא ענה לי.

״אגי חושקת
בגבר!״
ני חושבת שאולי מי שהמציאו
את הסיפור שאני לסבית הן רקד־ניות־הבטן,
המנסות להתחרות איתי,
והמקנאות בהצלחה שלי.
איך אני יכולה לחשוק באשה עם גוף
כמו שלי? הרי כולי שופעת סכס, ואני
חושקת בגבר כדיוק כפי שהוא חושק

אני לא בנוייה לפלירטים, והיו לי
הרבה מיקרים שיצאתי עם גברים יומיים
או שלושה. אולי הם חשבו כי ילך
להם יותר קל, כי אני רקדנית־בטן, ועל
הבימה אני כמו נמר, כמו חתולת־מין.
קורה לפעמים שאני נדלקת על גבר
ממבט ראשון, כמו שקרה לי עם השחקן
סטיבן באואר, שבא לעשות כאן סרט.

ני פצועים בבית־החולים רמב״ם בחיפה.
אם אמא של ילד יתום מבקשת
ממני, אני תמיד מופיעה בהתנדבות.
בגלל המיקצוע שלי, שהוא קצת
יוצא־דופן, הפכתי יותר נוקשה בקשר
לכל דבר אישי הקשור לחיי. כשאני
מסיימת את ההופעה אני דמות אחרת
לגמרי. כבר אמרו לי פעם שיש לי
פיצול־אישיות.
אני חושבת, שבגלל הקשיחות שלי
הגעתי למעמד שבו אני נמצאת בתקופה
קצרה של חמש שנים. וזה הכל
בזכות, ולא בחסד. אף אחד לא עזר לי.
אולי זה ימצא חן בעיני לגור באר־צות־הברית.
כבר יש לי שם דירה מוכנה,
אוטו ועוזרת מקסיקאית. הפעם
אשאר חודש, ואחזור לכאן. ואם הכל
יסתדר, אקח את הבן שלי, ניסים, איתי.
עכשיו הוא לומד בהדסים ואני לא
רוצה שהנסיעה תפגע בלימודים שלו.

;,זה כמו
\ סרטן״
** אוד מפריע לי שאומרים שאני
לסבית. אומנם אני שומעת שאומרים
על הרבה בחורות שהן לסביות,
ועל כל בחור שני אומרים שהוא הומו.
אבל לא כותבים את זה בעיתון כמו
שכתבו עלי, וזהו ההבדל. כי אנשים
שקוראים דברים מפרשים אותם איך
שנוח להם.
על עופרה חזה העלילו שהיא חולת־סרטן
ועומדת למות בכל רגע. זה לא
סתם רוע־לבי ואני חושבת שלהעליל
עלי שאני לסבית זה לא פחות גרוע
מסרטן.
אני שוב אומרת שאני לא שוללת
את זה. אני לא אומרת שזה דבר כל כך
תן טרמפ
ל חיי ל

הננס התשיעי של ותיקי גווו 54
(מאז ימי ודש ת״א) -גבעתי
(שנת ה״ 40 למדינת ישראל)
י ת קיי ם ביו ם א 15 /ב מ אי 1988כ״ח
באייר (״יום ירושלים ב שעה 6.00
בערב אצל ח ב רינו מ שב׳ קציר ב מו שב
עדני ם על י ד הוד השרון.
החברים, שטרם נרשמו, ישלחו מיד 50ש״ח
(לזוג) בצירוף שמם וכתובתם (המחיר כולל גם
מדליה) לפי הכתובת: כנס גדוד 54ע״י יהודית
תמיר רח׳ פרנקל 8ת״א מ.69058 .
בדבר פרטי ם אפשר לפנות גם לח״ח רות
ויהושע גילת 5560905 03 מו ט ה אשד -
295151־ 03 בשעות העבודה.
להתראות,

הועדה ה מארגנת
טלי 412093־ 03 בערב

ברי לפני הופעה
,אמרתי שאו׳ לא שוללת את עניין הלסביות. ושהומוסכסואלים סשילים אותי׳
שם את חליפות־הריקוד שלי אצל התופרת
הידועה בעולם.
הופעתי במצריים. שמעו עלי שם,
והרבה מכירים את שמי. בפעם האחרונה,
כשהייתי בקאהיר, ביקש עיתונאי
מצרי תמונה שלי, ואמר שיכניס אותה
לעיתון ויכתוב שאני רקדנית־בטן מ־מארוקו.
ואני דווקא רוצה שיידעו שאני
ישראלית ויהודיה, כי אני גאה בזאת,
כי לי יש מה להראות ומה לייצג.
בכל מקום אני אומרת שאני מישראל.
איתי אף אחד לא מדבר על פוליטיקה,
כי אני מתעסקת בדברים
יפים.
במצריים אני מדברת אנגלית וערבית.
אנשים מאוד נחמדים שם, ולא
מעניון אותם מילחמה ופוליטיקה. הופעתי
במלון שרח!ן, ועכשיו אני מוזמנת
להופיע במלון מריוט. אני נפגשת
עם אנשים מאוד ידועים.

היכרתי אותו במסיבה, ומהרגע הראשון
היתה בינינו משיכה הדדית. היה לי
איתו רומאן סוער של כמה ימים, והיה
נהדר.
אני מקבלת הרבה הצעות־נישואין,
כי אני בחורה שיש לה כל המעלות
שכל אשה היתה רוצה שיהיו לה. אבל
בשלב זה אני לא חושבת להתחתן. לחתונה
אין תאריך, ואין כתובת. זה דבר
שבא פתאום. אני מתכננת להתחתן בעוד
חמש שנים, ואם אתחתן, ארצה גם
ילדים, ואז לא אוכל לעסוק בריקודי־בטן.
בעתיד
אני מתכוננת לפתוח בית־ספר
לריקודי־בטן. גם עכשיו יש לי
כמה תלמידות, ילדות מאוד מוכשרות.
כרגע יש לי הרבה מאוד הופעות,
ואני גם מופיעה בהתנדבות, בייחוד
לפני הצבא. במילחמת־הלבנון הופעתי
בבונקר יום־יום לפני החיילים, וגם לם־

רע. מי שטוב לו עם זה, שיהיה לו
לבריאות. הרי כל אחד עושה מה שטוב
לו בחיים.
לי השמועות מפריעות. כי מאז שזה
הופיע בעיתון יש לי הטרדות בלא־סוף
בטלפון. גברים ונשים מתקשרים איתי,
סוטים וסוטות למיניהם. אנשים לא־בריאים.
אני כבר לא עוגה לטלפונים,
ומקבלת רק הודעות דרך המזכירה האלקטרונית.

אצל אילנה בדירה מטרידים כל
הזמן. אני לא יודעת איך הגיעו לטלפון
שלה. כל מיני אנשים לא־מזוהים אומרים
לה :״לא ידעתי שאת כזאת, ושאת
שוכבת עם ברי סימון!״
אילנה ואני מאוד סובלות מזה, ואין
לנו לא יום ולא לילה.
אני שוקלת אם כדאי להחליף את
מיספר־הטלפון ולנסוע מכאן לתקופה
עד שהכל יירגע.
ה עו ל ם הז ה 2644

החיים אחר השקיעה
אחרי הימים הטובים של׳ רפי נלסון,
חוגגים האילתים אצל ג׳קסון. ואילתי
אחד אמר לי :״המלך מת, יחי המלח״ כי

בחוף של ג׳קסון, שבין טאבה לבין חוף־
אלמוג, כדאי שיידע שזה בכלל לא קל
להיכנס לשם. לג׳קסון יש חושים
מיוחדים, והוא מכניס רק את אלה
שנראים לו.
״זה לא עסק מיסחרי,״ הוא יגיד לך.
נכון שמשלמים שם בשביל הבירה
והדגים, אבל בשביל להיכנס לחוף
הציורי, ובשביל להריח את הדגים
הניצלים על האש לא צריך לשלם.
״אני אוהב לפרגן לאילתים ולישראלים
״,אומר ג׳קסון, וזה נשמע חוצל־ארצי
כזה. וג׳קסון איש מיוחד (מי לא
מיוחד באילת?) משהו בין פרח מצוי
לבין אינטליגנט 30 .שנה אילתי. מאוהב
בה עד עימקי נשמתו. לא עושה
עניין משמש או משדיים שזופים. ואם׳
תחתכו לו את הוורידים, תמצאו שם
בירה מהולה במים כחולים.
וכשהוא יושב בחוף הקטן, המוקף
בפרחים הצומחים בתוך אמבטיות ירוקות,
הוא מרים מדי פעם את המישקפת
התלויה לו על הצוואר ומכוון אותה
ישר לתוך עקבה וסעודיה, והן אצלו
בבית. הבית הוא האוטובוס העומד בפתח
החוף, והמשמש לו כסלון וכמיטבח.

7/77ב
7/7177ו
הי א

א הו ה

גם נשים לא־משוחררות יאהבו לראות
את גופם החטוב של היפים שיפר־כסו
ויענטזו על בימות ירושלים, תל־אביב
וקיסריה.
את תפקיד הפרימה באלרינה יתפוס
הפרימו באלרינו.
האחראי לתפנית הוא איש אחד בשם
מורים בז׳אר, כוריאוגרף צרפתי ידוע,
מי שהוציא את הבאלט מתוך המיסגרת
הקשוחה של המחול הטהור אל הרחוב
ואל האיצטדיון, והוסיף לו את המימד
התיאטרלי.
גם יודעי־דבר־ומחול מתקשים להגדיר
את בז׳אר, אם הוא בדרן או גאון.
ועוד דבר אחד ייאמר לזכותו של בזי־אר:
הוא העלה את הגברים במחול לדרגה
שבה הנשים צריכות להילחם לשוו־יון־הזכויות
עימם.
בימים הקרובים ינחת מורים בזיאר
בארץ יחד עם 59 רקדנים. בירושלים
יופיע בהדיסק, לפי מוריס בז׳אר, סחיטה
ערבית וקנטטות של באך(מוסיקה
כנסייתית) .כמעט ועידת־שלום בינלאומית.
ואילו בעיר החוטאים והחטאים
המתוקים יעלה בז׳אר את פולחן האביב,
את דיוניסיס ואת מלח.

חורחה דון ב״בולרו״
כמעט !עידת־של(

ג׳קסון בכפר שלו

א ₪ו1חרא2ב

״המלך מת, חי המלך!״
אין רחמים בעיר הכי־נמוכה בארץ
(כשהגלובוס עומד זקוף).
אז מי שעוד לא התפלש והתפשט

ג׳קסון רוצה להיות ההמשך הטיבעי
של נלסון. ואילת היא עדיין מיפלט גם
למי שמס־הנסיעות עדיין מרגיז אותם.

רביעייה ;777777

חנה שיר :״שתיקה פלסטינית״
כמו בתוך שיליה

כרמינה — רביעיית מיתרים —
בין המפורסמות והטובות בעולם, אם
לא הטובה מכולן — תגיע משווייץ
לסיבוב־הופעות במיסגרת פסטיבל

ישראל.
לחובביה המושבעים של המוסיקה
הקאמרית, ובפרט של הרכבים מסוג זה,
אין מה למהר בעניין הכרטיסים. אם לא

ע זי ו

תספיקו לשמוע אותם בירושלים או
בתל־אביב, קחו אוטובוס וסעו לאשקלון
או לטבריה, לכפר־סבא או לכרמיאל,
ואפילו לקיבוץ רביבים. רביעיית
כרמינה תהיה גם שם ותשמיע מיצירות
מוצרט, בארטוק, היידן, ראוול ושוברט.
אומרים עליהם שהם פשוט נפלאים,
ולביצועים שלהם אין מתחרים, אף
שלא זכו להגיע למקום הראשון בתחרות
היוקרתית לרביעיית מיתרים שהתקיימה
באיטליה.
אז מה?
איוו פוגורליץ׳ הגיע לצמרת רק
אחרי שנמנע ממנו הפרס הראשון בתח־רות״שופן
בוורשה. ודניאל בארנבוים
כבש את העולם רק אחרי שעף מתח־רות־הפסנתר
המפורסמת — מחרט
לזוג.
לכל חובבי הקשת והמיתר, אל תקחו
ללב את השיפוט המוטעה. מהחודש
הבא, כרמינה השווייצית תסתובב גם
בארץ.

״השימלה שלובשת האשה הערביה היא כמו שיליה.
מבודדת, מרחיקה ומעניקה כוח. במשך תקופה מסויימת
הסתובבתי בשימלה כזאת, שעוטפת וסוגרת את הגוף כמו
רחם. בדיוק כמו השמלות שלובשות הנשים של חומייני.
רציתי להרגיש את הנשים הערביות שאני מציירת, וזה נתן
לי תחושה חזקה של התבוננות פנימה שיוצרת כוח. את
הכוח הזה ניסיתי להעביר לתוך הבד״.
דברי חנה שיר על הציורים שלה, שיוצגו בתערוכה
שתיפתח בגלריה ביבר ביפו העתיקה — אשה משה, אשה
מתל־אביב. מעין תערוכת־המשך לעבודות שהציגה בעיק־בות
האירועים בצברה ושאתילה, ושנקראה תושבים זמניים.
הפלסטיניות שמציירת חנה שיר צבועות בצבעי־פסטל
כהים, מה שמחדד את הבידוד שלהן ואת הכוח, שעליו היא
מרבה לדבר.
ומי היא האשה מתל־אביב?
״האשה מתל־אביב היא אני. האשה מתל־אביב היא את,
וכל אותן נשים הנאבקות בדיוק כמו הנשים הערביות, שהן
הכוח המניע את המאבק הפלסטיני. היום יש להן אומץ
להוציא החוצה מה שלא הוציאה עד היום הערביה, בעלת
דימוי היולדת, המבכה, הנושאת־בעול והמכבסת. בציורים
שלי, נוצרה נקודת־המיפגש שבין נשות עזה לבין נשות
תל־אביב״.

שצארח

אם מוחמר לא בא אל ההר, בא ההר
אל מוחמר.
נזכרו חברי אגודת ידידי הבימה
במוחמד. והזמינו 50 נערות ונערים
תושבי אור־עקיבא, ועוד 50 חיילי
צה״ל ואבל רק חיילים המשרתים ביחידות
קרביות ואשר סיימו תקופת־שרות
בשטחים הכבושים) ,לבוא ולצפות בהצגה
סאלח שבחי בתיאטרון הבימה,
כדי שיראו גם הם את ״הסוציאלית״ של
פעם, זו שאולי טיפלה גם בהוריהם או
בהורי הוריהם.
בהמשך לאותה פעילות עממית,
מתכננים ידידי הבימה, ובראשם הגברת
איזקסון, להזמין גם את גימלאי תל־אביב
ותושבי־השכונות לבוא ולחזות
בבושתה של המדינה.
האם זהו עוד אקט של זילזול או
ניסיון לבדוק את מידת חסינותם של

זאב רווח

שבתי״

מ 1צא עדתי. כמחלה
צעירים ממוצא מיזרחי לצחוק על עצמם,
כמו צעירים רבים ממוצא פולני
שלמדו להתייחס לפולניות שלהם כמעט
כמו למחלה?

הורוסהוס

להיות מלבנית או מרובעת. לפעמים תהיה
צורת האצבעות מיו חדת או שיימצא קו
יוצא-דופן למזל גדי. ידיו של הגדי אינן
מונחות בשקט ובחוסר תנועה. הציפורניים
הן על פי־רוב קצרות ומצביעות על כושר
טכני טוב.
מרים בנינזיג•

מז ל ה חו ד ש:

*וווו ־

3ו חיד בוא הננש
הדרך שנ ה מניח אדםאת בפות-ידיו
מלמדת רבות על אישיותו. לא רק צורת היד
והקווים החרוטים משמשים א ת קורא
כף־היד בעת קביעת האבחנה, גם מי שאינו
נ קי א ברזי היד יבול לקבל מושג על כל אד ם
לפי הדרך שבה הוא מניח א ת ידיו.
מזל עקרב אוהב שלמות. הוא אחראי,
דייקן ועומד בדיבורו. ה שיטתיות והתיכנון
לטווח רחוק הן תכונות בולטות באישיותו.
יד עקרני ת תהיה נדרד־כלל ארוכה, גדולה,
עבה, רחבה ו מלנני ת. האצבעות מ חודדו ת
בקצותיהן ולעיתים קרובות מזכירו? היד את
צורת העקרב שהוא רחב וגעשה צר בגלל
זנבו. העקרבים לא מבליטים א ת ידיהם יתר
על המידה. הם מעדיפים להסתיר א ת היד
ולא לחשוף אותה. בני המזל מתעניינים

מאוד במי שעימם הם באים במגע, אן אינם
מוכרים מידע על עצמם. לפיכן ימצאו
ידיהם, ב ד רן כלל, מתחת לחפצים, לשולחן,
או בכיסים.
הקשת שונה מאוד משכנו. אין לו מה
להסתיר. א ת דיעותיו הוא משמיע בגלוי.
אינו בורר את מילותיו וגם לא א ת מאזיניו.
דבריו מתבס סי ם על שיקולים הגיוניים
ואובייקטיביים ונאמרים לאחר שהקשת
בחן את כל האפשרויות והנתונים שלפניו.
הוא מאמין במה שהוא אומר. ידיו מונחות
נצורה גלויה והאצבעות פתוחות ופרושות
ברווחים לא שווים. האצבע המורה(האצבע)
מרוחקת משאר האצבעות וכך גם הזרת,
ואילו השתיים האמצעיות צמודות.
אצבע רחוקה מלמד ת על חוסר התח ש בות
ב מוסכמות חברתיות. זהו ה אד ם
המאמין נ צי ד ק תו ופועל ב ה תא ם לדיעותיו.
מה שיאמרו עליו אינו המניע למעשיו
ולהתנהגותו. זרת המרוחקת משאר האצ בעות
מל מד ת על אד ם שמחפש חופש
מוחלט, לא רק מהחברה, אלא גם מבן־הזוג.
אסור להתקרב אליו יותר מדי, צרין לכבד
את פרטיותו ומי שאינו מבין זאת סובל

בסופו של דבר מחיצי הקשת שנלחם על
חירותו.
מזל גדי שיין לקבוצת מזלות האדמה.
הוא המזל ה״ 10 בגלגל המזלות ובתור שכזה

דלי הוא מזל אוורירי, א ן שיין לקבוצת
המזלות היציבים. הדלי מציג ידיים חזקות,
אף שהן נראות מעודנות. בכף היד ניתן
למצוא גבעות גדולות ה מלמדות על אומץ-
לב, יושר ומוסר גבוה. האגודל נוטה להיות
מכופף לאחור ומלמד על הרצון להשתלב,
להתמזג ולהתאים א ת עצמו לכל מקום, מצב
וחברה. הדלי שולח א ת ידיו קדימה, כאילו
אינן שייכות לו. לפעמים צריך להעיף מבט
ולמצוא מי הוא אותו האיש ששולח את
ידיו, בהתאם לאימרה שלח ל ח מן. הידיים
אמנם שלוחות קדי מה א ן נמצאות במתח
תמידי ופועלות בזריזות אופיינית לגדי
ונכנסות לפעולה במפתיע. הדלי פועל עוד
לפני שהאחרים הרגישו שמשהו קרה. הוא
קולט את הסביבה במהירות ומוכן תמיד
להיות לעזר. הידיים מוכנות תמיד לפעולה,
צריך רק למצוא א ת הגורם שיפעילן.
ידיהם של בני מזל דגים שמנמנות, רכות
ולפעמים לחות. הן משתייכות לקבוצת
מזלות המים. הדגים הוא מזל רגיש, רגשן

הע קרב אוהב שלמות ומסתיר את
ידיו. לקשת אין מה להסתיר. הגד
מאופיין בחוסר־מנורוה ואילו הידייס
של ה ד לי מובוות ת מיד ל פ עול ה
הוא ספג לא מעט מהמזלות שקדמו לו. לכן
התברכו בני גדי בכישרונות, בשאפתנות,
במעשיות וברציונליות. גדיים רבים נוטים
לכיוונים אמנותיים ובעיקר בולטת א הב ת ם
למוסיקה, לריקוד ויש להם חוש-קצב מפו תח.
היד של גדי היא יד מעשית, הנוטה

וקצת פסיבי. הוא מחזיק את ידיו בחוסר-
ביטחון מסויים ולפעמים אינו יודע מה
לעשות בידיו. הוא מכניס אותן לכיסים,
נשען עליהן או משעין אותן על מישהו
המקורב לו. דגים מסוגלים לשבת כ שידיהם
אינן זזות. אלה הן ידיים חזקות ופעילות.

תוכניות לנסיעה עולות על הפרק ב־ 4או ב*5
בחודש, א ן עדיין לא ברור א ם אפשר יהיה
להוציא את התוכנית
לפועל. יש לוזיזוזד שלא
לזלזל בחוקי-התנועה.
בעבודה תתכוננו לשי נוי
פתאומי ולעיבובים 1 בדבר שבו הייתם בטד
חים. התערבות של גור 0

מים, שלא נלקחו בחש בון,
מקשה ומרגתוז, אך
יש דרך לעקוף את כל
המיכשולים. חשוב ש לא
ת אבדו א ת הסבלנות ותנהגו ב טק ט עם
הממונים עליכם. ה־ 10 וה־ 11 בחודש קשים.

ב־ 4וב־ 6בחודש שזב תהיו עסוקים בבעיות בריאותיות
שלכם או של בל־הסישפחה. המצב איו!
קל וחשוב שחוש! רישץ
רפואי. ב־ 6וב־ 7יש לכם
וסייר. להתפרץ, להתרנז
ולהיסחף אחר שיקור
ריזש״ם ולא הנימיים. הד
בר יביא לסיכסזסם ע0
גני־הזת והסביבה, בתחום
הרומאנטי תשוב לשמור
על סודות. החפחתוח בלחי
צפויה הופכת אח מצב־בם
לקל ינתר. בענייני
כספי אתם חשים רומ רב. תבעוה ודרשות
שאינן מוצדקות כלל, ממיסות אתכם ללחץ

בעיות כספיות מק שות עליכם. אתם מתלב טים
בקשר להתחייבות נוספת. חשוב מאוד
שתסיימי א ת חובותי־בם
ואל ת קחו על עצמ-
בם התוזייבויות ח ד שות,
אף אם בני-המי-
שפחה באים בהצעות
נדיבות ומוכנים לעזור.
נסיעות שתקיימו הש בוע
יהיו מסוכנות. חו־

סר ־סבלנות והתנהגות
אלימוז בכביש מצד
נהגים אחרים עלולים
לפגוע בכם ועל כן חשוב שתפקחו עיניים.
קשרים עם חו׳׳ל מפתיעים ומשמחים.

עייפות ואכזבה ב־ 4זבד 5בחודש. אתם זקוקים
למנוחה. הוצאה בספיח בלחי מתוכנות ב־ 8או
ב־ 9בחודש. מבן שהיא
קשורה בענייני רירה ומגורם,
אך אח עלולים נם
להסתבך בקנסות א! בצורך
לתקן את המכונית בגלל
התנהגוח חסרת זהי־חח.
בני־הזע חסרי סבר־מת.
הם עסוקים בענייניהם
21 בדצמבר ־
;! 19 ינואר
ואיום מתפנים לקיים
הבטוחת או לבצע הומיות
שחיכנוחם. משותפות עדיף שלא חאסרו מילה בינתיים. הזדמוות לקשר
מסף תעזור לכס לשחק ברושותיו של בן־הזוג.

נד> 4ב־ 5בחודש צפויים סיבובים בספ״ס •תבן
שזה קשור לכספ• ירושה. עסק או כספי מיש־פחה.
אך לא •היזו פשוט
להסב־ר אח הת־סבונת
שאליה נקלעתם. קל •ותר
ב־ 4וב־ 7בחודש. תצרחו
למצוא 10 צא ממת תו־שיה
של ידיד טוב. ה־ 8וה־
9בחודש מאפשר לכס
להוכיח אח עצמכס בס־קזס־העסדה.
הצעה סעו־תת
ומושכת תוצע לבם.
יש בה אפשרות קידום
והיא השפיע מאוד על עחידבם הס־קצועי. הבריאות
מציקה אתם נוטים לסמל מכאב-ראש.

נטיעה לחו״ל עו מדת על הפיק, אך ענייני
בריאות יכולים לגרים לעיכוב כתוכניות.
חשוב לטפל בבל אלה
ולא לדחו ת יותר, זה
יעלה לכם ביוקר ויגרום
לכם להחמיץ רנ די ם ח שובים.
בתחו ם הנייק־צועי
אתם מתקדמים,
אולם במקום־העבודה
יש מי שדואג להכעיס
אתכם עד שאתם מאב דים
שליטה, אומרים
יותר מדי, ומתחרטים
אתר־כך. ה 8-וו ד 9די מסוכנים. על הנהגים
שביניכם לחיזוזר מהתמזגות נמהרת.

בשורה ם שסחח בענייני כספים ב־ 4ער ה־ 6בחר
דש. סכוס־כסף יניע רפתוב ותתכן נם הצעת-
עמדה מעו־יות ששכרה
בצידה. ערכם להחרט
במהיחת. חשת לאנשים
הובוויס ולא לפחד משינויים.
הכל עכשיו וראה
לטובתכם. אך אתם מתעקשים
לרסק במוכר 31־
שיגרתי ואין זו התקופה
המתאימה לבך. נסיעות ד
17ב־ 9בחודש עלנלנח ד
היות מסוכנות אין זה הזמן
המתאים לשיפוצים. מעבר למקום שמה או אירנון
הדירה. יש נטייה רהיפנע ממכשירם חשמליים.

ידידים יגיעו לביקור פתע ויציעו הצעה מענ יינת.
אל תטהרו להחליט. תקופה זו מדגי שה
את התוקפנות שב כם.
אתם ממהרים ל התרגז,
להעיר ולהיבגט
למריבות עם אנשים ז רים.
בריאותכם דורשת
יתר התייחסות. חשוב
שתרבו במנוחה ובשינה
במיוחד ב 6-וב־ 7בחו דש.
סבוס-כטף עשוי
להגיע ב־סג או ב־11

בחודש, אך הוצאה כס־פי
ת גדולה, שממנה אינכם יכולים להתעלם* ,
תגרום לביטול חופשה בגלל חוטר מזומנים* .

מיפגש רומאנטי מרגש ומלהיב ב־ 4וב״5
בחודש. אך אל תהיו ב טוחים בעצמכם והמ שיכו
לנהוג בזהירות.
לקראת ה* 10 בחודש
משהו עלול לה שתנות
לפתע ולגרום לאכזבה.
אתם נראים מושכים
מתמיד ומבוקשים מ אוד,
אך הדבר גורם
לבילבול ולשגיאות ב שיפוט.
ה* 6וה 7-בחו 21
במאי -
20 ביוני
דש מטילים עליכם א ח ריות
לבגי-מישפחה שאינם
בקו-הבריאות. גם אתם תחושו בעיי פות,
ותיאלצו לשכב במיטה ליום אי יומיים.

מחיתזח בבית מלל התערבותם שר בני־מישס-
תה בענתיכם הפרפ״ם. בדאי לתכנן נסיעה א!
חופשה קצרה שיעזרו
לכם להשיכ אח השקט
הנפשי. הצעיריס במיש־פחה
נורמיס לדאנה ב־ 6או
כ־ 7בחודש. אזלס אין סיבה
לדאוו. מצבם טוב והם
יצאו מהקשיים בקרות. ן בראותכם חרשת יתר
הת״חסיח ב־ 8ו ד 9בחו!״*=

עודף מאמץ !מעמסה
הספח בעמדה •דנישו אח
הצורך בסיפור בבוחתיבס ה־ס! א 1ה־ז ׳1מצביעים
על אפשרויות חדשות בתחום החמאוט׳

העבודה, שלקחתם על עצמכם, מעייפת ו מקשה
עליכם. בריאותכם דורשת התייח סו
ת ועליכם למצוא זמן
למנוחה ולהרבות בשי נה.
ענייני בספים ממ שיכים
להטריד ולהד-
איג, במיוחד ב״ 6וב״7
בחודש. יימצא אולי
פיתרון זמני, אבל אל
תטמכו על כך ועדיף
שלא תכנטי להוצאות

נוטפות. סינ סו ך עם
קרובי־מישפחה או שכ נים
ב־ 8או ב־ 9בחוד ש. עדיף שתמנעו
מלהביע דיעה. יש טי שממתין לכם בפינה.

וווו

]]*וסיס

חאזנ״ס

קשוו

(סיעות, מישות וש־חוח, שאחם מתבענים לנהל,
דורשות התייחסות זהירה. השבוע יש ומ״ה
להחנהעח פזיזה. חסרת
מחשבה ומסומח. הדבר
יכול תחם לאכזבה ולעי־סב
בתוכנית שאתם מס־החם
להוציא לפועל. ב־4
או ב* 5בחודש תיהנו מ־אפשרות
קידום במקום־
העבודה, יתכן זסחבר
ם ל 1ו 1וו1ו:ו ^
בחחום חדש שיכול לפר־סס
אתכם בציבור או לתת
לכם עמדה סממחית. אך
ה־18ה־ 9בחודש מסבנים את העניין, בעיקר מלל
חוסר זהירות מצידבם. אביזר חיו1י יניע במפתיע

_ ..כמו לוליין!״

(המשך מעמוד ) 15
זהות. כך שאני יודעת מה הם רוצים
לומר. כדי לשוות להם מראה אינט־לגנטי
יותר אני מוסיפה מילים, משנה
קצת את סדר המישפט, והנה הפכתי
פוליטיקאי עילג לנואם חכם.

מינילוג׳ של שישה ח״כים־לשעבר־בעתיד

•הפוליטיקאים הישראלים
שונים מהזרים?

הזרים אוהבים את השפה ומכבדים
אותה. בצרפת, למשל, יש תרבות־די־בור.
כאן אין דבר כזה.

• זכור לד תרגום שהיה חוויה?
זמן
קצר אחרי שהפרופסור אפרים
קציר חדל להיות נשיא הוא הירצה על
נושא מסויים בתחום הגנטיקה. הוא
הסביר את הדברים בצורה טובה והיה
ברור שהוא יודע על מה הוא מדבר.
ההרצאה היתה פשוטה ומובנת לכל.
כשמישהו מרצה בצורה מבולבלת,
ברור לי שהוא לא מבין על מה הוא
מדבר.
זכורה לי גם הרצאתו של פרופסור
אדוארד טלר, אבי פצצת המימן. הוא
היה בביקור בארץ, ואנחנו המתורגמנים,
חששנו מההרצאה. פחדנו שלא
נבין דבר, שיהיה קשה לתרגם אותו. גם
הרצאתו היתה פשוטה ומובנת לכל.

• את לומדת הרבה מתוך
העבודה?
אנחנו האנשים היחידים שמשלמים
לנו כדי ללמוד. במשך השנים תיר־גמתי
מאות הרצאות, בתחומים שונים,
ומכל הרצאה אני לומדת משהו, וזה
אחד הצדדים האהובים עלי ביותר ב־מיקצוע.

שיבעה
מחברי״הכנסת המכהנים כיוס בסיעת״המערך בכנס ת כבר
יודעים שלא ייכללו ברשימה לכנס ת הבאה: שישה הודיעו על פרישה-
מרצון ואילו אחד, אמנון לין מחיפה, קיבל את ההודעה מהבוחר. הוא
הציג א ת מועמדותו, כנדרש, במחוז שלו(חיפה) ,ושם הוא הפסיד בבחי רות.
לכל
אחד מהם -שר־החקלאות אריה נחמקין, סגן שר״האוצר עדי
אמוראי, יושב־ראש ועדת-החיניך של הכנס ת נחמן רז, חבר־הכנסת
אהרון הראל (שמונה כיושב״ראש הוועד־המנהל של רשות־השידור),
חבר״הכנסת מנחם הכהן -היו נימוקים משכנעים למדי, מדוע החליטו
להפסיק את המירוץ. מילות״המפתח היו: נמ אס לי, זה כבר לא זה!
גם אמנון לין, אשר רץ וכשל, השתמש בדיוק באותן המילים.

בכל זאת, איש מהנשאלים לא הסתיר א ת מבוכתו נוכח שיטת-
הבחירות החדשה במיפלגתו, המאלצת אותו להציג את מועמדותו לחב-
רי״המרכז, לבקש, להתחייך, להתחנף.
במערך הורגלו לעשות כל זאת ואף יותר, אך מתחת לשולחן. מעל
השולחן, באור היום, זה חשוף מדי, רגע של אמת. רגע שהותיר את ״אמת״
בלי כמה מהפנים המוכרים שם. על אף שלל הנימוקים, שבפי כל אחד
מהפורשים, ספק א ם העיתוי הוא מיקרי. ספק א ם השיטה הישנה היתה
משנה כך את רשימת המערך לכנסת הבאה.
חבר-הכנסת דוב בן־מאיר, שגם הוא הודיע על פרישתו מהכנסת, לא
דפנד, בדק
רואיין, מפני שאינו שוהה בארץ.

זאת היטב במשך שנה וחצי. היה לי
ברור שבעיקבות מה שקרה עם מישרת
הנגיד, ארצה לפרוש מהפוליטיקה.
התואר ח״כ לא יחסר לי. הייתי ח״כ
במשך 19 שנים. זה מתיש. כולם מזהירים
אותי שהטלפונים יפסיקו לצלצל,
אנשים יפסיקו לפנות ...מאז שהתפרסם
ברבים שלא אהיה עוד ח״כ — קיבלתי
כל מיני הצעות־עבודה, כל מיני!
הטלפונים דווקא עובדים. אנשים
פונים אלי :״עכשיו יש לך זמן? בוא
נרבר, יש לי הצעה מעניינת עבורך...״
איזה טלפונים ופניות ייפסקו? הזמנות
למסיבות־קוקטייל — בכך אין לי
ספק.

הקודמת. אבל בחרו בי כשהייתי בארגנטינה,
ובכוח האנרציה...
לפני שלוש שנים, כששימעון פרס
היה ראש־ממשלה, ניגשתי אליו ואמרתי
לו :״שימעון, אני רוצה לעשות
דברים אחרים!״
פרס ביקש ממני אז :״הישאר לפחות
עד סוף הקדנציה״...
״מיקרה אמנון לין״? מה קרה לו?
אפשר לחשוב — מה קרה לו? לי זה
לא יכול היה לקרות. אני הלכתי לכל
תפקיד מפני שמאוד־מאוד רצו בי.
מעולם לא פניתי, מעולם לא רצתי.
את יודעת כיצד הגעתי לכנסת?
עוזרו של פינחס ספיר ז״ל פגש אותי
ושאל :״בן כמה אתה?״
עניתי :״.40״ ואז הוא אמר :״טוב, אז
תהיה מקום מיספר 40 ברשימה לכנסת״...

אני מצטער על מה שקרה
לאמנון לין. אני מצטער גם על הרעב
בביאפרה. אני בכלל מצטער על-כך
שיש אנשים סובלים...

עד אמוראי :״החרטת
שרא רחץ אחו,
בוישת הגגיו...״
^ א מובטח לי שום תפקיד, אבל
) אני לא נפרד מהחיים הציבוריים.
איזה תפקידים ציבוריים אני יכול
למלא? יש כל מיני תפקידים שניתן
למלא חצי־חצי. אני נשמע מיסתורי?
יש כל מיני תפקידים במשק. שום־דבר

• מהו לגביך יופ-עבודה
מוצלח?

**ה זאת אומרת, הייתי ״חכם״
^ /יותר מאמנון לין? הודעתי במשך
כמה שנים שזוהי הקדנציה האחרונה
שלי!
האם מיציתי עצמי? זאת לא שאלה
של מיצוי — 16 שנים רצופות בכנסת.

^ מרתי שהפעם לא אעבור! את
ודאי זוכרת שאמרתי שלא אעבור
הפעם, בגלל השיטה.

• קו ר ה שאת לא מצליחה
לתרגם? שיש לך יום רע?
אסור שזה יקרה. גם אם לפעמים אני
יודעת שיכולתי לתרגם טוב יותר,
אסור שזה יתגלה לאחרים. רק אני
יודעת מתי היה לי יום רע.

• איך בחרת במיקצוע?

מנחם הנהו,, :אמנון לין?
א ני מצטעו גם ערהועב בביאבוה...״

אמנון דין,, :אמנון
כמו חתול״.״

שבסופו אני יודעת שהתרגום לא
הפריע למשתתפי הכינוס. שהם הרגישו
כאילו כולם דיברו בשפה אחת.

אהבתי שפות. אחרי שהשתחררתי
מהצבא נסעתי לז׳נבה ללמוד תרגום.
למדתי בבית־ספר יוקרתי, בחברת
בנות־אצולה שהגיעו לשם רק כדי
ליהנות מהחיים.

,כנסת

אמוראי

.לנמר׳ לא סדזכאר

,לשלם לא אתחנן!־

• היו שם ישראלים נוספים?
למדתי ארבע שנים. בכל שנה היו
15 ישראלים. אני חושבת שמביניהם
אני היחידה שהפכה למתורגמנית.

לין

.אל משדר. אל תדאג•!־

• מדוע?

זה מיקצוע קשה. לא כל אחד יכול
לעמוד בדרישותיו. ואז עוד לא ידעתי
מה מסתתר מאחורי המיקצוע הזה.

• ואם היית יודעת היית בוחרת
בו שוב?
כן, אני מאוהבת בתרגום. אני אוהבת
מילים, מדוברות וכתובות. אני
אוהבת ידע, לכן אני גם קוראת המון
ספרים ועיתונים. חשוב לי שתמיד יהיו
מסביבי ידע ומילים.

• האם תרגום הוא מיקצוע
נשי?
כ־ 60 אחוזים מהמתורגמנים הם
נשים. כנראה שההתבטאות בעל־פה
היא הצד החזק יותר של נשים.

•מתורגמנים מפרגנים זה
לזה?
שוק־המתורגמנים בארץ אינו גדול.
בכל ועידה יש שני מתורגמנים בלבד.
מה עושה מיספר שלוש באותה שפה
בזמן הזה? יושב בבית ומקלל את שני
האחרים שתפסו את מקומו, וחושב
לעצמו — אני הייתי עושה את זה טוב
יותר.

• ואיך הצלחת להגיע לפיס־גה?
כנראה
שגם כישרון, אבל גם הרבה
מזל. כשחזרתי לארץ מז׳נבה פניתי אל
אדם ריכטר, אבי התרגום הסימולטני
בארץ. בדיוק באותו הזמן היתה מיש־בצת
ריקה שהמתינה למישהו שימלא
אותה. והמישהו הזה הייתי אני.

• א ת זוכרת את עבודתך
הראשונה כמתורגמנית?
כן, וזה היה זוועה.
העולם הז ה 2644

נדומקין

הכהן
.רק שר־הרשתד

.מלנ 1נשלם על כך ביזקרר

לא מסוכם עדיין.
לא פחדתי להתמודד. אני מעריך
שכל הח״כים בכנסת הנוכחית, שירוצו
ברשימה המרכזית — יעברו. אחר־כך
כבר אין משמעות למקום שבו עברת.
הנה, קחי את חבר־הכנסת חיים
קופמן מהליכוד: הוא עבר באחד המקומות
האחרונים, וכיום הוא יושב״ראש
הסיעה.
אני לא רצתי, מפני שמיציתי עצמי
כחבר־כנסת. סגן־שר — מותר להיות
פעם אחת בלבד, מפני שזה תפקיד של
מיספר ,2העושה מה שהשר הממונה
אומר לו לעשות.
אני לגמרי לא מדוכא. אני מרגיש
כאילו השתחררתי.
מה עשה לי ״מיקרה אמנון לין״? זהו
מצב אחר לגמרי. בחיפה שולט המנגנון.
מבחינה
אישית אני מבסוט מכך שאני
לא צריך להתמודד בשיטה החדשה
ולעבור את כל הבקשות, לחיצות״
הידיים — אני פטור מכך.
את ההחלטה שלא לרוץ עוד לכנסת
קיבלתי אחרי שהוחלט שלא למנות
אותי כנגיד סק־ישראל. אבל שקלתי

כל מה שאדם יכול לעשות במשך 16
שנים בכנסת״ .אילו היו מודיעים לי
שאני מתמנה מחר כשר התעשיה־והמיסחר
או כשר״התיקשורת — גם אז
הייתי מסרב להישאר. הייתי מסרב
לכל, חוץ מאשר לתפקיד שר־הדתות,
אבל זה לא הוצע לי.
אני נפרד מהכנסת בהרגשת־הקלה.
האם מבחינה אישית, או בגלל הפיחות
שחל במעמד הכנסת? מכל הבחינות!
אומר לך את האמת: לא מצאתי
עצמי שם בשנים האחרונות ...אף־פעם
לא ראיתי בתואר ח״כ כבוד גדול.
ראיתי בכנסת בימה להבעת ריעות.
כיום, מי בכלל מקשיב למה שנאמר
בכנסת? לכן איבדתי עניין. גם אילו
היו מציעים לי לעמוד בראש רשימת־המערך
לכנסת הבאה — הייתי מסרב.
האם אני מרגיש כשחקן היודע מתי
לפרוש מהבימה? אני מרגיש יותר כמו
אדם שמילא תפקיד ומחליף תפקיד.
קשה לי לזכור רגע ספציפי שבו
החלטתי לפרוש. לא היה שום רגע כזה.
כבר בקדנציה הקודמת החלטתי לפרוש,
החלטתי שאני לא רץ עוד. איבדתי
את החשק עוד לפני הקדנציה

הראל
.אינני מרגיש נח ש־חשבתי
שאוכל לתרום בכנסת בנושא
השטחים, ערבים, אבל טוב ...כדי
להסביר מה קרה, צריך להבין את
האופי המיוחד של חיפה מבחינה
אלקטורלית.
האם אינני מתחרט על כך שרצתי,
ולא פרשתי בכבוד? אמנון הוא כמו
חתול — תמיד נופל על הרגליים. אף־
פעם לא נהגתי לברוח מהתמודדות.
אולי גם נשבר לי מהכנסת.
היתה לי מטרה בכישלון. מה זאת
אומרת, איזו מטרה? הכישלון הוא חלק
מהחיים הפוליטיים. אני לא תרנגול-
הודו, הרואה בכלוב תרנגול־הודו חזק
ובורח על נפשו.
מה אעשה? קודם־כל, אני עורך־דין.
עכשיו אצטרך לפתח את המישרד שלי
בחיפה, לעבוד על חוזים. שני חוזים
בחודש — אני מסודר. אל תדאגי.

אהרון הראל:״אינני נופל
למטה, נמו דין...״
ין להחלטה שלי שום קשר לשי־
\ 1טת־הבחירות החדשה או ל״מיקרה
אמנון לין״ .הפרישה שלי מהכנסת לא
היתה מתוכננת. לולא הייתי מתמנה
כיושב־ראש הוועד־המנהל של רשות־השידור,
הייתי מתמודד על מקום
לכנסת הבאה. אני יכול להראות לך
עשרות מיברקי־ברכה לרגל מינויי,
הכוללים את השורה :״חבל שלא נראה
אותך בכנסת הבאה״...
בכל זאת ״מיקרה לין״? זה קרה
לאמנון אחרי שכבר התמניתי לתפקידי
החדש, כך שלא ניסיתי להיכנס
לנעליו.
האם הרגשתי אנחת־רווחה שאני
מחוץ למישחק? בוודאי שיש העניין
הנורא לא־נעים הזה, להתקשר עם כל
מיני אנשים ולנדנד להם שיבחרו בך.
עד עצם היום הזה עשיתי שתדלנות רק
עבור מישהו אחר, וזה קל יותר מאשר
עבור עצמך. זה באמת הצד הלא־נעים
של השיטה החדשה.
אני לא חושב שידעתי מתי לרדת
מהבימה, מפני שלא היו לי חששות
כבדים שלא אבחר. הסיכוי של חברי״
הכנסת הקיימים המתמודדים ברשימה
המרכזית, נהדר. עד עכשיו כבר התפנו
18 מקומות. אני מניח שיחס הבוחרים
כלפי מי שהוא כבר ח״כ שונה.
האם אני מרגיש שנשחקתי בכנסת?
שחיקה — לא, הקלה — כן. אני לא
יוצא מהפוליטיקה. אינני מרגיש גרוע,
מפני שאינני נופל למטה, כמו לין,
מהכנסת ל...
אני מקבל תפקיד בכיר מאוד. זה לא
כאילו נפלתי ממרומי מעמדי. אין לי
בעיות שהטלפון הפסיק לצלצל. להי־פך
— התחילו להטריד אותי בטלפון
בלילות.
ההטרדות הן משני כיוונים: יש
שטוענים שאני אש״פיסט המפרסם
כרוזים של אש״ף, ויש הטוענים שאני
ימני־קיצוני...
עדיין לא התלוננתי במישטרה.
(המשך בעמוד )38

!י! 35

להתנוסם סנו
לסערה בצמרת
ציון צפריר, העול הז ה

ף* עיתונות כינו אותה -אשה
^ מפורסמת״ ,״אשה ידועה״ .במיב־תב
שכתב סגן־מפקד המישמר האזרחי
לשעבר, דן ברעם, כונתה• ״גב. א.נ.׳׳.
אבל כל מי שהיה בעניינים ידע מזמן
על הרינונים והרכילות שנקשרו בשמה
של אופירה נבון ושמו של ברוך לוי, מי
שהיה מפקד המישמר האזרחי.
לחלק מההאשמות שהטיח ברעם
במפקדו שורבב שמה של אשת נשיא־המרינה
החמישי. וכך כתב ברעם במיב־תבו
ליועץ המישפטי:
״רצ״ב קבלה מבית־מלון קיסר באילת,
מיום ,22.2.86 על שם ברור לוי,
ובצירוף שם נוסף (הגב. א.נ .).הקבלה
צורפה לבקשתו של ניצב לוי לשלם לו
אש״ל, בית־מלון, עבור שלושה ימים.
כאשר באופן מעשי ולפי כל העדויות
שהה במלון יומיים בלבד...
״וכן בלינה נוספת בבית ההארחה
א״לח־השחר, בתאריכים 30.9.85־,29
מילא טופס־הצהרה שלפיו היה
בתפקיד. מתברר כי בתאריר זה חל
ערב־סוכות, והנסיעה היתה כרוכה
בנסיעת גברת א.נ. לצפת, לימי־עיון.״

הסכם־גירושץ
מופקד

^ משברים בחיי־הנישואין של צו
1חק נבון, שר־החינור כיום ונשיא־המדינה
בעבר, ואשתו, אופירה, הם סוד
גלוי. כבר בראשית 1983 התפרסמה ב־השלם
הזה ( )5.1.83 כתבה ארוכה,
שכותרתה היתה :״המשבר במישפחת
הנשיא״ .באותה כתבה סופר כי במחצית
1982 פנו בני־הזוג לשופט בית־המישפס
העליון בדימוס, חיים כהן,
בבקשה יוצאת־דופן. הם הפקידו בידיו
הסכם־גירושין חתום, שהיה אמור להתבצע
ביום הראשון אחרי תום כהונתו
של הנשיא. כלומר באפריל . 1983
אולם במשר הזמן שבו היה הסכם־
הגירושין מונח במגירתו של חיים כהן,
התחרטו בני־הזוג, וחזרו בהם מהחלטתם
להתגרש. הם ביקשו בחזרה את
ההסכם, והוא הפר בטל ומבוטל.
באותה כתבה סופר על תיסכולה של
אופירה מכך שלא ניתן לה, כאשת־נשיא,
לעסוק במיקצועה, שאותו למדה
שנים רבות. היא למדה פסיכולוגיה
בארצות־הברית והשיגה שם תואר שני
בפסיכולוגיה ובחינוך־מבוגרים. כדי
למצוא תחליף למיקצוע שנלקח ממנה,

נולד פרוייקט ״עצרת בית־הנשיא לשלום
הילד״ ,שעליו היתה מופקדת
אשת־הנשיא. כאיש־הביצוע של הפרוייקט
מונה אז אלוף־מישנה במילואים,
מי שהיה בזמנו מפקד הגדנ״ע, ברוך
לוי.
למינוי זה של לוי היו סיבות אחרות.
ראשית, מבחינה מיפלגתית מזוהה הקצין
הבכיר עם מיפלגת־העבודה. בעבר
היה יועץ ראש־הממשלה יצחק רבץ
לענייני נועו״במצוקה. הוא גם האיש
שעזר לחיים בר־לב, כאשר זה ניסח את
חוקת המיפלגה, בענייני נוער וחינוך.
יש ללוי גם דוקטוראט ממיכללת בת־ד״ס
בארצות־הברית בשטח החינוך.
אפשר להניח גם כי קירבתו המישפח־תית
של ברוך לוי למשה(״משה וחצי״)
לוי, שהיה אז הרמטכ״ל, שהוא אחיו,
לא הזיקה לו.
יתכן כי ההיכרות בין אופירה ולוי
נולדה בפרוייקט הזה, ויתכן שנוצרה
כבר קודם לכן במיפגשים של אנשי״
חינוך או אנשי־מיפלגה. אבל ברור כי
השניים מצאו שפה משותפת. נושאי
החינוך ופסיכולוגיה של נוער היו קרובים
לליבם, והפגישות המיקצועיות

הביאו לקירבה וידידות בין השניים.
אופירה לא אהבה את חייה כאשת־הנשיא
בכלוב־זכוכית, שם היו כל תנועותיה
מסוקרות על-ידי שומרי־ראש
ועיתונאים. היא ציפתה לרגע שבו
ייפרד בעלה מתפקיד זה, והיא תוכל
לשוב ולחיות חיים של אשה רגילה,
שאינה נתונה כל הזמן לעץ־הציבור.
אבל אופירה היא אשה נאה מאוד, אשה
המעורבת בחיים הציבוריים, פטרוניתה
של להקת־מחול, והיא לא נעלמה גם
אחר־כך מעיני הציבור, שהמשיך להתעניין
בחייה ובמעשיה.
מדורי־הרכילות בעיתונים ציפו לכך
שאחרי פרישתו של בעלה מהנשי־אות
תוציא אופירה לפועל את תוכניתה
ותתגרש ממנו. השמועות רמזו
על רומאן סוער, שניהלה עם גבר הקשור
עימה בתפקידו. אבל אופירה ובעלה
הכזיבו את כל המרננים, ונשארו

התנשאות וזילזול

אביב 1985 מונה ברוך לוי
לתפקיד מפקד המישמר האזרחי.

המישטרה שילמה את החשבון

רבים אמרו אז כי זהו מינני פוליטי של
שר־המישטרה, חיים בר־לב, המייעד
את לוי לתפקיד המפכ״ל הבא.
לוי הגיע למישטרה בלא כל רקע
מישטרתי. בעברו היה אמנם שרות׳
ארוך בצה׳׳ל, בעיקר בגדנ״ע, אבל אל
המישטרה הוא הוצנח לגמרי מן החוץ.
בראשית דרכו במישטרה עורר לוי
תיקוות רבות. הוא בעל כושר־ביטוי
טוב, ואיש־שיחה נעים. מבחינת כושרו
האינטלקטואלי היה יוצא־דופן במיש־טרה,
שאינה משופעת במפקדים בעלי
תואר־דוקטור.
בתחילת הדרך זכה לוי בהערכה
רבה. אולם תוך זמן קצר התברר לפיקודיו
כי הוא משולל כוח־החלטה, וכי
מדיבוריו היפים נותר רק המלל. האכזבה
שהנחיל למישטרה היתה גדולה
מאוד.
בצד האכזבה מכישוריו של לוי
צמחה גם תשתית של עוינות אישית
כלפיו. חלק מפקודיו חשו בהתנשאות
ובזילזול בהתנהגותו כלפיהם. היו
שחשבו כי הלחץ שהוא מפעיל עליהם
למען שעות־עבורה ארוכות וחריצות
מכסימלית אינו נתמך בדוגמה אישית

שלו. בשלב מסויים המליץ לוי על
שילוב המשא״ז במישטרה, ובכך גזל
ממפקדי־מחוזות של המישמר האזרחי
הרבה מכוחם, וגם הם לא סלחו לו על־כך.
לוי
נשוי זה שנים רבות עם זאבה,
קצינה בכירה בצה״ל, ולזוג שלוש
בנות. הם מתגוררים בצהלה, אבל כאשר
גוייס למישטרה קיבל דירת־שרד
בירושלים, והירבה לנסוע לסיורים במקומות
שונים ומרוחקים במדינה.
בערב סוכות 1985 בילה לוי בבית־ההארחה
של קיבוץ איילת־השחר, והגיש
את החשבון למישטרה. סגנו דאז^,
ברעם, שהיה סקרן לדעת באיזה עניין
רישמי עוסק המפקד ערב חג־הסוכות,
כאשר המשא״ז אינו פועל, גילה כי
באותו מועד עצמו היתה אופירה נבון
אורחת בצפת, לשם השתתפות בימי־עיון.
בין צפת ואיילת־השחר המרחק
הוא של 10 דקות־נסיעה בלבד. ידידותם
של השניים, והיכרותם הקודמת,
במישטרה.

היו ידועות

מע 3ד
מביך

**יקרה שנחרט היטב בזיכרונם
^/של קציני־המישטרה, שהיו עדים
לו, קרה באילת, בפברואר . 1986 היה
זה ביום ״מישטרה־קהילה״ ,שתוכנן
באילת, ולשם־כך הגיעו לשם הרבה
קציני־מישטרה בכירים. שר־המישטרה
חיים בר־לב והמפכ״ל היו בין האורחים
בעיר, וגם לוי הגיע.
בעוד שיתר קציני״המישטרה נכנסו
למכוניות־מישטרה, כדי למלאן, וכך
הגיעו ביחד לאילת, הביא איתו לוי את
אופירה נבון ועוד קצין אחד במכוניתו.
קציני־המישטרה חולקו בין בתי־המלון
בעיר, ואנשי המשא״ז התגוררו
במלון קיסר. ראש־לישכתו של לוי,
תמר ברנס, שהיתה אמורה גם היא
לבוא לאילת, לא באה ברגע האחרון.
כאשר ביקר המפכ״ל במלון קיסר
וראה את אופירה גבון בחברת לוי,
הופתע, ושאל מה היא עושה שם.
אופירה סיפרה כי באה לאילת לרגל
ביקור של להקת־הריקוד שהיא היתה
פטרוניתה, ואשר היתה צריכה להופיע
בעיר למחרת בערב.
קציני המשא״ז רוכזו בקומה אחת
של המלון, אבל אופירה התגוררה בקומה
גבוהה יותר, וכך גם לוי.

אבל תמי עזרה לנהג להעמיס חבילות
שוקולד בתא־המיסען של מכוניתו של
המפקד.
לוי נהג ללון בבית־המלון בית־דניאל
שבזיכרון־יעקב, וכך גם תמי.
הוא היה לן שם ושולח את הקבלות
למישטרה. בית־רניאל הוא מלון מסוג
מיוחד, המיועד לאמנים ולמוסיקאים,
ומנהלת אותו גברת קשישה בשם רייס.
מישטרת זיכרון־יעקב ביקשה לסגור
את המלון, מכיוון שלא היה בו איש־ביטחון
כנדרש על־פי התקנות. אז פנה
לוי לקצין־משא״דצפון, רמי רהב, וביקש
ממנו לעזור להחזיר למלון את
הרישיון ולאפשר לגברת רייס עצמה
לשמש כאחראית״ביטחון של המקום.
אחרי התערבות זו נבדק העניין שנית,
בוטלה ההחלטה לסגור את המלון,
וגברת רייס — למרות גילה המופלג
— מונתה כקצין־הביטחון של המלון.

אופירה
^ ^ ה ת עניינ ה
^ אשר התגלעה המריבה בין לוי
וסגנו, העלה ברעם את כל הנקודות
הללו ופנה למפכ״ל כדי שיחקור
את העבירות הפליליות שגילה, לדבריו.
אחרי
שהמריבה בין לוי לברעם
פרצה בעיתונות גילה ברעם בפליאה
כי אופירה נבון הפכה לידידת־המיש־פחה.
סיפר
ברעם להשלם־הזה :״כשהייתי
בחופשת־שיחרור, שנמשכה 10 חודשים,
התקרבה אלי אופירה, והתעניינה
מה אני עושה. היא שאלה שאלות
רבות על לוי, ומה אני מתכוון לעשות
בעניינו.
״אמרתי לה שהוא מושחת, ושאינו
מתאים לתפקידו. היא התעניינה אם יש
לי הוכחות לכך. אופירה גם התעניינה
בתמי ברנס ושאלה מה מיוחד בה. היא
ידעה בדיוק מתי נסעו ביחד, ואילו
מתנה קנה לוי לתמי.
״באותה תקופה שקלתי אפשרויות
שונות להצטרף לעסק־סחר בינלאומי,
שמרכזו בבניין הבורסה בתל־אביב,
בראשותו של שמואל פרסבורגר. אופירה
הראתה התעניינות בעסק והציעה
את עצמה כאשת יחסי־הציבור שלנו.
היא הסתובבה איתנו הרבה בסיורים
וביקרה אצלי בבית, למרות שלא קיבלה
מאיתנו משכורת.
״באחר הימים, אחרי שישה חודשים
בערך, היא נעלמה. אינני יודע מדוע.
אני יכול רק לשער שהיא התקרבה אלי

כדי לברר פרטים על לוי, ואחר־כך,
כאשר מצאה מקור אחר, או הפסיקה
להתעניין בו, עזבה אותי.״
מאז שעורר ברעם את השערוריה
בקיץ שעבר, עזבו כל גיבורי הפרשה
את המישטרה.
ברעם יצא ראשון, בגימלאות מוגדלות,
וכיום הוא עובד, יחד עם פר־סבורגר,
בעניינים שוגים.
תמי ברנס פרשה מן המישסרה
מחשש למישפט מישמעתי. היא קיבלה
את הפיצויים המגיעים לה, אך לא ודתה
זכאית עדיין לגימלאות מוקדמות.
לוי עצמו פרש, אחרי סיום החקירה
של היועץ־המישפטי, לפני שהועמד
לדין מישמעתי. כאשר פרש, בינואר
השנה, אמר לוי כי איננו רוצה להטריד
בעניינו את המערכת המישטרתית,
המתחבטת במשימות רבות, כי ממילא
בא למישטרה לתקופה קצובה שאותה
סיים. הוא ציין שהפרקליטות לא מצאה
מקום להעמידו לדין בעבירות פליליות,
אלא לדין מישמעתי בלבד.
לאחר שהסתיימו המריבות במיש־טרה,
אין עוד מעקב אחרי יחסיהם של
אופירה נבון וברוך לוי.
אולם כל הפרשה עומדת לצוף
מחדש בספר שכותב יאיר קוטלר על
השערוריה בצמרת המישטרה. הפעם
לא יהיה ניתן לגנוז את שמה של
הגיבורה הראשית.
בערב יצאו קציני-המשא״ז לארוחת־ערב
חגיגית במיסעדת״יוקרה באילת.
אופירה הצטרפה ללוי. היא ואשתו של
אחד הקצינים היו האזרחיות היחידות
בארוחה.
אנשים שנוכחו במקום ציינו כי אופירה
נראתה משולהבת. היא הירבתה
לחייך, לצחקק ולדבר, ונראה היה שלוי
אינו מרוצה מכך. הוא העיר לה כמה
פעמים.
עם תום הארוחה שילם כל אחד
עבור עצמו, ואחרי ויכוח קצר שילם לוי
עבורו ועבור אופירה, כאשר יתר בני־החבורה
מסבים את עיניהם, מכיוון
שהמעמד היה מביך.
מכיוון שהשעה עוד היתה מוקדמת,
רצו הקצינים להמשיך לטייל בעיר. הם
עמדו ליד המלון ושוחחו. לפתע נפרדו
אופירה ולוי מהחבורה, ועלו לחדריהם
במלון. גם רגע זה היה רגע מביך
לפקודיו של לוי, שלא ידעו כיצד
לנהוג.
אבל שיאה של הדראמה היה למחרת,
עם שחר. דן ברעם קם מוקדם כדי
לרוץ ריצת־בוקר. בעודו רץ על החוף,
פגש בלוי, שירד מהמלון מלא״דאגה.

מפקד ברוד לוי(מימין) וראש־לישכה ברנם(משמאל) בישיבה
מנוחה משותפת בלישכה

תמי ברגם וברוך לד במסיבה ובאירוע מישטרתי
מזכירה ליד שולחן המכובדים
הוא שאל את סגנו אם ראה את אופירה,
והסביר שהיא נעלמה מחדרה ב־ 5בבד
קר. השניים חיפשו אותה על החוף,
בעיר ובשאר מקומות, והחלו לחשוש
לחייה. הם שיתפו בחיפוש גם את יתר
קציני-המישטרה, שהתעוררו בינתיים
ושהתכנסו בחדר־האוכל לארוחת״הבו־קר.
מישהו
החליט לטלפן לנמל־התעו־פה
בעיר, וכך התברר שאופירה עזבה
את אילת במטוס הראשון של הבוקר.
היא לא נשארה באילת כדי לצפות
בהופעת להקת־המחול שלה.
בזמן שרותו של לוי במשא״ז, ניסתה
אופירה נבון להביא לשיתוף של נוער
במישמר־האזרחי, ופתחה דרך לקשר
מיקצועי בינה ובין מפקד״החיל גם
בתפקידו זה. זה נתן לה סיבות להתקשר
טלפונית עם לוי או לבקרו לעיתים
בלישכתו. אבל מכיוון שהמישטרה
היא חיל סגור, וכל אחד מכיר את השני,
עפו חיוכים רבי־משמעות והערות אירוניות
בדבר קשריו של מפקד-החיל

^ שת הקשר של אופירה ללוי
\ 4היתה בזמן הראשון ראש־הלישכה
שלו, תמי ברנס.
תמי, גרושה בת 35 ואם לילד קטן,
מתוארת על־ידי מכריה כ״ציפור מרוטה״
,או כ״חתול רטוב״ .היא באה
ללישכתו של לוי מלישכת המפכ״ל
הקודם.
אחרי תקופה קצרה של עבודה משותפת,
התהדקו היחסים בין המפקד
ומזכירתו. לוי היה לוקח את תמי לכל
סיור שאליו יצא. כאשר הוזמן לאירוע
של המישטרה, וישב אל שולחן המכובדים,
תפסה תמי מקום לידו, כדבר
שבשיגרה.
זה לא היה מקובל על קציני־מיש־טרה
אחרים, שרבים מהם ריננו והתלוננו
על־כך.
יחסו המיוחד של המפקד לתמי התבטא
גם בכך שהיא היתה היחידה מבין
פקודיו, שהותר לה להשתמש בחדר־המנוחה
שלו ובמיקלחת הצמודה

ללישכתו. מדי פעם היו קציני־מיש־טרה,
שבאו לישיבת־עבודה, נתקלים
בתמי יוצאת מחדר״המנוחה, כששערה
רטוב, והיא עוברת דרך הלישכה בלא
מילה. פקודיו של לוי, שרצו לשוחח
איתו בעניינים שונים, קיבלו לעיתים
תשובה שאי־אפשר להפריע לו, מכיוון
שהוא ותמי נמצאים במנוחה בחדרו.
קשריו של לוי עם אופירה עוררו
עניין במיסדרונות־המישטרה, אבל לא
הפריעו לעבודה התקינה, בעוד שקש
ריו
עם ראש־לישכתו גרמו לשיבושים
בעבודה. מכיוון שהשניים יצאו יחדיו
לסיורים רבים, שהתה ראש־הלישכה
מעט מאוד במקום־העבודה, וחלק רב
מעבודתה הוזנח. במסיבות שונות נראו
לוי וראש־לישכתו מבקשים שקיות־ניילון
ואוספים בהן עוגות או שאריות־מזון
מהארוחה החגיגית. במיפעל ורד
הגליל, שבו היו לוי וכמה מקציניו
בסיור, הוצעו להם חבילות־ממתקים
במתנה. הקצינים התרחקו מהמקום,

אתח\
נזאתיגאלל בי ב

הקשרם שביו
אום פחסט ליגלום
חקירת המישטרה בעניין התאבדותו
של עורך־הדין אדם סרוסט הסתיימה
אחרי גביית עדויות מכל המעורבים
בפרשה.
הנאמן שמונה מטעם בית־המישפט,
עורך־הדין מרדכי גלוסקדז, לא יכול
לעשות הרבה, בגלל היעדר מימון
לשם־כן־ .נראה כי אם לא יוקצו לנאמן
מקורות כספיים, תישאר הפרשה סתומה
ובלא פיתרון.
מן העדויות שגבתה המישטרה עולה
כי פרוסט היה מעביר כספים בהיקף
ניכר לחשבונות־בנק בחו׳׳ל, בעיקר ב־שווייץ.
הוא השתמש בחשבונות־בנק
של תושבים זרים, שמותר להם להעביר

מתאבד פרוסט
החקירה הסתיימה
לעקוב אחרי הכספים בחשבונות הזרים,
בגלל היעדר אמצעים לבדיקה.
חלק מן הכספים, בסכומים ניכרים
ביותר, הועבר לחברת אוברסיז ק1ם ודי־

נציב המס
והאתיקה
כ א שר מונ ה יאיר רבינוביץ
לתפקיד סגן־ממונה על הכנסות־המדי־נה,
הוא קיבל היתר מיוחד מן היועץ
המישפטי לממשלה להישאר שותף
במישרד רואי״החשבון, שבו היה
(שטראזס, רבינוביץ, עזבה) ,בתנאי
שלא יהיה קשור בשום אופן לעיסקי־המישרד,
ושיותר לו לחזור למישרדו
אחרי תקופת צינון. כאשר מונה לתפקיד
נציב מס־ההכנסה, מכר את חלקו
במישרד לשני שותפיו, ומכיוון שדובר
בסכום נכבד, ניתנה התמורה בכמה
תשלומים.
השוני היה בכך שהיועץ המישפטי
לממשלה סבר כי תפקיד נציב מס־ההכנסה
מחייב ניתוק מוחלט מכל קשר
למישרד רואי־החשבון.
(אגב, גם כאשר רואה־החשבון יחזקאל
פלומין התמנה כסגן־שר, הוא
מכר את חלקו במישרד רואי־החשבון
אלמער. עד היום הוא לא קנה בחזרה
את חלקו, והוא עובד במישרד זה מבלי
להיות שותף).
שותפו־לשעבר של רבינוביץ, ישראל
שטראים, מדגיש כי רבינוביץ
גם מונע עצמו מכל טיפול או מגע

טיס בלונדון, השייכת למישפחת ־גלום
(רעיה יגלום, היא נשיאת ויצ״ז העולמית.
בעלה הרוויח את כספו כסוכן
חברת״צמיגים אמריקאית, ועבר לעסקי
קומודיטיס) .המישטרה שאלה את יגלום
לפשר ההעברות, ונענתה כי מדובר
בהחזרת הלוואות.
המישטרה גם גילתה כי פרוסט
השתמש בחברה פנמית, שהיתה לו בה
שליטה לביצוע פעולות במטבע זר.
עד יוני 1987 היו עיסקי פרוסם
סבירים. הוא לווה כספים ממכריו,
הבטיח להם ריבית במטבע זר העולה
על המקובל, ונתן גם ערבויות בנקאיות
שהתגלו כמזוייפות.
הזיוף היה פשוט ביותר. הוא השתמש
במיכתב־ערבות מקורי של בנק
ברקליס דיסקמט שעימו עבד, הניח
נייר לבן על המיכתב המקורי, כך
שכותרת המיכתב והחתימה למטה לא
כוסו, צילם את שני המיסמכים, ואחרכך
הדפיס על הקטע הריק מה שרצה,
ושוב צילם.
פרוסט נשאר חייב לבנק זה כמיליון
וחצי שקל, החצי בלא כל ביטחונות. בין
הביטחונות שנתן לבנק היתה דירת
אמו ודירת קרוב־מישפחתו באוסטרליה,
שהיה נאמנו להשכרת הדירה.
ביוני 1987 החל לווה נואשות מכל
מי שפגש, כל סכום שהוא. כך גם לחץ
על שכנו, מרק מושביץ (גם מושביץ
וגם יגלום גרו בבית שבו גר פרוסט.
שניהם גם שותפים להשקעה בחברת
דובק) להלוות לו סכום נלכד, וזה
הסכים לאחר שפרוסט נתן לו מיכתב־ערבות
בנקאית (מזוייף, כמובן).
ההמחאה של מושביץ נועדה להינתן
על־ידי פרוסט ליהלומן אליעזר לם״
בי, שאיים לגלות למישטרה כי מיכ־תב־הערבות
שקיבל הוא מזוייף, אם לא
יקבל את כספו מיד. מושביץ שלח את
ההמחאה לפרוסט, אולם הוא שלח
אותה חזרה וביקש למחוק את הסימול
שאיפשר את פדיונה באמצעות הפקדה
בחשבון־בנק בלבד. מושביץ מחק,
ולבבי, עם עורר־דינו, אצו לסניף הבנק
הבינלא1מי, שבו היה חשבונו של
מושביץ. פקידת־הבנק ביקשה מלבבי
מיסמכי־זיהוי, וחשדה עלה כאשר לא
היו לו כל תעודות. היא אמרה לו כי
בחשבון אין די כסף לכסות את סכום־
ההמחאה, ולכן לא תוכל לפרעה.
לבבי עזב את הבנק בלא הכסף,
פרוסט התאבד, ולבבי תבע את הסכום
ממושביץ. ההליך טרם הסתיים.
בתיקים שהיו בטיפול מישרדו. כאשר
יסיים את תפקידו, ואחרי תקופת־הצינון
הקבועה בחוק, אמר לי שטראוס,
יוכל רבינוביץ לנסות לרכוש בחזרה
את חלקו, ויהיה על שטראוס וענבה
להסכים, אם ירצו בכן.
לכל הריעות, הניתוק בין יאיר רבי־נוביץ
למישרדו הקורם הוא לפי כל
הכללים. אלא שבאחרונה חל שינוי.
במישרד שטראוס־רבינוביץ־ענבה עבדה
ועובדת עד היום רואת״חשבון, ושמה
רוויטל אבירם. היא כתבה חמישה
ספרים על נושאי־מס, יחד עם שטר־אוס,
ומרצה באופן קבוע בנושאי־מס
לפני פורומים שונים; וביניהם מנגנון
מס־ההכנסה.
זה שנתיים, רוויטל אבירם היא חבר־תו״לחיים
של נציב״המס, ואף ילדה לו
בן. היא ממשיכה להיות פעילה ביותר
במישרד־לשעבר של חברה״לחיים. מובן
שאינה מייצגת תיקים לפניו. אבל
יש להניח כי מכיוון שהרומאן ביניהם
מפורסם בעיתונים, גם הלקוחות יודעים
כי יש למישרד שטראוס־ענבה
קשר אישי לנציב־המס.

ינח העמיר
את הווייה למכירה ארנסט יפת מסר לסוכנות אננל1
סכסון בכיכר־המדינה את הווילה שלו
למכירה.
הווילה נמצאת בשכונת צמרת בצפון
תל־אביב. היא עמדה זמן רב ריקה,

— ב״־ביי, מסת —

(המשך מעמוד )35
חשבתי שאולי זה ייפסק מעצמו. פשוט
ביקשתי להחליף את מיספר־הטלפון
שלי.

נחמן רז:
,לעורם רא אבקש
ואתחנן שיבחה ביד
אם אני מרגיש אנחת־רווחה?
( 1 1צחוק משוחרר) .את ההחלטה
שלא לרוץ החלטתי בליבי כבר מזמן.
בעצם — כבר לפני שנה.
הלכתי אז למזכיר־הקיבוץ ואמרתי
לו :״חביבי, תכין לי את המקום״...
איזה מקום? לא, לא ברפת: בסיפ־ריה.
חשבתי אז שהבחירות תוקדמנה.
הן לא הוקדמו, והמשכתי.
מה קרה, בשתי מילים? פשוט, נמאס

ליז

בנקאי יפת
בעיות כלכליות
מאחר שיפת לא הצליח לקבל את
המחיר שדרש — 750 אלף דולר. עתה
יש התעוררות במחירים בצפון־העיר,
ונראה כי יקבל מחיר גבוה יותר.
באחרונה לווה יפת משני ידידים
פרטיים 100 אלף רולר. לפי הסכמי־הפנסיה
שיש לו עם בנק לא1ם י, אסור
לו לעסוק בבנקאות במשך שלוש שנים
מיום עזיבת הבנק. לכן הוא מוגבל עתה
בהשגת עבודות, והכנסתו היחידה היא
מייעוץ לסינדיקאט־היהלומים הלונדוני.

האם
נמאס לי מהר מדי? מה זה
מהר? כיהנתי בכנסת שש שנים.
אילו הייתי צריך לעשות את כל
התרגילים הנדרשים על פי השיטה
החדשה כדי להיבחר? הייתי מוותר! לא
זאת הסיבה להחלטתי, אבל בדיעבד
— הייתי מוותר. מה, יצאתי מדעתי?
לעולם לא אבקש ואתחנן כך שיבחרו
בי, לעולם לא!
התואר ח״כ? נדמה לי שלא היה
חשוב לי אפילו לשניה אחת. אם זה לא
מעסיק אותי, כיצד אסתרר בלעדיו
אחרי שש שנים בכנסת? בגילוי־לב? זה
דווקא כן מעסיק אותי: כיצד אחזור
לקיבוץ, איך אסתגל. באופן חלקי,
אמשיך להיות בקשר עם כל מיני
מוסדות.
כשאני מביט במה שקרה לאמנון
לין, אני לא מפוחד בכלל. פשוט לא
חשבתי — ולוא לרגע אחר —
להיכנס למישחק הזה.
האם אני מאוכזב מהכנסת? שאלה
קשה. תעשי לי טובה ואל תלחצי, שלא
יאמרו :״נו, הוא לא בפנים, אז...״
הבנת את התשובה?
אני מכבד את המוסד, אבל מסתייג
מהרבה דברים הקורים שם.
האם היו לי ציפיות כשנכנסתי לכנסת?
לא, אפילו זה לא. לכן אני לא
מאוכזב. נאמר כך: אין שם מעמדים או
דמויות המרוממים את הרוח.

\ז\זרג\־ים
הבריטי ש ל מד רוסית
נתמנה לשגרירה החדש של
בריטניה בישראל, מארק אליוט
( ,)49 שעד לאחרונה שימש כאיש סניף
מישרד־החוץ הבריטי בבלפאסט, בירת
צפון״אירלנד. אליוט, אב לשניים ויוצא
חיל־המודיעין (שבו התמחה בלשון
הרוסית) ,מילא בעבר מיספר רב של
תפקידים דיפלומטיים: בין השאר היה
חבר מישלחת ארצו לאו״ם, קונסול
בקפריסין ושגריר ביפאן.

העיתונאי מירוחם
הוענק 4פרס־ההצט״נזת השד
ת׳ לעיתשת יהודית, מטעם איגוד
העיתונאים היהודיים בצפון־אמריקה,
לחיים שרתוק 50 תושב ירוחם
ומורה לאנגלית באוניברסיטת באר־שבע.
שרתוק, קרוב־רחוק של ראש־ממשלתה
השני של ישראל, משה
שרתוק, הוא אב לארבעה, שעלה ארצה
מארצות־הברית והוא איש קבוצת
משמיע של1ם (דתיים ליברליים,
החותרים, בין השאר, לשלום תמורת
שטחים) ,והכותב לא רק לשבועונים
וירחונים יהודיים בארצות־הברית, אלא
גם ללחסלם פ 1סט הירושלמי ולניר
יורק ט״מס האמריקאי.

ניתוח בסבץ־גילוח
נ חו ג בבגדאד, יום־הולדתו הו
5של מוהיב (פילדמרשל) מדאם
חוסיין אל״תבריתי, נשיא עיראק
זה תשע שנים. חוסיין אל־תכריתי, בנו
של חקלאי, שנפטר בטרם נולד, גדל
בבית רודו, מושל בגדאד, ונשא, בסופו
של דבר, את בתו (כיום אם שלוש
בנותיו ושני בניו) לאשה.־ מגיל,צעיר
היה פעיל בשורות מיפלגת הבעת׳,
פעמיים נכלא לתקופות־מאסר ממושכות
שהסתכמו בכמעט שלוש שנים,
לאחריהן גלה לשנים מיספר לסוריה

אריק נחמקין, :אמנון דין
עשה שטות!,,

הבכירים?
פירסום משכורתו של מנני׳ל כלל.
אהרון דוברת, עורר סערת־חחות
עזה. המשסדת־ברוסו(כולל הפרשות
סוציאליות) המגיעה ל*? 3אלף דולר
לחודש, נשמעה גבוהה לישראלים
רבים. פרס למשכורות, פורסם כי דוברת
קיבל מכלל גם הלוואה בסך מיליון
שקל ל־ 10 שנים.
ההלוואה היא העוקץ, ולא המשכר
רת. דוברת, וכמוהו גם בכירים רבים
אחרים, משלשים ומרכעים את הכנסתם
החודשית באמצעות תרגיל-ההלוואד״
אס חברת קיבל הלוואה בסך מיליון
שקל, למיספר שנים, בריבית נמוכה
מהריבית המקובלת בשוק(אולם בהצמדה
מלאת כדי שתהיה כשדה ממוינת
מס־ההבנסה) הוא מפקיד איתר, בכל
בנק(או בחברות-המימון של כלל עצמה)
ומקבל ריבית הגבוהה בכמה אחוזים
מהריבית שההלוואה עולה לו.
הפרש של 105).לשנה (שיעוד. קטן
בתנאי ישראל) נותן 100 אלף שקל
לשנה נטו.
למרות שעברו כבר חמש שנים מאז
עזב יאיר רבינוביץ את המישרד, עדיין
מציין ספר־הטלפונים כי המישרד הוא
מישרד רואי־החשבון שטראוס־רבינו־ביץ־ענבה.

י* אםלא רצתי מפני שחששתי ש!
1יקרה לי מה שקרה לאמנון לין?
אילו הייתי נכנס למירוץ — תתפלאי
— הייתי עובר!
אני מכיר את הרכילות של הלשונות
הרעות, שעל פיה לא היה לי כל
סיכוי. אז מה, הרכלנים יקבעו את
סיכויי? אם אני לא יכול לשכנע את
הלשונות הרעות — אז לא.
אינני רוצה להית חבר־כנסת. לא
אמרתי :״סתם חבר־כנסת״! שר? מה
שיהיה — יהיה. למי זה מפריע, מה
שאני רוצה?
זוהי החלטה שקיבלתי לפני יותר
משנה, סמוך לרוטציה. כשראיתי ש־משבר־המושבים
לא מסתדר — החלטתי
לפרוש. עם שאר הדברים שעשיתי
כשר־חקלאות אני שלם, אבל בקשר
למשבר הזה — אולי מישהו אחר
יצליח יותר. אני לא יכול לחיות עם זה.
בכל זאת, את מעוניינת לשמוע את
יחסי לאמנון לין? הערכתי היא שהוא
עשה שטות. מבלי להשליך את מה
שקרה לו על עצמי, אני חושב שהשיטה
החדשה של הבחירות לכנסת במערך
מזיקה. היא תביא להרבה קנוניות.
נראה לי שכולנו נשלם על כך ביוקר!
אבל תרגישי: החלטתי מה שהחלטתי
עוד לפני יותר משנה.
אינני פוחד מהתמודדויות. עובדה
— הייתי צריך להתמודד פעמיים
במחוז־המושבים וניצחתי, הגעתי ראשון!

עזר לי? שימעון פרס? מעולם לא
הפסדתי בהתמודדות.
בדיעבד? היה לי יותר מלא־נוח,
אילו הייתי צריך לנהל מערכת־בחירות
בשיטה החדשה. אין לך מושג
כמה אני שמח שאני משוחרר מזה!

נשיא חוסיין אל-תכריתי
האשה היא בת־החד
ומצריים ובשובו למולדתו בגיל 32
השתתף בשורת התנקשויות־נפל בראשי
המישטר הקורם. באחת ההתנקשויות
הוא נפצע בכדור ברגלו ושלף
את קליע הכדור במו ידיו, בעזרת סכין־
גילוח ומיספריים.

המפקח מן הפרדס
נפטר 4בפתח־תיקווה, בגיל ,78
יוקז חנני, סופר(בית מלבין בפרדס)
ומחנך. חנני, יליד ליטא, נדד בנעוריו
עם מישפחתו בין ליטא, סיביר ואוקראינה,
עלה ארצה בגיל , 16 היה פועל
בפרדס ובבניין, אך גילה את ייעודו
האמיתי עת שהתנדב להורות בשיעו־רי־ערב
לנערים בעיר העתיקה של ירושלים.
לאחר תקופות־הוראה בנהריים
שבעמק הירדן ובחדרה התיישב בפתח־תיקווה,
שבה היה למפקח על בתי־הספר
היסודיים ובה כתב את ספריו,
ביניהם גם סיפרי־ילדים רבים(כמו שני
לימתים זלימ1ן).
* 1שאחיה, ע ת אן ח״ראללה. משמש
כעם ב שריההעה של עיראק.
ה עו ל ם הז ה ״2644

זה קווה בפעם הואשונה:
עווו־דין מתנוון להחתים את עמיתיו
ער עצומה להדחת פוקליט־מחח
בהזדמנויות שונות .״הוא (ורטן־ —
א.א ).פגע בי אישית, מתוך נבזות,
בכוונה להרתיע אותי מלמלא את
תפקידי,״ כתב שדר לעורכי־הדין של
חדשות.
כאשר הופיע שדר כתובע במישפטו
של העיתונאי יגאל לביב, שהיה באותה
תקופה גם הוא כתב חדשנת, ביטא שדר
פעמיים את מורת־רוחו מוורטר. כאשר
חקר שדר את הנאשם חקירה נגדית
אמר ללביב :״אל תפחיד אותי עם
הכתבה שכתבת עלי!״ לביב ענה לו:
״אני מפחיד? אני הנאשם ואתה התובע,
אני יכול להפחיד?״ שדר אמר לו :״כן,
אתה יכול, הנה יוסי ורטר עם הכתבה
בעיתון, חבר נחמד יש לך!״
הדברים היו כל־כך יוצאי־דופן ומוד

סרקליט-מדווז שדר(משמאל) במישסט לביב(מימין)
,חבר נחמד יש לך!״

לחשוב שבמדינה מתוקנת כמדינת
ישראל יכול אדם, המחזיק בידיו תפקיד
רב־עוצמה, הקובע גורלות, להשתמש
בו לנקמות אישיות״.
חשבונותיו של יורם שפטל עם פרק-
ליט״המחוז הם מסובכים הרבה יותר.
שפטל, בניגוד לוורטר, אינו מעודן
ביותר בתגובותיו, והוא ידוע כאדם
בוטה, האומר את אשר על ליבו. הסיב־סור
שלו עם פרקליט־המחוז החל לפני
10 שנים, כאשר שפטל היה עדיין
עודר־דיו צעיר ומתחיל. הוא עבד אז
עם עורך־הדין מנחם רובינשטיין,
ושניהם פנו יחד לפרקליט־המחוז, כדי
לדון בעיסקת־טיעון עבור לקוח שלהם
שנאשם בעבירות סמים. סיפר שפטל
להשלם־הזה:

נ!7נ7ורו אי שיו ת
¥ד! עתה סיים עורר־הדין יורם
( שפטל את מישפט איוואן דמיאניוק
וכבר הוא מתכנן את המיבצע הבא
שלו. זה 10 שנים הוא נתון בריב אישי
עם פרקליט מחוז תל־אביב, עורו־הדין
אהרון שדר. השבוע זוכה שפטל מקוב־לנה
שהגיש נגדו שדר לבית־הדין
המישמעתי של לישכת עורכי״הדין.
בעיקבות הזיכוי עומד שפטל לעשות
דבר שטרם נעשה בישראל. הוא
עומד לבוא להיכל־המישפט בתל־אביב
מצוייר בשולחן וכיסא, להציבם במרכז
הרחבה של בית־המישפט ולהחתים
עורכיידין על עצומה, הקוראת להחליף
את פרקליט מחוז תל־אביב אהרון
שדר.
אם במישפט דמיאניוק עמד שפטל
בודד, הרי שהפעם יזכה בוודאי בתמיכה
נרחבת של עורכי־דין ופרקליטים.
שדר, שהוא פרקליט מחוז תל״אביב זה
10 שנים, לא רכש לו ידידים רבים.

הוא ידוע כאדם קר ומרוחק ועורכי־דץ
רבים מתלוננים שלא ניתן להגיע איתו
לפשרות והסדרים כלשהם.
לפני ארבע שנים פירסם העיתונאי
יוסי ורטר מחדשות, אז כתב צעיר
ומתחיל בבית־המישפט, כתבת־פרופיל
על פרקליט־המחוז שכותרתה היתה:
״ומה עם יחסי־אנוש, אדוני התובע?״
בכתבה צוטטו דיבריהם של עורכי־דין
שהעבירו ביקורת על פרקליט־המחוז
ועל יחסו אליהם. אולם, מכיוון ששמו
יצא כנוקם ונוטר, לא העז איש
מעורכי־הדין להזדהות בשמו.
ואמנם, קיצפו של פרקליט־המחוז
יצא מיד על הכתב. למחרת פירסום
הכתבה, כאשר הגיע ורטר למזכירות,
כדי לקבל את כתבי־האישום החדשים,
כמו כל יתר עמיתיו הכתבים, נמסר לו
שפרקליט־המחוז אסר עליו את הכניסה
למזכירות.
הפליה זו של הכתב פגעה בעיתון

חדש 1ת ויועציו המישפטיים של העיתון
פנו לפרקליט״המחוז כדי להסדיר
את העניין. שדר לא הסתיר את כעסו
על העיתונאי, וכך כתב בתשובה
לעורן־-הדין מיבי מוזר :״ביום 21.6.85
פירסם מרשו כתבה בעיתון חדשות,
המסקרת אותי אישית בצורה משמיצה
ביותר, ושכל כולה נועדה לפגוע בי
ולבזות אותי בצורה נבזית ומרושעת,
כשהמוטו שלה הוא כי אינני מתאים
לתפקידי כפרקליט־מחוז.
״כדי להמחיש עד כמה מסוגל
מרשו לרדת לשפל המדרגה, אני רוצה
לציין פרט אחד בלבד. בגלל נכות־רגליים
קשה, אני נאלץ ללכת בזהירות
ולבדוק היטב בעיני את השטח שלפני
רגלי. מרשך ניצל מצב זה כדי לתאר
אותי בלעג, כמי שמתהלך בעיניים
מושפלות ואינו מסתכל בעיני הבריות.״

חשבונות
אישיים

ך ין צי שנה לפני פירסום כתבה זו
1 1על פרקליט־המחוז, נחקר ורטר
במישטרה, בגלל פירסום כתבה ותמונות
על מישפטו של עורך־הדין
אלכסנדר קוסטין. קיצפה של הפרקליטות
יצא דווקא על פירסום תמונותיה
של בלה רדיאנו, שהפכה לעדת־מדינה
נגד קוסטין. אנשי הפרקליטות
העלו את החשש כי פירסום תמונתה
של העדה עלול להרתיע את עדי־התביעה,
ולגרום בכך לעבירה של
שיבוש מהלכי־מישפט.
תוצאות החקירה המישטרתית העלו
בבירור כי הפירסום לא נועד להרתיע
את העדים ולא שיבש את מהלכי
המישפט. ובכל זאת, ארבעה חודשים
אחרי פירסום כתבת־הפרופיל על שדר,
וכמעט שנה אחרי פירסום התמונות,
הוגש נגד יוסי ורטר וצלם חדשות קים
סאמט, כתב־אישום.
השופטת אסתר קובו, שזיכתה השבוע
את ורטר (הצלם סאמט עזב את
הארץ בינתיים, והמישפט נגדו הוקפא.
—א.א ,).כתבה בפסק־דינה :״תוצאות
החקירה המישטרתית שללו את ההנחות
שבאו לידי ביטוי כמצויין לעיל.
הפירסום לא נועד להרתיע את עדי־התביעה
ולא היה שיבוש הליכי־מישפט.
ואף על פי כן, היתה התביעה
סבורה שיש להגיש כתב־אישום, הוא
כתבן האישום נשוא הדיון, ואתמהה!״

עיתונאי ורטר(ממושקח, במישפט לבים. לידו בצלאל מיזרחי)
השופטת תמהה

אבל יוסי ורטר לא תמה, הוא ראה
בהגשת כתב־האישום נגדו נקמה אישית
של פרקליט־המחוז, מכיוון ששרר
לא חסך דיברי־ביקורת וכעס על ורטר

פרקליט שפטל ומשתהות המכונית והדירה 5תלונות רים עד שהשופט אורי שטרוזמן הפסיק
את התובע ואמר לו :״מר שדר, מר
ורטר אינו יכול לקום ולקרוא קריאות־ביניים,
אני אבקש ממך לא לנהל
חשבונות אישיים שלך כאן!״
אבל אפילו התערבותו של השופט
לא הרגיעה את פרקליט־המחוז. בעת
הסיכומים במישפט לביב התפרץ התובע,
הסתובב לעבר קהל־הצופים, הצביע
על ורטר ואמר :״ביחוד שבאולם
הזה נמצא כתב עיתון חדשות, יוסי
ורטר, חברו הטוב של הנאשם, עיתון
שמעסיק גם את הנאשם. דרך אגב,
עיתונאי זה כיבד אותי בכתבה, אבל לא

התביעה התביישה

ף* משד שנתיים וחצי, עד הזיכוי,
^ עברה על ורטר תקופה קשה, וכך
אמר להעולם הזה :״מעולם לא
נאשמתי קודם, והיה לי קשה מאוד
לחיות עם הידיעה שאני נאשם. כל
רצוני היה לעשות עבודה עיתונאית
ראויה, ותמיד נהגתי בהגינות כלפי
אנשים שעבדתי איתם. אינני רוצה

ב־סו שדם
״אחרי שיחה של שתי דקות התפרץ
עלינו שדר בצעקות. הוא אמר לנו
שהוא לא מוכן לעשות עיסקות עם
סוחרי־סמים. זה היה נראה כאילו אנחנו
בעצמנו הצענו לו לקנות סם. ראיתי
שאין טעם להמשיך בשיחה ואמרתי
לרובינשטיין :׳בוא נצא, חבל על הזמן
שאנחנו מבזבזים כאן, יש יותר טעם
לדבר עם הדלת של החדר, מאשר עם
פרקליט־המחוז.״׳ זו היתה השיחה הראשונה
והאחרונה בין השניים. מאז
התעלם שפטל משדר ולא פנה אליו
יותר.
במשך 10 השנים הללו נערכו נגד
שפטל חמש חקירות מישטרתיות
ביוזמת הפרקליטות .״אף אחת מהן לא
הגיעה לידי כתב־אישום, אבל היו
אנשים רבים שהופתעו מההתנכלות
הזו כלפי. היה ברור להם שלשדר יש
משהו נגדי וכי הוא נטפל אלי.״
בהזדמנות אחת נחקר שפטל בחשד
לתקיפת שוטרים, אף שהיה ברור כי
השוטר הוא שתקף אותו פיסית בתחנת־המישטרה
בחולון. התיק נסגר בדרג

אילנד, אלו;
(המשך בעמוד )40

— נקמות אישתו****

אלוף ד.ו>ך בין הטיטות
(המשך מעמזר )7
העלמת ראיות לגבי הרג ילדה ערביה).
.פעמיים לפח 1ת יורה המאבטח חמם
אלחב׳ ממן האירוע במרכז הכפר
ביתא ) 1( :כחנוכה אמסטינקטיבית.
לאחר שנפנע מאבן בראשי. י1רה חמם
אלדוב׳ מיספר כחרים. תוך כדי שהיא
מסתובב לאחור. באירוע זה נורים
לפחות חלק מהכדורים לכיוון שטוח־ם
סל!ל )2( .מ־ספר כדורים נורים תוך
כדי מאבק על נישקו של חמם אל־דובי(
...תירצה) נהרגה מפניעת קליע
בעל קזטר בינוני!מהיחת־לוע גבוהה.
מלבד פניעת הקליע. אין בראשה או
בעפחה של תירצה פזרת ד ל פניעה
כלשה׳ אחרת ...ניתן להניע למסקנה
שתירצה פ1רת ד ל נורתה מנישקי של
אלחב׳ ,ככל הנראה כאשר הגיב באיפן
אינסטינקטיבי על פניעת אבו בראשו.־
שוב, אותה העדינות הנפלאה. .ניתן
להגיע למסקנה״.

האמת הפשוטה היא שאין
כל אפשרות אחרת. כד היה.

הדו״ח היה מוכרח לספק בדיעבד
הצדקה לשערוריה הזאת, ואכן:
.האירוע מתחיל כאשר עשרות
חישבי־הכפר מתחילים בהתנחייח וא־לימזת
כלפי קבוצת המטיילים בהיותם
ב11 אדי במרחק־מה מהכפר. בהמשך,
ולאחר היפנע ות שניים מת
1שביהכפר ( ,נמשך האירוע)
ע ל ד ׳ מאות מהתושבים הממשיכים
בהתגרויות ומאלצים את
הקבוצה לנוע לכיוון מרכז הכפר.
לאחר זריקת האבן על רומם אלחב׳
מתנפלים עשרות מחושבי הכפר על
הקבוצה, כאשר מאות נוספים
מסביב תורמים להתלהטות הרוחות
ערירי קריאות־הסתה חריקת אבנים.
מעטים מתושבי הכפר — עד
כעשרה — לוקחים חלק פעיל
בניסיונות להרגעת הרוחות, חילוץ ומתן
עזרה רפואית למט״לים.״ (הדגשות
שלי).
זוהי סטאסיסטיקה מוזרה מאוד,
מפוברקת בעליל, הסותרת בבירור את

התיאור נכון, היה קורה אסון
לכל המטיילים. אם נמנע, למת
ת הקטל והמצם ההיסטרי,
ה ת זה מפני שאנשי כיתא
הוכיחו בגרות והומאניות בל־תי־רגילות.
.עשרות״
עזרו בפועל. .מאות״ השמיעו.
קריאוודהסתה״ ,כלומר, לא השתתפו
כלל במאורעות, אלא צעקו. גם
זה פשע בעיני מישטר״הכיבוש. .רק״
מעטים פעלו להרגעה.

מה היה קורה אילו קכוצה של
מטיילים ערביים, ובראשם אנשים
מזויינים, תו מתקרבים
להתנחלות אילון־מורה, יורים
בדרך כשני מתנחלים, עוברים
בהתנחלות עצמה, תרגים עוד
מתנחל? כמה תו מרגיעים? מה
היו עושים קרובי־המישפחה?
כמה היו יוצאים חיים?
יש למסקנות מופרכות אלה רק הסבר
אחר: הן אכן מצליחות למצוא צידוק

אמבולנס ערבי ומטייל חבול בתוך ביתא
במשך יותר מ־ 75 רקות, חסרי־מנן

והגימגום הפייסני לא בא אלא
כדי לרכך את המסקנה המזעזעת.
ברור
כי בשלב זה איבד אלדובי את
עשתונותיו לגמרי, וירה בלי אבחנה.
לא כן המלווה השני, שנראה כי לא ירה
כלל. חרף אופיו הקנאי הבין שבסיטואציה
האומללה שאליה הוא הכניס
את הנערים והנערות, יכולה הפתיחה
באש רק להגביר את הסכנה ולהביא
להיסטריה כללית.

#הצדקה ונו>רו0
ן* ותרה לאלוף בעייה אחת קטנה.
ב כל התיאור שעד כאן, להוציא
את המילים הרגשניות,
מצביע על כד שאנשי-הכפר
נגררו לכל אורך הדרך על-ידי
הפרובוקציות של המתנחלים.
הם נזעקו להגנה על כפרם כאשר
התקרבו המתנחלים החמושים, הם הגיבו
על היריות הרצחניות של אלדובי
בוואדי, האשה הגיבה על הריגת אחיה
ופציעת בעלה, במרכז הכפר פרצה
מהומה היסטרית ספונטאנית, שאותה
הגביר אלדובי ביריותיו, שמהן נהרגו
הנערה היהודית ועוד בך כפר.

שום דבר בתיאור זה אינו
מצדיק את הפוגרום שערך
צה״ל במקום מייד לאחר מכן,
בנוכחות הקצינים הבכירים,
כאשר פתח באש, פוצץ בלי
שום אבחנה 13 בתים, עצר
את הזקנים שנותרו בכפר
והחזיקם במשך שעות בתנאים
אכזריים, הטיל סגר על הכפר,
הרג צעיר ״שניסה לברוח״,
גירש שישה תושבים מהארץ,
מחזיק יותר מ־ 40 תושבים
במעצר, ומי יודע מה קרה שם
עוד בהיעדר עיתונאים ועדים
אחרים.

העובדות. היא נועדה כולה להצדיק את
אובדן־העשתונות של המפקדים, ומיצי
נע ביניהם, בשעות הראשונות אחרי
האירוע, ועשיית מעשים של לינץ׳ ממלכתי
בכפר.
מי שקורא את הקטע בעיון יגלה
שיש כאן ניסוח מחוכם. רק קריאה
שניה מגלה שגם האלוף עצמו טוען
שרק קומץ מאנשי־הכפר עסק באלימות,
להבדיל מ.התגרויות״.

אילו רצה הכפר לעשות
שמות במטיילים, היה עושה
זאת. היו לפחות 75 דקות שבהן
היו המטיילים חסרי כל מגן
במרכז של כפר, שזה עתה
נהרגו שניים מבניו בידי
מתנחל ושלישי נפצע קשה.
בכל הזמן הזה, לא נפגעה שערת־ראשו
של איש מהם. להיפך, קראו
לאמבולנסים, טיפלו בפצועים, הכניסו
לבתים את הבנות.

בסך־הכל, התנהגות לדוגמה,
שעליה היה כפר־ביתא צריך
לקבל עיטור מידי הרמטכ״ל.
למרבה הצער, אי־אפשר היה לעשות
כן, מפני שבינתיים כבר עשו בו
שפטים, לפני שנערכה אף החקירה
השיסחית ביותר( .רק לגבי ערבי אחד
ביקש צה״ל סליחה, אך לא בנה את
הבית ההרוס).
אגב, עובדה זו חשובה לא רק להבנת
אירועי ביתא, אלא להבנת כל המתרחש
כיום בגדה וברצועה. מפוצצים
בתים על ימין ועל שמאל, בלי הליך
מישפטי כלשהו, עוצרים בסיטונות,
מפרסמים הודעות כוזבות בסרט הנע
— הכל על פי השיטות המתגלות כאן
בבירור בביתא. אין זה פלא שסוגרים
את השטחים מפני העיתונות!

התיאור בדו״ח הוא אבסורדי.
אין כל קשר בין האשמות
אלה ובין התוצאות. אילו היה

להתנהגות הקצינים והחיילים בשעה
שנכנסו לכפר, באיחור רב מאוד, שעתיים
אחרי שהכל נגמר, וכאשר כבר
החלה מקהלת ההסתה שהפכה משך
24 שעות את המדינה כולה, להמון של
לינץ׳.

• דוושה חקיוה
אמיתית!
ך* מיסמך העגום הזה פוגע קשה
1 1באמינות פיקוד צה״ל, ועוד יותר
במעמדו הבלתי־פוליטי של צה״ל,
שהוא חיוני לקיומו, וגם לקיום המדינה
עצמה.
בזכות הפיקוד של צה״ל אפשר לטעון
כי זה בלתי־נמנע, כאשר מכניסים
את הצבא למצב כזה, שבו כל מעשה
שלו הוא בעל השלכות רבות על
התהליכים הפוליטיים הפנימיים במדי.

זוהי
מילחמה עכורה. היא הורסת את
צה״ל.

הכל נובע מן המחדל, שהוא
החטא-הקדמון: על הרמטכ״ל
היה להודיע לממשלה, מייד עם
פרוץ ההתקוממות, כי אין
צה״ל יכול לטפל במצב זה, ושעל
הממשלה למצוא לו פיתרון
מדיני לאלתר.
ברגע המכריע לא היה לצה״ל רמס־כ״ל
בעל התכונות הדרושות למעשה
חריג אך חיוני זה.

כל השאר נובע מכך.
ואשר לאירועי ביתא: דרושה חקירה
אובייקטיבית, בעלת אופי מישפטי. יש
לפתוח את הכפר מיד לפני העיתונאים.
ויש לבנות מחדש את הבתים שנהרסו,
לשלם פיצויים למישפחות הקורבנות
— וכן, לבקש סליחה.

(המשך סעמ 1ד ) 19
מישטרתי, מכיוון שלא היה כל יסוד
לחשד נגד שפטל. במיקרה אחר ביקשה
התביעה איסור פירסום על כתב־אישום
שהגישה, ואשר שפטל שימש במישפט
כסניגור.
שפטל התנגד לבקשה וטען לפני
בית־המישפט כי הבקשה לאיסור פיר״
סום לא הוגשה מטעמים עניניים, אלא
מכיוון שהתביעה התביישה בתוכן
כתב־האישום שהגישה ורצתה למנוע
את פירסומו ברבים. על כך הוגשה נגד
שפטל תלונה על העלבת עובד־ציבור.
גם תלונה זו לא זכתה להמשך.
את שיא ההתנכלות אליו רואה
שפטל במיקרה שבו נשלחו השוטרים
לעצרו בבית־המישפט, תוך הוראה
מפורשת של פרקליט־המחוז לחקרו
במעצר. המדובר היה בבקשת דחייה,
שהגיש שפטל כשהוא מסתמר על צו־קריאה
למילואים. פרקליט־המחוז ביקש
לחקור אם היה צו־קריאה או שמא
רימה שפטל את בית־המישפס. המחזה
של שוטרים הבאים לאולם בית־המישפט
ועוצרים עורר־דין המופיע
ומייצג לקוחות, היה יוצא־דופן ומביש.
המיקרה הנוכחי, שממנו יצא השבוע
שפטל זכאי, הוא המיקרה שהתפרסם
בשם ׳מפתחות המכונית׳.
במישפט שכונה ׳שוד המיליארד׳,
ייצג שפטל את אחד הנאשמים, שמכונית
אביו נתפסה על־ידי המישטרה.
שפטל ביקש לשחרר את המכונית ונטל
את מפתחותיה מתחנת־המישטרה.
בצרור־המפתחות היו גם מפתחות של
דירה שבה התגורר אחר הנאשמים.
התביעה האשימה את שפטל כי נטל
את מפתחות״הדירה בידעו שהם עומדים
לשמש מוצג חשוב בתיק המיש־פסי.
למרות
שעבירה כזו היא עבירה
חמורה ביותר לעורך־דץ, לא הוגש נגד
שפטל כתב־אישום לבית־המישפט,
אלא קובלנה ללישכת עורכי־הדין
בלבד. בכך רואה שפטל הוכחה ניצחת
להתנכלותו של פרקליט־המחוז. וכך
סיפר שפטל להשלם הזה:
״ההאשמות המקוריות היו שיבוש
הליכי־מישפט, הפרעה לשוטר במילוי
תפקידו, וקבלת דבר במירמה. ללישכת
עורכי־הדין הוגשה קובלנה, המבוססת
ממש על אותן עובדות, אלא שהעבירה
היתה התנהגות שאינה הולמת עורן״

״בכך בלבד יש הודאה בעליל שכל
מסכת־האישומים נגדי היא עלילה.
שהרי לא יתכן ליחס לפרקליט־המחוז
שחיתות של ממש, שכאשר עורך־דין
מבצע עבירות פליליות חמורות כאלה
במצח נחושה, אין פרקליט־המחוז דואג
שיגיע לבית־הסוהר, ומסתפק בהליך
מישמעתי.
״הסיבה לכך היא שפרקליט״המחוז
ידע שזו עלילה, ושאני אצא זכאי, והוא
לא רצה שזה יקרה בבית־מישפט רגיל,
שם ההליכים פתוחים לעיתונות ולציבור.
לכן העביר זאת ללישכת עורכי־הדין,
כדי שכל העניין ישאר סודי. אבל
סניגורי בדיון זה, עורר־הדין דורון
בקרמן, עשה עבודה נהדרת והוכיח
מעל לכל ספק שלא ידעתי כלל אילו
מפתחות נמצאים בצרור, וכי לא אני
הוא שלקחתי אותם, אלא אדם שהבאתי
איתי ואשר הכיר את המכונית ומפתחותיה״.
שפטל
טוען כי מישפטו האחרון הוא
דוגמה טיפוסית לדרך תיפקודו של
פרקליט־המחוז, המנצל את תפקידו
כדי לסדר חשבונות אישיים עם יריבים,
במיוחד עם עורכי־דין ועיתונאים.
בעצומה שניסח שפטל הוא דורש
את החלפתו של פרקליס־המחוז, המשמש
בתפקידו יותר מ־ 10 שנים, בעוד
שבפרקליטות השכנה, פרקליטות מ־חוז־המרכז,
התחלפו כבר בינתיים שתי
פרקליטות־מחוז. הוא מבקש את החל פתו
של שדר מכיוון שהפך את תפקידו
למכשיר לסילוק חשבונות עם יריבים.
שפטל מזכיר את יחסו העוין של
הפרקליט לעורכי־דין, ואת חוסר יכולתו
ליצור יחסי־אנוש תקינים. שפטל
מסיים את העצומה בהדגישו שלא
חסרים פרקליטים ופרקליטות טובים
ומוכשרים בפרקליטות תל־אביב ובפרקליטות
המרכז, היכולים להחליף
את שדר על הצד הטוב ביותר.
במדעגז עיתונות
זהכ תו ב
בעי תון
_ ״בתזב מה שתרצה,
1אך תאיית את שמי
1גבזנהר

נעמי מ;
אילו קליף ריצ׳ארד, שביקר
ביום־העצמאות בישראל, היה קורא את
מעריב. היה מתמלא עצב לקרוא שם
שהוא בן ״חמישים פלוס״ .גילו המדד
ייק של הזמר, הנראה צעיר בשנים
רבות מגילו, אינו ידוע לי, אבל ׳רישת
ידע לציין גיל, הקרוב יותר למציאות:
אליל־הנוער לשעבר הוא כיום בן ,48
נאמר שם.
• לאליל־זמר אחר לשעבר, ס ט
בון, יש בת, שגם היא זמרת מצליחה
למדי — דבי בון. אבל לאשה כתב:
״פט (פטרישה) בון, בתו של פט
(פטריק) בון״.
• במונולוג קצר של גברי בנאי
מהנשש החיוור(ידיעות )15.4.88 הוא
מדבר על ״המוסר של קלרצ׳ר. בנאי,
כמובן, אמר ״קאלאראשו״ ,השם שאותו
שאלו הגששים מבימאי־הסלוויזיה
ממוצא רומני, אנדרה קאלארשו.
• לאשה ( )18.4.88 מספר על הסרט
חשודה ,״בבימויו של דני קוויד״ .עד
כמה שידוע, לסרט, שבו כיכבה שר,
קוראים חשוד, ולשחקן הראשי, לא
לבימאי, קוראים דנים קוויד.
• תלאותיו של ניצב־מישנה אריה
ביבי, מפקד מרחב הירקון, ממשיכות,
בכל הקשור לשמו. הפעם קורא לו
חדשוח ( )19.4ניצב־מישנה יגאל

גידי״.

• טעות קטנה, רק אות אחת חסרה,
אבל שם תקליט הפלטינה של גלי
עטרי מקבל במעריב ( )19.4משמעות
אחרת כאשר הוא נקרא שם ״צד אחד
לפני הנהר״ ,במקום צעד אחד לפני
השר.
• מעריב ( )22.4יודע לספר במוסף
הרדיו והטלוויזיה שלו שלינדה
אוואנם היא אלכסיס בשושלת. היא
קריסטל, כמובן.
• כתב בשם שסי גבאי תירגם
במעריב ( )25.4כתבה על השחקן
המצרי עומר שריף, וסיפר ש״כתלי
חדר־האורחים מקושטים בציוריו המקוריים
של האמן הבילנאומי טולוז
לוטריך ״.שגיאת־דפוס? נראה שלא. כי
בהמשך כתוב ״לוטריך״ פעם נוספת.
צריך להיות, כמובן( ,אנרי דה־)

טולוז לוטרק.