גליון 2652 מתאריך 29 ביוני 1988

י״ד בתמוז תשמ״ח29.6.1988 ,

עכשיו

רציני!
איד

נית

ל ה תגונן?

^ 011€70

11111]1]₪להגל׳ 17ת

בזי ב ח בי ם
ציונות אכזרית
על החלטת הממשלה לתעל את יהודי
ברית־המועצות, המבקשים להגר
ממנה, ארצה (״הסירובניקים החד שים׳
/העולם הזה .)22.6.88
היה זה זאב ז׳בוטינסקי, שטבע, בשעתו, את
המושג ציונות אכזרית, בהתכוונו לכך שיהודים
עולים ארצה, להוציא את האידיאליסטים
המעטים, רק כאשר הם בצרה — או כשרודפים
אותם או כשלוקחים את פרנסתם.
תלמידיו, אנשי הליכוד, עולים על רבם. הם
קבעו, בשבוע שעבר, כי ציונות אכזרית אינה
מספיקה כדי להביא יהודים ארצה.,יש צורך
בציונות של מחנה־הסגר.
החלטת הממשלה הזאת נפלאה ממני. יהודים
המבקשים לצאת מברית־המועצות והמנצלים
לשם כך מאווים ציוניים כביכול, חייבים להגיע
לישראל. בכוח? מרוע? מה זה פה? מחנה־הסגר?
איפה הציונות האמיתית, היהודית? יהודי רוצה
לצאת מברית־המועצות ומערימים קשיים על
דרכו!
אם הוא רוצה לבוא ארצה, אהלן וסהלן! לא
רוצה, שיהיה בריא. אבל לשים מיכשולים בדרכו?
יוסח שנפלד, תל־אביב
למה? מדוע?
י • ראה ה 1חן.

התרשמות של שליח
על תגובת התיקשורת האיטלקית
להפגנות שלום עכשיו (״מחנה־הש־לום
מציל איכשהו את כבודה של
ישראל״ ,העולם הזה .)3.2.88
רק השבוע הגיע לידי העולם הזה מראשית
פברואר ובו כתבתו של אורי אבנרי על התרשמותו
מסיור בן שלושה ימים שערך באיטליה.
המסקנות שאליהן הגיע אבנרי ושאותן הדגיש
במיוחד היו שהפגנות שלום עכשיו ומאמרו של
וודי אלן(בנידיורק ט״מס, נגד התנהגות צה״ל
בשטחים הכבושים) שיפרו את תדמית מדינת
ישראל באיטליה.
עורבא פרח!
אני נמצא כאן במיסגרת שליחות והתרשמותי
לבטח מוצקה יותר מהתרשמותו של אבנרי. הפגנות
שלום עכשיו והמאמר של אלן היפנו אצבע
מאשימה ומרשיעה נגד ישראל והיוו אבן שואבת
למאמרים וכתבות בתיקשורת האיטלקית בבחינת
״ראו, צדקנו בביקורתנו על מדינת ישראל!״
ב׳ ל׳ ,מילאנו, איטליה

אין אומץ לאימוץ
על אימוץ ילדים(״קול הדם״ ,העולם
הזה .)15.6.88
אינני רוצה לפגוע באף אדם, אבל פרשת הילדה
הבראזילית עוררה אצלי מחדש את התמיהה
על כל אלה המבקשים לאמץ ילדים לא להם.
אני יכול להבין שקשה לבני־זוג, שמסיבות
אלה או אחרות אינם מצליחים להעמיד ולדות,
אבל זה שהם מוצאים פיתרון באמצם ילד לא להם,
איזה מין פיתרון זה?
האם ילד הוא מין חפץ, שהיום הוא פה ומחר
הוא שם?
כיהודי דתי, כל מעשה אימוץ דומה בעיניי
לגיור שלא לפי ההלכה(ובינינו לבין עצמנו —
כל אפשרות גיור) .או שאתה יהודי בן יהודי בן
יהודי עד קץ הדורות או שאינך יהודי. ברית(מילה)
ולימוד כמה מעקרונות היהדות והוקוס־פוקוס,
גוי נהיה יהודי?
כך בעיניי האימוץ. אם ילד, אז ילד ביולוגי,
מאיש ואשתו. אבל לקחת ילד זר ולספח אותו
לבני־הזוג? מה לזוג הזה ולילד הזר?
מתתיהו פליישר, ירושלים

והחווור כעמוד )4

בעיקבות ההחלטה לחייב את יהודי ברית״
המועצות לעלות לארץ, תעמוד לפני היהודים
הברירה: להישאר בארץ הגלאסנוסט׳
והפרסטרויקה, כסירובניק
מסוג חדש, אי לעלות ליש־ראל,
כאסיר-ציון מסוג חדש.

בידי האויבים הפוטנציאליים של ישראל במרחב כבר
נמצאים סוגים שונים של גאזים קטלניים, אשר במיקרה
של מילחמה יכולים לפגוע באוכלוסיה. סגן־שר־הביטחון,
מיכאל דקל, שנסע באחרונה לשווייץ, כדי
ללמוד על אמצעי־הגנה בתחום זה, אינו
יודע דבר על גאזים. כמוהו גם כל הגופים
המימסדיים האמורים לטפל בנושא זה.

על ניירות, חשבונות, בנקים, ציורים,
על סטאטיסטיקה ושוק אפור ועל התובעת
הג׳ינג׳ית והסניגור הדתי והשופטת
(דווקא נחמדה) שבטח
מתה משיעמום, ונתקעה
בתיק הזה שנתיים.

כ תב ת השער האחור:,

ברעמי נגד זו

ד ף חדש

החלום והמציאות

תמי בן־עמי, מי שנח שבת לבכירת הדוגמניות בארץ
ומאכלסת בדרך קבע את מדורי החברה והרכילות,
נפרדה מהגינקולוג קובי זר אחרי רומאן של שנתיים.
ב שבוע שעבר פורסם על כוונתה לתבוע אותו על
— ^ הלוואה שלא החזיר לה, על כך שלא הש־תתך
בהוצאות המחייה ועל הפרת הבט־
^ ^ 4 2חת נישואין.בן־עמי לא מפחדת מחשיפה .

מירחמה אבודה

במשך חצי שנה דחה מישרד־הבריאות את
פניותיה של מישפחת שדה, ששיכלה את
בנה בו ה 4-בניתוח-לב. ועדת-החקירה,
שהמישפחה דרשה להקים,
2 ^ £עקב מחדלים שנתגלו בדרך
הטיפול, עדיין לא קמה.

מוינת־ישואל נגד
ניסן בן־יומיהו אישגו״ב

זקן מתגולל ברחוב נתן השראה לשמעון
ישראלי. ישב וחיבר מקאמה שאותה קרא
בערב לזיכרו של ואדי סאליב בחיפה.
חב ורת סופרים ואקדמאים קוראת לחידוש
ההידברות בישראל: השאלה,
^ § אם יש על מה ועם מי לדבר.
על בעיות זכות של עורך.

המיסמו

המיסמך שהתפרסם בשבוע שעבר, ואשר
לחיבורו אחראי בסאם אבו־שריף, דוברו
של יאסר ערפאת, אינו נוקט עוד בנוסחות
מעורפלות. זוהי הצעת״שלום של אש״ף,
הברורה ביותר שהתפרסמה עד כה. אולם
העיתונות הישראלית התעלמה מן המיסמך,
וכמוה גם המערך ותנועות י
ו ^ השלום הישראליות. האמ-
ריקאים ממשיכים לגמגם.

נ שוה מתוך בחידה

פסק״הדין במישפטו של המתנחל, שירה ב נער
בן 13 וגרם למותו, מעורר שאלות. האם
צדק הנאשם כאשר פתח באש! האם פעל
מתוך הגנה עצמית, או שמא התכוון ״ללמד
א ת הנערים לקח״! והאם יש מקום להע־רת
השופט לגבי ההורים1
9 ^ 9העולם הזה מביא את פסק־הדין
וגזר״הדין במלואם.

אתה וה שקל

אווה׳ המנוקים

הרייכמנים יבנו את עיריית ירושלים •
אורי עמית, ק רי סטל ומדיניות אכיפת-
החוקים של עיריית רמת־גן • האם אין יותר
מ־ 10 עורכי״דין ורואי״חשבון בארץ? לאלוהי
המפרקים וכונסי-הנכסים הפית-
רונים • כמה הרוויח מינהל-
0מקרקעי ישראלי • ובעל
המעה הוא גם בעל הדיעה.

ר חר המרחרח
מרווחת:

על מחדל נוסף בחשיפת מחירי-אמת
של מיצרכים ושירותים.
השתוללות הקודים בסופרמרקטים היא בעייה
של כסף קטן. באין תווית־מחיר על המוצר, אי־אפשר
לדעת כמה עולה חבילה של 25 שקיות־תה
או צינצנת ריבה עד שמגיעים לקופה.
אבל בשטח זה, של חשיפת מחירי־אמת נהוג זה
שנים מחדל חמור הרבה יותר. בין אם זה מיבצע
להנחות בבתי־מלון, או הצעה לקניית מכוניות
שאו־טו־טו אוזלות מן המלאי, או דירת־יוקרה
שתרושש את רוכשיה, בכל מיקרה מוצג בפיר־סומים
השונים, ליד המחיר המיוחד, החד־פעמי,
״לתקופה קצרה בלבד״ ,כוכב קטן המוביל לשורה
באותיות קטנות, בשולי אותו פירסום, ושורה זאת

גאז!

על אבי בודקו -

כולד מע מ

עולי כפייה

כ תב ת השער הקידמי;

יותר אירופי מאירופי
ואתי אוחנה, שהפילה
הרבה חללים
משני עברי הלה-
מאנש • על עימנואל
קיפניט, נצר לשבט
הקיפניסים ומארי
כהו׳ מעצבת־השיער
של הבירה • מעשה בחתיך מהליגה ה לאומית
ובמישחה שהשיגה תוצאות הפו כות
• להיכן נעלמה הנסיכה שלומציץ
לבית גאליצין (בתמונה מה רע לגדל
ילד בלי חופה וקידושין! • על שומרת-
הראש והעור הבלגי של אלי
§ £אוחנה והאורחים שנפוצו ב-
בהלה מפחד הילד הטלפאתי.

ליליאן שלום, כשרה
מתוך בחירה, היא
דמות ססגונית, זוה רת,
רעשנית, משרה אווירה של בלאגן, או הבת
אנשים ושונאת לחייג בטלפון. בראיון
להעולס הזה היא מביעה את דיעותיה
מאהרון אבו־חצירא ועד
לשימעון פרס, מההתנחלויות
למערכת-הבחירות.
ועד

פנו

היופי והקיטש, השקר והאמת, והפנטזיה
הפנטסטית בתערוכת ה־ • 40 גברים
מחפשים חיק וקדרת-עוף בסיפרה של
אניטה ברוקנר • הצעקה האחרונה במיגזר
הדתי -מישקפי חב״ד • מאיר אריאל -לא
רוקיסט ולא כאסחיסט, בעל מחשבות
למרחקים ארוכים • ברטולט ברכט -
המאניה של התיאטרון ה-
ישראלי • וסגולותיה המופ-
לאות של העין השלישית.

המדורים הקבועים:
מיבתבים — מל ל מג1״מ
איגרת העורן״ — להרים ם־נבשז
הנדון — ציונות אכזרית
כמדינה — כסף דל
תשקי סרט הולך לאיטר
יומן אישי -סיפור סחר
אנשים — טעות ברב
מה הם אומרים -אלי קולס.
ח״ בר־לב .״נאל מוסיתון,
תו׳ ארמה. ם ורה. נודח של

חיפוו־-
ניו־יורק
יהודית גבאי(בתמו נה)
לא טומנת ידה
בצלחת. אחרי שכב שה
בסערה את ליבו
של המתאבק לאנס ואן־אריק, היא מתכוונת
לכבוש גם את ניו־יורק. הרבה זמן
היא לא מתכוונת להישאר
באמריקה. הגעגועים, קרוב
לוודאי, יעשו את שלהם.

־ פורנוגראפיה
בבית־הנ/״שפט
לא בכל יום מגישה מדינת ישראל כתב״
אישום הנראה כאילו נלקח מחוברת
פורנוגראפיה קשה. השבוע הגישה המדינה
כתב־אישום כזה נגד אהרון
ג ^ בן־ג׳ורג׳ שאולי, האמרגן של
כוכבת הפורנו צ!יצ׳ולינה.

א ד רי כ לו ת
פסיכו אנלי טי ת
״אדריכל רגיל אינו יודע ליצור את הקשר
הנכון בין הלקוח המסויים לבין ביתו ״,טוען
הד״ר אריה פלד, אדריכל המתמחה בקשר
שביו האדם והסביבה, ואשר פיתח את
האקו־אנליזה, ניתוח סבי-
בתי ממוחשב, המבוסס על
הפסיכולוגיה ההומניסטית.
תמרורים — ארכיבר וסקופית
אתה והשקל — בעל המעה
זה וגם זה — מפה לאוזן
לילות ישראל — מסיבה בחזית
רחל מרחלת — על בל העולם
דן* חדש — תמונת מצב
קולנוע — נולה מדליקה

תשבצופן

מיכתכים לרותי — ראש צעיר
בסנוכו — מישקפ׳ הנדר
הורוסקום — הילדה מבראזיל
חשכוך נפש — ליליאן שלום

נזי ב ח בי ס
(הסשך ם עם וד )3
אומרת ״לא כולל מע״נד, כאילו מע״מ זה אינו
כסף- .
מע״מ זה כסף ועוד איך( 15*.ממחיר הקרן למי
ששכח עובדה זאת) .אז כאשר מציעים לילה במלון,
שלא יכתבו 100 שקל ובאותיות קטנות ״לא
כולל מע״נד, שיכתבו 115 שקל(כי זה מה שאשלם,
בסופו של דבר) וכאשר מציעים מכונית
במיבצע, הרי היא איננה עולה 25 אלף ש״ח, כפי
שמכריזה המורעה באותיות־ענק(ומוסיפה באותיות
קטנות ״לא כולל מע״מ״) ,אלא 28,750ש״ח
וכו׳ וכר.
כמו בנושא הקודים, מן הראוי שגם בנושא זה
יתן המחוקק דעתו על כך, ויקבע שיש להציג
מחיר מלא, כולל מע״מ• אפי ביגמן, רמת־ון

• .ג לי

ב ע /׳וו א

מספרים ע ל אוסקאר ויילד שהלך פעם
להצגת־בכורה של מהזה, שנכתב כידי סופר אחר.
הוא ישב בשורה הראשונה, כשהוא חוכש מיגכעת,
מדי פעם הרים את המיגבעת והחזירה לראשו.
״מה פשר ההתנהגות הזאת?״ שאל אותו אתו־המבקרים
בשעת ההפסקה.
״אני אדם מנומס,״ השיב ויילד .״חינכו אותי
להרים את הכובע בכל פעם כשאני פוגש מכר

** מהדש
אני חש לעיתים קרובות כמו ויילד.
אני קורא מאמר בעיתון, ונתקל ברעיונות
שגובשו לפני שנים בשבועון זה. בעליהמאמר
אינו סורח להזכיר זאת. הוא מעמיד פנים כאילו
הגה זה עתה רעיון מהפכני חדש.
אני רואה בסלוויזיו; הוגודדיעות חשוב, בעל
מעמד ויוקרה. נראה כי תוך מאבק עם עצמו,
במלאכה קשה, הוא מוליר זה עתה רעיון חדש.
אבל אותו רעיון פורסם בהרחבה מעל עמודי
שבועון זה, לפני הרבה שנים.
אני קורא בי *ח*כ פלוני מציע לכנסת הצעת־חוק
חדשת ומלווה זאת במסע נרחב של יחסי-
ציבור. אץ הוא טורח להזכיר כי הצעתי את אותה
ההצעה בכנסת לפני 20 שנה.
וכן הלאה.
אני מודה שמדי פעם אני מתרגז כשזה קורה.
מה גם שלעיתים קרובות הרעיונות הנדונים היו
בשעתו יוצאי־דופן, בלתי־פופולריים ונוגרים את
הזרם. שילמנו מחיר כבד על העזתנו להגות
רעיונות כאלה ולפרסמם. עוררנו על עצמנו את
שינאת הרבית זכי׳נו בקיתונות של השמצות.
והנה, אחרי שנים, אחרי שהכשדנו את הקרקע,
בא מישהו אחר ומשמיע את אותם הדברים,
כשהוא מקווה לזכות לא רק בזכות־ראשונים,
אלא גם בכתר של הוגה־דיעות נועז ומקורי.
האם לא היה נאה להזכיר מי הגו ברעיונות
אלה בראשונה?

זרע

^ גקלט

אבל זוהי רק התגובה הראשונה. התגובה
השניה היא הפוכה.
התגובה השניה אומרת; יופי׳ הצלתנו!
הרי לא השמענו את הרעיונות, ולא הצענו את
ההצעות, כרי שיכניסו אותנו לפנתיאון של
גרולי־האומה. עשינו זאת מפני שהאמנו שאלה
הס רעיונות נכונים. רצינו לשכנע בהם את
הבריות. קיווינו שהגיון הדברים ייקלט, וכי
הרעיונות האלה ייושמו על־ידי המדינה.
והנה זה קורה. הזרע שזרענו נקלט בקרקע
המחשבתית של אחרים. אחרי זמן־מה הם נובטים
ומניבים פרי.
האם לא לזה בדיוק קיווינו? בוודאי. הרי לכך
מתכוונת המליצה ״לעשות נפשות*.
אז מה אם בעלי־הדיעות האלה שוכחים לציין
כי לא להם זכות־ראשונים? אולי יש בזה עוול
קטן. אבל אץ זה חשוב.
יתכן שהם פועלים מתוך תובדלב. לא־אחת זה
קורה לאדם: הוא קורא מאמר, מתרשם מן
הרעיונות הכלולים בו, ושוכח את כל העניין.
אחרי זמדמה הוא חושב על נושא זה, ואותם
הרעיונות עולים מתון תת־ההכרה שלו. הפעם הם
נראים לו כאילו הגה אותם ברגע זה.
כאשר הרעיונות האלה מופיעים עתה במקומות
רבים ובפי רבים, הרי זה ניצחון אמיתי.
משמע שהם נקלטו בציבור, ושהם עתידים

י ני ב •

להשפיע על התנהגות החברה הישראלית ומעשי
המדינה הישראלית. בכך רצינו. לשם כך עמלנו.
להריס מיגגעת

פשטות־הליכות
על אחד מכינויי״המחתרת של יצחק
שמיר (״שם כחלוס־חיים העולם
הזה .)15.6.88
אפילו מתנגריו המושבעים של ראש־הממש־לה,
יצחק שמיר, מוצאים בו כמה וכמה נקודות־

מדי פעם אני נשאל, בשיחות־חולץ וגם
בכינוסים אקדמיים: כיצד משפיע העיתון? איך
מודדים את הצלחתו אחרי עשרות שנים של
פעולה?
יש אמת־מידה פשוטה: הכמות. העיתון מופץ
בכר־וכר עותקים, הוא מרוויח כו־וכך שקלים.
אולם זוהי אמודמידה כוזבת. יש בעולם
עיתונים שיש להם תפוצת־ענק ורווחי־ענק
ושהשפעתם על קוראיהם היא אפסית. מעולם לא
הגו רעיון, מעולם לא ביטאו עמדה רצינית,
מעולם לא עוררו בקוראיהס מחשבה כלשהי.
היו בעולם עיתונים קטנים, כמעט בלתי-
ידועים, שהיתה להם השפעה עמוקה ובת־קיימא,
והם מוזכרים בסיפרי־ההיסטוריה.
הצלחה כזאת אינה ניתנת למדידה בנקל.
דרושה פרספקטיבה של זמן כדי להעריך אותת
השפעת העולם הזה קשה עוד יותר למדידה.
ראשית, מפני שהיא משתרעת על שטחים רבים
כל־כך. הטפט לדיעות יוצאות־דופן בתחומים
רבים: יחסי מדינה־אזרדו, יחסי דודמדינה, יחסי
אשכנזים־מיזדחיים, יחסי גברים־נשים, יחסי רוב־מיעוט,
יחסי ישראל־פלסטיגיס. ברגע זה פועלים
בזירה המדינית כמה מיפלגות ותנועות חוץ־
פרלמנטריות שהשקפותיהן עוצבו באופן מכריע
על-ידי אנשים שחונכו על בירכי העולם הזה מאז
שחר נעוריהם, והמבטאות את רעיונותינו, כל
אחת בסיגנוגה שלה.
שנית, קשה למדוד את השפעת העולם הזה,
מפני שזאת היתה השפעה ״מחתרתית״ .הרבה
נערים ונערות קראו את העולם הזה בבית־הספר
״מתחת לשולחן״ .הרבה אנשי־צמרת בימי שיל־טונו
של דויד בדגוריון, וגם אחרי־כן, קראו את
העולם הזה בחשאי. שבועון זה עורר תמיד רגשות
עזים של שינאה והתנגדות, דווקא בשל הטפתו
לרעיונות יוצאי־דופן, ותופעה זו נמשכת עד
היום. משום כך קשה עוד יותר להודות בהשפעתו.
לכן אני ממשיך לשבת בשורה הראשונה
ולהרים מדי פעם את המיגבעת. אני רואה על
הבימה מכרים ותיקים בשפע — ביניהם הרבה
מכרים שאני זוכר בדיוק מתי נולדו וכיצד.

^ אלפיים גליוגות לפני שבועיים עברנו על פני סימן־דרך
קטן. אילו היינו אחד מאותם מוסדות העורכים
חגיגה בכל הזדמנות, זאת היתה הזדמנות טובה.
כאשר חבריי ואני קיבלנו לידינו את העולם
הזה. הוצאנו את הגליון הראשון שלנו, שנשא את
המיספר .651 עד לאותו שבוע, באפריל , 1950
הספיק מייסד השבועון, אורי קיסרי, להוציא לאור
650 גליונות.
הגליון מס׳ 2651 של העולם הזה, שהופיע
לפני שבוע, פתח על כן את האלף השלישי של
גליונות העולם הזה.
2000 גליונות, שבכל אחד מהם הושקעו כל
מחשבותינו ומאמצינו, שבהם התלבטנו מה לשים
על השער, מהי להבלים בגליון, מה לחקור, מה
לסקר.

נכון שחיים נחמן ביאליק, מנדלי מוכר ספרים,
אחד־העם וכו׳ היו אנשי אודיסה, אבל המאירי?
הוא היה איש בודפסט שעל גרות הדנובה ולא
איש אודיסה שלשפת הים השחור.
אולי, אולי, עבר המאירי, שנפל, כקצין קרבי
אוסטרי במילחמת־העולם הראשונה, בשבי הרוסים,
בדרך למחנה־השבויים, את אוריסה, אבל
בזה נגמר הקשר שלו למקום.
חיים וייס, חל־אביב

שלם קטן

עוד על חבורת אודיסה, אבל אחרת
(״דף חדש״ ,העולם הזה .)15.6.88
כפי שכתב קורא, במיכתב להעולם הזה, לפני
שבועות מיספר, תמיד אפשר ללמוד משהו חדש
מקריאה בהעולם הזה.
אני מודה כי מעולם לא שמעתי על חבורת
הסופרים והמשוררים שכונתה חבורת אודיסה,
כנראה בזכות מגוריהם בעיר־הנמל האוקראינית.
וזה למרות שאני עצמי השתייכתי לפני איזה 20
שנה לחבורת אודסה (באנגלית: די׳ אודסה
1חפ).
אבל זאת היתה חבורת אודיסה שונה, שאנחנו,
שני תריסרי אקדמאים יהודיים, יסדנו בעיר־הנפט
הטכסאסית אודיסה.
כן, יש עוד עיר בשם זה — בארצות־הברית
(כ־ 100 אלף תושבים ובתי־זיקוק רבים לנפט).
אנחנו, חבורת אודסה האמריקאית, התחברנו
אז למטרה אחת — לעלות ארצה.
מה שבאמת עשינו. ג׳ק גולדברג, רענוה

אין פחיות בהיכר

איש־השנה תשמ״ו

על תגובה למישחק־בדורסל (״מיל-
חמה לנצח״ ,״בפנוכו״ ,העולם הזה
.)25.5.88
קראתי את הכתבה של ציפי שחרור, שבה
שיחזרה את חוויותיה ממישחק הדרבי בכדורסל
בין מכבי תל־אביב להפועל תל־אביב ביד־אליהו.
לא ידעתי שהגברת היא גזענית (״שחורים
ניצחו שחורים״) ולא שיערתי בנפשי שאני נמנה
על מאוננים בפומבי.
וחוץ מזה, לידיעתכם, ישבתי באותו שער שבו
ישבה הגברת שחרור ואינני מבין מאיפה היא
המציאה את זריקת הפחיות, שהרי אין מוכרים
פחיות־משקה בהיכל־הספורט וגם בכניסה מונעים
יצחק לזרוביץ, הרצליה
הכנסת פחיות•

לא בן־דויד. לא בן־קדם
זכות. אפילו העולם הזה. הרי הוא בחר בו לאיש־השנה(תשמ״ו).
לדעתי,
אחת התכונות המשובחות שבהן נתברך
יצחק שמיר היא פשטות־הליכות. ונראה שאין
זה דבר חרש לגביו. כפי שמספר לנו שלמה שבא
(בדף חדש) העדיף שמיר לקרוא לעצמו, בעת
היותו איש מחתרת לח״י, בכינוי פשוט, לא מפוצץ
ולא יומרני — חיימוביץ.
וזה שעה שבאותם ימים בחר לעצמו מנחם בגין
את הכינוי בן־דויד, בעל הגוון המשיחי, ומשה
שרתוק את בן־קדם, בעל הגוון הרומאנטי.
דוד בר, חיפה

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקם
— 1 11. 341667ע1¥1ע 1ח.

נזיז דמרחרת
על הגדרה בלתי״סבירה(״רחל המר־חלת״
,העולם הזה .)15.6.88
דבר משונה קרה להעולם הזה בדרך לחשיפת
פרשת משולש ההומואים בחוף תל־אביב: המוסיקאי,
המלונאי ומחלק״הכסאות.
צויין שם במפורש והייתי אומרת, כמעט בהבלטה,
כי הגבר המבוקש במשולש, מחלק־הכסאות,
היה ״בחור ערבי״.
סליחה על השאלה הנדושה, אך המתבקשת:
ואם הבחור היה ״בחור חום־שיער״ או ״בחור בעל
מיבטא אידישאי״ או סתם ״בחור ג׳ינג׳י״ ,היתה
טליה רוזן, תל-אביב
רחל מציינת זאתז

אביגדור איש בודפסט
על השתייכותו של סופר לנבחרת
ספרותית (״דף חדש״ ,העולם הזה
.)15.6.88
לפי העיקרון של תפסת מרובה, לא תפסת,
שגתה חגית טור, כאשר הכלילה, בכתבה על גני
דורין, הצייר יוצא אודיסה, בקבוצת הסופרים
העבריים של ראשית המאה, שנודעה כחבורת
אודיסה את אביגדור (השיגעון הוחל) המאירי.

1ע ר

ה חיי

ה עין

יש סיבות טובות מדוע שיר בשם זה
היה באחרונה ללהיט ולא רק בזכות
הזמרים המבצעים אותו. לעיתים קרובות
אי־הקפדה על מיבטא נכון מביאה לתוצאות
בלתי־צפויות לגמרי, כפי שאפשר
היה ללמוד מן הדיווח בגליון הגגולם הזה
שהופיע השבוע לפני 25 שנוע
• עם מינויו מחדש של זלמן ארן
לשר־החינון נזכרו ידידים במעשה שהיה
בשנים הראשונות של המדינה, כא שר
ארן הופיע בנאוס״בחירות למען
מפא״י.
ארן פתח אותו נאום בסידרת שאלות
:״מי אחראי להקמת המדמה(״
תשובת הקהל :״מפא״י!״
ארן המשיך :״מי אחראי לביטחון(״
תשובת הקהל :״מפא״יד
ואז המשיך ארן ושאל :״ומי היה אח ראי
להעפלה(״
רק שבמיבטאו הרוסי של ארן זה
נשמע כמו ״מי אחראי להאפלה!״ וזה
הניע אחד מן הקהל לשאוג :״המישמר
האזרחי!״

1 1 1־ 1־ 1 1

העוקר הגו־ול* 1חע 1ף. עכשיו היו שלי־כפייה

ציתות אכזרית

משלת־ישראל קיבלה החלטה שיש בה
הודאה באשמה נוראה.

היא הודתה קבל עם ועולם שהיא
שיקרה במשך שנים.
בכל השנים האלה טענה ממשלת־ישראל שליהודי
ברית־המועצות צפוייה סכנה נוראה, לא רק
סכנה של השמדה רוחנית, אלא גם סכנה של
השמדה פיסית.
על סמך הטענה הזאת הוקמה מערכת עולמית
של מאבק ומחאה, הוקמו תנועות ואירגונים, נערכו
ועידות וקונגרסים. הכל כדי להציל בעוד מועד
את יהודי ברית־המועצות מהשמדה כפולה זו.
למען מטרה זו גו״יסו מאות מיליוני דולארים.
התפרנס צבא שלם של עסקנים, שטיילו בין מלו־נות־הפאר
בעולם. ניתן תוכן וטעם לתנועה הציונית
הגוססת.
שליחים נשלחו לתוככי ברית־המועצות. נוצר
מגע עם סירובניקים למיניהם. טופחה שורה של
גיבורים לאומיים, שהפכו, עם הגירתם מברית־המועצות,
לבני־בית של גדולי־העולם:
נגד מוסקווה הופעלה מערכה יעילה מאוד של
לוחמה פוליטית ופסיכולוגית, שתפסה מקום נכבד
במערכות המילחמה הקרה שבין שתי מעצי
מות־העל.

כל זה תחת הסיסמה: שלח את עמי!
הצילו את יהודי ברית־המועצות! תנו
להם להגר בהמוניהם, לפני שזה יהיה
מאוחר מדי!

בארצות־הברית, אין היהודים מקבלים אשרת־יציאה
לאמריקה.
מדוע?
יש לכך סיבה פנימית סבירה. עשרות מיליוני
אזרחים סובייטיים, בני כל הלאומים, היו רוצים
להגר לארצות״הברית, אילו זה ניתן להם. כדי
להחניק באיבה כל מחשבה כזאת, נחסמה ההגירה
מברית-המועצות למערב. אי־אפשר להפלות את
היהודים לטובה, מבלי לגרום להתקפה אנטישמית
על השילטון.
אולם ברית־המועצות מכירה למעשה בטענה
שישראל היא מולדת היהודים הסובייטיים, כשם
שגרמניה היא מולדת הגרמנים הסובייטיים
(,הגרמנים של הוולגה׳) .על כן אפשר להתיר
ליהודים לעלות לישראל, מבלי ליצור תקדים
מסוכן לגבי עמים אחרים.

משום־כד מתעלמים הסובייטיים במידה
רבה מן ההוראות שלהם בענייני
הגירה. כל עוד נשמרת הפיקציה שזוהי
עליה לישראל.
לא איכפת להם לאן היהודים מהגרים באמת.
לא איכפת להם גם אם כל המיסמכים הדרושים
למתן אשרת־יציאה אינם מדוייקים לגמרי. חשוב
להם רק שהפיקציה תישמר.
יהודי המבקש לצאת מברית־המועצות צריך

ראל, ואחרי שיתרגלו לארץ יישארו כאן. האחרים
יישארו בברית־המועצות.
מתנגדי ההחלטה מאמינים כי הרוב הגדול
יישאר בברית־המועצות, ושעצם ההחלטה תחליש
עוד יותר את החשק לבוא לישראל. היהודים
האלה כמהים לארץ של חופש, שאין כה כפייה
אידיאולוגית. אין הם משתוקקים להחליף את
הכפייה האידיאולוגית הסובייטית בכפייה אידיאולוגית
ציונית.

חוזי-השחורות מציירים תסריטים
חמורים עוד יותר: הפגנות־זעם של
עולים סובייטיים בנמל־התעופה בך
גוריון, בדרישה להטיסם לארצות-הב-
רית. או הפגנות של סירובניקים לפני
המישרד הקונסולרי הישראלי (לכשי־קום)
בדרישה להטיסם לווינה. או הפגנות
יהודיות לפני השגרירות האמריקאית
במוסקווה.
הקג״ב עשוי להסתכל בכר בשימחה־לאיד, ואף
לעודד הפגנות כאלה.

ולס ההחלטה של ממשלת־ישראל חורגת
בהרבה מן ההיבט המעשי של כדאיות.
אפשר להתווכח אם בעיקבות ההחלטה יבואו

— הם, נשותיהם וילדיהם. זה היה אחד המיב־צעים
הגדולים של רצח־עם במאה הזאת.
גם אדולף היטלר הכריז, לקראת סוף מילחמת־העולם
השניה, שאם העם הגרמני אינו מסוגל
לנצח במילחמה ולהשתלט על העולם, מוטב
שיימחק מעל פני האדמה.

הציונות — להבדיל אלך אלפי הבדלות!
— באה להציל את העם היהודי
על־ידי ריכוזו בארץ־ישראל. כאשר
הסתבר שיהודים באדצות־החופש אינם
מתכוונים להגשים חלום זה, קמה
אסכולה שאמרה שצריכים להכריח אותם
— בעל כורחם, לטובתם.
אחת הדוגמות המובהקות ביותר של. ציונות
אכזרית׳ היתה פרשת הפצצות בבתי־הכנסת בבגדאד
ובבצרה בראשית שנות ה־ .50 ליהודי־עיראק
הורשה אז לעלות לארץ־ישראל, תוך זמן קצוב
ותוך ויתור על רכושם. ליהודים לא היה כל־כך
חשק לעשות זאת. שליחי־ישראל הטמינו פצצות
בבתי־הכנסת והטילו על היהודים פחד של פוג־ •
רום. זה עזר.
אחרי מילחמת־העולס השניה, כאשר מאות
אלפי יהודים נמקו בתנאים איומים במחנות־הע־קורים
באירופה, עלתה ההצעה להעביר ילדים
יהודיים מן המחנות האלה לחיים טוב־ם בצרפת.
דויד בן־גוריון, ציוני אכזרי מאוד, אסר ואת. הוא
סבר כי הימצאות הילדים במחנות תחזק את
דרישת התנועה הציונית להעלותם לארץ־יש־ראל.
עור
בימי הנאצים, לפני השואה, ראתה החני
הגה הציונית בעין רעה כל ניסיון למלט יהודים
מגרמניה הנאצית לארצות־תבל. מי שלא היה
מוכן לעלות לישראל לא עניין אותה.

השקפה מעין זו טמונה בהחלטת
הממשלה. אם היהודים אינם מוכנים
לעלות לישראל, לטובתם, אז שילכו
לעזאזל. ליתר דיוק: שיישארו בארץ
שעוד אתמול קראו לה ראשי ישראל
״תופת״ ו״מחנה-ריכוז ענקי״.

^*כשיו באה ממשלת־ישראל ומודה בפה
מלא: לא דובים ולא יער.

:ל הדיבורים האלה היו שקר וכזב.

שום סכנה גופנית אינה צפוייה ליהודי ברית־המועצות,
וגם הסכנות האחרות אינן רציניות.

יטהרי אילו היו כל הסכנות האלה
קיימות, לא היה עולה כלל על הדעת
שממשלת-ישראל תקבל החלטה שתמנע
מרוב היהודים לצאת מברית-המו-
עצות.

זוהי המשמעות המעשית של ההחלטה האומרת
שכל יהודי סובייטי המקבל אשרה ישראלית
חייב לעלות למטוס לבוקרשט, ולטוס משם לישראל.
ברור
לכל כי חלק ניכר מבין היהורים מבקשי־ההגירה
יעדיפו במיקרה זה להישאר בברית־המו־עצות.

שום סכנה אינה צפוייה להם שם, הרי
החלטה זו יכולה להיות סבירה.

אך אם צפוייה להם שם סכנה, הרי
זוהי החלטה ניבזית.
ומכיוון שממשלת־ישראל אינה מורכבת
מפושעים (אולי מכסילים, אולי מבורים, אך לא
מפושעים ):מובן שלדעת הממשלה שום סכנה
אינה צפוייה ליהודים החיים בברית־המועצות.

זהו ההיבט החשוב ביותר של החלטה

^ די להבין את מלוא המשמעות של ההוד
^ לטה, יש לרעת את העובדות.
מאז ראשית שנות ה־ ,70 ניתן כמעט ל״300
אלף יהודים להגר מברית־המועצות 170 .אלף
מהם היגרו לישראל, לעומת 120 אלף שהיגרו
לארצות־הברית.
אולם בעוד שבראשית התקופה עלו הרוב
לישראל, השתנתה בהתמדה הפרופורציה לרעה.

בחודש מאי 1988 הגיע שיעור ה״נ-
שירה״ ל 90 והוא ממשיך לעלות.
הוא עלול להתקרב ל־ס/ס. 100
מכאן הבהלה, שהולידה את ההחלטה הזאת.
^ די לצאת מברית־המועצות, זקוק יהודי
^ לאשרה ישראלית. חוץ ממיספר קטנטן של
יהודים, שיש להם בני־מישפחה קרובים ביותר

על כן להצטייד באשרה לישראל. בעזרתה הוא
מגיע לווינה. משם הוא ממשיך לארצות־הברית.

הוא יכול להגיע לארצות-הברית בנקל,
מפני שהוא נהנה שם ממעמד
רישמי של ״פליט״ .האירגונים היהודיים
שם עוזרים לו להתבסס.
לישראל באו רק מי שרוצים לחיות כאן, להצטרף
למדינה ולשאת בעולה, מטעמים ציוניים
ו/או דתיים.

כל זה אמור להשתנות עכשיו.

* * ל פי ההחלטה, יוכרחו היהודים לבוא למי
ז^דינת־ישראל.
להלכה, יוכלו לקבל אחר־כך החלטה חופשית
אם להישאר כאן או להמשיך בדרך. בסך־הכל
נדרש מהם לראות את הארץ ולשהות בה זמן־מה,
לפני שהם מקבלים החלטה כזאת.

בפועל זהו שקר. אחרי שהגיעו הנה,
לא יוכלו היהודים להמשיך מכאן לאר•
צות-הברית.
לא יהיה להר עוד מעמד של. פליטים״ .הם
יצטרכו לעמוד בתור לפני השגרירות האמריקאית,
ככל.ישראלי אחר, ולעבור את הנוהל הארוך
והמסובך של קבלת אשרת־הגירה. רובם לא
יקבלו אותה. גם לא יהיה להם הכסף הדרוש כדי
לעבור תהליך־הגירה כזה.

לכן תועמד בפועל לפני היהודי
הסובייטי הברירה הפשוטה: להישאר
בארץ הגלאסנוסט׳ והפרסטרויקה כסי
רובניק מסוג חדש — או לעלות לישראל,
כאסיר-ציון מסוג חדש.
מצדיקי ההחלטה מאמינים כי חלק ניכר
משואפי־ההגירה יחליטו בכל זאת לעלות ליש־

יותר יהודים או פחות. אם לעומת 100 יהודים
סובייטיים, שבאו עד כה מרצון, יבואו עכשיו ,150
או ,300 או 1000 עולי־כפייה.
זה מעניין. זה חשוב. אך לא זה העיקר.

העיקר הוא: מה טיבה של הציונות,
המצמיחה החלטה מסוג זה?
ממשלת־ישראל אינה רק הנהגה של מדינה.
היא מתיימרת להיות ממשלת־העם־היהודי, מעין
הנהגה ציונית עליונה.
על פי חוק הכנסת, מדינת־ישראל היא,מדינת
העם היהודי״ .ההשקפה הציונית אינה עוד עניין
פרטי של האזרח. היא כפוייה עתה מטעם החוק
על המערכת הפוליטית בישראל. מי שאינו דוגל
בה, מנוע על־פי־חוק מליהנות מן הזכויות הדמוקרטיות,
לבחור כנציגיו ולהיבחר לכנסת.
אם כן, מהו טיב הציונות, המופעלת עכשיו
על־ידי ממשלת־ישראל?

פעם טבעו לה שם: ציונות אכזרית.

^ ל תנועה בעלת מניע רעיוני חזק נוטה,
* ₪במרוצת הזמן, להעמיד את האמצעי מעל
למטרה.

אחרי שהחליטה להציל ציבור מסו־יים,
היא עלולה להעמיד את אמצעי־ההצלה
מעל להצלה עצמה.
האינקוויזיציה הקאתולית ביקשה להציל את
נישמת הכופרים. כדי להצילה, היה צורך לענות
את גופו של הכופר בעינויי־תופת ולשרוף אותו
על המוקד. כל זה לטובתו הניצחית.
סטאלין ביקש להביא ישועה לעשרות מיליוני
עובדי־האדמה בברית־המועצות, וליצור למענם
גן־עדן בקולחוז. כדי להביא את האושר, הרג במסע
זה מיליונים רבים של איכרים (,קולאקים״)

ג 1ו ו 1ג

** בחינת הציונות האכזרית יש בזה הגיון.
^ /כמו ההגיון של סטאלין והאינקוויזיציה.
הגיון זה אומר כך: רק בארץ־ישראל יתכנו
חיים יהודיים. בכל מקום אחר מוכרחה האנטישמיות
לנצח. מה שקרה אתמול בגרמניה מוכרה
לקרות מחר בארצות־הבר־ת. לכן, אם אנחנו מפעילים
אמצעים אכזריים כד להכריח את היהודים
לבוא הנה עכשיו, אנחנו עושים להם טובה. אנחנו
מצילים אותם בעל כורחם. אנחנו מיטיבים מהם
לדעת מה טוב להם.

הנימה הזאת(״אנחנו מיטיבים מהם
לדעת מה טוב להם״) אופיינית לכל התנועות
הקנאיות, לכל ״המאמינים האמיתיים״
,הדתיים והחילוניים.

^ ני ייטראלי. כישראלי, אני מעוניין בעלי-
\ 1תם של יהודים, המוכנים לקשור מרצון חופשי
את גורלם לגורל המדינה הזאת, לבנות בה
חיים חופשיים.
אני דוגל בזיקה הטיבע־ת בין הרוב היהודי
במדינת־ישראל ובין היהודים בעולם, החפצים
בזיקה הדדית זו. מבחינה זו אני ציוני.

אבל אני מתנגד לציונות אכזרית,
לתפיסה שאינה •טונה מזו של הבולשביקים
האכזריים בימי סטאלין.
אני בעד גלאכנופט׳ ציוני ופרפט־דויקה
ציונית.

אם יהודי ברית־המועצות רוצים להגר לאר־צות־הברית,
ואם יהודי דרום־אפריקה רוצים להגר
לקנדה ולאוסטרליה, ואם הודי איראן מהגרים
לשווייץ, ואם •הודי דרום־אמריקה מהגרים למיא־מי
— זוהי זכותם.

פירוש הדבר שנכיטלנו.
נכשלנו להפוך את מדינתנו למוקד של משכה.
הטבענו עליה חותמות של מילחמת־נצח,
דיכוי ברוטאלי של עם אחר, כפייה דתית, ביורוקרטיה
רקובה, שחיתות ונחשלות.
אם אנחנו רוצים למשוך הנה המוני בני־אדם
ללא־כפייה, עלינו לשנות את פני המדינה.

זוהי חובתנו כישראלים. זוהי גם הציונות
האמיתית.

לפתע זה נהיה רוגיני. הסכנה של הפעלת גאזים נגד האוכלוסיה
הישראלית ב עור ף היא פפשית. איך זה פו על? איך אפ שר להתגונן?
מי אחראי? שרה ליבוביץ חיפשה את התשובות. כפה מהן פדהיפוח
ף* מרם 1988 הפציצו העיראקים
^ את חלבצ׳ה, כפר כורדי בצפון
עיראק. פצצות של גז חרדל וציאניד
הונחתו על הכפר. תוך כמה שעות מתו
5000 מתושבי חלבצ׳ה. הם שותקו
למוות, כמו קפאו בתנוחות־חיים
שיגרתיות.
התמונות שצולמו שם היו מזעזעות.
אמהות מגוננות על ילדיהן, מישפחות
קופאות במכוניות, בבתים.
זו היתה הפעם הראשונה שבה
הפעילו העיראקים נשק כימי נגד
אוכלוסיה אזרחית. עד אז, בחמש
שנות־המילחמה האחרונות, הטילו פצצות
גאז רק על איזורי־קרבות. אגב־כך
נהרגו גם עשרות מתושבי חורמשר
ואבאדאן, ערים השוכנות בשיפוליהם
של איזורי־הקרבות. אך מעולם, לפני
חלבצ׳ה, לא פגעו, במישרין, באוב־לוסיה
אזרחית.
חלבצ׳ה הדליקה בישראל אורות
אדומים. אם עשו זאת שם, מדוע שלא
ישתמשו בנשק כזה גם כאן?

עצמם במילחמת־העולם הראשונה.
• היתה קיימת רתיעה אינסטינקטיבית
מפני השימוש בגאזים, בעיקבות
מראות־הזוועה של המילחמה הראשונה.
שום צד לא היה מוכן להקים נגדו
את דעת־הקהל העולמית בשל נשק זה.
• ה אי ש שיכול היה להחליט על
השימוש — אדולף היטלר — נפגע
בעצמו על־ידי גאזים במילחמת־העולם
הראשונה, כשהיה חייל קרבי בחזיר.
צרפת. בתום המילחמה שהה בבית-
חולים צבאי, כשהוא סובל מעיוורון
זמני. הדבר הוליד בו את ההחלטה שלא
להשתמש בגאז( .מובן שזה לא הרתיע
אותו משימוש בגאזים לצורכי השואה).

איזה גאזים יעו?

• מ חיי לשס מה?
^ ת־אלוף (מיל׳) אהרון לברן,
^ 1מהמכון למחקרים אסטרטגיים:
״הדוגמה המיפרצית דומה למצב אצלנו
ושונה ממנו. רק העיראקים משתמשים
בחומר־לחימה כימי(חל״ב) .הם עושים
זאת כשמצבם נואש. לדוגמה: כשהאי־ראנים
עברו את החידקל. נשק הגאז,
מבחינתם, אינו נועד לשנות מצב, אלא
להשיבו לקדמותו.
״לפיזור הגאז הם אינם משתמשים
בטילי קרקע־קרקע, בעלי ראשי־נפץ
כימיים, אלא רק במטוסים ובתותחים.
״אנחנו שונים מאיראן. ראשית,
המרחב האווירי שלנו כמעט חסום. לכן
סביר להניח שהערבים יעדיפו את
השימוש בטילים, ולא במטוסים.
״שנית, בניגוד לאיראן, לנו יש דרכי
תגובה יעילות. הערבים יודעים זאת,
לכן יהססו רבות לפני שיעזו להתקיף
אותנו בגאזים.
״אני מניח כי הם יעשו זאת בנסיבות
מסויימות, ברורות: בתחילת מילחמה,
כדי ליצור בהלה ולשבש את גיוס
המילואים. אפשרות זו נראית פחות

תירגול של כיתה להתקסת־גאזים
.בעלי־ח״ם ביתיים יוחזק! בחדרים אטשים...״
סבירה, הן מפני שהערבים רגישים
לרעת־הקהל העולמית, הן מפני רצונם
למצות את יכולתם הצבאית קודם
לשימוש בנשק כימי.
״האפשרות האחרת סבירה יותר: אם

וכאשר יעמדו לפני סכנת התמוטטות
צבאית, ינסו לחלץ לעזרתם את הגא־זים,
בבחינת תמות נפשי עם פלשתים.״
נופך של מיסתורין אופף את הנשק
הכימי. עד לעת האחרונה דיברו על־כך

בצבא ברמזים, בלחישות. גם ההוראות
שנשלחו לרכזי־הביטחון בישובים היו
מסווגות, סודיות, שמורות ביותר. דרשו
מהם לא לדבר על כך, לא לספר
לאיש מה עלול לקרות. תנו לעם
להשתעשע, לטמון ראשו בחול, עד
ליום הדין, כך רמז הצבא.
.ואכן, מין מימד של יום־גזירה נלווה
לנשק הכימי. אלפי אנשים מתים,
שרועים ברחובות, בבתים.

•היסטוריה:
חיסלו לא וצה

ערכה של גאזים
.חדר פנימי בדירה שחלונותיו ודלתזתיו אטימים...״

^ כ ן, בין השאר, מיעטו לחש/תמש
בו לאורך ההיסטוריה. הראשונים
היו הגרמנים, ב־ , 1915 בקרבות
על נהר הסום בבלגיה, נגד הצרפתים
והקנדים. באמצע שנות ה־ 30 הטילו
האיטלקים פצצות גאז באתיופיה. במחצית
שנות ה־ 60 הרגו המצרים את
המורדים בתימן בעזרת גאדחרדל. גם
באפגניסתאן, באנגולה ובקמבודיה נעשה
שימוש בנשק כימי.
לקראת מילחמת־העולם השניה היו
הכל בטוחים כי יופעלו גאזים. בבריטניה
חילקו לפני המילחמה מסיכות
לכל התושבים, ובתצלומים של ערב־המילחמה
נראים גם גדולי־המדינה
כשהם נושאים מסיכות־גאז, התלויות
מכתפיהם.
אולם בכל המילחמה ההיא לא
הופעלו גאזים כלל. על פי ההשערה,
היו לכך שתי סיבות:
•המצביאים החליטו כי התועלת
בגאזים מצומצמת ומפוקפקת. בשדה-
הקרב עלולה הרוח להסתובב ולשטוף
את התוקפים עצמם בגאזים שלהם.
כנשק טאקטי לא הוכיחו הגאזים את

**ץ יכעיס השנים שחלפו מאז
* /הוטלה הפצצה הראשונה העשירו
את הנשק הכימי. במילחמת־העולם
הראשונה השתמשו בשני סוגי גאז.
היום ידועים כ־סז סוגים. כולם
ממיתים. מי מהר מאוד. מי באיטיות.
אם אכן יחליט אוייב להשתמש
בנשק הכימי נגדנו, אומרים בצבא,
סביר להניח כי יפעילו את גאז־העצבים
ואת גאז־הכווייה.
קיימים שלושה סוגים של גאז-
עצבים: טאבון, סארין וסומאן. פעילותם
דומה. שלושתם פוגעים במערכת־העצבים.
הפגיעה גורמת לשיבוש
בהעברת פקודות מתא־העצב לתאי־השריר,
הבלוטה או לתאי״עצב אחרים,
וכתוצאה מכך למוות.
אלא שהמוות הוא המלאך הגואל,
המיטיב, של הנפגע. לפני־כן, במשך
שעות או ימים — זה תלוי בסוג הגאז
ובריכוזו — נגרמות התופעות הגופניות
האלה: לחץ בחזה, נזלת פתאומית
ובלתי־מוסברת, טישטוש הראייה, צימ־צום
האישונים וקשיים בריכוז המבט,
זיעה קרה ההולכת וגוברת, חולשה
כללית, בחילות, הקאות, הפרשות
בלתי״רצוניות, רעד כללי, איבוד השליטה
על השרירים, חולשה ושיתוק
כללי.
גאז הכווייה — או, בשמו הנפוץ
יותר, חרדל — תוקף. את העור
והעיניים, גורם לצלקות, לכוויות על
פני העור ולהרס רקמות.
תחילתן של הכוויות באדמומית
קלה על העור, התנפחות והתחממות
מקומית. אחרי כמה ימים מתפתחות
כוויות בדרגות שונות. המוות נגרם
מכוויות חמורות בעור ובדרכי־הנ־שימה.
תוחלת החיים של הנפגע: שבוע.
גאז הדם (ציאנוגן כלוריד) יעיל
ומהיר יותר. הוא חודר לגוף בדרכי
הנשימה והעיכול, פוגע במנגנון
העברת־החמצן לתאי־הגוף, וכתוצאה
מכך גורם למוות תוך דקות ספורות.
גאז הכלור גורם לגירוי האף והגרון,
להצטברות נוזלים בריאות, לבצקת,
להפסקת פעולתן של הריאות ולמוות,
כמו גאדהדם, תוך דקות ספורות.
גאז־הבחילה (אדמיסס) מגרה את
הרירית בלוע, גורם לשיעול ולעיטוש,
לכאבי־גרון, לכאבי שיניים וחניכיים
ולהקאות. תוחלת החיים: שעות.
הגאז הפסיכו־כימי(אל־אס־די) משבש
את התנהגותו הנפשית של הנתקף,
ובכך מוציאו מכלל פעולה. בין סימני
הפגיעה: סחרחורות, חולשת שרירים,
דאגה ופחד, ירידה בכושר־הריכוז ובמ־הירות־החשיבה,
איבוד חוש־ההת־מצאות,
הזיות, רצון עז לשינה, שיכחה.
כושר־העמידות של הנתקף מתמוטט
תוך כמה ימים.
גאז מדמיע גורם לגירויים ברי־רית־העין.
השפעתו חזקה גם על אברים
לחים אחרים. הוא יכול להרוג במקומות
סגורים. תוחלת החיים במיקרה זה:
שעות ספורות.
מלבד התופעות הגופניות יתלוו

להתקפה כימית סימנים נוספים.
האוויר יתמלא בארים, בנוזל, או
בתערובת של שניהם. יישמעו קולות־נפץ
עמומים וחלשים של פצצות או
טילים. חיות־בית קטנות וציפורים
ימותו בהמוניהן.
כל הגאזים האלה כבר נמצאים בירי
האוייבים הפוטנציאליים של ישראל
במרחב.

מ׳ אחואיי

^ פתע, בשבוע האחרון, נרמה
/היה כי נגר כל זה ניצב מיכאל
הקל, סגן־שר־הביטחון. אמיץ־לב, מנפנף
בעוז במסיכת־גאז זמנית, מציל את
תושבי־המרינה ממוות נורא.
הבחירות הפנימיות בחרות, ומעמדו׳
הרעוע במיפלגה, הטיסו את דקל
לשווייץ. שם גילה כי בכל בית יש
מסיכת־גאז. מיד שב לארץ ובפיו
בשורה. גם אצלנו יהיה כך. בעוד
מיספר שבועות יובלו כולם לקנות
מסיכות. מחירה של כל מסיכה זמנית
הוא שלושה דולר. אפשר להשתמש בה
עד שתגיע ההצלה או עד שתחלוף
ההתקפה.
סגן־שר־הביטחון.,הממונה על נושא
הגאזים במישרד, אינו יודע, למעשה,
דבר על גאזים. לא את שמותיהם. לא
את זוועותיהם .״כולם נדיפים. זה הכי
חשוב. יותר מזה אינכם צריכים לרעת״,
הוא אומר ומחייך, בביטחון .״יהיה
בסדר. אל תדאגו,״ הוא מוסיף ואומר.
ובכל זאת — מי שדואג מגלה
כהרף־עין כי דאגותיו אינן משוללות־יסוד.
יש ויש מקום לדאגה. נדמה
שהגופים המימסדיים, האמורים להציל
חיים, אינם יודעים דבר על הנשק
הכימי.
בנונן־חיד־אדגם עדיין לא החלו
בהיערכות לקראת אפשרות של
מילחמת־גאזים. צוותי־ההצלה אינם
מצויירים במסיכות־גאז. ללא מסיכות
לא יוכלו להיכנס לאיזורים נגועים.
״כרגע איננו יכולים לתת תשובה על
מילחמת־גאזים ״,אומרים במגן דויד.
קגפת־חגלים טוענת כי הנושא אינו
בתחום אחריותה.

דובר אגר. גדעון טלמור, צוחק
למשמע השאלה .״קשה לי לתאר מצב
של אוטובוס מלא נוסעים בתוך
מיתקפת־גאזים. זו שאלה היפותטית,
לכן אין לי עליה תשובה. הנהג בוודאי
שאינו יכול לספק פיתרונות. הנהג
חייב לענות על שאלות כמו: לאן נוסע
האוטובוס, מה מחיר הנסיעה, וכדומה.
לא יכולה להיות לו תשובה על מית־קפת־גאזים.״
הד״ר
שמואל ברנר, מנהל האגף־
לשרותי־בריאות־הסביבה במישרד־הב־ריאות
אומר כי בשעת־חירום הוא מצטרף
לאגף־לשעת־חירום.
יוסי ארד, מנהל האגף־לשעת־חירום
במישרד־הבריאות משליך את האחריות
אל הצבא והג״א .״הם מנחים
אותנו. אומרים לנו איך להתארגן ומה
לעשות. אנחנו רק מבצעים את פקודותיהם,״
הוא אומר.
דובר־צה״ל מסרב בכל תוקף להתייחס
לנושא. כך גם החברה המייצרת את
מסיכות־הגאז. מיכאל לחמן, מנהל־המכירות
של שלאגן, מודיע בקול
פסקני ונחרץ כי זהו נושא ביטחוני
ממדרגה ראשונה, וכי אסור לו לאמר
אף מילה אחת על־כך.
ובכל זאת, הרי המסיכות נועדו
לשימוש אזרחי?
״אז מה? אני רק מוכן לאמר שאני
לא מוכן לדבר על זה!״
אנשים העוסקים בנושא אומרים כי
אכן, לטובתו, מוטב שלא יאמר דבר.
כעת, כך אומרים, מייצרים בשלאון
ערכות־גאז העתידות להימכר לציבור
במחיר מלא. במהירות זכתה החברה
הישראלית, שחלק ממניותיה בידיים
אמריקאיות, בזיכיון לייצור הערכות.
אילו היו הדברים נעשים בצורה מסודרת,
היו מתחרותיה בעולם ניגשות
למיכרז. בחיפזון ובתנופה, המאפיינים
את הנושא באחרונה, זכתה שלאגן מן
ההפקר.

•איך נעונים?
ך בכן, מה יעשה אדם השוהה
1בישראל בזמן מיתקפת־גאזים? למי
יפנה? איך יציל את עצמו, את ילדיו,
את זקניו?

ינ באוזוזגנהיישואץ
מ סזן דתז! צין חי ץואשי
ז׳־הנ״א וז־־וזגמ-ר !מקחז־־׳ר•

הוראות שמיש במסכה
למבוגרים ולנוער
> \ 1למבוגר) סי! לצוער)

השמות של חלקי המסכה

^ ״•יאע.ריחדי

כפתהראש.
ר צו עתהמצח.
שי דרצועותהדלף .
ש תי דציעותה סג ס ד <

תפס על כל אחת
כדצועות הך?ן ה והסגסר.
אב־מ לכל רצועה,
המחובר לגוף המסכה.

וזססנן,

גוף המפכה

חגורת

פקק אמונים.

חוברת־הדרכה של הזנ״א
״עם הגפעת הסימנים הראשונים יש להזריק מיד״...

קורבן של גאזים בבית־חולים בטהראן
״את העיניים (אברי־המין שגטפים בסזדה־לשת״ה...״
הנה עיר מיקרית לרוגמה. גיבע־תיים
47 .אלף תושבים. קצת פחות
ממחציתם פנסיונרים, חלקם מרותקים
לבתיהם״
״אם תפרוץ מיתקפת־גאזים בפתאומיות,
ללא התראה, זו תהיה שואה.
חורבן גמור. אלפים ימותו. לא נוכל
לעזור לאיש. לא נוכל להציל דבר״,
אומר אהרון ברנה, מנהל האגף לש־רותי־חירום־וביטחון
בעיריית גיבע־תיים.
״נניח
שתהיה התראה. במחסני
העירייה מצויות 47 אלף ערכות־מיגון,
כמיספר תושבי העיר. בכל ערכה יש
מסיכה, מזרק אטרגפין, גליל אבקת־טיהור
ופינקס־נייר לגילוי וזיהוי גאז.
חלקן מיועדות לתינוקות. מעין מיז־וודות
שקופות, דמויות אינקובטור.
בזמן־חירום, רבים מהתושבים מגוייסים
לצבא. חלק מהזקנים עוזבים את העיר
ונוסעים לילדיהם, לסייע בשמירה על
הנכדים. כך שמיספר הערכות המצוי
בידינו יספיק לכל מי שיישאר בעיר.
״אני אמור לחלק את המסיכות בתוך
מיספר שעות מרגע ההתראה. לשם כך
קיימים נוהלים קבועים. חלק מאנשיי
יעברו ברחובות העיר ויודיעו לתושבים
היכן יוכלו לקבל את המסיכות. הצבא
.יפזר כרוזים בעזרת מטוסים. אני
בעצמי, מבלי לסמוך על איש, אפזר
הודעות על לוחות־המודעות. גיבע־תיים
מחולקת ל־ 12 קטעים. תושבי כל
קטע יקבלו את המסיבות בבניין ציבורי
הסמוך למקום מגוריהם.
״הג״א יפתח את המחסן, ובסיוע
עובדי־העירייה יעמיס את המסיבות על
מכוניות ויעביר אותן מהמחסן המרכזי
לנקודות החלוקה. שם ידריכו אנשי־הג״א
את התושבים איך לחבוש את
המסיבה, יתאימו מסיכה לגודל הראש
ויחתימו כל תושב על הציוד הניתן לו.
.חולים ורתוקים לכגיטותיהם יקבלו את
המסיבה בבתיהם. אנשי־הג״א ימצאו
אותם בעזרת רשימות המצויות במח־לקות־הרווחה
של העיריות.
״תפקידי ברור ומוגדר. אני צריך
לתחזק את מחסן־המסיכות ולסייע
לאנשי־הג״א. בזה אני שלם עם עצמי.
מצפוני שקט. אני יודע כי אני פועל
בדיוק על־פי הנהלים.
״אולם מה יקרה בשעת־חירום? הרי
מעולם לא ערכנו תירגולת! פיתאום

יתברר שאחת המכוניות התקלקלה,
שרמקול לא פועל, ועוד אי־אלה
תקלות שיפגעו בתהליך הנוהל ,׳״
קצין בכיר בהג״א אומר, שלא
לייחוס (מאימת דובר־צה״ל) כי לא
נערכה תירגולת, מחשש לחרדה

ציבורית. ברנה :״ללא תירגולת מכינה,
תשרור, בסופו של דבר, חרדה רבה
יותר. אדם היודע מה עתיד לקרות
שקט יותר ממי שניצב לפני נעלם״.
דבר נוסף: במיקלטים, בכל רחבי
הארץ, אין מסנני־אוויר מיוחדים למיק־

יייי מיייי

4444

4 * 4+44444

גאז׳
יסודי, נחשב גם כן למקום די בטוח.
• בעלי־חיים ביתיים יוחזקו בחדרים
אטומים.
• יש לאגור מים בכלים הסגורים
הרמטית, ולעטוף בשקית־פלסטיק את
צוואר הבקבוק.
• מזון בקופסות־שימורים מתכתיות
כשר לאכילה רק אחרי טיהור
הקופסה מבחוץ.
• ט ל פון או מכשיר־קשר שזוהמו
בגאז, אי־אפשר לטהרם כליל. תחילה
יש לספוג את הנוזל בעזרת מטלית או
צמר־גפן, לאחר־מכן לנגב את המכשיר
מבחוץ במטלית רטובה, ולייבש במטלית
נקיה. לבסוף יש לעטוף את הטלפון
בעטיפת־פלסטיק. לשם חיוג יש
להשתמש בעיפרון או במקלון־עץ.
• רכב פתוח יש לשטוף היטב
במים. את המושבים וכל המקומות
המחייבים מגע־יד יש לכסות בפלסטיק.

ה לי כ ה מותרת אך ורק בקומה
זקופה ולמרחק קצר.
• את הבגדים הנגועים יש לפשוט
על־ידי חיתוכם במיספריים לאורך
הגוף. מסירים אותם בידיים מוגנות
בכפפו^נ־גומי, או על־ירי תפיסתם
במקלות כביסה או במילקחיים. אחר־כך
משליכים אותם אל דלי הפלסטיק
המלא בתמיסת אקונומיקה.
• את העיניים ואברי־המין שוטפים
בעזרת סודה־לשתייה או במים לא־מזוהמים.
צריך להטות את הגוף לפנים,
כשהראש מוסט הצידה. שופכים
תמיכת־טיהור או מים על העין הפקוחה,
מחזיקים את העין הפקוחה בעז־

(המשך מעמוד )7
רה של התקפת־גאזים. משום־כך אי־אפשר
יהיה לשהות במיקלט.
גיבעתיים, אגב, היא אחת הערים
היותר־מאורגנות בגוש־דן. לרמת־גן
אין בכלל מסיכות־גאז. בשעת־חירום
ייאלצו להביא את המסיבות ממחסנים
צה״לים, המרוחקים מהעיר.
נניח שהצלחתם להתגבר על החררה
ועל התורים הארוכים שישתרכו, בוודאי,
בפתחי תחנות־החלוקה. חזרתם הביתה,
אתם וילדיכם חבושים במסיבות,
אף הספקתם לאטום את פתחי־הבית
בסרט דביק, ברוחב חמישה סנטימטרים.
גם אז הישרדותכם אינה בטוחה.

לעשות?
^ וראות הג״א, כפי שפורסמו
1 1בחוברת התגוננות בפני נאזים,
ובדפי־הסבר הנשלחים לעיריות, כה
מסובכות ומורכבות, עד שרק ארם בעל
זיכרון גאוני ומוח מתימטי יצליח
למלאן בקפידה ולהבטיח, אגב כך, את
היחלצותו מתופת־הגאזים.
ראשית כל, זהו ציוד־החובה למיש־פחה
בת ארבע נפשות, הרוצה להישאר
בחיים: חבילה אחת של אטבי־כביסה,
דלי פלסטיק של 10 ליטרים בעל
מיבסה, ובו שני ליטרים תמיסת אקו־
!ומיקה בלתי־מהולה. ארבעה בקבוקי
אקונומיקה, קילו סודה־לשתיה, מיכל
פלסטיק של חמישה ליטרים ובו מו־מסים
125 גרם אבקת־סודה לשתייה
בתוך חמישה ליטרים מים נקיים, שתי

ב צז ד ע גז
העם

ראש
מו ש פל

אסון של מאות אינן
גורם להתרג שות. אס1ן
שד יחיד יכול?־העדות
רמעות בעיניים.

זה היה רגע מרגש.
קריינית מבט קראה את ידיעות
היום, היה זה אוסף אופייני של טראג־דיות
ואסונות: הפגנות ואמצעי־דיכוי
בשטחים הכבושים, מילחמה בלבנון,
אסונות־טבע בעולם, מהומות בארצות
שונות, הרוגים ופצועים.
הקריינית קראה את כל הדברים
האלה בסיגנון אדיש. עד שהגיעה לפרשת
הילדה הבראזילית.
על המירקע הופיעה הילדה, הנקרעת
בין שני זוגות־הורים. לפתע
השפילה הקריינית את ראשה. מרוב
התרגשות לא יכלה להמשיך בדבריה.

גלד״ — כסף דני.
בטרם קם שילטון חזק באיים הבריטיים,
היו יורדי־ים דניים באים אל
חופיה, בוזזים ושודדים. כדי למנוע את
הפורענות, שילמו להם האנגלים דמי־כופר.
טענתו
של קיפלינג בשירו: הכניעה
לסחיטה אינה מועילה לעולם. כאשר
אדם משלם ״ריין גלד׳ לסוחט, גדלים
דמי־הכופר תמיד. מי שנכנע לסחיטה
פעם אחת, חזקה עליו שייכנע תמיד —
ולכן מגדילים הסוחטים את דרישותיהם
שוב ושוב.
דמי־כופר. את הלקח הזה לומדים
עתה בעלי־המיסעדות בתל־אביב.
רבות מן המסעדות הן כשרות.
אמנם, רוב הסועדים בהן אינם מייחסים
חשיבות לכשרות, אך יש מיעוט המקפיד
על כך. מיסעדות רבות אינן
מוכנות לוותר על מיעוט זה, המהווה
במיקרים רבים את הפער בין רווח
והפסד.
אולם כדי לזכות בתעודת־הכשרות
המיוחלת, צריכה המיסעדה להעסיק
״משגיח״ ,לפחות במישרה חלקית. זהו
טפיל, שאינו עושה דבר. אין הוא עובד,
אין הוא עוסק בהשגחה אגב עבודה
רגילה במיטבה או בהגשה. תפקידו ה
סחיטה
נוספת, וכן הלאה — מעגל
קסמים.
בהשוואה למוסדות־הדת בישראל,
היו השודדים הדניים אנשים פרימיטיביים.

הכנס

ע זו ת
שדמה הירי* גשך את
היד שבחר ה בו. הוא
שכח מי הושיב אותו
ער כס היו״ר.
בצאתו השבוע לכינוס של יושבי־ראש
של פרלמנטים, שפך שלמה הילל
את ליבו הפרלמנטרי.
בין השאר התלונן על־כך שבכנסת
הנוכחית מיוצגות תנועת ״כך״ והרשימה
המתקדמת לשלום. הוא הביע את
התיקווה כי שתיהן לא יהיו עוד מיוצגות
בכנסת הבאה, בעיקבות החוק
שהתקבל בכנסת הנוכחית. חוק זה
קובע שלא ישתתפו בבחירות רשימות
הדוגלות בהסתה גזענית, השוללות את

באתיופיה ובאפנניסחאן

הרוגים במילחמת עיראק־איראן
בתימן ובעיראק
חבילות צמר־גפן 40 ,שקיות ניילון,
חבילת גומיות מישרדיות, ארבע
מפיות ניילון, ארבעה זוגות כפפות־גומי,
ארבעה זוגות מגפי־גומי, ארבעה
מעילי־גשם, שני זוגות מיספריים בינוניים,
שתי פינצטות בגודל בינוני, סבון
כביסה 12 ,סמרטוטים גדולים מבד־סדין.
מצויירים
בכל אלה, עליכם לזכור
כמה כללים עיקריים, שבלעדיהם אתם
חשובים כמתים.
• כל מה שנשמר במקום אטום הוא
נקי מגאזים. למשל: במקררים, בחדרי-
קירור, בארגזים הסגורים הרמטית נגד
חדירת אוויר, בקופסות־מזון מפח שטרם
נפתחו, בבקבוקים בעלי סגירה
מקורית.
• חרר פנימי בתוך דירה, שכל׳
חלונותיו ודלתותיו נאטמו באופן

רת האצבעות. משך השטיפה לא פחות
מ־ 30 שניות.
• הגו ף מטוהר בעזרת צמר־גפן
יבש. אחרי ספיגת הנוזל שוטפים את
המקום הנגוע בתמיסת אקונומיקה,
ומאבקים באבקת טיהור.
• ע ם הופעת סימניה הראשונים
של פגיעת גאז־עצבים בגוף, חיוני
להזריק מיד אטרופין אל תוך שריר
הירך, בחלקו העליון והחיצוני.
״למעשה אי־אפשר להתגונן לחלוטין
בפני מיתקפת־גאזים,״ אומר
אהרון לברן, ומאשר אגב־כך חששות
כבדים המתעוררים עם קריאת הוראות־המיגון.
״ההתגוננות
הטובה ביותר טמונה
בידיעה כי יש לנו אמצעי־ענישה, וכי
נשתמש בהם בלא היסוס אם נותקף
בנשק כימי,״ הוא אומר.

בעיניה עמדו דמעות.
זוהי דרכו של עולם: אין אדם מסוגל
להתרגש מטראגדיה הנוגעת לרבים
— לעשרות, למאות, ולא כל שכן למיליונים.
אבל הוא יכול להתרגש עד
דמעות נוכח גורלו של יצור אנושי
אחד.
אלמלא כן, לא יכלו להימשך הדברים
המתרחשים כיום בגרה וברצועה,
או בלבנון, או במקומות רבים בעולם.

כ סף

מי ששילם כופר
לשורדים הדניים,
נדרש ל שדם עוד. כך
גם בעדי־המיסעדות
בתל־אביב.
באחד משיריו הידועים ביותר הסביר
רודיארד קיפלינג מה זה ״דיין

אחד הוא ״להשגיח״ — כלומר, לא
לעשות דבר, אלא להעיף מדי פעם
מבט בסחורה הנרכשת ובהכנת הארוחות.
התשלום
עבור המשגיח אינו אלא
דמי־בופר.
צבא של טפילים. עתה לומדים
המיסעדניט בתל־אביב כי לא כדאי
להיענות לסחיטה.
הרבנות החליטה שעל כל מיסעדה
להעסיק מעתה שני משגיחים במישרה
מלאה. כאשר אחד נח, השני ישגיח.
משמע: הסועדים במיסעדות אלה
חייבים להחזיק מכספם שני טפילים
שלמים, שאינם עושים דבר ואינם
תורמים דבר לתיפעול המיסעדה.
הדבר מהווה סחיטה גלויי־ .מי שאינו
משלם, לא יקבל תעודת־כשרות.
מי שאין לו תעודת כשרות, עלול להפסיד
חלק מלקוחותיו.
אם תצליח סחיטה וו, אין ספק שתאומץ
על־ידי כל המוסדות הדתיים
ברחבי המדינה. צבא גדול של עסקנים
דתיים, בני־חסות של מיפלגות דתיות
שונות, יזכו בפרנסה על־חשבון הציבור,
מבלי לעשות דבר.
עסקנים אלה יגבירו את כוח המיפ־לגות
הדתיות, אלה יגבירו את השפעתן
ברשויות המקומיות, שיפעילו

האופי הדמוקרטי של המדינה ושאינן
מכירות בכך שמדינת־ישראל היא
״מדינת העם היהודי״ .יוזמי החוק קיוו
— בטעות — כי הרשימה המתקדמת
לא תקבל ניסוח זה.
נשיבה ביד. אין זה רגיל שיו״ר
של פרלמנט, האמור לייצג את כל
הסיעות, מתבטא בפומבי נגד סיעות המיוצגות
בו. אך במיקרה של הילל, אין
זה רק תמוה. יש בכך יסוד של עזות־מצח.

שלמה הילל יושב בתפקידו
תודות לקולות הרשימה המתקדמת
לשלום. כאשר הציג את מועמדותו
לתפקיד יו״ר הכנסת, התברר שאין לו
רוב בלי הרשימה המתקדמת ורק״ח.
הוא עצמו ושליחיו פנו אל הרשימה המתקדמת
וביקשו אותה להצביע בעדו.
החלטת רק״ח היתה קשורה בהחלטת
המתקדמת.
הדבר לא היה קל, כי שלמה הילל
היה שר־המישטרה ביום־האדמה של
,1976 והאזרחים הערביים בישראל
זוכרים לו זאת לרעה. אולם לבסוף החליטה
המתקדמת להצביע בעד הילל.
הוסכם על תמורה: הענקת מעמד של
עיר לאום־אל־פחם.
השבוע נשך הילל את היד שבחרה

שרה לי ב: ביין ₪

העולם הז ה 2652

הוא איבו עין ואצבשת בהתנוצצות של מיטען־חבלה
שנשלח לו לב״חת. ענשיו חיבו בסאם אבו־שויו
(מימין בתמונה) מיסמו מה3נני, שבו בוטאה לואשונה
בצווה חרמשמעית נכונות אש״ו לשלום עם ישראל
¥הותו של הדובר מוסיפה מישקל
1למיסמך.
בסאם אבו־שריף אינו סתם דיפלומט
פלסטיני, המפריח סיסמות. בשביל
אדם כמוהו, כל מילה על שלום עם
ישראל היא תוצאה של מאבק ארוך.
אבו־שריף היה אחד האישים הבכירים
ביותר באירגונו של ג׳ורג׳ חבש,
החזית העממית לשיחרור פלסטין.
כאשר פעל בשרות האירגון בביירות,
נשלחה לו חבילת־נפץ, בצורת
ספר. אבו־שרף פתח אותה. רק במיקרה
לא נהרג כמו עמיתו, הסופר הפלסטיני
הנודע ע׳סאן כנפאני, שהיה דובר החזית.
אבו־שריף
נשאר נכה. פניו נושאות
את הצלקות של רסיסים רבים. עינו
הימנית חסרה, ובמקומה יש עין־זכו־כית.
אצבעות שתי ידיו קטועות.

כאשר איש כזה מדבר על
שלום, יש לזה משמעות מיוחדת.
שיחות ישירות!

שנה שעברה נפל דבר בין
₪1ג׳ורג׳ חבש ובין בסאם אבו־שריף.
זה הצטרף לחוג המצומצם של יועצי
יאסר ערפאת, והפך דוברו.
על הסיבה למשבר לא פורסם דבר.
סביר להניח כי היא נגעה למדיניות־השלום
של ערפאת. חבש שולל אותה
מכל וכל. יש אנשים בצמרת פת״ח
הטוענים כי גם חבש אינו שולל עקרונית
יאת הצורך בשלום עם ישראל,
אלא שהוא משוכנע שאין לכך כל
סיכוי. לדעתו, לעולם לא תסכים יש־

ראל מרצונה לשלום. נראה כי על הנחה
זו חלק אבו־שריף.
בכך הצטרף אבו־שריף לשורה של
לוחמים ותיקים, שהיו בעבר ראשי איר־גונים
של פידאיון(״מחבלים״ ,בלשון
התעמולה הישראלית) ושהפכו לאנשי־שלום
מובהקים. הדוגמה הקלאסית
לכך היה עיצאם אל־סרטאווי.
השבוע התפרסם שמו של בסאם
אבו־שריף בעולם כולו. דוברים ריש־מיים
בתריסר מדינות התייחסו אליו.
הוא הופיע בכותרות של מאות עיתונים.
כי אבו־שריף הוא מחברו של
מיסמך חשוב ביותר, שהופץ בלי חתימה.

תוכנו:
הצעת-שלום של א־ש״ך,
הברורה והבהירה ביותר
שפורסמה עד כה.
לא עוד נוסחות מעורפלות. לא עור
גישה סחור־סחור. כל מי שביקש ״הודעה
חד־משמעית״ קיבל אותה עתה.
וכך כתב אבו־שריף, בין השאר
(ההדגשות הן של השלם הזה):
• ״מתעלמים מן הנקודות שלגביהן
קיימות כמעט הסכמה
מוחלטת (בין פלסטינים וישראלים).״

״המטרות של ישראל הן
שלום בר־קיימא וביטחון. שלום
בר־קיימא וביטחון הם גם
המטרות של העם הפלסטיני.״
• ״אנו מאמינים שלכל העמים —
ובכללם גם העם היהודי והפלסטינים
— הזכות לנהל את ענייניהם שלהם,

כשהם מצפים לא רק לאי־לוח״מה
מצד שכניהם, אלא גם לאותו סוג
של שיתוף ־ פעולהמדיני
וכלכלי שבלעדיו אין מדינה יכולה
להיות בטוחה באמת, ולא חשוב מה
אדירה עוצמתה של מכונת־המילחמה
שלה.״
• ״הפלסטינים רוצים בסוג זה של
שלום בר־קיימא וביטחון, למען
עצמם ו למ ען הישראלים,
מפני שאיש אינו יכול לבנות את
עתידו על חורבות עתידו של הזולת.
אנו בטוחים שכל הישראלים, מלבד
מיעוט קטן וחסר־משמעות, שותפים
לרצון זה ולהכרה זו״.
• ״הישראלים חפצים להשיג שלום
בר־קיימא וביטחון בדרך של שיחות
ישירות, בלי ניסיון מצד גורם חיצוני
לכפות פיתרון או להטיל וטו
על פיתרון. הפלסטינים מסכ
ימים לכך״.
• ״איננו רואים כל דרך לפיתתן
סיכסוך כלשהו בלי שיחות
ישירות בין הצדדים לסיכסוך זה.
אנו סבורים שכל פיתרון, הזקוק לכך
שמעצמה חיצונית תכפה אותו, הוא
פיתרון שאינו קביל על צד אחר או על
שני הצדדים הלוחמים. פיתרון כזה לא
יעמוד במיבחן הזמן״.

• ״המפתח לפיתרון פלס-
טיני־ישראליטמון כשיחות
ביןהפלסטיניםו הי שר
אלים.״
• ״אנחנו מוכנים לדבר עם
המערך של מר שימעון פרם,
עם הליכוד של מר יצחק שמיר
ועם כל גורם אחר שהישראלים
יבחרו בו כבנציגם.״

• ״אנא, ארגנו מישאל־עם בגדה
המערבית וברצועת־עזה, תחת פיקוח
בינלאומי, והרשו לאוכלוסיה לבחור
בין אש״ף ובין כל קבוצה אחרת של
פלסטינים, שישראל או ארצות־הברית
או מישפחת־העמים מבקשת למנותה.
א ש״ ףמוכןלקבלאתת וצ
אתהמישאל, ואם העם הפלס־

חרות של האו״ם, המכירות בזכויות
הלאומיות של העם הפלסטיני.״

• ״הפלסטינים פתוחים לרעיון
של תקופת ־ מעבר
קצרה, שעליה יוסכם הדדית,
שבה יוביל מנדאט בינלאומי
את השטחים הפלסטיניים הכבושים
למעמד של מדינה פלסטינית
דמוקרטית.״
• ״הפלסטינים מוכנים — ואכן
תובעים — שיינתנו ערובות בינלאומיות
לביטחון כל המדינות במרחב,
ובכללןפלסטין וישראל.
דווקא רצוננו בערובות אלה הוא המביא
אותנו לדרוש ששיחות־שלום דו־צדדיות
עם ישראל יתנהלו במיסגרת
ועידת־שלום בינלאומית
בחסות האו״ם״.
• ״(הפלסטינים) יקבלו בברכה כל
אמצעי סביר שיבטיח את ביטחון מדינתם
וביטחון שכניה, ובכלל זה כינון
כוח־חיץ מטעם האו״ם בצד הפל סט
יני של הגבול הישראלי־פלסטיני.״

• ״ אנ חנו מוכנים לשלום
עכשיו, ואנחנו מסוגלים לספק
אותו.״
• ״אם תוחמץ(ההזדמנות הקיימת
עכשיו) אין לנו ברירה אלא להמשיך
ולהפעיל את זכותנו להתנגד לכיבוש,
כשמטרתנו הסופית היא חיים בחופש,
בכבוד ובביטחון לא רק לילדים שלנו,
אלאגסלילדיםשלהי שר
אלים.״

השלום כמיטרד

ם קיווה ערפאת שהמיסמך המר־שים
הזה ירעיד את אמות הסיפים

בישראל ובארצות־הברית — טעה.
בישראל התעלמה העיתונות כמעט
כליל מן המיסמך, ופטרה אותו בידיעות
קטנות. הובלטה התגובה הריש־מית:
אין זה אלא עוד ניסיון להשפיע
על דעת־הקהל האמריקאית. אין בזה
שום דבר חדש.

המערך, המשתדל ללכת לב
הברית
לשם פתיחת דו-שיח
עם אש״ף.

אולם הדבר אינו נוח לממשלת־רגן,
המרוכזת בתעלול האווילי של מסעות־שולץ.
לכן אמרה דוברת מישרד־החוץ
האמריקאי שאמנם יש במיסמך נימות
חדשות וחיוביות, אבל אין היא משוכנעת
שזה מבטא את דעת ההנהגה של
אש״ף.

טיני יבחר בהנהגה חלופית, אש״ף
מוכן לפנות לה את מקומו. אש״ף מוכן
לכך, מפני שסיבת־הקיום שלו אינה
חורבןישראל, אלא הצלת העם
הפלסטיני וזכויותיו, ובכללן זכותו
לביטוי־עצמי דמוקרטי ולהגדרה־עצ־מית
לאומית.״
• ״אש״ף מקבל את החלטות 242
ו־ .338 נמנע ממנו לאמר זאת בלי־תנאי
— לא בשל מה שיש בהחלטות אלה,
אלאבשל מה שאין בהן: אף
אחת משתי ההחלטות אינה אומרת דבר
על הזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני,
ובכללן זכותו הדמוקרטית
לביטוי־עצמי וזכותו הלאומית להגדרה
עצמית. בגלל סיבה זו, ובגלל
ס יב ה זו בלבד, אמרנו וחזרנו
ואמרנו שאנחנו מקבלים את ההחלטות
242ו־ 338 בהקשר עם ההחלטות הא־

שחקן־הרכש החדש של הסברת
המערך, הד״ר אפריים סנה, חופר עתה
קשה כדי להוציא מן הקבר את ״האופציה
הירדנית״ .הופעת אש״ף כשותף
המוכן לשיחות ישירות נראית למערך
כמיטרד.
גם תנועת־השלום הישראלית, על
גווניה השוגים, לא עשתה דבר כדי
להבליט את חשיבות המיסמך. תשומת־הלב
שלה מרותקת למתרחש בגדה
וברצועה.
מעניינת יותר היתה התגובה האמ,
ריקאית.

למעשה
התקבלו במיסמך
כל הדרישות שהציגה ארצות־

ד בי
האינתיפאדה

ערפאת לא הניח לה להיחלץ

ך* תגובה החשובה ביותר לא
( 1היתה בישראל ובארצות־הברית,

בצורה כה קלה. למחרת היום
הכריז פומבית שהוא מקבל על
עצמו את האחריות למיסמך.
אולם האמריקאים המשיכו לגמגם.

אלא
בעם הפלסטיני עצמו.
האירגונים הקיצוניים הכפופים לסוריה
תקפו את המיסמך בשצף־קצף,
והגדירו את ערפאת ואבו־שריף כבוגרים.

בינתיים
נמשכים באמריקה המיש־הקים
הרגילים של המועמדים לנשיאות.
מייקל דוקאקיס חזר ואמר שהוא

״הפלסטינים תובעים שיינתנו עוונות בינלאומיות לביטחון
כל המדינות במרחב, ובכללן פלסטין וישראל...״
חירות כמיפלגה ניצית, לא
הגיב באופן שונה מן הליכוד.
מישרד־החוץ הגיב כמו מישרד
ראש-הממשלה.

רות חדשות.
עד אז לא יעזור לאש״ף שום ניסוח
מחדש — גם אם ערפאת יניף את
הדגל הציוני.

מתנגד למדינה פלסטינית, ולמשא־ומתן
עם אש״ף, שהוא רוצה להעביר
את השגרירות האמריקאית לירושלים,
שיש לשמור על היחס המיוחד לישראל,
וכו׳ וכו׳ — דיברי־החנופה הרגילים
לבוחרים היהודיים.
אולם ג׳סי ג׳קסון היקשה עליו. בשבע
מדינות של ארצות־הברית כבר
החליטו מוסדות המיפלגה הדמוקרטית
לדרוש שינוי במצע הדמוקרטי, לטובת
״מולדת לפלסטינים״ .לגבי הניסוח
הרישמי של המצע בוודאי תושג בסופו
של דבר פשרה, שתהיה קבילה על
המימסד היהודי.

אולם ההתרחשויות הנוכחיות
הן אות לבאות. יתכן
מאוד שאחרי הבחירות, אם
אכן ייבחר דוקאקיס, בעזרת
ג׳קסון, ישמעו בוושינגטון זמי־

הם התייחסו למיסמך ברצינות
מלאה.
גם ג׳ורג׳ חבש תקף את המיסמך
בחריפות, ואבו־שריף סולק רישמית
מאירגוגו.

חרך תגובות חריפות אלה,
היה ברור כי הרוב הגדול של
העם הפלסטיני מקבל את דד
מיסמך. הדבר בלט בייחוד
בעיתונות הפלסטינית במיז•
רח־ירושלים, המבטאת את
דעת האינתיפאדה.
עצם העובדה שמיסמך כה מרחיק־לכת
בתוכנו ובסיגנונו יכול דווקא
להתפרסם בשעה זו, כשהוא נושא את
החותמת של יאסר ערפאת עצמו,
מלמדת הרבה על המצב. האינתיפאדה
יצרה אצל הפלסטינים מצב של ביטחון
עצמי, המאפשר להנהגה הפלסטינית
לדבר בשפה שלא היתה אפשרית לפני
כן. אחרי שהוכיחו את עצמם במאבק,
מסוגלים הפלסטינים להיות מתונים,
מבלי להיחשד בכניעה או בחולשה.

וחשוב יותר: נראה כי יאסר
ערפאת בטוח כי העם הפלסטיני
בשטחים הכבושים, הנושא
על גבו את האינתיפאדה,
תומך במדיניות־השלום שלו.

נתונים על מוסדות כלכליים של המפד״ל, שלא פועלים
בתיאום עם המיפלגה.
בין היתר שם שאקי דגש על פעילותו של יצחק יגר, יושב־ראש
מועצת־המנהלים של בנק הס־זרוז׳ שמשמש גם
כמנכ׳׳ל חברת־הבנייה נושהב.
באחרונה עוסקת סשהב בעיקר בבניית יוקרה, וזאת בניגוד
לכוונה המקורית שלה, לפעול לפיתוח איזורי־סגורים
לזוגות דתיים.

במיסדרונות המפד״ל יש שמועות כי שאקי
בודק אפשרויות להחליף את יגר בשני תפקידיו.

חרות מאיימת לפרו ש
מהנהלת הסוכנות
האגודה החליטו
שלא להחליט
ההחלטה באגודרדישראל, לגבי איוש הרשימה
לכנסת, תיפול ערב סגירת הרשימות לכנסת,
והיא תלויה גם בהתפתחות פוליטית ובהרכב
הרשימות האחרות, בעיקר המיסלגות הדתיות.
באגודה מניחים שבקושי רב יצליחו לשמור על שני
המנדטים שהיו להם, וכי קהל״הבותרים שלהם לא גדל.

מאבקים בתנועת־התחייה
בסוף השבוע יודיע דני דיין, יושב־ראש סניף התחייה בתל־אביב,
על כוונתו לרוץ למקום השישי ברשימה, בבחירות
של תנועת־התחייה, שייתקיימו ב־ 20 ביולי.

הוא עושה זאת למרות כוונת התנועה שלא
לשת!? פנים חדשות בבחירות במועצת התנועה
ועל אף הלחצים שהופעלו עלה־ שלא לרוץ.

לאור יחסי הכוחות בהנהלת הסוכנות תובעות חרות לקבל
שני תיקים נוספים על התיקים שכבר נמצאים בידיה.

אם עד יום חמישי לא תוכרע בעיית התיקים,
מאיימת חרות לפרוש מהנהלת הסוכנות.

219

לפי המיספרים הקודמים שמסר דובר
צה״ל ומיספר ההרוגים שעליהם נמסר
השבוע, עד היום השני, ה־ 27 ביוני, עומד
מיספר ההרוגים על .219
דובר צה״ל מסר השבוע על 160 הרוגים
מירי צה״ל. מיספר זה אינו כולל את
ההרוגים מירי המתנחלים ומסיבות אחרות.
לעומת
זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים
על 285 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 191 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

55 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז
מרעיל.
• 17 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 22 הרוגים מסיבות בלתי־ברורות.

ניתוק בין
אליאור והמפד״ל?
ההצתות — רעיו! חד ש
מקורות ביטחוניים מעריכים שגל־ההצתות אינו
נובע רק מהצתות האינתיפאדה ויתכן שהוא
קשור לשריפות־־קיץ ולפעילות ספונטאנית של
יחידים.
המקורות מסתמכים על כך שהקריאה להצתות הופיעה
בראשונה רק לפני שבוע, עם פירסומו של כרוז מיספר 20
של האינתיפאדה. עד אז לא היו ההצתות מאורגנות, והן
נעשו על־ירי מציתים ספוטנאניים, ללא הוראה מגבוה.
הרעש, שהתעורר באחרונה בעיתונות, גרם לכו
שהאינתיפאדה אימצה לעצמה את שיסת־ההצתות.

פעילות עניפה
לשרון וללוי
בשבועות הקרובים מתכוון אריאל שרון לפעול במרץ
להעברת מיפעלים ממרכז הארץ לגדה המערבית.
ואילו חברו למיפלגה, דויד לוי, מתכוון ליזום פעילות־בנייה
מואצת בתחום השיכון. בין היתר מדובר באישור
ההקצבות לשכונות־מגורים חדשות באזורים הקרובים לקו
הירוק.

ועוד מיפלגה חדשה
אחד מראשי־יהערים בצפון, שלא נבחר לרשימת
מיפלגת-העבודח לכנסת, סנה בקריאה לחברים
נוספים במיפלגה שלא נבחרו, להקים את
מיפלגת־הגליל־והצפון.

להפסיק לפטפט!
הרמטכ״ל קרא אליו תת־אלוף מסויים ואיים
עליו ״להפסיק לפטפט עם עיתונאים.״

בניגוד לספורטאים הדתיים, שיגיעו מחו״ל לקראת
האליצוריה, המיפגש העולמי של ספורטאים דתיים
המתקיים בקיץ הקרוב, יהיה הייצוג הישראלי מורכב
מספורטאים לא־דתיים, הפועלים בשם אליצור.

גורמים המקורבים למזכ״ל המפד״ל, הרב יצחק
לוי, מתכוונים לנצל תופעה זאת, כדי להביא
לניתוק סוסי בין אליצור והמסד״ל.

ו״ס לא ח״ב זיאף אחד
מתיחות בסניף־חיפה של מיפלגת־העבודה.

בעיקבות כישלונו של מזכיר־המחוז, דוב
גרפונקל, להיבחר למקום ריאלי ברשימת
המיפלגה לכנסת, שולחים מקורביו אצבע
מאשימה כלפי ח״ב שבח וייס, וטוענים שח״ב
דיס הכשיל את גרפונקל, בכך שסירב לקיים את
חלקו בדיל, שלפיו יתמודד על מקום בעשיריה
השנייה וגרפונקל יתמודד בעשידיה השלישית.
כישלונו של וייס בעשיריה הראשונה גרם
לכדור-שלג שהביאילמפלתו של גרפונקל.

מוגבל בשיכלו מחאן־יונס, בטענה שהשליך אבן לעבר
מכונית בשוק־העבודה בראשודלציון.
הסעיף, שעליו יועמד לחץ, הוא הפרעה לתחבורת שהעונש
המירבי עליה הוא 10 שנות־מאסר.
לפי עדויות לא היתד, זו אבן, אלא ביצה קשה.

עונת קבלות־הפנים
המועמדים שנבחרו לרשימת מיפלגת־העבודה עורכים,
בימים אלה, קבלות־פגיס לחברי־המרכז שתמכו בהם.

קבלות־הפנים הן, כנראה, מוצר־לוואי של
שיטת־־הבחירות החדשה של המיפלגה.

איש־עסקים ירק
ולא יטוס ב״אל־על״
חברת ״אל-על״ החליטה באחרונה לא לספק
שרותים, ובכללם טיסות לאיש-העסקים שימעון
(״צ׳יפאי״) קדם.
ההחלטה, שהתקבלה על-ידי רפי הרלב, מנכ״ל אל־על באה
בעיקבות תקרית שבה היה מעורב קדם. במהלד ויכוח עם
דיילת שלום הוא ירק בפרצופה. הדיילת התלוננה על כך,
אך דבר לא נעשה בנדון. רק בעיקבות פנייתה למנכ״ל,
הוחלט שלא לספק שרותים לקרב
קדם סירב להגיב, ואילו מאל־על אישרו את התקרית, אך
סירבו למסור פרטים נוספים.

חקירה ב״יובל־גד״
במאזן של חברת מר, המצביע על הפסדים של רבע
מיליארד דולר, לא בא לידי ביטוי מצבה הקשה של חברת־הבנייה
־!בל־נד.

גורמים בחברת-העובדים יבקשו בי־מים
הקרובים לפתוח בחקירה לבירור סיבות הקשיים
של ״יובל־גד״.

תביעה לתיקון
״חוק שמאי המקרקעין״
לישכת שמאי־המקרקעין פנתה לאברהם שריר,
שר־המישפטים, בתביעה לתקן את העונשים
הקבועים ב״חוק שמאי המקרקעין״ ,על עבירות
התחזות אדם בשמאי-מקרקעין.
זאת בעיקבות פסק־דין שנקבע באחרונה, ובו הורשע
אביגדור פורת בעבירה של עיסוק במקרקעין שלא כדין,
והעונש שהוטל עליו היה חצי שקל בלבד, לפי העונש
המירבי הקבוע בחוק.

סרט הולך לאיבוד
הטלוויזיה הישראלית נאלצה באחרונה
לרכוש מחברות זרות סרט־טלוויזיה שצולם
בארץ ואשר נמכר לאותן חברות
בעבר.
מדובר בסרט העוסק בתיעוד ביקורו
של אנוור אל־סאדאת בארץ ב־ ,1977 ואשר
היה דרוש לטלוויזיה לצורך כתבה
גדולה על קבלת החלטות פוליטיות.
הסרט, שהופק בטלוויזיה, לא נמצא
בארכיון.

דים טוען מצית שמנגנון המיפלגה ניסה להכשילו והוא לא
חייב דבר לאף אחד.

אפוי מאבק בחיפה
תת־אלוף(מיל׳) רמי חתן יהיה, ככל הנראה, מועמד
הליכוד לתפקיד ראש עיריית חיפה.
דותן, שנבחר כמועמד על־ידי המיפלגה הליברלית, מועדף
בצמרת הליכוד על פני מתחרהו, ח״ב מאיר בהן־אבידוב,
מועמד חרות.

מצפים שיושב-ראש הוועדה המוניציפלית של
עיריית-חיפה, משה ארנס, יטיל את מלוא כובד
מישקלו למען בחירתו של דותן, מתוך הנחה
שיש לו סיכוי רב יותר בהתמודדות עם ראש־העירייה
הנוכחי, אריה גוראל.

הכל בג ל ל ביאה קשה
שאקי בוד ק אפשרויות

ביצה קשה שזרק נער מחאן־יונם תגרום
להעמדתו לדין.

אבנר שאקי, העומד בראש המפד׳ל, מרכז בימים אלה

בית־המישפט המחוזי בתל־אביב מתכוון להעמיד לדין קטין

ציוד אוניברסיטה
להפקת סרטיס בבבלי ם
חברה, שזכתה במיכרז להפקת סרטים
לאוניברסיטת באר-שבע, משתמשת בציוד
האוניברסיטה גם להפקת סרטים המשודרים
בטלוויזיות בכבלים בבאר־שבע.
הדבר התברר כאשד ערב אחד שודר סרט בטלוויזיה
בכבלים, ולפתע נראה על המסו קטע מתוך הרצאה
באוניברסיטה.

התעניינות בר חוב החרדי
שני ספרים על העולם החרדי יתפרסמו בקרוב.
הוצאת בתר תוציא בקרוב את סיפרו של העיתונאי אמנון
לוי על המחנה החרדי, ואילו העיתונאי משה הורוביץ כותב
ספר על הרב שך.

נראה שיש בציבור התעניינות גוברת לגבי
הילכי-חרוח ברחוב החרדי.

אילו היה אבא אבן בריטי, היתה מרגרט תאצ׳ר ממליצה לפני
הוד מלכותה למנות אותו בלורד לימי־חייו. לורד איבן אוף הרצליה,
למשל.
ישראל אינה אנגליה. בישראל נופל אדם כמוהו בן־רגע מראש-
הצוק אל תהום של אפס־תפקיד. מיפלגתו, שהדיחה אותו זה עתה,
״מחפשת עבורו משהד. שימעון פרס, שלא שיריין לו מקום, כותב
לו מיכתב נוטף־מחמאות. וזהו.
,כשנבחרתי ב־ 1965 לכנסת, היתה אחת מפעולותי הראשונות
להגיש הצעת־חוק פרטית להקמת מוסד, שזכה מיד בכינוי ״בית .
הלורדים״ .הצעתי מועצה עליונה, שאליה יעברו אוטומטית
בכירים ותיקים בעלי מעמד וידע, חברי־כנסת שפרשו מבית־המחוקקגם
אחרי כמה קדנציות, נושאי־תפקידים בכירים אחרים
שפרשו מתפקידיהם — שרים, מזכירי־ההסתדרות, רבנים, ראשי
מוסדות אקדמיים ואחרים, יחד עם אנשים שייבחרו על-ידי מוסדות
מיקצועיים חשובים.
הדבר לא היה אמור לעלות בכסף. כל האנשים האלה מקבלים
ממילא גימלאות ניכרות. הם יכולים להתכנס במישכן הכנסת,
בימי־השבוע שבהם אין המליאה מתכנסת. רצוי מאוד שגוף כזה
יוכל לערוך קריאה נוספת לחוקים, כדי לעצור חוקים המתקבלים
בפזיזות, מטעמים דמגוגיים, או ברגעים של היסטריה ציבורית.
רצוי מאוד שייערכו דיונים על נושאים גורליים, בלי אילוצים של
פוליטיקה יומיומית.
נדמה שמיקרהו של אבא אבן הוא דוגמה קלאסית לנחיצותו של
מוסד כזה. הייתי רוצה לשמוע את קולו במיסגרת ממלכתית
מתאימה על נושאים רבים. היה מעגיץ אותי לשמוע מה הוא אומר
על האינתיפאדה, למשל, כשאינו עוד פוליטיקאי פעיל, ואינו
צריך לעשות חשבון לאף־אחי.
דיברתי על כך השבוע עם חיים הרצוג, גיסו של אבא אבן,
כשפגשתיו במיקרה במסיבה. גם הוא העלה בשעתו הצעה דומה
מאוד לזו שלי. היא נדחתה, כמו שנדחתה שלי.
אבן עצמו, כך מסתבר, נפגע קשה. אבל הוא צריך היה להיות
ער לאפשרות כזו. אדם כמוהו מעורר קינאה.
פעם סיפר לי שגריר שוודי את הסיפור הבא :״ב״ 1947 הייתי
נציג שוודיה באדם. כשעלתה ההצעה לחלוקת פלסטינה, מינו
כמה ועדות־מישנה. אותי צירפו לוועדת־מישנה לענייני ירושלים.
״הסוכנות היהודית שלחה לוועדה שלנו בחור צעיר חדש בשם
אבא איבן. הוא בא לישיבה והתחיל לדבר. הוא דיבר אנגלית
נהדרת, הרבה יותר טובה מזו של הנציג הבריטי והנציג האמריקאי.
היינו מרותקים. ואחרי עשר דקות לא היה אדם אחד בחדר שלא
זוהי הבעייה של
אבא אבן. בעולם
של פוליטיקאים
ודיפלומטים,
הוא
מבריק מדי, אינטליגנטי
מדי,
שנון מדי. הוא
דובר יפה מדי
בשפות רבות
מדי. איש כזה
אינו אהוב. מה
גם שאינו סובל
מצניעות־יתר.
הערצתי תמיד
את הברק האינטלקטואלי

ב־10
האיש.
שנותי בכנסת,
שבהן גזרתי על
עצמי להקשיב
ל* 20 אלף נאומים
(פחות או
יותר) ,היו נאומיו
של אבן כ־נאות־מידבר
בישימון
צחיח.
לא־נדהמתי
פעם
מכושר־האילתור שלו. כדי להיות בטוח שאינו מכין את
נאומיו מראש עד המילה האחרונה, הצגתי לו שאלות מאולתרות.
הוא השיב עליהן במחרוזות ארוכות של מילים, שכל אחת מהן
ודתה בדיוק במקומה, וניתן היה להדפיסן כמו שהן. יתכן שקיקרו
היה כזה. גם את קיקרו לא אהבו.
הצרה היא שכושר־המחשבה וכושר־הדיבור אינם צמודים בהכרח
לדבקוודבעיקרון ולכושר־לחימה.
יתכן שזהו פרי החינוך של קמברידג׳ .במועדון־הוויכוח הושם
הדגש על טוהר הסיגנון והיכולת לטעון בצורה משכנעת ושובה־לב.
לטעון לטובת כל דבר ונגד כל דבר, בלי קשר לדיעותיו של
הטוען עצמו.
חוששני שזה איפיין גם את אבן. פעם, אחרי נאום מבריק באו״ם
להצדקת פעולה צבאית של דויד בן־גוריון ומשה דיין, טילפן אבן
בזעם לבן־גוריון ושאל מדוע החליט לבצע פעולה כה מטופשת,
בעיתוי כה גרוע. בן־גוריון השיב לו, לפי האגדה :״אילו הקשבת
לנאום שלך, היית משתכנע!״
פעם אחרת נשאל בן־גוריון אם כדאי למנות את אבן כשרי
ההסברה. הזקן השיב (באמת) :״אבן מסביר מצויץ. צריכים רק
להגיד לו מה להסביר.״
אי־אפשר לדעת מה היה אבן עושה אילו זכה בתפקיד הרם
ביותר, ויכול היה להחליט בעצמו. לעולם לא נדע.
* ם תוך קאריקטורה שצייר זאב ומהארץ׳ בעיקבות הצעתו שר
אבנר׳ רהקים. בית־הררים:

אני זוכר נאום מבריק של אבן בתשובה על הצעה שלי בכנסת,
בימי גולדה מאיר. הצעתי לפתוח במשא־ומתן עם הפלסטינים.
אבן הוכיח במישפטים מבריקים שאין גורם פלסטיני, שאסור בשום
פנים ואופן לדבר עם הפלסטינים, שהכתובת היחידה היא חוסיין.
לדעתי זה מוסיף מימד מעציב לסוף הקאריירה הפוליטית של
אבן. אילו הובס מפני שלחם באומץ ובעקשנות למען דברים שהוא
מאמין בהם, אילו הודח מפני שהוא מנהיג מחנה־השלום בארץ,

חיוורי *בנד

כריות — נראה כי תושבי פאלוג׳ה, הם או בניהם ונכדיהם, חזרו
איכשהו למקום שבו עמד כפרם, ערכו בו טכס כלשהו. יום־זיכרון?
טכס מישפחתי? החורבה האחת שנותרה בכפרם הפכה מיזבח
לתפילתם.
מעולם לא הייתי בפאלוג׳ה. פעם עברתי כאן בקירבת־מקום,
כאשר העברנו בלילה חשוך שיירה ארוכה בין המוצבים המצריים,
אל הנגב. לכפר עצמו לא הגעתי, עד השבוע. צוות של הטלוויזיה
לקח אותי למקום, במיסגרת של כתבה על הקרב שהתחולל כאן.
הרגשה מוזרה. טיפסתי על החורבה. מסביב רחש של עצים.
ממערב ואדי עמוק, ומעברו השני חורש עבות של עצים רבים,
מסוגים שונים. בקירבת מקום, על עץ שעמד פעם במרכז הכפר,
תלויים שרידים של ערסל. מאז?
היכן נמצאים הפליטים, שחזרו הנה בחשאי, כמו רוחות־רפאים?
מן הסתם במחנות עזה. ומה מסמל המקום הזה?
מי שציווה להשמיד עד היסוד את פאלוג׳ה, כפר גדול, בירת־האיזור
שחלשה על צומת של דרכי־עפר, בוודאי קיווה שזיכרו
ייעלם לעד. שתושביו יפוצו לכל עבר וייעלמו, ישכחו ויישכחו.
כמו מאות כפרים אחרים ותושביהם( .כ־ 380 כפרים בתחום הקו
הירוק ).שהבעייה תיעלם.
אולם באיזשהו מקום יושבים הפליטים, והם אינם שוכחים.
ואיכשהו הכפר הזה, הכפר שאינו קיים, ממשיך לחיות. באדמה.
בעצים. בחורבה נסתרת. חיים סודיים, כמוסים.
הקרב על פאלוג׳ה לא הסתיים. אבל עכשיו זהו קרב של רוחות
רפאים.

ארבעה נהר התל
היתה זאת תבוסה־בכבוד, ההופכת בדיעבד לניצחון. אולם האיש
המבריק הזה הודח סתם, מפני שהיה דרוש מקום לאחד מבעלי־המרפקים
הצעירים.

מיזבח בץ העצים
דממה דקה עמדה במרחב.
במרחק של כמה מאות מטרים מצומת־פלוגות ירדנו מכביש
קריית־גת־אשקלון. מצאנו את עצמנו במקום קסום. אולי מוטב
לאמה מקום מכושף.
מסביב עצים. אשלים. אקליפטוסים.
על האדמה פזורים עורות של כבשים, שהפיצו את ריחם האופייני.
מישהו ערך כאן זבחים. ראש כרות ומיובש של כבש מוטל בין
האבנים, ולא הרחק משם — רגליים.
נמצאנו במרכז של כפר שנעלם, וששמו מופיע בסיפרי ההיסטוריה:
פאלוג׳ה.
במשך חודשים לחמנו ב־ 1948 כדי להגיע למקום הזה. מעולם
לא הצלחנו לכבשו. שרידיה של חטיבה מצרית כותרו כאן, ולחמו
בחירוף־נפש עד לחתימת הסכם שביתת־הנשק. אז יצאו מכאן
בכבוד. המפקד הכושי זכה בתואר ״הנמר השחור״ והתקבל בכבוד־גיבורים
על־ידי המלך פארוק בקאהיר. לידו היה רב־סרן צעיר
בשם גמאל עבד־אל־נאצר, קציך המודיעין של החטיבה המכותרת.
התושבים גורשו יחד עם החיילים המצריים.
״כיס פאלוג׳ה׳ הפך מושג. הכפר נמחק מעל פני האדמה. לא
נותר ממנו אלא השם ״צומת פלוגות״.
וגם חורבה קטנה, העומדת בודדה, מוסתרת בין העצים. זה היה
פעם צריח של מיסגד. נראה שגם דויד בן־גוריון היסס למחוק
בית״תפילה. אבל הצריח התמוטט מזמן, ולא נותרה אלא פינה של
בניין, שאבניו המסותתות מעידות עליו שהיה בניין־ציבור. כמה
אבנים קעורות רומזות על המיבנה העגול של המיגדל שעמד כאן.
עכשיו דומה החורבה למיזבח.
התקרבנו אליו בדממה. מצאנו שזה הפך אמנם למיזבח. מיזבח
של פולחן עלום.
על אחת מאבני ההריסות היתה מונחת, בתוך גומחה, ערימה
קטנה של סוכריות עטופות בנייר. הנמלים זחלו עליהן. על כמה
אבנים נראו שרידים של נרות־שעווה ופחיות של נרות־זיכרון.
בסדק בין האבנים ראיתי עור שהשילה לטאה.
מעל לחורבה התנופפו כמה פיסות בד, כאילו היו דגלים.
מיטפחת־ראש אדומה של אשה, עשוייה ממשי, מחוברת למוט
של ברזל חלוד ששרד מהמיבנה. לידה: מיטפחת־ראש לבנה על
מוט שני. שקית־פלסטיק ירוקה. פיסות של בד ופלסטיק בצבעי
הדגל הפלסטיני. מישהו אילתר כאן דגל לאומי.
התחלתי לתפוס מה קרה כאן. שרידי־הכבשים, השעווה, הסו
מפאלוג׳ה
נסענו כמה קילומטרים מיזרחה, לתל קטן המתנשא
מן הנוף. פעם קראו לו תל־גת, ולעיר החדשה לידו קריית־גת.
אחר-כך גילו שזאת היתה טעות, וקוראים לו תל־עירני. בשבילי
ושכמותי זהו עדיין התל של עיראק־אל־מנשיה.
התל הזה מילא תפקיד חשוב מאוד בחיי. כי לרגלי התל הזה,
בשעה 2אחרי־הצהריים, ביום־חורף גשום ב־ 8בדצמבר ,1948
נפצעתי.
מעולם לא היתה לי תשוקה מיוחדת לחזור למקום הזה. הפעם
התבקשתי על־ירי צוות הטלוויזיה לעלות על התל. מתחת לצים־
חיית־הבר מצאתי את הבורות הישנים של הביצורים המצריים. זה
היה הגבול המיזרחי של ״כיס־פאלוג׳ה״.
ניסיתי לשחזר בעיניי את מה שאירע — מן הצד השני. כאן
ודתה עמדת המיקלע הכבד המצרי. כאן, בשוחה, עמדו או שכבו
חיילים מצריים, השקיפו על הנוף. פתאום ראו ברדקארייר (נד
שא־גייסות בריטי) מתקרב לעמרה שלרגלי התל. הרכב נעלם
מאחורי מוצב נמוך. פתאום הופיע חייל ציוני והסתובב בין. שוחות
המוצב עם מפקד הכיתה שרבצה במוצב. בוודאי בא להחליפו.
המרחק מטווח. לחיצה על ההדק. פגיעה בול.
פתאום באו׳בקפיצה ארבעה חיילים. הם הרימו את החייל
הציוני הפגוע והוציאו אותו. תחת אש. בחורים אמיצים.
כך זה נראה מכאן. ישבתי בין הגיבעולים וזכרתי את היום.
ארבעת הצעירים שקפצו והצילו את חיי היו אנשי כיתתי,
עולים חדשים ממארוקו. איש לא פקד עליהם לעשות זאת. גם לא
המם־כף שעל המוצב. ממול ניצב התל המאיים. המוצב שלנו היה
חשוף לגמרי. התל ״רכב׳ עליו.
מה מביא אדם לכך שיחרף את נפשו, כדי להציל את חייו של
מישהו אחר? הגינות? גאווה אישית? התיקווה שבבוא העת יצילו
גם אותו? ידידות לאדם מוכת אני אוהב לחשוב שהיה בכך גם
משהו אישי, תוצאה של היחסים שנרקמו בינם וביני בשבועות
המעטים שבהם פיקדתי עליהם. באמת השתדלתי.
כל הארבעה — יהושע טמסטט, יעקוב סימני, לד וכהן —
ירדו מן הארץ. היחס למארוקאים דחה אותם. סימני כתב לי
כעבור שנים שהוא ספר בלוס־אנג׳לס. על האחרים איני יודע דבר.
ישבתי על התל, הסתכלתי מבץ הגיבעולים הצומחים פרא,
מול משוכות־הצבר עמוסות-הפרי. למטה, בקריית־גת, היתמר עשן
שחור של שתפת־שדה. אולי משתפות האינתיפאדה.
חשבתי על הארבעה.
רצה המיקרה שלמחרת היום הוזמנתי לחגיגת בר־מיצווה של
מישפחת אהרון אברחצירא. הייתי כמעט האשכנזי היחידי במקום.
זאת היתה חגיגה של העילית המאתקאית. ההווי, הצלילים, הקר
לות של ״עדה״ ,שעברה בארץ דרך־הסתגלות קשה מאוד, רצופת־משברים,
מאז הימים ההם, כשהאנשים שלי סירבו לבוא לחופשת־ערב
בתל־אביב, מפני שהבחורות הישראליות לא רצו לצאת אי־תם.

לי יחם מיוחד ליוצאי־מארוקו. עכשיו, כשאינני פוליטיקאי,
אני יכול להגיד זאת מבלי להיחשד בהתחנפות. מה שקרה לרגלי
התל, באותו יום־חורף, תרם תרומה לכך. ואולי זה קרה כמה
שבועות לפני כן, כשסיימתי את קורס המם־כפים ואמרו לי שאני
יכול לבחור בין כיתה של יוצאי־פולין וכיתה של יוצאי־מארוקו.
בחרתי כפי שבחרתי. אם אני חי כיום, זה מוכיח שהבחירה היתה
טובה.
כעבור שנים נלוויתי למנחם בגין בביקור הממלכתי הראשון
שלו במצריים. בסעודת־ערב חגיגית, היסטורית, מול היכל מפואר,
באווירה הקסומה של השלום, היכרתי גבר בן־גילי, גנרל בצבא
המצרי. הסתבר שהוא היה באותו יום על התל. הוא פיקד על
המרגמות.
התיידדנו. באותו רגע היינו שיכורי־השלום(אלכוהול לא היה
שם) .החלפנו זיכרונות, כדרכם של ותיקים החוזרים אל שדות
נעוריהם. החלטנו שבבוא העת ניזום ביחד כנס של לוחמי כיס־פאלוג׳ה
משני הצדדים.
העת עוד לא באה. אולי בגלל העשן שהיתמר לרגלי התל
כשביקרתי שם.
אם יתכנס אי־פעם כנס כזה, הוא יוכל להתקיים על התל. אולי
נצפה ביחד בשקיעת־השמש לעבר הים של אשקלון, ונקשיב במשך
שעה קלה לרוח.

ומי לא באה? כרת־השימחה! מיבחני־השתייה
שד יצחק מודעי כל כנסת והבח־ג שלה.
נשיא־המדינה, חיים הר*
צוג, נראה נרגש, כשסיפר
השבוע על גיסו אבא אבן, שהודח
מרשימת מיפלגת־העבודה
לכנסת. הרצוג סיפר שאזרח
טילפן לאבן ובכה. אבן התרגש
והתחיל לבכות גם הוא.
הרצוג ורעייתו אורה
כיבדו את בניו של חבר־הכנסת

אהרון אבדחצירא, יעקב
ויצחק, בחגיגת הבר־מיצווה ש
להם
שנערכה ברמלה. השניים
האריכו לשבת בחברתה של
ליליאן ויין, המיליונרית בת־מארוקו,
הידועה כתומכת מושבעת
של אבו־חצירא.
ליליאן ויין סיפרה כי
הגיעה ארצה במיוחד לצורך החגיגה.
היא הסבירה שבעלה,
סטיב שלום, נעדר מהחגיגה
בגלל ניתוח שעבר באחרונה.
ליליאן הסבירה כי הרגישה חובה
מיוחדת לבוא, כדי שלא יפרשו
את היעדרותה כאי־תמיכה במעברו
של אבו־חצירא לליכוד.
ליליאן ידועה גם כידידה של
שימעון פרם ואשתו סוגיה,
ולכן חששה מפרשנויות שונות.
שמעון פרס היה היחיד מ־בץ
שרי־המערך שלא נטר לאבד
חצירא על צעדו, והגיע לברכו.
מלבדו הגיע גם חבר־הכנסת
בנימין >״פואר״) בן־אליעזר.
מי שהיה בזמנו בתמ״י לצידו של
בעל־השימחה, אך שעבר למע
אילנה
גוו

רך. כיום משוריין מקומו של
אבו־חצירא ברשימת הליכוד ומשוריין
מקומו של פואד ברשימת
המערך.
ליליאו ויין לא היתה
המיליונרית היחידה שכיכבה בחגיגה
ברמלה. כמעט וגנב לה
את ההצגה המיליונר יליד־סודאן
ליאון תמן. הבעלים של מלון
דדאל סיפר שהגיע ארצה לשלושה
ימים, והחליט שלא להחמיץ
את השימחה. ביום השישי
שב תמן ללונדון.
נציגי הליכוד הגיעו לברך
את מישפחת אבו־חצירא, במיס־גרת
ההתרוצצות שלהם ברחבי
הארץ לקראת הבחירות לרשימה
של חרות השבוע. סביב שולחן־
הכיבוד היה כסא אחד שיושביו
התחלפו בשיטת ״הכסא החם״:
תחילה ישב עליו השר יצחק
מודעי, אחר־כך ישב עליו השר
משה קצב, אחר־כך — האלוף
יצחק (״איציק״) מרדכי, ולבסוף
— ח״כ אהוד אולמרט.
עוד נכחו בשימחה מטעם הליכוד:
אלי בן־אלישר ואשתו
היפה ניצה, והשר דויד לד.
משנכנס הרב הספרדי
הראשי, הראשון לציון, לאולם־
השמחות ברמלה, הוצג בטעות כ־
״כבוד הרב עובדיה יוסן מ״ רק
אחר־כך בא התיקון — ״כבוד
הרב מרדכי אליהו!״ מקור הטעות
הוא באישיותו הדומיננ
טית
של עובדיה יוסף, הרב הראשי
הספרדי לשעבר, לעומת
יורשו.
השיא בחגיגה היה מסכת
הדלקת הנרות, בהשתתפות כל
מישפחת אבדחצירא. רבים לא

הזמרת הבלונדית שהופיעה יחד עם ירדנה ארזי בלהקת ״שוקולד מנטה
,ערכה טכס ברית-מילה לבנה דניאל, אח למעיין בת השנתיים. בין
האורחים בלטה הזמרת ירדנה ארזי (משמאל) שהביאה עימה את אלונה, בתה בת השנתיים.
ידעו שאת המסכת המרגשת האפשר
לשלוח ללונדון מי שאינו
התארחו מבקרי־הקולנוע הזאת
כתב הח״כ, שהגיע ארצה רק
בקיא בכך. מודעי נמסר לטיפולו
ישראליים, ושאל את אחת הכמה
ימים לפני החגיגה ממסע
של דיפלומט, וזה אמר לו לקנות
מבקרות :״שמעת את היריות
איסוף־כספים לליכוד, לקראת
בקבוק ויסקי, בקבוק בראנדי ובלילה?״
זו הבינה שזה תעלול
מערכת הבחירות. לבתו הבכירה
בקבוק וודקה, לנעול את עצמו
ואמרה :״כן, והיו גם צופרי־של
אבו־חצירא, חגית, שאף
בחדר ולשתות אותם לסרוגין. כן
מישטרה.״ כל הנוכחים נזכרו שהיא
השתתפה במסכת — סיבה
קבע לו פגישה למחרת היום.
שמעו יריות וסירנות. היה מי שאחרת
למסיבה: היא התארסה למספר
מודעי :״באתי אליו אחרי
שמע גם קולות־נפץ עמומים.
פני כמה שבועות לבחיר־ליבה.
שבוע, כי עד אז הייתי חולה.״
אחר־כך הציע גרבוז ללכת למאז
אין הוא מערבב משקאות.
אכול במיסעדה, ונזכר ששמע ש־השר
יצחק מודעי היה
המיסעדה הטובה ביותר בירושבמצב־רוח
מרומם כאשר בא ל•
כהשלמה לכך נזכר אורח
לים היא על החוף. הכל הסכימו
מסיבת הבר־מיצווה של מישפחת
אחר ליד השולחן באימרתו של
בהתלהבות, ואחת גם אמרה:
אבו־חצירא, יום לפני הבחירות
ח״כ יום!? בורג :״כדי להיות
״בסביבה הזו היו היריות!״
במיפלגה הליברלית. כאשר
דיפלומט, צריכים לדעת להתהציע
לו מישהו לערבב משקאות,
לראש־עיריית נתניה, יומודד
עם הפרוטוקול, האלכוהול
סיפר על ראשית הקאריירה שלו,
אל אלרואי, איש־הליכוד, יש
והקולסטרול.״
כאשר הוחלט לשלוח אותו למתחרה
רציני בבחירות למועצת
כאשר דובר על החלפת
העירייה. עמום כהן, איש-
לונדון כנספח צבאי. הוא הוזמן
יוסף בורג בבנו, אברום בורג,
לשר־החוץ משה שרת. זה
עסקים נתנייתי ואחד מאנשי־מודעי טבע הבאה, בכנסת הציג
לו שתי שאלות. הראשונה:
החברה הבולטים בארץ, שהוא
אימרה :״כל כנסת והבורג שלה!״
מה עשית בחיים עד כה?.על כך
המקביל הנתנייתי של דודו
עניתי בדקה אחת, כי עוד לא
ראש־העיר בירושלים, החליט
.מנהל־הסינמטק התל־אבי־

לאה לופטיו 3 3

הפסלת גילתה השבוע שיש לה שלוש סיבות לחגיגה. ברעננה הוסר
הלוט מפסל גדול חדש שלה בבית יד לבנים (מימין: גור ליד בסיס
הפסל) .השבועון המיקצועי החשוב אינטריאור דיזיין (״עיצוב פנים״) הקדיש שמונה
עמודים שלמים לביתה ביפו, ובהם צילומים ציבעוניים מרהיבים של חדרי הבית, שעוצבו
כולם על״ידי אילנה עצמה. הצלמים, מן המפורסמים בעולם בתחום זה, בילו בביתה
עשרה ימים כדי לצלם כל פרט באור הנכון. הסיבה השלישית לחגיגה: הסופר יורם קניוק
כתב עליה מאמר־שבחים נלהב, שבו ראתה אילנה הכרה רישמית ביצירתה על־ידי

עשיתי הרבה,״ נזכר מודעי. השאלה
השנייה :״האם אתה יודע
לשתות?״ מודעי לא הבין את השאלה
ואמר שהוא שותה תה.
שרת הסביר לו שהכוונה היא לשתיית
משקאות חריפים, ושאי־

בי אלון גרבוז, אחיו של הצייר
יאיר גרבוז ושל יו״ר רשות־השידור
אהרון הראל, ידוע
בתעלוליו. השבוע ערך ניסוי
חברתי. הוא נכנס לחדר־האוכל
של בית־מלון ירושלמי, שם

המימסד התרבותי הישראלי, שהתעלם ממנה עד כה. גם בעלה של גור, לני בא לחגיגה
מאמריקה. לני, המנהל את עיסקי אשתו, בא לחתום על חוזה עם אפריים איליו, בעליו
של הבניין הסמוך לביתה של אילנה. זהו בניין גדול ועתיק, המוזנח זה עשרות שנים.
אילנה מתכוונת להפכו לאולם־תצוגות שלה .״אני אמנית ישראלית, ואני רוצה שתהיה לי
כתובת ישראלית, שתהיה מרכז לפעילות שלי ״,אמרה אילנה. היא גם רוצה להפוך חלק
מן הבניין למעין בית״הארחה שלה, דוגמת מישכנות שאננים בירושלים, ובו תארח אישים
חשובים מחוץ־לארץ( .למעלה: אילנה גור, לילי שרון, הבן אשלי, הבעל לני והבן קני).
העולם הז ה 2652

אבוחציוא1

חגג ברמלה את הבר״מיצווה של שני בניו, יעקב
ויצחק, שביניהם מפרידה שנה. החגיגה הפבה להי־לולה
מארוקאית, שבה הורמו בני־המיצווה על הכתפיים, יחד עם אביהם אהרון ואמם

שנמאס לו הקיפאון התיירותי
והחברתי השורר בעיר כבר כמה
חודשים. הוא הציע לחבריו לפנות
לעירייה ולדרוש לפעול
לשינוי המצב. חבריו הציעו לו
לרוץ ברשימה עצמאית, שתיקרא
״צעירים למען נתניה״ .כבר
היום יש לו תומכים עשירים
ובעלי־השפעה בעיר. הזמרת
גלי עטרי הגדילה לעשות
ואמרה לו שהיא תעזור לו בהתנדבות
במערכת־הבחירות שלו.
בנתניה נפתחה מיסעדה
סינית גלאט־כושר, בשם פיזני,
שהוא פרח נדיר בסין. תמי בך
עמי הגיעה למקום ונראתה כפרח
לבן בשיא פריחתו. הופעתה
הפרובוקטיבית לא מצאה חן
בעיני משגיודהכשרות של חמלת
שבו שוכנת המיסעדה, והוא
הודיע לבעל־המיסעדה שאם לא
תצא בן־עמי מהמיסעדה, הוא
יסיר את הכשרות. לבסוף מצאו
פשרה והושיבו את הדוגמנית
בפינה מרוחקת ומוצנעת.
בין כל האורחים שהגיעו
לפתיחה המחודשת של הגלריה
הלבנה, בניהולה של תני
כסיר, בלט גבר ממושקף כחלי־פת־ערב.
היה זה המיליונר א
לכסנדר
טסלר ממערב־גרמ־ניה,
מפעילי המגבית היהודית
ויו״ר קרן היסוד במערב־אירופה.
טסלר, המקפיד שלא להיות
מזוהה עם גופים פוליטיים
בארץ, פגש בזמרת גלי עטרי,
שאותה הכיר בשנה שעברה,
כשנסעה לגרמניה במיסגרת
עידוד התיירות לישראל. כשנשאל
אם הוא תורם כסף לאחת
המיפלגות בארץ, השיב בשלילה
והוסיף שהוא תורם ישירות לקרן
היסוד. כעת הוא נמצא בארץ
לצורך הקמת מלון פנטה
בוואדי־חמד באילת.
מי שאירגן את פגישת־ה־פיוס
בין מנכ״ל ידיעות אחחנות,
ארנון ג״נוני״) מוזם והעורך
דב יודקובסקי היה שימעון
בלנדר, המישנודלמנכ״ל והאחראי
על ההפצה. בלנדר הוא
מראשוני העיתון ומקורב הן
למישפחת מוזס, הן ליודקובסקי.
הפגישה התקיימה בלובי של
מלון דן בתל־אביב, והסתיימה ברוח
טובה ובהסכם לשיתוף־פעו־לה.
מיד אחריה יצא מוזס לחופשה
פרטית של שבועיים באירופה.
מנתח־הלב
הפרופסור דני

שר־המישפטים לא בא
במסיבה שנערכה לרגל
מלאת 30 שגה למחזור ו׳ של
הפקולטה למישפטים באוניברסיטה
העברית, הורגש הי עדרם
של השר אברהם ש ריר
וחבר־הננסת אוריאל
לין, חברי המחזור, שעסקו
באותה עת בבחירות בטיפ־לגתם.
נשיא בית״המישפט
המחוזי בבאר״שבע, השופט
יעקב טידקל, שיעשע את
הנאספים במילון שחיבר
עבור שופטים מתחילים.
במילון היו הרבה מילים
נשגבות בעברית, ומילים עוד יותר נבחרות בארמית
בלתי״מובנת. ראש לישכת עורכי-הדין, יעקב רובין, הזכיר
לנאספים את התחרות הגדולה שהיתה בתקופת הלימודים
בין חברי המחזור אהרון ברק, היום שופט בית-המישפט
העליון, ובין הפרופסור יורם דינששיין, מי שהיה דיקן
הפקולטה למישפטים, על רמת הציונים. השופטת הדסה
אחיסוב ובעלה דויד היו הנועזים היחידים שעלו על ריצפת־הריקודים
והפגינו פסו״דובלה גועש.
המסיבה נערכה בבית אסיה בפאר רב. חלק גדול מבני
המחזור הצליח להגיע, אחדים אך באו במיוחד מחו״ל.
ביניהם: עורך־הדין גדליה אסולין, אחיו של אוריאל לין,
המתגורר כיום בשוודיה והנשוי עם אשה שוודית, עורצת-הדץ
רות שמיר, המתגוררת במערב ארצות-הברית, אשר כתבה
ספר על מסעותיה בסין, וגם עורבת־הדין לאה טרייסר,
הנשואה לבריטי, ואשר היתה מועמדת לפרלמנט הבריטי
ונכשלה.
את הערב אירגנו עורכת־הדין אביבה באמן, שהסבה.את
מיקצועה לציור, ועורך-הדין יונה הראל. חברים אחדים
התלוננו על כך ששר־המישפטים לא הגיע, מכיוון שרצו להזכיר
לו עד נ מה עזרו לו בתקופת־הלימודים, ונתנו לו מחברות
ועבודות להיעזר בהן.

ז׳רמיין. בין מקבלי האורחים היו גם שתי ה מי ת, אביטל ואחותה הבכירה, חגית,
שהתארסה זה מכבר. לפני כן הופיעו כל ילדי אבו־חצירא וקראו מסכת שנתב אביהם על
אבות־אבותיהם, בולם רבנים גדולים במארוקו. הופצה גם חוברת של תפילות.

גור הוא חבר במרכז מיפלגת־העבודה.
לפני הבחירות במרכז
להרכבת הרשימה לכנסת היה גם
הוא מחוזר על־ידי המועמדים.
אחד מהם טילפן לבית גור וביקש
מאשתו הלן, שענתה לשיחה,
כי תבקש מבעלה לגשת לטלפון.
היא השיבה כי לצערה
בעלה בבית־החולים. המטלפן
גימגם כי הוא נורא מצטער
לשמוע זאת והוא מקווה שזה לא
רציני באחד
מהאירועים האחרונים
של אמדת ידידי סמן ז״צמן,
התחוור לחברי האגודה שאין לה
אף חבר רחובותי אחד. שוקי
פורר, מי שהיה מנכ״ל מישרד־התעשייה
ואשתו רוני, שהם
תושבי רחובות, התנדבו להיות
הראשונים, תרמו 1200ש״ח
והצטרפו לאגודה.
הדוגמנית השערורייתית
רונית ויגלר החליטה לערוך
מסיבת יום־הולדת במועדון סורסה
בתל־אביב. מאות אורחים
הגיעו לאירוע, כשהם לבושים
בהתאם לכך, וחלקם אף הביאו
מתנות. ומי לא באה? כלת־השימחה.
מעצבת־האופנה
הישראלית
ריקי בן־ארי, הנחשבת כאחת
המובילות בתחום תחזיות־האופנה,
מתגוררת מזה כמה שנים
בפאריס. בנה עופר, שעבד
כמנהל במיפעל־האופנה של
כילי היימן ובעלה ג׳קי החליטו
על הקמת תישלובת בתחום
האופנה, שתספק שרותי עיצוב,
תפירה, שיווק ופירסום.

הזמרת שושנה דמארי
נוהגת, בדרך־כלל, להתלבש ב־סיגנון
אלגנטי. באחרונה, בהשפעת
מעצב־האופנה שלה, היא
שינתה את סיגנון לבושה ועברה
למראה ספורטיבי וקליל יותר.
כשהיא לבושה בסיגנונה החדש
היא הגיעה בחברת המעצב גרשון
כרם וידידה, לאמפיתיאטרון
בקיסריה לשם חזרות. השלושה
ישבו באחד היציעים.
השומר, שלא זיהה אותה ואת
מלוויה, ביקש ממנה לפגות את
המקום. אחרי שהזדהתה התנצל
ואמר לה שהיא נראתה צעירה
הרבה יותר מכפי שהוא דימה
אותה.
באחת המיסעדות בתל־אביב
נערכה מסיבה למוזמני
האזפרה הישראלית, שביצעה
את שיק1י אהבה של דוניצטי.
באו הזמרים, בני מישפחותיהם,
ומנכ׳׳ל־האופרה אורי עופר.
אך מבין חברי חבר־הנאמנים,

אנט דולצ׳ין, זלמן שובל

ואחרים, לא הגיע איש. הזמרים
התרעמו על־כך וטענו שהמכוב־דים,
שלא הגיעו למיסעדה, העדיפו
ללכת למחרת היום למסי

שערך למענם זלמן שובל,
תחת להתערב ב״עמך.
במלון מ1ריה נערכה מסיבה
לכבוד המנכ״ל היוצא, אריאל
הירט, ולמנכ״ל הנכנס,
רפי דדאל. אחרי הקוקטייל
הוזמנו האורחים לבריכת־המלון.
בתוך מי הבריכה נחה צדפה
ענקית, שנפתחה אט־אט ומתוכה
עלתה נימפת־ים, וגזרה סרט
ארוך לבן, שהשתלשל מגג המלון,
שאליו היה מחובר בקבוק־שמפניה.
במקביל הודלקה כתר
בת־אש ענקית. בדיוק באותו
הרגע הוארו השמיים בזיקוקים־
די־נור. האורחים מחאו כפיים,
ורק המארגנים נותרו המומים,
מכיוון שהזיקוקים לא היו
כלולים בתיכנון. למחרת בבוקר
התברר שהזיקוקים היו חלק

מאירוע חברתי אחר, במלון שכן.
לפגי שנה קיבלה היחצנית
מירי זיכרוני תכשיט יקר כמתנת
יום־הולדת. היא לא השתמשה
בו, מכיוון שלא מצאה הזדמנות
מתאימה. כששאלה את
מוטי בהרב, שהעניק לה את
המתנה, מי עשה את התכשיט,
הוא השיב שזהו בחור ירושלמי
בשם כוכבי מעוז. לפני כמה
ימים, באירוע חברתי, ניגש אליה..
גבר צעיר ושאל אותה, לתדהמתה,
מדוע אינה עונדת את התכשיט
שקיבלה כמתנה זיכרוני
שאלה אותו לזהותו, ואז השיב
לה הצעיר שהוא כוכבי מעוז,
יוצר התכשיט.

דפנד,בדר,,זוד׳ד
אתזליאב ונעמי רזן ₪

בסק־הדין הסע!־ את המדינה.מ שתקו אותו הואשם ב״זילות בית־המישפט.,,
הוא מוביע כאן במלואו. שקול את הדברים והסק בעצמו את המסקנות

מעסיס בסקי־הדין שעוררו בזמן האחרון סערה כה רבה
כמו פסק־הדין של השופט אורי שסרוזמן, שדן לשישה
חודשי ״עבודות־שרות״ מתנחל שירה ב־ 982ג בנער ערכי
בן 13 וגרס למותו. פסק״הדין ניתן בפברואר השנה.
בייחוד גרם לסערה הקטע בגזר־הדין, שממנו משתמע
כי לתקרית אחראים ההורים והמחנכים הערביים, שאינם
שומרים על ילדיהם.
רבים ראו בפסק־דין זה עידוד למתנחלים לירות בנערים
ערביים, והטלת האשמה להריגת ילדים ערביים על
הוריהם.
אחר* שהסופר־עיתונאי עמוס קינן גיגה את פסק-הדין
במילים בושות, הוא הוזמן לחקירה והואשם ב״זילות בית-
בבית־המישפט המחוזי תל־אביב־יפו.
בפני:
כבוד השופט אורי שטרוזמן.
המאשימה: מדינת־ישראל.
— נגד —
הנאשם: ניסן בן־ירמיהו איש־גוייב.

כרעת דין

המישפט״ .אנשי־רוח רבים התייצבו לימינו. אם אכן יוע מד
קינן למישפט, עשוי הדבר למקד את תשומת-הלב
העולמית בפסק-דין זה.
היו שייחסו לשופט שטרוזמן מניעים לאומניים והש-
קפת-עולם ימנית, כהסבר לפסק-דין זה.
השופט שטרוזמן עצמו לא יכול היה להגיב. אולם מקור ביו
טענו כי כל ההתקפות עליו אינן מוצדקות, מעשו בידי
אנשים שלא טרחו כלל לקרוא א ת פסק״דינו, המעיד על
עצמו.
משוס-כך מצא ״העולם הזה״ לנכון לפרסם את פסק-
הדין וגזר־הדין במלואם וכלשונם(תוך השמטת קטע קטן
שאינו רלוונטי לעניין) .ההדגשות נעשו על-ידי המערכת,
לנוחיות הקורא, וכמובן איגן מופיעות במקור.

במשאית וסיפנו את הנאשם
וחבריו. ואילו התביעה גורסת
שבאותה עת נפסק יידוי-האב-
נים, או שעוצמתו היתה סה
דלה עד כי לא הצדיקה תגובה
כה נחרצת כירי אל הסימטה.
^ אותה עת, שבה מבררת המיש־
^ טרה את סיבת הירי, הובאה לבית־

החולים רפידיה גופתו של המנוח, הי־שאם
לוטפי אבו־מסלם, ילד כבן ,13
אשר לדברי חברו יחיא עבד־אל־אבו־עישא,
נפגע מיריות שנורו על־ידי
אדם שהיה ליד המשאית לאיסוף־אש־פה,
מול הסימטה. הד״ר עונללה,
מבית־החולים רפידיה, קיבל את הגופה
ובעזרת מלקחיים רפואיים הוציא
מביטנה קליע.

בבדיקה הפאתולוגית נקבע

פסק־דין זה, המתאר את המאורעות כפי שנראו לשופט,
מאפשר לכל קורא להפוך א ת עצמו לשופט ולקבוע איך
היה הוא פוסק, אילו הובאו עובדות המיקרה הזה לפניו.
האם צדק הנאשם כאשר פתח באש! האם פעל מתוך
צורך של הגנה עצמית, או שמא מראים מעשיו שהתכוון
״ללמד את הנערים לקח״ ,כפי שטענה התביעה! האם העונש
הולם את המעשה! האם היה מקום להערת השופט לגבי
ההורים והמחנכים!
בשיבעת החודשים האחרונים נהרגו יותר מ־ 200 פלס טינים,
ביניהם הרבה ילדים, נערים ונשים, בנסיבות שאינן
שונות בהרבה מן המתוארות בפסק־דין זה. ניתוח מיקרה
זה יכול לתת לקורא אמת־מידה גם להבנת מיקרי-ההרג
האחרים.

שמותו של המנוח נגרם כתוצאה
מאיבוד דם רב בגלל חדירת
קליע לעכוזו של המנוח, ומעברו
דרך כלי־הדם הגדולים עד
להיתקעו בביטנו, משם הוצא
על־ידי רופא בית־החולים.
בבדיקה באליסטית של מז״פ נקבע
שהקליע נורה מתמ״ק שזי ,9472083
הוא העוזי שהוחזק על־ידי הנאשם.
לגירסת התביעה, הקליע פ 1/היה

ף* יום 10.10.82 נהג הנאשם, ני־
₪1סן אישגוייב, במשאית לאיסוף
אשפה, כשעימו, בתא־הנהג, יושבים
משה דקל וניסים דלעי, חבריו־לעבו־רה.
בדרכם לפרוק את האשפה עליהם
לחלוף על פני הכניסה למחנה־בלאטה,
אשר בשכם.
באותה שעה עסקו ילדים ונערים,
בני 12־ ,15 ביידוי אבנים לכיוון הכביש
הראשי, כשהם נמצאים בסימטה
המובילה מהכביש הראשי למחנה־בלאטה.
שני
אנשי־מישטרה, מנחם דותן
והנרי עמר, שראו את יידוי האבנים,
נסוגו עם ריכבם אחורה בכביש הראשי,
ומר עמר הורה לנאשם, שהגיע אותה
עת למקום, לנסוע בנתיב השמאלי,
כלומר בנתיב המרוחק קימעה מפתח
הסימטה שבה נמצאו מיידי־האבנים.
הנאשם נענה להוראה, אף כי לא ידע
את סיבתה, והמשיך לנסוע בנתיב השמאלי
של הכביש.
תוך כדי נסיעה נוכח הנאשם כי לא
יוכל להמשיך בדרכו כי בצומת, בהמשך
הכביש, ניצבת קבוצה גדולה של
אנשים, שלא יוכל לפלס דרך ביניהם.
לפיכך, בהגיעו אל קצה אי־התנועה
מול הסימטה המובילה למחנה־בלאטה,
סובב את מכוניתו, בכוונה להשלים סיבוב
פרסה, כך שיעבור מהמסלול השמאלי
למסלול הימני ולחזור כלעומת
שבא.
אלא שהסיבוב לא הושלם. הנאשם
עצר את המשאית, ירר ממנה, ירה בשד
שהיה ברשותו לעבר הסימטה שבה
התגודדה קבוצת מיידי־האבנים, חזר
למשאיתו, השלים את הסיבוב, הגיע
אל אנשי־המישטרה, דותן ועמר, שלק-
חוהו לחקירה בגלל היריות שירה.
כל פעולות הנאשם נעשו נוכח עיניהם
הצופיות של אנשי מג״ב, ביניהם
קאסם ובידיאם, שישבו בעמדתם, במקום
הידוע גם לנאשם, על גג בניין
גבוה, המשקיף על הצומת.

אץ מחלוקת של ממש על
עובדות אלה בץ התביעה והם•
ניגוריה, אלא נשארת הסיבה
לירי: הסניגוריה טוענת כי יי־ח־י־האבנים
נמשך בשעה שהמשאית
התקשתה להסתובב
מול הסימטה, והאבנים פגעו

הקליע שהוצא על־ידי הד׳ר עונללה
מגופת המנוח, ואילו הסניגוריה טוענת
כי הראיות אינן מאשרות גירסה זו,
לפחות לא במידת הוודאות הדרושה
במישפט פלילי.
ך ¥ל פי הראיות לא יכול להיות ספק
שהנאשם נקלע לשטח יידוי־אב־נים,
שכל הנמצא בו צריך להישמר
לנפשו. אילולא כן, לא היו שני שוטרים
ישראליים נסוגים מאותו איזור
וטורחים בהכוונת הנאשם למסלול נגלי.
מאידך, אין ספק שעל־פי הערכת
השוטרים ואנשי מג״ב לא היה יידוי-
האבנים כה נמרץ, עד כדי סיכון הנוסעים
בדרך, שהרי לא מצאו לנכון למנוע
מהנאשם וחבריו־לעבודה את הנסיעה
באותו רחוב.
ככל שהמטרה האפשרית נמצאת
רחוקה מאותה סימטה, בוודאי מתמעט
עד כדי הפסקה מוחלטת יידוי־האבנים.
הערכת־הסיכון ממרחק בטוח, מקצה
הרחוב או מעל הגג, הוא דבר אחד,
והערכת־הסיכון מתוך השטח הנתון
ליידוי־אבנים היא דבר אחר. לכן, אף־
על״פי שהשוטרים בג׳יפ ואנשי מג״ב
שעל הגג העריכו שלא נשקפה סכנה
לנאשם ולחבריו, בעת שהנאשם סובב
את משאיתו, אי־אפשר לשלול את הערכת
הנאשם, שלא יוכל להמשיך בנסיעתו
ללא חשש לעצמו ולחבריו. הפסקת
יידוי״האבנים בעת נסיגת הג׳יפ
המישטרתי והתרחקותו מהסימטה, עד
לחידושו עם הופעת המשאית, יכלו
לגרום למחשבה שהאיזור בטוח.

על כן, בהיעדר תגובה הולמת
של אנשי-המישטרה ומי
ג״ב, שצפו על הנעשה ושהא־מינו
שהנאשם וחבריו יסתדרו
בכוחות עצמם וייחלצו מהמקום
ללא פגע, לא יכולה להיות
תרעומת על הנאשם שבאותן
נסיבות של קושי בתימרון המשאית,
נוכח האבנים המושלכות
עליה, סבר שלהבטחת דרכו
עליו להקדים את הפסקת יי־דוי-האבנים.
לשם־בך ראה לנכון
לצאת ממשאיתו ולהפחיד
את מיידי-האבנים י5ל-ידי ירי.
באוויר.
* * ל פי עדותו של יחיא, שלא נס־
^ תרה, הוא היה בחברת המנוח באותה
סימטה שבה נפגע המנוח, וכי באותה
עת ראה אדם, שהחזיק בנשק, ליד
משאית לאיסוף־אשפה, שעמדה בכביש
הראשי מול הסימטה. עדות זו, המכחישה
מטעמים ברורים את זריקת האבנים
באותו מקום, מתאמתת בעובדות הידועות
לנו בדבר הימצאות המכונית לאי־

ילד מיידה אבנים(פירסום פלסטיני, מוקדש ל״דור 2000״)
״במקום להימצא בימים טרופים תחת השגחת הוריהם ומחנכיהם...״

סוף־אשפה וירי באותו מקום על־ירי
הנאשם, שעמד ליד המשאית.
אין בדבריו של יחיא, על־כך שפני
המנוח היו לעבר המשאית, כדי לשלול
את האפשרות שקליע שנורה על־ידי
הנאשם יפגע בעכוזו של המנוח, כי אין
מניעה שבין המבט אל המשאית לבין
הפגיעה פנה המנוח אחורה, כדי למלט
את עצמו, כאשר נוכח שהאיש מתכוון
לירות, או כאשר שמע את היריות הראשונות
(שלא פגעו בו) אם הן קדמו לפגיעה.

הואיל
ואיש מלבד הנאשם
לא ירה באותו מקום ובאותה
שעה, והאפשרות שהמנוח נפגע
מירי אחר לא היתה סבירה
באותן נסיבות — אי־אפשר
להימנע מהמסקנה שהמנוח נפגע
מקליע שנורה על-ידי הנאשם.
(כאן
בא בהכרעת־הדין קטע על
זיהוי הקליע, שאינו חשוב לוויכוח על
פסק-הדין).

^ מחלוקת הנטושה בין התביעה
) 1והסניגוריה בשאלה אם ירה הנאשם
באוויר או לעבר מיידי־האבנים
מוכרעת, ללא ספק, לחובת הנאשם
בשאלת היריה הקטלנית.

נסתרה, והיא השערה שניתן לקבלה
כהסבר מניח־את־הדעת לעיוות בקליע,
שחדר לגוף המנוח בריצתו או בהליכתו
הכפופה קימעה, כשגבו אל הנאשם,
ואשר בחדירתו גרם לפצע רגיל, ובעת
הוצאתו היה מעוות.

^ ין לשלול את האפשרות שתחי־לת
הירי של הנאשם היתה כלפי
מעלה, באוויר, וגרמה לנסיגת מיידי־האבנים,
או אחדים מהם, כך שהכדור
שנורה על־ידי הנאשם ישירות אל המנוח
פגע באחוריו.
על הירי באוויר העירו הנאשם וחברו,
נסים דלעי. אך לא רק מפיהם ניתן
ללמוד על כך. איש־המישטרה הנרי
עמר מסר בעדותו במישטרה, שניתנה
ביום האירוע, שהנאשם ירה כלפי מעלה
בזווית של 45 מעלות. ב־,6.12.82
כשנתבקש להדגים את החזקת העוזי

מסלול השמאלי למסלול הימני, במטרה
לשוב על עקביה) ,ואחר־כך ראה את
הנאשם יורד מהמשאית ויורה בעוז׳
לכיוון המחנה.

קריאתו של זיבידיאת לנאשם
להפסיק לירות לא נענתה
על-ידי הנאשם, ואין ראייה שהקריאה
נשמעה באוזניו. הואיל
ואין לי ספק שיריה אחת,
לפחות, נורתה ישירות, במקביל
לקרקע, אין לי ספק שהעד
ראה מצב זה אצל הנאשם.

אך מסופקני, לאור העדויות האחרות
שהובאו לבית־המישפט על ירי
כלפי מעלה, אם אמנם, כדברי זיבי־ריאת,
כל היריות נורו כשקנה העוזי
מקביל לקרקע.

סבורני שהנאשם, שירה אר־בעה־חמישה
כדורים, פתח בירי
בלפי מעלה, וסיים מיד לא-
חר־מבן ביריה מקבילה לקרקע.

זו לא יכולה היתה לפגוע במנוח,
אילו נורתה כלפי מעלה.

עדותו של מר פטלוק בעניין זה ברורה:
פגיעה במרחק של כ־ססז מ׳ ,או
פחות מכך, תיתכן רק אס קנה העוזי
מקביל לקרקע, או מתרומם כמעלה
אחת או שתיים כלפי מעלה( .הטייה של
שתי מעלות של קנה העוזי כלפי מעלה
בוודאי נראית לצופים מרחוק בהחזקת
העוזי במקביל לקרקע).
משהגעתי למסקנה שהמנוח נורה
על-ידי הנאשם, ממילא מתחייבת המסקנה
שהיריה הקטלנית נורתה כלפי גופו.
אילולא כן, לא היתה חודרת לעכוזו,
שהרי מרחק המנוח וחברו מהנאשם
לא עלה על 100מ׳ ,אלא הגיע כדי
30־ 50מ׳ בלבד. דרכו של הקליע מהעכוז
לכיוון הבטן מעידה על־כך שהק־ליע
לא נחת ממרומים על המנוח, אלא
פגע בו כתוצאה מירי מקביל לקרקע.
הטיעון של איפכא מסתברא, שלפיו
הפגיעה הישירה מעידה על־כן־ שלא
מנישקו של הנאשם נורתה היריה, איננו
מתקבל, כאשר אין ראיה על ירי
אחר באותו איזור, והראיות על הוצאת
הקליע פ ,1/שנורה מתמ״ק העוזי של
הנאשם, מגופו של המנוח, מקובלות
עלי כמוסבר לעיל.
הקליע פ 1/מעוך בקצהו. לד״ר עוג־ללה
נראתה המעיכה כתוצאה של פגיעת
הקליע בגוף קשיח. בהיעדר טיעון
וראייה על מומחיותו בתחום זה, אין
לבסס על כך ממצא. הד״ר דניאלס פי־ליפס,
מהמכון הפתולוגי, העלתה אפשרות
שהקליע התעוות כתוצאה מפגיעה
בעצם־העצה של המנוח, פגיעה שיכולה
לגרום לעיוות הקליע.

האפשרות שהקליע חדר לגוף
המנוח כשהוא כבר מעוות,
דהיינו אחרי שפגע בגוף קשיח
מחוץ לגוף וחדר כ״רהושט״
לעכוזו של המנוח, נשללה על־ידי
הד׳׳ר פיליפס, בהסתמכה
על פצע-הכניסה של הקליע
לגוף.
כאשר הד״ר פיליפס ניתחה את הגופה,
מיד אחרי הבאתה למכון הפתולוגי,
היא הסתפקה בפתיחה מצד הבטן, בדקה
ומצאה שאין עצם שבורה.
רק במהלך המישפט, כשנתבקשה
על־ידי בא־כוח התביעה לבדוק אם רקמות
אדם נמצאות על הקליע, ראתה
את הקליע המעוך, והעלתה סברה שה־קליע
פגע בעצם־העצה, בדרכו מהעכוז
לכיוון הבטן, ונמעך כתוצאה מאותה
פגיעה.
על־פי עדותה של הד״ר פיליפס, לא
נפגע עצם־העצה אם נורה המנוח
בהיותו זקוף ,״כי אם ארם עומד, עצם־
העצה מכופפת לצד ״.מכאן המסקנה
שהמנוח נפגע כשגופו היה כפוף,
כדברי הד״ר פיליפם על האפשרות
שהקליע יחדור מידיה ״ישרה״ ,כלומר,
ממסלול־ירי מקביל לקרקע, יטה מהעכוז
כלפי הבטן, כאשר הגוף נמצא ״בריצה
עם כיפוף״.
חוות״דעתה של הד״ר פיליפס לא

השוטרים לא העזו להניס בידיים ריקות
את מיידי־האבנים ואף לא ניצבו על
מישמרם בפתח הסימטה, אלא נסוגו
אחורה, וממרחק בטוח, שממנו לא ניתן
לראות את מיידי״האבנים — השקיפו
על הנעשה לפניהם.

על-כן גירסת התביעה, שלפיה
הנאשם יצא ממשאיתו לירות,
ללא הצדקה, בילדים ובנערים
שאותה עת לא היתה אבן
בידם, איננה מקובלת עלי.

לדעתי, על פי הראיות, הנאשם יצא
ממשאיתו כדי להניס את מיידי־האב־נים,
שמנעו ממנו את הסעתה הבטוחה
של המשאית, ולשם־כך, בהיעדר סיוע
מישטרתי ואמצעים אחרים, נאלץ להבטיח
את דרכו בעזרת הנשק שבידו. הוא
פתח ביריות באוויר וסיים ביריה הקטלנית.

ין ספק שאסור היה, ולא היה
>£צורך, בירי במיידי־האבנים. די
היה ביריה או מיספר יריות באוויר כדי
לסלקם מהאיזור.
הנאשם, שנזקק לירי, בוודאי האמין
שזו הפעולה היחידה שיכולה להבטיח
את שלומו ושלום חבריו מפני הסיכון
שבפגיעת האבנים הנזרקות לעברם,
כאשר הם סגורים בתא מכוניתם, המתקשה
להסתובב כדי לסגת מאיזור־הסכ־נה.

אין לי ספק שהנאשם לא
יצא ממשאיתו כדי לירות בנד
יידי-האבנים כדי ללמדם לקח,
נוכח אנשי-המישטרה ומג״ב
הצופים בתנועותיו.

השאלה הטעונה הכרעה היא אם ירייתו
הקטלנית היא תוצאה של פזיזות
או רשלנות פושעת שדינה הריגה, או
רשלנות שמידתה אינה כה חמורה
כרשלנות שבהיסח־הדעת, שדינה עבירה
לפי סעיף 304 לחזק העונשין.
הרשלנות לפי סעיף 304 לחוק
העונשין היא, כאמור, רשלנות שבהי־סודהדעת,
שגרמה למות״אדם. הפזיזות
על פי משמעותה בסעיף 298 לחוק
העונשין, מתגבשת כאשר המוות נגרם
על־ידי מי שפעל ברשלנות שעה ״שהיה
ער לכר שסכנה לחיים או לבריאות
נשקפת ממעשהו ״,גם אם לא רצה בתוצאה
הקטלנית. ואף ״אין הכרח שהנאשם
יחזה מראש את התוצאה הקטלנית״.

השופט
שטרוזמן(בשרות מילואים)
״אני דן את ה1אשם לשישה חודשי־סאסר, שאותם ״רצה בעבוחודשחוז...״
על־ידי הנאשם, הדגים את החזקתו
במקביל לקרקע. את הסתירה ניסה לתרץ
באמירה שלא ידע מהי זווית של 45
מעלות, ורק עתה, כשלמד לבחינות־הבגרות
ועבר קורס בוחנים, למד לדעת
זווית זו.
אמירה זו איננה אמינה, כי אם לא
ידע טיבה של זווית זו, לא היה נוקט
בלשון הזוויות אלא בתיאור ירי כלפי
מעלה, מטה או במקביל לקרקע.
ההסבר לסתירה נמצא בדבריו על
כך שבין עדותו במישטרה להדגמתו נד
דע לו שאדם נהרג מאותו ירי, ואז, כדבריו
,״כאשר צילמו אותי אז מתוך הניסיון
הצבאי שלי גם ידעתי איך מחזיקים
נשק ואיך יורים ואיך פוגעים, ואם
אני יודע שאני יורה ככה, אז אני לא
פוגע באדם. אז ידעתי, שהרי הוא בצורה
כזו, אז כנראה מכוון לחזה.״ דברים
ברורים מכך לא יכלו להיאמר. הצילום
המראה את ההדגמה איננו משקף את
מה שראה העוקיאלא את ידיעתו את
הדרך בה מוחזק עוזי בעת ירי הפוגע
באדם.
העדות הברורה היחידה על ירי ישיר
לכיוון מחנה־הפליטים היתה של קאסם
זיבידיאת, איש מג״ב, שצפה בנאשם
מעמדתו על גג בית בן ארבע קומות.
הוא ראה את הנאשם מגיע למקום
עם המשאית, החוזרת אחורה סמוך
לאחר־מכן (זו חזרה לצורך התימרון
הנדרש כדי לסובבה סיבוב־פרסה מה־

בץ הירי הראשון לאחרון פנה
המנוח אחורה.
**ץ וטרי מג״ב, בתצפית למעלה,
ושוטרי־ישראל הישובים בג׳יפ
שהתרחק מהסימטה, סברו שלא היה
צורך בירי כדי לאפשר את נסיעת
המשאית.
הם, שעל פי ההוראות סברו וקיבלו
את יידוי־האבנים כתופעה שיש להשלים
איתה עד יעבור זעם, או עד שיגיעו
כוחות מתאימים לסילוקם של מיידי־האבנים,
תיארו את יידוי״האבנים כבל־תי־מסוכן
לחלוטין.
אינני יודע אם התיאור, בלשון המעטה,
לא בא אלא כדי להצדיק את אי־התערבותם
להבטחת נסיעתה של המשאית,
בדרכה לשם וחזרה. אינני מוכן
להניח, על פי דבריהם, שכל סכנה לא
נשקפה לנוסעי־המשאית, וכי הנאשם
יכול היה בנחת להשלים את סיבוב־הפרסה
של המשאית, ואינני רואה לנכון
להעדיף את עדויותיהם על עדויותיהם
של נוסעי״המשאית, שאחד מהם
הסתתר במשאית מפני מטח־האבנים. ,
ושני יצא לרדוף אחרי מיידי-האבנים.
אליבא דתביעה, מוכיחה הרדיפה
שבאומץ־לב ניתן היה, ובידיים ריקות,
להניס את הנערים. אך מאידך, אין לשכוח
שאותו מירדף נפתח אחרי שהקרקע
הוכשרה לכך על־ידי היריות, וכי

הנאשם יצא אל מיידי האבנים
בידיעה כי הוא אמור להימצא
אל מול הסכנה. ובעמדו
כך לא הופתע ממטר־האבנים
שהוטח לעברו. אין טענה שמטר
זה הוגבר או פגע בנאשם
בזמן הירי, על כן הטיית קנה
נישקו מזווית היריה בלפי מעלה
לירי ישיר, לכיוון המנוח,
אינה תוצאה של התנהגות
שבהיסח-הדעת, אלא של רשלנות
שהיא פזיזות, מצד מי
שהיה ער לסיכון שבמעשיו.
לפיכך מורשע הנאשם בהריגה,
עבירה על־פי סעיף 298 לחוק העונשין.
הודע היום 22.2.88 ,לנאשם ולב״ב
בעלי הדין.

א. שטו־וזמן, שופט

ג 1ר הדין
ל תו צאה הטראגית של יריית
) 1הנאשם, שקטלה את חייו של נער
כבן ,13 הניעה את התביעה לטעון
לענישה חמורה.

אך בטיעוניה הוסיף בא כוח
התביעה ממד נוסף לצורך
בענישה החמורה, והיא הרתעת
כל מתנחלי יהודה ושומרון
לבל יעזו לעשות דין לעצמם
ולפעול בכוח הנשק שבידם כלפי
המתנכלים להם בישובי הערבים.

למשמע
דברי התביעה והפנייתי
לפסיקה המענישה את המורשעים בהריגה
ב־ 10 וב־ 12 שנות־מאסר, נראה
היה לי שהתביעה דבקה בגירסתה על
יציאת הנאשם מריכבו ללמד לקח,
בעזרת הנשק שבידו, את מי שיירה בו
אבנים, כאילו לא ניתנה הכרעת־הדין
שבה פורטו, על־פי הראיות, האירועים
שהביאו את הנאשם לכלל ירי ולעבירה.

אין
ספק שהנאשם נקלע למקום —
אל מול הסימטה המובילה למחנה-
בלאטה בשכם — במהלך עבודתו,
ואחרי ששוטרי־ישראל התירו לו את
הנסיעה, ובלבד שתיעשה במסלול השני,
כלומר בנסיעה תמימה שיש עימה
אמונה שהדרך פנויה מכל מיכשול
ופגע.
הנאשם לא ידע, באותה עת, שבה
סטה למסלול השני על־פי הוראות
השוטרים, את מה שידעו השוטרים ולא
סיפרו לו(כאמור בדבריהם) — שהדרך
אינה בטוחה, וכי הס, השוטרים, נסוגו
מהמקום בגלל מטחי־האבנים.
בנסיבות אלה קשה להבין כיצד
העלתה על הדעת התביעה אפשרות־ההשוואה
בין ענישה ב־ 12 שנות־מאסר
לאדם שרצח את אשתו בסלון־דירתם,
בנוכחות ילדיהם, אחרי שנהג בה מיס־פר
פעמים באלימות, כך שרק עיוורונו
הועיל להקלה בעונשו.

אין לי גם הסבר כיצד רואה
התביעה כנקודת־מוצא לשיקול
הענישה את גזר-דינו של
מי שרדף אחרי מיידי־אבנים
בשכם, נכנם למאפיה, ירה
בתוכה ללא הסבר, וגרם למותה
של ילדה ופציעתה של אחותה.
גזר־הדין של 10 שנות מאסר ניתן
על־ידי, ועמיתי הצטרף אליה. בין היתר
כתבתי באותו גזר־דין :״במירווח המצוי
במהותה של עבירת ההריגה, בין גרימת
מוות שלא־בכוונה בגלל רשלנות בדרגה
גבוהה מחוסר־זהירות, לבין גרימת־מוות
כתוצאה ממעשה אלים שנעשה
בכוונה ובידיעה, או תוך כדי עצימת-
עיניים בדבר הסיכון שבו לחיי־אדם,
נמצא המעשה שעשה הנאשם מתקרב
במהותו למעשה של רצח״.
כך דינו של הנאשם שם, ואילו
המעשה שעשה הנאשם שלפנינו נמצא
— באותו תחום של הריגה — בצד
הקרוב לרשלנות על־פי סעיף 304
לחוק העונשין.
הנאשם נקלע עם משאיתו למצוקה.
אנשי־מישטרה ומג״ב ראו אותו, ולא
חשו לעזרתו. היום נאמר לנו שהנאשם
צריך היה לרוץ לקראתם ולבקש לסייע
לו, ואיש לא אמר מה תועיל אותה ריצה
— כאשר המצוקה נראית ממילא
לאנשי־המישטרה, ואיש לא הסביר
הכיצד יברח ויפקיר את חבריו במשאית,
או מרוע עליו לברוח בשעה שהאמין,
ובצדק האמין, שבירי באוויר
יוכל להציל את גופו ואת חבריו, ואת
רכוש־המשאית שהיה מופקד עליו.
סעיף 22 לחוק העונשין פוטר אדם
מאחריות פלילית לא רק בשעה שנחלץ,
על־פי התנאים הקבועים באותו
סעיף, להגנת גופו, אלא גם בשעה
שהוא עושה כן למנוע פגיעה בכבודו
או ברכוש שהופקד בידיו. על כן, ביציאת
הנאשם מהמשאית כדי לירות
באוויר במטרה להניס את מיידי־הא-
בנים, אינני רואה פגם, ואין לנו תרעומת
עליו בשל כך.

ולפיכך ענישתו צריכה להתמקד
בגין הרשלנות שגרמה
לכך שלא רק ירי באוויר היה
באותן נסיבות, אלא גם ירי
קטלני בגופו של ילד.
צר לנו על כך שילדים ונערים, ואף
מבוגרים נופלים קורבן במאבק, במיל־חמה,
שבין ישראל לערב. אני מודע
היטב לסיבלם של ההורים, צערם וכאבם
על מות בנם, בין אם הם מבני־ישראל
ובין אם הם מבני־ישמעאל.
אך בבוא העת לחרוץ דין — דין
אחד צריך להיות לנאשם, בין אם הוא
פגע ביהודי ובין אם פגע במוסלמי או
בבן דת אחרת.

עתה, בבואי לחרוץ את הדץ,
בנתני דעתי על הנסיבות שבהן
נמצא הנאשם, ועל כך, שלדעתי,
נסיבות אלו נגרמו על־ידי
ילדים ונערים, שבמקום להימצא
בימים טרופים תחת השגחת
הוריהם ומחנכיהם, עסקו
ביידוי־אבנים עד כדי סיכון והפגת
המישטרה מתחומם —
אינני סבור שדין הנאשם להיענש
בחומרה בגין ההריגה.
על כן אני דן את הנאשם
לשישה חודשי-מאסר, שאותם
יירצה בעבודות־שרות.
א. שטרוזמן, שופט

ר; ר־ט אומדים...מה הן אוסרות...מה הס <יוומר, ט...מה הן *ו 5מדות.״מה
ציון צפריר, העולם הזה

״גאל מוסיוזון:
ח״ם ס־־ ל ב:
אלי קולס:
,הנונתוח ! אני ..הכ-וסומ עד משומת ,,מה זה איש נגיר? ,
אכהן בכנ ס ת הבאה!״ בחקירת בלס -שסוותד זוותאיזהגילי ״
מה אומרים לאיש שנכשל במשימה חשובה ביותר
בקאריירה שלו!
בילבלתי העובוע ליושב״ראש חגדת־החוקה־חוק״ומיש־פס,
אלי קולס, אחרי שלא ובחר למקום ריאלי ברשימה
לכגסת הבאה מסיום המיפלגה הליברלית.
להפתעתי, מצאתי קולס אופסימי, בסוח בכושר־ההת־ארמות
שלו וניסיתו המויפולסיבי. עד תום השיחו:
הארוכה, לא הבנתי בדיוק על מה התבססה האופסימיות
שלו, אולם יש לי חשד שקולס -נבחר, או לא נבחר -יככב
בכנסת הבאה, ואף בתפקיד בכיר.

• ראשית, איד אתה מסביר את המיקום הנמון*
שלד בהצבעה(מס׳ ?)11
ההפרש ביני לבין המקום השישי ברשימה מסתכם בסך־הכל
ב* 15 קולות.

• כמה ליברלים בחרו?
בכל זאת 400 ,איש! עשיתי עבודת־שטח רצינית. הבעייה היתה
שעבדתי יותר מדי. כל מיני גורמים במיפלגה נבהלו, שמא אני
הולך על מקום ראשון או מקום שני. ידוע לי שבאו לחברים ואמרו
להם :״אתם רוצים בקולם במקום הראשון?״ כך נהגו חברים של
גירעון פת׳ ח תיכון, אריאל ויינשסיין. די שכיסהו לי 30 קולות,
כדי שלא אבחר. קיבלתי 188 קולות, לא 20 וכמה, כמו בני
שליטא.

״באותו החודש הניע שר־המיששרה חיים בר״לב
לביקור ביחידה. הוא ביקש להגיר את הצוות של תיק
בלס, לחץ את ידיהם במישרדו של גונן ורשם את
שמותיהם על פתק. מאותו רגע התחילו החוקרים לחוש

מיפלגות
• לא היית ער למה שקרה?
כשהגיעו השמועות, ביום ההצבעה, היה כבר מאוחר מדי. הגיעו
אלי כמה פתקים, אבל עד שהתחלתי להבין היתה השעה 5אחרי־הצהריים.

אמרת שעבדת יותר מדי בשטח לקראת ההצבעה.
היכן עבדת פחות מדי?
יש ח״כים היודעים ללכת לבר־מיצוות, לחתונות, להלוויות.
אני — לא רק שלא ללכתי די, אלא שלא הלכתי בכלל! גם לא
הופעתי די בתיקשורת. באיזשהו מקום התעייפתי. זה נורא מעייף,
כל המישחק הזה. התחלתי לשאול את עצמי :״למה אני צריך את

• כלומר: אינך עצוב לפרוש מהכנסת?
תקשיבי היטב: אינני בטוח כמה ליברלים יכהנו בכנסת הבאה,
כמו שאני חושב שקיימת סבירות גבוהה לכך שאני אכהן בכנסת
ה־.12

• איד?
את סומכת עלי? אז אל תשאלי אותי איך. קודם כל אני צריך
לנוח שבוע. אחר־כך נראה. עוד לא אמרתי את המילה האחרונה.
(דפ1ה ברק)
הכל פתוח!

הוא עשה את זה .״חסמבה״ מס׳ *0יצא לאור. הספר,
הנקרא ״חסמבה מול סוחרי הסמים המסוכנים״ ,מוקדיו
לשחקנית מונה זילברשסיין ולזמר זוהר ארגוב, שמתו
בעיקבות השימוש בסמים, ועלילת הספר היא מילחמת
חבורת חסמבה בסוחרי״הסמים.
שאלתי את ייגאל מוסינזון, שספריו ידועים כסיפרי*
הרפתקות, אם התגנב הפעם גם מסר חינוכי לספר, ומדוע.
מותם של השניים האלו, מונה זילברשטיין וזוהר ארגוב, מאוד
זיעזע אותי וגם הפחיד אותי. זה נכון שהפעם יש מסר חינוכי
ברור. הספר הוא מעין נוגדנים נגד סמים.

• איד נותנים נוגדנים?
פרשות מאוייטים!״ -זהו קלוע בכתבה שפורסמה ב״ידיעות
אחרונות׳ בסוף־השבוע, אודות חקירתו של דויד בלס.
מכיוון ששמו של השר בר*לב נברך בבר בפרשת בלס,
כשכתב לו מיבתב־תודה על הכספים שתרם למיפלגה,
בתוקף היותו אז מזב״ל המיפלגה, נראה הפירסום הנוכחי
צורם.
פניתי לבר-לב ושאלתי אותו אודות המידע שפורסם.
בר־לב נשמע מופתע וענה:
לא קראתי.

• איש לא היפנה לכך את תשומת-ליבן?-
לא. לא ידוע לי על הפירסום. היכן את אומרת שזה פורסם?

• ומה תגובתד על תוכן הדברים?
אלה שטויות!

• אין בכך שביב של מידע נכון?
השתגעת? מהיכן המציאו כאלה דברים? הדברים כתובים בשם
מישהו, או מיוחסים למישהו המדבר בעילוס־שם? אם הדברים
מצוטטים מפי מישהו — אעיין בכך ואטפל בעניין. אם לא —
אז ...כל־כך הרבה דברים לא נכונים מתפרסמים! מי יכול להתייחם
לכולם? יש לי דברים חשובים יותר, לעסוק בהם! (דפנה ברק)
סמים מפחידים אותם, ודרך הסיפור הם לומדים כמה זה נורא,
השימוש בסמים.

• אתה מאמין שזה יעזור? ל ד יקרא את הספר
שלד ובגלל זה לא ישתמש בסמים?
את יודעת מה, אם ילד אחד לא ישתמש בסמים בגלל הספר
שלי, גם כן טוב.

• קראתי את הספר וראיתי שכתבת שמות אמיתיים
של אנשים המתעסקים בענייני סמים, ד״ר
ירמיהו אביעד, והקצין מנו הכט. האם הם שמחו
לככב בספר הרפתקות?
לא שאלתי אותם.

• יש בספר גם רשימת מושגים למשתמשי הסם,
״באנג״ ,״צינגלה״ ,״פושר״ ,״דודה׳׳ .מאיפה איש
בגלך יודע את הסלנג הזה?
מה זה איש בגילי? 17 וחצי זה גיל? אני פשוט עשיתי מחקר
בעניין זה לפני שכתבתי את הספר. נפגשתי עם הרבה אנשים
שמטפלים בנושא. נדהמתי מהמיספרים שהם מסרו לי על
המשתמשים והסוחרים, וחשבתי שאני צריך לעשות מה שאני
(דניאלה שמי)
יכול. ולכתוב חססבה, זה מה שאני יכול.

יזז לז מז סססססססמ

ם אומו מר הן אומרות ...מה הם אומדים ...נזה ה! *וונזר 1ו...1הוו ה^

רמי ארמה:
..בית־בונו ה בן דחיות
מוקד עלייה דו ג ר !,,
עונת״הכדורגל הישראלית הסתיימה, ובראש הליגה
הלאומית צועדת האלופה, קבוצת הפועל תל״אביב.
באותה עת נפוצו ידיעות שאין נפרעים החובות הכבדים
של הקבוצה לשחקניה.
,,האריות״ (כפי שכונו) ,שהעפילו לאליפות, לא קיבלו
את כספם, כפי שסוכם בחוזים האישיים של כל אחד
מהם. היו בין השחקנים שהודיעו שאם תוך שבועיים לא
יקבלו את כל המגיע להם, הם ידרשו ויקחו בכוח את
כרטיסי־השחקן שלהם, כדי לעבור לקבוצה אחרת. רמי
ארמה, שחקן הקבוצה, הוא אחד הנפגעים.

• חייבים לך כסך?
סכום־כסף מכובד ביותר, ואני אחד מתוך רשימה ארוכה של
שחקני־הקבוצה שחייבים להם.

• יש כעם, מרירות?
בהחלט, מכיוון ששחקנים, שחתמו על חוזים, לקחו על עצמם
מחוייבויות, כמו תשלומים לדירה או קניית רכב. יש גם מיקרים
שזה פוגע בפרנסה היומיומית.
אני, אישית, ראיתי יומיים לפני גמר גביע־המדינה את השוער
המוצלח, יום־טוב סליאס, בוכה, מכיוון שהבנק לא איפשר לו
משיכת כספים, והוא עמד לפני קשיים בפרנסת מישפחתו. בסופו
של דבר הוא קיבל חלק קטן מהחוב מהנהלת הקבוצה.
אני שואל: האם לא היה עדיף להנהלה שהשוער שלה יתרכז
בבעיות המישחק, ולא בבעיות פרנסה?

• אתה ממורמר?

נורית ש1י:
מנורה:
,.אני עובדתאחו נדי ש הציבוו ישפוט
בי ת־ה ספו כמלצרית!״ צריכים להראות לו!״
בתקופה של משבר בקולנוע נכלל, ולא בדיוק ״ריצה
היסטרית״ לסרטים ישראליים, מקרינים בקולנוע ״לב״
בתל־אביב שלושה סרטים קצרים בכרטיס אחד. הסרטים
הם ״פרה אדומה״ של דני וקסמן ,״אחותו של הנריק״ של
רותי פרס ו״מודה אני״ של זוהרה רון.
מה פתאום סרטים קצרים, שאלתי את צורית שני,
נעלת בתי־הקולצוע ״לב״.
זה, כנראה, צורך שלי לעזור לסרט הישראלי. כשאני רואה
בימאים צעירים ומוכשרים תקועים עם הסרטים שלהם, אני
מרגישה צורך לעשות משהו.

לא בל תלמידי גתי״הספר בחטיבת׳־הביניים והתיכון
ינוחו ויבלו חודשיים תמימים. כל מי שהצליח למצוא
לעצמו עבודה -יעבוד לפחות במשך חלק מהחופשה.
ולא רק התלמידים. פגשתי גם מורות המחפשות, וגם
מוצאות, עבודה לתקופת״החופש. ברור שאף אחד מהן לא
הסכימה להתראיין בשמה, ובכל זאת העניין עצמו מעורר
שאלות. סיפרה לי מורה אחת:
אני עובדת בחופש הגדול, אבל בפירוש לא רק בחופש הגדול.

• מה כבר אפשר לעשות? בסרטים שופט הקהל.
אבל כדי שהקהל ישפוט, צריך מישהו להקרין את הסרטים
האלה.

• מה זאת אומרת?

• ודווקא סרטים קצרים?

אני עובדת עבודה נוספת במשד כל השנה.

•במה?
אם אני מוצאת תלמידים לשיעורי פרטיים, מה סוב. ואם לא,
אני מסתפקת במה שאני מוצאת. השנה עבדתי שישה חודשים
כמלצרית, שלוש פעמים בשבוע, משעה 6ועד חצות.

ז זה שטח נורא מוזנח. לא מעזים להקרין אותם, מלבד
בפסטיבלים, ואני חושבת שצריך להכניס למודעות שיש דבר כזה,
ושהוא יכול להיות טוב, ואפילו מצויץ.

• הסרטים מוקרנים בקולנוע שלד כבר יותר

חינוך

כדורגל
קולנוע משבוע. כמה כרטיסים נמכרו, בהשוואה לשבוע
שבו מוצג סרט־עלילה זר?

עדיין לא הגעתי לחרפת־רעב, אבל זה לא כל־כך ורוד, כי זה
מקור־הפרנסה היחידי שלי. האם יש אדם נורמלי שלא יכעס על
אי־קבלת משכורתו, שלמענה הזיע רבות? זה לא כסף ששדדנו או
שגנבנו, ולכן אני מרגיש מקופח.

כל זה מפני שאחרי 10 שנוודזתק בהוראה, המשכורת שלי היא
900 שקל. מאחר ואני רווקה, והוריי גרים בעיר אחרת, אני צריכה
לשמר דירה, ובשאר המשכורת פשוט אי־אפשר להתקיים.

זה לגמרי לא חשוב. מלכתחילה ידעתי שאץ לי כאן הצלחה
מיסחרית, חה לא איכפת לו. לא תמיד צריך לחשוב רק על רווחים.

• אתה עושה משהו בנדון, או שאתה מחכה
לביאת המשיח?

• מותר לכם לעמיד בעבודות נוססות במשך
השנה?

• אז איך תחליטי מתי להוריד את הסרטים ולשים
במקומם משהו אחר?

בזמן האחרון אני, ועוד שחקנים, מגיעים כמעט יום־יום לבית
בתר(מקום מושבה של קבוצת הפועל תל־אביב) כדי להסדיר את
קבלת החובות, ותמיד נשמעת התשובה: אין לנו עכשיו כסף,
וכשיהיה תקבל. בית־בתר הפך למוקד עלייה־לרגל עבורנו. לי
כבר,אין כוח לעלות לשם, ואני מעדיף את חוף־הים.
אם בסופו של דבר אני אווכח שאץ מוצא, איאלץ לפנות לביר ־
המישפט. עכשיו אני נוסע לפוש בחו׳ל, אבל כשאחזור, אחרי
נופש טוב כפי שאני מתכנן, ודאי שאזדקק לכסף.

• בכל זאת אתה נשמע לי די רגוע.
נכון, כי אני מאמין שבסופו של דבר אקבל את כספי. זו עונה
שישית שלי בבוגרים בקבוצת הפועל תל־אביב, ואף פעם לא היו
חייבים כסף לשחקנים. אני בטוח שההנהלה תמצא פיתרון לבעייה.
אץ זה מתקבל על הדעת שהיא תאפשר לקבוצה להתפרק, זה יקרה
(שח־ רכטסן)
רק אם המיפלגה תתמוטט.

• וכל זה למה?

לא, אסור לנו.

אני אמשוך את ההקרנה הזאת כמה שיותר.

• אז איך לא פחדת שמישהו יראה אותך במים־
עדה שבה את עובדת כמלצרית?

• את תאה עתיד לסרט הישראלי הקצר, כלומר
עתיד מיסחת?

אני לא מפחדת, כי אני לא יחידה בעניץ. אני מכירה מורות
רבות העובדות בערבים במלצריות, ואני מכירה גם כאלה שהן
עוזרוודבית אחרי־הצהריים.

לא צריך להיסחף.

• ולסרט הישראלי בכל א
אם הקולנוע הישראלי ישנה כיוץ — יש לו עתיד. צריו
להפסיק ללכת על קו״פרודוקציות בומבסטיות, ולהישאר בגבולות
היצירה הישראלית. ואם אפשר — בפחות יומרות אומנותיות.

• אם המצב כל־־פך רע, למה אתן לא עוזבות את
המיקצוע?
הכי קשה לרווקות, ואני מניחה שהן כל הזמן מקוות שהן
יתחתנו בקרוב, ואז בתור משכורת שניה זה כבר בסדר, ואחר־כן*
באים הילדים, ולהיות אם־מורה זה מאוד נוח. יש לי הרגשה שמי
שקובע את המשכורות במישרד־החינוך לוקח את זה בחשמן. אבל
(דניאלה שסי)
עד החתונה אנחנו קורעות את ה...

• האם את מתכוונת שיעשו יותר סיפותם ופחות
אמנות?
| בריוק לזה אני מתכוונת. תנו לנו סרטים בלי מסרים גדולים
(דניאלה שם י)
( לעולם, ותראו שהקולנוע הישראלי ימריא.

נונסי־נכסים:
מאת •גאלל בי ב
ניגוד עניינים

הרייכמנים חתמו

חווה לבו״ח
עיר״ח רושלי
קבועים, שיבטיחו לרייכמנים החזר
ההלוואה והריבית, בתוספת רווח נאה.
הם קיבלו גם אישור מטעם מישרד־האוצר
כי יוכלו להוציא מכאן את
השקעתם־הלוואתם, בתוספת הרווחים,
מבלי לשלם 1556 מס בעת קניית הדד
לארים, כפי שהחוק מחייב.
הרייכמנים יקימו חברה שתטפל
בבנייה ובהסדרים הפיננסיים. מטעמם
יהיה אחראי לפרוייקט נחום ורד,
אחיו של עורן־הדין יחזקאל ורד.
בית־העירייה החדש יקום ברחוב
יפו, מאחרי כיכר־העירייה של היום,
ויהיה בשטח של 45 אלף מ״ר. ירוכזו בו
כל מחלקות העירייה המפוזרות כיום.
עיסקה דומה נעשתה בזמנו בץ
עיריית תל־אביב וחברת חלפסון־קלור־מאיר,
שהיא בעלת בית עיריית תל־אביב,
הבוכה מרות על דמי-השכירות
הגבוהים שהיא משלמת תמורת הבניץ.
כאשר תושבי ירושלים יצטרכו לשלם
את דמי־השכירות לרייכמנים, לא יהיה
כבר טדי קולק ראש־העירייה.
השאלה היא אם העירייה צריכה
בניין כזה, בעיקר כאשר יש סיכוי סביר
שבמיסגרת הסדר־שלום יוצאו התושבים
הערביים מתחום פעילותה.
פרוייקט נוסף, שאותו בודקים הריי־כמנים
בישראל, הוא השתתפות ב־מיכרז
מרם שלום בתל־אביב, יחד עם
מישפחת אדגאר ברונסמן מקנדה.
סיכויי ההשתתפות כאן מעטים.
הרייכמנים חייבים תודה מיוחדת
לישראל. לפני 12 שנה שוכנעו להקים
בישראל פרוייקט גדול, ושיריינו 100
מיליון דולר לשם־כך. הפרוייקט נכשל,
ובידיהם נשארו הכספים שגייסו, ללא

בשבוע שעבר הגיעו ארצה בני
מישפחת רייכמן, עתירי-הנכסים, מקנדה,
וחתמו על חוזה עם עיריית
ירושלים על הקמת בית־העירייה החדש.
הם השתתפו בטכס הנחת אבך
הפינה לבית העירייה( .הטכס, אגב,
נערו יום לאחר שמעריב פירסם ראיון
עימם בקנדה, שבו הצהירו כי לא יעשו
כל עסק בישראל).
העיסקה היא עיסקת־מימון פשוטה.

אלברט־דב ואדוארד רייכמן

משקיע רייבמן
השקעה של 50 מיליון דולר
ילוו 50 מיליון דולר, שבהם יבנו את
בית־העירייה. עיריית־ירושלים התחייבה
לשכור את הבניץ בדמי־שכירות

״קריסטל״ ,החוק ואווי עמית
חברת קריסטל אינה מקיימת מזה
שנים צווי־הריסה של בית־המישפט,
וראש־עיריית רמת־גו, אורי עמית,
אינו עושה דבר לאכוף את הצווים.
קריסטל היא חברה למכירת מכונות-
כביסה ועוד מוצרי־חשמל, והיא אף
הנפיקה מניות לציבור.
מיבנה החברה נמצא ברחוב החילזון

חילזון 12 ברמת״גן. לאחר שהצו נמסר,
התברר כי ממשיכים בעבודות, ולכן
הוגש נגרם ב־ 6בינואר 1983 כתב־1
אישום. הוצא צו־הריסה, והוטל קנס על<
החברה ומנהלה בסך 375 אלף שקל.
בעיקבות הצו אירעו דברים רבים:
קריסטל הלכה לבורסה, מכרה מחצית
ממניותיה לקונצרן כלל, ולאחר־מכן
רכשה אותן חזרה, אבל את צו־ההריסה
לא קיימה. היא פשוט התעלמה ממנו
והמשיכה בבנייה לא־חוקית. ביום 7
בספטמבר 1987 הוציאה עיריית רמת־גן
צו־הפסקה מינהלי נגד החברה על
עבודות־בנייה לא־חוקיות. הצו לא
הביא ליותר תוצאות מאשר צו בית-
המישפט, שניתן חמש שנים קודם לכן.
בתצהיר שהוגש על-ידי מחלקתהפיקוח
של עיריית רמת־גן מצויץ כי
לאחר כל צווי ההפסקה וההריסה, הרסה

ראש^ירייה קדלק

דמי־שכיחת
מטרה. הם השקיעו את הכסף בניו־יורק,
הקימו בה חברה בשם אולימפיה אנר
יורק, שהתחילה לפתח נרל׳ן. הם
הציעו ל מק הפועלים (שהיה אז ברא נחום סריידקס ואוריאל להב.
והנה, כאשר מינה בית־המישפט מפרק
שות המנוח יעקב לוינסון) להשתתף
זמני למיפעל אווז־הכסף, לפני כמה
עימם בחברה, ולוינסון, סירב בנימוק כי
שבועות, הוא מינה את אוריאל להב,
אין זה מיעודו של הבנק לפתח את ניו־רואודהחשבון
של המיפעל המתחרה.
יורק.
הוא צדק והם צדקו. היום החברה ׳ להב קבע מיד, כיועצו המישפטי המנהל
את המיפעל שנתפס, את עורך־הדין
שלהם היא אחת הגדולות באמריקה.
איתמר רוטמן. רוטמן הוא גם כו־נס־הנכסים
של חברת־התערובת 111־
דאל, שהיתה של בני ייגאל הורו
בו!ל
המווה
הוא בעל
הדיוור

לא רבים שמיס לב כי התפקיד
המכריע בקביעת המועמדים ל מסוק
במיפלגות השונות, היה בידי
ראשי־הרשימות. לדעת מומחים,
הסיבה להתגברות השפעתם היא
העובדה שהפכו לגייסי-התרימות
העיקריים של מיפלגותיהם. שי ׳ 0
עין פרס אינו רק ראש הרשימה,
אלא גם גובה הכספים העיקרי
שלה, יצחק שסיד, בסיוע אהוד
אולמרט, הוא המתרים העיקרי
לחרות. אם אולמרס או גנימיו
נוגניהו ייכנסו לשביעיה הראשונה,
יהיה זה בעיקר בזכות המיל יונים
שהם מביאים למערכת הבחירות.
גם אהרון אגו-חצירא
הוא מתרים רעיני ביותר.
החברה חלקית קטע קטן מן הבנייה
הלא־חוקית, ולכן הוצא שוב צו־הריסה,
שאף הוא לא קויים.
מנהל קריסטל, אלחנן פרידמן, אמר
בתגובה כי לא נבנה שום מיבנה קבוע,
וכל הבנייה היא זמנית וניתנת להעברה
ממקום למקום. הוא מנהל משא־ומתן
עם העירייה על הריסת כל המיבנים
והקמת בניין חדש במקום, שישמש את
קריסטל וגם יושכר לאחרים.
ראש עיריית רמת־גן היה עסוק
מאוד באחרונה, בניסיון להיכנס למקום
ריאלי לכנסת, ולאחר שנכשל הוא
טרוד באירגון מרד של ראשי־סניפים
במיפלגת־העבודה נגד המרכז בגלל
תוצאות ההצבעה. אולי יקדיש קצת זמן
לאכיפת החוק בעירו?

ראש־עירייה עמית
״׳ 11 אוכף צווי־הריסה
12 ברמת־גן. ב־ 14 בינואר 1982 ציווה
בית־מישפט־השלום ברמת־גן על חברת
נכסי קריסטל ומנהלה, אלחנן
ם רידמן, להפסיק את כל עבודות־הבנייה
המתנהלות ללא רישיון ברחוב

—י 1 8

מי שעוקב אחרי מינוי המפרקים
וכונסי־הנכסים על־ידי בית־המישפט,
יחשוב שאין יותר מ־ 10 עורכי־דין
ורואי־חשבון בישראל. אחרת, מדוע
נקבע תמיד. אחד ממיספר מצומצם
ומובחר של עורכי־דין ורואי־וושבון
לשמש בתפקיד המכנינדמאוד של
מפרק או כונם־נכסים? האם אץ לפני
השופטים רשימת עורכי-הדין ורואי־החשבון,
המונה מאות רבות של כשרים
לתפקיד?
הנה, למשל, המתרחש בתחום ייצור
כבד־אווז בישראל. עד לפני חצי שנה
היו בישראל שלושה מיפעלים ששלטו
בשוק: פרוגרס בפתח־תיקווה, אווז־הכסף
בבנימינה והוד־אוח בדרום.
רואי־החשבץ של פרוגרס הם מישרד

מיבני חברת ״קריסטל״ ברמת־גן
לא מבצעים צזוי־הריסה

ביץ.

גורדאל ביקשה למנות מפרק זמני
לאזח הכסף על חוב לא״נפרע של 208
אלף שקל. מ׳ שמנהל בפועל את אזוז
הכסף עבור עורך־הדין רוסמן הוא
דויד גרוסר, בנו של ח׳כ ססח

גרוסר.

אחיו של דויד גרופר, מרון, הוא
סמנכ״ל־למימון במק החקלאות.
לפני חודש ביקש בנק־החקלאות
למנות כונס־נכסים למיפעל אווז
הדרום על חובות של 18 מיליון שקל.
הבנק שבו עובד גרופר — הציע את
עורך־הדין רוטמן לתפקיד, ובית־המישפט
בבאר־שבע אישר זאת.
עתה קיים המצב הבא: עורו־הדץ
רוטמן הוא כונס־נכסים של מיפעל אווז
הדרום, יועץ מישפטי ומנהל־בפועל
של אווז הכסף, כאשר המפרק של אווז
הכסף הוא רואה־החשבון של המיפעל
השלישי, פרוגרס, הפועל כשורה.
אגב: מיפעל אווז הכסף ממשיך לעבוד, ולפי הדו״ח שהגיש המפרק
הזמני לבית־המישפט לפני חודש ה־מיפעל
ריווחי ביותר, והצטברו בקופתו
מזומנים של קרוב לחצי מיליון
שקל. למרות זאת אין הוא פונה לבית־המישפט
בבקשה להפסקת הפירוק
המיותר.

המי 1הד
הרוויח
75 אלף

בית־המישפט־העליון קיבל בצעד
נדיר את בקשת מינהל־מקרקעי־ישראל
לערער על החלטת בית־המישפט
המחוד בבאר־שבע, בעניין
תביעת המינהל ממלון בלו סק״ קרוא! |
באילת לפנות את השטח שבו הוא
שוכן. אחרי שאושר העירעור התערב ;
בית־המישפט העליון במימצאים העובדתיים
והמישפטיים של בית־המישפט
המחוזי — דבר יוצא־דופן ביותר. לא
די בכך שהתקבלה דעתה של נציגת ;
מינהל־מקרקעי־ישראל, עורכת־הדין
ריבקה פלדמן, אלא שגם נפסקו
למינהל הוצאות מישפטיות בסך 75
אלף ש״ח. אין ספק כי עורכת־הדין!
פלדמן הצדיקה את המשכורת.

תת־אלוף
מ 1המסר הגדול
נחוג 4יום־הולדתו ה־ 80 של
ג׳יימס סטיוארט, מבכירי שחקני־הקולנוע
האמריקאיים (החנות מעבר
לפינה, חלון אחורי, האיש שירה
בליברט ואלאנס) .סטיוארט, בנו של
בעל חנות לכלי־ברזל, למד תחילה
אדריכלות, אך עד מהרה נשבה ב־קיסמה
של הבימה, שעליה החל דרכו
כקוסם וכאקורדיוניסט. בימי מילחמת־העולם
שרת סטיוארט כטייר קרבי
בחזית אירופה, שרות שהביא לו,
לבסוף, את דרגת הגנרל (תת־אלוף)
במילואים. כיום מתמסר סטיוארט, אב
לזוג תאומות, לשלושה תחביבים: דייג,
צייד ומסעות ברחבי תבל.

סקופרית מול תובע בריטי
נפטרה 4בתל־אביב, בגיל ,73

לאה פריד, אחת העיתונאיות העבריות
הראשונות. פריד, יוצאת רוסיה
ואשתו של מי שהיה, לימים, ראש ענף
מישטר ומישמעת בצדדל, החלה את
דרכה בעיתונות ביומון התנועה הרביזיוניסטית
של שנות ה־ ,30 המשקיף,
המשיכה ככתבת הארצישראלית של היומון
הלונדוני דיילי אכספרס (שבו
עמד העורך על כך שתאנגלז את שמה
ללי פרנסים) ואחרי מילחמת־העולם,
שבה התנדבה לחיל־הנשים בצבא הבריטי,
הגיעה למעריב, שבו שימשה
כעורכת המהדורות האיזוריות. אחד
הסקופים הגדולים של פריד: בהיותה
בת 23 בלבד הצליחה לדובב את התובע
הצבאי הבריטי במישפטו של שלמה בן־
יוסף, שהואשם בתקיפת אוטובוס ערבי
בקירבת ראש־פינה, ולגלות שהתובע
עומד לדרוש עונש־מוות לבן־יוסף
(שאכן נתלה. בסופו של דבר, בכלא

עכו)•

ארכיבר
בץ הביוגראפיות

נפטר 4בשטוקהולם, בעת ביקור
אישי, מהתקף־לב, בגיל ,85ד״ר
אלכם ביין, מחשובי ההיסטוריונים
של התנועה הציונית. ביין, שנודע במיוחד
בביוגראפיה שלו על תיאודור
הרצל, היה יליד גרמניה, שבה עבד
משך שנים מיספר, בטרם עלותו ארצה,
בארכיון הממשלתי המרכזי בפוטסדאם
שבקירבת ברלין. בארץ התרכז בפיתוח
הארכיון הציוני בירושלים וארכיון המדינה
ו״גינזך המדינה״) ,שבראשם
עמד משך עשרות שנים, מה שלא מנע
מביץ, אב לשני בנים* ,מלפרסם ספרים
רבים, וביניהם מיספר ביוגראפיות של
אישים ציוניים כפרנץ אופנהיימר,
מאבות ההתיישבות בארץ, אריה לייב
מוצקין, מראשי התנועה הציונית של
ראשית המאה וארתור רופין, מנווט
החקלאות הארצישראלית בראשיתה.
המוסיקאי שהגיע לפרלמגט
הועברו 4עצמותיו של בלה

בארטוק, מגדולי המלחינים של העת
החדשה, מבית הקברות בניו־יורק, שבו
נקבר לפני 43 שנה, לאחוזת־הקבר ה־מישפחתית
בבודפסט, בירת ארץ הולדתו,
הונגריה. בארטוק, פסנתרן ומלחין
מגיל , 10 שבראשית דרכו התרכז
במוסיקה עממית (הונגרית, סלו•
באקית, רומנית וגם ערבית) ,גלה
במילחמת־העולם השנייה מארצו לאר־צות־הברית,
שבה נפטר בגיל ,64
שבועות מיספר אחרי שנבחר לפרלמנט
ההונגרי החופשי הראשון, של שנת
.1945
* שהבכור בהם, יוחנן, ביום ראש
ששלחת ישראל לארם, הוא אחר 0־
ראשול שחת-הח 1ץ, בשסנרתו שימש
בתיבלול תפקידים,בין השאר בקונסול
בהלסינקי, אוסלו וראר אל־סלאם;
ביועץ בוושי1נ0ון ובשנריר בנשיקה.
העולם הזה 2652

מגר שי ם לקוגו\״ 0
ב שיטת ״בנה ביתך״

ב״עיד הווילות״
רא שורלציוו
הצטרף למאות המגשימים את חלומם בעיר הווילות.
נוכח הדרישה למגרשים מצד הציבור, החליטה הנהלת חברת
רובינשטין לשחרר למכירה מספר נוסף של מגרשים, בשטח של
250מ״ר ויותר, המיועדים לבניית קוטג׳ חלומותיך בשיטת בנה ביתך.
אדמה פרטית (טאבו) פיתוח סביבתי מלא
תוצאות תחרות האדריכלים יועמדו לרשותך.
מספר המגרשים — מצומצם.
הקדם את הקנייה ותוכל לבחור במגרש הרצוי לך.

^ 1״ 1ג £י1־ 113ג א 1

ס ז רי וגז

£ 5 0 5 1 5 5צ ס1׳11־ 5

£5ח 6ג<ט 101:60511/6 £ 0 9 1 1 5 5 - 1 3 0 9 0 3 9 6 00111:565 £01 0 1 :6 1 9 0 5 £
)3 £61:1:131:7 5 £ 0 <17ח 13 1 00111:565 £01: 5 1 9 5 5011001 9ס 0ק ^ 1 5 0 5
<3 0 0 1 1 /6 1 :5 1£ 1 6 5 .ת 0 0 1 1 6 9 6 5 3ת :3 1 1 3נ 0 5 £ג 7ס !
3 1 1 £ 0 9 1 1 3 1 1 - 1 3 0 9 0 3 9 6 0 0 0 1 :5 6 5 , £61:05 0£תסת 3 £ 1 0ם: 1נ £ 0ח 1
1 :0 £ 6 5 5 1 0 0 3 1נן 1 3 £ 1 0 0 3 0 )1ט ם : 1נ 3 £מז / 1 5 3 5 , 0 0 1 1 /6 1 :5 1 £ 7י
0 1 £ 1 6 5 31:6 3 1 1 3 1 1 3 5 1 6 £ 1 0 0ט :£נ 0ק ק 0 5155 01611130ג
?1:0 9 1 :3 0 0 6 5 011:601:01:

2 0 0 1 , ^1151:1:3113.

הווי
המ שי ח
בגוו ה־ א בי בי ם

חיזוק הנפש !בריאות
הגוף עד־ידי המשיח
האוניברסלי הקוסמי
בנווה־אביבים.

המודעות המוזרות זעקו מקירות
הרחוב הראשי של רמת־השרון ויתר
שכונות־היוקרה של צפון תל־אביב. הן
בישרו לציבור כי ביום הראשון, ה־19

חייכם, ילדיי. האם אתה נמצא בהתפתחות
של זרם־החיים הניצחי? האם אתה
מכיר את ילדיי? באתי אליכם בנצרת
היפה, דיברתי על אהבה וחיים״.״
הקול המשיך להסביר כי ריפויו של
הגוף בלבד אינו פיתרון לבעיות־ברי־אות,
שכן כל מחלה מקורה באנרגיה
שלילית הבאה מדללי־הנפש. ורק אלוהים,
ישוע הגדול, בפארו ובכוחו, יכול
לבטל את צללי־הנפש.
כדי שלא לפגוע במיקצוע הרפואה,
סיפר הקול כי יש רופאים טובים רבים
על פני כדור־הארץ, אבל כל מה שהם
יכולים לעשות הוא לדחוק בחזרה את
האנרגיה השלילית מהגוף אל הנפש.
אלא שלאחר זמן קצר שוב מתפרצת
האנרגיה הזאת וגורמת למחלות.

חמשת הזוכים פחידודחזכרון בהגרלה שנערכה במערכת השלם הזה בין הפותרים נכונה את
חידון־הזכרון 20ם׳ י 1ת .1עלו בגורל חמשת הפותרים הבאים,
:־הזמנה לארוחת־ערב זוגית במיסעדת־היוקרה הסינית ברחז הזהב
נשלחה לכל אחד מהם, בדואר רשום, לביתם:
.1דני גספר, באר־שבע; .2קלרה מלמד, גבעתיים; .3דרור
נוסין, ירושלים; .4דליה קרמר, חיפה .5 :חנן שיפטן, הוד־השרון.

ומניעת א״דסבשקם:
ה שתמ שבב תו ל ה.

ומניעת!ניתוח בטלנו:
במכשיר .6116*110111
אנו מספקים גם:
* שידות לגילוי האזנות
* מכשירים להקלטת שיחות
* מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע״בו
ת״א, שלום עליכם ,18 טל׳ 286444
טרמפ לחייל
ארועשלזוג הזהב

בבר 8ו ז

המיסגש בנווה־אביבים

.אלוהים מניע לכל תא בגופכם...״

בת מצווה? ברית מילהל יום הולדתל
אורח חשוב מחדל?
בחוז הזהב, המסעדה הסינית היוקרתית,
מגישה לאחרונה שירות חדש ללקוחותיה.
במסעדה ניתן לערוך אירועים לעד 60 איש,
באמרה אקסקלוסיבית ומעודנת.
הצוות המיומן של המסעדה

יתחם מנסיונו העשיר ייעוץ

לגבי התפריט, הקישוטים וההפתעות.
_ הכל, כדי להעניק לאירוע מגע מלוטש,
׳ מקורי ומהודר כיאה לקהל הלקוחות
של ברווז הזהב.
לפרטים נא להתקשר 491873
) ד׳— בשעות5.00ו־.00 וו 19.00-24.00,

0110) :א 0010£

״שגריר״
משר!יעה
ומתרחבת חברת שגריר, החברה הגדולה בארץ לשירותי־דרך,
גרירה ורכב חילופי, שהגדילה את חוג מנוייה במהלך
השנה האחרונה מ־ 70 אלף ל־ 200 אלף, משקיעה כמיליון
דולר בת שתית מערך־השירות שלה ומעריכה כי בסוף
השנה י ע מוד מספר מנוייה על 270 אלף.
שמואל גורבן, מנכ״ל שגריר, מוסר גם כי בשנה האחרונה
נרכ שו 16 ניידות־ שירות חדשות ועשר משאיות־גרר,
מהמ שוכללות בסוגן, ובימים אלה גם מתבצעת
הרחבת מערך־המיחשוב של שגריר. ובהקשר לכך מסביר
סמנכ״ל שנ חר, עופר ליאור, כי החלפת המחשב הקיים
במחשב חדש תאפ שר לשגריר לקלוט התרחבות נוספת
במספר המנויים ואף תיי ע ל את מערך־השירות הקיים.
מן הראוי ל צי ץ כי שגריר חידשה לאחרונה את הס־במיה,
ל מ תן שירותי־דרך, בין השאר, לציי־הרכב של
כלל, מ ר, הרץ, באררט ,׳ורופקאר, רשות־הדואר וכן
לרכבם הפרטי של אלפי עובדי תדיראן. התע שייה
הצבאית, הסוכנות היהודית ומק־י ש ראל.
כמו כן הואררי גם ההסכמים, המאפשרים למבוטחים
מנוי לשירותי־דרך, גרירה ורכב חילופי, עם חברות־הבי־טוח
הסנה, חתם. שמיר, צור, בירתו! ,הפניקס, הדר,
ס ל בי. המגר. ציון ופחדנ של־ אמ ריק.

ביוני, תהיה התגלות, המועברת בשידור
ישיר סביב העולם של המשיח הקוסמי
האוניברסלי.

דיווחה אילנה אלון.:

סקרנות משכה אותי לקחת אחת
המודעות הללו, שהודפסו בכחול עמוק
על נייר לבן, ולבקר בהתגלות. המשיח
הקוסמי האוניברסלי לא שכח לציין
בתחתית המודעה כי אל מקום האירוע,
ברחוב פסטרנק ברמת־אביב, אפשר
להגיע בשיבעה קווי־אוטובוסים שונים,
שמיספריהם צויינו במודעה.
ביום הראשון, בשעה 12 בצהריים,
הגיע צוות השלם הזה למקום ההתוועדות,
בקומה השביעית של בניין רב־קומות
בנווודאביבים. ליד המעלית
הודבק פתק שחזר על כל המידע שהיה
כלול במודעה הראשונה, תוך ציון מיס-
פר הדירה שבה התקיים האירוע.
דלת הדירה היתה סגורה, אבל מודעה
צמודה הכריזה באנגלית כי זהו
מקום ה״מיפגש״ .צילצול בדלת הזעיק
צעירה רחבת־גוף, שהכניסה אותנו לסלון
ישראלי רגיל, שבו ישבו כאותה עת
16 אנשים בפוזות שונות של התרגעות
10 .היו נשים ורק שישה גברים. על
שולחן היתה צלחת, ובה שטרות־כסף
ופינקס־קבלות לידה.
בחורה צעירה ונאה, לבושה סרבל
ורוד, היתה שקועה בטראנס היפנוטי.
היא עצמה את עיניה והחזיקה את שתי
כפות ידיה פתוחות על ברכיה. צעירה
שחרחורת אחרת החזיקה בחיקה רפד־פת־נייר
ועט, דבר שהחשיד אותה כעיתונאית.
אשה בשנות ה־ 30 המאוחרות,
יחפה ולבושה בחצאית־משי חומה ו־חולצת־משי
בהירה, נראתה כמתפללת.
עיניה היו עצומות, והיא הקשיבה ברוב־קשב
לקול של בחורה צעירה, שנבע
מרמקול שהיה תלוי על הקיר.
הצללים של הנפש. הקול, שדיבר
אנגלית, גיבב מילים :״הכל הוא חיי
אלוהים. אלוהים הוא החיים, הוא גורם
לנפשכם, ולכל תא בגופכם שאליו הוא
מגיע, הרגשה של חופש ואהבה אינסופית.
מי שקושר את עצמו לדברים חיצוניים
אינו חופשי, ואינו חי בזרם של
ההתקדמות. חישבו על כד ובחנו את

ברקע של הקול באנגלית נשמע מפעם
לפעם קול אשה שדיברה גרמנית.
היה ברור כי הקול המונוטוני של הצעירה
האמריקאית רק תירגם מגרמנית.
מנוי אוניברסלי. למרות שכמה
מהאנשים בדירה נראו מוקסמים מהעני

ההזמנה למיפגש
.׳שזע הנחל יכול לבטל...״
יין, החזרה על גיבוב המילים המיסיונרי
שיעממה אותנו מאוד, והחלטנו לוותר
על יתרת ההרצאה ולצאת באמצע.
כאשר קמנו על רגלינו, התרומם גם
גבר בגיל־העמידה ומיהר בעיקבותינו
אל המעלית.
הוא השמיע אנחודרווחה.
האשה הבלונדית, לבושת־המשי,
מיהרה גם היא והודיעה :״איננו רוצים
בפירסום.״ אלא שהדבר לא היה משכנע,
נוכח מאות המודעות הנחלות
שניתלו בחוצות העיר ושהזמינו קהל
לאירוע.
אפשר היה להישבע כי רוב האנשים
שהיו אצל המשיח האוניברסלי היו
באירועים קודמים, של גורו הודי זה או
אחר וכתות מיסטיות שונות שבאופנה.
העולם הזה 2652

עצות
חינם

בופה
?11*0
במוצאי־השבת לקח הנעל את שני הילדים
לתערוכת 40 שנות המדינה. הילדים שמחו לנסוע
עם אבא שלהם. הבעל שמח לבלות כמה שעות עם
הילדים ואני שמחתי להישאר קצת לבד. אחרי
שיצאו מהבית טילפנו כמה חברים וזה נשמע
בערר כל:
איפה אהרון?
הלר עם הילדים לתערוכה.
מה? הוא השתגע?
למה?
שמעתי שזה נורא.
ועוד אחר:
הלו. איפה הבעל?
הלו לתערוכה.
40 שנות מדינה?

אין לו משהו יותר סוב לעשות?
למה?
כי כולם אומרים שזה חנטריש.
את לא היית?
מה, אני משוגעת? .
ועוד אחד•.
הלו. איפה המישפחה שלר?
הלכה לתערוכה.
לתערוכה?
כן. לתערוכה.
למה? הם חולים או משהו?
למה חולים?
חדשות במחתרת
כבר שבועיים שאני כמעט לא יודעת מה קורה
בארץ. אמנם עיתונים אני עדיין קוראת, אבל
העיתונים לא יכולים לעמוד בקצב האירועים של
הארץ הזאת ולכן הרדיו והטלוויזיה הם ה״מעדכן
הלאומי״.
כל ערב, בדיוק בחמישה לתשע, כמו סוס
שיודע את דרכו לאבוס, אני קמה משולחני ורצה
אל החדר שבו שוכנת אחר כבוד הטלוויזיה.
כדרר, מהר־מהר אני אוספת לי מאפרה, סיגריות,
גפרורים והופ, מתיישבת מול המסך, כדי לראות
מולי את אירועי היום.
ומה אני רואה? שתי קבוצות של אנשים זרים,
לבושים במיכנסיים קצרים, רצים אחרי כדור.
״מה, אין חדשות?״ אני צועקת לעבר בן־זוגי.
״היו בשמונה וחצי, כי עכשיו יש כדורגל ׳,עונה
;לי האיש ובידו מסמן לי שלא להפריע, ולצאת
מהחדר.
״למה לא מודיעים שהחדשות בשמונה וחצי?״.
אני מעיזה ומוסיפה שאלה .״כי כל הנורמלים
בעולם כבר יודעים את זה,״ עונה לי הבן־אדם.

כי זה נורא ואיום וביזבוז כסף וכוח.
היית?
אני צריך ללכת, כשכולם ־אומרים שזה קשקוש?
אחר־כף
חזרו הבעל והילדים מהתערוכה. הם
אמרו שהיו שם אלפי אנשים וכאלה שאין להם
חברים כנראה) והיו כמה דברים מעניינים מאוד

ובביתן של החקלאות הס התחברו לאלפקה
וללאמה (חיות כאלה) ,וגם הצטלמו לעיתון,
כשהם לוחצים את ידיהם של רונלד רגן והמלר
חוסיין ועכשיו יש להם פוסטר כזה בחדר.
לא סיפרתי להם על שיחות־הטלפון, כדי שלא
ידעו שהם היו במקום איום ונורא וחנטריש.
עד היום הם לא יודעים.

לאכול(ג בעיניים)
שלושה סיפרי־בישול מוצלחים במיוחד ראו
אור לקראת שבוע־הספר ואני משוכנעת ששלושתם
יהיו להיטים זמן רב מעבר לשבוע זה.
הספר הראשון הוא קישוטי סזון בהוצאת
סירקיס — מחיר 26ש״ח.
לפני כמה חודשים נכנסתי לסטימצק׳ וראיתי
שם ספר משגע על קישוטי־מזון בהוצאה אנגלית.
לא יכולתי להתאפק והשארתי בחנות 39 שקלים
עבור הספר.
גם רותי קינן, מהוצאת סירקיס. ראתה כנראה
את הספר הזה, והציעה לקנות את הזכויות
ולהוציאו בתרגום עברי. בדיוק באותה המתכונת,
אבל בלי השרימפס והחזיר. ספר יפהפה, רעיונות
קישוט מקסימים והוראות ברורות.

הספר השני, גם הוא בהוצאת סירקיס, הוא
הטיטבח הספרדי של אם׳ החסיה, מאת עופרה
.בורלא־אדר. בתחילת המאה הגיעה מרוסיה
לישראל נערה צעירה ופגשה בירושלים את
הסופר יהודה בורלא. האשכנזיה והספרדי נישאו
.ומנישואין אלה נוצר מיטבח מיוחד במינו.

כדי שטעם המיטבח לא יישכח ישבו עופרה
בורלא־אדר ואחותה צרויה והעלו על הכתב את
כלהסטעמים הזכורים להן מבית_אמא, ותוך כדי
בישול גם־־ נזכרו בקיטעי נוסטלגיה, שאותם
שיבצה עופרה בחן ובהומור בין המתכונים.
רוצים מתכון? כדאי לכם. טעמתי את זה.
קוראים לעוגיות, גרייבס׳.

המיצרכים:

חבילה ( 200 גרם) מרגרינה רכה עם חלב. חצי
כוס אבקת־סוכר. קורט מלח. כף או שתי כפות
מים. כפית תמצית וניל או שתיים־שלוש טיפות
תמצית־ורדים. שתיים־שלוש טיפות תמצית־הדרים,
שתיים וחצי כוסות קמח רגיל.
אופן ההכנה: מערבבים את המרגרינה
ואבקת־הסוכר. מוסיפים את המלח, המים,
התמציות והקמח ולשים לבצק שלא נדבק
לידיים. אם יש צורף אפשר להוסיף מעט קמח.
קורצים מהבצק חתיכות בגודל של אגוז גדול,
מגלגלים ביד, יוצרים מכל עיגול צורת ביצה
ושוטחים אותו בכף היד.
מעבירים את כל העוגיות לתבנית־אפייה
משומנת, ואז, בעזרת מזלג, מהדקים כל עוגיה
וחורצים עליה סימנים של שיני מזלג(בשביל
היופי) .אופים בחום בינוני ( 180 מעלות צלסיוס)
כ־ 20 דקות. הצבע צריך להישאר בהיר מאוד.

הספר השלישי היום הוא סיפרה של נירה
רוסו סלטים בהוצאת כחר ובמחיר 28ש״ח. בעצם
אסור לי לכתוב על הספר הזה מטעמי חוסר
אובייקטיביות, כי:
( )1אני ״מתה״ על נירה רוסו, על צורת
הכתיבה שלה ועל המתכונים הקלים שלה.
( )2כבר שנים רבות סלטים הם האוכל האהוב
עלי ביותר (חוץ מספגטי אולי).
( )3צילומי האוכל של הצלם נלי שפר תלויים
אצלי במיטבח, כרי לשמח אותי כשאני שוטפת
כלים או מקלפת תפוחי־אדמה.
אז לכתוב על הספר או לא? בעצם, מה פתאום
שאני אכתוב. נירה רוסו כתבה.

הנה מגמה:

כמה תוספות לסלט מן החצר. ש
אנשים, כבן־זוגי, היוצאים עם הנץ הריסוס
הראשון אל נחלתם, מסתובבים בה בארשת של
פיאודל גאה, ומתכננים כבר את הביקור בחנות
למוצרי גינון. גם כשאיש זה שרוע על כיסא־נוח
עם קפה, אין הוא חדל מלנכש ולזבל בעיני רוחו.

קוראה נאמנה שק מדור זה הגישה תלונה
לעורך שלי. הקוראה הנאמנה קראה בעיתון אחר,
דווקא, פטנט עולמי כיצד לתקן סרט־וידיאו
שנקרע. מדוע בעיתון אחר, התלוננה הקוראה
הנאמנה, ולא בהשלס הזה?
את חושבת שזו בעייה בשבילי לפזר פה ושם
פטנטים? ממש לא בעייה. אלא שאני תמיד
חושבת שמה שאני יודעת אתם יודעים/ות. אבל
אולי, כמו תמיד, אני טועה.
רוצה לנסות?
את יודעת, למשל, מה עושים בסרט הטייפ
שיוצא ממקומו ועושה חוטים בכל הבית?
לא יודעת?
לולחים עיפרון או עט, דוחפים לחור בקלטת
ומתחילים לסובב.
רוצה עוד אחד? יש לך נמלים בבית? בטח שיש.
והן נכנסות דווקא לכלי־הסוכר? בטח: ואת לא
רוצה להחזיק את הסוכר במקרר? בצדק. אז מה
עושים?
שמים את כלי־הסוכר בתוך כלי גדול יותר,
שבו יש קצת מים 15 .שנה יכול הכלי לעמוד על
השולחן ואף נמלה לא תתקרב אליו.
ואחרון חביב. יש לך אולי בבית טפטים שכבר
התיישנו והתלכלכו ונמאסו?
קונים צבע פלאסטי לקירות וצובעים. ממש
כמו שצובעים קיר. אם הסאפס היה בהיר, מספיקה
שיכבה אחת של צבע. אם היה כהה צריך לצבוע
פעמיים־שלוש. אבל מה זה לעומת קילוף הקירות
מהטפטים?
בכל פעם שתירצו עוד כמה, תתלוננו אצל
העורך שלי ותקבלו סידרה חדשה.

במשך השנים גדל הדימיון בין תווי פניו לבין
מיכל־ריסוס, וכבר לא איכפת לו גורל האומה
ובלבד שלא תתגלה כנימה, חלילה, על האשכוליות
שלו.
זוגתי, דעומת זאת, סוקרת את גינתה במבט
הזימה של ברוך לקרדה בשערי רחוב לווינסקי.
בעיני טורף צרות בוחנת היא את הוורחים
הקטיפתיים. רק היא יודעת באיזו אכזריות
תקסום את עליהם ותעשה מהם סלט או סירופ
לגלידה, ואל נא תשאלו מה היא עושה לרימונים.
כל שתיל רך מעניין אותה רק אם אפשר למלוק
את עליו ולשלוק אותו בסיר.
מה מן הגינה שלכם ניתן להכניס לסלט מלבד,
כמובן, עשבי־תיבול טריים, אס אתם מגדלים >
כאלה?
כריזנטמות: מוסיפים כמה עלי־כריזנטמה
צעירה וציבעונית לסלט, לטעם מודגש.
גרניום: כמה עלי־כותרת ציבעוניים של
גרניום יעטרו כל סלט־חסה וגם ...יוסיפו לו טעם
וריח.
כובע נזיר: זהו צמח שכל חלקיו ראויים
(וטעימים) למאכל.
ורדים: עלי תיפרחת קטיפתיים וצחים
מוסיפים יופי וניחוח לסלט, בלי לפגום בטעמו.
אין להשתמש בוורדים שעברו ריסוס.
סיגליות: עיטור סגול נהדר, וראוי בהחלט
למאכל.
עלי עץ־לימון: שוטפים היטב עלה אחד,
ומועכים אותו מעט ביד כר שיתחיל להפיץ
ניחוח. עכשיו מוסיפים עלה כזה לרוטב הסלט
ומניחים להם לעמוד שעה ביחד. לפני ההגשה
משליכים את העלה.
עלי ורדים: מעטרים בהם כל סלט, אבל
במידה: רצוי לבחור דווקא ורדים חיוורים, צהובים
או ורודים למטרה זו. לקטוף ולשטוף את
העלים, לקטום קצוות פגומים, אם יש, ולזרות
כמה מן העלים על סלט. לפני יציקת הרוטב.
עלים וסרחים של כובע הנזיר: שוב
תזכורת: הן העלים והן הפרחים מתאימים לסלט.
יש להקפיד ולהשתמש בעלים רכים וצעירים,
ובמעט פרחים. הפרחים יוסיפו לסלים גוון כתום
לוהב נהדר, והעלים יעניקו לו טעם חריף ומעורר,
הדומה לזה של גרגיר־הנחלים.
סרחי הדרים: כל פרחי ההדר־ס מבשמים
ומקשטים סלטים ירוקים פשוטים. יש להשתמש
בהם במידה: שלושה פרחים יספיקו לקערת־סלט
גדולה, ואין חובה לאכלס.

עד כאן
זהו קטע מהספר. ויש בו מתכוני־סלטים נפלאים
וצילומים הכי יפים שאפשר.
עוד משהו?

8וסקריסם ל שמרה
מ 1זוג אחד שתרם * מסיבה
מישפחתית בעיר־הפועוים
* וחוגגים קפואים של סרט חם
בימים אלה נמצא תיאטרון חזית. מיסודו של מוטי, בחרב, בתהליר הפיכתו
לעמותה ציבורית. בשלוש שנות קיומו העלה התיאטרון מחזות רבים העוסקים
בבעיות חברה אקוטיות במדינת ישראל. בהרב וחברי התיאטרון, המגדירים עצמם
כמתנדבים. חגגו את האירוע במסיבה עליזה בפאב המיתרס. ביניהם היו חברי החוג
לדרמה, סנגיר ועזת׳ .אחד״אחד עלו השחקנים איש־איש בתורו ונתנו קטע ממחזה
זח או אחר, וגם אילתרו קטעים.
אלברט אילת ויוסי קינן בלטו בקטעים שהגישו. בהרב, במיכנסיים שחורים,
גופיה שחורה, הסתובב בין האורחים ומדי פעם התחבק עם מישהו אחר. בין
האורחים היה המשורר נתן יונתן, שהיה עסוק בשיחות עם הבימאי יוסי אלפי.
והעורר הספרותי אשר רייד. המסיבה, שהתחילה בקול תרועה, נגמרה בקול
ענות חלושה בשעה 1וחצי. אלה שנותרו היו מבאי המקום הקבועים, שחשו קצת
מנותקים בכל ההמולה התיאטרלית.

לצחוק או רבבות

1*111*11^1שחקן־הכדורגל המתגורר בבלגיה, הגיע ארצה עם
1111 חברתו הדוגמנית רונית בן־בסט. אוחנה (מש מאל)
שוחח עם השחקן אלון אבוטבול (לצידו) שניגש אליו באופן אישי.

שלי שבדרון משטוק תרמה את
דירת־הגג הרחובותית המהודרת שלה
לאגודת ידידי מכון־ויצמן, כשהמטרה
היתה איסוף כספים עבור המכון.

אביבה פז

הזמרת״השחקנית מתכוננת כעת
להצגה חדשה בכיכובה. ב מסיבה
היא ישבה בחברת הסופר ישראל (״פוצ׳ו״)

לבשה גופיה צמודה שהבליטה את חיטוביה הנאים.

הפרופסור בן־ציון שילה נתן הרצאה
על הנדסה גנטית ורישומיה בחקר
הסרטן, וקהל־האורחים התבקש לתרום.
אחרי ההרצאה המעניינת התפנו כולם
לשיחות־סלון על מחלת־הסרטן ועל
נושאים אחרים. הצמאים התכבדו בייו,
שהוגש בכוסות מרשימות מקריסטל,
שאחת מהן, שמחירה 100 שקל, נשברה
למזל טוב. ואילו הרעבים התכבדו
בדברי־מאפה שונים שהביאו האורחות.
בסיום הערב נודע על זוג אחד שתרם.

ענת צחור

רת חברה ראובן, העוסק ברפואה.
בסיומה סל הקרנת־הבכורה לסרט

סקזם ליר הים בכיכובם של אלין
אבוטבול וענת צחור נותרו מרבית
הצופים המומים. הם פשוט לא
ידעו אם לצחוק או לבכות. לכן, זה לקח
להם קצת זמן להגיע מאולם־ההקרנות
למיסעדה הסינית בנמל־יפו, שם נערכה
המסיבה למוזמנים. גם כשהגיעו,
עדיין היתה האווירה קפואה. רק המנות
הגדושות של האורז הסיני, הנבטים ונד
נות־האגרול הצליחו להוציא את החוגגים
מקיפאונם.
הזריזים מבין האורחים תפסו את
הכיסאות והשולחנות שהיו בכניסה ל־מיסעדה.
הנותרים נאלצו לבלות בעמידה
מחוץ למיסעדה, או בתוכה, אך היה
להם יתרון — כשהוגש האוכל, הם היו
הראשונים לחטוף ולחסל, בגלל קירבתם
למגשים, שהונחו על השולחן.

(מימין) מנכ״ל מישרד־המיסחר־והתעשיה לשעבר,
וכיום איש־עסקיס, פגש בצביקה פרייס ובאשתו
נורית בעלי חברת ״ממו״ ,היוזמים הקמת אגודה לנפגעי טרשת נפוצה.

שוקי מור

||| ל י 1ךךך המארחת יושבת תשושה על המדרגות המובילוו
| 1 1 1-111 /לקומה השניה בדירתה, בסיומו של הערב האלגנטי
#111
אותות הפציעה בראשה לא ניכרו בה, והיא לא פסקה מלשרת את אורחיר

_ ייי

| 11ך ל 1111ך *1בתם של חבר־הכנסת זלמן שובל ואשתו קנה לבית מאיר,
| 4י* #21111 /עובדת בצמוד למוטי בהרב והיא ביו מייסדיו של התיאט־
]ן. חלק גכבד מהערב היא עסקה במרץ רב באירוח החוגגים ובהשקייתם.

פגשה בחברתה רינת אלדד והכריזה:
״אנחנו הרומניות, אין כמונו, אנחנו
הטובות ביותר!״ פרי עברה בדיקה לגילוי סרטן־העור

חני פוי

בדוכן של הדוקטור פישר בגני־התערוכה. מים־
צאי״הבדיקה השליליים והופעתה שיכנעו את
בעלי״החברה להשתמש בה כדוגמנית למוצרי״שיזוף.

יךןן 1ל ך? *11ך ך 1א | אשת־העסקים, שסגרה לא מזמן את מיפעל־
111 1^ # 1 11 #1# 1האופנה שלה, מסתערת על חיי־הלילה, ומתכוננת
:הל את מועדון־הביליארד היוקרתי אמבסי, שיפתח בקרוב. לצידה, בעלה זאב.

| \ 1יי | ד |יי | ן \ 1ן ך 1אשתו של הח״ב רפי אדרי, העדיפה במהלך הע־רב
לשבת במרפסת הדירה. מפני שאינה דוברת

עברית, הסביר לה בעלה את הנעשה בצרפתית ושבדרון הסבירה באנגלית.

חיפה עיר־הפועלים לבשה חג. אתר־בילוי
חדש נפתח בעיר השקטה הזאת.
זהו הסניף המקומי של הקזמקום התל־אביבי.
המקום החדש והענק ממוקם
במרכז חורב על גיבעה רמה וחולש על
נוף משגע, יפה יותר מזה הנראה
מהקומקום התל־אביבי. אלפי מוזמנים
אנונימיים זרמו למקום והציפו אותו
מכל עבר.
הנוצצים היחידים שנראו במקום,
היו התל־אביבים, שנוכחותם מקשטת
כל מסיבה, כמו הדוגמנית תמי בן־
עמי, שהגיעה בחברת דידיתי די*
לר, אמו של חברה־לחיים, ארתור.
הדוגמנית חני ם ו־י, חבר־הכנסת שלמה
עמר, שנראה מאושר יותר מתמיד.
מרבית המוזמנים היו חברים ובני־מישפחה
של בעלי המקום, אך הם לא
נמנו על הדמויות התיקשורתיות המוכרות.
נוצצים
אולי לא היו, אבל הרבה
אוכל כן היה. מגשים עמוסי בשרים
קרים, מנגלים שעליהם ניצלו עופות,
דוכני פירות, דוכנים לחלוקת גלידות,
ברים שהגישו משקאות קלים וחריפים
ובעיקר בירה. בקהל הסתובבו להטוטנים
שונים, שביררו את האורחים, ליצנים,
אקרובטים ועושי־קסמים למיניהם.
חובבי המוסיקה התרכזו בחלק אחר
של המקום והאזינו לצרור שירי ג׳אז.
אנשים דחפו לכל הכיוונים, והאוויר
היה דחוס. בסך־הכל היה משעשע לראות
את נחילי החיפאים נהנים מפתיחה
המונית, שהיתה בוודאי האירוע הגדול
ביותר שהיה בחיפה בחודשים האחרונים.
היה מי שאמר, בדרך חזרה, שהדבר
היפה בחיפה, זאת הדרך לתל־אביב.

מלכת־היופי לשעבר, הלומדת אופנה,
מסרבת לעסוק בדוגמנות ומתכוננת
לעסוק בעיצוב״אופנה. הולגדר סירבה להצטלם וטענה שהגיעה כאורחת.

שימשש הולנדר

כתב: חהר אנהריאב. ציר ם: אלי דסה

ילד טלפאת
טרסיקאים בוודאי שמעתם על הרומאן בין יהודה
סלקוביץ, הבעלים של חברת פפק 1שפשטה את
הרגל, והיחצנית הלי ספן, החיה בנפרד מבעלה
אלון ספן. זה כלום לעומת הרומאן שיש למה

השפיונים שלי באיזור־הדרום מספרים לי
שהחום האילתי, בתוספת הנוף הפראי, משגעים
את השכל לנשים היורדות לעשות חיים בחברת
בעליהן או בני־זוגן.
בכפר של רפי נלסון הם ראו את שחקו־הכדורגל
אלי אוחנה וחברתו־לחיים רונית

אלא שהיא לא הביאה לו את הטרף.
מדי פעם היא מרחה על גופו שמן־שיזוף, כדי
שחס וחלילה לא יישרף. אפשר לחשוב שיש לו
עור בלגי.
ברצועת־החוף אחרת ראתה השפיונית שלי את
הזמר איתן מסורי ואשתו הטרייה נתי שגב,

אשתו, החיה בנפרד ממנו.
לדנה, העוסקת באופנה, יש חבר, רופא בשם
יפרח, שהיה לפני הרבה שנים חבר של מלכת־היופי
לימור שריר, שהיא בעצמה רופאה. ואם
זה לא מספיק, אז לאלון, בעלה של הלי ספן, היה
רומאן ממושך עם בחורה חטובה וביישנית בשם
מירי, המתגוררת בתל־אביב והעוסקת בשיווק.
וכל הרומאנים האלה התנהלו כמעט במקביל, ואף
אחד לא ידע על קיומו או קיומה של המאהב/ת
של בן/בת זוגו. אבל מאחר ומדובר באנשים
תרבותיים, ולא באנשי־ציבור או בפוליטיקאים,
אז העניינים הסתדרו וימשיכו להסתדר עד לסוף
הטוב.

אלי אוחנה ורונית בן־גסט
בפוזה של שומרת־ראש

איתן מסורי ואשתו נתי
בפוזה של אוהבים צעירים
בן־בסט, כשהם משתזפים על חוף־הים.
הדוגמנית תכולת־העיניים ישבה לצידו בפוזה
של שומרת־ראש, ובדקה בזוויות עיניה אם יש
חתיכות אחרות בשטח, ממש כמו בספארי,
כשהלביאה עושה את כל העבודה בשביל האריה,

כשהם נראים מאוהבים כזוג תיכוניסטים שהמציאו
את האהבה. כל כמה דקות השמיע הבעל
המאוהב מילות־אהבה, ולחלקן אף הוסיף מנגינה,
ומי שהיו בסביבה טוענים שאפשר היה להרתיח
מים בחום שהוא הרעיף עליה.

בחודש ]נער,
החמישי התוף
אנשים תרבות״ם

לפעמים אני לא מבינה למה אנשים כל־כך
ממהרים להתחתן, כמו, למשל, בחורה אינטליגנטית
כמו יעלת, מנחת תוכנית־הטלוויזיה

עם שם כמו שלו אפשר להגיע רחוק בחיים,
בעיקר אם משתמשים בחציו הראשון-.

ברגליים

על הזוג השלישי אני יכולה רק לספר לכם
שמדובר באשה הנשואה למיליונר ידוע. היא
מנהלת רומאן עם מוסיקאי ידוע, שגם הוא
נשוי. טוענים שהנהלת־המלון שבו שהו חייבה
אותם בהוצאות התיקון של המיטה הזוגית
שבחדרם, ושהם מוכנים לשלם כל סכום, רק שלא
יהיה מזה עניין. גם הם מאשימים את החום באילת
במה שקרה להם.
אבל מה שהכי השפיע על האורחים התל־אביביים,
שירדו לאילת לסוף־שבוע זה, לא היה
החום הנוראי, אלא ילד קטן בן ,8שניחן בכוחות
טלפאתיים יוצאי־דופן, שהופיע באחד מבתי־המלון.
כשהוא עלה לבימה, הוא פנה לקהל ואמה
אני מסוגל לקלוט את המחשבות שלכם ולהגיד
לכם, הזוגות, מי בוגד במי. תוך דקות מעטות
עזבו מרבית האורחים בבהלה את האולם.
בין הנשארים היו הזמר איתן מסורי ואשתו נתי
שגב.
זהו אמור קנצופולסקי, בן ה־ ,25 בנו של
המציל הוותיק טופסי.
אמור, שפירושו בצרפתית אהבה, היה במשך
שנים בן־זוגה של הדוגמנית רונית ויגלר,
והשניים נראו מאוד לא שייכים לנוף המקומי. הם
בהירי־שיער, שזופים, לבושים בציבעוניות בנוסח
נערי־החוף של קליפורניה.
שניהם התבגרו מאז, וחנית אף הספיקה
להינשא ולהשתחרר מצה׳׳ל, וכעת היא חיה עם
בחור אמריקאי בשם סטיב פורר מטכסאס.
אמור ממשיך לגלוש, אך הפעם בחברתה של
רונית מולד, בתם של יהלומנים עתירי־נכסים,
שניתן לראותה דוהרת במכונית־ספורט פתוחה.
השניים נראים כבר כזוג צעיר, עשיר ויפה
מפרברי בוורלי־הילס.
מה שנותר כעת הוא להצמיד את שני הזוגות
ביחד ולצלם את החלק השני לסרט אנוריקו
גרפיטי. האמינו לי, כשרואים את הרביעיה הזאת
ביחד לא מאמינים שהם מכאן.

כדורגלן מפורסם וחתיך מהליגה הלאומית
נכנס לחנות של אביזרי־מץ, וביקש מהמוכרת
שתמכור לו תכשיר־השהייה מיני, שהיה נחוץ לו.
הבחורה הצעירה היתה קצת נרגשת, כי לא
בכל יום מזדמן לה לקוח כזה גברי ומפורסם. ביד
רועדת גיששה, בחיפושיה אחר התכשיר המבוקש.
אחרי דקות אחרות של חיפושים, היא מצאה את
המישחה, ארזה אותה ונתנה אותה לכדורגלן
יעל ק עם הילל מיטלפונקט
הצעיר, ששילם במיטב כספו עבור המוצר הנכסף.
אך כעבור יום הוא חזר נזעם וכועס, וביקש
לדבר עם בעל־הבית. לטענתו, המישחה הנדרשת
שבועיים לפני הולדת ילדם. אחותו רותי,
השיגה תוצאה הפוכה. תחת להשהות היא האיצה.
המתגוררת בישראל, נמצאת בשמירת־הריון. אז
בעל העסק ביקש לראות את המוצר, ואז
רותי באמת נשואה לפרופסור מכובד, אבל למה
התחוור לו שהמוכרת, מרוב התרגשות, מכרה
אחיה עוזי היה צריך להתחתן? מה רע לגדל ילד
בלי נישואין?
בטעות את המוצר הלא־נכון.
אמנם הנזק הכספי הוא בן שקלים אחרים ומבלה במסיבות כשהיא בחודש השביעי. עוזי
מקללים כל היום את הרבנות ואת חוקי־הדת,
בלבד, אבל תארו לעצמכם איזה נזק נגרם לגבר,י סרס, בנו של הקבלן גיגי פרם ואחיינו של אך כשזה נוגע לכם אישית אתם מתיישרים לפי
שכל גאוותו ברגליו ומה שיש ביניהן!
{ שר־החוץ שימעון פרם, התחתן עם חברתו הקוו, כדי לא להיות שונים.

רונית מולד ואמור הנצופולסהי
זונות. זונות

אי צי ק
1חב הי1
משה מן, המנכ׳׳ל הפורש של בנק ם פחות.
פרש מהבנק כשבידו מיליון שקל פיצויים. אבל
אין הוא היחיד במישפחת מן שאירע לו שינוי
בחייו.
למן יש בן, איציק שמו, ילד־שמנת אמיתי.
כשהשתחרר מהצבא, פתח, בעזרת הכיס של אבא,
חברה להשכרת־רכב.
חוץ מהחברה היו לו גם זוג חברים טובים, הכי
טובים, צעיר וצעירה שהיו נשואים. ביחד היוו
שלישיה מאוחדת ואוהבת.
עד ליש שבו נסע הבעל בענייני״עסקים.
הוא היה אמור לישון מחוץ לבית, אבל בשל
סיבות בלתי־צפויות החליט להפתיע את אשתו
האהובה ולהגיע ללינה בבית.
ההפתעה שלו היתה גדולה ־לא פחות משל
אשתו. בבית הוא מצא שם את מן הצעיר. זה היה
ביקור ידידותי בלבד, כמובן, אך הבעל ביקש גט
מיידי.
זהו הסיפור המסופר במקצת מקהילות ירושלים,
עיר מגוריהם. בקהילות אחרות מספרים
שהאשה ניגשה ביום בהיר אחר לבעלה והודיעה
במפתיע. :אני רוצה גט!״
כך או כך, עוד לפני בוא הגט עזב הבעל את
הבית, ומן הבן עבר להתגורר שם עם האשה.
יום אחרי מתן הגט יצאה מישפחת מן, בהרכב
מלא, לחגוג את האירוע. כשיש מיליון שקל,
אפשר לעשות יופי של חגיגה.
עכשיו איציק מן והאשה נשואים וגרים
בירושלים, והבעל־לשעבר עבר לתל־אביב, מה
שיותר רחוק.
הנסיכה אבד ה
האם יכולה נסיכה ללכת לאיבוד?
אוהו! ועוד איך!
עובדה, הנסיכה שלומציון לבית גאליצין
אבדה במשן־ שבוע ימים, ובשבוע הזה היא גם
התחתנה.
במשך השבוע חיפשו הסופר עמום קינן
ואשתו, הד״ר(לספרות) נורית גרץ, אחרי הבת.
ידעו שהיא באנגליה. ידעו שהיא עם ארוסה,
הנסיו ניקלאי לבית גאליצין. אבל איפה?
ובאיזה מעמד מישפחתי? נשואים? לא־נשואים?
שלומציון השאירה להוריה מיספרי־טלפון
וכתובות, אבל היא לא היתה שם. הוזעקו כל
החברות שלה באנגליה. גם אלה חיפשו.
מסתבר כי שלומציון וניקולאי נדדו ממקום
למקום, בלי כתובת קבועה. האבא של ניקולאי,
הנסיך הרוסי, לא רצה לשמוע על הנישואין האלה
של בנו עם החיילת הישראלית. הוא הודיע לבן
שלא יתן לו פרוטה, והתחיל גם להגשים החלטה
זו לאלתר.

עמוס קינן ואשתו נורית גרץ׳
לא היתה בכתיבת שמסרה
בסוף הסתבר שהכל בסדר. שלומציון וניקולאי
התחתנו בבריטניה בנישואין אזרחיים. את ליל-
הכלולות בילו בדירתה של חברה ישראלית,
מירב גבאי, ידידתה של שלומציון מבית־הספר
התיכון.
בינתיים חזרה שלומציון ארצה, ולהוריה הוקל

ל א סת
סיפור פרידתם של הצייר עימנואל קים־
ניס, בן לשבט הקיפניסים, ואשתו דינה, הפסי
ממש
כמו בפוטררומאן, שכל עמוד בו הוא
ההמשך של העמוד הקודם בתוספת התפתחות
חדשה, כך גם אצל איש־הקולנוע יהודה ברק.
חברתו, הדוגמנית נילי סלד — סליחה,
חברתו־לשעבר — עברה להתגורר אצל איש־העסקים
רוני סוסיטקה, ושם, לפי עדויות של

שלומציון גאליצץ
ביל! את ליל־הכלולות בבית חברה ישראלית

ג׳נטדם! א מי ת
בתל־אביב,
בשנות ה־ 70 השמחות הסתובב

בעיקר בחוף שרתון, בחור צעיר מדהים ביופיו. כל
הבחורות חיזרו אחריו, מעטות עמדו בקסמיו,,
חלקן אף התאהבו בו נואשות. גם כמה בחורים1
ניסו את מזלם, בלא הצלחה, אצל האליל הזה.
ואז, אחרי כמה שנים, הוא נעלם.
קראו לו אז, וגם היום, אבי בורק. הוא נעלם1

כולוגית, הוא סיפור כה יוצא־דופן בסיגנון.לא
ייאמן כי יסופר׳ ,שאילו הייתי מספרת אותו, חצי
מתושבי־המדינה היו מהלכים ברחובות
כשפיותיהם פעורים מרוב תדהמה.
אני כבר התאוששתי, ומסתבר שגם הצייר
המוכשר.
לפני שבועיים הוא הכיר באירוע חברתי את
הספרית הירושלמית מארי כהן 40 גרושה
פלוס שתיש. שלא תטעה מארי כהן אינה סתם
ספרית. היא מעצבת־השיער מס׳ 1בבירה. אשת
נשיא־המדינד* אירה הרצוג, הנדבנית גיטה

חזר לארצות־הברית כדי לממש חלום ישן: להיות
שחקן. אך מאחר שהוא בחור רציני, הוא למד את
המיקצוע במשך כמה שנים.
לפני חודשים אחדים חזר ארצה והכיר, ממש
במיקרה, את אתי אוחנה הדוגמנית, אחותו של

כוכב-הכדורגל אלי אוחנה.

אתי, שחיה מרומאן לרומאן, ושהספיקה כבר
להפיל חללים רבים משני עברי תעלת לודמאנש,
החליטה הפעם שנמאס לה מהאירופים, והיא
הולכת על ישראלי. אולי אינה יודעת שאבי
בודקו הוא יותר ג׳נטלמן ואירופי ממרבית
האירופים המאכלסים את היבשת והאיים הס־מוכים.

סיגלית
גל ויוסי שביט
מארי כהן ועימנואל קיסנים

ם1ינק!ל1נים לשלם־הבידור
חברית היא מקבלת פינוקים ויחס שלא מן העולם
הזר-
אך גם חברה־לשעבר, ברקן, לא נשאר מיותם
לזמן רב, וימים מעטים בלבד אחרי פרידתם שיכן
בביתו את סיגלית גל. העלמה הזאת שהיתה
היחצנית של המזעחן, וגם הצמודה של הגינקולוג
יוסי שביט, ולאחר־מכן של הגינקולוג מייקי
שילון, החליטה, כנראה, לעשות הסבה רד
מאנטית ולעבור לעולם הבידור והבוהמה, ובתור
התחלה היא עברה להתגורר בביתו של יהודה
ברקן. לנו לא נותר אלא לחכות לפרק הבא
בסידרה המשעשעת הזאת.

מנע נשי תם

אתי אוחנה
הפילה חללים —
מהארץ וירד לאירופה, שם עשה קאריירה
כדוגמך צילום. שלא כמו כל מי שמספרים שהם
כבשו את אירופה, אצלו זה באמת היה בגדול. הוא
כבש את גרמניה ופאריס, ולאחר־מכן נדד
לארצות־הברית ואף היו שמועות שהוא התחתן.
לפני כמה שנים הוא חזר ארצה, שמר על
פרופיל נמוך ושוב נעלם. הפעם שמעתי שהוא

שרובו* ואן־קלוד אדרי הן לקוחות קבועות
אצלה.
אחרי הטראומות שהוא עבר באחרונה, הוא
בהחלט זקוק למגע נשי ח ת כמו של מארי כהן.
בשבועיים האחרונים הם כבר הספיקו לערוך את
תערוכת ציוריו בחוות כרי־צאן שליד ראש העין,
לבלות בפתיחה של הקומקום בחיפה, לשהות
בירושלים ועוד.
נראה לי שבקצב הזה הם יכסו את כל הארץ
בעוד חודשיים, ולא יישא־ להם אלא לבלות
בחו״ל.

שמעון ישראלי
חשמל, מים ...הצטבר לי חוב
בסוף בשבילשכר דירה,
ליא היה לי
עד שלקחו ליאת החדר ...ומאז אני גר ברחוב.
נסיתי להשיג עבודה. אין. עובד יום פיה, יום במקום אחר,
ומה שאני מרויח, הייתי הולך ומשתכר...
עיתונאי״צלם חיפאי מצא בוואדי סאליב זקן מתגולל בשלולית כשהוא מכוסה עיתונים.
וככה, כמו שאומרים — התחלתי להתדרדר.
האיש סיפר לעיתונאי כי זהו מקום מגוריו. לא היו בידיו לא תעודת־זהות ולא מיסמכים
מזהים אחרים. כל מה שנותר בכיסיו היה צילום מהוה אחד מתקופת שירותו בצה״ל.
ואיפה שאני מנסה לישון — מגרש אותי שוטר.
בהשראת סיפורו כתבתי את המקאמה שלי.
אני כבר רגיל ...שוטר מתקרב — אני מיד בורח.

אבל מה? התעודות שלי, המסמכים, נופלים לי בדרך, או שאני שוכח.
פתאים קם אדם בבקר יום ראשון
ובלי תעודות — החיים בארץ ליא שוים.
ושואל את?צמו: מה קורה לי? מה לא נותן לי לישון?
כי באפן רשמי אני ליא קים אם אני לא מופיע במרשם התושבים.
מאז ליל־שבת, אני רק נרדם, מיד אני מתעורר בצעקות, מפחיד את הילדים.
בטוח לאומי לא יכול לתת לי הקצבה,
אני חולם שאני בורח, כי רודף אחרי תצלום של היל במדים.
כי אין לי שום תעודה. רק התמונה הזאת — שהייתי חיל בצבא.
בדרך־כלל אני לא זוכר את עצמי זוכר מה אני חולם. אני חולם ושוכח.
אני לא שיך לאף אהד כי בטל ״חוק ההשתיכות״,
תמיד אני חולם שרודפים אחרי. אז מה? העקר — שאני בורח.
אין לי תעוך ת לידיה — אז ליא נותנים לי תעודת זהות.
אבל פרטי החלום הזה עומדים מול עיני בבהירות משנה:
מה אגיד לך? לא לחיות ולאלמות —
...אני רץ בין הריסות ודי־סליב, אני בורח, ובעקבות — ,החיל בתמונה.
ואין מי שיעזור. רק אנשים טובים שמציעים נדבה.
אני רץ ואומר לעצמי :״הוא לא: שיג אותי. עוד כמה צעדים ואתעורר!״
בצבא.
בשביל הכבודשל מי שהיהחיל זהליא אבל קשה לי לקחת.
גדר.
הישן על המדרכה וראשו על
שלאחד זקן
ני נתקל בגופו
נשבע לך, הייתי מזמן את שר־הפנים, וזה איש המוסר הדתי —
הוא מתעורר (אני ממשיך לחלום) ותופס אותי בקצה מקטרני.
שינסה לישון רק לילה אחד בגשם על המדרכה, יחד אתי.
״עזוב! הנח לי לברוח! התמונה החיל אני צועק אליו במלא גרוני.
האלה, בחורי הישיבה —
יש להם מליונים בשביל כלהמשתמטים
אבל הזקן פונה אלי ואומר במין חיוך זדוני:
אבל אין להם גרוש בשביל מי שיש לו תמונה שהיה חיל בצבא
״החיל בתמונה — זה אני״.
ואני רואה את החיל בתמונה שולח בי מבטים קשים —
״זה אתה אני שואל את התמונה.
וצועק לעברי :״את כלכם אני מאשים!
״כן״ — עונה הח:ל — ״אני — זה הוא לפני עשרים שנה״.
הגיע הזמן להגיד לכם את זה פעם ולתמיד!
״מה אתה מקשקש אני מתחיל להתעצבן —
מהעתיד!!
עשיתם לי
ותראו מה

תראו את העבר שלי
״תראה את עצמך — ותראה את הזקן!
המדינה. הוא — בן בלישם!״
אתה — חלום
תה חיל. הוא — קבצן עלוב.
נכון שכשלתי, מעדתי — אני יורע,
״זה נכון״ — אומר הזקן — ״הוא החלום, ואני — זה מה שהתגשם.
לא יכול לפנות אליה?!
זאת שבשעת הצירך אני
אבל איזו מין חברה
הבט בשנינו. הסתכל בנו טוב־טוב...
חברה כזאת ...אני יורק עליה
ותראה איך החלום הציוני היפה שלך מתגלגל ברחוב...״
״לא יתכן אני אומר — ״אתה והוא זה אותו האדם? לא יכול להיות! אני
...וכאן התעוררתי מתוך הרגשה שחלום הסיוט
רוצה תעודות, מסמכים, הוכחות!״
היה הרבה יותר יפה מהמציאות...
״אין לי״ — ממלמל הזקן — ״אבדתי את הכיל.״ כשהתחלתי לשתות.
הכיל, חוץ מזה״ — והוא מושיט לי את הצלום במעין גאוה —
״התמונה הזאת היא עד שהייתי כמו כלם, חיל בצבא״.
להביך. רוצה אני
״למה התחלת לשתות אני שואל — ״ספר לי,
בשבת האחרונה התאספו כ־ 50 איש בחורבות
הטרקטורים של ראש־העיר אריה גוראל שגילחו
רובע ואדי סאליב — ״גיא הצלב״ — החיפאי
באחרונה חלק גדול מן המיבנים שנותרו בו,
״אני אספר לך״ — הוא אומר בלחש — ״אבל אתה לא תאמין.
כדי להיפרד ממנו בטכס חגיגי. הרובע ששימש
הכשירו את הקרקע להפיכתו לג׳ונגל־בטון נוסף
אזור־מגורים ערבי עתיק נוסח יפו העתיקה ואחר־אופייני
לישראל של שנות ה־ 70 וה־ .80 לאחר
...בארבעים ושמונה ...כשפרצה המדינה
באנו ממרוקו באדה קטנה,
רק: ודנו בנמל — הפשיטו אותנו ערומים — וך ססו באבקה של ״פליט״ —
העמיסו אותנו על משאיות, ולמעברה בעתלית.
אבל נעזב עכשיו את ה:ח 0המעליב.
אחרי המעברה הביאו אותנו לגור בודי סליב.
חדר קטן, מטה, שלחן, ועל הקיר תלוי חוזה־המדינה בפוזה על הגשר.
ואני בתור בחור ציוני, רץ להתג:ס לפני הזמן, הייתי שנתים בחיל הקשר״.
והזקן שוב אומר :״הנה אני בתמונה כשהייתי בצבא.
הזמן הכי יפה בחיים שלי — היה שרות החובה!
אחרי השחרור אני חוזר הביתה״ — ממשיך הזקן —
״מתאהב בבחורה, והולך ומתחתן.
אבל המצב קשה, אין עבודה, אין כסף, אכל בתלושים, צנע.
הייתי מייאש, מתנפל בצעקות על האשה, והיא לא ידעה מה אני רוצה ממנה.
ככה כל יום, כל יום ...צעקות, מריבות ...השכנים ...והיא בוכה מרוב בושה —
חצוצרה בוואדי: ארז אשרוב ב״הזעקה האחרונה״
עד שנמאס להבסוף ועזבה אותי. זאתאומרת ...התגרשה.
כך, בשנים שאחרי הקמת המדינה, מעץ גטו־שהבטיח
הרים וגבעות בנושא ״רובע אומנים״
נשארתי לבד. בלי האשה שאני אוהב
קסבה ססגוניים ושוקקי־חיים לעולים יהודים
וכו׳ ,השמיע ראש־העיר המפא״יניק של חיפה
יוצאי רומניה ויוצאי מארוקו, סבל שנים מעזובה
סוף־סוף את האמת המרה בטלוויזיה: הכוונה היא
הלב.
את לי שבר

...והתחלתי לשתות. זה שהיא עזבה אותי
והזנחה לאחר שמרבית תושביו פונו ממנו.
להקים במקום בנייני־מישרדיס וחנויות. אולי גם

מצב של תמונה או תמונה של מצב

דדו

ודדי :

י ו •י

ייד

דדד

דדד

דדד

• ׳ דוד

:ד ד: ד

-ודד

רקוויאם רוואד׳ סאדיב

ודד

דוד

-דדי ׳

* 1י ד

י יד

דויד אדם

ודוד

• :דוד

933393 £־יי.

קניון וחניון.
חיפה איבדה עוד אחד מאתרי־התיירות המעטים
שנותרו בה — אולי את הים־תיכוני שבהם.
ואוכלוסייתה הערבית איבדה את הסיכוי הפשוט
וההגיוני ביותר לפיתרון בעיית הצפיפות הנוראה
ברובע ואדי ניסנאם — האחרון שנותר לערביי
חיפה. עתה ייפול ה״סאליב״ שלל בידיהם של
קבלנים, יזמים וספסרים בנוסח המוכר. ניתן
להניח כי עיריית־חיפה הגובה גם היום את אחת
האתונות הגבוהות בישראל לא תצא נפסדת מן
העיסקה. לעיר, לעומת זאת, ייגרם מעוות שלא
יתקון לעולם.
בטכס־האשכבה החגיגי עלה צעיר חיפני בן
,23א ח אשרוב, על אחד הבניינים ההרוסים ומשם
ניגן בסאכסופון רקודאם בשם הזעקה האוזחגו:
שאותו חיבר במיוחד להזדמנות זו. הצלילים
הנפלאים פשטו בץ תילי החורבות, נהמו, ייבבו,
זעקו, תקעו תרועת שברים. אבל מה הם צלילים?
הספידו גרשון קניספל ונתן זך, יוזמי הקמת
הוועד לשימור ואדי סאליב, הצייר שמעון פלומ־בו,
אחד משני היהודים האחרונים שנותרו ברובע,
בבניין שנסדק בעקבות מלאכת ההרס של
הבולדוזרים, והמשוררת שולמית אפפל, ילידת
הוואדי, שהגיעה במיוחד מתל־אביב.
״אני משם,״ כתבה שולמית אפפל בחוברת־זיכרון
מיוחדת שיצאה לרגל האירוע — זאת
אומרת, אני מכאן. מפה. כולם נוסעים
לאירופה למצוא שם א ת ערי נעוריהם ונעורי
יקיריהם. א ת הרחוב שלי החריבו יהודים...
לפעמים, בדרך לעבודה, אני מתגנבת ורואה
מרחוק א ת שכונת מא ה שערים בירושלים.
מה שהיה הוא שישנו. אי־אפשר להתגנב כך
מאחורי הגב של ואדי סאליב. אין לו גב, אין
לו כתובת...
אחר־כך כולם מתו ועברו לכרמל ולקריות
והרחובות העלו צחנה של ביוב וסגרו את
קולנוע ״הדר״ והורידו את השוק הסיטונאי
לרחוב הראשי ופתחו מוסכים והעבירו את
המרוקאים לבלוקים בקרית־ים ב׳ ו־ג׳ ובדרך
לנווה־שאנן ולעוד מקומות. פיזרו וקברו
את היופי. שרפו ואת האפר פיזרו בים.
עכשיו אני גרה כל כמה שנים בעיר אחרת.
כבר לא משנה לי באמת.
בערב נאספו כ־ 150 איש בבית היזצר שברחוב
פבזנר לפתיחת תערוכה שבה משתתפים מיטב
אמני ישראל שציירו את הוואדי וכן אמנים שנולדו
או התגוררו בו. הנאספים חגגו את הוצאתה של
חוברת״הזיכרון המפוארת ליופי שהיה. שמעון
ישראלי קרא מקאמה המתפרסמת בגליון זה,
אמיל חביבי סיפר על ילדותו החיפאית וסיהאם
דאוד קראה את שירה המופיע בחוברת־הזיכרון.
הפרופ׳ אדיר כהן, ראש בית־הספר לחינוך באוניברסיטת
חיפה, דיבר בכאב עצור על ״שודדי הקברים״
שאינם מותירים לנו ״את הבית בו צמחנו
יחד,״ ואשר בו — אם כך יימשכו הדברים —
״נאבד כולנו יחד״.
אך אריה גוראל, אמן המים (מיגלשות, מיזר־קות
ומיפרשיות) לא יכול היה לשמוע את
הדברים. הוא שוב נסע לאחד מביקוריו הרבים
בחו״ל. אולי לקייפטאון, דרום־אפריקה, שעמה יש
לחיפה שלו ברית ערים תאומות.

נ. תנעמי

מנגד

בעיות זכות
ובאמת, מה יעשה משורר ועורך מוסף ספרותי
נכבד בישראל כאשר הוא קם בכל בוקר משנתו
וקורא בעיתון כי עוד ערבי אחד או שני ערבים או
שלושה ״מתפרעים״ פלסטיניים נהרגו בשטחים?!
מה יעשה? מה השאלה ייטפל אל נתן זך.
ומה יעשה אותו משורר־עורר־מסאי־מתרגם
שהמיקרה זימן לו כהונה רמה זו של יו״ר הסניף
הישראלי של איגוד הסופרים הבינלאומי פא־ן
להגנת חופש היצירה ויוצריה, כשהוא קורא בו
באותו עיתון כי כ־ 15 מעמיתיו הסופרים והמשוררים
(נכון, מן ה״שטחים״ ,לא מרמת־אביב, חלילה!)
נמקים ומתייבשים במחנה אנצאר 3שבנגב?
מה יעשה? שאלת תם. יקום וייטפל אל נתן זך.
וכהשלמה, ולשם חיזוק ותיגבור, ישגר עוד
מישלחת סופרים על חשבון הבארון — לא, לא
למחנה אנצאר ,3חלילה, כי אם ...לסיאול.
שמעתם?! לא, אין כאן טעות. לקוריאה הדרומית,
שהרי שם עניינם הדוחק ביותר של סופרי קלוב
פא״ן באלה הימים. כמימים ימימה. אין חדש תחת
השמש.

וכך, במקום ערבים ופלסטינים ושטחים
ושמחים — נתן זך. על כל פשעים תכסה — נו,
הכל יודעים בדיוק מה יכסה. פרויד קורא לזה
בשם ״העתקה״ (מלשון העברה ממקום למקום),
או, אם תרצו, קיבעון 0x31100 ,בלע״ז.
ואכן, אך חזר אותו עורך ואיש אשכולות נכבד
שלנו מוושינגטון המעטירה, שבה בילה כמה
חודשי שבתוך באחד מאלה גני האקדמון שהוא
יוצא חוצץ כנגדם כל חייו, לאחר שקיבל שוב
אחת מאותן מילגות נאות שממשלת־האחדות
שלנו מחלקת לדורשיה, וכבר שב לנושא החביב
עליו. תחילה אירגן מישאל קטן כנגד זך בפרשת
הפסטיבל הבינלאומי, ולא הסתפק בכך וכתב מה
שכתב, ולא הסתפק גם במה שכתב וחזר ושנה
ושילש למען יבינו הבריות הבן היטב כי לא הוא
המשכיל בעת ההיא שיידום. ועכשיו גם אל אמיל
חביבי ואל אודטיה שלו הגיע. והכל בעטיו של זך.
שהרי זהו בדיוק אופיו של קיבעון. שמלשון
קבע, לא מלשון ארעי, הוא נגזר. י
ובאמת אמר לו לאותו נתן זן־ ידיד משותף
לאלה השניים, עוד מאותן שנים רחוקות שבהן
הצטלבו דרכיהם בחבורה קיקיונית אחת של
סטודנטץ שנתקראה בשם לקראת: דע לך, שאסון
גדול נתרגש ובא עליו על אותו ידיד משותף
שלנו. ראשיתו בכן־ שנולדת והמשכו בכך שכתבת
מה שכתבת ולא חסת עליו ופירסמת. אבל
על כל זה עוד מסוגל היה איכשהו להתגבר. ואילו
על העובדה שעוד בחיים חיתך — לא, על זה לא
איש כמוהו יתגבר. וראה באמת מה עוללת לו
ולחייה הכו מתעמרים בחברים?
פנינו בעניין זה לעמיתנו נתן זך וביקשנו את
תגובתו והרי היא לפניכם :״אכן, צר לי מאוד
והריני באמת מצר מכל לב שעוד בארצות החיים
חייתי, וכי — יתירה מזאת — בכוונתי להישאר
במצבי זה כל עוד יתירו זאת הנסיבות. אבל אם
באמת יתאגדו כל מבקשי טובתי ושלומי אמוני
לאגודה אחת וישטחו לפני את בקשתם בלשון
נעימה ובדברים היוצאים מן הלב ונכנסים אליו,
למען אפנה מרצוני את מקומי עלי־אדמות,
ואפילו לא בטרם עת — אני מבטיהם נאמנה כי
אשקול את בקשתם בכל כובד הראש הראוי לה.
״ולוא רק כדי שיוכלו להתפנות סוף־סוף
מנושא זה ששמו נתן זך ולהקדיש את כל חילם
ומירצם ותשומת־ליבם לנושאים אחרים, חשובים
ודוחקים לא פחות ואולי אפילו מעט יותר,
בתחומים שהם מופקדים עליהם״.

ת. קארל

הגשר והקשר
״בוגד וגשר ח ד הם, שניהם מוליכים
לעבר השני״
(פתגם עממי אירי מצוטט מתוך ספרו
של מירון בנבנשתי ״הקלע וה אלה״)

הוא לא למד כלום ולא ילמד דבר.
מממשלת־האחדות שבה דגל בשעתו חזר בו —
וטוב עשה. יפה ראה את אשר עוללה זו ״פה ושם
בארץ־ישראל״ .חזר בו כדרך שחזרו בהם מרבית
חבריו.
חלף זמן ועמד וחילל סיסמה נבואית חדשה
בחליל־הרועים שבידו. משהו מעין ״העתיד טמון
במנגל״ ,או, ביתר דיוק, ישענו יבוא בהתברגן
ובהתמשכל המנגל.
לפחות היתה בכך מידה של אופטימיות. מניסיונו
הקודם בפובליציסטיקה פוליטו־אפוקאליפ־טית
ניתן היה להבץ שלא תהיה לנו תקומה עד
אם יפנה אור התכלת העזה של אזורנו את מקומו
לאור הדובדבנים הרך של מחוזות צ׳כוב.
עכשיו משנבחר לסופר הפופולארי ביותר של
רשת סטימצק׳ חש כנראה שהוא נתבע שוב לומר
את דברו לאומה.
אבל — לא. הוא למד דבר ולא ילמד כלום.
אולי בכך שורש כוחו ותעוזתו.
וכך, במקום ה״אחדות הלאומית״ שהכזיבה —
עכשיו :״אחריות לאומית״ .ומהי בריח חדשה זו
אם לא. גשר — לחיחש ההידברות בעס
שראד. ועל כרוז ברוח זו הוא חותם עכשיו ביחד
עם הרב יואל בן־נון והפרופסור אליעזר שבייד,
מהוגי הדעות של ״גוש״ הסיקריקין של ימינו,
ועם כמה בעלי ״אחריות לאומית״ אחרים.
ואכן, זהו בדיוק מה שדרוש לנו באלה הימים:
חידוש ההידברות עם אהרון מגד אשר כנשיאו
הקודם של ארגון פא־ן הישראלי העביר למרכזו
לציונה שיר
ובכן כבר לא ניפרד ממנה בתערוכה רטרוספקטיבית.
גם ציונה תג׳ר ( )88 הלכה לעולמה
מבלי שמוסיאון ישראלי מרכזי יציג את מיפעל
חייה בשלמותו. כמוה כחלוצי הציור הישראלי
שמשון הולצמן, אריה (ליאו) לובין, נחום גוטמן
והפסל לוצ׳נסקי.
עולם הפוך: הצעירים זוכים לרטרוספקטיבות
לפני שיש להם שהות לצפות לאחור (רטרו יי
לאחור: אספיקיו, ספקטרה = לראות) ׳.ואילו
הזקנים נפטרים אצלנו לבית־עולמם מבלי שניתן
להם לממש חצי־תאווה צנועה זו של סקירת נוף
יצירתם מראשיתו ועד סופו.
וכרמלה רובין שאמורה היתה להיות אוצרת
התערוכה האחרונה ואף תיווכה בין האמנית לבץ
מוסיאון תל־אביב, בבר לא תזכה לאצור את
אוצרותיה של ציונה. עד הסוף המר והסרטני
נאבקה האמנית העיקשת על זכותה להיות מוצגת
באולם הגדול, זה המיועד רק ל״גדולי עולם״ וכן
לגאונים מקומיים שלא מלאו להם .50 או הכל —
או לא כלום.
עכשיו יהיה לא־כלום. אילו רק התערב למענה
אחד מאותה פמליה מכובדת של אנשי מרינה
שליוו אותה בדרכה האחרונה...
מינהג מגונה בא למדינה: ללוות אדם בדרכו
האחרונה, במקום ללוותו בדרכיו שלפני האחרונות,
כשהליווי עוד עשוי לעזור לו.
בדרך האחרונה מלווים המלווים בעצם רק
קונכיה ריקה, חומר שנפח את רוחו, כל מה
שמצמיח רימה. וכן את עצמם, כמובן.
לפני כשנה, כשניסיתי לשכנעה להתפשר
בעניין התערוכה — ,והיא לא אשת־פשרות,
השבח לאל — אמרה לי: פסוק אחד ליוה אותי כל
חיי ורק לו אני חייבת לשמור אמונים :״יקום אדם
בבוקר לעבודת הבורא ואל יירא מפני המלעי־גים״.
אמרתי
לה: ומדוע לא תחרטי אותו בשער
סיפרך החדש?!
בימים אלה הופיע הספר, ציונה תג ר: ציזר על
זסכית ורישומים, והנה בשערו מופיע פסוקו של
ר׳ יוסף קארו, בעל השולחן עחך.
באותה שיחה ביקשה שאכתוב משהו לסיפרה
— ״אבל לא עוד רשימה. יש לי מספיק רשימות״.
בכנות — כדרכה. שאלתי אותה גם אני בכנות
במה היתה רוצה, והשיבה לי: שיר.
היה זה השיר הראשון בחיי שכתבתי על פי
הזמנה. שכן הזמנתה של ציונה תג׳ר היתה שקולה
בעיני כנגד תריסר הזמנות של מוזות סמויות מן
העין.
בעיני היתה היא ההשראה הנראית. אשה קשה
וקפדנית ואמנית בעלת״קומה ובעלת־שיעור.
בחודשים האחרונים לחייה עוד התווכחה אתי
מדוע כתבתי באותו שיר ״זיתים מרים״ .הרי נהגה
לכבד את אורחיה בזיתים שחורים ומרים שהיא
עצמה היתה משמרת ולפיכך דימתה לראות
במילותי כפיות טובה, ואולי אף חוסר טאקט של
אורח כלפי׳מארחו. התעקשתי אף אני והסברתי
לה שאני אוהב זיתים שחורים מרים. אבל יותר
מזה, הסברתי לה, טעמם המר של הזיתים שבכאן
אינו טעם של זיתים אלא טעם של מילים —
ואולי כטעם החיים.
הפעם ויתרה, כבר היתה מותשת. אינני יודע

הבינלאומי של אותו ארגון מידע ״אחראי״ שאוב
ממקורות ״גורמי הבטחון״ שלנו(אלן גינזברג הוא
שחשף את הפרשה לעין־כל) בעניינם של סופרים
ערבים כלואים במעצר מינהלי. ובכלל, חידוש
ההידברות בין ״כל המחנות״ :בין הכובש לנכבש,
ובין הכלאי לעצירו, בין המטורף והקנא וחסר־המעצורים
לבין איש״התרבות ובין המלווה המופרע
של חבורת נערים ונערות תועים ומותעים
לבין אותה תינוקת שעינה נשפכה החוצה.
במילה אחת: גשר. גשר בין אהרן אפלפלד, אף
הוא מחותמי הכרוז החדש, אותו אפלפלד אשר
הכריז לא־מכבר כי ״לא יפתח את דלת ביתו
לסופה העוברת בארץ,״ לבין הסופרים והמשוררים
הערבים אשר לא יפתחו את דלת ביתם כיוון
שהם כלואים באנצאר 3ו״מיתקנים״ דומים
מסוגו.
והידברות. אולי על מישקל אותה ״הידברות״

ציונה תג׳ר: צילום אחרון
אם השתכנעה. היום הייתי אני מוותר על הזיתים
השחורים, ואילו היא — מן המקום שבו היא
נמצאת עכשיו — מחייכת אלי את אחד מחיוכיה
הנדירים המרירים ומבקשת ממני שלא אוותר.

ציונה תג׳ר מציירת
הניר, תמיד הניר א 1הבד, עכשיו
גם הזכוכית, מברשת, צבע, החמריס
הפשוטים, זוהי נקדת־המוצא: מה שבחוץ
יהיה למה שבפנים בחוץ.
השאר הו א רק שירה מ אמנ ה
של זמן עובר, זה יותר מחמשים, ששים
שנה ציור, למוך ים, נשואים, לדה,
אמהות, ציור ויין ביתי, זיתים גדולים
מרים. כך צריך הן ה להיות.
ציונה תגיר מצירת. היו ימים קשים,
ת 1ן ה. ראה א ת הכתם הצפתי
קובע, את הקו שבאילת דוחק,
דיוקן עושה דין
לעצמו. צבעים כבר יפיקו עולם
מן המברשת, הזכרון, מה שצריך היה להיות
על הניר, חיי הבד, הלבד. כאיקונין
או כאמנות הזקנים בצפת. אשה חיה ציור
כמעט חיים תמימים, מצירת שעות, לילות,
ציורים על זכוכית כאלו
פגשה לראשונה ניר מכר, עכשיו
זכוכית, בצבעים, מבלי דעת.
השאר הוא רק שירה או הרגל
צבעתי מימים אחרים: ציור נשאר בכתמים,
בצבע, בקו, ל א במלים.

נתז לד 1
שביקש מורם הרוחני של אלה ודומיהם, נתן
אלתרמן מנוחתו עדן, לעודד בשעתו בין הספרות
העברית לבין מישטרת ישראל באחת משעותיה
הלא״יפות הלא־מעטות(אשמח למסור פרטים על
אותם מיפגשים, אם אתבקש).
ולכך, לטישטוש מושגים ועמדות ממין זה,
לעירפול התחומים שבין אמת ושקר, בין חוק
האגרוף ומישפט הצדק, בין השלח הצדיק (״כי
צדיק בדינו השלח״) לבין מידות הסובלנות
וההבלגה — לכך ייקרא מעתה בשם ״גשר״.
לא. אני הייתי מציע לפליטי ועריקי ״אור התכלת
העזה״ — שבה יש כידוע (ראה גם אלבר
קאמי!) רק אמת אחת, לא שתים או — 12 לבחור
לתנועתם בשם אחר: קשר, קשר ההאפלה. הוא
פשוט מיטיב יותר לבטא את רוח ״עקרונותיהם״.

עין ערוך

וא הפת הוא השוכב פו הספהשר הפסיבו־אנאויטיקן
₪ווינל, נ• אס האיש 707,777מ 7/נבח. חרך >7*7/¥
7077 773 שוש להתאים ^73777^ 7/ ,0 0*7117/ 7^/7/7
^ אשד! ,אמנם, רצתה לבנות
1 1בית, אלא שאת עיקר חייה ראתה
מחוץ לבית. במישרד. בביקורי־חברים.
לעומתה, הגבר הוא חובב־בית מובהק.
טיפוס של נעלי־בית וכמה ילדים
המתרוצצים, תמידית, סביבו. אם רק
יניחו לו, לא יעזוב את ביתו. שם יישב,
בחדר״האורחים, יום ולילה, מוגן ורחוק
מהעולם החיצון.
כשהחליטו לבנות בית חדש, פרצו
במריבות אינסופיות. היא• רוצה כך
והוא חולם על בית אחר לגמרי.
לבסוף הגיעו אל הדוקטור אריה
פלד, אדריכל הנעזר בפסיכולוגיה. ה־פיתרונות
שמצאו, בסיועו, היו פשוטים,
קלים לביצוע.
היא, שרוצה לברוח, תבלה רבות
משעותיה הביתיות בחדר־עבורה, הממוקם
בקצה הבית, ולו כניסה נפרדת.
למענו, הזקוק לחום עוטף, תיכנן פלד
חדר־אורחים רחב, גדול, מישפחתי.
חדר כזה שאפשר לבלות בו שעות
רבות מבלי להשתעמם או להתעייף.
גם הנוף תוכנן למען נטיותיהם
הנפשיות של בני־הזוג. הוא רצה שביתו
ישקיף אל נוף רחוק, מעורר־געגועים.
היא רצתה גינה סמוכה לבית, כדי שתוכל
להתבודד,בה בשעות של עומס
מישפחתי מעיק.
וכך היה. מביתם אמנם נשקף נוף
רחוק, אך גם גינה צמודה אליו.
״אדריכל רגיל אינו נותן את דעתו
למשמעות. בדרך־כלל הוא מכין תוכנית
ובונה בית על־פי דרישות כספיות,
אופנתיות וצורניות,׳׳ טוען הדוקטור
אריה פלד, אדריכל המתמחה בקשר
שבין האדם והסביבה.
״אולם אדריכל רגיל אינו יודע איך
ליצור את הקשר הנכון בין הלקוח המסרים
לבין ביתו, וזאת מפני שהאדריכל,
כמו הלקוח, אינו יודע בעצם מה
הוא רוצה.
״תמונה שכיחה: אדריכל הבונה למען
לקוחותיו דירות מודרניות, מתוחכמות,
והוא עצמו מתגורר בבית־אבן
ישן. כאילו רומז להם: תגורו אתם היכן
שתגורו, אני מתגורר בבית נעים באמת.

הלקוחות אינם יודעים מהו רצונם
האמיתי, שכן מרבית האנשים אינם
מודעים לעצמם. הם קונים מנורה מסו־יימת,
מפני שזו מנורה אופנתית, או
מפני שהיא מתאימה לריהוט, אך אינם
נעצרים לרגע כדי להרהר האם מנורה

ם סיבו]11-א1יט•
כזו אכן מתאימה לאופיים, האם יחושו
בנוח בקירבתה.״

בית• החלומות דיוק לשם כך, קיים פלד. בעזרת
,טכניקה פשוטודלכאורה, מעט

ביתו של סלד(משמאל) באחוזה
לאשת־הקאר״רה, סיטבחן ן קטן בלבד

פשטנית, הוא מתכנן ללקוחותיו את
ביתם על־פי דרישת אופיים. אין לו
מישרד פרטי. הוא פועל במיסגרת
הטכניון.
בסוף שנות וד 60 הגיע תהליר״הבנ־ייה
הגדול, שלאחר מילחמת־העולם,
לרווייה. לפתע, בתוך כל המוני השכונות
והשיכונים החרשים, התברר כי הד־

יירים אינם שבעי־רצון ממקומות־מגו־ריהם.
התמרמרות זו הולידה מגמות־אדריכלות
חדשות, שניסו לבדוק היכן
ומדוע טמון המרחק בין יריעת האדם
לידיעת סביבת מגוריו.
בוזמנית, בארצות־הברית ובאירופה,
נולד תחום אדריכלות חרש: יחסי אדם־
סביבה. אדריכלים, סוציולוגים, גיאוגרפים
ופסיכולוגים התחילו לנסות ולמצוא
פיתרונות־דיור חדשים, שיתאימו
לנפשם השבעה של בני המעמד הבינו־ני־גבוה.

1969 סיימתי את לימודי־האד־ריכלות,
והתחלתי ללמוד לקראת הדוקטורט
באוניברסיטת גלאזגו. בדיוק
אז נערך הקונגרס האירופי הראשון
בתחום הזה,״ אומר פלד.
׳ הוא שמע, התלהב, סיים את לימודיו
שם, היה לאחד הדוקטורים הראשונים
בתחום זה, חזר לארץ ופיתח ענף חרש
של אדריכלות.
.רוב התחום הזה נשען על סוציד
לוגיה. אני פיתחתי את האקו־אנליזה,
ניתוח סביבתי המבוסס על הפסיכולוגיה
ההומניסטית.
•האדם, מבחינתי, הוא יצור בעל
יכולת בחירה וצמיחה. וכן־ צריך להיות
ביתו, מקש שבו ממומשת אישיות
המתגורר. הבית עוזר לו לצמוח ולהתפתח.
הבית הוא חלק מהתראפיה הקבועה
של האדם.״
באופן מעשי זה נראה כך: הלקוח
מספר לפלד מהן ציפיותיו מביתו, מהו
בית ילדותו, היכן הוא חש בנוח ואילו
מקומות אינם חביבים עליו, מהו סדר-
היום שלו והיכן, בבית, הוא מבלה את
מרבית זמנו.
מחשב, שתוכנת במיוחד לשם כך,
מצליב וממפה נתונש ומושגש שהם
בית־חלומות ואנטי־בית של הלקוח
המסדים. בעזרת המפה הזו נערכות בין

השניים כמה שיחות נוספות, שבמהלכן
מנסה הלקוח לתכנן בעצמו את ביתו.
בסופה של הסדנה מצוייר הלקוח
בדו״ח, המסביר מהו הבית המתאים
לתכונותיו, ובתוכנית־בנייה עקרונית.
אם ירצה הלקוח שפלד יתכנן את ביתו,
יעשה זאת פלד כשימחה. אם לא —
ימשיך בעבודה אדריכל אחר.
גאודי והיכל־הפפר
ף* חוברת עבה, המתארת את יסד
רות שיטתו, מביא פלד את דנה,
סטודנטית בטכניון, כדוגמה קלאסית
למשתתפת בסדנה.
דנה נולדה באוסטרליה. לפני שהגיעה
לישראל, טיילה בעולם. כשהתבק־שה
לציין את עשרת המקומות האהובים
עליה, הזכירה את נמלסידני,בית־האופרה
של סידני, מלון ה״אט ריגינסי
בסאן־פרנציסקו, הפנתיאון ברומא, הי־כל״הספר
בירושלים והעיר ירושלים
כולה, ערבותיה של אוסטרליה, בנייני
גאודי בברצלונה, הרים ואגמים שוויי־ציים,
השוק בפירנצה.
מקומות של יום־יום הם שוק ערבי,
דירתה, חנות גדולה בחיפה, רחוב הרצל
בחיפה, התחנה המרכזית, הקמפוס האוניברסיטאי,
הסיפריה וקריית הטכניון.
רשימות אלה מגלות כי דנה נוטה
להתרשם ממקומות בעלי נוכחות חזקה,
דראמתית, מלאי הפתעות וניגודים
מרחביים, מקומות בעלי אופי ואישיות
משל עצמם. מקום, אף שהוא נעים,
שאינו מצטיין בייחוד מסויים, כאילו
אינו קיים לגביה.
אלא שהשיחות ומיפוי רצונותיה
הביתיים גילו כי הבית הוא מקום זול,
קטן, מצומצם, ובו מיספר האנשים מר
עט, פרטי, מנוכר אפילו, בניגוד למקד

מות האהובים עליה. כוחו של הבית נובע
לא ממרחביו האינסופיים או מחפציו
היקרים, אלא מתחושת החופש
שהוא מעניק.
דחוק מהילדים

ף* ילכוד מביך טמון ביסוד תורתו
* 1של פלד. מחד הוא תוקף את
האדריכלים.הרגילים׳ ,הממוסדים, על
שאינם נותנים דעתם לרצונותיו של
הלקוח. מאידך גם הוא עצמו אינו מאמין
בלקוחותיה שוב ושוב הוא אומר כי
הלקוח הממוצע אינו יודע מה הוא
רוצה, אינו מודע לעצמו, אינו יודע איך
לתכנן את ביתו, כך שיחוש בו בנוח. רק
סדנת האקו־אנליזה תוכל להצילו מגר

דלת מהווה שילוב עדין, מתוחכם, של
חופש כמעט מושלם.
״וזוהי, בעצם, תמצית האדריכלות.
שילוב נכון בין חופש ואינטימיות. מי
שזקוק לחופש רב יגור בבית שסוף-
חלונות ואור, בהיר, שחדריו גדולים. מי
שזקוק לאינטימיות ירהט את ביתו
ברהיטים כבדים, עתיקים, יגור בחדרים
קטנים, כמעט כוכים.״
שחלטו יבייזני

לד מודד! כי ניתוח פסיכולוגי^
דירתי כזה עלול להיות פשטני
מדי. הסדנה, על כל שלביה, מעניקה
ממד עמיק יותר, הוא אומר .״שם אנחנו
בוחנים כל אדם לגופו, משתדלים לחפ־

פלד בחלת ביתו המשקיף על נוח הכרמל
לקיסצניק, בית שונה מזה שלשמו

פלד ועבודה של תלמיד
לא קונפדרציה ש ל חדרים

רל קשה של ניכור סביבתי.
רשימת הדוגמות ארוכה. בני־זוג,
תושבי מיצפה גלילי, הגיעו אל הסדנה
בעיקבות תחושה משונה שהקרץ להם
ביתם. בית מישפחתי רגיל, דומה
לשאר בתי המיצפים.
במהלר הס ת ה גילו כי מקומו של
חדר־השינה הוא־הוא שמציק להם. בני-
הזוג, שלא כמו מישפחות אחרות״ חרדו
לזוגיותם, ראו עצמם מוג שהוליד ילדים,
ולא כמישפחה כוללת.
.הפתרון, לגביהם, היה הרחקתו של
חדר״השינה מחררי״הילדים, דבר שהעניק
להם הרגשת פרטיות. אגב, לזו־ .
גות המרחיקים את חדר־השינה שלהם
ממרכז הבית יש סיכוי לשרוד כזוג, זמן
רב יותר ממי שמאבדים את זהותם
הזוגית בתוך הבית ׳,אומר פלד.

או המורה, שדרשה בתוקף כי חדר־העבודה
שלה יהיה צמוד לחדר־השינה.
״כשניתחנו את משמעותו של חדר־העבודה,
לגביה, גילינו כי לא העבודה
חשובה לה, אלא הרצון לברוח מהבית,
מהמישפחה. לכן ברור היה שחדר־הע־בודה
צריך להיות מרוחק עד כמה שאפשר
מחדר־השינה, ולא צמוד אליו״.
או אשת־קאריירה .״למענה אתכנן
מיטבה קטן, זעיר, כמעט בלתי־קיים,
כזה המכריז לכל מי שמעיף בו מבט כי
האשה המאכלסת אותו אינה אוהבת
לבשל, וכי אל לו, לאיש, לצפות לנפלאות
ולניסים גסטרונומיים.״
כמו המיטבח וחדר־העבודה, כך
שאר פריטי הבית, רהיטיו וקירותיו,
מעידים על נישמת הדרים בו.
בית שבמרכזו מדרגות המובילות
לקומה גבוהה יותר הוא בית חופשי,
שבו כל אחד מבני-המישפחה מהווה
כעין יחידה אוטונומית, עצמאית.
חדר־אורחים רחב, גדול, ממוקם
בבית משוייך, שבו כולם שייכים לכד

בית שיוצר פאטיו במרכזו מעיד על
תושביו כי הם מתייחסים אליו בחרדת־קודש,
כי לגביהם הבית הוא כעין
מיקדש־מעט.
דלת־כניסה ראוותנית מעידה על
תושבים ראוותנים. כניסה צנועה שייכת
לאנשים צנועים, שאינם מייחסים
חשיבות ליופי חיצוני, שיטחי.
חלון גדול שייך לאדם חופשי, אד
הב־מרחבים. בית ללא חלונות הוא בית
שיש בו כפייה חברתית, אומר פלד.
״ואם חלון הוא אפשרות של חופש, הרי
הדלת מממשת זאת. לכן חלון שהוא גם

גיש את הבונה עם רצונותיו האמיתיים׳.

ביתו ב שכונת אחוזה בחיפה פ ד
תח פלד לרווחה, ומיד מודיע כי אכן
הבית משקף את נפ תוליו הפסיכולר
גייס.
בית גבוה, בנ ד על גיבעה משופעת.
ביזמת הגג חדר־העבודה של אשתו,
בקומת הקרקע חדדה של הבוק בקומת
הביניים חר ר־ האורחים ו חדר־ה עבודה
של פלד, עטוף בחלון מקושת, ענק.
בקצה החדר ספה בנדה, מבשיר־טל•
ודזיוק מדפי־ספרים וכורסות. לכל אורכו
נמתח שולחן־ה עבודה של פלד, ציר

ריס, עשרות דפים ומכשירי־עבודה.
פלד אומר שהוא יודע שהוא אדם
שתלטן, אפילו כוחני, לכן הוא תופס
בשולחנו הארור את כל חדר־האורחים,
לכן הוא אוהב להשקיף אל הרחוב ממרום
חדרו, להביט אל אורחיו כאילו היה
אל כל־יכול.
.אלא שכזה הייתי לפני 10 שנים,
כשבניתי את הבית. אילו הייתי בונה
היום, הייתי מתפשט למרחב, נותן לכל
אחד מבני־הבית חופש רב, מאוזן ולא-
אנכי.
.כך, לדעתי, צריך להיראות הבית
המודרני. קונפדרציה של חדרים, שכל
אחד מהם אוטונומי, בעל חופש רב,
שליט לעצמו. וכולם נפגשים בכמה
יחידות שהן אמנם מרכזיות, אן־ שאינן
כה חשובות כמו חדר־האודחים של
היום.
.רק בית כזה המתייחס אל כל דריו
כאילו היו שוד־זכדווק יכול לשקף את
המהפכות העוס־ות על החברה׳.
מהפכות גדולות, אגב, אינן נוצרות
בחדרי־המעבדה לאקראנליזה בטכניון.

פנינ ה

שם, בבדיקות ובמיבחנים, מתגלה כי
האשה היא המחליטה, בדרך־כלל, איך
ייראה הבית. שם גם נחשף אופיו של
הישראלי האופייני. עצבני, מלא מרץ
ויוזמה — כזה הוא הישראלי המשפץ.
אחוז תזזית הוא בונה והורס ומשפץ
וחוזר חלילה. לעולם אינו נרגע, לעולם
אינו נח. תמיד בתנועה אינסופית של

שבירה ובניידי•

0הברומייס

ך* א רק בתים פרסיים מגיעים
) למעבדתו של פלד. גם מיבני־צי־בור
וקיבוצים. כמה דוגמות אקו־אנלי־זיוום
תברי־קיבוץ
אוהבים בתים נפרדי ם
רחוקים זה מזה, לזרחברותיים האידיאולוגים
של הקיבוץ מושכים לכיוון
הביחד. כך גם אדריכלי התנועה והקיבוץ.
פלד משתדל להתאים עצמו לרצון
הקיבוצניק מן השורה. אצלו הם מתרחקים
אלה מאלה, לכל בית חזית שונה,
מ עניינ ם כעין מערה, שם ימל הקי

תנ ך

בחגץ־לב מנתח גלד את נפשותיהם המסוכסכות של כמה מי בנים
בולטים.
הכנסת -גל עם מקבל את הגדלמנט שהוא זכאי לו. אנחנו קיבלנו
בניין שהוא ראוותני כלפי חוץ, וגפנים נראה כאולבדהצגות. זו יומרנות
שאינה במקומה. מדוע עם קטן, לא־פורמלי, זקוק לבניין רישמי כל־כך,
לאולס״מליאה שנראה כמו תיאטרון, שבו הנואם מרוחק מחבריו! מדוע
לא ליצור מגע בלתי-אמצעי בין חברי-הבנסת!
כדוגמה לפרלמנט הבנוי בצורה נכונה מביא פלד את הפרלמנט
הבריטי. שם יושבים חברי הפרלמנט אלה מול אלה, וכשאדם עובר

בוצניק התשוש למצוא מיפלט מחבריו
המחניקים.
או מיפעל, שבעליו החליט לחדש
את עלומיו. המהנדס תיכנו בית״קומות
גבוה. פלד גילה כי העובדים, הזוטרים
כמו הבכירים, מעדיפים שוחת של
מישרדים נמוכי־קומה, מוקפים בדשא.
וכך היה.
או מחלקה בבית־חולים לקשישים
סיעודיים. שאלו את הזקנים לראשונה
בתולדות האדריכלות הציבודים איך
הם מעדיפים לבלות את ימיהם האחרונים.
גילו כי הם סולדים מצבעים
מנוג ח ם ומבוהק של אור, כי הם חצים
להקיף עצמם בגינות מוריקים וכי הם
מעדיפים חדרי־שינה שונים זה מזה• היו
שרצו תדרים ק טני ם היו שהעדיפו
חרדים גדולים יותר. ביפים אלה מני ם
את המחלקה החדשן־-
אס הכל כל־כך ב חר וחשוב, איך לא
ח שמ על כל זה קודם? גם פלד מתפלא
ואינו יודע מהי התשובה הנכונה.

׳שדד, ליבובי;,
צילם: ציך ן עפריד ₪

הז ב ל

אלה מול אלה, ללא טיפת מרחב והוגש. הגל לחוץ, היסטרי, לא-נעים.
בנימי האוניברסיטה בהר״הצופים בירושלים -פנטזיה דתית,
כוחנית, שתלטנית. מבוך של בטון מחגים ממוזנ-אוויר באופן תמידי,
כאילו הכל מחוברים למכונת־חמצן. הפסק את פעולתה, והם חשובים
כמתים. אנטי״תיזה מובהקת לתנאי״למידה נוחים. הלומדים זקוקים
הכנסת אולם־הצזות

כיכר צינה דיזנגוף
אימפריה שהתעשרה סהר מדי
ממיפלגה אחת ליריבתה מיד הוא עובר לשבת בצד האחר, כך
שעובדת״המעבר בולטת.
כיכר דיזנגוף -כיכר המתאימה לאימפריה שהתעשרה מהר מדי,
וכעת אינה יודעת איך להתנהג בצורה ההולמת את מעמדה החדש.
יושבי־הכיכר תלויים כמו אנקורים, מעל לכביש, בספסלים מקובצים

למרחב, לחלונות רחבים, לאוויר נקי, לגישה פשוטה וישירה לחדרי-
הלימוד.
קניון איילון -פיצול״אישיות כפייתי. בחוץ הכל מוזנח. מיגרש־חנייה
עלוב, ללא טיפת צל, בלי עצים, בוהק רע, מידבר של אספלט חם.
בפנים נעים, ציבעוני, פנינה בתוך הזבל. כך הישראלים. רצים ממקום
למקום. בדרכם המטורפת אינם שמים לב לעזובה. מין טירוף היסטרי
של עם, שלעולם אינו מוצא את מקומו.
הטיילת של תל־אביב -איזון ורגיעה נכונים עם הים. אפשר לנוח,
אפשר לרחוץ בים, אפשר לרוץ. נעים. אפילו הכביש הסמוך אינו גורם
להפרעות.

גזגתגגך
קפה בגדד־טכסס
קפה בגדד (דיזנגוף ,1תל־אביב,
גרמניה־דובר אנגלית) -סרט על
קסמים, שהוא בעצמי מעשה־קסמים.
כל התפקידים בסרט הם
בהחלט לא״שיגרתיים ומודרכים על-ידי שרביטו של בימאי
לא״שיגרתי.
פרסי אדלון, הבימאי, אינו מוכר להמונים בארץ, אם בי את
סירטו שוגר בייגי הציגו בפסטיבל ירושלים לפני שנתיים. לפני
כן עשה את סלסט, אחד הסרטים המעניינים ביותר שאפשר
להעלות על הדעת, בביוגרפיה חלקית של סופר, על מערכת•
היחסים המורכבת בין מארסל פרוסט והעוזרת סלסט,
ששירתה אותו שנים רבות, עד יום מותו. הסיט, נדיר ביופיו,
דמה בסימונו למוסיקה קאמרית ועשה סבב פסטיבלים
מכובד, אם כי מיסוזרית לא הצליח בשום מקום בעולם.
שוגר בייכי היה קפיצה לאיזור קולנועי אחר (קפיצות
לסימונות שוגים מאפיינות את אדלון, השולט במיקצועו
כאמן ואומן) ,כשהוא נשען במלוא מישקלו הקל על גברת
בעלת מישקל כבד, השחקנית מאריאנה זאגברכט, שחובבי־התיאטרון
במינכן מכנים אותה ״אמא קוראז של האוונט•
גארד״ .הסרט הפליא לתאר אהבתה של אשה שמנה ומכוערת
לנהג״קטר של רכבת״תחתית, צעיר ממנה בהרבה ונאה*
מראה.
גם הפעם עומד הקסם המיוחד של מאריאנה במרכז של
סיפור־אגדה על מיזוג־תרבויות מושלם שאפשר עם קצת
תדריך חובה לראות
תל־אביב: עיניים שהנחת, אהבנו כרבך.
הקיסר האחרון, המיבצר הנסתר, ליידי איב.
ירושלים: אהבנו בל־כך, כנפי התשוקה.
חיפה: התפוז המכאני. עיניים שחנרוח,
הקיסר האחרון.

תל־אבלב

ג׳ק פאלאנס ומאריאנה זאגברכט: מקסים!
הומור, להאמין בו. אלא שבמקום גרמני בטכסט יש לנו
גרמניה במידבר מוג׳אב. מרובעת כבדה ובאווארית שבעלה
מוריש לה תרמוס*קפה ומשאיר אותה לאנחות במרחבי
אמריקה המטורפת, לצידה של בעלת־מיזנון וחבורה מוזרה.
עד מהרה, הופך היצור המוזר, בעל המיבטא הכבד את חייה
המרירים של בעלת־מיזנון, לנווה־־מידבר, ואף גורם להשראה
של תפאורן מזדקן וצייר חובב. הסיפור מסופר כשמפגייה
מוסיקאלית ומופיע בו ג׳ק פאלאנס, בטוב שבתפקידיו.

הו, איזו
גוויה מדליקה
לילה מסחרר (בן־יהודה. תל־אביב,
ארצות־הברית) -אין
אפשר שלא לתלות תיקוות בבי*
מאי הנקרא ויין וונג, על״שם ג׳ון
ויין! הרי אין הבטחה גדולה מזו כדי להבטיח לו,גרין־קארד׳
בארצות-הברית. ואמנם, שני הסרטים שעשה, הראשון, צ אן
נעדר מיד עם סיום לימודיו בברקלי, קליפורניה, והשני, דים
סאם. מייצגים את נפתולי-הקליטה של המהגרים הסיגים
בארצות־הברית, כל סרט מזוויתו שלו.
כבר בציאן נעדר, שצבר תאוצה בפסטיבלים לקולנוע
ובסינמטקים בעולם, היתה לוונג שפה קולנועית בוטחת
וסיגנון אסתטי מוצהר, שהשאירו בפי הצופים טעם של עוד.
פזילתו המשתחווה לאוזו וסוזיירו מצד אחד ולפראנק קאפרה
מצד שני, עיסוקו בנושאים שההווי שלהם מוכר לו מהבית,
והגשתם בצורה מרתקת, הביאה לו מימון מכובד לפרט זה.
הסרט, שנועד להיות מותחן, נקרא במקור סלאם דאנס, ואם
שמו מוכר, הדי זה משום שהצגתו הראשונה התקיימה למעשה
בפסטיבל חיפה באוקטובר.
הפעם נהנה וונג משני כוכבים לפחות, תום (אמדיאוס)
האלסה והארי-דין סטאנטון, יפהפיה מהממת אחת שכוכבה
דורך, וירג׳יניה מאדסון ועוד כמה דמויות שבאופנה. סיפור־המתח
נושא תווית היצ׳קוקית. חשוד ברצח, בעל חיק כבד של
בעיות אישיות (תום האלסה בתפקיד דרוד) ,מקבל זנב בעל
שני קצוות, האחד של קצין מישטרה הנע בעיקבותיו,

ליידי איב (פריז. ארצות־הבריח)
— מהמרת מקסימה מפתה יורש תמים, באחד
הסרטים המבריקים של הגאון האמריקאי, שהיה
בשעתו אחד ממקבלי המשכורות הגבוהות ביותר
באמריקה, והתרושש בגלל עומס גדול מדי של
דמי־מזונות שנאלץ לשלם. פרססון סטרג׳ס
לנצח!

פרה אתמה /אחותו של הנריק

/מו ד ה אני( ש ל 1שה סרטים ישראלים קצרים
בכרטיס אחד, לב) — למרות סיגנונם השונה
ואורכם השונה של שלושת הסרטים זוהי חוויה
כדאית. פרה אדנמה וסנדה אני נוגעים בצד האפל
של האמונה הדתית. סירטו של דניאל וקסמן,
פרה אדנמה, מוקיע את הצביעות שבדת, בשפה
קולנועית בטוחה, ממוסגרת ותמציתית. זוהרה רון
עדיין מגמגמת ברזי הקולנוע, אם כי יש בסיפורה,
על חטאה של נערה דתיה שהעזה לדרוך בכנסייה
נוצרית, עוצמה וחייתיות. הסרט הארוך יותר,
אתנהו של הנריק, של רותי פרס, הוא תיאור
יחסים בין שני ילדים, על רקע ימי-המנדט בחיפה

תום האלסה ווירגייניה מאדסון -אסתטיקה
סטאנטון (פאריס־טכסס) והשני -הפושע, המאמין שהגיבור
מנסה להסתיר חומר העשוי להפליל אותו.
באמצע שתי נשים, האשה בנפרד, שדרוד מנסה נואשות
להחזיר אליו וגוויה יפהפיה באמת (מאדסון) שהיה לו איתה
רומאן סוער, אבל חפיף בהחלט. כל עת שהסטודיו וציוריו של
דרוד, המעצב דמות של קאריקטוריסט עייף, הם העיקר,
מנשבת ריח רעננה ואסתטית בעלילה שהיא בעלת מישקל
נוצה. מאמצע הסרט אוזלים הרעיונות, אך הסך־הכל מהנה.

בלי מאדאם אסלאן נעורים בהשאלה ( -רב־חן; תל*
אביב, ארצות־הברית) מה משותף
לאופיאט בואגי(נשיא מדינת חוף*
השנהב) ולגיורג׳ ברגם! כנראה
הגיל. בואני התחיל להתעייף מעט לקראת גיל ה־ 90 ואילו
ברנס, שהגיע ל־ ,92 עדיין מרקד. ואם בואני עדיין פעיל,
בזכות טיפולי״הנעורים של מאדאם אסלאן המפורסמת, הרי
סם־הנעורים של ברנס הוא כנראה הבימה. ואמנם הוא נאלץ
לשחק קשיש בן 81 בלבד, רק כדי להדגים מה יכול ניסיון*
חיים עשיר לעשות בגוף צעיר של בן .18 רעיון משומש שקנה
לו אחיזה ביותר מדי סרטים בעת האחרונה.
אבל אילו היה משומש ובעל תפניות או חידושים כלשהם,
ניחא. אילו הניחו לנו לחזות בוירטואוזיות של שחקן בעל
אישיות כובשת, גם זה לטובה. הבעייה היא שברנס מופיע
לדקות קצרות בלבד, כשאת הבד ממלאות בכבדות
ובחובבנות לא״נסבלות דמויות של פוחלצים דמויי שחקנים.
סבא ג׳ק ווטסון(ברנס) יוצא לבלות בחברת נכדו האהוב
דיוויד (צ׳ארלי שלייטר) אחרי חגיגת יום־הולדתו ה*,81
כשהוא משאיר בבית את בנו הסתום, אביו של דיוויד, טוני
רוברט המרגיז ואת חברתו השפנפנה, הצעירה ממנו ביובל
וחצי, אניטה מוריס. כתוצאה מתאונה קלה עובר הסב לשכון
בגוף נכדו, כפי שהביע במישאלת כיבוי־הנר שעל עוגת יום־
ההולדת :״מי יתן ישוב הייתי בן ״.18

ש ח קן נ ב אי ב ״ פרהא דו מ ה ״
חטאי משיח
כשעיקר הישגיה של הבימאית הוא בגיבוש
האסתטי של הסיגנון הקולנועי, שדרכו היא
מעבירה את הסיפור.

0טט*גל רישלזם
חזבה לראות

גיורג׳ ברנס ואניטה מוריס -נעורים כבדים
ומרגע זה מתחילות הצרות. כל הדברים השיגרתיים
והמטופשים מתרחשים, כולל העידוד המוסרי הנלעג שנותן
הסב לנכדו בזירת הספורט, גאוות הדגל הלאומית של כל
אמריקאי תמים וריקני. הליהוק הופך את הסרט לכבד באמת
בתפקיד הארוך ביותר על הבד מופיע שחקן צעיר ולא*מוכשר בעל חיוך של פוחלץ (שלייטר) ואילו אניטה מוריס,
שאפשר להצעיד גדודים על חזייתה רחבת־הידיים, נראית
כמו הדף המרכזי של הפלייבוי מומחש בשעווה. נו, באמת!

(בין וד 30 ביוני ל־ 4ביולי) — אהבה ז 1שלי,
בת הנילוס(טאיוואן) ,פרידה ארזכה(ברית־המוע־צות)
,חרונינווז(ארגנטינה) ,חרטה (ברית־המוע־צות)
,יופץ בישראל, זוהר(מאלי) ,סירטי פראנק
קאפרה, שיוצגו בתל־אביב אחרי הפסטיבל.

כדאי לראות
(בין ה־ 30 ביוני ל־ 4ביולי) — מזון הדרקונים
(גרמניה) ,הראיון (איטליה) ,יופץ בישראל, חחי
הנברת (איטליה) ,שליחי הבצע (יפאן) ,בלוז
אופרת פקין(הונג־קונג) ,ליטל רורית(אנגליה —
שש שעות בשני חלקים) ,אמריקה היקרה,
ם־כתבים מו״ט־נאם(ארצות־הברית) ,עולם נפרד
(אנגליה) ,יופץ מיסחרית בישראל, פרפר ופרחים
(תאי־לנד).
עדנה פי מדד ^
העול הזה 2652

דר יולי נודלמן

כעבור חודש, כאשר לא התקבלה כל
תגובה מהפרופ׳ משה סולובייצ׳יק,
כתב ישראל שדה תיזכורת ראשונה
למנכ״ל, ובה ביקש לענות לשאלה:
״מה נעשה בעניין חקירת מותו של
יונתן שדה?״
בשם מישרד־הבריאות השיבה לו
עליזה פרג, מנהלת מדור־התלונות;
״...ב־ 16.12.87 פנינו לגורמים מוסמכים
במישרדנו, וביקשנו להזמין את
תגובת בית־החולים, איכילוב גורמים
מוסמכים״ :הכוונה קרוב לוודאי
לפרופ׳ סולובייצ׳יק).
ב־ 5.2.88 פנה ישראל שדה שוב
למישרד־הבריאות ושאל :״מתי תוקם
ועדת־חקירה בנוגע למותו של יונתן
שדה?״ הוא האשים את מישרד־הבריאות
בסחבת.
כעבור חודש נוסף שלח הדוד
הבלתי־נלאה תיזכורת נוספת, וביקש
גם להשיב ״מדוע כלל לא התקבלה כל
תגובה לעצם קבלת התיזכורת הראשונה?״
שוב דרש הקמת ועדת״חקירה.
אחרי שתי תיזכורות נוספות קיבל
ישראל שדה מיכתב״נזיפה מסמנכ״ל
לתפקידים מיוחדים :״עם כל ההבנה

^ונתן שדה, ילד בן 4וארבעה
חודשים, מת בבית־החולים איכילוב,
אחרי שנותח שלוש פעמים במחלקת־הלב.
בראשונה ב־ 8ביולי, בשנית כעבור
שבוע, ב־ 15 ביולי, ובפעם האחרונה
ב־ 31 באוגוסט .1987
בתלונה שנשלחה על־ידי קרובי־המישפחה
למנכ״ל מישרד־הבריאות,
הפרוס׳ יורם לס, ב־ 29 בנובמבר ,1987
נטען שהילד מת כתוצאה מהניתוחים
וחוסר־טיפול מתאים בתקופה שלאחר
הניתוח הראשון. עוד נטען שלא נעשתה
אבחנה נכונה לפני הניתוח, וגם
בזמן הניתוח הראשון עצמו; שהילד לא
קיבל טיפול מתאים אחרי הניתוח
הראשון; שהניתוח השני בוצע מוקדם
מדי; שהניתוח השלישי בוצע מאוחר
מדי. המישפחה טענה שהיא נאלצה
להזמין חלק מהיועצים על־חשבונה
לבית״החולים איכילוב.
המישפחה דרשה להקים לאלתר
ועדת־חקירה, כדי לבדוק את תלונותיה.
הדוד
הצעיר של יונתן ז״ל, ישראל
שדה, הדגיש שהמישפחה ״רואה את
בית־החולים איכילזב אחראי למותו של
יונתן שדה, שנגרם עקב מכלול מחדלים
בבית־החולים, ועקב מחדל רפואי
ורשלנות רפואית״.
הדוד הצעיר, ישראל שדה, השתחרר
לא מכבר מהצבא, אחרי ששירת
ביחידות קרביות. הוא היה בטוח שגם
הגורמים הממונים על מערכת־הברי־אות
מעוניינים להוציא את האמת
לאור. לכן לקח על עצמו את הגשת

הדוד ישראל ביקש את המנכ״ל
להסביר מה זו ועדת־בדיקה, ומה תפקידו
של הפרוס׳ סולובייצ׳יק, ומדוע
לא מתקבלת ממנו תשובה כלשהי.

״ עם כל
ההבגה״...

י מיכתב זה השיבה עליזה פרג,
/הפעם בתור עוזרת ראשית לפניות
וקבילות־הציבור :״קראנו את מיכתבך
ואנו תמהים על הסיגנון שנקטת עם
כל הבנתנו למצב המישפחה ולרגשו־תיך,
אנו מבקשים שתתאזרו בסבלנות
עד לגמר עבודת הוועדה.״
המישפחה התאזרה בסבלנות במשך
חודש נוסף, כתבה עוד תיזכורת
(בסך־הכל שבע תיזכורות — מילחמה
אבודה של המישפחה השכולה) ,ופנתה
לעורך־דין. הפרקליט שי סגל פנה שוב,
בשם המישפחה, לפרוס׳ יורם לס,
ובמיכתב הסביר את כל השתלשלות
התלונה של המישפחה וביקש תשובה.
עורך־הדין שי קיבל תשובה מה־פרוס׳
יורם לס ( )29.5.88 הדומה כשתי
טיפות־מים למיכתבים של לס לישראל

המילחמה האנווה שד מישנחה שנורה:
האם גותו להורים לדעת גמה גת בנס?
לצערכם הכבד בשל נסיבות האסון
שפקד אתכם, תיזכורותין־ לא תורמות
להחשת בדיקת התלונה ״.עוד כתב
הסמנכ״ל :״ועדודבדיקה התמנתה, ומניסיוננו
ברור מעל כל ספק כי עבודת
הוועדה תארך מיספר שבועות.״ הסמנ־כ״ל
הבטיח :״עם קבלת מסקנות והמלצות
ועדת־הבדיקה, נשוב ונודיעך
מסקנותינו.״
המישפחה נפגעה מאוד ממיכתבו
של הסמנכ״ל ושאלה את המנכ״ל יורם
לס, במיכתב חדש. ,מהי ועדת־הבדיקה
שהתמנתה והאם זו אותה וערת־חקירה״
שאותה הם דרשו.
אחרי שתי התיזכורות והמיכתב
לגבי ועדת־הבדיקה, קיבל הדוד מיכתב
החתום על־ידי הפרוס׳ יורם לס, מיום
ה־ 28 במרס ,1988 המהווה העתק מילה

שדה :״העברתי את הנושא...״
בלי קשר להמשך הטיפול (הוקמה
ועדת־חקירה או הוקמה ועדת־בדיקה?
או הנושא הועבר לפרוס׳ סולובייצ׳יק
או העניין יידון בבית־המישפט?) יש
לשאול כמה שאלות את הפרופ׳ יורם
לס, מנכ״ל מישרד־הבריאות:
• איך ניתן להסביר את התשובה
הפורמלית, חסרת־העניין וחסרת״התו־כן,
שהוא נותן במשך חצי שנה למיש־פחה
ששיכלה את בנה?
• האם קרא את מיכתביו של
ישראל שדה?
• האם הוא חושב שתקופה של
שיבעה חודשים לבדיקת סיבות המוות
היא תקופה סבירה למישפחה, המחכה
בקוצר־רוח להסבר מדוע נפטר בנה?
• האם מבין הפרוס׳ לס את סיבלה

הנדון: תלונה על ביה ״ חאיכיליב
אני מאשר קבלת ם כתבן־ מיום . 2 9 . 11.8 7

הע בר תי פנייתךלפ רו ם, מ.

סולובייצייק, נציבקבילותהציבורבמשרד נו, אשר

יבדוק את המקרה ו י שי בךישירות .

הפרופסור לס לישראל שדה4.12.87 :
.העברתי פנ״תך...״
הנדון :

*־ר י שה להקמת

ועד ת חקירה

אנימאסר קבלת מכ תבך

העברת ׳ ו

לסיפילו של

בקשתך • ישיבך

הנ״ל.

פרוס•

סולובייציי ק,

נציב

קבילות

הציביר

ב מ שרדנו,

אשר

יב דו לך

י שירו ת.

הפרופסור סולובייצ׳יק

הפרופסור לס לישראל שדה 18.3.88 :

הפרופסור לם

טילטזל נזנוק1ם למקום

.העברתי פנייתך...״

טייל עד המוות

התלונות, מה גם שההורים של יונתן
לא היו מסוגלים להתאושש מהפגיעה
בהם.
״הוא היה ילד כל־כן־ חכם, חמוד!
כולם אהבו אותו! הוא התפתח בצורה
בלתי־רגילה, היה מלא חיים. האמנו
לרופאים שיש צורך בניתוח, ושאין
סכנה בניתוח,״ טוענים ההורים .״לקחנו
אותו לבית־החולים ישר ממיגרש־המישחקים
שבו שיחק עם חבריו. היינו
יכולים להמשיך להיות מישפחה
מאושרת, אילו יונתן היה עימנו, אך
היום אנו הרוסים!״
בתלונתו מדגיש ישראל שדה שלמרות
שיונתן נותח בבית־החולים איכי־לזב,
כאשר נכנס להלם בגלל זיהום
כללי הוא הועבר לבית־החולים הדסה.
תל־אביב. כעבור זמן־מה הוחזר לאי־כילוב
במצב גרוע יותר .״בשביל מה
היו צריכים לטלטל את הילד המיסכן
הזה?״ שואל הדוד ישראל ,״האם בבית־חולים
איכיל 1ב רצו להתפטר מהילד

הקשה, שהוא ימות בבית־חולים אחר
ולא אצלם?״
איני בא לקבוע האם צודקים או
אינם צודקים קרובי־מישפחתו של
יונתן שדה ז״ל, או האם הם רואים
נכונה את כל העובדות הרפואיות.
אבל אני משוכנע בדבר אחד: שת־לונה
כזאת חייבת להיבדק מיד, וש־תוצאות
הבדיקה חייבות להימסר ל־מישפחה
כדי לעזור לה, אם אפשר,
לחזור לחיים תקינים.
לפחות השאלה של ״טילטוליו״ של
יונתן בין בתי־החולים מחייבת תשובה
ברורה. לא מן הנמנע להגיע למסקנה
שהעברתו של יונתן שדה מבית־חולים
אחד למישנהו, במצב קשה, היתה בין
הגורמים שהביאו למותו.
עברו כבר שיבעה חודשים מאז
תלונתו של ישראל שדה למישרד־הבריאות,
אך עד כה לא נתקבלה
תשובה עניינית על הסיבות שגרמו
למותו של יונתן.

כולנו כבר התרגלנו לסיפורים על
חוסר־תגובתו של מישרד־הבריאות על
תלונות רבות של מישפחות נפגעים
מרשלנות רפואית. שמענו סיפורים
רבים על ״ועדות רפואיות״ למיניהן.
בסיפור על מותו של יונתן שדה ישנו
דבר שיכול לעורר כעס, ולא רק של
המישפחה.

כיו דוקדאטיזסז
אידיוטיז ם י

ן* ־ 4בדצמבר 1987 שלח מנכ״ל
4מישרד־הבריאות, הפרוס׳ יורם לס,
תשובה לישראל שדה :״העברתי פנייתך
לפרוס׳ מ. סולובייצ׳יק, נציב־קבי־לות־הציבור
במישרדנו, אשר יבדוק את
המיקרה וישיבך ישירות״.
ממיכתב זה מתחילה המסכת של
ישראל שדה, שגיבורה הראשי הוא
מנכ״ל מישרד־הבריאות, הפרום׳ יורם

במילה של מיכתבו של הפרוס׳ יורם לס
עצמו מהתאריך :4.12.87״העברתי
לטיפולו של פרוס׳ מ. סולובייצ׳יק,
.״אשר יבדוק בקשתך וישיבך ישירות״.
מישפחת שדה הופתעה מתשובתו זו
של המנכ״ל, וכתבה לו מיכתב שבו
שאלה :״אם העברת את העניין לטיפולו
של הפרוס׳ סוילובייצ׳יק רק אחרי
מכתבי מיום 27 במרס ,1988 משמע לא
עשית כן לאחר קבלת מיכתבי מיום
— 29.11.87 וזאת למרות שטענת
שעשית כך במיכתב מיום .4.12.87 אם
אמנם העברת העניץ לטיפולו של
הפרוס׳ מ. סולובייצ׳יק לאחר קבלת
מיכתבי מיום ( 29.11.87 כפי שטענת
במיכתבך מיום ,)4.12.87 וב־28.3.88
הנך כותב לי שוב כתגובה למיכתבי
מיום 27.3.88 כי העברת את דרישתי
להקמת ועדת-חקירה לטיפולו של
הפרוס׳ מ. סולובייצ׳יק — אזי הדבר
מצביע על סחבת, ומוכיח כי אינך ממהר
לתור אחר האמת ולמוצאה.״

של המישפחה, ומדוע לא עשה דבר כדי
לזרז את החקירה?
• מדוע הוא מגלה חוסר־אנושיות
בתשובותיו הפורמליות והביורוקרא־טיות?

יותר גרוע, האם יתכן שמישהו
חותם בשם הפרוס׳ יורם לס על טופס
מוכן מראש, והפרוס׳ סולובייצ׳יק
משמש כשעיר־לעזאזל?
קשה להאמין שהפרופ׳ משה סולד
בייצ׳יק בעצמו הוא כל־כך אדיש, אחרי
עשרות שנים של עבודה כרופא. האם
יתכן שהוא כלל לא קיבל מהפרוס׳ לס
את התלונה של ישראל שדה?
ישראל שדה להעולם הזה :״ברור לי
כי שום דבר כבר לא יחזיר לנו את
יונתן שלנו. אולם אנו, שנותרנו רק עם
הכאב, התיסכול והזעם, מבקשים להוקיע
ולהעניש את האשמים, כדי להתגבר
על המערכת הביורוקראטית,
העומדת כחומה בצורה מול האזרח
הקטן!״

31ו

?6שי!

11117

ה עו & ס הי ה

לחת׳ נעמי נאה מהצפון
היא נחמדה, אוהבת לצחוק, נאה,
שחרחורת (״מסתכלים אחריי ברחוב״),
גובה 1.62 מטר, אקדמאית(מדעי־הרוח
וספרנות) ,בת ,38 גרושה בלי(״לצערי,
כי אני מאוד אוהבת ילדים.״) היא חיפאית,
אוהבת לטייל הרבה, מדי פעם
מלווה קבוצות לחדל.
( )66/88 רוצה להכיר גבר פנוי, עד
,45 מעניין, לא מרובע, עדיף מאיזור
הצפון, אבל זה לא עקחני. אם אתה
ממרכז הארץ, ולא איכפת לך לנהוג
קילומטרים למענה, מצידה זה בסדר
גמור. צלצל אלי — רותי בטלפון,
כתמיד, ב־ ,2 2 1 0 1 7גלה בה עניין,
ותקבל את מיספר־הטלפון שלה.

משתוקק לקשר

מאתן:
.1כשהבקיע השחר נותרו עוד
עשרות בבר (;)3
.3אין מי שישיב, כי כבר
שעות אץ מורה (;)6,3
.9בשר הרב טוב יותר (;)4
.10 בנק כפוף למטבע שמאבד
כל הזמן מערכו (;)4

פתרו! תשבצופן
2650

פנה לפני בדשמן (;)3
סיוט זר למערכת הרוסית

מגדל הירקות הוא מעין,
מצנט (;)4,4
הריחו אותו על אף השמועה
שהוא מן הספרדים הטהורים

טבוע בקבוץ (;)4
הקרב יפול בשל נשיקה

בבקר יצא כבר כל האויר
מהמסיבה (;)5
מחר תשוב הצפור (;)3
נשבור את מחירי השמן
ותוצרת החלב (;)4
גם בבריטניה מקדונלד בראש

שני מפקדים בציור במוזיאון

שושלת עדיין בכנסת (.)3

מאוגד:
.2זה שירד בכעס, חזר ועלה
על פי תור (;)3

.4נצלו ממוות מצחוק (;)4
.5בשביל רובל תשיר כל רוסיה
בעקשנות (;)2,6
.6הסילון נוצר בספרד 6
.7אבא של שמעון משבט
החיוי (:)4
.8קטע הספר העוסק בשכיבה

.9לפני מותו סבל המלחין
מטריגליצרידים גבוהים?

.11 מי המחבר 2
.12 המחזה נמשך בטרוף אימתני
לתוך חצי לילה (;)9
. 16 המיג פורק לששים והעבר
בארונות מתים (;)8
. 19 טריקים זו לא השיטה של
היונים (;)6
.21 גמר בלי כל קשי לחלוטין

.22 מת או חי וחצי תאוותו בידו
בפסטיבל ישראל (;)4
.23 אות לסיום (;)2
.24 ממידותיה של זונה ( 3ח);
.27 וילנאי וענר כאדם לאדם

--אביגיל יגאי ד

איתן עמיחי

הדברת בזדיקים

בעמ

מומחים להדברת תיקנים(ג׳וקים)!,
תולעי עץ, חוקי ספרים ובגרים,
עיופול מיוחד לאוועים למניעת
יתושים וחוקים מעופפים.

רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־22־75־03

ב שמירה ער בריאותך ורכושן־

הוא בן ,32 מנהל־עסקים, טיפוס .
אנרגטי, נמרץ, מיקצוע יצירתי, אדם
חם, גרוש ואב לבת שנתיים. הוא משתוקק
לקשר טוב וקבוע, מוכן לתת
הרבה מעצמו. אוהב ספרות ומוסיקה.
גובהו 1.80 מטר, הופעה נאה. אסתטיקה
חשובה לו. אותך הוא רוצה
אינטליגנטית ואלגנטית, בת 25 עד
.30 לגבי בנות — 20 הוא מסופק אם
ימצא עניין, אבל לא איכפת לו לנסות.
שאלי אותי על (.)65/88

ההובחה שישו היה יהודי: אמא
שלו חשבה שהוא אלוהים והוא
חשב שהיא בתולה.

ראש צעיר
היא בת ,39 אבל נותנים לה מקסימום
,32 והיא לוקחת כשימחה.
בהתאם, יש לה גם ראש צעיר. היא
גרושה פלוס שניים, אקדמאית, חשבת-
,שכר במיקצועה, נאה, מטופחת, מלאת
׳ חיים, סימפטית 1.56 ,מטר.
היא אוהבת לריקוד, להאזין למוסיקה
קלאסית וג׳ז, לראות הצגות וסרטים.
רוצה להכיר חבר־לחיים, גרוש או
אלמן, נעים־הליכות, אינטליגנטי,

אוהב חיי־מישפחה, בעל כוונות רציניות.
שאל אותי על 66/88

מלם מחפש פרפרית
״מישהו אמר לי פעם שנשים מתחלקות
לשלושה סוגים: צרעות, דבורים
עמלניות ופרפריות ״,הוא אמר לי בטלפון
.״הצרעות עקיצתן רעה, וצריך
להתרחק מהן(ואת זה עשיתי עד היום
בהצלחה) .הדבורים עמלות למען ביתן,
והפרפריות מתעופפות להן חופשי.
״אני מחפש לי פרפרית, שלא
מחפשת לקשור את האיש שלה
בעבותות, מישהי שאפשר לכייף איתה.
אני בן ,35 נאה, גובה 1.75 מטר, נ שוי.
מעוניין בצעירה, או אחת שנראית מו רי
מהר איבדתי את הסבלנות אליו.
אתם בטח מבינים אותי. לא חבל על
המקום שהוא תופס במדור הקטן הזה?
פרפרית הוא רוצה, גולם שכמותו. ניסיתי
להסביר לו שכל הנשים שאני מכירה
מחפשות קודם כל ידידות, רומנטיקה,
אהבה, הבנה, דברים כאלה, אבל
לא נראה לי שהוא הבין על מה אני
מדברת. אם את פרפרית, שאלי אותי
על (.)67/88

הגדרה לאדם משעמם: אם
השיעמום היה מים, הוא היה
המוביל הארצי.

יפה מאוד
הוא אמר לי שהוא בחור יפה ,״יפה
מאוד אפילו,״ בן ,28 רווי* עוסק
בתיכנון מחשבים, גובה 1.70 מטר,
מתגורר בטבריה, אבל נמצא רי הרבה
בתל־אביב.
הוא רוצה להכיר בחורה חמודה,
חטובה, לא חייבת להיות יפה. יכולה
להיות גרושה. בת 26 עד .32 תמצאי
אותו בטלפונים 453822־ 067 או
275323־.03

שו שיו ,
לאהוב שרה
רשת ג׳ זו רשת די מעצבנת,
עם הקריינים המברברים שלה
_יימ
והפיריזומות הצעקניות, אבל

י ש בשבוע שעבר שמעתי שם

יפה באמת, נופים אחרים שמו.
איתרתי את הזמר והמלחין של השיר, חיים עומר, והחלטתי שהוא
שווה חשיפה.
עומר הוא בן ,23 תושב חולון, גבוה ( 1.83 מטר) ,עובד בחברה
להשכרת־רבב בשדה־התעופה ומת להצליח כזמר.
18 חודשים קשים עברו עליו כחייל בלבנון. חברים טובים שלו
נהרגו. אחרי שהשתחרר חיפש טכטטים לשירים. אצל הפיזמונאי יוש
גרנות הוא מצא שוחת, שעימן הזדהה, כאילו כתב אותן בעצמו. זה
היה שיר־מחאה נגד המילחמה.
״לא ועצה בחלקי תהילת נצחים, וגם לא מצבה לזכרי / ,לא רוצה
לספר עלילות מנצחים, ולשיר לן ארצי מקברי / .לא רוצה עוד לשמוע
תרועות חצוצרה, ולצעוד בשדות של זרים / ,לא רוצה מליצות על
כבוד וגבורה, ולמות בנופים אחרים / .רוצה רק לחיות, חצה רק
להיות, לחוש ולשמוח, לשמוע, לראות / .רוצה את ימי לחיות עד
שוכרה, לשמוע עוד שיר, לאהוב נערה.״
עם השיר פנה עומר לחמישה מוטיקאים ידועים, אבל כולם טירבו.
לדבריו, הם טירבו בגלל הטכטט. מחוטר ברירה, הוא הלחין בעצמו,
ויצאה לו מנגינה נפלאה, חזקה. הוא שר עם כל הלב והכאב. הוא כבר
היה בנופים אחרים, הוא כבר צעד בשחת של זרים.

פנטזיה

מאז ומתמיד הדרתי את רגלי
מהמקום הקרוי התערוכה. אולי
בשל הססגוניות המוגזמת, המנגלים
ממול, הגלגלים ושאר המיפלצות
ההולכות ומתגבהות. אז מה לעשות
ומטה חגיגות ה־ 40 החליט למקם את
התערוכה הלאומית דווקא שם. התאפקתי
שבוע.
בינתיים שמעתי את הבער והנגר,
הטלוויזיה שטפה את מוחי, הילדים
נדנדו, השכנים שאלו. אז נסעתי גם
אני לתערוכת ה־ .40 ועכשיו אני
הולכת להעניק לתערוכה ולמארגניה
פירגון רבתי, ולא איכפת לי מכל דברי־הבלע
של כל •פי הנפש( .נראה אותם
מפיקים פרוייקט כזה).
הצטופפתי עם כל עם ישראל במעברה
— הביתן המשוחזר של מישרה־השיכון,
והאזנתי לסיפורים של שוכני־המעברות,
ששיחזרו לתור אולפן־הק־לטה
מאולתר את זיכרונותיהם ברמי
עות־שליש, והתרגשתי על אף ש־צמחתי
בשכונה רגילה.
אולי אותם דומעים מתגוררים כיום
בווילות מפוארות או בדירות־גג טבולות
בירק. באותו רגע זה היה חסר־חשיבות,
כי בביתן הזה נפער הפצע הלאומי,
שמגיר מתוכו דם ומוגלה במינון
הנכון.
אז ראינו מעברה ,״והגדת• לבני״
שסבתו, הלא היא אמי, גרה פעם בתור
הפחונים האלה, והוא בקושי האמין לי.
ועוד עשרות ביתנים ראיתי, ביניהם
מרתקים, כדוגמת הביתן של בזק ושל
המדע והטכנולוגיה, וביניהם משעממים
וחסר• כל מעוף, כדוגמת הביתן
של מישרר־הפנים.
ביתן המישטרה הוא חוויה, ולוא
בשל •צ־רות־האמנות מעשה ידיהם של
אסירים. הצטערתי שב־תן זה, בניגוד
לביתנים אחרים שהמו אדם, לא מצליח
לגרוף אליו קהל רב יותר. אולי גופה
מרוטשת או דגם מוסיאוני של עבריין
נמלט על ריצפת הביתן היו מצליחים
לסחוף לשם קהל רב •ותר, ולוא את

לאאת

הח״ם

נ/״ שקפ׳ חבד
לדתיים שאינם רוצים לראות נשים (גם לא במועצות המקומיות) ,ושאינם
רוצים להזין עיניהם בפירסומות־זימה, והרוצים ללכת רק ״בדרך הישר״ ,מציעה
עליזה מויאל, בוגרת מסלול״עיצוב במכון לאמנות של מכללת אור1ים, את מה
שעשוי להיות ״הצעקה האחרונה״ במיגזר הדתי — מישקפי חב׳׳ד.

פסלים לבנים בתערוכת ה־40
הי 1פי! ה קי ט ש
חובבי הטראגדיות.
ברחבת הגן הציגו כבא• תחנות־הכיבוי
את פעילותם הנמרצת, הם
שרפו קש רטוב, העשן והריח הבריחו
קהל נחנק ונשנק (תהית• אם כוונת
המעשה היא תיזכורת קטנה וצנועה
לכל השאננים שנגסו בנקניקיות ובהמ־בורגרים,
כ• ילדים פלסטינים, באשר
הם, מקבלים משהו דומה כתמריץ יומי,
אבל רעיל).
אחר כר חזיתי. בתרגיל־לוליינות
ראוותני ומסוכן של הכבאים. עצרתי
את נ שימתי •חד עם כל הילדים והאנשים
סביב. גם מחית• להם כף לעידוד
ולחימום, למה לא? הם סיכנו את חייהם
למעני, ובהתנדבות.
וגם בדיחות מקבריות לא חסרו, למשל,
בביתן־הבריאות מקבלת את פני
הבאים כתובת מאירת־עיניים :״24
שעות ביממה, במשך כל השנה, פועלת
מערכת־הבריאות למענך, כי המטרה
שלנו זו הבריאות שלך ״.בו ביום שבתה
מערכת־הבריאות.
לילות הפר *;#ל!/
בכרמיאל

היכן מתחילים חייה האמיתיים של
רות וייס והיכן מסתיימים חיי הגיבורים
המדומים של אנר• באלזק, השולטים
על חייה של אשה המשקיפה על החיים,
ורק בגיל 40 מגלה שהספרות הרסה לה
אותם, שכן, מאז ילדותה היא בורחת סן
החיים אל הספרים.
החיים מבחינתה הם תיאטרון של
מסיכות ובדיה, הממשות המסעירה של
החיים קיימת אצל באלזק. על רקע זה
מונעים חיי הגיבורה בסיפרה של
אניטה ברוקנר לצאת אל החיים.
הוצאת הסידרה הפתוחה.
דמויות מומצאות על־ידי סופרים,
•בהתאם להתרחשויות ולצרכים. כל
• הי תר הם רק צלליות נעות, זהויות
• שאולו ת, כי איש לא חש את קיומן עד

יופוח״ם

דן קדר
אוטרפורטרט

יומדחיים של הצייר הוותיק דן קדר
בתיעוד ניאו־אקספרסיוניסטי מחוץ
לחלון הסטודיו המשקיף לים ומבעדו.
תערוכה חדשה במוסיאון לאמנות
ישראלית ברמת־גן.
תערוכה שחורה — 87 לצייר .88

פן חדש ומעניין של הצייר דן קדר.
כדאי לראות.

•שאינן משחקות תפקיד.
• האם הפארנואידית, שחקנית לשע־
•בר, חיה את חייה על בימה דימיונית או
• ב תו ך צלולויד.
• האב — באומללותו האינסופית —
• תאב לאישור קיומו המוטל בספק.
•גברים מחפשים חיק להחביא בו את
•לא שם וקדרת־עוף לבלוע, ולהמשיך
• א ל האשה האחרת.
• לצאת אל הח״ם הוא הרומן הטוב
• ע ד כה, של הסופרת האנגליה אניטה
•ברוקנר. רומן הכתוב באיפוק ובתיח־
•לום. עם זאת, נקרא בנשימה אחת, על
• א ף ההתעסקות הרבה בחומרים ספרו־
0תי־ם מורכבים.

ועור משהו — ביתן־החקלאות ומקורות
המים — אשדים ומפלים על
סישטחים תכולים — חגיגת־מים מרנינה,
עיצוב יפהפה. הצטערתי על
האשליה, לרגע אפילו האמנתי שארצנו
הקטנטונת והמיובשת משופעת מקורות
מים — אשדים, מפלים וגייזרים
(אם כך, אז כבר ״לא חבל על כל
טיפה״).
לא ארבה בתיאורים, אתם בוודאי
כבר הייתם שם, ומי שלא, שיילד ויראה
את היופי והקיטש, את השקר ואת
האמת ואת הפנטזיה הפנטסטית, ובמרחק
לא רב — האינתיפאדה ושכחו
להקצות לה ביתן).
אני מקווה שכאשר תסתיים התערוכה
היא תנדוד ברחבי הארץ או
תהפוך גלעד במקום קבוע ומכובד, ולא
תושלך לתוך מחסן מעופש.
אחרי התערוכה אפשר לנסוע ״אל
הנגב״ (על־אף החום הכבד) ,אם לא
ליישב, לפחות לשיר ולחולל. גם זה
וגס זה במיסגרת חגיגות ה־.40

דליה לאו
לילות יפ1
אני כבר שומעת את נקישות העקבים
של דליה לאו, שגרירת המחול

הספרדי בישראל, לקראת מופע־הב־כורה
שלה, שיורכב ממיטב המוסיקה,
השירה והמחול הספרדי. את המחול
הספרדי אפשר כבר לראות בחודש זה
בפסטיבל המחול בכרמיאל, ובחודש
יולי בלילות יפ.881
המופע כולל קיטעי מוסיקה צוענית
בעיבודים מודרניים וכן שירי קינה,
שימחה ואהבה. את דליה לאו מלווים
שיבעה נגנים, שני זמרים ושני נגני־גיטרה.

1ב את משוררים מקנאים בו. הוא מעז יותר.
הולך רחוק יותר. גם בשיחות עם מוסיקאים
מבצבצת הקינאה. בכוונה, ואולי
לא, מצליח מאיר אריאל לגנוב נתחים
מאיזור הדמדומים ולהאיר אותו בגוונים
חדשים, כי במקום שבו מבצעים
אמנים נחיתות אונס, מצליח דווקא הוא
להמריא מאותן מכשלות.
לא כל טכסט מיקראי מזדמזם בכיף
ברדיו־טייפ במכונית, אבל השיר גנ 1ב,
הלקוח מתוך שיר השירים(יר 1ק 1ת —
סי־בי־אס) ,עובר טוב אפילו בנסיעה
עירונית, והשיר פלזגה בק 1גונב את
הלב. זהו שיר כמעט הזוי :״אני רוצה
לפגוש אותה פתאום במיקרה /אחרי
שכבר אשכח אותה כליל.״
סל־הרגשות הולך ומתמלא, שעה
שהוא מלווה אותי במסעו של חייל אל
הזיכרונות ופרידתו הקרובה מהילדה
הקטנה שאהב בגליל, בשעה שהוא
הולך לאיבוד על רקע מדרגות נעות
באיזה בית־כלבו ענק.
אריאל, שראה ״מטוס ממריא דרך

דימעה שקופה,״ יודע גם לכתוב טכסטים
פוליטיים טעונים תחמושת חיה:
״ושמיטה כהלכה אתה כבר יודע לעשות
/שאתה רץ לקחת עוד ועוד
אדמות?״
ובשיר אחר בתקליט, שיר לכל
המי שפחה, מצליח אריאל לעורר את

מאיר אריאל
תחמו שת חיה
הקשב הנדרש, כדי להבין את הקומפלקס
של רוממה, שמישקלה בלידתה
היה מעל לשלושה ק״ג.
מאיר אריאל הוא לא רוקיסט ולא
כסאחיסט. איש עם מחשבות למרחקים
ארוכים. ובמופע שלא ראיתי, אומרים,
יש מסע־בחירות שלו נגד עצמו.
בכל זאת, הצביעו בעדו.

השוהשרשיח ברכט-
חברי סדנת־המישחק של חוג הבימה
לנוער יעלו בקרוב את ההצגה העין
השלישית, לסיום שנת עבודת הסדנה.
העין השלישית היא עין כל־רואה,
רבת־עוצמה וסורית, הניתנ ת לנערה
על־ידי נווד אלמוני. יש לה — לעין
השלישית — כוחות רבים, ובעיקר
היא יכולה לל מד את הנערה הסקרנית
על מהותו וטיבו של העולם.
הנערה יוצאת עם העין למסע־נדודים
בממלכות שונות, כדי לעמוד
על סגולותיה הפלאיות, ומקבלת במהלכן
תשובות שונות לשאלותיה.
העין השלישית נכתב כסיפור־אגרה
לילדים מתבגרים, ותוך כדי עבודה
בסדנת המישחק לנוער הפך למחזה
ולהצגה. את ההצגה כתבה לירון נירגד־גיא,
המנהלת את הסדנה מראשית
השנה.
במיסגרת החוג לנוער רואים החברים
הצגות־תיאטרון, שומעים הרצאות
בנושאי תיאטרון ונפגשים עם
העולם המופלא של התיאטרון.
טאניהטקשיח ברטולר ברכט הוא באחרונה המאניה
של התיאטרון הישראלי. אמא
קוראז; מענל הדר הקווקזי. ועכשיו
מבשרים לנו, כי החלו החזרות לנפ ש
הטובה מסציואן, הפקה משותפת של
תיאטרון הבימה ותיאטרון באר־שבע.
ן אילו הצגת־הבכורה תעלה בתיאטרון
ירושלים.
סיפור המחזה מתמקד בחיפוש אחר
נפש טובה אחת. במהלכו מגיעים
שלושה אלים לחבל סצ׳ואן ומבקשים
מקום ללינת־לילה. רק שן־טה הזונה,
בעלת לב־הזהב, מסכימה לשכן אותם
אצלה. האלים גומלים לה בכסף רב,
אבל העושר הפתאומי מקבץ אליה את
קרוביה העניים.
שו״טה מגלה שקשה להיות נפש
טובה בעולמנו, והיא מתחפשת לרמות
נוספת של בן־דוד אכזר וקשוח, המסלק
את כל העלוקות בחוסר־רחמים.

זני

11711/־ 11־

הורוסחוס דים בנימי!,

מז ל החוד ש:

מאנשים אוהבים, אן מה שגרוע יותר -זה
מראה על אנשים העלולים להתאכזר אליה,
פיסית או רוחנית.
כל המפה נמצאת בחסותו של כוכב
פלוטו, ובקונסטלציה שאינה מלמדת על
מצב סימפטי, וזה בלשון המעטה. מתקבל
הרושם שמלבד החיים הקשים שעוברים
עליה כעת, היא עצמה קורבן של עולם אפל,
או במילים אחרות -קורבן של קבוצה
המשתייכת לעולם התחתון.
המפה מספרת על תינוקת הנתונה

נהמחחו״ן, הילדהמנואזיד מבתזידזונולדה ב״ 12 ביוני ,1986 שעה - 21.25 בת
מזל תאומים.
ברונה־קרוליין, שמות כפולים, שני זוגות
למישחקי כוח וכספים, שמעורבים בהם
הורים, שתי ארצות, שתי שפות. סיפור
אנשים רבים. התוצאה של חטיפתה מבית
הכפילות נמשך עוד ועוד והדוגמות לכן
אמה ב״ 13 באוקטובר, בהיותה בת ארבעה
רבות. זוהי תופעה שכיחה בחייהם של בני
חודשים, גרמה, בסופו של דבר, כאב
מזל תאומים.
ואומללות לזוג תמים, נקי וחף מכל אשמה
לא זו בלבד שהיא עצמה משתייכת למזל
שאימץ אותה בתוס-לב. הפרשה האומללה
תאומים, גם אביה המאמץ שייך למזל זה,
הזאת הכאיבה לא פחות גם להוריה
ולו עצמו יש אח תאום. רבים מן האנשים
הביולוגיים.
שהקיפו את הילדה בתקופה האחרונה
אך מה קרה בין אוקטובר 1986 ליוני
בהקשר לדראמה שהתחוללה סביבה, מש,1988
שבו ניתן פסק־הדין, שציווה להשיבה
תייכים גם הם למזל תאומים.
לחיק הוריה: האם הוריה היו מעוניינים בה
מזל תאומים שיין לקבוצת מזלות
בגלל אהבה טהורה וגעגועים, כשרק טובת
האוויר, וסביר שדווקא במזל זה עוברת
הילדה ניצבת למול עיניהם: המפה מצביעה
הילדה מארץ לארץ ובחזרה. אין לה, במפת-
על אפשרות אחרת.
הלידה שלה, שום מנגנון־הגנה מפני מיקרים
יתכן שמעורבים בפרשה גורמים נוספים,
כאלה. גם פסק־הדין ניתן כשהשמש היתה
הקשורים לכספים, ולשאר עניינים המבתאומים.
סתתרים
מאחורי מסך אפל ומיסתורי,
בראש המפה שלה נמצא כוכב פלוטו,
שעליו שומר כוכב פלוטו, הידוע ביכולתו
הנמצא במזל עקרב, ויוצר זווית קשה לכוכב
להעניק חסות, לחפות, ולהסתיר את האמת.
ונוס. הדבר מלמד על ניתוקים מכאיבים

ענייני מגורים מעסיקים אתכם השבוע. ב ההתשה הכללית משתפרת, אך עדיין צפניה
אופן בלתי״מתוכנן עליכם לארגן מחדש את מתיחות ביניכם לבין בני־הזע ב־ 29 ביוני. לפנויים
צורת המגורים. יתכן
צפו״ה הפתעה ב־ 30 ביוני.
שהעיתוי אינו מתאים
פנישה לא־מתוכננח תעולכם
והרצון לשפץ, לעדד
אתכם. ב־ו וכ־ 2ביול־בור
או לשגות יכול לגאתם
עלולים להתיש לא
רום לכם להפסדים כס טוב
א 1להיות עסוקים בב־פיים.
בנושא הכספי
ראותו של מישהו מבני־מצבכם
אמנם משתפר,
המישפחה. כספים יניע!
אך עדיץ יש לנהוג
מסקור לא־צפר. אך בינבזהירות
ולא להיכנס
תיים ישמשו רק להחזר
לחובות ולהתחייבויות
חובות. נעד״ן אי־אפשר
שמאוחד יותר יביאו ל•היה
ליהנות מהם. נסיעה
סיבוך שממנו תתקשו להשתחרר. במקום־ לחוץ לארץ צפויה לבס בקחב. חודש יולי
העבודה יש אפשרות להגיע לתפקיד מעניין. מתאים לנסיעה או לאיחח של אורחים מחדל.

נסיעות, ביקורם ופנישות עם חברים ישנים וחד אינכם חשים בשוב. חולשה, עייפות, דיכאון
שים ימלאו את השבוע. אינכם נשארים בז~ אמו־ ומצב־רוח כבד משרים עליכם פסימיות
חיכם. למרזח ההרנל לשאינה
אופיינית לכם
התמיד בהרנל־ם קבועים
בדרך כלל. ה 29-וה 30-
תמצאו את עצמכם נהנים
ביוני הם רגישים. במ־מניוון
והתקופה הקרובה
קום־העבודה תצטרכו
לא תהיה משעממת. ענייני
לעבוד קשה מאוד ולכספים
ממשיכים לעורר
היות נתונים לחיצי-בי-
דאנה. אינכם יכולים להר
קורת של ממונים או של
ש1ת לעצמכם להיכנס
עמיתים לעבודה. אל
להנצאזת שאינן הכרחיות.
תמהרו להסכים לנאיהיה
צורך להוציא כספים
מר. חשוב שתוכיחו את
לענייני בריאות, שלכם או
תוצאות עבודתכם. ה1-
של מישהו ממי־המישפחה. בתחום הרומאנטי וה־ 2ביולי יפתיעו מהבחינה הרומאנטית.
תקבלו בשורה מאוד משמחת מארץ רחוקה. קשר, שנותק, חוזר לתפוס מקום בחייכם.

הסיבוך הכספי שבו אתם שקועים בחוד אתם נהנים ממיפנשים חברתיים בייחוד ב־29
שים האחרונים מדאיג, אך לפחות החודש וב־ 30 ביוני. לאחר שהייחס סנורם ומחחקים
יש שיפור קל במצב.
מחברה סחחיל־ם חיי־עכשיו
אפשר להתחיל
האהבה להיות מעניינים
לחשוב על עיסקות,
יותר. קשרים, שהתערערו.

השקעות ועסקים חדשבים
להיות יציבים יותר.
שים, אך עליכם להתמ כדאי
להבהיר לבני־הזע
קד בדברים בטוחים,
מהו רצונכם, משום ש־מפני
שלא תוכלו להרמישחק
ינחם לבם להפשות
לעצמכם לסכן את
סיד הזדמנויות שחבל
כספכם. ה־ 1או ה״ 2בלפספס.
במקום־העמדה
יולי יפתיעו לטובה את
תידרשו למלא מקום של
מי שחושב על השתת מישהו
שעבודת! אינה
פות בהגרלות למיניהן. בריאותם של הורים מעניינת. וד 4וה־ 5ביולי מפנישים אתכם עם אנאו
קרובים מבוגרים תעסיק אתכם השבוע. שים שדעתם חשובה לנב׳ עחירבם המיקצוע׳,

היה נדרש מהוריה המאמצים. הכוונה
בתשלום אינה דווקא כספית, אלא פגיעה
אחרת שגם הילדה עצמה היתה נפגעת
ממנה.
ברונה נולדה במזל תאומים, כשהאופק
העולה בגדי. כוכב מארס, הצמוד לאופק,
נמצא בנסיגה בעת היוולדה. כוכב נפטון גם
הוא נמצא בגדי ובבית ה .12-הדבר מלמד
על מיסתוריות גדולה וחוסר-שליטה.
כוכב סאטורן, שהוא שליש המפה (אופק
גדי) ,נמצא מבודד בבית ה־ .11 זהו נתון
חמור: כי אילו לפחות היה כוכב סאטורן

נמצא במצב המראה שלילדה יהיה כוח
להתגבר על כל המיכשולים -כי אז לא היה
מקום לדאגה. אבל נראה שכל משב־רוח
משפיע עליה. הרוח מעיפה אותה לכל עבר,
מבלי שיהיה לה כוח להתגונן, והכוונה כאן
היא לבחינה הנפשית.
כתוצאה מכך היא תהיה תלותית,
מפוחדת וחסרת-עצמאות, לא תטמון על
אף אחד, ולא תקשור את עצמה לאיש.
מכיוון שהיא במזל תאומים, היא תחפש את
האהבה אצל כל אחד, מבלי להתקשר,
להשתייך, או לאהוב מישהו מסויים.
סאשורן בבית ה־ 11 מלמד על ביקורתיות
כלפי כולם, אן אוראנוס בבית הזה -מראה
שהיא תהיה מוקפת באנשים, ותחיה תמיד
בתון קהילה גדולה, אך לעולם לא תהיה
שייכת. ברונה תהיה תמיד לבד, בודדה,
כשהיא נשמרת היטב שלא להתקרב ריגשית
לאיש.
היא תחיה כפרפר המעופף מפרח לפרח.
החיפוש אחרי תוצאה טובה ונוחה במפת-
הלידה שלה, מוביל תמיד לפרשנות עצובה
ומדאיגה. נראה שכאילו אינה שייכת לעולם
הזה, והיא תמצא לעצמה דרכים להינתק
ממנו.
ברונה נחטפה כאשר כוכב-ונוס נכנס
לנסיגה, באוקטובר ,1986 וגורלה נחרץ
עכשיו, כשוונוס נמצא שוב בנסיגה. זה
מראה על אכזבות קשות ועל כך שלא נעשה
עימה חסד. אותו חסד שנעשה כאשר ונוס
משפיע לטובה ונמצא בהילוך ישיר
ובהיבטים חיוביים.
כוכב מארס, שהיה בנסיגה ובמזל גדי
בעת היוולדה, יכנס לנסיגה בסוף אוגוסט,
במזל טלה. תהליך זה ייצור זוויות קשות
לארבעה כוכבים במפת-הלידה שלה -ונוס
ומרקורי במזל סרטן, ונפטון ומארס במזל
גדי. דבר זה עלול לפגוע בה עד כדי פגיעה
בבריאותה. יתכן שהמזון לא יתאים לה,
יתכן שהיא לא תסכים בכלל לאכול, וסכנה
תאיים על חייה.
גורלה היה מאז ומתמיד לחזור לבראזיל
כור מחצבתה, למרות שדווקא מהלך צפוי
זה עלול להביא לטראגדיה בחייה. לא בכדי
עוקבים כולם אחרי המתרחש בפרשה זו, אך
צריך להאמין ולקוות שכוח עליון, הנמצא
מעל לכוכבים, אכן יתערב לטובתה, בשלב
כלשהו.

הקאריירה תופסת מקום חשוב. אתם מקובלים
ועבודתכם מעוררת הערכה בקרב
האנשים שעימם אתם
באים במגע. בקרוב
יציעו לכם תפקיד יוקרתי
ואחראי. רצוי להי ענות
בחיוב. אין ספק
שתצליחו לעמוד בדרי שות,
ובכישורים הנדר שים.
ב 29-וב״ 30 ביוני
צפויה מתיחות בבית ובין
בני-המישפחה. בת חום
הרומאנטי מצבכם
קצת בעייתי. אתם מצפים ליותר מדי מקשר
שאינו יציב ותולים תיקוות באשליה נעימה.

אחרי החודש הקשה שעבר עליכם אתם מתחילים
להיכנס למסלול הנכון. נסיעה, פנישה או
ראיון שיתקיימו ב־ 29 או ב־
30 ביעי יהיו טובים !מועילים.
בפרט אם תקפידו
לנהוג בהגיון ולא להיסחף
אחר־ התשות. בתחום הכספי
מצבכם אינו נ1ח. ה־הנצאוח
רמת ויתכן שבקרוב
תסבלו מחוסר כספים.
אך האמח היא שמחבר
בתקופה קצרה בלבד,
!לאחר מכן מצבכם ישתפר.
בתחום הרומאנטי אין שינוי דראמחי. יתכן
שתהיו מעורבים בפרשה לוהטת ומרגשת.

בעיות כספיות יטרידו מאוד ב״ 29 וב״30
ביוני. תוכלו אמנם להיעזר בכספי הלוואה
או בכספי המישפחה,
אך רצוי שלא תכנסו
להתחייבויות כספיות
לטווח ארוך. ב־ 1וב2-
ביולי תהנו ממיפגש עם
ידידים או מכרים חדשים.
מתנה שתקבלו
לפתע תהיה יעילה ומשעשעת.
ה 3-וה־ 4ביולי
יהיו מרגיזים. צפויים
סיכסוכים בבית ובעבודה.
יתכן שמדובר בתשלומים שונים שמגי עים
לכם. הבריאות דורשת התייחסות.

בם קום־העמדה כדאי שתהיו זהירים. מישהו
מנסה לפעול מאחורי נבכם, סמן שמצבכם תיש
מאוד. התפקיד שקיבלתם
על עצמכם הוא יוקרתי
1סמסחי. אך יש ם• שמקנא
ומנסה לדחוק את ת־לכם.
הביקורות וההערכות
על העבודה שאתם
מבצעים טובות מאוד. נם
אם לא נאמחח בגלוי.
בתחום הרומאנטי זה 1זמן
שם תוכלו להתחיל להכתיב
את רצונותיכם. אלא
שעליכם להיות טקטיים. אל תבואו בדרישות,
נותח לבן־הזזג ותצליחו להשינ כל מה שתרצו.

הבריאות אינה טובה, עליכם לנוח, להרבות
בשינה ולבקר אצל הרופא אם אינכם חשים
בטוב. בעבודה מעמיסים
עליכם אחריות נוספת,
משהו בלתי-צפוי
צץ לפתע. זה מרגיז ב רגע
הראשון, אך מאו חר
יותר יתברר שזה
היה כדאי. ה״ 29 וה 30-
ביוני מעייפים במיוחד.
קל יותר ב 1-וב־ 2ביולי,
אלא שאז אתם נוטים
להתנהגות פזיזה
ממהרת שתתבטא ביחסים עם הסביבה וכן
בנהיגה או בכל פעילות שיש בה סכנה.

הלחץ והמתח שאתם שברים כאחחנה מביא
אתכם להסתכסך דחקא עם האנשים הקרובים
לכם ביותר. בבית האווירה
צפופה מאוד וקשה לכם
לעמוד במתח. עדיף להתרחק.
לצאת לטיול, לחופשה
אז דבילו׳ ,אין זה הזמן
לבלות עם בני־המישפחה.
ידידים, שעריהם אתם
שמכים, נרמז לכם לאי־נעישת
רבה, וכדאי שתק־פיח
לא לשתף אנשים 1111 בסודותיכם. ה־ ו וה־ 2ביול
יהי! מדכאים. הבריאות שלכם ושל הקרובים
לכם תעסיק אחבס. אהבות חדשות בפתח

אפשר דק לשער כי מה שנעשה בהשפעתו
של כוכב פלוטו עלול להישאר נסתר לנצח.
המישפט שנעיד כאן, בישראל, ידוע גם
בשם ״מישפט שלמה המודרני״ ,אלא שהצדק
הפשוט, הברור וההגיוני, גרם אי-
צדק טראגי לילדה, והפך אותה לקורבן של
כוח מיסתורי ונורא. כששלמה המלך הציע
לחלק את התינוק לשניים -קמה אימו
וויתרה. לא כן קרה הפעם.
במישפט שלמה הנוכחי,חתכו׳ את הילדה
לשניים, אם כי לא פיסית, אן נפשית.
שאלות רבות נשאלות לגבי גורלה של
הילדה. איזו אישיות היא תפתח, והאם זה
חייב היה לקרות:
אין ספק שהילדה נכנסת לתקופה קשה
ואכזרית בחייה. מבחינה אסטרולוגית זהו
גורלה. האם גם בישראל היתה סובלת כפי
שהיא עתידה לסבול בקרוב: התשובה לכן
אינה נעימה: כנראה שגם כאן היתה עוברת
עליה תקופה קשה, ומי יודע איזה תשלום

תלותית, מפוחדת,
מוקפת באנשי £
אך תמיד לבד זהו גורלה שלברונה־קרוליין

עקת

בבזדעגז
אסירים
הח״ם כ ^יוו ק
האם נענש האסיר
בגלל אישום בעבירה
דמר 1ת שהשופט זיבה
אותו?
מסי עילדוד ₪

בחודש מרס היה אמור האסיר אריה
אורן לעמוד לפני ועדת־שיחרורים, כדי
שזו תדון בהורדת שליש מתקופת־מאסרו.
חודשיים
לפני כן הוגשה נגדו
י תלונה על איום על סוהר. בעיקבות
התלונה לא דנה הוועדה בעניינו.
במאי זוכה אורן בבית־מישפט השלום
בבאר־שבע מן האישום.
מאז שהוגשה נגדו התלונה ועד
לאחר זיכויו לא ניתנו לו חופשות. עתה 1 הוא תובע שיינתנו לו כל החופשות
שנמנעו ממנו במשך חמישה חודשים,

וגם שעניינו יובא שנית לפני ועדת־השיחרורים.
לטענת
אורן, הוגשה התלונה נגדו
רק כדי להתנכל בו ולמנוע ממנו
שיחדור מוקדם. זה קרה בעיקבות
תלונה שהגיש לנציבות שרות בתי־הסוהר
נגד שלושה סוהרים מכלא
1פחא. שלדבריו שיתפו פעולה עם י האסירים הביטחוניים, העבירו להם

קלטות, מיכתבים ודברים אישיים
מעבר למותר. בעיקבות תלונה זו
נפתחה נגד השלושה חקירה, שב־עיקבותיה
פוטר אחד הסוהרים. מאז,
טוען אורן, מתנכלים לו.
הקנטות ומכות. ביולי 1985
נשפט אורן על שוד בנסיבות מחמירות.
הוא הואשם בתיכנון שוד של מוביל־כספים
של רשת השזפרסל ברחוב אבו,גבירול
בתל־אביב ונשפט לארבע
שנות־מאסר .״אני משתחרר ממאסר,
פותח עסק, המישטרה באה ומטרידה
אותי, רוצה שאהיה מלשין שלה
וכשאני מסרב הם מתיישבים לי על
הזנב. כשאני מסתכל לאחור אני מבין ן שהפשיעה שלי זו נקמה בחברה שבה 1 אני חי. בכל מיקרה המישטרה לא נתנה
לי לנוח ״,הוא אומר.
אחרי שנידון למאסר הועבר לכלא
איילון שם שהה 10 חודשים. הוא

יי; יי \ 1^ 111

אסיר אורן

השובטת שושנה ברמן גזרה את דינו של דויד בלס. רנני
כן גבה הרכילויות והניחושים במיזנון ובמיסדרונות

בלס: שיחות מיזנוו
• יום ראשון1 .26.6.88 ,
שעה .9מיזנון בית־המישפט £
בתל־אביב.
״יאללה, הרגה אותי, השופטת 1
הזאת, הרסה לי את היום! באתי מוקדם ״
בבוקר, כי השופטת אמרה יום ראשון?
ב־ .8.30 ואני שמחתי, חשבתי אני יבוא
בבוקר, נשמע כמה נתנה לבלס, ונלך
לים. עכשיו צריך לחכות כאן שעות.
דחתה לשעה 1בצהריים, נתייבש עד

״בחיי שניחשתי שהשופטת גם היום
תדחה. ככה זה אצלה כל הזמן במישפט
הזה. לפני חודש, היתה צריכה לתת את

תובעת דבורין
״הנ׳ינדיח הזאת מתחה יערי...״

שופטת ברמן
.׳ש לה חיזך מה״...
פסק־הדין, קבעה תאריך, באנו, אמרו
שהשופטת חולה, דחתה לכמה ימים.
לא יודע מה יש לה. אולי חולנית.
דווקא נחמדה השופטת הזאת. בלונדה
עם תלתלים. ותמיד כשהיא נכנסת
לאולם אתה חושב היא מתביישת. יש
לה חיוך כזה, מזכירה את זותי, שירלי
טמפל. קראת מה כתב עליה זה
מחדשות? יעני, התאהב בשופטת! זה
לא זילות בית־מישפט?

״אני לא חדש במישפט הזה, אני כבר
מהתחלה כאן. אבל מה, התעייף המיש־פט.
התחילו לדבר על ניירות, חשבונות,
בנקים, ציורים, מומחים, לא הבנתי
כלום. רק חיכיתי לראות את התובעת
הג׳ינג׳ית הזאת, מחווה יערי, ואת הסניגור
הג׳ינג׳י הזה, הדתי, מתחממים.
היו צועקים זה על זה, תענוג! והשופטת,
כל הכבוד לה, אף פעם לא
הרימה את הקול שלה, לפעמים אמרה
להם מילה חריפה קצת, אבל כמו ליידי.
טונים נמוכים.
״ואת אשתו של בלס ראית? איזו
אשה! איזו נאמנות! לכל ישיבה באה.
יושבת לבד. תמיד מיספרה, בגדים
יפים, אבל קצת רזה, וגם חיוורת.
קראתי שבעלה אומר שהיא ליידי,
הביא אותה מאנגליה.
״תגיד, כמה אתה חושב השופטת
תיתן לו? שמעתי את העיתונאים עושים
טוטו, יצא להם בין שנתיים לשלוש.
ואני יגיד לך, אחרי שראיתי מה

• יום ראשון,26.6.88 ,
שעה , 15 מיסדרון בית־המיש־פט
ליד אולם המישפטים של
השופטת שושנה ברמן.

23 ששת בינזמה בביחד
הסתבך בקטטות עם אסירים אחרים
והועבר לכלא 1פחא, שם שהה מאוקטובר
1986 עד ינואר .1988 בעיקבות
התלונה שהוגשה נגדו הועבר לכלא
באר־שבע לאגף הענישה. באגף זה
שוכנים אסירים מסוכנים שנשפטו על
רצח.
במשך 23 שעות ביממה נמצא
האסיר נעול בתאו בבידוד ומוצא
לטיול של שעה בחצר, כשהוא כבול
באדקים בידיו וברגליו.
אחרי שלושה וחצי חודשים הועבר
לאגף הצינוקות למשך חודשיים. לאורן
טענות קשות על הקורה באגף הצי־נוקות.
מעבר לעובדה שנשללות מהאסירים
הזכויות לשימוש בטלפון, לצפייה
בטלוויזיה, להכנסת כלי מיטבח
פרטיים, מישלוח כביסה, והגבלת השימוש
במיקלחות לשלוש פעמים בשבוע,
נערכים כל בוקר חיפושים מדוקדקים
בתאיהם של האסירים.
כל חיפוש מלווה׳בהקנטות מצד
הסוהרים ובניסיון ליצור מצבי־ויכוח,
(המשך מעמוד )38
רל!\ולו־ז ה ־זהל

השופטת עשתה עם פסק־הדץ אני חושב
שאני יורע כמה היא תיתן לו.
תראה, שנה שלמה בילבלו לה התובעת
והסניגורים את המוח. זאת אומרת
אשם, ואלה אומרים זכאי. זאת אומרת
רמאי, ואלה אומרים איש־עסקים.
״שיגעו אותה, מיסכנה. הלכה הביתה,
חשבה חשבה, יצא לה אשם, אבל
לא בנסיבות מחמירות. יענו, ככה יהיו
כולם מבסוטים. גם אשם גם זכאי. גם
רמאי גם איש־עסקים.
״עכשיו, לעונש, תעשה אותו דבר.
התובעת אומרת עונש של שלוש שנים
על כל אחד מהצ׳קים, יעני 19 ,כפול
שלוש יוצא 57 שנים. הסניגור הג׳ינג׳י
הזה לא אמר שהחשבון לא נכון, אבל
אמר שלבלס לא מגיע עונש כזה. הלכה
הביתה חשבה חשבה, תיתן לו שלוש
שנים. למה? מה, היא צריכה להסתבך
עם בלס? או עם התובעת הג׳ינג׳ית
הזאת, שתכעס עליה? תיתן לכל אחד
מה הוא רוצה ותסגור עניין.

״ראית מה כתבו בעיתונים אחרי
שנתנה את פסק־הדין? אמרו שלא התייחסה
לכל מיני עדויות, לקיבוצניק
הזה שחקרו אותו בבלגיד, ממזר, לא
רוצה לבוא לישראל, נסע אליו בית־המישפט
לבלגיה, בסוף לא כתבו אותו
בפסק־הדין. וגם למנהלי־הבנקים, שבלס
היה חבר שלהם. תראה כעת היא
תכתוב אותם בגזר־הדין, אני אומר לך!
היא לא שוכחת כלום, רק עושה כאילו.
״האמת? ריחמתי עליה קצת. בהתחלה
עוד היה קצת מעניין, אבל אחר־כך,
כשהם דיבח ססאסיסטיקה ושוק
אפור, היא בטח מתה משיעמום. מה
מעניין אותה שוק אפור? אומרים היא
אשה מאוד תרבותית. הולכת לקונצרטים,
תערוכות, יש לה בעל צייר,
הרבה תרבות בבית, מה מעניין אותה
סטאטיסטיקה של בלס? מיסכנה, נתקעה
בתיק הזה שנתיים, עונש יותר גרוע
מזה שיקבל בלסבלם
וסניגור ויינשטיין אחרי גזר־הדין
.מה ה1א צריך את כל העניין שזב פעם?״

״יאללה מד, אמרתי לך? קיבל שנתיים
וחצי, ועוד שנתיים וחצי על
תנאי.
״ראית את הפרצוף שלו כשהשופטת
אמרה חמש שנים? אשתו מיסכנה
כמעט נפלה מהכסא. ואז השופטת
התחילה להגיד ששנתיים וחצי זה על
תנאי. אז נשאר לו לשבת עוד חצי
שנה. זהו, בטח יסדרו לו בית־סוהר
לצווארון לבן, יהיה הפקיד של בית־הסוהר.

יש לו שכל הוא לא מערער. מה
יש? ממילא ישב כבר את רוב הזמן, מה
הוא צריך את כל העניין שוב פעם?
אלה בבית־המישפט העליון לא יסעו
איתו לבלגיה. אבל שם יושבים גברים,
הם יבינו טוב־טוב את הסיפורים של
הסטאטיסטיקה והשוק האפור והטבלאות,
הם עוד יכולים להחטיף לו כמה
שנים טובות תוספת.
״אבל הוא כזה פסיכי, רק יוצאת
השופטת צועק שהוא חף־מפשע, שהשופטת
קיבלה הוראות מלמעלה. אהבל
זה, תשתוק ותלך הביתה! מה אתה
צועק? אף אחד לא מאמין לו שהוא
צדיק, טלית שכולה תכלת. פסיכי, אני
אומר לך, אתה תראה הוא עוד ילך
לטלוויזיה!״

— 35ס

ב 11נ 1ל 1גנטל לי־ מי־ אן נטל 1

בוודאי, היינו דתיים. עד עצם היום
הזה, כשאני בת ,48 אני עדייו שומרת
על כשרות. זה לא רע, לגבי מישהי
מודרנית כמוני.
בעלי, סטיב, בא מבית דתי מאוד
(סטיב שלום הוא ממוצא סורי) .אנחנו
שומרים על כשרות בבית. לא אשקר
שלא ניסיתי פה ושם לחטוא, אבל לא
נהניתי מזה. אני ממש נגעלת מסרטנים.
אני כשרה מתוך בחירה.
מדוע אינני עולה ארצה? אני אוהבת
את ישראל, את החלום של ישראל. אני
חושבת שלישראלים יש איכות־חייט
טובה משלנו. אני יודעת שזה יישמע

• חולמת: הייתי רוצה להשתתף
במה שישראל היתה אמורה להיות.
למשל, מדוע משלמים כל־כך מעט
לרופא בבוקר, ובערב משלמים לו הרבה
באופן פרסי? הרופאים האלה,
בוודאי, סובלים מפיצול־אישיות: בבוקר
מטפלים בעניים, ובערב — בעשירים.
אני אומרת זאת לא כביקורת, אלא
כדברים שנאמרו מתוך אהבה.
יש לך אומץ לכתוב משהו על העיתונות
בארץ? שאין כאן די עיתונות
חוקרת!
הייתי רוצה להעביר איזה מסר נפלא
בראיון הזה, בכלל. לא הייתי רוצה רק

לפעמים, כשהוא מצלצל כדי לדבר
איתי ב־ 7בבוקר(כשהשניים אינם שוהים
באותה הארץ) ,אני חושבת לעצמי:

לך מוזר, אחרי ההרצאות הציוניות
ששומעים ממני. אומר מדוע איני עולה:
בגלל מה שעשו לאהרון, בגלל
מישפט אבו־חצירא.
בארצות־הברית, שם אני מתגוררת,
לא ניתן לעצור סתם־כך אדם חף־מפ־שע.
קודם־כל צריך להוכיח את אשמתו.
עד אז — הוא חף־מפשע.
זה מקומם אותי, מה שקרה לאהרון.
חוץ מזה, אני נשואה לסטיב שלום.
הוא לא רואה את עצמו בגילו ()59
לומד שפה חדשה, עוזב את ילדיו,
נכדיו.

לרוץ בין פגישה לפגישה. לא הייתי
רוצה שיכתבו על המצבה שלי :״היא
הלכה לפגישות״...
• כסף: אני לא אוהבת לבזבז סתם
כסף! לא, מעולם לא הייתי עניה.
• יופי: תמיד חשבתי שאני לא
יפה. הייתי בת יחידה להוריי, בין ארבעה
אחים. מכיוון שאמרו לי כל חמש
דקות עד כמה שאני יפה, אז חשבתי
לעצמי :״בטח מנסים לחפות על משהו,
בטוח שאני מכוערת״...
• גברים: רוב הגברים הם או 90
אחוז אגו ו־ 10 אחוז גבריות, או 10 אחוז

איזה מזל יש לי שהאיש החכם הזה,
הנפלא הזה, מאוהב בי. כל־כך!
התחתנתי איתו לפני שש שנים. הוא
התגרש שלוש שנים לפני־כן. אני
התגרשתי ארבע שנים לפני שהתחתנו,
אבל איש לא ידע על־כך שאני גרושה.
מדוע? מפני שהתביישתי בכך. זה
טמון בחינוך שלי, בשורשים.
היכרתי את סטיב במשך שנים. מעולם
לא העליתי על דעתי שאתאהב בו.
הוא לא גבוה, או משהו. הוא מבוגר
ממני ב־ 11 שנים.
כשהיינו נפגשים בארץ לצורך כני

אגו ו־ 90 אחוז גבריות...
• נשים: יש פער ענקי בין איך
שאני נראית לבין מה שאני באמת. אני
מאוד מטעה. נשים כמוני חייבות ללמוד
את חוקי המישחק של ״האשה הקטנה״!

סטיב שרום :״הוא
יא התגוש דמע]!,״

״המיליונרית המאווקאית!״
השעה היתה 4לפנות־בוקר. ליליאן היתה אמורה להמריא
לשווייץ כעבור שעתיים. היא תיכננה שנחזה בזריחה, ואחר-נך
תסע לנמל־התעופה בן־גוריון.
בינתיים, התמתחה במיטה ואמרה בקולה הגברי :״או, איך הייתי
רובה להעביר איזה מסר חשוב, מטר מיוחד במינו, בראיון הזה, מסר
שיעשה טוב לאנשים״...
היא המשיכה לתור אחרי המסר :״העיקר שיהיה ברור שאני
מאמינה במה שאני עושה״״.
היא המשיכה להמתין לזריחה. אני נרדמתי. משהתעוררתי,
מצאתי את עצמי בחדר ריק ממיזוודותיה של ליליאן, חפציה
ובעיקר -מאישיותה הססגונית. ליליאן כבר היתה באוויר, בדרכה
לחתונה של ידידים בשווייץ.
הרעיון לראיין את ליליאן ויין־שלום, הידועה בארץ כמיליונרית
התומכת בתמ״י, ידידתם של סיניה ושימעון פרס, דויד לוי, יצחק
רביו וכל הגדולים, עלה כבר מזמן. בשבוע שעבר קפצה ליליאן
ארצה, לרגל מסיבת בר-המיצווה שערך חברה, חבד״הכנסת אהרון
אבו־חצירא, לשניים מבניו. שוב עלה רעיון־הראיון עימה.
למחרת בערב נפגשנו. ליליאן -בסרבל זרוק, כפכפים משלומפ־רים
-שונה מהתדמית הקלילה-זהרת-רעשנית-חייכנית שדבקה
בה. היא משרה סביבה אווירה של בלאגן.
קצת ראיינתי אותה, קצת ריכלני, עוד קצת ראיינתי אותה, אחר-
כך החלפנו כתובית של אופנאים ומעצבי-תכשיטים ברחבי-העולם
ושוב -לראיון.
ליליאן מסוגלת למדוד כובעים משוגעים וסירטי״שיער במשך
שעות, ולדלג במהירות לנושאים פוליטיים, לרגוש ולסעור מתוך
איכפתיות אמיתית. כשהיא בוטחת במישהו ומכנה אותו ״חבר/ה״,
היא נפתחת בקלי״קלות, נחשפת ומתבלת כל זאת בקללות בערבית
ובביטויים ליליאניים אופייניים -כל זה בקולה הגברי, המטעה
כל״כך הרבה מרכזניות( .״מר שלום, יש לך שיחה
שמישהו עוזב למען מישהו אחר. יכול
להיות שעוזבים בגלל. אילו ילדיו של
סטיב היו מאמינים שהוא עזב את אמם
אך ורק למעני, הם לא היו כל״כך
נחמדים אלי.
אני משתגעת אחרי הנכדים שלו.
אני נושאת תמיד תמונות שלהם, ולפעמים
מטלפנת מחו״ל, רק כדי לשמוע
את קולותיהם. גם דומיניק (בתה בת
ה־ ,22 מנישואיה הראשונים) מעריצה
את סטיב.
סטיב לא יכול לסבול את אי־הסדר
שלי, הבלאגן. כשנסענו לבקר את דו־מיניק
— היא לומדת בלוס־אנג׳לס —
הוא ציפה לראות רירה מבולגנת.
שיפשפנו את עינינו. לא האמנו. ראינו
דירה מסודרת, הכל היה לבן, בוהק.
סטיב היה המום.

• אהחן אבו־חציוא:
״אשתו וזה או שמנהד
ך 1977 אני גרועה בתאריך*
כים, טובה יותר ברגשות — אהרון
אבו־חצירא השתייך לנשיאות הפד־

הקונסול התחנן :״מה את רוצה ממני?
אני רק עושה את עבודתי
צילצלתי לאחי ואמרתי לו :״יש כאן
איזה שר־דתות...״
התחלתי לאיית את שמו בקול רם.
אחי התפלץ .״את זוכרת שאת אומרת
בברכות — רבי יעקב?״ בקיצור: הסביר
לי מיהי מישפחתו של אבו־חצירא.
נסענו לנמל־התעופה קנדי, לקבל
את פניו. אחי אמר לי :״אל תדאגי, אני
אבדוק אותו״.
מה זאת אומרת, מה לבדוק? לא
האמנתי שיכול להיות שר־דתות מארד
קאי. אחי שאל אותו :״קודם כל, אני
גבר או יהודי?״
אהרון הביט בו וענה :״אמנם אני לא
רב מוסמך, אבל על־כך אני יכול לענות
לך — קורם כל אתה גבר! בתפילה
היומית שלך מוזכרת המילה גבר״.
אחי קרץ לי בעינו, לאמור — נו,
עבר את השאלה הראשונה. הוא שאל
אותו על שדים, וזכינו בסיפור מרתק
על שדים. בסוף המיבחן אמר לי אחי:
״הוא לא רק עבר את המיבחן בהצלחה,
הוא גם מיוחד במינו!״

^ ולדתי בקזבלנקה, במארוקו.
^גדל תי שם ער גיל .22 גם דויד לוי
ממארוקו(מהעיר ריבאט) .שנינו דוברים
שתי שפות־אם(ערבית וצרפתית).
שמת לב איזה חוש־הומור יש לשנינו?
ילדות? אוהו! לפעמים נדמה שלא
יכול להיות שהיתה לי ילרות כל״כך
מיוחדת. אני כבר לא מספרת על־כן.
דיברתי על־כן־ עד גיל ,30 ללא הפסקה.
לפעמים נדמה לי שאני מדמיינת.
לא יכול להיות שכך היה: עד גיל 14
— אז אבי איבד את כספו — היה
פשוט חלום.

• אוהבת: אנשים! או שאנשים
מוצאים חן־בעיניי, או שאני מוחקת
אותם, לא מבזבזת בכלל אנרגיה עליהם.
אבל קודם־לכן אני נותנת להם
קרדיט.
• שונאת: שונאת־שונאת לחייג
בטלפון. אני חייבת ללכת פעם לפסיכולוג,
שישכיב אותי על הספה ויגלה
איזו טראומה מגיל ...5לא משנה ער
כמה מודרני יהיה המכשיר, אני פשוט
שונאת לטלפן. אני תמיד מבקשת :״תודיעו
לזה וזה שאני רוצה לפגוש אותו,
או שיצלצל אלי...״

סים או אירגונים ציוניים, היינו יושבים
עד 5בבוקר ומדברים. אחר־כך הייתי
עולה לחדרי, מתקלחת ומתחילה את
היום.
זה דבר המשותף לשנינו: איננו
זקוקים להרבה שעות־שינה.
כשהתחתנתי איתו, אני לא חושבת
שהייתי מאוהבת בו. התאהבתי בו רק
אחר־כך.
מה זאת אומרת, מדוע התחתנתי
איתו? אהבתי אותו!
הוא לא התגרש למעני. אני מכירה
את הסיפורים האלה. אינני מאמינה

רציה הספרדית. יכול להיות שנתקלתי
בו כבר אז, קשה להתקרב אליו.
יום אחד טילפן אלי הקונסול הישראלי
בניו־יורק ואמר :״ליליאן, מגיע
לכאן איש מישראל שלא יעזוב את
ארצות־הברית עד שלא יפגוש אותך!״
״מי?״ שאלתי.
הוא ענה :״הוא מארוקאי והוא שר־הדתות!״
התנפלתי
על הקונסול ואמרתי לו,
באותה הזדמנות, מה דעתי. לא האמנתי
שיכול להיות מארוקאי בעמדה בכירה
בישראל.

בדיוק אז התחלתי עסק של שיווק
סוודרים. ביקשתי מאהרון לבוא למיש־רדי,
כדי לברך על העסק. הוא בא,
למרות סדר יומו העמוס.
שאלתי אותו :״אשתך רזה או שמנה?״
הוא ענה לי :״היא בערך במידות
שלך״.
ביקשתי ממנו :״אני מאור רוצה
לשלוח לה סוודר.״
הוא נעשה נבוך :״אבל אסור לי —

^ 1אני שר!״
ביקשתי ממנו :״בבקשה, אני מאוד
רוצה לדעת שלפחות סוודר אחד הגיע
לארץ־הקודש״.
הוא ניסה להסביר לי שבישראל אין
צורך בסוודרים כאלה חמים. לבסוף
אמר :״אם זה כל־כך חשוב לך, בסדר.״
אחרי כמה שבועות הגעתי לישראל.
באתי לבקר אותו ואת מישפחתו בביתם
י ר ברמלה. הריהוט שם כלל ספה מפלסטיק.
ז׳רמיין, אשתו, אמרה לי :״המשוגע
הזה! הוא טילפן אלי ארצה והורה לי
לבוא לנמל־התעופה עם כסף, כדי לשלם
מכס עבור הסוודר. את מבינה? הוא
הצהיר על הסוודר!״
אשתו התלוננה עוד שהסוודר זרוק
^ ללא שימוש: לא היה לה מה לעשות
איתו בחום הישראלי.
לא קיימנו קשר רצוף אחרי־כן.
פתאום, יום אחד, שמעתי שהיה אצלו
חיפוש מישטרתי ושמאשימים אותו
בכל מיני האשמות. חשבתי לעצמי:
״האיש הזה, שהצהיר על סוודר? אותו
מאשימים? לא יכול להיות!״ ומיד התייצבתי
לצידו.

0שימשו בוס,. :איבד
אהבה בגיר צעיר

מכירה אותו מאז היה שר־תחבורה.
מה אפשר לאמר על איכותו
של האיש הזה: הוא בנה את
התעשייה־האווירית, הוא עשה דברים
שהוא יכול להתגאות בהם.
באמת, אין לי שום־דבר נגד יצחק
שמיר, אבל אני מאמינה לשימעון
שהוא רוצה בשלום.
הדחף שלו להיות נאהב? ומה עם
כולנו? מי מאיתנו איננו רוצה שיאהבו
אותו? אני חושבת שאצל שימעון זה
נובע מכך שאיבד מקור חשוב של
אהבה בגיל צעיר — סבו. הוא סיפר לי
פעם — אני לא זוכרת פרטים — איך
העריץ את סבו. וסוניה — הו, איזו
אשה!
הכעס הגדול שלי על הליכוד הוא
שהוא משתמש בעדות־המיזרח. כשאני
רואה איך משקיעים מיליוני דולארים

עם יצחק מודעי

עם זקנה מארוקאית
״אמרתי לאחי: יש כאן איזה שו־דשת!״

״א 1שאנשים מוצאים חן בשני׳ או !#אני שחקת א1חם!״
בהתנחלויות בשם ״ביטחון המדינה״
ומזניחים עיירות־פיתוח, כשאני קוראת
כיצד מלווים חיילים ילדה קטנה מהתנחלות
לשיעורי־פסנתר, אני חושבת
לעצמי שהייתי רוצה שגם לילדה
מקריית־שמונה יהיו שיעורי־פסנתר.
לכן התיקווה שלי היא שימעון. יש
כאלה שטוענים נגד פגישותיו ברחבי־העולם
עם מנהיגים, על־חשבון סיורים
בארץ? זה לא נכון! הוא מסייר המון
בארץ! לא הולך למישחקי־כדורגל? לא
אחד מהחברה? הוא לא פוליטיקאי —
הוא מדינאי!

#ובי אדו׳; ״והשאר
שייו רהיסטוויה,,

5111^ 11111

עם ידידתה קולט
״התאהבתי ב 1רק אחרי שהתחתנת׳ אי שי

ך י• גירושין־נישואין של רפי אד(
1רי עדיין מדוברים? לא? רבים
שאלו אותי, ממתי ידעתי על הרומאן
בין אדרי לבין אן־קלוד.
אני זוכרת איך נסעתי לחתונה
בפאריס. נסעתי סביב כיכר והבטתי
דרך חלון המכונית. פתאום, את מי
ראיתי? את רפי אדרי! חשבתי לעצמי:
זה לא יכול להיות, אני, בוודאי, הוזה,
אולי יש לי בלק־אאוט ...אבל, הנה, הוא
עמד שם מולי.
קראתי לו. הוא, ככה, התבלבל, לא
הבין מהיכן צצתי. אמרתי לו :־״רפי,
קפוץ למכונית. הרי איננו יכולים
לעצור את התנועה...״
הוא נכנס למכונית, הסתכל בי ואמר
לי :״ליליאן, אני רוצה שאת תהיי הראשונה
שתדעי — החלטתי להתחתן עם

אן־קלוד. אני רוצה שנהיה מאושרים
כמוך וכמו סטיב״.
הייתי נדהמת. הרי רק עכשיו פגשתי
את אשתו בחגיגת יום־העצמאות
האמריקאי בשגרירות. היא(ג׳ואן אדרי)
נראתה לי מאוד נחמדה.
אחר־כך סיפרו לי ידידים שלי בפאריס
שאשתו צילצלה אליהם מהארץ
ואמרה :״רפי השתגע! הוא מאוהב
באשה אחרת! הוא רוצה לעזוב אותי!״

#דם נסכי:
״נמעט התערבתי!,,
ך* וא מייצג את סטיב בארץ. הוא
1 1מבריק. אני מעריצה אותו!
מדוע?
כשאספת, כספים להגנה המישפ־טית
של אהרון אבו־חצירא — והאמיני
לי, זה היה קשה! — לא הצלחתי לגייס
את כל הסכום הנדרש.
באתי לרמי. אז לא היכרתי אותו.
אמרתי לו :״בבקשה, תן לי עוד מעט
זמן.״ הוא אמר לי :״אל תתאמצו לאסוף
את שאר הכסף. האיש הזה נקי מכל
אשמה, ואני אוכיח זאת!״ כמעט התעלפתי.
אחרי
שהוא(כספי) ותוסיה־כהן ניצחו
במישפט הראשון, לא ביקשו מאיתנו
לגייס כספים למישפט השני *0חרי
העירעור שהגישה פרקליטות־המדינה).
כלומר: אני מגיחה שרמי הגן על אהרון
משלב מסויים והלאה ללא כסף. אז
שלא אעריץ אותו?

עלם: אלי דסה

בנזרעגז
(המשך מעמוד )35
כדי שתהיה לסוהר סיבה טובה להכות,
אומר אורן. לטענתו ההכאות באגף הן
דבר שבשיגרה, ומנהל בית־הסוהר אינו
שולט במצב.
לפני חודש הגיש אורן שתי עתירות
לבית־המישפט בנושא ההכאות. בשבוע
שעבר חתכו 72 אסירים מכלא באר־שבע
ורידים בידיהם, כאות־מחאה על
התנאים שבהם הם כלואים, והיחס שלו
הם זוכים.
שודד עתיר ניסיון. אריה אורן
נולד בחיפה ב־ . 1947 הוריו עלו ארצה
מהונגריה שנתיים קודם לכן, אחרי
שעברו את השואה באירופה. אביו היה
מנהל המחלקה הימית בנמל־חיפה, אמו
היתה עקרת־בית.
ההסתבכות הראשונה שלו עם החוק
היתה כשהיה בן־ . 17 הוא נתפס כשעשה
״חארקות״ ברכב גנוב ונשפט לשלושה
חודשי מאסר בכלא תל־מונד. יחסיו עם
אביו היו גרועים. האב, שהיה בטיפול
פסיכיאטרי, נהג להכותו .״אם הייתי
הולך עם חבר מרוקאי הייתי מקבל 15
מלקות. במקום להודות לאלוהים שהצליחו
להקים מישפחה אחרי השואה הם
התנקמו בילדים.״
הוא היה אלוף חיפה בשחייה. משום
כך הגיע לכלא כשהוא בעל גוף שרירי
למדי .״הייתי אלים מפני שהסבירו לי
שאני צריך לשמור על עצמי מפני
מעשי־אונס ״.כתוצאה מהאלימות שבה
נהג, הפכה תקופת מאסרו משלושה
חודשים ל־ 33 חודשים.
בגיל 19 השתחרר מהכלא והתגייס
לצבא ואף נלחם כשיריונר במילחמת
ששת־הימים.
אחרי שהשתחרר מהצבא התקבל
לעבודה בחברת שלל סנה כמכונאי
ציוד מכני כבד. ב־ 1971 יצא מטעם
החברה לעבוד בניגריה, שם שהה עד
. 1977
ב־ 1970 התחתן בראשונה. הוא היה
נשוי שנתיים, ומנישואין אלה נולדה לו
בת שהיום עומדת לפני גיוס לצה״ל. זה
10 שנים הקשר בינו לבין בתו רופף
מאוד.
באחת מחופשותיו בארץ הכיר
שוטרת ששירתה באילת. כעבור זמן
הם נישאו, ובעיקבות הנישואין חזר
ארצה, אולם לא לזמן רב. אורן חזר שוב
לניגריה למשך שנתיים נוספות, כשהוא
משאיר בארץ אשה ותינוקת. כשחזר
לארץ ב־ 1979 נולד לו בן.
אחרי שחזר, פתח חנות־תכשיטים
באילת. זמן קצר אחר־כך נשפט ל־18
חודשי־מאסר על הוצאת כספים במיר־מה.
הוא הואשם בבימוי פריצה לביתו,
כדי לזכות בכספי הביטוח. את תקופת־המאסר
ריצה בכלא באר־שבע.
בדצמבר 1981 נסע אורן לארצות־הברית,
כשהוא משאיר בארץ אשה
ושני ילדים .״נסעתי כדי לטייל וכדי
לברוח מהמישטרה ״.הוא אומנם ברח
ממישטרת ישראל, אך הסתבך עם
מישטרת ארצות־הברית, שם נעצר
בחשד למעורבות בשוד מזוין של בית־מלאכה
לתכשיטים, שבמהלכו נרצח
יהודי דתי. בעיקבות המיקרה גורש
חזרה לישראל.
עם חזרתו נעצר בנמל־התעופה על־ידי
מישטרת־הגבולות משום שהיה
עבריין נמלט. נגד אורן עמד תיק על
נהיגה בזמן פסילת רישיון. הוא נשפט
ל־ 21 חודשי מאסר. אחרי ששוחרר הכין
לעצמו דרכון חדש, כדי לנסוע שוב
לארצות־הברית, אולם לא עברו שלושה
חודשים והוא נשפט שוב על שוד,
שאת המאסר עליו הוא מרצה עתה.
אורן ידוע בקרב שרות בתי־הסוהר,
כמי שמגיש תלונות ועתירות ימים
לבקרים. דובר שרות בתי־הסוהר סגן־
גונדר ג׳וני טסטר השיב :״אני לא מוכן
להתייחס לתלונת האסיר, כפי שמובאת
מעל דפי העיתון. קיימת אפשרות
לפני האסיר, כפי שקיים לגבי כל אסיר
במדינת ישראל, להעביר את תלונתו
לנציב שרות בתי־הסוהר, וזו תיבדק
על־ירי גורמים מוסמכים בשרות.
״בסיום הבדיקה תשלח תשובה
מנומקת לאסיר באמצעות המנהל״.
הדובר ביטל את אפשרות השימוש
בהגשת תלונות, כדי למנוע הבאתו של
אסיר לפני ועדת־שיחרורים.

א חו׳ שאיימה
להגיש תביעה
מי ש ב טי תנגד
חבוה־רשעבו,
שבנה תמי בן־
עמי את ליבה
באוזני דפנה בוק
• איך התחיל הסיפור שלך
ושל קובי זר?
זה היה ב־ 12 במאי . 1986 כן, אני
זוכרת את התאריך. קובי נהג להזכיר
לי את זה. הוא קיבל את מיספר־הטלפון
שלי, התקשר ובא לפגוש אותי
בדירה שלי באותו היום. זה היה יום־
הזיכרון. לכן לא עבדתי.

< מיד התפתח ביניכם קשר?

תמי עם קובי
.כאילו דונמניוז ממארוקו ס 1חטח חפא״...
שעד שהכיר אותי, לא חשב בכלל
להתחתן. לפניי לא נולדו בחורות.

• מהסיפור שלך את מצ־טיירת
באשה תמימה.

שהיינו מוכנים לנישואין. זה נראה
בסדר. הוא לא היה נשוי ולא היה צריך
לשקר לי, להבטיח ואחר־כך להתעלם
מההבטחות שלו ולהכחיש שבכלל היו.

בסך־הכל זה נראה לי די מתאים:
שני רווקים בשנות ה־( 30 בן־עמי היא
בת ,33 ואילו זר בן .)38 יש לו קסם
לא־נורמלי. הוא לא אפולו בצורתו

\ *ימי

מה זה, מיד? נפגשנו כל יום. מיד
בימים הראשונים לסיפור בינינו, הוא
דיבר איתי על חתונה. הוא אמר לי

אני יכולה להגיד דבר כזה. אבל
מדוע לא הייתי צריכה להאמין לו?
שנינו רווקים! נפגשנו בגיל ובמצב

האם הייתי מאוהבת? לא התאהבתי
בו ממבט ראשון. הוא מצא חן בעיניי.
הוא יודע להקסים.

הג ברי עול חמי

תמי עוד לא החליטה אם להתחתן עס אולסי,
תמי רבה עם אולסי, אשתו של אולטי (אחת,
אניבה) איימה על תמי, תמי טוענת שהיא(אניגה)
משוגעת, תמי שוב אוהבת את אולטי.
תמי אוהבת את קובי, תמי נפרדה מקובי.
תמי אוהבת את ארתור, תמי רוצה לתבוע את
קובי.
אלה הן רק חלק מהכותרות שליוו בשנים האח רונות
את תמי בן־עמי.
מי שנחשבת לבכירת הדוגמניות בארץ מזה
שנים, איכלסה את מדורי החברה והרכילות בעי תונות
בסיפור הממושך בינה ובין כדורטלן מכבי
תל־אביב לשעבר, המרצה עונש־מאטר בארצות־הברית
בעוון סחר בסמים, אולטי פרי. תחילה נראו
השניים ארונים־ארוכים וקורנים מאושר בכל
מטיבה אפשרית, אחר-כך הפכו הפירטומים לפחות
סימפטיים -פרידות, מכות, סמים.
הסיפור הבא של בן״עמי -עם הגינקולוג קובי זר
דומה בהשתלשלות העניינים: תחילה כיכבוהשניים בכל הפתיחות והסגירות בעיר.
בשבוע שעבר פורסם על כוונתה של ברעמי
לתבוע את הגינקולוג על אי״החזרת הלוואה שלווה
ממנה בעת היותם ביחד, אי-השתתפות בהוצאות-
המחייה שלהם, עת גר בדירתה, והפרת הבטחת-
נישואין.
הצילומים המאושרים הנוכחיים של בן-עמי בכל
מיני שמחות הם עם ארתור דילר. הרומאן בין
השניים התפתח חיש־קל, מיד אחרי שנפרדה בן״
עמי מהדוקטור שלה. בן־עמי וזר היו אמורים לנסוע
לאילת, הם רבי -ברעמי ירדה לבדה, ושבה עם
ארתור. כל מה שפורסם עליו הוא שהוא עשיר, גם
יפה :״שכנה שלי פותחת לפעמים את דלת הדירה
שלי ואומרת -באתי רק להסתכל עליו.״״
״לא חשוב לי איך תצא הכתבה, חשוב לי לדבר״,

הסבירה לי ברעמי בפתיחות אופיינית ,״זאת הדרך
שלי להבריא ממה שקרה. חשוב לי שתביני למה
אני עושה מה שאני עושה״.
תמי ברעמי פגשה אותי בשעות הקטנות של
הלילה, כשהיא עוטה גרביונים שחורים סכסיים,
מעין חזיה שחורה עם שרוולים, משהו קצרצר שחור
הדומה לחצאית, מהודק לבטן בחגורת-סאטן
ירוקה-זועקת. את המראה השלימו נעלי־עקב שחורות
ועגיל ירוק מסנוור.
ניסיתי להתעלם מהדוגמנית שבה ולהבין את
האשה שמאחורי זה. בן־עמי נשמעה פגועה במיוחד
מהמיכתב שקיבלה מפרקליטו של חברה־לשעבר,
קובי זך.
במיכתב טוען זר (דרך פרקליטו) שמעולם לא
לווה מבן־עמי סכומי־כסף, שאכן בילה חלק
מלילותיו בדירתה של בן־עמי, אך החזיק באותה
העת דירה משלו, ושבן־עמי ״עלתה כיתה״ (בלשון
המיכתב) ביחסיה עם גברים באמצעות הקשר עם
זר. דרישותיה של ברעמי מכונות במיכתב ״קנ טרניות״.

זה עליתי כיתהי״ נעלבה בן־עמי ,״מה, הוא
לא ידע שאני דוגמנית כשצילצל אלי והתחיל איתיך ברעמי דיברה ודיברה אל תוך הלילה, שיחזרה
את הסיפור שהיה בינה לבין זר. במהלך השיחה
דיברה עם פרקליטה, אחר״כך חשבה לצלצל
לפרקליט השני המייצג אותה בעניין הזה, יוסי
שפרלינג. היה ״אקשן״ .לא התרשמתי שההיבטים
השערורייתיים שבהתפתחות היחסים בינה לבין זר
מביכים אותה. אחרי שניסתה לשכנע אותי, בהומור
דוקר, בצידקתה, במשך שעתיים וחצי, שאלתי
אותה למה כל הרעש.
בן־עמי עצרה :״באמת, אולי כדאי להפגיש ביני
לבין קובין״

החיצונית, אבל יש לו דברים מאוד
חזקים בהופעה שלו: חיוך מקסים, אינטליגנציה
גבוהה מאוד, הצורה שהוא
מדבר — ככה בשלווה.

• התרשמת מכך שהוא
רופא?
לא, מו, הקשר? מהפירסומים נוצר
כזה רושם: דוגמנית! ממארוקו! סוחטת
רופא!

• אולי הוא התרשם מה־פירסום
שלד?

בדיעבד, אני מבינה שכן. אני מוזמנת
להרבה מסיבות ואירועים. הוא
תמיד טען שהוא נגר המסיבות האלה,
אבל מה? הגיע.
עכשיו, אחרי שנפרדנו, אני שומעת
שהוא בכל המסיבות בעיר.
אני לא רוצה לפגוע בו, להתנקם
— אני פשוט רוצה את הכסף המגיע
לי, לא רוצה לצאת מטומטמת לגמרי
מכל העניין.
אני משלמת מחיר יקר מאוד על כך
שאני מפורסמת. רק חשבתי להגיש
נגד קובי תביעה — בכלל עוד לא
הגשתי — כבר עשיתי כאלה כותרות.
מה, בגלל זה שאני מפורסמת, אסור
שירמו אותי? אסור שאחזיר מילחמה?

• לפי כתב־התביעה שאת
מתכוות להגיש נגד זר, מדובר
על סכומים די קטנים של בסף.
זה שווה לד במחיר החיטוט
בחייך האינטימיים?
זה עניין של עיקרון! זה כסף שאני
עבדתי למענו! הוא כתב לי, באמצעות
פרקליטו, שנכון שהוא לא.השתתף
בהוצאות השוטפות של הדירה שלי
שבה חי, אבל כשהוציא אותי לבילויים
— לא ביקש ממני להשתתף. נו, לאן
כבר הוציא אותי? הרי לרוב המקומות
היינו מוזמנים בגללי!

אני ראיתי במערכות־היחסים שלי
עם גברים — לא היו לי הרבה, אבל
היו לי סיפורים עמוקים, ארוכים —
מעין נישואין. אמנם, לקובי היתה
הדירה שלו ברחוב שרת, אבל מי
חיכתה לו בבית עם ארוחה חמה? זה לא
שהוא אמר לי :״אחרת אני עוזב אותך!״
אבל.
ידידה שלי אמרה לי :״תפסיקי
1לבשל להם, להראות להם (לגברים)
^ שאיכפת לך, לטרוח סביבם. שחקי
כאילו לא איכפת לך מהם ...אבל אני
כזאת. אני לא אשתנה.
ככה התנהגתי עם קובי בשנתיים
שגר איתי. פרקליטו כתב שגר איתי רק
13 חודשים.
אז אני שואלת: מחודש מאי עד

אני מתביישת להסתכל לך בעיניים,
מתביישת לספר לך ...חשבתי
שזה הגבר שאני הולכת להתחתן
איתו ...לא חשבתי.

• אני מבינה מהמיכתב של
פרקליט של זר שהוא לא חשב
להתחתן איתך. הכיוון שהפרשה
מתגלגלת אליו —
פירסומים, תביעות — לא מרתיע
אותך?
נשבעת לך שהוא אמר לי שהוא
מתחתן איתי, ואפילו קבענו תאריכים.
תגידי, אני צריכה להתבייש בכך

תמי עם ארתור
,לא חיכיתי לסיפור עם סערות!׳
כשהייתי בארצות־הברית לצורך חתונה,
הוא התקשר איתי ואמר לי שהיה
ברבנות, אבל יש צורך בנוכחותי
הפיסית. חזרתי — לרבנות לא הגעתי.
אני יצאתי עם אולסי שמונה שנים,
ואמרתי לו בפירוש :״אני לא אתחתן
איתך!״ מכאן ואילך הוא יכול היה
להחליט כרצונו.

• מה את רוצה להשיג בתביעה?
ברעש?
אני לא עושה מישפט כדי להחזיר
אותו אלי, שיהיה ברור. יש לי סיפור
חדש — ארתור — ואני מאושרת
איתו.

• את רוצה להתנקם בו על
שהוליך אותך שולל?
לא! בהתחלה, כשרבנו, אמרתי לו:
״בוא נגמור את זה בצורה מסודרת:
תחזיר לי את מה ששלי.״ הוא אמר
שיחזיר את הכסף. אחר־כך הלך להתייעץ
עם עורך־הדין שלו...

• סליחה?
תמי עם אולסי
,כשייצא מהכלא, אעזור לזד
חודש מאי עד חודש מאי אחר־כך —
כמה זה? הוא ישן אצלי, פרט לתקופות
שבהן רבנו, וכל ריב לא ארך יותר
משבוע. הוא התקלח אצלי, אכל אצלי,
מבית־החולים חיפשו אותו תמיד אצלי.
אז אם זה לא נקרא ״לגור״ ,מה כן
נקרא?

• לא נתת לעצמך דיך
וחשבון, בזמן הרומאן הגדול,
על כך שבן־זוגך לא משתתף
בהוצאותיכם?

אני עובדת קשה ואוהבת לבזבז את
הכסף שאני מרוויחה. מה הייתי אמורה
להגיד לו? ״תן לי כסף למכולת?״ זה
היה צריך לבוא ממנו!
אולסי (פרי, חברה במשך שמונה
שנים) לא נתן לי להוציא פרוטה. גם
ארתור(חברה הנוכחי) לא נותן לי. אני
צריכה להתגנב מהבית, כדי ללכת
למכולת ולשלם מכספי.
אני באמת לא כזאת, לא עושה
חשבון על דברים כאלה. אבל לא רוצה
להרגיש מנוצלת. הוא ניצל אותי. אני
לא באה לירוק למישהו שהייתי איתו.
אצלו זה שיטתי — לצאת עם
בחורה ולהתיישב אצלה בבית.

• בכל זאת, הוא ״התיישב
אצלך בבית״ כדבריך במשך
חודשים. לא שאלת את עצמך
שאלות קודם לפרידה? נאמר
שלא השתתף בהוצאות השוטפות,
הוא קנה לך מתנות?
הפתיע אותך?

כן, אני לא יודעת על מה דיברו,
אבל הוא חזר לדירה שלי ואמר שישלם
לי את הכסף המגיע לי. זאת הלוואה
שנתתי לו. חיכיתי חודש. רק אחר־כר

שלחתי לו מיכתב. לא אני היא זאת
שפירסמה את המיכתב בעיתונות.

• במיבתב מזכיר פרקליטך,
עורך־הדין יוסי שפרלינג, שקובי
חי על חשבונך, בדירתך.
בעיה שיוויון־האשה, מדוע זה
צורם, לעומת אשה שבן־זוגה
מפרנס אותה?
אני יכולה רק להסביר את מה שקרה
אצלי. לי יש דירה משלי, לקובי היתה
דירה שלו. זה נראה לי מוזר שאני
אעבור עם כל הבגדים, האיפור, למקום
אחר. אני ביתית כזאת, זה נראה לי
טיבעי שיעברו אלי. אז זה היה צריך
לבוא מקובי, להשתתף בחשבונות ובהוצאות.
אבל
הסעיף הזה במיכתב רק מסביר
את הרקע לתביעה. כך גם לגבי הפרת
הבטחת הנישואין. העיקר היא ההלוואה
שנתתי לו, ולא קיבלתי את כספי
בחזרה. פתאום הוא מתכחש לזה.

• מה את בעצם רוצה מה-
ברך־לשעבר?

אני מצפה ממנו שיפנה אלי ויסדר
את העניינים בינינו. אני אברך על״כך.

• את כועסת עליו?
יכול להיות שאין לי סיבה. הבעייה
היא אצלו. כשהיינו ביחד, הודה שיש
לו בעייה, שהוא מפחד מנישואין,

והבטיח ללכת לטיפול פסיכולוגי. אני
מרגישה שאהבתי אותו מאוד.

• זה היה גבר־חייך?
לא, אני לא חושבת דבר כזה. אני
חושבת שארתור הוא הגבר של חיי.
הוא הדבר האידיאלי בשבילי.

• עכשיו בילבלת אותי לחלוטין:
אם כך, מדוע רצית
להתחתן דווקא עם קובי?
מה זאת אומרת? כי זה נראה טוב:
שנינו רווקים שהגיעו לשלב שהם
יכולים להתחתן. מה זה, לאהוב?

• זה בדרך־כלל משהו מעבר
ל״שני רווקים שהגיעו...״
לא חיכיתי לסיפור עם סערות.

• לא נראה לך חכם יותר
לנווט סיפור־אהבה שהסתיים
ליחסי־ידידות?
איך אפשר? אני דווקא נשארתי
ידידה של אולסי. כשייצא מהכלא —
בוודאי אעזור לו, אתן לו כסף, מה
שהוא יצטרך.
אני מאוד הייתי רוצה להישאר
ידידה של קובי. אם יחסל את העניין
הזה בינינו — אשמח להיות ידידה
שלו. אבל מה אם אתקשר איתו, והוא
לא ירצה לדבר איתי? יטרוק לי את
הטלפון בפנים?

שכן רציתי להתחתן? כשהתחלתי
לצאת עם קובי, אמרתי לו :״תגיד לי
אם אתה רציני, מפני שאין לי כוונות
להתפרפר!״
אילו היה אומר שאינו רציני, אולי
הייתי מחליטה שלא מתאים לי לבזבז
זמן, או שהייתי מחליטה שאני כל־כך
אוהבת אותו, שאני מוכנה לחיות איתו.
מותר היה לי לרעת איפה אני עומדת.
תשמעי סיפור: יום אחד הוכנסה
אמא שלי לחדר־ניתוח. אני האחות
הקטנה (מבין חמש אחיות) .אחרי
הניתוח, היא הועברה לחדר־התאו-
ששות. כל אחות נכנסה בתורה, לפי
הגיל. אמא שלי עדיין לא התעוררה.
אני הייתי האחרונה בתור.
טילפנתי לדירה שלי, לקובי. לא,
הוא לא היה לצירי בבית־החולים, אבל
זה עוד מילא. אמרתי לו. :קובי, אני
מכירה את אמא שלי. אם אגיד לה
שאני מתחתנת — היא תפקח מיד את
עיניה!״ קובי אמר לי :״תגידי לה!״
אמרתי והיא אכן התעוררה בו במקום.
זהו, אמא שלי בריאה, טפו־טפו,
ואני לא נשואה.

• איך הבנת את הדחיות
שחלו בחתונה המיועדת?
כשאת אוהבת, את מוותרת ומאמינה.
חוץ מזה, מה היית עושה
במקומי?
נאמר: קבענו תאריך, וזה הגיע. מה
הייתי צריכה לאמר לו :״נו, מתי תיקח
אותי לרבנות?״

עם קובי בבית
.מה הייתי צריכה להניד לו? תן ל׳ כסף לנומלת?־

הי אדא

חזו ה בתשובה לון ובאחד דבילוייה בתל־אביב הכירה
ארן ישראלי והתאהבה בו.
לוואן־אריק, שטילפן מארצות־הב־רית,
לבשר לה על בואו לישראל כדי
להתהתן איתה, הודיעה •הודית, כ•
שינתה את דעתה וביקשה שלא יבוא.
יהודית אינה רוכנה להרחיב את
הדיבור על אהבתה הנוכחית. היא רק
רובנה לורר בי יש בע־יה.,
לפני שבועי־ס נסעה יהודית לאילת.
ביום בילתה בשפת־הים ובערב
יצאה לדיסקוטקים. באחד הרועדונים
פגשה באדם שהודיע לה כ־ הוא נציג
של חברת־אופנה אמריקאית בשם וינג,
ובי הוא בא לאילת באופן מיוחד, כדי
למצוא אותה, אחר שראה צילומים
שלה אצל חברה דוגמנית בניו־־ורק.
הדוגמנית הניו־יורקית הפנתה אותו
לכתובת הוריה של •הודית, ומהם
נודע לו ב־ היא באילת. אחרי שיחה של
שלוש שעות שיבנע נציג חברת וזינג
את יהודית לבוא לניו־־ורק.
הוא החתים אותה על חוזה להופיע
בצילומי־פירסום לקטלוגים של החברה
במשך שלוש שנים, ורכש למענה
ברטיס־טיסה.

^ הודית גב אי, היפהפיה החיפאית
שהתפרסמה בראשונה בזכות הרומאן
הסוער שניהלה עם המתאבק הידוע
לאנס ואן־אריק, עומדת לנסוע
בימים אלה לארצות־הבר־ת, כדי לנסות
שם את מזלה כדוגמנית־צ־לום
אופנה.
יהודית הבירה את ואן־אריק בא־צ־טדיון
קר־ת־ח־ים כשבני מישפהת ואן־
אריק הופיעו שם בתחרות היאבקות.
מרגע שהכירו זה את זה לא נפרדו
ונסעו •חד לטיולים בארץ. יהודית הזמינה
את ואן־אריק לביקור אצל בני־מישפהתה,
ובאחד הביקורים ביקש ואן־
אריק את •דה של הודית מאביה.
האב, אדם שומר־מ־צוות, הסכים
עקרונית, אן היתנה את הסכמתו בבר
שלאנס ואן־אריק יתגייר ויעבור לגור
ואן־אריק המאוהב הגיע במה פעמים
ארצה, בדי לפגוש את יהודית וכשחזר
לחדל, שם הופיע עם בני־מישפחתו
בתחרויות־היאבקות, נהג לטלפן ליהודית
מדי יום.
הגברים במישפחת ואן־אריק, כולם
יפי־תואר ושריריים, מוכרים כספורטאים
מצטיינים, ולהם מעריצים ומעריצות
בכל רחבי־תבל.
כשבועות הראשונים אחר• היכרותם
חיכתה •הורית לוואן־אריק בבית־הו־ר־ה
בחיפה. באותם •מים, בעיקבות
פירסום תמונותיה בעיתונים, פנו אל
יהודית צלמים ומארגני תצוגות־אופ־נה,
והציעו לה להופיע בתצוגות־אופנה
בתל־אב־ב.
יהודית עברה לגור בבית אהיה בחו־

דוגמנית גבאי באילת
.סצינות־ק־נאה !וזקיחת כמ 1בשב״כר

בימים אלו יוצאת יהודית לארצות־הברית,
כדי לנסות שם את מזלה.

הכי מפונקת

^ הודית גבאי נכנסה לבית־קפה בטיילת
בתל־אביב. כשנכנסה, הופנו
אליה מבטים מלאייהשתאות מכל
הסובבים.
•הודית, יפה מהממת, התנהגה ב־טיבעיות,
חייכה ואמרה :״בכל מקום
שאליו אני באה זו התגובה. אני כבר
רגילה ״.היא אמרה שהיא בלחץ. עדיין
לא ארזה את המיזוודות ולא הספיקה
להיפרד מחברים. בערב עורכים מסיבה
לכבוד נסיעתה.

וכך סיפרה:

נולדתי בחיפה להורים יוצאי מא־רוקו.
אמי, שהיתה יפהפיה, התחתנה
בגיל ! 5עם אבי, שהיה חתיך ושרירי.
אגשים, שמכירים את המישפחה שלי
ממארוקו, אומרים שאמי היתה הרבה
•ותר •פה ממני.
אמי מאוד רצתה ללדת בת. נולדו
לה עשרה בנים, האחים שלי. כשאני

נאשר התייאשה מהגבוים, שקרה הודית גבאי
לנתק את המגע עם העולם החילוני. בינתיים ניתקה
וק את המגע עם ואן־אויק. הוא בנה נמו תינוק
הצבא נתן ל ביטחון והראש שלי
השתנה לגמרי.
התחלת־ לעבוד במיפעל לתיקרות
אקוסטיות מעש בקריות בחיפה. עבדתי
כשנה ועזבתי. אחר־כך הייתי פקידה
אצל קבלני־בניין בחיפה, השתעממתי
ועברת• לעבוד. בקפיטריה
בהיפרכל עבודה במישמרות, בשכר
זעום, אבל היה נחמד כי הכרת• הרבה
אנשים.
כמעט בכל יום פנו אלי אנשים
ואמרו שלא מבינים א*ר בחורה עם
הופעה כמו שלי לא עובדת בסרטים או
בדוגמנות, אבל זה לא משך אותי. עד
שמישהו הצליח לשכנע אות־ והופעתי
בכמה תצוגות־אופנה בחיפה.

יהודית גבאי
במילחמה, על גבי מלמה

מבחינת הכסף זה הספיק בדיוק
לדמי־כיס.
להצטלם דווקא אהבתי. אני מצטלמת
הרבה, לרוב כשביל הכיף שלי,
בכל טיול ובכל אירוע, לאו דווקא כדי
להתפרסם. הדבר שממנו אני הכי
נהנית הוא לשבת בבית עם המישפחה
שלי.
יש לנו בית חם ובכל יום שישי,
שבת ובמיוחד בחגים, זה כמו מסיבה

ובישרו לאמי נבית־החולים
בת, היא לא האמינה. ביקשה
להוריה לי את החיתולים, כרי
שזה נכון. לאחר שנה נולדה

נולדתי,
שיש לה מהאחות להיווכח
אחותי.
הייתי הילרה הכי מפונקת בעולם.
בגיל 6כבר הייתי גנדרנית, והלבישו
אותי בבגדים יפהפיים מחו״ל. יש לי
שלושה אחים ימאים וכל אחד מהם
הביא לי מתנות ובגדים. עד היום אני
מאוד קשורה למישפחתי.
•ש לי שני אחים־תאומים שהם
ספרים. שלושה אחים כדורגלנים, אחר
בהפועל חיפה, ושנים בהפועל קריית־חיים.
אח אחד אחראי על האיצטריון
בקר־ית־חיים. אח זמר, אח בעל פאב
בחיפה ואח בעל חנות.
אבי עובד כמנהל בחלקן מצברים
ואמי עקרת־בית וטבחית מעולה. אחותי
היחידה התחתנה ועובדת במיפעל
לצעצועים של בעלה.
ביני לבין אמי יש קשר מיוחד, ועד
שהתגייסתי לצבא לא היית־ מסוגלת
להיות רחוק ממנה אפילו ום אחד.
בצבא הייתי פקידת־לישכה בחיל־חימוש.
היה משעמם ורציתי להיות
משהו מיוחד ולא סתם פקידה.
בבסיס שבו שרתת ה־תה מלגזה
שמעמיסה ציוד על משאיות. בוקר אחד
עלית־ על המלגזה והתחלת להעמיס
הברים על דעת עצמי. מנהל המחסן
ניגש אלי ושאל אותי אם יש לי ר־שיון,
עניתי שכן.
שלחו אות להשתלמות של יומיים,
ועבדת הצי שנה על המלגזה ומאוד
נהניתי. כולם בבסיס נראו תמיד כלבד
מופתעים. נראיתי כל״סר שברירית
ועדינה לעומת המכונה הענקית.
כשפרצה מ־להמת־הלבנון הוחזרתי
ללישכה. שלחו אותי ועוד היידית
ללבנון. היינו במארג׳־עיון ובזערני.
עבדתי שם בציור מפ״ת־ם וגם על
מלגזה. התנאים היו קשים ולא נוהים.
היינו באוהלים והיה קר מאור, אבל
זאת היתד, הוויה שלא אשכח לעולם.
ה-ה לי סיפוק, כי הרגשתי שאני
תורמת משהו למדינה.

?והח תונ ה עכשיו

ן* יום אני בת 25 ואני לא מת!
( כוננ ת לקשור את חיי עם גבר
בעתיד הקרוב.
החבר הראשון שלי היה יחד איתי
בצבא. יצאנו כמה חודשים והוא רצה
להתחתן איתי. לא רציתי. זה נראה לי
מוקדם מדי.
אחריו היה לי סיפור ארוך של כמה
שנים עם מישהו, נפרדנו וחזרנו כמה
פעמים, לא יכולתי להסתגל לקינאה
החולנית שהיתה לו לגבי.

תצוגות-אופנה
לדמי־כיס
^ ־ב־מיה־־תי מהצבא הזרת^
להורים. אז החלטתי לגור לבד.
אמי, שהיתה קשורה אלי ודאגה לי, לא
הסכימה.
נשארת בבית. לפני הצבא לא
הייתי עצמאית. הייתי ר• מרובעת.

אחת גדולה. אווירה הגיגית, מאכלים
מארוקאיים שהם הכי טעימים. אחי
מנגן בגיטרה וכולנו שרים יחד איתו,
ותמיד יש הרבה אורחים, מוזמנים או
כאלה שמזמינים את עצמם אלינו.

עס ואן־אריק
״ממש נבהלתי. ה1א היה כזה שרירי!״

הוא עשה לי סצינות־קינאה והיה
חוקר אותי ממש כמו כשב״כ, עד
שמרוב ייאוש לא ידעתי מה לעשות.
באותה תקופה כבר חשבתי לחזור
בתשובה ולהינתק מהעולם החילוני.
בסוף זה נגמר איכשהו.
ואז הכרתי את לאנס ואן־אריק. זאת
היתה הפעם הראשונה שיצאתי עם
מישהו תוצרת־חוץ.
אחד מאח מנהל את האיצטדיון
בקריית־חיים והוא הזמין אותי לתח־רות־ההיאבקות
. .כשראיתי את ואנס

בפעם הראשונה ממש נבהלתי. הוא
כזה ענק ושרירי.
פתאום נגשו אלי שני שוטרים ואמרו
לי שוואן־אריק קורא לי. היססתי אם
לגשת אליו, כי אני לא יודעת לדבר
אנגלית והמראה שלו די הפחיד אותי.
לאנס השיג את הטלפון שלי וצ לצל
אל־ כל הזמן. בסוף השתכנעתי
ויצאנו ביחד. בילינו שבועיים נהדרים
ונסענו לטיולים. הראיתי לו את הארץ
וחיברתי לו את המישפחה שלי.
כשנפרדנו בנמל־התעופה, הוא בכה
כמו תינוק וביקש שאחכה לו, שיחזור
ויתחתן איתי.
לאתר שנסע, עברו כמה שבועות,
והתאהבתי במישהו אחר. הבנתי שבעצם
לא היית מאוהבת בלאנס. החלטתי
לנתק איתו את הקשרים, ואמרתי לו
שלא איכפת לי להישאר איתו בירי־הוא
קיבל את זה קשה.
עה לאותה הצעה כיחברת־האופנה
11־ 22 לא חשבתי לנסוע מהארץ. אני הרי
קשורה כל־כך למישפחה שלי וקשה לי
אפילו לתאר לעצמי שאהיה רחוקה
מאמי לתקופה ארוכה.
אני •ודעת שאפילו אם תהיה להצלחה
גדולה בחו״ל אבוא לבקר לעיתים
קרובות וכשאסיים את העיסוקים
של בארצות־הברית, אחזור לחיות בארץ.
אני אוהבת את הארץ וטוב לי כאן
וזהו המקום היחיד שאני מרגישה
שייכות אליו. זאת הארץ שלי.

ד;מי אדודד ,