גליון 2647 מתאריך 25 במאי 1988

בזיבחב־יגז
פו־לי־טי־זציהו
על הפוליטיזציה במערכות הציבו״
דיות (״יעקובי הרגיש בהקלה.״״,
העולם הזה .)11.5.88
על סמך מה מתלונן עמי גוב, מנכ״ל מישרד־התיקשורת
שהתפטר ממישרתו, על הפוליטיזציה
של המערכת הציבורית (כדבריו :״ק טסטרופלית!״)?
הלא
הוא עצמו ההוכחה הטובה ביותר שאין
הדברים כך.
ראשיתו בהשומר הצעיר (מפ״ם) ,המשכו
בר״ש, מינויו בא לו מידי שר של שימי (אמנון
רובינשטיין) ולמרות כל זה השאיר אותו השר
החדש, איש מיפלגת־העבודה גד יעקובי, בתפקידו.

נקרא פוליטיזציה?
אסתר גלבוע, ירושלים

צדק פסימרזגי

על אישים המקשטים שטרי״כסף.
יש אימרות הקולעות בול. כמו זאת האומרת
שמה שלא יעשה השכל, יעשה הזמן וזאת האומרת
כי העולם הוא קטן.
ההקדמה הזאת מתייחסת לכך שאחר שהכוחות
הקובעים כיבדו במשך שנים כל ראש־ממשלה
שהלך לעולמו(דויד בן־גוריון, לוי אשכול, גולדה
מאיר) בהטבעת דמויות דיוקניהם על שטרי-
הכסף, הם נזכרו עכשיו, סוף־סוף,־וכיבדו כך גם
את זיכרו של משה שרת, ראש״הממשלה השני של
ישראל(על שטר 20 שקל החדש).
באוסטריה, שבה ביקרתי באחרונה, לעומת
זאת, מנציחים על שטרי־הכסף אנשי־רוח אוסטריים
שהלכו לעולמם. ועד עכשיו דווקא נפקד
מקומו של הגדול מכולם, אבי הפסיכולוגיה זיג-
מונד פתיר. והנה זה פלא(מה שלא יעשה השכל,
יעשה הזמן וגם העולם הוא קטן) וכמו שבארץ
מצאו לנכון לתקן את העוול שנעשה לשרת, כך
גם באוסטריה השיבו סוף־סוף את כבודו של
פרויד. הוא מופיע על שטר 50 השילינגים(כשיב־עה
שקלים) החדש. אורי גורביץ, תל־אביב

דרקיום בשומו־ן!
על המקורות לשמותיהם של יישובים
בארץ (״מיכתנים״ ,העולם
הזה .)18.5.88
כאשר הקורא שטרן מספר על קרובו, איש־היינות
תשבי, ששם־מישפחתו, המתיישבת הראשונה
בשפיה, אומר ״תושב שפיה בארץ־ישראל״,
מן הראוי גם להזכיר כי שפיה זאת היא אחת
הדוגמות של דו־קיום יהודי־ערבי. לפחות לפי
השם שלה.
כאשר השכנה של זיכרון־יעקב נוסדה ב־1891
היא נקראה מאיר שפיה: מאיר על־שם אבי שושלת
הרוטשילדים, מאיר אנשל, ושפיה על שמו
הערבי של המקום, שיפא, שפירושו בערבית רפואה,
החלמה, כנראה בזכות אקלימו הנוח של
יוחנן פורת, חדרה
האזור.
9אין נ <7סיקרה 770 של סתן שם רוטשילד• .
שריב הירש. הבחן ארסונד-בניסין רוטשילד,
האיש שר ש לקיוסן של ששבות רבות בסוף
הסאה הקורסת, הנציח את שם אביו, יעקב,
בדבחך יעקב; את שם אסו, בחיה, בסנברתיבת-
•ה; את שם אשתו, ערה, בניבעתיערה ואפילו את
שם חותנו, שלסה, בבת־שלסה.

וגל אדום

כתבת השער הקדמי

באחרונה, עם עלייתו של מיכאיל גורבאצ׳וב
לשילטון, מצטייר אינטרס ברור בברית-
המועצות לחידוש היחסים הדיפלומטיים
עם ישראל. אולם בעוד ניתוק יחסים הוא
מעשה קיצוני, מסתבר כי
חידוש היחסים אינו פחות
דראמתי מהניתוק עצמו.

האשה מכנוביתא

שילטונות הכיבוש עומדים לספק להתקוממות
את הנשק היעיל ביותר -גיבור, או
במיקרה זה -גיבורה. זוהי מונירה צלאח
דאוד, האשה מכפר ביתא, שלנגד עיניה
נרצח אחיה ונפצע בעלה. אם
תועמד לדין היא תהפוך
בן לילה לגיבורה לאומית.

מה יש באופירה נבון ההופך אותה לדמות
ציבורית מדוברת כל-כך! מהי הסיבה לעיסוק
הבלתי־פוסק, ולסקרנות הגוררת רכילויות
ושמועות! לאור ניסיון העבר התרחקה
אופירה מאור הזרקורים. אולם גם ברי-
ה ה זאת הוכהה כלא־נכונה. בסופו של דבר
7היא היתה רוצה רק דבר אחד
שיניחו לה לחיות בשקט.כתבת השער האחורי:

הגו לםשקםעד גן־עד־ן
ע ל יוצרו
וגי הינו ם

מהרגע הראשון שהגיע לכנסת ניסה זבולון
המר להפריד בין יוסף בורג לבין הכסא שעליו
ישב. למערכה על הכסא יצא כשבידו חרב
הלאומנות הדתית. הוא שכח, כנראה, שהמולך
הלאומני לעולם אינו יודע שו-
בע ולקיצוניות אין גבול, ב־ייחוד
לזו הלאומית־הדתית.

דף חדש

על משוורים כעמיתים

אם חשב מישהו שפוליטיקאים ושחקנים
שונאים זה את זה -חכו עד שתכירו את
״קהילת״ המשוררים הישראלית! -שקרים,
השמצות, עלבונות אישיים, רצח אופי. מי
באמת העז אי-פעם לכנות אותם בשם ״יפי-
נפשי ראו איך התנהגו ביום פקודה:
פקודת ה״עליהום״ של הפו-
ן [ /ליטיקאים ובעלי הטורים
בעיתונות הנאורה שלנו.

ח ד־ג די א בנתניה פעמיים שיחק המזל לגבי פלאח. פעמיים
ניצל בנס ממוות ואדם אחר נפגע במקומו.
במוצאי השבת האחרונה לא שיחק לו הט
זל -גבר חמוש באקדח ירה
8 0 1בו מטווח קצר וגרם למותו.
על חייו ומותו של גבי פלאח.

7/77

׳סיפורה של אורלי חידה, מי שהיתה מל־כת-המים,
על נישואיה לפרופסור רוני לפין,
על גן־עדן וגיהינום, על המישפט שבעלה
מנהל נגדה, וחוויותיה מהכלא
£ [ 1שאליו הושלכה על-ידי בעלה
וכמיהתה לילדיה שהורחקו.

השול״ה שהיה למנכ״ל

מתי מורגנשטרן, מנכ״ל צים מספר להעולם
הזה על ילדותו, עלייתו לארץ, על אכזבתו
^ ^ 9מהקיבוץ ועל חלומו להיות
ך 8ימאי, חלום שהביא אותו בסו־פו
של דבר ללישכת המנכ״ל.

הטלפון

לא מעט ח״כים, שהם גם עורכי־דין, עשו לא
אחת קרדום ממיקצועם הכפול, והפכו
למיליונרים תוך קדנציה אחת בכנסת.
תיקון, שהוצא באחרונה, יגביל, אם יתק-
בל, את עיסוקי עורכי-הדין,
המשמשים גם כחברי-כנסת,
להופעה בבתי־דין בלבד.

מצלצל

>7מד/7ל₪ / 7וחת:

ג׳ואן אדרי, גרושתו
של יושב-ראש סיעת
המערך, רפי אדרי, לא מעוניינת להרוס את
הקאריירה הפוליטית של בעלה. זו גם
הסיבה שעד היום, למרות התחייבויות
בעלה־לשעבר לקיימה ברווחה כלכלית,
לא התייצבה כנגדו. אולם,
9 * 9 9רפי אדרי, לטענתה, לא עמד
כלל בהתחייבויותיו כלפיה.

אנלוגיה סכסואלית למילחמת הצהובים בא-
דומים • על גיוקרים, דולארים ושום שהולך
עם כל דבר • המסיבות המשעממות של ה
סופרים • עבודות כנעניות של
בטין אמיר • ועל מועדון־ה- 1 גיאז של אהרליה ק מינ ס קי.

הנסיך והקונסול
על טיב התרגום המצוי (״הערות
לתרגום״ ,״דף חדש״ ,העולם הזה
.)11,5.88
מה לעתל ברוידא שתלין על טיב התרגום של
מאיר ויזלטיר, שכשל פה ושם, עת העביר את
של1ם ולא להתראות של רוברט גרייבס מהלשון
האנגלית ללשון העברית.
הלא הפאשלות שלו הן, בסך־הכל, פאשלות
בחסד. ובוודאי בהשוואה למה שאני מוצאת מדי
יום בעיתונות העברית.
כך, למשל, גיליתי באחד הצהרונים כי הנסיך
צ׳רלס הוא ״נסיך הכתר״ הבריטי. אמנם זה תרגום
מילולי של קראון־פרינס, רק שזה מושג שאיננו
קיים בעברית. הנסיך צ׳רלס, הוא, כמובן, יורש־העצר.
ובצהרון
אחר מצאתי כי הקונסול הבריטי המליץ
על סירטו של יוני תמוז, ישראלי החי בלונדון,
לפסטיבל־סרטים מסויים.
לא הבנתי מה עניינו של קונסול להמלצות
מסוג זה ולבסוף ניחשתי כי העיתונאית המדווחת
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2647

״הניחו לי
לחיות בשקט!״

ועוד על דניאל ישינובסקי וטוני ברבי •
הצעירים של היום זה לא הצעירים של פעם •
גברת דניאל והגדול מכולם • סוף״סוף גט מיו־חל
במישפחת טו ק טלי • על טלי ברק(בת-
^ ^ 9 ^ .מונה) ,מלכת מועדוני״הלילה
של אוהבי־המכות • ועל פרו־

פסור לסטאטיסטיקה ומזונות.

המדורים הקבועים:

מיכתכים -הנסיך והקונסול
איגרת העורך . -אללה ירחמו״ 5 תשקיך -קוסמן נוקם 6 במדינה -רודפי הגימיק ז הנדון ~ בור כרה 10 אתה והשקל -לאומי תקוע 11 יומן אישי ~ סיפורי סבתא 12 אנשים -יונת שלום
מה דט אומרים -חיים וייצמן, ישראל
(״פוצד״) ויסלר, חנו נטר, בני גאון

זונה ממין זכו

סיפורו של שחר שוורץ 18 הומו-סכסואל
העוסק בזנות גברית. הוא מספר על הילדות
הקשה שהיתה מנת חלקו, על התעללויות
והתנכלויו ת מצד הוריו וחבריו, ועל הסיבות
שהביאו אותו לעזוב את ה-
0 ^ .בית ולמצוא את פרנסתו ב־גנים
החשוכים של תל-אביב.

מוטה גור, אורי פורת
זה וגם זה -על חקרה
לילות ישראל אלף לילה ולילה
רחל מרחלת -על כל העולם
רינוני רון -דוגמנית אגרסיבית
ין? חדש -הפסטיבל שבוטל

הורוסקופ -קיץ 1988
בסנוכו מסיבות משעממות
תמרורים -כלה מן האורווה
ראיון השבוע -מתי מורגנשטרן

תשבץ

בין שני אלים

הפילוסופיה של איין ראנד, כפי שבאה לידי
ביטוי בכמעיין המתגבר ובמרד הנפילים גרמה
לד״ר משה קרוי לזעזוע עמוק, כשקרא בהם
בראשונה. במשך השנים מצא קרוי סתירות
בין הרובד הפילוסופי והספרו-
1תי. במיסמך מיוחד במינו הוא
מתאר את הסתירות שמצא.

אתה והשקד

בשד ודגים

מי משלם את נסיעותיהם של משגיחי־כשרות
לחו׳יל • מדוע הופסקה בניית תחנת
קול״אמריקה! • על פיקדונות של בל״ל התקועים
בפנמה • על מחירה של הגנה
מישפטית לעובד מישרד התעשייה וה-
מיסחר • על מיסעדת דגים בניו-יורק ו־
^ דוכני פלאפל ושווארמה ב־
£ 1 1רעננה • ועל אחריות וגישה
למידע ברשות לניירות־ערך.

החזיראים

בעיקבות התעוררות דתית בכפר ריינה
החליטה המועצה לדרוש את סילוקן של
החזיריות מתחומה. מגדלי החזירים מוחים
ומספרים על צידו האחר של
החזיר, לפני שהוא הופך לה״

יות סטק לבן בפי הצרכן.

//7 7/7׳7
שמואל צמח -לא מוותר בקלות • על דוגמנית
אגרסיבית שהעיפה קולגה מהמסלול
להיכן נעלם הגרון העמוק!
• 1 1 7 4הדובר הלך הביתה • ו-
על שופט שמעשן במעליות.

בזיבחבים
(המשך מעמוד )3
שמעה מפי תמח כי הבריטיש קתסיל (המועצה
הבריטית לקדום התרבות הבריטית בארצות־חוץ)
המליץ על הסרט.
מחוסר הבנה היא עשתה מהקונסיל קונסול.
ירדנה בן־צבי, ירושלים

שירה מקורית

ימי האינתיפאדה מחזירים לתודעה את
גדול פישעי־הסילחמה בתולדות המדינה: פרשת
כפר־קאסם, שבה נרצחו ברם קר ע ילדים, נשים
וגברים, כלילה הראשון של מילחמוז־סיגי.
מבחינת ההיקף, הגיעו לממדים אלה רק הפשע
של דיר״יאסין והפשע של קיביה. אולם דיד־יאם ין
בוצעה על״ידי אצ׳ל ולח״י בסרס קום המדינה,
ובפרשת קיביה טענו המבצעים כי לא ידעו שהיו
ננייאדס בבתים שפוצצו.

סבח כפר־קאסם נשאר בבחינת פרשה לפני
עצמה, מיוחדת במינה, סמל מעודר־זוועה בישראל
ובעולם הערבי. מכייח שבוצע על־ידי המתות
המזויינים של מדינת״ישדאל נגר אוכלוסיה
אזרחית הפה סכל פשע, במיסגרת פקודה שהיתה
בלתי־חוקית בעליל, מתעוררת פרשה זו באילו
מעצמה בכל פעם כשמדובר על פקודות בלתי־תוקיות.
משום־כר
יש עניין בראיון שהעניק ישכח שרמי
לעימנואל ריח במעריב על חלקו בפרשה זו.
מכיוון ששדמי מאשים את העול הזה. ואותי
אישית בקשר לפרשה זו, ברצוני להשיב לו כאן.

״בלי
סנטימנטים״
וכך אומד שדמי בראיון גם אורי אבגרי
היה מזכיר את המישפט הזה מדי שנה בעיתון

שדמי במישפט
.אררה ירתס!!־
שלו. זו דמגוגיה נוראה. אבל בבר היסלר הוכיח
ששקר. שחוזרים עליו שוב ושוב, נהפך לאמיתה.״
ומהו השקר שהפיצו אורי אבנרי ו״העיתון
שלו״ מדי שנה? שדמי לא פירט, אך אפשר ל מדן
מן ההקשר שהוא שם בפיני שני שקרים: כאילו
אמרנו שהוא מסר פקודה בלתי־חיקית וכאילו
נשפה על כר לקנס של 10 גרוש( .כ״סו אגורות
בערכים של היום).
מעולם לא אמרנו זאת כדאי לשחזר את הדברים
כפי שהיו באמת.
ב* 29 באוקטובר 1956 פתחה ממשלתו של
דו ד בו־גודיון בהתקפה על מצריים, כביכול בדי
״לבער קיני מרצחים״ ,אך למעשה במיסגרת של
קנוניה בינלאומית, בריטית־צרפתית־ישראלית
להפלת מישמרו של גמאל עבד״אל־נאצר. מכיוון
שזו היתה המילחמה הראשונה מאז מילחמת־העצמאות,
ולא היה ברור כיצד יגיבו האזרחים
הערביים בישראל, הוטל עוצר על עריהם וכפרי־הם.
לגיזרת
המשולש הדרומי היה אחראי אלוף־
מישנה יששכר שדמי, מח״ט מחוז , 17 והתפקיד
הם,עשי הוטל על רב־סרן שמואל סלינקי, מג״ד
במישמד״הגבול.
שדמי הזיו את העוצר בשעה אחת קדימה, על
דעת עצמו. כאשר שאל אותו מלינקי מה ייעשה

7זגיב1

בתושבים החוזרים לכפריהם אודי התחלת העד
צר, אמר לו שדמי, לדבריו ,״אללה ירחמו״ .שדמי
הכחיש זאת. סביב שתי מילים ערניות אלה(״אללה
דחם על נישמתם״ ,בבחינת. ברוד דיין
אמת״ ,דבר מאמר על מתים) מסתובבת הפרשה
כולה.
מי ד אחרי קבלת הפקורה של שדמי תידדר
מלינקי אות הקצינים שלו. הוא הורה להרוג כל
ערבי הוזהר הביתה ,״בלי מעצרים״ .הוא אמר
שאם יהיו הרוגים בלילה הראשון, יקפדו הערבים
לשמור על העוצר בלילות הבאים. באשר נשאל
לגורל הנשים והילדים השיב מלינקי בשתי מילים
שהפכו גם הן לסיסמת הפרשת• ״בלי סנטימנטים״
.הוא הורה שלא לטפל בפצועים ולא לנהוג
אחרת גם בעובדים החוזרים מעבידתם, מבלי
לדעת בלל על העוצר. יתכן שגס הוא אמר את
שתי המילים ״אללה ירחמו״:
זאת ודתה פקודה גאצית. אחד המפקדים —
גבריאל דהאן — מילא אחריה כלשונה. האחרים
התעלמו ממנה. נהרגו ,49 נפצעו .15 נשים
וילדות הועמדו אל הקיר ו״נקצרר במיקלעים.
נשים דגנו בגוויותיהן על ילדיהן, שניצלו.
העולם הוו! מילא תפקיר מכריע נפדסום הפרשה.
לא הד. מנוס סמישפט. אולם מערבת־הבי•
טחון לא רצתה להטיל את האחריות על צה״ל,
ולהאשים שנין בכיר. לבן הועמדו לדין רק אנשי
מישמר״הגמל, מרס״ז מלינקי ומסת שנשפטו ל-
17 ול* 15 שנות מאסר. אחדי שנה זכו בחנינה(במו
פושעים דומים בימינו4
בפסקדיו זה אמר השופט בנימין הלוי את
המילים ההיסטוריות על ״הדגל השחור של אי•
התיקיות״ ,האוסר מילוי פקודות.
אולם אנחנו לא הסתפקנו בבד. תבענו להעמד
לדין גם את שדמי. הוחלש לעשות זאת, אך להאשימו
רק בשני אישומים קטנים: שהקדים את
העוצר. ושלא תיאם את פקודת״העוצר עם
המימשל הצבאי. על בך נדון לקנס של ׳ 10 גרוש.
משמע: שרמי לא נשפט על מתן פקודה בלתי-
חוקית, כי כלל לא הועמד על בך לדץ. מעולם לא
נקבע באורח מישפטי אם אמר או לא אמר את
המילים הגורליות ״אללה ירחמו״ — שנ ח ודתה
חבוד. הפקודה הגלתי-חוקדב
עקבתי בשעתו אחרי המישפט מקרוב, חקרתי
את הפרשה, שוחחתי עם אשתו של מלינקי, והרושם
הברור שלי הוא שמלינקי לא היה כלל מסוגל
להמציא מילים כאלת לא ודה עולה על רעתו
לתת את הפקודות שנתן, אלמלא היה משוכנע
לגמרי כי זוהי הפקודה של שדמי. מכיוון ששרסי
לאיהועמד לרין על הנקודה המכרעת הזאת, הגיע
בל אדם למסקנה משלו.

^ 20 ולצווז
מעניין פה אומד שדמי עכשיו על ההוד״
מכך אפשר להסיק הרבה גם על העבר.
בראיון אפר שדמי שמוטב היה להרוג 20
ערבים ביום הראשון של האינתיפאדה, ואז ״העסק
ה ד נגמר תוך יומיים״ .מחר: אלה הן כמעט אותן
המילים שאמר מלינקי כמה שעות לפני הטבח
בכפר־קאסם. מעניק ממי שמע את הרעיון הזת
לדעתו, אנו מקדישים יותר מדי תשומת״לב
לבעיות הומאניות בעת הניסיון לדכא את ההתקוממות•
״אין דוגמה בהיסטוריה למישהו שק-בל
פרס על התנהגות הומאנית.״ גם זה מתאים מ אד
לרוח של כפר־קאסם.
חוץ מזה הוא מדבר על ״חריג״. ,הכי חריג
שיכול להיות״ .גם הוא נגר חריגים. אבל הוא חתה
שיהיו עוד חריגים כמו כפר־קאסס.

על לשון השירים ששורר חיים בר-
לב לנכדו (״שר־המישטרה בחלוק
לבן״ ,״רינוני רון״ ,העולם הזה
.)11.5.88
נעמי רון מדווחת על הסבא חיים בר־לב,
שביקש לעדה את רוח נכדו, שצנח מחלון ביתו
ואושפז, ומייחסת לו פעילות שאפילו פלמ״חניק,
רמטכ׳ל לשעבר ושר־מישטרה בהווה איננו מסר
גל לה כלל: השמעת שירים ביוגוסלבית.
זה בערך כמו להשמיע שירים בקפריסאית.
כדוע אין לשון יוגוסלבית (כשם שאין לשון
קפריסאית) וכמו שקפריסאי יכול לשיר או ביוונית
או בתורכית, אני מניח כי בר־לב שר או
בסרבית או בסלובקית• מאיר ולך, נבעת״ם

קורא ע די מלימודיו בכיתות הגבוהות של ניוד
הספר היסודי) :בגד ת פ״נ(ז.א. שורשים שהאות
הראשונה שלהם היא האות נדן) •בעתד נשמטת
הנדן ונשלטת (מוחלפת) על״ידי דגש בעי״ן
הפועל(באות השנייה של השורש).״
לכן לא ינטוש, אלא ייטוש.
יהודה חן, הוד השרון
• ישים 1א הקורא חן לב להערת ר״ד ברקי־באותו
הקשר. :הסצא !1.0ז. יש 01 להסות כאלה)
החף, הקום, הבום-.

פגישה בברלץ
על כתבה בעיתון גרמני יוקרתי.
לא האמנתי למראה עיניי. הלכתי ברחוב בבר
לק ופתאום ראיתי את פרצופו של אורי אננרי על

פילדמרשל בן 91
על קצק-הצבא הקשיש בהיסטוריה
(״אנשים׳ /העולם הזה .)11.5.88
בסידרת־התצלומים מערב הצנחנים האחרון
בבית הצנחן ברמת־גן מופיע תצלומו של איש
חיל־ההנדסה תת־אלוף דויד לסקוב, קצין־הצבא
הקשיש ביותר ( )85 בצה״ל ובעולם.
זה נכון. אבל על־מנת שלסקוב יהיה הקצין
הקשיש ביותר, בשרות פעיל, בהיסטוריה, אנחנו
צריכים להמתין עוד כמה שנים. כי, בינתיים,
מחזיק בשיא זה קצין בריטי, הפילדמרשל סר
ויליאם מיינארד גום 1875 — 1784 שהיה
בשרות פעיל של הוד־מלכותה, המלכה ויקטוריה,
עד יומו האחרון, עת נפטר בגיל ,91 כשהוא ממלא
את התפקיד, הטכסי אמנם, של קצין־הטאואר
(אותו בית־כלא צבאי עתיק־יומין) בלונדון.
דויד שגיא, חל־אביב

סיפוח כבקשתך
על טיפוחו של המדינות הבאלטיות
לברית״המועצות (״חוק הטבע״,
העולם הזה .)11.5.88
אני מבקש להעמיד עובדה אחת שהוזכרה
בניתוח שערך עורך העולם הזה במיבנה המדינה
הסובייטית (בהקשר לריבוי הלאומים בה) על
אמיתותה. אין זה נכון כי כמה מדינות סופחו
לברית״המועצות אחרי מילחמת־העולם השנייה.
מדינות
אלה סופחו לברית־המועצות
בראשית מילחמת־העולם השנייה, כשרוסיה,
אז בת״ברית לגרמניה הנאצית, ע ד שמרה על
נייטראליות.
מה שקרה, קרה כך: בראשית יוני 1940 פלשה
ברית־המועצות, בתואנות־שווא של סיכון ביטחונה,
בזה אחר זה, לליטא, ללטוויה ולאסתוניה,
הקימה בכל אחת מהן ממשלות־בובות, שכל אחת
מהן ביקשה, תוך 50 יום ממועד הפלישה הסובייטית,
להצטרף לברית־המועצות.
ואכן כך היה: בזו אחר זו נתקבלו ליטא(ב־3
באוגוסט )1940 לברית־המועצות, כרפובליקה ה־
14 שלה: לטוויה(ב־ 5באוגוסט )1940 כרפובליקה
ה־ 15 ואסתוניה( ,ב־ 6באוגוסט ,)1940 כרפובחיים
דוניץ, תל־אביב
ליקה ה־6י•

דיקדזקי לשח
על הלשון העברית של העולם הזה
(״תשקיף״ ,העולם הזה .)11.5.88
זה יפה מאוד שהשלם הזה מתגאה בלשונו
העברית, כולל חידושי־מילים מסוג אמרגן, יחצן
ובליין.
אבל מה על חוקי הדיקדוק של הלשון העברית,
שבהם מזלזל השלס הזה לעיתים.
כך, למשל, מצאתי בקטע במדור השקיף,
המדווח על הופעת שימעון פרס באינטרנציונל
הסוציאליסטי במדריד, כי ״ראשי האינטרנציונל
סברו כי פרס ינטוש את המושב לפני השמעת
הדברים של הפלסטינים.״
עד להודעה חרשה פרס אולי ייטוש את המושב,
אבל ינטוש? אין דבר כזה בעברית.
כאשר מדובר בשורש נטש חלים דברי ד״ר
שאול ברקלי מלוח הפעלים השלם (הידוע לכל

אבנרי על שער ״די צייט״
מראה־עינ״ם בברלין
שער המוסף של השבועון הגרמני היוקרתי ביותר,
די צ״ט, המופץ בחצי מיליון עותקים.
קניתי ומצאתי בדי צ״ט כתבה ענקית על
תולדות חייו של אבניי• גדעון כהן, ב רין
• הסתרת של שער די צייט (ראה(לופה)
אוסרת: ישראל• היבול להסתדר עם ערפאח.

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקם
— 11. 341667 וען ץן עוח.

השפם שר הסרסור
בראשית שנות ר 60 ככר היה חיים טיפול
שחקן מבוקש מאוד. גם לתיאטרון וגס לקולנוע.
כך, למשל, כיכב באביב , 1963 בו־זסנית,
בשני תפקירם כמעט זהים כמעט מדי ערב
כסרסור בהצגת בן־עחבר, בתיאטרון החיפאי
וכמעט מדי יום כסרסור בסרט הישראלי
ארדזראדז. שדדה באותם ימים בעיצומה של
הפקתו.
לגליון העירם הזר. שהופיע השבוע לפני
25 שגה גילה טופול כיצד הוא מצליח שלא
להתבלבל בק שגי התפקידים הכמעט זהים:
• ״אני נעזר בשפם. ב,נן״עדובה׳,
בתיאסרון, יש לי שפם גדול ואילו בס רט,
ב,אלדוראדו׳ ,יש לי שפם קצר. בל
מה שאני צריך לעשות כדי לא להת בלבל,
זה למשש את השפם ומייד אני
יודע באיזה תפקיד אני משחק!״

מתנהל בימים אלה על המקרב השביעי
ברשימה לכנסת.
ששת המקומות הראשונים משוריינים לראשי המיפלגה, ומי
שיזכה במקום השביעי יכסם את מעמדו במנהיג העתיר.

געלי הסיכויים רטובים ביותר הם גד יעקובי
ומשה שחל. גם מרדכי גור לוטש עיניים למקום
זה. אולם ניצי המיפלגה מקווים,לחטוף את
המקום למען מנהיגם, שלמה הילל.
203 עורכים בשרות השב ב
ועדת־־העורכים של העיתונים היומיים הוכיחה
פעם נוספת כי קיומה נועד לשרת את
האינטרסים של השילטונות, בניגוד גמור לכללי
העיתונות החופשית.
הוועדה התכנסה בשבוע שעבר ושמעה פרטים חסויים על
מהלך חקירתם של אנשי דרך הניצוץ, והעורכים אף קיבלו
לידיהם מיסמכיס מתיק־החקידה, עוד לפני שאלה הוצגו
לפני שופט. נציגי השילסון זימנו את העורכים בדחיפות,
מפני שהודאנו מהפירסומים — האוהדים מדי, לטעמם —
על חמשת העצורים, והודו להם לשנות את אופי הדיווחים.

הפגישה השיגה את מטרתה. רוב העיתונים
גילו צייתנות והחלו משנים את דטון.

שמיר לני&ריה?
אנשיו שיל יצחק שמיר, המתקנאים במסעותיו
בעולם של שימעון פרס, מנפים לארגן לראש־הממשלה
ביקור ממלכתי מריבים בחו״ל, סמוך
ככל האפשר לבחירות.
היעד המועדף הוא ניגריה, המדינה הגדולה
ביותר באפריקה השחורה. ניגריה אינה
מקיימת יחפים דיפלומטיים עם ישראל.

י סובלים מהשביתה חמשת כלבי־השמירה מגזע האסקי של
מיפעל־הצמיגים ״אליאנס״ הם הסובלים
העיקריים מהשביתה.
הכלבים התוקפים הושארו ימים רבים
בשטח המיפעל ללא מזון ומים. אחד החברים
בוועד־הפעולה של השובתים החליט
לדאוג למחסורם. הוא לקח מלגזה סגורה,
חדר לשטח המיסעל והאכיל את הכלבים.

ברשהררעח לבני מיתרון
פרשת-רצח מפורסמת עומדת להיות מפוענחת
בימים הקרובים על-ידי המישטרה. בתחילה
היה קו-החקידה מופנה לעבר חשודים ערביים,
והדבר גרם לגל של הסתה אנטי-ערבית, אן*
הוא הגיע למבד סתום. כעת נחקרים חשודים
יהודיים, ונראה שמסתמנת הצלחה.

ח״םבר־ל ב
״מרד מהססת
הערכות במיפלגת־דעבודה ובמישסרה אומרות כי שר*
המישסרה, חיים בו״לב, לא ייבחר השבוע כמועמד לכנסת.
השמועות מתעקשות על־כד כי הוא גס לא יתמנה לסישרת
שר בממשלה הבאה.

יריביו במישרד-המישטרה חוששים כי לקראת
סיום כהונתו יהיה השר חופשי מאילוצים
פוליטיים, וייפרע מקצינים שלדעתו הכשילוהו.

קופמן ווקס את פסילתו
ח׳־כ חיים קופמן מנהל בימים האחרונים מסע נגר ראשי
הסוכנות, ובראשם מנדל קפלן סדרום־אפריקה, בעניין
מכירת מניות הכשוודה״ש1ב.

קפלן עמד לפני חודש כראש חבר-הנאמנים של
הסוכנות, שפסל את מועמדותו של קוסמן
כגיזבר הסוכנות היהודית.

מי יהיה השביעי?
המאבק האמיתי במרכז מיפלגת־העבודה

ביום השני השבוע, דד 23 במאי, מסר
דובר צה״ל על 203 הרוגים מאז תחילת
ההתקוממות בשטחים הכבושים ועד היום
השני, לפי הפירוט הגא:
• 154 הרוגים מירי חיילי צה״ל.
• 30 הרוגים מסיבות בלתי־ברורות.
• 19 הרוגים שנסיבות מותם עריץ בחקירה.
מקורות
פלסטיניים, לעומת זאת, מוסרים
על 262 הרוגים פלסטיניים, לפי הפירוט
הבא:
• 179 הרוגים מירי חיילי צה״ל.
• 50 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז
מרעיל.
• 16 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 17 הרוגים מסיבות בלתי־ברורות.

דבין מבשיל את ב״לין
מה שהעסיק במיוחד את יו״ר מיפלגת-העכודה,
שימעון פרס, בביקוו״המולדת האחרון שלו,
היה הניסיון לשכנע את יצחק דכין שמחנהו של
רבץ יתמוך במועמדותו של יוסי ביילץ לכנסת.
הדבר נובע מכך שבהסדר בין הקבוצות הגדולות במיפלגה
לא נכלל שבלו של ביילין. רבין לא נראה נלהב, והס סיכמו
ביניהם כי בקשת פרס תובא לידיעת מתנה רבץ.

עימות גלוי בין
שחל וזמיר
שר-האנדגיה, משה שהל, מאיים ! .יטודיו של
מנהל בתי־הזיקוק, צבי זמיר, אם־ יא יסכים
זמיר לקבל על עצמו את הסעיף ברפורמה
הקובע שבתי־הזיקוק לא ישווקו דלק.
חברות־הדלק כבר הסכימו לקבל את הרפורמה המוצעת,
בתנאי שבתי־הזיקוק לא ישווקו דלק זמיר הודיע לשחל כי
אינו מוכן לקבל את התנאי, ורואה את עצמו חופשי לפעול
בדרך מישפטית לשיווק הדלק.

עורך~דין לראשות
עיריית אשדוד
עורכי-הדין בתל-אביב הופתעו כאשד שמעו כי
עמיתם, עורך־הדין הצעיר ציון אמיר, שוקל
להתמודד על תפקיד ראש־־עיריית אשדוד.
אמיד, יליר ירושלים, התגורר זמן ממושך באשדוד, והוזמן
על־ידי הליכוד להיות מועמת לראשות העירייה בבחירות
הקרובות. אמיר מהסס עדייו אם לפנות לפוליטיקה או
להמשיך בקאריירה סישפטית.

מעקב על
חבילות מקולומביה
נראה שיש מעקב סישטרתי אחרי חבילות המגיעות בדואר
מקולומביה. מאחר שסם־הקוקאץ מגיע לישראל מדרום־
אמריקה, בוחנת המישטרה כל דבר״דואר כבד המגיע משם,
ובייחוד מקולומביה.

כאחרונה נעצרו אנשים אחרי ששיחדת

סו של מוטל ה קירר בישראל ארז קידר, בנו של אסיר־האיקסים המפורסם
מרדכי(״מוטל׳ה״) קידר, הגיע השבוע
לישראל.
ארז, המתגורר בלונדון, הסתבך לפני
כמה שנים בפלילים ונידון למאסר בבריטניה.
הוא שוחרר באחתנה ובא בתחילת
השבוע לישראל. כאשר ראה את הצלמים
שחיכו לו בלוד, הוציא מיקטרת מכיסו
ועטה את הפוזה של אביו המפורסם.

מהדואר הכילה וכה מישלוח מקולומביה. תובן
החבילה נבדק עוד לפני ששוחרר והמישטרה
החליפה את הסם שנמצא שם באכק-טאלק.

קול-השלוס
וערך לבחירות
עקב חוק רשות-השידור, האוסר על פוליטיקאים
להתראיין 90 יום לפני הבחיתת, מסתמן תור
ארוך של ממתינים לתובנית-הראיונות של
איתן דנציג ב״קול-השלום״.
כיתע, לא חלים על ק1ל־השלום חוקי רשות־השירור, ואין
עליו איסור לשדר ראיונות עם פוליטיקאים גם בזמן האסור
על־פי ההוגן
קזל־השלוס כבר התחיל להיערך לכך. הוא החליף את
המשדרים הישנים במשדרים חדשים, שרדיוס־השידור
שלהם מגיע לירושלים ואף לגליל. יתכן אף שמשר
התוכנית יתארך משעה לשעתיים, ומיספד הפוליטיקאים
המתארחים בכל תוכנית יהיה שניים תחת אחד, לשם
שמירת האיזץ בין המיפלגות הגדולות.

אקדמיזציה של* הבירסוס
האיגוד הישראלי לפירסום החליט לפעול כאופן
מעשי לאקדמיזציה של הענף.
הכוונה היא להגיע בהדרגה למצב שבו יותר ויותר עובדים
כענף, המעסיק כרגע יותר נדסססו אנשים, ילמדו לימודים
אקדמיים מסודרים בנושא הפירסום.
שר־החיגוו הביע את הסכמתו העקרונית לרעיון, ובקרוב
יתחילו להכץ את הטיוטות הראשונות.
ישראלים למיזרח־אירובה
אחדי שהישראלים ככר חקרו כל חלקה טוכה
בגלובוס, מסתמן השנה גידול ניכר במים פר
הישראלים שיסעו לבקר במדינות מיזרח־אירופה.
מחבר
בעיקר במדינות כמו רומניה, הונגריה ויוגוסלביה.

נוסעי על
חשבון הביטוח
יש עלייה של עשרות אחוזים ברמאות מצד
נוסעים לדוד״ל, המבטחים את מיזוודותיהם
והמתלוננים, עם שובם, על אובדן, גניבה או
שוד.
שנע חבחת״הביטוח הגדולות שכרו את חברת מוקד
חקירות, כ ח שתאתר ניסיוגות־הונאה מצד נוסעים לחו׳ל,
המתלוננים על אובדן.
בימים אלה חשפה החברה שלושה מיקרי־הונאה בבדיקה
מידגמית שערכה. מחבר בשלושה צעירים שהודו, שבאופן
זה ניסו לממן את נסיעתם.

תחגת־מישטרה
מוקלטת ומאולמת
עורכי־דין שמו לב לכך שכאשר המיש-
טרה רוצה לעמת חשודים או להפגישם
בלי שיחשדו שהם מצולמים ומוקלטים,
היא עושה זאת בתחנת-המישטרה בר־מת-השרון.
התחנה מצויירת כנראה במיטב
המכשירים וכמה עבריינים, שחשבו
עצמם בטוחים מכיוון שלא דיברו, אלא
החליפו תנועות וסימנים עם חבר, נדהמו
אחר־כך לראות כי הכל צולם במצלמת־וידיאו
נסתרת והובא כחומר-ראיה נגדם.

המחשב יתן עודד
מזה כמה שבועות קיים בחברת ״דף מכשיר*
מחשב מתוצרת בריטניה״ החוסך לנהג־האוטובוס
את פעולת מכירת הכרטיס ומתן
העודף.

החברה המיסה את המכשיר לניסיון בקווים אתרים של
נסיעות צבאיות ובקו הסעת תלמידות ממי־נרק לתל־אביב.

הסועיאל״ס נוטשים
באירגון העובדים הסוציאליים מודאגים בגלל נטישה
המונית של המיקצוע.

סיבת הנטישה: עובדים סוציאליים רבים פונים
בסוף כל חודש למוסד לביטוח הלאומי לצורך
השלמת הכנסה.

בנז ר עגז העם בעיה פסיכו־סומאטית

תקום שד ועדה
היא תקבע מה שידוע
דבל: שהחברה
הישראלית חודה
מאוד.

כל חברה הומאנית מבוססת על עזרה
הדדית.
מיסגרת המדינה קיימת כדי לאפשר
למיליוני בני־אדם להגן על עצמם במשותף
מפני אוייב זר, לקיים מישטר־חיים
נאות ולהגן על כל פרס מפני צרה
שאינו יכול לעמוד בה לבדו.
אחד המודדים לטיב המדינה המודרנית
היא רמתה של מערכת״הבריאות
בה. מדינה שאינה מסוגלת לקיים מערכת
נאותה, מעידה על עצמה שהיא
משובשת ומפגרת.
ואכן, כאשר קם היישוב העברי
החדש בארץ, הוא התגאה במערכת־הבריאות
שלו, אולי יותר מאשר בכל
מערכת אחרת. המוני הרופאים היהודיים
שבאו מכל העולם עזרו להקמת
מערכת שנתנה לגאווה זו בסיס מוצק.
תוך 40 שנות קיום המדינה נפגעה
י מערכת זו קשה.
דה־הומאניזציה. כשם שבריאות
האדם נוגעת לגוף ולנפש, כך גם
בריאות החברה כולה. כל תקלה בה היא
בהכרח פסיכו־סומאטית• — גם חומרית,
גם נפשית.
בישראל השתבש סולם העדיפויות.
אין מחסור במשאבים הדרושים לקיום
מערכת־בריאות נאותה. אך הם מועברים
למטרות אחרות. הדבר לא היה
אפשרי אלמלא חל גם שיבוש בתפיסות
החברתיות. זהו תהליך של רה־הומא־ניזציה,
הבולט גם בתחומים רבים אחרים.
השבוע
הגיע המשבר לשיא חדש.
החברה הישראלית הגיבה כדרכה: הוצע
להקים ועדה חדשה — עוד ועדה —
כדי לקבוע מה שיודע כל אדם בישראל
בלאו הכי.
החולים ממשיכים לסבול. נדמה כי
לאיש זה לא איכפת באמת, מלבד
לחולים עצמם ולבני־מישפחותיהם. כל
האחרים — החולים הפוטנציאליים של
מחר — אדישים.
זהו סימפטום למחלה חברתית עמוקה
מאוד.

אל־פג׳ר, הנחשב כמבטא ריעות הזרם
המרכזי באש״ף.
דרכון והימנון. סיגל, חבר המרכז
לפילוסופיה ולענייני־ציבור באוניברסיטה
של מארילנד בארצות־הברית,
זכה השבוע בעידוד נוסף. דבריו פורסמו
בעיתון היוקרתי וושינגטון פוסט.
העיתון המיזרח־ירושלמי פירסם את
הדברים, מפני שלא באו מפי שונא־אש״ף.
להיפר: סיגל הוא חבר הוועד
היהודי למען שלום ׳שראלי־פלסטיו,
בוושינגטון, המקורב למועצה הישראלית
למען שלום ישראל׳־פלסטיני. הוא
נפגש עם יאסר ערפאת ותומך בתוקף
במשא־ומתן עם אש״ף ובפיתרון של
״שתי מדינות״ (מדינה פלסטינית לצד
מרינת־ישראל).
סיגל עורר תשומת־לב מפני שהציע
לאש״ף מדיניות חדשה לגמרי. בין השאר:

הכ ריז לאלתר על קיומה של
מדינה פלסטינית בגדה המערבית ובר־צועת־עזה,
ולבקש את הכרת האומות

• לבטל את קיום אש״ף, ולהקים
במקומו ממשלה זמנית למדינה החדשה.

להחליף את האמוה הפלסטינית
בחוקה חרשה, שתקבע כי מדינת״פלס־טין
נמצאת במצב של שלום עם מדי־נת־ישראל,
ולא תחזיק בצבא.
• להציע חילופי שגרירים ומשא־ומתן
ישיר עם ישראל על הגבולות
ועל נסיגת הצבא (הישראלי).
• ל פ תו ח במאמצים דיפלומטיים

עוד פעם
וכלכליים ובפעולות־מחאה כדי להמריץ
את הנסיגה הישראלית, אם ישראל
תסרב לשאת ולתת.
• ל הנ פי ק מייד דרכונים פלסטיניים
לכל הדורשים בכך.
• ל ק בו ע הימנון לאומי פלסטיני,
שיבטא את השאיפה לשלום.
• להתעלם לפי שעה מקיומם של
החיילים הישראליים, ולאסור כל פעולה
קטלנית נגדם.

שילטונות הכיבוש עומדים לספק לאינתיפאדה גיבורה לאומית

האשה מכפר ביתא
התקוממות עממית זקוקה לגיבור.
הגיבור עריך להיות אדם שגא מתוך העם, חמס*
טל בגורלו א ת גודל העם המדוכא בולו, המסמל את
הברוטאליות ואי־הצדק של הכיבוש, המעורר בסבלותיו
אהדה והזרתות בקרב המדוכאים, בקרב
העיבור המדכא ובעולם כולו.
למילחמת־השיחדור העברית נמבא גיבור קוללף
סיבה האומה אקסודוס.
למילחמת־השיחרור האלנ׳ירית נמצאה גיבורה
בדמותה של ג׳מילה בופאשה, חבית -מחתדת

רעות

דרכון
פ לסטיני מ״ד
פעיד־שלום יהודי־אמריקאי
מציע
דאש ף מדיניות
מהפכנית חדשה:
וביטאון מקורב
דערפאת פירסם
אותה.
״הטרוריסט הוא אוייב העם הפלסטיני
...הוא פוגע בעניינו ...מנהיגות
שאינה מסוגלת לכפות מדיניות נגר
הטרוריזם, או לפחות להסתייג באופן
מוחלט ממעשי־טרור, לא תוביל את
העם הפלסטיני להגדרה עצמית״.
אין חדש בתיזה זו, בייחוד כשהיא
מושמעת בפי יהודי. אולם היה חידוש
בצורה שבה פירסם הד״ר ג׳רום סיגל
את הדברים: ביומון המיזרח־ירושלמי
דבר הרובע תסיסת 73;7י;37; 77־שיות באתת. בשרת: פסיכה — 1פש.
שסה — 1וף.

• לקיים בחשאי בחירות מקומיות.
• להנפיק מטבע פלסטיני, בעזרת
המדינות הערביות.
לגל האשפה. סיגל טוען כי מדיניות
זו תסלק מן הבימה מושגים מיושנים,
כגון ההחלטה ,242 ועירה בינלאומית,
האמנה הפלסטינית. טרוריזם,
מישלחות משותפות ותוכניות־שלום
של מעצמות־העל. במקום כל אלה יקח
העם הפלסטיני עצמו את גורלו בידיו.

מונירה בגדת־המישסס
גם שור. גם טימטום

באיברי־המין -ושהועמדה לדין בצרפת. דמותה
עוררה אהדה עולמית, וקורותיה גרמו לסערת-
רוחות בצרפת. מיטב האינטליגנציה הצרפתית הת ייצבה
לימינה. עודכת-דין יהודיה צעידה ממוצא
תזניסי, ז׳יזל חלימי, התנדבה להגן עליה, ומישפטה
עורר הדים בינלאומיים.
יתכן שפרשת ג׳מילה חיתה הקש ששבר את גב
הגמל של הכיבוש.
ב על ואח. עד כה לא נמצא גיבור-יחיד כזה
להתקוממות הפלסטינית. חליל (״אבו ג׳יהאד״)
אל־וזיר, שנרצח בתוניס, לא יכול היה למלא תפקיד
זה. הוא היה לוחם ותיק, מנהיג בכיר, והוא נהרג
הרחק מזירת-ההתקומטות עצמה.
עכשיו עומדים שילטונות-חכיבוש לספק
להתקוממות את הגיבור. תחיה זאת גיבורה:
מוגירה צלאח דאוד, האשת מכפר ביתא.
טונירח ראתה בעיניה כיצד נרצח אחיה בידי
מתנחל יהודי,ללא כל סיבה. זה קרח אחרי שיחה
בין האח והמתנהל בשדה, שהפכה לדיו״ודגרים.
אחר־כך ראתה כיצד נפצע בעלה בביסנו, בידי
אותו המתנחל.
כאשר המתנחלים נכנסו לכפר ביתא, הרימה
מתירה אבן והמטירה אותה במתנחל שהדג את
אחיה ופצע את בעלה. המתנחל, שירה לכל עבר,
חוטם על-ידי האבן וירה בלי אבחנה. כך פגע בנע־רדדהמתנחלת,
תירצה בן־פורת, שנהרגה במקום.
הפרקליטות הצבאית התכוונה להאשים את
ממירה ברצח, על כי האבן שלה נרמה למתנחל
להרוג את הנערה.
הנ שקה סו די. האישום הזה הוא כה מיפלצתי,
וההיגיון המסתתר מאחוריו הוא כה מעוות, עד כי
• עצם העלאתו חוללה סערה בלב רבים. השבוע
נסוגה הפרקליטות והודיעה שהיא תאשים א ת
האשה באישום פחות חמור. אך גם זה מתווה עוול
משווע.
אם אכן תועמד האשה לדין, היא תהפוך נן־רנע
לגיבורה עולמית. היא תסמל בעיני רבים את גורל
העם הפלסטיני, המוכה וחסד-הישע, המתקומם
והנאבק לחרותו. היא תהפוך מוקד להפגנות
סוערות של בעלי־המצפון בישראל עצמה, תלהיב
את המוני העם הפלסטיני ותמשוך את כלי-
חתיקשורת בעולם כולו. שמה יהפוך שם־דגר.
הרעיון של העמדת האשת לדין מסמל עוד משחה
הטיפשות התהומית של כל שילטון-כיבוש, שהיא
הנשק הסודי של כל התקוממות עממית. מבחינה זו
אין קצין־הכיבוש הישראלי שונה מעמיתיו, קציני־הכיבוש
הצרפתי והבריטי בשעתו.
יתכן כי מתירה צלאח דאוד, היושבת עתה
בכלא, תשרת את עמה יותר מכל הפידאיון
החמושים וילדי-האינתיפאדה.
מיפלגות דוד 3הגימיק

כר אחד רוצה דהיזת
חייב. איש אינו רוצה
לעבוד בכנסת. בעיני
הציבור זהו מחזה
היתולי.

בעיני הציבור, זהו מחזה מביש. וגם
קצת מצחיק.
עיתונאים ושדרנים טיפלו בו ברוח
מבודחת. גיבוריו נראו כמוקיונים.
אולם זה היה צריך להיות אחד התהליכים
החשובים והרציניים ביותר של
הדמוקרטיה הישראלית: הרכבת רשי־מות־המועמדיס
של המיפלגות לכנסת.
ובראש וראשונה: רשימת המיפלגה הגדולה
ביותר, מיפלגת־העבודה.
לא סחורה. מרוע זה נראה מצחיק?
המועמדים
עצמם תרמו לרושם זה.
איש מהם לא התיימר לייצג מסר חדש.
איש מהם אינו איש־אמונה, הנאבק בכל
כוחו כדי לשנות את פני המיפלגה
והמדינה.
מסר חדש אינו סחורה בשוק הזה.
נראה שאין לו ביקוש, כי אחרת היו
המועמדים מעמידים לפחות פנים כאילו
הם דוגלים במשהו, שהם דבקים באמונה
כלשהי בעניינים לאומיים או חברתיים.
תחת
זאת מיהרו כמעט כל המועמדים
אל מישרדי־פירסום ויצרני־תד־מית.
מילת־המפתח במערכה היא ״גימיק״
.לא במיקרה זוהי מילת־סלאנג
אמריקאית, שאיש אינו יורע את מקורה.

שזקוק לגימיק מעיד על עצמו
שאין לו מה לאמר. מי שזקוק לפירסו־מאי
מעיד על עצמו שאין לו סחורה
אותנטית משלו. מי שזקוק לייצור
״תדמית״ ,מעיד על עצמו שאין לו
דמות.
ואכן, על פי מה שהוצג לציבור בשבועות
האחרונים, זוהי חבורה די עגומה.
איש מהם לא נחרת בזיכרון. איש
מהם אינו אישיות שניתן לאמר עליה:
הנה המנהיג הבא של המיפלגה, ולוא
גם בעוד חמש 10 ,או 20 שנה.
אין מסר. תופעה זו מעירה על
מצבה של מיפלגת־העבודה יותר מכל
אחרת.
זוהי מיפלגה שבגישתה הכלכלית-
החברתית אינה שונה מן הליכוד. קל
היה לה לחבר תוכנית כלכלית בשותפות
עם הליכוד, ולבצע אותה ביחד עם
שרי־אוצר מטעם הליכוד. חילוקי־הדי־עות
נגעו רק לחלוקת השלל בין המיס־עלים,
שבהם שולטת המיפלגה (הקיבוצים,
המושבים, קופת־החולים, מיפע־לי
חברת־העובדים) ובין המיפעלים שהליכוד
רוצה ביקרם.
מבחינה לאומית ההבדל בין שני
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 2647

הנד 11
מה עועונוה המרל בו ר ג, הו ר ה עכעו !,ד הנ 7ר

^ שימחה לאיד אינה רגש יפה. אין להתגאות בה.
• 1אבל אני מודה שחשתי בקורטוב של שימחה־לאיד כששמעתי
כי זבולון המר הודח מראש רשימת המפד״ל על־ידי אבנר שאקי,
שהוא גם ספרדי וגם נץ גדול.

כי במיקרה זה התגשמה האימרה התנ״כית :״בור
כרה ויחפרהו, ייפול בשחת יפעל.״

ומכיוון שזבולון המר הוא איש דתי, מה לו כי ילין על שהתקיים
בו פסוק זה של ספר״תהילים?
^ ני זוכר את היום שבו הגיע זבולון המר בפעם הראשונה
> £לכנסת.

שמו הלך לפניו. הוא היה מנהיג הצעירים במפד״ל.
אמרו שהוא הגון, ישר, נאמן, פשוט — בקיצור,
ההיפך הגמור של הפוליטיקאי המצוי.
ואכן, כשראינו את המר הוא היה בדיוק כזה. אדם פשוט,
חברותי. הוא נראה כמדריך בתנועת־נוער, ואף התנהג כך. כאשר
דיבר גילגל את עיניו השמימה, כמי שמחכה להשראה אלוהית,
והיה ברור כי נאבק עם המילים, בגלל תשוקתו העזה לדבוק באמת
בכל מחיר.
קצת תמהנו איך זה הגיע בחור תמים ובלתי־מתוחכם כזה
לעמדה של מנהיגות, אך אמרו לנו שזכה בכך מפני שהוא ידוע
בציבור שלו כאיש הגון ומסור, המוכן לעזור לחבר בכל עת.
אלא שרושם ראשון זה פג במהרה. במשך הזמן הרגשנו כי
זבולון המר רחוק מלהיות בלתי־מתוחכם. מהרגע שהגיע לכנסת,
פעל במרץ ובשקידה כדי להפריד בין ראש רשימתו, יוסף בורג,
ובין הכסא שעליו ישב.

חסר־המעצורים אל ההתאבדות הלאומנית־דתית־נחלנית, הם הותירו
אותו מאחוריהם.

במשך זמן קצר, קצר מאוד, נהנה המר מפירות
ניצחונו. הוא היה מם׳ 1של המפד״ל, השר הבכיר
(והיחידי) שלה בממשלה.
ברגע האחרון ניסה עוד לבצר את מעמדו על־ידי משיכת
הקיצוניים בחזרה אל המיפלגה, שהידרדרה משיא של 12 מני
ראטים לאוסף עלוב של ארבעה. בכך סתם את הגולל על עצמו.
הקיצוניים שחזרו פשוט הדיחו אותו. הם חיפשו ומצאו נץ גדול
יותר.
גם כהונתו של זה תהיה קצרה. בבוא העת יימצא נץ גדול עוד

יותר•

זבולון המר כרה בור ליומך בורג, והוא נפל לתוכו.
מי שרוצה יכול לאמור: הצדק התנ״כי ניצח.
^ ולס ההאריירה האישית של זבולון המר אינה אלא בבואה
\ 1של תהליך הרבה יותר גדול וחשוב.

כשנפל המר לבור שכרה לבורג נפלה בינתיים כל
היהדות הדתית כולה לבור הרבה יותר גדול.

המר הבין בי זהו מכשיר מצויץ להדחתו של בורג.
הוא קפץ על הסום הלאומי־דתי החדש, הפך את עצמו
למליץ־היושר של ההתנחלויות הבלתי־חוקיות ולנ־ציגם
של אנשי הגוש. הוא שפך קיתונות של גינויים
ובוז על ראשו של יוסח בורג המיסכן, שלא יכול היה
להתחרות בו בתחום זה.

אמנם, בורג ניסה. הנאומים שלו בכנסת, ועמדותיו בממשלה,
הפכו יותר ניציות. גם הוא התחיל לדקלם על מיצוות ארץ־ישראל,
להצביע בעד עמדות קיצוניות יותר ויותר. אך באוזני ידידים
התלונן מרה על כורח זה. הוא גינה את זבולון המר ויהודה בן־
מאיר, והתוודה שבלב־ליבו נשאר כפי שהיה, איש מתון.

^ קיצוניות אין גבול. ובייחוד לא לקיצוניות הלאומנית/דתית.

ככל
שינסה אדם להיות קיצוני, תמיד יקום לו
מתחרה קיצוני עוד יותר.
בהתחרות אכזרית זו ינצח בסוף תמיד האיש שאין לו שוס
מעצורים ובלמים, ששום מוסר אינו כובל את ידיו, שיש בכוחו
לבטא את היצרים האפלים ביותר.
וגם לאיש הזה יקום מתחרה, שיגייס יצרים אפלים עוד יותר.
אין גבול.

זהו לקח הפאשיזם, החילוני והדתי כאחד.

לזבולון המר היה נדמה שהוא יכול לרתום אנשים כמו חנן
פורת וחיים דרוקמן לעגלתו. הם, כך האמין, יעזרו לו לדרוס את
בורג ולהגיע אל מחוז־חפצו. אבל כאשר אלה נוכחו לדעת כי גס
להמר יש איזשהם בלמים, שאין הוא מסוגל להצטרף למירוץ

איך זה קרה בפועל?
המכשיר שהביא למהפכה זו הוא החינוך הדתי־ממלכתי. אם
אי־פעם כרתה מיפלגה בור לעצמה, עשתה זאת המפד״ל כאשר
הקימה מערכת זו.
עצם הקמתו של ״אגף״ זה היתה מעשה־בגידה של דויד בן־
גוריון, אולי החמור שבכל מעשיו. הוא נגד לחלוטין את כל השקפתו
״הממלכתית״ של בן־גוריון עצמו. מטעמים של טאקטיקה
מיפלגתית, הכניס את הסוס הטרוייני הזה למחנה.

^ פני כמה ימים נרעשה הארץ כאשר התפרסם מערך חינוכי
/של ״היחידה לחינוך לדמוקרטיה באגף החינוך הממלכתי-
הדתי במישרד־החינוך״.
השם עצמו מופרך .״דמו־קראטיה״ אינה רק מילה יוונית
(רמוס — העם, קראטוס — עוצמה, שילטון ).היא גם מושג
יווני־מערבי מובהק, הנוגד את המושג של שילטון ההלכה. הרי
דבר האל שניתן בסיני אינו ניתן לשינוי על־ידי הצבעה של רוב.
במיסמך של אותה יחידה-לחינוך נאמר :״(קיום) מיצוות כיבוש
הארץ וההתנחלות בכל חלקיה ...לא הסתיים בה׳ באייר תש״ח, עם
הכרת האו״ם והכרזת נציגי הוועד הלאומי, אלא הוא מתמיד
ומתעצם עכשיו.״ ואם אי־אפשר לרכוש את שיטחי־הארץ בכסף,
הדרך היא ״כיבוש בחרב״.
וכן, על מחנה־השלום הישראלי :״לאנשים האלה חסרה ההכרה
בצידקתנו המוחלטת. הם לוקים בשינאה עצמית והזדהות עם
אויבי עמנו, שיש לה היסטוריה בתולדות עמנו אצל כאלה שהתפרקו
מכל זיקה ליהדות ...מלשינים ומומרים אלה היו מוכנים
להמיר את הדת היהודית באמונה נוצרית או בקומוניזם״.

בימים ההם נבטו הזרעים הראשונים של גוש״אמונים. חבורת־המטורפים
של משה לווינגר הגיעה לחברון. בקרב הנוער הדתי
החלו נשמעים הקולות ׳הראשונים שהטיפו לכיבוש, לסיפוח, לנישול,
למוסר ספר־ יהושע.

זה מה שקרה לזבולון המר, המהר״ל של המפד״ל.

כאשר קם המולך החדש בארץ. לא יכלה המפד״ל
לעמוד בפניו. עכשיו היא הפכה לכוהנת שלו.

היתה זאת רק שאלה של זמן עד שהפעים החדשים
ישתלטו על המפד״ל ועל כל המימסד הדתי.

זבולון המר ושותפו־עוזרו, יהודה בן־מאיר, מין
דון־קיחוט וסאנשו־פאנסה, יצאו למערכה זו כשבידיהם
חרב הלאומנות הדתית.

הוא רוצה עוד ועוד. שני בנים במקום אחד, עשרה במקום
שניים, מאה במקום עשרה. זה טיבעו.
אולי משום־כך נקרא הגיהינום על שם אתר זה של קורבנות־אדם.
לעולם לא תשביע את השטן.
כמי שזכה בחינוך יהודי, צריך היה זבולון המר לדעת את
הסיפור על הגולם. הרבה יותר קל להקים את הגולם מאשר לפרק
אותו. במוקדם או במאוחר יקום הגולם על יוצרו.

ך* מפד״ל היתה מיפלגה דתית, שניסתה ליצור סינתזה בין
1 1הציונות הלאומית־החילונית ובין הדת היהודית שהתגבשה
בפזורה. זה היה מופרך מעיקרו.

הזרם הממלכתי־דתי אימץ לעצמו עוד בראשיתו את הדת הפגנית
החדשה. הדת הנלמדת בה היא דת אלילית.
המוצר הטיפוסי של מכונה חינוכית זו הוא אדם השונא את כל
הגויים, המאמין באליל לאומי ייחודי, הדוגל בהשקפה אנטי־דמוקרטית
ביסודה(״מדינת ההלכה״) ,המקדש עצים ואבנים והשואף
לכיבוש, לדיכוי ולנישול של מי שאינם יהודים.
בכל שנה מוציאה מערכת־חינוך זו מתוכה שנתון חדש של נוער
דתי כזה, בעוד ששנתון קשיש מחזיר נישמתו לבורא.

^ וסך* בורג היה תוצר אופייני של המפד״ל כפי שהיתה פעם
— מיפלגה מתונ1ו בעניינים מדיניים, יונית באופן כללי,
שהסתפקה במועט(קצת כסף למוסדותיה, קצת ג׳ובים לעסקניה,
קצת שחיתות למנהיגיה, קצת חוקים דתיים לבוחריה).

זהו מולך, שלעולם אינו שבע. ככל שמרבים להקריב
לו בנים בגיא בן־הינום, כן גדל תיאבונו.

תהיה הסיבה כאשר תהיה — בארץ קמה אידיאולוגיה
דתית חדשה שהתקשטה בסמלים עתיקים,
אך שמטרותיה מודרניות בהחלט.

כמעט ואפשר לאמור: את הצלם הזה להיכל הממלכתיות.

הוא
עשה זאת באמצעות מנה קטנה של חומר־נפץ
לאומני.

^ ילו התעמק זבולון המר בהיסטוריה, היה לומד כי קשה
מאוד להשביע את האליל הלאומני.

ואכן, אחרי שהציונות האתיאיסטית הקימה את מדינת־ישראל,
התגבשה במדינה מין דת יהודית מסוג חדש־ישן. הדת הפרימיטיבית
של ספר־יהושע, שקראה לרצח״עם, לנישול ולדיכוי.
אולי השפיעה הפגישה המחודשת עם הנופים העתיקים. אולי
קמו לתחייה נימות חבויות בנשמה הלאומית, שהיו רדומות במשך
אלפי שנים. אולי חיפשה הלאומנות החדשה אליבי דתי, ומצאה
אותו בימי־קדם. אולי חיקו הפאשיסטים הישראליים את אחיהם
האירופיים, שחיפשו בפולחנים פגניים עתיקים הצדקה למוסר־הקניבאלים
המודרני שלהם( .במקביל התפתחו תהליכים כאלה גם
בארצות אחרות, כגון איראן, כך שאין התופעה מיוחדת רק ליהודים).

הגולם
קם על יוצרו
בלשון מליצית ניתן לאמור: המולך הדיח את אלוהים 3000 .
שנה של יצירה דתית יהודית, אחת היצירות התרבותיות הגדולות
של האנושות, אבדו תוך דור אחד במדינת־ישראל.

כמו סרט־קולנוע המתגלגל במהירות אחורה, חזרה
הדת היהודית לשלב ההתחלתי, כאשר היתה דת
פגנית של שבט קטן בארץ־כנען.

אז ראו הישראלים באלוהים מין ראש־שבט, המסייע להם
במילחמה בשבטים האחרים, שגם להם היו אלים משלהם. הם סגדו
לאל הפרטי שלהם על כל גיבעה רמה ותחת כל עץ רענן. הם היו
משוחררים מכל מיצוות המוסר כלפי בני עמים אחרים. המיצוות
שבין אדם לחברו חלו רק בתוך העם עצמו.
בתהליך יצירה שקדנית של אלפי שנים, שבהן הקימה הדת
היהודית מתוכה נביאים, גאונים, אנשי־מוסר והוגי־דיעות בלא־ספור,
נבנה על יסודות אלה בניין מפואר של מוסר. היהדות אכן
הפכה אור לגויים, היפרתה עמים רבים, הולידה מתוכה שתי דתות

גדולות נוספות, הנצרות והאיסלאם, .

והנה, בכמה עשרות שנים של חיים בארץ, כל זה

נהרס.

^ א היה זה מיקרה שכל גדולי הדת היהודית בזמנו, כמעט
/בלי יוצא־מן־הכלל, תקפו את בנימין זאב הרצל בשצף־קצף,
קיללו וגידפו אותו וראו בו עוכר־ישראל וכופר־בעיקר.

כי הדת היהודית המודרנית התגבשה בפזורה,
והיא דת של פזורה. גתלי היהדות הבינו — במודע,
ואולי גם שלא־במודע — כי לא יהיה קיום לדת זו
בריכוז יהודי ממלכתי.

מיסמך זה עורר צעקה גדולה, ושר־החינוך־וה־תרכות,
הממונה להלכה גם על יחידה זו, הסתייג
ממנה כלשון רפה( .הוא הוכיח שיש בוגדים גם כקרב
הדתיים).

לא אתווכח כאן עם התיזות הדתיות של מיסמך זה. אני מניח
תפקיד זה לרודפי־השלום חובשי־הכיפות, ששרדו בארץ. כא־תיאיסס
גמור די לי לציין כי מאז גלות בבל, לפני 2500 שנה, חי
רוב העם היהודי מחוץ לארץ, ולא עשה מאמץ גדול כדי ״לכבוש״
אותה או אף לחזור אליה בשלום. ב־ 1800 השנים האחרונות לא
עשו היהודים הדתיים שום מאמץ לכבוש את הארץ, ואם פה ושם
עשה מישהו ניסיון כזה, הוגדר כמשיח־שקר. כל גדולי היהדות
בדורם התנגדו בחריפות להרצל ולציונות החדשה.

אבל לא זה חשוב. העיקר הוא שבמיפמך הזה אין
שום חדש, כי זהו החינוך הניתן מזה 40 שנה יום־יום
לרבבות רבות של חניכי החינוך הממלכתי־הדתי.
הצעקה שקמה עכשיו נובעת מצביעות או מבורות. המיסמך הזה
מבטא נאמנה את תוכן החינוך הממלכתי־הדתי. זה הקים את הדור
אשר הדיח תחילה את בורג ודומיו, ועכשיו את המר ודומיו.

לא המר כרה את הבור הזה, אלא בן־גוריון. ולתוך
הבור הזה עלולה ליפול המדינה כולה.
**ץ ימעון פרם הישלה את עצמו, כאשר חלם בשנים האח־רונות
על ״חידוש הברית ההיסטורית״ של מיפלגתו עם

המפד״ל.

הברית הזאת מתה, מפני שהמפד״ל מתה. מפז״ל.
במקומה קיימת עתה מיפלגה שונה לגמרי: המיפלגה
הפגנית הישראלית.

יורייך

ש ח״ נים המתעשוים ממיקצוע עוינת־הדין
בעודם מכהנים בננסת. מישהו דוצה רשים רזה קץ

לעשות זאת. אבל הוא הגיע לעורך־דץ
מסוים, שהוא גם ח׳ב. עורך־הדיו פנה
לפרקליט־המחוז שבו הוגש כתב־האישום
והצליח לעשות את הבלתי־אפשרי.
כתב־האישום נגד לקוחו בוטל.

ך* כל מסת יש חברים רבים שהם
*1גם עורכי־דץ. מישפטים הוא מיק־צוע
מועדף לפוליטיקאים, והוא מקנה
להם ידע רב בחוקים, מיסגרות שילטו־ניות
ויחסים בינלאומיים. מאידן־ ,יכול
מעמד כח׳כ להקנות לעורך־דץ קרש־קפיצה
כלכלי אדיר.
שריר מסרב

•המצב שעורכי־דין יכולים לעשות
שימוש פסול במעמדם הכפול גם בחב־רי־כנסת,
הטריד במשך שנים רבות
רבים מחברי לישכת עורכי־הדין. במשך
שנים רבות הצטברו דוגמות לא־מעטות
של שימוש לא־נאות במעמד
כפול זה ׳.כותב עורך־הדיו הד׳ר חיים
משגב, בעתירה שהגיש השבוע לבית־המישפט
הגבוה״לצדק.
הד׳ר משגב, חבר במועצה הארצית
של לישכת עורכי־הדץ, מבקש מבית־המישפט
הגבוה־לצדק, לחייב את שר־המישפטים,
אברהם שריר, לחתום על
תיקון לכללי לישכת עורכי־הדין. ההגבלה
שמטיל עליהם התיקון החרש כוללת
כל עיסוק אחר כעורר־דין, כולל
הופעה לפני ועדות לבניין ערים, טאבו,
רשויות ממשלתיות שונות ואפילו לפני
היועץ־המישפטי.
הדבר היחיד שיהיה מותר להם בגדר
מיקצועם כעורכי״דין, יהיה הופעה בב־תי־מישפט,
מתוך הנחה כי שופטים
מיקצועיים מחוסנים בפני הזוהר האופף
חברי־כנסת.
ח׳כים, שהם גם עורכי־דץ, עשו לא
אחת קרדום ממיקצועם הכפול, והפכו
למיליונרים תוך קדנציה בכנסת. הם
עוררו עליהם את קינאת חבריהם בכנסת,
שאינם עורכי־דין ונאלצים להסתפק
במשכורת ממשלתית וגם את
קינאת חבריהם ללישכת עורכי-הדין,
הרואים בהם מתחרים בלתי הוגנים.
ברור כי פרקליט המזמין את לקוחו
למיזנון הח״כים של הכנסת, ומתגאה
בפניו בחברותו עם שרים וסגני־שרים,
זוכה ביתרון כביר על פני כל חבריו
למיקצוע. הרווחים הצפויים לעורך־דין
המנצל קשרים כאלה בעולם־העסקים
לא יסולאו בפז.
סיפורים רבים על מיקרים כאלה
מסתובבים במיסדרונות הכנסת. גם
בשטח הפלילים יש לעורכי־דין ח״כים
יתרונות גדולים. ידוע הסיפור על
נאשם שעשה עיסקת־טיעון עם

ח״ב אולמרט ושר שחל
להתיר רק הופעה במישפט
הפרקליטות, אבל חשש מאוד פן
השופט לא יאשר אותה.
כדי לוודא כי העיסקה תאושר, פנה
אותו נאשם לח״ב עורך־דין, הנמנה על
מיפלגתו של השופט שישב לדין. הלקוח
שילם לעורך־הדין עבור הופעה
של כמה דקות סכום של 25 אלף דולר.
דבר ידוע הוא כי עיסקות־טיעון מאושרות
כדבר שבשיגרה על־ידי בתי־המישפט,
ועל כן טוענים עורכי־דין כי
אותו נאשם ביזבז את כספו לשווא.
במיקרה אחר הסתבך איש־ציבור
מעיירה מסוימת בפלילים והוגש נגדו
כתב־אישום. האיש, שחשש מעונש-
מאסר ומסיום הקאריירה הפוליטית
שלו, חיפש עורך־דץ שיבטיח לו את
ביטול כתב־האישום נגדו. אף אחד
מעורכי־הדין הרגילים לא יכול היה

אני ולדמן, העול הזה

אילנה אלון ₪
ציון צפריר, העולם הזה

פרקליט מישגב
אין זכות־וטו

ך 0באר צו ת אחרות בעולם הת־עוררו
בעיות דומות והן נפתרו
בדרכים שונות. בארצות־הברית אוסר
החוק על עורו־דין, שהוא גם נציג־ציבור,
להרוויח ממיקצועו יותר מאחוז
מסוים ממשכורתו הממשלתית. שר־דד
מישפטים בישראל, אברהם שריר, שהוא
עצמו עורך־דיו, הציע בסוף 1987
הצעה דומה. השר הציע להגביל את
הכנסתם של חברי־כנסת מעיסוק נוסף
לגובה של 1551 ממשכורתם כח״כים.
אלא שהוא לא חזר על הצעתו זו מאז.
יש לציץ כי למרות שאחוז עורכי־הדין
בין חברי־הכנסת הוא גדול, רק
חלק מיזערי מהם עוסק בעריכת־דין
ממש בזמן כהונתם כח׳כים. המפורסמים
ביניהם כיום הם עורכי־דין אהוד
אולמרט, פרופסור דויד ליבאי, רוני
מילוא, השר משה שחל וחיים רמון.
ח׳כים אחרים ושרים אחרים בעלי
רישיון לעריכת־דין שאינם עוסקים
במיקצועם הם השר שריר, השר משה
ניסים, השר יצחק מודעי, דן מרידור,
אוריאל לין ושולמית אלוני. בשעתו
היה ח״כ (דאז) חיים הרצוג פרקליט
משגשג.
להפתעת נציגי לישכת עורכי־הדין,
הם נתקלו בסירובו של שר־המישפטים
שריר, לחתום על התיקון המוצע. השר
טוען כי לפני הכנסת נמצאת כעת הצעת
חוק חסימת חברי־הכנסת זכויותיה
וחובותיהם (תיקון סס )5 .התשמ״ח־
, 1988 שיסדיר גם את עניינם של עור־כי־הדין,
ולכן אין לדעתו של השר טעם
לתקן את כללי לישכת עורכי־דין.
הד״ר משגב מאשים את השר כי סירובו
לחתום על התיקון נובע משרי־רות־לב
ומשיקולים זרים. לדעתו של
משגב אין לשר־המישפטים כלל שי־קול־דעת,
מכיוון שאין לו על־פי החוק
זכות וטו על החלטות של המועצה
הארצית של לישכת עורכי־דין.

שר שריר
רק ־157

מתוך שריחת־לב

במר עגז
(המשך מעמוד )6
הגושים הוא בעיקר בסיסמות. מיפ־לגת־העבודה
דוגלת ב״אופציה הירדנית״
,שאבד עליה הכלח, ובוועידה
הבינלאומית המקוצצת, שאיש אינו
נלהב לה.
לגבי הבעיות הפנימיות העיקריות
של המדינה — מערביים־מיזרחיים,
דת־ומדינה — אין למיפלגה מה לא־מר.
במצב
זה היה זה טיבעי אילו הופיעו
בזירה אנשים חדשים, צעירים, בעלי
מרץ ואמונה, המטיפים לפיתרונות
חדשים בעניינים חברתיים ו/או מדיניים
— טראנספר, משא־ומתן עם
אש״ף, הפרדת הדת מן המדינה, מהפכה
מיזרחית או אנטי־מיזרחית. אך המועמדים
יודעים היטב שכל מסר יקים נגדם
חלק מן המיפלגה. לכן אין איש
אומר דבר, ונראה שגם אין לאיש מה
לאמר.

בגין ונתניהו. בתנועת־החרות
אין המצב יותר טוב, ולוא רק מפני
שמצע המיפלגה הוא נוקשה וקבוע. מי
שעירער עליו, כמו משה עמירב, נפלט
החוצה.
אולם בתנועת־החרות יש קבוצה
שלמה של צעירים, הנראים לציבור
כעתודה מבטיחה. לאנשים כמו דן מרידוד
ועוזי לנדאו, מאיר שיטרית ושאר
ראשי עיירות־הפיתוח, נוסף עתה בנימין
נתניהו. גם בנימין זאב בגין מתחיל
להיראות כמועמד.
אין ביקוש. סיבה אחרת לליגלוג
הציבורי על המועמדים נובעת מן
העובדה הבולטת שאיש מהם אינו מתכוון
באמת להיות חבר־כנסת בפועל.
הכל שואפים לתואר. לכל היותר הם
רואים בכנסת מכשיר כדי להתעשר
(ראה עמוד )8ו/או כדי להגיע למעמד
של שר או סגן־שר.
הדבר התבטא השבוע בתופעה מבישה,
שעליה דיבר יו״ר הכנסת, שלמה
הילל. ערב הרכבת הרשימות, כדאי
היה לחברי־הכנסת הנוכחיים להבליט
את עצמם בעבודת הכנסת, להוכיח
שהם ח״כים טובים.
תחת זאת עשו הכל את ההיפר. הם
נעדרו מן הכנסת, עסקו בקנוניות מיפי

לגתיות. הכנסת עצמה היתה כמעט
משותקת.
אמר הילל: נראה כי עבודה טובה
בכנסת אינה בהכרח המלצה טובה בעיניהם
של מרכיבי״הרשימות.
זוהי האמת לאמיתה. הח״כים הטובים
ביותר בכנסות האחרונות נפסלו
על־ידי הבוחרים. מי שנאבק בכנסת,
התמסר לעבודה והצליח לייצג את די־עותיו,
מצא כי נפסל לטובת אנשים
״חרשים״ ,או לטובת עסקנים מקומיים
אפורים.
כי גם לציבור לא איכפת מה מתרחש
בכנסת. אין ביקוש לח״כים טובים.
התוצאה: הכל רוצים להצטרף למועדון
האכסקלוסיבי של חברי־הכנסת,
לשבת במיזנון ולהיות קרובים למלכות.
כמעט איש אינו מעוניין להשתתף
באמת־בעבודה היומיומית של בית־הנבחרים,
שהוא הריבון במישטר הדמוקרטי.
חקיקת חוקים הנוגעים לכל

אדם, קביעת תקציבים של מיליארדים
הנגבים ממשלמי־המיסים, דיון על בע־יות־הגורל
של המדינה והאזרח — כל
אלה משעממים.
אין בהם גימיק.

יחסים מרחביים

דמ שק־
*רושל
דח״ב מיבאד איתן יש
בעל־ברית נאמן:
הנשיא הסורי,
| חאפט׳ אד־אסד
ח״כ מיכאל איתן, הלוחם האמיץ
באנשי־שלום ישראליים המשתדלים
לקיים דו־שיח עם ראשי אש״ף, אינו
בודד במערכה. יש לו בעל־בויית חזק
ועיקבי: הנשיא חאפט׳ אל־אסד.
(המשך בעמוד ) 10
העולם הזה 2647

נו נואתה השגויוות הסוב״טית בומת־גן רבני שלושים
שנה. האם היא תחזור לשם? מה מעכב? מה מפריע?
למג עי ם בין ברית המועצות
1 1וישראל נראים כמו תיאטרוך
צללים. רמזים לכאן, רמדם לכאן.
פגישות של שימעון פרם עם השגריר
הסובייטי בוושינגטון, ואחשכך מאמרים
בעיתונות הסובייטית נגד פרם.
מגעים חשאיים בץ ישראלים ורוסים
בבירות שונות, המתפרסמים מייד, על
דעת שני הצדדים. הזמנת המישלחת
הקונסולרית מישראל למוסקווה.
מה הכוונה?

יש תסבוכת ששני הצדדיים
מנסים לצאת ממנה, ואינם יודעים
איך.

מע שה
מטומטם
ף* רית־המועצות ניתקה את
*יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל
1 מייד אחרי מילחמת ששת־הימים.

נשק רב־עוצמה במערכה זו. כל מנהיג
סובייטי, המבקש לשפר את יחסיו עם
ארצות־הברית, חייב לקחת גורם זה
בחשכת.
יתר על מ, במיסגרת הניסיונות של
ברית־המועצות לרכוש לעצמה עפר
דות־השפעה ברחבי העולם, היא מבקשת
גם למלא תפקיד בסיכסון־ היש־ראלי־הערבי,
משני עברי החזית.
משום־כך היא מעוניינת בכינוס ועידה
בינלאומית, שבה ימלא הנציג הסד
בייסי תפקיד ייצוגי בכיר, לצד הנציג
האמריקאי. גם לשם כן־ היא צריכה
קודם כל לכונן יחסים עם ישראל.
האינטרס העלית של ברית־המר
עצות בשעה זו — צימצום המעמסה
של מירוץ־החימוש, כדי לשחרר משאבים
לשיקום המשק הסובייטי —
משתלב עם מגמות אלה.
מצטייר על כן אינטרס ברור של
ברית־המועצות בחידוש היחסים עם

כבר נעשה עתה מדי יש ביומו.

אולם האקט של חידוש הידד
סיס אינו קל.

יתכן שהדבר היה עובר בשלום
בשלב קודם, בשעת כושר כלשהי.
אולם כרגע סוערת האינתיפאדה
בשסחש הכבושים, ומסעירה את הער
לם הערבי כולו. בת השאר פרצה
האינתיפאדה במועד זה דווקא משום
שגורבאצלב הפגת אדישות טוטאלית
כלפי העניין הפלסטיני בפגישת־הפיס־גה
האחרונה שלו עם רונלד רגן, כמה
ימש לפני פרוץ ההתקוממות.

אם תחדש מוסקווה דווקא
עכשיו את יחסיה עם ישראל,
ייראה הדבר בהפגנה אנטי־פלסטינית
מובהקת, ובתקיעת־סכין
בגב ההתקוממות.

אמנם, היחסים בץ מוסקווה ואש״ף
תקינים עתה יותר מכפי שהיו במשך
ועיבה זמן. הגופש הפלסטיניים המקר

*יסר
1ז דג1יגאד מזי

אץ ספק שזה היה מעשה
מטומטם.

ניתוק יחסים הוא מעשה קיצוני. אץ
הוא רומה למעשש פחות חמוריו כגת
.החזרת שגריר לצורך התייעצויות׳,
.הורדת דרג הייצוג׳ וכר.

שגריר יכול לחזור בשקט
למקום כהונתו. אולם החידוש
של יחסים מנותקים הוא מעשה
דרמאתי, לא פחות מהניתוק
עצמו.

אין ספק שהתגובה הסובייטית ודתה
חריגה. יש לברית־המועצות יחסים עם
מדינות המנהלות מדיניות הנוגדת את
התפיסות הסובייטיות הרבה יותר. היא
קיימה יחסש עם גרמניה הנאצית עד
לרגע הפלישה הנאצית לברית־המר
עצות. היא כוננה יחסים עם ספרד
הפאשיסטית של פראנקו. היא מקיימת
שסים עם צ׳ילה.
מדוע ניתקה את שסיה דווקא עם
ישראל? התשובה השיגרתית היא
.הרוסים נשארו אנטי־שמש׳ .יש
הסבורים כי ראשי הקרמלץ חששו
מפני השפעת השגרירות הישראלית
על יהודי ברית־המועצות. יש הרואים
בכן־ תוצאה אי־רציונלית למאבק
ההיסטורי ביו הבולשביקש והציונים,
שהתחרו בשעתו על נפש הצעירים היהודיים
ברוסיה הצארית.
תהיה הסיבה אשר תהיה: ניתוק
השסים התנקם בברית־המועצות. הדבר
מסר בידי ארצות־הברית מונופול
על תפקיד התיווך במרחב. כמי שאינה
מקיימת יחסש עם ישראל, לא יכלה
מוסקווה להופיע כמי שיכולה למלא
תפקיד של משכינת־שלום.
בהיעדר שגרירות סובייסית בתל־אביב,
גם אין לה גישה ישירה לדעת־הקהל
בישראל. מכיוון שכל שאר
המדינות הקומוניסטיות (מלבד רומניה)
ניתקו גם הן את היחסים, תוך
ציות למוסקווה, נותר הגוש הקומר
ניסטי כולו בלי קול בישראל.

אץ ספק שעם עלייתו של
מיכאל גורבאצ׳וב לשילטון,
ובדיקת בל מעשי קודמיו מחדש,
קבעו השליטים החדשים
שניתוק-היחסים היה מישגה
חמור, שיש לתקנו.
האיבה המשלמת בין ישראל וברית־המועצות
פועלת במישורים רבים.
לישראל יש השפעה עצומה על דעת־הקהל
בארצות־הברית, וזו מגוייסת
כולה למלחמה בברית־המועצות.
עניין היהודים בברית־המועצות משמש

ישראל, לשם:
הפגנה של. גלאסנוסט״ שדג־שת
החידוש שבשלטונו של גשבא־צ׳וב.
פיוס
דעתשקהל האמריקאית
לקראת התקרבות הדדית וצימצש מי־רוץ-החימוש.
חדירה
דיפלומטית לדרה היש־ראליתשערבית.

רבש
למוסקוש, ובינשם• המיפלגה
הקומוניסטית הפלסטינית, חזרו למוסדות
המרכזיים של אש׳ף. ההתפייסות
הפנימש באש׳ף באה בחסות מוסקווה.
גם ההתפייסש החלקית בץ אש׳ף וסר
שה באה בסיוע מוסקוש.
אלם כל ש לא יעזור למוסקוש אם
תחדש את שסש עם ישראל דווקא
בשעה זו. המוני העם הפלסטיני יראו

בסלאנג הסובייטי, זה נקרא
״נורמליזציה״.

בכך בגידה. כל הגורמים הקומוניסטיים
והפרו־סובייטיים בעולם הערבי
ייפגעו קשה.

אם ינסה שימעון פרס ללכת בדרן־
זו, ייתקל מיש באישום שהוא מפקיר
את ש שי בריתשמועצות, ושהוא מוכר
את האחים־היהושם על סיזבח האינטרס
המיפלגתי. חששות כאלה גורמש
כיום לפחד היסטרי במיפלגתשעבודה.

גם שמיר וגם פרם מבינים,
בסתר ליבם, שחידוש היחסים
עם ברית-המועצות הוא אינט-

ניות הסובייטית — מססאלץ, דרך
ניקיסה כרושצ׳וב וליאונש ברז׳נייב,
ועד גורבאצ׳וב — נשארה המדיניות
המוצהרת של מוסקוש כלפי ישראל
בלא־שינוי.
עמדה זו באה לשי ב שד ברור
ב״תוכנית־ברז׳נייב׳ המפורסמת, ש
עומדת על שלושה עיקרים:

זכות הקיום של ישראל,
זכות הפלסטינים להגדרה
עצמית,
ברית-המועצות
נכונות

והמדי־לערוב^
לביטחון ישראל
נה הפלסטינית.
444

אך איך עושים את זה?

!30 .בג בי
יי כאורה, זה קל. פשוט משיעים
) על חיתש היחסש, אחרי תקופה
של הכשרת־הקרקע באמצעות מעשים
קטנים רבים ושונים, מסעם בשת־המועצות
שמשנות הקשורות בת ש

לכן זקוקה מוסקווה למחווה
ישראלית ברורה ובולטת כלפי
הפלסטינים, כעילה לחידוש
היחסים. אולם גם לממשלת־ישראל
יש קשיים משלה.
המחווה הדרושה — הכרה כלשהי
בזכויות הפלסטינים, הסכמה לוועידה
בינלאומית — נדחית על הסף על־ידי
יצחק שמיר והליכוד.

4 1 4 1 4 ^ 4444

4. ^ 4 4 4 4 4

444

444444

01י שרהלי !72 ם הלן מך 1*0 *2

רב המרחק למעשה עצמו,
כשזה נוגד את האינטרסים
המיסלגתיים.

ש1י דבלי
שבוע הקפידו נציגים סוביי־
! 1להדגיש שוב ושוב שבשתשמר
עצות לא התכחשה מעולם לזכות-
הקיום של ישראל.
ש נכח. בכל התהפוכות של המדי
4444

4444 4 4 ^ 4 4 4 4 4

אש׳ף קיבל את התוכנית הזאת
ששמית, בהחלטה של המועצה הלאר
מית הפלסטינית.
ברש זו פועלת ברששמועצות גם
כיום. גורבאצץ ב עצמו השמיע באוזני
יאסר ערפאת, לפני כמה שבועות, את
הדרישה להכרה בישראל. באוזני היש־ראלש
משמיעים הנציגש הסובייטיים
את הצורך לשלב את אש׳ף בוועידה
הבינלאומית. באדני האמריקאים חוד
רש הסובייטיים על הרעיון של ערבות
אמשקאיתשובייטית משותפת לשלום
שיקום.
בינתיש המצב קפוא. שמיר ופרס
אינם מקבלש את העמדה הסובייטית.
ערפאת אינו יכול להכיר בישראל, בלי
הכרה ישראלית באש׳ף.
הכל תלד עתה בשסים בץ וושינגטון
ומוסקוש. אם שתי המעצמות ירצו
בהמשך ההתקדמות, ייתכן שיתוף־
פעולה בינשן להשכנת השלום. הדבר
יעלה על הפרק אחש הבחירות באש
צששבשת (למשל, אם ייבחר מייק
דוקאקיס) ,אם עד אז יתחזק גם מעמדו
של גשבאצ׳וב בארצו.
בינתיש תמשיך מוסקוש במחוות
קטנות כלפי ישראל, ותשלם בחמנית
מס־־שפתיים לאינתיפאדה.

יעבור עוד זמן עד שיתנוסף
הדגל האדום מעל לשגרירות
הסובייטית בתל-אביב, ועד
שהדגל הכחול-הלבן יתנום!?
מעל לשגרירות הישראלית
במוסקווה וישמח את לב
היהודים שם.

44444 4 4 4 4 4 4 4

יסיי׳־

והשחל
הסתבו בער עבו
ביטחוני

כז א ת •גאלל בי ב

הרבוות
לא מאשרת
יבוא בשר
הרבנות הראשית מסרבת להוציא
היתרי־ייבוא לייבואני הבשר לסוגיו.
הרבנות ומישרד־הדתות רוצים לאלץ
את ועדת-הכספים של הכנסת לאשר
היסל־ייבוא בשיעור 21 על ייבוא־הבשר,
כדי לממן, כביכול, נסיעות של
משגיחי־כשרות לחדל לבדיקת הייבוא.

יאושר ההיטל, הוא יכניס לרבנות
12 מיליון דולר בשנה.
הוצאות הרבנות כיום על נסיעות
משגיחים לחו״ל הן 100 אלף דולר
בשנה.
כיום משלמים הייבואנים לקרן

להנהלת חושות
אין סמנות
למידע בחקירות
היועץ המישפטי לממשלה הגיש
חוות־דעת ליו״ר רשות־ניירות־הערך,
אריה מינטקביץ, שבה קבע כי
נושאי החקירות שמנהלת הרשות
כפופים מיקצועית לפרקליטות־המדי־נה,
וייעשו באמצעותה. לחברי הנהלת
הרשות אץ, לכן, כל זכות לדעת מה
חוקרים בשם הרשות.
הנושא הועלה בהנהלת הרשות על־ידי
חבר־הנהלתה, עורד־הדין בצלאל
בן־דויד, שביקש מידע לגבי חקירה
מסויימת, שמנהלת הרשות לפי העיתונות.
מינטקביץ סירב למסור מידע,
ואז ביקש בן־דויד לדעת האם אי־מסי־רת
המידע לחברי־הרשות מעוגן בחוק,
ואם כן האם הדבר פוטר אותם מאחריות
ציבורית בנושאי־החקירות. עתה הגיעה
חוות־הדעת של היועץ המישפטי לממשלה,
שממנה ברור גם כי אין לחברי
הנהלת־הרשות כל אחריות לגבי חקירות
הרשות.

פשוה ב״סיידוואקר:
שואלי יוצא,
אחו נכנס
במיסעדת־הרגים ס״דסאקו בניו-
יורק הגיעו להסדר בין המנהלים והבעלים
של המקום.
המיסעדה היתה בבעלות משקיעים
יהודיים, שהשקיעו חצי מיליון דולר
במזומן, ושהתחייבו לתשלומים של
עוד 700 אלף דולר לבעל הקודם, אדני
בנסון. הקונים יוצגו על־ידי רו
ברט טולנאי, ישראלי־לשעבר,
שקיבל * 37 מהמניות. את המקום ניהל
אריה ליססזץ, כעל רשת־המיסעדות
סיפאר׳ בישראל.
לבעלי המקום היו טענות חמורות
כלפי טולנאי, והדיחו אותו מניהול
המיסעדה. הם התחילו בהליכים נגדו.
טולנאי בא ארצה לשיחות עם חבריו,
ביניהם ג׳ו לוי, יחזקאל אסלן,
ומשה ארביב, וניהל מגעים עם
הבעלים. באחרונה הגיע להסכם,
שלפיו יוותר על חלקו בלא תמורה, והם
יפסיקו את ההליכים נגרו.
ליפסון מתכוון עתה לתבוע מהבעלים
151 ממניות המיסעדה שהובטחו

י —יי 1 0י־

מיוחדת של הרבנות הראשית, המממנת
נסיעות משגיחי־כשרות מישראל
לחו״ל. הרבנות מסרבת להכיר בהיתרי־הכשרות
של רבנים בחו״ל, ודורשת
היתרים של משגיחים מטעמה.
מבקר־המדינה מתח ביקורת על
הסדר זה, שבו יש קשר ישיר — ולא־מעוגן
בתקנות — בין היבואן למשגיח.
מישרד־התעשיה הציע היטל בשיעור
של * 0.2למימון הנסיעות. אולם
שר״הדתות, זבולון המר, הביא לווע־דת־השרים
לכלכלה הצעה להיטל של
* ,2וזו אישרה את ההצעה והעבירה
אותה לווערת־הכספים של הכנסת.

י3ת סייע לליבוביץ ארנסט יפת סייע לקבוצת שוקי
ליבוביץ בגיוס חבילת־המימון לרכישת
חברת ריינרס־כאל בסכום של 18
מיליון דולר.
יפת מנוע מעיסוק בבנקאות, בגלל
הסכם־הפרישה שלו עם בל״ל, שבו
התחייב שלא לעסוק בבנקאות במשך
שלוש שנים. הייעוץ לקבוצת ליבוביץ
אינו סותר הסכם זה.

יוסף זינו, בעל עבר ביטחוני ידוע
בזרועות־הביטחון, נקלע לקשיים.
קבוצת חברים אישיים, ביניהם
קציני־המישטרה־לשעבר יצחק תליי
וצבי יולף ז, וכן אלי תבין, הילוו לו
כספים בניסיון לחלצו, אולם נראה כי
גם כספים אלה אבודים.
זינו הוא בעל משק חקלאי במיגדל,
ומיספר חברות כלכליות.

שר המר
׳בואני־הבשר החקנסמו
יבואני־הבשר מתקוממים נגד השיעור
הגבוה של ההיטל, שיגרום לייקור
הבשר בלא צורף.
בינתיים אין החרם של הרבנות
מדאיג את פקידי מישרד־התעשיה,
מכיוון שצריכת הבשר ירדה בצורה
דראסטית, עקב הפסקת הרכישות על־ידי
ערבים.
הסתבכות במימון
״קודאמויקה״

הקיזוזים
של שרון
שר־התעשיה־והמיסחר אריאל שרון
הורה למישרדו לממן הגנה מישפ־טית
לעובד־המישרד באמריקה, מנחם
שפי, שהסתבך מישפטית בעניין
פרטי. ההוראה ניתנה בניגוד לנוהל
ולחוק, מבלי שתעבור את הצינורות
המקובלים, ולמרות שלא מדובר

פרוייקט הקמת תחנת קנל־אנזריקה
נפסק זמנית. הסיבה: חקירה באמריקה
של קשר לא־חוקי בין הגוף הממשלתי
ובין מישרד־הארכיטקטים האמריקאי
שזכה במיכרז לתיכנון הפרוייקט.
הפסקת הפעילות גרמה לחששות
חמורים בין הגופים הישראליים,
שקיבלו על עצמם עבודות בישראל,
ושנערכו לקראתן.

בנקאי יפת
גיוס חבילת־מימון

״לאומי״ תקוע בפנ מ ה
לקוחות של בנק לאומי באמריקה
נפגעו מההתפתחויות הפוליטיות
לו על״ידם, כשקיבל את ניהול המקום
לפני שנה. ליפסון קידם את ההכנסות
ב־ 20 אחוזים. באחרונה חזר ארצה לש־נה,
לפיתוח רשת הסיפאר׳ כאן. בכוונתו
להקים בקרוב רשת של מזון מהיר,
שתתרכז בפיצות, פלאפל ושווארמה
לאוכלוסיה אנגלו־סכסית. המקומות
הראשונים יפתחו באיזורי רעננה־הרצ־ליה.

חברת
אזורים החליטה שלא לגשת
למיכרז של עיריית־הרצליה להקמת
מרינה בחוף העירייה.
אזורים סבורה כי אין כדאיות כלכלית
לפרוייקט. המיכרז ביקש מממן
בהיקף של 20 מיליון דולר, שיקח על
עצמו יבוש קטע מהים והקמת מרכז
מיסחרי ושכוגת־וילות בשטח המיובש,
נוסף על הקמת המרינה.
בפנמה. בנק לאומי מפעיל סניף־בנק
לכל דבר בפנמה והשאיר שם את הפיקדונות
של מפקידים־בבנק. אמריקאים
רבים נוהגים להפקיד כספים בבנקים
הרשומים בפנמה, כדי להימנע מתשלום
מס על הריבית*.
כמעט כל הבנקים בעולם פתחו סניף
בפנמה, אולם כמעט כולם רק רשמו
חברה מקומית, ונמנעו מהקמת סניף בפועל.
גם הבנקים הישראליים, דיסקונט
והפועלים, עשו כך. מכיוון שבל״ל
היה חכם מכולם, הוא נפגע עתה מהוראות
ממשלת־פנמה על הקפאת הפעולות
של הוצאת כספים מפנמה. בל״ל
הודיע למפקידים רבים כי לא יוכל לשלם
להם את הריבית על פיקדונות, או
להחזיר להם את הפיקדונות, עד לשינוי
ההוראה בפנמה.

(המשך מעמוד )8
ספק אם אסר שמע אי־פעם על מיקי
איתן. אך יש בין השניים תמימות-
רעים מרשימה.
מה זה, חקירה? בשבועות האחרונים
פירסמו עיתוני אש״ף דיווח
מפורט על השיחות שהתנהלו בדמשק
בין ראשי המישטר הסורי ובין ראשי
אש״ף.
אנשי־אש״ף דיווחו במרירות רבה
על סיגנון הדברים. אמנם נאלץ אסר
להשלים עם ערפאת, למרות שזה לא
ניתק את יחסיו עם מצריים. אך אנשיו
דיברו עם ראשי אש״ף בסיגנון מעליב.
באחת הפגישות, אחרי שפארוק
קדומי השיב באריכות על רשימת השאלות
שהציגו לו הסורים, אמר עבד־אל־חלים
חדאם, סגנו של אסר :״לא
הבנתי מילה!״
קדומי, ממייסדי פת״ח ואוהד מושבע
של סוריה, נעלב ואמר :״אם כן,
אולי ינסה אחי האני(אל־חסן).״
אל־חסן, יועץ בכיר של ערפאת,
אמר :״מדוע אנחנו צריכים להשיב על
שאלות? מה זה פה, חקירה?״
החלטה וחוק. במהלך השיחות
התברר מהו הדבר המעורר את ההתנגדות
החריפה ביותר בדמשק: המגעים
של ראשי אש״ף עם אנשי־שלום ישראליים.
שוב ושוב תבעו הסורים לשים
להם קץ.
קדומי וחבריו הסבירו כי על המגעים
האלה החליטה המועצה הלאומית
הפלסטינית, ועל־כן אי־אפשר להפסיקם.
הוא גם הזכיר כי בישראל נחקק
חוק מיוחד לאיסור מגעים אלה. אך
הסורים התעקשו. הם הבינו כי מגעים
אלה נועדו לסלול את הררך לשלום
בין ישראל והפלסטינים, ולכך מתנגדת
סוריה בחריפות.
גם מבחינת המניע, יש זהות רבה
בין אסר ואיתן.
נרשות אבירי השולחן העגול

״אזורי
הסתלקה
מ פ רויי ק ט
הרא לי!

בנזי רי ם

שר שרון
מימון ה 1צאוודמישפט
בהסתבכות בענייני־עבודה. השר הורה
לשלם לעורך־הדין דב וייסגלס 80
אלף דולר על חשבון טיפול בפרשה.
עורכי־דין אמריקאיים הרימו גבה
לשמע סכום־הענק ששולם כמיקדמה.
בארצות־הברית, שבה גם אלף דולר
נחשבים ככסף רב, אין משלמים על
תיק פשוט כזה יותר מכמה אלפי דולרים,
בסך הכל.
וייסגלס ייצג את שרון בתביעת־הדיבה
הפרטית שזה הגיש נגד
השבועון האמריקאי ט״ס. המישפט
הסתיים, בניגוד לרושם שנוצר בארץ,
בהפסד התביעה, שלא הצליחה להוכיח
כי לט״ם היתה כוונת־זדון בפירסום.
בלא הוכחה זו לא ניתן באמריקה לזכות
בתביעת־דיבה, ולכן שרון לא זכה בכל
תגמול כספי, ולא בכיסוי הוצאות
פרקליטיו.
לאחר מכן הגיש שרון תביעה
מקבילה בישראל, שבה חוקי־הדיבה
חמורים הרבה יותר, ולא צריך להוכיח
כוונת־זדון. ט״ם העדיף להתפשר
בישראל ושילם לשרון פיצוי בסכום
שאינו עולה על 100 אלף דולר.
סכום זה היה רחוק מכיסוי הוצאות
המישפט, שעברו חצי מיליון דולר,
בעיקר לעורכי־הרין האמריקאיים.
שרון אסף תרומות מחברים, בעיקר

ממשולם ריקלים ומאריה כנגר,
לכיסוי הוצאות המישפט באמריקה.
וייסגלס סיפר למקורביו כי את רוב
הכסף העביר לעורכי־הרין האמריקאיים,
המטפלים בשפי.

שרן־־הדץ נאשם
1בפדירים. אבד
| השולחן בבר איננן
שולחן־הישיבות הגדול של עורך־
הדין יגאל ארנון הפך כמעט לכוכב
מישפט ״הפגישה הלילית״ .רבות דובר
על אורכו של השולחן ( 3מטרים),
רוחבו(מטר וחצי) על צורתו(אוואלי)
ועל סדר־הישיבה של האנשים סביב
השולחן, בעת הפגישה הגורלית, בערב
של ה־ 8בינואר . 1986
השולחן היה עד לשיחה של שלושת
עורכי־הדין — יגאל ארנון, רם כספי
ושרגא בלזר — שישבו ליד השולחן,
עם הער העיקרי אלברט אזולאי, שישב
ליד מעבידו דאז, יורם בן־עמי. לידם
ישבו חבר־הכנסת שלמה עמר, ידידיו,
קציני־המישטרה לשעבר אביטל למי
ברסקי ואהרון יקים, וחבר אגד יוסי
הוכמן.
אלברט אזולאי צייר עבור בית
המישפט את צורת השולחן ואת סדר־ישיבתם
של המשתתפים. השלם הזה
רצה לצלם את השולחן המקורי וביקש
את רשותו של יגאל ארנון. אלא שאז
התברר כי קרה מה שקרה בבדיחה
המפורסמת על הבעל, שחזר הביתה
ומצא את אשתו שוכבת עם גבר על
הספה שבסלון, והוא שרף את הספה.
ארנון הספיק מאז המיקרה להיפטר
מהשולחן שסיבך אותו בצרה צרורה.
״היום יש לי שולחן חדש משיש,״ גילה
עורך־הרין להשלם הזה.
העול ם הז ה 2697

פגשתי את שמוליק באחת המסיבות.
לא ראיתי אותו ומן רב. פעם, בצעירותו, כתב סיפרוני טחן.
בחור מוכשר. מאז נעא.£
שאלתי אותו במה הוא עוסק בימים אלה.
״אה,״ הוא אמר ,״אני כותב הודעות.״
איזה הודעות, שאלתי.
״אני מחבר הודעות על הריגת מקומיים ביהודה, שומרון וחבל־עזה,״
אמר.
״מה, באמת?״ אמרתי .״תמיד ידעתי שיש לך דימיון פורה!״
״תודה ״,אמר בגאווה.
״התפעלתי מן הסיפור על האיש ההוא במחנה־הפליטים. ממש
מבריק. זה שנכנס למכונית בזמן העוצר, וכשעצר אותו סיור צה״ל
הוא התנפל על הקצין, וכשזה חמק מידיו התנפל על חייל, וכשזה
חמק מידיו התנפל על חייל שלישי וניסה לחטוף ממנו את הנשק.
רק אז נורה. איזה סיפור! איזה דימיון! ממש רמבו!״
״זה כלום,״ אמר .״אתה יודע לשמור סוד?״
״בטח!״ הבטחתי.
שמוליק הוציא פתק מן הכיס שלו .״בזה עוד לא השתמשתי.
איך זה בעיניך?״
הסיפור היה על צעיר במחנה בלטה שחטף נשק מחייל־צה״ל,
טיפס על עץ, התנדנד על ענף, אחז בענף של עץ שני, וכך עבר
מעץ לעץ, עד שחיילי צה״ל הצליחו להרוג אותו.
״זה יכול להגיע לראש החדשות,״ התפעלתי .״אבל האם זה לא
מזכיר יותר מדי את סיפורי־טחן שלך?״
״אז מה?״ אמר במשיכת־כתף .״מי זוכר? העיקר להביא דברים
חדשים.״
הוא פישפש בכיס והוציא עוד פתק .״מה דעתך על זה: אשה
מקומית רקדה ריקוד־בטן במרכז דהיישה, וכשחיילי צה״ל מחאו
לה כף שלפה שני רימוני־יד מהחזייה שלה, והחיילים נאלצו
להרוג אותה כדי להציל את חייהם.״
״אינני בטוח,״ היססתי .״אולי זה ארוטי מדי. אני לא חושב
שישררו את זה״.
״חשבתי כך,״ הסכים שמוליק בצער .״אז אולי נגיד שסבתא
מקומית תקפה חמישה חיילי צה״ל חמושים במערוך, וכדי להגן
על חייהם״...

שאלתי את כל מי שיכולתי לשאול. איש לא הכיר את
הפיתגם.
אולי אין זה כלל פיתגם עברי? אולי זהו פיתגם סיני?
אם איש לא יאיר את עיניי, אצטרך להגיע למסקנה שאני
אחרון החדלים.

תרגיל בן־ארי
מה קרה במארריד?
כאשר הגיע לשם שימעון פרס, כדי להשתתף במושב
האינטרנציונל הסוציאליסטי, נלוו אליו עיתונאים ישראליים
שדיווחו בהתלהבות על הצלחתו הגדולה.
פרס המשיך בדרכו לארצות־הברית, ואז באה ידיעה אחרת:
האינטרציונל קיבל החלטה שמתחה ביקורת חריפה ביותר על
מעשי ישראל בשטחים הכבושים. מכיוון שלמעשים אלה אחראי
יצחק רבין, היתה ביקורת זו מופנית בעקיפין נגד מיפלגת־העבודה.
אולם
נציג מיפלגת־העבודה במאדריד לא נואש. הוא הודיע
שזוהי החלטה חיובית ביותר, שנוספו בה נקודות פרו־ישראליות
שלא היו בה קודם לכן, שנמנעה החלטה הרבה יותר חמורה.

או די אסרי

עניינים פנימיים

אחר1ן החז״רים
לא יודע מה קרה לי.
מראיין של הטלוויזיה המקומית בהאמבורג שאל אותי לפשר
השם של סיפרי, שהוא בגרמנית ירידי הא1״ב( .השם העברי הוא
אויבי, אחי. אני מקווה שיופיע בארץ בקרוב).
אמרתי :״יש פיתגם עברי עתיק האומה איזהו מנצח? ההופך
אוייב לידיד!״
לאחר מכן באו לי פיקפוקים. מאיפה לקחתי את זה? הרי זה לא
כתוב בפרקי־אמת. אבל אני בטוח שלא המצאתי את האימרה
הזאת. היא מוכרחה להיות באיזשהו מקום. אולי זו אימרה של
חז״ל?

חובת הצעקה
בקיצור: ניצחון גדול לשימעון פרס ולישראל.
זוהי שיטה ישראלית, שמן הראוי לקרוא לה ״תרגיל בן־ארי״.
הדוגמה הבולטת ביותר ניתנה לא־מכבר על־ידי שגריר
ישראל בבון, יצחק(״מייק״) בן־ארי.
זה היה אחרי שהבונדסטאג קיים דיון מיוחד על מעשי ישראל
בגדה וברצועה. כל המשתתפים בדיון הזכירו את פישעי הנאצים
כלפי היהודים, ועמדו על הצורך המיוחד שיש לגרמנים להיזהר
בבואם למתוח ביקורת על מדינת־היהודים. אולם כמעט כל
הדוברים תבעו מישראל לשאת ולתת עם אש״ף, והדגישו את
זכות הפלסטינים להגדרה עצמית.
משמע: כמעט כל הנואמים נקטו עמדה שנגדה את הקו של
ממשלת־ישראל על שני חלקיה.
בדיון נוכחו בן־ארי וגם עמיתו־יריבו הפלסטיני, נציג אש״ף,
עבדאללה פרנג׳י.
אך הסתיים הוויכוח, מיהר בן־ארי למסור הצהרה לכלי־התיקשורת
הגרמניים. הוא העלה על נס את הדיון, תיאר בצבעים
לוהטים את הגישה המוסרית של הדוברים, ציין כי הדיון הוא
ניצחון גדול לישראל. נציג אש״ף, לעומת זאת, דיבר באיחור,
ומתח ביקורת על הדיון.
התוצאה: בגרמניה ובישראל נוצר הרושם כי הריון היה ניצחון
גדול לישראל, ומפלה גדולה לפלסטינים.
לפני כמה ימים ביקרתי אצל בן־ארי, במעונו השקט והיפה ליד
בון. לפני הבית שמרה שוטרת גרמניה בלונדית יפהפיה, מצויירת
בתת־מקלע.
בן־ארי(בתו היא אילנה בן־ארי, שהיתה צלמת השלם הזה)
היה גא למדי בתרגיל שלו. ובצדק. עכשיו קמו לו תלמידים.

פופקורן ציוני
הכל משמיצים את מערכת־ההסברה הישראלית בעולם.
לדעתי, אין בכך שום צדק.
נכון ההיפר: המערכת הזאת עושה נסים ונפלאות. אם עוד נותר
לישראל ידיד אחד בעולם, הרי זה תודות לה. והרי כיום זוהי
כמעט משימה בלתי־אפשרית.
לפני כמה ימים גברה הערצתי עוד יותר. ראינו בטלוויזיה סרט
נחמד — מין מותחן בדיוני — שתיאר את עלילותיו של
הורברט) ג׳ואורג׳) ולס. העלילה: האיש, מראשוני המדע הבדיוני
בסוף המאה שעברה, מעביר את עצמו לשנת ,1978 ועל רקע זה
קורים לו כל מיני דברים מותחים.
מה זה נוגע לגו?
בסרט היו חבויים כל מיני מסרים, על פי שיטת המסר
הסובלימינלי.
את השיטה הזאת המציאו מזמן. הקרינו על אקרן של קולנוע,
באמצע סרט, מסר שנמשך חלקיק של שניה. הצופים לא הבחינו

אני מתייצב לימינו של עמוס קינן.
קינן נחקר על ״זילות בית־המישפט״ .הוא מתח ביקורת על
פסק־דין של השופט אורי שטרוזמן, שרן לשישה חודשי עבודת־חוץ
מתנחל שהרג נער ערבי בן .13 השופט קבע שיש למתנחל
רקע אישי טוב, וגם הטיל את האשמה על הורי הנער, וקבע
ש״ילרים ונערים אלה צריכים להיות בימים טרופים אלה תחת
השגחת הוריהם״.
משמע: ילד או נער בגדה
וברצועה היוצא בימים טרופים
אלה בלי השגחה, אל־נא יתפלאו
הוריו אם ייהרג בידי מתנחל עו־בר־אורח.
הייתי
מוסיף: גם גבר ערבי
אינו צריך לצאת בלי השגחה.
הוא יכול להיתקל ברומם אל־דובי,
שיהרוג אותו, ואז, אם אחותו
ההמומה תרים אבן ותזרוק
אותה במתנחל, המתנחל עלול
להרוג בטעות נערה־מתנחלת,
והאחות תיאשם ברצח.
אם ביקורת על מעשים־
שפטים אלה היא ״זילות בית־המישפט״
,כי אז יש להעמיד לרין את כל נביאי ישראל.
מערכת־המישפט הישראלית השתנתה בחודשים האחרונים
בלא״הכר. בשנים האחרונות זה היה שינוי איטי. עכשיו זהו שינוי
קטסטרופלי. החל בשר־המישפטים ועד חוקרי המישטרה, החל
ביועץ המישפטי ועד ״בתי־הדיך הצבאיים — משהו קרה. משהו
קורה. ועוד יקרה.
במישטר של כיבוש, מערכת־המישפט הופכת זרוע של
הכיבוש. ומכיוון שמישטר של כיבוש הוא בעצם מהותו מערכת
של אי־צדק, של דיכוי, של שלילת זכויות־אנוש. הרי מערכת־מישפט
המשרתת את המישטר הזה מוכרחה להגיע לעברי־פי־פחת.

שרואה תהליך זה ואינו זועק — הוא האשם בפשע של
זילות בית״המישפט. מי שמשלים עם ההתפתחות המחרידה הזאת
ושותק — כפי שעושים כמעט כל המישפטנים במדינת־ישראל
— הוא שותף לפשע. כל איש מצפון, שהמישפט והצדק יקרים
לו, חייב לקום ולצעוק.
עמוס קינן צעק. אני מתייצב לימינו.

רחל אבנרי, העולם הזה

כל הכבוד לג׳ואן באאז. להבדיל מן הזונה הפוליטית ההיא,
ג׳יץ פונדה, שהפכה ציידת־קולות למען בעלה הפוליטיקאי.
לפני שנים נמניתי עם מעריציה של באאז, כאשר נסעה להאנוי
בעיצומה של המילחמה והקליטה שם את קולות־הנפץ, כאשר
הופצצה העיר על־ירי חיל־האוויר של מולדתה, ארצות־הברית.
הפגנתי אז למען השלום בוויאט־נאם. הפגנתי איתה
בוושינגטון, והפגנתי גם בשערי השגרירות האמריקאית בתל־אביב(
.מאז אני מוחרם על־ידי השגרירות).
התערבתי אז בענייניה הפנימיים של ארצות־הברית. עכשיו
באה ג׳ואן באאז להתערב בענייניה הפנימיים של ישראל. כל
הכבוד.
אמרו לי שלא רק בקרב הימין,
אלא גם בקרב השמאלנים
היו שהתמרמרו על כך .״אנחנו
צריכים להפגין נגד הדיכוי
בשטחים הכבושים,״ הם אמרו,
״אבל לג׳ואן באאז אסור. זה
עניין פנימי שלנו.״
האמנם?
אילו היינו חיים עכשיו ב־
,1938 וג׳ואן באאז היתה נוסעת
לגרמניה כדי למחות על המתרחש
במיתקני־הכליאה הנאציים,
האם היינו אומרים לה שלא
להתערב בעניינים הפנימיים של באאז גרמניה?
האם רצח־העם בקאמבודיה היה עניין פנימי? או הדיכוי
בצ׳ילה? או עניין יהודי ברית־המועצות?
או שמא פועלת גם כאן הנהלת־הפינקסים הכפולה שלנו.
שתלך ותתערב בעניינים הפנימיים של כל העולם, אבל לא שלנו.
את אלה יש להשאיר בידי הפרקליט הצבאי הראשי.
באאז עצמה התלבטה לא־מעט. בירושלים המיזרחית הופיעה
באסיפה, כשמאחוריה סיסמות ערביות, מצויירות בצבעי הדגל
הלאומי הפלסטיני, ותמונה של ילד הזורק אבן. כמי שמתנגדת
ללאומנות ולאלימות, לא היה קל לבאאז להזדהות עם סמלים
אלה. אך היא קיבלה זאת כהכרח, הנובע ממצב הכיבוש.

במסר זה. הזמן היה קצר מדי. הם לא ידעו בכלל שראו אותו. אבל
הם קלטו אותו מתחת לסף ההכרה שלהם(מכאן השם: סוב —
מתחת, לימס — סף).
באחד הניסויים המדעיים הקרינו את המסר :״אכלו פופקורן.״
בדקו ומצאו כי אחרי הקרנה סובלימינלית זו גדלה צריכת
הפופקורן באותו בית־קולנוע במאות אחוזים.
זוהי שיטה די מפחידה. מישטר רודני יכול להנהיג את
האוכלוסיה בשיטה זו. תועמלן פוליטי יכול לנצח כך בבחירות,
על־ידי השפעה על מי שלא החליטו עדיין. למשל, מסר
סובלימינלי בטלוויזיה :״שמיר רודף־שלום״ ,או ״רבץ הומאני״,
או ״פרס אמין״ .השבוע טענו בצרפת שפראנסואה מיטראן
השתמש באחרונה בשיטה זו.
נחזור לסרט על ולס. תוך שעה וחצי מניתי ארבעה מסרים
מוסתרים בסרט, שלא היה להם שום קשר עם העלילה. למשל,
מנו במהירות קדחתנית את המאורעות החשובים של המאה,
והזכירו את הקמת מדינת־ישראל (אך לא את שיחרור הודו
ועשרות מדינות אחרות); ואת רצח הספורטאים במינכן(אך לא
את השואה, למשל) .במקום אחר בסרט מספר מישהו כי ״ערבים
רצחו מאה ילדים״( .האם יעלה על הרעת שמישהו יעז להגיד
בסרט, סתם ככה ,״יהודים רצחו מאה ילדים״?) חוץ זה נראה לרגע
אדם הגון בחנות, והמצלמה מתמקדת במשך חלקיק של שניה על
מיספר מחנה־הריכוז. שעל זרועו. ממש מושלם.
אין זה סוד שליהודים יש השפעה גדולה מאוד בתעשיית־הקולנוע
האמריקאית. אסור להגיד שזוהי ״תעשייה יהודית״(זה
נשמע כסיסמה אנטי־שמית) ,אבל האמת אינה רחוקה מזה. מזה
שנים אני עוקב אחרי מסרים נסתרים כאלה השתולים בסרטים
מכל הסוגים. כאילו בדרך אגב מוזכרים מושגים כמו ״המוסד
היעיל״ ,״הערבים הרוצחים״ ,״השייח׳ים המושחתים״ ועוד סטריאוטיפים
מסוג זה — תמיד בחלקיק של שניה, כשהצופה עוקב
בדריכות אחרי העלילה ואינו שם לב למסר המוסתר.
זה לא סובלימינלי לגמרי, אחרת לא הייתי מבחין בכך. אך אין
ספק ש־ 999 מבין אלף צופים לא הבחינו בכך.
אתה, למשל — אם ראית את הסרט הזה, האם שמת לב
למסרים אלה? אני מניח שלא.
עבודה טובה. אולי זה יעזור לנו להמשיך ולקבל סיוע אמריקאי
מאסיבי, חרף כל מה שמתרחש.

זעם הכוכבים
את התגובה הנחמדה ביותר על פרשת האסטרולוגיה בבית
הלבן מצאתי בעיתון אמריקאי.
זה היה מיכתב קצרצר למערכת. וכך נאמר בו:
״נדהמתי לשמוע שהחלטות הבית הלבן התבססו על
הורוסקופים.
״ידיעות מסוג זה הן המוציאות שם רע לאסטרולוגיה!״

ביום הרביעי, כך פורסם
בעיתונות, ניסה סגן ראש־הממ־שלה
יצחק נבון, למלא את
מקומו של ממלא־מקום ראש־הממשלה,
שימעון פרם, המקיים
מיפגשים ברחבי־העולם.
נבון זימן את פורום ״שרינו״.
מכל הפורום הגיעה רק אחת
ויחידה: שושנה ארבלי־אל־מתלינו,
שהתכבדה בקפה וצפתה
עם נבון בצוותא במהדורת־החדשות
בטלוויזיה. האמת היא,
סיפר נבון, שהגיעו גם אנשי-
מיפלגה נוספים, כמו אפריים

^*6נקזדח־רא 1ת פמיניסטית חשפנות כמחאה
על שימוש מוגזם בעירום ורסטא -אביטל מוסינזון

שרה. זהו רומן היסטורי על שרה
אמנו, מנקודת־מבט פמיניסטית.
לצורך הכנת הרקע על העיר
אור, היא לא התעצלה והשתלמה
בשפה הארמית. לאור הצלחת
הספר בשבדיה היא שוקלת את
תירגומו לעברית.
מחזה יוצא־דופן התרחש
בחזית בניין מצודת זאב, כמה
דקות לפני פגישת שרי־הליכוד.
כשיצאו השרים ממכוניותיהם,
יצאו מתוך קהל־הסקרנים שבמקום
זוג גמדים, שפנו בקריאות
לשר־העבודה־והתוחה, משה

קצב. השר, שהופתע, עצר וניגש
אליהם. הזוג, גבר ואשה,
נתנו לו הזמנה לחתונתם, האמורה
להיערך בחודש הבא. רק
מעטים ידעו שמאחורי הסיפור
הזה מסתתרת דראמה אנושית.
זוג הגמדים, שהם גם נכים,
התגלגלו מרשות לרשות, עד
שהגיעו ללישכתו של השר קצב,
והוא הסדיר להם מעון מיוחד.
זמן קצר לאחר כניסתם למעון
הם החליטו להינשא, וכהוקרה
על פועלו של השר הם החליטו
להזמינו לחתונתם. השר הבטיח

ךיף 1ה ה 1ו 11י 11 הזמרת, ירדה לחוף הים, וכדי
111! 1 11י | 1להסתתר ממעריצים אספה את 1 שיערה והרכיבה מישקפיים כהים. רק מעשים מבין הרוחצים זיהו
אותה. לאחר״מכן עברה לפינה מבודדת, שם הורידה את חולצתה
ונכנסה למים בבגד״ים שלם, שהבליט את חיטובי גופה הנאים.
לבוא לחתונה.

11* 1 1111 כאשר חצתה כביש במעבר־חצייה בעיר בלץ ביוגוסלביה, שבה נולדה. ביום
השישי האחרון הובאה לקבורה בקיבוצה, שער־העמקים. דורית היתה לצידה בבית״החולים, אולם האם
לא שבה להכרה, ונפטרה כעבור שישה ימים. היא היתה בת .72 תמונה זו צולמה לפני שמונה שנים, מאחורי
הקלעים של ״היכל התרבות״ ,שם השתתפה דורית במופע. דורית (מימין) ,אביה אברהם ואסתר.

דוגמנית־הצמרת פזית
כהן, שהתפרסמה בכרזת־הכרי־עה
של האופנאי גידעון או־ברזון,
החליטה להפנות את
כישוריה לאפיקים נוספים. ביחד
עם בעלה, הכדורסלן עופר יע־קבי
-ושני חברים נוספים, היא
תנהל את קפה ציפלין בטיילת
בתל־אביב. בית־הקפה היה במשך
שנים בניהולם ובעלותם של
אבי כהן, מחשודי פרשת הקוקאין,
ואחיו המנוח לילו.
רחל אבנרי, העולם הזה

סנה, והדיון זומן בכלל כדי ללבן
בעיות בנושא הערבי.
לפני כמה ימים שודרה
תוכנית־הטלוויזיה מסך איש־עם
נבון. בזמנו, כשהתארח
בתוכנית אבא אבן, הוא הגיב
בהפתעה כששידרו למענו —
ולמען עם־ישראל — את הקטע
שבו חיקה טוביה צפיר את
נבון. מובן שאבן עצמו הזמין את
הקטע. בשבוע שעבר חשב נבון
שכדאי היה׳ להפתיע באותה
התוכנית את אבן, ולתת קטע
שבו מחקה צפיר אותו. אבל כשר
הממונה על החינוך והתרבות,
החליט לוותר על ההפתעה.
אין מזל לאלוף (מיל׳)
אביגדור (״יאנוש״ו בן־גל.
בשעתו צוטט כאילו אמר שהערבים
הם סרטן בגוף המדינה,
והוא הכחיש. השבוע עשו לו את
זה שוב. נ׳רוסלם פוסט, עיתון
מיפלגת־העבודה שאליה הצטרף
יאנוש זה עתה, פירסם מאמר של
עסקנית מיפלגת־העבודה, מוזן
האטים־רולף, ובו ציטטה את
יאנוש כמי שאמר על הערבים:
״אני רוצה לחיות במקומם, ואני
רוצה לחיות במקומי ״.למחרת
היום פירסס העיתון תיקון־
טעות. האלוף־מיל׳ אמר :״אני
רוצה שהם יחיו במקומם ואני
רוצה לחיות במקומי״.
אנה עמירב, אשתו השבדית
של משה עמירב, שפרש
מתנועת־החרות ועבר למרכז
הליברלי של חבר־הכנסת אמנון
רובינשטיין, הוציאה
לאור בארץ־מולדתה ספר בשם

חתול שחור עבר בין הזמר
שימי תבררי והמעבר המוסיקלי
ננסי ברנדם, והשותפות
ביניהם פורקה. כעת מייצג
אם ן 5רובין את עסקיו של
הזמר. תבורי מקים כעת מועדון-
לילה באילת, שייקרא שימי־ס
קלאב.
שרה ברנדם, אשתו של
המעבד המוסיקלי ננסי ברני
דם, ואנט פלאטו־שרון, היו
אמורות לפתוח חנות בגדים בפרוייקט
גן העיר. איש־העסקים
שמואל פלאטו־שרון, בעלה
של אנט, היה אמור לטפל בעניינים
המינהליים של החנות. הוא
התחייב בפני הנהלת נן העיר
לטפל בעניין עד תאריך מסויים,
אך בתאריך שנקבע הוא היה
במעצר, והטיפול בשכירת החנות
לא נראה לו בעל־חשיבות.
שרה ברנדס ניגשה להנהלה כרי
לברר בעצמה מה קורה לגבי
החנות, ואז נודע לה שהחנות
כבר הושכרה לחברת־נסיעות.
במיסגרת אירועי הפסטי

הבינלאומי לסירטי־הסטו־דנטים,
שנערך באוניברסיטת
תל־אביב, הוצג ״סטנד־אם קומ־די״
,שבויים על־ידי שני סטודנטים
מוטי בראון וג די
פור. אחד הקטעים במופע עוסק
בשימוש המוגזם בעירום בקולנוע,
בתיאטרון ובאמצעי־התיק־שורת.
באחד מרגעי־השיא של
המופע הסיר בראון את בגדיו,
ונותר עירום לעיני הקהל הנדהם.
אחרי המופע אמר אחד
הצופים באירוניה שבראון הוכיח
שבמיקרים מסויימים העירום
הוא באמת מיותר.

11 ) 1 1 ) 1111ן זמרת שהיתה ידועה בעבר בשירים כמו
! 1״שלכת אדומה״ ,חגגה השבוע את יום־

הולדתה הלא־חשוב״כמה, עם חברים טובים, ביניהם איש־הרדיו
והמשורר דודו ברק (בתמונה משמאל, הימני מאחור) ,אשתו יעל
(הימנית מלפנים) והפיזמונאי ואיש״הפירסום אבי קורן, שהגיע עם
אשתו, הזמרת שולה חן( .השמאלית בתצלום: אורנה, ידידה של
אוסנת ).באמצע המסיבה הופתעה פז מכניסתה של ליצנית, שקראה
שיר לכבודה, ושהעניקה לה במתנה כובע מצחיק, מעשה־ידיה
של הליצנית (למעלה) .היתה שם גם שיחה בענייני״עבודה: ברק
וקורן הבטיחו לזמרת לכתוב לה שירים עבור תקליטה החדש.
העול ם הז ה 2647

ויטה רחוב אשתו של
איש־העסקים איזי רחוב ויוש־בת־ראש
אגודת ניצן, נסעה לניו־יורק
כדי להקים שם את אגודת
ידידי נ־צן בארצות־הברית. כדי
לקדם את העניין היא התבקשה
להופיע בתחנה הישראלית של
חברת ׳שראנט. רוזוב רעדה כעלה
נידף לפני השידור, ולעזרתה
בא הבדרן דודו טופז, שנמצא
אף הוא בארצות־הברית לקידום
המכירות של סירטו החדש. השניים
ישבו באולפן וראיינו זה את
זה, ואז הציע דודו טופז למכור
את הכרטיסים של האגודה באמצעות
התוכנית בשידור ישיר.
ההצעה הצליחה מעל המשוער,
והכרטיסים נמכרו במחירים גבו
הים
מהמצופה. אך מי שעשתה
את השרות הטוב ביותר לאגודה
היתה הפסנתרנית הישראלית
ישראלה מרגלית, גרושתו
של המנצח הידוע לוראן מאזל.
היא הופיעה בערב קודם לכן
בתוכנית־טלוויזיה בתחנה מיס-
פר ,9וסיפרה על סרט שהיא
מפיקה על ילדים חסרי־בית. לקראת
סיום השידור ביקשה מהצופים
לצפות בתוכנית־הטל־וויזיה
של אגודת ניצן, האמורה
להיות משודרת ביום המחרת.
הישראלים שהגיעו לניו־יורק,
לפסטיבל־הסרטים הישראלי,
הוזמנו למסיבה שערכה
להם ג׳חי כץ, שהיתה נשואה
בעבר לזמר שמדליק קראום.

11?1 111*111 אשתו של המיליונר הקנדי ג׳ימי קיי, טגן יושב־
\ #1ן |#ראש מועצת־המנהלים של ״מכון וייצמן״ ,גנבה
את ההצגה באירוע חברתי נוצץ, כשהופיעה בשימלת״ערב, פרי עי צובו
של מלך־האופנה הצרפתי, כריסטיאן לה״קרואה, שמחירה
נאמד ב״ 8000 דולר. קיי, מורה לשעבר ואם לשלושה, הביאה עימה
ארצה מיבחר מרשים של שמלות, וגילתה במהרה שאין מתחרות.

1\ 1ך * ךןן 1111| | 11 מלכת־היופי לשעבר והדוגמנית בהווה חזרה מאילת בטיסת״לילה מיוחדת עם
\ ו ! 1111111 114 /בן־זוגה, סיליבאן אימברג. מאחר שהיתה עייפה, ביקשה רשות מהדיילת
להשתמש במושבים הפנויים כבמיטה. מבוקשה ניתן לה, והיא נרדמה, כשראשה על ירכו של חברה.

1 1 1ך בן־ ,27 אחד מעוזריה המוסיקליים של הזמרת
\ 11 1 1 /11 דפנה ארמוני, הוא בין היוזמים של עמותת־שלום
חדשה. על זרועו הימנית יש כתובת״קעקע, ובה סמל־השלום.
באירוע מוסיקלי גדול שבו נכחו אמנים ואנשי״תיקשורת, נחתה
במפתיע יוגה על זרועו. צור ראה בזה אות משמיים לאישור יוזמתו.
העולם הזה 2647

כיום היא נשואה לדייוויד סלף
לר, סגן־נשיא חברת טרמפ,
שבנתה בניו־יורק את בניין־המ־גורים
המפואר בעולם. המסיבה
נערכה בביתם בניו־ג׳רסי. בין
החוגגים בלטו הזמרות נורית
גלרון וזמירה חן. יום קודם
לכן ערכה ג׳ודי פליישמן
מסיבה ישראלית בקפה סגס״ט׳
שבבעלותה, הנחשב כאחד המקומות
הפופולאריים במנהטן, והמשמש
מקום־מיפגש לאנשי־בו־המה
ולחברה הגבוהה.
אחרי שהדביקו לו בביקורו
הקודם בארץ רומאנים אינספור,
שב השבוע הפרקליט היהודי־

אמריקאי ליאון צ׳רני ארצה.
הוא הגיע לשבועיים, אחרי שהשיל
קילוגרמים רבים ממישקלו.
אבישי אמיר, דובר
מישרד־האנרגיה, מתהלר קורן
בימים אלה. אשתו הבלונדית
ג׳ואן, שהשתתפה בסירטון־
פירסומת עבור תיירות בישראל,
נמצאת בחודש השישי להריונה.
הפסנתרן אילן רוגוב
מפורסם מאוד בארצות אמריקה
הלטינית, ואילו אחיו, רוני,
שהוא כנר ידוע ומפורסם באירופה,
מתגורר בארצות־הברית.
שני האחים אמורים להופיע בקרוב
בקונצרט של התיזמגרת

הפילהרסזנית. רוני רוגוב, הכנר,
עושה חיל, ובאחרונה רכש במכירה
פומבית בניו־יורק יצירה
של רמברנדט(ואן־רין).
בין הזמרים הרבים שיופיעו
בפסטיבל קולות מהשלם
השלישי, בהפקתו של אביטל
מוסינזון, יהיה גם הזמר זיגי
מרלי, בנו של זמר הרגאי האגדי
בוב מרלי. זיגי מרלי, יליד
ג׳מייקה, פונה אל אביטל בכינוי
המקומי רסטא אביטל, המקובל
בין כוהני״הדת של תרבות הרס־טא.

רסנה
ברק, זדז*,ד
אזזליאב דנעמי מן ש

^ אילו היו ספחת מציקה ומרגיזה,
^ מנסה המימסד להתעלם מהם, רואה
בהם רע הכרחי, שנוא, בזוי.
המציאות הישראלית, בכל הקשור

למגדלי החזירים, היא מתהסדת וצדקנית.
כ־ 20 אלף מישפחות מתפרנסות
מתעשיית החזיר על כל ענפיה 8000 .
חזירים נשחטים בארץ מדי חודש. בקיץ
משוועות המיסעדות לבשר רזה המיועד
לסטקים. בחורף דורשים בתי־הח־רושת
בשר־חזיר נוטף שומן, המיועד
לנקניקים ולשאר מעדנים מעושנים.

12 חזיריות, הסמוכות לכפר הערבי
ריינה, כמוהן כמצורעות. מבודדות,
מנותקות מכל יישוב, אינן מחוברות
למערכת החשמל והמים הממשלתית.
דרך־עפר קופצנית, מלאת־בורות, משמשת
ככביש־גישה.
מיבנים עלובים, מטולאים בטלאיי
בטון וברזל, מאות זבובים רוחשים בכל

ה לא מסכנים!

ראש מועצה מחמוד
רק־וז +דת
}ץעת צוזריים ברימה. עש*
/רות תושבים לבושים בבג-
די־חג גוהרים לביתו של חתן.
המואזין מסלסל בקולו. במעלה
השביל, לא רחוק מבית־המועצה
המסוייד לבן, גר ראש־המועצה
המקומית, חסן מחמוד.
כשהגיעו ראשוני מגדלי החזירים
לריינה, לפגי 25 שגים, היה
ריינה כפר קמו שמחצית תושביו

מוסלמים ומחציתם נוצרים. במ שך
השנים השתנה המאזן הדמוג רפי.
מתוך 8000 תושבי הכפר רק
^ הם נוצרים. השאר מוסלמים.
כמו רוב היישובים הערביים,
גם ריינה שסופה בהתעוררות
דתית. המוסלמים, כמו היהודים
הדתיים, סולדים מבשר חזיר.
תישעה חברי־טועצה יש בדיינה.
שישה מהם מוסלמים. הם לחצו
לסלק את החזירים מתחומם. באסיפה
רבת-משתתפים, שבה
נטלו חלק גם המגדלים, הוחלס
לסלק את החזירים מריינה.
בביתו הקריר, שחדריו גדו לים,
מאווררים היסב, מנסה חסן
מחמוד, איש רק״ח, לסשסש את
העניין הדתי .״אין להם דישיון־
עסקים ודו״ח של מישרד״הברי-
אות קבע שהם מהווים מיפגע
בריאותי,״ הוא אומר .״לכן החלטנו
לסלק אותם. במשך 25

שנים הם היו כאן וכבר זמן רב
שאנחנו לא מרוצים מזה. עכשיו
הגיע הזמן לפעול״.
כ״ 300 אלף שקלים משלמים
המגדלים למועצת דיינה כמיסי-
ארנונה. מחמוד אינו מודאג מ אובדן
הכסף .״ממילא הם אף-
פעם לא שילמו בזמן. תמיד ניסו
להתחמק״.
גם אובדן פרנסתם של המגדלים
אינו מטריד אותו .״הם לא
מסכנים,״ הוא אומר .״במשך השנים
עלה עדכן של אדמותיהם. יש
להם ססג דונם אדמות. לפני 25
שנים דונם אחד היה שווה כמה
לירות. היום אפשר למכור כל
דונם ב 30-אלף דולר.
״אני גם מוכן לעזור להם לה קים
שם אזוד-תעשיה. ובכלל, מה
חשוב לי יותר; פרנסתם של כמה
אגשים או בריאותם של תושבי
הכפר שלין״

פינה. רק כמה קווי־טלפון מקשרים את
החזיריות אל המציאות הממשית.
ריינה, כפר ערבי בגליל התחתון,
שעל אדמותיו הוקמו 12 חזיריות, מבקש
עתה לסלקו מתחומו. בעתירה לב־ג״צ
שטחו פרנסי־הכפר את טענותיהם:
• הואיל ואכילת בשר חזיר, גידולו,
החזקתו ונחירתו של החזיר נוגדים
את מיצוות הדת המוסלמית.
• הואיל וקיום דירי־החזירים בתחום
המועצה מהווה פגיעה מתמדת
בתושבי ריינה והתגרות בערכיהם הדתיים
והמסורתיים.
• הואיל ודירי־החזירים היוו ומהווים
מיפגע ומיטרד בריאותי חמור.
• והואיל והמרחק בין שכונות־המ־גורים
לבין דירי־החזירים הולך וקטן
עקב התרחבות הבנייה, מבקשת המו׳
עצה משר־הפנים למחוק את שם היישוב
ריינה מן התוספת לחוק איסור
ניחל החזיר.
ב־ 1962 נחקק חוק איסור ניחל
החזיר. על־פי החוק אסור לגדל חזירים
על אדמות המדינה או על •אדמות
הקרן־הקיימת. גידול החזירים אושר
בשיבעה מקומות בלבד: כפר יסיף,
עיבלין, גוש־חלב, מעליה, נצרת, ריינה
ועילבון. והיה ותושבי אחד המקומות
הללו יתנגדו לגידול חזירים בתחומם
חייב שר־הפנים להיענות להתנגדות
ולהורות על סילוק החזירים.
כך קרה בריינה. התושבים, שמרביתם
מוסלמים, חלקם דתיים־קנאים,
ביקשו לסלק את החזירים מאדמותיהם.
שר־הפנים, יהודי־דתי, נענה מיד לבקשתם.
אלא
שהמגדלים אינם מקבלים את

רוע הגזירה. הם מבטיחים להילחם עד
לחזיר האחרון, נשבעים כי לעולם לא
ייטשו את חזיריהם, כי מלבד פרנסה זו
אהבה אמיתית.

^ הסטחים
העמידייס

ך * ם ח מו די ם,״ אומרת אילת
1 1/ /לוינזון, האשה היחידה בארץ
המגדלת חזירים .״אדם שלא ראה חזיר
מימיו חושב שזו חיה מגעילה. אבל אני,
שמגדלת אותם, יודעת שהחזיר חמוד
ושקט. אוכל וישן כמו תינוק מתוק.
מתעורר רק כשהוא רעב ומיד אחרי
האוכל שב ונרדם.
״את הנשמה שלי אני מוציאה עליהם.
רק לפני כמה ימים הצלתי אמא
בהריון משחיטה. ראיתי איר מגדל
רוצה לשחוט אמא שמתקשה ללדת.
התחננתי לפניו שיניח לי להציל את
עובריה. חתכנו את ביטנה והוצאתי
שישה חזירונים קטנים. הנשמתי ארבעה
מהם והם חיים.
״אין מאושרת ממני כשהם עולים
במישקל. לא קשה לי לשחוט חיה שכל-
כך אהובה עלי. בסופו של דבר זה עסק
מיסחרי. מצד אחד אני מכניסה תערובת
וטיפול מסור, מצד שני אני רוצה
להוציא מישקל רב ככל האפשר ורווח
כספי״.
הריון ממוצע של נקבת החזיר נמשכת
114 ימים. בסופם היא ממליטה
10 חזירים במישקל של-קילוגרם כל
אחד. רק שמונה נשארים בחיים. סמוך
ללידתם מתחילה מלאכת הפיטום.
כעבור חצי שנה, כשמישקלו של החזיר

ם 2אלף חזיוים גולים בכפו ויינה. בכפו יש התעווווות
ותית־מוסלמית. אין חצים שר בחזיוים. המגולים חצים
להשיב מילחמה שעוה. מניין יבוא הבשו הלבן?׳
מגיע ל־ 60 קילוגרם, הוא נלקח לבית־המיטבחיים.
כך מסיימים את חייהם כל
החזירים.
לוינזון 44 גדלה בין חזירים. אביה
גידל חזירים בבית־דגון. כשנחקק החוק

ראת החיים בארץ. שם גידל חזירים.
אחרי שעלה לארץ עבד בחזיריה של
קיבוץ כפר־סאלד.
ב־ ,1962 כשחוסלה החזיריה של
הקיבוץ, בעיקבות חקיקת חוק איסור

מגדל מילשטיין
,ישנתי ע חזיר קטן במיטה!״
ב־ 1962 עברה כל המישפחה לנצרת־עילית
והאב המשיר לגדל חזירים
בריינה. הוא לא רצה שמיפעל חייו
יתמוטט וביקש מבתו כי תירש אותו.
אילת לוינזון התנגדה. במשך שנים
ארוכות הצליחה להתחמק מהחזירים.
״לבסוף נשברתי,״ היא אומרת .״כמעט
20 שנה אני מגדלת חזירים לבד,
ללא עזרת בעלי. יש לו בית־מלאכה
במיפרץ־חיפה. הוא מעולם לא מתקרב
לכאן. שני הבנים שלי עוזרים לי כשיש
צורך.״
לוינזון גרה בקריית־ביאליק. כל יום
היא נוסעת לריינה, מאכילה את 1000
חזיריה ב־ 2.5טון של תערובת דגנים,
מנקה את כלוביהם, מטפלת בהם כשהם
חולים ולבסוף מובילה אותם למשחטה.
״זו עבודה קשה. כמו כל טיפול
בבעלי־חיים. אני תמיר עובדת. גם
בשבתות ובחגים. כשעם־ישראל מבלה
בפיקניקים אני נמצאת כאן, מאכילה
את הסטקים העתידיים, דואגת לפיקניקים
הבאים ״.היא אומרת.
״בדרך־כלל מתייחסים אלי יפה.
בבית־המיטבחיים, הסוחרים, המגדלים
האחרים, בני־המישפחה, איש אינו לועג
לי בשל מיקצועי. אנשים מעריכים
אותי. יודעים שאני עובדת קשה.
״אולם המאושרים מכולם הם בני.
כל חבריהם אוהבים לבלות בביתנו. הם
יודעים כי אצלי תמיד ימצאו סטקים
למכביר. חגיגות בר״המיצווה של בני
נמשכו שבוע ימים. בשלושת הימים
שקדמו למסיבה טעמנו מהסטקים
שיוגשו לאורחים. אחר־כך, במשך כמה
ימים, אכלנו את השאריות. אני מומחית
בבישול סטקים ושאר מעדני־בשר.
יודעת להכין אותם בכל הצורות
והטעמים״.
איש מהם אינו צמחוני. שנים של
קירבה לחיה השנויה במחלוקת לא
פיתחו בהם סלידה מבשרה או רחמים
על חייה. נדמה כי ככל שהמגע קרוב
יותר, כך רב יותר הרצון לשחוט, לסחוט
מהבשר מחיר גבוה ככל האפשר.
״על כל קילו אנחנו מקבלים שלושה
שקלים. שוויו של חזיר ממוצע כ־180
שקלים. אגרת־שחיטה עולה לנו 32
שקלים. וזה עוול ״,אומר יעקב לוי.
״בעד פרה, לדוגמה, מקבלים 4000
שקלים. אגרת־השחיטה שלה עולה למגדל
רק 60 שקלים. זה חלק מהניסיון
לפגוע בנו ״.לוי, יליד אלג׳יר, הוא
המגדל היהודי־המיזרחי היחיד בריינה.
כולם, מלבדו, אשכנזים, רחוקים מרחק
רב מהדת.
יעקב לוי, בנו של רב, שהה בהכשרה
חקלאית בצרפת שנועדה להכינו לק־

גידזל החזיר עזב לוי את הקיבוץ וקנה
10 דונם אדמה בריינה. בתחילה היו לו
20 חזירים. היום הוא מגדל 2000 חזירים.
חוותו היא השניה בגודלה בריינה.
חזיר במיטה
ך* גדולה שבחוות שייכת לאברו
1הם ויניק 77 עיניו של ויניק
רושפות, לרגליו מגפי־גומי. הוא גר
בתל־עדשים מאז שהיה ילד בן . 10
במילחמת יום־הכיפורים נהרג בנו, צבי
ויניק, בקרב על החרמון. מרוב צער
נטש ויניק את מישקו והתמסר לגידול
חזירים.
״אלה חיי, החזירים. לאן אלך עכ
שיו?
איך אתפרנס? מי ידאג לחקלאי
קשיש שבכוחותיו האחרונים מגדל חזירים?״
הוא ספק שואל, ספק צועק ופוער
את כפותיו המגויידות, השחורות, שהן,
לדעתו, ההוכחה הטובה ביותר להיותו
איש־עבודה.
כמו ויניק כך רב מילשטיין. החזירים
הם מיקצועו, כל עולמו. אביו ואמו,
ילידי רוסיה שלא מצאו כאן פרנסה
אחרת, קנו שלוש חזירות. לאט־לאט הן
התרבו. אביו עסק בסחר ובקשר עם
בתי־המיטבחיים. האם גידלה את החזירים
והחזיקה בתואר לא־רישמי של
האשה הראשונה בארץ שגידלה חזירים.

גדל בבית־דגון במחיצת החזירים.
כשנולד גור־חזירים הוא הוכנס
בלילה למיטת הילד כדי שלא יקפא
מקור וימות. כשחזיר זקן נפצע והאב
ביקש לשחוט אותו, התחנן רב על חייו.
בלא ידיעת האב החליף את כלבו הקטן
בשק של קמח״דגים. בקמח הזין רב את
החזיר שהבריא וחי עד לשחיטתו.
״הילדים לעגו לי. קראו לי חזיר. כך
לועגים היום לשלושת ילדי. אני מעולם
לא כעסתי או נעלבתי. החיים
במחיצת החזירים נראו לי כדבר הטיב-
עי ביותר. בלי החזירים חיי אינם חיים.
לאן אלך אם יסלקו אותי מכאן? שאר
המקומות המותרים לגידול חזירים
שוכנים על אדמות של כפרים ערביים.
היום הערבים אינם מוכרים אדמות
ליהודים. אני אשאר ללא פרנסה וללא
החזירים שלי״.
״בלב שלי יש חזירים,״ אומר בסאם
ברגוד, ערבי־נוצרי, תושב נצרת, אחד
משני מגדלי-החזירים הערביים. והוא
מצביע על ליבו .״גידלתי חזירים מגיל
. 14 בתחילה בבית־אבי. אחר־כך בביתי
בנצרת. השכנים התלוננו, טענו שהריח
מפריע להם. עברתי לריינה. אם יסלקו
אותי מכאן אחזיר את החזירים לביתי.
אני לא נפרד מהחזירים שלי לעולם.
הם תקועים לי עמוק בלב״.
״מי יעזור לנו עכשיו?״ שואלים
מגדלי־החזירים מריינה .״מישרד־ה־

מגדלת לוינסון
.לא קשה ל׳ לשחוט חיה אהובה!״

מגדל ויניק
.החזירים הם כל ח״ר
מיסחר־והתעשייה מתעלם מאיתנו. כך
גם מישרד־החקלאות. מועצת ריינה
מהתלת בנו. בתחילה לא התירה לנו
להקים תשתית לביוב. ללא ביוב אי־אפשר
לזכות ברישיון־עסקים. ועכשיו,
כשאין לנו רישיון, הם יכולים לסלק
אותנו מכאן ללא כל קושי.
״אם נעזוב את ריינה יפגעו צרכני

בשר־החזיר. אנחנו מספקים 40 אחוזים
מתצרוכת בשר־החזיר בארץ. עכשיו
יעלה מחיר הבשר, השחיטה השחורה
תשגשג, ובעיקבותיה יבואו המחלות.
הם רוצים לפגוע בענף מסודר, להפוך
אותו לענף שחור, מבולגן״.

׳טרד, ליבובי,?,
צילם: עיד; צפריר ₪

שיגעה חדרונים בני יומיים יונקים אצל אמא
.הם אזכלים וישנים כם ו תינוקות מתזקים!״

ציון צפריר

מרד כי גור:

אור מור ת:

ס גאון:

״ועדת־חקיוהי בתאום ״לא אנ תוב סבר על ״ אניעוזבאביב
שמיר נדלק על זה!״ נ&יו בלא הסכמתו!״ לטובת תקופת סגריר!״

ועדת״חקירה שתבדוק את שורש הבעייה של הרפואה
בארץ -זהו השפן החדש שנשלף, ערב החג, ברעש
תיקשורתי כמעט״חגיגי: ציטטו את נשיא־המדינה, ראיינו
את שושנה ארבלי־אלמוזלינו, הביאו את עמדתו של ראש־הממשלה
יצחק שמיר, ראיינו גם את יצחק מודעי, למה לא.
פניתי לקודמה של ארבלי־אלמוזלינו בתפקיד, השר־בלי־־תיק
מוטה גור, וביקשתי שיסביר לי מה לוועדת־חקירה
ולאנשים חולים.
האמת לאמר לו, אין לי דיעה מגובשת בעניין. זה נראה לי
מוזר, כל העניין הזה. נראה לי שיש כאן אינפורמציה לא שלמה.

אחרי שכל האסטרולוגים הצמודים שלי דיווחו לי
שבחודש הקרוב צפויה לנו תקופה קשה, מכיוון שהכוכבים
נכנסים לרטרו, התנחמתי בעובדה שגם למסי רגן דיווחו
דיווחים מדאיגים כאלה.
התחזית הלא־נעימה הנ״ל תשפיע לא רק על חיי הפרטיים,
כי אם גם על חייו הפרטיים של בעלה של מסי ועל
גורל העולם המערבי. נחמד.
לננסי ולרונלד רגן יכול היה להיות נחמד יותר, לולא
החליט לארי ספיקס, מי שהיה דובר הבית הלבן, לחשוף
יותר מטפח מחיי הזוג. מעניין אם בטבלת הימים הירוקים
שלהם(על פי דיווחיו של ספיקס, היו אלה הימים הרעים
של הזוג, כפי שניבאה האסטרולוגית הצמודה של הגברת
הראשונה) הופיע היום שבו פורסם סיפרו הסנסציוני של
ספיקס במקום בולט.
שאלתי את אורי פורת, מי שהיה יועץ למנחם בגין,
לדעתו על מעשהו של ספיקס.
אני חושב שזאת תעורת־עניות לספיקס. זוהי מעילה באימון:
מבלי להתייחם למה שכתוב בספר, ורק בהסתמך על היריעה
שהספר נכתב בלא ידיעתו של הנשיא רגן, זה מעיד על אופיו של
היועץ הזה. ארם הגון לא היה עושה רבר מה! ספיקס היה צריך

בריאות

יועצים

משק

אמרו לי שיעלו את הנושא ב״שרינר. רק אז אדע: מי המליץ,
למה, כמה...
פתאום ראש־הממשלה נדלק על זה — והוא לא נדלק כל־כו
מהר על דברים — שמעתי את הנשיא, יש ככלל רכילויות
ששושנה המליצה על זה.

לבקש רשות מרגן לכתוב את הספר — אולי לא היה צריך לבקש
רשות לגבי התוכן ולהיות ״סופר מטעם״ ,אבל לפחות לגבי עצם
עניין הספר.

זה להתבגר. אני מרגיש שאני עוזב דבר בריא מאוד. באמת,
השקעתי בקו־אופ שבע שנים קשות. אני עוזב מחר בהרגשת צער
מסויימת. זוהי הרגשה טיבעית. כשעוברים ממקום למקום ועוזבים
אנשים שהשקיעו ביחד איתך.
הקראופ אינו רק סופרמרקט כיום, אלא תאגיד העוסק בייבוא
ובייצוא. בעצם, לא בניתי מערכת שהתרחבה כל־כך, כרי לעזוב
אותה. לפחות אני שמח שבחרתי ביוסי רוזן כבמנכ״ל החדש.

• הרעיון הוא שמנסים לסתור את הבעייה המתמשכת
בתרוסת־סלא?
אין דבר כזה בחיים. יש לנו נטייה לרוץ ולחפש תרופות־אליל,
אז אין תרופות־אליל!

• אתה מרגיש מעט הקלה שהחגיגה הזאת מתנהלת
כשאתה נושא בתואר ״שר־הבריאות לשעבר״?
אני
יכול לאמו לו מה שאמרתי לכמה חברים שלי, ובכללם
ואשי מיפלגתי: אילו היו שומעים לועתי ולא מקיימים את
הרוטציה ־ לא הייתי פורש מתפקיד שו־הבריאות, והיו לי תוכניות
כיצד לנסות ולפתור את המצב. כעת אני לא שמח, אבל ללא צל
(דפנה ברק)
של ספק זהו מצב לא־סימפטי.

#בזמנו דדו שמועות שאתה כותב ספר על תקו*
פתך לצד מנחם בגין.
אני לא הייתי מעלה על דעתי לכתוב ספר על תקופת עבודתי
עם בגין, מבלי שהוא יתן לי את הסכמתו לכתוב ספר כזד״ ההגינות
האלמנטרית מחייבת זאת. ספרים כאלה חייבים להיהפך לרבי*
מכר. לארי ספיקס כתב על האדם המנהל כעצם את העולם. כל מה
שהיה כותב — אלא אם כן הוא נסול־כישרון לחלוטין — היה
הופך לרב־מכר!

• כמנכ״ל רשות-השידוי, מוסד גדוש בתככים
ואינטריגות, אתה גם מוקז ביועצים ועוזרים. ומה
אם מי מהם יחליט לכתוב ספר על התקופה במחיצתן?,
אינני
מעלה על דעתי שיש בסביבתי הקרובה אנשים כל־כו
ידפ!ה ברק)
לא־הגונים.

ביום השני נכנס בני גאון, המנכ״ל הטרי של ״כור״,
למישרדו החדש. שוחחתי עימו בליל־כניסתו לצומת״
הכוח הזה, גדוש הבעיות וההפסדים.

• לעבור מהקו־אום ל״כור״ ,זה כמו לקפוץ כיתה?

• כלומר: לא תיכננת לעזוב בעיתוי הנוכחי?
נאמר שאני עוזב כשיש לי עוד מה לעשות. אני עוזב מערכת
איתנה מבחינה כספית, מערכת שסוככה עלי. הרגשתי שם מוגן.

והולך למערכת פרובלמטית.
כן, אני עוזב אביב, לטובת תקופה של סגריר. אבל גם לקראופ
הגעתי במצב שלא היה טוב בהרבה ממצבה של כור כיום. עובדה
היא שהדברים השתנו.

• אתה חובב אתגרים?
זה שאחרים יגידו. בדרך־כלל, אני משיג את מה שאני רוצה.
(דפנה ברק)
בדרר־כלל.

פרי־אור

ח ״ ם ו״?נמן:

ישראל פו צו ) ו־סלר:

ח1ן נטר:

..עם שם נז ה -טג שים ״ רציתילהיותכמו ״מנגנון שמיות הנוזלים
אנשיםמעניינ ים מנד לי מוכר־ספרים!״ שווהאצרכולם ! ״
נדמה כי אין מוסד מושמץ, מחורף ומגודף יותר
מהכנסת, ואין אנשים הסופגים ביקורת, לפעמים גם גסה
ומעליבה, יותר מאשר חברי־הכגסת. אבל ראה זה פלא:
בכל ארבע שנים, בפרוס עונת־הבחירות, מנסים יותר
ויותר אנשים להצטרף למוסד המושמץ בתור חברים, והם
מוכנים לעשות דברים רבים כדי להצליח ולהיכלל בין
ה״ ,120 ובכלל זה שימוש בגימיקים.
עם אחד מהם, שהגימיק שלו הוא שמו, נפגשתי בימים
אלה.

בשני ימי״השרב הקשים בשבוע שעבר הורה מישרד־החיניך
שלא לקצר את יום־הלימודים, אבל בתי״ספר
מסויימים בכל זאת שלחו את הילדים הביתה מוקדם
יותר. פניתי אל רופא״הילדים הד״ר חנן נטר ושאלתי אותו
מי צדק.
באופן כללי אין הבדל גדול בין חדר־הכיתה לבין הסלון הלא־ממוזג,
וכידוע לא כל הסלונים ממוזגים. לכן אני מאמין שהילדים
יכולים להישאר בבית־הספר, בתנאי שבית־הספר ידאג להגביל
אותם.

• חוץ מהשם שלד, מה יש לך להציע לכנסת,
ודרכה לנו, הבוחרים?
נכון שהשם שלי הוא גימיק, אבל נדמה לי שיש לי, מלבדו, מה
לתרום לכנסת.

• מה, למשל?
הייתי רוצה לעשות בשני תחומים עיקריים: סידרי שילטון
ומינהל.

• זה לא קצת כוללני?
אני אהיה יותר ספציפי. במיפלגת־העבודה — המיפלגה שלי
— כבר יותר מ־ 20 שנה כותבים במצע שצריך לשנות את
שיטת־הבחירות. מי שדחף בעניין זה היה גד יעקובי, אבל הוא
הלך להיות שר. אחריו הגיע שימחה דיניץ, אבל הוא הלך
לסוכנות. אני הייתי רוצה מאוד לדחוף בעניין זה.
• ומה עוד?
יש הרבה עבורה. אנחנו נחים על זרי־דפנה שנבלו כבר מזמן.
אנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו מדינה מתקדמת מבחינת המחקר
מיפלגות והפיתוח, וזה כבר מזמן לא נכון. אנחנו עומדים במקום כששאר
העולם מתקדם בצעדי־ענק, וצריך לעשות משהו.

• למה אתה מאמין שתצליח לעשות מה שאחרים
לא הצליחו?
מי שלא מאמין, מה נשאר לו?

• אפטיות, למשל.
אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו אפטיות.

• הכה נעזוב את התוכניות לרגע, ותספר לי איך
זה להיות כעל השם חיים וייצמן?
די מצחיק, בעצם. בכל פעם כשאני ניגש למישהו שאינו מכיר
אותי ואומר ״שלום, שמי חיים וייצמן,״ עונים לי ״שלום, שמי
תאודור הרצל,״ או דויד בן־גוריון, או אישים אחרים. האחרון טען
שהוא ג׳וזף סיסקו. את רואה, פוגשים אנשים מעניינים.

• אתה קרוב של הנשיא הראשון?
לא, אבל עזר וייצמן בכל זאת קורא לי ״הדוד״.
(דניאלה שמי)

שוב השבוע הזח, שהמו״לים קוראים לו ״שכוע״הספר״
והסופרים קוראים לו ״שבוע המו״לים״ .ושוב כוודאי יחזרו
הטענות שרק המו״לים מרוויחים והסופרים מקופחים.
רעיון מקורי(לעת עתה) עלה בדעתו של סופד־הילדים
ישראל(״פוציו״) ויסלר. הוא קנה מהוצאת ״מסדה״ את כל
ספריו, וגם את הגלופות של ספריו ,״ש,מסדה׳ כבד אינה
מדפיסה״.
פוצ׳ו הדפיס את הספרים על חשבונו שלו, ובשבוע
הספר הוא ימכור את התוצרת שלו בעצמו. שאלתי אותו:
לא תתבייש?
בטח. ניסיתי לגייס עוד סופרי־ילדים, שיעשו כמוני, כרי
שנעבור את מחסום־הבושה ביחד, אבל המו״לים שלהם לא ראו
ספרים בעין יפה את הסידור הזה, ולכן נשארתי לבד ונאלצתי לבקש
מהבן שלי שיעזור. הוא ימכור את הספרים ואני אעמוד בצד קצת
פבוייש.

• מדוע, כעצם ,״מסדה״ הסכימה לרעיון שלד?
למסרה יש ספרים חדשים בכל שנד״ והיא החליטה שלא
להדפיס שוב ספרים ישנים כמו איה הנ׳ינניית שלי, ספר שנמכר
ככר במשך הרבה שנים. הצעתי להם כסף תמורת הגלופות, וגם
שילמתי עבור ספרים אחרים שלי שקניתי מהם. כך שהם לא
הפסידו. מי שיבול להפסיד זה אני, אם לא אמכור.

• ואם תמכור, תרוויח יותר מאשר אילו היית
מוכר באמצעות המו״ל?
אותו הדבר, או קצת יותר. אבל אדע, בפעם הראשונה בחיים,
כמה ספרים בדיוק מכרתי בשבוע־הספר.

• ככל זאת לקחת סיכון. הרי ככר שילמת למו״ל,
מכלי לדעת כמה תצליח למכור, אם ככלל.
נכון, לקחתי סיבון, אבל נורא רציתי להיות בסו מנדלי מוכר־
(דדאלוז שמי)
ספרים. אם הוא מכר, גם אני אמכור.

• במה?
לא לאפשר להם לצאת החוצה בהפסקות, למנוע מהם
להשתולל פיסית, ולמנוע מאמץ אינטלקטואלי מיותר.

• לימודים אינם נחשבים כמאמץ אינטלקטואלי?
המגמה בימים כאלה צריכה להיות לשמור על המיסגרת
בכיתה. לשבת ולשוחח ולא ללמוד חומר חדש. אבל אני מניח
שממילא עושים את זה. הרי גם למורים חם, וקשה להם להתאמץ.

• ומה עם שתייה?
יש פאניקה גדולה בעניין השתייה. נכון שצריר לשתות, אבל
לא מתים אם לא שותים במשר שעתיים בכיתה.

• אנחנו מדברים על חום של 40 מעלות!

רפואה
כן, בהחלט. באילת יש הרבה מאוד פעמים בשנה 40 מעלות.
הגוף מסתגל מהר מאוד. אגב, במחקר שעשו בבית־ד,חולים
האילתי י 1ספטל הסתבר שמנגנון שמירת־הגוזלים אצל בדואים
בסיני ואשכנזים באילת הוא שווה, והברואים אינם מתרגשים
מחום של 40 מעלות.

• ומה אתה מציע לאמהות, אחרי שעות בית־הספר?
לדאוג
שהילדים יישארו בבית ולא יזוזו יותר מדי. במילים
אחרות, שיישבו מול הטלוויזיה. אגב, בקשר לשתייה אני מציע
לתת לילדים לשתות בדיוק מה שהם אוהבים, מהג׳אנק שהם
אוהבים הס ישתו כפול מאשר משהו שאינם אוהבים.

• איד נדע אם הילד שתה די או לא?
רק אתמול שמעתי ברדיו שיחה עם הפרופסור שנפלה, ואני
מאוד מתפלא איך לא חשבתי על זה בעצמי. הפרופסור שנפלה
הציע פשוט להסתכל בשתן. אם השתן בהיר, סימן שיש די נוזלים.
אם השתן כהה, זה סימן שהילד או המבוגר לא שתה די. פשוט,
(דניאלה שמי)
נכון?

הדו משה קוו שינה לחלוטין את דישתיו ער הסבו ״כמע״ן המתגבו׳.,
במאמר מותס זה הוא מסב!־ מדוע -ומגיע למסקנות מהפכניות
ך* דאתי את כמע״ן המתגבר
] /בראשונה כשהייתי בן .16
כשהחזרתי את הספר למדף־הספרים
בספרייתו העתיקה של מר זליקוביץ,
ניצבתי והתבוננתי בשורה ארוכה במדף
כולו. זה היה ספר ככל הספרים,
אחד מרבים על המדף — אבל הוא היה
שונה, אחר. לא יכולתי להאמין שהספר
הזה וכל שאר הספרים יושבים יחד על
אותו המדף...

בגיל 24 גיליתי את הספר
שוב, ושוב חוויתי את חוויית
הזעזוע העמוק, השימחה ושט!?
הגעגועים ל״משהו אחר״,
לאיזה שהיא מציאות אחרת,
שהספר פתח עבורי.
בשלוש השנים האחרונות לשהותי
בישראל קראתי את הספר כ־ 15 פעם.
הוא היה מקור העוצמה שממנו שאבתי
בנסיבות קשות מאוד עבורי.
השפעת הספר עלי היתה כל״כך
גדולה שהזדהיתי גם עם הפילוסופיה
הרישמית שאיין ראנד ניסחה, כמשמעות
סיפרה. ספרי ח״ם לפי השבר
ביטא את הבנתי את הפילוסופיה
הזאת. רבים, כדן בן־אמוץ, למשל,
שלא השתתפו בהתפעלותי מאיץ
ראנד כסופרת, מגיבוריה ומעלילתה,
מצאו עניין וחשיבות במסכת ההגותית
שהיתה קשורה בה.
במשך שנות שהותי באוסטרליה —
הן כתוצאה מהיחשפות לפילוסופיות
אחרות, הן כתוצאה מהירהור פילוסופי
לוגי״ביקורתי, ה״חורים״ בתורתה של
איין ראנד התגלו לי בבהירות גדלה
והולכת. שני ספריי הוכחות לוגיות
לקיומה של הנשמה ומעבר ליש ולאין
ביטאו מרחק גדל והולך מעולמה
המחשבתי של איץ ראנד.
ניתן היה לצפות שהעניין שגיליתי
בקבלת האר״י ובתורתו של ידידי,
הד״ר יוסף צ׳פלון, יביאו אותי להתרחק
מאיין ראנד מרחק גדול עוד יותר.
תורות אלה הן, לכאורה, קיצוניות
בדחייתן את אושיות־היסוד של תורת
ראנד: אובייקטיביזם(קרי מטריאליזם),
אנוכיות, ראציונליות.
ובכל זאת, בשנתיים האחרונות
גיליתי שאני חוזר לכמע״ן המתגבר
וקורא בו שוב ושוב. שוב, בנסיבות האישיות
הקשות עד מאוד שבהן חייתי
בשנתיים האלה (ושבהן עודני חי,
במידה מסויימת) ,כמעיין המתגבר היה
עבורי מקור של עוצמה, עידוד ותיקווה.
אבל
כשאני קורא עכשיו את כמעיין
המתגבר אני קורא אותו בעיניים
אחרות, ושונות לחלוטין.
אני מוצא בו שתי שכבות: סיפורית
ופילוסופית.

השיכבה הפילוסופית איננה
מדברת אלי פלל. היא נראית לי
נבובה ושיטחית. השיפבה הספרותית,
לעומת זאת, מעוררת
בי תגובה חזקה ועמוקה.

הד״ר משה קרוי חזר באחרונה לכותרות,
אחרי שגרושתו נהרגה בידי חתנו באוסטרליה.
לפני
שירד מן הארץ, התפרסם קרוי בשל
הפילוסופיה שפיתח, שהתבססה בעיקר על
סיפרה של איץ דאנד ,״במעיין המתגבר״
(באנגלית: ס^ 9 £ /א 7 ^ 1א 0 0ק).
מעטים המפרים שעשו רושם כה עז על דור
שלם של ישראלים, ועל הדור שאחריו, במו

ספר זה.
איין ראנד, רום יזדלבנה, פילוסופית וסופרת,
לא ראתה במר זה(ובספר השני שלה״
״מרד הנפילים״) יצירה ספרותית בלבד, אלא
גם ביטוי לפילוסופיה שלד״ שהטיפה לאגואיזם
טוטאלי ולמישטר קאפיטליסטי היצוני.

״כמעיין המתגבר״ גם׳ היה לסרט מצליח,
שבו כיכב גארי קופד בתפקיד הגיבור.
עלילת הספר סובבת סביב האדריכל
הווארד רוארק (המזכיר איכשהו את האד־ריכל-הגאון
פראנק לויד רייט< ,מהפכן במיק-
צועו. מולו מתייצב נציג ההמונים, העיתוי־
־׳נאי-המבקר טדהי. בסופו של הספר-סרט מפוצץ
רוארק שיכון שתיבנן, מפני שהבונים
שינו את תוכניותיו. בנאומו במישפט, שהוא
שיא המפר, הוא מטין! לזכותו המוחלטת של
היוצד-היחיד על יצירתו, נגד זכות כלשהי של
הציבור.
בגלל מקוריות דיעותיו של קרוי, והשינוי
הרב שחל בגישתו לספר, מצא ״העולם הזה״
לנכון להביא את דבריו באריכות.

ו בני 1181111
בדורנו, ניתן ביטוי חריף, מלא
ומפורט לגנוסטיות בספרי ידידי הד״ר
צ׳פלון. ניתן לומר שמעולם לא נוסחו
עקרונות־היסוד של המסר הגנוסטי
בצורה כל־כך שלמה, מדוייקת ומקיפה.
כשאני
קורא כיום את כמעיין
המתגבר, אני כמעט מתפתה לערוך
את הטכסט ולשנות את הדיאלוגים
(והמונולוגים) לאור התובנה הזאת.
הסתירה שבין שתי רמות המסר
הפילוסופי בספר — המסר המודע
והמוצהר והמסר החבוי, היא ממש קשה
לשאת. לא עוד, אלא שברור לי
שעוצמתו של הספר באה מרמת המסר
החבוי, רמת המסר של הגנוסיס.
ברמה זו, כמעיין המתגבר הוא
מיתוס דראמתי כביר, המבטא במסווה
של סיפור־עלילה מודרני דראמה קוסמית
ניצחית.
הפילוסופיה המוצהרת של איין
ראנד היא טפיל השואב את יכולתו

להרשים את הקורא מהעוצמה המיתית-
גנוסטית החבוייה מאחוריו, ולא מתוכנו
שלו.
מאמר זה בא לסייע להפריד בין
שתי הרמות האלה. במובן מסויים אני
מנסה בכך ״לתקן״ את ח״ם לפי
השכל.
חשוב להבין שחוויית האותנטיות
העמוקה שכמע״ן המתגבר נותן לא
תהווה עוד בסיס לקבלה בלתי־בי־קורתית
של האידיאולוגיה
שהמחברת הלבישה עליה.

הוואוד וואוק: מאבק
בין שגי אלים
ך• גיבור המרכזי של כמעיין
1 1המתגבר הוא הארכיטקט הווארד
רוארק. הוא גם ״דוברה״ של המחברת.
ניתן לצפות, לפיכך, שהוא יגלם
באישיותו ובפעולותיו, שלא לומר
בהווייתו, את ערכיה הרישמיים של

איין ראנד: אגואיזם, ראציונליות, אוב־ייקטיביזם.
הבה
נבחן את שלושת הערכים
האלה, אחד־אחד:
האם רוארק הוא ״אגואיסט״?
באורח שיטחי, התשובה היא חיובית.
רוארק איננו מעוניין בדעתם של
אנשים אחרים עליו, והוא מצהיר
שאיננו מעוניין בהם או בטובתם כשלעצמה,

אבל התשובה החיובית הזאת
מתערערת לאור בחינה
מדוקדקת יותר של העובדות
בסיפור.

רוארק איננו מעוניין בדעת אחרים
עליו, משום שאיננו מעוניין בעצמו
כלל ועיקר. עניינו העיקרי הוא
בעבודתו וחוויית המחוייבות שלו
כלפי עבודתו היא כלפי יעוד
קדוש.
עבור הווארד רוארק, תהליך הבנייה
הוא תהליך של בריאהמחדש
של האדמה, המבטא התרסה כנגד

לא עוד, אלא שאני חוזה בעליל
שיש סתירהעמוקה בין שתי
השכבות האלה.

דמויותיה של איין ראנד ועלילתה
הן ביטוי לפילוסופיה
השונה באורח קיצוני מהפילוסופיה
שאיין ראנד מלבישה
עליהן. הדמויות אינן הולמות
את האידיאולוגיה שלהן, והעלילה
איננה מבטאת אותה.
הפילוסופיה של כמעיין המתגבר
היא לא ״אובייקטיביסטית״ ,לא ״אגואיסטית״
ולא ״ראציונלית״ .זיקתה
הרוחנית הישירה היא לתורות מטאפיסיות
גנוסטיות*(כזו של מאני, הכופר
הגדול בקאתוליות) והאר״י(שתורתו
טושטשה ועוותה על־ידי המימסד
הרבני בשיטתיות הראוייה־לציון).
* שסטיקאים (סלשון שס1ס —
דע) :שועה׳ פילוסופיתירתית במאה
ה־ 2וה־ ,3שחדרה הצרות ורהדות.
היא תלה בחררה לסודות הבריאה
האלוהית ערירי חשיפת הקיטוב בין
טוב ורע, שהוא ביסוד היקום והארס.

קרוי אז
״חוויית הזעזוע העסוק...־

קרוי היום
״קראתי את הספר 5ו פעם...״

האלוהים שבו ״איננו מאמין״.
רוארק מוכן לעשות הכל כדי לבנות
— הוא מוכן לשאת כל סבל אישי. אין
הוא מעוניין כפירות עבודתו עבור
עצמו: כסף, כבוד, השפעה חברתית.
הוא לחלוטין משולל גאווה. אישיותו
מתבטלת בעבודתו. הוא מתגלה
כנביא תנ״כי — כמישהו שחת־מסרותו
ליעודו היא כל־כך מוחלטת,
עד שאין לו כל עניין במה שמישהו
אחר עלול לחשוב עליו, או בתוצאות
לאישיותו.
האם נאמר שירמיהו היה ״אגואיסט״
,משום שהחשיב את ביטוי המסר
הנבואי שלו יותר מאשר את דעת הבריות?

עוד, אלא שרוארק מחשיב
באורח מוחלט את הטהרה של
מימוש רעיונותיו. הוא מוכן למות או
לשבת בכלא כדי להגן עליהם, ופיצוץ
מפעל־השיכון של קורטלנד יוכיח.
שום אדם ש״חייו הם הערך העליון
של קיומו״ לא היה מוכן לכך.
ואולי ה״אגואיזם״ של רוארק פירושו
שהוא ממוקד ב״אני״ שלו, וש־ה״אני״
שלו הוא המע׳יין המתגבר
של יצירתיותו?
שאלה זו מביאה אותנו לנקודה השניה:
מהו מקור היצירתיות של רוארק?
האם רוארק מבטא את ה״אני״ שלו
בתהליך היצירה? האם רוארק משתמש
כשיכלו ובמחשבתו ההגיונית כדי ליצור?
לכאורה,
התשובה היא חיובית. מאחר
ורוארק איננו מושפע מאחרים, הרי
שרעיונותיו חייבים לנבוע מתוך עצמיותו.
מאחר ורוארק משקיע זמן רב
בתיכנון מדוייק של בנייניו, בהתאם
לדרישות ולנתונים המוגדרים על־ידי
מטרת הבניין, החומר שממנו הוא נבנה
וסביבתו הפיסית, הרי שהוא משתמש
בשיכלו.

ושוב, המסקנה הזאת מטעה
ומוטעה.

רוארק חווה את בנייניו בחווייה של
נתינות חזונית. הוא מתבונן במקום שבו
ניתן לבנות בניין, במיגרש, ומייד
הוא חוזה את הבניין שיכול היה לעמוד
עליו. קיומו הוא בהקשר של חזון, של
אידיאל — אידיאל של ארמה
חדשה, של פלנטה שעברה טרנס־פורמציה
אסתטית — פלנטה שאותה
עיצב מחדש.
שיכלו של רוארק הוא מכשיר
המסייע בידו לתרגם את החזון היצירתי
לפרטים טכניים. אבל הוא איננו
״המעיין המתגבר״ .לא עוד, אלא
שה״אני״ של רוארק, ברמה האישית,
איננו המקור ליצירתיותו: רוארק
וקמרון, מורו ומדריכו, חווים את החזון
של חידוש העולם על־ידי בנייה מחדש
באותה צורה, והם מושפעים על־ידי
אותו החזון.
אין זה נכון לומר שרוארק הוא
ממשיכו של קמרון. קמרון לימד אותו
רק כיצד להשתמש בכלים הטכניים
של מיקצועו ביתר שלמות. מה שקושר
אותם הוא חזון משותף, חזון שמעולם
לא נוסח קודם לכן.
החזון הזה מקורו במעיין
המתגבר, אבל המעיין המתגבר
איננו ייחודי לרוארק. סטיוון מלורי,
ידידו־הפסל של רוארק, שואב מאותו
המעיין. כל היוצרים הגדולים שאבו
ממנו, על פי עדות רוארק עצמו.
המעיין המתגבר איננו ״שיכל ,״ ואיננו
אישי. הוא ע ל ־ אישי. המציאות
שממנה הוא שואב איננה ניתנת לזיהוי
שיכלי.
ונקודה זאת מביאה אותנו לשאלה
השלישית. האם רוארק הוא ״אובייק־טיביסט״?
האם הוא מקבל את העובדות
של הממשות החומרית כ״נתון אחרון״
ומוחלט?
לכאורה, האידיאולוגיה של בנייתו
היא אובייקטיביסטית: הוא בונה באורח
המתחייב מ״דרישות המציאות״ .אבל
ראינו כבר שהדרישות האלה הן רק
נתונים שבהקשרם מתגלה חזון יצירתי

על־שיכלי. לא עוד, אלא שאישיותו
של רוארק מגלה יכולות וכשרים
שאינם מתיישבים עם שום אובייקטי־ביזם.
נתבונן
ביחסיו של רוארק עם ויננד,
איל־העיתונות ש״מכר את עצמו״ לה־צלחה,
אבל ששמר בתוכו על ניצוץ
של עוצמה וטהרה שאיפשר את אהבתו
לדומיניק ואת מסירותו לרוארק.
רוארק קורא בוויננד כבספר הפתוח,
בלא שום נתונים ״אובייקטיביים״
כבסיס להיסק ״שיכל ידיעתו את
ישותו של ויננד היא מיידית, אינטואיטיבית.
יש לו יכולת לתפיסה ישירה
של מהויות על־חומריות ועל־אישיות.
באורח רומה הקשר בין רוארק ודר
מיניק נמשך כקשרשלתודעה
באורח שאיננו מופרע על־ירי הפרדה
במרחב ובזמן. כוחה של התודעה ביחס
למציאות החומרית מתבטא כאן שוב
ושוב.
רוארק הוא ביטוי של עוצמה כריזמטית
עבור עובדיו וידידיו, מקור של
חוויית ביטחונם.

רוארק מגלה כאן תכונות של
נביא או אה של משיח .
הכוחות האלה של ידיעה
ישירה, על-חושית, של נוכחות
ישירה שאיננה דורשת מיצוע
פיסי הם כוחות שאינם מתיישבים
עם שום ״אובייק־טיביזם״.

שתי
נקודות נוספות יבהירו כיצד
רוארק איננו הולם את האידיאל של
ראנד.
הנקודה הראשונה קשורה בשאלת
האהבה. איין ראנד תמיד הצהירה
שאהבה היא משהו שאדם חייב להיות
ראוי לו על יסוד מעשיו. אבל אהבתו
של רוארק לוויננד היא מיידית
ומוחלטת, ביאורח שאיננו תלוי בעברו
של ויננד.

היא מגינה עליו, בהסוואה של הרס.
נישואיה לקיטינג הם מיבחן
לקיטינג: קיטינג מוצג לפני ראי של
אמת מדוייקת, החושפת לפניו את
ממדי בגידתו בעצמו. דומיניק פועלת
כאן כשופט אלוהי. היא שופטת את
קיטינג — ודנה אותו להשמדה.
קיטינג הוא המכשיר של המישפט ושל
ביצוע פסק־הרין. דומיניק היא מראה.
נישואיה לוויננד הן שוב ביטוי
לתגובתה למ הותו של ויננד.

בניגוד לתדמיתו, בניגוד
לבל מסלול חייו ומעשיו, ויננד
הוא בן־סוגו של רוארק. הוא
ב ן ־ אור. דומיניק מייצגת,
במיתוס הגנוסטי של העימות
בין שתי האלוהויור את האם
האלוהית, בדיוק כש.־־ שרוארק
וויננד מייצגים את .״אב האלוהי.

וינבד:
הבגידה העצמית

תטית של האדמה, ואיננו יכול
להיות מניע חיובי לשום
פעולה. הוא אין, ובתור שכזה
הוא איננו שום דבר, ודאי
שלא מניע.

האלוהים שבו מורד רוארק הוא אל־קיים
— בוראה של האדמה. רוארק
מורד בו ולוחם בו בשם ״כוח שהניע
תמיד את העולם, ומעולם לא זכה
בהכרה,״ כדיברי קמרון.
רוארק, לפיכך, איננו אתאיסט.
חוויית הקדושה הקשורה בבנייתו,
האורח הנזירי החמור של חייו,
אהבתו של רוארל, לדומיניק
המישמעת העצמית שלו — כל אלה
איננה מושתתת על הישגיה
הם היבטים של קדוש רתי, לא של
אלא על מה שהיא.
אתאיסט מצוי. רוארק בונה מיקדש
הקשר בין רוארק למלורי — קשר
ל״רוח האדם״ ,אבל בכך הוא מתכוון
שבו רוארק מוכן לתת למלורי בלא
למשהו שמעבר לרוח איזשהו, אדם
מיגבלות מכל מה שיש לו — איננו
ספציפי(שעל פי ראנד היא תיפקוד של
קשר של ״מיסחר בין ערכים״.
מוחו) .הוא מתייחס למהות או כוח
מושג האהבה של רוארק הוא
ע ל -אישי.
התייחסות ישירה למהויות, לא למעלא
עוד, אלא שהמהות הזאת,
שים. רוארק מזהה סוג מסויים של * האידיאל הזה, איננו מגולם ברוב
אנשים — הלר, מייק החשמלאי, סטיו,
המכריע של האנשים. רוארק, לפיכך,
קל וחומר ויננד ודומיניק — כבני מתייחס
לאנושות שאיננה בנמצא
םוגו. אליהם אהבתו מיידית וחסרת־פיסי.
היא אידיאל, שמקורו איננו
מיגבלות. לא עוד, אלא שיחסם אליו
בקיום האנושי המצוי, או בעולם הפיסי
הדדי.

התגובה היא של מהות
למהות, כוח לכוח. אין כאן שום
״ראציונליות״ או ״אגואיזם״.
רוארק מוכן למות למען ויננד
או דומיניק. דומיניק מוכנה
להקריב כל דבר למענו. יש כאן
אהבה מוחלטת והמרת־תנאים,
המתעלמת ממעשיו
של מושאה ומתייחסת ל מ־יה
ות ו .

מאלף בהקשר הזה יחסו הנדיב של
רוארק לקיטינג. רוארק זיהה בקיטינג
פוטנציאל להיות ״בדסוגר.
כתוצאה מכר, הוא מגלה כלפיו נדיבות
חסרת־מיגבלות. רוארק הוא מקור
הצלחתו של קיטינג. רוארק מוכן לקבל
מקיטינג ביזוי ועלבון, בתמורה לתמיכה
נדיבה, חד־צדדית וחסרת־החזר —
רק משום שהוא מזהה בקיטינג את
הניצוץ של אותה מהות, שעליה
הוא מגיב.
קיטינג, כמובן, בוגד בניצוץ הזה —
וברוארק — באורח שיטתי.
כלפי אחרים, שאינם מגלים אותה
מהות, רוארק אדיש. לא מעשיהם, אלא
מהותם היא הבסיס לאהבתו. המהות
היא בלא ספק מאפיין על־פיסי.
והנקודה האחרונה היא שאלת
האלוהים.
רוארק מצהיר בתחילת דרכו שהמניע
לעבודתו הוא ״שאיננו מאמין
באלוהים״ ,והוא מפרש ואומר שאיננו
מרוצה מהדרך שבה האדמה נראית,
ובכוונתו לשנותה.

ההסבר הזה מוזר מאוד בהקשר
של האתאיזם הרישמי
של ראנד. אלוהים שאיננו קיים
איננו אחראי לתדמיתה האס
מסר
להשמדתו של רוארק.
טוהי איננו ״בלתי־ראציונלי״ :הבנתו
את העקרונות המדוייקים, המפעילים
את המערכת החברתית־הכלכלית־הפוליטית,
היא בסיס למערכת תככיו
המדוייקת והכמעט־מושלמת.

הוא איננו ״אלטרואיסט״ בשום
מובן: מעולם אין לו שום
עניין חיובי בטובתו של שום
אדם אחר. נהפוך הוא: כל האנשים
בחייו הם מכשירים למטרה
המפעמת אותו.
הוא מדבר על אלטרואיזם —
אבל הוא משתמש באלטרואיזם במכוון
כבמכשיר למניפולציה פסיכולוגית
ופוליטית. מרקסיזם, נצרות, מיסטיקה
הם בידיו מכשירים להשגת מטרות
פוליטיות. המטרות הפוליטיות משרתות
מטרה מטאפיסית. המטרה
המטאפיסית מגולמת במטרה פיסית:
השמדתו של רוארק — כתודעה.
השפלתו, חיסולו, שיתוקו.
רוארק מגלם מהות מסויימת —
וטוהי מגלם מהות מנוגדת. אין ביניהם
ויכוח אידיאולוגי. לא טוהי ולא איש
מחבר־מרעיו אינו מאמין במילה אחת

רוארק פוגש את רוב דחיותיו בשוק
החופשי. נכון שבכלכלה מתוכננת אין
לו שום סיכוי — אבל במשק הפתוח
אין לו הרבה סיכויים גם כן. סוציאליזם
וקפיטליזם הם שני ביטויים לאותה
מהות שאותה מייצג טוהי. לא לחינם
בעלי־עסקים עשירים הם בין ידידיו
ותומכיו.
כמו רוארק, טוהי מגלה יכולות על־אנושיות
של תובנה ישירה של מהויות.
הוא מודע מלכתחילה למהותה של
דומיניק — הרבה לפני שדומיניק
מודעת לה בעצמה. טוהי, כרוארק,
פועל באורח אינטואיטיבי וישיר. טוהי
מגלם עוצמה כריזמטית, המסוגלת
להניע המונים בכוח הקול. טוהי
מגלם כוח אלוהי — הוא גילומה של
אלוהות העויינת את רוארק ואת
האלוהות שלו.

רוארק מייצג אלוהות המתבטאת
מבפנים החוצה, אלוהות
של קרינה יצירתית. טוהי
מגלם אלוהות המתבטאת מהחוץ
פנימה — אלוהות של דיכוי,
של ״הקפאה״ ,של ״כיבוי
ניצוצות״.
רוארק מגלם לפיכך את אלוהי

,.השינבה הביוושנית איגנה מרבות ארי נרו. היא
נראית ר׳ נבובה ושיטתית. יעומת זאת מעורות
ב׳ השינבה הספרותית תגובה חזקה ועמוקה...״
או באיזה שהן הפשטות שיכליות
מעובדות נתונות. מקורו מעל
ומעבר להם.

מהניתוח הזה מתחוור שרו־ארק
איננו אויבה של אלוהות
באשר היא. רוארק מייצג
מהות אלוהית אחת — זאת של
כסע״ן המתגבר, של יצירתיות
שבתוכו, זו שמגולמת בפיסלי
מלורי — כנגד אלוהות אחרת,
זו המושלת בעולם.
במובן מסויים רוארק הוא גילום
מוחלט של האלוהות שבשמה הוא
נלחם. הוא אווטר, גילוי אנושי
לישות אלוהית. ככזה, הוא לוחם
בכוחות העוינים לאלוהות הזאת —
באלוהות אחרת, סותרת, האלוהות
המושלת בעולם הזה כפי שהוא.
ובכך יש לנו מפתח ישיר לעלילה
של כמעיין המתגבר: זהו מאבק בין
שני אלים.

אוסווות מוחי:
האל הנגדי
^ קוטב המנוגד לרוארק הוא
( 1טוהי: המבקר הארכיטקטוני, המת
מהאידיאולוגיה
האלטרואיסטית־הסו־ציאליסטית
שלהם. הם מתעבים את
רוארק ובעלי־בריתו מתוך תגובה ישירה
של מהות למהות.
מארק מגלם או ר של יצירתיות
טהורה, שימחה, חסרת־מעצורים, משו־ללת־עצב.
טוהי מגלם חושך —
שינאה טהורה, הרסנית, חסרת־מעצורים,
מלאה יגון תהומי ומשתכרת
ממנו.
טוהי, כמארק, הוא ״קדוש״ —
מקודש למטרתו. לטוהי אין עניין
בכסף, בנשים או בכבוד. טוהי גם איננו
מעוניין בכוח לשמו — משום שהוא
מעביר כל כוח שיש לו לאחרים, כמו
גאס ווב, שישמחו לצעוד על גווייתו.
טוהי מקודש למטרה אחת: הוא
מגן על העולם הקיים מפני הכוח
המעצב מחדש, הפורץ וההורס את
הקיים, המגולם ברוארק.
ושוב, לכאורה טוהי הוא מהפכן
מרקסיסטי, המסייע בידי הנשיא פראנ־קלין
דלאנו רוזוולט וה״ניו דיל״
להרוס את היוזמה החופשית וליצור
מישסר סוציאליסטי.

למעשה, ההבדל בין שני
המישטרים איננו מהותי.

האור וטוהי את אלוהיהחושך ,
בלשונו של זרתוסטרה(האמיתי, לא זה
של ניטשה) .העימות הזה הוא עימות
מיתולוגי, וכל היצירה היא
מיתוס.
בהקשר הזה קל להבין את שאר
הדמויות.

דומיניק: האס האדוהיח
ך ומיני? מגיגה על רוארק
1במישרין — ובלא שום הבנה
שיכלית לתגובתה. תודעתה החיצונית
מתקוממת כנגד התגובה — משום
שהיא מייצגת עבורה תביעה וחובה
קדושה, שממנה היא מנסה להימלט.
דומיניק רוצה לברוח מהעולם, לא
ללחום. רוארק תובע ממנה ללחום.
לכאורה היא ״שונאת״ אותו.
אבל מהותה תובעת ממנה לחזור
אליו. לכאורה היא מנסה ״לחסום״
אותו, למנוע ממנו לקוחות. למעשה,
הלקוחות שהיא מונעת ממנו כולם הם
פוטנציאל של סכנה עבור רוארק:
לקוחות מהסוג של בני ־ חושך ,
העשויים לתבוע אותו לדין אחרי
שהשלים את הבנייה. תודות לדומיניק
מוגן רוארק מלקוחות הרסניים. לפיכך

ץ יננד הוא ההפרכה החותכת
1ביותר לתורתה הרישמית של ראנד.
ויננד חי בניגוד לכל הערכים
והעקרונות של ״נאמנות לעצמך״ :אבל
למרות זאת הוא, עבור רוארק ,״המי־פגש
היחיד בחייו שהוא לחלוטין חד־פעמי״.
העוצמה
הכריזמטית של ויננד,
הטהרה המהותית של פנימיותו, משקפים
את העובדה שרוארק וויננד הם
אותה הי שו תהמטאפיסית
שגולמה בשני גופים. באחד מהם היא
נשארת נאמנה לעצמה באורח מלא.
בשני היא מונעת על־ידי רגשות
מרירות וזעם לפעול באופן מוטעה.
האלוהות בוויננד מתקוממת נגד
הקליפה האשלייתית שבנה מסביבו —
בכוח מגעו המחייה של רוארק.
בקונפליקט הפנימי, ויננד נשבר.
האלוהות שבו איננה די חזקה כדי
לשבור את הקליפה. הבגידה העצמית
איננה ניתנת לתיקון.

אבל גדולתו של ויננד איננה
נשברת. ויננד מעביר את
שארית כוחו לרוארק. וזאת
למרות שרוארק לקח ממנו את
אהבת־חייו.
הוא ממנה את רוארק לבנות את
הבניין שינציח את רוחו של רוארק —
ואת הרוח אשר יכלה להיות לוויננד.

קיטינג וקתוינה:
באמצע
^ וארק מגדיר קוטב אחד בין אור
1חושך, טוהי מגדיר את ניגודו. בין
ניהם לכודים קיטינג וקתרינה. שניהם
מגיבים בהערצה ובאהבה מהותית על
המהות האורית. שניהם משתכנעים
מתוך ״ראציונליות״ לבגוד בה.
קיטינג מגלם בשלמות את ערכיה
הרישמיים של ראנד. הוא חי רק למען
ה״אגו״ שלו — וה״אגו״ שלו כל־כולו
ממוקד בכסף ובתהילה, ובחשיבות
עצמית מזוייפת. המעייןהמ תג
ב ר בתוכו, שהיה יכול להתבטא על־ידי
ציור, הוכפש ודוכא על־ידי אמו.
אמו היא ראציונלית לחלוטין: היא
תמיד בוחנת את ההשלכות המעשיות,
מנקודת״מבט חומרית מדידה של
החלטות אפשריות. אין זה ראציונלי
לבחור בקאריירה של צייר. היא אוב־ייקטיביסטית
מוחלטת — באורח אובייקטיבי,
השוק החופשי מגיב טוב
הרבה יותר על אדריכלים מבוססים
מאשר על ציירים. ציור הוא הימור
מטורף. קיטינג קונה את ערכיה ונהרס.

קתרינה הסלי מייצגת אפשרות
של אהבה אותנטית
עבורו: תגובה של מהות
למהות. הוא בוגד באפשרות
הזאת. קתרינה בוגדת בה
בעצמה — כשהיא נפתחת
לאנרגיה ההרסנית של טוהי,
המטיף לה ״לדכא את עצמיותה״
ולמקד את עצמה
החוצה ,״באנושות״.

הידידים8 :לאנים ושדים
ך* ל ידידי רוארק — הלר, לב•
סינג, אנרייט, מלורי — מבטאים
(המשך בענז 1ד )20

— ייבני־אור וסי־דוושר

יותר ממסעדה
ברווז הזהב היא מסעדה סינית יוקרתית, הממוקמת ליד הכפר הירוק. העיצוב המהודר
והאוירה האקסלוסיבית של המסעדה מתחרים במבחר העשיר של תפריטה, ואת״הפיניש״
הסופי נותן המגע האישי של הצוות המסור. להבדיל ממסעדות אחרות, בברווז הזהב
חושבים על הלקוחות הרבה מעבר לשעת הארוחה, והתוצאה י מגוון הצעות לשירותים
יחודיים שמספקת המסעדה:

המטעמים של ברווז הזהב אצלכם בבית, באריזה נוחה לחימום, עם אפשרות של משלוח
הביתה בהנחה שלס/ס.10

הקייטרינג הקטן
<£ו\7ו וקייטרינג. מלצר מיומן מגיע עם ארוחה לכ־ 5-60ו איש, ודואג
שילוב ש ל
לסידור, להגשה ולכלים. כל מה שצריך לעשות הוא להרים טלפון -ולהתענג.

אירועים מיוחדים
בברווז הזהב ניתן לערוך אירועים לעד 60 איש, שיותאמו -הן מבחינת התפריט והן מבחינת
קישוט המסעדה -לטעמו האישי של המזמין.
בת מצוה, ברית מילה, יום הולדת וכל אירוע אחר יחרטו בזיכרון לאחר שיחגגו אותם
בסטיל המיוחד של ברווז הזהב
יש להזמין מקום מראש
מכבדים כרטיסי אשראי

110£ס א £ 0011 (£מ 7
מסעדה סינית ליד הכפר הירוק, רח׳ משה סנה ( 93 דרך הרצליה)
לפני שדרת הברושים ואחרי עצי הנננה,
(בתחנת דלק טופז)
רמת השרון. טל 491873 .

ומניעת א״דס בסקס:
השתמש בבחורה.

למניעת ציתות בטופון:
במכשיר ₪ועו.81(6/
אנו מספ קי ם גם:
שירות לגילוי האזנות
מכשירים להקלטת שיחות
מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע ב!
ת״א, שלום עליכם ,18 טל׳ 286444

ההן יכבד לקיץ
׳מי־השרב נתנו הח!דש את א1ת1חיהם. כשחגסר־ההכנה של
הנוהגים ברכב התבטא במאות כלי־רכב תקועים. בכדי להימנע
ממצבים כאלה ממליץ מיכה קראוס, סמנכ״ל חברת שירותי־הגרירה
שגריר, להיערך לימי־הקיץ ולבצע מיספר בדיקות והצט״־
חיות בסיסיות.
את בדיקת־התקינות יש לערוך לבלמים ולבלם־היד; לצמיגים
(שלמות ובדיקת לחץ־אוניח, כולל הגלגל החרב׳ ,כשהצמינים
קרים; לנוזלים (שמן־מנוע, ממסרת, נוזל־בלמים, מים במצנן ומים
במיתקן מחיזי־השמשות) ,לחגורת־המאונרר ולמזנן; למצנן ולצינד
חת־המים ולמערכת־החאורה והמנבים.
כמו כן מן הראוי להצטייד במיכל־מיס(לקיחר ולשתייה); במפתחות
ובכלי־עבודה בסיסיים (פל״אר, מפתח שבדי, מברג וכר);
ברצועה חרבית למאוורר, בנתיבים וכנוריות חרביות וכמובן גם
בכלי־החובה: מגבה, מפתח־גלגלים ומשולש־אזהרה.

תו טרמפ
ל חיי ל

(המשך מעמוד ) 19
את אותה המהות שהוא מבטא: טהרה,
יצירתיות, נאמנות לעצמיות ולחזון
מפעים שמעבר לה. הם מבטאים אותה
בפחות עוצמה ממנו. לפיכך — מגעו
בחייהם מחייה אותם, מחזיר להם את
האמון בישותם ובכוחם. רוארק הוא
״מרפא־נפש״ — במידת־מה בישוע.
כל ידידי טוהי — קוק, ווב, פרס־קוט,
קלוקי, פולג׳ר — הם בני־סוגו.
כמו ידידי רוארק, הם מגיבים על טוהי
במישרין. הם מזהים אותו והוא מזהה
אותם.
שתי הקבוצות כוללות פרטים המודעים
לזהותם וליחסם ההדדי ברמה
על־תחושתית. באורח שיטחי, פיסי,
רוארק וטוהי וידידיהם המתאימים
נראים כולם ״בני־אדם״ :ראש, ידיים,
רגליים וכיוצא בזה. אבל ברמה
המהותית הם שני סוגים שונים של

ובכך אנו מגיעים לנקודה
מרכזית נוספת של המיתום
הגנוסטי: שני האלים הלוחמים,
אלוהי־החושך ואלוהי־האור, נעזרים
כל אחד כ״צבא״ של
יציריהם, המבטאים את מהותם.
ילדי־האור
הס ״מלאכים״.
ילדי־החושך הם ״שדים״ .אכל
אלה ואלה לובשים דמות אנושית.
יששניסוגיאדם .
ה״שיוויון״ כין כל בני-האדם
הוא ניסיון אידיאולוגי לטשטש
את העימות המהותי.

העלילה: נחש קדמון
רר מר שכבר נאמר, קל מאוד
ק/להבין את העלילה בהקשר המי־תי־גנוסטי.
שני
האלים לוחמים זה בזה. זירת־הקרב
היא החברה האמריקאית, וליתר

במישרין על תביעת יוצרם — אלוהי־החושך,
המגולם בטוהי.
אלוהי־האור נהנה מתמיכת המיעוט
של בני־אור, הנאמנים לו. אבל ניצחונו
איננו בר־מניעה.

האור חזק מהחושך, וזריחתו
מפזרת את החושך. רוארק
מנצח ניצחון משיחי .

טרד הגפילים שהוא חזרה על אותו
המוטיב (אם כי עם עיוות אידאולוגי
גדול הרבה יותר) ,מתרגם את הניצחון
המשיחי הזה לאפוקליפסה שלמה:
העולם הישן הוא בחרבות, ועולם חדש
זורח במקומו: עולם של אור.

כיווסוכ־ה ר־שזגיח
^ רור ממה שנאמר שאיין ראנד
* 1כתבה את כמעיין המתגבר בלי
שום מודעות למה שהיא מבטאת.
ניסיונה לנסח את המסר הביא לעיוות
מוחלט, שבו האידיאולוגיה שלה מגולמת
בשיטתיות על־ידי ה״אנטי־גיבור״
קיטינג, ומופרת בשיטתיות על־ידי
כל גיבוריה.
במרד הנפילים העיוות גדול יותר.
הגיבורים כאן הם כבר ״תעשיינים״,
ולא אמנים יוצרים. השאלה של
״קפיטליזם״ לעומת ״סוציאליזם״ הופכת
למרכזית, אבל כהקשר הקפיטליסטי
רוארק נדחה לא פחות מאשר
בהקשר הסוציאליסטי. לאידיאולוגיה
הפוליטית אין שום משמעות אמיתית
כאן.

כיצד ייתכן שהמחברת
טעתה כל־כך בהבנת עצמה?
השאלה הזאת מביאה לשאלה אחרת:
כיצד זה קרה שראנד ניסחה מיתוס
גנוסטי, שהמוטיבים שלו הולמים בדיוק
כל־כך ניכר את זורואסטר, מאני
והאר״י, שאת תורתם לא הכירה?

וכמובן, השאלה עולה: מפני
מה וכיצד זכתה אותה התורה

״ניצו חנן שהמחבות טעתה נל
נו בהבנת עצמה? מדוע נוונה א״ן
ואגד והושמצה ע דוי מימסוים
אינטלקטואל וסנהת״סד
דיוק — עולם האדריכלות. אלוהי־האור
מייצג חדירה של מציאות
חדשה דרך העולם הזה. הוא בונה
בניינים ההולמים סוג מיוחד של
אנשים, ויוצרים סוג חדש של סביבה
— סביבה שאיננה שייכת לעולם
הקיים, עולם־החושך. טוהי, מגן עולם־
החושך, עושה כל מה שביכולתו כדי
להשמיד את רוארק.
הצעד האפקטיבי ביותר, שטוהי
נוקט, הוא להפריד בין אלוהי־האור
הזיכרי ובת״זוגו — דומיניק.

בקבלת האר״י מתואר אותו
צעד :״נחש קדמון״ מפריד כין
הקדוש־כרוך־הוא והשכינה, או
כין ״זוכרא״ ו״נוקבא״ כאלוהות.
ההשלמה ביניהם היא
הניצחון הגדול על אלוהי
החושך.

המאבק הגדול בין אור לחושך
מתמקד פעמיים בבית־מישפט. בפעם
הראשונה נכשל רוארק. בשניה הוא
זוכה, וזכייתו היא החלטית.
ילדי־האור, שבגדו במהותם מתוך
אופורטוניזם (כמו קיטינג) או מתוך
טיפשות (כמו קתרינה הסלי) משלמים
באובדן ישותם, בשקיעה לתוך תהום
של דיכאון, ייאוש וזוועה. הם
מושמדים כמהויות תודעתיות — אם
כי גופיהם ממשיכים להסתובב כזומבי.
כוחו של אלוהי־החושך (טוהי) הוא
שליטתו במערכת החברתית-הכלכ־לית־הפוליטית
ובפסיכולוגיה של
ההמונים. גם מיבנה המערכת וגם
הפסיכולוגיה של האדם המצוי מגיבים

לניסוח חוזר ונשנה על־ידי
אנשים שונים, ובתקופות שונות,
בלא שום מגע תרבותי?
ומדוע הביא ניסוח הגנוסטיות
לרדיפות מיידיות, שבהם כל חסידי
התורה וכל ניסוחיה הושמדו במרץ על־ידי
מימסדים פוליטיים ודתיים?(מאני
וחסידיו הושמדו ברמה של ג׳נוסייד
על־ידי הנצרות. הקאתרים של המאה
ה־ , 13 שחזרו לתורה, הושמדו אף הם.
זורואסטר נרצח על־ידי הכוהנים, ותורתו
סולפה. תורת האר״י עוותה בלא-
הכר על־ידי החסידים, כך שכל חידושה
— המאבק בין שני אלים, ולא
מונותיאיזם, נעלם).

מדוע נרדפה איין ראנד והו-
שמצה על-ידי מימסדים אינטלקטואליים
וספרותיים?

אלה שאלות מעניינות, הדורשות
מחשבה. בהקשר הזה מעניין לציין
שידידי הד״ר צ׳פלון, שנתן ניסוח מלא,
מדוייק וחריף לגנוסטיות בפעם הראשונה
בהיסטוריה(בלא שום ידיעה על
התקדימים ההיסטוריים שציינתי) היה
מושא, ברמה מצומצמת יותר, לרדיפות
דומות. ולא ארחיב על דברי הלעז
והבלע שנאמרו על נושא זה בידיעות
אחרונות. מה קורה כאן?
לא אשיב על השאלה. כוונתי
לעורר מחשבה בליבו של הקורא,
ביחוד הקורא שקרא את כמעיין
המתגבר ומצא אותו בעל־ערך. אשמח
להשיב למיכתבים אישיים של קוראים,
המעוניינים לחלק את מחשבותיהם
איתי.
העולם הזה 2647

מדריך
סוד־ בורענן הבט חו ת
על הקרח
מיסעדות
חד שו ת
קוסמטיקאית אחת, חברת־קיבוץ בדרום הארץ, נתנה לי טיפ יוצא־מן־הכלל לימים האלה של
הצלסיוסים הבלתי־מתחשבים והלחות הבלתי״מתקבלת על הרעת.
היא מציעה להחזיק בארנק שפריצר קטן(בקבוק פלסטיק שמשפריץ בלחיצה) ,שאפשר לקנות
כמעט בכל חנות״תמרוקים תמורת 3־ 2ש״ח.
כשהולכים ברחוב ומרגישים שהגיעו מים(קרי זיעה) עד נפש, שולפים את השפריצר מתוך הארנק
ומשפריצים ישר לתוך הפרצוף. נותן 10־ 5דקות של נעימות, רעננות ותיקווה לעתיד טוב יותר.
ניסיתי את זה כבר היום. עובד. תודה לרונית בן־יוסף.

חברה שלי גרה עכשיו בבלגיה. ליתר דיוק
בעיר אנטוורפן. היא לא היתה בארץ ארבעה
חודשים ומפני שיש לה, כנראה, זיכרון קצר מאוד,
היא קיבלה ממש הלם כשהגיעה הנה בשבוע
שעבר.
״אני הרוסה מתל־אביב. נראה כאילו כל העיר
היא מקום בילוי אחד גדול. עד 2בלילה כל

קצרה על המקומות החדשים להשמנה בעיה

מיסעדת הקשתות — סימטת מזל אריה
,5יפו העתיקה — מירפסת מקורה בקשתות.
מקום יפהפה. משקיף על נמל־יפו. מאכלים מכל
תפוצות ישראל.
בלינצס מהונגריה, גונדי מאיראן, חריימי

בר־סלטים גדול ועשיר, דגים מלוחים וכבושים
מצויינים וכמובן, כמו אצל החילונים, דגים
על האש ואפילו מרק־דגים.
מנות ראשונות מ־ 4.5עד 6ש״ח ומנות
עיקריות החל מ־ 17ש״ח.
אגב, ראיתי שם את הרב יונה מצגר(אמרו לי
שהוא מחליף עכשיו את הרב ישראל לאו בפיר־סומו)
,את כל החברה מהתוכנית הדתית בטלוויזיה,
את עורר־הדין הדתי דון יחיא ועוד בעלי
כיפות וזקנים. פעם ראשונה שהם ואני אוכלים
באותה מיסעדה. אולי זה יעזור לי בעולם הבא.

על הגיבעה אצל אבו־נאסר — ,רח׳
קידרון ,34 יפו — אבו־נאסר היה קבלן־שיפוצים.
עכשיו הוא בעל־מיסעדה. אחרי מה שאכלתי
אצלו מסתבר ששני המיקצועות מסתדרים טוב.
זוהי כאילו מיסעדה ערבית רגילה — חומוס,
טחינה, סלטים למיניהם, אבל באמת טובים
במיוחד. אחרי הפתיחות, דגים ובשר על האש,
אכלתי קלאמרי ממולא בשרימפס וכזה באמת
עוד לא אכלתי. לא זול, אבל הטעם, הים ממול
ושפע החנייה מצדיקים אפילו נסיעה עד לחיבור
של יפו ובת־ים.

בוגר שוג — רח׳ בוגרשוב 39 תל־אביב -
מיסעדה יפה. קירות לבנים, פוסטרים בציבעי־פסטל,
מיזוג־אוויר, קהל שקט ותרבותי. אוכל
טעים. ארוחת־צהריים עיסקית ב־ 19 שקל. אכלתי
שם כבר חמש פעמים ואף פעם לא הסתכם
החשבון ב־ 19 שקלים. תמיד יותר. אבל בכל זאת
נעים וטעים. שווה את המחיר.

קיר מצוייר ב״צרבניה״
טעם של פעם
המיסעדות פתוחות, אלפי מכוניות נוסעות
בכבישים וחצי העם מטייל ברחובות. אצלנו
באנטוורפן ב־ 10 בלילה כבר יש עוצר.״ אמרה.
הסברתי לה שגם אצלנו יש עוצר, אבל לאו
דווקא בתל־אביב.
אחרי חצי שעה היא חזרה לעשתונותיה התל־אביביים
וביקשה המלצות על מיסערות חדשות
בעיר. נתתי לה רשימה מעודכנת והיא ביקשה
שאדווח עליהן במדור שלי, לטובת כל חבריה
באנטוורפן שבאים לישראל כל שבועיים־שלושה
ואין להם אפשרות להתקשר אלי ולקבל אינפורמציה
אישית.
אז לטובת שולה וחברייה הנוסעים הנה סקירה
תגובות קוואים למצב המדינה
הקורא הוותיק יחיאל
ספרא שלח לי
את הצילוס המצורף
ומתחתיו הוסיף :״א פילו
צמרת השילטון
מתפקעת מצחוק מ•
דו״ח מבקר המדינה״.
כמו תמיד, אדון
ספרא, הגדולים צוח קים
והקטנים בוכים.

מטריפולי, מוסקה מבולגריה, סמבוסק מעיראק,
גפילטע־פיש מפוליו, קובה מסוריה, קירשה
מתימן, פאטיס מהודו, קוסקוס ממארוקו.
המנות הראשונות 6ש״ח, מנות עיקריות בין
10ל־ 20ש״ח. מעניין.

דג ברשת — רח׳ דיזנגוף — 196 מיסעדת
דגים וסלטים כשרה למהדרין. לא שאני רוצה
להשמיץ, אבל כל המיסעדות הכשרות למהדרין
שראיתי עד היום נראו כמו מיסעדות בעיירה
יהודית בפולין לפני 100 שנה. יתרונה הבולט של
(1ברשת הוא שגם אוכלי טריפה כמוני יכולים
ליהנות בה.

הצרבניה — רח׳ ויצמן 32 תל־אביב —
העיצוב כמו צרכניה של פעם. המאכלים עם חותם
מאוד אישי של השף איברהים. סלטים טובים
מאוד, עופות ממולאים, בשרים קרים. איברהים
משתמש בהמון תבלינים טריים. גולת־הכותרת
היא ׳,לדעתי, הכופתאות הממולאות בשזיף. אצל
סבתא שלי קראו לזה צבשן קנידל, אצל איברהים
קוראים לזה דמפלינג פירות, אבל ההבדל הוא רק
בשם.
ארוחת־צהריים עיסקית ב־ 17ש״ח. מומלץ.

המוסד — רח׳ דיזנגוף ,213 תל־אביב —
אם בא לכם לאכול וגם לראות את הנוער ולשמוע
אותו. אחרי 10 בערב תמיד מפוצץ שם, אז אם יש
לכם כוונות לאכול — כדאי לבוא קודם. מוסי־קת־רקע
מצויינת, אוכל טעים, אבל הכי טעים זה
סלט פטוש ועוף במרינדה. עובדה, כולם מזמינים
את זה. משהו בין מיסעדה למקום־בילוי.

בשנה שעברה, בעיצומו של הקיץ, השתתפתי
במסיבת־עיתונאים מהודרת במלון הילטזן בתל-
אביב. המנה האחרונה בארוחה החגיגית כללה
סלט־פירות שהוגש בתוך צלוחיות יפהפיות
עשויות מקרח. מיד אחרי קריאות־ההתפעלות
מצלוחיות־הקרח, סיפר לנו המארח של מסיבת־העיתונאים,
סמי הירש, שהוא החליט להביא את
אמריקה אלינו.
הירש הקים חברה בשם מיסטר א״ס שייצרה
כמה מיליונים של קוביות־קרח ליום. את קוביות־הקרח
התחייב סמי לשווק לכל מרכול במדינה
ולאחסן אותן בתוך מקררי־ענק של החברה.
הקונה יפתח את דלת־המקרר במרכול, ישלוף
שקית של 250 קוביות־קרח וילך הביתה שמח
וטוב־לב.
באותו זמן ממש, מצאתי לי בית־חרושת קטנטן
לקרח ממש ליד הבית שלי ועל כן ידעתי שסמי
צודק והחיים בארץ עם קרח הם לא כמו החיים בלי
קרח.
אחר כך הגיע החורף ושכחתי מסמי ומהמיסטר
א״ס שלו. מי שלא שכח את ההבטחה היה בעל
בית־החרושת הקטן לידי. גם הוא שמע על מיסטר
א״ס ועל התקציב הענק העומד לרשותו, ולכן
סגר את בית־החרושת שלו מפחד הגדולים.
עכשיו הגיע הקיץ. הקרחן השכונתי נעלם
ומיסטר א״ס גם הוא איננו. כנראה רשם את
ההבטחות שלו על הקרח.
עיתונות לנפגעי הקיץ נודע לי כי יש אנשים מסויימים שהקיץ
הישראלי הורג אותם. זאת אומרת, לא ממש הורג
— הם לא מתים מוות קליני, אבל הרוח יוצאת
להם מהמיפרשים ובמקומה נכנסת אפטיות,
עייפות, חולשה וכיוצא באלה.
האנשים הללו — כך נודע לי — כמעט
מפסיקים לאכול, לא מארחים, לא מתארחים, לא
רואים תוכניות רציניות בטלוויזיה, עובדים רק
לפי הספר, לא עושים טובות לחברים, לא
מתכננים את העתיד ולא קוראים עיתונים. אחד
מנפגעי הקיץ אמר לי שהוא מפסיק לקרוא עיתון
בקיץ, כי הוא פשוט לא מבין מה כתוב בעיתון.
המאמץ האינטלקטואלי גדול מדי והוא מוותר

מראש.
למשל, אם יש בעיתון כותרת כמו :״צבא סוריה
נערך לכניסה לביירות לשם עשיית סדר ״,תיכף
הוא מתעייף מהכותרת ולא מבין למה בדיוק
הכוונה. כלומר, איזה חלק מצבא סוריה נערך?
האם הם באמת יכנסו לביירות, או שמדובר רק
בהפחדה? מה בדיוק הם יעשו שם? מה זה אומר
לגבינו? מה צה״ל חושב על כך?
מוכרחים להודות שאפילו בחורף קשה להבין
את המשמעויות הדקות של כותרות העיתונים
שלנו. אז על אחת כמה וכמה בקיץ.

אז להפסיק לגמרי לקרוא עיתונים? — אי־אפשר!
ולכן,
עיתון־הפועלים דבר, המבין את נפש
עמו ב־ 40 מעלות צלסיוס, פתר את הבעייה. בכל
פעם שהכותרת הראשית של העיתון אינה ברורה,
מוסיף דבר מישבצת מיוחדת לנפגעי הקיץ
ובתוכה הכל בארבע מילים.
תראו בעצמכם:

פירושז של דבר

רע לחזבאללה
טוב לישראל סאתיזאביח החלסת הנשיא אסר להציב כוחות צבא סורים בשכונות

שיברך אלוהים את עיתון דבר ואת ממציא
המישבצת המיוחדת. ובאותה הזדמנות, אדון
אלוהים, אולי אתה מוכן להוריד 2-3מעלות?

רניתלה שמי

מסיבת

אדו רירה ולילה
ודגים 1שות ויציין העליזות
ובית שנלקח מסרט הוליוודי

|| 11ץ 1ך* 1ק 4 | ¥בעלה של הדוגמנית סימונה גוזמן הוא חוקר
| / 1 1111 11 #1/1111 פרטי במיקצועו. רוכנת מעליו הדוגמנית
שלומית אמיר בבגד״ים של קלוד מונטנה, שמחירו נאמד ב״ 600 דולר.

ח / 1יךך 71 1סטודנטית ודוגמנית מצליחה בדרום־אפריקה
| מעדיפה לחזור ללימודים במקום לעסוק
11 1.1 1 11111
בדוגמנות. במסיבה ניסתה כוחה בצילום וצילמה את בן־זוגה אילן יצחק.

ך 1ך 1ךךך 1ל איש־העסקים, הוא בעלה של
1 !1 1^ 1111 הדוגמנית״לשעבר והיחצנית ב־הווה,
יהודית נגר. השניים הדגימו אכילה בצוותא

ניריורק־תר־אביב

דוגמנית הצמרת שלומית אמיר
אוהבת להפתיע את חבריה בארוחות־ערב
ספונטניות. היא נוהגת לקבץ
בביתה המטופח כ־ 20 אנשים ולהאכיל
ולהשקות אותם בסיגנון אלף לילה
ולילה. הפעם שימש הים כמוטיב המרכזי,
ועל שולחן־האוכל הגדול הונחו
צלחות ומגשים רבים של דגים מסוגים
שונים, החל בדגים מבושלים ברטבים
שונים וכלה בדגים מלוחים ומעושנים.
לכל זה נלווה יין לבן ומנות שונות של
סלטים וקינוחים. הארוחה שהתחילה
ב־ 9בערב, נמשכה כמה שעות.

של עוגת שוקולד. נגר מגדירה את בעלה כגבר
האידיאלי. לזוג נלווה אריק לביא, שביחד עם
יהודית נגר ביים את התצוגה של קלוד מונטנה.

נשות ויצ״ו העליזות ערכו מסיבה גדולה במלון דניאל. שההכנסות ממכירת
הכרטיסים נועדו להקמת מעון־ילרים. הרבה נשים יפות ומוכשרות עמלו כדי
להרשים את הקהל והדבר התבטא בתחרות בין האופנאיות הישראליות כמו
אורנה מרבך, ענרל׳ד! פינק וענת גלובוס שהתחרו בדגמים של המעצבת
הלבנונית־האמריקאית נורמה קאמלי. הבגדים של קאמלי ופינק זכו להצלחה
הגדולה ביותר. מאחורי הקלעים ישבו מארגנות, דוגמניות, יצרניות ויבואניות
והשמיעו דברי־ביקורת זו על זו. האורחים בקהל, שלא היו בסוד העניינים עסקו
במחיאות־כפיים ואכילת עוגות עתירות קלוריות.
בין המעצבות היתה גם המעצבת דנה פלקוביץ, הנמצאת עכשיו בהליכי־גירושין
מבעלה יהודה פלקוביץ, איש פפקו לשעבר, שחברתו פשטה את הרגל
בשנה שעברה. בקירבת. מקום ישבה דניאלה יאסין, בעלת בוטיק טקסיק,
הנמצאת בחודשי הריון אחרונים. יאסין היא היבואנית של נורמה קאמלי. האופנ־אית
אורנה מרבד היתה הניגוד הגמור לסיגנון־הלבוש של טקטיק וענרל׳ה
פינק. היא מייצגת את הסיגנון המורכב והמוגזם. לאירוע היא הופיעה בצמה
מלאכותית ארוכה שחיברה לשיערה ובמערכת בגדי עור בצבע ורוד, אנטי־תיזה
לסיגנון הנקי של פינק וקאמלי.

ך 11י ך | י 1ד ו | 1־ | 01 שזכתה להצלחה רבה כדוגמנית ביפאן, בבגד־ים
בסימון מעורב, שהדגיש את רזונה.
1 1 11 11 11 1
1בניגוד להופעה החושפנית שלה בתצוגות, בחיי היוס״יום היא שמרנית.

ך* 1\ 11ךךןלף 1ךןח דוגמנית לשעבר וכיום מנחת תצו־
111׳ /י 111 1 - 1 / 1גות״אופנה (מימין) ,בחברת חני פרי,
מארגנת-תצוגות. השתיים בלטו בעגילי״ענק. משמאל אורנה מרבך.

האמהות
שר כר החתנים רעודך
מעצב־האופנה קובי רביץ ערך
בביתו שבכפר־שמריהו אירוע־התרמה
גדול למען הוועד למען החייל. הבית
המדהים, בעל שטח־אדמה גדול וברי־כת־שחייה,
נראה כלקוח מסרט הוליוודי
והדשים את מרבית המוזמנים,
שחלקם לא הבינו בדיוק היכן הם נמצאים.
עשרות שולחנות ומאות כיסאות
היו פזורים על המידשאה הגדולה
מסביב לבריכה.
מאחור היו ערוכים שולחנות־האוכל
וכשניתן האות הסתערו מאות אנשים
על מלאי המזון וחיסלו אותו כעבור
רבע שעה.
מי שלא היו לו מרפקים וסבלנות
נאלץ להישאר רעב ומה שנותר לו היה
להזין עיניו בדוגמניות החטובות שריחפו
בקלילות והקיפו את הבריכה כשהן
לובשות את היצירות האלגנטיות
של קובי רביץ.
בקהל נכחו דוריתי דילו* האמריקאית,
אמו האלגנטית של ארתור
דילר, בן־זוגה של הדוגמנית תמי
בן־עמי. בקירבתה ישבה רות גיל
עדי, אמו של טל גילעדי, חברה
לחיים של הדוגמנית ספיר קאופמן.
לא הרחק מהם ישבה האופנאית עדה
תומר עם בנה דן, מנישואיה לנתן
תומר, שהוא כיום בעלה של הזמרת

?׳כאלה בוקו

ירדנה ארזי.
הרוח החיה באירוע היתה ברוריה
צוווץ, אשת־החברה ואלמנתו של
חייט״העילית ישראל צוורן, שהס
תובבה
בין האורחים, והצליחה להתרים
5000 שקלים. וכדי שתהיה קצת
תרבות הובאה להקת חיל־האוויר.

דננה שמיו

אשתו הנאה של המנתח הפלסטי עמי גילעדי,

ך 1ך1
111 # 11 111 באה לאירוע בחברתה של הדוגמנית היפה
והמצליחה ספיר קאופמן, שהיא חברתו של טל גילעדי, בנה של רות.

תמי ברעמי

הדוגמנית המצליחה ביותר בחו״ל, נותרה בגפה.
בן־זוגה, יוסי הלר, חזר לארצות״הברית. ברקו
יפרה שבגלל אילוצי הלימודים היא הפסידה חוזי״עבודה רבים בארצות־הברית.

כתב:

נכדתו התוססת והמוכשרת של הקבלן אריה
פילץ, עזרה למארח קובי רביץ באירגון המסיבה.
היא זכתה על כך לנשיקה מהספר יוקי שדוני, שהגיע לביקור״מולדת.

הצהירה כי היא מאושרת מאהבתה החדשה
לארתור דילר. במסיבה הדגימה ריקודי־בטן
בסימון מערבי וסיפרה על חוויות מטיוליה בחברת ארתור ואמא.
זהר אזהליאב, צי ל ם: אבי 1ל ד מן *— 2 3 — 1

ו₪חווו(ו 11ע 1נ11 חש 01 יפה באירת

סטאטיסטיקה
ן ושתות

לפני פחות מחודש סיפרתי לכם על הדוגמנית
הבלונדית דניאל ישינובסקי, שהיתה נשואה
לאלון ברנוביץ, בנם של הקבלן העשיר
אריה ברנוביץ ואשתו ריבה, ושהנישואין
האלה החזיקו מעמר פחות זמן מכפי שדרוש כדי
לבנות רירה ממוצעת בתל־אביב.
אחרי הגירושין היא נסעה לחו״ל להתאוורר,
וגם חזרה ארצה וביססה את מעמדה כדוגמנית־צמרת.
לפני
כמה שבועות היא ירדה לאילת, והכירה
את טינו ברבי בן ה־ ,35 אחד הגברים היפים
והמחוזרים ביותר בארץ, המתגורר באילת.
השניים התאהבו, והשבוע נודע לי שהם החליטו
להינשא ב־ ,8.8.88 תאריך מיוחד האמור להביא
הרבה מזל.
בינתיים הם החליטו לנסוע
ליוון, לאי סנטוריני, כדי להיות
לבד, וכשהם יחזרו מחו״ל תארוז
דניאל את הפקלאות שלה ותע־

טינו ברבי
נישואין בתאריך מיוחד

לפיד

אני לא יודעת מה קרה בעיר הזאת. אבל מאז
השרב הנוראי בשבוע שעבר, אני שומעת שעל כל
זוג שמתחתן יש בערך שני זוגות שמתגרשים,
ועוד איזה שלושה זוגות שעומדים להתגרש.
קחו, למשל, את העיתונאי יאיר לפיד בן
ה־ ,25 בנו של טומי לפיד ממעריב. רק לפני
שנתיים הוא התחתן עם בחורה חמודה בשם

תמר, ושניהם מוכשרים ויפים ומצליחים,
ופתאום גירושין.
זה באמת עצוב, והצטערתי לשמוע את זה.
אבל מסתבר שהצעירים של היום זה לא
הצעירים של פעם, והם לוקחים את העניינים
יותר בקלות מההורים שלהם.

דניאל ישינובסקי
להתמרד ביוון
בור לדרום, שם היא מקווה לכבוש את העיר גם
בשטח הדוגמנות. אבל הפעם בתחום ההוראה.

חוזה

תמר ויאיר לפיד

מב 1ת מכות מסת
מי שאוהבים להרביץ, לקבל מכות או גם זה
וגם זה, נורא יצטערו לשמוע שמלכת האס־אנד־אם
— סאדו־מאזוכיסטים בעברית — טלי ברק
נישאה בלוס־אנג׳לס לאיש־העסקים הישראלי

דורון אלדד.

האתטר

מוכשרים, יפים ומצליחים

לא בכל יום מגיע לציבור כזה סיפור.
בהתחלה, כשאמרו לי שזה נוגע לפרופסור
אשר אריאן, שאלתי מי זה. אז אמרו לי שהוא
מאוד חשוב, ושהוא פרופסור לסטאטיסטיקה
באוניברסיטת תל־אביב.
בקיצור, הפרופסור המכובד הזה היה נשוי עם
לאה אריאן, שאותה הכיר באוניברסיטה.
ושניהם היו גרושים והחליטו להתחתן, וגם נולדה
להם בת. אבל הנישואין האלה לא החזיקו מעמד
במשך זמן רב, מפני שהוא הכיר מישהי אחרת,
ועבר להתגורר אצלה. אשתו, שלא מבינה הרבה
בסטאטיסטיקה, אבל הבינה שהיא צריכה להאכיל
את הילדה ולשלם לגן ועוד הרבה דברים אחרים,
תבעה אותו לדין.
הפרופסור המכובד אולי מבין הרבה בסטא־טיסטיקה,
אבל מעט מאוד בדיני־אישות, אמר
בבית־המישפט שלפי עניות־דעתו הוא בכלל לא
חייב דבר, מפני שהיא קיימה איתו יחסים עוד
לפני נישואיהם, כשהיתה אשת־איש, כלומר היא
היתה נשואה אז למישהו אחר. הוא גם טען נגד
גובה דמי־המזונות ונגד ההצמדה.
זה לא כל־כך עזר לו, והעירעור נידחה.
בינתיים הוא מתגורר עם ידידה אחרת.

למי שזוכר, ברק החטובה, שהיתה נשואה
בארץ לייבואן־הדגים שימחה גייזר, עשתה
קאריירה בניו־יורק כמלכת מועדוני־הלילה של
אוהבי־המכות. היא עשתה מזה הרבה כסף1
ופירסום.
כשהגל הזה נגמר, היא נגמרה יחד איתו. אבל
לא לזמן רב, כי היא בחורה מאוד שאפתנית
וחרוצה, וכעת שמעתי שהיא רכשה, ביחד עם
בעלה, שתי דירות מפוארות במנהטן. ואני לא
צריכה לספר לכם כמה עולות הדירות במנהטן.
שלמה סתר, העולם הזה

מישפחת טוקטלי היא מישפחה ידועה, מה
שמכונה בארץ האצולה הספרדית. יש לה גם יחוס
וגם כסף. שניים מבני המישפחה מוכרים ביותר:
אבינועם ועוזי. הם גם מוכרים מחברת־הביטוח
אריה. עוזי טוקטלי נשוי מזה 30 שנה עם
ג׳אנט, שהיא ממישפחת יגלום, ויש להם
שלושה ילדים וכמה נכדים. אך ב־ 15 השנים
האחרונות הוא ניהל רומאן עם אשה בשם
אריאלה. אשתו החוקית, ג׳אנט, סירבה לתת לו
גט, במשך שנים רבות המשיכה להתגורר בביתם
המרווח בשיכון־הצמרת בצפון תל־אביב, הרחק
מחיי־החברה התל־אביבית.
השבוע הוא התבשר שאשתו מוכנה לתת לו
גט, ואריאלה מאושרת, כי עכשיו הם יוכלו למסד
את היחסים שלהם.
וגם אשתו מאושרת, כי עכשיו יש לה בוודאי
תוכניות. וגם הילדים מאושרים, כי ההורים שלהם
מאושרים, והכל בא על מקומו בשלום.

פינתה של גברתלב־ טו ב: גבות דניאל והגדול מסוס
הפעם אני חייבת לספר לכם על חברה ממש טובה שלי, ששמה
הפרטי מתחיל ב־א׳ .היא השתגעה -פשוט יצאה מדעתה -לפגוש
באחד הספורטאים המפורסמים ביותר בעולם.
למה השתגעה! ככה, זה הטעם שלה.
אני באמת לא מבינה בזה, אבל אומרים שכמה איברים בגופו
מבוטחים בסכום גבוה יותר מהסכום שבו בוטחו רגליה החטובות
של מרלן דיטריך. אז לפי זה, אפילו אני מבינה שמדובר כספורטאי
גדול־גדול.
אז לפני כמה שבועות -תאמינו או לא -הצליחה החברה שלי
להשיג פגישה עם הגדול״הגדול הזה. היא נעלמה מהארץ בסודי־סודות,
החליפה מטוסים ונרשמה, תחת השם ״גברת דניאל״ ,במלון
ררויאל אי״שם ברחבי הגלובוס.
אז זהו, גברת א.ד. מישראל התכוננה בהתרגשות לפגישה: היא
איפרה בקפידה את עיניה הכחולות, רצה בבהלה למספרה

ולמסאג׳יסט ועשתה כל מה שאשה עושה לפני שהיא פוגשת באליל•
חלומותיה.
אני השתגעתי לדעת מה קרה. צילצלתי אליה למחרת בבוקר ומה
נאמר לי! ״גברת א.ד. מישראל כבר עזבה את המלון!״
הופתעתי. הייתי חייבת לברר מה קרה אך לא הצלחתי, עד
שקיבלתי השבוע מיכתב מחברתי, מאי״שם.
מה קרה באותו לילה! מסתבר שחברתי החליקה בנונשלנטיות
למקום־הפגישה המיועד, כשהיא נראית במיטבה. ומה הגיע מולה!
איש גוץ ועצבני, לא יפה, לא חתיך מי״יודע־מה, לא משכיל, גם לא
נעים במיוחד. זה היה הסופר־סטאר, הגדול מכולם!
כל הערב נאלצה לשמוע עד כמה הוא עייף, חולה ואפילו פצוע.
אז עכשיו אני שואלת אתכם: בשביל מה לחצות חצי עולם, כשיש
לנו מיקי ברקוביץ, תוצרת כחול״לבן, אה!

שתי דירות בכזנהטן

רינוני

117/

לקוחו לו 50 אחוז
מה קורה כאשר בנאדם מכהן במשך 16 שנים
רצופות בתפקיד חשוב, המביא לו, בין השאר, גם
כבוד ופתאום, בהתקפת־פתע, מבלי שהוא היה

כרטיסי־הביקור שלו, בארץ ובחו״ל. בקיצור, זה
הפך כבר להיות חלק ממנו.
עד כאן הסיפור. שאלתי את צמח, בעדינות

שמואל צמח

חוסני מובארס
כל השנים היה סולו —

מוכן לזה בכלל, לוקחים את זה ממנו, או יותר
נכון 50 ,אחוז מזה?
משהו בסיגנון הזה קרה לא־מזמן לאמרגן־
מפיק שמואל צמח, שהיה יכול בקלות לשחק
בתפקיד כפילו של הנשיא חוסני מוגארב,
בגלל הדימיון הפיסי — אני חוזרת, הפיסי —
ביניהם.
צמח היה יושב־ראש אירגון המפיקים והא־מרגנים,
המונה כ־ 70 חברים. במשך כל השנים
הוא היה שם סולו, אבל עכשיו הוא צריך לשיר
דואט עם המפיקה מרים עציוני, מפני שבבחירות
שקיים האירגון לפני שלושה חודשים
קיבלו השניים מיספר־קולות שווה.
מישהו, המתמצא בעניינים, החליט שבוודאי
יעניין אותי לשמוע מה בדיוק הולך שם. הוא צדק.
וזה הסיפור ששמעתי:
צמח אינו אוהב את עציוני, בזמן האחרון.
לפני־כן הם היו חברים טובים. עכשיו הוא קצת
מסתייג ממנה. טוב, שלום הוא אומר לה. צמח
חשב שזה מובן מאליו — הוא יהיה היושב־ראש
גם בשנה ה־ . 17 אבל יהודה טלית, יוסי פלג,

אשר ביטנסקי, שי נשר וחנוך רודיך

החליטו, למען העיקרון של חילופי־שילטון, להעמיד
להצבעה חשאית את עניין בחירת היושב״
ראש. אגב, לא היה להם שום דבר נגד צמח.
מרים קיוותה לשיתוף־פעולה, אבל שמעתי
שזה לא כך. יחסו אליה קריר.
למה המישרה כל־כך חשובה לו? נו, עסקיו לא
נזוקו מזה. מישרד האיגוד היה במישרדו, מיספר־הטלקס
של האיגוד נמצא אצלו, התואר הופיע על

האפשרית, אם זה נכון, והוא אמר, כשאינו מנסה
להסתיר את כעסו על השאלה :״אני לא יודע מה
זה מטריד אותך! איזה מין קישקושים אלה? אני

מרים עציוני
— עכשיו דואט

אוהב אותה(את מרים) מאוד. תהרגי אותי אם אני
מבין מה את רוצה ממני! אני מופתע מהשאלה
המטופשת הזאת. לא היו דברים מעולם, קישקוש־ילדים!
יש לי מלוא ההערכה והחיבה אליה״.
בינתיים נודע לי שאחד האמרגנים כתב מיב־תב,
שבו הוא מערער על הבחירות הללו, בטענה
שהן פסולות, מפני שהקלפי לא פעלה בהתאם
לנוהלים. הוא ניסה להחתים את חברי האיגוד על
המיכתב, ועד כה חתמו 12 חברים.
בין החותמים: שמואל צמח, וזה די מוזר, כי הרי
הוא כיהן כיושב־ראש הישיבה ההיא, והוא אף
חתם ואישר את הפרוטוקול שלה.
לבסוף שאלתי את מרים עציוני, שעשתה
השנה דיאטה והצליחה להוריד 40 קילו, בערך מה
ששאלתי את צמח, והיא אמרה :״צמח ואני שיתפנו
פעולה במשך שנים רבות, בצורה טובה
מאוד. תמיד היו בינינו יחסים של הערכה הדדית
ופירגון רב, ונראה לי שאין כל סיבה שמצב
היחסים ישתנה עכשיו. אני, מצירי, מרגישה כלפיו
בדיוק כמו שהרגשתי תמיד״.
משום־מה לא הסתפקתי במילים היפות האלה,
ולחצתי קצת :״תכל׳ס, מרים, את מרגישה בשינוי
היחס מצירו, או לא?״
היא חשבה, חשבה ואמרה :״אני מוכרחה להודות
שכאשר את מפנה את תשומת־לבי לעניין,
באמת, בזמן האחרון, אני מרגישה שהשיחות ביני
לבין צמח הן פחות לבביות מאשר בעבר.״
יהיה המשך לסיפור. ב־ 6ביוני ידונו הא־מך
גנים, באסיפה כללית, אם לקבל את טיעוני
מיכתבו של אותו אמרגן. אם כן, מייד ייערכו
בחירות חדשות.

הנגוגפגז ל א גגגגזג־ גור החגה
ראשית כל, ציטוט של סיפור, שהופיע לא־מזמן בידיעות:

שי ניידדמן, מתמחה ממישרדו של הפליליסט הידוע, עורך־דץ ציון
אמיר, נכנס למעלית בית־המישפט התל-אביבי, ומצא שם ג׳נטלמן ובידו
סיגריה בוערת.
.יש פה שלט שאוסר לעשן במעלית,״ העיר המתמחה למעשן, והצביע על
אזהרה שהתנוססה על קיר המעלית.
״אני רואה שאתה יודע לקרוא עברית, גם בלי נקודות,״ העיר המעשן
בציניות, והמשיך להעלות עשן.
ניידרמן השיב ב״אתה לא שומר על החוק.״ המעשן אמה ״עור חכם
,בלילה,״ ויצא.
אז הסביר אמיר למתמחה שהעבריין עלה ללישכתו במיץ. הוא שופט.

עד כאן הסיפור.
היה המשך, שאותו שמעתי ממנחם שיזך, הכתב הפלילי של חדשות.
שגם הוא, כמו המתמחה הצעיר, אינו אוהב מעשנים בסביבתו הקרובה, גם
כאשר מדובר בשופט מאוד יתע ומכובד.
שיזה ״נכנסתי ללישכתו של השופט. קיבלתי רשות מנשיא בית־מישפס
השלום לראיין את השופט, כי אסור לשופטים לעשות זאת ללא אישור.
להפתעתי, השופט לא ניסה לטייח את העניין. הוא אמר, :שגיתי, טעיתי,
הייתי צריך לכבות את הסיגריה.׳ הוא הוסיף שפניית המתמחה אליו היתה
אגרסיבית, ולכן הוא נגרר, והוא מצטער על כך.
״לאור גישתו האנושית והסימפטית של השופט, החלטתי שלא לפרסם את
הסיפור ואת שמו של השופט.״
בצלעות תמיד חשבתי שדוגמנית חייבת להיות חמודה
(לפחות כלפי תוץ< ,חייכנית >כג״ל< ,ולהתנהג
בצורה אלגנטית, אצילית ומה שגקרא ליידי־לייק
כי אם לא היפות והדקיקות האלה שעל
המסלול, מי כן?
אבל שמעתי שיש דוגמנית צעירה ובד
סורסמת, המצליחה 10 בסולם סו, שפשוט המציאה
את המושג אגרסיביות.
וככה סיפרו לה
זה קרה לפני חודשיים, כערך, בתצוגת־אופנה
בבית־מלון תל-אביבי, הדוגמנית המפורסמת צעדה
על המסלול. מולה צערה דוגמנית אחרת,
רקה ועדינה יותר ממנת הדוגמניות יודעות שכאשר
מישהי באה מולן, עליהן לזוז מעט הצידה,
כל אוד! לצד אחר, כדי למנוע התנגשות חזיתית.
אבל האגרסיבית לא זזה הצידה. היא המשיכה
ישר, התנגשה בזו שבאה מולה, וכאילו לא די
בכד, גם דחפה לה מרפק בצלעות העדינה, שצעדה
על עקבים גבוהים, איבדה את שיווי-המיש-
קל, עפה מהמסלול, שגובהו היה מטר אחד, ונחתה
על הריצפה.
היה לה מזל, לא נגרם לה נזק פיסי, אלא רק
הרגשה של מבוכה רבת כאשר התעופפה מול
עיני הקהל. היא עברה על זה בשקט ,״לא עשתה
מזה סיפור.״
לאגרסיבית לא היה שום דבר אישי נגד הערתה.
אומרים שהיא חושבת את עצמה להכי־יפה
ולהכי־נהדרת, וכאשר היא רואה מישהי אחרת,
יפה ונהדרת, קורה לה משהו בראש.
הגרון תורה
מישהו הרגיש בחסרונו של הגרון העמוק
בשבועיים האחרונים? לי, לפחות, הוא חסר.
למי שפתח את הרדיו ברגע זה, ולא יודע על
מה אני מדברת — לא, זה לא קשור לסרט־הפורנו
ההוא עם לינדה לאבלייס, שהרגישה כל מיני
הנאות במעמקי גרונה.
אני מתכוונת לקול המיסתורי, שנהג להכתיב
לי בטלפון סיפורים פיקאנטיים, כשהוא מסרב
להזדהות.
השבוע הוא הודיע שנגמרו לו, זמנית, הסיפורים.
יעני, חטף צרידות, או אנגינה.
מישהו מוכן להחליף אותו, עד שיבריא?

הדובר שדיבר
יזהר מדי
הקולגה שלי, דניאלה שמי, כתבה במרור
שלה, בגליון האחרון, על המכה הזאת, מיכאל
מרכוס, דובר עיריית חולון.
המכה, בעצם, לא היתה הוא־עצמו, אלא החוזרים
(קומוניקאטים) שלו, שרובם היו משעממים
למדי.
גם אני רוצה להשתעשע קצת עם התופעה
הזאת, מרכוס. גם אותי הוא הציף בדפים שלו.
בוודאי חשב שאם יילר לו עם דניאלה, טוב, ואם
לא איתה, אולי איתי. או אולי עם שתינו בבת־אחת.
לפני
חודשים אחדים צילצלתי אליו, כדי
להגיד לו שכל דפיו, פרט לאחד, שאותו פיר־סמתי,
תוייקו בסל־הניירות. אמרתי שחבל על
הנייר, ושימחוק אותי מהרשימה.
אבל מרכוס הוכיח דבקות במטרה, והמשיך
בשלו, כאילו לא דיברנו.
דניאלה, כנראה, עדיין לא קיבלה את החוזר
האחרון שלו, שהגיעאלי בשבוע שעבר, ובו מדבר
הדובר, לשם שינוי, על עצמו, לא על עיריית
חולון והראש שלה, שהפך להיות הראש הכי
מדווח בארץ.
החוזר הודיע שמיכאל מרכוס פורש בימים
אלה מתפקידו, לטובת יחצנות פרטית.
בינתיים שקט בחזית. אולי הוא עדיין לא מצא
קליינטים, ואולי יתחיל לחסוך בנייר וכבולים.
1נ 1מ י 1־11

1111ם ק ₪ס א מל עמעל
אכן, עבר זמנו ובטל קרבנו של פסטיבל
השירה הבינלאומי שעמד להיערך, בשעה לא
טובה ולא מוצלחת, בישראל שערב הבחירות
הקרובות. טוב שבטל ואולי מוטב היה להניח את
הדברים בכך. כל הנימוקים שבעד ונגד הרי כבר
הועלו ונשמעו, ואילו הפרש שנמרח על הדלתות
ובדפי־העיתונים, אף הוא כבר יבש כדרכן של
הפרשות שסירחונן עולה ומתנדף. האם לא מוטב
איפוא להניח את הדברים בכך?
לא, באמת שאין לי כל כוונה לפתוח את
הפרשה מחדש או להאריך באורח מלאכותי פולמוס
שכבר הגיע אל קיצו הטיבעי. בוודאי שאינני
מצטער אף לרגע על ההחלטה שקיבלנו, לפני
כחודש ימים, נסים קלדרון ואנוכי. אילו ניצבנו
שוב לפני אותה דילמה שבפניה ניצבנו אז, לאחר
פרשת ביתא ועכשיו גם בעיקבות פרשת הגד־נ״עים
ופרשיות טריות אחרות שכבר הפכו לדבר
שבשיגרה, מובטחני כי לא היינו משנים את
החלטתנו. ניתן אפילו לומר שאני — אני מדבר
עכשיו בשמי שלי בלבד — שלם עימה היום עוד
יותר מאז. גם נראה שהטיפול בהלם הוא באמת
אמצעי יעיל לחולה הניצב על סף השיגעון.
לשם מה איפוא לחזור אל מה שהיה? הרי אין
אנו עוסקים כאן בשירה שהמבט לאחור, מבטה
של אשת לוט, הוא מסימני־ההיכר המובהקים
שלה.
התשובה היא: רק כדי להסיק כמה מסקנות
ולהזהיר מכמה אשליות. בוודאי לא למטרות
תיעוד היסטורי, כי אם בשל חשיבות הדבר לעתיד,
למיבחנים שעוד יבואו. והם יבואו. למי יכול
להיות ספק בכך?
הרי כמה מאותן מסקנות.
התגובה ההיסטרית הרצחנית היתה צפויה. כך
לא היתה כל הפתעה בדבריו של אהרון פאפו
שהאשים אותנו ב״אוטו־אנטי־שמיות״ ,הפך בהבל
פיו את חיים־נחמן ביאליק לאיש ארץ־ישראל
השלמה(כן, במלים אלה ממש!) ,שלח אותנו לספת
הפסיכיאטר וסופו שהישווה אותנו לסופרים
חסידי הנאצים והפאשיסטים בימי מילחמת־העולם
השניה ואף הציע שייעשה בנו מה שנעשה
באלה בתום אותה מילחמה.
ברוח דומה כתב גם יוסף לפיד במעריב. אף
הוא הישווה — הפעם רק אני הוא שזכיתי בכבוד
— לעזרא פאונד, אשר ״כתב אחדים מהשירים
היפים ביותר בשירה האמריקנית ...הצטרף לתנועתו
הפאשיסטית של בניטו מוסוליני, שירר
מרומא תעמולה אנסי־שמית ארסית ובתום מיל־חמת־העולם
השניה נעצר על־ידי האמריקאים
והואשם בבגידה ואת חייו גמר בבית־משוגעים״.
אמנם לא כל־כך מדוייק(פאונד סיים את חייו
כאדם חופשי באיטליה, שבה התגורר עשרות
שנים) אבל אי־הדיוק אינו משנה לגופו של עניין
ולמה שמשתמע מן ההשוואה הנערכת כאן.

מ״ליבראל״ מסוגו של לפיד המגדיר את הפעולה
המצפונית שלי ושל חברי כ״פשע״ ,״רשע״ ו״תע־מולה
ארסית״.
באותה מידה אין לי כל תרעומת אישית — אף
כי יש לי כנראה עילה טובה לתביעה מישפטית
על הוצאת לשון הרע — כנגד עיתונו של מר
לפיד שפירסם ידיעה לפיה רק צעדנו שלנו מנע
בעד שישה משוררים ישראליים ערביים מלהשתתף
בפסטיבל השירה, וכי — טענה שניה —
אני עצמי עומד לנסוע לפסטיבל השירה הבינלאומי
ברוטרדאם בכספי מישרד-החוץ הישראלי.
גם זה וגם זה שקרים גסים, כמובן. עיתון,
שמפיצי־שקרים כאלה הם כתביו, אינו ראוי
כנראה לטובים מהם. מי שכך הוא מבקש לרצוח
את אופיו של בן־פלוגתא שלו, מה נבוא עליו
בטענות על שלא מצא לנכון לפרסם את מיכתב־ההכחשה
שנשלח אליו מטעמו של מרטין מוי,
ידיד גדול לישראל ומנהל אותו פסטיבל ברוטר־ראם.
רק המוסף לתרבות ולאמנות שבעריכתו של
זיסי סתוי בידיעות אחרשח טרח לפרסם את
המיכתב. כל שאר עיתוני ישראל הליבראלית,־
הנאורה, המספקים לקוראיהם רק מידע אמין
ובדוק כמובן, נחלצו לעזרת ידידם שנתפס בקלקלתו
(דברים ברוח רומה הופיעו גם בכותרת
ראשית).
התופעה המעניינת, מבחינתי, והיא גם המסקנה
הראשונה והעיקרית המתבקשת מכל הפרשה,
היתה היווצרותה של חזית אחידה כמעט
כנגד ״מתפטרי הפסטיבל״ במחנה המכונה, משום
מה, בישראל של ימינו, מחנה־השמאל, היונים או
אף מחנה־השלום. האם אך מיקרה הוא שהרחזלם
פוסט בשתיקתו הראשונית הרועמת (לא בדקתי
אם התפרסם דבר־מה לאחר־מכן) ,דבר. על המשמר
וכותרת ראשית — כולם ביטאונים המקורבים
למיפלגת־העבורה ולתנועת־העבודה —
דווקא הם היו משולחי־הרסן שבין המגנים והמשמיצים,
או, לחילופין, המשתיקים והמטאטאים
מתחת לשטיח הפיתגמי.
מה נאמר, באותו הקשר, על תופעה זו של
גברת בשם בקי פריישטאדט, עסקנית זוטרית
ויועצת רישמית לשר־החוץ שימעון פרם בנושאי
תרבות ואמנות, המתירה לעצמה לתאר את עב
חזית
אחידה
גם בדברים אלה לא היתה בעצם משום
הפתעה. אחרי הכל, למה כבר יכול אדם לצפות

״חבל לבוגדים״
בברזוח ״חבל לגוגדיס״ ו״אש״ף לא
יעבור״ נתקבלה זטרת-המחאה האמרי קאית
ג׳ואן באאז, על-ידי מפגינים מהמעות
כך והתחיה בשער מחנה־צריפין
ובגציסה לאולם צוותא בתל-אביב שא ליו
באה להפגין את הזדהותה עם סר-
בני־הכיבוש מתנועת יש גבול.
״חבל לבוגדים״! לתשומת-לבם של
כל התמימים /הצבועים(מחק את המיותר)
שהציעו למארגני פסטיבל השירה
הבינלאומי להזמין לישראל משוררים
נכבדים מחו״ל כדי שיקראו כאן את
שירי-המחאה שלהם כנגד מדיניות ישראל
בשטחים הכבושים.
האם הביאו בחשבון את הביצים ואת
החבלז! בסופו של דבר עוד יתברר מי
דאג באמת ל״תדמיתה״ של ארצו.
״לקבלת-פנים כזאת אני מודה שלא
ציפיתי אצלכם,״ אמרה הזמרת הנרגשת
בעיקבות מטר-הביצים. תמיד יש הפתעות
בחיים...

רק כרי לגנות במלים בוטות את מעשי חבריהם
לנוצה ולקסת. בלהיטותם הרבה להיכנס לנעליהם
(הגדולות עליהם בכמה מספרים, אני מרשה
לעצמי לומר בכל הענווה) של עמיתיהם המתפטרים,
אף ביקשו עסקנים אלה של מועצות
הרפת והלול לשעבר לקחת את הפסטיבל תחת
חסותם ורק תגובתם הנחרצת של המשוררים
הזרים בעלי המוניטין מנעה זאת בעדם. ייזכרו נא
גם הם כאן כחלק מאותה תופעה שאליה מכוונים
דברי.
אל נשכח במקום זה גם את אותו בעל־הטורים
הנודע בעיתון דבר — נודע עוד מימות ה״פ־רשה״
הזכורה לשימצה, שבה מילאו הוא ורעייתו
ראז תפקיד שהיה לאו דווקא מפואר — אשר בא
עימי עתה מישפטים על שהשתמשתי בראיון־
טלוויזיה — ״בלי בושה בביטוי השיקרי,רימון־
גאז׳,״ תחת להשתמש בביטוי ה״אמיתי״ ״רימון־
גאז מדמיע״ ,שאותו מטילות כידוע גם הנאורות
שבמדינות לחללם של מיבנים סגורים שבהם
מצויים ילדים ונשים. מעניין אם אותם עשרות
ילדים ונשים שניספו כתוצאה מן השימוש
ה״מקובל בכל המדינות הדמוקראטיות״ — ושום
דובר ישראלי עריץ לא עירער על עצם העובדה
— היו מוצאים נחמה בקיברם אילו ירעו כי
נקטלו בידי ״רימוני־גאז מדמיע״ במקום בידי
״רימוני־גאז״ תמימים סתם?
אכן, אם כך נראה ה״שמאל״ שלנו — מה לנו
כי נלין על ה״ימין״ .אבל לכך עוד נחזור בהמשך
הדברים.
ומן העיתונאים לעמיתינו המשוררים. מה
באמת ניתן לומר על אותו משורר נכבד ומילגאי
ותיק שכבר סחט את כספי כל קרן ומילגה
ציבורית קיימת כמעט — בין השאר גם בעזרתי
שלי, על חטאי אני מודה — ואף מקרנות־סעד
עירוניים לא משך ידו — גם זאת, אבוי, בעזרתי
ובעזרת עוד כמה ידידים — שהציע לנסים קל-
דרון ולי להתפטר ״ממשרותינו הנוחות והמי
סובסדות באוניברסיטות ״.ונימוקו הענייני עימו:
הרי כל מוסדות המחקר וההשכלה הגבוהה בישראל,
כבמרבית ארצות העולם ה״נאור״ ,מסובסדים
בכספי ממשלות ובכספי־ציבור.
,ישראל היא המדינה היחידה בעולם — צחק
בתגובה ידידי הקאריקטוריסט יוצא ארצות־הברית
— שבה באים בטענות לאנשים על
שהם מקבלים משכורת בעד עבודתם! וגם
זה: למה טיעון ממין זה דומה? למי שהיה תובע
מרופאים המתנגדים למדיניות הממשלה בשטחים
שיסרבו לקבל את משכורותיהם ויגוועו
ברעב, הם ובני ביתם, או דורש מאימהות החברות
בתנועת אינוהווו נגד שתיקה — שלא לקנות עור
חלב ומוצרי חלב לילדיהן, שהרי החלב ומוצריו
מסובסדים על־ירי הממשלה...
ולא הבחין אותו מילגאי ותיק ולא הבחינו
מרעיו כי קיים הבדל גדול ועקרוני בין מי שנוטל
כספי מילגה, פרס־עידוד וקרן מידי ממשלה
שכנגד מדיניותה הוא יוצא -לבין מי
שהממשלה מסבסדת את השרות שהוא
מועסק בו כחלק משרותיה ומחובותיה שלה
כלפי אזרחיה המסבסדים, בתורם, בכספי
מיסיהם, את מדינתם ואת מנהיגיה.
הבדל עקרוני וגדול, אמרנו. ובעצם, כל ההבדל
שבעולם. לפחות כמו ההבדל שבין מי
שהיה 16 פעמים מועמד לפרס נובל לבין מי
שזכה בו פעם אחת ויחידה!

קשר השתיקה
דכם הנאמן בעטה השנון כ״ז׳דאנוביסט״ אשר
״באיצטלא של משורר נאור גורם לסתימת פיות.״
את פיה של הגב׳ פריישטאדט, מתברר, לא יצליח
איש לסתום והוא נותר פעור כשהיה.
ומה נאמר על תגובתו של שר-החינוך־והתר־בות
שלנו, שבמקום לדאוג לתדמיתה של מע־רכת־החינוך
שהוא מופקד עליה, כמו גם על
תדמית הטלוויזיה הנשלטת בידי חשכת־ימי
הביניים, מתפנה מכל עיסוקיו כדי לעסוק ב״פגי־עתו״
של אחד נתן זך בתדמיתה של מדינת ישראל.

רימונים
מדמיעים
ודא מדמיעים
אנשי ועד אגודת הסופרים שלנו — אף הם
מרביתם מקורבים למחנה ה״נאור״ וה״עובד״ —
הללו שלא יצאו משלוותם והחרישו, או כמעט,
בכל חודשי הזוועה האלה, פתחו אף הם את פיהם

אכן, רק באווירת ההפקר והאלימות הקיימת,
ניתן היה להעלות על הדעת את פירסומו, ושוב:
בעל המשמר דווקא (אבל יצויין לשבח: לא
במדורה הספרותי של יעל לוטן שנראה כי סירבה
לפרסמו) של כתב־פלסתר המעלה את התיאוריה
המקורית, כי אני וחברי יצאנו בקריאה למשוררים
עבריים וזרים שלא להשתתף בשבוע השירה
הבינלאומי רק משום שלעבדכם הנאמן אין כבר
מה לומר והוא מבקש לחפות על שתיקתו שלו
באמצעות השתיקה הכללית...
בכל הצניעות האפשרית, עלי לציין כי בתור
אדם שאין לו מה לומר נראה שזכיתי בעודדי
מיספר לא־מבוטל של אנשים לומר את ריבריהם
שלהם: החל בראש ממשלתנו ושר־החינוך־וה־תרבות
שלה וכלה באחרון המכרסמים — בכנסת,
בעיתונות, בטלוויזיה. הלא למראה מבול התגובות
שלו זכתה מחוותנו הצנועה, כמעט שזחה
עלי דעתי עד כי דימיתי כי אני הוא מחמוד
דרוויש בעצמו ובכבודו. או, ברגעים מפוכחים
יותר, מין אבו־זך עברי.

במבט לאחור נדמה שדווקא אותו ״אפקט
תיקשורתי מירבי״ — בלשונו של אחד המוחים
(פתאום נמצאו לנו עשרות משוררי וסופרי מחאה
חדשים בישראל הוא־הוא שעורר עלינו את *
קיצפם של כה רבים מעמיתינו המשוררים
והסופרים; למען האמת: הרבה יותר משפגעה בהם ,
כל מחוות ההתפטרות על כל ״השתקת הפיות״
הכרוכה בה. מה באמת לעשות לחשד הנורא
המזמזם כאותו יתוש של טיטוס, כי אילו זכתה
המחווה הסימלית שלנו לדיווח פחות נרחב
באמצעי־התיקשורת, היו רבים ממוחינו ומקט־רגינו
האמיצים אף מברכים עליה בליבם, בחינת
״ברוך שפטרנו מעונשם של אלה״ .ההיה זה באמת
האפקט התיקשורתי ה״מירבי״ שככה בילבל זי
עליהם את עשתונותיהם על עמיתינו הנכבדים
עד שעמדו והצטרפו לכתבים ובעלי־הטורים
הנזכרים בהפרחת שקרים פריכים, כגון אותה
טענה נוספת שהועלתה בידי ידידנו זה שבעל
הנושסר, שעל פיה כל התייחסותי שלי למיל־חמת־הלבנון
מצטמצמת ״בשני שירים״ והיא *
״מצטמצמת״ כמובן בכתריסר מאמרים
ובנ״ 25 שיריסופזמונים, קצתם כבר הופיעו
בספרים ובכתבי־עת וקצתם עדיין לא כונסו מן
העיתונים שבהם הופיעו בשעתם. וזאת, לבד מן
ההופעה במחיצתו של הפרופסור ישעיהו לייבו־

רוברט נדלר: תת״מיקלע אידיאולוגי

ביץ באותה מסיבת־עיתונאים ירושלמית זכורה־לכל
כמעט מיד לאחר פרוץ המילחמה, וכן
בעשרות הופעות אחרות על בימות שלזם עכשי,1
יש נבול ובימות אחרות) .וכיצד אכנה את טענתו
של ספק מבקר ספק יחצן זה — ״שמאלן״ מובהק
אף הוא, כמובן — שליבו מלאו לטעון כלפי חברי .
ועד היוצרים הישראלי־פלסטיד כי איש מהם ״לא *
ענה לשירו הלאומני של מחמוד דרוויש שקרא
ליהודים לעזוב את הארץ״ (ראה תגובתי שלי
לשירו של דרוויש, העזלם הזה מיום ,30.3.88
וראה גם תגובתם של עמוס קינן ושימעון צמרת).
בכלל בולטת העובדה — מסקנה נוספת מן
הפרשה שאת לקחיה אנחנו מבקשים ללמוד —
כי בשעה שלא מעטים מיריביו ואויביו שב״ימין״
מוכנים בהחלט לייחס למעשיך מניעים עק־ ,
רוניים או אידיאולוגיים, ולוא גם מוקצים
מחמת מיאוס בעיניהם, הנה חבריך ועמיתיו במה
שמכונה כאן ״שמאל״ ובמה שמכונה על דרך
המליצה ״קהיליית היוצרים בישראל״ ,הם ודווקא
הם, מוכנים להודות רק במניעים אישיים מן
הסוג האינטרסאנטי או העלוב ביותר, כגון
בקשת פירסומת אישית(אותו ״בונוס תיקשורתי״
שכבר הוזכר) או הניסיון לסתום פיות כדי להסוות
על אוזלת־יד יצירתית.

עקרונות וחשבונות
ודוק: לא הכל עושים זאת מתוך זרון ורישעות
בלבד. ברור: יש גם כאלה, כגון אותו משורר
ותיאולוג האמון רק על סאפפו אשת לסבוס
והלדרלין ומה שלמעלה מהם, שרק המתינו
לשעתם כדי לבוא עימך חשבון(אגב, פנחס שדה
שוגה לחלוטין: אילו נתקיים הפסטיבל, היה הוא
בין הראשונים שהיו מוזמנים לקרוא בו!) .אבל
רבים לא־פחות הם אלה שפשוט אינם מסוגלים
להעלות על הדעת שאדם מסוגל לעשות מעשה

י ־ 1־1זיו־

מטעמים עקרוניים! בסדר: מטעמים עקרוניים
פלוס ״בונוס תיקשורתי״ .שהרי אדם הנוקט צעד
בעל משמעות ציבורית־פוליטית בעלת אופי של
מחאה מבקש שמחאתו תישמע.
לעומתו, מי שמעולם לא נקט עמדה כלשהי
אם זו לא קידמה או לפחות עלתה בקנה אחד עם
האינטרסים הצרים ביותר של הקאריירה האישית
שלו, כיצד הוא מסוגל להאמין בקיומו של אדם
המסוגל למעשה מן הסוג הנזכר?!
אדם טוב יותר, מצפוני יותר, רגיש יותר?!
— לא ולא, ידידי היקר. לא טוב ממך ולא רע
ממך, לא נאור ממך ולא גיבור ממך. אדם כמותך,
כל הסימנים מעידים על כך.
רצונך להצטרף אליו או להידמות לו? — כל
שעליך לעשות הוא לקום ולעשות מעשה. כמוהו.
וכל שעה יפה לכך, לצערי, בימים קשים אלה.
ואיזהו המעשה שתעשה? — ובכן, כל אשר
ידבנו לבך וכל שיורה לך מצפונך וכל שיהלום
את השקפותיו.
שהרי אינך נדרש לאמץ השקפות לא־לך
דווקא. כלל וכלל לא. אדרבה, עשה אתה את
המעשה העולה בקנה אחד עם השקפותיו שלך,
עם עקרונותיך שלך. שהרי אלה זכאים למידה לא
פחותה של כבוד מאלה של החולקים עליך.
״מידה של כבוד״ ,אמרנו. שכן זהו תנאי
המינימום.
ומידה של כבוד פירושה, בין השאר, גם שאת
השקרים וההשמצות ומסע השיטנה והשינאה
תניח לאלה המורגלים בהם, אלה שלהם אין
ברירה אלא להשתמש בהם, שהרי אין בידיהם
כלים ונימוקים אחרים.
לך, ידידי, יש! ואם לא היגעת למדרגתו של
אהרון אלמוג, הזכות בידך, לא, וזונתך היא,
להשיב על עקרון בעקרון, על טיעון בטיעון,
תשובה עניינית, הוגנת, לא מעליבה ולא פוגעת.
והרי היא גם האפקטיבית ביותר. וכי מה תשיג
בטיעונים שנעימת השינאה בולטת בהם כל־כך
עד שהיא ניכרת מיד לעינו של הקורא. האם
באמת לא יכולת ללמוד דבר מחיים גורי שאף
הוא חלק עלינו — אבל כיצד?! איך אמר אותו
חכם: הסיגנון הוא האדם. או הלא־אדם.
ואשר לכל חשבונותיו החשובים עם נתן זך,
ידידי — ,ולמי מאיתנו אין חשבונות עם עמיתינו
בארץ הקטנה והצפופה הזאת שהיתה פעם גדולה
ורחבת״ידיים לפני שהיתה ״שלמה״ ולפני שמלאה
באנשים ממין אלה הנזכרים כאן — שמ1ר
כמה מהם להזדמנות אחרת! אל תדאג, היא תזדמן.
זך זה כבר ידאג לזמן אותה לידיך.
דווקא עכשיו, על רקע המתרחש בארצך,
חישבת להיפרע ממנו? ועל הכל בבת אחת?
ובצוותא אחת עם כולם? כחלק מן ה״עליהום״
הכללי?

שתי חתונות

ואת מתיקותה של נקמה אישית, פרטית,
ייחודית לך ורק לך כבר שכחת?! ולהזליף טיפות־רעל
קטנות, לשיעורין, שבוע שבוע, חודש חודש,
שנה שנה, כבר אינך יודע?
וגם זה: אם תבזבז כבר בשלב הראשון של
המערכה את כל התחמושת שבידיך וגם תפעיל
מיד את הנשק הכבד ביותר שבידיו — מה תעשה
ב״סיבובים״ הבאים?!
ראה, הרי אפילו על העתיד לא נתת דעתך
כראוי.
לא, נתן יונתן ידידי־כאח־לי, באמת לא היית
צריך לקפץ ישר לשתי חתונות עיתונאיות(קרי:
מישאלים) .גם באחת מהן היה די(והותר) כדי
להשיב לי כגמולי על שסייעתי בידיך לעשות את
מלאכתך — אני מודה כמובן באשמה ומקבל עלי
את הרין, חבריך־למערכת יעירו על כך. ורק חבל,
מה חבל שבשל שגגה שלי בעידגא דריתחא יצא
כל הקצף דווקא על משוררת שלא חטאה, ואילו
שמך שלך ושמות נכבדים כמותו לא נזכרו.
שמותיהם של כל אלה ה״שמאלנים״ הנודעים,
משוררים עם חרזנים, עיתונאים עם בעלי־טורים
וידיים חזקות ולשונות רעות, שלא למדו דבר מן
הטובים והמתוקנים שבתלמידי זאב ז׳בוטינסקי,
בעל תורת ההדר והג׳נטלמניות, ואולי פשוט:
היחס החברי, הקולגיאלי.
מסקנה אחרונה?! אבל היא הרי ידועה, כמדומה,
לכל בימינו. מה שנאור אינו בהכרח נאור
ומה שליבראלי אינו בהכרח ליבראלי ומי שמתיימר
לדבר בשם עקרונות אינו מדבר בהכרח בשם
עקרונות והשמאל שלנו — .נו, מה עוד נותר
לומר עליו? וארץ־ישראל היפה של כולנו, כמו
הרבה דברים יפים אחרים, לא היתה ולא נבראה
אלא משל היתה.
משל שאותו ואת ליקחו שכחנו, ככל הנראה.
מכל מקום, רבים מאיתנו שכחו.
רבים. אבל בהחלט לא הכל. חובת הדיסקרטיות
מעכבת בעדי, שהרי לא ביקשתי רשות.

לולא כן, הייתי מזכיר כאן שמות החתומים על
מיכתבים — עשרות רבות! — ודיברי עידוד
שהגיעו לנסים קלדרון ואלי ואל רבים מידידינו.
כך כותבת לי נערה בלתי־מוכרת לי :״כשאני
שומעת את מנהיגינו אומרים על שכמותך (שאתם)
,זולפים טיפות־רעל בכוס־השימחה׳ אני מנסה
להחניק את הזעם, שרוצה לצעוק: איזו שימחה?
האם עד כדי כך נהיינו אטומים? על איזו
שימחה הוא (ראש־הממשלה יצחק שמיר) מדבר,
לעזאזל, כאשר החברים הטובים שלי מכים ערבים
עם אלות משוכללות מפלסטיק לא־שביר: חלקם
עם לא מעט גיל וחדוות־פורקן? צריך הרבה
אטימות, ומזו יש לנו בשפע היום, כדי לדבר על
שימחה בימים אלה״.
והיא מסיימת :״יש לי עוד שיבעה חורשים
לשיחרור מצה״ל, ואז אני אסע לחו״ל. כשאחזור
— אני מקוה שאת המקום אליו אשוב אוכל
לכנות, מולדת׳ — כי ארץ כובשת לא תהיה
בשבילי אף פעם מולדת אמיתית.״
שמעתם את זה, עמיתי סופרי ומשוררי הפס־

סיבלים״

ס דליה רביקוביץ, שהתפטרה אף היא מן
הוועדה, לא חתמה על גילוי־הדעת שעליו
יצא הקצף. וכבר הבהרתי זאת חזור והבהר.
לפיכך, הדברים שהושמעו כנגדה, כמו גם מניעת
אותו אות־הצטיינות מפוקפק שעמד להיות מוענק
לה, מקורם ברישעות ובחשבונות ממין אלה
שכבר הזכרתי. שני עוכרי־ישראל היחידים בוועדה
הם אלה ששמותיהם נזכרו כבר פעמים רבות
ועלי לבקש שוב להפנות את כל מיטען השינאה
וההשמצות אליהם ואליהם בלבד.
ס כל השמועות שהסתננו לעיתונות על
הצעות מטעם ידידינו בעולם — בהם אותם
משוררים בעלי מוניטין בינלאומיים ואף אחרים

מוגרבי. כך יעדיף לצייר אשה עירומה או לבושה,
אך לא בטלנית בביקיני על שפת־הים.

״אופקים חדשים היכן?
במשך תקופה קצרה השתייך גלעדי לקבוצת
״אופקים חדשים״ ואף הציג עימהם. אולם במהרה
נפרד מעליהם, משום שכאז, כן עתה, הוא איננו
מוכן לוותר על היסוד הפיגורטיבי, שהוא עיקר
בעבודתו.
לאחר מה שקרה לציור הישראלי בשנות ה־60
וה־ 70 נוכחו כולם לראות (וגם לדעת?) ,שישנם
״חיים אחרים״ מלבד המופשט הלירי של ״אופקים

נתן זד

כמה עובדות לחובבי שבדות
ס. בוועדה המכינה את הפסטיבל, שהרכבה
הוצע על ידי ונתקבל על דעת מטה חגיגות ה־,40
היו אנשי השמאל או ה״יונים״ המוצהרות במיעוט.
בכוונה עמדתי על כך שבנוסף לייצוג
לסופרים הכותבים יידיש (אברהם סוצקבר) וערבית
(נעים עריידי) ,ישותפו בה גם אנשים
שריעותיהם שונות לחלוטין מאלה של נסים
קלדרון ושלי. בהרכבה הראשון של הוועדה היו
בה לא־פחות משני אנשי ״ארץ־ישראל השלמה״,
למשל. אחד מהם, יו״ר ועד אגודת הסופרים יעקב
אורלנד, שהצטרף תחילה, אולץ על־ידי הוועד
שלו לפרוש מטעמים שלא כאן המקום לפרטם. כן
עמדתי על כך ששום סופר המייצג מה שמכונה
בעגה המקומית בשם ״קליקה״ או חבורה ספרותית
לא ישתתף בוועדה.
ס מלכתחילה הוחלט כי משוררים זרים
שתירגמו את שיריהם של משוררים חברי־הוועדה
לא יוזמנו לפסטיבל. כך קופחו, למשל, שני
מתרגמי שלי לאנגלית ולגרמנית אף כי על פי כל
אמות־המידה האחרות היתה להם זכות מלאה
להימנות עם המוזמנים, בהיותם משוררים בעלי־מוניטין.

מטה חגיגות ה־ 40 ביקש מאיתנו לבחור
ב־ 40 משוררים ישראליים בלבד להשתתף בפסטיבל
בקריאת שיריהם (כולל המשוררים הכותבים
יידיש ולשונות זרות) .אנחנו התעקשנו להעלות
מיספר זה ל־ 85 ובסופו של דבר נתקבל
מיספר זה על דעת המארגנים חרף התנגדותם
הראשונית העזה. ודוק 85 :בנוסף ל־סז משוררים
כותבי יידיש וערבית, וכן משוררים ישראליים
הכותבים בשפות אחרות.
ס עמדתנו העיקבית היתה כי לא נבחרנו כדי
לשמש ועדת־שיפוט ולהכריע מי מהמשתתפים
טוב ממי. ביום חג לשירה העברית — בחודשים
הראשונים לעבודתנו עוד דובר במושגים ממין זה
— אין להפלות הפליות ולהרבות מדנים ומחלוקות.
לפיכך, יש להזמין כל משורר עברי בעל
מוניטין כלשהם -אפילו יועלה שמו בוועדה
בידי חבר ועדה אחד ויחיד בלבד!
ס הוחלט כי המשוררים הנודעים יותר שבקרב
חברי־הווערה ייסעו לקרוא משיריהם, בחברת
עמיתיהם.הצעירים מהם והפחות ידועים, דווקא
במקומות מרוחקים ואף נידחים. וזאת, כדי למנוע
כל לזות שפתיים וכל עילה לטענות. בכל הסייגים
האלה שקיבלנו על עצמנו זכינו בתמיכתו
האמיצה והבלתי־מתפשרת של חיים גורי אשר
תודות להתעקשותו שלו נתקבלו גם על דעת
המארגנים שדרישותינו הוסיפו להם הוצאות,
טירחה אירגונית וכאב־ראש עד בלי די ס
עד לפרישתי מן הוועדה לא נתקבלה גם
הסכמתו המפורשת של משורר ערבי ישראלי
אחד להשתתף בפסטיבל, זולת הסכמתו
של חבר הוועדה עריידי. מרבית משוררי היבשת
האפריקנית וארצות ״העולם השלישי״ אף לא
השיבו על מיכתבי־ההזמנה שנשלחו אליהם. משוררים
ידועי־שם כגון אלן בוסקה מצרפת וקוזו
אקיטו מיפאן, אשר נענו״תחילה, ביטלו את השתתפותם
לאחר־מכן כשתמונת המתחולל בישראל
החלה מתבהרת בעולם. מבין שישה או
שיבעה משוררים מערב״גרמניים שפנינו
אליהם -נתקבלה רק תשובה חיובית אחת!
ס כל המשוררים בעלי המוניטין הבינלאומיים
שניאותו בסופו של דבר ליטול חלק בפסטיבל,
כמעט בלי יוצא־מן־הכלל, עשו זאת לאחר שי־חות־שיכנוע
חוזרות ונשנות מצד חסיד הנאצים
ועוכר־ישראל נתן זך שביקש, כזכור, למסוך
טיפות־רעל בימי שימחתה של ארצו.

אהרון גלעדי מביט על אהרון גלעדי. ברקע: צילום של אברהם חי ()1986
שלא נענו הפעם — לבוא לישראל על חשבונם,
בהזדמנות אחרת, לכנס־שירה שייערך בה ביחד
עם עמיתינו המשוררים הערביים, שלא תחת
חסות ממשלתית או ציבורית, כולן נכונות! הרעיון
נבחן עתה ביסודיות וייתכן מאוד שימומש
באחר הימים. מכל מקום, לא במסגרת ״חגיגות

תודה על תשומת־הלב ועל הסבלנות.ניז> _

אהרון גלעדי
חריג אמיתי
ביום שישי אחד, בשעות אחרי הצהריים, פתח
עבורי הצייר אהרון גלעדי את שערי המוסיאון,
וכך ניתן לי להסתובב לבדי באולמות השונים
שבקומה התחתונה והעליונה, ולהתבונן באין
מפריע בתמונות השמן, כ־ 60 במיספר, ובדמויות,
החוזרות על עצמן אין־ספור פעמים, עשויות
כמתוך דיבוק. דמויות אשר אט־אט שבו את ליבי
בפשטותן ובנוכחותן החידתית.
תערוכה כמעט רטרוספקטיווית של עבודתו,
במישכן לאמסח שבחולון, עירו. מקום־תצוגה
ציבורי שגלעדי היה בין היוזמים להקמתו לפני
30 שנה ויותר.
מי שאצר והכין את התערוכה לא טרח לפרט
את שמות התמונות, את גודלן ומועד ציורן. חבל.
אהרון גלעדי, היום בן ,80 מראשוני ומוותיקי
הציור הישראלי. עלה לישראל מרוסיה בסוף
שנות־ה־ ,20 לאחר שסיים את לימודיו באקדמיה
לאמנות של לנינגרד, והגיע הישר לקיבוץ אפיקים,
שם עבד 16 שנה כטייח. יומיים בשבוע
הוקצבו לו לציור. לאחר מכן, נטש את חיי הקיבוץ
השיתופיים (דבר שנתפס כבגידה באותם ימים),
ו״התחבא״ ארבע שנים בכפר־סבא, שם הדריך
עולים חרשים בעבודת הטיח. אחר־כך עבר לחולון.
חמש שנים עבד כמרכז ציור ופיסול של
ההתיישבות העובדת, בוועד הפועל של ההסתדרות.
1לחה
חזנפלד היתה הראשונה שרכשה מעבודותיו.
מאז, הוא מצייר ומוכר את עבודותיו
לפרנסתו. מ״תמונות רציניות״ הוא אינו אוהב
להיפרד .״מזלו״ ,לדבריו, שהוא ואשתו מסתפקים
במועט. כך הוא יכול להרשות לעצמו להחזיק
בעבודות היקרות לו.
אי אפשר לומר על גלעדי שהוא נטול שימחת־חיים
וחוש־הומור. בגילו המתקדם כוחו עודו
במותניו, ואין הוא לאה מלחזור שוב ושוב על
הצהרה כמו ״תמונות עם סימן ירוק הן לא
למכירה. הן לא שלי. הן שייכות למוסיאון הלובר
בעוד 400 שנה-״
גלעדי צייר חרוץ, משכים קום. עובד בבוקר
על שמניו, בסטודיו שלו, עד לשעה ,11 ולאחר
מכן, יוצא לרחוב, לבתי־הקפה, לצייר בדרכו, על
יסוד הסתכלות ובהתאם לרחשי ליבו. הוא נרתע
מהאלגנטי. על כן יעדיף בתי־קפה באזור אלנבי־

חדשים״ .אולם דומה שאין הדבר משתקף בשוק
האמנות המקומי.
כך קיימת כאן בעייה מרכזית שעודנה רחוקה
מפיתרון סביר. זו מתמצית במחירים הנמוכים עד
גיחוך שבהם נמכרות״ יצירותיהם של אמנים
ותיקים ובעלי מוניטין בישראל. עובדה המעירה
על חוסר עניין אמיתי ואולי חוסר הבנה בסיסי
לחשיבותה של האמנות הערכית הנוצרת כאן מול
עינינו — לעתים באין רואה. כמו גם על
חוסר בטחונם וחוסר ראיית הנולד של אספנים
ו״משקיעי אמנות״ בישראל.
לאור כל זאת ניתן, אולי, לתלות את התיקווה
בדור הצעיר. שמא פתיחותו וחינוכו לאמנות יועילו
וישנו את המצב.
ולבסוף, עצה לצעירים ולצעירים ברוחם,
אפילו הם ״עניים בכיסם״ :ריכשו עכשיו, בנד

אהרון גלעדי: במישפוזה, שמן על בד
כירות פומביות, יצירות איכות של אמנים ישראלים
בני המאה ה״ ,20 במחירים שהם, כאמור,
נמוכים עד מצחיקים (מדובר ב־505־200$
לעבודה) .ולוא רק מהסיבה הברורה שאלה בנות
תקופה היסטורית, גיאוגרפית ותרבותית שלא
תחזור עור. בחינת אחיזה באחד מענפי עץ שוש־לת־היוחסין
של הציור הישראלי שאיננו ארוך
בימים. עברו כבר מאחוריו ועתידו עוד לפניו.

נעמי הר ירוק

/7ובוד
ן* שתיים לפנות בוקר, בשעה
שבני־גילו ישנים במיטה חמה
וחולמים חלומות מתוקים, עובד שחר
שוורץ ( )18 לפרנסתו. הוא מסתובב
ברחובות חשוכים, בגנים ציבוריים,
בסימטות צדדיות, ומוכר את גופו.
״אני זונה,״ הוא אומר בפשטות,
ביובש.
שחר תכול־העיניים ביקש להיחשף
ולספר את סיפורו, סיפור של בן־טובים,
תלמיד מעולה, צעיר אינטליגנטי ונבון
העובד בזנות. אבל הסיפור הזה הוא לא
רק הסיפור שלו, הוא סיפורם של נערים
רבים שעזבו את בית ההורים המרוחק
מתל־אביב ועברו אל הכרך. כדי לממן
את מחייתם הם עוסקים בזנות.
קשה לאמוד את מיספרם. רבים מהם

עובדים באופן לא־קבוע. כשהם זקוקים
לכסף הם מגיעים לעבודה. מיספרם של
הנערים שעובדים באופן קבוע, מרי
ערב, נע בין 15ל־ .25 שחר הוא אחר
מהם.
הוא נולד בקריית־מוצקין. אמו עובדת
סוציאלית, אביו עצמאי, כסף מעולם
לא היה חסר במישפחה.
הוא נער גבוה, שיער בלונדי ארוך,
תנועות נשיות מכוונות וקול מאנפף.
״מאז שאני זוכר את עצמי, הייתי
שונה. בגן הייתי משחק עם הבנות
בגומי ובקלאס. עוד כשהייתי ילד
הייתי חולם תמיד על גברים, לאו דווקא
בצורה מינית, אלא מבחינה חברתית.
כאילו הם האחים הגדולים שלי.
״כשהגעתי לבית־הספר, הילדים

התחילו לקרוא לי קוקסינל. בהתחלה
זה לא הפריע לי. חשבתי שזו סתם
קללה.
״יום אחד החלטתי לברר מה פשר
המילה הזו. שאלתי את אמא. היא
הסבירה לי שזה גבר המחופש כאשה״.
עם השנים למד שחר לחיות עם
כינויי־הגנאי, התעלם מהם, נתן להם
לעבור לידו.
״מבפנים זה כאב לי נורא, אבל לא
הראיתי את זה.
״כשהייתי בכיתה ח׳ ,ניגשתי לילד
מהכיתה, ילד שאהבתי נורא, .בוא
נשכב׳ הצעתי לו ברגע של חולשה.
הוא התחיל לרוץ, ברח ממני.
״למחרת, כשהלכתי לבית־הספר,
חיכתה לי חבורת־ילדים. הם התנפלו

עלי במכות ובקללות, היכו אותי עד
זוב דם וצעקו עלי,הומו מסריח!׳
״זה היה האירוע הכי משפיל בחיי.
ברחתי הביתה ממרר בבכי, לא בגלל
המכות אלא בגלל ההשפלה שהרגשתי.
החלטתי שיותר לא אחזור לבית־ספר.״

^ ״גמשד
לגברים״
ך יי וא נשאר בבית במשך שבוע,
! 1וסיפר להורים שהוא חולה. אחרי
השבוע היה יוצא בבקרים מהבית
ומסתובב ברחובות. באחד הימים
התקשרה המורה עם ביתו כדי לברר
מדוע אינו בא. הוא סיפר לה את שקרה.
היא שיכנעה אותו לחזור לבית־הספר.
״זו היתה שנה נוראה. כל בית־הספר
צחק עלי, קראו לי בשמות, התעללו.
ירדתי בלימודים, הייתי תלמיד מעולה
והפכתי לתלמיד כושל.
״בסוף השנה, שהיתה לגביי סיוט
ארוך, החלטתי לעזוב את מקום-
המגורים ולעבור לפנימייה בירושלים.

וקיוויתי שאסתדר.״
אבל התיקוות והתפילות לא עזרו
לו. בתחילת השנה השקיע את כל
מירצו בלימודים, ושוב חזר להיות
תלמיד טוב. מבחינה חברתית הוא עמד
בצד .״לא הייתי שייר לחברה. היתה לי
ידידת־נפש קרובה, וזהו.
״כמה חודשים אחרי תחילת השנה
ישבתי עם הידידה בחדר, היא התחילה
לגעת בי ואז סיפרתי לה שאני נמשך
לגברים. סיפרתי לה על הפרשה
העצובה שהיתה לי לפני שהגעתי
לפנימייה.
״שבוע אחר־כך רבתי איתה, ויום
אחרי המריבה היא סיפרה לכל
הפנימייה את מה שסיפרתי לה. שוב
התחילו לצחוק עלי ולהציק.
״ממש נשברתי. הייתי יושב בחדר
במשך שעות ובוכה.
״התחלתי לעשן. אני זוכר את עצמי
בן , 14 יושב עם סיגריה ביד, מביט
בעשן ובוכה, ובוכה ובוכה. האשמתי
את אלוהים.
״למה, בכיתי, למה עשית אותי

,.אמי פוצה בבג .,אבא שרי היה
המום, רא ינוד היה להגיב. נשבאנו
הביתה. נבו היה בהיסטויה

,התשתי איכס. מושפל ומזי.

ידעתי שזה יגרום לניתוק מההורים,
שמאוד אהבתי אותם, אבל לא יכולתי
לסבול עוד.
״חשבתי שאם אעבור למקום חדש,
אוכל לפתוח דף חדש ונקי.״
היו לו הרבה תיקוות וחלומות
כשהגיע לפנימייה.
״ביום הראשון אסף המדריר את כל
הבנים ואירגן מישחק־כדורגל. אני לא
רציתי להשתתף, ישבתי בצד. הוא
ניגש אלי וניסה לגרור אותי למיגרש.
אז כבר ידעתי שיהיה לי קשה. ראיתי
שגם כאן אני חריג. בכל זאת התפללתי

שונה מכולם? למה אני לא ילד רגיל?
״בכל פעם שהיו צוחקים עלי, הייתי
מתחיל לבכות.
״כשהרגשתי שאני עומד להתמוטט,
החלטתי ללכת לפסיכולוג של בית־הספר.
לקח לי שלושה ימים לספר לו,
כי בכל פעם שהתחלתי לדבר הייתי
בוכה ולא יכולתי להמשיך.
״בסוף אמרתי לו, :אני הומו.׳ הוא
התחיל לשוחח איתי, ניסה להסביר לי,
לעזור, ובאמת הוא הצליח. התחלתי
לאט־לאט לקבל את עצמי״.
אבל היחס של חבריו־לכיתה לא

פסק, ההשפלות הלכו ותכפו.
״יום אחר שמע המררין־ את הכינויים
ועשה בירור. הילדים בכיתה סיפרו
לו כל מיני סיפורים עלי, והוא החליט
להזמין את ההורים שלי.
״ההורים הגיעו לחרר שלי, המדריך
סגר את הדלת ושאל מולם, :זה נכון
שאתה הומו?׳ לא עניתי לו. אחר־כך
ההורים שאלו, ואני ניסיתי להכחיש,
אבל הם לא עזבו אותי ואחרי שעתיים
נשברתי. פרצתי בבכי והודיתי.
״בשניה שאמרתי,כן׳ ,אמא פרצה
בבכי, אבא היה המום, לא יכול היה
להגיב. אחר־כך הוא ביקש מהמדריך
לקחת אותי הביתה.
״כשהגענו הביתה, הוא כבר היה
בהיסטריה. ימים שלמים הוא היה צורח
עלי,אם לא תשתנה, אני אהרוג אותך!
אתה תחזור למוטב׳
״הבטחתי לו שאשתנה, אבל בלב
ידעתי שלא אוכל.
״אילו הייתי יכול להשתנות, הייתי
משתנה. הלוואי ויכולתי!
״חזרתי לפנימייה, וסחבתי בקושי
עד סוף השנה. ביום האחרון קרא לי
המנהל לחדרו והודיע לי שאין לי מה
לחפש עוד בבית־הספר. הוא אמר שזה
מפני שאני מעשן, אבל אני יודע מה
הסיבה האמיתית. הוא בטח פחד
שאשפיע על הנערים״.
שחר מחייך חיוך עצוב. הוא חזר
לבית־ההורים והחליט שלא להרשם
שוב לבית־ספר.
המיסגרת החברתית של המוסדות,
שבהם היה, גרמה לו לפחה ממיפגש עם י חברה חדשה.
״לא רציתי לעבור שוב את כל הסבל
שכבר עברתי. ישבתי בבית, בלי
מיסגרת. לבד, בלי חברים. לא רציתי
אפילו לצאת לרחוב. נכנסתי לשיגרה
של ישיבה בבית, בלי לעשות כלום.״
ההורים השלימו עם המצב החדש.
הימים חלפו עברו, ושום שינוי לא
נראה באופק.

״לא לגי
בעולם״

שינוי בחיים שלי קרה בפת1
אומיות. שמעתי כי בוי ג׳ורג׳
עומד להופיע בארץ. אני הערצתי
אותו, אהבתי אותו ורציתי להידמות לו.
״יום ההופעה היה בשבילי יום חגיגי.
התלבשתי כמוהו ונסעתי באוטובוס
לתל־אביב. כשהגעתי לפארק הייתי
בשוק. פתאום ראיתי המון אנשים לבו־

שים כמו בוי ג׳ורג׳ ,אלפים, מאופרים,
בשיער ארוך, לבושים בבגדים נשיים.
״הרגשתי פתאום מין הרגשת־הקלה
עצומה, כאילו אני לא לבד בעולם.
הנה, יש עוד כמוני! זו היתה הרגשה
נהדרת!״
באותו הערב הוא הכיר חברים
חדשים, החליף מיספרי־טלפון, והרגיש
שהוא עומד לפני עתיד חדש, יפה יותר.
הוא התחיל לבקר לעיתים תכופות *
בתל־אביב .״אז גיליתי את המועדונים
של ההומואים, את הגנים הציבוריים.
פתאום ראיתי חיים חדשים.
״אני הייתי טרף להרבה חיות בתל-
אביב, ילד צעיר, יפה ותמים.
״בבית לא גיליתי שאני נוסע לתל-
אביב. סיפרתי שיש לי ידידה מהפנימייה,
ואני נוסע אליה.
״בין הגיחות לתל־אביב לא חייתי.
החיים שלי היו רק בגיחות.״
גם המצב הזה לא נמשך זמן רב.
ההורים גילו שאין — ולא היתה —
שום ידידה. הם אסרו עליו לצאת
מהבית בלילות.
״בהתחלה הסכמתי. לא היתה לי
ברירה. הייתי יושב בבית וחושב על
תל־אביב.
״יום אחד הרגשתי שאני משתגע.
ארזתי מיזוודה וברחתי מהבית. הגעתי
לגן־העצמאות בתל״אביב והיכרתי שם
אדם מבוגר. הוא אסף אותי לבית שלו,
ושם הציע לי לקיים איתו יחסי־מין. לא
רציתי, ואז הוא הציע לי כסף. הסכמתי.״
אחרי
כמה ימים בתל־אביב, הוא החליט
לחזור הביתה. ההורים החליטו לא
לוותר לו עוד, הרביצו, צעקו ואיימו.
אבל אז, בפעם הראשונה, הוא אזר
אומץ ואמר להם :״אתם יכולים לצעוק
ולהרביץ. לא יעזור לכם כלום, כזה אני
ולא אשתנה!״
למחרת בבוקר לקח מיזוודה ויצא
לתל־אביב. הפעם, הוא החליט, לא
יחזור עוד הביתה.
שוב פנה אל גן־העצמאות, שוב
הכיר אדם מבוגר .״הוא היה עשיר נורא,
הביא אותי לדירה מפוארת, והציע לי
לגור אצלו. ברור תמורת מה. גרתי
אצלו, כי לא היתה לי ברירה. שנאתי
לקיים איתו יחסי־מין, נגעלתי מזה.
לפעמים הייתי שם לו במשקה סודה
לשתייה, שמעתי שזה גורם לאי־חשק
מיני. תמיד הייתי מנסה להתחמק
מהמין, אבל זה היה המחיר ששילמתי

״אחרי כמה שבועות הוא ראה שאני

שחר מתכונן לעבודה
״אבי אסר: אם לא תשתנה, אהחג א 1תך ך

שחר במכונית של לקוח
,אני כבר לא ננעל סזה. בשביל• זה מיקצזע

כל הזמן מתחמק מהמין. רבנו, הוא
סילק אותי ומצאתי את עצמי ברחוב
עם מיזוודה ובלי כסף.
״היתה לי האפשרות לחזור הביתה.
כשנזכרתי מה מחכה לי שם, החלטתי
שבשום פנים לא אחזור.
״באותו הערב הלכתי לגן־החשמל.
חמש דקות אחרי שהגעתי, עצרה לידי
מכונית. האדם שישב בתוכה אמר, :אני
רוצה לזיין אותך. כמה זה?׳ בלי לחשוב
מה אני עושה עניתי לו 50 :שקל. הוא
אמר,בוא תעלה׳ ,ואני ממש לא ידעתי
מה קורה איתי. המחשבה התנתקה
ממני.
״כשירדתי מהמכונית הרגשתי שבא
לי להקיא. הרגשתי איכס, מושפל ובזוי,
אבל לפחות היו לי ביד 50 שקל.״
הרצון לחיות בתל־אביב גבר על
רגש ההשפלה, והחוויה החד־פעמית
הפכה עיסוק־קבע .״בינתיים היכרתי
ילדים אחרים העובדים בזנות. עברתי
לגור אצל אחד מהם ולמדתי דברים
חדשים. ניסיתי להתגבר על רגש ההשפלה
ואמרתי לעצמי כל הזמן: אני
עושה את זה רק בשביל הכסף. אז זה לא
נורא.
״יום אחד סיפר לי אחד הילדים
שעובד בזנות שכשמחופשים לאשה
מרוויחים יותר כסף.״
עוד באותו הערב עמד שחר מול
המראה, מרח על פניו מייק־אפ, משח

אודם צעקני, לבש פיאה ויצא לעבודה
בשינוי האדרת.
״היכרתי קוקסינלים שחיים ברמה
גבוהה נורא, רציתי להיות כמוהם.
תמיד הרגשתי שאני גבר רק כלפי חוץ,
בפנים אני אשה. עכשיו, בבגדים
הנשיים, הרגשתי נוח, וחוץ מזה באמת
מרוויחים יותר כסף.״
כמה מרוויח הנוער העובד? ״מלקוח
רגיל לוקחים 50 שקל. לדברים מיוחדים
כמו מכות וסטיות אחרות (הוא
פירט רשימה גדולה של ביצועים
החביבים על לקוחותיו) ,על כאלה
משלמים 200,100 שקל, ואפילו יותר.
״הלקוחות יודעים שאני גבר.
בוודאי. לזה הם נמשכים, לגבר המחופש
כאשה. הם סתם סוטים,״ הוא אומר
בצחוק מתגלגל.
״אבל יש כאלה שטועים וחושבים
שאני אשה.
״אתמול נכנסתי למכונית, וכשה־לקוח
ראה שאני בחור, הוא נתן לי
סטירה וסילק אותי.
״בדרך כלל עושים את זה במכונית,
חמש דקות, גומרים והולכים.
״לא, אני כבר לא נגעל מזה. הזנות
היא בשבילי מיקצוע. השלמתי עם זה״.
עם המישפחה הוא ניתק כל קשר.
הוא מתגורר בדירה שכורה עם עוד שני
שותפים .״השכנים לא יודעים במה אני
עובד. כשאני מתחפש לאשה, אני יוצא

מאוחר בלילה, כדי שלא יראו אותי.
״איך מגיבים כשרואים אותי ברחוב?
מעירים, צוחקים, לפעמים קוראים לי
בטעות גברת. פעם רצה אחרי קבוצת
ילדים קטנים, וביקשו חתימה, :אנחנו
רוצים חתימה מהומו,׳ הם אמרו.
״אני משתדל להישאר אדיש מול
תגובות. רק פעם אחת זה הפריע לי
שראו אותי בעבודה. חיכיתי ללקוחות,
ופיתאום עברו לידי שני ילדים, שלמדו
איתי בבית־הספר. הם הסתכלו בי
ואמרו, שחר, לאן הגעת?׳ אחר־כך
דיברנו. הם סיפרו לי שהם עומדים
להתגייס, ואני חשבתי בלב: איפה הם
ואיפה אני!
״זו היתה הפעם הראשונה שהתביישתי.
אבל הרי בגלל ההתנהגות
שלהם הגעתי לאן שהגעתי!
״אולי, אילו היו החברה והמישפחה
מקבלים אותי אחרת, לא הייתי נמצא
כאן היום.
״אילו רציתי להפסיק לעבוד בזנות?
בוודאי, איזו שאלה, הייתי נורא רוצה
— אבל מה אעשה אז? איך אחיה?
״כשאוכל לעמוד ברשות עצמי, אפסיק
לעבוד.
״מה יהיה בעתיד? אני לא חושב. אני
לא רוצה לחשוב, כי אני מפחד מהמחשבה
על העתיד.״

שי כרס,
עילס: אבי ולדמן

ליל מתגוללת בימים 3לא השגחה. אחר עלילה מישפחתידו שהשתרעה
על שלוש ב^ז חטף ה אג את סותיו מאמן באנגליה והביא אותן לישראל

• 71ח נטועות
₪1וח חמונדת
^ ילי, ילדה בת ,12 מסתובבת מזה
/שבועיים בתחנה המרכזית בתל־אביב.
עד לפני שבועיים גרה אצל
מישפחה־אומנת במושב שיתופי דתי
ליד רמלה. לילי ואחותה הקטנה, ליאת,
נמסרו לאותה מישפחה על־ידי עובדת
סוציאלית בלישכת־הסעד בתל־אביב.
אחרי ויכוח בין לילי ובין אם־
המישפחה, החליטה האם שאינה רוצה
בלילי בביתה. האם ארזה את חפציה
והביאה אותה לתחנה המרכזית במכוניתה,
השאירה אותה בפתח חנות של
קרוב־מישפחה ונסעה.
האב, דני כרם, נדהם לראות את בתו
לילי, שהושארה בחנותו על־ירי הקרוב.
דני סילפו למישפחה־האומנת וביקש
כי יקחו את הילדה בחזרה אליהם, עד
שיימצא סידור מתאים. הם לא הסכימו
בשום אופן.
למחרת, כשפנה דני לעובדת הסוציאלית
בלישכת־הרווחה ברח׳ המלך
ג׳ורג׳ בתל־אביב, היפנו אותו לעירייה,
לעובדת סוציאלית אחרת. גם זו אמרה
שאינה יכולה למצוא פיתרון, וביקשה
אותו לחזור למחרת.
הוא חזר למחרת, אך לא מצא איש
במישרד.
מאז עברו שבועיים. דני מתקשר עם
העירייה בכל יום, ולפעמים הוא עוזב
את העבודה ונוסע לשם עם לילי בתו.
הוא נשלח ממישרד אחד לשני, ובכל
מקום נאמר לו שהעניין אינו בסמכותו.
במקביל פנה למישרד־החינוך. משם
הוא נשלח בחזרה לעירייה, ופיתרון
אין.
בינתיים מסתובבת הילדה בתחנה
המרכזית במשר שעות ללא פיקוח. דני

אינו יכול למצוא פיתרון בעצמו, ואינו
יודע לאן לפנות כדי לקבל עזרה.

עיסקי־עודות
1בפרס ובאנגליה
געתי לחנות בגדי־העור של
1 1דני כרם בתחנה המרכזית בשעות־

הצהריים. בחנות היתה תנועה רבה של
קונים, שבאו והלכו. לילי, הילדה,
ישבה בחנות בחוסר־מעש. הצעתי לדני
שנצא לבית־קפה סמוך, שם נוכל
לשוחח בשקט.
במשך השעות שישבנו בבית־הקפה
גולל דני את סיפור חייו וסיפר על
התלאות שעברו עליו ועל שתי בנותיו,

עליתי ארצה מפרס, לפני 27 שנים.
בפרס עבדתי כמעצב אופנת־עור.
בארץ עבדתי כפועל, וכעבור חמש
שנים פתחתי בית־חרושת לנעליים
ברחוב נווה־שאנן בתל־אביב. היו לי 24

״לילי״ בבית אביה

השוטרים הבריט״ם נירש! אותו אחרי תשע ששת

סיפר דני:

המישפחה האומנת העבידה א 1תה בפרך

דני וסוזן בחתונתם באיראן, סוזן בלוס־אנג׳לם

לילי וליאת.

פועלים, ושיווקתי נעליים לכל חלקי
הארץ.
הגעתי מפרס עם מישפחתי, אשתי
ושלושת ילדי. אשתי ואני לא הסתדרנו,
וחיינו בנפרד. הילדים היו אצלי
במשך רוב הזמן.
חיי השתנו לגמרי מהרגע שהכרתי
את סוזן, שהיתה אנגליה והגיעה ארצה
ממנצ׳סטר. היא סיפרה לי שגמרה את
לימודיה באוניברסיטה, ועבדה שנה
בבית־ספר באנגליה. היא שמעה על
ישראל ובאה לגור כאן בקיבוץ. היא
אהבה את מזג־האוויר בארץ ואת
האנשים, שהיו פתוחים וחברותיים יותר
מאשר באנגליה, כך אמרה.
היכרתי את סוזן אצל זוג־חברים
בתל־אביב, ואחרי שיצאנו ביחד במשך
שבוע החלטנו לחיות ביחד.
אחרי חודש נסענו לבקר בפרס.
הייתה לי מישפחה בטהראן, וקרוב־מישפחה
הציע לי לפתוח בית־חרושת
לעורות, וכך עשיתי. החלטתי אז
לעשות כסף בפרס, לבנות את עצמי
ולחזור ארצה. אחרי ארבעה חודשים,
כשסוזן היתה בהריון, התחתנו. היתה
חתונה מפוארת והזמנתי חברים
וקרובי־מישפחה. לרב אמרתי שסוזן
היא יהודיה־אשכנזיה, ושאנחנו זוג
מישראל. חיתנו אותנו ברבנות בלי
שום בעיות. שני קרובי־מישפחה היו
עדים שלנו ברבנות.
מפרס נסענו לאנגליה. סוזן לא כל־

כך רצתה, אבל הסברתי לה שאני עדיין
לא מוכן לחזור ארצה, ואני רוצה
לפתוח עסק באנגליה ולעשות עוד
כסף. מפרס יצאנו בגלל המצב הפוליטי
שם. באנגליה נשארנו שנתיים. גם שם
פתחתי בית־חרושת לעורות, והעסקים
התקדמו יפה.
הוריה של סוזן לא קיבלו אותי בעין
יפה. הרגשתי זר בבית, ולא קיבלתי את
הכבוד המגיע לי. לילי, שנולדה בפרס,
היתה אז בת שנתיים.
סוזן רצתה לחזור לישראל. מכרנו
כל מה שהיה לנו וחזרנו ארצה. פתחתי
כאן בית־חרושת לעורות וחנות לדברי־עור
ברחוב דיזנגוף. מצבנו היה טוב.
באותה תקופה התגרשתי מאשתי
הראשונה, שהסכימה לתת לי גט תמורת
50 אלף לירות, בתנאי שאקח אלי
את שלושת הילדים ואטפל בהם.
קניתי דירה ברחוב סוקולוב, וסוזן
טיפלה בשלושת ילדי ובשתי הבנות
המשותפות שלנו, לילי וליאת, שהיתה
אז תינוקת.

גיור

2 0 ,0 0 0 - 1 1ל > דו מ
ך* בעיות התחילו כשהלכתי לר־
\ 1שום את לילי בגן־הילדים, והיא
לא היתה רשומה בתעודת־הזהות שלי.
במישרד־הפנים אמרו לי להתחתן
ברבנות או לנסוע להתחתן בקפריסין.
אשתי ואני פתחנו תיק ברבנות,
ואשתי רצתה להתגייר. הרב אמר לנו
שעניין הגיור יקה שנתיים, עד שאשתי
תלמד את המסורת היהודית. הסברתי
לרב שקשה לנו לחכות שנתיים, ואנחנו
רוצים לרשום את הילדה לגן.
הרב אמר לי שיש אפשרות לשלם
20 אלף לירות, כרי שרב מיוחד ילמד
את אשתי ויבוא בכל יום מהבוקר עד
הערב, וכך, תוך שבועיים, אפשר יהיה
להפוך אותה ליהודיה.
התרגזנו על כך הם עושים עסק
מהדת. החלטנו לוותר על הגיור ונסענו
לקפריסין, כדי להתחתן. קיבלנו כתובת
של אשה יהודיה שעבדה במישרד
ממשלתי, והיא דאגה לחתן אותנו.
אחרי שלושה ימים חזרנו ארצה,
ורשמנו את הילדה במישרד־הפנים.
כשהגענו לרבנות בפעם הראשונה
עם מיכתב מהרב בפרס ותעודת־הנישואין,
אמרו לנו שהרב שחיתן
אותנו אינו מוסמך לחתן. הסתבר שכאן
בארץ בודקים כל נישואין שנערכו
בפרס. התייאשנו מכל תהליכי הביורוקרטיה,
והחלטנו לעבור לגור באר־צות־הברית.
מכרתי
את החנות בדיזנגוף והשארתי
את הרירה לשלושת הילדים
מאשתי הראשונה. שניים מהם היו כבר
בצבא, ודאגו לילדה הקטנה. יותר
מאוחר, כשהסתדרתי בארצות־הברית,
שלחתי לילדים 1000 דולר בכל חודש.
פתחתי בית־חרושת לעורות בלוס־אנג׳לס,
ועבדתי עם בוטיקים גדולים.
היה לי שותף, קרוב־מישפחה שירד מנכסיו,
שניהל איתי ביחד את המיפעל.
חיינו נהדר. היה לנו בית בבברלי־הילס
עם בריכת־שחייה, מיגרשי־טניס
ומיגרשי־חנייה. הילדות היו מאושרות,
ואשתי סוזן התאקלמה במקום.
במשך הזמן פתחתי חנות לעורות
בשדרת־הוליווד. חנות גדולה ומפוארת.
לאשתי היה חשבון־בנק פרטי,
אבל הכסף העיקרי היה בחשבון־הבנק
שלי.
אחרי שלוש שנים נכנס לאשתי ג׳וק
לראש. אחרי ריב סתמי היא הפסיקה
לדבר איתי למשך חודש ימים. השכנים,
שאיתם היינו מיודדים, עשו בינינו
סולחה.
כשחזרנו לדבר, ביקשה אשתי שאפתח
חשבון־בנק משותף לה ולי, כי היא
דואגת מה יעלה בגורלה ובגורל הבנות
אם יקרה לי משהו, והן ישארו ללא
ביטחון כלכלי. היא אמרה שהיא רוצה
להיות שותפה בכל בחיים שלי.
הסכמתי איתה, ובבוקר למחרת הלכנו
לבנק ופתחנו חשבון משותף, כשכל
אחר מאיתנו יכול למשוך כסף רק עם

$ת, והחלטתי לקחת את החוק

חתימתו של השני. הרבר היה כמה ימים
לפני חג־המולד.
סוזן אשתי התחילה לעשות בעיות,
ורצתה לעזוב את ארצות־הברית ולחזור
לישראל. הסכמתי, באופן עקרוני
ואמרתי שאעשה הכל כדי שתרגיש
טוב. הצעתי למכור את כל הסחורה לפני
חג־המולד, ולא לקנות סחורה חדשה.
סוזן עזרה לי בחנות, מכרנו הרבה,
ובכל בוקר הפקדנו את הכסף בבנק.
ביום שלאחר חג־המולד הייתי בחנות
כהרגלי. חברתה הטובה של אשתי
הגיעה לחנות ואמרה שהיא רוצה לספר
לי משהו ומקווה שלא אתרגז. שאלתי
מה קרה? היא ביקשה שאשב קודם כל
על כיסא, ואז תספר לי.
ישבתי. החברה הודיעה לי כי אשתי
ושתי הבנות נסעו לאנגליה לפני שעה.
אמרתי לה שזה לא יתכן, כי רק
לפני כמה שעות יצאתי מהבית וכולן
היו שם.
החברה אמרה שהיא עצמה הסיעה
אותן לנמל־התעופה.
לא האמנתי, קיבלתי סחרחורת
וכאבי־ראש. סגרתי את החנות ונסעתי
הביתה.
כשנכנסתי הביתה, חשכו עיניי.
הבית היה ריק. אין אשה, אין ילדות,
והארונות ריקים.
(בשלב זה, כשדני סיפר על בריחת
אשתו עם בנותיו הוא פרץ בבכי ואמר
שהוא מרגיש רע. קשה לו להיזכר
ברגעים אלה. הוא ביקש כוס־מים כדי
להירגע. אחרי דקות אחדות המשיך
בסיפורו).
לא הרגשתי טוב, השתוללתי, דפקתי
את הראש בקיר, צעקתי ושברתי כל
מה שהיה בהישג ידי. השכנים דפקו
בדלת ולא פתחתי, הודיעו לקרוב־מישפחה
והוא התקשר איתי.
סיפרתי לו מה שקרה, שאשתי לקחה
את שתי הילדות וברחה לאנגליה,
להוריה.
הקרוב טילפן לנמל־התעופה, ושם
נאמר לו שאשתי והילדות כבר עזבו
את ארצות־הברית.
זה קרה ביום השישי.

חינוך קאתולי
לגגות

סוזן בחנותו של דני כלום־אנג׳לס
הכסף נעלם סהחשמן

ובשעה 11 בלילה שלחו אותי ארצה
במטוס אל־על. את הכרטיס שילמתי
מכיסי.
למחרת הלכתי לשגרירות אנגליה
בתל־אביב. סיפרתי להם מה שקרה
וביקשתי עזרה. הם אמרו שלא יוכלו
לעוור. פניתי לעורך־דין. הוא ביקש 25
אלף דולר שכר־טירחה ואמר לי
שייאלץ לנסוע לאנגליה ולשהות שם
תקופה מסויימת, וכי יהיו לו הוצאות
רבות. הוא אמר שלא יוכל להבטיח לי
כלום.
לא נשאר לי כמעט כסף. מכרתי את
שתי המכוניות שהיו לי, ובסך־הכל
נשארו לי 15 אלף דולר.
פניתי למישטרת דיזנגוף, הקרובה
לבית שלי. סיפרתי לשוטר התורן חלק
מסיפורי. השוטר אמר לי :״מה שאשתך
עשתה לך גם אתה תעשה לה, וזו עצה
פרטית ממני.״ אמר שהמישטרה לא
תוכל לעזור לי.
העצה שהשוטר נתן לי נתנה לי
כיוון למחשבה. חשבתי לעצמי: אם אין
^ יום השני הלכתי עם השותף
החוק יכול לעזור לי, אז אקח את החוק
^ לבנק. רציתי לבדוק מאין היה
לידיים.
1:אשתי כסף לנסוע. בבנק התברר לי
הרגשתי אבוד וחסר־אונים, הבנתי
!ואשתי הוציאה את כל הכסף. היא
ותמה את החתימה שלי, וכך הוציאה
שאין למי לפנות וכל מה שרציתי היה
121 אלף דולר במזומן.
_ להחזיר את אשתי ואת הבנות אלי.
הייתי מוכן לקבל רק את הבנות, אם
כל הכסף שהיה לי היה בחשבון
אשתי לא תרצה לחזור. כל הזמן
;משותף של שנינו.
היה לי ויכוח עם מנהל־הבנק. חשבתי: למה זה קרה לי? הרי הייתי
תמיד בסדר, ואשתי קיבלה ממני את
:מרתי לו שאתבע את הבנק על שנתנו
:סף לאשתי על־סמך חתימה לא־שלי. הכל!
לא יכולתי להבין, לא היתה לאשתי
זוא טען כי עלי לפנות למישטרה. גם
זשותף הציע לי לפנות למישטרה, אבל שום סיבה.
נסעתי לאנגליה מישראל, בעזרת
:יא רציתי להפליל את אשתי, אחרי
זכל היא אם ילדי, ולא רציתי לסבך איזה טריק. הגעתי למנצ׳סטר בטיסה
מפאריס. נסעתי מנמל־התעופה לבית־אותה
במישטרה ובמישפטים. האמנתי
שאם אסע לאנגליה אוכל לשכנע אותה מלון. לא ידעתי איפה אשתי גרה עם
הבנות, ידעתי רק את כתובת הוריה.
להחזיר לי את הכסף ולחזור לחיות
איתי, יחד עם הילדות. יותר מעניין אבל היא לא היתה שם.
ביקשתי מבעל־המלון, שהיה יהודי
הכסף היה חשוב לי להחזיר את
המישפחה שלי אלי. כסף תמיד אפשר. ישראלי, למצוא בלש פרסי. כשהבלש
למצוא, אבל מישפחה קשה מאוד הגיע, נתתי לו פרטים ואמרתי לו
שהעניין דחוף. הבלש ביקש 20 ליש״ט
לבנות.
את החנות ובית־החרושת עזבתי ו־ 12 ליש״ט לכל שעה. לא היתה לי
בידיו של השותף. את הבית מסרתי סבלנות, ואמרתי שאתן לו 500 ליש״ט
לחבר, כדי שיגור בו. את החנות אם ימצא את אשתי והבנות תוך יומיים.
כעבור יומיים הגיע הבלש עם הכתובת.
פירקתי, וחילקתי את הסחורה.
בחנות, היו 12 שטיחים פרסיים, הוא אמר שילך איתי כדי שלא אסתבך.
נתתי אותם תרומה לבית־ח1לים
לילדים חולי־לב. הסתובבתי ברחובות
סהרורי ובכיתי. לא ידעתי מה לעשות.
אחרי שלושה ימים טסתי לאנגליה,
ך סענו במכונית של הבלש, וחי־כדי
להחזיר את אשתי ובנותי הביתה.
בנמל־התעופה באנגליה, אחרי ש ^ כינו מול הבית. אני נשארתי
מסרתי את הדרכון, הלכו לבדוק משהו. במכונית והבלש, שהחזיק חבילה בידו,
אמרו לי להכות. שני שוטרים הכניסו דפק על הדלת. לילי הילדה פתחה את
אותי לחדר, שם ישב חוקר שאמר לי הדלת וקראה לאשתי.
ירדתי מהמכונית כשאני רועד בכל
שלא אוכל להיכנס לאנגליה, כי יש
צו־מניעה מאשתי.
גופי. היה לי פיק־ברכיים, והמחשבות
הסברתי לו את המצב שלי, אך שלי התרוצצו בכיוונים הכי־גרועים
השוטר לא השתכנע ואמר כי אשתי שאפשר לתאר. באותו הרגע הרגשתי
מסרה למישטרה שאני מתכוון לבוא שבא לי לרצוח את אשתי. ניסיתי
ולהרוג אותה, והמישטרה תהיה אחר לשלוט בעצבי.
כשהגעתי לדלת, דחפתי את הבלש
אית אם משהו יקרה לה.
החזיקו אותי שם במשך תשע שעות, הצידה ונכנסתי. סגרתי את הדלת

צו-מגיעה
| גאגגליה

מאחוריי. אשתי קיבלה הלם, והתחילה
לצעוק :״איך מצאת את הבית?״
ביקשתי שתפסיק לצעוק. כי לא
באתי כדי להזיק לה. באתי מפני שאני
אוהב אותה ואת הילדות. ביקשתי
שתשב לדבר איתי.
היא הזעיקה את הוריה, שגרו
בקירבת־מקום, ובנוכחותם שאלתי אותה
למה ברחה, אם לא אהבה אותי ולא
רצתה אותי, הרי יכולנו לשבת לדבר
על זה, ויכולנו להסתדר בדרך חוקית,
כמו כל האנשים. על הכסף לא דיברתי
בכלל.
ב־ 2בלילה ביקשה אשתי שאחזור
למלון. היא לא הסכימה שאשאר אצלה.
נשארתיישם כחודשיים, ובכל יום באתי
לבקר, ובכל יום התחננתי לפני סוזן
שתחזור אלי ושנפתח דף חדש.
באחת הפעמים אפילו נישקתי לה
את הרגל, כדי להחזיר אותה הביתה.
בסוף אמרה שאינה מוכנה לעזוב את
אנגליה, והיא רוצה להישאר ליד
הוריה. ביקשתי שתרשה לי להישאר
במנצ׳סטר ולשכור דירה בקירבת־מקום.
אמרתי שאני מוכן לעבוד קשה
ולפרנס אותה ואת הילדות. גם לזה לא
הסכימה.
כשהבנתי שהיא לא מוכנה לבוא
לקראתי בשום צורה שהיא, הצעתי
שנסדר את העניינים בדרך החוק, נפנה

לבית־המישפט שיקבע מה יהיה גורל
הילדות. הצעתי שאקח את לילי הבת
הגדולה איתי לארץ, ופעם בשנה אבוא
איתה לאנגליה. הצעתי שליאת, הבת
הקטנה, תישאר איתה, ופעם בשנה
תביא אותה לישראל לביקור, כשאני
משלם את כל ההוצאות. אמרתי לה
שאין לי התנגדות להתגרש ממנה, רק
רציתי סידור מתקבל על הדעת, שבו
אוכל להיות באיזה שהוא מקום עם
הילדות שלי. גם לזאת לא הסכימה
ואמרה שהיא רוצה בשתי הבנות ורוצה
עוד כסף.
בחודשיים שהייתי שם קניתי בכל
יום אוכל מכל טוב. המקרר היה כמעט
ריק, והיא בישלה לבנות מרק מוכן בכל
צהריים.
אמרתי לה פעם :״לעזאזל, לקחת
את כל הכסף, למה את לא קונה אוכל
לבנות?״ והיא ענתה שהיא צריכה
לשמור את הכסף לעתיד. בינתיים
קיבלה 100 ליש״ט בכל שבוע מהסעד
באנגליה, ומזה הסתדרה.
עם כל המתחים שהיו שם, קניתי לה
טבעת־יהלום ליוט־הולדתה, כפי שנהגתי
לקנות בכל שנה שהיינו יחד.
היא ענדה את הטבעת, ובקושי אמרה
תודה.
התייאשתי כשהבנתי שלא אוכל
להגיע עם אשתי לשום הסכם מתקבל

ן טגעת־יהלוס
| ליוס־ההולדת

״צעקתי כמ 1מטורף!׳

^ אחד הימים, בשעה 10 בבוקר,
4הביאה אשתי את הבנות אלי
לבית־המלון. זאת היתה הפעם הראשונה.
עד ־לאותו יום, במשך חודשיים,
הלכתי אליהן הביתה בכל יום. אשתי
לא הירשתה לי אף פעם לצאת איתן
לבד מהבית.
היא ביקשה שאשמור על הבנות
ואמרה שהיא הולכת העירה לקנות
בגדים.
כשאשתי הלכה, אמרה לי לילי
שאשתי משקרת. היא שמעה את אמה
מדברת עם מישהו בטלפון, ואמרה
באותה שיחה שהיא הולכת למישטרה
בקשר אלי. באותו רגע החלטתי לחטוף
את הבנות ולברוח, וכי אם היא רוצה
למסור אותי למישטרה, אז שיהיה מה
שיהיה. גם לא האמנתי שמשהו יקרה
לי, כי אחרי הכל, אלו הבנות שלי.
התקשרתי עם יהודי עשיר ומוכר
במנצ׳סטר, שעם מישפחתו הייתי
בקשר. הסברתי לו את המצב.
זהו אדם עם הרבה קשרים. הוא אמר
שלא אדאג, וכעבור שעה פגשתי אותו
עם עורך־הדין שלו. את המלון עזבתי
מבלי להודיע. הורדתי את המיזוודות
עד למוסך, ויצאתי עם הבנות מהדלת
הראשית. אמרתי שאחזור עוד מעט,
במיקרה שישאלו עלי, ושילמתי עבור
החדר לעוד יומיים.
אותו יהודי הציע שאקח את הבנות
ישר לנמל־התעופה ואטוס ארצה. הוא
הבטיח שיבוא עם עורך־הדין לנמל־התעופה,
ובמידה שאסתבך שם יעזור

נסעתי עם הבנות לנמל־התעופה
וקניתי כרטיסי־טיסה. למזלי הגדול
היתה באותו היום טיסה ישירה ממג־צ׳סטר
לתל־אביב. זו היתה הפעם
הראשונה שמטוס אל־על יוצא ממני
צ׳סטר בשעה 4.30 אחרי־הצהריים.
חששתי שאם איאלץ לנסוע ללונדון,
לנמל־התעופה, יוודע הדבר לאשתי,
והיא תתקשר עם המישטרה. רציתי
להיות כבר בתוך המטוס של אל־על.
היתה לי הרגשה שזה כמו להיות בבית,
ששם ישמרו עלי.
בנמל״התעופה הייתי במתח עצום.
בכל פעם שעבר לידי שוטר, נעצר לי
הלב.
הזמן לא עבר, ושעה נראתה לי כמו

נעמי אדמה ₪
(המשך בעמוד )32

— ילדה נט ושה —

ת ש 1ץ העווגס הי ה

(המשך מענו 1ד )31
שנה• .בסוף הצלחתי לעבור עם הבנות
בביקורת־הדרבונים.
במטוס השתחררתי מהלחץ, ופתאום
הייתי רעב. עד אז, במשך חודשיים, לא
הייתי מסוגל לאכול שום דבר, שתיתי
קפה ועישנתי סיגריות במשך כל הזמן.
טרפתי את האוכל שהביאו לי,
ונחתי כל הדרך לארץ.
כשהגענו, נסענו לבית הורי, ומשם,
בשעה 2בלילה, נסענו לדירה ברחוב
סוקולוב. טילפנתי משם לאשתי
ואמרתי שלא תדאג, שאני נמצא עם
הילדות בבית שלהו בארץ.
היא לא האמינה לי וטילפנה בחזרה
ושאלה איך העזתי לחטוף את הילדות,
ואני עניתי :״למדתי ממך להתנהג
ככה, עין תחת עין, שן תחת שן. תגידי
תודה שאני מודיע לך איפה שהן
נמצאות״.
באותה שיחה אמרתי גם שאשמח אם
תצטרף אלינו לארץ.
אשתי אמרה שהיא לא מסכימה
שהבנות יקבלו חינוך יהודי, והיא רוצה
שיהיו קאתוליות. אמרתי שאני עומד
על כך שהבנות יהיו יהודיות.
על נושא הדת כבר היו לנו ויכוחים
בארצות־הברית, אחרי שאשתי התחברה
עם אשה קאתולית אדוקה ששיב־נעה
את אשתי, שעליה לשכנע גם אותי

מאוזן:
)1אילן נוי נפוץ בארץ)5 :
יחידה המוציאה לפועל פסקי דין
מות ( )10 ;)3,3ישן במקום)11 :
מטבע; )13 אסקופה; )14 כתם
אופיר; )15 ממריא; )16 שפע רב;
)18 יחידת מגורים קטנטנה; )20
מה שחייב להמשך ע״פ הבריטים;
)21 רוח חמה יבשה; )22
תוך; )24 אבר העכול; )25 מידת
הלח; )26 מחשבה, חזון הרוח; )28
חיל בצה״ל; )30 ריקות, אי
פוריות; )31 חלת דבש בכוורת;
)32 מתכת הנתנת כפרס שלישי
בתחרויות; )34 רוחו היא ״הדיבוק״;
)35 נושא משרת עבודת
הקודש; )38 מקנה, עושר רב;
)39 אבי ״רומי וירושלים״ (ש״מ<;
)41 במקום זה; )42 עצב של
בעלי החיים; )43 ישוב במצרים
העתיקה; )45 משאל, בוחן; )47
אויב; )48 לוף, קרום מתחת
לקליפת העץ; )50 ארץ ציה; )51
עסיס, בהשאלה — כח נעורים;
)52 עוף טרה )54 סופר צרפתי;
)57 סרט טלויזיה ישראלי שזכה
בפרס בחו״ל; )61 רי והותר; )62
קרבן הנשרף באש המזבח; )64
בצמצום רב; )65 חודש בשנה
ע״ש בתו של האל אטלס; )66
בין הסכו״ם; )67 תבשיל מבושל
רק בחלקו; )69 מגרעת, מום; )70
לא בכוונה מיוחדת; )72 שיער
מעל העפעפים; )74 שליח דרבנן
(ר״ת); )75 צלצול, קול נגינה;
)77 ראשית קציר תבואה; )78
מגלם דמותו של האזרח קיין
(ש״מ<; )81 ראוי, מתאים; )83
אחד מארבעה יסודות העולם;
)85 אמיתי; )86 מתכנן הפעולה;
)88 אות, סימן; )89 קשקוש; )91
אלוהים יצילנו (ארמית) (ר״ת);
)93 תאר אצולה מוסלמי; )95 אם
הישמעאלים; )96 בהשאלה —
תמים; )98 מזכרת; )100 עמוד
מים; )102 ניצול המבול; )103
קבוץ בדרום; )104 ארון קבורה
עתיק; )105 קיסמים.

מאוגד:
)1רומיה; )2מפרנס; )3
איצטדיון מרוצים; )4בסיס
לעמוד; )6תרגילי סדר(ר״ת); )7
מקום בגי בן־הנום להקרבת
הבנים למולך; )8מדף; )9בין דם
ודמעות כ״הבטחת״ צ׳רצ׳יל
לאומה הבריטית בעת המלחמה;
)12 עיר קדומה בשרון עליה
שרידי מצודת אנטיפטרוס; )15
מספר אמריקני גדול אשר שמו
האמיתי הוא: סמואל לנגהורן
קלמנס (ש״מ) (ח); )16 ראש
ממשלה בישראל; )17 גבור הודי
של ר. קיפלינג; )19 הכוכב

סיריוס; )20 אציל; )21 דוגמא,
תבנית; )23 ידיד; )24 עלוב,
נדכה; )26 מחיצה מעשה רשת;
)27 אל מגן העדרים הרומי; )29
חיק; )30 הרגל, עודף; )33 הכוכב
נוגה ע״ש אלת האהבה; )34 קמח
עשוי ממצה אפויה; )36 שערה
או עלוקה; )37 שלטון, שררה:
)40 תולעת קטנה; )41 בן־בקר;
)44 תחינה; )46 גבבא )47 ,ידית
הכלי; )49 מס לגולגולת; )50 שם
הוקמה מדינת היהודים )53 :אל
המדע והתגליות )54 :בהמה
מפוטמת; )55 מרכז —
בהשאלה; )56 בן־אדם; )58 כלי
הירי של קופידון; )59 כלי
האופה; )60 סופר אידי(ש״מ) או

לא מצוי; )62 חרון; )63 מילת
הסכמה; )66 רצינות ()68 ;)3,3
גבור בארצות השפלה — יצירות
עליו כתבו גתה ובטהובן;
)71 ערבי מקראי; )73 אל בבלי;
)76 מלחין גרמני נודע; )77 תקון
שתקנו חכמים להתרת מרחקים
בשבת; )79 קוץ; )80 מילה הבאה
לרבות; )82 אחוריים; )84
יריבתה של 75 מאוזן; )85 מידת
היבש — 30 סאה; )87ר״ת ליד
שמו של נפטר; )90 בית דין גבוה
לצדק(ר״ת); )92 יחידה קרבית;
)94 מין סירה; )96 יהירות; )97
זהב פרווים; )99 אם הפנינה;
)101 ענף; )102 אחד השוואים;
)103 עמק.

אביגיל יגאי —

איתן עמיחי

הדברת מ זי קי ם
מומחים להדברת תיקנים(ג׳וקים)^^,
; ג.י. תולעי עץ, חוקי ספרים ובגדם׳ ־*הי<
עירפול מיוחד לארועים למניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

• ,8 2רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־75־03

ב ש מי רהעלב רי או ת ך ורכו שך

ד סיי 1א

׳ 44,1

הפכתי את השולחן, שברתי את
הכיסאות בחדר וצעקתי כמו מטורף.
הם הצליחו להפוך אותי לחיה, ולגרום
לי להתפרץ ככה לאחר שלוש שנים של
הבטחות. אריאלה התקשרה למישטרה
והם באו.
התחננתי לפני השוטר שיעצור
אותי, והוא שאל מה ייצא לי מזה.
אמרתי שזה לטובת הילדות שלי, וכי
אם איעצר ואזרק לכלא, ייאלצו אלה
מלישכת־הסעד לדאוג לילדות שלי.
אמרתי לשוטר שבכלא אהיה יותר
רגוע, כשאדע שנמצא פיתרון לשתי
הילדות.
השוטר ניסה להרגיע אותי, ולקח
אותי לחדר לבד, ואמר לי שהוא מבין
אותי והציע שאמשיך להתנהג איך
שנראה לי, ואז אולי יעזרו לי. רק ביקש
שלא אזכיר שהוא נתן לי עצה כזו.
יצאתי מהחדר והמשכתי לצעוק
ולהשתולל בנוכחות השוטר, ואז הובטח
לי שתוך יומיים יימצא פיתרון. לא
עצרו אותי, והלכתי הביתה.
כעבור יומיים התקשרה איתי אריאלה,
וביקשה שאביא את הבנות. נסענו
למושב שליד רמלה, לבית של מישפחה
דתית. הילדות נשארו שם. נסעתי
לבקר במושב כל שבוע.
כעבור חודשיים החלה לילי להתלונן
לפני כי מנצלים אותה. אין לה

״לילי״ בבית אביה
ילדה בת 12 בתחנה המרכזית
להמיר את דתי. היתה זו אותה האשה
שלקחה את אשתי לנמל״התעופה עט
הבנות, כשברחה ממני.
אחרי כמה ימים סידרתי את הבנות
בבית־ספר דתי ברחוב דיזנגוף.

״הצליחו להפוך
אותי לחיה״

ף ץיפלתי בבנות, בישלתי, ניקי־
׳ ^ ת י, כיבסתי. הבאתי את הקטנה
לגן ואת הגדולה לבית־הספר, כמעט
ולא עבדתי. הכסף אזל, וקיוויתי לקבל
עזרה. פניתי ללישכת־הסער וביקשתי
שיסדרו לי מטפלת, ער שאוכל להסתדר
בחיים.
בלישכת־הרווחה ברחוב קינג ג׳ורג׳
היפנו אותי לעובדת סוציאלית, אריאלה.
באתי לשם כמה פעמים בשבוע.
אריאלה שמעה אותי ולא הגיבה, ישבה
עם כוס־קפה וסיגריה ביד, שעה־שעתיים,
כשאני יושב ובוכה שם,
כשאני חושב על הבעיות שלי. וככה זה
היה בכל פעם. היתה לי הרגשה שהיא
נהנית מהסיפורים שלי. היא הבטיחה לי
הבטחות שלא קויימו, ובכל פעם אמרה
לי שבעוד שבוע עד שבועיים משהו
יסודר. דבר לא קרה.
כך נמשך המצב במשך שלוש שנים.
בינתיים שקעתי בחובות ומכרתי את
הדירה. נשברתי. לא יכולתי עוד,
והחלטתי לשנות את ההתנהגות שלי
כשאני הולך למישרד־הסעד. אנשים
כבר אמרו לי קורם לכן שבטוב זה לא
הולך שם, צריך לדרוש דברים ולצעוק
ולא לדבר בנימוס.
הגעתי ללישכת־הסעד בשיא־הי־אוש.
אריאלה שוב ישבה עם כוס הקפה
והסיגריה ביד. שפכתי את הקפה שלה,

כוח, היא בת ,12 וכשהיא חוזרת מבית־הספר
מחכה לה בבית עבודת־גיהוץ
לכל המישפחה, שטיפת־רצפות ור־חיצת־כלים.

אמרתי כלום, אבל חשבתי
לעצמי שזה לא בסדר, להעמיס על
ילדה קטנה את כל עבודות־הבית,
ונוסף על זה מקבלת אותה מישפחה
עבור הילדות כסף מהסעד. ארבע
פעמים הגעתי לשם באופן פתאומי כדי
לבדוק מה קורה. חשבתי שאולי הילדה
מגזימה. מצאתי אותה באחת הפעמים
בחדרה, ולידה ערימת־כביסה ענקית
לגיהוץ. לא יכולתי להרשות לעצמי
לריב עם המישפחה־האומנת, הרי אין
לי מקום לקחת את הבנות, ואין לי
אפשרות לטפל בהן. אני צריך לעבוד.
בפעם אחרת, כשבאתי ושוב ראיתי
את עומס־העבודה שהוטל על הילדה,
לא יכולתי להתאפק ואמרתי לאשה
שזה לא בסדר. היא ענתה שהבית שלה
הוא לא בית־הבראה, וכולם צריכים
לעבוד. סיפרתי-לעובדת הסוציאלית,
אריאלה, מה עובר על הילדה, והיא
אמרה לי שאין מה לעשות, הילדה
צריכה להישאר שם.
מאז עברו כמה חודשים. בפעם
האחרונה, כשבאתי למושב, אמרה לי
האשה שאקח את לילי. היא לא מוכנה
להחזיק אותה אצלם. גם הילדה לא
רצתה להישאר שם.
ביקשתי להשאיר אותה שם עוד
שבוע, ובינתיים התעניינתי בפנימייה
הדסים. אך כעבור יומיים ארזה האשה
את בגדיה של לילי, והביאה אותה
לתחנה המרכזית, שם השאירה אותה
ברחוב ליד חנות של קרוב־מישפחה.
מאז מסתובבת לילי בתחנה המרכזית,
ובינתיים לא נראה שום פיתרון באופק.
העולם הז ה 2647

הורנסקנס
מ רי

בנינזינ׳

מזל החודש:
תאומים קיץ ,
בצילה של
הסינוה שמ₪
1 9 8 8

יופיטר -נמצאים או יימצאו בנסיגה. אף
לכך אנחנו רגילים. זהו המהלך הרגיל שלהם
ואם לא מדובר במצב יוצא״דופן ההילוך
הנסיגתי של הכוכבים הגדולים אינו
משמעותי במיוחד.
כל 18 חודשים, לתקופה של חודש וחצי,
נמצא ונוס בנסיגה. כשבועיים לפני הנסיגה
ושבועיים אחריה מורגשת השפעת הנסיגה
בצורה חזקה. מרקורי מבצע נסיגה כל
שלושה חודשים למשך שלושה שבועות.
השפעת הנסיגה מורגשת כחמישה ימים
לפני הנסיגה ואחריה. מרס מבצע את
ההילוך הזה כל שנתיים וחצי בערך ובמשך
כחודשיים וחצי נמצא בנסיגה כשהשפעתו
מורגשת כשבועיים לפני הנסיגה ולאחריה.
וזה בדיוק מה שאמור לקרות בקיץ הקרוב.
ונוס, המסמל את ההרמוניה ואת היחסים
שבין אדם לרעהו, משפיע, כשהוא נסוג, על
היחסים בקרב מישפחות שבדרך־כלל חיות
בהרמוניה, ועל יחסים בין בני-זוג ואוהבים
חדשים. תקופה שבה נסוג ונוס יכולה
להביא למשבר ביחסים, למריבות קשות
ואף לפרידות וניתוקים. ליחסים המתחילים
בתקופה כזו אין עתיד, והם יפסקו תוך זמן
קצר. היחסים אינם כתמיד גם בקרב עמים
שיש ביניהם קשרים טובים. תקופה כזו

,על 1988 כבר דובר רבות. האותיות
העבריות תשמ״ח מעוררות תיקווה, ציפיות
מריבות ומילחמות. כאשר הוא נמצא
ומחשבות על שנה העתידה להיות חיובית.
הסיפרה 8נחשבת סיפרה המסמלת את
בנסיגה מתגברים הסיכויים למילחמה, אי-
הנצח, היא סיפרה מיסתורית מאוד, אך עלשקש,
סערות והתפרצויות אלימות. כוכב
פי רוב נחשבת לסיפרה קשה. מי שגר בבית
מרס יימצא במזל שלה, כלומר, בבית
מיספר שמונה, או שצירוף האותיות של שמו
השביעי של המדינה, המסמל שותפים או
אויבים גלויים. מזל טלה הוא מזל תוקפני,
נותן את התוצאה שמונה אינו נחשב לבר־וכוכב
מרס, שהוא השליש של מזל טלה, אינו
מזל במיוחד.
מביא לשקט ולרגיעה כאשר הוא נמצא הן
שנה שבה מצויה הסיפרה 8פעמיים
בטלה והן במצב נסיגה. כלומר, האפשרות
עלולה להיות שנה קשה. ואכן בדיקת המפה
שתפרוץ מילחמה בחודשים אוגוסט, ספטהאסטרולוגית
מלמדת כי קיץ 1988 הוא
מבר ואוקטובר היא סבירה.
בעייתי. המעבר של צמד־הכוכבים שבתאי
אך בכך לא תמו הסכנות -אוראנוס,
ואוראנוס מקשת לגדי הוא אומנם משמעוסטורן
ונפשון שנמצאו עד עכשיו במזל גדי,
תי השנה, אבל קיץ 1988 אינו מושפע דווקא
כבר הכינו את הרקע לאסונות ולפיגעי״טבע.
מקונסטלציה זו. להיפך, כוכבים אלה חוז מרס
במזל טלה, מלמד על קיץ חם מאוד
רים לתקופת-מה למזל קשת ורק בסוף
וטמפרטורות שיהיו גבוהות מן הרגיל. עם
הסתיו ישובו סופית למזל גדי.
ישראל טרוד אמנם בנושא הבחירות, אך
מהי, אם כך, הבעייתיות הצפויה בקיץ
מפת הכוכבים מצביעה על כך שלא מן
- 11988 התקופה הבעייתית מתחילה ב־22
זמן לא רב נרגיש את השפעתו החזקה של
יכולה להביא לכעס, טינה והתמרמרות.
הנמנע שאי אפשר יהיה לקיים את הבחירות
במאי. שלושה כוכבים חשובים וקרובים
מרס שמתחיל בהילוך לאחור ב״ 26 באו בחודש
יולי יימצא מרקורי, כוכב התיק-
במועד שנקבע והן ידחו למועד אחר. במצב
יימצאו בנסיגה (לעומת כדור הארץ, לא
גוסט. רק בסוף חודש אוקטובר יחזור מרס
שורת, בנסיגה. כלומר, לא זה בלבד
שיווצר יהיה זה הדבר האחרון שיעסיק את
לעומת השמש) ואלה הם מרקורי, ונוס
להילוך ישיר.
שהיחסים כבר מעורערים, הם אף יחמירו.
הציבור, למרות שהיום נראים הדברים כמ ומרס.
גם הכוכבים הגדולים והרחוקים -
כוכב מרס מסמל עימותים, מאבקים,
לאחר תום יולי ירגעו הרוחות, אבל כעבור
עט דימיוניים.
פלוטו, נפטון, אוראנוס, סטורן ולבסוף גם

ומס, מרקורי_ומרס נמצאים ענשין
במצב נסיגה. ונום גוום רמשבוים,
מרקורי מצביע על יחסים מעוועוים,
ומום מסמר עימותים ומירחמות. איך
תשניע נסיגתם ער הקיץ הקרס

נסיעות, פגישות, החלפת אינפורמציה ותוכ ניות
לשינויים בעבודה נמצאים עכשיו במרכז
סדר היום. לפי מצב
הכוכבים נראה שתצ טרכו
לפתח סבלנות
ואורך־רוח. הדברים לא
יסתדרו לפי המתוכנן
וקצב ההתרחשויות יה יה
איטי מכפי שאתם
צופים. העיכובים קשורים
בראש ובראשונה
למצב הבריאות שלכם,
שאינו טוב בימים אלה.
עליכם לגשת לבדיקות ולטיפולים. בעיות
בעבודה ובמישפחה מקשות עליכם לפעול.

עז״( ,כספים מעסיקים אחבס ׳ותר מחסיד, אמנם
תתבשרו על סמנדכסף העזנו ד להזיע, אך בנוסף
רכך יתברר שכספים שקיבלתם
בעבר הם סק1ר
לסחרוקח. יש ם׳ שתובע
מכם להחזיר אח הכסף,
אך אס תתעקשו להוכיח
אח צידקתכם יתברר שפי
עלתס כשורה וחוכל! לש־מור
לעצמכם אח מה שסלע
לבם לפי החוק. קלות
נחלות אמן מוסלצוה עכשיו,
למרוח שאתם חשים
צ1רך דחוף לחרש אח המלתחה ולקעת חפצים
שולם לבית, תזדקק! לכסף למטרות תשוחח.

הבריאות ומצב־הרוח מתחילים להשתפר,
א כי לא כולכם יכולים להדגיש באותה
הקלה. בעיות כספים
מטרידות אתכם מאוד.
הוצאות בלתי-צפויות
מדלדלות את התקציב
שבין כה ובה מצביע על
גדעון. בבית מתקלקלים
אביזרים חשובים.
בעבודה בדאי שהמעי טו
בדיבורים בעיקר בין
21במאי ־
20ביוני
ה 29-וה 31-בחודש.
אתם עלולים לאמר
יותר מדי, להסתבך ולגרור לתם בוכת זו
עובדים נוספים, שישמרו לבם טינה על כך.

1ונו>

תאומיס

סצב־החח וההתשה הבלדת איום קלים. בל־מ־שפתר.
זקוקים לעיחד שזרה, אך אתם טצסבס
אינבם חזקים. חשוב שתמצאו
זמן לחמתה ולשינה,
אין זה ר!,מ! לעמוק
בפעילות ציבורית, אתם
זדרשיס לטפל בצרכים
שלבם ושל האחרים ולא
להתפזר לכיזמיס רבים
סדי. בעבודה לא בל בך
פשוט. צריך לבדוק נוי
סוסה לפנוע נכס, א 1מהו
הערס שאינו מאפשר לבם
להשלים פרוייקטים סמן, אין זה מתאים לכם
לענב דברים, אך מראה אין זה תמי בכם.

ידידים כאים לעזרתכם, אלא שהם עושים
זאת מבלי להתייעץ בכם, ובכך גידמים לכם
נזק. חשוב שתפבירז ל הם
ששדותיהם מיות־דים
ותונלו להסתדר
בכוחות עצמכם. בעבודה,
אתם מתקדמים ומרשימים
מאוד את הממונים
עליכם. אלה
אינם אומרים זאת, ולא
קל לדעת מהי דעתם,
אבל תוך זמן קצר תר גישו
בתוצאות. המצב
הכספי אינו טוב, תשוב שתחסכו בתקופה זו
כדי שתוכלו לממן בילויים מאותר יותר.

שיעיים בתחום המיקצוע• שחם עכשיו על הפרק,
חחבקשו להחרט במהירות באשר לצעדים
שברצונכם לבצע בעתיד
הקחב, זר, הזמן לקבל
החלטות מהמכרות וכדאי
אף לקחת סיבורם. האנשים
שאליהם אחם מתקשר בימים אלה שמרים
לתפוס מקום חשוב
בחייכם, ואם הובר קשור
>1ם:>.וו>ז-זיו 3בעבודה כדאי שתתנו בהם
1ש33 פפפפ אמנן. בתחום הרומאנטי
המצב לא פשוט. אתם עטים
להתפרץ. להתתז ולתקוף בציניזח את מי־הזע,
התנהגות זו תנחם לכם לסבול מבדידות.

נתונה

נסיעה לחו׳׳ל או קשרים עם ארצות אחדות
יהיו חשובים מתמיד. יתכן שוגיכמתס נסיעה,
אבל תתכוננו לעיכובים.
יותר מד* דברים
לא נלקחו בחשבון.
הלימודים מעודדיס ו משפרים
את מצב-ה-
רוח. תחום חדש עולה
עכשיו על הפרק וכדאי
!; ו* ש >-ו-פו,ו^ לחשוב על כך ברצינות.
גסבמבבגש יתכן שזהו תחום אמנו-
תי או אולי שפה חדשה.
מבחינתכם זהו זמן טוב
ללמוד. געיות עם החוק מדאיגות אחכם.
תצטרכו להקפיד שלא לעבוד על החוק.

ה־ 26 נה־ 27 יכבידו עליכם. תחושו עייפות. דיכדוך
וחוסר־אפשתת רקדם ענ״רם. הבריאות שלבם
או של בני־המישפחה אי נה
טובה ואין סח לעשות
ברגע, כל טיפול שאתם
0*010 איע שזר. וצריך לחת
לנוף להיאבק ומאוחר
•זחר אף לנצח. שיורים במקנס
העבודה באים עכשיו
בחשבון, ההצעות
מושכות, אך תבן שא22ב
אוקטובר •
22 בנו במבר
אפשר יהיה לבצע את השינוי
לפר יולי. ב־ 31 במאי
זב־ז ביוני צפויה הפתעה משמחת בתחום
הכספי, בינתיים מסרבים לשלם את המרע לכם,

הרומאנטיקה תופסת מקום תשוב בחייכם.
אתם מאוד מקובלים ומבוקשים, אך הראש
אינו פנוי לעניינים אלה.
מומלץ לא לטמוך על
קשרים שמתחילים עכשיו.
נם יחסים שהחלו
בחצי השנה האחרונה

עומדים להיפסק לפתע.
שיבור מה בבל מה שק שור
לעבודה. הדברים
להסתדר.
> 2בנובמבר ־ מתחילים
20בדצמבר
יתכן שתתחילו עכשיו
בעבודה חדשה או שת קבלו
על עצמכם פרוייקט נוסף. אך הבעייח
היא שאין זה מתבטא בחשבון־הבנק שלכם.

מאזניים

עבודה רבה מומלח עליכם ואתם סוצא־ם אח
עצמכם עשקים נם לאחר ששת העבודה, אורחים
באים בלא הודעה
מ 1קדמת ובאים בהסעות
!בדרישות שאותן קשה לכס
לסלא. ורו 3במאי והו
סור יהיו קשים משאר
׳ •0השמע, תצמרבו לקחת
פסק־זמן מאחר !בריאותכם
אינה על הנובה בי!
2בדצמבר ־
19 בינו א ר
סים אלה, חשוב שתטפלו
בעצמכם. בתחום הרומאנטי
— בני־הזונ משנים יחס
בלא סתן הסברים בדאי שחנלו אדיש1ח ולא
תראו להם עד במה שהדבר משפיע עסבס

קצת יותר קל עכשיו. קשרים עם ידידים
השוהים בארץ אחרת ירוממו את מצב-
הרוח. ה־ 26 וה־? 2יחיו
מפתיעים מבחינה זו.
אתם עסוקים בלימודים
ובהיכרות של שטחים
חדשים שמוסיפים
תובן ועניין לחייבם. הבריאות
טובה קצת יו תר,
אבל, בעיות מסוג
חדש עלולות להטריד
אתכם. שימו לב לתזו-
>ה. זוהי תקופה לא נו-
חה לאלה מביניכם שרגישים לבעיות נוזלים
או שיש להם נטייה לסבול מבעיות סוכר.

שייר המישפחה נתחוס המסרים מעסיקים אחכם
עכשיו, לנזרוח שמצבכם הכספי אינו טוב במיוחד
יהיה עליכם להקדיש חלק
מהבספיס לשיפנר פני הס
ת או לתיקו! מכשירים
או אביזרים חיונ״ס בסח.
וטייה חזקה לאבד מפת־חות
רכב או רירה, ה־26
וה־ 27 עלול• להקשות
עליכם, בעיקר מלל בע19ב
פ ב רו א ר
יות בריאזת. בתחום הרו20ב
מרס
מאנטי אתם קצת מסרב־סם.
קשרים, שהחלז לא
מזמן או מתחילים עכשיו. נראים לכם חשזסם,
אך למעשה לא תהיה להם ש 1ס תשיבנת בעתיד

ק טנו ת
•פרסים
באחרונה חולקו מילגות ופרסים
לאמנים צעירים מתחום הציור
והפיסול. ביניהם נמצאו גם מי שראויים
לו, אך תמיד יימצא מתגנב שהמילגה
לא תוסיף ולא תגרע ממנו מאומה,
כדוגמת הצייר משה גרשוני. אבל
הציירת אביבה אורי היתה גם היא
בחבר־השופטים. וזה, אומרים, הואיל
לגרשוני ולידידות האמיצה ביניהם.

ותח₪
הצח

• הכנעויח

השחורים של האדומים תקפו
והשחורים של הצהובים הדפו במישחק
הגמר־סל שבין מכבי תל־אביב לבין
הפועל תל־אביב.
גם אני הייתי שם בשער ,1שורה
,13 וסבלתי מהאוננות הקבוצתית של
האוהדים מול המישגלים הקבוצתיים
של השחקנים.
ואם לפרט, אז זה נראה כך —
משמאלי ישב מכביסט שרוף ובידו
ריגלון צהוב מזדקר. מימיני ישב אוהד
סולידי של הפועל, שקנה לבנו ריגלון
אדום קטנטן ושמוט, אבל לא העז
להניף אותו מפחד שכניו.
המכביסטים התנהגו כמו מבעירי־צמיגים,
ובמשך כל המישחק זרקו
מהיציעים פחיות־משקה וקליפות.
אפשר היה לעשות באנשים אלה
שימוש נוסף פמגננה נגד מיידי־אבנים
באשר הם.
מה שהרגיז, היה השינאה של האוהדים
הצהובים לאוהדים האדומים.
הצהובים לא הפסיקו לקלל, גם את אלי
ישראלי, האוהד הכי־הכי של הפועל,
שהפך לקורבן הערב.
אולי זו תהיה יותר מנאיביות לשאול
מדוע מפנים האוהדים כל־כך
הרבה שינאה לשחקני הקבוצות היריבות.
הרי רק במיקרה משחק שחקן
מסויים כאן או כאן. הכסף, מסתבר,
מדבר, ולמכבי יש יותר.
מהמקום שבו ישבתי אי־אפשר היה
לשרוק גם כשהפועל הובילה. הפחד
נחת עלי מהיציעים והרגשתי כמו חייל
בודד שלא קיבל תדריך, מול המון

הגל גל
שחקני״התיאטרון נאחזים בגבו של
גיבן לפני הצגת־הבכורה ונמנעים
מלהציץ מבעד לחור המסך, שלא לראות
את אלוהים מחטט באף ואוכל
פיסטוק(והכוונה לקהל היושב באולם).
הטייסים משתינים על גלגלי־המטוס
לפני כל המראה גורלית.
שחקני־הכרורגל דוחפים קלף־ג׳וקר
לתוך הנעליים לפני כל מישחק מכריע.
לפעמים הם גם מרשים לאוהד שרוף
לדחוס להם דולארים לתוך הנעליים
במקום הקלף המסורתי. וזה הולך טוב
גם עם שיני־שום. השום, מסתבר, הולך
עם כל דבר, בעיקר עם אמונות טפלות.
לפני הצגות־בכורה לא מברכים ולא
שורקים, מחמת עין־הרע ומחמת השטן.
מחתולים שחורים שלא נדע, לא עלינו
ולא עלינו, טפו, טפו, טפו. וגם החמשה
לא תזיק.
אלה הן רק מקצת מהאמונות הטפלות
ששמעתי מדני חמיצר הטייס,
שייע פייגנבוים, מאמן הפועל תל־אביב,
ושחקן־התיאטרון שמוליק סגל,
בערב שכולו אמונות טפלות — 3ז
חתולי שחורים שהתקיים בבית־אריאלה.
מני
פאר, שהינחה את הערב, לא
$חדל מלרפוק על שולחן־העץ מחשש
עין־הרע(לד תדע מי יושב בתוך הקהל
ז הרב באולם) ,והזמין לבימה שלושה
אנתרופולוגים שסיפרו על האמונות

יש המחפשים את השורשים בחזרה
בתשובה או בניבכי הקבלה ויש
המחפשים אותם בעבר או במיתוס של
הארץ והמרחב. הציירת בטין אמיר
בחרה בזו האחרונה, ובימים אלה מציגה
עבודות מעניינות ומרתקות בציבעונ־יותן
ובמסר הכנעני הפורץ מתוכן.
ומה הפלא, אחרי שנים רבות של
חיים במחיצתו של המשורר אהרון
אמיר (ממייסרי התנועה הכנענית בארץ)
נרבקה אף היא בחיידק הכנעניות,
שבא לידי ביטוי חזק בתערוכה ארץ
חוילה.
שבו את ליבי שלוש עבודות יפות
שלה:
שח — אל המילחנוה. הדד — אל
הנשם ואשרה — אל הטבע. אלה
ואחרות בגלריה קרל״ל.

פוז ה

ה שורר

ביומן־החדשות של יום השישי ראי־נו
איך ממרומי כפר־מרר עושה נעים
עריידי פוזה של משורר. לפעמים אני
אוהבת את הפוזות האלה, כי הן תמיד
כמעט אמיתיות, ועוד בתוך מסיבה ן,
שהקרואים היו ברובם משוררים וסוס־ 1
רים.
למי שאינו יודע, המסיבות הכי |
תמזסתתות

מחידו ת-

שחושבים).
עם זאת, היה משהו מרגש בקטע ן

• ביכלוס
קוץ מאגי(מימין) ואויב

מי שמחפש את המתופף הנהדר
אהרל׳ה קמינסקי, יוכל למצוא אותו

אוננות קבוצתית
היטב בתופים, בחצוצרות ובדיגלונים
משתולל וזועם.
ידעו זאת. עובדה, הם הכינו מראש
בתוך חצי שעה פיתחתי עויינות
שלט ענק שהתנפנף מעל לראשי ובו
.כלפי אוהדי מכבי, אולי בגלל הנטיות
כתבו — הפועל אולי בשנת .2000
הסוציאליסטיות שלי להיות לצד
מעניין כיצד היו מגיבים האוהדים
החלש. האדומים, מיסכנים, רצו על
הצהובים אילו ניצחו האדומים. מישהו,
המיגרש לאורך כל המישחק ולבסוף
המכיר את כללי־המישחק של האוהדים
יצאו מובסים.
באשר הם, אמר לי שבמיקרה כזה נמלהמומחים
מיהרו להכריז כי מכבי
טים הסופרסטרים על נפשם מבעד לשוב
זכתה בגביע, בפעם ה־ 19 ברצישער
האחורי.
פות. ד 700 אוהדי מכבי שהיו מצויירים
הרווחות בקרב עמים אחרים.
בהודו יש להישמר מפני שתום־עין,
זה מביא מזל רע, ואם יש לו גם אף גדול
— אתה ממש בצרות. לעומת זאת,
בתולה בדרכך תמיד תביא מזל טוב.
ואם תתעטש פעם אחת — צפוי לך
מזל טוב, יותר מפעם אחת — מזל רע.
אם אתה דייג סקוטי, היזהר שלא

במילה,אשה׳ יביא את ההוריקן לים.
ואם חשבתם שעכבישים רק מלכלכים
את התיקרות ובולעים זבובים,
דעו שביפאן הם מביאים מזל טוב ביום
ומזל רע בלילה. ועוד ועוד עשרות
עשרות אמונות טפלות מרתקות ומיס־תוריות.

ההסבר הפסיכולוגי והמקורות

נעים עריידי
מסיבות שפרים — משעממות

אהרל׳ה קמינסקי
משתזלל על התופים
בביבלוס — מועדון־ג׳אז חדש. לחוב־בי־הנוסטלגיה,
המקום מזכיר את מוע־דוך
בך בך ים שהיה פעם.
בביבלוס משתולל קמינסקי על
התופים, מניף ברישול את שארית שערותיו
ומשמיע קטעי־ג׳אז יפים, יחד עם
להקת־נגנים מעולה.
המקום עצמו שואף להידמות למשהו,
לא ברור עדיין למה. אולי למוע־דון־ג׳אז
משנות ה־ 30 או ה־ ?40 אולי
לקאברט? למועדון־לילה? לאולם־חתו-
נות?
בינתיים ביבל 1ס המוני מדי, רב־גילי
מדי. אוהב־ג׳אז אמיתי בוודאי
ינסה להתעלם מהחזות הפנימית
והחיצונית של המועדון, כי קמינסקי,
מי שמתמיד שנים רבות ואינו מתייאש
על־אף הקהל המצומצם שיש למוסיקת-
ג׳אז בארץ, מציל את המקום, מעניק לו
כבוד וקהל.

שהוקרש לנעים עריידי, אף שהוא קצת
התפייט על החיים, גם כשלא היה זקוק
לכר•
התחושה היתה שהבן־אדם יושב על
כורסה נוחה מרי, וחבל. למשורר דרוזי
בארץ יכולה להיות השפעה לא־מבוטלת,
ונדמה שעריידי לא מממש
אותה.
אהבתי את חילופי־הדברים בין יעקב
אחימאיר לבין הסופר אמיל חביבי,
שאותו הספקתי לראות גם במוצאי־השבת
בסירטו של אורי גולדשטיין
ארבעים, מדינה, עצמאות, בשידור 1
חוזר בערוץ .2
מי שלא ראה את החלק של חביבי
הפסיד. רק לשם כך היה כדאי לסבול
את הקליטה האיומה של ערוץ .2
וזה נשמע בערך כך:
גולדטיין: למה אתה מתגעגע
כשאתה נמצא בחוץ־לארץ?
חביבי: למולדת.
גולדשטיין: למי במולדת?
חביבי: לכפר שלי, להר שלי, ן

אני יודע שאסור לי להגיד, שלי׳.
ואחרי כל המשוררים והסופרים
הרציניים, ופרופסור אחד סנילי,
שלעת זיקנה התחיל לשחק בקרני׳
שמש המרצדות על הקירות, נרגעתי
; בזרועותיהם החמימות של הגששים] ,
בתכנית־הבידור ממני, ובקטעים מוכרים
מתיר חגיגה מיספר .2
באותה הזדמנות הם סגרו חצי־יובל
של ״סע לשלום, המפתחות בפנים״.
עדיין מצחיקים, מצחיקים, מצחיקים.
אחרי הגששים כיביתי את הטלוויזיה.
לערב אחד זה די והותר. מה עוד
שבצעתא ציפתה לנו סי היימן ב״יורים
ובוכים״.

• ד1סא1ס עכשיו
לציון 400 שנה לפעילותו של

דמות המוות מתוך קרנבל ונציה
13 חתולים שחורים
להשתמש במילים כמו: כומר, עכבר או
חזיר. יש להשתמש במילים חלופיות,
כי הגורל טמון בכוח המילה. והשימוש

העממיים סיפקו שני פרופסורים נכבדים
— הפרופסור דוב נוי והפרופסור
אבנר זיו.

באופן מיקרי ואולי לא, התרחשה
באותה שעה תאונה קשה מול בית
אריאלה. המזל, מסתבר, לא היה לצד
הנהג. המסכן, חתול שחור עבר לו ־בין
הגלגלים והוא אפילו לא הספיק לירוק
עליו שלוש פעמים.

לאונה דה־סומי, בימאי, משורר, מפיק,
שחקן ותאורטיקן של אמנויות־הבימה,
יזם החוג־לתיאטרון באוניברסיטת תל־ 1
אביב, בשיתוף עם המכון האיטלקי ן
לתרבות, כנס בינלאומי ואירועים 1
תיאטרליים וחינוכיים. היוזמה באה כדי ן;
לחשוף תקופה פוריה בחיי האמנים 1
אשר פעלו בשלהי הרנסאנס, ובדיקת י ]יצ
העכשוויות של יצירתם. בין יתר האי-
רועים: סימפוסיונים, מופעים מוסיק־ליים,
הצגות.

ספורטאי מז הקיבול
נחוג בגבעת־חיים שבעמק־חפר,
יום־הולדתו ה־ 75 של יוסף)
(״יושו״) ענבר, מבכירי עסקני־הספורט
בארץ. ענבר, יליד אוסטריה,
היה בצעירותו כדורגלן, כדורידן
וכדורעפן. אחרי שעלה ארצה, בגיל
,19 היה למורה־התעמלות בקיבוצו,
למנהל קואופרטיב מובילי־המשאות
של עמק״חפר ומשך שנים רבות שימש
כמזכיר הפועל ויו״ר הוועד האולימפי
הישראלי. ענבר, שהיה בין יוזמי מר
עצת־ההימורים(הטוטו) ,שרת גם תקו־

בסוף

ה מוו ת ^
או תו ^

ה שי ג

אריה קנפר

כעמ״ם בשנה האחרונה ניצר גבי כראח(משמאל)
מהתנקשויות בחייו. השבוע השיג אותו הרוצח
^ משך השנה האחרונה התהלך
^ גבי פלאח ( )24 בהרגשה שאלוהים
שומר עליו באופן אישי. והיתה לו
הצדקה לחשוב כך, לפחות פעמיים
שיחק לו המזל בצורה מדהימה, הוא
ניצל בנס ממוות ואדם אחר נפגע
במקומו.
יתכן שמיקרים אלה גרמו לפלאח
לאמונה מיסטית כי הוא בן־אלמוות,
וביטחון זה הוא שהיה השבוע בעוכריו.
כאשר יצא במוצאי שבת האחרונה

הציע לו ידידו מיימון לצאת לבלות
באחד המופעים שאירגן, בחירת מלכת־יופי
בקריות בחיפה :״בוא תשטוף את
העיניים י ביפהפיות של חיפה,״ אמר
לידידו הרווק. כאשר אמר פלאח שאין
לו חולצה מתאימה לאירוע, נתן לו
מיימון חולצת־משי שלו. השניים נסעו
לחיפה ואף הצטלמו עם מלכת־היופי
שנבחרה.

״שגי צרודות
קצרים״

^ א ברור מה קרה אחר־כך בין
/שני הידידים, ואם אמנם התגלע
ביניהם סיכסוך על רקע של מילחמת
כנופיות, או תחרות על בעלות מועדונים.
ביולי שנה שעברה חזר פלאח
לביתו במכוניתו, השעה היתה מאוחרת

עסקן ענבר
כדותלן, מ־ורידן, כחרעפן
פה קצרה כיו״ר ההתאחדות לכדורגל
ותקופה יותר ממושכת כיו״ר איגוד
הכדורסל.

השניים נותרו ידידים וכי דבר לא
השתנה ביחסיהם. הם המשיכו להיפגש.
באוגוסט, כאשר ירד מיימון מדירתו
לבקר חבר בשכונה, פגש את פלאח.
היה לילה חם והשניים התיישבו על
המידרכה ושוחחו. חבר שישב איתם קם
לרגע לקנות סיגריות ושמע לפתע
יריות .״פתאום שמעתי יריות, שני
צרורות קצרים. הסתובבתי וראיתי את
מיימון שוכב על הכביש. לידו עמד
פלאח חיוור כמו סיד,״ סיפר יוסף אליהו,
החבר שישב לידם רק דקות מיספר
קורם לכן .״לא ראיתי מי ירה ולא ראיתי
מכונית מתקרבת,״ סיפר אז אליהו
להשלם הזה (.)2.9.87
המישטרה עצרה את פלאח וטענה
כי בליל״הרצח ישב אמנם על המידרכה
עם מיימון, אבל בשלב מסוים קם ואמר
כי הוא הולך לשתות משהו, התרחק

בנתניה התלקחה מחדש מידחמת־הננוביות. האם
וצח נראה הוא התחרה של מוחץ־דמים חדש?

כלה מן האורווה
התאר סו ברבת־עמון, הנסיבה
עאליה ,32 ,בתו הבכורה של
חוסיין מלך ירדן ומוחמד אנוור
פריד צאלח ,26 ,טוראי בחיל-

והוא עלה לדירה וחברו נותר במכונית.
אלמוני ירה אל תוך המכונית והאדם
שישב בתוכה נפצע קשה, פלאח ניצל
בנס.
המישטרה חשדה כי מיימון עמד
מאחורי ההתנקשות הזו ועצרה אותו.
אחרי שיבעה ימים שוחרר מיימון
מחוסר הוכחות. כלפי חוץ נראה היה כי

ההנדסה הירדני. עאליה, גרושה ואם
לבן, היא בוגרת אקדמיה צבאית
בריטית, צנחנית לשעבר וכיום מנהלת
האורוות המלכותיות על מאה סוסיהן
הגזעיים.

מהמקום, לקח מסיכה וחזר כדי לרצוח
אותו. יוסף אליהו, חברם של השניים,
הכחיש בכל תוקף את גירסת המיש־טרה.
הוא העלה גירסה אחרת לחלוטין.
לדבריו היו היריות מכוונות אל פלאח
ואילו מיימון נפגע בטעות.
המישטרה עצרה את פלאח כחשוד
ברצח מיימון ומעצרו הוארך בפתח־

נרצח מיימון
חברים או אן יבים?
ממועדון־לילה בכיכר־העצמאות בנתניה,
הגיח מאחוריו גבר חמוש באקדח
וירה בו מטווח קצר. הפעם לא שיחק לו

אבא מן התריסים
נפטר בתל־אביב, בגיל ,92
אריה ויסלר, מוותיקי קבלני־הבניין
בארץ (כ־ 50 בתים בתל־אביב) ובעל
נגריית־התריסים הראשונה בתל־אביב.
בנו של ויסלר הוא האגרונום־הסופר
ישראל (״פוצ׳ו״) ויסלר, מחברם של
אין־ספור סיפרי־ילדים (ביניהם: חבר
רה שכזאת, אולי תרח. שם, אפריים
ק1מ1ת״ם, איילת המבלבלת).

שמות מ! הבעל
נפטרה ברמת־גן, בגיל , 103
לולו מורד, אחת הנשים הקשישות
בארץ. מורד, ילירת בגדאד, עירנית
ושלטת במעשיה (כולל קריאת עיתונים,
הקשבה לרדיו וצפייה בטלוויזיה)
עד יומה האחרון, היתה אם
לתישעה (חמש בנות וארבעה בנים),
שהעניקו לה 32 נכדים 63 ,נינים
ושיבעה חימשים, שלעשרה מהם היא
הקפידה על מתן השם אורי, כשם
בעלה, שממנו התאלמנה ב־. 1945
העולם הז ה 2647

מרהץ־דמים
גגתגיה

תקלה.

פצוע אסולין

המיטען התפוצץ בידו כאשר התקרב
למכונית והוא נפצע קשה מאוד.
רגלו השמאלית של אסולין היתה מרוטשת,
מידו השמאלית נותר גדם בלבד
ועיניו ופניו נפגעו מעשרות רסיסים.
פלאח ובני מישפחתו ניצלו ושמעו את
הפיצוץ מאולם בית־המישפט.
״עובדה שפלאח לא רצח את מיימון,
כי אותם אנשים שניסו להתנקש בו
ופגעו במיימון בטעות, הם שניסו שוב
לרצוח את פלאח בבית־המישפט,״
טענו אז חברים של החשוד. אלא
שהחד־גדיא לא הסתיים אז.
השבוע, פחות משנה מאז החל
מרחץ־הדמים בנתניה, נהרג גם פלאח.
הרוצח ידע היכן לחכות לו, וארב לו
ליד תחנת־המוניות. כאשר עמד פלאח
לעלות על המונית בליווית שגי חברים
התפרץ הרוצח כשאקדח שלוף בידו,
ירה ונמלט.
מזלו של פלאח אזל, הוא נפצע ומת
מפצעיו. המישטרה חושדת כי המתנקש
היה אדם שרצה לנקום את נקמתו של
מיימון ״הגמד״ .כעת, אחרי שגם הגמד
וגס פלאח הלכו לעולמם, יתכן שהשקט
יחזור לנתניה הסוערת. אלא אם כן יחל
סיבוב חדש של נקמות־דם.

שלט־רחוק ביד

אילנה אלון ₪

המזל והוא מת מפצעיו.

למרות גילו הצעיר רכש לו פלאח
מעמד מכובד בעולם התחתון של
נתניה, עיר מגוריו. עוד מגיל צעיר היה
עבריין מוכר וארבע שנים בילה בכלא
בגלל שוד מזוין. אחד מחבריו הטובים,
שאיתו נפגש בכלא ואיתו התגורר
בשכונת סלע בנתניה, היה יצחק מיימון

פלאח היה רווק גבה־קומה ויפה־תואר
ואילו מיימון היה נמוך־קומה
וכונה ״הגמד״ .גם למיימון היה עבר
עשיר בעבירות־רכוש והוא בילה שנים
בכלא. אבל אחרי נישואיו לאתי ואחרי
הולדת שני ילדיו, ניסה מיימון בכל
כוחו לפתוח דף חדש בחייו. הוא מצא
לעצמו מיקצוע שגרם לו הנאה וגם
הכניס לו כסף.
יחד עם התאומים מזל־טרים, היה
מארגן מופעים ואירועים, בעיקר בחירות
של מלכות־יופי בערי־שדה. הוא
הזמין את האמנים והזמרים, השקיע
כסף וראה ברכה בעמלו. מיימון רצה
להרחיק את ילדיו משכונת־העוני שבה
גדל בנתניה, שכונת סלע. בכסף
שהרוויח קנה לעצמו דירת־גג מפוארת
בעיר ועסק בשיפוצה.
מיד לאחר שפלאח שוחרר מהכלא,

המישפט בפתח־תיקווה וחיפשו שם את
מכונית־המישפחה של פלאח, מכונית־קורטינה
חומה. הם ידעו כי אפרים
פלאח, אחיו של גבי, בא לבית־המישפט
במכונית כדי לקחת את אחיו.

**ץ לרשת החברים גילו את ה־קורטינה
במיגרש־חניה של בית
פרטי, סמוך לבית־המישפט. אסולין,
ובידו מיטען־החבלה והמכשיר להפעלתו
מרחוק, ירד לעבר המכונית. לדברי
כתב״האישום שהגישה התובעת
שלומית אריאל נגד השלושה, התכוון
אסולין להפעיל את המיטען לאחר
שגבי פלאח יכנס למכונית, אבל קרתה

תפאורן מן הציורים
נפטר מדום־לב בגיל ,56 צבי
לבב, אחד מבוני־התפאורות החשובים
בארץ (בין היתר: הסרט רמס, ההצגה
אסא קוראד) .לבב, אב לשלוש בנות
וחברם הטוב של אמנים רבים, היה
כוכב תערוכתו האחרונה של ידידו,
הצייר אורי ליפשיץ, שביסס את כל
התערוכה על ציורי דיוקנו של לבב.

תיקווה. שני ידידים של מיימון, נחמן
כהן ומשה דמארי, בררו במישטרה מה
יהיה גורל הריון בבית־המישפט ונאמר
להם כי מחוסר הוכחות ישוחרר פלאח
באותו בוקר ממעצרו.
השניים לקחו איתם את חברם,
החייל אברהם אסולין ומיטען־נפץ
להפעלה בשלט־רחוק. הם נסעו לבית־

מת מורגנ שטרן 54 מננ״ר ״צינד, אחת מ־ש חבווח־הסבנוח הגדולות בשרם, דא
הוצנח לחפקיו. הוא טיפס אליו נמשו ם 3שנה, ונשהגיע הציד את החברה מהתמוטטות.
הוא מספר על ילדותו שהולידה אמביציה חזסה, ער הצלחה ועל הבדידות שר איש עסוק וסגוו
..נשנגמוה
מילחמת־השלם,
הייתי מבוגר בן ח. התלאות ביגוו אותנו״

..הונ״וה שלנו נמחקה
מעל פני האומה.
נשאוה וק עגלה
ישנה, ואיחה
התחלנו שוב״

״נשה״ת• ש מ וחצי
פוצה שביתת־הימאיס.
הייתי בין הצועקים.
אחרנן־
התחשבנו איתי׳׳

הנושא האחרון בעולם שבו חשבתי לטפל
אי״פעם בעבודתי הוא נושא הים. יותר נכון
התחבורה הימית.אבל באחד הימים פתחתי עיתון יומי,
ותוך כדי דיפדוף ראיתי כותרת שאמרה
״חברת,צים׳ סיימה את השנה ברווח של 43
מיליון דולר ״.לא בכל יום אני רואה כותרת
כזאת בעיתון ישראלי, מה גם שלפי מיטב
זיכרוני ״צים״ עמדה מול פשיטת־רגל לפני
שנים אחדות, ואף דובר על חובות של כמה
מאות מיליוני דולארים.
עשיתי כמה בירורים קצרים, כדי לוודא
שזיכרוגי אינו מטעה אותי, והסתבר לי
שאמנם, לפני שלוש שנים היתה ״צים״

ריאיינה דניאלה ש?1

שקועה בחובות של 600 מיליון דולר,
ובדיוק אז נכנס לתפקידו המנכ״ל החדש,
מתי מורגנשטרן, והדברים התחילו לזוז
באופן מדהים, עד שהיום, שלוש שנים
אחרי כניסתו לתפקיד ,״צים״ היא חברה
ריווחית, בעלת תוכניות מרחיקות־לכת.
טילפנתי למישרדי ״צים״ וביקשתי ראיון
עם המנכ״ל .״נקבע את הראיון לעוד
שבועיים, ובינתיים אשלח לד חומר ותעשי
שיעורי״בית ״,אמר לי מורגנשטרן. הסכ מתי.
החומר
הגיע. מאזן של ״צים״ ,שבו לא
הבנתי מאומה, מלבד התמונות. אבל הגיעו
גם צילומים של קטעי־עיתונות עם כותרות

כמו ״השמש אינה שוקעת ב,צים לא
להרפות במעלה ההר״ ,״דיווחי,צים׳ עולים
משנה לשנה״ ,״זו השנה השלישית ברציפות
ש,צים׳ מרוויחה״ .ולא רק כותרות בעי תונות
הישראלית .״פיננשל טיימס״ כתב
בכותרת שמנה ״,צים׳ מכפילה רווחים״.
עיתון אנגלי כתב בכותרת עבה ״הסוד של
הצלחת, צים׳״ ,ומתחת לכותרת הופיעה
תמונת המנכ״ל, מתי מורגנשטרן.
אינני מבינה במאזנים, ולא בחברות ולא
בריווחיות, אבל הכותרות השמנות אמרו לי
שהאיש הזה שווה סיפור.
נפגשנו במישרדי ״צים״ בתל-אביב, שם
הוא מבקר פעם בשבוע. מורגנשטרן ישב

מאחורי שולחן גדול-ממדים. הוא נראה
סמכותי מאוד, רציני, ואפילו קצת קשוח.
אדיב אן שומר־מרחק.
המזכירה אינה קוראת לו בשמו הפרטי,
אבל הוא אינו שוכח להודות לה בנימוס
עבור הקפה.
ביקשתי מהצלם שיצלם כמה תמונות
לפני תחילת הראיון. היה רגע של מבוכה.
איזה פוזה לעשות מול המצלמה! אבל הצלם
שבר את המבוכה כשביקש מהמנכ״ל לעזור
לו להעביר דגט״ענק של אוניה לשולחן, כדי
שהמנכ״ל יצטלם ליד הדגם. שני הגברים
הרימו את האוניה, והקרח נשבר.
עכשיו הגיע התור שלי להיות נבוכה. כל

הזמן היתה לי ההרגשה שהאיש מולי
התכונן לראיון כלכלי. הוא חשב שאשאל
אותו על המאזן האחרון, על הדיווידנד, על
בעלי־המניות, על חלוקת המשאבים, על
ערבות־מדינה ועל פיננסים בינלאומיים.
ידעתי שברגע שאפתח את פי הוא יתאכזב.
אבל אותי עיניין האיש והוא ישב מולי, לא
היתה לי ברירה אלא להתחיל לשאול את
אשר רציתי לדעת באמת.

• אי ך מישהו נהיה פתאום מנכ״ל

זה מה שאת רוצה לדעת? טוב. איפה את רוצה
שאתחיל?

• מדוע לא בהתחלה?

יש כמה התחלות.
התחלה אחת היתה ברומניה. כשנגמרה מיל־חמת־העולם,
הייתי בן . 11 ילד מבוגר. תלאות
המילחמה ביגרו את כולנו.
הצטרפתי לגורדוניה ונדבקתי בחיידק הציוני.

התחלתי לדבר עם המישפחה על עליה ארצה,
ובינתיים נרשמתי בעצמי לעליה.
היה קשה לשכנע את ההורים לעלות ארצה.
העיירה שבה נולדתי, ושבה חיו הורי ברווחה עד
המילחמה, נמחקה מעל פני האדמה. אחרי
המילחמה, כשמכל הרכוש הרב נשארה רק עגלה
ישנה שהביאה אותנו לבוקרשט, היה צורך בהרבהכוחות־נפש כדי להתחיל שוב להתארגן. ואז אני
בא ואומר: בואו נעלה לארץ־ישראל.
אבל מקומי בתור לעליה התקדם, ובאחד
הימים — אני זוכר אותו כמו היום — הודיעו לי
בסניף של גורדוניה שאני ברשימה, ובעוד
שבועיים אני עולה. הייתי בן 13 וחצי, והייתי
זקוק להסכמה של ההורים.

•וההורים נתנו לילד בן 13 וחצי
לעלות לבד לארץ זרה ורחוקה?
״נתנו״ היא לא המילה המתאימה. אני זוכר את
המילים של אמא שלי :״אם אנחנו נאסור עליך
לנסוע, ופה יקרה שוב משהו נורא, לא נסלח
לעצמנו. אם שם יקרה לך משהו, זה בגלל
ההחלטה שלף״
יותר לא דובר על זה. ביום המיועד לקחתי
איתי תרמיל, ואבא ליווה אותי לנקודת־האיסוף.
שם, לפני שהצטרפתי לחבריי, ולפני שנפרדתי
מאבי, התפרצתי בבכי נורא. ילד בן 13 וחצי, שלא
בטוח אם אי־פעם יראה את מישפחתו שוב.

• הגעת ארצה. לאן?

לקיבוץ נווה־איתן. עם הרבה חלומות על בניין
הארץ, ועל חלוציות והגשמה ושיוויון. אבל מהר
מאוד ראיתי שאת ילרי־המשק מסיעים בכל בוקר
לבית־ספר ואותנו, שלא הצלחנו לגמור בית־ספר

בי שם, צחקו ממני ואמרו לי ״לך הביתה, ילד!״
אבל לא היה לי בית, ולא היה לי לאן ללכת.
עמדתי עם המיזוודה שלי באמצע רחוב בחיפה,
וידעתי שאין אף אחד בעולם שיעזור לי עכשיו.
אף אחד חוץ ממני.
כל היום הסתובבתי בחיפה וחיפשתי עבודה.
בסוף היום מצאתי עבודה בחנות־סוכריות, ובערב
שכרתי מיטה אצל מישפחה יקית, שהיו לה
שלושה חדרים ובחדר אחד היא השכירה מיטות.

• ויתרת על הים?
לא. הם ויתרו עלי. אני לא ויתרתי. בכל רגע
פנוי חזרתי למישרד הימאים, כדי לבלבל להם את
המוח ולבקש עבודה.
הייתי עקשן איום. כולם הכירו אותי, וידעתי
שבאחד הימים זה יימאס להם, והם יקבלו אותי
לעבודה.

• ובד היה?

כך היה. אחרי שנה וחצי של בילבולי־מוח
קיבלו אותי לעבודה בתור שוליה למלצר ומנקה
בתי״שימוש, וכאן אנחנו מגיעים להתחלה שעליה
דיברתי קודם.
שאלת איך פתאום מישהו נהיה מנכ״ל צים.
במיקרה שלי התשובה היא — בגיל 16 הוא מנקה
בתי־שימוש באוניה.

• וניקיון בתי־השימוש לא שבר את
החלום על כיבוש־הים, הבאת־עולים?

״כתבה על היש!.וניס׳
בגיננשי ט״מס׳ גורמת
ו׳ תנאה ותו מעשו
ספר שי חסניייממד
החלום באותו הזמן היה להיות סיפונאי,
במדים. אבל בתי־השימוש, ואפילו חדר־האוכל,
נמצאים מתחת לסיפון, ולכן, אחרי שעות־העבודה,
הייתי מתגנב לסיפון ומתחנף לקצין־
המישמרת שיתן לי להסתובב על הגשר. ויום אחד
האלוהים — כלומר רב־החובל — קידם אותי
בתפקיד מנער־תאים לנער־סיפון.
זה היה אחד הרגעים המאושרים בחיי. עכשיו
מותר היה לי לנקות את התאים של רב־המלחים
ולהגיש קפה.

• אבל זה עדיין לא הספיק לד?

מורגנשטרן(שני משמאל) עם חברים מול פם ל־החרות בניו־יורק ()1952
.אין כבר אהובות בכל נמלולא.
רציתי יותר, וידעתי שאני יכול יותר, ולכן
בגלל המילחמה, מלמדים קצת עברית ואחר־כך
אני התמלאתי בביטחון עצמי, וכשפרצה שביתת־שולחים
לעבוד.
הימאים צעקתי חזק, ופתאום הייתי לאחד הפעיהאכזבה
באה מהר מאוד. הבנתי שהקיבוץ הוא
לים בשביתה, ואל תשכחי שהייתי אז בן 17 וחצי.
לא בשבילי. הבנתי גם שאם אני לא אדאג לעצמי,
• חלק מהפעילים בשביתת־הימאים
אף אחד לא ידאג לי.
בינתיים עלה ארצה בן־דודי, שהיה רופא. נאלצו לעזוב את הים.
גם אני שילמתי בשביל זה. היה מי שהתחשבן
נפגשתי איתו וסיפרתי לו שאני עומד לעזוב את
איתי, ואחרי השביתה, במשך חצי שנה, לא נתנו
הקיבוץ, ושאני מחפש עבודה. בן־הדוד אמר שיש
לי עבודה ביס. אבל אני הייתי עקשן גדול יותר
לו חבר, העובד באוניה, ואולי הוא יוכל לעזור גם
מהם, ולבסוף התקבלתי שוב לעבודה באוניה,
לי לעלות לאוניה.
והפעם כבר כמלח של ממש על אוניית־המשא
זה היה פיתרון יוצא־מן־הכלל בשבילי. לא
אברהם גרץ.
היתה לי מישפחה, לא כסף וגם לא בית. גם ראיתי
• החלום התגשם?
בים משהו חלומי. ימאות עברית, כיבוש־הים,
כן ולא. החלום היה להיות ימאי. אבל השאיפה
הבאת־עולים.
היתה להיות יותר מימאי פשוט. אי־שם בין
לקחתי מיזוודה קטנה, נפרדתי מהחברים
העיירה הרומנית שנמחקה מעל פני האדמה לבין
בקיבוץ ונסעתי לחיפה, ישר ללישכת־העבודה
הרחוב בחיפה התחתית נולדה בי ׳השאיפה
של הימאים. הייתי ילד נמוך ורזה, בן . 15 הסתכלו

מנכ״ל מורגנשטרן במישרדו
,רבים חשבו שירדת• מהארץ. התשה לא־נעינוה1׳
להצליח. שלא אצטרך עוד לעולם לעמוד עם
מיזוודה ביד, ולא לדעת לאן ללכת.

• במשך כמה זמן היית מלח פשוט?
שלוש וחצי שנים הייתי מלח ורב־מלחיס, ואז
המליצו שאלך לבחינות של חובל. אבל הייתי
טראבל־מייקר, ונדמה לי שרצו קצת להרחיק
אותי, ולכן הציעו לי להצטרף לאיגור־הימאים
בתור מזכיר תרבות וסעד.

• עבודה על החוף?

כן. והצלחתי בעבודה. אחרי שלושה חודשים
נתנו לי לנהל את לישכת־העבודה לימאים. הייתי
אז בן .21
במשך שנתיים ניהלתי את הלישכה. אבל
ראיתי שיש שם יותר מדי פוליטיקה, וביקשתי
לחזור לים.
הייתי חצי שנה בים, ואז נמכרה האונייה, ואני
נשאתי אשה. אשתי היתה בהריון, והציעו לי
לעבוד במחלקת־הצוות של צים.
לקחתי את העבודה מאוד ברצינות. בערב
למדתי לבגרות. אחרי שלוש שנים נהלתי את כל
הפעילות של צים באגן הים־התיכון.

• במה אוניות היו אז ל״צים״?

כ־ 50 אוניות.

• חשבת שהגעת לפיסגה שלך?

לא חשבתי, וגם האחרים לא חשבו. אחרי שנה
כמנהל אגן הים־התיכון שלחו אותי לנהל את
המישרד האיזורי באיטליה, ואז קנתה צים את
אוניות המכולות הגדולות, והחזירו אותי ארצה
להסתדר איתן, כי היו בעיות. נכנסתי כשהעסק
עם אוניות־המכולות הפסיד כסף, ואחרי שלוש
שנים היה רווח של 50 מיליון דולר.
באפריל 1976 לקחתי את האשה והמיזוודות

ונסעתי לארצות־הברית, להקים משהו שלא נשא
דגל־ישראל. בגלל אופייה של העבודה שם חשבו
רבים שירדתי מהארץ, וההרגשה היתה מאוד לא־נעימה.
הרצתי
את העניין עד שעמד על הרגליים,
וחזרתי מן הכפור. חזרתי להיות ישראלי
בשליחות. התמניתי כמנהל צים בחצי־הכדור
המערבי.

•ו א חרי אדצות־הברית אתה חוזר
ארצה, ומזמינים אותך להיות מנב״ל
״ציס״ .אבל ״צים״ באותה תקופה היא
חברה שוקעת 600 .מיליון דולר חובות,
והפסדים של 50 מיליון נוספים כל שנה.
למה בן־אדם שפוי נכנס למיטה חולה
כזאת?
כולם אז חשבו כמוך. היו אנשים שאמרו לי
שאני מתאבד.

• למה לא הקשבת להם? בגלל
האתגר להצליח?

לא בגלל האתגר, אלא בגלל האמונה שאני
יכול. היכרתי את החברה מכל צדדיה. הבנתי
כיצד נוצר המשבר, וחשבתי שאני יודע איך
לצאת ממנו. במשך שנים ארוכות האמנתי
שבאחד הימים אנהל את החברה הזאת, במשך
השנים הללו התגבשו אצלי תוכניות.

מלבד זאת, נדמה לי שהייתי היחיד שהאמין
ביכולת החברה לצאת מהצרות, ולכן הייתי צריך
להירתם לזה. בדיעבד את רואה שצדקתי.

• אתה קוסם? גאון בלבלי?
לא. אין קוסמים.

• ספר לי מה עשית ביום הראשון
שלך כמנכ״ל.
אספתי את האנשים. הסברתי להם את המצב.
הצגתי לפניהם את התוכניות לקיצוצים.

• איפה קיצצת?
בכל. בכל דבר. הוצאתי אנשים מהמערכת.

• וההסתדרות?

יש מיתוס שאי־אפשר לפטר אנשים בארץ. זה
לא נכון. אם יש הצדקה, ויודעים לשתף את נציגי־העובדים
זה אפשרי.
אל תחשבי שלא היו חרדות. כל אחד חרד וגם
אני. אבל לא היו שביתות, ולא שרפו צמיגים.
אנשים הבינו שהפרנסה של אלפי אנשים אחרים
תלויה בנכונות שלהם לפרוש. שליש מאנשי־החוץ
פרשו.

• מה, למשל, קיצצת בלישבת המג־כ״ל?

אתן
לך דוגמה. ראיתי שתקציב הנסיעות של
מנהלים בחברה הוא גדול מאוד. נתתי הוראה
להפסיק את הנסיעות בעולם, ונדרתי נדר שגם
אני לא אסע עד שאוציא את החברה מהבוץ.

עולה־חדש מורגנשטרן ( )1949 בקיבוץ
״האגניה היתה פיתחן: עבודה, בית ומישפחהו־

• אבל הנסיעות שלד ושל המנהלים
האחרים לא היו לצרכי בילוי.
נכון. אבל אפשר להסתדר גם בלעדיהן. אפשר
לחתום על חוזים בארץ, או בפקסימיליה. כך
עשיתי 18 .חודש לא עזבתי את הארץ, ובעיקבותי
גם אנשים אחרים. ההוצאות של צים בתחום זה
ירדו בשליש וזה אומר הרבה מאוד כסף. אבל זאת
רק דוגמה אחת.

• מדוע יש בכלל צורך בחברות כמו
״צים״ ,כשמטוסי־המיטען מעבירים
סחורה במהירות עצומה?

אנשים לא יודעים את זה, אבל העובדה היא
ש־ 97 אחוזים מהמיטענים בעולם מובלים באוניות,
ורק כשלושה אחוז באוויר. כך שהמטוסים
נגסו רק בחלק קטן מאוד של העבודה שלנו.
(המשך בעמוד )42

— 37 יי

שעזבה עם בעלה את מישכן־הנשיא ב־
.1983

^ ש בהתנהגותה של אופירה
נבון, בשנים האחרונות, סממנים של
מי שעברה טראומה. בעת שהיתה ״הגברת
הראשונה״ ,נחשפה אולי יותר מדי
לתיקשורת.
יצחק נבון מצטמרר עד עצם היום
הזה, כשהוא משחזר את מבול
המאמרים שנכתבו אז על אשתו.
״אפילו עיתונאים בכירים ביותר״,
נזכר ,״נהגו לכתוב בלי סוף על בגדיה:
עם מחשוף, בלי מחשוף...״
אופירה נכוותה מכל ההמולה התיק־שורתית
וחגיגת־הרכילויות סביבה.
היא מספרת כי החליטה להתנזר מכל
זה. נדמה שהמדובר יותר בבריחה ממה
שפגע בה, מאשר בהחלטה רציונלית.
באחרונה התוודתה :״אני לא מסוגלת
לעמוד כל הזמן בפני ביקורת ציבורית.
מה רוצים ממני? אני פשוט מבקשת:
תנו לי לנשום, תנו לי לחיות בשקט!״
היא ניסתה לחיות בשקט במשך
חמש השנים האחרונות. היא מקדישה
זמן רב יותר לשני ילדיה — נעמה
וארז — שוהה יותר בבית, מבלה עם
חברות טובות, מקבלת פניות טלפוניות
רבות.
פניות רבות הן על מחלת־הסרטן,
שבה לקתה אופירה. בעת היותה אשת־הנשיא,
נתנה למחלה ביטוי תיקשורתי,
כדי להגביר את המודעות למחלה.
גם אז עוררה התנהגותה — הנועזת
על פי אמות־מידה מקומיות — תגובות
לכאן ולכאן.
אופירה הצליחה להיאבק בסרטן.

אופירה נבון בפעולה
.אני חצה שיניחז לי לחיות בשקט ר
^ פני כמזל חודשים נסע שר־החי־
/נוך־והתרבות יצחק נבון לביקור
רישמי בספרד. במיקרים רבים מתלוות
נשות־השרים, בביקורים דומים, לבעליהם.
נבון
רצה שאופירה אשתו תתלווה
אליו. לשם כן נדרש נוהל שיגרתי של
מתן כמה אישורים.
אופירה נבון ויתרה, מבלי לחשוב
פעמיים, על החווייה. היא חששה ממה
שיאמרו, מה שיכתבו.
מה פתאום־יכתבו על מיקרה כל־כר
שיגרתי?

״במיקרה שלי יכתבו!״ אמרה אז לחברים
,״כבר יעשו מזה סקנדאל!״
זוהי גם הסיבה לכך שאופירה לא
הצטרפה אל בעלה לביקורו במחנות־הריכוז,
לפני כמה חודשים. חרף רצונה
העז לבקר שם, חזרה בה מכוונתה.
״אם אבכה,״ התייעצה אז עם הקרובים
לה ,״יאמרו שאני עושה הצגה.
אם, חס וחלילה, יהיה תצלום שלי עם
זווית של חיוך, יכתבו מייד — ,על מה
יש לה לחייך? ,בכל מיקרה תהיה ביקורת
על איך שהתלבשתי לאירוע״...

מילחמח השוטרים
עיסוקה של אופירה נבוו בפרוייקטים כה רבים גודם לה לא-אחח
להשתרבב ברכילויות.
כך, למשל, בפרוייקט שערכה יחד עם המישסרה בעיר אילת.
ההופעה שם היתה בחסותם המשותפת של עיריית אילת, המישטרה
ואופירה גביו׳ ויד גם פורסם במודעות. אופירה שהתה במלון ״קיסר״
באילת, יחד עם כל צמרת המישטרה. מחיר החדר שלה נזקף על-ידי
המלון על חשבון המישטדה, ונצמד לחשבון־חדרו של ברוך לוי, א?
מפקד המישמר האזרחי, שהוא ידיד-נעורים של אופירה מאז גיל .14
כשהתגלתה הטעות, נוכה הסבום מחשבון המישטרה, והמלון הזמין
מראש את אופירה על חשבונו, כתרומה למיפעל שבראשותה.
סגני של בייד ליי׳ ח ברעם, שהיה אז בשלבי פיטורין, השתמש
בחשבון המקורי במילחמתו בברוך לוי, יכך הופיע שמה של אופירה
בפרשה זו.
הוא הדין לגבי הופעתה של אופירה נבין בצפת, בפתיחת תערוכה־תמונות
שבחסיתה. מכיוון שברוך לוי שהה כעבור יום באיילת-השחר
הסמוכה, לרגל כנס מישטרתי, חיבר דן ברעם את שני האירועים והגיע
למסקנה שהשניים היו ביחד. אולם במועד שננקב על-ידי ברעם היתה
אופירה עם בעלה, ויש לכך תימוכין.
״העולם הזה״ ,שפירסם את הטענות האלה של דן ברעם בשמו,
מצטער על עוגמת־הנפש שנגרמה על״ידי כך לאופירה נבון -אשה
שהחלה את דרכה הציבורית בחסות ״העולם הזה״ ,שבחר בה 3״19$6
כב״צברית השנה״ .אגב, במיסגרת ההתחרות על תואר זה פירסם
״העולם הזה״ תצלום של אופירה ארז(דאז) ,כשהיא מחזיקה בגליין
״העולם הזה״ .תמונה זו צולמה על-ידי ברוך לוי.

כל המצלמות
אליה!

אמר יצחק נבון :״אני מגיע איתה
לאירוע, למסיבת־קוקטייל. יכולים להיות
במקום מאה־מאתיים אנשים. מייד
ירוצו כל הצלמים לעבר אופירה. היא
נלחצת מזה.״

שפע של
פרוייקטים

^ ה יש בה, באופירה נבון, ההופך
^ /או ת ה לדמות ציבורית מדוברת
כל־כך? מה יש באשה בת ה־ 52 המשמש
סיבה לסקרנות כה מרובה, המקיף אותה
מצד שני ברכילויות ובשמועות בלתי־פוסקות?
מהי הסיבה לעיסוק הבל־תי־פוסק
באופירה נבון?
קשה להצביע על משהו מיוחד בדמותה
של אופירה. היא מסוג אותן הנשים
הנכנסות לחדר — ואין זה משנה
מה גודלו — וזוכות בתשומת־הלב הכללית.
הופעתה אינה דבר פסיבי, אלא
אירוע המעורר את הסביבה להגיב.
הצירוף אשה יפה־מפורסמת־מצלי•
חה בוודאי מעורר סביבה קינאה. הפיר־סום
של אופירה, ושהייתה המתמדת
בזרקורים כאשר כיהן בעלה כנשיא,
נתנו הכשר לפירסומים עליה ולעיסוק
מתמיד בה. מותר היה לעסוק בחיי־הנישואין
שלה, מותר היה לבקר את
הבעות־הפנים שלה, מינהגיה. מכיוון
שהיתה צעירה ויפה מהנשים ששכנו
לפניה במישכן־הנשיא, היה זה טיבעי
לחטט בתחומים האינטימיים ביותר
שלה. על אשה מפורסמת מרכלים תוך
כדי נימת־התנצלות. אם היא גם יפה
וזוהרת — אלוהים ישמור — מרכלים
ומעמידים אותה בעמדת התנצלות יומיומית.

מתנהגת באחרונה אופירה. יש

מ שטרת י שראר

המחוז הדרומי
מרחב הנגב
תחנת אילת

עירית אילת

המשחר האזרח

יום המשטרה באילת
בשעה 18.00 יתקיים באולם קולנוע ״אילת״ הארוע המסכם, בהשתתפות :
ראש עירית אילת מר רפי הוכמן
שר המשטרה מרחיימבר-לב
מפכ״ל המשטרה רב ניצב דוד קראום
ראש משא״ז ניצב ד״ר ברוך לד
ירר אגודת ״איכפת-לי״ הגב׳ אופירה נבון

מפקד המחוז הדרומי ניצב רחמים קומפורט י
מפקד מרחב הנגב ניצב משנה חיים בן עיון
קצין משא״ז דרומי ניצב משנה נפתלי טל-אל
קצין משא״ז נגב סגן ניצב נחום בכלר
מפקד משטרת אילת רב פקד ירוחם קיים
ר׳ משרד משא״ז רב פקד מנחם הופך

ההודעה על הופעת אופירה ביום־המישטרה באילת
.עיריית אילת, מישטרת ישראל, המישנור האזרחי, הגב׳ אופירה נבוך
בגלל אותן הסיבות בדיוק — להבדיל
— לא נראתה אופירה נבון בתצו־גות־אופנה
בשנים האחרונות, למרות
נטייתה הטיבעית להתערכן בחידושי־האופנה,
ולמרות מחוייבותה לאופנאים
החביבים עליה .״תמיד כשהגעתי לת־צוגות־אופנה,״
נזכרה ,״היו מצלמים
אותי. לא משנה מי ישבה בקרב הקהל
— אותי היו מצלמים! נוצר הרושם
כאילו רק זה מה שמעניין אותי בחיים.״
נבון נמנעה כמעט מלהופיע בכלי־התיקשורת,
להתראיין ולככב, מאז

כעת היא מגיעה לבדיקות פעמיים
בשנה, אך מקדישה שעות על גבי
שעות לחולות ברחבי הארץ — ייעוץ.
שיחות, עידוד. חוץ מזה היא יוזמת
ומגלגלת פרו־יקטים מקוריים לרוב.
בכל זאת, על אף הימנעותה מהריצה
לזרקורים בשנים האחרונות, לא פסקו
השמועות, הרכילויות, הניסיונות לתקוע
מקלות בגלגלים של האשה הנמרצת
הזאת.
אופירה אינה יוצאת לרגע ממוקד
הסקרנות הציבורית.

פער מהותי בין דימויה הציבורי באשה
רודפת־כבוד לבין אופירה נבון הילדו־תית־משהו,
העוזרת לאנשים מבלי לבדוק,
מבלי לחקור, עד כדי נאיביות.
היא אשה מלאת מרץ ורעיונות,
הנראים כאילו היא מתלבטת לאיזה כיוון
לנתב אותם. לכן מתפזרת האנרגיה
הרבה שלה על פני פרוייקטים רבים.
חלק מהפרוייקטים מבטאים נטיות
טיבעיות שלה מילדות.
לאופירה נטייה חזקה לציור ולאמנות.
אביה, אליעזר רזניק, נפטר כשהי־

תה בת .8הוא היה צייר, ושם־נעוריה
— ארז — מורכב מראשי־התיבות של
שמו ושם־מישפחתו.
היא עצמה עבדה בעבר במישרד־ארכיטקטים,
ויש לה כישרון לשירטוט.
בעבר גם רקדה.
את כל האהבות האלה השקיעה בפרוייקטים
שבהם היא עסוקה בחמש השנים
האחרונות. למרות שלמרה פסיכולוגיה
שיקומית, החליטה שלא לשוב
ולעסוק בכד.

במישרד־החוץ. שוב נדחקה אופירה
לעמרת התנצלות.
• קרן ״אכפת לי״ :זוהי קרן שהקימה
אופירה עוד בימי כהונת בעלה
כנשיא, מתרומות של בוררים. מכספיה
ניתנות תרומות למטרות שונות בתחומי
התרבות והקהילה.

• פרוייקט להקת־המחול אילת:
הלהקה נוסדה בנובמבר 1982

ביוזמתה של אופירה נבון — אז אשת
נשיא־המרינה — ובשיתוף־פעולה של

אופירה מגישה את ספר ״נופי־ישראל״ לאפיפיור
.אם אבנה יאמר! שאני ששה הצגה...״
הנשיא ושמטרתו היא לאתר ילריס
מחוננים בשכונות־מצוקה ולפתח אותם.

מגמת לימודי חוק־ומיש־פט
במיסגרת על־תיכונית: פרוייקט
זה הופעל השנה בראשונה בבית־ספר
בירושלים, ביוזמתה של אופירה.
באחרונה גילו בזה התעניינות בתי־ספר
בנצרת ובמקומות אחרים.

סיפרה של אופירה על שולחן חדרו של מיטראן
.כנראה שאני עולה על היבלות לכל מיני אנשים...״

יצחק נבון סיפר שהזדהתה כל־כך
עם הילרים שבהם טיפלה, בתחום התמחותה,
ער שהיתה שבה מדי ערב לביתה
ממוטטת ושבורה. את המרץ ו/או
התיסכול של אשה פעילה, שנחשבה
במשר שנים ל״אשתו של״ ,השקיעה
בפרוייקטים הבאים:
•פרוייקט התערובות: זהו
פרוייקט המאפשר לציירים ישראליים
להציג ליטוגרפיות שלהם בחו״ל. כך
מרוויחים האמנים כסף ומוצגת אמנות־ישראל
ברחבי העולם.
כשהיתה רעיית־הנשיא, הפיקה ספר
מהודר בשם עפים בישראל. בעלה
הגיש את הספר למלכת־ספרד.
לא מכבר קיבלה אופירה בדואר תצ־לום
של חדר־עבודתו של הנשיא פרנ־סואה
מיטראן. הספר שלה מעטר את
שולחנו.
הפרוייקט הזה נעשה בשיתוף־פעו־

לה בין אופירה לבין מישרר״החוץ. הצלחת
הפרוייקט והביקוש לתערוכות
מצד נציגויות־ישראל ברחבי־העולם
הולידו, כמובן, קינאה בקרב גורמים

עיריית אילת. הלהקה קצרה הצלחה
ברחבי העולם: בצרפת זכתה בפרס ראשון
למחולות בשאטו נף־דה־פאו, ב־לוס־אנג׳לס
הוזכרה ישראל בגללה
בחודשים האחרונים, גם בהקשרים
עליזים, ולא רק בקשר לאינתיפאדה.
זוהי להקה שרקדניה נאספו מקיבוצים
וממקומות שונים, והכל פועל על
בסיס התנדבותי.
גם הפעם, אחרי ההצלחות מנקרות-
העיניים, התחילו רכילויות על תאוותה
של אופירה לסייר בעולם עם להקתה.
התחילו שמועות על אי־סדרים כספיים
מטעם הקונסולים. העניין נבדק והופרד•
ברשות
אופירה מיכתבים המבקשים
ממנה לנסוע עם הלהקה, על פעילותה
הנמרצת בעת הסיורים...
שוב היא מתנצלת, ושוב היא נדחקה
לעמדת התגוננות.

• פרוייקט למחוננים משכו־נות־המצוקה:
הפרוייקט מופעל
כחמש שנים, הראשון מטעם קרן איכפת
ל׳ שהקימה אופירה עוד במישכן־

מורמת מוו
בלהט העשייה וחדוות״היצירה, אופירה גבון מחליקה לעיתים.
מי שמביר אות אופירה יודע שזה נעשה מחוטר־דקדקנות, פזיזות
ותמימות-מה.
בציבור הרחב מתקבלות מעידות אלה בטימניס להתנשאות,
לגאוותנות, והיא מצטיירת באשה שאינה עושה חשבון.
למשל: אופירה צירפה לעותקים של גליון׳הביוגרפיה שלה נייד״
מיכתבים של מישבן־הנשיא• הטופט נשא אמנם את הייאייד ,1982
באשר יצחק נבון כיהן עדיין משיא, אולם חפצת הגליון אחדי שטיימו
הנבונים את תקופת״הנשיאות עוררה את חמתו של מישהו במישרד-
החוץ.
מייד הובהלו מיבתבים, ונוצר ריח של תקרית.
בניגוד לדימויה הבלתי־מחמיא, הכירה אופירה מייד בטעות והודתה
לפני ידידיה בטיבעיות שהחליקה. היא לא תשבה על בל חהשל*
בות של המעשה. לא זה בלבד שפטקה מהנוהג הזה, אלא שהיא עצמה
מספרת על כד, בפשטות של אשה״ילדה שמותר לה לטעות, שאינה
מורמת מעם.
בבל זאת, יצרו לה שונאיה תדמית מקוממת של ״מורמת מעם״.

• פרוייקט למילחמה בתאו־

נות־דרכים: אופירה האזינה מדי שבוע
לסיכום ההרוגים והפצועים בכבישים,
ותהתה אם אפשר לאתר נהגים
המוערים־לפורענות בכבישים על־ירי
שירטוט פרופיל פסיכולוגי. היא ערכה
על־כך סימפוסיונים, ומנסה לגבש כעת
שאלונים שיענו על השאלה.

• פרוייקט מישמר־הקהילה:

זהו הפרוייקט שהעלה, באחרונה, את
אופירה לכותרות, ושהיווה את הקש
ששבר את גב הגמל — אין לה עוד כוח
להתנצל ולהסביר ולהתגונן.
אופירה השתתפה, כנציגת איכפת
ל׳ בפרוייקט של המישטרה, המישמר־האזרחי
ועיריות כמו עיריית אילת
ועיריית ירושלים, שמטרתו היא לעודד
את השמירה על הרכוש בבתי־הספר,
עריכת בריקות ביטחוניות באוטובוסים,
אימוץ וביקור קשישים וכד׳,
ראש המישמר האזרחי היה אז ברוך
לוי, ידיד־נעורים של אופירה. הקשר
בין השניים היווה בסיס לרכילויות
וספקולציות לרוב, סיבה להביך את
בעלה של אופירה וזירה להתנגחויות
פנים־מישטרתיות.
במהלך החגיגה, הוסטה תשומת־הלב
מהפרוייקט עצמו לשוליים, לרכילות.
האמת
היא שאופירה הגיעה
לאירועים הכרוכים בפרוייקט (כמו
האירוע באילת) באורח רישמי, ולא
בהיחבא כפי שנרמז. על בואה פורסמו
כרזות ברחבי העיר (ראה כרזה) .היא
הוזמנה לשם על־ידי הקצין דן ברעם,
שהתלונן לאחר־מכן על ברוך לוי.
ברעם היה הנציג הרישמי ששיבח את
השתתפותה באירוע והודה לה( .ראה

^ ופירה נבון עורכת עתה חשבון^
נפש: היכן טעתה, האם צדקה כאשר
נמנעה מלהתראיין והצניעה את
פעילותה מאחורי תרמיתה הזוהרת
והקלילה, האם עליה להיות סלקטיבית
יותר בבחירת האנשים שעימם היא מת־רועעת,
ושלעזרתם היא נרתמת.
הטאקטיקה שנקטה אחרי שנפגעה
מהביקורת הציבורית עליה בעבר —
בריחה מסיקור פעילותה — הוכחה
כלא־נכונה.

אופירה עם ראשי עיריות אילת ולוס-אנג׳לס
,עם מחשוף, בלי מחשוף...״
בשיחות פרטיות שקלה שוב ושוב
מה עליה לעשות, כיצד עליה לנהוג
כדי שיעזבו אותה׳לנפשה. המישפם:
״אני רוצה שיניחו לי לחיות בשקט!״
חזר על עצמו שוב ושוב.
״מה אני יכולה לעשות?״ שאלה ,״כשאדם
עושה ומצליח — אז יש בעד
ונגד. כנראה שאני עולה על יבלות של
כל מיני אנשים. ככה שזה, כשעושים.

אבל אני לא יכולה לעמוד בכך יותר.
יש גבול לכל דבר!״
מי שפגש באופירה באחרונה, יכול
היה להתרשם עד כמה היא אובדת־עצות,
ועד כמה אמיתית המצוקה שבה
היא שרויה — ההרגשה שחודרים לפר־טיותה
ואין מאפשרים לה לנהוג כרצונה,
והתזכורת המתמרת שהיא אינה
אדם פרטי, נקודה.

בזכוכית מגדלת
בתמונות נראה יצחק גבון תמיר כשהוא בצילה של אשתו הזוהרת.
הופעתה געשית אפילו פרובוקטיבית יותר על רקע דמותו.
הרכילויות הבלתי״פוסקות על הזוג, ומיבנה היחסים ביניהם, רק
חיזקו תדמית זאת,
במציאות שונים לאיו עייד פני היחסים. אין ספק שבשבועות האחרונים,
מאז שבה אופירה בעל־בורחח לכותרות, חיווה לה יצחק
מישענת חזקה. הוא התעלם מן הסיטואציה המביכה עבורו, מול
הרכילויות בנות״השגיס והפירסומים האחרונים, ומן הפגיעה״לכאורה
בתדמית״המאצ׳ו בסביבה שכל־כך סוגדת לדימוי־זה. תחת זאת
מוטרד נבון מן המצב הנפשי של אשתו המותקפת ומתגובת ילדיו.
נבון לא ברח משיחות, גם מביכות, על הנושא. בהתנהגותו
בשבועות האחרונים התגלה כ״גבר״ ,ושום רכילות, ישגה או חדשה,
לא תגזול תואר זה ממנו. הוא סבור שכל מסבת״הרכילויות היא עניינו
הפרטי, ואין לחדור לפרטיות זאת. הוא מצביע גם על התבונות באשתו
יופי, התבלטות, עודף עשייה, מרץ, תמימות־מה, רצון לעזור, חוסר־זהירות -ש״סייעו״ לשרבב את שמה בפרשות שבהן אינה קשורה.
מצד שני, הוא גאה בעשייתה .״אני מעודד אותה לכל הפעילות
הזאת!״ אמר לחברים.
הרכילויות על הזוג נראות שוליות לאוד יחסו אליה .״בל בגד נראה
עליה באילו היא מדגמנת אותו הוא נוהג לאמר בהתפעלות, כשהוא
נשאל על מלתחתה. בדור לו שהתנהגותו כלפיה והתבטאויותיו עליה
נבחנים מכל עבר בזכוכית מגדלת, ביחוד בתקופה האחרונה.
קשה, קשה להיות בעל לאשה יפה, מצליחה ומפורסמת.

אוול חידה, שנישאה לווכא ׳שואל׳ מכורסם
עדיו בעלה. ניצר נלקחו ממנה ודיה וכיצד
את עשרות מכוניות־המישטרה, את
הבניין שגרנו בו, את הדשא, הפרחים,
הציפורים.
הכל נעלם פתאום. נשאתי את עיניי
וראיתי את השמיים הכחולים, הנקיים,
הגדולים, ואת החופש שנלקח ממני
והילדים שאבדו לי.

״מפתחות
!1גדולים ומוזרים״

אורלי ובעלה, הד״ר רון לפין
.לנוחת הכאב, ההשפלה והיגון. אל לא מסונלת לשנ1א אותו.

לקחתי לבית־הכלא המקומי
של ,? 3$0 £05165 עיר קטנה,
במרחק של כארבע שעות־נסיעה
מלוס־אנג׳לס. זרקו אותי לתא קטן,
לקחו את כל פרטיי האישיים, ואחרי
שעה נלקחתי לבית־הכלא לנשים
ב־0ק ,$311-5015 0518 המסוכן ביותר
ברחבי קליפורניה, במרחק שעה נסיעה
מ־.? 350 £05168
כשאני עדיין באזיקים, הכניסו אותי
לחדר קטן, שם צילמו אותי, החתימו

מילה. מעברו השני של הקו ניסה אחי
המבוהל להרגיע אותי ולשאול מה
קרה. לבסוף, בבכי חנוק, ובקול צרוד,
אמרתי :״אני בכלא. תבוא להוציא
אותי.״
בראשונה בחיי שמעתי את אחי
בוכה. הוא היה מבולבל לחלוטין, וניסה
להוציא ממני את הסיפור.
״רון סיפר למישטרה שגנבתי את
הילדים. הוא הביא להם כל מיני
מיסמכים, והשופט הוציא צו לאסור
אותי. אני יכולה להשתחרר בערבות
של 50 אלף דולר. שים את הבית שלי
ב־85 וזד1ק§ ות? 31 בערבות, ותוציא
אותי מפה כמה שיותר מהר:״ אמרתי
תוך כדי פירצי־בכי בלתי־פוסקים.
הסוהרת סגרה את הטלפון. נותרה
לי זכות לשיחה נוספת. על הקיר היה
רשום מיספר־טלפון של 5ח 8311 80
(מתן ערבויות לשיחרור אסירים).
חייגתי את המיספר, סיפרתי במהירות

רסם בנשים מסוכנות וקרימינליות
הנמצאות בו.
הסוהרת פתחה את דלת־הפלדה
הכבדה, ואני מצאתי את עצמי עומדת
באמצע חדר ענקי, ובו עשרות נשים
שהסתכלו בי. היתה דומיה מפחידה.
רעדתי מפחד. פני היו חיוורות, ועיניי
התרוצצו בחוריהן במבטים מבוהלים.
כולן בחנו אותי — האסירה החדשה.
כולן היו לבושות כמוני במיב־נסיים
ובחולצה כחולים. הסוהרת עזבה
אותי באמצע החדר, הדליקה את הטלוויזיה,
ונעלמה מאחורי דלת־הפלדה.

רצה;
שוד; סמים
* * דיין לא עיכלתי את מה שקרה
לי. ישבתי על כיסא בפינה המרוחקת
של החדר. מפינתי בחנתי את
הנשים שבחדר. כולן צחקו, דיברו,
עישנו, קראו עיתונים, צפו בטלוויזיה.
להפתעתי הן נראו בחורות רגילות
ביותר. לאט־לאט באו והתיישבו לידי.
כולן פרצו בצחוק .״ידעתי שהיא לא
אחת משלנו,״ אמרה אחת, בעלת שיער
ארוך־ארוד.
הראשונה שאלה מדוע אסרו אותי.
״בעלי טען שגנבתי את הילדים שלנו״,
עניתי בשקט.
״אה, זה שום דבר. השופט ישחרר

**שרות מכוניות המישטרה
^/והמישטרה החשאית האמריקאית
כיתרו אותי. בתוך שניה קפצו עלי
שוטרים חמושים.
השוטר הסמוך משך את זרועותיי
מאחורי גבי וסגר אזיקים קרים וצרים
מסביב לידיי.
״את עצורה בשם החוק, וכל מה
שתגידי ישמש נגדך בבית־המישפט״,
דיקלם באוזניי.
שוטר נוסף קפץ על בני(בן שנה
וחצי, בזמן האירוע) והרים אותו כנוצה.
בני, שבהתחלה היה מוקסם מהשוטרים
וממכוניות״המישטרה, נבהל לפתע
מההמולה והתחיל לצרוח: זו 31 1
!׳>ווווו! \ 131׳>ו 1זוזז 3חז ץ תז״.

נאלצתי לצפות בשוטר המנסה
להתגבר על השתוללות הילד, שבכה
וצרח בינתיים. השוטר זרק אותו כמו
כדור לשוטרת בלבוש אזרחי, שיצאה
בריצה ממכונית סמוייה.
כשאזיקים על ידיי, נזרקתי לכיסא
האחורי של מכונית״המישטרה, שעמדה
באמצע הכביש, כשאורותיה מהבהבים.
שוטרים סרקו את רירתי, לקחו את
ארנקי, שפכו את תוכנו וחיטטו בתוכו.
הם דיברו במכשירי־קשר, וההמולה
היתה גדולה.
שוטר בלבוש אזרחי ניגש אלי ושאל
:״האם את יודעת על מה נאסרת?״
פחדתי לדבר, מכיוון שידעתי שהם
יכולים להשתמש בדבריי כנגדי.
ניענעתי את ראשי לימין ולשמאל
כאות־שלילה.
״בעלך־לשעבר דיווח לנו שגנבת
את הילדים. את עצורה על גניבת־

״בלי
טראגדיות!״
ך* יכלתי שוק. מחשבותי התחילו
1/להתרוצץ במהירות של 100 מייל
לשעה.
איך זה יתכן? שאלתי בליבי. הרי
היום בבוקר דיברתי עם רון (בע־לי־לשעבר)
,והוא נשמע מעודד ואוהב
מתמיד.
אלה הילדים שלנו. לא גנבתי שום
ילדים! על מה הם מדברים? בטח נפלה
טעות, ורון תיכף יבוא ויסדר הכל.
מכונית־מישטרה נוספת נעצרה
במרחק־מה ממני, ובתי הקטנה בתוכה
(בת שלוש וחצי, בזמן האירוע) .הסתכלתי
בה צועדת ברגליים כושלות
לעברי. היא קפצה עלי באופן טיבעי
וישבה על בירכיי .״אמא, מה קורה פה?״
היא שאלה באנגלית, בקול מתלחש.

פתאום זרקו על בירכיי את בני
הקטן, והשוטר צרח :״יש לך פחות
מדקה להיפרד מהילדים. תעשי זאת
מהר, ובלי טראגדיות!״
הילדים חיבקו את צווארי. אני
פרצתי בבכי נואש, והמילים מיאנו
לצאת.
הילדים ראו אותי בוכה, והתחילו
לבכות בפחד. בכינו שלושתנו. לא
יכולתי לחבק אותם בידיי הכבולות,
אבל לא הפסקתי לנשק אותם. אילצתי
את עצמי להפסיק את שטף נשיקות .,
הסתכלתי בילדים, בעיניים הכחולות
של ניקול ובשיערה הארוך, בעיני־השקד
של ניק ובלחייו הסמוקות,
וכאילו ידעתי שזו תהיה הפעם
האחרונה שאני רואה אותם למשך
תקופה ארוכה.
״אני רוצה שתקשיבו לי ״,אמרתי
להם. שניהם השתתקו והסתכלו בי.
״אני רוצה שתזכרו שאמא אוהבת
אתכם מאוד־מאור, שאתם הדבר הכי
חשוב לי עלי־אדמות, ושאף פעם לא
אפסיק לחשוב עליכם. אתם הולכים
עכשיו לאבא. אני רוצה שתהיו ילדים
טובים, ואנחנו נתראה בקרוב״.
המילים יצאו לאט וברור, כאילו
רציתי שמילותי יישארו חתומות בזיכרונם
לשנים רבות. לא יכולתי לעצור
את בכיי, ושלושתנו חיבקנו ונישקנו זה
את זה.
השוטרת בעלת פני־האבן לקחה —
יותר נכון: קרעה — את ילדיי הבוכים
והצורחים ממני ולקחה אותם למכונית
הסמוכה. עיניי ליוו את ילדיי שנלקחו
ממני, ואוזניי לא יפסיקו לשמוע את
בכיים ואת קולותיהם הקוראים :״אמא,
אמא, אנחנו רוצים את אמא!״
השוטרת טרקה את הדלת אחריהם,
ואני אמרתי מישפט יחיד לשוטר
שעמד ורשם את כל המתרחש :״תגיד
לבעלי־לשעבר שלמרות הכאב אני
עדיין אוהבת אותו.״ השוטר טרק את
דלת מכונית־המישטרה שישבתי בה,
וקפץ וישב ליד ההגה.
מכונית־המישטרה התחילה לנסוע,
ומחלונה ראיתי את ילדי, המנסים
לדפוק על שמשות המכונית שבה נסעו,

אותי על עשרות טפסים, הפשיטו אותי
ובדקו אותי בדיקה גופנית, לקחו את
בגדיי ונתנו לי מדי־כלא — חולצה
ומיכנסיים כחולים.
דרך מיסדרון ארוך, שבו היה מסומן
פס צהוב על הריצפה, נלקחתי לטלפון.
נאמר לי שיש לי זכות לעשות שתי
שיחות־טלפון, ושאעשה זאת בקיצור.
פחדתי לשאול שאלות, מכיוון שזכרתי
את סיפורי־הזוועה על שוטרים המרביצים
מכותירצח לאסירים בכלא.
צילצלתי לאחי, שגר בזמנו בלאס־וגאס.
ברגע ששמעתי את קולו
התפרצתי בבכי ולא יכולתי להוציא

מה שקרה, ומסרתי את מיספר־הטלפון
של אחי. נאמר לי שהם יעשו כמיטב
יכולתם, אם אחי ישלם מיד ובמזומן 10
אחוזים מהערבות — 5000 דולר.
הסוהרת טרקה את הטלפון בפעם
השניה .״תבואי אחרי,״ היא נבחה
באוזניי.
הלכתי אחריה לאורך מיסדרונות
ארוכים וקרים. היא פתחה וסגרה
שערים כבדים מפלדה,במפתחות
גדולים ומוזרים.
בסופו של דבר הגעתי לכלא של
נשים, הנחשבות מבין המסוכנות ביותר
ברחבי קליפורניה. זהו בית־כלא המפו־

אותר במהירות ״.ענתה אחת שנראתה
כמבינה.
ואז, בזו אחר זו, הן התחילו לספר לי
— מבלי שהתבקשו — את הסיבה
שבגללה הן נמצאות בכלא. אחת
יושבת על רצח חבר שלה, השניה על
סחר בסמים, השלישית על שוד־בנק,
וכן הלאה.
כולן נראו לי בחורות רגילות, ולא
כפי שתיארתי לעצמי — מפחידות ומסוכנות.
לאט־לאט השתנתה האווירה
סביבי, ונעשתה פחות מתוחה. כאשר הן
הבינו שאני לא אחת משלהן, הן אף
ניסו לתת לי עצות ולנחם אותי.

כמלכת־המים 1976 ובאחרונה בארצות־הברית
,עזבה׳ את הקאר״רה כמעט בשיא ההצלחה־