גליון 2651 מתאריך 22 ביוני 1988

ב זי ב ח בי ג ז
אין אנלוגיה
על טיב הכותרת מתחת לתצלום
(״הפגנות״ ,העולם הוה .)8.6.88
אסור לרמוז, כפי שעושה הכותרת מתחת
לתצלום שבו אני מופיעה בהפגנה נגד הכיבוש,
כאילו יש אנלוגיה בין הכיבוש הנאצי ובין
הכיבוש הישראלי.
הכיבוש הנאצי הביא לעם היהודי באירופה
השמדה טוטאלית ושיטתית. אין כל השוואה בין
השמדה זו, שאין לה אח ורע בהיסטוריה, ובין
הכיבוש הישראלי של השטחים.
אם כי כיבוש זה, ה״נורמאלי״ כביכול, הוא
כיבוש קולוניאלי על כל המשתמע מכך — דיכוי
וזריעת־מבוכה בקרב אוכלוסיה אזרחית.

לוסי ארנון,

חשליס.

חברה בכ רםישראל
על הפרדת הדת מהמדינה (״הנדון״,
העולם הזה .)25.5.88
. 1מהיכן להשלם הזה השינאה לדתיים? למה
הדתיים לא מקבלים בהשלס הזה פינה חמה בלב
כמו שמקבלים הערבים?
.2ובאשר להפרדת הרת מהמדינה: בהחלט כן!
הדת והמדינה הם שני נפרדים שאינם יכולים
להיות בכפיפה אחת. לפי דת תורתנו הקדושה
אסור להקים מדינה לפני ביאת המשיח.
אבל העניין הוא שהפוליטיקאים מנסים לחבר
את שני העניינים האלה והם המחבלים בכרמים,
משה פרנקל, ניריזרק
בכרם ישראל•

עצת־ א חי תופל
על חשיבותה של קיפת־החולים הכללית
(״אתה והשקל״ ,העולם הזה
8. 6. 88

העצה שמשיא לנו יגאל לביב ,״למסור את
קופת־חולים למישרד־הבריאות ״,היא עצת־אחי־תופל
וכמותה שמענו כמעט מאז ייסודה של
קופת־חולים ואיש לא מתייחס אליה ברצינות,
לרבות שר־האוצר מהליכוד.
גם אין כל קשר בין תביעתו הצודקת של מז־כ״ל
ההסתדרות, ח״כ ישראל קיסר, להשתתפות
משמעותית של האוצר בתקציב קופת־חולים,
המעניקה שרותי בריאות ואישפוז ל־זל 83 מכלל
אוכלוסיית ישראל, לבין חילופי־הגברי בראשות
שרות־התעסוקה. ההנחה כאילו תמורת ״ראשו
של (ברוך) חקלאי״ יזרים שר־האוצר משאבים
לקופת־חולים היא הנחה מגוחכת.
ולבסוף, קופת־חולים איננה ״גיבנת על גבו
של קיסר״ .נהפוך הוא: קופת־חולים היא נכס
שאין לו תחליף וגולת־הכותרת במיפעלי העזרה
ההררית, שהיא מעקרונות־היסוד שעליו מושתתת
ההסתדרות.
שמואל סולר,דובר ההסחדרוח, תל־אביב

חומר־נפץ לחרקי ם
על כינויי־סתר מן הימים שלפני הקמת

המדינה (״מיכתבים״ ,העולם הזה

.)15.6.88
אני לא הסתפקתי בעילעול בסיפרם של גרשון
ועליזה ריבלי — זר לא יבין — ספר המפרט
כינויי־סתר שהיו נהוגים במחתרות שלפני המדינה,
אלא גם רכשתי אותו וגיליתי בו דברים
מעניינים מאוד.
כך אפשר למצוא שם, בין אלפי כינויי־הסתר
לאישים, מקומות, מיבצעים וכלי־נשק, גם את
כינוי־הסתר של אירגון ההגנה לחומר הנפץ טי־אך
טי: זה היה די־די־ט ,,שהוא, למי שכבר שכח,
קוטל־החרקים שהומצא במילחמת־העולם השניה.
שימחה פלג, קר״ת־מוצקיו
• זוכרי ועוד איל. אפילו אתשמ 1המלא
של הדי־די־טי נלועזית: דיכלורו־דיכניל־טריכלורותן.

מוסד

המתת

מיקלחח קרה
ביום הרביעי שעבר החליטה מיפלגת־העבודה
על הדחתו של אבא אבן. לא
במילים, אלא במעשים. אבן, שם נרדף
להשכלה עשירה, ניסיון מדיני, הומור
שנון וכושר־ביטוי חריף ויו־צא־דופן,
מגיב על התבוסה,
והמיקלחת הקרה שזכה בה.

כמה פרטים מרתקים על שיטות־העבודה של
המוסד, שיתוף־הפעולה בין שרותי־הביטחון
של העולם המערבי, כמו במיק-
רה של מרדכי וענונו, ועל חפר־פרות
ופאשלות מודיעיניות.
ס מזונות-נואולא?

ניתוח קוסמטי

כתבתהשער האחורי:

על דגים ויונים בסופר־מרקט של רשימת-
המערך לכנסת הבאה. ועל הניתוח הקוס־מטי
המוצלח -שינוי האף, מתיחת העור
והחלפת הצבע. לב חדש
עדיין לא הושתל, גם לא מוח.
קנה עכשיו, שלם אחר״כך.

המאבק בין מריאן נלסון, אלמנתו של
רפי נלסון, לבין בנו לירון צובר תנופה.
מריאן, שלא זכתה לדבר בצוואה, מנסה
לזכות בנתח מהעוגה שנפלה לרשותו
של לירון. בתצהיר שהוגש לבית־המיש־פט
מנמק לירון מדוע אין למריאן כל
נסיכה בעל כורחה
רחל קרמרמן לא מסכימה עם ההגדרה
המקובלת של ״נסיך״ ,בהקשר לפוליטיקה
הישראלית. דווקא מאיר שיטרית הוא
לגביה סמל לנסיך. בראיון להעולם הזה היא
מספרת על ילדותה, על מוע־מדותה
לרשימת חרות ועל
התגובות שקיבלה מבית.

דף חדש

ומי לא בא?

על טכס חתימתו של הסכם־שלום סימלי בין
ישראל למדינת פלסטין העתידה. ומי לא באי
על ״יהודים טובים, זה לא יכול להיות!״ על
״אנצאר״ ,״שמירון״ ו״כהנרון״ ,על שנות ה־60
של יהונתן גפן, על הרפ־
| £לקטיביות של רוברט ולטש
ואילן בושם בשישה שירים.

הפיראטים

הטלוויזיה הישראלית והתחנות השכנות
אינן מצליחות לספק את רצונו של האזרח,
ולראייה, אלפי מטרים של כבלים פרושים
היום לאורכה ולרוחבה של המדינה. תחנות
הכבלים, שמעמדן עדיין לא מוסדר
בחוק, כבר התחילו להנפיק
חשבוניות־מס ולשדר סיר־עלילתיים.
טוני־פירסומת

הסוערים
שר בני אלבז

ושלשפושעת

השריפה בבנייו״הממרים בבית־שמש חו שפת
שורה של מיפגעים בטיחותיים. בבניין
אין כל אמצעי־ביבוי, למכבי-האש של בית-
שמש אין ציוד בסיסי לחילוץ אנשים ול-
התמודדות מהירה עם האש
£21 1 1

ו אי לו

ראש ־ ה מו עצה

תו ל ה

האחריות בגורמים אחרים.

ער קצה המזלג

130 סרטים יוקרנו בשבועות הקרובים ב־מיסגרת
פסטיבל ירושלים. לישראלי היושב
בציון תהיה זו הזדמנות ראשונה לטעום
משהו מן החדשות הקולנועיות של השנה
האחרונה, ובייחוד הקולנוע הרוסי. העולם
הזה מביא על קצה המזלג את
הבולטים שבסרטים המו צגים
בפסטיבל ירושלים.

שיילוק היה מתבייש

סוגיה פוקס בוודאי לא תיארה לעצמה מה
יהיו השלכות מעשיה 2000 .דולר, שהוציאה
מחשבונו של בנה החייל, בכוונה להשיבם
עד מהרה, תפחו תוך שנתיים לחוב של
עשרות אלפי שקלים, שב־

עי קבו תי ונדרשהלמ כו ראת

חנוני //7

ה מדוד• הקבועים:

חי חיו ״י ד

חדי !-.י ״ י 1י י

אמצעי־התיקשורת לא אוהבים את בני
אלבז. זה לא מפריע לו למלא אולמות
ולמכור אלפי קלטות. בראיון להעולם הזה
הוא מסביר את הצלחתו בקרב עדת-
המעריצות שלו ומביע את
דעתו על הומו־סכסואלים,
קטינות ועל נשים נשואות.

מיכתבים — עצת אח־תופר
איגרת העורך — פנישה בהר־מען
הנדון — מתיחה פנים
מדינה — האחת הרס
תשקיך — הדשא של ה שמים
יומן אישי — החיים כסישנל
אנשים — ריגול תעשייתי
אתד והשקל — שוו״נכסים שלילי
תמרורים — החדה
דך חדש — פנקסנות כ שלה

ר*דיי

דירתה, ללא ידיעת בעלה.

ו הד ר ת פגי שגר
על תגובה לעוגה לא כל כך טרייה
(״תמרורים״ ,העולם הזה .)18.5.88
זלמן לביוש המנוח לא היה רק שחקן־תיאטרון
מן השורה הראשונה, אלא גם איש־רעים שהיה
ידוע בהומור המקורי שלו.
מספרים עליו שבאחת הפעמים, כאשר ישב עם
חבר לבימה באחד מבתי־הקפה התל־אביביים,
דחף לפתע, משרק נגס נגיסה ראשונה מן העוגה
שהוגשה לו במקום, את כסאו וקם ממקומו.
משהביע חברו את הפתעתו על קימתו הפתאומית,
הסביר לביוש, בהצביעו על העוגה
שהוגשה לו :״הלא כתוב אצלנו ׳מפני שיבה —
אתי יצחקי, תל־אביב
תקום׳!״
העולם הזה 2651

כתבתהשער הקדמי:

נחמד, אבל צעיר מדי, נשוי מדי וזמר מדי •
אשה תמורת 100 אלף דולר • מעשה
כשחקנית ובסרטן צוואר״הרחם • והדימיון,
המעורר טעויות, בין מירי ניסני, חברתו
של צגי לידסקי, לעורכת-הדין אורלי
קעטבי • הנוסחה הנכונה
של דני וברוריה ניס -
לעבוד ביחד ולבלות לחוד.
מה הם אומרים — תאיר שיטרית.
שאזל עמור, אהחן הראל, יצחק
(.פיצלה־) צב; ציפי גון־נחס. נר יעקוב׳
הורוסקופ — שנת הסרטן
זה וגם זה — צו התנועה
לילות ישראל — מהצבא לנויטבח
רחל מרחלת — על כל השל
רינוגי רון — אוהב מבונרזת
קולנוע — פסטיבל יחשל׳
תשבץ -
בפנוכו — נשוי לקולנוע
חשבידנפש — רחל קרמרמן
מיכתבים לרותי — מחפש נחמדה

אין הכ שו
בוועדת אשר
כללי ועדת״אשר אוסרים על שר בממשלה
להיות מעורב בעסקים שהיו לו קודם
למינויו. באחרונה החלו צצות ראיות
למעורבותו העמוקה של ייג־
^ אל הורוביץ בעיסקי בניו,
עוד בתקופה שבה כיהן כשר.

אתה והשקל המענק
והעלמות־המס
כונס־נכסים זמני למנור שרותי־ים • אול טימטום
אמריקאי דורש ביטול המיסים
העומדים בניגוד להסכם״הסחר • בתי
הקולנוע ריקים, אבל הייצור גדל • בית־המישפט
המחוזי דחה את טענות יאיר
קולטון נגד אלי אפרתי •
שווי־נכסים שלילי לקנון •

הסיבה למענק האמריקאי.

ב פנו כו
סטריפטיזאית מתאבדת ומתכתבת, קוק סינל
ערבי וזמרת״אופרה רדופת־שואה
בסטריפטיז אחרון • שיש קולר -נשוי
לקולנוע, מכור לפסטיבלים, עכשיו גם מפיק
• ורקוויאם לוואדי סאליב.

מסעותיה של סיביל
ראוך, כוכבת הטכס

האירוטי • מיסעדה
לערב שלם וכנר אישי
לטדי שאולי ולא-
ביטל חן • על אבי בה,
אלמנתו של
נחמן ורנד והקשר
שלה לעיתונות • נילי
פלד עברה לרוני
טו בוטקה. מה עושה בינתיים יהודה
ברקן! • ומי היא האל ו
! 0 X 4מונית ששידכה בין לי־

און צ׳רני ושיש עטרי ן

נ זי ב ח בי ם
ת שלו ם חוב

• ,כלי ב;/צ\וא ׳סניב•2

הגלד* האחרון של השלם הזה. שהופיע
ביום ג׳ בערב, נשא את כותרת־השער :״ילדת
בראזיל — הביתה״:
רק יומיים אחרי הופעת הגליון קיבל בית־המישפט
הגבוה לצרק את החלמתו המרעישה
להחזיר את ברונודקרוליץ להוריה הביולוגיים
בבראזיל.
במה קוראים שאלו אותי לאחר־מכן: איר ידעתם?
האם השופטים הדליפו לכם מידע מוקדם׳׳
לא היתה כאן נבואה, וגם לא הדלפה פסולה.
מסקנת העזים הזה נבעה מן החקירה המישפטית
שערכה אילנה אלון, הכתבת שלנו לענייני־מישפט.
היא בדקה את הפסיקה הקודמת, בחנה
את התקדימים, והגיעה למסקנה שלא תהיה
לשופטים העליונים כל ברירה אלא לפסוק כפי
שאכן פסקו.
זהו אחד היתרונות הנובעים מכר שהכתבת

וגם שהייתי שלי היתה קשורה במישפחת־דיין. זה
היה צירוף־מיקר־ם מוזר.
זה היה כך: לקראת החגים, בסתיו ,1999 החלטנו
לבחור ביעל דיין כבאשת־השנה תשי״ז. יעל
הצעירה עוררה אז סערה במדינה כאשר פירסמה
את סיפרה הראשון, פזים וזדשזת במראה, שאותו
כתבה בשפה האנגלית דווקא. ראינו בה סמל
לבעיית הדור השלישי — לעומת סבה, חבר־הכנסת
שמואל דיין, ואביה, הרמטכ״ליבדימוס
משה דיין.
בתום עבודותיההכנה לכתבה, ביקשתי להתבודד
במשך כמה ימים כדי לכתוב אותה סופית,

על יחס אנושי לנהג בצרה (״גם זה וגם
זה״ ,העולם הזה .)15.6.88
מדי פעם אני משתכנע מחדש, כי, בכל זאת,
ישי סדר בעולם. כך ארע לי גם השבוע, כאשר
קראתי את הקטע על בעלה של דניאלה שמי,
שנחלץ לסייע, באישון־לילה, לנהג עזתי שנתקע
עם מכוניתו בלב תל־אביב.
הוא בוודאי לא ידע על כך, אבל בזאת הוא
שילם חוב שאני חב זה 20 שנה לכמה צעירים
ערביים מהכפר שווייכה, המצוי כמה קילומטרים
צפונית לטול־כרם.
ביום שבת אחד של 1968 נסעתי בכביש הצר
המוביל מטול־כרם צפונה, ביחד עם אשתי ושני
ילדיי, בחיפוש אחר קדרית אחת, ששם קירותיה
יצא באותם ימים לפניה. במבואות שווייכה עמדה
המכונית, אפילו שהיתה פאלקזן אמריקאית,
מלכת(אני מתכוון, מנסוע).
משך שעה ארוכה קיווינו שיעבור איזה רכב
שלפחות ינסה לדחוף אותנו או משהו, מה,
שכמובן, לא קרה באותו כביש צדדי ושומם למדי
ואז יצאו, לפתע, שלושה צעירים מן הבית
שבשולי הכפר והציעו לי הצעה פשוטה: בוא,
נדחוף ביחד את האוטו לטול־כרם, למוסך.
וכך היה. בחום היום הם צעדו עימי לטול־כרם,
דוחפים את הפאלקזן הישר למוסך, שבו תוקן עד
מהרה מה שהיה צריך לתקן.
דוד שטרן, אבן־יהזדה

הגואל מן ה שכונ ה
על תושביה של שכונה מיזרח תל־אביבית
(״אבא מת בשקט״ ,״אנשים״,
העולם הזה .)15.6.88
אני מוחה בכל תוקף על המשתמע מן הכתבה
על מותו של אבי אשת־העסקים, המתגוררת
בחווילת־פאר בסביון.
אפשר לחשוב כי יש בכך משום אי־כיבוד אב
שאותה גברת נתנה לאביה לגור בשכונת
מונטפיורי שבשוליה המיזרחיייס של תל־אביב.

*.לו* 07 מכעד״ש
מגדאזיל

חחיחקח ₪ו !7

שער הגליון הקודם
לא נבואה. לא הדלפה
לעני־ני־מ־שפט אינה רק עיתונאית, אלא גס
מישפטנית מוסמכת.

המונולוג של רב ירמיה בגליון האחרון, שבו
התייחס גם לפרשת־האהביס של משה דיין עם
אשתו־ראז של ירמיה, הדסה מור, העלה אצלנו
זיכרונות רבים.
חליפת־המיכתבים פוקחת־העיניים בין דויד
בן־גוריון וירמיה, על פרשת אוריה החיתי, היתה
בידינו כבר בסוף שנות ה־ .50 רב ירמיה עצמו
מסר אותה לנו, להבנת הדברים.
לא פ־רסמנו אז את המיסמכיס, אף שהיו בגדר
סקופ עולמי. נמנענו מכף הן מפני שירמיה ביקש
זאת, הן על פי בקשתה של רות דיין, שלא רצתה
שמישפחתה תיפגע. המיסמכים היו גנוזים אצלנו
:משך שנים רבות.
יש לגו קשר מוזר למיבתבים אלה.
מיכתבו הגדול של בן־גוריון נושא את התאריך
ושם־המקום :״הר־כנען 19.9.59 כל המיכתב
כתוב בכתב״יד.
בשבילי יש משמעות לתאריך, וגם למקום. כי
שהית־ יחד עם בדגוריון באותו הבית באותו היום,

הגיבור ה א מי תי

על הגדרות קדומות לגיבורים (״יומן
אישי״ ,העולם הזה 25.5.88 והלאה).
אני מצטער שעליי לנתץ אשליות כאילו
חז״לינו היו כולם עדיני־נפש, טובי־לב, אלטרואיסטים
ומי יודע מה עוד. נכון שהיו ביניהם * *
כאלה שהגדירו גיבור כאחד העושה שונאו אוהבו,
אבל היו גם כאלה שניסחו בהקשר זה הגדרה
הרבה יותר כוחנית.
וכך כתוב במישנה (במסכת קידושין):
״איזהו גיבור? כל שחבריו מתייראין ממנו
ראובן שנקר, תל־אביב
מפני גבורתו!״

יופי מקומי
על ייחוד נוסף של דוגמנית צעירה
(״הילדה הכי יפה בגן״ ,״לילות
ישראל״ ,העולם הזה .)8.6.88
נכון שאלונה פרידמן שלנו(הדוגמנית המשגעת
בבגדי־העור, המושכת את חברה משולחן
הביליארד בסרט־הפירסומת שבו היא משתתפת)
היתה הילדה הכי יפה בגן, בבית־הספר, בתיכון
ותהיה כזאת גם בצבא, אבל בנוסף לכל זה חייבים
להזכיר גם כי היא הילדה הכי יפה בכפר־סבא.
אריה לוי, כפר־סבא

ב תז בתהמערכת

באזתו הביוז, באוחז היום

השלם הזה שומר לעצמו את הזכות לערוך
מיכתבי קוראים מסיבות לשוניות, מישפי
טיות או טכניות.

דויד בן־גוריון בארוחת־בדקר

•ל 7ן 12/אדל-

נשים ב ש לו ת מ או ד
על מראן של נשים בגיל מסויים
(העולם הזה .)15.6,88
מזל טוב! השלם הזה גילה שאנחנו, הנשים
הבשלות (מה שנקרא בלשון המרושעים נשים י׳
מבוגרות) ,מראינו עדיין איתנו.
כך החליט השלם הזה, במדור אנשים, כי אמה
של השחקנית קרוליין לנגפורד נראית ״כמו
אחותה״ ובמדור לילות ישראל, כי אמה של
שירלי ברנר בת ה־ 14 נראית ״כמו חברתה״.
ואני יודעת זאת מזמן. אנחנו, הנשים בנות ,40
,45 נראות טוב. טוב מאוד• מרים חזן ,׳רזשלים

מיב תבי םלמערבה

נבח

הוא אלפרד גולץ — אלפרד גולף!
דן רוזן, תל אביב

ובחרתי במקום האהוב עלי: בית״המלון נזיזס בהר־כנען,
ליד צפת. כשהגעתי לשם קרצה לי בעלת־המקום
בעינה ואמרה :״אני יודעת לשם מה באת!״
הסתבר כי גם דויד בן־גוריון בא לשם, יהד עם
פולה אשתו. הוא ניהל משם את מערכתיהבחירות
לכנסת הרביעית.
בן־גוריון ואני לא דיברנו זה עם זה, מפני
שתיעב את השלם הזה והתייחס אליו רק בשם
״השבועון המסדים״ .כפי שאנחנו יודעים כיום,
הוא התיר את הפעלת שרות־־הביטחון נגדנו,
נוסף על הטלת חרם כלכלי ופוליטי מוחלט על
השבועון.
למחרת בואי, ביום הרביעי בבוקר, אחרי שאכלנו
ארוחת־בוקר ליד שני שולחנות סמוכים,
כשבן־גוריון מעלעל בכל עיתוני־הבוקר במהירות,
הדליף לי אחד המלצרים שגליון השלם הזה
מונח על מיטתו של הזקן — שעות רבות לפני
שעותקי הגליון מגיעים לצפת. נראה כי קיבל את
העותק במישלוח מיוחד.
בעוד שבן־גוריון לא הפריע לי להתרכז בכתיבת
הכתבה, עשתה זאת פולה, אשתו, שעימה
הייתי בידידות. היא ארבה לי אחרי ארוחת־הבו־קר,
וג־לגלה עימי שיחה במשך שעות. מכיוון
ששמעה מפי שאני כותב משהו על יעל דיין,
שפכה עליה קיתונות של רותחין. היא שנאה את
יעל, אהבה את רות דיין וביקרה קשה את עיסקי־האהבים
של משה דיין. לא יכולתי אז לנחש שבאותו
היום עצמו עסק בז־גוריון בחיבור מ־בתב,
שכל־כולו עוסק בעניינים האינטימיים של דיין,
בן־טיפוחו.
את חל־פת־המיכתבים פירסמנו, בסוף, אחרי

קוראיב המבקשיב לכתוב למערכת •
העולם הזה מתבקשיב לדייק ככתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גב לפנות בטלפון
03( 232262 בפקכימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקם

— _ 341667 וו ועו׳\1עוח.

יוצא־שכונות הגואל
רק לשם דונמה
ואוליי דווקא ביקש האב לגור בשכונה זאת,
שבה חיו וחיים לפחות שני דורות של יהודים
טובים ונכבדים?
אחד מהם, רק לשם דוגמה, הוא תת־אלוף
(מיל׳) דויד (״ג׳ואלי״) הגואל, מי שהיה מושל
הגרה המערבית, מנכ״ל מישרד־האנרגיה, יו״ר
מועצת־המנהלים של חברת־החשמל וכו׳ וכל.
דויד בדדה, תל־אביב

מה שבטוח, ביטוח
על שכיחותן של שגיאות־דפוס
(״תשקיף״ ,העולם הזה .)15.6.88
מי שאמר ׳טול קורה מבין עיניף׳ ידע מה
שאמר. מה למדור תשקיף כי ילין על עיריית
חיפה שבחוזר שהוצא מטעמה נפלה שגיאת־דפוס
ושמו של אלכסנדר זייד, השומר משייך־אברק,
נשתבש לאלכסנדר זיית.
הלא באותו מדור, באותו גליון, נקרא המנכ״ל
היוצא של חברת־הביטוח הסנה. ששמו בישראל

הדב ש
וער ה שקץ
שבוע לאחר שהוכתר בטלוויזיה חתן
הלשון העברית, במיסגרת התחרות עברית
שפה יפה, שבה דובר בהרחבה על חידושי־לשון,
מותר להזכיר חידוש־לשון משעשע,
שאותו טבע, בשעתו, אחד מגדולי המשוררים
העבריים, אברהם שלונסקי.
וכר דווח בגליון השלם הזה שהופיע
השבוע לפני 25 שנה:
• השבוע הוסיף אברהם שלונסקי
מונח חדש לשפה העברית. אחרי
שמבקר, שנחשב בעיני שלונסקי מאז
ומתמיד כמוכשר ביותר, פירסם סידרת
רשימות־ביקורת קטלניות ביותר על
שלונסקי, לא התאפק זה והעניק לאותו
מבקר תואד חדש, שאמנם לא התעלם
מדעתו הראשונית של שלונסקי על
המבקר, אבל גם הביע את דעתו המ עודכנת
עליו.
התואר החדש, שהעניק שלונסקי
למבקר האהוד והמאוס עליו גם יחד:
מוכשרלטן.

העולם הז ה 2651

הניתוח הקוסמט׳ הוגליח. אך לא ברור מה שלום

מתיחת פנים
^ שמצה מחפירה בפי דוברי הליכוד. בניסיונם הנואש
( \ להבאיש את ריחה של מיפלגת־העבודה בעיני הבריות, הם
מטיחים בפניה האשמה נוראה:

מיפלגת־העבודה, כך הם טוענים, הפכה יונית.
אין השמצה גרועה מזו. בצדק יוצאים נגדה דוברי מיפלגת־העבודה
בשצף־קצף. הרי אין בה שמץ של אמת:
^ יך אפשר לראות מהפכה יונית, רחמנא ליצלן, בתהליך
שתוצאתו העיקרית היא גירושו של אבא אבן מגן־העדן
הפרלמנטרי?

אפשר לאמר על אבא אבן הרבה דברים — באמת
אפשר! — אבל דבר אחד אי־אפשר לאמר עליו:
שהוא נץ.

ולא בין מי שחותר לשלום ילבין מי שמוביל את המדינה
למילחמה הבאה.

גם מועמדים בעלי חזות יונית מובהקת, כמו אליאב, עשו כמיטב
יכולתם כדי לטשטש אותה ככל האפשר. כאשר נחל הישג
מרשים בסיבוב הראשון מיהר אליאב להדגיש שהצביעו בעדו
ניצים רבים(ואכן, אלמלא כן לא היה יכול להשיג הישג כזה).

איש לא נכנם לרשימה כיונה, ובשל היותו יונה.
זוהי העובדה הקובעת.

י יוניותן של היונים יש מיבחן פשוט מאוד.
/מזה שישה חודשים וחצי סוערת בארץ ההתקוממות הפלסטינית.
האינתיפאדה עומדת.במרכז כל ההתרחשויות.

אמנם, כאשר הוא היה שר־החוץ של ממשלה ניצית, הוא נשא
נאומים ניציים והצדיק מדיניות ניצית.
ואמנם, בימי׳ כהונתו של מנחם בגין יצא אבן בשליחות־הסברה
לארצות־הברית, כדי לשפר את תדמיתה של ממשלת־ישראל,
שהיתה ניצית שבניצית.
אבל אין פירושו של דבר שאבן היה נץ. הוא פשוט שליח נאמן.
כאשר הוא בשליחות ניצית, הוא ממלא את תפקירו נאמנה. כראש
מישלחת ישראל באו״ם, ייצג נאמנה את המדיניות הסופר־ניצית
של דויד בן־גוריון ומשה דיין. כשר־החוץ של גולדה מאיר הצדיק
את מעשיה, שהובילו למילחמת ששת־הימים.

יש המקווים להסכמה אמריקאית־סובייטית, ולהפעלת
לחץ מאסיבי על ישראל למען השלום. כלומר:
שלום כפוי.

במיקרה כזה, כך אומרים, מוטב שמיפלגת־העבודה תהיה
בשילטון. היא גמישה יותר. אין לה מחוייבות מקודשת לשלמות
ארץ־ישראל. היא תוכל להיענות ללחצים ולעלות סוף־סוף על
דרך השלום.
יש הטוענים את ההיפך: במיקרה כזה, מוטב דווקא שהליכוד
יהיה בשילטון. גם הליכוד יצטרך להיכנע ללחץ מאסיבי של שתי
המעצמות. לא תהיה לו ברירה. ואם הליכוד ייכנע, לא תהיה לו
אופוזיציה, בעוד שכניעת המערך תגרור אחריה עימות חריף עם
אופוזיציה ימנית.
לדעתי, זהו ויכוח־סרק. השלום הכפוי רחוק. ספק אם תקום
בכלל יוזמה כזאת.

ההכרעה הלאומית צריכה לבוא מבפנים.

יצאו מרשימת־המערך שיבעת אנשי מפ״ם, יוסי שריד, אבא
אבן, יעקוב גיל, אהרון הראל, ועוד אחד או שניים המוגדרים
כיונים. נכנסו לרשימה עזר וייצמן(שני חבריו ב״יחד״ רחוקים
מלהיות יונים) ,לובה אליאב, ועוד שניים־שלושה יונים.

אף לא אחד.

הם אמרו: אני נחמד. מגיע לי. יש לי זכויות. אני צעיר /אשה
׳ מארוקאי /איש השכונות, נציג סניף איקס.
המוצא העדתי והגיאוגראפי מילא תפקיד חשוב מאוד בבחירה.
הזהות הרעיונית לא מילאה שום תפקיד בכלל.

כאילו המאבק המכריע במדינת־ישדאל בשעה זו
הוא בין הנגב והגליל, או בין מארוקאים ועיראקים —

ך* שבוע דובר הרבה על הפנים החדשות, הפנים הצעירות,
) 1הפנים היפות של רבים מן המועמדים.

ין טעם להינבא היום מה עשוי ועלול להתרחש בארבע

_ .השנים שלאחר־הבחירות.

אבל את התוספת יש לשקלל. כמה יונים יצאו,
כמה יונים נכנסו?

זהו הדבר הקובע. .

תחת הדגל הזה צועדת המיפלגה אל הבחירות.
כ ל המיפלגה. גם לובה אליאב. גם חיים רמון. גם
אורה נמיר.

גם בכנסת דד 12 תתייצב סיעת העבודה מאחורי
שימעון פרם ויצחק רבין, כאשר פרם יטבע את
הסיסמות ורבין יקבע את המעשים.

ף י מקום אבן נכנסו לרשימה יונים אחרות, לובה אליאב, למי
₪1של. יונה אמיתית. צחורה.
ולא רק הוא. עמיר פרץ נחשב כיונה, וכך גם אלי דיין. ויש עוד.

איש מהם לא קם לפני הציבור ואמר: הנה ה״אני מאמין״ שלי,
בעד פיתרון זה אני עומד להילחם במיפלגה ובכנסת, ועל סמך
דרך זו אני מבקש את אמונכם.

החצי הראשון הוא ערטילאי, חזון־לעתיד, מליצה ריקה בהווה,
האופציה הירדנית ז״ל.
החצי השני הוא ממשי, מיידי, ברוטאלי, וניצי. הוא קרוב יותר
לאריאל שרון מאשר ללובה אליאב.

מן הרשימה הזאת לא יצמח שום איום על המשך מנהיגותם של
התאומים הסיאמיים. היא לא תוליד מתוכה, בעתיד הנראה־לעין,
מנהיגות אלטרנטיבית.

(אך אולי מעז ייצא מתוק. כשהוא משוחרר מכל תפקיד, יוכל
אבא אבן להגיד בפעם הראשונה בחייו בפה מלא את מה שהוא
חושב באמת. אני מקווה שיעשה זאת. אבן מאסו הבונים יכול
להיות לראש־פינה).

^ ן! אחד מן היונים של מיפלגת־העבודה, שעברו השבוע את
\ 4מירוץ־המשוכות של העשיריות, לא הצהיר על עצמו כעל
יונה.

עידוד תהליך־השלום ויד קשה לדיכוי ההתקוממות.

אנשים
טובים ונחמדים? כן. בן־גוריון חדש? לאו
דווקא.

בקיצור, בגן־הציפורים של ייטראל, אבן הוא יונה.
לא יונה קיצונית, לא יונה טורפת, לא יונה שכל־כולה
צחורה, אבל יונה. סילוקו מן הכנסת בוודאי אינו יכול
לשמש סמל לניצחון היונים.

השאלה היא: האם זה בכלל חשוב?

הס קיבלו פחות או יותר את הרשימה שהם חפצו בה. הם
הכניסו בה את מי שרצו(שניהם יחד וכל אחד מהם בנפרד) ,והם
הוציאו מתוכה את מי שרצו(אבא אבן, למשל, שנוכחותו האינטלקטואלית
היוותה להם גירוי מתמיד).
קו המיפלגה, כפי שהוגדר על־ירי עוזי ברעם הנאמן, משקף
בדיוק את השקפת־עולמם. שגם היא כפולה־סיאמית:

יתכן שבעתיד הרחוק יתגלה כי אחד מן המועמדים החדשים,
או כמה מהם, הם בעלי שיעור־קומה וכריזמה. אולי. השבוע זה לא
נראה כך.

אני משוכנע שאילו היה פותח את סגור־ליבו בלי חשבון, היה
מטיף כיום לשלום עם הפלסטינים ולתהליך מדיני בהשתתפות
אש״ף.
עור בביירות, ב־ ,1982 שיבח יאסר ערפאת באוזניי את הצעתו
של אבא אבן להקים מעיו.בנלוכס בנלוכס״ הוא צירוף של
ראשי־התיבות של בלגיה, הולנד ולוכסמבורג, שלוש מדינות
שביניהן קיימת מעין קונפדרציה. אבן הציע ליצור מיבנה דומה
של שלוש מדינות — ישראל, פלסטין וירדן).

(המישהק בין לובה ושריד הוא משעשע, כשלעצמו. ב־1977
עמד לובה אליאב בראש רשימת של״י, ויוסי שריד היה ח״כ מטעם
המערך. אז קרא שריד לציבור היונים שלא להצביע בעד רשימה
קטנה, שלא תוכל להועיל, אלא בעד המערך. עכשיו יהיה המצב
בדיוק הפוך: שריר מייצג מיפלגה קטנה, ולובה יקרא להצביע בעד
המיפלגה הגדולה).

המיפלגה מונהגת ביד חזקה על־ידי שימעון פרם
ויצחק רבין, התאומים הסיאמיים הניצחיים.

מבחינה קוסמטית, זה נכון. המיפלגה עברה ניתוח
קוסמטי מוצלח. שינוי האף. קילוף העור. מתיחת
העור. החלפת הצבע. אבל לא הושתל בה לב חדש,
וגם לא מוח חדש.

אבל זה בשליחות. כשאבא אבן אינו בשליחות,
כאשר הוא מייצג את הדיעות שלו עצמו, הוא יונה.

במאזן הסופי, ייכנסו לכנסת הבאה פחות יונים
מטעם המערך מכפי שנכנסו לכנסת הנוכחית.

אך מה השפעת הדברים על קו המיפלגה?
אפס.

״זה מקולקל•״
מה עשו היונים של מיפלגת־העבודה מול פני ההריגות, הפציעות,
ריסוק העצמות, הרעלות־הגאזים, הריסת הבתים, עקירת
העצים, הגירושים והמעצרים ההמוניים — הנעשים כולם בפקודתו
של יצחק רבין, מנהיג מיפלגתם ושליחה בממשלה?
אפשר להציג שאלה זו ליונים בכנסת הנוכחית, שיש להן קול
ויש להן מיקרופון.
מי מהן הרים את קולו? חיים רמון? אורה נמיר?

מבחינת רמת־הקול, הם לא דמו ליונים הומות. הם
דמו יותר לדגי־זהב. הם שתקו.

הוא הדין לגבי היונים, שאינן חברות בכנסת הנוכחית, אך שיש
להן קול ומעמד בחוץ. כולן קיבלו על עצמן את דין השתיקה. הן
הבינו שאס יקומו וימחו, יאבדו כל סיכוי להיבחר במרכז מיפ־לגתם,
ולהופיע ברשימת המיפלגה לכנסת הבאה.

גם זוהי עובדה.
ך כל העובדות האלה אינן רלוונטיות לגבי התנהגותה של
\ 1מיפלגת־העבודה בתקופת־כהונתה של הכנסת הבאה.

מיפלגת-העבודה אינה ״מונהגת מלמטה״ .היא
״מונהגת מלמעלה״.
הדמוקרטיה החדשה במרכז המיפלגה היא יפה מאוד. נערכו
שני קרנבאלים תיקשורתיים מוצלחים וססגוניים, שהתקבלו יפה
בציבור. זה בהחלט יכול לשפר את מצבה של המיפלגה בבחירות.

עם־ישראל צריך להחליט, בתהליך הדרגתי, שאי־אפשר להמשיך
ולשלום על עם אחר. שהדבר יקר מדי, מבחינה חומרית
ומוסרית. שהדבר יוביל למילחמה, שבה יופעל בפעם הראשונה
נשק־השמדה המוני נגד ערי ישראל בעורף. שטובת ישראל וביטחונה
יהיו מובטחים יותר במצב של שלום, אחרי החזרת השטחים
הכבושים, מאשר במצב של המשך הכיבוש.
מבחינת התהליך הזה, אין הרבה משמעות למה שהתרחש
השבוע במיפלגת־העבודה. הוויכוח יתנהל ברחוב, בבית, במקו־מות־העבודה,
בכל חוג ומסיבה.

למה שיתרחש בכנסת תהיה מעט מאוד השפעה
על כך, אם בכלל.

^ משמעית של הרכב הרשימה החדשה של מיפלגת־הע־
1 1בודה היא שונה: הוא נועד להשפיע על קהל־הבוחרים.

מיפלגת־העבודה תופיע בבחירות בסופר־מאר־קט,
שיש בו הכל, לכל לקוח ולכל טעם. רוצים רוצים רוצים רוצים רוצים רוצים רוצים רוצים
רוצים

כבוסים אשכנזיים? יש.
במארוקאים /בעיראקים /בערבים? יש.
בנשים? יש.
בקשישים מנוסים? יש.
בצעירים טריים מהתנור? יש.
במרסק־עצמות? יש רבין.
כמנשק תינוקות? יש פרס.
בניצים? יש בשפע.
ביונים? יש בשפע.

קח מה שאתה רוצה. קנה עכשיו. שלם אחר־כך.

זהו הסיגנון של ישראל . 1988 המערך התאים את עצמו לסיג־נון

הניתוח הקוסמטי הצליח. בעוד כמה חודשים נדע
מה גורל הפאציינט.
ןןך ״ יןך

!3 1ן ץ * £ך

סז ר ע גז

העם

לגמרי למכשיר של השילטון, מספקת
תאווה זו, והכל מרוצים.

עוגות ו ס פו ר ט

עליה

בין ״שושלת־ותחרויות־ספורט
מכל
השלם, בורח
הישראלי מן
המציאות ומן
האחריות
אם הטלוויזיה הממלכתית היא בבואה
נאמנה של עם־ישראל, הרי המסקנה
היא עגומה.
בימי השקיעה של רומא העתיקה
נולרה הסיסמה ״פאנם את קירקנזס״.
מקובל לתרגם אותה׳ לעברית יכ״לחם
ושעשועים״ .אולם תרגום זה אינו מ תייק.
הכוונה היא לתחרויות־הספורט
שנערכו ברומא בזירה העגולה. האספסוף
הרומאי, שחרל מלעבוד ומלייצר,
תבע מן הממשלה לספק לו לחם־חינם
ושעשועי־ספורט.
הטלוויזיה הישראלית מקדישה זה
כמה שבועות חלק גדול של זמנה
לספורט. ההתעניינות בספורט היא תחביב
טיבעי של חלק גדול מן הציבור,
ובייחוד החלק הגברי. אולם נראה לי
התעניינות זו הפכה באחרונה להתמכרות,
עד שהיא מקיפה לא רק ענף-
ספורט אחד בארץ אחת, אלא את כל
סוגי הספורט בכל הארצות. כך ניתן
לברוח מן המציאות בארץ.

הסירוסיק
ה חדש
הא יסרבו היהודים
להגר מברית־המועצות,
אם יכריחו
אותם לבוא רישראד?
אם יש תופעה המרגיזה את צמרת
ישראל יותר מכל אחרת, הרי זו.תופעת
ה״נשירה״.
אין היא גורמת רק נזק ישיר למדינה.
היא גם מהווה סטירת־לחי יומיומית
לדוקטרינה הציונית, שעליה
מבוסס כל המיבנה הרעיוני של המדינה.
לפי
החוק שהתקבל בכנסת, מדינת־ישראל
היא ״מדינת העם היהודי״ .היא
קיימת, על פי הדוקטרינה הזאת, כדי
לרכז בתחומה את כל היהודים בעולם,
ובראש־וראשונה את היהודים הנרדפים
הנמלטים מארצות־הגלות.
הנשירה מפריכה תורה זו. היהודים
הבורחים מברית־המועצות אינם באים
לישראל. רובם העצום מגיע הישר
לארצות־הברית. למדינת־העם־היהודי
מגיעים כל היותר .״ 10 עד .״.20
אהבה בפוייה. השבוע החליטה

הקבוע: הרב משה רוזן, המקורב לשיל־טון
הקומוניסטי.
בושה בלוד. כנגד תוכנית זו
הובאו הרבה נימוקים. בין השאר:
• עצם ההחלטה יוצרת לישראל
תדמית של מדינה טוטאליטרית־אידי־אולוגית,
שאינה שונה בהרבה מן התדמית
של ברית־המועצות עצמה. מי
שרוצה לברוח ממדינה כזאת, לא ירצה
להגיע למדינה אחרת, הדומה לה. הוא
יעדיף להישאר בברית־המועצות.
• בתקופת הגלאסנוסט׳ והפרסט־רויקה,
נחלש ממילא דחף ההגירה.
יהודים רבים ירצו להמתין ולראות מה
יקרה בברית־המועצות. במצב כזה
עלול המצב החדש להרתיע את היהודים
עוד יותר מלהגר.
• רוב היהודים המבקשים להגר
אינם פועלים מתוך מניע ציוני, אלא
רוצים פשוט להגיע לארצות־הברית,
המצטיירת להם כארץ החופש והשיג־שוג
הכלכלי. אלה לא יבואו לישראל.
ייווצר מעמד חדש של סירובניקים —
היהודים שישראל מסרבת לאפשר להם
להגיע לארץ־חלומותיהם, ארצות־הב־רית.

עלולים להיווצר מצבים מבישים
מאוד. למשל: אם מהגרים מברית־המועצות
יגיעו ללוד ויסרבו לרדת מן
המטוס. יהיה זה קל לקג״ב לארגן בעצמו
מעמד כזה.
• הדבר יביא לסיכסוך בין המימסד
היהודי האמריקאי ובין ישראל.
כל הנימוקים האלה כבר נדונו
בהרחבה. אם החליטה ממשלת־ישראל
לנקום בכל זאת פעולה כזאת, הרי זה

ניק אשרות־יציאה לארצות־הברית. גס
היהודים הרוצים להגיע לארצות־הברית,
צריכים להעמיד פנים כאילו
הם מצטרפים למישפחותיהם בישראל.
דווקא השילטונות הסובייטיים דורשים
זאת מהם.
אך כיום רוצה ברית־המועצות למצוא
חן רווקא בעיני הציבור האמריקאי.
הסכמה לצעד שיעורר זעם אצל יהודי
ארצות־הברית, והתנגדות מצד וושינגטון,
עשויה להיות בלתי־מעשית.
גם השגרירות ההולנדית, המייצגת
את ישראל במוסקווה, אינה נוטה לשתף
פעולה במיבצע הנראה כנוגד את
זכויות־האדם.
אם כן, יהיה צורך להמתין עד שתפעל
במוסקווה קונסוליה ישראלית —
וגם זה אפשרי רק אחרי שינוי גדול
ביחסי ירושליס־מוסקווה.

ההתקוממות
ת אוות ההרס
בתים נהרסים. עצים
נעקרים. יערות שדים
באש. שני הצדדים
אחוזים בבולמוס שר
הרס. המסמל את
המילחמה כולה.
בחודש השביעי של ההתקוממות
הפלסטינית, נראה כאילו שני הצדדים
אחוזים בתאווה של הרס.

אבא׳
אבן .
בשיחה עם
ד פנה ברק
אבא אבן הגיע כשגיליון של
״מעריב״ מקופל בידיו. הוא
הראה לי סקר שנעיד בחודש
שעבר. על־פי הסקר, חושבים
יותר מ 28 מתושבי־ישראל
שאבא אבן מתאים לתפקיד
שר־החוץ. שימעון פרם ויצחק
שמיר צועדים אחריו.
לפני שהתחילה השיחה, ניגשו
עוברי־אורח ולחצו את ידיו
של אבן בהתרגשות שהדביקה
גם אותו. מרכז מיפלגת-העבו-
דה חשב אחרת.
כיצד זה לנחול במעמדו
תבוסה בזאת? אבן, פגוע-
פגוע, נמצא עדיין בשלב של
התמודדות עימה, עדיין לא עיכל
אותה. בשבוע הבא, סיפר
בהקלה(או שמא זה היה נדמה
לי) ,יסע ללונדון, להרצות. שם,
בוודאי, יציג אותו המנחה
כ״אבא אבן״ ,ולא כמי שנכשל
בעשיריה השניה ברשימת
מיפלגת-העבודה לכנסת ה־. 12
•נ ת חיל מהפור — רגע
ההפסד.
סוזי ואני היינו בחדר, לבדנו. ניתן
היה לשכור חדר ברמת־אפעל ב־30
שקלים. אז ניצלנו זאת כדי לנוח.
אמרתי לעוזר שלי לרווח על המתרחש.
הוא אמר שאינו אופטימי.
היה ידוע על ארבעה מקומות בסיבוב
השני שהובטחו מראש. קודם־לכן
באו אלי גר יעקובי ושושנה ארבלי־אלמוזלינו.
זה היה אחרי הסיבוב הראשון
(שבו נכשל אבן) .הם אמרו :״אנחנו
נסדר הכל. אל תדאג זה קרה כשכבר
התחילה ההצבעה לעשיריה השניה. מה
כבר ניתן היה לעשות?

• זה כבר נכנם לפולקלור —
המישפט המפורסם שאמרת
לאשתך :״סוזי, אנחנו הולכים
הביתה!״ מדוע נטשת?
אני זוכר איך, אחרי הסיבוב הראשון,
ישבתי באולם. כל הטלוויזיות, המצלמות
מרחבי העולם התנפלו עלי. עשיתי
מין חיוך מאולץ...

• מ דו ע היה לד כה חשוב,
לחייך, להעמיד פנים?
אני לא יודע. בדרך־כלל רוצים
מאוד לראות, מקרוב, איך אדם מגיב
במצבים כאלה. יש בזה משהו מקאברי.
אחרי הסיבוב לא ישבתי להצטלם.
עור לפני היוודע התוצאות הריש־מיות,
הלכנו — סוזי ואני — הביתה.
שבתי מאוחר יותר, בלילה, כדי להצביע
עבור יעקב גיל. הבטחתי לו וכך
נהגתי.

קריקטורה של רות ב״הראלד טריביוף
אין בארץ רעב ללחם. אבל יש תאווה
לעוגות — לרמת־מחייה ראוותנית
ומפוארת. אצל העשירים(״העשירונים
העליונים״) זה מתגלה בסיגנון־חיים,
המזכיר את ״ימי פומפיאה האחרונים״.
מנהלי־בנקים מקבלים הטבות של מיליונים,
וגם סתם מנכ״לים של חברות
כושלות משתכרים כיום עשרות אלפי
דולארים בחודש. הפחות־מאושרים
יכולים לספק את תאוותם בצפייה
בסידרה ש1שלוו, המוקדשת לחיי העשירים,
ובעיקר העשירות.
כל זה יוצר תמונה של עולם דימ־יוני.
בין חיי־הפאר בסידרה שושלת
לבין שידורי־הספורט, חי חלק גדול של
הציבור בגן־עדן של כסילים. מנוי וגמור
עם ציבור זה שלא לראות את
המציאות — את סכנות־המילחמה, את
האינתיפאדה, את המצב הכלכלי האמיתי.
ההתפטרות מן המציאות מאפשרת
גם התפסחת מן האתריווט
הטלוויזיה הישראלית, שהפכה עתה

ממשלת־ישראל, ברוב גדול, לשים קץ
לעלבון מתמשך זה על־ידי אמצעי מיני
הלי: להביא את היהודים ישר מברית־המועצות
לישראל.
אם תתגשם החלטה זו, יועמדו
שואפי־ההגירה בברית־המועצות לפני
ברירה פשוטה: להישאר במדינה הסובייטית
או לבוא למדינה היהודית.
המחשבה שמאחורי הצעה זו אומרת
שכל אדם נוטה להישאר במקום שהוא
מגיע אליו. אם יובאו היהודיס לארץ־
ישראל, ולוא גם בכוח, הם יתאהבו
בארץ, או לפחות יתרגלו אליה. אחרי
זמן־מה יפסיקו לחלום על אמריקה ויהפכו
ישראלים מן המניין.
באופן מעשי יוטסו היהורים מברית־המועצות
לרומניה, שבה קיימת דיקטטורה
קומוניסטית קשוחה. משם יוט־סו
ישר לישראל. לא תהיה להם אפשרות
לברוח ולעלות בבוקרשט למטוס
אחר. הדבר סוכם בין ישראל והשיל־טונות
הרומניים, באמצעות המתווך

כמעט צעד של יאוש. במצב של אינתיפאדה,
כאשר ישראל מצטיירת באמי
צעי־התיקשורת העולמיים כמדינה
העולה בלהבות, עלולה העליו, מברית־המועצות
להצטמצם עוד יותר.
פצצה למישטר. השאלה היא
אם החלטה כזאת יכולה בכלל להתגשם
בפועל.
לשם כך דרושה, קודם כל, הסכמת
ברית־המועצות. הסכמה כזאת לא תינתן
בחינם.
אמנם, לכאורה אין הדבר צריך להפריע
לסובייטים. הגירת היהודים (וגם
הגרמנים, היושבים ברוסיה מזה דורי-
דורות) אפשרית רק מפני שנשמרת
הפיקציה כאילו זהו עניין של ״חזרה
למולדת״ ו״איחוד מישפחות״ .אחרת
עלולים מיליוני אזרחים סובייטיים, בני
לאומים שונים. לדרוש גם הם את
הזכות להגירה, והדבר יפוצץ את
המישטר.
לכן אין ברית־המועצות יכולה להע־

הפלסטינים שורפים יערות. הישראלים
עוקרים עצי־פרי. הפלסטינים
פוגעים ברכוש יהודי. הישראלים הורסים
בסיטונות בתים ערביים.
היה זה כאילו החליטו שני הצדדים
במאבק זה להתחרות ביניהם על כתר
האליפות של הרס הארץ, ששניהם
רואים בה את מולדתם האחת והיחידה.
חודשים, שנים. בצד הפלסטיני,
פעולות־ההרס נובעות מן ההרגשה של
״אין ברירה״ ,בתוספת רגש גובר של
שינאה.
האינתיפאדה נמשכת זה החודש
השביעי, ואין ספק שהיא תימשך בלי
הגבלה של זמן. גם הצמרת הביטחונית
הישראלית, שהבטיחה במשך חודשים
״רגיעה״ ו״החזרת החוק והסדר על
כנם״ בכל רגע, התחילה בימים האחרונים
לשנות את הסיגנון. דובריה מכ־
(המשך בעמוד )8

• מה הרגשת מיד אחרי היוודע
התוצאות? כעם? ההרגשה
שאתה דחוי?

חשבתי על כך שאולי מייחסים יותר
מדי חשיבות לפניות לחברים. לי —
אולי בגלל שזה אני — כל התשובות
מאלה שאליהם פניתי היו ״כן!״
את מבינה? 100^,מהאנשים שעימם
דיברתי אמרו שיצביעו בעדי.
חשבתי לעצמי: איך זה יכול להיות?
יש מקומות, כמו באנגליה, שם אומרים
למועמד :״אני מעריך אותר, אבל
יש לי מחוייבות קודמת״.

• כו לנו מעדיפים לנטוש
מאשר להינטש. לא הרגשת
חרטה על־בך שהתמודדת ולא
הודעת, כעדי אמוראי, אריה
נחמקין ואחרים, שאתה פורש?
לא. אני לא הפסדתי שום־דבר מכך
שרצתי.
הכבוד? קצת, קצת נפגעתי. זה פוגע,
מפני שביקשתי משהו ונתקלתי בסירוב,
ולא ביקשתי מי-יודע־מה.
מה ביקשתי בסך־הכל? ביקשתי

שאם יש 44 חברים, אז יתנו לי מקום
אחד ביניהם. לא באתי להדיח ראש־ממשלה
או שר־ביטחון.

• מה עוד פוגע גף?

כל הדיבורים בעיתונות ש״מחפשים
תפקיד לאבן!״
לא ביקשתי שיחפשו לי תפקיד. לא
ביקשתי כלום מאף־אחד! להיפך —
בגלל ההתמודדות דחיתי הצעות.
אני מכין עכשיו ארבעה פרקים
נוספים למורשת (סידרת־הטלוויזיה
היוקרתית, שאותה הנחה) ,וויתרתי על
כמה מעמדים מעניינים.
למשל, אני נוסע להרצות בלונדון
בשבוע הבא. ומה אני קורא? שמחפשים
לי איזה תואר ...זה אבסורד!
אתמול (יום ראשון) קיבלתי שיחת־טלפון
מעמיר פרץ (ראש־מועצת שדרות,
שנבחר לרשימה לכנסת) .הוא כמעט
בכה :״שמע ״,אמר ,״תוסיף להנהיג
את הקבוצה שלנו ״.אני דווקא חושב
שיש לי כעת הזכות להתרחק.

•להתרחק מהקורה במים־
לגה? נסה להגדיר את רגשותיך
כלפי המיפלגה, אחרי רמת־אפ־על.

אני,
בכל זאת, אצביע מערך. יש לי
קצת תימהון על מה שקרה. היה מעבר
חד מדי לפנים רעננות. זה נעשה על
חשבוני, מפני שעם אחרים לא יכולים
היו להתחשבן — הם היו משוריינים...

• כיצד נפקד מקומך בין המשוריינים,
בכירי המיפלגה?

טוב, ההצדקה היתה כאילו פונקציונלית
— מזכיר־המיפלגה, מזכיר־

הייתי נגד השיריון, אבל אם יש
גלריה כזאת — מקומי שם. אס רצו
לחסוך מאנשים ותיקים מאמץ פיסי, אז
מדוע לא לחסוך לי?

• אמרת זאת לפרס?

אמרתי זאת לעצמי: אם המשהו הזה
קיים, אני רוצה להיות בפנים.

• מ דו ע לא מחית כשהור־כבה
רשימת המשוריינים?
שאלה!

;,יש בי מין
דווקאיות״

• מה הריץ אותך ״לרוץ״?
ברור שבשנה־שנתיים הבאות תהיה
פתיחה של הנושא הפלסטיני, יעלו
אפשרויות של משא־ומתן, יעלה נושא
הוועידה הבינלאומית — זה בעצם
החומר שאני נולדתי בשבילו! חשבתי
שהשנה־שנתיים האלה אינן מתאימות
כדי לשבת ולכתוב ספרים.
יש כמה דברים שאני יכול לעשות
ואחרים — לא.
אני מכבד מאוד את החברים החרשים
שנכנסו בשבוע שעבר לרשימת
המיפלגה לכנסת, אבל לא כולם יכולים
לבוא במגע בלתי־אמצעי, כמוני,
עם כל מנהיגי העולם. אלה הם נכסים
שלי, שהייתי מוכן להעמיד בידי המיפ־לגה!
אילו היתה רוצה בכך...
משונה: המישפט האחרון(״אילו הי־תה
רוצה בכך״) הופיע גם בפניות שלי
לחברים. פסיכולוגית, זה משונה. זה
פשוט יצא כך.

אבא אבן
,זה פוגע מפני שביקשתי ונתקלת, בפעם הראשעה בסיחב!

בתוך המיפלגה. ראו בי מרכז־הקבוצה
של היונים, שנהגה להתכנס במלון לן
(הקבוצה כללה את אורה נמיר, עמיר
פרץ, דויד ליבאי, אפרים זינגר ואחרים)
.אני הבנתי שהמטרה של הבחירות
במיפלגה היא שלא להביא לידי ביטוי
פופולריות של חברים בתוך התנועה,
אלא למשוך קולות אליה. הנה, בסקר,
שפורסם היום, כל גדולי ההצבעה אינם
מופיעים בכלל

עוד לפני הסיבוב הראשון
(הפאנל) הילכה שמועה שאינך
עומד לעבור. איך זה השפיע
עליך?

היה מיתוס כזה. זה חזר על עצמו
ארבע פעמים. כך התייחסתי לכך גם
הפעם.
היה לי רושם שאעבור. לא הייתי
אמנם בשורה הראשונה, בגלל הדילים
— לא הייתי כלול בשום דיל.

• בכל זאת, איך אדם בעל־מוניטין
כמוך — שיש לו מה
להפסיד! — הולך להתמודדות,
כשמנבאים לו כישלון?
אז זהו! זה אחד הדברים שהביאו
אותי להתמודד! את מבינה? יש בין מין
דווקאיות כזאת. הרגשתי כאילו כלל
הכישורים שלי תפורים לשנה הזאת,
שנת . 1989

עם שימעון פרם
,לא באתי להדיח ראש־סמשלה א 1שר־ביטח!!!׳

ההסתדרות, שני אנשים ששימעון פרס
בחר — יצחק נבון ויצחק רבין.
בכל המדינות אנשים כאלה עומדים
לבחירה. אני מכיר שרי־חוץ באנגליה
שנכשלו במחוזותיהם.

• סיפרת עד כמה אתה פגוע
מכך שאמרו לך ״לא!״ הפחד
להיות דחוי לא הרתיע אותך?
באו שימעון ועוזי(ברעם) ואמרו לי:
״אין שום בעייה!״

השיקול שהכריע היה, שכפי ששנת
1967 ושנת ( 1973 ועידת־ז׳נבה) היו
שנים סוערות עבורי, חשבתי — אולי
תהיה שנה נוספת.
דווקא הייתי מעורה במה שקורה

• איך עבדת לקראת הבחירות
במיפלגה?
נו, אז יש שיגרה: כתבתי בקיצור את
כל קורות־חיי...

• את ה? י
כן, זה נראה לי משונה, אבל אמרו
לי :״ככה אתה חייב!״

אז כתבתי — קיימברידג׳ ,אוניברסיטה
20 ,דוקטוראטים...
הייתי בכל מיני כנסים — למשל,
כנס בצפון, של דור־ההמשך. האם טיל־פנתי
לחברי־מרכז? פחות. ניהלתי, כל
הזמן, את ועדת־החוץ־והביטחון. אולי
זה התנקם בי.
כמה ממקבלי שיחות־הטלפון היו
במבוכה. לאחד אמרתי :״שלום, מדבר
אבא אבן.״ אז הוא ענה לי :״ואני נפוליון!״
וטרק.
אחדים אמרו :״אתה מעליב אותנו,
שאתה חושב שאתה צריך לצלצל״...
יש, כנראה, פער בין מעמדי במדינה
בכלל ובין מעמדי במיפלגת
הנרי קיסינג׳ר אמר לי :״אתה מתמודד?
נו, לא יכולה להיות לך איזושהי
בעייה״...
היו כמה מעמדים, לפני הבחירות,
שהעניקו לי:סיפוק: באתי-לכנס־סופ־רים,
ובאתי לתיזמורת הפילהרמונית,
שם הצגתי את ליאונרד ברנשטיין, נאמתי
בטכס חלוקת־תארים במדעי־המ־דינה
באוניברסיטת תל־אביב. אמרו לי:
״אבא. אבן: ,אתה מבזבז את זמנך!
במקומות האלה לא תצבור קולות בהצבעה
במרכז!״

• מתי הרחת שמצבך אינו
מלבב?
אני זוכר את הרגע: זה היה בכנס של
התק״ס.
ראיתי שנרקמו שם כל מיני עיס־קות.
אהרון: י ד לין קם והגן עליהן.
חברים הראו לי שהם קיבלו רשימות
של שיבעה שמות. אז חשבתי שאם יש
כבר שיבעה מועמדים מגובשים —
(המשך בעמוד )8

־ אבא אבן
(המשך סענווד )7
נותרו שלושה מקומות בשבילי, בשביל
חיים בר־לב, בשביל לובה אליאב, גד
יעקובי. אז ראיתי שזה לא מישחק
פתוח.
קודם־לכן לא הבאתי בחשבון איך
העיסקות האלה — רק שמעתי עליהן
— פועלות סטאטיסטית. שמעתי שיש
כמה חוגים, בקרב הצעירים, שקבעו:
״כל מי שעבר את גיל ה־...60״

• חיסלו אותו?

בהתחלה חיסלו. אחר-כך אמרו :״אולי
נוציא מהכלל את אבא אבן...״
בכלל נוצרה לי בעייה — עם כל
השיריונים לערבי, לדרוזי, לאשה, לעדות.
אני
לא אשה, לא דרוזי, לא ערבי

אומרים שפרם העביר את
מי שבאמת רצה ביקרו.
שימעון העריך שהכל איתי בסדר.
כל־הזמן אמר לי :״אין שום בעייה:״.
בשלב הראשון היה פעיל, ואז עברתי.
בשלב השני חשב שזה כבר בסדר,
ועבד כדי להעביר את אלה שלא היו
בטוחים. היתה איזו אשה ערביה (נלי
כרכבי, שנכשלה) שהוא עבד בשבילה.

• הו א טילפן אליך אחרי
התוצאות?

לא. אני באתי ב־ 1בלילה להצביע,
והוא היה עדיין שם(ברמת־אפעל) .הוא
כתב את המיכתב הזה, שבו הוא מתאר
אותי כמי שלא היה אי־פעם עלי־אד־מות
...היתה גם התוספת הזאת, שה־מיפלגה
תינצל

הרגשת שהוא נבוך?

נכון מה לבקש: ביקשתי להיות שר־חינוך
— וקיבלתי. ביקשתי שר־חוץ
— קיבלתי. את צודקת בכך שאת מדגישה
את הראשוניות. זאת הפעם הראשונה
שלא קיבלתי.

• איך הגיבה סוזי?

טוב, סוזי כמובן מאוד נרגשת. היא
באה איתי לכל המהלך. יש תמונה של
שנינו עוזבים את המרכז מאחור, כאילו
נסוגים. יהודי שלח לי תמונה וכתב
שזוהי נסיגת־תרבות שלמה.

• יש גם צדדים מאירים יותר
בכישלון?

אסדר לך שיריחו אותך ותדעי...
בדרך־כלל אדם צריך לעבור מהעולם,
כדי לזכות בכל ההספדים האלה.

• אתה בוודאי עסוק בהפ־קת-לקחים:
אולי אין נביא בעירו?

כן, אבל כנראה שבעיר יש לי מעמד.
המיפלגה היא הפורום היחידי שבו קיבלתי
מיקלחת.

• מיקלחת קרה?

מיקלחת קרה ואנונימית, מאוד אנונימית.
כולם אומרים לי עד עצם היום
הזה :״אנחנו הצבענו בשבילך: הם המנוולים,
אבל אנחנו״...
;,אני ל א

הולך לדוג!״
• מה תפקידה של ועדת־פו־לארד
שעמדת בראשה, בכיש־לונך?

קצת גחלת־העבר, אבל יש איזה
חוט של נון־קונפורמיזם. יש רבים שהיו
מרוצים אילו הייתי יותר תוקפני.
במיפלגה חשבו רבים שהייתי נועז מדי.

הוא נראה לי עצוב, נבוך. הוא אמר
שהוא עודד את מועמדותי, ואני צריך

להאמין לו.

• מהשיחה נותר לי מישפט
אחד — ביקשתי ונתקלתי בסירוב.
זהו גם הטעם שנותר לך
מהמיפלגה?

לא חשבתי. אני לא הטיפוס שיילך
לדוג דגים.

עובדה היא שביקשתי משהו לא־מופרז,
ולא קיבלתי.

• בדרך־כלל, הורגלת לקבל
את מה שרצית בו?
כן, בדרך־כלל כן. תמיד הערכתי

(המשך מעמזד )6
שירים עכשיו את הקרקע למאבק ממושך
מאוד, שיימשך חודשים ושנים.
במאבק זה עומדים לרשות מערכת־הכיבוש
אמצעים רבים, והם מופעלים
כיום ביד רחבה — החל בטירטור
האוכלוסיה והפיכת חייה היומיומיים
לגיהינום, וכלה בהריגת מפגינים והריסת
בתים. ואילו לרשות המתקוממים
עומדים אמצעים מצומצמים ומוגבלים
יותר.
משום כך, כאשר אמצעי מסויים
אחד של המתקוממים הופך יקר או קשה
מדי, בגלל תגובת השילטונות, עוברת
האינתיפאדה באופן ספונטאני לאמצעי
אחר. שריפת היערות היא אחד השלבים
האלה. סוג זה של הרס קל, יחסית, לביצוע.
שיגרה
של הרם. ההרס הנגדי
נובע גם הוא מאובדן־עצות, המלווה
בכעס.
שילטונות־הכיבוש יודעים כיום
ששום אמצעי אינו מסוגל לשים קץ
לאינתיפאדה, מכיוון שהיא מצב־רוח
לאומי. הדבקות בשיטות כמו הרס
הבתים ועקירת העצים נובעת מחוסר־תשובה.

בר־דעת מבין כי בשלב הנוכחי
של האינתיפאדה איבדו אמצעים אלה
את כושר־ההרתעה שלהם (אם בכלל
היה קיים אי־פעם) וגורמים לתוצאה
הפוכה: ליכוד הציבור בגדה וברצועה
מאחורי הנהגת ההתקוממות. עוברה
פשוטה זו בוטאה השבוע בקאריקטורה

עיני. תחת להתחרות בה בתחום יקר זה,
מתרכזות המדינות הערביות בטיפוח
נשק־השמדה מסוג אחר, זול בהרבה:
טילים קרקע־קרקע הנושאים ראש־חץ
של גאזים רעילים.
ידוע מזמן כי יש לסוריה ולעיראק
טילים המסוגלים להגיע עמוק לשטח
ישראל, וגם סעודיה הזמינה טילים
כאלה מסין. ידוע כי ברשות סוריה
ועיראק גאזים רעילים. עיראק כבר
השתמשה בהם במילחמתה בעיראק וב־מורדים
הכורדיים שלה.
השבוע פירסם השבועון האמריקאי
ניהחיק כי סוריה עומדת לקבל טילים
חדשים מסין, שיגבירו את הכושר שלה
להפציץ את העורף הישראלי בגאזים.
לוחמה פוליטית. הפירסומים
האמריקאיים אינם באים בעיתוי זה
במיקרה.
מזה כמה שבועות חוזרים הדוברים
האמריקאיים כמעט מדי יום על האזהרה
שאם לא תתמוך ישראל בתוכנית-
שולץ, היא תסתכן במילחמה שבה
ייפגעו המוני האוכלוסיה האזרחית. טי־לי״הרעל
הסוריים מופיעים בהטפה זו
בהבלטה.
אולם השימוש בידיעה זו לצורך
לוחמה פוליטית־פסיכולוגית אינו פוסל
את נכונותה. לישראל אכן צפוייה
סכנה כזאת.
הסיבה העיקרית להצטיידות הסורים,
הסעודים ואחרים בנשק זה היא
הגנתית. בעיני הערבים זהו נשק־הר־תעה,
מול הנשק הגרעיני המצוי, לד־

נחשב כאסיר סעון־הגנה, ביקש להיות
בתנאים מיוחדים, כדי שאסירים אחרים
לא יתנכלו לו. ע״מ סובל מסרטד
הבלוטות, וזקוק לטיפול דפואי מיוחד.
בפברואר, בהיותו עציר באבו־כביר,
הועבר, עקב מצבו הרפואי, לבית״
החולים של כלא־רמלה.
הוריי לא יודעים. וכך מספר
האסיר במיכתב להשלם הזה:
״הוכנסתי לחדר עם עוד שגי
אנשים. אחד מהם, כאשר שמע את
שמי, קפץ עלי עם מזרק ודקר אותי
(באותו זמן הוא קיבל אינפוזיה
איזושהי).
״הגנתי על עצמי. תוך כדי מאבק
הוזעקו הסוהרים, וגילו את הטעות
שלהם, שהכניסו אסיר טעון־הגנה יחד
עם אסירים אחרים.
״הפרשה נשכחה. אחרי חודש ימים
הובאתי לפני השופטת דבורה ברלינר,
וקיבלתי חמש שנות מאסר בפועל-
״עקב מחלתי(סרטן בלוטות הלימפה)
אני נמצא בטיפול אצל רופאה
קבועה, המטפלת בי כבר כמה שנים.
בינואר השנה נערכה לי בדיקת־דם,
ולא אובחן שום דבר. יותר מאוחר,
בבדיקות־דם שנערכו לי בחודש אפריל,
התגלו אצלי נוגדני מחלת.האיידס.
״התברר
כי האסיר שדקר אותי
במזרק היה חולה־איידס, וכך הועברה
המחלה אלי.
״ניסיתי להתלונן לפני רשויות
הכלא, שלחתי מיכתב־תלונה למיש־

• תי רתם לעזור למיפלגה
בבחירות הקרובות?
אני לא החלטתי מה יהיה תפקידי,
אבל אני רוצה בהחלט בהורדת הליכוד
מהשילטון. אם כי באו רבים מהליכוד
ואמרו לי :״אצלנו זה לא היה קורה״:
מיקלחת מרה

ב בז ר ע גז

• חשבת כבר על השינוי
שיחול בחייך?
•ואם יציעי לך, מטעם
המיפלגה, תפקיד כלשהו?

אני לא חושב שהם מוסמכים להציע.
אין בידה של המיפלגה להציע לי שום־
דבר, פרם למה שביקשתי ולא קיבלתי.
שר בממשלה-הבאה? אני כבר למוד
סבל מהעניין הזה:

קטע ממיכתבו •טל האפיר
.,הוא קפץ עלי עם מזרק ודקר אותי״...

ציון צפריר, העולם הזה

אמריקאית, שהיכתה גלים בארצות־הברית
(ראה ציור).
שום סוף לתהליך ההרס אינו נראה
בעין. היה זה כאילו נגזר על שני
העמים להמשיך בדרך זו ולהרוס את
הנכס האחד המשותף לשניהם, וששניהם
מכריזים על אהבתם הניצחית אליו:
הארץ.

ביטחון

גאז!

הדקות הראשונות של
המידחמה הבאה יראו
ניסיון מרוכז לפגוע
במרכזי האוכלוסיה.

הישראלי חושב על המילחמה הבאה
כעל תופעת־טבע. כאשר תבוא, תבוא.
אין מה לעשות.
יתכן שגרמה לכך ההיסטוריה רבת־המאבקים
של ישראל. מעולם לא היה
שלום. היו הרבה מילחמות. הישראלי
רגיל למצב של מילחמה, ואין זה מפחיד
אותו. הוא יודע איך להתנהג במיל-
חמה. מפחיד אותו דווקא השלום, האמור
ליצור מצב בלתי־מוכר.
סיבה אחרת לאדישות כלפי אפשרות
של מילחמה נעוצה בעובדה שעד
כה פונק העורף הישראלי בכל המיל־חמות.
במילחמת־העצמאות היו כמה
הפצצות קלות בעורף. במילחמות האחרות
לא נפגע העורף כלל. הדבר נראה
לישראלי כדבר מובן מאליו — בניגוד
לחוויות של בני־אירופה, למשל, הזוכרים
את הרס עריהם והשמדת האוב־לוסיה
בעורף.
ראשי־נפץ רעילים. יתכן כי
עכשיו התחילה בישראל, בפעם הראשונה,
התפכחות.
גורמות לכד הידיעות על הצטיידות
הצבאות הערביים בנשק של השמדה
המונית, העלולה, במילחמה הבאה, לעשות
שמות בעורף הישראלי.
הערבים משוכנעים כי לישראל יש
זה־מכבר כמויות גדולות של נשק גר־

עתם, בידי ישראל.
אולם גם נשק־הרתעה יכול לשמש
להתקפה, במצב מתאים. בכל מילחמה,
המטרה הראשונה של כל אוייב תהיה
לפגוע בעקב־אכילס של ישראל: הצורך
בגיוס כוחות־המילואים. לכן טיבעי
הדבר שכל אוייב פוטנציאלי מתכנן
התקפת־פתע על מרכזי־האוכלוסיה
הישראליים בדקות הראשונות של כל
מילחמה, כדי לשבש את הגיוס הזה.
״ספיגה״ .כפי שאמר השבוע הר־מטכ״ל,
דן שומרון, לכל נשק יש תשובה.
במיקרה זה: חיסול הנשק של היריב
לפני הפעלתו, השמדת הטילים על
הקרקע או במעופם.
אולם גם הרמטכ״ל הזהיר שיש
להתכונן לפגיעה המונית ולהכין את
העורף הישראלי ל״ספיגה״.
האמריקאים מקווים כי תיאור התמונה
המבהילה הזאת כאפשרות מעשית
יביא את הישראלי הממוצע לכך
שיתייחס, גפעם הראשונה, ברצינות
לסכנת המילחמה ולכדאיות השלום.
השבוע אכן נראו הסימנים הראשונים
לכך.

אסירים
א ״ ד ס כנ קמה
מיבוזב אישי מזעזע
1ששלח אסיר ל״השלם
1הזה״.
א׳ל:ה אלון ₪

לפני חצי שנה עזר ע״מ (האסיר
ביקש לשמור על עילום־שם, מכיוון
שהוריו ואשתו אינם יודעים על
מחלתו) למישטרה לפענח פרשה של
עבריינים, שהתחזו כחוקרי מע״מ,
ושנהגו לשדוד סוחרים. הפרשה שודרה
בזמנו בשידור חוקר. הוא עזר למיש־טרה
גם במיקרים אחרים, ולכן קנה לו
שונאים רבים בעולם התחתון.
לע״מ יש עבר פלילי עשיר,
ובאחרונה נתפס כשהוא נוהג במכונית
גנובה. הוא נעצר, אך מכיוון שהוא

טרה, אבל דוחים את תלונתי בטענה
שהמיקרה אינו חמור דיו״.
בעירעור על הרשעתו ועל העונש
שהוטל עליו, ביקש ע״מ שהטיעון על
מצבו הרפואי יישמע בדלתיים סגורות.
הוא הסביר במיכתבו:
״אני לא יכול לפנות להוריי ולספר
להם שבנם גוסס במחלה הנוראה. כל
אשר ניתן לי הוא לפנות אל עורך־דיני,
מנחם רובינשטיין, ולעיתונות.
״מכיוון שמחלת־הסרטן פגעה גם
במערכת החיסונית של גופי, נגזר עלי
גזר־דין מוות.
״אין כל סיכוי שאשלים את המאסר
הזה בחיים. אבל לפחות אני רוצה
שהאנשים שגרמו למחדל הזה ייענשו:
״האם אין אנו חיים במדינת צדק?
מחדל של שרות בתי־הסוהר יעלה לי
כעת בחיי. זוהי רק שאלה של זמן.

״אני מפחד לפנות לגורמים אחרים,
מכיוון שאז ייחשף הסיפור הנורא של
מחלתי, והחברה תנדה אותי״.
לא קדוש מעונה. האסיר מתחנן
לעזרה. הוא מספר במיכתבו על כסה
מיקרים שבהם נשלח לטיפול רפואי,
אך סוהריו שכחו לקחת איתם את
המפתח לכבלים ולאזיקים שעל ידיו
ורגליו. על כן לא הצליחו הרופאים
לטפל בו ולערוך לו את הבדיקות
הדרושות.
״אנא, עיזרו לי: אמנם קיבלתי
עונש־מאסר, אבל עונש־מוות עדיין לא
קיבלתי: אין לי למי לפנות. אודה לכם
מאוד אם לא תמסרו את שמי המלא,
כדי שהוריי לא יידעו. אני לא יכול
לשתף אף אדם אחד בבעייה החמורה
הזאת, ומכיוון שאינני יכול להילחם
במערכת עצומה כזאת, העיתונות היא
המיפלט היחידי שלי. אני מייפה את
כוחכם להסיר את החסינות הרפואית
שלי, כי אני הולך וגווע כאן ללא שום
טיפול רפואי.
״אינני רוצה לעשות את עצמי קדוש
מעונה ואינני כזה. אבל לפחות את
זכויותי האלמנטריות אני מבקש:״
העולם הז ה 2651

המוסד: הישג ופאשלה
נאשו מחויך המוסו סוכנים למוקד האיוגונים
הנרסטינ״ם — היכן גבול פעילותם? האם הם גם
שותפים לייזום ולביצוע פיגועים, נפי שחושדים הבריטים?

^ בריטים כועסים על ה״מוסר״.
\ 1בגלל הכעס הזה, נחשפו כמה פרטים
מרתקים על שיטות־העבודה של
המוסר. יש לכך השלכות פוליטיות מר־חיקות־לכת.
כעסם
של הבריטים אינו נובע מכך
שהמוסד פעל על אדמת בריטניה.

אריה רגב — גורש עתה
רישמית.

הבעם הבריטי נבע מכך שהמוסד
•לא הודיע לשרותי־הביון
הבריטיים את הפרטים שנודעו
לו על תאי־מחתרת פלסטיניים
שפעלו בבריטניה. בכד ראו
הבריטים הפרת־הסבם ומעי־לה־באמון.

גילויים
אלה אינם צריכים
להפתיע איש המצוי בעולם־
הסתרים של הריגול הבינלאומי.
חלק מהדברים נחשפו כבר
קודם לכן, חלק אחר אפשר היה
לנחש בנקל.
בעיקבות פרשת מרדכי וענונו נודעו
פרטים על שיתוף־הפעולה העולמי
של שרותי־הריגול. עוד לפני שווענונו
נסע מאוסטרליה לאנגליה, נודע לש־רות־הביון
האוסטרלי כי יש בידו סודות

^ להגיע אל
הצמרת
לכיוון שהמאבק המזויין בין
*/ישראל ואש״ף ממלא תפקיד כה
חשוב במערכות ישראל, מובן מאליו
שחלק ניכר מן המאמץ המודיעיני הישראלי
מוקדש לתחום זה.
מישפט סוואן בבריטניה גילה טפח
משיטות־העבודה הנהוגות בתחום זה:
גיוס סוכנים והחדרתם לאירגונים הפ

לוחם, חייב להיות קיצוני מחבריו,
להציע פעילות, לבצע ולהצליח, כדי
להוכיח את עצמו. זוהי שיטת־פעולה
כלל־עולמית.
הנאשם בלונדון, למשל, היה מקורב
מאוד לאותו מוצטאפה, והחזיק בביתו
את מחסן־הנשק של התא. הוא ידע
מראש על הכוונה לרצוח את הקאריק־טוריסט.
מפעיליו לא מנעו את הרצח.
אילו עשו זאת, היו שורפים את המרגל
שלהם. מכאן רק צעד קטן לפעילות-
יתר, ייזום וביצוע של פעולה כזאת. עד
היום לא ברור מדוע נרצח הקאריק־טוריסט!
.לטענה שנרצח מפני שגילה

ואילו התגובה הישראלית הלא־רישמית
היתה לגלגנית: אי־אפשר למסור
שום־דבר לשרותים הבריטיים, מפני
שהם מלאים בסוכנים סובייטיים.
היה זה רמז דק לא רק לפרשת קים
פילבי, הסוכן הסובייטי במוסד הבריטי
(אם־איי־ )•6שנפטר לא מכבר במוסק־ווה,
אלא גם לטענתו של פיטר רייט,
אחד הבכירים־לשעבר בשב״ב הבריטי
(אם־איי״ )5כאילו ראש הגוף הזה היה
גם הוא סוכן סובייטי. הספר של רייט,
המכיל את הגילוי הזה ואת ההוכחות
לכך נאסר להפצה בבריטניה.

״ אם יא״־ 5וא 0־א 6ראשי-
התיבות של, ארס• אעטלערס: השי
10ת עבשם סן העבר הרתוק, כאשר
שחתים אלה הי 1ש״בים בבריטרה
לסודיעין הצבא• .הם הופרד! סזסן סן
הצבא!,שקוסם בסערבת־השילט1ן דר
סה ח ה הסקובל בישראל, שבה בפר
פיס הסוסר והשב״ב בסישרין לראש-
הססשלה.

יש בצמרת אש״ף אנשים
התוהים אם כל המתנות האלה
לישראל אכן באו מהשמיים.
עיצאם אל־סרטאווי, לוחם־השלום
הפלסטיני המנוח שגם ראשי ישראל
חולקים לו עתה כבוד, טען פומבית כי
אירגונו של אבו־נידאל מופעל על־ידי
המוסד הישראלי. טענתו: המוסד חדר
לצמרת האירגון, ומפעיל אותו לצרכיו.
כך הסביר את ההתנקשות בחיי ארגוב
ופעולות אחרות.
לסרטאווי לא היו הוכחות חותכות
וחד־משמעיות לטענתו, אך היו לו כמה
וכמה ראיות נסיבתיות, שאותן פירט
לא־אחת בשיחות פרטיות. יש באש״ף
הסבורים כי סרטאווי לא נרצח על־ידי
אבו־נידאל רק בשל מגעיו עם פעילי־שלום
ישראליים, אלא גם בשל ניסיונו
להוכיח שיש קשר בין אבו־נידאל והמוסד
הישראלי( .בפירסומיו טען אבו־ני־דאל
כי סרטאווי ובעלי־שיחו הישראליים
הם־הם סוכני המוסד הישראלי
והסי־איי־אי האמריקאי).

דבר אחד ברור ובטוח, לאור
הגילויים בבריטניה: המוסד פועל
באופן שיטתי, מתוחכם ומוצלח
כדי להחדיר את סוכניו
לאירגונים הפלסטיניים,
מיזוידות מלאות נשק
ך* גילויים באו במישפט שנערך
1 1לצעיר הפלסטיני איסמאעיל חסן
סוואן בבית־המישפט ״אולר ביילי״ בלונדון,
ובעיקבותיו. הם נבעו משורה
של פאשלות.
• המוסד הישראלי הפעיל בבריטניה
את האיש הזה, שחדר למוקד פעו־לות־המחתרת
הפלסטיניות בבריטניה.
סוואן היה מקורב לאחד עבד־אל־רחמן
מוצטאפה, המזוהה כאיש כוח , 17 אחת
הזרועות הצבאיות של פת״ח. הוא ידע
מראש על כוונת מוצטאפה להרוג את
הקאריקטוריסט הפלסטיני הנודע עלי
אל־אדמי בלונדון. הוא גם החזיק בביתו
מיזוודות מלאות נשק וחומר־נפץ, שהיו
שייכות לאירגון הפלסטיני.
• המוסר לא העביר מידע זה לש־רותים
הבריטיים, ועל כן גורש רגב מבריטניה.
רגב, נציג המוסד, הפעיל גם
את סוואן: .
• עוד לפני כן גורש מבריטניה,
בצורה לא־רישמית, איש אחר של המוסד,
יעקב ברד, שהפעיל בבריטניה
סוכן אחר, בשאר סמארה, דרוזי מרמת-
הגולן, שגם הוא חדר למוקר האירגונים
הפלסטיניים בבריטניה. גם הדרוזי גורש
חזרה לישראל.

גם אירגונו של אבו־אל־עאבס, הקשור
בעיראק, ביצע פעולות שהועילו
מאוד לישראל. למשל: חטיפת האוניה
אכילה לא 1ח, שהנחיתה מכה נוראה על
מערכות אש״ף בעולם, והיתה מתנה מן
השמיים לישראל.

גרעיניים של ישראל, שאותם הוא עומד
למסור לפירסום בלונדון. כפי
שגילתה הטלוויזיה האוסטרלית, הודיע
המוסד האוסטרלי על כך למוסד הבריטי,
וזה מסר על כך למוסד הישראלי.
׳כאשר דרך וענונו התמים על אדמת
בריטניה, כבר היו שלושת המוסדות
בעיקבותיו.
מכאן שהיה למוסד הישראלי די זמן
כדי לארגן את המלכודת באמצעות
נערת־הפיתוי ״סיני כפי שרמזו האוסטרלים,
ידעו שרותי־הביון של בריטניה
ואיטליה על הכוונה לפתות את
וענונו לעבור לרומא, ולחטפו שם לישראל.
מאחר שווענונו היה בלי ספק
תחת עיקוב השרותים הבריטיים, ומכיוון
שיש שיתוף־פעולה הדוק בין השרות
הבריטי והשרות האיטלקי, יש להניח
כי כל אלה ידעו על החטיפה.

כפי שגילה איש השב״ב
הבריטי בסיפרו, קיים שיתוף־
פעולה הדוק בין כל שרותי-הב-
יון של העולם המערבי. במערכת
עולמית זו נהנה המוסד
הישראלי ממעמד מכובד.

לסטיניים. מטרתו של כל סוכן כזה
היא, כמובן, להגיע לדרגה הגבוהה ביותר
באירגונים הפלסטיניים, ולחדור
למוקד קבלת־ההחלטות. מובן שאף סוכן
אחד אינו יודע על רעהו. זהו כלל
בסיסי הנקוט בכל מוסד־ביון בעולם.

השאלה המרתקת ביותר
היא, כמובן: עד לאיזו קירבה
לצמרת הגיעו סוכני ישראל?
בפרשת אלי כהן, התגלה כי סוכן
ישראלי הגיע למוקד הצמרת הסורית.

את שם המאהבת של יאסר ערפאת מגוחכת
בעליל.
מוצטאפה זה נכנס ויצא בבריטניה
באופן חופשי, מבלי ששילטונות בריטניה
ידער׳על כך. במי הוא נעזר? המוסד
הישראלי ידע על כך, לפחות מפי
הסוכן שלו. הבריטים תמהים: אולי היה
גם מוצטאפה עצמו קשור בישראל?

מתגות
מן השמיים ן

^ דבר מזכיר ויכוח ישן לגבי טי(
\ בן של כמה פעולות שבוצעו על־ידי
אירגונים פלסטיניים קיצוניים.
מזה שנים עורך אירגונו של אבו־ני־דאל
פעולות־טרור באירופה, שהביאו
לישראל תועלת שלא תסולא בפז. בין
השאר: פעולות אנטי־שמיות נגד בתי־במישפט
הבריטי התעוררה שאלה -כנסת ובתי־יתומים ישראליים בחצי־המתבקשת
כמעט מאליה: כאשר סובן תריסר ארצות. פעולות אלה השחירו
ישראלי מצליח לחדור למוקד של פעי את העניין הפלסטיני בעולם כולו, ועזלות
פלסטינית, היכן מסתיים תפקידו? רו לישראל להציג את התנועה הלאומית
הפלסטינית כולה כאירגון־טרור
האם הוא רק משיג מידע
ומעביר אותו למפעיליו, או ש בזוי.
לשיא הגיע אבו־נידאל בניסיון־ה־הוא
גם שותף לפעולות, ואולי
התנקשות בחיי השגריר הישראלי באף
יוזם אותן, ביוזמת מפעילונדון,
ארגוב, שסיפק ברגע הנכון את
ליו?
האמתלה הדרושה לפלישה הישראלית מחתר באירגון להתקדם שרוצה מי ללבנון.

עולם

פאשלות

^ בריטים טוענים שבעוד שה!
1מוסד שיתף פעולה עם השרותים
הבריטיים, הוא גם הונה אותם ופעל
מאחורי גבם.
למשל: בגרמניה נמצאה חבילה של
דרכונים בריטיים מזוייפים, שהוכנו
על־ידי המוסר הישראלי. הדרכונים
הגיעו לבריטניה (כנראה בעזרת הש־רותים
הגרמניים, שגם הם משתפים
פעולה בתור המערכת) .הבריטים מחו
על כר נמרצות והזהירו את ממשלת־ישראל.
אולם
גם בכך אין המוסד יוצא־דופן
בעולם אפלולי זה. מקובל בו שמותר
הכל, אך אסור בשום פנים להיתפס. רק
מי שנתפס אשם בפאשלה.
פיטר רייט, המומחה הבריטי שסיפרו
נאסר להפצה בבריטניה, גילה כי
השרות החשאי הבריטי אם־איי־ 5השתיל
באופן שיטתי מכשירי־האזנה
בשגרירויות של מדינות ידידותיות,
ריגל אחרי ידידיו והונה אותם.
לכן לא חששו השבוע בירושלים
מפני התגובה הבריטית. היה ברור כי זו
תהיה פורמלית בלבד, כדי להרגיע את
דעת־הקהל בבריטניה. האינטרס של
שתי הממשלות בהמשך שיתוף־הפעו־לה
המודיעיני ביניהן הוא כה חזק, עד
כי אין להניח שפאשלה כלשהי של צד
אחד תביא את הצד השני לניתוק היח־ים.

גם שבעולם של פאשלות
מודיעיניות יכולים הבריטים
לתפוס מקום נכבד ב״ספר-ה-
שיאים של גינס״.

התקנאה, כנראה, במיפלגת־העבודה, שקיימה את ועירתה
ברמת־אפעל, ובחרות, המקיימת בשבוע הבא את ועירתה

בקאנטרי־קלאב בהרצליה.

עימות בין 1וו1יהו לפילוא
בימים האחרונים התפרסמו יריעות הטוענות כי מחנה
שמיר־ארנס אינו מעוניין בקידומו של בנימין נתניהו.

בחרות יש מי שטוענים שהמקורבים לרוני
מלוא דואגים להפצת השמועות, מפני שהם
חוששים מירידת קרנו של מלוא, הנחשב
כמקורב לראש־הממשלה, ומפחדים שנתניהו
יתפוס את מקומו.

פתיר החוקר.
מחיר מסע־הפירסום לחוקה ושינוי שיטת־הבחירות,
שניהל הפרוס׳ אוריאל רייכנץ, הגיע
למיליון דלר וחצי.
מגייסי הכספים הם נגיד בנק־ישראל לשעבר, משה זנבר,
הממונה על גיוס הכספים בארץ, ואל שווימר, ידידו של
שימעון פרס, האחראי לגיוס הכספים בחרל.

הנוסעים באל־על, פגה הקברניט יצחק גונן, יו״ר איגוד
הטייסים, ל־ 180 טייסי אל־על בבקשה להירתם למיבצע
הסברתי למען העלאת תפוסת הנוסעים בחברה.

הליברלים ניסו לבטל את שכירת המלה, ,
שתמורתו בבר שילמו 20 אל!? דולר, ולהחליפו
בדשא של בפד־המבביה, אולם הדבר לא עלה
בידם.

גונן מבקש מהטייסים שינצלו את שהותם
בחו״ל לקשרים עם ראשי הקהילות היהודיות,
כדי שאלה ישפיעו.על היהודים בקהילות אלה
לטוס ב״אל-על״.

ו עד יהודי
שיחרר ערביה הרה

פי ראשון?

הכסף שנדרש לשיחרורה בערבות של עיישה
אל־כורד, שנעצרה בשל חשד להשתתפות לא־ישירה
בפיגועים, נאסף על־ידי ״ועד הנשים
למען אסירות פוליטיות״ ,שהוקם לפני כמה
שבועות.
עיישה אל־כורד שוחררה ממעצרה בשל הריונה המתקדם.

,,התעשייה האווירית
מתקשה לשלם
משכורות
״התעשייה האווירית״ מתקשה לגייס כספים
כדי לשלם לעובדים את משכורות יוני.
העובדים, המקבלים, בדרך־כלל, מיקדמות באמצע החודש,
עדיין לא קיבלו את המגיע להם.

תפוז ענק
בוועיד ת החרות

בראיונות הנערכים באחרונה עם צמדים של פוליטיקאים
משני צירי הקשת הפוליטית מתגלעים, לעיתים קרובות,
חילוקי־דיעות מי יהיה הראשון שיפתח את הראיון.

בך קרה בראיון משותף לצחי הנגבי ומיכה
גולדמן, ראש מועצת כפר־תבור. הראיון הגיע
כמעט לידי פיצוץ. במיקרה אחר, בראיון שבו
השתתפו מיכה חריש ובני שליטא, הוחלט
להטיל מטבע.

חריגות־ס״ה
ב תל־ אביב
חריגת-בנייח חמורה, בהיקף של 7000
מ״ר, בפרוייקט יוקרתי במרכז העיר, תם־
עיר בימים הקרובים את עיריית תל־אביב.

כוטל רישיון ל בי לי א רד
עיריית תל־אביב ביטלה באחרונה רישיון-
הפעלה למועדון־־ביליארד, שעמד להיפתח
במקום ה״שקם״ הישן בתל־אביב.
לדיברי מקורות יודעי־דבר הושקעו במקום קרוב ל־600
אלף דולר.

הגימיקים בוועידת החרות, שתתקיים בשבוע הבא, לא
יביישו את אלה של תנועת-העבודה.

בין הגימיקים המתוכננים — ליצנים, חולצות
מודפסות ותפוז־ענקי, בגודל חדר, שמתוכו
יחלקו דיילות מיץ־־תפוזים טיבעי ל־2200
המשתתפים.

לקוחות גנבו מסק
אחד הבנקים הגדלים מנהל חקירה פנימית,
בחשד שלקוחות גנבו ממנו כמה מיליוני
דולארים.
החקירה מנוהלת על־ידי מישרד־חקירות חיצוני.

השריפות —
עונש משמיים!
לשריפות הרבות, שפרצו בשבועות האחרונים
בכל חלקי־הארץ, אץ כל קשר ישיר
לאינתיפאדה ־— כד עולה מדבריו של רב העיר
רחובות. הסיבה לשריפות, לדעתו, היא דווקא
חילול השבת הגובר והלך.
חילול השבת נובע, בין היתר, גם מעידודו של צה״ל,
המוכר, באמצעות מישרדי קצין־העיר בערים השונות,
כרטיסים מוזלים לסרטים ולמופעים המתקיימים בלילות־שבת.

מחסור
ב מיד ע על ח כיס
כניסתם של פנים חדשות לרשימות המועמדים
לכנסת גורמת להתרוצצות-יתר של פעילים
מרכזיים במיפלגות בין חוקרים פרטיים, כדי
לאסוף עליהם חומר.
שתי המיפלגות הגדולות מבקשות להיות ערוכות לקראת
מערכת־הבחירות, ולצורך זה הן אוספות מידע על יריביהם
החרשים.
מניחים ששליש מהח״כים יתחלפו בבחירות הקרובות.

218

לפי המיספרים הקודמים שמסר דובר
צה״ל, ומיספר ההרוגים שעליהם נמסר
השבוע, עד היום השני, ה־ 20 ביוני, עומד
מיספר ההרוגים על .218
דובר צה״ל מסר השבוע על 159 הרוגים,
שהוכח כי נורו על־ידי חיילי צה״ל.
מיספר זה אינו כולל את ההרוגים מירי
המתנחלים ואת ההרוגים מסיבות אחרות.
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים
על 283 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 190 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

55 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז
.מרעיל.
• 17 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 21 הרוגים מסיבות בלתי־ברורות.
פגראפולוגיה לפכו1ת~אפת
בתקופת האחרונה מפנים מנהלי-חברות רבים
מועמדים לתפקידי-ניהול ועובדים בכירים
לבדיקות-פוליגרף.
הבדיקות נעשות כדי לגלות פרטים סמויים בעברם של
העובדים, שלא התגלו במיסגרת הבדיקה הגראפולוגית,
שהיתה רווחת עד היום.

בית חס כקר״חרמלאכ
הפיצוץ בשוק — פלילי
יש ראיות לכך שהפיצוץ בשוק הסיטונאי בתל־אביב,
שפורסם בתחילת השבוע בהרחבה כפיגוע חבלני, לא געשה
על רקע לאומני.
חקירת המישטרה מתרכזת בחשדות לסיכסוך פלילי.

הדשא של השכנים
הדשא של המיפלגות הגדולות קורץ לליברלים.
המיפלגה הליברלית, המקיימת את ועירתה במלון רבודה,

יוסי וגונו, ראש מועצת קריית-מלאכי, בודק
בימים אלה את האפשרות לארגן שבוע-אירוח
למישפחת תורג׳מן ולהוריה של הילדה
מבראזיל. רוסילדה קונסלוס ואמריקו
ואסקונסלום, בבתי מישפחות בקריית-מלאבי.
בכך הוא רוצה להקל על שתי המישפחות את התקופה
הקשה, שהן עובדות עכשיו.

ס״סיס ב פי סנ ע הספרתי
בעיקבות פירסומים על ירידה של 30 אחוזים במיספר

פע פד בשטח כבו ש
האגודה לזכויות האזרח מקיימת השבוע את
האסיפה השנתית שלה. היא גם מנהלת בימים
אלה לובי בכנסת, למען חקיקה שתאמץ את
סעיפי אמנת־ג׳נבה הרביעית, המתייחסת
למעמד אוכלוסייה בשטח כבוש.
עד כה קבעה הממשלה כי לאמנה אץ תוקף בגדה וברצועה,
אך שחלקים ממנה יושמו בשטחים הכבושים בכל זאת.

חופשות במימון
עורכי־דין
ועד מחוז תל-אביב בלישכת עורכי-הדין תרם
כסף למימון של 500 חופשות, כל אחת בת
שבוע, לחיילים המשרתים בשטחים הכבושים,
מאחר ולצה״ל לא היה תקציב למימון
החופשות.
100 החופשות הראשונות כבר נתרמו על־ידי נציגי הוועד,
ובימים הקרובים יחולקו 400 החופשות הנותרות.

גירוד בת״רות־הפנים
גידול בתיירות-חפנים מוכיח כי אין כל קשר
בין האינתיפאדה ובץ תיירות-הפנים בארץ.
בניגוד לתיירות הנכנסת, שנפגעה קשות
בעיקבות ההתקוממות בשטחים הכבושים, לא
מסתמנת כל פגיעה בתיירות-הפנים, למעט
אתרי-תיירות הנמצאים במוקד האירועים, כמו
ירושלים וסביבותיה. להיפך 1988 ,תירשם
בשנת-השיא בממדי תיירות-הפנים הישראלית.
חברות העוסקות בשיווק חבילוודגופש ותיירות־פניס בארץ
דיווחו על עליה ריאלית של 11 אחוזים במחזור־הכספים
בין החדשים ספטמבר 1987 למרס 1988 לגבי קבוצות,
ועליה של 37 אחוזים, במחזור־הכספים באותם חודשים,
לגבי בורדים.

אין ביקוש
לתערוכת ה־ 40
תערוכת ה־ 40 אינה בגדר הצלחה
מסחררת. כך עולה ממיספרם המועט של
המבקרים בתערוכה.
מלבד קבוצות מאורגנות של תלמידים
או פנסיונרים, המגיעות בבוקר, התפוסה
בשעות אחרי־הצהריים והערב היא נמוכה
מאוד. מעידים על כך גם מיגרשי־החנייה
הריקים.
י *1 1י 1יד 1 .יוצ*

ה עי ריי ה 113 נד
כמה מידידיי הטובים ביותר הם חתולי־אשפתות.
היו.
באחד הימים, לפני כמה שבועות, מצאנו דבוק לדלת״הכניסה
של הבית כרוז עירוני, שהודיע על הפצת רעל בסביבה. האמתלה:
השמדת עכברים. בעלי חיות־בית הוזהרו לבל יניחו לחיות לצאת.
בסביבה שלנו אין עכברים. ידענו היטב למה כוונת הדברים:
השמדה המונית של חתולי־רחוב.
ואכן, מאז אותו יום נעלמו כל החתולים שהיכרתי. הג׳ינג׳י
השמן, שהיה מסייר בדרך קבועה, כבעל בעמיו. בעל־הפסים
הירקרק, שהיה ממתין לי ליד פחי־האשפה מבלי לברות, אף שהיה
דרור לכל צרה שלא תבוא.
נעלמו. בוודאי מתו, אחרי גסיסה קשה.
עכשיו אני רואה בעיתונים מודעה אנטי־שמית, הנושאת את
הכותרת ״כשיש יותר זבל. איזבל.״
המודעה היא מטעם עיריית תל״אביב־יפו, והיא באה להודיע
לאזרחים שעליהם לרכוש שקיות־ענק לסילוק־אשפה.
אני בעד סילוק אשפה. אני בעד שקיות־ענק. אני נגד מודעות
אנטי־שמיות.
כאשר הגיעו הנאצים לשילטון, הם הפיקו סרט שבו נראו
היהודים בדמות עכברושים. כבר אז היו הכל צריכים להבין שפני
המישטר מועדים להשמדה פיסית. מי שמכניס לראשי אזרחים
שבני־המיעוט הם עכברושים, מכשיר את הקרקע להשמדה שיטתית.
עכשיו
באה עיריית תל־אביב־יפו ומציגה לעיני האזרחים מין
חתול שחור מיפלצתי. בשיטה של שטיפת־מוח מכניסים לאזרחים
לראש: חתול=זבל=ליכלוך=מחלות.
זוהי, כמובן, קריאה מוסווית להשמדה.
לא במיקרה החתול הוא שחור. חתול שחור מביא מזל רע.
אמונה טפלה זו חבוייה בליבם של רבים.
אינני יודע מה מתרחש בראשם של פקידי העירייה. כבר לפני
25 שנה, בטרם הגיע צ׳יץ׳ לראשות העירייה, פירסמנו מאמר של
זיוה יריב על ״הגסטאפו של החתולים״ ,אחרי מיבצע של השמדה
המונית ואכזרית של חיות־חמד אלה. מאז נמשך לסרוגין המיבצע
של השמדת־עם־החתולים.
בימי הביניים עברו על אירופה גלים של שינאת־חתולים.
בתקופות ובארצות מסויימות פשטה לפתע כמגיפה האמונה כי

כשיש ותו־!בדאיזבל

המודעה של איזבל
החתולים הם שליחי־השטן, והם הושמדו בהמוניהם, תוך עינויים
נוראים. בתקופות אחרות — למשל במצריים העתיקה — ראו
בחתול אלוהים.
נראה שיש משהו בחיה יפהפיה ונבונה זו המעורר אינסטינקטים
עמוקים בלב האדם הפרימיטיבי. אחרת אין לי הסבר למודעת
איזבל.
החתול הוא חיה נקיה מאין כמוה. הוא מנקה את העיר ממזיקים
שונים. אין הוא מלכלך. אין הוא מעביר מחלות, אלא במיקרים
נדירים ביותר. הוא מכניס אור וחיבה לחיי אנשים לאין־ספור. הוא
משמש חברה לקשישים ויריד לילדים. אין שום סיבה הגיונית
להשמידו.
אך כאשר מדובר על חתולים, ההגיון נאלם. וכאשר גם מחיר
חיי־אדם יורד אצלנו לאפס, מי יתקומם נגד רצח החתולים?

כדי להפוך אותו לחווייה. הצילום הוא ריאליסטי, כאילו צולם
בעצם הימים ההם.
ברגעים המרשימים ביותר מראה הסרט את התקרבות הצבא
הסובייטי. אין רואים דבר, רק חשים כי הקירות מתחילים לרעוד,
וקול רחוק ועמום מתחזק בהדרגה, קול המנועים של הטנקים
הקרבים. לבסוף מופיעה הצללית האפלה והאימתנית של טנק־ענק
הנכנס לסימטה צרה ועתיקה של פראג. ולאחר מכן —
ההתפוצצות.
אך אין זה סרט של מין, וגם לא סרט פוליטי. הוא הרבה יותר
מזה.
במרכזו עומד רופא?׳כי צעיר, תומאש, שיש לו כוח־משיכה
מגנטי כלפי הנשים. המילה ״התפשטי!״ משמשת לו כמעט

*ודי *בנר•

מילים לועזיות. לרוב הם גם איגנוראמוסים (בורים) ,ומשתמשים
בהן במקום הלא־נכון ותוך טעות בהיגוי. והרי מי שקורא מילים
לועזיות רק בכתיב עברי, בהיעדר הווקאלים (התנועות) ,טיבעי
שיטעה.
אפשר למחול לכל אלה —
אך לא לקרייני הרריו והטלוויזיה.
להם אין סליחה ואין מחילה.
הרי זה המיקצוע שלהם, ותמורתו
הם משתכרים. אפשר לדרוש
מהם לקרוא את הדברים מראש,
לברר את ההיגוי הנכון, להתייעץ
עם מי שצריך להתייעץ,
ולבטא נכונה מילים ושמות. אחרת
הם עושים את מלאכתם רמייה,
ומגדלים דור נוסף של בורים.
מדי
שבוע אני נתקל בכמה
וכמה שגיאות מרגיזות מסוג זה. בליכר האחרונה שהרגיזה אותי:
קריין־מבט בטלוויזיה (הייתי מעדיף מילה עברית גם על מילה
ארוכה ומגושמת זו) סיפר על שיחזור הקרב ליד ווטרלו. תוך כדי
כך דיבר על ״גנרל רוסי״ כשם פון־בלאייכר. כוונתו היתה כמובן
לפלד־מארשאל פון־בליכר, המצביא הפרוסי שהכריע את הקרב.
הגרמנים קוראים לו ״מארשאל קדימה״.

שנש צריך להיות

כבירכת־שלום. הוא שוכב עם כל דבר נשי שזז, ושום אשה אינה
יכולה לעמוד בפניו, תרתי משמע.
אך אהבותיו הגדולות הן שתיים. סבינה, צעירה חופשית,
שאינה יכולה ואינה רוצה להתקשר, הבורחת מכל ארם ומכל ארץ
ברגע שהיא חשה במחוייבות. היא אמנית, המשתמשת במראות
לצורך עבודתה, ונראה שהיא רואה את החיים כולם מבעד
למראה. גם בסצנות־המין הרבות היא מתעלסת בעיקר לפני המראה
ומעל למראה.
הקוטב השני מיוצג על־ידי תרזה, בת־עיירה הבאה לעיר
הגדולה, וכובשת את ליבו של תומאש. גם היא מינית, גם היא
אוהבת שהגבר ישתלט עליה, אך היא ארצית. היא מונוגמית,
קשורה למקום, קשורה לאנשים, קשורה לחיי היומיום. יש בה
שלמות של רגש ומחשבה.
תומאש מתנדנד בין שתיים אלה. בתחילת הסרט הוא מייצג
״קלות בלתי־נסבלת״ — היחס הקל אל החיים, בלי התקשרות של
ממש, נוסח סבינה, קלות שתרזה אינה׳ יכולה לסבול. בסוף הוא
נאלץ להחליט.
הדמויות כל־כך משכנעות, עד שכמעט אי־אפשר להאמין שאף
אחד מן השלושה אינו צ׳כי.
הבימאי־התסריטאי, פילים קאופמן, אמר שזהו ״סיפור־אהבה
ארוטי יוצא־דופן שאליו פולשים טנקים, אך זה נשאר תמיד
סיפור־אהבה ...הגיבורים ממשיכים בחיפושיהם אחר סכס ואהבה״.
לדעתי הוא לא הבין את הסרט שלו.

מארשאל קדימה
לכל אדם יש שיגעונות משלו. גם לי יש.
אחד השיגעונות שלי הוא שאיני סובל מילים לועזיות, כשאין
מבטאים אותן נכונה. כמעט לכל מילה לועזית יש מילה
פאראללית(מקבילה) בעברית, ואין כל סיבה שלא להשתמש בה.
התוכנית המצויינת, עברית לשזן יפה. הרגימה זאת בצורה
אמיוזאנטית (משעשעת).
אבל יש סנובים המעדיפים באופן פרינציפיוני (עקרוני)

החיים כמישגל
אני חושש לכתוב על הסרט הקלות הבלתי־נסבלח של הקיזם,
על פי סיפרו של מילן קונך רה — שמא יקלקלו המילים את
המירקם המיוחד של הסרט, הדובר בשפה משלו, שפה קולנועית
יפהפיה.
למראית־עין, זהו סרט ארוטי. כך גם התייחסו אליו רבים מן
המבקרים בעולם. יש בו סצנות ארוטיות רבות, והוא כולו טבול
באווירה חושנית־מינית, הממשיכה ללוות את הצופה במשך ימים.
״אווירה המעוררת את הלב, ההורמונים והראש,״ כתבה מבקרת
אמריקאית.
מבחינה אחרת, זהו סרט פוליטי. הוא נפתח בימים המשכרים
של החרות החרשה, ימי ״האביב של פראג״ ,1968 והוא מסתיים
בפראג המדוכאת, המושפלת, המשועבדת לעריצות אפורה, אחרי
הכיבוש הסובייטי.
הסצנות של הכיבוש והמרד הן מן החזקות בסרט, ודי בהן לבדן

איז

תומאש וסבינה ב״קלות הבלתי־נסבלת״

היא היתה צעירה יפה. אך היא הקרינה אווירה כל־כך צוננת של
שררה סמכותית, עד שגם היופי שלה לא היה נעים.
היא היתה שוטרת במדי הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית,
והיא שלחה בנו מבט עויין.
זה היה כך:
עמדתי לסוס מהנובר לברלין, שם עמד להתקיים כנס ישראלי־פלסטיני.
ברגע האחרון הציעה לי ידידה גרמנית טרמפ. היא
עמרה לנסוע במכוניתה לברלין.
קפצתי על המציאה. הנסיעה דרך שיטחה של הרפובליקה האדומה
(הכל קוראים לה דה־דה-אר, ראשי־התיבות של שמה הריש־מי)
הבטיחה עניין.
עלי להורות: מעולם לא שהיתי במדינה קומוניסטית, מלבד
שני ביקורים קצרצרים בברלין המיזרחית, כל אחד בן כמה שעות
בלבד. נכנסתי למכונית, הצטיידנו בבנזין ובסנדוויצ׳ים, ויצאנו.
בגבול, ליד העיירה הלמסטד, עוברים את עמדות המישטרה
המערב־גרמנית, ומתחיל עולם אחר. משני הצדדים חומות —
חלק מן החומה הגדולה שבין שתי הגרמניות. משני הצדדים
מיגדלי־שמירה מכוערים במיוחד, עשויים מבטון גס, בלתי־צבוע.
נדמה כאילו נשמר כיעורם האיימתני בכוונה תחילה, כסמל של
משהו.
עוברים מין שער גרול, ובו מסלולים אחרים למכוניות — כמו
בכביש־אגרה אמריקאי. ליד כל מסלול יש תא, ובכל תא יושב
שוטר או שוטרת. היפהפיה היתה השוטרת שלנו.
חיכינו בתור. לפנינו היו כתריסר מכוניות. העניינים התנהלו
באיטיות.
היה לנו נוסע גרמני נוסף, שידע מהניסיון שעליו להצטייד
בתצלום כדי להשיג רישיון מיוחד. לצד הכביש עמדה סוכה, ובה
מיתקן לצילום אוטומטי. כדי לחסוך זמן ירר מן המכונית והלך
להצטלם. זאת היתה טעות.
הגענו אל השוטרת, הגשנו לה את מיסמכינו. גם את מיסמכיו
של הנוסע השלישי.
״איפה האיש?״ שאלה השוטרת בקול מישטרתי קשוח.
״הוא הלך להצטלם שם ״,חייכה הנהגת.
״מי אמר לו להצטלם?״ גערה השוטרת ,״הוא צריך להתייצב
קורם כל כאן, ואני אגיד לו להצטלם!״
״אני מבקשת סליחה,״ אמרה הנהגת .״הוא פשוט לא ידע״.
״עמדו בצד,״ פקדה השוטרת.
עמדנו.
כעבור כמה רקות הגיע הנוסע, והגיש את התצלום, כשחיוך על
פניו. החיוך נמחק מיד.
״היה עליך לבוא קודם כל אלי, ולחכות עד שאני אגיד לך
להצטלם,״ זעמה השוטרת .״עמוד בצד!״ ולשם הסבר הוסיפה:
״עונש צריך להיות!״
האיש עמד בצד, כמו ילד נזוף בפינת הכיתה. המכוניות עברו.
אנחנו חיכינו.
אחרי רבע שעה אמרה השוטרת לאיש לעבור. הוא נכנס
למכונית ונסענו — כמה עשרות מטרים. שם היה עוד שוטר בתא,
שבדק את התעודות עוד פעם, ואז נתן לנו לעבור. הפרוצדורה
כולה ארכה שעה. אמרו לי שזה יכול גם להימשך שעתיים ויותר.
משם היתה הנסיעה נעימה. הנוף הגרמני יפה, ירוק״ירוק. רוב
המכוניות בכביש היו כמונו ב״טראנזיט״ (כך נאמר בשלטים) ,אך
היו גם כמה מכוניות מיזרח־גרמניות. קל להכיר אותן, כי גם הן
מכוערות במיוחד. לא רק קטנות, אלא גם כעורות, כאילו נזהר
המתכנן במיוחד לבל תהיה הצורה נעימה לעין.
(זוהי חווייה די משונה, לעבור בארץ זרה בין שני חלקים של
מדינה אחת. אם אי־פעם תקום מדינה פלסטינית, אולי יהיה כביש
כזה בין עזה וחברון, דרך שטח ישראל. אלא שהשומרות שלנו
תהיינה אז, מן הסתם, נחמדות יותר. כיום גם הן אינן הכי נחמדות
על גשרי הירדן).
אחרי שעתיים הגענו לברלין. שוב עברנו דרך שער, שוב בדקו
שוטרים את התעודות, ויצאנו לברלין המערבית — עולם אחר.
אומרים שגרמניה המיזרחית תהיה האחרונה שתקבל את
עיקרון הגלאסנוסט׳ מידי מיכאל גורבאצ׳וב. אבל גם שם כבר
מתחילים לנשוב רוחות חדשות. אולי בעוד כמה חודשים תלמד גם
השוטרת ההיא לחייך.

ביום הרביעי, יום המהפך
ברשימת מיפלגת־העבודה לכנסת
הבאה, ישב השר עזר וייצ
מן(״יחד״) בצד במידשאה הירוקה
ברמת־אפעל. לצידו ישב
עמיתו ל״יחר׳ ,בנימין בף
אליעזר. השניים השקיפו על
המתרחש בשביעות״רצון. רבים
ניגשו אליהם, לחצו את ידיהם,
החליפו רשמים. מה שרבים לא

אחיעם שושני

אדם -לא מסכים להצטלם בעירום! הפיתות
של רוזובלום -הסבה מיקצועית. או גימיק?
מקרני־השמש — צו הרופא.
בכל זאת, סממני הגיל.
יעקב גיל הירושלמי אמנם
לא שב לכנסת, וכשל במאמציו
להיבחר למקום ריאלי ברשימת
מיפלגת־העבודה. אבל
בכל זאת הצליח לגייס כמה
דמויות מוכרות, שיעבדו למענו.
רמות בולטת כזאת היתה טובה

הפסל בן ה״ 71 המתגורר בפאריס זה

אשתו הצרפתיה, אודיל, כדי להסיר את הלוט מעל פסליו, שאותם
הוא מכנה ״הימנון לאהבה״ .הפסלים, העשויים ברונזה, מתנשאים
לגובה של שני מטרים, וממוקמים במוסיאון תפן בגליל העליון.
ידעו היה שבאותו היום חגג
וייצמן את יום־הולדתו ה־.64
אמנם גילו של וייצמן השרמנטי
לא ניכר בו, אולם הוא סיפר
שהוא נאלץ, באחרונה, להיזהר

זכאי, אשתו החיננית של יחזקאל
זכאי, מנכ״ל מקוחח. היא
סבבה, בחולצה אדומה, במידש־אות
רמת־אפעל ועשתה נפשות
למען גיל.

מי שהסתובב מוטרד, ביום
המהפך במיפלגת״העבודה היה
הח״ב־לשעבר ויושב־ראש הוו־עד־המנהל
של רשות־השידור,
אהרון הראל: באותו היום פור־

כשנשאל אורי עמית,
ראש עיריית רמת־גן, על כיש־

11| ״1111 הגיע לאירוע חברתי במצב־רוח מרומם, כשהוא מלווה בשתי נשים, אשתו ראומה
1 4 [ 1משמאל) וגיסתו רות דיין (מימין) .כשהתחילה התיזמורת לנגן, הוא הזמין את
רעייתו לרקוד טנגו. דיין צפתה בהם בהנאה. היא סיפרה שהיא מצפה כעת בקוצר־רוח לנסיעתה
לנאמיביה שבאפריקה הדרומית, לפרוייקט שהיא אמורה ״להרים״ שם, הקשור בתחום האמנות.
סם דבר התפטרותם של מנהל־הרדיו
גירעון לב־ארי ושני
כתבים בכירים — דויד מרגלית
ושלום היטל. הראל הצהיר
שהתחיל לעשות סדר ברשות,
ולכן אירעו התפתחויות
לפני שנתיים נחתם הסכאלה.

בין מנהלי המועדון
פינגווין, טל אפל וגונן
לא היה מאושר מחבר־סטקלוב,
לבין הזמרת סי
הכנסת דוב בן־מאיר ביום הרהיימן,
שהיתה אז בראביעי:
אמנם הוא לא הציג את
שית הקאריירה שלה. על פי
מועמדותו לכנסת הבאה, אך
ההסכם התחייבה הזמרת
משנודע לו שיריבו המושבע,
להופיע ארבע פעמים במו אליהו
שפייזר, הציג־גס־הציג
עדון, ועל כל הופעה היתה
ונכשל — לא הסתיר את שימח-
אמורה לקבל 300ש״ח.
היא גם התחייבה להופיע
פעם אחת ללא שכר, אחרי
צאת תקליטה, עולם תעם

שייתי. את הסעיף הזה
סעיף בחחה
בחיזה היא לא קיימה• י לפני חצי שנה יצא תק־ליטה
לאור, והיא זכתה בעיקבותיו בהצלחה אדירה. טל אפל
שלח לה מיכתב ודרש לקיים את החוזה על כל סעיפיו, כפי
שסוכם בכתב ובעל״פה. כשלא קיבל תשובה, הוא פנה לעורך־
הדין רמי דקל, ששלח מיכתב למפיקתה של הזמרת,
האמרגנית טמירה ירדני מטרי הפקות. גם אז לא קיבל
תשובה. הוא התקשר עם מישרדה של ירדני, ונדחה בהליד
ושוב כמה פעמים.
בימים אלה הוא החליט שנמאסו לו ההתחמקויות של
הזמרת ומישרד־ההפקות שלה. הוא מגיש תביעה מישפטית
על הנזק שנגרם לו עקב אי״מילוי החוזה. אומר אפל :״לא
איכפת לי איפה שתופיע. אפילו אצלי בבית על הדשא לפני
תריסר אנשים. אבל חוזה היא צריכה לקיים.״

| ך ך| 1| 11ן ך מפקד הנח״ל, חגג את יום־הולדתו ה־ 40 בחברת בני״מישפחה וחברים, שבאו מרחבי
14 1הארץ לתליאביב. ידידו, גדי שפי, אירגן לו גם את הבידור בדמות שפנפנה צעירה,
שהגיעה לקראת חצות והתיזה עליו חומר נוזלי, המתקשה כשהוא בא במגע עם האוויר. וינר נאבק דקות
ספורות כדי להסיר את סבך החוטים, אך כיאות ללוחם -הצליח במשימה, ולאחר מכן הצטרף לאורחיו.

תו ותהה בקול־רם מי היו המעטים
שהצביעו בעדו.

שאול אייזנברג ושהוא כיום
יועץ פיננסי. יש ביחידה הזאת
גם כמה יבואנים, כמה יצואנים
ושניים־שלושה קבלני־בניין. רוב
הזמן מדברים שם על ביזנס —

אפילו על הדשא

לונו בבחירות לרשימת המערך
לכנסת, הוא השיב :״אני אריה־פוליטיקה
ותיק. ידעתי בחיי עליות
וירידות. כעת אקח את העיר
רמת״גן כפרוייקט לטווח ארוך.
ברצוני להפוך את רמת־גן לאימפריה
כלכלית!״
משה גביש, סגן נציב
מס־ההכנסה, הוא מפקד־פלוגה
במילואים, בדרגת סרן, בחיל־האוויר.
בימים אלה הוא נמצא
בשרות מילואים. ביחידתו יש
לא־מעט אנשי־עסקים, ביניהם
אורי שחב, ברוקר בבורסה,
חייב.לירן, שעבד בעבר עם

מחזורי־כספים, רווחים, תשואות.
כאשר גביש בסביבה, החברה
שותקים. מה שבטוח.
איש־העסקים שמואל
פלאטו״שרון נכנס למיסערה
סננזה בחברת מזכירתו הנאמנה,
קלרה חורי. העיתונאי דידי
מנופי ניגש אליו לברכו, ולחץ
את ידו. עמוס קינן, שישב
בסמוך, לא.אהב את המעמד הזה.
הוא קם ממקומו ואמר בקול רם
ליושבי־הפאב ״בואו ונמחא כפיים
למעמד המביש הזה!״
הצייר עימנואל קים־
ניס מציג את תערוכת עבודותיו
העולם הזה 2651

דן קדר

ערך במוסיאון רמת־גן תערוכה מרשימה. אורח־הכבוד היה מורהו הוו־תיק,
יחזקאל שטרייפמן(למעלה מימין) ,ששומר על חיוניות ושימחת״חיים.
יחד עימו חגגו שתי בנותיו(למעלה משמאל) חגים משלהן: תאיר(מימין בתמונה) ,חלילנית,
הופיעה הופעת־בכורה כשניגנה בטכס חלוקת״הפרס לאמן הצעיר, ואילו יסמין, חיילת ב
בליבה
של חוות כרי־צאן ליד
ראש־העין. לפתיחת התערוכה
הגיעו רבים מידידיו, וביניהם
האורטופד הפרופסור הנרי אד
רושובסקי, מנכ״ל חברת כנס.

את גופו. פרינס יכול להרשות
את זה לעצמו, בארצות־הברית
מקבלים את זה, אבל אנחנו
יודעים באיזו ארץ אנחנו חיים
— ישראל שמרנית הרבה יותר״.

במהלך האירוע חש ברע, וא בירם
אלכם, מנהל בית־החו־לים
אסותא, שהיה בין המבקרים,
יעץ לו לגשת לחדר־מיון. קיפ־ניס
סירב. אך למחרת היום חש
בהטבה ניכרת, ואז שוכנע על-
ידי בני־ביתו לעבור בדיקות
רפואיות.

רקדנית-הבטן גילה פינחס,
שהיתה בזמנו רקדנית־הבית

גידעון ריבלין ורות דיין.

בהופעה שלו במוצאי־שבת,
לפני שבוע, בקריית הנופש
והספורט בבת־ים, נאלץ הזמר
חיים(״אדם״) כהן להתחפש
לשוטר כרי להגיע בשלום מח־דר־ההלבשה
לבימה. המון מעריצות
צעירות חסמו את השטח ליד
חדר־ההלבשה, כשמתנות ופרחים
בידיהן. השוטרים, שהיו
צמודים לזמר, נתנו לו חולצת
שוטר וכובע, וכך, מחופש ביניהם,
הוא הגיע לבימה.
הירחון מוניטין הציע באחרונה
לערוך לאדם ראיון גדול,
מלווה בצילומים. הזמר ומנהלו
האישי, שלמה צח, נענו להצעה,
אולם זו התבטלה ברגע האחרון
ממש, כאשר התברר לצח שהתנאי
לכתבה הוא שאדם יצולם
בפוזות נועזות למדי, בחצי גוף
עירום, או בעירום שלם (אבל
עדין, נוסח תמונתו של הזמר
האמריקאי פרינם על עטיפת
אריך־הנגן האחרון שלו) .צח
טוען שהזמר שלו הוא סנסציוני
גם בלי תמונות־עירום, ו״יש בו
מספיק סכס גם בלי שהוא יראה
העולם הזה 2651

של מועדון אריאנה ביפו, שאלה
את בתה עידית איזו מתנה היא
רוצה לכבוד מסיבת בת־המיצווה
שלה, שתתקיים בשבוע הבא.
הנערה, המעריצה את ירדנה
ארזי, אמרה שהיא רוצה שימלה
״כמו של ירדנה באירוויזיוך.
פינחס לא היססה, ולקחה את
בתה למעצבת־האופנה פרח
ראובן, שעיצבה את שימלתה
של ארזי. במסיבה שלה תלבש
עידית שימלה זהה לזו של
ירדנה, בסיגנון צועני, בגוונים
אדום ושחור, חשופת־כתפיים.
מחיר התענוג 1000 :שקל.
במכירה הפומבית, במיסג־רת
תערוכת ה־ 40 למדינה, שאורגנה
על-ידי יעקוב בן־
הרצל, היו הפתעות. ספר עתיק־יומין
בן 350 שנה, בשם נובלות
חוכמה ונובלות אורה ש־ 19 עמודים
שהיו חסרים בו הושלמו על־ידי
חיים נחמן ביאליק בכי
תב־ידו, שהוצע למכירה במחיר
4000 דולר, לא מצא קונים. בן־
הרצל סיפר שהוא פנה לנאווה
דיסנצ׳יק, עוזרת ראש־העיר,
וביקש את עזרתה, אך נענה של־עירייה
אין כסף לרכישת הספר
עבור בית ביאליק. לאחר־מכן
פנה לזיווה שמיר, ממוסד כץ
לחקר הספרות העברית, וגם שם
נענה שמחוסר־תקציב אין באפשרותו
לרכוש את הספר הנדיר.

להקת חיל־האוויר, השתתפה למחרת היום בהופעת־בכורה של להקתה( .למטה מימין):
יובל, בנו של קדר ואשתו הראשונה, נוגה אשל(אחותו של נימרוד אשל) ,גם הוא צייר. הוא
ערך בפעם הראשונה תערוכה לפני כמה חודשים. בפתיחה בלטה גם אוהלה הלוי(למטה
משמאל) שתמונות אמה, השחקנית המנוחה לאה דגנית, יוצגו בתערוכה בסוף החודש.

בין שאר הפריטים יש פקסימיליה
של מגילת־העצמאות, שעליה
חתימות של מי שנותרו בחיים,
שיבעה במיספר, ביניהם איש־המפד״ל
זרח ורהפטיג, שהתבקש
לחתום על שלושה העתקים
ושחתם על אחד בלבד, בטענה
שרק העתק אחד הוא בעל־ערך.
אבא אבן הבטיח לתרום העתק
של מיכתב שכתב למדען אל•
ברט איינשטיין, ובו הוא
מציע לו להיות נשיא מדינת־ישראל,
אך מכיוון שאבן היה
עסוק בבחירות הפנימיות במיפ־לגת־העבודה
לא התאפשר לו
הדבר.
ביום־הפתיחה של חנות
התכשיטים שבבעלותה של מל־כת־היופי־לשעבר,
יפעת שכטר,
ניגשה אליה אשה שעשתה
רושם אמין, וביקשה לרכוש
תכשיטים. שכטר הראתה לה
כמה תכשיטים יקרים, ולבסוף
בחרה האשה בתכשיט יקר, שאת
תמורתו שילמה בהמחאה על סף
5000 שקל. מאחר שזה היה
בשעת־ערב, כשהבנקים כבר היו
סגורים, היא לא הספיקה לברר
אם להמחאה יש כיסוי. למחרת
היום התחוור לה שלצ׳ק אין
כיסוי. כשהמישטרה הצליחה לאתר
את הנוכלח, הסתבר שהיא
נרקומנית, שרכשה את התכשיט
כדי לממן קניית־סמים.
לפני כמה ימים נערף כנס
בוגרי בית־הספר היסודי על שם
צבי שפירא בשכונת־הטייסים ב־תל־אביב.
ההפתעה הגדולה הי־
.תה אשת־העסקים פנינה רוזג־בלום,
שעמדה ומכרה לבאים
פיתות, סלטים ומשקאות. הקהל

במקום לא ידע אם היא על תקן
של גימיק או שהיא עשתה הסבה
מיקצועית.
לפני שנה קיבל העיתונאי
שאול אבדון זר־פרחים ליום־
הולדתו, אך על כרטיס־הברכה
נכתב בטעות ״לשולה היקרה״.
במקביל קיבלה העיתונאית שולה
קיסרי זר דומה, שאליו צורף
כרטיס־ברכה ״לשאול היקר״.
בירור מהיר של העניין העלה
שידיד משותף שלח להם זרי־פר־חים,
אך בחנות־הפרחים טעו והצמידו
את כרטיסי־הברכה בצורה
הפוכה. השנה הסתבר להם
שהם חוגגים את יום־ההולדת
שלהם באותו המקום. המיסעדן
אריק לביא, ידידם של השניים,
החליט להפתיעם, והזמין
אותם ואת חבריהם.

ראש הממשלה יצחק
שמיר ערך ביקור במיפעל סאי־טקס,
שאותו מנהל בנו יאיר.
מכל המוצרים שהוצגו לו הוא
עמד משתאה ונפעם מול הסקנר,
מכשיר המשמש לתעשיית הגרפיקה
והצילום. המפעילים הראו
לו איך לוקחים פנים של אשה
ושותלים לה, בעזרת הסקנר, את

העין באמצע המצח. לאחר צאתו
התבדהו כמה מהמלווים שלו
שבעזרת הסקנר ניתן להגביה או
להנמיך את קומתו של כל ארם.
מנהלת ואר״ט׳ בישראל,
יונח קלימוביצקי, נסעה ל-
ארצות־הברית בענייני־עבודה.
היא הוזמנה להופעה של הבדרן
הכושי סמי דייווים ג׳וניור,
חבר פעיל באגודת ואר״ט׳ .אחרי
ההופעה אמר לה הבדרן :״אוי,
כמה קשה לעבוד עם גויים, ועוד
כאלה שהם איטלקיים!״ הוא
הסביר לה שבהופעותיו משתתפים
גם הזמרים דין מרטין ופרנק
סינטרה, ובהופעות האחרונות
הם נעדרו מפני שמרטין
עובר כעת טיפול־גמילה מאלכוהול,
וסינטרה נערר מסיבות
אישיות. בגללם יש שינויים לא־צפויים
בתוכניות. בפגישה שערכה
עם ארט לויט, עוזרו הראשי
של מייקל אייזנר, נשיא
חברת דיסני־לנד, אמר לה לויט
שבחברה שלו כועסים על נסיו־נותיהם
של פוליטיקאים ישראליים
לגייס כספים למיפלגות
בארץ.

דסנד, ברק, זודד
אזהליאב מעמי רזן ₪

נזאתיגאלל בי ב

מיתון או שיגשוג?
בתי־הקולנוע ריקים. הופעות־בידור
פופולריות חצי מלאות. חנויות אינן
מוכרות. המטוסים חצי־ריקים. מי שיוצא
בערב אל מחוץ לתל־אביב כאילו
יצא למידבר. פתח־תיקווה, רמלה,
באר־שבע — הכל מת. רק בתל־אביב
עדיין יש פעילות צרכנית ברמה סבירה,
אם כי גם כאן השפל הוא של שליש
לפחות בכל, כולל מיסעדות.
מצד שני, הכלכלנים טוענים כי
נתוני־התעסוקה מצביעים על המשף
הגידול בייצור. האבטלה שומרת על
שיעור של ־^ 6בלבד, ולכן אין כל
מיתון, אלא להיפך.
ומצד שלישי, מרבית החברות לאשראי
חדלו לעבוד בגלל התמוטטות
לקוחות, הבנקים מוצפים בהמחאות
שלא־נפרעות, עסקים נופלים בזה אחר

מה ההסבר לניגודים הללו? כולם
צודקים. האינתיפאדה גרמה למשבר
חמור בשורה של ענפים. היא והידיעות
על סגירת מיפעלים (אליאנס, משבר
כור, משבר המושבים) הגיעו את מרבית
הצרכנים להפסיק את ההוצאות הלא־הכרחיות.
המשבר הכלכלי הוא עמוק,
מתעצם — אולם הוא מחוץ לתל־אביב.
מול
זה קיימת שיכבת העשירונים
העליונים, הממשיכה לצרוך ולבזבז
כמו קודם. מקורות־המימון של עשירונים
אלה הם כסף שחור, דהיינו אי־תש־לום
מס־אמת.
דוגמה: לפני שבועיים גילה הכל־כלן־עיתונאי
סבר פלוצקר כי הליש־כה
המרכזית לסטאטיסטיקה פירסמה

באחרונה נתונים חרשים, המראים כי
בשנים האחרונח? היו ההכנסות הנקיות
של הישראלים גדולות בארבעה מיליארד
רולר ממה שחשבו קודם לכן, לפי
סקרי־הוצאות־המישפחה הקודמים.
דהיינו: לשכבות העשירות של הישראלים
היו ארבעה מיליארד דולר יותר

לאפרתי להפעיל ערבויות בנקאיות
שנתן קולטון לאפרתי כנגד חובות

אם אתה מתכנן רכישת מכונית או מוצרים יקרים אחריס, עשה זאת
בספטמבר.
ממשלת ארצות־הברית הודיעה אולטימטיבית לישראל כי עד אוגוסט
חייבת ישראל להודיע על ביטול המיסים על הייבוא מאמריקה, שהם
בניגוד להסכם־הסחר, כמו מיסי־קניה, מיסי״תמא ועוד מיסיס בשמות
משונים. על מוצרים כמו מכוניות או מכשירי״טלוויזיה ווידיאו יש כיום
מיסיס של עד 300 אחוזים. איו ספק כי ישראל תוריד משמעותית את
המיסים כדי להימנע מביטול הסכמי*הסחר החופשי.
ההורדה תפגע קשות בשורה של תעשיות, המוגנות כיום מפני ייבוא
אמריקאי, בעיקר טקסטיל, ריהוט, ביגוד ומוצרי מתכת ואלקטרוניקה.
אין ספק כי מאות מיפעלים ייסגרו, אם לא יצליחו לשנות את סדרי
העבודה בצורה משמעותית.
כמעט ודאי כי לאחר הוזלת המיסים לאמריקאים תיאלץ ישראל
לעשות אותו הדבר לגבי הייבוא מארצות השוק המשותף.

1 0ל־ ה בי ת
חוזר

עיתונאי פלוצקר
נתונים חדשים
כסף מכפי שהיה ירוע, והכוונה לכסף
שרובו שחור, שהרי אם לא ידעו עליו,
הוא לא דווח לרשויות־המיסוי.
רובו של כסף זה ברח לבנקים בחו״ל,
אבל די בחלק ממנו כדי שתימשך
זרימת האינפוזיה המדומה לחייה של
ישראל, כדי שימשיכו להיראות ורודים.

איר
קולטו! הפסיד
בגדול לאלי אפרתי
שופט בית־המישפט המחוזי אריה
אבן־ארי דחה את מרבית תביעותיו
של איש־העסקים יאיר קולטון נגד
איש־העסקים אלי אפרתי, ואיפשר

ה פ סנ ת רני ת

בהנחת רימוני־יד במכוניתו של אפרתי
ובדירתו. נערכה גם פגישת־צמרת של
עבריינים שניסו לסייע לקולטון בתביעותיו.
פסק־הדין,
המתאר את ההשתלשלות,
קובע כי בית־המישפט מאמין

איש־עסקים קולטון

מישפחת גולדשטיין שולחת לישראל
אחד מבניה לנהל את עיסקי פיאט
כאן.
אבי־המישפחה אברהם גולדשטיין
ובנו אלכם יצאו מכאן אחרי
שצמרת פיאט נעצרה על הונאות המכס.
מאז נמנעים אברהם ובנו אלכס,
שניהל את פיאט כאן, לבוא ארצה.
החברה נוהלה על־ידי שלמה
ארד, שאף הוא נעצר בזמנו.
מישפחת גולדשטיין ניסתה בשנים
האחרונות למכור את פיאט, אולם ללא
הצלחה.
עתה הוחלט כי הבן השני, ג׳ימי,
המתגורר באמריקה, יבוא לישראל לנהל
את העסקים.

שופט אבן־ארי
דחה את מרבית התבישת

— על חשבון 30 אלף

שחב לו, בשיעור 24 אלף דולר, ב־
. 1979
הפרשה התפרסמה בשעתו, אחרי
סירובו של אפרתי להכיר כתביעות
קולטון. סנסציה אחרת ודתו! קשורה

לגירסתו של אפרתי ולא של קולטון,
כי אפרתי החזיר בזמנו לקולטון 24
אלף דולר על חשבון חוב של 30 אלף
רולר. הסכום נוכה בצו השופט מערבות
בנקאית שנתן קולטון לאפרתי על חוב.

בית־המישפט בחיפה מינה כונס־נכסים
זמני לחברת מנור שחחי־ים,
המפעילה שלוש אוניות־משא, העוסקות
בעיקר בהובלות פרי עבור המועצה
לשיווק פרי־הדר. בקשת הפירוק
הוצאה לבקשת הבנק הבי]לא1מי הרא״
ש1ן, אחרי שהחברה פיגרה בתשלומים
תמורת דלק.
גורמים בענף מסרו כי בעל החברה,
רב־החובל משה מני ,1נפגע מן הש־

חברת קנון הודיעה לרשות ניירות-
הערך האמריקאית כי שווייה הנקי הוא
שלילק ועודף ההתחייבויות על הנכסים,
ביום 2בינואר 1988 הוא 22.5
מיליון דולר. אם החברה תישאר עם
שווי־נכסים שלילי עד מחצית , 1988
עלולים להכריז עליה כעל הדלת־פירעון.
בניסיון
למנוע זאת ולהגדיל את
הונה היא הנפיקה מניות מבוכרות
בשווי 48 מיליון דולר לקבוצת בעליה

משקיע סארטי
הניס ]!,נכשל

נפטרה בגיל ,83 אנה מהלר,
פסלת ובתם הבכורה של גדול המוסיקה,
המלחין ומנהל האופרה הווינאית,
היהודי(שהתנצר בסוף ימיו) גוסטאב
(שיר האדמה) מהלר ואשתו, אלמה.
כמו אמה, שהרבתה בפרשיות־אהבים
(בין השאר: עם הצייר אוסקאר קוקו־שקה
ועם, לימים חתן פרס־נובל לספרות,
היהודי יוצא בולגריה אליאס
קאנטי) ושנישאה, אחרי מותו של
מהלר, פעמיים נוספות (לוולסר גרו־פיוס,
אדריכל העידן החדש בבנייה
העירונית של ראשית המאה, הבאוהאוס,
ולאחר מכן לסופר היהודי פרנץ
( 40 הימים של סוסה לאס וורפל,
נישאה גם אנה, שגדלה באוסטריה
וחייתה שנים רבות באנגליה, פעמים
מיספר ובפעם האחרונה, בניגוד לרצון
אמה, דווקא למזכירו של וורפל, בעלה
האחרון של אמה.

נפטרה בגדרה, בגיל ,86 יהודית
רוזנר, שהתפרסמה, בתום מיל־חמת־העולם
השנייה, במאבקה הממושך,
שהסתיים בהצלחה ובהעלאתם
ארצה, של שני אחייניה, רוברט וגד
פינאלי (״האחים פינאלי״) ,שעוכבו
על־ידי הכנסייה הנוצרית הקאתולית
בצרפת, שבמינזריה גדלו שני האחים,
משהופרדו מהוריהם שנספו בשואה.
היום האח רוברט הוא רופא בבאר־שבע
והאח גד איש־עסקים בחיפה.

למה האמריקאים נותנים כל
שנה שלושה מיליארד דולר לישראלי
הם מגלמים את העלמות
מס־ההכנסה של הישראלים.

״חוריווד ומוטו:,,
.,קנון ,,בסננח הנחה נחורת־ביושן

הפסדת

ה דו ד ה
המעוק האמריקאי

24 אלף חלר —

איש־עסקים אפרתי

מנסץ ן!ונ׳
לחברת־אוניות

נפטרה מסיבוך בעיקבות ניתוח,
בגיל ,55 רות מנזה, הפסנתר־נית־המלווה
הישראלית מס׳ . 1הקאריי־הה
של מנזה, אם לשני בנים, מבעלה,
שחקן הוזיאטחן הקאמרי אלברט כהן,
ואחותם של שני נגנים, כמוה חברי
התזמורת הפילהרמונית, אחיה המנוח,
הצ׳לן יעקב ואחותה, הבאסאית טליה,
הגיעה לקיצה לפני חודשים מיספר, עת
גרמה לה מחלתה, הטרשת הנפוצה,
לחוסר־תחושה בקצות־אצבעותיה.

ה ציי ר ת
נפטרה בגיל ,89 ציונה
תג׳ר, הציירת הישראלית הראשונה,
איל־ספנות עופר
ניסה לעניין משקיעים
פל בספנות ומהתרחבות מהירה מדי
של עסקיו ללא הון עצמי מספיק. בחודשים
האחרונים הוא ניסה לעניין משקיעים
במתן סיוע, ביניהם איל־הספנות

יולי עופר.

מנור אמר בתגובה כי הקשיים הם
זמניים, ותוך זמן קצר יחלץ את החברה
מצרוחיה. הירידה בהכנסות נבעה משביתת
נמל במרסיי, שהיא נמל־היעד
העיקרי שלו, ומאי־הבנת הבנק בעיס־קי־ספנות,
שבהם יש עליות וירידות.
הוא אמר כי עופר לא יכול היה לסייע
לו, בגלל קשריו של עופר עם צים,
שהיא מתחרה של מנור.

שנודעה במיוחד בציורי הפורטרטים
והנופים שלה. ציוריה של תג׳ר, ילידת
יפו ואחת מתישעת ילדיו של סוחר
עורות ורהיטים יוצא בולגריה, שהיה
בין מייסדי העיר תל־אביב, הוצגו בעשרות
תערוכות־יחיד, וביניהן מיספר
תערוכות בצרפת ובמצריים שלפני
מילחמת־העצמאות. בנה היחיד של
תג׳ר, שהתנדבה בגיל 40 לחיל־הנשים
הברי,טי של מילחמת־העולם השנייה,
הוא ח״כ המערך אברהם כץ־עוז, סגן
שר־החקלאות וחבר קיבוץ נחל־עוז.

אי ש־ה מצו ת
נפטר בגיל ,91 ישראל דנג-
ברג, מחלוצי תעשיית המצות בארץ.
דננברג, יליד יפו ואב לארבע בנות,
יסד לפני 60 שנה את מיפעל המצות
הראשון הגדול שלו בבני־ברק, עת
הביא אליה מכונות חרישות לאפיית־מצות
מגרמניה.

האירופיים, בראשות ז׳אן־קרלו
פארטי ופלוריו פיוריני. אולם ניסיון
זה נכשל, והחברה לא הצליחה
ה מוכ ת ר
להגיע לרמה הדרושה של הון חיובי
כרי למנוע את הכרזתה כחדלת־פי־נפטר
בכפר־סבא, בגיל ,95
1 1־ — ו ו דויד לינבדי ,.אחד מעשרת ראשוני
העיר השרונית. לונברג, יליד ראש־פינה
ואיש מכבי טבריה בנעוריו, הגיע
1 ו לכפר־סבא ערכ מילחמת־העולס הראשונה,
כדי להשגיח על מטעי־השקדים
.של המישפחה (שניסתה את מזלה גם
להודעות קודמות שלה על גיוס 300
ברפיח שבררום וגם ביבנאל שבצפון),
מיליון דולר ממכירת נכסים לחברת
והיה, לאחר המילחמה, למוכתר
תטה, היא תמכור נכסים רק ב־ססו
הראשון של המקום ויותר מאוחר ייסר
מיליון דולר. ובניגוד להודעות קודאת
שרות האוטובוסים האזורי השרון.
מות, קנון גם מוותרת על זכויות־הני־שהיה,
משך השנים, לאחר מיספר
הול ברשתות־הקולנוע שלה באמריקה.
מיזוגים עם שרותי אוטובוסים אזוריים
נוספים, לאגד של היום.

האם הבו
יגאו הווביץ
את נדרי
ועדת אשו,
האוסרים ער
שרים לעסוק
בעסקים?׳ הדבר
מבע מדו״ח
שד מפרק
עיסק, בניו
^ ללי ועדת־אשר אוסרים על שר
^ בממשלה להיות מעורב בכל צורה
שהיא בעסקים שהיו לו קודם למינויו
כשר. מי שמתמנה כשר חייב למסור
למבקר־המדינה דיחחשבון מלא על
כל עסקיו, למכרם או להעבירם לניהול
עיוור, כן־ שלא תהיה לו כל מעורבות
או נגיעה בהם. לכן העביר השר אריאל
שרון את חוותו לניהול עיוור.
כאשר התמנה השר ייגאל הורביץ
כשר־התעשיה, ולאחר מכן כשר־האוצר,
הוא העביר את כל רכושו
לבעלות חברות בשליטת בניו, והצהיר
כמה וכמה פעמים כי אינו מתערב
בעיסקי בניו. היו כמה מיקרים, ביחוד
כאשר היה שר־התעשיה, כשהחלטות
כלליות שלו קידמו בצורה משמעותית
את האינטרסים של עיסקי מישפחתו,
אולם קשה היה לשים אצבע על ראייה
למעשה מכוון.
אחרי התמוטטות עיסקי בניו לפני
שנה, הקפיד הורביץ להצהיר כי אינו
מתערב ואינו עושה דבר לסייע להם.

מבקר־המדמה לשעבר,
יצחק טוניק, מסר כי בללי וע־דת־אשד
קיבלו תוקף בדחל*
טת־ממשלוז מיוחדת, ופור סמו
ברשומות כדי להגביר
את חשיבותם.
אם שר עובד על הכללים,
חייב מבקר־המדמה לדווח
על״כך לראש־הממשלה ולוו עדת
הכנסת לענייני״ביקו־רת.
מבקר״המדינה מופקד
על שמירת הכללים בהסכם
מיוחד, שנחתם בין המבקר
הקודם, יצחק נבנצאל, ובין
הממשלה.
ב־ 979ג התגלו חריגים חמורים
של שרים, ולפי דרי שתם
הוקמה ועדה מיוחדת,
בראשות השופט המנוח מקס
קנת, שדנה בבעייה ושהחליטה
כי תקום ועדת״הית-
ריס מיוחדת, בראשית שופט
בית-המישפט העליון, והיא
תהיה מוסמכת לאפשר לשרים
חריגים מהכללים, לפי
בקשתם.
טוניק אומר כי לא זכור לו
כי מישרדו דיווח אי״פעם
לראש־הממשלה או לוועדת״
הביקורת של הכנסת על
חריגים.

(017171
10 10
פט חושפים לפחות שלוש
פרשיות של מעורבות ייגאל
הורביץ, בהיותו שר, בעיסקי
בניו.
הדין־וחשבון של כונס־הנכסים חושף
עוד קטע לא־נאה לגבי משיכות
הכספים מן החברות על־ידי מישפחת
הורביץ.
אורה הורביץ . ,אשתו של השר
ייגאל, קיבלה מאפריל 1982 ועד 1987
סך בשקלים השווה ל־ 120 אלף דולר.
וכך נאמר בדין וחשבון(עמוד :)10

שר הורביץ
,הגברת לא עבדה בפועל באף אחת מן החברות

התביעות שהגיש כונס־הנכסים, עורך
הרץ ישראל קנטור, היו נגר שני בניו,
יואב ויונתן, ושמו של ייגאל לא הוזכר
כלל.

לפתע הוזלו צצות ראיות
למעורבות עמוקה של ייגאל
הורביץ, בתקופת היותו שר,
בעיסקי בניו.
כבר לפני שנה התפרסם בבית־המישפט
כי ייגאל הורביץ ערב אישית
להלוואה של בנק לאום־ לעיסקי בניו,
בסן־ שני מיליון דולר. למרות ערבות זו
סירבו הבנק וכונס־הנכסים לתבוע גם
אותו, כשם שנתבעו בניו, שערבו
לאותה הלוואה. כאשר נשאל הכונס
לסיבת ההימנעות, השיב כי בץ כה
נהנה הורביץ מחסינות, ולכן לא ניתן
יהיה לעשות לו כלום( .טעות: אין
חסינות מפני תביעה כספית).
על ראייה בודדת זו למעורבות השר
הורביץ ניתן היה לעבור לסדר־היום,
כחריג חד־פעמי. אולם בשבוע שעבר
הגיש כונס־הנכסים לבית־המישפס את
הרץ־וחשבון הרביעי של המפרק לעיס־קי
הורביץ.

חומר זה, בצירווז העיון בתביעות
שהוגשו לבית־המיש•
פט נגד עיסקי הורביץ, מגלה
תמונה שונה לחלוטין.
ייגאל צייד לחמוס

ץ יורא דיבון היה במשך שנים
^ רמת, עד 1973 אחראי מטעם
מישרד ראש־הממשלה, לדרום־אמרי־קה.
מאז ועד סוף 1981 היה נציג בנק
הטעלים ביבשת זו.
בתצהיר שהגיש לבית־המישפט
בינואר השנה, במיסגרת התביעות
שמנהל כונס־הנכסים נגד עיסקי הוד־ביץ,
סיפר כי בסוף 1981 פנה אליו
ייגאל הורביץ, שהיה אז חבר־כנסת,
וביקשו להיכנס לעסקים עם בניו
בוונצואלה. בתחילת 1982 נחתם הסכם
בין ריבון להורביצים. העסקים הלכו
לא־רע, והוקמו כמה חוות חקלאיות
במדינה:ו.
כאשר תפס כונם־הנכסים את עיסקי
בני־הורביץ, החל גם לממש את
העסקים הללו. וכך נכתב בדו׳׳ח כונס
הנכסים:
•בהקשר לעיסקת ריבון, כאן המקום
לציין את פנייתו של עורר־הדין הד׳ר
אמנון גולדנברג אל המפרק, בשם
מרשו, מר דויד וייס מוונצואלה. לטענת
הריו־ גולדנברג, במיכתבו אל
המפרק מיום , 10.1.88 ערב מרשו, מר
וייס, לבקשת האחים הורביץ ואביהם,
מר ייגאל הורביץ, לחיובים של חברת
יריב מרם(בבעלות מישפחת הורביץ)

לטובת מ ק הפועלים בסך כולל של
200 אלף דולר׳.

דויד וייס הוא נשיא הקהילה
היהודית בוונצואלה. הוא נתן
את הערבות אחרי שבני־הורביץ
הצהירו לפניו כי מניותיהם
בחברות בוונצואלה
משועבדות לאבטחת הערבות.
הערבות ניתנה כאשר ייגאל
הורביץ היה שר, וברור בי וייס
הושפע מפנייתו של שר אליו.

פרשה שניה, חמורה הרבה יותר,
נחשפת אף היא בדו׳ח הכונס.
קבוצת־הורביץ, עם שותפים ישראליים,
הקימו עסקים שונים בקליפורניה,
בשותפות עם קבוצת חברות
אמריקאיות בראשותו של הוארד מר־גולים.
לפני שלוש שנים פרץ סיכסוך
בין הישראלים למרגוליס, והוסכם על
פירוק השותפות ותשלום פיצוי בסך
1.4מיליון דולר על־ידי מרגוליס.
מסכום זה היה כונס־הנכסים צריך
לקבל, על חשבון חלקם של בני-
הורביץ, יותר מ־ 650 אלף דולר. וכך
כתוב בדין וחשבון:
•ואולם קבוצת מרגוליס התנתה את
הסכמתה לחתום על הסכם־הפשרה
הדל גם בחתימתו של ייגאל הורביץ,
כמי שנתבע על־ידי הקבוצה האמריקאית,
נוכח טענתה בדבר מעורבותו
(של הורביץ) בעיסקי בניו וחברותיהם
בחו׳ל.
•מר הורביץ סירב לחתום, למרות
שהתבקש לעשות כן עוד בחודש
דצמבר . 1987 לטענתו, יש לו עילת־תביעה
נגד קבוצת מרגוליס, שעיקרה
עירוב שמו שלא״כדין בהליכים אלה,
ובחתימתו על הסכם־הפשרה הוא נאלץ,
לדבריו, לוותל על עילת־תביעה זו.
•עד היום, למיטב ידיעת המפרק, לא
הוגש כתב־תביעה נגד הקבוצה האמריקאית
על-ידי ייגאל הורביץ. המפרק
נפגש עם ייגאל הורביץ וביקש
להעמידו על חומרת הנזק שהוא מסב
לקופת״הפירוק. עד למועד הגשת דו׳׳ח
זה לא חתם ייגאל הורביץ על הסכם-
הפשרה, מטעמים שפורטו לעיל, ואשר
המפרק אינו יכול להסכים להם. המפרק
סבור כי אין בחתימתו של ייגאל
הורביץ כרי להטיל עליו חבות, ומאידך
היעדר חתימתו מונע מקופת־הפירוק
לקבל כ־ 600 אלף דולר.
משכורת לאשת־השר

^ אור האמור לעיל בכוונת ה)
/ /מבקש להגיש לבית־המישפט
בקשה למתן הוראות בעניין סירובו של
ייגאל הורביץ לחתום על ההסכם״.

אם בן, מיסמכי בית־המיש-

״למיטב בדיקת המפרק,
הגברת אורה הורביץ לא עבדה
בפועל באח אחת מן החברות
בקבוצה, ואח־על־פי־כן קיבלה
משכורת ותשלומים נילווים
ממנה. לדברי האחים טיפלה
אמם בהפקדת המחאות בחשבונות
הקבוצה, שהתנהלו בס־ניח,
בנק הפועלים׳ בקריית-
מלאכי.״

לגבי האח השלישי של המישפחה,
יאיר, שלא היה קשור מעולם בעיסקי
בני־הורביץ, ושניהל כל השנים את
מישקו בכפר־ורבורג, נכתב כך:

מנהלים בחברות הקבוצה, היו
אמורים לדעת את מצבד
החמור של הקבוצה, ומן הבחינה
העובדתית עולה, ככל
הנראה, כי אכן ידעו את המצב
לאשורו בפועל.
•לטענת האחים, משיכות אלה נעש
כנגד יתרת״זכות שהיתה להם בגין
כספים שהכניסו לחברות השונות
בזמנים שונים. האחים טוענים שסך
הסכומים שהשקיעו בחברות עולה כדי
מיליון דולר.
•המפרק מבקש לציין כי לא מצא כל
דו״חות כספיים ניהוליים בגין שנת־הכספים
1984 ואילך. כשביקש המפרק
לרדת לחקר השאלה מדוע לא נערכו
כל דו״חות כספיים פנימיים משנה זו
ואילך, נמסר לו על״ידי אנשי-הכספיס
של החברות כי בשלב מסויים, בשנת
,1985 הורו האחים לאנשי־הכספים
שלא לערוך עוד כל דו״חות כספיים
פנימיים, כדי שמצבה החמור של
הקבוצה לא ידלוף החוצה, וכדי שאנשי
המינהלה של הקבוצה לא יידעו אל-
נכון את המצב. האחים מכחישים
שהוראה כזו ניתנה על־ירם״.

״יאיר הורביץ, אח, עלה מאפריל
1983 ועד 1987 למערכת
סך בשקלים השווה ל18-
אלח דולר ברוטו. למיטב
בדיקת המפרק, יאיר הורביץ
לא עבד בפיעל אח לא באחת מן
החברות שבקבוצה, ועצם התשלומים
לו מעורר אח הוא
שאלה.״

^ צצו

ך 1אחים הורביץ אין לדאו!
) בניגוד לנהגו כלפי חייבים אחריב
נוהג בנק לא1ם י כלפיהם וכלפי אביהו
בכפפות של משי. הם חזרו למשקיו
שיש להם בכפר־ורבורג.

באחרונה הורה שר־החקל

על הבנים יואב ויונתן, שניהלו את

בנים יונתן ויואב הורביין
,עצם התשלומים ל 1מעורר אף ה 1א שאלה.

העסקים, כתב הדו״ח* את הדברים
החמורים הבאים:

״יואב הורביץ משך בתקופה
שבין אפריל 1986 ועד סוח מאי
( 1987 מועד הפירוק) ,סכום
השווה בשקלים ל־ 152 אלח
דולר. מעל למשכורות ששולמו
לו. לפי מיטב ידיעת המפרק,
הושקעו כספים אלה בבניית
ביתו בכפר-ורבורג.
•יונתן הורביץ משך באותה תקופה
סכום השווה בשקלים ל־ 90 אלף דולר
מעל למשכורות ששולמו לו.
•לפי הנתונים שבידי המפרק, בעת
שהאחים ביצעו את המשיכות המפורטות
לעיל היתה הקבוצה בלתי
סולבנטית(חסרת יכולת״פירעון).

״מן הבחינה המישפטית סבור
המפרק כי האחים, בהיותם

אות, אריה נחמקין, להקציב
להם מיכסת־חלב בסך כמה
מאות אלפי ליטר לכל משק.
הוראה כזו כמוה כתשלום סכום
קבוע בכל חודש.
ייגאל הורביץ עצמו — מקומו
בכנסת מובטח, ואף את ידידו זלמן
שובל הצליח להכניס למקום בטוח.
ייתכן כי יזכה להיות שר גם בממשלה
הבאה, ואולי גם שר־אוצר. אחרי הכל,
העובדות על מעורבותו בעיסקי בניו,
בניגוד לכללים, אינן מרשימות איש.

ואולי הסיכה לכד שבנה:
לאומי החליט שלא לפעול נגדו
בגלל הערבויות שנתן לעסקים
שהתמוטטו, היא כי הבנק יודע
שתשובתו של שר-האוצר-
לשעבר תהיה: אין לי!
יגאל לביב

כנגד
מי ל א היה שם?
מי באמת לא היה שם? שני ציוותי־טלוויזיהן
מהולנד ומגרמניה, כתבי חיטרס ואסוש״טד;
פרס. שני כתבי העיתונים הנפוצים ביותר באי־ ן
טליה, העי״תונאית־הסופרת השוודית קורדליה
אדוורדסון שספרה ילדה שנסוחה נמשכת לאש
— סיפור אוטוביוגראפי שראשיתו בברלין של
ויימאר והנאצים וסופו בירושלים, תורגם לעברית
ויצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד, סלומון באומן
המייצג כאן את היוקרתי והנפוץ בעיתוני הולנד,
נחום פונדק הישראלי־הדני, עמוס וולין כתבם של
מיספר עיתונים חשובים במערב־גרמניה, כ־20
צלמים וכתבי־עיתונות ערבית ועברית, איזי אב־רהמי,
המצלם סרט תיעודי על ישראל בשביל
הטלוויזיה ההולנדית, וכמובן — למעלה מ־20
מחברי.ועד היוצרים הישראלים והפלסטינים נגר
דיכוי וכיבוש ובעד חופש היצירה.״
מי לא היה שם — והפעם לא כשאלה ו־תורית.
ובכן, בראש וראשונה לא היו שם אנשי הטל־וויזיה־מטעם
והרדיו־מטעם שלנו. ולא היה — .
האם באמת אך מיקרה הוא? — כתבו של העיתון ;
שבעבר הלא־רחוק עדיין נראה בעיני רבים במבצרו
של הליבראליזם הישראלי והוא הולך היום,
יותר ויותר, ולובש את צורתו של מחנה־ההסגר
לאותו ליבראליזם; העיתון שהפסיק באמצעה
סידרת־מאמרים מוזמנת בנושא ספרות ופול ,־׳
טיקה בנימוק כי היא...פוליטית מדי!
וכך, כאשר כמעט כל עיתוני ישראל, בשלוש
שפותיהם, דיווחו על האירוע המרגש שאירע
בירושלים, אירוע שספק אם היה לו אי־פעם אח־ורע
ואשר אפילו הנבונים שבעיתונאינו עוד לא
השכילו לעמוד על מלוא חשיבותו, פירסם אותו
עיתון, בעמודו הראשון, במיסגרת שמתחת לכותרת
הראשית, ידיעה שכותרתה :״פסטיבל
עננאד־ בכל התיקשנרת בארה־ב.
האס נתתם רעתכם על כך, קוראים יקרים של
עיתון הטוען שהוא מיועד לכם ולאנשים חושבים
שכמותכם?
״פסטיבל עוואד״.
כמה קהות־רגש, אטימות, חוסר טעם טוב,
ליגלוג למישבתו של אדם שגורש מן הארץ ומן
העיר שבהן נולר — ניתן לרכז בצירוף־מילים בן
שתי תיבות בלבד.
״פסטיבל עוואד״.
אני מציע לאנשים החושבים שבקרב אותם
אנשים חושבים לטכס עצה, שמא עוד לא מאוחר
לעצור בעד הסחף והמפולת, אלה המתחילים דווקא
מבית, וסופם שהם הורסים את הבית.

חוזה שרום
מה שהביא לבית־העיתונאים על־שם אגרון
בירושלים את כל צבא העיתונאים, הכתבים והצלמים
המקומיים והזרים ורשתות הטלוויזיה
הזרות היה כמובן טכס חתימתו של ״הסכם שלום״
סימלי בין ישראל לבין מדינת פלסטין העתידה
לקום בינינו ובין הירדן, במוקדם או במאוחר, אם
נרצה ואם נמאן.
ואכן, היה זה מעמד מרגש במיוחד שקדמה לו
עבודת־הכנה מתישה של חודשים רבים. סופרים,
אמנים ואקדמאים ישראלים ממוצא ערבי ויהודי
— ולאו דווקא מן הנמושות — יושבים בחברת
סופרים, אקדמאים ואמנים פלסטיניים מן השטחים
הכבושים וחותמים על מיסמך — הגיוני,
סביר, הגון — שאילו נתקבל בשעתו על ידי
הפוליטיקאים של שני העמים, היה חוסך מאיתנו
את מילחמת יום־הכיפורים הנוראה, את מילחמת
״שלום הגליל״ הנתעבת והנוראה לא־פחות, את
האינתיפאדה ואת התנחלויות הביריונים החמושים
בכיפות הסרוגות. הרי בהינף קולמוס אחד
ניתן היה לשים קץ לכל הטבח ההדדי, ההשפלה,
השכול, הנכות, צילומי התינוקות שעיניהם נעקרו
בירי כדורי־גומי. אפשר היה לגייס את המשאבים
הדרושים להצלתה ולתיגבורה של מערכת־הבריאות,
אפשר היה למנוע את ירידת האקדמאים
והתמוטטותן הצפויה של האוניברסיטות
ועימן כל מערכת־ההשכלה בישראל, אפשר היה
להקטין דראסטית את התלות במענקים זרים
ובמדינות זרות, להקטין את החוב הלאומי ואת
מס־ההכנסה, לאפשר לאנשים לנשום לרווחה בארץ
הזאת. סוף־סוף. אחרי 40 ואולי 2000ו־40
שנה.
אילו׳ואילו ואילו.

חילזפי־די שת, לאמהמ מו ת
אבל העובדה שהפוליטיקאים עוד אינם בשלים
לקבל את שהשכל הישר מכתיב, את הפיתרון

היחיד האפשרי, המוכרח, את מה שהמציאות
תכפה ביום מן הימים גם על החשוכים והקנאיים
שבהם, לא מנעה בעד היוצרים מלעשות את אשר
עשו. אדרבה ,״במקום שאין אנשים — השתדל
להיות איש,״ אמרו קדמונינו. ובמקום שיש רק
פוליטיקאים, על כל ההבלותות שלהם על דבר
״אופציה ירדנית״ (צירוף מגונה כשלעצמו) או
הכרזות אימתניות על ״אף שעל״ ברוח ה״רק כך״
המוכר, נטלו על עצמם סופרים ואמנים לעשות
את מה שבימים כתיקונם ואף בימים שאינם
כתיקונם אינו בתחום ההתמחות שלהם.
והם עשו זאת, כמו שאומרים באנגלית.
ישבו אנשים זה עם זה, יהודי עם מוסלמי ועם
דרוזי ועם נוצרי, ישראלי עם פלסטיני, קומוניסט
עם ליבראל בנוסח הישן ועם מפ״מניק ור״צניק
ובלתי־מיפלגתי, מאמין עם אתיאיסט, מי שלשונו
עברית ומי שלשונו ערבית והשפה המשותפת
להם אנגלית, ישבו זה עם זה שבועות וחודשים.
והוחלפו ונחלקו ריעות, אבל מעולם לא הוחלפו
מהלומות וכינויי גנאי ועלבון, ונערכו ישיבות
שאת תוכנן עוד לא הגיעה השעה לגלות. והיו
חילוקי־דיעות קשים, דראמתיים, אבל היו אלה
חילוקי־דיעות של אנשים־אחים, לא של שונאים,
לא של יריבים, לא של בני־אדם, מזה, ו״חיות
דו־רגליות״ או מקקים למיניהם, מזה.
כאשר גונב לעיתונות העברית, לפני כמה
חודשים, דבר קיומם של חילוקי־דיעות אלה,

׳ ארצם ולגורל עמם והם יודעים כי חובתם לצאת
נגד ״ההסכמה הכללית״ .של פטריוטיות הפחד,
ההתנכרות והשינאה.
העיתון ההולנדי החשוב אמסטרדמסקה הנד־לסבלאד
כתב עלינו השבוע שאנו מודרכים על־ירי
חרדה עמוקה לגורל הדמוקרטיה הישראלית.
למה להכחיש זאת? אמנם כך הוא. אותו עיתון
חלק לנו שבח גדול בהכתירו את מאמרו בכותרת:
״משוררים הם המחסום האחרון כנגד הברבריות״.
נכון, לא כל המשוררים. אולי אפילו לא רובם.
גם בכך היתה לנו הזדמנות להיווכח באחרונה.
אבל אין צורך בגדוד. די בבודדים שאליהם יצטרפו
סופרים בודדים וכמה אקדמאים ואנשי־רוח.
לפעמים ניתן להשיג במיסגרת מצומצמת, ורק
בה, מה שלא ניתן להשיג בשום פורום המוני.
והמיסגרת המצומצמת היא המראה לפורום
הגדול את הדרך.
בכנס ישראלי־פלסטיני שהתקיים לפני שבוע
בברלין המערבית, בחסות המכון להגנה על ערכי
הדמוקרטיה ואיכות הסביבה והליגה הבינלאומית
לזכויות האדם, כתבו העיתונים המקומיים כי
אנשים כאורי אבנרי, העורכת והסופרת יעל לוטן
והסניגורית לאה צמל — כולם ממשתתפי הדיאלוג
הברליני — מכבידים מאור על אלה המבקשים
להשמיץ את ישראל ״בסיטונות״ ולהציגה
כמדינה שכולה פאשיסטית.
ארץ שאנשים כאבנרי, יעל לוטן, לאה צמל

אירן בו ש ם
שישה שירים

שתר כוס קפה
שתה כוס קפה או תאכל ארוחה
כאלו זו היתה בקשתך האחרונה.
מצה עד ת ם (אל תמהר) דין כבר יש
(ואין דין) ואתה עומד לגורלך,
אז לפעמים אתה יושב שנים באותה דירה ולפעמים עובר מדירה לדירה (או מעיר
לעיר או ממדינה למדינה) ,תמיד לבוש
בגדים, אולי, אולי, ישתנה מזלך.
את חמור מי לא לקחת ואת שור מי לא לקחתן נדון למות על חיים, על סתם חיים.
קניתי קניתי שני ספרי־שירה של משוררים שונים והתעצלתי לבדק את מחירם בקוד;
המוכרת נקבה במחיר של עשרים וארבעה שקלים לשניהם ורציתי לשאל אותה על
מחירו של כל ספר לחוד, ולא שאלתי;
חשבתי, בלבי, אאמד שוי כל אחד מהם
בעצמי.

פרפר־שיר

פתאם הוא מרחף צבעוני כנגד עיני;
כל ע(ד נשמה בי אני עולה גבעות
יורד בקעות; עתים חלף עתים נתפס.

קטן !גדור
כמה קטן היה הארון בו
נצרר, ללא שיור, האיש הגדול.
הכל אמי לא הכירה את בני הקטן;
אמי שן דעה הכל.
רוברט נדלר: מתחתלמכבש״ ה ד פו ס

היתה השימחה במחנה־הימין שלנו רבה. אז גם
זכינו בשיבחי כתבם של העיתון לאנשים החושבים,
ששיבח אותנו, קרי; הישראלים שממוצא
יהודי, על היותנו ״פטריוטים״.
אבל לשבח זה לא היינו ראויים, ובעצם גם לא
רצינו בו. לפיכך, הבהרנו הבהר היטב לאותו כתב,
בפרשת פסטיבל השירה הבינלאומי, כי הקדים
מעט בשבחיו, והוא אכן חזר בו מהם.
השבוע נאלם קולו כליל? האס רק לאיד הוא
יודע לשמוח?!
על אפו ועל חמתו ,״עשינו זאת.״ הדיאלוג בין
שני העמים נמשך ויימשך — ולא רק בתיווכם
של האלה, האבן ורימוני־הגאז. הקנאות המטורפת
לא תנצח. לא במחנה האחד, אף לא בחברו. גם אם
אין שום סיבה לאופטימיות מופרזת ביחס לעתיד
הנראה לעין.

שני סוגי פטריוטיות
כבר אמרתי שאיננו פטריוטים כהוראת המושג
בפיהם של יובל נאמן וגאולה כהן ועמיתיהם
בעיתונות ובטלוויזיה. אבל יש גם פטריוטיות
מסוג אחר.
יש פטריוטיות שכולה חשד ושינאה לזר,
צרות־עין ואלימות, בקשת עדיפות ועליונות —
מיספרית, כמותית, כוחנית. פטריוטיות ממין זה
מוליכה הישר למחנות־הריכוז. במאה ה־ 20 למדנו
זאת שוב.
זוהי הפטריוטיות של מי שמדמה שהוא אוהב
ארצו ועמו אבל הוא מביא עליהם פורענות גדולה
ונוראה. בראש וראשונה לבני עמו שלו, אבל גם
לבני עמים אחרים, העמים שהוא פטריוטי(גדם...
אבל
קיימת גם פטריוטיות של ״חן ה ותן
לחיות״ ,זו המכירה בך שאם שכנך ויריבך והגר
והמיעוט אשר בתוכך לא יחיו — גם אתה לא
תחיה. מכל מקום לא חיים הראויים לשם זה. והיא
הפטריוטיות של אנשים החרדים באמת לגורל

צרה צרורה

ודומיהם חיים ופועלים בה, כתבו העיתונים הגרמניים,
עדיין אינה אבורה לגמרי.
אפשר שמבלי דעת — ואולי מתוך מחשבה
תחילה — שימשנו שגרירים ״פטריוטיים״ לישראל
באותו דיאלוג. אפילו הערבי הפלסטיני היחיד
שדיבר באותו כינוס בגנות הדיאלוג הודה
בסופו של דבר בטעותו.

פנקסנות כ פו ל ה

מעניינת הפנקסנות הכפולה הנהוגה בארצנו
בשנים האחרונות — כמעט בגלוי. והכוונה אינה
לדוגמות שהובאו באחרונה — והן מחרידות
באמת — מתחומה של הרשות השופטת, הצבאית
כאזרחית.
אותם אנשי־מצפון אשר בהימצאם באומות
אחרות ובארצות אחרות אנחנו מכנים בשם
״חסידי אומות העולם״ ומעניקים להם מדליות
ומשפיעים עליהם רוב כבור, אותם אנשים עצמם
— או לפחות אחיהם־לרוח״ולמצפון — הופכים
אוטומטית ל״בוגדים״ ,״מרעילי בארות״ ו״יפי־נפש״
בלשון זילזול והמעסה, כשהם מתגלים
אצלנו.
לפי שעה אין לקואליציה הבלתי־קחשה של
שמיר־שרון־רבין־הרצוג שום יסוד לדאגה. מיס־פרם
של ״יפי־הנפש״ במקומנו עוד אינו גדול דיו
לסכן את שילטונם.
אבל — לתשומת־ליבם! — הוא הולך וגדל
בהדרגה ובהתמדה. באירופה כבר יודעים זאת ואף
מכבדים זאת. כאן עוד לא.
מי היה זה שאמר 2000 :שנות־גלות לא
הצליחו להביא לעולם יהודי מטומטם 40 .שנות
ממלכתיות, קוממיות וגאולה הצליחו. מעבר
למשוער.

סיפור פ שו ט
גם לי יש סיפור פשוט שאין לו כל קשר
ל״פסטיבל עגנון״ הנערך בשבועות אלה באוני-

אני מת...פו...צץ!!!
משירים.
ברסיטות שלנו, במלאות 100 שנה להולדתו של
הסופר הגדול.
לאחר אותה מסיבת־עיתונאים ירושלמית,
ישבתי במיסעדה סמוכה לצידו של מורה בבית־ספר
במיזרח ירושלים — אינני מציין את שמו כי
אינני רוצה שייעצר מחר — והוא סיפר לי את
הסיפור הבא.
לפני כשבוע ימים, באחד הבקרים, נכנסה
לבניין בית־הספר שבו הוא מלמד כיתת חיילים
ישראליים חמושים ברובים ובראשם סרן. המורה,
ועימו מנהל בית־הספר, קידמו את פני הבאים
ושאלו אותם למבוקשם. תשובתו של הקצין היתה
חד־משמעית וכנראה גם אופיינית: זאת הארץ
שלנו ואנחנו רשאים לעשות בה כראות עינינו.
ואם זה לא מוצא חן בעיניכם, אתם יכולים להזיז
את התחת שלכם ולעבור אל חוסיין.
כל זה — דיאלוג לא־שייקספירי בהחלט —
לעיניהם של עשרות התלמידים הסקרנים שיצאו
מכיתותיהם כדי לעקוב אחר המתרחש.
סיפור פשוט. לא דראמתי, לא מסעיר, לא כרוך
באבירות, בראשים מפוצחים ובעיניים שפוכות.
סתם סיפורה של השפלה קטנה ויומיומית של
מורה ומחנך ערבים — ערבים, לא נורא! —
לעיני תלמידיהם. סתם יום של חול באלטננילנר
של הרצל.
בעיקבות הסיפור, שנראה היה כי אפילו הנוגע
בדבר עצמו רואה בו מכה שאין מה לעשות כנגדה,
סיפר לי אותו מורה על קושי פדאגוגי שהוא נתקל
בו באחרונה.
הוא מתקשה, כך אמר, להסביר לתלמידיו שיש
גם יהודים טובים.
לא ...מגיבים הנערים והנערות בתמיהה ובאי-
אמון. יהודים טובים, זה לא יכול להיות...

וכאשר הוא מתעקש וחוזר ומסביר ומבחין
הבחנות ומבדיל הבדלות וכמעט שהוא משכנע
אותם, הם מנצחים אותו במישפט אחד ויחיד: אם
היו, כדבריו, יהודים טובים, הרי היינו רואים
אותם. ואנחנו הרי רק רואים כאן יהודים עם רובים
ואלות.
מה באמת לענות לנערים?
הבטחתי לאותו מורה שאבוא לבקר את התלמידים
שבבית־סיפרו. לא, לא כדי לשמש ״מוצג
חי״ של ״יהודי טוב״ ,כי אם כדי להבהיר לשומעי
כי כל הפורענויות הגדולות ביותר בהיסטוריה
ראשיתן בהכללות ובהסכמה כללית, מה שמכנים
היום על דרך החיוב בשם ״קונסנסוס״ ,בניגוד
גמור למאמרו הידוע(ידוע עדיין?) של אחד העם.
ערבי טוב, יהודי טוב.
המורה שלהם, של אותם נערים ונערות, הוא
מכל מקום אדם טוב. כך אומר להם, לתלמידים.
אולי אצליח במקום שלא הצליח הוא.

אנצא ר 3
רגישות לשונית מופלגת לא היתה למי שקרא
למחנות המעצר הפלסטיניים בשם אנצאר או,
בלשון רבים, אנצארים, אנצאר , 1א1צאר .2
אנצאר .3האם שמתם ליבכם כי כל אותיותיה של
המלה ״נאצים״ מצויות במילה זו ״אנצארים״.
בהיפוך־אותיות, כמובן. קוראים לכך בשם אנאג־ראם.
במסיבת־העיתונאים
שבה פתחנו לא חסר רגע
בלתי צפוי מראש. היה זה הרגע שבו הגיענובאורח פתאומי (רק אחר־כך למדתי שהדברים
כבר נתפרסמו קודם לכן באחד העיתונים) ,שדר
המופנה לוועד היוצרים הישראלים והפלסטינים
מאת 4סופרים ומשוררים פלסטיניים הכלואים
במחנה אנצאר ,3ובראשם מי ששימש עד יום
מעצרו יושב־ראש התאחדות הסופרים הערבים
בשטחים הכבושים, טאהה אל־מתווכל.
הם כותבים לנו כי חטאם היחיד הוא שהיו
״פעילים״(והכוונה אינה לפעילות בהנחת מיט־עני־חבלה,
כמובן) .ואני מאמין להם. הם כותבים
לנו כי חטאם הכבד ביותר היה שנפגשו איתנו,
הסופרים הישראלים, במיסגרת הדיונים על ״הסכם
השלום״ .ואינני רואה שום סיבה להטיל ספק
בריבריהם.
דיבריהם גלויים, יוצאים מן הלב, תמימים —
בהוראה היפה של מילה זו. אשרי העם שסופרים
ומשוררים כאלה לו. ביני לביני הירהרתי לא־אחת
כיצד הייתי אני מחזיק מעמד במין ״שמירון ״1
(מלשון שמיר ושרון) או ״כהנרון ( ״2כהנא ושרון),
אם נזכה, חס וחלילה, לראות גם שכאלה בארצנו
ביום מן הימים.
אינני מצטט את דיבריהם הנוראים על בית-
מעצר המתואר בשדר כ״שערו הראשי של הגיהינום״
.היד רועדת כשהיא מעתיקה את הדברים
על ״חיים על פירורי־לחם ועל שרירי־חמאה עם
ריבה וקצת שעועית ומים חמים ״.אני משתדל
שלא להאמין להם כשהם כותבים כי ״יותר מ־60
יום לא הורשינו להחליף את בגדינו.״
אני יודע כעת שיותר מ־ 15 סופרים ומשוררים
פלסטיניים חיים במחנה ריכוז או מעצר הנקרא
בשם א1צאר 3בנגב. אני מפנה את תשומת־ליבה
של אגודת הסופרים העברים בישראל, את תשו־מת־ליבה
של התאחדות הסופרים הכללית בישראל
ואת תשומת־ליבו של מועדון פא״ן לעובדה
זו ומבקש לשמוע מהם את תגובתם ומה בכוונתם
לעשות בנידון.
כאן ארשה לעצמי לצטט רק פיסקה אחת
ממיכתבם :״כולנו הושטנו לכם יד כדי שנרשום
יחד דף חדש בהיסטוריה של שני עמינו וכדי
להביא קץ לשפיכות הדמים. נכון שאנחנו כלואים
במידבר הנגב אך למרות החום הכבד והמייבש
אנחנו מבטיחים לכם כי הדיו בעטינו לא יתייבש
ושנמשיך לכתוב למען הצדק והשלום ...נכתוב
תמיד כדי לבטא את שאיפתנו הכנה לראות את
שלמה ואחמד משחקים יחד ולא את שלמה מוביל
את אחמד אל הכלא באמצע הלילה.״
בשבוע הבא אקרא דברים אלה מעל בימת
פסטיבל השירה הבינלאומי ברוטרדאם שבהולנד.
ואעשה זאת כפטריוט ישראלי.

אמנ !1אחינעמי

רוק בבית־הסוהר
רוק בבית הסוהר
מאת: יהונתן גפן
הוצאת ״ספרית מעריב״
הקושי הראשון שאני נתקל בו הוא בתיאור
היצירה הזאת, מפני שלמיטב זכרוני לא נתקלתי
עדיין בשום דבר דומה. אולי לא אחטא לאמת אם

אומר שזאת אוטוביוגרפיה קצרה של יונתן גפן,
הכתובה בצורה של פיזמון ללא מוסיקה. הוא
עצמו מתאר את הספר כך:
״רומן בפואמות, סיפור בשירים /על חייל
שהשתחרר ישר לתוך /תל־אביב של סוף שנות
השישים /וחיפש לו אב רוחני שיגיד /לו על מה
החיים /בזמן תוסס, בעיר בלי אלוהים...
רוק בבית הסוהר, כיוון שהוא ספר אוטוביוגרפי,
נוטה להיות נוסטאלגי. כיוון שכתב אותו
יונתן גפן, הוא גם מצחיק, משעשע, נחמד, קל
לקריאה, קצת עצוב, אירוני ולפעמים סאטירי.
זהו סיפורו של ישראלי צעיר, ילד־תנובה
ממישפחה טובה בעמק יזרעאל, הגומר את הצבא
ב־ .1969 הוא בא לתל־אביב, עיר האפשרויות
הבלתי־מוגבלות, כשלפניו שתי מטרות מוגדרות
היטב: ראשית, לחרות את ראשי־התיבות שלו על
אילן הנצה של השירה העברית, ושנית, מה שאולי
דחוף יותר: לאבר את בתוליו המתאחרים
במהירות האפשרית ובאווירה תרבותית (כיאה
למשורר בעל סטנדרטים גבוהים).
משוררנו מחפש את דרכו הנכונה בג׳ונגל
הקטן של תל אביב בשילהי שנות ה־ ,60 שנים
הנראות ליונתן גפן ולבני רורו, כשנים הנפליאות.
שנות ה״רוק״ ,שנות ילדי־הפרחים, תקופת
התיקוות ללא־מצרים, המגיעות לחופי־הארץ,
באיחור־מה, מאמריקה הגועשת במרד־הנעורים.
יונתן השקט התאכזב בין ריגבי אדמת־העמק
מאביו, שיצא בצוו התנועה לתרבות רעה של
״שליח״ ונמק בגולה הדוויה במלונות־פאר ויתר
המלכודות שהקפיטאליזם הבינלאומי לוכד בהן

יהונתן גפן: משורר ראשון לא שוכחים
את האידיאליסטים שנתלשו מן ההגשמה וטבעו
בעסקונה.
מאוכזב מן הצביעות בחיי אביו־מולידו —
הוא מחפש חלקי־חילוף אבהיים בין כסית לכיכר־דיזנגוף.
נפשו הצעירה והרגישה נקרעת בין זיו
פניהם של משוררינו הלאומיים, הטובלים
בקוניאק זול, לבין קיסמם הניהיליסטי של מיני
״גורו״ אוואנגרדיים יותר, האפופים עשן חשיש
משגע. ברקע לבטיו המיטאפיזיים מהמם אותו
קצב הרוק, המבטיח גאולה מיידית בדציבלים
גבוהים. אחרי השקט הפאסטוראלי של ילדותו
החקלאית, שנים שבהן שמע את היבול החלוצי
צומח, בין געיה של פרה ציונית לרחש ברוח, נכנס
גיבורנו ברגל רועדת, אך חפצה, לדור הרעש
הבלתי־נסלח. כל העניין מקסים אותו.
חיפושיו של המשורר אחרי אבות רוחניים שימציאו
לו תשובות מן המוכן, יפגישו את הקורא
הסקרן בדמויות מפורסמות, המוסתרות בצעיפים
שקופים של זהירות מדלית, כנתן אלתרמן, יונתן
רטוש ואורי זוהר. וכמובן, באותה הזדמנות, גם
ב״חצרות״ המקיפות אותם רבנים.
אך, אללי לי: שנות ה־ 70 הרעות אורבות
בפתח: דור הרוק וה״נפס״ נבלע בגלי המאטריא־ליזם
וההתבגרות. הגורו הפסיכארלי והמסטול
חוזר בתשובה ...ההבטחה הוורודה של הפיתרון
הקל והמיידי נמוגה. משוררנו מוצא את עצמו
מאחורי סורגיה האיתנים של המציאות(שהצליח
להסיח דעתו ממנה בשנת 69 הנפלאה) .בקיצור:
חק בביח הסוהר.

שר ססריבשת׳ רפרסות צפריר חפירה חברם1רנ1ש רוברט ולטש• המנוח שאל אותי פעם(כשעל
שפתיו חיוך דק שנסתר לגמרי מעיני באותו
רגע) ,״כיצד אומרים בעברית רפלכסיה, או רפי
לקטיביות?״
חשבתי וניסיתי למצוא מקבילה ומשלא הצלחתי
הבטחתי לו שתוך כמה ימים אמצא את
המילה הנכונה והמתאימה ביותר, שנשמטה
מזיכרוני. כמובן, הדבר לא עלה בירי ובשום
מילון לא מצאתי תרגום מספק. כשנפגשנו,
אמרתי לו זאת והוא הצניע חיוך ולא אמר דבר.
כיום, כשאני מהרהר בכך, אני מקשר את
השיחה הזו באחרת, כמה שנים לאחר מכן, עם
שני סופרים ישראלים, אחר מהם מתרגם מחונן,
אשר טענו כי לכל מילה לועזית יש מקבילה
בעברית, או שבמיקרה יוצא־הדופן, ניתן להחליף
מילה במישפט או צירוף זה או אחר שישקף
באופן נאמן את המקור. זכרתי את השיחה עם
ולטש, אשר נפטר בינתיים בבית־אעת בירושלים,
ודחקתי את אחד הסופרים (המתרג?)
אל הקיר. שאלתי אותו מדוע לא ניתן לתרגם
את ״רוח הדברים״ ,את האירוניה של אוסקר
ויילד, למשל, לשפה אחרת. האין זאת משום
שלכל שפה יש אופי מסוים ומשוקעים בה
מירבצים של היסטוריה ותרבות המקנים לה את
אופיה המיוחד וכו׳ וכי. הלה השיב לי בתנופה
גדולה ובהתרגשות כנה, פאטריוטית, כי ״גם
את שיר השירים אי׳ אפשר לתרגם, במלואו,
לשום שפה ״.בכך הסתיים כמובן הוויכוח משום
שהוא הוכיח את טענתי.
באשר למילה רפלכסיה, על הטיותיה, הדברים
מורכבים עוד יותר, כפי שרמז ד״ר ולטש,
בחיוכו הרפלקסיבי. הרי אחד הטיעונים האנטישמיים
המובהקים של אנשים כריכארד ואגנר
היה שהיהודים הם עם רפלקסיבי, שניתק מהקרקע,
שאיבד את שורשיו, את הספונטאניות
היצירתית, את החיוניות הבריאה, האורגנית
של גזעים חזקים יותר. היהודי מסובך מדי,
מלאכותי, במילה אחת: רפלקטיבי. ההאשמה
הזו מדברת כמובן לליבנו, מדוע נסתיר זאת?
הרי אנו כולנו בעלי־השראה, מהמלאכותיות
הצבועה התנערנו משכבר ועתה אנו גורסים
סיגנון של כנות ברוטאלית נוסח ״אז בוא ואני
אגיד לך״ (עם טפיחה מלווה על השכם) .מה לנו
וליהודים הללו. אנשים פשוטים וישרים אנחנו.
ביתר רצינות, כיצד נפטרנו מהתבונה המיוחדת
הזו, שיוחסה לנו, שהיתה — לטוב ולרע —
באמתחתנו?
בשורש התופעה יש אולי צירוף של כמה
גורמים: השפה עצמה, אשר, לטענתו המפולפלת
כפפריקה של ארתור קסטלר, הסרות לה
1000 שנות תרבות אירופה. יש בכך מידה של
אמת. הוסף על כך את העמדה הנפשית של העם
היהודי אחרי(אך גם לקראת) השואה: תפישת
הממד הרפלקטיבי — בצדק! אז — :כמין מותרות
לנוכח הצורך בפעולה, בסידרה של פעולות
דחופות, וסכנת המוות הכרוכה בהירהורים
האמלטיים ושירטוט מעגלים ארכימדיים בחול.
לשני הגורמים האלה ראוי אולי להוסיף אחד
נוסף: האופנה האקסיסטנציאלית של שנות ה־
50 וה־ 60 שמצאה לה אחיזה נאמנה, במובן
מסוים, במקומותינו.
אולי הדבר מסביר מזווית חרשה גם את החיבה
והאהדה של סארטר, בשעתו, לישראל. מי
שיקרא את חיבורו המפורסם על היהודי ״האותנטי״
ו״הבלתי־אותנטי״ ,בימים אלה, יופתע
אולי להיווכח שאותה חיבה מפורסמת לעם
היהודי אינה כה חד־משמעית ופשוטה. הרי
סארטר היה בן אלזס. מישהו כבר עמד פעם על
התכיפות המשונה של הביטוי ״ארי״ — עם
ובלי מרכאות — בעיקר בלעדיהן, באותו חיבור,
אשר נכתב במהלך מילחמת־העולם השניה(
.אך זו רק דוגמה אחת; יש שם שפע הערות
מדהימות. בין השאר, על כיעורו של היהודי, על
אוזניו הבולטות, על היעדר־החן אצל האשה
היהודיה. פתאום אתה נזכר בהערה קצרה, ביו*
רונרט ולטש: מסאי, עורך והעה־רישת,
ם החונ הפראנא• שהנודעים ביוצא•! הם פתץ
קפקא,הונו בתסן ום אבס בחד.אתיו של הפי־לוסוף
והססא• פליבס ולטש. שלם רבות בתב
ל.האדץ י ממקום שיבתו בל 11 דון.

מן־המילחמה שלו שהופיע רק באחרונה, על
״יהודי קטן״ ,אומלל, שראה ברכבת לחזית).
פתחתי במילה ״של ולטש״ ולא הצגתי
מקבילה עברית, ל״רפלכסיה״ .שהרי מדובר
בעולם ומלואו שמילה אחת, צנועה, מייצגת.
הלוך־רוח, תכונת־נפש ואופי שהאקדמיה ללשון
אינה יכולה לשנות בקולמוסה, למצוא ולתקן
באחת. משהו עמוק וסבוך שההיעדר הל־שוני־סמנטי
רק מעיד על חסרונו, כמעין סימ־פטום״.אך
מי שיתבונן במילה זו בתשומת־הלב
שלה היא ראויה, מי שיבחן את הממד הרפי
לקטיבי של הספרות והיצירה בכלל (מהאופי
ה״מהורהר״ של המסות של מונטיין ועד אריג
השתי וערב — רפלקטיביות/ספונטאניות —
שבבסיס ספרו הגדול של פרוסט) ממילא יעלה
בחכתו את משמעותו של המושג.

בעייתיות השיבה
מי שמצוי בספריו של ז׳אק דרירה, הוגה־הריעות
הצרפתי(יהודי, יוצא צפון־אפריקה),
יודע מן הסתם כי אחד העיסוקים החביבים עליו
הוא ניתוח כתביו של ז׳אן ז׳אק רוסו. לכאורה,
החשיבות שמיחס דרידה לרעיונותיו של רוסו
והשיטה הדקדקנית־פילפולית שבה הוא חוזר
ודש בהם שוב ושוב (כאילו היה איש מעבדה
השב ללא לאות על אותו ניסוי, או, בהתחשב
ברקע המסורתי שלו, תלמיד־ישיבה המשנן דף־
גמרא) ,מעידות על כפייתיות לשמה. אולם
דרידה, כמו הצרעות של מנדלשטאם, נוקב חורים
עמוקים וימדוייקים בקרקע שעליה הוא
עומד ומצליח לדלות משהו משמעותי בכל קי־תח.
בעיית
השיבה אל הטבע, אל המקור ואל
הפשטות האותנטית, נושא רוסואי מובהק מאין
כמוהו, מהווה דוגמה אופיינית לשיטתו של
ז׳אק דרידה, לאופן שבו הוא ממיס ומפרק לגורמיה
תפישה, או בעצם, רעיון, שהוא מרכזי כל־כך
לתקופתנו: שהרי כל התנועות המהפכניות
גרסו שיבה כלשהי אל טבע כלשהו. מהבחינה
המופשטת (להבדיל מההיסטורית והמוסרית),
אין פער משמעותי בין כל אותן שיבות ותשובות
והאידיאלים שהעמידו לנגד עיניהן:
הרומאנטיזציה והאידיאליזציה של האיכר הרוסי,
או, מאוחר יותר, פועל־התעשיה, אינה שונה
מההטפה לשיבה לאותנטיות דתית צרופה,
בקום שבאיראן או בקריית־ארבע שביהודה(אין
זה אלא שיא האירוניה, אם כן, שהחזרה-
בתשובה, היהורית והמוסלמית, הינה מהבחינה
העקרונית בעלת אופי מודרני ומערבי מובהק!).
אם נשוב, עם הדלי והכף למיגרש־המשחקים
שלנו, ניווכח כי המאבק הגדול בין הכנענים
והזרם המרכזי בשנות ה־ 50 נסב אף הוא סביב
השאלה: עד היכן(לאיזו תקופה היסטורית) יש
לשוב. כלומר, המגמה עצמה לא הועמדה בספק
והכנענות מיקמה אף היא את מוקד הישות
באיזה שהוא דגם ארכאי אידיאלי, אשר, לאחר
שיוסרו ממנו כל הסיגים שדבקו בו במהלך
ההיסטוריה, יבער מחדש וילהיט לבבות שהועם
בירקם (האם הפרספקטיבה ההיסטורית מציגה
את הכנענות כלהטוט טרפז פרדוקסאלי שבו
היהדות עצמה מוקעת כהתבוללות?) .דומני
שהבעייתיות של השיבה היא הגלעין האירוני,
המריר, של הסרט הצרפתי דאן רה פלורט; הסרט
אינו מרפה מהשאלה: האם השיבה אל הטבע
— אל חיי־הכפר ועבודת־האדמה שהם, כביכול,
נפלאים, פשוטים ובעיקר ישרים ומוסריים
כל״כך, לעומת חיי־הכרך המלאכותיים הפוגמים
בגוף ובנפש — היא מן האפשר?
בתחום הספרות החדשה, גם כשאין מדובר
בהטפה נאיבית לשיבה זו או אחרת, ניתן לזהות
תפישה, או מנגנון חשיבתי, הנובעים מאותו
מקור, בכל פעם שאנו מגלים כי הנוכחות החזקה
ביותר, מוקד הישות, מזוהה עם דמויות
פשוטות, מוצקות יחסית, הניצבות בלב ליבה
של צנטריפוגה דימיונית המפיצה לכל עבר
יסודות מנוכרים(״מסובכים״) ,שהם, משום כך,
בעלי מישקל סגולי נמוך ואופי שולי. אני
מהרהר, למשל, בהצגה השלילית של הדור
המשונה ש״פרש מהציבור״ למקום נידח ואיבד
את תגי הזיהוי והשיוך היהודיים ביצירתו האחרונה
של יעקב שבתאי: או, דוגמה נוספת, בה־טסת/השלכת
העולה המכוערת מרוסיה אל מעבר
לחומת ברלין המזרחית במזלכו. היה כמובן
מי שמצא בקטע אחרון זה ביטוי לסובלנות
חדשה.

הם אומרים...חה הן א 1חרות...חה הם אוחרים״-הה הן *וומרות...נזה
ציון צפריר, העולם הזה

שאול עמור:

מאיר שיטריח:

אהרון הראל:

,.המהבו במעה־ דחוו ..המוורו מגסה רננות ,,לא העדנת׳ שיהיו כאלה
אותי קדימה בליכוד!״ מודל בדגם שלי!׳׳ התפתחויות דראמתיות!׳׳
מאז נכנס אהרון הראל לתפקידו -או שמא זה צירוף
מיקרים -רועשת רשות־השידור, שעליה הופקד. בשבוע
האחרון התפטרו מתפקידיהם, בקולי־קולות, מנהל הרדיו
גידעון לב״ארי ושני כתבים בכירים -שלום קיטל ודויד
מרגלית. שאלתי את הראל לשלומו, אחרי השבוע הסוער
בממלכתו.
שלומי לא עד כדי כך גרוע.

מיד אחרי היום הרגיעי, שייזכר כ״יום המהפך״ במיפ-
לגת״העבודה, התחילו מכריי מהמיפלגה המתחרה לרזי־נבא
:״זה יכניס את שאול עמור לכנסת הבאה!״
ההסבר נשמע הגיוני: שאול עמור, העומד בראש מועצת
מיגדל־העמק, הוא־הוא התשובה הנראית״לעין מבין
המועמדים לרשימת־חרות לכנסת הבאה. עמור, כנראה,
אינו שאנן: את השיחה קבע בשיחת״טלפון ממכוניתו, תוך
כדי חריש עמוק בסניפי״חרות בארץ. אשתו האקזוטית,
סוזן, סיפרה שהיא צמודה אליו לאורך כל המירוץ.

• אז מה? המערך הגדיל את סיכוייך להיות חבר־כנסת
מטעם הליכוד?
אני מסכים עם זה שהמערך עשה מהפך מבחינת פנים חדשות.
נכון הוא שיש כמה נציגים בולטים של ערי־פיתוח: אלי דיין, עמיר
פרץ. לכן אין כל ספק שגם הליכוד חייב להכניס פנים חדשות,

כתשובה.

• האתה חש טוב יותר אחרי היום הרביעי?
מיפלגות אני מרגיש שמה שקרה עשוי לדחוף אותי קדימה. המערך הבין,
כנראה, שהקולות של ערי־הפיתוח יכריעו את הבחירות. הליכוד
הבין זאת כבר לפני 10 שנים. אני מאמין שבליכוד יבינו ששאול
עמור, כמי שעומד בראש ערי־הפיתוח, מייצג חצי מיליון תושבים!

• כמה שנים אתה מכהן כראש מועצת מיגדל
העמק?
10 שנים, שבהן עבר המקום מהפך: נוסדה בו תעשייה, השקענו
בחינוך. ביום הרביעי יגיע ראש־הממשלה יצחק שמיר ויכריז על
מיגדל־העמק כעל עיר — לא עוד מועצה!

• איחוליי. זה בוודאי יגביר עוד יותר את סיכוייך.
כן, אבל אני לא מפסיק לרוץ ברחבי הארץ — אני ממשיך
(רפנה ברק)
במלוא המרץ!

53 1 8

שאול עמור, אין זה סוד, עתיד להיכנס לרשימת חרות
לכנסת במישבצת שפינה מאיר שיטרית מיבנה לטובת
גיזברות הסוכנות. במשך שנים רבות, משרצו להדגים את
הצלחת הליכוד בקריאת המפה הפוליטית ובהכרת החשיי
בות של ערי״הפיתוח, הציבור המיזרחי, הצעירים, אנשים
שאפתניים, אמרו שתי טילים :״מאיר שיטרית״ .גם השיחה
עם הגיזבר הטרי התנהלה ממכוניתו. אלא מה.

• המערך מנסה לחקות את הצלחתך?
כן, אין לי ספק. זה בדיוק מה שהם מנסים לעשות — לכנות
מודלים על פי הדגם שלי. הרי אני כמעט הגעתי בזמנו למערך,
אלא שאז המערך סגר את הדלתות לפניי ולפני אנשים כמוני.
האמת היא שאני שמח שהחברה האלה ואלי דיין, עמיר פרץ,
שימעון שיטרית) נכנסו לרשימת־המערך לכנסת. סוף־סוף קיבלו
שם שכל!

• אינך מודאג שזה יעלה את סיכויי המערך בבחירות
הקרובות?
לא, מפני שרוב החבר׳ה שהזכרת מזוהים כיונים, יונים מובהקות.
יוניות לא מדברת לקהל שאני מדבר אליו. למערך יקה עוד
10 שנים, לפחות, כדי שהחברה האלה יהוו, כמו בליכוד, את
השיכבה הממשיכה.

• נראה כאילו כולם נוטשים את הספינה, מתפטרים.

כולם׳ האמת היא שהצטרפו כאן שני גורמים.
ראשית, אנחנו לפני בחירות. על פי חוק־הבחירות, היינו חייבים
להוריד כמה תוכניות ולשנות את תוכנן של תוכניות אחרות.
למשל, שינינו את אופייה של מסך־איש׳ בטלוויזיה. זה תהליך
הקורה לפני כל מערכת־בחירות, ובכל פעם שוכחים מה קרה
בפעם שעברה. פתאום מציגים זאת כ״פגיעה בדמוקרטיה״.
שנית, התחלנו — אורי פורת ואני — .לעשות בדק־בית
ברשות. הרעיון הוא בעצם לקצץ באבטלה הסמויה, לקצץ בשעות
הנוספות, להוריד את מיספר העובדים ברשות.

• אתה מתכוון לאמר :״לפטר:״
כן, כן, לפטר, בהחלט. המגמה היא, לאו־רווקא, לפטר, אלא
לאפשר לחלק מהעובדים לפרוש מרצון.

• אתה מבוהל מההתפתחויות הרעשניות?
מבוהל? מעולם לא!

• צפית שכך יגיבו לפעילותך?
לא, לא. לא חשבתי שכבר בחורש הראשון אצטרך לטפל
בכאלה משברים. אני מצטער מאוד מעזיבתו של מנהל הרריו,
גירעון לב־ארי. הופתעתי מכך מאוד. לא מכבר ביקרתי עם אורי

מיפלגות

שידור

• בעצם נוצר מצב אבסורדי: רשימת-המערך לכנסת
משופעת בנציגי ערי־יפיתוח והציבור המיזרחי,
ואילו רשימת הליכוד עשויה להיות גדושה בנסיכים
— דן מרידוד, בני בגין, בנימין נתניהו ועוד.
ראשית, נסיכים׳אינם פסולים. אבל ניזכר בבחירות הקודמות
בחרות: אף נסיך אחר לא עבר את השביעיות!

פורת ברדיו והשניים — לב־ארי ופורת — שפעו מחמאות זה
כלפי זה.
בכנות, לא הערכתי שיהיו כאלה התפתחויות דראמתיות. אני
מופתע מעוצמת־המשבר.

• זה מרתיע אותך מפעילות מוגברת?

• היית מבנה את מה שקרה שמערך ״הצתה מאוחרת״?

פעילותך היא חלק מתוכנית־הבראה מוגדרת
ברשות?

זוהי בהחלט הצתה מאוחרת, הצתה מאוחרת מאוד. סוף־סוף
הבינו שם שעדות־המיזרח שינו את אורודההצבעה שלהם, והם
שיקבעו את התוצאות בבחירות. השילטון אינו מובטח לנצח לשום
מיפלגה, ואני מאמין שנרכיב רשימה שתתחרה ברשימת המערך.

מה שקרה לא היה חלק מתוכנית־הבראה, אבל מכיוון שזה כבר
התחיל לקרות, אפעל למען קיצוץ במיספר העובדים, כדי שאוכל
לשלם תוספות־שכר לעובדים אחרים. כך לא ייאלצו עובדי־הרשות
לעסוק בחלטורות. זהו הכיוון של תוכנית״ההבראה המת(דפנה
ברק)

גבשת•

(דפנה ברקן

ג ד עקוב:,

גון־גרוס:

*גדוק(״פי^לה״) ע ב: ,

,.שילמנו אז את אותו אם רא מתכננים,. ,גם הרב מדובביץ
המחיר כמו האחרים!״ זו התעצבנות־נטו!״ שותה וודקה -סמירנוך!״

הם יוצאים לחופש בהמוניהם. השבוע -תלמידי חטי״
בת־הביניים והתיכון, ובשבוע הבא -כל שאר תלמידי-
ישראל.
איך מתארגנים ההורים לתישעה שבועות חופשי איך זה
משנה את חיי היום־יום, שאלתי את ציפי גון־גרוס, אשה־עובדת
ואם לארבעה ילדים.
ברגע שמתחיל החופש יוצאים מהדעת. אבל תיכף אחרי זה
יושבים לקבל החלטות.
אצלנו הילדים מסודרים לשלושת השבועות הראשונים של
החופש. מיספר אחת יוצאת למחנה של הצופים. מיספר שניים יוצא
לקייטנה, ומיספר שלוש וארבע לקייטנה עירונית.
שלושה שבועות שקט להורים, ואתר״כך מתחיל המדור לחיפוש
קרובים. מכרים בבל הקרובים והידידים שאי״פעם עברו להתיישבות
העובדת, ושולחים את הילדים לכמה ימים לכל אחד מהם.
אחר־כך, כשכולם שוב בבית, מתחיל הסיפור. פעמיים בשבוע
הולכים לבריכה, ופעם לקולנוע ופעם לתיאטרון, וחוזר חלילה.

• כמה ימי־עבודה תפסידי בגלל חופשת הילדים?
כבר ביקשתי חופשה של שבועיים ממקום־העבודה שלי, אבל
אני מניחה שמלבר החופשה אצטרך להיעדר פה ושם מן העבודה.
הסיפור האחרון שעובר מפה לאוזן הוא הסיפור של שתי
הדירות בבית ״גן העיר״ ,אשר ניתנו לשרים גד יעקובי
ויצחק מודעי במשהו כמו חצי״חינם.

פרשות

• ומה בקשר לבעל, באותו העניין? גם הוא יפסיד
ימי־עבודה?
אני לא יודעת אם הוא יפסיד, אבל ברור שלפעמים, כשלא

• נו, מה איכפת לך שיסעו קצת לבלות?
איכפת לי מאוד וגם לך, אם את שותה משקאות אלכוהוליים,
צריך להיות איכפת. על כל טיול שלהם את משלמת. באופן
אוטומטי מחיר המשקה עולה. וזה רק דבר אחד. מה שמעצבן אותי
במיוחד זה שידוע לכולם כבר שנים רבות שהרבי מלובביץ שותה

חופש

עם־ישראל אוהב סיפורים כאלה, ולא תמיד טורח
לבדוק אותם. מי שלקח על עצמו את הבדיקה באופן אישי
הוא עקיבא נוף, שהחליט להתלונן.
ביקשתי את תגובתו של השר יעקובי על תלונתו של
עקיבא נוף.
אני מייעץ לעקיבא נוף שיחפש לו מרכבה בטוחה ומהירה יותר,
שאולי תוביל אותו לפאנל, במרכאות, של תנועת־החרות בכנסת,
מאשר החמור הצולע הזה.

• יש לך איזו עצה לאמהות הדשות, שילדיהן
יוצאים לחופש?

הדברים הובהרו לא פעם, הן על־ידי החברה והן על־ידי. בתקופה
שבה קנינו את הדירה, כלומר לפני שנתיים, היה המחיר
שאנחנו שילמנו בדיוק המחיר אשר נתבע מכל קונה אחר בבית
(דניאלה שמי)
הזה•

העצה היא לתכנן את החופשה. אם יש חודשיים בלתי־מתוכננים,
זה הופך להתעצבנות־נסו גם מצד ההורים וגם מצד
הילדים. אבל אם מתכננים ומפרידים בין המחנות, אפשר אפילו
ליהנות מחלקים של החודשיים, ולראות באופק איך ה־ז בספטמבר
ודניאלה שמי)
מתקרב.

• חמור?

כאשר אנחנו אוכלים בביתנו סטיק מבשר אוסטרלי או
קציצה מבשר רומני, זה סימן שכמה רבנים־מכשירים
מטיילים להם באוסטרליה וברומניה.
הרבנות שלנו אינה סומכת על זרים, והיא שולחת את
נציגיה לטיולים בעולם כדי שיבדקו מאכלים המיובאים
ארצה.
עכשיו שמעתי שגם על משקאות אלכוהוליים הם
התלבשו. פניתי אל יצחק (״פיצלה״) צבי, ייבואן משקאות
אלכוהוליים, ושאלתי אם פנו אליו בדרישות.
כמובן, עכשיו הם החליטו שהוודקה סמיתנף והוויסקי ני׳ אנר בי
זקוקים לבדיקה יסודית בחו״ל, לפני הבאתם ארצה.

תהיה ברירה, הוא ייאלץ לסחוב איתו למקום־עבודתו ילר אחד או
שניים.

כל הזמן וודקה סמירננף, ועד עכשיו זה היה די כשר בשבילו. אבל
החבר׳ה מכאן מחפשים להם אפיקי־טיול חדשים בעולם.

• כמה יעלה ל ד החופש הזה?
עוד לא עשיתי חשבון מרוייק, אבל ברור שהוא יעלה הון.
הקייטנות יקרות, ואחרי הקייטנות באים הסרטים וההצגות
והטיולים והגלידות והתערובות ודמי-הכיס המוגדלים.

• ואם תגיד שאתה מצפצף על הכשרות?
אני יכול לצפצף, אבל אז כל בתי־המלון יפסיקו לקנות אצלי,
וגם כל מי שנחשבים מסורתיים, שהם קהל־קונים נכבד מאוד.

• כמילים אחרות, אין לך דרך להתנגד להם.
מוכרחים למצוא דרך, כי אחרת בכל יום הם ירצו הכשר למשהו
אחר. שמעתי שעכשיו מתחשק להם לנסוע קצת לצרפת, ועל־כן
הם החליטו לבדוק את הכשרות של המים המינראליים.

• אז תעשו משהו, אתם, הייבואנים?
עכשיו אנחנו חושבים, ואני מניח שלא תהיה ברירה אלא לפנות
(דניאלה שמי)
לבג״ז•

הו רו ס הו ס מרים בנימיני

מזל ה חוד ש:

סרטן
מה צבו׳ השנה לסרטנים*

מקומם. כישרון ודימיון לא חסרים להם,
ובעזרתם הם יצליחו לבסס שוב את מקומם
וליהנות מהצלחות חדשות, אלא שהפעם
יהיו אלה כיוונים או תחומים אחרים. מאלה
שבהם עסקו קודם לכן. דרושה רק סבלנות
ואמונה.
מה עומד לקרות לבני מזל סרטן בשנת
88־!89

בימים אלה נמצאים שבתאי ואוראנוס
בנסיגה. הם חוזרים למזל קשת לכמה
חודשים, לפני שיעשו את המהלך הסופי
למזל גדי. אוראנוס ישהה שם שבע שנים
ואילו שבתאי -שלוש שנים. מכיוון
שמדובר בשטח כל״כך רגיש כמו נישואין
ושותפויות, כדאי להבין מה באמת הולך
לקרות להם ולמה עליהם להתכונן.
שבתאי זקוק למיסגרת קבועה, יציבה
ומוכרת. לעומתו שובר אוראנוס ומנתץ כל
מיסגרת. זהו הכוכב המפעיל את המרדנות,
את חיפוש החופש, העצמאות והאינדי-
ווידואליות. הוא אינו מוכן ללכת בתלם
ומחפש דרכים חדשות. לשם כך הוא עושה
מהפכות, ומביא לניתוקים ושינויים בלתי־צפויים.

שבתא
ואוואנוס
עובדים רביח השביע
שדסו־טן. שבתא
זקוק למיסגוווז.
אוואנוס מנתץ אותן1 .
איו יתיישבו הדברים?

בחודש פברואר היה מעבר דראמתי
וחשוב של הכוכבים שבתאי ואוראנוס,
ממזל קשת למזל גדי. כלומר מהבית השישי
שלהם (בית העבודה והבריאות) לבית
השביעי(שותפויות, נישואין, אויבים גלויים
והתייחסות לזולת) .למעבר כה חשוב אי-
אפשר שלא לייחס מישקל. ואכן, בני סרטן
הרגישו היטב את השפעת המעבר, למרות
שהתבצע במעלות הראשונות של מזל גדי.

איך יושפעו בני מזל סרטן משני גורמים
אלה, המנוגדים באופיים, אשר ישבו בבית
השביעי שלהם! שהרי בני סרטן מחפשים
ביטחון, שייכות, יציבות וקביעות. השנים
הבאות יהיו מאופיינות בסתירות. הם
ימצאו שהדברים אינם פשוטים כל־כך
וההתלבטות בין שני צרכים מנוגדים, בין
אהבת־הבית והמיסגרת הקבועה לבין
הצורך בעצמאות, לא תהיה קלה.

ה 22-או ה־ 23 מפגישים אתכם עם בני המין
השני, אך הפגישה מרמת לתיסכול ולמבוכה.
היחס אליכם אינו
ברור, וצריך להמתין ב סבלנות
בשבועיים לפני
שהדברים ביניכם יתבררו.
בתחום הכספי עומד
לחול שיפוד באופן
מפתיע והוא יבוא ממקור
רחוק. כל מה שק21ב
מרס -
שור לענייני בריומת ש*
20באפ רי ל
לכם ושל הקרובים ל-
כם, יהיה בעייתי השבוע,
ויש לתת על כך א ת הדעת ולגשת
בדחיפות לבדיקות רפואיות ולטיפול.

הבריאות שוב סטדדה אתכם ב־ן ר.־ 22ל־ 24 נד
חודש רצו להח״חס ברצינות לתופעות חדינוח
פרשה מחודשת נד 25 או
ב־ 26 חנחס לבם לחשוב
ברציווח על חידוש קשרם
שנותקו. אך ברגע זה
לא רצוי לבצע צעד מה.
ב׳ שפו יהיה פרידה. אס
תמתינו שלושה שבועות,
התמונה תהיה ברורה. ולפחות
לא ׳נרם נזק לשאר
הקשרים שבהם אתם מעורבים.
הכספים שאתם
מוציאים נורמים חור בתקציב. מומלץ להדק את
החנורה ולהימנע מרכישות לא־הכרחיוח.

המתח שבו אתם חיים בתקופה האחרונה
עולה השבוע ואתם מתלבטים בקשר לע-
תידכם המיקצועי ובקשר
לבריאותם של בני-
מישפחה. המתח הרב
גורם לכם להתפרץ ול קלקל
יחסים, במיוחד
עם אנשים שהשפעתם
חשובה. ה 26-וה״27
יהיו קשים במיוחד.
מתלקחות מריבות בג 21ב
מ אי ־
20 ביוני
לל עניינים פעוטים ו-
חסרי־חשיבות. התקו פה
המלחיצה עומדת לחלוף תוך זמן קצר
ויימצאו פיתרונות לבעיות שמציקות לכם.

אתם מוכרים כבעלי זיכחן טוב. אילם השבוע
אתם שוכחים וסתבלבלם ומכעיסים בכך את
הקרוב־ס אליכם. ממהרים
להאשים אתכם בהאשמות
שאינן צודקות. הרגישות
שלבם. זמצב־הרוח
הבבד מקשים עליכם לקבל
ביקורת. ילדים, שנרמז
לדאנה במישפתה, הול־כים
וסחחזק־ם ואתם מו
2ביוו
ד ם להיות רגועים יותר. יש
20 בי ולי
לשים לב שלא להשאיר
חחפוח במקום שאליו יוכח
להגיע יש נסיה להתבלבל נלחת מינון לא־נסן
או לטעות בתרופה. הק ש ח מאוד והיו זהיר־ס!

נסיעה שתקיימו ב״ 22 או ב-נ 2בחודש עלולה
לגרום אכזבה. תקלות ואי-הבגות מונ עות
את ההישגים שלמענם
חתרתם. אתם ע ייפים,
חלשים ומחוס-
רי-מרץ. קצת קשה ל שכנע
את האנשים הקובעים
את עתידכם
המיקצועי שהצעותיכם
אמנם טובות, אתם מר גישים
שאיבדתם מעט
מהשליטה שהיתה לכם
בחודשים האחרונים.
למרות הקשיים, העיכובים והתקלות אינם
רציניים ולא ישפיעו על עתידכם המיקצועי.

ססם־כסף עשוי להניע בין ה־ 22ר־ 24 בחודש. זה
אמנם ילווה בכעס ובהתשת־ק־פוח, אבל לאחר
בירור תקבלו את המניע ד
כס, מה שמאד יעזור לכם,
לאחר הקש״ס הכלכליים
שעברחס בתקזפה האוד
חנה. ה־ 25 בחודש אינו
מתאים לנסישח, אירזח או
ביקזריס. זח 1יום לא־קל
נדצר להישאר בבית ולעח.
22ב או גו ס ס -
ביחסים עם הסביבה אתם
22בספסמבר
מסהדם להתפרץ !להניע
למסקנות נמהרות וקיצזד
יוה מדי. נסו להיות רנזעים ולשמור על עצביכם.
אץ זה הזמן לבצע שינו״ בשום שטח בחיים.

בשורה לא״קלה עלולה להגיע בין ת 24-ל*26
בחודש. אתם חשים עייפות ודאגה לברי אותכם
או בריאותם
של הורים. בעבודה א תם
נדרשים לעבוד שעות
נוטפות ואולי נם
למלא תפקיד של מי
שנעדר מהעבודה, אך
דעו שבקרוב תיזכו להצעה
מעניינת ויוקר ^

תית, הקשורה לקידוט־י
ז £1811? 1ח 8
בם. ביחסים עם ההנ הלה
או כל סמבות ש היא
כדאי שמהיו זהירים. הסקס, תכונה
שבח אתם מצטיינים, חשוב בתקופה זו.

נסיעה לחו״ל עולה על הפרק .׳תבן שתמצאו ררך
טיבה להנשים תוכניות ושאיפות •שוות. אך צדך
לתכנן הכל ביסנדנח ובאי־טינת
משום שאנשיס מסר
ימים רנאים את החמננה רק
בחלקה. לשמת ואח. בחד
דש הבא יהי! הדברים קלים
ינחר. ליסודם באיס
עכשיו בחשבנן נאחס יכר
לים לחשוב על תחום חרש
ומעניין שבו חובלו ד
השתלם. אלה שקשורים
במישפטים צדכים להיות
זהירים מאוד. אי־הבעח יכולות לעלוח לכם
ביוקר. מומלץ להיזהר שלא לעבור על החוק.

בעיות כספיות שבות להסריד אתבם. הלחץ
שבו אתם נתונים יכול להביא אתפס ל החלטות
לא נכונות.
כספי המישפחה אמו רים
לעזור לבם. אל תנסו
להיעזר במקורות
אחרים. אין זה הזמן ל בצע
עיסקות או לרכוש
רכישות חדשות. יתב רר
ששילמתם הרבה יו תר
ממה שדרוש ולא
? 2בנובמבר ־
20 בדצמ בר
תוכלו ליהנות מהרכישה.
בריאותם של קרו בים
דורשת התייחסות. הנטיה להשמין
גוברת השבוע, וכדאי להקפיד על מישטר.

תאוחיו

זה זמן רב נאבקים בני מזל סרטן
ומתמודדים עם חיי היומיום. בשנים
האחרונות זה כבר הפך להרגל. בכל פעם צץ
איזשהו קושי ממקור לא צפוי ושוב מוצאים
את עצמם בני מזל סרטן צוללים לקראת
המשימה הבאה, שאותה עליהם לעבור.
בשנים האחרונות הם סבלו מבעיות בריאות
שלהם ושל בני״מישפחה קרובים. ולגביהם
לא רק שאין הבדל אם זה קורה להם או לבן
מישפחה, הם היו מעדיפים שזה יפגע בהם
ורק לא ביקרים להם.
נקודה נוספת שהיוותה לגביהם בעייה
היתה העבודה. גם בשטח זה לא חסרו
בעיות. הם אמנם ניסו לעבור את התקופה
ללא שינויים, ולהמשיך כאילו כלום לא
קרה, אך זו היתה משימה בלתי־אפשרית,
ובסופו של דבר רבים מהם אכן ביצעו שינוי
מהותי במקום־העבודה, בתפקיד, וחלק
מהם גם שינו את עיסוקם.
הצורך לשינוי גורם להם להמשיך להת לבט
ולחפש את דרכם. חלקם כבר מצא את
הכיוון, האחרים עדיין מתקשים למצוא את

0וו 11

איך תיראה, אם כך, שנת 89־ 88 לבני מזל #-נ*
סרטן!

עבודה!קאריירה

בשנים האחרונות ביצעו הסרטנים שי 1
נויים בתחום המיקצועי. זה אמנם היה קשה,
אך ב־ 1987 ניתנה להם הזדמנות למצוא *
להם כיוון חדש ולמצוא לעצמם מעמד, או

תפקידים יוקרתיים יותר. ההשפעות שהיו *1
אז לא הבטיחו יציבות לאורך ימים, כך *
שלמרות ההישגים שהיו להם, קשה להם *

לשמור על מה שכבר השיגו, וגם בעניין זה 4

הם נאבקים ומתקשים ליהנות מביטחון ג
ומקביעות.
קשיים אובייקטיביים אינם מאפשרים **
להם לקום בבוקר, לצאת לעבודה ולשכוח ן
את הדאגות. בכל יום הם נתקלים בבעיות ן
אחרות. אולם הם יצליחו להתגבר על ן
הקשיים וימצאו מקום־עבודה ותנאים *ן
נוחים שבהם יוכלו לתפקד ביתר ביטחון
וליהנות מהרגשת קביעות. לפני כן, כאשר *
יכנס מרס למזל טלה, הבית העשירי(בית

סוו 11

נווווו!

מאזנ״ס

הקאריירה) ,הם יעברו תקופה לא־קלה, ג
וצפויים להם מאבקים לא־קלים.
מרס קשור במילחמות ובמאבקים ועל -ג
פי־רוב הוא מעניק לאדם את הכוח להיאבק ג
(המשך בעמוד 1 | )33

ענייני עבודה ינומו להתרנשוח וחגו ב־ 22 עד ה־
24 בחודש. מישהו מנסה לקחת מכם אח הסמכות
והאחדות על פרוייקט
שבו היחה לכס שליטה
מלאה. מ-ידס יבוא! לעזרתכם
ב־ 26א! ב־ 27 בחר
דש. והם י 1כ ח להשפיע
לטובתכם. בני־הזוג מבלב־ד
אתכם. יחסס משתנה
מיום ליום. הס נחוניס לס־ו
2בדצמבר -
צב-רוח. אל תחרגשב בסו
בינו א ר
ראי להמנע מלהיב• .חס
תובעני סצידכס יבול להביא
לצעד קיצוני שאמו רצוי ושמשו אין כבר דרך
חזרה דחשות לבראזתבם ם נ 1חה ושינה רבה.

מיפגש חברתי יגרום לבם להרגשה מעורבת.
מצד אחד תחושו שימחה אמיתית לראות
שוב את כל החברים ד
מצד שגי הרגשה שמש הו
השתגה ביחס שלבם.
אתם מחפשים כי וון
חדש וחברים שונים.
ב־ 25 וב 26-בחודש
צפויה הצעה מעניינת
וחשובה בענייני עבודה.
20 בינואר -
תכן שהפעם תוצע לכם
$ו בפברואר
הצעה שציפיתם לה זמן
ממושך. אל תמהרו להתלהב.
צריך לשקול את העניין לפגי
שממהרים להשיב. זוהי תקופה די מבלבלת.

מתיחות בבית. בני־הביח אינם מ1ב1יס להתחשב
בבעיות שלכם תה מקשה עריכם נס בשאר התחומים.
אביזרים שונים
מתקלקלים וגורמים לכם
להוצאות לא־צפויות. וד
1 27ה־ 28 לא נוחים. צפר
סיכסוך בענייני עבודה, מישהו
שאליו הייתם קשר
דם תק.1פה אחכה בא בדרישות
ד מוצדקות, אך
סו בפברואר
אתם אמכם מוכרם לבוא
20במרס
לקראחנ. ה שגורם למתח.
כעס נהתפרצרנת קר
לרות. בתח1ם הרזמאוט׳ ,הקשרים החדשים מאכזבים.
תישם על חידוש הקשרים שזותקן.

ן י 81 ! 8־|11| 8
התנועה אחרי 15 שנה נהוג לעבור דירה. ככה זה. מי
שלא עובר דירה, מיד חושבים עליו שהוא לא
הצליח בחיים, שהוא לא שאפתן, שלא הצליח
לאסוף כסף ושהוא מסתפק במועט(תכונה מאוד
שלילית במקומותינו).
עדיין לא ברור אם הצלחתי בחיים, די ברור
שאני לא שאפתנית ועוד יותר ברור שלא הצלחתי
לאסוף כסף. יחד עם כל זאת עברתי רירה.
נהוג — מה לעשות?
מי שאומר לכם שלעבור דירה זו טראומה —
לא צודק. טראומה זה משהו בראש, לא? ולעבור
דירה זה רק רגליים נפוחות, גב עקום, שרירים!
כואבים, שערות מלאות צבע וליכלוך, ציפורניים,
שבורות ו ...בעל ממורמר.
ולמה הבעל ממורמר? כי לא התחשבתי בוי

ואירגנתי את ההעברה בדיוק ביום שבו הטלוויזיה
שידרה את מישחק־הגמר בכדורגל בין מישהו

מ יעזרוקי מז ל
האנשים שעוברים דירה מתחלקים, כמו כל
הדברים בעולם, לשני חלקים עיקריים. יש מי
שעושה מחקר מקיף ומעמיק על כל חברות־ההו־בלה,
קבלני־הניקיון, הסיירים, האינסטלטורים
ושאר אלה ש״אי־אפשר בלעדיהם״ ,ויש מי שפותח
דפי זהב.
אני שייכת לסוג השני. גם מטעמי עצלות
מפותחת מאוד וגם מטעמי הרצון לשחק עם המזל.
זאת אומרת, פותחים דפי זהב, מטלפנים
לחברת־ההובלה שבעמוד הראשון ולחברת־הניקיון
שבעמוד הראשון, וכך הלאה וכך הלאה,
ואחר־כר מרימים את העיניים לשמיים ואומרים
״נראה איזה מזל יהיה לי.״ וכמו כל הדברים
בעולם, המזל מתחלק לשני חלקים עיקריים. פעם
החברה שבחרת היא הצלחה גדולה, ופעם פשלה
אדירה.
עוד כשהסיידים (נורא נחמדים. אחד בימאי
בשעות הפנאי והשני זמר־שחקן) צבעו את הדירה
החדשה, טילפנתי לחברת־ניקיון ושאלתי כמה

שנקבע בסך 290 שקלים הוא רצה תוספת קטנה
של 320 שקלים.
הרצון המיידי היה להעיף אותו ממרומי הקומה
הרביעית. אבל הזמן לחץ ולכן, במקום להעיף
אותו, פשוט צרחתי עליו ואיימתי עליו באיומים
בלתי־מתקבלים על הדעת. סגרנו על תוספת של
100 שקלים, במקום .320 הם ניקו את הבית
בהתאם, משהו כמו שלוש בסולם של . 10 בסוף
נתנו לי תעודת־אחריות בלי תאריך.
אם מישהו ימליץ לכם על חברת ניקיון פוליש
והדברה בשם המבריק — אל תקחו בשום אופן.
אבל העולם אינו כולו שחור. למחרת באו
המובילים. יומיים לפני־כן הם הביאו לביתנו הישן
39 ארגזים שבהם הכנסנו את אוצרותינו
הכבדים מאוד. ארבעה סבלים. לאחד קוראים
ברונסון, כי הוא דומה לצ׳רלס ברונסון. לשני
קוראים חכם, כי יש לו זקן והוא חכם. לשלישי
קוראים רוני כי הוא מחייך כל הזמן, ואת שמו של
הרביעי אני לא זוכרת.

למישהו אחר.
הזכרתי לו שאחרי 15 שנה גם נהוג לעבור
הם הגיעו בדיוק בזמן, חייכו ואמרו לנו לא
להתרגש ולא לדאוג. שום דבר לא יישבר ולא
יתקלקל. התחילו להעמיס זה על זה את הטונות.
מקרר ענק על גב והופ 70 ,מדרגות למטה, ואחר־כך
68 מדרגות למעלה. וככה עם הספות ושאר
הרהיטים וכל 39 הארגזים.
מהירות שיא, זהירות מדהימה על רכוש של
אחרים, התנהגות נימוסית ועדינה. ביקשתי מהם
להעביר עוד כמה פריטים (גדולים מאוד) שלא
קבענו בהתחלה. כשהגיע זמן התשלום והזכרתי
להם שהם צריכים לקבל תוספת עבור הפריטים
שלא נלקחו בחשבון, הם רק חייכו ואמרו שמקרר,
מיטה זוגית ושני ארגזים זה לא סחורה עבורם,
והם לא רוצים תוספת.
נכון שהם רמזו על גובה הטיפ, והוא לא היה
קטן אבל הוא ניתן בשימחה גדולה.
אם מישהו ימליץ לכם על חברת ההובלה א.
היכלה 1שחתים תיקחו, ותמסרו ד״ש חמה ממני.
זהו. עברנו רירה.

בעל, אבל הוא אמר שההומור שלי לא עובד עליו
כשהוא עצבני.

חמנטיקה

כשמחפשים דירה, מחפשים בכל מקום. בעיתונים,
אצל מתווכים, דרך חברים ואפילו על
עצים.
אז אולי דירה לא מוצאים על עץ, אבל
מיכתבי־אהבה דווקא כן. ברחוב בן־יהודה, על עץ
פיקוס ענק, תלה בחור מיכתב־אהבה ליעלת־חן
מבית־ספר אנקורי. אחר כך, כנראה, החליט שהוא
לא יכול לסמוך רק על יעלת־החן שאהב, והוסיף
עוד מיכתב לכל המעוניינת באהבתו.
רחוב בן־יהודה, ליד תחנת אוטובוס, שנת
.1988 הייתם מאמינים?
ידעתי שלא. אז לכו תראו בעצמכם.

התרגזות

כשעוברים לדירה חדשה רוצים גם להתחדש.
יש מי שקונה רהיטים חדשים ויש מי שמסתפק
במחזיק־מגבות חדש, מחזיק מיברשות־שיניים,
מדף לאמבטיה, וילון לאמבטיה וכר.
כמו בן־אדם שטוף תשדירי ״קנה כחול־לבך
הלכתי למשכיר לצרכן, השייך לחברת־העובדים,
השייכת להסתדרות פועלי־ישראל. ראיתי כמה
דברים, שאלתי את מחירם וכשביקשתי לדעת
מדוע המחירים כל־כך יקרים חייך המוכר, ואמר
שזה תוצרת־חוץ .״אני רוצה תוצרת־הארץ״,
אמרתי לו .״אין לנו,״ ענה לי.
עברתי את הכביש ונכנסתי לחנות שלמר
השייכת ׳,לפי מיטב ידיעתי, לסר השייכת גם
היא לחברת־העובדים, השייכת להסתדרות
פועלי־ישראל .״יש לנו מיבחר גדול,״ אמר לי
המוכר ,״זה ממערב־גרמניה וזה תוצרת אנגליה
וזה צרפתי.״ ״איפה תוצרת־ישראל?״ שאלתי
אותו .״אנחנו לא מחזיקים תוצרת־ישראל ״,ענה
המוכר בשימחה.
נסעתי ליפו. מקום מיוחד יפו. מוכרים שם
דברים יפים מתוצרת״הארץ. כדאי לכם לנסות.

יעלה לי ניקוי רציני. שאלו כמה חדרים יש לי
וכמה מטרים מרובעים, ואמרו 290 שקלים 290 .
שקלים? שאלתי מופתעת. כן, אנחנו זולים, ענו
לי. קבענו תאריך.
מעודדת מהצלחתי טילפנתי לחברת־הובלה.
שם אמרו לי שמישהו יבוא אלי הביתה, יראה מה
צריך להוביל, ויקבע את המחיר. בערב בא איש
מאוד סימפטי, ראה מה יש לי•להעביר, שתה
כוס־סודה ואמר 400 שקל. טפחתי לעצמי על
שתי הכתפיים והלכתי לישון.
בבוקר הלכתי לדירה החדשה וחיכיתי למנקים.
איחרו בשעה. העלו למעלה את כל הציוד שלהם
ואז עלה גם המנהל. הסתכל על הדירה ואמר —
״יש לך בית ישן. צריך לשים חומצה על הרצפות
״.״תעשה מה שצריך,״ השבתי לו .״יעלה לך
עוד 200 דולר,״ אמר המנהל. כלומר, על המחיר

־3 ?7ו 9יר
)|>י .0ייעי

יזע

*מעי5

אלי דסוז, העולם הזה

נשמע מטורף? א? מה?
בעוד חודשיים ייצא לאור, אם ירצה השם וכל הנוגעים בדבר, ספר־בישול
לילדים מפרי עטי. יום לפני המעבר לדירה החדשה קיבלתי את
ההגהות הסופיות לספר. כשארזתי כל הבית בארגזים שמתי את מעטפת
ההגהות במקום מיוחד, כדי שהיא לא תאבד, חס וחלילה. כשהגענו לדירה
החדשה ופרקנו את כל הארגזים הסתבר שהכל ישנו׳ — מלבד מעטפת
ההגהות.
הפכתי את כל הבית, חיפשתי מתחת לכל ספר ומעל לכל חולצה וליד
כל אחיל, אבל לא מצאתי. אני מניחה שאילו הייתי מהטיפוסים המתאבדים
— זו היתה הזדמנות חיי. איך בך אדם רציני כמוני יכול לטלפן להוצאה
ולהגיד ״איבדתי את ההגהות״?
בערב נפגשנו עם חברים במיסערה. הייתי די אומללה בגלל עניין
ההגהות ואפילו האוכל לא השכיח ממני את צרותי. ידידי יורם אפק שאל

מה העניין וסיפרתי לו את הסיפור .״האם כבר איבד״ת משהו חשוב בעבר?״
שאל.
״כן, פעם אחת איבדתי דפי־ראיון שעשיתי עם הסופרת אלונה פרנקל.
כשטילפנתי לה בבושת־פנים וסיפרתי שכל החומר הלך לאיבוד, אמרה לי
אלונה, ללא שמץ של התרגשות, ,הפכי כוס על השולחן ותוך רבע שעה
תמצאי את הדפים.׳ סגרתי את הטלפון, הכרזתי על אלונה פרנקל כעל
מטורפת והפכת כוס. תוך רבע שעה נמצאו הדפים.״
את הסיפור הזה סיפרתי ליורם אפק במיסעדה והיוא אמר :״למה שלא
תהפכי עכשיו כוס?״ הפכתי את הכוס במיסעדה, הכרזתי גם־על יורם אפק
כעל מטורף והלכתי הביתה. בבית, תוך רבע שעה, נמצאה מעטפת ההגהות.
חברים מטורפים זה לא עסק רע כל־כך. תמצאו לכם כמה.

חרצות־קטיפה
ופאי
אנגלי מסורתי

ניסיון שלישי

ענת גטניו, עיתונאית במיקצועה,
לקחה על עצמה, לפני כמה חודשים,
את ניהול מיסעדת התק״ם ברחוב מוג־טיפיורי
בתל־אביב. הרבה לא שמעו
מאז על המקום. כדי להחזיר את המקום
לימי הזוהר שלו היא גייסה את שרותיו
של אורי שטרק, הידוע כאחד
ה״פותחנים״ הגדולים בעיר.
לפני שנתיים הוא פתח את פאב
רידיגג, אחר־כך עבר לדאזן־טאון ומשם

¥1 : 1 *1 1 1ע | 1־ עיה אחרי רומאנים עם
# >1 1 1\ #1 11 111ן בגימין חזי והקצין יצחק
תיליו, מאוהבת הפעם ברפי נועם. אורי שטרק

(במרכז) מחבק את דפנה וטר (משמאל) .סוגיה דויד
(משמאל למטה) ,רכזת הצנזורה, בחברת המיסעדן
ישראל בויקו והזמרת דפנה ארמוני(למטה מימין).

111 111ך 1חוקר פרטי במיק-
111 צועו, הגיע למסי111

יחד עם חברתו דורית פרקש.
עבר לניהול הפרפל. גם שם הוא לא
נשאר זמן רב. לתק״ם, שבגירסתו החדשה
נקרא סונטיפיור׳ ,הביא שטרק את
כל חבריו. בין החוגגים נראו הזמרת
דפנה ארמוני, השחקנית ענת
עצמון, הרבה דוגמניות וכמות אדירה
של גרופיס של שחקנים ואמנים.

יונה לחוביץ

אשת״החברה (
שהן גם חברו
במהלך הערב נמה כוסיות ודאגו לש

מאיר ארזי ועמוס אבידוב,

8ך1\ 1י 3,החקיין, שלובש בהופעותיו בגדי-נשים, בחיקוי
811 / 1\ 8של הזמרת שירלי בייסי, שבעיקבותיו ביצע
חיקוי של הזמרת ריטה. ראליש מתנשא לגובה של כמעט שני מטר.

שני אנשי־צבא לשעבר, השקיעו את
כל חסכונותיהם, בסך 150 אלף דולר,
במיסעדה חדשה ברחוב דיזנגוף בתל־אביב
בשם פורום. המיסעדה מיועדת
לכל מי שהפאי האנגלי המסורתי גורם
לו להזיל ריר. הפתיחה היתה, כמובן,
ברוח התקופה איך לא? המלצריות החינניות
הולבשו מחלצות־קטיפה מתקופת
הנרי השמיני.
לקינוח הופיע רובי ראליש, אנגלי
גבודקומה המתנשא כמעט לגובה
שני מטר, ומופיע בתילבושות נשיות
כחיקויים של זמרות מפורסמות. רא־ליש
הוא בנו של טייס אנגלי בחיל־הא־וויר
המלכותי. הוא גם בעליו של מוע־דון־לילה
אופנתי בלונדון בשם הפנתר
החרור וכשיש לו זמן פנוי הוא אוהב
לנהוג במכונית הפראר׳ האדומה שלו.
הוא כועס מאוד שמכנים אותו טרג־ווסטייט(גבר
הלובש ביגדי נשים) מפני
שלטענתו הוא עושה זאת להופעות
בלבד. עם זאת הוא לא מכחיש שהוא
חובב גברים.
ראליש ביצע חיקויים של זמרות
ידועות, אבל הקהל לא בדיוק ידע איך
לאכול אותו. במקומו, חיסלו המוזמנים,
במשך כמה שעות, כמות נכבדה של
פשטידות. את המקום ינהל אליוט
בהן מי שהיה מנהל אגף המזון והמשקאות
של מלון מוריה פלאזה וחברה־לחיים
של הדוגמנית רונית אלקבץ.

11*1

יורם צרפתי(,<27 בנו של מרדכי
(״מנטש״) צרפתי, נשא לאשה את
טלי ראבד ( )21 בחתונה מפוארת
באולמי לב העיר בהרצליה. האב המפורסם,
שהיה חברם של חשובי הפוליטיקאים
ואנשי־הצבא וזכה לכינוי
״מלך הסלוניקאים״ ,ישב בכניסה לאולם
וקיבל את פניהם של הבאים. מנטש
( ,)71 שלא נמצא בקו הבריאות, עדיין

מרשים בהופעתו. ידידיו לא שכחו
אותו ובאו לחלוק לו כבוד ולשמוח
בשימחתו.
החתן, יורם צרפתי, הסתובב נרגש
בין האורחים ורק כמה כוסיות־אלכוהול
עזרו לו להתגבר על התרגשותו. ואילו
הכלה, בשימלת־פאייטים לבנה, נראתה
שולטת במצב. לשולחנות הסבו
דמויות מוכרות ומפורסמות מתחומי
הבידור, החברה והפוליטיקה. איש־העסקים
מוניד! שפירא ישב בחברת
ידידה ולצירם ישבה נלה יעקובי,
אשתו של השר גד יעקובי ונשיאת
אגודת ניצן בישראל. ח׳׳כ עזר וייצמן
ישב בשולחן אחר, בחברת אשתו
ראומה וגיסתו רות דיין. לשולחן
נוסף הסבו רחבעם זאבי, מנהל
מוסיאון הארץ ואשתו, יעל, שהם

11ך ך 1ך 111־ ,)27( 11 החתן המאושר, רוקד בחברתה של אשתו,
11 11כ 1 1 -1 1טלי. יורם הנאה השקיע מאמצים באירגון האירוע
והיה עייף כבר בראשית הערב, אולי בזכות כוסיות האלכוהול שגמע.

*ימין) ,וענת קריבושה באו בגפן. השתיים,
ן טובות מחוץ למיסגרת העבודה, רוקנו
ח את הקהל שפיזז על רחבת־הריקודים.

1^ | 1ח 111 מלכת־היופי של השנה שעברה, סיימה לא מכבר את
11 11 #1הטירונות וטענה שהיא נהנתה מכן. נוי, בעלת המראה
הזוהר, באה בחברתו של בן־זוגה לחיים רוני מאנה, מבעלי הסינרמה.

1בבגדים בסיגנון הנרי השמיני, וסכין
נכנסה בתו קרוליין. הוא הניף את הסכין
לג שמצאה, והשניים ניהלו דו־קרב סוער.

* 11011111ן״ן״יך שזוף ומרשים, מהדמויות החברתיות המפורס־
\ 1111ו ! 11 1 /מות של שנות ה־ 60 שעדיין לא נס ליחן, רקד
בחברת רעייתו מרים ונהנה מהעובדה שעדיין זוכרים ומזהים אותו.

חברים של מנטש זה שנים רבות.
השולחן הבולט ביותר היה של אנשי
הסינרמה, שם עובד יורם צרפתי. נציגי
הסינרמה כללו את שלום פנסטר
ואשתו אריאלה, בני וינצלברג
ואשתו סימה, רוני מאנה וחברתו
מלכת־היופי לשעבר ימית נוי וענת
קריבושה, היחצ״נית־לשעבר. יונה
לחוביץ הסתובבה בין כולם, אבל
התרכזה בשולחן שבו ישבו הבעלים של
מלון אביה־סונסטה אלי פפושדו
וחברתו־לחיים שמעונה שוורץ.
גם י מקומם של אמני־הבידור לא
נפקד. גדי יגיל ואשתו בלהה ישבו

בצמוד לישראל פוליאקוב וגברי
בנאי מהגששים ולאמרגן שמואל
צמח ואשתו הרקדנית ברכה צמח.
מישפחתו של איש־העסקים בצלאל
מיזרחי באה בייצוג מלא.
חלוקת האוכל התחילה בשעות
המוקדמות של הערב ונמשכה עד שעה
מאוחרת. על החלק האמנותי של
האירוע היה אחראי חופני הגמל,
שהיה מלווה בתיזמורת. ברחבת
הריקודים רקדו צעירים ומבוגרים
ואלסים, טנגו, פאסדובלה ודיסקו.
השימחה הכללית נמשכה עד השעות
המאוחרות של הלילה.

0 ^ 11 *111 | ¥1האמרגן הוותיק בא בחברתה של אשתו הרק־
1דנית, ברכה צמח. השניים בילו שעות ברח,!§10/
1111
בת הריקודים, כשצמח מנסה, לשווא, להדביק את הקצב של אשתו.

כתב 11 :ה ל אוהליאב. צי ל ם: אדי דסה 23

ראב מו
ח נ טי נ סי ם
הפעם זאת לא מתיחה. יהודה ברקן וחברתו,
הדוגמנית נילי פלד, נפרדו.
על מה שקדם לפרידה כבר סיפרתי לכם לפני
שבועיים. אבל מסתבר שבגיל צעיר — גילה של
נילי פלד — החיים נמשכים בקצב יותר מהיר
מאשר אצל הקשישים, וכמה ימים לאחר שהיא
עזבה את ביתו של ברקן היא כבר עברה להתגורר
בביתו של איש־העסקים רוני סובוטקה, דמות
מוכרת ביותר בחיי־הלילה של תל־אביב.
אני יודעת שסובוטקה אוהב אותן מאוד
צעירות, משהו כמו 17 או , 18 ונילי כבר בת .25
אבל כיום אי־אפשר לדעת כלום.

בד כחרי־גומ׳

אחת לכמה חודשים מגיעה לארץ איזה שיקסע
בלונדית מהממת. כולם מזיעים כשרואים אותה,
ושוב היא נעלמת עד לפעם הבאה, ומשאירה את
כל הגברים נפעמים, בלשון המעטה. מלבד אחד.
לעלמה קוראים סיביל ראוך, כוכבת הסכם
האירוטי מיספר 1בגרמניה. ושלא תבינו לא נכון.
בגרמניה יש הפרדה בין אירוטי לפורנוגרפי.
היא לא בדיוק עושה אהבה על המסו, אלא רק
מציגה את חיטוביה לעולם הצמא להכיר אותה
מבחינה אנאטומית.
הגבר שלה בארץ הוא הצלם אלון צעירי. לא
שהיא באה רק בשבילו, אבל הם תמיד ביחד.
מי שהזמין אותה לארץ הוא מנחם גולן. היא
הכוכבת הסכסית של סידרת אסקימו לימון מזה
ארבע שנים.
אז כשיש לה זמן פנוי, היא מבלה עם צעירי,
שגם הספיק כבר לצלם אותה לכמה עיתונים
גרמניים.
לפני שבועיים היא שוב נחתה בארץ־הקודש,
וכמה סבלים ועובדים בנמל־התעופה שוב התעלפו
כשראו את המיבנה האנאטומי שלה, והיא
שוב צילצלה לצלם שלה, ואמרה לו שיבוא לבקר
אותה במלון, ושהפעם הם יבלו במלון בלבד.
כשהוא אמר לה שהוא רוצה להציג לפניה עוד
כמה מוסיאונים וסיפריות־וידיאו בארץ, היא
אמרה לו שאין לה כוונות לצאת מפתח המלון.
מסתבר שבין סרט אירוטי אחד למישנהו היה

נילי פלד ויהודה ברקן
קשר חדש
בינתיים הם נראים ביחד, יש אומרים שהם
ידידים, ויש אומרים שיש ביניהם רומאן.
אז בינתיים, עד שאני אדע את התשובה
האמיתית, אני מסתקרנת לדעת מה עושה יהודה
ברקן.

קשר לעית שת

אתם מכירים את זה: אתם פוגשים במישהו,
ולאחר־מכן מתברר שהוא הבן־דוד של דפנה, זו
העובדת במישרד של עורך־הדין בן־דויד, שהוא
גם הגיס של השכנה מלמעלה.
אז השבוע, כשהיה לי זמן לעיין בעיתונות
הזרה, הסתבר לי פתאום שיש קשר בין העיתונאי
נוח קליגר לבין נחמן ורנר, מראשי יהדות
גרמניה, שנפטר לפני כמה חודשים וגרם
לשערוריית־ענק, בגלל הטענות שהוא מעל ב־30
מיליון מארק.
אז שלא תבינו לא־נכון: הקשר הוא אשתו-
לשעבר של נוח קליגר, אביבה, שהיא עכשיו
אלמנתו של נחמן ורנר.
בכל מיקרה היא קשורה לעיתונות. פעם היתה
נשואה לעיתונאי, וכעת כותבים עליה. ועוד איך.

סיביל ראוך בפעולה
לבלות רק במלון
חירום. רק אחרי הסבר ארוך הצליח צעירי לשכנע
אותה שגס בארץ קוראים עיתונים, אבל הדברים
הרעים שהיא קראה עליהם מתרחשים באיזורים
אחרים. היא אמנם השתכנעה מההסבר, וכבר
אחת לחצי שנה נוחת בארצנו עורך־הדין
התחילה להגיע למקום־העבודה שלו בבקרים\ ,
אבל כשהצלם הציע לה לטייל ברחבי הארץ, היא /המפורסם ליאיר צ׳רני. כל נשות־החברה עטות
גילתה נחישות וסירבה בכל תוקף.
עליו בהזמנות למסיבות ולאירועים שונים, מפני
בחיי שאני מבינה אותה. למה שאיזה כדור־שהוא
עשיר ומפורסם, והוא גם מכיר באופן אישי
גומי טועה יהרוס את הגוף המהמם שלה, ויפגע
את הנשיא־לשעבר ג׳ימי קיטר, והוא משעשע,
לא רק בפרנסתה אלא גם בהנאתם של מיליוני
והשם שלו מרשים הרבה אנשים, ומדי פעם
גברים ברחבי-עולם?
מסדרים לו רומאן עם כל מיני פנויות, אבל דבר
לא קורה.
התחלתי כבר לדאוג, וכשהוא הגיע הפעם,
החלטתי שאני אתפוס אותו על חם, זאת אומרת

ף חברה אלמונית

סיגיל ראוך ואלון צעירי
להציג לפניה מזסיאונים
לה גם זמן לראות חדשות בטלוויזיה ולקרוא כמה
כותרות בעיתונים, והיא הבינה שבתל־אביב
זורקים רימונים ובקבוקי־תבערה, ושיש פה מצב
אחים
מסודרים טוב

טדי שאולי וציפי גרשונוביץ
נפרדו

אלמלא היו מספרים לי את הסיפור הזה, לא
הייתי מאמינה שבשנת , 1988 בתקופה של מיתון
כלכלי, אינתיפאדה בשטחים, חום נוראי בשפת־הים,
שביתות־רופאים ומחירים מרקיעי־שחקים
לדובדבנים, יש לאנשים חשק וזמן לאהוב.
מה זה לאהוב? כמעט כמו בסרט חישעה וחצי
שבושת של שיכחן־חנשים.
איש־העסקים טדי שאולי, אחיו של רפי
שאולי, נפרד ממש לא־מזמן מחברתו, הבוטי־קאית
ציפי גרשונוביץ, אחרי רומאן בן כמה
חודשים. והופ, הוא הכיר את אביטל חן בת
ה־ ,27 רקדנית ראשית בלהקת קול הדממה. אני
לא יודעת אם הוא הספיק להכיר. מה שאני יודעת
הוא שהוא מאוהב במידה כזאת, שהוא שכר למענה
את מיסעדת רוסלקה לערב שלם. שרק הם
יהיו במקום והרבה מלצרים לשרת אותם. וברגע
השיא הופיע כנר, שניגן להם שירי־אהבה, והמנגינה
עדיין מתנגנת בליבותיהם. מאז ימי אהבתו
לדינה ברכה הוא לא נראה כל־כך מאושר, ואם
אני נזכרת ברומאן של אחיו רפי עם חווה לוי,
אז אני רואה שהאחים האלה מסודרים טוב.

איזור הצפון באכדיל׳ בהרצליה, והשפיון של
איזור המרכז ראה אותו בפתיחת תערוכתו של
עודד לדר בגלריה הלבנה. אבל אלוהי השפ־יונים
הוא רחום וחנון, והביא לי באמצעות מכרים
את הסיפור במלואו.
לשדרנית שוש עטרי יש חברה שהיא גם
חברה של ליאון צ׳רני, וזו החליטה לערוך ביניהם
היכרות. אז באמת הם(שוש וליאון) יצאו יחד כמה
פעמים, אבל אחרי הפעם השלישית הם הגיעו
למסקנה שהכי טוב שהם יישארו ידידים. כך יש
לפחות אפשרות שזה יימשך הרבה זמן.
אבל בכך לא נגמר הסיפור. מחברה אחרת
שמעתי, שזו ששידכה בינו לבין עטרי מאוד מר

ליאון צ׳רני ושוש עטרי
חברה משותפת
שאני אראה אותו עם מישהי יותר מפעם אחת.
צאת חן בעיניו, אבל בגלל סיבות מישפחתיות
מאחר ואני יודעת שהוא מאוד אוהב מסיבות,
שאינן תלויות בו הרצונות שלו לא מתממשים
פתיחות ואירועים חברתיים, שיגרתי את השפ־בינתיים.
יונים
לכל אתרי־הבילויים, גם בהרצליה ובנתניה,
עטרי חזרה לעבודה כרגיל, צ׳רני חזר לניו־והזהרתי
אותם לבל יחזרו בלי הוכחות.
יורק לפני כמה ימים, ורק אני מתה לדעת מי
כעבור שלושה ימים ראה אותו השפיון של
האשה ששידכה ביניהם.

דינונ׳ 1רון

ן ן 117ן;ק/7/נ אטו

לא מחזר אחו׳ קולגות

הדימיון בין מירי ניסני, חברתו של צבי
לידסקי, לעורכת־הדין אורלי קעטבי, העובדת
במישרדו, הוא מדהים ממש, או לפחות היה
כזה, עד שאורלי קצצה את שיערה לתיספורת־נער
״ראינו
אותך אתמול בלילה עם לידסקי! אמרו
לקעטבי קולגות בבית־המישפט, מה שאילץ
אותה להסביר שהיא לא מבלה בלילות עם הבוס
שלה, שזאת היתה החברה שלו, שגם היא עורכת־דין,
ושלגמרי במיקרה דומה לה.

קעטבי, רווקה בת 27 שהגיעה לעיר הגדולה
מקריית־עקרון שליה• רחובות, אוהבת בעיקר את
התחום הפלילי במיקצועה, והיא נראית לצד הבוס
שלה בבית־המישפט, וגם מככבת לברה בהרבה
תיקים חשובים.
לא־מזמן התפרסמה בעיתון תמונה של לידסקי
עם חברתו, מירי, באיזו מסיבה. שותפתה של אורלי
לדירה גזרה את הצילום ואמרה לאורלי :״הנה
את:״ קעטבי הסתכלה בתמונה, ראתה את עצמה
לצד הבוס שלה, ושברה לעצמה את הראש —

אורלי קעטבי
— עם קולנה מהמישרד

צבי לידסקי ומירי ניסני
בחיים ה1א לא יתחיל —

לענוד ניחד,
יבלות י מו
תמיד רואים אותם באירועים החברתיים הכי־נוצצים.
הם בולטים בהופעתם יוצאת־הדופן. לה
שיער קצוץ, ולו שיער ארוך, הקשור בסרט מאחה ,בנוסח אמדיאוס.
ניחשתם נכון: רופא־השיניים ד ני מ ס ורעייתו
ב רו רי ד.
כמה שאני אוהבת לשמוע רכילות עליהם, מפני
שהם כל־כך שונים מאחרים, והם חיים בסטייל!
הם גם עובדים ביחד, היא מנהלת את מירפאת־השיניים
שלו והוא מטפל בפאציינטים, ולמרות ׳(
שהם תמיד ביחד הם טיפוסים אינדיבידואלים־
סיים קיצוניים.
רוצים דוגמות? יש בשפע. הם גרים בבית
מרווח ביותר בקריית־מטלון, ויש להם חדרי שינה
נפרדים. הם אוהבים לטוס לחדל, אבל כל אחד
למקום אחר, כלומר הם טסים בנפרד ובזמנים
שונים. הוא טס לעשות סקי באחד ממועדוני־הים־
התיכון, היא טסה הרבה לעיר״האורות, פאריס,
שם היא רוכשת את בגדיה אצל המעצבת היפאנית
הירוקו קדשינו, או אצל האופנאית
סוניה ריקאל. לבעלה היא רוכשת מערכות־לבוש
אצל קשארל או אצל קלוד מונטנה.
לפעמים היא גם טסה לניו־יורק ומתגוררת
באופן קבוע במלון לקסיננטזן.
כשבעלה מדבר בטלפון שבביתם, אין לה שום
בעייה להיות מחוברת לעולם החיצון, כי יש להם
עוד קו טלפון.
הוא תמיד כרוך אחריה במבט חולמני ומעריץ,
והיא קונה לו ולבית ערימות של פרחים לבנים.
אז אם אני מסכמת את הכל, אני מגיעה למסקנה
שאולי הם המציאו את הנוסחה הנכונה לחיים
משותפים. לעבוד ביחד ולבלות לחוד — כמעט
היפוכו של העיקרון של המארשאל הגרמני פוך
מולטקה ,״לצעוד בנפרד, להכות ביחה״ וכשמת־חשק
גם אפשר להיות ביחד.

היא לא זכרה שהיתה איתו באיזה אירוע, לא זכרה
שבכלל צולמה אי־פעם בחברתו. לקח לה זמן
להבין שזו לא היא בצילום. עד כדי כך הן דומות.
וכמו שאומרים לה, והיא נאלצת להסביר,
אומרים גם ללידסקי ״ראינו אותך אתמול בלילה
מבלה עם עורכת־דין מהמישרד שלך,״ וזה גורם
לו להצהיר מיד בשבועה שאצלו יש הפרדה
מוחלטת בין עבודה לשעשועים, והוא בחיים לא
יתחיל עם קולגה מהמישרד שלו.

אוהב אותן ו7בוגו1ת

את הסיפור הבא שמעתי מבעלת ־ חמת בצפון תל־אביב.
כבר מזמן אני יודעת שזמר אחד, מאוד ידוע, מאוד נשוי, אוהב נשים מבוגרות. בעלת־החנות
היא אשה יפה, מטופחת, חסובה, ודי להחלין׳ איתה שני מישפסים כדי לדעת שהיא
גם פיקחית ומעניינת. והיא גס מבוגרת מהזטר ב״ 10 שנים בעדך.
וככה היא סיפרה לי:
הוא נכנס לא־מזמן לחנות שלי. זיהיתי אותו מיד, למרות שאני לא מאלה שמתעניינים
ומתמצאים בזמרים. הוא לא קנה שוס דבר, רק הסתובב בחנות. המוצרים עיגיינו אותו.
אמרתי לו שלום, שוחחנו כמה דקות, והוא הציע שניפגש, מתי שארצה, מתי שיהיה לי
נוח. הוא נתן לי להבין שלמרות שהוא עסוק מאוד ופופולרי מאוד, הוא ימצא זמן בשבילי.
הוא הרשים אותי כבנאדם נחמד, רגיש, אינטליגנטי, די אגוצנטרי, מלא בעצמו. הוא
סיפר לי על הצלחותיו בהופעות, וגם על הופעות פחות מוצלחות, שמשפיעות לרעה על
מצב־רוחו.
על הצעתו להיפגש עניתי שאני לא הולכת עם צעירים, עם נשואים, ובטח שלא עם זמרים.
אני לא שייכת לנושא הזה ולא מתעניינת.
אם אני זוכרת נכון, אמרתי לו: אתה באמת נחמד, אבל אתה צעיר מדי, נשוי מדי וזמר
מדי.
לפני שהוא עזב, הוא אמר: בכל אופן, תחשבי.

ברוריה ודני מס
חדרי־שינה נפרדים

שזה שטויות, השתהות לאחווה
זה לא רינון, בטח לא רכילות. אבל תרשו לי
להיות כמה דקות רצינית, לשם שינוי. אם את
אשה, יש כאן מסר בשבילך. אם אתה גבר, אתה
יכול להראות את הקטע למישהי שיקרה לך.
היא שחקנית, אם לילדים. היא סיפרה לי את
סיפורה, שקרה לא־מזמן, ביקשה רק שלא אפרסם
את שמה, כי זה אינטימי מדי. גם את שמו של
הרופא שלה, גינקולוג תל־אביבי, היא ביקשה
שלא להזכיר. הוא כמעט גרם לה לאסון, אבל היא
לא רוצה לפגוע בו.
וזה סיפורה:
היתה לי איזו הרגשה לא־נעימה, אינטואיציה
אולי, שמשהו לא בסדר אצלי בבטן. אולי מפני
שחברה שלי נשלחה לבדיקה של מישטח־פאפ
(בדיקה לגילוי סרטן בצוואר־הרחם) ומצאו שיש
לה גידול בשלב התחלתי. זהו סרטן מהסוג
המתפתה בצורה איטית, ואם תופסים זאת בזמן,
אפשר לסלקו בעזרת טיפול בהקפאה וקרני-
לייזר.
ביקשתי מהרופא שלי שיפנה אותי לבדיקה
הזאת, והוא אמר: לא צריך, זה שטויות.
לא ויתרתי. הלכתי לרופא של קופת־חולים.
ביקשתי הפנייה לבדיקה, והוא שאל אותי: כואב
לך? יש לך דימומים? יש סרטן במישפחה שלך?
לא כאב לי, לא היו לי דימומים, ולא היה סרטן
במישפחה שלי, אבל מכיוון שהוא ראה בי
היפוכונדרית שמבלבלת את המוח, הבנתי שאני
צריכה לשקר כדי לקבל טופס־הפנייה.
נבדקתי. הבדיקה הראתה שאני נמצאת בשלב
שני(מתוך שלוש דרגות) טרום־סרטני.
צילצלתי לרופא שלי, סיפרתי לו, והוא שוב
אמר: זה שטויות, שום דבר! התחלתי לפקפק
במהימנות שלו, אבל מצד שני חשבתי שאולי הוא
צודק.
עברתי ביופסיה, והתברר לי שאני נמצאת כבר
בדרגה השלישית, וזה דורש ניתוח. נכנסתי
לפאניקה. צילצלתי שוב לרופא שלי, והוא אמר:
טוב, אז צריך להוציא את כל הרחם!
הלכתי לרופא אחר, כדי לקבל אבחנה נוספת.
הוא שלח אותי לתל־השומר, לניתוח קוניזציה
(הוצאת חלק מצוואר־הרחם) .עכשיו אני נמצאת
במעקב. אילו הייתי עושה בזמן את מישטח־הפאפ,
לא הייתי מגיעה לניתוח הזה.
שאלתי בתל־השומר למה אין מודעות לזה
בארץ, כמו בארצות נאורות בעולם, למה לא
בודקים בקביעות את כל הנשים. התשובה זיעזעה
אותי: יש מעם נשים החולות במחלה הזאת, וזה
יעלה למערכת־הבריאות הרבה כסף לבדוק את
כולן.
יש לי המת כעס מהסיפור הזה. אולי הסיפור
שלי יציל כמה נשים.

כסףת מו ר ת חתתה סליחה, עוד קטע בעילום־שם. סליחה גם שזה
אנטיקה. זה קרה לפני יותר משלוש שנים, אבל
השבוע, כאשר ידיד־המישפחה סיפר לי על־כך,
במיקרה, בלי לדעת שזה עלול להיות בעיתון,
נדהמתי.
מדובר בא מן מאוד־מאוד ידוע. קיראו עד
הסוף, ואני לא חושבת שזוהי משימה בלתי־ אפשרית
לנחש מי זה.
האמן יצא במשך חודשים אחדים עם רווקה חל־אביבית,
מבוגרת ממנו בשנתיים, דקת־גיזרה,
בעלת הופעה נערית, העוסקת, בין השאר, בציור
ובעיצוב־תכשיטים, בת להורים אמידים, בעלי
עסקים בכל העולם.
באחד הערבים, כשהיא לא היתה נוכחת, הוא
אמר להורים: אם תתנו לי 100 אלף דולר, אתחתן
עם הבת שלכם, ובכסף אשתמש לטובת שנינו.
הם היו המומים מן ההצעה. אחרי שהתאוששו,
אמרו: לא, בשום פנים ואופן, לא!
האמן, אשר ככל הנראה חושב שהוא מתנה
נפלאה לכל אשה ולכל זוג־הורים של אשה, הגיב
בצורה מעליבה. לבת שלכם, הוא אמר, אין סיכוי
להתחתן עם אף אחד אחר!

פסטיבלים
ל ר או ת
בירו שלים

130 סרטים, כמה מרתקים.
כמה מעניינים, וכמה
מיותרים, ובויגוד דשנים
האחרונות -הרוסים הבאים

יש מי שחושבים שצריך להחליף את היונים
המצויירות שעל כרזת הפסטיבל בירושלים
בחמור לבן. ימות־המשיח הגיעו ואין יפה
מסינמטק ירושלים לקבל אותו לשורותיו.
אין ספק, עצם העובדה שהרוסים עונים בפעם
הראשונה במיברק רישמי שעליו חתום אלכסנדר
סמירנוב, יושב״ראש איגוד הקולנוענים בברית־המועצות,
זה כבר נס משמיים. בעבר, היו הרוסים
מחייכים יפה לישראלים שהתדפקו על דלתותיהם,
מבטיחים הבטחות, אבל כשהגיע העניין
לידי ביצוע לא היו טורחים אף לענות על המיב־רקים
שנשלחו אליהם.

לא ברור מי האחראי לשינוי דשנה. האם זהו
הגלאסנוסט או שמא הפרסטרויקה, או שמא השיחות
הסודיות של אדוארד שוורנאדזה. הרוסים —
לא רק ששלחו מיברקים, אלא אף הבטיחו לבוא
לירושלים.
אם חלק מן ההבטחות יקויימו — דיינו. ואם
חלק מן־הסרטים שהובטחו, אכן יוקרנו, תהיה
הזדמנות לישראלי היושב בציון לטעום משהו מן
הסרטים שהיוו את החדשות הקולנועיות של
השנה האחרונה.
כבר בברלין 1987 עורר תסא של גלב
פאנפילוב התרגשות רבה. כמה שנים לא שזפתו
עין אדם. לא בארצו, ולא מחוצה לה. שהרי איך
יכלו הרוסים לעכל סרט המדבר על יובש ומשבר
בספרות ובסופרים ועוד לסבול הפי־אנד ציוני
ומפוקפק, כשאחד הגיבורים מצהיר שנשבר לו
מברית־המועצות והוא עולה לישראל?
בפסטיבל ברלין הקרין הפורום של הקולנוע
הצעיר, הרחק מן ההמון הסוער ועם מתרגם לחשן,
סרט נפלא של הבימאית קירה מורטובה, ששמה
לא היה מוכר עדיין במערב. השמועה כבר הילכה
לה מאליה. מורטובה היא אשת־מיקצוע נפלאה
שנבצר ממנה לעבוד 20 שנה. הסרט פרידה
ארוכה, שעבר תלאות רבות והוחבא מתחת
למיטתה של השחקנית הראשית ובמקומות
סודיים אחרים, סוהר מאז והיה לחמדת
הפסטיבלים, ואילו מורטובה עצמה סיפרה

עדנה פייע־ז
יום הדי1

הקומ>7זר>ת
דוב הכסף ופרס־הביקורת
של פסטיבל ברלין . 1988 לפי
סיפור של היהודי ואסילי גרוסמן, עשה
הבימאי אלכסנדר אסקולדוב סרט שהצליח
לאסור עליו לענוד בברית־המועצות במשך
20 שנה. קומיסרית קשוחה, המובילה את
גדודיה במהפכה האדומה נאלצת להישאר
מאחור נשל הריונה. מישפחה יהודית מא
במחווה
קולנועית שנערכה לה בפסטיבל
לוקארנו, שהיא חשה כסינדרלה. בלוקארנו הוצג
גם סרט מצויין אחר שלה — פרשות קצרות.
אין זה פלא איפוא שבפסטיבל קאן האחרון
הוצג סרט לא־גמור של מורטובה (בין האבר
האפורות) ואם כי היו בו סמלים אין ספור, והסתום
עלה על הברור, אפשר היה רק להצטער מאוד על
שאשה מוכשרת כל־כך נבלמה באיוולת רבה כל־כר•
אלכסנדר
אסקולרוב, שלבואו מצפים בכיליון
עיניים, הואשם שסירטו הקומיסרית שרת את
הציונות. ואמנם, קשה לתאר סוכן טוב יותר
ליהדות מסירטו, המתאר בשפה קולנועית עשירה
ופיוטית כיצד מגלה קומיסרית קשוחה את
נשיותה, והופכת לאדם אחר.כשהיא יולדת את
ילדה בבית יהודי חם, מאחורי הגדודים הצועדים
בסך במהפיכת אוקטובר. ורחמנא ליצלן —
הגיבור היהודי, שמשחק אותו השחקן הלא־יהודי
רולן ביקוב, מצהיר על רקע הפוגרום הממשמש
ובא — שרק אם תהיה ליהודים מדינה, יקיץ הקץ
על האנטי־שמיות!
מלבד זאת, מי שרוצה להיזכר באלטע־זאכן
המשובחים ביותר של עולם הקולנוע, שלא
יתבייש ויתרכז, הרחק מן התגליות והפוליטיקה
האקטואלית, בדיאטה של פראנק קאפרה. זה לא
רק מחנך, אלא גם משעשע.
מי שרוצה לבקר בשוק־הפישפשים הישראלי,

יכול לראות את הרכבת נכנסת ליפו במצלמתו
של לומיאר מ־ , 1895 ולעבור לפנינה כמעט
ארכיונית, בהתחשב בעובדה שאורי זוהר עבר
לעולם אחר, הלא היא ח1ר בלבנה.
ועוד המלצה: אם באמת תגיע לירושלים
הגברת־לשעבר של פרנסואה טריפו המנוח, פאני
ארדאן, ארוכת־הגפיים ועצובת־העיניים, כדאי
הרבה יותר לראות אותה מאשר את הסרט שבו
היא מככבת, סירטה של מארגרתה פון־טרוטה
שלנש אחיות. אנטון צ׳כוב אולי רענן, אבל פון־
טרוטה בהחלט מיושנת.
סירטה של ג׳יין בירקין, זה שעשה בעלה, ז׳אק
דואיון, קומדיה, הוא בהחלט מיותר. הישמר סינוין
של בירקין וז׳אן־לוק גודאר הוא מסקרן בעיקר
מפני שטוענים כי גודאר חושף בו בראשונה חוש־הומור
ביד נדיבה, ואילו יופיים של שני סרטיה
האחרים של בירקין, ל״ן ב. מאת אריס .1וקונו־פו
מאסטר מיתמצת בצילום המעולה של נורית
אביב.
ואם מדובר ב־ 130 וכמה סרטים, אפשר להניח
שיש כמה מרתקים, כמה מעניינים, וכמה
מיותרים. זה אופיו של פסטיבל וכל אחד זכאי
לנהוג בו כמו בחתונה שבה יש מיזנון בעמידה.
לטעום, אם זה מוצא חן, להמשיך ולאכול. אם לא,
לשים בשקט את הצלחת כשאיש לא רואה,
ולטעום מהמנה הבאה..

נונה מורדז׳וקוגה: מצפים לבימאי
מצת אותה ומלמדת אותה מה פירוש חום
אנושי. רנ-עוצמה (ברית״המועצות).

התגלית האחרונה בשטח הסרט התעודי
בעולם, היתה האסכולה הבלטית, וסרט זה
הוא הנציג הבולש שלה. מעקב צמוד של
קרוב לשנתיים, אחרי נידון למוות, הופך
להתקפה מוחצת על עונש־המוות וביקורת
חברתית על תופעות בלתי-סימפטיות שהן
חלק מן המציאות בברית־המועצות. הבי״

ואלרי דולגוב

נידון למוות

מאי היהודי-ליטאי הרץ פראנק יבוא עם
הסרט לארץ(גרית-המועצות).

ן ןן ןן ןן ןוווווווווווווווווווווווווווווווווויייו
תחי הגברת
תמא הסרט שהתעכב שבע שנים,
עד שנחשף בברלין 1987 וזכה
ברוב הזהב. תסריט של אלכסנדר צירוויג־סקי
מספר על הניתוק שבין הספרות הרוסית
לבין העם הרוסי, נפי שהתבטא ביחסים
שבין שני סופרים לבני־הכפר שבו באו
לפוש. ניסיונות הסופרים ליצור קשר עם
אנשי-הכפר עולים בתוהו. הכרזה של דמות

אינה קוריקובה: מחכים לתסריטאי
בסרט, בי בכוונתה לעלות לישראל, עלתה
לסרט באיסור הצנזורה (ברית־ המועצות).

ארמנו אולמי, חביב-הביקורת מאז ומת מיד,
בעיקר אחרי עץ הקבקבים, בסאטירה
חברתית מעודנת ומאופקת על עימות בין
העשירים לעניים. העשירים מסובים ליד
שולחנה של גברת ישישה החוגגת את
יוס-הולדתה בטירה מרוחקת, ואילו העניים
הם המשרתים הדואגים לבל צרכיהם. שעה

העשירים חוגגים העניים משרתים
אחת היתה מספיקה להעביר את בל המסר,
אבל גם כך זה מהנה (איטליה).
פרידה ארוכה
סרט נוסף שהוצא מן המקרר אחרי 16
שנים. עימות בין מתורגמנית לבין בנה
המתבגר על רקע אודיסה של תחילת שנות
ה־ .70 בימוי, צילום, עריכה ומישחק מלאי
דימיון והשראה. סרט אותנטי ונוגע ללב.
ממש כואב הלב לחשוב למה הבימאית קירה
מורטובה יכולה היתה להגיע אילו נתנו לה

זינאידה צירקו: אילו נתנו לה
להמשיך ולהתפתח, תחת לנדות אותה
(ברית-המועצות).

תעלומה כדאית: הו הסי או הסי אן
שיאבד את סבלנותו בטרם עת, יתאכ^נ.
מתאים לבעלי סבלנות (טאיוון).

בלוז אופרת

חרטה
מי נמו הגרוזים יודע מי היה
יוסף סטאלין ומהו סטאליני-
זם! סאטירה פרועה, משולחח-רסן וחסרת-
פשרות על דמות הדומה להפליא לחבר דז׳ו־נושווילי.
הסרט הופק בסרט־טלוויזיה, אולם
אולפני־ההסרטה סירנו לאשר את צילו מו.
גם הוא המתין כמה שנים במקרר, עד
לבוא הגלאסנוסט, ששיחרר אותו מכבליו.

הו הסיאו הסיאן התחבב על חסידי-ה-
קולנוע בעיקר בפסטיבלים. סירסו החדש
יעמיד לפניהם אתגר רציני ביותר. סירטו
העירוני הראשון הוא מאופק יותר מקודמיו.
נדמה כאילו בכוונה אין הוא מדאה את
המתרחש ,,אלא את תגובת הדמויות. במשך
מחצית הסרט קשה לקשור את הקצוות, ומי

1£2נ

אטנדיל מאחרדזה: סטאלץ והיטלר
בפסטיבל קאן, לפני שנה, הוא זכה לפרס
מיוחד (ברית-המועצות).

צוי הארק מתמחה בפארודיות של סיג־נמות
מקובלים. הפעם הוא עושה סלט מר ענן
מסירטי קונג-פו, מלודרמות אוריינטליות
וסרטים פוליטיים, בסרט שהוא גדוש
פעילות מן הרגע הראשון ועד הרגע האחרון
ואסור לקחת אותו ברצינות אפילו לשניה
אחת. התעלולים והפעלולים לא היו מביי-

יפהפיות פקין: סלט של קונג־פו
שים גם אתנ רו ס לי. לא משעמם אך גם לא
רציני(הונג־קונג).

עמק הרפאים

החגיגה
של באבט

השוויצרי אלן טאנר מחפש נואשות השראה,
וכאשר זו אינה באה, הוא עושה סרט על
בימאי שמחפש השראה. אלא שפניה של
לאורה מוראנטה ודאי לא השיקו, וגם לא
ישיקו, אלף ספינות, והסרט כולו נראה מאולץ
ובלתי־אמין לחלוטין. זאת, למרות
שז׳אן־לואי טרינטיניאן, בתפקיד הראשי,

הסרט שזכה השנה לפרס האוסקר בסרט
הזר הטוב ביותר. מעשה באשפית־מיטבח
מצרפת שמוצאת מיקלט מן המילחמה במולדתה,
בחיקה של מישפחה דנית כפרית.
כאשר זוכה האשפית לירושה, היא מחליטה
לגמול למיטיבה במישתה-עגק שבו היא מפ גינה
את כל כישוריה מימים עברו. סטפאן

לאורה מוראנטה: השראה מאולצת
בהחלט יכול היה לעזור. אן אינו מצליח
לשנות הרבה לטובה (שווייץ).

האיש ושלושת
ארונות המתים
מסע של אדם ההולז לקבור את אפר רע ייתו
המנוחה בכפר הולדתה. בדרכו הוא
פוגש ישיש הנוטה למות שבקשתו האחרונה
על ערש״דווי היא להגיע לפני כן פעם נוספת
־למקום־הולדתו בצפון המדינה, ולשם כך
מוכן להקריב הכל. סרט איטי, לא מסודר,
אבל מעניין מעצם הנושא -קוריאה

ס טפ אן אודרן: מטעמי ה,,אוסקר״
אודרן הצרפתיה בסרט חביב וסימפטי של
גבריאל אכסל(דנמרק).
זוהר מיוגג קון -דרישת־שלום מקוריאה
המפוצלת לשניים. מיועד בעיקר לבעלי
סבלנות( .קוריאה).

הסרט הבולט באפריקה בשנה
הקודמת, בחתימתו של
סולימן סיסה. ספק מציאות, ספק אגדה,
תערובת של מעשיה, של כשפים ושל סמלים
מיסטיים. הסרט, המתאר עימות בין אב
שתלטן לבנו הקטן, המנסה בכל כוחותיו
ללחום להשגת עצמיותו, יכול להיות בעצם
תאור של התנגשות מסורתית בין דורות.

זנפ>>ה
מ>ע\פזזת>ת

>ום ע\נ>
הסוער

אטום אגויאן, קנדי ממוצא ארמני, מנסה
למצוא שפת־ביטוי קולנועית חדשה בסרט
על ניכור והמחאה נגדו. נער מתקומם נגד
אדישות אביו כלפי סבתו הארמנית, המאושפזת
בבית-זקנים. הוא מבריח אותה
משם בעזרת צעירה שפגש במיקרה. צנוע
במימדיו ובאמצעי-ההפקה שלו. זה אחד

מותחן בריטי שאינו מצטיין בהרבה
מקוריות, לא במיבנה ולא בעלילה, אבל
מתבלט באנטי־אמריקאיות בולטת, אנטי-
תאציריות גלויה, ובהופעתו של סטינג
כמנהל מועדון־לילה בעל רגשות פאטריו-
טייס. כל זה, במיסגרת מעשה על מיליונר
אמריקאי המנסה להשתלט על העיר ניוקא-

קולנוע חדש הכימאי יבוא
הניסיונות המעטים לחדש לא רק נושאים,
אלא גם שפה (קנדה).

נפרד

ב>גר
הזכוכית

סיפור אמיתי על עיתונאית דרום־אפרי-
קאית שהקריבה את שלום מישפחתה והזני-
חה את בנותיה תוך כדי מאבקה העיקש נגד
האפרטהייד. הכוונות טובות להפליא, הבע־ייה
עם כל הסרטים הללו שכל הטובים הם
טובים כל-בך, ולכל הרעים אין ישועה. בכל
זאת, יוצא-דופן הוא הניסיון לעמוד על העי-

עיבוד קולנועי למחזה המפורסם של טנ סי
ויליאמס, על המחנק השורר בתין מיש־פחה
דרומית והניסיון לפרוץ ממנו החוצה.
בני״המישפחה מתישים זה את זה תוך
הפגנת יחסי אהבה״שינאה. פול ניומן עשה
כרגיל מלאכה נאמנה ולא מפתיעה, כשהוא
נעזר בכמה שחקנים טובים, ובראשם

גיודי מיי: הצלם הפך בימאי
מות בין האם לבת, הסובלת על לא עוול
בכפה. בימאי כריס מנגס (אנגליה).

זזרוגימה

אינסדוויססה

דראמה תעודית שמקורה
מארגנטינה והמציירת, באמצעים
פשוטים, אבל בכישרון ניכר, את האכ זריות
השרירותית הלא־מכוונת של החברה
המודרנית לכל מי שאינו דומה לה. חרונימה
היא אשה שגולדה וגידלה ילדיה בתיד שימ מון
הדרום. היא פרימיטיבית ולא משכילה,
אבל לגזול ממנה את ילדיה, לטובתם כבי-

(הראיון) 8( -מבעד למצלמה
של הטלוויזיה היפאנית. גם
כאן פליני מכין סרט, גם כאן עוקבים אחריו
עיתונאים כדי לראות מה הוא עושה, אלא
שהפעם הביצוע יותר מאולתר, משועשע
ומבדח ופחות מגובש ומעוצב. פגישה חוזרת
בין מאסטרויאני, פליני ואניטה אקברג,
שלושה ענקי קולנוע כשלעצמם, על רקע

כל הכוונות הטובות מובילות לגיהינום
כול, כאשר היא מאושפזת בבית-חולים,
זוהי התעללות (ארגנטינה).

קולזת וחוקים,
חיים דוממים

העד האפל
של הירח

מבחינה קולנועית, זהו אולי המעניין בס רטים
שהוצגו השנה בפסטיבל קאן. ניסיון
להחיות אלבום מישפחתי במינימליזס מכסימלי,
תוך תיאור סצינות נפרדות המצטרפות
למירקם עשיר ומרתק, פסיכולוגי וסוציולוגי
גם יחד. סרט המדגים כיצד ניתן
להשיג עושר רב באמצעים פשוטים ביותר.

אדם שרצח את אשתו, משתחרר מן
הכלא אחרי 16 שנים, ומנסה לשקם את חייו
וליצור מגע עם בתו, שאינה מוכנה לראות
אותו. סרט איטי, לעיתים מסורבל, אבל לא
פעם מרגש מאוד, מצולם ׳היטב, ומשוחק
באיפוק, למרות הנושא, המזמין נחשולי״
דמעות. סרט שעלול היה ליפול בקלות רבה

אלבום מישפחתי: קולנוע מרתק
הנושא: מישפחתו של הבימאי טרנס דייויס
בליברפול של שנוח ה־סז־ וה־( 50 אנגליה).

מיסטיקה וכישוף מאפריקה האגדית
אך העיקר בסרט זה, הוא יופיו החזותי המהמם,
הרצוף בצילומים ססגוניים (מאלי).

סטינג: אנטי״תאציר בוער
סל ולנשל את תושביה מרכושם. טומי-לי
ג׳ונס ומלאני גריפית גם הם בסרט(אנגליה).

קארן אלן: מישחק מעולה
רעייתו, גיואן וודוורד, כשלצידה עוזרים
קארן אלן וג׳ון מאלקוביץ׳ (ארה״ב).

פליני וחברים אקברג ומאסטרויאני
סצינות המזרקה מן החיים המתוקים שהיא
מרגשת במיוחד( .איטליה).

פטר תילי: אי טי אבל מרגש
לזרועות הקיטש, אך הצליח להישמר מכן.
הבימאי -אריק קלאוזן(דנמרק).

1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 11 1 1 1 1 1י י 1 1 1 1 1 1י 1 1 1 1 1י 1 • 1 1 1

4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 ׳4

הזמו הטוען שמחרימים אותו סיבו ער ח״ו,
על אהבותיו וגם ער אשתו לנעמי אדווה

פ די מ תוי ב
והיא תמסור לו את הודעתי.
לפגישה איתי הגיע בני אחרי יום־
שיזוף בשפת־הים. נסענו לביתה של
אחת מידידותיו. גם שם לא פסק הטלפון
מלצלצל. רוב השיחות היו מיועדות
אליו.
הוא נתן לי להאזין לאחת השיחות.
היתה זו נערה בת , 13 שדיברה בקול

בכייני וביקשה לפגוש אותו. בני סיפר
לי שהנערה מתקשרת ככל יום זה
חמישה חודשים, ואינה מתייאשת. הוא
לא פגש אותה מעולם.
סיפר מי:
נולדתי וגדלתי ברמלה. למדתי
בבית־הספר שם ובגיל צעיר יצאתי לעבודה.
עברתי בכל מיני עבודות ובש־

שאלבז מופיע פתאום כזמר ויש* לו
מעריצים?׳׳ זה כנראה הפריע להם.
הם התחילו לזרוק לי כל מיני מילים
באמצע ההופעה וצעקו לי, :קילו עגבניות
עולה שתי לירות וקילו מישמש
עולה ארבע לירות.׳׳ אז עוד היו
מדברים בלירות.
הם ניסו להשפיל אותי. אלה היו

בני אלבז עם בנו גדי
,בעולם הבידור יש הרבה בלוף.

ך* ייו של הזמר בני אלבז סוערים.
( 1אין לו רגע של מנוחה. במשך כל
שעות היממה מתקשרות אליו מעריצות
מכל חלקי הארץ.
בני מקבל מאות מיכתבים ממע־ריצות
שגילן נע בין 10ל־ .40 במקומות
שבהם הוא מופיע מסתערות
המעריצות על הבימה ומתנפלות עליו
בחיבוקים ובנשיקות.
מסיבה לא מובנת אין אמצעי־התיקשורת
מתייחסים אליו. שיריו כמעט
ולא מושמעים ברדיו ומעולם לא
הופיע בטלוויזיה.
לבני אלבז אין איש יחסי־ציבור.
אולי זאת הסיבה שהקהל הרחב אינו
שותף למעלליו.
לפני כשנה נוכחתי באולם שבו
הופיע בני אלבז. הייתי עדה להסתערות
של עשרות מעריצות על
הבימה.
מאז פגשתי, בהזדמנויות שונות,
כמה יפהפיות צעירות, ולשאלתי אם

יש להן חבר, ענתה לי כל אחת בנפרד:
בני אלבז. לפני כמה חודשים הגיעה
אלי שמועה שאחת ממעריצותיו של
בני ניסתה לשים קץ לחייה ובלעה 50
כדורי״שינה אחרי שנפרד ממנה. השבוע
שוב ניסתה נערה להתאבד בגלל
ניתוק קשריו עימה.
מזכיית אוטומטית

ך* תקשרתי עם בני אלבז. היה ק•
1שה להשיג אותו בטלפון. בדרן
כלל עונה מזכירה אוטומטית. השארתי
לו כמה הודעות, אך הוא לא התקשר.
כעבור כמה ימים התקשרתי שוב, ולטלפון
ענתה אשתו דליה, אם שלושת
ילדיו, ושאלה אם אני רוצה להזמין
אותו להופעה.
אמרתי שאני רוצה לראיין אותו.
היא אמרה שנשים רבות, המטלפנות
אליו, מציגות את עצמן כעיתונאיות,

,עם כל זה שאני לא חתר הביתה לפעמים, אשתי יודעת...״

עות־הפנאי שיחקתי כדורגל בקבוצות
הפועל רמלה ובית׳׳ר רמלה. אחר־כו,
כשהתחלתי לשיר, התרחקתי מהכדורגל.
התחלתי
לשיר באופן ספונטאני
במועדון קליפסו ברמלה. היתה שם
תיזמורת ואני הייתי אורח במקום.
עליתי לבימה ושרתי. אנשים התלהבו
והמשכתי לשיר.
אמרו לי שכדאי לי למצוא אמרגן
ומפיק. מאיר אזולי מיפו, שטיפל אז
בגרי אקשטיין ובמני בגר, הוא שהוציא

לי תקליט ראשוו•

אלבז(באמצע) ככדורגלן בקבוצת רמלה
ל 1בהמה. סנסה־הנלה׳ בראש.

״טיפוס
עצבני״

^ תחלתי להופיע במועדוני(
1לילה. בתקופה האחרונה הפסקתי
להופיע במועדונים, ואני מופיע רק
באירועים גדולים ובמתנ׳׳סים. במוע•
דוני־לילה צייר עצבים של ברזל.
יש שם כל מיני טיפוסים, ובעיקר
שיכורים שאומרים לך. :אם לא תשיר
את השיר המסדים הזה יהיה לך
בלגאן,׳׳ ואני טיפוס שלא אוהב
שמדברים אלי בצורה כזאת. אני טיפוס
חם, טיפוס עצבני.
לפני שש שנים, כשהופעתי במוע־הדלילה
ברמלה, היה לי מיקרה אחד.
עבדתי אז בשוק של רמלה ובערב
שרתי. היו אז אנשים שאמרו- :איך זה

..התר ג ל תי
ל רעיון,״

מביתה של שוש בן־חמו הלכנו׳
לביתו של בגי. אשתו דליה
שיחקה עם שלושת ילדיהם.
קרולין בת 3וחצי, גדי בן 5וחצי
ושרון, בת הזקונים, בת שנה
וחצי.
בני אמר שאני יכולה לדבר
באופן חופשי ליד אשתו, אין לו
סודות להסתיר מפניה. בני
השמיע לי כמה תקליטים של
שיריו ובינתיים שאלתי את דליה
איך היא מתמודדת עם או־רח־חייו
של בעלה.
דליה סי^רה שהיא ובני
נמצאים כבר 1ג שנים ביחד. הם
התחתנו לפני שש שנים וחיים
יפה ביחד. דליה אמרה :״התרגלתי
לרעיון של הבחורות
ולדעתי אלמלא היו המעריצות,
לא היה בני אלבז. זהו חלק
מהמיקצוע. במשך כל שעות היום
יש כאן בבית הטרדות טלפוניות,
וברגע שנמאס לי אני מפעילה א ת
המזכירה האוטומטית״.

חברה שהיו איתי בבית־הספר וכאב
להם שאני מופיע כזמר. זה מאוד
הפריע לי, כי אני הייתי גא שעבדתי
בשוק. עבדתי גם בבית־שחיטה ועבדתי
בזבל. עבדתי והזעתי בשביל הלחם
ואני רואה בזה כבוד לעבוד בכל עבודה
ולא הייתי מוכן שינסו להשפיל אותי.
כשהם צעקו הרמתי את הסטנד
(העמוד של המיקרופון) ושלחתי ארבעה
אנשים לבית־חולים. יכול להיות
שבמקום אחר לא הייתי עושה את זה,

ולמעשה אין בהם כלום. לא קול ולא
אישיות.
יש זמרים שאנשי יחסי־הציבור בונים
סביבם סיפורים. לדוגמה, לוקחים
איזה זמר הומו שכולם יודעים שהוא חי
עם גבר בתור בן־זוג לחיים, ומציגים
אותו כאליל־נשים, שיוצא בכל פעם
עם חתיכה אחרת.
או זמר אחר, שכל מה שיש לספר
עליו הוא שהוא לוקח סמים או שהוא
נגמל מסמים וככה מוכרים אותו. וכך

הי א

] ס רנ ה

ביקשתי את בני אלבז לקחת אותי לביתה שק
הנערה שניסתה להתאבד השבוע, בגלל ניתוק יח סיו
עימה. בני הסביר לי שהנערה עלולה להזדעזע
אס יבוא אליה בהפתעה. אחרי שיבנועים הסכים.
שוש בן־חמו רעדה כולה, כאשר פתחה את הדלת

הילדים שלו. במשך היום אני עובדת במישרד
תיווך כוח־אדס, ובשעות הערב אני הולכת לכל
ההופעות שלו.
״הרבה מעריצות של בני מסלפנות אלי הביתה
ומשאירות לי הודעות עבורו. הו יודעות שהוא

1״ נ:שנודע ד׳ שהיא נשואת, שתי לה
| סטירה ושלחתי אותה וביתו 11״ .״
״׳ש 1ו ׳ בע ״ה נ1ום קטינות. אני
לא הולך עם הבתולות האליה...״

.,היום גם הומואים *ודע שאני
אנטי־הומואים. אני נגד אורגיות...״

אולי עשיתי את זה מפני שזה קרה בעיר
שלי.
מאותו יום נשבעתי שלא אופיע
יותר ברמלה. עברו מאז כמה שנים
ואנשים באו וביקשו אותי להופיע
ברמלה. בסוף השתכנעתי, והיום יש לי
קהל־מעריצים גדול ברמלה, כמו ב־באר־שבע,
בחיפה, באילת ובעוד מקומות.

קול
ולא אישיות״

^ ני זמר ששר את כל סוגי השירים
— מיזרחי, רוק, ג׳ז וגם פופ. אני1
מבצע את השירים בצורה מיקצועית
והקהל אוהב אותי.

מגיעים הזמרים האלה לרדיו, לטלוויזיה
ולעיתונים.

ל22נ

? 54 או נרקומן

מצעי־התיקשורת מתנכלים
\ £ל י ואני לא יודע למה. פעם,
כששאלתי מדוע לא משמיעים שירים
שלי, אמרו לי ברדיו שהם צריכים
איכות יותר גבוהה. אני חושב שמתוך
יותר מ־ססז שירים ו״ 10 תקליטים יכלו
למצוא שיר אחד או שניים מתאימים.
באחרונה הוצאתי תקליט, שבו אני
שר יחד עם הבן שלי, גרי בן ה־ .5התקליט
יצא לא מזמן ואני מקבל מאות
תגובות ממעריצים. ישבתי עם גיטרה

שוש בלחמו עם ילדיו של אלבז
.כשרא בא, הכותי שאין ר׳ סיכה לר״סשיך לחיות

אלבז עם סילבסטר סטאלונה
.היא אמרה: תוכל למא רק להלוו״ה ש
אין לי עדיין אמרגן ואני עובד יפה
לבד. הייתי מעדיף שיהיה לי אמרגן,
שישקיע כסף וזמן, ולא אחד שיזרוק
אותי להופעות וכל מטרתו תהיה למצוץ
ממני כסף. ככה הם עושים בדרך
כלל.
נתקלתי דווקא באמרגנים שלא
עזרו לי, ולהיפך, הם דאגו רק לכיס
שלהם. יש גם אחרים, כמו שלמה צח,
למשל, שדאג לאדם ולנה אותו מאפס,,
ועכשיו אדם הוא,עשר׳ .שלמה צח דאג
לפירסום וליחסי־ציבור ועשה מאדם
יהלום מלוטש.
בעולם־הבידור יש הרבה בלוף וזה
מרגיז אותי. יש הרבה זמרים שהכל
מסביבם בלוף. אני לא רוצה לנקוב
בשמות. אני מדבר על כאלה שהם
מוצרים של פירסום ויחסי־ציבור

וניגנתי והילד התחיל לשיר איתי. באד
תו רגע חיברתי מילים ומנגינה. זהו
שיר נהדר — דואט של אבא דלד. גם
השיר הזה לא הצליח להיכנס לטלוויזיה.
כבר
11 שנים אני זמר והוצאתי 11
אלבומי־תקליטים, ומעולם לא הופעתי
בטלוויזיה. אני אחד הזמרים שמוכר
הכי הרבה קסטות. בערך 250 אלף
קסטות שלי נמכרו עד היום.
תקליט בשבילי זה לא פרנסה. זה רק
כרסיס־ביקור. כי אני חי מההופעות.
אני בין הזמרים שעובדים הכי הרבה
בארץ. יש לי הרבה הופעות ואני לא
מספיק להגיע לכל המקומות שבהם
רוצים אותי.
הרדיו והטלוויזיה הכניסו אותי
לפלונטר עם עצמי, אבל אני לא ארפה.

וראתה את בני אלבז. היא חיבקה אותו ולא רצתה
להרפות ממנו. כשנרגעה מעט, ביקש ממנה בני
שתשוחח איתי ותספר לי מדוע ניסתה להתאבד.
ישבנו בדירתה בבת-ים והיא סיפרה:
,,הסיפור עם בגי התחיל כששרתתי בצבא. גרתי
אז עם מישפחתי בנצרת״עילית ובני הופיע שם.
כל-כך התלהבתי ממנו, שלמחרת קניתי כמה
קסטות שלו וכל היום שמעתי אותן. המישפחה שלי
השתגעה ממני, כי כל היום הס שטעו רק בני אלבז.
״כשסיימתי את השדות הצבאי עברתי לגור
בבת־ים, בקירבת בני, ויצרתי קשר עם המישפחה
שלו. בסוף הצלחתי להיות הבייבי־סיטר של
אני אעשה הכל עד שהם יכירו בי. אולי
זה נשמע מוגזם, אכל הם פשוט הורסים
אותי. בארץ אוהבים גימיקים.
צריך להיות נרקומן, הומו, או להיות
קשור לשואה באיזו שהיא צורה ואז
אפשר להצליח. אומרים לי שלירדנה
ארזי יש מה להראות, ולאדם יש מה
להראות וגם אלי לוזון מיוחד כי הוא
לבקן. גם מזה עשו גימיק ותמונת־שער
ציבעונית.
ואם זה לא הכל אומרים לי שאני
צריך מפיק טוב. לפי דעתי, אם אתה
זמר טוב זה לא משנה איזה מפיק יש

נמצא אצלי הרבה ואנחנו מאוד קרובים ומיודדים.
״בני תמיד התייחס אלי יפה ואף פעם לא צעק
עלי, עד שלפני שבועיים, כשבני היה אצלי,
התקשרה אליו מעריצה ואני עניתי לה לא יפה
בטלפון ובני שמע איך שדיברתי ומאוד כעס עלי
ואמר שלא יבוא אלי יותר.
״כשעברו כמה ימים, והוא באמת לא בא, הבנתי
שאין לי סיבה להמשיך לחיות. נכנסתי לייאוש
וחתכתי את הוורידים. עכשיו אני מקווה שהוא
סלח לי ואמשיך לדאות אותו, כי אם לא -באמת
אין לי סיבה לחיות.״

הבאתי לרדיו תומר סוב. נתתי אותו
לעורכים והם בכל-זאת לא משמיעים.
פשוט כך! בזמן האחרון נהייתי מתוסבך
מכל זה. הם מנסים להכניס לי לתודעה
שאני לא טוב. אבל כנראה אני כן סוב,
כי אני מצליח למלא אולמות ולמשוך

קהל גדול.

״עושים לי
עוול״

0ני יכול לספר על הופעה שהיתה
רו לי בבאר־שבע. באולם סמוך
הופיע זמר מפורסם מאוד יחד עם רפי

גינת. באולם שבו אני הופעתי היו
1500 אנשים ובאולם שלהם נמכח 37
כרטיסים.
כשהגעתי לשם התחיל הקהל למחוא
כפיים ולצעוק :״בני אלבז, בני
אלבז!׳ נתתי שואו מכל הלב והיה
שיגעון. ואז חשבתו לעצמי: אין־ זה
הולך? זמר שהוא כוכב טלוויזיה ורדיו
והצליח למכור רק 37 כרטיסים, ואילו
אני מכרתי 1500 כרטיסים.
יש לי קהל־מעריצים גדול, ואני יבינו יורע שאם אכניס רגל לטלוויזיה ו כולם מי אני. יש לי מעריצות שמוכנות
לעשות הכל בשבילי. יש ילדות קטנות

מלון הוד. נעים מאוד!

המלון החדש שעל שפת ים המלח, מציע לך שרות מפנק, חוף
צמוד, בריכת שחיה, ארוחות נפלאות, חדרים נוחים עס טלויזיה
(סרטי וידאו למבוגרים ולילדים) ובידור בשפע.
בנוסף -לרשותך מועדון בריאות חדיש, הכולל בריכה פנימית עם
מי ים המלח, סאונה ועיסוי -בתשלום.

מיבצע קיץ 23 -ש״ח x 3
! 6 0ד!

הו ד

+מע־מ. לארס בחדר זוגי. ללילה, לינה וארוחת בוקר, לבעלי
כרטיסי אשראי. מינימום שהיה 3לילות, בימים א-הי.
צמוד לשער החליפי! של הדולר. תקף עד .31.8.88

מלון הוד. החי״ם המתוקים בים המלח.

— 1י.,פעם הייתי פרימיטיבי...״
(המשך מעמוד )29
ונשים מכל הגילים, שהן חולות עלי
וכותבות לי מיכתבים ושולחות לי
מתנות.
זה רק מוכיח שאני לא בולשיט, כי
מה שקורה לי זה תכלס בשטח. עושים
לי עוול. שיתנו לי קצת קרדיט. זה לא
פייר. אני חי במדינת ישראל, ואם
בפאריס הופעתי בטלוויזיה והיתה לי
הצלחה גדולה למה שלא יראו אותי גם
כאן?
הופעתי גם בניו־יורק וגם שם היתה
לי הצלחה. רק כאן בארץ התיקשורת
לא מעוניינת בשם בני אלבז. המצב
שלי הגיע עד לאבסורד. יש מעריצות
שכותבות לרדיו ולטלוויזיה ומבקשות
שאני אופיע שם. בדרר־כלל אפילו לא
עונים להן.
צריך גם כוח וסבלנות לכל המעריצות
שמתקשרות אלי מהבוקר ועד
שעות־הלילה המאוחרות. יש אפילו
בחורות שאני לא מכיר, שאומרות לי
בטלפון שהייתי איתן במיטה, ואני לא
יודע עם מי אני מדבר. קורה שאגי
הולד לפגוש אותן. לא תמיד. זה רק
כשבחורה מרברת לעניין ואני מרגיש
שהיא לא בלוף.

סטירה לאשה נשואה

שתי דליה יודעת דבר אחד. עם
\ 1כל זה שאני לא חוזר הביתה לפעמים,
אחזור אליה בסופו של דבר. היא
מבינה אותי ומכירה את הראש שלי.
אני מאוד מעריו אותה ואני יכול
לתת לה ציון 10 על זה שהיא מתחשבת
בי ולא לוחצת עלי. זו גם אחת הסיבות
שהנישואין שלנו יציבים. אני נשוי כבר
שש שנים.
יש הרבה נשים נשואות שמטלפנות
אלי, אבל אני לא נוגע באשה נשואה.
אני בעצמי נשוי וכמו שאני לא רוצה

כלל לגמור את העניין יפה, אבל
לפעמים זה לא מצליח ואז הן מתחילות
ללכלך מאחורי הגב, אבל כשהן
פוגשות אותי אני האלוהים שלהן.

^ ״מיוחמות
טבע״

ף 6עם אחת אני לא יוצא עם
בחורה בשביל זיון. אצלי הזיון זה
הדבר האחרון, וכשזה יוצא זה תמיד
בזמן הנכון, ובדרך הכי נכונה. אומרים
שאצלי הזיון זה ממש אמנות.
אני לא גא בבחורות הישראליות. יש
כאלה שהן כל־כך יפות, כל־כך חכמות,
אבל כשהן רוצות להשכיב מישהו הן
יורדות לתת־רמה ומשפילות את עצמן,
בלי שום כבוד עצמי.
לכאלו אני קורא ״מיוחמות טבע״.
לפי דעתי הן רודפות יותר מדי וחבל
שזה ככה. לא נותנות לגבר צ׳אנס לחזר
אחריהן, ישר מתנפלות.
קרו לי גם מיקרים לא כל־כך נעימים,
כמו עם בחורה יפהפיה שהיתה
דוגמנית מוכרת. יצאתי איתה כמה
פעמים. אחרי תקופה מסויימת אמרתי
לה שאני רוצה להפסיק את הקשרים
איתה, כי אני מתחיל להתקשר אליה,
וזה לא טוב, כי אני אדם נשוי עם
שלושה ילדים, ויש לי בית חם.
הסברתי לה ששנינו ניפגע בסוף.
היא לא קיבלה את זה ואמרה שלא
איכפת לה והיא לא מוכנה לוותר עלי.
היא רוצה אותי בכל מצב.
ניסיתי להסביר לה עוד כמה פעמים
בעדינות וכשהבנתי שזה לא יעזור,
נעלמתי. היא נכנסה לדיכאון, הסתגרה
בבית ולא אכלה שבועיים. באחד הימים
טילפנה אלי ואמרה :״אם לא תבוא
עכשיו, לא תראה אותי אף פעם. תוכל
לבוא רק להלוויה שלי׳.
לא ידעתי אם היא רצינית, אבל

אשתי להאזין לשיחות ואז שנינו
צוחקים.
הרבה קטינות, בנות 14ו־,15
מתקשרות איתי ואומרות לי בבירור
שהן רוצות שאהיה הגבר הראשון
שלהן. אני לא הולך עם הבתולות
האלה, אבל קרה שנכנסתי למיטה עם
מישהי ולא ידעתי והיא הפתיעה אותי.
אז מה לעשות?
בחורה מתפשטת, נכנסת למיטה,
כמו כל בחורה שיודעת במה מדובר,
ואז אני מגלה שהיא בתולה וזה לא כל־כך
נוח לי ואני מצטער לפעמים. לא
פעם אני שואל את עצמי אם לגברים
אחרים קורים דברים כאלה, ועוד בקצב
כזה.
אין לי הרבה מעריצים בין הגברים,
אבל קרה שהומואים או אנשים נשואים
נטפלו אלי. קרה שגבר טילפן אלי
וסיפר לי בטלפון שאשתו מעריצה שלי
והוא מעוניין שאשתתף איתו ועם
אשתו באיזו, חגיגה קטנה׳ ,אחרים
אומרים פשוט, אורגיה׳.
אני לא משתתף באירועים כאלה.
לכל מי שפונים אלי אני מסביר שאני
לא שוכב עם נשים נשואות. אם מדובר
בחברה של מישהו, לפעמים אני
מסכים, גם לא תמיד.
היום כל ההומואים יודעים שאני
אנטי־הומואים. יש כאלה שמנסים בכל
זאת ואז אני מדבר בצורה קצת קשוחה
ואז אותו הומו מבין שעד כאן. אולי זה
נשמע קצת אלים, אבל פעם קיבלו
ארבעה הומואים מכות־רצח ממני,

״לא גשואות
£ 3ולא הומואיס״
¥ה קרה בבית־קפה בתל־אביב,
( כשאיזה אמרגן מוכר, שהוא הומו,
ניסה להתחיל איתי. הוא פנה אלי
בצורת־דיבור נשית. אמרתי לו שאני

מחלקת הזמנות: טלפון 03-5462589 או 057-84644
אלכוהוליסטים אנונימיים ().4 .,4 .
אם אתה רוצה לשתות,
זאת הבעייה שלד!
אם אתה רוצה להפסיק לשתות,
זאת הבעייה שלנו!
טלסון — 24 שעות ביממה — )03( 319845
אלבז במיטה(בבית)
״נכנסתי למיטה עם מישהי ולא ידעתי...״

בת מצווהל ברית מילה? יום הולדת?
אורח חשוב מחדל?
ברווז הזהב, המסעדה הסינית היוקרתית,
מגישה לאחרונה שירות חדש ללקוחותיה.
במסעדה ניתן לערוך אירועים לעד 60 איש,
באוירה אקסקלוסיבית ומעודנת.
הצוות המיומן של המסעדה
יתרום מנסיונו העשיר ייעוץ

לגבי התפריט, הקישוטים וההפתעות.
הכל, כדי להעניק לאירוע מגע מלוטש,
מקורי ומהודר כיאה לקהל הלקוחות
של ברווז הזהב.
לפרטים נא להתקשר 491873
בשעות5.00ו־. 00 וו 24.00,־19.00

1£ 0 0 1 0 £ 4 0110) .ד_1

שיגעו באשתי, אני לא רוצה לגעת
באשת־איש. אמנם קרו לי מיקרים
שהגעתי עם אשה כמעט למיטה ואז,
כשנודע לי שהיא אשה נשואה, נתתי
לה סטירה ושלחתי אותה לבעלה.
יש לי בעייה עם הקטינות. אתה
יוצא עם בחורה שנראית בת 18 או
יותר. יש לה גוף יפה ומפותח ופנים
מאופרות ופתאום נודע לך שהיא בת
, 14 ואז אתה נכנס לפלונטר.
יש הרבה בחורות שאוהבות אותי
ואני לא מכיר אותן. אני שואל את
עצמי: למה? הרי אני לא הכי יפה בעולם.
אחת מטלפנת ואומרת שיש לה
תמונה שלי ושהיא אוהבת את השירים
שלי, כי יש בהם עצב, ויש אפילו כאלה
שמתקשרות איתי ומאוננות בטלפון.
אני לא משלה שום בחורה. אני אומר
לכולן שאני נשוי באושר. כדי שלא
יעשו תוכניות לעתיד אני אומר להן:
״את רוצה, בואי נהיה בכיף ביחד, לא
יותר מזה.״
ומה קורה אז? כשאני הולך איתן
פעמיים או שלוש הן רוצות להיות איתי
עוד 20 פעם. יש כאלה שקשה להיפטר
מהן, ממש נדבקות. אני מנסה בדרך־

שלחתי אליה חברה משותפת, כדי
שתראה מה קורה איתה. לא הלכתי
אליה, כי לא רציתי שתתפוס על זה
טרמפ ובכל פעם תאיים עלי שתתאבד
ואז אבוא תחת לחץ.
הידידה, שהלכה אליה, טילפנה אלי
בהיסטריה ואמרה שהיא באמת חתכה
לעצמה את הוורידים. נסעתי לשם
וניסיתי להרגיע אותה. לא הלכתי
איתה לבית־חולים, כי רציתי שתבין
שלא כל־כר איכפת לי, אבל בצורה
עדינה. גם לא רציתי להיראות רע־לב.
בסוף זה נגמר איכשהו. בשלב
שדברים כאלה קורים מתחילים להטריד
את אשתי בדרך כלל.

״הגיגה
? 54 קטנה״
^ חררות מטלסנות לאשתי ומי
*< ספרות שאני מנהל רומאן עם
שכנה באותו בניין. אשתי יודעת שאני
הולך עם בחורות, אבל רק עם רווקות
והשכנה שעליה דיברו היא אשה
נשואה.
לפעמים, כשאני בבית, נותנת לי

לא מהסטייל שלו וביקשתי שלהבא
יפנה אלי בצורה אחרת.
זה לא עזר ובפעם אחרת הוא שוב
פנה אלי באותה הצורה, ושוב ־באותו
בית־קפה, שבו ישבתי עם כמה חבר׳ה
מרמלה, שידעו שאני גבר עלא־כיפק.
באותה תקופה הגעתי מרמלה לתל-
אביב והייתי פרימיטיבי לגמרי.
דפקתי לו בקבוק קוקה־קולה בראש
והרבצתי לשלושת ההומואים שהיו
איתו. זה נשמע אולי קצת אלים אבל
אני בחור שחי לפי כללים: לא נשים
נשואות ולא הומואים.
אני יכול להיות חבר שלהם מרחוק
ואפילו לשבת איתם באותו שולחן,
אבל אני מאור נוקשה בנושא הזה.
יש אנשים נחמדים שהם הומואים,
בייחוד בעולם־הבידור. הבעייה שלהם
היא שאין להם גבול, ולמרות שמסבירים
להם יפה הם לא מתייאשים ומנסים
שוב ושוב.
אני לא מתערב בחיים שלהם ולא
איכפת לי מה אנשים עושים בחיי־המין
שלהם. אני רק רוצה שיעזבו אותי
בשקט. יש לי מספיק בלגאן עם כל
הבחורות שמסתובבות סביבי.
העולם הזה 2651

מה קווה נאשו גבו מנתעווו ננוקו
ונונח רועת נ אשתו האוהבת מנוה
את דוח המישנחה? זה קוה
ובעלה שו סוניה(מימיו) .מווע היא
עשתה זאת? ש״לוק היה מתבייש
בני מהצבא, והתברר כי הוא הכיר
בחורה ורוצה להתחתן.״
מאותו רגע, בתחילת ,1983 שבו
היתה האשה חייבת 4000 דולר לבנק,
עברו עליה ימים קשים. רק כאשר ישבה
יחד עם בתה במישרדה של עורכת־הדין
נירה לידסקי, שיחזרה בראשונה
את קורותיה במשך השנים הללו, שנים
שהיו מלאות מלווים בריבית קצוצה,
חיפוש אחרי?גרבים וניסיונות לכסות
את החובות החדשים ולשלם לערבים,
לנושים ולבנקים.
״הלכתי למלווה־בריבית ברמת־גן,
לוויתי ממנו 2000 דולר, ותמורתם
נתתי לו את תכשיטי־הזהב האישיים
שלי. הוסכם שאני משלמת כל חודש
ריבית של 10 אחוזים מהסכום, כלומר
200 דולר. לא הצלחתי לעמוד בתשלומים
ולא סיימתי לשלם את ההלוואה
ער היום. הסכום שלוויתי נועד כדי
להחזיר את הכסף לבני, שהתחתן ביולי
. 1983
״נשאר לי חוב של 2000 דולר בבנק,
והם הגישו נגדי תביעה מישפטית. הגיעו
צווי עיקול והוצאה־לפועל, ונוצר
עלי לחץ נורא.״ משך כל הזמן הזה
חששה סוניה לספר על מצבה הכספי
לבעלה, מכיוון שהוא אדם חולני וחיי־המישפחה
שלהם לא היו טובים במיוחד.
היא משכה בעול בעצמה וחיפשה
דרכים להיחלץ.

למישרד״הלוואות בתל־אביב, ולוויתי
1000 דולר תמורת צ׳קים דחויים וערבים.
מחברה אחרת לוויתי עוד 1600
דולר בתנאים של הוראת־קבע וערבים.
כך כיסיתי את חובי לבנק שהיה בסך
4000 דולר, והייתי חייבת סכום זה
לשלושה מלווים בריבית.
מכיוון שלא יכולתי לעמוד בתשלומים,
הם פנו לערכאות. הם פעלו נגד
הערבים, ועיקלו לבני, אחי וחברתי
לעבודה את המשכורת.
כדי להציל את הערבים לקחתי
הלוואה נוספת בצ׳קים דחויים. לא
הצלחתי לשלם את ההלוואה והיא
צמחה בתוספת ריבית, הצמדה וקנס.
כדי להתגבר על החוב הזה, קניתי
בהוראת־קבע, במשכורתי בבית־חולים
ביל־נסון, תכשיטים, ומישכנתי אותם
אצל אדם הגר ברמת־גן. כך ביטלתי
חלק מהעיקולים של הערבים ושלי.
אבל על החלק שטרם שולם, שוב גדלה
הריבית, ושוב הגישו נגדי תביעה
לבית־מישפט. הם לחצו על הערבים,
וכדי להרגיע אותם נתתי להם ׳בכל
פעם סכום על החשבון.

יפויי־פוח

^ די לשלם למלווים מרמת־גן את
החוב, לקחתי מהם עוד הלוואה^,

עומת סים ורה של סוניה פוקס,
/סבתא נעימת־מראה מרמת־גן,
מתגמד סיפורו של שיילוק.
לפני שנה, הגיע בעלה של סוניה,
פייבל שרגא פוקס ( )50 למישטרה,
ובפיו סיפור מדהים.
״ברצוני להגיש תלונה נגד אשתי
על זיוף ומירמה. אני נשוי 26 שנה,
ואנחנו עדיין חיים ביחד.
״היתה לנו דירה משותפת ברמת־גן,
השייכת לשנינו זה 16 שנה. לפני
שבועיים הגיעו אלי שמועות שאשתי
מכרה את הדירה. לא האמנתי, כי
היחסים בינינו היו בסרך, ולא היו
בעיות מיוחדות. לכן ניגשתי ושאלתי
אותה.
״אשתי לא רצתה לאמר לי כלום
ורק אמרה לי, :אם תלך לטאבו לבדוק,
תפסיד הכל!׳ זה נשמע כמו איום.
הלכתי לטאבו וגיליתי שהדירה מכורה
לאנשים בשם קקון משה ורחל. פניתי
מיד לעורך־דין, שיטפל בעניין.
״מסתבר שהיה יפוי־כוח שלי, כביכול,
וחתימתי זויפה. ב־ 28 ביוני 1987
שוחחתי עם אשתי והיא הודתה כי ביצעה
מכירה. היא לא טענה לסיבה מסוימת,
רק אמרה כי זייפה את חתימתי
וקיבלה סך של 45 אלף דולר.״
מלווים בריבית קצוצה

ף* דניה, שנעצרה ונחקרה, סיפרה
^ סיפור שקשה להאמין לו, אלא
שהוא נתמך בקבלות ומיסמכים. היא
הודתה בכל וגילתה את הסיבות

להסתבכותה .״בתחילת ינואר 1983
הייתי במינוס בחשבוני בבנק־לאונו.,
החוב עמד על סך 2000 דולר. במקביל
היה לבני משה פוקס חשבון באותו

הבנק, שבו היה לזכותו 2000 דולר.
״הייתי זקוקה לכסף, והשתמשתי
בכספו של בני שהיה אז חייל, והיה לי
יפוי־כוח בשמו. כעבור חודש השתחרר

סיפרה סוניה:
הלחץ של צווי העיקול וההוצאה־לפועל
היה כל״כך חזק שנאלצתי
ללוות כסף כדי לצאת מזה. פניתי

ומישכנתי שתי טבעות־יהלומים שלי,
את טבעת־הנישואין וטבעת נוספת ובה
אבן אחת של 50 נקודות. כיסיתי שוב
חלק מהחובות כדי שלא יפגעו בערבים.
הרגשתי שאני לא שולטת יותר בריבית
ושילמתי כל מה שאמרו לי. לא
יכולתי יותר לעמוד בכך מבחינה נפשית
ורציתי לגרום לכך שכל החובות
ירוכזו במקום אחד ואז הריבית תהיה
בשליטתי.
דרך העיתון הגעתי לאדם שישב
בתחנה־המרכזית בתל־אביב במישרד
לתיווך ולשידוכים. הגעתי אליו
בתחילת 1985 ורציתי ללוות ממנו
כסף, אבל התברר לי שהוא רק מתווך.
מצאתי חברה שהסכימה לתת לי
הלוואה, בתנאי שאביא ערבים. חזרתי
אל המתווך מהתחנה־המרכזית כדי
שיערוב לי להלוואה. בנוסף לכך ררשה
החברה כי אמשכן גם את דירתי
לטובתם.
במשך 1985 ניסיתי להיאבק לבדי
עם הריבית וההצמדות. מהלחץ קיבלתי
בדצמבר התקף־לב ושכבתי בבית־חו־לים.
מיד כשהשתחררתי מבית־החולים
החל הלחץ עלי מחדש.
מצבי הבריאותי היה קשה מאוד וכן
גם מצבי הנפשי. הייתי מוכנה לעשות
הכל כרי לצאת -מהמצב האיום ולזכות
בקצת שקט נפש.י. לכן חזרתי אל חברת
ההלוואות והם נתנו לי 10,000 דולר,
שהיו אז 15 אלף ש״ח. מזה ניכו. לי

אילנה אלון,
צילם: אלי דסד* ,
(המשך בעמוד )34

31 יי*

זה התחיל בקטן, כיום זו אימבויה שלמה, החולשת ער גגות הו/דינה. תחנות־הנבלים
הבלתי־חוקיות מנפיקות חשבונות־מס והננו מכובדות. מעמון חוק׳ למחצה ״

עת־ערב. האזרח חזר מהעבר
* /דה, עשה קניות ואף שיחק עם
הילדים. הוא מתרווח בכורסה בטרקלין,
לוחץ על הכפתור בשלט־רחוק ומדליק
את קופסת־הפלא.
בישראל מוקרנת עכשיו קומדיה
וולגארית, אחריה תוכנית־דת, ואחר־כך
החדשות. שוב השטחים הכבושים,
שוב פוליטיקה.
בערוץ השכן, אצל הירדנים, אץ
תרגום, כך גם בטלוויזית המיזרח התיכון
בדרום־לבנון. בסוף מסע־התלאות
מערוץ לערוץ הוא מגיע, כמו בכל
ערב, אל התחנה המקומית, שם מוקרן
סרט, שרק לפני חודשים אחדים הוקרן
בבתי־הקולנוע.
בקיץ 1986 הסכים איש־כבלים
לשוחח איתי. אחרי תיאומים רבים ובדיקת
הזהות שלי, הזמין אותי דני(השם
כרוי) לדירה כמעט־מיסתורית בקריית־מוצקין.
הדירה, שהיתה מלאה בחוטים
ובציוד, שימשה כנקודת־מיפגש לאנ־שי־הכבלים.

יומיים
לפני הראיון העביר השר
(דאז) אמנון רובינשטיין את חוק השחר
בכבלים. דני האשים את השר בניסיון
לסלק את כל המפעילים הנוכחיים
מהשטח.
״מכיוון שיש לנו עבר פלילי, אסור
לנו לגשת למיכרז. העסק יעבור
לידיים של חברות גדולות, כמו נ 1לך
גלובזס או תדיראן. אם הדבר יקרה,
אנחנו נארגן הפגנת אלפים מול הכנסת,
נקרע את תעודות־הזהות שלנו
ונתאסלם!״ איים אז.
יוזמת החקיקה של הפרופ׳ רובינשטיין
גוועה עם התפטרותו מן הממשלה.
כיום, כמעט שנתיים אחרי, כבר
עזב הדור של דני את הכבלים. הכל
מאורגן, ממוסד. מדברים יפה. אין
מאיימים בהתאסלמות.
קצת היסטוריה: הקריות שליד חיפה
הצמיחו, לא רק את הזמר אדם, להקת
בנזין ואריק סיני, אלא גם את הכבלים.
לפני קצת יותר מחמש שנים הקימו
אורי שטרית ואלי אברג׳ל (שעזב בינ
תיים
את הכבלים ומתגורר בבלגיה),
את תחנת־הכבלים הראשונה בארץ 15 :
בניינים מחוברים בחוט. שני סרטים
ביום. למישטרה לא היה איכפת, ראו
בהם תופעה שולית.
ההתפתחות היתה מהירה. מאות
בתי־אב התחברו, והרשת הסתעפה.
כיום פועלים בקריות, אחד האיזורים
המכובליס ביותר בארץ 25 ,תחנות־כבלים,
בשטח שהאוכלוסיה שלו מגיעה
ל־ 150 אלף נפש בלבד.
בקריות הכל מחוברים, והדבר הפך,
כך מסתבר, לחלק מהווי־החיים של הפרובינציה.

לים.
הגג מהווה ״נקודת פיצול״ .כבלים
מגיעים מכמה גגות, מתפצלים לעוד
שלוחות, ומשם הלאה. כמו קורי־עב־ביש
לבנים מכסים הכבלים את הנוף,
בולטים בין האנטנות, כבלי הטלפון
ודודי־השמש.
גם מקום־הפגישה היה הפעם הרבה
יותר סימפטי. דירה מרוהטת בטוב־

טעם. ליד אחד השולחנות נערה, המתקשרת
באמצעות מכשירי־קשר, איתר .״
רית וטלפונים ניידים עם אנשי־התח־זוקה
והמינהל לשם העברת מידע.

אביער :״בתחילה היה לאנשים קשה
לבלוע את נושא הסרטים. הייתי בא
לחברה גדולה ומציע לה להפיק סיר־טון־וידיאו
פירסומי, והיו עונים לי
פיראטיות מיקצועית

*ץ שדרים משעות הצהריים עד
/#השעות הקטנות של הלילה.
בהפרשים בין הסרטים מוקרנים
קטעי־בידור, שהוקלטו בעזרת אנטנת־צלחת
מיוחדת מהלוויינים של גרמניה
ולוכסמבורג.
לפני שלוש שנים, כשהתחנות בחיפה,
בקריות, בטבריה ובחדרה היו עדיין
בשלב של פיראטיות מיקצועית, התחילו
לשלב בשידורים גם פירסומות.
בתי־העסק הקטנים, שידם לא השיגה
את הכסף לפירסום בעיתונות הארצית,
העדיפו לשדר ישירות לתוך בתיהם
של התושבים המקומיים.
אז חיברו מיקרופון לרשת, וקראו
את הפירסומות. יותר מאוחר הקרין
מחשב מודעות־לוח בגרפיקה ירודה.
אחר־כך עברו לשקופיות. משם לסרטים
פשוטים, אילמים, בלי קריינות.
היום הגיעו להישגים מרשימים ביותר
— סרטי־פירסומת ברמה ארצית, הכוללים
בתוכם מעין ״עלילה״(כמו אלה
המוקרנים בבתי־הקולנוע) ,כשהקריי־נים
הם אנשי טלוויזיה ורדיו מהשורה
הראשונה.
הרבה זמן היה דרוש כדי לשכנע את
המפעילים להתראיין. המישטרה בכל
זאת מטילה פחד.
אביעד (שם בדוי) היה הוגה רעיון
הפירסומות בכבלים. היום הוא מנהל
חברת־צילום בווידיאו, הקשורה בקשר
הדוק למפעיל־התחנות. עמית עובד יותר
בשטח. מתקן, מעביר חוטים, עומד
בקשר ישיר עם המנויים.
על גגו של בית בן ארבע קומות
אפשר להתרשם מהעוצמה של הכב
תיבת־החלוקה
על הגג
״בוא נהרוג חמור־חמורר

— הורוסקופ
העסק פועל?
ברור שבכל תחנה מקו בלות
שיטות-פעולה משלה,
אך העיקרון זהה בכולן:
במרכז הבקרה, הנקרא
״המוקד״ ,נמצא המתפעל,
ולידו מוצבים 4״ 2מכשירי־וידיאו
מיוחדים, המשדרים
את תכולתם למגבר ראשי,
הנמצא על גג הבית.
המגבר יוצר תדר־תיק-
שורת ייחודי לכבלים, ומעביר
בו, דרך החוטים ה פרושים
מבית לבית, את מה
ששודר אליו ממרכז״הבקרה.
הסרטים נלקחים על״ידי
מיספר רב של אנשים במיס-
פר רב של ספריות-וידיאו,
כדי למנוע איתור.
את מרכז-הבקרה ניתן
להפעיל מכל מקום המחובר
לרשת, ולכן הוא קל להעברה.
מיקומו, כמובן, נשמר בסוד.
בעיקבות המרחק הרב שצריך
הגל לעבור עד למקלט
הצרכן, הוא נחלש ומאבד
מאיכותו. להשבחת השידור
מוסיפים, בתדירות של חמי שה
בתים, מגבר המחזק את
עוצמת הגל.

(המשך מעמוד )20
על דיעותיו ועל עצמאותו, כך
שהמילחמה הפעם תהיה ממושכת
ועיקשת. מסוף אוגוסט ועד סוף
אוקטובר, כשמרס יהיה בנסיגה,
הם עלולים לחשוב שהם הפסידו
בקרב. אך אם רק ייאזרו בסבלנות
ובאמונה הם יצליחו להתגבר על
הקשיים ושוב ימצאו להם מקום
שבו יוכלו להרגיש בטוחים יותר,
ובעיקר חופשיים, ללא הגבלות
ואיומים, שמהם סבלו קודם לכן.
כוכב יופיטר, שעזר להם ב־1987
וממשיך לתמוך בהם ב־,1988
באמצעות ידידים בעלי רצון טוב,
יימצא ב־ 1989 בבית ה־ 12 שלהם.
הם יצטרכו לתכנן את עתידם
המיקצועי בשקט, מבלי להצהיר
על כוונות ותוכניות. חשוב יהיה
לשמור על סודיות ולהפתיע את
כולם ב״.1990

תוך מיקצועיות טהורה. יש תסריטאי
מיקצועי, מפיקים, בימאים, צלמים,
אולפנים, חיתוך הקול, קריינים, הכל
מיקצועי.״
והעלות?
״למודעות־לוח ושקופיות, המחיר
נע מ־ 150ש״ח ועד 500ש״ח בחודש,
כשמדובר במיספר שקופיות וגראפיקה
נלווית. העלות לסרט מתחילה ב־2000
דולר. סכום מיזערי, כשמדובר בסירטו־ני״וידיאו.
חידוש אחרון שהוספנו הוא
ה,שקופיות הדינאמיות׳ .זוהי שרשרת
שקופיות מלוות בסרטים מתאימים
מחוץ לארץ, מלוות באפקטים מיוחדים
לווידיאו.״
טייטי פודנו

ך* תדמית שהוציאה התיקשורת
1 1לתחנות אינה חיובית. שמועות
הילכו אימים על מעשי־הפחדה והתערבות
גורמים פליליים בכבלים. מה
קורה?
״כל הדברים האלה נכונים באיזורים
אחרים בארץ. כאן אין פושעים. עובדה
שלא שמעו אף פעם על תקלות ותקריות
באיזור חיפה והקריות. אנחנו
שומרים על אדיבות, והציבור אדיב
ונחמד אלינו. היחס כאן מעולה. כולם
מחוברים, גם הרבה שוטרים, ביניהם
בדרגות בכירות ביותר. העסק אמנם
לא קיבל אישור רישמי, אבל הלכה
למעשה הוא חוקי. אנחנו, חברת־הפיר־סום,
מנפיקים חשבוניות־מס״.
האט אין הם עוברים על חוקים,
ובראשם הפרת זכויות־יוצרים והפרת
חוקי־הצנזורה בהקרנת סרטים כחולים?
התאגיד האמריקאי של חברות הסרטים
דרש לפני שבועות אחדים מהקונגרס
לאסור ייצוא סרטים לישראל, שכן לטענתו
גוזלות תחנות־הכבלים 50 אחוז
מרווחיהן בארץ־הקודש.
מישפחה האיזורים המייצגים את המיש־פחה
במפה שלהם פגיעים ורגישים
מאוד השנה. כך שיתכן שבנוסף
לכל הבעיות, יצטרכו בני מזל סרטן
לטפל בהורים מבוגרים הזקוקים
לעזרתם. זוהי דרישה קשה ועול
כבד, אך בשלוש השנים הבאות
אי-אפשר יהיה להתחמק מה-
בעייה.

ניתוק תחנת־כבלים
.ילדים קטנים כבר ישנים!׳
מפעיל תחנת־כבלים על פניות רבות,
שהגיעו אליו מצר אנשים שומרי־מסו־רת.
אלה ביקשו להקרין סרטים פורנוגרפיים
גם ביום חמישי בלילה, מפני
שבליל־שבת אוסרת התורה להפעיל
טלוויזיה. אלמלא זה היה עצוב, זה היה
מצחיק.
״ושנית, בקשר לזכויות־הסרטים,
אנחנו בהחלט מוכנים לשלם, אבל למי
לשלם, היכן וכמה? הדרישות מעולם
לא הופנו אלינו. כל עוד התחנות אינן
חוקיות, גם לא נוכל לשלם כלום. תשלום
הזכויות יפגע רק כמנויים. הם
יידרשו לשלם הרבה יותר. אני לא רואה
חידושים בחמש השנים הקרובות״.
לאוגן מול
**מית מסביר מדוע צמחו הכב־
^ /לי ם כל־כך רחוק מהמרכז :״רק
הכבלים באיזור הצפון העסיקו אנשים
אינטליגנטיים, לא פושעים.״
דובר על מיליוני דולארים, המסתובבים
בעסק. כמה מרוויח בעל תחנת־כבלים?
״מרוויח
טוב, וחייבים לזכור שהוא
השקיע כסף רב בהקמת התחנה. אבל
טיפשי לדבר על מיליונים. המחיר היום
עומד על 25 שקלים לחודש, משהו כמו
הדוברת אינה מחוברת חוליית־פיקוח מנתקת כבלים
״יש דרישה עצומה לסרטים כחולים!־

בשלילה.־ פחדו מפני החוק, וחששו
שהכבלים ייעלמו וההשקעה תרד
לטימיון. כיום הוויכוח היחידי שיש לי
עם אנשי החברות הוא לגבי עלות הסרט.״
אביעד
מונה רשימה ארוכה של
חברות גדולות, שפירסמו בכבלים, ביניהן
רשת חנויות־האופנה גולף. מיפ־עלי
ועמן של כור, כרמל תעשיות
רהיטים, נעלי כרמא.
״מכרנו להם אמצעי שונה מכל מה
שהם הכירו עד היום. הסרטים מופקים

״בוא נהרוג חמור־חמור. ראשית,
לגבי הסרטים הפורנוגרפיים. הסרטים
מוקרנים פעם בשבוע, בשעה 2בלילה.
ילדים קטנים כבר ישנים בשעה זו.
אנחנו לא מקרינים פורנו מפני שאנחנו
מסתכלים, אלא מפני שיש דרישה עצומה
מצד המנויים. אנחנו נפסיד מאות
מנויים אם נפסיק את השידור!״
ואכן, בקריות ובשכונות מסויימות
בחיפה ניתן לראות בהצצה מבחוץ,
בשעות הלילה של ליל־שבת, אלומות־אור
בוקעות מטלוויזיה. בעכו סיפר

• מגורים

דוברת מרחב״חיפה היתה
לבבית. אין היא מחוברת
לכבלים, משום שיש לה
וידיאו.
לטענתה היו באיזור חיפה
מיספר רב של פשיטות, אולם
הדבר אינו משנה כלום. לפגי
הפושטים עומדת בעיית אי תור
המוקד, המשנה את מי קומו
אחרי פרק-זמן קצר.
הקהל אינו משתף פעולה,
שכן הוא אוהב את המפעי לים,
המספקים לו בידור
בכמעט חינם.
״התחנות, לפי מידע מודי עיני,
בנויות בשיטה מחוכמת
להפליא. העובדים בתחנה
בדרך כלל אינם הבעלים,

חמישה סרטים בקולנוע, כשהמנוי יכול
לצפות במאות סרטים בחודש. חיברנו
בחינם מכוני־דיאליזה ובתי־זקנים, ובראש
המיבצעים עמד מיבצע התרמה,
שערכנו באמצעות הכבלים, למען ווו־לת־כבד.
הצלחנו לבדנו לאסוף 150
אלף דולר. החולה נותחה בהצלחה.״
מה בדבר הקמת אולפן לשידור
ישיר?
״כל עוד העסק אינו חוקי, אנחנו לא
נעבור לשידור ישיר. לא נוכל להשקיע
כסף רב באולפן ולהסתכן בהחרמת
הציוד הנמצא בו. ברגע שנקבל אישור,
יהיה שידור ישיר.״
ועל המישטרה?
״המישטרה פושטת כרגע רק על
תחנות שמפעיליהן עוסקים בסמים וברצח.
אנחנו מגישים שרות לציבור״.
זוהי תמונת־מצב, נכון לעכשיו. גוזלים
נתח ניכר של מכירות המודעות
בעיתונות המקומית, שגם היא מפותחת
מאוד בקריות ובחיפה. האזרחים מרותקים,
חוסכים את כספי הכרטיסים
לקולנוע, ובשעות הקטנות גם חוסכים
את הבושה לקחת סרט פורנוגרפי בספריית
הווידיאו.
״אנחנו מקטינים את הזנות. אנשים
מעדיפים לאונן מול הטלוויזיה מאשר
לשלם ליצאנית.״
תסמונת הפרובינציה.

רוגן ברגמן ₪
ולפעמים אף אינם מכירים
את בעלי התחנה. כל אחד יודע
מעט מאוד על השני, כך
שאם תופסים מישהו, אין
הוא יכול לספר על שאר ה חברים.

לפני יומיים נתפסו
בחדרה מפעילי־תחנה, אולם
אנחנו בטוחים שתוך יומיים-
שלושה הם עולים שוב לחלל
האוויר.״
מהתמונה שמצטיירת מה שיחה
אפשר ללמוד שאביעד
צדק. המישטרה אמנם לא
משכה ידיה מהפשיטות, או לם
גם שם מבינים שאת
התופעה פשוט אי־אפשר
להפסיק.
לפני שנתיים ניתקו את כל
החוטים בקריות, נוסף על
חיסול המוקד. התחנות השיבו
במיבצע נגדי ורישתו
מחדש את האיזור, תוך
שלושה ימים. אביעד ועמית
ממשיכים לעבוד במרץ. הם
עובדים קשה, לא אוכלי-
חינם. הנוף הצפוני לא יחסר
אותם בעתיד הנראה לעין.

לא מומלץ לעבור דירה, למכור,
לקנות או לעסוק בתחום זה השנה.
מי שאין לו ברירה יהיה חייב למצוא
לעצמו סידור כלשהו וגם זה
לא יהיה קל. אך אם אין זה הכרחי
כדאי שהסרטנים יישבו במקומו תיהם
ולא ינסו לבצע שינויים. אלה
שיאלצו לעבור דירה יווכחו לדעת
שזהו מיבצע קשה מאוד בתקופה
הנוכחית. גם כך תגזול ההתייח סות
למישפחה ולבית זמן רב יותר
מתמיד, ולא כדאי להוסיף על כך
את הניסיון לשפר את תנאי המגורים.

כספים
בנושא זה לא צפויים קשיים
מיוחדים. אמנם לא צפויים שי נויים
דרסטיים, אולם את השנה
הם יעברו בצורה מתקבלת על ה דעת.
גם אם יהיו תקופות מעור רות
דאגה, תמיד יתברר שיש מו צא
מכל קושי.

• מה שבינו לבינה
הנושא בעייתי השנה. בגי מזל
סרטן שמיסגרת הנישואין והחב רות
חשובה להם, ישנו לפתע את
המושגים, ומה שנראה להם קודם
לכן, כ״יהרג ובל יעבור״ ,יראה להם
לפתע פחות חשוב ומשמעותי.
הם לא יסכימו לסבול ולוותר,
כדי לשמור על מיסגרת שממנה הם
בעיקר סובלים. הצורך בשינוי
יהיה כל-כך חזק שהם יהיו מסו גלים
לבצע אותו בזמן ובצורה הפ-
חות־צפויים. כל מי שמכיר אותם
יופתע מהצעד הלא־מקובל.
לזוגות נשואים שחייהם מעורערים
יש סיכוי חזק לפרק את המיס-
גרת ולהחליט על פרידה. בני מזל
סרטן שעדיין אינם נשואים, יוכלו
למצוא להם בני-זוג, אלא שגם כאן
הדברים אינם פשוטים. הם אמנם
ימצאו את עצמם מאוהבים מאוד,
וההרגשה תהיה שסוף־סוף מצאו
להם בן־זוג שמבין אותם וקרוב
אליהם, אלא שגורמים חיצוניים
לא יאפשרו להם לקשור קשר
מקובל.
סטורן אינו מאפשר להם לבנות
מיסגרת משותפת. יתכן שאחד
מבני הזוג נשוי, או שתנאים
גאוגרפיים או אחרים לא יאפשרו
את האיחוד המיוחל. הקשרים
שיווצרו יהיו חזקים ויוכלו
להימשך זמן רב לפני שאפשר יהיה
למסד אותם. כל הקשרים שלהם
יהיו בעייתיים מסיבה זו או אחרת.
יוצאים מכלל זה זוגות שכבר
הוכיחו את עצמם בשנים שעברו.
אלה יחזיקו מעמד גם בעתיד.

— הגושים של סוגיה
(המשך מעסוד )31
מראש ריבית של 15 אחוזים ומע״מ.
תמורת חתימת ערבות דרש ממני
המלווה מהתחנה־המרכזית סכום של
3000ש״ח, כך שביד קיבלתי רק 9000

כדי למשכן את הדירה הייתי זקוקה
ליפוי־כוח מבעלי. אבל עקב המצב
בינינו לא יכולתי אפילו לדבר איתו
על הנושא, פשוט פחדתי. המלווה אמר
לי שהוא מוכן לגשת איתי לעורך־דין,
להציג את עצמו כבעלי, ולחתום. הסכמתי
מחוסר ברירה. לקחתי את תעו־דת־הזהות
של בעלי והמלווה חתם על
יפוי־הכוח, שבאמצעותו מישכנתי מאוחר
יותר את הדירה. עבור החתימה על
יפוי־הכוח, לקח ממני המלווה סכום של
3000ש״ח.
המלווה, שחתם על יפוי־הכוח, מצא
עבורי אדם שהיה מוכן להלוות לי 40
אלף דולר בריבית נמוכה יותר, של 8
אחוזים בלבד, ולשחרר את המשכנתה.
אומנם כיסיתי את החובות שלי, אבל
שוב לא הצלחתי לעמוד בתשלומים.
שוב פנה הנושה להוצאה־לפועל ושוב
החלו להגיע אלי עיקולים וצווים.
באחר ההסדרים עיקלו לי מהמשכורת
500ש״ח לחודש, ונתתי צ׳ק״ביטחון
על 60 אלף ש״ח.

מאוזן:
)1הכל יחד, אשור החוק
בשלמותו; )5סכת אגרוף; )10
נמצא; )11 קידומת לשמות בור־מדים;
)13 אויב; )14 לאום)15 :
מילת שאלת• )16 הלל; )18
בקשה; )20 קרס באף; )21 גיבורת
שיר של כיאליק וסיפור ילדים
של שלונסקי; )22 קליפת ענבים;
)24 תחנתו האחרונה של משה;
)25 פלח, גזר; )26 ארץ מישור;
)28 שוט לייסר בו; )30 שוויו של
דבר; )31 השרץ הזוחל; )32 תבל;
)34 געשו; )35 צנור המוביל מים
אל השוקת; )38 קריאת עידוד;
)39 לא ער; )41 שווא בראש
המילה או ההברה; )42 בהשאלה
— תקווה, תוחלת; )43 קידומת
הולנדית; )45 צמח מן הגרעינים
שנפלו בעת הקציר בשנה שעברה;
)47 מתנפל; )48 מבחן, אות;
)50 הארץ שהיא מרם התרבות
של האינקה; )51 מילת פנייה אל
האלוהים; )52 סופר והוגה רעות
יהודי(ש׳׳מו; )54 אלונו של אברהם;
)57 סלע; )61 אבא אריכא;
)62 גיא בן הינום; )64 זאטוט; )65
משגיח במחנות הריכוז; )66
הגיע; )67 לא כאן; )69 המישקל
ללא האריזה; )70 גרם לעיוורון;
)72 מטבע קטן (חלק 24 של
סלע); )72 שניים (ארמית); )75
התרמה למען צה׳ל; )77 חיה
שמעורה עשו מכסה למשכן; )78
אליל הבית )81 מרפא; )83 העיר
אשר ב־ 66 מאונך — כאן בר׳ת;
)85 הסכמה; )86 עקר; )88 בן נח;
)99 אגודת ידידים; )91 תינוקות
של בית רבן; )93 עמוד נוזלים;
)95 תגובה של אי-הסכמה לפסק
הדין; )96 צונן; )98 אש מעופפת
כחץ; <100 בולל קמח במים; )102
בן־בקר; )103 נכרי; )104 סוציאליסט
צרפתי שנלחם יחד עם
אמיל זולא את מילחמתו של
דרייפוס(שם וש׳מ<; )105 עמיד
בפני חום ולהבה.

מאו3ך:
)1בהשאלה — שר, נגיד; )2
בדאדם; )3עייפה; )4אות החיבור;
)6עוף טרף; )7סופר, בעל
.בית ספר לרובינזונים׳; )8ידיד;
)9השתוממות; )12 אבן בחושן:
)15 כאב קל; )16 כמות קטנה; )17
תנועה המרככת משווא וקמץ;
)19 יליד הארץ או מושרש היטב
במקום; )20 חיק; )21 עוף ביצות;
)23 חפירה למקווה מים; )24
מופת; )26 קישור; )27 בירה אירופית
(ח) )29 :אולם; )30 הנגינה
בסוף המילה; ? 3ו־ — 34 אוסף

;;הטרדות
בטלפון,

סיפורי אגדה של ח.נ. ביאליק
ורבניצקי; )34 ראה 33 מאוזן; )36
נשיא ביוגוסלביה בשנות החמישים;
)37 אמן בפיסול אבנים
ועץ )40 :שם מישפחתו של מפקד
שנפל לפני מילחמת השיחרור
— על שמו מבצע דני; )41 שווא
בסוף ההברה; )44 נמלט; )46 עיר
במרוקו; )47 שיח דפנה; )49
מפקד צבאו של אלנבי — חוצה
נהר הירקון(ש׳־מ); )50 סופר בעל
.אחי גיבורי התהילה׳ (ש׳מ<;)53
מסך הטלוויזיה; )54 בעל חיצי
האהבה; )55 זקן )56 :איבר לתנועה;
)58 מילת המעטה; )59 מל
שינות
)60 :פיתרון; )62 לישכה;
)63 חלש רפה )66 :ארץ הנגב:
)68 קרום עור מתוח המסוגל ליצור
או לקלוט צלילים; )71 מכשיר
התעמלות; )73 קבוצת כוכבים;
)76 אילן; )77 דרום; )79
אבי חקר החיידקים (ש׳מ<; )80
בהמה משאות; )82 עני; )84 אגודה
למען החרשים בישראל; )85
חכה(ארמית); )87 מדף; )90 פרח
נוי; )92 סופר ישראלי בעל
.היושבת בגנים׳; )94 העלו ממעמקים;
)96 אסון, מרי; )97 אמן
במלאכה; )99 בית; )101 מזמר;
)102 רצועה )103 :יהיר.

אביגיל יגאי

איתן עמיחי

הדברת מדיקים

בעם

שמחים והדברת תיקנים(נ׳ן7ן ים),ו
תודעי עץ, חוקי ספרים ובגרים,
עירפוו מיוחד ואחעים ומניעת
^<93 יתושים וחרקים מעופפים.

רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־22־75־03

בשמירה על בריאותך ורכושך

ן* אשר החלו לחזור צ׳קים שלי,
איים המלווה להפעיל עלי לחץ
דרך בעלי, וזה מאוד הלחיץ אותי. יצרתי
קשר עם אדם מיבנה, שהלווה לי 45
אלף דולר, מתוכם החזרתי 40 אלף
למלווה הקודם והמתווך דרש את
היתרה של 5000 דולר. הוא הסכים
לבסוף להתפשר על 2000 דולר.
בשלב זה הגיע הלחץ לשיאו.
הנושים הטרידו את בנותי בטלפוך
חיפשו אותי במקום־העבודה שלי,
איימו עלי ועל בנותי. בשעת בוקר
מוקרמת טילפנו אלי ואיימו כי ישלחו
אלי אנשי עולם־תחתון, והם יחכו לי
באיזו פינה. הייתי בלחץ נורא. הם
דרשו שאוציא את הדירה למכירה.
פניתי למתווך ברמת־גן והתחילו
להגיד אנשים לדירה. השכנים התחילו
לרבר ולשאול שאלות, נורא חששתי,
וביקשתי מהמתווך שיפסיק לשלוח
קונים. חיפשתי פיתרון אחר. דרך חנות־עוגיות
ברמת־גן היפנו אותי למר קקון.
נאמר לי כי הוא נותן הלוואות לאנשים
בכל מחיר. הוא הבטיח לסדר לי הלוואה
תמורת משכנתה לדירה, בסכום של
15 אלה דולר.
הייתי מאוד לחוצה. הוא שאל אותי
לפשר הלחץ וסיפרתי לו את הסיפור.
הוא קבע פגישה עם הנושה הקודם
ואמר שיש באפשרותו לעזור לי. הוא
אמר שהוא יסדר לי קונה לדירה ואני
אמשיך בינתיים להתגורר בה למשך
שלוש שנים נוספות. אם עד אז אמצא
פיתרון הוא יבטל את מכירת הדירה.
לאחר שהסכמתי הוא אמר לי שהוא
מתכוון לקנות את הדירה לעצמו. הוא
הגיע עם הנושה להסדר תשלומים ואז
ביקש ממני שאבוא לטאבו לגמור את
העניין.
אחרי מכירת הדירה עשיתי הסכם
עם המלווה שאני אמשיך לגור בדירה
ואשלם לו שכר־דירה 250 ,דולר
לחודש. הוא התחיל ללחוץ עלי שאספר
על העניין לבעלי. הוא לא ידע שייפוי־הכוח
היה מזויף. מכיוון שראה שאני
מתמהמהת, אמר לי שהבשורה תגיע
לבעלי דרך אחרים ובאמת הוא דאג
לכך, זה הגיע לגיסי וגיסתי ומהם
לבעלי.״
עד כאן סיפורי של סוניה.
סחרחרת ללא שליטה
לונת הבעל גרמה לכתב־אישום
^ 1נגד סוניה, בבית־מישפט השלום
בתל״אביב. התובעת אורנה ברנד הגישה
כתב־אישום על התחזות כאחר,
שימוש במיסמך מזויף, זיוף וקבלת דבר
במירמה. סוניה הודתה בכל ההאשמות
נגדה, אבל סיפרה לשופטת דבורה
ברלינר את סיפור הסתבכותה.

הסניגורית, נירה לידסקי, הוסיפה
בסיכומיה את כל הפרטים על חיי־הנישואין
של הנאשמת שנהרסו ללא
תקנה בעיקבות ההסתבכות הכלכלית
ועל בתה הקטינה, שהבעל אינו מפרנס
אותה והנאשמת צריכה לדאוג לה.
לבית־המישפט נודע כי כל כספי
הפיצויים שהגיעו לסוניה מבית־החו־לים
בילחסון, שם עבדה 20 שנה, נלקחו
ממנה והועברו לנושים. אין לה פנסיה
או רכוש וכל הכנסתה היא המשכורת
שלה כאחות רחמניה.
הסניגורית הדגישה לפני בית־ה־מישפט
כי עונש־מאסר יגרום לכך ש־סוניה
לא תוכל להמשיך לעבוד ולא
תוכל להחזיר את חובותיה. השופטת
קיבלה את הטיעון.
״אין די מילים כדי לבטא את חומרת
המצב. זה מיקרה יוצא־דופן באופיו
ומשמעותו,״ כתבה השופטת ברלינר ב־גזר־הדין
.״היחסים בין הבעל והנאשמת
מתוחים. הנישואין למעשה הסתיימו.
אולם גם במצב כזה אין להעלות על
הדעת מעשה מעין זה, של מכירת
דירת־מגוריו של אדם, בלי לאמר לו
דבר על כך.
״הסניגורית טוענת כי המצב׳הוא
מעין סחרחרת שהנאשמת איבדה עליה
כל שליטה. הסכומים צברו תאוצה
מטורפת והגיעו מסכום של 2000 דולר
עד למאה אלף ש״ח. סכומים אלה
כמעט לא ייאמנו, אולם מהעיון בהוראתה
מתברר כי הבלתי״ייאמן אכן
קרה. ככל שרבו ההלוואות תפחה
הריבית, וכדור־השלג התגלגל במורד.
״מלכתחילה, בגלל יחסים קשים
ביניהם, לא יכלה הנאשמת לספר
לבעלה על החוב, וכאשר גדל, על אחת
כמה וכמה. כאשר קיבלה הצעה למכור
את הדירה קיוותה כי תוך שלוש שנים
תוכל איכשהו לפתור את הבעייה. אלא

שהנס לא קרה ,־היא מצאה את עצמה
על ספסל־הנאשמים.
״אין לה הרשעות קודמות ואיש אינו
טוען כי ניהלה אורח־חיים עברייני...
הנאשמת אינד :־סוגלת לעמוד כיום
בקנס משמעוי י אך למרות זאת
החלטתי שלא 1יל עליה עונש של
מאסר־בפועל, משום ששוכנעתי כי
מדובר בהידרדרות שהביאה למעשי־יאוש.
״במידה
רבה כרתה הנאשמת את
הענף שעליו היא יושבת, והענישה את
עצמה. כי יהיה אשר יהיה, מחצית
הדירה לא תחזור אליה״.
השופטת דגה את סוניה לשנה־מאסר
על תנאי וייקנס בסך 3000ש״ח,
׳ומים. כאשר יצאה
שישולם ב־ס
סוניה מאול ת־המישפט צנחה
מעולפת כמע. י ל כתפי הסניגורית
והתפרצה ברא טונה, בבכי קורע־לב.
חלק מהנטל שנשאה על כתפיה בשנים
האחרונות ירד. כעת תנסה לשקם את
חייה בעבודה קשה ובזיכרונות העבר
המרים.
העולם הזה 2651

תחתערבי בסאטירה יהודה
״אני לא גבר, לא אשה /לא ערבי,
לא יהודיה /התחת שלי הוא שווייץ
של המיזרח התיכון שר הקוקסינל
הערבי מחמודה בסטריפטיז אחרון(של
המחזאי הילל מיטלפונקט והכימאי
גדליה בסר) ,שהוא גם הסטריפטיז
הסאטירי הראשון של האינתיפאדה,
של יצחק שמיר המשחק את זאב ז׳בו־טינסקי,
של מנחם בגין המתבודד.
סטריפטיז של הממשלה כולה, בהתפשטות
נואשת של שש נפשות המחפשות
מחבר, על בימת צוותא.
ליאורה ריבלין היא ריטה הסטרינד
טיזאית המתאבדת והמתכתבת. את
העתק המיכתב ששלחה לנשיא חיים
הרצוג היא מוצאת אחרי חיפושים
נואשים בתחתונים.
רוברטו פולק הוא ברונו, אביו
הרוחני של הקבארט, הנאבק על הקונספציה
של סטריפטיז־פוליטיקה. גם הוא
שולף את המיכתב שנשלח לנשיא
מתוך התחתונים. המיכתב חזר. הכתובת
לא ידועה.
עמי וינברג הוא סמי הלום־הקרב,
המשוחח עם הזין שלו — הברומטר של
המדינה (אותה בובת־זין הזכורה לטוב
מסטריפטיז אחרון של מיטלפונקט
וסובול .)1980
ענת צחור היא היידי החושפת ישבן
צחור ופיטמות מזדקרות בסטריפטיז
ממשלתי־הסתדרותי. מוחמר בכרי,
בתפקיד הקוקסינל הערבי, מחפש את
זהותו המינית־הלאומית דרך חור
הישבן.
תחיה דנון היא מירלה ליטבק, זמי
רת־אופרה הנרדפת על־ידי אדולף
אייכמן.

ד7־* 7/1
לוו א די
ס א לי ב

צעירים המקימים תחנת־שידור פירטית,
כדי לשנות את פני החברה.״
הביקורת של שיש על הקולנוע
הישראלי היא כמעט קטלנית .״הס,
הבימאים, אחראים למוצר הסופי. אני
מכיר אותם היכרות אישית. הם חסרי
ביצים, אימפוטנטים קולנועיים, לא
ממולחים, לא מבריקים, מחפשי פרנסות,
צועדים בין הטיפות, העיקר —
לא להפחיד, לא להרגיז.
״הם חסרי כל אמירה אנושית,
פוליטית. אילו יבוא מחר מישהו שיהיה
מוכן לממן להם סרט, הם ימכרו את כל
ההשקפה שלהם בעד נזיד־עדשים.

עלילה, המתרחשת ברוסיה, דוברת
אנגלית ומצולמת ביוגוסלביה.
״הקהל מאז התבגר. סרט ישראלי
בארץ צריך להיות דובר עברית, ולצורך
הפצה בחו״ל אפשר לעשות גירסה
נוספת באנגלית. בחו״ל לא מכירים,
על־פי רוב, את הרקע. די אם יוסיפו
הגיה זרה וזה כבר יישמע אחרת״.
את הפופולריות שלו בפסטיבלים
בינלאומיים הוא מסביר בחליפה שחורה
ופפיון .״אני נראה מולטי־מיליונר
וכאחד המפיקים הגדולים בעולם״.
זה נשמע פשטני מדי, אבל אנשי־קולנוע
בארץ יודעים לספר על קשריו

שיפיק .״אני ממתין לתסריט שיתן
ללהט הדרום־אמריקאי שלה.״
בתחילה העניק שיש את כל ה׳
שצבר כמעט־חינם למפיצים שון
״באחרונה החלטתי לעשות לעצמי,

מה שעשיתי למען אחרים.״
בזכותו של שיש אפשר היה לר;
גם את מפיסטו ואת מוסקווה !
מאמינה בדמשת. הוא העניק ש1
לסרטים כמו: אסקימ 1לימון, השנ|
ושח׳ אצבעות מצידון(שבתחילה ני
טווס בלבנון).
״כשאני קורא ביקורת־קולנוע
צוחק. הם הרי בקושי הולכים לר

ענת צחור ב״סטריסטיז אחרון׳
הכל מתערטלים, חושפים חלקי גוף
ונפש. לדנון אין צורך בכך. במונולוגים
שנתן בפיה מיטלפונקט, בטמפרמנט
סוער ובמישחק כובש היא נותנת

7110ל?ול1וע
שיש קולר נשוי לקולנוע, מכור
לפסטיבלים, רואה קולנוע, חולם קולנוע,
מריח קולנוע ממרחקים, מפיץ
קולנוע, עכשיו גם מפיק. כשקולר
מגיע לפסטיבל הסרטים בקאן, אומרים:
אפשר להתחיל את הפסטיבל —
שיש הגיע.
שיש קולר הוא האחראי לסרטים
האיכותיים המגיעים לארץ. האיש
שהכל מתייעצים בו: בימאים, שחקנים,
מפיקים וקולגות מהארץ ומארצות
אחרות. אפשר למצוא אותו בכל הפסטיבלים
בעולם — קאן, ברלין, ונציה,
יריד הסרטים הבינלאומי במילאנו
ואחרים.
הוא רואה את כל הסרטים ומביא את
הטובים שבהם. מבקרי־קולנוע רבים
יכולים להתקנא בבקיאות ובידע
הקולנועי שלו, על־אף שהאוניברסיטה
שבה למד נמצאה ברדיוס שבין גן־רינה
לבין בית־העם.
מגיל אפס ראה סרטים, היה אלוף־
הארץ בחידוני־קולנוע והירצה על קולנוע
במועדוני־קולנוע.
הוא אחת הדמויות הציוריות של
תל־אביב — קרחת מושלמת, שזופה
ובוהקת, שפם ומבט חודר, מרחיק קימ־עה.
בן לאם צברית ממוצא בולגרי, אב
ממוצא גרמני, ונראה יותר צועני
מצועני, יותר סמוראי מסמוראי.
בין הסרטים הידועים שהביא לארץ
זוכרים לו את שיבעח הסנו1ראים, פדרה
פדרונה. אהבה בגרמניה, הוי ח״ם
אחרים. ועוד.
״אני מריח סרטים טובים ממרחק.
סרט שדחיתי הוכח מאוחר יתר ככישלון.
ביום שאדחה סרט ויסתבר לי
שטעיתי אפרוש מהקולנוע. די לי לראות
10 דקות מהסרט, כדי לקבוע את
גורלו. זה כמו לפתוח דלת של בית
ולדעת שיש שם סירהון. לא צריך

ח 1שפח ישבן צחור
סטריפטיז מושלם.
מי שזוכר את שלמה בר־אבא
בתפקיד הקוקסינל (סטריפטיז אחרון
)1980 יערוך השוואה. לא בהכרח

לטובת בכרי.
איך אומר הקוקסינל מחמודה :״אבו־נידאל
נתן לי פטור ...אני אוהבת לעשות
את זה רק עם היהודים״.

חשיבותו של ואדי סאליב לח׳
כמוה בחשיבותו של המונמרטר לג
ריס, אומר הד״ר ראובן הכט, ופרי:
הררך הרב־מסלולית, שהרסה את 7
רית המדרגות בטבורו של הווא
הביאה את הקץ על פנינת העיר.
בכך נדון לכישלון מאמץ של ש
שהשקיעו גורמים ציבוריים ופרט
בניסיון לשמר, ולו במעט, משרידי
פה הים־תיכוני של חיפה.
האדריכל סעדיה מנדל קובען
הריסתה של גימנסיה הרצליה ה1
״אסון מיבני, חברתי ותרבותי כאד
ואילו הריסתו של ואדי סאליב 1
המחיר שהיה על החיפאים לשלם1,
להגיע להכרה בחשיבותה ההיסטוו
של מורשת הבניה.
היוזמה לעריכת הרקוויאם לווו
סאליב מקורה בוועד הציבורי שה}
במחאה על הרס הוואדי. הוצע
להוציא אסופה של יוצרים בתק
האמנויות הפלסטיות, השירה והפרו
האסופה, שתתפרסם בקרוב, נעו!
בידי נתן זך, וכוללת סיפורים, פר
פרוזה, שירים ורשימות שעניינם נ|
של. העיר, וכן ציורים, רישו[
וצילומים, מעשה ידיהם של מיטב א
ישראל. באסופה משתתפים האט
אביגדור סטימצקי, יגאל תומר׳
אורי ליפשיץ, עמוס קינן, אמיל חב׳
אבות ישורון, יעקב אורלנד, סיד
דאוד, אשר רייך ועוד רבים אחרים
הקובץ הוא לא רק ספר, המע
נוסטלגיה לארץ ישראל בעלת הנין
הים־תיכוני. הוא משמש גם אות־אזז!
לאנשים הטרודים בבניין ארץ אחת׳
הריסת ארץ אחרת.

לשבת שם שבוע כדי להיווכח בצחנה.״
שחי אצבשת מצידון יצא לאקרנים
הודות להבחנתו החדשה של שיש .״הוא
היה בסך הכל סרט־הדרכה של צה״ל.
גיליתי אותו בהקרנה מיקרית ואיש לא
האמין בו. מאז הפך הסרט להצלחה,
נמנעים המפיצים, שהטילו בסרט את
כל הספקות והפיקפוקים, ללכת איתי
על אותה מדרכה.
״לקחתי את הסרט לפסטיבל קאן,
לפסטיבל טורונטו ולמכון האמריקאי
לקולנוע, אמרו שהוא טוב מפלטון,
ואילו היה נשלח כמועמד לפרס
האוסקר, היה בוודאי נכלל בין חמשת
הסרטים הזרים הטובים ביותר.
״בארץ העדיפו לשלוח את הסרט
א1ונטי שפולו,״ אומר שיש בנימה מרה
וביקורתית .״הסרט הוא סטודנטיאלי,
וכך התייחסו אליו בחו״ל. דיקאן הפקולטה
לקולנוע, שישב בוועדה שבחרה
את הסרט שיישלח, בחר בעבודתו של
בוגר הפקולטה שלו, רפי בוקאי.
״מדוע רק עכשיו התחלתי להפיק
סרטים בעצמי? מפיק ללא מפיץ, הוא
כמו כפפה ללא יד. הייתי צריך לבסס
את עצמי קודם לכן כמפיץ, להפיק
סרט, ורק אחר־כך לחפש מפיץ. בארץ
הקטנה שלנו זהו מיבצע חסר־סיכוי,
מאחר ורוב המפיצים הם בעלי בתי־קולנוע.

לי נשימה למרחקים ארוכים.
לא מחפש פראיירים שיפיקו את הסרטים
שלי ושאני ארוויח מעצם ההפקה.
אני רוצה לעשות סרט שיצליח בארץ
ובעולם.
״כיום כותבים לי שלושה תסריטים.
יחד עם זאת, אני עדיין בורק תסריטים
רבים ופתוח לקבל חדשים. אחד
התסריטים העומדים אצלי על הפרק
נקרא — התחנה. מדובר בקבוצת־

עובדה, שום סרט ישראלי לא חדר
לשוק העולמי, אף אחד בעולם לא רוצה
לראות סרט ישראלי.
״סרט ישראלי לא יכול להיות
אמיתי אם הוא דובר שפה זרה. את
החולמים של אורי ברבש לא הצילה
אפילו קלי מקגיליס(כוכבת העד) .איש
לא האמין לברבש. אבד הכלח על
הבלוף של הקולנוע ההוליוודי, כשה־

מכור לפסטיבלים
של שיש עם מפיקים ידועי־שם, בימאים
ושחקנים ברחבי העולם שניגשים
אליו ומתייעצים איתו. אחד מהם הוא
השחקן הידוע קלאוס מריה ברנדאוור
(מפיסטו) ,שלאחר התייעצות עם שיש
החליט שלא להשתתף בסרט שהוכח
לאחר מכן כנפילה.
השחקנית סוניה ברגה (דונה פלור
1ש1אה לשניים) מוכנה להופיע בסרט

סרטים. בפסטיבל קאן אני פוגש נ
טיס שנשלחים בכספי־ציבור כדי
אות ולבחור. בשבילסיזוהי נסיעת־ומלון
חמישה כוכבים.
״אני נוסע על חשבוני. זאת גם
חיים. אני צולל בקולנוע שלא ׳
רווחים. גם אם יציעו לי את ה
במתנה לא אקח! אני נשוי לקו
חזק״.

ב 11נ 1ל1ב
** ה זה ״נסיך״? נסיך זה בכלל ...זה
) /לא שייך לחיים. זה שיין לאגרות.
מי שנולר נסיך, קיבל הכל במתנה...
מתי אני משתמשת במונח ״נסיך״
בלכסיקון היומיומי שלי? אף פעם! אף־
פעם אינני משתמשת במילה הזאת!
רווקא ארם שנולר ועובר ררך כור־ההיתוך
של החיים, מגיעה לו הברכה,
הוא בעצם נסיך.
אני יכולה להבין מרוע הרביקו לי
את התואר ״נסיכה״ .חושבים שנולדתי
במזל קל, והכל בא לי בקלי־קלות. לא
יודעים שאני, כילרה, סבלתי קשה, כי

נטל 1־1־ 1ל

קר־בזו־בו!
לבקש תמיכה כיום? לא! אף־אחד לא
מזכור׳ ,אף־אחד.

המצב הכלכלי בבית התחיל להשתפר
אחרי הרבה־הרבה שנים. עור כסטודנטית
עבדתי כדי להרוויח את לחמי
בבית־חרושת לטקסטיל, כשלמדתי
שנה ראשונה מישפטים. גרתי עם שתי
חברות נוספות בחרר, התחלקתי עימן
בכל הבר. היו זמנים כשעברתי בשתי
מישרות, כרי לממן את לימודיי. דווקא
הייתי מרוצה.
בתקופה מסויימת זה קרה במפא״י:
שהבנים המשיכו בדרכי הוריהם. אני
רואה בזה ניצחון של התנועה (חרות),
שזה קורה אצלנו כיום.

אמא שלי היא אישיות לפני עצמה.
אני גרה באותו הבית עם אחותי(מיקה,
הנשואה לזמר יגאל בשן) ועם הורי. איך
אפשר? אילו היית מכירה את אמא שלי,
היית מבינה שזה אפשרי. זה בכלל לא
מפריע. יש ימים שאני בכלל לא רואה
את אמא שלי או את אחותי. אנחנו
מכבדים זה את הפרטיות של זה.
מה הורי אומרים על מועמדותי לרשימה
לכנסת? בלשון־המעטה, אבא

שלי לא כל־כך אוהב את זה. הוא מסתייג
בעיקר מסיבות מישפחתיות: הוא
לא דואג רק לבת שלו — אלא גם
לנכדות.
האם אני מרגישה כממשיכת דרכו?
של בעלי? אני ממשיכת־דרך של שניהם
— אבא שלי ובעלי. בעיקר, אני
שמחה על הקטע הזה, שמיעוט (חרות)
הפך לרוב.
תמיד, כילדה, חשבתי שאבא שלי
וחבריו צודקים. אבל בכל־זאת חשבתי׳:
למה רבים לא חושבים כך? זה תמיד
העסיק אותי!

.אד 3ע 0איווי
משתמשת במילה וסיכה!׳
תמיד מסתדר לי, נראה טוב בעיני.
האם זה מפני שאני אלמנה? לא!
המונח ״אלמנה״ בכלל לא עולה לי
במודעות. אנשים לא מבינים איזו הרגשה
היא לאשה, לא להיות תלויה באף־
אחד.
השחור הוא הרגל של שנים. אבא
שלי היה,מכנה אותי, בתור נערה ,״הי־ 0 ווניה״׳
מדוע אני עונדת תמיד עדיים בצבע
תורכיז? מפני שזה פשוט הולך עם השחור.

+בת שר הרגשת,
חוסראונים!״
ץ* כידון שיש לי הורים נהדרים,
)/אני מסתדרת עם זה טוב מאוד.
אני גאה בשני הורי.
כשאבא שלי היה שר? כבר כולנו
(לרחל אח ואחות) היינו אנשים מעוצבים.

התקופה של הפירסומים הפחות־סימפטיים
על אבא שלי(תקופת ״ההמצאה״)
עברתי ביחד איתו. כולנו עמדנו
מאחוריו, כל המישפחה. לא, לא נוצר
חילוף־תפקידים בין אב לבין בת, מי
נשען על מי. הרגשתי אז שאולי יותר
טוב לאדם פרטי, העושה דברים, ולא
לאדם ציבורי.
עוול? הרגשתי עוול, אבל חלק מזה
הבנתי.
האם הרגשתי כעס? עלבון? הרגשתי
אז כל מה שהוא הרגיש, וזה כלל הכל.
בעיקר? חוסר־אונים! אבא שלי מאוד
נפגע באותה תקופה.
האם מזכירים לי זאת, כשאני באה

נסיכה בעל כורחה
״נסיכה״ ,״בת של״ -בקטגוריות אלה נוהגים לקטלג את רחל
קרמרמן, בתו של השר״לשעבר יעקב מרידור -מהאצולה הוותיקה
של חרות, איש שהוכיח עצמו בעסקים ועשה הון.
כשמשתמשים במונח ״נסיד/ה״ או,.בן/ת של״ מתכוונים לבן/ת
תפנוקים שנקודת־הזינוק שלהם במירוץ־החיים היא גבוהה מהממוצע.
מדובר על זן מיוחד של ילדים שגודלו משחר ינקותם להיכנס
לנעליים של אחד מהוריהם, להיות ״יורשים״ .איש לא שאל אותם
במה היו מעוניינים לעסוק כש״יהיו גדולים״ ,איש לא בדק למה הם
מוכשרים. הם גודלו להיות כמו אבא/אמא, תוך כדי טיפטוף תמידי
של הרעיון שלעולם לא יהיו נפילים כמותם.
חרף התווית שהודבקה לה, לא ניתן לקטלג את רחל קרמרמן עם
אותו זן מיוחד. היא אינה נוהגת בגסות־רוח, אינה מתחבאת
מאחורי פקידות/עוזריס/דוברים, אינה מנסה לחפות על שום
חרדות ומעצורים, האופייניים כל־כך ל״נסיכים״.
מדוע דבק התואר הבלתי־מחמיא הזה ,״נסיכה״ ,באשה
שנאבקה בקשיים כלכליים וחברתיים כדי להתקדם בחיים,
שהתאלמנה, שהפסידה מערכת״בחירות (ב־ 984נ1ז
נראה לי שהתשובה נעוצה דווקא בכור״ההיתוך שהיא עברה.
קרמרמן כינתה זאת ״כור־ההיתוך של החיים״ .הרגישות שהיא
מקרינה, הקשר המיידי שהיא יוצרת עם הסביבה מגובה״עין, ולא
בנימה מתנשאת, פשטות הליכותיה -הם שיוצרים לה דימוי אצילי.
קשה לאמר על רחל קרמרמן שהיא יפה, במובן המקובל של
המילה, אן ההבעה העצובה שעל פניה, שערה השחור ועיניה
השחורות הגדולות יוצרים דמות של אשה אטרקטיבית מאוד. צדק
אביה, כשכיגה אותה בגערותה ״היווניה״.
בתחילת הראיון סיפרה לי בכנות איך התראיינה לפני ארבע
שנים, במיסגרת מירוצה לכנסת. קרמרמן הכנה, הבלתי־מנוסה
ברזי״התיקשורת, לא השתמשה בגימיקים ובניסוחים מהוקצעים.
את המאמר ההוא ואחרים, שהכתירו אותה בתואר ״נסיכה״ ,דאג
מישהו להפיץ ערב הבחירות במרכז״חרות -נסיכה נולדה, קרמרמן
חוסלה. לכן החליטה להתמודד הפעם -ארבע שנים אחרי־כן -עם
הכתר הכפוי, הבלתי־רצוי הזה. היא ביקשה ממני להסיק מסקנות
ממה שסיפרה לי ולנהוג בה בזהירות.

• ההחלטה.. :רהץ!״
מועמדת רחל קרמרמן השבוע
״השח1ר הוא התל של שנים...־
אבא שלי היה טרוריסט ופושע. בבית־הספר
הרביצו לי מכות בגלל זה.
האם הייתי פופולרית בילדותי?
בכיתה שלי נחשבתי כמקובלת, אולי.
זאת אומרת, מי שהכיר אותי, אולי
בעיניו הייתי מקובלת.
מי שלא? תמיד הייתי המיעוט הנרדף•
מבחינה
כלכלית היה קשה: לא
תמיד יכולים היו הורי לקנות לי ספרי־לימוד.
למדתי להסתדר עם בגד אחד.
את הבגד הראשון שלא היה תפור
משאריות קיבלתי אולי בגיל . 13 כאן
ניתן לאמר — פאראפרזה על המישפט
של זאב ז׳בוטינסקי — ״עברי גם בעוני
בן־שר!״ דווקא בתקופה הקשה הזאת
למדתי שצריך להילחם.
האם הייתי ילדה יפה? רגילה מאור.

אנשים לא מפרגנים לכאלה שגודלו
כ״יורשים״? אצלי זה היה הפוך! מצד
אחד באמת היתה כאן הצלחה של הורי,
להנחיל לי את הרצון להמשיך, אך מצד
שני הורים, שטעמו את טעם הפוליטיקה,
לא היו מאחלים לעולם לילדיהם
לעסוק בכך.
לי? לא היה ברור שאהיה פוליטיקאית
עד גיל מבוגר מאוד. בגיל צעיר
הייתי מאוד פעילה, אך בהחלט לא שיערתי
שאהפוך זאת למרכז חיי.

• בגדים., :אני הולכת
רק נשתוו!״
^ ני הולכת רק בשחור. מדוע? אין
לי מושג. כשאני בבגד שחור, זה

עם אחותה מיקה
.אבא שלי מאוד נפנע!״

פני ארבע שנים הפסדתי במי/רוץ.
הגבתי אז ברוח ספורטיבית.
לא הרגשתי שהיתר, כלפי שימחה
לאיד, כמו שהיתה כלפי ״נסיכות״
במיפלגות אחרות.
במבט לאחור? אני חושבת שהפסדתי
אז, מפני שכמובן נכנסתי מאוחר
מדי ...ובעיקר עלה ענייו ״הנסיכים״.
הפיצו אז כתבה שנכתבה עלי, וש־הרגישה
את העניין הזה. זה חיסל אותי.
לדעתי, מאיר שיטרית שעבר כור־היתוך
ומגלה תכונות של מנהיגות,
הוא נסיך!
לא היה לי ברור שהפעם ארוץ. העניין
הוא שאצלנו במיפלגה — מכנים
זאת ״תנועה״ — תמיד היתה אן סה
אחת. מבין 28ח״כים מחרות היתה רק
אשה אחת (מרים תעסה־גלור) .הסיבה
לכך, נראה לי, תלויה בהתייחסות הדומיננטית
של חרות לענייני־ביטחון.
האם אני רצה על מישבצת של

״אשה״? למעשה, לכל פוליטיקאית יש
פיצול־אישיות מאור קשה: מצר אחר
אני כמו גבר — חייבת להתמורר
במיגרש הכללי וצריכה להוכיח שאני
אפילו טובה יותר מגבר. מצר שני, אם
אני לא נכנסת למישבצת של ״אשה״
— אז אני לא בסהר.
המחקרים הראו שרווקא ההתמקדות
של נשים באירגונים נשיים כמו ויצ״ו,
נענז״ת, מנעה מהן להתקדם. לגברים זה
היה נוח: הם טיפלו ברברים החשובים,

רון עלולה לפגוע בסיכוייהן של נשים
אחרות במירוץ.
מטעם מי הן נשלחו? לא בדקתי, לא
יורעת.
האם נפגעתי? כן ולא. מובן שברגע
הראשון — כן. בעצם, אם את פועלת
במשך שנים עם אנשים, אינך צריכה
להיעלב. באופן אישי, בלעתי את הרוק.
חברים שלי עשו בדיקה — לא מדעית
— בשטח. הם גילו שאנשים רבים
במרכז־חרות מתכוונים להצביע הפעם

ציפי מנשה, העולם הזה

רחל ויוסך קרמרמן בחתונתם ()1967
״את הבגד הראשון שלי, שלא היה חפור משאריות, קיבלתי בניל !13־

רחל בהלוויית בעלה
״אלמלא זה היה י1סק־ה. לא הייתי מתחתנת!׳

ואילו הנשים — בשוליים. גם לנשים
זה היה נוח — לפחות היה להן אפיק
לפעולה.
החלטתי שאני יכולה לרוץ, מפני
שההתנגרות בבית הוסרה. אצלי יש
בית רמוקרטי: לא עושים הצבעות, אבל
שיחות. הבנות מאור מעורבות: הגרולה
היא בת 14 וחצי, מאור מגובשת בדי־עותיה
על זכויות־הפרט, שוויון בין
נשים לגברים. הקטנה בת . 12
ואז באה ההחלטה לסגת ...מתי נסוג־תי
בעבר? לא נלחמתי על תפקיר היועצת
למעמר־האשה במישררי ראש־הממשלה?
בחייך: לא הייתי הולכת על
זה: שמעתי על מועמרותי כשהייתי
בלונרון, ואילו היו שואלים אותי —
לא הייתי נענית. מה, הייתי מוותרת על
תפקירי בהוצאת־ספרים בשביל זה?

• ההחלטה לסגת
מהמיווץ., :בלעת״
את ההק...״
ך* יו אלי פניות של נשים רבות שט!
1ענו, שכניסתי למירוץ ברגע האח־

בער כמה נשים, ושיש שינוי בגישה
כלפי נשים בפוליטיקה.

• ההחלטה לשוב
למיווץ :״ליבנת?
זה מב:יו יותר!״
^ חד מהחברים שלי בתל־אביב
אמר לי במפורש שהוא בדק ובדק,
ושאני לא פוגעת בסיכוייה של שום
אשה אחרת (המדובר בלימור ליבנת
וכמרים תעסה־גלזר) .החלטתי שהפעם
עלי להתמודד:
היו פניות אלי, אחרי פרישתי, מהצפון,
מהדרום. אנשים הבטיחו לי, אישית,
שבאיזורים שלהם יצביעו בער
יותר מאשה אחת. אני מרגישה, שדוו־קא
בגללי הנושא של הנשים קיבל
חשיפה מוגברת.
האם ניתן לראות בנסיגה־שיבה
למירוץ תרגיל מבריק? איר? כולם דווקא
חושבים שהפסרתי המון נקודות
בכך שאני מאחרת במירוץ. יש תהליך
במיפלגה — זה כבר נכנס ממש לאינ־רציה
— שאתה חייב להבטיח, לבקש

״אני מאמינה!״

״אני אדם לאומי, עם רגישות לפרט!״ -הצהירה
רחל קרמרמן, אחרי שחשבה, לבקשתי, מהו
בעצם ה״אני מאמיו״ שלה.
ביקשתי מעט יותר פרטים :״הכוונה שלי היא
לפעול בתחום שבין הפרט לבין השילטון, לשיפור
חיי־הפרט. צריך להביא להרגשה שהפרט הוא
השליט!״
אחר״כך עצרה והסתכלה מעט נפחדת :״זה
נשמע כזה גדול, לאיי׳
״האם את מגדירה את עצמן כקיצונית בתוך
חרותי״
״הסיגנון שלי אינו קיצוני. האמת היא שבתנו־עת־החרות
היונים פרחו מהקן. ההגדרה היותר־נכונה
היא: מי יותר סובלני ומי פחות. גם טי
שמדבר בניסוח סובלני, עשוי להיות קיצוני. המסר
של רובנו הוא אחד -ארץ־ישראל השלמה!״
״ועמדתך לגבי האינתיפאדהד
״לצערי, אני חושבת שזה בא כתוצאה מכך
שהערבים הרגישו שישנה אי־הסכמה בינינו, ה יהודים
-נגמר הקונסנזוס. יש כמה נקודות רכות

שיצביעו בעדר. אם לא הספקתי לבוא
ולבקש, אז ...הרבה מאוד אנשים לא
מכירים אותי, למרות שהייתי פעילה
בכל ענייני הנשים באופן מאוד אינטנסיבי.
הכל — מפני שנכנסתי באיחור.
נורא
מתסכל אותי, שאינני מצליחה
להגיע לאנשים. בסך־הכל, עבדתי במשך
שנים עבורה קשה מאוד שאין לה
פיצוי. הייתי פעילה, מבלי שרציתי
בשום תפקיד בתמורה. את יודעת, למשל,
שבמרחב תל־אביב יש רק אשה
אחת (היא עצמה) שהיא חברת מזכי־רות־בתנועה?
אין לי אפשרות, אין לי
זמן, להעביר לכולם את ה״אני מאמין״
שלי. לא שאני חושבת שאילו הייתי
מספיקה, כולם היו בוחרים בי, אבל...
האם אני מרגישה במשבי־רוח צוננים
מצר ליבנת ותעסה־גלזר? תשאלי
אותן. אני לא חושבת. יש מעט, אבל זה
טיבעי...
עם מרים כבר התמודדתי בעבר.
האם אני מוטרדת מהיריבות אשה־לאשה?
במיקרה הספציפי הזה — כן,
זה מטריד אותי.
יש נשים החושבות ששיניתי את
מצבן, מפני שנכנסתי מאוחר למירוץ.
אני חושבת ששיניתי זאת לטובה. הן,
אולי, חושבות אחרת. לימור (ליבנת)?
זה מביך יותר, לא מפני שהיא צעירה
מתעסה־גלזר, אלא מפני שהלכנו ביחד.
ביקשתי מאנשים שיתמכו בלימור
לכנסת, הייתי פעילה במערכת־הבחי־רות
שלה — כל זה עד לרגע ההחלטה
שלי לרוץ: אני חושבת שלימור תהיה
חברת־כנסת טובה.
האם נשים יצביעו בערי? מעולם לא
הרגשתי אלמנט של קינאה מפני שאני
צעירה יותר, נשית, לא מתאימה לדי-
מוי של פוליטיקאית.
אם התעמקתי בכך? כן, בהקשר של
מחקר שנעשה בנענו־ת. המחקר הוכיח
שנשים לא מפרגנות זו לזו.

שבהן ניתן לשבור אותנו. זה, לדעתי, היה האות
להתחלת המסע. האינתיפאדה היא נשק פוליטי
חשוב מאוד עבור הערבים. פיתרון י הלוואי והיה
לי פיתרון...״
״את נשמעת כאילו את מאשימה גורמים יהודיים
כלשהם בהיווצרות האינתיפאדה. מקדי את
ההאשמה״.
״אני בהחלט מאשימה את ההשקפה שאמרה
שאי״אפשר לחיות יותר -צריך למצוא פיתרון
עכשיו!״
״אפרופו פיתרונות מדיניים, מהי עמדתך לגבי
הסכמי קמפ״דייווידי״
״אני בעד ההסכמים, בעד תוכנית-האוטונומ-
יה ושינויים. לא השתייכתי לחלק בחרות שהתנגד
להסכמים (יצחק שמיר, משה ארנס, יגאל
כהן־אורגד) ,אבל אני לא שבויה בקונספציה
הזאת מפני שככה זה, מישהו החליט לפניי.
תדגישי שאם לא נבין את זכותנו לשבת בשכם או
בחברון -אז נפסיק להבין את זכותנו לשבת ביפו
או בתל-אביב. עובדה שהפלסטינים מתחילים
לדבר על זכות השיבה. דעתי המוחלטת היא
שיהודים יכולים להתיישב בכל חלקי ארץ״יש־ראל,
בתנאי שהחוק מאפשר זאת!״

לדעתי, הבוחרת הממוצעת של מר־כז־חרות
תצביע בערי. הקשר שלי עם
חברות־המרכז הוא מעולה. רווקא יש לי
רימוי של אחת מהחבר׳ה: אני משתרלת
תמיר להתיישב בצר, ולא בשולחן־
הנשיאות.
בחיי הפרטיים? אינני זוכרת מיקרה
בולט של חוסר־פירגון — לא מצר
נשים ולא מצר גברים.

• וסקיה דיר :״הוא
הורו והיות בער!,,
^ וסק׳ה נפטר לפני שבע שנים.
היינו ביחר 16,15 שנים. אני הייתי
אשתו השניה.
היכרנו שנים קודם לכן, מפני שאחיו
היה איתי בבית.
במשך שנים היה לי ברור שאתחתן
עם יוסק׳ה. לכן תמיד פחדתי ממנו.
כשהוא היה מופיע, הייתי עוברת לצד
השני של הרחוב. כן, מהפחה, מהידיעה
שזה יהיה בעלי.
יום אחד, אני זוכרת, הלכתי עם
חברה להלווייה. הוא עמד במרחק־מה
מאיתנו. אמרתי לחברתי :״את רואה
שם, את השמן ההוא? הוא הולך להיות
בעלי!״ היא בוודאי חשבה שיצאתי
מדעתי.
״ומי את האשה שלצידו?״ שאלה.
עניתי :״אשתו!״
זה קרה שלוש שנים לפני שהתחתנו.
מי שהיה בעניינים ידע שהנישואין שלו
לא יחזיקו מעמר.
יום אחר ישבנו — יוסק׳ה ואני —
עם הוריי בהתייעצות מיפלגתית כלשהי.
שנינו היינו מישפטנים. לפתע
אמרתי ליוסק׳ה :״תזמין אותי לארוחת־ערב
ונפתור את העניין״.
״אם אזמין אותך לארוחת־ערב, אצטרך
לבקש ממך להתחתן איתי. חשבי
על כך עד מחר, ותני לי תשובה״...
נתתי. לפעמים את יכולה לפגוש
את אותו הארם בתקופות שונות, ובתקופה
אחת זה לא יתאים ואילו בשניה
קשה להבין, איר זה לא קרה קורם־לבן.
יוסק׳ה היה גיזבר חרות ויושב־ראש
מחוז תל־אביב. זה היה תפקיר עם הרבה
כוח.
האם אני נמשכת לכוח? לא חושבת.
הוא היה אדם מיוחד. הוא סיים חמש־שש
פקולטות שונות, היה פעיל מאור
בקרב התעשיינים. היה בורח מתפקי־דים
ומכבוד.
האם היה לי חשוב ששנינו השתייכנו
לאותה המיפלגה? אני לא יודעת
אם זה היה חשוב, אבל זה היה
טיבעי, טיבעי ונוח. אבל זה בהחלט לא
תנאי, או תנאי חשוב. זאת פשוט מע־רכת־יחסיס
שהתפתחה לשותפות מלאה.
כשהתחתנתי
עם יוסק׳ה, הייתי בת
.29 האם הופעל עלי לחץ להתחתן?
האמת היא שלא הרגשתי לחץ. לולא זה
היה יוסק׳ה, לא הייתי מתחתנת.
רוב מישפחתי ניספתה בשואה: הוריו
של אבי ואחותו נרצחו בשואה. רק

דודה אחת ניצלה, וחיתה בסיביר. כל
חיי גדלתי עם הידיעה שאין לי מיש-
פחד״ הייתי מנודה תקופות מסויימות,
מפני שאבי היה במחתרת. פתאום, כשהתחתנתי
עם יוסק׳ה, היתה לי מיש-
פחה. ליוסק׳ה היתה מישפחה גדולה,
מאוד נחלה. עד עצם היום הזה הם
מישפחה עבורי, תומכים בי לאורך כל
יוסק׳ה נפטר פתאום. הוא קיבל הת־קף־לב.
לא היו לו התקפים קודמים. זה
קרה במסיבה שאני אירגנתי. מכיוון
שאני גרה בתוך המעוז המישפחתי
(באותו הבית שבו גרה רחל גרים גם
הוריה ואחותה) ,לא היתה לי הרגשה
של ברירות לרגע.
גם במערכת־היחסים עם יוסק׳ה הייתי
עצמאית. אמנם, כשהילדות היו קטנות,
הפסקתי לעבוד — רק למרתי.
כל־כך חיכיתי לילדות האלה ...כשזה
קורה בגיל מאוחר יותר, רוצים לחוות
את ההורות עד הסוף. זאת תקופה מאושרת
מאוד בעיניי, עד היום.
לחצים להתחתן שוב? אולי דודים,
דודות, רבנים ...לחצים ממשיים? מעולם
לא. היו תקופות שהרגשתי דחף
להקים מישפחה, אך מהר מאוד הבנתי

קרמרמן בביתה
״ידעתי שאתחתן איתור
שגם מישפחה של שלוש נפשות(רחל
ושתי בנותיה) היא מישפחה.
האמת היא שגם המישפחה של יגאל
גיסי(הזמר יגאל בשן, בעלה של מיקה
אחותה) וגם המישפחה של גיסתי(הנשואה
לאחיה) הן מישפחות גדולות, ומתפקדות
כמישפחה עבורי.
את הרגעים הקשים אני כבר רגילה
לעבור לבד, בלי יוסק׳ה, אבל ברגעים
היפים — קשה לי מאוד. ביום שבת,
כשהבת שלי סיימה את חטיבת־הבי־ניים
— זה היה מרגש — היה לי קשה,
לבד.

במדעגי
דרכי חיים

הבו עומד להתחתן ואינו יכול להיכנס לביתו, מפני שאלמנת הא 1נ
יושבת שוש, והנושים מעקלים את הונוש בגלל חובות של מאות אלפיו[

הא שה
אינה רכו ש
האשה יצאה
נזהמיקלחת. הבער
חשק בה. האישום:
ניסיון לאונס.
נעמי דד; ₪
חייהם המשותפים של מנסח־ פרג׳ר
( )30 ואשתו הידרדרו בתקופה האחרונה.
הם לא הסתדרו זה עם זה, הירבו
לריב ומיררו זה לזה את החיים.
הפיצוץ הגדול היה לפני שבועות
אחרים. בני־הזוג, שהם ממוצא פרסי,
תושבי קריית־שלום, הורים לשלושה
ילדים, הגיעו הפעם למישטרה.
האשה הגישה תלונה, טענה שבעלה
תקף אותה וניסה לאנוס אותה. מנסור,
העובר כמלצר במיסעדה בתחנה המרכזית
בתל־אביב, הכחיש את עניין התקיפה
והניסיון־לאונס.
ראה ועזב. בשבוע שעבר סיפר
הבעל בבית־מישפט השלום בתל־אביב
שאשתו ״מנעה את עצמה ממנו״ במשך
10 ימים. בערב היום ה־ז׳, 1לדבריו, היא
יצאה מן המיקלחת, טריה ורעננה, והוא
רצה לקיים איתה יחסי־מין.
עורך־רין יוסף סלטון, שייצג את
פרג׳ר, סיפר לשופט, חיים אילת, שב-

תוגתו של לירון צלסון עם חברתו, ג׳ודי, תערן באילת בסוף חודש
| 1זה. מזה כמה חודשים הוא מבקש ממריאן, אלמנתו של אביו, לעזוב
את דירת אביו, שאותה הוא ירש, כדי לאפשר לו להתגורר בה עם
אשתו־לעתיד. בינתיים הוא גר בכפר של נלסון על חוף ימה של טאבה,
בחדר אחד ללא שרותים וללא מיטבח.
אחרי פניות רבות, שבהן ביקש לירון ממריאן לפנות את הדירה,
ולאחר שהציע למריאן טכום־כסף נכבד, סירבה מריאן להצעותיו של
לירון ופנתה למישרדם של עורכי־הדין אלכסנדר זק וחרותה הראל,
שהגישו בשמה תביעה נגד עיזבונו של רפי ובנו לירון, כמוציא-לפועל של
הצ״י־אה. בתביעה התבקש בית־המישפט לאשר למריאן מהעיזבון מזונות
זמניים, ולקבוע את מזונותיה הקבועים.
עם פירסום צוואתו של רפי נודע כי הוריש את כל רכושו לבנו לירון.
אנשים הופתעו מכן שרפי השאיר את אלמנתו בחוסר״כל, וגם לבנו גיא,
מנישואיו הראשונים, לא הוריש דבר. לחבריו הקרובים של רפי נראה
הדבר מובן. הם ידעו על מערכת-היחסים המעורערת בין רפי ומריאן. הם
גם ידעו על ניסיונותיו של רפי לקרב אליו את גיא, שחי עם אמו בארצות־הברית.
אשתו
הקודמת של רפי, בת למישפחה מכובדת, היא בת אחיו של
השופט דב לוין. היא עזבה את הארץ עם בנה, גיא, לאחר גירושיה מרפי.
באותה תקופה לא היתה הפרוטה מצוייה בכיסו של רפי, שחי חיי־הרפת-

בארצות־הברית התחתנה גרושתו של רפי עם הכוריאוגרף הכושי מק״
קייל, אדם חביב ותרבותי, והם גידלו את גיא ביחד.
לאחר שנים, כשהכפר של רפי החל מכניס רווחים, הוא השקיע את
כספו בכמה עסקים, רובם באילת. בין השאר רכש מיסעדה שהפכה
ליוקרתית בשם ברקודה. היום מושכרת המיסעדה תמורת 2500 דולר
לחודש.
לפני שמונה שנים נסע רפי לארצות־הברית כדי לפגוש את בנו גיא.
במשך שנים לא היה כל קשר ביניהם.
כשפגש רפי בלוס־אנג׳לס את בנו שהיה אז בן ,19 היה רפי נרגש. רפי

אמר לגיא שהוא רוצה לפצות אותו על כל השנים שלא היה באפשרותו
להעניק לו דבר.
השיחה בין רפי לגיא התנהלה בשפה האנגלית. גיא אינו מבין עברית.
לאחר הסבריו של רפי ענה לו גיא 0311( :־16 *0 010011,30111ח 6־ >011101ז״1
״׳0( 010 3 ) 3)111130.נ ( 001 דח,* 11( <10 סס! ( 1010״אם אתה אוהב אותי כל״כך,
ואוהב אותי באמת, למה שלא תקנה לי קאדילאקז״)
רפי שנפגע עד עמקי נישמתו, ענה לגיא לאחר רגע של תדהמה :״אני
באמת אוהב או תן כל־כך ומציע שתבוא לישראל ותשרת שלוש שנים
בצבא, ואחרי זה אקנה לן יותר מקאדילאק!״
תשובתו של גיא היתה :״?0 ( 00 0015 41״אתה משוגעז״).

במילים אלו הסתיימה הפגישה בין רפי לבנו גיא והקשר ביניהם נותק.
׳בתצהיר לבית״המישפט בבאר־שבע מתאר לירון את היחסים בין אביו
לבין אשתו מריאן.
רפי ואשתו חתמו ב־ 22 במרס 1987 על ״הסכם חיים משותפים״ שבו
הצהירו על רצונם לחיות ביחד במיסגרת הדומה לחיי־מישפחה. באותו
הסכם לא הוזכר נושא המזונות.
אחרי דיונים ארוכים עם מריאן על ענייני כספים, פנה רפי אל פרקליטו
ברון שיפמן, שהיה ידידו הקרוב במשך שנים ארוכות, וביקש ממנו
לערוך צוואה. בצוואה זו הוריש את כספו ונכסיו לבנו לירון.
אחרי מותו של רפי התייעץ לירון עם עורך־הדין שיפמן. הוא רצה
לדעת אם חובה עליו לתת מזונות למריאן. שיפמן הסביר לו שמריאן
אינה זכאית למזונות מעיזבונו של נלסון, לפי הודאות ״הסכם החיים
המשותפים״.
אחרי מות נלסון הסתבר שהשאיר אחריו חובות גדולים, חלקם לבנ קים,
ובעיקר לשילטונות מע״מ ומס־ההכנסה, שם נשאר חייב למעלה
מ־ 200 אלף ש״ח.
לפני ימים אחדים באו אנשי ההוצאה־לפועל לעקל חלק מעיזבונו של
נלסון.
בינתיים מנהל שיפמן משא־ומתן עם בעלי־החוב, ומקווה להגיע עימם
נ ע מי א דוו ה
לפשרה כלשהי•

תצהירו של לירון נלסון בבית־המישפט: הם עמדו להיפרד
להלן החלקים העיקריים של
התצהיר שהגיש השכוע לירון
אילת־נלסון לבית־המישפט:
אני בנו של המנוח רפי נלסון ז״ל
אשר נפטר באילת ביום ,6.2.88 והנני
היורש היחיד של עזבונו על־פי צוואת

שופט אילת

רת הדומה לחיי מישפחה( .״הסכם
החיים המשותפים״.).
הסכם זה כלל התנאות מפורשות,
שלפיהן לא רכשה המבקשת, והיא אף
לא היתה עתידה לרכוש, זכויות כלשהן
ברכושו ובנכסיו של אבי המנוח,
לא באלה שהיו בבעלותו ביום חתימת
הסכם־הנישואין ולא בכל רכוש או נכסים
שהיו מתווספים לנכסיו בזמן כלשהו
במהלך חייהם המשותפים שלו
ושל המבקשת.
לאחר חתימת הסכם־החיים־המשו־

תפים ביניהם, עברה המבקשת להתגורר
בביתו של המנוח.
כ־ 10 חודשים לאחר חתימתו על
הסכם זה הלך אבי לעולמו.
זמן קצר ביותר לאחר תחילת חייהם
המשותפים של המבקשת והמנוח, התערערו
היחסים ביניהם לחלוטין, והגיעו
למבוי סתום.
המבקשת הירבתה להתלונן, לפני
כל מכריו ומודעיו של המנוח, על כר
שחייה המשותפים עם המנוח אינם יכולים
להימשך, על־כך שהמנוח קופץ

ידו ומסרב לספק לה אמצעים כספיים,
אשר לדעתה הינם בבחינת המינימום
הדרוש לה לצורכי־מחייתה, על־כך
שהמנוח לא שיתף אותה בחייו בדרך
כלשהי, והמשיך באורח־חייו כרווק,
תוך התעלמות מוחלטת מקיומה, ועל

הבעל ניסה לאנוס
שלב די מוקדם נוכח הבעל לדעת
שאשתו נמצאת במחזור החודשי שלה,
ועזב אותה. אבל זה לא הפריע לאשה
להתלונן במישטרה שעד לרגע שבו
החליט לוותר על העניין, הוא השתמש
בכוח, תקף אותה, וניסה לאנוס אותה.
עורך־הרין סלטון טען שהיא בוודאי
חיפשה תירוץ, כדי למרר את חיי
הבעל. האשה, שיוצגה על־ידי התובע
המישטרתי, סיפרה :״התחננתי שהוא
יעזוב אותי, והוא לא עזב ״.היא גם
טענה שמנסור נתן לה סטירה באותו
לילה. הבעל הכחיש את עניין הסטירה.
יריקה בפרצוף. טענה נוספת
של האשה: בתחנת־המישטרה ירק לה
מנסור בפרצוף .״זה מפני שהוא נעלב
בגלל התלונה שהיא הגישה נגדו ״,אמר
סלטון. את עניין היריקה הבעל לא
הכחיש.
השופט אילת האמין לאשה, טען
בסיכום ש״אין לתת לבעל לחשוב
שהאשה היא רכושו, והוא יכול לעשות
בה מה שהוא רוצה,״ ושלח את מנסור
פרג׳ר לשישה חודשי מאסר בפועל,
כשהוא מצרף אליהם שישה חודשי
מאסר על־תנאי.
עורך־ריו סלטון מתכוון לערער על
גזר־הדין בבית־המישפט המחוזי.

״תן ל׳ קארילאק ו שיסמן פרקליט

״לא מניע לה כלום י

הכן גיא
המנוח, אשר קיבלה תוקף וקויימה
בהחלטת בית־המישפט.
מסכת חייו של אבי המנוח עם המבקשת
(מריאן) מוכרת וידועה לי היטב,
בין היתר מתוך שיחות רבות וממושכות
ששוחחה איתי המבקשת בעבר,
בעוד המנוח בחיים, ואשר רובן ככולן
נסובו על התקציב הזעום, לדבריה,
שנהג המנוח להקציב לה לצורכי מחייתה,
הוצאותיה והוצאות משק־ביתם
המשותף.
חייהם המשותפים של המבקשת והמנוח
תחת קורת־גג אחת החלו בחודש
מרס , 1987 לאחר שביום 22.3.87 נחתם
ביניהם הסכם בכתב, שבו הצהירו
שניהם על רצונם לחיות יחדיו במסג-

כך שהוא מגלה כלפיה יחס של
אדישות, חוסר־איכפתיות והתנכרות.
ידוע לי שבעודו בחיים — ועד
ליום פטירתו — נהג המנוח ליתן
למבקשת סכום חודשי של 600ש״ח
לסיפוק כל צרכיה האישיים, כגון מספרות,
מכוני־יופי, תרופות במידת הצורר,
ביגוד, הנעלה ואף חלק מההוצאות
השוטפות של משק״הבית המשותף,
כגון לחם, פירות ועוד. מירב המיצ־רכים
לכלכלת הבית, כגון בשר, חלב
ומשקאות שונים, סיפק המנוח למשק־ביתו
שלא מתוך קיצבתה החודשית של
המבקשת.
המבקשת מצידה טרחה בניהול
משק־ביתו של המנוח, עסקה בעבודות־

נלסון ולירון
״ה!א נתן לה 600ש״וז לח1דש...״

ניקיון, בישול, כביסה, גיהוץ וכיוצא־באלה.
ירוע
לי כי משביקשה המבקשת ליטול
שיעורי־נהיגה, סרב המנוח לשאת
בהוצאה זו והוריע למבקשת כי יהיה
עליה לממן הוצאה זו מתקציבה שלה
בלבה.
אין כל שחר לטענתה של המבקשת,
כאילו סיפק לה המנוח חיי הדר ופאר,
כאילו ערך סעודות מפוארות בביתו,
כאילו העניק לה מתנות יקרות־ערך
ואיפשר לה אורח־חיים של זוהר, פאר
והדר.
האמת הינה שאבי המנוח קיים או־רח־חיים
צנוע ביותר. הוא נהג לצאת
מביתו לעבודתו בשעה 6.00 בבוקר,
ולחזור הביתה בשעות־הערב. נדירים
היו המיקרים שבהם יצא המנוח מביתו
לאחר שעות־העבודה, אם לצורך בילוי

ידוע לי שהמבקשת, מצידה, הסכימה
שאין עוד טעם להמשך חיים משותפים
בינה לבין המנוח, וכי טובת
שניהם מצריכה פרידתם המיידית והמוחלטת,
אלא שהיא היתנתה הסכמתה
לפרידה ביניהם בדרישה לתשלום
פיצויים כספיים בסכומים מופרזים
ביותר, אשר לא היה. להם כל צידוק
כלכלי או מוסרי.
כשלושה חודשים לפני פטירתו,
יצא המנוח למסע ברחבי ארצות־הב־רית
וכמה מדינות באירופה לתקופת־זמן
של למעלה מחודש ימים. המנוח
יצא לנסיעה זו בענייני עיסוקיו ועבודתו,
בגפו, והמבקשת נשארה באילת.
עם שובו לישראל, לאחר המסע הממושך
באמריקה ובאירופה, חזר המנוח
והציע למבקשת למצוא דרך כלשהי

מייאןבהלווייתנלם ןן

זהו ה1ום ח של,הסכם בחיים המשותפים

אמנת הנישואין
שנערפה ונחתמה גיום 22 לחודש מרס שגת
.1987
בין: מריאן וחנמן,
לבין: רפי נלסון.
אנו החתומים־־משה, מנוגדים, פנויים ועומדים
ברשות עצמנו, מצהירים בזה שאנו רוצים לחיות זה
עם זו וזו עם זה במשותף כאיש עם אשתו ובאשה
עם אישה, ואין בהתקשרות בינינו ובהקמת בית
ומישפחה על־ידנו משום פגיעה באיש.
הואיל וכאזרחים רינונים במדינה דמוקרטית,
המאמינים בשיוויון המינים, רצינו להינשא בנישו איו
אזרחיים, ואין נישואיו כאלה בישראל.
הואיל ואנחנו מאמינים בחשיבות הקשר בינינו
ורוצים לתת ביטוי ליחסי האהבה והרעות בינינו
על-ידי מעשה פורמלי שיקבע את המחוייבות ההד דית
בינינו, כשותפים להקמת תא מישפחתי, ובכ לל
זה גידול וחינוך הילדים:
אי־לכך אנו חפצים להתקשר זה לזו וזו לזה בק-

הבלעדי של נעליו, לרבות כל תוספת ו/או שבח
שיתווספו לאותו רכוש גם לאחר חתימתנו על הסכם
זה, במהלך חיינו המשותפים.
ירושות או מתנות שיקבל מי מאיתנו במהלך
חיינו המשותפים יהיו נבעלות הצד שיקבלן, ולא
ייהפכו לרכוש משותף.
ילדינו שיוולדו לנו ו/או אשר יאומצו על-ידינו
בהסכמה הדדית, ננהג בהם כדרך שהורים מסורים
חייבים לנהוג בילדיהם. כל ההחלטות הכרוכות
בגידולם ובחינוכם של ילדינו תתקבלנה על-ידינו
ביחד, ובאחריות שווה. כל ההוצאות הכרוכות
בגידולם של ילדינו תחולנה עלינו ביחד ובאחריות
שווה, וכל אחד מאיתנו ינהג ויעשה למענם כמיטב
יכולתו וכישוריו.
...אנו מתחייבים בזה איש כלפי רעותו שלא לעשות
מעשה כלשהו, ולא לנקוט בצעד כלשהו, אשר
יהא נהם כדי לפגוע בזכויותיהם של ילדינו ו/או
של מי מילדינו, כיורשים חוקיים של כל אחד מאיתני,
ושלא להדירם ו/או את מי מהם, אם בדרך של

אבי ולדמן, העולם הזה

,,דרישותיה נראו לנלסזן משמות...״

לירון וג׳ודי

אבי ולדמן, העולם הזה

תתווה בסוף החודש
או למיסעדות־יוקרה, כביכול, כטענת
המבקשת.
אכן, המנוח נהג לצאת לעיתים מזומנות
לנסיעות לחדל לרגל עיסוקיו
ועבודתו, אך פרט לחודשים הראשונים
שלאחר חתימת ההסכם עם המבקשת,
כאשר המבקשת הצטרפה אליו לשתי
נסיעות לחו״ל, נהג המנוח לנסוע בגפו,
לפרקי־זמן ממושכים ובלא שהמבקשת
התלוותה אליו.
יתר על כן, מיספר חודשים לפני
פטירתו של אבי המנוח, נסעה המבקשת
בגפה, בלא שהמנוח הצטרף
אליה, לטקס־נישואיו של אחיה בצרפת.
המנזח
סירב אז להתלוות אל המבקשת
לנסיעתה, ואף סירב לממן את
הוצאות נסיעתה זו.
המבקשת שהתה באותה הזדמנות
בצרפת במשך כמה שבועות, כשהיא
עצמה נושאת בהוצאות נסיעתה,
שהייתה בחו״ל וכלכלתה במשך כל
התקופה.
ידוע לי שהמנוח הפציר במבקשת
במשך חודשים רבים — ואף ניסה
להפעיל השפעתם של חברים וידידים
משותפים לו ולמבקשת — על־מנת
שהמבקשת תסכים להיפרד ממנו
ולהביא את חייהם המשותפים לכלל
סיום. .

להביא את יחסיהם לכלל סיום, ולהיפרד
זה מזו בדיר מכובדת ודיסקרטית.
המבקשת אף היא הסכימה עם
המנוח — וזאת כמה שבועות לפני
פטירתו — כי אכן מוטב להם להיפרד
איש מרעותו, ולהביא את חייהם המשותפים
לכלל סיום.
המבקשת היתה אף זו שהציעה להיוועץ
באישיות מסויימת ונודעת, על־מנת
שזו תחווה דעתה באשר לתנאים
ההולמים להסדרת הפירוד ביניהם•.
למרות כל ניסיונותיו ומאמציו, לא
עלה בידי המנוח להשיג את הסכמתה
של המבקשת לתנאי־הפירוד ביניהם,
עקב דרישותיה הכספיות של המבקשת,
אשר נראו למנוח מוגזמות ביותר
ובלתי־מוצדקות.
לאחר שנכשלו כל מאמציו של המנוח
להגיע עם המבקשת לכלל הבנה
הדדית והסכמה על תנאי הפירוד ביניהם,
הוסכם על־ידי המנוח והמבקשת
הדדית, שהמבקשת תתחיל לעבוד
ולהשתכר על־מנת לתרום בהכנסותיה
לאחזקת משק־הבית המשותף ולהוצאות
מחיית הטווה
לשולמית אהר. שער ־

כה את ההסכם לחיים משותפים כין
השרים.

זהר אוהליאב. העול הזה

נלסון ומריאן למחרת חתימת ההסכם
,הרכוש שהיה ש״ך לאחד סאיתו! לא יהיה רכוש משותף.
שר-מישפחה בהתאם להסכם זח שהוא הסכם,
המסדיר את יחסינו ההדדיים, זכויותנו וחובותינו
על יסודות הצדק והיושר, זכויות-האדם ושיוויון-
המינים, כבוד הדדי ועזרה הדדית, ומצהירים כי
החלטנו לכרות אמנה והסכם זה ולהתחייב על פיהם
כדלקמן:
...אנו מצהירים בזה כי הגענו להסכמה לנהל את
חיינו במשותף, וכל הכנסה שתהיה לנו, תוך תקופת
חיינו המשותפים, תהיה משותפת לשנינו.
רכוש שהיה שייך לאחד מאיתנו לפני חתימת
הסכם זה לא יהיה לרכוש משותף, ויישאר רכושו

כפועל יוצא מההסכמה ההדדית
שכרו המבקשת והמנוח חנות במרכז
מיסחרי באילת, על־מנת שהמבקשת
תפעיל ותנהל בחנות בית־מיסחר לבגדים,
כאשר מוסכם ביניהם, בנוכחות
עדים, שהמנוח ילווה למבקשת סכום
השווה ל־ 5000 דולר לצורך שכירת
החנות ופתיחת העסק בה, והמבקשת
תפרע למנוה את סכום ההלוואה מתוך
ההכנסות הראשונות שיופקו על־ידה
מהעסק.
בטרם היה סיפק בידי המבקשת לפתוח
את החנות ולהפעיל בה את העסק,
נפטר המנוח באופן פתאומי, ואז מיהרה

כתיבת צוואה ו/או אחרת, מכל זכות ירושה המוקנית
לילד בעיזבון הוריו על-פי דיני מדינת-ישראל.
...לצורך פירוד בינינו די בהנעת רצון לכך של
אחד מאיתנו. הפירוד בינינו יכלול, נין השאר,
חלוקת הרכוש המשותף שתה בשווה, והסדר
האפוטרופסות על הילדים, כל זה מתוך הסכמה.
באין הסכמה הדדית נפנה לבורר מוסכם על דעת
שנינו...
עדים לחתימה: עמי גילעדי(מנתח פלאסטי,
מאורחי הכפר של גלסון) ומיכאל בר-זוהר (כיום
מועמד לכנסת) .הם חתמו לפני ח״ב שולמית אלוני.

המבקשת לבטל את הסכם־השכירות
לגבי החנות ואף נטלה לעצמה סכום
של כמה אלפי שקלים, אשר הופקדו
על־ירי המנוח בירי משכירי־החנות,
ואשר לדרישתה של המבקשת, הוחזרו
לידיה.
המבקשת מתגוררת כיום בביתו של
המנוח, אשר המנוח ציווה לי בצוואתו
ביחד עם כל נכסיו האחרים, וזאת
למרות שיש באפשרותה לעבור ולגור
בדירת־מגורים נאה, אשר הוקצתה לה
מכוח היותה עולה חדשה לישראל.
דירת־המגורים שהוקצתה למבקשת
היא תוצאה של פניות ודרישות שנעשו

בשמה על־ידי המנוח, בעורו בחיים,
על־מנת לאפשר לה בבוא העת לגור
בדירה משלה.
למיטב ידיעתי, הגיעו לירי המבקשת
סכומי־כסף, מזומנים, מתוך הכספים
שהיו ברשותו של המנוח ביום
פטירתו, בסכום נכבד מאוד, והמבקשת
נוהגת בכספים אלה כאילו חיו שלה,
ובאורח בזבזני ביותר.
לפי ייעוץ מישפטי שקיבלתי, אין
המבקשת זכאית למזונות מעיזבון
המנוח מכל וכל, הן לפי הוראות הסכם
החיים המשותפים בינה לבין המנוח והן
בהתחשב בכל נסיבות העניין.

י 38