גליון 2655 מתאריך 20 ביולי 1988

ו׳ באב תשמ״ח20.7.1988 ,

שנה 52

מיססר 2655

המחיר 5.00 :שקלים (כולל מע״נס, באילת 4.35 :שקלים

ה יד י האישי

ם וקם

צביקה שוהם

כזיבתבים

כ תב ת השער הקדמי:

חו פשע בוד ת־ הג מ ר

לחצות אח הקווים

על חופש-העיתונות בארץ (״הנדון״,
העולם הזה .)6.7.88

שמחתי מפירסום הנדון האחרון(״יש עיתונות
חופשית. אין חופש־עיתונות״) .כי לפני שנתיים
כתבתי עבודת־גמר לבגרות בנושא ״רוחה והשפעתה
של העיתונות הישראלית״ ,שבה בדקתי,
בין השאר, את יכולתה של העיתונות לעמוד מול
לחצים שילטוניים ואחרים, ואת מידת חוסנה
מבחינה חוקית.
הגעתי למסקנה כמעט חד־משמעית: אין הו־פש־עיתונות
אמיתי בארץ.
אחרי התייעצות עם עיתונאים ועם מורים מ־בית־ספרי,
החלטתי, למרות אזהרותיהם, להגיש
את העבודה למישרד־החינוך לבדיקה.
קיבלתי ציון נמוד למדיי והבנתי שעדיף לי
ש׳ ,׳וקועם
לשמור את דיעותיי לעצמי.

על טיבם של הגברים הישראליים
(״קובי ותמי, פרק ב׳״,

העולם הזה

תגובתו של הגינקולוג, שהרומאן שלו עם דוג־מנית־הצמרת
הסתיים, צורמת. לפי דפנה ברק
הוא שוקל לתבוע את אהובתו לשעבר על הו־צאת־דיבה,
מאשים אותה בסחטנות ובו׳ וכר.
אינני מבינה מה קורה באחרונה לגבר הישראלי.
הוא כבר לא יודע כיצד לגמור עניין בכבוד.
אחרי התופעה המבחילה של גברים המכניסים
את חברותיהם להריון ואחר־כך מאשימים אותן בי
הן גנבו את זרעם, אנחנו צפויות עכשיו לגל האשמות
של גברים כי אהובותיהם לשעבר גם גנבו
את כספם, גנבו את כבודם ובו׳ ובו׳.
עדינה שורר, תל־אביב

הורוסקופ ה שבי עיו ת
על ת חזי ת אסטרולוגית מטויימת
(״הורוסקופ״ ,העולם הזה .)6.7.88
אני מאוד מתפלא על מרים בנימיני. בעיני
היא האסטרולוגית מס׳ 1ודווקא עכשיו, לשבוע
הראשון של יולי, היא פישלה.
היא בישרה לשוורים כי ״ב־ 6וב־ 7בחודש
תרגישו חולשה, עייפות ונטייה לסבול מכאבי־ראש
״.כרגיל, היא צדקה במאה אחוז. אלה היו
הימים של בחירת השביעיות בקאנטרי־קלאב בהרצליה.
הכיסוי המאסיבי שבחירות אלה קיבלו
בתיקשורת, ובמיוחד בתיקשורת האלקטרונית,
ממש הרגו אותי.
אז איפה הפאשלה?
הפאשלה היא בכר שבנימיני היתה צריכה לבשר
את הבשורה הרעה לכל בני ישראל על בל
מזלותיהם — לטלאים ולסרטנים, לאריות ולב־תולות׳
ולכל השאר• יצחק צרפתי, בת־ים

רקם ה מו שב עי ם
2 2 2
על מושבעים במערכת״השיפוט ה ישראלית
(״איגרת העורך״,

העולם

כ תב ת השער האחורי:

יפה באדום

יתכן שזרע הפורענות נטמן עוד בשלהי
הבחירות ב״ , 1984 כאשר ויתר המערך על
כל עמדות״המפתח הכלכליות: מישרד־האוצר
ומישרד״התעשייה״והמיסחר. הש־בוע
היתה לראשי המערך
^ ^ 0 9סיבה טובה בהחלט לראות
בהחלטה זו מחדל היסטורי.

אתה השונט!

בימים אלה דן בית־המישפט בתביעתה של
ריבקה (שם בדוי) על ניסיון אונס. העולם
הזה מביא את פירטי כתב־האישום ואת
עדויותיהם של המתלוננת
91 9 9והנאשם. מה היית אתה
מחליט על סמך עדויות אלוז

הזה .)6.7.88

הירהוריו של עורך השלם הזה בדבר יתרונות
מסויימים של שיטת המושבעים מעניינים מאוד
כשלעצמם, אך הם מתעלמים מעובדה אחת:
כידוע מותר גם לסניגוריה וגם לקטיגוריה לנסות
לפסול, מתוך נימוקים סבירים ולעיתים נימוקים
סבירים פחות, מושבעים מסויימים לפני
שחבר־המושבעים תופס את מקומו סופית על
ספסל־השפיטה.
האם מתאר לעצמו העורך איזה קירקס ייערך
בכל פעם שחבר־מושבעים יעמוד להשבעה בבית־מישפט
ישראלי? סניגורו של נאשם חילוני לא
יתפעל ממושבע חרדי, מערכניק מליכודניק, יהודי
מערבי וכו׳ וכו׳ ואם עכשיו יש לנו סחבת
בלתי־נסבלת בבתי־המישפט, מה יהיה כאשר איו־ספור
ישיבות יוקדשו לאישור הרכב חבר־המוש־מ
אי ר לי ת קין, תל־אביב
בעים?

חידו ש חתונתי
על פתיחה מעניינת לחתונה (״רחל
המרחלת״ ,העולם הזה .)6.7.88
סוף־סוף חידוש חתונתי. פן חדש לאחד החובות
החברתיים המכבידים ביותר על חיינו.
יש חודשים שבהם אנחנו מתקרבים לפשיטת־רגל
מרוב הוצאות על מתנות לחתונות שאליהן
אנחנו מוזמנים וחייבים ללכת. לכן אני מבקש
להעמיד על הברכה את המחותנים מהחתונה ב־
(המשך בעמ 1ד )4
ה עו ל ם הז ה 2655

ההו שהוליד עכבו

אוריאנה גיבעולי, אחת מדוגמניות־הצילום
המבוקשות ביותר בארץ, לא
מנסה להסתיר את דיעותיה השמא־לניות.
היא מודעת לכך שהן עלולות
לעלות לה בהמשך הקא־
( £ 7 1ריירה, אך מוכנה להקריב
זאת למען האידיאולוגיה.
מחדל היסטורי

אתה והשקו

השובל
של זלמן

נחום קלקא לא ישתתף בפרוייקט
בני גאון נשמע אופטימי • אלפרד גולץ

עסיס •

והעיסקות הסיבוביות של בנק

וינ טר •

הבנקים בודקים את הביטחונות של גרשון
רחוב • אופנת מר קורי
( ו למכירה • ח״כ-לשעבר זלמן
שובל ינסה לחזור לכנסת.
מיוגוסלביה תצא הונואה
רוזיצה מגוצ׳י, מרפאה בכפות״ידיים, אינה
מסוגלת להסביר את הכוח המופלא הטמון
בידיה. אבל זה לא מפריע לה להצליח
במקום שבו הרפואה הקונבנציונלית
נכשלה. מאות פניות של אנשים שהרפואה
^ ^ 9לא מצאה תרופה לבעיותי י
9הם, מגיעות למרפאתה ביוגו־סלביה.
עכשיו גם בישראל.

מוסד לשעבד

צבי אהרוני, ששרת במשך 20 שנה בשב״כ
ובמוסד, פירסם לפני שנה ספר שבו הוא
מבטל לחלוטין את כל הגישות הביטחו-
גי ס טיו ת הקיימות בראיון להעולם הזה הוא
^ ^ 9 ^ .מסביר מה גרם לו לשנות את
9 9 9דיעותיו, ויוצא נגד ההידר־דרות
המוסרית של השב״כ.

לג מו ר עניין ב כ בו ד

מה מביא בחור צעיר שהתחנך על בירבי
הדת, שהיה עילוי ותלמיד חכם, ואשר
מעולם לא היה חשוף לסביבה חילונית,
לעזוב את עולמו הדתי הסגור, ולמצוא
את עצמו מחדש בסביבה חילונית זרה
ומוזרה! סיפורו של צביקה
שוהם (מינקוביץ) שחצה
^ * 4 9באומץ־לב רב את הקווים.

לפני כארבע שנים
פירסם ״העולם הזה״
( ,2441 מיום )13.6.84
כתבה, שממנה הש תמע
כאילו היה הרב
שלמה גורן קשור
לאנשי המחתרת, ש זממו
לפוצץ בזמנו
את הר־הבית. על כת בה
זו אנו מתנצלים
כיום. ראה עמוד .9

קבוצת צוללנים ישראלית נענתה להצעה
מפתה לכרות יהלומים בימה של דרום-
אפ ריקה. אך מה שנראה כעסק הטומן מהירים רווחים
^ £ 9 9 .בחובו
וקלים, התגלה, בסופו של

דבר, כהר שהוליד עכבר.

ד ף חדש סאליב:
לפני ואחרי הגילוח
לראשונה מאז התפוצצה הפרשה מודה עוזר
דובר עיריית חיפה ב״פעולות הריסה״ בווא די
סאליב. תגובות המומחים: בכייה לדו רות.
שר המישטרה משיב לנתן זך על תבי-
^ ? 9 9 .עתו לפתוח בהליכים נגד
היועץ המישפטי. וברוסיה
-האנטישמיות נמשכת...

והמיספר הנוסף -
טייס מגן־שמואל •
( | י י | אי לנ ה שושן לא
נחה לרגע • מערכה
1שניה במילחמה בין
| רני קו ב לנ ץלנילי
רו בין • ומה עשו

הלחצים באוויר ל שני
ה ב לר? ( בתמונה) • מי שלח את הפרחים
^ ^ 9לאלמנה המפורסמת י והקש רים
ההולכים ומתהדקים

בין ישראל לארצות־הברית.

מילכוד 22

רופאים ידועי־שם מתכנסי ם בימים אלה
להחליט על מעמדה של הרפואה האחרת.
למרבה הפלא לא שולבו ביניהם מרפאים
טיבעוניים, ואילו הרופאים אינם ידועים
כאוהדים מושבעים של הרפואה האחרת.
איך יוכלו, אם כך, חברי
הוועדה, שמלכתחילה התנג־
^ ^ 9 9דו לנושא, להעריכו בהגינות!

המדורים הקבועים:
מיבתבים — הורוסקופ השביעיזת
איגרת העורך -טרמפיסט
הנדון -יל ימין
כמדינה 01 אחר
תשקיך — פסק־זמן לשפירא
יומן אישי — מה הוא קזפץ?
אגשים — פעם ראשעה
אתה והשקל — עיסקווז סימביזת
תמרורים — חמש נשים

פ נו כו
אות״החזיר לחבר־השופטים • האינתיפא דה
בראי הטלוויזיה • איך להערים על
הדגים! • מי ראה את מר אפרוח! באני
חושב על פילים • אירגון חדש של סופרים
ומאיירים לנוער • ונעוריו ה-
מתחד שים של בית ראובן,
שאחרי בלותו היתה לו עדנה.

גואל ל״גאל?

לקור־הרוח והשאננות שמגלה השר ייגאל
הורביץ מול האשמות בנק לאו מי יש על מה
ל ה תב סס לדבריו. הוא טוען
91 11 כי ב אמת חתו מצויות הק-
לטות המאשרות את גירסתו.

בחזרה לכסית

ליצנים על קביים חילקו בלונים על
המידרכה בדיזנגוף בפתיחה המחוד שת של
קפה כסית. מאות רבות של חוגגים באו
לפתיחה ביום שישי אחר־הצהריים. הסנ־גריה
המסורתית נשפכה כ־
9 § 9 9מים והשימחה הייתה גדולה.
המאחרים התקבלו בפירות.

מחכים לפסק־הדין
בשבוע שעבר פסקה השופטת שרה סירוטה
כי כל הנאשמים בפגישה הלילית חייבים
להשיב לאשמה על הטרדת עד. בניתוח
מישפטי של החלטת השו־פטת
אפשר למצוא רמזים
לפסק״הדין שיינתן בקרוב.

מה הם אומרים -א1רי ינסן,
הד ר ׳ 11 נזדלכון. אשר ראזבד,
דבקה מ ת. עדה לזרזביץ. אחל1לז
זה וגם זה — מיבצע זפת
לילות ישראל — מיזנזן אנרגיה
הורוסקופ — לאריזת
קולנוע — מיקרה הפ 1ך
ד ף חדש — חמן חסי
מיכתכים לרותי -חייל משזחרר
תשבץ בסנובו

חיאטחן בחיתולים

סי ב ח בי ם
(המשך מעמוד )3
קיסריה שחידשו חידוש מהפכני: שי לכל אדם
הבא לחתונה.
אם מינהג זה ישתרש, ובמקום שלכל חתונה
שאנחנו באים אליה נצטרף לקנות מתנה, עוד
נקבל מתנה בבואנו לחתונה, קיים סיכוי שהאו־ברדראפט
שלנו יירד סוף־סוף, ברוח בקשתו החוזרת
ונשנית של מנהל הבנק שלנו.
יואב דברן, באר־שבע

עוד מרדא חד

״ ב לי ב ו א עני בן •

לפני כמה ימים קיבלתי מחמאה מיוחדת-
במינה. היא באה מפיו של צבי אחרוני.
צבי אהרוני היה חוקר בכיר של השב׳׳ב, כשהגוף
הזה היה ידוע עדיין בשם שין־בית, וכאשר
אסור היה להזכיר את עצם קיומו.
משום שאי־אפשר היה להזכיר את השם, המציא
השלם הזה אז את המושג ״מנגנוך החושך״,
והוא שנפוץ אז בארץ. גם אנשי השב״כ עצמם
נהגו להשתמש בו בי ש לבין עצמם.
בימים ההם ודתה נטושה מילחמה חמורה בין
השידבית והעולם הזה. איסר הראל, מי שהיה
תחילה מפקר השידנית ולאחר מכן ראש המוסד

לפגי חמישה חודשים הגבתי בכמה שורות על
התקפה פרועה, שתקף חפר את יוסי הראל, אחד
הלוחמים הגדולים של המאבק לעצמאות. הראל
הביע הזדהות עם ספינת־המגורשים הפלסטינים,
שאמורה היתה אז להפליג ארצה. היתה זאת מחתה
מרגשת מצד האיש שפיקד על ספינת־המע־פילים
המפורסמת מכולן, אכסודוס. על כך יצא
קיצפו של הפיזמונאי.
השוויתי את עברו של חפר לזה של ״הגבר״
(כפי שנקרא הראל בימי פרשת־לבון, בגלל פעד ,
לתו לחשיפת העסק־בישז. תפר נעלב והגיש נגדי
תביעה פלילית, על פי החוק האנטי-דמוקרסי
הנפסר, החוק לאיסור לשון־הרע(שקראנו לו בשעתו,
על פי דאשי־תיבותיו, חוליר״ע).
כתימוכין לטענותיו הביא מיכתבים של גרו*
לי־הדור, שאישרו כי היה ב־( 2שתי!) פעולות
בשנת תש״ח — בשעה שבגי־גילו השתתפו
בעשרות.
בשבוע שעבר היה עלי להגיב על כתב־האי-
שום הפלילי. נציגי, עורך־הדין דן אסן, ממישרדו
של אמנון זיכרוני, מסר בשמי הצהרה.

חיים חפר
.בין הלוחמים !הטרמפיסטים — סבדילה חהום ר
והממונה על כל שרותי-הביסחון, מודה כיום בפה
מלא שאכן ניהל את המילחמה הזאת. פתחו את
המיכתבים שלנו, צותתו לשיחותינו, עקבו אחרינו,
חיפו על מעשי־טרור שבוצעו נגדנו. כפי
שגילה מנחם בגין, גם פנו אליו מטעם השב״ב,
״גילו״ לו שאני סוכן סובייטי והציעו לכלוא אותי
במעצר מינהלי. בגין סיכל את המדמה, תבע הוכחות
ואיים לגרום לשערוריה לאומית.
נתקלנו אז בצבי אהרוני כמה פעמים. הוא עמד
מולנו בכמה פרשות.
עכשיו, אחרי 30 שנה, קיבלתי מעין ד״ש ממנו.
כתב העולם הזה, יוסי עין־דור, ערך עליו כתבה
בעת ביקורו בארץ(ראה עמודים 14־ .)15 תוך כדי
שיחותיהם אמר לו אהרוני :״מסור לאורי אבגרי
שאחרי הרבה שנים שבהן הייתי קשני צירי המית•
רס, הגעתי למסקנה שהוא צודק בכל מה שהוא
אומר!״

״טימפיסט של
המילחמה״
ומאיש־השב״ב

לפיזמונאי חיים חפר.

במילחמת־העצמאות נפלו חלל יותר מ־6000
חיילים קרביים, מיטב הגוער, וביניהם משוררים
וסופרים, מלחינים ואמנים לעתיד, ונפצעו אלפים.
נין אותם חיילים קרביים ולוחמים לנין
הטרמפיסטים, דוגמת חפר — מבדילה תהום.
לא למותר לציין כי אבנרי עצמו היה בתקופת
מילחמת־העצמאות חייל קרבי מן השורה, ושוזש־תתף
לפחות ב־ 12 קרבות גדולים וביותר מ־50
פעולות קרביות, ונפצע קשה לקראת סוף־המיל־חמה.
חפר
טוען כי השתתף כלוחם בשני קרנות בתקופת
מילחמת-העצמאות — פשיטה על בית-
המכס הסורי וקרב על המשרפה. אבנרי מכחיש
זאת, ויטען לחילופין כי גם אס היה חפר נוכח
באותם אירועים — אזי היה זה במיסגרת תפקידו
כ״משורר חצר״ ,שהתלווה למפקדים שואפי־פיר־סום
— ולא כלוחם או כחייל קרבי.
בתקופת מילחמת״העצמאות היה הקובל פיז־מונאי
ומנהל להקה צבאית — כשהוא מפאר את
מעשי הלוחמים, אך לא משתתף במעשיהם. תוך-
כדי-כך עלה כוכבו כמשורר הלוחמים, ונוצרה
האגדה כאילו היה לוחם בעצמו.
בתקופת מילחמת־העצמאות לא היה חפר חייל
קרבי, ולא השתתף במאמץ הכביר והמפואר של
החיילים הקרביים של תש״ח — למעשה הוא היה
טרמפיסט של המילחמה.
אם חפר עריץ עומד מאחורי הגירסה שהוא
מעלה בקובלנתו, מן הראוי שיעלה על דוכן־הע־דיס
ויחשוף עצמו לחקירה נגדית, על־מנת לסייע
לבית־המישפט להגיע לחקר האמת.

עוד על שיאים ביצתיים(״תמרו-
ירים״ ,העולם הזה 6.7.88 והלאה).
מן הראוי שלא לזלזל בביצת היען מהאון.
ביצה של שני קילו ו־ 300 גרם לא מוטלת כל יום.
עובדה: ביצת התרנגולת הכבדה ביותר שזוהתה
אי־פעם(בלול אמריקאי, ב־ )1956 שקלה רק 454
גרם, כולל קליפה כפולה ושני חלמונים.
שרגא רבינוביץ, הרצליה

יו׳ ר ה כנ ס ת כול ה

על מועמדים לבית־הלורדים הישר אלי
(״אבן מאסו הבונים״ ,״יומן אי שי״
,העולם הזה .)29.6.88
לוא היתה מתקבלת בשעתו הצעתו של מי
שהיה אז חבר־הכנסת, אורי אבנרי, לא היה כיום
אבא אבן הלורד היחיד שראשי התיבות של שמו
(א״א) מאשרים את טיבו.
השלם הזה שהביא בהקשר הזכרת רעיון זה
את האיור של זאב, כיצד היה נראה לורד אבא אבן
בתפקידו החדש, בוודאי לא שכח כי באותה הז־

וזו לשונה:
הנאשם כתב את הכתבה נשואת המישפט בתגובה
על ההתקפה הארסית של חיים חפר על יוסי
הראל, מפקד ספינת המעפילים אכסודוס ואחר
הלוחמים המפוארים של תקופת המאבק לעצמאות.
לאבנרי
לא היה בכך כל עניין אישי, ובכתבו
את הכתבה נהג תום־לב מוחלט וללא כוונה לפגוע
במובן של החוק לאיסור לשון הרע, ונקט בכל
האמצעים הסבירים לבירור האמת.
אותה התקפה המחישה בעיני אבנרי את המצב
העגום, שבו נמחק הקו בץ החיילים הקרביים,
גיבורי מילחמת־העצמאות, לבין הטרמפיסטים,
שניצלו את תקופת הסילחמה כדי לבסס לעצמם
קאריירה ובכתבה הוא מחה כנגד מצב זה.

בי צ ה היסטורי ת

על גישתו של יו״ר-הכנסת לסיעות
בכנס ת (״במדינה״ ,העולם הזה
.)29.6.88

הכתבה ״עזות מצח״ מבקרת אותי על דברים
שיוחסו לי, שכביכול אמרתי. אבקש להעמיד דברים
על דיוקם:
בכתבה נאמר כי ״שלמה הלל יושב בתפקידו
תודות לקולות הרשימה המתקדמת לשלום״ .זוהי
קביעה מוגזמת במיקצת, שהרי נבחרתי ברוב של
60 חברי־הכנסת, לעומת ,46 כך שקשה לומר כי
שני הקולות של הרשימה המתקדמת הכריעו את
הכף, והם הם ש״הושיבו״ אותי על כס היו״ר.
מאידך, שמחתי בתמיכתם של חברי המתקדמת,
והערכתי מאוד את שיקול דעתם והחלטתם
לתמוך במועמדות .,
עם כל ההערכה, הכבוד והתודה, לא התחייבתי,
וכלל איני מעלה על דעתי, לקבל את עמדותיהם
של כל אלה שהצביעו עבורי, או לתמוך
במיפלגותיהם. לעומת זאת, עם בחירתי לתפקיד
יו״ר הכנסת, הצהרתי כי אני רואה עצמי כיו״ר
הכנסת כולה, על כל סיעותיה וכי אעשה כמיטב
יכולתי להבטיח ניהול תקין של חיינו הדמוקרטיים
ולכבד את זכויותיהם גם של אלה שדיעו־תיהם
אינן מקובלות עלי.
גם אינני יודע על סמך מה מסתמכת הכתבה,
בטענה כי התלוננתי כביכול, כי בכנסת מצוייה
הרשימה המתקדמת. אין זו דרכי להביע עמדה
לגבי ייצוגן של מיפלגות וסיעות בכנסת, פרט
לעובדה כי אני שולל בתכלית תנועות גזעניות.
שלמה הלל, ירר המסת, ירושלים

כ תו בתהמערכת
לורד אבנרי
בזכות החלק הקל
דמנות יצר זאב עוד לורד א״א אחד — הלא הוא
אורי אבנרי, שזכה באיור של זאב לתואר לורד
מיסהר־הבירית (כנראה בזכות הלקו השני, הקל,
של השלם הזה) .אודי אדמוץ, רמת־השחן

בית־לחם שרפרדה
על התופעה של ערים המצויות באר צות
שונות, אך נושאות שמות זהים
(״מיכתבים״ ,העולם הזה.)29.6.88 ,
אוריסה איננה המיקרה היחידי על מפת־העולם
שעיר בקצה האחר של העולם נושאת את שמה
של עיר בקצה האחר של העולם. כך, למשל,
מצוייה, בהרום־מיזרח קנדה עיר די גדולה(כרבע
מיליון תושבי) בשם לונדון, ולמרבה הפלא היא
גם יושבת, בדיוק כמו אחותה הגדולה, על גדותיו
של נהר הנקרא נהר התיימז.
ואחד ממרכזי תעשיית־הפלדה במדינת פנסילבניה
האמריקאית היא העיר בית־לחם, שנוסדה
לפני 250 שנה לא, כפי שאפשר היה לצפות,
על־ידי יוצאי בית־לחם המקורית, אלא דווקא על־ידי
מהגרים ממה שנקרא היום צ׳כוסלובקיה, בניה
של כת דתית שביקשה להנציח את שמו של מקום
תנ״כי במולדתם החרשה.

דן ליברמן,

חל־אביב

ה רב ה חנט רי ש
על מקורה של מילת־עגה (״יומן אי שי״
,העולם הזה .)6.7.88
זה נכון שחנטריש נולד מצירוף שתי המילים
הערביות קנטאר וריש והתרגום הסביר הוא
מישקל־נוצות, יעני בילבול־מוח, עיסקי־אוויר
וכדומה.
אבל צריכים להוסיף כי המדובר בהרבה
חנטריש או, ליתר דיוק, בהרבה נוצות. כי קנטאר
הוא מאה רוטל, שהם 250 קילו.
פאוזי או״בריה, נצרת

קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן ו״ם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקם
— 11 341667 ועו׳\1עזח.

חרף
עם הרוח
בקיץ 1963 שררה בארץ אווירה של פיתוח
וצמיחה ושר־המיסחד־והתעשייה של אותם
ימים, פינחס ספיר האגדתי, סרח והביא ארצה
משקיעי־הון רבים, בניסיון לשכנעם בכדאיות
ההשקעה במשק הישראלי. על משקיע מזן
אחר, שבא ארצה בכוחות עצמו ועל מה שארע
לתוכנית ההשקעה שלו, דיווח השלם הזה
בתת־מדור המשק, של מדור במרינה, בגליו־נו
שהופיע השבוע לפני 25 שנה.
• גין משקיעי־ההון הזרים שמילאו
בשבועות האחרונים את מלונות־הפאר
בארץ בלט גבר בל מדי גבה־קומה (1.87
מטר) ודק־גו, לבוש בקפידה שמרנית.
היה זה א חד מגדולי אנשי־העסקים
בהולנד, ראלף ואן־דר־וולדה, שעסקיו
עיסקי־אוויר. כי ואן־דר־וולדה, לוחם־
מחתרת הולנדי, שהציל גי מי מילחמת־העולם
עשרות רנו ת של יהודים תו שבי
רובעו, קולסינגל שב א מסטרדם, התעשר
בראשית שנות ה״ 50 מעיסוק הולנדי
וותיק: הק מ ת טחנות״רוח.
נחסיד־או מות־העול ם ביקש ואן־דר-
וולדה ל תרום מהידע שלו ומהונו לישר אל,
ואף תיכנו להקים בארץ שרשרת
טחנות־רוח. אך באשר הגיע החוד ש אר צה,
ציפתה לו אכזבה קשה. תוכני תו
חלפה עם הרוח. התברר לו כי הרוחות
המצויות בארץ אינן בתכיפות ובעוצמה
המספיקות להנעת טחנות־רוח.

ה עו ל ם הז ה 2655

בול

החזיר

ע ו * 7ו ם.

3 1ון

ברור כי דווקא עברו האנטי־קומו־ניסטי
הקיצוני, בשוליים המטורפים של
הימין, הוא המאפשר לרגן לעשות זאת.

¥ ¥כשיו מנסים לרמוז לנו שכך זה יהיה גם
ך* מה ימים אחרי המהפך של 1977 אכלתי
ארוחת־ערב בביתו של ברונו קרייסקי, אז
הקאנצלר של אוסטריה. נכח גם ירידו, איל־ההון
האוסטרי־היהודי קארל כהנא.
דיברנו, כמובן, על מנחם בגין. קרייסקי היה
אופטימי.

״אנחנו מכירים את הדמגוגים הימניים
האלה,״ אמר .״הם קיצוניים עד
שהם מגיעים לשילטון, ואז הם הופכים
לפרגמטיים.״

ניסיתי להסביר שבגין קורץ מחומר אחר,
שהוא הרוה אמונה עמוקה ברעיונותיו. אך קרייס־קי
לא נואש.
״מי שיחרר את אלג׳יריה?״ שאל וענה :״שאהל

דה־גול, האיש שסימל את הנוקשות הצרפתית
ואת המיליטריזם הצרפתי. מי חולל את ההתקרבות
בין ארצות־הברית וברית־המועצות? רי־צ׳ארד
ניכסון, אדם שכל הקאריירה שלו היתה
־ מבוססת על דמגוגיה אנטי־קומוניסטית!״
הזכרתי לו שלא כל הדמגוגים הימניים התגלו
לאחר־מכן כפרגמטיים. יהודי גרמניה האמינו כי
אדולף היטלר הוא דמגוג, המשתמש באנטי שמיות
כבטכסיס לרכישת קולות .״כאשר יגיע
לשילטון, יירגע ״,אמרו אז. הוא הגיע לשילטון
ולא נרגע.

לעיתים קרובות מאוד קורה שמנהיג
אינו מסוגל לבצע את אשר הבטיח, אך
מצליח מאוד לעשות בדיוק את ההיפך.
למשל, החזרת סיני. בגין היה מסוגל להחליט
על כך, מפני שהוא היה לאומן מדופלם, אליל
הלאומנים. כשבגין אמר שהחזרת סיני היא בסדר
מבחינה לאומית, כמעט הכל האמינו לו. ה תנג ח
רק כמה דמויות בשוליים, כמו גאולה כהן ויצחק
שמיר, יובל נאמן ואנשי גוש־אמונים. כל אלה לא
היו שווים חצי־מעברה. ואילו האופוזיציה הגדולה,
ממיפלגת־העבודה שמאלה, הצביעה בהתלהבות
בעד השלום של בגין.

משמע: בגין היה מסוגל לבצע מדי-

ושאתילה.
אבל כאשר ההורג־המפוצץ־העוצר הוא איש
מיפלגת־העכודה, שלום עכשיו מסתפק בציוץ
רפה. האדמה אינה רועשת. הימין מסכים אוטומטית,
ודורש יותר. השמאל המום ומשותק.

׳ זהו חוק האבסורד הפוליטי.
^ וגמה גראנדיוזית

בארץ.
בוודאי — לוחשים אנשי־ימין מתוחכמים
באוזנינו — הרי הכל מבינים כי אין מנוס ממשא־ומתן
עם אש״ף. ושיצטרכו לוותר על השטחים
הכבושים, בה״א הידיעה. ושצריכה לקום שם מדינה
פלסטינית.

אבל מי יעשהזאת?
שימעון פרס? מיפלגת־העבודה? לא באלף
שנים!

לעולם לא יעזו: לעולם לא יוכלו!
מוצגת עתה על הבי

העולמית.

האנטי־קומוניזם של ריצ׳ארד ניכסון
היה מתון לעומת הזעם האנטי־קומו־ניסטי
הקדוש של רונלד רגן.

שימעון פרס יחשוב על מוכרי־החמוצים במי
חנה־יהודה, על התנועה המיזרחית בפתח־תיקווה,
על הפנים המעוותות־משינאה שניבטו אליו באסיפות
של , 1981 והוא יתחלחל. גם אילו היה זוכה
ברוב והיה מצליח להקים אחרי הבחירות ממשלה

לא שיכנענו זה את זה.

כעבור שנים, תמהתי לא־אחת מי משנינו צדק,
בעצם.
בגין עשה.את השלום עם מצריים והחזיר אתכל חצי־האי סיני, עד המילימטר האחרון(מלבר
פרשת־טאבה המטופשת) .הוא החריב את העיר
ימית עד היסוד. הוא פירק את כל ההתנחלויות
כולן.

מבחינה זאת צדק קרייסקי.

כל זה לא היה קורה אילו היתה אז מיפלגת־העבודה
בשילטון. אי־אפשר היה לחלום על זה
בימי גולדה מאיר, משה דיין וישראל גלילי.
אולם בגין החמיץ את השלום הגדול, ששעריו
נפתחו על־ידי אנוור אל־סאדאת. הוא עשה בסר־הכל
שלום קטן, נפרד, כדי להמשיך ביתר־שאת
במילחמה בפלסטינים. מילחמת־הלבנון היתה
המשך ישיר לשלום עם מצריים.

מבחינה זו צדקתי אני.
^ ירהור היסטורי זה אינו בגדר מחשבה
1 1בטלה. הוא נוגע לאחת השאלות הגדולות
העומדות לפנינו עכשיו.
פגשתי את אליעזר ז׳ורבין, הפירסומאי שינהל
את תעמולת־הליכוד בבחירות הקרובות. הוא
אמר לי שאחת הסיסמות העיקריות שלו תהיה:
״רק הליכוד יכול לעשות שלום:״
בשיחות פרטיות זה נאמר לעיתים קרובות.

ועכשיו

יש בזה מסר כפול — אחד פשוט,
אחד מתוחכם.

המסר הפשוט הוא לרחוב: הליכוד הוא קשוח.
הוא תקיף. הוא לא יחזיר אף שעל אחד של אדמת
ארץ־ישראל. בסוף ייכנעו הערבים מול קיר־ברזל
זה ויעשו שלום, מבלי שנוותר אף על מילימטר
ריבועי אחד של שטח.
המסר המתוחכם, שלעולם אינו מבוטא במילים
מפורשות, הוא: כך אומר הליכוד ברחוב. אבל גם
ראשי־הליכוד יודעים כי למען שלום יצטרכו
להחזיר שטחים. אז סמוך עליהם. כמו שבגין החזיר
את כל סיני תמורת שלום, כך יעשו גם שמיר
/שרון /לוי /ארנס.

בקיצור: אם אתה באמת רוצה בשלום,
שפירושו החזרת שטחים, בחר
בליכוד. כי רק הוא מסוגל לעשות זאת.

ש משהו מפתה מאוד במסר זה, מפני שיש
בו שמץ של אמת.

הפוליטיקה היא ממלכת האבסורד.
שוררים בה חוקים אבסורדיים( .אילו
הייתי מאמין שאלוהים המציא אותה,
הייתי מגיע למסקנה שיש לאלוהים
חוש־הומור מעוות במיקצת).
כי בפוליטיקה שורר לא־אחת חוק־ההפכים.

ניות ״שמאלית״ דווקא מפני שהיה
איש ימין.
אילו ביצע איש־שמאל את אותה המדיניות,
היה נתקל בהתנגדות מאסיבית של הימין המאוחד,
ובגין בראשו. אמות הסיפיס היו רועדות.
בכל רחבי הארץ היו מתחוללות מהומות־דמים.
אך כאשר עשה זאת בגין, לא היתה אלא הקומדיה
של מילחמת־הקצף־הלבן על גגות ימית.

הוא הדין גם להיפך: רק מנהיג ״שמאלי״
יכול לבצע בהצלחה מדיניות ימנית.
כעת
מוכיח זאת יצחק רבין. הוא מפעיל בשטחים
הכבושים שיטות, שמקורן בעולם הנפשי
של הימין הקיצוני.
אילו היה אריאל שרון מכהן עתה כשר־הבי־טחון,
והיה הורג עשירית ממיספר ההרוגים של
רבין, מפוצץ עשירית ממיספר הבתים שפוצץ
רביו, עוצר עשירית ממיספר העצירים שעצר
רבין, היתה המדינה גועשת. מאות אלפים היו
מפגינים בכיכרות. שלום עכשי 1היה מארגן הפגנה
של 800 אלף, במקום 400 האלף של צברה

כעסקן של איגוד־השחקנים בהוליווד, הלשין
רגן בימי מק־קארתי על עמיתיו השמאלנים, ודחף
אותם לחורבן ולהתאבדות. כמטיף אנטי־קומו־ניסטי
קיצוני משך את תשומת־ליבן של חברות־הענק,
ששכרו אותו. כעסקן אנטי־קומוניסטי נלהב
נבחר על־ידי קבוצה של אילי־הון ימניים־
קיצוניים כמועמדם לתפקיד המושל של קליפורניה,
ולאחר־מכן נשלח על־ידם לבית הלבן.
אחרי שנבחר, רכב רגן על הסוס האנטי־קו־מוניסטי
כנושא־צלב בימי־הביניים. הוא הכריז
שברית־המועצות היא ״ממלכת הרשע״ .הוא הקדיש
את עיקר מרצו לגירוש הקומוניסטים מני־קאראגואה
ומכל מקום אחר בעולם.

והנה, האיש הזה הפך לתלמיד של
מיכאיל גורבאצ׳וב. הוא מטייל ומחייך
בכיכר האדומה. הוא מעלה על נם את
לנין הטוב, ההומאני, לעומת סטאלין
המרושע.
שום נשיא דמוקראטי, מן האגף הליברלי, לא
היה מעז לעשות מה שעושה עכשיו רגן, הלאומן
הימני הקיצוני.

(בעזרת ר״ץ, מפ״ם, המרכז, המתקדמת ורק״ח) לא
היה מעז לנקוט מדיניות שתקים נגדו חזית
מלוכדת של הליכוד, הדתיים והפאשיסטים למיניהם.

להקשיב לגימגומי המערך כיום. אופציה-
שמופציה. חוסיין. הרגעה בשטחים.
ואם לא מיפלגת־העבודה, מי? ר״ץ? מפ״ם?
מניין יהיה להם הכוח?

אבל — וכאן באה קריצת־עין רבת־משמעות
— הליכוד...

^ ליכוד יוכל. אם אריאל שרון יגיע לשילטון
( 1ויחליט לעשות שלום תמורת השטחים, מי
יעצור בערו? גאולה כהן ומשה לווינגר? הרי אריק
יאכל אותם בארוחת־הבוקר, בין שאר השרימפס.
האם אריאל שרון לא דיבר בעבר על נכונותו
להיפגש עם יאסר ערפאת? האם אינו דוגל במדינה
פלסטינית אש״פית בעבר־הירדן? אז עוד
צעד קטן, בבוא העת...

״ אי * אני ־ י

נכון, עכשיו הוא מתחרה עם רפול,
(המשך בעמוד )40,

אבנ רי

רבני שנה עזב צביקה שוהם (מינקוביץ) את השלם
החוד ,,הפעם לתמיד. איו נוצו אדם המסוגר למעשה
3ה מהבנניי אילו משברם הוא שבו, מאילו טראומות -
הוא סובל? הוא בילה מים ודלות עם הנן בוגמן,
חשו לפניו את סגור ליבו ושנו את חמתו על ״הדוסים״

\ז\ו\ז ד 1טווו ^ז

ף* ני־ברק 16 ,בנובמבר . 1969
₪1שימחה גדולה. בן פורת יוסף נולר
לאבא ולאמא מינקוביץ. עשרות שכנים
באים לברך את האב המאושר, ומאחלים
שהבן יגדל ויהיה גדול בתורה
ורב בישראל. הבן השלישי למישפחת
מינקוביץ, אחד מתישעה.
כבר אחרי שבוע, עדיין קרח לגמרי,
לבש את הכיפה. ההורים, עולים מב־רית־המועצות,
ליטאים אדוקים, החליטו
לקרוא לו על שם קרוב. צבי היה
שמו בישראל.
צבי לא הכיר ועדיין לא מכיר, עד
עצם היום הזה, את אבא שלו. אבא׳היה
מין צל בבית. קם מוקדם בבוקר, נוטל
ידיו, הולך ומתפלל עם עלות השחר,
מניח תפילין, מברך על פיתו ויוצא
חרישית את הבית. אבא לומד. כל חייו

הוא לומד.
18 שנים וחצי לאחר מכן צביקה
קורא לו ״אסטרונאוט״.
הילד צבי לומד מילים ראשונות:
0ביקה, יולי :1988 חילוניים בגיל
אבא, אמא ואלוהים.
4 1־ 5תמיד מלגלגים על הבנות
הילד צבי לומד מישפט ראשון —
באומרם ש״לבנות יש פיפי מקופל״.
קריאת שמע.
אצל החרדים, כפי שמצטייר מתוך
הילד צבי מתחיל ללמוד אלף־בית-
זיכרונות־הילדות של צביקה, פשוט אין
בגיל שנתיים וחצי. הרבי בחדר מחבב
דבר כזה. ילד דתי מבין בחוש פנימי
אותו מאור, ומגלה בו תלמיד חרוץ
שלא אומרים מילים כאלה .״ידעתי
וחריף־שכל. האמא מנהיגה את הבית
שאסור לשאול איך נולדים ילדים״.
ביד רמה. טוב לה עם בעלה, שכן היא
ילדים בעולם השחור גדלים אחרת.
מעריכה את הדרך שבחר לו. דרך של
לילד חרדי אין טלוויזיה, אין סרטים.
סיגוף ולימוד תמידי. גם אמא מיג־העולם
שלו מצומצם מאוד, ונסגר בסקוביץ
אדוקה באמונתה. עושה את חוביבה
קרובה מאוד לבית.
בותיה בבית, מחנכת את הילדים, ודרך־
״החינוך יוצר עיוות מסויים אצל
אגב מרביצה בהם תורה.
> הילדים. תראה איזה פסיכים מסתובבים
״אמא שלי תמיד אמרה לי שאם אהיה
ילד רע ואשקר אז בנוסף לדין גיהינום,
יתפרו אותי בתוך כדור־רגל בעל
פנימית עשויה סיכות חדות כתער,
׳ושני מלאכי־שרת ישחקו בי,מסירות׳״.
האם לא מתעמקת בהילכי־הרוח של
בניה. הדבר החשוב הוא ההתעלות הרוחנית.
אין שום חשיבות להבלי העולם
הזה.
אם צבי סיפר לאמו על ילד שהעליב
אותו, היתה האמא מתייחסת לכך באדישות,
אבל אם התלונן שאינו מסוגל
לקרוא את הכתוב על הלוח בכיתה,
בגלל המרחק, דאגה אמו, תוך דקות,
לסדר לו מקום קרוב יותר ללוח.
אנחנו חיים בפריים קצר מתוך סרט
אין־סופי, היא מאמינה. העולם העכשווי
הוא רק פרוזדור צר לעולם הבא.
ילד הוא ילד בכל מקום. גם צבי הקטן
הוא ילד. דורש תשומת־לב, ומחפש לו
דמות אב.
בשכונה הם משחקים עד גיל 5עם
הבנות, אחר־כך אסור. בין המישחקים
הרגילים בתופסת ובמחבואים, יש גם
מישחקים מיוחדים לעולם החרדי. אצל
החילוניים מחליפים ילדים תמונות של
חבורת הזבל, ואילו צבי הקטן רכש
לעצמו אוסף נאה של תמונות רבנים.
צביקה :״זהו החינוך הטוב ביותר
בעולם. מערכת־ההשכלה החילונית

הממלכתית צריכה להתקנא ברוסים.
מערכת שמתחילה בהחדרת׳ והשרשת
הערכים שנראים לה חשובים כבר מגיל
אפס. בכל מקום, בכל שעה, יש תיכנון
מרוייק איך להחדיר את אלוהים עמוק-
עמוק למוח.
״הילד הוא רכוש הכלל. חובת כולם
לדאוג לחינוכו ולהמשך דרכו כיהודי
טוב. היו מלמדים אותנו לא להרשות
לחברים אחרים להגיד דברים לא ראויים
על התורה ואלוהים״.
צבי הוא ילד שובב. תמיד כשצריכים
לעשות תעלול לרבי, הוא המבצע
הראשי. שם לו מלח במרק. לא תופסים
אותו. ילד עם ראש על הכתפיים. מרדן
מאוד, ולא תמיד אוכל את המרק של
אמא. שוב מאיימים עליו במלאכי־הש־

״פיפי
מקופל״

היום בבני־ברק ״.אומר צביקה.
״הייתי חלק מהכלל, אולי אפילו
יותר מכולם. את האבא הרגיל, שלא
היה לי, החלפתי באלוהים. כל הילדים
ידעו בביטחון שמישהו שומר עליהם.
אפילו כשהסתובבתי לבד ברחוב לא
הרגשתי בודד, וידעתי שהאבא ההוא
מלמעלה שומר עלי בכל אשר אפנה״.
באותה תקופה מספרים לצבי על
ה״הם״ ,הרעים, מאורת־הטומאה. מדברים
על החיים שמחוץ לגטו. אומרים,
שיש גם מי שאינם מאמינים, ובאותה
נשימה משננים לתוך מוחו של הזע־טוט,
שאסור להתקרב אליהם, שכן גורלם
גיהינום.
בחדר שולחים את צבי בראש חבריו
לשמור על קדושת השבת. ליד מיפעל
קוקה־קולה יש שער קטן, שער חלוד
מברזל. בקלות הם מטפסים ועוברים
אותו. ילדים קטנים. והנה הם כבר על
שפת הכביש הראשי בואכה תל־אביב.
בחדר למדו איך לצעוק,שאבס׳ בעגה
יידישאית טהורה, והם צועקים, מל־אי־אמונה
בצידקת מעשיהם. יותר מאוחר
גם זורקים אבנים לעבר המכוניות
החולפות.
צבי מטיל את האבנים בדבקות, בורר
בקפדנות את הנוחות לזריקה, ומרגיש
שעשה משהו למען הצלת היהדות.
אבא מינקוביץ צריך לנסוע מדי
פעם לתל־אביב לסידורים, ובאחת מהפעמים
מחליט לקחת עימו את בנו.
היציאה הראשונה מהגטו של בני־ברק
ומאה־שערים לתוך גוב־האריות של
העולם החילוני.

צביקה עם ידיד־נעורים בבני־ברק
״הם מסריחים כמ 1ת רקוב!״

הילד סקרן, אך זוכר היטב את שאמרו
לו על החילונים הרעים. גם ערבים
הוא רואה וכועס על עצמו, שהעז להסתכל
בשליחי־השטן האלה.
פגישה ראשונה, אקראית, עם ילדים
חילוניים. צבי חש בוז כלפיהם. לו יש
אבא גדול. השם דואג לו. להם יש רק
להבות הגיהינום, המתכות להם בסוף
הדרך.
לצביקה קשה היום להיזכר בהרבה
חוויות־ילדות. הדחקה תת־הכרתית אולי.
חלק מהמראות הוא משחזר דרך
אחיו הקטן. היום הוא בן . 10 גם האח
הזה, ממש כמו צביקה, למד להילחם
בכל בגידה ביהדות.
בגיל , 16 כשצביקה סיפר להורים,
שהוא עובר למאה־שערים, אך בעצם
הוא עבר לקיבוץ, אחיו הקטן היה היחידי
שגילה, בחוש־אבחנה דק, את התרמית.
ילדים
בשחור מתבגרים מהר. המציאות
מחייבת אותם לזה. בגיל 9מסתיימת
תקופת־הילדות של צבי. מכאן
והלאה פסולים כל הבלי־העולם הזה,
ובכללם מישחקים ושעשועים, והזמן
מוקדש מעתה והלאה רק להעלאה
בדרגה הרוחנית.
צבי לא מתנגד, להיפך, הוא אפילו
שמח ללמוד תלמוד וגמרא מ־ 8בבוקר
ועד 5בעלב. חוזר הביתה עייף פיסית,
אך עם רצון אדיר להמשיך וללמוד.
הבנת הפירושים לתורה, לנביאים ולכתובים
מהווה, נוסף על החובה, גם אתגר
אינטלקטואלי.
נושק למזוזה, נושק לאמא. את אבא

הוא לא רגיל לראות בבית. אומר שלום
לאחים הקטנים, חוטף במהירות משהו
לאכול, ומצפה בכיליון־עיניים ללימו־די־הערב.
הלימודים
בערב אינם חובה, ולא כל
התלמידים מגיעים אליהם. רק. קבוצה
קטנה מתכנסת אחת ליום בבית־הכנסת
לשמוע שיעור מפי רב, ולענות על
שאלות וחידות בקשר ליהדות.
צבי אינו מפסיד אף עזיעור אחד,
אפילו בגשמים הכבדים ביותר הוא הולך.
תשובה נכונה מקנה נקודות־זכות,
ומיספר מסויים של נקודות מעניק ספר
חידושי־תורה. על סף הבר־מיצווה, עם
סיום לימודיו במיסגרת הזאת, יש ־*י
לצבי, תיפארת מישפחתו, ארון שלם
מלא בסיפרי־פרס כאלה.
בר־המיצווה. חמש שנים וחצי אחריכן
מצהיר שוהם שזה היה המעבר
האחרון שלו מילדות לבגרות. ממש
כמו שכתוב בתורה. הוא מתחיל ללמוד
בישיבה של הרב אליעזר שר, ישיבה
ענקית, ובה אלפי תלמידים.
צביקה מחליט להגיע לשיאים רוחניים
חדשים. התורה מצווה שלא לשקוט
על השמרים, ולהיוולד כאילו בכל
בוקר מחדש. זוהי הפיסגה הרוחנית.
צביקה מתאמץ בכל כוחו להגיע אליה: .
בישיבה רוחשים לצעיר כבוד. הוא
מתבודד שעות על שעות עם סיפרי־ *
התלמוד, ומוצא לו בקושי חבר אחד,
שאיתו הוא לומד את השיעור.

״מרק־שערות
קשקשים״
ך* גיל 14 זה התחיל. לא מתוך
^ מחשבות־כפירה או חזרה לשאלה.
חס וחלילה. החינוך המעולה של החר־דים
אינו מאפשר לנער המתבגר להעלות
על דל שפתיו את המילה חילוניות,
אולם כמה שאלות צצו במוחו
הסקרן והחוקר.
צביקה :״בתחילה ביטלתי את השאלות
במחי־יד וחזרתי לתלמוד, אולם
המחשבות שבו והציקו. למה עושים
דווקא כך, למה האיש ההוא, שחי לפני
100 שנה, קובע את רצון־אלוהים. שאלות
שהרבה אנשים שואלים את עצמם
בישיבות, ובעיקר בגיל הזה״.
צביקה הלך לרב־הישיבה. עמר ונרעד
מפחד הכבוד, הוא שאל את השאלות.
הרב חייך אליו חיוך לבבי והציע
לו שלא להתעסק בשטויות .״חזור
לספרים,״ הוא אמר ,״במשך הזמן יתבררו
לך הדברים ״.כשצביקה לא ויתר
דרש ממנו הרב שלא להתעסק בנעלה
ממנו, ושילחו מעל פניו.
נפשו נעשתה ספקנית מרגע לרגע.
תהליך איטי וממושך של אפיקורסות.
הוא הלך לרבנים נוספים, וחיפש את
התשובות אצלם, אולם גם, יכולתם
האינטלקטואלית לא סיפקה אותו.
הוא פנה לעולם החילוני. בהיסוס
הוא קנה בפעם הראשונה עיתון חילוני,

והופתע לגלות?בשום ברק אלוקי לא
פגע בו כעונש.
הוא שמע על פוליטיקה ופשע, על
תיאטרון, ספורט וארצות שמעבר לים.
הוא הפליג בדימיונו, חשב על_ בעלי־חיים
שמעולם לא ראה, כמו פרות או
סוסים.
בפעם הראשונה הוא נתקל בעיתון
שבמשך הזמן הפך למה שהוא מגריר
יי היום כ״עיתון שלי״ .רב מפורסם בבני־ברק
המציא תפילה מיוחדת, שאותה
חייב לשאת כל מי שקרא את שמו של
אותו עיתון, למען לא תישרף נשמתו
בכלובי השטן.
צביקה קנה בפעם הראשונה את
העולם הזה .״קניתי המון עיתונים.
רציתי להשלים השכלה שחסרה לי.
•העולם הזה היה העיתון היחידי שלא
זרקתי לזבל בכניסה לבני־ברק. יש משהו
מעניין בעיתון הזה. מתומצת מאור,
בלי מריחות. אחרי קריאה של גליון
אחד של העולם הזה אתה משכיל בהרבה,
מאשר אחרי מוסף יום שישי בכל
עיתון אחר.
״הייתי יושב בשרותים של הישיבה
וקורא, מרותק, את כל הסקופים והשע־רוריות.
זאת גם הסיבה שהסכמתי בפעם
הראשונה לפתוח את הלב. לכל עי־״־־
תון אחר לא הייתי מסכים. כל פסטיבל
התיקשורת היה חיצוני. הפעם אני באמת
מדבר על הדברים החשובים״.
יחד עם כל זאת נוצר בו קונפליקט
אדיר. הוא מצא ישימוך מוחי בכל אשר
פנה, כך לפחות חשב אז. רץ מרב לרב
בתיקווה למצוא מישהו די חכם, כדי
לענות. עדיין האמין שבסך־הכל עדיין
לא דיבר עם האנשים הנכונים. המסתבך,
בתוך מבוכים קפקאיים של נפשו.
לאט־לאט התחילו גם בישיבה לשים
לב שמשהו קרה לעילוי. הרב היה תופס
אותו באמצע שיעורים כשהוא בוהה
במבט נוגה דרך החלון החוצה. מדי
פעם השתמט משיעורים בתואנה שהוא
חש ברע ויצא לטייל בסימטות, מתבונן
בכרוזים המכריזים כל אחד על ״נבלה
*•״ שנעשתה בישראל״ .אז גמלה בו ההח־

למרק־שערות עם קשקשים, ושומר נפשו
ירחק.
״משם לקחו את צביקה למיספרה
וגזזו פיאותיו ״,ממשיך האב המאמץ.
״לא זרקו אותן לפח, אלא שמו בצד,
כדי שיוכל להדביק כשיסע הביתה
לבקר. כל אחד מאיתנו, כשהוא נולד,
מקבל מנות גדושות של תרבות
ואמנות. אצלי זה היה דרך ספרים,
אצלך דרך טלוויזיה, אבל כולנו קיבלנו
את זה. אצל צביקה הכל קרה 16 שנים
מאוחר יותר״.
בהתרגשות רבה רפי מספר על
הסרט הראשון שצביקה ראה בטלוויזיה.
הנער מהישיבה החרדית ישב מרותק
למסך המרצד מולו. בתחילת הסרט הוא
הלך לבדוק מה יש מאחורי המקלט.
״כמו הקהל בסרטים הראשונים,
שהתכופף כשראה רכבת שועטת לעברו,
כך גם צביקה. לא ידע להפריד מציאות
ודימיון״.
חוויה טראומטית. בצירוף־מיקרים
נריר הקרינה הטלוויזיה הישראלית
באותו ערב את הנבחר, של חיים פו־טוק.
סיפור מרגש על חברות בין נער
חולוני לנער דתי. צביקה לא האמין.
הנער, שגדל להאמין שלחילונים
וובעיקר לשמוצניקים המאכלסים את
עין־שמר) יש קרניים, רואה סיפור על
חברות בלתי־אפשרית מצירו.
״למחרת בבוקר הוא לא הגיע לעבודה
ברפת. נכנסתי אליו לחדר ומצאתי
אותו המום ונרעש. הוא ררש ממני לעזור
לו למצוא את כתובתם של השחקנים
בהוליווד, כי הוא פשוט מוכרח
לכתוב להם.
״הוא לא קיבל את ההסבר שמדובר
בסרט, ומחר יכולים אותם השחקנים
לשחק נוכלים ורוצחים ״.צביקה סיפר
שאחד השחקנים דמה לחבר היחידי
שלו מהישיבה.
הוא לא רצה שהחלום הזה •גמר אי־פעם,
אבל הגורל צפה לו עתידץ וחר.

,ליל־הגדולה
הפרטי״
^ אישון לילה הגיעו לקיבוץ בל־
₪1שי־המישטרה, בסיוע כוח גרול.
רפי שפירא נעצר באשמת חטיפה, ויצ־ביקה
הובל לתחנת־המישטרה.
אירגון ר־לאחים הכין שם, בתחנה,
סצנה של ממש. ביודעם את רגישותו
של הבן מינקוביץ להוריו, החליטו
באירגון ליצור דראמה והביאו את ההורים
לתחנת־המישטרה.
צביקה התבקש להיכנס לחדר מסו־יים,
שם הוא פגש לתדהמתו את הוריו.
בראיונות של אז הוא כינה את הלילה

צביקה כבחור־ישיבה ובקיבוץ
״תניד שאתה מהעולם הזה ויענו אותך עד מוות וההוא
בשם ״ליל־הבדולח הפרטי שלי,״
ולא הסכים להוסיף דבר. גם היום, כשהסכים
להיחשף, קשה לו להיזכר במבט
של אמא.
״ישבנו ובכינו. שעה שלמה בכינו.
להורים לא היה חשוב,מה השכנים יגידו
.,אפילו היינו על אי בודד הם היו
מגיבים כך. המחזה היה כמו הורים
המסתכלים בגופת בנם. אמא לא פסקה
מלשאול, למה?׳ ואיך אענה לה? איך
עונים לאמא שלך שיושבת בוכה ונסערת
מולך? אבא היה קצת יותר פרקטי,
וכאילו התעורר מאיזה חלום. ניסה להציע
פיתרונות״.
מאותו הלילה ובמשך השנתיים הבאות
עבר צביקה מרב לרב. נתון בירי
אנשי ׳ד־לאחים, ומצוי בהשגחה צמודה
וקפדנית שלהם. המון כסף ומאמצים
הושקעו בו. פחדו מהנזק שיגרום הפיר־סום.
השנים האלה קשות הרבה יותר
מכל מה שעבר עליו, ואולי בכך גדולתו,
שידע להתמודד.
הוא ביקר אצל כולם, החל מהמה־זירים
בתשובה וכלה ברב שך עצמו.
״לא היה לנו על מה לדבר. הוא לא הבין
אותי, ואני לא הבנתי אותו. ניסה לשכנע
אותי להתחיל בישיבה ״.אולם כל
המאמצים עלו בתוהו.

צביקה אחרי בריחתו הראשונה
״בתוך כחתל שבו סיכות חדות״...
לטה לנסות את הצד השני. דרך תלאותיו,
עד שהגיע לקיבוץ עין־שמר, תוארה
כבר באריכות יתירה במהומה
התיקשורתית שקמה לפני שנה.
״החודשיים בעין־שמר היו התקופה
הנפלאה ביותר בחיי. אני לא חושב שאי
פעם אצליח להגיע לפיסגה כזאת של
אושר. אני מתעורר בבוקר, ויוצא החוצה,
ומריח את השקט והשלווה, ואיכשהו
גם השמש הרבה יותר בהירה וחייכנית
כאן״.
רפי שפירא, האב המאמץ :״הוא היה
המום. לא ידע מה לעשות עם עצמו.
ראשית כל שלחתי אותו להתקלח, שכן
היה מסריה כמו דג רקוב ״.צביקה צוחק
ומזכיר שהדוסים, כהגדרתו, לא מתקלחים,
אלא רק טובלים במיקווה פעם
בשבוע. המיקווה, לפי צביקה, דומה

צביקה עם רפי בקיבוץ עין־שמר
,צביקה הוא כסו אי־ט׳ שבא מכוכב א ח רי

הצוות שהקימו בשבילו, בראשות
איש בשם מאיר גרב, ישב איתו והתפל־סף
עד השעות הקטנות. וצביקה עמר
בלחץ הנפשי כשהוא מפעיל את המוח
בתפוקת־שיא.
עד שיום אחד הוא פוגש את פיש.
פיש היה במשך 35 שנים פועל־בניין
בסולל בונה. יום אחד הוא גילה את
עצמו, והגיע למסקנה שיש לו כוחות
נסתרים, חזר בתשובה והחל עוסק בעזרה
לאחרים. פיש היה התחנה האחרונה
של צביקה. לאט־לאט ובעזרת אותות
ומופתים הוא,מנסה להחזיר את צביקה
לדרך הישר.
״פעם דיברנו על כסף. פיש אמר
שבעולם־האמת אין שום צורך בממון.
בדיוק באותו הרגע הופיעה אשה זקנה,
שכלל לא שמתי לב אליה כשנכנסה
לחדר. היא היתה לבושה בתכריכי־מתים.
היא הניחה סכום־כסף על שולחנו
ונעלמה כלעומת שבאה.
״יש לפיש השפעה מאגית על אנשים.
פעם הוא איים על מישהו שאם
הוא לא מביא מיד ארגז־משקאות, בתו
לא תרפא ממחלתה. הוא פישט בשבילי
את הקבלה ובכריזמה בלתי־רגילה הראה
לי שרפי שפירא הוא בעצם השטן.

לא שליח או מלאך, אלא השטן בכבודו
ובעצמו״.
צביקה ראה בניסים הוכחה לקיומו
של האל. פיש גם נתן לו תרגילים
לבית. כל מיני תנוחות מוזרות שיגרשו
ממנו את הרוח הרעה. שוב כבשה אותו
האמונה.
ערב אחד הוא הגיע לשיחה היומית
עם פיש. להפתעתו חיכו לו במקום 200
חרדים שהריעו לו. מאי־שם הופיע פיש,
לבוש ביגרי־שרד. ההמון פינה לו דרך
אל צביקה.
בקול עמוק ומאיים פירט פיש את
תנאיו. הוא דרש מהנער, שעמר נרעש
מולו, לעזוב את רפי ולחזור מייד לישיבה.
אם יעשה כן יהפך אוטומאטית
ליורש של פיש, אם לא, ימות תוך שנתיים
ויעבור אקופונקטורה עם מסמרים
בגיהינום.
ההמון התחיל שוב להריע. ריח מוזר
נישא באוויר. התפרצות של רגשות
ורוחניות, מעין אורגזמה מיסטית. צבי־קה
הסכים לתנאים, לקול שאגת הקהל.
הוא ניתק קשר עם רפי שפירא וחזר
לחיק אמא יהדות.

הוא נשלח לארצות־הברית. ביד־לא־חים
אמרו לו שזה טיול. המטרה האמיתית
היתה מציאת ישיבה בשבילו.
רמי פלר, השלישי ברשימת המפורסמים
שחזרו לשאלה, הצטרף אליו .״הוא
הנבלה הגדולה מכולן, אז חיבבתי אותו.
״כולם
צבועים. הם לא רצו את טובתי•
המרכיב הדומיננטי במאמץ שלהם
במיקרה שלי לא היה להחזיר אותי
בתשובה מתוך אמונה, אלא מפחד שאני
אפרסם־ כל מה שאני יודע על הרוסים.
כך באמת עשיתי בסופו של דבר.
כל הכתבות, ובעיקר הכתבה הזאת, ,
הופצו ויופצו בבני־ברק. זאת יריקה
בפרצופם״.
צביקה חזר מארצות־הברית ושוב
הגיע למסקנה שהוא עדיין תלוי בין־
לבין. השפעתו של פיש הלכה ופגה,
וצביקה השתכנע שמיסטיקה וכוחות
עליונים הם עניין אוניברסלי. יכול
לקום נוצרי שיעשה בדיוק את אותם
הניסים והנפלאות.
שוב התחיל אותו התהליך של גזיזת
הפיאות והורדת הכיפה למדפים התחתונים
של המגרה .״הפעם לתמיד ״.כדי
למנוע בעיות. ,הוא שמר על פרופיל
נמוך. כשמלאו לו 18 הוא עזב את השחורים
וחזר לעין־שמר. בדיוק כמו
שהבטיח שנתיים קודם לכן.
״אני סולד היום מכל דוס שאני
רואה. הם מעוררים בי בחילה. אני לא
מסוגל להתקרב אליהם. ראשית, בגלל
הריח ושנית, בגלל ההתנשאות. הם
משוכנעים בצידקתם. לוויכוח הם באים
מתוך הנחה שאין שום אפשרות שהטעות
שלהם, וכל מה שנותר זה לשכנע >

7-־אותי•״

צילם: ציד; צפריר ₪

צוות העולם הזה׳ החזיו את צביקה לבני־בוק
בבוקו של יום שיש; הצצה ואשונה לחון נבכ
העולם החווי, באמצעות מ שנ8לט משם

גמיזגמז
ף* ני־ברק. צביקה לא אוהב את
^ הקטע הזה של הכתבה. נפגשנו
ליד השער של קוקה קולה. משם הוא
זרק אבנים. צביקה במדים עם עוזי תלוי
בריפיון על יר שמאל. נכנסים למכונית
של ציון הצלם וזזים. צביקה נותן
ביוונים תוך הסבר כללי על מה
שעינינו רואות. כל בן־אדם שני הוא
מביר באן.
״עצור כאן,״ הוא אומר. הבית שלו.
פעם שניה־־שהוא כאן מאז שעזב. שכניו
נקהלים בתדהמה. הרחוב עוצר לרגע
את מהלכו ומביט בגיהינום הלובש
לפניו צורה גשמית.
בהור־ישיבה צעיר מתקרב אלינו
בהפגנתיות, ושואל בטון מזלזל:
״מינקוביץ, יש לר אש?״ צביקה מדליק
לו סיגריה, ונדמה שקול שיפישוף
הגפרור בגבישים הזעירים של עופרת
פחמתית שעל הקופסה נשמע מהדהד
ברחוב. שום קול אחר לא מצייץ. עוד
שלושה צעירים מציצים מחדר־מדרגות
קרוב.
אמא ושני ילדיה הקטנים הולכים
ברהוב ומתקדמים לעברנו. האמא לא
שמה לב, אך הילד עוצר ונשאר נטוע
על מקומו. המום ממראה הנשק והמדים.
בשהאמא שמה לב היא חוזרת
בריצה ונוזפת בבנה. אוספת אותו אל
חיקה, וגוררת אותו בכוח רב משם. רק
שלא יבחין בטומאה.

המון ילדים קטנים .״אנחנו היינו
ת־שעה. זה די סטנדרטי. לשכנים שלנו
יש . 16 הם מאוד מכובדים בשל כך.״
נכנסים לתוך המכונית וממשיכים.
לא רוצים למשיר עוד תשומת־לב. איש
הולך ברחוב. כפוף קימעה. צביקה צועק
״אבא״ דרך חלון המכונית, אולם גלי־הקול
נבלעים ברוח. האיש מרים ראשו
ובוהה אל ענן־העשן שמשאירה המכונית
אהריה. מהדק את ספר התלמוד
לגופו ונבלע בתוך ההמון השחור.
מגיעים לישיבה התיכונית של
צביקה. אף אהד לא בא לבקש אש, אבל
לפי המבטים — גם של הרבי —
רואים שמכירים אותו כאן. מהמירפסת
של הישיבה ניתן לראות גשר ארוך
ויפה המוביל מתוך בית אל תוך
הישיבה .״זה מעבר מיוחד שהקימו כדי
שלרב שר יהיה יותר קל לעבור ולתת
שיעורים בתוך הישיבה שלו״.
התגודדויות קטנות מתחילות לידינו.
אז עוד לא הבנו למה. אנשים רצים
לדבר עם הרב.
״עכשיו אתה רואה למה עזבתי.
תיראה איר הם חיים. יום שלם עושים
נד־נד ליד ספר, קדוש׳• איר אפשר
לחיות במקום כזה, כבול כל־כך. בלי
שום חופש או זכויות. זאת גם הסיבה
שבגללה אני מסוגל להעריך חופש
הרבה יותר מבן־אדם רגיל כמוך״.
צביקה מציע לעלות לעזרת־נשים,

וו ד 3ז

״ ק סוויוו

ו./יומ!י*

מול מודעה של ״איסור חמור״
,מישטרה צבאית מקומית־ של בני־ברק

כדי לצלם את היכל־הישיבה. חובשים
כיפות ועולים. פיתאום, מאי־שם, מופיע
דמון שחור. כמד עשרות חרדים
(אותם שדתגודדו קודם לכן) עוצרים
אותנו. מלמעלד במיסדרון דפתוח צופים
בנו עור.
״יש לכם אישור מהמזכירות?״ ציון
לא מתבלבל, ומבקש לדעת איפה זה
בכלל המזכירות. לחוצפה כזו הם לא
ציפו. אחד מכריז בשחצנות שהמזכירות
סגורה, ובכלל אין על מה לרבר.
סניף ״יד לאחים־ ריק, כנראה, ביום
שישי. שני השומרים לא מכירים את
מינקוביץ כחייל. יוצאים לרחוב הראשי
של בני־ברק, רחוב רבי עקיבא׳,חמש
שעות לפני סגירת החנויות עם כניסת
השבת. אנשים ממהרים. הרחוב מוצף
כולו בשחור ובוורוד של שמלות הרדיות.

כאן שבוע ותוכל לצלם
אלבומים שלמים של תמונות־צבע״.
וכאילו להוכיח את דבריו צדה את עיני
תמונה מיוחדת, שכמותה לא ראיתי
מעודי.
מעבר לכביש נראה הררי זקן מאוד,
עיניו טרוטות וידיו רועדות. ספר־התורה
באילו חלק אינטגראלי ממנו.
בניגוד חריף לכך, באילו לא קשור
לסיפור הזה, היה האופנוע שעליו הוא
רכב, וקסדה ישנה משנות ה־ .50 תמונה
מוזרה. מצחיקה.
״הדוסים, בניגוד למה שנהוג לחשוב
בעולם החילוני, אינם פרימיטיביים
מבחינת העזרים הטכניים שלהם. אמנם
אין׳ להם בידה בבית, אבל הם בטח לא
מכבסים בפיילה.
״אבל ככל שישתמשו יותר ויותר
במדע, וקח לדוגמה את הדוס הזקן
שעבר פה כרגע על !ספה, הם יהיו
פרימיטיביים יותר, שכן המדע לא
משמש אותם לחיים נוחים יותר, אלא
רק בכדי לשפר את החיים הרוחניים.
״אם יש מחשב, אז בואו נכניס פנימה
את התנ״ך ונמצא כל מיני דברים
מעניינים בגימטריה. אם יש אוטובוס,
אז בואו נסיע את הבחורים שעה קודם
לישיבה כדי שילמדו יותר״.
הולכים לאט ברחוב. צביקה מצביע
על אנשים ומקומות מילדותו .״כאן
שיחקתי, וכאן היה החדר הראשון שלי״.

צביקה ליד בית־המידרש

ביותר בעולם

הש1וי 19 :מי
לאיזור נטורי־קרתא הוא לא מוכן
להתקרב בגלל הסיכון העצום שבדבר.
״הנה תראה אותך, אם אתה, עם
שיער כמעט עד לכתפיים, תגיע לשם,
זה מספיק בשביל לפתוח לך את הראש.
תגיד שאתה מהשלם הזה ויענו אותך
עד מוות. קודם כל מכניסים מכות,
אחר־כך בורקים מה המחיר האישי
שצריך לשלם״.
לפתע צביקה נרעד.
״שמרל!״ הוא צועק.
בחור כבן 30 עוצר מלכת על
המידרכה ממול. צביקה רץ אליו בהתרגשות.
אנחנו מכוונים מצלמות. הרבה
חיוכים ושימחה. בפעם הראשונה
מישהו מתייחס אליו כאל בן־אדם.
אני מתקרב ומבקש רשות לצלם.
הבחור ביישן ומסמיק מעצם הבקשה.
צביקה משכנע אותו והוא מסכים.
כשהצלם מכוון את המצלמה פולחת
צעקה חדה את האוויר :״הי, אתה!״
העוברים והשבים מסתלקים במהירות.
מעבר לכביש עומד אדם חסון בעל
זקן מדובלל. באצבע אחת הוא מורה
לשמרל לגשת אליו. הבחור עוזב אותנו
ובפחד הולך אל ״המפקד״ .מתנועות-
הידיים ניתן להבין את רוח־השיחה.
שמרל חוזר אלינו, ומצטער על
שאינו יכול להצטלם. ההוא נעלם.
מדברים על איך בצבא ואיך בישיבה.
אחרי 10 דקות הביריון מופיע שוב
והפעם מולנו .״אם תעז לפרסם תמונה
איזושהי או מישפט איזשהו שאמרו לך
כאן, אני אתבע אותך בפלילים.
״אתה ״,פונה לשמרל ,״לך מהר הביתה,
ואל תצא משם בשעתיים הקרובות
״.ואלינו :״לכו מכאן כולכם,
תצאו תוך חמש דקות מהעיר הזאת,
אחרת יהיו לכם בעיות רציניות.״
אני פותח את פי להשי־ב, אך סוגר
אותו מהר בגלל צביטה שאני סופג
מצביקה. אנחנו פותחים בהליכה מהירה
לעבר המכונית. מאחור נכנס הביריון
לאקסטזה וצועק :״תלך, מינקוביץ,
תלך. נבלה! לבר גרמת מספיק נזק לעם
ישראל״.
במכונית מסביר לי צביקה שהאיש
היה מאירגון הנקרא ״מישמרת־הצני־עות״
.מעין מישטרה צבאית מקומית
של בני־ברק. הם מטפלים בכל הסוטים
מדרך הישר. אם יראו מישהו מדבר עם
אנשי המיזרח׳ ,כיפות סרוגות, יפרקו
אותו לגורמים.

ציון הצלם נוסע הבית, ואנחנו
ממשיכים לבר ברחובות. קונים עיתון
חרדי :׳ 01 השישי. הצוות של אותו
העיתון כתב פעם על צביקה. אמרו
שהיה קוקסינל. שהיה הומו. ששרף את
התחנות בירושלים.
הגענו לישיבה היסודית שצביקה
למד בה. אז זה היה רק בניין קטן, דו־קומתי.
היום הפאר שורר בכל פינה.
ביום שישי ריק. רק ברחוב אנחנו
פוגשים מישהו מוכר, ומתוך השיחה
נראה לי שהוא לא מתעניין במיוחד מה
שלומו של צביקה, אלא לוטש עיניו
לעבר העוזי,
״תגיד, מינקוביץ, זה רובה?״ הוא
שואל בחיוך .״ותגיד, מינקוביץ, הוא
טעון?״ צביקה מראה לו את המחסנית
מחוץ לרובה אך ההוא, בראותו את
הכדורים, חשב שהתשובה היא חיובית
ושהנשק אכן טעון. צביקה צורח :״אני
אהרוג אותך ״:ומפנה את הקנה לעברו.
הבחור נרתע חמישה מטי לאחור בפחד.
צביקה כמעט נופל מרוב צחוק.
לפתע עוצרת מכונית־חיפושיח
לידינו. מישהו צועק :״שילוח, מצלמים
אותך:״ הבחור מביט לצדדים, רואה
אותי ומחוויר. רץ במהירות ונעלם
בסבך הסימטות. גבר יוצא מהחיפושית
ומתחיל ללכת אחרי. גם אני הסתלקתי
באחת הסימטות.
במשך חמש שעות היינו בבני־ברק.
עולים לאוטובוס לירושלים. לידי איש
חרדי.
נוסעים לבלות סוף־שבוע בציביליזציה.
ישימון אינטלקטואלי

**ין־שמר.
שבוע אחרי בני-ברק.
^ /יו ם שבת מאוחר בלילה. צביקה
הלך לשרותים לפני שליווה אותי
לאוטובוס האחרון הביתה.
אני קם לרגע, ומעיף מבט בחדר
שהפך הבית שלנו ב־ 40 השעות האחרונות
פחיות־בירה בכל פינה. קליפות
של שלושה־ארבעה קילו גרעינים
מפוזרות על הרהיטים. כמה קליפות
דבוקות למסך־הטלוויזיה. ראינו מערבון
בלילה. ארבע מאפרות מלאות עם
המון קופסות של נזבלס לידן. סיגריות
של קיבוצניקים.
עוצם לרגע את העיניים, ומנסה
(המשך בעמוד )38

בנזרעגז
הרשימה ולא עברה את אחוז־החסימה.
בראש הרשימה עמד רן כהן. בעיקבות
הכישלון, התפון קה התנועה.
בכנסת הבאה יהיו לפחות ארבעה,
ואולי חמישה, אנשים שהופיעו ב־1977
ברשימת־של״י:

העם

50 אוגדות

• אריה (,,לובה״) אליאב,

האם מ תנ ש ם הסיזט,
וחמישים אוגדות
עיראקיות מנוסות
יאיימו עד י שראל?
יתכן שזהו רגע היסטורי: איראן
מתקרבת לאפיסת־כוחות, ומוכנה לשלום.
מילחמת
איראן־עיראק, אחת האכזריות
בע־רן המוררני, עברה כמה שלבים:

השלב הראשון התחיל עם
התקפת־הפתע העיראקית. סראם חו־סיין,
השליט העיראקי הכל־יכול, סבר
שיש לו הזרמנות היסטורית, מאחר
שהצבא האיראני קרס בעיקבות המהפכה
האיסלאמית. כרי לכבוש בחזרה
שטחים שעיראק נאלצה לוותר עליהם
בימי השאה, פלש חוסיין לאיראן
והשתלט על שטחים ניכרים.
• בשלב השני התאוששה איראן
בצורה מפתיעה. הזעם הלאומי
התגבר על חילוקי־הריעות, הצבא התייצב
לימין המישטר, הקצינים לחמו
למען המולדת המותקפת. חיל־האוויר
האיראני, שטייסיו הוצאו בסיטונות
להורג על־ירי האיית־אללה ורוח־אללה)
חומייני, התאושש גם הוא
והחזיר מילחמת שערה. מה שאמורה
היתה להיות מילחמה קצרה וחותכת
הפכה מילחמת־התשה ארוכה, ברומה
למילחמת־העולם הראשונה.
• בשלב השלישי התחיל עו-
דף־המישקל האיראני לתת את אותותיו.
הצבאות המשולהבים של האיית־אללה
הדפו את העיראקים, פלשו
לעיראק, איימו על בצרה, כבשו את
חצי־האי פאו. היה נדמה כי עיראק
עומדת בכל רגע להתמוטט.
• בשלב הרביעי התאוששה
עיראק. הלהט הלאומי שלה איחר את
העם, אף שהוא שיעי ברובו. העיר בצרה
לא נפלה. הקו העיראקי הארוך החזיק
מעמד. בהדרגה הצטייד הצבא העיראקי
בנשק הדיש, שעבורו שילם בהכנסות
מן הנפט שהצליח לייצא באמצעות
קווי־צינורות יבשתיים. במילה־מת־ההתשה
הנוראה גבר בהדרגה הכוח
העיראקי.
• בשלב החמישי עברו העיראקים
להתקפה נגדית, ותוך שימוש
בגאזים רעילים גירשו את האיראנים
מן האדמה העיראקית. תוך רדיפה אחריהם,
נכנס הצבא העיראקי שוב
לאיראן. תיקוות האיראנים להכריע את
עיראק הופרכה.
הצבא העיראקי התעצם, התקרב
לכוח של 50 אוגדות, הצטייר במיטב
הנשק, והוא עכשיו אחד הצבאות
הגדולים והיעילים בעולם.
סכנה ממיזרח? השבוע נראה כי
איראן מוכנה, סוף־סוף, לסיום המיל־חמה.
היא ויתרה על התנאי האחד שה־

ה עול ם הז ה 2655

שעמד בראש הרשימה ב־ , 1977 יופיע
במקום בולט ברשימת המערך.

• יאיר צבן

ציג חומייני במשך כל השנים: סילוקו
של סדאם חוסיין.
אם אכן תסתיים המילחמה בתיקו
— שדינו כניצחון עיראקי — ייווצר
מצב חדש במרחב. העולם הערבי ינשום
לרווחה, וגאוותו תתחזק.
בעיני ישראלים רבים, זהו סיוט 50 .
אוגדות עיראקיות למודות־מילחמה
עלולות לפנות מערבה, להצטרף לכוחות
ערביים אחרים ולעלות על ישראל.
נראה
כי אין הרבה ממש בסיוט זה.
עיראק עייפה אחרי מילחמה כה ארוכה,
ובוודאי אינה נוטה כיום להרפתקות
הדשות. במהלך המילחמה, כשהיתה
זקוקה לעזרת מדינות כמו מצריים וירדן,
מיתנה מאור את יחסה לסיכסוך
הישראלי־הערבי.
אך גם כך נוצר מאזן־כוחות אסט־ראטגי
חדש במרחב, שאי־אפשר יהיה
להתעלם ממנו. בכל מילחמה עתידית
בין ישראל ושכנותיה יהיו התנאים
קשים הרבה יותר מבחינת ישראל.
גם קודם לכן היו סיבות טובות להגיע
במהרה לשלום ישראלי־ערבי. סיבות
אלה התחזקו עתה פי כמה.

ביום הרביעי שעבר, היום ה־ 219 של
האינתיפאדה, בגליון אחד של עיתון
(הארץ 13 .ביולי) ,הופיעו הידיעות הבאות:

חיילים של יחידת־מילואים בר־צועת־עזה
נהגו להכות ערבים ולשבור
את ידיהם, ולאחר מכן לזרוק אותם על
שיחי־צבר. קצין אחד הלך אחריהם
ושיחרר אותם מן הקוצים.
• יחידה מסויימת קיבלה ידיעה כארבעה
רעולי־פנים מתנכלים לציוד
בתחנת־דלק. הם הגיעו למקום, לא מצאו
את הארבעה. תפסו ארבעה אהרים,
היכו אותם בכל חלקי גופם, הביאו
אותם לבניין המימשל הצבאי, השליכו
אותם על הריצפה. חייל אחר דרך על
ידיהם של הפצועים המוטלים על הא־רץ.

בבית־המישפט המחוזי בירושלים,
בעיר המיזרחית, ניסתה מישפהה
ערבית לשחרר בכוח עציר בן 25 שהואשם
בהשתתפות בהפגנה(״התפרעות״).
אחד מבני־המישפחה הצליח להתיז
בפני שוטר גאז מדמיע שהיה בידי
השוטר. ארבעה ערבים נעצרו.

ההתקוממות

• כמה ערבים נפצעו ממכות, מגאז
מדמיע ומכרורי־גומי בעת פיזור הפגנה
בשכם. הפגנות אחרות פוזרו בכוה
בטול־כרם ובקלקיליה, ברמאללה וב־אל־בירה.

יום
אחד
פעם כ ד ידיעה היתר
מזעזעת. כיום זוהי
כרוניקה יומית
שיגרחית.
אדם יכול להתרגל לכל דבר. האדם
הישראלי על אחת כמה וכמה. כושר־ההסתגלות
וכושר־האילתור הישראליים
כבר הפכו לסימני־ה־כר לאומיים.
בכל זאת נראה כי ההסתגלות הישראלית
למצב ההתקוממות בשטחים
הכבושים מתקרבת לקהות־חושים. דברים,
שהיו פעם גורמים לזעזוע לאומי,
זוכים עתה בקושי בכמה מילים בתחתית
העמוד בעיתון.

• בבית־צחור הוטל עוצר כדי
לאפשר לחוליות־גבייה מזויינות לגבות
מיסיס בכוח. התושבים ההזירו
בהמוניהם את תעודת־הזהות שלהם
למימשל. אנשים שנחשדו כחברי ״הוועדה
העממית״ במקום נעצרו.
• נמשך העוצר הלילי בקלקיליה,
והעוצר המלא במחנה־הפליטים אעירה
ליד בית־לחם וג׳ילזון ליד ראמללה.
• ברצועת־עזה נמשך מיבצע המוני
של טירטור התושבים על־ידי ״החלפת
תעודת־הזהות״ .כלומר: החרמת התעודות,
שבלעדיהן, אין ערבי יכול גם
לחצות את הרחוב בלי סכנה, כרי להכריח
מאות אלפים לעמוד במשך ימים
שלמים בתורים שונים, עד להשגת
תעודה חדשה.

• ח״כ דדי צוקר פנה לשר־הביטחון
בבקשה לקבלת מידע על שישה עצירים
ערבית; שנעלמו, ואיש לא ידע היכן
הס( .לאחר מכן אותרו חמישה מהם
במחנות־מעצר שונים).
• הפגנה של נשים ישראליות טענה
על יחס בלתי־אנושי לאסירות
ה״ביטחוניות״ הערביות בכלא נחה־תירצה.
באותו
גליון של העיתון דווח כי
לדיברי הנשיא רונלד רגן ״יש לממש
את הזכויות הפוליטיות הלגיטימיות
של הפלסטינים ״.זהו נוסח חדש. בעבר
דיברו האמריקאים רק על ״הזכויות
הלגיטימיות של הפלסטינים״ ,כנוסח
הסכם קמפ־דיוויד.
ואילו שימעון פרס אמר כי הוא
מציע להעביר את רצועת־עזה.המפו־רזת
למינהל של המלך חוסיין. הוא גם
נאות לקבוע כי ״אין להתעלם מן הב־עייה
הפלסטינית״ .לא היה ברור מה
הקשי בין שתי הקביעות.

מיפלגות

הניצחון של

בכנס תהבאה יהיו
לפחות פי שניים יותר
אנשי שדימאשר
כ שזו ה תייצב הבעצמה
לבחירות.
רשימת של״י קמה ב־ , 1977 ערב
הבחירות של המהפך. היא זכתה בשני
מקומות בכנסת התשיעית .־
בבחירות הבאות, ב־ , 1981 נכשלה
* לובה אליאב ומאיר פעיל. שהתחלפו
באור• אב1רי, סעדיה מרציאע 1וליר
צארק.

יופיע בראש רשימת

מפ״ם.
• רן כהן יופיע במקום השלישי
ברשימת ר״ץ. במקום השישי ברשימה
— שיהיה אולי ריאלי — יופיע נג׳יב
אבו־רקיה, גם הוא איש של״י, מנאמניו
של רן כהן.
• במקום השני ברשימה המתקדמת
לשלום יופיע, כנראה, שוב מתי סלד.
נראה כי קרה לשל״י מה שקרה
לרפ״י: אחרי התפרקות הרשימה, היא
זוכה בהישגים גדולים יותר מאשר
בשעה שהתייצבה בבחירות כגוף
עצמאי.

התנצלות לטי הוב גוון
לפני ארבע שנים פירסמנו כת־
־בה שכותרתה היתה ״גורן והטרוריסטים״
.אמרנו שם כי אנשי המחתרת
היהודית, שזממו לפוצץ את
מיסגד אל־אקצה שעל הר־הבית,
נעזרו ברב ידוע ומפורסם. מכתבה
זו השתמע כאילו הרב גורן הוא,
הרב שהדריך את אנשי־המחתרת
ועזר להם.
הרב גורן הגיש תביעה מישפ־טית
נגד העולם הזה ונגד עורכו,
אור־ אבנרי. תביעה זו המתינה
לתורה כארבע שנים, ומשהגיעה
לדיון ראשוני בבית־המישפט הסכימו
העולם הזה ואורי אבנרי להתנצל
לפני הרב גורן ולפרסם את
ההתנצלות בצורה נאותה בגיליון
העולם הזה.
אנו מתנצלים לפני הרב שלמה
גורן על האמור בכתבה והמשתמע
ממנה, שלא היה להם יסוד והצדקה.
אנו מצטערים אם נגרמה לרב גורן
אי־נעימות בשל הכתבה. לא היתה
כל הצדקה לקשור את שמו של
הרב גורן בקשר כלשהו למחתרת
היהודית, שביקשה לפגוע בקודשי
האיסלאם שבהר־הבית, וודא־ שלא
התכוונו אפ-לו לרמוז כאילו הרב
גורן מסכים למעשים שאנשי־המח־תרת
ביקשו לעשות או תומך בהם.
הנתבעים, כאות של רצון טוב
מצידם, ובהמלצת בית־המישפס,
ישלמו לידיו של עורך־הדין פרכס,
בא־כוה התובע, סכום־כסף. לדעת
העולם הזה. מן הראוי שסכום
זה י־תרם בחלקו למוסדות צדקה או
חינוך, אולם סוכם כי עורך־הדין
פריבס יהיה רשאי לתרום את הסכום
הנ״ל או חלקו למוסד צדקה או
חינוך או למסור את הסכום לרב
גורן, והכל לפי שיקול־דעתו הב לעדי
של עורך־הדין פריבס.

שפירא מתכוון לנצל את פסק״הזמן לעסקיו. וככל הנראה
יחזור להוביל את רשימת האגודה בבחירות הבאות, בעור
ארבע שנים.

אתאיסט חובד לרבוים אריה צוקר, חבר מועצת עיריית תל־אביב ממפ״ם הוא,
לטענתו, אתאיסט מושלם, שמחלק את חייו עם השכנה
מלמעלה. הוא גם טוען ש״כף־רגלו לא תדריר במקום
שנחשד בקונספירציות דתיות.״

גביזון תוקפת
את בד ק
התקפה בלתי־רגילה בחריפותה על השופט
אהרון ברק התפרסמה ב״הלישבה׳׳ ,ביטאון
לישבת עורכי־הדין.
מדובר במאמר אריד של הפרוע׳ רות גניזון, שתקפה את
ברק על שהחליט לעצור את כתבי דרך הניצוץ עד תום
ההליכים.
היא מעלה טענות מישפטיות רבות־מישקל, וטענות
חברתיות פוליטיות מעניינות.

הסבם־עודפים
בין מימד־ לימפד׳לי
אם אכן יעמוד יהודה עמיטל בראש רשימת
מימד, הרשימה הדתית המתחרה במפד״ל, יש
סיכוי סביר שמימד תצליח לעבור את אחוז-
החסימה, ותצליח לגייס לפחות מנדט אחד.
בימים אלה מתנהלים מגעים בין גורמים בשתי המיפלגות
על חתימת הסכם־עודפים, שיאפשר למפד״ל לקבל את
עודפי הקולות של מימד, ולהיפך.

שרותי־חינם
לאישיות ב כיר ה
אישיות בכירה במוסד ממשלתי קיבלה
באחרונה שרותי־חינם מחברת־פירסום
פרטית, תמורת הפניית תקציבי־פירסום
למישרד.

פורר מעדיף
את השוק הפרטי
שימושה חודשים לפני מועד הבחירות, ועדיין
אץ מועמד מוסכם לראשות עיריית רחובות
מטעם הליכוד.
מועמד הליברלים איתן רוזנמן, מי שהיה מנהיג השביתה
באל־על לפני כמה שנים, נהנה אומנם מתמיכת יצחק
מודעי, אך לא קיבל עדיין את הסכמת הליכוד.
חוגים ברחובות הציעו את המועמדות ליהושע נ״שוקי״)
פורר, מי שהיה מנכ׳׳ל מישרר התעשיה־והמיסחר.
פורר עדיין מהסם. הוא אומנם ווכה באהדה, אד מעדיף,
כנראה, את האפשרויות הטמונות בשוק הפרטי.

יחד עם זאת מתבוץ צורך לחבור לכמה רבנים,
כדי לשנות את תנאי המיכרז למינוי רב העיר
תל־אביב, אשר לדעתם תפור על הרב לאו.

233

נכון ליום השני, ה־ 18 ביולי, היום ה-
224 של האינתיפאדה, מסר דובר־צה״ל
על 170 הרוגים פלסטיניים. מיספר זה אינו
כולל את ההרוגים מירי מתנחלים ומסיבות
אחרות.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר
ההרוגים הפלסטיניים מתחילת האינתיפאדה
על 233 הרוגים.
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים
על 304 הרוגים לפי הפירוט הבא:
• 202 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

58 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 21 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 23 הרוגים מסיבות אחרות.

רשימות דתיות
מתחרות עד מימון
עוד רשימה דתית נוספה על אגודת־ישראל
וש״ס, המתחרות על כיסו של הציבור החרדי
האמריקאי.
מדובר ברשימה ליטאית חדשה שעדיין אין לה שם.
חיבר מציב בעייה ליהדות החרדית בארצות״הברית, שעד
היום העבירה את תרומותיה לאגודת־ישראל.
נראה כי צפוייה ירידה במיספר התרומות שיקבלו ש״ס
והאגודה.

פרקדיטות־המרינה
להשתלמות
עם תחילת הפגרה בבתי־המישסט יצאו כל
הפרקליטים בשרות המדינה לשלושה ימי־־.
השתלמות בערד.
בבתי־המישפט נותרו רק כמה תורנים, שיעסקו במעצרים
דחופים ותיקים שטרם הסתיימו.

דו בר חדש לסוכנות
דויד אנג׳ל, דובי ״קוץ־קיימת־לישראל״ ,יהיה,
כנראה, הדובר הבא של הסוכנות היהודית.
פרסבורג במקום ריבלין

בסוכנות תוקם בקרוב יחידה לתיקשורת, ובראשה יעמוד
אלן פייקס, שהיה בעבר עוזרו הקרוב של גדעון ויתקון,
המשמש היום כמנכ״ל הסוכנות.

בעיקבות בחירתו של רובי ריבלין לרשימת הליכוד לכנסת,
אץ היום עוררין על מועמדותו של שמואל פרסבורג
לראשות עיריית ירושלים מטעם הליכוד.

שוחררה ב של טעות

בקרב המיפלגות הדתיות מסתמנת מגמה לא
להעמיד מועמד מטעמם לראשות העירייה,
אלא לתמיד בפרסבורג כדי למנוע מטדי קולק
רוב בבחירות לעירייה. פרסבורג יעמוד, אם
כך, בראש חזית של הליכוד והמיפלגות
הדתיות.

מסתבר כי בצו־המעצר נרשם שה־תירצוו, אך בפועל ישבה
באבדכביר. מסיבה זאת קוצר גם מעצרה של נאהידה נזאל,
והיא תשוחרר תוך זמן קצר.

שפירא לוקח פסק־זמן

עיתונאים נגד הבורסה

האמת מאחורי הכרזתו של חבר־הכגסת
אברהם שפירא, בי אינו מתכוון לרוץ לבחירות
הקרובות במיסגרת אגודת־י־טדאל, אינה
קשורה ככל הנראה ברבי מגור, אלא במצב
עסקיו של שפירא.

העיתונאים המסקרים את הפעילות בבורסה
לניירות-עיד בתל-אביב מנהלים בימים אלה
מאבק נגד הצעת הנהלת הבורסה להגביל
מסירת חומר מישיבות דירקטוריון-הבורסה
לעיתונאים.

עצירה ערבייה בשם מריים אל־מוסא איסמעיל
שוחררה ממעצרה לאחר שהתגלה כי המעצר
לא היה חוקי.

הצעת ההנהלה היתה כי במיסגרת התיקון לחוק ניירות־ערך
ייקבע כי מסירת חומר מתוך ישיבת הדירקטוריון תהיה
עבירה פלילית.
העיתונאים מאיימים לנקוט באמצעים חריפים נגד כוונה זו,
ואומרים, כי אם תתקבל תוכל למעשה הנהלת הבורסה
לפעול ללא ביקורת ציבורית, הנעשית היום באמצעות
אמצעי״התיקשורח.

נודע שכמה ח״כים בבר הביעו התנגדות
נמרצת להצעת הנהלת הבורסה.

איומים עד עובדים
מסתבר כי במיסגרת המאבקים במיפעל
״אליאנס״ לא נחסכו איומים ולחצים גם מבני
מישפחותיהם של מי שבחרו לעבוד, תחת
לשבות.
במיקרה אחד הגיעו פעילים של ועד־השביתה למקום
עבודתה של אשת אחד העובדים, ואיימו עליה ועל בעלה.

השתדטות חרדית
עד צפת
למרות ניסיונות למנוע השתלטות חרדית על
צפת, נראה שבקרוב תקבל העיר אופי חרדי
יותר.
גורמים ברחוב החרדי מתכננים בקרוב ליצור קונסורציוס
של משקיעי־חוץ, שיקנה בתי־מלון בצפת, העומדים בימים
אלה למכירה.

מנהד׳ בתי־הזיקוק
לדין?
המישטרה המליצה להעמיד לדין כמה ממנהלי
בתי־־הזיקוק על הפרה חמורה של תקנות זיהום־
האוויר.
מסתבר כי בתי־הזיקוק מעדיפים להשתמש
בדלק עשיר בגופרית, שהוא זול יותר, אך גורם
לזיהום־אוויר, תחת להשתמש בדלק דל-גופרית
שהוא ילך יותר, ובכך גורמים לעלייה בזיהום־
האוויר.
לפני שבועיים ביקר נשיא המדינה, חיים הרצוג, בחיפה,
ונפגש עם אם לילד בן ,8שכבר עבר 14 אישפוזים בבתי־חולים
עקב אסטמה. האם ידעה לספר שהתקפות־האסטמה
קרו בשעות שבהן עלה זיהום־האוויר לדרגה גבוהה.

א״ב׳ נתן מורש
שמועות מספרות כי אייבי נתן מתכוון לפרוש
בימים הקרובים מניהול ״קליפורניה״ בגן־העיר.
יתכן שהסיבות לפרישתו נעוצות בעובדה שלמרות
הצלחתה לא מצליחה המיסעדה החדשה למשוך את
הידועים והמפורסמים שבילו בקליפורניה בשנות ה״.60

זהב וכאבי־ראש
גוש-זהב שקיבל שר־־הקליטה יעקב צור בביקור
במיפעל עתיר-ידע גורם לצור באבי־ראש.
את הזהב קיבל צור במיסגרת ביקור במיפעל העוסק בין
היתר בניצול זהב מפסולת תעשייתית.
צור יצטרך לדאוג לאמצעי״בטיחות מתאימים כדי לשמור
על הזהב שקיבל.

שיגעון אמריקאי
שיגעון אמריקאי חדש כובש באחרונה את
השוק הישראלי. מדובר בויטאמינים טיבעיים
לשיפור הזיכרון המיועדים לשימדט לכל
שכבות האוכלוסייה החל מתלמידי בית־ספר,
וכלה בצוותי־אוויר.
כבר היום מגלגל הענף סכומים של 300 אלף רולר בחודש,
המגיעים בחישוב שנתי ל־ 3.6מיליון דולר בשנה.

ר חפ ת דגו ש־ ק טיף
מלון בגוש־קטיף, הסובל מתפוסה נמוכה,
התעניין באחרונה ברכישת רחפת,
שתעביר למלון תיירים ונופשים בדרך
הים, ובכך תחסוך את הנסיעה דרך רצו-
עת-עזה.
פרנסי המלון בדקו אפשרויות רכישה,
אבל, בסופו של דבר, לא יצאה התוכנית
לפועל מחוסר תקציב.
1111 ייייי-יי

לך לראות את הסרט עולם נפרד.
אתה חייב זאת לעצמך.
לא תסלח לעצמך אם תחמיץ אותו.
זהו _0רט פשוט על אם ובת. האם מזניחה את ילדיה, כדי
להתמסר למטרה אחרת. הבת המתבגרת מרגישה זנוחה, מתמרדת,
זועמת. מה גם שהאב נעדר גם הוא.
עלילה פשוטה, כמעט בנאלית, אלמלא כל זה היה קורה על
רקע אחד המישטרים המיפלצתיים ביותר בעולם, המישטר הנאצי
בדרום־אפריקה; ועל רקע האינתיפאדה השחורה.
אביה של מולי הוא פעיל לבן, הפועל במחתרת למען הקונגרס
האפריקאי, תנועת־השיחרור השחורה. הוא נאלץ לברוח, ומנהל
את המחתרת מאי־שם. אשתו, דיאנה (ברברה הרשי, נהדרת),
י נשארת עם הילדים וממשיכה לפעול. היא נשלחת למעצר מינהלי
של 90 יום. מכיוון שהיא אשה ולבנה (״בארץ שלנו יש כבוד
לנשים!״ מכריז איש־השב״ב האפריקאנר) אין מענים אותה. אך
מתעללים בה עד שהיא מגיעה אל סף ההתאבדות.
הילדה מולי ושתי אחיותיה הקטנות נשארות לבד. היא מאבדת
את חברותיה, מפסיקה את שיעורי־הריקוד. העוזרת השחורה לוקחת
אותה למחנה־הפליטים (״עיירת השחורים״) שבה גרה מיש־פחתה.
הילדה מכירה את אנשי המחתרת, את המתקוממים, את
הסובלים והמושפלים. אבל אין היא מקשרת את הדברים: ההורים
שאינם, השוטרים המאוסים, השחורים הזועמים. אין היא מבינה
מדוע זנחו אותה. היא שקועה בעוול שנגרם לה.
אין מראים על הבד סצנות של אכזריות. אך כל האווירה היא
של מישטר בלתי־אנושי במהותו. מישטר המבוסס על ניצול
מחפיר ודיכוי יומיומי כללי. מישטר שכל כולו, על כל זרועותיו,
מבוסס על עוול, על שלילת האנושיות.
- .מולי־ בת ה־ 13 מתבגרת בהדרגה. כמעט ואי־אפשר להאמין
שזוהי שחקנית (ג׳ודי מיי) ,ועל אחת כמה וכמה שזוהי שחקנית
המופיעה בפעם הראשונה על הבד. כל תנועה, כל הבעת־פנים הן
כה אותנטיות, ער כי הדימיון מסרב להאמין שכל זה לא קורה לה
במציאות.
כל תמונה בסרט שלם נפרד(.אפארטהייד״ בשפת האפריקאי
נרים פירושו נפרדות) אומרת זעם והתקוממות. כאשר השחורים
בכנסייה צועקים בקצב ״אמנדלה!״ (חרות) ,יש לקהל חשק להצטרף.
וכאשר השוטרים הלבנים עולים על הכנסייה, בחימה שפוכה,
גם הקהל נאחז בפאניקה.
מולי מגיעה לידי התבגרות על קיברו של פעיל שחור, אשר
עונה למוות. ליד הקבר מרימים השחורים את האגרוף הימני. אמה
של מולי, שברחה ממעצר־בית כדי להשתתף בהלווייה, מרימה
את האגרוף. לרגע מהססת מולי, מביטה סביבה, מביטה באמה, ואז
גם היא מרימה את האגרוף, בפעם הראשונה. האם והבת עומדות
יחדיו, חבוקות, כשאגרופיהן מורמים, סוף־סוף מאוחרות.
כשנדלקו האורות באולם, היה הקהל המועט המום. פה ושם
הצפינו היוצאים לאיטם ממחטות.
ידידה שראתה את הסרט בהקרנה מוקדמת, מספרת שלפניה
ישב איש גברתן, שקם וקרא :״תעמולה אש״פית מלוכלכת!״
״אם אתה מכיר בסרט את עצמך.״ קראה אליו ידידתי ,״סימן
שזה סרט טוב!״
האיש פנה אליה בזעם. אבל הרגיעו אותו.
האיש צדק. הסרט הזה הוא מבט אל התהום. התהום הרובצת גם

הלאומיים — חיטשלאנד איבר אלס (״גרמניה מעל לכל״) ושיר
הורסט וסל הנאצי. זה היה בחודשים הראשונים של המישטר
החדש.
ראיתי את עצמי, היהודי היחידי בגימנסיה, הילד הצעיר
מכולם, עומד בקרב ההמון השר, ופיו נעול. כולם מרימים את
הזרוע הימנית בברכה הנאצית, ואני עומד כשזרועותיי צמודות
לגופי.
שני שירים ארוכים, מאות קולות רועמים, המורים על הבימה,
דגלים, והילד הבורר שהוא אני עומד דום ודומם. הוא אחוז
התרגשות, עקשנות, וגם פחד. הוא לא יודע מה יקרה בחוץ.
לא קרה הרבה. כמה ילדים מהכיתה אמרו לי, ביציאה מן
האולם :״אם תעשה את זה עוד פעם, נפרק לך את העצמות!״ אבל
כעבור כמה שבועות כבר הייתי בדרכי אל ארץ־ישראל.

אוד׳ אבנר

בלגאן פרסי
ועוד: בסרט מופיעה המנהלת, הקוראת לילדה ואומרת לה,
כמעט בשפת־סתרים :״אם יקרה לך משהו ותרצי לדבר, אני פה״.
אין היא יכולה אף לרמוז שהיא מתנגדת למישטר־האפארטהייד.
פירוש הדבר פיטורין, מעצר. אבל איכשהו, בקול, בהבעת־עיגיים,
היא מצליחה להעביר לילדה את המסר. אני איתך, אומרות
העיניים, אני עם האמא שלך.
המחנך שלי באותה כיתה ראשונה של אנננסטה ויקטוריה היה
כומר קאתולי. כאשר הרים בפעם הראשונה את זרועו בברכה
הנאצית בהיכנסו לכיתה, על פי הוראה חדשה של מישרד־החינוך,
אמר לי לבוא אליו אחרי השיעורים. כשהיינו לבדנו, אמר לי:
״שום דבר לא השתנה מבחינתי. אם יהיו לך צרות כלשהן בגלל
זה שאתה יהודי, בוא אלי מייד!״
אני זוכר אותו, את הכומר האדון הסה. יתכן שאני האדם
היחידי בעולם הזוכר אותו. במילחמת־העולם נפלה פצצה על
בניין הגימנסיה והרסה את הארכיון. כל השמות נמחקו. גם השם
שלי, גם השם של האדון הסה.
לפני כמה שבועות ביקרתי בבניין בית־הספר, בפעם הראשונה
מאז. תוכנית־טלוויזיה גרמנית החליטה לעשות סרט על נעוריי,
והביאה אותי למקום. נכנסתי לבניין, ששוקם בינתיים, התקבלתי
יפה על־ידי המנהל וסגנו, ביקרתי בכיתות. לא זכרתי אלא גרם־
מדרגות, שנשאר מאז, ולו מעקה מיוחד, שעליו ״התגלצ׳תי״
כשהייתי ילד.
נכנסתי לאולם־הכינוסים נ״אאולה״ ,בלאטינית) .הוא היה ריק.
עמדתי שם במשך כמה דקות, ושמעתי בדממה המהדהדת את
הקולות השרים של אז( .רוב חבריי־לכיתה בוודאי הפכו קצינים
במילחמה ונהרגו).
לפתע נכנסו לאולם כמה ילדים בלונדיים, צוחקים ומשתעשעים.
דור אחר.
עכשיו נמצאים הנאצים בארץ אחרת.

מה הוא קופץ?

לרגלינו. הרבה מן הדברים הקורים בסרט קורים עכשיו גם בגדה
וברצועה, והם יכולים לקרות מחר אצלנו בבית. אם לא נעצור את
זה בעוד מועד.
מולי יכולה להיות גם נערה מסביון, בתה של פעילת יש נבול.

בת 1ך ההמון הצוהל
היה רגע בסרט, כשראיתי על הבד את עצמי.
מ 1לי הקטנה עומדת באולם־הכינוסים של בית־הספר, בין
מאות התלמידות האחרות. חוגגים את החג הלאומי של דרום־אפ־ריקה
הלבנה. שרים את ההימנון הלאומי. כולן שרות בהתלהבות,
בהתמסרות. ובין כולן עומדת מולי בת ה־ , 13 ופיה נעול. אביה
הוא פליט, אמה יושבת בכלא. ההימנון הלאומי אינו עור הימנונה.
ראיתי את עצמי, בן ,9תלמיד הכיתה הראשונה של הגימנסיה,
עומד באולם־הכינוסים של הגימנסיה על שם הקיסרית אוגוסטה
ויקטוריה בעיר האנובר. מסביב מאות התלמידים של בית־הספר,
בני 10 עד . 18 חוגגים חג לאומי כלשהו. שרים את שני ההימנונים

זה לא ההומור היהודי, שקדם לו. ולא ההומור של הגששים,
שבא אחריו. זהו ההומור של מדינת־ישראל שאחרי מילחמת־העצ־מאות
ולפני מילחמת ששת־הימים.
אורי זוהר הוא (היה?) קומיקאי גדול. אינני אומר זאת כדי
לשלם מס־שפתיים לחבר, כי מעולם לא הייתי חברו. הסתובבנו
באותם החוגים, השתתפנו באותן ההפגנות, אכלנו ושתינו לא־אחת
ביחד, אבל מעולם לא היה בינינו ״קליק״.
אחרי הצגת־הבכורה של חנר בלבנה הלכנו ביחד לפנרטו־ריקנ
ברחוב דיזנגוף, והוא שאל לדעתי. אמרתי שחסר בסרט הגיון
מאחד. גם באבסורד יש הגיון. ואילו כאן אין.
זה לא מצא חן בעיניו. כעבור
כמה שנים, לקראת הבחירות של
, 1969 רצה לאחד בכוח את הרשימה
שלנו(העולם הזה — כוח
חדש) עם הרשימה הקומוניסטית
של משה סנה. הוא אף הטריח את
עצמו לישיבת המרכז שלנו, ונשא
לפניו את דברו. זה לא עזר.
המרכז דחה את ההצעה בהצבעה
דמוקרטית, אחרי הרבה התלבטויות.
הוא האשים אותי בכך.
אולי זה נראה כיום קצת מצחיק
שזוהר פעל במרץ כה רב כדי
לקדם את ענייני המיפלגה הקומוניסטית,
או שנמנה עם מארגני
ההפגנה הגדולה, שערכנו ב־ 1965 נגד הפקעת אדמותיהם של
ערבים בגליל.
כיום, בדיעבד, ברור שהיה מעל לכל הומוריסט אמיתי, מבריק
ומקורי. אולי גם הוא גא בכך כיום, למרות הכל. שהרי נתן את
הרשות להציג את הסרט מחרש, וגם גבה תמלוגים שמסר, כך
אומרים, לישיבה שלו. הוא רק העמיד בכתב תנאי אחד: שההצגות
יסתיימו לפני כניסת השבת, ולא יתחדשו לפני צאת השבת.
מה יש להגיד? ממזר נשאר ממזר.

גם כשראיתי את הסרט לנל עמדו לי דמעות בעיניים. דמעות
של צחוק.
תמיד נהניתי מסרטיו של אורי זוהר, אך בשעתם לא נראו לי
כל־כך טובים כפי שהם נראים לי עכשיו. לא זה בלבד שעמדו
במיבחן הזמן, אלא שאף השתבחו עם הזמן.
מובן שיש בזה יסוד של נוסטלגיה. יש בזה גם יסוד של
שייכות. מי שנהנה מן הקטעים האלה חש שהוא שייך לאומה
הישראלית כפי שהיתה קיימת בשנות ה־ 50 וה־ ,60 למדינת־ישר־אל
שלפני הכיבוש, לפני שהשתנתה.
זה היה הומור מיוחד במינו, ישראלי אמיתי. לא קם כמותו מאז.
יש קטעים שכבר הפכו קלאסיים, ואתה מתגלגל מצחוק למראם,
אף שאתה יודע כל מילה בעל־פה.
גפן במובן של גפן, למשל. ו״מה הוא קופץ?״
והקטע העולה על כולם, מפני שהוא מתאר את כל תולדותיה
של ישראל במכה אחת: זוגות העולים הבאים מן הים, כשכל זוג
מקלל את הבא אחריו( .האחרונים, הגרוזים, עולים מן הים, סופגים
את הקללות של קודמיהם, ובעודם הולכים הם מסתובבים, פונים
אל הים ומתחילים לקלל את העולים הבאים, שעוד לא באו).
מה זאת מולדת? מולדת היא גם המקום שבו אתה מבין את כל
הדקויות והרמזים. מקום שבו ההומור הוא שלך. בשום מקום אחר
אין ההומור מדבר אליך כך, מבטא אותך כך, משתמש כך בגונים
העדינים ביותר של שפתך וחוויותיך.

ביקשתי את עזרתם של קוראי מדור זה לאיתור המוצא של
המילה ״בלגאן״.
לשימחה שרון מיקנעם היתה תשובה. בלקסיקון הלועז־עברי
של ראובן אלקלעי נאמר כי מקור המילה בפרסית, ופירושה:
מהומה, ערבוביה, סוכה למכירת סחורה זולה או להצגות זולות,
תיאטרון־שוק. גם שלמה צור מקיבוץ דן הזדרז והמציא תשובה זו.
לאחר־מכן טילפן אלי דוב ישראלי, ובפיו תשובה אחרת, שונה
ולא־שונה.
אמנם, גם לפי גירסתו בלגאן הוא ״הצגה באוהל של קירקס,
ביתן ביריד, מהומה, אי־סדר ״.כך כתוב במילון הרוסי־עברי של
אבן־שושן. אלא ששם זוהי מילה רוסית טהורה.
אם כן, האם שאלו הרוסים את המילה מן הפרסים, או להיפר?
ואולי לקחו אלה גם אלה את המילה ממקור שלישי?
אני ממשיך להמתין לתשובות.

מדינה ושמה (1 11־1־
חמוטל סיפרה כי פגשה באמריקה בגבר שהציג את עצמו
כקונסול של מדינת טובאלו באיי־פיג׳י.
(מי זאת חמוטל? מה איתכם, חמוטל הבלונדית!)
אמרתי שאין מדינה כזאת. טובאלו? לא שמעתי עליה מעולם.
ואם לא שמעתי, אין.
חמוטל (הבלונדית) הראתה לי כרטיס־ביקור. היה כתוב בו
שחור על גבי לבן: קונסול של טובאלו.
חזרתי ואמרתי: אין. גם כל שאר היושבים ליד השולחן, כולם
מלומדים ויודעי־רבר, אמרו: אין.
אבל אחר־כך נקף אותי מצפוני. בהגיעי הביתה עיינתי בכתובים.
אז אני ממהר לתקן. יש.
טובאלו 24.6 :קילומטרים ריבועיים 8000 .תושבים. קבוצה של
תישעה איים המפוזרים על פני 1.3מיליון קמ״ר באוקיינוס השקט
הדרומי. עיר הבירה: פונאפוטי 900 ,תושבים. לשעבר איי גילברט
ואליס. נפרדו מאיי אליס, וזכו בעצמאות ב־ . 1978 מלוכה פרלמנטרית.
החכמתי.

למכור
את הסבתא
זוהי שאלה מוסרית נושנה:
שני אנשים מוכרים את הסבתות שלהם. אבל אחד מהם בסוף
אינו מוסר אותה. מי מהשניים פחות מוסרי?
השאלה מתעוררת עכשיו בין הליכוד וסיעת אומץ. אומץ
מכרה את הסבתא שלה לליכוד. עכשיו הליכוד אינו מוכן לשלם
כפי שהתחייב. מי מושחת יותר?
אומץ עשתה מעשה שלא ייעשה. אך הנעשה שוב ושוב בכל
כנסת. היא מכרה את הצבעתה בכנסת הקיימת תמורת כסאות
בכנסת הבאה. עיסקת־זנות פשוטה.
כל זונה יודעת שצריכים לגבות את האתנן לפני הגשת השרות.
כי יש הבדל עצום בין נכונות הגבר לשלם לפני מעשה ובין
נכונות הגבר לשלם אחרי־מעשה. כאלה הם הגברים.
ואילו אומץ קיוותה לגבות את האתנן כעבור שנה־שנתיים.
איזו תמימות!
מאידך, מי שאינו משלם את האתנן לגברת אחת, יתקשה בבוא
העת להשיג את שרותיה של גברת אחרת. הוא יישאר עם תאוותו
בידו. גם זה לא נעים.
אויש, כמה שהפוליטיקה מסובכת!

אבנר שאקי נ שאר רעב דוגמן רלא
מיכנסיים מגדוז־העתידות של גליה אלבין
כשפגש עזר וייצמן השבוע
את השגריר הבריטי החדש
במסיבת החג הלאומי הצרפתי,
הפליג בזיכרונות מעברו כסייס
חיל־האוויר הבריטי. לאחר מכן
נזכר כיצר פיקד על הטייסת הישראלית
שהפילה בינואר , 1949
בשלהי מילחמת־העצמאות, חמישה
ספיטפ״רים של חיל־האוויר
הבריטי, שנחשבו בטעות במטו־

אחד הנוכחים :״ולצלאח־אל־דין
לא היו טילים.״
וייצמן סיפר על דודו,
חיים וייצמן, ואשתו ורה.
כשנפטר חיים וייצמן, הנשיא
הראשון של המדינה, אמרה ורה:
״אני שמחה שחיים הספיק לראות
כיצד הקים דויד בן־גוריון את
המדינה, ואני שמחה שחיים לא
יספיק לראות כיצד בן־גוריון

לגלות שהבקבוק נעלם. במופע
הוא הבחין שכמה אסירות שרויות
במצב־רוח מרומם, מצחקקות
ומשתוללות, והוא הבין לאן נעלם
הספירט שלו. למחרת צילצ־לה
אליו קצינת־החינוך של הכלא,
קורין טיבי, ונזפה בו על
שלא סיפר לה על היעלמות הספירט.
היא סיפרה לו שהיא הוזעקה
מביתה ב־ 10 בערב, מכיוון

נען, הוא הסתכל בצעיר שעמד
לפניו ואמר :״אני לא צריך אותך.
אני צריך את יצחק רבין!״ נזכר
רבין :״הייתי כמעט צריך לשלוף
את תעודת־הזהות -שלי, כדי
להוכיח לו שזה איני״.
אחד הנוכחים סיפר בשם
מייסד חטיבת גיבעתי, שימעון
אבידן, כי לפני כמה שנים הי־תה
לו תקלה במכונית והוא עצר

שברו לעצמם את הראש מה זה
״להתחיל מהרש״ .ביום שישי
ניתנה התשובה: הקרחת היתה
גירוי(טיזר) לפירסום של תכשיר
חדש לשיער. בנצי רוטמן
מפירסום ת ש, האחראי לפוסטר,
בחר בסמדר, מכיוון שחשב שהיא
תהיה ־פה גם בלי שיער, בזכות
תווי־פניה החזקים. סמדר הגיבה
בחיוב על הרעיון, מה גם שלא
היה צורך שהיא באמת תגלח את
שערותיה. היא צולמה, ושיערה
הורד בריטוש מיוחד. התגובות
שהגיעו לרוטמן ( 300 פוסטרים
הופצו בכל הארץ) היו: הרוב
אמרו שזה מהמם ,־וצר ויברציות.
היו שאמרו שזה מגעיל, היו
שאמרו שזה יפה.
רות גילעדי, אשתו של
המנתח הפלאסטי עמי גילעדי,

\ | 1ח ך, ך ך | 1היה אחד האורחים שבאו למסיבת החג הלאומי
| ,1 הצרפתי -חג כיבוש הבסטיליה -ושלא ויתרו על
מיקטורנים ועניבות, למרות החום הרב. המסיבה התקיימה כרגיל בגן
הגדול של בית השגריר ביפו, הצפיפות היתה רבה והחום מחניק. רבין
אמנם הסיר את עניבתו בכניסה, אך לבש את מיקטורנו הכחול.
כשניסתה אשתו, לאה, לשדלו להסירו, אמר :״נוח לי יותר ללבוש אותו

מאשר להחזיקו ביד ״.גם מנכ׳יל מישרד־החוץ, אברהם תמיר (בתמונה
משמאל) והשגריר המיצרי, מוחמד בסיוני, נשארו לבושים כהלכה. הם
היו שקועים בשיחה רצינית מאוד. כך גם מנכ״ל בל״ל ושימעון פרס
(למטה) ,שדיברו ארוכות על ענייני המשק. העיתונאית מירה אברך,
התאמצה מאוד להקשיב לדבריהם, וכשצלם־עיתונות ניגש לצלמם
פנתה אליו אברך בזעם ואמרה :״תגמור כבר! אתה מפריע לי לשמוע!״
טרמפ. במכונית היו שני חיילים.
כדרכו, שאל אביהן לאיזו חטיבה
הם שייכים. כשאמרו לו שהם
אנשי־גיבעתי, אמר :״גם אני הייתי
פעם בגיבעתי!״ אז פנה אחד
החיילים אל רעהו ושאל :״זה
פרצוף בשביל גיבעתי?״

שכמה אסירות חשו ברע והקיאו.
הן נבדקו ונעשתה להן שטיפת־קיבה.
הפוסטר־מדיה
הכי מדובר
בשבועות האחרונים היה זה של
סמדר קילצ׳ינסקי הקירחת.
אנשים נדהמו מן הקרחת וגם

שהיא מתנדבת וחברת־הנהלה
בעמותה לא, הנלחמת באלימות
נגד נשים, נסעה לקנדה, לחתונת
בנם של המיליונרים רובי ו סיי גי
צימרמן. היא החליטה לנצל
את ההזדמנות ולהיפגש עם ראשי
הקהילה, כדי לשכנעם לתרום
לעמותה. אך אחרי שיחה ארוכה
התברר לה שבמונטריאול יש 14
מיקלט־ם לנשים, והמצב כל־כך
המור שכעת נאספות תרומות
להקמת שני מיקלטים כאלה
לנשים יהודיות חרדיות.
מסיבת יום־הולדתו ה־70
של המוסיקאי ליאונרד ברנשטיין,
שיגיע ארצה בעור חודשיים
עם התיזמורת הפילהרמונית
של וינה, נחשבת כאירוע
המוסיקלי של העשור בישראל.
האמנית רחל גרא התבקשה
להכין עבורו שרביט־מנצחים
עשו כסף טהור, שיוגש לו כמתנת
יום־הולדת. המאסטרו, שהובא
בסוד העניינים, כבר הודיע
שאת השרביט הוא יעניק כתרומה
לאגודת (אר״ט׳ ולקרן להד
דממת שהה, הנותנות חסות לאירוע.
בתמורה יקבלו 50 אחוזים
מההכנסות, אחרי ניכוי ההוצאות.
אשת־החברה פייגי צי־מרמן
קיבצה בביתה בכפר־שמריהו
15 נשים שעסקו,במשך

במסיבה הצרפתית הוגשו
מזון ומשקאות בשפע. אבל מנהיגה
החדש של המפד״ל, אבנר
שאקי, לא יכול היה לנגוע בד־בר:
היין והשמפניה היו נסך, והאוכל
כלל בעיקר נקניק״ צרפתי
בלתי־כשר וגבינות, שהיו מונחים
ביחד על אותם המגשים.

בצפיפות הרבה איבד צחי
הנגבי את הבוס שלו, ראש־הממשלה
יצחק שמיר. הוא
חיפש אותו נואשות בקרב הקהל,
ולבסוף פנה אל צוות העולם
הזה :״אולי ראיתם את ראש־ה־ממשלה?״
הצוות היפנה אותו
בכיוון הנכון, שם עמד שמיר
כשהוא מוקף באנשים שהסתירו
אותו.
סים מצריים. תחילה הופל מטוס
אחד, וכאשר הזניקו הבריטים
מבסיסיהם ליד תעלת־סואץ 12
מטוסים כדי לחפש את הראשון,
הופלו ארבעה נוספים. כעבור
שנים, כשביקר וייצמן בלונדון,
נמסר לו כי מרשל־אוויר בריטי
רוצה להיפגש עימו. על כוס
בירה גילה לו הבריטי שהוא היה
מפקדה של הטייסת הבריטית
באותו יום.
וייצמן גם הזכיר ויכוח
שהיה לו לפני שנים עם נספח־אוויר
בריטי בארץ, שנהג להשוות
את ישראל למדינת־הצלב־נים.
אמר לו וייצמן :״אבל לצלבנים
לא היה חיל־אוויר!״ השיב

יהרוס אותה״.

דוד אחר, משה וייצמן,
פרופסור בירושלים, היה ידוע
כאדם שלא היתה לו סבלנות.
כאשר באו מחותניו החדשים
בפעם הראשונה לביתו־ בשבת
כדי להכירו, אמר להם :״משה
וייצמן איננו בבית,״ וסגר להם
את הדלת לפני הפרצוף.
יצחק רבין הפליג גם
הוא בזיכרונות. כשהיה מפקד־חטיבה
במילחמת־העצמאות, הי־תה
נטושה המערכה על קיבוץ
גזר, ליד רמלה. רבין, איש־הפל־מ״ח,
ביקש תיגבורת. נשלח אליו
גדוד של גיבעתי. כשמפקח הגדוד
נכנס לחדר של רבין בקיבוץ

איך זה קרה שיצחק שמיר
ושימעדן פרם הסכימו
ביניהם על מועמד לתפקיד
שגריר־ישראל בקאהיר? פשוט
מאור: מצאו אדם ששמו מורכב
משמו הפרטי של האחד ושם־
המישפחה של השני: הפרופסור

שימעון שמיר.
הקוסם הרחובותי דודו
סקטר הופיע לפני שבועות אחדים
לפני אסירות בכלא נחה־תירצה.
מאחורי התפאורה שלו
הוא הניח בקבוק של ספירט
מזוקק, המשמש אותו להדלקת
לפידים בוערים, שאותם הוא הופך
למקלות. דקות אחדות לפני
תחילת המופע, הופתע הקוסם

הרופא המתמרד נגד המי מסד הרפואי, פתח
1*111
| / 1 / 114 חגיגית מרכז לייעוץ רפואי ב תל -אביב. בח /

גיגה ניגשה אליו בתו ונישקה אותו, כשהוא עומד מתחת לתמונת
אביו, רוקח שמתמרד גם הוא ב מימסד, בברית״המועצות, ושדמה
לו להפליא. ממול תלוי ציור״שמן ובו דון קישוט. הציור ניתן לא ביו
במתנה, מידי מעריץ שהביע בכך את דעתו על מילחמותיו.
ה עו לםהזה 2655

כות בתוכנית סיבה למסיבה. אך
רק רמות אחת עוררה צחוק גם
אחרי סיום ההקלטה. היה זה
צפיר, כשהוא מחופש כשר־לש־עבר
יוסף בורו״ .כי במקביל להקלטה
עבדו אנשי בימה אחרים
בהכנת אחר האולפנים להקלטת
התוכנית חיים שכאלה עם יוסף
בורג, ביום המחרת. צפיר נכנס
לחדר והתיישב על אחד הבורסות,
ואז הציע מישהו שתחת
להביא את בורג, ישתמשו בצפיר
ויחסכו את הטירחה מיוסף בורג.

כמה שעות בריונים על השאלה
כיצר למכור את הכרטיסים. באירוע
הודיעה אן־קלוד אדרי.
אשתו של חבר־הכנסת רפי אד*
רי, על הצטרפותה כמתנדבת
פעילה באירגון1אר״טי. הודעתה
התקבלה בשימחה, מכיוון שזו
הפעם הראשונה שהיא מצטרפת
באופן רישמי לאירגון כלשהו
בארץ.

איש־העסקים אנרי זי*
מנד שעלה באחרונה לכותרות
בגלל פירוק השותפות בינו לבין
האופנאית ליזה בוקר, עזב את
וילת־הפאר שבה התגורר בשכירות
בהרצליה־פיתוח. את הבית
רכשה הילדה, בתו הנשואה של
שמואל פלאטו־שרון. שווי
הבית נאמד במיליון דולר.

בתוכנית־הרדיו האסטרולוגית
לכל אדם כוכב, ששודרה
מבית־הקפה הקומקום בתל־אביב,
התארחה גלריה ססגונית
של אנשים, בניגוד לתוכניות האחרונות.
גליה אלבין, בת מזל
סרטן, סיפרה שכמה שנים לפני
פטירתו הטראגית של בעלה,
מיקי אלבין, היא היתה אצל
מגדת־עתידות, שאמרה לה שהיא
רואה נתק סופי מבעלה בעוד
מיספר שנים. בימי השיבעה יצרה
עימה מגדת־העתידות קשר, ומאז
הן חברות טובות. אלבין הדגישה
שאין היא משתמשת בשרותי
אסטרולוגים בנושאים כלכליים.
השחקן אייל גפן, היפוכונדר
ידוע, התבדח שבדירתו יש שלושה
הררים וחצי, וחצי החדר הנוסף
משמש לאיחסון תרופות.
המנחה מנחם פרי אמר על גפן
שהוא חסר־מנוחה, ושהוא לא
יכול לשבת במקום אחד יותר
מחמש דקות, מחשק; לטחורים.
גם הזמר דני ליטני מוכר
כאוהב מחלות, והוא אמר בהומור

נשיאת בני ברית בישראל,
פנינה בור, פגשה כעיתונאית
שלי ו״ולדמן במסיבת־דיפלו־מטים
רבת־משתתפים. הנשיאה
פנתה אליה ואמרה לה :״מכיוון
שכתבת בעיתון שלך, רחסלם
פ 1סט, קטע לא־יפה על אירוע
שעשיתי, אני לא מתכוננת להזמין
אותך לאירוע הבא שאני עושה,
בהשתתפותו של שגריר־אר־צות
הברית בישראל, תומאם

פיקרינג.״

אשת העסקים והחברה,
יימראלה ימטיר, ילדה השבוע
בת מנישואיה לטייס אבי איי־נשטיין.
לישראלה שטיר יש גם
בן גדול מנישואיה הקודמים ל
דובי
שטיר.
יהודית גוטפריד,

ומיון בו; וק

המשוגע״ ברחוב הירקון בתל־אביב. שלומית נולדה באותו המקום. היא
עוסקת בין השאר בציור על בדים, והשבוע התהלכה בתל״אביב כשהיא עטופה בצעיף־משי ענקי, מכוסה
בציורים מעשה־ידיה, של גברים ונשים עירומים, בתנוחות פרובוקטיביות. שלומית עוסקת גם בגידול
ירקות ובעלי״חיים וכל שאר המאכלים שבעלה והיא צורכים בז׳נווה, מקום מגוריהם הנוכחי.

טונות החוק בצרפת, היה מגיע
רחוק בפעילותו הפוליטית. המראיין
העניק לו תארים רבים בפתיח
של הכתבה, וביניהם התואר
״אליל־הנוער בישראל״.

ברנרד וברברה דיא•
מנט, מעשירי לוס־אנג׳לס,
עוסקים בזכויות יהודים ברחבי־העולם.
באחרונה חזרו מסיור

אלי דסה, ה עול ם הז ה

עימה במכונית, באופנוע הדוהר
במהירות לעבר הרכב. היא בלמה
את מכוניתה. כדי למנוע תאונה
זינק האופנוען על האופנוע מעל
לחלק הקידמי של מכוניתה, נחת
בצידה השני והמשיך בדרכו,
כאילו לא אירע דבר. דיאמנט
וידידיה נזקקו למשקה כדי
להירגע.
דריה מצקין, בתו של
המליונר שלום מצקין, גזרה
על עצמה דיאטה חריפה והירב־תה
בשתיית־מיס. באחד הימים,
כשחזרה מהים, החלה מרגישה ברע,
והובהלה לבית־החולים. שם
חלה הידרדרות במצבה הנפשי,
והיא אושפזה לכמה ימים, כשהיא
במצב מעורער. בבדיקות שערכו
לה הרופאים הסתבר שבגלל
הדיאטה החריפה, ובתוספת
כמות־הנוזלים הגדולה שהיא שתתה,
איבד גופה כמות גדולה
של נתרן, הנחוץ לפעילות המוחית
ויצר חיסרון, שגרם לשיבוש
במחשבה, תופעה העלולה להיגרם
לכל אחד. אחרי יומיים שבה

לעצמה.
קשב־הרדיו של רשת אך
ב־־ס׳ בישראל, דויד גן־בסט,
שהתפרסם כשהעביר את הסקופ
על אסון צ׳רנוביל לארצות־ה־ברית,
נסע לחו״ל בענייני־עבו־דה,
לתקופה של שבועיים. אשתו
מידה, הלומדת עיצוב־אופנה
במכללת שנקר, ושלמדה עם השנים
להפעיל את מערכות קשר־הרדיו
שבביתם, החליטה להחליפו
בתקופת היעדרו. להפתעת
רבים, עשתה זאת בהצלחה.
אנט פלאטו־שרון ויתרה
על קאריירה כזמרת, אך
עדיין לא ויתרה על הזכות לשיר.
באחרונה רכשה זכויות על שיר־ילדים
שנכתב במיוחד עבורה
על־ידי התמלילנית שיטרית
אור, והיא מתכוננת להוציא
תקליט־שדרים בעיבודו של
ננסי ברנדס. בנה יואב, בז
ה־ , 10 ילווה אותה בשירה.

רסנה בדק, זדדד
אזדליאב וכעמי דדן ₪

| 1\ 1ך 1י במרכז) הפסל, וחברו המוסיקאי אלי מגן(משמאל) ,פתחו פאב בכרם־התימנים בתל־
1 /אביב. בין החוגגים הרבים שהגיעו לאירוע היה יואב לוי, בן־דודו בן ה״ 40 של הפסל. בדרכו

הביתה הוא המתין להחלפת האורות ברמזור. מכונית אמריקאית שלא עצרה ברמזור דרסה אותו למוות.
מימין בתמונה: לאה שוהם, ס טודנ טי ת ב אוניברסי טת בר״אילן, שביקרה באותו ערב בראשונה בחייה בפאב.
עלי חברת־האופנה נזטקס, מבלה
את מרבית שעות היום והלילה
בבית־החולים בילינסון. בנה בן ה־
15 נמצא לפני שבוע כשהוא
שוכב ללא־הכרה בפרדס באיזור
מגוריהם, כשלידו אופנוע־חו־
.לות. משערים שהוא נחבל כשניסה
לדהור בשבילי הפרדס.
במהלך התצוגה האחרונה
של 40 שנות־אופנה בישראל,
שערכה שלווה בן־גל, עלה לבימה
הדוגמן מוטי ריין בבג-
די־חאקי קצרים, בנוסח שנות ה־
,40 כשהוא אוחז כאקורדיון בשתי
ידיו. אחרי שצעד כמה מטרים
על המסלול נפלו מיכנסיו, והוא
נשאר עומד בתחתונים במשך
דקה ארוכה, כשהקהל מסביב, שמנה
1200 איש, מתגלגל מצחוק.

מאפרת־הטלוויזיה עדה
איוביץ עמלה קשות כרי
לאפר את טוביה צפיד, לשם
גילום הדמויות הפולוט־ות הר־ה
עול ם הז ה 2655

שבכל בוקר, כשהוא מתעורר,
הוא מורה לאלוהים שהוא התעורר,
ולראייה הוא הוציא מכיסו
כדורי־אנטי־ביוטיקה כדי להמחיש
לקהל את פחדיו ממחלות.

במיסעדת קפה רן בתל־אביב
נדרכה מסיבה פרטית לזל*
מן שליו, המנכ״ל הפורש של
חברת אלישרא העוסקת ביצור
מערכות למטוסים. לפתע הופיעו
במקום הכנר הנכה יצחק פרל־מן
ואביו, שביקשו לסעוד במקום.
בעל המיסעדה, אריק לב,
חש שלא בנוח והתנצל לפני
המוסיקאי על כך שהוא לא יכול
לארה אותו במיסעדתו בגלל
המסיבה.
הירחון הצרפתי היוקרתי
אזפיסיאל של חודש יולי הקדיש
כתבה בת ארבעה עמודים לאיש־העסקים
׳טמואל פלאטו־שרון.
בין השאר נכתב שם שלולא
היד, נרדף שרן ןעל ,.ד י שיל.

עבודה בברית־המועצות, ונמצאים
בביקור בארץ. הם התלוצצו
על ההבדלים בהתנהגות הנוסעים
בטיסות בינלאומיות. כשטסים
מנמל־התעופה של מוסקבה,
הנוסעים מוחאים־כפיים עם ההמראה.
לעומת זאת, כשטסים
לישראל, הנוסעים מוחים כפיים
ברגע הנחיתה.
חוש־ההומור של ברנרד מביך
לפעמים את הסובבים אותו.
באחת המסיבות התבקש לעמוד
ליד אשתו, לצורך צילום. הוא
פנה אל הצלם ואמר לו :״אני
בכלל לא מכיר את האשה הזאת.
היא סתם נטפלהיאלי!״ כשהבחין
בתגובת הצלם, שהיה המום, הסביר
לו שזה סיגנון־ההומור האנגלי
שלו.
מפיקת־הטלוויזיה־לשעבר
בלה דיאמנט יצאה מתנייה ברחוב
הירקון, בשעת לילה מאוחרת.
לפתע הבחינו ידידיה, שהיו

מהוין קרמו

הנציג האמריקאי של התעשיה האווירית
בוושינגטון, הגיע ארצה בראשונה לפני
כמה שנים, וחיפש במדריד״הטלפונים קרובי־מישפחה הנושאים את
השם קלימוביצקי, שהוא שם מישפחתו לפני הקיצור. הוא גילה את
בת־דודתו, יונה קלימוביצקי (לצידו) ,יושבת״ראש אירגון ״וא־רייטי״
בישראל, מי שהיתה מזכירתי של מנחם בגין לפני פרישתו.

הטענות הקשות שאחרוני מטיח אינן
מופנות רק כלפי בגין ויורשו, יצחק
שמיר, אלא בראש ובראשונה כלפי
דויד בן־גוריון, על שפיתח את הגישה
הביטחוניסטית, השמה את הרגש על
נושא הביטחון, ושהזניחה נושאים אחרים
שחשובים לא פחות לקיומה של
מדינה הדואגת לשלום אזרחיה.

חוקר שבויים

^ הרוני נולד ב־ , 1921 בעיירה
קטנה שעל גבול גרמניה־פולין.
מישפחתו היתה אמירה, האב עורך־רין
מצליח ויושב־ראש האירגון הציוני במקום.
יחד
עם הנטייה לציונות, היתה
המישפחה גם שומרת־מסורת. החינוך
לציונות וליהדות היה טבוע במישפחה
והשאיפה לעלות לארץ היתה חלק
בלתי־נפרד מההווי המישפחתי.
כשעלו הנאצים לשילטון בגרמניה,
סגרו לאביו את מישרדו בעיירה. בספטמבר
1938 הגיעו לחוף תל־אביב. צבי
הצטרף לקיבוץ אלונים, שבו היה אחיו
יוחנן, לימים ארכיאולוג מפורסם מאוד.
״ידעתי שזה המקום שלי, שאין לי בית
אחר. אחרי שנה־שנתיים כבר הרגשתי
בבית.״
שלוש שנים אחרי שהגיע לקיבוץ,
בגיל ,20 נישא לגאולה, בת הקיבוץ.
מאז , 1941 כשהחל הגיוס לצבא הבריטי,
דרש צבי להתגייס לצבא כדי
להילחם בנאצים. הקיבוץ סירב לאשר
לו זאת, ולחץ שיתגייס לנוטרות, כדי
להגן על הארץ מסכנת פלישה גרמנית
אפשרית. הוא סר למישמעת הקיבוצית
והתגייס כנוטר. מפקדו הראשון היה
מאיר עמית, מי שהיה לימים מפקרו גם

לצבא הבריטי. כאשר גם הפעם סירב
הקיבוץ לאשר זאת, החליט לעזוב את
הקיבוץ ולעבור לגור בחיפה.
הוא התגייס לצבא הבריטי, והתאכזב
כשניתן לו לשמור על מחסנים
בלבד, ללא אפשרות להגיע לחזית.
על־כן חיפש הזדמנות לעבור ולשרת
בחיל־המודיעין הבריטי, בשל שליטתו
בגרמנית. כשההזדמנות הגיעה, הוא
היה לחוקר־שבויים.
תחילה שירת במצריים, ואחר־כך
עבר לאוסטריה. גאולה, אשתו, שאף
היא התגייסה לצבא הבריטי, שירתה
בכל התקופה במצריים.
בתום המילחמה השתחררו מהצבא
וחזרו לחיפה. צבי נרשם ללמודי הנד־סת־בניין
בטכניון, והספיק ללמוד חודשיים
בלבד. החלטת האו״ם על הקמת
המדינה, בנובמבר , 1947 זימנה אותו
לשורות ההגנה.
במילחמת־העצמאות שירת בחטיבת
כרמלי, שלחמה בצפון הארץ. תחילה
היה מפקד״מחלקה, ולקראת סוף־המיל־חמה
פיקד על פלוגה.
״כשהסתיימה המילחמה, היתה לי
אפשרות לחזור לטכניון או להתגייס
לצבא־הקבע ״,הוא נזכר כלא־מבין
׳ מרוע בכלל התלבט בשאלה, שכן התשובה
לגביו היתה ברורה לחלוטין. הוא
החליט להמשיך ולשרת בצבא. באותה
שנה נולד גם בנו בכורו, עמרם.
המעבר לש״ב היה מיקרי לגמרי,
כמו בכל הסיפורים הטובים. אחרי שחלה
במחלת־הטיפוס, הוא נשלח לבית־חולים.
משהחלים, נשלח למחנה־מעבר,
עד שיימצא לו תפקיד. בדרך־מיקרה
פגש בחור שהמליץ לפניו לנסות
להתקבל לש״ב. למחרת כבר היה חלק
מהיחידה.
בשנים הללו, שרותי־הבטחון היו

למיבצע להבאת אדולף אייכמן לארץ.
כשהסתיים מיבצע־אייכמן, כבר לא
חזר ליחידתו הקודמת.
במשך ארבע שנים שהה עם אשתו
ושני ילדיו
.כשמאיר עמית מונה
כראש המוסד, הוא הציע לו לחזור ארצה
ולהיות ראש אגף
.צבי נעתר, ועבר באופן קבוע
למוסד. שש שנים אחר־כך עזב את
השרות. הוא התגרש מאשתו ופתח דף
חדש בחייו, שהתבסס לא מעט על
הקשרים שיצר במהלך שרותו.
אחרי מילחמת ששת־הימים,
יצר קשר עם בנקאי שווייצי. זה העסיקו
אחרי שפרש מהשרות. צבי נשלח מטעמו
כנציג הבנק להונג־קונג.

^ סקירות
וגיליגראף
^ גיל ,59 גרוש, הגיע למקום חדש,
^ לתפקיד חרש, לקאריירה חדשה.
זמן לא רב לאחר מכן פגש בבחורה
אנגליה, מרצה לשפה האנגלית באוניברסיטה
מקומית. ב־ , 1974 אחרי שסיים
את תפקידו, חזרו ביחד לבריטניה.
״אחרי שחזרתי לבריטניה, חשבתי
שאוכל סוף־סוף לעשות דברים שתמיד
רציתי, ולא הצלחתי. הבנתי שבמשך
כל השנים רצתי אחרי טחנות־רוח, והגיע
הזמן לעשות משהו אחר ״.אולם
המנוחה לא היתה נחלתו. חודשיים אחרי
שהגיע לבריטניה פשט הבנק
השווייצי שבו עבד, ושבו היו כל

הישנה שב״כניק שוו, איש־מוסד חבובוהתיו? צב אהרוג,
חוקו ב ניו שר ה שב״נ ו שנן ב ניו שר המוסד/! ,וכיח
שזה אפשרי. הוא הגיע לקצה השני בספר של אזהרה

^ ק אנ שי־ביטחון ותיקים זוכרים
1את צבי אהרוני. במשך 20 שנה
שירת בשב״כ ובמוסר. הוא נטל חלק
פעיל ברבים ממיבצעיהם האגדתיים.
כיום היו עמיתיו הוותיקים מתקשים
להכירו.
מאז שפרש מהמוסר לפני 18.שנה,
הוא נערר מהארץ, למעט תקופה של
ארבע שנים שבהן ניסה להשתלב מחדש,
אולם נכשל.
השבוע שהה אהרוני בביקור קצר
בארץ, ביקר את ילדיו, נפגש עם חברים
מתקופת־השרות וחזר לאנגליה, שבה
הוא חי היום.
לפני שנה פירסם בבריטניה ספר
בשם סכנת מחת, שבו הוא מבטל לחלוטין
את כל הגישות הביטחוניות הגורסות
שמדינה פלסטינית לצד ישראל
תהווה סכנה לקיום המדינה. הוא
מבכה את הידרדרות המוסר במדינה,
ורואה בכל התחלואים החברתיים והכלכליים
במרינה תוצאה של הכיבוש.
הוא מקונן על התנפצות החלום הציוני,
ללא מרכאות, שהביא אותו ואת
מישפחתו ארצה לפני 50 שנה.
״היום שבו צעדתי בראשונה ברחובות
תל־אביב היה המאושר בחיי. הייתי
בעיר יהודית, אוטובוסים יהודיים, חנויות
יהודיות, שוטרים יהודים הוא
כתב בפרק־המבוא לסיפרו.
היום הוא יושב בניכר, ואינו מדבר
כלל על חזרה ארצה. חלומו נגוז. אולם
למרות זאת הוא רוצה להשפיע, לנסות
לשנות רפוסי־מחשבה של המנהיגות

אי/ט הנ7ו7וד
ושל הציבור, שעבר לרבריו שטיפת־מוח
מאסיבית, מאז שעלה מנחם בגין
לשילטון.

בעבודתו במוסד.
ב־ , 1943 אחרי הקרבות בסטלינגרד
ובאל־עלמיין, הוא דרש שוב להתגייס

חלק מהצבא. בתחילה עבר במחלקת־החקירות,
וכעבור שנה מונה כמנהלה.
בתפקיד זה שימש ער שהושאל למוסד,

אהרוני כחייל בצבא הבריטי, בצה״ל וכאיש־המוסד(בדרכון גרמני)
״ממני לא ה־מ ערבים בחקירות!״

חסכונותיו, את הרגל. כל כספו ירד
לטימיון. בלית־ברירה חזר לעבור,
והפעם כאיש־ביטחון באל־על.
ב־ 1976 החליטו צבי ואשתו לעלות
ארצה .״חשבתי שהגיע הזמן לחזור,
אחרי כל־כך הרבה שנות נדודים
והיעדרות ״.צבי רכש בית בצהלה והקים
חברה לחקירות ולבדיקות פולי־גראף.
החברה הצליחה ופרחה, אך גם זה
לא היה די כדי להשאירו בארץ לצמיתות.

1980 קרו לו שלושה דברים אשר
— כפי שהוא מעיד — גרמו לו לעזוב
שוב את הארץ: אמו נפטרה, תינוקת
שנולדה לו מנישואיו החדשים נפטרה,
והוא פגש את איש־העסקים שאול
אייזנברג.
פגישה זו הביאה עימה הצעה מפתה:
לנהל את מישרדו של אייזנברג בפקין.
אהרוני, שעדיין לא נס ליחו, לא יכול
היה לקוות להזדמנות טובה מזו כדי
לפרוח שוב לארץ חדשה, לחיים חדשים,
להרפתקות חדשות, שהן כפי הנראה
ברמו של איש־מוסר ותיק. הוא קי־

אהרוו ע ל: א״כמן, מוגלה, איסר וכל ה שאר

איי כנזן

היהודי הסתכן

מנגלד!
הוא ידע

• הבא תו של א״כמן לארץ:
שנה וחצי לפני מיבצע־אייכמן נודע לנו שאייכמן חי
בבואנוס״איירס.
שלחי שני אנשים כדי לאתרו בוודאות, ולא מת א ת
הידיעה על מקוס״הימצאו. השניים לא הצליחו לא מ ת את
הידיעות שהגיעו, ולא הצליחו לעלות על עקבותיו.
התבק שתי לצאת ולבדוק א ת הידיעות. בעזרת שישה
יהודים מקומיים, שלקחו על עצמם סיכון רב, הצלחתי׳,
תוך חמישה שבועות, לאתר את מקומו ולצלם אותו. אחרי
השלב הזה חזרתי ארצה ודיווחתי.
אז התחלנו לתכנן א ת מיבצע הבא תו ארצה. למיבצע
הזה נשלחו רק ישראלים, ולכולם סודרו דרכונים זרים.
אני הייתי בעל דרכון גרמני.
הצוות שנשלח פעל על״פי המידע שאני הבא תי בפעם
הקודמת.
בסיפרו של איסר הראל הוא קורא לי בשם יוסף קנט.
בכלל, בספר הזה הוא רוצה שכל התהילה תהיה שלו, ללא
הצדקה.

• איחור יחד מוגלה:

• ..הפר שה:
הסיפור האמיתי על מה שקרה שם נודע לי רק ב. 1959-
בהתחלה, כששמענו שנעצרו יהודים במצריים, לא
ידענו מי קשור לזה. הבעייה היתה שכולם התנערו
מהאחריות לעניין.
היות והנושא היה שייך לאמ״ן, אנחנו לא ידענו בדיוק
מה קרה שם. אחרי הפירסום התחלתי לחקור א ת העניין.
אני האיש שהושיב את ״האדם השלישי״ בכלא.
אברי אלעד־זיידנוורק, שכונה ״האדם השלישי״ ,הלך
למודיעין המצרי ואמר שהוא גרמני, ושהמודיעין הישראלי
התלבש עליו ושיכנע אותו לעבוד איתו.
בשבועיים הראשונים, אחרי שהארבעה נעצרו, הוא
עסק בשיחרור הרכב שלו במכס, כדי שיוכל למכור אותו.
לדעתי, בנימין ג׳יבלי נתן א ת ההוראה, ודיווח על-כך
לפינחס לבון. כשהפעולה נכשלה, לא היו לו הוכחות בכתב
שדיווח ללבון על הפעולה, ולבן הוא זייף מיסמך. הזיוף
הוא הדבר שהכשיל אותו, והיום אף א חד לא מאמין לו.
אני, בכל זאת, משוכנע שלבון ידע על הפעולה.

• שיחרזר >1ן גירי ״הפר שה :
אני הייתי האד ם שטיפל ולחץ לשיחרורם של הארבעה
שנעצרו.
נוסף על הארבעה ישבו בכלא המצרי בני הזוג לוץ.
מהרגע שידעתי שהם נשלחו מטעם מדינת״ישראל,
ה ת חל תי להפוך עולמות לשיחרורם.
הבעייה היתה שבולם התעלמו מהם. גם משה דיין וגם
יצחק רביו לא ראו בזה ח שיבות עליונה.
כשקיבלתי לידי א ת הטיפול בשיחרורם, ניסינו ליצור
מגעים עם כל מי שרק אפשר. ניסינו להפעיל על גמאל
עבד־אלנאצר לחץ באמצעות מדינות שונות.

באשר למותו של ממלה -אני במוח שהוא באמתמת.

אחרי מילחמת ששת־הימים, כשהגענו למשא־ומתן
לשיחרור השבויים, אמרתי שאסור להסכים לחילופים א ם
הארבעה לא ישוחררו. דיין היה בעד שיחדור מיידי של
השבויים. מצאתי עיתון מצרי, וממנו הבנתי שמופעל על

הוא רא רצה

עבד־אל״נאצר לחץ כבד ב תוך מצריים לחילופי־שבויים.
אני ומאיר עמית כתבנו יחד מיכתב לנאצר, ובו כתבנו
שנוסף על חיילינו שנשבו יש עוד שישה, הנמצאים בכלא
המצרי, שגם הם חיילים שלנו ואנו דורשים א ת שיחרורם.
כתבנו לו שאם מסיבות פנימיות הוא לא רוצה לשחררם
באמצעות הצלב־האדום ובמיסגרת חילופי־השבויים,
שישחרר אותם באירופה ומשם אנחנו כבר נדאג להם. וכך
בא מת היה.
במסיבה שהיתה אחרי שיחרורם אמר להם דיין שהם
כמעט לא שוחררו ב מיסגרת חילופי״השבויים. אני כל־כך
התרגזתי עליו וצעקתי לעברו :״מי היה נותן לך לעשות
זאתי״

• א*סר הדאל:
איסר היה איש גדול, שהיו לו הרבה הצלחות, אבל לא
ידע מתי לפרוש.
כשאיסר פנה אלי להשתתף במיבצע להב את אייכמן
לארץ, הייתי ראש מחלקת״החקירות בש״ב.
הי חסים שלנו היו מצויינים בהתחלה. כשאיסר עזב את
תפקידו, ב־ ,1963 הוא בא לתחנה בחו״ל כדי להסביר
מדוע הוא עוזב. הוא ניסה לשכנע אותי שאעזוב יחד איתו,
והבטיח שאם אעזוב הוא ידאג שעתידי הכלכלי יהיה
מובטח.
לא קיבלתי א ת הצעתו, משום ששירתתי א ת הענייו, ולא
את ה אד ם העומד בראש המערכת. נשארתי נאמן למאיר
עמית, ועל״כך איסר לא יכול לסלוח לי.
הספר שאיסר כ תב על פרשת אייכמן הוא בחלקו
המצאה.
,ובכך פגע באנשים נהדרים שסיכנו את
חייהם.
בחור צעיר אחד התקרב לאייכמן כשבידו מצלמה
נס תר ת וצילם אותו. אילו היה נ ת פס היו מחסלי ם אותו.
איסר כלל לא הזכיר זאת. הוא לא היה נאמן לעובדות. היו
לו שתי משרות: להבליט א ת הגאוניות שלו, ולהרוויח
הרבה כסף.

• ׳?גחק שמיר:
היכרתי א ת שמיר במיסגרת העבודה ב מוסד. הוא היה
איש קטן, תרתי״משמע. הוא תיפק ד אז כמו שהוא מ תפקד
היום כראש ממשלה -שותק ולא עושה הרבה.

, 1977 כשמנחם בגין היה לראש־המנד
שלה, הרגיש שהוא חייב להתריע.
״בגין הצליח הצלחה לא־נורמלית ל־ ׳
טמטם את העם בארץ. הוא פשוט עשה
לכולם שטיפת־מוח. היום גם היונים
מדברים על נושא הביטחון מבלי לה״
בין שאין שום סכנה נשקפת לנו אם
נחזור לגבולות . 1967 זו ההצלחה הגדולה
של בגין!״
בפתיח לסיפרו הוא מדגיש שדיעו־תיו
נובעות מתוך אהבה ודאגה לעתיד
עם־ישראל, ולא מתוך אהבה יתרה לערבים
.״אני מאמין ששלום־אמת יהיה
רק אם תהיה מדינה פלסטינית לצד
ישראל, מדינה שנוכל לפגוע בה אם
תתעורר בעיה ביטחונית. ביטחון אבסולוטי
אין, אבל גם מעיראק וגס מסוריה
ניתן להפגיז אותנו, אם רוצים. הביטחון
שלנו יהיה כשנהיה שוב מדינה קטנה,
עשירה, עם חמישה מיליון תושבים
יהודיים. נהיה שווייץ של המיזרח
התיכון, ואז יאסר ערפאת יהיה החבר
הכי טוב שלנו. יהיו לנו קשרים עם
המדינה הפלסטינית כמו שיש בין גרמניה
וצרפת, שהיו אויבות בדם ובנפש.
הביטחון שלנו הוא בכלכלה חזקה ויצי־

בל על עצמו את התפקיד ויצא לפקין.
אייזנברג הוא מעין אספן של אנשי־מו־סד
ואנשי־שב״ב ותיקים.
בזמן שהותו בסין הוא כתב את
סיפרו סכנת מחת. המרחק מהארץ,
החיים •בניכר, ההסתכלות לאחור, חש־בון־הנפש,
הביאוהו לידי כתיבת הספר
המפתיע. הספר נכתב בייסורים קשים,
במאבקים פנימיים בלתי־פוסקים, תוך
עריכת חשבון נפש נוקב עם הציונות
והחברה הישראלית .״אני חולם על
המדינה אשר יכלה להיות לנו, אילו היו
משתמשים בשכל. אני לא יכול לסלוח
על זה,״ אומר אהרוני בזעם בולט.

^ ;;שטיפת-
מוח לעס״
ף* זמן מילחמת ששת־הימים
4 / /לא הייתי בארץ. כשנודע לי עד
כמה גדול היה הניצחון, התגובה הראשונה
שלי היתה שעכשיו יהיה שלום.
הייתי תמים,״ מספר אהרוני.
את סיפרו כתב בשם בדוי — אהרון
הארט — משום שלא רצה להסגיר את
זהותו הישראלית.
אחרי המהפך הפוליטי בארץ, ב־

דיין
הראל להתפאר !להרוויח כסף

אהרוני בארץ
.בנין הצליח לטמטם את העם!״

יוסי עין־דזד >
(המשך בעמוד )20

#תה ^ 96 והשחל

השובל של זלמן

חאת יגאל לביב

הבשורה על פ
גאון

בקומה ה־ 5ו ב בי ת כור נשמע בני
גאון אופטימי ובטוח בעצמו. הנה מה

שקיבל היום:
חברת טלרד פיתחה מסוף־מחשבים
משוכלל, אשר נרכש עתה על־ירי
חברת־הענק האמריקאית אמויטקס
עבור רשת מק־חנלד. בעיקבות הצלחת
מכשיר־הקשר של תדיראן ולנראל
דיומיקס כבר פנו צבאות אחרים,
וביניהם הקנדי, הרוצים במכשיר. שתי
פריצות דרך אלה, יחד עם הצעדים
הקשים של חיתוך בבשר החי, נושאים
פרי. הבנקים הזרים התרשמו ממה
שנעשה, ואף אחד מהם לא הקטין את
האשראי.
בין הצעדים האחרונים לחיסכון:
חברת יצוא השמנים, המשותפת עם
מישפחת ליבוביץ, תהפוך לקבלו-
מישנה בלבד, ומיספר עובדיה יירד לסו.
חברת מרוט. שהקים ישעיהו
גביש בדי לעסוק בהפקות לעיתונות
ולתיקשורת, עברה לחטיבת־האלקטרו־ניקה,
וקיומה העצמאי הופסק. כל זה
נוסף על סגירת אליאנס, תנל, חסין אש
ומכירת יובל נר.
חמישה סניפים בכור סחר נסגרו. מ־
300 עובדים בכור סחר נשארו . 100
בבניין המרכזי בוטלו חמישה אגדי־מטה
(יצירת הגנרל גביש) ,וכל
החטיבות והאוגדות העצמאיות אוחדו
במטה מצומצם.
מ־ 18 חברי־הנהלה נותרו ארבעה.
צעדים אלה, במנגנון המרכזי בלבד,
חסכו 10 מיליון דולר. סגירת המיפ־עלים
שהיו משאבות־כסף, יחסכו השנה
150 מיליון דולר הפסד 4000 .איש
פחות יעבדו השנה בכור.
גאון מצביע על־כך שהיו גם
כישלונות אדירים בסקטור הפרטי:
סאיטקס, אלסינט, מספנות ישראל
מנועי ביח־שמש, דניש, בני ייגאל
קלקא נסוג מ,.עסיס״

הורביץ. אבל הליכוד מנסה להפוך
את כור לנושא פוליטי.
התשובה של גאון תהיה הפיכת כור
לסמל של הדרך להבראה, לעומת
הכישלונות בסקטור הפרטי.
ההבראה היא כבר באופק. ב־1988
תתחיל הצמיחה בכור. ההפסד בכל
1989 לא יעלה על 90 מיליון דולר,
וב־ 1990 כור תתחיל להרוויח.
מהיכן יבואו ההכנסות? חטיבת־החשמל־והאלקטרוניקה
מרוויחה יפה,
ומוכרת חזק באמריקה. בחטיבת־המ־תכת
עשה המנכ״ל אורי בר־רצון
פלאות, והפך את -מיפעלי־הצינורות
למרוויחים, אחרי שנות־הפסד רבות.
החטיבה תצא מעבודות קבלניות,
ותעבור לייצור מוצרי־בנייה לצריכה.
חטיבת־המזון מרוויחה, למעט שמך
עץ־הזיח. כור סחר־חוץ תרוויח.
חטיבת־הכימיה, אגן. טבע וטמבור,
מרוויחות. מכתשים מפסיד. הפיתרון
בהכנסת שותף זר, מהגדולים בעולם,
שיפעל למציאת שווקים למוצרים.
תנופה לייצוא תהיה רכישת חברת-
שיווק באמריקה למכירות מוצרי־המזון
של כור, בשיתוף התעשיה הקיבוצית.
בעייה־ללא־פיתרון היא סולתם.
המיפעל מחזיק במלאי של 100 מיליון
רולר מרגמות, ואין קונה. המוצר
החדש, תותח מתנייע, נמצא עתה
בניסויי־אש. הוא יימכר לחו״ל רק אם
צה״ל יקנה אותו. המיכרז לצבא האמריקאי
לא יתרום ימי־עבודה בישראל,
כי הוא מחייב הקמת מיפעל באמריקה
לייצור המיכרז.
גאון ימתין עד סוף השנה, לראות
אם סולתם תקבל הזמנות מחו״ל. אם
לא תהיה תעסוקה כלכלית למיפעל,
הוא ייסגר. צימצום ההוצאות בו הביא
להקטנת הפסדיו ל־ 47 מיליון דולר
בשנת , 1987 ול־ 25 מיליון בלבד
השנה.
החברה־הבת משקיעי ישראל תנסה
להפוך לחברה פעילה, שתעסוק בגיוסי
הון. כן ינסו לקבל אישור מרשות־ניירות־הערך
האמריקאית כדי לעשות

קשיים בעסקים

-י16 -

לכלול דרכי־גישה לפרוייקט מהרחובות
הסמוכים. עתה ניסו לפתור זאת
על־ידי הכנסת כניסה זמנית מרחוב
אבא הלל סילבר, אולם הנתיב החדש
עובר בשטח פרטי, ויהיה צורך בהפק־עות
— תהליך האורך שנים רבות,
והכרוך בהוצאות גדולות.
עתה נותרה במירוץ רק קבוצת איש־העסקים
הישראלי מקליפורניה, יוחאי
שניידר וקבוצת זכריה
דרוקר, יחד עם חברת רובינשט״ן
ושוח: קבוצת שניידר־דרוקר היא
בעלת חברת־הבנייה דרוקר בישראל,
והיא שותפה עם רובינשטיין בהקמת
בתי־מגורים ברמת־אביב.

נחוג יום־הולדתו ה־ 50ש ל יאן
חרמן ואן־רוייאן, שגריר הולנד בישראל,
במסיבה פרטית, שבה הגישו לו
50 ידידים 50 תעודות המאשרות, כי
על שמו של השגריר נטעו 50 עצים
ביערות הקרן הק״מוז לישראל. ואך
רוייאן הוא שגריר בן שגריר בן שגריר:
אביו היה שגריר הולנד לאירגון האומות
המאוחדות בשנותיו הראשונות
וסבו היה שגריר הולנד בספרד ערב
מילחמת־העולם הראשונה.

נחוג יום־הולדתו ה־ 70 של
אינגמר ברגמן, בימאי־הקולנוע
(חות׳ בר, פאני ואלכסנדר) והתיאטרון
השוודי רב־היוקרה. ברגמן, בנו של כומר
ואב ל־ 11 ילדים מחמש נשים, צבר
בעבר כותרות כמקים שערוריות כמעט
כפייתי: פעם חיכה מבקר־תיאטרון
שביקורתו לא נראתה לו, ובפעם אחרת
גלה מארצו ובלבד שלא יצטרך לעמוד
בתשלומי־המיסיס הגבוהים הנהוגים
בשוודיה.

מנכ״ל גאון אופטימי עיסקות עם בעלי־עניין. כיום אין
החברה יכולה לעשות עסקים עם כור
או חברת העובדים, שהם בעליה.
ברור לגאון כי לולא אילוצים
פוליטיים היה סולתם הולך בעיקבות
אליאנס. אולם אי־אפשר לשבור את
הכלים, וניתן יהיה להמשיך עם סולתם
עוד כמה חורשים.
על אליאנס הוא מצטער, וסבור כי
העובדים הלכו שולל אחרי הבטחות
יעקב שמאי מהליכוד, ששיכנע אותם
בי יש קונה פרטי שירכוש את
המיפעל. כונס־הנכסים הרישמי, עמ־רם
בלום, שקיבל את הצעות שמאי
להבראה, הגיב עליהן כך :״אם הצעתך
תתקבל כפי שהיא מוצעת במיכתבך,
היא תטיל אחריות כבדה הן בתחום
האזרחי והן בתחום הפלילי על בעלי־המישרות
בכור.
״לפי חוקי מרינת־ישראל, אשר
בודאי ידועים לך כמוני, על מנהל־חברה
לפעול מתוך אמון, תוך שרות
ענייני־החברה. העובדה שמנהל לא
פעל מתוך אינטרס אישי, ולא ביקש
הנאה עבור עצמו, אין די בה כדי
לזכותו במחילה. במיכתבך הינך מציע
כי מנהלי כור יעשו מעשים מתוך
שיקולים חשובים, אך הנוגדים את
טובת־החברה. אילו את פי שאלו, הייתי
מייעץ להם להימנע מצעדים כאלה,
שכן אם יסכימו להם, הם עלולים
לשאת באחריות מרחיקת־לכת, שאיני
סבור שיוכלו לעמוד בה״.

ר חו בוהסק׳

תעשיין רוזוב

ש לו ש ה דורו ת

חמש נשים

עם התגברות הידיעות על קשיים
בממלכת עסקיו של גרשון רוזוב
(סברינה, ניכור, עוז) החלו הבנקים
המלווים לבדוק את הביטחונות. רוזוב
חייב כ־ 50 מיליון דולר בכל העסקים.
כבר עתה ברור כי הביטחונות לא יכסו

שליש מהחובות.
הבנק היחידי שיש לו גם ערבויות
אישיות של רחוב הוא הבנק לפיתוח
התעשיה. אולם מקורביו של רחוב
יודעים לספר כי רוזוב העביר מזמן את
כל רכושו לבניו.

איל־הבנייה נחום קלקא החליט
שלא להשתתף בפרוייקט עסיס ברמת־גו•
קלקא
אמר כי לא הסכום הנדרש
( 8.5מיליון דולר) הרתיע, אלא פגם
יסודי בתוכניות־הבנייה.
במקום מיפעל עסיס ברמת־גן צריר
לבנות, לפי התוכניות המאושרות, מרכז
מיסחרי גדול ומאות רירות.
לדיברי קלקא, שכחו המתכננים

פנם יסודי כפרוייקט

המזל לא שיחק לחבר־הכנסת לשעבר
זלמן שובל, שהסתבכותו של
מנהיגו ייגאל הורביץ הזיזה אותו
ממקום בטוח ברשימת־הליכוד לכנסת.
אבל הרכילות הכלכלית טוענת כי
הסיבה לניסיון להחזירו לכנסת היא

גזבזתדי ם

גזית,
,,בנק ויטנו״
ו״הסנה״
זמן קצר לאחר שגרשון וילן נכנס
לתפקיד יו״ר מועצת־המנהלים של
הסנה, בא אליו מנכ״ל החברה אלפרד
גולץ וסיפר כי גיורא גזית ומי
שהיה מנכ״ל בנק הפועלים) מציע
עיסקה מפתה עם בנק וינטר באוסטריה,
בקשר׳ לביטוחי־המישנה של הסנה.
וילן ערך בדיקה לגבי הבנק והעומדים
בראשו, והודיע לגולץ כי הוא רשאי
לנסוע על חשבונו לווינה, אבל הסנה
לא תעשה כל עסקים עם בנק זה, שהיה
חולייה מרכזית בעיסקות הסיבוביות
של בנק הפועלים בתקופת גזית.

אפ רי ק אי בכלא

ח״ב לשעבר שובל
אין הפסד מאזני

שמישפחת אשתו (בנח לבית משח
מאיר) מעדיפה זאת.
שובל מנהל זה שנים את חברת
המימון סי־אף־ס׳ ,שהיא הגדולה
בישראל, והחליפה את בנק לייצוא,
שהיה של מישפחת מאיר. החברה היא
פרטית (בבעלות חברה לוכסמבורגית),
והשליטה המוחלטת בה בידי משה
מאיר. אך יש כמה בעלי־מניות ישראלים
קטנים, כמו נכסי מישפחת
יוסף קרמרמן ויורשי אפריים
גוזמן. יו״ר מועצת־המנהלים היה כל
השנים אייזיל[ וולפסון, ורק באחרונה
החליפו משה מאיר.
לפי השמועות בשוק, הפסידה החברה
השנה בעיסקי מימון של יותר מחמישה
מיליון דולר בעסקים הבאים:
מרכז הארגזים, אורנן וריננל־נח׳־
שבסקי.
שובל אינו מכחיש כי היו כמה
עיסקות לא מוצלחות, אך לדבריו גם
השנה הרוויחה החברה בסוף, וחילקה
כמו בכל שנה 1351.דיווידנד, אחרי
הפרשות שמרניות לחובות מסופקים
וקרנות־הון. לדבריו, לחובות מרכז
הארגזים יש ביטחונות טובים; חובות
אורגן נגבו, וחובות ריננל־נחימובסק׳
נגבו בחלקם.
החברה פעילה מאז , 1970 ואינה
מחוסנת בפני מה שקורה במשק, אומר
שובל. אולם החברה לא הראתה הפסד
מאזני אף בשנה אחת.

ו7ונוים את
אובנת
״ו/וקוו״
בית־המישפט הוציא למכירה בניין
בן ארבע קומות בדיזנגוף , 138 שהיה
בבעלות יצרני־האופנה מרקורי של
או־מנד ביטון. את מכירת הנכסים
מבצעים כונסי־הנכסים רפי ברוכי
שטיין מטעם בנק לאומי ויהושע
דיאמנט מטעם בשן חברה למימון.
מרקורי חייבת יותר ממיליון דולר
לנושיה. תמורת הבניין מקווים לקבל
יותר מחצי מיליון דולר.

נחוג יום־הולדתו ה־ 70 של
נלסון מנדלה, מנהיג השחורים בד־רום־אפריקה,
הכלוא זה 26 שנים מאז
נדון למאסר־עולם (על קשירת קשר
נגד המדינה) בהיותו ראש הקונגרס
הלאום׳ האפריקאי. שילטונות דרום־
אפריקה, שנתנו היתר לכל בני מישפ־חת
מנדלה לבקר את אביהם ביום־
הולדתו בכילאו במשך שש שעות רצופות,
הודיעו כי זאת מחווה יוצאת־דופן
בהתחשב שמיספר הביקורים שלהם
זכאי מנדלה בכילאו הם אמנם 30
לשנה, אך כל ביקור מוגבל ל־ 40 דקות
בלבד.

אלגייראי בפא רי ס
נתמנה בפאריס, לנשיא בית־המישפט
העליון של צרפת, פייר
דריי 62 מי שהיה, עד לאחרונה,
נשיא בית־המישפט הצרפתי לעירעו־רים.
דריי, יהודי יליד אלג׳יריה, התחיל
את דרכו כעורך־דין בארץ־הולדתו,
המשיך כשופט בתוניסיה, ומשעבר
לצרפת היה לשופט בעיר אוליט־פיאדות־החורף
שבדרום־מיזרח צרפת,
>י!יבלי

ת ר 31ו ח 1כ ר 11ת
נ חו ג יום־הולרתו ה־ 90״ של
ארמנד האמר, איל־נפט אמריקאי־יהודי
(מחזור שנתי של 20 מיליארד
דולר 45 ,אלף עובדים ב־ 57 ארצות),
המקורב לגדולי־עולם ובמיוחד לראשי
ברית־המועצות, עוד מימי ולדימיר
לנין. האמר, בנו של גינקולוג ורוקח
יוצא־רוסיה (שהתנצר בארצות־הברית,
שבה היה גם לאחד ממייסדי המיפלגה
הקומוניסטית האמריקאית) ,הוא רופא
לפי מקצועו, שעשה את כספו הגדול
הראשון בשנות ה־ ,20 עת ייבא לברית־המועצות
מארצות־הברית תרופות וחיטה
תמורת פרוות. היום האמר עדיין
שוחה חצי שעה בכל בוקר, אך מקדיש
חלק ניכר מזמנו לאוספי־האמנות שלו
ולמיפעלי הצדקה שלו, שכמה מהם
הוקמו, בשנים האחרונות, גם בארץ.

מ ש איו ת ומטוסים
נפטר בקיסריה, בגיל ,91 ידסן!
שידלובסקי, תעשיין־מטוסים צרפתי
(טורבו־מכה) ,שנורע בארץ כמפר
האמברגו שהטילו הצרפתים על יצוא
נשק לישראל שלאחר מילחמת ששת־הימים
וכמייסד מיפעל ס1ועי בית־שמש.
שידלובסקי, יליד פולין, היה
מהנדס־מכונות לפי השכלתו, לזכותו
נזקפות 361 המצאות(הראשונה שבהן:
ארגז־משאית המתהפך בעזרת בוכנה
הידראולית ושופך בכך את תכולת המשאית
בצורה מסודרת למקום המיועד).
ה עול הז ה 2655

היא באה רביקוו מיוגוסלביה. שם היא חוללה כלאים.
היא עשתה את זה גם בארץ. גם היא אינה יודעת איו

הסנ&ט

כאן, בארץ, אין לה כל״כך ביטחון.
לא יורעת את השפה, לא יכולה ליצור
קשר מיידי עם החולים בלי שפה, לא
יודעת אם הם יאמינו בה או רק יזמינו
אותה כדי לבחון.
אלא שבביקור הנוכחי קרה בכל זאת
משהו שהקפיץ את הפופולריות שלה,
וכבר יש לקוחות המזמינים אצלה תור
לביקור הבא שלה, ולקוחה אחת מוכנה
לשלם לה כרטיס־טיסה כדי שתישאר
כאן עוד שבוע, לפחות.
נס במושב

ך( גשתי אותה בדירה תל־אבי־בית,
שאליה הובאה כמעט בעל
כורחה על־ירי בתו של אחר הפאצ־יינטים
שלה.
רוזיצה מגוצ׳י חיה בעיר אוסייק
ביוגוסלביה, ובארבע השנים האחרונות
היא כוכבת גדולה בעיר. דלתה כמעט

ההולכות ונעות בגללה-.שם כותבים
עליה בעיתונים, מראיינים אותה בטלוויזיה,
שולחים אותה לקונגרסים בחוץ־
לארץ. יש לה הרבה סיפוק והרבה מאוד
עבודה.
כדי לברוח מהעבודה, מהמגע היומיומי
עם חולים, היא מגיעה ארצה

חתיכות נחושת

שבעזרתן היא מאבחנ תאת המחלה.
יותר מדי סוכר בגוף, פחות מדי סוכר
בגוף, עורקים חסומים -הנחושת מראה הכל, חושפת כל חולי חבוי.

ואינה נסגרת, אנשים מטלפנים, מבקשים
פגישה דחופה.
אם תלך ברחובות אוסייק ותשאל
איפה גרה רוזיצה, המרפאה בכפות־הידיים,
כל אחד יגיד לך. שם היא כבר
הוכיחה את עצמה, יש לה קבלות חיות,

פעם בשנתיים, לבקר את שתי אחיותיה
הגרות בארץ, אחת במושב קידרון
ואחת בירושלים. כאן היא נחה, עטופה
באהבת המישפחה, ובמשך זמן ארוך גם
לא הסכימה שיספרו לשכנים ולידידים
מה היא עושה שם ביוגוסלביה.

| 1 1 ¥רוזיצה מתראיינת בק ת־
11X11 111*1גרס בינלאומי בסארייבו
ביוגוסלביה. יושב: ילד שהצליחה לרפאו.

* יסד! של רוזיצה בקידרון מכיר ב־אופן
איש את קברניט אהרון שלו,
מי שהיה עד לפני שנים אחדות קברניט
באל־על, ולפתע חלה ממחלת אלצהיימר
הנוראה. בשנים האחרונות
הידרדר מצבו של שלו ובחודשים האחרונים
כבר אינו מתפקד לגמרי וגם אינו
מגיב על שום דבר. מצבו נגע לליבו של
הגיס, והוא ביקש מרוזיצה בכל לשון
של בקשה לנסות ולעשות משהו עבור
השכן הסימפטי. בתחילה סירבה בכל
מיני טענות, בעיקר בעיות שפה. לבסוף
נעתרה.
לפני שלושה שבועות הגיעה לבית
שלו. פגשה את החולה, את אשתו אדית
ואת בתו יעל.
היא ניגשה אליו, מצאה אותו קפוץ
לגמרי. היא ביקשה מבני־המישפחה
שיגידו לו להירגע ולהתרווח בכסא,
אבל האשה אמרה שאי־אפשר להגיד לו
כלום, כי הוא לא מבין ולא מגיב.
רחיצה ניגשה אל החולה, הניחה את
שתי ידיה על ראשו והתחילה לגעת
קלות.
תוך כמה דקות התחיל החולה להזיע
מאוד. אדית ויעל הביטו נדהמות.
ארית, אחות במיקצועה, אינה מאמינה
בניסים ובכישופים, אבל לאור מצבו
של אב־המישפחה, אומרת הבת ,״היינו
מוכנות לנסוע עד סין ולהאמין בכל מה
שיאמרו לנו. אז הסכמנו לנסות גם את
רחיצה״.
עוד באותו ביקור ראשון התרווח
אהרון שלו בכסא כפי שלא התרווח
חודשים רבים. פתאום התחיל לחייך,
סובב את הראש לצדדים, כאילו הוא
מבין מה מדברים.
כשגמרה רוזיצה את הטיפול הראשון,
הוא חייך אליה ואמר לה שלום
ולהתראות. אף אחד מהנוכחים לא האמין.
ארית
שלו ביקשה מרחיצה לבוא
שוב למחרת ׳.כבר שבועיים היא מגיעה

במיטה ונראית מתה. היום היא מתרוצצת.

נגיעות בואש

לא ממש נוגעת. שמה את הידיים כסנטי מטר
א חד מהראש, והחום מתחיל לעבור.
תוך שניות ה אד ם מתחיל להזיע. רוזיצה אינה מבינה איך הדבר קורה.

מדי יום כמעט לחצי־שעה.
מספרת ארית שלו :״בעלי לא הבריא.
לא חשבתי שהוא יבריא, כי לא
מבריאים מהמחלה הזאת. אבל השינויים
שחלו בו, מאז שרוזיצה מטפלת בו,
הם נפלאים.
״בחודשים האחרונים לא ידענו אם
הוא מבין משהו. לא ידענו אם הוא
מזהה את בני־המישפחה. לא ידענו אם
הוא יודע שהוא בבית ושהוא מקבל את
הטיפול הטוב ביותר.
״פתאום, במשך שבועיים, אני מקבלת
פיד־בקים כל הזמן. הוא אומר לי
תודה על דברים, הוא ראה שהבת
הסתפרה ואמר לה שזה יפה. הוא מחזיק
בעצמו בספל־קפה ושותה, מה שלא
עשה חודשים. עכשיו אני יודעת שהוא
מבין ומרגיש, וזה משנה את חיי. אני
׳פוחדת מהרגע שרוזיצה תסע מכאן,

גידול במוח

בעיקבות הניתוח לקה
בשיתוק. היא שינתה
א ת חייו, והוא שליח לנסוע איתה ולספר.

אבל אם יהיה צורך אנחנו ניסע ליגו־סלביה,
ניסע לסוף־העולם״.
מישהו הרטיב

ך* וזיצה אינה מבינה מה שמן
ספרים לי בעברית. אינה מוסיפה
דבר, אינה משוויצה. אני מבקשת ממנה
לספר לי קצת על המיקרים שהיא
ריפאה בארצה. .קיראי לבד,״ היא
אומרת לי, ומגישה קיטעי־עיתונות
רבים.
הנה סיפור על ילדה בת ,6שהיתה
כמו צמח. לא הלכה, לא דיברה, שכבה
במיטה, אכלה אוכל נוזלי וגדלה.
הלכו איתה לכל הרופאים. שום דבר
לא עזר. בצר להם, פנו ההורים אל
רחיצה. אחרי תשע פגישות, בנות חציך
שעה עד שעה, התחילה הילדה לעמוד,
ללכת, לפטפט, לשתף פעולה עם
הסביבה. אמה של הילדה, רופאה
במיקצועה, עדיין אינה מאמינה בנס,
אבל הילדה התחילה לחיות.
ועוד מיקרה: ילד בן 14 עבר ניתוח
להסרת גידול במוחו. הניתוח הצליח,
אבל החולה שותק בחצי גוף. ילד
אינטליגנטי, שמצאו לו עבודה כטלפן
וגם את זה הוא עשה בקושי.
מישהו הביא אותו לרחיצה 24 .
פגישות, והילד התחיל ללכת בעצמו,
לתפקד באופן מלא. עכשיו הוא מחפש
עבודה יותר מעניינת, לפי כישוריו
האינטלקטואליים. המישפחה אינה יודעת
איך זה קרה.
האמת היא שגם רחיצה בעצמה
אינה מסבירה דבר. היא משתמשת
בעיקר בידיה, המקרינות חום (אגב,
הרגשתי בזאת בעצמי. כשכמעט נגעה
בי, חשתי בגל־חום חזק).
אבל יש לה גם מכשירי־עזר: חתי
כות־נחושת תלויות על חוטים, אבנים
עגולות, ואפילו מכשיר אלקטרוני
המראה אם הדם עובר בעורקים באופן
סריר.
איך התחיל כל הסיפור? ״כבר
בנערותי הרגשתי שיש לי איזה כוו
בידיים, אבל לא ידעתי למה הכוח הזד

דניאלה שמי
(המשך בעמ!ר )20

אומרים ה ה

אומרות מ ה

אומרים מ ה

ד״ ר יולי וו ד ל מן:

אומרות מ ה

אשר ראוב1י:

,.רא קיברת את התיק רופאים רבים אינם ״האו7נ* 0שרי חתמו
של 1לרשטיין מחפים ער רשלנות!״ שלא ישתמשו בסמים!״
יש אצלנו ג״וזעולם הזה״ כלל־ברזל: לא לעשות פירסום
כלשהו לעסקים של חברי־מערכת או הכותבים בעיתון.
אבל יש אצלנו ב״העולם הזה״ כלל ברזל: ששום דבר הוא
לא פרה קדושה, אף לא כללי״ברזל, ואם הד״ר יולי נודלמן
(מי שמפרסם אצלנו כתבות־ תחקיר על בריאות) ,פותח
מרכז ארצי לייעוץ רפואי, כדאי שגם קוראי ״העולם הזה״
יידעו עליו. וגם אני אשכיל. במה שונה המרכז הרפואי
״מאל״ר״ מ ה מוסדו ת קיימים כבר בארץ ז

זוכרים את התקופה, כשהשאלה המרכזית של חיינו
היתה ״מי ירה בג׳יי־אר!״ מאז עברו הרבה מים בירדן,
והיום השאלה היא ״מי נתן את תיק ולרשטיין לסניגור
אורי וגמן!״ יש שמשיבים על השאלה ב״היועץ המישפטי
לממשלה, כמובן ״,אבל היועץ המישפטי מכחיש בתוקף,
והבעייה נשארה בלתי־פתורה.
חשבתי שהיחיד שיוכל לענות לי על השאלה הוא אורי
וגמן בעצמו, ועל כן פניתי אליו, ושאלתי אותו אם הוא מוכן
להגיב על העניין.
רק בתנאי שאת מבטיחה לי שתכתבי בדיוק מה שאני אומר לך.

• תנסה אותי.
ובכן, תכתבי כך: החוק מחייב את המישטרה להעביר לפרק־

המרכז בנוי משני חלקים. חלק אחד הוא מרכז רפואי, שאליו
יבואו אנשים להירפא, ושבו יפגשו גם רפואה קונבנציונלית וגם
רפואה טיבעונית, הודית, סינית וכו׳ ,וגם יקבלו טיפול רפואי
לא־אגרסיבי.

• מה זה בדיוק טיפול רפואי לא*אגרם יבי?

• כלומר, לא קיבלת את התיק?
את תיק־הפרקליטות לא קיבלתי. עורך־הדין רותם קיבל את
תיק החקירה המישטרתית, וזאת אשר צילם.
זכותנו היא לעיין בכל חומר־החקירה שבידי התביעה ולהעתיקו.
פירסמו בתיקשורת כאילו בעיקבות זה נודעו לנו נקודות־תורפה,
ואני מבקש לאמר שאינני זקוק לחוות־דעת הפרקליטות
כדי לדעת נקודות־תורפה בתיק.
לסיכום, סבורני כי יש להתמודד על־ידי חקר האמת האובייקטיבית,
ואין מקום לניסיון להיבנות מכך שחומר לא יגיע לצד
שכנגד. אין לנסות לגרום להרשעה אלא על־בסיס חקר האמת
(דניאלה שמי)
המלאה.

• מה גרם לך להכניס לחוזים שלך מעיך כזה?
התחלתי לחשוב על זה אחרי מה שקרה לזוהר ארגוב, שהיה אמן
שלי. לדעתי, הסעיף הזה הוא לא רק לטובת העסקים שלי. אני
מאמין שזה עשוי לעזור לאמן, שאולי חושב על עישון סמים. עצם
הידיעה שאם הוא יעשן הוא יפר את החוזה בינינו, עשויה להרתיע
אותו.

זה טיפול רפואי שלא ממהר לנתח. אנחנו, הרופאים העובדים
במרכז ואני, מאמינים שיש מחלות רבות שאפשר לטפל בהן ללא
ניתוח, כסו למשל, דיסקוס, טחורים, ורידים מורחבים ועוד.

• איך תתייחס לזמר שעישן באיזו מסיבה או באירוע
חד־פעמי?

אני בטוח בזה. אין סבלנות ואין זמן לטיפול ארוך, אז מנתחים.

אם מדובר במיקרה אחד, או במיקרים בודדים, שלזמר בא לעשן
סם קל בלבד, כמו חשיש, אעבור על זה בשתיקה. אבל מאותו
אירוע והלאה אשגיח עליו טוב־טוב, ואזהיר אותו שזה לא יקרה
שנית.

• אתה טוען שבארץ עושים ניתוחים מהר מדי?
• באילו מחלות תטפלו במרכז,,מאל״ר״?
עובדים אצלנו מומחים בכל שיטחי הרפואה, גינקולוגיה,
אורטופדיה, עיניים, אף־אוזן־גרון, כירורגיה, כלי־דם, אורולוגיה,
עצבים, וכוי. בינתיים יש 12 רופאים.
פרשות ליטות חומר שהושג בחקירה. כאשר מגיע תיק החקירה המישטר־תית,
פותחים גם תיק־פרקליטות, ובו נרשמות חוות־דעת הפרקליטים,
התכתבויות פנימיות והתכתבויות עם גורמי־חוץ.
ב־ 7ביוני פניתי במיכתב ליועץ המישפטי לממשלה, וביקשתי
לעיין בחומר־החקירה לצורך השימוע, כמקובל בהליך זה. פקיד
בלישכת היועץ המישפטי הודיע לי טלפונית על האפשרות לצלם
את חומר־החקירה. ביקשתי מעורך־הדין רותם מירושלים, המופיע
איתי בעניין זה, לגשת למישרד־המישפטים ולצלם את החומר.
אחרי הפירסומים בתיקשורת שאלתי את רותם, שמסר לי כי לא
קיבל לצילום את תיק־הפרקליטות ולא צילם ממנו.

המפיק־אמרגן אשר ראובני הכניס באחרונה סעיף לחו־זה״העבודה
שעליו הוא מחתים את האמנים שלו, האומר:
״אני מצהיר בז א ת כי אין אני צורן, או משתמש, או סוחר,
או קשור בכל דרך שהיא אל כל סוגי הסמים הקלים והק שים,
ובמידה ואשתמש או את עסק בכל סוג ס ם שהוא,
תהיה בכך הפרה חמורה של הסכ ם זה, עם כל המשתמע
מכך. שתייה לשכרה והתמכרות לאלכוהול ייחשבו לעניין
זה כצריכת סם״.

רפואה
• ומה מחיר הטיפול?
לא מחיר אחיד. כל רופא יקבל כמו שהוא מקבל בקליניקה
הפרטית שלו. משהו בין 75ל־ 150 שקל.

• כלומר• ,טוב רפואה פרטית במחיר של רפואה
פרטית? ומה עם מי שאין לו כם ן??
לא נזרוק אף אחד החוצה.

• במישפט הזה הזמנת אליך את כל עניי ישראל.
נעמוד בזה.

• בוא נחזור לשאלה הראשונה שלי בדבר הייחוד.
אמרת שיש חלק אחד מיוחד אצלך.
זה החלק של הייעוץ המישפסי. במרכז שלנו יוכל אדם לקבל
חוות״דעת וטיפול, כאשר הוא זקוק לעזרה אחרי טיפול רשלני.
אנחנו מאמינים שלא צריך לחפות על טיפול רשלני, ושצריך לתת
לאזרח אפשרות לתבוע את מי שטיפל בו טיפול רשלני.

• ותוך שנה תסתכסכו עם כל רופאי ישראל?
אני לא חושב כך. אני יורע שיש היום הרבה רופאים המסרבים
לחפות. המצב משתנה, ואנשים מתחילים להבין שיש הבדל בין
טעות־אנוש לבין רשלנות. אני לא היחיד שחושב כר. אני מאמין
(דניאלה שמי)
שהמרכז שלנו יכול לגרום לשיפור המערכת.

• אתה אמור לדעת כל מה שקורה לאמן שלך
במשך 24 שעות ביממה?
כן. מניסיוני, אחרי 15 שגותי במיקצוע, פיתחתי חושים, וגם
בידור מקורות־מידע מהימנים ומיומנים. מספרים לי הכל. זה לא כדי
להלשין, אלא מעדכנים אותי במה שקורה לאמנים שלי, וגם
לאמנים אחרים, משהו בנוסח: ראיתי אתמול את ״איקס״ מסטול.
מלבד זאת, אני בעצמי חי את חיי־הלילה, וזה תורם למעורבות
שלי בנושא.

• מישהו מהאמנים שלך התנגד לחתום על חוזה
עם סעיף כזה?
לא. אצל אבנר גדסי עלה הנושא של לעיסה עלי־הגת, אבל
מובן שלא אגביל אותו בזה. אחר־כך הוא שאל אם אני אגביל אותו
בשתיית כמה כוסות־בירה במועדון. אמרתי לו שגם אני אוהב קצת
לשתות, והכנסתי תיקון בסעיף. כתבתי שמותר לשתות שתייה
מבוקרת.

• מי כבר חתם על חוזה כזה?
.שלומי שבת, אבנר גדסי ושלום צבר, שהוא זמר מתחיל, קרוב־מישפחה
של גדסי. אצל מרגלית צנעני לא מופיע הסעיף הזה —
היא לא שותה אפילו בירה. אצלה אין לי מה לחשוש.

• האמנים מופתעים כאשר הם קוראים את הסעיר
הזה?
כל מי שקורא קצת מופתע, מחייך, אבל במחשבה שניה כולם
(נעם׳ חן)
אומרים שאני צודק.

ו 1ד ה ליזרוביץ:

ארז לולו:

אנחנו רא נוהגים לא הסתכלתי בתוכנית ..רנדווגרן יש חובות
לשמור סודות זה מזה!׳׳ מפני שפחדתי לראות! ואין זכויות ארנ/נטויות!״
מי שלא ראה א ת שיר-הפתיחה מ תיד,״סיב ה למסיבה״
האחרון הפסיד 18 .מנבחרינו, בביצוע ריבקהילה מינאלי
וטוביה צפיר, בתנועה, בזמר ובמחול, גרמו לעוויתות״צחוק
היסטריות, ולפי בק שת הקהל שודרו שוב, בסוף התוכנית,
וגם ב״ערב חדש״ ביום ראשון. אין ספק שהשיר הוא פנינה
אמיתית בנוף הטלוויזיוני שלנו.
שאלתי א ת עדה לזרוביץ, מי שאיפרה א ת 18 הטיפו סים,
איך היתה העבודה.
היתה עבודה של כיף. נעים וקל לעבור עם ריבקה׳לה ועם
טוביה. רק שמים להם את הפיאה ומורחים קצת איפור, וכבר הם
מקבלים את ההבעה של האובייקט לחיקוי, ומתחילים לדבר
בקולו, וזה נפלא.

• איזה טיפוס היה הכי קשה, ואיזה הבי קל?
היה קל מאוד עם שושנה ארבלי־אלמוזלינו. שם, מלבד האיפור,
גם הדבקתי אף. ברגע שאומרים לריבקה׳לה שהולכים לאפר אותה
בדמות שרת־הבריאות, היא כבר דומה לה. כשאיפרתי את טוביה
לדמותו של עמיר פרץ, היה לי קשה לעבוד, כי התגלגלתי מצחוק.

חוק הביטוח״הלאומי מסווג א ת הכדורגלן הישראלי
כמי שאינו שכיר ואינו עצמאי. אין השחקנים זכאים לבי־טוח״תאונות,
ושיעור תגמולי־המילואים שלהם מינימלי.
הדבר פגע מאוד בשחקנים, שעיקר פרנסת םמתבססת על
הכדורגל. הנושא התחיל להגיע לדיונים מישפטיים, כדי
ששר״העבודה״והרווחה יכיר בכדורגלנים כבעובדים שכי רים
או עצמאיים, לצייד קביעת זכויותיהם וחובותיהם
על־פי חוק הביטוח הלאומי. ארז לולו, שחקן קבוצת הכדו רגל
מכבי תל-אביב, מתפרנס רק מכדורגל.

• גם אתה בין הנפגעים?
בהחלט, כמו רבים מעמיתיי בכדורגל. אמנם השתחררתי רק
לפני חצי שנה מצה״ל, אבל בשרות־המילואים שאעשה אצטרף
לרשימת־הנפגעים.
חשוב מאוד להבין שמישחק־הכדורגל מלווה בפציעות רבות
ובתאונות־עבודה לאין־ספור, מעצם אופיו וטיבו של המישחק.
הסיכויים של שחקן כדורגל לא להיפגע הם אפסיים. מהות
העבודה במישחק היא פיסית, ולכן השחקן מועד לפורענויות
רבות. כפי שעובד במיפעל־ייצור נפגע ממכונה, או ששוטר נפצע
בעת מילוי תפקידו, כך נפצע השחקן במישחק.
בעונה שחלפה הייתי מושבת במשך שלושה חודשים, בגלל
פגיעה בשריר הירך, כלומר — הייתי בבית, ולא עבדתי.

תוכנית־הטלוויזיה ,,אלה הם חייך״ עם הד״ר יוסף בורג
הוקלטה בשבוע שעבר בהפתעה מוחלטת לד״ר בורג. לשא לתי
כיצד לא פחדו להפתיע אותו כל־כך, נעניתי כי הת ייעצו
עם מישפחתו.
פניתי אל רעייתו של הד״ר בורג, גברת ריבקה בורג,
ושאלתי אותה אם לא פחדה שההפתעה תגרום לבעלה
התרגשות גדולה מדי.

אף אחד לא היה בסביבה. יש לי כבר ניסיון בדברים כאלה.
אנשים או צוחקים ומפריעים לעבוד או עומדים ונותנים עצות. אז

טלוויזיה

טלוויזיה

טפורט

אני מכירה את בעלי כבר 45 וחצי שנים. חשבתי וקיוויתי שהוא
יעמוד בזה, והנה מסתבר שגם צרקתי.

אני פשוט מסלקת את כולם, ונועלת את הדלת. הכי קשה היה לי
הטיפוס של הווביץ, ואני מרגישה שגם לא הצלחתי איתו מי־יודע־מה,
לכן גס לא ראיתי את התוכנית.

המוסד הזה אינו מכיר בי ובשחקנים אחרים, ולכן לא קיבלתי
כל תשלום בעיקבות פציעתי, שהיא תאונת־עבודה.

• האם התייעצת עם רופא?
כן ולא. הבת שלנו היא רופאה, ואני ידעתי שהיא תהיה נוכחת
במקום.

• וכיצד הוא קיבל את ההפתעה?
כבר תראי את זה כשיקרינו את התוכנית. מובן שהוא התרגש
מאוד, וגם אני התרגשתי מאוד.

• אחרי שנגמר הכל, והלכתם הביתה, האם לא
אמר לך בעלך ״סידרת אותי״ או משהו כזה?
לא. אין מילים כאלה בלכסיקון שלנו.

• אבל אני בטוחה שהגיב לכך שאת ידעת, והוא

אני הייתי מרוצה מאוד שזה נגמר, כי במשך כל הזמן שידעתי
על התוכנית היתה לי הרגשה משונה מאוד. אנחנו לא נוהגים
לשמור סודות זה מזה, ולכן הרגשתי הפעם מוזר. אבל כאשר יצאנו
מאולפני־הטלוויזיה וישבנו באוטו, הסתבר שהאוטו לא נדלק. אז
כבר לא דיברנו על התוכנית ועל הסודיות, אלא על איר נתפוס
(דניאלה שמי)
איזה טרמפ הביתה•

• אני מניחה שבל מי •שהיה בסביבה התגלגל מצחוק.

לא דאית?
לא. אני מפחדת שלא אהיה מרוצה מהורביץ, ויהיו לי טענות
כלפי עצמי.

• כמה זמן לקחה העבודה על בל 18 הטיפוסים?
ביחד עם כל שאר המופיעים זה לקח יומיים. טוביה אומר שהוא
יציע אותי בעניין המהירות לספר־השיאים. אבל זה לא מפני שאני
כל־כר זריזה. זה מפני שזה הזמן שנתנו לי. אילו היו נותנים יותר
זמן, אני בטוחה שהיה יוצא סוב יותר.

• עבורי, בצופה, לא היית צריכה לדתאמץ יותר.
זה היה טוב מאוד ויותר מזה. אגב, עשית בבר משהו
בל־בד גדול ומסובד בטלוויזיה?
אני עובדת בטלוויזיה מאז מאי , 1968 כלומר מההתחלה, ונדמה
לי שזו העבודה הכי מסובכת שעשיתי מאז ועד היום.

• את מי מ־ 18 נבחרינו, פרי עבודתן• ,את הכי
אוהבת?
כשאראה את התוכנית, אגיד לד.

(דניאלה שסי)

• קיבלת פיצויים מהביטוח הלאומי?

• אינו מכיר בכם — למה?
אבסורד! במיקצוע הכדורגל אתה חשוף לכל־כך הרבה פגיעות
ופציעות שלעיתים קרובות הן קריטיות לגבי המשך תיפקודך. אין
לך כל בסיס וגב כלכלי, המבטיח את קיומך לימים קשים מעין
אלה, אנו משלמים מס־הכנסה ואנו משרתים בצה״ל כנדרש. אנו
רק בעלי חובות, וללא זכויות אלמנטריות ביותר.

• אתה נשמע ממורמר.
זאת לא המילה המרוייקת. מפחידה אותי המחשבה שאין לי
בסיס כספי, המגן עליי במצבים כמו פציעה בעת מישחק או אימון.
המחשבה שיום אחד אני עלול להישאר תלוי באוויר בגלל תאונת־עבודה
גורמת לחרדה, כי כל ההגנה הכלכלית והקיומית שלי
עומדת על כרעי־תרנגולת.

• אתה פועל כנגד מדיניות זו, המקוממת אותך?
לצערי אני די שייך לאדישות הכללית שקיימת בציבור הכדורגלנים
בארץ, שמרביתם אינם מודעים לחומרת הבעייה. חיים את
הרגע, את ההווה, שפירושו קבלת משכורות די מכובדות, ולא
נ מקדישים מחשבה לעתיד. קיימת מעין השלמה. כך הוא הכדורגל
(עודד רכטסן)
הישראלי, ואלה סממניו.

י— איש המוסד — —

5 1 :0 )1601:5ת 0 £ 0 1 :6 1 9נ ס £

00111565

1 0 £ 6 0 5 1 \/ 6 £ 0 9 1 1 5 1 1 -1 3 0 9 1 1 3 9 6

6 0 1 9 1 00111:565 £01 : 111911 5 0 1 1 0 0 1 3 0 )1 £ 6 1 :1 :1 3 1 :7 5 £ 0 )17ק?1 1 5 0 5
0 1 \ 1 6 1 5 1 £ 1 6 5 .ט 0 0 1 1 6 9 6 5 3 0 )1ח 5 £ 1 3 1 1 3ט ג 1 0
3 1 1 £ 0 9 1 1 5 0 - 1 3 0 9 ^ 3 9 6 0 0 1 1 1 :5 6 5 , £61:105 0£ס ס 1 3 £ 1 0 0ס1 0 £ 0 1 :
!: 0 £ 6 5 5 1 0 0 3 1ק 1 /1 5 3 5 , 11011/61:51£7 1031:1:1011131:100 3 0 )1
0 1 £ 1 6 5 31:6 3 1 /3 1 1 3 1 1 1 6 £1:010ט 01: £ק ק 0
?1 0 1 : 6 1 0 3 0
0 1 1 :6 0 1 :0 1 :

01* 7 6 6 1 :1 1

15 5א

? 1 :0 9 1 :3 0 1 1 0 6 5

5 £ 1 :3 1 1 3 .ט2 0 0 1 , ?1

ברווז הזהב היא מסעדה סינית יוקרתית, הממוקמת ליד הכפר הירוק. העיצוב המהודר
והאוירה האקסלוסיבית של המסעדה מתחרים במבחר העשיר של תפריטה, ואת ״הפיניש״
הסופי נותן המגע האישי של הצוות המסור. להבדיל ממסעדות אחרות, בברווז הזהב
חושבים על הלקוחות הרבה מעבר לשעת הארוחה, והתוצאה י מגוון הצעות לשירותים
יחודיים שמספקת המסעדה:

המטעמים של ברווז הזהב אצלכם בבית, באריזה נוחה לחימום, עם אפשרות של משלוח
הביתה בהנחה של.100/0

הקייטרינג הקטן
שילוב שלץ\ש<£ 4 \/ו 4ז וקייטרינג. מלצר מיומן מגיע עם ארוחה לכ 15-60-איש, ודואג
לסידור, להגשה ולכלים. כל מה שצריך לעשות הוא להרים טלפון -ולהתענג.

אירועים מיוחדים
בברווז הזהב ניתן לערוך אירועים לעד 60 איש, שיותאמו -הן מבחינת התפריט והן מבחינת
קישוט המסעדה ־ לטעמו האישי של המזמין.
בת מצוה, ברית מילה, יום הולדת וכל אירוע אחר יחרטו בזיכרון לאחר שיחגגו אותם
בסטיל המיוחד של ברווז הזהב

0£סס א0010£
מסעדה סינית ליד הכפר היהק, רח׳ משה סנה ( 93 דרך הרצליה)
לפני שדרת הנח שים ואחרי עצי הבננה,
(בתחנת דלה טופז)
רמת השתן. טל 491873 .

געלי־גית לדוויח
חברת מנה חתמה על הסכם עם חברת אידן, החברה
המרכזית לשיווק־נעליים בישראל בע״מ ובהתאם
להסכם זה תשווק אידן. בילעדית, את כל תוצרת נעלי־הבית
של מנה בעונת החורף .88/89
אידן היא חברה בעלת עוצמה שיווקית, ותק רב
ומיומנות מקצועית של שני מנהליה הצעירים, משה
נסים ואבי ברצלר. לדעתם תכפיל מנה, בעיקבות הסכם
זה, את מכירות החורף שלה לעומת השנה החולפת וזה
בשל שילוב הכוחות וההכוונה המדוייקת של פעילותן
לדרישות השוק.

(המשך מעמוד 05
בה. לא יהיו כל־כך הרבה ימי־מילואים,
אנשים יעלו שוב לארץ ולא ייררו ממנה,
כמו שקורה היום״.
כשאהרוני מהבר על הנושא, ניכר בו
כאבו. האדרנלין ברמו מתחיל לזרום
ביתר מרץ. הוא סולד מהתנהגות הצבא
וממדיניות הממשלה :״ב־ 1967 לא הי-
תה כזו שינאה, כפי שיש היום. אנחנו
גורמים לשינאה בפוליטיקה שאנחנו
מנהלים. אנחנו עשינו פי אלף יותר
פעולות־טרור ממה שאש״ן• עשה. היינו
יותר גרועים מהם. הפעולות שלהם נועדו
לתפוס בני־ערובה, כדי לשחרר
חברים שלהם, ולא כדי לפגוע באזרחים.
אני לא אומר שהם צדיקים גדולים,
אבל אנחנו טרוריסטים כמוהם.
איך אפשר לפוצץ בית, מפני שהבן
עשה שטות? איר אפשר לגרש אנשים
מביתם ומאדמתם ללא מישפט?
י? איך אפשר להתקיף במטוסים
מחנות־פליטים, רק משום שיושבים שם
כמה טרוריסטים? זה לא פשע?״
כשאהרוני משווה את תקופתו
במוסד לתקופה הנוכחית, הוא מתפלא
מדוע קרה מה שקרה לשירותי־הביטחון
— הירידה במוסר ושיטות־הפעולה
בחקירה. בזמנו, הוא אומר, לא זכור לו
שהיכו מישהו בזמן חקירה, לא היו
מעצרים המוניים. לדעתו, הכיבוש גרם
לאסון מבחינה כלכלית, מוסרית וצבאית,
לפי הסדר הזה.
אהרוני אומר שאש״ף הוא נציגו של
העם הפלסטיני, משום שזה בחר בו
כבנציגו, ועל־כן אין זכות לערער על
בחירתו. איתו צריכה ישראל לשבת
למשא־ומתן, משום שאיתו היא מעוני
יינת לכרות ברית־שלום. אין מנוס, כי
אם לשבת עם אויביר ליד שולחן־הדיו־נים.

המכשפה

(המשך מעמוד ) 17
טוב. התחלתי להתעניין בנושא. בעיקר
קראתי כל חומר שאפשר היה להשיג
על פסיכוטרוניקה, על ריפויים בלתי־קונבנציונליים.
אבל מעולם לא העזתי
לעשות משהו.
״כל חיי הייתי עקרת־בית, ולפעמים
עבדתי בבית־מירקחת טיבעוני. אף
פעם לא הייתי מאמינה גדולה בתרופות.
״המיקרה
הראשון שלי היה לפני
קצת יותר מארבע שנים. מישהו שהי־כרתי
סבל מההטבה. נגעתי בו כמה
פעמים, והאיש הפסיק להרטיב. .
״אחריו הגיע מישהו שיש לו סכות
גבוהה מאוד. אחרי כמה פגישות איתי
ירד לו הסוכר לרמה נורמלית.
״לא רק הלקוחות לא האמינו. גם
אני לא האמנתי. אבל השמועה עלי
עברה מפה לפה, ואנשים התחילו
להגיע. אנשים סובלים, שהרפואה
הקונבציונלית לא הועילה להם. לא
יכולתי שלא לנסות לעזור, וברוב
המיקרים העזרה היתה מהירה ודרא־סטית.
״היום,
אחרי ארבע שנים אני כבר
לא במצב של להגיד,לא׳ למישהו. איך

!,,לחמת כדי
לממש חלום
ועכשיו הם
הורסים לי הכל!״
זה נשמע די מוכר. החידוש הוא
באומץ־הלב של איש־מוסד, מי שהיה
אמון על התפיסה הביטחוניסטית, הרואה
בערבים סכנה לביטחון ישראל. עכשיו
קם לאמה דברים ברורים, לפרסמם
ברבים ולהודות שהגישה הביטחונית
המסורתית היא שטות.
הוא מודע לכר שלסיפרו לא תהיה
כאן השפעה על קובעי המדיניות ועל
רעת־הקהל. משום־כך הוא כתב את
סיפרו בשפה האנגלית, כדי שיקראו בו
אנשים מחוץ למדינה, כאלה היכולים
להפעיל לחץ חיצוני על ישראל. לדעתו
יש שתי אפשרויות לגרום לשינוי
המצב,, :הפעלת לחץ מצד המעצמות
על מדינת־ישראל, ובכלל זה סגירת
הברז הכלכלי, או שיקום כאן מנהיג
גדול, כמו שארל דה־גול, שיבץ מה
טוב לנו, ושיבצע את הדברים בכוח״.
מסתבר שאהרוני לא הצליח להשתחרר
לחלוטין משיטות־הפעולה של המוסד.
״נלחמתי כדי לממש חלום, ועכשיו
הורסים הכל. אני לא רוצה שנהיה מדינה
כמו איראן. צייר להבין שגם לנו
וגם לפלסטינים יש חלום, אבל לא ניתן
לממשו. יש מציאות, ואי־אפשר לחיות
דורות על גבי דורות במילחמות. גם
הפלסטינים מודעים לכר ומוכנים
להתפשר. צייר לתת להם להקים מדינה
משלהם, כדי שגם להם יהיה מה
להפסיד במיקוד, של מילחמה, והם
יפסידו הרבה. יקח להם הרבה מאוד
שנים עד שהם יוכלו להוות כוח שיוכל
לאיים על מדינת־ישראל. הגיע הזמן
שנבין את זה. כיום, מהרגע שאני נכנס
לנמל־התעופה בן־גוריון, אני נעשה
מדוכא.״
השבוע, אחרי 10 ימים בארץ, הוא
חזר לבריטניה כדי לכתוב את סיפרו
השני, ובו סיפורים על מיבצעים שבהם
השתתף בימי״הזוהר.
מבחינתו, הישיבה בניכר הפכה למציאות
קבועה, בלתי־הפיכה.

רוזיצה בפ עול ה
הח1ם חרם מהידיים
אני יכולה לסרב לעזור למי שסובל
שנים?
״אז מצאתי לי את מקום־המיפלט
הזה — ישראל — ופעם בשנתיים אני
באה הנה, ותמיד מסרבת לעבוד פה. כל
הזמן היתה לי ההרגשה שבלי שפה, בלי
קשר עם האדם, לא אצליח. אבל
המיקרה של שלו הוכיח שגם בלי שפה
אפשר, ומאז כבר הגיע אלי זוג״תאומים
שיש להם קצרת קשה, וטיפלתי גם
בהם.
״בשבוע הבא אני חוזרת לעירי
ולארצי ולחולים המחכים לי, ועכשיו
כבר לא יהיה לי מקום לנוח בו.
כשאהיה שם אחשוב על הפאציינטים
שלי פה, וכשאהיה פה אחשוב על
המחכים לי שם, ותמיד יהיה לי אי־שקט.
אבל ככה זה, כשאתה מתעסק
באנשים סובלים, גם אתה סובל. אולי
רק ככה אפשר באמת לעזור״.
עכשיו כבר נמצאת רוזיצה בביתה
באוסייק. אבל כאן, במושב קיררון, כבר
מצלצל הטלפון, ואנ&זים ששמעו עליה
שואלים את הגיס והאחיות מתי היא
כבר חוזרת. וכמו שהצלחתי להבין,
האשה השקטה, הרגועה והחמה הזאת
תחזור.
ה עו לםהזה 2655

גם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם?ה1...ג

סי פו רמה חיי ם 1
יום אהר, בשבוע שעבר, קיבלתי הזמנה מודפסת ויפה, שבה נאמר כי
מלונות דן פותחים את עונת הבר־בי־קיו על שפת הבריכה, ומאחר ונשארו
עוד כמה מקומות הם החליטו להזמין עיתונאים נחמד־ם במיוחד.
החתום על ההזמנה היה איש יחסי־הציבור של רשת מלונות דן. ל־סו

מהאירועים האחרונים שלו לא הגעתי מכל מיני טעמים, וכבר לא היה לי
נעים.
אמנם הזמנתי אורחים לאותו הערב, אבל האורחים הוזמנו ל־ , 10 וההזמנה
ריברה על שעה שמונה. שיכנעתי את בן־זוגי לקפוץ לחצי שעה לעשות
כבוד למזמין, ואולי אפילו לחטוף איזה שישליק צעיר, הר־ מלון דן זה ממש

עו לי )

שלוש דקות מהבית, ולא צריך אוטו, ולא צריך חנייה (העניין הז: תמי!
משכנע אותו).
בן־זוגי הקיבוצניק אפילו לבש חולצה לבנה — שהיא הכרזת כוונות
חגיגיות במיוחד עבורו, וביחד צעדנו למלון דן והתייצבנו ליד הבריכה
בדיוק בשעה היעודה.
משונה היה בעיני שהמזמין לא היה לקבל את פנינו, אבל מאהר ותמיד
אנחנו באים לכל מקום ראשונים (בדיוק בזמן) ,חשבתי שבוודאי יגיע עור
מעט.
היו כבר די הרבה אנשים ליר הבריכה, ומלצר חביב סידר לנו מקום־
ישיבה ליד שולחן. תפסנו קצת בריזה, העפנו מבט על שורות הסלטים ועל
הבשרים הניצלים על האש, שתינו קצת יין, ובעלי די התפלא שאף אחר
ממיודעינו העיתונאים לא הגיע, אבל אני הרגעתי אותו, והסברתי לו שהם
מאחרים באופן קבוע.
אהר־כך ניגשנו קצת לסלטים וטעמנו מהם, ולקחנו גם איזה פולקע עוף
נחמד, ובכל זאת לא הבנתי למה המארח שלנו מתמהמה. עוד אני חושבת
לעצמי קם לו איש מאחר השולחנות ואמר בערך כך :״אני שמח שכולכם
הגעתם, כדי שנוכל להיפרד כיאות ממר וולף הפורש היום לגימלאות. מר
וולף, שבמשך שנים אריכות ניהל את סניף הבנק וכולם מחאו כפיים
סוערות מאוד וגם אני.
מה יכולתי לעשות? גם להיכנס למסיבה של מר וולף, גם לאכול ולשתות,
ולא למחוא לו כף?
אחר־כך, קצת בבושת־פנים, ניגשתי למלצר הראשי, ושאלתי אותו מה
קרה למסיבת־העיתונאים ההיא, שהיתה צריכה להיות היום ליד הבריכה. אה!
המסיבה היא ברן־פמרם ה. לא פה, אמר.
הבעייה שלי היא שאני לא מבדילה בין מלונות.
אגב, בסוף הארוחה, כשהסתברה הטעות שלי, ביקשתי מהמלצר שיתן לי
לשלם עבור ארוחה שלא הוזמנתי אליה. המלצר סירב באדיבות, ואמר שהוא
מבין את הטעות, והוא יכניס את הפולקע שלי לחשבון הכללי.
או אם מר וולף יראה שהחשבון שלו גדול בפולקע — זה בגללי, ואני
מוכנה לשלם.
אגב, בהצלחה בחיים מר וולף, נהניתי מאוד מהפרישה שלך.

ח ד שו ת
האובר
רק בשבוע שעבר דיווחתי לכם שעידן עוגיות־החמאה
עבר מן העולם, והנה היום מודיעים ל־ על
מיפעל חדש שהוקם ביבנה, ושבו מייצרים 14 טון
עוגיות־חמאה במישמרת אחת!
ואם מייצרים כמות כזאת סימן שגם קונים
כמות כזאת. קוראים להן תענוגיות. והן נמכרות

מה אני יכולה לעשות במטליות מורידות זפת?
איך אני יכולה לכתוב לכם משהו על זה? אולי זה
נהדר, אבל אולי זה בכלל בלוף, אולי זה לא מוריד
זפת, ואולי זה מוריה את הזפת ביחד עם העור?
אולי זה עושה גירוי ואולי ואולי...

אני באמת מתחילה לחשוב שהנאמנות שלי
לקוראי מדור זה גובלת בהקרבה עצמית חולנית.
הנה, לפני שבוע, למשל, שלח לי יצרן או יבואן או
גורם אחר מין מיכל־פלסטיק שחור ובו מטליות
ספוגות בחומר המוריד זפת.
לקח לי רבע שעה להבין למה התכוון המשורר,
ואחר כך נזכרתי שבימי הקיץ יש סוג מסויים של
אנשים הנוהגים. ללכת לחוף־הים, ששם מפוזר
המיפגע הזה ששמו זפת, כחול אשר על שפת הים.

ילד אוכל פלפלונים
בפיתה, לילדים רעבים
בקופסה(שנסגרת טוב גם אחרי שפתחו אותה) של
500 גרם ב־ 5.80ש״ח.
שלהו לי דוגמה. הילדים אמרו שזה גנוב.
אתם יודעים מה זה שמאלץ? זה משהו נפלא
האשימה, והמשכתי בטיול על שפת הים. עשרות ; שמכיל 280 אחוזים כולסטרול ואותו אחוז של
כדורי פינג־פונג פגעו בי, ילדים התרוצצו והתיזו ;< טעם גן־עדן. באירופה נהגו לאכול את השמאלץ
כשהוא מרוה על להם ועליו מלח, פפריקה וקצת
שום.
אבל מה? מאז שפרצה מגפת־הבריאות אף בן־
אדם שמכבד את עצמו לא יעז למרוח לו פרוסה
בשמלאץ.
מה עשו? המציאו שמאלץ צימח־ ומוכרים
אותו עכשיו בארץ באריזות של 250 גרם ב־6.50

דומה לשמאלץ האמיתי כמו שסטיק אנטרקוט
דומה לסטיק טיבעול. אבל העיקר הבריאות,

הנה עשיתי עוול למי שבהחלט לא התכוונתי.
לפני שבועיים התפעלתי מאוד מהעפיפונים
היפים שמייצרת חברת סידן. ובלי לטרוח לברר
כתבתי שהעפיפונים בוודאי עשויים משאריות
של חומר שנשארו להם מהמיזוודות ומילקוטי
הילדים.
מחברת ס1דן העמידו אותי על טעותי, ואף
כתבו לי שעפיפון צורך כמעט פי שלושה בר
מתיק, ולמען העפיפונים היפים הוזמן בד

בל־ המילה.טיבע־׳ כנראה שום דבר לא נמכר
היום. אז עכשיו יש גם הלבה טיבעית, ממותקת
בדבש ובלא תוספת חומר־ צבע וטעם. חלבה טעם
טבע באריזה של 250 גרם — 4.95ש״ה.

מטלית להסרת זפת, בפעולה
,דרכתי. התלכלכת׳ ,ניסיתי. הצלחתי!
על־ חול ומים, דרכתי על אפרסקים רקובים
והחלקתי על שקית־ניילון, כל מיני אנשים שרו־פי־עור
הביטו בצבע של־ בז־לזול תהומי, אבל אני
מרחוק. הגברתי את קצב צעדי, גבי התיישר, עוד \
חמישה צעדים, עוד ארבעה, עוד שלושה, והנה? ,
שת־ רגל־ דורכות במשהו שחור ומגעיל — )
הצלחתי! נדבקת־ בזפת: בראוו!
כשחזרתי הביתה, התיישבת• על המדרגות |
(לפני מיבצע זפת דאגתי לשים את מטליות הסרת
הזפת בארון־החשמל) ,פתחתי את הקופסה, הו־ י•
צאתי מטלית אחת והתחלתי לנקות את רגליי: .
תוך שתי דקות הרגלי־ם היו נקיות. היה חפר להם }
שלא יצליח.
המשימה הושלמה. רות סוף.

עפיפונים
לא משאריות בד
מיוחד מאירופה. בר קל, כדי שהעפיפון ימריא
בקלות.
לא בגלל שאריות־בד התחלנו לשווק עפיפונים,
כתבו לי, אלא בעיקר בגלל זיכרונות ילדות
יפים הקשורים לעפיפונים של אותם הימים.
אז אם טעיתי והטעיתי — אני מתנצלת.

וסוף־סוף משהו עם בשר, אבל מצופה ככה
שלא ידעו. פלפל((׳ עוף. חט־ף קפוא שדומה
בצורתו לפלפל ומצופה בפירורי־להם מתובלים
בטעם פלפל, אבל בפנים יש בשר עוף. נחמד
להגיש לאורחים ליד כוס־בירה, ולילדים רעב־ם
בתוך פיתה, בין הארוחות, וגם במקום ארוחה.
טע־ם. הבילה של 500 גרם —י .3.90ש״ח.

ואהרון הביב, גרעיני־דלעת קלופים של טעם
טבע. אתם יודעים מה זה להיות ישראלית שלא
יודעת לפצח גרעינים? זה כמעט יותר גרוע
מלהיות ישראלית לא שזופה(ידע א־ש־ו. ועכשיו
גם אני יכולה לשבת מול הטלוו־ו־ה ולאכול
גרעינים.
אומרים על גרעיני־הדלעת שהם מכילים ריכוז
גבוה של חלבון מן הצומח וריכוז מינראלים,
שעוזרים בבעיות בדרכי־השתן ובבלוטת הערמונית
ולא ידע אישי) ,שכחו להגיד שזה יוצא מן
הכלל כתוספת לסלטים, לפשטידות ואפילו למרקים
350 .גרם ב־ 5.30ש״ה. בחנויות טבע וברשת
הקו־אזפ.

מסיבהשרשרב 1־!־!1
ו מיזנון

ע שי ר

לאנרגיה

ןוןןךןן * ך

ביצקי ברמת־השרון. רוגמניות, יצרהיפים
והיפות של עולם־האופנה
הישראלי חגגו במסיבה גרולה בביתה
נים, מעצבות־אופנה ונשות־חברה התחככו
אלה באלה ער השעות הקטנות
של מעצבת־האופנה מגי דיברו־

בודה אלקיים זג
מלוס״אנג׳לס, באה בחברת ידידה.

! ! 71111וךדן מי שהיתה מלכת״יופי לפני 16 שנה, היא אם
1 1111 11411ן לשניים: בן 14 מנישואיה לעורך־הדין ראובן רכס,
ובן נוסף מנישואיה השניים לפסיכיאטר יוסי צימרמן (עומד לצידה).

ענת דולב 55״;
החבר הצמוד עופר, ופגשה בחב רתה,
הספרית הידועה ונדה קרן.

| 1 ¥י ך 1ך ך 1י 1 1י האופנאית שהעפילה בשנים האחרונות
לצמרת, מעדיפה ללבוש שחורים ואבי -
11 1^ 11 1 1111
זרים תואמים. לעומתה, בעלה נחמן, טייס לשעבר, הוא טיפוס מצטנע,

של הבוקר. מיזנון עשיר לאנרגיה ומו־סיקת־ריקוהים
תוססת להוצאתה פעלו
במקביל, וכך ניתן היה לראות את איש־הטקסטיל
אורי גרבנאו ואשתו יפה
כפיר מעבירים הוויות עם האופנאית
ו.׳קי בינו ,.הקוסמטיקאית ליזיקה
שגיא, ומעצבת־השיער שרי קרן.

עילם; אלי רסה ₪

נשותיו שר רידסקי
עורך־הדין הפלילי צבי לידסקי הוציא בימים אלה לאור
את סיפרו ה־ 13 אהבת אחר־הצהר״ם וכרגיל ערך מסיבת־ענק
בביתו של חברו הטוב אמיר שמאי, המתגורר בגס־ציונה.
אולם
בניגוד למסיבה המוצלחת של השנה שעברה,
נראתה המסיבה הפעם כמו מסיבת־קוקטייל שבה עסקו כולם
בפיטפוטים ובאכילה.
בלטו במסיבה עורכי־הדין ששי גז ואמיר ציון.
המישפטן חבר־הכנסת דויד ליבאי, הפתולוג הראשי לשעבר
בצלאל בלוד, משה הדני, מנתח־ראש מתל־השומר,

הארכיטקטית מלי לנגוצקי מניו־יורק שעלתה לארץ
באחרונה, יוסי חכמי מהפדקס, זוג עורכי־הדין אילנה
ומשה זינגל והתזונאית הדוקטור ניבה שפירא.
השנה נעדרו כל נשות־החברה והדוגמניות שאיכלסו
בהמוניהן את המסיבה בשנה שעברה, ואת מקומן תפסו
הנשים בחייו של הפרקליט המצליח, כמו חברתו־לחיים
עורכת־הדץ מירי ניסני, עורכת־הדין אורלי קטעבי,
המתמחה במישרדו, ועוד כמה נשים מהעבר הרחוק יותר.
הנציגה הבולטת של עולם־האופנה היתה יהודית נגר,
דוגמנית־לשעבר ויחצנית בהווה. צילם; אלי דסד₪ ,

ידידתו הקרובה ביותר של צבי
לידסקי, בחברת עורכת־הדין
מירי ניסני( שניה מימין) חברתו של לידסקי. אורלי

קטעבי( שניה משמאל) עורכת־דין המתמחה במיש־רדו
של עורד־הדין, וגילה לינדנר, מזכירתו של
לידסקי. מסתבר שעורך״הדין מעדיף אותן שחורות.

111ך 1*1 1 ^ 71־ ובעלה משה מפגינים כושר וכישרון כשהם מחו-
1 1 1 1 111#ללים לקצב הרוק. כשהחלו לרקוד במרץ פינו להם
יתר החוגגים את הרחבה, והשניים השתוללו עליה במשך דקו ת ארוכות.

בנינה סרע
— — 22י

עליזה קאש

הזמרת, המתגוררת בדרום־אמריקה, היתה עד
לפני שנה בעלת תוכנית״טלוויזיה קבועה. היא
זכתה לנשיקה מאביטל מוסינזון, שישב ליד אביו, הסופר יגאל מוסינזון.

יי י !

11ך? ךךן \ 1בתם בת ה־ 19 של שושיק שני ואריק לביא היא בת כיתתה
1 1111 של שלומציון קינן(מ שמאל) .נועה הבלונדית היא חיילת,
גוד לחברתה שלומציון, שנישאה לפני שבוע לנסיך הרוסי הצעיר ולאדימיר.

עמוס לויאב

המנתח הפלסטי הוא מה קבועים
של ״כסית״ ,וחבריו
טוענים שגדל במקום. לויאב, הנשוי לרותי, עורכת־

המישנה של ״במחנה״ ,פתח קליניקה בקירבת מקום,
והוא מנצל את זמנו הפנוי לביקורים ב״כסית״ .לצי-
דו הקוס מ טי ק אי ת רחל קליימן, החבושה בכובע.

כ פי ת -פתיחה ם ח 1דשת

מאות רבות של חוגגים התקבצו ביום השישי אחרי־הצהריים בקפה כסית לרגל
פתיחתו המחורשת, לאחר השיפוצים והשינויים שנעשו בו. קפה כסית, שכבר
עשה היסטוריה, ידע בשנים האחרונות עליות ומורדות, אך הכל היו תמימי־העים
שאירוע שמח כזה כבר זמן רב לא היה במקום.
ברחבה שלפני הקפה הסתובבו ליצנים על קביים וחילקו בלונים. תיזמורת־ג׳אז
לא הצליחה לגבור על קולות החוגגים. החוגגים הוזמנו רישמית לשעה ,4אך כבר
בשעה 2המה המקום מאנשים שבאו לשתות את הסנגריה המסורתית. רבים מאלה
שהגיעו בשעות מאוחרות יותר הסתפקו במנות גדושות של פירות קרים, שהונחו
במעין שוקת מלאת חתיכות־קרח.
במקום הוכנסה מערכת מיזוג־אוויר חדישה, ונעשו גם שינויים בתפריט. המעצבת
ויולט דלאל סיפרה שכאשר שיפצו את בית־הקפה הסירו את אבני־המוזאיקה
מהעמוד המרכזי, שסדר בלבן. באבני־המוזאיקה השתמשו למצבה של מוישל׳ה
איש־כסית, שהאזכרה ליום־השנה׳הראשון למותן חל יום לפני הפתיחה. הוותיקים
מבין יושבי נסיח התכבדו בברכות, ועלו איש־איש בתורו לברך את בני-
המישפחה, כשעל כולם מנצח איש־הרריו הוותיק עמיקם גורביץ.

צילמה: רחל אב1רי ₪

־ט ולאל

(משמאל) ,שהיתה מעצבת״שיער,
עשתה הסבה לעיצוב״פנים, והו-
כישרון וטוב־טעם בשיפוץ המקום. דלאל, שהיא

חברה קרובה של בעלי־המקום, פגשה בפסלת אילנה גור
(מימין) שהחמיאה לה על העבודה שעשתה. דלאל ניסתה
לשמר את אופי המקום, ו כן נותר בשלמותו ציור־הקיר.

7 | 111יךך | 1 1בתו שצדן בן־אמוץ, עובדת
1 /1 1 1 #1 1 1 4ן כמלצרית. במקום. צביה ליט־מן
(מימין) ,מקבל ת זר־בלונים. שתי ליצניות (משמאל).

הורוסהוס מרים בנימיגי

מזד החזדש:

אר״ ה
מה צבו השנה לאריות^

ואף משאיר טעם לא־טוב והרגשת״ריקנות
שקשה לשאת. פנויים רבים הרגישו חסרי־בית,
אבל גם מי שקשורים בקשר מעורער
חשו בהרגשה דומה.
הבריאות גרמה לאריות בעיות החל
מחודש פברואר, ויקח עוד זמן־מה עד
שיפתרו האריות את הבעיות. אולם למרות
כל הצרות, היתה זו בסך הכל שנה חשובה
לאריות, מעין שנת־מיפנה. ההרגשה היא
שהם עומדים לפני קידום, והבעיות הצצות
בדרכם הן רק מיכשולים שצריך לסלק כדי
להגיע למטרה.
אין ספק שהאריות נמצאים בעיצומה של
תקופה שתשפיע על חייהם ועל עתידם

השנה שחלפה לא היתה שנה רגילה.
החוויות שעברו על בני מזל אריה השפיעו על
חייהם ושינו אותם מקצה לקצה. השינויים
אירעו בכל תחומי־החיים החשובים, ולאו
דווקא מתוך בחירה. בתחום הקאריירה
עברו האריות שינויים מעניינים. על־פי רוב
ניתנה להם הזדמנות להתקדם, להשיג
מעמד סמכותי ויוקרתי יותר, ולמצוא
לעצמם תפקיד שבו הם יכולים להוכיח את
יכולתם.
בתחום הרומאנטי הם לא ליקקו דבש,
וזה בלשון המעטה. קשיים, אכזבות, כאבי־לב
והרבה צרות אחרות עברו עליהם.
נאמנותם לאהבה בכלל ולבן־הזוג בפרט, לא
איפשרה להם להיפרד, לפחות לא מן
הבחינה הריגשית, והם העדיפו, בדרך־כלל,
לא לוותר על מי שהיה יקר להם במשך
תקופה ארוכה.
אי־אפשר להאשים אותם בחוסר״הצלחה
בקרב בני המין השני. להיפך, הפופולאריות
שלהם היתה ועדיין נמצאת בשיאה. אלא
שריבוי אהבהבים ופרשיות טוב, אולי,
לתקופה קצרה, אבל אחר־כך הדבר נמאס,

בתחום הקאריירה. בימים אלה הוא נכנס
למזל תאומים לכמה חודשים, ויתן להם
פסק־זמן, עד שיחזור למזל שור ויספק להם
הזדמנויות ואפשרויות חדשות.
מעכשיו ועד לחודש דצמבר ישהה יופיטר
במזל תאומים. אבל מדצמבר ועד מרס
תהיה לאריות אפשרות להעפיל לגבהים
חדשים.
סטורן ואוראנוס נכנסו לבית השישי, בית
הבריאות והעבודה. כתוצאה מכך יחושו
האריות בשינוי גם בתחום הבריאות וגם
בתחום העבודה.
בימים אלה חוזרים סטורן ואוראנוס
למזל קשת (בית חמש) לתקופת מה,

• בריאות

ומאמצע נובמבר יחזור סטורן, ואחריו
אוראנוס למזל גדי (בית שש) והפעם
לתקופה ממושכת.
מה מצפה לאריות בשנה הבאה, מיום־
ההולדת של 1988 ועד יום־ההולדת הבא
שיחול ב״!1989

בצורה משמעותית. גם מהחוויות הקשות
וגם מאלה הטובות הם למדו רבות. דבר לא
חלף לידם, כל דבר נרשם, תויק, וישמש
כלקח חשוב מאוחר יותר.
ליופיטר(צדק) ,סטורן ואוראנוס יש חלק
חשוב בכל האירועים האחרונים. פלוטו
השפיע רק על חלק מהאריות, אך בצורה < עבודה, קאריירה
דראמתית. יופיטר במזל שור (בית הקאר-
כל זמן שיופיטר יימצא במזל שור יצטרכו
יירה) הביא להם הזדמנויות חשובות

הקלה במצב-הרוח ובהרגשה הכללית. מעכ שיו
יהיה עליכם להתאושש ולהחזיר לעצמ כם
את שימחת-החיים
שנעלמה בחוד שים ה הבריאות
אחרונים.
מתחילה
להשתפר, ביי חוד
אצל הטליים שנול דו
בתחילת המזל. הא חרים
יצטרכו להמתין.
האויבים והמתנגדים
21במרס -
שפעלו מאחורי גבכם
20באפריל
מתחילים להרגע, לא
בגלל טוב-ליבם, אלא
משום שאין להם שום אפשרות לגרום לכם
נזק. ברומנטיקה -צפו לתקופת פריחה.

ענ״ו׳ כספים תופסים לפתע מק1ם חש 1ב בחייבם.
חשוב שתתחילו להזיז עניינים במקום שב 1אתם
שבדים. עכשיו תוכלו להשיג
תפקיד טוב יותר ולשפר
את תנאי העבודה. ה־חורש
יספק לכם הזדסנר
יות להתקדם. ההתקדמות
בקאר״רה קשורה ישירות
לשיפור המצב הכלכלי.
10.מלץ לבצע ע־סקות שד
ו 2ביו ני -
נוח בתקופה הקרובה. זה
20ביולי
הזמן לבצע שינו״ם דראנד
ח״ם, ואף להתפטר מעסק
שהייתם מעורבים ם ולפנות לכיוון חדש-.מצטר־בו
לדאוג לצעירים שסובלים מבע״ה בריאותית.

בתחום הרומאנטי אתם מתחילים לחוש ב ביטחון.
רב מדי, ועלולים להתפכח לפתע ו לתפוס
שהרסתם קש רים
יציבים ובטוחים,
כדי להתחבר למי שאי נו
מתכוון ברצינות. הרגישות
שלכם גבוהה, ו לא
כדאי שתתלו תיק-
וות בקשרים שאינם ב טוחים.
ברגע של א מת
תבינו מה עליכם לע1960^631
שות
בעניין. מריבות עם
בני-הזוג הקבועים צפו יות
השבוע. אתם ממהרים להתרגש, להא שים
ולנהוג בקיצוניות שלא אופיינית לכם.

ענייני מנורים יעסיקו אתכם עכשיו. שיפוץ. אימון
סחדש ואולי אף מעבר לדירה חדשה. יש באפי
שרוחבם לשפר את החד
אים, ובדאי שתחשבו על
כך ברצינות. עלי}׳ בריאוח
יעסיקו אתכם ב־ .20ב*;24
ב־1 25ב־ 27 בחודש. נם
אתם ונם הקרובים לכם
תזדקקו לטיפול רפואי. אל
חידתו ואל תתעלמו, כדי
למנוע סיבוכים. בתחום
הפיננסי, צפויה הפתעה
משמחת, למרות שהה!צ־א1ח
עדיין רמת סכוס־כסף יניע ממקור לא־צפר.
ב־ו 2וב־ 22 בחודש — חוויה רומאנטית מרנשת.

ההרגשה הכללית מתחילה להשתפר, ביי חוד
בקרב מי שנולדו בשבוע הראשון של
המזל. האחרים יצטרכו
להמתין ליום־ההולדת.
נסיעה שתקיימו ב״20
בחודש תיאלץ א תכ ם
להיות מעורבים בעניין
שבו תיאלצו לתת תשו בה
חד״משמעית, אחרי
סחבת שנמשכה זמן רב
מדי. היכרויות חדשות
יביאו להתקשרות חשו בה
ב ת חו ם המיקצועי.
תפגשו באנשים בעלי-השפעה, שיעזרו לכם
להזיז א ת מי שעיכבו את התקד מותכם.

הקאר״רה תופסת מקום חשוב. עליכם להחליט
לקראת מה אחם חותרים ומה אתם חצים לעשות.
אתם שבדים קשה
מאוד. וסובלים מבריאות
לקדה. עקב המאמצים הרבים
שאתם משקיעים.
אולם מצבכם אינז ברור.
החודש הקרוב יאפשר לכם
למצוא כיוון ומקום־
עבודה שיתאים לכם. אלא
שאתם עטים לקלקל לעצמכם
לעתים קרובות,
חבר, כ׳ ההזדמעח למצוא
מק!ם מתאים לא תחזור בקרוב. מצבכם הכספי
אינו טוב. תצטרכו לחסוך מאוד בהוצאותיכם.

נסיעות, טיולים, בילויים ומיפגשים חבר תיים
ינעימו לכם את התקופה. עכשיו עלי כם
לנצל כל רגע נ די
ליהנות מהחיים. ס בל תם
רבות השנה, ועכ שיו
ניתנת לכם הזדמנות
לנשום ולהרגע. ה רומנטיקה
מאירה לכם
פנים. רומאנים חד שים
ואף נישואין צפויים
בקרוב. תיקוות וש איפות
נראות בטווח
הגשמה, והה תקדמו ת
קרובה. ענייני כספים דורשים טיפול זהיר
והתייעצות עם מומחים ב־ 26 וב־ 27 בחודש.

למרוח הקשיים הכספ״ם ה־ 20 בחודש יפתיע
לטובה. סמם־כסף יניע לידכם ויתברר לבם שדרישה
מסו״מת לתשלום
תסמל. נסיעות ב־ו2וב־22
מומלצות. חיפנשו בידידים
קרובים שיזעיסו לבם אח
הזמן. צאו לחופשה קצרה.
אתם זקוקים לה מאוד. הבריאות
אינה טובה. ר,עייפות
מביאה לחזלשה1 .ב־חודש
הקרוב תהיו זקוקים

לכר הכוחות. מכיוון שיוטלו
עליכם משימות לא־ק־רות.
במקום־העבודה — צפ1־ מיפנש מרנש
שיביא עיסו חוויה רומאנטית מסעירה ומרתקת

(1וו1

האריות
לנצל את ההזדמנות ולקד ם את יעצמם.
חלק ם כבר עשו זאת, אחרים התחילו {

ונעצרו. ובכל מיקרה, חשוב שידעו שבין *ידצמבר
למרס 1989 הם יכולים ל ה תקד ם *

יולהדהים
א ת הסביבה, ואפילו א ת עצמם* .

הקאריירה נמצאת במרכז תשומת־הלב

.השנה. זמן רב הוקדש לעבודה, ולמרות כל

הבעיות האחרות, האריות דרשו מעצמם

עוד ועוד כדי שיוכלו להצליח במשימות

שהציבו לעצמם. גם אלה שאינם מתעניינים

באסטרולוגיה חשו זאת על בשרם, כאילו

ידעו שהשנה חשובה לעתידם המיקצועי.

את ההישגים שהשיגו וישיגו, הם יצטרכו

לבסס, וזה יאלץ אותם לעבוד קשה מאוד

בשנתיים הבאות. מיקומם של סטורן

ואוראנוס, שיימצאו בבית השישי, בית

העבודה והבריאות, מצביע על עבודה קשה,

מאמצת ושיגרתית. אולם אסור לאריות

לאבד א ת סבלנו ת ם. ההישגים שיהיו להם

והשם הטוב שירכשו לעצמם ימריצו אותם

ויתנו טעם לזמן ולמאמץ שהם משקיעים *

בעבודה.

לקראת מרס 1989 ישתבצו האריות

בתפקידים ובעבודות שבהם יזכו להערכה,

להכרה בכישרונותיהם וביכולתם. אי״אפ־

שר יהיה להתעלם מהם, והם ישמשו בתפ קידים
ס מכו תיים ואחראיים, ויקבלו יד *

חופשית לבצע את רעיונותיהם המקוריים* .

1(10ו

נסיעות לחוי׳ל וכיוון ה שתלמות חדש -כל
אלה י תפסו מקום חשוב בחודש הקרוב.
עליכם להיות זהירים
בכל הקשור למעורבות־כם
עם החוק, אפילו א ם
מדובר בנהיגה בלבד.
^ 0 * :בענייני כספים המצב
עדיין חמור. עזרה ת ת
קבל
ב 27-או ב 28-ב חודש.
בתחו ם הרומאג-
ן * מי הצלחתכם מס חר רת.
קשרים שבים ומת חדשים,
אך צפויים גם
קשרים רבים חד שים. ב־ 23 עד ה־ - 25 חוו יה
בלתי-שיגרתית, אולי פגישה עם העבר.

בנושא
זה מצבם עדין. בשנה האחרונה
הידרדרה בריאותם, ואף שכרגע הם נהנים
מפסק־זמן, ומהפוגה בבעיות בריאותיות,
כדאי שיכינו את עצמם לכך שהבריאות
תתפוס מקום חשוב בחייהם. מי שלא יטפל
בעצמו ישלם על כך ביוקר, ויפה שעה אחת
קודם.
השיניים, הגב, העור, והבירכיים הם האי־זורים
הרגישים יותר השנה, ובהם חייבים
לטפל. יתכן שעלולות לצוץ בעיות נוספות,
אך אלה כבר שייכות להשפעת מזלות
אחרים. בריאות של בני־מישפחה תבי א
אותם לבתי־חולים, ותאלץ או ת ם להקדיש
זמן ולטפל במי שיהיו זקוקים לעזרתם.

< בספים

בנושא זה מצבם השתפר באופן *
(המשך בעמ 1ד * )28

המצב קשה. קרובים חולים זקוקים לעזרה ונם
אתם אינכם חשים טוב. עניינים בספ״ם מטרידים
אחכם. יתכן שיש ם׳ שנבנה
על חשבונכם, בררו היטב
אח הדבר. יתכן שתמצאו
טעויות בחשבונות בבנק
או:במקום אתר. סוף
ה שמע מאוד מעייף וחשוב
שתקפידו על מנוחה
והרבה שינה. בענייני הר־נש
דרושה שיחה נל!יה
עם בן־הזע. הקירבה ושיפור
היחסים מותנים בהבנה
של שני הצדדים, והפעם אפשר לדבר לחניון.
ואף לשכנע את בני־הזע ללכת לקראתכם.

הפופולאריות שלכם בעלייה. הגיע הזמן ל החזיר
לעצמכם את הביטחון, ולצאת ולהיפ גש
עם חברים שעימם
לא ה תר אתם זמן רב.
הבריאות עדיין לא במ צב
טוב. ב־ 20 בחודש
צפויים שיחת״טלפון,
מיכתב או ביקור-פתע
של קרובים או ידידי ם
השוהים בארץ רחוקה.
היו זהירים בנהיגה. הצ עה
מעניינת בקשר ל־קאריירה
ב־ 21 או ב22-
בחודש. כדאי להתייחס בכובד־רא ש ולב דוק
א ת הדבר. אתם זקיקים מאוד לשינוי.

עבודה רבה מוטלת עליכם. נם לאחר שעות העבודה
תמצאו את עצמכם עסוקים וטחדים בבעיות
שונות שאיש לא יוכל
לפתור מלבדכם. וד! 2וה־
22 קצת יותר מעודר־ם.
קרובי או ידידים יציעו
לכם לצאת לטיול בחו״ל.
זה יעזור לכם להשתחרר
מכל הלחץ שאתם נתוני
ס. אבל קשה מאנה יהיה
לקיימו בחורש הקרוב. הר
צאוח כספיות נבוהוח מדי
צפויות בקרוב, תצטרכו להקפיד
לא להוציא מעבר מחוץ. צפויים מאבקים
על כספים. ולא קר יהיה להשיו את רצונכם.

סוטים

!ל גו רד!
חוזר הביתה
אחרי ..מונה דיזה והעור
התחתון ש ד לונדון בחר 1יר
גיורדן להת מו דדע
הרוחות ש ל העולם האחר.
המוכרות לו היטב מ בי ת
אביו ב אי ר לנד
ניל ג׳ורדן (מונה ליזה) הוא אחד הבימאים
הצעירים המוכשרים שסיפקה בריטניה במיסגרת

שחקנים גוטנברג, האנה ואו׳טול
רוחות מפוברקות
מסע־ההתעוררות הקולנועית הכללית החוגג שם
כבר כמעט שנתיים. אמנם בישראל לא ראו את
בחברת הזאבים שלו, אבל הספיקו להכיר את ידו
הבטוחה בא״ולל ובמונה ליזה.
עתה, מסתבר, החליט לחזור למקורות, כלומר,
למולדתו האירית, ולעסוק במשהו שכל אירי טוב
מכיר: רוחות. הסיפור של סירטו החדש מורל נבוה
מתמקד בבעל בית־מלון אקסנטרי(פיטר אלטול)
המחליט לקדם את בית־ההארחה הכושל שלו
בעזרת רוחות מפוברקות.
העלילה מסתבכת כאשר הרוחות האמיתיות
מתעצבנות על הזיוף ויוצאות לצור בעצמן. וכך
מתגלה ביניהן רוח יפהפיה, השחקנית דריל האנה
המוצאת את עצמה עדיין נשואה לבעלה מלפני
200 שנה, מה שמפריע לסטיב גוטנברג, תייר
אמריקאי מצוי, לכבוש את היעד.
כל העניין נשמע עליז ומפתה, וג׳ורדן בעצמו
הפיק הנאה רבה משיחזור טירת דרומור הנודעת
באולפני שפרטון, כשעל המלאכה מפקח אנטון
פירסט, שהיה מעצב ההפקה המהוללת של סטנלי
קובריק בפזל מטאל ראקט. באשר לצילומי החוץ,
לא היתה כל בעייה. טירת דורמור עדיין ניצבת
על תילה במחוז לימריק שבאירלנד.
תדויו חובה לראות:
תל־אביב: הקיסר האחרון, קפה בנדר,
אהבנז בל־כך, החבר של החברה שלי, חרטה,
ליידי איב, צח ת בגן־עדן, מ 1כת ירח, בל״ד ראנר,
עיניים שחורות.
ירושלים: אהבנז כל־כך, החבר של החברה
שלי, כשהרוח עשבת.
חיפה: עיניים שחורות.

תל־אביב
חרטה (אורלי, ברית־המועצנת) —
הבימאי הגרוזי טנגיס אבולדזה תוקע אגרוף ישר
לתוך פרצופו של הסטאליניזם ומזהיר — אולי
סטאלין מת אבל הססאליניזם עדיין קיים. גיבור
סירטו הוא ראש־עיר שלא מוצא מנוח בקיברו,
והוא איחוד מושלם של סטאלין, היטלר, מוסוליני
ועוד כמה עריצים מוכרים.

ירושלים
כשהרוח נושבת(אוריון־אור, בריטניה)
— סירטו המופתי של ג׳ימי מוראקאמי על
זוג קשישים המתכונן לשואה. מאוייר. יוצא־דופן.

סינמטק
פירטי פראנק קאפרה (סינמטק
חיפה, סינמטק תל־אביס — מי שלא הספיק
לראות בפסטיבל ירושלים יכול עדיין לעשות
שיעורי־בית בחיפה ובתל־אביב. מומלץ.
המיקרה ההפוך
הבלבאשמת גן־ עז ץ( תכלוק תל־אביב,
איטליה) -עוד לא יבש הדיו
של סיפור הפרשה הכאובה של
חטופת־בראזיל המפורסמת, ברונה-
קרולינה, אחד היומונים עדיין מחזיק אי״שם בקורטיבה צלם
בשליחות עלומה להנצחת יסורי קלי טתה של ה מתולתלת, ואל
האקרנים מגיעה פרשה תאומה, אבל במהופך. ובניגוד לטעם
הרע שנדף מרוב הדיווחים העיתונאיים על מישפט שלמה המו דרני,
הרי שסיפורו של פראנצ ס קו נוטי הוא בל-כך מלא חן,
שאפשר לסלוח לו החלקות קולנועיות ופגמים ב תסריט.
העלילה במערומיה מספרת על אסיר משוחרר, המחלי ט להח זיר
אליו א ת בנו בן ה־ 6שנמסר לאימוץ, אחרי שזוגתו פרשה
כנפיים. הוא מצליח להערים על פקידת-האימוץ, ומגלה שהילד
חוסה בבי תם של אבא זיאולוג ואמא יפהפיה, במקו ם המכונה
גן־עדן שאמנם נראה כזה: בית קטן במרומי אחד האזורים
המקסימים שעל גבול שוויץ־איטליה.
גיבורנו, שבאירוניה נקרא רומיאו, ונראה כמו קזנובה חלש לוש
ומיסכן, אמנם מתאהב באמו החדשה של ילדו(ואיך אפשר
שלא להתאהב באודנלה מוטי) ,אבל מבין שאינו יכול ל ה תחרות
בעושר ובאושר שהבית המאמץ מציע לבנו.
הסיפור יכול היה להפוך בקלות למלודראמה תורכית בנא לית,
אבל בזכות נוטי, קומיקאי מחונן, בעל פרצוף תמי ם וגומה
חיננית בסנטרו, הוא שופע הומור נאיבי ואהבה לעולם כולו,
ורווי ברוטב של אגדה סוריאליסטית.

רוברטו אלפי ואורנלה מוטי: פיסת גך עדן
גם א ם פה ושם מופיעים בקיעים בתסרי ט יש פיצוי לאורך
הדרך. כמו למשל, מערכון קטן, הפותח את הסרט, כשנוטי
מתוודע לביריון כושי אלים או כאשר הוא נפגש עם שילטונות
הרווחה בד מותה המיפלצתית בכוונה של לאורה בטי, שהיא
בעצמה קומיקאית אדירה או קיטעי הפונדק בהרים, שבאחד
מהם הופכים הטיפוסים הלקוניים של הכפר ללהקת-גיז בניצוחו
של מוטי.
לסיכום: למרות כל הפגמים הקיימים פה ושם -סרט מרנין.
הקרוקודיל שוחה לאט
קרוקודיילדאנדי ( 2תל־אביב,
תל־אביב, אוסטרליה) -אומרים
שאין מוצלח יותר מן ההצלחה, אבל
אין זה אומר שבל חיקוי לבדיחה
מוצלחת מצחיק כמו המקור. קרוקודייל דאנדי 2מוביח ששיניו
של התנין קהו.
אין אפשר לשכוח את צייד־התנינים האגדי, ילד-הטבע מ אוסטרליה
הרחוקה שהובא לציוויליזציה הניו״יורקית, בא שמת
סיפור עיתונאי כשהוא כרין על צווארה של ל מדה קוזלובסקי,
העיתונאית החטובה! המשך העלילה לוכד א ת הגיבור בניו-
יורק כשיקירתו נחטפת על־ידי איל-סמים צעיר, מסוכן וקו־לומביאני.
מלד״הירואין
הוא, כצפוי ממיקצועו, אלים מאוד, והוא מלווה
בכנופיה של ביריוגים קולומביאנים לא נחמדים, המאיימים
לאמלל א ת הגיבור האוסטרלי, ולהשחית א ח יופיה של האמרי ק
אי ת שלו לנצח. אין ברירה. חוזרים לאוסטרליה -טריטוריית
המחייה האמיתית של הגיבור, שם איש לא יפחיד אותו.
ואמנם, מרגע שטרזן חוזר לגיונגל יכולה ג־יין שלו להרגיש
הקלה רבה. מרגע שנחתו בשמורות־הטבע שבהן החיות מסו כנות
הרבה פחות מבני״אדם, והוגן־דאנדי מדבר בשפתן, נמהל
המתח האיטי במעט קומדיה.
המתח אוזל, כי כבר ברור מראש שאף אחד לא יכניע א ת

פול הוגן: דאנדי חתר לג׳ונגל
ד אנדי בשטח שלו. ההומור סימפטי, אבל צפוף הרבה פחות
מאשר בקרוקודייל דאנדי . 1הצופה מתורגל בסוג ההפתעות
ובאופיים של הטריקים. אמנם לינדה קוזלובסקי עדיין יפה,
ולשיבחה ייאמר בי למרות היותה פצצה ובלונדית היא אינה
נראית טיפשה, ואילו הוגן גברי וצפוד־שמש, ביאה לטרזן של
אוסטרליה. הטבע עדיין פוטוגני. בסך־הכל משעשע, אבל איטי.

וירטואוזיות
זה לא הבל!
י תו מי ם (טיילת, תל־ א בי ב, אי צו ת *

סיפורם של שני אחים
הברית)
הגרים בחורבה מטה לנפול, בפרבר
של עיר גדולה. האח הבכור דו אג
למחייה, והוא יוצא מדי פעם, שודד עובר-אורח ומביא הבימה
את מיצרכי-המזון. האח הצעיר, המאמין שהוא אלרגי לאוויר-
חוצות, נסגר בתוך הבית ומעמיד פני תמי ם חסר-ישע עוד יותר
מכפי שהוא באמת, כדי לא לערער את ס מ כו ת הבכור.
לתוך העולם הנעול הזה חודר יום אחד גנגסטר, שמגיע ל בי ת
תחילה כקורבן של חטיפה, אבל הופך עד מהרה למעין תחליף
של ד מו ת האב החסר לשניים. הוא פו תח לפניהם אופקים ח ד שים
שלא הכירו עד אז, ומשנה א ת אורח־החייס שלהם סן
הקצה אל הקצה.
לייל קסלר, שכתב אתה תסרי ט על־פי המחזה שלו, שכח,
ואולי לא ידע, כי מה שעובד היטב על בימה, עשוי להיראות
מלאכותי ומעושה על הבד. ואכן, מערכת-היחסים שנרקמת בין
שלוש הדמויות שלו, שבה צריכים להיות שינויים ד קי ם ו תכו פים
במאזן-הכוחות, הופך על הבד לדראמה בוטה וחבוטה, שבה
הכל נראה גדול ומוגזם יתר על המידה, משהו בנוס חהדרא מו ת
הצעקניות והראוותניות שנדמה כאילו עבר זמנן.
מי שמחפש מיבצעים וירטואוזיים של שחקנים, יוכל בוודאי
למצוא א ת מבוקשו אצל אלברט פיני, מאתיו מודין וקווין
אנדרסון, אלא שגם הם מודעים היטב לוירטואוזיות שלהם,
ומדי פעם נדמה כאילו הם עוצרים ומתפעלים בעצמם מן
היכולת שהם מגלים. מיותר לומר שקשה מאוד להזדהות עם

מאתיו מודין, אלברט פיני וקווין אנדרסון: החמצה
פעלולים הגדולים מן ה חיי ם והמנוגדים מעצם טיב ם לתמצית
של המי שחק הקולנועי הנכון, שהוא מי שחק למצלמה התקועה
לשחקן בפנים, ולא מישחק לשורה האחרונה ביציע, עבור צופה
שרואה בקושי א ת צללית המבצע, ולכן צריך לקבל תמורות
אחרות בהופעתו.
קשה להבין למה החליט אלן פאקולה, בימאי שאחראי לסר טים
במו המעקב וכל אנשי הנשיא לעבד דווק א מחזה סגור
וקשור כל־כך לבימה, בכל נימיו ומרכיביו, אל בד-הקולנוע.
כשעסק בנושאים מקוריים, הצליח הרבה יותר. סרט מיותר.

ה עו ל ם הז ה 2655

שר ם אויבשקום ש?07/7
תגובת עוזר״דובר עיריית־חיפה, רוני
אדם, לכתבתו של נ. תנעמי ״רקוויאם לווא די
סאליב״ (העולם הזה.)29.6.88 ,
טוב שיש נושא לכתוב עליו בשבועונכם, וטוב
שיש סיבה לחבר מנגינות לצעירים בחיפה. אין
מקום לרקוויאם ולא ל״טכס אשכבה״ .אין שחר
להגזמות שבכתבה.
לא גולח ״חלק מהמיבנים שנותרו בו״ ,ולא
הוכשרה הקרקע בוואדי ל״ג׳ונגל־בטון האופייני
לשנות ה־.״70/80
הכל עורבא פרח. כל המיבנים ולא רק חלקם,
לא מיבני־בטון, אלא דווקא מיבני־אבן ישנים
בנוסח יפו העתיקה, עוברים ממש עתה תהליך של
שיקום ושימור.
הכוונה של אריה גוראל, ראש עיריית חיפה,
היא הקמת קריית אמנים ואומנות בוואדי סאליב,
תוך שמירה על תשתית המיבנים שנותרו בוואדי
ושימורם.
ולגופו של עניין:
( )1מהותה ומטרתה העיקרית של תוכנית
העירייה שהוכנה על־ידי טובי הארכיטקטים
בעיר, היא שימורו ושיקומו של ואדי סאליב. אחרי
שנים רבות של הזנחה והרס הבתים, שהזמן שעבר
נתן בהם אותותיו, הופסק ב־ 1980 לחלוטין
תהליך זה, והחל תהליך השימור.
( )2דגם לתוכנית כזו של שימור הוא הרובע
היהודי בירושלים, שם נוצלו בתים ישנים, אשר
מצבם עדיין מאפשר זאת, לשיפוץ וחידוש. בתים
רבים אחרים נהרסו ובמקומם נבנו בתים חדשים,
תוך שמירת הסיגנון.
( )3במיסגרת פעולות השימור, ננקטו הצעדים
הבאים לגבי ואדי סאליב:
(א) בוצע סקר איכות המיבנים, תוך התמקדות
בהיבטים סטאטיים, אסתטיים, ארכיטקטוניים,
היסטוריים, דתיים וכד׳.
(ב) לאור הסקר הנ״ל הוגדרו מיבנים ומיתחמיס

לשימור, כבסיס ראשון להמשך פעולות התיכנון
מחד, ולעצירת פעולות ההריסה מאידך.
(ג) הוחל בתיכנון משותף של השטח על־ידי
העירייה ומינהל־מקרקעי־ישראל, במטרה להבטיח
שימורו, ובשלב ראשון בוצע תיכנון מפורט
של שולי הוואדי, על שטח של 55 דונם, שבו
נותרה ריקמה שלמה של בניינים שכמעט ולא
נפגעה מפעולות ההריסה, וזהו האיזור המוגדר
כ״רובע האמנים״ (תוכנית זו כבר זכתה לאישור
מוסרות התיכנון) ושם ירוכזו הגלריות והחנויות
בעלי אופי ייחודי.
(ד) נקבעו הנחיות ברורות להליכי הריסה של
מיבנים בוואדי(ובכל העיר) ,לפיהם חייבות חברת
שיקמ1נה ועמידר לקבל היתר לכל הריסה. דבר זה
מבטיח כי כל מיבנה שהוגדר לשימור לא ייפגע.
( )4בהתייחס לדרך שסלילתה מתבצעת עתה,
המהווה שלב ראשון בפיתוח הרובע, יש לציין כי
היא מהווה מרכיב בתוכנית רובע האמנים. מטרתה
לאפשר בעתיר גישה ברכב לחניון תת־קר־קעי
שבלב הרובע והתווייתה תוכננה בתחום שהיה
פנוי כבר ממיבנים בזמן הכנת התוכנית.
( )5ראוי להזכיר כי הקרקע והמיבנים אינם
בבעלות עיריית חיפה, אלא שייכים ברובם למינ־הל־מקרקעי־ישראל.
אף־על־פי־כן, היוזמה להקים
במקום קריית אמנים, היא של העירייה.
( )6תוכנית שיקום ושיפוץ רובע האמנים הוצגה
לפני ועד אגורת הציירים והפסלים בחיפה,
וזכתה לתמיכתו 47 .מחברי האגודה נרשמו באגודה
לקבלת סדנות ברובע המתוכנן.
חבל שיש אגשים שקולם לא נשמע כשההרס
היה בעיצומו וכשהווארי עמד שומם ועזוב. עתה,
משהוחל במלאכת השיפוץ, הם מתעוררים והופכים
את הקערה על פיה.
חיפה, לא רק שאינה ״משלמת מחיר״ ,אלא
שהיא תזכה לפינת־חמד מיוחדת ויפה, שתהיה
אטרקציה בקנה־מידה ארצי.

בהצעה לרכוש שטח בן חצי דונם במחיר של כ־
50,000 דולר. הוצאות בניית הסרנה, לפי הסטנדרטים
שנקבעו לה, נאמדות בסכום נוסף של
לא פחות מ־ 100,000 דולר. כמה מחברי האגודה
— המונה אגב 400 חברים בחיפה ובמחוז הצפון
— מסוגלים, לדעת העירייה, לעמוד בהוצאות
כאלה תמורת ״סדנה״ בעיר התחתית של חיפה
— וכמה מן הנרשמים ״יישארו״ כשיתברר להם
שהכוונה ב״קבלה״ היא רכישה במחירים שהם
גבוהים ממחירי השוק!
כל ההצעות והתוכניות האלה אינן אלא ניסיון
לזרות חול בעיני הבריות, ולהשתיק את הרעש
שהקימה הריסת רובע ואדי סאליב — לפחות עד
אחרי הבחירות הקרובות. לפיכך אין כל אמת

בבואה נאמנה ליחסה הכולל של העירייה אל
מיכמניה ואוצרותיה הטיבעיים וההיסטוריים של
העיר. מבעד לפריזמה של מיכתבו רצוף־הביל־בולים,
אי־הדיוקים ואי־הכרת השטח של ה״עוזר־הובר״
נשקף יחסה הציני והמתנכר של העירייה ״י־לנושא
שימור העבר ושרידיו בעיר כולה. אפילו
עצם הדבר שפקיד זוטר כזה מתייחס לנושא
הכואב והמדובר ביותר בכינוייה של׳ חיפה בעת
האחרונה, מעיד על הזילזול וההתנשאות שמגלים
ראשי העיר כלפי תושביה. כאילו אמרו ״בואו
ונפטור עצמנו מטרדנותם וגחמנותם של יפי־הנפש
הללו באמצעות עוזר־לדובר ולא על־ידי
התייחסות רצינית של מהנדס־העיר או מתכנן
הפרוייקט״.

החלום: סקיצה שצורפה למיכתב דובר״העירייה

7700/7ם י//!1יוח: נניק 77/7/77
תגובת נתן זך: מסכ ת מגונה של שקרים.
עד כה ירעתי שתפקידו של דובר, ואפילו הוא
רק עוזר־דובר, הוא לדבר בשכר. בחיפה נמצאנו
למדים שתפקידו כולל גם לשקר בשכר. מיכתבו
של עוזר דוברו של ראש־העירייה גוראל הוא
מיסמך מחפיר המתייחס לאנשים מבוגרים כאילו
היו ציבור של אידיוטים. אני מזמין בזה את כל
המעוניין — לבקר בוואדי סאליב ולראות שם
את ״תהליך השיקום והשימור״ המתבצע בימים
אלה במלוא הדרו על־פ־ התוכנית שהוכנה על־ידי
״טובי הארכיטקטים בעיר אבל מתוך
בליל־השקרים מבצבצת האמת, בכל זאת. וזאת
דווקא במקום שעוזר־הדובר מדבר על הצעדים
שכבר ננקטו :״הוגדרו מיבנים ומיתחמים
לשימור, כבסיס ראשון להמשך פעולת התיכנון
מחד, ולעצירת פעולות ההריסה מאידך״.
(ההדגשה שלי — נ״ז<.
אכן, אילו רק בכך הצליח ועד האמנים והיוצרים
לשימור ואדי סאליב, כלומר, רק ב״עצירת
פעולות ההריסה,״ והיה זה שכרו. גם הצלחה
חלקית זו לא היתה מתאפשרת לולא הזעקה
הגדולה שקמה בארץ כולה בעיקבות פעולתם של
ביריוני הבולדוזרים החיפאים, וכן — אל נהיה
תמימים — לולא הבחירות העירוניות שמועדן
ממשמש ובא. הבה נקווה כולנו שראש־העירייה
של חיפה ייאלץ לשלם מחיר כבד על האטימות
שהפגין בנושא ואדי סאליב ועל כל שאר מחדליו
הרבים מני ספור.
תגובת ההיסטוריון פרופסור אלכס כרמל, חוקר
תולדות חיפה והתיישבות הטמפלרים בארץ״
ישראל וראש מכון שן מאכר לחקר ארץ־ישראל
במאה ה־ 19 שליד אוניברסיטת חיפה: בכייה
לדורות.
בהתחשב במיעוט האתרים ההיסטוריים האותנטיים
ששרדו בחיפה (יישוב שהוא כבן 2000
שנה!) ,מהווה חורבן־הרס ואדי סאליב בכייה לדורות
— גם אם פקידי העירייה קוראים לכך
״שיקום״ .ואולם, חמור לאין־ערוך הוא ״שיקום״
דומה המאיים עתה על המושבה הגרמנית בחיפה,
אחת משכיות החמדה הארכיטקטוניות בארץ בכללה.

ניתן רק לקוות כי הסערה הציבורית שליוותה
את מסע־ההלוויה של ואדי סאליב תמנע לפחות

את סתימת הגולל על שלמות המושבה הגרמנית
שכל עיר בת־תרבות בעולם היתה יוצאת מגידרה
כדי לטפחה.
אכן, מזל שחומות ירושלים לא הוקמו בחיפה
תגובת
גרשון קניספל, חבר ועד אגורת הציירים
והפסלים בחיפה ובצפון ויושב־ראש הוועדה
המתמדת שלו: לא יקום ולא יהיה!
לסעיף 6במיכתבו של עוזר־דובר עיריית־חי־פה:
ועד
אגודת הציירים והפסלים במחוז הצפון
מעולם לא הביע את תמיכתו בתוכנית ״שי קום
ושיפוץ רובע האמנים״ (אגב, ממיכתבו
של הדובר עלול להתקבל הרושם שבמקום היה
אי־פעם רובע־אמנים הזקוק עתה ל״שיקום ושיפוץ״
והרי זה דבר הבל ורעות־רוח!) .נושא זה היה
שנוי במחלוקת מאז נפוצו השמועות על כוונות
העירייה.
באסיפה הכללית של אגודת הציירים והפסלים,
שהתקיימה בחיפה ב־ ,26.4.88 הצביע רוב
המשתתפים להסיר את נושא התוכנית העירונית
מעל סדר היום. באותה אסיפה גם נבחר ועד חדש
שמרבית חבריו מתנגדים לתוכנית השיפוץ הקוס־מטי
של הרובע ההרוס. יש לזכור כי כל תוכנית
העירייה להקמת ״קריית־אמנים״ אינה מת ייחסת
אלא לשטח של 55 דונם בשולי
הוואדי מתוך שיטחו שהוא כ־ 500 דונם!
הוועד החדש הודיע לעירייה מפורשות שנושא
שיקומו של הוואדי וההצעה לפנות דיירים ערביים
מבניין שאותו הציע ראש־העירייה כתחליף
לבית־האמנים על־שם שאנאל שאינו מתאים עוד
לייעודו — כל זה לא יקום ולא יהיה, כל עוד
הדבר תלוי באגודת הזעירים והפסלים.
אגב, בהקשר זה: כיצד יש להבין את הסתירה
שבין הצעת העירייה להעביר לאגודה מיבנה כשדובר
העירייה עצמו מדגיש(סעיף )5כי ״הקרקע
והמיבנים אינם בבעלות עיריית חיפה״ .את עיני
מי מנסים פה לאחז?
טענת הדובר או עוזר־הרובר כי ״ 47 מחברי
האגודה נרשמו באגודה לקבלת סדנות ברובע
המתוכנן,״ היא תרגיל דומה באחיזת־ע־ניים. מי
״מחלק״ כאן סדנות ומי ״מקבל״?! האם עיריית־חיפה
מחלקת מיבנים ומיגרשים שאינם בבעלותה?
וגם זאת: המדובר אינו ב״קבלה״ אלא

המציאות: ואדי סאליב לאחר הגילוח. מימין: הטרקטור ממשיך בהרס
בטענת הדובר שעל פיה ״תוכנית שיקום ושיפוץ
רובע־האמנים הוצגה לפני ועד האגודה וזכתה
לתמיכתו״.
אדרבה, מאחר שעד עצם היום הזה לא
התקבלה שום הצעה או תוכנית או פנייה
בכתב מאת מוסדות העירייה בנושא זה,
החליט ועד האגודה שלא להעלות אותו
לדיון, אלא אם כן תתקבל פנייה כתובה כזאת.
ולבסוף, האנשים התומכים או מזוהים עם הוועד
לשימור ואדייסאליב מופיעים 2כל מקום,
כולל בסימפוזיונים, בתערוכות ובפירסומים שונים
ומגוונים, בשמם המלא ובתאריהם. שעה
שדוברי עיריית־חיפה נוהגים להתייחם בפירסו־מיהם
ל״טובי הארכיטקטים בעיר״ האחראיים,
לדיבריהם, לתוכניתם שלהם ל״שימורו ושיקומו״
של ואדי סאליב. האם לא הגיע הזמן שנדע אל־נכון
מיהם אותם ״טובי ארכיטקטים״ שסמכו ידיהם
על פעולות העירייה, כולל מלאכת החורבן
וההרס. אדרבה, פרסמו את שמותיהם ונדע! או
שזה עוד אחד מן״ הסודות השמורים בחיפה החוששת
מביקורת ציבורית נוספת?

תגובת ד״ר יוסי בן ארצי, מרצה ללימודי ארץ־
ישראל באוניברסיטת חיפה וחוקר תולדות וארי
סאליב: זילזול והתנשאות.
תגובתו של ״עוזר־דובר עיריית־חיפה״ והתנהגותם
של ראש־העירייה וחבר עוזריו באשר
לוואדי סאליב ובאשר ליוזמה להנצחתו הינם

ואשר לעוברות הגיאוגראפיות וההיסטוריות
הרלבנטיותא.
ואדי סאליב עצמו, במובן הטופוגראפי ^
וההיסטורי שלו — נמחק זה מכבר, ורק מיבנים
מעטים נותרו בו. הגיא העמוק נחשף מחדש בגלל
הרס שיטתי ורצוף של כל מיבנה מתפנה מיושביו,
ובשל הזנחה מכוונת של הבניינים והפקרתם
לגונבי מרצפות, רעפים, עץ ואבן. ההרס התחיל
בשנות ה־ 60 ונמשך עד עצם ימינו אלה.
ב. מאז אותר השטח ל״שיקום, שימור ובניית
קריית־אמנים״ נהרסו באופן מרושע חלק מבנייניה
וממערכות המדרגות היפות של השכונה.
כפי שמתגלה מתוך התצלומים המצורפים, פריצת
התוואי לכביש הדו־מסלולי או לטיילת גרמה
את הריסתם של שמונה מיבנים וחלקי מיבנים,
ביניהם מיבנה בן שלוש קומות שהיה במצב
מצויין(ראה צילומים) .בתים אלה היו במידרון

הוואדי עצמו ובשוליו הצפוניים.
ג. עוזר־דובר העירייה אינו מגלה לציבור כי
מעברו המיזרחי של הוואדי עומדת להיסלל דרך
כניסה רחבה שתחצה את אפיק הוואדי ותהרוס גם
את הנותר באגפיו העליונים.
ד. לתוכנית השיקום עצמה כוונות טובות,
ובעת תיכנונה המקורי אכן עוד היה סיכוי להצלת
השכונה ולההיאתה. פריצת הדרך שנעשתה באחרונה
היתה מעשה ברוטאלי וגס, ללא כל התחשבות
בנוף הקיים ובמיבנים הניצבים על תילם.
על גישתם המגושמת וחסרת־הרגישות האסתטית

של פרנסי־העיר מעידה העובדה שהדרך החדשה
תצופה בעתיד באספלט(ולא תרוצף באבנים כמו
בציור האוטופי שאותו־מצרף עוזר־הדובר למכתבו)
.האם גם ברובע היהודי בירושלים — אותו
מזכיר עוזר־הדובר כמופת ל״חזונם״ של פרנסי
העיר חיפה — ציפו סימטות ודרכים באספלט??
ה. בתוכנית עצמה ניכרים ליקויים קונצפ־טואליים
חמורים המעידים על אי־הכרת מהותה
של ״עיר מיזרח־תיכונית״ ,הכוללת סימטות,
מבוכים, פינות־צל וקימרונות. לפי תוכנית
— עיריית חיפה, לעומת זאת, יהיו כאן שיטחי־חנייה
לרוב, רחבות־טיול שטופות שמש וכן גישה נוחה
לרכב. כל אלה עומדים בסתירה משוועת למהותו
של שימור אופיו המיזרחי של האיזור.
ו. שיקום השכונה/הרובע מתנהל בעצלתי־עצלתיים.
כל שעשתה העירייה עד כה מתבטא
בפריצת הדרך. הזמנת משקיעים, שיכנוע אזרחים
להשתכן ולהשקיע במקום, קישור האיזור לחלקי
העיר הסמוכים, כל אלה עדיין רחוקים מרחק רב
מכל שלב מעשי. הציפיה לאמנים הרבים שיבואו
וירכשו כאן מיגרשים לא תתגשם — לא רק בשל
מיספרם הזעום של הנרשמים בפועל ובעיקר של
בעלי היכולת שבקירבם, אלא בשל התפיסה
המעוותת של קברניטי הפרוייקט לגבי אופיו
הפיסי, הרכבו החברתי וייעודו התיפקודי.
בסיכום: ראוי לה לעיריית־חיפה לקיים דיון
יסודי בעתיד האיזור, בהשתתפות מירב הגורמים
הנוגעים ברבר ותוך שיתופם המלא בעיצוב אופי
האיזור. ואל לה להסתפק בעתיד בתגובת דובר
זוטר. אם אמנם ישולבו התכונות הטיבעיות של
הוואדי ושל שוליו עם צעדים מושכלים ורגישים
— נותר במקום עדיין פוטנציאל שיקום, שימור
ויצירת רובע מיזרחי מרהיב.
אבל אם תסתפק העירייה גם להבא, כפי
שעשתה זאת עד כה, במילחמת עיתונות
ובהשמצת אזרחים שאיכפת להם, היא תישאר
״תקועה״ עם דרך מכוערת וחורבות שוממות,
ואילו אנחנו נישאר עם פצע עמוק הפעור בלב
העיר.

תגובת האדריכל דויד קנפו, חבר ועד אגודת
האינג׳ינרים והארכיטקטים בחיפה והצפון: תר-
נו ת מלאכותית ומנוכרת.
לדעתי תנאי הכרחי לשיקומו של מקום הוא
שימור ערכיו הרוחניים, ערכים הנובעים מן המסורת
האורבאנית ומהתרבות האנושית המתגב־
4י -שות לכלל זיכרון קולקטיבי המועבר מדור לדור
כסמל לשייכות למקום.
תוכנית העירייה לוואדי סאליב אינה עוסקת
בצר הרוחני אלא בצר הצורני בלבד. בעיני מעצבי
התוכנית, ואדי סאליב הוא אוסף של מעטפות־אבן
נאות לעין המסוגלות לסבול כל מניפולציה
תיכנונית ולשרוד כדי להציע מישכן לקיום תרבות
מלאכותית ומנוכרת. לכן לא פלא שהם
מחייבים סלילת כביש בטבורו של רובע והריסת
בתים אשר קליפתם אינה עומדת בקריטריונים
האסתטיים של מעצבי התוכנית.
מבחינתם די בריצוף כמה מישטחי־אבן ופיזור
תאורת חוצות פסבדו־עתיקה על מנת לשמור על
מה שקרוי אווירת הרובע. מצער מאוד שבחוסר
רגישות תיכנונית אנחנו רומסים את שרידי עב־
*י רנו הדק באיזור, ולא מאפשרים צמיחת מסורת
חיים במקום שאנו משתוקקים כל־כך להשתרש

מנגד אין כתב־ אי שז ם
על מיכתב ששלחתי לפני כחודש לשר־המיש־טרה
שלנו ובו בקשה לחקור אם אין מקום לפתוח
בהליכים מישפטיים נגד היועץ המישפטי לממשלה,
יוסף חריש, בעיקבות הכרזה שהכריז לכאורה,
לפיה עמוס קינן ״לא יינקה בדין״ ,קיבלתי
השבוע את תשובתו של חיים בר־לב. וזו לשון
התשובה.
מר זך שלום,
אני מאשר קבלת מיבתבך מיום ה־13
ביוני . 1988
בדיקתי במישטרת ישראל העלתה כי לא
הוגש כתב״אישום נגד עמוס קינן במועד
שבו פורסמו דבריו של היועץ המישפטי
לממשלה.
לפיכך ובלי להתייחס לאמיתות המובאה
(מעריב מיום - 8.6.88נ״ז) אין בדברים
שפורסמו משום עבירה פלילית.
העתק: מפכ״ל המישטרה.
כשקראתי בשעתו את דיברי היועץ המישפטי
המצוטטים במעריב. שאותם השמיע, לדיברי העיתון,
דווקא בעת חלוקת פרס זיו לעיתונות, במטרה
שאפשר להגדיר אותה כ״חינוכית״ ,אבל
אפשר גם להגדירה כניסיון להטלת מורא —
נדהמתי.
על־פי הציטוט אמר מר חריש כי ״קריאה
להעמדת שופט,אל עמוד הקלון׳ ,ודברים כיוצא
באלה, אין כמוהם לזילות, כי זילות שכזאת ואף
פחותה ממנה, יכול אני לומר, כיועץ מישפטי
לממשלה, מקומה לא יכירנה בטורי ביקורת,
והחוטא בה ובשכמותה, לא יינקה״.
נדהמתי, מפני שבדברים האמורים יש משום
חריצת מישפט עוד לפני פתיחת־ הליכים מיש־פטייט.
וזאת, מפיו של יועץ מישפטי לממשלה,
שופט לשעבר. איזו מדינה של תרבות תוכל
להוסיף להתקיים עם נורמות כאלה?:
הייתי שמח אילו ניתנה לי האפשרות להשמיע
את דברי בסוגיה זו בעת חלוקת הפרס הבא
למישפטנים.
ולשר-המישטרה כתבתי, שאם אמנם כבר הוגש
כתב־אישום כנגד עמוס קינן, הרי שיש ־לנו
כאן ״עבירה לכאורה על הוראות סעיף 71 לחוק
בתי־המישפט, האוסר פירסום בעניין התלוי ועומד
בבית־מישפט מרגע הגשת כתב־אישום ועד
לסיום ההליכים ״.אבל אם לא הוגש עדיין כתב־אישום
כנ״ל, והפרקליטות עדיין יושבת על המדוכה,
הרי דבריו המרשיעים של היועץ המישפטי,
— ״לא יינקה״ זה שנאמר עוד לפני פתיחת

ההליכים המישפטיים — יקשו עליה מאוד לטפל
בפרשה באובייקטיביות הראויה.
בכל מיקרה פעל היועץ המישפטי בדרכים
שלא רק שהן פסולות אלא שיש בהן גם משום
״זילות״ כל המערכת המישפטית בארץ.
עכשיו מתברר ששום כתב־אישום עוד לא הוגש
נגר עמוס קינן, ולפיכך — פורמאלית — אין
מקום לפתוח בהליכים על עבירה פלילית כנגד
היועץ המישפטי. ,
אבל ״לא־פורמאלית״ מתיר לי החוק, על פי
כל הידוע לי, להביע את דעתי, שלמדינת ישראל
כבר היו יועצים מישפטיים חכמים יותר.
חכמים הרבה יותר.
להם לא היה צריך לומר ״חכמים, היזהרו בדבריכם״.
מדוע?
פשיטא.
כי הם כבר היו חכמים •מגקודם״,
בעברית של דן בן־אמוץ•

נתן זד

מיכתבים למערכת
ה אנ טי ש מיו תמתגברת
קראתי בעיתון ידיעה מקוממת באמת. מסתבר
כי שופט בבית־מישפט סובייטי גזר עונש של
שנת־מאסר בפועל ושנת־מאסר על־תנאי על שני
נערים יהודיים רק משום שאלה נכחו במקום שבו
הושלכו אבנים על טיולית של אינטזריסט.
בפסק רינו ציין השופט כי ההתנכלויות לאיד
טוריסט ״מצד גורמים מסויימים״ הגיעו לממדים
שבהם הן מסכנות את ביטחון המדינה הסובייטית,
ולפיכך יש לנהוג באותם ״גורמים״ ביר קשה .״אם
אינם רוצים לחיות כאן שיילכו לפלשתינה,״
אמר ,״שם הם חופשיים להשליך אבנים כאוות
נפשם.״
לאחר מכן ביקש להשמיט את הדברים מתוך
הפרוטוקול.
מסתבר שה״פרסטרויקה״ הידועה לא זה בלבד
שלא גרעה מפראותה של האנטי־שמיות בברית־המועצות,
אלא שאף הגבירה אותה. למורי ניסיון
— 2000 שנות מיעוט — מי כמונו היהודים
יודעים את ההבדל שבין דיבורים נאים לבין מה
שמסתתר מאחוריהם. הלא כבר אמרו חכמינו
שנמר לא יחליף את עורו וכושי את חברבורותיו.
ולא נשאר לי אלא להביע כאן, בארץ מולדתנו
ההיסטורית, את התיקווה שממשלת הזדון האנטישמית
המשליכה נערים חפים מפשע לבתי־כלא
הידועים בתנאים השוררים בהם — ,תחלוף
במהרה מן הארץ.
שאם לא כן — נחלוף אנחנו.

ולדימיר איליץ׳ פייגין

אמנו! אחינעמי

רו מן רו סי ־ישרא לי
מאיר שלו
רומן רוסי
ספריית פועלים 390 ,עמי
רומן חסי הוא רוסי בכמה מובנים: ראשית,
בהיקפורכמעט 400 עמודים של עלילה מסובכת
ומפותלת, מאוכלסת בהמון דמויות ומתפרשת על
פני ארבעה דורות. הרומאן הזה הוא רוסי גם
במובן זה שאת שורשיו יש לחפש בעולמם המאגי
כמעט של ״דור הנפילים״ ,מהפכנים יהודיים
מרוסיה, אנשי העלייה השניה שבאו לביצות
שבעמק מצויירים בטולסטוי ובדוסטוייבסקי,
באידיאלים שאולים מן המהפיכה הרוסית,
בשירים רוסיים מרטיטי־נשמה וברומאנטיקה
רוסית עמוקה ועצובה.
מבחינות אחרות זהו כמובן ספר ישראלי מאין
כמוהו, עכשווי, מלא הומור וסאטירה. חמן דוס׳
הוא תערובת ייחודית לחלוטין של ריאליזם ודימ־יון
פרוע. הדמויות בחלקן תלת־ממדיות, אמינות,
מדיפות את ריח זיעת ההגשמה ונעליהן דביקות־מן
הבוץ של עמק יזרעאל. זהו ספר שצימחיית
הארץ פורצת ממנו בפראות וחרקיה וזוחליה ור־משיה
מתרוצצים בו בחופשיות.
אבל, בצד התיאור המדוקדק של החי והצומח,
מתהלכים כאן גם יצורים מיתולוגיים ממש: אפרים
האגדי הסוחב על גבו פר השוקל טון־וחצי,
והצבוע, מלך הביצה, הבא לאכול ילדים ולשגע
איכרים תמימי־דרך. ואלה הם רק שניים משורה
של דמויות בלתי־נשכחות שלפעמים דרוש הרבה
זמן כדי לגלות האם הן אדם או פרד, מציאות או
דימיון. דורות של חוקרי־ספרות קפדניים ימצאו
כאן חומר לדוקטוראטים משעממים שיבדקו את
המקורות השונים והמשונים של המיתוסים הרבים
וינתחו עד מוות את הסימבוליזם, הרמזים והסמלים
שהספר באמת מלא בהם. נשאיר להם את
הקרקע הפוריה הזאת.
אפילו את העלילה לא אנסה לספר, אלא בקווים
כלליים ביותר. זהו סיפורו של מושב בעמק
יזרעאל ובו שלושה דורות של חקלאים עבריים.
הראשון הוא רורם של אנשי העלייה השניה, זקנים,
חמוצים ועייפים. הם מתים בזה אחר זה
ואיתם שוקעים בתהום העבר, השנאות, האהבות,
אבל גם האידיאלים שבכוחם ובעזרתם ייבשו את
הביצות וניצחו את הקדחת.
הדור השני מנסה להמשיך את החלום הציוני
במציאות שהשתנתה בינתיים לחלוטין. ואילו בני
הדור השלישי, דור הנכדים, הם כבר אנשים חדשים,
שונים מאוד, המחפשים לעצמם דרך־חיים
משלהם. חלקם מנסים להשתחרר מן המיתוסים,
הנקמות והאהבות של דור־הנפילים. אחרים נופלים
קורבן לגדולתם של הזקנים. ברוך, המספר
את הדברים בגוף ראשון, הוא קורבו כזה. סבו
הנערץ מגדל אותו, וברוך הופך לכלי שהסב
מירקין ממלא במשך שנים רבות, בסיפוריו, במחשבותיו
ובנקמותיו. כך הופך ברוך לזרוע הארוכה
שמפברק לעצמו סבא מירקין ושבאמצעותה הוא
מחסל, אפילו מן הקבר, את חשבונותיו עם שכניו
ושונאיו — חשבונות ישנים ומרים שחלקם העלו
עובש. בסופו של דבר נשאר ברוך מיכל ריק למחצה,
כלי ששוב אין בו שימוש, נשכח בפינה
ומעלה חלודה.
קראתי את 100 העמודים הראשונים כשאני
מתגלגל מצחוק ומופתע בכל עמוד — תענוג
צרוף. משם והלאה הצטרף להנאה, ברקע, גם
החשש, שליווה אותי על פני 300 העמודים הבאים
— האם יצליח שלו להמשיך ולטוות את החוטים
הפתלתלים של עלילתו באותו חן? כמה אפשר?
חיכיתי בכל רגע לנפילה, שנראתה לי כמעט
בלתי־נמנעת. הרגשתי אותה צמרמורת, לא לגמרי
בלתי־נעימה, התוקפת אותך למראה הלוליין
הרוקד על חבל דק, כשהתהום הפעורה לרגליו
מעמיקה מרגע לרגע.

תגובת ד״ר גדעון עפרת, אוצר ומבקר אמנות:
עלה תאנה.
בהקשר למכתבו של דובר העירייה יורשה לי
לחזור על מה שאמרתי במאמרי באסופה רקויאם
לואדי סאליב: הרס המלווה בהצהרה על כוונה
להקים במקום שכונת אמנים כמוהו בעיני
כתוספת חטא על פשע. האם תיתכן קריית אמנים
כתחליף לרובע מגורים עירוני? :לא. לפנינו פוזה
תיאטרלית תיירותית נטולת כל ערך תרבותי
אמיתי .״קריית האמנים״ או הדיבורים עליה הם
בגדר עלה תאנה בלבד למלאכת ההרס, אם לא
גרוע מזה.

העירייה נ ר תעה
על פי כל הסימנים נתכוונה עיריית חיפה,
לאחר השלמת הרס ואדי סאליב ,״להעלות על
הכוונת״ את המושבה הגרמנית שיסדו הטמפלרים
במחצית המאה הקודמת (ראה גם תגובתו של
פרופ׳ אלכס כרמל בעמוד הקודם) .לאחר ואדי
סאליב, תיכננה ־העירייה ״לשקם ולשפץ״ את
יי המושבה הגרמנית, קרי: להפוך גם אותה לקרייתמשרדים, שיכונים, חניון, קניון וטיילת.
השבוע נודע כי נוכח התגובה הנזעמת על
המתרחש בואדי סאליב חזרה בה ועדת התיכנון
העירונית מכוונתה וגנזה את כל התוכנית.

ספרים

רוברט קאפה: מסיבה בתל־אביב ,1949 ,מתוך ״שנים סוערות״ ,תערוכה רטרוספקטיבית
במוסיאון תל״אביב, הכוללת מיבחר מן התצלומים שצולמו בישראל על־ידי הצלם הנודע
בשנים . 1950-1948 קאפה נהרג בשנת 1954 בהודו־סין, בגיל ,41 בעלות מכוניתו על מוקש.

הרשו לי להרגיע אתכם: בכישרון מפתיע מצליח
הסופר המוכשר הזה.להתמיד במחול באלט
הלהטוטים שלו עד העמוד האחרון. בסופו של
דבר, מוצא הקורא את עצמו על החבל, תלוי על
בלימה׳,שעה שמאיר שלו הצליח בדרך־פלא לרדת
מן החבל, ועכשיו הוא עומד בצד ומחייך
בנועם.

— הורוסקופ —^י

לרות׳
אד ם חם
הוא מוכן לתת הרבה מעצמו, הוא
הוריע לי. הוא גרוש ואב לבת שנתיים,
בן ,32 טיפוס אנרגטי, נמרץ, אדם חם,
הופעה נאה 1.80 ,מטר, בעל-מיקצוע
יצירתי, הקשור בניהול עסקים, אוהב
ספרות ומוסיקה.
אסתטיקה חשובה לו מאור. הוא
משתוקק לקשר טוב וקבוע עם בת־זוג
אינטליגנטית בגיל 25 עד ,30 עם
שנתיים פלוס־מינוס לכאן ולכאן.
מסופק אם ימצא ענייו בבת ,20 אבל
לא איכפת לו לנסות. תמצאי אותו
בטלפון ,317160 בשעות הערב.

רותי בטלפון, כמו תמיד, נ־

.2210X7

רד! ל א קמצ?
( )71/88 מורידה את הגיל הממוצע
במדור הזה. היא סיפרה לי בטלפון
שהיא בת 18 וחצי, עומדת לפני גיוס
לצבא, נאה, גובה 1.65 מטר, לא רזה
ולא שמנה, אוהבת לבלות, מוסיקה,
קריאה (סיפורים רומאנטיים בעיקר),
וטיפוח עצמי חשוב לה מאוד.
העלמה מעוניינת בקשר אמיתי
ורציני עם בחור בגיל 25־ ,23 ישר, כן,
נאמן, בעל מראה חיצוני מרשים, נאה,
לא נמוך, חשוב מאוד — שלא יהיה
קמצו•

ודיל מ שוחר ר
עוד אחד שמוריד את הגיל הממוצע
כאן הוא חייל משוחרר בן ,22 גאה,
רגיש, גובה 1.75 מטר, אשר מעוניין
להכיר, לידידות קרובה, צעירה נאה
בגיל 17 עד .24 הוא נמצא בטלפון
,5793106 בשעות הערב.

מי ש הו ל הי ש עז
היא בת ,36 גרושה בלי, עובדת
בבורסה ברמת־גן, בעלת הופעה נאה-
פלוס, שיער קצוץ, בהיר, עיניים כחולות
1.63 ,מטר, דינאמית, חברותית,
טיפוס עצמאי, אוהבת וזקוקה לתלות,
מישהו להישען עליו. בין אהבותיה:
ריקודי־עם, שירי שנות ה־ .60 מחפשת
קשר רציני עם גבר עד ,45 ממוצא אירופי,
בעל עולם משלו, שרוצה כמוה
מישפחה וילדים. שאל אותי על

פישר יוסטינוב אומר שקומדיה
היא דרך מצחיקה להיות רציני.

היא לאתא כז ב
היא בת ,30 חוקר״ אקדמאית, מיק-
צוע חופשי, נאה, שיער חום־בלונד
ארוך ומתולתל, עיניים ירוקות1.73 ,
מטר, נראית טוב. מגדירה את עצמה
כאדם פתוח מאוד, אוהבת ספרות טובה
(רוסטוייבסקי) וסרטים טובים, מעריצה
את ש״י עגנון, אוהבת אוכל טוב(סיגי
ועל־האש) ,מטפחת דירה בצפון תל־אביב.

( )73/88 חושבת שהיא לא תאכזב
את מי שמסוגל לקשר רציני ומעוניץ
בו, אחד שהוא גם אינטליגנטי, רגיש,
נראה טוב באמת, מסודר, בן 33 ומעלה.
שאל אותי עליה.

אקזוטית בטבע וב צבע
״אני בת ,36 אבל בני ה־ 20 משייכים

אותי, בטעות, לדור שלהם,״ היא אמרה
לי .״אני גבוהה 1.72 ,מטר, נראית טוב,
חתיכה, רזה, אקזוטית בטבע ובצבע.
בטבע — מעצם צמיחתי בתנועת־נוער
(השומר־הצעיח והכרת הארץ מתוך
רגביה, ובצבע — אמי פולניה ואבי
תימני.
״חוויתי תהליכי גירושין, ועכשיו
אני מגדלת באהבה שתי בנות, וגם ל ד
מרת, ועובדת בעבורה מעניינת ומרתקת,
ומטפחת את הבית, ויוצרת חפצי־אמנות.
חסר לי רק אותך, לטפח, ללטף,
לאהוב ולהעניק את כל מאגר האנרגיה
האנושית והנשית האצורה בי. אם הינף
איש־שיחה, שורשי, מעניין, בוגר, יודע
ומוכן לקבל את שיש לי להעניק, ללא
תחרות, בעל הופעה אסתטית, לא שמן,
לא נשוי — אשמח ליצור איתר קשר
ערכי ״.שאל אותי על (.)74/88

לגור איתו בצרפת
קוראים לו עופר קרסו, והוא בן ,26
סוחר־מכוניות במיקצועו .״אני גר בצרפת
״,הוא כותב ,״בעל שתי אזרחויות,
צרפתית וישראלית. אני לא דון־ז׳ואן,
אומרים שאני נחמד וסימפטי.
״לא חסרות כאן בחורות, אבל זה לא
מה שאני מחפש. אני מחפש בחורה
רצינית, שתהיה מוכנה לבוא לגור איתי
כאן, בדירתי, בגיל 20 עד ,24 נחמדה,
סימפטית, בעלת חוש־הומור ״.כתבי
אליי, למערכת וגורדון ,3תל־אביב) ד
אעביר את מיכתבו אליו.

גירי הול, הדוגמנית, אשתי של
מיק ג אגר :״אמא אמרה לי שהדרך
לשמור על הגבר שלך היא להיות
אשפית במישבח, משרתת כבית
וזונה במיטה. חישבתי שעליי לע שות
מספיק כסף כדי לשכור מב שלת
ועוזרת, ואז אסתדר לבד עם
היתר״.

ל ה שעין אתהראש
החברים שלה מגדירים אותה כ״נאה
מאוד״ .היא בלונדית, עיניים כחולות,
1.70 מסר גובה, בת ,31 גרושה ואס
לילדה, מורה, מתגוררת באיזור השרון.
היא אשת־בית, אוהבת חיים שקטים,
אבל מדי פעם גם אוהבת לבלות. היא
מסודרת בחיים, ומצפה להכיר גבר
מסודר, לפחות כמוה. הוא גם חייב
להיות מ־ 1.80 מטר ומעלה, כי היא לא
מסתדרת עם פחות מזה.
היא מחפשת אותך — אמין, ישר,
אחד שאפשר להשעין עליו את הראש
ולהרגיש טוב, בעל הופעה נאה, אסתטית,
כי, כפי שהיא כבר אמרה, גם לה
יש מה להציע בנושא הזה. היא רוצה
אותר רציני, בלי פרפרים בראש, שתהיה
כמוה — לא מרובע ולא מיובש,
ושכמוה תרצה ילדים. מיספרה אצלי
הוא (.)75/88

אלוהים ברא א ת אד ם ואיב
(חווה) ,אומרים בארצות־הבדית.
בסו־פרנסיסקו זה נשמע קצת
אחרת: אלוהים ברא את אד ם
וסטיב.

אהבה מטרפת
)76/881 מרגישה ונראית נהדר, רואה
תמיד את חצי הכוס המלאה, מחפשת
אהבה מטרפת עם החצי הריק של
הכוס המלאה. היא בת ,31 גרושה, אם
לבן שמונה, אקדמאית, חריפה, אינטליגנטית,
פתוחה.
מצפה לפגוש צבר קוצני, פתוח,
גבוה ומתוק, בעל ניסיון־חיים, ישראלי
בנפשו, רגיש, יודע לאהוב ולהעניק ביטחון,
בעל חיצוניות אסתטית.

(המשך מעמת־ )24
משמעותי. הבית השני והבית הש מיני
המתייחסים לכספים, השתח ררו
לאחר תקופה ארוכה שבה
הותקפו על״ידי סטורן.
בתקופה הקרובה עד חודש
דצמבר שוב הם צריכים להצטמ צם,
אך מדצמבר יחזור המצב
לקדמותו, והאריות יוכלו להרגיש
משוחררים יותר בכל הנוגע לכס פים.
אפילו
בהימורים, בהגרלות,
בהתערבויות ובזכיות מזלם נטש
אותם, אולם מדצמבר שוב יוכלו
להשתתף בכל מישחקי״ההימורים
ואף לזכות, שהרי מישחקים מסוג
זה אהובים עליהם במיוחד.

+חברה
תקופה חדשה בכל הנוגע לענ ייני
חברה. מיולי 1988 עובר
יופיטר למזל תאומים וישהה שם
עד דצמבר. מצב זה יאפשר לאריות
לצאת, לבלות וליהנות. הגיע הזמן
ליהנות מכל הבילויים האפשריים.
הם ירבו בנסיעות קצרות, ישתתפו
במסיבות, יהנו ממיפגשים חברו תיים,
יסעדו במיסעדות יוקרה,
ויפגשו באנשים שיועילו לקאריירה
שלהם במועד מאוחר יותר.
תהיה זו תקופה של מימוש
שאיפות ותיקוות. צריך רק להפעיל
קשרים ולנקוט ביוזמה. שום דבר
לא יגיע מעצמו, אך האריות פעי לים
מאוד, בדרך כלל, ואין ספק
שימצאו, ללא כל קושי את ההזדמ נות
ואת האנשים הנכונים שיעזרו
לקידומם.
0בעיות מי שפטיזוז
כוכב מרס, שנכנס בימים אלה
למזל טלה (בית תשע) מצביע על
כך שחלק גדול מהאריות יהיה
מעורב בבעיות מישפטיות. זה יב לוט
בעיקר בין אמצע אוגוסט לסוף
אוקטובר. מצבם של אלה לא יהיה
קל, ולפעמים יחושו כאילו הם מפ סידים,
אך מחודש נובמבר יתברר
שהם מצליחים להתגבר.

• נסיעות
בתקופה הקרובה ועד אמצע ינו אר
מתכננים האריות נסיעות
לחו״ל. נסיעתם תהיה קעץ ורה, בז״
רך־כלל, בהשתלמויות ובכנסים ב-
מיסגרת לימודים ועבודה, ופחות
בטיול לשם הנאה.
כדאי לזכור שמ״ 26 באוגוסט
ועד 29 באוקטובר נמצא מרס בנ סיגה.
הנסיגה מצביעה על בעיות
מסוימות. יתכן שהנסיעה לא תצא
לפועל או שהיא תהיה בעייתית
במיוחד. דברים בלתי״צפויים עלו לים
להתרחש, ומומלץ להישאר
בבית ולא להתגרות בגורל.

• ונזה שבינן לבינה
ברומאנטיקה לא היתה זאת
שנה קלה. קשרים, שהיו חזקים
לכאורה, הסתיימו לפתע. היו שני סו
לשמור על קשרים בעייתיים,
אך אלה היו מאכזבים מאוד. הא יום
עדיין לא חלף. רק זוגות שחיים
ביחד שנים, או אלה שהקשר ביני הם
יציב וחזק, לא הושפעו. האח רים
שילמו ביוקר על חוסר נכונו תם
לקבל על עצמם עול, התחיי בויות
ושיגרה.
בעתיד הקרוב יהנו האריות מפ־רשיות־אהבה
רבות ויוכלו להחליף
את בני-זוגם בתדירות שמעוררת
את התפעלותם של כל ה״פרפרים״
בעולם. אבל הם לא יהנו מכך. הם
מתגעגעים לקשר חם, עמוק ואמי תי,
וקשה להם למצוא אותו בינת יים.
רבים מהם ימשיכו להכיר, לנ סות
ולהתנסות בחוויות שונות ומ שונות.
לא פעם הם אפילו יחרגו
מעקרונות שהיו מקודשים בעיני הם
עד לתקופה הנוכחית.
רק מאוחר יותר יוכלו למצוא
לעצמם בני־זוג שעימם יוכלו לב נות
קשר אמיתי, ויתכן שיצטרכו
להמתין תקופה ארוכה. הדבר
הרציני ביותר שהם יצליחו ליצור
הוא קשרים ידידותיים שיחזיקו
מעמד זמן רב.

^ קביעה החשובה ביותר בהחל־
1 1טתה של השופטת שרה סירוטה,
שבה חייבה את כל הנאשמים ב״פגישה
הלילית״ להשיב לאשמה, היא הקביעה
שאין השופטת רואה כל הבדל בנוסח
החוק בין מי שכבר מסר הודעה למיש־טרה
ובין מי שעומד למסור הודעה כזו.
פרשת ״הפגישה הלילית״ החלה בכתבה
שכתב מרדכי גילת בידיעות־אח־חמת,
ובה סיפר על ח״כ אלמוני ששיחד
רס״ל, כרי להתחמק משרות־מילו־אים
בלבנון. ח״כ שלמה עמר הצהיר כי
הכתבה מתייחסת אליו, אבל הכחיש

ההחלטה מנתחת את כל השאלות
המישפטיות המתעוררות במישפט, את
עדותו של אזולאי ואת תגובותיהט של
הנאשמים על כתב־האישום, שהוגשו
בכתב עם פתיחת המישפט .
כל מה שנותר כעת לסניגורים לעשות
הוא להעלות את הנאשמים על
דוכן־העדים ולתת להם למסור את גיר-
סתם. אולם עדות זו אינה יכולה לגלות
הפתעות רבות, מכיוון שכל הנאשמים
קשורים בתגובה שמסרו בכתב, שבה
פירטו כבר חלקים מגירסתם.
כל הנאשמים טענו שלא ידעו כי

חבב
גרא 1ז
1ם או 0ח!•
את כל הנאמר פה, ופנה למישרד־הבי-
טחון כרי שיחקור בפרשה.
הרס״ל שבו דובר היה אלברט אזולאי
מקריית־שמונה. הוא עבד אז כנהג
אצל יורם בן־עמי ממטולה. בבוקר, שבו
נקרא אזולאי לחקירת מצ״ח (מישטרה
צבאית חוקרת) בפרשת השוחד, התקשר
איתו מעבידו בטלפון ודרש ממנו
להצטרף אליו מיד. אזולאי עזב את החקירה
ונסע עם בן־עמי לתל־אביב, שם
נערכה למחרת בערב ״הפגישה הלילית״.
בפגישה
השתתפו ח״כ עמר, עורכי־הדין
רם כספי, יגאל ארנון ושרגא
בלזר: החוקרים הפרטיים אביטל למי
ברסקי ואהרון יקים: חבר־אנד יוסי
הוכמן: ומעבידו של אזולאי, בן־עמי.
בעיקבות פגישה זו הוגש על־ידי
התובעת מרים רוזנטל כתב־אישום נגד
כל השמונה, בעבירה של הטרדת עד.
בן־עמי הודה באשמה, העיר וספג
את עונשו. יתר השיבעה עדיין נאבקים
בבית־המישפט.
בשבוע שעבר פסקה השופטת בהחלטה
ארוכה ומנומקת, המשתרעת על
13 עמודים, כי על כל הנאשמים להשיב
לאשמה.

מה זה
1״הטרדה״ ן

** כיוון שההחלטה היא מפורטת
* /וממצה, אפשר על-ידי ניתוח מיש־פטי
למצוא בה רמזים לפסק־הדין הסופי
במישפט.

חקירת מצ״ח נפתחה כבר, ולא קראו
בעיתונים ואף לא שמעו בחדשות
שאלברט אזולאי נעלם מחדר־החקי־רות.

הנאשמים טענו כי מיר, כאשר
אמר אזולאי שהוא נמצא בחקירה,
הפסיקו את הפגישה.
אלא שבפגישה נוהל פרטיכל על־ידי
עורר־דין ארנון, והוא נמסר לבית־ ד
המישפט כחלק מהראיות.
כל הנאשמים מודים כי עם פתיחת
הישיבה אמר עורך־דין כספי, אז נציגו
של ח״כ עמר, כי הח״כ התלונן על
הפרשה ועומדת להיפתח חקירת־מצ״ח
בנדון. לאחר הצהרה זו נמשכה הפגישה,
שבה דיברו כל הנוכחים, חוץ
מעורך־הדין ארנון וח״כ עמר. רק כאשר
אזולאי הצהיר כי הוא נמצא בחקירת
מצ״ח, אמנם הופסקה הפגישה.
קביעתה של השופטת — שאין היא
רואה כל הבדל בין ערות שכבר נמסרה
לבין עדות העומדת להימסר —
אומרת לכאורה כי לכל המשתתפים
בפגישה הלילית היה הידע הדרוש
להרשעה בעבירה של הטרדת־עד.
השאלה המישפטית השניה, שבה נוגעת
השופטת, היא השאלה מהי ״הטרדה״
,ו״הטרדת־עד״ במיוחד. השופטת
ערכה חיפוש מקיף במילונים לפשר
המילה ״הטרדה״ ,ואחר־כך חזרה לעדותו
של אזולאי בבית־המישפט .״הרגשתי
לחוץ. נוכחות כולם הלחיצה אותי
אמר אזולאי.
״די בפרטיכל כדי להצביע על כך

אילוה אלון מנתחת את החלטת השופטת שרה סירוטה
(3י3ין) ומגיעה לטסקוה שיש בה רמזים למה שיהיה פסק־הד
!,בנ/״שפט הסנסציוני על פרשת ..הפגישה הלילית,,
י שאזולאי הוטרד, לכאורה. לכל אחד
מהנאשמים היה, פסוק׳ שיש בו כדי
להטריד,״ קבעה השופטת בהחלטתה.
באשר להסכמתו של אזולאי לבוא
לפגישה, קבעה השופטת כי עשה זאת
מתוך ציות למעבידו, מחשש פן יפטר
אותו. עצם הניפנוף בתביעת־הדיבה
לפני אזולאי נראה לשופטת כלחץ
פסול. היא קבעה כי אם שיכנע החוקר
הפרטי למברסקי את בן־עמי להביא את
אזולאי לפגישה בגלל תביעת־ריבה
כזו, הרי שקיבל את שרותי בן־עמי בט־ענות־כזב.
השופטת
טיפלה גם בגירסתו של כל
אחד מהנאשמים, וקבעה קביעות שונות
גם לגביהן.
על עורך־הדין כספי אמרה השופטת
— כי הכל נראה כפארסה.
על עורך־הדין ארנון, שנתן לפגישה
מראה של מכובדות, אמרה השופטת כי
יתכן שניצלו את תמימותו ואת ריחוקו
מהפרשה, אר גם הוא חייב להשיב
לאשמה.
על ח״ב עמר אמרה השופטת כי הוא
אדם המודע היטב לכל מה שנכתב עליו
בעיתונות, ועל כן מעוררת אי־ידיעתו
הסלקטיבית ביום המיקרה סימני־שא־

הם צילצל מעבידו של אזולאי, יורם
בן־עמי, ואמר כי אזולאי מכחיש כמה
דברים בכתבה ומפחד מתביעת־דיבה.
לריבריהם השתתפו בפגישה הלילית
כמשקיפים בלבה, ולא ירעו על חקירת
מצ״ח.
תגובת עורך־הדין שרגא בלזר היתה
כי הוא כופר בכל העובדות, מלבד בכך
שהתבקש לייצג את אזולאי במישפט־

דיבה אפשרי.
השאלות העיקריות העולות במיש־פט

• האם הוטרד אזולאי?
• האם הוכיחה התביעה כי הנאשמים
היו מודעים לכך שהמתלונן בא
לפגישה מתוך ציות למעסיקו —
ובניגוד לרצונו?

להלן החלטתה של השופטת,
בקיצורים מסוימים, בעיקר של
החלקים המישפטיים הקשים:

שיבעת הנאשמים השיבו על כתב־האישום
בכתב. עורך־הדין רם כספי
טען כי היה נכון לקיים את הפגישה
בתנאים המוקרמים שהעמיד, נוכח ידי־עתו
כי אלברט אזולאי ביקש את קיומה,
והיה לו יסוד סביר להניח כי אזו־י>
לאי רצה לחשוף את השקרים שנאמרו
בכתבה העיתונאית. זה תפקידו ושליחותו
של עורך־דין.
עורך־הדין יגאל ארנון הגיב כך:
•עורך־הדין כספי ביקע) לקבוע
פגישה במישררי בשעה ,6בעניינו של
ח״כ שלמה עמר...
• עד תחילת הפגישה אמר לי כספי
כי עמר הושמץ על־ידי אחד אזולאי,
החושש מתביעת־דיבה, ועל כן ביקש
להיפגש עם עמר. כספי הסביר כי
היתנה את הפגישה בכר שתיערך
בנוכחות עורך־דין ניטרלי, ובכך
שאזולאי יביא את עורר־הדין שלו
איתו.
• מדברים שנאמרו בפתיחת הפגישה,
נודע לי שעמר ביקש כי העניין
ייחקר, וניתנה הוראה למצ״ח לחקור.
• רשמתי את הפרטיכל...
• הפגישה ארכה זמן קצר, בשלב
מסויים אמר אזולאי כי הוזמן לחקירה
במצ״ח. ברגע זה הפסקתי את הפגישה.
• לא הטרדתי ולא חברתי לאחרים
במטרה להטריר את אזולאי...
תגובתו של ח״כ שלמה עמר היתה
**י כי הוא לא נטל חלק בריון בפגישה, וכי
הגיע לשם לפי ריברי אביטל למברסקי,
כי אזולאי רצה להיפגש איתו, וכן לפי
עצתו של עורך־הדין רם כספי.
תגובת החוקרים הפרטיים אביטל
למברסקי, אהרון יקים וחבר־אנד יוסי
הוכמן היתה, כי החוקרים הפרטיים אספו
חומר למסיבת־עיתונאים, על־מנת
להזים את הכתבה שפורסמה בדבר
השוחד שנתן עמר כדי לשנות את
שרות־המילואים שלו בלבנון. לדיברי-

לטענתו, את הכתבה שבה הודיעו על
חקירת מצ״ח את אזולאי 8.1.86 הוא
לא ראה. גם למברסקי טוען כך, למרות
ששעה שהוא והוכמן נפגשו בסקאלה,
לפני שהלכו לפגישה הלילית, ראו את
העיתון וגיחכו...
לדעתי, הנאשמים עמר, למברסקי,
יקים והוכמן אינם יכולים לבקש שלא
יתבקשו לתת הסבר על נוכחותם בפגישה
ועל פשר שאלותיהם. על פני
הפרטיכל לא נזכר עמר, ואיני סבורה
כי זה מעלה או מוריד אם שתק ובנוכחותו
הטרידו עד, או שנטל חלק פעיל
בהטרדה. אולם בן־עמי כבר העיד כי
עמר אמר לאזולאי שהוא שקרן.
ראוי להדגיש כי לפני הימצא הפר־טיכל
של הפגישה, כל הנאשמים, כולל

יג אל
ארנון

יוסי

| ;,לחשוף
| שקרים״
^ עת מגיע תור ראיות ההגנה. כל
^ הנאשמים יעלו על דוכן־העדים
כדי למסור את גירסתם, ואחר־כד יעמרו
לחקירה נגרית של התובעת רוזנטל.
יתכן כי בעדותם זו יטיחו הנאשמים
אשמות שונות איש ברעהו, כדי
להציל את עורם. מעתה הכדור בידי
הסניגוריה.

ארת השאלה: הסכמה מהי?
אזולאי אמר :״הרגשתי לחוץ נוכחות
כולם הלחיצה אותי ״.הוא גם טען
כי לא הרגיש שעורו־הדיו בלזר מגן
עליו. אלא שהוא נכנע לרצונו של
מעבידו בן־עמי, מחשש לפיטורין.
חוץ מעורך־הדין ארנון וח״כ עמר,
כל אחד מהנוכחים משתקף בפרטיכל
כמי שאינו מבקש טובתו של אזולאי.
גם אם המתלונן אומר כי הסכים, צריך
לשקול בשלב של שקילת המהימנות
איזה ערך יש לדבריו — כאשר בוחנים
את התנאים האובייקטיביים ואת דיברי
הנאספים.
אזולאי לא אמר, מיד עם תחילת הפגישה,
כי הוא נמצא בחקירת מצ״ח, כי
סבר שכולם יודעים ...הרי הוא נקטף

הו כ מן
כ ס פי

א *3רי

• לגבי עדרך־הדין בלזר:

בישיבה לא היו שלושה מחנות או שני
מחנות, היה מחנה אחד מול אזולאי.
ודבר זה משתקף מהפרטיכל, חוץ
מעורך־דין ארנון ועמר, שלא נטלו חלק
בשיחה. המחוייבות של בלזר היתה
כלפי בן־עמי ופחות כלפי אזולאי.

ה שו ל חן

א בי ט ל
למברס קי

העגול
א ה רון
שלמה עמר

\ז ך *י

יורם
בן־ ע מי

׳ ייים
אלברט אזו ל אי
שרגא בלזר

כך הם ישבו מסביב לשולחן: סדר־הישיבה בפגישה הלילית
• האם ידעו כי נחקר על-ידי מצ״ח?

ראיות
| התביעה
ך* ״ב עמר התברך בחברים טובים,
( 1יקים ולמברסקי, אשר נחלצו לעזרתו.
ניתן ללמוד על הדרך הבוטה,
ולפעמים מעליבה, שבה ביצעו את תפקידם,
לעיתים קרובות בנוכחות עמר.
בשיחות אלה הם מנסים ליצור לאזולאי ,
דימוי של שקרן, ושמים מילים בפי
הערים...
הנאשמים הללו לא היו באותו שלב
חוקרים פרטיים(הם היו בחופשה מתפקידם
כשוטרים) .ולפי דעתי לא היתה
להם כל הגנה מיקצועית. אחד העדים,
עטיה, אומר כי ״אז שלמה (ח״כ עמר)
אמר, מה אפשר לעשות? זה אם אלברט
(אזולאי) יחזור בו ממה שהתפרסם!״
עמר כותב מיכתב לשר־הביטחון,
עוקב אחרי המתפרסם בעיתון, אולם

עורכי־הדין כספי ובלזר, טענו כי מיד
בהתחלה, לאחר שיחה קצרה, נודע להם
שהעד נחקר במצ״ח, והחקירה הופסקה.
וכך לדעתי ניבעו מצפוניהם. הנאשמים
כולם הבינו כי אין זה תקין לשוחח עם
עד לאחר שנפתחה חקירת מצ״ח.
עורכי־הדין כספי, ארנון ובלזר טוענים
כי מותר לעורך־דין לשוחח עם
עד או צד שכנגד, ובלבד שיהיה
מיוצג ...אלא ששום תביעה אזרחית לא
עמדה בפתח! ועצם השימוש באפשרות
להגשת תביעת־דיבה, לדעתי, מהווה
לחץ פסול.
ואם למברסקי שיכנע את בן־עמי
להביא את אזולאי בטענה של תביעת־דיבה,
הרי שקיבל שהותי בן־עמי בטענות
כזב.

הסכמה .
מהי!

** וסכם ע לי כי הסכמה שומטת את
] )₪הבסיס מעבירת הטרדה, אבל נש־

ואם לחיפוש האמת התכוונו, מדוע
משמשת עדותו של אזולאי במצ״ח
מחסום?
• לגבי עורך־הד־ין ארנון: כאמור,
לא אמר עורך־הדין ארנון דבר
במהלך הישיבה, ועל כך משתית סניגורו
את הגנתו ...צר לי כי לא אוכל
להוציאו מכלל שאליו הצטרף בפגישה.
לא אוכל לפטור אותו ממתן הסבר. דווקא
משום שהוא היה הנכבד בחבורה,
ונתן לפגישה מראה של מכובדות. יתכן
שניצלו את תמימותו וריחוקו מן העניין.
אולם מוטלת עליו חובה להסביר
כיצד נטל חלק בישיבה, שבה נוכחותו
לא היתה פסיבית, ועצם כתיבת הפר־טיכל
מוכיחה זאת...
לא מצאתי הבדל מבחינת נוסח
החוק בין מי שמסר הודעה ובין מי
שעומד למסרה. ואם היה מודע לצורך
להפסיק את הפגישה, מדוע לא קודם,
למשמע דיברי עורך־הדין כספי בעניין
חקירת־מצ״ח?
לכאורה הוכיחה התביעה את היסוד
הפיסי של הטרדה. בהצעות לשנות את
עדותו של אזולאי וגרימת אי־נוחות
על-ידי דיברי ח״כ עמר שהוא שקרן.
הצעתו של בן־עמי ובלזר להגמיש עמדה,
ביטולו של הער בדיברי בלזר,
דבריו של עורך־דין כספי ״אתה שומע
מה שיורם אומר?״
האם אין בכל אלה כדי להטריד?
כלום אין הטרדה בכך שאומרים לאדם
לשנות עדותו, כאשר הוא מאמין שהוא
דובר אמת?

מהחקירה, נלקח לתל־אביב, מעבידו
קורא בעיתון יחד עם למברסקי והוכמן
כי מחפשים אותו(את אזולאי) ,הדבר
מתפרסם בכלי־התיקשורת, ואף־על־פי־כן
הוא שרוי במחיצת קבוצת־אנשים
כבודה, שני קציני־מישטרה, שלושה
עורכי־דין, המעסיק שלו וח״ב עמר.
ברור מה עובר במוחו של איש צעיר זה.
מדוע שיעלה על דעתו שאין יודעים
שהוא באמצע חקירה?
כל הסניגורים נאחזו בהבדל הסמנטי
שבין דיברי עורך־דין כספי בפרטי־כל,
שלפיהם׳פנה עמר וביקש חקירת
מצ״ח, ובין דיברי אזולאי בסוף הישיבה
כי הוא כבר נחקר במצ״ח. מבחינת
עבירת ההטרדה אין זה משנה אם האיש
נחקר ואם הוא עומד להיחקר.
כאמור, די בתוכנו של הפרטיכל כדי
להצביע כי אזולאי הוטרד לכאורה.
לכל אחד מהנאשמים ׳פסוק׳ שיש בו
כדי להטריד. הסבריהם המזהירים של
סניגוריהם של הנאשמים אינם יכולים
לעמוד במקום הסברם בבית־המישפט...

• לגבי עורך־הדין רם כספי:
לפני הפגישה היתנה כספי תנאים שכונו
״תנאי כספי״ :שהפגישה תיערך אצל
עורך־דין ניטרלי, ושאזולאי יהיה מייד
צג על־ידי עורך־דין. כספי נלכד בלשונו
באמרו לאזולאי :״אתה שומע מה
שיורם אומר?״
עורך־דין כספי הוא שמבקש את
חקירת מצ״ח, ועל־כן לא ברור כיצד
חשב שהפגישה לגיטימית. ועל־כך הוא
עצמו תמה, ומשיב בהודעתו במישטרה
כי הפגישה באה על רקע שח״כ עמר
אמר לו שאזולאי רוצה לאמר דברים
שמתייחסים למה שפורסם בעיתונות,
והוא האמין, לתומו, כי אמנם כך פני
הדברים. הוא מדגיש כי לא ידע שנפתחה
כבר חקירה.
אין תמה כי בנסיבות המיקרה התייחסה
התובעת, הגב׳ מריס רוזנטל,
בספקנות לקיום ״תנאי כספי״ .גם אני
סבורה כי בנסיבות המיקרה מיטיב היה
עורך־דין כספי אלמלא כינס את הישיבה
כלל, כאשר המפתח — ״ניתנה הוראה
למצ״ח לחקור״ — נמצא בידיו.
ועם ידיעה זו — מה לי תנאים אלה או
אחרים? הכל נראה כפארסה.
השתדלתי לא לתת מישקל לפירסו־מים
בעיתונות לגבי אותם נאשמים
שלא הוכח ישירות כי קראו אותם. עם
זאת ...תמוה שבאותו בוקר גורלי של
הפגישה הלילית לא ראה עיתון ולא
שת ליבו להודעה בנלי־צה״ל, כי העד
אזולאי נעלם מן החקירה ...אבל בתר
לכל בר־בי־רב שפליאה היא כי ח״כ
עמר, שכל. ידיעה עיתונאית הקשורה
בו מגיעה לידיעתו, והוא מגיב עליה
במהירות — לא ראה את העיתון.
בנסיבות אלה, אף כי אין חזקה
שכולם קוראים עיתונים, לגבי אנשים
שהוכח בראיות אחרות שהם עירנים
לנכתב בעיתונים, מעוררת אי־ידיעתם
הסלקטיבית סימני־שאלה, וכל אלה
מצטברים לראיות האחרות של התביעה•

עכשיו יש ג זאת: דוגמנית שמאלנית

.א ש 1נל א

1שם חיס׳

דוגמנית אוריאנה גיבעולי
״אני לא חצה להיות גברת!״

פילו השם שלה יוצא־דופן —
אוריאנה גיבעולי, שם ששומעים
פעם אחת, ולא שוכחים .״אני גאה
מאור בשם הזה. נתן אלתרמן היה חבר
של הורי, והוא ביקש מהם לקרוא לבת
שתיוולר להם אוריאנה, על־שם שיר
שכתב. נולרתי אחרי שהוא נפטר, והם
קראו לי כך לדברו. היום יש אנשים
שחושבים ששיניתי את השם, כדי
שישמע מיסחרי״.
אוריאנה היא אחת מרוגמניות־הצי־לום
המבוקשות והעסוקות בארץ. היא
מפרסמת כלי־מיטה, מזון, טמפונים,
בגדים, כל מה שמבקשים ממנה. את
היופי שלה קשה לתאר במילים. מישהו
אמר עליה שפניה יכולות להשיק 1000
ספינות. אם ולאדימיר נאבוקוב היה
צריך לבחור דמות חיה של הלוליטה
שלו, אוריאנה היתה מתאימה בדיוק.
היא גם ילדה, נערת־תיכון מקסימה,
וגם אשה חושנית .״ככה אני גם
מרגישה, יש לי פיצול־אישיות. אומרים
לי שאני נשמעת מבוגרת, אבל אני
מרגישה שאני עדיין ילדה.
״עד לפני שנה הייתי הולכת לים
לבושה בחולצה. התביישתי שיראו
שיש לי חזה.
״רציתי להישאר ילדה. לא השלמתי

עם החבר
״חתונה לא א1מרת ל׳ כלום!״

עם זה שבעל־כורוזי, הגוף שלי הופך
לנשי, ואני צריכה להתבגר. רק עכשיו
השלמתי עם השינוי הפיסי. אני לא
רוצה להיות גברת. יש לי מספיק שנים
בשביל זה. לעולם לא אהיה יותר בת
, 17 אז למה לי לקפוץ כבר עכשיו לעולם
המבוגרים?״
מהחלונות בסלון ביתה, ביפו העתיקה,
נפרש נוף יפהפה, סימטות יפו, ים
כחול. אוריאנה אינטליגנטית, כנה, יושבת
ליה אמה והרה, פסלת במיקצועה,
ומעשנת בשרשרת .״אני לא מסתירה
מאמא כלום. ילרות אחרות בגילי
מעשנות בסתר, אני ואמא חברות הכי
טובות. גם על המין אני מספרת לה
בלי שכבות איפור
פני שבוע היא השתתפה בתה/רות
החנמנית של ה־ .80 לא זכתה,
אבל היא אינה מוכרת את הקלישאות
המוכרות של מפסירות בתחרויות. היא
רווקא התאכזבה, והיא מורה בזה :״כל
מי שהולכת לתחרות רוצה להצליח,
היו לי ציפיות לזכיה גם בגלל הפיה־בקים
שקיבלתי״.
על הבימה היא נראתה שונה, גם
בגלל היופי הישראלי הטיבעי שלה.

היחירה על הבימה בלי שכבות עבות
של איפור. אבל בעיקר נראתה שונה
בגלל ההליכה. שאר המתמוררות
עיכסו בערינות וצערו כמצופה מתג־מניות.
אוריאנה קפצה בצערים גרולים
על הבימה. הקהל חייך. היה נראה
שהיא לא שייכת לשם, .
״לא נולרתי ללכת על בימה. מה
לעשות, כמה שעשיתי חזרות, לא
הצלחתי ללכת כמו שצריך. אני לא
יכולה, מרגישה צביעות. זה לא לאופי
שלי. אני לא גברת, וההליכה הזו לא
מסתררת עם האופי שלי. האמת היא
שאם הייתי יורעת שהצר הבימתי
יתפוס חלק כל־כך חשוב בתחרות לא
הייתי משתתפת בה. חשבתי שהעיקר
הם הצילומים.
״אני בכלל נגד תחרויות־יופי לא־מיקצועיות.
זה כמו שוק־בשר. חשבתי
שזה יהיה כמו שפסל מציג את
העבודות שלו, אבל התבדיתי.
״כשעמדתי בבגד־ים על הבימה
הרגשתי לא בנוח. מזל שהיה מולי
פרוז׳קטור ענק שסינוור אותי. בחוף־
הים לא הייתי מעיזה ללכת בבגד הים
שהופעתי איתו, אבל על הבימה זה
לגיטימי, כי זו הצגה״.
עבודת הדוגמנות, היא מדגישה שוב
ושוב, היא רק מיקצוע. איך זה בכלל

,היו ל׳ התלבטויות לפני שחתמתי על מיכתב השמיניסטים!״
התחיל? אמא ורדה מספרת שאוריאנה
מעולם לא חשבה שהיא יפה .״רק
המבוגרים אמרו לי את זה. בכיתה לא
נחשבתי אף פעם ליפה״.
ביום חורף גשום, לפני שנה, ישבו
אוריאנה ואמה בסלון הבית .״הסתכלנו
בירחון ציבעוני ופתאום אמרתי לאו־ריאנה,
:מה דעתך שאאפר אותך כמו
הבחורה שמצולמת בשער העיתון?׳ איפרתי
אותה ואחר־כך צילמתי את התוצאות.
התמונות יצאו משגע. הצעתי
לה ללכת לצלם מיקצועי״.
בתחילה אוריאנה סירבה. אבל השיקול
הכלכלי שיכנע אותה, בסופו של
דבר, לנסות .״אני בזבזנית נורא. הכסף
נוזל לי מהידיים בלי לדעת איך. חשבתי
שזה לא הוגן לבקש כל־כך הרבה
כסף מאמא, ורציתי לעבוד, אבל הב־עייה
שיש לי זוג ידיים עקומות. מה
שאני מחזיקה נופל. אם הייתי הולכת
להיות מלצרית, מיסכנים האנשים שהייתי
משרתת אותם.
״הדוגמנות נראתה לי דרך קלה
ונוחה להרוויח כסף.״ המיפגש הראשון
שלה עם הצלם, הוליד מיפגשים נוספים.
היא החלה להצטלם לפירסומות,
ומהר מאוד הפכה לדוגמנית מבוקשת
ויקרה.
״בתור דבר יחידי בחיים זה נראה לי
ריקני וחסר־תוכן. אני גם לא מעריכה
דוגמניות בנות 40 שזה כל מה שיש
להן בחיים. בשבילי זו עבודה. כשאני
גומרת להצטלם, אני שוטפת את האי־

אמר, הנה זאת מהפוסטר,׳ הרגשתי
נורא נבוכה.״
עיב מוזר

^ יופי, היא אומרת, לא השפיע על
\ 1חייה .״בכלל לא התייחסתי לזה.
בתור ילדה הייתי עוף מוזר. לא הייתי
מעורה בחברה, הייתי בודדה מרצון.
כשהגענו לתיכון ביום הראשון כל אחד
בכיתה היה צריך לקום ולספר על
עצמו. אני קמתי ואמרתי, :אל תנסו
ליצור איתי קשר. לא רוצה את המסיבות
שלכם, לא את החברה שלכם, לא
את הספרים שלכם. אתם לא מעניינים
אותי.׳
״בהפסקה ישבתי בפינה וקראתי
ספר. הייתי תולעת־ספרים. גמרתי את
השנה בלי לדעת את כל השמות של
התלמידים בכיתה״.
ומה היתה תגובת האם לבדלנות?

•טי כד־פ,
עילם: אלי דסד₪ ,
(המשך בעם 1ד )32

השלמתי עם זה

אוריאנה בחצר ביתה
,הריעות הפוליטיות יכולות להדק ל׳ בדוגמנות!׳

פור מהפנים, וחוזרת להיות ילדה קטנה
כרגיל.
״למסיבות, למשל, לא אלך גם אם
זה יעזור למיקצוע. לא אוותר על
אוריאנה בשביל העבודה. יש גבול
למה שאני מוכנה לתת מעצמי. אני גם
מרוצה שלא מזהים אותי כמעט ברחוב.
בצילומים אנישונה, ואני לא רוצה
שיזהו. פעם אחת ישבתי באוטובוס
מתחת לפוסטר שלי, ופתאום מישהו

עם הכלב
״אני חולמת לש 11ח אח השלם!״

— ,,אשב בכלא ולא א שר ת בשטחי

תטבץ העו&ס וכוח

(המשך מעמוד )31
ורדה :״נתתי לה גיבון. אני חושבת
שלכל בן־אדם צריך להיות חוש לעצמאות,
והוא לא צריך לשחק במישחק
שהחברה מכתיבה לו. אני עמדתי לצידה.״
אוריאנה
:״נהניתי יותר לשבת עם
החברים האמנים של אמא ועם הדייגים
בנמל. אלה אנשים אמיתיים, לא כמו
כל המתיימרים האלה, שמנסים כל
הזמן להיות משהו אחר״.
החינוך העצמאי שקיבלה מאמה לא
כל־כך הסתדר עם המיסגרת הנוקשה
של בית־הספר .״לא הבנתי למה אני
צריכה לשקר אם אני לא רוצה ללכת
לבית־הספר. פעם שאלה אחת המורות
מי העתיק את השיעורים. הייתי היחידה
בכיתה שהרימה יד, וכמובן שקיבלתי
עונש על זה. בית־הספר יצר מע־רכת־מוסר
עקומה שמעודדת שקרים,
ואני לא הייתי מוכנה להשלים עם זה.
לדעתי בן־ארם אחראי למעשיו. ואם
הוא לא רוצה ללכת לבית־הספר, שלא
יילד•
״בסוף כיתה ט׳ היה לי סגן־מנהל
שהחליט לרדת עלי מפני שהייתי
שונה. כל הזמן היו בינינו מריבות
וויכוחים. יום אחד הוא אמר שאני לא
לבושה בתילבושת האחידה. אני טענתי
שעל־פי התקנון התילבושת בסדר.

מאוזן:
)1רצינות )5 :מכונות לטלטול
ונעור חציר ושבלים; )10 תורת
הקבלה(ר״ת); )11 שפת נהר; )13
איל )14 :בהמת משאות)15 :
האלוף בקלפים; )16 שדה הנפט
הראשון שנתגלה בישראל; )18
רואה ומרגיש; )20 קולמוס; )21
מפלט; )22 דיור לעוף )24 :מודד
ארץ; )25 נהר בררום אפריקה:
)26 גולם השרץ!י )28 מין דג; )30
ממציא התרכיב נגד שיתוק
ילדים (ש״מ< )31 :פסולת של
מתכת; )32 יחידת טייסים בח״א;
)34 רום לב; )35 מין סנונית; )38
בת שאול; )39 חי ממש׳ שועלים;
)41 קרן הפיל; )42 כלי שבירה
ונתיצה; )43 גדול בכמות; )45
שקט, מנוחה; )47 מילת רבוי;
)48 האיש ההוא; )50 מדבר
בדרום א״י ומערב אדום; )51
כבש רך ושמן; )52 כנף; )54 שור
פרא; )57 אומד; )61 מוכיר ארם
לשעבר (ש״מ); )62 מבצע צה״ל
במרחב ירושלים באוקטובר
)64 :1948 שמח )65 :בן יעקב;
)66 חבל במרכז הארץ; )67
מפתן; )69 ארץ השמש העולה;
)70 משורר עברי (ר״ת); )72
תבואת שדה לפני הרמת
התרומה והמעשרות; .)74 אור עז;
)75 ניע )77 :אבי עתניאל
השופט; )78 אחד מכוכבי הלכת;
)81 שוטה חסר דעת; )82 תבלין
לקפה; )85 שיירת אניות; )86 מה
עצמות; )88 הוראה )89 :ישוב
יהודי בגליל מימי המשנה
והתלמוד; )91 עף; )93 עוף טורף
(ח); )95 טיפ; )96 מועד)98 :
אחוריים; )100 גדול בתורה;
)102 שעבוד )103 :חסר ערך:
)104 שבלים שהגיעו לבשולם:
)105 כינויו של קולונל יהורי
בצבא הבריטי שהפליא עשות
מאחורי הקווים במדבר לוב.

סאונד:
)1עטין בהמה; )2צאצא; )3
מידת מרחק; )4קיטור; )6החלק
התחתון של הלחי; )7עיקרו של
העץ )8 :אות הנצחון; )9כה,
עצמה; )12 אשפת חצים; )15
הענק המיתולוגי הנושא את
העולם )16 :נגמר; )17 חלת דבש
בכוורת; )19 עוגיה שטוחה; )20
תל חרבות; )21 שמו הערבי של
המושב שבמקומו התחוללו
קרבות כבדים במבצע יואב; )23
אבי אבנר )24 :חבורת אנשים

בדעה אחת )26 :מקום מושבו

של האורקל; )27 בת־קול; )29
אורח חיים; )30 לולב התמר; )33
אליל, ע״ש החודש הרביעי; )34
קצף, חרון; )36 אבקת רפואה;
)37 שלומים עבור נזקים
שנגרמו )40 :עמוד נוזלים; )41
מתנה; )44 אליל בבלי )46 :עני
עלוב; )49 כאן וארמית))50 :
רקה; )53 משחק כדור המתנהל
תוך כדי רכיבה על סוסים; )54
נאמר בבריתא; )55 אות בא״ב;
)56 תבלול בעין )58 :אביון; )59
כלי מפץ; )60 כפרי פשוט או
עובד אלילים; )62 מטבע יפני;
)63 קול גברי עמוק; )66 גבור

ספור ילדים ידוע — מוסר
ההשכל — אל תדרוש יותר
מדי )68 ;)4,2 ( :עצומה; )71 חבר
כנסת מטעם מפ״ם (ש״מ); )73
ספר מסעותיו של ריצ׳רד בירר
חוקר הקוטב;• )76 מידה מועטה;
)77 אורח מוזמן; )79 קסטה; )80
עטין, שד; )82 נצח; )84 אין
(ארמית); )85 שליח; )87 סדרי .
המשנה (ר״ת) )90 :גוש אדמה
מוצק; )92 ברק, שלהבת; )94
שמש; )96 כלי כתישה )97 :סל
גדול; )99 אות )101 :נכבר
מוסלמי; )102 כינוי לבהמה
צעירה; )103 נתיב.
--אביגיל ינ אי —

תן טר מ פ לחייל
איתן עמיחי

הדברת מזיקים

ובעמ

מומחים והדברת תיקנים(ג׳וקן ם)1
תולעי עץ, חרקי ספרים ובגדים,
עירפוו מיוחד וארועים ומניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

י ענל 7׳

• ^ 0 2רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־22־75־03

ב שתידה ע } ברי או תך(רכו שך

זה יעורר דעת־קהל, ואולי גם ישכנע
אנשים נוספים״.
אוריאנה היתה בין אלה שחתמו על
מיכתב השמיניסטים ,88 הקורא לסרב
לשרת בשטחים הכבושים .״המיכתב
הזה הוא ההפגנה הכי גדולה שלי.
הצלחתי לעורר את דעת־הקהל יותר
מאשר באמצעות 100 הפגנות.
המיכתב קורא להפר את החוק? ״כן.
אני מוכנה להפר את החוק, וגם לשלם
על כך. אני לא אלך לשרת בשטחים ,־־
ואני מוכנה לשבת בגלל זה בכלא.
כשסרבן־הגיוס, שחתם איתי על המיכ־תב,
נכנס לכלא, ורצו לארגן הפגנה
לשיחרורו, לא הסכמתי להפגין. אני
חושבת שזה המחיר שאנחנו צריכים
לשלם, ואני מוכנה לשלם אותו.
״היו לי התלבטויות רבות אם לחתום
על המיכתב. חשבתי לעצמי מה
יקרה אם השמאלנים לא ישרתו בשטחים,
ואז ישארו שם רק הימניים. הרי
זה גרוע יותר. אחר־כך השתכנעתי
שכשבאים לילדיבאמצע הלילה ולוקחים
את אבא שלו למעצר, זה לא משנה
לו מי עושה את זה — שמאלני או
ימני. הגעתי למסקנה שחתימה על
המיכתב תעזור יותר. אולי זה יעורר
לחץ ציבורי, ויזיז למישהו.״
אחרי הנאום הארוך הזה היא עושה
הפוגה קצרה ומוסיפה בחיוך עצוב 1

אוריאנה ליד חורבות יפו
.בסזף כיתה טי היה לי סנן־מנהל שהחליט לרדת עלי מפני שה״וזי ש1נהר
היה ויכוח, ובסופו הוא העיף אותי
הביתה. הגעתי הביתה ואמרתי לאמא
שאני לא חוזרת לבית־הספר הזה.״
היא החליטה לעבור ללמור בבית־הספר
הפתוח בראשון־לציון .״שם, בפעם
הראשונה, הסתדרתי בחברה. נהניתי
ללכת לבית־הספר. הכל שם שונה.
במקום כיתות יש חוגים. כל אחד
הולך לחוגים שהוא בוחר ושמתאימים
לרמתו. שם קיבלתי לגיטימציה להיות
שונה. אנשים כיבדו אותי, וגם אני
התחלתי לכבד ולקבל אנשים אחרים.
״פעם לא הייתי מסתכלת על אנשים
מסוימים, היום אני מחפשת את
הטוב בכל אחד. פעם לא דיברתי עם
הדוגמניות שאני מצטלמת איתן, עכשיו,
הן אמנם לא החברות הכי טובות
שלי, אבל בהחלט כיף לי לקשקש אי

;,לשגות
את העולם״
ן* סדר־היום העמוס שלה, הכולל
₪1לימודים • וצילומים, היא גם
מוצאת זמן. לפעילות פוליטית .״אני
פעילה בר״ץ למרות שאני שמאלנית
הרבה יותר מר״ץ. אני זוכרת את עצמי
בתור פספוסית מחלקת חומר־הסברה
שמאלני. תמיד הלכתי להרצאות, להפגנות,
לפעילויות.
״היו תקופות שהייתי עסוקה בזה
מהבוקר עד הלילה אפילו מבלי לאכול.
הפעילות הזו נראית לי נורא חשובה.
אני מרגישה שאפילו אם לא אשנה
כלום לדצחק! שמיר ול(שימעון) פרס,

״אני עדיין חולמת לשנות את העולם.
מאמינה שאפשר. כשיש ויכוחים אני
תמיד מתערבת. גם אם אני לא שייכת
לעניין. אני לא יכולה שלא להיות
מעורבת, ותמיד אני מתעצבנת ולוקחת
ללב״.
איך מסתדרת הפעילות הפוליטית
עם הדוגמנות? ״דוגמנות זה רק עבודה.
כן, אני יודעת שהדיעות שלי יכולות
להפריע לי, ואני יכולה לאבר קהל
בגללן, אבל אני מוכנה להפסיד את זה
בשביל האידיאולוגיה. וחוץ מזה, אם
לא תהיה מדינה לא אוכל להיות
דוגמנית״.
השבוע היא תשאיר בצד את הפעילות
הפוליטית, ותעלה על מטוס לצרפת,
שם מחכה לה חוזה־צילומים כמיס־גרת
סוכנות־דוגמניות גדולה. לנסיעה
מצטרף החבר יובל. אחרי שתגמור
להצטלם ותעזוב את בית־המלון המפואר,
שמעמידה לרשותה הסוכנות,
היא תמשיך עם יובל בטיול שקי־שינה
וטרמפים. בשק־שינה היא מרגישה נוח
יותר מאשר בבית־מלון.
׳ ״יובל הוא החבר הראשון שלי. טוב
לי איתו. חתונה? זה לא אומר לי כלום,
זה לא מוסיף. שום דבר לאהבה. הדת
היהודית? אני יודעת שאני שייכת
אליה, אבל אני לא מצליחה להבין
אותה. הקשר שלי לארץ הוא לא דתי.
״קשה לי להסביר את האהבה הענקית
הזו לארץ. אחיי שאחזור מצרפת
מחכה לי חוזה ביפאן, אבל למרות
הנסיעות הללו, וגם אם ארוויח הון, אני
לא אעזוב את הארץ. אני יותר מדי
אוהבת את המקום ׳ ,מכד־ שאוכל
לרדת״.
ה עו לםהזה 2655

או ת
החדר
חיאטחן בחיחורס
החוג לאמנות־התיאטרון באוניברסיטת
תל־אביב יכול ללמוד משהו
מבית־הספר ביח־צב׳ לאמנות הבימה.
כנראה שהמושג, שהמציא השלם הזה
— יחצנות, טרם הגיע לשעריו.
עובדה, פרוייקטים אישיים בבימוי
אישי, מרתוי־הת־אטרון של בוגרי מחור
תשמ״ח, היה חלוצי ומעניין, אבל
הקהל המצומצם שנכח באולם העיד
על מסע־פירסום לקוי.
מתור המרתון שבו את ליבי שתי
מונודרמות. האחת שטח הפקר מאת
רון נשיאל ובביצועו, והשני לו לם מאת
יצחק מאיר בביצוע אפי מאיר.
שטח הפקר הוא סיפורו של פסיכיאטר
המוזמן להעיד לפני קצין־צבא
החוקר את תקריות־הגבול שאירעו
בירושלים החצויה של לפני המילחמה
כמה ימים אחרי מילחמת ששת־הימים.
־רר עדותו ותגובותיו צפה ונפרשת
מחדש מערכת־יחסים בין הפסיכיאטר
לבין המטופל, על רקע סיפורה הגורלי
של העיר.
אפי מאיר 25 שסיימה בימים אלה
את לימודיה, הגישה את לו לם של
־צחק מאיר, בביצוע מעולה ושופע
רעננות, והצליחה לחדור לדמותה של
הגיבורה בעוצמה של שחקנית ותיקה
ומנוסה ועם זאת ברעננות ראשונית.
בלו לם חושפת אפי מאיר עולם
מסוגר של בדידות ואשליית אלוהות
של נ׳ ,שחוט־הטלפון לבדו הוא עוגן־
המציאות שלה וגם אסונה.
וכמו בספרות גם בתיאטרון, הצגת
התהליך של איבוד השפיות איננה מן

חלום על
כחולים
״אני חולם על פילים/אני חולם על
כחולים/אני חולם על פילים כחולים...״
הוא שיר נוסף של נורית זרחי שהלחין
המוסיקאי מוני אמריליו והנכלל בספר
שהוא גם חגיגה — אני חושב על
פילים — שירי משוררים מולחנים
לילדים (סיפר״ת הפועלים).
בספר שירים המזדמזמים זה שנים
רבות בית־הספר, והוא כולל תווים,
סימני־אקורדים וקלטת, שעשויה בהחלט
להקל על הורים, מורים וילדים

ששכחו את המנגינה ולעזור גם למי
שעדיין ממשיך במסורת השירה בציבור.
עובדה,
מי זוכר את המנגינה של
הצפרדע מאת לאה גולדברג, ואת
המנגינה למילות השיר של פוצ׳ו ״מי
ראה איך מר אפרוח/מנסה לצאת
בכוח/הוא נועל הנעליים, הוא לובש
המיכנסייס/הוא עונב העניבה ואומר
בגאווה/על ראשי אחבוש כיפה ואצא
מן הקליפה״.
בין המשוררים והפיזמונאים שאת
מילותיהם הלחין מוני אמריליו מופיעים
בספר מרים ילן־שטקליס, אנדה
אמיר, נורית זרחי, מידה מאיר, זרובבל

מדי חודש מעניקה התנועה הפמיניסטית
בישראל את ״אות החזיר״

111

בבואות

בבית ראובן, שנושק לבית ביאליק,
מתקיימת בימים אלה תערוכה מיוחדת
של הצייר ראובן, ובה ציורים שצייר
במשך 60 השנים שחי בארץ.

אפי מאיר בקטע מהצגת ״לו לם״

למיפעל או לגוף השוביניסטי ביותר.
החודש הייתי מייעצת להעניקו לחבר־השופטים
שהחליט מי יזכו השנה בפרס
ראש־הממשלה לספרות.
מתוך 90 מועמדים ומועמדות לפרס
זכו בו 10 סופרים ומשוררים, ואף לא
משוררת או סופרת אחת, על־אף שבין
המועמדים הרבים היו נשים לא מעטות,
שלכל הריעות היו ראויות לפרס.

״התערוכות המוצגות בבית־ראובן
הן על־פי־רוב בעלות אופי היסטורי.
בית ראובן אינו מתיימר להתחרות עם
המוסיאונים הגדולים״.
וכרמלה רובין תמשיך בלהיטות ובחיוך
חם, שלא מש משפתיה, להציג את
ראובן, ובמקביל גם תערוכות מתחלפות.
וכבר אפשר היה לראות שם את
שימשון הולצמן, ופורטרטים של חנה
אורלוף וזיכרונות אודסה של גני דורין.

בימד״עצמ׳ וחלוצי
המלאכות הקלות, ולא פעם הופך
למיבשלה של סופרים, מחזאים ושח־קנ־ם.
אפי
מאיר הצליחה כבר בפרוייקט

ניסיוני וצנוע זה להתמודד עם המיכ־שלה.
ואני מקווה מאוד שבאולם ישב
גם איש־תיאטרון שראה ורשם לפניו
— אפי מאיר — שחקנית.

ז־״ו.והב
סיפרי־הדרכה רבים כבר השתלטו
על חיינו׳ ונראה כאילו לא נוכל בלעדיהם.
אז איך הסתדרו הורינו וזקנינו
ללא סיפרי־ההדרכה? מסתבר שהסתד־רו.
באחרונה
התבשרנו על מרר־ך נוסף
— סרריך לדי( החנבב(הוצאת מסדה),
מאת מרקו דהן, מנהל־עבודה במחלקת־ים
בנמל אשדוד, ודיג ותיק ומנוסה.
מרקו דהן מעיד שאת הרומאן ואת
הפלירטים שלו עם הים התחיל כבר
בילדותו, בעיר קאזבלנקה, כי מרקו
דהן של הים הוא כמו מרקו פולו של
סין. החיים והים, הוא אומר, לימדו אותו
שכד־ להשיג משהו, צריך לקחת סיכונים.
אחד מחלומותיו של מרקו דהן הוא
לעשות סרט באורך מלא מתחת למים.
״עשיתי כבר ניסיון להסריט מתחת
למים, אבל בעומק של 35 מטר נכנסו
מים למצלמה, והלוקוס שחיכה שאצלם
אותו התאכזב.״
בסיפרו מדריך לדיג החובב מלמד
מרקו כיצד לדוג, וכבר בהקדמה הוא
מבטיח שגם הבור הגמור ברייג, שאינו
יודע איך להתחיל, יוכל להיעזר בספר,
ואילו הריג הוותיק ימצא בו כמה סודות
קטנים שעדיין אינו מכיר.
הספר מלמד איך להבחין בין דגים
שקוציהם מורעלים לבין דגים שאינם
מזיקים. איך להערים על הדגים בעזרת
פיתיונות וקרסים, להתמצא בזרמים
בגיאות ובשפל ועוד דברים רבים מסודות
המיקצוע. אז מי שכבר זכה לשלווה
או הגיע לגימלאות וכל מי שהצליה
להערים על הבורסה וכל עיתותיו בידיו
כדאי שיקרא את הספר, לא לפני
שיקנה חכה וימתין לקרפיון הראשון.
גלע׳וך ב-יא2״י>ן ךע-.תדל,־משה דור ואחרים.

מי שכבר שקע בתוך הזמן
והשיכחה, יוכל לחלום על פילים כחולים,
להתענג גם על הציורים של אמי
רובינגר המלווים את הספר ולפצוח
בשיר.

ז־ גיס

פתיחת התערוכה של רא:בן במיגדל דויד ()*1924

דיר. ישראלי
כמו מרקו פול! של סין

• סומלירן הוא אירגון סופרים ומאיי־
#רים לילדים ולנוער שהתאגדו במטרה
•להקים עמותה שמטרותיה לטפל
• !לשפר את מעמדם של סופרי ומאיירי
#ילדים ונוער בכלל, ובשבוע־הספר בפי
ר ט, לתקן את הקיפוח שנגרם לסיפרי־
•ילדי ם בתמלוגי סיפריות ציבוריות,
#לחפש דרכים לקידום הפצת סופרי•
ילדים, לשפר את התעריפים הקיימים
ן ואת היחסים עם המו״לים וכמובן, להגן
• על זכויות הסופרים.
• בין חברי הוועדה של סומלי1״ן
ן הסופרים והמשוררים אלונה פרנקל,

להתרפק על תל אביב של מעלה
באוקטובר אפשר יהיה לראות תע?
סימטות נפתלות, שוקים ססגוניים,
רוכה מיוחדת במינה — דיוקנות של
•יהודים זקנים שהתפללו בדבקות ליד
חנה רובינא, לציון 100 שנה להולדתה
•הכותל, נשים בוכריות בביגדי־חג, ער־של
מי שהיתה למיתוס כבר בחייה.
^ביס יפי־מראה בגלימות ארוכות, עצי־בתערוכה
יוצגו דיוקנות רובינא של
#זית כסופי־עלים ובתי־אבן מופזים ב־ראובן
רובין, נחום גוטמן ואחרים.
•קרני־השמש.
* ובציורים המוצגים בתערוכה, כמו
* יושב במרכז הפסל סלרקוב. ד
•בציוריו האחרים מאותה תקופה, משת־מרנלות•
1משמאל. פינחס ליטבת/ב־
•קף סיגנון נאיבי־פרימיטיבי, ועם זאת
סקי. לפר ראוכן (למעלה) שמרת
#ארכאי, מעבר למציאות היום־יומית.
הצ״רת רבקה אבישי־שטארק.
* בית ראובן היה בין הראשונים שניסו
ולהחיות את ימי תל־אביב הקטנה, וביום
• שבו יסתיימו השיפוצים של בית ביא־
•ליק יוכל אף בניין זה להצטרף להתעו־
#ררות זאת. את הסנונית הזאת מטפחת
•במסירות רבה אוצרת המוסיאון כרמלה
׳• רו בין, ובית ראובן הוא לא רק מקום
•להתרפק על תל־אביב של מעלה, ותע־
#רוכות קבועות של ראובן עצמו ואח־
•רים.
* כרמלה רוביו, כמו מיסיונרית אדו־
•קה, עושה לרחוב ולמוסיאון נפשות • :במיסגרת קולנוע שמאל של בימת
•קונצרטים קאמריים, ערבי־ספרות. עד #שמאל ומועדון שס״י יוקרנו בימים
£עתה נערכו ערבי־ספרות ליעקב אור־ •הקרובים מיספר סרטים קצרים וקטעים
•לנד, ליהודה עמיחי ולחוברת אינרא.
ן מתכניות־טלוויזיה בנושא האינתי־
#,פארה: האינתיפאדה וח 1פש־הביט1י,
•הפקה של איגוד העיתונאים הביני
ישראל(״פוצ׳ו״) וייסלר, יהודה אטלס# ,לאומי. דיכוי מפנינים בשטחים, לקט
•קיטעי־יומנים של רשת־הטלוויזיה הא־אהוד
בן־עזר והרצליה רז.
ההתארגנות חשובה בפרט נגד אגו־ •מריקאית סי־בי־אס. גן צמוד, סרט על
דת־הסופרים, שאיננה מעודדת הצטר *גך ילדים במחנה־הפליטים דהיישה. וק־פותם
של סופרי־הילדים לשורותיה• ,טעים מתוכנית נ״טלין, קיטעי אינתי־ואינה
מעניקה להם חסות שזוכים לה •פארה שהטלוויזיה הישראלית כבר לא
#תראה.
סופרים אחרים.

•האיוחיבארה
•בראיהטלוויזיה
:והקותוע

זגיב * 111/־1 1 *71־

אלם], מיזכר הבנ ה

לפני כמה ימים הגיע זר־פרחים ענקי לביתה
של אחת האלמנות הכי־מוכרות בארץ. אחת
שהרבה גברים היו רוצים להיות החברים שלה,
בעיקר בגלל הכסף הרב שהיא ירשה מבעלה.
אבל היא מאוד נזהרת בנושא.
את הפרחים היא קיבלה ליום־הולדתה, או
לאיזשהו אירוע פרטי אחר הקשור לבני־מיש־פחתה.
זה לא הפרט החשוב.
מה שכן חשוב זה מי שלח את הפרחים. מסתבר
שהם נשלחו מאיזה אלמן מאוד מפורסם ועשיר,
בעל־מהלכים בחוגי השילטון בארץ.
החברים שלה טוענים שזה נשלח במיסגרת
יחסי הידידות ביניהם. אך החברים שלו טוענים
שהוא מחזר אחריה בעדינות. מה מזה נכון אני
עדיין לא יודעת.
אבל דבר אחר אני כן יודעת: שהפרחים היו
משגעים, וגם מה שנכתב בפתק שצורף אליהם.

מסתבר שהקשרים בין ישראל ואמריקה הולכים
ומתהדקים, גם אם לא מרגישים בכך. עם
מיזכר־ההבנה או בלעריו, עם הסיוע או בלעדיו,
אזרחי שתי המרינות מקיימים ביניהם מערכת־יחסים
ידידותית ביותר.
כמו, למשל, איש־העסקים יורם פטרוש־קה.
הוא בסביבות ה־ 50 שלו, גרוש, פופולרי, עם
קשרים מסועפים מפה ועד הודעה חדשה.
עד לפני כמה חודשים הוא היה בקשרים
) הרוקים עם הזמרת מלי ברונשטיין, המתגוררת
לסירוגין בין ישראל לאמריקה, והם נפגשו
גם פה וגם שם, ואולי בעוד מקומות שאני לא
יודעת.
מאז עברו כמה חודשים, והתחלתי לדאוג. לא
למלי, אלה לפטרושקה. ואז אמרו לי שבאמת אין
מה לדאוג. הבחור נמצא בקשרים חשובים מאוד
עם ארלן סטרליץ, בת ,54 שהיא אמריקאית
עשירה מאוד, התורמת הרבה למדינה. כעת הוא
נוסע, ולעיתים היא באה לפה, וזה באמת מראה
שהקשרים האמיתיים בין אזרחי שתי המדינות
נשמרים, ואף יותר מזה — מתהדקים.

איזה הספק!

יורם פטרושקה
לבשרים ׳דידות״ם

חתיכה אחת א 1שתיים,
לבילוי

איזה הספק יש לבחורה הזאת!
רק לפני שלושה חודשים הגיעה אלינו
הדוגמנית אילנה שושן מלוס־אנג׳לס, שם
התגוררה עם הקולנוען אבי נשר, ותשמעו מה
היא הספיקה לעשות:
להתאהב בפירסומאי דויד תמיר, לנהל
איתו רומאן קצר ולהפסיק — לא ברור מי
מביניהם הפסיק את האהבה, אבל ברור שאילנה
התאוששה מהר מאוד, ומייד נפלה לזרועותיו של
עמי טמיר (בעלה לשעבר של ירדנה נו־רביץ
היפה) .גם פה היה איזה רומאנצ׳יק, ושוב
נגמר. אבל איך שנגמר, התחיל סיפור חדש,
והפעם עם דודו טופז. כמו תמיד, התאהבות
קצרה, רומאן בזק והופ נגמר, ואז ...לזרועותיו של
סילבראן אימברג, יצרן הבגדים. עכשיו היא
כבר לא איתו כי היא בניו־יורק. היזהרו לכם,

הרבה אנשים, שאינם מסירים אישית את
השחקן נימים עזיקרי, מרימים גבה כשהם
רואים אותו באחרונה במקומות שונים בעיר
כשהוא מלווה בחתיכה אחת או שתיים. לפעמים
הוא מחבק אותן, וגם נושק להן על הלחי.

לא, אל חשש: לא חל משבר ביחסיו עם אשתו
חמדה, הוא פשוט נמצא כעת בחופש מההצגה
אנשים קשים, והוא מבלה הרבה מזמנו הפנוי
בחברת שתי בנותיו: פאני, מנישואיו לעליזה
עזיקרי, ו מ אגי, בתו המאומצת, שהיא בתם של
הזמר ארים סאן ועליזה עזיקרי.

פאני עזיקרי, ניסים עזיקרי וסאני סאן
בילוי משותף עם אבא

הבת הבכירה, פאני, היא בת 24 וגרושה מזה
שנה. היא לומדת גראפיקה. כרגע אין לה חבר-.
השניה, סאני, חיה עם חייל בשם עידו כרמל.
ואיפה היא הכירה אותו? לא בצבא, כמו שחשבתם.
זה היה שידוך של האמא שלה, שהיא
חברה טובה של ההורים של החייל.
ושתי הבנות האלה גרות בדירה ביחד, ולכל
אחת תוכניות שונות לגבי החיים. פאני רוצה
להיות גראפיקאית, וסאני רוצה לעסוק כאופנה.
ובינתיים, עד למימוש החלומות, הן מבלות עם
האב האוהב.
מציץ מהאצבע
בגליון הקודם סיפרתי לכם על המילחמה בין
איש־האופנה רני קובלנץ לבין חברתו־לשעבר,
בילי רובין. כעת, ממה שהבנתי, החלה המערכה
השניה, ורובין טוענת שהעניין הועבר
לטיפולם של עורכי־דין של מישפחתה.
לטענתה, ואני מצטטת :״כל הדברים שרן
קובלנץ אמר עלי מצוצים מהאצבע. הם לא
אמינים, והם נעשו בכוונה תחילה כדי להקטין
את שמי!״

בילי רובין
,כדי להקטין את שמיר

אילנה שושן
התאוששות מהירה
גברים אמריקאים צעירים ומצליחים
שושן מגיעה!
ועכשיו אני קוראת בעיתון שהיא אמרה ״לא
היתה מזיקה לי איזה התאהבות!״ תסלחי לי, י
בובה׳לה — ומה היו כל אלה כאן? שינאות?
אילנה

הקשישים שבין הקוראים שלי זוכרים בוודאי
את אחת הנשים היפות ביותר שהיו כאן אי־פעם:
שימעונה שוורץ. היפה הזאת, התחתנה בגיל
צעיר עם איש־העסקים בני בירק. הנישואין לא
החזיקו מעמד זמן רב, ושימעונה מצאה לה בחור
טוב ועשיר באנגליה הקרה. היא עברה לגור בבית
ענקי ומפואר, וניהלה חיי־חברה סוערים.
במשך כמה שנים הס חיו באושר ובעושר,

עמדה ללדת את ילדם המשותף 20 .השנים
שהפרידו בין בני־הזוג לא הפריעו, והדולצ׳ה
ויטה שהם ניהלו עוררו קינאה לא רק בישראל
העניה, אלא גם בלונדון המהודרת.
לפני שנה וחצי נפטר בעלה מגידול ממאיר
בראשו, והכל ביכו את מר גורלה. אך שימעונה
שוורץ התאוששה והתחילה לבקר בארץ לעיתים
תכופות, ובין ביקור לביקור היא הכירה את א לי

שימעונה שוורץ ואלי פפושדו

לעומת הדיילות הוותיקות, היודעות להעריך
כל קשר, והנזהרות מאוד שלא לקלקל יחסים עם
החבר, הידיד או המאהב, הרי שהדיילות הצעירות
לא כל־כך עושות חשבון. אולי מפני שהן צעירות.
למשל
שני הבלר, דיילת בחברת התעופה
האמריקאית פאן אם ודוגמנית בשעות־הפנאי
שלה, אוהבת מאוד לטוס. היא כל־כך אוהבת
טיסות, נמלי־תעופה ושפות זרות, שהיא פשוט
אמרה לא לחבר שלה.
לדיילת הזאת היה חבר נאה בשם ראובן
שביט, והזוג הזה כיכב במשך כמה שנים בכל
המסיבות והפתיחות, וכמובן תצוגות־האופנה
החשובות. וכשהיא התקבלה לחברת־התעופה
הזרה לא היה קץ לאושרה, וגם החבר מאוד שמח,
כי הוא בטח חשב על כל המתנות שיקבל ועל
הנסיעות המשותפות שיהיו להם. אבל השימחה
לא ערכה זמן רב, שני הבלר צברה הרבה שעות־טיסה
כדיילת, והחבר שלה צבר במקביל הרבה
שעות של געגועים, עד שנמאס לו לחכות לה,
והוא אמר לה: או אני או פאן.
הדיילת חובבת־הגסיעות היססה, ועשתה חושבים,
ואמרה לו חד־משמעית: פאן.
ותארו לעצמכם שהזוג הזה עמד להינשא לפני
כמה חודשים, והם אף נסעו יחד לבקר את קרובי־מישפחתו
בבראזיל והנה־פתאום! תראו מה
ששינוי הלחצים באוויר מסוגל לעשות לבחורה!

אלי דסה. העולם הזה

החיים

נישואין צנזעים בתחילת אשסט, בחוג־המישפחה
שימעונה ילדה בת שנפטרה באופן טראגי. לאט־לאט
התגלו סדקים בחיי־הנישואין של בני־הזוג,
וכשהיה נדמה שהכל מתמוטט — התפוצצה
הפרשה, ולחברה הגבוהה של לונדון נודע ששים־
עונה מנהלת רומאן סוער עם סידני קוהן, אחר
מעשירי לונדון. היה סקנדל גדול, סידני קוהן
ואשתו התגרשו, שימעונה ובעלה התגרשו, ותוך
זמן קצר נישא סידני קוהן לשימעונה, שכבר

פפושדו, מבעלי אביה סונסטה בטאבה, שהתאלמן
מאשתו אביה בנסיבות טראגיות לפני
שש שנים, ומאז לא נקשר שמו בשום רומאן,
הזוג..הטרי החל נראה באירועים חברתיים
שונים, ולפני שבוע היו שמועות שהם נישאו
בחשאי בלונדון. אך הסתבר שהשניים עומדים
להינשא בישראל בתחילת אוגוסט, בטכס צנוע,
בנוכחות בני־מישפחה וחברים קרובים בלבד.

קצת גיאוגרפיה
למי שלא זוכר, אז הזמרת עדנה לב

התפרסמה בארץ לא רק כזמרת מוכשרת, אלא גם
כחתיכה, והיו לה כמה פרשיות־אהבה עם נערי־זוהר
מקומיים, כמו רפי שאולי ויהודה ברקן.
אחר־כך, כמו רבים אחרים, היא נסעה לניו־יורק
כדי לנסות את מזלה שם, והמזל האיר לה פנים
בדמותו של דייוויד ברנר, שהוא הסגן של
אלוהים בטלוויזיה האמריקאית. וכשברנר ועדנה

שני הבלר עם אמה
הרבה שעזה של נענזעים

אבל בחורה כמו עדנה לב אינה מוותרת
בקלות, ויש לה הרבה חברים הדואגים לה, והם
ערכו לה היכרות עם יורם ׳טיינמן, שעסק
במיסחר ברכב, ואחר־כך עבר לענף־התכשיטים
בניו־יורק.
השניים התאהבו זה בזה ועשו חיים משוגעים,
התחתנו וגם נולדה להם בת.
והנה אני שומעת שערנה לב הגיעה ארצה,

הוא מוכשר ונאה וגם פופולרי, אבל למרות
זאת — או בגלל זה — הוא לא העפיל לצמרת
בעולם־המוסיקה הישראלי, אך לעומת זאת הוא
קוצר הצלחה אצל נשים.
למי שאינו זוכר, אז הזמר הזה, דני ליטני,
היה חבר של גליה אלבין לפני 15 שנה,
בתקופה שהם אהבו לרקוד צמוד־צמוד בדיסקוטק
רזיה בחיפה. והוא גם היה נשוי עם שחקנית בשם
ג׳ודי, ולאחר שהם נפרדו ראו אותו בכל מיני
מקומות עם כל מיני בחורות, בעיקר צעירות.
לפני כמה ימים הוא בילה עם חברים בפאב
אופנתי, ומי הבחורה שישבה ממולו? ניחשתם,
גליה אלבין, שהגיעה למקום עם חברים. ומי
הבחורה שישבה לו על הבירכיים? את זה קצת
קשה לנחש. קוראים לה ענת ציקורניק, והיא
בלונדית וצעירה וגם יפה, ומאוד לא אוהבת
שמצלמים אותה.
יש לה גם ייחוס: אחותה אודליה היא החברה
של הזמר אדם, וכנראה שבמישפחת ציקורניק
אוהבים מוסיקה, או — ליתר דיוק — זמרים.
ואני חושבת שהדבר הטוב ביותר שיכול לצאת
מהסיפור הזה הוא ששני הזמרים ישתפו פעולה
בתחום המוסיקה.

בל״כן הרבה הפתעות יש בחיים, שלחלק
מהאנשים זה כמו לחיות בקאזיני, לאחרים
זה כמו גיהינום, כל א חד והסיפור שלו.
אני לא יודעת הרבה על העיתונאית
ר או מ ה זי סקמד (שזה ״ילד מתוק״)
ממעריב, אבל מה שעבר עליה בשנה
האחרונה זה באמת מיפעל־הפיס.
לעיתונאית, שיש לה מעריצים בגדודים
בגלל יופיה, היה במשך יותר משנה חבר,
ס טו דנ ט זרוק, והיא נורא אהבה אותו. הם
עמדו להתחתן, ופתאום, לפני ארבעה חו דשים,
הוא ק ם ועזב וכולם נורא כעסו עליו.
איד הוא יבול לעשות דבר בזהו היו שניחמו
אותה ואמרו לה שיהיה טוב, והיו שחשבו
שיהיה יותר רע, וכל א חד והתיאוריות שלו.
ואז בא לה המיספר הנוסף, בדמו ת טיי ס
חתיך מקיבוץ גן־שמואל, ובולם עכשיו
אומרים שהיא הגרילה גבר-חלומות.
ביום החמישי האחרון היא היתה איתו
ברבנות, והם נרשמו לנישואין.

עדנה לב ויורם שיינמן
התאהבו, הם לא רק בילו כמו כל זוג אוהב־בילויים,
ולא רק עסקו בתיכנון חתונה וילדים,
אלא גם בהבטחת עתידה של עדנה׳כזמרת.
ברנר לחץ על הכפתורים הנכונים, ועדנה
התחילה להופיע בטלוויזיה ועל בימות שונות
במועדוני־לילה ואתרי־נופש יוקרתיים ברחבי
ארצות־הברית.
כשהיה נראה שזה הולך להיות סיפור הוליוודי
עם הפי־אנד ענק, התפוצץ הרומאן הגדול ועימו
הקאריירה הגדולה.

וכבר היא נפגשה עם גברי מזור, היחצן של
ירדנה ארזי, ועם עוד כמה אנשים בתחום
המוסיקלי. נודע לי שהיא שכרה דירה מפוארת
במינדל׳ דויד בתל־אביב והיא לא כל־כך מתכוננת
לחזור בקרוב לניו־יורק.
אז הפעלתי שפיונים בעלי ויזה אמריקאית,
והם גילו לי שגם יורם אינו מתכונן לחזור בקרוב,
ושהוא גם מרחיב את פעילותו העסקית, ושמאוד
טוב לו. אבל כל זה קורה לו בניו־יורק, ולא בתל־אביב
— אם אתם מבינים למה כוונתי.

דני ליטני עם ענת ציקורניק
אזהבת נוזסיקה ולא אוהבת להצטלם

זה היה חלש שואלי: לצלול
השניים נסעו לדרום־אפריקה, כדי
לבדוק אם אכן ניתן למצוא שם יהלומים
ואם הפרוייקט כדאי. כשהבינו
שקיימת אפשרות טובה למצוא יהלומים
בכמויות גדולות, חזרו והחליטו
לקחת על עצמם את העניין.
תפקידם היה לרכוש אוניה, לצייד
אותה בציוד המתאים לצלילה, לשאיבה,
לניפוי, לארגן צוות־צוללנים וצוות
לאוניה. היה עליהם לארגן את כל הצד
המעשי של חיפוש היהלומים, ואילו
המימון הוא בלגי.
הם המליצו לפני הבלגים להעסיק
את אחיו.של מאיר בן־טובים, גרשון,
שהיה בעבר קצין־מכונות בצי־הסוחר,
כמנהל הפרוייקט.

אלפי

547 קאראטים

ץ ה נראה כחלום ישראלי: דרך
( בטוחה להגיע במהירות לעושר.
יהלומים הנמצאים בשפע על קרקעית
הים, ורק ממתינים לסופרמן הישראלי
שיבוא ויאסוף אותם. לא זקוקים לידע,
זקוקים לאמביציה רבה, לנחישות־החלטה,
לכושר־אילתור ולמשקיע זר
שיממן את רכישת האוניה והציוד.
השאר יהיה בידי הישראלים הכל-
יכולים, שבכישרונם הגדול לאלתר
ולהסתדר בכל מצב ובכל מקום. והשאר:
סמוך עלי: יהיה בסדר:
המציאות היתה שונה מהחלום.
יהלומים אכן נמצאו, אך בכמות קטנה.
רישיונות־צלילה סודרו, אך לחודשיים
בלבד. יחסי־עבודה עכורים בין ההנהלה
לצוות־הצוללנים שיבשו כליל את

העבודה. השקעה של מיליון רולר ירדה
לטימיון.
יהלומים בים
^ בוצת־צוללנים ישראלית נענ־
| /תה, לפני 10 חורשים, להצעה מפתה:
לצאת לדרום־אפריקה כדי לעבוד
בכריית־יהלומים בים. אך מה שנראה
כעסק הטומן בחובו אפשרות להרוויח
כסף רב תוך זמן-קצר, התגלה כהר
שהוליד עכבר.
מבין 13 צוללנים שיצאו את הארץ
בחודשים אוקטובר־נובמבר ׳, 1987 נותרו
שניים בלבד, שאינם עוסקים
בצלילה, משום שרישיונות הצלילה

ן<ח001׳ 1וו1ן<מ £י )£1ס ¥וז<10ח(1

שלהם נפסלו על־ידי הרשויות הדרום־
אפריקאיות.
ידוע שישראלים רבים עובדים בד־רום־אפריקה
במיכרות־זהב, אולם זו
הקבוצה הישראלית הראשונה שניסתה
כוחה בכריית־יהלומים בים.

הקאראטים שנוציא מהים.
״דובר על אלפי קאראטים. דובר גם
על תשלום עבור הוצאות־טיסה, חודש
חופשה בתשלום בארץ אחרי חצי שנת־עבודה,
דירת־מגורים בק־יפטאון ורכב
צמוד לצוללנים, דירת־מגורים בפורט־ ־*
נולת׳ ורכב צמוד. הובטח שבזמן
העבודה נגור באוניה, שיהיו בה תנאי־מחייה
מצויינים״.
יומיים אחרי שהוצעה לו ההצעה,
השיב בחיוב. הוא נפגש עם יונה לרר
וגרשון בן־טוביט, ועימם סוכמו כל
הפרטים. אך לא נחתם חוזה־עבודה.
הובטח שזה ייחתם מיד אחרי שיגיע
לררום־אפריקה. בפגישה זו סוכמו גם
כל הפרטים הטכניים לגבי הצטיידות
האוניה וציוד־הצלילה הדרוש.

התמרמרות

צורד אירגון צוות־צוללנים
/פנה לרר ל תני פישמן, מנהל מועדון
הצלילה אזקטופוס. כדי שישיג
עבורו 11 צוללנים ושני מפקחי־צלילה.

ף ין נאים דומים הובטחו גם לצול־
( ^לנים האחרים, ועם כולם סירבו
לחתום בארץ על חוזה־העבודה.

הצוות אורגן תוך שלושה חודשים.
מועד־היציאה המתוכנן היה בין אוקטובר
לדצמבר. 1987 ,
אחד המפקחים שנשכר לעבודה הוא
אמיר בן־יוסף 35 שעבר לפני שבע
שנים בארצות־הברית קורס־צלילה

בשלב זה נסעו שני צוללנים מהארץ
לבריטניה כדי ללוות את האוניה, שנרכשה
שם, לנמל קייפטאון. היא נת־שמה
כרכוש חברת 7א \ 1£ז £א \ 10
0א ו 0א 1ק קו 51-1הרשומה בפנמה.
שם האוניה היה ג״והנה .2

א0¥1ז-א0 . 8£
•)0170010

1586א .0 . 8 0ק

0 :ח סו 1ק

ח * >6 7 0ן 0 8
8000 כרטיס־ביקור של ״קארנה״

ל בן־טובים, מנהל, ק״פטאוו

עוזר בר־נר (מימין) ואנשי־צוות ב״ג׳והנה״
100 קאראט במקום אלפי קאראטים

החותמת של האוניה

ני 36 -

״נ־1וז1ה״ ,2פנסה

הרעיון כולו נרקם לפני שלוש שנים
אצל קבוצת־יהלומנים בלגית, שפנתה
למאיר בן־טובים, בעל חברת הספנות
£8׳ \ 0 1<£ 8 £ 8א 1ק ק11ל 3בחיפה,
וליונה לרר, בעל חברת שרותי־ספנות.
לבלגים היתה האפשרות לקבל זיכיון
לכריית־יהלומים בקרקעית הים בחוף
המערבי בדרום־אפריקה, כחברה קבלנית
העובדת עבור החברה הדרום־
אפריקאית מארין־ 1סט, אשר לה הזיכיון
לכריית־יהלומים.
לבן־טובים וללרר הובטח נתח מכובד
לכשיימצאו יהלומים.

מיוחד לעבודות ימיות. מאז עבד במשך
חמש שנים כצוללן בשדות־נפט בים
הצפוני. למרות ניסיונו הרב בצלילה
מיקצועית, לא היתה ברשותו תעודת
מפקח. למרות זאת נשכר לתפקיד הזה.
בן־יוסף :״באוגוסט 1987 פנה אלי
רוני, שעבד איתי בים הצפוני, בהצעה
להיות מפקח־צלילה על צוות־צוללנים
ישראלי. רובר על עבורה דומה לזו׳
שעשיתי כשעבדתי בים הצפוני, הרגש
היה על בטיחות הצלילה. דובר על חווה
לחצי שנה. הובטחו לי 3000 רולר
לחודש, ובונוסים נוספים לפי כמות

סוכם שהצוות ישהה בקייפטאון
במשך חודש לכל היותר, במשכורת של י״י
900 דולר בלבד. באותו החודש היה
אמיר צריך לערוך קורס־צלילה לשאר
הצוות, משום שהיו מוסמכים לצלילה
ספורטיבית בלבד. הובטח שהצוות
יעבוד בצלילה בלבד, ולא בעבודות־התחזוקה
של האוניה. דובר ־גם שהתשלום
יהיה בדולארים, שיועברו לכל ״
מקום בעולם שבו ירצו. מכיוון
שהמשקיעים הבלגיים הם דתיים,
הובטח לצוות שלא יעבדו בשבתות,
שאותן יעשו על החוף.

עבור החברה. שם החברה היה
בסוף אוקטובר יצא אמיר את הארץ
— חברת הנדסה תח־ימיח.
עם עוד צוללן. בקייפטאון קיבל את
כשבן־טובים חתום כמנהלה. בדיעבד
השניים גרשון בן־טובים. האוניה כבר
התברר ששם החברה הוא \ 8 ,ז\0 £ /
עגנה שם שבועיים. הצוות התגורר
0 7 7 0א 1ס \ ,7 £ ,וזו חברה
באוניה, למרות שהובטח לאנשים שיגורו
בדירה על החוף. לפני שהאוניה
הרשומה בבריטניה, ואיתה חתם הצוות
נרכשה על־ירי הבלגים היא שימשה
על חוזי־העבורה. יונה לרר היה מורשה־החתימה
מטעם החברה, והוא שחתם על
כאוניית־אספקה בים הצפוני. היא כלל
לא התאימה לתפקירה החדש.
חוזי־העבורה.
״אני מוניתי על־ידי החברה הבלגית
עד דצמבר הגיע כל הצוות. למרות
לחתום על החוזים בשמה. אין לי שום
שנאמר לאנשים שיעסקו בצלילה
קשר ושום עסק עם חברת קארנה
בלבה, הם הועסקו בתחילה בעבודות־בבריטניה,״
משיב לרר. מסתבר שחברה
סיפון פשוטות. כבר בשלב זה התחילו
זו הוקמה אך ורק לצורך ענייני־מיסים.
ניצני־ההתמרמרות בקרב הצוללנים.
משכורותיהם של אנשי־הצוות הישראלמרות
שהובטח להם שתקופת השהייה
ליים הועברו מחברת קאתה, ואילו
על החוף תהיה קצרה, התקופה התמשכורותיהם
של אנשי־הצוות האחרים
ארכה ליותר משלושה חורשים. כל
שולמו על־ידי חברה אחרת,
אותו זמן עסק אמיר בתיכנון ובהרכבת

7 א 0 0ציוד־הצלילה.
גרשון בן־טובים ביקש מאמיר שיכין 7 0 7 0חברה שנרשמה
בדרום־אפריקה ושהשתייכה אף היא
לוגו לנייר־מיכתבים וכרטיס־בדקור

לקבוצת־המשקיעים הבלגית, גם
בחברה זו רשום גרשון בן־טובים
כמנהלה.
רישיונות מפוברקים
^ קמת החברה החרשה על־ידי
( ) המשקיעים הבלגיים בררום־אפרי־קה
באה לאפשר להם ליהנות מכל
הזכויות שמקבלים המקומיים. הט$£/
£801 8קיבלה אישורים לעסוק
בכריית־יהלומים בחלק מהשטח
שבו היה לחברה הררום־אפריקאית
מארץ־וסט הזיכיון* לכריית־יהלומים.
כדי שהצוללנים יוכלו לעבוד, היה
צורך בקבלת רישיונות־עבודה. בארץ
אין נותנים רישיונות מיוחדים לצלילה
מסוג זה. כל מי שיש ברשותו רישיון
לעסוק בצלילה ספורטיבית, יכול
לעסוק גם בסוג כזה של עבודה.

מפקח־צלילה בז־יוסף!
,זילזלו בבטיחות אנשי־הצונת!

מאיר בן־טובים על ה״ג׳והנה״

גרשון בן־טובים(מימין) והקפטן

״לא ׳]דע מה זה גי סהר

״ה 1א מכר את כרטיסי־הטיסה!״

המיתקן להורדת בלוב־הצלילה
״עגנו על עוגן 1חצי ו

כך המצב בררום־אפריקה.
משום־כך נאמר לצוות על־ידי גרשון
שירשמו בטפסים, שהובאו להם, שיש
להם ניסיון עשיר בסוג כזה של עבודה,
ושאין להם תעודה משום שבארץ אין
זקוקים לה. על סמך הפרטים הללו
קיבלו כולם אישורים זמניים לצלילה.
עור בארץ, כשהצוללנים שאלו לגבי
רישיונות־הצלילה, נאמר להם שלא
תהיה כל בעייה, משום שיש להם
קשרים, והעניין יסורר בלי בעיות. כשתמו
מועדי־האישורים נאמר לצוללנים
שהם יצטרכו לעבור מיבחנים בכתב,
כרי לקבל תעורות־צלילה. אף לא אחר
מהצוות ניגש למיבחניס הללו, ומשום-
כך נפסלו רישיונות־הצלילה שלהם.
ב־ 10 בינואר 1988 התחיל קורס־הצלילה
שנערך על־ידי אמיר לצוות.
ימים אחדים לפני תחילת הקורס
נחתמו החוזים עם הצוללנים בנוכחות
יונה לדר, מאיר וגרשון בן־טובים.
״אני לא יורע מה זו ג־והנה. לא
התעסקתי עם זה, ואני לא יודע על מה
אתה מדבר ״,אומר מאיר בן־טובים.
״אני לא יודע מה בדיוק אחי עושה שם,
אבל כמו שלא תספר מה עושה אחיך,
כך לא אספר מה עושה אחי. אני חוזר
שוב: אני לא יודע מכלום. עסקי אינם
מעניינך, ולא עניינו של הציבור״.
אולם בן־טובים צולם על סיפון האוניה.
החוזה אמור חיה להיות לשנה,
למרות שבארץ הובר על חוזה לחצי-
שנה בלבד. למי שסירב לחתום נאמר
שאם לא יחתום, הוא יכול לקחת את
חפציו ולחזור ארצה. מרבית הצוללנים
חתמו. בחוזה גם נכתב שהשכר החודשי
הוא 1300 דולר כשהאוניה בים, ו־900
דולר כשהאוניה בנמל. הבונוסים, שהיו
אמורים להשתלם אם יימצאו יהלומים,
לא הוזכרו כלל בחוזה.

קורס־הצלילה הסתיים בסוף ינואר.
בתחילת פברואר יצאה מהנה לים.
עוד לפני יציאתה התגלו סיכסוכים
קשים בין גרשון בן־טובים לאמיר, על
רקע טיב הציוד שהובא לאוניה. לדיברי
אמיר, תאי־לחל לא היו ראויים לשימוש,
אף שחיי הצוללנים היוצאים
מצלילה תלויים בהם. גרשון לא נתן
את דעתו לדרישות שדרש אמיר
כמפקח״צלילה.

^ ניסוי״כלים שנערך במיפרץ
קייפטאון, לפני היציאה להפלגה,
ושבו ניסו לבדוק כיצר עובדות מע־רכת־הצלילה
ומערכת־השאיבה של
החצץ שבו מצויים היהלומים, התגלו
תקלות רבות, ודבר לא נעשה לתיקונו
לפני ההפלגה.
בזמן ניסוי הכלים, כשהצוללנים
ירדו למים, עגנה האוניה בעוגן וחצי,
למרות שהיתה חייבת לעגון בשלושה
עוגנים. תנאי הצלילה היו קשים, הים

סער וה״כלוב״ ,שבו שהו הצוללנים,
טולטל, ונשקפה להם סכנה. למרות
זאת לא תוקן הבר גם בהמשך.
בתחילת פברואר יצאה ניזהנה 2
לשטח כריית־היהלומים ליד פורט-
נולת׳ .הצוללנים הגיעו מבלי שידעו
להפעיל היטב את כל המערכות, ומבלי
שיהיו בטוחים באמצעי־הבטיחות הקיימים.
כבר
בשבוע הראשון לעבודה, התחיל
הצוות להתפורר. העבודה היתה
רצופה בבעיות טכניות. לרר ובן־טובים
היו מצויירים במפות של איזורי־היהלומים,
אולם הבנתם בנושא היתה
מיזערית.
״התפקיד שלי תם ברגע שכל הציור
על האוניה הותקן. מפות הכרייה היו
של מארין־וסט. ולא אנחנו הכנו אותם״,
אומר יונה לרר.
״התפיסה שלהם ודתה פשטנית
ולא־מיקצועית. הם ניסו לשאוב כמויות
אדירות של חול וחצץ, כדי לרלות מהם
יהלומים ״,אומר אמיר.

יוסי עין־דזד ₪
(המשך בענו 1ד )41

אנשי־הצוות באחד מתאי־הלחץ
״חא־הלחץ הכח 1ל לא היה תקין!״

(המשך מעסוד )8
לשחזר את שתי היממות האחרונות.
מנסה להבין איזה מציאות יצרה בן־
אתה פונהאדם כזה. ערימה של קסטות
מונחת על השולחן. מהן אני אנסה
לשחזר את ההיפתחות הזאת של
שלושתנו.
ריברנו כמעט בלי הפסקה, למעט
כמה שעות־שינה. רפי שפירא קפץ
באמצע לחמש שעות. נתן את ה״אני
מאמין״ שלו על הקיבוץ, על השמר״ץ,
איריאלים ומשהו מהלב על הקשר
המיוחד שנוצר בין השניים. יותר
מאוחר הוא יצטער על שנתן לעצמו
להיחשף. אין זו דרכו של איש־שדות.
נפשו ממש קשורה בשוהם. רפי טוען
שלמרות המעבר מקיצוניות לקיצוניות
צביקה עדיין חי לפי אמות־מידה חרדיות.
הוא בוחן אנשים רק לפי מנת־המישכל
שלהם .״לי יש הרבה חברים
לא חכמים במיוחד, אבל יש להם הרבה
תכונות אחרות שאפשר להעריך. נוסף
על כך הוא מאוד סגור״.
ואכן צביקה הוא מרואיין קשה. רק
ב־ 3בלילה הוא ריבר מהלב. סיפר על
פגיעות שלו באנשים אחרים, ועל
חוסר־היכולת להסתדר עם בני־גילו.
צביקה הצטייר לי כבן־אדם בודד.
במשך 40 שעות הטלפון לא צילצל.
חבריו היחידים עברו מזמן.את ה־.40
ושוב אותו ישימון אינטלקטואלי
סביבו. צביקה אינו מצליח לפגוש
צעירים חכמים, ושואל מדוע הוא צריך
להיפתח לפני פלגמאטים. מכסה הכל
בביטחון עצמי מופרז ובחוסר־יכולת
לקבל ביקורת, לא נולד לתוך המנטאליות
החילונית. כשהוא אומר לזיין
וסתלבט, זה לא נשמע די טיבעי. ניסיון
להיכנס לחבר׳ה.
״אני מנסה ליהפך לאחד רגיל,
בגלל זה החשיפה אז הזיקה לי מאוד.

אנשים טוענים שהם עושים סרט,
ובעצם המטרה היא רק הסכס״.
יהושע בר־יוסף כתב על האווירה
האירוטית, הסוררת בקרב העדות החרדיות.
מה דעתו?
״דן בן־אמוץ כתב פעם בחדשות
שהוא מזמין נשים חרדיות נשואות
לאורגיות רומאיות אצלו בבית. אין
עשן בלי אש. אבל יש כאן צביעות.
צריך להחליט אם כותבים ספר עלילתי
או פורנוגרפיה. בר״יוסף הגזים הגזמה
חריפה. נכון, יש מיקרים מעטים של
סטיות וכיוצא בזה, אך בדרך־כלל
נשמרים היחסים לפי רוח התורה.
״עכשיו אני נזכר בשכנה שלי,
שהיתה ידועה כפרפרית גדולה. פעם
אפילו התחככה בי באוטובוס.
״היה פעם סיפור ..סוד גדול ונורא.
שני בחורים שחורים הכניסו בחורה להריון.
שלחו את שלושתם לניקארגואה.
לארץ הם כבר לא יחזרו״.
סיפרו על הומואים בישיבות. האם
נתקל בהם?
״אני יודע שהם קיימים. מעולם לא
ראיתי אותם. כשהייתי ילד, היו
מודעות־ענק. תמיד היה כתוב שם
להיזהר מהשטן. מתחת היתה תמונה
של רשע. חטאו היה מעשה מגונה
במיקווה. ליטוף ישבן או משהו בזה.
יותר מאוחר הפסיקו את הנוהג הזה,
בגלל החשש לקילקול נפש הילדים״.
מדברים על מין?
״לא. ברור שלא. בכלל, כל הנושא
של גיל־ההתבגרות מוצנע שם לחלוטין.
הבנות היפות לא יודעות להפגין
אטרקטיביות. הבנים רואים בצמיחת
השדיים חלק חיוני בגידול ובהנקת
הבנים לעתיד. תביא פעם לישיבה שלבחורה
עם ציצי־ענק וגוף של דוגמנית,
ותפשיט אותה באמצע ההיכל, היא לא
תזיז לאף אחד. זה כמו שתראה לקוף זין

צביקה ועובר־אורח ברחוב בבני־ברק
.נשים חרדיות לאותיות חסאיחז. אין עשן בלי א שד
אנשים הכירו אותי ברחוב ולא הצלחתי
להיטמע ביניהם״.
צביקה אינו צנוע, וגאוותו אינה
נותנת לו להודות בברירות.
חבר אחד שלו, מוותיקי הקיבוץ,
נפטר לפני שבועיים.
בגלל חוסר בהשכלה כללית, ב־ציוני־בגרות
ובכושר טוב, הכניסו אותו
בצבא למיסגרת שאליה מתקבלים,
בדרך כלל, אנשים הרחוקים מהרמה
האינטלקטואלית שלו.
בני־הנוער מצטיירים בעיניו כשיט־חיים,
כמי שכל הווייתם מצטמצמת רק
במכוניות ובמין. למרות יכולת ההסתגלות
שלו, הוא עדיין לא נקלט, וקשה
לו לעשות דברים הדורשים מיומנות
חילונית כל־כך. יש לו רפי וחברה שלו,
שעליה אני שומע רק בסיפורים. בלילה
הוא לא הולך לדיסקוטק של הקיבוץ,
ושולח אותי לבדי, בלעדיו, לתפוס
מתנדבת.
ומין?
״אני בעד מין מתירני חופשי לחלוטין.
סרטים כחולים טובים עושים לי
משהו. למרות הסטייה. יצאתי מהסרט
הראשון המום. לא •דעתי לאן ללכת.
מה שסרט גורם לבן־אדם! אני לא אוהב
סרטים שמנסים להיראות אמיתיים,
בעוד שהם מקרינים מצבים כל־כך
בלתי־אפשריים. יש בזה הרבה צביעות.

של פר. הוא לא ידע מה זה״.
ומה הטעם שלו בנשים, נכון להיום?
״חרדיות, ועדיף נשואות ״,הוא עונה
בחיוך .״הן הכי חמות. לא בחינם מקפידים
שם כל־כך אצל הנשים על דיני
אישות כהלכה. כשאשה חרדית נפתחת,
היא נפתחת עד הסוף, ומתפקרת
לגמרי ״.ומי היא החברה שהזכיר?
״אולי תקרא לזה צחוק־הגורל< ,ן בל
החברה שלי דתית. אמא שלה שלחה
אלי פעם מיכתב והזמינה אותי אליהם.
רצתה לשכנע אותי להצטרף למחנה
הדתי הציוני. אז נפגשנו. אהבה ממבט
ראשון.
״אני חושב שזאת אהבה מושלמת
ביותר. היא בגילי. איתה אני יכול להיפתח
עד הסוף, בלי שום מיכשולים.
משהו שממלא את העולם שלך. אני
חושב שנתחתן. אילו היו משאירים
אותנו על אי בודד לבד, היינו מצליחים
להסתדר בלי שום קושי.
״יכול להיות שיש לי משיכה מינית
יותר חזקה לחתיכה שראיתי אתמול
בדיזנגוף־סנטר, אבל יש בינינו משהו
אפלטוני, שמגשר על כל תאווה גשמית.״
וכמהיזמן
הם מכירים זה את זה?
״חודש:״
וזה לא קצת מוקדם להכריז הכרזה
כל־כך רצינית על חתונה?

צביקה על טרקטור בקיבוץ
״הוא אימב אותי הרבה עעמים!״
״לא יורע. לא הייתי מאוהב קודם ניתוח אווילי כזה?״
ובאמת, איפה האמונה שלו היום?
״למרות אפלטון, למרות שפינוזה,
אני עדיין לא יודע בדיוק איפה אני.
הדרדדוסים לא הצליחו להוכיח שיש
אלוהים, וחובת־ההוכחה עליהם. אולם
ך זה מה שיפה אצל צביקה. הכל אין לי תשובה לשאלות שהדת מציגה״.
מה קודם אצלו למה — השכל או
1כל־כך ראשוני אצלו, בתולי. כל
ההתרשמות הזו מהעולם החילוני. הרגש?
״הרגש, תמיד. יש נושאים שאינם די
דברים קורים לו בפעם הראשונה
וממלאים את כל הוויית עולמו. פעם חשובים לי מכדי שאפעל באימפולסישמע
שאשה מסוגלת להוליד חמישה ביות׳ .ר־לאחים פירסמו אחרי הכישלון
שלהם שזו בעצם הסיבה שעזבתי אוולדות
בפעם אחת. הוא סירב להאמין.
״כן, יש משהו בדברים האלה. אני תם״.
ומה יעשה אם יאנסו את החברה
שונא שקוראים לי ילד. זה מרתיח
שלו?
אותי.
״לא יודע. אולי אשתוק, אבל יותר
״כרגע, למרות הבורות שלי בעולם ׳
החילוני, אני מרגיש כאדם בוגר. ילד סביר שאהרוג אותם. אם הם יהיו
הייתי אולי בגיל . 16 היום עברתי הכל, ערבים, זה יהיה הרבה יותר קל. כמו
שרפי אמר, החינוך נשאר אצלי עדיין
יש לי המון ניסיון־חיים.״
כשנפגשתי עם צביקה בפעם הרא בדם. יקה לי עוד הרבה• זמן להשתחרר
מתסביך הגזענות״.
שונה, לפני חצי שנה, הוא היה עצבני.
וא־פרופו פוליטיקה. מה יצביע
טען שלא נותנים לו חופש בקיבוץ, טען
בנובמבר?
שלא נותנים לו להתחיל עם בנות־
״מפ״ם. זה הרע במיעוטו״.
המשק.
מה אהב מתוך התרבות שפגש
הפעם, ביולי 88׳ :״כן, יש לי טענות
בעולם החילוני?
נגר הקיבוץ, אבל למרות הכל זה הבית
״מאז אותו סרט ראשון נדבקתי
שלי.
בשיגעון־קולנוע. לא הייתי מסוגל
״כשעזבתי בגיל •16 את הדוסים, לא
להפסיק. נסעתי לתל־אביב, והייתי
היה לי לאן ללכת, והקיבוץ היה פיתרון
מסתובב בדיזנגוף לחפש סרטים שעלבעייה
טכנית. היום זה הבית היחידי
דיין לא ראיתי. אהבתי במיוחד את אני
שלי. אין לי מקום אחר לחיות בו. פה
!החברה. הסרט העלה בי תמונות
טוב לי, ואין לכך כל קשר עם ההסכמה
מתוך הילדות שלי. הפשטות והיופי של
שלי לאידיאולוגיה הסוציאליסטית״.
הסרט הזה. כשיצאתי היו לי דמעות
יוצאים החוצה, מתחילים לטייל.
בעיניים.
הרגליים של צביקה נושאות אותנו
״מוסיקלית אני אוהב את כולם.
אוטומטית לכיוון הרפת.
שלמה ארצי, יהודה פוליקר וירדנה
״ממש לא ידעתי מה זה פרה.
ארזי. עם זאת לא שכחתי את המנגינות
נבהלתי כשיצא לה חלב מהעטין.
החסידיות. אני יכול להיכנס לטראנס
״אתה לא יכול לתאר לעצמך איזה
מזה״.
בורות שוררת שם באימפריה השחורה״.
מבוססים בבוץ, וריח חריף של זבל־פרות
באוויר. צביקה מאכיל אחת מהן
מכף ידו .״החיה הכי טיפשה והכי
יעילה. והנה הפר, אפשר להתקנא-בו,
ך* פי הגיע בלילה. הוא סיפר על
איך שהוא נכנס לרפת ומזיין את כל
הפרות. אלה הם החיים, בשקט, בשל 1החינוך הסוציאליסטי של בית־אבא,
והחינוך של הקיבוץ הארצי. סיפר
ווה״.
על הדפוקים של אז. אלה שהתנגדו
התנועה הדתית הציונית טוענת
לממשלת־הצללים של דויד בן־גור־ון.
שהחינוך הקפדני שהוא זכה בו הוא
סיפר על הרצון האדיר שלו לעזור
שהביא אותו מקיצוניות לקיצוניות.
לאחרים.
״קיבלתי המון מיכתבים מנערות
רפי ירע לאיזה צרה הוא מכניס את
ונערים דתיים, חברי בני עקיבא. אחרי
הבום התיקשורתי של אז התחילו י עצמו בהסתבכות עם ׳ר־לאחים. אולם
לא ידע לאיזה תיסבוכת ריגשית הוא
להגיע עשרות מיכתבים. הם כתבו לי
נכנס .״אני אהבתי מאוד את צביקה
שהם רוצים אותי אצלם. שם אני אוכל
בתחום הטיפולי והריגשי. ידעתי שהוא
לראות טלוויזיה, ושם אחיה חיים
עובר תהליך מכאיב, ורציתי לעזור לו.
חופשיים הרבה יותר.
תראה, התעסקתי עם עשרות סיפורים
״זה הכל בולשיט. היהדות, המכנה
עצובים של בני־נוער, ורק אליו
עצמה ציונית, היא בעצם פסבדו־נקשרתי״.
יהדות.
כי רת אמיתית היא הדת של
רפי מספר על חלק שצביקה ניסה
׳אבא שלי. מקבלים הכל, מבלי לחשוב
להסתיר .״צביקה איכזב אותי פעמים
פעמיים. מאמינים שרק המשיח יגאל׳
אותם.
רבות. הייתי חוזר הביתה רצוץ וחבול.
אולי מתוך אמונה באלוהים, שחזרה
״הדתיים הציונים חושבים לפני
אליו בתקופה מסויימת, ואולי מתוך
שהם עושים מיצווה. את רוב המיצוות
הם כלל לא מקיימים.
שובבות.
״היה עושה קליקות עם ׳ר־לאחים
״ודתה להם גם תכונה אחרת. הם
נגדי. היה מצלצל ואומר שהוא מדבר
חשבו שהם יכולים להכיר בן־ארם רק
מטלפון ציבורי, והיה מנסה למשוך
לפי ראיון טלוויזיוני איתו. הם החליטו
אותי במילים כדי שאגי אגיד משהו
שאני עזבתי רק מפני שראיתי את
שעלול להביא לתביעה נגדי.
מותרות העולם החילוני.
״בעצם הוא ישב במיפקדה של יד־
״כתבתי לכל אלה מיכתב חריף
לאחים, שהיא כמו המערה החשמלית
מאוד. עזבתי בגלל סיבה אחרת לגמרי,
של חסמבה. כל השיחות הוקלטו.
ובכלל, באיזה זכות הם מנתחים אותי

המערה
של הסמבה

סיפור
^ ^ בלי סוף

הזמין אותי לפגישות ולא הופיע, נתן
כתובות בדויות.
״כל הזמן ניסיתי לשכנע את עצמי
להינתק ממנו. שאני עשיתי את שלי,
ולא הצלחתי. רציתי לדעת מה מצבי.
אילו היה אומר לי שגמרנו, אז בסדר.
אבל הוא פשוט לא אמר.
״שאלתי אותו אם אי־פעם הוא יחזור
בתשובה, האם אוכל לרשום לעצמי
הישג בכך שיש לי חבר חרדי, כי
נישמתי נקשרה בנישמתו, ולפעמים
ממש הרגשנו כמו אב ובנו.
״הוא אמר שלא. במצב כזה הוא
ישנא אותי. פגעת בי, צביקליה״.
צב־קה אינו עונה. יותר מאוחר תירץ
את הדברים במילחמות הפנימיות
בתוכו. בתקופה שבה התעסק בקבלה.
בתקופה שבה לא ירע היכן הוא עומד,
ובמצבי־רוחו שהשתנו בן־רגע.
״ובכל זאת, רפי, מה צביקה תרם

״ילד שעומר מולך ומרתק אותך.
כמו אי־טי, שבא מכוכב אחר ומתחיל
לגלות דברים חדשים. אהבתי לגלות בו
דברים שלא היכרתי אצל איש״.
״זאת אומרת שגם אתה הצטרפת
למישחק־הילדים הזה?״
״כן, אני הייתי הילד שליווה את איטי.
אבל כל המישחק היה במיגרש
הפרטי שלי״.
״ומה באמת המעורבות שלך בקבי־עת
הערכים של צביקה? גם הוא חונך
לערכים של הדגל האדום?״
״במודע לא ניסיתי בכלל לחנך אותו.
למעט מיספר נורמות של התנהגות
בחברה, ולמעט נושא הגזענות, שזה
בל־יעבור אצלי, צביקה למר לבד. מדי
פעם הייתי מין אב בשבילו.
״ובכל זאת אני מאוכזב ממנו. כש־ *,
הגיע אלי טען שהוא צמא־ידע, ואכן
במרץ רב השלים את ההסר בהשכלה
כללית, אולם זנה את לימוד האנגלית
והמתימטיקה. פשוט נמאס לו, וזה לא
נראה די חשוב.
״בזמן ההתעסקות המאסיבית שלו
עם התיקשורת אמרתי לוק׳צביקה, רד
מהעצים ושמור על צניעות מסויימת
שאותה חייב כל אחד. הסיפור שלך י
אמנם מעניין, אבל אתה בכלל לא ראוי -
לתהילה. רק אם תוכיה את עצמך .
כחילוני נאור, חילוני הלומד ומשכיל,
רק אז מגיעה לך התהילה ׳.ברגע זה
צביקה עדיין לא ראוי לה״.
זהו צביקה שוהם. ועדיין לא הבנתי
מיהו. צביקה מתמודד היום עם הרבה
בעיות שמרידות שינה מעיניו. צביקה
גילה שהחיים החילוניים קשים הרבה
יותר מלעמוד יום שלם שעון על ספר־תורה.
צביקה לומד שכדי להצליח
חייבים להשקיע. צביקה לבד.
יושב לתוך הלילה עם ספר וקופסת
שכלם. הוא מרגיש צורך לעשן בשבת.
קם בבוקר מאוחר, ונזכר בחורה שצריך
להניח תפילין. רואה בעיני רוחו את *
אביו שצלליתו מוטלת על הקיר
המערבי. רואה את אמו מכינה את
החלות לשבת תוך זימזום נעימות־קודש.
מביט החוצה מבעד לחלון.
צדודית מישקפיו מצטיירת בטישטוש
ורואה יונה טסה למרחק.
הנה האמת שאותה חיפש. החופש
הבלתי־מוגבל. ליטר ועוד ליטר של
חופש. והיונה מסירה כל ספק מליבו על
המעשה הפיונירי שעשה. רגוע הוא
חוזר לספר. הענחר. מאת חיים פוטוק.

רשומים באגודה. אי־פעם בעברו הפוליטי
ניסה בן־פורת להיכנס לכנסת
בעזרת קולותיהם של נטולי־הבשר. אז
דיבר על 200 אלף טיבעונים וצימ־חונים.
ההגדרה
הרישמית של האגודה קובעת
כי טיבעוני הוא מי שמתנזר ממי
אכלי־בשר מטעמי בריאות, ואינו אוכל
ביצים ומוצרי־חלב. צימחוני אינו אוכל
בשר מטעמי־מוסר. מלבד זאת אוכל
הכל.
מאז הוכרז על הקמת הוועדה, סוערת
קהילה זו. השבוע נערך כינוס-
שרה ליכזבי־; ₪
(המשך בעמוד )41

סוו־סוו הוקמה
ועדה רבויקת
.,הוסאה האחות״.
אבר היא נ בו
גורמת לוויכוח
שעו רט
שהתחילה דבווק
^ כונה שיגרתית של שרי־ברי־
^ 1אות: בערוב ימיהם המיניסטריאליים
הם מגלים התעניינות נמרצת
בכל מה שנקרא ״הרפואה האחרת״.
כך קרה לאליעזר שוסטק .״רציתי
להכיר ברפואה האלטרנטיבית ״,הוא
אומר־נזכר .״זה חשוב מאוד. הכירו...
איך זה נקרא? אורטופריה כזאת, לא
שיגרתית. והוזמנו אלי גם אנשי הנו...
איך קוראים לזה? מדיטציה סנדנטלית.
רציתי מאוד להכיר בהם, אבל לא הספקתי•״.
ועכשיו
זה קורה לשושנה ארבלי־אלמוזלינו.
לפני שבועיים מינתה וערה
לבריקת ״הרפואה האחרת״ ,בראשות
השופט מנהם אילון.״

פ ט 1ו ד 7יה

בכתב־המינוי של הוועדה נאמר כי
היא קמה ל״בחינת נושא הרפואה
הטיבעונית בארץ, על כל היבטיו והשלכותיו,
בחינת שיטות הריפוי הטיבעי
למיניהן, הומיאו־פאתיה, אקופונקטורה
רפלקסולוגיה, כירופרקטיקה ועוד. הוועדה
אמורה להגיש את מסקנותיה
בתוך חמישה חודשים.״

טיבעוני רזון
.איך ההמונים יניע?״

מעבר למילים הגבוהות, הסתמיות,
נסתרת שאלה אחת: האם ישליך המימ־סד
מחסדיו לעברם של מי שבוחרים
לרפא ולהתרפא אחרת?

כל האחרים שרלטנים
בארץ יש כ״ 600 מרפאים שאינם רופאים. שיטות-הריפוי רבות
ושונות. ניסיונות לאגד א ת כל המרפאים לאגודה אחת נכשלו על
הסף. כל אחד מהם בטוח כי הוא״הוא המרפא האמיתי וכי כל
האחרים מתחזים.
אלה סוגי המרפאים:
• הומיאו־פאתיה: מרפאים אלה מאמינים שצריכים לרפא כל
מחלה על־ידי מתן כמויות ק טנו ת של תרופות, ולא על־ידי מתן
כמויות גדולות מאותה התרופה. למשל: תרופה בכמות גדולה גור מת
לחולשה ולדיכאון, כשהיא ניתנת במינון קטן גורמת להתרו־ממות״רוח.

אקופונקטורה: דיקור במחטים סיניות, ב־ 700 מקומות בגוף
המייצגים איברים שונים. מטפלים בעיקר במחלות״עצבים, בגמי לות
שונות ובהשמנה.
• כירופרקטיקה: לחיצה באצבעות במקומות שונים בעמוד-
השידרה.
• רפלקסולוגיה: לחיצה על כפות־הרגליים כתרופה למכאובים
ולחוליים. יש נקודו ת ברגל שהטיפול בהן מפסיק כאבי״ראש, כא בים
בקיבה וכוי. .
• הרבליס טי ם: מי שמאמינים כי הטבע ברא צמחים המשמ שים
כתרופות. תחת לרשום אספירין, ממליצים על תרופה הרקוחה
מעשבים שונים.
• הטיגעוצות מחולק ת לכמה אסכולות. בכולן שולטת התי אוריה
כי רק מזון נכון מביא לריפוי. הטיבעונים הקיצוניים מתרפ אים
בעזרת צום ואכילת ירקות, פירות ואגוזים אורגניים בלבד.
• ח סי די ד״ר הרבר ט שלטון מטכסס: אוכלים גם דגנים,
אולם זאת תוך הקפדה על צירופי״מזון נכונים. לעולם לא יאכלו
עמילן עם חלבון, למשל, או עמילן עם פרי. הם גם לא אוכלים
מוצרי-חלב.
• מאמיצי מירפ א ת קיצגסטון שבאדינבורו: מרכיבים א ת
מזונם מ־ 60 אחוזים פירות וירקות 0 ,נ אחוזים חלבונים (אפשר גם
מוצרי-חלב) ו־ 20 אחוזים פחמימות.
• מקרו־ביוטיקה: מבס סי םאת מחצית תזונ ת ם על דגנים,
בעיקר אורז מלא. אוכלים הרבה ירקות כבושים וסוגי-לחם שונים.

״פקודת הרופאים קובעת באופן מפורש שרק אדם בעל השכלה
רפואית, שעמד בבחינות של מישרד־הבריאות, זכאי לקבל רישיון
לעסוק ברפואה ״.אומר המישפטן מנחם בר.
״לפיכך מרפאים טיבעוניים, שאינם ממלאים אחרי שני התנאים
הללו, אינם מורשים לעסוק ברפואה, ובעשותם כן הם עוברים על
הוראות החוק, וצפויים להעמדה לדין פלילי״.

תחילתה של הוועדה, עוד בטרם
התכנסה לדיון ראשון, אינו מרמז טובות.
דומה ששביתת־הנשק בין הפטרוזיליה,
לאופטלגין, בין הגזר לאנטיביוטיקה,
עדיין רחוקה.
^כאילו יוצאים לקרב, כך מתכוננים
שני הצדדים לקראת דיוני הוועדה.
עדיין לא נפגשו, וכבר מלאי־מרירות,
גדושי־טענות.
״ביקשנו ממישרד־הבריאות לשלב
בוועדה גם מרפאים טיבעוניים ״,אומר
דויד נחום, יו״ר אוודת הצימחונים זה־טיבשנים
.״הכנו רשימה של כמה שמות
מומלצים. אמרנו כי על אלה אפשר
לסמוך, כי הם מרפאים רציניים. בוועדה
כזו, כך אנחנו חושבים, חייבים
להיות גם מרפאים טיבעוניים.
״נענינו בשלילה. ואפשר להבין
למה. הרופאים, מעצם היותם כאלה,
אינם אוהדים את הטיבעונות. המימסד
כלל אינו מבין מה זה בריאות. המדינה
מטפלת באזרחיה בצורה אחירה, שיטתית.
היא אינה מונעת מחלות. כשהן
נגרמות, אינה יודעת איך לטפל בהן,
אחר־כך מאשפזת את החולה בבית־חו־לים
ולבסוף קוברת אותו.
״למרות יחסו השלילי של המישרד,
החלטנו להבליג על כבודנו ולהסכים
להופיע לפניהם״.
מרדכי בן־פורת, בעבר חבר־כנסת,
* כשת השר־לשעבר לס חפרק-
טיקה !למריטציה טרא1סצ(ר1טלית.
** חברים סוערה: הפרופסור מר ־
סר אליל,׳ס סהדסד, שך כרם, הפרה
פסור צבי שטוויץ׳ מבית׳החולים קפלן,
הפרופסור שימשן 1ליק מאעיברסיטת
בארישבע, הפרופסור יעקב יודפת,
רופא-מישפחה מבית-שמש, הפרופ ־
סור סררב• רביב תבית-החולים מאיד
בבפריסבא, הפרופסור פיטר ; ד די, מר
הל המחלקה לסיקצושת רפואיים
במישרד־הבריאות, הפרופסור אבש־לום
מסרח• מהמכון הביולע׳ שס-ציר
1ה. ומרדכי בן־פורת. ח״בילשעבר
וצימחו!׳ ידוע.

צימחוני ושתדלן פעיל של צימחונים:
״אני מבין את שרת־הבריאות. היא לא
יכלה לשלב טיבעונים בוועדה, מפני
שהחברים האחרים מתנגדים להם״.
ואיך יכולים חברי־ועדה, שמלכתחילה
מתנגדים לנושא, להעריכו בהגינות?

כך אין לבן־פורת תשובה .״אנח נו, הצימחונים, נדאג לכך שכל מי
שרוצה להעיד לפני הוועדה, יוכל לעשות
זאת״.
כ־ 3000 חברים רשומים באעדת
הצימחשם והטיבשנים. רבים אחרים,
צימחונים וטיבעונים פעילים, אינם

צימחוני בן־פורת
,החברים האחרים מתעדים!׳

ש טויו תטי בו !]1יורו
בצעדים זעירים נפ תחים רופאים א ח די ם אל הרפואה האחרת.
בחוגי הטיבעונים מספרים כשימחה על רופא מהדסה עיו״כרם
הנוטה להאמין בריפוי טיבעי, על רופא מאשקלון שאינו מזלזל
בטיבעונים.
השנה נפתח ב אוניברסיטת בר-אילן קורס לרפואה אחרת, המ יועד
לרופאים 50 .רופאים -אורטופדיים, כלליים, רופאי ילדים
ומישפחה -סיימו השבוע א ת לימודיהם בקורס הזה, הראשון מסוגו
בארץ.
א חד מהם הוא הד״ר אריה ברכר, רופא-ילדים מחולון.
״הוכח מעל לכל ספק שלכל אחת מהרפואות הידועות לנו -
הומיאו־פאתיה, רפואה סינית ורפואה מערבית -יש שליש הצלחה,
שליש הצלחה חלקית ושליש של כישלונות.
״כלומר, אף א חד אינו יכול לקחת בעלות מוחלטת על בריאותם
של האנשים. .
״אני מ שתדל לשלב את שתי הרפואות, הטיבעונית והמערבית.
בדרך-כלל אני קמצן בתרופות, נותן תרופה רק כשאין ברירה, כשיש
דלק ת חריפה ויש הכרח שתחלוף מהר. במיקרים של חום שסיבתו
אינה ברורה, או של דלקת-אוזניים, רק לעיתים נדירות ארשום
אנטי-ביוטיקה.
״אני עצמי היית* עד לאין־ספור ילדי ם שלא נרפאו בעזרתה של
הרפואה הרגילה, אך שנרפאו בעזרת ההומיאו״פאתיה.
״באחרונה אבד לרופאים האמון בתרופות. הם, ואני א חד מהם,
מעדיפים להתרכז ברפואה מונעת, ולא ברפואה מ תקנ ת. וזו הרפואה
האמיתית: ללמד אתה אד ם איך להימנע ממחלות.
,.הבעייה היא לא עם הרופאים, אלא עם החולים. תן לי אנטי ביוטיקה,
הם מבקשים. אין לי זמן וסבלנו ת לכל השטויות הטיב-
עוניות, כך אומרים רבים.״

— הנדון

יגאל הווביץ(מימי!) בטוח שיזכה בתביעה שהגיש
נגוו בנק לאומי. נ בידיו יש ואיות מוצקות(ומוקרטות{
לטענותיו נ׳ לבזק אין זנות לתבוע ו!1מ] 1נסך

ך ץור״הרוח והשאננות של השר
| /ייגאל הורביץ, מול ההאשמות של
בנק לאומי וחלק מן העיתונות והציבור,
אינם מפוברקים. יש לו סיבות טובות
לחשוב כי הבנק יפסיד במערכה המיש־פטית
נגדו.
עיקר הסיבות טמונות בכמה הקלטות
של שיחות טלפוניות עם מי שהיו
ראשי בוק לאומי, מרדכי איינהודן ויעקב
מאכט, שבהן מתאשרת גירסתו
של הורביץ לגבי הערבות שנתן בזמנו
לבנק.
כאשר ארנסט יפת עמד עדיין בראש
בנק לאומי, החלו עיסקי בניו של הור־ביץ
להיקלע לקשיים. הם היו זקוקים
למימון דחוף בסדר. גודל של כשני
מיליון דולר, והציעו לבנק שיעבוד

ושתוחזר כאשר יירשמו השיעבורים,
כמוסכם.
ייגאל חתם, הערבות הופקדה בכספת
האישית של יפת במישרדו בבל״ל,
וכל העיסקה נעשתה על־ידי מישנהו
של יפת, מרדכי איינהורן, והממונה
על האשראי לתעשייה בבל״ל, יעקב
מאכט.
הבנק נתן את הכסף, השיעבוד נרשם
על שמו, אולם בינתיים פרצה הסערה
של הדחת יפת, וכל הצדדים היו טרודים
מדי בעניינים אחרים, כך שייגאל
לא טרח כלל לבקש את החזר הערבות
שעליה חתם ושאותה נתן ליפת.
בתחילת 1987 ראתה מישפחת הור־ביץ
כי הבית מתחיל להתמוטט, וכי
בנק לאומי מנוהל על־ידי דור חרש,
בראשות בינו צדיק, ושכל מי שעשו את
ההסדרים עימם אינם עוד בבנק.
ייגאל הורביץ פעל אז ממישרד
בבניין חברת יריב ברחוב וולפסון, שבו
שכנו מישררי הקבוצה.

נגד ייגאל הורביץ •מאז מאי , 1987
.היינו יותר משנה, כאשר הסמיכות לבחירות
מעוררת חשדות.

עובדות אלה, לדעת בני הור־ביץ,
מראות כי פעולת בל״ל
אינה כלכלית, אלא מודרכת
משיקולים פוליטיים.
כדוגמה לשיקולים פוליטיים יצביעו
על כר שחבר־דירקטוריון בנק לאום׳
,שעמד מאחורי המסע נגד מאיר חת,

הבנק גם סירב לדחות את כל הנושא
עד אחרי הבחירות, למרות שהורביץ
טען כי דחייה נוספת כי לא תשנה את
המצב.
עתה, שלושה וחצי חודשים לפני
הבחירות, הוגשה התביעה נגד הורביץ,
וכבר גרמה נזק: הליכוד מנצל אותה
להקטנת חלקו במערכת־הבחירות, והציבור
חושב כי האיש, שקרא — כשהיה
שר־האוצר — ״אין לי״ ,מתחמק

הקלטות אלה הן הנשק הסודי
שעליו מושתתת הגנתו של
הורביץ.

נוסף על הנכס העיקרי שלהם: מיגרש
המחלסת המאוחדות, מול בורסת־היהלומים
ברמת־גן. המיגרש היה כבר
משועבד כשיעבוד ראשון למק
ד־סקונט, כנגד חוב של 1.9מיליון
דולר.
שווי הנכס היה, לפי כל ההערכות,
חמישה מיליון דולר.
לדיברי בני הורביץ, הם סיכמו עם
יפת כי הבנק ילווה להם שני מיליון
דולר כנגד שיעבוד שני על הנכס בסף
1.5מיליון דולר, ואילו שווי הנכס,
מעבר לסכום שני השיעבודים, יתחלק
שווה בשווה(פרי־פסו) בין שני הבנקים.
מכיוון שהליכי־רישום לוקחים זמן,
סוכם כי ייגאל הורביץ יחתום על
ערבות אישית, שתופקד בידי יפת,

בגללן הצהיר כי אינו חושש מפני
מישפט, וכי אין עליו לשלם את תביעת
בנק לאומי. מה שברור הוא כי כאשר
יבקש מבית־המישפט רשות להתגונן
על־סמך הקלטות אלה, העשויות להוכיח
כי תביעת הבנק נגרו אינה מוצדקת,
הוא יקבל קרוב לוודאי את הרשות.
מישפטו יתחיל בעוד כמה שנים,
והתוצאות בידי בית־המישפט.

ידיעות הודלפו
במתכוון
ך וסר על טענת אי־קיום הערבות,
^י ט ען הורביץ כמה טענות חשובות
אחרות, שיהפכו את המישפט למישפט
ציבורי ממדרגה ראשונה.
הוא יצביע על העובדה כי שום בנק,
להוציא בנק לאומי, אינו מממש ערבויות
אישיות של בני הורביץ, ואינו
פועל נגרם אישית. גם בל״ל פועל אישית
רק נגד השר ייגאל הורביץ, ולא

נגד הבנים.
בנק לאום׳ המתין בהגשת התביעה

וכמו שרון, כן דויר לוי. אם המוני
המיזרחיים יתמכו בו, מי יוכל להפריע
לו לעשות שלום־תמורת־שטחים? אז
שיקים בינתיים התנחלויות־דמה על
הג׳בלאות. זה רק יעזור בבוא העת.
ומישה ארנס? מה, הוא משוגע? איש
מבין! הוא מבין שבלי אש״ף אין שלום.
וגם שמיר, בעצם, בניבכי ליבו, יודע
אף יודע...

בקיצור — רק הליכוד יכול.
במו דה-גול. כמו ניכם ון.כמו
רגן.

הימין הקיצוני עשה שלום בעולם
כאשר זה התאים לאינטרסים של
הציבור שאותו הוא ייצג.
אחרי שנים ארוכות של האינתיפאדה
באלג׳יריה, הגיעו אילי־ההון
בצרפת למסקנה כי המילחמה היא
ביזנס רע: השוק האירופי האדיר חיכה
לצרפת. בקרב הצמרת הכלכלית־החב־רתית
התגבשה הריעה שצריכים לחסל
את המילחמה, להיערך לפיתוח כלכלי
מודרני ולכבוש את אירופה.

המשימה הוטלה על דה-גול.
הוא רימה את הבורגנים הקטנים,
שהם עדר-הבחירות של
הימין, ובשילוב של אומץ־לב,
עורמה וכוח, עשה שלום בתחבולות.
ההקלטות גאל
הווביץ
עם ארנסט יפת לא שוחח, מכיוון
שהניח כי לא תהיה אפשרות להביאו
ארצה למתן עדות, ואילו איינהורן
ומאכט מצויים כאן.

גאולה ויובל נאמן, ואן! עולה
עליהם לא-אחת בהכרזותיו
הנוראות. אבל ככל שההצהרות
יהיו עכשיו קיצוניות
יותר, כן יקל עליו לוותר על
השטחים בבוא העת...

ך* שאלה היא: האם הוא גם ירצה?
\ 1כמו הציפורים, בבדיחה המפורסמת
של דן בן־אמוץ:
ירצו — יאכלו. אך האם ירצו?

הוא טילפן ממישרדו אל
שני אנשים, מרדכי איינהורן
ויעקב מאכט. מתוך ראיית־הנולד
דאג להקליט את השיחות.
בשיחות העלה את נושא
הערבות שעליה חתם בזמנו,
ושאל מדוע לא קיבל אותה
חזרה. גם איינהורן וגם מאכט
הביעו תמיהה על כך, וציינו כי

אין להם מושג מדוע הדבר לא
נעשה, שהרי הוא קיים את חלקו
ברישום השיעבוד.

(המשך בעמוד )5

יו״ר הדירקטוריון, ושסייע בכך למנ־כ״ל
בינו צדיק הוא הפרופסור שימעון
שיטרית, מראשי מיפלגת־העבודה,
ומועמדה למקום בטוח בכנסת.
טענה נוספת תהיה כי בעוד שבנקים
ונושים אחרים מימשו מזמן את הנכסים
שהיו להם כבטוחות-,מתמהמה כונס־הנכסים,
שמונה בהמלצת בל״ל, ואינו
הופך את הערבויות שבידו לכסף, כאשר
המחירים גבוהים. במשך כשנה וחצי
של פעילות הכונס נמכרו נכסים
מעטים ובתנאים גרועים: מחצית הבעלות
על קאנטרי־קלאב ותחנת־דלק
בשם אשל השומרון נמכרה ב־ 39 אלף
דולר לקרוביו של בעל המחצית השניה.
חברת
א1רן ממים, הרשומה בבורסה,
לא נמכרה, למרות שהיו הצעות של
קונים לקנותה כחברה פעילה, ועתה
ייאלץ הכונס למכרה במחירים נחותים.
עוד טענה של בניהורביץ תהיה כי
הודלפו במכוון לעיתונות ידיעות על
המצב הקשה של הקבוצה לפני ההתמוטטות.
לשם כך יוזמן עיתונאי בכיר
להעיד ממי קיבל את הידיעות שפיר־סם.
בשבועות
האחרונים, כאשר הבנק
הודיע כי יגיש תביעה, ביקש הורביץ
בירור של טענתו כי הערבות אינה
בתוקף, מחוץ לכותלי בית־המישפט,
והציע להפקיד 100 אלף דולר עד גמר
הבירור. הבנק דרש, נוסף על כך, חלק
ניכר ממשכורתו של הורביץ, ולכך הוא
התנגד, מכיוון שהוא זקוק לה לפעילות
במערכת־הבחירות.

מתשלום התחייבויות.
דובר בנק לאימי, יונה פוגל, הגיב
באמרו כי הטענות על טיפול פוליטי
נועדו לטשטש את העובדות, והן בוודאי
יתבררו בבית־המישפט. חשוב לזכור
כי מיוני 1987 ועד היום נוהלו
מגעים עם השר הורביץ להשגת הסדר,
שבמיסגרתו ישלם כפי יכולתו בגין
הערבות. הבנק נקט צעדים רק כשהתברר
כי הורביץ אינו מוכן להגיע
להסכם. רק ב־ 2ביוני 1988 השלים
המפרק את חקירתו והגיש דין־וחשבון
לבית־המישפט. רק אחרי פעולה י זו
יכול היה הבנק לשקול ולהחליט מה
עליו לעשות. אשר לאי־הפעולות נגד
בני הורביץ, נראה כי חקירת המפרק
הראתה כי אין להם נכסים. לגבי השר
הורביץ טרם הוכח הדבר.
כונס־הנכסים ישראל קנטור דחה
מכל וכל את טענות הורביץ. לדבריו,
היה צורך בעבודת־נמלים מתישה כדי
להבין מה התרחש בעיסקי־המישפחה,
והדוי׳חות שהגיש מעידים על עצמם.
הוא נפגש מאות פגישות, בניסיון למכור
את אורן מבוים כחברה פעילה,
אולם הנהלת־הבורסה התנגדה לכך,
ודרשה למכור נכס־נכס בנפרד. אשר
לאשל השומרון, היתה בעייה של מחסור
במימון להמשך הבנייה, וכל צעד
נעשה באישור בית־המישפט ובידיעת
מישפחת הורביץ, שהתבקשה להביא
קונה טוב יותר, אם יש לה.
קנטור ציין כי בחודש הקרוב יעשו
כמה עיסקות גדולות, שיזרימו כסף
לקופת הכונס.

רונלד רגן מבטא את הריעה החדשה
בקרב הצמרת הכלכלית־החברתית ב־ארצות־הברית,
שמירוץ־החימוש פשוט
אינו יכול להימשך. אין הוא הורס רק
את המשק הסובייטי, כפי שנאמר בעבר,
אלא גם את המשק האמריקאי. אר־צות־הברית
כורעת תחת נטל הנשק,
בעוד שיפאן כובשת את העולם.

אם כן, תחי הפרסטרויקה,
יחי הגלאסנוסט׳ ,יחי אפילו
לנין:

ף* ארץ אין צמרת כלכלית־חבר־
₪1תית די חזקה ודי נבונה, כדי לתת
פקודות לימין. אין בארץ קברניטי משק
מרחיקי־ראות, המבינים כי שלום, אשר
יביא את הכלכלה הישראלית לריאד
ולבגדאד, ריווחי יותר מאשר מילחמה
אווילית על הקסבה של חברון.
אבל בהחלט יכול להיות שחרף כל
הדמגוגיה הימנית. ,יגיע עם־ישראל.
למסקנה שהשלום עדיף על המילחמה׳.
כאשר תיכנס האינתיפאדה לשנתה השניה
והשלישית ותגבה מחיר כלכלי
גבוה, כאשר יהיה לוושינגטון ולמוס־קווה
אינטרס משותף לכפות שלום
במרחב שלנו, כאשר יחליט האדם
הפשוט ברחוב הישראלי ש״די, נמאס ,־-
צריכים להגיע לפיתרוך — או אז
ייווצר לחץ פנימי וחיצוני שגם
ממשלת־ימין תתקשה לעמוד בפניו.
השאלה היא: מה יהיה אז חזק יותר
— הלחץ הפנימי־החיצוני או הקנאות
של חרות וההתחרות הדמגוגית בין
מנהיגיה?

שאלה טובה, שקשה להשיב
עליה מראש.
אך דבר אחד ברור: כדי שבכלל
ייווצר מצב כזה, יש ליצור קודם כל את
הלחץ הפנימי, את התמורה הגדולה
בציבור, את ניצחון השכל הישר על
הרגש העיוור.

מי יעשה את זאת? בוודאי י־לא
בנימין נתניהו, דויד מגן, דב
שילנסקי ושות׳.
לשם כך דרושים אנשים המאמינים
בכל ליבם שהשלום הישראלי־פלסטיני
הוא אפשרי, מעשי וטוב לישראל. שהשטחים
הכבושים אינם ״יהודה ושומרון
וחבל־עזה״ ,אלא נטל בלתי־נסבל,
ההורס את המדינה מבפנים ומבחוץ.

יתכן שרק יד־ימין תוכל להחזיר.
אך רק יד-שמאל יכולה
להביא לכך.