גליון 2646 מתאריך 18 במאי 1988

וגורט דנונה שטראוס.
העיקר הבריאות!

טמיר בהן(יעקבסון)

דנובה שטראוס 0 0 06ד בריאות.

נזיבחבי גס ז
איכפת ער עצמנו
על התוצאות הצפויות בבחירות
הקרובות (״הנדון׳ /העולם הז ה
.)27.4.88
אורי אבנרי מודיע לנו, כי ״מיפלגת״העבודה
הולכת לקראת אסון רביעי׳׳(בבחירות .)1988 מה
איכפת לי על מיפלגת־העבודה. איכפת לי על
עצמנו.
בזכות המפלה הצפוייה למיפלגת־העבודה,
מפלה שהיא, כמובן, הצד השני של ניצחון הימין,
אנחנו, כולנו, הולכים לקראת אסון.
אבנרי חוזה שחורות לזוג פרם־רבין. מה איכפת
לי על פרס־רבין. איכפת לי על עצמנו.
ארבע שנים נוספות של שילטון ליכוד־תחייה־כהנא־דתיים
יהיו בבחינת עיוות שאי אפשר
ישראל רוזנטל, תל־אביב
לתקנו.

חיסור מכנבד
על טיבה של מיפלגת״העבודה (״ה קנגורו״
,העולם הזה .)27.4.88
ניסיון לתאר מצב סימטרי של שני מחנות,
שמאלי וימני, היה נכון אולי בתקופת בן־גוריון,
אבל מאז תפסו יורשיו את השליטה, איבד מחנה
המערך את עצמאותו, עד שבתקופת כהונת פרס
נכרתה ברית רעיונית ואירגונית מלאה עם הימין
שפירושה, בתמצית, שהמערך מעוניץ להתחסל
בכבוד, בעוד הליכוד מבסס את שילטונו ברוב
עמדות־ההכרעה.
לאחר שנכרתה הברית בין המחנות, הפך הנושא
של חיסול מוקדי־הכוח של מיפלגת־העבודה
לנושא מיקוח נוהלי־אירגוני בלבד ואין משמעות
לניצחון או להפסד של אחד המחנות האלה.
יעד נאור, שער־הענוקים

אבא שר סילוויה
עד שהתפרסם בזכות עצמו היה הפרופסור
מרכוס קלינגברג ידוע בעיקר כאביה של
סילוויה, שנמנתה עם חוגי מצפן. באחד
הימים הוא נעלם. עכשיו פירסמו בעיתונות
האמריקאית והגרמנית ידי-
0עות על עיסקת חילופי
שבויים ששמו מופיע בה.

^ו ^ חדע ^ בעיית
הקורות הצבים
נתונים והערכות על אוכלוסיית הירח
ובעיית הקולות הצפים. תיס מונ ת התינוקות
ה מתקמ טים הגיעה גם לישראל. חיזוק כוחו
של הימין בבתי־חולים לחולי־נפש. תגובתם
של חכמי הגימטריה לדוח וראיון המדינה
מבקר
עם הפסל שלמה זלינגר.

,,אנשים חושבים
שאני סשע מסונן!,,
אלי סיסונה מספר להעולם הזה מדוע עזב
א ת הארץ ומכחיש כל קשר לשאר אנשי ר-
שימת ה־ . 11 היום הוא עושה
^ 1 1עסקים טובים בגימייקה,
ושומר על תד מי ת מכובדת.

כתבת ה שער הקידמי:

האמא של שוון
סיפורה של ורה שניאורוב־שנרמן־שרון
שנפטרה השבוע. אשה חזקה, חריגה,
מורדת ולוחמת ומי שהשפיעה במיוחד
על חייו של בנה, אריאל שרון.
7על סיפור חייה יוצא־הדופן,
ועל שינאתה לערבים ולמרות

כתבת ה שער האחורי;

שר בונה שוורץ
ברכה שוורץ, מי שהיתה נערת־זוהר
בתחילת שנות ה׳ ,70 הגיעה לביקור-
מולדת, כדי לבשר לכולם עד כמה היא
מאושרת. היא מספרת על שיניים, על
חיים יפים ונטולי־דאגות ועל
7 1 1הגבר שלה בניו־יורק שאינו
נו תן להלע בו דוהמפ רנ ס ה.

דגר עד ההיכל
על הגישה הנכונה למניפי־דגל המב•
קשים א ת עצמאותם.
לא רק בארץ־ישראל נאבקים שני עמים על
השליטה בשטחים מסויימים. כך, למשל, זה קורה
שנים גם בהודו, שבה מבקשים הסיקים שבצפון־
מערב התת־יבשת להקים מדינה משלהם, חאלים־
תאן.
האינתיפאדה שלהם, הנמשכת כבר חמש
שנים, תבעה בשנה האחרונה בלבד יותר מאלף
קורבנות, אבל כאשר הסיקים המתקוממים מניפים
את הדגל המשולש הכתום שלהם(למשל, על
ההיכל הזהוב בעיר קודשם אמריטסאח יודעים
חיילי צבא הודו מה לעשות, כדי לא לחמם את
העניינים עוד יותר. הם פשוט ניצבים מרחוק
ואינם עושים דבר.
מה איכפת להם שהדגל יתנופף לו מעל
ההיכל?
אולי יש מה ללמוד מן הצבא ההודי?
דב כרמי, ע ם

שי שר כפילוסופיה
על קורבנות ( 1948״הירהורים ביום-
הזיכרון״ ,״דף חדש״ ,העולם הזה
.)27.4.88
סלמאן נאטור מספר לנו, כי למד פילוסופיה
באוניברסיטה. חבל רק שהוא שכח כי פילוסוף
אמיתי מסתכל על שני הצדדים של המטבע.
אינני מתווכח עימו על העובדה שבמילחמת־העצמאות
נהרגו, כדבריו, אלפים של ערבים. אבל
מן הראוי שיזכור כי באותה מילחמה גם נהרגו
כמה אלפים של יהודים.
6000 ליתר דיוק.
עמי בך דור, תד אביב

תן לו בשיניים!
על בעיות השיניים של עציר ערבי
(״דף חדש״ ,העולם הזה .)27.4.88
אינני בטוח שהשלם הזה ייאות להביא את
דבריי. אבל בכל זאת, ללא מורא וללא משוא־פנים.
לתשומת־ליבו
של סלמאן נאטור: כאשר הוא
מספר שבשעה שהיה נתון במעצר־בית בכל פעם
שרצה להגיע לרופא״השיניים היה צריך לפנות
למישטרה כדי לקבל אישור־יציאה מהבית, היר־הרתי
ביני ובין עצמי שלוא היה המצב הפוך וסופר
יהודי היה נתון במעצר־בית ערבי, קרוב לוודאי
שכל הבעייה עם היציאה לרופא השיניים לא
היתה מתעוררת כלל.
מן הסיבה הפשוטה שהערבים לא היו משאירים
חיים חזה, חזלון
ליהודי את השיניים.
העולם הזה 2646

לני הנונביס

האם שילמה המישטרה את חשבון־המלון
של אופירה נבון, כאשר בילתה בחברתו של
מפקד המישמר האזרחי לשעבר, ברוך לוי!
0קצין־המישטרה דן ברעם
8 1 ^ 8טוען שכן. מהקבלות קשה
לקבל תשובה חד־משמעית.

דולצ״ן רצה לכנסת

רונלד רגן -מי שניהל א ת ארצות-הברית
לפי הכוכבים של נאנסי • אסור להפנות את
הגב ולוא לרגע • פגישה עם
^ | 8וילי בראנדט • ועל הלילה
שבו נולדה מדינת ישראל.

שושלת נוסח ישראל
ביום השני הוחלט להעמיד לדין א ת דויד
מושביץ על ה חז קתס מים. מושביץ אינו
מסתיר א ת מבוכתו הרבה,
והוא טוען כי הפרשה נופ־חה
מעבר לכל פרופורציה.

אפיקורס מתון בחירה הפיכה בליברלים

יהושע בר״יוסף, שפרץ את חומות הדת וחזר
בשאלה מספר להעולם הזה על תהליך ״ה־התפקרות״
,על הסיבו ת שה-
^ 8 | 8 7ביאו לכך ומביע דעתו על הי־
^ ^ 0 0הדות, מושג האל והציונות.

זה א מנ ם נראה בלתי אפשרי, אבל זה קרה
בכל זאת. במיפלגה הליברלית, הפילגש ה-
מוחזקת של חרות, התחוללה
באחרונה הפיכה. שלושה מ־ראשיה
הדיחו את הרביעי.

אתה והשקל הדולר
החבוים של נחמקין
ממשיר לרדת

המכ שף

אנס דולצ׳ין מתכוונת לרוץ לכנסת ברשימת
יחיד. מה יש לה להציע לבוחר? מיהו
קהל״היעד שלה! האם הבעל
אריה-ליאון מצטרף אליה?

על תשקיף ששכח לציין ערבות בלתי מוג״
בלת, על הקרובים של אריק
נחמקין וכיצד חלבו המוש־

בים הוותיקים א ת החדשים.

/77*;7 7/77ל.770/7* / 7
היפה, האננס על הראש וחתונה יהודית

למהדרין • שוש כהן מספרת על מכות.
אביטל מוסינזון מכחיש • הצרות של
אמנון אבידן • יופי חורי, החי בניפרד
מאשתו הנורווגית בנטה,
פוגש דוגמנית יפה, המזכירה
3לו א ת נעוריו המאושרים.

המדורים הקבועים:
מיבתבים — תן ל 1בשיניים•
איגרת העורך — לה־פן והתחייה
תשקיך — חלבה לפולנים
במדינה — בתנך חננר
הנדין — הנה אדם
יומן אישי -אדם הנון
אנשים — הקיסר האתרנן תמרורים ראיון השבוע ה1שננ בר־יזסף
אתה והשקל — הדולר ימשיך ליפול
חשובה חלקית
זה וגב זה

מי זכה בבנק הספנות! • גאון מנסה להבריא
^ י ^ את כור • הדולר ממשיך
לרדת • וכל המי ומי במ־סיבת־קוקטייל
בניו־יורק.

על פתח החירבה המטה לנפול של יוסוף ה מכשף
צובאים עשרות חולים, שהרפואה ה מקובל
ת לא מצאה מרפא לבעיותיהם. מבט
^ י ^ חסוף ולחיצה קלה מספיקים
ליוסוף כ די לקבוע אבחנו־

תיו. צריך רק להמתין בתור.

ב פנו כו

//7 7/7#7

על ר מי פו ר טי ס -הפ אנקיסס הראשון
בעיר • ועל גרט רו דקר או ס -הביסניקית
הראשונה • יעקב רו ט ב לי ט בלי רחמים על
מקן של נ בי א • אגדה הודית מוזרה לילדים
• והבעיות הקיומיות של ה־ישראלי
בן־זמננו בספר־ מ ח־

^ ^ 3זות חדש של יו ס ף מונ די.
לילות ישראל — היי דרוסה לאילת
קולנוע — גברת ת־יננביץ
דך חדש — תינוקות סחקממים
מה הם אומרים — שזשוה בהם.
מ. פ .גונבה ארן. מ שה שחל. יצחק
קול• .ננקב חלפזן

28 32 תשבצוסן
מיבתבים לרותי — מסתובב בלילה 32 33 בפנוכו -פזרטיסיסו 34 רחל מהחלת — ננל בל השלם 35 רינוני רון — מחכה לטלפון 42 הורוסקופ — תאומים

אפרים ו אס תר שמיר לא מתחתני ם -לא זה

עם זה ולא בכלל • טיולי הבוקר של זבולון
המר, בלי טלפונים ובלי
נודניקים • ועל ירדנה

מרביץ (בת מונה) ועורכי״הדין

בזי ב גז בי ם
אופטימיסט בבורסה

• ג לי

ב ו א 7זני ב ג •

על טיבם של מונחי-בורטה (.ז׳רגון
נוצר בדי לתת רגשי־נחיתות לאח רים!״
,״מה הם אומרים״ ,העולם
הזה .)27.4.88
כמו דניאלה שמי גם אני אינני מבינה בבורסוק
אבל כאשר איתן אבניאון, מחברו של המילון
הפיננסי החדש, הודיע לה שדוב בבורסה הוא
פסימיסט ושור הוא אופטימיסט, הסתקרנתי ואחר
חקירה קצרה גיליתי מה מסתתר מאחורי מושגים
אלה.
דרכו של דוב לשעוט כשראשו כלפי מטה
(פסימיסט! ברוח) ודרכו של שור — כשראשו
מוטה כלפי מעלה(אופטימיסט!).
דינה מחדלים• ,חשד

בירבוד רא שי־התיסת

מ י שהסברנו לא־אחת במדור זה, העולם
הזר, משתדל להקפיד על מעות נכון. ת א מודע
לכו שאפשר איי ף ולעוות מידע על־ידי יציקתו
לכלים לשוניים ססויימים.
ברוד שיש הבדל גדול בין ״התקפת־קוסנדו על
מטולה״ ובין.התקפת־מחבלים על משולה׳׳ ,או
נץ.חדירת אנשי״גרילה לישראל כדי לשחרר את
חבריהם׳ ובין.חדירת טרוריססים לשם פיגוע־מיקוח׳
.מבחינת העובתת — אלה הם אותם
המאורעות עצמם• אך מבחינת ההשפעה על
הקורא ושליטת המידע, הדברים שונים מאוד.
אחת הבעיות הקשות לגבי המינות היא
השימוש בתוארים.פאשיסטים׳׳ ו״נאצים׳.
יש בארץ רתיעה חזקה מאוד מפני השימוש
במילים אלה לעי יהודים בכלל, וישראלים
בפרט. והדבר מוכה הנאצים היו פאשיסטיס.
הנאצים ודגו שישה מיליון יהודים. לא יתכן כי
יתרי יהיה, על כן, נאצי או פאשיסט.
לא מבס* השיג הפוליטיקאי הצרפתי ז׳אך
מאדי לה־פן הישג מרשים בבחירות לנשיאות
בארצו. ת א התקרב ל־* 15 של הקולות.
כשבוע שעבר השיגה תנועה בעלת השקפות
דומות הישג מרשים בבחיתת בדנסאדק.
העיתונות הישראלית לא תססה לקרוא ללה*
פן.ניארפאשיסט* ,וגם סתם ״פאשיסט״.
מדוע?
לודפן מבסס את תעמולתו על הסתה פרועה
נ ע זרים, ובעיקר נגד הפועלים הזדים שבאו
לצרפת מצפוו״אפריקה. ת א הכחיש אמנם שהוא
אנטי־שמי, אבל את השקפתו האמיתית חשף
כאשד טען כי השואה לא היתה אלא.פרס אהד־במילתמת־העולם
השניה.
יהודי צרפת, כמעט פודאהד, החליטו שזוהי

אילו תוזה תנועת־התחיית כמות שהית
קיימת ופועלת בצרפת, בדנמאדת בנורווגיה או
באיסלית לא ת ה איש מהסס לקרוא לה. ניאו־פאשיסטית׳
,ויתכן שמישהם היו גם משמיטים
אז ה״ניאו״.
האם מותר לעשות כד בישראלי
מובן שכל זה נבון שיבעתיים בלפי מאיר כהנא
וחבורתו, הדורשים לעש מדארץ 2.2מיליון
פלסטינים שנולדו בת
בדיון לפני בית־המישפס העליון קבע נציג
המדינה כי כהנא דוגל במהדורה חדשה של חוקי־ני
רנ עג. תקים אלה היו הסמל המובהק ביותר
של המישסר הנאצי בעמניה. אם נכון הדבר, הרי
צריו גם בהנא להיקרא. ניאו־נאצי׳ ,או אף
.נאצי׳׳ סתם. אם הנאצים המקוריים החילו חוקים
אלה על היתרים, וכהנא רוצה להחילם על
הערבית אץ בכד הבדל של מתת. מה גס שיש
דימיון מדהים, ולעיתים נדמה שאף מודע ומכוון,
בץ הסמלים והסיסמות של חסידי אדולף תטלר
ונין סיסמותיו וסמליו של כהנא.
הבעייה היא שאץ הע ר ה מדעית קבועה
ומוסכמת למושגים אלת
לכאורת המוארים.פאשיסטינד ו״נאצים״ תו
שייכים לתנועות׳מסוייסות בארצות מסויימות
בתקופה מסויימת.
השם.פאשיזס׳ תטבע על־ידי בגיטו מוסוליני
באיטלית והוא נובע סן ה״פאשוס״ ,סמל הסמכות
ברומא העתיקה. הפאשוס ת ה מורכב מעון(ס מל
הכוח) וזרדים (סמל האחדות ~ כל אחד מהם
שביר, אך ביחד הם בלחי־שבירים).
השם •נאצים׳ ת א כינוי עממי ע סגי, קיצור

ז׳אן־מרי לדדפן
לנדש את ה פ שד ם

יובל נאמן
חר ש את הפל־ם־ם
הערה אנטי־שמית שבאה לגמד את השואה, פשע
חד־פעמי בתולדות ה עז החדשה.
משונדכן־ אין ליהודים ולישראלים שוס היסום
ל העי ראז לודפן כ.פאשיסט׳ ,ותא הדץ לגבי
סוליטיי^ים ותנועות בעלי מגמות ח מו ת
בארצות אורוות
אך אם לודפן ת א ניאו־פאשיסט, איזו הערה
מתאימה לגאולה כהן וליובל נאמן, למשל?
בוועידה של תנועתיהתחייה דרש יובל נאמן,
האיש נעו 1בתנועת לגרש מ ת תמי הארץ את כל
הפליטים הפלסטיניים, כחצי ע ליון במיספר.
גאולה כהן שותפה לריעה זו.
לה־פן חבב על היצרים השפלים ביותר של
שינאודהזד, של לאומנות נלתי־מדוסנות של
הסתה נגר מי עו ט הלאומי כתוך המדינה ונע
עמים אחרים שמתץ לגבולות המדינה. כל זה
נבון באותה מדדת ואף יותר, לגבי תנועת־התתייח

השם
הארוך של. מיפלגת־הפועלים הנאציונל־סוציאליסטית
של גרמניה״.
לפני שבוע הזדמן לי להתווכח בהאמבורג עס
פרופסור ע ס ני למדעי־המדינה על הגדרת
הפאשיזת בהיעדר הגדרה סדוייקת הצעתי
לבנות ע תנועה שיש בה היסודות הבאים:
לאומנות קיצונית, תחושה של. עם־אדונים־,
הדלזול המוחלט בזכויותיהם של לאומים אחרית
פולחן האלימות, גישה ריגשית שלילת האופי
הדמוקרטי של המדינה.
אס נבונה הגדרה וו, ת א חלד על כהנא, הדוגל
ב.מדינת־הלכה׳ שהיא אנסי־דמוקרסית נמתתה.
רוב היסודות האלה קיימים גם בתנועת־התחייה,
הגדרתה הסופית תלוייה בהערכת נאמנותה
לדמוקרטיה — לא במילית אלא במעשים. אני
כשלעצמי מפקפק בה מאוד.
על כל פני ת הדבר אינו צריך להיות ת לד
מסיווד׳לב ובדיעה פוליטית המתוח חייב ל תו ת
אובייקטיבי, בדי למסור מידע אובייקטיבי ככל

עוד על רא שי-תיבות (.מיכתבים״,
העולם הזה 10.2.88 והלאה).
העניין הזה עם ראשי־התיבות, ההולכים ומשתלטים
על חיינו, איננו כל כך פשוט. לפעמים
ת א די מבלבל.
ראיתי באחד העיתונית בקשר למעצרם של

הולדתה זד 31 מתנה משונה למדי מזוג ישראלים:
שלושה קונדומים.
אך, לעומת זה, מפיקת טלוויזיה קיבלה ליום־
הולדתה ה־ 40 מזוג יוצאי־צרפת (אנס פלאטר
שרון ובעלה) מתנה יותר עניינית: שטיח־קיר
בעיצובו של סלבדור ראלי.
רונית כהן, נתניה

המ שתיל הראשה
על זהותו של משתיל הכליות הרא שון
בארץ (״נולד פעמיים״ ,העולם
הזה .)20.4.88
הניתוח הראשון של השתלת כלייה בארץ
בוצע על־ידי הפרופסור מוחם לוי בבית־החולים
ב־ל־נסון והריני מצרף תדפיס של המאמר שאותו
פירסמנו לאחר השתלת הכלייה הראשונה שבוצעה
בארץ, ב־ 12 לדצמבר ( 1964 ראה נלזפה).
פרופסור י׳ רוזנסלד, המרכז הרפנא׳
בידנסנן. פתח־תיקננה

האותיות הקטנות
על דימיון קל ב שמותיהם של שני

דו״ח הרופאים על ההשתלה הראשונה
פחפסנר מנריס לני, בביח־החנלים בילינסנן
עורכי דרך הניצזץ, כי כמה מהם היו, בעבר,
חברים בלק״ם.
נדהמתי. מה לאלה וללישכה לקישרי־מדע
(סוכנות־הריגול של רפי איתן)? ורק אז גיליתי כי
ללק״ם יש פירוש נוסף, נוצץ יותר, לפחות כאשר
מדובר באנשי דרך הניצוץ: ליגה קומוניסטית
עובד קאופמן, אילת
מהפכנית.

קיבוצים(מונולוג של עמי גוב, מנכ״ל
מישרד־התיקשורת שהתפטר, העו לם
הז ה .)11.5.88
השל הזה העביר, במחי קולמוס, את קיבוץ
סעד, שבו התחנך עמי גוב, המנכ״ל המתפטר, מן
הקיבוץ הדתי (של הפועל המיזרחי) לקיבוץ
הארצי(של השומר הצעיר).
גדעון לב, נבעח״ס

זיכרונות מבית־אבא

• ה קו ראלבלא שם לבל או תיו ת
ה ק טנו ת. נכתב בי גוב הו א חניך קי בו ץסער
(חורז ע ם פער) ,של ה קי בו ץהאר צי, ה מ צוי
בגליל ה מ ערבי, ב קי רבת נה ריה. סעד (חורו
ע ם ועד) ,ה מ צוי על בביש ב א רי שבע עז ה,
ל עו מתזאת, א בן שייך לקיבו ץהד תי.

ועוד על ראשי־תיבות.
אם יש לקוראים עוד כוח לנושא ראשי־התי־בות,
אני מוכן לתרום את תרומתי.
סבי המנוח, איש דתי מאוד, הקפיד תמיד לדבר
על כלי־הקודש בבית־הכנסת שלו בלשץ ראשי־תיבות.
הוא כינה אותם, כמקובל אצל דתיים
רבים, רח״ש — רבנים, חזנים, שמשים.
וחוץ מזה קרוב־מישפחה רחוק שלי, שעשה
באחרונה חיל בתעשיית״היין, יהונתן תשבי, בעל
יקבי הבחן בשומרון, מניין שם מישפחתו?
מן העובדה שמישפחתו היתה המישפחה הראשונה
שהתיישבה בשעתו, בסוף המאה הקודמת,
בשפיה ולכן נטלה לעצמה את השם תשבי: תושבי
משה שטת, רח 1ב 1ת
שפיה באדדי שיאל•

חמידגיצקי, טעחס וש 1ת
על כמעט-תגובה של ראש לישכת
עורכי-הדין (״תשקיף״ ,העולם הז ה
.)27.4.88
מזל שבינתיים נפגש ראש לישכת עורכי־וזדץ
רק עם מישלחת מישפטנים ספרדיים ואז הוא
התאפק, בקושי, מלהזכיר להם את האינקוויזיציה
בתגובה על שאלותיהם המביכות בקשר למצב
בשטחים הכבושים.
כאשר הוא ייפגש עם אוקראינים, וודאי יתאפק
בקושי מלהזכיר את בוגדן חמילניצקי, מפרעות
ת״ח, ואם חלילה ייתקל באיטלקים הוא גם יצטרך
יופי זיו, רמח־נן
להתאפק על טיטוס.

קזנרומיס או שטיח?
על טיבן של מ תנות יום־הולדת(״לי לות
ישראל״ ,העולם הזה .)27.4.88
אץ מה לדבר. תרבות מתנות היא, בכל זאת,
עניין של גיאוגרפיה.
לפי השלם הזה קיבלה דוגמנית אחת ליום־

כתזבת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערבת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצויד ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקם
— 1¥1¥1\/1 11. 341667ח.

ז /הי די ס

סי די ס

מאז ומתמיד שש העול הזה להני
א לקוראיו אח המילה הקולעוז ודד
נוגעת, בנע, למשל, המילים מפץ של
עמוס קינן, סו־ ,עיתונאי ואמן,
מ לי ח העזל הזה שהופיע השבוע
לפני 25 שנד״•
• ״השימחה היחידה שישנה במדינה
זו, היא השיטהה לאיד״
ונ ם בפיו של מנחל החברה-קדי שא
בתל־אביב היו באותו שבוע מילים מעג-
יינות, משנודע בי בידי המצרים טילי
קרקע״קדקע חדישים.
ובן* הגיג איש־הדת חתל-אביבי:
• ״מול הטילים של המצרים, יש לנו
נשק ב דו ק -תהילים!״

העולם הזה 2646

החסינות של חברי-כנסת המגלים במשא־׳ומתן
עם אש״ף, באה ת שרת הצבעה של הרשימה
המתקדמת, שעזרה להבשיל הצעת-חוק לשינוי
שיטת בחירתם של ראשי-מועצות איזוריות.
הצעה זו באהלסגוע בקיבוצים.
יש הרואים בהתפתחות זו חלק מעיצובה מחדש של המפה
הפוליטית אחדי הנחירות, כשחמעדך עשר להזדקק לקולות
הרשימה המתקדמת כדי לחמש ממשלה של הליכוד.

הבריאות, ואף מעבדה אינה יכל ה לבצע, על-פי
החוק, בדיקת איידס. בינתיים לא שעה מישרד־הבריאות
לפניות החברה לבדוק את המוצר.

מי סב סודו ב ס כו ת סגי ר ה
ענף המיבבסות בישראל נתון בסכנת סגירה.

קולו ת מן ה * וי ם

מילדו מה וו ל ה 3יח1דו
במיסדרונות האוצר שוב מדברים על צורך
בפיחות ה של.
התאדותת־זזתעשיינים התפלגה השבוע לשתי סיעות
בעניין, יצרני הטכסטיל והתעשיות הקלות, המייצאים
בעיקר לאידופת מתנגדים לפיחות בדי לשמור על שכר*
עבודה נמוך. יצרני האלקטרוניקה, הנשק ו הפלו ת
המייצאים לגוש־תדולר, דורשים פיחות מיידי, שיפצה אותם
על הפסדיהם בשנתיים האחרונות.

לוי *פריד ה 3ח*ר 1ת
מלל אינטרסים פרטיים של מישפדית דויד לוי,
יש סיכוי שהכגסת תחליט להפריד מה הבחירות
לכנסת ה־ 12 מהבחירות לרשויות המקומיות.
בינתיים, תומכת מיפלגת״העבודה בהפרדה, והליכוד מתנגד

אחיו של דויד לוי, מקסים, מבקש להיכחד שנית
כראש עיריית לוד, אולם מלל סיכסוד עם סניה
חרות במקום הוא שוקל הקמת רשימה
עצמאית. אם לא יידחו הבחירות לעיריות ולוי
אכן יפרוש מ ח סניו ייאסר עליו, עד־סי חוקת
המיפלגה, להתמודד על ממים כרשימה לכנסת.
גם אחד מבניו של השר מתכוון למרוד בליכוד, הנמצא
נשילטון בבית־שאן, ולהתמודד ברשימה עצמאית.

בין המדינות מגגו, גיניאה, מאלי, סרילנקה ועוד. כמו כו
ישתתפו בפסטיבל אמניס פלסטיניים.

192

ביום השני השבוע, ה־ 16 במאי, מסר
דובר צה״ל על 190 התגים מאז תחילת
ההתקוממות בשטחים הכבושים ועד היום
הראשון, לפי הפיתט הבא:
• 152 התגים מירי חיילי צה״ל.
• 21 התגים מסיבות בלתי בתתת.
• 17 התגים שנסיבות מותם עריץ
בחקירה.
מקורות פלסטיניים, לעומת זאת, מוסרים
על 253 התגים פלסטיניים לפי הפיתט
הבא:
• 175 התגים מירי חיילי צה״ל.
• 49 התגים כתוצאה משאיפת גאז
מרעיל.
• 14 התגים ממכות ומהתחשמלות.
• 15 התגים מסיבות בלתי־בתרות.
ביום השני בשבוע נמסר רישמית על
שני התגים נוספים.

נפסד פיזמו!
ש ל חיים חפר

ווית ונא׳ 1נוווך
ב אוני ב ר סי ט ה

שלושת חברי הוועדה העורכת את ״ידיעות
אחרונות״ ,בהיעדר העורך דב יוד־קובסקי,
פסלו שיר של חיים חפר.
חפר, חסיד נלהב של יצחק רבין ומעשיו
בשטחים הכבושים, תקף בשירו את המתנחלים.

העיתונאי
מכרם ח׳ורי-מח׳ול הוכה בידם השני
השבוע באוניברסיטת תל־־אבים.

פרזלמבקשד חי ה
עור ך הדין שמואל ברזל, שמישסטו הפלילי
בפרשת ״בנק ישראל-אמריקה״ עומד להיפתח
ב ק רו ב, פנה במקשה לשופטת לדחות את
תחילת הדיון עד שסניגורו, עורך־יהדין דם נטפי,
יתפנה ממישפמו שלו בעניין הפרשה הלילית.

אביטל מוסינזון מארגן בחודש יולי פסטיבל ענק
כפארק אשכול בירושלים, המכונה ״קולות מן
העולם השלישי״ .בסם טיבל משתתפים להקות
ואמנים מ 17-מדינות, שרוכן אינן מקיימות כל
קשרים עם ישראל.

מי שפטח*— 11
סו ס אי ה עו ל מי ת
המישפס שהגישה המדינה נגד עמוס קינן עומד לעורר

התעניינות עולמית, .

קינן הועמד לדין פלילי על שגינה בחריפות את
פפק-הדין של השופט ארי שטרוזמן, שדן
ל״עבודות הדן״ מתגהל שהרג ל ד ערבי.
השופט הטיל את האחריות על הורי הילד.
המישפס עלול לפגוע קשה במערכודהמישפט, ולהפנות את
תשומת־הלב לפיסקי־הדין הסלהניים נגד מתנהלים
רצחניים, שכנר גרמו לתמיהה עולמית.

התלכ דו ת 3־ 5ביוו
עשרות אירגוני־המחאה שקמו בחודשים האחרונים
מתלכדים לקראת הפגנה גדלה שתיארו ב־ 5ביוני, יום

השנה ודו 2למילחמת ששת־הימים.

התחזיות הן שישתתפו בה יותר כד 15 אלף
איש.

הצבעהת מו רחה?גפ ע ה
הצבעת המערך, שהבשילה הצעת-חוק לשלילת

העיתונאי, שהוא גס סטודנט, עמר נפתה כיתה בבניין
דימן. כשצעיר אלמוני ניגש אליו, שאל לשמו והחל מכה
אותו. ח׳ודי־־מח׳ול סוגל משטף־דם בעינו ומנשיבה בגבו.
באותו היום גס נודע כי המישטרה המליצה להעמידו לדץ,
בעיקנות תלונתו של ח׳כ אהוד אולמרט, על דיווחיו
בעיתון העיר בעניין האירועים בעזה בראשית האינתיפאדה.
בטרם המליצה את שהמליצה, גבתה הטישסרה את עוותו
של הח״כ, אולם לא טרחה לדמי כלל עם העיתונאי.

יאדוה *רון
יצחק ידון, ראש עיריית גיבעתיים, נקלע לצרות בתוך סניף
מיפלגת־העבודה במקום. שגי מועמדים כמעט אלמוניים
הציבו השבוע מולו את מועמדותם לראשות העירייה, ובכך
שיבשו את כל חישוביו: הוא קיווה להיות המועמד היהידי,
דבר שהיה מונע הצבעה חשאית במועצת הסניף.

בהצבעה חשאית יבולים להתלכד כל מתנגדיו
בהפגנה מרשימה של אי-אמון.

ונ רבהלס ־י קוו איי ר ס
חברה ישראלית נשם אזרתיקס, הממוקמת ביבנה, פיתחה
ערכה לבדיקה מהירה של איידס. הערכת הבנויה לבדוק 36
דגימוודדם, משווקת על־ידי החברה באירופה(דרך חברת•
הענק ניתסזן וג־וגסון) באפריקה, ובימים אלה היא מתחילה
לשווק גם בדרונדמיזרח״אסיה. המחיר ללקות 100 דולר.
החברה מעונייגת לשווק את הערכה גס בארץ, אולם הדבר
אינו עולה בידה.

הטיפול באיידם בארץ מרוכז בידי מישרד*

סירטי־מ! לרסים
בית-הדין הרבני בחיפה הזמץ, בראשונה
בתולדותיו, ציוד־יוידיאו, כדי לחזות
בסרטים שהוגשו לו על-ידי אחד הצדדים
במישפט־גירושין. הסרטים כוללים מיש־גלים
רגלים, וגם כאלה ״שלא בדרך הטבע״.

מדובר
במיכנסות הגדולות העוסקות בכביסה של מלונו ת
מוסתת ובתי־תולים. מסתבר כי אין כודדאדס המוכן לעבוד
בענף. ראשי־הענף הגישו בקשה דחופה להביא 80 שבדים
מ חול, אולם מישרתהעכודה מתנגד. ודב בגי שליטא פגה
בשמם לשד משה קצב וביקש לדאוג לפיתוח.

הובטח לו כי באין מוצא אחר, תאושר הבאת
עובדים מלבנון.

ע ד כאן: כינוס־יסוד
בשבוע שעבר התקיים באוניברסיטת תל-אביב
כנכרהיסוד של תנועת ״עד באן״.
זוהי התארגנות בלתי־סיפלגתית המאגדת בתוכה מרצים
וסטודנטים החרדים לעתידה של מדינת ישראל.
פעולתה הראשונה של התנועה היתה החתמת עצומה של
2750 מרצים וסטודנסיס. העצומה תוגש בקדוב למישדד־החוץ.

לסהל סולני ם
ישת-החנויות הסולנית ״סווקם״ ,שבבעלותה
650 חנויות, הזמינה מחברת
בישראל חלבה בפך של חצי מי
הושת, הנמצאת בבעלות ממשלתית, היא רשודחנויות
למיוחסים למקורבים ל של טון או למי שברשותו מטבע זר.

תי סהלמס־ ה ח סנ ס ד,
מיוחדת המיועדת לבעלי-עסקים שפשטו את
הרגל. שסגרו את עיסקיהם או שיצאו
לגימלאות, וששילטונות-המס עדיין ממשיכים
לשלוח אליהם הודעות על שומות, קנסות,
אזהרות ועיקולים.
זאת גילה המישנה לנציב מנדהוזכנסר״ אברהם צרפתי,
בכינוס־המיסיס השנתי של לישכת תאי־החשנון.
התברר כי בתקופה הראשונה הגיעו לתיבת־הדואר יותר
מ־ססז פניות של עצמאיים, רובן ב ב לו מוצדקות,

סיירו! חו מ ש הסיסוי
האגודה חברית האזרח תפעיל בקרוב ״סיירת להגנת
חופש־הביטוי״ .אנשי־הסיירת יהיו מתנדבים שאינם מזוהים
פוליטית, והם־ ישמשו כמשקיפים בהפגנות. כוונתם היא
להרתיע את המישטרה מחריגה מסמכותה ימהפרעה שלא
כדין לחופש־הביטד, הסיירת תופעל בשלב הראשון בחיפה.

מעאבלקהב איי ד ס?
מעצב-אוסנה ידוע, גרוש בשנות ה־40
ואב לשניים, מאושפז בבית־החולים ״אי־כילוב״
בשל דלקת־ריאות, שיש חשש כי
היא נובעת מאיידם.

ויקומו! חרש סי מו
מקומון שבועי בשם ״ערביי יפו״ התפרסם
בראשונה בשבוע שעבר.
מדובר בעיתון המטפל בעיקר בנושאים חברתיים וחינוכיים
בתחומי יפו הערבית. אץ לו הזדהות מיפלגתית.

תיירים מ רו סי ה
קונים סג רי ם
נעלי חגויות־בגרים ברחוב אלגבי מדווחים על תופעה
הרשה בשבועיים האחרונים: לקוחות רבים, תיירים מברית*
המועצות, הלמן מגרחית הם מגיעים לביקור ארוך, יחסית:
בין שלושה עד חמישה שבועות. לעיתים זהו סתם ביקור,
לעיתים הכוונה חיא לגשש אחר אפשרות לבוא שנית
ולהשתקע בארץ.

הנשים מעדיפות שמלות מבד נוצץ, לא הכי
אופנתיות. כאשד השימלה מוצאת הן, אין
ויכוחים או ניסיונות להתמקח על המחיר.
מחליטים וקונים. בדרך־בלל משאירים בחנות
כמום של 1,000 שקל, במזומן.
ויו * 1 1י 0

תבסל

ב בז ר עגז

ההתקוממות
העם בתוך
התנור

סמל.
בשם זנירל

ן זיקגי תד־אביב אינם
ז 1ברים חום כזה.
| מזה 70 שנה...

ן הסמל ציו־לי דנינו,
שלא ראה את השעה,
| הזא סמל המדינה.

גס זיקני־צפת האגדתיים שבתו
השבוע.
אותם זקנים, הרגילים לקבוע כי
״מזה 75 שנה לא היה חורף כה גשום,״
או כי ״מזה 80 שנה לא היה קיץ כל־כך
חם,״ עמדו חסרי־אונים מול גל־החום
שהציף את הארץ.
זיקני תל־אביב אינם זוכרים תופעה
כזאת. בימי־שרב בקיץ יכול החום
בעיר לעלות במשר כמה שעות ל־,32
ל־ ,33 ולפעמים גם ל־ 34 מעלות. אולם
גל־חום שהביא לעיר חום של 42
מעלות ויותר בצל, במשך שלושה ימים
רצופים, אינו זכור לאיש.
היה זה כאילו הוכנסה הארץ כולה
לתנור. לאיש לא היה כוח. מי שלא
ישב ליד מזגן־אוויר מצטיין, לא יכול
היה לזוז. לנערי־האינתיפאדה לא היה
כוח ליידות אבנים, לחיילי־צה״ל לא
היה כוח להרביץ להם. מרד־שיא של
>?? 2.7לחודש אפריל עורר רק התרגשות
קלושה. לאיש לא היה כוח לברר
מה מקור התופעה( .ההסבר: עלייה
תלולה של מחיר הירקות, גם היא

האינתיפאדה

בשטחים
בעיקבות הכבושים).
כאשר הודיע החזאי כי גל־החום
עומד לפוג, וכי יחזור לשפלת־החוף
חום של 30 מעלות בלבד, חשו הכל
כמו היהודי בבדיחה, שהרב הכניס עז
לדירתו הקטנה והמלאה, והוציא אותה
כדי שהאיש ירגיש בהקלה.
יתכן כי לאלוהים יש אותו סוג
ההומור.

ענן של גאז

זאת היתה אזהרה. זה
יכוד רקרזוז מחר
במרכזי הארץ. לא
בעיקבות האזנה. אלא
במילחמה.

האירוע הדרמאתי ביותר של השי

הפרופסור שנעלם

בוע אירע בכביש־הערבה. משאית
שהובילה מיטען של ברום התהפכה.
ענן של גאז מרעיל התנשא בשטח
הריק, איים על ישובים סמוכים, חסם
את התחבורה. אדם אחד נהרג, אחדים
נפצעו.
היה זה כאילו רצה כוח עליון לתת
למדינת־ישראל אזהרה, על־ידי הדגמה
בשטח ריק: כר תיראה המילחמה הבאה.
גרעין וגאז. אף שעברו על המדינה
כמה מילחמות קשות, הרי העורף
של מדינת־ישראל נשאר מפונק. הוא
לא נפגע בשום מילחמה מאז . 1949
האסטרטגיה ההתקפית של צה״ל,
•טיב מערכות־הנשק וחולשת האוייב
הביאו לכד שכל המילחמות התנהלו
מעבר לגבולות, וכי מעולם לא היתה
פגיעה משמעותית בעורף הישראלי.
במילחמות הבאות עלול הדבר
להשתנות באופן דרמאתי.
בעיקבות פרשת מרדכי וענונו
מאמינים בעולם כי לישראל יש נשק
גרעיני. לשום אוייב פוטנציאלי בתחום
המרחבי אין נשק כזה.
אולם המרינות הערביות נקטו
שיטה אחרת. הן השליכו את יהבן על
נשק כימי, שהוא הרבה יותר זול, אך
המסוגל לגרום להרג המוני דומה.

סילוויה ואביה ליד כלא רמלה, לפני החתונה
סין פרשת־ושווו ביולוגית
עד שהתפרסם בזכות עצמו, היה הפרופסור מרכוס
קלינגברג ידוע בעיקר כ״אביה של סילוויה״.
סילוויה היתה היפהפיה הזוהרת של השמאל החדש
בארץ. היא נמנתה עם אחד מחוגי מצפן, והפכה דמות
לאומית כאשר נישאה בבית־הסוהר לאודי אדיב.
למעשה התחילו ונגמרו יחסיה עם אודי אדיב עוד לפני
הפרשה המפורסמת, שבה כיכב. אדיב, גם הוא איש
השמאל הקיצוני, בן קיבוץ גן־שמואל, הורשע בכר שנסע
לדמשק וקיים שם מגע עם אירגון טרוריסטי. אחרי
שנשפט החליטה סילוויה, במחווה רומאנטית ופוליטית
כאחת, להינשא לו. היא גם תבעה ממצפן להזדהות עם
מעשהו של אדיב.
הדבר נעשה בפירסום רב, והצלם שהנציח את בואה
לכלא לטכס־הנישואין צילם גם את אביה הפרופסור,
כשהוא בא עימה במכונית.
על עברו ומעשיו היה ידוע גם לידידיה אך מעט: הוא
היה מדען בשטח הביולוגיה, ממוצא פולני. המישפחה באה
משוודיה.
עיסקה משולשת. באחד הימים נעלם הפרופסור
קלינגברג.
נפוצו שמועות שונות. שהוא השתגע, ואושפז במוסד
לחולי־נפש בשווייץ. או שהוא טייל בשווייץ ונעלם סתם-

רק בשבועות האחרונים פורסמה בחו״ל האמת: הפרו
פסור
נעצר בישראל, נשפט בחשאי בעוון ריגול לטובת
מדינה קומוניסטית. הוא היה מומחה למילחמה ביולוגית

בעיתונות האמריקאית והגרמנית פורסמו ידיעות על
תוכניות שונות לחילופי־שבויים בין ישראל, ברית״המו־עצות
וארצות־הברית. שבועון אמריקאי אף ידע לגלות
פרטים של עיסקה משולשת: ישראל תשלח את קלינגברג
לברית־המועצות או לגרמניה המיזרחית, האמריקאים
ישלחו את בני־הזוג פולארד לישראל, הקומוניסטים
ידאגו לשיחרור בני-ערובה אמריקאיים שנחטפו בלבנון.
נישואין בצרפת. מי שרצה לקבל מידע מסילוויה,
לא מצא אותה בארץ. היא חיה כיום בצרפת, נישאה לצעיר
טרוצקיסטי לא־יהודי והתגרשה ממנו. היא כתבה ספר על
תנועת הסנד (תנועה סוציאליסטית יהודית במיזרח
אירופה, שדגלה בלאומיות יהודית נפרדת אך לא
בציונות ).שמה גם הופיע ברשימת המקורות של תוכנית
הטלוויזיה הלימודית על יהדות אירופה.
אחרי שנעלם הפרופסור, מילאה מישפחתו את פיה
מים. היא לא גילתה דבר על קורותיו

האמונה התמימה ש״העולם לא יתף
התנפצה במילחמת עיראק־איראן. שני
הצדדים מפעילים בה נשק כימי בצורה
הברוטאלית ביותר, בממדים של רצח
המוני של אוכלוסיה, ואין פוצה פה
ומצפצף. התהליך של שחיקת האהדה
לישראל ברחבי העולם, בעיקבות
המאורעות בשטחים הכבושים, עשוי
להביא לקהות־חושים דומה כלפי
ישראל.
מדמשק למוגרבי. אילו התהפכה
משאית־הברום בתל־אביב, היו
נהרגים עשרות רבות של אזרחים,
מאות היו נפצעים. טיל אחד בעל ראש־חץ
של גאזים רעילים יכול לגרום
בריכוז־אוכלוסיה להרג הרבה יותר
גדול.
האזרח הישראלי לכוד עדיין במו־שגי־ביטחון
אנאכרוניסטיים .״העומק
האסטרטגי״ שלו משתרע בין נתניה
וקלקיליה, או בין ירושלים והירדן. אך
למרחקים כאלה אין כיום שום
משמעות. טיל יכול להגיע לכיכר־מוגרבי
בתל־אביב או לרחוב הרצל
בחיפה גם משטח סוריה או עיראק.
התאונה בערבה היתה צריכה
להחדיר עובדות אלה לתודעת הציבור
האזרחי. אך חוץ מכמה כותרות
סנסציוניות, לא היו שום תגובות.
הציבור נשאר אדיש.

סמל בשם צ׳רלי דנינו הפך השבוע
לסמל המדינה.
סמל צ׳רלי דנינו היה נוכח במיקרה
המחפיר, שבו קברו חיילי צה״ל שני
ערבים מיקריים. בלשון צה״ל: שפכו
עליהם עפר בדחפור.
להגנתו טען סמל צ׳רלי דנינו שלא
ראה את המיקרה. השופטים קבעו
שאינם מאמינים לו, ודנו אותו לארבעה
חודשי מאסר בפועל, לשישה חודשי
מאסר על־תנאי ולהורדה בדרגה —
כמעט אותו העונש שהוטל על־ידי
בית־דין צבאי אחר על אדם קלר,
שצייר סיסמות נגד הכיבוש על הטנקים
של צה״ל(ראה הנחן).
העיקר: לא לראות. סמל צ׳רלי
דנינו עשה מה שעושה הפיקוד הבכיר
של צה״ל מול המתרחש בגדה וברצועה
מאז ראשית ההתקוממות. הוא לא
רואה.
דוגמה טובה לכך ניתנה השבוע.
תלמידים בירוחם גילו פרשה מחפירה
אחרת. תלמידי בית־ספר א 1רט בעיירה
גוייסו לגדנ״ע ונשלחו למחנה, שיש בו
מחנה־מעצר. חיילים הכניסו את
התלמידים למיתקן זה, ושם התענגו
כמה מן התלמידים בהכאת העצירים
הערביים הכבולים באלות.
תלמידים סיפרו על כך למנהל,
המנהל פנה למישרד־החינוך, המישרד
פנה לצה״ל, צה״ל פנה לגרנ״ע, וזה
״ערך חקירה״ .הכל בחשאי. במקביל
פנתה מורה בעלת־מצפון לח״כ מפ״ם
יאיר צבן, וזה חשף את הפרשה.
למחרת היום נכנס לפעולה המנגנון,
שכבר הפך למכונה משומנת. צה״ל
פירסם הודעה על עריכת ״חקירה״.
דובר־צה״ל אישר פרט אחד, אך
התעלם מן השאר. קצינים הופיעו
בכלי־התיקשורת והפכו את המיקרה
הנורא לתקרית קטנה וחריגה. היה ברור
בעליל, מהבעת פניהם על המירקע,
שהם רחוקים מלהגיד את ״האמת, כל
האמת ורק את האמת״.
טישטוש והעלמה. שיטה מתוחכמת
זו של טישטוש והעלמה, גניזה
וצינזור, גימור והמעטה, מאפשרת
למרינה כולה, ולצמרת צה״ל בפרט,
להעמיד פנים שאינה יודעת מה
מתרחש כיום.
בכל פעם כשנודע מיקרה מחפיר —
קבירת אנשים חיים, שבירת עצמות
לעיני המצלמה, הריגת ילד בירי
״מתוך הגנה עצמית״ ,פוגרום של
מתנחלים, ועוד מיקרים שהפכו עניין
של יום־יום — מודיע צה״ל שהוא
״עורך חקירה״ ,שזהו חריג חד־פעמי,
שהעניין הוא בעצם קטן ומבוטל.
גם במיקרה הגדנ״ע הופעלה שיטה
זו. בסוף ״בירר״ פיקוד צה״ל שתלמיד
אחד ויחידי נתן שתי סטירות־לחי
לעציר אחד. התלמידים האחרים שיקרו,
כשסיפרו על מעשי-זוועה, העניין
נופח על־ידי כלי־התיקשורת והח״כים,
בסך הכל לא קרה דבר.
מחריגים לנורמה. כמו הסמל
צ׳רלי דנינו, הפיקוד הבכיר של צה״ל
אינו רואה דבר .״הוא מנותק במידה
רבה מן המתרחש, ואינו מקבל דיווחים
מהשטח,״ אמרו השבוע חיילי־מילואים,
שצוטטו על־ידי הכתב הצבאי של
הארץ.
הפיקוד אינו יודע, מפני שאינו רוצה
לדעת. מאז ראשית ההתקוממות, נתן
הפיקוד למעשה יד חופשית ל״חרי־גים״
,שהפכו מזמן לנורמות. הרוב
המוחלט של הרוגי האינתיפאדה נהרגו
בידי חיילים ומתנחלים בניגוד להוראות
הרישמיות של צה״ל. הכאת
(המשך בעמ 1ד ׳)9
העולם הז ה 2646

117,.כלי רכב צבאיים חווים -טוקים, וגמ״שים, משאיות1 ,״נ...
^ לילה שבין ה־ 11 וה־ 12 באפריל , 1988 ובלילה שלאחרי
מכן, קרה דבר חסר־תקדים במחנה של צה׳׳ל.

האישום:

״מרי, לפי סעיף 48 לחוק השיפוט הצבאי ...בניגוד
למישטר ולמישמעת ולסדר הטוב בצבא, תוך שהוא
מתכוון במעשהו זה לעורר ולהפגץ התנגדות ומחאה
נגד הוראות המחייבות בצבא או נגד דין כלשהו.״

בשני לילות אלה רשם אדם אחד על 117 כלי־רכב
צבאיים חונים — טנקים, נגמ״שים, משאיות,
נ״נ(קומאנדקאריס) ומלגזות, את הכתובת :״חיילי
צה״ל! סרבו להיות כובשים ומדכאים! סרבו לשרת
בשטחים הכבושים!״
באותם הלילות הודבקו על עמודי־חשמל, שלטי־הכוונה וקירות
מיבנים במחנה מדבקות הנושאות את הכתובת ״די לכיבוש!״

העיקבות הובילו לחייל־מילואים בשם אדם קלר
( ,)32 גרוש, אב לילד בן .4

^ ת אדם קלר היכרתי בראשונה לפני כ־ 20 שנה בחוג״הנוער
של תנועת העולם הזה — ס ח חדש, שהתכוננה אז למ־ערכת־הבחירות
השניה שלה לכנסת.
זה היה אחרי מילחמת ששת־הימים. בוועידת־התנועה הצגתי
את הדגל הפלססיני לצד דגל ישראל. הוועידה קיבלה את התוכנית
להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל.

אדם קלר היה אז נער כבן ,14 שבלט מאוד בתכונותיו
המיוחדות. ממושקף, שקוע בססרים, מרוחק
מאנשים אחרים, מסור באומן מוחלט לדברים שה־אמץ
בהם.

יתכן שקוראים רבים ראו אותו במרוצת השנים ברחוב, מבלי
לדעת מי הוא, מפני שהיתה לו צורה מיוחדת משלו ללכת ברחוב.
זה נראה כך: אדם היה פוסע לאיטו, כשהוא שקוע בקריאת ספר.
בהגיעו לפינת־רחוב מרומזרת היה עוצר מתחת לאור האדום,
כשדרכו היתה נחסמת על־ידי הולכי-רגל אחרים, והיה ממשיך
לקרוא. כך היה עומד וקורא, כאשר אורות הרמזור היו מתחלפים
שוב ושוב, מירוק לאדום ומאדום לירוק, עד שהולכי־רגל אחרים
היו דוחפים אותו קדימה. אז היה ממשיך, כשהוא פוסע וקורא, עד
לרמזור הבא, וכך הלאה.

זאת היתה הפגנה היסטורית. היא סללה את הדרך להפגנות
שבאו אחריה, כמו הפגנות של ש עכשין. היא היתה ההפגנה
הראשונה בישראל שנערכה נגד מילחמה כשזו עדיין בעיצומה.

הפוליטיקאים הכניסו את ישראל למילחמה הזאת.
אך לא הפוליטיקאים הוציאו אותה. הוציאו אותה
מאות האלפים אשר מחו עליה, שהפגינו נגדה, כי הם
שינו את דעת־הקהל. הפוליטיקאים הזדנבו, כרגיל,
אחרי הציבור.
בכל ההפגנות האלה מילא אדם קלר תפקיד חשוב. הוא הופיע
בכל מיפגשי־הפעילים, של כל התנועות, דחף תמיד לפעולה.

כאשר החלה תנועת הסירוב של מגוייסי־לבנון,
עמד אדם קלר במרכזה. פעמיים סירב לשרת בלבנון,
ופעמיים נכלא. כי מעולם לא הטיף לאחרים לעשות
משהו מסוכן, מבלי לעשות זאת קודם כל בעצמו.
ומעולם לא עשה מעשה, מבלי להיות מוכן לשלם את
המחיר בעצמו.

אדם הוא מלדהגראמיטי.

ל לדבר בהומור על מעשים אלה, אך הם רציניים מאוד.
\ /מאז שהיכרתי את אדם קלר, לא השתתפתי אף
בהפגנה אחת של אירגון־שלום כלשהו, שבה לא
מצאתי אותו.
הוא חופשי לגמרי מן הקנאות והקינאה, המציינות קבוצות־שלום
ואישי־שלום כה רבים. כאשר מישהו קרא להפגנה למען
מטרה צודקת, אדם הלך לשם, כתב את הסיסמות, נשא בעצמו
אחת מהן, ולא־אחת גם קיבל מכות. איכשהו, כאשר שוטרים או
בריונים ימניים חיפשו בהפגנה קורבן כדי להחטיף לו, מצאו תמיד
את אדם. ראיתי אותו חבול פעמים רבות.

הוא הלך להפגנות ״שלום עכשיו״ ולהפגנות ״די
לכיבוש״ .להפגנות,,י ש גבול״ ולהפגנות של ״אמהות
נגד שתיקה״ .להפגנות של קומוניסטים ושל
אנטי־קומוניסטים. של ציונים ולא־ציונים.
כאשר היה נערך משא־ומתן בין גופים יריבים על פעולה
משותפת, היה אדם קלר נוכח במקום ומייצג את שניהם.
על מיזבח פעילותו הקריב גם את הקאריירה האקדמית
המבטיחה שחיכתה לו. הוא דחה שוב ושוב את לימודיו בהיסטוריה.
זה עתה עמד להגיש את הבחינות האחרונות להשגת תואר ב״א, אף
שכבר עבר חלק מהדרך לתואר מ״א.
ץ¥ובן שפגשתי את אדם קלר בהפגנה הראשונה נגד מיל־
* 1חמת־הלבנון, שנערכה בכיכר מלכי־ישראל מטעם קבוצת
״די!״ ביום השבת השלישי של המילחמה, ב־ 26 ביוני . 1982

ך* מהלך המישפט

ציטט התובע קטעים מתוך העדות שמסר

^ אדם קלר לחוקריו.

בין השאר אמר שעשה מה שעשה ״מתוך אמונה
עמוקה כי התפקיד שממלא צה״ל בשטחים הכבושים,
מעשי הדיכוי והקטל נגד האוכלוסיה הפלסטינית,
מהווים בגידה ביעודו כצבא הגנה לישראל,
והפיכתו לצבא כיבוש לישראל.

(גראפיטו — גראפיטי בלשון רבים — פירושו באיטלקית
ציור או כתובת הנשך טים בקיר, כמו בפומפיאה, למשל. בימינו
קיבלה המילה משמעות אקטואלית יותר, ופירושה כתובות־קיר
מכל הסוגים המצויירים בידי אלמונים במקומות כמו תחנות־תחתית,
תאי־טלפון ושרותים ציבוריים).
אין איש בישראל שלא ראה במשך השנים כתובות־קיר בנוסח
״די לכיבוש״ ,״ישוחררו סרבני השרות״ ועשרות נושאים אחרים,
הנוגעים למאבקים על שלום וצדק.
אדם לא צייר את כ ל הכתובות האלה. בהחלט לא. אבל הוא

צייר בלי ספק את רובן. מאות. אולי אלפים.

כשאדם נסע לזמן־מה לפאריס ולהולנד, כדי לפעול
שם למען קבוצות־שלום, נערכה — כך אומרים —
חגיגה בכמה מחלקות של עיריית תל־אביב.

הנאשם הודה בשני אישומים אלה במיסגרת של
עיסקת־טיעון. לפני כן מסר לחוקרים הודאות מפורטות,
שבהן הודה במעשיו.

״החלטתי לכתוב במיוחד על טנקים וזלדות, כמעשה
סימלי המבטא את העיקרון שעוצמתו של
צה״ל צריכה לשמש לצורך הגנה ומילחמה צודקת
בלבד, ולא לכיבוש עם אחר. לכן טיפסתי על הטנקים
וציירתי את הסיסמות על קני התותחים.״

* ¥עטים פגשו את אדם קלר ליד הרמזורים של תל־אביב. אך
^/כמעט כל תושבי ישראל הכירו את אדם קלר, מבלי לדעת
זאת, בדרך אחרת.

בדרך זו הטביע אדם את חותמו על מדינת־ישראל. תאי־טלפון,
גשרים וקירות נושאים את טביעת אישיותו.
(ביררתי וגיליתי שאדם אינו אחראי לשני הגראפיטי החביבים
עלי ביותר. אחד ברחוב אחד־העם בתל־אביב האומר ״ישוחרר
מנחם בגין!״ ואחד בטיילת האומר ״שמיר רק בסלט!״)

(אגב ,״מרי״ היה שמה של רשימתנו, שלמענה פעל אדם קלר
בבחירות ).1973
וכן:
״תעמולה הפוגעת במישטר הצבא או במישמעת הצבא לפי
סעיף 53 לחוק השיפוט הצבאי ...פירסם והפיץ בכתב חומר־תעמולה
שהבאתו לידיעת חייל עלולה להשפיע בדרך הפוגעת
במישטר הצבאי או המערערת את המישמעת בצבא.״

״כאשר שמעתי בחדשות ששמונה פלסטינים גורשו ללבנון,
ושנגד 12 נוספים הוצאו צווי־גירוש,״ החליט לבצע את המעשה.
גירוש זה, הנוגד את החוק הבינלאומי ,״הופך את ממשלת־ישראל
לממשלה פושעת.
״לנוכח מצב זה חשתי — ועודני חש — כי להמשיך ולתפקד
גם כבורג קטן במכונה — כשוטף כלים במיטבה — יהפוך אותי
לשותף לפשע.

קל היה לזהות אותו.

אלף חיילים שבידיהם כלי־קטל אינם יעילים כמו
אדם(קלר) אחד, כשבידו מכשיר־התזה.

ניגודו של קלר, עורך־הדין יוסי ברד, טען בנאום נרגש כי
הנאשם פעל מפני ש״הרגיש שאינו יכול יותר״.

המצב בשטחים הכבושים גרם לו ל״פיצוץ בניש־מתו׳
/לדחף שלא ניתן לשליטה לעשות משהו נגד
העוול.
הנאשם, כך קבע, הוא אדם מצפוני במיוחד. הוא מתנגד גם
לריסוס נגד חרקים, מתוך אמונה שאסור להשמיד רבר חי. בימי
שרותו בצבא טיפל ב־ 23 כלבים עזובים.

לאור המאורעות, הנאשם ״נקרע מבפנים״ ,ולכן
פעל כפי שפעל.

קלר מפגין בירושלים :״נקרע מבפנים״
אם הצילה הנסיגה חיי חיילים — ואין ספק בכך — מגיע
לאדם קלר חלק מן התודה על כך.

^ אשר נשלח אדם קלר לכלא הצבאי, דאגנו לו מאוד.
^ הנה צעיר אינטלקטואלי, מנותק מזולתו, שקוע בספרים. איך
יתקבל בחברתם של יושבי הכלא, אסירים ושוטרים צבאיים, רובם
לאומניים קיצוניים, הבאים מסביבה שונה לגמרי?
להפתעתנו, התקבל אדם בידידות רבה. כנותו המוחלטת הרשימה
את הכל. גם האנשים הפשוטים ביותר הבחינו בה וכיבדו

אותה.

היתה עוד סיבה לתופעה זו. אדם קלר לוחם בגזענות
מכל הסוגים, ולמען הצדק בכל המישורים.

יש אנשי־שלום, המוכנים לפעול הרבה למען עשיית צדק
במיגור הערבי, אך הם אדישים לגמרי לגבי המתרחש בעיירות־הפיתוח.
יש אנשים המוכנים לעלות על המיתרסים כדי להילחם
בגזענות האנטי־ערבית, אך הנוקטים בעצמם עמדה גזענית מאוד
כלפי יהודים מיזרחיים. לא אדם.
כשם שהוא מתעניין בגורלם של מדוכאים ומקופחים מסוג
אחד, הוא מתעניין בקורבנות ההפלייה מכל הסוגים.

הוא לוחם למען זכויות הנשים, זכויות היהודים
המיזרחיים. זכויות החילוניים, זכויות המיעוט הערבי
בישראל, זכויות הפלסטינים.
הדפוקים בכלא הצבאי הרגישו בכך. אדם ישב והקשיב במשך
שעות לסיפוריהם של עריקים, שנטשו את השרות כדי לעזור
להורים זקנים, ולסיפוריהם של בני נוער־השוליים.

גם בכלא, הכל כיבדו אותו. לא מפני שהוא חזק
ואלים, אלא מפני שהוא כן וישר, ואיכפת לו מה קורה
לזולתו.
¥הו האיש שהועמד לדין צבאי בתיק מס׳ 64/88 בבית-הדיו
( הצבאי המחוזי במחודשיפוט מפח״ש.

^ עיסקת־הטיעץ הוסכם כי התביעה תדרוש מאסר של
^ ״כמה חודשים״ .השופטים, בראשות המישפטן סגן־אלוף
אהרון שליין, גזרו על רב־טוראי אדם קלר שלושה חודשי מאסר
בפועל, בניכוי הזמן שכבר ישב; שישה חודשי מאסר־על־תנאי
למשך שנתיים, קנס של 200ש״ח והורדה לדרגת טוראי.

השופטים לקחו בחשבון את דבקותו המיוחדת של
הנאשם באידיאלים שלו, אך קבעו כי ״אין להתיר
למחלוקת, הקיימת בעם. להיכנס למיסגרת הצבאית
ושאין להתיר הכנסת אלמנט של ויכוח פוליטי רגיש
אל תוך הצבא.״
העונש היה קל״יחסית — אך עדיין כבד יותר מאשר עונשם
של חיילים שצולמו כשהם מרסקים עצמות של תושבים פלסטיניים,
וחיילים שקברו אנשים חיים מתחת לעפר.
אחרי גזר־הדין ביקש אדם קלר את רשות־הדיבור להערה אחת.
בהודאתו דיבר כמה פעמים על ״שטחים כבושים״ ,וכך גם נקראו
הדברים בבית-המישפש. אך במקום אחד ציטט אותו התובע כאילו
דיבר על ״שטחים מוחזקים״ .הנאשם ביקש לתקן את הפרוטוקול
במקום זה, כדי שייאמר גם שם ״שטחים כבושים״.
השופטים חייכו, ואב־בית־הדין אמר :״אם זהו הדבר היחידי
המטריד אותך, אתה במצב טוב״.
* ¥דוע הקדשתי עמוד זה לאדם קלר? מדוע זה חשוב? מדוע
* ) ראוי מישפט קטן זה לסיקור?
בימים האחרונים דיברתי בארץ ובחו״ל עשרות פעמים על
המצב בשטחים הכבושים. בכל פעם אמרו בעלי־שיחי שהם מופתעים
מן הנימה האופטימית של דבריי, בעוד שכל הדוברים
האחרים ממחנה־השלום הישראלי חוזים שחורות ומקרינים סביבם
ייאוש.

התשובה היא: אדם קלר.

אני אופטימי מפני שיש בישראל אנשים כמו אדם קלר.
אני אופטימי מפני שיש בצה״ל חיילים כמו אדם קלר, ולוא גם
בנאשמים.
עם שיש בו אנשים כמו אדם קלר — עתידו אינו קודר. יש בו
היכולת לקום, להתנער, לשקם את עצמו. יש בו היכולת לסור
מדרך הכיבוש והדיכוי, ולעלות על דרך הצדק, השלום והביטחון.

כפי שאמר פעם נציב רומאי בירושלים: הנה אדם!

נו אתןן ! ך י

המהפכה ב מי פלג ה שאינה קיימת: שלו ש ה נגד

מז מ מו ה 1018111

ץ ה נראה כבלתי־אפשרי. אבל זה
1קרה. במיפלגה הליברלית התחוללה
הפיכה. שלושה מראשיה הדיחו את
הרביעי.
זה נשמע כמו נס, כי המיפלגה
הליברליו! היא מיפלגה שאינה קיימת.

מבחינת האנטומיה הפוליטית,
היא מהווה תופעה מעניינת:
מיפלגה בלא אידיאולוגיה,
בלא מצע. בלא בוחרים. בלא
חברים, בלא זכות־קיום כלשהי.
היא קיימת, מפני שהיא אופיינית
למערכת הפוליטית הקיימת בישראל.
במערכת זו, אין מיפלגה זקוקה
לבוחרים שיתנו לה את קולם, ואין היא
זקוקה לחברים שיממנו אותה. היא
יכולה לשאול קולות ממיפלגה אחרת,
ואת המימון היא מקבלת מקופת־המדינה.
מבחינה
זו, המיפלגה הליברלית היא
רק דוגמה קיצונית של תופעה
ישראלית כללית יותר — הספילות
הפוליטית בהתגלמותה

פילגש מוחזקת

עם היתה קיימת מיפלגה אמי־
* * תית — מיפלגת הציונים
הכלליים(ב׳).

היו לה שורשים בארץ ובגולה.
מבחינה סוציאלית היתה ימנית־שמרנית,
מיפלגה של בעלי־בתים,
פרדסנים וחנוונים. מבחינה מדינית
היתה לאומנית־מתונה. בימי־הראשית
של המדינה, במאבקים שהתנהלו אז
בין משה שרת היותר־מתון ובין דויד
בן־גוריון היותר־קיצוני, תמכו נציגי
הציונים הכלליים בדרן־־כלל בשרת.
מנהיגיה היו פרץ ברנשטיין המתון,
ציוני הולנדי, וישראל רוקח, ראש
עיריית תל־אביב, נציג הציבור ״האזרחי״
ביישוב.
מכל זה לא נותר דבר. שרידי
הציונים הכלליים התאחדו עם הפרו־גרסיבים,
התפלגו מהם, וב־ 1965 עלו
על עגלתה של חרות, במיסגרת גח״ל,
ואחר־כר במיסגרת הליכוד.

העליה הראשונה נעלמה, והמיפלגה
נסחפה יותר ויותר בזרם של חרות.
כיום אין שום הבדל בין הקיצוניים
שבאנשי חרות ובין עמיתיהם כליברלים.

נותר דבר אלא השאיפה
האישית לכיסאות. שאיפה
גסה, בלתי-מוסווית, אנוכית לחלוטין.

רקע זה מתנהלים כל המאבקים
בגוף־לא־גוף זה, המורכב כולו מעס־קנים
שואפי־הטבות.

פת ואגטי־פת

^ יתכן שהאיש האחראי להידרדרות
הליברלים יותר מכל אחר היה
שימחה ארליך — עסקן קטן, חסר
כישרונות מיוחדים, שתרם תרומה
חשובה להריסת המשק הישראלי בתקופת
כהונתו כשר־האוצר.

היא הפכה למיפלגה של
טרמפיסטים. מזה 30 שנה לא
הופיעה ככוח עצמאי בבחילארליך
היה חוש-הומור. על
רות, ואין לאיש מושג אם יש
לה בכלל קולות, וכמה. מכיוון חבריו אמר שיש בהם ״אחד
שהיא משתייכת לליכוד, אין פת, אחד פסיכופת ואחד אג-
היא מופיעה גם בסקרי דעת -ף! טיפת״.
< 1לא היה צורך לנחש למי הוא
הקהל.
התכוון .״פסיכופת״ היה בעיניו יריבו,
עם הפיכתה לפילגש מוחזקת של
יצחק מודעי, איש בעל־רמה אך בלתי־חרות,
חלה בה גם שחיקה פנימית.
יציב, הידוע בשל התפרצויותיו הפתהאידיאולוגיה
המתונה־היונית של בני
אומיות. היה זה מודעי שאמר על עצמו
שיש לו ס7׳ 90 כישורים להיות שר־החוץ.
• ״אנטיפת״ היה בעיניו אברהם שריר.
שריר הצליח בשנים האחרונות ליצור
לעצמו תדמית ציבורית עצמאית
מובהקת — אם כי ברובה שלילית.
?עיני הציבור הוא מופיע כאדם בעל
תשוקה כפייתית לטייל בעולם, המסוגל
להשמיע ברגעים של היסטריה
לאומית הצהרות בעלות גוון פאשיסטי,
כגון קריאתו למחיקת הכפר ביתא מעל
פני האדמה. בניגוד לאנשי־חרות המשמיעים
מדי פעם קריאות כאלה, שריר למערכת האיש האחראי הוא המישפטית בארץ.

מודעי :״ילקוט הכזבים״

בקהילה המישפטית יש הסכמה
כללית על כך שכהונתו של
שריר כשר-המישפטים היא אסון,
מה גם שלא עומד לצידו
יועץ מישפטי חזק, המסוגל
לבלום אותו.

• ״סכין בגב״ :אני לא מביו בכלל על מה מדובר. על איזה
״סכין בגב״ מדברים! אין שום טעם רע במה שקרה. איזה טעם רע
יש! יש לבת איזה זכויות! משה גיסים היה יותר ג׳נטלמני ממני
כלפי פת! אין ג׳נטלמניות בפוליטיקה: יש אינטרס! בגדתי בעמית!
איו כאן שום בגידה.
• ״יחסים מורכבים״ :איזה י חסי ם מורכבים יש ביני לבין
גידעון פת! נמ אס לי לשמוע על כך! שיעשה ״יחסים מורכבים ׳ עם
מישהו אחר. מה הוא נתלה בי! ממה הוא יכול להיות פגוע ממני!
איזה הבטחות הב טחתי לו, שלא קיימתי! תיכף הוא יתחיל לי
שוב את ילקוט־הבזבים שלו! מדוע אני חייב לו משהו! בגלל
הלויאליות שלו אלי! ה אס הב טחתי לו אי-פעם שיהיה שר! מה
פתאום! הדבר היחידי שהבטחתי לו היה שהוא יהיה שר בממשלה
הנוכחית -נא להדגיש: נוכחית! -אחר ת גם אני לא אהיה שר.
• הפתעה: איזו הפתעה! גידעון יודע מזה כבר כמה שבועות.
מסה! ממה שקרה ביום הראשון. הוא ניסה להגיב גם קודס-לכו.
אילו היו יודעים על הפ תקי ם ששלח לי ...מזה שבועות שהוא
מנסה להיפגש איתי. אני באמת מקווה שלא ילכלך. אם ילכלך! אז
אני מקווה שהאחרים יסיקו מס קנו ת לגביו.
• הפסד: לדעתי הוא (גירעון פת) לא הפסיד. להיפך -עד
עצם היום הזה הוא הרוויח במשך שנים. איך! הוא פשוט עבר
ממחנה למחנה. הגיעה השעה...
• תקצון: זה היה בתקנון שלנו מזמן, שמס׳ 1במיבלגה נבחר
בנפרד. אני הצעתי שהשני, שיתמודד עימו, ייכנס אוטומטית גם
בן. כלומר: זאת היתה הפרשנות שלי לתקנון. שניים ממילא נכנסו
אוטומטית. אז הצענו שגם השלישי ייכנס אוטומטית. מה היה
קורה אילו היינו נבחרים כולנו במוסדות! להערכתי, היינו ממו קמים
באותו הסדר. כן, פת היה אחרי שדיר, ניסים ואני. ה הסכ ם
בדד ^
שעשינו אתמול הוא מציאותי.

ארליך לא אמר דבר על משה ניסים.
יותר מכל אדם אחר במערכיד הפוליטית,
מסוגל ניסים ללכת בין טיפות־הגשם
מבלי להירטב. הוא האהוד שבין
השרים הליברליים.
כל אלה עשו קנוניה נגד הרביעי
שבהבורה — גירעון פת. על פת ניתן
לאמר שהוא עומד בראש מישרד בלתי־קיים,
מטעם סיעה בלתי־קיימת
במיפלגה בלתי־קיימת. הוא שר המדע
ועוד־משהו.

מדוע נדפק דווקא פת? נראה
שהיה החלש בחבורה, וביו
הכרישים שהשתלטו באגם של
המיפלגה הליברלית, אין מקום

ליזלשים• — לקנות
עסקנים

ך * סצנה הליברלית העגומה היא
1 1חלק ממחזה גדול יותר, המתרחש
בשבועות אלה בזירה הפוליטית.
כל המיפלגות בוחרות במועמדיהן
לכנסת הבאה.
הפעם הצהירו הכל שהדמוקרטיה
ניצחה. לא עוד ועדת־מינויים, היושבת
בחדרי־חדרים והמרכיבה את הרשימה
לפי רצונם של השליטים במיפלגה.
דמוקרטיה חוגגת. בכל מיפלגה בוחר
במועמדים גוף גדול של מאות או
אלפים, בתהליך דמוקרטי חשאי,

אין סילוף גדול מזה. כי אין
לתהליך זה דבר עם דמוקרטיה.
בעבר החליטו בכל מיפלגה כמה

פת :״לא אוהבים גיליוטינה!״

• ״סכין בגב״ :אני מביר א ת החבורה הזאת ...אני לא מרגיש
נבגד. אני מבין שמודעי הסביר היום שהם, השלושה, לא רצו
שאפריע להם. לכו עשו מה שעשו. שלא אפריע לאידיליה ...אם
אני מכנה ז את פוטש! לא יודע. הם הלכו ביחד, מה אני יודע. אם
אני הייתי הולך לכזה הסדר! לא! לא הייתי הולך לשום הסדר
שכזה! לא הייתי הולך לשום הסדר שלא היה כולל אתאחד
מהשרים, כולל מודעי. לכן אני זוכה לכל־כך הרבה אהדה בשעות
האחרונות. לאנשים אין מושג איזה עידוד אני מקבל. אף״אחד לא
אוהב להיות שותף במעשה גיליוטינה. א ם כך אני מרגיש! לא, לא,
לא, הראש שלי יציב!
אני מרגיש עייף, וחורה לי שאני צריך לרוץ ולדבר עם 450
חברי־מועצה כדי להיבחר, בעת שהשלושה האלה -לא. סבר תי
באמת שהצגה של א חדו ת במיפלגה מתבטאת במיוחד בהצגה של
אחדות בין ארבעת השדים. בתנועת־חדות קיבלו אתמול הלם! זה
לא צחוק -הלם! הם פשוט ל א התאוששו. אני הוא זה שמאושש
אותם.
• ״יחסים מורכבים״ :עם מודעי! אין חברים, יש חברים־
למיפלגה. לא צריכה להיות אהבה בין הגורמים השונים במיפלגה.
צריכים להיות בי חסי ם עם כולם, כולל מודעי. אישית, הוא לא
אד ם שלא נעים להיות איתו. פוליטית -זה סיפור לגמרי אחר. אין
לי מושג מדוע הו א מכנה אות ״לויאלי״ במרכאות כפולות. בימי
חיי לא בגדתי באיש, ולא הייתי ״לא״לויאלי״ .א ם מודעי פגוע
ממני! נו, באמת!
• הפתעה: הופתעתי! זה נמסר לי, לא לפני כמה שבועות, אלא
אתמול (ביום הראשון) בדיוק ב־ 2ורבע. כלומר: ידעתי שיש
דיונים על כך, אבל ידעתי שמשה ניסים מתנגד להצעת מודעי,
ושאברש׳ה שריר מ הסס.
איך ידעתי! משיחות שקיימתי עם שניהם.
מודעי מסר לי על ה הסכ ם בין השלושה אתמול, ב 2-ורבע
בדיוק. היינו ביחד בישיבה. שאלתי אותו :״נו, מה הוחלט!״ אז
הוא אמר לי. אםה אק ט הזה היה פורמלי! הוא היה צריך למסור
לי ממילא. הוא אמר לי אז :״אני מניח שתתנגד.״״
האם ניסיתי להיפגש עימו! האם שלחתי לו פתקים! בשבוע
שעבר ביקשו שניים מידידיו של מודעי שאפגש איתו. כן, הם פנו
אלי! חשבתי שזה רעיון מצויץ, למה לא! אני נפגש עם בולם.
איזה פתקים! שלחתי לו פ תק אחד! קבענו פגישה ליום הרביעי,
השבוע. עכשיו אבטל את הפגישה. פשוט לא ייצא לי.
• הפסד: אני עברתי ממחנה למחנה! היה מחנה שנקרא
״שריר־פת״ ,מישהו זוכר אותי במחנה אחר! שריר פשוט עזב
אותי. לא הייתי מעולם לא במחנה מודעי ולא במחנה־יהודה
בירושלים.
• תקנון: איך ניתן לשנות סתס״ככה תקנון, בלא כל הודעה
מוקדמת! דברי מודעי הם כמו ״עשרה אינדיאנים קטנים״ ,בדיוק
״עשרה אינדיאנים קטנים״.
יש רעיון נוסף: שהמועצה ת ת כנ ס ותיבחר בה ועדה מסדרת.
לאמר משהו! עכשיו, כשאני פוגש 13 ,12 אנשים ביום -וזה בא מ ת
קשה -אני רואה איזה אנשים נ ח מדי ם יש במיפלגה, באמת
אנשים נחמדים. אז אלך ואבחר כאחדה אדם, בוודאי אהיה
ראשון בין הנבחרים.
האם אני בטוח! אז אהיה שני. זה לא יהיה אסון.
מה יקרה אם יהיו רק שלושה שרים ליברליים בממשלה הבאה!
אם הליכוד ירכיב ממשלה צרה -יהיו, בוודאי, ארבעה שרים
ליברליים. במיקרה של ממשלה רחבה -הרביעי, גבין, אינו בטוח.
הגלגל הוא עגול ומסתובב: היום -הם, מחר -תורי, אבל איני
דפגד, בדק ₪
מאשים. אלך לה ת מודד כ א חד ה אדם.

אנשים, בדרך־כלל על פי אינטרסים
מיפלגתיים. זה לא היה דמוקרטי, אבל
זה גם לא היה מושחת.

בשיטה החדשה אין דמוקרטיה,
אך יש בה שחיתות
למכביר.

העברת זכות־הבחירה מקבוצה של
10 עסקנים לקבוצה של 1000 עסקנים
אינה מגבירה את הדמוקרטיה. גם עתה
אין לחברי־המיפלגה מן השורה שום
השפעה על ההרכב הסופי של הרשימה.
הדבר מוכרע בין אינטרסנטים, המייצגים
רק את עצמם.

אבל השחיתות גברה לממדים
מיפלצתיים.

בחרות זה גלוי ביותר. מרכז המיפ־לגה
מונה אלפים. במשך שנים נערך
עליהם מצוד. המועמדים העיקריים קונים
חברים בקימעונות. אפסים מתמנים
כדירקטורים, אנשים היודעים בקושי
קרוא וכתוב מתמנים למישרות
לאומיות ייצוגיות. כל שר משתמש
במישרדו כדי לחלק ג׳ובים, מישרות,
כיבודים והטבות כלכליות לחברי־המרכז
כדי לגבש לעצמו ״מחנה״.
במיפלגת־העבורה מתנהל המיסחר
בסיטונות. אין קונים חברי־מרכז
יחידים, אלא עורכים קנוניות בין
קבוצות־עסקנים, על הבסיס של ״שמור
לי ואשמור לך״ .השבוע מצא מזכ״ל
המיפלגה, עוזי ברעם, לנכון לפרסם
אזהרה פומבית נגד תהליך זה, המסלף
לחלוטין את התהליך הדמוקרטי.
כליברלים אין התהליך ברור כל־כך.
מכיוון שהכל מתנהל בין קבוצות של
עסקנים שאיש לא בחר בהם ושאינם
מייצגים דבר, שורר שם תוהו־ובוהו.
אנשי מודעי־ניסים־שריר — רובם
אינטרסנטים בצורה זו או אחרת —
הדיחו את פת.
שילטיי האפסים
^ סופו של התהליך, נאלץ
^ הבוחר לבחור בין רשימות מים־
לגתיות, שלא היתה לו כל השפעה על

הרכבתן•

מי שרוצה לבחור בשימעון

סז ר עגז
(המשך ם עם 1ד )6
ערבים עוברים־ושבים הפכה דבר שיגרתי
בגדה וברצועה. פריצה לדירות
והריסת תכולתן הפכו גם הן עניינים
שבשיגרה.
בבוא היום, יצטרכו אנשי הפיקוד
הבכיר הנוכחי של צה״ל לתת את הדין
על כך לפני ההיסטוריה. כמו הסמל
צ׳רלי דנינו, הם יגידו שלא ראו. וכמו
לסמל צ׳רלי דנינו, לא יאמינו להם
השופטים.

עיתונות
זה כתוב
בעיתון
ם י כתבה את
השיר ואיך הפכה
| חברה לחבר?
נעמי רון ₪
• רביד בת ה־ 9הודיעה, נסערת,
שהיא מצאה בדף לילדים בידישח
אחרשוז ( )12.5שיר המוכר לה היטב.
היא מכירה אותו בשם אמא שד מעט
אחז1ר, והוא מופיע בספר יש ל׳ צל
משעע. מאת רנה בן־שחר בהוצאת
יבנה. הצהרון פירסם שיר בשם לילה,
ואני שד ער! ועליו חתומה כמחברת,
הלה עומר, בת 10 וחצי, דימונה.
לטענת רביד, שירה של הילדה
מדימונה זהה כמעט לגמרי עם השיר
של המשוררת בן־שחר, פרט לשתי
מילים ששונו, ושלוש שורות שהוחסרו.
• חדשות ( )10.5סיפר על פרשת
הקוקאין, הכיר את שוקי בן־פורת
והוסיף שהוא מואשם בקניית מריחואנה
יחד עם ,״חברו למושב, קים טנקוס״.
קים זה איננו חברו, אלא חברתו־לחיים
של בו״פורת, ושם־מישפחתה הוא טר
קוס.
• בחדשות ( )13.5ריווחה ״ציפורה״
שגידי גוב נראה בסוכנות מיציבוש׳,
לחברה היפאנית קוראים 0יצ1בישי.
• לאשה ( )9.5קרא לעיתונאית
הישראלית, ששימשה כמלוות המיש־לחת
הישראלית לאירחיזיון באירלנד,
רונית אנטין. שם־מישפחתה הוא לנטין.

החשבון שר אוניוה

בתא רי ך , 20.2.84 אך בג רלמחרת, בתא רי ך
האם שילמו! המישמרה אחח שגוך המלון של
, 21.2.84 מיד עם גילוי המעות, זוכה חשבונו של מר
אופירה גגון, א שתו של שד-החיצוך-והתרגות,
ברוך לוי ומכוס זה לא שולט על-ידי המישמרה או
באשר גיל ת ה באילת בחברתו של מי שהיה א?
ברוך לוי ״.ההנהלה הדגישה א ת המילים האחרונות
מפקד המישמר האזרחי, ברוך לויו
נ קו. הגיג הוא
שכן.
קצין־המישמרח ח ברעם מען
להובחת הדבר, אף המציאה ההנהלה ל״העולם שבה באילת,
״יויסר״
למישמרה קבל ה של מלון
הזה״ את העתקי החשבונית, המראה נ י מחיר שני
הופיע שמה של אופירה גגון גח שביו של ברוך לוי
לילות ( 74.58 שקל ללילה) נובה מחשבונו של לוי.
}״העולס הזה״ .)9.5.88
לוי חוייב רק ב מבוס של 44.54 שקל, ששולם על•
ידי המישמרה.
השבוע הודיעה הנהלת המלין ל״העולם הזה״ ב
החשבון שפורמט לא היה מופי. הודיעה מנהלת-
ההנהלה לא צירפה ל מי מ מבי םאתהעת קי
הח שבונות הרא שית של המלון, זהבה אגרגיל _ :החשגון והקבלה עבור חדרה של אופירה נבון, וגם
״למען הסדרה מוג, ברצוני להפנות אתת שומת׳ ׳ לא ה מגירה איך נוצרה המעות שהביאה ל חיוג
ליג ג ס לכך כי ה מביס ל חיוג חדרה של הגב׳ גבון
חשבון המישמרה במחיר חדרה של א שת הנשיא
החמישי.
אופירה אכן הועבר לחשבונו של מר נייד לוי

מל1ן [7׳\7ר ץ 5ל\/

ןאי׳ייח סד !?<4־• 14*910* 01 זגז) או וסי
<1111 7731

04:33

אברהם שריר
תשוקה כפייתית לטייל בעולם

פרם, מפני שהוא דוגל בתהליך•
שלום, נאלץ לבחור גם ביצחק
רבין, שובר-העצמות, גם אם
הוא מעורר בו חלחלה. מי
שתומך בניהול האוצר על־ידי
ניסים נאלץ לבחור גם באריאל
שרון, ולהיפך.
אם מודעי מדיח את פת, או פת את
מודעי — לבוחר אין כל השפעה על

יתכן שניתן היה לשנות שיטה זו
על־ידי הנהגת בחירות מוקדמות, שבהן
בוחרים כל החברים הרשומים של
מיפלגה מסויימת במועמדים שייצגו
את המיפלגה בבחירות לכנסת.

אולם תיקון כזה לא יתקבל
בארץ לעולם. בי הדבר יביא
לכך שדירקטורים, חברי מועצות,
פקידים בכירים, שגרירים
ושאר עסקנים, שעלו לגדולה
בזכות חברותם במרכז-המיפ-
לגה, יחזרו להיות מה שהם:
אפסים.

חוק

הלו!ב_

והוחש

הנאשם ברצח חברתו
טוען בי אינו יכול
לעמוד לדין. בגדר
חרדה נוגזר־הדץ
אילנה אלון ₪

ביום האחרון של 1987 נטל חיים
גולן סכילמיטבח, שהיתה בהישג־ידו,
(המשך בעמזד ) 10

;נוסד, מורשח מס־ ואו 51054

£ט 1 1ס קי חטסמש

. : 00044791 סא £ט 1ם/יא1

ואמת
1 1- 0
: 2 1 /0 2 /8 6־ ד חו דסס
ד , 8 8 3 4זאטססט *

! 8ס_1ו 0־ז

1טט#ח
ז 1ח ־ ק_£1£ו־וא £0£חטססחז

.:ס א הססח

220

17/02/36ן80010!:
ח וסחססה

חח 1ח

3יח שזדטעסס

18800.18א 1פססעי־וג,
65.21

65,21

53.02
12?. 60

65.21

182.62

• חדש 1ת ( )12.5קרא לאלים, אשתו
של רפי סוויסה, בשם אניס סוויסה.
• לבעל הפאב החדש, ט רפ,
קוראים מיקי גלוגאו, ולא גלוגרו, כמו
בידישת (.)6.5
• בחדשות של אמצע השבוע שעבר,
בכתבה על יחצנים של פוליטיקאים,
תחת הכותרת ״אני יפה?״ נאמר
שרפי אדרי ומיכאל בר־זוהר הם
לקוחותיו של היחצן צבי רימון. השניים
הם אכן לקוחות של יחצן בשם רימון,
אך שמו אינו צבי אלא רוני רימון.

.ח ס 1ום ו_ו!זח / 0יגי ש:
.־דחס שט, 1וס ח

־:האא
,טה שחססמ

224.62
130.42
־01.62

40.00־

106.04
66.36

81.62־

33.02

53.02

(! 8:31-8 /מייסס-ח ; 7)1
ווה _ 1888 אד;
!!<61; 1חזחס 188011
;;0 10011ל
?/ן • 1ג 0ז
10(107111 10481 ו8911510 ; 11 7־;

;91י׳) 9/ן

!8/17/84
או ״יי ת

א׳נ ס׳ ה

66.34־

0088-1 114515י 10י1

1111711 זוז < 18:18ס סז

(־ 0£ 111!1א*>1 841

[3 1 1

העברת הדויוב־מז־זשכונו של ם דוך לוי
״נסן אופיר־
81:180 7:11

ן ז 51#מ 10ז 44842

34.53

:4.83

888-81 0811

״ס44794 ::

81.52 1884:1,15 4

3.311״

1:1:1 1:0-

44029 :8011 000

40.81 1584:118 4

33.16

0־ 08:1ז ס::

44792 :801! :

81.52 1:84:115 4

6111:8 118:1

44030 58011 :

83.80 1584 4

8112 1811

44705 5801) 851:

81.52 1:845:1: 4

33.30

8:181:11:8 :

1א44332 18011 56

154.00 4 451/11: 2

133.00.

281808 188

44715 :101

נ :04.00 ! 45:1118

301.00

8110 :8011::

44302 :8011 413

224.00 4 45111:3 3

221.00

51008888 2

44804 :80,1 414

:08.00 4 455111: 3

203.00

4 64

החשבון של ברוך לוי אחרי הגיבוי
.רוסנום נשלח לנב״וז׳

ב מי ר ע גז
(המשך ם עמ 1ד )9
ודקר את חברתו־לחיים, זיוה גוזלו,
דקירות רבות בביסנה. זיוה מתה, וגולן
נמצא מאז במעצר ומחכה למישפטו.
השבוע העלה סניגורו של גולן,
עורר־הדץ צבי לידסקי, על דוכן־
העדים פסיכיאטר נודע, הד׳׳ר יצחק
קריגל. זה העיד כי גולן אינו מסוגל
כרגע לעמוד לדין, בגלל המצב הנפשי
הקשה שבו הוא נתון.
מצב נפשי זה, שבשיאו נקרא ״תיס־מונת
גנסר״ ,ידוע לפסיכולוגיה ומוכר
בסיפרות הרפואית.
זהו מצב הנגרם לעצירים בגלל חררה
קשה מפני גזר־הדין המתקרב והו־

עורר־הדין הדגים זאת לשופטים
במשל הנחש והקוף. הנאשם הוא כמו
קוף, המותקף על־ידי נחש ואינו מסוגל
לברוח או לתפקד כהלכה, בגלל הפחד

הנורא והחרדה שאליה נכנס נוכח
מראהו של הזוחל המתקרב.
עצירים מסויימים, בגלל המיבנה
הנפשי שלהם, נכנסים לחרדה דומה
כאשר הם צופים את גזר־הדין המתקרב.
הסניגור
ביקש לראות במצב זה מח־לת־נפש,
המונעת מגדלן לעמוד לדין.
טראומות ילדות. גולן (,<35
גבר נאה מאוד, הכיר את זיוה כאשר
הופיע במועדון־לילה כזמר, וזיוה
עברה שם כמלצרית. גם גולן וגם זיוה
היו כבר נשואים בעבר, והיו להם
ילדים מהנישואין הללו.
הקשר התהדק בין הזמר והמלצרית
הצעירה והביא לכך שהם עברו להתגורר
יחדיו וחשבו על נישואין.
לדברי הגבר, היתה זו השנה המאושרת
בחייו. הוא עבד כזמר במועדוני־לילה,
והיה אהוב על הקהל שם. מיל־

נאשם גולן ופרקליט לידסקי
פחד נורא מלל הזוחל המתקרב

דוי ד >*:111*171דיברעםדפוהברח — בפעם
הו־ או1וו 11ז מ אז התפוגהפר עו ת הקוקאין:

א[ו שם כ יות
,נ יוביו נ רו ויי

.ברור לי שאילו היה אחר — כל זה
אולי לא היה קורהו״ אמר לי דויד
מושביץ ביום השני, היום שבו פורסמה
ההחלטה להעמידו לדין על החזקת
סמים. .על השמות האחרים בקושי
כתבו, יחסית אלינו(אל מושביץ ואשתו

זה סיפור על בן לאצולת הממון
הישראלית שאולי החליק, סיפור על מי
שהופיע תדירות במדורי הרכילות
והחברה כ״נער־זוהר״ ומרוב טוב...
״אני לא זוכר מתי הייתי נער״זוהר!״
התריס מושביץ. ,א־פרופו מה הייתי
נער־זוהר? א־פרופו 20 שנים של עבודה
קשה?״
היגיון לחוד ושושלת לחוד: עם־
ישראל אוהב לצפות, מרי יום ראשון
בערב, איך העשירים, הטובלים בכל
טוב, מסתבכים ומתככים ואף נופלים.
פתאום ניתן לצפות בכך מדי יום, מעל
גבי העיתונים, ואף תוצרת כחול־לבן
— ערת.
דויד מושביץ שב ארצה ביום השלישי.
עד אז התמודדה פרחי, אשתו
הבלונדית, לברה עם הבעייה שאליה
נקלע הזוג בפרשת הקוקאין. פרחי
שמרה של שתיקה תיקשורתית, עד
שאמרה להשלם הזה. בשבוע שעבר,
״אני מצטערת ...עשיתי טעות״.״
בעלה ששמר גם הוא על שתיקה עד
לרגע זה, סיפר. :אני לא בטוח אם פרחי
צריכה לדבר מעבר למה שאמרה
להשלם הזה, אבל לי יש הרבה מה
לאמר, ובכוונתי לעשות זאת בעיתוי
המתאים.
.על הענין(הקוקאין) עצמו אני יכול
לאמר בלב שלם שזה נופח מעבר לכל
פרופורציה. אין לי מושג אם זה יפריע
לי בעסקים. אני מאוד מקווה שלא.
ההערכה שלי כיום היא — שלא.
.איך קיבלו אותי העובדים? האמת
היא שלא הרגשתי בשום־דבר שהדאיג
אותי. אנשים מאמינים בי.״
מושביץ לא הסתיר את המבוכה
שבה הוא שרוי, את העובדה שכאיש־עסקים
מפורסם ומחוזר אינו מורגל
במה שקורה סביבו. .זה מצב מאוד
מביר מבחינתי. אני, אישית, עוד לא

יודע במה הולכים להאשים אותי, אם
הולכים להאשים אותי. עוד לא הגיע
אלי רב ה׳
גם פרחי, אשתו, סיפרה בהומור
שמרי יום היא מטלפנת הביתה מהעבודה
ומתעניינת. :נו, הגיע כבר
הדוור?״ פרחי היתה מלאת סקרנות:
איך מגיע, בדרך־כלל, כתב־אישום
לביתם של הנאשמים — בדואר רגיל?
בדואר רשום? באמצעות שליח? בינתיים
התעדכנה מישפחת מושביץ מהעיתונות
מה לעשות.
.אני מתפלא ״,אמר דויד מושביץ,
.אין־ הדברים מתנהלים. אני קורא הכל
בעיתונים. גם כשהייתי בחו״ל, נאלצתי
לקרוא כל מילה שנכתבה בענייו.
אחרת — אין לי שום מידע על מה

שקורה. אני לא יודע אפילו במה אני
מואשם.
״אם איני מסתקרן? אני מאוד מסתקרן!
מה אני יכול לעשות יותר?
פניתי שוב ושוב, ועד עצם היום הזה לא
הצלחתי לברר. לא רוצים למסור לי
פרטים. מביך.״
בעוד שמושביץ קורא פרטים על
עניינו בעיתונות, העיתונות מתקשה
לברר פרטים אלמנטריים ביותר עליו:
״אני כבר שבוע בארץ, ואתמול כתבו
בעיתון שאני עדיין שוהה בחו״ל,
ושמחכים לשובי ארצה ...בעיתון אחד
כתבו שמוגש נגדי כתב־אישום, ובשני
כתבו שמחכים שאחזור ארצה! בכלל,
קיימת כזאת דיספרופורציה בין הטיפול
העיתונאי לבין העניין עצמו. אני

באמת לא חושב שמישהו מחפש אותי
אישית, אבל ברור שהשם, ומה שאני
מייצג, עושים את שלהם.״
השם מושביץ והמונח ״חקירה״ בוודאי
מעוררים את הדימיון, והצירוף
ביניהם הכתיב בטיבעיות כותרות סנ־סציוניות
.״זה נכון שנחקרתי. זאת
היתה הפעם הראשונה שנחקרתי במיש־טרה.
האם זאת היתה טראומה? אני לא
יכול להגדיר זאת ממש כטראומה, אבל
זאת היתה בהחלט חווייה שיכולתי
לוותר עליה. גם מאוד הופתעתי. כן,
הופתעתי מכל העניין.״
פרחי ודויד מושביץ הפתיעו גם הם.
על־פי הפירסומים, כמיטב מסורת דאלאס
ושושלת, הסגירה הרעיה הבלונדית
את בעלה, הנמצא בעמדה ציבורית.
מהפירסומים נבע ריח של מחלוקת
בינו לבינה. בשיחות — וגם
בשיחות פרטיות — ניכר קשר חזק
ביותר בין השניים. הם סענו שה־פירסומים
על כך שכאילו הפלילה
פרחי את בעלה בחקירתה רחוקים מלהיות
מדוייקים. :אין שום בעיות ביני
לבין פרחי. היא אמנם היתה לבדה
בארץ במשך התקופה הזאת. תוכננה לי
נסיעה לחו״ל לפני שכל העניין התחיל,
אבל התקשרתי בכל יום הביתה וקיבלתי
דיווח, הייתי בתמונה. אין הדורים
ביני לבין פרחי שצריך ליישר, אין לי
כל טענות כלפיה. להיפך — היחסים
בינינו נהדרים.״

רות היה לו קול נעים, והוא הרוויח יפה
בהופעות־שירה. אולם אחרי תקופה
מסויימת התנגדה זיוה לכך שהגבר
שלה יעבוד בלילות. הוא נטש את
הזימרה והתחיל לעבוד במוסך.
בגלל טראומות־ילדות ואישיות חלשה
וילדותית, לא הצליח גולן להתמיד
במקום־עבודה, ולכן היו בחייו תקופות
שבהן היה מחוסר־כל. זו גם הסיבה לכך
שאשתו־לשעבר, שלא קיבלה ממנו את
מזונות ילדתם בזמן, סירבה לתת לו
לראות את בתו הקטנה.
בתקופה שבה חי עם זיוה, הקפיד
גולן על חיצוניותו, ובקלטת־וידיאו
שבבית אחיו הוא נראה כשחקן־קולנוע,
כאשר הוא מופיע בזמר לפני המישפחה
במסיבת יום־הולדת. כיום, בבית־המישפט,
הוא נראה כשבר־כלי.
הרופא שבדק אותו קובע כי הוא
נראה מבוגר מגילו, מוזנח ומדוכא.
גולן טוען כי ראשו ריק, ולעיתים הוא
אינו עונה לשאלות.
כאשר הובא גולן השבוע לבית־המישפט,
נראה שפוף מאוד. אחיו,
יעקב, ביקש את רשות בית־המישפט
לתת לו קמיע. השופטים התירו לו.
השוטרים בדקו את שקית העור הקטנה
שהיתה תלויה על שרוך מעור, ומסרו
אותה לגולן.
סכין מיטבזז. גולן סיפר לפסיכיאטר,
שבדק אותו, שכאשר נכנסה זיוה
להריון החלו חייהם להשתנות. היא
הפכה הפכפכה ולא ידעה מה היא
רוצה. ביום אחד רצתה לעשות הפלה
ולמחרת רצתה להתחתן.
הפכפכנותה הכבידה מאוד על גולן,
והביאה אותו למצב של חרדה. כאשר
אמרה לו זיוה, לבסוף, שאין לו זכות
להתערב בהחלטתה לגבי הוולד שב־ביטנה,
מכיוון שהוא אינו האב, נפגע
מכך קשה.
ביום המיקרה ניסה שוב לשכנע את
זיוה להפיל, אך היא סירבה. אז תפס
סכין־מיטבח ודקר אותה בביטנה. הוא
סיפר לפסיכיאטר כי כל מה שרצה היה
לגרום לה להפלה, ולא להרגה. אך זיוה
מתה מדקירות־הסכין הרבות, שנמצאו
בגופה.
למרות שעבר זמן רב מאז המיקרה,
המישפט טרם החל. הוויכוח נטוש כיום
בין התביעה והסניגוריה, על השאלה
אם יש אפשרות לקיים את המישפט
במצבו הנפשי של הנאשם. אם אמנם
יוכח כי הוא סובל מתיסמונת־גנסר,
יהיה על השופטים לקבוע, בראשונה
בפסיקה הישראלית, מה משמעותה
המישפטית של מחלה זו, ואם אמנם
היא נחשבת כמחלת־נפש מוכרת.
השבוע החלים בית־המישפט לדחות
את המשך המישפט בחודש ימים, כדי
שעד אז ייבדק הנאשם שוב על״ידי
הפסיכיאטרים של התביעה ושל
הסניגוריה, ואלה יקבעו את מצבו. רק
אז יחליט בית־המישפט על המש!־
ההליכים.
העול ם הז ה 2646

לפעמים נקבע שמו של אדם בהיסטוריה בעיקבות דבר קטן
מאוד. כר יקרה לרונלד רגן.
הוא ייכנס להיסטוריה כמי שניהל את ענייני ארצות־הברית
על פי הכוכבים.
הוא לא ייזכר כנשיא רשע, כמו ריצ׳ארד ניכסון, או כנשיא
עצלן, כמו דווייט אייזנהאור, או
כנשיא רודף־נשים, כמו ג׳ון
קנדי. הוא ייכנס להיסטוריה
כנשיא מגוחך.
ואולי זה גרוע מכל.
כאשר אך נבחר, כתבתי עליו
מאמר שהיה שונה משאר
ההערכות שהתפרסמו אז. הכל
אמרו שרגן הוא לאומן קנאי,
שהוא עלול להוביל את העולם
השלישית,
למילחמת־העולם
שהוא יהיה ג׳ו מק־קארתי שני.
פסלתי את כל ההערכות האלה
וכתבתי שהסכנה האמיתית
הטמונה באיש הזה היא שונה
לגמרי: שהוא טיפש, ארם פרימיטיבי שאין לו מושג בענייני
העולם.ככל שמורם הצעיף שהסתיר את המתרחש בבית־הלבן, מתגלה
רגן כקשיש חביב ואווילי, שלא ידע בין ימינו ושמאלו, שלא היה
לו מושג על המתרחש, שאיש לא התייעץ עימו, שהניח לאנשיו
לעשות ככל העולה על רוחם. אימרות־השפר שלו הומצאו על־ידי
דובר, והמדיניות שלו נעשתה על־ידי קאובויים במרתף הבניין.
ועכשיו מסתבר כי השליטה האמיתית היתה אשתו, נאנסי,
שבילתה שעות על גבי שעות בשיחות־טלפון עם האסטרולוגית
שלה בלוס״אנג׳לס. על פי מימצאיה קבעה את צעדי בעלה בזירה
העולמית.
זה די מפחיד. מה היה קורה אילו ציוו הכוכבים, באמצעות
נציגתם בלוס־אנג׳לס, שעל הנשיא ללחוץ ביום החמישי בשעה
13.17 בדיוק, על כפתור המילחמה הגרעינית, מפני שאז נוצרה
הזווית הנכונה בין מארס וצדק?
צחוק בצד (ואוי לצחוק הזה!) זה די מפחיד לחשוב על טיב
האנשים הקובעים את גורל העולם. יכולנו להירגע אילו חשבנו
שמנהיגינו שלנו חכמים יותר מאשר מנהיג המעצמה מס׳ . 1אבל
חוששני שזאת תהיה אשליה.
אולי אין המדיניות הישראלית נקבעת על־פי הכוכבים, וגם לא
על־פי האישים המופיעים אצל שימעון פרס בחלומותיו. אבל
אינני בטוח שהפוליטיקאים שלנו מודרכים על־ידי שיקולים
הגיוניים יותר.

אסור להפנות את הגב
אי״אפשר להפנות אף לרגע־קט את הגב לארץ הזאת.
לעולם אינני יוצא ממנה אלא לשלושה־ארבעה ימים. נראה
שגם זה יותר מדי.
על פרישתו של מנחם בגין שמעתי, בשעתו, כשירדתי מן
המטוס בז׳נווה, שם נערכה ועידה מטעם האדם על הבעייה
הפלסטינית.
על התפטרותו של יורם ארידור והדולאריזציה שמעתי בתא־הטייס
של מטוס אל־על מעל להרי האלפים. הטייס הזמין אותי
לתאו מפני שרצה לדבר על המשכורות באל־על.
על הפיגוע בכביש־החוף שמעתי במירפסת חדרי במלון
שרת1ן בקאהיר, ברדיו קטן שקלט את הדברים בקושי. שם גם
שמעתי על הקמתה של תנועת שלום עכשיו.
בשבוע שעבר נסעתי לכמה ימים לגרמניה שם הופיע סיפרי
אויב׳ ,אחי בתרגום לגרמנית. המוציאים־לאור ביקשו ממני לערוך
שורה של מסיבות־עיתונאים, להיפגש עם כמה אישים, לבקר
בכמה מערכות־עיתונים.
אך הגעתי לבון, שמעתי שצה״ל פלש ללבנון. דובר על אלפי
חיילים, מאות טנקים. רציתי לחזור מייד.
״הם בוודאי חיכו עד שתסובב את הגב שלך,׳׳ התלוצץ עורר
של עיתון גרמני.
״אין ספק. אסור להסיר את העין מהממשלה שלי אף לרגע!׳׳
השבתי באותה הנימה.
לגמרי במיקרה הופיעה תמונתי באותו השבוע על שערו של
שבועון גרמני בעל תפוצה ארצית, בליוויית כתבה שנשאה את
הכותרת ״הישראלי היודע להסתדר עם ערפאת״ .כתוצאה מכך
ניגשו אלי ברחוב ובמיסעדות אנשים זרים לגמרי, כדי להביע את
דיעותיהם על הפלישה.
באחד הערבים, במיסעדה בהאמבורג, הרים גבר בשולחן סמוך
את כוסו וקרא לעברי ״בראבו!״ חשבתי שראה אותי באותו יום
בטלוויזיה המקומית, אך הוא ניגש אלי ואמר :״איזה מיקרה!
בבוקר ישבתי במינכן וקראתי את הכתבה עליך בשעת ארוחת־הבוקר,
ובערב אני רואה את אדוני בשעת ארוחת־הערב
בהאמכורג!״
השקנו כוסות, ואז שאל :״מדוע פלש הצבא הישראלי שוב
ללבנון?״

הסתיימה המילחמה וגרמניה היתה הרוסה, ויתר על קאריירה
בטוחה בנורבגיה וחזר למולדתו, כדי לעזור בשיקומה.
מי יכול לשכוח את המחווה שלו, האמיתית והכנה כל־כך,
כאשר ירד על ברכיו מול אנדרטת הגטו בוורשה?
כפוליטיקאי הוא יזם וביצע את אחד ממיבצעי־השלום
הגדולים של הדור — ה״אוסט־פוליטיק״ ,מדיניות־המיזרח,
שהביאה להתפייסות בין גרמניה המערבית ובין פולין וברית־המועצות.
זה היה מיבצע נועז, כי פירושו היה ויתור על איחודה
מחדש של גרמניה ועל השטחים הגרמניינז שסופחו על״ידי ברית־המועצות
ופולין — דבר שעד אז נחשב כבגידה. במושגים שלנו,
זה היה שווה לנסיגה מכל השטחים הכבושים ולהקמת מדינה
פלסטינית.
אם כן, מדוע חששתי? מפני מה?
ראיתי לא״אחת פוליטיקאים ואישים אחרים שחיבבתי אותם
מרחוק, ושאיכזבו אותי כשהיכרתים פנים־אל־פנים. חששתי

*ו די * בנ די

דידה באל־קובאב

שבפגישה עימו יתגלו החביבות והיושר של האיש בתחבולות של
יחסי־ציבור.
לא כן. וילי בראנדט התגלה לי מקרוב בדיוק כפי שנראה לי
מרחוק: כאדם סימפאטי מאוד, הוגן, ישר, פתוח.
ביקשתי לראות אותו כדי למסור לו אישית את סיפרי. רציתי
גם להסביר לו את דיעותי לגבי הבעייה הפלסטינית ועמדת
האינטרנציונל הסוציאליסטי.
בשביל בראנדט, הקשיש האגדתי, לא הייתי אלא עוד אורח זר,
אחד מרבים הפוקדים אותו. הפגישה יכלה להפוך בנקל לאחת
מאותן פגישות־נימוסין מביכות, שבהן מחפש כל צד בקדחתנות
כמה מילים של שיחת־חולין מאולצת.
בראנדט הגיע למקום־המיפגש — בניין המיפלגה בבון —
כמה דקות אחריי. כשראה אותי מרחוק ניגש אלי מייד, כולו
שופע חביבות, ולחץ את ידי. בשעה שהצלמים צילמו, עמד וחייך
בסבלנות, כשהוא מציג את סיפרי.
הרושם הראשון מרשים, אך לא מפחיד. הוא צריך להיות בן 73
בערך, והגיל ניכר בתנועותיו. הוא נשמע מעורב במתרחש —
ומודאג.
כשמארחיי בגרמניה הציעו לו להיפגש איתי — זכות נדירה
למדי — הוא אמר :״טוב, הוא לא סוציאל־דמוקרט, אבל הוא
היה מוכן לקבל אותי לפגישה.
במהלך השיחה הבנתי מרוע. זה לא היה נימוס סתם. הוא
מודאג ממה שקורה בארצנו.
תחת.לפתוח במונולוג, כמקובל אצל פוליטיקאים, ובעיקר
הקשישים, התחיל לשאול ולחקור, הקשיב בתשומת־לב
לתשובות, שאל שאלות נוספות, הביע ריעות — הכל בגילוי־לב
מדהים. הוא אף לא הדגיש שהוא אומר את הדברים שלא־לציטוט.
כדרכם של אנשים הגונים פשוט הניח שגם הזולת הגון, והניח
שלא אפרסם דברים שלפי טיבעם אינם נועדים לפירסום.
דיברתי על המצב בשטחים הכבושים, על סיכויי הליכוד
ומיפלגת־העבודה בבחירות הקרובות, על חלקו של יצחק רבין
במה שמתרחש עכשיו בגדה וברצועה, על עמדת יהודי העולם

אדם הגון
קצת חששתי לפני הפגישה עם וילי בראנדט.
האיש תמיד מצא חן בעיניי, הן כבן־אדם, הן כפוליטיקאי.
כבן־אדם הוא מקרין, באמצעות כלי־התיקשורת, הגינות ויושר.
אי״אפשר שלא לחבב מרחוק את האיש הזה, שברח בצעירותו מפני
הנאצים לנורבגיה, חזר לגרמניה וסיכן את חייו בפעילות
במחתרת, נפל בשבי הנאצים בנורבגיה והצליח להיחלץ. כאשר

כלפי ישראל, ובעיקר: על מה שאנשים כמוהו, ידידי־ישראל,
יכולים לעשות כדי להציל את ישראל מפני השקיעה בבוץ
הכיבוש וההקצנה הימנית.
כמו כל האנשים שדיברתי איתם בביקור קצר זה באירופה, היה
גם הוא מודאג ממה שנראה כתזוזה מסוכנת של ישראל ימינה.
מה צריך האינטרנציונל לעשות? ברונו קרייסקי, ידידו של
בראנדט (שניהם חיו כפליטים בשוודיה בימי מילחמת־העולם)
הציע לגרש את מיפלגת״העבודה מן האינטרנציונל. בראנדט אינו
תומך בכך. היה נדמה לי שהוא תוהה באיזו עמדה לנקוט בכנס
האינטרנציונל במאדריד, שאליו היה אמור לנסוע למחרת־היום.
(בראנדט הוא נשיא־הכבוד של האירגון).
הוא לא אמר מילה רעה על שימעון פרס. להיפך, הוא נזכר
באירוע בביתו של קרייסקי, לפני שנים: אנוור אל־סאדאת
ושימעון פרס היו שם, והשמיעו שניהם ריברי־חזון מלהיבים על
המצב שישרור במרחב אחרי כינון השלום.
(מדוע אין פרס משמיע חזון זה באוזני הבוחר הישראלי, תוך
פירוט גלוי־לב של המחיר שיש לשלם? רק כך יביא למיפלגתו
קולות חדשים. אמרתי זאת גם לבראנדט, והיה נדמה לי שהוא
מסכים).
את דבריו החמים ביותר ייעד לעיצאם אל־סרטאווי, שהצליח
לכבוש גם את ליבו. אני הבאתי בשעתו את סרטאווי לקרייסקי,
וקרייסקי הביא אותו לבראנדט. ערב הירצחו של סרטאווי שוחח
עימו בראנדט, באותו המקום שבו נרצח — המלון בפורטוגל שבו
נערך כנס האינטרנציונל. בכינוס זה לא ניתן לסרטאווי לשאת
את דברו, בגלל התנגדות פרס.
כמה פעמים במהלך השיחה הזכיר לי בראנדט, איכשהו, את
יגאל אלון. יש דימיון — אולי בעיניים, אולי ברושם הכללי של
הגינות, אולי בחביבותו הטיבעית בשיחה פרטית. יגאל היה צעיר
ממנו בשלוש שנים.
כשנפרדנו, אחרי שעה וחצי, אמרתי לו שאין אדם זר
שהישראלים מכבדים אותו כמוהו. אני באמת חושב כך.

עם בראנדט והספר

ברגע שבו נולדה מדינת־ישראל, בחצות הלילה שבין ה־14
וה־ 15 במאי , 1948 הייתי בכפר אל״קובאב.
יצאנו לשם זמן־מה אחרי ששמעתי בחולדה, בחצי־אוזן, את
קולו של דויד בן־גוריון קורא את מגילת־העצמאות. זה לא היה
הכי מעניין, והמעמד לא נראה לי הכי חשוב. הוא קיבל משמעות
רק בדיעבד. באותו יום עצמו היה ברור לכולנו כי המדינה כבר
קמה לפני כמה חודשים, ברגע שהתחלנו לפעול כצבא סדיר לכל
דבר, ושבחודשים הקרובים יתברר אם המדינה תחזיק מעמד או
תמות באיבה. קריאת מיסמך כלשהו על־ידי עסקנים כלשהם בתל־אביב
היה אז דבר מאוד״מאוד לא־חשוב.
אל״קובאב היה כפר בין רמלה ולטרון, על הכביש הראשי
לירושלים. הגענו אליו במשוריינים. פרצנו פנימה. הכפר היה
נטוש. כשנכנסנו לבתים הם היו ריקים, אך היה ברור כי התושבים
ברחו רק רגעים מעטים לפני־כן. פה ושם עמד אוכל על השולחן,
והתנורים היו עוד חמים.
תמהתי אז, בסתר ליבי: מי הם האנשים שהיו כאן עד לפני כמה
רגעים? לאן הם ברחו? מה יקרה להם?
השבוע קיבלתי את התשובה. ערבי זקן רואיין בסידרת־הטלוויזיה
על דויד בן־גוריון. זה היה פלאח מאל־קובאב, שסיפר
כיצד הסתערנו על הכפר, כיצד ברחו המישפחות אל גיבעה
סמוכה. הצד השני של המטבע.
מרגש עוד יותר היה סיפורו של הערבי מיפו, שתיאר את
ליל־הזוועה שבו ברחה מישפחתו מן העיר המכותרת, בדרך הים.
עכשיו הוא יושב במחנה־פליטים בעזה. ילדיו ונכדיו מיידים
אבנים.
בעיניי, הדברים המרתקים ביותר בסידרה היו רישומיו של
בן־גוריון במחברתו. טמונה בהם תשובה משכנעת לשאלה מדוע
משקרים כל סיפרי ההיסטוריה.
עמדתי לא־אחת על העובדה שהיסטוריונים, המחברים את
מחקריהם על סמך הכתובים ששרדו מן העבר, דומים לאיש
המנשק את אהובתו מבעד למסך. אין הוא יכול להרגיש מה קרה
באמת, כי לכתובים חסרה הריקמה החיה של המאורעות —
התחושות, הקולות, הריחות, החיים עצמם.
אבל מחברות בן־גוריון מאשרות כלל שני, הרבה יותר חמור:
הפוליטיקאים משקרים, וכך גם המצביאים. לא רק אחרי־מעשה,
אלא גם תוך כדי עשיית המעשה עצמו.
הדבר נאמר הרבה פעמים על נפוליון, למשל. האיש חשב בלי־הרף
על מקומו בהיסטוריה. תוך כדי ניהול הקרבות כתב (או
הכתיב) גירסה כוזבת לחלוטין של המתרחש, כדי להאדיר את
תהילתו.
כך גם עשה בן־גוריון. הדבר כמעט לא ייאמן. בעודו עוסק
בפעולות יזומות לגירוש מאות אלפי ערבים מן השטחים שכבשנו,
רשם במחברות רעיונות יפהפיים על ברית־שלום, שותפות
יהודית־ערבית, מיזרח תיכון מאוחד ומתקדם, וכו׳ וכר. כאילו
האיש הכותב והאיש העושה היו שני אגשים שונים, שלא הכירו זה
את זה( .ואולי אכן זה היה כך).
הערבים שברחו באותו לילה מאל־קובאב — שברחו מפני
שאנחנו ירינו בהם במרגמות ובמיקלעים וברובים — הפכו
פליטים. כך רצה בן־גוריון. הוא רצה בשטח ריק למדינת־היהודים.
האם באמת העלה על דעתו שייתכן אי־פעם שלום, כאשר מאות
אלפי פליטים ממתינים מעבר לחזית ולוחמים על שיבה?
אם כן, הרי היה אדם נאיבי מאוד או ציני מאוד (ולעיתים
קרובות נדמה לי שזה היינו הך) .על כל פנים, הוא טעה. בגלל
בעיית־הפליטים, יותר מאשר בגלל כל סיבה אחרת, לא הושג
השלום ולא התקבלה המדינה על־ידי העולם הערבי. החטא
הקדמון הזה מתנקם במדינה גם היום. נכדי הפליטים הם כיום ילדי
האינתיפאדה בגדה וברצועה.

עד משקאות ואסטרולוגיה ומה מחפש בנו
ס עורך־הדין רמי גורן. בנו
של הרב הראשי לשעבר שלמה
גורן, הוא יהודי שומר־מיצוות.
עובדה זאת אינה מפריעה לו לב

הרב הראשי לשעבר בפאב ל א־ כ שר?

אן־ מלבד האופנוע הוא מושך
תשומת־לב בגלל כל הפריטים
שהוא נושא על גופו — מכשיר־טלפון
אלחוטי פלא־פזן, מב־

ידידים. הוא התנדב לקרוא לה
בכף־היד, ואמר לה שהוא רואה
אצלה נישואין בשנה הזאת, ומגורים
מעבר לים בארץ רחוקה.

ריכת־המלון. כעת הגיעו לפשרה
על מחיצה פלסטית.
הברמן של מלון קיסר
בטבריה, שלמד! אסייג, מכונה

״הקיסר האחרון״ ,בשל כישוריו
המיקצועיים. הוא הוציא ספר,
ראשון בעולם, המסווג את המשקאות
לפי התייחסות אסטרולוגית.
כל מזל והמשקה המתאים
לאופיו. לפני ימים אחדים נכנס
תייר יפאני ועיין בסיפרון. אחרי
כמה דקות החליט שזה גימיק
מתאים ליפאן, וחתם הסכם על
הדפסה של 20 אלף סיפרונים.
בנם בן ה־ 4ש ל חנה לס־לאו
ואביב גילעדי מסתובב
כעת, כשתפרים רבים מעטרים
את לחיו ואוזנו הימנית. הוא נני
שך על־ידי כלב־זאב, השייך לק־רובי־מישפחה.
האם המודאגת
אמרה :״מזל שסבו של בן הוא
מנתח פלסטי!״ הסב הוא המנתח

עמי גילעדי.
הנושא המדובר ביותר באילת
הוא סגירת מיפעל בגדי־העור
של המעצבת בילי היי
מן. מה שמרגיז את עובדיה
וידידיה הוא שימים ספורים לפני
הסגירה היא השתתפה במסיבה
גדולה, שהיא היתה אחת מיוזמותיה
והמממנות שלה, והיא לא
גילתה שום סימנים לכך שיש לה
קשיים מיוחדים. בשבוע שלאחר
מכן היו כולם עסוקים בחיפושים
אחריה. עתה מתברר שהיא התבצרה
לה במיגדל פזורנוה בעיר,
וניתקה מגע עם הנושים שלה.

י | 11 אשתו השניה של משה דיין, היתה אחת האורחות
דחל
ן המצולמות יותר בערב ההקרנה של הסרט על דיין
1 #111
כמדינאי. היא שמרה על איפוק ונמנעה ממעורבות עם הקהל. רות דיין,
אשתו הראשונה, אמרה בסיום ההקרנה שהפריע לה שחלק גדול מהפס

קול נשא א ת קולו של דיין כשהוא כבר חולה בסרטן. הדסה מור
(למסה משמאל) שכתבה א ת הרומאן על מערכת־היחסים בינה לדיין,
אמרה שכל הקטעים בסרט ריגשו אותה. יעל דיין(למטה מימין, עם
בימאי הסרט, פיטר פרייששדט) מיררה בבכי במשך דקו ת ארוכות.

אברהס צרפתי, ה-
מישנה לנציב מס־ההכנסה, בילה
בשבוע שעבר שעות רבות בכנס־המיסים
השנתי של לישכת רו־אי־החשבון,
שהתקיים במלון
המלך שלמה באילת. לפתע, באמצע
אחת ההרצאות, נכנסה
לאולם הדיונים עובדת־ניקיון,
והתחילה לנקות את שולחן־הג־שיאות,
שלידו ישב צרפתי.
מאות הנוכחים נדהמו, וחברי

לות את לילותיו בפאב־מיסעדה
המיסבאה, שהכשרות רחוקה
ממנה והלאה. כשנשאל על־כך,
השיב שהוא בא למקום בחברת
ידידיו, כדי לראות ולשמוח,
ומלבד בירה ומשקה קל אין הם
נוגעים בכלום.
צלם־העיתונות אבי הזאב
נחשב כאטרקציה בתל־אביב.
באחרונה רכש אופנוע סר
זוקי ,750 בעל ביצועים מיוחדים,
והוא שועט בו ברחובות העיר.

שיר־קשר בעל תדרים שונים,
המכונה סקנר, המאפשר האזנה
לגלי־רדיו שונים, מכשירי״אזע-
קה משוכללים, וכמובן שלל מצלמות.
שווי הציוד, ללא האופנוע,
נאמד ב־ 20 אלף דולר.
סמנכ״ל רשת מלונות קיסר,
אלברט רונן, פגש בדוגמנית
תמי בן־עמי וגילה לה
שהוא עוסק בשעות־הפנאי המעטות
שלו בקריאת כף־ידם של

הדוגמנית חייכה, ולאחר מכן
סיפרה לו על הרומאן החדש
שלה עם גבר אמריקאי הנמצא
כעת בחופשה בארץ. הסמנכ״ל,
המאמין בדו־קיום, סיפר לה שמלון
קיסר בטבריה ממוקם על
שפת־הכינרת, כשמצידו האחד
ישיבה גדולה, ומצידו השני בית־כנסת
וכנסיה. עם בית־הכנסת
והכנסיה יש דו־קיום, אך הבעיות
מתעוררות עם הישיבה, הדורשת
שיקימו קיר מפריד בינה לב־העולם
הזה 2646

הנשיאות עשו סימנים לעובדת
להסתלק. פתאום כבו האורות,
ולאולם נכנסו חברי צוות־הבי-
דור של המלון עם עוגת יום־
הולדת ענקית, שהוגשה לצרפתי.
רואי־החשבון קמו ומחאר
כפיים. המנקה, כמובן, היתה
חלק מההצגה. צרפתי המופתע
והקצת־נבוך אמר :״כל הכבוד
לכם, סידרתם אותי.״
שלווה ברמי, זמרת,
נסעה בשבוע שעבר לביתה בנתניה,
במכוניתה. לידה ישבה
טרמפיסטית, אשה זקנה. ביניהן

אפריים קישון התראיין
לא־מזמן ברדיו על מחזהו, סאלח
שבתי. הוא הזכיר את המשתתפים,
וכאשר הגיע ליהודה (קזם
והתהלך בארץ) אליאס, אמר
קישון :״אליאס הוא יהורם
גאון הישראלי!״
למאפר ירין שחף! יש
מזל. בבניין שבו שוכן בית־הספר
שלו לאיפור ממוקמת חברה לוד
כוונת כוח־אדם, ספקית של מקו־מות־עבודה.
בחורות בהמוניהן
באות לשם להתראיין, ומשם הן
נשלחות לראיון נוסף, במקומות־

11דיה \ 1ן ך 1ץ ין ץ (מימין) הדוגמנית וחברותיה״למיקצוע רונית זילברשטיין, טונה ג׳יימסון
1ו 1וסמדר גנזי, יצאו לסיור ברחוב דיזנגוף, כשהן לבו שות בבגדיהם של הזוכים
בפרסים הראשונים ב תחרות של בית-הספר לאופנה ״שנקר״ .הארבע נכנסו לקפה ״כסית״ ,עוררו מהומה
קטנה בהופעתן האקסטראווגנטית, ה תכבדו בשתייה, ולאחר מכן נכנסו למונית והמשיכו בדרכן.

ך | 1הזמרת היתה המארחת במסיבה לכבוד יציאתו
| 1 1לאקרנים של הסרט ״ילדי סטאלין״ .לצורך
העניין קו שט מקום־האירוע בדגלים אדומים ובכרזות שנשאו את
דמו תו של יוסף ויסריונוביץ דז׳וגאשווילי, המכונה סטאלין. חן
אמרה שאילו היה העריץ עומד לידה, היא היתה מושכת לו בשפמו.

שיכה הלאה, ללימודי רפלקסולוגיה.
בימים אלה היא סיימה
את הקורס, והיא מקווה להתחיל
לטפל בכל מי שנזקק להזרמת-
דם נכונה, לבניית איזון בגוף,
לתוספת חיסון ממחלות. בריק
מלאת התלהבות מתורת הלחיצה
בכפות־הרגליים. לדבריה אפשר
להשיג הרבה בעזרת טיפולים
אלה.
פיני כהן, זמר ופסנתרן,
חזר לארץ אחרי שהות של 17
שנה בארצות־הברית. פיני בן
ה־ ,40 שהוא צעיר מאחיו חופני

ן ״ ו ן ״ ו 111ך 1ך 11 חגג השבוע א ת יום־הולדתו ה־ 60 במסיבה
1 /1 ^ #1סגורה לחברים בביתו החד ש. ב תו ם הערב,

אחרי שרוב האורחים כבר הלכו הביתה, פתח דידי א ת המתנות
שקיבל, בנוכחות האורחים שנותרו. בין השאר: שני כובעי-מיצחיה,
שאחד מהם נשא באנגלית את השם ״חרא״ וקישוט שהמחיש א ת
השם; ינשוף עשוי משוקולד; תיק־קל אס ר ובו בקבו ק־ויסקי וכו סות;
חגורה (רוחב מירבי); ספר על הרזייה; ספר של טולסטוי;
אולר; מקל״הליכה מתפרק; בלוק -מיכתבים מצוייד במחשב; עט
נובע ב תי ק שהיה אמור להכיל שלושה (נותן ה מתנה לקח שניים
לעצמו); קופסה של הקרן־הקיימת; בקבוקון מעוטר כמדליון התלוי
על הצוואר; בקבוק של ויסקי משובח בנרתיק שהזכיר תי ק לתפילין;
זכוכית מגדלת. רוב המ תנות היו מלוות בברכות בחרוזים. החשש
העיקרי של דידי לא התגשם: שמישהו יתן לו ב מתנה ספר־שירים
של חיים חפר. בתמונה: מנוסי עם הכובע. לידה שוש אביגל.

ר ו 1¥11ווךךן | 1המכונה ״גומאדי״ (במרכז) ,השפוט למאסר־עולם בפרשת הרצח הכפול,
| 11 111 1 1 1קיבל שיחדור מיוחד לכמה שעות כדי להיות נוכח בטקס ברית״המילה של
נכדו, ברק, בנה של בתו הבכירה אורית בת ה־ , 21 הנשואה לנהג ״דן״ חנן ס טו דינ סקי בן ה־ . 25 במהלך
ה מסיבה היה צמוד אליו שוטר ששמר עליו (מימין) ,אך ה שתדל להשתלב ולא להפר א ת השימחה.
— סיר מלא ג׳חנון, שהכינה
אמה של ברטי. פתאום, בסיבוב,
נפל הסיר, התכולה נשפכה על
הזקנה, והיא התחילה לצעוק.
שלווה התבלבלה, השאירה רק
יד אחת על ההגה, הסיטה את
המבט מן הדרך, והמכונית עלתה
על אי־תנועה, כשהיא הורסת
פרחים ושיחים בדרך. לא היה
חסר הרבה כדי שהמכונית תתהפך.
הזקנה יצאה החוצה ונעלמה,
אבל שלווה היתה תקועה במושב
שלה במשך שעה וחצי, עד ש־20
גברים הצליחו לפתוח את הדלת
ולחלץ אותה משם. התוצאות:
פגיעה קלה בראש לנהגת, כמה
דפיקות על המכונית ומפלט
הרוס.
העול ם הז ה 2646

העבודה. ברוב המיקרים יש אצלן
המון מקום לשיפורים —
באיפור, בהופעה הכללית. אז
בעל״החברה, שהתיידד עם המאפר,
ממליץ לבחורות לרדת קומה
ולקבוע תור, ביום הראיון,
כדי לבוא למקום החדש מטופחת
ויפר״ תמורת 100 שקל הן יוצאות
מטופחות ומצויירות בהוראות
איך לא להיראות מוזנחות
גם בהמשך.
הזמרת פנינה כריק,
לשעבר סקסטה, החליטה בשנה
האחרונה להרחיב את אופקיה.
אחרי הכל, מוסיקה זה לא הכל.
בהתחלה היא למדה קוסמטיקה,
התמלאה ברצון לדעת יותר׳ על
האסתטיקה ובריאות־הגוף והמ־

ומבוגר מיזהר, הגיע עם אשתו
האמריקאית ביאטרים ושני
בניו, עידן בן ה־ 4ואילן בן ה־.2
״תימנים עם עיניים כחולות,״ כך
מתאר כהן את ילדיו, ומספר
שבשכונת מגוריו בלוס־אנג׳לס
נהגו לשאול אותו אם הוא הביי־בי־סיטר
שלהם.
נוכח מיבחר המתכונים,
הכדורים והטיפולים המבטיח,
לאחרונה, הרזייה ודאית למשתמשים
בהם, החליט הפירסומאי
יורם ברנע להציע ללקוח מענף
הדיאטות סיסמה מקורית,
המבטיחה גם הרזייה וגם הנאה:
״יותר מישגל, פחות מישקל!״

דפנד, בדק, זודד
אזהליאב מעמי רון ₪

אמסט רי מהמחסן
וגלידת וווו קו ל ד
#שהותם של האמנים הישראליים שירדו ל איל ת לצורך
הקלטת תוכני ת בידור ושהשתכנו במלון נפטון חי ת ה רצופה
תקלו ת משעשעות ואירועים שונים. ה שחקנית רימז לטלאו
לבשה ס די ם של עובדת-גקיון ו הס תוב ב ה במיסדרון. רות
חיים, מנהלת״וזמשק של המלון, שזיהתה אותה, כמעט
והפכה את עגלת״הניקיון מריב תד המה. הזמרת רחלי חיים
הגיעה כשהיא חולת־שפעת ונאלצה לבלות א ת יטי־חחופש
שלה בחדרה שבמלון. הזמרת גלי עטרי התק שרה בשעת
לילה מאוחדת וביקשה לברר א ם יש שרות־לילה לחדרים.
כשנענתה בחיוב, הזמינה אננס טרי וגלידת־שוקולד.
גלידת־ השוקולד היוגה בנמצא, אך אחה אננס הטרי נאלצו
להביא מ א חד המחסנים, כדי להשביע א ת רצונה של
הזמרת, שהתבדלה מיתר האמנים. אודי גחן, ספיקו
האישי של הזמר־שחקן גידי גוג, נכנ ס לחדר״האוכל של
המלון כשהוא לובש בגד־ים בלבד. המלצר האחראי ניגש
אליו וביקש ממנו שילבש חולצה. בהומור המאפיין אותו
אמר כהן למלצר שיעלה לחדרו להביא לו א ת החולצה.
התפתחו חילופי-דברים בין המפיק והמלצר, ו הס יושרו רק
אחרי הארוחה.

פר ש ת המושבי! :כ• צ ד חלבו הוותיוקי
והעשירי את החדשים והע1יי איך הונו אח
הקו1י בבורס ה באמצעות תשקיף כוזב

החרובים שר
נחמקין
^ אוקטובר 1984 הנפיקה חברה
^ בשם מ 1שבי הצפון מימון והנפקות
בע־מ שישה מיליון דולר בשקלים
בבורסה הישראלית. החתם והנאמן היה
בנק איגוד. ההנפקה נמכרה כולה, מפני
שאיגרות־החוב נושאות ריבית נאה.
החברה המנפיקה היא חברת־בת של
מושבי־הצפון. בתשקיף נמסר לרוכשים
כי הכספים שיגוייסו מיועדים למימון
שורה של מיפעלי־תעשיה, המוקמים
על־ידי האירגון. נמסר כי חברי המושבים
ערבים יחסית להפסדי אותם מיפע־לי־התעשיה.
עוד נמסר בתשקיף כי
המנהל הכללי של מושבי־הצפון הוא
אברהם בן־מאיר, שהיה עד תפקיד זה
מנכ״ל מישרד־החקלאות. בעת ההנפקה
היה אברהם בן־מאיר מנכ״ל של
אירנון מושבי הצפון ושל מיפעלי
התעשייה שלהם. אחיו, מאיר בן־מאיר,
היה באותה עת מנכ״ל מישרד־החק־לאות
ויושב־ראש מועצת המנהלים של
אנרקסקו, חברת־הייצוא שדרכה חייבים
כל המגדלים לייצא.
בהתאם לחוקי ניירות־הערך, חייב
התשקיף לגלות כל פרט מהותי הנוגע
לחברות הקשורות בהנפקה. ודאי שיש
צורך לגלות כל התחייבות של מקבלי־הכספים.

המידע,
והקלות שבה ניתן לתבוע לדין
את האחראים.
אולם הפרת חוק נ״חת־הערך לא
היתה הפרת החוק האחרונה של אירנון
מושבי הצפון ומנכ׳׳לו, אברהם בן־
מאיר. כפי שדווח על־ידי העולם הזה
( )13.4.88 על פרשת אווז הכסף, כאשר
היו המושבים בעלי שליטה באווז הכסף
הם ביקשו בשם החברה אשראי למימון
ייצוא בסך מיליון דולר מאנרקסקו.
הכסף נמסר ישירות מאנרקסקו
למושבי־הצפון, כנגד שטרות־ערבות
של אווז הכסף.
אולם חוקי מימון הייצוא אוסרים
מיסחר בכסף זה, והחוק מחייב כי
האשראי יימסר ישירות לייצואן, ולא
ניתן להעבירו לאחרים. האחראי על
ביצוע חוק זה הוא בנק ישראל.

למתת שהפרשה פורסמה,
הוותיקים שולטים

^ מילחמה שמנהל דניאל סוסנו־
1 1ביק נגד המושבים ואגרקסקו
עלתה לו בלקיחת המיפעל מידיו.
המיפעל ייצא ב־ 1987 כבד־אווז בסך
7.5מיליון דולר, ומגיעות לו תמורות
ייצוא בסך 970 אלף דולר. אנרקסקו
מסרבת להעביר לו את הכסף. יו״ר
אנרקסקו הוא מאיר בן־מאיר.
הסיבה הרשמית לאי־העברת הכסף
היא שאין לחברת אווז הכסף ביטחונות
נאותים לצורך קבלת המימון.
סוסנוביק התעכב בהמצאת הביטחונות,
מכיוון שהשיעבוד שהיה לבדל
על רכוש החברה מנע את העברת
הבעלות עליו. עתה, משהוסדר העניין
ונמסר לאגרקסקו כי יש די רכוש

והנה, התשקיף שכח לספר כי
מיפעלי־התעשיה של מושבי־הצפון
חתמו על ערכות בלתי־מוגבלת
ל״בנק לאומי״ על אשראי
שנתן למושכי הצפון־המנ-
פיקים.
ערבות כזו היא מהותית, שכן מי
יקנה איגרות חוב של מיפעלים החתומים
על התחייבות לחובות האדירים
של המושבים, ועוד ללא הגבלה?

ן נגד שסידא

שר נחמקין
אחד קרוב, אחד חתן
המפרק מסרב לתבוע את הכספים
מאנרקסקו, מנימוקיו שלו.
סוסנוביק עסוק עתה בגיוס 200 אלף
שקל ממקורות אחרים, כדי לבטל את
הפירוק ולנהל שוב את אווז הכסף, תוך
קבלת המימון מאנרקסקו.
בינתיים הוא הודיע למושבי הצפון
כי הוא תובע סכום של כמה מאות אלפי
שקלים, שנפסק לו לפני שנה בבוררות,
בעיקבות סיכסוך בינו לבינם. הבורר
היה שופט בית־המישפט העליון לשעבר,
דויד בכור. בכוונתו לבקש צו־פירוק
ומינוי כונס־נכסים למושבי
הצפון בגין החוב, ולחשוף באמצעות
המפרק את כל מחדלי אברהם בן־מאיר.
עד למינויו של אברהם בן־מאיר ב־
1980 כמנכ״ל האירגון היה זה אירגון
דיווחי ביותר, שייצר כל שנה ב־150
מיליון דולר. האירגון עסק בעיקר
בריכוז הקניות והמכירות של החברים,
ודאג במידה שווה לאינטרסים של כלל
53 המושבים, שבהם 3000 מישפחות.

השולטים באירגון הם המושבים
הוותיקים, כמו תל־עדשים,
נהלל, כפר יחזקאל,
בלפוריה, מרחביה, יבניאל,
בפר-יהושע. ואילו מרבית המושכים
הם מושבים חד־שים־יחסית,
וכד גם המושבים
ברמת־הגולן.

ליי צ

^ פברואר 1987 רכש מומחה
^ לייצור כבד־אווז, דניאל סוסנו־ביק,
את מיפעלי אווז הכסף מידי
מושבי־הצפון. קודם לכן היו לו ^49
ממניות המיפעל, ועתה החזיק בכל
המניות.
כאשר התחיל לעשות סדר, גילה
לפתע כי המיפעל משועבד שיעבוד
ללא הגבלה לבנק לאומי. שיעבוד זה
היה חלק מהשיעבוד שנתנו כל המים־
עלים של המושבים.
עורו־דינו של סוסנוביק, אריה
דנציגר, גילה כי הערבות לא דווחה
בתשקיף, ואיים על המושבים בפניה
לרשות־ניירות-הערך. אלה לחצו על
בדל, וזה הסכים, תמורת תשלום של
350 אלף שקל, לבטל את הערבות.
אולם הדבר הדליק נורה אדומה
במושבי הצפון, והם מיהרו ואספו מידי
הציבור את כל איגרות־החוב שהיו
בשוק, כדי למנוע תביעה מצד מישהו
נוסף.
הפרשה כולה ידועה לרשות־ניירות־הערך.
היא מופקדת על שמירת חוק־נייחת
הערך. במיקרה זה היא אינה
עושה דבר, למרות הגסות של העלמת

טרם החליט,,בנק ישראל״ לעשות
משהו.
בימים אלה התערב בפרשה יושב־ראש
הוועדה המייעצת של בנק
ישראל, שלמה לורנץ, שהחליט לבדוק
אותה. ייתכן כי החליט להתערב מכיוון
שיריבו בסיעת אגודת־ישראל, אברהם
שפירא, נקט בוועדת־הכספים עמדה
נגד העלאת הנושא לדיון בוועדה.
כאשר נשאל על הסיבת לכך, השיב כי
הבטיח לשתהחקלאות, אריק נחמקין,
לא להעלות את הנושא.

נחוג בניו־יורק, יום־הולדתו ה־
100 של אירווינג ברלין, מלחין
הזמר הקל מס׳ 1של ארצות־הברית.
ברלין, שנולד בסיביר כישראל באלין,
הגיע, עם הוריו, בגיל חמש לארצות־הברית,
היה בגיל 16 למלצר־מזמר בב־תי־קפה
ניו־יורקיים ועד מהרה למחברן
של נעימות שמאלציות אין־ספור, במי ־׳
יוחד למחזות ולסרטים, ונעימתו המפורסמת
ביותר, נוד בלס אמריקה!
(יברך האל את אמריקה!) הפכה להימנון
הבלתי־רשמי של ארצות־הברית.

נ חו ג יום־הולדתו ה־ 60 של
חוסני מובארב, נשיאה הרביעי* ,זה ״•
שבע שנים, של הרפובליקה המצרית.
מובארב, בן מישפחת פלאחים מאזור
הדלתה של הנילוס, היה לטייס קרבי
בגיל ,22 לנספח צבאי(בלוב) בגיל ,30

לא לשווא נטש אברהם בן־מאיר את
מושבו, תל־עדשים, ועבר לניהול חווה
חקלאית בוונצואלה, שזהות בעליה אינה
ברורה, ויש הטוענים כי היא קשורה
עם עסקי בני ייגאל הורביץ, שהתמר

יזיזו.

המלחין מסיביר

הנשיא הרביעי

נחמקין יודע היטב למה אינו
רוצה בפתיחת הנושא לדיון.

גזנז ד ג די ס

בביטחונות, הורה שר־החקלאות, אריק
נחמקץ, לבקש את פירוק אווז הכסף
בגלל חוב של 200 אלף שקל למיפעל־תערובת
שהיה של בני הורביץ, ועתה
הוא בידי כונס־נכסים.
נחמקין הודה בכך בשיחה עם
מעריב.
משנמסר המיפעל למפרק, שוב לא
יכול סוסנוביק לתבוע בשמו את
הכספים מאגרקסקו. בכסף זה היה יכול
לשלם את החוב למיפעל־התערובת,
ועוד היה נשאר כשעודף אדיר בידו.

כל עוד האירגון עוסק בריכוז
השיווק והרכישות, הוא מחלק את
עודפי־הכספים בין החברים לפי כמו־יות־הייצור
שייצרו. הרווח מחקלאות
בשנים טובות הוא נאה.
בן־מאיר הכנים מהפכה בדרכי
האירגון. הוא הפך את האירגון למסלקה
של כספים, והחל עוסק בעסקי-
מימון בהיקף נרחב.
לכל חבר מושב יש באירגון ניקוד,
לפי שיעור הכספים שהוא חייב לאיר־גון
או שהוא בעל יתרות לטובתו.
בן־מאיר התחיל להקים מיפעלי־תעשייה
של האירגון. תוך מיספר שנים
הקים 10 מיפעלים, בהשקעה של יותר
מ־ 100 מיליון דולר. ההשקעה באה
מממשלת־ישראל, הנותנת מענקים
והלוואות למיפעלי־תעשיה באיזורי
פיתוח (נחמקין דאג בממשלה לאישורים,
הלובי של החקלאים דאג בווע־דת־הכספים)
.מקור מימון נוסף היה

יגאל לביב ₪
(המשך בעמוד ) 18

נשיא מוברב
בן פלאחים, ט״ס קרבי
למפקד חיל־האוויר המצרי(ערב מילח־מת
יום־הכיפורים) בגיל 44 ולסגן־
נשיא בגיל .47

הפרופסור הצנוע
הו ענק פרס האקדמיה השבדית
המלכותית למדעים, בסך 800 אלף
כתרים שבדיים (כ־ 220 אלף שקלים)

לפרופסור אלכסנדר גרוטנדיק,

,60 איש אוניברסיטת מונטפלייה ש־בדרום־צרפת,
על ״מחקרו הבסיסי בגי־ *
אומטריה אלגבראית״ .אולם הפרופסור
סירב לקבל את הפרס, בהסבירו, כי הוא
מתקיים בכבוד רב ממשכורתו האוניברסיטאית
ואם הוא יטול את הסכום
הגדול הזה, יקופחו אחרים, הזקוקים
לכסף יותר ממנו.

המציל הדני 1
נפטר בלונדון, מהתקף־לב,
בגיל ,65 יורגן יינק, אחד המטיפים
הנודעים לתיכנון המישפחה ולהגבל־תה
ונשיא חברת צורפי-הכסף הדנית
ניאות ״1סן, הידועה במיוחד במערכות־הסכו״ם
שלה, בעלות העיצוב החדיש.
בגיל 20 נודע יינק יותר כאחד מראשי
המחתרת הדנית, שעמד בראש הצוות
שהבריח את 8000 יהודי דנמרק לשבדיה
בטרם יצליחו הגרמנים לשים את
ידיהם עליהם.

השחקן המישפטן
נפטר באל־פאזו שבמדינת טב־סאס
בגיל ,80 זלמן לביוש, שחקן
ובימאי, מוותיקי התיאטרון העברי. לביוש,
יליד ליטא ומישפטן לפי השכלתו,
זכור בארץ ביותר מ־ 50 תפקידיו ב־המטאטא,
באוהל, ובתיאטרון הקאמרי,
שבהם גילם קשת רחבה של דמויות,
מג׳ורג׳ בעל עכברים ואנשים של ג׳ון
סטיינבק ועד שימעון בן־שטח במיל־חמת־בני־אור
של משה שמיר.
* שלושתקודסיו כתפקיד,תא! הר
תת המלך פארוק: מוחסר תיב 01 ,אל
עבר אל־נאצר, אמור אל־סאראת.
העולם הז ה 2646

הושע ס־־יוסף מסבו על ילדותו, תהליך ה״התפקרות״
שלו, יחסיו עם נשים, וסתו על סי יזהו ,׳ותם ואונני, נחו זך
ופליציה מגו, מסביו מווע הוא 1ץ ופוסל יחס מוסר לעונים
״בענייני גוף,
לא המציאו
•ותו טוב
1יי

?,ה שהשתנה
אצלי מושג־השלם
לא הפריע

..׳ש דתיים שאצלם
היצו הוזז׳
הוא עיקו
בחייהם, למוות
בל האידיאולוגיות.״

ריאיין יוס עין־דור

״אצל יוהד אין
דמות אחת אמינה,
אין בני־אדם,
הוא מצץ אח
הדמויות מהאצבע.״

)ויוה וווו לגו״ס?
קדחת! נממן 7א!

* 4יחי של היחיד היוצא למילחמה
4 נגד העולם כולו הוא בהיעדר כו חו,״
כו תב הסופר יהושע בר־יוסף בסיפרו
״סיפורו של אדם רעב״ ,שראה אור בא ח רונה.
כזה
היה בר-יוסף. יחיד שנלחם בעולם
שנו חי, עולם חרדי שתחילתו בצפת
וירושלים של המאה שעברה. בר״יוסף פרץ
את החומה -״התפקר״ ,בלשון החרדים.
עד עתה כ תב עשרות ספרים, מסו ת,
מאמרים וסיפורים. אולם פריצתו הגדולה

לקהל-הקוראים היתה רק לפני שנים
אחדות, כשפירסם א ת סיפרו שהיה לרב-
מכר ,״אפיקורס נעל-בורחו״ .הרבה ארו טיקה
יש בספריו, תמימות חושנית כשל
נער מתבגר.
בר״יוסף נולד בצפת ב־ . 1912 אמו היתה
בת צפת, אביו בן ירושלים. דור חמישי
בארץ. נ שנות ה 70-של המאה שעברה עלה
סבו ארצה מגאליציה, כשהוא בן .80 הוא
בא למות בארץ. כשהגיע לירושלים שוכנע
לק ח ת לו אשה כדי שתטפל נ ו ותדאג

לצרכיו. הוא נישא לאשה בשנות ה־30
לחייה. מנישואין אלה נולדו לו ארבעה
ילדים.
כשנפטר, השאיר אחריו עשרות מיוצאי-
חלציו.
ב־ 1916 כשהרעב והעוני פקדו את הארץ,
פרצה מגיפת-הטיפוס. אביו, שהיה אז בן
, 25 נפטר. בר-יוסף נישאר יתום כשהוא בן-
ני, ולו עוד אח בן שנה.
מקהילת צפת הגדולה, שמנתה 14 אלף
נפש, נפטרו . 2500

ב״ 1917 החליטה אמו לנסוע למי שפחתה
בהונגריה, כדי להתאושש מהרעב ששרר
בארץ. בסיפרו ״בין צפת לירושלים״ מביא
בר-יוסף א ת זיכרונותיו מהרכבת שהובילה
אותם לטרנסילבניה, בגבול הונגריה-רו-
מניה. נסיעה לכמה חודשי הבראה הסתכ מה
נ 13-שנה.
ב״ 1930 חזרה המישפחה ארצה. נר־יוסף
קיבל חינוך דתי-חרדי, למד בחדר
ובישיבה של נטורי-קרתא בירושלים. הוא
למד בישיבה של חסי די גר.

״איזה אור לגו•? קד1זת!״
(המשך מעמוד ) 15
כשהיה בן־ 19 נישא לראשונה.
אף שתהליך ההתפקדות, היציאה מה חומה,
התחיל אצלו מיד אחרי ששב ארצה,
לא היה בכוחו לנתץ א ת חומת״הזבוכית
שעטפה אותו. חומת־זכוכית, על שום
שעיניו נישאו אל מה שקורה בחברה
החילונית, אל הפילוסופים והוגי־הדיעות,
אל הקומוניזם והמהפכות.
מאשתו הראשונה נולדו לו שלושה
ילדים: יוסף, בילהה ויצחק. היום עוסקים
שלושתם בכתיבה גם הם.
ב 1960-נפטרה אשתו. היום חי בר־יוסף
עם אשתו הרביעית, אביבה, בדירה צנועה
בתל־אביב, אוסף א ת זיכרונות חייו בצפת
ובירושלים, מתבל אותם באוסף הזיות,
ומוציא אותם לאור בכתובים.

• מ תי הרגשת בראשונה שאתה
משוחרר מכבלי הדת?
קשה לי להגיד לך תאריך מדוייק. אני חושב
שבשנות ה־ 30 שלי כבר הרגשתי לגמרי משוחרר.

• כיצד הגעת, כנער, למחשבה על
נטישת הדת?
המשכילים עוד לא תפסו. לי היה מיבנה־עולם,
כפי שהוא בא לידי ביטוי בסיפרי אפיקורס בעל
כורחו.
מיבנה־העולם היה: כדור־הארץ הוא מרכז
היקום. השמיים נוצרו כדי להאיר על הארץ, לתת
את השמש והירח, ממשלת האור, כמו שכתוב

• אכל בו בזמן המשכת ללמוד בישיבה?
ודאי.
למדתי עד החתונה. אחרי־כן ניסיתי
למצוא לעצמי פרנסה, כי לא רציתי להמשיך
להיות תלמיד־ישיבה. כאן בא אובדן האמונה.
זה לא היה קל. מושגים מושרשים בך. אתה
יכול לאבד דברים שבהגיון, אבל ההרגלים חזקים.

• איך הסתדרת עם הכסילות בחייך,
כשאתה נישא על־סי הכללים הנהוגים
בחברה הדתית, אך נמצא בתהליך
התפקרות?
לא חשבתי שאפשר להתחתן אחרת. התחתנתי
בגיל . 19 מה יודע בחור בגיל כזה? אין לו מושג
אחר, העולם שלו מאוד מצומצם. עצם העובדה
שקראתי ספרים והשתנה אצלי מושג־העולם לא
הפריע לי לחבוש שטריימל.

• מתי התחלת לכתוב?
הסיפור הראשון שלי פורסם ב־ ,1935 הייתי בן
.23 שם הסיפור היה קול חתן וקול כלה, המדבר
על הווי־החיים הירושלמי.

• ידעת שאתה הולך להיות סופר?
לא חשבתי על זה ככה.
בתחילה חשבתי שאם אהיה סופר, תהיה לי
פרנסה. הייתי צריף לפרנס אשה ושני ילדים.
הייתי בטוח שמיד אחרי שיופיע קובץ־הסיפורים
הראשון שלי תהיה לי פרנסה. מובן שזה לא היה
כך. איש לא נתן לי פרנסה, הייתי צריו לעסוק
בכל מיני עבודות קשות.

זהו שקר מקובל. בשנות ה־ ,40 כבשנות ה־,80
רוב האנשים חשבו על עצמם. אם היו צעירים,
חשבו איך לתפוס בתורה. אם היתה להם בחורה,
חשבו איך להתעסק איתה, איך להשיג לירה
נוספת לקיומך, איך למצוא חברים לשבת
לשתות.
הסיפור אז היה כמו היום. מה שכתוב בעיתונים
של התקופה ההיא זה שטויות מבחינת החיים
האישיים של כל אדם. זה היה כמו היום וכמו
שיהיה מחר.
אני זוכר את ליל־נובמבר, שבו התקבלה
החלטת האו״ם, השימחה פרצה, אנשים חשבו

..הרמה של שלגו
אתי ]מוס! מבותה
אינם לקטואוית. טריקו
אותנטי ותר.־
שנפתרו כל הבעיות. זו היתה תמימות של
האנשים.

• אתה מנסה לנפץ מיתוסים השייכים
לתקופה ההרואית?
ההרואיקה היתה, אבל לא במודע. היא לא
היתה קיימת. זו שטות.

• ומה לגבי תקופת המחתרות?
כל זה היה חלק מהווי־החיים.

• אתה אומר שהדת היא תראפיה
להמונים?
היא תראפיה לכל אדם שמאמין.

• אתה אוהב את המין האנושי?

אני מאוד אוהב. אני עדיין לא תופס מה זה
להיות קיים. כשאני רואה זבוב, אני עדיץ נדהם.
כולי פליאה מהבריאה. אנחנו חיים בעולם
מכושף.

• אתה חושב שיצר האדם רע מנעוריו?
בהחלט.
אדם נולד כדי לשרוד, ולשם כך הוא
יעשה הכל.

• הרגשת פעם קינאה במישהו?

לא. חשוב לי להיות עצמי. אדם שאין לו זהות
עצמית אין לו גם אמונה בעצמו, ואז הוא גם לא
חושב כיצד להוציא מעצמו את המכסימום
האפשרי, אלא משתעשע באשליות אינפנטיליות.

• אתה מרגיש עצמך כבעל זהות
ישראלית צברית?

אני חושב שקיבלתי את המתנה הנדיבה
הגדולה ביותר שיהודי יכול לקבל, והיא החיים
בארץ־ישראל. כל מה שמתרחש בארץ הנפלאה
הזאת.
כולנו היינו על סף תת־אדם. היהודים היו תתארס
באירופה, כולם חשבו שיש להשמיד אותנו.
פתאום הגורל הביא אותי להיוולד בתקופה הזאת,
לגדול ולצמוח לתוך חברה שהיא כבר לא תתארס,
שכל אדם נלחם בה על חייו בכבוד עצמי,
שיש בה הגנה.
אני חי כמו כל אדם ולא כמו תת־אדם. הדורות
שקדמו לנו חיו כתת־אדם, כיהודים.

• היית חלק ממנו?
לא הרגשתי חלק ממנו. בשנות ה־ 30 הייתי
בהגנה בירושלים. לקחו אותי בטנדר, קיבלנו
אוכל מצויין, קיבלנו סיגריות, היה לי יותר טוב
מאשר בבית. הכל היה שאלה של חברותא, עניין.
אגב, כך גם ההפגנות היום. העיקר זה ההווי
החברתי, לא המסר. אנשים רוצים להרגיש
שייכות.

• ואיפה המקום לאידיאות?
קיימות אידיאות. אבל על אידיאות חושבים
שניים שמחליטים, כל היתר מקבלים את
האידיאות.

• עם מי היית מזוהה באותה תקופה?
קשה לי להגיד, לא ידעתי מה ההבדל ביניהם.
הייתי עם מי שהיה לי נעים לשבת, למרות
שלכאורה נמניתי עם מעמד־הפועלים. גם שם
ראיתי כל מיני ניבזויות. מצד שני, אורי צבי
גרינברג היה בעיני משורר גדול. היה לי נחמד
לשבת לשתות עם אלכסנדר פן, למרות שהיה
קומוניסט.

• מ תי הגעת לחוג הבוהמה התל־אביבית?

קיימת התנגשות בין הזהות הישראלית
לזהות היהודית?
ההתנגשות היא בשוני של המצב הבסיסי.
המצב הבסיסי של הזהות היהודית היה של אדם
החי בחסד. הזהות הבסיסית של הישראלי היא של
אדם החי בזכות. זה כל ההבדל.

• אתה חוגג היום את החגים
היהודיים?

• איזה חינוך קיבלו ילדיך?

לא השתדלתי לחנך, לא רציתי להקנות להם
כלום. החיים עצמם לימדו אותם. השתדלתי
שיידעו ללמוד בעצמם. התעודות לא חשובות. לי,
באופן רישמי, יש רק ארבע שנות לימוד בבית•
ספר עממי. רציתי רק שיהיה לילדיי טוב.

• יש האומרים שהורים רוצים
לראות בילדיהם מה שלא הצליחו
להגשים בעצמם.
זו פסיכולוגיה בגרוש. הורים רוצים בילדים
כדי שיהיה להם לטפל במשהו, משהו לטפח.

מיד כשבאתי לתל־אביב, בתחילת שנות ה־.40

• היית חלק ממנה?

בר-יוסף ()1962
.אף פעם לא ה״ח׳ ממש חלק סהבוהמהר
בספר בראשית. בעולם כזה ברור שיש מישהו
התחלתי לעבוד כמזכיר אירנון סוחרי ירושלים,
למעלה, שולט ומנהל את העולם.
עד שהציעו לי בתל־אביב להיות העורך של
הדת היהודית, ואולי גם דתות אחרות, התבססו הירחון תלסים של תנועת־המושבים. הם שילמו
על מציאות הגיונית ובה היה אלוהים. האדם הוא לי פרוטות, בקושי היה לי במה לקנות אוכל
מרכז העולם, והוא בין אלוהים לבין היקום.
ולשלם עבור הדירה שבה גרתי.
האמונה התחילה להתפורר אצלי ברגע
פתאום נודע לי שמתרגם־החדשות בלילה
שתפסתי את משמעות החלל הגדול, שכדור־ בעיתון דבר יוצא לחופשה. הלכתי לדבר, למרות
הארץ הוא גרגיר בתוך היקום, והמרחק ביני לבין
שלמדתי אנגלית רק חמישה שיעורים אצל מורה
מה שנקרא שמיים, שקודם לכן נראה לי מרחק של
פרטי. באתי בחוצפתי ואמרתי ששמעתי שמחפכמה
מאות מטרים, הוא מרחק של כמה מילי שים מישהו לעבודה. שאלו אותי באיזו אוניברסיארדים
שנות־אור.
טה למדתי. עניתי שאני אוטו״דידאקט, בקישתי
התחלתי בדבר הכי פשוט. אני מתפלל
שינסו אותי.
לאלוהים, איך הוא שומע אותי? זה צריך לקחת לו
לא ידעתי מה זה טלפרינטר. ראיתי בפעם
מיליארדים שנות־אור. איך אני יכול להתפלל הראשונה מכונה המוציאה גיליונות־נייר כתובים.
לאלוהים כזה?
הייתי חצוף לקחת על עצמי תפקיד כזה. אתה
• פ ת או ם הבנת שהוא בעצם לא
יודע מה זה להכניס ידיעה מוטעית בעמוד
שומע אותך?
הראשון? להפתעתי הצלחתי להבין את האנגלית,
לא יכול להיות קשר ביני לבינו, בין מושג
וככה התחלתי לעבוד בדבר.
אלוהי לבין האדם. מבחינה פיסיקאית, לא יכול
• באיזו שנה זה היה?
להיות קשר. מכאן כל התפיסה שלי, מכאן הכל
עבדתי מ־ 1940 עד . 1951 ביום עבדתי
התחיל להתמוטט.
בתנועת־המושבים, ובלילה עבדתי בעיתון.

• אתה יכול להסביר איך בחור בן*
,18 שגדל בעולם־מושגים אחר, מגיע
למחשבה הזו?
עיניינו אותי כל מיני דברים. התחלתי לקחת
ספרים ולקרוא בהם בגניבה. בהתחלה קראתי
מעט, אבל נתפסתי מהר לעניין.

• איך היתה לך גישה לסיפריה חילונית?
התגנבתי
לסיפריית בני ברית בירושלים.
התחלתי לסחוב ולבלוע ספרים. במשך לילות לא
הייתי ישן.

• החזקת את הספרים בבית?
הכל היה בבית. אמא לא תפסה, לא שמה לב
שזה משהו הורס. כאן היו הלבטים הקשים שלי.
כל ראיית־העולם שלי התחילה להשתנות. עולמי
הקודם התפרק, ולמושג הדתי כבר לא היה ערך
בעיני.

אף פעם לא הייתי ממש חלק. תמיד אני הולך
ליד, לא נכנם פנימה, לא שייך לקליקות.

• הידיעות על שואת יהודי אירופה
חיזקו אצלך את האפיקורסות?
זה לא העלה ולא הוריד ביחס לתפיסה הדתית
שלי.

• קיי מ ת ישות אלוהית?

אינני יודע. אני קטן מדי מכדי לשער לעצמי
קיום ישות בקוסמוס אדיר כזה. אני מרגיש עצמי
אפילו לא גרגר־אבק, אני לא מסוגל להבין מה זה.

• יש זכות־קיום לדת?

זכות־קיום לדת זה סיפור אחר. הדת קיימת
משום שאנשים זקוקים לה. אנשים זקוקים לאוטו

מתי ראית את המישפחה?

• איפה היית במילחמת העצמאות?
הייתי הכתב הצבאי של דבר. אחר־כך גוייסתי
לצבא והייתי הכתב הצבאי של חטיבת־גיבעתי
בדרום. כשעבר הפיקוד ליצחק רבץ, הוא הביא
איתו את הכתב הצבאי שלו, נתן שחם, ואני
עברתי לחזית המרכז. שם כבר לא היה לי מה
לעשות. לא הייתי פייטר.

• כשמדברים על שנות ה־ ,40 השנים
של בטרם־מדינה, אתה מרגיש
שהיית חלק מהתהליך?

• גם ילדיך הגיעו לכתיבה. זה בהש־פעתך?
אין
כאן השפעה. זה מיבנה נפשי, שאינני יודע
איך הוא בנוי. אדם בעל מיבנה כזה מגיע לכתיבה.

^ אתה מבקר את כתיבתם, והם את
זו לא ביקורת. מדברים ומחליפים ריעות, אבל
לעיתים רחוקות.

• בספרים שלך יש הרבה אירוטיקה.
מתי התחלת להסתכל באשה גם כייצור
מיני, ולא רה לצורך ההמשכיות?
מי שיספר לך שהוא מסתכל באשה במטרה
י להביא ילדים לעולם הוא סתם שקרן ומתחסד.
אצל האדוקים ביותר, כמו אצל כל אחד, היצר
המיני הוא חזק מאוד. הדת אינה משנה את עוצמת
היצר. הדת מטילה הרבה מיגבלות ומקשה על
בעלי היצר המיני החזק. יש דתיים שאצלם היצר
המיני הוא העיקר בחייהם, על אף כל האידיאולוגיות,
כשם שזה קיים אצל החילוניים.

• אשתך הראשונה נפטרה ב־.1960
האם עד אז היא היתה היחידה בחייך?
לא. כשהייתי נשוי לה, היו לי נשים נוספות.

• היא ידעה זאת?

הייתי נוסע הביתה בשבתות. במוצאי־שבת
הייתי צריך לחזור לעבודה, והיתה לי בעייה
לנסוע באוטובוס בשבת. יותר מאוחר העברתי את
המישפחה לתל־אביב.

כן, היא ידעה. לא הסתרתי זאת ממנה.

• ניסיתי לפצות את עצמך?

סוגסטיה. מה זה אשליות? מה זה אמונות
פוליטיות?

• אתה משווה בין אמונות פוליטיות
לאמונות דתיות?
הכל אותו דבר.

• מ איזו בחינה?
מכל הבחינות. ההבדל בין שמאל וימין הוא רק
במיספר המאמינים. פעם היתה תמימות, אנשים
האמינו שיש שיוויון בין בני־האדם, לא העלו על
הדעת שזה לא כך. כך גם הדת. אם אתה מאמין
שיש נשמה ניצחית ויהיה לך שכר ועונש, אז אתה
תהיה טיפש אם תנהג כך.

מה פתאום, אתה חושב שרק דתיים מתעסקים
עם נשים מהצד? אדם שנמשך לזה, נמשך בין אם
הוא דתי ובין אם הוא חילוני.

• התקופה שבה היית אדם דתי עדיין
מהווה בסיס עיקרי לכתיבה שלך,
לדמויות בספריך.
כן. אני לא כותב על דברים שאני מוצץ
מהאצבע. יש לי ראייה ברורה על מהות הכתיבה
והיצירה. אני מבדיל בין כתיבה פובליציסטית
לבין כתיבה ספרותית.
כתיבה פובליציסטית היא כתיבה על מה
שאתה זוכר. כתיבה ספרותית היא על מה שאתה
נזכר. כלומר, דברים שאדם רואה בחייו נכנסים

בר־יוסף בשלושה שלבים של חייו

א בי

״האמזנה התחילה להחפנרר אצלי בתע שתפסתי את משמשת החלל הנחל״
לקלטת במוח, ועוברים בחלום. דברים שאתה
זוכר הם אישיים מאוד, ועל־כן הם מאוד
סובייקטיביים. המיזוג בין האלמנטים יוצר סיפור.
זה למעשה הכימיה, לא המסר ולא חינוך. לא
בעיות חברתיות או לאומיות. זה לא שייך
לסיפורים שלי.

• איד אתה מחליט על מה לכתוב?
אני כותב על נושאים שלא טיפלתי בהם די,
דברים שאני רוצה לחזור אליהם.

• מה הכתיבה בשבילך?

התענוג היחידי שיש לי. אני יודע מה אני הולך
לעשות. כשאני שומע על סופרים שמתייגעים
בכתיבה, אני מרחם עליהם. אינני מכיר משהו
יותר טוב בעולם מאשר כתיבה. הדתיים תפסו את
העניין :״עיבדו את השם כשימחה״ .הכתיבה
בשבילי היא אושר. עדיין לא המציאו משהו יותר
טוב, כשם שבענייני גוף לא המציאו משהו יותר
טוב מזיון.

אם ראיית־העולם של המבקר היא כמו שלי, והוא
כותב שאני לא בסדר, אז זה צריך לעורר אצלי
מחשבה. אבל כשאני רואה שלמבקר יש ראיית־עולם
לגמרי שונה, אינני מתייחס אליו. יש לנו
תפיסת־עולם שונה.
אני מבין מדוע דן מירון נגדי. מה שבעיניו
חשוב, אינו חשוב בעיניי, וההיפך. אני מתייחם
בהבנה מלאה למבקרים.

• יש ספר שבדיעבד אתה מצטער
שהוצאת לאור?

• איד אתה מתייחם לעובדה שספר
שלך הפך רב־מכר?
נראה שהעליתי בעייה שהציקה לעוד הרבה
אנשים. הסיפורים הם אנושיים.

• ל מי אתה מרגיש קרוב בספרות
העברית החדשה?

אינני יודע מה זו הספרות העברית החדשה. כל

שעליהן כתב, הוא מצץ אותן מהאצבע. הסיגנון
שלו אינו עושה עלי רושם. כתיבה כנה כמו של
ראובני הרבה יותר חשובה.

• אתה מאזין למוסיקה ישראלית?
כן, למה לא?

• מה דעתך על גל השירים האישיים
של שלמה ארצי ויהודה פוליקר?
הרמה של שלמה ארצי נמוכה מבחינה
אינטלקטואלית. המסר שלו עובר לאנשים בעלי
רמה כמו שלו, או נמוכה מזו. אצל פוליקר יש
קצת יותר אותנטיות, כי הוא פחות משכיל
מארצי. יש בו יותר בשר ודם. מבחינה זו אני מאוד
אוהב את הזמרים המיזרחיים.

• למדינת ישראל צריך שיהיה
ציביון יהודי?
צריך שיהיה לה ציביון של האנשים החיים בה.

• אי ד אתה, בסופר, עם רגישות
לאדם ולמין האנושי, יכול להיות נץ?
אני פראקטי, מציאותי. אני לא מוסרי כל־כך
שאוכל לדאוג לאחרים. אחרי מה שקרה לעם
היהודי בשואה, אני דואג קודם כל לעצמי, אפילו
אם זה בא על חשבון מישהו אחר. כשם שכל
העולם חי כל השנים על חשבוני.
אני לא איש המוסר האבסטראקטי. אני לא
חושב שיש איזשהו מוסר שיחייב אותי להסכים
שישמידו אותי, ובלבד שאעזור לשני. אינני רוצה
להשמיד את השני, אני רוצה בעצמי לחיות.
למען הדבר הזה אני לא יכול, לא צריך ואסור
לי להתחשב באלמנטים המוסריים הללו. הם לא
צריכים להיות קיימים בשבילי. אני דואג קודם
כל לעצמי כעם. די חיינו מבלי שדאגנו לעצמנו.
זו הציונות החדשה.

• אתה אומר שהציונות היא אנטי־מוסרית?

לאומיות היא אנטי־מוסרית לגבי אחרים.
אין דרך אחרת להישרדות.

• היי ת נלחם בעד חופש־ביטוי
לסופרים פלסטיניים?
בהחלט כן. אני חושב שנתן זך וניסים קלדרון
צודקים כשהחרימו את פסטיבל־השירה. אילו

היתה לי השקפת־עולם כשלהם, הייתי עושה
כמוהם. הם צודקים על־פי השקפת־העולם שלהם.
כל עוד אדם פועל על־פי מצפונו ולא עובר על
החוק, זה בסדר.
את פליציה לנגר אני מאוד מכבד. היא עושה
מה שהיא צריכה לעשות על־פי אמונתה. אילו
ראיתי אותה, הייתי לוחץ את ידה מכל הלב. תן
לכל אדם לחיות על־פי הבנתו:

• אתה חושב שהכיבוש הורם?
כיבוש זה לא שוקולד. אבל אם אין לי ברירה,
אני חייב. הכיבוש לא הרס את הצרפתים שכבשו,
ולא את האנגלים שכבשו. זה לא הרס שום עם
כובש. ככה התפתחו כל המרינות.
המיזרח התיכון חי על חרבו. לא נוכל להיות
יוצאי־דופן גם אם נרצה. גם אמריקה השמידה את
האינדיאנים.

• אתה למעשה לא מאמין כלל
באדם.
• זו ההתמכרות היחידה שלך?
מה אתה מצפה מאדם בן?76 אני פשוט אוהב
את זה, נהנה מזה, ולא חשוב מה אומרים
המבקרים.

• חשובה לד הביקורת?
אני תמיד מסתכל בראיית־העולם של המבקר.

מה שנקרא תולדות הספרות, תולדות האמנות,
הוא משהו ריק מתוכן, מיועד לאקדמיה.

• איזה ספרים אתה אוהב לקרוא?

אני מאמין בביטוי אישי. למשל, כתיבתו של
יותם ראובני. אני מאוד מעריך אותו, אני מרגיש
את האותנטיות שלו, את האמת. מצד שני, נקח
את יזהר. אין אצלו דמות אחת אמינה, אין בני־אדם.
אני לא מאמין שהוא הכיר את הדמויות

אילו הרוב היו דתיים, היה צריך להיות לה ציביון
דתי. כשהדתיים הם רק 15 אחוז, אז צריך שיהיה
רק 15 אחוז ציביון דתי.

• אתה ממוקם בצד הימני של המפה
הפוליטית?

אני נחשב כנץ. אני לא מאמין בשלום עם
הערבים. אבל אינני מגנה מי שאינו חושב כמוני,
אני מאמין בפלורליזם מחשבתי.

יוצא שלא. טיפש מי שמאמין באדם. היהודים
האמינו באדם ועשו מהם סבון. האדם הוא יצור
ביולוגי, שזכה לפתח לו מודעות עצמית ומחשבה.
בכל השאר הוא יצור בהמי, בית־מיטבחיים מהלך
על שניים.

• איפה נעלם האור לגויים?
איזה אור לגויים? קדחת, מזמן לא! הלוואי
שנהיה כמו כל הגויים, שנהיה בני־אדם. השואה
נתנה לנו חותמת של תת־אדם, מזה אנחנו צריכים
להיגאל.

י 17

אהח\!!,וחו1וחל

חאתיגאלל בי ב

הי צי ל

ג און

למרות האופטימיות שנוטע בני
גאון בבני־שיחו, נראית המשימה של
הבראת קונצרן כור כמעט כבלתי־אם־
שרית.
מאזן כור לשנת 1987 יראה הפסד
של 180 מיליון דולר. היא חייבת 1.2
מיליארד דולר, מזה 650 מיליון דולר

מנכ״ל גאון
לחתוך ולקצץ בהוצאות מיותרות
לבנק הפועלים. מרבית מיפעליה מפסידים.
מיפעלי־הרגל
שלה, תדיראן ו סו ד
תם, מפסידים.
בני גאון אמר באחרונה שאם יצליח
להחזיר לריווחיות את שני אלה, פתר
את הבעיות. אך לסולתם יקח עוד
שלוש שנים עד שתראה רווח מהמיכרז
הגדול שבו זכתה מטעם הצבא האמריקאי.
תדיראן תדע רק בנובמבר אם
זכתה במיכרז־ענק לציוד־קשר לצבא
האמריקאי, יחד עם החברה האמריקאית
לנראל דינמיקס. גם אם תזכה, יעברו
שלוש שנים עד שתראה רווחים.
הבעייה של גאון היא מימון העסק
בשלוש השנים הבאות ממקורות חיצוניים.
בפרק־זמן זה יוכל גם לחתוך
ולקצץ בכל הוצאה מיותרת.
כך, למשל, הוא החליט לסגור את
בית־המישרדים הענקי של כור במרכז
תל־אביב, למכרו ולהעביר את הנהלת
כור במתכונת מצומצמת למישרדים
מחוץ לתל־אביב. כך גם עשה בזמנו
בהנהלת הקו־אופ. בפעולה זו בלבד
יחסוך 10 מיליון דולר לשנה. מיפעלי
כור שאינם מרוויחים ייסגרו, אם לא

מי ומי
סיו־יורק
כל המי־ומי הכלכליים בניו־יורק,
הקשורים בישראל, נכחו במסיבת־

יימצא להם קונה או שותף.
כור לא תמשיך להיות בעלת־מניות
יחידה של עסקיה ותעשה במיפעלים
אחרים את מה שעשתה עכשיו
בפניציה, המקימה יחד עם המתחרה
הגדול, טמפו, מיפעל לבקבוקים בירוחם.
לתדיראן מחפשים שותף שיקח על
עצמו(עם יגאל נאמן, המנכ״ל הנוכחי)
את הבראת החברה וצימצום מיספר
עובדיה בשליש.
אבל איך יממן גאון את העסקים עד
להבראה, אם תהיה? בשלוש השנים הבאות
הוא זקוק למיטריה פיננסית של
100 מיליון דולר. בנק ישראל אינו מרשה
לבנקים הישראליים לתת לכור
כסף.
גאון שוהה עתה באמריקה, עם ראש
אגף־הכספים, שבח אופיר, ומנסה
לגייס אשראי מבנקים אמריקאיים.
מנכ״ל בנק הפועלים, עמירם סיוון,
השוהה עימם, יסייע להם לפתור את
הבעייה. גאון סבור כי לא תהיה בעייה
של ביטחונות נאותים, ובכל מיקרה
מימון בנקאי אמריקאי העולה *7
בשנה — זול בשני שלישים מכל
מימון מקביל בישראל.
רק התחיל גאון את תפקידו החדש
בכור, והוא צריך לבזבז זמן בגלל ההסתבכות
שסיבך אותו שבח אופיר בפרשת
משקיעי ישראל. החברה החליטה
למכור את חלקה בלרוסלם פוסט וב־מיפעלי
נשר. היא החזיקה ב־* 60 ממניות
הפוסט, שהוא עיתון ריווחי.
קבוצת הארץ הציעה תמורת המניות
שלושה מיליון דולר. אופיר הצליח
לקבל הצעה מגורם אחר, בסכום של
750 אלף דולר, וכך העביר בהנהלת
משקיעי ישראל את העיסקה למכירת
המניות ב־ 900 אלף דולר, סכום הגבוה
מההצעה שהיתה לו.
מיפעלי המלט נשר שווים לפחות
600 מיליון רולר. משקיעי ישראל החזיקה
ב״* 3.5מהמניות, וחבילה זו היתה
משמעותית כי לכור יש רק * .47 היתר
בידי כלל. המניות היו שוות לפחות 21
מיליון דולר. משקיעי ישראל מכרה
אותן ב־ 2.1מיליון דולר.
כאשר נחשפה הפרשה באמריקה
על־ידי בעלי־מניות של משקיעי ישראל,
בימים שבהם התחיל גאון בתפקידו,
הוא הורה מיד על ביטול העיס־קות.
הוא קלט כי אם משקיעי ישראל
היא חברה כה טובה, היושבת על בור־כסף
ויש לה אפשרויות גיוס כספים,
מוטב לנצלה ולהפעילה.
אולם סביר כי תוך כמה שבועות
ישלם שבח אופיר את מחיר הפשלה
שבישל.
קוקטייל שערך הציר הכלכלי של
ישראל, עורך־הדין גבי לוי, לרגל
יום״העצמאות של המדינה. בין הבאים

— קרובי נחמקין

קבוצת זאב ק1וזה
את ״בנק הספנות״
קבוצת המשקיעים תושבי־החוץ,

המיוצגת על־ידי עורך־הדין אמנון
עברזץ, שרכשה את בנק הספנות, היא
קבוצת איש־העסקים גדי זאבי.
זאבי הוא בעל שליש ממניות פז,
ועיקר עסקיו באפריקה. בנק ישראל
אישר את הרכישה, וכן את מינוי
המיועד לנהל את הבנק מטעם זאבי,
איתן רן! ,לשעבר החשב הכללי באו־ !

זאבי שילם 4.2מיליון דולר תמורת
36.44 אחוזים ממניות־ההון של הבנק; ,
שהוחזקו בידי אשח־כספים, חברת־מי־מון
של התק׳׳ם והקיבוץ הארצי. המנ־1
יות הגיעו אליה מידי דויד בלאם,
הדולר ימשיך ליפול
סירובן של מעצמות־הציר לשעבר
(גרמניה, יפאן, איטליה) לקבל את
ההצעות האמריקאיות המכוונות להגדיל
את היצוא האמריקאי על חשבונן,
יוביל להמשך הורדת שער הדולר
לעומת מטבעות הציר. צחוק הגורל:
שלוש המדינות בעלות עודפי־מאזן
ענקיים כיום הן גרמניה(עודף של 79.5
מיליארד מרק) יפאן(עודף של 86.7
מיליארד דולר) ואיטליה (עודף של
2000 מיליארד לירטות) .לעומתן
אמריקה היא בעלת גירעון של 160.7
מיליארד דולר, לצרפת גירעון של
27.2מיליארד פרנק ולבריטניה גירעון
של 2.7מיליארד לירות סטרלינג. הנתונים
הם לשנת ( 1987 המקור:
המחלקה הכלכלית של ׳ו־בי־אס
בשווייץ).
הורדת הדולר ב־* 60 לעומת
מטבעות הציר כבר הובילה לשיפור
ניכר במצב הכלכלי של ארצות־הברית.
שיעור האבטלה ירד מ־* 7ב־ 1986ל־
* 6.2ב־ , 1987 וב־ 1988 צפויה ירידה
ל־* .5.8הייצוא גדל, אבל עדיין
מצליחים היפאנים והגרמנים להתחרות
בהצלחה במוצרים האמריקאיים.
האמריקאים ימשיכו להוריד את
שער הדולר, עד לרמה של מאה יין
לדולר (כיום )125 או 1.2מרק לדולר
(כיום .)1.6הורדה זו עשויה לגרום
להקטנה משמעותית של כדאיות
התחרות במוצרים אמריקאיים, אם כי
לא לחסלה כליל.
היפאנים הוזילו במידה ניכרת את
הוצאות הייצור, על־ידי העברת
מיפעלים לארצות זולות כמו דרום־
קוריאה, טאיוואן, הונג־קונג ותאילנד.
כן גדל במידה משמעותית כוח־הקניה
של השוק היפאני הפנימי. ביפאן שורר
שיגשוג כלכלי בגלל הייצוא הגובר
מחד, ובגלל הירידה החדה בהוצאות
לרכישת דלק, בגלל נפילת מחירי-
הנפט. יפאן חוסכת כל שנה 250
מיליארד דולר ברכישות דלק, וזה
סכום המצטרף לעודפי ההכנסות של
היפאנים.
היו ראשי כל הבנקים הישראליים
באמריקה, אהרון כהנא (דיסקונט);
יעקב אלינב (הפועלים); אברהם
מעוז ( בדל ); רות פפקין נשיאת
ויצ׳־ו העולמית; מיכאל הורציאנו,
המפקח על התעבורה בניו־יורק
וישראלי־לשעבר; הבנקאי קרל קפלן;
אלמד וינטרס, מראשי האגודה
לפעילות כלכלית בישראל: נשיא
הבונדס יהודה הלוי; עורך־הדין

הרב קרוניש; אפריים באר*

שאר, מראשי כוח־המשימה הכלכלי.
בין הישראלים נראו נחום קלקא,
עורך־הדין אייבי נאמן, שוקי
ליבוביץ (ע ץ הזית) .הקונסול הכללי י
משה יגר ועוד. הופעת בכורה היתה
לנציג־המישטרה החדש באמריקה,

יורם גונן.
—יי 18

כחלק מפירעון חובותיו. בנק הפועלים
מחזיק ב־* 17 ממניות הבנק, קבוצת
שאול אייזנברג ב 12 והיתר נמצא
בידי הציבור.
לבנק יש הון נפרע של 15.5מיליון
דולר, ומחזור של 150 מיליון דולר.
עיסקי הבנק התרחבו במידה ניכרת
בשנתיים האחרונות, שבהן הוא נוהל
בידי תיד גולן ומשה מירב. אולם
גם הפסדיו גדלו בצורה דראסטית, ובשנת
1987 הפריש הבנק ארבעה מיליון
שקל לחובות מסופקים.
רוכשי הבנק היתנו את הרכישה
בבדיקה של כל ההלוואות וניכוי הפסדים
נוספים מהסכום שישולם תמורת
הבנק. הם הסכימו לתביעת בנק ישראל
להחלפה מהירה של גולן־מירב בניהול
הבנק.
על רכישת הבנק התחרתה גם קבוצת
איש-העסקים זאב שניידמן,
היושב בלוס־אנג׳לס, אשר יוצג על־ידי
עובדת המחלקה המישפטית של בנק
ישראל לשעבר, דליה טל. בנק ישראל
החליט להעדיף את קבוצת זאבי.
בדל מחסל בזול
לפני שלוש שנים רכש בנק לאום׳
את קומת־הקרקע בבניין של חברת
אשדר בדרך־חיפה פינת ארלוזורוב

(המשך מעמוד ) 14
ההנפקה האמורה, והיתר בא מהלוואות־בעלים.
אולם
מסלקת המושבים היתה בנק
מוזר מאוד.
בנקים מקבלים ריבית גבוהה יותר
ממקבלי ההלוואות מאשר הריבית
שהם משלמים למפקידים. בלמאיר ,
הנהיג בנק יחיד־במינו — מסלקת
המושבים שילמה לחברי־המושבים! ,
שהיו להם יתרות כסף באירגון, ריבית
על הפיקדון השווה לריבית שבנקים
לקחו מלווים.

מכיוון שבדרך כלל רק חברי
מושבים ותיקים היו בעלי
יתרות־בסך, והמושבים החדשים
היו במעמד של לווים
וחסרי-הון, הרי שממסלקת המושבים
נהנו בעיקר הוותיקים,
שבכל שנה — בתנאי האינפלציה
של שנות ה־ — 80 הכפילו ־
את כספם.
כולם קדובי-מישפהה

*ץ היכן באו הכספים לשלם להם
^ /א ת הריבית והקרן? אברהם בך
מאיר, שישב גם כמנכ״ל מיפעלי־התעשיה,
הכריח את המיפעלים לשלם
את הריבית הרצחנית לחברי־המושבים.
המיפעלים עצמם היו כולם כישלון,
וכולם התמוטטו ונסגרו תוך חובות
אדירים.
למשל: פרי ניר, מיפעל לתרכיזים,
שהושקעו בו 15 מיליון דולר, נמכר על
ידי כונס־הנכסים ב־ 3.8מיליון דולר.
כך, למשל, רכש בן־מאיר את בית־המיטבחיים
בחיפה מידי בני־הורביץ
במחיר של 1.5מיליון דולר — פי
שלושה ממה שהם שילמו תמורתו. בך
מאיר גם איפשר לבני־הורביץ, לאחר
מכן, לרכוש את חברת הספקה, במימון
שהסדיר להם תמורת הסכמתו להתחייב
לקנות רק מהם גרעיני־מיספוא
במשך תקופה ארוכה. עם התחייבות
כזו קיבלו בקלות מימון בבנק.
אגב, אברהם בן־מאיר התנהג יפה
לא רק כלפי בניו של השר הורביץ.
אחד המיפעלים הכושלים שהקים הוא
משחטת־עופות בשם קורניש. מושב
נהלל הוא אחד ממגדלי־ההודים הגדולים,
ואלה נשחטו בקורניש. מישרד־החקלאות
משלם סובסידיות למגדלי
ההודים לפי דיווחי המשחטות.

המישטרה קיבלה מידע כי
דיווחי ״קורניש״ לגבי כמויות
השחיטות של ההודים מנהלל
הם פיקטיביים. המישטרה ערכה
חיפושים במיפעל ופתחה
תיקים נגד ראשי נהלל,
וביניהם שרה נחמקץ, אשתו
של השר. אברהם בן־מאיר
נעצר במישטרת־עפולה והוחל
בחקירתו.

בנקאי בינו
החליט לא לפתוח סניף בנק
בתל־אביב. הבנק שילם שלושה מיליון
דולר, והתכוון לפתוח במקום סניף.
צדיק בינו החליט כי אין שם מקום
לסניף כלל, ובאחרונה נמכר המקום
לחברת־התכשיטים אנדין של אבי
עזריאלנט ב־ 750 אלף דולר.
עזריאלנט היה בטוח שעשה עיסקה
טובה, אבל כאשר ביקר בנכס ראה כי
עשה עיסקה מצויינת. מסתבר כי הבנק
הכין את המקום לסניף, ובנה במרתף
כספת ענקית השווה עוד חצי מיליון
דולר, ונוסף על כך הותקנו לסניף חלונות
משוריינים מיוחדים, כך שנפתרו
לעזריאלנט כל בעיות־האבטחה במקום.

ידיעות־אחהנות״מפיץ
וון ״\ו״
השבועון לנוער של בעלי ידיעות
אחרונות, בראש אחד, מופץ באמצעות
חברת גד, ולא באמצעות הפצת ידיעות־אחרונות.
המו״ל חושב, כנראה, שהפצת
גד טובה יותר.

באמצע החקירה־ טילפן למישטרה
שר־המישטרה, חיים בר־לב, והורה
לשחרר את בן־מאיר. עד היום התיקים
נרקבים במישטרת־ישראל, ולא הוחל
בהכנת כתבי־אישום על קבלת כספים
במירמה.
אחרי שגם קורניש התמוטטה, מינה
בית־המישפט מטעמו כמפרק את
רואה־החשבון אוריאל להב, שהוא גם
המפרק של אווז הכסף. מישרד־החקלאות
מינה מטעמו, כמנהל
למיפעל, את חי בנימיני, בן־מישפחה
של נחמקין. נוסף על כך הטיל נחמקין
על אחד בשם גד אלסר לנהל מגעים
למכירת אווז הכסף למשקיעים. גד
אלסר הוא חתנו של השר נחמקין.
נחמקין לא הכחיש זאת בשיחות עם
עיתונאים.

במיסגרת הסדר חובות החקלאים
משלמת מדינת־ישראל
מאות מיליונים לכיסוי ההרפתקות
של בן־מאיר. חלק מההפסדים
של מושבי־הצפון נגרמו
בגלל שיגעון־גדלות וחוסר־כישרון
של אברהם בן־מאיר.
חלק מקורו בהעשרת המושבים
הוותיקים על חשבון החדשים,
ועל חשבון עם־ישראל.
רובין הוד האגדתי שדד כסף מן
העשירים וחילק לעניים. אצל מושבי־הצפון
פועל העיקרון ההפוך.
העולם הזה 2646

>777/7/7

ראנט דורצ״ן ש תוכנית: היא תרוץ לכנסת
בושימת־יחיד, כדי להעביר קולות ימניים
למחנה־השלום. היא מסכרת סינור מותק

אגב בת 10
מלמדת של הנסטאפז

נחנו בסכנה,״ אומרת אנס
/ /י 1דולצ׳ין, ומתכוונת להציל אותנו.

תתבצע פעולת ההצלה: דולצ׳ין
תרוץ לכנסת. לבד. בלא עזרת מיפלגה
כלשהי. בדרכה לשם תנסה לשכנע את
תומכי הימין כי רק באמצעות פשרה
טריטוריאלית וניסיונות להגיע להס־כם־שלום
נוכל לקיים כאן מדינה נורמלית.
״אינני
רוצה להזיק לשמאל ולמשוך
אלי תומכי־שמאל מובהקים,״ היא
אומרת .״אני מתכוונת לשכנע דווקא
את תומכי־הימץ.
״לשם כך אסתובב בעיירות־פיתוח
ובאזורים שבהם מתגוררים אנשים
עניים, אנאם בחוגי״בית ובעצרות.
אפעל בכל כוחי לשכנע אותם שאנחנו
צריכים לוותר על השטחים.״
דולצ׳ין, לבושה בחליפה אפורה,
מהודרת, תיסרוקת בסיגנון מרגרט
תאצ׳ר, משכלת רגליים בחדר־האור־חים
של דירתה בתל־אביב. מחיצות־עץ
שחורות, סיניות, שולחן וכיסאות־עץ
כבדים, בר של משקאות, סדרגות־עץ
מתעקלות אל הקומה השניה.
היא יודעת שהיא נוטלת על עצמה
מיבצע קשה. גם אשה, גם אשכנזיה
משכילה, שונה ומרוחקת מאנשי עיי־רות־הפיתוח.
״כלפי
חוץ אני אכן נראית מרוחקת,
סנובית,״ היא אומרת .״למעשה אינני
כד. אני פתוחה. מספרת כל דבר לכל
אחד. תמיד אני אומרת שאף־פעם לא
יהיה לי מאהב, כי מיד אספר לכולם מי
זה ומה קורה בינינו.
״נכון שאני שוגה מהישראלים.
הרקע התרבותי שלנו שונה. קשה לי
לבצר קשרים. קשה לי למצוא משהו

האבקה החומה. אחר־כך ממלא את
הכוס. שני־שלישים במים רותחים
ושליש בחלב.
לפני כמה חודשים נושל מתפקידו
כיושב־ראש הסוכנות. המרכז הליברלי,
שהוא היה בץ מקימיו, נכשל.
״ובכל זאת, למרות כישלונותיו,
אינני פוחדת מהמירוץ לכנסת,״ אומרת
אנט דולצ׳ין .״הפוליטיקה פוגעת באנשים
שזו דרכם היחידה. אני אינני
מחפשת לי קאריירה פוליטית. בשבילי
זו רק דרך לשנות את המצב. אם אכשל,
לא אפגע. האגו שלי יישאר בריא. בכל
מיקרה, לא אבזבז לחינם את חודשי
המירוץ. בינתיים הרי אפגוש אגשים
מעניינים ואלמד הרבה דברים חדשים.״
״אצביע בעדה, אולם לא אצטרף
למיפלגתה,״ אומר דולצ׳ין הבעל.
״ממילא לא הזמנתי אותו להצטרף,״
אומרת אנט דולצ׳ין .״אין לי כל כוונה
להקים תנועה. אני רוצה לזכות במנדט

אחד ולהיות סיעת״יחיד. במשך ארבע
שנים אשתדל להעלות לתודעה הציבורית
את נושא השטחים. אחרי קדנציה
אחת אפרוש.״
בהתרגשות היא מדברת על דרכה
הפוליטית. רק בעוד שבועיים תחליט
באופן סופי אם אכן תרוץ. אולם כבר
עתה, על־פי תגובות אקראיות, היא
מאמינה כי יש לה סיכוי טוב להיבחר
לכנסת.
״קיבלתי עשרה מיכתבי־עידוד,״
היא אומרת, ומאמינה שזו רק תחילתה
של ההצלחה. יש לה כמה תורמים
עתידיים, שאת שמותיהם אין היא
מוכנה עדיין לגלות. שמה של הסיעה
ואירגון המירוץ לכנסת יתגבשו מאוחר
יותר.
יש משהו תמים וילדותי בהתלה־

משותף עם הישראלים. אולם אין לזה
כל קשר לפוליטיקה.
״האנשים בארץ אינטליגנטיים
ומפותחים מבחינה פוליטית. ואני
בטוחה שהם יבינו אותי. אנשים צופים
בטלוויזיה בתוכניות־טבע ורואים תופעות
משונות, ובכל זאת מבינים מה
קורה.
״כך יקרה כשיקשיבו לי. אני אפנה
אליהם במילים ברורות, פשוטות
וישירות. לא אדבר במונחים פוליטיים.
אתן דוגמות מחיי היום־יום. למשל: גוף
גדול אינו בהכרח חזק או בריא יותר.
או: אם יש לכם שכנים מסוכנים אתם
לא רוצים שהם יגורו בדירה שלכם.
מוטב שהם יגורו בדירה משל עצמם,
שם לא יוכלו להזיק לכם.
״אסביר מדוע השטחים מזיקים לנו.
אספר כיצד זורם לשם כסף רב, ומשום־
כך נושאים כמו חינוך, בריאות וסעד
נפגעים. דברים כאלה כל אחד יוכל
להבין.
״הם יקשיבו לי ויהיו מוכנים לקלוט
את דברי, כי אני אמינה יותר
מהפוליטיקאים. הרי כל אחד יודע
שהפוליטיקאי הממוצע אינו מתעניין
באידיאולוגיה, אלא בכיסא. לי חשוב
הרעיון. כיסא בכנסת זה עניין מישני.
ואנשים ירגישו שאגי כנה, שאני באמת
רוצה לשנות מצב קיים. הרי אילו
רציתי כיסא בכנסת, הייתי מצטרפת
מזמן לאחת המיפלגות הקיימות.״

לשקר
דק קצת

ריה דולצ׳ין, הבעל, בוחש קפה
במיטבח. הוא שופך כפית קפה אל
הכוס. בקפדנות, באיטיות, מקציף את

אנט ואריה דולצ׳ץ בביתם
.אף פעם לא יהיה לי מאהב..:־

שרה ליבובי₪ ;,
צילם: ציון צסריר
(המשך בעמוד )20

— האשה ה בודד הי
(המשך מעמוד ) 19
כותה, באמונה כי היכן שלא יצליחו
המערך ושינוי, תנחל היא הצלחה
גדולה.
״אני אשה נאיבית,״ היא אומרת,
״אבל בסופו של דבר רק אנשים
נאיביים מאוד או ציניים מצליחים.
מצד שני, הנאיביות שלי היא גם
מכשלה. ויש לי חולשות נוספות,
העלולות להפריע לי. אני לא תוקפנית
ולא שקרנית, כמו רוב הפוליטיקאים.
לפעמים גם אני משקרת, אבל רק
לעתים רחוקות, רק את המינימום
ההכרחי. אני לא יודעת אם אהיה
מאושרת מהכניסה שלי לפוליטיקה,
אבל הפוליטיקה בוודאי תהיה מאושרת
מכך שאדם כמוני מצטרף אליה.״
מגטו לגטו

9 . 5 0ש ח לק״ג

1 0 . 8 0ש״ח לק״ג

ס 0ר -ד * 2ס

9 . 4 0שייח לק״ג
# 1 9 2 6

10.00

20.00 שיח לק״ג

ש״חלק״ג

9 . 7 0ש״חלקייג
ק ס? ,ה א !2ר 1ר

8.00ש״ח לק״ג
פ רסו ם ולי ש

/\[/כ? 2י 6כרטיסיס 0 /ל /£׳

:ות ה

ויה הח׳
השר 1554
(2,49
למניעת א״וס בסקס:
השתמש

ב ב תו ל ה.

למניעת ציתות בטלפון:
מיג דוז

ר הי טי ם

ם מי בחר

מ חי רי ם

חברת סקאנדיה החזקות בע־ם החליטה למזג את שיווק הרהיטים
של חברת זרקה בעיט, חברת סקאנדיה בעינו ויצרני־רהיטים
נוספים במיסגרת שיווקית אחת. כך ישווקו ב־ 12 אולמות־תצוגה
וחנויות החברה רהיטים במיגוון עצום ובמחירים התואמים לכל
כים, מזוגות צעירים ועד למחפשים רהיטי־יוקרה בינלאומיים.
על מיזוג השיווק הוחלט לאחר שהתברר שהצרכנים מעדיפים
לרכוש רהיטים באולמות־תצוגה בהם ניתן למצוא מיגוון מכסימלי
של רהיטים, מריהוט פשוט ובסיסי ועד ריהוט מפואר ואב־סקלוסיבי
ברמות מחירים שונות.
עם המיזוג גם יוצאים זרקה וסקאנדיה בקו מוצרים חדש
ומיוחד: חדרי־שינה המשתלבים עם ארונות־זדקה ופינות־ישיבה
מרופדות, מיסות, ספות וחדרי־נוער.
כל המתרים יימכרו בתנאי־אשראי ייחודיים, שיאפשרו לצרכן
להתאים את צורת התשלום כפי יכולתו, עד 60 תשלומים. מרבית
המוצרים הם בהספקה מיידית, בשיטת שלם וקח וארונות אף
יסופקו ויורכבו תוך 48 שעות.

במכשיר 191ז 1ז כ . 811641
אנו מספקים גם:
שירות לגילוי האזנות
מכשירים להקלטת שיחות
מזכירות אוטומטיות
ר דיו דו ק טו רבע ״נו
ת״א, שלום עליכם , 18 טל׳ 286444
׳• •יינן
תו טרמפ
לחייל

ך* יסור חייה של דולצ׳ין מגלה
^ אשה מרתקת, חובקת־עולם. נדמה
כי דבר אינו זר לה, כי הכל כבר קרה
לה. ואם עדיין לא היתה חברת־כנסת,
מיד תשלים את החסר.
היא נולדה בצרפת, ליהודים־
פולנים. אביה למד הנדסה בגרנובל.
כשסיים את לימודיו חזרו ללודג׳ .שם
התקשה האב למצוא עבודה. הוא נסע
לסין, ואשתו בעיקבותיו. את אנס, אז
ילדה בת ,7השאירו אצל מישפחת אמה
בלוח׳ .הם האמינו כי החיים בפולין
בטוחים יותר מאשר עתיד מיסתורי
בסין.
ואז פרצה המילחמה. אנט ובני־מישפחתה
נשלחו לגטו בלוח׳ .״הייתי
תחת חסותו של סבי. שנה שלמה חיינו
בגטו. אמנם זו היתה רק תחילתה של
הזוועה, אבל כבר אז היה אפשר לראות
אנשים נתפסים ונשלחים למחנות־המוות.
כבר אז שרר שם רעב. אני לא
אוהבת לדבר על זה.״
האם מיהרה לאירופה, ניסתה
להוציא את ילדתה מהתופת. בעזרת
אישור מיוחד הצליחה להעביר את אנט
ואת אביה ואחותה לוורשה. היעד
הסופי היה איטליה.
בינתיים הצטרפה גם איטליה
למילחמה. השלושה נלקחו לגטו
בוורשה. במשך חצי שנה שהתה אנט
בגטו. כל אותו זמן ניסתה האם,
בפורטוגל, להשיג עבורה רישיון־
יציאה מפולין, בתואנה שהילדה היא
אזרחית־חוץ שנולדה בפאריס.
כשהגיע האישור, סירב הסב להניח
לה לנסוע. הוא חשש כי זו מזימה של
הגסטאפו, וכי אנט מובלת למחנה־השמדה.
לבסוף, אחרי תחנונים והפ־צרות,
הניח לה לעזוב את הגטו.
אנט, ילרה בת ,9הועברה בחסות
הצלב האדום לברלין, ומשם לפורטוגל,
לאמה. כל בני־המישפחה שנותרו
בפולין הושמדו.
.ילדות כמו זו שלי, שהיתה מלווה
בפחדים, הפכה אותי לאשה חרדה. כל
חיי אני חוששת, פוחדת ומתלבטת.
כשהייתי צעירה, היה לי יותר קשה. עם
חלוף השנים העבר מתקהה, מתיישב
בשקט בגוף, כמעט נשכח. אולם גם
עכשיו אני מתלבטת לפני כל צעד
חשוב, שואלת את עצמי מיליון פעמים
אם פעלתי כשורה.״

^ האומה
טודפדה

^ נט ואמה היו צריכות לנסוע
לסין, אל האב, אלא שהגורל וה־מילחמה
הפכו את המסע לבלתי־אפשרי.
האוניה שהובילה אותן לאפריקה
טורפדה. דייגים ספרדיים הצילו
את הנוסעים. השתיים החליטו לוותר
על חלקו האחרון של המסע, והשתקעו
בדרום־אפריקה.
האב הצטרף אליהן. זמן קצר אחר־כך
התגרשו הוריה של אנט.
״אמי ואני נשארנו בדרום־אפריקה.
אולם למעשה גדלתי בלי הורים.
למדתי בפנימיה, רחוקה מאמא. אבי
חזר לסין, נשא לו אשה סינית. נולדו
להם שני ילדים. מאוחר יותר הם עקרו
ללונדון, שם הם חיים עד היום.
״אמי עלתה לארץ, למדה כאן
עבודה סוציאלית ועבדה בכלא

מעשיהו. בזמנה הפנוי כתבה ספר על
התנ״ך. לפני שש שנים נפטרה.״

בעל

בטוכנות־רכב
¥מן קצר אחרי שאמה עלתה לא(
רץ, נסעה אנט לג׳נבה. שם למדה
תירגום. ב־ , 1961 בעיקבות מישפט
אייכמן, עלתה לארץ.
חברה משותפת ביקשה לשדך בינה
ובין עובד ב״סוכנות״ ,אריה דולצ׳ין.
אנט היתה בטוחה כי דולצ׳ין עובד
בסוכנות־מכוניות.
״חשבתי שלא יכול להיות לי שום
דבר משותף עם אדם כזה וסירבתי
להכירו,״ היא מספרת .״אחרי זמן־מה
רציתי ללמוד עברית באולפן עציון
בירושלים. אותה חברה אמרה לי כי
דולצ׳ין יוכל לעזור לי להתקבל לאולפן•

הבנתי מה הקשר בין מכוניות

מועמדת דולצ׳ין
ועכשיו, לתקן את הסד־נה
לאולפן ללימוד עברית. בכל זאת
הסכמתי לפגוש אותו.
״בפתח המישרד שלו ראיתי שלט:
הסוכנות היהודית לישראל. הייתי אז
עולה חדשה מאוד והייתי בטוחה
שישראל היא מדינה כל־כך סוציאליסטית,
עד שגם סוכנויות־הרכב
שייכות למדינה. אמנם קצת התפלאתי
שאין מיגרש־מכוניות צמוד למישרד,
אבל לא הרביתי לחשוב על־כן־.״
מיד התבררה הטעות. הם נישאו.
נולד אלץ. היום בן ,21 מתעתד ללמוד
מישפטים.
.ליאון(כך היא קוראת לבעלה) נסע
הרבה בכל העולם. אני העדפתי
להישאר בבית עם הילד. כשנאלצתי
אני לנסוע, כחלק מעבודתי כמתור־גמנית,
השתדלתי תמיד שאלה יהיו
נסיעות קצרות.
״חייתי חיים פשוטים, בלי שאיפות
רבות. השאיפה הגדולה ביותר שלי
היתה להיות אמא טובה, לתת לאלץ
הרבה חום ואהבה. עכשיו, אחרי שהוא
גדל, אני מרשה לעצמי לשאוף לתקן
את המדינה.״
העול ם הז ה 2646

חולון. ראש־העירייה והדובר תשובה
אני מודה שעד ינואר 1988 לא ידעתי הרבה
על העיר חולון. ידעתי שזו עיר ליד תל־אביב,
ידעתי ששם נמצא מישרד־הרשוי וידעתי, כמובן,
שזו עיר שחצי אוכלוסייתה כבר איננה איתנו.
יותר מזה גם לא רציתי לדעת. לא על כל מקום
בעולם אני צריכה אינפורמציה שוטפת. אבל
בחודש ינואר 88 שכר ראש עיריית חולון החדש
חיים שרון את הדובר מיכאל מרכוס. ומיכאל
מרכוס, בחור נימרץ מאוד, כנראה לקח את
העבודה ברצינות. מיום כניסתו לתפקיד חיי אינם
חיים. כל מה שקורה בחולון מגיע אלי תוך יום.
היום אני מעודכנת בחיי העיר חולון וראש־העירייה
שלה יותר ממה שאני מעודכנת בחשבון־
הבנק שלי או במצב הלימודים של שני בני.
אתם, למשל, ידעתם ש־מיסעדה
מסתובבת, הממוקמת על גגו של רב־קומות,
ומעלית שקופה יבנו, אם ירצה השם,
בחולון?
פרוייקט מרכז העיר יכלול 16 קומות, יוקם

אבוד

חד שות
ראש־עירייה שרון
גינה בכל פינה
ביוזמת עיריית חולון ויעלה 10 מיליון דולר?
הידעתם שכל בתי־הספר היסודיים בחולון
יצויידו ככיתות מחשבים?
שאני אשאיר אתכן בלי אינפורמציה מעודכנת
בעניין היופי? בשום אופן לא! הרי כבר כמעט
שבוע לא כתבתי על שום קרם מהפכני חרש
שיוריד ממך 300 קמטים ויחזיר לעורך את מראה
הקטיפה של הנעורים.
אתן, למשל, ידעתן שאפשר לנצח את קרני־השמש?
ידעתי שלא ידעתן. ובכן, מעכשיו אתן
יכולות לקנות לעצמכן את פחקנלנן סאן־ל״ן של
אנלטימה ,11 סידרת־טיפוח ראשונה מסוגה
להגנה בפני פגעי השמש. הסידרה מכילה תחליב־

ידעתם שביום חמישי (סוף דצמבר) נפלה
עלטה על איזורים נרחבים בחולון וראש־העירייה
חיים שרון יצא למרכז העיר ולרחובות הסמוכים
כדי לבדוק את הבעייה? הידעתם שראש העירייה
פנה לחברת־החשמל והובטח לו כי הבעייה
תטופל מיידית?
ידעתם כי מורת גאוני הקשת אילונה פהר גרה
ונפטרה בחולון ודברים לזיכרה אמר ראש
העירייה חיים שרון?
אני בטוחה לגמרי שלא ידעתם כי מישלחת־נוער
מגרמניה הגיעה לארץ ומתארחת בחולון
וראש־העירייה קידם את פני בני־הנוער.
לקורא אבישי ליוביץ, המבקש ממני את
ומה אתם אומרים על זה שאוכלוסיית חולון
הכתובת ומיספר־הטלפון של חברת־התעופה
גדלה, אבל מיספר העובדים בעיריית חולון לא
׳וחפיאן אירחיז. שעליה כתבתי לפני חודשים
גדל? ראש״העירייה חיים שרון מסר שזה נעוץ
אחדים.
בשיטת שכר העידוד. מילא.
כדרכי בקודש לקחתי לעצמי את הפרוספקט
ועוד ב־ 1987 חלה ירידה של 11.2אחוזים
של החברה ובדרכי בקודש איבדתי אותו. וכמו
במיספר תאונות הדרכים בחולון 10 .ימי חגיגה
שכבר כתבתי, סוכני־הנסיעות לא מספרים על
של זמר, מחול וספורט נערכו בחולון בחול־החברה
ללקוחותיהם, כי מחיר כרטיס־הטיסה
המועד פסח. כ־ 150 גני נוי ומישחק הוקמו בחולון
שלה הוא פחות ממחצית ממחיר כרטיס־הטיסה
מאז הקמתה.
בקו בריסל־לונדון, וסוכני־הנסיעות, כידוע,
זהו. אני הפסקתי, כי אין לי כבר כוח, אבל
עובדים על אחוזים.
ערימת ההודעות בדבר אירועי חולון ממשיכה
בנמל״התעופה של בריסל יש לחברה מישרד
להיערם על שולחני.
ושלט גדול מעליו. ממש לא בעייה למצוא. נסיעה
את ההודעות ששולח אלי הדובר החרוץ
מיכאל מרכוס הוא בוודאי שולח לכל עיתונאי ^ טובה.
אגב, קוראים אחרים, המבקשים ממני אינפור־ישראל
והסביבה, ואולי הוא החליט שעד
שהעיתונאים לא יפרסמו הוא לא יפסיק לשלוח ) מציה, מתבקשים לציין במיכתבם את מיספר־הטלפון
שלהם. אני מוכנה להתקשר עם כל אחד
להם. אז הנה, אני פירסמתי. לי, כבר אפשר
ואחד מכם. הבעייה היא שלכתוב — אני ממש
להפסיק לשלוח חומר על חולון. אני כבר יודעת
שונאת.
הכל.

לנקום את הניזזנם, שבונה מחרש את מירקם העור
שהתבלה, כך הם מבטיחים. הבעייה של הניחום
היא שצינצנת קטנטנה של 30 גר׳ עולה 98ש״ח
וצינצנת קצת יותר גדולה של 50 גרם עולה 30נ
ש״ח. ומרוב מחשבה אם לקנות או לא לקנות,
אפשר לקבל כמה קמטים חדשים במצח.
והנה משהו מתוצרת הארץ. שני מוצרים
חרשים של אהבה: בוץ ומלח לטיפול בעור הגוף.

והמלח, אבל ברור לי שבנסיעה הבאה שלי לחדל׳
(בקרוב אינשאללה) שני המוצרים יהיו במזוודתי
כמתנה למסכנים שאין להם ים־המלח.
אחרי שבשנה שעברה שיבחתי מאוד את
הדאודורנט של מנו, בגלל העובדה שאין לו שום
ריח — החליטו אנשי מנו לעשות לי דווקא ועכשיו
הם מוכרים בארץ שני דאורורנטים חדשים.
אחד בריח אלווורה והשני בריח לילך 10.90 .ש״ח
ליחידה. אני ממשיכה בהוא שאין לו ריח כי אני
בן־אדם עיקבי.

לחות להכנת העור לשיזוף, ג׳ל מוזהב לשיזוף,
תחליב לשיזוף, קרס״שיזוף מיוחד לעור הפנים,
קרם שיזוף לשחייה(לא יורד במים) ותחליב־לחות
לאחר השיזוף.
כל התכשירים מ־ 25ש״ח ועד 35ש״ח. אני
ממש מצטערת שאני לא מהמשתזפות. מה איתכן?
אחרי 20 שנות פיתוח המציאו במעבדות

שני המוצרים מיובשים וארוזים בתוך קופסות
יפות ומיועדים לשעת המנוחה הפרטית באמבטיה.
אמבטיית־בוץ או אמבטיית מלח ומי־נראלים.
חשבתי שאם אנשים טסים מסקנדינביה
כדי לטבול בים־המלח, אין סיבה שאני לא אעשה
את זה באמבטיה שלי.
אבל אמא שלי חטפה לי מייד את הקופסות
ואמרה שהיא יותר מבוגרת ובכלל יש לה קצת
כאבים בצד. אז לא ניסיתי את אמבטיית־הבוץ

אחרי שגמרנו לטפח את עצמנו מכף־רגל ועד
ראש ניגש להתאפר קלות ו ...החוצה לבילויים.
חברת מקס פקטור, שהיא עולה חדשה מאוד
בארצנו, יצאה לשוק עם תכשירי־איפור המותאמים
לקיץ הישראלי. שפתון רווי לחות, מסקרה
וצמד צלליות.
כדי לשכנע אתכן לקנות את מוצריה מבטיחה
החברה מוצר אחר במתנה אם תקנו שניים אחרים.
המחירים — שפתון 13ש״ח, מסקרה 16.30 וצמד
צלליות . 17.50 שיהיה לכם קיץ יפה.
שלא תגידו שאני דואגת רק לנשים, הנה משהו
לגבר: קרם־לחות לגבר — חדש מבית פאקו רבן.
הקרם ממלא שלוש פונקציות — הזנת העור,
טיהור התאים והגנה מפני השמש 41.40 .ש״ח
תעלה לנו המתנה שנקנה לגברים שלנו, והם
בהזדמנות יכולים לגמול לנו בארנק־עור יפה או
בחופשה ברומא. כל אחד לפי מה שמתאים לו.

זהו. עכשיו כבר אפשר להגיד באופן מוחלט
שהקיץ הגיע. כיפק הי, הי הי!!! ממש לא מזיז לי
מה חושבים על זה האנשים המשונים שאוהבים
חורף.
רציתי להזכיר לכם כמה דברים שצריך לעשות
כבר עכשיו.
( )1להזמין זיפות לגג. יותר מאוחר כל הזפתים
תפוסים.
( )2לבדוק אם כל המאווררים והמזגנים
פועלים. אולי צריך לשמן או לתקן.
( )3לבדוק את בגדי־הים שתמיד יש להם נטייה
להתכווץ בדיוק במותניים.
( )4אולי בכל זאת ולמרות הכל צריך קצת
דיאטה? בקיץ רואים הכל.
( )5אפשר כבר להעביר את הסוכר, הקפה
והקמח למקרר. עוד מעט יבואו המיפלצות
הקטנות ויכנסו לתוך הצינצנות.
( )6אגב, הזמנתם כבר ריסוס? זה כן עוזר! נגד
נמלים ומקקים קטנים מהנוער העובד. הענקיים
האלה עפים דרך החלון ורק נבוט עוזר נגדם.
( )7קרמים נגד שמש וכוויות, מישקפי־שמש
וכרטיס־טיסה לחו׳ל.
( )8מה עוד? צריך לחייך, כי הקיץ הגיע.

זיי דרומה לאילת 86 -אמני
ו אנ שי־ תי ק שור ת 1־170

סל ברי טי ס

ירדו לחגוג באילת על כנפי מטוס ״בואינג׳

כ סי בתתכ כי ם

* 1י | 1 1ך י 11ך 1ך 1י ך 1ל | אשתו של איש״העסקים עמי פרומ-
1| ! 1 ^ #11 1^ 11 111\ /צ׳נקו, לבשה גופיית-טריקו וחצ אית
צרה, בניגוד לשאר הנשים שהתלבשו בחגיגיות. ורקדה עם בעלה.

| 1ך ך 1הזמר היה על תקן מצחי׳
₪1* 1 1111 1111^1קן האירוע. למי שלא הבי־רו
א ת ענת אלשטיין(לצידו) מחגר ת־התקליטי ם ״הד

ארצי״ הוא אמר שזוהי חברתו. שרעבי קנה תוף־מרים
גדול בשוק הבדווי ואמר בהומור שזה אמור לשמש לו
כמצנח במיקרה שתהיה תקלה חמורה במטוס.
86 אמנים ואנשי־תיקשורת ירדו
דרומה לאילת לחגיגת טרום־שבועות,
בתוכם שישה אמנים מהשורה הראשונה
כמו הזמר גידי גוב ואשתו
ענת, השחקנית חנה לסלאו, זוג
הזמרים רמי וחיטה קליינשטיין,
הזמרת־סטודנטית דפנה ארמוני ווד

ך ל 1ך ץ 1ך קריינית-הטלוויזיה כיכבה על רחבת־הריקודים
111 #1 11 # 1בחברתו של איש״הטלוויזיה יאיר שטרן. בניגוד
לתדמיתה הנוקשה חוללה בחופשיות ובלא הפסקה ונמנעה מאכילה.

ך 1חיימיאן השחקנית הי ו
# 1 1חידה שהפגינה כישרון
ריקוד והעדיפה לרקוד בגפה.

מלווים שלה, הזמר בועז שרעבי,
הזמר אלון אוליארצ׳יק ואחרונה
חביבה הזמרת גלי עטרי.

ן ף 1ך \ 1 .ך 1ץ 111 הזמרת, שבאה בחברת בן־זוגה אפיק פלג,
41#1 11\ 1 1מסיימת שנה ראשונה בלימודי תיאטרון
ומישחק ואוספת חומר לתקליט חדש. היא רקדה בחברת שלושת מלוויה.

לחגיגה הגדולה, שאורגנה על־ידי
מלון נפטון האילתי, הצטרפו עוד עשרות
אנשי טלוויזיה ותיקשורת. הנהלת
המלון טרחה ועשתה רבות כדי להנעים
את השהות של האורחים הנכבדים. אך
חלק מהאמנים לא טרחו במיוחד כדי
לשתף פעולה וכשהתבקשו להתקבץ
יחדיו כדי לחגוג את סיום החזרות
והצילומים הם נעלמו בחדרי המלון
בתירוצים שונים ומשונים.
בין האמנים גם היו חילוקי־דיעות
בנושאים מיקצועיים ואישיים. ומי
ששמרו על מוראל גבוה היו האמרגן
חיים סלוצקי ואנשי־הטלוויזיה
חייב מלובן ו א בי כחן, שהיו צריכים
לפשר בין כל הצדדים.

חסיה שביט

אשתו היפה של יאלו שביט איש חיל-האוויר
לשעבר וכיום איש״עסקים, הפגינה שיזוף ומרץ
מכף רגל ועד ראש, ב חבר ת ם של האופנאי עודד גרא ואשתו אלה.

ך 1| | 1ך ך 1\ 1־ 1המליונר האנגלי ובעל המ /י\י
1/לון התרשם מיופיה של
י 1 11
מארגנת התצוגות חניתה צנטנר, הוא הזמין אותה

לריקוד׳ א ן מאחר ורקד קרוב מדי לרמקולים הרעש
הפריע לו והוא עזב א ת הרחבה. צנטנר סיפרה שיש
בכוונתה לעסוק בנוסף גם בכתיבה עיתונאית.

בריינים מוטסים ומותשים
מבצע כזה, כמו שאירגן איל העסקים והמלונות הבינלאומי
דיוויד לואיס, לא היה כבר שנים רבות. לואיס,
הבעלים של מלון המלך שלמה, אירגן מטוס בואינג ובו
פמליה של 170 סלבריטיס מתל־אביב שבאו לפתיחה החגיגית
של הדיסקוטק שיבא במלון. בשעה 11 בלילה הגיעה
החבורה בטיסה ישירה מלוד. שינוי האווירה והמיפגש של
אנשי החברה והעסקים גרם להלם, אך האווירה השתנתה
חיש־מהר בזכותו של התקליטן והאורחים המקומיים וכמה
אנשי־בוהמה שהיו במקום. על הבורסות המרווחות התמקמו
אנשי־עסקים כמו יורם רדושיצקי, מבעלי חברת־הטק־סטיל
עמק, שהיה שקוע בשיחה עם התעשיין חיים רוזוב.
פנינה רוזנבלוס ישבה צמוד־צמוד לבן־זוגה יוכל לוי.
התעשיין גידי גרסטנר עמד בכניסה בחברתה של בת־זוגו
הדוגמנית הצעירה שלי גל והשניים שוחחו עם
התעשיין אורי עליזי. שני התעשיינים הם אורחים קבועים
באילת ולא נראה ששינוי האווירה הזיז להם.

רונית אדלר, אשתו של הגרפיקאי ראוכן אדלר
ובתה של אשת־החברה מלכה רוזנשטיין העדיפה לעמוד
בכניסת הדיסקוטק בגלל הרעש והחום ונראה, שבניגוד
לאמה, היא לא בדיוק נהנית מכך. נחי לאור, הבעלים של
אפחפו. דווקא נהנה מהאירוע, שהזכיר לו את עברו החברתי
וגם נתן לו חומר למחשבה בתחום העיסקי. אילנה שושן
הדוגמנית בלטה בשחור עם בן־זוגה סילכיאן אימכרג.
לעומת זאת בלטו בהיעדרם איש־העסקים דני זייתוני,
הדוגמנית תמי כן־עמי, המלונאי עמי פדרמן וה־פירסומאי
דויד טמיר.
מיעוט הצעירים הפתיע את אנשי־התיקשורת שהיו
במקום. ב־ ! 1הונחו על שולחנות ארוכים בכניסה לדיסקוטק
סלסלות לחם חי פרוס ומלצרים דוברי־אנגלית פרסו
לרעבים פרוסות בשר־רוסטביף, צלי וקצת חמוצים לקישוט.
ב״ 2כבר הכריז התקליטן על הסעה מאורגנת היוצאת לנמל־התעופה
כדי להחזיר את החוגגים המותשים, הביתה.

11 7111 *1ך 1ך | 0 1הדוגמנית היפהפיה היתה הצעירה ביותר בין החוג |
/ 1 1 1_ 1 1111 /גיס. היא באה בחבר ת בן־זוגה עידו שטיינברגר בן
ג . 2הדוגמנית דנה ובטלר (למטה) רוקדת בחבר ת בעלה איציק ספקטור.

אריאלה וובינוביץ?35״!.

נציגת הקולנוע והתיאטרון ה>ח<דה בערב זה. היא לא

הכירה א ת מרבית החוגגים, אך פגשה א ת הדוגמנית
שלי סער והשתיים מצאו שפה משותפת. גם הדוגמנית
דנה וכסלר הרגישה שלא בנוח בין כל המבוגרים.

בתב: זהר אז הרי א ב. צי ל ם: א בי ררד מן— 23 —1

לו רב*נוב>ץ
היה גברת

תדוין־
חובה דראזת:

גברת מס־הכנסה (בית ציוני־אמריקה,
תל־אביב, יפאן) -קומד־ית״מתח
שנונה ומלאת המצאות
של הבימאי יוזו (טאמפופו) איט*
מי, המתרכז הפעם במה שנראה לו במחלה יפאנית טיפוסית,
אולם מהווה למעשה מגיפה בינלאומית ממדרגה ראשונה.
הכוונה כמובן למט־ההכנסה ולמכאובים הגדולים מנשוא של
כל מי שצריכים לשלם אותו.
העלילה יכולה להיות מעין מבט בראי עקום על פרשת
אל״קאפונה. מצד אחד, גאנגסטר קשוח בשם גונדו, המחזיק
בתי־הארחה שמשכירים חדרים לפי שעה, מלווה כספים
בריבית קצוצה, עושה עיטקות שחורות על ימין ועל שמאל
ומחזיק לעצמו ביריונים בשכר, שיבטיחו כי העבודה תתנהל
בלי בעיות. במקום הצלקת של קאפונה, הוא צולע, חוץ מזה
אין הרבה הבדלים. תאוות חיים ומרץ בלתי־נדלים, פילגשים
לרוב, והעמדת״פנים של חזות מהוגנת כלפי חוץ.
מולו ניצבת אשה קטנה, שברירית, מנומשת, בודד ה ועק שנית
להפליא, שהיא מפקחת אמיבציוזית מאוד במס-ההב-
נטה. בל עוד היא צריכה לרדת לחיי חנוונים אומללים, היא
עושה את העבודה בנאמנות, אבל בלי הרבה חשק, א ן כש מדובר
בנבל בריא כמו גונדו שום דבר כבר אינו יכול לעצור
בעדה.
בהתמדה שאינה יודעת גבול, היא מ ת חקה על עיקבותיו,
מפענחת א ת עסקיו, בודק תאת הוצאותיו, מפשפשת בכליו,

תל־אכיב: הקיסר האחחן, המבצר הנסתר,
ליידי איב, מוכת ירח, עיניים שחזחת, להחראנת
ילדים.
ירושלים: הקיסר האחחן. ם 1כת ירח, עיניים
שחנחת.
חיפה: הקיסר האחחן, מוכת ירח.

מל-אביב

נובו קו מיאמוטו: שילוב של רכו ת נשית ולבי א ה

ליידי איב (פריז, ארצוח־הברית)
— מישחקי המין הופכים למישחקים מסוכנים
כשלגבר יש כיס מלא להציע. פעמיים חווה ונחש
אחד ניצחי בפנינה קולנועית שלא החלידה.
פרסטון סטרג׳ס.

ממריצה א ת חבריה לעבודה ובסופו של דבר נאלץ המאצ׳ו
הנפוח גונדו, המתעלל בכל הנשים שסביבו, להודות שהיא
חזקה ממנו.
הופעה משכנעת של נובוקו מיאמוטו, רעיתו של איטמי,
בתפקיד המפקחת, שילוב של רבות נשית תמימה ונחישות של
לביאה זועמת, ולצידה צוטומו יאמאזאקי בתפקיד גונדו, נבל
שבסופו של דבר קשה בא מ ת לשנוא, תורמים הרבה להצלחה
של א חד הסרטים המפוכחים ביותר בתקופה האחרונה.

המבצר הנסתר (ל ב, יפאן) —
עוד אבן־חן שלא הועם זוהרה — קוראסווה בן 30
במצחיקון יחיד מסוגו. גנרל מפסידן חייב למלט
נסיכה דרך ארץ אוייב ונעזר בשני שלומיאלים
בורים, אבל תאווי־בצע עד כדי שנינות. חוכמת־חיים
וציניות על מסך רחב בראשונה אצל האשף
היפאני והוא אכן משתולל עליו בהנאה. בעזרת
טושירו מיפונה האחד והיחיד.
* * מוכת ירח (א 1רלי/ט״לת, ארצות
הברית מוצג גם בחיפה!ביחשלים) — היא מאו־רשת
לנאד נפוח, שרץ למיטת אמו הגוססת בסיציליה,
ובדרך לחופה מעדיפה את מיטת אחיו.
אביה רודף שמלות ואמה שואלת כל העת למה
הגבר רודף אחרי האשה. התשובה, על כנפי לה
בנהם, מפי כלבים מיללים מול ירח מלא, כגברים
רעבים לאהבה. חכם. רומאנטי. עליז. מצחיק.
טעים כמו.פטוצ׳יני ומתוק כמו זאבאיונה. שר
משגעת, אולימפיה דוקאקיס חכמה יותר מקרוב־המישפחה
המפורסם שלה. ניקולאס קייג׳ סוחף
ופיודור שליאפין הבן מדבר איטלקית עם הכלבים.

חופשה בכפר (לב, צרפת) — קי ץ
אחד של התבגרות לאור האמת האכזרית של
הטבע. הגיבור, ילד חמוד, בנו של הכימאי ז׳אן

סכס מתזזת למיוקע משדרים חדשות (דקל, תל־אביב,
ארצות־הברית - 1הבימאי
ג יימס ברוקט צודק כשהוא מגדיר
את הסרט הזה כטיפור-אהבה.
אכן, זה המישור החזק ביותר של הסיפור, הוא נעזר ברקע
המרתק מעצם טיבעו, של תחנת -שידור טלוויזיונית ולכן,
למרות אורכו(למעלה משעתיים) ,התוצאה עובדת על הקהל.
במרכז העלילה משולש רומאנטי -מפיקה צעירה, לא כל-
כן יפה, אבל מאוד נמרצת, כ תב מזהיר אבל לא כל-כך כאריז־מטי,
ומגיש״חדשות יפה, אבל לא כל-כן חכם. המפיקה רוצה
מאוד להצליח בעבודה, אבל לא פחות מזה רוצה גם חיי״
אהבה, עדיף עם גבר מקסים, נאה, יצוגי ואם אפשר גם חביב.
הכתב רוצה בכל מאודו לעלות בדרגה ולהגיש חדשות, אבל
הוא גם מאוהב במפיקה. המגיש מוכן להודות שיש לו הרבה
מה ללמוד משני האחרים והוא אפילו מוכן להשיב אהבה
למפיקה, בתנאי, כמובן, שזה לא יפריע לקידומו האישי.
על ה בסיס הזה צריך להוסיף א ת כל האירועים הפיקאג-
סיים, שעליהם שומעים תמיד כשמדובר בתחנת״טלוויזיה -
כתבה שמכינים ברגע האחרון, מיקרה־חירום של שידור חי
שבו ציין לאלתר בן־רגע מול המצלמה שעה שכתבים מכל
פינות העולם מדווחים בזה אחר זה, משבר כלכלי בפיסגה
שנוטל פרנסות של עובדים מסורים רבים, לאו דווקא לפי
שיקולי איכות, ועוד כיוצא בזה. קירקס שאינו נח לרגע.
זה נראה כמו סור-רכילות עמוס לעייפה, ומשוחק היסב על

וילי א ם הרט: טור־רכילו ת ע מוס לעייפה
ידי הולי האנסר (המפיקה) ,אלברט ברוקס (הכתב) וויליאם
הרס (המגיש).
אבל בסיכומו של דבר, אין זה הרבה יותר מקישקוש צב עוני,
כי המהות ה אמי תית של החד שות, האחריות העיתונאית
להן ולמהימנותן, המשמעות שיש להם והכוח שעיצובן מעניק
למעצבים, בל אלה הם בעצם הנושאים האמיתיים, שהסרט
כאילו עוסק בהם, אבל למעשה אינו מעז אף להציץ לכיוונם.
אפשר בהחלט לראות, אבל אין כל-כך הרבה מה לזכור.

טבעה
בע\מפנ>>ה
נשואה לשציים (הוד, תל־אביב,
ארצות־הברית - 1שוב הסיפור של
סינדרלה במהופך. א שת-חברה מ פונקת
נופלת מן היאכטה המיש-
פחתית, בין הקאוויאר לשמפנייה, אל תוך מימיו של מפרץ
שכוח-אל, נמשית מן המים במצב של אמנזיה, והנגר, שמאמץ
אותה לאשה, עושה זאת כדי להתנקם על בך שלא שילמה לו
עבור עבודה שביצע עבורה לפי הזמנה.
משוכנעת שהיא אבן רעיתו הכנועה של הברנש המטופל
בארבעה בנים קונדסים, היא נאלצת לעבוד בפרך מן הבוקר
ועד הלילה ולסבול עלבונות איו״קץ המוטחים בה בכוונה
תחילה. אלא שכצפוי, הגבר מתרכך, האשה מתרגלת, הילדים
עוברים אילוף ובאשר האמת יוצאת לאור הצמד בבר מאוהב
באמת. המישפחה הבדויה מרגישה כמי שפחת-אמת והגברת
בבעייה -לשוב ליאכטה ולבעל החוקי המנוון והמשעמם, או
להישאר במחיצת החתיך הפרולטרי וצאצאיו.
לא צריך להיות בדיוק נביא כדי לנחש מה עומד לקרות בכל
אחד מן השלבים השונים של הסרט. א ת הסיפור, בגילגולים
שונים, אפשר היה לראות כבר פעמים רבות בעבר, באחרונה
בנסיכה מבוורלי הילס. הסיפור והדיאלוגים הם למעשה החלק
החלש ביותר בבל הסרט, העייף והשדוף ביותר. למרבה המזל,
הבימאי גארי מארשל, שמתמחה בקומדיות (מן הרופאים
באהבה) ,מניח לעיתים קרובות למילה המדוברת ונותן
למצבים לדבר בעד עצמם, ואז הסרט מצחיק ב אמת. בין א ם

שחקנית סקאקי
רצח בנאלי בסרט ״תש 1ק 1ת באפריקה״
לרהובר, לומד בעזרת ילדה ג׳ינג׳ית חביבה איך
להתמודד עם האילוזיה הנמוגה של האהבה,
המוות, המין והחיים.

גולדי הון ו קו רטר אסכ: מצבים צפויים
זה מראה הכלבים המקבלים פני מורה בבית הנגר, או הגברת
המפונקת הנאלצת לשרת א ת הגברים בבית, כששתי צלחות
נדבקו ת לה לכפות הידיים.
גולדי הון, שהיא קו מיקאית המשוועת למצבים מן הסוג
הזה, מנצלת או ת ם היסב ומרגישה בבירור הרבה יותר נוח
בתור סחבה בבי ת הנגר, מאשר ביהלום מלוקק ומצוחצח על
יאכטת המיליונים. קורט ראסל, בן־זוגה בחיים, לא נדרש
ליותר מתריסר הבעות ס ת מיו ת. לא מזיק, אך חסר-תועלת.

החבר של החברה שלי (לב, צרפת)
— התנהגות של זוגות צעירים המנסה לחפות
על חוסר ביטחון ופחדים עמוקים. אינטליגנטי
ריאוהבי אריק רוהמר וסגנונו המדובר
והאסתטי.
* תשוקות באפריקה ( צ שן, אננליה)
— גירסה מהודרת לשחיתות בריטית בקניה,
. 1941 גרטה סקאקי יפה מתמיד, אך לא מקבלת
תמיכה מספיקה מהתסריט שאינו אלא תעלומת־רצח
בנאלית למדי.

עדנה פיינדד ^

העולם הזה 2646

ך* אגדה מסתובבת בחיפה כבר
! 1הרבה שנים. מחתרתית. סמויה.
עוברת מפה לאוזן, משכנה לשכנה,
ממוכר בשוק למוכר אחר, מקשיש
לקשיש .״המכשף״ הם קוראים לו.
יוסוף בעל־הנס, או סתם אבו־יוסוף,
ומוסיפים פילפולים מפילפולים שונים
על נפלאותיו.
ביום החמישי היה חמסין. סקאניה
ישן של אנד מזדחל בקושי לתחנה
המרכזית בחיפה. בתחנה לפני האחרונה
יורדים. פטיש־אוויר אימתני הורם
ממול את הקיוסק של מטילדה. פונים
שמאלה ברחוב המכס. נכנסים לשכונת
תחנת־הכרמל. שתי המיסעדות המיז־רחיות
בשכונה מאוכלסות בדלילות
ושני ילדים משחקים בכדור־בד.

^ 4מכשפים
?* 5טובים
^ ית מטולא, בנוי רבדים־רבדים
בידיים חובבניות, מהווה מקור־משיכה
לעשרות אנשים. שתי מכוניות
ב־מ־ח ומרצדס שוברות את האידיליה
האוריינטאלית. כולם מכירים את
המכשף, הילדים מסבירים ברצון
שהכניסה היא מסביב.
מחוץ לדלת מחכים 30 איש, ערב רב
של עמים וצבעים וגוונים .״בפנים חם,״
אומרת אשה מבוגרת ,״יקח עוד המון
זמן. באתי בשש בבוקר, קיבלתי מיספר
״.85 נכנסים. מחנק, אפלולית של
סיגריות. הרבה כיסאות־גלגלים. שני
כושים מתווכחים על יעילות הטיפול.
מישהו מציין באנחה שכרגע מחכים
בתור,רק׳ 100 איש. ויכוח מתלהט.

1101 חייו הוא התחנה האחוונה בדונם שר חורים
שהומאה המקובלת רא עזוה רחם. הם צובאים
ער נתח החיובה שרו בחיפה התחתית, שם הוא
ובנותיו(אחת מהן בתמונה) מטפלים בהם בעיסוי

שני יהודים צועקים באידיש .״מי זה
צועק כאן. אי אפשר לעבוד ככה״,
נשמע קול, ויוסוף המכשף מופיע
מאחורי הווילון המפריד בין חדר־ההמתנה
לחדר־הטיפולים.
בסיפורים נראים המכשפים הטובים
אחרת. זקנים, שיער לבן ועיניים
למודות ניסיון, מלאות חוכמת־חיים.
יוסוף הוא האנטי־תיזה. ההוכחה לכף
שגרעין־האמת באגדות הוא קטן מאוד.
איש מאסיבי, רחוק מלהיות רזה, ניצי־זקן
על סנטרו, חצי קרח.
הוא שולח מבט זועם אל מפירי
השקט. דוברי־האידיש משתתקים ומישהי
מבקשת בקול מתחנן להיכנס.
יוסוף מסרב. יש תור, אין פרוטקציה.
בשניה האחרונה, לפני שהוא נבלע
שוב מאחורי הווילון, אני מצליח לאחוז
בגופיה שלו, מציג את עצמי ומבקש
רשות לראיין אותו. בתחילה נראה
שהוא אינו מבין, אולם ככל שמכירים
טוב יותר את יוסוף לומדים שהעברית
אינה הצד החזק שלו.
״אותי אל תראיין,״ הוא אומר,
״תשאל את כל אלה שמחכים בתור.
אני יכול גם לשקר לך. אף פעם אל
תאמין למה שאנשים אומרים על
עצמם, אלא למה שאומרים עליהם.״
בסופו של דבר, אולי כדי להיפטר
ממני, מסכים יוסוף להתראיין .״תבוא
מחר אלי הביתה,״ הוא אומר ונעלם
בחדר־הטיפולים.
מתיישבים עם החולים ומתעניינים
בשלומו של זה, ואיך הרגל של ההוא.
אגב שיחה מגיעים כמובן ליוסוף.
״שלשום באתי לכאן עם הגיס שלי.״
מספר אחד ,״כף־הרגל שלו היתה אדומה,
לא הצליח ללכת, צרח מכאבים. אף
רופא אחד לא עזר לו, מילאו אותו
בכדורים והמצב נעשה גרוע יותר.
נסעתי אליו לתל־אביב ולקחתי אותו
ליוסוף. הוא עבד עליו 20 דקות. עשה.
לו מסאז׳ ,פעמיים כוסות־רוח והבחור
התחיל ללכת, הסתובב בחוץ ועישן
סיגריה.״
שאר הנוכחים מסכימים איתו בנע־נוע־ראש
קצר .״יוסוף זה הנשמה שלי.״

סנן־אל 1ף 1ח 1לה סהנדה
לא הכל נכים. הרוב המכריע הם אנשים
מבוגרים, הסובלים מבעיות גב, פרקים
או סתימת־עורקים חמורה .״יוסוף מזרים
לי חזרה את הדם ברגליים. אני
אחרי תאונת־עבודה. גוש־בטון נפל
עלי,״ מספר אחר.
דמויות חדשות מופיעות מתוך
האפלולית .״חבל שלא באת קודם. הוא
הצליח להבריא נערה אחת משיתוק יד־שמאל.״
הסיפורים עוד רבים. לזה הציל
רגל מקטיעה, לשני החזיר ברך נקועה
למקומה, ועוד מאות שהחלימו מכאבי־גב
כרוניים.
אנשים באים ומחכים שעות בתור
ובאים שוב ושוב. ואם יהיו מי שיטענו
כי זוהי רפואה פסיכולוגית, מהווה
יוסוף הוכחה שרפואה כזאת עובדת.
לצד תמונתו של השייך אמין טריף
ושירטוט של מערכת־השרירים תלויים
על הקירות גם מיכתבי־הוקרה ששלחו

ליוסוף מטופליו, כמה גיזרי״עיתונות
ישנים ומיכתבים, שרבים מהם מכנים
אותו ״ד״ר יוסוף״ ומודים לו על המרפא
שהביא לבעיותיהם.
״ומה עם הכסף?״ אני שואל את אחד
הקבועים, כבר בפעם שמינית הוא
מחכה בתור האין־סופי .״יוסוף לא לוקח
כסף לפי תעריף. על השולחן יש תיבה
קטנה. תשים כמה שתירצה. פעם שמתי
לו 20 שקל והוא ממש התעצבן. אמר
שזה המון כסף והחזיר לי הכל״.
קצין בדרגת סגן־אלוף נכנס לחדר־ההמתנה,
נראה כמו סימן־שאלה. אפשר
לראות בבירור שהגב שלו תפוס.
במיקרה יש מקום פנוי. הוא מתיישב
ומחליף חוויות עם הסובבים. בחור
צעיר, המדדה על קביים, נכנס אל
החדר. משטף הערבית אפשר להסיק
שהוא מקלקיליה. הוא נראה רע, רע
מאוד, בקושי מחזיק את עצמו על

הקביים. הסגן־אלוף מתרומם ומפנה את
מקומו לערבי מהשטחים הכבושים.

פוליטיקאים
על המיטה

ן• וסוף עובד שישה ימים בשבוע, מ־
7בבוקר ועד 2בצהריים. ב־ 3הוא
הסכים לקבל אותי. הוא יושב בראש
השולחן. ביתו מרוחק מרחק מטרים
ספורים מהמירפאה ונראה בערך כמוה.
מעשה אותו אדריכל. כלב זאב מקדים
את פני, חמור נוער ויוסוף תופס שלווה
עם קפה שחור.
״אני יוסוף חיין, נולדתי לפני 58
שנים בביירות, לבנון. כשהייתי בן
שנתיים עברנו, כל המישפחה, לחיפה,
לשכונת תחנת־הכרמל. מאז אני כאן.
כל החיים עבדתי בנמל; מעמיס, מזיז,
סוחב. הייתי חי בארגזים. בגלל זה יש

לי ידיים חזקות,״ הוא אומר ומצביע
בניע ראש על ידיו התפוחות משרירים.
״אתה לא מיוחד. באים אלי המון
אנשים ושואלים איר אני עושה את זה.
אורטופד מפורסם ביקש ממני ללמד
אותו ולכולם אני עונה אותה תשובה
— זה משהו שבא מבפנים. או שאתה
נולד עם זה או שלא. ללמד אי אפשר.
״מישפחת חיין ידועה ב׳קווא (אל)
חלאלה׳ ,הכוח השלישי שעובר בה
בירושה. הסבא של הסבא של הסבא
שלי כבר התעסק בזה. אנחנו מרגישים
את המחלה די ר הידיים. אנחנו יכולים
להסתכל לבן־אדם בעיניים ולהגיד
מאיזה מחלה הוא סובל״.
אני מבקש מיוסוף לעשות לי דיאגנוזה.
מבט חטוף מספיק לו .״יש לך
כאבי־ראש חזקים כאן ״.והוא מצביע
על האיזור שבין הגבות. שבועיים קודם
לכן התלוננתי לפני רופא אף-אוזן־גרון
על כאבים בדיוק באותו המקום!
הצניעות לא חוגגת אצלו :״היו
אצלי כולם. פוליטיקאים, שרים( .דויד)
לוי היה עם קרוב שלו( ,משה) שחל היה,
אמנון לין והחברה.״ במיוחד גאה יוסוף
באורחים מחו״ל :״מוצטפה חליל ומוח-
מד בסיוני שכבו אצלי על המיטה.
״חמותו של המלך חוסיץ באה לטיפול
וגם כמה ממישפחת־המלוכה של
מלר סעודיה. כולם אצלי שווים. אנשים
חשובים ואנשים פשוטים. כולנו בני״
אדם. בא אלי חבר שלי וביקש להיכנס
לפני התור. לא הסכמתי.
״אני מטפל בעיקר בחוליות בגב
ובעצמות הרגליים. לפעמים גם בס־תימות־עורקים,
ולפעמים גם בדלקות
קשות. עם מחלות לב או סרטן אני לא

מתעסק. אני לא מפרנס מישפחה מם־
סאז׳ים. אני מרפא בחינם. מי שרוצה
לשים כמה שקלים, שם. יש לנו
מיסעדה. לפעמים אני עובד שם ורוחץ
כלים. משם הכסף. אני גם לא צריך
הרבה.
״הציעו לי המון דברים. אני יודע
שהייתי יכול לעבור להרצליה־פיתוח,
להיות אדם מפורסם. אבל, ככה טוב לי,
החורבה הישנה שלי, עם החמור שלי,
ועם הקהווה השחור שלי. אלוהים נותן
לי כוח לעזור לאנשים ואני עוזר.
״בדרך־כלל באים אלי אנשים כבר
אחרי שהיו אצל כל המומחים. אתמול
היתה אחת שהיתה בטיפול של שישה
חודשים אצל רופא, אבל זה לא עזר.
היא באה אלי והכל הסתדר בשלוש
דקות.״
חדר־הטיפולים מוזנח. יוסוף מזמין
ארבעה גברים להיכנס. הם מתפשטים,
ונשארים בתחתונים. יוסוף טובל מגבת
במים רותחים וממשש את ברכו של
האחד .״יש לך רלקת בעצם,״ אומר,
ואגב כך לוחץ בחוזקה על הברך. האיש
נאנק.
יוסוף נותן מיספר הוראות לשתי
בנותיו העומדות לידו. הוא מספר
שהכוח השלישי נקלט משום מה רק
אצל בנותיו. הבנים לא ניחנו בו. הוא
רואה בבנות ממשיכות דרכו ומאמן
אותן לקראת הצפוי להן.
תור כדי ריכוך גבו של אחר שופך
יוסוף את מר ליבו :״הרופאים בארץ הם
כמו פושעים, לא עושים את העבודה
כמו שצריך. חושבים שאפשר לעשות
ניסויים בבני־אדם. אני מכיר מישהו
שהשתילו לו מסמר ברגל. אחרי שנה
היו צריכים להוציא אותו. הכניסו אותו
לניתוח ופתחו לו את הרגל השניה.
״כולנו שווים. אם יבוא אלי(מאיר)
כהנא אני אטפל גם בו. כל מי שיש לו
כאבי־גב או ורידים סתומים או פתחו לו
את הרגל הלא־נכונה שיבוא ליוסוף
ואני כבר אסדר לו הכל ״.צריך רק
להמתין בתור, אין אצלו פרוסקציות.

דוד ברגמן
עילם: אכי ולדמן

— 2 5ייייי

ן האוניברסיטה העברית בירושלים, מתברר כי
באחרונה התחזק עד מאוד כוחו של הימין בבתי־החולים
לחולי־נפש שלנו, לעומת כוחו של גוש
השמאל־המרכז שנחלש.
חבר־הכנסת מיכה רייסר שנשאל לדעתו על
התופעה, הגיב :״כרגיל, העיתונות היא האחרונה
אצלנו המגלה את העובדות. כל מי שעיניו בראשו
מסוגל היה לחזות את ההתפתחויות הללו עוד
מנהלה לשעבר של סוכנות־החלל האמריקאית
לפני שנים. אנחנו רגועים לגמרי. מחנה השפויים
הודיע כי לפי התחזיות ניתן לצפות שב־2050
לעולם לא ינצח בארץ הזאת. לא כל עוד אנחנו
יחיו על הירח כ־ 10,000 אנשים.
קיימים.״
פנינו לחזאים ולמחזאים שלנו שהביעו את
נ.ב. הסקר שנערך לא כלל נתונים מן
הערכתם הגסה, כי כ־ 4000 מתוכם יצביעו ליכוד,
הקיבוצים וכן מן האוכלוסיה הערבית העסוקה
2150 בעד שמעון פרס ויצחק רביו, כ־ 800 ירצו
באינתיפאדה.
בר״צ וכ־ 740 בהתחיה. את תפקיד לשון המאזניים
ימלאו כנראה שוב בוחרי המיפלגות הדתיות,
האשכנזיות עם הספרדיות.
אשר לקולות הצפים, אמרו המקורות, אלה
ממישרד מבקר־המדינה סירבו להגיב על
מהווים בעייה מיוחדת בתנאי הירח, שבו כוח־הידיעה
כי לפחות שלושה עיתונים וכיתבי־עת
המשיכה של המיפלגות קטן אפילו יותר מאשר
סירבו לפרסם את דו״ח מבקר־המדינה השנה
על פני כדור־הארץ. כך, ייתכן מאוד שבלילות
בטענה כי אין בו ״סקופים״.
ירח ייראו עשרות ואולי אפילו מאות קולות צפים
לכתבנו נודעה סיבה נוספת: הדו״ח כתוב
ממחנה למחנה ואולי אפילו סביב אותו מחנה
בסיגנון שבמערכות־העיתונים חששו כי לא יהיה
עצמו.
מובן לחלקים ניכרים של האוכלוסיה.
רב־אלוף (מיל ).רפאל איתן שאליו פנינו
כך, על הקטל בבתי־החולים ובבתי־האבות,
לתגובה, השיב: השעה לא שעת דיבורים כי אם
למשל, הגיב המבקר באמרו כי ״השביתות
מעשים.
ברפואה הביאו לתקלות רבות במערכת,״ ו״פגעו :
לעומתו אמר הד״ר בורג: אני לא נביא ולא
בכבוד האדם.״
חוזה תחזיות אבל אני מוכרח לציין שפעם אפילו
נמסר, כי בייחוד נפגעו עולים חדשים מרוסיה
הירח היה מלא יותר.
שהעברית עדיין אינה שגורה בפיהם.
מדור זה, שעבר על הדו״ח ביסודיות, כראוי
למיסמך מסוגו, גילה בו לפחות ״סקופ״ אחד:
במיבצע השירותרום שנערך ב־ 1986 אספה
התעשיה האווירית מהעובדים כ־ 57,000 דולר
׳רישת אחרשח מיום 10.5.88 מצא לנכון —
והעבירה חלק מהכסף ל ...אירגון עובדי התעשיה
ויפה מאוד עשה! — להזהירנו מפני תופעת
האווירית 634,000 .דולרים אחרים שנאספו
התינוקות המתקמטים שמסתבר כי הגיעה גם
באותה תעשיה אווירית, במיסגרת ההתרמה
לישראל.
ללב״י, לא נרשמו כלל בסיפרי מישרר־הבטחון.
המאפיין את ״תיסמונת המקומטים״ הוא עור-
אנו מצידנו מוצאים בעובדות אלה נחמה רבה
פנים מקומט ומראה זקן. ואולם בישראל נתוסף
ואף הוכחה לכך, שמה שלא תאמר על עובדי
לפנים המקומטות ולמראה הזקן של התינוקות
התעשיה האווירית שלנו — שכל עוד יש להם.
עוד סימף היכר שאף הוא בבחינת חידה לחוקרים:
הגניוס היהודי שוב לא הכזיב״.

משוט בעיתונות

אוכלוסיית הירח:
נתוני והערכות

דרח בדי סקופים

גם תינוקות
ישראל מתקמטים

התינוקות נולדים כשזקן לבן מעטר את לחייהם
ולראשיהם מגבעת לבר או כיפה סרוגה. לעומת
זאת, דחו החוקרים כ״מליצה פיוטית בלבד״ את
ההתרשמות כי הקמטים של התינוקות הישראליים
מזכירים קימטי ספר עתיק או מגילות
גנוזות.
מקורות רפואיים הסבירו כי המדובר במחלה
תורשתית חדשה ברקמות החיבור בין עבר והווה.
כן נמסר כי ״תסמונת המקומטים״ בכללה היא
תופעה חדשה, וכי בספרות הרפואית העולמית
כולה דווח עד כה על מיקרים כאלה רק במאלזיה
ובערב הסעודית (מאיראן לא ניתן היה להשיג
מידע אמין ומעודכן).
הנושא יועלה בכנס רופאים וחוקרים שייערך
בימים אלה בירושלים .״העיר הזאת מקומטת
יותר מכל מקום אחר עלי אדמות ולבן היא
מתאימה במיוחד למחקרינו,״ ציין דובר הכנס,
ד״ר קמוטי, שנשאל להסבר.

באותו הקשר ציינו חכמי נוטריקונים
וגימטריאות את העובדה כי דו״ח המבקר חשף
בדיוק 2306 ליקויים .״ליקוי אחד כנגד כל שנה
מתוך 2000 שנות הגלות היהודית ועוד רזרבה
של 300 ליקויים על חשבון העתיד הוא מאזן לא
רע למדינה בשנת ה־ 40 שלה ״,אמר להשלם הזה
נשיא האגורה, מר נ.ו. טריקון מאיגוד הטקסטיל.

זוטות

0זמרת המחאה האמריקאית ג׳ון באאז
הודיעה על החלטתה להופיע בעצרת מטעם
תנועת יש נבול .״אין גבול לחוצפה,״ הגיב על כך
חבר־הכנסת גדעון גדות שמיפעל־הפים מימן את
הוצאות הגנתו המישפטית.
0תושב מחנה־הפליטיס דהיישה נורה למוות
בביתו בעת פיזור הפגנה במחנה — נמסר
בהארץ. מה פלא. הרי האנגלים כבר קבעו מזמן כי
ביתו של אדם הוא מבצרו.
0ממוסקבה נמסר כי מיפלגת אופוזיציה
חדשה התכנסה שם. עדיין לא ניתן היה לקבל
העיתונות מוסרת כי מדי שני־ בשנה
אישור לשמועות בי ה״ה ח״כ אמנון רובינשטיין
מאושפזים בבתי החולים הפסיכיאטריים כ־13
| ולובה אליאב הצטרפו אליה.
אלף בני־אדם. ב־ 1986 לבדה אושפזו יו תי מ־ס
לאחר שמבקר עיריית תל־אביב נכח
1000 איש בעל כורחם.
במירדף אחרי עכבר בבית־החולים על שם רוקח
ממישרד ״סקר את סקר״ נמסי לנו בי על סמך
פירסמה העירייה מודעה בעיתונות ובה נתבקשו
נתוני התפלגות האוכלוסיה, סקרים קודמים
האזרחים לסייע לה באיתור יתושים.
שנערכו ונתונים שנאספו, כגון תוצאות ההצבעה
שלום רודף
בבחירות להנהגת אגודת הסטודנטים של

אישש? ב שי

ה איון ע ם 0 3

ודע?
מי מקיר? ,מ
נולד בפולין .1928 ארבע שגים במחנה /מחנות הריכוז. שם הושמדה ג ל מישפאתז
למעט אחות שעלתה לארץ. שוחרר בידי הרוסים ב־ . 1945 מה עוד יש לו להגיד
להגנתו!
עלה לישראל ב־ 1946 והשתקע בקיבוץ בית־הערבה שחרב גמילחמת״העצמאות
. 1948ב־ 19$2הו א עושה א ת בעדיו הראשונים ב ת חו ם הפיסול -מי עריך בעדים
ראשונים בפיסול בישראל של ,1952 חוץ מכמה פסלי ם שעושים אז צעדים ראשוניסו
מפסל בעץ ובאבן. אפילו לומד אבל דב פייגין׳באורנים. מביג בתערוכה קבוצתית
בגיבעת־ברנר. ג* 1955 זוכה, למזלו הטוב ואולי למזלנו הרע, במילנה מטעם קרן נורמן
האמדיקאית־הי שראלית, שנה לאחר-מכן הוא כבר בפאריס. פאריס, הו פאריס! שט
הוא לו מד בבזיזאר(בעברית אי־אפשר לכתוב א ת זה אחרת) המפורסם, באטלייה של
מארסל ז׳ימון. כן, באותה שנה הוא גם מציג מעבודותיו בגן־יזאם בחיפה. זו תערוכתו
האחרונה בישראל למשך שנים.
היום -אטלייה משלו בפאריס, שבה הוא אמן מופר. בית על הכרמל, שבו הוא
מבקר מדי שנה מבלי להיות מוכר. עובדה: מנהלו ה אד מיניס טר א טיבי( מיל ה לועזית
שפירושה: לא מנהל אמגותי) של מוסיאון חיפה החליט השנה, לאחר התייעצות עם
מומחיו(שפירושם: לא־מומרזים^ שעדיין לא הניעה השעה שחיפה העיר, גוראלובקה,
עירו של פטרון האמנויות הדגול אריה גוראל גוראלוביץ גוראלובסקי, תרכוש אנדרטה
מאנדרטאותיו כדי להעמידה בצידה של מיזרקה גור אלובסקאית טיפוסית.
בינתיים זכה והציג במוסיאון לאמנות מודרנית בפאריס, בפיגאלה, במוסיאון רודן,
ביוגוסלביה, באיטליה, בפראג, בלוכסמבורג, בנורווגיה, בניו-יורק, אפילו בגלריה
גורדון בתל״אביב. האנדרטה הגדולה ב ד מו ת ה או ת העברית שין הניצבת במחנה
דראנסי שבצפון צרפת(זוכרים! דויד פוגל 1מחנה־המעבר לאושוויץ -היא מעשה
ידיו, פאריס הזמינה והעמידה אנדרטה אחרת שלו לזכר ה־:מו!() 408!$13ה״התנגדות״)
הקלושה -הו, מה קלושה! -של הצרפתים לנאצים.
ב־ 1983 זכה בפרס הלאומי הגדול של הבוז אי. ולפני שנתיים -בפרס הגדול לפיסול
בסאלון ה ס תיו שגבירה. אז מה אם החבר פלונסקי עוד לא יודע!! הוא עוד יידע.
הפלונסקאים ת מיד יודעים מאותר מדי.
ואם החבר פלוגסקי אינו יודע, מה חטאכםאתם, קוראים נאמנים, שאבוא אליכם
בטענות!! לולא עמוס קינן, איש לא היה יידע. גם כך אפשר, מ ס תבר, לחיות.
עכשיו אציג אותו לפניכם: שלמה זליגגד ,״אין לי טענות״ .המיקצוע: פסל. האזרחות
לא שאלתי אבל אני מניח שהיא משולשת: ישראלית, צרפתית ו־של׳ העולם הגדול(לא כבוד כל־כך גדול בימינו) .כן, נ ם אזרח ה״פלאנטה האחרת״ של ק. צטניק.
פגשתי בזלינגד אצל א מאדו -במיסעדת״הדגים שליד הנמל בחיפה -יומיים לפגי
שיצא א ת הארץ בדרכו חזרה לצרפת. שוחחנו. רשמתי א ת הדברים, ה שמטתי א ת
ג תו ד *
השאלות והרי דברת לפניכם.

24 פסלים שלי הביאו הנה, לתפן 24 .פסלים!
עשו לי תערוכה בתוך התערוכה הכללית. לא,
אני מאשים? את מי אני מאשים? אני לא מאשים
איש. אני לא מבקש כלום, לא נותנים לי כלום.
ככה זה. זה שאני פסל לא מחייב אף אחד. מחשבה
מצחיקה. אני עושה את זה מפני שאני זקוק לזה.
תכתוב: אני. אני לא עושה לאף אחד טובה ואף
אחד לא עושה לי טובה בכך שמכירים בקיומי.
את קינן אני מכיר 33 שנים — מפאריס.
ידידים מאז. מפאריס. הוא התחיל לפסל והיה לו
אפילו כישרון. אבל לא מספיק לעשות שנים־
שלושה פסלים. האמת, חיים של בן־אדם אחד לא
מספיקים לפסל. אילו אפשר היה לחיות 3־ 2חיים,
אולי אפשריהיה להגיע למשהו. אני לא מדבר על
גאונים. אני מדבר על עצמי. אני לא גאון. בן־אדם
שעובד. אני עובד בגראניט (שחם) ,דבר לא
מטריאלי.
זאת האפשרות בגראניט לפתוח בו פתחים,
שתיכנס בו הרוח. אתגר לתת לדבר מינראלי
נשמה. זה אפילו לא עניין של ביטוי עצמי. זה
עניין של דיאלוג. אגיד זאת אחרת. אם אני מבטא
את עצמי ורק את עצמי, הגבולות שלי נגמרים
מהר. אני אדם מוגבל ואני יודע את זה. אבל אני
חושב שאמן הוא אדם שדרכו דברים מתבטאים,
הופכים לשפה. לא יכול לקרוא לזה אלוהים, כי
אני לא אדם מאמין, אבל אולי: האדם, רוח האדם.
לא במיקרה בפיסול האור הוא הדבר הקובע. ואולי
לא מיקרה הוא שאור הוא הסמל לכל דבר נעלה.
כאשר מפסלים אבן, וכשהאבן היא המכתיבה את
הביטוי והפסל הוא בחזקת מכשיר כמו הפטיש
שלו, כמו האיזמל שלו, נדמה לי שאז הפסל יכול
להיות יותר טוב. יו תר טוב, אמרתי, ולא טוב.
היצירה זה כל מקום שהאני האישי שלי מסתתר
מאחורי דבר אחר שאינני מבין. אחרים קוראים
לזה אלוהים. אולי צריך לקרוא לזה רוח, אור,
אולי סתם פיסול.
אולי זו דרך לחופש. פיסול בשבילי זו דרך
לחופש. זה לצאת לחופשי. אני מדבר באופן אישי.
אני לא תיאורטיקן בשביל אחרים. אני לא אחרים.
כל זמן שאני מפסל אני בן־אדם חופשי. אני בן־
אדם. זה כמו אסיר, כל זמן שהוא חופר מינהרה
לצאת לחופשי הוא בן־אדם חופשי. לא אחרי זה
ולא לפני זה. החופש הוא פעולה. הוא לא אי-
פעולה. כמו האמת.

מחנה רי מז
התחלתי לפסל אחרי שהסובייטים הורידו
אותי מעל ערימת גוויות ורופא סובייטי החזיר
אותי לחיים. איך שלא יהיה, כל דבר שבן־אדם
עובר נטבע בתוך אישיותו. אחרי המילחמה
הגעתי לקיבוץ בית־הערבה על שפת ים־המלח.
הייתי באמנזיה, במצב של שיכחה גמורה. לא
זכרתי שום״ דבר ממחנות־הריכוז. לא זכרתי (9
מחנות) שבהם הייתי. כלום. התחלתי לפסל ברגע

סו קר טס, שיזם, אוסף האמן

שהזיכרון חזר בצורה דראסטית בסיוטים. פחדתי
ללכת לישון. הייתי מתעורר באמצע החדר ומכסה
את הראש בשביל להגן על הראש. הפיסול אצלי
הוא אולי הכרח תיראפוישי(ריפויי) .אני לא יכול
לחיות בלי לפסל. אילו לא ניתן לי לפסל, הייתי
משלם כל מה שיש לי כדי שיתנו לי רשות לחזור
ולפסל.

פאריס מיקרה. פרס אמריקה־ישראל (קרן
נורמן) ומהקיבוץ יצאתי ללמוד. ידעתי שאני לא
יודע. עד היום אני לא יודע. למדתי בבחאר אצל
ז׳ימון ולאט־לאט עשיתי אבן ועוד אבן ועוד אבן.
האבנים קשורות לרגליים ואחר כך התזוזה קשה,
קשה לזוז, בגלל האבנים. אבל זה לא התחיל שם.
נולדתי מחדש כשהגעתי לבית־הערבה. זו
התקופה שנחרתה הכי חזק באישיותי, מחוץ
למחנות־הריכוז, זאת אומרת. למדתי שם המון.
קודם כל, המיפגש עם האור החזק. האור והצוקים
שעל שפת ים־המלח. יש להם חלק בכל מה שאני
מפסל, בצורה שאני צר ובאור שאני מחפש.
גראניט (שחם) .התחלתי לפסל בגראניט.
כשהגעתי לפאריס הייתי עני. לא היה לי כסף
לקנות שום אבנים. מידרכות פאריס עשויות
אבני־גראניט. גנבתי אבני־מידרכה וראיתי עד
כמה שהאבן הזאת מתאימה לי. שאלתי את עצמי,
מה פתאום האבן הכי קשה, שהורסת את הידיים,
הורסת את הכלים. היום אני חושב שמצאתי איזו
תשובה. בן־אדם הוא יצור מאוד פגיע. האבן היא
קשה. היא אולי ניצחית. בן־אדם לא. יש לנו
זיכרונות אבן מתקופות פרי־היסטוריות. אני אולי
שואב ממנה בצורה מגית, מיסתורית, מנוחה.
מהניצחיות שלה, מהכוח שלה. באיזשהו מקום
זוהי מילחמה במוות. אני אולי חושב שבאיזשהו
מקום באבן הזאת אפשר אולי לשיר את הימנון
החיים. סליחה אם אני מדבר במילים גבוהות.

תפילה לחיים
עשיתי אנדרטה לשואה (דראנסי, שליד פאריס)
.גם כן אבן־גראניט אדומה ממחצבה. זה
שער־המוות במחנה״המוות אבל הנושא הוא
החיים. אפילו שם. כל מה שאני עושה הוא
איכשהו תפילה לחיים. באבן.
למה פאריס? אני חי 33 שנים באופן זמני
בפאריס. ההכנסות הראשונות שלי מהפיסול
הלכו לבית בחיפה. פה (בפאריס) אני גר בדירה

להיפגש איתם כל בוקר, באותה השעה ובאותו
המקום, דומה היה כפגישה שקבעתי עם מכרים
ותיקים. אמנם, איני יודע את שמם, או מנין הם
באים ולאן הם הולכים, ובכל זאת...
משלא הופיעו באחד הבקרים, הייתי מאוכזב.
היבטתי סביב כשאני ממתין לבואם, אולי
נתאחרו ...כעבור רגע ארוך, התחלתי להיות
מודאג. אולי קרה להם דבר־מה ...אולי רבו
ביניהם, וגרוע מזה, אולי נפל אחד מהם למשכב...
ביקשתי לדעת מה מנע מהם לצאת הבוקר לטייל
ולקיים את הפגישה שלנו — ולא הייתה זו סתם
סקרנות.
למחרת, שוב אכזבה, ושוב רגע ארוך של
המתנה. והם לא באו. מחוסר ברירה דוחים את

במחצבה: שלמה זלינגר בעבודה על אנדרטת ה״התנגדות״ ,נחנכה בפאריס, מאי 1987
אמנים רבים. בשלב האחרון נשארתי אני לבדי.
אתה יודע מה, אני אמרתי לעצמי: הנה בשביל
השלב הזה נשארת. זה נתן איזה כוח. אבל רק עד
שגמרתי לפסל. נכון, הפסל נשאר. אבל גם
השאלות נשארו.
גם זה נכון, לי יש רק שאלות. אין לי תשובות.
לפעמים נדמה לי שיש איזושהי מהות, לא,
אמרתי מ הו ת, לא משמעות, לחיים. איזה טעם.
אבל המהות היא רק בשאלות שאדם שואל את
עצמו. בין השאר הוא גם שואל, מה יצר אותו, מה
הוליד אותו, מה הביא אותו למקום שבו הוא
נמצא. והבדידות הגדולה.
אני מדבר על בדידות גדולה של האדם ביקום.
והרי אני אדם נשוי, יש לי ילדים ויש לי חברים
טובים. אבל זה לא שייך. זה לא עוזר להתגבר על
ריגשי״האשמה.

אני אשם

״התפילה האחרונה״,שחם, פטיט פאלה, ז׳נבה
קטנה. אטלייה. בסדר. אבל הבית האמיתי שלי
הוא בחיפה.
אשמה, אתה שואל? אני אדם שיש לו הרגשות־אשמה
על הכל. קודם כל, שדווקא אני נשארתי
בחיים כשהכל סביבי מת, אף אחד לא נשאר. רק
אחותי. אבי מת, כולם. ברגע מסויים אמרתי
לעצמי: זמנית, גם אתה נשארת רק זמנית. בכלל
יש לי הרגשה זמנית. הכל זמני, חוץ מהגראניט.
היא לא זמנית.
כשהיתה התחרות הבינלאומית על המונומנט
בדראנסי ועבדתי על המאקט (הדגם המוקטן),
איכשהו ידעתי שאזכה. ידעתי שאעשה את זה
ואולי זאת תהיה התשובה לשאלות ששאלתי את
עצמי. כל פעם שעשיתי איזו צורה התרחקתי
ממנה ושאלתי את עצמי, מהי מסמלת בשבילי.
היו בתחרות ארבעה שלבים, כשבכל שלב נושרים

הם צועדים בשקט. לעולם לא מחליפים
דברים. מראיהם מראה אנשים אשר מכבר אין
להם מה לומר זה לזו ...הם צועדים במרחק־מה זה
מזה, כאילו רק במקרה פסעו יחדיו.

וכשאני בא לארץ ורואה מה אנחנו עושים פה
— למשל עכשיו, למשל לערבים — אני אומר
לעצמי: אני אשם. אני אשם! אולי מפני שאני לא
כאן. אני לא יכול להגיד למישהו מה לעשות. אני
מרגיש כי מפני שאני לא פה, אין לי הרשות
להגיד לאף אחד מה לעשות. דווקא מפני שזאת
מדינת היהודים.
הדבר החשוב אצלי הוא הפסל שאני עובד
עליו. אני קשור אליו, מתפתחים׳מין יחסי־גומלין
כמו בין גבר ואשה. נוצר הפסל ואני נוצר. זה לא
נכון שאני חוצב באבן. האבן, באותו זמן, חוצבת
בי. כשאני יוצר — אני גם נוצר. ברגע שאני
מפסיק לאהוב את האבן, אני מרגיש שהאבן כבר
יכולה לחיות בלעדי. זאת דראמה כמו כשנפסקת
אהבה גדולה. וזה תמיד קשור בכאב.
מה אני מוריש לילדים שלי? אני לא יודע. מה
יעשו עם אבנים? מה יעשו בכל הדברים האלה?
איך יזיזו אותם ממקום למקום? אפילו זה.
יש אמביציה להעמיד כמה שיותר בחיים. דבר
אחד אינו סותר את השני. אני משקיע את עיקר
המרץ ועיקר המחשבה ועיקר הפעילות בפיסול.
אמרו לי שאילו השקעתי יותר ביחסי־ציבור,
הייתי מגיע ליותר. אבל לי אין תלונות. היום יש
לי אטלייה מלא עבודות, בשעה שרבים מחברי
מכרו״את רוב עבודותיהם והאטלייה שלהם רי״ק.
האמת היא שאני לא עושה׳ את זה בשביל
הפירסום. פיסול הוא דבר כפייתי — לפחות
לגבי. בלי זה אני אדם חולה.
בשום אופן, אין לי טענות נגד אף אחד. מדוע
שיהיו?
אני מאוד מרוצה לראות את העבודות שלי
בתפן. בייחוד מפני שחייתי פעם בסביבה הזאת,
בכברי. מה, לא ידעת? לא, אני לא בחרתי את
מיקומן של העבודות. עמוס בחר. למעשה,
הפסלים מייצגים את כל 30 שנות הפיסול שלי.
העבודות הראשונות הן מ־ , 1957/8עבודה כמו
המשורר, למשל, ועד לעבודות האחרונות מ־
, 1987 כמו הכלה או מלכת שבא.

אור! אור!
כל רגע משתנה האור, כל אור משנה, כל רגע
אור משנה את הפסל, בכל מקום. הפסל שונה בכל
רגע.
גראניט אדומה ואפורה. זאת האדמה. המאגמה
הראשונה שלאחר יצירת האדמה. שותפות עם
האדמה אחרי היווצרות האדמות. לא, לא מעשה־בריאה.
הבריאה באה קודם. אני לא בורא יש מאין.
לי יש אבן. יש לי בלוק (גוש־אבן) .בלוק׳זה
הארמוני. יש בו שלמות. הדבר הראשון בשביל

לעשות פסל זה להרוס את השלמות. לכן ההתחלה
קשורה בייסורים כאלה. מצד אחד, אתה שואף
להארמוניה. מצד אחר, אתה הורס אותה במו־ידיך.
זהו מעשה היצירה. אתה הורס הארמוניה
אחת כדי לצור צורה להארמוניה אחרת, זו שלך.
בעיקר אתה שואף לתת אפשרות לאור לזרום על
האבן. כמו שמפל־מים זורם על סלע ומלטף אותו.
אבל עד שמגיעים לזה, זה כל הזמן אוכל אותר.
כן, לחיות עד היום האחרון עם האיזמל
והפטיש ביד. אוהב את אשתי, אוהב נשים בכלל.
עשיתי לחסידי אומות העולם, העמידו בשנה
האחרונה. הנה הוא במחצבה. עשיתי להבות, עם
שתי דמויות מוצאות להורג, הפשיטו מהם את
ביגדיהם, יד אחת על הראש ושניה על העיניים.
לא לראות. צירפתי אליהם אשה וילד, בצורות
פשוטות ורק מסמלות. שתי הדמויות שמכסות את
העיניים זה העולם שכיסה את עיניו. חסידי אומות
העולם הם האשה שמגינה על הילד הפגיע. נכון,
לא חסידים. בכלל לא חסידים. אם וילד. פגיע.
לא, שניהם פגיעים. באותה מידה. אבל האחת
מבינה יותר.
למה קיווקווים? מאנייריזם? לא, מבחינתי,
עקבות בחומר. הרי אני עובד באיזמל. רוב עמיתי
עובדים היום כבר במכונות. ואם מותר לי לומר
זאת, הורסים את נשמת האבן. אם היה להם רגש
חזק במהלך העבודה, הם מחסלים אותו במכונה
שהופכת הכל לשטח חלק ומוחלק במכונה, שטח
שבו יד אדם לא השאירה שום עקבות. אני רוצה
להשאיר עקבות באבן. אני עובד במצב של
התרגשות אמוציונאלית. אפילו יש לי טכניקה
לעורר מחדש את הצד האמוציונאלי כשאני
מתעייף אחרי עבודה ממושכת. אני מקוה שאני
טוען את האבן במצב־הרוח שיש לי תוך כדי
עבורה.
לכן הקיווקוו לא סכימטי. שים לב, הוא בכיוון
שבו אני עובד. זה הריתמוס שלי. הריתמוס הוא
החלק החשוב ביותר בעבודה. הריתמוס הוא אני.
הריתמוס של מכת הפטיש. הריתמוס של דפיקות־הלב.
כשכל המיקצבים האלה נכנסים לאותו קצב,
יש רגעים של איזו התעלות. כמו הכושי שבטם־
טם שלו מגיע לאיזו אכסטאזה.
מילים אחרונות? פשוט תודה. כן, לקינן.
אני אסיר תודה לעמוס קינן על שאיפשר לי
להעמיד תערוכה משלי במיסגרת התערוכה
הגדולה שלו — גדולה גם בממדים אירופיים —
ל־ 40 שנותיה של מדינת ישראל.
הייתי יכול לומר שהוא איפשר לכולנו
להראות מה ומי אנחנו, מה אנחנו רוצים ומה
אנחנו שווים. את זה לא אשכח ואני מקווה שאיזה
עיקבות של זה יישארו גם בתודעה התרבותית
של הארץ הזאת, הארץ שלנו.
תודה.

שאור אברהנזי

טיזר בוקר
סיפור זעיר
בבקרים, מדי יום ביומו, בדיוק באותה שעה
מוקדמת ובאותו מקום, מופיע מולי זוג קשישים,
גבר ואישה בשנות השבעים — בעל ואשתו, ללא
ספק — אשר יוצאים כמוני, מדי בוקר, לטייל...
הם צועדים תמיד באותו קצב ובאותו כיוון. אפשר
לכוון את השעון על פי המיפגש איתם, כל בוקר.

״מזמור תהילים״ ,שחם, אוסף האמן
הפגישה — אולי למחר ...ואכן, הפגישה
מתקיימת למחרת. הנה, אני רואה אותם מרחוק.
הם מתקרבים אט־אט. היא צועדת לפניו. הוא,
מאחוריה, צועד הפעם בעזרת מקל ...אני שואל
את עצמי, מה קרה לו? ובאמת, הייתי רוצה לדעת
מה קרה לו, והייתי רוצה לאחל לו רפואה שלמה...
נו, מילא, העיקר שבאו. להתראות מחר.
בוקר אחד הופיעו בזוגות — נראה שהיו להם
אורחים — עוד זוג קשישים בני גילם. הגברים
צעדו לפני הנשים ולא חדלו לרגע לדבר ביניהם
בקול רם ובתנועות ידיים. מאחוריהם צעדו
הנשים וגם הן דיברו ללא הרף. סוף־סוף, היה לזוג
מכרי על מה ועם מי לדבר ...הם ניראו הפעם
עליזים מאוד ובריאים — והוא צעד ללא עזרת
המקל.
האורחים נסעו כנראה, ומכרי שוב הופיעו
לבדם, ושוב צעדו בשתיקה ...לפתע, פרץ הוא
קדימה והתרחק מאשתו בצעדים מהירים, פנה
הצידה והסתנן אל בין השיחים. משם הביט
לאחור, עצר רגע, כמו מסתתר מעיניה של בת
זוגו, והטיל את מימיו על בול עץ יבש. גמר מהר
וחיכה לה, לאשתו, בחוסר סבלנות. היא התקרבה,
עברה על פניו והפטירה: בוא כבר! הוא חייך חיוך
מבוייש והוסיף לצעוד לידה...

!ה הם אומרים...הה הן אומרות...מה הם אוהרים...חה הן אומרות...מה ה

משה שחל:

יצחק קול:

״ד בקני! מנוסה
בעל פינקס־ציקים!״ שני סוני למל !
יעקב חלפון נוהג לסלוח אלי מיכ תבים מזה כמה חוד־שים.
גדרך-כלל עוסקים חמיכתבים בעימעון פרס.
לפעמים נם בעוזריו, יוסי ביילין ובועז אפלבאום. השבוע
הגדיל חלפון לעשות: הוא שיגר לעורכי־העיתונים מיכתב
מעניין ביי תי. הוא קבע שמיפלגחדהעבודה ת רד בכנס ת
הבאה ל״ 34 מנדטים. לעומת־זאת, לולא היה עומד פרס
בראשה -היתה זוכה המיפלגה ב־ 40 מנדטים. במיכתב
טוען חלפון שבדעת פרס להציע לאריאל שדון ולאנשיו
עריקה אחרי הבחירות, ונ ד לנצח. חלפון מסביר במיכתבו
ששרון לא יערוק. כ שסיימתי להתעמק במיכתב גדוש
המידע, טילפנתי ישר לעומר, לביתו של חלפון:
השבוע שעבר היה השבוע של הערוץ השני הכל״כך מדו בר
ומדובר ומדובר ...אורי פורת, מנכ״ל הערוץ הראשון,
העלה את הנושא לכותרות, כשהתריע על חוסר״הפיקוח
בכל הקשור לערוץ השני. שידורי־הניסיון של הערוץ השני,
יש לדעת, מתקיימים כיום, מבלי שאושרו על־ידי נציגי
רשות״השידור, כפי שנקבע, מהסיבה הטכנית הפשוטה
שלא תיפקד, במשך כמה חודשים, ועד־מנהל לרשות״
השידור.
שאלתי את איציק קול, א חד המועמדים היותר-רציניים
לקבלת זיכיון לערוץ השני, על־מה־המהומה.
אני לא יודע מה קרה לאורי פורת. הוא מתלונן על כך שהערוץ
השני משדר תוכניות בלא פיקוח. אז אני שואל אותך: מה יוצא
לנו מכך שהערוץ הראשון משדר עם פיקוח? ״מאשה וסאשה״!

רציתי להתריע, מפגי שאחרת יהיה בדיוק כמו שאני כותב
במיכתב! לכן פניתי אל עורכי־דעיתונים.

• התחזיות שלד מבוססות על בדיקה, או שחטפת
השראה?
אני בודק, בודק כל הזמן. אני חושש שבמיפלגת־העבודה יבינו,
ארטויטו, שאין אופציה ירדנית. פרס מוכיל לזה ביחד עם המטוס־טם
השני — יוסי ביילין. אלה מתפקדים כמו ״שני קוני למל״.
או שיכריזו שהתפכחו, או שלא — אבל זה יוריד ארבעה מנדטים
מהרשימה. אני חושש גס שדפול (רפאל איתן, העומד בראש
רשימת צומת) יקח קולות מההתיישבות העובדת. הוא יגבר על
מה־שמו? זה שהתמודד עם שימחה דיניץ..

בחירות

הערוץ השני

• אולי ניטים זווילי?

• אז מתע התעורר סורת דווקא עכשיו?
מפני שהוא, ושאר נציגי הערוץ הראשון, מרגישים שעלתה
הצפייה בערוץ השני בשבועות האחרונים. לא, לא ערכתי בדיקה,
אבל התוכניות שם השתפרו מאוד באחרונה, ותשאלי מכרים
שלך. למשל, לילה אחד שידר הערוץ הראשון תוכנית הדרן
לתל־אביב. ואילו בערוץ השני שידרו את אקסודוס. במה היית
בוחרת לצפות?

• מעבר לטעם האישי שלי, אני מבינה שיש כאן
בעייה חוקית: שהערוץ השני עובר על החוק מדי יום
ביומו, ממני שתוכניותיו לא אושרו כסי שסוכם.
מה זה חוק? עם־ישראל רוצה בערוץ שני! חוק נועד למען
האנשים. נכון הוא שפורת בתוקף תפקידו כמנכ״ל רשות־השידור
היה צריך לאשר את תוכניות הערוץ השני. אבל יש להניח שהוא
לא היה מאשר תוכניות יותר מדי מעניינות עבור הערוץ המתחרה,
לא? בשביל תוכניות מעניינות — לא צריך שום פיקוח
(דפנה ברק)
ציבורי, אלא קניין מנוסה בעל פינקס־צ׳קים...

• רציתי לדעת, מה רצה המשורר?

זהו! ,ודלי! כמה מנדטים יילכו לר״ץ. אנשים יתפכחו. חוץ מזה,
אני לא צופה באמת שינויים ברשימת המיפלגה לכנסת. את כל
החדשים הם ישימו בטח במקום וד 45 והלאה.

• אתה מתכוון לאמר: לא במקומות ריאליים?
אחרי הסוד?
הם לא יודעים איפה הסוף! זאת הבעייה!

• יש לי בעייה עם המיכתב שלד: במשך כמה
חודשים אני מקבלת ממך מיבתבים בלתי־מחמיאים
בעניינו של שימעון סרס. המיכתב הנוכחי שלך אינו
מהווה, במיקרה, חיסול״חשבונות עימו?
מלם יודעים על העסק שלי עם פרס. במיכתב הנוכחי אני רק
אומר למכותבים ולכתבים שלהם מה יקרר .,את דעתי על שימעון
פרס ממילא מלס יודעי* לרעתי, הוא לא צריך להיות אפילו
(דפנה בדק)
חנר״בנסת!

,.במיגוש־הנוווסל
נראה שנפסיד בבחירות!״

ביום החמישי מצאתי עצמי, בראשונה בחיי, במיגרש־כדורסל,
במישחק הדרבי בין מכבי תל-אביב לבין הפועל
תל־אביב. אחרי ההלם הראשוני, גיליתי מכרים ב ס בי ב תי
הקרובה: דן גילרמן, נשיא לישכת־המיסחר של התעשיי נים;
חבר־הכנסת חיים רמון; הפירסומאי דויד אדמון, ואף
מבקר״המדינה, יעקב מלץ. נרגעתי עד שטפח על כתפי
השר האלגנטי משה שחל.

• גב אתה, ברוטום?
אצלי זאת באמת אהבה אישית. באתי למיגרש עם המישפחה:
הבן שלי עופר ובתי איילת.
אני צופה קבוע בספורט בטלוויזיה. הפעם רציתי מאוד לעודד
את קבוצת־הפועל. בכמה הזדמנויות יצא לך לראות אותי מוחה
כפיים, מתלהב ורוקע על כיסאות?

• כאת לעודד את הפועל כשחל, נציג בכיר במים־
לגת־העבודה, ולאו־דווקא כאיש סרטי.
הפועל היא קבוצה טובה מאוד. פסיכולוגית, הם עלו למיגרש
בהרגשת־נחיתות, שהם לא ניצחו. הקהל של מכבי היה כל־כר
קנאי. בסביבה שבה ישבתי ועודדתי את הפועל, הסתכלו בי״.
מישהו העיר לי :״אוייבים יושבים בתוכנו!״
ספורט חיים רמון, ידידי, עוד ניסה להתגרות בהם, לעורר פרובוקציה.
רק זה מה שהיה חסר לי.
יצאתי מהמישחק הזה מדוכא. אני אומר לך — וזה מתוך מה
שקרה באולם — מיפלגת־העבודה הולכת להפסיד בבחירות! לנו
אין כזה קהל קנאי.

• א־סרום ו בחירות, אני מניחה שרבים מעמיתיך
ייראו בחודשים הקרובים באורח בולט במיגרשי הכדורסל
והכדורגל.
בהחלט יש כאן גם שיקול פוליטי. אני לא מנסה להסתיר זאת.
יש כאן שיקול לראות, אבל גם שיראו אותך! זה עושה אותך עממי.
אני מניח שלקראת ספטמבר, תחילת העונה הבאה בכדורסל,
ייראו יותר ויותר מעמיתיי במיגרשים. נראה שאת צודקת — יו תר
במיגרשי־הכדורגל. במיפלגודהעבודה המודעות לכך נמוכה יותר
מאשר בליכוד. אנחנו יותר ממוסדים. אם מדובר על פוליטיקאי
שאין לו מושג בספורט — זה נראה מלאכותי.
מאידו, איש פוליטי שאינו מבין שאלפים ועשרות־אלפים מבו־
(דפנה ברק)
הריו מתעניינים בכך — הוא פשוט מנותק.

סאומרים. ..מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אומרות...מה הם או

טובה ארן:

שושנה בהט:

,.אור׳ ההגיון של .,אם הילדה נחטפה ,,אצלנו בארץ בכלל
חכמינו היה אחר?״ צריכים להחזירה להוריה!״ איו לגו חמסין ! ״

הנה כבר יש לנו מסורת במדור הזה. לפני כל חג אני פונה
אל טובה ארן, מנהלת מרכז־ההדרכה של ״תנובה״ ,וחוקרת
את המאכלים של חגי״ישראל ושואלת אותה מדוע אנחנו
אוכלים א ת מה שאנחנו אוכלים בחגים. הפעם שבועות,
והשאלה היא מדוע דברי״חלב.

האמת היא שאין בתורה שום דבר המרמז שבשבועות צריך
לאכול דברי־חלב. כל המינהגים באו מהמסורת, וכל עדה המציאה
לעצמה מטעמים.

עבורנו, הסיפור על האם הבראזילית שבאה ארצח לק ח
תאתבתה הוא סיפור אנושי נוגע-ללב. בשביל ארבע
מחברותי, שבביתן גדלים ילדים תוערת־בדאזיל, זה >ו-
שא־השיחה היחידי כבר מזה חודש.
האם את מפ חד ת שבבוקר אחד תבוא גם האמא
הביולוגית של בתך לק ח ת את הילדה בחזרה! שאלתי א ת
אחת האמהות שסירבה להיחשף, כמו כל חברותיה.
אני לא מפחדת, בי עברו כבד שנתיים וחצי מאז שקיבלתי את
הבת שלי. אבל אני לא יבולה להגיד שהסיפור הזה אינו מטריד את
מנוחתי.

• אבל לא יתכן שכל העדות החליטו בידוד שבשבועות
יאכלו דברי-חלב. זה היה צייד להתחיל
איפה שהוא.

• איד את יודעת שגם הילדה שלד לא נחטפח
מאמאשלה?

יש האומרים שחלב בגימטריה זה ,40 ובגלל ה־ 40 יום ו־40
לילה שמשה חיכה על הר־סיני בעניין הבאת התורה, החליטו

אין צורך לחטוף ילדים בבראזיל. אני הייתי שם. דאיתי את
הילדים בני זד 3מסתובבים ברחובות בלא לחם ובלא בית, ממש

הדבר היחיד שעליו מדברים היום הוא החמסין שבא
פתאום ושהנחית על רוב האוכלוסיה מכה בראש.
נו, מה אתה אומר על החמסין! האם גם מחר יהיה
חמסין! עד מתי יימשך החמסין! רק זה שמעתי היום, למ רות
שהסורים הזיזו כוחות לתוך לבנון.
מאיפה המילה חמסין, שאלתי א ת שושנה בהט, המז־

חגים

ילדי ברזיל

מזג־האוויר

זרוקים ברחובות. אלח לא סיפורים. ראיתי את זה בעיניי. אני לא
הושבת שהסוחרים יקחו סיכון ויחטפו ילדים.

כירה המדעית של האקדמיה ללשון העברית. האם זה נכון
שהערבים החליטו שיש 50 ימים חמים כאלה בשנה, וקראו
להם חמסין, כלומר חמישים?

• בשבועות אכלו דברי־חלב, אבל לפני זה ואחרי
זה אכלו בשר? זה הגיוני?

זאת הנכרת שעזרה לי לאמץ את הילדה שלי. אבל היא לא
חטפה אף ילד, היא פשוט זיחה תהליכים, והיה כזה משהו לא־חוקי.
מכאן לחטיפה ארוכה הדרך.

למה את מחפשת הגיון בכל דבר? אולי ההגיון של חכמינו היה
אחר מזה שלנו?
לי יש דיעה משלי, לא כמומחית אלא כעקרת־בית דווקא

לעניין אכילת דברי־החלב בשבועות.

• ואם יסתבר שהילדה בלוד אמנם נחטפה מהוריד?
מה דעתך, צרין* להחזיר אותה לאמא הביולוגית
או להשאירה באן?

לא בדיוק. המילה חמסין באה כנראה מהמילה הערבית לחמישים,
אבל בהקשר אחר.
חג־השבועות חל 50 יום אחרי הפסח, ובערך בתאריך הזה
נושבת במצריים רוח מיוחדת ונדירה, שהתחילו לקרוא לה חמסין.
כששלטו הבריטים בארץ, הם פשוט לקחו את המילה הערכית
לרוח המיוחדת במצריים והעבירו אותה הנה, כי הם חשבו שמדובר
על חום קשה. אצלנו הרוח החמה היא רוח אחרת לגמרי, ושמה
רוודקדים.

לאכול חלב.
גירסה אחרת אומרת שהיות ולא היתה עדיין תורה גם לא היו
דיני־כשרות, וכדי לא להסתבך באכילת דבר לא־כשר אכלו דברי
חלב בלבד.

• אז מה את חושבת כעקרת־־בית?
חג״השבועות הוא אחד משלושת הרגלים, והוא מגיע בעיצומו
של הקיץ. אני חושבת שאנשים הלכו ורכבו לירושלים, ובגלל
חוסר אמצעי־קירור לא רצו לקחת עימם בשר, המתקלקל בקלות.
לכן לקחו גבינות למיניהן. ככה נולדה המסורת, ואנחנו ממשיכים
(דניאלה שמי)
אותה עד היום.

• ובכל זאת יושבת באן גברת בבית־הסוחר.

אני יודעת שאיום להגיד את זה, אבל אני חושבת שצריך
להחזיר את הילדה לאמא הביולוגית, אם אמנם יסתבר שהילדה
באמת נחטפה. יזע־ עם 31 אני חושכת שבמיקרה כזה תעשה
הטלוויזיה הבריטית, ואת שגילתה את כל הסיפור, מעשה חשוב
מאוד אם תארגן להורים האלה בלוד נסיעה לבראזיל כדי לאמץ
עוד ילד. אני יודעת שזה נשמע נורא, אכל האגשיס הללו לא
יעמדו בפרידה הזאת, אם לא יהיה להם ילד אחר( .דניאלה שסי)

• זאת אומרת שאצלנו בכלל אין חמסין?
נכון. אצלנו יש שרב ויש רוח־קדים. במצריים יש חמסין. אבל
את הסיפור הזה לא כולם יודעים, ולכן בלשון העם מזג־אוויר חם
מאוד עם רוח חמה נקרא חמסין, אבל זאת טעות למדקדקים בלשון.
(דניאלה שמי)

ן,,אני בונה קצת, ומ״ד מוחה את
\ת .1הדמשת וממשינה הראה

אחר 7ז 18ז
**ץ ש־עשרה שיניים עקרו לה,
לברכה־ביאטריס שוורץ־שימעו־ני.
במשך ארבע שנים בילתה את רוב
זמנה בכיסאו של רופא־השיניים. אחרי
שעקר את כל שיניה העליונות, הרכיב
בפיה מערכת זמנית של שיניים
תותבות.
״כשאכלתי במיסעדות, השיניים
נשארו לי בתוך האוכל. אכלתי משהו,
ופתאום ראיתי איך כל המערכת
הזמנית תקועה בצלחת.
״בתיאטרון עפו לי השיניים מהפה
אל בין הכיסאות השכנים,״ היא אומרת
,״ולעתים קרה שהשיניים סתם כך
התחילו להתנדנד בפה, ונאלצתי
לחזור מיד הביתה, כדי שלא ילעגו

אחר־כך הורכבה בפיה מערכת של
שיניים קבועות. אלא שצורתן לא
מצאה חן בעיניה. הן היו צהובות
ובולטות מדי. ושוב היא נאלצה לעבור
את אותו התהליך המייגע של הרכבת
שיניים חדשות.

״במשך תקופה ארוכה התקיימתי
על מרקים ומאכלים נוזליים. בימים
טובים, כשהשיניים נראו חזקות ויציבות,
זללתי כל מיני מאכלים מוצקים.
ידעתי שלמחרת שוב יתחילו השיניים
להתנדנד, ולכן הייתי חייבת לנצל כל
יום, כל דקה טובה.״
למרות מה שנשמע כתקופה של
סבל, טורחת שוורץ לומר שוב ושוב כי
לא סבלה כלל. נהפוך הוא. הכל היה
כל־כך משעשע. ובכלל, עכשיו היא
נטולת־דאגות, וחייה יפים להפליא.

ההתיפה
? 1+של גומאדי
*ץ ה שהיתד! פנינה רוזנבלום
בתחילת שנות וד ,80 היתה ברכה
שוורץ בתחילת שנות ה־ .70 בלונדית
שחלקה נערת־זוהר וחלקה ילדה־אשה
אומללה, שחייה קשים, ואף אומללים.
דייוויד קופרפילד בגירסתו הנשית.

ברכה־ביאטרים בתצלום אופייני)1971( ,
.תמיד צחך להסתכל בחצי־הכוס המלאה...״

בליינית בבית־קפה ועם מייק בראנט ()1970

ברכה בסרט ״הצד השני״ ()1973

.המען העיקרי שלי היה פלאפל עזח...־

.חלקה נערת־עהר, חלקה ׳לדה־אשה אומללה...־

בכל מקום, אכלו במיסעדות־פאר,
טיילו בארץ ומחוצה לה.
במישפט בצלאל מיזרחי נגד הארץ
העידה שוורץ כי גומאדי הוא תמים
וטהור, וכי היא מאוהבת בו.
אלא שבדיוק אז מאס בה גומאדי.
הוא הבטיח לה סכום־כסף הגון, ובלבד
שתעלם מחייו.
הפרידה קשתה על ברכה. היא
הופיעה בלילות בביתו, הטרידה את
אשתו וילדיו, ניסתה לבטל את רוע
הגזירה.

שיעד מפוזד
וקריצה

לארי
.פתאום נכנס לבר ובר חלומות״!״

היא היתה סגנית מלכת־המים של
העולם הזה, דוגמנית לעת־מצוא וג־דופי
קבועה של חבורות־אמנים.
הצריף של אביגדור, בתי־הקפה
והדיסקוטקים האופנתיים היו זירת־הפעולה,
עורקי״חיים הכרחיים. ברכה
שוורץ מצצה בתאווה את הדבש
שהציעה תל־אביב לשכמותה. מייק
בראנט, אבי עופרים, עמית לוינסון —
כולם הכירו אותה. תמיד בלונדית.
תמיד חתיכה. לבושה בבגדים חושם־
ניים־אופנתיים.
והיה גם גומאדי. עבריין עשיר
ומבוקש, הן על־ידי המישטרה, הן על־ידי
הנשים. במשך חודשים ארוכים הוא
היה של ברכה שוורץ. הם נראו ביחד

^ חרי זמן־מה, כשהבינה כי ג ר
\ £מאדי אכן נחוש בהחלטתו, נעלמה.
ראו אותה בפראנקפורט, בפאריס
ובלונדון. לפני שבע שנים הגיעה לניו־יורק.
עכשיו היא בחופשה בארץ. בפעם
הראשונה מאז שנסעה.
״כבר בערב הראשון שלי בניו־יורק
הכרתי את לארי. הכל קרה לי כמו
באגרות,״ היא אומרת, ומחייכת במלוא
שיניה.
״הגעתי לניו־יורק בערב. שכרתי
חדר בבית־מלון ורציתי ללכת לישון.
אבל הייתי נרגשת מאוד, ולא הצלחתי
להירדם. נסעתי לבר, הכרתי שם בחור
ישראלי והתיישבתי לידו.
״פתאום נכנס לבר גבר חלומותי,
ומיד הוקף ביפהפיות אמריקאיות.
אמרתי לעצמי: זה מתאים לי. פיזרתי
את השיער וקרצתי לו. הלכתי לשרו־תים.
הוא הלר אחרי. מתי אוכל לראות
אותר? שאל. אמרתי: בעוד חמש דקות.
״ביקשתי מהישראלי שיחזיר אותי
לבית־המלון שלי. יש לי עיקרון חשוב
בחיים — אני אף־פעם לא עוברת
משולחן לשולחן. תמיד אשאר לצידו
של הגבר שאיתו התחלתי את הערב.
״הישראלי החזיר אותי לבית״המלון,
ונסע לדרכו. אני חזרתי מיד לבר,
ורצתי לגבר שלי. אני כאן, הודעתי לו.
כל־כך מהר? הוא שאל. כן, אמרתי.
עכשיו או לעולם לא. ומאז אנחנו
ביחד. חיים בעושר ובאושר.״
ברכה שוורץ באה לארץ כדי
להודיע לכולם כי היא מאושרת

ברכה־ביאטרים השבוע
״במשך תקופה ארוכה התקיימתי על נוזלים...״
לחלוטין. בהחלטיות נואשת היא
מוחקת את כל הקשיים, צובעת את
חייה העכשוויים בצבעים זורחים.

לארי גולד, הגבר ההוא, התגלה
כנשוי, אבל לברכה שוורץ לא איכפת.
״החיים שלי יפים גם ככה. הוא נמצא

אצלי יותר מאשר בבית. ולמה שית־גרש?
הרי אם ייפרד מאשתו, ייאלץ
(המשך בעמוד )41

השבוע, על שסת־הים

עם הבת לורה והאם־המאמצת

,הוא נותן כסף. אני מתנת את עצמי!׳

£7 7111,העוו! ס הוה

לרות׳ נעמי רותי בטלפון, כתמיד, ב-
,221017 ואני לא יועצת לענייני
נישואין -אין לי שמץ של מושג
בנושא. ונא לא להטריד ב״2
בלילה.

דמות החלומות
הוא מחפש את ״דמות החלומות״
שלו, אבל יחד עם זה הוא בהחלט עם
הרגליים על הקרקע. אומר שמה שבאמת
חשוב זה האישיות, האינטליגנציה.
קודם־כל התוכן, אבל גם הצורה
חשובה. כי אם הצורה לא נאה, לא נגיע
לתכנים.
הבחור רווק, בן ,32 סמנכ״ל שיווק
בחברה בתחום המחשבים, בעל הופעה
נאה וגובה ( 1.87 מטר) .אוהב לטייל
בעולם, ועושה זאת מדי פעם. רוצה
אותך קארייריסטית, שאפתנית, בעלת
מיקצוע שבו את מביאה לידי ביטוי את
הכישורים שלך. תוכלי למצוא אותו
בשעות הערב בטלפון 7527074־.03

במקום שיש נישואין בלי אהבה,
יש אהבה בלי נישואין.

מאוזן:
)1שמענו שאחרי הודו אבן
חזר כמזכיר בדימוס (;)3
)3החוירו לעומת הפמיניסטיות

)9נטיה ברורה לצד שיקבל
הסכמה רוסית (;)4

פתרו! תשבצופן

)10 שתול ובכל־זאת עקור (:)4
)13 מצבה למפקד (:)3
)14 הסופר הצ׳כי קבל את השק
באופן פרטי (;)6
)15 מאור הפלא יוציא אותנו
מחשכת ימי הבינים (;)5,3
)17 הצדיק הגיע אבל לא רואים
אותו (;)4
)18 כתב ספרים ל״בזק 4
)20 אחיו של אפרים בישוב

)22 סדרו אותו במזומנים (;)2,3
)24 מלך ביהודה מן הימין ומן
השמאל (;)3
)25 אבן זה נשק 4
)26 השניים ירדו מנכסיהם בשל
קרבתם לאום (;)4
)28 מראה רזה לסילבנה בסרט

)29 מוכרים רהיטים אלוהיים

מאוגד:

)4מקל אייזן בטון (;)4
)5עם 21 מאונר — כמוברכה
לגוי שרוכש את חמץ המדינה

)6וילה בירושלים (;)3,3
)7שבעים ושנים. צדיקים
עומדים על הראש באידיליה

)8משמיע קולות עולים
ויורדים (;)5
)9תועה בסבך המשפט (;)4,3
)11 המנכ״ל קשור לאדמה (;)2
)12 לאחר מאמצים רבים הצליח
בשטיפת המח לשמיר

)16 זה שחתם אימת שהיתה
ברירה (;)5,3
)19 התישבות לתדרוך ולחזוק
בברית המועצות (;)6
)21 ראה 5מאונו;
)22 אשמיע קולי בעיר (;)4
)23 דומה לאגרטל באכדיה (;)2
)24 הצעד הראשון ב די ד לרבבה

)27 מטיפים מכל העברים (;)3

)2קרבן תמים 3

אביגיל ינאי —

בעלת מרץ
עוד אחת בת .29 חיפאית, עיניים
ירוקות, שיער שחור־אדמדם1.62 ,
מטר, נחמדה, בעלת מרץ, הנדסאית
בניין, אוהבת טיולים, הצגות, בילויים,
קריאה, טניס, שחייה .״אני מחפשת
פרטנר רציני למטרה רצינית,״ היא
הודיעה לי ,״רצוי בעל הופעה נאה ״.אל
תחשוש מהיותה חיפאית. .היא מגיעה
לתל־אביב לפחות פעמיים בשבוע.
שאל אותי על (.)53/88

פגשתי מכר ותיק, בעל בית-
מרקחת, אחרי שלא ראיתי אותו
הרבה שנים. שאלתי מה נשמע,
איך הפרנסה, והוא ענה: ברוד ה שם,
כולם חולים.

נזף וטבע
היא ילידת ירושלים, עובדת
במישרד־החינוך בתפקיד ניהולי, בת
,54 גרושה, אם לשלושה. אומרים לה

פניה אישית
רר.ד.
האלמ1ני(ת)
ר.ד. יקר(ה< ,כדי שיהיה
יותר פשוט, נניח שאת בחו רה.
ככה זה נראה מסימון
המיכתב המפוצץ שלך, אותו
הפנית למדור ריגוניס, קודם
כל, תודח. מקורות מודיעיניים
חשובים לי, נחוצים לי
מאוד. הרי כבר אמדתי לכם
לפני שאני לא יכולה לדעת
הכל.
תיקתקת לי מיכתב קצר,
מנוסח להפליא (בא לך לע בוד
בהעולס הזה!) וסיפרת
לי פרטים מדהימים על החשוב
ההוא, שנולד לו בן, ולא
בתר אם הוא באמת האב.
מצטערת שאני לא יכולה לשתף
אותכם כרגע בסיפור.
לעורך אין כל־כך הרבה כסף
לשלם עבור תביעת־דיבה.
אז תראי, יקירתי הכישרו-
נייב תהיי יקרה לי עוד יותר
אם תתקשרי אליי, ונשוחח
על כך, ואז אולי ייצא לגו יחד
סיפור פגזי. בסדר! אני לא
זזה מהטלפון עד שאת לא
מתקשרת!
וכמוה אוהב שקט, הרים, טיולים, נוף
וטבע. מצורפת תמונתה. שמה אסתר,
ומיספר־הטלפון שלה נמצא אצלי.

מסתובב ב שלם
היא כתבה אליי בשם בחור גרמני,
יורגן שמו, שהוא ידיד של בעלה, שגם
הוא גרמני. יורגן מסתובב המון בעולם
לרגל עיסוקיו, אוהב את ישראל, ומאוד
רוצה להכיר בחורה ישראלית.
וזה ממשיך ככה :״הוא מאוד רציני,
מחפש רצינית. יכולה להיות גרושה עם
או בלי ילדים, אשר אוהבת חיי
מישפחה. היא תוכל להסתובב איתו
בעולם, או להישאר איתו בארץ. הוא בן
,28 שיער שחור, רזה, מזוקן, בעל לב
טוב. הוא לא יהודי, והעניין של
להתגייר יבוא כאשר הוא ימצא את
המתאימה. מעדיף בחורה כהת־שיער,
מלאת־גוף, אבל לא שמנה מדי, שתדע
אחת מן השפות: אנגלית, גרמנית,
פולנית, הונגרית, רוסית או צ׳כית״.
היא מסרה את מיספר־הטלפון שלו
בגרמניה 62111 06031 אפשר גם
לכתוב אל אורלי הניק, ששת הימים
,4/11 תל־אביב .67295

איתן עמיחי

הדבר ת סדיקים

בעמ

מומחים והדברת תיקנים(ג׳ן קים),ו
.תולעי עץ, חוקי ספרים ובגדם,
י עירפול מיוחד לארועים למניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

הא 13 שד 1בסדר

^ ^ 0 3רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־75־03

בשמירה ע ר בד-אותך 11־11*113

שר, השחקנית והזמרת, אומרת
שלא משנה לה בן כמה הגבר, כל
עוד הוא לא הגיע לגיל . 30

אסתר
בת מזל תאזמים

שהיא נראית טוב, צעירה לגילה. גובהה
1.68 מטר, מלאה, לא שמנה. מתעניינת
באסטרולוגיה, בת מזל תאומים. רוצה
להכיר אדם מעניין, אשר אוהב לחיות,

״אני מחפש בחורה שתהיה אינטליגנטית
מספיק כדי לעורר את סקרנותי,
ונשית מספיק כדי להפוך את כל העניין
הזה לאתגר,״ הוא אמר לי. הוא בן
,45 פנוי, אב לבן, עוסק בניהול בשטח
תרבותי״אמנותי, הופעה נאה(״אני נראה
טוב מאוד, האגו שלי בסדר בעניין
הזה,״) גובה 1.78 מטר, אוהב קולנוע
ומוסיקה ומתעניין ברפואה טיבעית ובמיסטיקה.
חולם על קשר מעניין ומרגש
עם נשית ונאה מאוד. גם מיספר הטלפון
של ( )54/88 נמצא אצלי.

מה לא אמרו על הזמר רמי פורטים
— חדשן, מטורף, זמר שהקדים את
זמנו, וכמובן הפאנקיסט הראשון בעיר.
הוא אף לא ידע שהוא כזה, ואולי
התארים לא עיניינו אותו. העיקר התוצאה
הסופית. למרות שהיה לו חשוב

אז מה מחדש הילד הנורא של
ראשית שנות ה־?80
ייחוד טכני? פורטים שוכח שייחוד1
טכני נשאר מן הסתם רק טכני, ולכן
נשאה ההופעה אופי מיסחרי של סקר־שווקים
וגישושים. וריח הנאפטלין,
שנדף ממנה, היה חזק אף מהאפטרשייב.
.סביב
רמי פורטים התגודדו 300
ילדים וילדות במיני־מיני בצמוחצמוד
ואדום־שחור סכסי. הם היו האטרקציה.
פורטים כבר לא, אפילו ניסה כמו בעבר
לנעוץ סיכות־ביטחון בלחיים או בתוך
הנחיריים. עכשיו הוא בצד הנכון. בצד
של האנכרוניסטים.
בחצות נפלטו הילדים הסכסיים
מהמועדון. רואים שפורטים מרחם על
ילדי־הגן. או שאני טועה, ובפיננהין רצו
להרוויח פעמיים ולהתחיל בחצות ערב
עם קהל חדש, ובלי פורטים. אבל אנחנו
עדיין יודעים קצת לפרגן, אחרי הכל

הבלוז של הלביא האחרון
כשאלוהים אמר בפעם הראשונה
״יהי אור!״ הוא לא חשב על יענקל׳ה
רוטבליס בקצב הרוק, אבל זה לא
הפריע לרוטבליט לשיר ולספר בפאב
טחמ פל ח ר איך שיחרר את ירושלים,
ואיך התמוטטה לו האימפריה בין הידיים.
ומכיוון
שרוטבליט מופיע כמעט
בתקן של נביא, הוא יכול גם להרשות
לעצמו להטיף ולהציע חשיש לקשיש
והירואין לקטין ולמאמין רק קוקאין.
כן דבר האלוהים /גם הוא בנביאים
/מה טוב ומה נעים /כן דבר האלוהים.
אחר־כך הוא מוחה חזק בשיר על
מות האימפריה, ואי־אפשר שלא להיסחף
אחריו. ויש לו חדשות על מות
האימפריה /הללויה במות האימפריה ^
והתיזמורת תנגן על הר־הבית /עי

יענקל׳ה רוטבליט(משמאל) ויענהל׳ה סגל
אכול ושתה, כ׳ מחר ב״חת!
את האצבעות על השולחנות. שיר נוקב
ומוקיע. אולי יש לו חשבון עם המקום
י(אכול ושתה, כי מחר ביירות) .כי לנ־ביאי־זעם,
חוץ מזקן לבן ועיניים ממזריות,
יש גם חשבונות לא־סגורים עם
החוטאים.
בשיר אחר, רוטבליט בלי רחמים,

ודי

בבוג

רמי סורטים
זאוזר־כך, הצנה שניה
להיות סולן של הלהקה, ידע להשתלב
בתוך מינימל קומפקט מבלי לתפוס
את קידמת הבימה.
אחרי שנה וחצי בבריסל חזר פורטים
לארץ ישר לתוך מועדון פיננחין, יחד
עם להקת ראן קונפליקט.

לביטרקית
״הביטניקית הראשונה של תל;
אביב״ — כך כינה המשורר אברהם
שלונסקי את הכוריאוגרפית גרטרוד

— פורטיס מזוהה יותר איתנו, ופחות
עם המיני־מיני והציחקוקים.
וביום חמישי, כשהוא יופיע שוב
בפיננווין נלך לשמוע אותו אף שאנחנו
כבר לא קטינים. אבל שלא יתחילו כלבך
מוקדם.
קראום, מי שהיתה רקדנית וכוריאוגרפית
מבריקה בעלת אישיות בימתית
קורנת, דמות זעירה של אשה
שגדלה באורות־הבימה למימדי־ענק,
חוזרת בימים אלה דרן־ הרגליים של
שלוש להקות־המחול המרכזיות בישראל
— בת־שבע, הלהקה הקיבוצית
וקול ודממה, במחולות שעוד זוכרת
נעמי אלסקובסקי, מתלמידותיה הראשונות
של קראום.
הימים היו ימים של אין וידיאו ואין
טלוויזיה, ולכן, כשיחזור הכוריאוגרפי,
הושם הדגש בעיקר על רוח המחול של
גרטרוד קראום, ואף על חשבון הדיוק
ההיסטורי של הצעדים עצמם.

באמצע ניגשת נערה ומדביקה לו |
ישבתי בגלריה בוגרשזב, יחד עם
הורים וילדים, במה שנקרא פסטיבל
הצגות״ילדים. אבל בכל פעם ששתי
השחקניות־רקדניות, שהופיעו באגדה
בפאב טחמפלדור זה נראה טיבעי,
הודית מוזרה ומעניינת, פתחו את פיהן
גם כשרוטבליט מברך את הקהל המגיע
וניסו להסביר מה רואות העיניים, ריל
טחמ פל ח ר פאב, על שמו של יוסף
חמתי על הילדים ועל עצמי שכך הורהמנוח,
איש הגליל, ומונה את תפריט
סים לנו את השבת.
טחמ פל ח ר ״על יד אחת״ .וגם צלע יש.
הן דווקא רקדו יפה (ורה גלדמן
לזכר הערבי שירה בטרומפלדור. הולך
ואירית דשאן) ולא החמיצו אף לא
טוב גם עם צ׳יפס.
צליל אחד מהצלילים המדוייקים־להפ־רוטבליט
בג׳ינס, טי־שרט וזקן לבן.
ליא של יובל חלפי, שהזיע כהוגן מאאולי
לא שטף ידיים ולא הסתרק לפני
חורי כלי״ההקשה הרבים.
ההופעה. זה לא חשוב, כי רוטבליט אינו
ניכר עליהן שלמדו היטב את סודות
גבר ההולך לאיבוד. ומעבר לאלימות
המחול ההודי בתנועות אכזוטיות מעוולקללות,
הוא מנהל דו־שיח רב־עוצמה
דנות, שהרכות והשלווה נותנות בהן
עם אלוהים והצופים על כוסות־בירה
את הטון המרכזי(בעיקר ורה גולדמן,
מוקצפות, ומצליח לצרוב את קצות־שהיא
גם אנתרופולוגית במיקצועה).
העצבים ולשדר בתדרים שפויים שאאז
שלא יסבירו. בתנועה, בפנטומימה
נחנו ההולכים לאיבוד. והוא, לפי הצ־ובמישחק
בלבד הן היו מצליחות לההרת־שווא
ימי־ביניימית, תושב קריית־עביר
את האגדה ההודית של המלך
ארבע, שלא יעבור את הקו הירוק
והמלכה והפילים והאיילות ושאר הגיכשבארגז
האחורי של המכונית יש
בורים. כשדיברו, קילקלו.
ספר־שירים של נתן זך. הוא לא מעודן,
מי אמר שילדים זקוקים לתילי־כי
מעודן הוא צד אחר של השלילי.
בבלוז מרטיט, כמו שרק העבדים
ידעו לשיר כשהגיעו לעיר הגדולה,
הוא שר שוב ושוב על ירושלים. על
הבר ישב שמוליק קראוס, שכנראה
נמאסו עליו שירי־ירושלים, וצעק
לתוך הגוף המעושן של טחמפלחר
— ומה עם גוש דן? רוטבליט, חבר
עכשיו יש למחזאי יוסף מונדי שתי
טוב, שר גם על גוש רן — דין דן דין
סיבות טובות למסיבה אחת גדולה,
דן, בקצב מיזרחי טהור שהקפיץ לכולם

הלילות 077/07
של 7/0ו׳

גרטרוד קראום בווינה
הביטניקית הראשזנה
קראוס, מי שהיתר, מלכת המחול
המודרני בארץ, ששברה את הדימוי
הרך והמעודן של הבאלרינה האירופית,
סיגריה קבועה נעוצה לה בזווית
הפה, לבושה פרוע ושיערה גולש. אשה
שהלכה אחרי נטיות ליבה בחייה הפרטיים
ובחייה המיקצועיים, כשהביאה
לארץ בשנות ה־ 30 את המחול המודרני
ופיתחה אותו, אחרי שזה שבק חיים
בארצות מוצאו בימי השילטון הנאצי.

״מחווה לגרטרוד קראום״ :רקדנים מלהקות בת-שבע, הקיבוצית ו״קול ודממה״
אין וידיאו, אין טלוויזיה

נוגע בכאבים. מרים ספינה טובעת,
ושואל לאן אנחנו הולכים כאשר כל
הוורדים נובלים בגן?
את השירים שלו אין רוטבליט יכול
להשמיע בבנ״ג׳ האומה מסיבות ידועות.
למרות שהוא עומד, לדעתי, על
קו־הזינוק של בוב דילן.
תילים של מילים מתיילדות, חנפניות?
והרי לא מדובר בקבוצות מאורגנות של
ילדים מפגרים. הילדים שישבו בבוד
רש 1ב נראו נורמליים לחלוטין.
ועוד דבר יפה היה שם: פנים מופלאות
בכיעורן, הפנים של הרקדנית

ילדים מחכים למטאטא
המוכשרת ורה גולדמן, כיעור מרתק
כזה מזמן לא ראיתי. גם הילדים שישבו
בגלריה נשבו בקיסמו של הכיעור המפואר
והכישופי שלה.
ואבא אחד באולם לחש לי פתאום:
״תראי איך שהילדים מחכים למטאטא!״
והוא
יחגוג אותן בגדול בתיאטרון
הסימטה ביפו.
סיבה אחת: המחזה האוונגרדי זה
מסת1בב, שיצא להסתובב בפעם המי־יודע־כמה.
והסיבה האחרת: ספר־מחזות
חדש(הוצאת שוקן) בשם לילות פרנקפורט
העליזים, ובו שלושה מחזות:
אנדרטה הפוכה, מיסטריה אמריקאית
ולילות פרנקפורט העליזים. שלושת
המחזות עוסקים באחדות מבעיותיו
הקיומיות של הישראלי והיהודי בן־
זמננו, החייל המתמודד עם מילחמות
שאינו מזדהה עימן, והיהודי המחפש
את דרכו בניו־יורק.
בלילות פרנקפורט העליזים מגולל
מונדי את פרשת הידרדרותם של יהודי
בעל מועדון־לילה בפרנקפורט ושל
צעיר ישראלי העובד אצלו, לנוכח
לילות הבילוי הסאדו־מזוכיסטיים —
מחזה שעורר סערה כאשר הוצג בתיאטרון
חיפה.
המחזות כתובים בלשון הבוטה והחריפה
האופיינית למונדי, מי שגם
בחיים אינו חושש לאמר מה הוא חושב
עליך או על אמא שלך.
למיקרא הדיאלוגים אי־אפשר להישאר
אדישים, ולוא לרגע. הם מכים
נוק־אאוט ישר לתוך הקרביים, כשהחברים
הראשיים, המככבים במחזותיו,
הם בעיקר קוקסינלים, לסביות, הומוסקסואלים,
נרקומנים, נאצים, זונות,
נידונים למוות, הרוגים, חיילים, שוטרים
וכוכבות־פורנו — החיים לפי
מונח.
סוף־סוף גם מונדי יוכל לתפוס איזו
אתנחתא קלה מהתלונות והטענות
שיש לו תמיד נגד התיאטרון הממוסד.
ולעיתים גם בצדק.

קן־אהבה
בצפון תדאביב

טיולים

בבארם אינני מכירה באופן אישי אף צפר (צופה
בציפורים) אחד, אבל הקטע הבא הגיע אליי
באדיבותו של בחור, האוהב להסתכל במשך
שעות ביצורים האלה. הוא יוצא בכל בוקר
להתבונן בהם, ובלי כוונה רואה כל מיני דברים
אחרים בפארק הירקון. את השר לענייני דתות,
למשל, זבולון המר.
סיפורו של הצפה
בכל בוקר, בסביבות ,9נכנס זבולון המר
לפארק, מכיוון מיגרש־החניה(מול גני־התערוכה)
ועושה טיול בוקר עד לאגם. הוא מחזיק ביר מקל,
שבו הוא מצליף בכוח בשיחים ובפרחים. אולי הוא
כועס על משהו, אולי זה מעין התעמלות, אני לא
יודע. ועוד דבר: הוא מדיף ניחוח חזק של אפטרשייב.
חשבתי
שאולי הצפר מזהה היטב רק ציפורים,
לא שרים בממשלה, ושאלתי את יצחק רט,
דובר המפד״ל, אם הסיפור נכון. כן, אמר רט, אלא
שהמר מטייל בפארק ב־ 7.30 בבוקר, לא ב־,9
\ והוסיף שיש לו מסלול קבוע ומיספר קילומטרים
קבוע.
השר בן ה־ 52 צועד במשך שעה ביום, על־פי
הוראת רופאו, מאז שלקה בהתקף־לב לפני כמה
שנים. את המקל הוא לוקח, אומר רם, כהגנה מפני
כלבים, חתולים וזבובים. באחד הבקרים צילצל
הדובר לביתו של השר, ואשתו אמרה שהמר יצא
ו״כבר לא יחזור, כי אני רואה שהמקל איננו.״
המר צועד בחולצת־טריקו ובנעלי״ספורט, וא־חר־כן־
מחליף חולצות ונעליים במכוניתו.
עניין ניחוחות האפטר־שייב לא ברור לרט.
אולי הצפר הריח משהו אחר בפארק.
היו כמה אנשים במיפלגה שאמרו שאם הם
ירצו לדבר בשקט עם השר, בלי הפרעות ובלי
טלפונים, הם יארבו לו בפארק, ויזכו בשעה שלמה
בחברתו. אבל רט אומר שהוא מזהיר אותם:
לדעתו הם לא יצליחו לעמוד בקצב־ההליכה
המהיר של המר.

א. שמיו
רא מתחתו/ת
קראתי ביותר מעיתון אחד שאסתר שמיר
ואסריים שמיר, שניהם זמרים ויוצרים,
עומדים להתחתן בקרוב. לא, לא זה עם זה. את זה
הם כבר עשו לפני שנים, ואחר־כך התגרשו.
מכיוון שאני נותנת המון קרדיט לעיתונאים,
וחושבת שאם הם כותבים משהו זה לבטח נכון,
ומכיוון שאני מכירה את אסתר ואפריים לא
מהיום, והם אנשים מאוד נחמדים, צילצלתי לומר
.מזל טוב״ ולשאול איך קרה שהם החליטו
להתחתן בדיוק באותו הזמן. עד כמה שידוע לי,
הם נשארו חברים טובים אחרי הגירושין, ואפילו
עבדו ביחד — באולפן־הקלטה ועל הבימה,
חברים עד כדי כך טובים.
ומה שמעתי, להפתעתי, גם ממנה וגם ממנת

נערח־זוהר
זוכרים את ירדנה גורביץ? בלונדית
ירוקת־עיניים, יפה אמיתית, גוף חטוב. כוכבת של
סרט אחד, שלא רבים סרחו לראותו, פנטסיה על
ננשא רומאנטי, של הניד לוין ,.אז, לפני 0נ
שנים, היא היתה הנסיכה היפהפיה והחלומית,
שבה מתאהב גבר מכוער ועלוב־חיים.
במציאות התאהבו בה לא־מעט גברים. לא על
כולם אני יודעת, אבל את מי שהיכרתי קשה
להגדיר כעלובי־חיים, או כמכוערים. בין מחזריה
היו לפחות שני גברים יפי־תואר: מלך חיי־הלילה
של אותה תקופה, רסי שאולי, ושנים אחר־כך
הפירסומאי דויד טמיר. היה גם מיקי אלבץ,
לפני גליה, והיה דויד מושביץ, לפני סרחי.
הזוהר נדבק אליה, אבל, כמו שהיא אומרת
כיום, במבט לאחור ,״אף פעם לא הייתי נערת־זוהר
באמת ״.היא השיגה תואר־ראשון בהיסטוריה
של המיזרח־התיכון ובפילוסופיה, היתה דוגמנית־צילום
ועבדה במשך שש שנים כתקציבאית
במישרד־פירסום, שם הכירה את עמי טמיר, אז
פירסומאי וכיום איש־עסקים.
.הם היו נשואים במשך ארבע שנים, והיו ידועים

הייתי מעדיפה אילו זה היה קורה ברחוב שלי,
מכיוון שאז הייתי יכולה לכתוב מ ד מו ן ״דאיתי״.
אבל זה לא קרה ברחוב שלי, אלא באחד הרחובות
הסמוכים, בצפון השקט של תל־אביב, והדיווח
הגיע אליי פדיידת כאותו רחוב.
וככה היא סיפרה לי:
מדי פעם אני רואה, וכל השכנים הנמצאים
כאותו זמן בכית רואים גס כן, מכונית מפוארת,
המגיעה לאחד הבניינים ברחוב שלי. מיין לא
מפואר, ממוצע לגמרי,
מתוך המכונית יורד גבר בעל הופעה נאה
למדי. כיוון שמדובר באישיות משוגה, הוא
לא מגיע לבד, אלא עם נהג ושוסרי־דאש,
הנשארים בהמתנה. הוא עולה לאחת הקומות
בבניין, ושם, באחת הדירות, מחכה לו ידידתו,
שהגיעה למקום קצת לפניו. היא אשה נאה
בסביבות ה־.40
הדירה הצנועה שייכת לחברה של אותה
אשה נאה, חברה סובה המבינה את רצון בני־הזוג
להתבודד. החברה עוזבת את הדירה, ההופכת
במשך שעות אחדות למה שאפשר לקרוא, למי
שאוהב מליצות, קן־אהבת או אולי קן של משהו
אחר.
זה נמשך כבר כמה חודשים. אני משערת
שהגבר יכול היה לדרשות לעצמו פגישות בבית־מלון
מפואר, אבל שם עלולים לזהות אותו. בעצם,
מזהים אותו גם ברחוב שלי, כי דרי לאדם מפורסם
קשה להסתתר.

זבולון המר
בלי הפר שת ובלי טלפונים

תודה על הברכות, אבל אנחנו לא מתחתנים.

אפריים, החי כבר שנתיים וחצי עם דגנית
בן־טל, אמר שהם לא מתכננים להתחתן, ולא
מתכננים לא להתחתן, ואולי הידיעה בעיתון באה
״בגלל דרישת הציבור״.
שמיר ( )36 הכיר את החברה היפה שלו 25
מורה למחול ומטפלת בבעיות־גב בעזרת שיאצו
ורפלקסולוגיה — כאשר גר קומה מעל לדירתה.
הוא גר לבד, והיא גרה עם ידידה, שהיתה גם
ידידה של אפריים. כאשר הוא היה בתקופת־מעבר
מדירה לדירה, הוא הצטרף אליהן כדייר שלישי,
ואז התחיל הרומאן.
גם אסתר והחבר שלה מזה שלושה חודשים,
רוני שיר, עוד לא מתחתנים, רק חיים ביחד.
שיר, שהוא בן־גילה של אסתר 33 הוא בחור
מקסים (ידע אישי, הוא היה פעם הבוס שלי).
כאשר התחיל לעבוד לא״מזמן כסגן־עורך
בשבועון החדש ראש אחד, הוא צילצל לאסתר
והציע לה לכתוב בעיתון שלו. הם קבעו פגישה,
כדי לדבר על הכתבות, והגיעו לעניינים אחרים.
כתבות הוא עדיין לא ראה ממנה, כי היא היתה
עסוקה מאוד בהקלטות.

שמואל יערי

ירדנה גורביץ
החיים לא קלם נם לבלונדיזת

׳כאחד הזוגות הכי יפים בעיר, אם לא הכי יפה
נירה סרדר, שהיא בעלת תואר־יופי רישמי
מכולם. לפני שנה הם התגרשו(״אהבנו מאוד,
ורותי רונן, בתו של יורם רונן מהטלוויזיה,
אבל לא התאמנו״) .וירדנה נשארה בדירת־הגג
שהשבוע קיבלה את התואר עורכת־דין.
היפה ברמת־השרון, עם הבן, אורי בן ה־.4
שתי יפות נוספות במישרד היפה הזה הן
מזה שנה וחצי היא עובדת כמזכירה במישרדו
דליה, מזכירתו האישית של ארנון וכינרת,
של עורך־הדין יגאל ארנה, שם — כן־ מתברר
מזכירה צעירה ויפהפיה, שכל באי־המישרד |
— אין היא היפה היחידה. ככל הנראה, אוהב
ועובדיו טוענים שהיא צריכה בעצם להיות1
ארנון לראות נשים יפות בסביבתו הקרובה.
דוגמנית.
עובדת שם, גם כן כמזכירה, היפה המפורסמת
הרומאן האחרון של גורביץ, היה, בהתאם
שרונה מארש, שכבר איננה מתעניינת
למקום־עבודתה, עם עורר־דין, שאותו היא
בדוגמנות. עובדות שם גם שתי עורכות־דין יפות:
מתארת כ״כישרוני, יפה, חכם ועשיר״ .הקשר הזה
נגמר, לצערה(״אולי בגללו, לא בגללי״).
המיקצוע הזה, ככל הנראה, מוצא־חן בעיניה,
> ובזמן האחרון היא נראית בחברת עורך־דין רווק,
נאה וגבוה, שגם הוא לא־עני במיוחד.
הקטע הכספי הזה מתקשר לעובדה שהחיים לא ,
קלים, והפרנסה קשה גם לבלונדיות חטובות
מודעת־האבל של מיכל ויצחק מודעי על
וזוהרות. הבנתי שירדנה היתה שמחה אילו יכלה
האזכרה במלאות 10 שנים למות בתם, ה ר אל ה,
להשלים את משכורתה עבור חצי־המישרה שלה
גרמה לי לעשות חיפוש יסודי בארכיודהתמונות
אצל עורך־דיו ארנון בעבודה כדוגמנית־צילום.
הפרטי שלי, מהתקופה שבה סיקרתי אירועים
נכון שקטינות יפות בגיל העשרה מאוד מבוקשות
ומסיבות. באותו אירוע, לפני קצת יותר מ־סז
כיום לצילומים, אבל מי זה אומר שלאשה יפה
שנים, שימשתי גם בצלמת.
ובשלה בת 32 אין כבר מה להציע?
אני זוכרת שהוקסמתי מיופיה של כתבת 1ר־כן,
היא היתה רוצה להתחתן שנית. ומכיוון
צה־ל לענייני״תרבות, הראלה לווינסון, כפי
שהיא קצת מפונקת, מה שהכי מתאים לה זד, גבר
שנקראה אז. תווי־פניה היו עדינים, כמו ציור
חזק, שאפשר להישען עליו.
יפהפה.

הראלה

נעמי תן, ה עול םומה

הראלה מודעי עם משה ינוקה
תחי פנים כמ 1ציור יפהפה

נעבוי 1־! 1

011111111111111010101
המצץ זהב
באמת, אני בן״אדם כזה עדין. הסתבר לי שאני
מבינה רק בשירה.
איך הסתבר לי? חברה סיפרה לי בסודי־סודות
שאמנון אבירן עזב את הבית ומנהל רומאן עם
גברת חדשה, ואני אמרתי שזה לא יכול להיות, כי
אבירן בכלל לא נשוי ורק לפני חודשיים נולד לו
הבן הראשון.

אז הסתבר שאני חשבתי על המשורר דויד
אביזץ והחברה דיברה על הכדורסלן אמנון
אבירן.

הכדורסלן הזה, אומרים לי, היה ממש המיקי
ברקוביץ של שנות ה־ ,60 ואחרי שהוא פרש
מהקפיצות הוא נכנס לעיסקי״היהלומים עם אבא
שלו, צבי, וביחד הם עשו עסקים גדולים.

אמנון אבירן היה גם נשוי בעושר ובאושר עם
שולמית, וביחד הם גידלו שלושה ילדים
נחמדים, ושולמית ניהלה שני בוטיקים משגשגים.
יהלומים, בוטיקים, אוטו חדש ובית יפה —
הנוסחה הישראלית להצלחה.
אבל לפני כמה שנים כיסתה עננה את שמי
מישפחת אבירן, כאשר יהלומן אחד בשם
אלברט סאבג תבע את אבירן ואת אבא שלו
על משהו ששווה חמישה מיליון דולר. מאז ועד
היום מתדיינים שני הצדדים בבתי־המישפט,
ועורכי־הדין עושים כסף טוב.
ועכשיו אני שומעת שיש עוד צרות. אמנון
אבירן עזב את הבית ומנהל רומאן עם מורה
מרמת־אביב, שגם היא נשואה ואם לילדים.
אז מייד עשיתי דרינג־דריגג, כדי לברר פרטים
נוספים.

״מדברת המרחלת. מי זאת?״
״שולמית אבירן״.
״שמעתי שאמנון עזב את הבית. האט זה נכון?״
״אני לא רוצה להגיב על זה בכלל״.
״אז אני אקבל תגובה מאמנון״.
״אם תצליחי למצוא אותו!״
טרמפ גוררי
חברות טובות סיפרו על הסרט חיזור גורלי.
משהו על בחורה המחליטה יום אחד להתלבש על
גבר מסויים וחייו הופכים לגיהנום, והן אמרו לי
שזה השלגר הגדול ביותר בארץ.
אז אמרתי לעצמי שאני אלך לראות את הסרט
בעוד יומיים. כבר למחרת היום, ממש במיקרה,
התקשרה איתי בחורה בשם שוש כהן, שטענה
שאביטל מוסינזון, מפיק פסטיבל העולם
השלישי ובנו של ייגאל (חסמבה) מוסינזון
היכה אותה מכות־רצח, ושהוא חולה־נפש, ושהם
מנהלים כבר רומאן שנתיים, וכעת הוא מתנכל
לה. אז ראיתי שפה הולך להיות סיפור, וויתרתי
על הסרט, כי הייתי צריכה להשיג את אביטל.
התקשרתי איתו.
ררינג־דרינג.
״שלום מוסינזון. זה המרחלת. שמעתי שהתחלת
להרביץ לנשים, כך לפחות טוענת שוש
כהן״.
״אז בואי אספר לך את כל הסיפור. ראשית כל,
מאז שנת , 1950 כשהייתי בבית־הספר־היסודי, לא
מחלקת הנוער והעריה אתם אוכלים פריל׳ של תנזבה? בעצם מה
איכפת לי אם אתם אוכלים. אתם מסתכלים

אביטל מוסינזון
תלונה בסי שטרה

הרמתי יד על אשה. לפני שנה נתתי טרמפ
לבחורה הזאת, שוש כהן, ונוצר קשר בינינו. אחרי
שישה חודשים ראיתי שזה לא זה. אז אמרתי לה
שאני לא רוצה לראות אותה יותר. מאז היא
מטרידה אותי. פעם היא אפילו פלשה לי לדירה
וסירבה לצאת, ונאלצתי להגיש נגדה תלונה
במישטרה. גם על גניבת חפצים מדירתי. היא בת
,31 ואני בן ,49 וראיתי שעשיתי שטות ואיך
שאומרים, אכלתי אותה״.
אחרי השיחה הזאת טילפנתי לחברה שלי
ואמרתי לה שכבר לא בא לי לראות את הסרט
הזה, חיזור גורלי. כי לפני כמה דקות שמעתי שיחה
גורלית.

שולמית ואמנון אבידן
שרכי־הדין ששים כסף ט 1ב

שונה ג׳מסון
אהבתן הראשונה
של הפרבר

יוסי חורי, זמר וגיטאריסט, חצי מצמד
הפרברים, התאהב בראשונה כאשר היה בן . 13
היא היתה בת־גילו, קראו לה ז׳נט, והיא היתה,
כמובן, יפה מאוד. שניהם היו תלמידים בבית־הספר
הצרפתי ביפו. הוא למד בכיתת הבנים, היא
בכיתת הבנות.
בהפסקה הם היו נפגשים ליד הקיוסק, מלקקים
גלידה ומגניבים מבטים זה אל זה. מדי פעם הם
אף העזו להחליף ביניהם כמה מישפטים סתמיים.
הוא לא העז לגלות לה שהוא אוהב אותה, אבל

תפסה מבט ארוך
בפירסומת של פחל׳ בעיתונים? אז היפה הזאת
של האננס היא הדוגמנית שונה ג׳מסון.
השונה הזאת, קנדית לא־יהודיה, לא ידעה
עלינו היהודים ממש שום דבר, ועוד פחות היא

היא ידעה. האהבה הבלתי־ממומשת הזאת נמשכה
חמש שנים.
לא־מזמן, בהופעה של הצמד, היתה גם תצוגת־אופנה.
חורי, החי כבר שנים בנפרד מאשתו הנורווגית
בנטה, עבר ליד הדוגמניות, הסתכל טוב־טוב,
כי הוא לא שונא נשים יפות, ומבטו נעצר
אצל אחת מהן, יפה מאוד. היא הזכירה לו מישהי
מהעבר הרחוק.
הוא הסתכל והסתכל, והיפה החזירה מבט
ושאלה :״אתה יודע מי אני?״ והוא ידע. הוא שאל
אותה אם היא הבת של ז׳נט, והיא אמרה ״נכון״.
אחרי שהתאושש, הוא נתן לה את מיספר־הטלפון
שלו, וביקש שתמסור אותו לאמה.
הוא עדיין מחכה לצילצול.

ידעה על מדינתנו הסוערת. אבל לפני שנה נסעה
שונה מקנדה הקרה להוואי החמה, כדי להשתזף
קצת ולתפוס שלווה.
השתזפה, תפסה שלווה וגם תפסה מבט ארוך
של בחור צעיר ונאה מאוד, שדיבר אנגלית
במיבטא זר. אמרו הארדו־יו־דו זה לזה ותוך
יומיים היו מאוהבים.
אחר־כך חזר הבחור היפה, צחי דקל, הבן של
אביבה והקבלן אריה דקל, להוריו באילת,
וגם מצא עבודה כפסנתרן באיזה מלון אילתי. והיא אבל שונה היפה לא יכלה לשכוח אותו,

נכנסה למישרד־נסיעות בקנדה ואמרה לפקידה
״כרטיס לישראל, בבקשה״.
מזה כמה חודשים היא פה. יש לה עבודה
כדוגמנית, יש לה חברה טובה, קרן מנוסי (הבת
של דידי) ,שאצלה היא גרה, ויש לה גם סופי׳
שבוע נהדרים, שבהם היא נפגשת עם צחי, פעם
באילת ופעם בתל־אביב.
בפעם האחרונה הם דיברו, כנראה, תאכלס,
ועכשיו אני שומעת ששונה נוסעת לקנדה,
לסידורים אחרונים, ואחר־כך תחזור הנה ותהיה
לנו חתונה יהודית, ועוד עולה חדשה.
מי צריך את הסוכנות, לעזאזל! תחי האהבה!

השבוע נפטרה האשה שעיכבה אח אופיו של אריאל שרוו ותר
מכל אד אחר: אשה חזקה, חריגה, עקשנית, לוחמת ונוטרת

נ די לעמוד על אופיו של אד ם מיוחד, יש לבדוק מי מההורים השפיע
עליו ביותר, ומה היתה דמותו של הורה זה.
אין ספק כי אריאל שרון הושפע באופן מכריע, על־ידי אמו -אשה
חזקה וחריגה מאוד. ורה שגרמו היתה כה מיוחדת, עד כי אויביה הפיצו
עליה את השמועה שבעצם כלל אינה יהודיה, אלא רוסיה מצד אמה -
דבר שהיה שולל על־פי ההלכה וחוקי ישראל גם את יהדותו של אריאל
שרון עצמו.
בבואו לנתח את אופיו ודרכו של אריאל שרון, בשלוש כ תנו ת ארוכות
לרגל בחירתו כאיש־השנה (תשל״ג, תשמ״א, תשמ״ב) ,התעכב ״העולם
הזה״ על דמותה של אמו. הקטעים הבאים לקוחים מהכתבה של ״העולם
הזה 27.9.81 על איש־השנה תשמ״א, ו ה תבססו בעיקר על סיפוריהם של
ורה שגרמו ואריאל שרון עצמם:
^ תנאים שבהם גדל מתמצים
1 1בסיפור אחד מחייו של אריק שרון,
החרות בזיכרונו לפרטי־פרטים.
זה היה כאשר היה עדיין ילד קטן
בכפר־מל״ל, מושב שבין מגדיאל וב־פר־סבא.
באותם הימים סללו את הכביש
העובר במרכז המושב, שהפך לאחר
מכן לשדרת עצי הקזוארינות, המהווה
סימן־דרך בארץ.
אריק הקטן רכב על חמור ונפל על
ערימת אבנים. הוא נפצע פצע עמוק
ושותת־דם בסנטרו.
אמו הרימה אותו. המרפאה של כפר־מל״ל
היתה במרחק של 200 מטרים
ממקום־התאונה -.אך אמו של אריק החרימה
את ק1פת־חזלים. בגלל סיכסוו
בין המישפחה ובין המושב. היא לא
לקחה את הילד הפצוע למירפאה, וגם
לא התעכבה כדי לרתום עגלה. היא
לקחה אותו בזרועותיה, ורצה לאורך

-יי3 6 -

קילומטרים אל בית בודד בפרדס ליד
כפר־סבא. שם גרה הד״ר פוגל, רופאה
שנישאה לגר רוסי, ושהיתה אף היא
מסוכסכת עם השכנים בכפר שלה.
בינתיים ירדה החשיכה.
האם דפקה בשער־הברזל. הרופאה
ובעלה יצאו החוצה, כשבידיהם מנורה.
לאורה ראה הילד שאמו מכוסה כולה
ברם — דמו שלו.
הרופאה ניקתה את הפצע ותפרה
אותו, בלי הרדמה. האס נטלה את בנה
שוב בזרועותיה, ורצה עימו כל הדרך
בחזרה, הביתה.
כזאת היתה דבורה (״ורה״) שנרמן,
אשה קשוחה כברזל, בלתי־מתפשרת
ובלתי־נכנעת, לוחמת, מורדת ובלתי־משתלבת
בחברה. היא היתה הדמות
הדומיננטית בחייו של אריאל שנרמן
הצעיר.
יתכן כי אופייה של ורה חושל כתו־

ורה בנעוריה

ורה במירססת ביתה

היא קראה ספרים ובכתה

השמים ראו בה או״בת

ורה שנרמן־שרון
,ערא פחדתי ספני הערב!,־
צאה מן האכזבה הגדולה בחייה. ורה
שניאורוב, ילידת מוהילב שברוסיה
הלבנה, שלמדה רפואה בטיפליס, ושלא
היתה ציונית כלל, הכירה את שמואל
(״סמואיל״) שנרמן באוניברסיטה, התחתנה
עימו ובאה ארצה, מתוך אמונה
תמימה שהיא באה אל ארץ תרבותית
שבה תוכל להמשיך בלימודיה. כאן
נמוג החלום חיש־מהר. במשך 10 שנים
עוד קיוותה שאי־פעם תוכל להמשיך
בלימודיה באוניברסיטה של ביירות,
אך חייה החדשים הפכו זאת לאוטופיה
גמורה.
חווייה כזאת הרעילה את נשמותיהן
של נשים רבות בנות־דורה בעולם,
ששאפו לחיים אינטלקטואליים ושנגזר
עליהן לחיות חיים קשים ומפרכים
בעולם של יום־יום, בלא יכולת לפתח
ולהוכיח את כישרונותיהן.
אם כן, לא גילתה זאת ורה שנרמן
לאיש. היא רק הפכה נוקשה, בודדה
ועקשנית בלא־גבול, בעלת עקרונות־ברזל
שלא השתנו עד הסוף.
לעומת ורה, שבאה מבית יהודי־רוסי
מתבולל, בא בעלה מרקע מישפחתי
יהודי־ציוני. אביו, סבו של אריק, מורה
ציוני בעיר ברסט־ליטובסק, עלה בראשית
המאה לארץ־ישראל. הוא ד,יה
אחד המורים הראשונים לעברית

במושבה רחובות. אך הוא לא עמד
בתנאים הקשים, חזר עם אשתו וארבעת
בניו לעיר־מולדתו. שם הספיקה הסבתא
ב־ 1913 ליילד תינוק בשם מנחם
בגין — מיקרה מוזר, שהתגלה רק
אחרי שדרכיהם של שרון ובגין הצטלבו י
כעבור 60 שנה. הסב גם היה ציר

בקונגרס ציוני בשווייץ, וקנה שם שעון
שהיה פאר המישפחה במשך זמן רב.
במילחמת־העולם הראשונה ברח .
סמואיל שנרמן(״איש יפה״ ,בגרמנית)
מברסט״ליטובסק, שהיתה באיזור־הק־רבות
בין גרמניה ורוסיה, לטיפליס
בגרוזיה הרחוקה. שם למד אגרונומיה,
כדי להכשיר את עצמו לחיים בארץ-
ישראל. היה זה מיקצוע־לימוד בלתי־רגיל
מאוד לצעיר יהודי כמוהו.
הסטודנט הציוני לאגרונומיה והס־טודנטית
המתבוללת לרפואה הכירו זה
את זה, התאהבו ונישאו. השאלה אם
יישארו ברוסיה או יעלו לארץ נפתרה
מאליה. אנשי־המהפכה הקיפו באחד
הימים את הבית שבו עמדה להתכנס
קבוצה של צעירים יהודיים, סטודנטים
שהשתייכו לפועלי־ציון. כל הנוכחים
הוגלו לסיביר.
ראש־האירגון, סמואיל שנרמן, שעמד
לתת שם שיעור בעברית, איחר
לפגישה, וכך ניצל. הוא ברח עם אשתו

ציון צפריר, ה עו ל ם הז ה

שרון בהלווייה(עם מיקה בשן)

אריאל שרון בהלווייה(עם אירי ח)

.היא תמיד עבדה...־

,היא לא היתה אמא יהודיה רכה...״

לעיר־הנמל בטומי, בחוף הים השחור,
ושם עלו לאוניה לארץ־ישראל.

נמו ווועו־שומן
גרוד

ף גבי ורה שנרמן היתה הפגישה
/הראשונה עם הארץ הלם נורא.
שום דבר לא הכין אותה למציאות של
ארץ צחיחה, מפגרת, ובעיקר — מיז־
!רחית.
יש דימיון מוזר בין התרשמות ראשונה
זו של האשה מטיפליס, בפברואר
,! 922 ובין התרשמותו של צעיר יהודי

מפלונסק בשם דויד גרין, שירד כמוה
בחוף יפו 17 שנים לפני כן.
גרין, ששינה את שמו לבן־גוריון,
תיאר את החווייה כך.׳ ״הירידה בחוף
יפו, בסירות הערבים הסוחבים ומטל־טלין
וזורקים אנשים וחפצים בקולי־קולות,
בשפה זרה ומוזרה ובתנועות-
ידיים מיזרחיות — לא היתה מן
הדברים הקלים והנעימים ביותר...״
והוא הוסיף לתאר את ״סימטאות־יפו
הצרות והמלוכלכות״...
בצורה דומה עד להפליא תיארה ורה
שנרמן את הווייתה שלה באוזני השלם
הזה: בסירת״המשוטים הגדולה שהתקרבה
אל האוניה, כדי להעביר את
העולים אל החוף, עמד ערבי גדול-

ציון צפריר, ה עו ל ם הז ה

מידות, לבוש מיכנסיים משתלשלים.
ורה נחרדה למראהו .״נורא פחדתי. הוא
הושיט אלינו את שתי ידיו הגדולות
ואני, שלא ראיתי אף פעם ערבי, לא
ידעתי מה הוא רוצה. הוא נראה לי כמו
גוש־שומן גדול. רק כעבור זמן הבנתי
שהוא רוצה להוריד אותנו אל הסירה.
אמרתי שיקה קודם את סמואיל. אחר־כך
הוריד את כל החברים. אני הייתי
האחרונה שירדתי. נורא פחדתי ממנו.״
הפחד האינסטינקטיבי הזה מפני
הערבים, כאילו היו בני־אדם מסוג
אחר שאי־אפשר לבטוח בהם, והשייכים
לכוכב אחר, לא נטש את ורה שנרמן עד
יום מותה, כשם שלא נטש את בן־גוריון
עד יומו האחרון.

זהלא הי ה בי תשמר עי פי ם בו אהבה!״

ורה שגיאוריג-שצרמך שרוו, האשה שכל
חייה היו עמל וקושי, נחה א ת מנוחתה האחרונה
בצל עצי-אורן.
רק קיברה הטרי הואפל בצל העצים. האבלים
נותרו חשופים לשמש״צהדיים שרבית, יוקדת.
כאילו התריסה אליהם: הנה, ב ד קו תי האחרונות
ביניכם אני זוכה סוף־סוף בכמה רגעים נעימים,
קלים.
כל חייה היתה עם עצמה, לעצמה. כך גם במותה.
כמעט לבד. קרובי״מישפחה מעטים, כמה ישישות
כפופות, בוכיות, בנות־דוד רחוקות.
בעלה, שמואל שנרמן, נפטר לפני 32 שנים. בתה
הבכורה, יהודית מנדל, נשואה לרופא, מתגוררת
י בארצות־הברית. מכל מישפחתה הקרובה רק בנה
הצעיר, אריאל שרון, נמצא לצידה.
השאר -יותר משבאו להיפרד ממנה, באו להפגין
לפני בנה. בל מי שנמנה על ח סידיו של שרון היה
שם. ד ב שילגסקי ודויד מגן, אלי לנדאו, ישראל כץ,
יעקב מרידוד, חבר -הכנס ת שפירא ושר-הפנים פרץ,
וכמובן, אורי דן.
קצר היה טקס ההלווייה, הולם א ת רוחה של
הנפטרת. אחר־כך נסעו כולם אל ביתה בבפר״מל״ל.
י בית קטן, מוזנח למראה. מולו רפת שוממה ופרדס
מטופח. הישישות יושבות במידפסת הצרהל לוגמות
מיץ־תפוזים, מכרסמות ביסקוויטים פשוטים.
״החובמה שלה תחסר לי ״,אומר שרון. במשך
שבוע ימים ישהה בחוותו, הר חק מן המנחמים
האמיתיים והמדומים .״ראייתה המציאותית א ת
החיים, אהבת־הארץ שלה, כל אל ה יחסרו לי.
״הזיכרון הראשון שלי מאמי הוא שהיא עובדת
] ברפת. כך אני זוכר אותה: אשת״עבודה. עד לפני
שנה היא עבדה בכל יום 18 ,שעות ביממה. היא
נטעה פרדסים, גידלה טבק, חלבה פרות וצאן,
חרשה שדות, שמרה. לרגע לא נחה.
״היא היתה קטנת״גוף, אבל חוסנה הגופני
והנפשי היה עצום. אבי סיפר לי כיצד בליל״סערה
כמעט ועף גג״הבית ממקומו. היא קירבה א ת הע גלה
אל הבית, טיפסה על הננ, ברכה סביבו חבל,
עיגנה א ת החבל בעגלה, ובמשך כל חלילה החזיקה
את החבל בידה כדי שלא תרפה אחיזתו.
״היתה לה דיעה עצמאית משלה. היא וזיתה
מלאת ביטחון עצמי, וסירבה לקבל מרות.
״חיינו ס ב בו ס בי ב העבודה. כבר בגיל 10 עזרתי
להורי בכל עבודה, בשדה ובכרם. זה לא היה בי ת
שמרעיפים בו אהבה, כמו שאני עושה לילדי. הקשר
שלנו להורים היה בעבודה, ובאמצעותה.
״מבט־הערכה שלהם, כשחזרתי בערב הביתה
אחרי חריש מוצלח, היה שווה יותר מאלף נשיקות״.

• בספרו ״שיעור באנטומיה״ כותב פיליפ

ן רות כי ״בל גבר, באשר הוא חולה, רוצה

שאמו תשהה לצידו.״ היא היתה כזו אמא
שזקוקים לה בעת מחלה!
לא. היא לא היתה אמא יהודיה, רבה. אני
קראתי לה ירח. גם הבנים שלי לא כינו אותה
סבתא, אלא ורה. לא היה בה כזה חום שאפשר
למצוא אצל אמהות היום.

עומרי שרון בהלווייה
.אצלנז לא קנו מתנות אף פעם...״

• כשנפצעת היא שהתה ליד מיטתך יום
ולילה!
לא. הם באו לבקר מפעם לפעם.

• היא היתה מספרת לכס סיפורים,
משחקת איתבט!
אף-פעם לא היה לה זמן לזה. היא ת מיד עבדה.
וכשהיה לה קצת זמן פנוי, היא קר א ה הרבה. גם
ספרות יפה וגס ספרו ת חקל אית.

• התייעצת איתה בנושאים אישיים או
פוליטיים!
לא. דיברתי איתה על ענייני״המשק. על מטעי
האבוקדו שלה.

• והיא תינתה באוזניך את צרותיה!
מעולם לא שמעתי אותה מדבר ת על מחלה, כאב,
שיברון־לב. אף־פעם לא ראיתי אותה מזילה דמעה.
היא בכתה, מעט, כשאבי נפטר וכשבני הגדול נהרג,

• מה היה יחסה לאחותך, שאינה גרה
בארץ!
זה העיק עליה. היא גיס תה לשכנע אותה שיחזרו.
והם אמנם ניסו לחזור. גיסי, הד״ר שמואל מנדל,
היה הרופא של עליה ב׳ בפולין, בצ׳כוסלובקיה
ובאיטליה. כשניסה לחזור לארץ, לא מצא כאן
עבודה בלבבי.

• מה היה היחס שלה לבניך, נכדיה!
היא היתה גאה בהם. אמנם לא קנ ת ה מתנות, כי
אצלנו לא קנו מ תנו ת אף-פעם, אבל היה לה יחסחם
אליהם.

• איך היא הגיבה כשהתקיפו אותך!
בשנות ה־ 50 אמר אבי, שהיה אגרונום, שאבוקדו
יהיה פרי העתיד. כולם לעגו לו. היא אמרה שרוב
האנשים לא מבינים א ת הדברים בזמן הנכון, שיש
אנשים שרואים הכל מוקדם, בטרם זמן. זה היה
יחסה ללעג שהיה מנת־חלקו של אבי. בך גם
ה תיי חסה להתקפות עלי. היא חשבה שהמתקיפים
מקנאים בי, ובי אינם מבינים א ת המצב בצורה
נבתה, במוני.

• היא היתה אשה מרוצה!
הסיפוק הגדול ביותר שלה היה לראות איך
הארץ ה תפ תחהב־ 46 שנות חייה באן. היא גם היתה
גאה בי, כשהייתי מפקד-הצנחנים. זה היה גאווה
גדולה בשבילה. ואחר״כך היתה מאושרת לראות
שרך! ׳צימביץ *
א ת בני חיילים•

ורה בכניסה לבית בכפר־מל״ל
.משלם לא שמעתי אנתה מדברת על מחלה...״
לא מכבר ביקרה ורה שנרמן את בנה
בחווה שלו. היא שמה לב לחורים
במעקה־האבן, המקיף את גינת־הבית.
״טוב מאוד,״ העירה בשביעות־רצון,
״כשיהיה צורך אפשר לירות מכאן!״
היא סברה כי חורי המרזב הם חרכי־ירי.
הזוג שנרמן הגיע לארץ בלי פרוטה.
הוא הביא עימו שני חפצים אישיים
יקרים לליבו של סמואיל: כינור וסכין
קוזאקית.
סמואיל קיבל עבודה בתחנה הניסיונית
החקלאית בבן־שמן, אך נוכח
לדעת כי מה שלמד ברוסיה אינו
מתאים כל־כך לגידולי הארץ. הוא עבר
למיקווה־ישראל ולמד שם במשך שנה
שלמה, שבה התקיימו השניים בעיקר
על שעועית.
סמואיל למד, ואשתו בישלה שעועית,
קראה ספרים ובכתה. במשך
שנתיים בכתה מרוב געגועים למיש־פחתה,
לרוסיה, לתרבות, לאוניברסיטה
.״מיסכן סמואיל,״ הודתה כעבור

שנים רבות ,״איזה חיים קשים עשיתי
לו אז!״
• אבל ורה שנרמן קורצה, כפי שהסתבר,
מחומר נוקשה מאוד. ברגע שהת־גברה
על אכזבתה והשלימה עם חייה
החדשים, היא הפכה אשה מן הסוג
שיכול היה להופיע ברומאן של טול־סטוי.
אחרי
שבעלה סיים את לימודיו
במיקווה־ישראל הוצע לו לעלות להתיישבות
בקיבוץ או במושב. הזוג בחר
במושב והצטרף לקבוצה שעמדה לעלות
להתיישבות בעין־חי, מצפון לפ־תח־תיקווה,
בעיקר מפני שזה היה
המקום הקרוב ביותר לתל־אביב .״לא
תיארתי לעצמי שאני יכולה לחיות
במקום קטן,״ סיפרה ורה.
עידוד, שנקרא לאחר מכן כפר
מל״ל (על שם משה־לייב ליליינבלום, המפורסם שעל שמו נקרא גם הרחוב סם בתל־אביט לא היתה סתם מקום קטן.
השניים קיבלו אוהל בשדה, שהעשב

— —י 37

אמאשלא רי ק

משתתפי ההלווייה ברפת של ורה
,החוכמה שלה תחסר לי...״
(המשך מעמוד ) 17

התנשא בו לגובה קומת־אדם. במיל־חמת־העולם
הראשונה נערכו כאן
קרבות בין התורכים והבריטים, וסימני־המאבק
עוד ניכרו במקום. ורה אספה
את עצמות־האדם שמצאה בעת הכשרת
הקרקע, והיא שמרה בביתה גולגולת זו,
שאליה מחוברת הלסת של אדם אחר.
על הקרקע ישבו בדואים. המתיישבים
החדשים לא יכלו לדבר עימם,
ותבעו מן המוסדות לפעול לסילוקם.
הדבר נעשה בכוח, בעזרת שילטונות־המנדאט,
כמו במקומות רבים בארץ
שבהם קנתה הקרן הקיימת אדמה
מאפנדים ערביים, ונאלצה לסלק ממנה
את האריסים והבדואים אשר ישבו
עליה.
יתכן שיש משום סימליות — ואולי
יותר מזה — בכר שאריק שרון, האיש
שסילק את הבדואים מפיתחת־רפיח
ושהפקיע אדמות רבות בשטחים הכבושים
למען מתנחלים יהודיים, הוא
בעצמו בנם של מתיישבים אשר החלו

את דרכם בגירוש בדואים מן האדמה
שבה הקימו את ביתם.

• העונים וא תקפו
ן * מוסדות נתנו לאנשי עין־חי
1 1תקציב להקמת צריפים. המתיישבים
האחרים במקום היו בעלי־מלאכה
בעבר, וידעו לבנות אותם לעצמם.
סמואיל לא היה נגר, ולא ידע להקים או
לתקן צריף. עד 1946 גרה המישפחה
בצריף רעוע פרוץ לרוחות. רק אז
הקימה לראשונה את בית־האבן שלה.
החיים היו קשים. במשך שמונה
שנים לא היו מים במקום. היו צריכים
לשאוב מים מהירקון, בעזרת פררה.
חבית אחת של מים, אחת ליומיים,
היתה צריכה להספיק לשתייה, לרחיצה
ולהשקייה. מי־הרחצה שימשו גם להש־קייה.

כעבור שמונה שנים חפרו באר
באדמתם ומצאו מים.
ב־ , 1938 כשאריק כבר היה בן , 10

הוסיפו לצריף שלהם חדר־אבן. הקימו
אותו בשביל הילדים, כדי שיוכלו להכין
שיעורים באין־מפריע. סיפרה על
כך ורה:
״באחד הימים נסע מישהו מהמושב
לדמשק להביא כמה עגלות. היתה
הגרלה ואנחנו קיבלנו עגלה אחת,
סמואיל קרה לה תיקווה. מדוע? כי היא
היתה התיקווה היחידה שנוכל לתת
פעם לילדים כוס חלב.
״גידלנו אותה והיא המליטה עגלה.
אני אהבתי כל־כך את העגלה שנולדה,
כפי שאיני מאמינה שאנשים מסוגלים
לאהוב חיות. החזקתי אותה כל היום על
הידיים, האכלתי אותה וליטפתי אותה.
״לא הפסקתי לפנק אותה. היא
החליפה עבורי את כל הגעגועים למי־שפחה
שלי ולרוסיה.
״פעם אחת נכנסתי לרפת אחרי
שהחלפתי שימלה. העגלה התנפלה
עלי וניסתה לנגוח אותי בבטן. אחר־כך
ניסתה לנגוח גם את סמואיל. ראינו
שהיא נעשתה תוקפנית והחלטנו למכור
אותה. סבלתי מכך נורא. כל-כך
אהבתי אותה. אבל לא היתה ברירה.
היינו מוכרחים למכור.
״זאת היתה בשבילי מכה נפשית
קשה. מכרנו אותה לאחד החברים
בתנאי שיחזיק אותה ויגדל אותה ויתן
לי לבקר אותה מתי שארצה.
״יום אחד ראיתי את האיש ואמרתי
לו, :אני רוצה לראות את העגלה שלי.׳
הוא צחק לי ואמר, :אתמול אכלת את
הבשר שלה.׳ זה היה הקצב. ואני חשבתי
שהוא מומחה לגידול פרות.
״זה היה מאורע שגרם לי סבל נורא.
חדלתי מלדבר עם האיש. שנים רבות
לא נתתי לו להיכנס לחצר שלנו. אחר־כך
הפרה שלנו המליטה עוד שתי
עגלות. אחת מכרנו ובכסף בנינו את
החדר לאריק ודיטה.״
המצוקה היתה מלווה גם בסכנות.
ב״מאורעות׳׳ 1929 פשטו שמועות
כי אלפי ערבים מאיזור קלקיליה
עומדים לעלות על מושבי השרון.
תושבי כפר־סבא פינו את מושבתם.
חברי המושב עין־חי סירבו לזוז. ורה
נטלה את אריק ואחותו והסתתרה
ברפת, מאחרי קיר של בטון מזויין,
שיכול היה לשמש כקיר־מגן. אולם
ההתקפה לא באה. מנהיגי הערבים
שוכנעו שלא לתקוף את היישוב, וחזרו
לקלקיליה. כעבור 27 שנים פיקד אריק
שרון על ״פעולת־תגמול״ נגד קלקיליה.
התדמית
של הערבי כאוייב, הזומם
להשמידם, לא משה מבית מישפחת
שנרמן מעולם, בכל השנים שבהן
עוצבה תמונת־עולמו של אריק. העולים
שבאו מרוסיה בוודאי לא יכלו
לתאר לעצמם את המחשבות והרגשות
של האוכלוסיה המקומית, שראתה בהם
מנשלים הזוממים לגרשם מארצם.

נזילחננה נשננים

אילו לא הספיקו כל הצרות הא־לה,
יצרו לעצמם ורה וסמואיל

שנרמן צרה מיוחדת נוספת, כולה
משלהם. לא היתה כדוגמתה בשום
מקום בארץ־ישראל של אז.
המושב הוא מיסגרת של מישמעת
קולקטיבית, המתנהלת על־ידי מוסדותיה
הנבחרים. למעשה היתה כפופה אז
במישמעת״ברזל למוסדות הלאומיים.
אך שני בני-הזוג שנרמן לא קיבלו
מעולם מרות כלשהי.
הצרות עם השכנים, חברי המושב,
החלו כמעט מיום עלייתם של השנר־מנים
לקרקע. היתה זאת, כנראה, אנ־טיפאתיה
הדדית ממבט ראשון. הם היו
אינטלקטואלים, אקדמאים, קוראי־ספ־רים.
בעיני החברים האחרים, שראו את
עצמם כ״חלוצים״ ,הם היו — בצדק או
שלא בצדק — כמתנשאים.
הדבר מצא את ביטויו בצורות שונות,
בחיי יום־יום. סמואיל, האגרונום,
היה בעל ריעות משלו על מה שכדאי
לגדל ומה לא, בניגוד לכל שאר החברים.
כאשר בנו את ביתם, פגו כל בתי
המושב אל הכביש, החוצה את המושבה,
ואילו השנרמנים החליטו שכדאי לבנות
את ביתם מאחורי מטע, כדי
שהעצים יגנו עליו מפני אבק הכביש.
השכנים ראו בכך, כמובן, סימן מובהק
להתנכרות.
הבית נבנה באיחור רב, כי מישפחת
שנרמן השקיעה את כל הכנסותיה
הדלות בפיתוח מישקה.
לבסוף היה לה המשק הגדול ביותר
במושב, אך לא היה לה עדיין בית, וגם
לא חשמל.
במשך השנים הפכה הבדלנות של
המישפחה כמעט לאיבה. היא היתה
באופוזיציה — אופוזיציה של מישפחה
אחת.
״אמא לא פחדה אף פעם משום
דבר,׳׳ קבע אריק שרון ,״היא היתה
מורדת, לוחמת.׳׳
ברבות הימים סירבו השניים למכור
את תוצרתם בדרכים שנקבעו על־ידי
המוסדות. הם מכרו אותה כרצונם. הם
הביאו את הסחורה אל הכביש — ושם
שמרו עליה עד שבאו לקחתה, פן
ישחיתו אותה השכנים.
במשך זמן־מה היו היחסים כה
מתוחים, עד שבני הזוג עמדו בפתח
חצרם ושמרו עליה בקילשון, בתורנות
— יום אחד האב, יום אחד האם.
מילחמה אחרת נגעה לאדמה עצמה.
כשעלו על הקרקע, הובטחו לכל מיש־פחה
75 דונם. במשך הזמן, עם גבור
העלייה וההתיישבות, נדרשו לוותר על
חלק מהאדמה למען ישובים חדשים —
תחילה גיבעת־חן, ולבסוף רמות־הש־בים,
המושב של עולי גרמניה. מישפחת
שנרמן הצביעה בכל פעם נגד, כשכל
שאר חברי״המושב מקבלים, כדבר
מובן־מאליו, את תביעות המוסדות
ומצביעים בעדן.
כאשר הקימו אנשי רמות־השבים
את הגדר סביב נחלתם החדשה, שנלקחה
מכפר־מל׳׳ל, החליטה ורה שנרמן
להתנגד בכוח. זהו סיפור שאין דומה לו
בהווי של ארץ־ישראל.

רפי איתן בהלווייה

אלי לנדאו בהלווייה

,בדקזת׳ האחרונות ביניכם.

.אני זוכה סוף־סוף בכמה תעים נעים׳!׳

״באותו לילה,׳׳ סיפרה ורה ,״היה
סמואיל בעיר ולא בא לישון בבית. זה
היה המזל שלי. הוא לא היה מעז
לעשות דברים כאלה.
״אני הייתי יותר מעזה ממנו. הוא בא
ממישפחה מיוחסת והיה נפש עדינה
ופחד מן המחשבה שיכניסו אותו לבית־סוהר.
אני לא.
״ביום הלכתי לראות את הכרם שלנו
וראיתי שהקימו שם גדר כרי לתת אותו
לאנשי רמות־השבים העשירים. ד *
הקימו גדר לתפארת. נעשה לי לא טוב
כשראיתי אותה. הסתכלתי בגדר וראיתי
שהיא כמו מיתר של כינור.
מספיק לחתוך אותה בכמה מקומות כדי
שהיא תיפול כולה. לא היתה לי דרך1
אחרת.״
בשעת־לילה מאוחרת קמה ורה:,
נטלה בידיה רובה ומזמרה, השאירה את
שני ילדיה בצריף ויצאה אל הכרם^

מהלך של שגי קילומטרים.
״רצתי כמו מטורפת. למה רצתי? לא
מפני שמיהרתי, אלא מפני שפחדתי.
פחדתי מרוב אהבה לילדים שהשארתי
אותם לבד. רצתי במגפיים עם רובה,
באתי לכרם וחתכתי את הגדר בשלושה
מקומות. כל הגרר, באורך של
קילומטרים, נפלה מייד. הייתי צריכה
להימלט לא באותה דרך שבאתי. לא
היה לי כוח לרוץ. הלכתי לאט־לאט.
כשחזרתי הביתה הייתי מאושרת כשראיתי
שהילדים ישנים ושלא קרה להם
שום דבר״.
משגילו תושבי רמות־השבים וכפר
מל״ל כי חיבלו בגדר שלהם והפילו
אותה, הזעיקו את המישטרה המנדטורית.
התלוננו כי ערבים התנפלו
על השדות והפילו את הגדר. המישטרה
חשדה באנשי שבט אבו־קישק הסמוך.
עצרו ערבי אחד והאשימו אותו. כל
תחנוניו והסבריו לא הועילו.

״המצפון שלי,״ אומרת ורה ,״נורא
סבל מזה כל השנים שבגללי אסרו
ערבי מיסכן. עד היום אני סובלת מכך.״
כאשר שמע סמואיל מה עוללה
אישתו, הוא נחרד חרדה גדולה .״אול
מתארת לעצמך מה עשית?״ אמר,
״איזה פשע עשית? הרי יכניסו אותך
לבית־הסוהר!״
אבל ורה לא נבהלה .״אין דבר,״
אמרה לו ,״אבקש שיכניסו את הילדים
איתי לכלא.״
מצפונם לא הניח להם לשמור את
הסוד. הם הזמינו את האיש שהקים את
הגדר, סיפרו לו בסודי־סודות, אחרי
שהשביעו אותו כי לא יגלה לאיש, כי
הרס הגרר היה מעשה ידיה להתפאר״
של ורה. הם השביעו אותו שאם יקים
את הגדר מחדש, יקים אותה רק עד
קצה החלקה של מישפחת שנרמן,
שהיתה החלקה האחרונה בקרקע שהוקצבה
לרמות־השבים .״אני חתכתי את
הגדר!״ אמרה לו ורה ,״ואס תקים אותה
עוד פעם, אני אחתוך אותה שוב!״
האיש לא שמר את הבטחתו וגילה
את הסוד לוועד הכפר. אנשי הכפר היד

ציון צפו־יד, ה עו ל ם הז ה

ב מי ד עגז

הגונים מכדי להלשין על ורה באוזני
הבריטים.
אבל מרגע זה הוכרזו ורה וסמואיל
כאוייבים וכבוגרים.
חלקתם נשארה מחוץ לקרקע שנמסרה
לרמות״השבים, מחוץ לגדר. עד
היום מחזיקה מישפחת שרון בחלקת
הקרקע הגדולה ביותר בכפר מל״ל.
גם קופח־החולים החרימה את מיש־פחת־שנרמן.
הדבר בא, לדיברי ורה,
בעיקבות תאונה שבה נפגע חבר קופת־
*החולים ותבע פיצויים. סמואיל שנרמן
העלה על עצמו את זעמם של מנהלי
הקופה, כאשר העיד לטובת הפועל
שנפגע. כתוצאה מכך הוצא מן הקופה.
על רקע זה באה התנהגותה של ורה
באותו ערב, כשסירבה להיעזר בק1פוז־החולים
גם כשהילד שלה היה נתון
בסכנה. רק אחרי שנפצע במילחמת־העצמאות
הזדקק בפעם הראשונה בח־יייו
לשרותה של המירפאה בכפר־מל״ל.
יקזוא היה סקרן לראות איך הבניין הזה,
שבו ביקרו כל שאר חברי המושב וילדיהם,
נראה מבפנים.
אף שלא נולד על רקע פוליטי, לבש
המרד של מישפחת שנרמן בהדרגה
ציביון פוליטי — כמו כל דבר ביישוב
מ ל אז.ב־ , 1933 כאשר הגיעה השינאה בין

תנועת״העבודה ובין הרוויזיוניסטים
לשיא, בעיקבות רצח חיים ארלוזורוב,
אירעה בכפר־&ל׳ל שערוריה חסרת-
תקדים: בבחירות הצביעו שני חברי-
מושב בעד ברית־הצוה׳׳ר (הציונים־
הרוויזיוניסטים) של זאב ז׳בוטינסקי.
היו אלה, כמובן, ורה וסמואיל.
בימי הסיזון לא הסתיר סמואיל
שנרמן את התנגדותו המוחלטת להחלטת
הסוכנות היהודית להסגיר את
אנשי אצ״ל ולח״י לידי השילטונות
הבריטיים.
כאשר התגייס אריק הצעיר להגנה,
השביע אותו אביו שלעולם לא ישתתף
בהסגרת יהודים לגויים. אריק קיים את
הנדר — וכתוצאה מכך לא הצטרף
מעולם לפלמ״ח.

מישפט
מכון קדיאופטרה
המכון פירסם עיסויים.
8הלקוח סיפר ער
| הרפייה.

אריק נה־ה
מזה קטן?״

^ אי ב ה בין המישפחה ובין שכניה
1 1נמשכה עד אחרי מילחמת־העצ־מאות.
אך גם אז לא שככה לגמרי.
כאשר נפטר סמואיל, בדצמבר , 1956
חודשיים אחרי מיבצע־קדש שבו התבלט
אריק כמפקד־חטיבה, וזמן קצר
אחרי לידת בנו הבכור של אריק, גור
ז״ל, השאיר האב אחריו צוואה מיוחדת׳במינה.
במיסמך
זה, שעליו חתם שנה קודם
לכן, ציווה סמואיל כי גופתו לא תעבור
בכפר במכונית של המושב, אלא במכוניתו
שלו. הוא אסר על חברי־המושב
להספיד אותו. בצוואה הרחיב את
הדיבור על העוול שהמושב גרם לו
,ולמישפחתו.
חלקת־הקבר תוכננה על־ידי ורה כך
׳שהיא תשכב בין סמואיל ובין שכניו,
כדי להפריד ביניהם.
אף כי ברור כי לאמו, המורדת הקשוחה,
היתה השפעה דומיננטית על
ילדותו, מקפיד אריק עצמו להזכיר גם
את השפעת אביו. אלא שהאב היה
במשך רוב הזמן רחוק מהבית, והנוכחות
היומיומית היתה של האם.
י בדרכו שלו היה סמואיל שונה מאוד
מאשתו. אך היו לשניים תכונות משותפות.
כמו
ורה, היה סמואיל בלתי־מתפשר
בייחוד בכל הנוגע למיקצועו, אך
בצורה משלו. באגרונום מרד סמואיל
בשיטות המקובלות ביישוב, כשם שוורה
מרדה בשיטות המקובלות במושב.
״לאבא היה חזון, לאמא היה כוח,׳׳
אמר פעם, ברמזו כי ירש תכונות אלה
מהם.
בשנות ה־ 30׳ טען שנרמן־האב שוד
אבוקדו הוא פרי־העתיד. הכל צחקו, כי
פרי זה לא היה כמעט ידוע בארץ. האב
נטע מטע של אבוקדו במשק שלו עוד
ב־ . 1938 לפני כן, ב־ , 1934 נטע את
אחד ממטעי־הקלמנטינות הראשונים
בארץ.
הרבה לפני כן נטע האב, במשק
המישפחתי, בוטנים ובטטות. אריק ואחותו
דיטה, הגדולה ממנו בשנתיים,

ורה בם רדם
״היא היתה קטנת גוף, אבל חזסנה המפד והנפשי היה עצום׳...
ניזונו במשך שנים רבות משני מאכלים
אלה.
״בבוטנים יש חלבון,״ סיפרה ורה,
״בבטטות יש עמילן. למדתי איך להכין
מהם קציצות. מזה, ומירקות, היינו
חיים. מה יש? אריק נהיה מזה קטן או
רעי״
בראשית שנות ה־30׳ הגיעו מים עד
נפש, וורה התגברה על גאוותה הטיב-
עית. בכל השנים הקשות לא פנתה אל
מישפחתה לקבלת עזרה. הפעם כתבה
לאחד מאחיה, שהשתקע בתורכיה,
וביקשה ממנו לסדר עבודה לבעלה שם.
סמואיל עבד במשך שנתיים בתורכיה
באגרונום. בזמן הזה ניהלה ורה את
המשק לבדה — כפי שעשתה בתקופות
רבות בחייה, ובייחוד מאז מות
בעלה.
כשחזר לארץ, היו בראשו של סמו־איל
תוכניות מלהיבות. בתורכיה למד
את סוד גידול הכותנה, והוא רצה לפתח
ענף זה בארץ. איש לא הקשיב לו.
המוסדות האחראיים קבעו כי אדמת
הארץ אינה מתאימה לכך. רק כעבור
שנים רבות התפתח הענף, והחווה של
אריאל שרון היא אחד המגדלים הגדולים.
לאחר־מכן
קיבל סמואיל תפקיד
כמנהל־עבודה בנס־ציונה. בינתיים
נטע את פרדס־הקלמנטינות ליד ביתו.
״הפרדס הזה הציל אותנו מרעב,
ואיפשר לנו לשלוח את הילדים ללמוד.״
הכוונה היתה ללימוד בגימנסיה
בתל־אביב — דבר שהרעיש את השכנים
עוד יותר. בשעה שהילדים למדו,
הוסיפה ורה ללכת כשלרגליה פיסות־עור
הקשורות ברצועות. היא לא ביזבזה
כסף על סנדלים.

האב, שהיה לאחר מכן מזכיר אגודת
האגרונומים בארץ, היה רך יותר מאשתו.
היתה לו נטייה לאמנות ולמוסיקה.
בילדותו למד גם אריק לנגן בכינור. ער
היום הוא אוהב מוסיקה קאלסית.
״אבי היה האדם המשכיל ביותר
שהכרתי,״ אמר פעם אריק ,״לאטינית
היתה אצלו שפה שניה. הוא דיבר
רוסית, אנגלית, צרפתית ותורכית.
הלוואי וידעתי עברית כמוהו״.
״כל אחד מביא עימו תכונות מן
המישפחה,״ הירהר אריק שרון באחרונה
,״גנים וזיכרונות־ילדות. המיש־פחה
שלי עמדה בלחצים ולא התקפלה
אף פעם. הם ידעו ללחום, אבל גם
לעבוד. למדתי מגיל צעיר לעמול
ולעבוד ולשאת בעול״.
פעם, כאשר היה צריך להסביר
לקצינים שלו במילחמת יוס״הכיפורים
איך להתגבר על משבר מסויים, תיאר
להם מה עשה כאשר פרצו המים בשעה
שהשקה פעם, בילדותו, את מטע
המישפחה.
״בחיי עברתי את הכל,״ הירהר אריק
באחרונה ,״מהניצחונות הכי גדולים
ועד למפלות הכי גרועות, מהשמחות
הכי גדולות ועד לאסונות הכי גדולים,
מהרגשת־הביטחון הכי גדולה ועד לפחדים
הכי גדולים. עברתי התקפות,
וליגלוג, וידוי־אבנים, ודיברי־נאצה,
ורעל, ופגיעות, ושקר וכזב — מה לא
נאמר עלי? על אף אחד לא נאמרו
דברים כאלה! אבל יכולתי לעמוד בזה,
כי ראיתי איך הורי עמדו בזה.
״הקשיים והעבודה נתנו לי תרומה
בלתי־רגילה. הורי דיברו על העבודה
בלי הרף, שזה חשוב כערך. זאת היתה
תרומה בלתי־רגילה!״

״קראתי בעיתון על מכון בשם קלי־אופטרה,
ברחוב ארלוזורוב , 13 ובאתי
כדי לקבל מסאג׳,״ סיפר לקוח שנעצר
על־ידי המישטרה אחרי שסיים את
הטיפול במכון.
הגבר הנשוי ( )34 סיפר כי נכנס למכון
ופגש בחדר־הקבלה אשה בלונדית
שמנה וגבוהה. היא שאלה אם הוא רוצה
מסאג׳ ,וכאשר ענה בחיוב העבירה
אותו לידי בחורה צעירה, שחרחורת
ורזה, בעלת שיער קצר. הוא הוכנס
לחדר והתפשט לחלוטין.
״שכבתי על הבטן וחיכיתי. הבחורה
נכנסה ושאלה אם אני רוצה מסאג׳
עדין או מסאג׳ מיקצועי. אמרתי שאני
רוצה מסאג׳ עדין. היא עשתה לי מסאג׳
בגב עם טאלק. אחר־כך שאלה אם אני
רוצה הרפייה מינית. הסכמתי. היא המשיכה
עוד לעסות קצת את גבי, ואחר־כך
אמרה לי להתהפך, לקחה קרם
ושיפשפה את איבר־מיני עד שהגעתי
לפורקן.״
עדותו זו של הלקוח ועדויות נוספות
גרמו לכתב״האישום נגד מנהל מכון
קליאופטרה, גבריאל אטיאס מכפר־סבא.
הוא הואשם בניהול מקום לעיסוק
בזנות ובהחזקת מקום לשם עיסוק בזנות.
כסף
וזרע. אחת הנשים שנעצרה
במכון היא צעירה ילידת־אנגליה. שמה
נאסר לפירסום על־ידי השופטת שרה
סירוטה, כמו שמות כל הלקוחות והנערות
בתיק.
היא סיפרה בבית״המישפט כי בתקופה
שבה עבדה במכון, במחצית הראשונה
של , 1987 היתה בהריון, כי היא
נשואה ויש לה ילד. היא סיפרה כי
המכון היה גובה מכל לקוח סכום של
25 שקל עבור העיסוי, וכי היא קיבלה
חמישה שקלים מסכום זה. הטיפים
שנתנו לה הלקוחות המרוצים נותרו
שלה.
התובעת ניצה דיקובסקי הביאה את
אנשי־המישטרה, שארבו במשך לילות
ארוכים מחוץ למכון, ולבסוף עצרו את
מנהלו. הם סיפרו כי היה להם מידע
שאטיאס עלול לסגור את המכון ולהעלם,
ולכן פשטו על המכון בלילה שבו
פשטו עליו. בין החפצים שנתפסו היו
גם מגבות מוכתמות בזרע, וכסף מזומן.

שימעון התקשר וקבע פגישה עם הנערה.

קשה להבין כי ילדה בת 14 הרגישה
עצמה מוחמאת מאוד מכך שגבר
מבוגר ,״איש העולם״ ,מעוניין בחברתה.
היא התייעצה באמה והסכימה
לצאת עם המחזר החדש.
אגרוף קמוץ. אחרי כמה פגישות
החליטו בני־הזוג כי הם מתאימים זה
לזה ורוצים להתחתן. גם האמהות נתנו
את בירכתן לשידוך, והעתיד נראה
ורוד. אז הלכו הגבר והנערה לבית־מלון
כדי להתייחד שם.
באחד הימים פרצה בין השניים מריבה.
כאשר רצה הגבר לקיים יחסי־מין,
סירבה הנערה. הוא שידל, ביקש, כעס
ואיים, והיא עמדה בסירוב.
הגבר ניסה להפשיטה בכוח, ולא הצליח.
הוא פגע בה באגרוף קמוץ, והיא
צעקה ורצתה לברוח.
אז החליט להניח לה. הוא ליווה את
לימור לביתה ונפרד ממנה ליד הדלת
בבירכת לילה טוב. אבל הילדה אמרה
לו :״יהיה לך לילה שחור!״
נבואתה התקיימה.
לימור התייעצה עם אמה, והשתיים
פנו ביחד לתחנת־המישטרה וסיפרו את
הסיפור. לימור לא הכחישה כי נתנה
את הסכמתה ליחסי־המין, אבל התלוננה
על הערב האחרון ועל האגרוף
שניחת עליה.
השוטרים ראו את הפרשה בחומרה
ועצרו מיד את שימעון. הפרקליטות
הגישה נגדו כתב־אישום על בעילת
קטינה.
מנת־מישבל. אחרי הגשת כתב־האישום
ביקשה הפרקליטות מהשופט

דרכי חיים
לוליטה

״לימור״

ארבל שימעון רצה
להתחתן עם בתודה.
עד־כן בחר רו
בנערה בת 14
אילנה אלון ₪

כאשר הגיע ארבל שימעון לגיל ,28
הרגיש כמו רווק מזדקן. האחים שלו
נישאו בגיל צעיר מאוד, ורק הוא נותר
בבית עם הוריו. אבל היתה לו בעייה:
שימעון רצה להתחתן עם בתולה, וכידוע
לא קל למצוא כזאת.
באחר הימים ראה שימעון לפתע כי
שכנתו לימור(שם בדוי, השם האמיתי
נאסר לפירסום) הפכה בדלילה מילדה
לנערה. היא סיימה את בית־הספר העממי,
והוא חשב שהגיעה לפירקה.
שימעון התייעץ עם אמו והחליט כי
הדרך הבטוחה ביותר תהיה לבקש את
מיספר־הטלפון של הנערה מאביה. אם
יתן לו האב את מיספר־הטלפון, יוכל
לראות בכך הסכמה לשידוך עם הבת.
האב אמנם נתן את מיספר־הטלפון,

״יהיה לך לילה שחור!״
אליהו מצא לעצור את שימעון ער תום
ההליכים.
סניגורו, עורך־הדין אורי ברעוז, התנגד.
הוא הסביר לבית־המישפט כי למרות
פער־הגילים הגדול בין בני־הזוג,
הרי שחוסר־האיזון בין השניים הוא דווקא
לטובתה של הנערה.
הסניגור סיפר לשופט כי בעוד שלימור
לומדת בכיתה ט׳ ,מצטיינת בלימודים
והיא בעלת מנת־מישכל גבוהה
במיוחד, הרי ששימעון סיים בית־ספר
עממי שבו לומדים רק מפגרים. מנת־המישכל
שלו נמוכה, ועליכן אי״אפשר
לטעון שהוא היוזם והמוביל בפרשה.
כיום עובד שימעון בעירייה, במחלקת
התברואה.
השופט שמע את שני הצדדים.
התברר לו כי הנערה היא כיום בהריון,
בחודש השני, והוא החליט לעצור את
הגבר עד תום ההליכים. הסניגור עיר־ער
על ההחלטה לבית־המישפט
העליון, ועומד לנסות את כוחו שם,
בטענה שאי־השיוויון בין השניים
מתאזן לפי מנת־המישכל.

מונו לוג נטל א לי טיסונ ה
ני מגיע ארצה פעם בשנה לשבו^
עיים־שלושה. אני בא, בין היתר,
לאסוף קיבוצניקים, שיעבדו אצלי,
בג׳מייקה.
מדוע עזבתי? התחילו אז כל מיני
כתבות, ששייכו אותי לפשע המאורגן.
היתה איזו רשימה מצחיקה שנקראה
רשימת ה־11״.אל תגחכי. נשבע לך שרק לפני שנה
השגתי עותק של הרשימה. במשך שנים
השתגעתי להשיג זאת. יש עותק כזה
אצל מוניה שפירא.
את יודעת מהו ״מיסמך ה־ 11״ז זה,

שכרנו מיפעל־בשר באיזור״התע־שיה
של בת־ים. המיפעל היה שייך
לרחמים אהרוני ולטוביה אושרי. כך -
רק כך -קישרו אותנו לפשע המאורגן.
מעניין שדיברו אז רק עלי, ולא על
השותף שלי. את יודעת למה? מפני
שהוא היה חתנו של פינחס ספיר. ידעו
שאם יגעו בו — כל המיפלגה תקפוץ!
איך היה אפשר לפגוע רק בי, ולא
בשותף שלי?
סמים? לא סחרתי בסמים בימי חיי!
אם עישנתי סמים? אף־פעם לא! גם לא
סיגריות!

נראה מה זה!״ פניתי למפכ״ל המיש־טרה,
לנשיא־המדינה, למי לא? כל מי
שפניתי אז אליו ענה לי :״מה אתה
רוצה? מישהו האשים אותך במשהו?״
מי אמר לי דברים כאלה? למשל,
מפכ״ל־המישטרה(אז) ,חיים תבורי.
מדוע זה כל־כך מעליב אותי? זה לא
רק מעליב — זה מפריע! מפריע לי
לחיות עם זה.
לאן שאני הולד, אנשים חושבים
שאני פושע מסוכן. פחדו ממש לעשות
איתי עסקים.
בהתחלה, כשהתחלתי את החווה

מדוע? מפני שהוא לא נתן אז
להחליף את אל שווימר.
מה לא עשו לו! איימו עליו במפורש,
האשימו אותו שערך מסיבת בר־מיצווה
מפוארת לבן שלו. הילד היה אז בן ...11
הוא היה צריך לרוץ ולמצוא קבלות
על אנציקלופדיה מלפני 20 שנים...
איך אני קשור לזה? האשימו אומו^
שסידרתי לו מזגן במכונית, כדי שיתן
לי הטבות בתעשייה האוחירית. אנחנו
היינו נותנים תלושים לקניית־בשר
לעובדים. טענו שהוא נתן מפרעות

.ושימח ה־ 11 הדפת
אותי כל החיים!״
בסך־הכל, מיכתב של קצין מיסכן
שכתב על 11 שמות לשילטונות מס־ההכנסה.
זה הכל! עד עצם היום הזה
מדברים על רשימת ה־ 11 כאילו.״
אמרתי אז לעורך־דין שלי :״בוא

בג׳מייקה, היו קיבוצניקים שפחדו לע בוד
איתי. זה מפריע לי עד עצם היום
הזה.
שגריר־ישראל הנוכחי בג׳מייקה,
יהושע כהן — הוא סיפור נפרד! —

החווה של טיסונה בג׳מייקה
.אלמלא ה״ח בא, הייתי מתאבד!׳

מסוכסך איתי. הוא הולד ומספר לראש־הממשלה
שם, למשקיעים אמריקאיים
שהבאתי לשם (לכולם!) שאני פושע,
שיש להתרחק ממגי.
זה רודף אותי כל החיים. עברתי
שלושה יועצים מישפטיים, מגבריאל)
בך ועד(יצחק) זמיר. כל אחד העביר את
התיק לבא אחריו. אפילו לעמי גלוסקא,
מזכירו של הנשיא, אין תשובה בשבילי.
טלפני ותיווכחי.
עזבתי את הארץ ב־ . 1978 לא יכול
להיות שאין לי אחות, ויפיצו שהיא
זונה. טלפני לצבי בר, שהיה קצין־
חקירות בכיר, ותשאלי אם יש לו
תשובה בשבילי — אין לו. הוא הגיע
אלי עד ג׳מייקה, וראה מה אנחנו
עושים שם.
יחסי עם שאר העשרה? לא מכיר
אותם בכלל. בעצם אני מכיר את אח
שלי (עזרא טיסונה) ,מוניה שפירא
ובצלאל מיזרחי — אותו הכרתי יותר
אחרי מישפט־הדיבה שלו נגד הארץ.
אחרים? לא מכיר, גם לא את רפי
שאולי.
ניסיתי להתקשר אז כמה וכמה
פעמים עם אהוד אולמרס (שיצא
למילחמה, כח״כ טרי יחסית, נגר מה
שהוא כינה ״הפשע המאורגן״) .אול־מרט
לא ענה. יוסי שריד(שנלחם לצד
אולמרט) נגרר, לדעתי, אחריו. זה התאים
אז למישטרה, להתעסק עם זה. היה
אז תיק אפרסק (התיק שעליו התחלק
החוצה המפכ״ל הרצל שפיר, תחת השר
הממונה דאז יוסף בורג) .נוח היה
להסית את הציבור ב״פשע מאורגן״
ולבנות ערים וטילים.
מה הבעייה פה בארץ? לכל קאקר
יש חסינות!
למה אני מתכוון? לחברי־וועדות.
בארצות־הברית, למשל, זה לא ככה. אם
מישהו פגע בך, אתה יכול לתבוע! על
מה אני מדבר? על ועדת־שימרון(ועדה
שהוקמה בשעתו, בראשות עורך־הדין
ארווין שימתן) .הוועדה קבעה אז שאכן
כן — יש פשע מאורגן! לי לא קראו
בכלל לוועדה, כלום!
אני לא אשכח לעולם את היום הזה.
דיברו כל אותו היום על־כך שעומדים
לפרסם את שמותיהם של ״ 11 מופלאים״
.זה היה ביום שבצלאל מיזרחי
הגיש מישפט נגד הארץ. אני זוכר איך
ישבתי עם האשה והילדים מול הטלוויזיה.
פתאום שמעתי את השם שלי!
חשבתי: זה לא יכול להיות! בטח יש פה
איזו טעות!

• בדירים,, :בעצם יש
ר׳ תיק אחד!״
איך קישרו אותנו(את אלי ועזרא
טיסונה) לפשע המאורגן?

האם יש לי עבר פלילי? לא. אף לא
תיק אחד? בעצם יש לי תיק אחד. על
מה? על שוחד.
זה היה ב־ . 1982 נשפטתי אז לעבר
דות־חוץ, אבל קיבלתי על־כך חנינה

לקניית־בשר לעובדים, תמורת המזגן.
אדם אומלל.
באתי ארצה רק בגללו. הוא אמר לי:
״אלי, אלמלא היית בא — הייתי
מתאבד!״

אלי טיסונה
״מיד המיקי־מאוס הזה?־

מהנשיא.
ניסו אז להתלבש על שמוליק
קישלס, יושב־ראש ועד־העובדים של
התעשייה האווירית (דאז) .אני בכלל
הייתי כבר בארצות־הברית.
הוא היה בחור ישר. את רואה את
הקיר הזה? יותר ישר ממנו!
התחילו להלביש עליו כל מיני
תיקים.

• בית,, :ער זה לא
אסלח למדינה!״
נחנו ארבעה אחים ואחות אחת.
האחות חשובה לא פחות מהאחים,
למרות שאנחנו פרנקים.
היא הבכירה. אני הבא בתור.

—יברכה, א ח רי 17 שנה

נולדנו בירושלים. אני בן .44
היה לי בית חכדמאוד. לאבא שלי היו
חנויות־בדים במרכז המיסחרי של
ירושלים לפני מילחמת־העצמאות.
כשהתחילו המאורעות, שרפו את
החנויות. לא היו אז מים בירושלים, היה
מצור. היו מביאים מים במנות. אבא
שלי היה אחראי על חלוקת־המים.
אמא שלי היתה עקרת־בית. היא
היתה ממוצא עיראקי, ממישפחת
רג׳ואן. אבא היה ממוצא תורכי.
לא היינו עשירים, אבל גם לא
מיסכנים.
לאבא שלי המדינה היתה חשובה
יותר מהמישפחה. כשרצו לפצות אותו,
מאוחר יותר, על השריפה בחנויות,
אמה ״אנחנו צריכים לתת למדינה,
ולא לקחת ממנה!״
אחרי הפירסומים בשנות ה־,70
אמרתי לו. :אני לא יכול לחיות יותר
בארץ.״
הוא ענה :״אני בא איתן־!״ הוא מת
לפני ארבע שנים במיאמי.
במשך שמונה השנים שגר שם, הגיע
ארצה לביקור רק פעם אחת. כשגסס,
לא היה לו אומץ לבקש להיקבר בארץ.
היה לו רע, מר מהארץ.
בסוף קברנו אותו בירושלים.
על זה לא אסלח למדינה! בעצם, מה
זה מדינה? לאנשים.

מישנחה:
״התגושת! אשת
השתגעה מזה!״
^ א רוצה לחזור ארצה, לעולם לא!
) אבוא לבקר, אבל לא אחזור.

מה עם האשה והילדים? אין לי אשה,
אני גרוש.
יש לי שני ילדים: בן בגיל ,24
שהתחתן בארץ אבל הוא איתי
(במיאמי) ,ובת בגיל , 19 הלומדת
עיצוב־אופנה והעומדת להתחתן עם
ישראלי — שניהם לא יחזרו. הם כלבך
סבלו מהפירסומים עלי.
התגרשתי לפני שבע שנים. האשה
שלי איבדה את הצפון תיכף אחרי שזה
התחיל (״מיסמך ה־11״< .אני לא יודע
אם היא בדיוק האמינה, אבל היא
השתגעה מזה.
כשהתנהל המישפט בין בצלאל
מיזרחי לבין הארץ, הופיע שם יוסף
הרמלין (לשעבר ראש השב״ס. הוא
טען שם שבגלל הקלטות של שיחות
ביני לבין מיזרחי טוענים שיש ״פשע
מאורגן״.
אני בקושי היכרתי אז את מיזרחי.
נעשינו ידידים בעיקבות המישפט.
אני זוכר איך באתי הביתה, ואשתי
עמדה מולי :״נו, מה תגיד עכשיו?״
התגרשנו יותר מאוחר. פשוט לא
הסתדרנו יותר. אני רציתי להתגרש.
היא השתגעה מכך שעזבנו את הארץ.
כל דבר בחו״ל נראה לה שחור.
כיום? היא התחתנה וחיה בחו״ל.
במיאמי.
אם זה כואב לי? לא, מה פתאום. יש
לי ילדים טובים, ואנחנו חיים ביחד. יש
לי דירה במיאמי ודירה בג׳מייקה.

#גימ״קה., :מניו את
מרם, מרם מניו,

^ י ך הגעתי לג׳מייקה? צירוף־
\ £מיקרים: ליוני ויואב, הבנים של
ייגאל הורביץ, היתה חווה בפורטו-
ריקו. ב־ 1982 עשו להם כתבה, דווקא
נחמדה (יש לי דיעה על עיתונאים
ישראליים — הם מסלפים!)
בדיוק ביקר אז רונלד רגן בג׳מייקה.
ראש־הממשלה אדוארד סייגה ביקש
ממנו שיעודד משקיעים אמריקאיים,
שישקיעו בחקלאות בג׳מייקה. רגן
הבטיח תמיכה לג׳מייקה.
אמרתי אז לעצמי :״אם מישפחת
הורביץ יכולה לעשות חקלאות בחו״ל,
גם אני יכול!״ שבועיים אחר־כך כבר
הייתי בג׳מייקה.
לפני־כן לא עסקתי בחקלאות.
בארצות־הברית היו לי תחנות־דלק,
והשקעתי בכל מיני נכסים.
עכשיו נגמר לי מג׳מייקה. אני
מתחיל פרוייקט אדיר בדרום־אמריקה
— דבר אדיר, בקנה״מידה עולמי.
יבואו מכל העולם לראות את זה.
מה קרה בג׳מייקה? השגריר הישראלי
הנוכחי, יהושע כהן — חולירע

״בל מה
שאת רואה
בסרטים...
אתרי שעתיים שטופות־שמש
בחבר תו של אלי טי-
טונה, שאלתי אותו :״הסבר
לי בדיוק מהו פשע מאורגן.״
״מה זה פשע מאורגן.׳׳׳
נד ה ם לרגע טיסונה :״זה
מאפיה! ג ל ענייני׳הפשע. אי זה
עניינים ז ת תחילי בסמים,
ח תיכות ותגמרי ברציחות.
בל מה שאת דואה בסר טי ם -
זה פשע מאורגן.״

^ ורה, שנולדה לפני ארבע
/שנים, משלימה את האידיליה
המישפחתית .״לא קשה לי להיות
מישפחה חד־הורית. לארי נמצא איתנו
כל יום. בבוקר הוא מלביש את הקטנה.
בערב משכיב אותה לישון. וכשהוא לא
מגיע, המטפלת של לורה ממלאת את
מקומו. אין לי שום בעיות. הכל נעים
כל־כך.״
רק לפני חודשיים קיבלה אזרחות
אמריקאית. במשך שבע שנים התחמקה
ממחלקת־ההגירה והיתה תלויה לחלו־טץ,
מבחינה כלכלית, בלארי גולד.
״אז מה?״ שואלת ברכה שוורץ.

אמיתי! חיית המין האנושי! — גמר לי
את החשק.
רק הגיע, כבר פירסם שהוא חבר טוב
של (יצחק) שמיר, שהוא מינוי של
שמיר.
מה האינטרס שלו לקלקל לי? אני
חושב שהוא אדם חולה. הוא הגיע לפני
שלוש וחצי שנים, עם הליכוד (שמיר
היה אז שר־החוץ) .הוא חבר אישי של
שמיר, או שככה הוא מתיימר להיות.
מה המעמד שלי בג׳מייקה? מכיר את
כולם, כולם מכירים אותי. מה זה
מעמד? יותר טוב מאשר פה, מעמד
מכובד. מזמינים אותי להרבה יותר
מסיבות־קוקטייל מאשר את השגריר
הזה.
כשהוא (השגריר) הגיע לג׳מייקה,
ניגשתי לברך אותו. חשבתי שהגיע
אדם נורמלי, אז למה לא? הזמנו אותו
לביתו של ראש הקהילה היהודית שם.
המארח אמר :״הייתי חבר של שלמה
לוי.״ זה היה השגריר הקודם — איש
נהדר.
מה ענה לנו החדש? ״מי? המיקי־מאום
הזה?״
נדהמנו.
שאלנו אותו :״מה?״ והוא ענה :״טוב,
אז דונלד־דאק...״

• וישת מריטיות:
״ה״וז׳ מעונניק,,.
^ י ן לי דיעות פוליטיות. לא מ־עניין
אותי. אני לא נמצא בארץ
10 שנים. לא חושב שמותר לי להתערב.
לפני
שעזבתי הייתי מערכניק. גם
היום אני בעד להחזיר את השטחים
ולעשות שלום עם הערבים.

10 עוני אחר־י
״גם אלי טיסונוז מתגורר אצלי. נו, טיטמדז,
המפורסם הודיע לי בגאווה קלמנט ח סי ד,
מגכ״ל מלון ״קרלטון״.
השם ״טיסונה״ הזכיר לי אסוציאטיבית: פלי לים,
פשע מאורגן, זהו -״מיסניד ה־ג1״! המיסמך
שהצביע, לכאורה, על העלית שבעלית של פושעי־ישראל.
ניסי תי להיתקל בו בבריכה שעל גג־המלון,
בבר. חיכיתי ל״אקשן״ -כלום.
אלי טיסונה העדין׳ לפגוש אותי בארוחת-בוקר,
באווירה סולידי ת. הוא הופיע נעול בנעליים לבנות,
שתאמו טיפ״טופ לגרבי התחרה -הלבנות כמובן -
שגרב בסדר מופתי.
טיסונה מצוייד בזוג עיני־תורכיז. הוא לבש חול צה
בדיוק באותו הצבע ,״סט״ עם העיניים.
לשאלת הצלם א ם זהו הצבע האמיתי של עיניו,
נעלב קשות :״מה.י זה לא נראה לך!״
ראשית, הודיע לי א ת דעתו על העיתונות
הישראלית בכלל, ועל עיתונאים ישראליים
מסויימים בפרט. אחר-כך הודיע לי שברצונו
להכתיב לי כמה וכמה תנ אי ם לצורך קיום הראיון
הזה. רק סיי ם לירית א ת התנאי הראשון, וכבר
נחפז אל חדרו להביא, לבק שת הצלם, ת מונות
המתעדות א ת הצלחותיו בג׳מייקה. התמונות אכן
הרשימו :״כאן אני עם ראש-ממשלת טרינידד. איך
קוראים לו 1א ת רוצה שאני אזכורן ...כאן אני עם

(המשך מעמוד )31
להיפרד גם מכספו, ולזה אין לנו חשק.
לארי הוא גבר עשיר, הוא מתווך
דירות.״

שנולדתי. בגיל חודשיים מסרה אותי
אמי לאימוץ. לפעמים ביקרה אותי
אצל המישפחה המאמצת. אבל היא
עשתה להם המון צרות, אז הם החליטו
לעלות לארץ.
״בהונגריה כולם פינקו אותי. אחרי
שעלינו לישראל הכל השתנה.
״אמי התגרשה, הכירה רקדן מלהקת
.דררה־ס׳ ועברה לגור איתו בצריף
עלוב בכרם־התימנים. כבר אז הרגשתי
שהקשר שלי עם המישפחה חלש.
״כשהייתי בת 5קרה מיקרה שלא
אשכח אותו לעולם. בלילה עשיתי
פיפי במיטה. בבוקר לקחה אותי אמא,
הלבישה אותי, הכניסה את התחתונים
הרטובים לשקית יחד עם פרוסת־לחם,
וזרקה אותי מהבית. כשעמדתי בחוץ
ובכיתי, היא יצאה ושאלה אנשים
ברחוב אם הם מעוניינים לקחת אותי.
״כל יום הייתי מקבלת 24 גרוש,
כדי לנסוע לגן ובחזרה. הרבה פעמים
הלכתי ברגל, כדי לקנות לי סוכריה או

הגנרל גלדספיל. לא זוכר שם פרטי. הוא כמו נשיא
שם ...כאן אני עם (אדוארד) סייגה, ראש־הממשלה...״
אחר-כך
הצטלם על רקע תל -אביב. נזהר -מה
זה נזהר! -שמא תי כנ ס איזו חתיכה מ שתזפת
לתמונה. רק זה מה שחסר לו -הוא איש-עסקים!
את עסקיו, אגב, הוא מנהל בהינן׳-יד. כבר בלובי
של המלון שמעתי אותו רועם אל תוך אפרכס ת
הטלפון :״אז כמה כבר יעלה לי כרטיס־טיסהז 2000
דולר! 12500 זה שווה לי, לשלוח אותו.״״
טיסונה מ שחק סיפור של הצלחה, בגדול.
בהחלט יש לכך קבלו ת ב שטח, אולם הוא משדד
סיפור שתה -אדם רדוף שאינו יכול להימלט
מהתווית שהדביקו לו, על פי טענתו, שלא
באשמתו.
לאורך בל השיחה עימו השתעשעתי בספקו לציות:
יש אמת בדבריו או אמת חלקית; כן מסוכן/
לא מסוכן; היה פשע מאורגן בי שראל /לא היה, או
שאולי עוד קיים.
טיסונה דילג במהירות ממונולוג סוח ט-ד מעות
על שעוללו לו לשפה מ תובל ת בקללו ת (בעניין
שגריר ישראל בג׳מייקה).
כשנפרדנו, היה לי ברור :״רשימת ה11-״ צודקת
או לא, לא הייתי רוצה ב טי סתה ברשימת שונאיי.

ברכה השבוע
עם 10 מיזעחת מלאות במדים!

״עורך־דין אמריקאי טיפל בבעיות
ההגירה שלי. לארי שילם לו הרבה
כסף, ואני לא הייתי מודאגת. ומה רע
בכך שלארי מפרנס אותי? הוא לא
מרשה לי לעבוד, חושש שאם אצא
מהבית אתחלק לו מהידיים. זה סידור
נוח לשנינו. הוא נותן כסף, אני נותנת
את עצמי.״
אמה, הנמצאת לידה, שולחת לעבר
ברכה חיוך מתוק. הן מתלטפות .״אמא
שלי, למרות שהיא אמי המאמצת ולא
אמי האמיתית, עזרה לי הרבה בטיפול
בילדה. כמה שעות אחרי שלורה נולדה,
אמא כבר היתה לידי. בשבילי היא
אמא נפלאה, אחת ויחידה. אף־פעם לא
שאלתי אותה מי הם הורי האמיתיים.
מה איכפת לי? הרי יש לי את מאמה
שלי,״ ושוב ליטוף קטן וחיוך דובשני.
לפני כמה שנים, בשיאה של
תקופת־הזוהר, סיפרה ברכה שוורץ
להשלם הזה סיפור קצת שונה:
״נולדתי בהונגריה. לאמי המאמצת
כבר היתה אז בת. אבי האמיתי היה
צועני. הוא עזב את אמא עוד לפני

מסטיק, כי כסף אחר לא נתנו לי אף־
פעם.
״היו תקופות שלא אכלתי אוכל
אנושי במשר שבועות. ירדתי אז באיזה
10 קילו. המזון העיקרי שלי היה פלאפל
ונזוז, וגם זה שמחתי כשהיה.״

טקארלט
או תרה
ך ס כשיו הכל שונה. ברכה שוורץ
ז^הפכה בעיני עצמה לגיבורה
הרישמית של רומאן. הכל טוב. הכל
נעים. היא מתעלמת משאלות מביכות.
צוחקת בחיבה אל כל מי שנמצא
בסביבה, מאמצת לה את פילוסופית
סקארלט אוהרה.
״תמיד צריך להסתכל בחצי הכוס
המלאה. והכוס שלי מלאה מאוד. באתי
לארץ עם 10 מיזוודות מלאות בבגדים.
לא חסר לי כלום. ואם מתעוררת
בעייה, אני בוכה קצת, ומיד מוחה את
הדמעות וממשיכה הלאה״.

הורוסהוס מרי
בנימיני

מזל החודש:

תאומי
מה צבו׳להם
השנה?
אם עובר על בני מזל תאומי ם זמן קשה
דבר אחד ברור, קשה מאוד להכיר זאת
בהופעתם, ב הבע תם או בהתנהגותם. א ם
מפת״הכוכבים לא היתה מראה זאת
בבירור, היה אפשר לחשוב שהכל אצלם
בסדר. חוש״ההוטור, הצחוק ומצב־הרוח
הקליל שורים עליהם כאילו דבר לא קרה.
והצופה התמים, זה שאינו מכיר או ת ם
היטב, עלול להאמין שתקופה זו נורמלית,
קלה ו חסר ת בעיות.
אולם בני ת אומי ם אינם נוהגים להתהלך
כשהבעה קודר ת על פניהם. על־פי״רוב הם
מנסים לשכנע א ת עצמם ואתס בי בתם
שהכל בסדר. ה שנתיים וחצי האחרונות היו
די קשות, אך א ת הדיכאונות, החרדות,
הייאוש ומצבי־הרוח הם מראים רק לאנשים
הקרובים ביותר וגם זה כשכבר אין להם
ברירה. זהו מזל שכלפי חוץ משמח א ת כולם,
בדומה לליצן־החצר, אך בפנים כמעט ת מי ד
אינו מרוצה.
סובלים ב מיוחד מי שנולדו בשבוע
האחרון של המזל, אך גם לאחרים לא
חסרות סי בו ת לחוסר שביעות הרצון שהם
חשים. אחריות כבדה נפלה עליהם השנה. זו
קשורה לצורך לטפל בהורים או בקרובים
מבוגרים, או בחולים הזקוקים לעזרה. כמו
כן המצב הכלכלי אינו נוח וגם בעבודה הם
ספגו די הרבה אכזבו ת.

ה־ 18 עד ה־ 20 די רגישים ומסוכנים עבור כם.
יש נטייה להיפגע מ ת אונו ת או להיפצע
ולכן כדאי לשים לב ל כל
מה שיכול לסכן או
לפגוע בכם. אי-הבנה
בבי ת בין בני-המישפ-

חה לביניכם יקשה עלי כ
ם בסוף-השבוע. אין
טעם להתווכח. אין סי כוי
שהם יבינו מכיוון
21 במ רס -
שאת ם עצמכם אינכם
20 באפריל
בטוחים וחשים די מ בולבלים.
בראשון ובשני
בבוקר צפויות פגישות רומאנטיות
וטלפונים שירוממו מ או דאת מצב־הרוח.

בעיות כספים סלולות ה טו ב ולהציק לנ ם. בע״ה
שוואית לבם מסובבת סעבב ת ת שלומים שצרי־כי
רהניט. כדאי רגשת
לייעוץ סיקצוטי אז להיעזר
בידיד הסתמצא בעז״ו־מ
אלה. וסיעה ל תו פ שה אז
לטיול רצויה השסע. אתם
זקוקים לאיוורור ולליבון
היחסים ביניכם לבין בני־הזע
ובדאי שהד בר ייע שה
הרתק מהבית. ב*ו 2בחוד
ש אתם עלולים של א
ל ה תי ש טוב, אולס בבר
למחרת ההרג שה תחלוף. אץ מה לדאוב הנטייה
להשמין הז ק ה מאוד ביסים אלה, ברא־ להיזהר.

עדיין קשה, יומ״החולדת מ תקרב, אך מצב־כם
הבריאותי אינו מאפשר לכ ם להרגיש
טוב. בע ת ת בעבודה ו עם
הורים מבוגרים מ עיקות
ומכבידו ת עלי כם.
נ 22-וב־ 23אתם
נוטים לגהל א ת העניי-
נים ב מקו ם העבודה,
וגם אםאתם צודקים
במה שאתם מציעים
קחו בחשבון שלא קל
לאיש לחטבי ם לשינו יים
ובפרט לא כאשר
מדובר בממוצים עליכם. ב* 24 או ב״ 25 הז דמנות
לצאת לנטיעה ולהירגע. אל תידחו.

ת)1(11י0

איך מראה, א ם כך, שנת 88/89 לבני מזל
תאומים! -זוהי שנה מעורבת מאוד. לא
יהיה להם משעמם ועניין רב מדי יכול
להכביד ולעייף וזה בעצם חלק ממה שמצפה
להם השנה.

• עבנדוז. קאריירה
הצורך בשינוי ממש רודף אחריהם, אולם
מי מביניהם שמבצעים שינוי אינם בדיוק
נהנים ממנו. דברים אמנם משתנים, אך לא
לפי ציפיותיהם. התוכניות שהם מתכננים
הגיוניות ומתקבלות על הדעת, אבל על פני
השטח אין זה עוזר להם. עדיף שלא יתעקשו

וספטמבר גם הם אינם מבטיחים תקופה
נוחה. יתכן שיצטרכו להיעדר מהעבודה, אך
לא לצורך מנוחה או חופשה, אלא כדי לקחת
על עצמם אחריות נוספת, שתכביד ותגביל
את החופש והזמן הפנוי. חודש נובמבר
מהווה נקודת־מיפנה. מאותו חודש יתחילו
להרגיש נוח יותר, גם א ם עוד לא ישיגו מה
שרצו. ובכל מה שנוגע לשינוי יביא נובמבר
את השינוי המיוחל, אולם לא בדרך שבה
קיוו.

• כ.ספים
ב תחו ם זה לא תהיה לילידי מזל תאומים

שיפור וקידום מהבחינה הכספית. טביב
הנושא הכספי יהיו די הרבה מאבקים עם
קרובים או שותפים לעסקים. קשה יהיה
למצוא פיתרונות בדרך שקטה וכדאי שבני
תאומים ילמדו להצטמצם, ביוון שצפויות
להם שלוש שנים לא־ן וחות בכל הקשור
לפיננטים.

בריאות
אי אפשר לתאר א ת התקופה או להגדיר *
אותה במילה אחת, מכיוון שהשנה תהיה *
מעורבת מאוד. כ שמתייחסים לבריאותם
של בני תאומים אי אפשר להתעלם ממי *
שעימם הם חיים מכיוון שיותר משיטבלו }
מבריאותם הם, ימצאו א ת עצמם מטפלים *
ודואגים לקרובי-מישפחה שאינם בריאים* .
יש דאגות רבות סבי ב נושא זה, אבל לבנות *
תאומי ם עצמן לא נשקפת סכנ ה והן יס תדרו *

עם הבעיות שמציקות להן.
הקרובים להם יזדקקו לעזרה ותמיבה ן
ובמשך כל השנה הם יצטרכו לגלות חוזק **
וביטחון כדי לעודד ולעזור למי שבריאותם *
מידרדרת. מינואר עד מרס 1989 צפויה *
תקופה רגישה מאוד. כדאי שיבצעו באותו *
זמן בדיקות וידאגו למצוא א ת מקור *

ההפרעה.

• זמה שבינו לבינה

לבצע שינוי בעבודה, כי הסיכוי למצוא א ת
עצמם במקום, ב תפקיד או בתנאי ם גרועים
בהרבה הוא רב. ועל כן רצוי להחזיק מעמד
במקום הקבוע ולהמתין ליולי 1988 או מוטב
לחודש מרס 1989 שבו נפ תחת להם תקופה
חדשה.
מחודשים אלה הם לא יצטרכו להתאמץ
כדי למצוא דבר מה מעניין ומושך, זה פשוט
יגיע. חודש יוני הקרוב יהיה קשה מאוד
וכדאי לק חתאת זה בחשבון. אוגוסט

שנה קלה. אין כסף, וכאשר מגיע סכום־כסף
סוף־סוף, מתברר שההוצאות עולות על
ההכנסות. מבחינה כלכלית זוהי שנה די
מוזרה. כספים אמנם יגיעו ממקורות שונים.
בדרך כלל לא מהעבודה, כלומר לא מדובר
על משכורת רגילה, אלא על כספים שמקורם
בירושות, בהגרלות או בעיסקות מוצלחות.
למרות שצפויות הפתעות משמחות
במשך השנה, הסכום שיתקבל לא יעזור
בהרבה, כך ששנת 88/89 אינה מבטיחה

ה־ 18 וה־ 19 מעייפים וסדבאיס. אתם חייבים
להתייחס ברציעזו לבעיות הבריאות שמהן אתם
סובלים היחסים עם בוי־הזע
מאור מתוחים. אוזם
מוסים שלא להתפרץ עליהם.
וזה מ שפיע על העצבים.
הוצאות בלת־־צפדות
נדו 2או ב־ 22 בחודש.
תצטרכו להוציא כספים
לספחת שאותן לא תיב־

נטיעות לחו״ל או קשרים עם ארצות אחרות
עולים עכשיו על הפרק. זח יעודד א תב ם
וישפר קצת א ת ההרג שה
א ם כי די קשה לכ ם
עכשיו. בעיות עם החוק
מטרידות ומדידות שי נה
מעיניכם. החודש
הקרוב מצביע על יכולת
לצאת מכל הבעיות ה אלה
בצורה טובה וב דאי
שתורידו קצת מה 112
מתח.
הקפידו שלא לע בוד
על החוק. ב ת חו ם
הרומאנטי, אתם מכניסים א ת עצמכם ל אשליה
שעלולה מאוחר יותר לגרוס למשבר.

ו 2ביוני -
20 ביולי

ועזם.

סכנס־כסף טשו׳

לתניע ממקור בלוו-צפו׳,
והנא יאזן אח התקציב
ויסייע לכס היכרנת חד שהב־ 23א 1ב־ 24 בחנדש,
נסיעה קצרה או ביקור סומלציס מאנד.

ידידים מסייעים לבם לפתור בעיות, אך
מכעיסים א תכ ם בהתערבותם לטובתכם.
דאגו להבהיר להם שאינכם
זקוקים למליצי־יושר
ולמרות כוונותי הם
הטובות זוז גודם
לבם נזק. ה 19-עד ה21-
מאוד מעייפים ומאכז בים,
כדאי שתמצאו
זמן להימצא לבד. אינ כם
זקוקי ם לאנשים
טביבכם ומוטב להתר כז,
לתכנן ולהחליט
מהם הצעדים הטובים לכם בעתיד הקרוב.
בעבודה תופתעו לטובה מהצעה מושכת.

ענ״1י קאריירה סעסיקים אתכם בימים אלה. ווה׳
הזדמנות לקדם את השאיפות ולהגיע להישגים
משמעותיים. על תש 1חחו
על בך עד ה־ .23ה־ו 2ווד
22 מצביעים על בע״ה
בדאותית. מלבד מצב־רוח
כבר. עדכס יו ש ת בדחיפות
ולטפל בכע״ה. היח סים
עם בני־הזע סקבי־ם
תפוית. ויכוח שלא הח 22ב
או גו ס ט -
קי .,אלא הו ת ש רק
22בספטמבר
מתחת לפני ה שטח, יפרוץ
לפתע. הפעילו אח הבי קורת
העצמית, אץ זה הזמן לפרידות שתוקים
והדבר • מל לקחתמבד שהחכזוותם לבך

311111

מאזנ״ס

ה־ 19 זה־ 20 יחיו נוחים זחר. בעבודה אתם וחווים
רהתלבטויזת וחושביס ער שינוי. ביגת״ם ברא־ל
חמת קצת, אך הרעיון
עצסו הוא ומן. וס־שת ד
מסוכנות לכם השסע, ויש
מת לח שו ש מנהויס אחרים.
בוזחוס החמ או טי
מתחיל ק שר חד ש. אבל
אי אפ שר לסמוך על כך.

האנשים שסו שכים אחכם
מטעים ווה סאוד לא אופ־
״ 1׳ לכם לטשה בשיפוט,
אבל ברוע זה אינכם ח אי ם
אח המגר שת ואלה ׳בויז ת ל פו ש בכס מאוחר
יותר. בתחום הכספי — שינו רטובה.

מצב־הרוח וההרגשה עומדים להשתפר
השבוע, תרגישו טוב יותר ו מונלו שוב
ליהנות מפגישות עם
בני המין השני. אין זה
הזמן לפתוח ביח טי ם
חדשים, משום שאץ
טיכוי שאלה ימשכו,
אולם לבם, שעל-פי-רוב
מעדיפים שלא לה ט ת-
בך בהתחייבויות, זהו
מצב נוח. מבחינה צט-

פית אתם ממשיכים
להיות לחוצים, והשבוע
יהיה קשה יותר מצחינה זו. איו זה הזמן
לבקש הלוואה או ל ח תו ם על עיטקה.

היחסי ם עמדו השנה במיבחן קשה. חלק
אף נאלצו להיפרד מהאנשים האהובים
עליהם ולהסתגל למציאות חד שה. מיוני עד
מחצית יולי צפויות בעיות נוספות. לא כדאי
להתחיל בקשר חדש באות ה תקופה, או
לצפות שהקשרים שבבר התחילו יחזיקו
מעמד. יש סיכוי למצוא אד ם קרוב, שעימו
אפשר יהיה לחיות במשותף, אך הדבר לא
יוכל לקרות לפני חודש דצמבר. בחודש מרט
גנגס כוכב יופיטר למזל תאומים ופותח להם
אפשרויות חדשות.
גם זוגות נשואים או זוגות המנהלים קשר
יציב וקבוע אינם יכולים להבטיח א ת עצמם
שכן זוהי שנה שבה היחסים עם בני״הזוג
הקבועים יעברו זעזועים קשים ורק מי
שהקשר שלהם יציב ובטוח לא יפגעו.
האחרים ילקקו א ת פיצעיהם ויפתחו פרק
חדש חשוב ומשמעותי 1989 .תיתן להם
הזדמנות להתחיל בקשר חד ש וטוב
ולפנויים שביניהם יש אפילו סיכוי להינשא,
להגדיל א ת המישפחה ולשפר מ אוד א ת
תנאי החיים והמגורים.
בעבודה אחם עסוקים מבד שיהיה לבם מגא׳
לחש!בעלדבדםא הר ם. אתם ס צד ח־ ם מאוד
וזנב־ להוגרבה על עבודתכם.
שדהשמע יבקשו
מכם לקחת עלעצ סכ ס
תפקיד נוסף. למרות חוסר
הזמן אינכם נוטים לסרב,
מכיוון ש תז כ ה לע שות
זאת טוב יותר מבל א חד
אחר. ת שוב שתמ שיכו ה
21 בד צמבר
שים אח הדו ש על העבו19
בינו אר
דה. ד ב שטחים האחרים
לא ק ל לכס. הבריאות
אינה טובה, אינכם חזקים וכדאי שתגשו לרופא.
בתחום הרומאנטי אתם צריכים להיות זהיד ם.

השבוע אתם נוטים להתפרץ ולהתרגז עוד
יותר מאשר בכל התקופה האחרונה. היו
קצת יותר מאופקים.
מהשבוע הב א היה קל
יותר. העצבים ירגעו
ואתםתת חילו למצוא
א ת מקומכם. ה־ 18 וה-
19 אינם ס חי ם. שוב
אתם נאלצים לעסוק ב-
עניינים שאינם אהובים
עליכם. ה 22-עד ח24-
רומאנטיים מאוד, אלא
שהמשיכה והפיתוי ש*
מ ס בי בכםהם בעלי אופי ריגעי. כל הנ א ה
היא רק לרגע ואל תצפו ליותר מדי.

ש ת־ מנורים וס־שפחה הופכים לפ ת ע לה־ווז
חשובים. אתם ח״ביס להקדי ש זמן רב יותר
לבעיותיהם ש ל בוי־ה-
סי שפחה. הם לא יוותרו
לבם ועדיף שת מצאו זמן
לפני שהעו״נים מסחבכים.
מעבר רד־רה אחרת אז
אירנזן מחד ש של הוזבחית
באים בחשבון. אנשים מנסים
לפסע בבם. אלא שור.
ועשה מאחורי הוב. תיו
19 בפברואר
20במרס
זהירים. ס מן האחרון הרשיתם
רעצמבס לומר •ותר
מ ר ויש סי שסוסה להתנקם בכם ו ש מד להצליח.
אתם יסלים להימצא בסיטואציה לא עתה.