גליון 2649 מתאריך 8 ביוני 1988

כ״ג בסיון תשמ״ח8.6.1988 ,

-י דל .

*ייזי? 0 1

מיסשר 2649

שגה 52

המחיר 5.00 שקל חדש (כולל מע״ניז

111
| אחרי ה״מיעעפט״
מצהיר קור!! 1ולדהיים ¥
באזני העו & סהיה

ועוין

מ שתיל־ הכבדו8נא ל חרד:

הפסטיבל וגמר!
יגאד הם וא שתו ח 11ה

הבנק או ת ה בי תי ת ( 3אואאו1£8/א 0אן ו ל טו ס
חידו שים ט כנו לוגי ם שיחסכו לך ומן
וטירחה. והחידוש האחרון: סלבנק מקוון
שרות ה מוצג לראשונה בישראל ומאפשר לך
לקבל ישירות מן המח שב מידע מנוון: י ת רו ת
בחשבונותיך, שערי ניי רו ת ערך, מ טב ע חוץ
ועוד.
חי עלטל בנ קואתה קשור י שירות למח שב
שיענה לך בקול אנושי ...המח שב ימסור לך
א ת בל ש ת תי ה מיד ע של הטלבנק מי8.00
בבוקר עד 10.00 בלילה,לנוחותך .
אנחנו מ ת קווני ם אליך -בבית, במשרד ,
בחו״ל, ב מילואים, בנופש, בבל מ קו ם, אפילו
במכונית.
טלבנק מ קוון הינו המילה האחרונה בשרותי
בנק בעולם ו הוא חלק מה שרותים ה מנוונים
שמעניק לך ״טלבנק דיסקונט״ .
בוא תוושה הברה ו\ם בולם :

הצטרף במנוי לשרות ״ טלבנק דיס קונ ט״
ובחר לך קוד אישי סודי. באמצעות
ה״בנקוד״ תוכל לקבל מי ד ע שוטף על
תנועות וית רו ת בבל חשבונותיך: ער ש ,
חסכון, מטייח, ניי רו ת ערך, פקדונו ת שקליים
ועוד. והבל עד 10.00 בלילה. במו בן תובל
לת ת הור או ת שונות ולבצע א ת רוב פעולותיך
הבנקאיות 24 ,שעות ביממה.

י טלבנק -ע ס קי ם
שרות מורחב ומיוחד לבעלי ע ס קי ם, בעלי
מקצועות חופשיים ומנהלים. השרות בולל

¥מידע והור או ת בחשבונות עי ס קיי ם.
* פעולות בסכו מי ם נבוהים.
7קשר ישיר בין המח שב האישי שלך
ומאנרי ה מי ד ע של הבנק.
מחיר המנוי על ״ טלבנק מנויי ם״ או
״טלבנק ע ס קי ם״ 1.5 -ש״ח לחודש בלבד,
לחשבון ער ש.

פעולותיך ה בנ ק איו ת(לל אקבלת מידע) ,מכל
טלפון, מכל מ קו ם, בבל שעה והכל חינ ם!
ט עו ת ה שרו ת ה אי טי נ ״ טלננק די ס קונ ט ״ :
בי מי ם א ״ ה׳ .22.00-8.00
בימי ו׳ וערבי חג . 13.00-8.00
לפרטים והרשמה הכנס לבל אחד מסניפי
די ס קונ ט או טלפן

ט ל בנ ק״ ה קו הפתוח ״ לכל
לקוחות דיסקונ ט

03-639888

בלקוח של בנ ק די ס קונ ט עומד לרשותך
ה״קו הפתוח״ .חי ע 639888י 03ואתה בבנק.

* מ ק וו ן £ -אטאס -
מחובר י טי רו תלמחטב ומעודכן בל הז מן.

בנק דיסקונט

בזי ב ח בי ם
ההדחה הגורלית
על עיוות עיקרי-הדת(״הנדון׳ /העולם
הזה .)25.5.88
כאדם מאמין, אם כי לא דתי, אני מתחבט זה
שנים בשאלה הקיומית והגורלית — מה קרה לנו,
היהודים בארץ, שאנחנו הולכים ומאבדים את
צלמנו הייחודי כיהודים: מוסריים, אנושיים,
מישירי־לכת.
עד שבא אורי אבנרי ובניתוח המזהיר שלו, על
מה שקרה בעשורים האחרונים ליהדות הדתית
בארץ, השיב תשובה קצרה, עניינית וחד־מש־מעית,
המסתכמת בארבע מילים: המולך הדיח את
מיכאל עמית, חשדם
אלוהים•

בלי רחמנות!
על ההפרדה המתבקשת בין הדת
למדינה (״הנדון״ ,העולם הזה
.)25.5.88
...משום שהלוגיקה לא יכולה ליהפך לסתם
בטאסה, אני מוכרחה להסכים שהפרדה בין דת
לפוליטיקה אמנם נדרשת.
אבל לשם התחלה שיפסיקו החילוניים והא־תיאיסטים
למיניהם לפשפש בכתובים הדתיים
ועכשיו הם גם מנסים לכפות כפייה חילונית!
בלי רחמנות!
משום שאני דתייה, אבקש לא לפרסם דבריי
בהשלם הזה אלא עם הדגש המקובל ,״נכתב ביום
מרים ישראל• ,חשדם
חול״•

השכן והשכנה
על הצדקת פירסומה של ידיעה
מסויימת (״אתה והשקל״ ,העולם
הזה .)18.5.88
תמיד הערכתי את השלם הזה על שאינו נגרר
אחרי כתיבת הכסאח המאפיינת כיום את רוב
העיתונות העברית. חשיפות כן, גילויים כן,
הוקעות כן, אבל רק אלה הראויים לכך —
בכירים המועלים באמון, משרתי־ציבור שרק
טובתם הפרטית לנגד עיניהם וכר.
והנה, להפתעתי, גיליתי במדור אתה והשקל
ידיעה (״הסתבך בעל עבר ביטחוני״) על פלוני,
חקלאי בצפון, שנקלע לקשיים כספיים.
מה הטעם לפרסם שמו של איש זה בציבור
ולהוסיף בכך צרה על צרותיו? האם באמת חובת
הציבור לדעת חלה על כל יהודי שהחליק, אפילו
אם זה, בסך הכל (רק לשם דוגמה) השכן שלי,
שכיר־יום מן השורה, המתעסק עם שכנתו, עקרת־שלמה
קוטשיל״ נתלה
בית עלומה?

פסטיבל קם -סוף!

פרוייקט השתלות-הכבד בארץ נדון מראש
לכישלון. התנאים הבסיסיים לכך, כמו צוותים
מורכבים, בנק״איברים גדול, ומיספר
רב של מנ ות דם בכוננות, לא יכולים להת-
קיים בארץ. לרעש שליווה
את הפרוייקט ואת נסיעתו
של הד״ר קם לא היה כיסוי.

השנה ה־ו2

השבוע ניתנה למחנה״השלום הישראלי ההזדמנות
הראשונה, מאז פרוץ האינתיפאדה,
להראות את כוחו ברחוב. הפגנת
ה 5-ביוני, שעד לפני כמה שנים זוהתה
עם קבוצות מהשוליים הפו-
^ ן ליטיים בלבד, היתה להפ-
גנת־מחאה רבת־משתתפים.

עדות ראיה

טוריות שהיו לאלות, תידרוכים בעלי מסר
כפול, הניתנים בקריצת-עין והנותנים
גושפנקה לא־רישמית לעבור על ההוראות
הכתובות, סידרות-חינוך במחנות-הפלי-
טים, ביזה אלגנטית, ובעיקר מעצרים, וקבלנות עבודות־שיטור
^ > עבודות-צבע. רשמים מש-
רות״מילואים ברצועת״עזה.

ראן הוא מ ו חי

סכומים אדירים זורמים למדינת ישראל
ממקורות זרים ובעיקר מכיסו של משלם־
המיסים האמריקאי. לאן הולך הכסף! מהי־כן
נובע הפער העצום בין הכנ-
סות המדינה וביו המצב הכו־של
של שרותיה החברתיים:

מקור הגיבור

על מקורו של פיתגם עברי(״אחרון
החז״לים״ ,״יומן אישי״ ,העולם הזה
.)25.5.88
ניחושיו של אורי אבנרי, כמחבר ידידי האויב
(בעברית: אויב׳ ,אחי) שהרעיון הזה מבוטא באיזה
פיתגם עברי עתיק, היו נכונים.
הוא שאל את כל מי שיכול לשאול על מקורו
של פיתגם זה. אילו שאל אותי, הייתי אומר לו
מיד :״איזהו גיבור? העושה שונאו — אוהבו!״
כך אמרו חז״ל באבות דרבי נתן.
ראובן סיוון, ירושלים
העול ם הז ה 2649

פטק־הדין ב״מישפטו״ של קורט ולד־היים
לא שינה את דעתו, להיכן. הוא
רק חיזק אותה. היום, יותר
מתמיד, אין לו כל כוונות
לאכזב את עמו ולהתפטר.
כ תנ ת השזור האחורי:

רצח ללא סיבה?

ביום הרביעי בלילה ירתה נעמי אל-
ג׳עברי בבחור־ישיבה שטייל עם חברו
בגן טאקר בירושלים. היא נתפטה והודתה
באשמה. מה הביא בחורה ערביה
שחיה בחברה יהודית וש־שינאתה
לערבים היתה גלו-
יה, לרצוח יהודי בן-גילה?

ת״ו מכוכב אחו

בחופשה של שלושה ימים לפגי שיחרורו
מהכלא הספיק מוטקה קידר להפוך את בני-
מישפחתו לצבא של חיילי בדיל, לדאוג
לכושרם ולערוך להם אימוני״שחייה בעיצו-
מו של חורף. ארז קידר מספר
על חוויות מהחופשה שבה
התוודע בראשונה לאביו.

3ו ו

החרמנות הטוטאלית היא אמא של שמואל
וילוז׳ני • ריקי גל -הזמרת בעלת הקול
הכי בלונדי במדינה • על פועלה של קרן
תל־אביב לספרות ואמנות • על אונה,
הרומאן החדש של דורית
פלג • ועל צור וירושלים -

שעלה מתהומות הנשייה.

ברקן?

מעשה באיש״עסקים
ידוע שנפל מן הפח
אל הפחת • מיקי
קם ובתיה ישראלי
מצפות לחסידה •
מדוע בעצם כועסת
נילי פלד על יהודה
• על גירושין וגדושים בעיר-
הקודש • אחרי הרבה
תלאות -מאיר אמסלם
מתחתן עם המוטל פוקס.

נ [ 1ן ז

עוזבת קיבוץ

ענת וייס עוזבת את כפר״רופין ועוברת
להתגורר בתל״אביב. והיא איננה היחידה.
כמוה, כל בני המחזור שלה -שאף לא אחד
מהם מתכוון להישאר בקי־בוץ.
מה קרה לתנועה הקיבו-

ציתז האם פשטה את הרגלי

ביורם!״
לא פגעתיבראיון בלעדי שהעניק יורם רסקין להעולם
הזה ב״ ,1985 סיפר בין היתר על נישואיו
הראשונים לדפנה נוי, ועל אמה, אנטה,
שהוצגה באור שלילי. קטעים מהראיון שצו״
טטו אחרי מותו קוממו את
^ אנטה ליבוביץ, אמה של דפ־נה.
היא מתקנת את הרושם.

לגברים בלבד

על הדומה והשונה בנטיות הלבוש של הגבר
הישראלי. על חליפות בסימון אירופי, מיכג״
סיים קצרים וסנדלים, ג׳ינס וחולצות״פולו.
על הסימון האישי של הבוה-
מיים ועל הבגד הישראלי

האמיתי בימים חמים אלה.

בועז עברון, אינטלקטואל ואיש־אשכולות
בסימון הישן. בימים אלה יצא לאור סיפרו
החשבון הלאומי, ספר היסטוריוסופי, המספר
על העבר, ההוווה והעתיד של העם היש ראלי
בארץ. בראיון להעול הזה הוא מספר
על עברו כאיש לח״י וכפעיל
> £בתנועה הכנענית, ועל די־עותיו
לגבי עתיד המדינה.

אתה והשקו

נירים ושטיחונים

מי הרוויח ומי הפסיד במכירת הכשרת־היי־שוב!
• אברהם שפירא מייצר שטיחונים
באמריקה • יורשי חנה סגש נגד קנון •
הגיבנת של ישראל קיסר, או מדוע פוטר
זאב חסדאי • אהרון דוברת מפטר
קרובים לא־יעילים באומן •
1 1 1הפיל הלבן של ארנ סשיפת
מועמד בימים אלה למכירה.

עוובא נוח

מלי סרוסי זוכתה מהאישום על מעשה
מגונה בשלוש שוטרות שהיו בפיקודה.
סרוסי מספרת להעולם הזה על העלילות
שהעלילו עליה, החקירה

> £ 4 1הכושלת שניהלה המישטרה
ומה שעבר עליה עד הזיכוי.

רינוני

המדורים הקמטים:
גדכתבים — בל• רחמעח
איגרת העייד — שוטר וכחב
הנדון — לאן הלך הכסף?
במדינה — איש באזיקים
תשקיף — הפסיק! למפזר
יומן אישי — ילדה בראזילית
אנשים — סרק צ־זרבה
ראיון השבוע -בועז עבחן
אתה והשקל -פיר לבן
קולנוע — דייסה לח־מקוח

מומחים למעקפיס

בפסק״הדין במישפטו של דויד בלס חלקה
השופטת שושנה ברמן שבחים לנאשם וכינתה
אותו מומחה למעקפים. אחרי קריאת
פסק־הדין טענו מישפטנים אחדים כי גם
השופטת היא מומחית למעקפים, שכן
פסק־הדין לא התייחס כלל
לשאלות ולבעיות העקרו־ניות
שעלו מתיק-החקירה.

לילות כנען

נקק־תנועה

באיחור של שלוש שנים יצא לאור סיפרו
האחרון של׳אמיל חביבי, אח׳טיה, בתרגומו
המצויין של אנטון שמאס. חביבי טוען
שהתרגום מצליח להעביר רק 40 אחוזים
מיופיו של הספר ומספר על מציאות ודימיון,
על ספרות ופוליטיקה ועל
סיפור־ילדות, שהוא גם סי״
פור על פקק-תנועה בחיפה.

רוצו, היהודים!

ולדה״ס לא מתנטו

ד ף חד ש

על סיכויי ישראל באולימפיאדת־סיאול
הקרובה.
עוד כמה שבועות תיפתח האולימפיאדה
בסיאול וכרגיל לא נאסוף לא זהב, לא כסף וקרוב
לוודאי שאפילו לא ארד.
זאת עוד אחת הבושות החוזרות על עצמן, אחת
לארבע שנים: מדינת היהודים ללא אלופי
אולימפיאדה. והרי מאז האולימפיאדה הראשונה
(אתונה )1896 ,לא היתה אולימפיאדה אחת שבה
לא אספו ספורטאים יהודיים מדליות מלוא החופן.
מיבחר
מיזערי, מיקרי וחלקי לגמרי של נוטלי
מדליות־זהב יהודיים:
סנט לואיס — 1904 ,סמואל ברגר (אר־צות־הברית)
,איגרוף, מישקל כבר; שטוקהולם,
— 1912ז׳ק אוקס(בלגיה) ,סייף: פאריס 1924 ,
— הארודל אבראהאמס (בריטניה) ,ריצת 100
מטר: לוס־אנג׳לס — 1932 ,איסטוואן בארטה
(הונגריה) ,כדור־מים: רומא — 1960 ,ויירה
קרפינקה(ברית״המועצות) ,קפיצה לרוחק: מכסי־קו־סיטי
— 1968 ,אירנה צ׳ווינסקה־קירשנשטיין
(פולין) ,ריצת 200 מטר וכר וכר.
יעל גוטמן, חיפה

כתבת השער הקדמי:

זה וגם זה -פטנטים
לילוד] ישראל -הילדה הכי יפה
הלון ראווה -רנבר־ם בלבד
ד!? חדש — פלן ין־חשנה
מיכתבים לרותי — משד סכס־דו תשבץ הורוסקופ -תאומים
בסנוכו — צור דחשליס
תמרורים — חרוזה בה 40
יחל מ ר חל ת -ער כל השלם
רינוני רון — הנחל מסלם

אנבל טמיר הפסיקה
לחפש. היא מצאה את
אלי מויאל • יהודית והגדולים שווייצך
מכולם -רוברט רד־פורד
וריצ׳רד גיר •
ומעשה בגיתית יזרעאלוב שרק רצתה
ליטוף, בני מרום ונחש • על
^ אמן ידוע ששם עינו בכוס •
ועל נירה גל ומנהלה האישי.

בזי ב ח בי ם

ת פ קי די של השוטר הוא כפוי־טובה.
אם הוא נבשל בפיענוח פשעים, יורד עליו זעם
הציבור. שום חברה אינה יכולה לתפקד בלי
מישטרה יעילה״
ואם הוא להוט יותר מדי, ונוקט שיטות בלתי*
חוקיות של אלימות והונאה כדי לפענח פשעים
ולהביא להרשעת הפושעים, יורד עליו זעם
הציבור שוב. אין חברה דמוקרטית יבולה לסבול
מישטרה שקרנית, אלימה, מכה ומענה.
על השוטר האידיאלי להלך בשביל צר מאוד
— מילוי יעיל של תפקידו, תוך הקפדה על
הסייגים החיוניים שקבעה החברה לשמירה על
זכויוידהאדם.

^ מול כתב
את ההירהוד הזה השמעתי לא־מבבר,
באשר הוזמנתי לדיון על ״המישטרה והתיק־שורת״
,שנערך בקורס של קציני־מישטרה. מולי

המישטרה תהיה טהורה, הגונה ובלתייאלימה, גוף
שבו הוא יכול להתגאות. על כן גם הוא צריך
להיות מעוניין בכך שהעיתונות תבער את העשבים
השוטים במישטרה. ואילו העיתונאי ההגון
מעוניין בכר שהתיקשורת תהיה הגונה, אמינה
וצודקת, שתבדוק היטב את אשר היא מפרסמת
ושתקבל תגובות מכל הצדדים המעורבים.
אם יש מתח בעבודה היומיומית, הרי יה סוב.
שוטר סוב רוצה להצליח, להביא להרשעת
גאשמיו. עיתונאי טוב רוצה להצליח ולפרסם
סקופים, גם על מחדלי המישטרה. המתח בין
השניים הוא, בסופו של דבר, תופעה ברוכה,
המועילה לחברה.
לדעתי הסכנה האמיתית היא דווקא הפוכה.
עמד על כך דווקא אחד מקצינייהמישסרה, בעל
ניסית רב בשטת הוא אמר שיש דימית מדהים בין
כל העיתונים. שלושת הצהרונים, למשל, מפרסמים
!לדבריו) את אותו התומר בדיוק, בכל
התחומים, ונראים כאילו איש אחד ערד את כולם.
בשטח, בר סיפר, הכתבים של העיתונים
השונים כלל אינם מתחרים זד. בזה, אלא מחלקים
ביניהם את העבודה, כך שכתב אחר סוקר מאורע
עבור כל העיתונים, אולם בכל עיתת מופיע מעל
לידיעה השם של הכתב שלו.
זהו נוהל שמוראי אינו תורם לגיבוש עיתונות

טינה•

דונגי־ גונן
משות ברימ!ן
ישבו במאה קצינים בעלי דרגות בינוניות, כולם
כעלי ניסיון בעבודה וביחסים עם התיקשורת. הם
היו מלאים כרימון בטענות בלפי העיתונות, ורוב
הטענות היו נכונות. גם דובר המישטרה, עדי
גונן. היה שם.
אד גם בפי היו כמה וכמה טענות כלפי
המישסרה.
אמרתי שטענות הדדיות אלה הן טיבעיות. גס
המישטרה וגם העיתונות משרתות את החברה,
אבל התפקידים שלהן שונים, ולעיתים קרובות גם
כותרים.
המישטרה היא הזרוע החזקה ביותר של הרשות
המבצעת. בידיד. סמכויות עצומות. היא יבולה
לעצור כל אזרח ל* 48 שעות. היא יכולה לעקוב
אחרי האזרח, להקשיב בסתר לשיחותיו, למרר את
חייו. שוטר המוכן לחרוג מתפקידו יטל לביים
אישומים. קל מאוד לנצל לרעה סמטיות בה
חזקות.
העיתונות היא רשות חברתית בלתי״תלוייה,
ותפקידה. הוא למסור מידע, לפקח ולמתוח
ביקורת. אחר מתפקידיה החשובים ביותר הוא
לפקוח עין על המישטחק כדי שזו לא תחרוג
מתפקידה ולא תנצל לרעה את הבוח העצום
המטר בידי בל קצין ושוטר. גם את בוהה של
העיתונות קל מאוד לנצל לרעה.
מכאן הביקורת העיתונאית, שהיא לא־אחת
קיצונית, וששוטריס רבים וכך הסתבר לי) מפקפקים
ב ושרה ובאמינותה. ומכאן גס ההרגשה של
העיתונאים בי חמישסרה מחפה על מחדלים,
מסכלת סיקור גאות ומסתירה מידע חיוני.
אולם בסופי של דבר אין סתירה אמיתית בין
שני התפקידים. השוטר ההגון מעוניין בבך ש־
בסירה אחת

בסירטי־טלוויזיה אמריקאיים נראיס קצי-
ני־המישסרה תמיד כשהם מוסרים לעיתונאים את
כל המידע על הפשע והחקירד״ בארץ המצב רחוק
מלהיות כל־כך אידיאלי.
בכלל ,־דוברים ממשלתיים״ בארץ מתנהגים
לעיתים קרובות מאוד באילו היו ״שותקים
ממשלתיים״ .קשה מאוד להוציא מהם מידע.
נדמה להם שתפקידם הוא למנוע מידע מן
העיתונות, ובוודאי בל מידע שאינו חיוב בעיני
הממונים עליהם.
בארצוודהברית מובן מאליו שהממשלה שייכת
לציבור, ולכן שייר לציבור גם כל מידע
לגיטימי שבידי זרועות הממשלה. בארץ חסרה
תחושה זו לגמרי. סבאן אי־הרצון של עיתונאים
רבים לפנות אל החברים. הם יודעים ט התגובה
תהיה תמיד אינטרסנטית.
באשר דיברתי על ״זכות הציבור לדעת״ ,מען
אחר הקצינים בי הציבור כלל אינו מעוניין לדעת,
ושרק העיתונאים מתעקשים, הסברתי לו מה
שהסברתי לא״אחת במדור זח ״זכות הציבור
לרעת״ היא, למעשה, חובת הציבור לדעת. גם
אם רבים בציבור אינם רוצים לדעת דברים בלתי־נעימים,
והיו רוצים לעצום את עיניהם ולאטום
את אוזניהם, חובה היא להכריח אותם לראות
ולשמוע. כי מבלי לראות ולשמוע, אינם מטגליס
למלא את תפקידם כאזרחים בחברה דמוקרטית,
ולבחור במסת ובממשלה שתפעיל כראוי את
סמכויות המישטרה.
ציבור שאינו רוצה לדעת הוא ציבור המידרדר
בהברה לעבר תהום העריצות. באחד הבקרים
יתעורר צינור בזה וייווכח לדעת בי בלילה קם
מישטר רודני, ושהוא מופל! מעתה לשבט ולחסד
לשרירות ליבם של שוסרים שאינם כפופים עוד
לביקורת ולריסון, המפעילים עינויים והדורסים
את כבוחהאדם.
שוטרים הגונים ועיתונאים הגונים אינם רוצים
בבר. לכן יושבים בולנו בטרה אהת. המישמרה
והעיתונות צריכות להיות שני הצדדים של אותו
המטבע. כדי להגיע לכו, יש מה לתקן — בשני
הצדדים.

שרותוויזיח

אחד, שניים. שלושה

על כתובת״קיר(״הנדון״ ,העולם הזה
.)18.5.88
הנדון על אדם (קלה) ,מלך הגראפיטי, אותן
כתובות־קיר המצויירות בידי אלמונים, בין השאר,
בשרותים ציבוריים, הזכיר לי חוויה שחוויתי
לפני כמה שבועות.
כאחד מאנשי״הצוות של ירדנה ארזי למופע
האירוויזיון בדאבלין, ניצלתי שעה פנוייה על־מנת
לבקר באוניברסיטה המקומית, טריניטי קו־לג׳
,המפורסמת בבית־הספר לרפואה שלה.
אחר ששוטטתי בחצרות המרהיבות של בנייני
טריניטי, נזקקתי, כדרכו של אדם, לשרותים. ושם
מצאתי גראפיטי מסוג הגראפיטי המצויים בשרו־תים,
גראפיטי אנטומי לגמרי, של גברת צעירה,
בליווי טכסט מסויים מאוד.
אבל מתחת לזה היתה רשומה כתובת גראפיטי
נוספת, בזו הלשון :״מי שצייר את הגברת שלעיל
בוודאי שלא למד אנטומיה בבית־הספר לרפואה!״
א׳ ,תל־אביב

על ייחודה של שחקנית־הקולנוע
ענת צחור (״האשכולית מתקלפת״,
העולם הזה .)1.6.88
כאשר ראיתי את תצלומיה המרהיבים של עגת
צחור בגליון האחרון של העולם הזה, ספרתי
אחת, שתיים, שלוש וקראתי: ואו!
אבל כאשר קראתי את דבריה, החלטתי שמן
הראוי לספור אחד, שניים, שלושה — חבר אחד,
שני שדיים, שלושה חתולים!
אורי כר, רחזמת

גם לא בסלט
על כתובת״קיר אחת (״הנדון״ ,העולם
הזה .)18.5.88

חוצפה ישראלית
על שיטת שתיית כירה (״אנשים״,
העולם הזה .)11.5.88
מה שמחברי הכיתובים לתצלומי השלם הזה
עושים גובל, לפעמים, בחוצפה וכאשר המדובר
בבירה, זה גובל בחוצפה ישראלית.
בכיתוב מתחת לתצלומה של נערת־זוהר המבלה
באילת מצאתי את המילים המשונות האלה:
היא ״לגמה כמה פחיות־בירה״.
רבותיי, אני מצטער. בירה איננה רפואה. אי־אפשר
ללגום בירה. בירה חייבים לגמוע.
שמעון פריד, תר־אביב
• לאו דווקא. בירה אפשר ללגזם לגס לגמוע.
הבל תלוי בכמויות.

אותיות פורחות
שמיר להתפעל 1להתמ1ן
זכותו של אורי אבנרי להתפעל מכתובת־הקיר
התל־אביבית ״שמיר רק בסלט״.
אבל, במידה ושנינו מתכוונים לאותו דבר, את
שמיר אני לא רוצה אפילו בסלט.
חיים כוכב, תל־אביב

הקצי! הטיפש בי 1תר
על שיא שאיננו מופיע בספר־השי־אים
של גינס (״מכתבים״ ,העולם
הזה .)25.5.88
אם הקורא שגיא טרח וגילה מי היה הקצין
הקשיש ביותר בהיסטוריה (פילדמרשל אנגלי
אחד) ,לרגל העובדה כי בצה״ל משרת תת־אלוף
בן ,85 הרי אני שמעתי מפי הוריי, יוצאי אוסטריה,
על אדם היכול לשאת, ללא ספק, את תואר
הקצין הטיפש ביותר בהיסטוריה.
היה זה ביום השישי, ה־ 11 במארס ,1938
בשעות הערב המוקדמות, כאשר הנאצים פלשו
לאוסטריה, כשתושב עיר־המחוז האוסטרית
זאלצבורג, קצין־צבא בכיר בדימום, אחד היינריך
קורץ פון־גולרנשטיין, נאצי מימים ימימה, מיהר
לכיכר העיר על־מנת להיות הראשון המקבל את
פני חיילי דיביזיית חיל־הרגלים השביעית של
צבא גרמניה הפולש.
אך ראה הקצין הקשיש את הקסדה הגרמנית
הראשונה ובום — הוא מת! מרוב התרגשות
(וטיפשות) הוא קיבל דום־לב!
יוסי זיידנברג, ראש1ן־לצי1ן

יותר חביב מחביב
על טיבו של תשדיר״השרות לאש־כוליות
(״האשכולית מתקלפת״ ,העולם
הזה .)1.6.88
בהקדמה המסכמת את הכתבה על נערת־האשכוליות
ענת צחור, נאמר, כי תשדיר־השרות,
שבו היא הופיעה, היה תשדיר מיני.
מה פתאום תשדיר מיני?
זה היה תשדיר חביב. יותר חביב מחביב.
איתן רגב, תל־אביב

על מיספר האותיות כסיפרי־התורה
(״מחשב פוסל תורה״ ,״תשקיף״,
העולם הזה .)11.5.88
כאשר העולם הזה מרחיב את השכלתי, בהקשר
לפסילה אפשרית של סיפרי־תורה, גם אם
חסרה רק אות אחת מ־ 304,805 אותיותיהם, ביקשתי
להרחיב את יריעת השכלתי ומצאתי כמה
עובדות מעניינות•
מיספר האותיות הרב ביותר בחמשת סיפ־רי־התורה
הוא בספר בראשית (.)78,064
• האות השכיחה ביותר בתורה היא האות
יו״ד ( 31,530 פעמים).
• מיספר האותיות בספר שמ1ח ( )63,529 זהה
כמעט לזה של מיספר האותיות בספר במידבר
י 530׳,,63

נחום כנטל, רמת־נן

מיבתבים למערכת
העולם הזה שומר לעצמו את הזכות לערוך
מיכתבי קוראים מסיכות לשוניות, מישפ־טיות
או טכניות.

בת 1בת המערכת
קוראים המבקשים לכתוכ למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק ככתוכת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות כטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקם
— 11 341667 זעועועוח.

ת 11ב ה קהר אופנת הזמנת נכבדים להצגות־נכורה
כבר התאזרוזה במדינה בראשית שנות ה*.60
ולעיתים, נערכו, מרוב נכבדימישחייביסיל-
הזמינם, אפילו שתי בכורות בזו אחר זו.
רק שמטבע הדברים שבאי הצגתיהבכורה
מס׳ 2לא היו מן הסוג של באי הצגתיהבבורה
מס׳ , 1או, בפי שהגדיר זאת, בגליון השלם
הזה שהופיע השבוע לפני 25 שנה, אהד
משחקני התיאטרון הקאמרי. בלשון ציורית
בהתייחסו לשתי הצגות״הבכורה שנערכו באותו
שבוע לרוב מהזמה ער לא דבר >של
שקספיר):
• ״בערב הראשיו היתול חשמנת;
וגערב השני -הלבנייה:״

העול ם הזה 2649

הנ ד11
אין כסף לבריאות. לחיווך. ל ס עד. אבלש כסף. איפה הוא?

1119 הולד הכסף?
** ערכת״הבריאות מתמוטטת ברעש גדול. מינו ועדה. הוו*
/-עדה בדקה. הוועדה הציעה כל מיני הצעות. איש אינו מאמין
שזה יעזור.
יש הרבה סיבות להתמוטטות זו.
מערכת־הבריאות השיוויונית, שעליה היתה גאוותנו, אינה
מתאימה לרוח השלטת בצמרת. זוהי רוח של קאפיטליזם גס,
ברוטאלי, מראשית המאה ה־ , 19 השקפת־עולמה של צמרת חמי
סנית ובלתי־הומאנית. אליליה הם רונלד רגן ומרגרט תאצ׳ר,
אנשים פרימיטיביים, ערלי־לב. היא רוצה במערכת־בריאות לעשירים
ובמערכת־חינור לעשירים.
זוהי סיבה אחת.
המערכת הקיימת אינה יעילה. היא זקנה, מיושנת, משועבדת
לאינטרסים מיפלגתיים, רדופת כפילויות, אבטלה סמוייה, מנג־נוניזציה
מנופחת.
זוהי סיבה שניה.

אך מעבר לכל הסיגות חאלה יש סיבה אחת
פשוטה וחובקת־כל: אין סם!?.

אין כסף לטיפול במוכי־הגורל, חולי־הסרטן וחולי״האיידס,
נצרכי־הניתוחים, חולי־הנפש והחולים הכרוניים — אף שכל אחד
מאיתנו יכול מחר להימנות עימם.
אין כסף לחינוך הילדים. אין כסף לאוניברסיטות, אף שכל אדם
מבין שזהו עתיד עמנו ומדינתנו.
אין כסף לסעד, לשיקום, למילחמה בנגע הסמים.
אין כסף לפיתתן יסודי של בעיות עיירות־הפיתוח, אף שמצטבר
והולך שם חומר־נפץ חברתי.
אין כסף לכבישים, הנאלצים לשאת צי גדל והולך של רכב
לעשירים.

אי? כסר•

היא מראה את ההוצאה הצבאית כאחוז מן התל״ג ב־ 17 מדינות.
המחקר מתייחס לשנת .1984
(התל״ג — התוצר הלאומי הגלמי — הוא סך כל הפעילות
במשק).
הנה הרשימה — ההוצאה הצבאית כאחוז של התל״ג:
עיראק — .50
ארצות־הברית — .6
(הממוצע העולמי 6
ישראל — .27
סעודיה — .22
בריטניה — .5
אנגולה — .14
גרמניה המיזרחית — .5
איראן — .13
צרפת — .4
ניקאראגואה — .12
גרמניה המערבית — .3
ברית־המועצות 12
הודו — .3
מצריים — .9
בראזיל 1
סין — .7
יפאן 1
כבר במבט הראשון מזדקרים ברשימה זו כמה נתונים בולטים:

ישי־אל היא במקום השני בעולס. היא מוציאה
למטרות צבאיות כמעט פי חמישה יותר מאשר אר־צות-הברית
האדירה, וגם יותר(הכל באחוזיס) מאשר
סעודיה העשירה כקורה.

להשיג ברגע זה רק דבר אחד: שתג-המחיר יהיה
ברור לכל אדס בישראל.

אין לנו מערכת־בריאות הראוייה למדינה תרבותית, מפני שהכסף
הולך לביטחון.
אין לנו מערכת־חינוך של מדינה מפותחת, ולא אוניברסיטות
מתאימות, ולא מערכת־סעד, ולא כבישים מתאימים — מפני
שאת המשאבים הדרושים לכך אנחנו מקדישים לעוצמתנו הצבאית.

לנו משאבים. את המשאבים אנחנו יכולים להקדיש למטרה
א׳ או למטרה ב׳ וג׳ ,אם מוציאים אותם על קיום עוצמה צבאית
מסויימת, אי־אפשר להוציא אותם על בריאות או חינוך.
משק־בית, שלרשותו עומדים אלף שקל לחודש, אינו יכול
להוציא 750 שקל על מזון ו־ 750 שקל על בידור. מה שמוקדש
לבידור יורד מתקציב המזון, ומה שמוקדש למזון יורד מתקציב
הבידור.

המישפחה צריכה להחליט מה חשוב לה יותר.
הכסף יכול ללכת לכאן או לכאן. לכן אין שום טעם לוויכוח על
משבר הבריאות, מבלי לדבר על העוצמה הצבאית. אין טעם לדבר
על עיירות הפיתוח, מבלי לדבר על ההתנחלויות. אין טעם לדבר

ין כסף. אבל הרי יש כסף.
סכומים אדיריס זורמים למדינת־ישראל ממקורות
זרים, ובעיקר מכיסו של משלס־המיסיס האמריקאי.
אין
כמעט דוגמה לזרם כביר ומתמיד זה של מיליארדים מקופת
מדינה גדולה לקופת מדינה קטנטנה. נוסף על כך זרם המיליונים
מכיסי היהודים בעולם — זרם שגם הוא מסובסד בעיקרו על־ידי
משלם־המיסים האמריקאי, באמצעות ניכויי־מס.
מדינת־ישראל עצמה רחוקה מלהיות נחשלת מבחינה כלכלית.
יש כאן כלכלה מתקדמת מאוד, בהשוואה למרבית המדינות
בעולם. ישראל עובדת, מייצרת, ממציאה.
אם כן, מניין הפער העצום הזה בין הכנסות החברה הישראלית
ובין המצב הכושל של שרותיה החברתיים, המידרדרים והולכים?

פיתרון התעלומה חבוי במילת־צופן אחת: ביטחון.

מילת־הצופן
הזאת טומנת בחובה את ההוצאה האדירה הדרושה
לקיום מכונה צבאית אדירה ומשוכללת, המסוגלת׳ לספק את
העוצמה הדרושה לניהול המדיניות הישראלית במרחב, והמסוגלת
כיום להילחם גם בהתקוממות בשטחים הכבושים.

כמהזהעי לה?
חת התופעות המוזרות ביותר בישראל היא ההחלטה הכי
לל־לאומית שלא להשיב כלל על שאלה פשוטה זו.
יכול להיות ויכוח נוקב על מדיניות ישראל במרחב ובשטחים
הכבושים. יכולות להיות ריעות שונות מאוד על עתידנו הלאומי:
״ארץ־ישראל השלמה״ ,״שלום תמורת שטחים״ ,״שלום ישראלי־פלסטיני״
ומה עוד.
על כך אפשר להתווכח, וצריכים להתווכח. על כך מחליטים
מדי יום באלף ואחת צורות קטנות, ועל כך יהיה צורך לקבל באחד
הימים החלטה גדולה.

אולס הוויכוח הזה אינו יכול להיות סביר, אס מת*
עלמים לחלוטין מן המשמעות הכלכלית של הדבריס.

ל עקרת״בית הנכנסת לסופר־מארקט יודעת שלכל קופסה
ולכל פריט יש מחיר. היא רוצה לדעת כמה זה עולה.

הוא הדין לגבי כל החלטה מדינית, גדולה וקטנה.
יש לה מחיר כספי.
אבל בכל 10 שנות כהונתי בכנסת לא שמעתי אף פעם אחת
ויכוח מדיני, שהיה כרוך בציון המחיר הכלכלי. כשניסיתי מדי
פעם להכניס נימה זו לוויכוח, עוררתי גל של התנגדות ואף
תמיהה. יש ויכוח מדיני ויש ויכוח כלכלי. אלה הם שני דברים
נפרדים. איך אפשר לערבב את שני הנושאים?

אבל בחייס אין הפרדה בין מדיניות וכלכלה, כשס
שבגוף האדס אין הפרדה בין נפש וגוף.
כל מדיניות עולה כסף. אם המדיניות זקוקה לעוצמה צבאית
— וכל מדיניות זקוקה לעוצמה צבאית, זו או אחרת — יש
מחיר לעוצמה הדרושה לביצועה.

כמה עולה המדיניות הנוכחית?

ך* וקרת מכובדת בשם רות ליגר־סיווארד, המצוטטת על־ידי
1 1מוסדות־מחקר חשובים בארצות־הברית, פירסמה טבלה של
מחירים.

תאונת־שרשרת
ועור נתון מעניין: בתחתית הרשימה עומדת המדינה בעלת
הכלכלה הפורחת ביותר בעולם — יפאן. גרמניה הפורחת אינה
רחוקה משם.

על הפיגור בחינוך ועל שיתוק האוניברסיטות, מבלי לדבר על
האינתיפאדה. וכן הלאה לאורך כל ההזית (שוב תרתי משמע).

לשתי המדינות האלה קרה משהו שלא יסולא בפז
(תרתי משמע) :הן הפסידו במילחמה.

ף יקה, למשל. את האינתיפאדה.

המנצחים כפו עליהן התחייבות שלא לקיים צבא גדול, ושלא
לייצר נשק יקר. זה היה הבסיס הכלכלי לעלייתן הכלכלית המופלאה,
הקרוייה ״נס כלכלי״.

הנס היה, בעיקר, בכך שהן לא היו נאלצות לבזבז
את משאביהן על יצירת עוצמה צבאית, כמו אר־צות-הברית
וברית-המועצות.

ך* נתון לגבי ישראל אינו שלם.
\ 1אחוז ההוצאה הצבאית של ישראל מתוך התל״ג
הוא הרבה יותר גדול אף מכפי שהוא מופיע ברשימה

ראשית, מפני שישראל מוציאה הרבה מאוד כסף על צרכים
הנובעים ממצבה הביטחוני, או המוסברים בטעמי־ביטחון, ושאינם
מופיעים כהוצאות ביטחוניות ישירות. למשל, הון־עתק מוצא על
כל הקשור בהתנחלויות — הקמתן, התשתית, רשת־הכבישים, וכן
גם על הגנת דרכי־האוויר, המיתקנים הישראליים בעולם, ועוד.
שנית, חלק עצום של תקציב־המדינה נבלע על״ידי הצורך
לשלם ריבית על חובות־הענק של המדינה, ואף להחזיר את החובות
עצמם. אם מניחים כי החובות האלה נובעים בעיקר מהוצאות
ביטחוניות בשנים קודמות, ומצרפים את החלק הזה להוצאה
הביטחונית השוטפת, הרי מתקרבים למחצית התל״ג.
וזה אינו כולל את ימי־המילואים של כוח־העבודה, המהווה מס
סמוי אדיר נוסף על המדינה.

יתכן מאוד שבחשבון אמיתי עומדת ישראל במ־קוס
הראשון בעולס מבחינת ההוצאה על הביטחון.
אם לא, אם היא מפגרת אחרי עיראק, למשל, הלוחמת על עצם
קיומה באוייב קנאי ובלתי״מתפשר — הרי ישראל נמנית עם
קבוצה קטנטנה של מדינות שההוצאה הביטחונית שלהן קרובה

ל־^ 50 של התל״ג.
ך* אן כבר נשמעים הקולות הזועקים: אבל גם אנחנו לוחמים
^ על עצם קיומנו!
אם לא נקיים את העוצמה הצבאית האדירה שלנו, לא נוכל
להתקיים. יזרקו אותנו לים. ישמידו את מדינתנו, ואותנו איתה.

איני בא להתווכח כאן עס טענות אלה. אני מבקש

למדברים עליה כאילו אין לה תג של מחיר.
לפי ההערכה המתונה ביותר, עולה האינתיפאדה למדינת־ישראל
כמחצית מיליארד דולר בשנה. לפי ההערכה הקיצונית
יותר — למשל של השר לענייני־כלכלה, גד יעקובי — היא
עולה למדינה כשני מיליארד דולר בשנה. דעתי שלי היא שהסכום
הגבוה נכון יותר, ויתכן שגם הוא אינו משקף את כל ההוצאה, בכל
התחומים. אס לוקחים בחשבון, למשל, את 62 ימי־השרות של
אנשי־המילואים בשנה.
יכול אדם לדגול בהמשך המילחמה באינתיפאדה ובדחיית כל
פיתרון מדיני עד אחרי ״ההרגעה״ או עד בוא המשיח — הכל לפי
התאריד המוקדם יותר. יכול אדם לדגול בסיפוח השטחים הכבושים,
שיבטיח אינתיפאדה אינסופית, או בגירוש כל התושבים.
יכול אדם לדגול בפיתרון מדיני לאלתר, או בנסיגה חד־צדדית.

זהו ויכוח חשוב מאין כמוהו — אבל אין לו שוס
משמעות, אס אין לוקחיס בחשבון את ההוצאה.

כל מי שדוגל במדיניות מסויימת — תהיה זאת המדיניות של
יצחק רבין, או של אריאל שרון, או של ישעיהו ליבוביץ — חייב
לציין כמה זה עולה, מה תהיה ההשפעה על המשק, מה המחיר
לגבי כל המערכות של החברה הישראלית.

למרבה הצער, כמעט אף אחד אינו עושה זאת.

לא בציבור, לא בכלי־התיקשורת, לא בכנסת, שהיא המוסד
המופקד על תקציב־המדינה. וכמובן שלא בממשלה.
**ה שנכון לגבי האינתיפאדה, כדגם מוקטן, נכון לגבי כל
^/שאלות־הגורל של מדיניותנו הלאומית — מקומנו במרחב
הזה, יחסינו עם המדינות והעמים, המילחמות הצפויות, החזקת
השטחים הכבושים והאופציות הירדנית ו/או הפלסטינית.

מתווכחים על כל אלה כאילו אין להם מחיר, כאילו
כל זה אינו נוגע ליכולתנו לקיים מחר מדינה מתוקנת
וחברה הומאנית מתקדמת.
יש כיום בכנסת יוזמה ברוכה לחוקק חוק שיבטל את ״הקודים״,
ושיכריח את בעלי המרכולים לציין בבירור את המחיר על כל
פריט המוצג למכירה.

אולי יש צורך בחוק להצגת המחיר המלא והברור
של כל מדיניות.

111

ו י9^ 1׳

ב מר ע ה

העם
פסק־ ה דין

זה רק אי שר מה
ש הי ה ידוע ממילא:
ורדהיים ידע. ולדהיים
שיקר. ולדהיים ל א
ביצע.

אחרי חירון־השואה, כשעשוע קל
ביום־הזיכרון, בא מישפט קורט ולד־חיים,
בשעשועון טלוויזיוני.
המישחק, שהתחיל בהתקפה הגדולה
של הקונגרס היהודי העולמי על ולד־היים
אשר הביאה לבחירתו כנשיא־אוסטריה,
נמשך.
״בית״המישפט״ הטלוויזיוני הבריטי
גילה את אשר ידוע לכל הקרובים לעניין
זה־מכבר:
• קורט ולדהיים שיקר ביחס לשרותו
בוורמאכט הגרמני.
• הוא לא היה מעורב אישית
בפישעי־מילחמה.
כמו רבבות קצינים צעירים אחרים
מסוגו, גרמנים ואוסטרים, הוא היה

יחסים מרחביים

ג׳ורג׳ שולץ ערך השבוע טיול נוסף
במרחב. איש לא ידע לשם מה. יתכן
שגם הוא עצמו לא ידע זאת.
בפעם הראשונה עורר שולץ סקרנות.
המנהיגים משני הצדדים רצו
לדעת אם יש באמתחתו רעיון גאוני.
בפעם השניה עורר תמיהה. הכל
כבר ידעו שאין במיגבעתו של שוליית-
הקוסם המגודל אף לא שפן אחד.
השבוע עורר רק צחוק של מבוכה.
טיולי שולץ הפכו לקומדיה.
ג׳ורג׳ ה־ .3בדמשק, בירת סוריה,
הגיע שולץ לשיא חדש. שם, על ארמת
המדינה הערבית שהמישטר בה מתקיים
על המילחמה, הטיף לשלושת
הלאווים של ממשלת־האחרות־הלאו־מית
בישראל: לא נסיגה לגבולות
,1967 לא מדינה פלסטינית, לא משא־ומתן
עם אש״ף.
יתכן שכמה מן המאזינים תמהו
בליבם אם השתבשה דעתו של הפרקליט
הקשיש, ערב גסיסת הממשלה
שהוא מייצג.
במלאת חצי שנה לאינתיפאדה הפלסטינית,
שלושת הלאווים האלה של
הליכוד והמערך ושל ג׳ורג׳ שולץ מיושנים
כמו הצהרות המלך ג׳ורג׳ ה־3
נגד מילחמת־השיחרור האמריקאית.
אין עוד אדם רציני אחד במרחב המ־

ההתקוממות הפלסטינית פרצה ב־9
בדצמבר ,1987 ולא במיקרה. ההתפרצות
המפתיעה באה אחרי שני אירועים,
שאירעו כמה ימים לפני כן:
• פגישת רונלד רגן ומיכאיל גור־באצ׳וב,
שבה לא הוזכר העניין הפלסטיני
כלל.
• ועידת־הפיסגה של ראשי המדינות
הערביות בעמאן, שבה נדחק העניין
הפלסטיני לפינה, וכמעט נעלם.
שני האירועים שיכנעו את המוני
הציבור בגדה וברצועה שלא נותרה עוד
כל תיקווה לפיתרון שיבוא מבחוץ.

אמין כי,ניתן להגיע לפיתתן כלשהו
בלי נסיגת ישראל לגבולות ( 1967 תוך
שינויים קלים) ,ובלי משא־ומתן עם
אש״ף שיוביל להקמת מדינה פלסטינית
לצד ישראל.
שאלת חמור. אם כן, מדוע בא?
וכי אין לו עיסוקים אחרים למלא בהם
את זמנו?
יתכן שביקש להוכיח שהנשיא רגן
לא פשט עדיין את הרגל סופיתדתכן
שקיווה להביא סעד כלשהו למישטרים
הערביים הפרו־אמריקאיים, הנתונים
במצוקה גוברת (ראה להלן) .יתכן
שרצה לעזור לשימעון פרס נגד יצחק
שמיר.
אם כן, נכשל בכל שלוש המשימות.
פשיטת־הרגל של המדיניות האמריקאית
במרחב נוספת אל פשיטת־הרגל
הכללית של מישטר־רגן. אין שולץ
עוזר למלך חוסיין ולנשיא חוסני
מובארב, למלך פאהד ולמלך חסן. ועל
אחת כמה וכמה שאינו עוזר לשימעון
פרס. להיפך, הוא עוזר לשמיר.
בימי מילחמת־העולם פירסמו הבריטים
בארץ כרזה שביקשה לעודד את
החיסכון בדלק. בכרזה נראתה תמונה
.של חמור, השואל :״האם הטיול הזה
דרוש באמת?״
את השאלה הזאת יכול היה החמור
לשאול גם את שולץ.

המסקנה: עליהם לקחת את גורלם
בידיהם. וכך עשו.
ביוני ,1988 מקץ חצי שנה, כאילו
חוזרים שני האירועים על עצמם. שוב
נערכה פגישת רגן־גורבאצ׳וב, ושוב
מתכנסת ועידת־פיסגה ערבית.
אלא שהפעם יש הבדל. ראשי שתי
מעצמות־העל דנו לפחות בסיכסוך
הישראלי־הפלסטיני, אף שלא השיגו
שום התקדמות. ואילו הפיסגה הערבית
מתקיימת כתוצאה ישירה של האינתיפאדה,
ובמגמה מוצהרת לתמוך בה.
אדישות וציניות. אולם המוני
הפלסטינים יודעים כיום כי אין הם
יכולים לסמוך על שום עזרה שתבוא
ממדינות־ערב, ובייחוד מן המישטרים
המושחתים השולטים ברבות מהן.
במשך חצי שנת־ההתקוממות התגלה
העולם הערבי כולו בריפיונו, באדישותו
ובציניותו. הכוח הערבי הגדול
באו״ס, העושר האדיר של מדינותיה־נפט
הערביות, המערכת הדיפלומטית
הערבית בעולם — כל אלה לא גוייסו
כדי לתמוך באינתיפאדה. המלכים,
השייח׳ים והנשיאים שילמו מס־שפת־יים
בחצי־פה, וזה הכל. הם יודעים כי
הם עצמם אשמים במידה רבה במה
שקרה.
ועידת״הפיסגה לא נועדה אלא כדי
לחפות על מחדל זה, שיירשם בוודאי

ו עי ד ת
המצ פון הרע
ש 1ב מתכנסים המלכים.
הנ שיאים והשייחיים.
שוב י שלמו מס־שפתיים.
שום פלסטיני
1ל א יאמין להם.

ציון צפריר, ה עו לםהזה

בתם של רוני ויעקב בן־אפרת, מעצורי ״דרך
הניצוץ״ (במרכז) ,צעדה בראש קבוצה של
לובשי חולצות שעליהן חותמת הצנזורה הצבאית והמילה ״נפסל״.

בת העצורה

לדראון בהיסטוריה הערבית. אי־אפשר
היה לסרב לדרישתו של יאסר ערפאת
לכנס את הוועידה. כמעט כל המלכים
והנשיאים יופיעו, כדי להצטלם ולנאום.
אולם לכל פלסטיני ברור כי לא
משם תבוא הישועה.
אבק שריפה. המלכים והנשיאים
יודעים שהם יושבים על חבית של אבק
שריפה.
הכישלון ההיסטורי של המלכים הערביים
ב־ 1948 גרמה לגל של הפיכות,
שזיעזעו מדינות ערביות רבות, ממצריים
ועד עיראק. חוסר־הישע למראה
ההתקוממות הפלסטינית עשוי לגרום
לגל מהפכני גדול עוד יותר.
בכל מדינה ערבית קיימת כיום מחתרת
איסלאמית קנאית, המבקשת לסלק
את המישטרים החילוניים הרקובים.
כל המלכים והנשיאים יודעים זאת.
וכולם כאחד רועדים.
ועירת־הפיסגה תבטא את החרדה
המשותפת הזאת, החוצה גבולות והבד־לי־מישטרים.
אולם החרדה לא תביא
לתוצאות.

ההתקוממות
אי ש ב אזי קי ם
עווד ה מגו ר ש יועיל
להת קו מ מו ת יותר
מעוור החי בירושלים.
אך אין כיבו ש חבם.

בורג במכונה הגדולה, ששירתה את
מטרותיו של אדולף היטלר. אין ספק
שהם ידעו מה מתרחש, מי יותר ומי
פחות. הם לא מרדו, הם המשיכו ״למלא
פקודות״ .אבל הם לא ביצעו פשעים
בעצמם. לשם כך היה קיים מנגנון
מיוחד, קטן ויעיל, שבו הצטיין אוסטרי
אחר, אדולף אייכמן.
כל עוד לא תימצא ראייה חותכת
חדשה, זהו סוף־פסוק. הניסיונות של כל
הצדדים לפרש את ״פסק־הדין״ הטלוויזיוני
לצרכיהם, איש־איש לפי האינטרסים
שלו, אינם מוסיפים דבר.
ולדהיים שירת. ולדהיים ידע. ולד־היים
שיקר. ולדהיים לא ביצע.
מדיניות איזהו ח מו ר?

טיולי ש 1ד ץ הפכן
לקומדיה. ה שבוע
הטיף ל ש לו ש ת
הלאווים ש ל הליכוד
והמערך.

בשביל מה הוא בא?

אילו ניבא מישהו לפני חצי־שנה, בא
בדצמבר ,1987 כי מובארכ עווד,
הירושלמי שחור מארצות־הברית, יהיה
גיבור העם הפלסטיני, היה מעורר חיוך.
עורר, נביא אי־האלימות נוסח מות־דס
גנרי ומרטין לותר קינג, נשמע אז
כקול קורא במידבר. לא היה שום הד.
לדבריו. כל המומחים — ישראלים
ופלסטינים כאחד — קבעו נחרצות
שאין עתיד לרעיון המאבק הבלתי-
אלים בקרב הפלסטינים, וכי כלל לא
יתכן אצלם מרי אזרחי. הפלסטינים, כך
נאמר, יכולים לפעול רק באמצעות
פיגועים חד־פעמיים ואלימות של
קבוצות קטנות.
ואז, לפתע, החלה האינתיפאדה,
אשר ימלא לה ביום החמישי השבוע
חצי שנה.
היא הפריכה את כל ההנחות.
אן? לא יריח אחת. האינתיפאדה
הוכיחה כי העם הפלסטיני מסוגל לנהל
מרי אזרחי ממושך. אחרי חצי שנה, אין
שום סימן לירידתו. הדיבורים התכופים
על ״הרגעה״ ו״עייפות״ הופרכו כליל.
השבוע הודה גם יצחק רביו שהאינתיפאדה
לא נרגעה, ושרק הסממנים
החיצוניים השתנו.
אי־האלימות, אשר לה הטיף עווד,
לא התקבלה במלואה על־ידי הציבור
הפלסטיני. אולם היא התקבלה במידה
מכרעת.
זהו אחד מפילאי ההתקוממות: אחרי
שנהרגו יותר מ־ 200 פלסטינים, שלכל
אחד מהם היו הורים, בנים, אחים,
דודנים או קרובים אחרים, לא נורתה
אף יריה אחת מצד הציבור המתקומם.

במישמעת לאומית שהיא כמעט חסרת־תקדים,
הסתפקו המתקוממים בנשק קר
— אבנים, בקבוקי־תבערה. עיקר ההתקוממות
הוא בלתי־אלים: ציור סיסמות,
הנפת דגלים לאומיים, שביתות, הפרת
צווי מימשל־הכיבוש.
היתר לטרנספר. השבוע הובא
נביא אי־האלימות לבית־המישפט, כשהוא
כבול בידיו באזיקים, כאילו היה
פושע מסוכן העלול לבצע בכל רגע
מעשה־אלימות. שם נאמר לו כי בית־המישפט
העליון של המדינה קבע שמותר
לגרש אותו. הירושלמי מלידה,
שאבות־אבותיו נולדו בעיר, איבד את
זכותו לחיות בעירו מפני שבמשך כמה
שנים חי בארץ אחרת, וקיבל את אזרחותה.
משמע:
כל פלסטיני בעיר המסופחת
נתון לגירוש, אם יש סיבה ״טובה״
שבית־המישפט יכיר בה.
החלטה זו הופכת את גירושו של
עווד לבלתי־נמנע, אף שראשי ישראל
— ויצחק שמיר ביניהם — אולי קיוו
בסתר־ליבם שבית־המישפט ישחרר
אותם מן המצב המביך שאליו נקלעו.
מעשה טימטום. כי גירושו של
עווד אינו רק מעשה בלתי־אנושי, אלא
גם אחד ממעשי־הטימטום החמורים
ביותר בכל חצי־השנה של ההתקוממות,
שבו בוצעו על־ידי השילטון
מעשי־האיוולת למכביר.
עווד המגורש יביא לעניין הפלסטיני
תועלת הרבה יותר גדולה מכפי
שהוא יכול היה להביא בירושלים.
בעוברו מעיר לעיר, מארץ לארץ, הוא
יסמל את גורל העם הפסלטיני, חסר־המולדת.
הוא יגלם באופן דרמאתי את
הדימיון העצום של הפלסטינים של
היום ליהודים של אתמול. כאיש אי־האלימות,
וכאדם המשכנע ביושרו, הוא
יעשה נפשות לעניין עמו. הוא יהיה
שווה לפלסטינים יותר ממאה הפגנות.
פרשת עווד מוכיחה מחרש כלל ישן:
אין כיבוש חכם. הכיבוש גוזר על בעליו
את הטימטום. נגזר עליהם להתקדם
ממעשה־איוולת אחר למישנהו.

הפגנות
הפעםה־ 20
21 0שדם לכיבו ש וחצי
1שנה ל אינ תי פ אד ה
| הביאו אלפים לכיכר.
בראש צעדה קבוצה של מאה נשים,
כולן לבושות בשחור. אחריהן צעדו
אלפים .״די לכיבוש!״ הם צעקו לאורך
רחוב דיזנגוף בתל־אביב ,״החזירו את
החיילים הביתה!״
השוטרים, ובעיקר אנשי מישמר־הג־בול,
עמדו בצירי הרחוב חסרי־סבלנות.
״ראינו אצלם רצח בעיניים,״ אמר אחר-
כך צלם־עיתונות, שסיקר הרבה הפגנות•
״היה ברור שהם מצטערים שתל־אביב
נמצאת מחוץ לתחום השטחים
הכבושים. הם היו מניפים עלינו כשימחה
את האלות שלהם!״
פה ושם, בשולי ההפגנה, אכן הפעילו
השוטרים את האלות שלהם, וגם
העולם הזה 2649

ציון צפריר1 ,

-ואש נוות

של עז -אוולין
עמר מירושלים הסבירה
שסירחון הנבלה הוא כריח הכיבוש.

הזניקו את הסוסים לתוך הקהל. שישה
נעצרו והוכו. שני צלמי־עיתונות הוכו
והציור שלהם נהרס. אחת המפגינות
הוכתה, הופלה ארצה ונעצרה, רק בגלל
ציבעי הצעיף שלה: ארום, שחור וירוק.
על רקע השימלה הלבנה שלה, נוצר
צירוף של ארבעת הצבעים של הרגל
הפלסטיני. היתה זאת ארנה מר, גרושתו
של עסקן־רק״ח הפורש סליבה חמיס
ואבי השחקנים ג׳וליאנו וספרטקוס.
לפי גירסה אחת, השכיבה עצמה על
הארץ כאשר הסתערו השוטרים עליה
כדי לעצרה.
ממפגין אחר, אנארכיסט שנשא דגל
שחור ועליו האות הלאטינית ^ ן,א־נארכיזם״)
,דרשו השוטרים ״להוריד
מיד את דגל אש׳׳ף!״
״\ זה אש״ף באנגלית ״,התעקשו
השוטרים, שהדגל האנארכיסטי המסורתי
לא היה מוכר להם( .באנגלית,
אש״ף נקרא פי־אל־או).
נשים בצומת. זו הפעם ה־20
שקבוצות־שמאל שונות מפגינות ב־5
ביוני, יום־השנה למילחמת־ששת־הי־מים.
בשנים הראשונות העזו רק כמה
עשרות אנשי מצפן, מן השוליים הפוליטיים,
להרים את הסיסמה ״הלאה
הכיבוש״ .אחר־כד התרחבה ההתנגדות
להמשך הכיבוש, והפגנות ה־ 5ביוני
גדלו בהתאם לכך. אולם בשנים האחרונות
נוצר הרושם כי הפגנות אלה אינן
אלא טכס פולחני חסר מישקל פוליטי,
טכס שמשתתפיו אינם מצפים כי
ישפיע על מישהו.
השבוע זה השתנה. למחנה־השלוס
הישראלי היתה זו ההזדמנות הראשונה,
מאז פרוץ האינתיפאדה, להראות את
כוחו ברחוב. למארגני־ההפגנה, שצעדה
במוצאי־השבת בתל־אביב, היה זה על־כן
רגע של מיבחן. האם יבואו המפגינים
או לא? אילו באו אלפים מעטים
בלבד, הכישלון עלול היה לגרום הרס

היו הקבוצה הבולטת ביותר בהפגנה. כמאה נשים, כולן
לבושות בחולצות שחורות, צעדו בראש. לוטי ארנון
(בתצלום) עברה בחייה את הכיבוש הנאצי בהולנד, במילחמת״העולם השניה.

נשים נשתוו

מוראלי, ולקטוע באיבן אינספור התארגנויות
חדשות, שצצו בישראל בחצי
השנה האחרונה.
אך מיספר המשתתפים עבר את כל
הציפיות. יותר מ־ 12 אלף אשה ואיש,
בהם צעירים רבים ערב־גיוסם, הצטרפו
לצעדה. בעצרת, שהתקיימה בסוף
ההפגנה, מילא הקהל יותר משליש
משיטחה של כיכר־מלכי־ישראל רח־בת־הידיים.

היה פיריו של אירגון משותף,
שלקחו בו חלק לא פחות מ־ 18 גופי-
מחאה בלתי־מיפלגתיים. מקצתם ותקים
לש נסל, הלאה הכיסש) ומקצתם
שנולדו בהשפעת האינתיפאדה(השנה
ה־ז ,2ק 1אדנם, נעד היוצר .),הקבוצה
הבולטת מכולן, זו שצעדה בראש,
היתה מישמרת נשים, הידועה יותר
בשמה נשים בשחור.
חברות קבוצה זו התייצבו בחודשים
האחרונים, מדי שבוע בשבוע, בצמתים
מרכזיים בשלוש הערים הגדולות,
כשכולן לבושות שחורים. ההתמדה
שלהן העניקה להן הרבה יוקרה במחנה־השלום.
טרנספר
למיזרחיים. הסימן
המובהק לכך שמחנה מתנגדי־הכיבוש
הולך ומתרחב, ושקיבל תנופה של
ממש מאז פרוץ ההתקוממות בשטחים
הכבושים, היה זהותם של הדוברים בעצרת.
לפני הקהל הגדול הופיעו השחקן
היהודי־המיזרחי יוסף שילוח לצד סא״ל
(מיל׳) האשכנזי דוב ירמיה, הד״ר מרים
מרעי הערביה לצד הזמרת הערביה
קמיליה ג׳ובראן וההיסטוריון הציוני
יגאל עילם.
״אני קורא בזאת לכל הבורגנים השאננים
בציון,״ אמר עילם ,״אל תניחו
לזוועה להימשך! שימו לב איך אתם
הולכים ומתקרנפים מיום ליום! אל תתנו
לשיירת השוטים להוליך אתכם במסע
אל התהום.״

בגופו כדי שלא תיפגע על-ידי השוטרים, אחרי ששכבה על הארץ.
״מי שרוצה לגרש ערבים, עתיד לגרש
ולהפלות גם את המיזרחיים,״ הסביר
יוסף שילוח, וקרא למשתתפים
להצטרף מיד להפגנה נוספת, ביוזמת
קבוצת בני־שכונות בשם אחים לבנים.
בכך נקשר באופן ברור המשך הכיבוש
עם מה שמתרחש בתוך החברה הישר|
הרעת אינה סובל ת
אלית.

פשע
ו שמו ש לו ם

כמה עשרות מפגינים חרוצים, בני
כל העדות, אכן המשיכו מכיכר־מלכי־ישראל
לעבר מועדון־לילה ברמת־גן,
שהכריז כי ימנע את הכניסה מבני
עדות־המיזרח ״כדי שהצ׳חצ׳חיסלא יורידו
לנו את הרמה ויהרסו את המקום.״
המפגינים התייצבו בשער המועדון בסדינים
לבנים ובמסיבות בנוסח קרקלד
קס־קלא!

1זאת: מי ש מ טי ף נגד
| טרור מז דהה עם טרור.

לפני דור הורשע עסקן־מפ״ם אהרון
כהן בריגול חמור, מפני שנפגש עם
שליח סובייטי שהתגלה כמרגל. בפסק־הדין
קבע בית־המישפט כי ״הדעת אינה
סובלת״ את ההרשעה בריגול, מפני
שהשופטים האמינו כי כהן לא מסר
שום מידע סודי והיה רחוק מריגול.

שמות בתי״הכלא ומחנות־המעצר שבהם נדחסו אלפים
מצעירי הגדה המערבית ורצועת״עזה, כעונש על ההת־קוממות
בשטחים הכבושים. את השוטרים ואת אנשי מישמר״הגבול זה הרגיז מאוד.
העולם הזה 2649

כתוצאה מכך שונה החוק.
השבוע הורשעו ארבעה אנשים ב־
״הזדהות עם אירגון־טרור״ ,מפני שנפגשו
בפומבי עם אנשי־אש״ף. השופט
קבע כי הנאשמים דיברו בעת המיפגש
על ״הצורך להפסיק את שפיכות־הד־מים,
הטרור,״ וכן על ״הפסקת הסיכסוך
היהודי־הערבי והצורך להכיר בזכויות
הלגיטימיות של הפלסטינים.״ השופט
הוסיף כי אין כל מחלוקת על כך ש״ה־מיפגש
נשא אופי של מיפגש בנושאי
שלום ...אבל החוק אוסר כל מגע עם
נציגי אירגוני־טרור, גם למטרות
שלום״.
חוק האבסורד. על פי דבריו של
השופט עצמו, הוא הרשיע את הארבעה
בהזדהות עם אירגוני־טרור, אף שהטיפו
להפסקת־הטרור ולכינון שלום. זה
מתאים לעולמו של ג׳ורג׳ אורוול:
המילחמה היא שלום, העבדות היא
חופש, הפסקת־הטרור היא טרור.
אולם בישראל, שאין בה חוקה, נאלץ
שופט לפסוק פסק־דין אבסורדי
כזה, שכן עליו לפסוק לפי החוק. אם
החוק הוא אבסורדי בעליל, פרי רוחו
המשובשת של מחוקק זדוני, על השופטים
לבצע אותו — כמו במישטרים
מסויימים.
אמנם, יוזמי התביעה עשו את הכל
כדי למנוע מן המישפט ממד דרמאתי.
הם העמידו לדין רק ארבעה מבין 21
שנסעו למיפגש עם נציגי־אש״ף ברומניה,
ולא העמידו לדין כלל את המשתתפים
במיפגש דומה בהונגריה. את
המישפט ערכו בבית־המישפט הנמוך
ביותר, בעיירה רמלה, ואת מלאכת התביעה
לא מסרו בידי איש־הפרקליטות,
אלא בידי שוטר זוטר.
אולם פסק־הדין כבר הידהד השבוע
בעולם. הציבור בחו״ל קלט היטב את
המסר: בישראל, הפעולה למען השלום
הפכה לפשע.
רחל א מרי, העולם הזה

ר חל אבנרי, העול הז ה

מיתקני כליאה

ך \ 1 *1ח 1| | 1ל 1שנועד להזכיר את עצורי
\ # 1 1 1האינתיפאדה. צעירים מנצרת
החזיקו אבנים, כהזדהות עם המתקוממים.

קבוצת תלמידי השמיניות, חותמי המיכתב המפורסם
לרבין. עד כה חתמו עליו 107 צעירים ערב גיוסם, ומקצתם
כבר גויסו וסירבו לשרת בשטחים הכבושים. משמאל: קארין לוי, בתו של הבימאי רם לוי.

סרבני השטחים

כך חגג עם שות־הבויאות בימ הפסטיבל
הגדול. עכשיו שוו הריו
יולי נודרמן את החשבון
הראשונים בעולם. אך בכל העולם
רכשו מזמן ניסיון רב בשטח השתלות־כבד,
והחולים המנותחים במרכזים אלה
כבר אינם נתונים בסכנת ״הראשונים״.

מי הירשה לעצמו להעמיד
את תושבי ישראל, הזקוקים
להשתלת-כבד, להיות שפני־הניסיון
של הניתוחים הראשונים
בארץ, כאשר בעולם הגדול
הניתוחים האלה הפכו כבר
לשיגרה ואינם מהווים סכנה כה
גדולה כמו בארץ?

כבר שנתיים אוהבים כלי־התיק־שורת
בישראל את יגאל קם .״ד״ר יגאל
קם חזר ארצה,״ ״ד״ר יגאל קם מתכוון
להשתיל כבד בארץ,״ ״ד״ר יגאל קם
משתיל כבד בארץ.״ גם אחרי מותם של
שני המושתלים לא שכחה התיקשורת
את יגאל קם :״אם לא יתנו לו לנתח —
יעזוב ד״ר קם את ישראל״.

האם מפעילי התוכנית היו נותנים
לקרוביהם שלהם עצמם לעבור ניתוחים
דומים בארץ?!

האס זול יותד
למות בארץ!

\\ד\ 1ז ר
ף* אשר נעשה הניסיון הראשון
^ להשתיל כבר בבית־חולים רנוב־ם
חזיתי שתוכנית השתלת־הכבד תיפול.
בכתבה שכתבתי אז (השלם הזה
1.86ז 9.ז) מניתי סיבות אחדות לכך.
כיום אחרי מותם של שני החולים
מירה שיכמנטר ואליהו שרייר, שלהם
ניסו להשתיל כבד, ואחרי פסק־זמן
ממושך שבו לא נעשו כל ניסיונות
נוספים, התחזקה בי עוד יותר הדיעה
שבישראל אין מקום להשתלת־כבד.

והרי חלק מהנימוקים:

השתלת־כבד הוא ניתוח מאוד
מורכב, הרורש הפעלת מערכות שונות,
תיאום כמעט אוטומטי ביניהן, דבר שאפשר
להשיגו רק אחרי מאות ניתוחים
של השתלת־כבד. ואינני מדבר כרגע
על התיאום בין בתי־החולים השונים,
על ״אספקת איברים״ להשתלה עצמה.
מדובר במערכת מסובכת מאוד
בתוך בית־החולים עצמו, על כוננות
של 24 שעות של צוות מורכב מאוד
ומיומן מאוד.

כאשר התחילו בהבנת תוכנית
להשתלות־כבד בבית-חו-
לים בפיטסבורג במדינת פנסילבניה,
התנאי לקיום הפרוייקט
היה הקמת צוות בן 34 אנשי־רפואה
14 :רופאים, ארבע אח־יות,
שלושה טכנאים, שני עובדים
סוציאליים, שלושה לבורנטים
של בנק־הדם, שני חובשים,
חמש מזכירות, ואיש-
קשר עם מישפחת התורם.
צוות זה, על 34 אנשיו, היה מיועד
לעסוק רק בפרוייקט השתלת־כבד.
מובן שנוסף על צוות מורכב זה היה
מתוכנן שיתוף־פעולה עם עשרות
עובדי־רפואה אחרים בתוך בית־החו־לים
ומחוצה לו.
כתנאי הכרחי לביצוע השתלת־כבד
העמידו בכוננות מתמדת כמה מיטות
של טיפול נמרץ כירורגי וטיפול נמרץ
פנימי וקרדיולוגי. כן הועמד בכוננות

מתמדת מסוק על צוותו, הכולל טייסים
ואנשי־רפואה.

נעשה חישוב שלצורך ביצוע
השתלת־כבד דרוש בבנק־דם
מלאי המיועד בדרך כלל לב־
350 ניתוחים רגילים.
כיום, יותר מאשר בעבר, ברור שאף
תנאי אחד מתנאי בית־החולים בפיטס־בורג
— חלוץ ההשתלה ועתיר־הני־סיון,
לא היה יכול להתקיים בתנאים
של ישראל.
אין אפשרות להעמיד בכוננות, לממן
ולאמן צוות כה מורכב.
מובן שאין אפשרות לספק כמות כה
גדולה של דם. שני הניתוחים הראשונים
של ניסיון השתלת־הכבד רוקנו את
בנק־הדם של ישראל, והעמידו את
בתי־החולים בסכנה שלא יהיה אפשרי
לספק דם לחולים ״הרגילים״.
במדינה, לפי הקריטריונים הרפואיים
הבינלאומיים, יכולים להזדקק
לניתוח השתלת־כבד לא יותר משמו־נה־עשרה
חולים מדי שנה. ברור שלא
ניתן לרכוש׳ניסיון בשטח מסובך כמו
השתלת־כבד על־ידי טיפולים במיס־פר־חולים
כה קטן.
עם התפתחות הרפואה המונעת
וטיפולים נכונים, יילך ויקטן מיספר
החולים הזקוקים להשתלת־כבד —
טיפול דראמתי, המהווה לכשעצמו
סכנת־חיים.
לכן, אם יעברו הנזקקים לכך
ניתוחים בארץ, בתנאים ירודים לעומת
התנאים במרכזים באירופה ובאמריקה,
ייחשפו יותר לסכנה, והסיכויים להצלחה
יהיו קטנים בהרבה.
נוסף על כך, בנק־האיברים בארץ
קטן מאוד. לכ־ 300 השתלות־כבד המתבצעות
מדי שנה בארצות־הברית יש
אוכלוסיה המונה 300־ 500 מיליון
תושבים, ואף שם יש לעיתים קשיים
בהשגת איבר מתאים. ברור שקשה פי
כמה להשיג איבר מתאים בישראל,
בעלת אוכלוסיה בת 3.5מיליון נפש.

ידוע שאחרי השתלת־כבד, כל מושתל
רביעי זקוק להשתלה שניה תוך
החודש שלאחר ההשתלה. ברור שבתקופה
קצרה ומוגבלת כזאת לא ניתן
להשיג כבד נוסף להשתלה. כך
שמראש כל חולה רביעי, שיעבור בארץ
השתלת־כבד, גורלו נחרץ כבר טרם
הניתוח.
כל הנתונים האלה היו ידועים, או
שאמורים היו להיות ידועים, למי
שלחצו על הפעלת פרוייקט השתלת־הכבד.

פרוייקט
השתלת-הכבד נדון
מראש לכישלון. החלטות על
הפעלתו נתקבלו בצורה חלטו־ריסטית
ופרטצ׳ית, למימוש
אמביציות אישיות וחיפוי על
כישלונות פוליטיקאים למיניהם,
כמו מוטה גור ושושנה
ארבלי-אלמוזלינו. בגלל חוסר
שיקולים רפואיים נכונים, בגלל
חיפזון בהחלטות, בגלל חיפזון
בביצוע הניתוחים הראשונים

^ ש הטוענים שעלות השתלות־כבד
תהיה כאן נמוכה יותר, ובזה
מבססים את תמיכתם בתוכנית השת־לות־הכבד
בארץ.
מתוך הנתונים המגיעים מפיטס־בורג
— עלות השתלת־הכבד ב־1984
היתה 46,585 רולר. החישובים שנעשו
בארץ הצביעו על עלות של 50־ 60 אלף
דולר להשתלת־כבד אחת, אך משום־
מה נפוצה שמועה, ואף פורסם בעיתונות,
שמבחינה כלכלית משתלם
יותר להשתיל כבד בארץ. מהנתונים
מתברר שגם זה לא נכון.
גם כלכלית משתלם יותר לבצע
השתלות־כבד בחו״ל. מה עוד שגם
אילו היתה השתלת־כבד בארץ עולה
פחות מאשר בחו״ל, היה מחיר זה כרוך
בסכנת־מוות שהיא גדולה הרבה יותר
מאשר בחו״ל.
יש הטוענים שפיתוח פרוייקט הש־תלת־הכבד
אמור לקדם את הרפואה
בארץ. השאלה היא באיזה מחיר, והאם
זה באמת היה נותן קידום לרפואה
עממית בארץ?
מה שדרוש היום הוא קידום רפואת־ההמונים,
המפגרת כיום לעומת רמתה
בארצות המתקדמות.
לרעתי, הכנסת הרפואה בישראל
לפרוייקט השתלת־הכבד היתה פוגעת
עוד יותר, ומשבשת ללא הצדקה את
הרפואה הציבורית במדינת ישראל,
הנמצאת כיום על פרשת־ררכים.

^ שבוע חל שוב פיצוץ תיקשור־
1 1תי. העיתונים, הרדיו, הטלוויזיה
מלאו בד״ר קם :״ד״ר יגאל קם עוזב את
ישראל,״ ״בלי ד״ר יגאל קם בית־חולים
רנוב״ם לא יהיה אותו בית־החולים,״
״ד״ר יגאל קם נוסע להקים מרכז רפואי
בדנבר שבקולורדו.״

הגיע הזמן לערוך חשבון־
נפש עם ד״ר יגאל קם עצמו.
מה בעצם קרה? רופא צעיר, שרק
עתה סיים התמחותו, נסע להשתלמות
באמריקה. רבים לפניו עשו את אותה
הדרך, ורבים יעשו זאת אחריו.
השתלמות באמריקה אינה הופכת
רופא, שסיים התמחותו, למומחה בעל־שם.
אך מסיבה מיסתורית הפך יגאל
קם, שחזר אחרי השתלמות, בפי התיק־שורת
ל״בעל שם בינלאומי״.
לא איכפת לי אם אכן מקבל ישראלי
שם בינלאומי בכל שטח שהוא. איכפת
לי שהתנהגותנו היא התנהגות של
הקהילות בעיירות הקטנות של מיזרח־אירופה
בסוף המאה ה־. 19
כדי לרכוש שם בינלאומי, לא די
בסיום איזושהי השתלמות. שם בינלאומי
נרכש אחרי כתיבת מאמרים
רבים, אחרי כתיבת ספרים שעל־פיהם
לומדים בבתי־ספר לרפואה, אחרי עשרות
שנים של עבודה בשטח מסויים
והצלחות רבות בשטח זה בטיפול
בחולים.
לא זה המצב לגבי יגאל קם: הוא לא
כתב מאמרים רבים (מסופקני אם
פירסם מאמר אחד כלל) ,ודאי לא פיר־סם
ספרים ולא רכש ניסיון רב בשטח
השתלות״כבד, ובכלל בשטח הרפואה.
אנשי האקדמיה בארץ צוחקים, אך
אינם מביעים את דעתם בפומבי, שמא
יאשימו אותם בקינאה ובהתנגדות לקי־דמה.

המושתלים
שמתו: שיכמנטר ושרייה
בארץ: סכנת ם ו 1ת

— מתו שני המיועדים לתיר־גול
צוות־המנתחים ברמב״ם.
יש המסבירים את מותם של שני
הראשונים, ואף מצדיקים את מותם
בטיעון שתמיד עלולים הניתוחים הראשונים
להיכשל. זה יכול היה להיות
נכון אילו היו הניתוחים האלה

בהשתלות־כבד אין גם סימן לקיימה,
כאשר במרכזים בעולם נכנס
־ניתוח השתלת־כבר לשיגרה. במדינות
נאורות רבות כגון שוודיה, שווייץ,
גרמניה ודנמרק לא מתבצעות חש־תלות־כבד,
אך הרפואה שלהן נחשבת
כמתקרמת בעולם.

גם ברמב״ם אין רופא אחד הסבור
שבית־החולים ״יהיה בית־חולים אחר
ללא יגאל קם,״ כפי שנכתב בעיתונות.
הד״ר בוקי בן־ישי, סגן־מנהל בית־החולים
רמב־ס, אמר ש״הוא אישית
יצטער אם הד״ר קם יעזוב את ישראל,
(המשך בעמוד )42

י. י ז

בגז ד עגז
דוני אדם
סכין ל עוג ה
הנ אשמת סיפרה כי
הסכין בארנקה היה
עכור עוגות.
השופטת שרה גרות ביקשה מהנאשמת
שושנה ברזילי לקום על רגליה.
אשה שחרחורת שזופה מאוד, לבושה
שימלח חומה, עמדה מאחורי דובו־הנאשמים.
השופטת קראה לה את כתב-
האישום, שבו נימנו העבירות שבהן
היא נאשמת.
״ביום ,14.9.86 בבית־המעצר באבו־כביר,
גרמת נזק לציוד כאשר שברת
מגש־אוכל. האם את מודה?״ שאלה
השופטת.
״לא!״ ענתה שושנה ברזילי ,״אני לא
מודה. המגש החליק לי מהיד״.
״למחרת,״ המשיכה השופטת,
״תקפת את השוטרת מזל בכר בדחי&ות
ובשריטות. נכון?״
הנאשמת הכחישה גם זאת .״זה לא
נכון. לא תקפתי, היא משכה אותי
לבידוד והתנגדת .,אני אומרת את האמת.
אם אני עושה משהו, אז אני מודה!״
״פרט־האישום האחרון הוא נשיאת
סכין ארוך ב־ ,24.5.88 בשעה 3.45
לפנות בוקר. האם את מודה?״ שאלה
השופטת.
הנאשמת אמרה כי רצתה לשכור
דירה, ולכן היה בארנקה סכין ללחם.
״אני גם השתמשתי. בו כדי לפרוס עוגה
״,אמרה לשופטת.
השופטת הצליחה רק במאמץ לכבוש
את חיוכה .״אני מבינה שבדירה
צריך סכין, אבל צריר גם כפית ומזלג.
מדוע לא היו אלה בארנקו?״ שאלה את
הנאשמת.
הדיון הסתיים בשיחרורה של שושנה
ברזילי בערבות. היא אמרה כי
אחיה, המתגורר בבאר־שבע, יבוא לערוב
עבורה, והסבירה שאין לה כסף
מכיוון שהפסיקה לעבוד בזנות, והיא
חיה אך ורק מכספי הביטוח הלאומי.

ה״מישפט״ המשודר הצהיו קורט

ורדה״ם באוזני ובנה בוק:
^ ני מקווה שעכשיו יפסיקו
לרדוף אחרי. פסק״הדין
הוא הוכחה נוספת לכך שאץ רא ייה
שהייתי מעורב בפישעי״מיל-
חמה, או שעשיתי משהו נורא בעת
שרותי בצבא הגרמני. לא התנדבתי
לשרת בצבא הזה. חוייבתי
לשרת שם!״ כן הגיב נשיא אוסט ריה,
קורט ולדהיים, לפנייתי ביום
השני בלילה -יממה אחר ״המיש־פט״
הטלוויזיוני שהוציא אותו
״זכאי״.
ולדהיים וכריסטיאן דוברו חזרו
זמן קצר לפני שיחה זו מביקורם
בסעודיה. הביקור, שהתחיל במוצ־אי־השבת
-יממה לפני שידור
״המישפט״ -ושהסתיים ביום הש ני
בערב -יממה אחרי השידור -
עורר ניחושים, כאילו ברח ולד־היים
מהזרקורים הבלתי-נעימים
לטובת אחת המדינות היחידות
המוכנות לארח אותו, ואף על-פי
כל כללי הפרוטוקול.

מן באורח לא-פורמלי, וסירב.
כריסטיאן מיהר לנמק :״המיש־פט
הזה הוא יותר מישפט של כלי-
תיקשורת פרטי. זה נועד להכניס
כסף לאנשים מסויימים, לבדר
אנשים אחרים ...זהו מיבצע פרטי.
נשיא״מדינה אינו יכול להישפט
לפי חוקי מדינה אחרת. זה בכלל
בלתי-אפשרי״.
נזכרתי שבעת שראיינתי את
ולדהיים לפני חודשיים בווינה ( העולם
הזה ,)30.3.88 שב וחזר המו טו
:״אין זאת גישה נכונה, להיכנע
ללחץ!״ ולדהיים הסביר לי אז שוב
ושוב, ונשמע כמדקלם, שלא יתפ טר
תחת לחץ כבד, וככל שיפעילו
עליו לחץ מאסיבי יותר -יהיה זה
פחות נכון מצידו לפרוש מתפקידו
בטרם עת.
לעזרתו גייס אז את אמנותו,
מצפונו והעם האוסטרי אילו
הייתי מתפטר, העם היה אומר: מה

משהעזתי לקשור בין שני האירועים
-הביקור והשידור -הכחיש
ולדהיים בתוקף :״לא, לא, מה
פתאום יש קשר בין הביקור בערב-
הסעודית לבין השידור! זוהי נסי עה
שתוכננה לפני זמן רב, ואין לכן
שום קשר לשידור!״
הביקור אכן העסיק את הנשיא

אתפטר!

סמים
שי חו תבר טיו ת
גי פ 1ל 1פ נעצר
1בחשר לעבירות
| סמים.
אילנך, אלז; ₪
גי פולופ, מי שהיה בעליו של
מיפעל בנד־שר ובעלה של הדוגמנית
חווה לוי, בא לביקור בישראל בסוף
השבוע שעבר. הוא נעצר על־ידי
המישטרה בחשר לעבירות סמים.
פולופ, שהורה בעבר בכתבה בה־שלם
הזה שהוא מכור לסמים קשים,
עזב מאז את הארץ וניסה שיטות שונות
לגמילה ולשיקום. הוא היה במחנות-
גמילה באוסטרליה וקנדה, וטוען כי
כיום הוא נקי לחלוטין מסמים.
לקראת פסח השנה חזר פולופ
לביקור בארץ, אחרי שגר כמה שנים
בחו״ל. כשהיה שם התפוצצה פרשת־הקוקאין
האחרונה. למישטרה הגיעו
שמועות כי פולופ קשור בהספקת סם
לתעשיין דויד מושביץ ואשתו פרחי.
על כן, כאשר חזר השבוע לארץ נעצר
פולופ ושוחרר רק אחרי שפקיד את
דרכונו במישטרה.
לירי סניגורו של אבי כהן, עורן״
הדין דויד יפתח, הגיעה באחרונה ידיעה
כי כאשר נחקרה פרחי מושביץ ב־מישטרה,
אמרו לה החוקרים שיש בידיהם
הקלטות של שיחות שלה עם
פולופ, והדבר גרם לה להודות כי קנתה
קוקאין מאבי כהן. יפתח פנה לפרקליט
מחוז תל־אביב, בבקשה לגלות לו את
כל החומר הנוגע לכך, כדי שישמש לו
בבניית קו־ההגנה לאבי כהן. כהן נעצר
על־ידי בית־המישפט עד תום ההליכים,
ועירעורו עומד להישמע לפני
בית־המישפט העליון בעוד ימים אחדים.
רדזץ
ץר^ר־ז

סו 1/י

עם אשתו אליזבט
,אסיים אח מלנא שש השנים!״
ופמלייתו יותר מאשר המישדר־מישפט.
הוא כלל שתי פגישות עם
המלך פאהד, פגישה אחת עם יו־רש-העצר,
שיחות על הסכמים כל כליים
בין אוסטריה לבין סעודיה
ולהקת־ריקוד שבידרה את הפמל יה
הנשיאותית ביום הראשון בלי לה,
בשעה שברחבי-תבל צפו ב.־
מישפט ולדהיים״ .ולדהיים ופמל ייתו
שוכנו בארמון המיועד לאור חים
מכובדים במיוחד.
כריסטיאן, דוברו הצמוד של
ולדהיים, נשמע נפעם במיוחד מה ביקור
:״זאת היתה הפעם הרא שונה
שביקרתי בסעודיה. היה שם
נהדר! המלן פאהד הוא בחור נח מד,
בעל חוש־הומור. בן כמה הוא!
קשה לאמר על ערבים. הם מתלבשים
כל־כך מצחיק ...ולדהייט קי בל
שם מדליה מידי המלך פאהד.
אומרים שזהו העיטור הגבוה ביו תר
שניתן לקבל שם. מה זאת אומ רת
על מה קיבל!״
מפלאי סעודיה החזרתי את
השיחה ל״מישפט״ .התעניינתי לדעת
האם ולדהיים הוזמן להופיע או
לשלוח נציגים מטעמו לשידור.
ולדהיים אישר באוזניי שאכן הוז
זאת
אומרת! אנחנו הצבענו! הבענו
את דעתנו בדרך דמוקרטית, וכעת
לא מתחשבים בה!״
מבין השורות הבנתי אז שאם
יפחת מעט הלחץ עליו, אולי בכל
זאת יפתיע ויתפטר. הוא אמר אז:
״אני מתכוון לסיים את כהונתי.
לא, אינני מוכן להינבא על-כך״.
ביום השני בלילה, אחרי שחל
שיפור במצבו של׳ ולדהיים בעיק-

.מה זאת אוסרת! אנחע הצבענו!־

בות השידור המפורט, שלא גילה
שום הוכחה נגדו, התעניינתי שנית
אם עולה התפטרות על הפרק.
ולדהיים ודוברו לא הסתירו את
שביעות־רצונם מפסק־הדין ב-
מישפט, והפעם באה מצד ולדהיים
הצהרה בוטחת, חד-משמעית :״לא
אתפטר! אסיים את מלוא שש
השנים שלי כנשיא אוסטריה, מפני
שלכך נבחרתי!״

ק־דין בתביעה שהגישו אריה בוכוולד
ושותפו, מתי ששוו, נגד ״בנק מימון וסחר״,
המחייב את הבנק לשלם להם 750 אלך דולר
בגץ עיסקת-מכירה חוזרת של מניות, שלא
בוצעה, עשוי להחזיר את בוכוולד לארץ.
בברית־׳המועצות יש התעניינות גוברת של
לייה לישראל, מתוך כוונה
מדענים יהודיים בעל בדיוק המדעית. אולם
בפעילותם

המשיך כאן בפעילוו
להמשיך
:שיו נגמר התקציב של מישרד־הקליטה
ליטת מדענים.

בוכוילד, מומחה להשקעות בבורסה, עזב את הארץ מק קצר
אתרי הגשת התביעה, בץ השאר משוס שהבנק התלונן
במישטדה על שני התובעים ועל שיסת־ענודתם בסניף
המק נשדרוודרוטשילד בתל־אביב.
ממולד, בעל אזרחות קנדיות לא הסתיר מאז את רצונו
לחזור לארץ.

התוצאה הצפוייה המדענים יהגרו לאדצות־הברית.

ויסו״ס סוד**ס בתו ל?
בקרב עובדי ״רפאל״ דדוחות השמועות כי
ההנהלה מתכוונת לבצע ניסויים של מערכות
ביטחוניות בחו״ל.
הרקע לשמועות הוא עיצומים שנקטו עובדי מעוץ־־הניסוייס
במחאה על הכוונה לפטר ! 50 עובדים. במהלך העיצומים
אף הושבת שדזדהניסויים בנגב.

המהנדס* ל שבי ת ה
מטה התארגנות השביתה של המהנדסים,
ההנדסאים והאקדמאים התחיל לסעול במרץ
לקראת השביתה הכללית שהוא מתכנן ל*16
ביוני.
אס שר־האוצר לא יפתח עימם נמשא־ומתן, יתחילו 130
אלף העובדים במיגזדים אלה בשביתה כללית לא־מוגנלת.
עד לתאריך זה מתכוונים העובדים לנקום עיצומים.

אוניית־הימורים חד שה
אוניית־הימורים חדשה בשם ״סי־וירך
טורי״ הגיעה לאילת.
בעליה הוא אדוארד דויד, ישראלי־לש־עבר
המתגורר בלונדון.
האונייה רשומה בקפריסין, ויש בה
שלוש קומות, שבהן נמצאים חדר־וידיאו,
12 שולחנות בלק־־ג׳ק, שני שולחנות־רול־טה
ומיסעדה פתוחה.
באילת מגדירים את האונייה כמסה-
טת־כספים.

ניצי מתאר*
כד* לחבל
הניצים במיפלגת-העבודה מתארגנים בדי לחבל
ביוזמת שולץ. הסיבה: חששם של אנשי*
התק״ם כי המחיר הראשון לקראת הסדר,
שישראל תידרש לשלם, יהיה נסיגה חלקית
מרמת-הגולן.

הפלסטי]:
269 הרוגים.
דו ב ר צה״ל:
הפסקנו ל ספור
דובר צה״ל סירב השבוע למסור פרטים
על מיספר ההרוגים בשטחים הכבושים
מאז פרוץ ההתקוממות. מכיוון שהשבוע
נהרגו שלושה, המתווספים למיספר
הרישמי הקודם של ,207 מתקבל מיספר
של .210
לעומתו, מסרו מקורות פלסטיניים על
269 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 184 הרוגים מירי חיילי צה״ל.
• 51 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז
מרעיל.
• 16 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 18 הרוגים מסיבות בלתי־ברורות.

דמיאגיוק באיטליה
אחרי הופעת הסקופ בהשלס הזוז על כתב־האישום שהוגש
מדג׳ון איוואן רמיאניוק באיסליד״ מתבדר כי צוות*
התביעה הישראלי היה מודע לכך.
עורך־הדץ מיכאל הורוביץ שהה בטריאסט כמשך עשרה
ימיט במהלך המישפט, נפגש עם שופס־חוקר וגבה עדויות.

לבסדך הוחלט בצוות-התביעה שאץ החומר
רלוונטי למישפט, והוא לא הוגש.

תעודח-הוהות ש ל 8ל 0ון
מתברר סי המיספד של תעודת-הזהות, המופיע
בצוואתו של רפי גלסרן, אינו נבון.
המיספר המופיע בצוואה, כפי שפורסמה בר,שרם הזרז, הוא
,05576741/2ואילו המיספר האמיתי של התעודה שונה
לחלוטין, ואף אינו דומה למיספר הזר -המיספר האמיתי הוא
.00269152/5

ברג לר א שו ת רעננה

זיופ״ם במיבלגת־־
הוו בוד ה?

התעשיין ישראל ברג יהיה מועמד הליכוד לראשות עיריית רעמת ברג, מהמיפלגה הליברלית, מחכה להסכמת השותפים
בליכוד, כדי להתחיל במסע הבחירות. למערך אץ עדיין כל
מועמד ברעננה.

כמה מהמתמודדים במרכז מיפלגת־העבודה על
מקום ברשימה לבחירות הבאות לכנסת
מתכוונים לפנות למוסדות המוסמכים של
המיפלגה בתלונה על זיופים במהלך ספירת
הקולות.

66 יגרש* מיני־גולך

רוב המתלוננים לא נכללו בין 29 הנבחרים, ונראח
שבינתיים אין בידיהם ראיות חותכות לטענותיהם•

ראשי עיריות בזו ל
עשרות אלמוגים מבקשים בימים אלה להתמודד על
תפקירי ראש־־עיריות וראשי־מועצות.

כך עולה מפניותיהם של אזרחים רבים
למישרדי יחסי־יציבוד. תמורת שרותי היחצנים
הם מוכנים לשלם מו מי ם שבין
2000ל 4000-דולר בחודש.

איגוד ה שידור
האירובי — בי שראל
איגוד השידור האירופי, שישראל חברה בו,
יתכנס בראשונה בישראל, בספטמבר הקרוב.
האחראי על הכעוס יהיה יאיר שנדן מהטלוויזיה
הישראלית.

להיט הדש כארץ — מיגרשי מיני־גולך בכל
רחבי הארץ.
מרפים! ,בעלת הדביק להקמת המיגרשים ולניהולט
מתכנני 56 מיגרשים נבל רועי הארץ.
המיגרש הראשון כבר נחנך בראשון־לציון, ובקרוב יוקם
מיגרש נוסף בפארק״הירקון.

הינשוף —
ק שר של שתיקה
קשר של שתיקה בקשר להוצאתו של
קטע שלם מהסרט הישראלי החדש ,״חיני
שוך״.
הקטע שהוצא מספר על ניסיון־התנק
שות של ראש-המוסד כחייו של ראש
ממשלת-ישראל, בין השאר משום שראש
ממשלת־ישראל מבקש לחדש את היחסים
הדיפלומטיים עם ברית-המועצות.
כל אנשי ההפקה והשחקנים הוחתמו
על חוזים מישפטיים, האוסרים עליהם
לגלות פרטים על הנושא.

״מעריב לנוווד*
נגד. בר אשא חד
״מעריב לנוער״ יוצא למילחמה גלויה בשבועון
״בראש אחד״.
במשך 30 שנות קיומו יצא השבועון מעריב ל!1נ1ר מו ס
השלישי. מהשבוע הופתעו קוראי השבועון לגלות כי
העיתון יצא לאור כבר מוס הראשון.
אנשי מעריב מודעים להצלחת בראש אחד, הפוגה לקהל־יעד
דומי״ והחליטו לנקום צעדים מתאימים.
זע הקדימו את יום הפירסום, הרחיבו את הגליון ואף
הוסיפו לו צבע.

רואי־התשבנן
יוצאים ל צי בו ר
בפעם הראשונה זה עשרות שגע יתקיים נ שמע הבא דיון
מיקצועי של לישכת רואי־החשמן, שבו יחמן הקהל
להשתתף ואף יוכל להציג שאלות למרצע.
עד היום היו כל הכנסים המיקצועיים של רואי־התשבון
סגורים ל?9זל הרחב.

נשיא ה __:די, יוסי שחל״ טוען שזהו צעד
לקיום: דיאלוג עם הציבור, ושכינוסים 1 ראשון
מיקצועיים נוספים, המעניינים את הציבור,
יוצעו בחודשים הקרובים.

עילות חריגה
ב או שיו ת
במיסדרונות ההסתדרות מצסים בדריכות
לסירסום דו״ח מבקר״ההסתדרות, העוסק, בין
השאר, בפעילות חריגה ברכישת חברת*
הביטוח ״אושיית״ על־־ידי ״הפנה״.
המדובר בעיסקה שמז רכשה הסנה את חברת־המסוח של
יעקב דננברג, והפסידה סכום המתקרב ל* 15 מיליון שקל
כתוצאה מהסתבכות זו.
דגגנרג עצמו עזב את הארץ לפגי במה חודשים. הוא הבטיח
לשוב בתום טיפול רפואי, אולם המשיך לדרונדאפריקר״
שם הוא עוסק בבניית אלפרד גולף, מנכ׳׳ל הסזה, עומד
לפרוש בקרוב, בססוד לפירסום הדרת

קצב תומך בייבוא
תינוקות מאומצים
שר העבודה והרווחה, משה קצב, נתן
אור ירוק להקמת עמותה ציבורית להבאת
תינוקות לאימוץ לארץ.
מדובר בעמותה שתעסוק בהבאת תינוקות
ובאימוצם בדרכים כשרות, ובצורה
גלויה.
צוות פנימי במישרד־הרווחה גילה שכיום
משלמות מישפחות ישראליות בין
15ל־ 35 אלך דולר עבור אימוץ תינוק.
חלק ניכר מהככך עובר למתווכים, ובכללם
מתווכים בארץ.
השר קצב החליט לתמוך בעמותה, למרות
התנגדות מישרדים ממשלתיים אחרים,
העוסקים בנושא זה.

עבירו ת אחיות
במס־ההבנסה
צפוי גילוי חדש ע^ חשדות לעבירות אתיות
המורות בצמרת מס-ההבנסה.
לפני כמה שבועות נחשף ביזז־ספר פרסי ליועצי־מס,
שהופעל באישור כללי של צמרת הנציבות. נראה כי
בגילויים החדשים תועמד בספק מהימנותו המיקצועית של
גורם בצמרת הנציבות.
אי ר דו

! ריו בבר

1__ 833

משום־מה אני מרבה לחשוב באחרונה על הילדה הבראזילית.
אשה בראזילית טוענת כי ילדתה נחטפה ממנה ונמכרה לזוג
ישראלי. הזוג הישראלי טוען כי הילדה החטופה אינה זו הגדלה
בביתם.
אולי. זה עניין לקביעת בית־המישפט.
אך נניח לרגע שאכן האשה הבראזילית צודקת. כלומר, הילדה
הנדלה בבית המישפחה הישראלית היא בתה של האשה הברא־זילית,
ונחטפה ממנה.
מה יהיה על הילדה?
מצד אחד, אין תביעה חזקה מתביעת האם הטיבעית. אשה אשר
ילדה את הבת ביסורים. מי יערער על זכותה לקבלה בחזרה, גם אם
נחטפה ממנה עוד ביום היוולדה, והאם לא ראתה אותה מימיה?
ומצד אחר, מה דינה של המישפחה המאמצת? היא גידלה את
הילדה מאז שהיתה תינוקת. נוצרו קשרים הדדיים עמוקים. ההו־רים־המאמצים
נהגו בה כבבת טיבעית לכל דבר, השקיעו בה את
אהבתם, טיפלו בה בימי חולי, התחלקו עימה בצער ובשימחה. מי
יעז לקחת מהורים כאלה את הילדה שהיתה במשך שנים תוכן
חייהם?
כל אדם מכיר את הסיפור בתנ״ך על טיפול המלך שלמה
בסוגיה דומה.
שתי נשים זונות ילדו בנים. הילד של האחת מת בלילה, וכל
אחת משתי האמהות טענה כי הילד החי הוא שלה.
״ויאמר המלך: קחו לי חרב, ויביאו החרב לפני המלך. ויאמר
המלך: גיזרו את הילד החי לשניים, ותנו החצי לאחת ואת החצי
לאחת.
״ותאמר האשה אשר בנה החי אל המלך, כי נכמרו רחמיה על
בנה, ותאמר: בי אדוני, תנו לה
את הילוד החי, והמת אל תמיתוהו:
״וזאת
אומרת: גם לי גם לך לא
יהיה. גזורו!
״ויען המלך ויאמר: תנו לה את
הילוד החי, והמת אל תמיתוהו,
היא אמו!״
מדוע פרשת הילדה הבראזילית
מטרידה אותי?
נוסף על הטרגדיה האנושית, יש
כאן גם אלגוריה.
הילדה מסמלת את ארצנו.
העם הפלסטיני, שגר כאן מדו־רי־דורות,
טוען כי הישראלים
הי לד ה
באו וחטפו את ארצם.
הישראלים מכחישים זאת בתוקף. אבל גם כשהם מודים בכך,
הם אומרים: זהו זה. אנחנו חיים כאן מזה 100 שנים. הקמנו כאן
אומה, הקמנו כאן מדינה. אולי זאת היתה פעם מולדת של העם
השני. עכשיו זאת מולדתנו שלנו. אין לנו מולדת אחרת. גם אנחנו
נולדנו בארץ הזאת, אנחנו ואבותינו ואבות־אבותינו, שניים,
שלושה, ארבעה דורות.
מי צודק?
מי אינו צודק?
למרבה המזל, ארץ אינה דומה לילד. את הילד אי־אפשר לחלק.
את הארץ אפשר לחלק.
זהו היפוכו של פסק־דין שלמה: מי שאוהב את הארץ, מבין גם
את העם השני, האוהב את הארץ.
במיקרה זה נכון לאמור :״גם לי וגם לך תהיה. גזורו!״
תשדירי שחיתות
בנימין זאב הרצל כתב באחד הפליסונים שלו, שבבואו לעיר
חדשה, הוא קורא קודם כל את המודעות בעיתונים המקומיים. הם
מלמדים אותו על טיב העיר יותר מאשר המאמרים.
מה היה הרצל חושב על ישראל, אילו הסתכל כיום בתשדירי־השרות
בטלוויזיה?
התשדירים האלה משרתים כולם גופים ממלכתיים. איך משתקפת
בהם החברה הישראלית?
מבחינת המיקום, היא נמצאת אי־שם בין גרמניה ונורווגיה.
עובדה: כמעט כל הילדים בלונדיים.
גם ההורים הם אירופיים־צפוניים. הגברים עונבים עניבה. נראה
כי זהו סימן־ההיכר של הגבר הישראלי, מפאת האקלים הצונן.
לעיתים קרובות הוא גם נושא תיק ג׳יימס־בונד, בצאתו ליעד
בלתי־ברור.
האשה היא מטופחת, למרות שהיא עקרת־בית. נראה שאת רוב
זמנה שמחוץ למיטבח היא מבלה במספרה.
הבית עצמו מעיד על עושר רב. יש גינה ודשא, יש ריהוט
מהודר וכל המיתקנים המשוכללים האפשריים.
המסקנה המתבקשת: מדינת־ישראל שוכנת אי־שם בצפון. היא
אחת המדינות העשירות ביותר בעולם, אף שאיש אינו עובד בה
עבודת־כפיים.
איך הגיעו הכל לעושר כה רב? לווילה הרב־מיפלסית, למכונית
המודרנית ביותר, למכשירים החשמליים?
גם על זה יש תשובה. הם ממלאים טפסים של לוטו. אין צורך
לעבוד.
כל זה — כאשר כל הפירסומות הן מטעם גופים ממלכתיים.
קל מאוד לדמיין את דמותה של החברה הישראלית שתצטייר
בתשדירי הפירסום המיסחרי, כאשר אלה יתחילו להופיע על
המירקע וינסו לשכנע את הצופים לקנות בתים, מכוניות, בושם,
אבקת־כביסה.
הישראליים יהיו צפוניים עוד יותר, הווילות גדולות עוד יותר,

אורי א ס רי

המכוניות מהודרות עור יותר, הנשים מטופחות עוד יותר. הכל
בלי עבודה ומאמץ.
הרצל לא יאמין למראה עיניו.

בנו של מוטקה
סיפורו של ארז קירר, בגליון האחרון של השלם הזה, עורר בי
זיכרונות רבים. היתה לי נגיעה בסיפור הזה בתקופות שונות,
ומכיוונים שונים.
בדצמבר 1953 הותקפתי בלילה בפתח המערכת על־ידי כיתה
של בריונים מאורגנים. אינני יודע עד היום אם ניסו לחטוף אותי
או לשבור לי את העצמות. תוך כדי התגוננות שברו לי את
אצבעות שתי הידיים. על ראשו של שלום כהן, שחש לעזרתי,
נחתה ידית של טוריה והוא לקה בזעזוע־מוח.
להתנקשות זו היו שתי תוצאות חשובות. חברתי רחל באה לגור
איתי, כדי לעזור לי בחיים היומיומיים, כל עוד איני יכול
להשתמש בידיי המגובסות. מאז אנחנו ביחד, והיא כל הזמן אשתי.
התוצאה השניה היתה שביקשתי מידידי מוסא דהאן, ימאי חסון
שלא עבד אז בים, לשמש לי כשומר־ראש וכנהג. במשך כמה
שבועות היה מוסא צמוד אלי ביום ובלילה.
באחד הימים, בעודנו נוסעים בג׳יפ שלי ברחוב פינסקר בתל־אביב,
התיידדנו עם שתי צעירות מקיבוץ עין־החורש: תמר
ורדימון ונירה עומרי, שהיתה ידועה בתואר ״נירה שבאה העירה״.
מוסא התאהב בתמר. הוא שמר פחות ופחות על ראשי, ויותר ויותר
עליה•
תמר הפכה לזמן־מה חלק מהמישפחה. היא סיפרה לנו שיש לה
ילד בקיבוץ, אך לא סיפרה מי אביו.
הילד הזה היה ארז, אז כבן שנה. האב היה מוטקה קירר, שעדיין
לא היה אז ידוע.
כפי שסיפר ארז בכתבה, תמר כמעט התחתנה עם מוסא. אולם
ברגע האחרון שוכנע מוטקה על־ידי הפסיכולוג דויד רודי, אדם
שהיה אז שנוי במחלוקת, לשאת את תמר לאשה. רודי, אגב, הוא
ששיכנע את צה״ל להשתמש במוטקה קירר לשליחות מודיעינית
עלומה.
(מכאן מסתעף עוד סיפור. באחד הימים ההם הביא לי מוסא
דהאן נער שנראה כבן ,15 ואמר שזה אחיו. הוא רצה להיות
עיתונאי. הסכמתי לקבלו לניסיון, והוא הוכיח את עצמו במהרה.
אחר־כך התברר שאינו אחיו של מוסא, אלא נער־יתום שגדל
בביתו. מכיוון שקראו לו אורי, וחשבתי ששמו דהאן, קראתי לו
אורי דן).

תמר וארז בקיבוץ

תמר ורדימון ניספתה לא־מכבר באסון המחריד בלונדון. היא
גרה עם בעלה האחרון בביתו של ארז. הבית הוצת, כנראה על רקע
של נקמת פושעים, והזוג נשרף חיים.
לפרשת מוטקה קירר עצמו היתה לנו נגיעה ישירה מסוג אחר.
בדרך-לא־דרך הגיעה אלינו הידיעה שהוא כלוא מזה זמן רב
בצורה סודית ואלמונית, על רקע עבירה ביטחונית חמורה( .נאמר
שהוא רצח למטרות־שוד יהודי בדרום־אמריקה ).״ועדת העורכים״
המפורסמת של העיתונים היומיים נענתה לבקשת ראש־אמ״ן,
האלוף חיים הרצוג, וקשרה קשר של השתקה לגבי העניין כולו.
הוזמנתי על־ידי הצנזור הראשי, שהעביר גם לי את בקשת
ראש־אמ״ן. סירבתי בכל תוקף להיענות לה. אמרתי שהעולם הזה
קיים, בין השאר, כדי שאנשים בארץ לא ייעלמו, כמו במישטרים
טוטאליטריים מסויימים. הצנזור איים לפסול את הכל. עמדנו על
המקח, התווכחנו על כל מילה, ולבסוף פירסמנו, ב־ 20 במאי ,1959
את הכתבה שפוצצה את הפרשה, מבלי לגלות את כל פרטיה.
הכותרת היתה :״השודד הנודד בשליחות האומה״ .האשמנו בה את
שילטונות־הביטחון שהם כלאו את קירר באופן סודי, תוך הפרת
זכויות־האדם היסודיות, כדי לחפות על המחדלים שלהם עצמם.
כעבור כמה שנים הופיע במישרדי נער, והציג את עצמו כבנם
של מוטקה קירר ותמר ורדימון. הוא ביקש את עזרתי לשיחרור
אביו.
אף שעדיין היה מוטל איפול טוטאלי על הפרשה, ואי־אפשר
היה לפרסם אף מילה מפורשת אחת, עזרתי לארז כמיטב יכולתי.
אני שמח שזה עזר, לדעתו, במאבק לשיחרורו.
אחרי השיחרור התגרש מוטקה קירר (ששינה את שמו לבן־
חורין) מתמר ורדימון, ונשא לאשה את בתו של הפסל יצחק
דנציגר, שהביאה עימה לנישואין אלה את בתה מנישואין קודמים,
מיכל. מוטקה אימץ אותה ונתן לה את שמו החדש. מיכל בן־חורין
כתבה באחרונה כמה כתבות בשבועון זה, והיא שכתבה גם את
סיפורו של ארז.
לאביו של יצחק דנציגר היה בית־חולים פרטי קטן ברחוב
גרוזנברג בתל־אביב. שכבתי בו כמה ימים בראשית שנות ה־.50
ואילו את יצחק דנציגר עצמו היכרתי בנעוריי. הוא השפיע על
כולנו בעקיפין, באמצעות פסליו, ובעיקר הפסל (ימרוד. את אמה
של מיכל היכרתי כילדה.
כאשר ביקרו ארז קירר ומיכל בן־חורין — אח־אחות חורגים
וידידים בנפש — בביתי, עלו כל הזיכרונות האלה בראשי. איזו
ארץ קטנה!

ויכוח לשלמים
הוויכוח סביב זהותו של ג׳ון דמיאניוק לא השתתק. חוששני
שלא ישתתק לעולם, יקרה לאיש עצמו מה שיקרה.
כל זה בגלל סיבה אחת: עונש־המוות.
אלמלא עונש־המוות, היה דמיאניוק נדון למאסר־עולם. הרוחות
לא היו מתלהטות, כי גם מי
שמפקפק בכך שהוא־הוא ״איוואן
האיום״ היה אומר לעצמו: אם יש
כאן טעות, היא תתברר במוקדם
או במאוחר. אז יהיה ניתן לתקן
את פסק־הדין.
עונש־המוות הוא סופי. אין אחריו
תיקון( .רק הסובייטים מתקנים,
בדרך־שיגרה, פיסקי-דין כמו זה
של ניקוליי בוחארין 30 ,שנה
אחרי שהוצא להורג בידי סטא־לין
).לכן, גם הספק הקל שבקלים
לגבי זהותו מסעיר את הרוחות,
ובצדק. דמיאניוק עונש־המוות הוא אסון.
שישר בגיאוגראפיה
אני מומחה לגיאוגראפיה רוסית. אפשר לשאול אותי על כל
עיר ממערב לוולגה, ואוכל למצוא אותה בנקל על המפה* .
הכיצד? פשוט מאוד. בנעוריי, בימי מילחמת־העולם השניה,
הייתי עוקב מדי יום מעל המפה אחרי הקרבות בין הוורמאכט
והצבא האדום. מכאן שאני יודע מה המרחק בין מינסק וסמולנסק,
בין טולזה ומוסקווה, בין אודיסה וסוואסטופול.
עכשיו אני לומד את הגיאוגראפיה של הגדה המערבית.
אני אוהב לדייק בשמות ערביים. לכן, בכל פעם שמתרחש
משהו בכפר ערבי כלשהו, אני מסתכל במפה ערבית שקניתי
בעמאן, ובודק את האיות הנכון של השם.
כשאני מחפש במפה את שמו של הכפר שבו נערך בלילה
חיפוש ונהרגו אנשים, או שבו הוסר העוצר אחרי 35 יום של מצור,
אני נאלץ לעבור על שמות כל הכפרים בסביבה, וכך הם נחרתים
בזיכרוני.
כפרים נידחים, שאיש לא שמע את שמם מעולם, מופיעים
עכשיו בכותרות הראשיות. הם נגאלים מאלמוניות של מאות
בשנים, הופכים מושגים באנגלית וביפאנית. הם גם הופכים
סמלים בעולם הערבי. הם ממלאים בגאווה את׳ליבו של כל
פלסטיני.
קבאטיה. בית־אומר. ביתא אל־תחתה. סלפית.
על כל אחד מן הכפרים האלה ייכתבו שירים.
לא בעברית.
בערבית.

מה עו שה מנטה נ 1רבחדרג דו ש ת מונו ת
רבנים? ומה מ שו תף ל בי ת־כנ ס ת ולבית־חולים?
מרדכי

השר־בלי־תיק
(״מוטה״) גור התמקם, לפי שעה,
בלישכת שר־הפנים. גור, בעל
האופי הצברי, מצא עצמו בחדר
גדוש תמונות של רבנים, מוקף
באביזרי־דת, שכן אין לשכוח מי
כיהן לפניו באותה הלישכה —
הרב יצחק פרץ, נציג ש״ם.
אופירה נבון השילה,
באחרונה, חמישה קילוגרמים
ממישקלה. נבון עשתה זאת בלי
שום מירשם מיוחד ובלי כוונה
לרזות. פשוט רזתה והיום הבגדים
תלויים עליה.

הוא עומד לבחירה לפני המרכז.
פעילותו זאת התישה לא רק
אותו, אלא גם את מכוניתו. בן־
אליעזר החליט להחליף מכונית.
את מלאכת המכירה של הנוכחית
הפקיד בידי איש־מיקצוע והודיע
לו :״קח 24 אלף. אם יציעו — 29
קח, אם יציעו — 30 קח, קח...״
ראש עיריית רמת גן,
אורי עמית, המשתייך למחנה
יצחק רבין במיפלגת־העבודה,
משתף את אשתו חביבה, פסיכולוגית
קלינית במיקצועה, ב־מערכת־הבחירות
הקרבה. הזוג

פיסקי־דין של שופטים בפומבי
ועוד יותר היא נזהרת — ממש
נשמרת — מלהיות מצוטטת
בעיתונות, אולם בחוגים פרטיים
הביעה את שביעות־רצונה מהעובדה
שדויד בלאס (שבמיש־פטו
ייצגה את המדינה) הורשע.
שגרירות דרום־אפריקה
בישראל חגגה את יום־העצמאות
ה־ 27 של ארצה במסיבת־קוק־טייל
חגיגית במלון פלאזה בתל־אביב.
השגריר אנטון לובסר,
המסיים את כהונתו בארץ, קיבל
את פני האורחים, מרביתם שגרי־

יהודי דרום־אפריקה לקנות את
הציור כמתנת־פרידה לשגריר.
צימרמן, בעל הריעות הקיצוניות,
סיפר שערבי עשיר הציע
לו עשרות אלפי דולארים עבור
יצירתו, בגלל מיסגד עומר הנמצא
במרכז הציור, אך הוא סירב
מפני שהוא רוצה למכרה ליהודים
בלבד.
מנשה בר־שלטון הוא
עורך־דין מפורסם. לא רבים
יודעים שיש לו אח, מבוגר ממנו,
שגם הוא עורך־דין, יו סר סל
טון שמו. סלטון, שהוא משורר
חובב, החליט להוציא־לאור את
יצירותיו. הספר, שיצא השבוע
לשוק, כולל 100 שירי־אהבה
נועזים, שאותם מלווים איורים,
נועזים בהתאם. ציור הכריכה הוא
נועז במיוחד — ״גבר ושלוש
נשים עירומות, היושבות עליו
בתנוחה הודית ״,כדברי המשורר־המישפטן.
חוקר־המישטרה
לשעבר,
בנימין זיונל, נשאל על־ידי
איתן דנציג, בערב־ראיונות
בשבוע שעבר, איך הוא מרגיש
עתה, אחרי התקף־הלב שהוא
עבר, ואיך הוא שומר על בריאותו.
זיגל ענה שהוא עוסק בצלילה
ובדייג תת־מימי, אינו שותה
ואינו מעשן .״הסיבה היחידה

ליטה להתאושש בבית־מלון, כיאה
למי שהיתה אשתו של איל־מלונות.
הזמרת
יפה ירקוני התלוננה
לפני חברים שבאחרונה
הפכה ליעד של כל מיני אירגו־נים
ומוסדות ופשוט קשה לה
לסרב. מלבד הופעות גם דורשים
ממנה לארגן ערבי צדקה והתרמה.
עוד לא הספיקה להתאושש
מהערב לזיכרה של גרטרוד
קראום היא התבקשה לארגן את
ערב־ההתרמה לשחקנית ג׳טה
לוקה, שלקתה בשטף־דם. מוחי.

אנט פלאטו־שרון,
אשתו של איש־העסקים שמו*
אל פלאטו־שרון, הגיעה ל-
מיסעדת הסיסבאה בחברת ידידים.
בשולחן שבו ישבה היו
מודבקים צילומים של לקוחות
המקום, שפלטת זכוכית שקופה
כיסתה אותם. אנט הבחינה
בצילום של בעלה בחברת
מזכירתו קלרה חורי. היא לא
אמרה דבר, אך חבריה, שהבחינו
בכך, ניגשו לבעל־המקום וביקשו
ממנו להוציא את הצילום.
בעל המקום הוציא את התמונה
וקרע אותה לגזרים.
הדוגמנית תמי בן־עמי
ירדה לנופש באילת בחברת חב

7 1 111ך | 1בתם המאומצת של שר״החינוד יצחק נבון ורעייתו אופירה, התלוותה לאביה לאירוע
| 1^ 1 11/1111 חברתי. באותו השבוע נראתה הגר (בצילום התחתון) ,בתם של גילה אלמגור
ויענקל׳ה אגמון בחברת אמה באירוע קולנועי. לחוגגים בחברת ילדיהם הצטרף גם התעשיין מיקי שטראוס
(בצילום משמאל) ,שצירף את בנו החייל עדי בן ה־ 19 למסיבה רבת־משתתפים בתחום הכלכלה.

זורח גהל — כבר לא
מנכ״ל חבק, אך בכל זאת יש לו
מה לאמר שם. גהל, שהתגורר
בעבר בבית־מלון בלונדון, שכר
דירה לשלושה חודשים, עבורו
ועבור אשתו עדנה וילדיו.
חבר־הכנסת בנימין(״פו-
אד״) בף אליעזר אמנם ״משוריין׳
מטעם מיפלגתו ברשימת
מיפלגת־העבודה לכנסת, או
הוא עשה ימים כלילות ברחבי
הארץ, במסע־תעמולה, כאילו

מזכיר את מערכות־הבחירות האמריקאיות
שבהן תופסות נשות
הפוליטיקאים חלק אינטגרלי במערכת
הבחירות. באחד מהופעותיו
האחרונות הוא אמר :״כמו
שיכולתי להביס את הליכוד
ברמת־גן, שהיה מעוזם במשך 35
שנה, אני חושב שאני יכול לעזור
למערך להביס את הליכוד בבחירות
הקרובות.״
הפרקליטה ם נינה דבו־רץ
נזהרת מלחלק ציונים על

רים ונציגים דיפלומטיים רבים
המשרתים בארץ. בין הישראלים
שבאו לברכו נראו נציגים בולטים
של הימין — השרים יצחק
מודעי ואברהם שריר. ראש
עיריית תל־אביב שלמה להט,
הרמטכ״ל־לשעבר וראש תנועת
צומת רפאל איתן ויוסי גי*
ניסר מנהל מכון־היצוא. בכניסה
לאולם עמד הצייר אברהם
צימרמן וניסה למכור ציור־ענק
פרי יצירתו. הצייר סיפר
שהוא ניסה לעניין את קהילת

להתקף היתה ההתרגשות בגלל
האשמות־השווא שהעלילו עלי,
כאילו לקחתי שוחד מאיזה ירקן
בשוק ״,אמר החוקר־לשעבר.
בפתיחת תערוכת ״דור
תש״ח באמנות״ ,שנערכה במוסי־און
שבו הכריז דויד בן־גוריון
על הקמת המדינה, בלטה אשה
קטנה בשם חדווה סולד.
מסתבר שהצייר לודביג בלום,
שנפטר לפני 13 שנה, צייר אותה
במהלך המילחמה כשהיא אוחזת
אקורדיון בידה ולבושה בביגדי-
חאקי. סולד, ששימשה לו כמודל,
מתגוררת כיום ברמת־השרון
ועוסקת במוסיקה. בתו של בלום,
דבורה חרמון, סיפרה שהק־טלוג
המהודר שיצא באחרונה
לזיכרו עלה 25 אלף דולר ומומן
על ידי אחת הגלריות בתל־אביב.
וכעת מוצע האוסף הגדול של
ציוריו למכירה. כשנשאלה מדוע
לא יתרמו הציורים לאחד המוסי־אונים,
לא היתה לה תשובה
ברורה לכך.
איילה שיף, זוגתו־לש־עבר
של המלונאי חיים שי!?,
שעדיין לא הגיעה עימו להסדרים
סופיים אחרי עשרות שנים,
אושפזה השבוע בבית־חולים לצורך
ניתוח. שיף הבלונדית הח־

רה לחיים ארתור דילר ואמו
דוריתי ופגשה בידידה שהצטרפה
אליהם לארוחה. הידידה
פתחה בשיחה עם דוריתי דילר
והסתבר לה שאמו של ארתור,
ילידת־טקסס, רוברת גם אידיש
והשתיים עברו לשיחה באידיש.
הגברת דילר החמיאה לדוגמנית
ואמרה עליה שהיא לא רק יפה
ומוכשרת, היא גם אופה, בשלנית
מעולה, ונראה לה שהיא הכלה
האידיאלית לבנה,
המלחין־הזמר יהודה פו*
ליקר הלחין עבור גידי גוב את
השיר שלל שרב. בימים האחרונים
פרץ סיכסוך בין המפיקים
של גוב לזמר פוליקר. הרקע
לסיכסוך — טענת המפיקים ש־פוליקר
משלב את השיר בהופעות
שלו, דבר שעלול לגרום לירידה
במכירות התקליט של גוב.
יום השני הוא היום העסוק
ביותר של מעצבי־העילית בישראל.
את זאת גילו האופנאים

גידעון אוברזון, עודד פרו־ביזור,
יהודה דויד ועודד
גרא, שנפגשו לצורך תצוגת־ענק
משותפת. הם סיפרו שנשים
רבות מגיעות לבתי־האופנה ביום
שני בבוקר, לאחר שצפו ב־סידרה
״שושלת״ ומבקשות הע־העולם
הז ה 2649

1 \ 1ל ך 1ד 11171 כהפגנה של כל תנועות־המחאה, שהתקיימה ביום־השבת בתל־אביב, השתתפו
\ ו | 1 11 1141 111 גם הדוקטור נורית גרץ, אשתו של הסופר־העיתונאי עמוס קינן, בתה הקטנה
אהרונה ואמה של גרץ. האם הקשישה, שהתעייפה אחרי הליכה ממושכת, ישבה לנוח בבית־קפה.
תקים לשמלות של השחקנית
ג׳ואן קולינס, המשחקת את
התפקיד של אלכסיס.
לפני ימים אחרים חגג
לירון נלסון, בנו של רפי
נלסון המנוח, את יום־הולדתו
בכפר בחברת ידידים וחברתו־לחיים
ג׳ודי. הוא סיפר לידידתו
בטי בלייבר שטאבה עבורו
אינה רק פרנסה, אלא גם זיכרונות
יפים מאביו. על החזרת טאבה
הוא אינו רוצה כלל לחשוב.
בילי היימן, מעצבת־האופנה
שסגרה את מיפעל ביג־די־העור
שלה באילת, סיפרה
שכמה בעלים של עובדות במים־עלה איימו עליה במכות במידה
ולא תשלם את משכורותיהן. היא
עדיין מקווה לשקם את המיפעל
ולהחזיר את חובותיה.
ערב־ההתרמה לאירגון ני־צ״ן,
שנערך במכון־ויננ״ט, היה
.רצוף הפתעות. ג׳ודי שכטר־מן,
אחותו של הלורד מרכוס
זיו, פגשה בשר יצחק נבון,
ידיד קרוב שלה, שאותו לא רא־
,תה כמה שנים. השניים החליפו
חיבוקים ונשיקות ועוררו התרגשות
רבה. ויטה רוזוב, אשתו
של איש־העסקים איזי רחוב,
שהיא יושבת־ראש האגורה, הופיעה
בשימלה אלגנטית, בעיצובו
של קובי רביץ, וזאת למרות
שהמעצב החביב עליה, עו־
׳ דד גרא, היה בין המוזמנים.

ליטל פורת, בתה של
השחקנית אורנה פורת, היא
מעברת־מחזות. באחרונה התלוותה
לצוות אחת ההצגות שעיברה,
על חבל דק, בתיאטחן לילדים
ולנוער. ברגע האחרון ממש
התברר שאחת השחקניות, נטע
אהובי, לא הגיעה. ליטל, שהכירה
פחות או יותר את שורותיה,
התבקשה לקפוץ לתפקיד, ועשתה
זאת בסדר גמור, בעזרת סיוע
ואילתורים. אורנה פורת הצטערה
על שהחמיצה את החוויה.
זאב חפץ, לשעבר מנהל
לישכת העיתונות הממשלתית,
ערך מסיבה בביתו במוצא־עי־לית,
לכבוד יום־הולדתו ה־40
של ג׳ון ברודר, כתב שיקאע
טריביון. היו שם אליהו בן־

אלישר, רון בן־ישי, יואב
קוטנר, דני סנדרסון, אלון
אוליארצ׳יק, אפריים שמיר
ורבים אחרים. בשעה מוקדמת
למרי, 11.30 ,הופיעו מיקי
קם ויהודה אדר בקטעים מוסיקליים
בסיגנון שנות ה־.50
הרעש שבקע מן הרמקולים הפריע
לאחד השכנים, והוא לקח
צינור־מים והתיז על כל הנוכחים.
חפץ ניגש לשוחח איתו,
והושגה הסכמה: מותר להרעיש
עד 1אחרי־חצות. אבל השימחה
גלשה מעבר לזמן המוסכם, ואז
הגיעה המישטרה, וסגרה עניין.

רפאל (״רפול״) איתן
פגש בשבת בבוקר־ראיונות בקר•
יית״מוצקין את איש־הנחשים
בני מרום, וסיפר לו שבמושב
שלו, תל־עדשים, יש ממש מכת־נחשים.
ימים אחדים לפני־כן, סיפר
רפול, הוא נסע במושב בטרקטור
שלו, ופתאום ראה, בצד הכביש
,״צפע ענק, שני צול, יושב
ומסתכל על העוברים־ושבים״.
רפול, באומץ־לב, נסע רברס,
חשב, אולי, לטפל בצפע בעזרת
המעדר שהיה על הטרקטור. אבל
הנחש נעלם בתוך שיח. רפול
הודיע למישפחה הגרה בסמוך
לאותו שיח שעליה להיזהר, ובשום
פנים לא להתרוצץ יחפים
בחצר.

! \ 1 *1 1 1 1ך 1עורך־הדין, מגיבורי הפגישה הלילית, ממעט
\ / 1\ 11ו | 1^ 1בבילוי באירועים חברתיים, אך כשהוזמן
למסיבה של אחת ממזכירותיו לא סירב. הוא גם לא סירב לרקוד.

מערכת־הבריאות המתמוטטת
סופגת ביקורות מכל הכיוונים.
הגדיל לעשות הבדרן גדי
יגיל שמספר את הבדיחה הבאה
— מה המשותף לבית־כנסת
ולבית־חולים? — בשניהם מה
שנותר לך, זה להתפלל.
בהצגת ה־ 120 של הקומדיה
המשל לביחח לאום׳ בכיכובם
של מוטי גילעדי וגדי
יגיל נכחו חברי־כנסת רבים.
ביניהם היה חבר־הכנסת יגאל
הורביץ. בחלקה השני של
ההצגה עשה גילעדי חיקויים של
הורביץ מהתקופה שבה כיהן
כשר־האוצר :״אמרתי לכם

המיליונר עתיר״הנכסים, המתקרב לגבורות
הגיע למסיבת יום־העצמאות של דרום־אפ־ריקה
והתבודד, שקוע בהירהורים, באחת הפינות. .כשנשאל מה
הקשר בינו לבין השגריר השיב ששניהם חברים במיסדר אבירי־ה״
גריל וכי הוא אורחו האישי של שגריר דרום־אפריקה אנטון לובסר.

מורס בנין

\ 1ך ך 1חבר-הכנטת, אשתו אן-קלוד(מימין) ובתו אורית, מנישואיו לאשתו הראשונה ג׳ואן,
בלטו במסיבה הרומנית שהתקיימה במלון ״דניאל״ .בין מרק הצ׳ורבה לקבב הרומני
\1 11
התברר שחבר״הכנסת אדרי הוזמן לאירוע הפולקלורי מפני שהוא נוהג להתגורר דרך־קבע במלון.
העולם הז ה 2649

לשמור על השקל. אין לי. אין
לי.״ הורביץ כמעט ונפל מהכסא
מרוב צחוק. הקהל הבין שהורביץ
נוכח באולם והכל החלו מוחאים
כפיים. ואז המשיך גילעדי, בהתייחסו
לבניו של הורביץ, שחב־רתם
פשטה את הרגל :״גם הבנים
שלי אומרים, אין לי, אין לי״.
בהמשך פנה החקיין גילעדי לקהל
ואמר :״אנחנו מודים לשרת־הבריאות
הקהל החל מפנה
מבטו לשורות הראשונות, כדי

למצוא את השרה, אך היא לא
היתה בין הנוכחים.
מנחה־הטלוויזיה מני פאר
ואשתו קרני משפצים את
ביתם. הם החליטו לשכור דירה
ברמת־אביב עד גמר השיפוצים.
אחרי שגרו שם כמה ימים אמרה
אשתו שהיא כל־כך מרוצה מהדירה
החדשה שאינה מתנגדת
להישאר בה באופן קבוע.

דפנה ברק, זדד׳ד
אוהליאבונעמיר ון ₪

סיפורו של!( *01ן־דור ששרת באיש־סגילואים
בסגחנווז־הפליטים ברצועת־עזה: סגה קורה באמנת

האינתיפאדה סדות רא
^ פגנות המוניות, ידויי אבנים,
1 1הפעלת מיטעני־צד והשלכת בק־בוקי־תבערה
קיבלו בתיקשורת את
הכותרת ״שקט יחסי״ .לכותרת אין כל
אחיזה במציאות העגומה של רצועת־עזה.
לא שקט יחסי ולא בטיח —
מילחמה — זה מה שמתחולל היום
ברצועת־עזה חצי שנה אחרי תחילת
ההתקוממות בשטחים הכבושים.
חודש שרות־מילואים באיזור מסיר
בל ספק לגבי מה שקורה בשטח.
התיקשורת לא מנפחת, לא יוצרת
אירועים. היא מראה מציאות והיום גם
זה כמעט ולא.
שם המישחק — שוטרים וגנבים.
השיטה — כל ממזר מלו. האמצעי —
להיכנס בהם בנחישות, לכסח.
הגיזרה המרכזית של רצועת־עזה,
המשתרעת מצומת־נצרים ועד צומת־קטיף,
מכונה איזור המחנות. היא
כוללת בתוכה ארבעה מחנות־פליטים:
נוצייראת, המחנה הגדול בין הארבעה,
המונה 30 אלף פליטים פלסטיניים;
אל־בוריג; המונה 10 אלפים פלסטיניים;
אל־מועזי, המונה ,5000 ומחנה־הפליטים
בדיר־אל־בלח, המונה אף הוא
מיספר רומה.
תושבי־המחנות משמשים מקור נכבד
לכוח־העבודה מקרב תושבי השטחים
הכבושים העובדים בישראל. מיס־פר
גדול של דוברי־עברית, העושים
דרכם למרכזי האוכלוסייה בישראל
וחזרה מדי יום.
עם קבלת צו־המילואים התחילו
הבירורים הטלפוניים — היכן משרתים?
מה יהיה? מה נעשה? זו הפעם
הראשונה שהגדוד נקרא לסוג כזה של

נע השתכנעו החיילים בצידקת הדרה
אגב, מאחר והאלות שהיו מצויות בידי
צה׳׳ל נשברו בקלות, הוסבו מקלות של
טוריות לאלות.
הימים הראשונים מוקדשים לתיד־רוכים
בכל הרמות .״הוראות התנהגות
בשטחים״ קוראים לזה ולאימונים בפיזור
הפגנות ושימוש באמצעים הקיימים
בידי צה״ל. אך תידרוכים לחוד ומציאות
לחוד. התידרוכים בעל־פה מלווים
בקריצת־עין ונותנים גושפנקה לא־רישמית
לעבור על ההוראות הכתובות.
בתידרוך, שהתקיים י לכוח־המילו־אים,
הסביר קצין־האג״ם של האיזור
שמכת־אלה בראש יכולה לפתור את
כל הבעיות. אולם על־פי הוראות הצבא
אסור בתכלית האיסור להכות בראש.
כשהערתי על כך לקצין־האג״ם תשובתו
היתה שיהיו עוד מספיק תדריכים
שבהם יובהר שאסור להכות באלה
בראש. אולם את הנעשה אין להשיב.
כוח גדול של חיילי־מילואים, צמאים
להוראות מדוייקות, שמע הוראה
מפורשת מבעל־סמכות.
כשדובר על טיפול בפצועים, לא
דובר כלל על טיפול בפצועים פלסטיניים.
כשהערתי על כך היתה התשובה
שבפצועים שלהם יטפלו ״המקומיים״
עצמם. הם שידאגו לפינוי ואם זה לא
ייעשה, ידאג הכוח במקום להכניס את
הפצוע לרכב מקומי ולפנותו לבית־החולים.

רשאים
ליטול תעודות־זיהוי מהתושבים,
ובכך למנוע מהם אפשרות לתנועה
חופשית.
הכל תלוי במפקד בשטח ובאנו־שיותו.
אולם החושים מתקהים במצבים
כאלה. מאבדים רגישות, מפסיקים

הוראות להוד
ומציאות לחוד

פרק הנושא את השם ״מגע עם
אוכלוסייה״ קיים הסעיף הבא:

מחנה אל־מוע!׳ :ן געירים מיידים אבנים בכניסה למחנה

ח״ל צה״ל מסתערים אל תוך ענן הגאז ב מי רדף אחרי הצעירים
פעילות מאז תחילת האינתיפאדה.
מעולם לא עסקנו בפיזור הפגנות,
בעבודות־שיטור, בבדיקת רישיונות־רכב,
תעודות־זיהוי, קבלנות עבודות־צבע,
הורדת רגלים מחוטי־חשמל,
הובלת עצירים, מעצרים, ליווי אוטר
בום אזרחי של ישראלים העובדים
בגוש־קטיף.
בתחילה היתה המבוכה רבה. נוסעים
באוטובוס שעבר זה עתה במחסום נחל-
עוז ונכנסים לרצועה. שטחים עצומים
של עצי־דקל, חממות, שדות מוריקים,
נוף פילאי, העומד בניגוד משווע
למחנות־הפליטים.
הדרך הטובה ביותר לפרוק את
המתח היא להתלוצץ. ועל מה מתלוצצים,
אם לא על התפקיד עצמו? לאלה
ניתן הכינוי,המשכנע׳ ,ובעזרת המשכ

בהוראה אחרת, הדנה בנוהל ״פתיחה
באש בעת סכנת־חיים״ ,נכתב :״במיק־רה
שבו יותקפו כוחותינו או אזרחים
באש או באמצעי־חבלה, לרבות בק־בוקי־תבערה
— תושב אש על־מנת
לפגוע, לעבר המתקיפים בלבד ״.בעל־

עם אחר ויחסו לכיבוש הישראלי.
אפשר לראות זאת בבירור בקרב אנשי־המילואים.
אם גדוד־מילואים מהווה
חתך אוכלוסייה, מידגם מייצג לריעות
הפוליטיות, הרי שהעם הזה בסכנה.
הנטייה ימינה, ההקצנה, נראים

״ביהודה, בשומרון ובחבל־עזה מתגוררים
תושבים רבים. מדיניותה המוצהרת
והמעשית של ממשלת ישראל מכירה
בזכותם המלאה של התושבים לחיות
חיים סדירים ותקינים בבתיהם. איננו
חפצים לפגוע בהם ואיננו חייבים
להתערב בענייניהם שלא לצורך״.
זוהי הוראה אנושית והומאנית, אך
היא אינה ניתנת לביצוע במצב של
כיבוש, שבו יכול הצבא לעשות בשטח
כבתוך שלו. למפקד הזוטר ולחיילים
הפשוטים, המסיירים בתוך מחנות־הפליטים,
אין כל הגבלה על פעילותם.
הם רשאים להיכנס לכל בית כדי
לערוך חיפוש, להוציא את יושבי־הבית,
ולהורות להם לכסות בצבע סיסמות
שנכתבו על הקירות, לפנות מחסומים,
לכבות צמיגים בוערים. הם

להתייחס לתושבים הפלסטיניים כאל
בני־אדם, כיצורים אנושיים. היצר
הבהמי שבאדם פורץ בכל עוצמתו.
גברים מבוגרים, אבות לילדים, מפסיקים
לראות את הילדים הפלסטיניים
כילדים, אלא כאוייב מיספר אחד, זה
המשליך אבנים, המקלל בעברית
רהוטה, המסכן את קיומנו במדינה.
מאבדים את הפרופורציות, הופכים
זבוב לפיל.
על־פי הוראות הצבא אסור לחייל או
למפקד בשטח, שביצע מעצר, לחקור
את העצור, אר כל חייל חושב שיוכל
לקרב את הגאולה, שיוכל להוציא
פרטים חשובים, שלבדו יעצור את
ההתקוממות באמצעות העצור הרועד
מפחד. ומי יעז לעצור מהחייל לדלות
חומר חשוב כל-כך?

פה ניתנה ההוראה לירות ברדיוס של
360 מעלות.
במצב כזה ברור שיכולים להיפגע
גם אנשים חפים מפשע, אנשים שניקרו
למקום במיקרה, ושלא היתה להם כל
נגיעה למתרחש. ההוראה היא בלתי
סבירה בעליל ונוגדת את ההוראה
הכתובה.
באחד הסעיפים כתוב :״אין לפתוח
באש, אלא כנגד תוקף ספציפי, שזוהה
כמסכן חיי־אדם. יש להקפיד היטב לבל
יפגעו אחרים.״ הילדה בת ה־ 3מעזה,
שנפגעה בעינה ובידה, לא פגעה בחיי־אדם
ולא היתה התוקף הספציפי. היא
נפגעה מכדורי־גומי, שעל־פי ההוראה
ניתן לירות ממרחק של מינימום 40
מטרים. אולם ממרחק כזה הירי אינו
אפקטיבי ועל כן יורים ממרחק של
עשרה מטרים ואף פחות. ירי ממרחק
כזה יכול בהחלט לפגוע, כפי שפגע
בילדה ובאמה.
בנוהל השימוש בנשק נכתב :״התנגד
החשוד למעצר, ניתן להשתמש
בכוח סביר, כדי להתגבר על ההתנגדות
למעצר. כוח סביר משמעו —
אותה מידה של כוח שהיה נוקט בה,
בנסיבות העניין, אדם סביר, על־מנת
להבטיח את ביצוע המעצר, נוכח התנגדות
או ניסיון להתחמק מצד החשוד.״
לכותב ההוראה יש כנראה תשובה
ברורה מהו כוח סביר ומיהו אדם סביר.
האם הוא גם יודע היכן מצוי הגבול בין
הסביר ובין מה שאינו סביר? האם
מילואימניק, התומך בתנועת ״כן״,
הוא אדם סביר? ההוראה נותנת פתח
לכל אדם, הרואה עצמו אדם סביר,
לעשות כרצונו.
הפוליטיקה אינה נעצרת עם הגיוס
לשרות־המילואים. התנהגותו של חייל
היא תוצאה ישירה של דיעותיו הפוליטיות,
יחסו לאדם, התייחסותו לזכויות

בבירור. לגבי הרוב, הפלסטינים אינם
נחשבים כבני־אדם שיש להתחשב בהם.
הכיבוש יצר את המושג שהפלסטינים
הם רק ״חוטבי־העצים ושואבי־המים״.
של החברה הישראלית, רק כלי־שרת.
במילואים פורץ הכל החוצה. הסביבה
מתירה להסיר את הרסן, וכשמתירים
את הרסן אין דין ואין דיין. כל ממזר

0לי

סידרת-

** עצרים ש ל פלסטיניים הם עניין
^/שבשיגרה. מיידי אבנים, משתתפים
בהפגנות, מניפי דגלים, מציירי
סיסמות, כאלה החשודים בביצוע המעשים
הללו או כאלה שהיו ליד החשודים.
כשמזהים בוודאות מיידי אבנים
יודעים אחרי מי רצים, כשלא יודעים
בוודאות עוצרים כל מי שתופסים, כדי
להוציא את התיסכול.
הסימטות במחנות־הפליטים צרות
וקצרות. הצעירים הפלסטיניים יודעים
היטב את דרכי־המנוסה. הם נעזרים
בתצפיות, המזהירות מפני כוח־צה״ל
הקרב ובא. ההפגנות כבר אינן המוניות
כפי שהיו בתחילת ההתקוממות. המטרה
היא יותר התגרות מאשר
התקוממות. כשאין סיור־צה״ל במחנה
גם אין הפגנות.
השיטה הנהוגה היא להבעיר צמיג.
כשהצבא רואה עשן שחור וסמיך
מיתמר הוא מגיע ואז מתחילה החגיגה
— ידויי אפנים וחפצים שונים
ומסוכנים, התקהלות ומחסומים.
כשהכוח מגיע אין מבחינתו הבדל
בין משתתפים לאנשים תמימים. נכנסים
לבתים, מוציאים את היושבים בהם
ומורים להם לפנות מחסומים, לכבות
צמיגים בוערים באמצעים שבידיהם,
וכשאין אמצעים — ״שייצרו״ .לא

אחת קורה שמאלצים נהג־משאית
להעמיס על משאיתו את המחסום, או
מפנים צמיג בוער ללב פרדס.
מחיילים שמעתי שהיו אף מיקרים
שבהם הוכנסו צמיגים בוערים לחצי
רות־הבתים או לתא־המיטען של
מכוניות. כל מעצר מלווה במכות,
למען יראו וייראו. בידי החיילים
מצויים אזיקונים מפלסטיק, לצורך
קשירת הידיים, ובד פלנליט לכיסוי
העיניים.
העצירים׳מושבים בקומנדקר צבאי
ומובלים למחנה שבו שוהה הגדוד. שם
הם מורדים ליד פתח המחנה. הש״ג
שומר גם עליהם. שומר שלא יברחו, אך
לא שומר מפני התעללות חיילים
בעצירים, והחיילים מתעללים. מכים
עציר, הקשור בידיו ועיניו מכוסות,
מוציאים את הזעם.
מעניין שדווקא החיילים שאינם
בשטח הם המתעללים, למרות שלא הם
ספגו אבנים וגידופים בעברית רהוטה.
הם הרואים לעצמם חובה לחנך את
העצורים.
כשנעצר ילד מתחת לגיל 12 לא
ניתן להכניסו למעצר. לכן מחכים
לאביו שיגיע וישלם כופר בסך 4000
שקל. האב מוזהר שאם הילד ייעצר שוב
הוא ייעצר במקומו. השיטה הביאה
למצב שבו מכים אבות את ילדיהם
לפני החיילים, כדי להשביע את רצונם,
כרי להראות שהאב מתנגד למעשהו
של בנו.
ואם בחינוך עסקינן, ממציא לנו
הראש היהודי פטנטים. מושגים צבאיים
הושאלו למחנות־הפליטים. כך למשל
״סידרת־חינוך״ .ביוזמה מקורית ומקומית
של המפקד בשטח, רוכזו מדי פעם
עשרות גברים וצעירים, המתגוררים
באיזור מסוים של מחנה־הפליטים ושמעו
הטפות־מוסר ואזהרות לבל ישתתפו
בהפרות־סדר. לצורך שיכלול השיטה
מונה בכל איזור חניך תורן פלסטיני.
הנ״ל היה אחראי ביום התורנות שלו
למחוק את כל הסיסמות המצוירות על
הקירות, לפנות מחסומים וצמיגים.
באחד המיקרים הובא למחנה עציר
פצוע בראשו ממכות אלה. רופא־הגדוד
תפר את הפצע בראשו של הפצוע וחבש
אותו. אחרי שנחבש הושב בפתח המחנה.
חייל סיפר לי שראה במו עיניו
קצין בדרגת סרן, ששבוע קודם לכן ירה
ופצע פלסטיני במחנה־הפליטים בדיר־אל־בלח,
משליך אבנים לעברו של
הפצוע. רק בהתערבותו של החייל
הפסיק הקצין ליידות אבנים.
אותו קצין נהג לדבר עם הפלסטיניים
באידיש כדי להכעיסס. הקצין
הועבר מסיור אחד לשני, כיוון שחיילים
סירבו להיות בפיקודו.
מהמחנה הגדודי מועברים העצורים
למימשל בחאן־יונס. במקום מצויים
חמישה תאי״מעצר. אורכו של כל תא
לא עולה על מטר וחצי ורוחבו מטר
אחד. לעיתים קורה שלתא כזה מוכנסים
גם שמונה או עשרה עצורים.
התנאים הם תת־אנושיים. כשמובא
עצור למקום מתחילה התקהלות של

חיילים. מכות ואגרופים לעצורים המובאים
הם עניין שיגרתי .״פירצה קוראת
לגנב״ אומר הפיתגם, וכאן יש פירצה
ויש גנב.
כשרכב של הצלב האדום עומד
מחוץ לשער־המימשל ההתנהגות היא
אחרת לחלוטין. גם החיילים הפשוטים
יודעים שיש לנהוג בזהירות. אגב,
לעצורים המציאה הלשון הצבאית
כינויים מיוחדים, המזכירים כינויים
שהודבקו ליהודים במקום אחר לפני 45
שנה. העצורים מכונים בקשר ״ליצנים״
או ״מלוכלכים״.
אחרי שנשפטו מועברים העצורים
למיתקן אנצאר 2בחוף־עזה. בשביל,
המוביל לבית־הכלא, הוקמו דוכנים
שבהם יושבים אנשים המדפיסים
במכונות־כתיבה בקשות שונות,
שצריכות להיות מוגשות למימשל עלפי
הזמנה. תופעה, שהיתה נפוצה בתל־אביב
לפני עשרות שנים, הועתקה
לעזה.
מפקד יבמסלול מזורז

עמיים ליוויתי עצורים למית־
^ קן־ הכליאה. בפעם הראשונה היו
אלה שני עצורים. אחד מהם, מורה
מחאן־יונס, הושם במעצר מינהלי לחצי
שנה, והשני לתקופת־מעצר קצרה.
במישרד־הקבלה הם אמורים להיבדק
על־ידי רופא. השניים צוו להתפשט
לצורך בדיקה רפואית. אחרי שהתפשטו
הורה להם הרופא להסתובב במקום,
העיף בהם מבט חטוף מרחוק ובזה
הסתיימה הבדיקה.
מכיוון שלשניים לא היה ברור שהם
צריכים גם לחלוץ את נעליהם, ולטעמו
של חייל המשרת במקום הם התפשטו
לאט מדי, ספג כל אחד מהם חבטה
אדירה בראשו, כדי שיזדרזו. אף אחד
לא העיר לו, אף אחד לא מנע בעדו
לנהוג כך.
במיקרה השני הובאו למיתקן־הכלי־אה
46 עצירים על גבי משאית צבאית.
הם הורדו מהמשאית כשעיניהם
מכוסות. היה מזעזע לראות אותם
קופצים מגובה של מטר ונערמים זה
על גבי זה, אחרי שהורדו הושבו בשורה.
כיסויי־העיניים הוסרו. חייל, המשרת
במקום, נטל יוזמה והורה לעצורים
להרכין ראשיהם.
מי שלא עשה זאת במהירות, ספג
מכת־אגרוף בעורפו. אותו החייל בדק
את הכיסויים שכיסו את עיני העצורים.
אחרי שבירר ובדק נטל לעצמו ארבע
מיטפחות־ראש שנשאו חן בעיניו.
ניגשתי אליו והוריתי לו להניח את
המיטפחות, מכיוון שאינן שייכות לו.
הוא סירב.
קראתי למפקד מיתקן־הכליאה וביקשתי
ממנו שיורה לחייל להראות לו
את המיטפחות שנטל. הוא לקח את
המיטפחות מהחייל ואמר לו :״חבל
להסתבך בשביל דבר כזה ״.הקצין לא
ראה לנחוץ להזהיר את החייל, או
לשפוט אותו, למען ירעו אחרים שזו

צמיג׳ בוערים בעז ה: סתם ׳ 1ש ל אינתיפאדה
ביזה לשמה, האסורה בתכלית האיסור.
במיתקן־הכליאה עוסקים העצורים
בכל העבודות השוטפות הקשורות
לתחזוקת המקום. החל׳בניקיון ובאיסוף
בדלי־סיגריות וכלה בעזרה בקבלת
עצירים חדשים. לחייל החדש בצבא, זה
שאך סיים את הטירונות, ניתנת האפשרות
להפוך למפקד במסלול מזורז.

ייי| י י י 1

,,חניך תורן״ מוריד את כתובות האינתיפאדה(מימין: צ ל החייל השומר)

רצועת־עזה נתונה בעוצר כללי
החל בשעה 10 בלילה עד 3לפנות־בוקר.
כל ארם שהפר עוצר מובל
למעצר.
ברגע שמסתיים העוצר מתחילה
תנועה ערה של כלי״רכב לכיוון צפון,
לעבודה בישראל. טורים ארוכים של
מכוניות מסוג פיני! נערכים לפני המחסומים,
כדי לעבור בדיקה של תעודות־זיהוי,
רישיונות־רכב, תעודות־מישלוח
ושאר מיני דברים העולים בדעתו של
החייל הבודק.
עוגת האבטיחים

ן• ש חיילים במחסום העושים תפקיד
זה לא במעט הנאה, שהרי צריך
להעביר את זמן המישמרת. עונת
האבטיחים והמלונים התחילה. וכי יוכל
חייל לעמוד בפני הפיתוי ולא ליטול
מידגם מייצג מהסחורה?
ידועים לי שני מיקרים שבהם ״ביקשו״
חיילים מבעל הסחורה אבטיחים
ומלונים. וכי יוכל הנהג לסרב לבקשתם
המנומסת כל־כך של החיילים? הרי
הוא תלוי בטוב ליבם של החיילים
לשבט או לחסד. חיילים ניצלו את
תפקידם כדי להשיג דבר ללא תשלום.
לשאלתי מדוע עשו זאת ענו בתמימות
:״רק ביקשנו, הוא נתן מרצונו.״
האם זו לא ביזה אלגנטית? נכון שהתופעה
הזו היא חריגה. נכון שרוב
החיילים שילמו עבור מיצרכים שלקחו,
אולם התופעה החריגה הזו, המכונה
״ביזה אלגנטית״ הפכה לנורמה, לעניין
של מה בכך.

בימים שבהם מוכרזת ברצועה שביתה
כללית, או כאשר נקראים התושבים
שלא לצאת לעבודה בישראל,
ההיענות היא מלאה לגמרי. הצבא
מגלה סימני־עצבנות וחוסר־אונים אל
מול היענות התושבים. במכשירי־הקשר
מטרטרת שוב ושוב הדרישה
לדין וחשבון על מצב היציאה לעבודה.
שמעתי קצין אחד שהשיב :״היציאה
לעבודה היא כמו בימים הטובים ״.הוא
התכוון לימים שלפני ההתקוממות.
כדי למנוע יציאה לעבודה מצאו
הפלסטינים שיטה חדשה, שקיבלה את
הכינוי ״נינג׳ות״ .מאות מסמרים מפוזרים
על הכבישים בתוך מחנות־הפלי־טים
ובכבישים הראשיים. המסמרים
מוסווים בתוך צמיגים, קרשים מפוזרים,
נעליים, או תקועים בכבישים
עצמם. תקרים בגלגלים הפכו לחלק
מהשיגרה היומית. השיטה אף שוכללה
ובמסגריות מקומיות מותקנים משול־שי־ברזל
חדים, המוצמדים לכביש
ומטרתם לקרוע את הצמיגים.
באחרונה קיבלה הפעילות המקומית
תפנית. פעולות הפח״ע(פעילות חבלנית
עויינת) מתגברות. פעמיים הושלכו
לעבר אחד מסיורינו בקבוקי־תבערה,
פעמיים הופעלו מיטעני־צד
כדוגמת אלה שהופעלו בלבנון. הפעילות
המקומית הופכת לאגרסיבית יותר
ויותר.
לקראת יום ה־ 40 להתנקשות בחיי
אבו־ג׳יהאד הורגשה תכונה מיוחדת.
הצבא היה בכוננות. ביום ג׳ ה־ 25 במאי
נהרג צעיר פלסטיני במחנה־הפליטים
(המשך בעמוד )35

בועזעברוו, אינטלקטואל צבו, שסיפח ,,החשבון הואומיי, יצא זה
עתה לאוו, מסבו עד עברו כאיש לחי״ ונחסיד הכנענים, על מוצא מישמזתו
ה״שורשית״ וער השקכותיו לגב הודים ועובים, דח וציונות ועתיד המדינה
.ומאמו בעיתון
יש השפעה
ובה ישו מאשו
לנאש ימי
מליאח־ננסת ריקה־•

..אחרי שהצטרפתי
ללחי״ שימשתי כשליח
התנועה נאלצות־הבוזז.
כו החמצתי
אח מילחמת־העצמאוח״

.אזני מתנוון להקים תנועה ועיעית.
נוחי בכתיבה
ולא באיונון״

.אנ ת ח,

יחסית לצעיתו של
היש, הושיס לעצמנו
חוש מחשבתית
ובה ישר

בועז עברון, בעל״טור ב״ידיעות אחרו נות״
,ראש המיפעל לתירגום ספרות״מופת,
מרופד היטב בהוויה הישראלית, בהיסטור יה
של העם הישראלי.
נינו של יואל משה סלומון, בנו של דויד
המבורגר, אחד מעורכי״הדין הגדולים של
תל-אביב הקטנה, אחיו של הפרופסור יאיר
עברון, ראש החוג ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת
תל-אביב. בכור בניו, גילעד, הוא
מחזאי. הבן הצעיר, יואב, חוקר ב״מכון
וייצמן״.
אומרים שהוא אינטלקטואל אמיתי, החי
בסימון האינטלקטואלים האירופיים. כל

זמנו הפנוי מוקדש לקריאה ולכתיבה. כשהחיים
בתל-אביב מעיקים, הוא נוטע לא חוזתו
בפרדט״חנה. כך הוא מכנה את הבית
והפרדס שרכש שם לפני 15 שנים.
ידידיו, והם רבים, אומרים כי עברון הוא
איש-אשכולות בסימון הישן. ידען גדול
בהיסטוריה ובספרות, בפילוסופיה ובתי אטרון.
שייך לזן ההולך וכלה של ידענים
שהם גם קפדנים, קנאים לכל מילה, וגם
שנונים.
בימים אלה יצא לאור ספרו ,״החשבון
הלאומי״ .ספר היסטוריוסופי. עבר, הווה
ועתיד של העם הישראלי בארץ.

את הספר כתב במשך 10 שנים .״אני
רואה את העולם בשחור, ולכן זהו ספר
פסימי,״ הוא אומר.
כרבים מבני־דורו שנולדו וגדלו כאן, גם
עברון חש באכזבה .״את מה שכתבתי אני
בצורה הגיונית, אינטלקטואלית, ביטא קינן
בספרו האחרון, ,את והב סופה׳ .אנחנו,
ילידי-הארץ, שראינו את תהליך צמיחתה,
שגדלנו איתה, צופים עכשיו בתחילת שקיעתה.״
אחד
הפרקים המעניינים בספר דן בת נועה
הכנענית. בנעוריו היה עברון במשך
שנה אחת כנעני, והוא חי עדיין את רעיונות

קבוצה זו. שוב ושוב הוא אומר כי הכנענות
שייכת לעברו הרחוק, וכי אין לה כל מש מעות
מיידית. אולם הוויכוח עם הכנענים
מגלה מהות בסיסית. עברון שולל את דרכם,
אלא שמתוך השלילה מבצבץ כאב. כאילו
הוא עדיין קשור לתנועה הרחוקה ההיא -
אם לא בהגיון הקר, האנליטי, אז ברגש.

• איך הנעת אל הכנענים?
עמוס קינן, חבר, עורר את התעניינותי בהם.
משך אותי הרעיון שאנחנו בראש ובראשונה עב־

רים, ולא יהודים. עוד לפני־כן הרגשתי, כרוב
חבריי, שההיסטוריה של היהודים בתפוצות היא
דבר זר לנו. אנחנו בני־הארץ. זו מולדתנו, זו
הארץ שלנו, בלי כל קשר לגולה ולציונות.

זהו זיוף היסטורי. מי יכול לדעת מה היו
עמדות האירגון אילו היה ממשיך להתקיים?
זמן־מה אחרי שהצטרפתי ללח״י שימשתי כאחד
משליחי התנועה בארצות־הברית. תפקידנו

• כבר אז הימה ציונות מילת־גנאי?
כן. כשאני מדבר היום עם אנשים צעירים, אני
רואה שאנחנו הרשינו לעצמנו חרות מחשבתית
רבה יותר. הרעיונות והריעות שלנו היו לעיתים
נועזים יותר מכל מה שהצעירים היום חושבים.
לא הייתי חריג. רבים מבני־דורי חשו שהציוד
נות אינה מסבירה את המציאות שלנו. הרי היהודים
באים לכאן רק בעיתות צרה, מחמת רדיפות
ופוגרומים, ולא בגלל אהבת־ציון.
אלא שהדור שלנו לא הצליח לנסח ולהגשים
את הרגשותיו אלה. רבים נהרגו במילחמת־העצ־מאות,
רבים עזבו את הארץ, ואחרים נקלטו על־ידי
המערכת הממלכתית, שהיתה זקוקה לכוחות
צעירים, ועשו קאריירה בתוכה.

• איד הצטרפת לכנענים?

ב־ 1951 חזרתי לארץ, אחרי שהות בארצות־

הברית. אחי, שהיה כבר חבר ״הוועד לגיבוש הנוער
העברי״* הפגיש אותי עם יונתן רטוש.
דיברנו במשך 10 שעות. בסופן אמרתי לו
שהמיתוס העברי הקדום לא מקובל עלי. רטוש
רצה לשעבר, להפוך לעברים, את תושבי ״ארץ־
י -הקדם״ ,היינו האזור המכיל את ארץ״ישראל,
י סוריה, לבנון וירדן. אני חשבתי שאי־אפשר לכפות
על עמי האיזור את העבריות.
הצטרפתי לתנועה, למרות שלא קיבלתי את
כל האידיאולוגיה שלה. הייתי בין היחידים
שהצטרפו לכנענים בלי להסכים עם כל רעיונותיו
של רטוש.

• מה היתה הפעילות שלכם?
ניסינו לצרף אלינו חברים חדשים, להפיץ את
רעיונותינו. לא היתה לנו השפעה אירגונית, אלא
אינטלקטואלית. עצם העובדה שמישרד־החינוך
הנהיג אז את שיעורי התודעה היהודית בבתי־הספר
מראה, לדעתי, שרצו למנוע את התרחבות
השפעתנו.

• במו רבים מהכנענים, גם אתה
היית בלח״י?

כן. אבל לפני הכנענות.
בעיקבות השבת השחורה עזבתי את ההגנה.
חשבתי שצריך לפעול נגד הבריטים ביתר תקי־פות
ממה שעשתה ההגנה.
לח״י לא נלחם בעד רישיונות־עליה או נגד
הספר הלבן, כמו ההגנה. לח״י הציע מילחמה
בבריטים מפני שהם כובשים זרים, ללא כל זכויות
בארצנו. הרעיון הזה חפף את רעיונות הכנענים.
ובאמת, לרטוש היתה השפעה על אברהם שטרן**.
הם היו ידידים קרובים.
היום רואים את לח״י כאירגון ימני. למעשה
רוב חבריו סיגלו לעצמם במרוצת המאבק תפיסות
שמאליות. בוועידה הראשונה של תנועת־הלו־

״היהודים אינם עם
טריטוריאלי.
היהדות היא ביעדה
צ־וול־זציה דתית״
היה לארגן אנשים וכספים. כך החמצתי את מיל
חמת־העצמאות. כשחזרתי, הצטרפתי לכנענים.

• כמה זמן היית כנעני?
כשנה.

• למה עזבת?

רציתי לפרסם באלף, כתב־העת של התנועה,
מאמר המעלה השגות נגד האידיאולוגיה המקובלת
שלה, כגון המיתוס העברי הקדום, כפיית
העבריות על עמי האזור. רטוש לא היה מוכן לכך.
לא הסכמתי לוותר, ועזבתי.

• ניכר מכיפרך שלמרות הכנעניות
כעכרך יש לד פימפאטיה למימכד הדתי.
היהודי
הדתי הוא היחידי המגדיר את עצמו
באורח חד־משמעי״ופוזיטיבי. לכל היהודים האחרים
יש בעייה של הגדרת זהותם. החרדים יודעים
מי הם.
דבר נוסף: המיבנה הקהילתי היהודי מעניק
מיסגרת מלוכדת מאוד, תומכת מאוד, וכתוצאה
מכך יש לה כוח־הישרדות עצום.

• היהדות, לדעתך י, היא עכ או דת?

הציונות הבסיסית רואה ביהודים עם טריטוריאלי
גולה, שתמיד שאף לחזור לארצו. אני חושב
שזו הגדרה לא־נכונה. וכי מה משותף ליהודים
בכל העולם? רק ההגדרה הדתית! המיבחן האמיתי,
המספק תשובה נכונה לשאלה, הוא מיבחן
המרת הדת. יהודי שממיר את דתו אינו נשאר
יהודי. מכאן ברור שהיהדות היא ביסודה ציוויליזציה
דתית.

• יש היוכ תנועה כנענית?

מיספר מועט של אנשים עדיין מחזיקים ברעיונות
התנועה, אולם למעשה אין להם כל
השפעה, פוליטית או חברתית.

• י ש אומריב שגוש־אמוניכ הוא
ממשיך הכנעניכ.

לא. בכלל לא. הכנענים רצו לכבוש את ארץ־
קדם ולהעניק לתושבים הערביים זכויות מלאות.
נוש־אמונים רוצים לכבוש ולגרש. אמנם היו כנענים
שטענו, אחרי מילחמת ששת־הימים, שכיבוש
יוצר עירוב בין אוכלוסיות, אולם לדעתי אין
זה כך. כיבוש יוצר התנגדות, ורצון לגרש את
הכובש.

• אילו רעיונות כנענייט נטמעו בך?

הניתוק בין המיסגרת הפוליטית הישראלית
לבין הגולה.

• אילו מרעיונותיהט אתה דוחה?

בעיקר את רעיון הכיבוש וכפיית העבריות על
עמי האיזור. .

עברון עכ כנימין תמוז* והכופר האמריקאי ג׳ון פטינבק
.תמיכת היהרוח היא האסון הגדול שלנון-

המדינה לא תהיה ציונית במובן זה שתראה את
עצמה כמביאה אליה את כל יהודי העולם.

• אתה מציע לבטל את חוק־הש־בות?

יהודי נרדף צריך למצוא כאן את מקומו,
אולם אני מתנגד להפיכתו באופן אוטומטי
לאזרח. כמו בארצות־הברית, צריכים לערוך גם
כאן מיבחני־אזרחות אחרי כמה שנות שהייה במדינה.

האט אין לישראל התחייבות מו־

״אני מרגיש קיונה
גדולה יותר אל
אינטלקטואל גרמני
מאשר אל ישראלי
כלשהו, הרחוק מתחומי התעניינותי סרית כלם׳ יהדות־העולם, התומכת בכד
דינה מבחינה כלכלית ופוליטית?
התמיכה הזאת היא האסון הגדול ביותר שלנו.
לולא התמיכה הזאת, לא היינו יכולים לקיים
כאן חממה כלכלית, והיינו נאלצים להתקיים כמו
מדינה נורמלית. על כל שגיאותינו אנחנו מכסים
בכסף שאנחנו מקבלים בחוץ־לארץ. זו ההגנה
שלנו על כל מה שפגום וחולה במדינה.

• איך אפשר ליישב בפועל את רעיון
המדינה החילונית הישראלית?
בין היתר, בעזרת חקיקה. יש לקבוע שמדינת־ישראל
היא מדינת אזרחיה, ולא מדינה של צי־בורים
החיים מחוץ לה. חוק כזה יבטל, למשל, את
המעמד הממלכתי של הסוכנות היהודית, שהיא

כלי לאפליה בין האזרחים. יש להנהיג בבתי־הספר
לימוד־חובה של שתי השפות, העברית
והערבית, ולימוד ההיסטוריה של הארץ, על כל
תרבויותיה. כך יוכל כל ילד לראות כי הוא יונק
ממקורות יהודיים, כמו ממקורות נוצריים ואים־
למיים.
למשל: אנטון שמאס מספר בערבסקות על
כפרו שהיה בימי בית שני כפר של מישמרת כוהני
בית־המיקדש. יש לשער שחלק מאבות־אבותיהם
של הערבים בארץ היו יהודים.

• אל מי אתה מרגיש קירבה גדולה
יותר, אל ערבי־ישראלי או אל יהודי
אמריקאי?
אני קרוב קירבה עובדתית אל בדואי, המשרת
עם בני בצבא, יותר מאשר אל יהודי אמריקאי,
ואפילו הוא קרוב־מישפחה שלי. אבל יש לי מן
המשותף עם אינטלקטואל גרמני או אמריקאי או
הולנדי. אל אדם כזה אחוש קירבה רבה יותר
מאשר אל ישראלי כלשהו, הרחוק מתחומי התעניינותי.

ה תג בשה בארץ אומה עברית
מנותקת מהדת?

כן. יש לנו איכות ישראלית מיוחדת וקודים
משותפים לנו: מערכת שלמה של רמזים, לשון
דומה. ישראלים מבינים זה את זה באופן אינסטינקטיבי,
יודעים מה נאמר מאחורי התנועות,
מאחורי המילים. המילה,מדורה״ ,למשל, או,מנגל״
,מובנות מעבר לפירושן המילולי.
יש לנו חוויות משותפות. המושג,אמא פולניה׳
מובן מיד על־ידי הישראלים.

• ואיפה הערביט בתוך כל זה?

גם הערבים הולכים ונכללים בזה. איכר מחדרה
סיפר לי שבעבר הוא היה מזהה מיד ערבי
בבית־הקולנוע בחדרה. היום הוא לא יכול להבדיל
בין ערבי ליהודי. הם נעשים דומים לישראלים.

ש 101ה עם ראשור המ שים.

• הכפר מפתח את הרעיון הזה.
כן. אני חושב שהפיתרון היחיד לאיזור הזה
טמון בהקמת פדרציה מרחבית. ללא פדרציה כזו
ימשיכו המעצמות הגדולות לשלוט בנו. ואנו,
היהודים והערבים, נהיה לרסיסים מפורדים. אם
נצליח להקים פדרציה נהפוך למעצמה כלכלית,
נוכל להתפתח ולגדול.
עכשיו, במקום להקים פדרציה גדולה, מע־צמתית,
מכלות מדינות האיזור את כוחן במיל־חמות.

הפדרציה הזו תהיה כדוגמת אר־צות־הכרית
או בפיגנון השוק האירופי
המשותף?

בועז עברון ככנעני
.הימין ז״ף את דרכ 1של לח־ ,ו
חמים,
שקמה עם פירוק לח״י, זכה השמאל ברוב
מכריע. דיברו שם בשבח ברית־המועצות, וקראו
למאבק לשיחרור המיזרח־התיכון. אלא שאחרי
שהאירגון התפרק, הציגו עצמם אנשי׳הימין
כממשיכי דרכו של לח״י.
* הקמצההמטרת הראשעה, בראשית שעת
ה־.40
** ,יאיר״ ,שפר ש סאצ״לבקץ 1940 והקים
את אירמך הסחתרת שהפך ריסים ללח״. ,

אני רואה אותה בקונפדרציה על״פי השוק
האירופי המשותף.

• בשלב ראשון צריכה לקום מדינה
פלכטינית?

בוודאי. כדי שיוכלו לשתף־פעולה, הם צריכים
קודם כל הגדרה עצמית.

• ואחר־כך תקום כאן מדינה דמוקרטית
חילונית?

כן. זו צריכה להיות מדינה אדישה מבחינה
דתית. מדינה המוגדרת כיהודית, ושתפקידה הוא
להיות יהודית, מעמידה את כל האזרחים הלא־יהודים
בעמדת־נחיתות, וכך נוצר מצב של מיל־חמת־אזרחים
כבושה.

• ואז משמעות הדברים היא שה־יישות
הציונית כאן תחוכל?

עברון עם יוטל ברגנר בערב-זיכרון ליונתן רטוש
״הצטרפת־ אך לא קיבלתי את האידיאזלוניה שלהם!״

״אני רואה את העול בשחור!״
(המשך מעמוד )17
האינטלקטואלים הערביים, שהם
המובילים, יוצרים יותר ויותר בעברית.
לפעמים נדמה שהם יותר ישראלים
מהיהודים.

• נניח שהערבים בישראל
יטמיעו בתוכם את הישראליות,
ויסכימו לקבל את רעיון
הפדרציה. אולם מה יגרום לערבים
במרחב להסכים לרעיון
הזה?
אם נדע איך לפנות אל הערבים במרחב,
גם הם ישתכנעו בוודאי שהפדרציה
תיטיב עימם. אך עד היום לא ניסינו
להתקרב אליהם. אנחנו מתבדלים,

שיסטיות, הצוברות כוח בחברה שלנו.

• מה הפיתרון?

אולי בסופו של דבר נצליח להבין
בעצמנו שמדיניות של כוח אינה פותרת
דבר. למה שלא נלמד מההיסטוריה? •
כוח הוא דבר שחולף ונשכח. מי יכול
היום להאמין שבמאה ה־ 17 המדינה
החזקה ביותר באירופה היתה שוודיה?

• ואם לא נצליח להבין זאת
בעצמנו?

אז הייתי רוצה שמעצמות־העל יכפו
עלינו הסדר איזורי.

• או ל ם אתה הרי מתנגד,
באופן עקרוני, להתערבות המעצמות
באיזור.

ס ע !׳ אמית!

דוכי חיים

בקיץ 1994 יסד יונתן רטוש את ״הוועד לגיבוש הנוער העברי״,
שהיה שמה המקורי של התנועה הכנענית. עיקרי התנועה קובעיס
ש״עברי אינו יכול להיות יהודי ויהודי אינו יכול להיות עברי.״
האומה העברית ההדשה, על־כי רטוש, מורכבת מתושביה דוברי
העברית של ״ארץ־הקדם״ :ירדן, סוריה, לבנון וארץ־ישראל. כאן
נולדה האומה העברית הקדומה, שיצרח תרבות עברית.
כל תושבי האומה העברית יהיו שווי-זכויות, תתקיים הפרדה
מוחלטת כין הדת למדינה, השבה והתרבות העבריות יהיו

אני מוכן לכל דבר שיביא שלום.

..חיק
מאבות־אבוחיהם
של העונים
הי 1יהודיס־מסתגרים.
כשאנואר אל־סאדאת חתם
על הסכם־שלום, הוא מיד התחיל לדבר
על שיתוף־פעולה איזורי. הוא הבין שזו
הדרך היחידה לפיתתן בעיות האיזור.

• בשנים האחרונות היו לך
רגעים של תיקווה?
כשסאדאת בא לארץ, האמנתי שהמצב
ישתנה.

• ואכזבות?

התהליכים כולם נראים לי מאכזבים.
כבר ב־ 1951 חזיתי את תהליך ההשתלטות
הדתית, ולא התבדיתי. אני
יודע שמדינות מוותרות על כיבושיהן
בקושי רב מאוד, אפילו אם כיבושים
אלה הם כסרטן בעצמותיהן. וזו אחת
האכזבות הגדולות שלי. חוסר־היכולת

עברון בעת הראיון
״הכיסשים הם סרטן בעצמות׳(! ו

זה לא חלום אוטופי?
לא. כך נוצרו עמים בכל מהלך ההיסטוריה.
מיהם הצרפתים? המונרכיה
הצרפתית לקחה איטלקים, גרמנים,
קלטים ופרובנסלים, ייסדה מיסגרת
פוליטית אחת, ובתוכה נוצר העם הצרפתי.
גם העם העברי הקדום נוצר,
כנראה, מתערובת של נוודים ישראלים
ואיכרים כנעניים.

• ובכל זאת, קו־מחשבה כזה
זר להלכי־הרוח בארץ.
לכן אני חושש שדיעותי לא יתקבלו.

בספר אתה מנבא התנוונות
מוחלטת אם לא נבחר
בדרך זו.
אכן, אני חושש שמדינת־ישראל
תלך ותשקע, תאבד את כוחה וחיותה.
אינני מאמין שנאבד את כוחנו עד כדי
השמדה וגירוש, אולם אני מניח שנשקע
מבחינה תרבותית, חברתית,
כלכלית ומדינית. טובי־המוחות יברחו
מהארץ, כיבושינו יילקחו מאיתנו אחד־אחד,
הצבא ייחלש עד שנידחק אל
רצועת־החוף, שממנה התחיל היישוב
העברי בהתפשטותו.
למעשה יש כאן מעגל־קסמים. רק
מדינת־ישראל חזקה תוכל להצטרף
לפדרציה איזורית. אולם נדמה כי
בטרם תקום פדרציה כזו, לא נוכל
להתגבר על המגמות העדתיות־הפא-

שלנו לוותר על פיסות הקרקע הכבושות.

מה בבית הוריך גרם לך
להימשך לכנעניות, לחילוניות
המופגנת?
הן מישפחת אבי והן מישפחת אמי
הן שורשיות בארץ.

..היום שסח
להבדיל בז יהוד
לעובי. הס
נעשים חמים
לישראלים־
בני־מישפחתה של אמי עלו ב־
.1812 מישפחת אבי עלתה ב־.1854
מהבחינה הזאת אני בן־הארץ מובהק.
הדת, כמו אצל הכנענים, לא היתה
משמעותית בביתנו. אבי, שהיה עורך-
דין בורגני, משכיל, היה שומר־מסורת.
אולם כשאמרתי לו פעם שאין אלוהים
הוא לא התרגז, אלא אמר לי: טוב, זו
דעתך. לא נריב על זה.

• אומרים עליך שאתה אינ
טלקטואל־צבר, שונה מבני-
דורד שלא היו אנשי-ספר.

יונתן דטוש

ייייי1

ל * י י

עוזי אורנן

אהרון אמיר

.לבזלנו גדחד צפו־ סחיו ׳לאונו• סזהיר-
משותבות לכולם. לא יהיה לאומה זו כל קשר לכוורות היהודים
בעולם.
בראשית שנות ה־ ,60 בימי״שיאה, היו חברים בתנועה הכנענית
כמה עשרות צעירים. היום נותרו מעטים הדבקים ברעיון הכנעני.
טפרו של עברון מעורר בהם התעניינות חדשה. יתכן שהוויכוח הישן
על הכנענים נפתח שוב.
עוזי אורנן, אחיי של יונתן רטוש, כנעני מזה 40 שנדה ״אפשרי גם
אפשרי ליציר שיעבור (הפיכה לעבדי) .אלא שלא שאלת הגבולות
משמעותית כאן. מה שחשוב הוא המייחסות הישראלים לזרים.
היהודים בארץ הם עדה דתית-ביולוגית, המוגדרת מבחינה מדעית
כמילת. וה&ילת היהודי לא אוהב זרים( .מילת: עדה בממלכה
העות׳טאנית).
״כל אדם שאינו משתייך למילת היהודי הוא אזרח מדרגה שניה.
הלך־דוח כזה מקשה על השיעבוד. כשהמילת היהודי יבין שקליטת•
זריס רק תאדיר את כוחנו, אפשר יהיה לשעבד את האיזוד.
.אני עדיין לא התייאשתי. אני מאמין שאפשר יהיה ליצור עם עבדי חזק באיזור. לכן אני מאמין בארץ־ישדאל שלמה. אלא שאינני
מאמין בתנועה למען ארץ־ישראל השלמה. היהודים שהקימו את
התנועה הזו נמצאים כאן כי ברגע מסזייס נעים להם להימצא כאן.
כשידגישו דע, יחזרו לאחיהם בברוקלץ. לי אין לאן לחזור. זו
מדינתי היחידה. ואני מקווה שהישראלים יבינו סיו״סוף מי הם. לא
יהודים אלא ישראלים.
״מזה 40 שנים, אורח-החיים שלי כנעני. אני, למשל, מקפיד שלא
לרשום בסעיף הלאום את המילה יהודי. כך בכל תעודותיי
ובתעודות״הלידה של ילדיי. לפני זמן־מה התבקשתי לחתום על
תעודה שבה כתוב שאני אזרח מכוח״שבות. הודעתי לטישרד-
הפנים שלא אחתים בשום פנים ואופן. אני אזרח הארץ הזאת לא
מכוח שבות, אלא מכוח ישיבה בארץ. איימו עלי שאם לא אחתום,
לא אוכל לקבל דרבון. לא נבהלתי. אמרתי שאפנה לבג״ץ. מיד
קיבלתי דרכון.
״רבים מדברים גבוהה על הפרדת הדת מהמדינה. כל מי שלא
מתעקש, כמוני, על רישום נכון בתעודותיו, עושה שקר לעצמו. כנעני
אמיתי הוא בן נאמן למדינתו והדורש מכל הרשויות לכבדו ככזה״.
אהרון אמיר, משורר 45 ,שנים כנעני :״נס אני מאמין בפדרציה,
אלא שאגי סבור שבתוך פדרציה מרחבית ישראל צריכה להיות
הגורס המרכזי. עם־ישראל הוא העם המתקדם והמקדם ביותר
באחור. לכן טיבעי שאנחנו נהיה הישות המשמעותית ביותר.
״אין זאת אומדת שנכפה על עמים אחרים את העבריות בכוח.
עלינו לקלוט את הזרים בצורה תרבותית, על־־ידי יצירת מיטגרות
נוחות ונעימות, שבהן הזר לא יהיה אזרת מדרגה שניה, אלא אזרח
שווה-זכויות.
״שוחרי״השלוס רוצים להינתק מהערבים. אני ריצה את כולם
אצלי. לכולנו ביחד צפו עתיד לאומי מזהיר.
״הגדה המערבית, למשל, היא חלק ממדינת-ישראל. יש שם
שכיות-תמדה גנוזות, שאנחנו רוצים לוותר עליהן בקלות רבה מדי.
אם נצרף את הגדה אלינו, ונטפל באוכלוסיה הערבית באופן רציונלי
ומתקדם, כלומר, נשלב אותם בתופנו באמת, נוכל לנטרל את
האיבה וליצור מיסגרת אחת משותפת, עברית כמובן, שתהיה
נעימה לכולם״.
בהתיישבות העובדת היתה נטייה
לזלזל באינטלקטואליזם. אבל זו היתה
תופעה מוגבלת.
בכיתתי למדו בנים של בורגנים ר
פרולטרים, ומתוכנו יצאו כמה וכמה
משכילים. יעקב אשמן, למשל. אוריאל
אופק, גירעון יקותיאלי.
כשביקרתי בגימנסיה הרצליה, שנים
רבות אחרי שסיימתי את׳לימודיי
שם, אמרה לי הספרנית שאנחנו היינו
הדור האחרון שקרא ספרים בכמויות-
ענק. התלמידים הצעירים מאיתנו כבר
לא קראו כל־כך הרבה כמונו.

• יש בך מן האינטלקטואל
היושב במיגדל השן ומציע הצעות
דימיוניות?
אינני סבור שאני מנותק מהמציאות.

בחד עגז

אני רואה מה קורה, ולכן אני כל־כך
פסימי. אלא שהפסימיות שלי אינה הופכת
את הצעותיי לדימיונות־שווא. כל
הקביעות שלי מסתמכות על ספרות
מחקרית. הכל ניתן לביצוע. זה לא
דימיון שמעבר לתהליך המחשבה.

• מדוע אינך מקים תנועה
רעיונית?
כוחי בכתיבה ולא באירגון.

• ומדוע אינך רץ לכנסת?

הוצע לי לא־אחת לצרף את שמי לרשימות
שונות. לפעמים בסוגר הרשימה,
לפעמים במקום ריאלי. אולם אינני
רוצה להיות חבר־כנסת, שכן אז לא
אוכל לכתוב באופן חופשי. אני חושב
שלמאמר בעיתון יש השפעה רבה יותר
מאשר לנאום לפני מליאת־כנסת ריקה.

מי שפטשלמה
ל צ מי ד ־זהב
ד מי מ ש תי הנ שים
שייך הצ מי ר?
שתי נשים צעירות ונאות ישבו על
ספסלי־האולם של בית־מישפט השלום
בתל־אביב. קצין־המישטרה הביא את
סיפור המעשה לפני בית־המישפט.
״מדובר כאן בצמיד־זהב שקנתה גברת
אחת לפני שנתיים מצורף. אחר־כך היא
החזירה את הצמיד לצורף, כדי שיעשה
בו תיקון מסויים וחזרה לענוד אותו על
פרק ידה.
״יום אחד, לפני שבועות מעטים,
בערך בפורים, אבד לה הצמיד. האשה
חיפשה וחיפשה את התכשיט היקר לה
ולא מצאה אותו. היא זכרה כי בפעם
האחרונה ראתה אותו בחנות־הירקות
בשכונה.
צמיד בין הירקות .״כעבור שבועות
אחדים, כאשר חזרה לירקות בחנות,
ראתה את אשת הירקן, כאשר
צמיד־זהב נוצץ על ידה. היא היתה
בטוחה כי זהו הצמיד שלה שנפל בין
הירקות, ונמצא על־ידי הירקן. בעלת
הצמיד מיהרה למישטרה והתלוננה כי
בעצם מציאת הצמיד גנבה אשת־הירקן
את צמיד־הזהב שלה. המישטרה חקרה,
החרימה את הצמיד ופתחה בהליכים.״
לפני השופט הוצג תצלום של
הגברת הראשונה, ביחד עם אחיה,
כאשר צמיד־הזהב נראה בבירור על
פרק־ידה. היא הסבירה כי בהגדלה ניתן
יהיה לקבוע כי זהו בדיוק אותו הצמיד
שנמצא אצל אשת־הירקן.
השופט, ששמע את דברי הצדדים
בסבלנות עד אותו רגע, הפסיק את
הדיבורים .״אין לפני חומר מספיק
לקבוע את הבעלות על הצמיד. על
הצדדים להגיש תביעה אזרחית וכל צד
יוכיח שם את טענותיו.
״בינתיים ישאר הצמיד ברשות
המישטרה ל־ 45 יום נוספים. אם עד אז
תוגש על־ירי אחד הצדדים תביעה
אזרחית יצורף הצמיד לתיק האזרחי
כמוצג, אם לא תוגש תביעה כזו יחולק
הצמיד״.

מישפט
ט עוווו ש ל
סניגור
1ה שו פטת נד המה
1מטענות נחגזמות
| ש ד הסניגנרית
״גבירתי,״ שאלה השופטת שרה
גדות את הסניגורית שעמדה לפניה,
״לפעמים אני לא מבינה. איך יכולת
לטעון בפעם הקודמת כי זוהי מעידה
ראשונה של הבחור, שהוא צעיר ללא
עבר פלילי עשיר, ושיש לתת לו עוד
הזדמנות? הרי מגיל 15 יש לבחור
עבירות של פריצות. הוא נתפס כמה
פעמים בשנה ועומד לדין, ושופטים
כבר אמרו עליו דברים קשים בפיסקי־דין
קודמים.
״האם אין גבול לדברים שסניגור
יכול לטעון עבור לקוח? לשם כך הייתי
צריכה לקחת את התיק הביתה, לקרוא
בו ולבדוק אותו, וכך גיליתי שלצעיר
יש כבר עבר עשיר מאור. שהוא פורץ
כל פעם מחדש, וגם לאחר ששוחרר
מהכלא בפעם ־הקודמת חזר מיד
לפרוץ״.
הנאשם, נער צעיר בעל עיניים
תמימות ושיער שחרחר, עמד ושתק. גם
לסניגורית לא היה הרבה מה לאמור.
היא רק ביקשה מבית־המישפט שיאפשר
לקצין־מיבחן לתת חוות־דעת
על הנאשם, למרות שעבר את גיל ה־21
בשלושה ימים.
״על פי החוק חייבים בתסקיר קצין
מיבחן עד גיל 21 בלבד. הוא אמנם עבר
העולם הזה 2649

גיל זה בכמה ימים, אולם מכיוון שכבר
עברה יותר משנה מאז שניתן התסקיר
האחרון לגביו, אני מבקשת שבית־המישפט
ייעתר לכך.״

הואשם
״ שלא ראה
להשת חרר

ה שו פטתנ אל צ ה
לערוך חקירה.
כדי ל מ צו א
עו־בים לנא ש ם

״אדון בהירי, מה יהיה הסוף?״ שאלה
השופטת שרה גדות, כאשר ראתה שוב
על ספסל־הנאשמים באולם את הצעיר
המזוקן .״אתה מופיע אצלי פעמיים
בשבוע מאז שאני בתורנות מעצרים
ועדיין לא מצאנו פיתרון, ואתה לא
עוזר לנו בכלל!״
קשיש לבן־שיער קם על רגליו ואמר
לבית־המישפט :״גבירתי, אחיו של
הנאשם אינו יכול לבוא לשחרר אותו
בערבות, מכיוון שהוא עסוק עם אשתו
שנמצאת בהריון, אבל אני אשחרר אותו.״
״כיצד תשחרר אותו?״ שאלה השופטת
והקשיש אמר שיש בידיו 1000
ש״ח. השופטת נשמה לרווחה.
סרב לערבות .״לא היה כל צורך
במעצרו מהרגע הראשון ״,כתבה השופטת
בהחלטתה .״לאחר הגשת כתב־האישום
נגדו על גניבה הוחלט כי הוא
ישתחרר בערבות של צד שלישי בסך
3000ש״ח, אולם מסיבות התלויות
בנאשם הוא לא המציא ערב. הוא סירב
באופן עיקש להצביע או להתקשר לאנשים
שישחררו אותו, למורת רוחי ולמרות
ניסיונות בלתי־פוסקים מצירי.
״באחרונה נרמז לי שיש לו אח המתגורר
במעלות. על פי רמז זה הגעתי
לאחיו דרך מישטרת־מעלות. כתוצאה
מכך הגיעה הידיעה על מעצרו גם לאביו,
תושב קיבוץ שדה־נחום. ב־25
במאי הופיע האב לפני, אך כחבר־קיבוץ
אין הוא יכול לערוב לנאשם.
הוא הבטיח להביא את בנו השני כערב,
אך היום חזר והופיע ולא הביא את בנו
השני.
״יתכן שאני יודעת מדוע לא הופיע,
אך אין צורך לפרט זאת. האב הביא
איתו סכום של 1000ש״ח בלבד, ואף
כי לנאשם אין כתובת־מגורים קבועה,
נראה לי כי מאחר שהוא נמצא זמן כל־כך
רב במעצר ואביו הקיבוצניק הצליח
להשיג דמי־ערובה, אשנה את תנאי־הערבות
ואשחרר אותו בערבות צד
שלישי בסך 1000ש״ח״.
השופטת שאלה את אהרון בהירי להיכן
לשלוח לו את ההזמנות לדין והוא
אמר שיש לו דירה שכורה בסלמה . 120
״באיזו קומה אתה גר, באיזו כניסה?״
שאל נציג־המישטרה ובהירי אמר .״אני
גר בקומת־קרקע, קומה ב׳ .השופטו!
הנידה בראשה ואמרה לנציג־המישט־רה
:״זה מה שיש, אני לא משאירה אותו
במעצר אפילו יום נוסף. שילך הביתה!״
אחים סודיים. השופטת קראה
לפני הנאשם את כתב־האישום, שבו
נאשם בכך שבפברואר , 1985 בצהריים,
בחנות־ממתקים בתל־אביב, גנב תיק
שהכיל 5000 שקל ישן, שרשרת־פני־נים
ושעון.
״האם אתה מודה באשמה?״ שאלה
השופטת ״לא היה ולא נברא!״ אמר
בהירי ,״רמאות של המישטרה״.
״לאן לשלוח לך את כיתבי־ההזמ־נה?״
שאל שוב השוטר והנאשם אמר
לפתע :״יש לי אח ואחות, מה הבעייה
לשלוח את ההזמנות אליהם?״ ״פתאום
יש לך גם אחות?״ שאלה השופטת
בתמיהה .״ואת זה שמרת בסוד מאיתנו
עד עכשיו? — טוב, כעת תלך, ותשחרר
את כולנו מנוכחותך!
״ברוך השם שאתה יוצא, אני לא
צריכה אותך כאן פעמיים בשבוע, ואתה
עוד עושה לנו טובה שאתה מסכים
להשתחרר!״ האב הקשיש יצא עם השוטר,
והבן נשאר על הספסל, לא ממהר
כל־כך לעזוב את בית־המישפט ובית־המעצר.

וחשה!
הכשרת הישוב:
עיס3ה גרועה

הפיל הלבן
של יפת

מ א / 1יגאללביב

המועמד לתיק-האוצר, חיים קוסמן,
שכבר היה סגן־שר־אוצר, מנהל
מערכה, בסיוע עיתונאים, נגד הסוכנות
היהודית, שמכרה במחיר נמוך את הכשרת
הישוב לאיש-העסקים יעקב

בלב יהוד עומדים מיבנים גדולים
וריקים, קריית־המחשבים של ב1ק
לא1מ• לישראל. הבנק בנה במקום יותר
מ־ 20 אלף מ״ר, ותיכנן לרכז בו את כל
מחשביו. נקנו גם קרקעות להקמת
שכונת־וילות לעובדי היחידה. בסך
הכל הושקעו במקום 20 מיליון דולר.
בינו צדיק ביטל את התוכנית,
ועתה מחפש הבנק קונים למה שהקים.

בידנד לבעלי־המניות, יצטרכו הללו לשלם
מס־הכנסה מלא. יוצא כי מכל
שקל הכנסה יוכלו בעלי־ההון לקבל רק
25 אגורות. מכיוון שלנימרודי רק־4295
מההון, הרי כדי שיוציא דולר אחד מן

נימרודי.

איך ייתכן, נשאלה השאלה, שחברה,
שהיתה שווה לפי הערכות מוסמכות 46
מיליון דולר, נמכרה לנימרודי ב־26
מיליון דולר בלבד?
שאלה טובה. הצרה היא שנימרודי
שילם סכום זה תמורת ־! 429 בלבד
ממניות־ההון של החברה, שהיו בידי
בדל, וכן תמורת חבילות מניות־הש־ליטה
שהיו בידי הסוכנות. לבדל שילם
19.5מיליון דולר תמורת מניות־ההון.
לסוכנות שילם 6.5מיליון דולר
תמורת מניות־ההצבעה בלבד. חישוב
פשוט מראה כי שילם לסוכנות כאילו
החזיקה ב־>* 15 ממניות ההון של החברה.
אין
לי מושג מהיכן לקחו העיתונאים
של קופמן את הנתון של 46 מיליון
דולר, שהיה כאילו שווי החברה. מהימנים
אלי נתוני קבוצת־העסקים של
איתן רן? ואהרון מאיר, שהתחרו
בנימרודי על רכישת החברה. הם
העריכו את השווי הנקי של החברה ב־
70 מיליון דולר, ולמרות זאת היו מוכנים
לשלם פחות ממה שהיה מוכן נים־
רודי. הסיבה: הרכוש הוא קרקעות לא־מפותחות
ורשת־בתי־מלוו מפסידה.
כדי שבעל־החבר־ י; !זיר את השקעתו,
יש להביא בחשבון כי הכשרת
הישוב משלמת מס־הכנסה על הכנסותיה.
על מחצית ההכנסות, שתיוותר
לאחר תשלום המס, ואשר תחולק כדי-

ח״ב קוסמן
בסי 1ע שתתאים
נראה כי הטעות של נימרודי היתד,
שלא הביא בחשבון כי יהיה עליו לשלם
מיסים. נימרודי כמעט ולא שילם עד
כה מיסים על הכנסותיו ברחבי־העולם,
והוא הניח כי כך יהיה גם כאן. עכשיו
הוא מנסה ביאוש להציל את השקעתו
על־ידי הוצאת רווחים מן החברה
באמצעות הבורסה, כמו שעשה מיקי

אלבין.

החברה כבר הודיעה על הגדלת־הון
ניכרת, ונראה כי מספקולציות בבורסה,
שעל הרווחים בהן אין מיסוי, ינסה
נימרודי להציל את השקעתו.

רק ־ 427 מההון
החברה, עליה להרויח שמונה דולר. כדי
שישלם את הריבית על מה שהשקיע
בה — 26 מיליון דולר, העולים לו
בשלושה מיליון דולר ריבית לשנה —
על החברה להרוויח לפחות 24 מיליון
דולר לשנה. מי שמכיר את מצבה של
החברה יודע כי אלה תיקוות־שווא.

הצלחה יורשי חנה סנש
לשפירא תובעים את
באפריקה חבות,קנון״
חברת־השטיחים־והפרוות האמריקאית,
נלנויט, של ח״כ אברהם שפירא,
עושה חיל. ב־ 1987 הרוויחה רווח
נקי של שמונה מיליון דולר על מכירות
של 40 מיליון דולר, והיא תחזיר ארבעה
מיליון דולר מההלוואה שלקחה
ממשקיע׳ ישראל בסך שישה מיליון
דולר. החברה מובילה באמריקה בייצור
שטיחונים למכוניות ולחדרי־אמבטיה.

יורשיה של הצנחנית חנה סנש
הגישו תביעה נגד חברת קנון, ותובעים
תשלום נפרד תמורת זכויות־השימוש
בסרט לווידיאו. על כך מוסר יומון־
הבידור ורא״ט׳.
בתביעה טוענים הסנשים כי קנון
רכשה רק את הזכויות להפקות סרט
וטלוויזיה, ולכן אסור היה לקמן להשתמש
במה שרכשה להפקות וידיאו.
התביעה מסתמכת על פסק־דין שניתן
לא״מכבר בארצות־הברית, שקבע כי
זכויות־שידור שהן טובות לטלוויזיה
אינן טובות באופן אוטומטי לשימוש
לווידיאו.
התובעים הם אמה של חנה, קתרי•
נה, ואחיה של חנה, ג׳ורג׳ .הס תובעים
1.5מיליון דולר נזקים, ועוד
שלושה מיליון דולר קנס.

סבו חשנה
שר הבורסה
ח״ב שפירא
40 מיליון ח לד סבירות

ידע על 280 החברות הנסחרות
בבורסה הישראלית, וכן נתונים ומאזנים
עליהם, כלולים בספר ראשון
מסוגו על שוק-ההון בישראל, שהופיע
באחרונה. הספר כולל כ־ 400 עמודים,
ובו מידע חשוב לכל משקיע בבורסה.
עורכת הספר היא יעל שחם, והוא
הופק על־ידי חברת ערוצי שימק.

הגיבנח של
קיסר, או
לפה פוטר
זאב חקלאי
אחת התעלומות הגדולות היא מדוע
הסכימה ההסתדרות לפני שנה להדחת
מנכ״ל שרות־התעסוקה, זאב חקלאי.
כאשר הוקמה ממשלת־הליכוד, הוסכם
בין מזכיר־ההסתררות ישראל קיסר
ושר־האוצר משה ניטים על אי־פגיעה
הדדית באישים שונים. כך
הבטיח המערך שלא להדיח את מנכ״ל
מינהל־מקרקעי־ישראל, משה ליס־קה,
והליכוד שלא לגעת בזאב חקלאי.
אולם לפני שנה נאלץ קיסר לבקש
גמ״ח מניסים עבור קופת־חולים. ניסים
הסכים לעזור, אבל תמורת ראשו של
חקלאי. קיסר נאלץ להיכנע.
לא היתה זו התלאה האחרונה
שגורמת קופת־חולים להסתדרות.
הסיבה היחידה להתעקשות קיסר
להמשיך בבעלות על קופת־חולים היא
זו: מהכספים המשולמים על־ידי חברי
קופת־חולים כמס־חבר, כ־־ 407 אינם
מועברים לקופת־חולים, אלא זורמים
ללישכת״המס ומממנים את מנגנון
ההסתדרות.
אילו היה קיסר חושב חשיבה כלכלית,
כפי שהוא דורש לעשות מראשי
משק־העובדים, היה מבין כי כדי להחזיק
עוד כמה מאות מישרות לא כדאי
להיות בחסדי האוצר והליכוד.
קופת־חולים חייבת יותר מ־400
מיליון דולר ל סק הפועלים, והחוב
תופח.
לא ניתן כיום לגוף פרטי, אפילו הוא
ההסתדרות, לקיים שרות־בריאות ממלכתי.
מה שקיסר צריך לעשות הוא
להודיע לאוצר על הסכמתו למסור את
קופת־החולים למישרר־הבדיאות, לגבות
מחיר תמורת נכסיה, ולהישאר
ללא הגיבנת הזאת, המונעת ממנו
להיאבק בממשלת־הליכוד הנוכחית
והבאה להגן על עניינים אחרים של
העובדים.
מעשה כזה יחזק גם את בנק
הפועלים, המכשיר הכספי החי־בקושי
של משק־העובדים, ויהווה צעד נוסף
להפיכת ההסתדרות לאיגוד מיקצועי
בלבר.
בקצרה: על קיסר לקיים בעצמו מה
שהוא דורש עכשיו מבני גאון במר.

דובות ;״ טו
את פולק
אחד הדברים הראשונים שעשה
אהרון דוברת, מנכ״ל כלל, אחרי
שמונה כאחראי לעיסקי פולנח, היה
לפטר את יוסן 8פולק מתפקידו
כמנכ״ל החברה־הבת של פ 1ל1ת, אזמן.
זו היתה אחראית להפסדים העיקריים
של פול1ת בשנה שעברה, ותרמה לבדה
כחמישה מיליון דולר הפסדים.

מנכ״ל דוברת
פיטורי ישל

יוסף פולק הוא בן־אחיו של ישראל
פולק, שהיה בעל פזלגת ומנהלה.
פולק מכר את החברה לכלל לפני כמה
חודשים.
בשיחות עם מקורבים הסביר כי הוא
אינו יכול לפטר את קרוביו הלא־יעי־לים.
עתה עושה זאת דוברת במקומו.

עיתונות ישראלית באמריקה בעלי רשת־המקומונים בצפון־הא־רץ,
הד הקריות, מנסים להפיק שבועון
ישראלי בלוס־אנג׳לס.
הם יצטרכו להתחרות בשבועון
הוותיק ישראל היזם, היוצא על־ידי
פיל גלייזר, ובהוצאה המערבית של
השבועון הוותיק מניו־יורק, ישראל
שלנו. ישראל היו מחזיק מעמד בקושי,
והמשקיעים בו תובעים מגלייזר
רו״חות כספיים על מיליון הדולר
שהשקיעו בשעתו.
ישראל שלנו יוצא על־ידי שמואל
שמואלי, והוא הנפוץ בעיתונים הישראליים
באמריקה. הוא מוכר יותר מסו
אלפים עותקים כל שבוע, ומוציא
מהדורות מקומיות בלוס־אנג׳לס, במי־אמי,
בפילדלפיה ובקנדה.
אחריו צועד ידיעות אחרונות, המוכר
ביום שישי יותר מ־ 7000 עיתונים,
חלקם מודפס בניו־יורק. מעריב מוכר
יותר מ־ 3000 עיתונים. ישראל שלנו
נמכר ב־ 75 סנט, ואילו ידיעות ומעריב
ביותר משני דולר. אולם לישראל שלנו
כמות גדולה של מודעות מיסחריות
ומודעות־לוח, בעוד שלשני האחרים
כמעט ואין מודעות משלהם.
בניו־יורק פועלת גם תחנת־רדיו
בעברית, המשדרת ארבע פעמים בשבוע
חדשות מישראל. התחנה היא בבעלות
עיינה איילון, והיא מופקת בשי־תוף־פעולה
עם ידיעות אחרונות בישראל.
באחרונה החלה לפעול אחת לשבוע
תוכנית בטלוויזיה מקומית בכבלים
בניו־יורק. התוכנית מופקת על־ידי
נציג •רישת אחרועת באמו יקה, אבר

טיול וזזיסול בקניה תשוקות באפריקה (דיזנגוף,
תל־אביב, בריטניה{ -סרט יצה
ועקד, המבוסס וגל פרשה אמיתית
שהסעירה את המושבה הבריטית
ויה ב־ . 1942 בן הולל ומדושש, של אתת המישפחות
קרתיות בקיסרות נרצח על-ידי אלמתיס, ערב המועד שבו
התבוון לברוח נע המקום יחד עם רעייתו הצעידה של געל׳
י׳י־קעות עשיר, מזדקן, שגם הוא בעל תואר־אצולה.
*ל נאסר והועמד לדין, אבל שוחרר בשל הוטר-ראיות.
גס היא, אבל לא הובאה לפני שופט. הבעל
התאבד ומן קצר לאחר מכן, והודה לפני מותו שהוא אכן רצח
את המאהב של אשתו, אבל הווידוי לא נרשם רישמית ועד
היום נשארה הפרשה לא פתורה, מבחינה מישפטית.
הבימאי מייקל ראדפודד ( )1984 צריך היה לנהוג במישנה
בשעת הצילומים, כי גיבורת הפרשה היתה עדיין
ועשויה היתה להכשיל את התוכנית בולה. למזלו, היא
לכה לעולמה ימים ספורים לפני הצגת־הגכורה, אבל
לא היתה יכולה לבוא אליו בשום טענות, כי בסופו של
היא מוצגת בקורבן של סביבה מושתתת עד כדי כך,
שהיא מדביקה במידותיה הנלוזות את כל מי שמתקרב אליה.
מען האמת, תשו כבר הכוחות מלראות שוב ושוב את
״יוון האוכל באימפריה הבריטית, שהיא כבר ממילא נחלת-
העבר, אבל זה בדיוק מה שראדסורד עושה. הוא מצייר
בקפדנות ובדייקנות רבה תמונה של חברה מתרופפת ואבודה,
תדויר חובה לראות:
תל־אביב: הקיסר האחחן, להתראות ילדים,
גברה מס־הכנסה, אהבנו כל־כך, המיבצר הנסחר,
מזכה ירח, ליידי איב, עיניים שחורות.
ירושלים: נברח מס־המסה, להתראות יל־דים.
מ 1כת ירח, הקיסר האחרון.
חיפה: מנכת ירח. עיניים שחוחת, הקיסר ה־אחחן.
שכמת רחנב.

תל אביב:
גרטה סקאקי וג׳ון הרט: היפה והתמהוני
משועממת עד מוות ועסוקה בהמצאת מישחקי-זימה מרושעים
שיפיגו מעט את השיממון.
לראדפורד אין הרבה חיבת לדמויות שלו, ומן הסת ם קשה
לדרוש מן הצופים שיחבבו אותם. מלבד ג׳וס אקלנד, המפגין
יכולת וירטואוזית בתפקיד הבעל המזדקן, המישחק הוא
ברובו קר ושבלתגי. הצילום מרהיב והנופים עוצרי־נשימה.
כהמלצה לצאת ולטייל ברחבי קניה לא יכול הסרט להיות
מוצלח יותר, אבל הרי לא לסרט־תיידות מוזמן הקהל.
בועות זרוק או תה מ הרכב ת(שחף. תל־

אביב, ארצות־הברית) -כוחו של
הסרט הזה באינפנטיליות שלו. דני
דה״ויטו, אותו שחקן נמוך קומה
ורחב־גרם, משהו בנוסח ארון קטן, עלה בהדרגה ממעמד של
שחקן*מישנה (בעיקבות האוצר הרומאנטית לשחקן ראשי
(אנשי הפח{ ,עד שהגיע לתפקיד של בימאי־שחקן. לא שהוא
מוכשר כל־כך, אבל הוא מצליח נל־כך -וזה העיקר.
הפעם הוא נוטל עלילה מתוך סרט קלאסי של אלפרד
היצ״קוק -זרים ברכבת, ומאמץ אותה לעצמו בלי בושה.
גיבורו בסרט הוא ברנש בעל מוח רופס, החי באימת אמו
המיפלצתית, ממנה היה רוצה להיפטר בכל מחיר. הוא לומד
בקורס לכתיבה בהדרכתו של טופר מתוסכל, הטוען שרעייתו
גנבה לו את הרומאן שכתב ופירסמה אותו גשמה, ולבן הוא
מייחל למותה. סירטו של תיציקוק מציע ביתרון אידיאלי, דך
נדמה לחניך. הוא ירצח את אשת המדריך ואילו המדריך ירצח
את אמו, ואיש לא יחשוד באך אחד מן השניים.
חוואריאציות, המתפתחות על הנושא הזה, קשורות באוטך
של בדיחות המזכירות, בדדך-בלל, הומור של בית־ספר עממי.
הומור שבו ככל שתזעק יותר כך תצחיק יותר. עיוות הפרצוף
הוא המצאה גאונית. כיעור הוא שעשוע נפלא, כשהוא גם קצת
מפחיד, יעוד הברקות מן הסוג הזה.
דה־ויטו עצמו משכנע בהחלט בתור בן ,40 שמוחו הקודח
עוד לא הגיע לגימנסיה, אלא שלא בדור די הצורך אם יש בכך

גברת מס־הבנסה (בית צי1ני־אמריקה,
יפאן) — סאטירה שנונה וקיצבית על -
היפאנים הנלחמים במס־ההכנסה ועל העימות בין
מפקחת עקשנית לגנגסטר קשוח המסרב לשלם.
יוזו איטמי ביים להפליא את נובוקי מיאמוטו,
אשתו, בתפקיד הראשי.
אהבנו כל־בך(לב, איטליה) —
סרט ישן של אטורה סקולה. הטוב שעשה עד >**
היום. סיכום אנושי ודי־עצוב לאידיאלים מבוזבזים,
בשנים שלאחר מילחמת־העולם השניה באיטליה.
ויטוריו גאסמן, נינו מנפרדי ואלרו פאב־ריצי
נפלאים.
המיבצר הנבתר (לב, יפאן) —
עוד סרט ישן, של אקירה קורסאווה — גנרל
אמיץ ושני איכרים רודפי־בצע מובילים נסיכה
רמת־מעלה דרך ארץ אויב אל מולדתה. הומור
ופעולה משולבים להפליא עם חוכמה ושפה
קולנועית מושלמת. טושירו מיפונה הוא הגנרל.
ליידי איב (פריז. ארצזת־הברית)
— נעשה ב־ 1941 ולא איבד מאומה מקיסמו.
רודפת־בצע מתאהבת ביורש תמים, וכאשר זה

דני דה־ויטו ואן ראמזי: השמן והמכוערת
מחמאה או עלבון. בילי קריסטל, בתפקיד הסופד המתוסכל,
מחפש נואשות משהו פרברטי באמת, בנוסח בועות, שיציל
אותו מן התפקיד המרובע, ואינו מוצא מאומה.
אן ראמזי מגלמת את אמו של דה-ויטו וצריבה להיות הקלף
החזק של הטרט. זקנה, מכוערת, מעצבנת, שתלטנית, צעקנית,
דוחה ומעוותת. העימות בינה לבין שני האחרים הוא
עיקר הקומדיה בסרט. באמריקה סברו שזה נורא מצחיק
וההכנסות הרקיעו שחקים. מי שרוצה -זכותו לנסות.
דייסה לתינוקות
תינוקת גירושה ובן־יחודה, תל־אביב,
ארצות ־הברית) -ערימת
קלישאות חבוטות קשורות יחד
רופף. אשת-עסקים ג*
עמדת-מפתח מגלה יום בהיר אהד שהשאירו לה בירושה
תינוקת. הוריה של התינוקת הלבו לעולמם, בצד השני של
האוקיאנוס ידרשו במפגיע שהיא, קרובתם הרחוקה, תהיה
אחראית לעתיד העאצאית.
המחשבה הראשונה של אשחדהעסקיס היא להיפטר מן
הצדה והיא מחפשת סוכנות-אימוץ שתיסול את הבעייה
מידיה. אולם כאשר היא רואה את הפרצופים המטומטמים של
ההורים המאמצים, המבקשים לאמץ את התינוק, היא מיד
מתחרטת. התוצאה -מעמדה בעולם העסקים נשחק, בי אינה
פנויה עוד להקדיש לו את כל עיתותיה. היא עוברת לגור בכפו־וכמעט
יוצאת מדעתה, כשהיא צריבה להתמודד עם מערבת
ההטקה, המיס והביוב והשכנים המפגרים, בעיגיה. אולם ברגע
האחרון היא שולפת מן הזיכרון מרשם לריבה שלמדה מן
הטבתא ועושה הכרה עם הווטרינר של הכפר, וכשהיא נשענת
על שתי טגולות אלה, היא חוזרת לעצמה, ואף יותר מזה.
ציאדלס שייר ומטי מאיארט, שכתבו את הטרט הזה, לא
התאמצו במיוחד׳ליצור, ולוא רק קמצוץ של דמות מקורית.
הגברת היא פשוט אב־טיפוט של רודפת״קאריירה, על כל
הקשור בכך, עם התנועות העצבניות והעבודה, התופסת את
מקום המין במיטה. חיי-הכפר הם כמובן אידיליה מופלאה

שחקנית מיאמוטו
נברת מס־הכנסה
מגלה את זהותה ודוחה אותה, היא תוקפת אותו
מזווית בלתי־צפויה. בין סרטיו הטובים של פרס־טון
סטרג׳ס עם ברברה סטאנוויק והגרי פונדה.
החבר של החברה שלי (לב, צרפת)
— מישחק־זוגות מתוחכם על רקע פרויקט
עירוני חדש ליד פריז. עוד תרגיל מתוחכם ומעודן
של אריק רוהמר בתורת־המוסר וההתנהגות
האנושית. מעריציו יהנו מאוד.

הקרנות חד־פעממת:
דיאן קיטון: הקארייריסטית והריבה
שאין כדוגמתה, מן הרגע שיודעים איך לבוטס בהם. האנשים
שם שרים ופשוטים וחביבים, כאילו נחתו מכוכב אחר.
ובמובן שכאשר אלה תומכים בך, אפילו המושחתים מן העיר
הגדולה, שגמחיצזנס בילתה הגברת א ת חייה עד אז, יובטו
בלי תנאי.
מה הניע שחקנים מכובדים, בעלי עבר מפואר מאחוריהם,
כמו דיאן קיטון וטס שפארד, להצטרף לתרגיל הנבוב הזה,
קשה לדעת. שניהם בוודאי שלא נזקקו לתפקידים אלה.

פאטר פאנצ׳אלי(סינסטק, תל־אביב,
מ1צ״ש) — פרק ראשון בטרילוגיה הקלאסית
של סאטיאז׳יט ריי על חייה של מישפחה
הודית, החיה בעוני מחפיר.
אפאראז׳יטו (סינמטק, תל־אביב,
ב פרק שני של הצזרילוגיה.
* * עולמו של אפו (סינמטק, חל־אביב,
נ הפרק השלישי והמסיים של הטרילוגיה.
שלישיית־סרטים זו נמנית על היצירות
החשובות שנעשו אי־פעם בקולנוע.
— ע דנ ה פייי״דל ^
העולם הזה 2649

הרואה
את הנורר

ידי1

ז ה ...וגסזה...וגם

תסתת השסע
זרקו אותה לזבל, הנבלות. אבל היא תצא משם ותיילל להם ליד הדלת כל הלילה. ניקמת החתולים.

החדשות האחרונות מניו־יורק מספרות שהעיר
הגדולה הפכה גיהינום למעשנים. העיר שבה
נושם האזרח את האוויר המלוכלך בעולם, עיר
של מאות״אלפים של מעשני־סמים ומזריקי־סמים
למיניהם, קמה על רגליה נגד מעשני־הסיגריות.
זה התחיל באיסור על עישון באוטובוסים, עבר
לבתי־הקולנוע, תיאטראות, מקומות־עבודה
והגיע גם למיסעדות, בתי־קפה, בעצם לכל מקום
ציבורי, מלבד הרחוב עצמו.
עבור מעשנים רציניים ארוחה צרפתית מעולה
שווה ל ...בלי סיגריה בסופה, וטעם הקפה בלי
סיגריה הוא כטעם ה מילה גסה).
ניו־יורק, כמובן, אינה מדאיגה אותי. אני לא
גרה שט וגם אין לי תוכניות. מה שמדאיג אותי זה
מדינת ישראל, שהיא קוף אחרי בן אדם אחרי
אמריקה. כל טיפשות שממציאים שם מגיעה הנה
ואני לא אתפלא אם מישרד־הבריאות, תחת
לפתור את הבעיות הקיומיות שלו, יעשה לעצמו
עבודה קלה ויחוקק חוקים נגד עישון בבתי־קפה
ובמיסעדות.
על כן אני מציעה לסוחרים הזריזים להתחיל
כבר עכשיו בהכנות לפתיחת מיסעדות ובתי־קפה
שבהם מותר לעשן ללא הגבלה. אני אהיה שם כל
בוקר, וקצת בצהריים ולפנות ערב, ולפעמים גם
בלילה. גם החברים שלי והחברות שלי. פרנסה
תהיה לכם. זאת הבטחה.

• איך זה התחיל?
אני יודע, אני הייתי כזה, זאת אומרת, אתה
יודע.
• כן, אולי תתן/י דוגמה.
הלכנו, זאת אומרת, הלכנו כזה לים, ראינו
אנשים, אתה יודע כאילו.
• ושם הרגשת משהו?
משהו מתפוצץ. כזה אנושי כאילו. נורא ריגשי
כזה. חוויה אדירה.
• ומאז?
ומאז אני בראש טוב, אתה יודע, כזה הרגשה
של פיצוץ, אתה יודע, כזה משהו.
• השתנית?
בעיני, זאת אומרת השתניתי, בטח. אני חושב
כזה, הרגשתי שקורה משהו. כאילו משהו אחר,
אתה יודע. מין עשר כזה בנשמה. כאילו הנשמה
שלי היא, אתה יודע. כן. תורה רבה לך. תודה רבה.

האקדמיה שוב שלחה קצת סחורה, לידיעתכם:
כשות — מעין שיער רך המכסה את העובר
או שידר בהיר רך, מעין פלומה.
סילוקין — פעולה הנעשית בבנק כדי לחייב
או לזכות אדם שחשבונו מנוהל בבנק אחר.
אגב, לא אומרים טלפון־לחצנים אלא טלפון־

לחיצים.

וקריטריון הוא פשוט בוחן בעברית.
חן־חן עבור תשומת־הלב.

כמו למשל ...הט״מגז. מין צ׳ופצ׳יק כזה,
שמרכיבים על כפתור־הכיריים ואומרים לו באיזה
שעה לכבות את הגאז ולהפסיק את הבישול.
מחוספס והכלים לא מחליקים מהידיים, כמו
שקרה לי בעבר אי־אלו פעמים(אולי .)800 משווק
על־ידי הגביע. ניתן לתלות את האריזה על הקיר
ולשלוף כל פעם כפפה אחת.
ומשהו שאמנם לא הומצא בארץ, אבל טוב
שהוא הגיע הנה. זהו תרסיס־הפה סנולר, המיוצר
מחומרים טיבעיים וטיפה אחת ממנו מונעת ריח

לעניין אותי במישקפיים יפים שהם מייבאים
ארצה. אמרתי להם שמישקפי־שמש לא הרכבתי
כבר 15 שנה, כי מצבי הכלכלי אינו מאפשר לי
לקנות זוג בכל בוקר — כל ערב אני מאבדת
אחד. כן, גם אני יודעת על הפטנט של השרשרת,
שקונים ומחברים למישקפיים, אבל זה נראה לי י
סידור של זקנים.
היבואנים לא נבהלו ממני ומיד שלחו לי צילום
של מישקפיים מיוחדים למפוזרים כמוני, שלא
רוצים להיראות זקנים( ,ראו תמונה) .אומרים לי
שזה עולה 50 שקל.
ואחרון אחרון משונה הוא מכונת־הגילוח
ל.״בדים. חברת רמינגטון, שגילחה מיליונים רבים
של גברים, לא הסתפקה בזה והחליטה לגלח גם
את רגלי הנשים (מכונת־גילוח מיוחדת לנשים).
ועכשיו הם מגלחים בגדים ורהיטים. שם המכשיר
2£ס £והוא נטען בסוללה ומגלח
הוא
את הכדורים הקטנים הנוצרים בבדים או בבדי־ריפוד
אחרי שימוש רב.
מניסיוני האישי, ה י\ 2£ ,4ס ז עושה
גדולות לכורסה ששימשה להשחזת ציפורני
החתול. לא תיקן, אבל החליק. הכורסה נראית
הרבה יותר טוב 22.50 .ש״ח בחנויות למכשירי־חשמל
ורשתות״השיווק.

( )1העיר העתיקה ביותר, המיושבת ללא
הפסקות, היא דמשק. מאז שנת 2000 לפני
הספירה לא נעזבה על ידי תושביה.
( )2במקום הראשון בסחר הבינלאומי עומד
הנפט, ובשני — הקפה.
( )3נשים יכולות לגדל שיער לאורך כ־80״70
ס״מ. גברים — רק עד 50־ 40ס״מ.
( )4מדענים סבורים כי קרפיונים מסוגלים
להאריך ימים עד גיל 200 ויותר.
( )5יש בעולם יותר מ־ 3000 זנים של יתושים.
( )6במילוי אחד של עט כדורי אפשר לכתוב
יותר מ־ 2מיליון מילים.
( )7אייזיק ניוטון, המדען האנגלי, מעולם לא
סיים בית־ספר תיכון. על פי דרישת אמו נטש את
הלימודים, כי הוריו רצו שיהיה איכר.
( )8הצייר פאבלו פיקאסו היה כה עני בראשית
דרכו, עד שנאלץ לשרוף רבים מציוריו כדי
להתחמם מעט בחורף הפריסאי הקשה.
ועוד הרבה מאוד פרטים, אולי לא כל־כך
חשובים אבל מאוד מרתקים, מופיעים בסיפרו של
יהודה פרדיס שבדה בהוצאת תמוז־מגדן. כל
העובדות ב־ 15 שקל בשבוע־הספר. ויותר אני לא
עונה חצי שנה על השאלה :״מה לקנות לו לבר־המיצווה?״
,או ״מה לקנות לה ליום־ההולדת?״

האוטומט לכיבוי הגאז
אין־הנחות בשבש־הספר
טוב לשכחנים, דייקנים כפייתיים, דתיים
ושאר משונים. תוצרת אמנר. מחיר 44ש״ח. אין
הנחות בשבוע־הספר.
או היג״ניקפון(אפשר למות מהשמות האלו)
שהוא תרסיס חדש של כימנת ,2000 המכיל חומר
מיוחד לניקוי וחיטוי הטלפון, ותוך כדי ניקויו
וחיטויו הוא גם משאיר ריח מנטה נעים. שפריץ
( אחר בשבוע והטלפון שלך מרגיש כמו ערוגת
נענע. להשיג בחנויות לכלי־ניקוי וברשתות־השיווק
תמורת 7.82ש״ח.
ויש גם חבילה של 100 כפפות חד־פעמיות
ב־ 5.75ש״ח. גם זול, גם הגייני, גם שומר על
הידיים והציפורניים והכי חשוב — הניילון קצת

תרסיס לחיטוי הטלפו
אגלי גם נגר א״דס...
בלתי־נעים מהפה וגם מוסיפה טעם ורעננות
לכמה שעות.
משווק באריזה קטנטנה, שאפשר להחזיק אותה
אפילו בארנק־הכסף. מחיר 4*3.20ש״ח, תלוי
איפה קונים.
חברת מבט אחר, יבואני מישקפי־שמש ניסו

מישקפי־שמש למסוזרים שאינם רוצים להיראות זקנים
50 שקלים

מידשטיין מבטיח להפתיע מי
ד מי אסטר1לוגים וקוראי כף־יד

אסנוחלוגים
על הדשא
מסיבת יום־ההולדת של דליה גל,
היחצנית, שנערכה בביתה ברמת־הש־רון,
התקיימה עד השעות הקטנות של
הלילה. והכל הודות לתושייתה של
בעלת־הבית, שהזמינה את כל השכנים
לחגוג עימה את יום־הולדתה. הטריק
עבד עד השעה . 3לפנות בוקר. מרבית

בגרמניה.ע
שפרשלהג ז מירי מתערוכת״ציורים
היא התגרשה מהקבלן מוטי שפר.
האורחים התרכזו במזון ובמשקאות,
שהוכנו והוגשו על־ידי פילים זרדז,
אחיינו של השף כריסטיאן מאל־הסברה,
שהוריו נהרגו בתאונת־דרכים

בעלת המסיבה (מימין) ,נמצאת בהליכי־גירושץ.
היא שומרת על מוראל גבוה בעזרת חברותיה, שאחת
מהן, האמנית רחל גרא, באה למסיבה בחברת התזונאית ניבה שפירא.

דליה גל

לפני כמה חודשים. אשת־העסקים
פנינה רוזנבלום טעמה מהסלטים
ושקעה בשיחה עם האסטרולוג הרצל

ליפשיץ.

מי שהתעניין בכירומנטיקה מצא
שם את הקורא בכף־היד שלום ש
אול.
מי שחיפש אינפורמציה בתחום
הנסיעות פגש במאיור כספי, מנכ״ל
של חברת־נסיעות, וגרוש מבוקש
מרמת־השרון, ומי שרצה להתלונן על
נתיבי־איילון נתקל על הדשא בדני
הולצמן, מנכ״ל החברה.

להיות עם,
להתי ש בר

סמדר

הדוגמנית שבנוסף למיקצועה היא גם סטודנט
אמורה לחזור לדרום־אפריקה לסידרה של צילו
פירסומת למוצרי״שיער. במסיבה היא נראתה רוקדת בחברתו של שי שריז
האחורי הבורסה
עדי מילשטיין שוב עשה זאת. מיל־שטיין,
שפתח את מועדון הפינגווין לפני
שמונה שנים, הביא לארץ את אונית־הקזינו

והספיק גם לפתוח בית־קפה ברח
בתל״אביב, פתח דיסקוטק ובו ו
במרכז־הבילויים התוסס שמאחורי
רמת־ גן. המקום, שנקרא רובינו, או
מקום־מיפלט לכל מי שמחפשים !
מועדוני הרקורד והסטפס באיזו
וזרוק עם שפע של חנייה. הפת
צנועה, ביחס לרעש שהתל־אביב׳
לו, אך מילשטיין מבטיח להפתיע

55 סוגי סלטים, בשרים על־האש
בעיבוד מיוחד, פונץ, יין וקפה בכמויות
אדירות קיבלו את פניהם של 2000
המוזמנים, שהגיעו לפתיחה של המיס־עדה
החדשה של מוטי אמיר ודרדרה
רובץ שבמוסיאון הארץ, בכניסה
לרמת־אביב. הזוג אמיר ורובין מוכרים
כבעלי קפה־תיאטרון הבימה. בעוד
שבית־הקפה הוא חלבי בעיקרו, הרי
שבמקום החדש התפריט הוא בעיקר
בשרי. המיסעדה המרהיבה, הממוקמת

המלחינה,
זוכה לחי*
בוק מהמארח הגדול מוטי אמיר.
על גיבעה, משקיפה על נוף מקסים
ונותנת את ההרגשה של מובלעת בתוך
העיר. משהו״בסיגנון להיות עם ולהרגיש
בלי.
בץ האורחים הרבים, שעליהם נמנו
אנשי־תיקשורת, אמנים, וקליינטים
קבועים מקפה־תיאטרון הבימה, בלטו
הזמרת שושנה דמארי, שבאה מלווה
באמרגנה דודו אלהרר, השר
משה קצב וחבר-הכנסת אהוד
אולמרט. אך את ההתרגשות הגדולה
ביותר עוררו חמישה זוגות־חברים של
אמיר ורובין, שהתגוררו במושב־שדות
לפני פינויו.

נורית הירש

111ך* 1ךלך 1ד מזכירה של עורד־דין ואמנית, הדהימה את האור1111
1 11 /חים בהופעתה האכסטרווגנטית, שכללה שימלת
קטיפה חושפנית, עשרות עדיים ותכשיטים ושפתון בצבע כחול.

1\ 1ך 1ך \ 1 1ך 1ך אשתו בת ה־ 23 של שחקן־הכדורגל ירון אד
^ ירון בן ה״ 31 מחכה כעת להכרעה לגבי עת
\11\ 11 1 1
בני״יהודה. עדי מילשטיין (הימני בתמונה משמאל) בחברת המיסעד

| 1ןיךעלהךך 1ל | (מימין) ואלונה פרידמן,
1|# 1-1 11 / 1 1שתי הדוגמניות היש ראליות
הזוכות להצלחה הרבה ביותר בחו״ל, ברגע

ה־ ,25 ידיד של בן־זוגה לחיים, אילן יצחק. שריד סיים באחרונה רומאן עם
נעמי מילר, המבוגרת ממנו ב־ 10 שנים, בתו של איל״התרופות דיוויד מילר.
באחרונה מנהל שריד רומאן עם אשת חבלו ידוע הנמצאת בהליכי־גירושין.

הילדה הכי
יפה בנן
אלונה פרידמן, שהיתה הילדה
הכי יפה בגן, בבית־הספר, בתיכון ובטח
גם בצבא, חגגה את יום הולדתה ה־17
באולם הוי־אי־פי בסינרמה. פרידמן,
שנבחרה כסגנית ראשונה בתחרות
העולמית של הפנים של שנות ה־,80
הסתובבה בין מאות הצעירים, שהצטופפו
בצפיפות מחרידה ולא נראה
שהיא בדיוק נהנית ממה שעיניה
רואות. המקום היה צר מלהכיל את
הערב הרב של החוגגים.
היפהפיה בת ה־ , 17 הסתובבה כמלכה
ואילו חברה, עידו שטיינברגר
עמד מהצד וחייך למראה כל הבלגן.
אי־אפשר היה לרעת מי נגד מי. ההורים
האמיצים ישבו על אחת הספות ולא זזו
כל הערב. נראה שהם חששו להידרס
על־ידי ההמונים. הדוגמנית מיכאלה
בדקו בלטה בגובהה ונראתה כאילו
נלקחה מסרט הוליוודי. הדוגמנית סמדר
קלצ׳ינסקי ישבה בחברת איש
חיי־הלילה אורי שטרק שפותח
בימים אלה פאב נוסף.

:שינקין
ד־סנוקר
:ווסה בר
להיות אווירת מיסחרי
78 היתה
1רגילים
:המשך.

של מנוחה. ברקו הדהימה את כולם בהופעתה היפה
ונראתה ככפילתה של דוגמנית״הצמרת הבינלאומית
ג׳רי הול. פרידמן וברקו הן בנות אותו הגיל.

ך* 1\ 11־ 1ך( | 1במרכז) ,הדוגמנית הצעירה והסכסית, המצוייה תחת
| 1 1 1 11\ /חסותה של שרית דמיר, רוקדת בהתלהבות בחברתם
של הספר מוטי אלבו (מימין) ואחיו דויד העובד כמעצב ב״גוטקס״.
איש־העסקים דני זייתוני בא
בחברתם של מעצב־השיער מישל
מרסייה, והדוגמנית רונית זילברשטיין
והשלושה נראו המומים מהדוחק,
אך עמדו בכך בגבורה. הרוג־מן־החייל
שמוליק רזניק־גונן נלחם

בחירוף נפש על חברתו מירב הניג,
נמוכת־הקומה, שנלחצה בין המון האדם
שמילאאת רחבת־הריקודים. מי שנשאר
בחיים לאחר המסיבה אמר שלמרות
כל הדוחק והדחיסות אלונה פרידמן
שווה כל מאמץ.

אבי טולדנו

הזמר, הפתיע בלבוש אלגנטי, שבלט על רקע
לבושם הצנוע של מרבית החוגגים, התרכז ב־מישחק״ביליארד
והפתיע בביצועיו, אך סירב לומר היכן רכש את ניסיונו.

שירלי בן־מודני

פי של ישראל לשנה
זאת, מיודדת עם ימית נוי (משמאל) מלכת־היופי

הקודמת. ביניהם רוני מאנה, בן־זוגה של ימית. שתי
המלכות שמרו על פרופיל נמיד במסיבה, לא רקדו,
והעדיפו לשוחח במיסעדה של מועדון הווי־אי־פי.

בתב: זו ה ר אז הלי א ב. צי ל ם: א לי דסה

לנטייה הישואלית
להתלבש ללא
נל יו מנוונת,
ובושלנות, יש גם
השנעה חיובית
^ מו הרובה בצה״ל, מתחלקים
^ הגברים הישראליים, בענייני בגדים,
לשלושה: אלגנטיים, ספורטיביים
ובוהמיים. אבל באביב יש משהו
משותף לכל השלושה — הם עוברים
מהסירבול של החורף לביגוד קל ואוורירי,
המתאים לאקלים היס״תיכוני.
לגבי הגבר האלגנטי, שהוא על פי
רוב שמרן מאוד, הבגד הוא בראש
וראשונה מדי־עבודה. הבגדים משקפים
לגביו סטטוס והפגנת שאיפות. הגבר
הישראלי האלגנטי אינו גנדרן כמו
עמיתו האירופי, אך מושפע, בכל זאת,
מהסיגנון האירופי. בעונות האביב
והקיץ הוא לבוש בחליפות מבדים

11*11111 !1 *1111111־ גיקט מפישתן בגוונים חומים, חולצת־טי שחו !
1 1 /ן 1 1/1/1רה ומיכנסי״ברמודה נלבן ושחור. עיצוב: פרי
אליס(למעלה) .חליפה עם סגירה כפולה מפישתן בצבע אפור בהיר וחול-
צת״פולו תואמת. עיצוב: ביבלוס(למשה) .הדוגמן דומה במיקצת לשחקן
דון ג׳ונסון, המככב נסידר ת הטלוויזיה הפופולארית, מיחלק מוסר.

111 חליפה באפור, חולצה לבנה וענינה פירחונית בצבעים אדו-
11 מים. מעליה מעיל״משי אפור(למעלה) .סוודר״קארדיגן חום
זנה ופישתן, חולצת״טי ומיכנסי־ברמודה בגוונים אפורים (למטה).
נוסטלגיה קים, וחולצה

מכותנה ורודה.

דקים, בצבעים רכים מונוכרומטיים.
הכתפיים חזקות, אבל רכות יותר מהעיצוב
שראינו בשנה שעברה והקווים
נקיים ומקרינים אלגנטיות.

רוב הגברים הישראליים משתייכים
למחנה המרכזי. הם לא מתלבשים
בשביל הרושם, אלא בשביל הנוחיות.
אבל אפילו מושגי־הנוחיות משתנים
בהתאם לצרכים. למשל — מיזוג־האוויר
שינה את הרגלי הלבוש של

רוב ה ג בוי ם
הישואל״ם לא
מונחים עדיו
הוו שם, אלא
על־ידי הנוחיות
הגבר הישראלי. את המיכנסיים הקצרצרים,
שהציגו רגליים שריריות ושעירות
ואשר איפיינו את הגבר הישראלי
במשך שנים, כבר לא נזכה לראות.
במקומם באו מיכנסי״הברמודה, או כפי
שנהגו לכנות אותם — מיכנסי־זלמן.
כמו כן משחקת כאן גם הטכנולוגיה.
אם פעם שם הגבר הישראלי את הדגש
על סנדלים, מעדיפים היום הגברים את

ח ך | 1י ח אפודה לבנה ממשי, רקומוז בחרוזים, בגוונים ירוקים ויי
11 11 שחורים והדפסים המזבירים את שנות ה 40-העליזות,
חולצת״כותנה, ג׳קס אפור מפישתן ומכנסיים תואמים, באותו הצבע.

\ וךך 1חולצה שחורה ממשי, רקומה במוסיבים של מיספרים ואו-
1י 1 1תיות, ומיכנסיים לבנים בעלי גיזרה רחבה. עיצוב: מססודה.
(למעלה משמאל) .המראה הנינוח -חולצת־פסים מכותנה, עניבת־משי
בשילוב של פישתן בגוונים האדומים, מיכנסיים מפישתן וכותנה בגוון
כחול ואפודה ממשי בגווני כחול ולבן (למשה מימין) .עיצוב: רלף לורן.
נעלי־הספורט החדשות, הבנויות עם
מערכת מאווררת ונוחה. הגבר הספורטיבי
לבוש היום במיכנסי־ג׳ינס ובחול־צות־פולו
(מראה פרפי) .אנחנו אמנם
קוראים לזה,ספורט אלגנט׳ ,אך באר־צות־הברית
נקרא המראה הזה בגדי
בית־הספר!
אנשים רבים מבקרים את הנטייה
הישראלית להתלבש ברשלנות, או
מכל הבא ליד, ללא יד מכוונת, אך יש
לכך גם השפעה חיובית. בגלל הלבוש
הכמעט־ילדותי, נערי ניצחי, נראה הרחוב
הישראלי צעיר יותר מהרחוב
האמריקאי או האירופי. לגבי הקבוצה
המרכזית הגדולה — אין להניח
שיחולו שינויים מרחיקי־לכת.
הגברים הבוהמיים כוללים קבוצה
קטנה של גברים המתלבשים בסיגנון
אישי ואינדיבידואלי מאוד, כשהסיגנון
המייחד אותם מבוסס על עיקרון חוסר־ההתאמה
לאופנה המקובלת. אלה הם
גברים המקבלים את השראתם דווקא
מאמריקה, ויתכן אף מזמרי־הרוק. הם
קונים את ביגדיהם בשוק־הפישפשים
ובחנויות של יד־שניה. אלה הם גברים
המעוניינים לסגנן לעצמם חוקים משל

ולא חוששים כל ל מה יגידו עליהם

השכנים.
באביב ובקיץ נראה אותם בג׳קטים
משובצים משנות ה־ .50 אלה הם ג׳ק־

טים רחבים, מרוחקים מהגוף ונראים
גדולים בשתי מידות מהלובש. החולצות
נושאות הדפסים של שנות ה־40
וגם המיכנסיים מאותה תקופה והם
רחבים במיוחד. כל המראה נראה כאילו
נבחר באקראי, אולם זוהי אשליה. הכל
תוכנן בקפדנות.
מחקרים אחרונים בארצות־הברית

מראים שגברים קשורים לביגדיהם
יותר מאשר נשים. אשה נוטה לראות
בבגדיה אמצעי להראות טוב יותר, היא
משתמשת בבגדיה ככלי להצלחה חברתית,
ולפיכף היא מוציאה כסף רב מדי
עונה לחידוש המלתחה.
הגברים הם פחות ניסיוניים. הם
בדיד כלל לא אוהבים להיראות יוצאי־דופן
מכיוון שאז ״יזכו״ לכינויים לא-
מחמיאים.
ובכלל, קשה להם להיפטר מהבגדים
הישנים מסיבות סנטימנטליות (״את
הסודר הזה לבשתי בפגישה הראשונה
עם אשתי אמונות טפלות (״החולצה
הזאת מביאה לי מזל בפגישות
או פשוט מסיבות חושניות ובגדים
ישנים רכים יותר מבגדים חדשים).
גברים נוטים לראות בבגדים ישנים
ידידים ותיקים, שקשה להיפרד מהם.
ואי־אפשר לשכוח את צה״ל, שהרי
בימי האינתיפאדה החמים (תרתי משמע)
יש לצפות שחברי כל שלוש
הקבוצות ימצאו את עצמם לבושים
בבגר הישראלי האמיתי — מדי צה״ל,
ובהם הרי אין כל חידוש.

ממורחמתחתלחרמות אח׳טיה: קריאה ראשונד!

1הטח, טזך מראיינת את אמיל חביבי מ3אל /סיפרו
״אח&יה״ בתרגומו של אנם1ן שמאס בהוצאת עם #ונד
— ״מדוע לא כתבת עד היום אוטוביוגרפיה
לשמה?״
״אי אפשר. כי הרבה אנשים עדיין חיים והרבה
אנשים היו יריבים ונעשו עכשיו ידידים. בשביל
מה לפתוח מחדש פצעים שהגלידו?״
אמיל חביבי. אחרי שש״ת ששת הימים
( ,)1970 הא1פסימיסט ( )1974 ולקע בן־לקע
( .)1980 בימים אלה יוצא לחנויות־הספרים תרגום
מופלא של סיפרו האחרון, אחינרה, פרי כישרונו
של אנטון שמאס. כרגיל, באיחור של כמה שנים.
מירקם ספרותי מרתק של ברייה ומציאות, מסורת
ואקטואליה, חכמת המשל העממי הערבי-
הקלאסי וחיצי הביקורת הפוליטית, התחמושת
הסאטירית וכלי הספרות הליריים.
ספר שמזמין קריאה רציפה. הפורמאט מלביש
אותו על היד כמו כפפה. דוחה מכל וכל את
עמדתו המרוחקת על המדף.
אחיטיוז, שפירושו בתרגום מילולי הוא, חטא׳
ומשמעותו בהיסטוריה של העם הפלסטיני כפי
שחביבי טווה אותה עמוקה וטראגית הרבה יותר,
חוזר ומדגיש את מה שקיים גם בספרים הקודמים
— זהות מוחלטת בין היוצר לבין מעשה היצירה
שלו. עובדה זו יוצרת תחושה אמביוואלנטית
בלב מי שנפגש עם אמיל חביבי. מצד אחד קיים
רצון להתוודע אל סופר ברוך־כישרון שיצירתו

אמיל חביבי: לשפוך א ת מה שבליבו
אמנות מזוככת. מצד שני מצוי קושי בהיכרות עם
איש שמחזיק בריעות נחרצות ומגלה תובענות
חמורה כל־כך כלפי עמו וכלפי עצמו.
מן החשיפה התיקשורתית שלה זכה עד כה
עולה הרושם שחביבי איננו מרואיין קל. ציני,
חשדן, מסרב להיחשף, נוח לכעוס. הוא איננו
מסכים עם הטענה הזאת. במהלך השיחה הוא
ישמור על טון נמוך. את הדברים שירצה להדגיש
הוא יאמר בקצב איטי, עם הפסקות ארוכות. לא
תעבור שעה מתחילת הראיון והוא יחליט שהגיע
הזמן לסיים את השיחה. אחרי שיכנוע יסכים
להאריך את הזמן שקצב לי בעוד כמה דקות.

״כתב זר״
חביבי מעניק ראיונות עיתונאיים במערכת
העיתון אל איתיחד. יומון המיפלגה הקומוניסטית
בלשון הערבית, שמישכנו בחיפה. הוא משמש
כעורכו הראשי כמעט מיום שראה אור בראשונה
לפי 46 שנים( .להוציא את התקופה שבה כיהן
כחבר־כנסת מטעם רק״ח וחילק את זמנו בין
עבודות הכנסת לעבודות העיתון).
מערכת־חדרים צפופה, ממוקמת בבית דו־קו־מתי
בוואדי ניסנאס השוקק חיים. מוצנעת בסיס־טה
קטנה. בחצר הכניסה המשותפת למערכת־העיתון
ולדיירי הקומה הראשונה תלויים כבסים.

אם נזקק חביבי להוכחה ניצחת לטענתו בדבר
היותו חלק אינטגרלי מן העם שלו הרי שבמראה
הזה טמונה ההוכחה.
אני מגיעה לקראת סיומה של שעת ישיבת־המערכת.
המזכירה אדיבה, חייכנית. אדיבות
וחייכנות מן הסוג האירופי־הקריר המיועד בררך־
כלל לאורחים מבחוץ. רגעי ההמתנה מעלים ברקע
את קולות המתדיינים. שניים רמים. השאר
דמומים. שקט בחדרים האחרים.
אחר כך תקום המזכירה המנומסת ותורה לי
את הדרך פנימה, לחדרו של העורך. הוא יבחן
אותי במבטו, אורחת לרגע, גוף זר, ואני אלחץ
את ירו. הוא יבחן בשים לב גם הצהרת־כוונות
מרומזת זו. איש כבד עפעפיים. יליד .1921 מדבר
לאט. כמו שאב גם הדיבור א ת המוטיבציה שלו
ממידת קשיבותו ודריכותו של השומע.
אני מחייכת. מעט בגלל הצורך שאני חשה
לעבור איזה מחסום בדרך אל האיש, ובעיקר מפני
שאני אוהבת לחייך. אמיל חביבי מוזג קפה טורקי
מתוך תרמוס שמונח לידו על השולחן לתוך שני
סיפלונים מעוטרים.
השיחה נפתחת בדיון על כתבה שפירסם תום
שגב במדורו נחב זר בהארץ. כתבה מפרגנת
לרגל צאת סיפרו הרביעי של חביבי בעברית.
אלא מה? בסוף דבריו, אחרי כוכב קטן מפריד אבל
עדיין תחת אותה הכותרת, מוסיף שגב ומדווח על
ספר נוסף ששבה את ליבו. ספר־ילדים המספר על
״ילד ושמו עסאם, ערבי ישראלי, בן תשע. שום
דבר מיוחד אלא זאת שהוא נראה ומדבר וחושב
כאילו היה ילד יהודי״.
חביבי חושד בשגב שהתכוון לעקוץ אותו ושואל
לדעתי. לא שדעתי כל־כך חשובה לו אלא
שרצונו לקבל חיזוק לחשדו. ניסיונותי להזים את
החשדנות נתקלים בחומת רגישות מפותחת. מחוזקת
בחריפות השכל והאינטליגנציה של מקימה.
אני נסוגה. בפנים מכביד עצב.
״והוא, תום שגב זה, איננו ילד?״ חותם חביבי
את הנושא בנימה פגועה. מרוחקת.
ציטוט ראשון. עמוד .150״אני והרומן הזה,
כמונו כאמי ואפודת״הצמר הישנה שהניח אבי
המנוח, ואמי פרמה את חוטיה וקשרה את קצותיהם,
ומן החוט האחד הארוך ביקשה לסרוג
גופיות־צמר לזאטוטיה. כי מאום לא הלך בביתנו
לאיבוד, ילדי היקרים. אפילו החלב שהחמיץ
ייבשנו אותו, ובתוספת מעט סוכר או דבש הפכנו
אותו למעדן מזיל ריר. היינו מאיצים ודוחקים בה
שלא יפתיע אותנו החורף בלתי־מוכנים. והיא
היתה מתנצלת לפנינו, :לי רק ידיים שתיים,
ואתם תשעה.׳
״ומה לה היו ידיים שתיים, אף לי ידיים שתיים,
מחמור יקירי, ואתם תשעים ותשעה. אל־נא תאיץ
בי אפוא, כי כ?ר אצה לי שעתי״.

האמת וכל האמת
תובענותו של אמיל חביבי נובעת מאורח־חיים
שכולו קודש למאבק הפוליטי .״בעיני הכל הוא
עניין פוליטי. אפילו השיחה הזאת בינינו היא
עניין פוליטי. אכילה היא עניין פוליטי. הכל.
אילו לא ראיתי כך את הדברים הייתי יכול להקדיש
הרבה יותר זמן לעבודה הספרותית שלי. הרי
היא האהובה עלי יותר מכל. את הנחמה שלי אני
מוצא בכך שיש רבים כמוני שמקריבים מזמנם
ומכישרונם. ישנם גם כאלה שמקריבים הרבה
יותר״.
חביבי מדבר בקול רציני. עמוק. נובע מבור
ללא־תחתית שמהדהדות בו המילים הבאות.
״אנשים כמוני, תפקידם להמשיך את המורשת
התרבותית של עמם. כדי שהדור הצעיר יידע
שיש מאחוריו תרבות מפוארת שהוא צריך להתגאות
בה. הגאווה הזאת היא אמצעי נגד התרפסות.
נגד כניעה.״
פעם הוא הגדיר את עצמו כ״עסקן פוליטי
אוהב ספרות״ .היום הוא חוזר בו מן ההגדרה
הזאת. במקום לעסוק בהגדרות עצמיות הוא
מעדיף להגדיר את הספרות.
״אני מגדיר ספרות ראוייה לשמה על פי מידת
הנכונות הנפשית של היוצר שלה להגיד את האמת
ואת כל האמת. כפי שהוא מבין אותה. הוא
מוכרח להיות בעל העזה. מבחינה זאת הוא חייב

שלוש שנים נאלצה הספרות העברית לחכות לאח׳טיה, הטוב בסיפוריו עד
כה של אמיל חביבי, הגדול ביוצרי הספרות הערבית בישראל שעל ידו ובצילו
— בספרות אין חנינה — מתגמדים כל השאר.
שלוש שנים יותר מדי. אבל הנה הוא בידינו, ובתירגומו המשובח של אנטון
שמאס. גם אם שמאס הצליח להעביר רק ״ 40 אחוז מהיופי של הספר״ ,כדיברי
מחברו, וזאת מחמת קשיים אובייקטיוויים בהעתקה מלשון ללשון, הנה 40
אחוז אלה יפים יותר, הרבה יותר, מ־ססו האחוזים של הרבה ספרים וסופרים
אחרים.
אבל אנטון שמאס עשה יותר מאשר להעביר אותם ״ 40 אחוז״ של יופי
שלפנינו. שהרי למי שאינו קורא ערבית — הוא הגיש את כל היופי המזומן לו
כולו. יום חג לספרות העברית מאת אחותה הספרות הערבית. חג לא נפרץ
בימינו ובמקומותינו, ו״אחות״ — כמו בימים הרחוקים ההם, בספרד.
סיפור שראשיתו — כבר אמרו זאת — בפקק־תנועה, ובעצם בהרבה פקקי־תנועה
ומחסומי־דרכים, כאלה שבעין, במציאות וכאלה הזכורים ולא לטוב,
והמשכו בתעיה בלבירינת של חוטים וקורים ובני קורים, סיפור פוליטי עד
העצם ועצמי ער דופק האמן שבו. וסופו בקול הקורא של הלב ובאחד מפרקי
הפרוזה הפיוטית העזים ביותר שזכינו לקרוא מזה זמן רב.
התגבר המשורר על הפוליטיקאי, והאופטימיסט התגבר על הפסימיסט,
ואח׳טיה יצאה משביה בפקק־התנועה שלה ומתוך בקבוק־השדים שבו היתה
כלואה, בקבוק־השדים של הזיכרון. יצאה בשלום ולא בשלום.
יום חג לשתי הספרויות, לשתי הלשונות, בימים קשים, ימים אופסימיסטיים,
ימי אינתיפאדה — התנערות.
נתן זד

להיות גיבור. לשפוך את מה שבליבו ולעשות
שימוש נכון בכלים הספרותיים העומדים לרשותו.
״לפעמים
אני מגיע בדם קר למסקנה שאי
אפשר להגיד את כל האמת. לפעמים אני מוכרח
לנטרל את האוייב. לפעמים אפילו ללכת ביחד
עם האוייב או לחייך בפניו. אני מודע לחיוניותה
של הטאקטיקה הזאת. בכל מיקרה, אינני הרפתקן.
אני, וכמוני גם חברי, אחראים למה שאנו
חושבים בכל הנוגע לגורלו של עם וגורלה של
ארץ״.
מתוך קריאה בספריו של חביבי ברור מיהם
חבריו ומיהו האוייב שלו. אי־אפשר להימלט מן
הוודאות הזאת. בכל זאת, קיימת בי עדיין תיקווה
כשאני מפנה אליו שאלה בהקשר זה. ציפייה
שינסה להפריך את טענתי.
— היהודים בספריך מצטיירים באור שלילי
מאוד. חד ממדי. הם מהווים ״חטיבת טיפשות״
אחת גדולה. בורותם מתעצמת על רקע עירן
התיחכום המודרני ולנוכח הערמומיות, חוכמת־החיים
והפיקחות הטיבעית של הערבים. האם זאת

היתה הכוונה שלך?
חביבי :״אל תשאלי אותי על הכוונות שלי. את
יכולה לפרש את הדברים כמו שאת רוצה, אבל לי
אין כוונות. אני אומר את מה שאני מרגיש וכמה
שקרוב לאמת. זה מה שאני עושה. מתאר מצב
אובייקטיבי כפי שהוא נראה בעיני.
״את התשובה לשאלה מדוע אני עושה מה
שאני עושה אפשר למצוא בקטע השיא של הספר״.
והוא
מתחיל להקריא. קריאתו בעברית איננה
קולחת.

ארבעים אחוז מהיופי
ציטוט שני. עמודים 147־ . 148״עולם שלם
בימתו קרסה תחתיו ותהום פעורה בלעה אותו;
עולם בדמי ימיו ובמלוא חיותו, מלא על כל
גדותיו בחדוות ההצטרפות אל הקומדיה האנושית.
ולפתע־פתאום קרסו התפאורות במערבולת
של צבעים, וחבלים נשמטו והצליפו על רגליים
וידיים וצווארים. והאנשים נשארו תלויים ומת־נודדים.
זה תלוי ברגלו, וזה תלוי בצווארו, וזה
אחז בידו בחבל. ושחקן אחד כבד־גוף נתלה בשארית
כוחותיו בקצה קורת־עץ שנשברה ועומדת
על בלימה. הצופים מוחאים כפיים. האולם מתמלא
קהל נלהב. והצופים, מרוב התלהבות, נעמדים
עכשיו על רגליהם ומחיאות״הכפיים שלהם
מרעידות את התיקרה. ואחד השחקנים משתלשל
מחבל שנקשר לרגלו, ראשו שמוט מטה, מביט
בצופים בעיניים שזיק של תיקווה דלוק בהן.
המסר לא יפריד עוד בינינו. איננו שחקנים עוד
ואתם אינכם צופים. העולם אחד הוא, גבירותי
ורבותי, ובני־האדם הם בני־אדם. והצופים, הצר

פים צוחקים בהנאה, צובאים על קדמת הבימה
בהתלהבות גדולה. והשחקן התלוי ברגלו בחבל
רואה אותם בעמיו ושומע אותם באזניו
וחש אותם בליבו״...
חביבי עוצר לרגע ומרים עיניו מן הספר .״אז
מה את רוצה ממני?״
ושוב הוא ממשיך והם אצים־רצים סביבו,
מפנים בידיהם את ההריסות ומסלקים את עיי
המפולת ומנקים את הריצפה. חותכים את החבלים
המותרים ועוקרים את הקורות העומדות על
בלימה. אחר־כך הם מביאים דחפורים לפינוי
ההריסות. והנה, מתחת להריסות פורחים להם
הניירות שהוסתרו לפנים בכיסי השחקנים,
שיוכלו להציץ בהם בהיחבא מזמן לזמן,
כשזיכרונם בוגד בהם. ופורחים להם סהרוני
תקליטים שבורים של חברת ב״דאפ!ן, ושברים
של רובה־עץ, וכובע ליצנים ועבאיה שחורה מן
התלבושות של הצגת אלמלא שרך־הדין. וענף
תרזה בודד, כל מה שנותר מהצגת מאלחלין...״
חביבי אינו מאמין גדול בכוחה ויכולתה של
מלאכת התרגום. הוא מתעכב על המישפט ״וחש
אותם בליבו״ ,קורא אותו שוב ומגיד ראשו ב״לא״
גדול.
״לא. לא. לא חש אותם בליבו, אלא כאן.״ הוא
מעביר את ידו על חזהו, כולו צער על ההחטאה.
״הכוונה היא שהם דורכים עליו. עוברים לו על
החזה.
״אחד העיתונאים הישראלים כתב שהוא לא
קרא את המקור בערבית אבל הוא מוצא את
התרגום העברי יפה מאוד. תגידי לו, שכל הכבוד
ל ...מה שמה(לוקח לו כמה שניות להיזכר) אנטון
שמאס. הוא ידידי. אבל הוא לא יכול להעביר
מבחינה ספרותית אלא 40 אחוז מהיופי של הספר
בערבית ו־ 60 או 70 אחוז מהטכסט. הוא נאלץ,
בהסכמתי, למחוק ולוותר על הרבה דברים בספר.
חומרים קלאסיים. סיפורים שקשה לתרגם. אני
הסכמתי לוויתור הזה משום שהוא לא הוריד מן
המסר של הספר.״

בדרך הקשה
הדרך ליצירה האמנותית הצרופה של חביבי
עוברת אף היא במעלה התובענות. כמו בעיסוק
הפוליטי, גם כאן מדובר בדרך הקשה .״כשאני
עוסק בעבודה הספרותית אני קודם כל רוצה
שתהיה ראויה לשמה. לכן אני מכביד במכוון על
הכלים. על השפה. אני נותן לכתיבה להתפתח
בהתאם לחוקיות הפנימית שלה. בתום כל פרק
אני חוזר וכותב אותו מחדש. אחר כך, בגמר
העבודה, אני כותב אותו שוב. פעם שלישית. את
מבינה?
״אבל אני גם עצלן. עצלן ועקשן. הגעתי
למסקנה שארם שנולד עם גיבנת מתחיל בסופו
של דבר לאהוב את המום שלו. אפילו להתגאות

בו. אני מכיר בחולשות העבודה הספרותית שלי.
אני יודע שאם אתאמץ אוכל להשתחרר מן החולשות
האלה אבל מתוך עצלנות ועיקשות שהם
הגיבנת שלי אני לא משנה. משאיר את העניין
בדרך כלל כפי שהיה.״
אני מנסה לעלות על נקודת־תורפה שלו.
— בספר שלך אתה אומר משהו שהשאיר בי
רושם חריף. אתה אומר ,״והנערה הספרדיה השחרחורת,
אפילו היא מתוקה מאין כמוה, אינה
נערה ערביה״.
חביבי מחייך. הוא מנסה לרכך את כוונתו
ואומר שמרבריו משתמעת אהבתו לנערה היהודיה•
אני לא מרפה, ובינתיים החיוך נעלם מפניו.
הוא מפליט כבדרך אגב :״את ערמומית.״ ואחרי
כן אוזר אומץ ומודה שישנם הרבה מיקרים שבהם
הוא מתחרט על דברים שכתב.
״כתבתי באחרונה מאמר על זיכרונותי מן הימים
ההם( .בסיפרו, זוכים ״הימים ההם״ לכינוי
״ימי הערבים״) .המאמר יופיע בפוליטיקה. אני
מספר בו על אנשים יהודים טובים שחיו ב־49־.48
אני מזכיר אפילו שמות. לא רק קומוניסטים.
מתאר את מה שעשו. למשל, הבית של אמא של
אשתי היה אחד מאותם בתים שהישראלים פלשו
אליהם אחרי המילחמה. בתים שהערבים עדיין
ישבו בהם. במאמר אני מספר כיצד באו חיילים
יהודים וגרשו את הפולשים. ואני בא למסקנה
שהאנשים היהודים הטובים ב־ 48 היו רבים יותר
מהיהודים הטובים שישנם עכשיו ״.סיום המישפט
מלווה בצחוק. ומהו הצחוק הזה אם לא תמצית
הכאב.
ציטוט שלישי. עמודים 138־ :141״סרוה היתה
מרד של אש אוכלה. היתה מתגרה בנוי ומטפסת
במעלה הברוש בחצר ביתה, כשמונה מטרים גובהו,
מגיעה עד לאמירו ומטה אותו כרצונה לכאן

כסרוה, מרכינים את ראשיהם בדכי ובהשלמה.
קריאתה יורדת עלינו כרעם ומקפיאה
אותנו תחתינו. רק חברה, חופת שרוולים
ומשנס מותניים מדושנים וניגש לגזע. שמן
ועגלגל היה וטוב־לב, וטוב ליבו הוא שהעמידו
מעל למריבות והיקנה לו מעמד של
בורר. עתה הוא מחבק את הגזע ומנסה לטפס.
אנחנו שומעים את צחוקה של סרוה
מתגלגל מעלינו, וצוחקים. ואנחנו שומעים
אותה קוראת :״מי שרוצה לדעת את הסוד
של אחיטיה, שיעלה ויטפס עד שיגיע אלי״.
הסוד של אחיטיהז
באותם ימים היה הסוד הזה לוט בחשיכה
גמורה. אחיטיה כבר נעלמה, ואחריה נעלמה
מישפחתה. אל א שיסורי־המצפון הוסיפו
לטלטל אותנו על משבריהם; הרישרוש החריש
מכבר את אוזנינו ויללות התנים שלפנים
עלו מעבר למפתן נשתלחו עכשיו מחזותינו.
״טפסו אחרי!״
לא העזנו.
״טפסו אחרי!״
והנה סרוה נופלת מרום העץ. נופלת על
הסלע שמימי המפל רוחצים אותו מששת ימי
בראשית, על הסלע שרק היא לבדה העזה
לעמוד עליו ולהתפלל אל מימי המפל המתנפצים,
המים הבתוליים האלה, המפכים מן
האדמה מאז בריאת העולם. והיתה רוקדת
על הסלע ומנחשלת את גופה הדק מאחורי
צעיפיו השקופים של המפל. רגע דומה עלינו
כרקדנית חבשית בהינומה ל בנ ה׳ ב אר מון
הארון אל־רשיד בבגדאד, רגע כמריה הקופטית,
רגע כקליאופטרה, ורגע כיצירת דימיון.
יד לא תשיגנה. הי א היתה כציפיה הגדולה
שנטעה בלבותינו לדברים המופלאים, שגם
א ם יבוששו בוא יבואו.
סרוה נפלה על הסלע שלה, רקדנית שחרחרה
בהינומה ניגרת אדומה. וההינומה ה אדומה
מחליקה מן הסלע שלה ונכמרת מעל
אגן המפל, ונישאת עם הרוח אל חיק
הכינרת. ראינו אש עטויה באש. והסלע שב
להיות חלק, בתולי וחף מרבב, כמו שהיה
מאז בריאת העולם. והמפל הוסיף למחות
את דמה ואת דמעותינו. וההלם החליק את
זיכרוננו והשיב אותו לימי בתוליו.
ושמם רחוב עבאס ונתרוקן מתושביו.
סרוה ואחיה הלכו, כמו שהלכה אח׳טיה
לפניהם.

סיפור על פקק־תנועה

פנחס ליטבינובסקי: ערבי עם פרח,
מוסיאון תל״אביב
ולכאן. אתם שומעים אותי? צעקה אלינו. שומעים.
ואז היא ממלמלת כמה מילים ושוב צועקת:
שמעתם מה אמרתי? לא שמענו. אז תטפסו אלי,
שתוכלו לשמוע. לא מעיזים. והיא יורדת וצוחקת:
פחדנים, מוגי״לב, הסתודדתי עם אלוהים ושאלתי
אותו על גן־העדן.״
״ומה הוא אמר לך?״
״שאני גן־העדן ואני הגיהינום״.
״אמרה והסתלקה לה בריצה ואנחנו רדפנו
אחריה ושרנו• :היא גן־העדן והיא הגיהינום /יא
חמור־גרם תבין כבר היום.׳ אבל אז עדיין לא
הבנו״.
״עד לשנה ההיא״.
הנה הי א מטפסת שוב במעלה העץ ומגיעה
לאמיריו וכמעט נעלמת מאתנו. ראשנו
סחרחר, אנחנו מותחים את צווארינו ומחדדים
את מבטינו, והיא עולה ועולה. ואין אנו
צועקים, כדי שלא להבהיל את הוריה.
״לאן את עולה, סרוהז״
״מעלה־מעלה, עד שאגיע לארמון המיפ־לצת
ואשחרר את אחיטיה.״
״אחיטיוזז״ -
״טפסו אחרי.״
מה לה, ומה לנו!
נערים היינו. אני זוכר אותנו נמוכים כולנו.
מיקצתנו עגלגלים ומיקצתנו גפרורים, אבל
כולנו נמוכים. והעץ היה גבוה ואמיריו בעננים.
והשעה שעת אחר־הצהרים. והרוח מנשבת
בכינרת המתאן־וה ומקציפה את פניה,
והגלים מנתרים אל־יעיל, כמוהם כסרוה, ומנסים
לשחרר א ת רגליהם, ואחר־כך, שלא

מערכת אל איתיחאד ממוקמת במרחק שווה
משני המוקדים הטופוגראפיים שבהם מתרחש
סיפורו של אמיל חביבי — רחוב עבאס וצומת
רחובות החלוץ והנביאים. המוקד הראשון משמש
אותו לצורך סיפור הילדות המשלב דמויות פנ־טסטיות־אלגוריות
עם אלמנטים ביוגראפיים ונע
על ציר״זמן מרוחק. המוקד השני מאכלס סיפור
נוסף המתרחש בחיפה של שנות ה״ 70 ומשלב אף
הוא חומרים דימיוניים ומציאותיים. סיפור על
פקק־תנועה טיפוסי שהסיבות העלומות להיווצרותו
זוכות לאינטרפרטציות שונות ומפליגות
כיד ״דימיונו המיזרחי המכונף״ של המחבר.
הדימיון הפורה, ביחד עם נתונים נוספים כמו
חוש־הומור, שנינות סאטירית, מצע אקטואלי
ומורשת ספרותית, יוצרים ביחד את איכות הכתיבה
המיוחדת של חביבי.
— אמרת פעם שאתה רואה בסאטירה ״נשק
חד שמסוגל לשבור את מיתוס השליט. כלי־נשק
יעיל שהמדכאים אינם יכולים לו ״.אילו חסרונות
אתה מוצא בז׳אנר הזה?
״מצאתי חסרונות. אחרי שגמרתי את הא1פ־סימיסט
עברתי שוב על עבודת ההכנה לכתיבה,
עבודה שהקיפה את כל האירועים שהתפרסמו
באל איתיחאד במהלך השנים שבהן דן הספר,
וגיליתי שאת המאורע החשוב ביותר שקבע את
ההתפתחות הפוליטית־חברתית של האוכלוסיה
הערבית בישראל, דווקא אותו שכחתי להזכיר.
שיכחה פרוידיאנית. הטבח בכפר קאסם. דיברתי
על התקופה ההיא ובטבח לא נגעתי. אפילו לא
ברמז. אחר כך הבנתי׳בעצמי מדוע. למרות שה־סאטירה
היא נשק חד, ישנם דברים שהיא אינה
יכולה לנגוע בהם. דברים כה טראגיים, כה קדושים
לאדם, שהם נותרים מחוץ לגבולות הסאטירה.
״הסאטירה
היא לא רק נשק נגד הבורות של
השליט. היא גם דרך להתעמקות יתרה שלפעמים
מפחידה אפילו את הסופר עצמו. הסופרים המעולים
ביותר השתמשו בז׳אנר הזה. לא נרתעו. לא
גילו חולשה. סופם שהשליטים הרגו אותם. הכניסו
רעל לאוכל שלהם.״
הדרך שבה׳ הוא מבטא את דבריו האחרונים
מקשה על מעבר הרוק בגרון.

— ובכל זאת. לקראת סופו של הספר אתה
עובר את הגבול. זונח את הסאטירה ופונה לכתיבה
לירית על מנת שתוכל לתאר את הטרגדיה.
אתה גם מרשה לעצמך לחשוף את הכאב שבך.
כאב שניסית להסתיר באמצעות הכתיבה הסאטירית
כדי שלא יתפרש כביטוי של חולשה.
״כן. כן. זה נכון. אני נרתעתי מלחשוף את
הכאב״.
— למה? אתה באמת רואה בזה אקט של
חולשה?
״אני לא יכול להשתחרר מן הרצון שלי, האמיתי,
להקל על מציאת פיתרון מתקבל על הדעת
על שני הצדדים בסכסוך הישראלי־הפלסטיני.
אני לא רוצה לעשות משהו שיקשה על הפיתרון.
אין לי רשות להשתחרר מן האחריות הזאת.״
אלא שהכאב עדיין שם. ואם הבנתי נכון את
מה שאמיל חביבי רצה להגיד הרי שהוא יישאר
שם תמיד.

בבית־הדין הצבאי בדרום, על סמך הודאתו, בהריגת
ערבי תושב סג׳עייה שברצועת־עזה.
ב־ 10 בינואר השנה כיוון הנאשם רובה אם־16
לביטנו של תושב מקומי, בן ,35 לחץ על ההדק
והרג אותו. המיקרה אירע במהלך חיפוש שערכו
הנאשם וחמישה חיילים, שנסעו במכונית אזרחית,
אחרי מקומיים, שהשליכו לעברם אבנים...
״פתאום כל הכוח עזב את הגוף שלי. רעדתי
בגוף ובפנים. היתה יריה. אני לא זוכר מה קרה,״
הסביר(הנאשם בבית־המישפט).
ראש מדור פסיכיאטרית בצה״ל, רס״ן שמואל
קרון, שהשיב לשאלות הסניגור, סגן יהודה

להמשיך ולכתוב
רחוב עבאס, ארוך ומתפתל, בשיפולי הגן
הבהאי, נוצר את זיכרונות הילדות של אמיל
חביבי בכתלי בתיו, בחומות״האבן שלו, בבוסתן
המעלה ניחוח של ימים רחוקים. רחוב שמסוגל
להלך קסמים גם על מי שלא גדל בו. תושביו
תשלובת של יהודים וערבים מן הסוג שחיפה
אוהבת להתגאות בו. בצהרים חולפים בו ילדים
ערבים. לפי מה שמצוייר להם בעיניים, הילדים
היהודים השכנים אינם חברים שלהם. לפי מה
שמצוייר להם בעיניים, הם ילדים יפים.
חביבי עבר להתגורר בחיפה עם מישפחתו
בגיל צעיר. לא רק זיכרונות־ילדות נצורים בה
לגביו. כפועל היה שותף לבניית בתי־הזיקוק
ושובר־הגלים של נמל־חיפה. בשנות ה־ 40 עבד
כקריין בתחנת־השידור המנדאטורית. בכתבה
שהתפרסמה בעל המשמר לפני שנים אחדות אמר
תוך שהוא צוחק צחוק גדול :״תמותו ולא אעזוב
את חיפה. האבות שלי הם ילידי הארץ הזאת.
ילידי חיפה.״
חביבי מתגורר היום בנצרת. בהתחלה הוא
תולה את הסיבות לעזיבה בצרכי המיפלגה. אחר
כך הוא מוסיף, וקולו שקט, שלא רצה לחשוף את
ילדיו לעימות יומיומי עם הרשויות והשילטון
היהודי של העיר ה״מתייהדת״.
שתי בנות ובן. הגדולה מורה לאמנות, השניה
רופאה, הבן מהנדס. אף אחד אינו ממשיך את
דרכו של אבא. חביבי מרשה לרמז של האשמה
עצמית לחדור לדבריו. טוען שלא היה לו זמן
להקדיש לעניין. לנסות ולהחדיר בהם את המוטיבציה
להמשיך את דרכו.
שאלה לסיום. מה היה מאחל לעצמו כסופר?
להמשיך ולכתוב ספרים נוספים. ספרות מאבק
הנשענת על זווית חיוכו הערמומי של המשל
העממי הערבי.
וכאדם? — שיהיו עוד הרבה יהודים וערבים
כמוהו.
העיסוק האהוב עליו, הדיג, אינו מועלה כל זמן
השיחה. אני מזכירה לו. הוא נשמע קצת נבוך
ועייף. כבר הרבה זמן שלא יצא לדוג. הים סוער,
אין דגים, ובנו, שמחזיק ברישיון ניווט הסירה
הקטנה שחביבי וחבריו הדייגים רכשו, עושה לו
בעיות. אינו רוצה לצאת לדוג. הוא אינו מביט בי
בדברו ואני אינני יכולה לקבוע בוודאות אם נקט
בלשון מטאפורית או לא.
אחר כך אני קצת מסתבכת ביציאה החוצה,
דרך החדרים הדחוסים.
הדרך הביתה עוברת בצומת רחובות החלוץ
והנביאים.

רוברש נדלר: גלי מילים
גרינהויז, הסביר כי לדעתו בעת ביצועי המעשה
פעל הנאשם במציאות מעוותת.״
ידישת אחחנות 31.5.88 ,
המתפרעת הצעירה ביותר
תינוקת בת 9חודשים ממחנה־הפליטים ג׳יב-
ליה שברצועת־עזה, איבדה אתמול את עינה
השמאלית כתוצאה מפגיעת כדור־גומי, במהלך
הפרעת־סדר אלימה במחנה. אמה של הפעוטה
נפצעה אף היא מכדור־גומי.
נמסר כי בנוסף לפגיעה בעינה נשברה גם
זרועה הימנית (של התינוקת) .מקורות צבאיים
העריכו, כי במהלך פיזור הפרת־הסדר האלימה,
נפלה הילדה מידי אמה ונפגעה בזרועה.
רישת אחרונות 31.5.88 ,

במציאות
לא מעוותת:
עם הפסקה
מעצרה של מונירה סלאח דאוד מפרשת ביתא
הוארך אתמול בבית־המישפט הצבאי בשכם עד
תום ההליכים. ההחלטה ניתנה על־ידי נשיא בית־המישפט,
סגן־אלוף יהושע הלוי.
(השופט) ציין כי יידוי האבן על רומם אלדובי
וגרימת החבלה החמורה לא נעשו בסמוך לרצח
אחיה (של מונירה) ,מוסא, אלא עם הפסקה בין
האירועים. עוד הוסיף, כי ״מדובר בעבירה מופלגת
בחומרתה. השימוש באבן לבש ממדים חמורים
מאוד והפך למכה קשה.״
חדשות 30.5.88 ,

אמת ושקר

פסטיבל ישראל:
לוח־אירועים
ירי בלתי־מזצדק
ביום שני, ה־ 6ז במאי, היום הראשון של עיר
אל־פיטר, ירו חיילי צה״ל בעלא א־דין ת׳אבת
( ,)15 מהכפר עזמות ליד שכם. כדור אחד פגע בו
בצווארו. דובר צה״ל הזדרז להודיע, שבעיקבות
הירי הבלתי־מוצדק נשפטו קצין וחייל. הקצין
״ננזף קשות״ ,והחייל נשפט ל־ 35 ימי־מחבוש על־תנאי.
ת׳אבת נקבר בכפרו באישון לילה.
חדשות 30.5.88 ,

במציאות משותת
יעקב תמיר, חייל בשרות סדיר, הורשע אתמול

מובארק עוואד, שנגדו עומד צו־גירוש מן
הארץ, הגיש אתמול תביעת־פיצויים לפי חוק
לשון הרע נגד העיתון מעריב והוא תובע פיצויים
בסך 150 אלף שקל. בתצהיר שהגיש הוא אומר,
בין השאר, כי ״לא היו, ואין לי, קשרים ענפים עם
אש״ף, בארצות־הברית לא עסקתי בגיוס של
פעילים לאש״ף, לא ניהלתי עיסקי סמים ולא
העברתי את ההכנסות מהם לאש״ף״.
העיתון (מעריב) מבקש לדחות את התביעה
וגורס, כי כל שנכתב אודות עוואד על־ידי הכתב
אילן בכר, באמצע חודש מאי, הינו אמת.
ידיעות אחרונות 31.5.88 ,

אילן בכר ממעריב הוא שהפיץ את השקר
הזדוני שעל פיו עומד נתן זך להשתתף בפסטיבל
השירה הבינלאומי ברוטרדאם במימון מישרד־פסטיבל
נעים,
החוץ הישראלי•

מ: נעים

# 4 X 1 1 4 4 4* * 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 ( 4 4 4 4 4 1 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4ו 4 #
!* 4 4 4 4 4 4 4 4 * 4 4י < 14 4 * 4 4
<> 444 4 4 4 |)4 4 )4 4 4

שח וייס בת .24 תנות תשרת ]׳צמיתות. חצה
תשו. וצחרנך 1ם ות ששפתה נעיר*1(1111

1עח1ת

ך מי שיבוא לחשב את אחוז עוזבי
/קיבוץ כפר־רופין ממחזור ילידי
שנת ,1965 לא יהיה קשה, גם אם הוא
מתקשה בחשבון. התוצאה: מאה אחוז.
ואלה שמות בני־המחזור:

• דורון יציב, מטייל במיזרח הרחוק.

יותם פרנק, בשנת־חופש, חוסך
כסף לנסיעה לחוץ־לארץ.
• אלי ורדי, מ״פ בצנחנים, עזב את

״/0״ם 5מהצעירים עוזבים!״
מייקל לגיר, מזביר קיבוץ כפר״דופין, אדס נמרץ ופעלתן
שהביא את כפר״דופין להישגים בלכלייס מרשימים, מידע
לבעיית העוזבים.
״לומדים לחיות עם התופעה הזאת. היא הפגה לחלק
מהשמדה, אני יודע שהצעירים של היום לא קונים את רעיון
הקיבוץ כמו פעם, אבל לא צייד לעשות מזה פאניקה. צריך
לתת על. זה את הדעת ולנסות לפתור את הבעייה. היום
מקבלים בקיבוץ יותר בפתיחות חבר שעוזב. למרות הכאב,
למרות האכזבה.
״יש אצלנו בעייה חברתית. אין די צעירים, ולבן צעירים
אחרים עוזבים. אנחם נעשה מאמץ גדיל בשגה הבאה לתגבר
את השיכבה הצעירה.
״יש גם בעייה לבנות. אנחנו מודעים לה. היצע התפקידים
להן קטן משל הבנים. בנות צעירות רואות במה עובדות
החברות הקשישות, ומחליטות שזה לא בשבילן.
״יש סיבה נוספת לעזיבה: ההיצע של האתגרים והעיסוקים
מחוץ לקיבוץ אדיר. אולי הקיבוץ לא התאים את עצמו די
הצורך לנתינים המשתנים.׳׳
למה; ״החברה בקיבוץ אורגנית. יש אנשים קשישים, קשה
להשתנות. אנחנו, בקיבוץ שלגו, משתדלים לתת לעוזבים את
מירב העזרה וההטבות.
״האם אנחנו רואיס בעוזב־קיבוץ כישלון ז לא. כישלון הוא
מי שיורד מהארץ. לחיות בקיבוץ זו זכות. מי שלא רוצה לנצל
אותה, זו זכותו״.
גם שלמה לשם, דובר התק״ם, אינו רואה בעוזב־קיבוץ
כישלון .״פען היו מתייחסים אליהם אחרת -כאל בוגדים,
כמעט אוייבים. היום היחס השתנה לחיוב.
״בממוצע ארצי אחוז עוזבי־הקיביץ הצעירים נע בין 40ל־50
אחוז. יש קיבוצים שיותר, יש קיבוצים שפחות. האחוז הזה
לא החריף בשנים האחרונות, הוא לא השתנה כבר 10 שנים.
אין התמודדות או היערכות מיוחדת מצידנו, כי אנחנו לא
מרגישים בהידדדרות. גן, אנחנו משלימים עם האחוז חזה״.
לשם מעדיף להסתכל בחצי הכוס המלאה, ולראות בהישג
את 50 האחוזים הנשארים.
״בחברה המודרנית אנשים לא גרים עם ההורים אפילו
באותה העיר, רוצים לעזוב את בית־ההורים. לכן אני חושב
שזה יוצא-דופן לחיוב שבקיבוצים נשארים 50 אחוז המחליטים
לגור עם ההורים, המורים שלימדו אותם והחברים המבוגרים.
״אנחנו חברה פתוחה, לא כמו החרדים הסגורים. אנחנו
נותנים לבנים שלנו לראות עולם, להגיד, להתפתח. אם אחרי
שהם ראו הס מחלימים לעזוב, אני אצטער, אבל זו בחירה
סיבעית״.

הקיבוץ וגר בתל־אביב.
• אפי נאמן, עזב את הקיבוץ וגר
בחיפה.
• יעל נתן, לומדת בירושלים,
חולמת להיות עיתונאית.
• זוהר לניר, עומד לעבור לחיפה.
• ענת וייס, עוברת השבוע
להתגורר בתל־אביב.
אף לא אחד מבני המחזור הזה
מתכוון להמשיך ולחיות בקיבוץ.
הסטאטיסטיקות על צעירים עוזבי
קיבוץ הופכים בכפר־רופין ממיספרים
לשמות, מאחוזים יבשים וחסרי־משמ־עות
לבחורים צעירים, האומרים שלום
לדרך־החיים שבה גדלו, המפנים עורף
לקיבוץ והעוברים להתגורר בעיר. החלטה
וו אינה קלה להם. הם מרגישים
שלא־בנוח במצב שהם מכנים אותו
לפעמים כ״בגירה״.
ברוב המיקרים לא יסכימו הצעירים
עוזבי־הקיבוץ לחשוף את סיפורם. ענת
וייס הסכימה, אחרי היסוסים ולבטים
רבים.
״למה היסוסים? לא נעים לכבס
כביסה מלוכלכת בחוץ. יש הרגשה
שהבעיות שלנו עם הקיבוץ הן בעיות
של אדם עם ביתו. אני גם מפחדת
שאנשים מהקיבוץ ייפגעו, למרות
שאין להם שום סיבה להיפגע. אני
מאוד אוהבת את הקיבוץ, לא רוצה
לפגוע.
״אני עוזבת מפני שאין לי ברירה.
אני לא רואה שום דרך להישאר
בקיבוץ. הקיבוץ טוב לילדים ולזקנים,
לא לצעירים״.
מישפט זה חוזר על עצמו אצל
קיבוצניקים רבים :״הקיבוץ לא טוב
לצעירים.״

בקיבוץ. לא הכרתי דרך־חיים אחרת.
חינכו אותנו שאנחנו הטובים ביותר,
ככה באמת חשבנו.
״המגורים בבית־הילדים ולא יחד
עם המישפחה נראו לי אז כייף לא־נורמלי.
גם התורנויות, שהיינו חייבים
לבצע אחרי בית־הספר, לא נחשבו
למעמסה. זה נראה טיבעי לגמרי,
גומרים את הלימודים והולכים לתורנות.״
קשה? ״כן, זה היה קשה, אבל
מועיל ומחנך למוסר-עבודה גבוה.
״לכל ילד בקיבוץ יש רצון להוכיח
את עצמו, להראות שהוא טוב. זה חינך
אותנו לעצמאות ולבגרות.״ ואחרי הרהור
קצר היא מוסיפה :״אולי יש בזה גם
משהו שלילי. ערך העבודה, החוזר על
עצמו שוב ושוב, גורם לאנשים להיות

אדישים לדברים אחרים בחיים.
״נכון, עבודה היא ערך חשוב, אבל
בקיבוץ כל החיים נעים סביב העבודה.
הכל מתגמד ומתבטל למול העבודה.
ולאנשים צעירים יש באופן טיבעי
דברים אחרים בראש ״.היא אומרת.
הצבא היה המקום הראשון שהוציא
אותה מהמיסגרת הקיבוצית וגרם לה
לראות שיש חיים מעבר לגדרות
הקיבוץ .״המיפגש הזה היה נהדר, היה
כייף להכיר אנשים אחרים, חיים
אחרים, עדיין לא חשבתי בכלל על
עזיבה, להיפר, הרגשתי גאווה להיות
קיבוצניקית. הרגשתי שמסתכלים עלי
יותר מאשר על האחרים, מצפים ממני
ליותר.״
האם הציפיות הללו מוצדקות? ״כן,
לקיבוצניקים יש איכויות מסויימות
שאין לאחרים. זו עובדה. אולי בגלל זה
יצא לקיבוצניקים שם של סנובים. עירוניים
הפוגשים בקיבוצניקים בטוחים
שהם מתנשאים. אני חושבת שזה לא
סנוביזם, זו סגירות. את הרגשת האי-
נוחות שיש לקיבוצניק מחוץ למיסגרת
המוכרת שלו, מפרשים אנשים כחוסר־ביטחון.
זה לא נכון״.

;,לגקות
את הראש״

הרי השרות הצבאי חזרה ענת
ולקיבוץ, אולם אז השתנתה התמונה
.״חזרתי לקיבוץ והתחלתי לעבוד
ברפת, אבל מהר מאוד התחלתי להשתעמם.
לא עמדו מאחורי ההרגשה
רעיונות גדולים או עקרונות מסויימים,
פשוט שיעמום. לראות כל בוקר את
אותם האנשים בחדר־האוכל, ללכת
לעבוד מוקדם בבוקר, לחזור לחדר
ולהיות לבד. התחלתי להרגיש מחנק.
הכל חזר על עצמו, שיגרה משעממת.
״אין ספק שגם בעיר יש שיגרה
מסויימת, אבל לא כמו בקיבוץ. בקיבוץ

חיית-

ינבנ

* סנ ת היא בחורה נאה. לא קשה
ולזהות אותה כקיבוצניקית. תלתלים
ארוכים מעטרים את פניה המנומשות,
הבעה שובבה בעיניים הכחולות,
וחיוך קטן קבוע בזווית הפה.
השבוע ארזה מיזוודה, הכניסה לתוכה
כמה אלבומי־תמונות, תקליטים
והרבה זיכרונות מתוקים .״אני עוברת
לגור בדירה שכורה בתל־אביב. הקיבוץ
נותן מענק־שיחרור בסך 20 אלף שקל.
אבל לא הכסף הוא הבעייה. אני בטוחה
שאסתדר בעבודה. הפחד הוא אחר.
העיר הגדולה נראית מפחידה. אנשים
חדשים, עתיד בלתי־ידוע. כבר הזהירו
אותי אלף פעם שבעיר כולם חיות־טרף.
״בכל זאת, הרצון לעזוב את הקיבוץ
גובר על החששות והפחדים.״
ההחלטה הנחושה לעזוב את הקיבוץ
גמלה בליבה רק אחרי שהשתחררה
מהצבא וראתה עולם אחר .״בתור ילדה
חשבתי תמיד שאני בת־מזל שנולדתי

ענת אורזת את חפציה
.התשתי סחנק. הכל חזר על עצם

״הקיבוץ טוב לילדי ולזקן• .אבללאלצעירים !
כל יום זהה לחלוטין לזה שקדם לו ולזה
שיבוא בעיקבותיו. לא רואים כל שינוי.
בכל זאת עדיין היה לי קשה להחליט.
בית לא עוזבים למרות הבעיות ואני
באמת אהבתי את הקיבוץ. החלטתי
לבקש שנת־חופש, לנקות את הראש
ולהחליט על העתיד.״
מזכירות־הקיבוץ אישרה לענת
שנת־חופש וענת בחרה לנקות את
הראש בבוסטון, ארצות־הברית. כשחזרה
לקיבוץ, אחרי שנה של טיולים,
עבודה וחיים חברתיים פעילים בעיר
הגדולה, הלכו ההיסוסים והתחזקו.
״הטיול פקח לי את העיניים לרווחה.
פתאום ראיתי מה זאת עצמאות,
איר זה לחיות, בעצם, מה הם חיים

רגילים, איך מסתדרים עם כסף.
״בקיבוץ אני מקבלת תקציב של
1000 שקל בשנה. מה אני יכולה
לעשות עם הסכום הזה? אני לא מדברת
על מותרות, לא על בגדים, או על סתם
בילויים, הרי עם סכום כזה אני אפילו
לא יכולה לנסוע לתל־אביב לבלות. אם
אני רוצה בגדים אני צריכה לקנות
בשוק־הפישפשים ״.היא צוחקת.

;,הברה
| לא שיוויוגית״
^ כל זאת, למרות הבעיות, חזרה
* י לקיבוץ, עם הרבה רצון טוב להשתלב
ולהמשיך..״לא קל לאדם להפנות

עורף להורים, למישפחה. ככל שהימים
חלפו הרגשתי שאין לי ברירה. הרגשתי
שאני לא ממלאת את המצברים, לא
מתפתחת מבחינה, אישית. לא צועדת
קדימה.״
ענת הגישה בקשה לצאת ללימודים.
הקיבוץ לא אישר .״יש מיכסה
מסויימת של אנשים שיכולים לצאת
ללימודים. אני הייתי אחרי שנת־חופש
והיו אנשים שחיים כבר 16 שנה
בקיבוץ, ולא יצאו. כמובן שמבחינה
הגיונית הגיע להם לפני. אני מבינה את
זה וכלל לא כועסת, אבל זה חלק
מהעניין שלא מבינים צעירים בקיבוץ.
״הרי אין עכשיו צעירים בגילי בקיבוץ.
מה הם רצו? שבחורה בת 22 תע־

בור בפעוטון ותישאר בקיבוץ ללא חברת
בני גילה? ההחלטה שלא לאשר לי
את הלימודים היתה בשבילי הקש
ששבר את גב הגמל.״
למה אין צעירים בקיבוץ? ״אין להם
מה לעשות שם, בקיבוץ עובדים וישנים
וישנים ועובדים. זהו. זה לא מתאים
לצעירים של היום. יש גם בעייה לבחורות.
החברה בקיבוץ מאוד לא שוויונית.
חלוקת־העבודה בין נשים לגברים
היא קבועה. בדרך־כלל נשים עובדות
בפעוטון ובמיטבח.
״זה מתחיל מגיל צעיר, אפילו בתור
ילדים יש חלוקת־עבודה לא שיוויונית
בין נשים לגברים. אפילו את העבודה
שעשיתי ברפת מעדיפים שיעשו גברים.
רק בגלל שלחצתי עבדתי שם. אם
בחורה לא דוחפת את עצמה לא יתנו
לה תפקידים אחרים. לבחורה קשה
להילחם בנורמות האלה. בחיים לא
יגידו לה, :קחי טרקטור וצאי לשדה.׳״
למה הנשים לא נלחמות? ״הן

יותר, אולי זה נכון במובנים מסויימיס,
אבל בחברה הקיבוצית יש גם דברים
הורסים. זו חברה קטנה ומצומצמת,
כולם יודעים הכל על כולם. יש המון
רכילויות ושמועות ואנשים חורצים
דינם של אחרים לפי הרכילות. קרה
הרבה פעמים, שמתוך שיעמום המציאו
רכילויות שלא היו ולא נבראו.
״נכון, יש הרגשת מישפחתיות
בקיבוץ, אבל לפעמים זה יותר מדי.
כש״ 500 אנשים דוחפים את האף לתוף
החדר שלי ויודעים על הכל, לא תמיד
זה נעים. הבעיות הללו הן לא רק
הבעיות שלי, הן בעיות של כלל
הצעירים בקיבוץ. הבנים של המייסדים
לא מוצאים את עצמם ועוזבים״.
מדוע התופעה הולכת ומחריפה
במשך השנים? ״הפיתויים בעיר גדלו.
הרדיפה אחרי החומריות לא פסחה גם
על הקיבוצניקים, והפער מבחינה חומרית
בין הקיבוץ לעיר גדל. הקיבוץ
אינו עונה על הצרכים החומריים של

בפרירופין בחד שות. התוקפים
ב עבר לובול הווטו.אבל הבע״ה
האפיתית היא ב פ1ים: עוותו! שלם
של הבויםוהבוותועלם

ענת במירפסת דירתה דושכורה בעיר
״הנשים הן בפעוטון זבמיטבח״...

רגילות. אולי זה לא מפריע ואולי גם
אין לזה טעם. זו עוד אחת מהבעיות של
הקיבוצים. הם לא מתחדשים. הם
פועלים מכוח האנרציה. הכל פועל כמו
פעם. אין חידושים, מפחדים לחדש.
כשצעירים מנסים לחדש הם נתקלים
בקיר אטום מצד המבוגרים. כל התפקידים
המרכזיים שייכים למבוגרים.
אין מה לעשות.
״אומרים שבקיבוץ החברה בריאה

הצעירים. אין ריענון, אין שינוי.
צעירים עוזבים כל הזמן בכל הקיבוצים
ונשארים רק המבוגרים. אני לא יודעת
מה יהיה בעוד 10 שנים״.
מה על האידיאלים? היא שותקת,
ממוללת את שיערה ואומרת כמעט
בלחש, כאילו כך הדברים חמורים
פחות :״אין אידיאלים. האידיאלים
שי כרם,
מתו•״
ציל ם: ציון צ פ רי ר

** לי(מזל) סרוסי(סקרש) נשפטה
^ 1על י מעשה מגונה שלא בכפייה.
שלוש שוטרות התלוננו כי מלי עשתה
מעשה מגונה בגופן. המישפט התנהל
במשך שנתיים וחצי וכשניתן פסק־הרין,
זיכה השופט ארי זיו־אב את מלי
מכל אשמה. הוא קבע חד־משמעית כי
שלוש השוטרות שיקרו.
בהתייחסו לניהול החקירה על־ידי
היחידה לסקירות־פנים של המישטרה
אמר השופט זיו־אב :״נראה לי כי ייתכן
והייתי זוכה שלא לשמוע תיק זה, אילו
בעת החקירה היו טורחים לחקור ולרדת
לעומקם של דברים כפי שנתגלו בבית־המישפט.
.התגלתה
לפני מערכת־יחסים מוד
רה בין הנאשמת לבין המתלוננות.
וכאשר בא אני בטענה כלפי החקירה
המישטרתית, הטענה היא על כך
ששאלות פשוטות, כגון בירור מערכת־יחסים
וירידה לפרטים, לא נעשו בחקירות.
״אינני
יודע אם אותה חוקרת, אילו
היתה שומעת את הדברים שהושמעו
בבית־המישפט, היתה פועלת כפי שפעלה.
״אומרת
החוקרת סנ״צ בלה ויינ־שטוק,
:הנאשמת פנתה שאחקור כמה
אנשים ולא הסכמתי.׳ כי כבר אז אנו
רואים שבקשה לירידה לפרטים מצד
הנאשמת נדחית בחקירה. ומהו מהלך
החקירה? הוא בנוי מצעדים הנובעים
ממיכתבים אנונימיים. מי מספק את
המידע לחוקרת? כותבת המיכתבים
האנונימיים.
״ומה עשתה החוקרת לאחר שהיא
מסרבת לחקור פניות מצד שני
המתארות את הנאשמת כחיובית? —
היא לא חוקרת את כותבי המיכתבים
הללו, אבל היא בטוחה שהתלונה אינה
מעשה נקמה.
״היא לא ראתה לפניה את הבעייה
הקשורה בסיכסוכים של רקע עבודה.

רקתי לכיוונה. זה פגע לה בזרוע. היא
צחקה ולא עשתה מזה עניין.

״גצמדה אלי
מאחור״

השוטרת מלי סרוסי, שזונתה מן האישום
שקיימה ׳חסי־מין עם שלוש שוטחת והטרידה
אותן, סיבוה את סימוה לנעמי אדווה

^ משך התקופה היו מיקרים
נוספים. יום אחד, כשעבדנו ביחד,
נסענו בניידת והצעתי שבמקום
שניכנס לבית״קפה, נעלה אלי לשתות
קפה בבית. אמי, שאמורה היתה להיות
בבית, לא היתה.
״תוך בחישת הקפה היא נצמדה אלי
מאחור. לקחתי את הפינג׳אן החם ואמרתי
לה שאם לא תפסיק אשליך עליה
את הקפה. היא צחקה ונרתעה, ואמרה
לי, :את מסוכנת, את מפחידה.׳ משהו
בסיגנון הזה.
״בכל הזדמנות שהיא מצאה היתד,
נוגעת בי בלי לדעת מדוע או שהיתה
שולחת נשיקות. התביישתי ולא ידעתי
למי לאמר את זה. לא דיברתי עם אף
אחד על העניין ולא פניתי אפילו
לפיקוד שלי.
״הייתי במילכוד, אבל רציתי לשמור
איתה על יחסים טובים, שלא
תתנכל לי. לא פעם הרגשתי את נחת
זרועה. כשהתעצבנתי על התנהגותה,
היא היתה זורקת אותי לקטע ומייבשת
אותי. היתה מסתובבת ברכב כדי
להוציא לנו את העיניים.
״היא היתה עושה ביקורת כל חמש
דקות. היא הפעילה סמכות שרירותית.
היה לי חשוב לשמור איתה על יחסים
תקינים. פחדתי שלא יקבלו את תלונתי
ואז היא תתנכל לי בהמשך. העדפתי
לשתוק ולא אמרתי לאף אחת מחברותי
בעבודה ובסגל.׳׳
בנוהלך המישפט העידו עוד שוטרות
שהיו פקודיה של מלי סרוסי. הן
סיפרו בעדויותיהן על נשיקות צרפתיות
ומיזמוזים למיניהם. הסיפורים לא
נשמעו אמינים, כי כולם דיברו על

״ א ני ד א מי פדצת! י
היא לא יכלה לחשוד ולכן גם לברר
בצורה יסודית, האם די בגביית עדות
ללא חקירה מעמיקה. שכן התוצאה של
חקירה כזו היא תיק מסוג התיק שלפני,
שלא היה כל מקום להביאו לפני בית״
המישפט, אילו היה נחקר כראוי.
״אינני נותן אמון באף אחת מהמתלוננות.
קובע אני כי לכל אחת מהמתלוננות
היה רצון לחסל חשבונות עם

הנאשמת•׳
הטרדה מינית

^ בית־המישפט סיפרו השוטרות
^ כי מלי הטרידה אותן מבחינה
מינית בניגוד לרצונן, וכי ישנו איתה

יחד במיטה כמה פעמים. בחקירה הנגדית
של אמיר גורן ומשה מרוז, פרקליטיה
של מלי, הסתבכו השוטרות בשקרים,
ואף הודו שהיחסים בינן לבין
מלי נמשכו שנים. אחת העדות, ס.ש.
(שמות השוטרות אסורים לפירסום),
סיפרה בבית־המישפט:
״התארחתי אצלה בבית, כי הייתי
צריכה להיות בבית־השוטר. זו הפעם
הראשונה שישנתי אצלה. יצאנו לבלות
במסיבה במועדון, חזרנו. היא הציעה
את המיטה. זו היתה מיטה שהיא פתחה
מול המיטבח בפרוזדור ונכנסתי לישון
עם גופיה ותחתון. לא חשבתי שצריך
להתלבש במיוחד כי ישנתי איתה.
״אחרי ששכבנו לישון היא שלחה

ידיה לכתפי ואמרה, :איזה עצמות לאחרי הצהריים. אם זו מישמרת״בוקר
קטנות יש לך,׳ ועל החזה אמרה, :איזה זה שעתיים־שלוש לעמוד בצומת, אחר
חזה קטן יש לך.׳
כך מוציאים אותנו לקטע ,2 ,1שזה
״תפסתי פחד. אמרתי לה שתפסיק רמת־גן. אם זה בני־ברק זה סיור או
והסתובבתי לצד, אבל פחדתי לישון. פיקוח על קטע מסויים.
לא התלוננתי אז. סיפרתי זאת רק
״סיור ממונע זה היה צ׳ופר. סיור
לא.א. אחר־כך הכרתי את בעלי וסי ממונע זה סיור סלקטיבי. נכנסים לתוך
פרתי לו והוא אמר שאם זה קרה רק לי, ניידת סיירה, פעם זה היה גם טתזיט.
אולי זה מיקרה ולכן לא דיברתי על זה, ב״ 1980 היתה הניידת טרמיט, רכב
כי זה נראה מוזר לבעלי וגם כי פחדתי כחול עם קוז׳אק. היום זה ס״רה. בדרך־
שתתנכל לי, כי אני עובדת בשטח וזה כלל בסיירה נמצאים שני אנשים. זה
יכול לפגוע בקידום שלי והתיק מת היה צ׳ופר בשבילי אחרי הצומת,
לכלך.
במיוחד אם זה בגשם וברוח.
״זה יכול להתבטא בכך שתשים
״מלי הזמינה אותי לביתה. היא גרה
אותי בצומת ואני אתקע שם בלי
בתל״מונד. נשארתי שם לישון. לקראת
לשתות מים וללכת לשרותים, או לעלילה
היא פרשה את המיטה בחרר שבו
שות קטע ולפקח על,עצור׳ בקטע כמו
היא ישנה עם אחיה. ישנתי בסמוך
מכאן עד איכילוב ואם היא תעבור ולא י אליה. פתאום הבחנתי שהיא שלחה יד
תראה אותי היא יכולה לעשות מזה
לעברי, מכיוון הבטן לחזה. הורדתי לה
עניין...
את היד. יותר מזה לא הגבתי, מאחר
״ב־ 1983 התחתנתי. מלי הפיצה
ואחיה ישן יחד איתנו בצד השני של
סיפור, שהגיע לבעלי, ששכבתי עם
המיטה.
אחיה חודש ימים, ושאינני יכולה
״לא ידעתי איך להגיב. גם לא
להיכנס להריון.״
דיברתי איתה אחר כך על העניין הזה.
מאוד נבוכתי מהמצב הזה.
״כאשר הייתי בלישכת־התנועה היא
יצאה לקורס סמלים. החליפה אותה
סמלת אחרת. היא חזרה והתמנתה
וטרת אחרת, ש.ב ,.סיפרה
סמלת־שוטרות בקבוצה שלי.
לבית־המישפט על קשריה עם
״היה מיקרה שהייתי איתה בניידת.
מלי :״היא היתה חברה לעבודה ואירחה
זה היה בסביבות קיץ .1983 נסענו יחד
אותי יום אחד בביתה. כשאני הגעתי
בסיירה בכביש גהה. היא נהגה ואני
ליחידה היא היתה שם כבר לא יודעת
ישבתי לידה. תוך כדי נהיגה היא שלכמה
זמן. ב־ 1980 הפכה מלי להיות
חה יד לאבר־המין שלי בצורה חטופה
סמלת שלי. תפקידיה היו סידורי־כזו.
הגבתי בצורה עצבנית. זרקתי את
עבודה ופיזור האנשים בשטח. בכל
מכשיר־הקשר לעברה. ביקשתי שהיא
התפקידים פיקדה עלי ועל עוד שוטתפסיק
את זה והיא צחקה.
רות.
״תוך כדי נהיגה היא שלחה את היד
״נקבע לנו סידור־עבודה מי תהיה
הימנית שלה בין הרגליים שלי בתנועה
בצומת, בשטח, בקטע מסויים. זה מתחטופה
וצחקה. לקחתי את המכשיר וז־חיל
בבוקר, אחר־כך יש סידורי־עבודה

** ג!ב!1נ
הרגליים״

שופט זיו־אב (עם אשתו)
,אינני נותן אמון באף אחת מהמתלושתר

מיקרים חד״פעמיים או שקרו פעמיים־
שלוש.
בחקירה הנגדית התברר כי כל אחת
מהשוטרות היתה ביחסי חברות עם מלי
סרוסי במשך שנים, וקשה היה להאמין
כי מערכת־יחסים של שנים יכולה
להתנהל באופן כפייתי.

? ^ 4קרובות״
^ אחר מתן פסק־הדין, שבו זוכתה,
/שהתה מלי סרוסי יומיים בביתו
של אמיר גורן, אחד מעורכי הדין שייצג
אותה במישפט. שם פגשתי אותה.
הטלפון לא פסק לצלצל וחברים
טילפנו וברכו את מלי. היו גם מי
ששלחו זרי־פרחים.
מלי הרבתה לצחוק ולהתבדח עם
האורחים ואמרה שעכשו רווח לה.
שהיתה במתח עצום במשך שלוש וחצי
שנים עד לזיכויה במישפט.

סיפרה מלי:
התגייסתי למישטרת־ישראל ב־
1977 והייתי המפקדת של הבנות שהתלוננו
נגדי. אחת מהן, ב ,.היתה
חברה שלי כבר לפני שהתמניתי ל־ראש־קבוצה.
ב .ואני היינו חברות
קרובות והיא היתה בת־בית אצלי
במשך שש שנים.
יצאנו לבלות ביחד, יצאנו לטיולים
משותפים להרבה מקומות בארץ. נסענו
לכינרת לכמה ימים יחד עם המיש־פחה
שלי. השניה, ע .ב ,.גם היתה אצלי
בבית מיספר רב של פעמים. אחר־כך
הסתכסכנו והיא זו שכתבה את המיכתב
לסנ׳׳צ בלה ויינשטוק.
באחד הימים הוזמנתי למחלקה לח־קירות־פנים
של המישטרה בירושלים.
החוקרת היתה סנ״צ בלה ויינשטוק.
כשהגעתי לשם לא ידעתי במה מדובר.

לא אמרו לי. בלה ויינשטוק שאלה
אותי אם אני יודעת מדוע הגעתי אליה
ושאלה אם הייתי כבר במקום הזה.
עניתי שאני לא מכירה את המקום
הזה ולא נחקרתי מעולם. היא הסבירה
לי במה מדובר. ברגע שאמרה לי שאני
הטרדתי שוטרות מבחינה מינית הייתי
ממש בהלם. אמנם ישנתי עם כמה
חברות שוטרות יחד במיטה וזה היה די
טיבעי, במיוחד בערבים, כשיצאנו לבלות
ביחד, אבל מכאן ועד להטרדה
מינית.״
התגייסתי למישטרה כשהייתי בתקופת
השיחרור שלי מצה״ל. בצבא
שרתתי בצנחנים והייתי מקפלת־מיצנחים
בתל־נוף.

^ ״מיפתב-
?* 5הוקדה״

ך* תדזלתי את עבודתי במישטרה
! 1בלישכת־התנועה במרחב דן. הייתי
שם 10 שנים עד למיקרה. השתתפתי
בקורס״שוטרים בשפרעם וב־ 1981עברתי
קורס־סמלים וקיבלתי דרגת סמל

בחזרה לכלא ברכב עם עוד כמה
אנשים. הרכב יצא מפרדס־כץ.
הנהג חלף באור אדום ואני עקבתי
אחרי הרכב ברכב מישטרתי סמוי. הוא
התחמק וחלף בעוד כמה צמתים באור
אדום. בו בזמן דיווחתי לכל הניידות
על הרכב. כשחצה את צומת מודיעין
לכיוון דרום, הגיעו כל הניידות ויחד
סגרנו עליו ותפסנו אותו.
בחיפוש שנערך על גופו של העבריין
התגלו שמונה זרגים של חשיש
בפי־הטבעת. המיקרה נזקף לזכותי וקיבלתי
מיכתב־הוקרה ממפקד מחוז תל־אביב
אז, אברהם תורג׳מן.
מדוע רצו לנקום בי דווקא על רקע
מיני? אני חושבת שלבוא ולהגיד
שגנבתי זה הרבה יותר מסובך. אז היו
השוטרות צריכות לבוא עם, תכלס׳
בשטח וסיפור כזה על רקע מיני זאת
עדות כנגד עדות. זה היה יותר קל. הן
הרי לא פחדו ממני. היו חברות שלי.
הן פשוט עשו קנוניה נגדי מפני
שכל אחת מהן חשבה או הבינה שהיתה
לי יד בכל מיני דברים נגדן. אחת טענה

נגדי והן חברו יחד והחליטו שבדרך זו
ישימו קץ לכל העניין של הרכילויות.
הן החליטו לעשות הכל כדי להעיף
אותי מהמישטרה.

;?אהלן
? 5 4ופחבק״

הן כל־כך חששו מפניי, ולא
הייתי מפקדת טובה, מדוע הן באו
אלי הביתה במשך שנים? ולמה המשיכו
לצאת ולבלות איתי ולנסוע ברכב שלי
לכל מקום? מדוע הן מציגות אותי
כמיפלצת? כשהייתי מגיעה למרחב הן
היו ממש מתנפלות עלי בחיבוקים
ובנשיקות וכל הזמן אהלן וסחבק כמו
שאומרים.
כחודשיים לפני החקירה אצל סנ״צ
בלה ויינשטוק היה פיצוץ עם ש.ב.
בחדר־התידרוך. היא הטיחה בי האשמות
בנוכחות 30 שוטרים שהיו שם.
היא קמה אז בהפגנתיות, קטעה את
דבריו של רס״ר מצא באמצע, ואמרה
בקול רם שיש כאן אחת שהציגה אותה
כשרמוטה מזדיינת. היא פנתה אלי
באצבע מאשימה וביקשה שאתנצל
לפני כל הבנות שלכלכתי עליהן כביכול,
ואם לא — היא תראה לי מאיפה
משתין הדג.
לא התנצלתי וברגע שיצאנו לעבודה
ניגשתי אליה ואמרתי לה שתלבן
את כל האשמות שהטיחה בי בצורה
מבוגרת. הצעתי לה שניכנס שתינו ל־ראש־הלישכה.
אמנם לא הגבתי בחדר-
התירתו, אבל רציתי לברר דברים כי
היא השפילה אותי לפני כל השוטרים
שלי.
בכלל לא ידעתי על מה היא מדברת.
היא לא היתה מוכנה לשמוע אותי ולא
הסכימה להיכנס לראש־הלישכה, עלתה
על ניידת ויצאה לשטח. פניתי ל־קצין־היחידה
ואמרתי לו שאני לא מוכנה
לעבור לסדר היום אחרי המיקרה
וביקשתי שיטפל בנושא. הוא הבטיח
ולא עשה כלום.
וכך התחיל בעצם כל הסיפור שהתגלגל
לחקירות״פנים של המישטרה.
לזכות החברים שלי אני אומרת שהם
היו איתי לאורך כל הדרך. העניין לא
היה צריך להגיע לבית־המישפט. זה
היה מיותר.
החקירה לא התנהלה כראוי, אבל
בבית־המישפט, כאשר שלוש השוטרות
נחקרו על־ידי עורכי־הדין שלי, אמיר
גורן ומשה מרוז, בחקירה נגדית, הן
קולפו מהקליפות החיצוניות שלהן
וענו על דברים שמלכתחילה לא נשאלו
עליהם בחקירה המישטרתית. אז
נתגלתה התמונה האמיתית.

״חצי
משכורת״

חוקרת ויינשטוק
מה קרה במיטה?
ראשון ואחרי שנה קיבלתי מינוי של
ראש־קבוצה.
מעלי היה קצין־יחידה וממלא־מקום
קצין־יחידה והתפקיד שלי היה ראש־קבוצה.
אני הייתי מפזרת את השוטרות
בצמתים, מבקרת אותן תוך כדי עבודה
ואוספת אותן בסיום המישמרת. היה לי
רכב טרמיט.
היו גם מיקרים שיצאתי לעבודה
בשטח ביחד עם השוטרות. תפסתי
עברייני־תנועה. זו עבודה מעניינת,
אהבתי במיוחד ללכוד עברייני־תנועה
שנוסעים ברמזור אדום. השתתפתי ב־מירדפים
אחרי עברייני־תנועה וקיבלתי
פרס לשוטרת מצטיינת ב־. 1983
את הפרס קיבלתי בגלל הישגים
במילוי התפקיד במישטרה ובמיוחד על
תפיסת עבריין, שהיה בחופשה ונסע

שסיכסכתי בינה לבין החבר שלה
וסיפרתי שהיא יוצאת עם ערבי, דבר
שהיה נכון. היא טענה שהיה לי קשר
למיזכרים שהוגשו נגדה או אי־יציאתה
לקורס־סמלים.
לס.ש. היה תסביך מפני שלא יכלה
להיכנס להריון. היא טענה שסיכסכתי
בינה לבין בעלה ולכן עזבה את הבית
למשך כמה ימים. היא טענה שאני
כביכול סיפרתי שהיא בגדה בו לפני
הנישואין. הסיפור נולד בעיקבות
העובדה שהיא היתה אצלי בבית,
בתל־מונד, בתקופה לפני שהתחתנה
וכאילו שסיפרתי ששכבה עם אחי.
היא דאגה אז שבעלה לא יתחתן
איתר״ היא גם סיפרה שהיא לא יכולה
להיכנס להריון היות ונאנסה בעבר.
בקיצור, לכל אחת היתה איזו חבילה

¥ו היתד! ,לפי דעתי, חקירה כושלת
1של סנ״צ בלה ויינשטוק, בתוספת
לרצון של השוטרות לראות אותי מחוץ
למישטרה. לסנ״צ בלה ויינשטוק הגיעו
הרבה מיכתבים משוטרות שהזדהו והיו
מוכנות לבוא לחקירה, שוטרות שישנו
איתי בבית, גם באותה מיטה וגם אני
ישנתי אצלן בבית.
סנ״צ בלה ויינשטוק לא היתה מוכנה
לשמוע שום דבר ואמרה לי :״אני
חוקרת ככה וזהו!״ גם בביודהמישפט,
כששאלו אותה מדוע לא חקרה לעומק,
לא היה לה מענה. ואני שואלת מדוע
אותי היא הריצה לירושלים ואת השוטרות
היא חקרה בתל־אביב? מדוע היתה
אפליה?
הרגשתי עדינות מצד בלה ויינ־שטוק.
שהרי דרשתי את הדבר הפעוט
ביותר, והוא להזמין את המפקדים שלי
לחקירה, כי מאותו יום שהגעתי למיש־טרה
היתה חוות־הדעת עלי טובה.
שלחתי לסנ׳צ בלה ויינשטוק רשימה
של מפקדים שהיו לי במשך כל השנים.
אפילו לא דיברתי איתם על ה־מיקרה
שלי ורציתי שסנ״צ בלה דיני
שטוק תקרא להם ותחקור אותם אודותי
ותשאל אותם ״מי זאת מלי?״ גם את זה
היא לא היתה מוכנה לעשות.
בבית־המישפט ענתה לרוב השאלות
שהיא לא זוכרת ולא יודעת מה ולמד״
עכשיו, כשזוכיתי, אני רוצה לחזור לשרת
במישטרה. אני עריץ מושעית וכד

״זה דג ר מזעזע,
ואפילו מחריד!״
^ מגתי של עורך-זזדיו אמיי ייח :״אנחנו שוקלים את כל
# 1האספקטי ם המישפטייס וכמידה שנגיע למסקנה שאנחנו
צועדים על קרקע יציבה, מבחינה מישפסית, נגיש תביעה נגד
מישטרת ישראל.
״מדובר בתביעה על פיצוי כספי שיהלום את חומדת העניין,
מבחינת הכפשת השם והסבל שמרם, עקב העלילה שרקמו נגד
מלי שלוש השוטרות ועקב המחדל החמור בחקירה, כפי שהדבר
בא לידי ביטוי כצורת החקירה כפי שנוהלה על־ידי סנ״צ בלה
ויינשטוק,
״ישנו צד נוסף. אולי נפנה בדרישה למבכ״ל לפטר את שלוש
השוטרות לאלתר מהמישטרה ולהעמיד אותו לדין. חיות והשופט

פרקליטים גיח ומרוז

.מועים מיניים מתוך פחד ונם בילדים ם שוחפימי־

זידאב קבע מסמרות בפסק״הדין ששלוש השוטרות נמצאו
דוברות שקד.
״כאשד שלוש שוטרות כאלו חוברות יחדיו ומעלילות עלילה
שפלה מ ד שוטרת אחרת, אני שואל האם שוטרות כאלה יכולות
אחר כך לבוא לבית־המישפט ולהעיד שנהג זה או אחר ביצע
עבירות תנועה! לפי דעתי לא! הן בפירוש קיבלו תווית של
שקרניות, לא אמינות• לדעתי הן אינן יכולות להמשיך ולשרת
במישטרת׳ישראל.״

ך* גובה של עורך־הדין משה מרוז :״לדעתי ניתן היה לחסוך את
# 1כל תהליך המביש הזה, שלא הוסיף כבוד, לא למישטרת
ישראל ולא לאף אחד מהמעורבים בפרשה, אילו החוקרת בלה
ייינשטוק היתה עושה מה שאני עשיתי בבית־המישפט.
״קו־ההגנה שלנו היה להוכיח את האבסורד בטענת המתלוננות,
שמצד אחד הסכימו למגעים המיניים עם הנאשמת, לדבריהן
כתוצאה מפחד ואילוצים, ומצד שני המשיכו להתרועע עם
הנאשמת במקומות פרטיים, בבילויים ובטיולים לאורך שנים.
״באשר קיבלתי א ת התיק הוא נראה במצב גדוע. מדובר בשלוש
שוטרות שהעידו כל אחת על סיטואציה שונה בנפרד. וזה
מהתיקים הקשים ביותר שטניגור מקבל לידיו משום שתפקידי
לשכנע את בית-המישפט שזאת קנוניה שבה פעלו שלוש
המתלוננות מ ד הנאשמת.
״מלי טרוסי התעקשה בתוקף כי הסיפור מצוץ מהאצבע והוא
מהווה נקמה וחיסול חשבון מדה.
״עד לשמיעת העדויות לא יכולתי להאמין. בתור עורך־דין
מנוסה, שניהל מאות מישפטיס מכל הסוגים, במו רצח, שוד ואונס,
אני לא זוכו־ עד היום מיקרה דומה שקדה לי בסניגוד, ובמיוחד
שמדובר בנשים שתפקידן לשמור על שמירת החוק.
״לדעתי צריכה המישטרה להסיק א ת המסקנות בקשר
לשוטרות המתלוננות ובקשר לצורת החקירה בכלל. לחשוב שכל
אזרה יכול ליפול בסיטואציה דומה שבה יבולים אנשי״חוק, שחו-
בדים יחדיו, לחסל חשבונות, זה דבר מזעזע ואפילו מפחיד.״

חכה לפנייה מצד המישטרה שאחזור.
עכשיו אני מקבלת חצי משכורת.
הם חייבים לקבל אותי בחזרה ולהשלים
לי חצי משכורת, צמודה מיום ההשעיה.
כך אמרו לי בזמן שהישעו
אותי ואמרו שאם אזוכה במישפט
יצטרכו להשלים לי את חצי המשכורת
וכן נשמרות לי כל הזכויות של שוטר
ששרת במשך 3וחצי שנים, הכוונה

לזמן שבו הייתי מושעית. זה כולל הצמדה
למדד, חופשות והוותק המתווסף.
אני רוצה לבקש שיפטרו מהמיש־טרה
את שלוש השוטרות ששיקרו. ואם
השופט קבע שהן שיקרו הרי הן יכולות
לשקר בכל עניין אם יזומנו להעיד ב־בית־מישפט.
אני שמחה שזוכיתי והצדק
יצא לאור. הזיכוי שלי לא הפתיע
אותי. אני ידעתי שהאמת תתגלה בסוף.

שבץ

0 3 9 1 9

9 1 3

לרות׳

מאתן:
)1סרט של איגגמר ברגמן )5 :שם
קבוצת כדורגל באירופה)10 :
שירה (ח) )11 :מן השבטים שלא
עברו את הירדן; )13 עולה על
פני השטח; )14 עזח )15 :כלי
עשוי ענפים לנשיאת חפצים; )16
מקור מים חיים; )18 מילת
שלילה; )20 מפקד מחלקה
בצה״ל (ר׳ת<; )21 מתן הנחיות;
)22 תוך; )24 תחבושת למכה; )25
מילת שאלה; )28 צמח מאכל
שריחו חריף; )28 שמה של עיר
ברזילאית במקוצר; )30 עכשיו;
)31 שמה של אשת נשיאנו
הראשון; )32 עם 38 מאוזן ר104
מאוזן — השמיעו טענות כזב
במטרה להסעות; )34 רמטכ״ל
מלחמת יום הכיפורים; )35 מייסד
דת הקראים; )38 ראה 32 מאוזן;
)39 תלמידי חכמים (ר״ת); )41
תאורה דקורטיבית; )42 מין עוף
טורף(מ); )43 בוא(ארמית); )45
חי רומש ביבשה ובים; )47 לבוש
אבלים מסורתי; )48 הלילה
שעבר; )50 סעודה, משתה; )51
אחד ממיני השדים בספורי ההמון;
)52 תל עפר; )54 אחד
הנביאים האחרונים )57 ,קליפת
העץ המשמשת לפקקים; )61
יחידת הספק חשמלית; )62 כלי
פריטה מוסיקלי; )64 ברכת שמים
לאוכלה; )65 מתכת רכב; )66
אריג; )67 מילת בקשה; )69 חי
היוצא מרחם; )70 מידה; )72 בעל
שכל בהיר; )74 מחסור, דלות;
)75 סגן נשיא ארה״ב(ש״מ); )77
גשר בארץ; )78 רימה; )81 תוצר
לאומי גלמי; )83 צעיר, רענן; )85
עמק; )86 אסופה; )88 מילת זרוז:
)89 הרכבת שני מינים במערכת
החי הצומח או הדומם; )91 נהר
דרום אפריקני; )93 משורר
ישראלי(ש״מ); )95 ראשית פרי
רחם; )96 חג לצאן; )98 בוסתן;
)100 שמח; )102 אבר בחי; )103
מילת אזהרה; )104 ראה 32
מאוזן; )105 חלק ברובה.

מאונך:
)1אבי אברהם ונחור; )2תואר
נכבד הולנדי; )3ישוב בסביבות
לוד; )4ענף; )6שליח; )7דבר
צדדי, לא עיקרי; )8טוהר,
בהירות; )9מלך בני עמון; )12
הקו המדומה שעליו סובב כדור
הארץ; )15 ריח פריחת הגפנים;
)16 קהל־עם; )17 כסא האורגים;
)19 תשלום, גמול; )20 אשף
בקסמים; )21 שינויים; )23 אות
בא״ב; )24 טורף ממש׳ הכלבים;

נ ע מי

משהו איכותי

לא נערת זוהר
זו הפעם הראשונה שהיא עושה את
זה, מתקשרת למדור היכרויות, היא
אמרה לי בטלפון. היא יפה, נראית כמו
נערת־זוהר, אשת־העולם, אבל היא לא
כזאת באמת. מתחילים איתה ברחוב,
והיא אף פעם לא נענית.
היא בת ,22 מתגוררת בנתניה, מזכירה
במיקצועה, גובהה 1.70 מטר,
רצינית, אוהבת בית, באופייה היא אשה
של גבר אחר. בחורה טובה, אומרים
עליה.
מעוניינת להכיר גבר רציני, טוב,
מבין ומתחשב, בגיל 30 עד ,35 גובה
1.80 מטר או יותר, ספורטיבי, חייכן.
היא מעדיפה גבר מבוסס, כי ״לא הייתי
רוצה להתחתן עם שכיר, להיתקע בלי
כסף ולהיכנס לחובות.״ שאל אותי על

מאזד סכסית

)26 לא נחפז; )27 בת־קול; )29
יסוד כימה )30 מיז שיח סרק; )33
ריח משיב נפש; )34 אי הבנוי
אדמת סחף בשפך הנהר; )36
נקבת הגמל; )37 פחם בוער; )40
ממהר; )41 ציץ, פרח; )44 ארץ
מולדת; )46 מילת המעסה; )47
נושא משרה ממשלתית רמה; )49
משורר אנגלי לוחם חופש(ש״מ);
)50 קרש משופע לעלות ולרדת
בו; )53 עם 54 מאונך — בטוי
שמשמעו התריסו, הביעו את
התנגדותם בצורה נמרצת)54 :
ראה 53 מאונך; )55 כתב
כריתות; )56 משאלה; )58 יחד,
בצוותא; )59 מתן שמות לעצמים;

ויויתן עמיחי

הדברת בזו־יקים

)60 כלי האופה; )62 נצח; )64
קבוץ צפוני; )66 ללא פחד (;)3,3
)68 עם 73 מאונך, ספר של יגאל
מוסנזון; )71 פרח נוי; )73 ראה 68
מאונך; )76 כלי לעבודת הגינה;
)77 להגיע אל מאחורי המחנה
מאחד הצדדים; )78 שירי נשמה
כושיים; )80 שן חותכת; )82 ישן
במקום; )85 קרדום גדול(ח); )85
סיד חי; )87 שמשקלו מועט; )90
מי שאינו שולט באחד מאבריו;
)92 רוממות; )94 נרתיק חרב; )96
אבן גיר מתקשה; )97 הטוב בקמח
חטים; )99 אחד השוואים; )101
שיירת ספינות; )102 רטוב; )103
אנא!
--אביני? ינ אי-

\1 0 1

בע׳מ

שמחים להדברת תי קני ם(ג׳ו קי ם

; .תולעי עץ, חוקי ספרים ובגדים,
ו7]1ז//
עירפול מיוחד לארועים למניעת
יתושים וחרקים מעופפים.
ט ־ מ ת -נן רו דמודיעץ ,18ת.ד 2 2 7 2 .ט ל 5 -6 .־ 790114

ובשמירה על בריאותך ורכועוו

בתשובה זה כמו ביטוח-חיים -
אתה נהנה מזה רק אחרי המוות.

היא בת ,26 יפה, מאוד סכסית, מל־את־גוף,
ככה היא סיפרה לי בטלפון.
אין לה מיקצוע (״בטח אהיה עקרת״
בית״) .היא חיתה שנים אחדות באר־צות־הברית,
ואין לה שום התנגדות
להכיר גבר ישראלי המתכנן לחיות
באמריקה, או אמריקאי.
גובה 1.64 מטר, שיער בצבע שאט־גי,
אוהבת לצייר בשמן, אוהבת חיות,
במיוחד כלבים, קריאה, שחיה, לשבת
עם ידידים בבית־קפה. שונאת ויכוחים
פוליטיים.
רוצה להכיר גבר תקיף וקשוח, אבל
גם עדין ומתחשב, בעל הופעה נאה, עד
גיל .35 היא נוסעת בקרוב לארצות־הברית,
וחוזרת בסוף יולי. אפשר לכתוב
לה לת״ד ,33402 תל־אביב, או
להשאיר אצלי הודעה עבור מיספר

הוא בן ,37 בעל״חברה, גרוש, אב
לילדה קטנה, אקדמאי, בעל השכלה
מקיפה, פורמאלית ולא־פורמאלית,
גבוה ( 1.84 מטר) ,ממושקף, ספורטיבי,
הופעה נאה. אוהב קריאה ומתעניין
במיסטיקה.
מעוניין להכיר אשה נאה, ביתית,
מסודרת(בשני המובנים) ,שאפשר לדבר
איתה, אחת שתהיה פרטנרית בכל
דבר .״מחכה לך משהו איכותי,״ הוא
מבטיח. שאלי אותי על ()59/88

דמות גברית ונחמדה
הוא נמצא עתה בהליכי־גירושין,
רואה כבר את הסוף המתקרב, הבלתי־נמנע.
בן ,40 אב לשניים, מהנדס, בוגר
מינהל־עסקים 1.75 ,מטר, דמות גברית
ונחמדה, כהגדרתו, אוהב ספורט ורכיבה
על סוסים.
מחפש מישהי שתהיה איתו, חברה
להתחלק איתה, לבנות מחדש את
החיים, שותפה אמינה שתיתן ותקבל
חמימות. רוצה אותך ליידי, אנרגטית,
חמודה, אסתטית. את יכולה להיות
רווקה, גרושה, בהליכים, עם או בלי
ילדים. הגיל לא משנה, את יכולה
להיות בוגרת ממנו בשנים אחדות.
שאלי אותי על ()60/88

סיפור של דני סנדרסון: התא הבתי
בבחורה אחת ששמרה במיג-
דלור. כל ערב הייתי עולה אליה
למיגדלור, מתחבק ומתנשק אי-
תה, מכבה את האור, ולעזאזל
האוניות.

מנחם זילברמן אומר שלחזור

7/1דק
וסונדאן עדיו
הדבר הראשון שאמרתי לה
היה שהיא מזכירה לי את השח קנית
גולדי הון. ריבי בן־בסט
אמרה שאני לא הראשונה שאומרת
לה את זה ,״רק מה, אני
לא מצחיקנית כמוה. אין לי
הפתיחות והשובבות שיש לה.
אני נהנית לראות אותה בסר-
טיס, מפני שהיא מגשימה דב רים
שלי אין אומץ לעשות אותם.״
ריבי
(קיצור של ריבקה) היא
בת ,28 אבל נראית פחות. יש
לה עיניים ירוקות, שיער בהיר
ומתולתל 1.6* ,מכור נובח וגוף
חטוב, דק, היא עובדת כגרפי קאית
בספריית הפועלים, אבל
חולמת להיות זמרת. החלום
התחיל להתגשם כאשד התקבלה,
עם הגיוס לצבא, ללהקת
פיקוד-דר1ם, שם שידתה עם
דורון מזר ועירית ענבי, אבל
התיסכול חיה רב, מכיוון שהחבריה
רק עמדו עם כובע על
הראש ושרו אדמה אדמתי ושי. -
רים דומים, מפני שככה רצה
רפול, חרמטכ״ל. בהופעות שבהן
נכח רפול, הוא היה שואל
אותם, אחרי ההופעה, אם הם
נהנים לשיר את השירים האלה.

ריבי בן־בסט
בת .28 אבל !ראית 3ח!ח
היה להם ממש לא-נעים, הם
אמדו לו ״כו״ מאולץ, והוא שמח
לשמוע.
ריבי, שכבר הספיקה להופיע
במועדונים ובחתמות, פגשה את
המוסיקאי נחום היימן, שהתפעל
מהסופראן העדין שלד״ ועומד
להפיק אריד-גגן שכולו שלה.
השיר המוקלט הראשון, שוב ה חורף
תורש א ת הים, למילים של
נתן יונתן, כבר מתנגן ברדיו.
״אני מתחילה לגעת בחלום,״
היא אומרת. אני מאוד מקווה
שהיא תגשים אותו. הקול שלה
זה בדיוק מה שאני אוהבת
לשמוע, והאישיות שלה •זה בדיוק
מה שאני אוהבת לפגוש.

מרים בנימי!•

מז ל ה חוד ש:
תאומים איו למצוא

• משנה את מיקצועך פעמים רבות.
• שונא להיות בפיקוח אחרים.
• חסר מנוחה.
• חייב לנוח אחרי שאתה ממצה את הא נרגיה
שלן.
• אוהב להיות במרכז, בעת סעודה
חגיגית.
• בולט בתושייתך בשעת חירום.
• אוהב לשלוט, ושונא ביקורת.
• עובד טוב יותר כשמשבחים אותך.

אמנותיים אחרים.
• נהנה לבנות דברים.
• מעדיף חשבון־בנק סולידי בטוח ויציב,
על השקעות בבורסה.
• נמצא באותה עבודה במשך זמן ממו-

תמשיך את קשריו עם חבר, גם אם
נפגעת ממנו.
• אוהב לגדל דברים, בעיקר אם הם
קשורים במזון.

• נהנה לשוחח בטלפון ולכתוב.
• אוהב לעסוק בהמצאות ובפטנטים.
• אינך מסיים דברים שהתחלת בהם.
• יודע לספר בדיחות וסיפורים ולהצחיק
את כולם.
• רווק או גרוש.
• מבטא את רגשותיך טוב יותר במע שים.

הכסף נוזל מבין אצבעותיך.

אופק עודה ב מזל סרטז
• מעדיף את מישפחתך וחברים קרובים
על זרים.
• יכול להיות חסכן וזהיר בעת הצורך.
• ביישן למדי, במיוחד בחברה.
• חלק ניכר מתשומת ליבך מופנה
למישפחתך.
• אתה סובל ממצבי-רוח ולעיתים אתה
עצבני, מדוכא ומסתגר בעצמך.
• מתעצב כשמישהו נפגע.
• מתעניין בעתיקות ובהיסטוריה.

השלח במזלו

כל מה שעריו
לעשות הוא לבדוק
אלה מהקביעות
נכונו תלג ביו
ולפעול לפיהן.

• מתעקש להיות מי ששולט בענייניך
• דבק במה שאתה מאמין ללא ספקות.

הכספיים ללא סיוע של מנהלי״חשבונות,
• לומד לאט, אבל ביסודיות. 44 עורכי״דין וכוי.

< אופק עולה בתאומים

• נפגע מכפיות טובה. שור מזל ב עזרה
אופק

• אוהב לפנק ילדים, ובמיוחד את שלך.
• עובר דירות לעיתים תכופות.

• קשה להוציא אותך משלוותך.
• רומאנטי, אך נוטה לחנוק את בן־הזוג
• משנה את סדר הרהיטים בבית לעי4

4אופק עודה במזל טלה
• שונא שינויים ולא אוהב לצאת מהבית.
בעודף אהבה, הגנה ותשומת״לב.
תים קרובות.

• אדם הבטוח בעצמו ופעיל במיוחד.
• מייחס ערך לרכוש.
• יש לך רעיונות טובים בכל הקשור
• יכול לדבר ללא מעצור במשך שעות.

אח של אצבעותיהם על הדורך
אדם
• 4 ומותרות. נוחיות מעדיף

עסוק בכמה משימות בעת ובעונה לעסקים.

מיקרה. בדרך רים
• יכול לעבוד שעות רבות מבלי להת אחת.

קשה לך להירגע עד שאתה חש בטוח.

• האוהב טיולים, מסעות ואתגרים.
עייף.
• מסוגל לדאוג לכספך, כך שיגדל לאט,
• קורא את סוף הספר בהתחלה.

• מעדיף להיות המנהיג ובעל הסמכות.
אבל בעיקביות ובביטחון.
• שר או מנגן יפה, או שיש לך כישרונות
• נמצא כל הזמן בתנועה.

מצב הבראוח אינו טוב שזב חוזרות !מטרחת
התקופה הנוכחית אינה קלה. אתם סובלים
המטלות היומיות מעסיקות אתכם שעות
בו-הסין השני נמשכים אליכם. ואתנו נהנים מעאתכם
בעיות שחשבתם שבבר נעלמו יחכן
מבעיות בריאות חדשות או מחודשות.
גוספות. צרמה שכולם מצפים שתשרתו או ליה בפופולאריות. צפויות היכרויות חדשוח בס־מומלץ
לגשת לרופא לשהדבר
קשור בבריאותו
קומות רתוקים מהבית, אותם
ולא נשאר לבם די
שר מישה! מבר־המישפ־בדיקות,
אך לא להיכזמן
לעצמכם. דווקא
לי תוך כדי נסיעה. או בשינס
לבהלה. העניין אינו
תה. ודנו וה־4ו בחודש
חות רציניות. שאתם מנה־עכשיו,
חשוב שיהיה
יהיו קשים ביותר. וסיעות
חמור כל-כך, כפי שזה
ברשותכם זמן פניי, כדי
ליס בעבודה צרך להקעלול
להיראות ברגע הרחו־ר
או קשרים עם ארץ
להתמסר לעניין פרטי,
פיד לשמור על הקשויס
ראשון, ובכל זאת, רצוי
רחוקה יעלו קצת את ההקייסים,
למחת שאח
שאי-אפשר לשתף בי
שתטפלו בעצמכם ותדמוראל.
ב ק רב תיתכן וסיאת
המישפחה הקרובה.
ומשנים להתושת בהר־ו
2במרס ־
אגו להימצא בביקורת.
עה. אולם לא רצוי שהיא
פתקות חדשות. אך זר, עבעבודה
יש מי שמנסה

2 ו 20באפ רי ל
• 2בדצמבר ־
תתקיים רפד ר,־ 25 ביול
נסיעות קצרות או ארולול
לסייס קשר חשוב.
1 1 1 1לפגוע במעמדכם. בת20
ביוע
9ו בי נו א ר
בתחום הרומאוט׳ ברא•
חום הרומאנטי אתם
כות אינן מומלצות.
וחבל. בעבודה אתם נא שתי
שמר על סודיות
יתכנו תקלות ועיכובים
חיים באשליה מסוכנת,
בקים על שייוים עקרונ״ס
מוחלטת. נם כך קיימות יותר מדי אי־הבעת
מעצבנים בדרך וכן נטייה לסבול מאבידות
וצודקים. כדאי שלא תבחר! בדרכים קיצנניוח
שממנה תתפכחו בחודש הבא או בחודשים
של מיסמכים או חפצים חשובים אחדים. ודיבורם סביב עניין, שכדאי שישאר פרטי וחסוי.
שמהן אי! דדך חורה. ב׳ לאחד סבן תתחרטו.
הבאים. ההתפכחות עלולה לגרום למשבר.

עייפות ומצב־רוח בבר ב־ 8וב־ 9בחודש. רצו* עגייצי בספים עלולים לגרום לבעיות. חשוב
כספים. שעבדחס קשר, למענם. אינם מרעי ב התקופה אינה מתאימה להוצאות לא-חיו-
למצוא זמן למסחר .,ב־סו בחודש תהיו מתוחים לברר אם הגיעו אליכם כל החשבונות הזמן.
הסיבה נעוצה. בנראה. בשיבתה אז באי־הב־ ניזת וכדאי שתמתינו לפני שאתם מוציאים
את החסכונות. כתחום
נכונים. לפתע עלולים
בגלל אי־הבנות עס הסב־־
נה. כדאי לברר אצר ם׳ ש לנתק
את החשמל, ה חרומאנסי
אתכו מצלי בה
הקרובה. בדאי שתחל־קשור
נו ב ר והעניין יסודר.
מים או הטלפון, בגלל
חים מאוד. הקסם האיבתחום
הרומאוט׳ קורס
חקו מהבית ומהאושים
אי-תשלום. הנטייה ל שי
רב ואין שום בעייה
דברם מתשים. בין ה־סו
הקרובים אליכם. מומלץ
אבד מיסמכים חשובים
לצאת לחופשה קצרה. הלפתוח
נהרפתקות-א-
ל־ 2ו בחודש צפויה היכ עלולה
לגרום לכם לבע הבה
חדשות, שלא יחיו
וה־ 2ו נוחים יותר. פררות
חדשה או פנישר,
יות. השגיחו היטב. קחו
זיקו מעמד זמן רב, אך
שות מ־קריות, ביקורים.
סיקרית. אלה יביא! לתחיבחשבון
גם גניבות,
עלולות לפגוע בקשר ששיחוח־סלפון
ועידוד מהלת!
של קשר ׳וצא־חפן
פריצות והעלמות המ-
22באוקטובר • חבל לוותר עליי. ידי רק
ויכרו שהקשר הוא במין
השר יעלו מאוד אח
20בינואר -
18בפב רו א ר
דים יגרמו לכם לאכזבה
כוגית. העצמאים שביהמוראל.
הנטייה לבובז
: 9883662120X0על אופי לא־יציב ואל תצ22
בנו ב מ ביר

ב־ 13 או ב־ 14 בחודש.
ניכם צריכים להיזהר
פו ליותר סר. מ׳ שמתחיל
בספים חזקה מאוד בחו דש
הנובווי. למרבה הצער אינכם מצליתים בקד במגעיהם עם החוק. הקפידו שלא לעבוד
במשימה או בתפקיד חדש, חשוב שיברר תחייה המעיטו במאמצים בכל הקשור אליהם.
יזחיכם. ומוציאים בסף על דברם חסרי תועלת. עליו, מאחר ותקופה זו מצביעה על צרות.
היסב אח התנאים. א־־ר,הבנות יביאו לאדזבה. נסיעה חשובה עומדת להיערך בקרוב.

בריאותם של הודים או קרובים מבוגרים בעיות כספים יטריח אחכם ב־ 8או ב־ 9בחודש.
התנהנוחבם תוקפנית בסיקצת. ביחסים עם הבשורה
או ידיעה משמחת ב־ 8וב 9-בחודש.
מדאיגה וגוזלת זמן רב. חפצים בבית נעל אתם נותבנוים תזכניוח שאיון מציאותיות וכאשר
סביבה אתם מתפרצים יסחתוים ואנשיס סעד־לפתע
מטתמגח אפשרות חדשה, מקום*
מניע חומן לבצען וריר,וזח
סים לשמור מרחק. שימ1
מים אז מתקלקלים ר
עבודה חדש או תפקיד
מהבנסזת. האמבה לא מאיגכם
יודעים אם ל-
לב שלא רעבנו אח הגמל.
שתה. אל תמהת לשאחרת
להניע. נסיעה, שתיתקגם
או לרכוש אבי!
1אינה תקופה שבר, נעים
מוח. כדאי לבתק הי ערך
רן ה־סו דגו בחוזרים
אחדים תחתס.
להימצא רבד. במקזס־ר,עטב
את העניין. יתכן ר
דש. תפניש אתכם עם אנבודה
יחמו אי־המוח ואמדובר
בעבודה הקשו מתיחות
ביניכם לבין
פילו מריבות עס מישהו
שים׳ שיעזרו לכס לקדם
בני-הזוג. חילזפי־דב-
רה בתחרות. ח-סב עד
מהמין השני. יתכן שהדבר
פרוייקט חשוכ. אך מלבד
ה־ 12 קשים. אתם עלודים
נעשים נסוגים גבו קשור
לענ״נים שברב. אך
זאת צפויה ר,׳כחת חדשה
לים להרגיש לא טוב,
הים סדי, משים שאינומזע
1נח. בני סזל חאומים
כם מובנים להאזין זה
חזמ * ער •13ה שמח זה מ1צנ
וכדאי לגשת לבדיקות
} 2ב נו במבר ־
9ובפב רו א ר
20בדצמבר
או קשת מושבים אחכם.
כלליות. תסבלי גם מ־
8 3 3 3 8 1 1 3 1במעות או שגיאה שלבם.
לזה. הימים הבעייתיים
20במרס
יותר הם ה־ 11 וח־ 14בבד
8וב־ 9בחודש עלולה
קילקול של דברים חיו״
אסביהקשרם עים ם 0זנר
להגיע •רעה סעציבד .,יהיה קר יותר מודסו ער
חס לכישלון מיאש, אך תוכלו לשאזב מהם נ ד
חודש. קשרים, שמתחילים עכשיו, לא יחגייס
כמו טלפון, אינסטלציה, או רהיטים.
זיקו מעמד, אבל יעזרו ויעודדו אתכם. חנח מחודשים. געלו היטב את הדירה והמבעית.
ודני. בתחום הקאר־רה צפרה לכס הצלתה.
אורחים יגיעו ללא הודעה מוקדמת.
לצורך קביעת מפה אסטרולוגית מדו-
ייקת דרושים כמה נתונים שבלעדיהם אי-
אפשר להגיע למידע נכון. אלה הם התאריך,
השנה, המקום והשעה. השעה היא זו שמאפשרת
לעקוב אחרי דברים שקרו בעבר ול צפות
את העתיד. אנשים רבים אינם יודעים
באיזו שעה הם נולדו, ואין מי שיעזור להם
בכך.
לעיתים אדם יודע שהוא נולד בבוקר,
בצהריים או בלילה. ואמנם, גם ידיעה חל קית,
מסוג זה, יכולה לעזור. ארבעת המזלות
שינתנו כאן נועדו למי שיודע בערך מהו זמן
לידתו, כדי למצוא את המזל העולה באופק,
שהוא האופק העולה. כל שצריך לעשות הוא
לבדוק אלה מהקביעות באחד מהמזלות
הבאים מתאימות לכם יותר.

סוסו

מאזניים

גחונה

1ן שח

הוווסקוס

ו לו חי

מקלל, מ*דך
ומתחר מן
״החרמנות הטוטלית היא אמא של
שמואל וילוז׳ני.״ פתיחה גרועה?
הזדמנות לכתוב על ויונים במדור
המתיימר לעסוק בתרבות?
סטנד־אפ קומדי הוא המשך של
תרבות מקומית. הוא תיאטרון חי, נד
שם, מקסים ומסריח. אתה יושב
במרתף העליון של בית־לסין המסובסד
והממוסד ולא יודע מאיפה ייכנסו בך.
וילוז׳ני מתרוצץ על הבימה אחוז־תזזית.
מוכן למחוץ לך את האשכים,
לבעוט לך בדגדגן, בפטמות, בפי־הטבעת
.״לזיין אותך, להיכנס בך,
לקרוע אותך, אבל את רוצה רק ידידות,
נכון?״
קדחת. וילוז׳ני, בשם העם, בשם
עצמו, רוצה בסך־הכל לדפוק אותך.
אילו ניבולי־פה, איזה קאטרסיס. שלוש
שעות הוא מטלטל את הקהל, סוחט
אותו, בולע אותו, מקיא אותו, לועס
אותו בחזרה, הופך אותו לסמרטוט,
למלך, לאדיוט, לחכם, לחשוב, למטומטם.
לנשים
בקהל הוא קורא זונות,
לגברים אימפוטנטים. מנרתיק חגורת־הבוקרים
הוא שולף נקניקיית זעלזבה
ענקית. יורה. צורח לתוך חלון פתוח על
זוגות שהזדעזעו ממנו וברחו :״דראקס,
זה יוס־הזיון שלכם, אהה?״
אחר־כך הוא מתפשט, נשאר עם
מדבקות שחורות על הפטמות, לדבריו,
שלא להרגיז את הדתיים. החיים לפי
וילוז׳ני הס אורגזמות, אורגזמות.
״נשים אף פעם לא גומרות, אל תאמינו
להן, הן מתפתלות, צורחות (מדגים),
כדי שתרגישו גבריים, אחר כך באמבטיה
עם מיברשת־השיניים.״׳׳
גם מקומה של הפוליטיקה לא נפקד.
הוא ישחיל אותה רק מבער לריץ׳־רץ׳.
ישיר, בוטה, כאסחני וטוטלי. הומור
חדש, הו&ור תל-אביבי, ואם תרצו

מוכן למחזץ אח האשכים
הומור של צבר שגדל אצל אמא פולניה
(ראה חנוך לוין).
לא עוד בידור של מערכונים. וי־לוז׳ני
מגיש לקהל מנות גדושות של
אישיות, וסטנד־אפ קומדי זה רק
וילוז׳ני. גם הקהל לא נותר אדיש והוא
מקלל, זועם, מקניט וזה עוד פחות
אגרסיבי מהסטנד־אפ קומדי האמריקאי
המקורי.
מי שנשאר עם וילוז׳ני אחרי השעה
2בלילה הוא כנראה מזוכיסט מושלם.
וילוז׳ני מוכן להישאר עד הבוקר עם כל
מי שיהיה מוכן להקשיב, לשתף פעולה.
יציע אורגיות, אוננויות, שתיה על
חשבונו, יעליב, יגדף, יצחק על חיי־המין
שלו־שלך, על מערכות־הפירסום
האנליות המציפות את חיינו.
אז מה צריך כדי לעשות סטנד־אפ
קומדי? — חוצפה, אומץ, כישרון,
הומור והמון־המון בעיות נפשיות( .למי
אין?) מה שבטוח, שלוש שעות,סטנד־אפ׳
חוסכות לך ארבע פגישות אצל
הפסיכולוג ואתה עוד צוחק.
לטלוויזיה לא יצלמו אותו, אמא
פולניה חסודה תרחיק את ילדיה משם.
אני את הבן המתבגר שלי דווקא אשלח

727׳א ׳1 1 7

לראות את וילוז׳ני, למה לא? — שייהנה.
נכון,
יש שם גם זבל שהצחנה ממנו
בלתי־נסבלת, אבל יש גם זבל אורגני
ריחני ומשובח, שמתוכו צומח שחקן
מוכשר־מופרע, גידול־פרא מקומי.

הקול ׳ 77/2117
של ריק׳
אין ספק, ריקי גל היא היום הזמרת
בעלת הקול הכי בלונדי במדינה. איך
שהיא התרככה פתאום בתקליטה
החדש(מה זאת אהבה — סי־בי־אס).

זוכרים את צור ויחשלים של
מתיתיהו שוהם, את הפרולוג המגרה,
המרטיט, הפותח את המחזה שקראו
לפנינו המורים לספרות? ואחר־כך
המחזה שהטיל עלינו שיעמום נוראי.
מאז ירד המחזה מתוכנית־הלימודים
הלך ונשכח.
צ 1ו!׳ח שליס נכתב לפני 57 שנים.
ניסיונות להעלותו על קרשי־הבימה

עלו בתוהו, על אף חשיבותו הספרותית
וההיסטורית שעליהן לא היו עוררין.
מחזה העוסק בקונפליקט האלילי־אלוהי,
מאבק הכוחנות מול הרוחניות.
חיי־הרגע מול החזון, המתגלמים בדמותם
של איזבל ואליהו הנביא.
לחגיגות ה־ 40 חברו להם יחדיו
עודד קוטלר, יוסי יזרעאלי, גרי בילו,
ניסים אלוני והנהלת תיאטרון הביסה,

להיות גם השכנה ממול. אליהו הנביא
לובש דמות בשר ודם, חולם־הוזה מצוי.
השחקנים המגלמים את הדמויות
במחזה הם תלמידי שנה ב׳ ושנה ג׳
בבית־הספר למישחק ביוז־צב׳ .הם
נעים על הבימה בהיסטריה. חוסר־הניסיון
מקשה עליהם את ההתמודדות
עם מחזהו המורכב של שוהם, על־אף
העיבוד הקל־יחסית של ניסים אלוני.

מנהאטן קודחת באור ניאון, לעומת
אירופה החשוכה. הקומה ה־ 34 מעל
ההדסון, לעומת גוכלה מתחת לעץ, פינה
מתחת לשולחן, שממנה אפשר לתפוס
קליפת תפוח־אדמה במעופה. ברמן ניו־יורקי
מנגב דלפק של כרום ופלסטיק
מול נביחותיהם המחרידות של כלבי־כפר
מזי־רעב, השואפים בחמת־זעם
לנשוך את הנווד, המנודה, בן־בלי־בית.
עולמה של אונה, סוכנת־נסיעות
עצמאית ומתוחכמת בניו־יורק של
שנות ה־ ,60 לעומת עולמה של ילדה
באירופה של שנות המילחמה — שאין
לה לא בית, לא איש, ולא שם — רק
הנחישות הבוערת להישרד.
הרומאן אזנה, של דורית פלג, הוא
ספר הבנוי על מתח בין קטבים מנר
גדים. נפשה של גיבורת־הספר היא
זירת מאבק — לחיים ולמוות — בין
שתי משיכות מנוגדות לחלוטין —
האחת, הקוראת לה לשרוד בכל מחיר,
לא חשוב על חשבון מי ולא חשוב על
חשבון מה, אפילו אנושיותה שלה
עצמה: והשניה, הקוראת לה לשמור על
עצמיותה, על הרגש האנושי שבה,
כאשר המחיר האפשרי הוא — היב־חדות.
ולא
בכדי נפתח הספר בתמונה של
קרב. קרב־איתנים אכזרי בין שתי
דמויות כמעט מיתולוגיות — נערה
יפהפיה, בהירה, ואשה יהודיה כבדת־אברים
:״הנה בא הרגע, כאחוזות־אש,
אותה תוכלנה לכבות רק האחת בשניה,
הן משתלחות זו בזו. אין זה קרב־נשים,
לתלוש בשיער, לשרוט בציפורניים; גם
לא קרב־גברים, להלום באגרופים, להדוף
ברך במיפשעה, ראש בבטן.
״לשדים בתוכן אין מין והם אינם
בררנים. הם בעלי ידע רחב, אולי הידע
העילאי במדע הזה, והם דולים ממנו
במה שלעיתים נדמה כרשלנות ולעיתים
כשלמות. ולעיתים, ברגעים
הנוראים ביותר, נשכח הכל והן מת־

נפלות זו על זו בבליל נהמות ויללות
שלא השמיעה חיה מעולם״...
ייחודו של הספר הוא באופן טיפולו
יוצא־הדופן בנושא השואה. אין זה ספר
המתמקד בתיאור השואה כאירוע.
היסטורי, ולא כזה המתאר את תגובת

דורית פלג
השואה כשואה אישית
הדור השני. הוא תופש את השואה
כשואה אישית, המתחוללת בנפשו של
בן־אדם אינדיבידואלי — כמילחמה
פנימית, בקונפליקט, כמאבק.

ח׳ תושם

777* 7

בניסיון להעלות את המחזה מן השיכחה
הממושכת שבו היה נתון.
בימים אלה הוא מועלה במיסגרת
פסטיבל ישראל. העיבוד המצויין של
ניסים אלוני ועבודת־הבימוי של יוסי
יזרעאלי הצליחו להוציא את המחזה
משממונו. הורידו אותו מן השחקים
המטאפיסיים ומהמנייריזמים הדתיים.
איזבל האגדית והמושחתת יכולה

ד ז70:1

לאן נעלמה האגרסיביות של נערת־הרוק
הקבארטית, כפי שהתגלתה בתק־ליטה
הראשון?
מסתבר שגל לא מגבילה עצמה
לסיגנון אחיד קבוע. מה שמאפשר לה
לפרוץ כיוונים, לשנות, להשתנות. היא
יכולה לעשות זאת בקלות בזכות
האינטונציות המצויינות שלה, שהם גם
הערך־המוסף שלה כזמרת ייחודית
מאוד.
מה זאת אהבה? שואלת ריקי גל כבר
בשיר הפותח את התקליט. איך אפשר
לבטא אהבה בקולו המרגיז של מתי
כספי, שלא השלים עם זאת שמלחין
ומעבד מוכשר כמותו הוא די והותר,
ומתעקש להמשיך לשיר.
הפעם דחף את קולו הרועד־מתבגר
לתקליט של ריקי גל. נכון, הוא עשה
לריקי גל מוסיקה נפלאה, עיבודים
ולחנים, שהם התשובה הנכונה למוסיקה
הבינונית השלטת היום בזמר הישראלי.

אלמלא קולה של גל, גם הלחנים
האלה היו נבלעים בתוך ים־הפיזמונים.
הקול של גל מושך בצלילים כמו
מיכחול המושך בצבע וזורע את
הגוונים עד ליצירת קומפוזיציה מושלמת.
אין
ספק, את התקליט הזה עושה
הקול של גל. האגרסיביות מול נועם
ופיוס. מיניות מול התפנקות ילדותית.
רוק מול דמעות געגועים רופסים.
המילים, לעומת זאת, נעות על
הסקלה שבין אחד לעשר, מגיבובי־מילים
של אהוד מנור (ילד שלי) ,שם
משלים כספי את הכוח שמנור שכח

״אחד המאפיינים של כרך הם הסמנים המצביעים על מקום, שהופכים עם
השנים תווית מזהה, למשל התרוממות — שלושת העיגולים של מנשה קדישמן
— סמן המציין מקום בתל־אביב, מיפגש ראשון עם חזות עיר, כמו מיפגש עם בית,
עם שדרה, פסל או כל מונומנט אחר.
״סך־הכל המצטבר של סמנים, יוצרים דיוקן של עיר, חותם של זהות. באחרונה
הצטרף לקבוצות הסמנים היוצרים את הטקסטורה לעיר, פיסלו של דני קרוון —
כיכר לבנה.״ אומר הד״ר דויד אלכסנדר, מנכ״ל קרן תל־אניב לספחת ואמנות.
על הפרוייקט הזה מדבר אלכסנדר כעל תינוק שזה נגמל מחיתוליו. כשמבקרים
בכיכר־הלבנה שבפארק חלפסון, הממוקם על גיבעת־חול במבואותיה של תל־אביב,
מבינים את ההתלהבות של דויד אלכסנדר, מי שהיה בין היוזמים להקמתו.
זוהי טביעת־האצבע האחרונה של הקרן בתחום הפיסול.
בתחום המוסיקה התבשרנו על שלושה מלחינים שיקבלו בקרוב מילגה מטעם
הקרן, שתאפשר להם להתפנות להשלמת יצירותיהם. השלושה הם: הפרופסור אבל
ארליך, בנימין ברעם, וסרג׳יו נטרא.
ואילו בתחום הקולנוע הזמינה הקרן תסריטים קצרים מעשרות אנשי־קולנוע,
שמתוכם יבחרו רק ארבעה שיופקו על־ידי הקרן. הסרטים יוקרנו בכמה בתי־קולנוע
לפני הסרט באורך מלא, המוקרן במקום.
״בתחילה חשבנו להגביל את היוצרים רק לנושא שיעסוק בעיר תל־אביב,״
אומר אלכסנדר ,״להפתעתנו היה זה שלמה(״צ׳יץ״) להט, שהוא גם יו״ר מועצת
המנהלים, שהתנגד להגבלה זו״.
בתחום התיאטרון, הוקם גוף הנקרא ם ת־ן — (מרכז לתיאטרון ניסויי) .כאן
עושים מיני־עכו, שאליו מגיעים מחזות או רעיונות בשלב ראשוני. הקרן מאפשרת
את הדהירה הראשונה. אחת ההפקות החדשות של נווז־ן — בניטו, של מיכאל
כהנא (כוכב פסטיבל עכו —ריקודו של תניס כהן).
התנאי המנחה של סת־ן הוא בעיקר אלמנט הניסוי. הפקה המתוכננת לעתיד
הקרוב, היא גירסה חופשית של רינה ירושלמי להנולט.
בתחום הספרות, ממשיכה הקרן להעניק קתות ומילגות לסופרים, ובמקביל,
ממשיכה להוציא מיבחר מאמרי־ביקורת על יצירותיהם של יוצרים שונים.
אל המאמרים הקיימים יצטרפו בקרוב מאמרים על יצירתו של יהודה עמיחי
בעריכת יהודית צוויק, מאמרים על יצירתו של דויר פרישמן מאת מנוחה גלבוע
ומאמרים על יהודה הלוי מאת אביבה דורון.
קרן חל־אביב לספחת ואמנות — אחד הגופים הפעילים בעיר, שעדיין לא
קפאו על שמריהם. מתחדשים, מתנסים, מטפחים.
להכניס, ועד השיר של חנוך לוין —
בצער לא רב, בינון לא קודר.
שיר יפהפה, שיר אכזרי, הסוגר את
הגולל על האהבה בהיעדר עצב האהבה
.״כי הזמן את העצב ליד המתים
קובר,״ אומר השיר. חבל שהמוסיקה
של כספי רק ריפרפה על המילים.

בקושי סימנה להם את קו־האופק.
באמצע תלוי ומתנדנד לו השיר
אמצע בלוז של יהונתן גפן, שיר
שמוריד אותך לתהום, לא בטוח שגם
מחזיר, שיר דיכאוני ורגיש. אבל הקול
של ריקי גל הופך גם שיר דיכאוני
לחגיגה אמיתית.

י האינתיפאדה

(המשך מעמיר ) 15
אל־בורג׳ .בחדשות הלילה הודיעו
ברדיו שהצעיר נהרג אחרי שכוח־צה״ל
פתח באש, כשנקלע למצב שבו נשקפה
סכנה לחיי הכוח, עקב התקהלות התושבים
סביבו.
המושג ״נשקפה סכנה לחייו״ נתון
לפרשנויות רבות ומגוונות. כוח־צה״ל
שסייר במחנה נתקל בבחור שצייר
סיסמות על הקירות. החל אחריו מיר־דף,
שבמהלכו הוא נמלט לביתו. שני
די חיילים רדפו אחריו. במהלך המירדף
נפל אחד החיילים ושבר את עצם
הכתף. החייל השני המשיר במירדף
והצטרף אליו כוח־תיגבור.

התיאטרון

חקירה

אפשר גם
ללא ירי

^ צעיר הפלסטיני נלכד והובל
־־ 1 1אל מחוץ לבית. הוא קרא לעזרה
את בני־מישפחתו, ואלה קראו לאנשים
נוספים. קהל רב התחיל להתאסף סביב
הכוח שהיה בסימטה צרה. החיילים ירו
באוויר וכתוצאה מכך נהרג אחד
התושבים והוא נקבר שעה קלה אחר־כך
בנוכחות ארבעה בני־מישפחה.
בריחה, שהומצאה על־ידי החיילים
המשרתים במקום, אומרת: מדוע נהרגים
פלסטינים אחרי שנורו לעברם
יריות בכיוון הרגליים? משום שבאותו
רגע הם התכופפו להרים אבן. הבדיהה
הזו מסבירה את משמעות המושגים —
״נהרג אחרי שחיילי צה״ל ירו באוויר״
(באוויר של הריאות) ,או ״חיילי צה״ל
ירו אחרי שנשקפה סכנה לחייהם.״
הפרשנות היא זו הקובעת גורלות.
גדוד־מילואים, שגויים בתחילת
חודש מאי, הרג במחנה־הפליטים
ג׳באליה ארבעה אנשים בשעת הפגנה.
זה היה היום הראשון לכניסתו של
הגדוד לשטח. תושבי מחנות־הפליטים
יודעים מתי מתחלף כוח־המילואים ובודקים
את תגובתו. אין ספק שהתוצאה
היתה שונה שבוע אחרי כניסתו
של הכוח. ככל שאתה מצוי יותר בשטח
י אתה לומד שניתן לפזר הפגנות גם
ללא ירי של כדורים חיים וכמעט ללא
שימוש בגאז מדמיע.

(\דודו? (ודייו*

בגוש־קטיף

ד ד שרה ישובים יהודיים קיימים
בגוש־קטיף. ישובים קטנים הנתמכים
מכספי הממשלה והסוכנות היהודית.
מקורות פרנסה במקום כמעט ואין
להם. רוב האנשים עוסקים בחינוך.
האוכלוסיה היא ברובה המכריע דתית.
אידיאולוגיה של יישוב הארץ ועבודה
עברית. עבורה עברית? לא בדיוק.
הייתי ביישוב נווה־דקלים. צעיר
פלסטיני עמד וגזם גדר שהקיפה את
אחד הבתים. שני מתיישבים חובשיכיפה
עמרו מאחוריו וחילקו הוראות. זו
העבודה העברית בגוש־קטיף.
מרי בוקר וצהריים מלווה סיור־צה״ל
אוטובוס ובו מטפלות וגננות

המובאות לגוש־קטיף מיישובי הסביבה
שבתוך הקו הירוק. בחורות דתיות, או
בעלות חזות דתית לצורך עבודתן. הן
לא שרתו בצבא כי ״חבל על הזמן״
לדבריהן, וחיילי־המילואים עוסקים
בהבטחתן.
בחוף־קטיף נבנה בית־מלון שהתפו־סה
בו היום היא נמוכה ביותר. לבד
מקבוצות של דתיים המגיעים בסופי־שבוע,
וחיילי־מילואים המשרתים באי־זור
והזקוקים למיקלחת חמה וכוס קפה,
אין אורחים במלון. מרחק 200 מטר
מהמלון הוקמה על־ידי הרש!ת לפיתוח
חוף־עזה חוות־סוסים ומיסעדה. מקום
יפהפה, העומד בשיממונו כמעט לחלוטין.
מדרום
לגוש־קטיף בנו שלוש מיש־פחות
ישוב קטן בשם כפר־ים. גן־עדן
של ממש, לצד שדרות עצי־הדקל
והשדות המוריקים שמעבדים פלאחים
בדווים. קבוצה יחידה של מתיישבים
שאינם דתיים. סתם אנשים שרצו
״להיזרק״ במקום שקט. קבוצה נחמדה
של רומאנטיקנים שלא נותנת את
דעתה למצב הפוליטי. האינתיפאדה
לא הגיעה לשערם.
העולם הזה 2649

מאת: דניאלה כדמי, הדולר פינטד

הקאמרי
אמש בתיאטרון

נוסח עברי: אברהם עוז ביטוי: נול ה צ׳לטון
ת פ או רהותל בו שו ת: פ רי ד ה שה
מוסיקה: אלדד לידור ת או ר ה: שולי זיו
תנועה: דני אלה מי כאל׳ משתת פי ם: מכרם
חורי, גדרה שדה, ונתן צ׳רצ׳י

משחק מעולה בעדב פוליטי
״פינטר בנוי היטב ...כרמי אומרת אמת אומנותית וחוששני שגם אמת ממש כוחו של הערב
באיכויות המשחק הבאות בו לידי ביטוי .
יונתן צ׳רצ׳י, במערכון של פינטר, סנדרה שדה המעולה ומכרם חורי בתפקיד ראשי״
--ל --האד 7

מיכאל הנדלזלץ

בכורה

לחתוך בטכץ את השקט
״משחק טוב של הצוות בעיקר סנדרה שדה, נולה צ׳לטון כתמיד מדריכת שחקנים מעולה״.
1ו ₪ 1ה

שיש אביגיל

מתנה מהקאמרי
״קודם כל, ללכת לראות ...סיפורים כמו מהחיים ...מכרם חורי, יונתן צ׳רצ׳י, סנדרה שדה
מאופקים, מרגשים, מצוינים״.
ד ־זז דזיז

העיר

אמיר אור״!

נצחון האמינות
״השחקנים יצרו ״דמויות אנושיות ואמינות״ .נוכחות מרתקת ...אי אפשר לשכוח מה שעשה
מכרם חורי .״סנדרה שדה מרתקת״ -פנינה של משחק. הייתי ממליץ על הערב הזה ״כדי
לראות את השחקנים הנפלאים״.

אליקים ירון;; .

חקירה הוא הישג תיאטרוני בעקר בזכות הבמאית נולה צ׳לטון. יונתן צ׳רצ׳י, שחקן רגיש
ואינטילגנטי .״משחק מופנם, מאופק מאד ומשכנע״ .מכרם חורי עיצב כאן ברגישות ״ובמשחק ::
רב רבדים את אחד מתפקידיו הטובים ביותר״.

מירי פז ::

מצויינים היו, כל אחד בדרכו, סנדרה שדה ומכרם חורי .״שחקנים נפלאים ...איכויות בימתיות
מעולות לנולה צ׳לטון חלק נכבד בהישג הגדול והיא ראויה להרבה מחמאות על עבודתה״ .ערב
של תיאטרון קאמרי מלוטש, מושחז, ומקצועי מאוד.

״סנדרה שדה ויונתן צ׳רצ׳י ממשיים ואמינים מאוד. מכרם חורי בתפקיד הערבי הזקן אמין,
פטתי ומשכנע״.

__.ידיעות אחרונות :

סנדרה שדה ויונתן צ׳רצ׳י מבצעים את התפקידים בעדינות ובאיפוק מקסימלי. שני המערכונים
של דניאלה כרמי ־ רישומים מהממים. מכרם חורי נוגע ללב. ביצוע מרגש ביותר וטעון בכח רב.
צהתאב 30.6,19.6,18.6,12.6 -בשעה 20:30

הולכים לתיאטרון טוב. הר,אטד׳.

השובטת קבעה שדויד בוס הוא מומחה
למעקב .,מישנטנים טוענים שגם
היא עקפה אח הבעיות בבסק־דינה

רומא -ניו־יורק
ה פי ל ה את ולדה, בחודשי הריונה
הראשונים, ברומא, בריגיט ניל*
סן 25 גרושתו השבדית חטובודהגוף
של סילווסטר (רמנז) סטאלונה, בעת
השתתפותה בסרט המוסרט בעיר־הסרטים
הרומאית. נילסן היתה הרה
לארוסה זה ארבעה חודשים, שחקן־ ״י
הכדורגל הניו־יורקי מארק גאסטינו,
שלו היא עומדת להינשא בחודש הבא.

מ/וק3י0

ף• פסל־דינה חלקה השופטת שו־
^ שנה ברמן מחמאות רבות לנאשם
דויד בלס. היא אמרה עליו שהוא גבון,
חכם, בעל־כאריזמה ומהמר על המכסימום.
במקום אחר כתבה עליו כי הוא
מומחה גדול למעקפים (ביי־פאס).
דקות ספורות לפני מתן פסק־הדין
הוכיח בלס לכל כי הוא אמנם מומחה
גדול למעקפים. היה זה אחרי שסני־גוריו,
עורכי״הדין יהודה ויינשטיין,
הד״ר יעקב ויינרוט ונבות תלצור הגיעו
לבית־המישפט, בלוויית תמי, מזכירתו
הבלונדית של ויינרוט. מכיוון שהאולם
הקטן היה מלא מפה לפה, סירבה
השוטרת להכניס את תמי לאולם. לא
עזרו כל בקשות הסניגורים, תמי נותרה
בחוץ.
אחרי דקות אחדות יצא בלס להתאוורר
במיסדרון ולחכות לבואה של
השופטת, שאיחרה. הוא התבקש

נח״ ל -צה ל

נחוג יום־הולרתה ה־ 40 של
תת־אלוך חדווה אלמוג, קצינת
ח״ן ראשית, אם לשני בנים מבעלה,
עובד־נמל־חיפה, שאותו הכירה בעת -
עריכת קניות בשקם. אלמוג, ילידת
חיפה ובוגרת אוניברסיטת־חיפה בחינוך,
החלה את הקריירה הצבאית שלה
בנח״ל (שבו היתה בזה אחר זה מ״כית,
מ״מית ומ״פית) ולפני מינוייה הבכיר
הספיקה להיות גם קצינת־ח״ו של
פיקור־הצפון בימי מילחמת־הלבנון

משה פרידמן, שהחליט לסגור את תיק־החקירה
ותמך בגירסתו של בלס.
התובעת בתיק, עורכת־הדין פנינה
דבורין, שפכה הרבה זעם על פרידמן,
וכינתה אותו בכינויים שונים, ואילו
השופטת לא אמרה אף מילה אחת על
כל העניין. בסופו של פסק־הדין היא
הודתה לכל ציוותי־החקירה של המיש־טרה,
מבלי להזכיר כי כל אחד מהם
קבע קביעות מנוגדות לחברו.
דבר דומה קרה גם לגבי עדויותיהם
של הבנקאים במישטרה. שני אנשי בנק
דיסקתט העידו במישטרה כי גירסתו
של בלס נכונה. לעדויות אלה אין כל
התייחסות בפסק־הדין.
אחרי סיום המישפט וסיכומי הצדדים,
נסע בית־המישפט לבלגיה למשך
שבוע, כדי לשמוע חיקור־דין של לזי
עינבל. הצדדים ייחסו חשיבות רבה
לעדות זו, שתמכה בבלס, והשקיעו בה

הרבה כספים ומאמצים. והנה, למרבית
הפלא, שכחה השופטת גם את האירוע
הזה כליל.
אבל את הפליאה הגדולה ביותר
מעוררת פרשת ״הנסיבות המחמירות״.
קבעה השופטת :״לא שוכנעתי שהעבירה
בוצעה בנסיבות מחמירות —
הנמקה מפורטת אתן בגזר־הדין ״.אלא
שתקדימים רבים כבר קבעו מה הן
נסיבות מחמירות בעבירות של מירמה.
נסיבות כאלה הן גודל סכום המירמה
— ואצל בלס מדובר על סכום של 29
מיליון רולר, סכום נכבד לכל הריעות.
מתחשבים גם במיספר מיקרי־המירמה
שביצע הנאשם. בכתב־האישום נאשם
בלס ב־ 19 מיקרים כאלה.
־ על כן קשה מאוד להבין למה
התכוונה השופטת. ולצדדים יהיה קשה
מאוד לטעון לעונש בעוד שבועיים,
בלי לדעת את פירוש דיברי השופטת
בפסק־הדין.

התובעת: פנינה דגורין ועוזריה
שפכה זעם על פרידמן
להכניס את תמי לאולם, וחייך חיוך
רחב. הוא שם את זרועו׳סביב תמי
והכניס אותה לאולם ללא כל קושי.
״אתם רואים!״ אמר אחד הצופים ,״מה
ששלושה עורכי־דין חכמים אינם
יכולים לעשות, עושה בלס ללא הינד
עפעף.״

למרות המעקפים והשיטחיות של
פסק־הדין, קבעה השופטת דבר אחד
באופן מפורש. היא כתבה :״למרות
שהסניגורים עשו מאמצים וירטואוזיים
כדי לשכנעני שיש לפניי ראיות ...צר
לי לנקוט בלשון בוטה, כי כל הקונסטרוקציות
הללו מפוברקות מן היסוד״.

הגמקה

גגזר־הדץ
הרי קריאת פסק־הדין הקצר של
\ 1השופטת, טענו מישפטנים כי גם
השופטת היא מומחית גדולה למעק־פים.
בתיק המיוחד והמסובך הזה היו
כמה בעיות, שקשה מאוד היה להתגבר
עליהן.
היתה, למשל, הבעייה של צוות־החקירה
המישטרתי הראשון, בראשות

אולי מסיבות אלה יצא בלס מהאולם
כאשר הוא קורן מאושר, מנשק את
סניגוריו ולובש ארשת־ניצחון. הוא
אילתר מסיבת־עיתונאים והצהיר למיקרופונים
הנטויים כי הוא רואה בפסק-
הדין חצי זיכוי, והוא מצפה לזיכוי מלא
בבית־המישפט העליון. רק יסמין קייני,
חיילת צעירה מגלי צה״ל, חזרה על
דברי הילד מבינר׳ הנזלך החדשים
ואמרה לו :״אבל מר בלס, השופטת
הרשיעה אותך במירמה בסך 29 מיליון
דולר!״

הסניגורים: ויינשטיין, ויינרוט(עם אדרת ותל־צור)
המזכירה מחרה בחזץ

מישפטנים אומרים כי פסק־הדין
מחזיר בעצם את המישפט לתחילתו.
מאחר שאין בו התייחסות לשאלות
העיקריות, ואין בו ניתוח הבעיות שהן
ליבו של התיק, הרי שלבית־המישפט
העליון נותרה קרקע בתולה. רק
קביעתה של השופטת כי אינה מאמינה
לגירסתו של בלס תעמוד לו לרועץ

בעירעור.

אילנה אלד,:

צילם: אלי רסה ₪

קניות בשקם
ומפקדת בסים־הטירוניות של צה״ל,
בסיס־הדרכה מס׳ ( 12 בה״ד .)12

יפו -תל־אביב

נ חוג בתל־אביב, יום־הולדתו הסע
של בן־ציון דיקובסקי, מי שהיה
המנהל המיסחרי הראשון של חברת
החשמל, במיסגרתה גם החתים, ב־
, 1923 את הצרכן התל־אביבי הראשון !.
על חוזה להזמנת חשמל(גובה הפיקדון:
לירה ארץ־ישראלית אחת) .היתה זאת
צינה דיזנגוף (שעל שמה נקראת כיכר
המזרקה של אגם) ,אשת ראש־העיר
הראשון של תל־אביב, מאיר דיזנגוף.
הצלחה מיסחרית נוספת של דיקובסקי:
שיכנוע עיריית יפו הערבית להתחבר

לרשת החשמל היהודית.

כפר -עיר
נפטר בניו־רלהי, הודו, בגיל
,64 ראג׳ קאפור, הנודע בשחקני
תעשיית הקולנוע הענקית של הודו.
קאפור, שהיה ברבים מסרטיו גס הכימאי
וגם הזמר הראשי, התמחה בתפקידים
של צעיר כפרי חסר־כל המגיע
לעיר הגדולה כדי למצוא בה את עושרו)
כמעט מידרדר לדרך הפשע וניצל
ברגע האחרון בזכות אהבתה של אשה
יפה, בדרך־כלל יורשת עשירה.

פתח־תיקחה -עמאן

נפטר בפתח־תיקווה, בגיל ,81
יצחק שפירא, בנו של השומר אברהם
שפירא האגדתי* .שפירא, איש־בי־טחון
בעצמו (ששכל את בנו יחידו,
טייס בצה״ל, בעת טיסת־אימונים),
עסק גם ברכישת קרקעות (במיוחד
בנגב) ובחקלאות, במיסגרתה אף יצא,
לפני יותר מ־ 50 שנה, לעמאן, על־מנת
לייעץ לאמיר עבדאללה (לימים מלך
ירדן וסבו של חוסיין) ,בהרחבת שיטחי
המטעים באמירותו.
* שהתפרסם, בשעתו, בקביעתו הבר
טה על טיב הסער העבר•. :ן ה סער
זה?״ צוטט. ,זה חראר
העולם הז ה 2649

ארז קידר המשיך לספר למיכל בן־חורין על ״ג׳יימס בונד הציוני

נכון, וברגע שהחלטנו כי הוא נכון
עלינו לפעול על פיו״.
ולאבשה אמר :״אני אדאג לשיקומך
המלא. אתה יכול להשאיר לי את הטיפול
בנושא עודד הוא את בן־דודו
הרעוע.

נקי אוויר ב
וים כחול

ךים החליטו להיכנס לתל־אביב,
1 1כדי שהתייר ישקיף על מצבה הנוכחי
של הציוויליזציה.
עם כניסתם לעיר, ביקש מוטקה
מאבשה לפתוח את כל החלונות במכונית
ולנסוע לים .״מרחבים — כמה נפלא•״
אמר, כשהוא נושם עמוק את רוח
החופש.
חיוך של ילד, אשר זה עתה ראה
עולם, הבהיר את צבע עיניו והפכן
לשקופות. הוא נעטף בהתרגשות צוהלת.
כאשר
עצר אבשה את המכונית, יצא
והחל מדלג אל כיוון החוף. כשהם
שמחים בשימחתו, אך תוהים על עתידי)
הביטו בו ארז ואבשה מבעד לחלון
המכונית.
אחרי שחזר מההיכרות המחודשת
עם הים, נראה היה כמי שזה עתה חזר

הספות שבסלון כדי שיוכלו לישון.
אותו ילד, שפגש באביו מאחורי גדרות
כלא־רמלה, בתוך חדרון אפרורי של
ריקבון הנפש, ישב עכשיו מול אביו
כשהוא מבולבל .״אבא לא מבין את
העולם ״,אמר לעצמו והתחיל לתכנן
את עתידם .״אסור יהיה לו להתעסק עם
העולם הזה, שאותו אץ הוא מבין. אני
אדאג לשנינו,״ המשיך הוא לתהות.
את הירהוריו הפסיק אביו :״אתה
יודע, בן, בחוץ זה בית־משוגעים יותר
גדול מאשר בפנים. מאותם דברים
שהספקתי לראות ולשמוע, אני נוטה
להסיק כי אנשים איבדו את הקשר
שביו סיבה לתוצאה. המושג הזה, בא
לי׳ ,שבו משתמשים כל־כר הרבה, הוא
נורא ואיום. אנשים בחרו שלא להשתמש
בשיכלם, ואני לא מבין מה הולך

ארז לא הבין בדיוק את דבריו וניסה
להסביר לו את העולם :״אבא, אתה
צריך להבין שהקטגוריות בעולם מבולבלות.
הדברים אינם שחורים או לבנים,
אלא תוצר של השניים״.
חיוך של אי־שביעות״רצון כיסה את
פניו של מוטקה. הישגיה של החברה
החופשית נראו בעיניו כסוהר פסיכולוגי,
המחייב פילוסופיית־חיים שאינה

..בחוץ זה בית־משוגעיס ׳ותו גדור
מאשו בננים ר סיכם מוטקה קיוו
נאש ו יצא בואשונה מהכלא

חרי מילחמת יום־כיפור, בתוויה
לת , 1974 חתם הרמטכ״ל דויד
(״רדו״) אלעזר על שיחרורו של מוטקה
קירר מכלא־רמלה. הוחלט כי לפני
שישוחרר סופית, נכון יהיה להוציאו
לחופשה של שלושה ימים. כל המבינים
בפסיכולוגיה סוציאלית חשבו כי בכך
יאפשרו לו להתמודד עם טראומת
החופש בשלבים.
הודיעו לו כי הוא עומד לצאת
לחופשה, ולאחר מכן ישוחרר.
היה זה בחודש אפריל, מזג־האוויר
היה סגרירי ביותר. ארז ובן־דודו של
מוטקה, אבשה אנצלביץ, באו לקחת את
מוטקה משערי כלא־רמלה. כשהוא
לבוש בג׳ינס, בחולצת טריקו ובנעלי
אולסטר גבוהות, צעד לו מוטקה אל
עבר המכונית שהמתינה לו .״הוא לא
הפסיק להסתכל ימינה ושמאלה, והלך
באיטיות של חייל המוכן להתקפה בכל
רגע,״ נזכר ארז.

האב ובנו ישבו במושב האחורי של
המכונית, ואילו אבשה נהג. במבוכה,
המאפיינת אדם העטוף בזרות כלפי
העולם החיצון, התחיל מוטקה, תייר
בעולם שמחוץ לסורגים, להסביר את
עצמו :״אתה מבין, ארז, במשך השנים
למדתי כי יכול אני לקבוע רק לגבי
הדברים התלויים בי. על התחומים
שלגביהם אין לי שליטה, ואשר בהם
איני קובע, אני מעולם לא בונה את
תוכניות.,
״כאשר נודע לי ממנהל בית־הסוהר
על שיחרורי, בכלל לא הגבתי. כן, כן,
לא הגבתי. הלכתי לי במיסדרון־הכלא
ולפתע שמעתי את״המנהל קורא לי.
נעצרתי כדי לשמוע את שהיה לי לאמור
והוא בישר לי שאני עומד להשתחרר.
המשכתי ללכת מבלי להגיב בכלל.״

עבר זמן רב, מאז שעזבו את הכלא,
וציפור־החופש התחילה להתקיף

את אבשה .״תגיד לי, אבשה, אתה לא
רואה באיזה מצב פיסי ירוד אתה נמצא?
כדאי שתבין כי חייב להיות קשר מסו־יים
בין מצבך המנטלי ומצבך הפיסי,
שהרי אילו היית מרוצה מעצמך, לא
היית מגיע למצב כל־כך רעוע ״,אמר
מי שנשם את אוויר העולם בפעם
הראשונה מזה 17 שנה.
אבשה לא הגיב, והמשיך לשמוע את
כתב־האישום במלואו, ולאחר שהבין
את סידרת־ההאשמות שהיו נגדו, חייך
ואמר :״מוטקה, אתה צריך להבין שיש
לי הרבה התחייבויות. בחוץ הדברים לא
מתנהלים כמו בכלא — הם מאוד
מורכבים״.
את שפת ״המשימות הבלתי־אפשר־יות״
מוטקה לא הבין כלל, ולכן לא
השתכנע. להיפך, תירוצים נסיבתיים
ופסיכולוגיים תמיד נהגו לבדח אותו.
ער היום הוא נוהג לומר :״בלי אבלים,
בבקשה. דבר מסויים הוא נכון או לא

מהפלגה, ומרגיש שלא בנוח בחוף.
״שמע בן, אין כמו מיס,״ אמר, כשקולו
רועד משימחה.
מתל־אביב המשיכה השלישיה לקיסריה,
כדי לאכול דגים. גשם חזק התחיל
לרדת, והמיפרץ היה ריק מאנשים.
אוויר נקי, ים כחול ומלא במרץ הגלים,
ומרחבים ריקים מכל אובייקט מיותר
המתינו להם בסבלנות של בריאה מחודשת.
מיד
עם כניסתם למיסעדת־הדגים
הוריד מוטקה את מיכנסי־הג׳ינס ונשאר
במיכנסי־ספורט קצרים .״בן, בוא
נלך לשחות. זה יכול רק להוסיף לתיאבון
של שנינו.״
ארז הספיק להבחץ במבטו של אב־שה,
שנדהם מההחלטיות .״נראה שאווירת
ה,בריאות׳ לא כל־כך מצאה חן
בעיניו. אבא הרי הודיע לו כי יטפל
בכושרו הפיסי, וכשראה למה התכוון,
פשוט נבהל ״.מתבדח ארז.
ממיסעדת־הדגים של צ׳ארלי, המשיכו
לביתו של אבשה שבחדרה.
מיד עם כניסתו אל ביתם של הזוג
אנצלביץ, התיידד מוטקה עם הילדים.
מיכל, בתם בת ה־ 7של הזוג, נהנתה
לשוחח עם אדם מבוגר שהיה כה מלא
בתשובות על שאלות החיים .־
הוסכם ביניהם כי הוא ידאג לשיפור
תוכנית לימודיה, שהרי, לדעתו, התוכניות
המקובלות אינן מאפשרות עצמאות
מחשבתית. תירצה, אישתו של אב־שה,
גם היא נהגה בצורה מאוד אוהדת
כלפי מוטקה.
בערב הוחלט כי יסעו למיסעדת־דגים
ביפו. היתה זאת מיסעדה בסיגנון
ארופי, דבר שמאוד הפליא את מוטקה.
למרות העובדה שלא דרך בעולמנו זה
17 שנה, לא ראה התייר צורך בגישור
פערים ואמר לשף המיסעדה :״לפני 17
שנה, אכלתי באיזו מיסעדת־דגים בפאריס.
לא תיארתי לעצמי כי יש מיסע־רות
צרפתיות ביפו...״
כאשר חזרו מיפו, סידרה תירצה את

מתאימה לטבע האדם. ברגעים אלה
היה ארז מאושר ומבולבל גם יחד.
למרות שהיה בטוח כי אביו הוא
טהור בנפשו וייחודי ביכולתו, התחילה
חרדה לכרסם בליבו.
מוטקד, שהיה במשך 17 שנה בחמ־מת
הכלא, נראה היה כמי שבפעם הראשונה
פוגש את העולם. כמו מבקר מכוכב
אחר, הוא התלהב מכל תופעה כאילו
היתה תגלית מיוחדת במינה. עיניו
לא הפסיקו להביע סקרנות וחדוות-
יצירה.

;,אלוף־ישראל
בטניס״

ך* שעה 6.30 בבוקר שלמחרת
^ העיר מוטקה את בנו ואת ילדיו
של אבשה. לארז הוא הכין ריבעי־לימון
ותפוז, שאמורים היו להכינו למסע־הספורט
.״זה בריא שתאכל את זה עם
הקליפה,״ הסביר בהחלטיות.
מעוצמת חמיצותו של הלימון וכוחה
של התדהמה היתה התעוררותו של ארז
מהירה.
ילריו של אבשה נם הם היו כבר
לבושים, וצבא־הכושר יצא אל משי־מות־הבוקר.
הם היו בדרכם אל חוף־ה־ים.
גשם ירד בחוץ וחדרה עדיין ישנה,
אך את שנכון לעשות — עושים.
חבורת־הספורטאים קיבלה את העונש
בשקט, שהרי המאמן הקסים אותם.
כן. כולם נכנסו לשחות בים, מבלי לבדוק
אם המים קרים מדי עבורם .״חשוב
שתבינו שגם אם המים קרים בהתחלה,
עושים כמה שחיות ומתרגלים,״ הסביר
המאמן קודם לכן.
הם שהו בים 40 רקות וחזרו לחדרה.
החבורה המתינה למטה, ומוטקה עלה
להביא את זוג־המטקות שלקח איתו
״ממכון־הכושר״ שכרמלה. מיד כשחזר
למטה התחיל להסביר לכולם את חוקי־המישחק.
ולסיכום, האיר את תשומת-
ליבם לאפשרות ש״אלמלא רמלה,

— חופשה מאגף האיקסים.
(המשך מעמוד )37
סביר להניח שהייתי הופך אחד מאלו־פי־ישראל
בטניס.״
בשערי 7.30 בבוקר, היתה חררה
עדיין עיר־רפאים. אך ברחוב צררי,
מתחת לחלון חרר־המיטות של מישפ־חת
אנצלביץ, התנהל לו אימון־ספורט.
כשהוא לבוש במיכנסי־שורטס, החל
מוטקה מאמן את חבורת־הכושר בטניס.
הרעש הצליח להעיר את תירצה, וכשפתחה
את התריס וראתה את המתרחש
נבהלה,. .מה יגירו השכנים?״
בארוחת־הבוקר היא למרה כי החבורה
הספיקה כבר להיות בים. המאמן
הבין שעליו להרגיע אותה, כי עיניה
הביעו דאגה .״אין לך מה לדאוג. עוד
בהיותי נער הייתי מציל, ולמרתי את
סיפור המערבולת. היום אני יורע את
הפיתרון למערבולות בכל תחום —
פיסי או מחשבתי״.
לאחר שהבין אבשה כי מוטקה אכן
מתכנן לשקם את כושר המישפחה,
איבד כל תיאבון. סביר להניח כי חשש
שיהפוך את מישפחתו לצי של חיילי־

והשיב לו בנחישות מצווה :״להתאפק
עד לרגע שבו נשב ונאכל!״
עיניו של ארז הביעו חרדה מפני
העיוורון שאחז באביו, ובפעם הראשונה
החל תוהה מי הוא האדם שעמד מולו
ומה מצפה להם בעתיד.
י ״אבא, אין כל סיבה להתאפק. תבין,
אין מחסור ואנו לא במידבר־סיני.״
הסביר, למרות שהבין כי זה לא ישנה
דבר.
מוטקה התיישב על הספה, כשידו
השמאלית אוחזת במיצחו ושפתיו מצומקות
כברגעי־מאמץ. הוא ניסה לארגן
את סידרת התופעות שבהן נתקל, בעולם
שבו הסורגים אינם נראים לעין.

חדרה העירונית, המאוכלסת בבורג־נים
כפריים, שמרביתם איכרים מיסח־ריים
או טרקטוריסטים הנוהגים בס1־
באר! חרישה, יש בית־קפה שבו יושבים
מבחירי השכונה.
השנים היפות
ך* שעות הערב, נפגשים בבית*
הקפה, הדהוי מכל צבע, כמה מהב־חירים.
הם נוהגים להתנצח זה עם זה
ולהעביר ביקורת על העירוניים, שאיבדו
את חוש־הפרופורציה.
ארז ואביו הגיעו גם הם אל בית־הק־

איו הבו מוטקה קידו ביום
הואשון של חונשתו אוז ילדי בן־

דודו ל״צי 11 ול חיי!לייב:דין
פה, שהרי מוטקה נהג לשבת שם עוד
בהיותו נער. בעודם יושבים ומשוחחים
ניגש אל השולחן אדם שהיה מפורסם
בקריאת כף־היד. מוטקה הסקרן התנדב
לתת למומחה את ידו. זה בחן את היד
וקבע :״אני רואה בצורה ברורה מאוד
שהשנים היפות ביותר בחייך היו בין
הגילים 27ל־ .37 שנים אלו היו יפות
ביותר לגביך מכל הבחינות״.
מוטקה היה נדהם ומיד הביע את
דעתו לפני ארז :״אתה שמעת אותו?
איך יכולים אנשים להאמין בנוכל
שכזה? הוא אפילו לא יודע מהיכן אני

שנים לאחר־מכן מצא את עצמו ארז
תוהה אם אכן טעה המומחה בהערכה

שנתו

ארז קידה — אז והיום
קריאה בכף־היר

בדיל, כפי שהפך מוטקה מאוחר יותר
את מישפחתו שלו.

,לא מידבר•
סיני״
^ בלא מארגן לו האסיר את סדר
יומו בהתאם לשעות האכילה. בין
שעות אלה אין לו אפשרות לאכול,
והוא מעסיק את עצמו ברברים אחרים.
כאשר ראה מוטקה את בנו אוכל בין
ארוחות, הוא לא הבין מדוע הוא צורך

מזון,סתם׳,
״תגיד לי, אתה לא יכול להתאפק?״
שאל אותו באי־הסכמה בולטת. בבדי-
חות־הדעת השיב לו בנו :״למה להתאפק?״
מוסקה היה מאוד מאוכזב מכך
שבנו לא הבין את הסתמיות שבאכילה,

״אתה יודע, ארז, הבחנתי בתופעה
מאוד מבישה. אנשים נמצאים בדרך־
כלל במצב של שיעמום, ומוצאים את
עצמם זוללים יתר על המידה. באמצעות
האכילה הם מנסים להעביר את
הזמן. אתה מתאר לעצמך לאן מגיע
האדם כאשר הוא לא מסגל לעצמו
מידות המאפשרות הישגים?״

;,ריח של
תפוזים״

^ פני שאושר שיחרורו של מוט/קה,
הוא נשאל באחת מהוועדות
הצבאיות מה הוא מתכנן לעשות בחוץ.
״אני הולך לעסוק בתעשיות עתירות־מדע
״.ענה להם מי שהפך, במשך 17
שנות מאסרו, להיות קפיטליסט דגול.
לבן־דודו, אבשה, היה מיפעל אוטומטי
לייצור רשתות־ברזל בשיטה גרמנית
חדישה. ביום השני של חופשתו,
הסתובב לו מוטקה במיפעל. הוא הקשיב
לבעיות הרבות, שעמדו מול בן־
הודו מדי יום והחליט לעזור :״תשאיר
לי את זה. אני אפתור לך את הבעיות״.
למרות שהיה איש־עסקים שנים
רבות, מעולם לא היה אבשה אדם שרגליו
דורכות על האדמה. נשארה בו
ילדותיות קפריזית המאפיינת ילדי־עשירים
שמעולם לא התנסו במחסור.
אותה ילדותיות גרמה לכך שנתן אמון
בדברים מסויימים, מבלי לבדוק אם יש
להם בסיס. הוא גם זכר מילדות את
בן־דודו כמנהיג־הכנופיה.
״מוטקה, זה שלך! אתה יכול לעשות
בזה מה שאתה רוצה,״ השיב נלהב.
עיניו של אבשה הביעו הקלה ושימחה,
שהרי חשב כי מצא ארם המוכן
והמסוגל להתמודד עם בעיות. אך מכיוון
שאין שימחתו של אדם משנה את
מהותו הפסיכולוגית, דאג אבשה שלא
יהיה עליו לשלם מחיר יקר מדי.
הוסכם שבתקופה הראשונה, כשי-
שוחרר מנהל־המיפעל החרש מהכלא,
יגור במיפעל. הררך הטובה ביותר ללמוד
נושא מסויים היא להיצמד אליו 24
שעות ביממה.
ציפור־הדרור, שמונתה כמנהליה־מיפעל,
התלהבה מאוד מהרעיון .״בן,
אתה מתאר לך כמה שזה אידיאלי! אנו
נתגורר במחסן־העץ שבפרדסים, ובמקום
להתעורר אל נוף עולם המשוגעים,
יהיו לנו מרחבים פתוחים וריח של
תפוזים!״
בכל אותם ימי־חופשה לא שוכנע
מוטקה כי אכן עומד הוא להשתחרר
סופית. הוא הסביר כי יתכן שאין זו
אלא דרך נוספת לשבור אותו.
״לא האמנתי כי אחזור אי־פעם אל
מקום זה מרצון ״,אמר לבנו, וירד מהמכונית.
החופשה
נגמרה והוא חזר אל מאחורי
הסורגים.

*111

ציון צפריר. העול הז ה

האם רוסיילה
היא לא הבת שלייווזרר

^ א ראיתי אותה כבר שישה
חודשים ואני לא רוצה לראות
אותה יותר. גדלנו אצל היהודים ולא
מתאים לנו לעשות מה שנעמי עשתה.
אני לא רוצה לקבל אותה בשום אופן,
היא לא הבת שלי יותר, היא ירקה לצלחת
שממנה אכלה ״,אמרה רוסלייה ג׳א־בר,
אמה של נעמי אל־ג׳עברי, שירתה
השבוע למוות בבחור־הישיבה אליעזר
שלזינגר ( )18 בנן־סאקר בירושלים.
נעמי עבדה כפרוצה. ביום הרביעי
בשעה 2בלילה הגיעה למקום עבודתה
בגן סאקר, היא הגיעה בחברת שני
גברים שהצליחה לפתות. אחרי שפרץ
ויכוח בינה לבין השניים הם עזבו את

ולליברטי לא נותר אלא להביאה לתח־נת־המישטרה.
נעמי הודתה ברצח ו־שיחזרה
את מעשיה ביום השישי לפני
מצלמות המישטרה. האקדח שבו ירתה
היה שייך ליוסי כהן, נהג־מונית יהודי
שהיה ידידה. לדיברי המישטרה הוא
כלל אינו קשור למיקרה.
במישטרה גורסים שהמניע לרצח
הוא על רקע לאומני, אם כי לא מוציאים
מכלל אפשרות שנעמי לקתה באי־שפיות
דעת ריגעית ולכן ירתה. על־פי
החלטת נשיא בית־מישפט השלום בירושלים,
אהרון שמחה, נעצרה נעמי לסו
ימים והמישטרה מתכוונת להגיש
נגרה בקרוב כתב־אישום באשמת רצח.

המקום. נעמי המשיכה לשוטט בגן עד
שפגשה בשני בחורי־ישיבה.
לדברי שאול כיטוב, בחור־הישיבה
שהיה בחברת שלזינגר, הם באו ״לשאוף
אוויר,״ אחרי שסיימו את
לימודיהם לאותו הלילה. אחרי שיחה
קצרה שניהלו השניים עם נעמי היא
שלפה אקדח מסוג סמית אנד חטסון.
שהיה ברשותה וירתה לעברם. שלזינגר
נפגע ואילו חברו התחיל במנוסה לעבר
הכביש העובר בקירבת מקום.
המישטרה הוזעקה למקום על־ידי
שכנים ששמעו קולות־ירי. חנן ליברטי,
קצין־ביטחון באוניברסיטה, עשה דרכו
באותה שעה בפכיש המוביל מהכנסת
לכיוון גן סאקר. הוא הבחין בכיטוב
שנופף בידיו לעזרה 200 .מטר אחר־כך
הבחין בנעמי והכניסה לרכבו. רק אז
התברר לו שנעמי היא זו שירתה בב־חור־הישיבה.
היא
נתנה לו את האקדח שבו ירתה,

לכאורה מיקרה־רצח קל לפיענוח.
החשודה נתפסה והודתה, כלי־הנשק
נתפס ומניע הגיוני לרצח קיים אף הוא.
אולם נותרה השאלה מה הביא בחורה,
שגדלה והתחנכה רוב שנותיה בחברה
יהודית, בחורה ששינאתה לערבים
היתה גלויה, שדיברה על־פי רוב
עברית ומיעטה לדבר בשפה הערבית,
ששמה ושמות אחיה ואחיותיה הם
עבריים, לרצוח בחור יהודי בן־גילה.

^ ריב ביו
חמולות
^ רצח שביצעה נעמי המיט קלון
1 1על מישפחת אבו־באשיר המכובדת,
בכפר אבו־גוש שבפאתי ירושלים.
המישפחה כולה מתנכרת לנעמי ולאמה
רוסלייה .״הם הלכו בדרך לא טובה,״
הם אומרים. אחיה הבכור של רו־סלייה
הוא שייח׳ בכפר, אחיה האחרים

האם וצחה דננו על עברה האנטי־לאומי? האם מאסה בעיסוקה בזנות?
האם וצחה רהוביח לאביה שהיא קיימת? האם מאסה סתם בחייה?
בנו אף הם את ביתם בכפר. הסבתא,
ריבקה בת ה־ ,80 נולדה במקום. היא
זוכרת את שילטון התורכים והאנגלים
ועדיין מבכה על אוברן אדמות מישפ־חה.
כבוד
היא מילת־המפתח העוברת
כחוט־השני בין דור לדור .״היא התחתנה
עם אדם רע והיו לה חיים רעים,״
אומרת הסבתא בבכי.
אמה של נעמי, רוסלייה, נולדה עם
קום המדינה. היא רואה את עצמה כחלק
בלתי־נפרר מהמדינה ולכן כעסה על
בתה הוא כה גדול. יש לה 12 אחים
ואחיות, ומזה שנים היא אינה נמצאת
בקשר עימם. בגיל 16 נישאה לבן־
הכפר סמיח ג׳אבר שהיה אז בן .25
בתחילה גרו בבית הוריו של סמיח, שם
ילדה את שני ילדיה הראשונים.
כעבור שנתיים, משרבו הסיכסוכים
בינה לבין מישפחת בעלה החליט הזוג
לעזוב את אבו־גוש ולעבור לשכונת
רמת־אשכול בירושלים. המישפחה חייתה
בין יהודים, בשכונה חדשה שנבנתה
אחרי מילחמת ששת־הימים. שמונה
שנים גרו בשכונה, ובמהלכן ילדה עוד
שישה ילדים.
״רק עשינו ילדים, בכלל לא אהבתי
אותו,״ היא מספרת על יחסיה עם בעלה.
סמיח עבד כקבלן־טרקטורים
ורוסלייה היתה עקרת־בית. אחרי שמונה
שנים ברמת־אשכול חזרו לאבו־גוש.
מישפחתה היקצתה להם חלקת־אדמה
ועליה בנו את ביתם. שנתיים בלבד גרו
בכפר.
״עזבנו בגלל סיכסון־ מישפחתי,״
היא אומרת. קשה לה לספר מהו בדיוק
הסיכסוך המישפחתי שעליו מדובר,
אולם באבו־גוש זוכרים אותו היטב, .
סמי, בנה הבכור, ובת־אחיה היו מאוהבים
ורצו להינשא. אחיה חשב אחרת
ורצה שבתו תינשא למישהו אחר. סמי
ואהובתו תיכננו יחדיו לשרוף את
ריכבו של בעלה המיועד, כדי לסכל את
הנישואין. סמי הצית את הרכב, ניתפס
על־ידי המישטרה ונידון לשלוש שנות־מאסר.
בית־המישפט החליט שעל רו־סלייה
ומישפחתה לעזוב את הכפר
אחרי שהיכתה את בת־אחיה.
נעמי היתה אז בת . 14 אחרי שהוצאה
מהפנימייה שבה למדה במשך שמונה

הכבוד שלנו. חייתי מכסף של הביטוח
הלאומי ומקיצבת־ילדים,״ היא אומרת.
לפני שלושה חודשים נישאה בשנית
למחמוד זעתרי, תושב ירושלים המיזר־חית,
העובד כאיש־ביטחוו.

הסבתא ריבקה
,היא היתה צריכה להרע אח עצמה ושנים
היא עברה לבית־הספר הצרפתי
בירושלים .״לא היה לנו כסף ולא היה
לנו לאן ללכת,״ אומרת האם. המיש־פחה
עברה לגור בדירה שכורה בשכונת
נווה־יעקב בירושלים.
נעמי עזבה את לימודיה והחלה להיעלם
לעיתים קרובות מהבית. בנווה־יעקב
חיה המישפחה בסביבה של יהודים
והרגישה בנוחות. כשניתנה להם
האפשרות לחזור לאבו־גוש, כעבור
שנה, העדיפו שלא לעשות זאת. לדברי

נעמי בחתונת אחותה
.היא ש1אה ערבים...״

רוסלייה עזב בעלה את הבית והתחיל
להתרועע עם בחורה מרמאללה .״הוא
עזב אותי עם כל הילדים בלי פרנסה״,
היא מספרת.
לדברי סמיח היתה זו היא שעברה
לגור עם גבר אחר. סמיח רצה להתגרש
ממנה. רוסלייה נסעה לבית־הדין
השרעי ביפו כדי לתבוע דמי־מזונות
מבעלה, ולפני שנתיים הם התגרשו.
״זה לא נכון שעבדתי בזנות, זה
שקר. אנחנו ערבים ואנחנו שומרים על

^ אז שעזבה נעמי את לימודיה
//בפנימייה השתנה אורח־חייה.
״היא לא רצתה לדבר ערבית, רק עברית.
היא היתה מתלבשת בדיוק כמו
היהודים, אכלה כשר, היו לה הרבה חברות
יהודיות והיוו שנאה ערבים ״,אומרת
אמה.
לפני שנתיים רצו להשיא אותה לאחד
מבני מישפחת פנג׳רי מיפו. כל
הסידורים לקראת החתונה כבר נעשו.
בערב החתונה הוכתה נעמי על״ידי בני
מישפחת החתן. היא החליטה לברוח
מהחתונה, והנישואין לא התקיימו.
לפי דיברי האם השתנתה נעמי מאז
אותו ערב. היא הפכה להיות עצבנית
ותוקפנית, לעיתים קרובות נהגה לברוח
מהבית. במישטרה התחילו להכיר
אותה.
לפני תישעה חודשים הכירה את
חאזם אל־ג׳עברי מחברון, באמצעות
חברה יהודיה של אחיו. נעמי התאהבה
בחאזם ולפני שישה חודשים נישאה לו.
״ביום שהכירה את חאזם נהרסו החיים
שלה,״ אומרת רוסלייה. בתחילה התגוררו
בני־הזוג בדירתה .״חאזם לא עבד
ונעמי היתה עצבנית כל הזמן, הרביצה
וקיללה.
״לא ידעתי שהיא עבדה בזנות ״,היא
אומרת .״חאזם לימד אותה מה לעשות.
אני לא מאמינה שהיא היתה יכולה
לעשות דברים כאלה. היא אהבה אותו
והיתה מוכנה לעשות בשבילו הכל.״
חמישה חורשים לא ראתה רוסלייה
את נעמי. הידיעה על רצח בחור־הישי־בה
היכתה אותם בהלם. היא אינה
מצליחה להבין כיצד בחורה שגדלה
בחברת יהודים, אהבה יהודים ושנאה
ערבים היתה מסוגלת לרצוח יהודי.
״כואב לי על הבחור שנרצח, על האמא
שלו, מה הוא אשם?״ תוהה רוסלייה
ומאמצת אל חיקה את בנה, דודו, בן
השנתיים וחצי• יוסי עין־דדד ₪

נעמי
.התחועה עם אדם רע...״

0 1 1 1 1 1 1

רא ממהר
אתם כטח זוכרים שסיפרתי לכם לפני כמה
חורשים שהשחקן־המפיק יהודה ברקן עומד
להינשא לחברתו נילי פלד שהיא דוגמנית
ידועה. השניים כבר חיים ביחד שלוש שנים, אך
מסתבר שיהודה לא כל־כן־ ממהר להתחתן. הוא
כבר עשה זאת בעבר והיום חשוב לו לעשות
סרטים וכסף, אבל בכל זאת הם ביחד.
אבל, ציפור לא־כל־כך־קטנה לחשה לי באחרונה
שמשהו השתבש שם במערכת־היחסים וזה
כבר לא מה שהיה פעם. אפילו סיפרו לי שיהודה
ברקן היה אמור לצרף את חברתו נילי פלד
לנסיעה לפסטיבל הסרטים בניו־יורק ולאחר מכן
לפסטיבל הסרטים בקאן, אבל בסוף הוא נסע
בגפו.
היו גם מי שאמרו שנילי כועסת עליו מאוד.
והחברות שלה, שמכירות אותה טוב, טוענות
שהיא תהיה זאת שתעזוב אותו, ולא ההיפך. אני

תמיד חשבתי שתל־אביב היא מרכז העולם
וכל הרכילות הטובה והעסיסית מתרחשת רק
בעיר הזאת. אבל השפיונים שלי, שחלקם ירושלמים,
נורא נעלבים שבתקופה האחרונה התעלמתי
מעיר־הקודש. אז אני כבר מודיעה לכם שזה
בכלל לא אישי. פשוט מאוד — איזור־השפלה
ומישור־החוף היו פעילים בזמן האחרון, אבל בכל
זאת — כך מדווחים לי — קרה משהו בבירת־הנצח
של ישראל.
איש־העסקים ישראל אייזקם ואשתו העיתונאית
מיכל אייזקם ערכו מסיבת בת־מיצווה

יהודה ברקן ונילי פלד
משה! השתבש בנוערכת־היחסים
עדיין מקווה שזאת רק עוד מתיחה אחת מהסרטים,
ושהם בכל זאת יחליטו להתחתן כי — כך

נראה לי — הם יכולים להיות הורים גנובים
מאוד.

מהפח אד הפחת
צירוף־מיקרים כזה יכול לקרות רק בהוליווד.
וזה אמנם קרה לא רחוק משם — בבוורלי־הילס.
בבוורלי־הילס גר ישראלי בשם מאיר אמסלם,
ל השיפור
הזה עלול להיות אחד הביצועים הגדולים ביותר בעיתונות בחודשים הבאים.
מדובר בשערוריה גדולה, סקנדל ועוד כל מיני חולירות שיתגלו במהלך מישפט. כעת אני
יכולה לגלות רק פרטים מועטים, כי גם אני עדיין לא כל-כך בעניינים, מלבד מה שאני כן

יודעת וזה די הרבה.
מדובר ב אי ש ״ ע ס קי ם ידוע מאוד, שהגיע ארצה רק לפני ארבע שנים ועשה אז הרבה
רעש. הוא גם מאוד אוהב לקפוץ לחו״ל, כדי לעשות כסף וחיים משוגעים.
באחת הנטיעות שלו לחו״ל, לארץ שקטה ושלווה במערב״אירופה, הוא החליט שמלבד
עטקים, הוא גם צריך ליהנות ממה שהוא מרוויח.
הוא הכיר בחורה חטובה, יפה וגם נחמדה, וכנראה, בגלל קשיי-השפה, הוא לא בדיוק
הבין מה היא אומרת ולמה היא מתכוונת.
הסוף היה שהיא מצא עצמו מאחורי סוגד ובריח באשמת אונס. אחרי מאמצים הוא
הצליח לבסוף להשיג צוו־גידוש מאותה ארץ, וכשחזר ארצה התברר לי ששילטונות־מע״מ
מחפשים אחריו. היום, גם אם הוא רוצה לנסוע לחו״ל, הוא צריך לבקש רשות, כי דרכונו
היפקד במישטרה.
מי שהרוויחה בינתיים מכל הסיפור היא א ש תו, ששמה לא יורד מטורי״הרכילות.
במישפט״הגירושין שלהם היא זנתה בדירת-הפאר שלהם ובעוד כמה ציופרים.

החסידה
ב די ר

שנמצאת בחודשי־הריון ראשונים ודי מצליחה
להסתיר את זה, אולי בגלל שהיא מופיעה כעת
בהצגה והתפקיד לא מאפשר לה להיראות בהריון.
השניה היא אשתו התוססת של שדרן־הרדיו
אלי ישראלי. בתיה, שהיא אם לשתי בנות,
ממעטת באחרונה בעבודה ובבילויים, בגלל
הוראות הרופאים. אז הבעל מטפל ודואג לכל
אותם דברים שקשה או שאסור לה לבצע.

שלום קיטל

עיזי קיו

בת־זוג חדשה
לבתם מאיה. כל המי ומי של ירושלים היו שם.
חברי־כנסת, אנשי תיקשורת וחברה, אנשי־כספים,
אבל זה לא היה העניין.
באירוע האלגנטי לא נכחו הגשש החיוור, אבל
רוחם שרתה במקום. וממש כמו במערכון על
גרושתי הגרושה מגירושי הראשונים או משהו
כזה, כי זה באמת היה מזמן, היו שם, לדוגמה,
איש־התיקשורת שלום קיטל, גרוש טרי שבא
מלווה בבת זוגתו־החדשה רותי, שהיא בתו של
מנכ״ל מקורות. יחזקאל זכאי, שהיה אף הוא
מבאי המסיבה. קיטל פגש. במסיבה את גרושתו
יעל ובנו.
אריה מקל, היועץ המדיני של ראש־הממ־שלה
היה צמוד לבת־זוג אלמונית. גרושתו
רותי, דוברת בית־החולים הדסה, היתה מלווה
בשני ילדיה. אבל מסתבר שהיום, אחרי שהסידרה
שושלת מוקרנת בטלוויזיה כבר יותר משנה, אף
אחד לא מתרגש מגירושין, אפילו לא בירושלים.

אני תמיד אוהבת לבשר לכם על כמה הריונות
חדשים, בעיקר של נשים ידועות. כאלה שמחממים
את הלב שלי ושלכם. הראשונה היא
השחקנית מיקי קם, אשתו של המוסיקאי
יהודה אדר, מנהל בית־הספר לג׳אז רימון,

שרה יוגב
בין תל־אביב תידיורק
שעשה הרבה מאוד כסף מעיסקי קונסטרוקציות.
את חלק מהכסף הזה הוא השקיע בסרט הלם קרב,
שהוא מאחד המממנים העיקריים שלו. אבל זה לא
הסיפור.
לפני שנה וחצי היה לו רומאן עם רווית יוגב
בת ה־ ,25 בתם של איש־הרדיו־לשעבר יורם
יוגב, העושה חיל בניו־יורק בעיסקי דלא־ניידי
ושרה יוגב, בעלת בוטיקים בגולה הניו־יורקית
שחזרה לארץ באחרונה.
למאיר אמסלם יש אח כשם יחיא יוגב,
הנשוי לישראלית בשם שרה .״אם אני אתחתן
עם רווית יוגב ״,אמר מאיר אמסלם לעצמו,
״מלבד גיסתי שרה יוגב, תהיה לי גם חמה באותו
השם, וזה כבר יותר מדי ״.אני לא יודעת אם זאת

בדיוק היתה הסיבה, אבל בסוף נפרד הזוג, ומאיר
הגיע לביקור ארצה.
בזמן שהותו במלון הילטון בתל־אביב הוא
הכיר מלצרית יפה בשם המוטל פוקס, שעבדה
שם, כדי לממן את לימודיה, לאחר גירושיה
מהיהלומן הצעיר אודי בורשטיין.
אמסלס הנאה, בן ה־ ,39 התאהב בצעירה
החרוצה וחיזר אחריה במרץ. לפני שחזר ללוס־אנג׳לס
הוא בירר אם יש לה איזה שהוא יוגב
במישפחה כי הוא כבר נבהל מצירופי־המיקרים
הקודמים.
אחרי שבדק את מה שבדק, הזמין׳ אותה
לארצות־הברית, כדי להראות לה את כל האפשרויות
הבלתי־מוגבלות שיש באמריקה. לאחר
מסע־שיכנועים ארוך היא נכנעה, נסעה לביקור
וממש כמו בסרטים של פעם, היא נישאה לו.
כעת המצב הוא כזה. מאיר אמסלם וחמוטל
פוקס גרים בבוורלי־הילס בשכנות לאח יחיא יוגב
ואשתו שרה ועושים חיל קעיסקי מיבנים תעשייתיים.
שרה יוגב מניו־יורק מתגוררת לסירוגין
בתל־אביב ובניו־יורק, ובתה רווית מתגוררת
בלוס־אנג׳לס. כולם מאושרים מהסידור הזה. ואם
הם מאושרים, אז גם אני מאושרת.

בתיה ואלי ישראלי
ממעטת בעמדה ובבילו״ם

א בי ולדמן, ה עו ל ם הז ה