גליון 2657 מתאריך 3 באוגוסט 1988

בזי ב ח בי ם
איש־השנה תשמ״ח
עוד מועמדים לאיש״השנה תשמ״ח,
שדמות דיוקנו תופיע בעוד חמישה
שבועות על שער גליון ראש־השצה
של העולם הזה.
הבחירה היא ישראל קיסר, שהוא קיסר האימפריה
המתמוטטת — קופת־חולים, סר, שלל־אלי
פלמר, חדרה
במה. הקיבוצים.
...מיכאיל גורבאצוב, הרוסי השפוי, המבקש
להחזיר שפיות לעולם לא־שפוי.
לאה רביב, תל־אביב
...המנהל הישראלי, שגלימת־המיסתורין
הוסרה ממנו.
מתברר כי מצוייה שיכבה של מנהלים המשתכרים
10 אלפים 15 ,אלף 20 ,ו־ 25 אלף שקל
לחודש וכך מובנות גם שתי תופעות חמורות,
המכלות כל חלקה טובה בישראל תשמ״ח:
צריכת־הראווה וצרות־העין הקנאית והחטטנית
(למה הוא מרוויח ככה? למה הוא קונה אוטו חדש?
למה הוא נוסע כל־כן־ הרבה לחו״ל? למה הוא)...
אילן שיינרמן, חל־אביב

פוטנציאל רא־מנוצר
על הישגיהם של ראשי של״י לשעבר
(״הניצחון של של״י״ ,העולם הזה
.)20.7.88
זה נכון שהישגיהם של אנשי של״י לשעבר
מרשימים (יאיר צבן בראש רשימת מפ״ם, מתי
פלד מס׳ 2במתקדמת) ,אבל ההשוואה לרפ״י
עדיין מוקדמת.
בכל זאת, אם כי הפוטנציאל קיים, ללא ספק,
טרם יצא משל״י, כפי שיצא מרפ״י, ראש־ממשלה
(שמעון פרס) ואפילו לא שר־אוצר (ייגאל הור־איתן
דגן, יחשל,
ביץ<.

פיתרון עם יתרון
על קשיי התחבורה להתנחלויות ב שטחים
הכבושים נוכח ההתקוממות
הפלטטינית (״רחפת לגוש קטיף״,
״תשקיף״ ,העולם הזה .)20.7.88
את הרעיון של מלונאי גוש קטיף, לרכוש
רחפת, על־מנת להעביר בה את האורחים למלונם
בדרף הים, ולחסוף בכר את סיכוני הנסיעה דרך
רצועת עזה, ניתן להרחיב ולהחיל על כל השטחים
הכבושים.
יש לרכוש צי־מסוקים, וזה יעביר מדי יום את
המתנחלים בגדה המערבית וברצועה מבתיהם
למקומות־העבודה שלהם ובחזרה. זה ימנע מהם
את הסכנות האורבות להם בכביש חוצה־שומרון,
למשל, או בצומת חלחול.
ועדיין אין זה הכל.
הפיתרון הזה גם יאפשר לתעשייה האווירית
להשתקם. ממש חלופות הלביא. התעשייה האווירית
תקים מיפעל לייצור מסוקים לשרות המתנאהרון
גרינשפן, תל־אביב
חלים•

אפשר גם אחרת
על שגיאת־כתיב נפוצה, הנובעת
מדממת האותיות (״אנשים״ ,העולם
הזה .)20.7.88
עשיתם את זה שוב. כאשר דיווחתם על מסיבת
יום כיבוש הבסטיליה בשגרירות צרפת ביפו,
סיפרתם (והראיתם בתצלום) על אחד מאורחי
המסיבה, מנכ״ל מישרד־החוץ, אברהם טמיר. אבל
את שם־מישפחתו כתבתם: תמיר.
כאחר הסובל מהבעייה הזאת, שגם מי שיודע
לבטא אותיות נכון, איננו יכול להראות זאת
תמיד בכתב (ולכן אני מקבל המון מיכתבים
הממוענים ״לכבוד מר יוסף עמיר״ למרות ששמי
הוא יוסף אמיר) ,יש לי הצעה: אולי, כל פעם
שתרצו לכתוב על אברשה ממישרד־החוץ, תכתבו
את שם־מישפחתו באותיות לועזיות, שבהן, לפחות,
אי־אפשר לשגות• יומך אמיר, רעננה

הימנו? ארנבי
על תיזמון מעניין של יום־הולדתה
ה־ססג של השמעת־הבכורה של
האינטרנציונל (״תמרורים״ ,העולם
הזה .)27.7.88
ההיסטוריה חוזרת על עצמה. עכשיו, שהאיר
טרנציונל חוגג את יום־ההולדת ה־ 100 להשמעת־הבכורה
שלו, מן הראוי להזכיר לפני מי היתה
אותה השמעת בכורה.
האינטרנציונל, הימנון העמלים, הושמע ברא־
(המשך בעמנד )4
העולם הזה 2657

כתבת השער הקדמי:

הכל על קיט׳

קיטי דוקאקיס ,״הגברת הראשונה הבאה״
,אשתו של מייקל דוקאקיס, יצאה
למסעה הרישמי הראשון מאז שמונה
בעלה למועמד המיפלגה הדמוקרטית
לנשיאות ארצות־הברית. מי שאולי
תהיה ״הגברת הראשונה היהודיה של
ארצות־הברית״ מספרת על יהדותה,
ביקוריה בארץ, דיעותיה על
הסיכסוך במרחב, על השואה
ועל החום הנורא בפלורידה.

בעוד 12 אלף עובדי תדיראן נאבקים עם
פיטורים, קיצוצים ומשכורות נמוכות, נהנים
1482 המ נהלים ממשכורות״ענק, כלי-רכב
מנקרי-עיניים, מיסעדות יק-
8 3 1

כתבת השער האחורי:

זה נבר
י א מצחיק!

תהנה בוגדנית

רצונה העז של ריבי בן־ארי להביא ילד
לעולם הביא עליה את מותה. היא לא
הצליחה להרות באופן טיבעי ועברה,
במיסגרת טיפולי הפוריות, טיפול ב־פרגונל.
היא כלל לא העלתה בדעתה
כמה מסוכנת התרופה. בעלה הדוקטור
עימנואל ברמן מאשים את
הרופאים ברשלנות פושעת
ומאיים לתבוע אותם לדין.

ד ף חד ש

ב״פאן״ מבררים
מי יודע שמרכז פא״ן הבינלאומי ״מיי דע״
את הסניף הישראלי של אירגון הסופ רים
בקשר לגורלם של יוצרים ועיתונאים
פלסטיניים בשטחים הכבושים? השאלה
היא רק מה עושה הסניף הישראלי ב״מידע״
שהוא מקבל? האם יסתפקו
בבירור עם יצחק רבין, ש־שעתו
לא דוחקת לו לברר...

לאנולאט מתמסר

איציק ויינגרטן, ילד״טוב־רחובות, סיפר ל-
העולם הזה על ילדותו, על הקאריירה שלו, על
התקופה שעשה בקריית־שמונה, על ההתמס־דות,
על תיאטרון חיפה ועל בני
0אלוהים שפגש שם בדמותם
של גדליה בסר ויהושע סובול.

אתה והשקל

ודוגמה
על הדוגמה שנותנת שינוי ועל הדרכים שבהן
מקיימים ראשיה את החוק • מה עלה בגורלם
של שני מיליוני הדולארים שנועדו לרכישות
של כור! • ותיקים מול צעירים
בידיעות אחרונות • ומי הביא 8 לחורבן חברת העובדים!

רחר המרחרת
מרווחת:
מוטי רייף ושרי קרן
בסוף הם החליטולהתחתן • אז מי ב אמת
החברה של צבי
לידסקי? • סוף־ש־בוע
גם גלידה למיקי
שטר אוס ו שלומית
אביזץ (בתמונה) • וסיפורי״
המכולת של גידי ורותי סי״
ון, האוהבים שלא בידיעתם.

רו ת ונסיעות לחוי׳ל. המנה־

לים מסרבים בתוקף להגיב.

בשנות ה״ , 50 כאשר העזו להשוות את יש ראל
לדרום־אפריקה, זה היה עדיין מצחיק.
כיום ההשוואה בין ישראל לדרוס״אפריקה
אינה מצחיקה עוד. היא הפכה כמעט לטיעון
^ ^ 0 ^ 0שיגרתי. ולא רק בפי שונאי
^ £ישראל, אלא בפי כמה מן
הפטריוטים הגדולים ביותר.

למה לשלם יותר1
בילעם לא מת. הוא חי וקיים בירושלים •
החוק שנעלם ונמצא כעבור 20 שנה • על קו
הרקיע -בנמל־התעופה של
£ביירות • ועל השאלה הסוצי־אולוגית
-למה לשלם יותר!

אינה השיוויוו?
מדינת ישראל, שהשכילה לבחור בגולדה
מאיר כבראש־ממשלתה, היא כיום בין המדי-
נות המפגרות בעולם מבחינת מעמדה של ה־אשה,
בייחוד בחיים הפוליטיים. מדוע אין הנשים
בישראל מגיעות לעמדות בכירות! מה
חוסם אותן! ואולי קשורה
השאלה בשאלת השאלות -מי 8 ישאר בבית לטפל בילדים!

מה הן אומדות
מה חושבות שולמית אלוני, שרה דורון,
נאווה ארד, מרים תעסה־גלזר ופעילות פוליטיות
אחרות על השיריון ועל הייצוג הנשי
בפוליטיקה הישראלית. איך הן מסבירות
את מיעוט הייצוג הנשי ואיך
הגיעו הן עצמן אל הפולי־טיקה
למרות כל הקשיים.

ציפור כלואה
הרבה אמניס הגיעו לערב״ההתרמה שנערך
ן 9ליאיר הורביץ בשבוע שעבר.
8 9 /מעטים מביניהם ליוו אותו ב־דרכו
האחרונה ביום ראשון.

המדורים הקבועים:
מיכתבים — היסמן ארנבי
איגרת העורך — ביק1ר בעמאן
תשקיך — רבין מאתר דליפ!ת
חשבידנפש — קיט׳ חקאקיס
במדינה — השיטה שבשינשן
הנדון — חר־אן גר״
אנשים — צייץ׳ בס־זברה
אתה והשקל — שינן׳ לחשה
תמרורים — הסבתא חקרת
יומן אישי -פי האתון

אוהל הדוד צום
אין הופף יהודי חכם לישראלי מטומטם! האם
אהרון הראל הוא פסבדונים מיסתורי או
משהו שאסור לדעת עליו! האם דני רוזוליו
הוא יקה כמו ארנסט יפת! מתי יתחילו להתבייש
בקיבוצים, ולא רק במיקלחת! ומה עדיף!
אוהל הדוד צום או שקיות
קמברידג! תשובות בחידון-
הקרב של יגאל תומרקין.

לגה התנוון
המחוקק?
האם יכולה נערה מפגרת להבין את מהות המעשה
המיני! האם מכיר החוק בהסכמתה למע־שה?
למה בדיוק התכוון המחוקק במונח ״לקויה
בשיכלה״! ואיך מתיישבות

8 9 שאלות עקרוניות אלה ואחרות
במישפט שמתנהל באחרונה.
המישאוה האחוונה
יורם שפירא, טייס אף״ ,16 נפטר בתאילנד
מעקיצת יתוש. אמו, רחל, מצאה דרך מקורית
להתמודד עם השכול. היא הגשימה את
^ 9 7 ^ .מישאלתו האחרונה של בנה
^ 8 - .והיום היא משחקת במחזה,
ומממשת את חלום חייה.

קולנוע — מלל הס־לחסה
זה וגם זה — אזהרה חמורה
לילות ישראל -צימר׳ לילה 24 הורוסקופ — •לדי אריה

דך חדש — שד מבררים
מה הם אומרים 1סף(.טשי״)
לפיד, הד־ר יגאל סיחן. טלי שמר־נת.
רחל אבנר׳ ,שבח 1״ס. דפ1ה פרצמן 30 32 תשבץ 32 מיבתבים לרותי — שיא המכסה 33 רחל מרחלת -על בל השלם

גזי ב ח בי ם
(המשך מעמוד )3
שונה בציבור לפני חברי האיגוד המיקצועי של
מוכרי־העיתונים בצרפת, שגם אז לא שפר חלקם,
בדיוק כמו זה של חבריהם למיקצוע ב־ ,1988 כאשר
עיריית תל־אביב נלחמת בהם ברחוב אלנבי
(וגם ברחובות האחרים) והורסת את דוכני־המכי־רה
שלהם, הנחשבים בעיניה למיטרד.
רחמים טורינו, תל־אביב

השיר שחשף צפונות

עני בז•

ב לי

הירדני ניהל אז תעמולה אנטי־אש״פית קיצונית.
למראית־עין, היה זה צריך להיות הרגע הגדול של
אחת הבעיות של השלם הזר, היא שהוא האופציה הירדנית.
את מסקנת החקירה שלי מסרתי לקוראי העזכמעט
תמיד צודק בהערכותיו. זה נמאס, וזה מרים
הזה עם שובי. הייתי מוסר אותה ברצון גם
גיז רבים.
למשל: השבוע ביכו הכל את האופציה הירד לראש-הממשלה, שימעון פרס, ולשר־החוץ יצחק
שמיר.
נית. המלך חוסיין שם לה קץ, אחת ולתמיד.
למרבה הצער, לא הוזמנתי כדי לדונה על רשעדה
שלמה של פרשנים בכל כלי־התיקשורת
שפכו רבבות מילים. איך זה קרה? מרוע זה קרה? ,מיי.
זוהי עובדה שכמעט לא תיאמן: אחרי שנסעתי
מה פתאום?
לך, כקורא השלם הזה. אין כל חידוש במאור לירדן בהיתר ממשלת״ישראל, ובעיקבות התערעות
אלה. כי מאז 1967 טען השלם הזה. כמעט בות של ראש־הממשלה, לא מצא ראש־הממשלה
מדי שבוע: האופציה הירדנית כלל אינה קיימת. לנחוץ לשמוע מפי — הישראלי ששהה בירח
זאת לא היתה קביעה אידיאולוגית, כפי שהיה שבוע, ושקיים שם סאות שיחות — את התרשנרמה
לרבים. זה היה פרי של ניתוח אובייקטיבי מותי.
איש לא היה מעוניץ לשמוע. וזה כשלעצמו
של מהות הממלכה הירדנית והמישטר השולט
בה, מהות הבעייה הפלסטינית ומהות הכוחות
חלו ם
אימרהינה־

הפועלים בשטח.
לכן לא הופתענו השבוע.

ביקור
׳*ך־ בעמאן

לפני שנתיים החלטנו כי לניתוח שלנו חסר
מימד חשוב: הכרה בלתי־אמצעית של המציאות
בירדן עצמה. לכן ביקשתי מן השילטון הירדני
את הרשות לבקר בירדן. אחרי שהשגתי אותה,
ביקשתי רשות דומה גם מממשלת״ישראל, בהתאם
לחוק( .ירדן היא מבחינה רישמית ארץ־אוייב,
בניגוד ללוב, למשל).
זכיתי באישור זה בעיקבות התערבותו של
ראש״הממשלה דאז, שימעון פרס. היו שייחסו
לכך מניעים שונים ומתוחכמים. אד היא נבעה אך

כפי שכתבתי אז בהשלם הזה. האופציה
הירדנית אינה קיימת.
גם החסידים הגדולים ביותר של המלך, וגם
פקידיו הבכירים, טרחו להסביר לי ארוכות, בצד
רה עניינית ומנומקת, שהאופציה הירדנית המפורסמת
נוגדת את האינטרס הבסיסי של ירדן
ושל השושלת ההאשמית. הצורה שבה מוצגת
האופציה הירדנית בישראל — ״פשרה טריטוריאלית״
,סיפוח חלקים של הגדה המערבית
ורצועת־עזה לישראל, השארת ירושלים המיזר־חית
בידי ישראל, השארת ההתנחלויות וכו׳ —
היא חלום באספמיה.

כל מהלכיו של המלך חוסיין מוכתבים על־ידי
הגיאוגראסיה והדמוגראסיה של ממלכתו. והם אומרים
לו בהגיון של ברזל: משא־ומתן נסרד עם ישראל,
בלי אש׳ף, פירושו התאבדות.
״ויאמר המלך׳(״הנדון״)12.3.86 ,
החאבדזח

יש דברים שאפשר ללמוד אותם מספרים וממאמרים,
מנאומים פומביים ומהחלטות של ועידות.
יש דברים שאפשר ללמוד אותם רק ממגע אישי
עם בני־אדס, גדולים וקטנים, החל בשרי-ממשלה
וכלה בנהגי-מוניות ובמלצרים.
רק כאשר יש ההבנה הבלתי־אמצעית הזאת,
הנובעת ממגע עם נני־אדם, ניתן להבין את הצופן
החבוי בנאומים ובהצהרות, זה יכול היה גם למנוע
״הפתעות׳ עתים לבקרים לפרשנים ולפרופסו־רים,
שלא לדבר על שרותי׳מודיעין.
מה שקדה השבוע בעמאן היה מובן מאליו,
וצריך היה להיות מובן מאליו לכל מי שמבין את
ירדן ואת הבעייה הפלסטינית. אם מישהו טוען
שהופתע, הרי הוא מעיד על עצמו שאינו מבין
דבר בעניין.
,אד מי שטעה — טיבעי שיתרגז על מי שצדק.
לכן אני חושש שהשבוע לא רכש לעצמו השל
הזה הרבה ידידים חדשים בקרב חסידי האופציה
הירדנית.

עוד על ערים בעלות שמות זהים, אך
המצויות בארצות שונות (״מיכת־בים״
,העולם הזה 29.6.88 והלאה).
לכל הגיאוגראפים החובבים: לונדון הקנדית,
זאת שבקירבת מפלי־הניאגרה, איננה התאומה
היחידה של לונדון הגדולה, בירת בריטניה הגדולה.
מצוייה
עוד לונדון אחת: עיירה קטנה במדינת
אוהיו שבארצות־הברית, הידועה בבתיה הישנים
והנאים ובמכירות הפומביות של בני־בקר הנערכות
שם מדי שבוע זה 132 שנים ברציפות.
יצחק כוכב, אילת

דובדבן בבית־רחם
עוד על בית־לחם האמריקאית(״מיב־תבים״
,העולם הזה 29.6.88 ,והלאה).
בית־לחם שבפנסילבניה, שנוסדה ב־ 1741 על־ידי
רוזן גרמני שהפך להגמון הכנסיה המוראבית
שוחרת התנ״ך, אחר ניקולאס לודוויג פון־צינצנ־דורף,
איננה מרכז של תעשיית־פלדה בלבד.
היא ידועה לא־פחות בזכות פסטיבל־באך השנתי
שלה, שהדובדבן הקבוע שלו הוא השמעת
המיסה בבי״מינור של באך על־ידי מקהלת־היוק־הדם
שירי, תל־אביב
רה המקומית.

תודה מאוסטרליה
על סיב השרות של מחלקת־המנויים
של העולם הזה.
רצוף בזה הצ׳ק עבור מנוי השלם הזה לשנה
לאוסטרליה.
בהזדמנות זאת אני מרגישה חובה להודות לכם
מקרב״לב על יחסכם האדיב וגילוי הרצון הטוב
בכל פנייה שפניתי אליכם.
סבלנותכם ואורך־הרוח שלכם ראויים למילת
תודה ממני. .
ברמלית קרלינר, נוזלנר״ב, אזסטרליה

באספמיוז

אולם אם מקווה שימעון פרס כי שיקולים אלה יביאו, כסופו
של דבר, את המלך לכלל החלטה לפתוח במשא־ומתן נפרד —
הוא שבוי בידי אשליה מסוכנת, העלולה לשבש את חשבונותיו.
המלך לא ילך למשא־ומתן לבדו. אין הוא רוצה בכך. אין הוא
גם מסוגל לכך.

ורק מתמיכתו של פרס בחופש־העיתונות, ועל כך
הותנו לו פומבית.
הגעתי לירדן בלי כל תעות קרומות. ניקיתי
את הכרתי מכל התפיסות הקודמות, והנחתי לעצמי
להתרשם ממה שאני רואה ושומע.
במשך שבוע שהיתי בירדן — בעמאן, בעקבה
ובפטרה — ושוחחתי עם מירב האנשים, מכל
הסוגים. ירדנים ופלסטינים. גברים ונשים. בדואים
ועירונים. אנשי־שילטון וספקנים. שרים ירדניים
וחברי הוועד־הפועל של אש״ף( .עם אבו-
ג׳יהאד דיברתי במטוס מקאהיר לעמאן ).בכל
מקום הופעתי כעורך עיתון ישראלי, בשמי המלא.

היה קורס מרוכז, ששום ישראלי אחר לא
עבר אותו( .הישראלי היחידי שעכר מסלול רומה
היה אמנון קפליוק, אך הוא בא כשליח עיתון
צרפתי וכאזרח צרפתי).
למרות שהכנתי את הנסיעה הזאת במשך חורשים
מראש, היא יצאה — במיקרה — לפועל
ברגע סוער ביותר בתולדות ירדן. זה היה כמה
ימים אחרי נאומו הגדול של המלך חוסיין, שבו
ביטל את ההסכם שלו עם יאסר ערפאת. השילטון

עוד על שירו של דרוויש (״הסערה
סביב השיר״ ,העולם הזה 6.4.88
והלאה).
שירו של מחמוד דרוויש עשה חסר עמנו בכך
שחשף בקירבנו מידה של העמדת־פנים, של
צביעות חסודה, שלא היינו מעלים על דעתנו כי
היא קיימת בנו אלמלא פורסם. לפתע התברר כי
אם רק תגרד קימעה את איש־השמאל המצוי, את
המתקדם והנאור בעיני עצמו, תגלה כי מקוננת בו
נפשו של איש ישראל השלמה.
שיכבת הטיח המסתירה זאת מורכבת ממידה
גדושה של רמיה עצמית והונאת־הזולת, שהיתה

לונדון מס 3

עליצות־יתר
עורכת ישורון
שחזר על גבי לבן
אולי מודעת ואולי לא, אך מעתה היא חשופה
לעין כל. בין השאר נחשפת היא ב״עונש״ שהטילה
עורכת חדרים(אביב ,)1988 הלית ישורון, על
מחמוד דרוויש, כשביטלה את המדור שהועידה
לחמשת שיריו.
כשקורא מחמוד דרוויש ״להולכים בין המילים
הפורחות״ ,לצאת ״מאדמתנו, מחופנו, מימנו״,
קורא הוא לעשות את אשר השמאל דורש כל
הזמן: שישראל תצא מן השטחים הכבושים.
בתודעתו של דרוויש קיימות שתי מדינות
שמאחת מהן, הפלסטינית, קורא הוא לנו לצאת.
אך בתודעת השמאל הישראלי — בחלקו הגדול
— קיימת רק ישראל השלמה. לכן כל־כך טיבעי
בעיניה של ישורון להבין את השיר כאילו קורא
הוא לנו לצאת מארצנו.
אם קשה היה להבין זאת בטרם פירש המשורר
את שירו, הרי לאחר שכתב בפירוש, בעיקבות
ההתרגשות שאחזה במשוררי־השמאל, כי ״הישראלי
בודה את הפלסטיני המייחד לישראלי את
אשר ייעד הישראלי עצמו לפלסטיני,״ ראוי היה
לאדם שעיסוקו בשירה לעצור קימעה ולשאול
עצמו: האמנם ברי לי כי אין אני מייחס לדרוויש
את אשר אני חש כלפיו?
על מה שמנחה את התגובה ההיסטרית לשירו
של הפלסטיני, הזועם בצדק על עוול אשר מעוללת
ישראל לעמו, אפשר ללמוד מן הטיעון
השיקרי עד לתמיהה: כי משורריה של ישראל
״מחו והוקיעו ...ולא קם בהם אחד שכתב שיטנה״.
ובכן, אלתרמן, אצ״ג, חיים גורי, רק ״מחו והוקיעו״
,מעולם לא שרו את שירת־ההתנכרות לעם
הפלסטיני, מעולם לא חמדו בגלוי את אדמתו
תוך התעלמות מעצם קיומו. יתכן שהם לא קראו
לו ״לצאת״ מישראל השלמה, כי הם אף לא ראו
אותו. לגביהם ״כיכר העיר״ היתה פשוט ריקה
מאדם וזה נבזי אף יותר מאשר לקרוא לעם קיים
לקום ולצאת.
אכן צודק דרוויש בכתבו, בפרוזה פשוטה, כי
הקריאה לשלום מותנית בהכרה בזכויות ובמציאות
הפלסטינית, אך מבחינתה של התודעה הישראלית,
גם בשמאל, כפי שהתגלה, זוהי קריאה
לחדול מלהתקיים. כך הבינה גם ישורון את שירו
של דרוויש והדברים כתובים, שחור על גבי לבן.
מתתיהו פלד, הכנסת ,׳חשליס

על התנהגותה של אורחת במסיבה
אילתית (״לילות ישראל״ ,העולם
הזה.)27.7.88 ,
ברצוני לנצל את ההזדמנות של דיווח השלם
הזה על פתיחת מועדון ספיראל באילת ולהתנצל

אורחת עצמון
מעט מעבר למידה
לפני הדוגמניות, שלהן אולי הפרעתי במהלך
התצוגה בהערותיי.
יכול להיות שבעליצות־יתר נסחפתי מעט מעענת
עצמון, תל־אביב
בר למידה.

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקם
— 11 341667 ועוץ^1זח.
העולם הזה 2657

שוטרים שהועמדו לדין פלילי על תקיפה אלימה
של אזרחים.
מקור בפרקליטות העלה לפני היועץ המישפטי לממשלה,
יוסף חריש, את החשד שתיקי החקירה נגד השוטרים,
שהוכנו במישסרה עצמה, היו מרושלים במכוון, כך שלא
נותר לשופטים אלא לזכות את השוטרים.
המדובר בזיכויו של הרס׳׳ר אשר על־פי החשד מרח צואה
על דלת הקיוסק של שכנו, וזיכויים, השבוע, של שני
שוטרי מישמר־הגבול בתחנת נתב״ג, אשד הואשמו
בהתעללות חמורה, במשך שעות, באזרח מיפו, שנעצר
מסיבה בלתי ברורה כאשר ישב בתחנת־אוטובוס ליד נמל־התעופה.

דיניץ—
אי<ר
הרב פרץ: לסלק
אתדר עי
מקורביו של הרב יצחק פרץ העבירו למועצת
חכמי־תורה מסר חד־משמעי, שפרין לא יסכים
לעמוד בראש רשימת ש״ם אם לא יקוצצו
סמכויותיו של אריה דרעי במיפלגח עד
למינימום.
פרץ, שהודיע לפני שבועיים כתרגיל טאקסי על
התפטרותו, מעודד מתגובות קהל־הבוחרים שלו, מתפללי
בתי־הכנסת, ביום השבת וכתישעה באב שהיה מיד למתרת.
הודעתו גרמה גל גדול של תמיכה מצד חברי השורה
בש״ס.

חילוקי־דיעותבר ץ
חילוקי־־דיעות ברץ, בין שולמית אלוני לדדי
צוקר, מונעים את פתיחתה של מערכת*
הבחירות ברץ.
צוקר מעדיף מערכת־בחירות בסיגנון אמריקאי, ואילו
אלוני סבורה שיש להתמקד יותר במלל אינטלקטואלי.

הנסיעות

בשיבעת החודשים הראשונים לכהונתו
בהנהלת הסוכנות זכה שימחה דיגיץ בתואר
אלוף! הנסיעות.
דיניץ היה כבר במיזרח־אירופה ובמערבה, ביקר בארצות־הברית
ובדרום־אמריקה, ובסד־הכל בילה יותר משלושה
חודשים בנסיעות, והצליח לשבור את שיאי האלופים
הקודמים: יצחק מאיר, עוזי נרקיס ואברהם כץ דל.

246

ביום השני, ה־ 1באוגוסט, היום ה־
238 של האינתיפאדה, מסר דובר צה״ל
על 183 הרוגים. מיספר זה אינו כולל
את ההרוגים מירי מתנחלים ומסיבות
אחרות.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר
ההרוגים הפלסטינים מתחילת האינתיפאדה
על 246 הרוגים.
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים
על 320 הרוגים, לפי הפירוט הבא:

214 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

20 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 60 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 26 הרוגים מסיבות אחרות.

פךגל מאיים
אביגדור(״יאנוש״< בן־גל מאיים לפרוש
מהמועצה לשלום ולביטחון.
באסיפת המועצה, שהתקיימה ביום השני בערב, התברר כי
כל הדוברים שוקלים ברצינות את ההנחה כי הגיע הזמן
שישראל תנהל משאיומתן ישיר לשלום עם אש״ף.
הנוכחים היו מאוחרים בדיעה כי נאומו של המלו חוסיין,
יום קודם לכן, סתם סופית את הגולל על מה שקרוי
האופציה הירדנית.

בדגל היה היחידי שחרג מאחדות־־דעים זו,
התרגז וצעק :״מה שאתם עושים, זה בעצם
לשחק לידיים של הליכוד!״

מודאגים מזיכוי שוטרים
בפרקליטות המדינה מודאגים משני זיכויים של

המישטרה ומס־ההכנסה נערכים לפעולה משותפת כרי
לבדוק מקרוב את פעילותן של החברות המתמחות
בהלוואות בריבית, הפורחות באחרונה בקצב מדהים.

הבדיקה תתרכז בסיפרי-החשבונות של
הסוחרים, לבירור אם אינם עוברים על חוקי
הריבית.
כן תיבדק פעילותן של חברות־הגביה הפועלות
בשרות המלווים בריבית, בחשד כי הן
מפעילות אמצעי סחיטה ואלימות.

?כיון לבךהאח
סשל חנכה בשבוע שעבר את התחנה ה־ 129 שלה. על
התחנה, הנמצאת בשילת, בכביש המוביל מיער בן־שמן
לירושלים, היו קופצים רבים, ומי שזכה לבסוף בזיכיון היה
אלוף־מישנה (מיל׳) ייה עופר.

בדנוב״ץ מפנ ה דירות
שישה בנייני־דירות בחולון, שנועדו במקורם להשכרה,
מתפנים נימים אלה מדייריהם, במטרה לשפצם ולהעמידם
למכירה.

באחרונה, באופן מפתיע, הודיעה חברת
״ברנוביץ״ ,בעלת הבניינים, לדיירים כי
נסתיים חוזדדהשכירות. לטענת הדיירים
הובטחה להם שכיתת לתקופות ארוכות
במיוחד, והם השקיעו כספים רבים בדי לשפץ
את דירותיהם.
במיקרים מסויימים מדובר בדיירים שהתגוררו בבניינים
תקופות של 10 שנים ויותר.
מחברת ברנוב׳ץ נמסר, שהמדובר בתהליך של מימוש
והחלפת נכסים, שבמיסגרתו יימכרו הדירות גם לדיירים
עצמם. ,אם ירצו בכך, נמסר גם שבכוונתם לכבר כל חוזה,
ואין להם כל כתנות לזרוק דיירים לרחוב.

נוטש, הסוכנות

קומנדו פרטי בנ מ ל

גל של עזיבות פוקד באחרונה את הסוכנות
היהודית וההסתדרות הציונית.

יחידת-עילית של יוצאי יחידות קרביות
מאבטחת, חחל מהשבוע, את כל מיתקני נמל-
חיפה.

לו* וחכמי ב מ קו ם גולץ

בפגישת פורום ״שרינו׳׳ האחרונה של מיפלגת־העבודה
יצא השר יצחק רבץ בהתקפה על
שדים במיפלגה, שתחת להירתם למערכת־הבחירות
ישל המיפלגה, מדליפים ידיעות נגד
מטדדהבחירות מתון* שיקולים של מאבקי
ירושה.

המלווים ע ל הכוונת

הזוכה המאושר הוא בן־אחיו של איש-העסקים
יולי עופר, מבעלי ״סונול״.

חלק מהעזיבות נעוץ בעוברה שפונקציות רבות של
הסוכנות הועברו למישרד־הקליטה. כל עונד בסוכנות
המביע מישאלה לפרוש, נענה.מיד, והמשא־ומתן מתנהל
על גובה הפיצויים, בדרך כלל בץ 250ל־ 300 אחוזים.

רבץ מאתרד לי פו ת

הטיסה תצא מניו־יורק לוורשה ותחזור לניו־יורק.

היו״ר
הבא של איגוד־חברות־הביטוח יהיה
מנכ״ל קבוצת הביטוח ״מיגדל״ ,עוזי לוי.
היורש את מקומו •טל אלפרד גולץ, שנאלץ
להתפטר בעיקבות סילוקו מראשות חברת

לוי, שהוא כיום יו״ר התאחדות החברות לכיסוח־חיים,
משלים קדנציה של ארבע שנים בתפקיד זה, ויכנס
לתפקידו החדש בעוד חודשים אחדים.

את מקומו של לוי, כיו״ר ההתאחדות, יתפוס
מנכ״ל חברת ״הפניקס״- ,וסי חכמי.

המדובר ביחידה אזרחית של קבוצת השמירה, שזכתה
במיכרז של רשות־הנמלים. במיכרז השתתפו חמש חברות.
זהו אחד המיכרזים הגדולים בנושא זה בארץ. התקציב
החודשי של המיכרז הוא יותר מ־ 200 אלף שקל בחודש.
עם הזכיה במיכרז מאבטחת היום חברת השמירה את נמל־אילת
ואת כל מסופי־הגכול בין ישראל למצריים.

לו ל — ו הפ עםבספר
תוכנית-הטלוויזיה ״לול״ ,שהפכה בשנה
האחרונה לסרט, עומדת להתפרסם
בקרום, והפעם בספר.
המפיק אורי כהן הוא יוזם הרעיון.
הוא מתכוון לפרסם בספר את כל הטכסטים
של התוכנית, קיטעי־קישור וצילומים
רבים.

״אגד״ לאמשלמת

קובץ פיסקי־דין של
בדוי־מישפט ה שלום

מהסיכסוך כין א 1ד לממשלה סובלים בינתיים ספקי
הקואופרטיב, שאינם מקבלים כספים על שרותיהם.

בראשונה בישראל יצא לאור קובץ פיסקי-דין
נבחרים, של בתי-מישפט השלום במדינה.

המדובר במיליוני שקלים שלא הועברו לספקים,
החל בקבלני-ניקיון וכלה בספקי צמיגים.
הדבר נגרם בגלל אי־הננות במערכת־היחסים בץ הממשלה
לאנד לגבי 1זסכומים שהקואופרטיב צריו לקבל מן
הממשלה.

חרסינה כדרך לוור שה
חברת ״אל־על״ הצליחה לשכנע את חברי
המגבית היהודית להשתמש ב שתתי החברה,
תחת לטוס ב״קונקורד״ חכור.
לצורך כך הוסב בואינג 767 לתנאי מחלקה ראשונה, מלל
מערכות״חרסינה של רוזנטל וצוות של 15 דיילים, תחת
השיבעה הרגילים. את המיבצע מארגן ג׳יל תמיר, המדריך
הראשי של אל־על.

ער כה יצאו קבצי פיסקי״דין של בית־הסישפט העליון,
ושל בתי־המישפט המחוזיים. לפיסקי הרץ של בית־מישפס
השלום אין תוקף של תקדים מחייב אפילו לגביו, ועל כן
לא היה כל צורך בתקדימים אלה ער היום.

שיפוצים ב״איכילוב״
בבית-החולים ״איבילוב״ בתל-אביב משפצים
בימים אלה בצורה יסודית את חדר-חקבלה —
מפרקים דלפקים ובונים אותם מחדש, מכניסים
ריהוט חדש ועוד.
המטרה העיקרית היא לבנות מחיצות־זכוכית בחדר גדול
זר״ שהיה עד עתה פתוח, ולכן לא ניתן היה להתקין בו
מיזוג־אוויר. ההוצאות, נסך־הכל, מגיעות ל״ 100 אלף
דולר.

או ר ״ דו ז 1־ווב 3ל*

^תו *7ו* ש ל קיט דו ק א קי ס
^ הי גברת ראשונה? זה קשה להג־מכיוון
שבארצות־הברית רק גברים
רצו עד כה לבית־הלבן — מעולם לא
רצה לשם אשה — אז נשווז־נשיאים
כמו אלינור רוזוולט התחילו להיות
פעילות בכל מיני נושאים חברתיים,
אנושיים.
כן, אני מזכירה רבות את אלינור
רוזוולט, אבל היא אינה המודל היחידי
שלי להערצה.
מי עור? ג׳קלין קנדי!
כאשת־מושל, לא הייתי היהודיה

מדוע לא הרגשתי צורך לבקר קודם־
לכן? אני לא יודעת, פשוט לא ביקרתי.
מה שהשפיע עלי במיוחד היה הביקור
ביד־נשם. הוא שינה את חיי.
הורי נפגשו בברלין ב־ , 1933 לפני
מילחמת־העולם השניה. הם עזבו את
גרמניה לפני השואה, כשזה התחיל. הם
הריחו מה עומד לקרות.
חונכתי על פי הזיכרון הזה, על־פי
מה שקרה. אבל עד הביקור ביד־ושם,
אני לא חושבת שהבנתי את המשמעות
המלאה של מה שקרה.
מאז חזרתי ליד־זשם בכל ביקור

הראשונה. ישנן עוד כמה, מעטות. אבל
בהחלט אהיה הגברת הראשונה היהודיה
של ארצות־הברית. זוהי הרגשה
נהדרת, מפני שאני גאה מאוד בשורשי
היהודיים, וברקע שלי.

שלי בישראל.
כן, אני עדיין מפחדת ממה שקרה.
לכן חשוב מאוד עבורי שבעלי — אם
ייבחר כנשיא — ישוב וימנה אותי
כחברה בגוף להנצחת השואה בארצות־

חודש אחרי שהתחלתי לקחת כדורים,
ידעתי שאני מכורה. ידעתי —
והמשכתי לקחת כדורים. הייתי תלוייה
בהם.
אין גם רגע של החלטה להיגמל:
אצלי זה היה תהליך ממושך.
מדוע חשפתי את ניסיוני האישי ברבים?
מפני שהחלטתי שאני רוצה לעזור
לאחרים להיגמל, וחשבתי שאם אספר
על עצמי — זה יעזור.
לא פחדתי מהחשיפה, ואכן התגובות
על כך היו חיוביות.

עת איזו תמיכה יש לו מבית. איזה בסיס
רחב.

,. 0התחתנתי,

גשתי את מייקל כששבתי י6
^ לבוסטון אחרי גירושיי. למעשה
פגשתי אותו הרבה לפני־כן בבית־הספר,
אבל הוא לא זכר אותי. כן, אני
זכרתי אותו.
אחר־כך התחתנתי, התגרשתי. שב־

).וחיה הזו1דח !;ואשונה
גבית הלבן!״

אשת־מועמד דוקאקים
.הנר׳ נפנשו בנרסניה הנאצית״...

גדלתי בשכונה יהודית (ברוקליץ,
מאסאצ׳וסטס) .נהגתי ללכת עם סבתי
לבית־כנסת, אולם לא למדתי בבית־ספר
דתי או בבית־ספר עברי.
ב־ 1976 נסעתי בראשונה לבקר
בישראל. אחר־כך ביקרתי ארבע פעמים
נוספות, אבל הביקור הזה שינה
עבורי את הכל!

הברית(חברותה של דוקאקיס הופסקה
בעת שילטונו של רונלד רגן. היא
נפגעה מכך, ונוהגת להזכיר זאת
בהזדמנויות שונות).

•הצטרפתי לבית־כנסת
ך* ששבתי מישראל, ב, 1976-
^ הצטרפתי לבית־כנסת, התחלתי

לאסוף כספים עבור ישראל, לתמוך
באירגונים ספרדיים. התחלתי לקרוא
על ישראל, על היהדות. רציתי להיות
מעורבת יותר.
האם אשנה משהו, כיהודיה בבית־הלבן?
בארצות־הברית קיימת הפרדה
בין דת ומדינה. האזרח שייך לדת, לזרם
בדת, על פי רצונו החופשי. זה חשוב
מאוד, וצריך להגן על כך.
אני אמשיך להיות יהודיה גאה גם
בבית־הלבן.
מה זה להיות ״יהודיה גאה״? קשה
בדיוק לתאר: זה להרגיש טוב עם הרקע
שלי, הדת שלי, להילחם על זכויות־האזרח,
חופש־הפרט. ידוע לך, אולי, על
פעילותי למען יהודי ברית־המועצות.
מה דעתי, כיהודיה, על המצב
במיזרח-התיכון? אין לי דיעה מוגדרת.
אני מקווה שימצאו שם פיתרון במהרה,
ואני מסכימה עם מייקל, שלא ניתן
להגיע לפיתרון מבלי לנהל משא־ומתן
ישיר.
האם אני מסכימה איתו גם על הצעתו
להעביר את השגרירות האמריקאית
מתל־אביב לירושלים? זאת גם
דעתי, אבל זה לא הנושא שצריך להיות
כרגע בכותרות. נכון שמייקל הצהיר
כך, אבל זה לא הנושא כעת. צריך
לטפל קודם־לכן בנושאים בוערים
יותר.
במה אהיה שונה מננסי רגן? קשה
לאמר. כל אשת־נשיא שונה מרעותה
באישיותה, בפעילותה.
גם אני אהיה אשת־נשיא פעילה
בקשת רחבה של נושאים: החל בדאגה
לחסרי־בית, דרך הלוחמה בסמים,
דאגה להקמת מעונות־יום כדי שנשים
יוכלו לצאת לעבוד, וכלה בעניין
האמנות.
אני מניחה שאייעץ לבעלי, אם כי
הוא אדם חזק ועצמאי, שאינו צריך
עצות ממני כדי להגיע להחלטות.
לעיתים אני מייעצת לו גם מבלי שנשאלתי,
אבל אין זה אומר שהוא לא מגיע
להחלטותיו בעצמו.
כננסי, אם אחשוב שמישהו מזיק
לבעלי (הכוונה לפיטוריו של ראש־המטה
בבית־הלבן, דונלד ריגן, בהשראתה
של ננסי רגן) ,בוודאי אעיר את
עיניו.
מה אני מעריכה בננסי? שני דברים:
את תמיכתה המוחלטת בבעלה — אני
חושבת שהיא פרטנרית חשובה עבורו
— ואת מילחמתה בהתמכרות לסמים.
כן, לי יש ניסיון אישי עם סמים
(כדורי־הרזייה) .אין רגע כזה, שבו אתה
מבחין שאתה מכור. על כל פנים, לי לא
היה רגע כזה.

איש מהמישפחה, מהצוות של מייקל
ושלי, לא ניסה לעצור בעדי מלהיחשף.
להיפך — זכיתי בתמיכה.
זוהי הרגשה נהדרת, שאתה אדון
לעצמך, מנהל את חייך, ולא תלוי בכל
מיני כדורים, אם כי זהו מאבק יומיומי.
מייקל מאוד תמך בי.
נכון, הנישואין שלי למייקל מוגדרים
כ״נישואין טובים״ .מה פירוש ״נישואין
טובים״? איכפת לנו זה מזה,
אנחנו מכבדים זה את הקאריירה של זה,
יש לנו ריעות משותפות בנושאים
רבים. למייקל יש חוש־הומור נהדר,
המאפשר לנו לצחוק הרבה ולהתמודד
עם בעיות. אנחנו פועלים כצוות, ולכן
אנחנו מצליחים.
מדוע כל־כך מדגישים את מערכת־היחסים
בינינו, בדרך לבית־הלבן? מפני
שזהו עוד צד של מייקל, וחשוב לד

עם ג׳ון(בנה מנישואיה הראשונים)
לבוסטון. ג׳ון היה אז בן ז. ידידה
משותפת ערכה בינינו היכרות. נישאנו.
מעולם לא הסתפקתי בלהיות אשתו.
תמיד היתה לי קאריירה. בעצם —
כמה קאריירות. זה היה לי חשוב מאוד.
תמיד הייתי מעורבת. תמיד הייתי
בזכות עצמי. לכן יש בינינו כזאת חברות.
מדוע
לא תירגמתי את המעורבות -שי
והמרץ האלה לקאריירה פוליטית?
מפני שאני חושבת שפוליטיקאי אחד
במישפחה זה מספיק!
האמת היא שמעולם לא חשבתי על
כך, לא היה לי רגע של פיתוי. מייקל
הוא פוליטיקאי חזק, בעל רגישות
לנושאים כמו סמים, תנאים סוציאליים.
אני מרגישה מבפנים, עד כמה הוא
חיוני לארצות־הברית, לביטחונה.
החלום האמריקאי? כן, אנחנו מדגישים
זאת שוב ושוב במהלך מערכת-

|י1ה כ לי ע לי קיט*[

שהות יומיים במחיצתה של קיטי דוקאקיס, שבוע אחרי שבעלה מוג
רישמית כמועמד המיפלגה הדמוקטית לנשיאות, כשהסדן רים מעידי
על פופולאריות־שיא שלו, זה אולי מרשים יותר מבחינה עיתונאית, איל
חדשותי יותר, אולסינדמה לי שהייתי מעדיפה לבלות במחיצתה של קיס
לפני חודשיים־שלושה.
אז הייתי משיגה את קיטי האמיתית, ולא את ״הגברת הראשונה הבאר
של ארצות״הברית.
קיטי דוקאקיס היא אשה פיקחית, חריפה, חרוצה מאוד ונעולה על??
טרה בהא־הידיעה -הבית הלבן.
כמעט בלתי־אפשרי לכנותה ״אשתו של״ .בשיחה עימי היא הדגישה :״אג
תמיד היו לי קאריירות משלי!״
יש לה דיעות מגובשות על נושאים פוליטיים, היא בעלת רגישות חברתי
גבוהה, ונושאים כמו שיפור התנאים הסוציאליים בארצות־הברית, מעונוד
יום שיאפשרו לאימהות לצאת לעבודה והלוחמה בהתמכרות לסמים ה
בראש מעייניה.
הדבקות שלה במטרה גרמה לה להפקיד עצמה בידיהם של טו1
המיקצועגים, בדרן לבית הלבן: דובר, כותב־נאומים, עוזרים, יועצים. אל
יוצרים כעת תדמית של ״הגברת הראשונה הבאה״.
אי־שם, בים הייעוץ והליטוש, אבדה קצת הספונטניות של קיטי. האישיו
של קיטי ודיעותיה עוברות הכוונה מעולה לאישיות ולדיעות ״נכונות״.
כל פליטת־פה, כל טעות קטנטנה, כל דבר בלתי־מתוכנן עלול לזכו
בכותרות, בניפוח, ובחציצה בין קיטי(ומייקל) לבין הבית-הלבן.
במשך היומיים ששהיתי איתה, אכן אירעה אי־הבנה כזאת(ראה מיסגזיי
והתיקשורת המקומית שט (באורלנדו) חגגה.
קיטי דוקאקיס היא אשה חטובת-גיזרה, בעלת הופעה נאה. יש לה חי
כובש. תיסרוקתה עוצבה באחרונה לכבוד השינוי הדרמאתי שחל בחייה. יו
זאת, הופעתה אינה עומדת בראש מעייניה, ולא ראיתי אותה שולפת ר!
ומתקנת איפור לפני שיצאה לצלמים ולעיתונאים הרבים שהמתינו לה ב!
תחנה.
היא נולדה לפני 51 שנים למישפחה יהודית בברוקליין, מאסאצ׳וסט׳
היא נקראה על שם חברת־מישפחה, ושם־נעוריה דיקסון. אביה היה געו
כנר, וכיום הוא מנצח. אמה נפטרה לפני כמה שנים.

כל הדישון רושם הוא שקיטי דוקא־
? $קיס ״רצה״ לתואר ״הגברת
הראשונה״ של ארצות־הגרית,
לא פחות מהמירוץ של מייקל
בעלה לתסקיר הנשיא.
על פי הסקרים העכשוויים,
קיטי מובילה נמירוץ נגד ברברה
(אשתו של גיורג׳) בוש.
נפי שהתרשמתי מאישיותה
של קיטי, נחישות דעתה, דבק•
ותה־במטרה ומיצבורי האנרגיה
שלה, היא תהפוך את התואר
לתפקיד.
ל״גברת הראשונה הבאה״ -
בך נהגו להציגה בכל מקום ב מהלך
המסע שבו נלוויתי אליה -
יש דיעות מגובשות, מוצהרות
וידועות בקשת רחבה של נושאים.
למשל,
מה היא חושבת על:
• איו־אנגייט :״אני חושבת

הבחירות. שנינו — גם מייקל וגם אני
— מוצרים של החלום הזה. שנינו
בנינו את עצמנו. שנינו התקדמנו.
עבור מייקל, זוהי הרגשה נהדרת,
כבן של מהגרים יווניים, להיות מועמד
לתפקיד נשיא־המדינה:
בכל זאת, לקח למייקל חודשים, עד
^ שהחליט שהוא רץ. דיברנו על כן רבות
כזוג, חשבנו כיצד זה ישנה את חיינו.
דיברנו על כך כמישפחה, עם הילדים.
כל המישפחה תמכה במייקל. כן, גם
אני.
אינני מפחדת מכן שהחיים בבית־הלבן
עלולים להרוס את היחסים
בינינו. כשיש מערכת־יחסים מוצקה
כמו שלנו, חברות בין שני אנשים
שווים בעלי קאריירות משלהם,
המעריכים זה את זה, אין לי ממה
לחשוש.

שזוהי טרגדיה. אני חושבת שלא
צריך להיות לנו חלק בעיסקות
סודיות כאלה!״
• הקונטראס :״צריך להפ סיק
לתמוך בהם!״

• מיכאיל

גורבאצ׳וג:

״אני חושבת שהוא מנהיג מרתק
עבור ברית״המועצות. יש איזושהי
הרגשה חיובית בקשר אליו,
ביחד עם דאגה לגיטימית ל־זכויות-האזרח
ולזכויות-האדם.
העובדה שהוא התחיל לצאת
מאפגניסתאן היא צעד חיובי.
אני חושבת שהפתיחות שלו וה שינויים
שחלו בברית-המועצות,
כפי שאני שומעת, ראויים לתשואות!״
״אני

דרום־אפריקה:
מסכימה עם המצע של המיפלגה
הדמוקרטית, המכנה את דרוס-
אפריקה, מדינה טירוריסטית׳.
הממשלה שם ריאקציונית, אחת
מהגרועות ביותר! אני מסכימה
עם בעלי, שצריך לנקוט נגדה
סנקציות כלכליות!״

ב ד רך
ל בי ח

הלבן
ני גא להציג לפניכם את
הגברת הראשונה הבאה של
ארצות־הברית, קי־טי דו־קא־קיס!״
הצהיר האיש על הבימה הקטנה במלון
שרתון שבפורט־לודרדייל, פלורידה.
היתה זאת שעת־בוקר מוקדמת
( ,)8.30 הרמקולים השמיעו את שירו
של ניל דאיימונד, ששימש כרקע
לנאום ההכתרה של מייקל דוקאקיס
כמועמד הדמוקרטים לנשיאות, בדיוק
שבוע לפני־כן.
הקהל — גברים בחליפות הדורות
ועניבות, גברות מתוסרקות, מאופרות
ומבושמות בקפידה — פסק מלסעוד

דוקאקים נואמת בטאמפה
״אני מסכימה עם מ״קל ש...״

• המתח ג ץ מייקל
דוקאקיס לגץ גיסי גיקסון
לפני הוועידה באטלנטה :״זה
מה שיפה במיפלגה הדמוקרטית
אנשים שונים, דיעות מגוונות.זה מה שנותן לנו את הכוח!״

עם כל זה, מייקל התלבט ארוכות
בטרם החליט.
כל־כך הרבה קרה לנו מאז המינוי
באטלנטה! אנחנו כל־כן נרגשים.
מהי המטרה הגדולה ביותר שלי, אם
אגיע לבית־הלבן? אין לי דבר כזה. אפעל
למען שיפור התנאים הסוציאליים,
בעד זכותן של נשים לבצע הפלות.
כן. הייתי רוצה שבעלי ישוב וימנה
אותי כחברה באגודה להנצחת־השואה.
זה מאוד חשוב לי.
אקדם אמנויות: הייתי מורה לריקוד
במשך שנים עד שהפסקתי לא מזמן.
לא, לא בגלל הבחירות. פשוט החלטתי
שאחרי כל־כך הרבה שנים, הגיע הזמן
שאפסיק.
מה רציתי להיות כשהייתי קטנה?
רקדנית. ואכן לימדתי ריקוד.
וכשהייתי עוד יותר קטנה? רציתי
להיות שחקנית.

קיטי התחתנה בגיל צעיר ועקרה עם בעלה הראשון לקליפורניה. נולד להס
1בן(ג׳ון) .אחרי זמן קצר התגרשה ושבה למקום־הולדתה, שם פגשה את מייקל
דוקאקיס. הם נישאו ב־ 963ג, ונולדו להם שתי בנות. אנדריאה ( )22 וקאדה
( .)19 מייקל אימץ את ג׳ון׳( )30 שהתחתן בינתיים.
בנאום־ההכתרה שלו(כמועמד הדמוקרטים לנשיאות) הציג מייקל בגאווה
את שלושת ילדיו, והודיע לאומה שאשתו של ג׳ון היא בהריון ,״והתינוק
ייוולד בינואר!״ בינואר מצפה מייקל דוקאקיס להיכנס לבית הלבן.
המצלמות התעכבו ממושכות על ליסה, אשתו של ג׳ון וכלתם של מייקל
וקיטי. ליסה הסמיקה, כמעט בכתה. אמריקה התמוגגה.
קיטי למדה תוך כדי גידול ילדים ומאבק בדאגות-פרנסה. ידידות קרובות
עץ לוז סיפרו שקיטי נהגה לחסוך בהיחבא כדי לקנות שימלה חדשה, מפני
]שמייקל לא אהב ביזבוז. היא נהגה להגניב את השימלה לארון־הבגדים שלה,
כאילו שכנה שם זה מכבר. תמיד היתה שואלת :״מתי כגר אפסיק לספור בני
ועוד פני!״
היא סיימה תואר שני באונינרסיטת־בוסטון. תמיד-תמיד עסקה במיספר
ג׳ובים: גם למדה, גם לימדה ריקוד, גם עסקה בפעולות התנדבותיות, גס
הנחתה תוכנית טלוויזיה.
היא נחשבת באשת־מושל פעילה ביותר, המחזיקה מישרד משלה.
מאז ,1976 כשביקרה בראשונה בישראל, היא מבליטה ביותר את עובדת
היותה יהודיה, ונרתמה לקדם את בני עדות־המיזרח, להסביר את עמדותיה
של ישראל ולהזכיר את זכר השואה.
לפני שגה הפתיעה, כשהצהירה בפומבי על התמכרותה, במשך 26 שנים,
לאמפיטמינים (כדורי-הרזייה) .היא נגמלה מכך במירפאה במינסוטה, שם
שהתה במשך במה שבועות. ביום היא משתמשת בסיפורה האישי במיל-
חמתה בסמים מסוגים שונים.
־ המירוץ לבית הלבן הכריח אותה להיגמל מהרגל נוסף -עישון. למען האמת, בעלה רצה בכך, מפני שהחליט שבתקופה של שטיפת״מוח לאומית
נגד עישון, אין זה יאה לגברת הראשונה המיועדת להיראות מעשנת. קיטי
מודה שהיא מתמודדת עם הרגליה עד עצם היום הזה, שזהו מאבק יומיומי.
אחרי יומיים מעייפים, מחולקים לדקות ולשניות, רבי-תחנות, הקשיתי
על קיטי :״בישראל אין מוסד כזה הקרוי,גברת ראשונה׳ .מה זה בדיוק. גברת
ראשונה׳!״
קיטי נראתה מאובנת לשניה, אחר״כן פתחה במחאה :״אוי, דפנה!״ חלפו
שלוש שניות נוספות(מתוקצבות בלוח-הזמנים המדוייק של מסע־הבחירות)
עד שקיטי התחילה לענות.

דוקאקיס מנשקת תינוקות
,אין לי היעה מעררח על המיזרח המימן.

בשקיקה, התרומם והתחיל למחוא
כפיים בהתלהבות.
היו אלה פעילים במיפלגה הדמוקרטית,
שהוזמנו להבעת״תודה על מאמציהם
לקראת הוועידה.
אחת מדלתות האולם נפתחה, וקיטי
דוקאקיס נכנסה. זאת היתה הפגישה
הראשונה שלי עימה. פמליה קטנה של
דובר/עוזרת/יועץ/אנשי־ביטחון צעדה
בעיקבותיה.
במרוצת היומיים הבאים צורפתי
לפמליה המצומצמת, ותורגלתי בכניסות
ובירידות מחוייכות ממטוס,
לצליליו של ניל דאיימונד, הבזקי־מצלמות
ומחיאות־כפיים סוערות.
היה זה מסעה הראשון של קיטי
דוקאקיס מאז מונה בעלה רישמית,
ביום החמישי קורם־לכן, כמועמד
המיפלגה הדמוקרטית לנשיאות. קיטי
הצטרפה אליו וללויד בנטסן, המועמד
לתפקיד סגן־הנשיא, ואשתו, למסע־בחירות
בן שלושה ימים. אחר־כך שבו
קיטי ומייקל לבוסטון, מקום מגוריהם.
ביום הרביעי בילתה בפלורידה
בחברת וילמד ,,חברת־ילדות שלה, פרופסור
לעבודה סוציאלית, גרושה יהודיה
חביבה, שהצטרפה לקיטי באחד
מביקוריה בישראל.
״קיטי מעודדת אותה לנסות לגור
תקופת־מה בארץ! אני באמת מתכוונת
לנסות,״ סיפרה לי.
ביום הרביעי בערב נאספנו — הצוות
של קיטי ואני — במלון שרתון.
אני הוזמנתי ללוות את המסע עד
לתחנה שאחפוץ.
לזכותם של אנשי־דוקאקים, המאורגנים
למופת, יש לאמר שניתן בי אמון
מלא, שאדע מה לדווח ומהו ״לא לציטוט״
.לא הוסתרה ממני שום התייעצות
או תכונה. כך התאפשר לי לחזות בפר־טי־פרטים.
איך מביימים את ההצגה
הגדולה ביותר באמריקה בימים אלה
— ״הגברת הראשונה הבאה״.
השחקנית הראשית, קיטי דוקאקיס,

היא מאותם הטיפוסים שבכל מקום,
בכל שעה, בכל מצב, יגנבו את ההצגה.

,דיברתי עם
מייקל״...
^ יטי דוקאקיס, בשימלה לבנה
/ו ה דו ק ה והדפסים שחורים, נעלי־עקב
בשחור־לבן, צעדה באולם המריע
במלון שרשן, לחצה ידיים, שאלה :״מה
שלומך?״ לבסוף הגיעה לבימה.
״דיברתי עם מייקל בטלפון הבוסוערות,
״מחיאות־כפיים

״...אנחנו
החלום האמריקאי!״ תשואות
סוחפות.
בהמשך, אני עתידה לשמוע את
אותו הנאום עם אילתורים :״דיברתי
עם מייקל בטלפון בלילה ...הוא שולח
לכם את אהבתו״...
עיתונאים מקומיים דוחפים מיקרופון
לכל עבר. האשה שלידי נותנת
הצהרה מוחצת־ממושכת, המצלמות
מבזיקות, הכתב מקליט. לבסוף הוא
שואל :״יש לי שתי שאלות נוספות. מי
את? מה את עושה?״ השאלות הבאות
מופנות אלי, אולם אחד מאנשיה של
קיטי אץ־רץ לחלץ אותי.
לוח־הזמנים המדוקדק מעיד שהגיעה
שעת מסיבת־העיתונאים. זוהי מסיבה
בשיטת הסרט הנע: העיתונאים
והצלמים מוכנסים לאולם אחר במלון,
בקבוצות של ארבעה־חמישה. לכל
קבוצה מוקצבות שלוש רקות. מחוץ
לאולם סופרים העיתונאים כמה דקות
קיבלה הקבוצה שלפניהם .״הכנת
שאלות?״ הם שואלים איש את רעהו.
בתוך האולם יושבת קיטי, עטופה
בצעיף שחור, רועדת מקור, ועונה
בסבלנות דאוייה־להערצה, שוב ושוב
על אותן שאלות :״איזה נושאים תקדמי
כגברת ראשונה? מה דעתך על יוזמתו
של ג׳סי ג׳קסון לתווך בפרשת־הש־בויים?״
פול קוסטלו, הדובר המושחז
שלה, מקליט כל מילה, מתעד.

באמצע השאלות אנחנו חותכים
וממש נעלמים מהמלון, בדרך לנמל־התעופה.
שורת־המכוניות כוללת את
מכוניתה של קיטי, מכונית־מישטרה,
מכונית־הצוות ושתיים־שלוש מכוניות
נוספות. כל מכונית זרה שנכנסת
לשיירה מעוררת את עצביהם של
אנשי השרות החשאי.
הפמליה כוללת גם את וילמה,
חברתה של קיטי מגיל :13 פול, הדובר
השונא חום, זיעה, גלידה נוזלת וכל
דבר המפריע לאסתטיות הבולטת שלו:
ג׳ון קלר, כותב־הנאומים של קיטי
ומייקל: בוני, העוזרת של קיטי ומייקל;
אלן, מנהל המסע הנוכחי וידיד של
הזוג; שלושה אנשי־ביטחון קבועים,
שימשיכו עם הזוג דוקאקיס לבית־הלבן
אם וכאשר: ואותי.
בכל מקום שבו אנו נוחתים, אנו
מוקפים באנשי־ביטחון, עוזרים ונהגים
נוספים.
קיטי מעוררת מבטים בנמל־הת־עופה
ולוחצת, כמובן, ידיים. אנחנו
מוכנסים לחדר־ישיבות. מנצלים את
הזמן לטלפונים .״מדברים מהמטה של
דוקאקיס,״ מכריזה בחגיגיות אחת
העוזרות ,״חברה רוצה לומר לך

קיטי לוקחת את השפופרת ואומרת:
״היי, כאן קיטי דוקאקיס!״ מהעבר השני
של הקו מתמוגגת אחת מידידותיה של
קיטי .״כעת אין לי זמן לבוא לבקר,
אבל בביקור הבא שלי בפלורידה —
אבוא, וזוהי הבטחה!״ מצהירה קיטי.
בינתיים היא מתעניינת איזה ספר
קוראת ידידתה. אנשי־הצוות משתתפים,
מחווים דיעה. הפרטיות חוגגת.
בוני מודיעה לנו :״בדקתי ארוחה
של מזון־בריאות בטיסה. לפני שבוע
טסתי עם מייקל, והיו מין סנדביצ׳ים
מגעילים כאלה עם מיונז, הכל היה כל־כך
שמן, איכס!״

ת ח בו ש ת
על הצוואר
ף¥סים חצי שעה לאורלנדו, זו׳•*
ללים שרימפים וירקות. קיטי מרכיבה
את התחבושת האלסטית לצווארה.
לא״מכבר עברה ניתוח. לולא הניתוח,
היה חשש שתלקה בשיתוק.
״זה לא כואב לי,״ היא מספרת לי,
״זה (התחבושת) רק נורא חם. מאז
הניתוח פסקו לי הכאבים(כאבי־ראש).״
קיטי מתפקדת כמארחת ושואלת אותי
אם ביקרתי בפלורידה קודם־לכן .״האין
זה מקום נהדר?״ היא שואלת.
חום־אימים, כולנו נוטפים זיעה.
נוסעים לקראת כיכר באורלנדו. כמה
שעות קודם־לכן עברו שם מכוניות
והודיעו ברמקולים על בואה הצפוי של
קיטי.
מקבלים את פנינו בשלטים :״דוקא־קיס־בנטסן
לנשיאות!״
המולה נוראית, החום רק מגביר את
המחנק והרעש. איזו נואמת מזמינה ילד
(המשך בעמוד )42

..חדיואו״ צוברת הפסו שר עשוות מידיוניס אבר המנהל
ממשיכים לחגוג. שדה ליבוביץ מגלה עובדות מדהימות

**כשיו הכל מתרחקים מהם,
!כ כאילו היו מגיפה ממארת. דוברו
של ישראל קיסר אומר כי אין כל טעם
לדבר עם המזכ״ל על תדיראן .״קיסר
לא מנהל את תדיראן ולא יודע מה
קורה שם ״,הוא אומר. בזמנים כאלה
מוטב לא לדעת. לא לנהל.
רו״ח מבקר־ההסתדרות, שפורסם
לפני שלושה ימים, לא נגע בתדיראן.
״אי־אפשר לחבק את כל זרועות־העולם,״
אומר מנכ״ל מישרד מבקר
ההסתדרות, אליעזר ולטמן.
הדוברת של בני גאון, מנכ״ל סר,
אינה מתירה שיחה עם גאון .״זה לא
שייך אלינו,״ היא אומרת.
ובכל זאת, כזר מחזיקה ב־ 76 אחוזים
מההון המונפק של תדיראן, וב־86
אחוזים מזכויות־ההצבעה. ב־1986

שילמה תדיראן לכור 750 אלף דולר
עבור שרותי־ניהול כלליים.
״הנהלת כור לא מטפלת בענייניה
היומיומיים של תדיראן,״ אומרת
הדוברת, חווה גבע.
הפסדים בסך של מיליוני דולארים
אינם עניינים יומיומיים.
גבע מתעקשת .״הקונצרן־האב אינו
מטפל בכל ענייניה של חדיראן.
להנהלת המיפעל יש חופש־פעולה רב.
הם אחראים לכל מה שקורה אצלם.״
אכן, עצמאית לחלוטין היא הנהלת
תדיראן, מנותקת לגמרי מכל מה
שקורה סביבה, נוטפת דולארים, טובלת
בשומן כלכלי. אי של שפע בתוך ים
של הפסדים.
פירמידת המנהלים של תדיראן
ברורה וחד־משמעית. מנהל הוא מי

ספק 5 9

הספק

0־ 13712־97

מלון

גני

חמת

97-13303-0

מלון

גני

סלסה המלך

9־ 13178־97

חלון

גרנד

97-13337-7

מלון

9־ 13559־97

חלון

הגליל

9־ 19020־97

חלון

החוף הסקס

בלח

ביץ

הפגנת פועלי חטיבת־הקשר השכוע
״מרוע ההנהלה מפחדת?־
נחניה שכר

וטובות הנאה

הסביסהכולל של שכר והוצאות
ידי

בלח

ת די ראן או

של תדיראן

בגין

מו ת א מי םליוני

97-13010-9

מלון

הילטון

ירושלים

7־ 13100־97

חלבן

הילטון

אביב

7־ 13973־97

מלון

הנגב

97-13787-6

חלון

הסלל

בלח

חברות בת או

נילוות, ש אינן

חורגותמהמקובל, אשר שו ל ם על

הברותקשורות שלה לדירקטוריםכוללהמוהל הכללי

השנתייםש קדמו

לתאריךת שקיף ז ה הי נ ו

( בשקליםחד שי ם

: ) 19 87

בגין שנ ת 1985

2 3 2 ,5 1 8שקל חדש ( 4אנשים ) לאכוללכלירכבאחד .

בגיןשנת 19 86

2 0 9 , 6 9 9שקל חדש ( 4אנשים ) לאכוללכלירכבאחד .

תשקיף! :1987 שכר הדירקטורים
4אנשים 232,518 ,ש״ח

האדום

קטע קטן מרשימת־המלונות(״אינדכם ספקים״)
הילטון, הילטון, סונסטה, דן־כרסל...

הוצאת שבדי מהחברה

בעוד מנהלי ״תדיראן״ אוכלים ושונעים, פירסמה וזוזנדלוז
מים מן המכונה בפי העובדים ״מיסמן עשר ארבעים וחמש״.
המיסמך, מקיץ ,1982 נקרא: סיכום ישיבת ועדה בנושא כוח־אדם
עודף.
״להלן המלצות הוועדה:
( )1יש מקום להגדיר את האוכלוסיה שבה מדובר. הכוונה
לקבוצת האוכלוסיה ה,חיובית; שיש לחפש עבורה פיתרון הוגן. על
כן הוחלט להגדיר את השייכים לקבוצה:
א. עובדים בעלי ותק של 10 שנים בחברה, ומעל גיל .45
ב. נפגעי תאונות ומחלות בתקופת״עבודתם.
( )2עובד המשוייך לקבוצת־האוכלוסיה הנ״ל מעל שנתיים לא
יקודם בחברה.
( )3קליטת כוח־אדם מעל 45 מחייבת אישור מנהל כוח״אדם.
( )4הפיתרון המועדף הוא הוצאת העובד משורות החברה
בהסכמתו, תוך מציאת סידור הוגן״.
בין חברי״ההנהלה שהשתתפו בפגישה היה גס יהודה אורבן, אז
מנכ״ל מיפעל ,.רכיבים״ בקריית־גת. באחרונה פרש מ״תדיראך.
סכום הפיצויים שבו זכה מוערך ב״ 300 אלף דולר. היום הוא עובד
במיפעל ״כימיקלים חיפה״.

שמחזיק ברשותו רכב של החברה. מתוך
12 אלף עובדי־החברה 1482 ,הם
מחזיקי־רכב.
בראש כולם יגאל נאמן. המנכ״ל.
מלך־המלכים. הוא מחזיק ב־40,527
מניות־בכורה 8אחוזים, גר בבית
מפואר ברחוב הנוף בסביון, עובד
בלישכה מהודרת, מנקרת־עיניים,
בבניין ההנהלה בגיבעת־שמואל. נוסע
באולדסמוביל קאטאלס, ששוויו כ־130
אלף שקל. העובדים מעריכים כי שכרו
החודשי הכולל מגיע ל־ 24 אלף דולר.
פניות חוזרות ונשנות של ועד־העובדים,
כי יציג לראווה את תלוש־המשכורת
שלו, נענו בשלילה.

מ שכורות
עתק
ך* כתבה הזאת עוסקת בעיקר
1 1בחטיבת־הקשר, המייצרת ציוד־קשר
הנמכר לצה״ל ולצבאות בכל העולם.
הפסדיה המשוערים של החטיבה
ל־ 1988 נעים בין 11ל־ 17 מיליון
דולר. הסיבה הרישמית להפסדים: ירידה
של 40 אחוזים בהזמנות והקפאת
שער־החליפין.
מתוך 2460 עובדי מיפעלי־הקשר
באיזור־התעשיה בחולון 128 ,הם
מנהלים הבנויים היטב בפירמידה

הכלל־תדיראנית. זהו יחס של מנהל
אחד על כל חמישה פועלים. בערוב
ימיו היה היחס בין פועלים למנהלים
באליאנס ארבעה לאחר.
מיספרם של המנהלים קבוע. ב־
1985 היו רשומים במדדיך־הטלפונים
למנהלים של תדיראן 128 מנהלים. כך
גם ב־ . 1988 זאת למרות שבתחילת
השנה פוטרו 300 עובדים.
״התחלתי לעבוד בחטיבת־הקשר
לפני חמש שנים,״ אומר אחד העובדים
.״אז היה מעלי מנהל אחד. היום יש
לי שלושה בוסים.״
מנכ״ל החטיבה, אלכס מילנר (,)49
הוא גם סמנכ״ל תדיראן וחבר במו-
עצות־המנהליס של שש חברות־בנות
של תדיראן. שכרו מוערך ב־ 16 אלף
דולר בחודש. הוא מחזיק ב־36,064
מניות־בכורה 8אחוזים ונוסע במכונית
אומנה. באחרונה עקר מחולון ועבר
להתגורר בדירה מפוארת בצפון תל-
אביב. בתדיראן יש עוד 11 עובדים
בדרגתו.
שיבעת מנהלי־המיפעלים של חטי־בת־הקשר
מרוויחים כ־ 10 אלפים דולר
בחודש, נוסעים בפניו .504 רבים מהם
עברו בשנים האחרונות ליישובי־יוקרה.
בכל תו־יראן יש 30 עובדים כאלה.
14 ראשי־התחומים בחטיבת־הקשר
משתכרים 6000 שקלים בחודש. בכל

חז־יראן יש 120 עובדים בדרגה זו.
שאר המנהלים 1300 ,בכל תדיראן
ו״ 100 בחטיבת־הקשר, נחשבים כמנהלים
זוטרים. משכורותיהם אינן גבוהות
במיוחד. הן נעות בין 3000ל־•* 6000
שקלים.
עוד מפרנסת תדיראן 37 מנהלים,
העובדים במיפעלי חדיראן בארצות־הברית.
אחד מהם, מהנדס בכיר של
נומקס, חברה־בת של תדיראן בניו־יורק,
משתכר — לדבריו — 160 אלף
דולר בשנה. בביקוריו בארץ התפאר
באוזני חבריו כי שכרו גבוה מאוד, וכי
העבודה שהוא משקיע בתמורה —
אפסית.

דל ק
ב חינ ם
^ יימים גם הדירקטורים, האמורים
׳ 12 לפקח על פעולותיה של הנהלת־החברה.
בתדיראן שמונה חברי־דירקטו־ריון.
ביניהם הפרופסור חיים בן־שחר,
מאיר עמית, ארנון גפני, אלקנה כספי.
אנשים המעורים היטב בחיי הכלכלה
בארץ. כולם משמשים כדירקטורים
בתאגידים נוספים.
שכרם, במושגים תדיראניים, זעום.
משכורתו השנתית הממוצעת של
דירקטור ב־ 1986 הסתכמה ב־ 52 אלף

המאבק על פיטורי עובדים, שילמה §
חטיבת־הקשר לפי־סי־אי יותר משני ^
מיליון דולר עבור עבודות שביצעה ^
למען תריראן.

30 שעות
ועד

בניין ההנהלה בגיבעת־שמואל
״ם׳ צריך שטיח מקיר־אל־קיר?״
,שקלים, כולל ההחזקה ברכבי־חברה.
שמן של מלכות, כך נדמה, משוח על
מנהלי־תדיראן. גם הבכירים, גם הזוטרים,
יונקים טיפות של זהב משדיה
של אמא־וזדיראן. והיא, מצידה, מגלה
כלפיהם נדיבות גדולה, מתייחסת
אליהם כאל אצילים מבטן ומלידה,
מחלקת להם מכל־טוב הארץ.
מכוניות, למשל. בשטח המיפעל
מצויה תחנת־דלק. העובדים מתדלקים
| את מכוניותיהם בשעות־העבודה, בחינם.

רכישת המכוניות נעשית בנדיבות
רבה. בתחילת 1988 סערה חטיבת־הקשר.
כאלף מעובדי החטיבה אולצו
לצאת לחופשה בת שבוע. ההנהלה
סירבה לשלם להם שכר מלא עבור ימי*
החופשה. העובדים ביקשו להוציא צו־מניעה
נגד ההנהלה. בית־המישפט לא
נענה לבקשה. העובדים, מובסים וכנו־עים,
יצאו לחופשה.
באותם ימים ממש, בכנס השנתי של
איגוד תעשיות האלקטרוניקה, הודיע
המנכ״ל, יגאל נאמן, כי ״ 1988 תהיה
קשה לתעשיה האלקטרונית 3000 .עובדים
יפוטרו במיפעלי האלקטרוניקה
בארץ״.
תישעה ימים אחר־כך שילמה
תדיראן 169,762 שקלים לספק ליאו

כרמל בחיפה — הם רק אחדים מאותם
בתי־מלון.
דויד יחיאלי, מנהל כוח־האדם של
חדיראן ודובר החברה, אינו יודע כי
דפי־המחשב נמצאים ברשות השלם
הזה.
״בארבע השנים האחרונות איש
מהמנהלים לא בילה בבתי־מלון,״ הוא
אומר בפסקנות נחרצת .״מי שאומר
אחרת מוציא לעז על מנהלי־החברה!״

א מ בו לנ ס
בפתח המיפעל
^ חיאלי, אגב, נמנה עם 12 חברי
ההנהלה הבכירים. הוא מחזיק ב־
31,348 מניות־בכורה 8אחוזים. משכורתו
הגבוהה ועברו הניהולי הופכים
אותו לדובר־ההנהלה ולא לדוברם של
כל עובדי תדיראן.
מפה לאוזן מספרים העובדים על
מעלליו הניהוליים. האומלל שבהם
אירע לפני שנה.
יחיאלי היה אז מנהל מיפעל סוללות
של תריראן ברחובות. במיסגרת צעדי-
התייעלות החליט לפטר 150 ממהנדסי
המיפעל. למחרת ההחלטה נסע לניר
יורק.
ביום החמישי, בשעה שלוש אחר־

ויכו ; הרכ שמספל ־ יפן או *׳11 3300025 609

־־ בג׳; ן שבו
מספר ח
קו זטנ
י ף 283 283
*׳51052

עו(ר

וגעו

ב קו ר
קו ז

ב מ7
פ ק׳י ד שו מ ה אחו ד
קבו צו;

ערךבוול| ייםןסכום
ן ׳י. וג1
ה ה; מנה
^ 6,729

5א1 .
5א* 1

75,000
70,000

הזמנה מ״יפאן־אוטו״
5,004,624 חלר
גולדברג, עבור קניית מכונית חדשה
לאחד ממנהליה.
חודש אחר־כך נקנתה מכונית חדשה
נוספת ב־ 70 אלף שקלים.
במרס 1988 שילמה תדיראן את כל
חובותיה משנים קודמות לספק המכוניות
יפאך א1טו. הסכום: חמישה מיליון
דולר.
או בתי־מלון. ב־ 1987 התאכסנו
בכירי-החברה ב־ 28 בתי־מלון, מן
המפוארים והיקרים בארץ. צרור דפי־מחשב
מוכיח זאת. הילטון ירושלים
ותל־אביב, הסלע האדום באילת, סיד
רל המסח וסתסטה בירושלים, דן־

הצהריים קיבלו העובדים את מיכתבי־הפיטורים.
בו ביום הוכנסו כספי־הפי־צויים
לחשבונות־הבנק שלהם. בפתח
המיפעל הם מצאו אמבולנס של מנך
חיד־אחם, ועובדים של חברת״שמירה
שנשכרו במיוחד לשם כך.
העובדים הנדהמים עזבו את המים-
על ושוב לא הורשו להיכנס אליו. כשביקשו
לשוחח עם מנהלם, התברר להם
כי הוא נמצא בניו־יורק.
״לעולם לא נסלח לו על היחס
המשפיל, המתנשא, על שרירות־הלב
שהפגין אז,״ אומרים העובדים.
לא רק במלונות־פאר מתפנקים

מנהליה של תדיראן. גם מיסעדות
יקרות חביבות עליהם. כמו אלה של
ביח־אסיה, למשל, או מיסעדת אק־חפוליס
בתל־אביב ושמש בירושלים.
אוכלים ושובעים ונאנחים בעונג,
וגם זה רק בעיתות־מצוקה. שעות
אמיתיות של קורת־רוח נגרמות להם
רק כשהם מטיילים בעולם. וזה קורה
לעיתים קרובות.
חבר ועד־העובדים 20 ,שנים בחרי־ראן
:״הם נוסעים אחת לחודשיים
לשבועיים של נופש באתרי־נופש
יוקרתיים בכל רחבי העולם. ידוע לנו
על מנהל שטייל במיזרח הרחוק על
חשבון תדיראן, ועל מי שערך טיול
מסביב לעולם.
״בינם לבין עצמם הם קוראים לזה:

^ אותם ימים ממש כתב מילנר
בעלונית, ביטאון קבוצת־הקשר
מאמר קטן :״אין לנו ברירה אלא
להתאים את עלות השכר ואת מצבת
כוח־האדם לצרכים וליכולת. תהליך זה
הינו קשה ביותר לכולנו, וצריך
לעשותו בהתאם לצרכי הקבוצה, תוך
הקפדה על צדק והגינות.״
ביום החמישי האחרון נערכה בחטי-
בת־הקשר הפגנה קטנה. באותו יום הודיעה
ההנהלה ל־ 10 חברי ועד־העוב־דים
של חטיבת־הקשר כי היא מנכה
ממשכורותיהם את מרבית השעות
שבהן עסקו בענייני־הוועד.
30 שעות־ועד חודשיות הקציבה
ההנהלה לכל חבר־ועד. החברים טוענים
כי זהו מיספר מגוחך, שאינו מניח
להם מרחב של זמן לטיפול אמיתי
בבעיות העובדים.
הפגנה רגילה. רמקולים קוראים
סיסמות שיגרתיות. עובדים נוטפי־זיעה
צועדים בעיקבות חברי״הוועד.
בשיירה מסודרת, לוהטת מחום, הם
הולכים, מחפשים ללא הרף מעט צל
ופעילות שתצדיק את יציאתם החפוזה
מחדריהם המוצלים.
יש משהו מעט מגוחך, תיאטרלי,
ברכטיאני, בהקצנה זו של מנהל
מדושן״דולארים לעומת פועל רל־שקלים.
ובכל זאת, גם זוהי תדיראן:
נטלה בנדבר, עיתון ישן מכסה את
ראשה, מגן עליה מפני השמש 15 .
שנים היא עובדת בתדיראן. מלחימה.
חמישה ימים בשבוע. מ־ 7בבוקר עד
4.30 אחרי־הצהריים. שכרה החודשי:
650 שקלים.

ריכו ; ה רכש מספק -ל י או 800 7012 00 ׳*8 10 סניף
מ ספר חשבון
קוד מ 510039076
76 1 תעודה מספר בקורת קוד

31 1 אחו;
פקיד שומה
קבוצה

ערך בדולרים ! סכום
ההזמנה

106,213
3א 1 6 9 , 762 1 .

3א 1 . 2 106,213

מנכ״ל נאמן
אולדסשביל 130 ,אלף שקל

דירת־פאר
התמלאו במהנדסים, בהנדסאים ובטכנ־אים.

משהו יומרני וחוצפני בבניין
הזה,״ אומר אחד העוברים .״רק אימפריה
כלכלית אדירה יכולה להרשות
לעצמה לבנות בניינים כאלה, ותריראן
אינה אימפריה.

בו לדברה בעמ
* דרך פתח -תקוו
בנק
* תל א בי ב
עו טק *
* טטט רכש 1 -
נכו י
* סטט הנ הוז1 -
ב מ קו ר * סטט ובוא 1

ניז

הרנות חיי ם
סער שמואל

2 הזמנת מכוניות מ״ליאו גולדברג״

־= מ ס. ה; מנות

ססנית אחת 106,213 ,דולר
סופי־שבוע.״
יחיאלי :״זו רכילות מרושעת וזולה
של עובדים, הכועסים על ההנהלה
מפני שאינה יכולה להעלות את שכרם.
מדוע הם אינם מבינים כי המיפעל
נמצא במצב קשה?״
כדי להימנע משמועות־רכיל זדוניות
החליטו מנהלי תדיראן לנקוט
בפעולות־מנע.
באחרונה מוסדרים כל ענייני המשכורת
והטיולים שלא באמצעות
הנהלת־החשבונות הרגילה של החברה,
אלא בתיווכה של סוכנות־הטיולים
טללים בגיבעתיים.
תלושי־המשכורת מובאים אל חדרי
המנהלים במעטפה סגורה. כדי למנוע
אפשרות של מעקב והתחקות, נחלקים
סכומ״המשכורות של כל מנהל בכיר
בין כמה סניפי בנקים.
גם אחרי פרישתם אין החברה
שוכחת את מנהליה.
לפני שנתיים פרשו מתדיראן יגאל
וילשטיין, סגן מנהל כוח־אדם של
חטיבת־הקשר ואברהם טל, מגהל־יצור
בחטיבה. הם הקימו ברעננה את חברת
פי־סי־אי־אלקטחניקה.
הקשר של השניים עם תדיראן לא
נותק. במחצית ינואר , 1988 בעצם

מרסל ברגיג 18 ,שנים מלחימה,
700 שקלים.

א חז ק ה
בזבזני ת

ך* סגנות רבות כאלה ידעה
( )חטיבת״הקשר במחצית השנה האחרונה.
עד 1984 היה חדיראן מיפעל
ריווחי. ההזמנות זרמו בשפע, הרוחות
בשוק־הכספים העולמי נשבו לטובת
המשק הישראלי האינפלציוני.
ב־ 1985 התהפך הגלגל. תדיראן התחילה
להפסיד. מנהליה ועובדיה נקלעו
למצב של בילבול ומבוכה. הם לא יכלו
ואף לא רצו להסתגל לתנאים החדשים.
בטור ארוך וממושמע פוסעים העובדים
אל בניין גדול, הנקרא בניין .82
82 נחשב לבניין התעשייתי המפואר
ביותר במרחב. מיבנה־ענק. מואר. במרכזו
פאטיו רחב, מלא בעציצי-ענק
ירוקים, מטופחים. קירותיו החיצוניים
מנומרים באבנים קטנטנות. בנייתו
הושלמה ב־ . 1982 עלות הבנייה 12 :
מיליון דולר.
בתחילה שוכנו בו פועלי־הייצור.
למענם נבנה. חודשים אחדים אחר־כך
הוצאו הפועלים, והחדרים המרווחים

״אנחנו, העובדים בו, איננו זקוקים
לפאר כזה. לי אין צורך בשטיחים
מקיר־אל־קיר במעבדות, או במים חמים
בכל שעה משעות היממה.
״זהו שפע מיותר שבא, בסופו של
דבר, על חשבוני. קודם בנו בניין
מפואר, ואחר־כך טוענים שאין להם
כסף להגדיל את שכרי!
״תנו לי שכר הוגן, וקחו ממני את
המיפלצת הזו!״
הוצאות אחזקתו של בניין 82ב־
1987 הסתכמו ב־ 28,950 דולארים.
תיפעול ואחזקה בזבזניים, ראוותניים,
אופייניים גם לבניינים אחרים.
בסך־הכל הגיעו הוצאות האחזקה של
בנייני חטיבת־הקשר ב־ 1987 למיליון
ו־ 332,700 דולארים.
מתוך תשקיף 87׳ של החברה: ב־
1986 השקיעה תדיראו במיבנים,
במכונות ובציוד כ־ 78 מיליון דולר.
כפויי־טובה הם העוברים, טוען
יחיאלי בתגובה. למען רווחתם בנינו
את מיפעלי־הפאר, ועכשיו הם מתלוננים.
אלכס
מילנר, מנכ״ל חטיבת־הקשר,
אינו מתראיין. שוב ושוב מסרבת
מזכירתו להעביר אליו את שיחות־הטלפון.

בנז ר עגז
האופציה בישראל שזהו צעד זמני,
שמחר הכל יוכל להשתנות שוב.
שינוי־גבולות של מדינה אינו
מישחק. הוא לא נובע ממצב־רוח זמני
או רוגז חולף. הוא נובע מניתוח נוקב
של המצב, תוך ראיית הנולד.
חוסיין, אמן ההישרדות, הבין את
אשר צריך להבין כל בר־דעת: מה
שקרה באינתיפאדה הוא בלתי־הפיך.
בניגוד לישראל, הוא הסיק את
המסקנות.

העם
ה ה צג ה
צ רי כ ה
ל הי משך

הצגה שיקרית!עגזמוז
נערכה ה שס ע מסביב
לדירה ברחוב צמח.
שבה כל 1א אדם
אומלל.

האם יתכן כי ציבור שלם ישתתף
במחזה מבויים של תיאטרון־אבסורד?
כאשר חגגו השבוע העסקנים והמעריצים
את יום־הולדתו וד 75 של מנחם
בגין, היה נדמה שאכן כך. כלי־התיק־שורת
הממלכתיים והפרטיים השתתפו
בחגיגה.
כמו ששחקן שותה מכוס ריקה
ומשמיע קולות של הגאה, כשם
שפנטומימאי נראה רץ מבלי לזה
מהמקום — כך נכנסו עשרות מבקרים
לדירתו של מנחם בגין ויצאו ממנה,
כשחיוו של אושר על פניהם, ובפיהם
אימרות־השפר שאמר להם המנהיג
הקשיש.
עלה על כולם יצחק שמיר, שי-צא
מדירתו של בגין כשצחוק רחב שפוך
על פניו, והוא מספר לטלוויזיה בפרטי-
פרטים מה עשה ומה אמר המנהיג. הוא
נראה כאילו הוא צוחק מבדיחה מוצלחת.
בכל
אלה לא היתה אף מילה אחת
של אמת.
גזר־דין מיסטי? מנחם בגין אינו
כלוא בדירתו ברחוב צמח מפני שגזר
על עצמו גזר־דין מיסטי. הוא כלוא שם
מפני שהוא סובל ממחלה קשה: דיכאון
פסיכוטי.
קרוב לוודאי שזהו רק השלב האחרון
של בעייה נפשית, שליוותה את המנהיג
עוד מנעוריו, ושהחמירה במשך
הזמן. יתכן כי המכות האחרונות —
מות אשתו עליזה והטראגדיה של
מילחמת״הלבנון — תרמו להחמרת
המחלה, אך יתכן גם שהיה מגיע לאותו
השלב גם בלעדי אלה.
דיכאון פסיכוטי אינו מונע מאדם
לראות את המציאות, או להגיד כמה
מילות־נימוס. אך הוא יוצר בו אי־חשק
מוחלט לתפקד, חוסר־הרצון לעמוד
במאמץ כלשהו כדי להשיג משהו. אין
לו חשק לראות אנשים, אין לו חשק
לדבר, אין לו חשק לעשות בכלל משהו.
התעללות. משום־כך כל הסיפורים
של אנשים הנכנסים לבגין, והיוצאים
כשבפיהם תיאור של שיחות
•ארוכות ומרתקות, שבהן אמר המנהיג
כך או אחרת, הם דיברי־הבל. מזכירו
של בגין, יחיאל קדישאי, הוא המוסמך
לחלק לאנשים פרס כזה — למען כלי-
התיקשורת.
גם סיפורי השבוע היו עורבא פרח.
בגין לא קיבל את אורחיו כשהוא קורן
מאושר, ולא היה בריא ושמח, לא ניהל
שיחות על המצב ולא חילק ציונים.

היסטוריה
מ ה 8ני לאתס? ,
האם הם הציד! י ה 1דזם.
או שהיהח־י ניצלו
ן מהם?

מוזר תפקידם של כלי־התיקשורת,
שהצטרפו לקנוניה הלאומית. עיתונאי
אמיתי היה שואל שאלה פשוטה: אם מר
בגין מתפקד כראוי, מדוע אינו יוצא
לרגע מן הדירה ואומר לנו כמה מילים?
מדוע אינו מרשה לנו להיכנס לדירתו,
כמו לעשרות העסקנים שעימם ״ניהל
שיחה ערה״? מדוע אינו מופיע בחלון
ומנפנף בידיו בעליצות?
נראה כי מנוי וגמור עם העסקנים
ומלחכי־הפינכה לנצל עד תום את שמו
של בגין. ההצגה צריכה להימשך. וגם
ההתעללות באיש האומלל שבתוך
הדירה הסגורה.

יחסים מוחנ״ם
מלן־ 030

בניגוד לישראל, הסיק
המלך חזסיין את
המסקנה מן
האינתיפאדה. ה 1א
עשה מעשה חסר־תקדים.

חוסיין
בן־טלאל בן־עבדאללה בן־
חוסיין הוא קודם כל ריאליסט.
השבוע הוכיח זאת שוב. אחרי ניתוח
קר־רוח, הסיק את המסקנה: הוא הודיע
כי הגדה המערבית אינה שייכת עוד
לממלכת־ירדן.
זהו צעד מרחיק־לכת עד להדהים.
אין הרבה דוגמות בהיסטוריה למעשה
כזה. אך הוא הגיוני לחלוטין בנסיבות
שנוצרו.
כפייה ״פה־אחד״ .איחוד ״שתי
גדות לירדן״ נוצר בצורה מפוקפקת
מאוד.
אחרי שהלגיון הערבי(כפי שנקרא
אז צבא־ירדן) כבד את הגדה המערבית,
כונסו נכבדי־הציבור בכוח ביריחו,
בדצמבר , 1948 ושם נכפה עליהם ״פה
אחד״ הסיפוח לירדן. מי שהתנגד,
הושתק באיומים. עבדאללה, מלך עבר־

הירדן, הפך מלך ירדן.
איחוד זה לא עלה יפה מעולם.
עבדאללה עצמו נרצח. תושבי הגדה
המערבית התמרדו כמה פעמים. הם היו
מפילים כבר בשנות ה־ 50 את המישטר
ההאשמי, אלמלא הכריזה ישראל
רישמית כי שינוי כזה יגרור אחריו
פלישת צה״ל לגדה.
כיבוש הגדה ב־; 196 סתם את
הגולל על השילטון הירדני בה. מאז
שימש זכר השילטון הירדני רק כתירוץ
בידי ישראל כדי שלא לנהל משא־ומתן
עם הפלסטינים.
שימעון פרס ואנשיו דיברו על
״האופציה הירדנית״ ,כדי להימנע
ממגע עם אש״ף. אריאל שרון וחסידיו
דיברו על הפיכת ירדן ל״מדינה
פלסטינית״ ,תוך איום מוסווה לגרש
לשם את תושבי הגדה המערבית.
האינתיפאדה. עד לסוף 1987
עוד סבר חוסיין שכדאי לו להחזיק
בבעלות הרישמית על הגדה המערבית,
כדי שזו תשמש כקלף־מיקוח בידיו —
לא כלפי ישראל, אלא כלפי אש״ף.
המלך חושש שמדינה פלסטינית בגדה,
בהנהגת אש״ף, עלולה.לגרום לתסיסה
פלסטינית גם בממלכה שלו. לכן חלם
על קונפדרציה, שבה הוא יוכל לאזן
איכשהו את הדינאמיקה הפלסטינית.
האינתיפאדה שמה קץ לכל חשבון
כזה. היא הוכיחה שאין לו עוד שמץ של
השפעה בגדה וברצועה. את ״חסידי
ירדן״ ,כפי שהם קרויים בישראל, ניתן
למנות באצבעות שתי הידיים. כולם
שכירי המלך,־פשוטו כמשמעו.
ההתקוממות העלתה מעלה־מעלה
את יוקרת אש״ף וכוחו בעולם הערבי.
המישטרים הערביים מיהרו להתחשב
במציאות חדשה זו, והעניקו לאש״ף
מעמד בכיר. המלך, שעוד לפני
שנתיים הראה ליאסר ערפאת את נחת
זרועו כשביטל באופן שרירותי את
ההסכם עימו, חש עתה כי אינו יכול
עוד לעמוד בפניו.
יומרת ירדן להיות בעלת הגדה
המערבית פעלה רק לרעתה: היא פגעה
במעמדה בעולם הערבי, חשפה אותה

ללחצים אמריקאיים וישראליים, ועלולה
להביא לזרימת האינתיפאדה מן
הגדה המערבית לגדה המיזרחית, שגם
בה יש יותר ממיליון פלסטינים.
גנרל טוב. צעדו הנועז של המלך,
שצימצם רישמית את גבולות ממלכתו,
נועד להשיג בעת ובעונה אחת כמה
וכמה מטרות. בין השאר:
• לכונן יחסים נורמליים בינו ובין
אש״ף, שיהיו מעתה דומים ליחסי
מצריים־אש״ף.
• לשחרר את עצמו מלחצים פלסטיניים
פנימיים. הפלסטינים בגדה
המיזרחית יהיו עתה כשאר אזרחי ירדן,
בלי קשר פוליטי למה שיתרחש בגדה
המערבית.
• לנרמל את מצבו בליגה הערבית.
• לנתק את עצמו מן האינתיפאדה.
מעתה יתייחס אליה כשאר המישטרים
הערביים השכנים.
• לפשט את מעמדו מול ישראל
וארצות־הברית. מעתה יוכל להשתתף
בתהליכי־שלום כמדינה שכנה, שיש
לה גבול משותף עם ישראל(ליד טירת-
צבי ובערבה) ,כמו סוריה ומצרים.
• ל שי ם קץ ל״אופציה הירדנית״
של שימעון פרם, שסיבכה אותו מבלי
לתת לו כל תמורה.
• לשים קץ לטענותיו של אריאל
שרון כאילו ירדן היא ״המדינה
הפלסטינית״ ,והאיום הכרוך בכך
שהמוני פלסטינים יגורשו מן הגדה
לירדן.
חוסיין עשה מה שעושה גנרל טוב,
כשידו על התחתונה: הוא ״קיצר את
הקווים״ ,תפס עמדות חדשות, נוחות
יותר להגנה.
אמן ההישרדות. גם העיתוי לא
היה מיקרי.
זה לא היה רק בחודש השמיני של
האינתיפאדה, אלא גם למחרת סיום
המילחמה בין עיראק לאיראן. חוסיין
יודע י כי מעתה יעבור מרכז־הכובד
במרחב מבעיית איראן לבעייה
הפלסטינית, וכי אש״ף ימלא בחזית זו
את התפקיד המרכזי.
לשווא ניחמו את עצמם אנשי־

גוף ציבורי חדש קיבל על עצמו
לאסוף מידע על ישראלים בעלי עבר
מיוחד: אותם ששרדו בשואה באירופה,
מפני שמצאו מחסה אצל נוצרים. אחרי
המילחמה ניהלו מוסדות יהודיים מערכה
נמרצת כדי לאתר ילדים יהודיים
כאלה ברחבי אירופה, לרכזם במוסדות
יהודיים ולהביאם ארצה.
ילד כזה היה יוסי פלד, כיום אלוף
פיקוד הצפון, שניצל תודות למישפחה
נוצרית בבלגיה, שאימצה וגידלה
אותו. אחרי המילחמה הופיעה אמו,
שניצלה במחנות. הוא נפרד ממיטיביו,
ולא היה עם לבו לראותם מאז. הוא גם
לא נשאר עם אמו, אלא הועבר
למוסדות יהודיים, שהעבירו אותו ארצה.
עכשיו
מבקש הגוף הציבורי החדש
לרכז מידע על יהודים אלה. בכוונתו
להפגישם או להנציח את הפעולה בדרך
אחרת.
כל זה טוב וסביר. זולת מילה אחת.
מילה אחת. בגילויי-הדעת שלו
מדבר הגוף החדש על יהודים ״שניצלו״
מידי הנוצרים.
כל אחר מן הנוצרים האלה סיכן את
חייו, פשוטו כמשמעו, כדי להציל ילד
יהודי.
כמרים ונזירות סיכנו את עצמם
ואספו את ילדי היהודים במינזריהם.
אילו התגלו מעשיהם על״ידי הנאצים,
היו נשלחים לאושוויץ.
כך עשו אלפי מישפחות נוצריות
במיזרח אירופה ובמערבה. חלק מהן
קיבלו כסף מן ההורים. אחרים עשו זאת
בחינם. כל האנשים האלה סיכנו את
חייהם, את חיי נשותיהם וילדיהם.
בעניין זה לא היו בלב הנאצים רחמים.
מי שנתן מחסה ליהודי, דינו היה מחנה״
ריכוז, עינויים ומוות.
דרושה כפיות־טובה רבה כדי לדבר
על ״הצלת״ הילדים מידי אנשים אלה.
המוסדות היהודיים איתרו את
היהודים אחרי המילחמה והחזירו אותם
לחיק היהדות. זה היה לגיטימי, למרות
שנוצרו לא־אחת קשרים עמוקים של
אהבה בין המאמצים והילדים.
אך השימוש במילה ״הצלה׳ כשמדובר
על הוצאת הילדים מידי מצי־ליהם
— זה בוודאי מוגזם.

העולם הזה 2657

שחוקה אחת מן הכסף הזה. הוא מועבר לקרן
ממלכתית, שאיש אינו יודע את קורותיה.
לכאורה, הוא נועד לשפר את איכות־החיים ב־שיטחי־הכיבוש.
למעשה הוא משרת פשוט את
התקציב הממשלתי. מדובר על חמס של מיליארדים.

וריאן גריי, גיבורו של אחד מסיפורי
1אוסקאר ויילד, הוא איש מושחת ומנוול.
אולם חרף אורח־חייו המסואב, הוא נשאר צעיר
ויפהפה.
איש אינו יודע כי יש בעליית־הגג שלו ציור־דיוקן
שלו, שבו נרשמים כל השינויים החלים בו.
שם הוא נראה זקן, מכוער ומאוס.
לפתע קורה משהו. דוריאן גריי מת — ובאותו
הרגע כל תווי־הפנים הזקנים והמאוסים עוברים
לגופתו. ואילו הציור שעל הקיר חוזר להיות כפי
שהיה בתחילתו: צעיר ויפה.

משהו מסוג זה קרה למדינת־ישראל
ולררום־אפריקה.

^ משד הרבה שנים היתה ישראל המדינה
^ היפה, הצעירה, החלוצית, הצודקת, שוחרת-
השלום.

כאשר העז מישהו להשוות אותנו
בשנות ה־ 50 למדינה הגזענית בדתם־
אפריקה, לא נעלבנו. זה רק הצחיק
אותנו.
אנחנו, וררום־אפריקה? חה־חה־חה.
אנחנו, כך אמרנו במאות ויכוחים, הננו חברה
עובדת. אין אגו זקוקים להמוני כושים, שיעשו את
העבודה הגופנית הקשה במקומנו. אנחנו עושים
זאת בעצמנו, הרי זאת היתה תמצית הציונות:
להפוך ספסרי־בורסה יהודיים לפועלים שחורים,
לחקלאים המעבדים את אדמתם, לסוללי־כבישים
ולמייבשי־ביצות.
ואיר אפשר להשוות את תורתנו לזו של המרי״
גת.ההיא? הציונות שבפינו היא תורה משחררת
וגואלת, תורה של צדק ושיוויון לכל. אנחנו
מושיטים את ירינו לשלום לשכנינו. אצלנו כל
האזרחים שווים לפני החוק, בלי הבדל של גזע
ולאום, רת ועדה. ואילו כדרום־אפריקה שולטים
פאשיסטים מוצהרים, מעריציו של אדולף היטלר,
מחייבי השואה, אנשים שתורתם היא תורת־הגזע
של נירנברג.

על עיסקי ישראל־ררום־אפריקה, החל בעזרת
ישראל להגנבת סחורה דרום־אפריקאית לשוקי
אירופה וכלה בשיתוף־פעולה בתחום המחקר
הגרעיני ובענייני־נשק.

נדמה כי לישראלים רבים, ואולי לרו
בם, ההשוואה לדרום־אפריקה אינה עוד
מעליבה, אלא להיפך, די מחניפה.

^ פני כמה שבועות פירסם כתב״עת אמרי/קאי
אנטי־ישראלי \ 1£5 ,ו ז !£3£ץ־ד או,
רשימה של 12 קווי־רימיון בין ישראל ודרום-
אפריקה.
ואלה הם, כלשונם:
( )1״כדי לדכא פעולות־מחאה ציבוריות, שתי
הארצות סגרו איזורים והטילו עליהם עוצר״.
( )2״ישראל ודרום־אפריקה רודפות שתיהן
עיתונאים, סוגרות לפני כלי־התיקשורת איזורים
שבהם מתרחשים מאורעות ומצדיקות צנזורה
ממשלתית בטעמים של ביטחון לאומי״.
( )3״שתי הממשלות אוסרות על יריביהן הלאומיים
להניף את דגליהם ולהציג ביטויים אחרים
של שאיפותיהם הלאומיות״.
( )4״שתי הארצות מגבילות את האפשרות
לקיים הלוויות נאותות להרוגי ההתקוממות״.
( )5״בניסיון לדכא ריעות נוגדות, גם ישראל
וגם דרום־אפריקה מפעילות גולאג של מערכת
מישפטית. ישראל עושה זאת בשטחים הכבושים״.
(גולאג: מערכת השיפוט והכליאה בברית־המועצות,
בייחוד בימי סטאלין).

כדאי להתעכב לרגע על הנקודה השמינית
ברשימה זו. יתכן שהיא החמורה ביותר.

^ ישראל שבתוך הקו הירוק עובדים מדי
₪1יום כ־ 120 אלף פועלים ופועלות ערביים.
יתכן שמיספרם רב אף יותר.

פועלים אלה עושים עכשיו את כל
העבודה הגופנית המפרכת, את כל
העבודה השחורה, את כל העבודה
הכרוכה בביזוי חברתי — החל בניקוי
רחובות ובתי־שימוש וכלה בריצוך הרחובות.
במהלך
האינתיפאדה עשו שילטוגות־הכיבוש
מאמצים כבירים, תוך שימוש בכל האמצעים הכשרים
והלא־כל־כך כשרים, כדי שזרם זה של כוח־עבודה
לישראל לא ייפסק. משני הצדדים יש הרואים
בנקודה זו את מוקד ההתקוממות כולה.

כדאי להתבונן קצת יותר מקרוב בפועלים
אלה.
מניין הם באים? ממחנות־הפליטים הדחוסים,
שבהם אין תנאי־מחייה מינימליים. מכפרים קטנים
ונידחים, הנתונים תכופות בעוצר.

האמנם יש הבדל כל־כך גדול בין
ג׳יבאליה ודהיישה יבין סווטו?
כדי להגיע למקום־העבודה, הם צריכים לקום
בשעות הקטנות של הלילה, ולהיות על הכביש
בכפר או במחנה־הפליטים בשעה 4בבוקר. כי

בדרום־אפריקה קמה מושבה ישראלית
גדולה. כמעט כל אנשיה באים
לביקורי-מולדת כאן ומתארים בהתלהבות.
את חייהם בארץ ההיא, בפיהם
שיר-הלל למישטר.
לדבריהם, אין שום הברל בין העימות הלבן־
שחור בדרום־אפריקה ובין העימות הישראלי־ער־בי
בדרום־אסיה.
(לא מכבר היה לי העונג לבלות במכונית כמה
שעות בחברת איש־התחייה, שחזר מארץ־הבורים.
הוא דיבר בהתלהבות על הנשיא בותא, וקבע כי
תרבות השחורים היא ״תרבות של קופים״).
בעולם רוחשות ידיעות ושמועות בלא־ספור

שני ימי סוף־השבוע בחיק המישפחה משמשים
להם כפיצוי — אם אין במקום הפגנה, יריות,
גאז מרעיל, עוצר. אז הם עושים את עבודות־התחזוקה
בבית.
זה קורה בישראל, יום־יום, ממש מתחת לאפנו.
כל מי שרוצה לרעת, יכול לרעת — בתנאי
שישאל פועל ערבי ובתנאי שזה לא יפחד להשיב.
לרוב יפחד.

אבל כל זה קורה גם בדדום־אפריקה.
כמעט ואין הכדל.

אך האמנם יש בו משמעות?

זה היה אז.

השבוע הגיש השגריר החדש של דרום־אפ־

ריקה את כתב־האמנתו לנשיא חיים הרצוג, שקיבל
את פניו בידידות. בחוץ הפגינו כמה מאות
מתנגדים. לפי כל הסימנים, התייחס הציבור אל
המפגינים (במיקרה הטוב ביותר) בזילזול, בעוד
שמקבלי־פניו של השגריר היו נציגי המדינה.
מי שטוען שעל ישראל להצטרף לעיצומים של
העולם המערבי נגד ררום־אפריקה, אינו מנמק
זאת בטענות של מוסר, אלא בחשש שמא נאבד
את אהדת העת־הקהל בארצות המערביות.

הפועלים סובלים את כל אלה. אין להם
ברירה. כבית יש להם מישפחות —
שישה, שמונה ועשרה ילדים, הורים
זקנים, דודים ודודות. אין להם פרנסה
אחרת.

בדרום־אפריקה שולטת תורת־הגזע. לא במהדורה
הנאצית !״ארים״ ,״שמים״ ושאר השטויות)
אלא במהדורה המקומית, שבה קובע כמעט אך
ורק צכע־העור.
בישראל, צבע־העור אינו חשוב. יהורי שחור או
חום נחשב כחלק מן העם הנבחר, והכל מסכימים
שאסור בשום פנים לקיים הפלייה בין יהודי
ליהודי. אמנם, למעשה קיימת מידה רבה של
הפל-יה בין אשכנזים בהירי־עור ומיזרחיים כהי־עור,
שלא לדבר על האתיופים, אך זוהי הפלייה
״פנימית״ .לגבי העימות ההיסטורי, צבע־העור
אינו קובע. ישראלי כהה־עור ממוצא תימני יכול
לחוש בעליונות רבה על ערכי־פלסטיני בעל עור
בהיר ;־עיניים כחולות.

כאשר קיבל האו״ם החלטה שהישוותה את
הציונות לגזענות של ררום־אפריקה, ההינו השוו־
•* אה זו בבוז ובזעם.

לא רק בפי שונאי ישראל, אלא גם
בפי כמה מן הפטריוטים הישראליים
הדגולים ביותר.

רבים מהם מסתתרים בכל זאת בלילות בתל־אביב
ובערים האחרות, בחסות מעבידיהם היהודיים.
המעבידים שוכרים להם דירות בבתים
מסים־ליפול בקצות הפרוורים. הם מביאים את
פועליהם לשם בתום העבודה, ושם הם מסתתרים
— 16־ 18 בדירה — עד שלוקחים אותם בבוקר.
לא־אחת פורצים בלילה שוטרים, אנשי מיש־מר־הגבול
או אנשי המישמר־האזרחי לדירות אלה
(או למחבואים דומים בפרדסים ובמטעים) .אז מתחילה
פרשה של התעללות, לפעמים בצורת
מכות, לרוב בצורת טירטור. לוקחים את הפועלים
לתחנת־המישטרה. בבוקר באים המעבירים
לשחררם ולוקחים אותם ישר לעבודה של 12,10
שעות, אחרי לילה בלי־שינה.

* ש כמובן הבדל.באידיאולוגיה. מי שההשוואה
מקוממת אותו, יכול להיאחז בהבדל הזה.

וכך, כמו בסיפור, פרצופנו הלאומי
נשאר צעיר ייפה, נערץ בעיני העולם
כולו, בעוד שפניה *בל דרום־אפריקה
הסתאבו, התכערו והזקינו ממש לנגד
עינינו.

יום ההשוואה בין ישראל לררום־אפריקה
^ אינה עוד מוקצה מחמת־מיאוס. היא הפכה
כמעט טיעון שיגרתי.

חוץ מחריגים נהירים, אסור לכל הפועלים
האלה לשהות בלילה בתחומי הקו
הירוק.

פועל־ריצוף מתפלל בתל־אביב על המידרכה שריצף
( )6״שתי המרינות פיתחו תעשיות־נשק נרחבות,
המשולבות זו בזו״.
7ישראל ודרום־אפריקה שיתפו פעולה זו
עם זו, כפי שנמסר, כרי לפתח נשק גרעיני״.
( )8״הכלכלה של שתי המרינות תלוייה בעבודתם
של פועלים בעלי שכר נמוך. שנאסר עליהם
לגור בערים שבהן הם עובדים.״ .
( )9״ההתקוממויות בשתי הארצות שואבות את
כוחן מן הזעם של הנוער, המאמין שאין לו מה
להפסיד ושהוא יכול לזכות בכל. הצעירים האלה
משוכנעים כי ההתנגדות המתונה של הוריהם לא
השיגה רבד״.
( )10״גם ישראל וגם ררום־אפריקה התעלמו
מהחלטות האו״ם, שתבעו מדרום־אפריקה להעניק
עצמאות לנאמיביה ומישראל להכיר בזכויות
הפלסטינים.״
( )11״שתי הארצות מוקפות במדינות־שכנות
הקשורות מבחינה לאומית באוכלוסיה המדוכאת.
גם ישראל וגס ררום־אפריקה נתונות במילחמה
עם שכנותיהן״.
( )12״ישראל ודרוס־אפריקה מזדהות שתיהן
כבעלות־הברית של ארצות־הברית במסע־הצלב
נגר שתי הרעות, :הטרור הבינלאומי׳ ו,הקומוניזם
העולמי׳.״

רשימה מעניינת. קשה לפסול אותה
במשיכת־קולמום, נוסח ״הכל שטויות״.

עור באוגוסט .1988

בדרך הם עוברים שלושה, חמישה ולפעמים שיב־עה
מחסומים. בכל אחד מהם יש בדיקות גופניות
ו/או בדיקת ניירות ז/או בדיקת רכב.
אין הס יודעים מה זה יום־עבודה של שמונה
שעות, או שבוע־עבודה של 43 שעות. כדי לפרנס
את מישפחותיהם, הם עובדים 12,10 וגם 14 או
16 שעות ביממה, לרוב בקבלנות.

בערים הם בבחינת ״הרואים־ואינם
נראים״ .לרוב אין שום מגע ביניהם ובין
זולתם. עוברים־ושבים מתייחסים אליהם
כאילו היו מורכבים מאוויר שקוה.

אין שום הסתדרות המטפלת בהם או האחראית
להם. ההסתדרות הישראלית של ״העובדים״ אינה
נוגעת בפועלים אלה, האירגונים שלהם בגרה
וברצועה אסורים( .כיום, בשפת־העם, פועל הוא
ערבי, עובד הוא יהודי).
ממילא אין להם זכויות סוציאליות יסודיות
ביותר. לא חופשה שנתית, לא חופשת־מחלה, לא
קופות־גמל, לא פיצויי־פיטורין, לא הודעה מוקדמת
לפני פיטורין. אפשר לפטר אותם מרגע לרגע,
וזה נעשה לעיתים קרובות — בייחוד אם הם
מעזים למחות על משהו, כגון עיכוב השכר.
אמנם, הממשלה גובה מרובם מס סוציאלי
מיסתורי, השווה לניכויים המנוכים מן העובדים
הישראליים. אך יש הבדל: הישראלים נהנים מן
הכסף המנוכה מהם — באמצעות הביטוח הלאומי.
הוא הולך לביטוח. הלאומי. הפועלים
מהשטחים הכבושים אינם רואים אף אגורה

ההגדרה הישראלית היא לאומית־דתית.
החיץ עובר ביי יהודים וערבים.

אך האם הבדל זה חשוב? בשני המי,קרים, יש
תודעה חזקה של עליונות העם השליט, ואידיאולוגיה
״המצדיקה״ את נחיתות העם הנשלט.

כשיש עם־אדונים -עם של חוטבי•
עצים ושואבי-מים, האם חשוב אם
ההצדקה האידיאולוגית לכך מסתמכת
על גזע, לאום, שפה, דת, עדה, צבע-עור
או מין?
בכל המיקרים האלה — והם רבים בעולם —י
אפשר לדבר על ״גזענות״ ,גם אם אין היא נובעת
מתורת־הגזע במובן המצומצם של המושג.

ך י* הבדל האמיתי בין שתי המדינות הוא
( \ שונה לגמרי.
נדמה לי שלדרום־אפריקה אין עוד תיקווה.
גורלה נחרץ. במוקדם או במאוחר יפיל הרוב
השחור את שילטון המיעוט הלבן, ואז תתחולל
טראגדיה. האפריקנרים כולם יעזבו ויתפזרו
בעולם.

אני מאמין כי לישראל עוד יש
אפשרות לשנות את הדרך, להיפטר מן
הכיבוש וספיחיו ולכונן מישטר־חיים
אחר. יש להם לאן לחזור — לישראל
שבתוך הקו הירוק.
למרות הכל, זה לא הסיפור של דור־אן גריי
ותמונתו. דרום־אפריקה אינה בבואה שלנו.

^ ייןךךןך

! 81 X 6

דרום־אפריקה היא אזהרה, לא ראי.

האם מותר ל שר־הביטחון ל ש תו ת? ומה
עשו צייץ׳ והעיתונאים במיזבלה ב־ט׳ באב?
המשורר דוד אבירן ראה
לא מזמן את יצחק רבין במסיבה
דיפלומטית בתל־אביב, כשהוא
מוקף נספחים צבאיים וקצינים
בכירים בצה״ל. אבירן ניגש
ואמר בקול־רם :״מה זה, הגנרלים
אפופים רבין, או רבין אפוף גנר־

נע את צ׳יץ׳ להקדיש יום שלם
לנושא מיחזור־פסולת. דיין הגיע
ב־ 7.30 בבוקר לביתו של להט,
במכונית מיצזביש׳ שכורה, ממוזגת
היטב, והסיור התחיל במים־
על מיחזור בבני־ברק, אחר־כך
במיפעלי״הנייר בחדרה, ומשם

לפיתוח: הצבת פסל אחר שלו,
גם־כן מזכוכית, בנן צ׳ארלס
מלור ביפו. הכסף היה אמור
לבוא מכספי־הביטוח על הפסל
שנשבר, ותוספת של תורמים.
מאז עברו שנתיים. התשלום
הראשון, בסך סו אלף דולר, שו־

סוניה כצנלסוו

בת־דודתו של ברל כצנלסון, סיפרה לבימאי פיטר פריישטדט שהיא
מתכוננת לחגוג את יום הולדתה ה״ 87 בחודש הבא. הצטרפו אליה שני בניה,
שלדבריה הם הממשיכים היחידים של השושלת המישפחתית. חיים לבקוב (בצילום משמאל) מוותיקי
הפלמ״ח סיפר חוויות מהיכרותו האישית עם כצנלסון, ומזכ״ל ההסתדרות לשעבר יצחק בן־אהרון ורעייתו
(בצילום למטה) סיפרו שכצנלסון אהב מאוד להצטלם, אבל מעולם לא הסכים להצטלם בתיך ביתו.

לים?״ רבץ הסתובב, זיהה את
המשורר, ובירך אותו לשלום.
רבץ החזיק בידו כוס משקה
חריף, ואבידן, שגם הוא היה
אחרי כמה כוסות, אמר :״אפשר
לשאול אותך שאלה אישית?״
רבין :״כן, בבקשה ״.אבירן :״זה
נכון מה שאומרים עליך, שאתה
אוהב לשתות?״ רבין :״למה לא,
זה לא טוב?״ תשובת אבידן :״ואתה
חושב שזה בטוח לגבי שר־ביטחון
לשתות הרבה?״ רבץ
חייך, נבוך מעט, ואבידן הסתלק

ראש עיריית תל־אביב,
שלמה להט, לא ביזבז יום־
עבודה ביום ט׳ באב, בתחילת
השבוע שעבר. העירייה היתה
אומנם סגורה, אבל יועץ־התיק־שורת
משה דיין הצליח לשב־

הם המשיכו לעפולה ולטיבעון,
שם פגשו עיתונאים מקומיים,
אשר שמעו על הביקור, ואמרו
שהם מוכנים לבוא לפגוש את
צ׳יץ׳ גם במיזבלות. התעניינותו
של להט בנושא נובעת מתוכניתו
להקים במיזבלת חיריה מרכז
למיחזור פסולת. ידוע שאפשר
לנצל 75 אחוזים מן הפסולת,
ולייצר נייר, פלסטיק וזכוכית,
דלק מהחומרים הדליקים, וזבל
מהחומרים האורגניים.
הפסל אלן חייד, שפסל־הזכוכית
שלו קישט בעבר את
כיכר־דיזנגוף והוחלף בעוגה של
יעקב אגם, מסתובב מתוסכל
בניו״יורק. הסיבה: כאשר נשבר
הפסל, בזמן שניסו להעבירו
מהכיכר, הובטח לו פיצוי על־ידי
שלמה להט וקרן תל־אביב

לם. הפסל החדש מוכן להעברה
במיפעל־זכוכית באמסטרדם, אבל
בינתיים הוא תקוע שם,
מכיוון שיתרת־התשלום לא הועברה
עדיין. דויד הציף במיכ־תבים
את עיריית תל־אביב,
הובטח לו טיפול עד סוף הקיץ,
אבל הוא מפקפק.
איש-הרדיו זאב ענר,
עורך הספר סיפורי בתים, על 70
בתים מההיסטוריה של ארץ־יש־ראל,
נתן במתנה עותק מסיפרו
לנשיא חיים הרצוג, שמיש-
פחתו מוזכרת באחד הסיפורים
בספר. הנשיא הביע תודה ושימחה,
ולא סיפר לענר שיש לו כבר
בבית כמה עותקים של הספר
הזה, שהוגש לו במתנה, כאשר
ביקר באחרונה בערים שונות.
עירית רזילי, שהיתה

אשתו של הזמר אושיק ליי,
נהגה לעשן יותר משלוש חפי־סות־סיגריות
ביום. בעלה יורם
ליבוביץ׳(הלשעבר של ריב־

לא רצתה לנגוע. לדבריה, לא
יתכן שהטיפול הוא פסיכולוגי
בלבד, והיא בטוחה במאה אחוזים
שזה גם פיסי.

ך ך 1 1י אלמנתו של תעשייו״הטקסטיל ג׳ימי לוי, שבשנות
1 /ה־ 60 גרם לשערוריות כלכליות, התגוררה בשנים
האחרונות במונטה״קרלו, שם ניהלה אורח״חיים מלכותי. לפגי שנה
חזרה ארצה ורכשה דירה באחד ממיגדלי־הפאר בתל־אביב
ואף התחילה להיראות באירועים חברתיים של חוגי הדיפלומטים.
מזכיר לישכת־עורכי־ה־קה
מיכאלי) וילדיה הפצירו
דין, עורך־רץ שימעון בן־יע־בה
להפסיק, וגם הבריאות לא
קב, ספג באחרונה נזיפה לא־היתה
הכי־הכי, אבל שום־דבר
נעימה בבג״ץ, בעתירה שהוגשה
לא עזר. בספטמבר האחרת
נגדו (ונגד לישכת עורכי־הדץ
קיבלה עירית דיווח נלהב מידיד,
בירושלים) על־ידי עורך־הדץ
שהפסיק לעשן בעיקבות ביקור
חיים שטנגר. זה נפגע מביאצל
הד״ר קמפנלי — זה
טויים של בן־יעקב, שנאמרו בדשגמל
את שימעון פרם —
יון מישפטי לפני חודשים אחברומא.
רזילי טסה לרומא עם
דים, כגון :״חטאו לאמת של
חברה, שגם היא רצתה להיגמל.
שנטגר,״ ״ברוב בילבול המשיך
הן שילמו 150 דולר כל אחת,
מר שטנגר בעיקום הישר״ ו״הד־והדוקטור
נגע בהן במשך כחצי
עת אינה סובלת להתייחס לטידקה
בראש, בלב ובזרועות. התועון
אבסורדי כזה, שהוא עלבון
צאות: החברה, שהיתה משוכנעת
לאינטליגנציה של שומעיו ״.שובהצלחת
הטיפול, נשברה וחזרה
פט בית־המישפט העליון, גבלעשן
כעבור שעות אחדות, ואיריאל
בך, אמר לבן־יעקב:
לו עירית, שהיתה ספקנית בענ״מומלץ
שאדוני ישתמש בסיגנון
יין, לא נגעה מאז בסיגריה, וגם

ף 11ך 11ד *1111X1השחקן־בדרן נראה מאחורי הקלעים נ-
1 - 1-1 11 >111-1אולפני הטלוויזיה כשהוא לבוש בתחתו-
נים ובחולצה בזמן החזרות לתכנית־הטלוויזיה ״סיבה למסי בה״•
הוא לא התרגש מהסובבים אותו, והרגיש כמו בסלון ביתו.
העולם הזה 2657

1111־ 1 1 1בת ה־ ,16 בתו הבכירה של הזמר שלמה ארצי,
\ ^ 11 העדיפה לשבת עם אחיה בן, ולא להתחכך
1 111
בעדת הצלמים והעיתונאים, שהקיפו את אביה״הזמר במסיבת
תקליט־הפלטינה שלו. בעלי המיסעדה שבה נערכה המסיבה טרחו
רבות, וכאשר ניגש אחד מהם לזמר והגיש לו צלחת עמוסה מטע מים,
סירב הזמר לאכול בטענה שהוא כעת נמצא במישטר דיאטתי.
מרוסן יותר, בתוקף תפקידו
כמזכיר לישכת־עורכי־הדין.״
הוסיף השופט חנון* אריאל:
״סיגנונו של אדוני אינו דווקא
סיגנון מרנין.״
האסטרולוג הרצל ליפי

עם אנשי־הפילהרמונית, שקבעו
לה תאריכים להופעות בשנה
הבאה. יום לאחר מכן היא קיבלה
הודעה טלפונית, שרוצים אותה
לתוכנית־טלוויזיה נוספת עם
השחקן פיטר יוסטינוב על

1*111 111*1הדוגמנית ומארגנת״התצוגות, חזרה, כמה חודשים לאחר הלידה, למימדיה הקודמים.
למיסעדת ה״קומקום״ שבבעלות בעלה, צביקה סבו, הגיעה בחברת בתה אלונה(משמאל)
1_ 1 ^ 11
ומאי, בתם של פינצ׳י ועמי מור. פרי חתמה חוזה עם חברת מוצרי״יופי שמוצריה מיוצאים לכל העולם.

הפסנתרן רוני רוגוב,
המתגורר לסירוגין בארצות־הב־רית
ובאירופה, בא לארץ לבי־קור־מולדת,
והמשיך ישירות
לפאריס לפגישה עם הנסיך אל־ברט
ממונאקו. להפתעתו הרבה

הגיעה לפגישה גם הנסיכה קרו־ליין,
אחותו של אלברט, והש
בטי
בלייכר

ניים שוחחו איתו על האפשרות
שינגן בקונצרט המפואר שייערך
בראש השנה האזרחית במונטה־קארלו.
רוגוב אמר להם שהוא
לא בטוח שזה יתאפשר לו, בגלל
התחייבויות קודמות. כשנשאל
על־ידי חבריו לגבי הפגישה עם
בני מישפחת גרימלדי, השיב
שהנסיך אלברט גילה בקיאות
מדהימה במוסיקה קלאסית, וש־אחותו
קרוליין היא יפהפיה אמיתית.
הזמרת
יפה ירקוני סיפרה
לחברים שהזמרת עליזה
קאיטי, שבאה לארץ מניו־יורק
אחרי היעדרות ארוכה, אינה מוצאת
את מקומה פה, למרות ניסיונותיה
ליצור קשר עם אנשי־מוסיקה
שונים, והיא שוקלת חזרה
לארצות־הברית. בנה בן ה־ 8ו
רוצה לשרת בצבא, והיא מתקשה
להחליט אם להישאר איתו או
לחזור לארצות־הברית.
גם המוסיקאי אריק רו־דיך,
בעלה של הזמרת לאה
לופטין, הגיע למסקנה שנר
הלחנה בלבד אי־אפשר לחיות,
ופתח אולפן־הקלטות. הוא התל

לגבי השם, והחליט לפנות
לתמלילנית שיטרית אור,
שבחרה בשם יריחו. כשנשאלה
מדוע, השיבה שזה מצלצל יפה
בכל השפות.
אורחי הפאב היפואי מיבנה
חמש הופתעו לראות את רות
דיין נכנסת למקום בחברת כמה
אורחים מכובדים, הלבושים בהידור.
הגברת דיין אירחה את רקטור
אוניברסיטת קרל מרכס
בבודפשט, שהגיע ארצה. הפרופסור
צ׳אבי צ׳וס ורעייתו הם
אורחיו של אבישי ברוורמן,
הישראלי היחידי שהוא חבר
בהנהלת הבנק העולמי. הוא ראש
המחלקה החקלאית של הבנק.
הגינקולוג קובי זר וחברתו
תמי בן־עמי נכנסו
למיסעדה באילת. שם נערכה
להם היכרות עם מיקי שונול,
מנכ״ל המלון שבו התאכסנו,
שהוא גם אחיו של ברון* שר
גול, עורך־הדין שייצג את הגינקולוג
בתביעה שהגישה נגדו
תמי בן־עמי. זר הרגיש באי־נו־חות
קלה, אך תמי בן־עמי התייחסה
אל העניין בהומור.

ך 1ךהךן ך י הזמרת, ששבה לישראל לאחר שהות ארוכה בארצות״הברית, מצליחה תמיד
11111 להפתיע את קהל מעריציה. היא הוזמנה להופיע באחת מערי הדרום, וכשעלתה 1 לבימה נדהמו כולם לראות אותה כששיער ראשה מגולח לגמרי. זוהר לא נתנה הסבר לתיספורת המוזרה.
המלחין לודוויג ואן־בטהו־שיץ
חזר ממסע״הופעות באר-
בן. כעבור יומיים נוספים —
צות־הברית, שם הופיע בתוכנית
שיחת־טלפון כדי להזמינה להוהרדיו
של רבלירא־־ני־ד׳ ,תחנה
פעה עם תיזמורת־הרדיו של
המשרתת בני־מיעוטים במדינת
לונדון. במשך כל הזמן שהיא
ניו־יורק. הוא הכריז מעל גלי־היתה•
נשואה למנצח המהולל,
האתר שבבחירות הקרובות באר־היא
נחשבה כפרימדונה, והיה לה
צות־הברית ייבחר ג׳ורג׳ בוש
קשה ליצור קשר עם אנשים באכנשיא,
והבא בתור יהיה ג׳סי
רץ. כעת מספרת מרגלית שהיא
ג׳קסון. עור צופה האסטרולוג
חיה בזכות עצמה ומאוד נהנית
לירידה גדולה בערך המטבע
בארץ. היא הוסיפה שבעלה־לש־האמריקאי,
שתביא לעלייה המועבר,
מאזל, היה אומר לה :״יש
נית לארץ.
לך לימוזינות־פאר, בתי־מלון מוטי השחקן־הבדרן
מפוארים וכל מה שאת חפצה,
גילעדי נסע לחופשה בחו״ל,
אך את מעדיפה לנסוע •לישראל
בחברת אשתו הקוסמטיקאית,
ולרוץ יחפה על שפת־הים!״
אורנה, ושני ילדיהם. המיש־פחה
שכרה בית כפרי בהרי-
ראש עיריית רמת־גן, אושווייץ
לשבוע ימים. הבדרן גדי
רי עמית, החליט שאם לא
יגיל טס עם בני־מישפחתו
יהיה ח״כ, אז יוכיח את כישוריו
לפאריס וללונדון לחודש ימים.
כראש־עיר. אחרי שפתח מוסיאון
הוא מתכונן לצפות שם בהצגות.
לאמנות ישראלית, הוא פותח
יגיל, המכור לחופשות בשווייץ,
מוסיאון לאמנות יהודית. עמית
ויתר הפעם על ארץ־הקאנטונים.
חיפש ברחבי הארץ אוסף־ציורים
השחקנית תיקי דיין נסעה
מתאים, ולבסוף הגיע לצייר
לאמסטרדם ולעיר קלן בגרמניה.
הצפתי דויד לבקובסקי בן ,85
בעלה היה איתה במשך שבוע,
שמעולם לא מכר את ציוריו,
והחי בתנאי־מחסור. לבקובסקי
חזר ארצה, ויצטרף אליה שוב.
תרם 100 ציורים מעבודותיו.
הפסנתרנית ישראלה
הדמות הדומיננטית בהם היא
מרגלית, שהיתה אשתו של
של שלום עליכם, שאותו פגש
המנצח לוראן מאזל, הגיעה
\ 1ך ך ך [ 1־ 1ד 1המלחין הוותיק, שחיבר את המנגינות לשירים ״צאנה, צאנה״ ,״עגלה עם
בהיותו בן ,8וזה כל־כך הרשים
ארצה לחופשת־מולרת ותיכננה
\ ו 1י | 1 1 #111 סוסה״ ואחרים, הגיע לביקור־מולדת. כהן, שלמד חזנות, עזב את הארץ לפני
אותו שהוא עדיין חולם על
לבלות ולנוח. אך יומיים לאחר
30 שנה ומאז הוא מגיע לביקור מדי כמה שנים. מאז בואו לארץ הוא נמצא במגעים עם מעבדים
פגישה נוספת.
בואה היא כבר עסקה בפגישות
מוסיקליים שונים. לצידו בת־אחיו, הציירת דפנה כהן (משמאל) ובת אחותו רוחמה נבו.
העולם הזה 2657

רסנה בדר״זדדר
אתזליאב 1נעמי רזן ₪

אתח ^ ש ש הל
מ אן • /גאלל בי ב

היועץ המישנט שר עיו״ת
תדאביב מעכב הליכים נגד
מועמד שר,,שינוי״ בכנסת
עורך־הדין אכרהם פורז מכהן זה
שנים כחבר מועצת עיריית תל־אביב
מטעם תנועת־שינוי. הוא גם חבר וע־דת־בניין־ערים
ויו׳׳ר וערת״הביקורת
של העירייה. באחרונה נבחר כמועמד
במקום השני ואחרי אמנון רובינשטיין)
לכנסת מטעם תנועת־המרכז.
השלם הזה ( )6.7.88 תיאר את מעורבותו
המעלה־תמיהות בתיק בנייך
ערים של קבלן שבנה ללא רישיון
מישרדים ברחוב ילין 6בתל־אביב.
פורז מנע הליכים נגד הקבלן, ורק

משהוחלף פורז בתפקיר היועץ המחוזית לוועדה המישפטי לבניין־ערים בתל־אביב הורה יורשו
לפתוח בהליכי־הריסה של המיבנה
הלא־חוקי. פורז גם השתתף בישיבת
ועדת־בניין־ערים שדנה בבקשת הקבלן,
למרות שהוא אישית שימש במשך
שנים רבות כעורך־דין חברת־הבנייה
של אותו הקבלן.
מכיוון שפורז הוא מועמד במקום ריאלי
בתנועתו, הידועה כמקפירה על
טוהר־המידות וניקיון־הכפיים של חבריה,
היה מקום להניח כי פורז עשה
טעות חר־פעמית. אולם המיקרה המתואר
כאן מבהיר כי יש שיטה בשיגעון.
מישרדו של עורך־הדין אברהם פורז׳
נמצא ברחוב ז׳בוטינסקי 85 בתל־אביב,
בקומת־הקרקע( .אגב, מהלך 100 מטרים
ממישרדו הלא־חוקי של הקבלן
הנ״ל ).לפי תיק־הבניין המצוי בארכיון
העירייה, מרשה רישיון־הבנייה שהוצא,

להשתמש בבניין רק למגורים.
ב־ 30 ביוני 1979 ביקר בבניין פקח
אגף־הרישוי, שי טאוסר, וכתב דו״ח
האומר :״בביקורת שערכתי במקום דיברתי
עם עורך־הדין פורז והלה טען
שיש לו רישיון לניהול מישרד לערי־כת־דין,
רישיון שקיבל לפני ארבע
שנים (רישיון לשימוש חורג).״
ב־ 20 בספטמבר באותה שנה כתב
הפקח טאובר דו״ח שני :״בביקורת
במקום מצאתי כי עורך־הדין פורז
משתמש במישרד. הוגשה נגרו התראה

— בתעעה הרעלת בטוהר־סידוח
על שימוש חורג. הנ״ל לא רצה למסור
אם הוא משכיר את המקום או המקום
נמצא בבעלותו, וכמו כן האם עורך־
הדין הנוסף, שלא נכח במקום, עובר
אצלו או עובד במקביל לו״.
ב־ 31 באוקטובר דו״ח נוסף :״בביקורת
שערכתי במקום מצאתי כי עורך־
הדין פורז עדיין משתמש במישרד.
מגישים נגדו תביעה מישפטית״.
ב־ 16 בנובמבר הוכנס לתיק העתק
הודעה על הגשת מישפט נגד עורו־הדין
פורז על כך שהוא משתמש בשטח
של 48 מטר למישרד, בניגוד לרישיון.
על ההעתק כתוב בכתב־יד על־ירי הפקח
טאובר :״על פי בקשת עורך־הדין
טלמור, הדו״ח לא הועבר למחלקת־הת־ביעות,
הועבר לטלמור״.
דויד טלמוו* הוא היועץ המישפטי
לעיריית תל״אביב. מרוע הורה לא;
להגיש תביעה ולהעביר את העניין
אליו?

כעבור כמה חודשים לא הצליח גם
טלמור לעכב את התביעה. בתיק קיים
העתק הודעה על הגשת מישפט נגר
פורז. במקום ביקרו המהנדס האיזורי,
דויד רכינוכיץ, ומפקח הבנייה, והם
כתבו בהודעה כי דירת־מגורים הפכה
למישרד על־ידי עורכי־הדין אברהם
פורז וחנן שיקלו* .המהנדס ביקש
מפורז לרעת מי בעל הנכס, וכך נרשם
על גבי ההודעה :״שוחחתי אישית עם
עורך־הדין אברהם פורז בתאריך
,23.1.84 והוא סירב למסור לי פרטים.

מועמד פורז
מקום ריאלי —

הוא ציין לפניי שהוא חבר מועצת־עיריית
תל־אביב, והיפנה אותי למר
שוטה, מנהל המחלקה לפיקוח״.
מאז עברה שנה, וב־ 30 בינואר 1985
שלח מנהל־התיקיה מיזכר אל מחלקת־הפיקוח,
ובו הוא מבקש לסיים את הטיפול
בתיק האמור ללא דיחוי נוסף, ולהחזיר
את התיק בצירוף תשובה לתיקיה
הכללית.
התיק הוחזר לתיקיה, וממנו הוצאתי
את החומר, אולם אין בו כל תשובה.
נגד פורז לא הוגשה כל תביעה מישפ־טית.
פורז הגיב ואמר כי לפי החוק,
מותר לו להשתמש במקום כבמישרד.
אם זו הדוגמה שנותנת שינוי על
הדרכים בהן מקיימים ראשיה את החוק,
במה נבדלת היא מאותם מפירי־חוק
שהיא יוצאת נגדם?

13־ מחסלים
את,,חבות־השבדים״

שקורה למיפעלי חברת השב־ י
דים לא צריך להתמיה. מיפעלים אלה
התנהלו במשך כל השנים בחממה מוגנת,
כאשר הביזבוזים, ההפסדים
והמימון שמימנו את מפא״י כוסו
בתמיכות שהוסדרו על־ידי מישרדי
האוצר והתעשיה, שהיו תמיד בשליטת
מפא״י. תמיכות אלה איפשרו גם
לחברת העובדים, שבה שלטה מפא״י,
לשחר את ועדי־העובדים בהעלאות־שכר
והזרמות לא־מוצדקות, וכך שלטה
מפא״י בוועדי־העובדים במדינה.
המיפנה חל כאשר התמנה שר־האו־צר
שימחה ארליך לתפקידו, עם
עלות הליכוד לשילטון ב־ . 1977 ארליך
ביטל את ביטוח ההצמדה של האוצר
להנפקות קרנות־הגמל של חברת העובדים,
שהוצעו באמצעות נמול, ואשר
נועדו למימון תברח העובדים״ .מימון
זה נקרא ״התוכנית הכספית של תברח
העובדים־ ,ובאמצעותה הזרימה כל
שנה מאות מיליוני דולארים לחברת
העוברים. מהנפקות שנרכשו על־ידי
קרנות־הגמל ההסתדרותיות, ואשר
בוטחו עד לימי ארליך על־ידי האוצר.
עם ביטול הביטוח לכספי התוכנית
הכספית, נפסק המקור העיקרי לסיב־סוד
מיפעלי חברת העובדים.
המכה השניה היתה כאשר התמנה
ייגאל הירכיץ כשר־אוצר. הוא ביטל
את ההיתר שהיה לנסול ולקרנות־הגמל
להעביר כספים לתוכנית הכספית של
חברת העובדים. גמול היתה רשאית
להעביר מחצית הכספים שגייסה
לתוכנית הכספית, ורק מחצית להפקיד
באוצר.
נמול המשיכה לגייס כספים גם ללא
ביטוח־ההצמדה, אולם בהיקפים קטנים
יותר. עתה חייב הורביץ אותה ואת
הקרנות ההסתדרותיות להפקיד את
הכספים באוצר, וכך סתם כליל את
המקורות החיצוניים לכספים של חברת
העובדים.
כאשר הוקמו ממשלות־האיחוד״הל־אומי,
היתה למערך האפשרות לתקן
את המעוות, אילו קיבל את תיקי האוצר
או התעשיה. אולם שימעון פרס ויצחק
רבין העדיפו את טובתם האישית
ולקחו למערך את תיקי הביטחון והחוץ
או ראשות־הממשלה, והפקירו את האוצר
והתעשיה שוב בירי הליכוד. מדיניות
שרי־הליכוד המשיכה להיות החני
קת תברח העוברים בכל מחיר על־ידי
ייבוש מקורותיה הכספיים, יחד עם
מניעת התמיכה הממשלתית בקופת־החולים,
אי־ביצוע ההסדרים עם ההתיישבות
העובדת, ועוד. פרס ורבין התעניינו
רק בענייני חוץ וביטחון, ולא
שמו לב לכך שהליכוד מחסל את עצם
קיומם.
מובן שהליכוד רצה — וכמעט הצליח
— לחסל את חברת העובדים. זה
חלק מהשקקת־עולמו. אולם האם יודעים
חברי המערך כי המערך עצמו
אשם בחורבן?

חקירה בעו״ן
קשישי ״ידיעות אחוונותי׳
הערבויות שאישר
הקימו עמותה חממי יותר מ־ 50 עיתונאים בידיעות אחרעוח הקימו עמותה. תפקידה להגן על ענייני
החברים בה. התנאי לחברות בה הוא ותק של 20 שנה, לפחות, בעיתון.
יוזמי הרעיון מסרו כי נוצרו הבדלי־דיעות בין העובדים הוותיקים לבין העובדים
הצעירים, שהם רוב בין 220 העיתונאים העובדים בעיתון.
כמה מהצעירים יזמו בשבוע שעבר אסיפה כללית של העיתונאים, כדי להתנגד
לעמותה. בהצבעה היה רוב גדול שתמך בכוונה.
הרעיון עומד להתבצע בקרוב גם במעריב.
מרבית העיתונאים הצעירים מועסקים בחוזים אישיים, ואילו הוותיקים בהסכם
הקיבוצי.

קונצרן כור מנהל חקירה פנימית
בעניין הערבויות בסך שני מיליון דולר
שאישר מנכ״ל כור סחר, אבי חממי.
הערבויות שימשו לרכישת חברת־מח־שבים
בארצות־הברית על־ידי כור סחר,
בשיתוף פרטיים.
הבדיקה נועדה, בין היתר, לגלות

אם יש בין השותפים הפרטיים וראשי
כור סחר קשרים מישפחתיים או
כלכליים. במיסגרת הבדיקה הגיע
ארצה מנכ״ל כור סחר בארצות־הברית,
יחיאל פרומו* ,שביצע את הרכישה.
בין היתר טען אבי חממי כי מנכ״ל
כור לשעבר, ישעיהו גביש, וראש
אגף־הכספים לשעבר, שבח אופיר,
אישרו את הרכישה. השניים הכחישו
את הדבר וציינו כי אסרו עליו לבצע
את העיסקה.

גז בז ת די ם

נחוג 4בירושלים, יום־הולדתו ה־
75 של מנחם בגין, מי שהיה ראש־ממשלתה
השישי של ישראל. תחנות־חייו
העיקריות של בגין, בנו של
מזכיר־הקהילה בעיר־הספר הרוסית־הפולנית
ברסט־ליטובסק, לפני עלותו
לשילטון ב־ , 1977 אחרי 39 שנים
באופוזיציה: בגיל 13 היה חבר השומר
הצעיר, בגיל 16 גילה את בית״ר. אחרי
לימוד מישפטים באוניברסיטת ורשה
וכשלקיומו התפרנס ממתן שיעורים
פרטיים) ,תקופת־מאסר בסיביר, בגין
פעילותו הציונית ושם הועבר בפרך
בסלילת מסילת־ברזל בצפון הרחוק)
ושרות בצבא הפולני במילחמת־העולם י
במיזרח־התיכון, הוא הגיע ארצה וקיבל
לידיו את הפיקוד על האירגון הצבאי
הלאומי (האצ״ל) .עד מהרה הציעו
השילטונות הבריטיים פרס־ענק על
ראשו 10 :אלפים לירות ארצישראליות
( 50 אלף רולר של אותם הימים).

הסבתא הרוקדת
נחוג 4בדימונה, יום־הולדתה ה־
118 של מרים מרציאנו, אולי
האדם הקשיש ביותר בארץ. מרציאנו,
אלמנה יוצאת מארוקו ומיילדת לפי
מיקצועה, היא סבתא ל־ 46 נכדים
ורבת־סבתא ל־ 64 נינים, המקפידה
לצום בכל ראש־חודש, אך בימים
האחרים של החודש מרבה באכילת
לבן, גבינה ו״אוכל מארוקאי מסורתי״
וגם מופיעה לעיתים מזומנות בחוג
המקומי לריקודי־עם.

סקוטים ובאבא סאלי

נפטר

בבריסל, ממחלת־לב

(פירפור פרוזדורים) ,בגיל ,47 יאיר
הורכיץ, מטובי משוררי ישראל .
המתין בבריסל להשתלת־לב, היה בנו
של אופה תל־אביבי, נולד עם מום בלב,
פירסם את שירו הראשון בגיל , 16 נודע
בקובצי־שיריו ובין היתר: עונת המכשפה;
אנטומיה של1שם; ציפור כלואה),
בתרגום שיריהם של משוררים סקוטיים,
התפרנס לקיומו כמגיה וכסדר־דפוס
ופעם הגדיר את עצמו כ״דון
קישוט במדינה של באבא סאלי״.

מגרוזיה לכנסת
נפטר 4בירושלים, בגיל ,60
מרדכי (״מישה״) גינאשווילי,
צייר יוצא גרוזיה, שהיה, לפני 25
שנים, יו״ר אגודת־הציירים של ברית־המועצות,
למרות התרכזותו במוטיבים
של הווי יהודי ודמויות תנ״כיות. כיום
מקשט אחד מציוריו את בניין הכנסת
בירושלים.

צבעים וכפיסי־עץ
נפטר

בתל־אביב, ממחלת

הסרטן, בגיל , 77ד״ר כלם גטניו,
ממציא שיטות־לימוד חדשניות לשפות
(בעזרת צבעים) ולמתמטיקה (בעזרת
כפיסי־עץ ציבעוניים) .גטניו, יליד
אלכסנדריה המצרית ומחברם של 130
ספרים, הוגדר על־ידי מביני־דבר,
בזכות שיטות־הלמידה שלו, כ״המחנך
של המאה ה־.״20

רב באזקינוס השקט
נפטר 4

באוקלאנד, ניו־זילנד,

בגיל ,88 הרב אלכסנדר אסטור,
מי שהיה במשך 40 שנה רבם של 5000
יהודי מדינת־האי באוקינוס השקט.
אסטור, יליד לונדון, שיצא לגימלאות
בגיל 70 ואז עלה ארצה עם אשתו ובתו
(שהיא כיום חברת־קיבוץ) ,שב לניד
זילנד ליום־הולדתו ה־ ,80 לסבב־חגיגות
עם בני קהילתו לשעבר, חלה
ונאלץ להישאר במקום עד מותו.
העולם הזה . 2657

ויפתח ה׳ את פי האתון
בילעם לא מת. הוא חי וקיים בירושלים. שמו נתן שור, והוא
מגדיר את עצמו כ״היסטוריון וחוקר תולדות ירושלים״ .בשבוע
שעבר כתב בהארץ מאמר על האינתיפאדה, תחת הכותרת
״שרות־דב עצמי״.
וכך ניבא שור, ברוכבו על האתון האקדמית:
האינתיפאדה אינה דבר חדש. כמעט בכל דור ודור ערכו
הפלסטינים אינתיפאדה. בכל פעם התקוממו נגד השילטון. בכל
פעם נחלו מפלה. זוהי ״שרשת המובילה ללא כלום״.
והמסקנה המתבקשת: עם מטופש. עם פרוורסי. עם האוהב
התקוממויות סתם, כמו שעמים אחרים אוהבים כדורגל.
ולראייה, על פי נתן שור: בשנת ,1516 אחרי שהתורכים כבשו
את הארץ, ערכו התושבים המוסלמיים בארץ טבח בתורכים
וביהודים.
לאחר מכן מרד הנסיך הדרוזי הלבנוני פח׳ר אל־דין בשילטון
העות׳מאני, והקים ממלכה ערבית גדולה, מחלב עד גבול מצריים.
גם במרד זה השתתפו ״שדרות נרחבות של האוכלוסיה הארצישראלית
המוסלמית״.
בשנים 1702־ 1706 נערך בירושלים ״מרד הנקיב״.
בשנים 1771־ 1775 מרד השייח׳ הבדואי הגלילי ד׳הר אל־עומר
בשילטון העות׳מאני המרכזי( .שור שוכח לציין כי ד׳הר העניק את
חסותו ליהודי טבריה וצפת, שתמכו בו).
ההתקוממות הגדולה ביותר היתה ״מרד הפלאחים״ ב־1834
נגד המצרים, ששלטו אז זמנית בארץ. המרד התמקד בירושלים
ובשומרון, אך הגיע עד צפת. המרד היה מכוון נגד איבראהים
באשה, ששלט בארץ במהלך מילחמתו בתורכים. איבראהים, בנו
של מוחמר עלי, שליט מצריים, נחשב כאחד מאבות התנועה
הלאומית הערבית המודרנית.
אחרי שבריטניה הגדולה החזירה ב־ 1840 את שילטון התורכים
לארץ, החלה סידרה של מרידות פלסטיניות שנמשכו עד . 1858
התורכים נאלצו לשגר ארצה צבא גדול, כדי לדכא את המרד
בשומרון ,״שהיה אז מרכז האינתיפאדה״.
שור מציין, כמובן, את המרד הפלסטיני הגדול של שנות
1936־ .1939 כדברי שור :״בשלבים מסויימים השתלטו המתקוממים
על איזורים כפריים
ועירוניים כשכם, באר־שבע
ועכו. אפילו העיר העתיקה של
ירושלים׳נתפסה בירי המורדים
למיספר ימים ב־ , 1938 והם
הניפו את דגליהם על חומות
העיר, למול בנייני השילטון
הבריטי״.
לסידרה זו מצרף שור את
התקוממות הפלסטינים נגד
החלטת־החלוקה של האו״ם בסוף
.1947 המאבק הפלסטיני נמשך
עד מאי , 1948 כאשר חדרו
הצבאות הסדירים הערביים
ם ח׳ר אל־דין
לארץ.
רשימה מרשימה. היא מוכיחה כי הפלסטינים הם עם ללא־תקנה.
כל־כך הרבה מרידות, שכולם נכשלו: עם משוגע. עם שאין
מה לעשות בו.
אוי לבילעם ואוי לאתונו.
כי מה אומרת רשימה וו?
מזה שנים רבות טוענים ראשי המימסד הציוני כי אין עם
פלסטיני, ושמעולם לא היה. כשבאו ראשוני המתנחלים הציוניים
ארצה, הארץ היתה ריקה. אם בכלל היו בה כמה תושבים, הם היו
אבק־אדם.
והנה בא שור ומוכיח כי לא זו בלבד שהארץ לא היתה ריקה,
אלא שהיה בה עם בעל תודעה פוליטית, שלחם ב־ 400 השנים
האחרונות שוב ושוב בשילטון הזר, דור אחרי דור.
נכון, עם מוזר. עם שאינו משלים עם שילטון זר, יהיה אשר
יהיה — תורכים, מצרים, בריטים, ישראלים.
בעיני שור זה מוזר, ואולי מטורף. אבל אם זה מטורף, כי אז
הפולנים היו מטורפים, כאשר מרדו שוב ושוב במשעבדיהם
הרוסיים והגרמניים. ומה לאמר על הטירוף של המכבים, הקנאים
ואנשי בר־כוכבא, שמרדו שוב ושוב בשילטון היווני והרומי?
ועוד פרט קטן: שור מציין שהמתקוממים הפלסטינים הניפו
ב־ 1938 את ״דגליהם״ מעל חומות העיר העתיקה. איזה דגל?
הדגל השחור־לבן־ירוק־אדום, המכונה אצלנו כיום ״דגל־אש״ף״
(שלוש שנות מאסר) .מעניין איך הניפו את דגל־אש״ף 26 שנים
לפני ייסוד אש״ף.
אם מישהו עשה כאן שרות־דב, הרי זה בילעם־שור. הוא בא
לטעון: כל האינתיפאדות נכשלו, ועל כן תיכשל גם האינתיפאדה
הנוכחית. זהו היגיון ילדותי. פלסטיני היה, בוודאי, אומר:
התורכים נעלמו מנוף הארץ, וכך גם המצרים והבריטים.
כישראלי הייתי אומר: מכיוון שאין לנו כוונה להיעלם מנוף
הארץ, וגם הפלסטינים לא ייעלמו, מוטב לנו להסתדר איתם,
ומוטב להם להסתדר איתנו.

פרפרים פרלמנטריים
בסוף שנות ה־ 60 יצא העולם הזה למילחמה בעסקים
הארכיאולוגיים של שר־הביטחון משה דיין, האליל התורני.
חשפנו לא רק את החפירות הבלתי״חוקיות ואת גניבת המימצאים
(זה היה ידוע גם קודם לכן) ,אלא גם את העובדה שדיין הפך
סוחר־עתיקות בינלאומי, המנהל עסקים נרחבים בתחום זה בעולם
כולו.
ידענו שעל־פי־חוק אסור לחבר־ממשלה לנהל עסקים פרטיים.
מה זאת אומרת ידענו? הכל ידעו:
ביקשתי מאמנון זיכרוני, שהיה אז היועץ המישפטי של הסיעה
שלנו, להמציא לי את נוסח החוק, כדי שנוכל לפעול. הוא חיפש

וחיפש, וכעבור כמה שעות הודה בבושת־פנים שקרה לו משהו
מוזר: הוא לא מצא את החוק.
אבל הרי ידענו שיש חוק כזה: מתוך יאוש פנינו אל סמכות
מישפטית. באוניברסיטת תל־אביב היה מומחה גדול לחוק
קונסטיטוציוני, הפרופסור אמנון רובינשטיין. פנינו אליו. הוא
הבטיח לעזור. גס הוא ידע שיש חוק כזה, וגם הוא לא יכול היה
להיזכר באותו רגע היכן בדיוק החוק הזה מצוי. הוא הבטיח לחפש
ולהודיע.
נראה שערך חיפוש גדול, בעזרת הסטודנטים שלו. אחרי שבוע
של חיפושים הודיע שאין חוק כזה. פשוט אין. יוק.
זה היה מדהים. אך לא טמנו את ידינו בצלחת של מיזנון־
הכנסת. היגשנו הצעת־חוק משלנו, האוסרת על שרים לנהל
עסקים פרטיים מכל סוג שהוא.
ראש־הממשלה היתה גולדה מאיר, והיא אמרה ״ניאט״ .היא
שנאה אותי, והיא אהבה את משה דיין. שר־המישפטים הי,ה יעקוב־

אור׳ אמר•

הרוסים למטה ועד למיגדל־הפיקוח ההרוס. פגשנו רק בחתול.
בעודנו עומדים למטה, ירד במדרגות הרחבות קצין בעל פנים
שחומות מוכרות. לא זיהינו אותו ברגע הראשון. הוא נשא דרגות
של תת־אלוף.
הוא אמר לנו ״שלום, מה שלומכם ״,ענינו באותה לשון, והוא
הלך לדרכו.
אחרי גמר הסיור בבית־הנתיבות החלטנו לנסוע אל קצה
המסלול, כדי לראות מה מתרחש בשכונת עוזאי, החוצצת בין
נמל־התעופה והים. שמענו שגם היא נכבשה.
נסענו במכוניתי. דהרתי על מסלולי־ההמראה הריקים. למי
שאוהב מהירות, כמוני, זהו תענוג עילאי.
בקצה אחד המסלולים, בדיונות של החולות, מצאנו מקום
גבוה, המשקיף על עוזאי. במרחק־מה נראו תמרות־עשן של פגזים.
עמדנו, הסתכלנו בנוף ובים, ענת צילמה.
פתאום הגיעה אלינו בדהרה מכונית צבאית. יצא ממנה אותו
תת־אלוף מוכר. נזכרנו בינתיים שזהו אביגדור קהלני.
״אתם משוגעים?״ קרא לעברנו בדאגה ,״בעוזאי מתנהל קרב!
אתם בולטים על קו־הרקיע! פלא שעוד לא הרגו אתכם!״
לא היינו במצב־רוח של התאבדות, וירדנו מקו הרקיע. איכשהו
לא תפסנו שלרגלינו, בחושות של מחנה־הפליטים, עדיין מתנהל
קרב• .
הודינו לקהלני מקרב־לב, החלפנו רשמים. התרשמתי מאישיותו
הסימפאטית. גם בתוככי המילחמה, שהתנגדנו לה בכל
נימי נפשנו, הוא נראה לנו כמפקד אנושי.
נזכרתי בכל אלה כשנודע לי השבוע שקהלני התפטר מצה״ל,
מפני שהישהו במשך שמונה שנים את עלייתו לדרגת אלוף. איני
מכיר את הנסיבות, אבל ליבי עם קהלני.

דמה לשדם
יותר?

שימשון שפירא, ייבדל לחיים ארוכים, שהיה נאמן לגולדה בכל
נפשו וליבו — עד .1973 אבל זה היה לפני .1973 הוא הציע
לכנסת שלא לקבל את הצעת־החוק שלי אף בקריאה טרומית.
הכנסת הצייתנית הרימה ידיים אוטומטיות, וכך מת החוק שהכל
חשבו שהוא קיים.
מאז עברו 20 שנה. הממשלה אימצה לעצמה שורה של כללים,
לפי ההמלצות של ״ועדת אשר״ .הכל יודעים שהכללים האלה
מהווים בדיחה. אבל בימינו, גם בדיחה טובה מלא־כלום.
עכשיו קיבלה גם הכנסת חוק המגביל את העיסוקים של
חבריה. מי שעושה חלטורה בכנסת ועובד מחוץ לכנסת, ובייחוד
כשהסחורה העיקרית שלו היא השפעה במיסדרון הכנסת, יצטרך
מעתה לוותר.
האמנם?
חיפשתי בנוסח החוק את העונש. כשאני גונב חבילה של
אבקת־מרק בסופרמארקט — דיני כך־וכך שנות־מאסר. כשאני
נפגש עם סגן תת־המזכיר בנציגות־אש״ף בקטמאנרו — כך־וכך
שנות־מאסר. ואילו בחוק המהולל הזה, שיא המוסר של הכנסת —
אין עונש.
אז מה קורה לח״כ המפר את החוק ונתפס? הוא יישפט בוועדת־האתיקה.
שם יתנו לו נזיפה, ואולי אף נזיפה חמורה.
וזה הכל? לא. במיקרים חמורים ביותר יכולה הוועדה להטיל
על הח״ב הסרבן עונש של ממש: הרחקה מישיבות הכנסת, במשך
תקופה של עד שישה חודשים. בתנאי שהוא יוכל להיכנס לאולם
ולהשתתף בכל הצבעה.
איזה מין עונש זה?
ח״כ כזה ימשיך לשבת במיזנון הכנסת, לקבל שם את
הקליינטים שלו, להפגיש אותם שם עם שרים ומנכ״לים,
להשתמש בשרותים ובטלפונים של הכנסת, להרוויח מיליונים.
וכל אותו זמן הוא פטור (פטור רישמיתס מלהיכנס לאולם־
המליאה, להקשיב לנאומים משעממים ולהפגין נוכחות. כמה
פעמים ביום ייכנס לאולם־המליאה — אם יחפוץ בכך — ויצביע
על חוקים הנוגעים לקלייגטים שלו.
הרבה חברי־כנסת יגידו: זה לא עונש, זה פרס.

על קו הרקיע
בשיא הקרב על ביירות החלטנו — ענת סרגוסטי ואני —
לערוך סיור נוסו• לאורך קווי־החזית.
הרעיון היה לעבור, ביום
אחד, בכל העמדות של צה״ל
מים אל ים — מחוף הים־התיכון
במערב ועד הנמל, בצפון(ביירות
היא מין לשון היוצאת לים,
כמו חיפה).
ידענו שזה עתה כבש צה״ל
את נמל־התעופה של ביירות,
השוכן על שפת־הים בחאלדה,
והחלטנו להתחיל שם. הגענו
לבית־הנתיבות הגדול, והוא דמה
לשדה־קרב. הכל היה הרוס,
הפוך, מכוסה שברים. עברנו בין
קדזלני בביירות
הקומות, מדלפקי־הקבלה ה־

לא־מכבר בא לארץ, לביקור של יממה אחת, זביגנייב
קראבצ׳ינסקי, אחד מעוזריו הראשיים של פיאר קארדן.
כפי שמעיד עליו שמו, הוא פולני. מישפחתו הפולנית־קאתולית
תמכה במחתרת האנטי־נאצית בימי הכיבוש, והושמדה.
לפני כן הצליחה אמו להגיע לשווייץ, דרך ברלין. זביגנייב נולד
בשווייץ, בילה את נעוריו בגרמניה, למד בצרפת ובארצות־הברית.
ארם בינלאומי.
ערב צאתו מהארץ אכלתי איתו אבטיח על שפת־ימה של
תל־אביב, והוא סיפר לי על התרגשותו הרבה. במשך היום היה
בירושלים ובבית־לחם, ביקר במקומות הקדושים של שלוש
הדתות, והיה עמוס חוויות. קינאתי בו. לראות את כל אלה בפעם
הראשונה, ובצורה כה מרוכזת!
אך בעיקר דיברנו, כמובן, על התופעה ששמה קארדן. הוא
השאיר לי גם חומר לקריאה. פילוסופים וסוציאולוגיס כתבו על
נושא זה.
קארדן נולד באיטליה, בקירבת ונציה, להורים כורמים. הוא
מכחיש ששמו היה פיאטרו קארדינו. בשנות ה־ 50 בא לפאריס,
ושם דרך כוכבו במהרה כמעצב־אופנה
חדשני. אך כעבור זמן־מה
נטש את התחום המצומצם של
המיקצוע. הוא העביר את ה״אוט
קוטיר״ (החייטות הגבוהה) אל
חנויות הכל־בו, מכר בגדים
להמונים, כשהם נושאים את
שמו היוקרתי. אחר־כך גילה
שאנשים מוכנים לקנות את הכל,
ולשלם ביוקר, אם שמו וסימלו
יתנוססו על הסחורה. בגדים,
בושם, מה לא.
שאר מעצבי־העילית שפכו
עליו קיתונות של בוז כשעלה
על דרך זו, ואף גירשו אותו
רישמית מאגודתם. אבל כשראו שהוא צובר מיליונים, הלכו
בעיקבותיו.
אז הפתיע קארדן את שונאיו וקנה מיסעדת־צמרת בעלת שם
עולמי — מקסים בפאריס, ליד האופרה. הכל תמהו: מה לחייט
במיטבה?
אבל קארדן לאי הגיש רק־ארוחות. הוא התחיל להעניק את השם
החדש מקסים של פאריס לשורה ארוכה של מוצרים מכל
הסוגים, החל בשמפניה וכלה במה־לא. הוא הקים מקסים בסין,
סלון־אופנה במוסקווה, עסקים בכל העולם.
כיום מתנוסס שמו של פיאר קארדן על מאות סוגים של
מוצרים הנמכרים במאה ארצות. חלקו בעיצובם ובייצורם זעיר עד
אפסי. משלמים עבור השם. הכנסותיו מסתכמות בכמה
מיליארדים בשנה.
השאלה הסוציאולוגית המרתקת היא: מדוע הם עושים זאת?
מדוע מוכנים מיליוני בני־אדם — צרפתים, גרמנים, בראזילים,
תאילנדים, יפאנים וזימבאבווים, ועל אחת כמה וכמה —
ישראלים, לשלם עבור מוצר מחיר גבוה יותר, ובלבד שיתנוסס
עליו סימלו של פיאר קארדן(או של אחד מעמיתיו הרבים, שהלכו
בדרכו)?
קראבצ׳ינסקי נתן לי מאמר מלומר ארוך של סוציאולוג חשוב,
הטוען שכל אדם חש בצורך ״להשתייך״ למשהו. ההשתייכויות
הישנות הולכות ומתפרקות. הפרט חש בודד. על־ידי קניית בקבוק
מי־טואלט של קארדן הוא מצטרף לחברה בינלאומית של אניני־טעם
ובעלי־יוקרה. אין הוא עוד סתם אדם קטן ועלוב. הוא אחד
מן החוג העולמי המובחר של בעלי־הטעם, שפיאר קארדן הוא
מורם ורבם.

לתשומת לבם של עורבי־דין
!!עוסקים בתביעות אזרחיות ופליליות
הקשורות ברשלנות רפואית ונפות!
לאחרונה הוקם מרכז ארצי ליעוץ רפואי בע״מ —
״מאל״ר״ ,המתמחה במתן חוות־דעת רפואיות נוספות
(ח10ח)נן 6 0וז 0נ< )56 וטיפול בשיטות המקובלות
ברפואה המודרנית 6551¥6ז -399ח10ו)1
1וו 6וח 631ז.)1
ידועים לבל קשייו של משפטן העומד להחליט אם
לקבל על עצמו לטפל בתיק הקשור בנושאים
רפואיים. תהליך ההחלטה באם לטפל בתיק ואם לאו
גוזל זמן רב וגורם להמתנה ממושכת, לעיתים רק
כדי להחליט באם להמשיך בטיפול בתיק זה ואם לא.
פתרון לבעיות כאלה יימצא במחלקה מיוחדת
שבמרכז, בה ניתן להיעזר ביעוץ של רופאים.מומחים
ברמה גבוהה בכל השטחים (כירורגיה
כללית, אורתופדיה, גינקולוגיה, נאורולוגיה,
נאורופסיכולוגיה, פתולוגיה, עור, עיניים, א.א.ג.
ובו׳) לצורך בדיקת מסמכים רפואיים ומיון מקצועי
של התיקים הקשורים בנושאים רפואיים הנמצאים
אצל עורכי־דין כולל הבדיקות הרפואיות.
״מאל״ר״ — מרכז ארצי ליעדן רפואי בע״מ,
רח׳ אלנבי 14 תל־אביב, טל׳ 03/5101142
(רב־־קווי) .ת.ד ,26567 .תל-אביב

אוזן שלזהב
בברווז הזהב

בת מצווהל ברית מילהל יום הולדת?
אורח חשוב מחויל?
ברווז הזהב, המסעדה הסינית היוקרתית,
מגישה לאחרונה שירות חדש ללקוחותיה.
במסעדה ניתן לערוך אירועים לעד 60 איש,
באוירה אקסקלוסיבית ומעודנת.
הצוות המיומן של המסעדה
יתרום מנסיען העשיך ייעוץ

לגבי התפריט, הקישוטים וההפתעות.
הכל, כדי להעניק לאירוע מגע מלוטש,
מקורי ומהודר כיאה לקהל הלקוחות
של ברווז הזהב.
לפרטים נא להתקשר 491873
בשעות 19.00-24.00,11.00-15.00

ב &י ר עגז

הווי
מ מ רו מי
ה שמיים
א ל דגי הי ם
בעיני העם, הם הי1
גיבורי בעיני עצמם
לא. וירד נדיר
שד טייסים.
ארז ויובל, שהשתחררו מהטייסת
לפני ארבעה חודשים, פתחו מיסעדה.
וכמו שהם לא שירתו סתם בצה״ל, כך
גם לא פתחו סתם מיסעדה, המיסעדה,
לה סונומר׳ ,הנמצאת ברחוב בן־יהודה,
מגישה סלומון בסיגנון צרפתי, ונותנת
ללקוח לחוות באסתטיקה המיטבחית.
הסלומון, המיובא מנורווגיה ומי
סקוטלנר, מוגש בצורות שונות, שכולן
טעימות ויפות לעין. המקום עצמו
מעוצב בפשטות נעימה, שלא נותנת
ללקוח לחוש במחנק או בעייפות,
הנובעים לעיתים מעורף צבע או
אביזרים.
ארז ויובל לא הפגינו את רוח־הפלדה
שמייחסים בררך כלל לאנשי־הטייסת.
הם שני בחורים בני ,24 שכלל
אינם מייחסים לטייסת את המישקל
העצום שיש לה בעיני העם.

יובל:
מבחינה אנושית, חיל־האוויר בכלל,
והטייסת בפרט, שייכים לקטגוריית
המקומות הפחות־טובים להיות בהם.
אפשר לומר שזה הסמל של כל מה
שאינו אנושי.
אני מבין שאי־אפשר לעשות את
הדברים באופן שונה, אך הגיע הזמן
שהחיל יפסיק להיות השעיר־לעזאזל
של מדיניות פוליטית מוטעית.
במשך השנים שבהן שירתתי
בטייסת, הבחנתי עד כמה חייב הטייס
להשחית את נפשו כרי שיוכל להמשיך
ולדבוק במטרה. בשל הפחדים הרבים,
שאותם חייב הטייס לדכא, הוא מאבד
מהר מאוד כל צלם אנוש, והופן חד־מימדי
לחלוטין.
נכון שחיל־האוויר העניק לי מוד

הנפשי ששיחרר אותי מלחצים חברתיים,
לא הייתי מנסה להוכיח לאף אחד
בלום, ולכן לא הייתי בוחר לעשות דבר
שכלל אינו מתאים לאופי שלי. וחיל־האוויר
מעולם לא התאים לי.
הסטריאוטיפ של הטייס הוא זה: הוא
מרובע ורציני להחריד, ובעל עקרונות
ואידיאלים לאומיים. הוא גם מלא
באמביציה של איש־קאריירה ההופך
להיות עיוור לכל דבר שאינו מקדם את
מטרתו. אלה שהם שונים בולטים תמיד
וגורמים לצרות, ולכן לא מחבבים
אותם בטייסת.

ארז:
מהרבה בחינות היה לי קשה, טוב
ומעניין להיות טייס פנטום, ומוביל של
מיבנה שבו כארבעה מטוסים. אך
מכיוון שבאופן כללי היה לי רע
בטייסת, השתחררתי.
לא יכולתי לראות בדרך־חיים שכזו
מסלול שארצה ללכת בו לאורך זמן רב.
לא הייתי צריך להוכיח לעצמי או
לאחרים שאני חזק, משום שהתקבלתי
לטייסת והפכתי מוביל־מטוסים. תמיד
הייתי אדם חזק, ומעולם לא חשבתי
שיזרקו אותי, או שלא אצליח. הטיסות
היו בשבילי אתגר מחשבתי — תרגיל
שצריך לפתור בתנאים קשים ובפירקי־זמן
קצרים.
אני לא חושב שהיותנו טייסים יכול
להפוך אותנו לאנשים אחרים ונעלים.
אדם נעלה הוא זה שהוא קרוב להיות
אמן, ולא ילד שמשום שחונך בצורה
מסויימת, בחר במטרה מסויימת הנובעת
מהערכים שקיבל.

דרכי חיים
סיבסוך־ ש כני ם
.,שכניי רוצים שאצא
מפה רק במכונית
של חברה קדישא,
טוענת עטייה סטופ,
סיפור מהחיים
מגן ברגמן ₪
״מהיום הראשון הם לא אהבו אותי,
השכנים האלה! הם רוצים להרוג אותי:״
אומרת עטייה סטופ.

למניעת א״דס בסקס:
השתמש ב ב תו ל ה.

למניעת ציתות בטלפון:
במכ שיר .60041.411171
אנו מספקים גם:
* שירות לגילוי האזנות
* מכשירים להקלטת שיחות
* מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע״ב!
ת״א, שלום עליכם ,18 טל׳ 286444
אקררדירניסטית מארגנת שירה בציבור עם שיקופיות ומישחקי־חברה במסיבות תוכנית מיוחדת לימי־הולדת

טלפון ,221017 :ת ל ־ א בי ג

יובל וארז במיסעדה
.,חיל־האזזיר משלם לא התאים לי!״

עות עצמית גבוהה יותר, על־ידי כך
שהכריח אותי לעמוד בהרבה קטעים
נפשיים קשים. אך אני לא חושב שמסלול
זה הכרחי לשם מודעות־עצמית.
שהותי בטייסת נתן לי את היכולת
להשתחרר מרגשות, ולהסתכל בדברים
באופן מאוזן. אני לא יוצא מכליי
במצבים הגורמים להרבה אנשים לאבד
את העשתונות.
את המנטליות של עמנו אני לא
יכול לסבול — מנטליות לאומית
מצטופפת של חיים בקטן. אך לעולם
אני לא אעזוב את הארץ. פה נמצאים
חבריי, ופה נוח לי יותר בהרבה מובנים.
אילו הייתי היום בן , 18 הייתי,
כנראה, מתגייס לחיל־האוויר שוב. אך
אילו הייתי צריך היום, בגיל ,24
להתגייס, בשום אופן לא הייתי הולך
לחיל־האוויר. אחרי שאגרתי את המיט־

קריית־מוצקין. מימיו לבית שבו
רוחצים הדתיים בכל ערב־שבת, היתה
פעם שכונה של בתים קטנים, די
עלובים. בשנים האחרונות החלו בעלי
אותם בתים ללכת לעולמם בזה אחר

קבלנים זריזים החליטו לנצל את
ההזדמנות, רכשו את הבתים, הרסו
אותם ובנו שכונה חדשה.
לפני 10 שנים נפצע בעלה של
עטייה סטופ בתאונת־דרכים. הוא
נשאר משותק, ונפטר כעבור שנתיים.
עטייה, בודדה וגלמודה, החליטה
למכור את הבית כדי לפרנס את עצמה.
בתמורה קיבלה שתי דירות. ב־1983
נכנסה לגור בקומה השנייה של הבית
שנבנה על הריסות ביתה הישן.
חושך במדרגות. השבוע, חמש
שנים לאחר מכן, חיפש מבקר מקום

להחנות את האופניים. נערה הביטה בו
בחשד. כשביקש לדעת איפה גרה
הגברת סטופ, סירבה הנערה לענות, עד
שיגיד לה מי הוא ולשם מה בא.
למשמע ההסבר עיקמה את פרצופה.
היא הציעה שיעלה במעלית. רק
כשהתחיל לעלות במדרגות הביו מדוע.
חושך מצריים שרר שם.
עטייה סטופ חיכתה לכתב בפתח.
אשה זקנה וקטנה, שאותות חיים
ארוכים ניכרים בחריצי־פניה. הרבה
פעמים במשך השיחה פרצה בבכי.
״מהיום הראשון הם לא אהבו אותי,
השכנים האלה. לא אמרו לי שלום, לא
דיברו איתי, לא הזמינו אותי לישיבות־ועד•
״הנה
תראה, יינגל׳ה. אלה ההורים

״הם הרסו לי את העציצים!״

שלי. תראה איזה מישפחה יפה: כולם
ניספו בשואה. אז תגיד לי, איך אפשר
לקלל מישפחה כל־כך יפה? השכן הזה,
יימח שמו, קילל את אבא שלי.׳״
טפיפות־רגליים נשמעו מלמעלה.
״אתה רואה, ככה זה גם בלילה! כל הזמן **
הם עושים שם רעש. אי־אפשר לישון
בלילה, אי־אפשר לחשוב ביום״.
׳היא הוציאה דו״ח רפואי, המדבר על
מחלת־לב שבה ׳לוקה הגברת סטופ.
״הגעתי לדירה אשה בריאה, והם שברו
אותי.
״השכנים לא הסכימו להצטרף אלי
ולקנות תאורה למדרגות, ומצד שני הם
לא הסכימו שאשתמש במעלית, מפני
שלטענתם לא שילמתי מיסי ועד־בית!
״הם סוחטים כסף ממני, המון כסף:״
היא הוציאה חשבוניות וקבלות. נראה
שדרישות ועד־הבית מגברת סטופ
כוללות תשלום עבור המים. אין ^
תאריכים, אין קבלות. רשימה אהת
הציגה 16 דרישות שונות לתשלומים.
״פעם נפלתי במדרגות, ומאז אני
יכולה לשבת רק על כיסא מרופד. הם
הרסו לי את העציצים.״ ואכן, העציצים
במירפסת הפתוחה זכו במטר של טיח
ובטון, השכנים עשו שיפוצים והעיפו
את הפסולת למטה, למירפסת של
הגברת סטופ.
הרשתות בחלונות מחוררות בחלקן.
״כדורי־רגל מהבן של השכן ״,הסבירה׳ .
חור עגול ויפה נפער ברשת.
האיש ששכר מעטייה את הדירה
השכנה סירב לשלם, למרות החוזה, את
מיסיו לוועד־הבית .״אליו הם מפחדים
לגשת. אלי הם נטפלים. הם דרשו ממני
לשלם על צינור ששבר אהד הילדים.
הם תבעו אותי לדין. אותי, אשה זקנה
שלא יכולה לייצג את עצמה: הלכתי
להמון עורכי־דין. בסופו של דבר הגענו
למישפט, והשופט פסק לרעתי. עכשיו
אין לי כסף לשלם את הקנס שהוא
דרש.״ עטייה סטופ פרצה בבכי.
לעזוב את הבית. ועד־הבית
הגיב ואמר שגברת סטופ היא סתם ^
זקנה מיסכנה, פרנואידית וסנילית.
הדובר המליץ לגברת סטופ לעזוב את
הבית, למכור את הדירות ולעבור
לבית־זקנים, וגם לקבל טיפול פסיכיאטרי.
הדובר
הכחיש את כל מה שאמרה,
וטען שהיא ערמומית כנחש, וכל שהיא
רוצה זה בעצם לא לשלם את מיסי ועד־הבית.
העולם
הזה 2657

איציק ו״נגוטן ( )34 עוזב את,,תיאטרון חיבה .,,הוא עצוב, מו ומתוסכל.
הוא מדבו ער הנהלה דיקטטורית, שווח־הנוח הבו אצרה לסם משכו.

)ויזני ק

1111־1

מחיפה

** ועדון התיאטרון״ .אולם
קטן המחובר במיסדרון ארוך
להיכל הגרול של התיאטרון העירוני
חיפה. תשואות. מאות מחיילי גולני,
קצינים וחוגרים, באו לחזות בהצגה:
הילד מאחורי העיניים מאת נאוה עמל,
בבימויו של איציק ויינגרטן.
אמא (אסי אשדו משחקת את חייה,
במונורראמה בנושא הכאוב על ילדים
החולים בתיסמונת דאון. הצגה קשה.
איציק יושב בשורה הראשונה. מנופף

(איציק מדגיש את הה׳ ,גרונית
מלרעית) .אבא קשה־יום. אבא שעבר
כל היום מאחורי המחרשות, אבא
שזרע. גינה עצומה הוא טיפח להם
בביתם ליר מכון ז״צמן של אז. המון
בעלי־חיים. איציק הילד היה יושב
ועושה פרצופים לתוכים.
תחילת קאריירה מיקצועית. בהתחלה
נמשך לכתיבה. חבר אחר טוב היה
לו, כולם קראו לו דליק. שם המישפחה
היה׳ווליניץ. היום הוא איש־טלוויזיה,

ליצור מעצמם מעין בני אלוהים בקטן.
החלטתו להיות ארטיסט במקום עורך־
דין? ״בנושא הזה הם היו מאוד בסדר ,׳
״שיחקתי בשתי הצגות: האחנית
יחסית לתקופה. האמינו שאם החלטתי,
והחבל ובהמלשת חוקרת וביימתי
זאת אומרת שאני צודק. בהתחלה
עוד ארבע הצגות. נוכחתי, לתדהמתי,
סירבו לקבל את המשמעות של בן
שיש כאן שני אנשים, שהשתלטו על
הלומד תיאטרון״.
התיאטרון ומנצלים את כולו, שחקנים
נולה צ׳לטון, כימאית ומורה, הדריוכסף,
כדי לעשות את ההצגות שלהם,
כה את התלמידים בצעדיהם הראשונים
לקרם את עצמם במישור הבינלאומי.
עלי בימות. קשר מיוחד נוצר בינה
״הם לא דאגו לשום הצגה אחרת,
לבין איציק 12 .שנה מאוחר יותר בחרה
ורק זרקו קצת פירורים מהשעור שבבו
לשחק בהצגה שביימה בתיאטרון
קערה לאחרים. סובול הכניס מחזות
חיפה.
שלו ובסר ביים אותם. זה הפך לתיאט״היום
הפסיקו לצאת שחקנים מהאורון
פרטי של המישפחה. לא דאגו
ניברסיטה, אז היא היתה פירמה. למדו
לשום דבר סביבם. היתה אז מהומה
איך להתאזן על הבימה, למדו איך
פוליטית רבתי עם ח״כ מאיר כהו־ליצור
דמות.״
אבידוב, שדרש לפטר אותם. בסופו של
נולה יצרה איתם קבוצה מיוחדת של
דבר הלחץ הופעל גם בגלל הסיבות
אנשים צעירים מאוד, שהאמינו בכוחם
שציינתי״.
הבלתי־מוגבל. כוח שישמש כרי לבנות
עולם יפה יותר. היא הציעה, והם
הצגת סינדחם יחשל׳ מאת סובול
החליטו החלטה אמיצה. פעם ראשונה
ובבימוי בסר, הופסקה ארבע פעמים
מסוגה בישראל. הקבוצה החליטה
בבכורה באולם הבימה בתל־אביב על
לתרום שנה מחייה למען הזולת ועברה
ידי אוהדי ״כך״ .כיצד חש? ״ההצגה
לגור בקריית־שמונה בהתנדבות.
היתה די משעממת ולא הבנתי על מה
איציק פגש בחוג גם את עופרה
ובחתונה קטנה וצנועה הם נישאו.
קריית־שמונה 10 .שנים לאחר מכן
כתבו איציק ועופרה הצגה קצרה על
המקום. שיר אהבה בדואי מספר על
יוסי, שזרק אבנים על חתולת רחוב
בקריית־שמונה.
איציק ועופרה באו לעזור ומצאו
מקום קשה ועני. מקום הזקוק לחינוך
ועזרה. מצאו נוער־שוליים. נוער
מתוסכל. ההכרה במציאות כואבת של
חוסר־אונים החלה.
איציק בקפה של בני, מול התיאטרון
:״אני מרגיש שלאט־לאט אני
מתמסר, ומשהו מתחיל לחרוק בגוף
שלי. פעם הייתי מפגין וצועק ונלחם
בחרוף על כל מה שחשוב לי.
״היום? רציתי לנסוע לשבות רעב
עם חברי־הכנסת בקשר למערכת־הב־ריאות,
אבל כמו כולם, הייתי יפה במילים״.
תיאטרון
חיפה אימץ את הקבוצה,
אולם הם עזבו מחשש להתמסרות. אחד
חזר בתשובה, אחד בפרו, אחרים עזבו.

הם סתם התעקשו בנושא ההוא. ההצגה
היתה אמורה להיות הצגה קטנה ולא
חשובה, באיזה אולם קטן ולא חשוב,
ואז הם (סובול וכסח רצו להראות
לכולם, שבעצם השד לא כל־כך נורא
והחליטו להעלות את מחזהו של מונדי
על הבימה הראשית, צינזרו את
הקטעים הבעייתיים והכל ראו את
התוצאה.
״הם ויתרו על שחקנית גדולה ועצומה,
מהשורה הראשונה היום בארץ.
אני עובד איתה אישית, וכיף לי בצורה
בלתי־רגילה. כן, כמובן, יש ויכוחים
אבל בסופו של דבר האהבה מנצחת.״

מרפקים
^ יציק רץ כבר כמה שנים עם
הפקה תיאטרונית לגיוני שב
משדה הקרב מאת קלטין טרמבי .״אנשים
יוצאים לפעמים המומים מההצגה.
הטכסט מעולה. איכשהו כל האנטי־מילחמתיות
הזאת והחמימות הסתדרו

״בגי אלו הים

איציק דיינגרטן
.דפק! אנח׳!־
למישהו לשלום ומתחיל להנחות שיחה
על ההצגה.
ההתחלה קשה. החיילים לא שואלים,
אולם משנשבר הקרח, קולח דיון
רצוף בין השחקנים, הכימאי והחיילים.
איציק ויינגרטן כבר אינו ילד.
תלתלים מאוד מתולתלים, פה ושם
שערה לבנה. מישקפי ג׳ון לנון תלויים
על קצה אפו.
ילד טוב רחובות. נולד לאבא פלאח

מנחה התוכנית שמיניות באוויר, זוכה
בצפיית־שיא ובטפיחת־שכם מידידו
משכבר הימים.
השניים כתבו מחזות, פרוזות קצרות,
הצגת־הסיום של כיתות ח׳ ,הצגת
סיום המחזור בי״ב. עדיין לא היתה
לאיציק שום נטייה למישחק. הם הלכו
לצבא ומשם ביחד לאוניברסיטת תל־אביב,
לפקולטה לבימוי ולמישחק.
ומה אמרו הוריו הפולנים על

ב 2ט נ

יציק ועופרה המשיכו לתיאט־
\ £רון נמה צדק ובמקביל איציק ביים
וכתב והתקבל לסידרה ארץ מולדת
בטלוויזיה. חלק מהטכסטים והבימוי
הוא עשה בעצמו. כך הגיע לתודעתם
של כל ילדי ישראל, הלומדים ציונות
והיסטוריה מתוך הסידרה הזו.
הוא המשיך הלאה במסלול שהוא
מהיר לשחקן בגילו, ואף הינחה תוכנית
ספרות בטלוויזיה.
נוה צדק היה אז תיאטרון שכונות
ואיציק הרגיש שהוא תורם משהו לאנשים.
הוא ביים הצגה של דליק ווליניץ -
על החריגים בחברה.
לפני חמש שנים קיבל איציק הזמנה
מעומרי ניצן, שניהל אז את תיאטרון
חיפה, לחזור לעיר הפועלים ולהתמנות
לבימאי הבית.
״וכאן ״,הוא מתעורר מהסנטי־מנטאליות
,״עשיתי את הגדולה שבש־גיאות.
ניצן דרש ממני כתנאי לעבור
ולגור בחיפה, כדי להתבסס כאן לתקופה
ארוכה.
״טוב, ארזנו מטלטלינו, צירפנו גם
את אמי(אבי נפטר בינתיים) ,ועלינו
צפונה. כשנכנסתי לתיאטרון הבנתי
שזה לא בדיוק כמו שזה נשמע. רציתי
לביים ולא נתנו לי. המיתו מיד כל
הצגה שהצעתי להם״.
עומרי ניצן הלך בינתיים. בראש
הפירמידה נשארו נועם סמל, כאדמיניסטרטור
וגדליה בסר ויהושע סובול,
כמנהלים אמנותיים .״שניהם אנשי
תיאטרון מעולים, מהשורה הראשונה
של הבימה הישראלית, אולם הכוח
שניתן בידיהם הביא אותם לרצון

עופרה ויינגרטן
״תמיד אשתו!״
הרעש הגדול, קהל כזה אני שונא״.
האם התלונן לפני מישהו על בסר
וסובול?
׳ ״לא היה זה מתפקידי, ואפילו זה
היה — כולם היו אטומים. רק עכשיו
הכל מתחיל להתבהר ואנשים מתעוררים״.
ואיך
האחרים בתיאטרון קיבלו את
הכל?
״בתחילה עוד התלהבו מהשניים
ומסמל, שנתן להם גיבוי מלא לאורך
כל הדרך. בהמשך, לאט־לאט, קטן
קהל־האוהדים. היום אנשים מסתובבים
עצובים בתיאטרון, וגם לי עצוב מאוד
לראותם, כשאני מגיע לשם.
״הגעתי למצב אבסורדי, כשגרתי
בחיפה ועבדתי רק בתל־אביב. השניים
לא נתנו לי עבודה ופשוט לא יכולתי
להתקיים״.
לפני שנה התפוצצה פרשת עופרה
ויינגרטן, אשתו. עופרה סירבה לשחק
בתפקיד מסויים במחזה הליל 1ת
העליזים של פרנקפורט מאת יוסף
מונדי. ועדת שחקנים הוקמה אז כדי
להחליט מי צודק. עופרה יצאה נפסדת
ונזרקה מהתיאטרון.
״אז הבנתי, שאין לי מה לחפש כאן.

לי עם עצמי, עם החמימות שלי, עם
ההשקפות הפוליטיות שלי.
״מה אני אצביע בנובמבר? מפ״ם או
ר״ץ, בטח שלא למערך״.
ומה ביקורת עושה לשחקן?
״בסר וסובול האשימו תמיד מישהו
אחר בכישלון הצגה שלהם. פעם זה
היה הקהל, שלא הבין, ופעם הביקורת,
שלא הבינה. כשהם לא תפסו אז הם
הכריזו, שכולם אינפנטילים, ושבעצם
המחזה מקדים את זמנו בכמה שנים. לי
אישית הביקורת לא נותנת הרבה. אולי
לפעמים, אם יש פיר־באקים חיוביים״.
תוכניות לעתיר?
״אני עובד בקאמרי ובתיאטרון שה־צדק.
אולי נעשה עבודת פרי־לאנס
בחיפה. מחכים עכשיו למנהל חדש.
נראה איך הוא יהיה. מקווה לטוב״.
אז הנה איציק. כל התישבוחות הן
מאנשים אחרים, לא שלו. לאיציק כמעט
ואין מרפקים, איציק המסת
בהלם הנגרם לצופי בזני שב משרה
הקרב. איציק, הכואב את תיאטחן
חיפה. איציק יגיד שלום ברחוב ל־סובול.
איציק עוזב את ערי־השדה
וחוזר למרכז. חיפה היתה, לדבריו,
הגדולה בשגיאותיו. רזנן ברגמן ₪

01 שביוא, ט״ס
קוב (מש>1או,
בוזנקיז־) ,רא נבר
במידחמה. הוא
מת ננעקיצת יתוש
נשעת טיול
בחו״ו. אמו מצאה
דוו משרה
להתמודד עם
השנור: היא
מוביעה במחזה

ך* שבוע הופיעה בראשונה בחייה
( \ על הבימה. במיסגרת המרכז־ל־דראמה
שיחקה בקטע מהמחזה קידוש
בתפקיד האם, זו המסרבת לאפשר

לבנה לעזוב את הבית, למען לימודים
בישיבה תיכונית, זו שמנסה לשמור את
בנה בקירבתה.
״כמה כבר יש לי, אחד בסך הכל!״

יורם בנעוריו
מזון־כלבים לצבא

היא אומרת על הבימה לבנה, בנסותה
להעביר לו את תחושת החלל שיצור
בקירבה אם יעזוב. יש בקטע הזה יותר
מסימליות, יש בו אמת החיים האישיים
שלה, ביטוי לחלל הגדול שהותיר
בקירבה מות בנה.
רחל שפירא שיכלה את בנה יורם
לפני תישעה חודשים.
היא לא היתה לידו בימיו האחרונים
כדי לעזור לו, לא ידעה כלל שמצבו
נואש. הוא נפטר בתאילנד הרחוקה
מעקיצת יתוש נדיר, במהלך טיול עם
חברו הטוב, שעימו שירת בצבא.
יורם היה טייס אף־ 16 בחיל־האוויר.
אחרי שבע שנות שרות החליט לצאת
לראות עולם, ליהנות ממנעמיו בגדול.
שלושה שבועות אחרי שהתחיל בטיול
הוא חלה ואושפז בבית־חולים.
תחילה חשבו שמדובר בשפעת
פשוטה. אחרי שלושה ימים ירד חום
גופו והוחלט לשחררו. ביום שהיה צריך
להשתחרר חש בביטנו, ועל־כן הושאר
באישפוז.
הרופא שטיפל בו חשב שחלה
בצהבת. ביום השביעי נפטר ממחלה
הנקראת ״דנגי״ ,שנגרמת מעקיצת
יתוש נדיר.
עד לרגע מותו לא אובחנה המחלה
שלקה בה.
דקות אחרות לפני שנפטר טילפן
חברו להוריו של יורם וסיפר להם
שחלה. הוא לא ידע אז עד כמה חמור
מצבו. בשיחת־הטלפון אמר שכאשר
יורם יתאושש מעט הם יחזרו ארצה.
כששב לחדרו של יורם עוד הספיק
לספר לו שדיבר עם הוריו. דקות
מעטות אחר־כך נפטר יורם.
שבוע אחרי שנפטר הובאה גופתו
ארצה .״לא עלה בדעתי שיורם יכול
למות ממחלה ״,אומרת רחל. חודש
לפני שנפטר הם שוחחו בטלפון בפעם
האחרונה .״דיברתי איתו אז יותר
משעה. למרות שלא חששתי לו, לא
ידעתי מתי אראה אותו, ולכן הרגשתי
בצורך לדבר איתו ארוכות. אני לא
יודעת אם היה בזה סמל למשהו, אבל
אולי היה בזה משהו פנימי שאמר לי

שאני צריכה לדבר איתו, ושזו שיחתנו
האחרונה״.

ב די ח ה
| פרטית
^ ין היא יודעת להלביש את ההג־יון
על מעשים שעשתה מתוך תחושות
פנימיות חזקות. כך היא מספרת
שבתקופה שיורם היה בצבא היא
התחילה לתעד אותו בצילומים. פעם
שוטף כלים, פעם בטיול מישפחתי,

״אלף פעמים ניסיתי לדמיין איך זה
יהיה, איך יבואו להודיע לי ואיך יהיה
אחר־כך. שום דבר לא דומה למה שקרה
באמת, גם בגלל הנסיבות, וגם משום
שלא ניתן לתאר מראש. הכל מתמוטט
כמו בניין־קלפים, הכל מאבד את
הטעם. הפרופורציות משתנות״.
ביתה של מישפחת שפירא שוכן
קרוב לכביש־הכניסה למושב צופית,
במקום שבנו בו את בתיהם התושבים
הראשונים. הוריה הגיעו לשם באמצע
שנות ה־ 40 כדי להיות עובדי־אדמה,

רחל(במחזה)
״לאבד בעל זה דבר נורא, לאבד ילד זה יותר נורא...
שמרה פיתקות קטנות שכתב. פעם
שאל אותה בבדיחות האם היא עושה
דוקומנטציה .״חייתי כל הזמן בפחד
שמשהו רע יקרה לו ובאופן תת־מודע
התחלתי׳ לתעד אותו. מכיוון שיורם
היה טייס התכוננתי לזה איכשהו,
חייתי בפחד נורא.

בנו לעצמם בית צנוע ועיבדו את חלקת
האלוהים הקטנה שלהם.
ביתם של טיבי ורחל נבנה מאחורי
בית הוריה, משהו שיש בו להצביע על
המשכיות. יורם ואחיו הבכור, רע, חונכו
על האהבה למרחבים, לטבע, לחיות־השדה.

יורם היה אף הוא איש־אדמה, קשור
לקרקע ורחוק מאהבה למעופף הקרבי,
כשהגיע מועד גיוסו לצבא רצה
להתנרב לגולני. כשזומן למיברקים
הראשונים לקורס־טיס לא ראה בזה
הגשמת חלום ילרות. ההתלבטויות לא
הירפו ממנו גם אחרי שנה בקורס,
כשהיה צריך להחליט אס הוא חותם
לתקופת־שרות ארוכה בצבא.
״בליל־חורף אחד ״,נזכרת רחל,
״הוא הגיע הביתה רטוב כולו עד לשד
עצמותיו. שלחו אותו הביתה כדי
להתייעץ עם המישפחה. ישבנו אר־
,בעתנו סביב השולחן. רע וטיבי ניסו
לדבר איתו בהגיון, לנתח מדוע כדאי
לו להמשיך בקורס, ומה יכול להיות
בעתיד. אני, מצד אחד, רציתי מאוד
שידיח את עצמו מהקורס, ומצר שני,
הייתי גאה בו מאוד.
״לבסוף, כשהחליט להמשיך בקורם,
הוא עזב את הבית באמצע הלילה,
למרות שניתנה לו אפשרות לחזור רק
לקראת הצהריים. הוא לא רצה להפסיד
את טיסת־הבוקר. ברגע שהחליט משהו,
הוא היה נותן את כל כולו לעניין״.
קשה לה לרחל לדבר על יורם כעל
מי שהיה, כעל מת. המילה הזו אינה
עוברת את דל־שפתיה. מבחינתה הוא
עדיין ממשיך בטיול שרק התחיל,
ממשיך להשביע נפשו ממראות חדשים, מנופים מרהיבים. הוא ממשיך
למלא אותה בנוכחותו יום־יום, שעה־שעה.
הגעגועים אליו הם הדבר הקשה
לה מכל.
הם היו בראש ובראשונה חברים
טובים, לא אמא נודניקית ובן מרדן.

כשהיה קטן, התלונן לא־אחת על
שאינה מתעניינת בו די, שאינה מציקה
בענייני־לימודים כפי שאמהות היו
מציקות לשאר החברים שלו.
כשבגר ידע כבר לעכל את האמא
המוזרה שלו, ידע לחלוק עימה מצוקות
של נער מתבגר, ליהנות בחברתה,
להוות לה מישענת בשעות מצוקה
וכאב. תמיר הרגיש עצמו כמי שצריך
להיות חזק ותומך.
הם פיתחו שפת־צופן משל עצמם,
והומור שהיה מיוחד להם. כשהיה
בקורס־הטיס, שלחה לו חבילות עמוסות
מטעמים, ובהן הכניסה גם קצת
מזון לכלבים, כדי שירגיש עצמו בבית.
מין בדיחה פרטית שלהם, שזר לא
יבינה. יורם הבין וידע להעריכה.

טי ס ה מיבצעית
ראשונה

ך* שבוע שבו פרצה מילחמת
₪1הלבנון מלאו לסבו של יורם .80
לכבוד האירוע הוזמנה המישפחה כולה
לארוחת־צהריים חגיגית ביום השבת.
יורם היה אמור להיות נוכח בה, אלא
שביום השישי, יום לפני פרוץ המיל־חמה;
טילפן והודיע שלא יוכל להגיע,
משום שהוא צריך להישאר בתורנות.
למחרת בבוקר שמעה רחל מטוסים
טסים לכיוון צפון. לא עלה כלל על
דעתה שבנה מטיס את אחר המטוסים
הראשונים שחלפו מעל ביתם.
כשהאזינה לחדשות־הרדיו בשעות־הצהריים
הבינה שמדובר במילחמה. זו
היתה טיסתו המיבצעית הראשונה של
יורם, כמוה ידע עוד רבות בזמן
המילחמה .״רק אז קלטתי שהוא בסכנה
אמיתית. להיות אשה של איש־צבא זה
לא כמו להיות אמא של איש־צבא.
החרדות הן אחרות. לאבד בעל זה דבר
נורא, אך לאבד ילד זה נורא שאין יותר
ממנו״.
במרס 1987 השתחר־ מהצבא. עור
לפני השיחרור חשב על הטיול שיערוך.
יחד עם זה רצה לנסות כוחו בעסקים.

ואמנם, זמן קצר אחרי השיחרור הוצע
לו להיות איש־מכירות במיזרח הרחוק
מטעם חברה העוסקת ביהלומים.
ההזדמנות לשלב עסקים וטיול נפלה
לידו כפרי בשל.
באוגוסט יצא עם חבר למיזרח
הרחוק. אחרי מסע־עסקים של חודשיים
התפנה להגשים את חלומו לטייל. חבר
אחר שלו הגיע לתאילנד בסוף אוקטובר,
ויחד יצאו למסע. ב־ 18 בנובמבר
נפטר.
באחת משיחות־הנפש הקרובות שניהלו
יורם וחברו, אמר שמאוד היה רוצה
לראות את אמו מופיעה על בימה. הוא
ידע על כמיהתה למישחק, על רצונה
העז לבוא לידי ביטוי בשטח שכה
אהבה. אולם היא עסקה בו תמיד מכיוון
ההוראה, ולא אזרה עוז להופיע בעצמה.
השבוע, בסוף הופעתה, קיבלה זר־פרחים
גדול מידי אותו חבר — בעצם
זר־פרחים מיורם.
למרכז לדראמה הצטרפה חודש
לפני מותו. החשיפה האישית היתה לה
מעין הריון חדש מלווה בצירים קשים,
פורקן למתחים עצומים שהיו עצורים
בתוכה ואשר פרצו מתוכה כלאבה
גועשת.
בחיי היומיום שלה היא אינה
מאפשרת זאת לעצמה. עבודתה כמד־ריכת־דראמה
בבית־ספר, והחוג שהשתתפה
בו, היו עבורה עוגן־הצלה.
״אנשים שיש להם דברים שהם אוהבים
לעשות משתמשים בהם כדי לחזור
למיסגרת־חיים שפויה,״ אומרת רחל.

אין היא לובשת שחורים. גם
בשיבעה לא ישבה בשחורים. כללי־ההתנהגות
שלה נקבעים אך ורק על־ידה,
ולא על־פי מה שמצפים מאם
שכולה.
היא אשה קטנת־קומה, שיער מלבין,
מסופר בפשטות, מלאת חן. עיניה
גדולות ופניה בין צוחקות לבוכות. היא
משרה אווירה נוחה ונעימה במקום
שהמועקה בו גדולה.
על אחד הקירות בכניסה לבית תלוי
בד מצוייר בתוך מיסגרת, מתנה שיורם
שלח להוריו ושהגיעה ארצה חצי שנה
אחרי מותו, לא קיר של עלייה־לרגל,
לא מצבת־זיכרון, כי אם פינה חמה של
בית.
כיצר מעכלים את השכול? ״מיד
אחרי קבלת הידיעה על מותו הגיעו
לביתנו אלפי אנשים. עזר לי מאוד
שחברים של יורם הגיעו, צחקו

רחל שפירא
,,להיות אשה של איש־צבא זה לא כמו להיזת אמא של איש־צבא...״

והתבדחו, כאילו המשיכו בחיים
רגילים. כל הזמן חשבתי עד כמה קשה
לאנשים לבוא למקום שקרה בו אסון,
ושצריך להקל עליהם. הייתי אסירת-
תודה לאנשים שעשו את המאמץ,

הסירו מחסומים ובאו הנה. אבל אחרי
זמן־מה אתה נשאר עם עצמך.
״הכי נורא זה הבוקר, לקום ולדעת
שזהו זה, שזו מציאות שהוא לא יהיה,
אבל זה לא דבר שאתה קולט. אני

צריכה להיות הגיונית מאוד כדי להבין
שהוא כבר לא יחזור. פעם חשבתי שאם

ידסי עי/־דזד
צילם: צי ;1צפריר ₪
(המשך בעמוד )25

הטראומה של
הדור הע\נ>
בגלל המלחמה ההיא (תל־אביג,
ישראל) -מאשימים את הקולנוע
הישראלי בתסריטים עקרים, בכך
שישראל מלאה באנשים מרתקים
שסיפוריהם יכולים לשמש מיכרה לכמה סרטים באורך מלא,
וכי הקולנוע הישראלי יוצא דל ועקר מסיפורים אנושיים. לכאו רה
אבסורד משווע, למעשה יש ויש נסיבות מקלות. כי הישראלי,
ככל שהוא נראה פתוח, פוחד לחשוף את עצמו. מכסה את
עצמו בשיכבת״מגן עבה, ומנסה לברוח מן הסיפורים האמי תיים,
הכואבים.
לכן, סירטה של אורנה בן־דור ניב הוא מאורע נדיר ומבורך
ביצירה הישראלית המקורית. סרט שמוכיח כי די להתכופף כדי
למצוא על אם הדרך סיפור שיש טעם להרימו בלבד והוא רווי
חומר״נפץ ליצירה אמיתית.
זיאקו פוליקר, אביו של יהודה, שכל את כל מישפחתו באוש-
וויץ, לא רק הוריו ואחיו, כי אם גם אשתו וילדיו, ואילי הלינה
בירנבאום, אמו של יעקב, שבלה את כל מישפחתה באושוויץ
ובטרבלינקה. שניהם הקימו מישפחות חדשות עם ניצולי-שואה
אחדים, אבל גם אם שיקמו את חייהם לכאורה, נשארו בצל
האימה. סיוט יומיומי של אובדן, של זיכרון הזוועה של האירוע
הברברי הנורא ביותר בתולדות האנושות.
אורנה בן־דוד ניב, בת 33 בסך הכל, מוכיחה בגרות ורגישות
בבחירת הכלים והנוסחה הקולנועית, כדי לספר את טראומת
תדריר חובר לראות:
ת ל־ א בי ב: אהבה כל־כך. חרטה, ליידי איב.
קפה בנדר, עיני שחוחת.
ירושלים: לול, הצוענים, הקלות הבלתי־נס־בלח
של הקי1ם.
חיפה: עיניים שחוחח. הקלות הבלתי־נסבלת
של הקיום.

תל־אביב

יהודה פוליקר ויעקב גילעד: סיוט יומיומי
הדור השני דרך פוליקר וגילעד. היא לא מתערבת אלא ברגעים
ספורים כשצריך לקשור קצוות או להוסיף שאלה קטנה להב הרה.
היא נותנת לגיבוריה לספר, לדבר ולבכות בצורה חופשית,
בלי ללחוץ, בלי לקשט, בלי לאפר, אפילו בלי להוציא אותם
ממקום מושבם הטיבעי. היא מעלימה את עצמה כבימאי ביודעה
שהחומר שבו היא עוסקת, צריך לפרוץ החוצה באין מפריע.
ועל כך מגיעים לה התודה והכבוד. סרט שעוצמתו בפשטותו.

הק>ץ ע\אזזר>
ע\ואה
הקיץ של אביה (דיזנגוף ,2תל־אביב,
ישראל) -אביה, נערה בת
עשר, תלמידה בכפר-נוער, מבלה
את חופשת-הקיץ עם אמה, פרטיזנית
לשעבר, שעברה דרך מחנות-ההשמדה לפני שעלתה ליש ראל,
והשאירה שם את בעלה. השנה ,1951 -המקום -פרבר של
עיר גדולה לא״מוגדרת. אמה של אביה מתפרנסת מכביסה
ומגיהוץ עבור בני המקום. היא נרדפת בלי הדף על-ידי זיכרונות
השואה והתנהגותה המוזרה, הלא״מאוזנת, הופכת אותה לעי תים
מזומנות לחריג חברתי מביך. היחס אליה מטיל צילו גם על
הבת.
אביה, הכמהה בבל נפשה לדמות אב, מאמינה באדיקות
שהוא עדיין חי ועוד יחזור ביום מן הימים. כאשר שכן חדש
עובר לגור לידן היא משוכנעת שהוא האב שלו ייחלה.
במקביל היא מוקסמת מן המופלא שבאמנות, המיוצג על-ידי
מודה לפסנתר ולמחול, תמהונית ויומרנית לא״מעט. אלא שהיא
אינה מתקבלת לחוג תלמידותיה, בעיקר משוס שאינה עונה על
הדרישות הייצוגיות, והדבר פוגע בה קשות ומוליד בה יצר זעם
ונקטה.
אלה רק שניים, אבל בשום פנים ואופן לא כל האפיקים
השונים, המקבילים, שבהם מתפתח עיבוד זה לסיפרה של גילה
אלמגוד. דווקא ריבוי אפיקים זה, שאף אחד מהם אינו ממוצה
עד סופו הוא בעוכרי הסרט, שנראה אפיזודי מדי ומנסה לפנות
אל הצופים בדרך ההשתתפות הריגשית עם בעיות הגיבורים

גילה אלמגור: נפש שסועה של א ם
ולא בפיתוח הדראמתי של הנושאים שבו. הנפש השסועה של
האם, המרירות שעוברת על הבת, אלה עובדות המוצגות היטב
אם כי לא מתפתחות דיין.
המישחק של גילה אלמגור הוא גדול מן החיים ואילו אביטל
דיקר, המורה לפסנתר, נראית בהגזמה שיצאה ממערכון טלוויז יוני.
מי שגונב את רוב ההצגה היא הילדה קאיפו בהן, שמזדהה
לחלוטין עם תפקיד אביה, וחיה איתו, במקום לשחק אותו. אין
ספק כי הנוכחות החזקה שלה תורמת רבות לחוזקו של הסרט.

בל בך מצזזיק
שבא לבכות
נישואין פיקטיביים 5גת, תל־אביב,
ישראל) -זה בלי ספק הסרט
המעניין ביותר שנעשה על הדו-קיום
הערבי-הישראלי. הכימאי חיים בו-
זבלו ניסה לעשות משהו שונה מנושא שהוא כבר יותר מלעוס.
כוונתו היתה ליצור קומדיה שחורה, אבסורדית, מטורפת,
מנושא שהוא כשלעצמו אבסורד, מטורף ולא כל־כך קומי, כפי
שאנחנו לומדים על בשרנו.
אלדי(שלמה בר-אבא) הוא מורה במשבר. גם משום שהגיע
לתמרור של גיל, וגם משום שהגיע ל״אין כניסה״ או ליתר דיוק,
ל״אין יציאה״ בשאלות של חינוך ומוסר שפעם, כשהיה צריך
להעלותם לפני תלמידיו, היו בפיו כל התשובות הנכונות. היום,
כמו רבים אחרים, הוא מוצא את עצמו נבוך יותר ויותר עם כל
מילואים נוספים שהוא עושה.
ביום בהיר אחד, אומר אלדי שלום לאשתו ולילדיו ויוצא
לארצות-הברית. או כך לפחות זה נראה מבחוץ. למעשה, הוא
עובר את ביקורת הדרכונים ומתגנב בחזרה למולדת.
וכך הופך אלדי לתייר בארצו שלו. בלילה הוא משתכן בבית-
מלון ריר* ואילו ביום הוא פועל ערבי.
מכאן נגזרים מעמדים רבים של אירוניה, קומדיה של טעויות
(בעיקר מרות) ומודגמים האבסורדים הנוראים שהחברה
הישראלית כלואה בהם.
בסך הכל הסרט עובד, אם כי יש לא־מעט חריקות בעיקר
במהילת שני הסיפורים: סיפור החוויה של אלדי מצד אחד,

חרטה (א1רלי, ברית־הם ועצות)
— הכימאי טנגיס אבולדזה עוקץ את בן־מולדתו,
יוסף ויזרינוביץ׳ ג׳וגושווילי, הידוע בשם סטאלין
וממזג אותו, את היטלר ואת מוסוליני לדמות
אחת של ראש־העיר הרודן, וארלן. סטאלין אמנם
מת, אומר אבולדזה, אבל התופעה עדיין חיה
וקיימת. קולנועית זה אולי לא מושלם, אבל זהו
אחד הסרטים האמיצים והנועזים יותר שנעשו על
התופעה במסווה של סרט־טלוויזיה ערב
הגלאסנוסט.
קפה בגדר(דיזנעף, תל־אביב,
גרמניה) — הכימאי פרסי אדלון מביא למיפגש־תרבויות
משעשע גברת גרמניה, עבת־בשר,
השחקנית המעולה מאריאנה זאגברכט, ואשה כושית
שבעלה נטשה, המנהלת מיסעדונת במידבר
האמריקאי. ג׳ק פאלאנס בטוב בתפקידיו כצייר
המתאהב בגרמניה.
ליידי איב(פריז, ארצות־הברית)
— פרסטון סטרג׳ס, אחד הבימאים האמריקנים
יוצאי־הדופן, שהיה בשנות ה־ 40 לחביב הביקורת
והקופה גם יחד, בקומדיה מבריקה שליחה לא נס
ברבות השנים. ברברה סטנוויק כמהמרת מיקצו־עית
המתאהבת ביורש תמים, אספן־נחשים מושבע
שאינו אלא הנרי פונדה בנעוריו. אוסף של
הברקות מילוליות וחזותיות המוכיח מה אפשר
היה לעשות בקולנוע בשנים שאסור היה להראות
בגלוי גבר ואשה במיטה אחת.
לול (הקולנוע בבית ציוני אמריקה,
אימפריה בירושלים, קרן אור בחיפה, ישראל) —
סרט באורך מלא המורכב מארבע סדרות־

יודפאן ובר־אבא: לחיות א ת הצד השני
וסיפור קצין־המישטרה החוקר מצד שני, הגובל בקומדיה נמוכה
הבנוייה על שבלונות לעוסות למדי. חבל שאותו קצין מוצג
כאידיוט מלא מאנייריזמים ואינו מוצג כבחור פיקח למדי -אז
הקונפליקט היה חריף הרבה יותר.
הטישחק, בסך הכל, משביע רצון, והקטע שירגיז הרבה
צופים, והוא בהחלט קטע מעולה, הוא שיחתן של בנות השמאל
הנאורות ליד הפסנתר. סוף כל סוף גם בשמאל יש צבועים. זה
אמנם לא כל־כך אופנתי להראות, אבל בוזגלו הצליח בזאת.

שחקן־זמר איינשטיין לול טלוויזיה שהתבססו על הכישרונות הקומיים
והמוסיקליים המבריקים ביותר שהיו אי־פעם
בישראל. אריק איינשטיין ואורי זוהר, שלום חנוך
וצבי שיסל ועוד רבים אחרים במעמדים שהפכו
לנכסי צאן ברזל בפולקלור הישראלי. בין
הסרטים הישראליים זהו בלי ספק הסרט הקייצי
ביותר ונוסטלגיה שאין צורך להתבייש בה.
הבל באשמת גן עדן (תכלח.
איטליה) — פראנצ׳סקו נוטי מזוהה עם הגל
החדש בקולנוע האיטלקי, ולמרות שסירטו אינו
מושלם, ישנם מעמדים רבים העושים אותו
לחביב, אנושי ונוגע ללב. פושע קטן שיוצא מן
הכלא, ומחליט להחזיר לעצמו את בנו הטיבעי,
מגלה שהילד זכה לבית חמים ולאושר ועושר
שלעולם לא היה מסוגל להעניק לו. רומאנטי עד
איו קץ•
* אל עצמי (לב , 1חל־אביב, ישראל)
— סירטו של תמיר פאול לפי סיפורה הידוע של
גלילה רון־פדר מומלץ לילדים בחופשה. אריק
אוחנה בתפקיד הילד ציון כהן שאינו מוצא את
מקומו בבית המישפחה האומנת שאליה נשלח
ביוזמת שילטונות־הסעד, אחרי שאצל סבתו לא
נשקף לו עתיד מזהיר בחברה הגונה. מאופק, נעים
לעין ובעל משמעות חינוכית בטוחה.
הצוענים (פאר, תל־אביב. ונוסלב־יה)
— עיתונאי מנסה להתקרב אל פרשה מסוכנת
ומשלם עבור כך בחייו — פרשת מכירתם
של ילדים צוענים והברחתם מיוגוסלביה לזרועות
הפשע באיטליה. העיתונאי נכשל למעשה כי
הצוענים בעצמם הם המסייעים העיקריים לפשע
הנורא, כשלעיתים ההורים בעצמם הם המוכרים
את ילדיהם כתוצאה מעוני מרוד ובורות משוועת.
מעין פישוטה יוגוסלבי מזעזע ואמין.

עדגד, פייי״דד

העולם הזה 2657

אזהרה
שרות תוצרת הארץ

ח מן ר ה
ברחוב בן יהודה בתל־אביב פתחו בשבוע !
שעבר מרכז לכירסזת טלוויזיה. בעלי החנות 1
משוכנעים שהם עושים לנו טובה. מביאים ;
לכבודנו את הדבר הנוח הזה שהמציאו באמריקה! ,
כמובן, ושהוא יותר מקום־נופש מאשר כורסה! .
יש להם פטנט כזה בשביל להרים את הרגליים י
ולהשכיב את הגב ולהחזיק את הראש ולהשקיע \
בנוחיות את הטוסיק. בקיצור, בית־הבראה מרופד! .

לפני שאתם הולכים וקונים כורסת־ |
טלוויזיה ב־ 760 שקלים או ב־ 2400 שקלים, כדאי !
שתדעו כמה דברים חשובים על הנ״ל. הכל, אגב, י
מניסיוני האישי:

קוראים יקרים, הכורסה הזאת היא אסון.
מרגע שהיא מגיעה הביתה היא גורמת>
לסיכסוכים קשים בין בני־המישפחה, לרוגז, י
לקינאה, לריגשות־קיפוח, לתכסיסים שונים בעני י
יין סידור בן/בת הזוג, למילחמות עם הילדים, ,
לעלבונות מצד הסבא והסבתא משני הצדדים! .
אני יודעת. זה קרה לי. כשגרנו בארצות־ י
הברית שכרנו בית שכלל את האסון הזה, שכמובן |
למראית עין הוא גורם שימחה גדולה.
ברגע שהתיישבתי בכורסה בפעם הראשונה !
לא רציתי לקום •ותר. אבל כשקמתי, סוף־סוף1,
כדי ללכת לשרותים, למשל, התיישב בה בעל• \
וגם הוא החליט שהוא לא רוצה לקום. בערב, ברגע ,

לא סוד הוא שכל מי שיכול להרשות לעצמו לקנות מזגן־אוויר לדירתו
כבר קנה. בחודשי יולי אוגוסט במדינת ישראל קשה מאוד לחיות בלי
המכשיר הזה ששומר על השפיות. מי שאין לו מזגן הוא מי שקשה לו מאוד
להוציא 3000 או 4000 שקלים.
אבל קורה ובן־אדם כזה, שאין 3000 או 4000 שקלים, חוזר הביתה ב־3
באוגוסט, למשל, והוא מרגיש שהוא הולך למות. הבית לוהט, הקירות חמים,
הגג מתחמם ומעביר גלים נוראיים. המיקלחת, גם כשפותחים את ברז המים
הקרים — חמה.
הבן־אדם מרגיש שיש רק דבר אחד שיציל אותו, והדבר הזה הוא מזגן־
אוויר. הוא פשוט לא יכול לתאר לעצמו איך הוא יעבור את חודש אוגוסט
וגם קצת את ספטמבר.
הוא מתיישב, עושה חשבון ממי הוא יכול לקחת הלוואה, מטלפן לדודה
ומבקש 1000 שקלים, מתקשר למקום־העבודה ומבקש מיקדמה ואז הוא
מטלפן, נניח, להברת תדיראן ואומר להם בקול חלש ״או־קי, יש לי הכסף, אני
רוצה מזגן!״
עד כאן מובן? מובן:
אבל מה עושים בתדיראן ל אומרים לו: בוא אלינו, תביא איתר את הכסף
ו ...תוך 10 שבועות תקבל את המזגן שלך 10 .שבועות? צועק האיש
האומלל. תוך 10 שבועות בלבד, עונים לו בנימוס בחברת תדיראן(וגם יש
על זה מודעה בעיתון).
עושה האיש חשבון. עכשיו תחילת אוגוסט. המזגן יגיע כמעט בסוף
ספטמבר ואז כבר לא כל־כך צריכים אותו. אז אולי כדאי לו, בכל זאת,
לחשוב על הסכום הענק שהוא משתעבד לו?
ואני רוצה לשאול את חברת תדיראן שהמציאה דברים כל־כך מתוחכמים
כמו מזגנים וטלפונים אלחוטיים — האם לא יכולתם להמציא משהו

שיאפשר לאזרח לקבל מזגן־אוויר, נניח, שלושה ימים אחרי שהוא שילם1
עבורו?
לי, באופן אישי, זה לא נראה מסובך. אולי כדאי שתבקשו מהמעבדות !
המתוחכמות שלכם שיתחילו לעבוד גם על שרות׳

המצאות כוכב הקיץ
כלי־קר הוא פטנט ישראלי שאינו קיים בשום
מקום בעולם (גם האינתיפאדה לא קיימת בשום
מקום בעולם, וגם לא דולר שחור זול יותר מדולר
בבנק) .לדיברי מייצריו עשוי הכלי מחומר מיוחד,
אבל לפי העין הוא עשוי מקל־קר. לתוך הכלי י
מכניסים בקבוק משקה קר והמשקה שומר על קור
במשך שש שעות. הכלי־קר מיוצר בשישה גדלים
ומחירו 4.90ש״ח.
טוב לנסיעות, לפיקניקים וגם לילדים שפותחים
את המקרר כל חמש דקות כדי לקחת שלוק |
מים. אפשר להוציא מהמקרר בקבוק־משקה, לחכניסו
לתוך הכלי־קר ולהניח על השיש.
אגב, לפני שנה כתבתי על משהו רומה מאור, י
שהיה מיועד לפחיות־משקה, וששימש אותנו כל
הקיץ, עד שהלך לאיבוד.

אבל הכלי־קר זה כלום לעומת הריץ־טן. כמו־סות
לשיזוף. כן כן. בולעים כל יום שתי כמוסות
(המכילות פיגמנטים טיבעייס) ותוך שבועיים־

כורסת טלוויזיה
ככה זה 1ראה רק בפירסונוח
ונתנו מכה ודרכו על הבטן.
של עמידה, התיישבו בה שני הילדים ומיד גם הם
לא ראינו אף תוכנית־טלוויזיה אחת מהפחד י.
החליטו שמכאן לא כדאי לקום.
שאם נתרכז בתוכנית לא נהיה ערים לכורסה, י׳
כך זה התחיל. אחר כך התחילו ההמצאות.
ומישהו יחטוף אותה.
הבעל היה מביא לי כוס־שתיה כל חמש דקות.
ההורים שבאו לבקר החליטו שמפאת כיבוד ץ
לקח לי שלושה ימים להבין שמה שהוא רוצה זה
הורים הם צריכים לשבת בדבר הנוח הזה, ואנחנו
שאני אקום ואלך לשרותים כדי שהוא יוכל להתחשבנו
שזה לא הוגן מצידם. כשהמצב נהיה כמעט
יישב.
בלתי־נסבל חזרנו ארצה ולאט־לאט השלימה
אני, לעומת זאת, הייתי צועקת מהמיטבח:
המישפחה.
״אוי, תיראה מה קרה!״ וכשהוא היה מגיע למיטבח
אז אם שלום־בית חשוב לכם — המנעו
אני הייתי רצה ומתיישבת.
מלהכניס את האסון הזה הביתה.
הילדים סתם צעקו עלינו, ואמרו לנו :״רוצים
ראו הוזהרתם!
לשבת עליכם,״ וגם ישבו עלינו, והכניסו מרפק

את הפטנט הזה פשוט גנבתי מהעיתונאית צביה בן־שלום והודעתי לה שזכות הציבור לדעת כוללת ץ
גם את הקוראים שלי.
באירוע מסויים הגישה בן־שלום לאורחים מין עוגיות קטנות, או מאפה או איר שקוראים לזה. שהיה
טעים מאוד. כששאלתי מה זה סיפרה לי צביה שבתה התחתנה במזל טוב. ואחרי החתונה הסתבר שחלה <

ענקית אחת נשארה לא נגוסה.
כמו כל יהודיה טובה יודעת גם צביה שלחם (גם חלות) לא זורקים ומיד השבה מה עושים בחלה\ .
פרסה אותה לפרוסות. את הפרוסות חתכה לקוביות די גדולות. הכניסה לתוך תבנית־אפיה והופ ל
לתנור. כשיצאו משם הקרוטונים היבשים, שפכה עליהם כמות נדיבה של חמאה וכמה כפות של }
אבקת־מרק ועירבבה.
זהו. יצא משהו יוצא־מן־הכלל שהאורחים חטפו ואכלו וביקשו עוד.
אז אם יש לכם חתונה. או חלה, או סתם לחם. בבקשה.

הקקי־כיף
בינת״ס רק בקניון — 15 שקלים
שלושה אפשר להיראות כמו תימנים בהירים.
חסל סדר שפת־הים וחופש ושמש. בולעים משהו
ונהנים מהחיים. כל זמן שלא ימציאו כמוסות
שמחליפות מיז — אני רגועה.

ועל קקי־כיף (אלוהים, מי המציא את השם
הזה?) כבר שמעתם?
ה״קקי־כיף״(הנה, כתבתי את זה שוב) הוא סיר
מתנפח לילד. לשימוש בפיקניקים, בשפת־הים,

בגלל קרובי־מישפחה שחיים באילת, התוודענו
למוצרי החלב של י1טבתוז כבר כשיצאו אלה
לאוויר העולם, ובאותו הזמן ממש גם התאהבנו
בהם. מי ששתה חלב באילת או אכל שמנת של
י 1טבחה יודע בדיוק על מה אני מדברת.
הלבן היחידי שנכנס אלי הביתה — הרופא לא
מרשה לי לאכול דברים לא משמינים — הוא .
הלבן של י1טבתה, ששמו בישראל לסיח והוא
טעים כאילו שהוא משמין.
את קופסות המוקה והשוקו של יוטבתה אני
קונה לילדים בתור פרס — משהו כמו ״תגמרו ,
שיעור־״בית ותקבלו שוקו־יוטבתה.״ הם לא י
גומרים שיעורי־בית, אבל למי יש כוח להתווכח.
זאת היתה פתיחה. עכשיו בא הכוכב החרש.
מילק־שיק באריזה אישית. טעם כזה שאפילו ,
אגשים שלא אוהבים מילק־שיק (ידע אישי)
נהנים, וחוץ מזה עבודה עצמית. קונים את המיכל
הקטן, ומקציפים לבד, זאת אומרת מנערים את
הקופסה במשך 20 שניות ויוצא משקה סמיך ,
ונפלא.
בחופש הגדול אין שיעורי־בית, אז הם מקבלים
שניים ביום בעד התנהגות טובה 1.20 .ש״ח בעבור ,
התענוג.
בנסיעות מחוץ לעיר ובכל מקום שאין בו בית־שימוש
או יש והוא לא־נקי.
הסיר עצמו פשוט מתנפח כמו כדור, ולתוכו
מכניסים שקית חד־פעמית שאותה זורקים ביחד
עם ה ...דבר הזה, ושוב מקפלים את הסיר ער
לפעם הבאה.
למה, לעזאזל, לא היו דברים כאלה כשהילדים
שלי היו קטנים?
בינתיים אפשר לקנות את הקקי־כיף רק
בקניון ברמת־גן, במחיר 15 שקלים, אבל בקרוב
אני מאמינה שאפשר יהיה למצוא אותו בכל
מקום.
עד אז תגידו לילדים להתאפק קצת.

ואחרון אחרון חביב. אם למשל בדיוק השבוע
חזרתם בתשובה ואתם חייבים לקיים את כל
המיצוות של אלוהים, ואם במיקרה גם יש לכם
תינוק שצריך להחליף לו חיתולים בשבת, אתם
ממש בבעייה. כי חיתולי־הנייר נצמדים בעזרת
מידבקה, וכשרוצים להחליף את החיתול חייבים
לקרוע את המידבקה — דבר האסור בתכלית
האיסור בשבת קודש.
נו, מה אתם עושים? קונים ליט1פים לשבת של
סנו. שיש להם תחליף למידבקה, וכשמחליפים
לתינוק חיתול לא עוברים על חוקי־השבת וגם
זוכים לחיי העולם הבא.
אלוהים — מה דעתך על הנציגים שלך
בכדור־הארץ, לא מצחיקים?

לאכול ולדבר.
בסדר זה. וגם הפוך
הושט היד וגע בו ציפורי־הלילה
אוהבות את פרינס
מתחת לסירפסת
פאב חדש נפתה השבוע בתל־אביב
ושמו מקום בתל־אביב. הפאב הקטן
והחשוך מזכיר לציפורי־הלילה את
הפרפר. פאב חשוך וניאוני, מקום־מיפ־גש
לאוהבי הזמר פרינס וגם לכאלה
שאוהבים את עצמם. לפתיחה הזמינו
את החבר־ם והושיבו אותם בקומת הכנסה,
בדי שיהנו מהבריזה. את הצעירים
דחסו בקומת המרתף ונראה שגם
הם מאוד נהנו מזה.
בעלי המקום הם מוזס יוני (,)32
שברשותו סוכנות־ביטוח בתל־אביב
ושותפו מוטי ליי 32 גרוש, שעבד

בטיילת בתיי־אביב פתח־ מיסעדה
מיסעדה יוונית פתוחה עם מבט אל הים
מוארת בשלל נורות צ־בעוניות ומעוטרת
כמו שום מיובש נגד עין־הרע, קידמה :
לפתיחה. ובאמת דיתה זאת זלילר מהסוג
בתל־אביב. מגשים עמוסים במאכלים יירו
סלטים, בשרים, דגים ופירות במיבחר גרו,
צריך היה יק להושיט את היד או לבקש*
בעלי המקום, רמי אגמי וטוני לוי
בארצות־הברית ובאירופה, החליטו להב
לחופי עירנו, ולצורך פתיחת המיסעדה הב

כמה שנים במועדון של רפי ׳שאולי.
בזמנו חשבו גם אילן קיביקו יבני
אלון, הבעלים של מיסעדת הגזוזטרה
הממוקמת בקומה שמעל, לתפעל את
הפאב. אך נראה שזנחו את הרעיון.
_ בין האורחים היתה המאפרת עדה
ארוביץ, שמאז הצלחתה הגדולה
בתוכנית־הטלוויזיה סיבה למסיבה לא
נותנים לה מנוח, ובכל מקום ניגשים
אליה בשאלות או במחמאות. לזרוביץ
באה לדקות ספורות בחברת בעלה
עמוס. גם מלכת־היופ -שירלי בך
מרדכי הגיעה לזמן קצר, והפעם בחברת
אביה, שנשאר לחכות לה במכונית.
המלכה, לבושה באדום, חייכה,
הצטלמה, אמרה שלום ופרשה. רק
הזמרת אילנה אביטל נשארה
כשעה. היא היתה מלווה בבן־זוגה
החדש, שי טובמאייר בן ה־.32

ך 1ך \ 1ך הבדרן נמוך־הקומה, ניסה להשוות גובה עם מלכת״היו•
711 . 11 1פי שירלי בן־מרדכי. עדה לזרוביץ המאפרת (למטה),
שזכתה במחמאות על ביצועיה בתוכנית ״סיבה למסיבה״ ,עם צביקה פיק.

1111**1ך * 1 | 1ך נכדתו של דובר
1 7117 | 1 1 7סולר, מקבלת
שמרבית הערב היה עסוק בשיחה עם

1\ 1ך \ 1 ^ 1ך 1ף 1ך הזמרת, ישבה בניחותה בחברת בן־זוגה
החדש שי טוכמאייר, כשלפתע הבהיל את

הזמרת הצלם סמי טהרני, שניגש אליה כשנחש פתן נייד סביב צווארו.

סנגל
על הגג
השגריר של האיטי בישראל הוא
דמות פופולארית מאוד במקום מגוריו
בנתניה. בתחילה הוא התגורר בווילה
ברמת־פולג ובשבוע שעבר עבר לדי־רת־גג
מהודרת במרכז העיר. השגריר,
שבזמנו עלה לכותרות בגלל הרומאן
שניהל עם אשת־החברה התוססת ניצה
מעוז, אוהב מאוד הברה, וביום
שישי האחרון הזמין את חבריו וידידיו
למסיבת חנוכת הדירה החדשה שלו.
המסיבה נערכה על דירת־הגג המרווחת
ונראתה כמו דגם של מסיבה
ישראלית טיפוסית. מיספר שולחנות
ועליהם אוכל ושתיה, בר קטן למשקאות
חריפים ודיסק־ג׳וקי שהיה הבן של
אחד מידידיו הקרובים יותר של השגריר.
בתחילת
הערב רקדו אמנם קצת
דיסקו, אבל מהר מאוד עברו לטנגו,
פסדובלה וולם, וכמה זוגות של נספחים
ודיפלומטים וילדים חוללו במרץ על
ריצפת השיש. הישראלים העדיפו,
כהרגלם, לאכול ולדבר בסדר הזה, וגם
הפוך. והשגריר הסתובב בין החוגגים
כשהוא מחייך ומנסה להעניק את מלוא
תשומת הלב לכולם.

י — 22

פראנק יחף

שגריר האיטי בישראל הת־בקש
על־ידי הצלם לרקוד עם
אחת האורחות לצורך הצילום. הוא ניגש לשולחן שבו

ישבה הדוגמנית תמי בן־עמי (בצילום משמאל) אך
דווקא לא בחר בה, אלא העדיף את שלווה בן־גל מפני
שהוא ידוע כאוהב נשים בעלות מיבנה״גוף מלא יותר.

אביבה פיבקו

למיסעדות״דגים ומיסעדות ים־תיכ

ס נשברות בתר־אביב

שה !שמה פיראוס.
זפינת־דיג אותנטית,
ממני פולקלור מיוון,
פני הזוללים שבאו
;יא נראה בבר זמן רב
ב טיפוסיים, גבינות,
;ימרו את השולחנות.
מ ר מהמלצרית.
:עלי רשת־מיסעדות
את מטעמי הבלקן
זעו עם הצייר ומעצב

התפאורות שלמה צפריר לסיור בנמל פיראוס, ושבו משם
עמוסים בפריטים שוגים. על כותלי המיסעדה ניתן למצוא חלונות
קרועים לתוהה, דלתות שובר־יוגים ואפילו חבלי־כביסה.
ואיך אפשר לשכוח את המסורת היוונית המהוללה של שבירת
צלחוח־חרס? הבעלים העניקו לכל המעוניינים ערימות של
צלחות, ומי שהרגיש צורך לפרוק את זעמו השליך את הצלחות על
הריצפד שלא נשארה מלוכלכת לרגע, כי המלצרים רצו אחרי
השברים עם מטאטאים.
בין מאות האורחים, ששתו אוזו ואכלו דגים מטוגנים וקבאבים,היו מיופה־הכוח של יוון בארץ, דימטרים לידואס, והקולונל
אלוקי מנגה דה־אינת המשמש כשגריר זאיר בישראל,

IIך 1ך 1־ י רקדנית־הבטן המכונה עדן,
111 \ 1/ 1111 מוכרת גם כרקדנית״הנח-
III
שים. במסיבה רקדה עם הזמר היווני ספירו, ובשלב

מסויים כרכה נחש סביב צווארו. הזמר היה קצת
מפוחד, אך העדיף לא להראות זאת. עדן הנשואה
הירבתה להופיע בעבר עם הנחשן הידוע בני מרום.

בתורון סתדרות, שמואל
:ולן מדודו טופז,
חקו יהודה ברקן.

ישוארה שטיו

עיים לאחר לידת בתה רוני מנישואיה לאבי איינשטיין.

ננה המתגוררת
,1ידועה בחיבתה
•ת. היא ובעלה,

מעצב־הפנים אילן פיבקו, טמנו ידם בצלחת וניסו את כל
המאכלים. לצידם ישב מיקי תירוש, שהיה בעבר הרחוק
בן־זוגה של הדוגמנית תמי בן־עמי. כיום בעל גלריה.

עוד מוערון יווני נפתה השבוע, אך
הפעם לא בתל־אביב, אלא בקריית־התעשיה
של חולון. להגיע למקום הזה
היה כמעט מיבצע צבאי. המיקום שלו
מסובך במיוחד והבעלים, המודעים
לכך, האירו את הדרך בנרות. הרצל,
שנפצע קשה בתאונה לפני שנה, ועד
לפני חודש היה מרותק לכסא־גלגלים,
החליט, כדי לעודד את עצמו, לפתוח
מועדון של מוסיקה יוונית. למקום הוא
קורא חחח השמש
בערב הפתיחה חגגו את יום־הולדתו
של חיים מלובן, מפיק התוכנית
ממני. מלובן סירב לאמר את גילו והחברים
שלו גם לא התעקשו לדעת. וכרי
שיהיה לו שמח הביאו לו רקדניות־בטן,
נחשים וזמרים יוונים אותנטיים ששרו
שירים רומאנטיים בווליום גבוה מדי.
הקהל בפנים, שרובו נמנה על חבריו
של בעל המקום, דווקא נהנה מאוד
מהמוסיקה ואף הגיב בהתאם. עוזרת-
ההפקה של התוכנית, ריקי קרוצ׳י ,
הפתיעה את כולם, והגיעה עם נגן־
הגיטרה האנגלי המלווה את שלום חנוך.

א ת 111111 0 1 *1 1הזמרת הפופולארית, ידידה קרובה של
11 #11 1/1כ 1 1 1 1מפיק־הטלוויזיה חיים מלובן(לצידה בצילום)
,באה לברכו במיוחד ליום־הולדתו, אך פרשה כעבור זמן קצר.

ך 1ך ך 0ך 1רקדנית״הבטן, חברתו של הח־קיין־הזמר
שמוליק ספן, הגיעה
^ 1-1 !11
לאירוע כאורחת פרטית כשהיא לבושה בחליפת״מיני.

בדרכה חזרה למירפסת החלה לרקודד לפני הזמר 1
היווני קאזנג׳ליס סטטיס כשהיא אוחזתנ צלחת בידה. ן
הזמרים ביוון1 .
סטטיס הוא אחיו של אחד מגדולי ;זמרים

כתב! :והו־ או הרי אב. צי ד: אדי דסה יי — 23

הורוסהוס מרים בניחיני

מזל החודש:

ארי

בנים. בובות לא כל״כך מעניינות אותה. היא
מעדיפה להשתולל, לצחוק ולהוציא את כל
המרץ הרב שבתוכה, במישחקים שיש בהם
קורטוב של הרפתקה וסיכון.
הן הבנים והן הבנות במזל זה מגלים כיש-
רונות רבים בשטחי האמנות. חשוב לאפשר
להם לפתח את כישרונותיהם, ולהקפיד במיוחד
שיתמידו במה שהתחילו.
חסרונם הגדול הוא חוסר״ההתמדה. ית כן
שהסיבה לכך נעוצה ביכולת הגבוהה שלהם.
אריה קטן הולך לחוג למלאכת-יד, הוא

דראמה, הוא נמשך לריקוד, לספורט ולמוסיקה.
גם בשאר התחומים האמנותיים הוא
מגלה כישרונות, אך הוא מעדיף לעסוק במשהו
שמצריך הרבה תנועה. הוא לא שייך
לילדים המסוגלים לשבת במקום אחד זמן
ממושך.
בכיתה הוא יוכל להיות יד ימינו של ה מורה,
וזאת רק בתנאי שהמורה יידע איך
לגשת אליו. אם מתייחסים אליו כאל עמית
ולא כאל ילד קטן, הוא מוכן לקחת על עצמו
את האחריות לכיתה. מכיוון שבאופן טיבעי
יחסים בין הווים
וילדי אדיה
זה כמעט עלבון, לתאר ילדים בני מזל
אריה כילדים. אישיותם הברורה והחזקה
בולטת ממש מיום היוולדם. התנהגותם,
רגישותם והתייחסותם לסביבה הקרובה
אינן משתנות. בכל גיל הם נאמנים לעצמם,
ואינם מוכנים להתכופף כדי לגרום נחת
להוריהם, מוריהם או חבריהם.
טוב־לב, נדיבות, אחריות, מצפון וגאווה
תכונות אלה מרכיבות את הגרעין שנמצאבתוכו של האריה הקטן, אן כדי לגלות את
מה שמסתתר בפנים, יש להתנהג אליו בכבוד,
לא לזלזל בדרישותיו, ולזכור שהוא
השליט מיום היוולדו.
ילד במזל אריה יכול להיות מקור של
הנאה להורים המכבדים אותו. מגיל צעיר
כבר אפשר להבחין בחוש ההומור והקוג־דסות.
יותר מאוחר אפשר להבחין בבירור,
שכל הרפתקה שיש בה סיכון מושכת אותו
במיוחד. צעצועיו של האריה הקטן משונים
לעיתים, הוא ישמח לקבל במתנה חרב עתי קה
אמיתית, ציוד מחנאות, שברייה ערבית
וצעצועים המדגישים את גבריותו.
הבת נמשכת גם היא למישחקים של

אוהב לדגור על הלימודים. חשוב לו להיות
המרכז, ואם זה ניתן לו -קל להסתדר עימו.
אסור לפגוע באגו שלו, בייחוד לפני החברה.
כמובן שיש לעודד את תכונות המנהיגות
שלו, אך יחד עם זאת ללמד אותו שלכל
אחד יש זכויות. כשמסבירים לו ששחצנות
והתבלטות הן לא תכונות שמוסיפות לו
כבוד, הוא מקבל את ההסבר ומשתדל ל השתנות.
בין
הילדים של מזל זה קיימים שני סוגים
האחד, הוא האריה השובב המוחצן, השליט בעל ההומור וההרפתקן. הסוג השני
הוא הסגור, הרציני והביישן. תכונות אלה
אינן טיבעיות בדרך־כלל לבן מזל אריה,
ואם מגלים אריה כזה, הרי ברור שהוא דוכא
על״ידי הורים שתלטנים מדי.
האריה זקוק להרבה חום וחיבה. יחס קר

:לד אריה:כול
להיות מקור של
הנאה להורים

תופס מייד את מה שהמורה מלמד, ומבצע
את הדבר במהירות, במקוריות ובכישרון.
דבר זה מעורר התפעלות עצומה, המחמאות
שהוא מקבל מהילדים ומהמורה מלטפות
את האגו, ואז האריה המאושר מאבד את
העניין ותוך זמן קצר מחפש לו משהו חדש
לעסוק בו.
בהצגות של הכיתה עליו להיות השחקן
הראשי, אין מי שישתווה לו בכישרונו ה־דרמאתי.
אם צריך לשחק דמות מצחיקה,
הוא משחק אותה ברצינות כזו ובהומור דק
שהקהל מתגלגל מצחוק רק מעצם ההופעה,
עוד לפני שהאזין לטכסט. מלבד כישרון ל
הוא
המלך של הכיתה ועל פיו ישק דבר, הוא
ידאג שהכיתה תנהג בהגינות כלפי המורה,
וזאת בתנאי שהמורה יהיה הוגן לילדים.
מורה שמביט על כולם מגבוה ומחלק
פקודות בתקיפות ובשתלטנות יהיה מיסכן
ואומלל, כי האריה ימריד את כל הכיתה
נגדו, ויהיה בראש הרועשים והלועגים.
ילד במזל אריה מסוגל להשתלט על ילדים
סגורים יותר. בכיתה אפשר למסור תלמידים
חלשים לחסותו של האריה הצעיר.
הוא אוהב להסביר לאחרים ולהדריך את
החלשים.
הוא ניחן באינטליגנציה טיבעית, אך אינו

ונוקשה הופך אותו לחסר ביטחון ומתוסכל.
רק בגיל מבוגר הוא מגלה לאט־לאט מיהו,
ומהם כישדונותיו. כשגאוותו נפגעת, קשה
לרפאו מהפגיעה.
אריות זקוקים לכסף־כיס רב יותר מכל
אחד אחר. הם אוהבים להרגיש שיש להם די
כדי לקנות לעצמם ולחלק לחבריהם. הם
נדיבים ואוהבים להרגיש פטרונים של הח לשים,
ויסכימו לתת את הפרוטות האחרונות
לחבר. נכון שיש ללמדם ביקורת עצמית,
אך חסכנות וקמצנות זרות להם.
מגיל צעיר מאוד מודעים האריות למין
השני. הם מתאהבים פעמיים ביום, והוריהם
יכולים לצפות לגיל התבגרות סוער מאוד.
ההופעה החיצונית חשובה להם, הם יודעים
מה מתאים להם ואיזה בגדים עליהם
ללבוש. הורים הרוצים לחסוך לעצמם צרות,
כדאי שיתנו לאריות להחליט איזה בגד
לקנות, ובאיזה יום ללבוש בגד זה או אחר.
ילד אריה שעליו להופיע בתילבושת שאינה
מוצאת-חן בעיניו, לא ישכח שפגעו בכבודו.

באחרונה אתם מרגישים שוב בהתחדשות
המרץ ושימחת״החיים. בתקופה זו אפשר
לצאת לטיולים ולחופ־שות
ולהרבות בבי לויים.
תמצאו זמן לכל.
הפעם כל בילוי יגרום
להנאה אמיתית. אפשר
לתכנן נסיעות או לחשוב
על רכישה של מכונית
חדשה. לאנשי־עס־קים
יהיה שבוע מוצלח
במיוחד, וגם לאחרים
צפויות הצלחות בס־פיות.
יחסים רומאנטיים חדשים עומדים
להתחיל בקרוב, בעקבות ידידות ארוכה.

שורים ינכל 1לתכנן עתידם כשטח העמדה. ההתפתחות
שלכם בעתיד הרחוק תלדה בצעדים
שעליהם אתם סחליטים
עכשיו. למרוח שהמצב החדש
וכפה עריכם ומעורר
בכם חששות, תוך זמן
קצר הוא יהפוך לשיורה.
וסיעות קצרות צפויזת השבוע
1בהן הכרויוח חדש!ת.
לשורים המתעקשים
להישאר בבית בתקופה זו
כדאי להתכוון לקבלת
אורחים. אלה עתידים להניע
בקרוב כמעט ללא כל הודעה מוקדמת.
שיחות בין ירידים ותיקים ינעימו לכם אח חייכם.

על בני תאומים לחדד את זיכרונם. בקרוב
ייאלצו להשתמש בכל השפות שהם יודעים.
אורחים מחו״ל עתידים
להגיע, ואם נדמה לכם
שתסתסקו באורחים מ ארץ
אחת, הרי שטעי־תם.
בחיי המישפחה
יודגש מתח רב השבוע.
רצוי לצאת לטיולים.
לאנשי־עסקים מומלץ
להימנע מלחתום על
מיסמכים חשובים ה שבוע.
לאחר מכן הם
יוכלו לחתום בלב שקט. אירוע חגיגי גדול
שתהנו ממנו מאוד, צפוי בזמן הקרוב.

נ 1נ**

צפויות פגישות עם ידידים שזמן רב לא התרא־חם
עימם זה עשוי להתרחש תוך כדי נסיעה, אז
בחופשה עם סי־מישפ־חה
קרובים. המרמים הפורים
יכולים להתכונן לשמע
רומאנטי במיוחד
החיים החברתיים שלכם
יהיו נעימי ומתוכם ״עצרו
קשרי־חיבה מעניינים הת קופה
מתאימה לשינויים
בתחוסיס רבים. בקשרים
קיימים יתהדק! היחסים 1־
מצב־הרוה יהיה טוב בהרבה
מזה שהיה לכם בבר השנה האחרונה.
יציאה לחיק הטבע חנחם לבם להניעה רבה

עניינים מיקצועיים יעסיקו אתכם בלי הרף
בתחילת השבוע. הצעות עבודה חדשות
יגדמו לכם להתלבטויות
לא״מעטות. עדיף
להחזיק בדברים המוכרים
ולא לבצע שינויים
מרחיקי־לכת בתקופה
זו. נסיעה לחו״ל צפויה
בקרוב, וייתכן שתהיה
משולבת בתפקיד ותת בצע
בחברת אדם נוסף,
כשההוצאות משולמות
על־ידי החברה או על־ידי
בן הזוג. בעניינים כספיים כדאי לקחת
יוזמה ואף לנצל את ההזדמנויות הצפויות.

ידידים וקרובים השנהים בחרל ״צרו איחכם
קשר במיכתבים אז כשיח 1ח־טלפ1ן. זה ישפר
ויעורר אח מצב־הרות
שרבם שאיוו מן השמחים
ביותר בתקופה האחרונה.
אלה שמתסוים להם חופשה
מישפחתיוז השמע.
טוב שידחו זאת בשבוע א!
שמע״ס. המצב הבריאותי
דורש השוחה מיוחדת.
כדאי להימנע ממאמצים
ולא להגזים במסירותכם
לעבודה. אורחים עשויים
להניע לביקור. ארה יטילו עצמם עליכם. קשו
מא 1ד על התקופה ו׳נרסו למתח נוסף בח״כס

אתם מוקפים בידידים המראים נכונות ל בוא
לעזרתכם, אך עצם התערבותם בחייכם
הפרטיים מפריעה לכם.
כדאי שתסבירו להם ב עדינות
מירבית שתוכלו
להסתדר בכוחות
עצמכם. הוצאות כספיות
גדולות צפויות
השבוע. למרות שנראה
כאילי אי-אפשר להי מנע
מלהוציא כספים,
דחיה של העניין עשויה
לחסוך לבם כסף רב.
ידידים או קרובים השוהים כחליל עומדים
לבקר בביתכם. כרגע לא קל לארח אותם.

צפר שמע מאוד רומאנטי פגישות מחודשות
עשויות לשוות את ׳תסכם. ולהבא לחידוש קשרי
שנזחקו. כמקום־הע־מרה
ער״ן ק״מח מתיחות,
עליכם להילחם עלקיחס-
בם 1לא לאבר את הביטחון.
הבטחות שהובטחו
לכם ולא קנ״סו, עלולות
לגרוס לאכזבה, כיוון
שאלה קשזרות לתפקיד
שעליכם למלא. אל חווח י ־
רו דשה וכונה מצירכם
תביא לתוצאות מקוות. חלק מבוי המזל סתכנגים
באחרווה נסיעה לחדל. אל תחששו סמוה

חודש אוגוסט מביא עימו שינויים רבים.
חלק מבני המזל מבלה בנסיעות ארובות או
קצרות, כאשר אחרים
מתכננים את עתידם
בשטח המיקצועי ומר גישים
שהמצב הקבוע
שבו הם נמצאים כבר
נמאס עליהם. קשרים
עם ידידים בחו״ל עשויים
להביא לרעיונות
שעליהם כלל לא חשב תם.
יתכן שרעיונות
אלה יביאו לשינוי מפי
תיע בעתיד הקרוב. פגישות רומאנטיות
שבהן תגלו חוסר-ביטחון צפויות השבוע.

התחייבויות שועת מוטלזח עריכם בתקופה זז.
עליכם רדאנג לוזסכוגותיבם, לשלם חשבונות
ולדאוג לענייני בספים של
בני־הסישפחה האחרים
בשורה בלחי־נעימה ערר
לה להתקבל במשך הש מע.
ולהכביד על מצב־הרוח
שלכם .׳מדים שעמם
הסתכסכתס בעבר
עלולים להתקרב שזב!ל1*.11.111
הרשאת
הקשרים. זהו זמן
! ר מ תמד ש :
טוב לנלזח סלחנזח 1להי־מנע
מחיסכים חדשים.
בשטח הרומאנטי תהיו מבוקשים מאוד. בד המין
השר יערים אחכם !ישאפו להיות בקירבתכם.

אירועים בלתי-צפויים יוסיפו עניין רב לשבוע.
בשטח העבודה יוצע לכם תפקיד הקשור
בנסיעה. למרות ש זה
יביא להתלבטויות,
כדאי להיענות לו בחיוב.
בשטח הרומאנטי
אתם נזכרים בבני־זוג
שעימם לא התראיתם
במשך תקופה ממו שכת,
בדאי לחדש שוב
את הקשרים. הפעם ה 20
בינו א ר ־
8ובפב רו א ר
יחסים יהיו שונים מ אשר
בפעם הקודמת.
בכספים שיגיעו לידכם במפתיע תוכלו לר כוש
רהיט חדש לביתכם או לשפץ את הישן.

עליכם לסיים את המשימות שלקחתם על עצמכם
לא ח־ארחם לכם שהדבר יהיה בחך ב־כל־כך
הרבה בעיות, אך
תוך זמן קצר חובל! להשתחרר
ולצאת לחופשה.
פרשה מיקרית עם מכר
נתיק תביא לידי שיחה
חששה מאוד. למעשה זה

! ח7ך ץ

•פחח פחה רחירוש יחסים

שהתערערו. לאלה מבי־רכס
העובדים עם קהל
צפרה השבוע פופולאריות
רבה, העשויה להביא
אנחבם לקידום מש״! בשלב מא 1חר יותר, קידום
זה !׳תחנותיו הברורים ישפרו אח מצב רוחכם

— ד מ עו ת שוטפות —
(המשך מעמוד ) 19
יקרה לי דבר כזה אפסיק לחיות או
שאשתגע. היום אני חיה בעל כורחי״.

הילדי ם

היו מבו הלי ם
ך י* יא עדיין מתקשה לבטא את
( 1המילה. מוות׳ ,או את המילה
,אסון׳ ,כשמדובר במותו של יורם, אלא
מעדיפה לאמר ״המיקרה״ .קל לה יותר
לחזק ידי אחרים, שירגישו נוח להימצא
לידה, שלא יהיו נבוכים. את ההתפר־קויות
שלה, את הדמעות, סופג הכר
שעל מיטתה.
כשקמה מהשיבעה, חזרה ללמד
בבית־הספר האיזורי מעבר אפק שבקיבוץ
עינת. היא נזקקה ללחציו של
מנהל בית־הספר כדי להבין שהחיים
ממשיכים, שהילדים מצפים, רוצים בה
עימם .״חזרתי לבית־הספר, וכל הזמן
חשבתי מה אעשה עם הילדים. באתי,
ירדתי מהאוטו וחשבתי איך הילדים
ירגישו. מוות זה דבר מפחיד.
״כשנכנסתי לשיעור אמרתי להם
שקודם כל מדברים. דיברנו על האסון
שקרה לי, סיפרתי להם על מה שקרה,
וכשגמרתי אמרתי להם שהם יכולים
לשאול אותי כל מה שעולה על דעתם,
שהכל מותר להם.
״אחרי שהתחילו לשאול, הסתבר לי
שהם היו מבוהלים. הם שאלו האם יורם
סבל, האם אני בוכה. אמרתי להם
שהדמעות הם כמו מים ששוטפים את
הנשמה. עזרתי להם ולעצמי.
״בשעות שאני עובדת שום דבר
אחר לא קיים עבורי. אני לא נותנת
לחברה שתתייחס אלי בצורה שונה.
אני לא רוצה ולא מוכנה שהחברים
שלי ישנו את יחסם אלי, זו לא נכות.
״זה תלוי איר אתה מתנהג. כשאתה
פותח לאנשים דלת ונותן להם אפשרות
לדבר על הכל, אנשים מתייחסים
אליך בצורה רגילה מבל -להפסיק
לכאוב איתך״.
את כל משאבי ההגיון המצויים
בקירבה היא מגייסת כדי שלא תתנפץ
לרסיסים, כדי שרצונה להמשיך לחיות
לא ידעך, והרי יש לה בעבור מי לחיות.
כשנכדה איזי בן ה־ 3מתרוצץ בבית
הגדול, מבקש ממנה שתשיר לו שירים,
שתשחק עימו, היא אומרת :״הילד הזה
מחזיר הכל למצב של שפיות ונורמאליות״.
ככל
שהולך ונוקף הזמן, הגעגועים
הולכים ומתעצמים, הרגשת החסר
הולכת וגוברת. קשה לה לראות עצמה
שייכת למישפחת־השכול הגדולה.
שבוע לפני חג־הפסח הוזמנו רחל
וטיבי על־ידי חבריו של יורם להשיק
כוסית־יין לקראת החג. כשישבו במיס־עדה,
השיקו כוסית לחייה ונתנו בידה
מעטפה חתומה. במעטפה היה כרטיס־טיסה
לארצות־הברית, מתנת שישה
זוגות חברים.
לגבי רחל היה זה כאילו קיבלה
מתנה מיורם, כר בדיוק ה-ה הוא נוהג
אילו היה במקומם. זו היתה הפעם
הראשונה שהצליחה להרגיש הנאה
ולהיות שלמה עימה מאז שיורם נפטר.
כשהיתה לפני זמן־מה בבדיקה רפואית
ונשאלה כמה ילרים יש לה,
השיבה אחרי היסום ממושך :״ילדתי
שניים ״,תשובה המבטאת תחושות
עמוקות שיורם ממשיך וחי בקירבה
מחר, והשלמה מסויימת עם מציאות
עכשווית מאידך. היא לא כועסת על
יורם שאיננו, גם לא אומרת שקרה לה
אסון. קרה לו אסון והיא כואבת את
אסונו, כואבת לראות את שמו חקוק
על לוח־זיכרון משיש שחור.
הכאב הזה הוא שמונע ממנה לשמוח
שימחה אמיתית, בלב רחב, גם כשהצליחה
להגשים חלום ישן כששיחקה על
בימה, ואף זכתה במחמאות על ביצועה.
״זה היה לי נעים, אבל לא הזיז לי.
חשבתי, שלוא זה היה בא שנה קודם, זה
יכול היה להיות שיא האושר״.
היום, כמעט שנה אחרי, ה־א א־נה
רוצה שייצא ספר לזיכרו, לא סיפרייה
על שמו. ההנצחה היהירה היא בתוכה
פנימה, שזורה בחייה
העולם הזה 2637

גאל תו^רקין:

ביקורת טלוויזיה -לדוגמה
^ ש לי חבר האומר שאדם הקם בבוקר ללא מיחושים, והוא בן 50 פלוס, סימן
שהוא מת. ואם אתה רואה טלוויזיה. ואינך נתקף בחילה. סימן שאתה בחו״ל.
אם אתה מאוהב כמוני בשינאותי־ באופן כפייתי. כשם שארם החוזר בתשובה
למד יותר ויותר לאהוב את אלוהיו המכוערים — אין אפס.
בכל פעם שאני נופל על תשדיר־שרות. אני שואל את עצמי מי זה היחצן
המכשיל. נראה שהוא מכוחותינו. נראה שגם הוא מאוהב בשינאותיו. אפילו יותר
מי הן בעלות המבט המטומטם ממעדן חלב, האם אספו אותן מכל הארץ, או
שהן מעיר אחת? ואולי הן בכלל אהיות של ״בעלות האשכוליות״ מהשנה
שעברה, אלה שכל־כך הרגיזו את שולמית אלוני?
ואם לא הייתם בתל־אביב, בנתניה, באשדוד, בנהריה, בירושלים, בנגב עם
אלי ישראלי, באריאל עם בעלי ובעלות האגרוף, ובחדשות עם בקבוקיי
המולוטוב, קניתם טזטראזטו עם אייל גפן קריידן, כנראה, ופיס עם גירעון גדות,
עם הטלה־טקסט והפאקסימיליה.
ברחתי מן הקולנוע לקבל פירסומות מרוחות בוואזלין בכורסתי הנוחה, מול
מאוורר ושמיים. הכל באהבה. אני עוקב אחת האבולוציה המאלפת — איך יהודי
חכם הופך לישראל־ מטומטם. מה רב התענוג.
טעמתם כבר קיווי עם הסיני היהודי, בן דת־המאקוייה, משדרות־רוטשילד,
אהרוני? פשוט חותכים בסכין. אל תפחדו, זה לא כואב. זה רק נראה ככה.
אגב, שמעתי שהחליפו יו״ר ברשות־השידור. פיטרו אנשים. לא ראיתי שינוי.
לא לכאן ולא לכאן. האיי־קיו נשאר.
אולי אהרון הראל זה פסבדונים של איזה 5־ו \ 1ד־סתורי. כמו ו .\1לפיד. ו\ 1
פורת. ו \ 1ינון. אולי זאת חותמת־גומי למשהו \ שאיננו
לב־ארי.
מכירים זה אולי משהו שאסור לנו לדעת עליו. אולי.
השבוע נגמר מצו־ין. קלישאות: זה הלק מלהפוך א־נדיווידואליסט לרובוט.
המילה ״מורשת קרב״ .עם כובע־בארט. בציבע־ צנחנים, גולני, אוויר, ים, יבשה,
ג־בעתי, הנדסה, שיריון, תותחנים (הסרים צבעים למשתמטים, לדתיים ולמת־רוממיסו
ב כ ות פת .
תשובות לחידון קרב קרב קרב קרב. אם אשכחר ירושלים תשכה ימיני. פרס
אחרון, שלישי, שני, ראשון. איזה מלל ירוה. הבר־ נחמיה הגן, מה •היה? מרוב
מורשת־קרב שכהנו את זריקת פיצצת־האטום. הנוסחה ולפי היהודי אלברט
איינשטיין, שוויתר על הכבוד להיות הי־ם הרצוג של מה־נת־ישראלו, הנוסחה
אומרת: בי0ו׳\=ש. והפרס הירושימה מון אמ1ר
יום ו׳ שידור נפלא של יומן־החדשות. תמיד •ש עור משהו כושל. מילזאזח.
למשל.
כיהוע, לאנשי ההתיישבות העוברת אין יחס לכסף. אם הם חומה־ם, אז זה רק
עוגה או מערכת־סטיריאו משוכללת, ולכל היותר מתנרבת או שתיים. אבל כסף,
מה פתאום? הס מלהזכיר: ואי־הס הס מלהזכיר. זה קורה בערים הגרולות,
מעילות ומעירות. מה אתם חושבים, שרוזוליו, שניגן מוסיקה קאמרית בבית
בירושלים וכך מספר־ם! הוא יקה כמו ארנסט יפת, וחברח־השבדים זה בל״לר
כפירוש לא: אם שם, בחברת השבדים, יש הפסריס, אף אחר לא תוקע את הכסף
בכיס ובורח לניו־יורק. בהתיישבות העוברת עושים את זה בגדול. מקוששים
ושורפים את הכסף ושלנו, לעזאזל !:כמו •בלית. אף אחר לא נהנה( .רק אנחנו,
השמחים לאיר !:או עוד אחד שחשבו אותו לפרא־יר שותל בלילה כסף ובבוקר
יש פירות־זהב. כזה שתלן כמו בלס.
עכשיו, אחר־ שי־קה גביש הנחמד, כא אשר ו״אושי״! פרידמן, והוא הצדיק
מכולם. במקום שהוא עמה ופישל, אף אחר לא עמר ולא יכול היה לעמוד. וכפי
שהוא פיצץ, איש לא פיצץ. אפילו לא הג־זבר שבא אחר־ אושי למילואות. הרי
הוא צביקה המפורסם מ״כוח צביקה״ .אגרה מהלכת. מ־ שיכול היה לסורים
ולקיבוץ לוחמי־הג־טאות. אלוף נקניקיות טיבעול, נשבר בקרב מילואות. זה היה
הווטרלו ( )1815 שלו(שלהם! ,שהתחיל בקרב עכו, וקודם באבו־קיר .)17991 כוס
צביקה הרים -דיים.
ואולי אמר שלא למצלמה ;מבט לחדש1ח, יום בי) שהריר לגיהינום רצופה
בכוונות טובות.
פעם אמרתי באנרר־סטייטמנט, שהקיבוץ איננו מדגרה לגאונים. אז רצו

אפילו מפי יאלו שמעתי בדיחות מוצלחות יותר.
אם גיורא, איתן, הרצל אנד קומפאני ישירו בפוליפוניות כאלה באוויר, אני
בטוח שיגיעו לתדירות קטלנית, היוצרת מין קרן־מוות. לאוזניים בטוח.
איני מוותר בתישעה באב. אני בירדן — צמד קרייניות, יפהפיות אמיתיות,
סימפאטיות. מת מקינאה. מדוע תמיד זוגות? תנו גם בשידורי ישראל לבנות מה
שמגיע להן. שיחרור האשה במיזרח התחיל דווקא בטלוויזיה הירדנית.
איני מוותר. ראיתי את שושלת בעבור סקירה זו. והבנתי שאלכסיס היא אשה
רעה מאוד, שנאשמת ברצח, וקורה איזה טריק של הרגע האחרון ומוצאים נאשם
אחר.
את אלכסיס ואת ירון לונדון בטלוויזיה מחליפה עדנה פאר, שעברה מגלי־צה״ל
לגלי־זעתר. וכסירנה אמיתית, מגל אל גל, תמיד בסער, בשצף, עם
עיניים, שירה ופיוט, מפילה קורבנות ומטפחת מעריצים. פעם רמטכ״לים

אושי פרידמן
.במקום שהוא עמד ופישל...״
וספינת־גל״ץ שוקעת. היום הקלאים: עמירם אוליצקי, הסייר המהולל, שהתיישב
בטרשי־הגליל עם ספר של אפריים קישון וחיכה לגאולה כסימון הקרוש מן ,
המידבר, שישב על עמוד עד שתבוא הגאולה. וכשבאו העם לראות את הפלא,
מצאו ערימת גללי־אדם וכך מספרת האגדה) .ומה נשאר מעמירם בבשורה על־פי
פאר? ערימה של צפיעי־עיזים.
לא גמרנו את השידורים. מאוחר בלילה, בחדשות, מספרים לנו חבר-הכנסת
מן המיפלגות הקטנות כמה שהם לא בעד עצמם, אלא בעד העם והדמוקרטיה
והקידמה. כך קורה־לשר־לשעבר אמנון רובינשטיין. מתנגדו הוא איש־השמיים
אבנר שאקי.
למחרת שוב רבו מי אשם בטאבה, ושאברשה הוא בעצם גיבור הסידרה
המצרית הייתי מתל. עם שכל של הליכוד ועם י ושר של המערך
לא צריךבכללמרגלים. גם בלי יש נבול ושלום עכשיו הם עוד יבקשו
על גבולות . 1967 אם אינכם מאמינים, תנו לנו רק לחיות. כי אם נחיה גם נראה.
ציפי מנשה. העול הזה
פאר אשה רעה

קתי־מחח

סבתא של כבר. אמרה שכסף קל הוא אסון, וזאת כששלחה לסב־ הסנילי כמה
פרוטות יותר מן המוקצב. הלך והשתכר, השתולל בבית־הקפה וקילקל את שמנו
הטוב.
אז אולי עוד הלוואה לחברת־השברים. או אולי נעמיד את יפת בראש. הוא
ידפוק אותנו, ימלא את מיל1א1ת ויברח.
על פי השבוני, כל קיבוץ צריך לשלם כ״ 20 מיליון שקל חובות, נוסף על
החובות הקודמים, וזה בטח יקרה אחרי מילהמת גוג ומגוג.
מתי יתחילו להתבייש בקיבוצים, ולא במיקלחת?
א־פרופו בושה, אני בטוח שיש לנו היל־אוו־ר מצויץ עם ביטחון עצמי שפיצץ
לי את הטלוויזיה וגם בשידור חוזר) .גם נתנאלה וגם הספיטפ״ר השחור נראים
טיב ייתר על האיץ ולא כאוויר. זאת אומרת< ,וו\ 111£ -א ס. לאיש לא היה
בע־־ה לזייף באומץ, לא לאלופי ומיל׳) ,לא לאלוף, לא לתתי־אלופים.

נל׳ זעתר
אני זוכר בשנת ( 1973 תחילת) בשדה־התעופה בשארם את חברי, האלוף
גורודיש, מסתכל בי בחמלה, כשאמרתי ״חבל לההזיר שדה כזה״.
אם תמשיכו ככה, נבקש על יבנה וחכמיה, ואם תחכו יותר מדי, לא יהיו גם
חכמים לבקש עליהם.
יום ג׳ ,ערב חרש: אילנה דיין והאחות סיני באוהל הדוד צום, תערובת של
ז׳ן־ד׳ארק ופלורנס נייטינגיל. שכחתי מה הן רוצות. אני רעב.
יום ג׳ בערב ״דיאטה״ ,ומי לא רוצה להיות יפה ורזה, צעיר ומפורסם? כולנו,
רבותי. צריך קצת אירוניה עצמית. קצת קנה־מ־דה. אני כבר לא אדוניס, למשל,
למרות שהצלחתי להוריד עם שקיות קמברירג׳ שמונה ק״ג. אני רעב, אני הולך
לאכול משהו...
בלילה מאוהר מסך איש׳ עם עדי סמל, השר דואט עם קאלאס ואסתר
עופרים, ומשחק את האמלט בפרדסי נס־צ־ונה. כשר־למהדרין.

יי י ...י״ 25

היה
גו ־ו ד

השחקנים
\ 171ך 11ך | מלכה שי עמדה במהלך טכס הקבורה לצידו של החזן
\ 1 1ו 11111 הראשי שניהל את הטכס. מדי פעם, כשהרגישה שכוחה
אינו עומד לה, היא נשענה על מצבה סמוכה לקיברו של אחיה המשורר.

התפילות. הם היו הנציגים היחידים של השחקנים
ריטה שוקרון(מימין) מתיאטרון
שהגיעו להלוויה. לצידם עמדה הסופרת יהודית הנדל
ירושלים ואשר צרפתי עמדו צמו(משמאל)
שהשמיעה הספד ולאחר מכן הקריאה שיר.
דים זה לזאת והתבוננו בחזן הצבאי שהשמיע את
שמיספר מעריציו יכול למלא כמה

שלום חנוך לא היה שם, גם לא
אולמית. ליהי חנוך, גרושתו של השם,
ב״צוותא״ ,הם עלו לבימה,
שלמה ארצי, וגם לא חווה אלבר-
איש־איש בתורו -שחקנים, אמ -זמר שלום חנוך, הנציחה את האי שטיין
ועוד רבים מצמרת המוסיקנים,
זמרים ואנשי״רוח -והביעו רוע כדי שיאיר הורביץ יוכל לראות
אים והמבצעים בארץ, שמילאו את
במו עיניו את מה שעשו למענו אמ-
את אהבתם והערכתם למשורר,
״צוותא״ במופע־ההתרמה עבור ה ני״ישראל.
שממש
באותן דקות שכב על מיט משורר
יאיר הורביץ בן ה ,47-שנז אך
בבית-הקברות נעדרו מרביתו
בבית־החולים בבריסל, כשבי קק
לתרומות בסך 100 אלף דולר
דו אפרכסת-הטלפון והוא מקשיב תם. הזמרים והאמנים אוהבי הח למימון
ניתוח השתלת״לב בברי־שנשא
יים והשימחה לא באו ללוות את
לדברי-הברכה״והעידוד
יאיר הורביץ בדרכו האחרונה.
שר־החוץ שימעון פרס.
באו חבריו ומוקירי-זיכרו, שראו
לפתע הסתבר למשורר החולה
משורר נער
1\ 1ך 1ברנשטיין מנכ״ל חברה
ומשורר הספיד את המ\111
נוח
בשורה אחת משיר שהקריא.

הפרחים של דליה

המשוררת דליה רביקוביץ נשאה
בידיה כמה זרים קטנים ובתנו עות
איטיות הניחה את הפרחים על תלולית״העפר שכיסתה את הקבר.

פרי

מנחם, נשא הספד ארון
שבמהלכו בכה בקול רם
ונאלץ לעתים להפסיק את דבריו.

בץ תיקווה ויאוש נפטר לעולמו
יאיר הורניץ המשורר והידיד. בץ
תיקווה ויאוש נרם הלב הפגום
שפירפוריו היקשו כל־כך על הקיום
בשנים האחרונות.
בין תיקווה ויאוש, כשזו גם זו
מדווחות ו״מכוסות״ לפירטי פרטיהן
על-ידי העיתונות. דומה, מעולם עוד
לא זכו ימיו האחרונים של משורר ל״ביסוי״ עיתונאי נרחב כל־כך. אפילו
את גסיסתו — חווייתו הפרטית ביותר של אדם — הפקיעו ממנו לצורכי
עיתונות.
ידידים שנחלצו לעזרתו, מרביתם פוליטיקאים, עשו זאת בתרועה
ובפומביות, בלא שמץ דיסקרטיות, בלא שום חשש לעינא בישא. הגיעו
הדברים לידי כך שבעיתון אחד, מן הרבים שדברינו טובעים בהם בשנים
האחרונות, הובעו הירהורי כפירה והסתייגות באשר לשידור קוגצרט״התרמה
שערכו למענו ידידים, כצפוי, נמצא מי שהעלה את השאלה המקורית; מדוע
דווקא לו ולא לאחרים?! והלא הוא עצמו העלה אותה שאלה ראשון!
חברה שיוויונית, משוונית, קניינית, חברה של קו המשווה. היא תניח
לכולם למות או לכולם להינצל, וכיוון שאין אפשרות שיינצלו כולם...
אני מקווה מאוד שלא שמע על המחלוקת, ורק גילויי החיבה והאהבה
הגיעו לאוזניו .״יחסים ודאגה״ הוא שם אחד מקובצי שיריו האחרונים; הוא
השם שהניח לי לבחור לו בהסתמך על שורה מאותו ספר. ואכן, כך נצטייר
בעיני תמיד: שרוי במתח מתמיד בין יחסים לבין דאגה.
עכשיו חדלה הדאגה מפעוט. נותרו רק היחסים שיימשכו כל עור ייוותר
הזיכרון החי, ואחריו — בלבוש אחר. לכמה הוא יחסר מאוד, לאחרים פחות.
לכולם הוא יחסר. חסרון משורר שחי מרבית שנותיו בין תיקווה ויאוש.
מפרפר בסדק הצר הזה שאחר לא היה לו.
נתן זד יי
משורר נער.

עצב המשודר

אבות ישורון (במרכז
הצילום) עמד במשך 40
דקות ללא תזוזה, כשהוא בוהה בחלל. לצידו עמדו

אריה זקס(מימין) המשורר והמרצה לספרות אנגלית
ואברהם מלמד(משמאל) חבר-הכנסת לשעבר מטעם
המפד״ל שניגב את דמעותיו במיטפחת שאחז בידו.

בכן זכות ולא חובה. ביניהם -השר
גד יעקובי ורעייתו נלה, חברת-
הכנסת אורה נמיר, הפרופסור מנחם
פרי; המשורר יאיר ויזלטיר ור בים
אחרים.
ימים אחדים לפני פטירתו מצאו
עבורו לב של בחור צעיר. הוא כבר
הוכנס לחדר״הניתוח, ואז התברר
כי הלב היה קטן מדי לממדי״גופו
הגדולים.
בימים האחרונים אמרו חבריו
שלב גדול כמו שהיה ליאיר הורביץ
קשה למצוא, ולא ידעו, באומרם
את הדברים, שהורביץ נפטר כתו צאה
ממום מולד, שהביא להגדלה
ניכרת בממדי ליבו. הם התכוונו
לרוחב״ליבו כאדם.
כעת הם עמדו סביב קיברו 130 ,
איש, ומכל עבר נשמעו קולות-הב-
כי, לא רק של הנשים, גם של הגב רים.
האם, ישובה על כסא״גלגלים,

מילמלה באידיש, וקראה מפעם
לפעם בשמו של יאיר. בני-
המישפחה עמדו לצידה וליטפו את
ראשה.
כשסיים החזן הצבאי את התפילה,
עלו בזה אחר זה הפרופסור
מנחם פרי, השר גדי יעקובי והסו פרת
יהודית הנדל ונשאו מילות-
הספד. כשסיימו הודיע החזן הצבאי,
שניהל את טכס״הקבורה, על
סיום. ואז ניגשו לתלולית״העפר
מאיר ויזלטיר, יהודית הנדל ואורי
ברנשטיין, וכל אחד בתורו קרא
כמה שורות משיריו של המשורר
הורביץ. לאחר־מכן, כבמטה קסם,
השתנתה האווירה והפכה קלה יותר.
האבלים התפנו למיפגשים עם
חברים וידידים־לעט, שאותם לא
ראו זה זמן רב, ורק הנסיבות ה טראגיות
הפגישו אותם.

צילם: אלי ד 0ה ₪

ודןןך* ךןך 1ל גד יעקובי ואשתו נלה היו חברים קרובים של
1 1>1-1המשורר. השר לא יכול היה להסתיר את התרג111111
שותו,
ובמהלד ההספד שנשא הוא בכה ונאלץ להפסיק את דבריו.

ץ*ן ץן 1ין ד חברת־הכצסת אורה נמיר והשחקן שמוליק סגל, עמדו
111111 1סמוך לקבר דוממים כפסלים, כשהם נשענים על אחת המצ בות.
נמיר הסיטה את ראשה כך שתוכל לשמוע את ההספדים שנישאו.

גורי חיים

הסופר־ המשו רר
היה בין ה אבלים.
הוא היה לבוש שחורים.

המתבודד

המתגורר בחווה מעבר לקו הירוק.

| ד \ 1ך ן החולה, לאה הורביץ, הובאה לבית־הקברות בכסא גלגלים,
1111 מפאת מחלתה הקשה המונעת ממנה תנועה. האם, בת ה־,77
היא חברת קיבוץ לוחמי הגיטאות שבו גם מתגורר אבי הורביץ, אחיו של

המשורר. אבי הוא אוצר המוזיאון שבקיבוץ. האם לאה בכתה, מילמלה
באידיש ומדי פעם קראה בשמו של יאיר. לצידה עמדו בני קיבוצה כשהם
אוחזים בידה ומלטפים אותה, אן האם השכולה מיאנה להתנחם.

— 2 7י^

מגרכז.פא״ן הבינלאומי,.מגלה
התענ״מת ורגישות גדולות למה
שקורה עם וצרים ועיתונאים
ערבים בשטחים״ .השאלה היא
אם הסניר הישראלי מגלה
רגישות דומה -או שהוא עסוק
באירגון נסיעות לחו ל לחבריו
סלמאן נאטור

ב״פא״ ך שר מבררים
אינני יודע אם מרכז פא־ן הישראלי קיבל
תשובה משר־הביטחון אחרי כתיבת שורות אלה.
אבל עד למועד כתיבתן ( )25.7.88 לא פורסם דבר
על פגישה בין משה דור, יושב־הראש של הסניף
הישראלי של האירגון, לבין יצחק רבין, מי שנותן
את ההוראות לעצור סופרים ומשוררים, לירות
באוויר ובין הרגליים ולפעמים — הישר אל הלב.
אולי עד שהגנרל הגדול יתפנה להקשיב לדבריו
העדינים והמנומסים של מיודענו רור, יתייבשו
להם שניים־שלושה יוצרים, משוררים ואמנים,
בתופת של אנצאר 3שבנגב. או שייסגר העיתון
האחרון ויתחיל שלב שריפת ערימות הספרים
בכיכרות הערים שלנו. אולי! אני מקווה ומאחל
לעצמנו שכבוד הגנרל יואיל בטובו וברוב חסדו
לקבל את מכובדנו לשיחה לפני כן ואז תהיה לו
הזדמנות לברר את אשר הוא חפץ לברר.
משום כך קראתי בעניין רב את הידיעה/
בשורה שהופיעה במוסף הספרותי של מעריב
( )15.7.88 ובה נאמר כי ״בעיקבות הפירסומיס על
מצבם של סופרים פלסטיניים, העצורים במחנה
אנצאר .3פנתה הנהלת המרכז הישראלי של איר־גון
הסופרים הבינלאומי פא־ן לשר־הביטחון יצחק
רביו, בבקשה להיפגש ולקבל מידע בעניין זה
בפרט, ועל־אודות תנאי חייהם ויצירתם של סופרים
ועורכים פלסטיניים בשטחים בכלל. השר
טרם השיב לפניה.״
עד כאן אין מקום לציניות: הלא זכותו של
אירגון סופרים בינלאומי מכובד לקבל מידע ממקור
ראשון, ומי לנו אמין ומהימן ואותנטי יותר
משר־הביטחון נותן ההוראה, כדי להיוודע על
סיבלם ומצוקתם של קורבנותיו, שבמיקרה הם
פלסטינים ובמיקרה הם עצורים בנגב ובמיקרה הם
סופרים ואמנים.
אמרתי שעד כאן אין מקום לציניות. כי מה
שבא בהמשך הידיעה במעריב כבר מעורר גיחוך.
הנה מה שכותבים שם :״מרכז פא״ן הבינלאומי
מגלה התעניינות ורגישות גדולות למה שקורה
עם יוצרים ועיתונאים בשטחים ומיידע את מרכז
״פא״ן״ הישראלי בנדון״ (ההדגשה שלי — ס״נ).
ובאמת, כיצד ״מיידע״ המרכז הבינלאומי את
המרכז או הסניף הישראלי? בזה שהוא מגלה
״התעניינות גדולה״ או שהוא בעצם כבר יודע
מה קורה ליוצרים ולעיתונאים בשטחים?!
זה שהאירגון הבינלאומי רגיש — זאת הכל
יודעים. הרי הוא הוקם במטרה להגן על חופש
היצירה ועל חירותם וזכויותיהם של סופרים ומאבקם
בכל ניסיון לשלול מהם את חירות היצירה.
השאלה היא רק אם הוא יודע משהו שאותו
אין הסניף הישראלי יודע!
ייתכן באמת שמר משה דור, היושב בראש
הסניף הישראלי, אינו יודע מה שקורה לסופרים
הפלסטיניים. וייתכן שכל נשיאות הסניף כולה
אינה יודעת! אולי.
אני מכל מקום הייתי מעדיף לחשוב כך כדי
שלא לבוא לידי הטלת אשמה, וכדי שאוכל לראות
באנשים הנזכרים אנשים תמימים, ולא, חס
וחלילה, רשעים הרואים את העוול ושותקים.
אולי הם באמת סופרים נאיביים על מישקל ציירים
נאיביים. ומה שרחוק להם מהלב רחוק להם

בדברים שהשמעתי באותו מעמד תיארתי מעט |
מסיבלותיהם של הסופרים הפלסטיניים, ויושב־הראש
משה דור ניגש למלאכת הבירור שלו שעוד
־ לא הסתיימה. בינתיים הכריז חגיגית שסניף פא״ן
הישראלי יפעל ברוח אמנת האירגון הבינלאומי
להגנה על חופש היצירה ויוצריה.

מתי שותקים ומתי לא
שמחתי אז על ה״תזוזה״ וחשבתי שפא״ן יתחיל
עתה סוף־סוף להילחם למען סופרים־עמיתים בצרה,
מה עור שמישהו גם שאל באותו כינוס: מדוע
לא יצטרפו סופרים ערביים לסניף פא־ן הישר.
אלי?

כך אשיב לו לאותו שואל: באמת אין מניעה
עקרונית. ורק תנאי אחד אנו מתנים, והוא
שסניף פא״ן הישראלי, במקום לשמש סוכנות־נסיעות
של סופרי ישראל, יתחיל לפעול ברוח
התחייבויותיו, כלומר, בכיוון ההגנה על חירות
היצירה.
מאז אותו כינוס עברו ארבעה חודשים שבהם:
* יותר מ־ 10 סופרים ואמנים פלסטיניים
נעצרו. חלק מהם עודם עצורים, מהם באנצאר .3
סניף ״פא״ן״ הישראלי שומר על שתיקה!
* נסגרו עיתונים, הוחרמו ספרים, הותקפו
ונסגרו מוסדות־תרבות.
סניף פא״ן הישראלי שומר על שתיקה!
* פורסם דבר חתימתו של הסכם־שלום סימלי

גם מהעיין. אין הם יודעים ולכן אינם מתערבים
ומעורבים, ולכן גם אינם רגישים ואין להם תגובה
ריגשית. כי — זאת לרעת — יוצרים הם, כדרר־כלל,
אנשים בעלי תגובות ריגשיות ואפילו רגשניות.
אבל אולי לא כולם. אולי יוצרים תמימים
פטורים מתגובות כאלה.
קיימת כמובן גם אפשרות אחרת, והיא שהסניף
הישראלי של אירגון פא״ן הבינלאומי היה בשנה
האחרונה עסוק יותר מדי בבדק־הבית שלו, במיוחד
בנושא הנסיעות לחוץ־לארץ וההכנות לוועידת
סיאול(דרום קוריאה) של האירגון, וכן הצעד
המהפכני באמת שעל פיו לא רק חברי הוועד
רשאים ליהנות מאותן נסיעות, אלא גם חברים מן
תשורה סתם. אנשים רגילים, כמוני־כמוך.

קרוב הרבה יותר
אבל — עכשיו בלי סרקאזם — הסניף
הישראלי של פא״ן אינו יכול לטעון שאינו יודע
מה מתרחש. וזה, לא רק בגלל הקירבה הגיאוג־ראפית
לזירת ההתרחשות: אחרי הכל, המרחק בין
תל־אביב לבין שכם או לאנצאר 3בקציעות קצר
הרבה יותר מן המרחק שבין אנצאר 3לבין ניו־יורק.
וסניף ״פא״ן״ בניו״יורק שלח מיברק
לעמיתו הישראלי לא כדי לברר מה קורה, כי
אם במטרה לגנות את מה שקורה ולתבוע
את שיחרורם של העצורים והכלואים!
הסניף הישראלי אינו יכול לטעון שהוא אינו
יודע גם מפני שאני, אישית, ובניגוד לרעת רבים
מחבריי הסופרים הערבים, נעניתי פעמיים להזמנת
הסניף הישראלי של אירגון פא״ן לשאת
דברים בכינוסים שנערכו בתל־אביב בשנים 1985
ו־ .1988ב״יום השלום הבינלאומי״ ,שעליו הכריזו
כל סופרי העולם, אשר התקיים במרס ,1985 הופעתי
לפני חברי הסניף הישראלי של פא״ן —
אהרון מגד עוד היה אז יושב־הראש שלו ואלכסנדר
פלוק מהמרכז הבינלאומי של האירגון נכח
כאורח. באותה הזדמנות העברתי למשתתפים
איגרת מהסופרים הפלסטיניים על מצבם הקשה
ועל הצנזורה המוטלת עליהם. את רברי פתחתי
בגינוי מעשה שאירע באותו יום עצמו. כי שעות
ספורות לפני תחילת הכינוס פרצו כוחות צבא
ומישמר־הגבול לתערוכת־ציורים ויריד־ספרים
באוניברסיטת ביר זית, כשהם מחרימים ספרים
ותמונות ועוצרים יוצרים.
אהרון מגד אמר אז כי התערוכה בוודאי כללה
״חומר־הסתה נגד המדינה״ .ומשה דור כת־ במעריב
כי הסופרים הפלסטיניים הם פוליטיקאים
יותר משהם סופרים.
גם במרס 1988 הוזמנתי לחזור ולשאת דברים
בכינוס לרגל אותו ״יום שלום בינלאומי״ .וגם
הפעם העברתי למשתתפים איגרת מטעם התאחדות
הסופרים הפלסטיניים בשטחים הכבושים.
מה לא היה מפורט בה באותה איגרת?! תאריכים,
שמות, מקומות. הכל היה בדוק, הכל מהימן, מאז
1967 ועד תחילת האינתיפאדה...
למעשה היתה זו קריאה לעזרה מצד הסופרים
והיוצרים הפלסטיניים, קריאה ה מופנית
לעמיתיהם הסופרים והיוצרים העבריים.

בין
סופרים־ויוצרים משני העמים. כל עיתוני העולם
פירסמו את הידיעה.
סניף פא־ן הישראלי שומר על שתיקה:
* פורסם קול קורא במידבר, חתום בידי ארבעה
סופרים פלסטיניים הקוראים לעזרה, והם
פונים במישרין אל סופרי ישראל להצילם מן
הגיהינום הלוהט של ״אנצאר .״3
סניף פא״ן הישראלי שומר על שתיקה!
* התקבל מיברק־מחאה בלישכת ראש־הממ־שלה,
חתום על־ידי מיטב בעלי המצפון שבקרב
הנודעים שבסופרים האמריקאים.
סניף ״פא״ן״ הישראלי לא שמר על שתיקה!
במקום
זאת, פנה לשר־הביטחון כדי לברר.
ומה בעצם יברר? אני מניח שהוא ישאל את
כבוד השר את השאלות הבאות:
• האם כבודו מאשר או מכחיש מה שטוענים
כנגדנו הגויים ותועמלני אש״ף, לפיהם עצרתם
סופרים פלסטיניים, וחלקם עודם עצורים באד
צאר ,3בתנאים קשים ומחפירים? וגם זה: במה
בעצם נאשמים העצורים?
• והאם יואיל כבוד שר־הביטחון לספק לנו
חומר מהימן, באמצעות עוזריו — עדיף חומר
כתוב ומנוסח יפה, מוטב בידיהם המיקצועיות של
סופרים או עיתונאים האמונים בכך — פדי שנוכל
לשלוח אותו ולהפיץ אותו בסניפי ״פא״ן״
בבל רחבי העולם, כמו שעשה הסופר-היו״ר
אהרון מגד בשעתו. וכן נסתור אחת ולתמיד
את כל הטענות של אש״ף נגדנו, ובכן
נקל גם על חברינו הסופרים המשתתפים
בכל כינוסיו השונים של האירגון ונחסוך
מהם עוגמת״נפש וטירדה מיותרות.

ובסיום, יורשה לי לברך את סניף פא״ן הישראלי,
את יושב־הראש שלו משה דור, ואת הסופר
ס. יזהר שייצג את ישראל בוועידת פא״ן שנערכה
באחרונה בקיימבריג׳ שבבריטניה. בוועידה זו, כך
מוסר לנו סעריב ,״השיב הסופר ס. יזהר על שאלות
בוטות בנושא הפלסטיני, שהופנו אליו על־ידי
נציגיהם של מרכזי פא״ן שונים בעולם״.
לפי אותה ידיעה(מעריב ,)15.7.88 ,עלה בידיו
גס ״להעביר — למרות התנגדותה של מזכירות
פא״ן העולמי — החלטת גינוי חריפה לשימוש
בנשק כימי במילחמת עיראק־איראן.״
חן־חן, הסניף הישראלי!

מנגד

ביקורת האהבה
הטהורה
(רשימה שניה)
באמת יש דברים שבהם אינך יכול לשכנע מי
שאינו בסור העניינים, מבלי לאשש או לפחות
לאייר את טיעוניך בראיות קונקרטיות ,״נטולות
מן החי ״.לא לעולם אפשר להסתפק בדברים כלליים
ומכלילים שאדם משמיע השכם והערב
בדבר ירידה, שקיעה, התנוונות הנורמות והתגברות
הביריונות והכנופייתיות, מבלי להדגים
אותם בעובדות. אבל העובדות — הה, העובדות!
— גם כשהן מצויות בידך, לא תמיד אתה חופשי
לעשות בהן שימוש חופשי. לרוב, מפני חששם של
הנוגעים בדבר מפני ניקמת הנוגעים בדבר האחרים...
נותרות
איפוא רק העובדות הנוגעות בך עצמך.
באלה אתה רשאי לעשות כרצונך ולפי הצורך.
אבל
יש עוד טעמים אחרים, מובנים לא־פחות,
לרתיעה זו שאדם חש בהתקרבו לאותו איזור בין־ •
השמשות שבו האדם מעונב העניבה ולבוש החול־צה
המעומלנת או חברו המיוזע המהלך בסנדליו
ובמיכנסיו הקצרים נפגשים בפרא השעיר נושא
האלה. על דרך המשל, כמובן. כיצד היה שלמה
גרודזנסקי זה, שמעולם לא בחל בפולמוס הגון
ואף בהתכתשות נאה, נוהג לומר :״רואה אתה,
בפלוני לא אגע אפילו במטה שאורכו חמש אמות.
מה טעם? מפני שאיש זה בן־ביבים הוא המתבוסס
להנאתו במי מדמנה וכל מגע עימו סופו שיגרור
גם אותך אל הרפש וכל העוסק בו ובשכמותו,
אפילו כוונתו טהורה כטוהר הרקיע — טהור כבר
לא ייצא מן העניין״.
ובאמת יפה לימדנו הרקליטוס, היווני החכם
איש המים הזורמים, ואם לא לימדנו, מן הדין היה
שילמדנו, שלא רק שאינך יכול להיכנס לאותו
נהר פעמיים, אלא שגם אינך יכול להיכנס אליו
פעם אחת מבלי להירטב.
או כמו שהורה הוגה־דיעות מקומי, קרוב יותר
לזמננו: מי שחושש מפני הריח והחום הלוהט והשומן
הניתז מן המחבתות —אל ייכנס למיטבח.
ובאמת, לשם מה להיכנס. אנינים יסבירו לך,
שאין שום צורך: יתר־על־כן: שפחיתות־כבוד היא
ואף סכנה. לא־אחת כבר הוזהרנו :״ונשמרתם
לנפשותיכם״.
אין ספק שהצדק עם האנינים. דא עקא, שיש
גם צדק אחר, לא של האנינים, כי אם שלנו, הא־נשים
הלא־אנינים או הפחות־אנינים. ואני, שאני־נותי
דומה שהיא הולכת ופוחתת עם כל יום
שעובר ועם כל גליון עיתון שאני קורא, רואה
חובה לעצמי להיכנס מדי פעם לאותו בית־מיבשל
ולדווח על מה שמתבשל שם, ולוא רק כדי שלא
נשלה את עצמנו שבארץ הבחירה או בארץ המובטחת
אנו חיים.
כדי שלא ייאמר עלי: מטעמי איסטניסות או
מתוך שנשמר לנפשו האנינה העלים את הרו״ח.
וגנז את תוכנו.

חרדה מראה
ראשיתו של סיפור־מעשה קטן זה שאני עומד
לספרו, בבחינת משל ודוגמה בלבד, בספר שירים
אחד, אנטי־מוזיקון שמו, שפירסמתי ב־ 1984 וכבר
זכה מאז בכמה מהדורות (איני יכול להתאפק
מלציין זאת: אף אני רק אנושי ובכן, בין שאר
דיברי ביקורת על הספר הופיעה גם תגובתו של
איש האוניברסיטה העברית אריה זקס שעמד והעלה
את הסתייגויותיו על הכתב ברשימה שפיר-
סם במוספו הספרותי של הארץ (.)17.8.84
באותה רשימה אף נימק זקס את חולשת השירים
שלא נראו בעיניו בנימוק שנראה לי באמת
תמוה מעט, והוא, כי ״חרדה נוראה שורה על
הספר כולו. חרדה מפני הזיקנה, מפני המוות״.

אמרתי,תמוה׳ וכוונתי עימי. שהרי עד אותה
שעה לא הייתי מודע כלל לכך שעל ספרי שורה,
חלילה וחס ,״חרדה נוראה״ ,מה גם שזו עלולה
להחריד את קוראיו עד כי ינוסו מפניו ויפוצו לכל
עבר ברוב בהלתם. אבל, יתירה מזאת, גם לא
הייתי מודע לכר שחרדתי ״מפני הזיקנה, מפני
המוות״ גדולה מזו של אנשים אחרים בני גילי.
מובן שבאנשים בני־תמותה אני מדבר, ולא באחרים.
ועד כדי כך נחרדתי מפני הקביעה שקבע
המבקר המלומד, שאצתי לכמה מחכמי הנפש
המומחים לדבר כדי שייעצוני מה אעשה. עמדו
הללו, חקרו ודרשו וסופם שאמרו לי: אל דאגה,
ידידנו, אתה חרד בדיוק במידה המקובלת, לא
פחות ולא יותר, כי אם במידה שהיא גם הראויה
על פי חוכמת הזהירות. אמנם, ייתכן מאוד, לא כי,
יש רגליים לסברה שאלכסנדר מוקדון, ג׳נגיס חאן
ואפילו הטייס צולח־האוקיינוסים צ׳ארלס
לינדברג חרדו פחות ממך, ואולי אפילו הרבה
פחות. אבל, לעומת זאת, ראה היכן הם והיכן אתה
כיום הזה. וכבר אמרו קדמונינו: טוב הכלב החי...
מטעמי איסטניסות לא השלימו את הציטוט.
אבל אני גם מה שאמרו כבר הניח את רעתי.
משסרה ממני חרדתה של אותה ״חרדה נוראה״
,חזרתי ונרגעתי. ברשימות ביקורת ואף בג־רוע
מזה אני, בעוונותי הרבים, מורגל. ודומה עלי
שאף מפניהן איני חרר הרבה יותר מן המקובל
בקרב עמיתי החרדים, אם גם לא בקרב הלא-
חרדים שבהם.
עד כאן אין בסיפורי רבר ניפלה; אדרבה, מעשה
שבכל יום הוא. מישהו שנוהג לפרסם פירסם
ואחר שנוהג לבקר ביקר. מה הרבותא בכך! בכל
זאת עוררה בי — כבר אז — תמיהה נוספת
העובדה שהמבקר המלומד לא הסתפק בהבעת
דעתו המלומדה לא־פחות מעל בימה אחת —
כנהוג בין הקריטיקוסים — אלא טרח ונתיגע
ופירסמה בשתי בימות. וכך אירע שלרשימה
בהארץ, שבה עדיין נמצאו בסיפרי האמור ״יצירות
מופת״ ,ואם גם ספורות, קדמה רשימה אחרת
בשבועון, כותרת ראשית שמו 25.7.84 שמעליה
כבר התנוססה כותרת בנוסח ״ברכט מגומגם״.
אכן, בימה־בימה וכותרתה הראשית...
והרי זה באמת תמוה. גם הכותרת הראשית וגם
להיטות משונה זו לפרסם אותה רשימה בשני
מקומות שונים(השוואה שיטחית תגלה שהמדובר
באותה רשימה עצמה, בקיצורים המתחייבים מאורך
המצע או הקרשים שאליהם הוטלתי, ויש אפילו
מישפטים שלמים המופיעים כנתינתם פה וגם

אבל כיצד יבוא אדם בטענות אל מבקרו
המכריז, באותה שעה עצמה שבה הוא עושה את
מלאכת־הקודש שלו, כי ״תמיד אהבתי את זך ואת
שיריו״.
אכן, איש־איש ודרכו שלו להוכיח אהבת־תמיד
זו שבליבו. ואם זו דרכו של זקס — מי אני כי
אתגולל עליו בטענות ובטרוניות.
משום כך בלעתי את רוקי והחרשתי. ממש •
כאותם משכילים קדומים שעליהם מדבר הפסוק,
שבימינו נתמעטו מאור־מאוד, בעיקר בתחום שאנו
מדברים בו.

עמר של אהבה
השנים חלפו להן כסידרן, לטוב ולרע: נחל
׳) הירקון הפך לתעלת־ביוב, אנדרטת הפועל העברי
שבקירבת מקום כרעה־נפלה ואותם ״ימים רעים
ממש של אריק שרון והרב כהנא״ ,שבשלס יצא
עלי קיצפו של אחד פורט כל אחר צהריים ב״ויול
האמורה״ זה שבידו, והוא כלי־נגינה עתיק ומעודן,יהלכו
ונעשו רעים יותר ויותר עד כי דומה
כי גם הטנבור ותופה של מרים שוב אין בהם כדי
להקים ולקומם את הנרדמים בדוגית הידועה
לפני שינומו מנוחת עולמים.
הגיע גם היום המר והנמהר שבו הוצאתי עוד
ספר, הפעם לא מפרי עטי, כי אם את קדיש ושירים
אחרים של אלן גינזברג, בתרגומי הצנוע.
והנה מיהו זה העומד מאחורי ומלפני ונושף
שוב בפני ובעורפי, אם לא מיודענו אריה זקם —
ואל יאמר אדם כי החידוד שבצימוד זקס־זך זה
נעלם מאוזני. הפעם מצא במעשה התרגום שלי
אי־אלה ״הברקות לשון״ לעומת שפע בלתי־נסלח
של ״הגבהות ספרותיות מיותרות ושימוש בצירופים
ובמילים של בית־מרקחת.״ לתומי סברתי
כי במקום להתלונן צריך היה לעלוז, שהרי נראה
כי ער כדי כך השפיעו עלי דבריו הקודמים עד כי
בחרדתי הנוראה מפני קיצי המתקרב אצתי ישר
לבית־המרקחת.
הבימה, כן, עיקר שכחתי, שוב מוסף הארץ
הזכור לטוב והיום הוא ה־ .5.2.88 ושוב, מעשה
שטן, לא יוצא זמן רב ובמקומון ירושלמי מתפרסמת
רשימה דומה להפליא ברוחה לרשימתו
של זקס, כולל מובאות דומות לאלה שהביא הוא.
,אמנם השם המתנוסס על אותה רשימה שניה שם

אחר הוא, שם אדם שהוא, כך מרגיעים אותי
ידידי, חי וקיים. אבל דווקא מפני שאותו אדם חי
ונראה שהוא גם קיים ונעימתן הדומה של שתי
הרשימות אף היא חיה וקיימת, ממש כאילו יצאו
להן השתיים מחליל אחד — דווקא משום כך אני
מותיר את שאלת ההשראה, הטלפאתיה והטלפון
שגישרו במיקרה זה בין שני הכותבים הירושלמים
שלנו פתוחה ועומדת, לנוחותם של חוקרי המופלא
ודורשי זימון־המיקרים הניסי, שני תחומים
שלרוע מזלי אני רחוק מהיות בר־סמכא בהם.
גם הפעם לא הגבתי, כמובן. שהרי אני וכו׳
וכוי. כן, וגם זה: כל המבקרים האחרים שיבחו את
מעשה התרגום, עובדה שאותה אני מציין רק מפני
שאני וכו׳ נכו׳.
במילים אחרות. גם אני רק אנושי, בניגוד
לכמה סברות רווחות בציבור.
כל זה נשתנה מן היסוד בשעה שאלן גינזברג,
מחברם של אותם שירים מתורגמים, סיפר לי
לתומו, בעיקבות ערב קריאה משיריו שנערך
ברוב־עם באולם הסינמטק הירושלמי, שכאשר
נתבקש מתנדב אמיץ״לב שיקרא את גירסת בית־המרקחת
העברית שלי בצד המקור שאותו יקרא,
כמובן, הוא, גינזברג, עצמו — מי אם לא ידידנו

אין כל מה שבידיו שווה בעיביז •־יתר מקולפת
השום.
לא יצתה שעה קלה, כמו שסדתב חתך המאה
והנובל שלנו, וקיבלתי מאוהבי משבהר ד,ימים,
הפרופ׳ אריה זקס, את הפתשגן הנלבב דזבזג
לנתן,
ה״מחקר הקטן בתולדות התרבות״
שפירסמת ב״דף חדש״ היה יפה, מאוד יפה
ומרגש. היה בו עמל של אהבה, והעמל כמעט
אינו ניכר ...גם שילוב קטעי הפרוזה
וההערות משלים, נחוץ. תודה.
אולי תרצה לתעד את מחקרך ההיסטורי
באמצעות פקסימיליה של המיכתב הרצ״ב.
אם לא יימצא לו מקום בתוך הגבבה
הסנילית של ״דף חדש״ בוודאי לא תתנגד
שיובא בדרך אחרת לתשומת ליבו של ציבור
שוחרי השירה האמריקנית בת זמננו, שלא
לדבר על ציבור שוחרי ״תרגום הנקרא כמו
נכתב עברית״.
לא פירסמתי את המיכתב. מי שמבקש שדבריו
יופיעו בבימה שאני עורכה, מוטב לו שלא יכנה
אותה בשם ״גבבה סנילית״ .ממה נפשך? :אם

אריה זקס: כפרה על עוולות
המבקר עלה שם אל הדוכן לקרוא בלב רגש
ובכוונה שלמה אותן מילים של בית־מרקחת עצמן
בשפת עבר.
וכך זכו הצופים־השומעים לראות שם, באותו
יום ו׳ 22.1.88 בירושלים, מה ששום שיפחה
עבריה לא ראתה־שמעה על הים. קרי: מבקר נזעם
הקורא ברוב־רגש תרגום נפסד של שיר שאף אותו
עצמו זיכה הקריין, ברשימתו המצוטטת, במחמאה
קלה :״תערובת של אל־אס־די עם אמפטמינים.״
וכל זאת — שימו לב! — לא לפגי שהוא,
כלומר, פרופסור זקס מיודענו, טרח לגלות את
אוזנו של גינזברג זה, שאותו זך שאת תרגומו הוא
קורא עתה ברבים הוא זה שפירסם בשעתו(ינכני
חוברת ה׳ ,יולי )1967 את שיריו הראשונים והנאים
שלו עצמו, ממש כדרך שפירסם את שיריהם
של רבים וטובים אחרים המחזיקים לו, מובן מאליו,
טובה על כך עד עצם היום הזה.
— מה שמחייב אותי להוסיף עתה על ״איש־איש
ואהבתו״ זה שכבר העליתי על הכתב גם את
איש־איש ודרכו שלו להביע את הכרת טובתו.

גבבה סנילית
כך או אחרת, עכשיו כבר היה בידי מיגוון של
עובדות משונות: שתי רשימות זהות כמעט על
ספר שירים אחד ובעיקבותיהן עוד שתי רשימות
קרובות קירבת־נפש אם לא קירבת־אחים על ספר
תרגומים, ובעיקבות כל אלה — מבקר־כפול־שלוש־או
ארבע עולה על הדוכן ומדקלם מעליו
את התרגום הנ״ל לצידו של מי שאותו הוא מכנה
בשם משורר אמריקאי ״שלוח־רסן, פטפטן״ (זקס,
הארץ.)5.2.88 ,
כך שאם עד כה סברתי שאזדקק לעזרתם של
ידעונים בפיענוח כתב־חידה זה, הנה התחוור לי
עתה שרק פסיכיאטר יצלח למשימה. אבל בטרם
אפנה שוב לשירותיו של זה, ולאור העובדה
(האפלה) שהפעם הוגדשה באמת הסאה אפילו
לגבי אדם סבלני וסלחני שכמותי, עמדתי ופניתי
לעזרתו של ידיד, גראף אומן שמו ותארו בישראל,
והלה עמד ופירסם בהעולם הזה שבידכם
( )24.2.88 רשימה מעמיקת־חקר על אחד שיש לו
הכל אבל חסר לו, בכל זאת חסר לו, זה שבלעדיו

״גבבה סנילית״ •י—י למה לך להצטרף אליה
דווקא. ואם חשקה נפשך, בכל זאת, בה ורק בה —
על מישקל ״ישנן יפות יותר ממנה /אך אין יפה
כמוה״ — הרי שמידה של דרך־ארץ לא תזיק גם
למי שמציגים עצמם או מניחים לאחרים שיציגו
אותם כ״חוקרי תולדות התרבות״.
עכשיו הגיעה השעה שאציג כאן אותו ״מיכתב
מצ״ב״ שזקס זה מאיים לפרסמו ״בדרך אחרת״,
אם לא יימצא לו מקום ב״גבבה הסנילית״ שלנו.
מובן שלא הייתי מפרסם, ומעולם עוד לא פיר־סמתי,
ככל שזיכרוני עומד לי, דברים שבהוד
כתבות אישית; אבל כאשר הנוגע בדבר עצמו
מבקש זאת ממני ...מה לא אעשה למען ידידי
ואוהבי! וחוץ מזה, אין זה מן הנימוס לסרב לחוקרי
תולדות התרבות. הרי הוא, איפוא, מיכתבי:
יפה. מאוד יפה ומרגש. עמל של אהבו,
והעמל כמעט אינו ניכר. תרגום ונקרא כמו
נכתב עברית. נשתכנעתי וחזרתי לקרוא את
(המשורר האמריקאי ג׳ון) ברימן במקור(היו
״הסתייגויות״) .ושילוב קטעי הפרוזה וההערות
משלים, נחוץ.
תודה.
עיינתי במיכתב פעם ופעמיים ושלוש ולא
מצאתי בו כל פסול. מיכתב נאה ומנומס שכמותו
יכולתי רק לכתוב בשנה(אותה שנה עצמה)1978 :
שבה חזרתי מגלות בת 11 שנים באנגליה ונראה
שמשהו מנימוסי הארץ המארחת דבק בי. אודה
ולא אבוש: גם היום אני עדיין משיב מפעם לפעם
לאלה המוצאים לנכון לכבד אותי בסיפריהם
ותרגומיהם, אבל רק הם ישפטו אם גם באותה
נעימה חמה ונלבבת.
מובן מאליו שלולא הערכתי את תרגומו של
זקס לאותו ברימן לא הייתי כותב כדרך שכתבתי.
אמנם, את ברימן עצמו איני מחשיב במיוחד(לכר
מכוונות ה״הסתייגויות״ שבמיכתב) אך התרגום:
באמת ״עמל של אהבה״.

השיר לא תם
עתה נדמה לכם, קוראים חביבים, שבכך נס־

,זזהים סיפור המעשה שליי! המתינו מעט. הוא
כסעס שעה־ לא תתחיל.
מאחר שלא פידססתי את מיכתבו של זקס מן
מדעמים הנזכרים — ציפיתי למצוא אותו, בחברת
מיכתבי הנאה, מתפרסמים במקום אחר כלשהו:
אולי בהארץ או במדרת ראשית ששם אני
בחזקת פציינט קבוע. יחיל תי ל א התאכזבתי.
אמתויציב: לא התאכזבת י. ל. , 1״.תא:ז ד כי
הופתעתי. מה זה הופתעתי — נדהמתי 7/ :מ•י.
שאותה ״חרדה נוראה״ השורה עלי ועל כל מעשי
חזרה ותקפה אותי.
שהרי ביום בהיר או מעונן אחד מביא לביתי
הדוור חבילה קטנה ובה סיפרו החדש של ידירי
המבקר־המשורר־החוקר, קל!ת הדעת שמו, ומה
אני מוצא על גבי הכריכה שלוי!
אוי לעיניים שכך רואות! לא תנחשו אבל אני
מוצא שם את כל פסוקי-השבח שבמיכתבי אל
חוקר תולדות התרבות.
כלומר, מה שרק אתמול עמד לשמש כלי־עינויים
מתוחכם במיוחד כדי לגלות את כל
קלוני, החליף פתאום את עורו וייעודו והנה הוא
נמצא כשר לשמש — לא כראיה בערכאות
הספרות והמצפון — כי אם כמקדם־מכירות
לסיפרו החדש של זקס. אכן, איזה מהפך!
הסתכלתי ועדיין לא האמנתי למראה עיני. כך
נוהגים במיכתב פרסי? עומדים ומפרסמים מתוכו
כאילו נכתבו הדברים במאמר או ברשימת־בי־קורת?
וגם זה: אין שואלים את רשותו של הנוגע
בדבר?
מסתבר שכך הם פני הדברים בחקר תולדות
התרבות שלנו.
לשיבחו של זקס ייאמר — ואין בכוונתי
להסתיר כאן את שיבחו — שאף הוא חש כנראה
שלא בנוח במעשהו החדש שאותו עשה בעיקבות
מעשיו האחרים. הלא גם הוא יודע שלא על כל
פשעים תכסה אהבה...
• כיצד מתגברים על תחושת אי־נוחות ממין זה?
או, לחילופין, כיצד מקדימים רפואה למכה, אם
אמנם יעלה מלפני המכותב כפוי־הטובה להשיב
על מעשה הציטוט הכפוי דווקא בסטירה אחת
אפיים.
אל תאמרו: אפסו מתחכמים מישראל. עומדים
וכותבים לו לאותו מכותב, באותו ספר עצמו שבו
הוא מצוטט בלא שאלו את פיו, הקדשה בזו
הלשון :״לנתן — קצת כפרה על עוולות העבר
ותודת־קבע על יוכני ״.66
אם קודם רק נדהמתי ונרעשתי, עכשיו לא
ידעתי עוד את נפשי כפויית הטובה. שהרי אס
אמנם חש מבקר זה שלפני מה שחש, וחשב מה
שחשב, על הספרים והתרגומים פרי־עטי, ועוד
בעוצמה כזאת עד שהשים עצמו שליח־מיצווה
לפרסם את הגיגיו בבימות רבות ככל האפשר, אם
כך — מה טעם ראה לדבר כעת על עוול, ולא
סתם על עוול אחד כי אס על ״עוולות״ בלשון
רבים, כאילו באמת ידע במה המדובר?!
אבל אם, לעומת זאת, לא כך חש ולא כך חשב
בעת שכתב מה שכתב, או בעת שעלה על הבימה
לקרוא את תרגומי לצידו של משורר אמריקאי
״שלוח־רסן ופספטן״ — האם באמת די ברצון
לצטט שני פסוקי־שבח שנכתבו לפני עשור שנים
על תרגום שתירגם על מנת להצריק הסתכנות זו
שהסתכן בחשיפת מידת אמינותו ומהימנותו
ויושרו האינטלקטואלי של מבקר בישראל לעין

וגם זה. האם כך הוא רואה ביקורת, שהוא מכנה
את דבריה בשם ״עוולות״ .האם זו באמת מטרתה
של ביקורת — להוסיף עוולות לעולם? החסרי
עוולות אנו מבלעדיה?!
ועוד לא גמרתי. מה באמת מסתתר כאן. והדגש
הוא כמובן על ״מסתתר״ .שהרי בשעה זו כבר
ברור לכל בר־בי־רב או מתם לכל בר־בר מצוי
שמשהו מסתתר כאן .־
גם אם אטען עכשיו שאיני יורע — לא יאמינו
לי. והאמת היא, שנדמה לי שאני יודע. גם מה
מסתתר וגם מי מסתתר. שאצלנו אין לך מה בלי

אבל האם לגלות גם את זה? האם לפתוח את
כל קופת־השרצים? האם גם אז עוד אוכל לטעון
שאני עושה זאת בשמה, ורק בשמה, של היגיינה
ציבורית? לתקנת העתיד, אם לא לתקנת עבד
שכבר אין לו, כנראה, תקנה.
לא, עוד לא החלטתי. אבל דבר אחד אני רואה
חובה לעצמי להצהיר: כל שכתבתי עד כאן לא
נכתב בכוונה להלבין את פניו של אריה זקס, יהא
יחסי אליו, לשיריו ולחיבוריו האחרים אשר יהיה.
ולולא הגדיש הוא עצמו את הסאה — הגדיש
מאוד״מאוד — אף דברים אלה שנכתבו לא היו
נכתבים והייתי מחפש לי דוגמה אחרת לטיעוני
כלפי מינהגי הביקורת העכשווית שלנו, ודוגמות
כאלה הלא אינן חסרות.

הם אומרים...מה הן אומרות...חה ה

אומרים...מה הן אומרות...מה ה

שבח ו״ס:

רחל אסרי:

הד״ד יגאל מירון:

..השמגעת עשרות נאומים ,.התנגדת תחילה לשיטה ,.אין צווו בוועדה
רבנישנ״ם־ח^שהח״ינים!״ ואז התאהבתי בה!״ ראישוו הבסקתיהויון!,,
תם מושב״הננסת ה־ ,11 והחלה הסטאטיסטיקה. מי,
מה, כמה, לעומת מה, בהשוואה למי. מכל הנתונים
שהתפרסמו בחרתי את ״אלוף הנואמים״ 439 .נאומים
נשמעו מפיו של חבר־הכנסת הפרופסור שבח וייס, ואותו
שאלתי למה כל־נד הרבה.
יש לי ההרגשה שהסיבה היא בעיקר הטירוף שלי, המעורבות
וההתעניינות בחיי־המליאה. אני נמצא הרבה מאוד במליאה. כל מי
שנמצאים הרבה במליאה גם נואמים הרבה — מתי פלד, יאיר צבן,
מרדכי וירשובסקי. קוראים לנו קבוצת צבא־הקבע, ולפעמים צבא־הישע.
אנחנו שם, ואחרים לא כל־כך. לפעמים נוצר מצב שמה־סיעה
שלי לא נרשם אף אחד לדיון — אז אני נרשם.

• אם אנחנו עוסקים במיספרים, מה היה מיספר
המאזינים הקטן ביותר לנאום שלך?
כמה עשרות נאומים שלי הושמעו לפני שניים־חמישה
מאזינים, ואז אני עולה לדוכן ובמקום ״כנסת נכבדה״ אני אומר
״ח״כ פלוני נכבד וח״כ אלמוני הנכבד ״.זו כבר טרמינולוגיה
שנכנסה לחיי־הכנסת.

• לא מפריע לך לנאום לפני שני אגשים?

השבוע נפטר הדייר כלב גטניו, מי שעשה מהפכה שקטה
בשיטת הלימוד במתמטיקה בארץ.
במה עזרה השיטה הזאת להבנת המיקצוע הקשה, וה•
בלתי־אהוד על־פי־רוב, שאלתי את המורה לשעבר, רחל
אבנרי, שלימדה בכיתות נמוכות גם בשיטת־גטניו.
כדי לדייק צריך לציין ששיטת גטניו לא התקבלה בכל בתי־הספר
היסודיים בארץ.

• מדוע לא בכולם?
היא היתה שיטה שנוייה במחלוקת. היו לה חסידים רבים
ומתנגדים. בעיקר המורים־המורות הוותיקים התנגדו, כי יש להם
נטייה לדחות דברים חרשים. זה היה כרוך בשינוי הדגלים.,וגם
הצריך קורס מיוחד.

• האם היית בעד השיטה?
בתחילה לגמרי לא. פחדתי שזה יהיה מסובך. אבל מנהל בית־הספר
שבו לימדתי החליט שככה ילמדו אצלו בבית־הספר, ולא
היתה לי ברירה. אז הלכתי לקורס מתוך התנגדות, אבל תוך זמן
קצר ביותר פשוט התאהבתי. היום אני יכולה לאמר בפירוש
שהשנים היחידות שבהן נהניתי בצורה מטורפת מהוראת החשבון
והאלגברה היו השנים שבהן עסקתי בשיטת גטניו.

התרגלנו. יש סיפור נחמד על ח״כ יוחנן בדר, שעלה לדוכן
לנאום והסתבר לו שרק הוא עצמו והיו״ר נמצאים באולם. הוא פתח
את נאומו ואמר ״אדוני היושב ראש, רבותי הפרטיכל״.

• את נהנית. אבל מה עם הילדים — האם הבינו
טוב יותר?

הכל נרשם בפרטיכל-.חלק מזה מתפרסם לפעמים בעיתונות,
וחלק אולי יעניין בעתיד תלמידים וחוקרים. פעם, בכנסת שעברה,

בסוף כיתה א׳ הילדים עשו בעל״פה חישובים שאני הייתי
צריכה עבורם נייר ועיפרון וזמן. שיטת״הברידים של גטניו גרמה
להם להבין דברים בעודם חושבים שהם משחקים, ומשם הדרך
היתה קלה מאור. אני לימדתי כיתות א׳ ובי בלבד, אבל שמתי לב

• אבל מה הטעם לנאום אם אך אחד לא שומע
אותך?
חינוך הייתי עושה תקצירים מכל נאום שלי ומעביר לעיתונאים. עכשיו
חדלתי מכך.

• מדוע?
פתאום נדמה היה לי שאז הגזמתי בכך, ועכשיו הגעתי למסקנה
שמי שירצה — יידע היכן למצוא את הרישום של נאומי.

• אתה מרגיש שהנאומים שלך עשו עבודה, השפיעו,
הזיזו דברים?
קשה לדעת. אם יש תוצאות — הן מצטברות. אבל יש מיקרים
שבהם אני מרגיש שהזזתי משהו.

• מתי, למשל, הרגשת שהנאום שלך הזיז דברים?
בפרשת חסידי־אומות־העולם, למשל. נאמתי נאום נורא. אנשים
התרגשו והזדעזעו. תוך ימים זז העניין ובא על פיתרונו.

• 439 נאומים בקדנציה אחת הוא השיא או שמישהו
בכנסת כלשהי עלה עליך?
אני באמת לא יודע. אם מישהו עלה עלי, אז זה בטח היה ח״כ
יוחנן בדר או אורי אבנרי. הם היו אנשים מאוד־מאוד מעורבים,
(דניאלה שנוץ
אבל אני באמת לא זוכר מיספרים.

1111-

שהתלמידים שלי, כשהיו בכיתה ר, עשו דברים שאני לא הייתי
מסוגלת להבין, אולי מפני שאותי לא לימדו בילדותי בשיטת
גסניו.

• ואז בל המורים בארץ השתכנעו?
לא. אחת הטענות היתה שהשיטה מתאימה רק עד כיתה ד׳ ,ואין
לה המשך.

הד״ר יגאל מירון, גינקולוג בכיר בבית־חולים תל־אביבי,
משמש כיושב־ראש הוועדה הרפואית לאישור
הפלות מאז היווסדה, לפני שבע שנים. הוא ממלא את
התפקיד, אבל מתנגד לעצם קיומה של ועדה זו.
חוק ההפלות אומר שכל רווקה. גרושה. אלמנה. קטינה או
אשה שמלאו לה 40 יכולה לקבל מן הוועדה אישור להפסקת־הריון.
וכנ״ל לגבי כל אשה שהמשך ההריון עלול להזיק לה
מבחינה נפשית או גופנית. או יגרום נזק לעובר. מהחוק הזה יוצא
שבערך לגבי 50 אחוז מהנשים בהריון. המופיעות לפני הוועדה.
כל מה שנותר לוועדה לעשות הוא לאשר את הפסקת־ההריון .׳
על־סמך מצב מישפחתי בלבד. או גיל. בלי שום סיבה רפואית. אם
רוצים לתת לאשה הסברים איד להימנע מהריון. או לעודד אותה
להמשיך את ההריון. יש• להפנותה לוועדה חינוכית. לא לוועדה
רפואית.

• מי יושב בוועדה הזאת?
שני רופאים, רופא־נשים, רופא פנימי, ועובדת־סוציאלית —
זה מפני שפעם היה סעיף סוציאלי בחוק־ההפלות. לפי הסעיף
ההוא, אשר בוטל לפני שלוש שנים, אפשר היה לדון בהפסקת־הריון
אצל אשה שתנאיה החברתיים, הכלכליים או המישפחתיים
הם גרועים.

• היו הריונות •טלא אישרתם את הפסקתם?

היו, אבל מדובר באחוז מיזערי, טיפה בלב־ים. במחצית
המיקרים אני מרגיש כאילו אני משמש כעורך־דין של מישרד־הבריאות,
עם חותמת־גומי ביד, לא כרופא מטעם מישרד זה, מפני
שאני צריך לפעול לפי חוק ש־ 50 אחוז ממנו אינו מתייחס כלל
לסיבות רפואיות. מה הטעם בשליחת אשה לוועדה רפואית, רק
כדי שזו תבדוק שאכן האשה היא רווקה, או גרושה, וכן הלאה? הן
רפואה באות אלינו אחרי שהן כבר החליטו להפסיק את ההריון. את
השיחה בעניין המשך ההריון, או הפסקתו, או איך להימנע בעתיד
מהריון בלתי־רצוי, יכולה האשה לעשות עם הרופא שלה. אלינו
היא באה רק כדי לקבל את החותמת. הוועדה צריכה, לדעתי, לדון
רק בשני הסעיפים האחרונים של החוק, לגבי מיקרים שבהם
המשך ההריון עלול לגרום נזק לאשה או לעובר.

• מדבריך יוצא שהמחוקק טעה.

לי יש ההרגשה שאם מקבלים יסוד בהבנת המתמטיקה, אחר־כך
אפשר להמשיך בכל שיטה. וברור לי שאת היסוד הם קיבלו ממש
בכיתה א׳ ובי — היתה להם הבנה פנטסטית במיספרים וביחסים
ביניהם.

• ממרחק של זמן, האם אפשר לאמר שהילדים,
איטר למדו ביטיטת גטניו, הגיעו להישגים גבוהים
יותר בתיסץ, או אפילו אחרי זה?

נכון. בלי לרצות שזה יהיה כך, יצא שחוק־ההפלות, שבא להגן
על הנשים המפילות, מעודד הפלות, מכיוון שכאשר אשה יודעת
שיש ועדה, היא יודעת שיש לה גיבוי חוקי להפסיק את ההריון.
יש נשים הבאות לוועדה פעמים אחדות בשנה אחת. אם כוונת
המחוקק היתה שהוועדה צריכה לא רק להתאים את הסעיף לאשה,
אלא גם לחנך אותה, הוא טעה, כי כמעט כל הנשים הבאות
לוועדה לא מעוניינות בחינוך ובהטפת־מוסר.

• א ז מה צריך להיות, במקום הוועדה שאתה
מתנגד לה?

אינני יודעת. לא עקבתי אחרי זה בעצמי, ולא שמעתי שנעשה
מעקב כזה בכלל. מה שאני יכולה להגיד הוא שעבורי היתה
המתמטיקה משהו שחור ומפחיד, עד שהתוודעתי לשיטת גסניו,
(דניאלה שסי)
ומאז היא הפכה להנאה צרופה•

צריכים למנות מעין טרום־ועדה, ועדה מייעצת, ללא סמכויות,
אשר תמיין את הנשים. אלה הזקוקות לה מסיבת רפואית יגיעו
אליה, והשאר — רווקות, גרושות וכן הלאה, יופנו על־ידי הרופא
(נענו׳ חן)
שלהן ישירות לבית־חולים.

• ומה את חושבת על זה?

ם או מ רי ם ...מ ה הן או מ רו ת ...מההם אומרים ...מ ה הן או מ רו ת ...םחהם
אלי דסה, העול הזה

טלי עוסגר־גוו:

טומ* לפיד:

דפנה פרונמן:

ר 3ג הלידה ה״ת ״וושמאל ושותק, המרכז .,לא דעתי במה ירדים
ממשבפאניקה אימפוטנט והימין נגד!״ יש לחברים שלי!׳׳
קלטת־וידיאו חדשה, המראה את יוס־הלידה מתחילתו
ועד סופו, יצאה עכשיו לשוק, והיא מיועדת, כמובן, לאשה
העומדת לפני הלידה. חברת ״גל הפקות״ הפיקה את הקלטת
לפי דרישתה המפורשת של טלי עומר״גת, בעלת
חברת־ההפקה.
היום, כשאשה נכנסת להריון, היא נרשמת לשלושה
קורסים שונים -חוג ללידה, חוג להתעמלות ללידה וחוג
לשיתוף עם הבעל. מקבלים שם הרצאות. חומר כתוב
ואפילו סרט איזשהו. אז מה כבר אשה הרה לא יודעת
שהיא יכולה ללמוד מהקלטת החדשה!
זה נכון שאשה בהריון יודעת הכל. אני חושבת שאני הייתי
אשה הרה קלאסית, כלומר היסטרית. כל הזמן דאגתי, וכל הזמן
קראתי חומר על הלידה. ליד המיטה שלי היו מונחים כל הספרים
והחוברות והקומוניקטים בענייני־לידה שיכולתי להשיג. כל אחר
מהם קראתי 50 פעם, וכבר הייתי מומחית בתיאוריה, אבל לראות
איך הלידה מתבצעת — את זה לא יכולתי.

• אני מבינה •טבקורסים ללידה מראים פרטים.
מראים איזה סרט ישן ומיושן ב־ 16מ״מ, שהשאיר אותי אדישה.
אני הייתי ממש בפאניקה, ככל שהתקרב מועד־הלידה, וכל הזמן
חשבתי שאילו יכולתי לראות בדיוק איך מתבצעת הלידה, הייתי

קצת נרגעת.

• ואז החלטת להוציא לשוק קלטת כזאת?

כמו הרבה אנשים עסוקים, אני שומעת רדיו רק במכו נית.
ובכל זאת יש תוכנית אחת או שתיים שכל״כך
נקשרתי אליהן, שאני זוכרת לפתוח עבורן את הרדיו גם
בבית.
אחת מהן היא תוכניתו השבועית של העיתונאי יוסף
(״טומי׳ ) לפיד ,״השבוע שליי׳ ,המשודרת בכל יום שישי.
עכשיו הורדה התוכנית, בטענה שהיא פוליטית, ועד הב חירות
אין מאפשרים לשדר תוכניות פוליטיות.
מאחר ואני יודעת שהתוכנית אינה פוליטית, ביקשתי
מטומי לפיד שיספר לי בדיוק מדוע ירדה התוכנית שלו.
לא ירדה — הורדה. כל הסיפור הוא שבפרוץ המהומה סביב
התפטרותו של גירעון לב־ארי, ניסיתי להפעיל את השפעתי כדי
שיישאר בתפקידו. אני מיניתי את לב־ארי, ואני חושב עד היום
שהוא מנהל־הרדיו הטוב ביותר שהיה אי־פעם. ההתערבות הזאת
שלי הרגיזה את אורי פורת.
אחר־כר פגשתי את(יו׳ר הרשות! אהרון הראל במסיבה, ובאתי
אליו בטענות שנתן יד לסילוקו של לב־ארי. הראל פגש את פורת,
והודיעו לי שהתוכנית שלי יורדת.

• אבל הם לא אמרו לך, במובן, שהתוכנית שלך
יורדת מפני שהתערבת לטובת לב־ארי.
בוודאי לא. התירוץ שהדוברת מסרה לי הוא שהתוכנית שלי
היא פוליטית, ועד הבחירות יורדות כל התוכניות הפוליטיות.

• כלומר, לדעתך זו פשוט נקמה אישית?

גל ב׳ בחיפושי־העבודה של בצי״הגוער בעיצומו. מי שבי לו
חודש בקייטנות ובשפת־הים רוצים עכשיו לעבוד ולהר וויח
כסף, והם מתדפקים על הדלתות. דפנה פרצמן, מנ-
הלת״השיווק של חברה העוסקת בקידום מכירות, כבר
מחכה שהחופש יסתיים. שאלתי אותה מדוע.
קשה לי עם הדפיקות הבלתי־פוסקות בדלת, עם עשרות טלפונים
ביום ועם בקשות לפרוטקציה. כחברה לקידום־מכירות אנחנו
מעסיקים גם כוח עבודה לא־מיקצועי. השמועה הזאת פשטה,
וחצי מהיום שלי אני עסוקה בלדבר עם נוער.

• את מדברת עם כל מי שדופק בדלת?
לא, רק עם חברים של חברים של הבת־דודה שלי, ועם הילדים
של החברים הטובים שלי. אף פעם לא היה לי מושג כמה הרבה
ילדים בגיל 17 יש לחברים שלי!

• איזה עבודה הם מפוגלים לעשות?

כן. רציתי להפיק סרט שיראה הכל אבל ירגיע. רציתי שהאשה

כמובן. רק שבוע לפני הודעת הדוברת סיכמתי עם אורי פורת
שהתוכנית שלי תמשיך להיות משודרת, בלי קשר לבחירות. מה

הכנסת חומר למעטפות, הדבקת בולים, אריזת מתנות של
החברות שאנחנו מקדמים את המכירות שלהן, נסיעה ב״מכונית

רפואה

שידוד

נוער

ההרה תצפה בסרט ביחד עם בעלה, באינטימיות של החדר שלהם,
ולא באיזה אולם מלא בנשים ובעלים זרים.

את מבינה מזה, אם לא ששני האדונים הללו מנהלים את רשות־השידור
כמו את המכולת של אבא שלהם?

ההפתעות״ שלנו, הנוסעת למקומות שבהם נפגש נוער ומחלקת
דוגמות ומתנות.

• יש שני קטעים שאולי הם קצת מפחידים, קלוז־אפים
על תחילת הלידה — לא מפחיד אותך?

• זה מרגיז. אז למה אתה לא עושה משהו? למה
אתה לא נלחם?

אני לא חושבת. יש לי הרגשה שהפחד הוא מהלא־ידוע.
כשרואים איך בדיוק זה מתבצע, מפסיקים לפחד.

זה שאני מדבר איתך זה חלק מהמילתמה שלי. אלה הם הכלים
היחידים שנהם מותר לי להשתמש.

• טלי, אני מבינה שהקלטת היא איזה צורך שלך.
אבל אתם, בחברת־הפקות, בוודאי ו.ם רוצים להרוויח
כסך. האם את מודעת לעובדה שקלטת כזאת היא
בדיוק מסור. הדברים שעוברים מיד ליד, שכל אשה
אחרי לידה תעביר אותה לחברתה ההרה?
אנחנו יודעים את זה, וברור לי שאם נתעשר ממשהו, זה לא
יהיה מהקלטת הזאת. ובכל זאת אני שמחה שאני שותפה בעשייה
של הקלטת הזו.

• איפה מצאתם אשה שהסכימה להצטלם עבור
הקלטת?
לא היתה שום בעייה. הסברנו את חשיבות העניין, הסכמנו
(דניאלה שמי)
שהיא תישאר אנונימית, והאשה הסכימה.

• ואין מי שיעזור לך במילחמה הזאת?
רק השבוע כתבתי בסעריב כי השמאל שותק, מפני שהוא כעד
חופש־העיתונות של המקורבים לו, הימין שותק מפני שהוא נגד
חופש־העיתונות בכלל, והמרכז שותק מפני שהוא אימפוטנט.

• כבר שלוש שנים שהתוכנית שלך משודרת כל
שבוע. האם מאזינים התלוננו שהתוכנית הופסקה?
קיבלתי כבר לפחות 300 שיחות מיהודים זועמים, ואני אומר
לכולם שבבניין הארץ ננוחס. אני לא בוכה על זה. אם להם לא
חשוב שתוכנית פופולארית, שאגב קיבלה את פרס סוקולוב, תרד
סתם כך — אז גם לי זה לא חשוב. אני אומר למאזינים שבדיוק
השבוע ראה אור ספרי הנושא את אותו השם, ה שמע שלי, ואולי
(דניאלה שמי)
זה יפצה אותם על הורדת התוכנית.

• מאיזה גיל את מעסיקה נוער?
מגיל , 17 וגם אלה מתקבלים לעבודה רק לכמה שעות, ואז
מחליטים אם יישארו או לא.

• איזה כוח־עבודה הם בני־הנוער?
כמו המבוגרים. יש טובים ויש עצלנים. אבל הטובים הם טובים
באמת. חשוב להם לעשות היטב כל עבודה שמטילים עליהם,
וחשוב להם לדעת שהם מרוויחים.

• כמה משלמים להם?
יותר מהתעריף לנוער. התוספת הזאת מכניסה בהם מוטיבציה,
ושמתי לב ששני הצדדים יוצאים נשכרים.

• מה תעשי אחרי החופש הגדול? מאיפה תקחי
כוח־עזר כזה?
את יודעת כמה כתובות יש לי מילדים שעבדו אצלי, המבקשים
לעבוד אחרי־הצהריים גם בשנת־הלימודים? אין לי מה לדאוג
(דניאלה שמס
בעניין זה:

2657

לרות׳

מאוזן:
)1המלקטים בשדה אחרונים:
)5סופר בן סופר ישראלי (:)4,2
)10 סוף משחק המלכים)11 :
אלוהים; )13 אריג; )14 רקב)15 :
בן; )16 כאב; )18 בירה אירופית
(ח) )20 :בן בקר; )21 עם 15
מאונך — ביטוי שמשמעו —
אין תועלת )22 :חבר; )24 יצוק
יין לכבוד אלילים )25 :איבר
בגוף )26 :ישוב בצפון ע״ש דוד
בלוד; )28 ידועה בציבור מקדם;
)30 התרה; )31 נרתיק; )32 בגלל;
)34 גהק )35 :אלוף הבר קיבוץ
בצפון שנפטר השנה; )38 קיבוץ
בלב עמק יזרעאל; )39 נכון; 141
באו )42 :נבל עור לנוזלים)44 :
ממיסדי האגודה הפביאנית
הבריטית; )45 מקור מים חיים;
)47 סופר אידי )48 :מטיף נוזלים
על המזבח; )50 אפיקורוס; )51
שבט בישראל; )52 אש מעופפת;
)54 דמות מן הברית החדשה; )57
אבי צלפחד; )61 אחוריים; )63
חפר; )64 מאורה )65 :חרם; )66
תנור; )67 ממהר; )69 מפני; )70
בעל אחווה(ח); )72 הרגל, מנהג;
)74 דיבור; )75 מקל חובלים; )77
נהר שהוצג במקרא כגבול
ישראל; )78 סרט ישראלי חדש
ישן )81 :סל נצרים )83 :מטבע
בארצות המזרח; )85 מרכבת
צבא )86 :עמל )88 :חלמיש; )89
סינכרוניזציה; )91 מש)93 :
שריקת השתקה )95 :הפסד; )96
אחד מן הצאן; )98 סוד)100 :
מושב נישא )102 :תוך)103 :
ילדים )104 :סטיה בכוונו של גוף
כתוצאה משינוי מקומו של
המשקיף עליו; )105 מקום
קבורתו של אהרון הכהן.

אם שמונה אנשים לפחות לא מת־קשחם
אלי־ מייד במטרה להכתיב לי
מיכתב־ם. לא יהיה מדור בשבוע הבא.
חוסל המלאי, השולחן נקי.

הפנים זבל השאר
היא מסתכלת במראה, ורואה דמות
צעירה ב־ 10 שנים מהגיל הרשום
בתעודת־הזיהוי .40 ,היא רואה, וגם
שומעת את זה מאחרים. גרושה נאה
מאוד, אם לשתי בנות, אקרמאית(תדאי־שני)
,תושבת רחובות 1.63 ,מטר גיבה.
רוצה להכיר גבר פנוי, חבר־לח־יס,
אחד שנעים לשוחח איתו, בסביבות גיל
,40 עדיף לא רווק, והכי חשוב, ואת זה
היא מבקשת להדגיש. שיהיה בנאדם.
שאל אותי על (.)82/88

קשר עמוק
הוא רווק בן ,32 מהנדס במיקצועו,
1.82 מטר גובה, נאה(ככה אומרים לו,1
לא שמן ולא רזה, אוהב טיולים, מוסיקה
קלאסית, סנפלינג. גם הוא מבקש
להכיר לקשר רציני מישהי ש״תה־ה
בנארם״ .גילך לא משנה לו, יכול
להיות מ־? 1עד .35 לא חשובים לו גם
השכלתך, מצבך המישפחתי והמוצא.
כן חשובים :״עומק, יכולת להיות
מודעת לעצמך, יכולת ליצור קשר
עמוק עם בני־אדם, ומה שבדרך־כלל
הולך עם זה — יושר.״ אומר שהוא
כאילו לא בררן, לא פתטי, אבל
למעשה — מאוד. מיספרי אצלי הוא

אלוף־המירוצים לשעבר, גיקי
סטיוארט, אומר שיש שתי דרכים
להעליב גבר: לומר לו שהוא גהג
גרוע, או מאהב גרוע.

מאוגך:
)1גם כן(ארמית); )2נופל; )3
שלמה יהודה רפפורט — אב בית
דין בפרג; )4קריאת צער; )6
מספיק; )7זרק; )8תרופה; )9בן
רמליהו מלך ישראל )12 :מזלו
— דלי )15 :ראה 21 מאוזן)16 :
תנועת ״חכמה בינה דעת״)17 :
מלחין צרפת־; )19 גדול בהרבה
ממידתו הרגילה; )20 רצועה)21 :
אחת הצורות הקלאסיות של
השירה )22 :שמן; )24 צדיק
בדורותיו )26 :ברזל חד בראש
מלמר הבקר למען ירוץ בחרישה:
)27 מלחין גרמני )29 :גדול
משורר• גרמניה; )30 תרמיל
הגרעינים בצמח הפשתן; )33
חופשה )34 :פתוח, גלוי )36 :דו

צעיר; )37 משרפה)40 :
מסתובב בדרכים; )41 אל
היערות; )44 עוף טרף; )46 נמצא:
)47 אדמה מוקפת מים; )49
מוליך הספינה (ח); )53 מכה
חזקה )54 :צג בקרה )55 :תחת
ל )56 במתינות; )58 פרי תאנה
המבשיל באביב; )59 נשך)60 :
יועץ תקשורת לראש הממשלה:
)62 קרס באף; )63 מרח; )66
רפיון, אי יכולת עשיה ()68 :)2,4

עליז, שמח )71 :אלומה)73 :
שדרת עמודים בבית )76 :כתב
כריתות )77 :מיתר נימים בכנור;
)79 שם רע )80 :שתול; )82 :עוף
טרף )84 :ריבע )85 :ראש סלע
שנון )87 :נעלם; )90 להט עובר
באביב )92 :חלק העלה בצמה;
)94 כסה 96 מזלו של סיון; )97
פדיון נפש )99 :שאינו ממקומנו;
)101 תולעת הצמר )102 :גוף;
)103 משקה.

__ א ביגי ל יתאי __

כלכדן מהכלא
נאה מאור,
תושב תל,כלכליות,
אב:ב,
נדון
צליח בעבר,
־ ,רזה, גובה
1.78 מטר, בעי חזות צרפתית/
איטלקית, אמור
חרר בעוד
חודשים אקך־ס. הגיל הרצוי — בין 25
ל־ ״.35 את יכולה לכתוב להעולם הזה,
גורדו! ,3תל־אב־ב, עביר (.184/88

בפעם הראשונה

חן טרמפ לחייל

ועוד מ־כתב מן הכלא :״אסיר, רווק
בן ,30 תושב חולון, גובה 1.78 מטר,
עיניים בצבע ירוק־כחול, הופעה נאה
מאוד, בפעם הראשונה בחייו בכלא,
מועד השיחרור קרוב, מעוניין בהיכרות
למטרה רצינית, רצוי מישהי בגיל 23
עד ״.32 אפשר. לכתוב אליו ישירות
לאליעזר עמר, אגף ,6ת״ד ,59 באר־שבע
.84100

*ויתן עמיחי

£101

הדברתמ זי קי ם

הודעה לאברי

מומחים להדבות תיקנים(נ׳ 1קים),י
. • 7 • .ת1ל 1/י עץ, חוקי ספוים ובנזים,
תנזזגזל׳ץ

4124

עיופול מי1חד לאחעים למניעת

י מעופפים וחוקים
יתושים

״ץ 771/׳׳

רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־ 75־03

ב ש מיר העל ברי או תך ורבוע 1ר

כרזה של איש־פירסום: בשטחים
יש המין ילדים שבאים מבתים
הרוסים.

אם היית מצרף את מיספר־הטלפון
שלך, היית־ מתקשרת ואומרת לך
שהניסוה שלך לא אומלל, ובהחלט
הבנתי אותך, ולא צר־ד לבייל את
המיכתב לספרד, ואת דרישת־השלוס
שלך לא אוכל להעביר. אם אתה רוצה
לדעת למה, תתקשר אליי.

אזהרה
!דן, כתמיד,
׳,221017 ותרשו ל־ להזהיר או
אתכם:

עצה של דן בן־אמוץ: אל תתחיל
עם אשה שיש לה יותר צרות ממן.

ברטיס־טיסה לל תדוז
מוברחה להתחלק א־תכם כשימחה:
אחת הקליינטיות שלי דיווחה להשביע
שמזה חורש בערך היא מנהלת
רומאן טלפוני עם גבר, ישראל•
לשעבר, תושב לונדון, שהגיע אליה
רדד המדיר הזה. העניינים התחממו שם
בטלפון, והוא שלח לה כרטיס־טיסה
הלוך־והזור. היא הבטיחה למסור לי
פרסים נוספים בקרוב מאוד, אחרי
שתחזור, בתום ביקור קצר בן ארבעה
ימים, היא לא יכולה להיות שם יותר,
יש לה שני ילדים בבית.

הסופרת הצרפתיה סימון דה־בובואר
אמרה שללכוד בעל זו
אמנית, להחזיק בו -עבודה.

ד ש מו ר ער התז
הוא בן ,37 גרוש, אב לבן משגע
בגיל , 10 מגדיר את חיצוניותו ״בין
המור לנאה, ואומרים שאני נחשב
ליותר,״ 1.73 מטר, עוסק בייעוץ
בנושא מהשב־ם. עובה במוסר אקדמאי,
אנטי־שוביניסט מושבע, אסתטיקה
השובה לו, רימאנטיקן, דורש הרבה
מעצמו ומאהי־ים, יש לו חוש־הומור,
והוא טיפוס מגוון, מסור, אנרגטי,
סנטימנטלי, לארג׳ ,אוהב לתת מעצמו,
לא הומרני.
״אני לא חצה להגיע למצב של
הברים שלי, שהפכו להיות ציניים
בנושא של בינו־לב־נה,״ הוא אמר לי.
״אני רוצה לשמור על התום שלי״.
יוצה מישהי שכבר מעוצבת, בעלת
מודעות עצמית גבוהה, אינטליגנטית,
שתיתן לו גירי־ אינטלקטואלי, מישהי
שיובל להעריך ולבבד, שברירית,
עדינה, חטובה, נאה באמת, רצוי גרושה
ואם. שאלי אות־ על (.185/88

משה בקר, השחקן, מוציא המון
אנרגיה בהצגה דודתו של ציארלי.
בחלק מהזמן הוא מתרוצץ על
הבימה בשימלת־משי, חזה מלאכותי
ופיאה. השבוע, כשהוא מינוס
ארבעה קילו, צעקה עליו אמו:
כלום לא נשאר ממך, רק האף!

אץ רו ילד
את שיא־ד,חוכמה שמעתי בשבוע
שעבר מפי יוסי סייאס :״התקשר עכשיו
מאזין בן .60 אמר שהוא אוהב את
השירים האלה, מסוף שנות ה־ ,50 מי
־יה מאמין!״ התפעל המשתפך מרשת
גי. ממש מוזר. איך בן 60 אוהב את
השירים ששמע כשהיה בן .30
ואם אני כבר בנושא, אז אולי מותר
לי יבקש ממד, סייאס, לוותר על
קריאות־קרב באמצע השירים, כמו:
״־אללה, כולם ביהד: איפה אתם?־ או
״־אללה, רוד וסט*וארט<,לא להתבלבל
עם המילים״׳ ו״אין לכם זכות להיות
עצובים הבוקר״ ו״תשתו קפה בבוקר,
לא עראק״ ,ועם כל הכבוד, כמה פעמים
אפשי לשמוע .,התעוררתי הבוקר
עצוב חולמני/מתגעגע״ ,ועור קטע
מדהים (ותתקן אות אם לא שמעתי
נבון) :״אני כבר בן ,28 כבר לא ילד,
ואין לי ילד בחדר לשחק איתו ״.וגם;
..רק שתבוא בסוף האשה, שתביא לך
הרבה ילדים, הרבה צעצועים״.

גבינה וביצים
טוב שנשארו בתל־אביב עדיין כמה חנויות־מכולת,
אחרת איך הייתי משיגה כמה מהסיפורים
היותר־סובים שלי?
בצפון תל־אביב, במה שהעם מכנה הצפון
השקט, מתגורר זוג. לאשה קוראים רותי סיון,
והיא עיתונאית ביריעות אחרונות. ולבעל קוראים
גידי סידן, והוא נגן בלהקה המופיעה ברחבי
הארץ. לזוג הזה יש משברונצ׳יק בחיי־הנישואין,
כמו שיש להרבה זוגות נשואים שיש להם כמעט
הכל.
אז התסריט שלהם הוא כזה: בבוקר יורדת
הגברת סיון לחנות־המכולת ומקטרת שנמאס לה,
והיא עומדת להתגרש, ושהיא לא יכולה יותר.
היא קונה כמה לבן, חמאה וקצת לחם, וחוזרת
הביתה.
בבית מחכה, כמובן, הבעל, ופתאום היא נזכרת
שהיא שכחה גבינה צהובה. אז עכשיו תורו של
הבעל.
אז גידי יורד לחנות, וגם הוא משמיע את
הטיעונים שלו, וגם לו נשבר ונמאס, והוא רוצה
לעזוב. והוא חוזר הביתה עם הגבינה הצהובה
והסיגריות.
בערב רותי יורדת לקנות עוד כמה מיצרכים,
אך בינתיים הזוג עשה סולחה והיא, כמובן,
מספרת על האידיליה ביניהם, וכמה שהם
מסתדרים ואוהבים, והיא שוב חוזרת הביתה, ואז
גידי יורד למטה, כי היא שכחה לקנות ביצים,
וכמובן האידיליה עדיין נמשכת והוא מספר
לחנווני כמה שזה נהדר.
בבוקר שלמחרת התסריט שוב חוזר, ושוב הם
רבים, וככה זה חוזר על עצמו במשף חודשים.
ותאמינו לי, הס אפילו לא יודעים כמה הם
מאוהבים, כל השכונה מדברת על האהבה ביניהם.
רק הם עוד לא שמו לב לכף.
גלידה בלונדון
בחודש מאי סיפרתי לכם על משבר־הנישואין
של אמנו; אביה ואשתו שלומית.
הזוג הזה ממש המציא את הנוסחה להצלחה.

עלי!
אצל,1
ליד!

עורד־הדין צבי לידסקי מצליח תמיד לבלבל
אותי. בכל אירוע אני רואה אותו עם חתיכה
אחרת שעונה עליו, וכולן פחות או יותר דומות.
במסיבה השנתית שלו, לרגל הוצאת סיפרו
ה״ ,13 הייתי מבולבלת יותר מתמיד. היו שם
חברות שלו מהעבר, חברות שלו בהווה וגם כמה
כאלה שיהיו חברות שלו בעתיד.
לא ידעתי מהי ההגדרה של כל אחת מהן, כי
אתם יודעים שעורכי־דין נורא מקפידים על
הגדרות, ניסוחים וכותרות, ומאוד צריך להיזהר.
אז סיפרתי לכם על עורכת־הדין מירי ניסני,
שהיא חברתו־לחיים. כמה שעות לאחר צאת
הגליון, קיבלתי עשרות שיחות־טלפון נזעמות
מכל מיני בחורות, שכל אחת טענה שהיא ורק היא
החברה שלו, ושאין לו חברה־לחיים, ויש לו רק
ידידות ומה לא.
אז כדי לפתור את החידה הגדולה הזאת,
המרירה שינה מעיני בימים האחרונים, כי אני
באמת לא הייתי רוצה שאיזה חתיכה של לידסקי
תרביץ לי בגלל טעות בעיתון, ררינג־דרנגתי אל
עורר־הרין הדון־ז׳ואן.
״שלום, לידסקי, זאת המרחלת. תגיד לי, מכל
את אבירן ואביו על איזה חמישה מיליון דולר,
שהוא טען שהם לקחו ממנו, וכבר חמש שנים יש
דיונים על הנושא הזה. אבל חוץ מזה הכל היה
בסדר אצל האבידנים, עד שלפני כמה חודשים
באו צרות מסוג חדש.
אמנון התאהב בעקרת־בית יפה מרמת־השרון,
נשואה ואם לשניים, ועזב את הבית, וכולם
ריחמו על שלומית, כמה שהיא מיסכנה ובודדה
ואולי גם שבורה. אבל מסתבר שבחיים אין רע בלי
טוב. ולפני כמה ימים היא טסה ללונדון בחברתו
של אחד הגברים המבוקשים ביותר בארץ.
נו, תנחשו מי זה? אז כדי לחסיד מכם את

דידה קחבה מא1ד־הבחורות
שראיתי אצלד, עליר ואיתר, מי באמת
החברה שלן־?״
״עורכת״הדין מירי ניסני היא החברה שלי״.
״אמרו לי שאתה הצהרת שלעולם לא תינשא
שנית, ושאתה בעיקרון לא גר עם החברות שלף.״

״ומי זאת הבלונדית שצמודה אליר באחרונה?״
״זאת אורנה נדריאני, העוסקת בפירסום
ובשיווק, ידידה מאוד קרובה ״.י׳
יותר לא שאלתי שאלות. כי אם לחברה אחת
לא מפריע קיומה של השניה, אז מי אני שאקלקל
להן?

זה יהיה משהו

׳ כר עשו ׳הדוגמן מוטי׳ רייף וידידתו,
הצעירים של היום זה לא הצעירים של פעם.
הם מכירים חודש, מכסימום חודשיים, אולי קצת מעצבת־השיער הצעירה שרי קרן.
רייף שהיה חבר־לשעבר של הדוגמנית
יותר, והם כבר מחליטים להתחתן. או שהם ידידים
הפופולרית סמדר גנזי חילק דירה עם שר־ קרן,
שחזרה מלונדון, שם השתלמה אצל ספר־הצמרת
וידאל ששון. היא חזרה ארצה והתחילה לעבוד
במספרה המפוארת של אמה בנן־העיר. האס,
י ונרה קרן, מוכרת גם במסיבות־השיער הגרנדיוזיות
שהיא עורכת לאלפי מוזמנים. מסוג
האירועים שרואים רק בניו־יורק או בלונדון, עם
הרבה צבע־טכניקולור ועשרות ניצבים.
בקיצור, בני־חזוג היו ידידים, וגם קצת חברים,

מוטי רייף
בלי הזרעה מוקדמת
הכי־טובים בעולם, ופתאום, בלי כל הודעה
מוקדמת, הם מודיעים לכל החברים ובני־המישפחה
על חתונתם.

שרי קרן

מסתבר שבחיים אין רע —
שניהם יפים, עשירים, בעלי־עסקים. אמנון ניהל
עיסקי יהלומים יחד עם אביו, צבי, ולשלומית
יש שני בוטיקים, ויש להם גם שלושה ילדים
משגעים והרבה נסיעות לחו״ל.
לפני כמה שנים היה להם קצת רע על הנשמה,
כאשר היהלומן מסביון, אלברט סבאג, תבע

הטירחה, אני אספר לכם שהיא עושה חיים
משגעים בבירה האנגלית עם התעשיין מיקי
שטראום, והיא כל־כן מאושרת שאפילו מזג-
האוויר המחורבן בלונדון לא משפיע עליה, וכמה
ימים לפני הנסיעה המשותפת לחו״ל היא בילתה
סוף־שבוע משגע בנהריה.

מיקי שטראום
— בלי טוב
אני לא יודעת אם הם רכבו על אופניים, אבל
בטח הם אכלו הרבה גלידה.

עם כוס־קפה
ושוב ידידים, וגם קצת רבו וגם קצת השלימו. אבל
שום דבר רציני לא קרה ביניהם, והם היו ידידים
כמו אלפי ידידים אחרים בישראל.
פתאום, ביום קיצי אחד, ממש לפני כמה ימים,
הם התעוררו, כהרגלם, כל אחד בחדר שלו, כמובן,
וכשהם נפגשו במיטבח על כוס־קפה ופת־לחם
היה לכל אחד מהם מבט מוזר בעיניים, וכשניסו
לברר את פישרו גילו פתאום שהם מאוהבים
והדבר הטיבעי ביותר שיכול לקרות להם זה
להתחתן.
ואם ביום־שבת כל קווי־הטלפון העלו עשן, זה
בגלל כל השיחות שהם עשו לחברים שלהם בכל
הארץ החל בחיפה, עיר־הולדתו של מוטי רייף,
וכלה באילת, שם יש להם הרבה חברים.
אז סוף הסיפור הוא שהם מתחתנים בסוף חודש
ספטמבר, בווילה מפוארת של חברים, ואני ממש
מקווה שוונז־ה קרן, האמא של שרי, תארגן את
האירוע. כי אז זה באמת יהיה משהו.

מדוע הן נה מעטות? מה חוסם אותן? האם יש
קנוניה שר גברים נגדן? האם הן אשמות בעצמן?

השערוריה שהתלוותה להרכבת
הרשימה של הליכוד לכנסת ה־ , 12שבה
אין אף אשה אחת לפני המקום ה־
,40 היפנתה את תשומת־הלב לתופעה
זו. שרה דורון נשארה בשוליים ולימור
ליבנת מעבר לזה.
תהיינה התוצאות של הבחירות הקרובות
כאשר תהיינה, ברור כבר עתה

חיילת צה״ל(בובה בתצוגה)
מדוע לא אלופה?
ן* רזה מפורסמת של תנועה
^ פמיניסטית אמריקאית הראתה את
גולדה מאיר, ראש ממשלת־ישראל, ומי
תהתה המילים :״כן, אבל האם היא יודעת
לתקתק במכונה?״
הכרזה היתה אמורה לשים ללעג את
הגברים, המאמינים כי הנשים אינן
מסוגלות למאומה מלבד עבודות ״נחותות׳;
כמו זו של מזכירה. והנה גולדה
מאיר, מדינאית בעלת מעמר בינלאומי,
שהכניעה גברים גדולים וחשובים.
תור כדי כן גם העלתה על נס את

לבעייה עצמה. נשים ״משוריינות״,
המגיעות לכנסת באמצעות סידור
מיוחד כזה, במקומות המגיעים בעצם
לגברים, בוודאי אינן מוכיחות שהנשים
הגיעו לרמה של שיוויון. הן תהיינה
״נשים מטעם״ ,כמו שיש ״ערבים
מטעם״ ו״מיזרחיים מטעם״.
אפשר להתווכח על השיריון כעל

הרוב הגדול של חברי־הכנסת אינם
מגיעים למישכן הירושלמי בדרך של
הצנחה. יש שגרירים־לשעבר (כמו
בנימין נתניהו) ,יש אלופים (כמו עזר
וייצמן בשעתו) ,יש בעלי שמות מצלצלים
(כמו בנימין זאב בגין) ,שדרכם
היתה קלה. אולם הח״כ מן השורה
במיפלגה גדולה מגיע אל המנוחה

ציפי מנשה, העולם הזה

גילה רזיו, העולם הזה

ישראל, שהשכילה לשים אשה בראש
ממשלתה.
גם קודם לכן הצטיירה ישראל כארץ
שבה התגשם שיוויון הנשים הלכה למעשה.
הרי ישראל היא מולדת הקיבוץ,
שבו הגיעה האשה לשיא השיוויון.
ותצלומים ללא־ספור פיארו את חיילת
צה״ל, היפהפיה המחזיקה בעוז.,
אולם ישראל היא כיום אחת המדינות
המפגרות בעולם המערבי מבחינת
מעמדה של האשה, ובייחוד בחיים הפוליטיים.

שרה
הורון(ומזכירה יררנה מלי)
להתחיל 0א1חר סדי?
כי יהיו בה פחות נשים מאשר בכנסות
האחרונות, שגם בהן היוו הנשים מיעוט
זעיר.
הנשים, המהוות 50.2אחוזים באוב־לוסיה,
הן בכנסת הנוכחית מיעוט מבוטל
של 8.3אחוזים.

• נשים משוו״נות?

שולמית אלוני( 1974 ,עם בעלה ראובן)
מ׳ נשאר בבית?

ף עי ק בו תהמאבק כליכוד —
^ ולפני־כן במערך — היו שדרשו
להבטיח לנשים חלק הרבה יותר גדול
בכנסת, באמצעות שיריון.
דרישה זו הרגיזה הרבה גברים, וגם
הרבה נשים. יש בה משהו מעליב. שהרי
מי שתובע ״לשריין״ מקומות לנשים,
קובע שאין בכוחן של הנשים להגיע
לייצוג מתאים בדרכים רגילות. משמע:
בלי עזרה מיוחדת וסידורים חריגים,
אין הנשים יכולות להגיע אף לידי
ייצוג מינימלי.
היו נשים שראו בכן עלבון למין
הנשי. היו גברים שראו בכן אפלייה
כלתי־נסבלת לרעתם.
כן או כן, ברור כי אין בכך פיתרון

אמצעי יעיל לקידום השיוויון. אותו
הוויכוח נטוש בארצות־הברית על
שיריון מקומם של שחורים באוניברסיטות
(״פעולה חיובית״ או ״אפלייה
לטובה״) .התומכים בכך טוענים כי רק
בררך זו ניתן לקדם בהדרגה את
השחורים, עד שיתפסו את מקומם
בזכות כישוריהם. המתנגדים רואים
בכך אמצעי פסול.
אך גם אילו ״שוריינו״ מקומות
לנשים ברשימת הליכוד, כפי ששוריינו
ברשימת־המערך, הרי לא היה הדבר
פותר את הבעייה.
השאלה היסודית היא: מדוע זקוקות
הנשים בכלל לשיריון מקומות?.מדוע
אין הנשים בישראל מצליחות להגיע
לעמדות בכירות בחיים הפוליטיים
בכוחות עצמן, בהתחרות חופשית עם
הגברים? מדוע אינן מהוות ד50
בכנסת, או לפחות ד?25

נאומים אין־סמו
ן* שאלה אינה מתחילה בכנסת.
1 1היא מתחילה בדרג הרבה יותר
נמוך.

והנחלה בבית־המחוקקים רק אחרי
שנים ארוכות של פעילות מיפלגתית.
מקום בכנסת אינו ניתן במתנה. אין
הוא אלא גולת־הכותרת של פעילות
של שנים רבות וארוכות.
ח״כ טיפוסי מתחיל את דרכו כעסקן
קטן בסניף של המיפלגה. הוא הולך
לאסיפות של הסניף, מבליט את עצמו
בזכות פעילותו, קושר קשרים, משמיע
דברים, מקשיב לנאומים אין־ספור.
לאט־לאט הוא עולה בדרגה, מתחיל
להתבלט במישור המחוזי והארצי,
מצטרף לסיעות, רוקם קנוניות, מקשיב
ונואם, נואם ומקשיב.
יש שאינם עושים דרך זו בסניף של
המיפלגה, אלא באגודה מיקצועית או
באירגון כלכלי. אך הדרך היא אותה
הדרך: פעילות ארוכה, עשיית טובות
.לכל מיני אנשים, השתתפות בדיונים
ובוויכוחים, הקמת כוח מקומי, השתתפות
במאבק הסיעות.
לשם כך דרושים כמה משאבים
ותכונות:
• זמן. כדי לעשות קאריירה -פוליטית
״נורמלית״ צריך ארם לבלות

גולדה מאיר ( 1935ו־4ד)19
האם היא ידעה לתקתק?

מאות ואלפי ימים, ובעיקר ערבים,
בפעילות פוליטית אפורה.
• סבלנות. העסקן הפוליטי צריך
להיות מוכן להקשיב לאלפי נאומים
של חבריו, רובם העצום חסרי־תוכן,
רדודים ואף מטופשים.
• עוז־רוח. אפשר לקרוא לזה גם
הערכה עצמית. כלומר: הדחף הפנימי
להתבלט, להשמיע דברים בציבור,
להטיף לריעות ולהתווכח עליהן, גם
אם אלה הן ריעות שיגרתיות לגמרי.
ריעות חדשניות או חריגות מדי יביאו
לסיום הקאריירה כבר בשלב מוקדם.
• תאוות־שילטון או תאוות־כבוד.
בלי דחף פנימי זה אין ארם מגיע
בפוליטיקה לשום דבר. צריך ארם
לרצות בכל נימי נפשו בעסקנות,
בהשגת עמדה של כוח והשפעה, כדי
לעמוד במחיר הכרוך בפעילות זו.
האם מכל הבחינות האלה משתווה
האשה לגבר? האם יכולה להיות
התחרות אמיתית והוגנת בין גבר ואשה
במישור בסיסי זה של הפוליטיקה?

מי נערם(?הניח?

ךשעה 6בערב, כאשר הילדים
באים הביתה וזקוקים לתשומת־

לעיירה(או לשכונה) ,וחשוב שיראה את
האיש ויתרשם ממנו. יש חתונה, וכדאי
להיות שם כדי לרכוש ידידים, לקשור
קשרים עם הורי הזוג ועדתם. יש חגיגת
בר־מיצווה, כנ״ל. יש כנס באגודה
המיקצועית או חוג־בית. תמיד כדאי
להיראות, להגיד כמה מילים, להקשיב,
לברך, לחייך, ללחוץ ידיים, ללטף
ילדים.
מי נשאר בבית כדי לטפל בילדים?
האשה.
אילו היה המצב הפוך — אילו היתה
האשה הפוליטיקאית — מי היה נשאר
בבית? הבעל? שמרטף?
זוהי ההחלטה הראשונה, הפשוטה
וגם המכרעת העומדת לפני אשה
המחליטה לצאת לקאריירה פוליטית.
היא צריכה לוותר על חיי־בית.
אם יש לה ילדים, זוהי בעייה שאין
לה כמעט פיתרון. פירושו של דבר:
הזנחת הילדים, התנכרות להם, יסורי־מצפון
מתמידים.
אם הילדים כבר גדלו, ויש לאשה
זמן — סימן הוא שהיא כבר קשישה
למדי, ושוב אינה יכולה להתחרות עם
הגברים הצעירים הנדחקים באותו
המיגרש.

היא התמסרה לפוליטיקה, כעסקנית
של מיפלגת־העבורה, כשילדיה היו
_ עדיין קטנים, ומאז היא ממשיכה בכך.
אלוני מודעת ללחץ העצום של
החברה על האשה, המבקשת לעלות על
ררך פוליטית. היא טוענת שיש לכך
בחברה הישראלית שני גורמים עיקריים:
הדת והצבא.
• הדת. המסורת היהודית, אולי
יותר מאחרות, שמה את הדגש על
תפקידה של האשה במישפחה ובבית.
הדת היהודית פוסלת לחלוטין את
הנהגתן של נשים, עד כדי כך שחברי־כנסת
דתיים אף לא לחצו את ידיה של
גולדה מאיר. מי שחונך באווירה זו אינו
יכול אלא להתייחס אל פוליטיקאית־אשה
כאל סוטה, פרוורסית, חריגה.
• הצבא ׳.המאצ׳ואיזם הישראלי,
המגיע לביטויו החזק ביותר בצה״ל,
מייעד לאשה תפקיד של ״רעייה״.
הגבר יוצא להילחם, האשה צריכה
לשמור על הבית, לסייע לגבר העייף
החוזר מתפקידו, לעודד אותו ולסעוד
אותו.
תצלום החיילת־בעלת־השז׳ היה
תמיד שיקרי. בצה״ל מיועדים לצעירות
״תפקידים נשיים״ — הן פקידות
המביאות את התיקים והקפה למפקד,
אחיות, קשריות. לא יעלה על הדעת כי
בצה״ל תהיה אלופה או תת״אלופה,
המופקדת על חיל־הרפואה, חיל־הקשר,
ילדים, פירוש הדבר שעליה לוותר על
חיל־התחזוקה וכדומה. יש קצינת־חן,
לידת ילדים בשנים החשובות ביותר.
שקוראים לה, מאחורי גבה ,״קצינת־ואחרי
שנכנסה לחיים הפוליטיים, היא
טמפונים״.
תהיה עסוקה יותר ויותר, וההזדמנות
ללדת ילדים ולהתמסר להם תתרחק
• בתוות־הבחר
משנה לשנה.
להיפר.
הבעל.
על חל אינו
כל זה וחבהתיה לעתים קרובות משמשת הפוליטיקה
^ ח ד מאמצעי־הלחץ החזקים
לבעל כתירוץ כדי להתחמק מן האחביותר
נגד פעילותן הפוליטית של
ריות המישפחתית ׳.הוא בורח מן
הנשים הוא הדימוי השלילי המודבק גם
הבית בשימחה אל מועדון המיפלגה,
למוצלחות שבין הפוליטיקאיות.
כשהקריירה הפוליטית משמשת לו
על גולדה מאיר אמרו במשך שנים
עילה מצויינת. אחרי הכל, ענייני
שהיא ״הגבר היחידי בממשלה״ .לכאוהמיפלגה,
הציבור, המדינה והעם
רה היתה זאת מחמאה, אך למעשה
קודמים לעניינים קטנים כמו האכלת

לב, לעזרה בשיעורים ולאווירה מיש־פחת־ת,
הפוליטיקאי יוצא מהבית לעיסוקו.

לו אסיפת־סניף. מנהיג חשוב בא

אם היא אשה נשואה, צריך הבעל
להסכים לצורת־חיים כזאת, לוותר על
הקאריירה שלו או לוותר על ילדים.
אם היא רווקה או אשה נשואה ללא־

אודי אבנרי ₪

אינדירה גנדי

מרגרט תאצ׳ר

פרערסיוח? חריעת?

• אלוהים ומאציו

ג׳רדדין פרארו

(זה נכון גם לגבי הגברים. לעיתים
קרובות נמשכים לפוליטיקה גברים
הזקוקים להבלטה עצמית בשל אפסותם
האישית, אנשים הסובלים מריגשי־נחיתות
עזים בשל הופעתם החיצונית
או סיבה אחרת. אך איש אינו טוען
שפוליטיקאי בחר בקאריירה פוליטית
מפני שהוא ״מכוער״ — בעוד שזה
נאמר בקלות על אשה־פוליטיקאית
שאינה מלכת־יופי).
טעות היא לחשוב כי הביקורת העיקרית
על הפוליטיקאיות מושמעת דווקא
בפי גברים, שיש להם סיבה הגיונית
לחשוש מפני ההתחרות. הביקורת של

האם היה שירי1ן לבחזלת הברזל?

הילדים וטיול בגינה. לשם כך י
האשה...

האם נשים מצביעות בעד נשים?

לימור ליבנת
זשים מטעם, ערבים מטעם?

ף אם האשד! היא קשוחה, והיא
1מחליטה לעמוד על שלה ולהקריב
את תפקידה האמהי על מיזבח ההגשמה
הפוליטית?
קל להחליט. קשה לקיים.
יש על האשה הישראלית לחץ
חברתי כביר לבל תעשה זאת.
מן הגיל הצעיר ביותר מחדירים
לתודעת האשה שתפקידה העיקרי
בחיים הוא להינשא, ללדת ילדים,
להקים בית חם כדי לגדל בו בנים
ובנות לתיפארת.
זוהי הבשורה שבפי ההורים, הגננות,
המורות, הידידות, ההברה כולה. דרוש
כוח־רצון אדיר כדי לעמוד בפני לחץ

אחת שהצליחה בכר היא שולמית
אלוני, חברת־כנסת מאז , 1965 פוליטיקאית
ממולחת, עקשנית ובלתי־נלאית.

התבטא בכר זילזול. כאשר הפוליטי־קאית
מצליחה, היא חדלה מלהיות
אשה. למעשה עברה את הקווים, הפכה
גבר.
מכאן הדימוי של הפוליטיקאית
כייצור די דוחה, אשה ״לא נשית״,
מכוערת, צורמנית, תוקפנית.
דימוי זה מצליח להרתיע, דווקא
משום שהוא לא־אחת נכון־לכאורה.
כדי להתחרות בגברים בעולמם של
גברים, נאלצת האשה לפתח תכונות
הנחשבות בחברה הישראלית כ״לא־נשיות״
.היא צריכה להשתמש במר־פקיסראף
יותר מאשר הגברים, לעמוד
על שלה בצורה תקיפה במיוחד. רק
נשים בעלות מוטיוואציה חזקה במיוחד
הולכות למיקצוע זה. אינדירה גנרי
היתה קשוחה מאוד. וכד גם ״בתולת
הברזל״ ,מרגרט תאצ׳ר•.
* ..בתולת הכחל״ היה הכ העסס׳
לסבשיר-עתו״ס ביסי-הביר״ס. הקורבן
הוברס לתיבה צרה. רמוית־ארם.
שרפטתיה ססוסחת.
בבה רימז־ של סבתא?

הנשי הפוליטיות
(המשך מעמוד )25

הנשים ארסית וחריפה לעיתים קרובות
עוד יותר.
על אחרת הנשים שניסו להיבחר
לא! מכוערת כזאת בוודאי לא תצליח
אצל גברים. אז היא הולכת לפוליטיקה!״
לביקורת
נשית זו יש השפעה
מרתיעה במיוחד. ראשי כל המיפלגות
משוכנעים כי חוסר הייצוג של הנשים
ברשימותיהם לא יזיק להם ליד הקלפי.
ציבור־הנשים לא יטיל חרם על מיפלגה
מסויימת, מפני שאין כמעט נשים
ברשימתה. מקובל בארץ להניח כי
נשים אינן מצביעות בעד נשים.
זהו ניסיון שנצבר לא רק בארץ.
בבחירות האחרונות בארצות־הברית
ניסה המועמד הדמוקרטי, וולטר מוג־דייל,
לרכוש את לב הנשים (שהן רוב
גם בארצות־הברית) על־ידי עשיית
מחווה ללא־תקדים. הוא בחר באשה
כבמועמדת לתפקיד סגן־הנשיא. סגן־
הנשיא הופך אוטומטית לנשיא כאשר
הנשיא נפטר. לפי האימרה השגורה,
הוא ״רחוק מכס־הנשיא רק מרחק של
פעימת־לב אחת״.
התימרון לא הצליח. גם לולא
התגלה כי המועמדת, ג׳רלדין פרארו,
מסובכת, יחד עם בעלה, בענייני־כספים
מפוקפקים, ברור כי לא היתה
תורמת הרבה לסיכויי מונדייל. מה גם
שמולו עמד גבר מקסים כמו רונלד רגן,
שמשך את לב הנשים.
הבעייה התעוררה השנה שוב. ג׳ורג׳
בוש מתקשה במסע־הבחירות שלו.
הסקרים מוכיחים שהוא נדחה דווקא
על־ידי הנשים. עלה הרעיון לנטרל
גורם זה על־ידי בחירת אשה מפורסמת
כמועמדת לתפקיד סגן־הנשיא. ההצעה
לא ירדה עדיין מן הפרק, אך רבים
מעוזריו של בוש מתייחסים אליה

רסם של יותם בן־ירובעל :״הלוך הלכו
העצים למשוח עליהם מלך״...
במשל הלכו העצים אל הזית, אך זה
השיב :״החדלתי את דישני, אשר בי
יכבדו אלוהים ואנשים, והלכתי לנוע
על העצים?״
אחר־כך הלכו אל התאנה, וזו
השיבה :״החדלתי את מותקי ואת

או בעל מסור אינם יכולים לכפר על
כדגם
גאולה כהן, אשה שהיתה לה
מילדות מוטיוואציה חזקה ביותר
להוכיח את עצמה, הודתה ברגעים של
חולשה שיש לה לפעמים נקיפת־מצפון
על כך שהזניחה את בנה בילדותו.
הודאה כזאת בפי פוליטיקאי־זכר

ענת סרגוסט

סמל בלי תוכן

תנובתי הטובה?״
כך השיבה גם הגפן :״החדלתי את
תירושי, המשמח אלוהים ואנשים?״
ורק האטד, שיח עלוב שאין לו פרי
ואין לו ריח, הסכים לקבל על עצמו את
המשימה.
בעיני רוב רובן של הנשים, גידול
הילדים הוא עיסוק מספק, הממלא את
חייהן — כמו התאנה השמחה בפריה.

נדירה הרבה יותר, למרות שגם הפולי־טיקאים־הגברים
מעוללים לילדיהם
דברים קשים, וידועים מיקרים רבים
של פוליטיקאים בולטים, שבניהם
מופרעים קשה ונוטרים טינה לאביהם.
בנו של בנימין זאב הרצל התאבד. גם
בפוליטיקה הישראלית ידועים כמה
פוליטיקאים שבניהם בחרו בהתאבדות.
בניו של משה דיין מתלוננים שהזניח
אותם והתנכר להם בצורה קשה.
לגבר קל יותר להתעלם מטענות
כאלה. לאשה זה הרבה יותר קשה, הן
בגלל ריגשותיה שלה עצמה, הן בגלל
האצבע המאשימה של הסביבה.

שו נשים

דבורה נצר(עם בעלה שרגא)
קידמה שנעלמה

> הרוו המוהנשים
^ תכן שכל הסיבות האלה להיעדרות
הנשים מהפוליטיקה מחפות
על סיבה יסודית אחת: חוסר החשק.
הפוליטיקה בוערת בעצמותיהם של
מי שמתמסרים לה. תהיה הסיבה הממריצה
אדם להיכנס לפוליטיקה כאשר
תהיה — אמביציה אישית בוערת,
התמסרות לאידיאל גדול, או שילוב
של שני הדברים גם יחד — היא יוצרת
רחף שאינו ניתן לכיבוש. בלי דחף כזה
לא יצליח גם גבר. הדרך ארוכה מדי,
משעממת מדי, מפרכת מדי, מכדי
שאדם יתמיד בה בלי דחף אדיר. רבים
פורשים באמצע הדרך ממירוץ־מאר־אתון
זה, ומתמסרים למיקצוע פחות
תובעני.
המילה האחרונה על נושא זה כבר
נאמרה לפני 3000 שנה, במשל המפו־

^ תנועת־החרות קמה זעקה
^ רמה כשהתברר שבמקומות הריאליים
ברשימת התנועה לכנסת לא נכללה
אף אשה אחת. היו שחשבו ששרה
דורון, הנמצאת במקום ריאלי כליברלים,
תפתור את ״בעיית״ הנשים, והכל
יבוא על מקומו בשלום. אחרים טוענים
עד היום שאין די בכך, ושיש צורך לקדם
באופן מלאכותי את לימור ליבנת,
חברת חרות, הבאה בתור ברשימה, המוצבת
היום באמצע העשיריה הרביעית.
בתנועת־החרות אין שיריון מקומות
לנשים למוסדות התנועה או למקומות
ריאליים לכנסת. וכך, מתוך 2086 חברי
מרכז־חרות, יש 204 נשים בלבד. במזכירות
התנועה, שבה 9ך חברים, יש

• אינתינאדה

בשלילה. לדעתם, בחירת אשה לא
תביא קולות של נשים.

תשע פוליטיקאיות בעירות מחוות

גם אם אין זה כך, היא מתביישת
להורות לפני עצמה ולפני אחרים שאין
זה כך. ויתור על חיי המישפחה
הנורמאליים פירושו, לרוב, גם ויתור
על הבעל.
מובן שמיגבלה זו נכונה לכל קאריי־רה
של אשה. גם אשה המנסה להגיע
לצמרת הכלכלית, או המתמסרת לרפואה
או לחינוך, מבלה שעות רבות מחוץ
לבית. אולם במיקצועות האלה יש
שעות־עבודה מקובלות, וכאשר השאלה
מגיעה לדרגות הגבוהות, המחייבות
אותה ״לעשות ימים כלילות״ —
כמו מעמד של מנכ״ל של חברה גדולה
או מנהלת של מחלקה בבית־חולים —
פוחת אחוז הנשים באופן דרמאתי.
בפוליטיקה יש מיגבלה כזאת לא רק
בדרגות העליונות, אלא גם במישור
הנמוך ביותר. בפוליטיקה אין שעות-
עבודה. היא נמשכת עד השעות
הקטנות של הלילה. לאשה שיש לה
ילדים, פירוש הדבר בהכרח הזנחת
הבית. שום אומנת, עוזרת פיליפינית

^ אם יש לבעיה הזאת פיתרון?
1 1דובר לא־מעט על הקלת דרכה של
אשת־הקאריירה על־ידי פתיחת מעו־נות־יום
לילדים, הנהגת יוס״לימודיס
ארוך וסידורים חברתיים דומים. דיבורים
לחוד ומציאות לחוד.
(הקיבוץ היה מבוסס על סדר־חיים,
שנועד לשחרר את האשה ולאפשר לה
להגשים את עצמה. הבישול עבר
לחדר־האוכל, הכביסה הלכה למכבסה
של הקיבוץ, הילדים גרו בבית־הילדים
ואכלו בחברת־הילדים. אך בדור האחרון
דווקא הולכים ומתבטלים סידורים
אלה, הילדים חוזרים אל ההורים, האשה
מתחילה לבשל במיטבחון שלה, וכל
החובות הישנות מוטלות שוב על
הנשים — לשימחת רבות מהן).
סידורים אלה אינם עוזרים לאשת-
הקאריירה הפוליטית, אלא אם כן
תשלח את ילדיה לפנימיה.
אם מחליטה האשה להמתין עד
להתבגרות הילדים ויציאתם לצבא,
ולהתחיל אז בקאריירה פוליטית —
הרי היא יוצרת את הדימוי של
״הסבתא״ בפוליטיקה ,״המורה״ או
״הגננת״ — כינויים שהודבקו לדור
שלם של נשים פוליטיות כמו בבה
אידלסון, דבורה נצר ואחרות.
הפיתרון האמיתי אינו יכול להיות
מכאני. גם גימיק כמו ״שיריון״ לא
יספק פיתרון אמיתי.
נדמה ששינוי יסודי של מצב הנשים
בפוליטיקה מחייב שינוי עמוק הרבה
יותר: שינוי יסודי של כל סידרי־החברה
ושינוי הדימוי של האשה בעיני עצמה
ובעיני החברה ושינוי חלוקת התפקידים
בין־המיניס.
זה לא יבוא מעצמו. הנשים, כמו כל
״מיעוט״ מדוכא אחר, לא יקבלו את
שלהן כמתנה. הן יצטרכו להיאבק על
כך. ואם רק מיעוט זעיר רוצה בכך, זה
לא יתגשם.
בישראל של 1988 נראה המאבק
הזה — מין אינתיפאדה של הנשים —
עדיין רחוק.

אשה אחת וגם לה אין זכות־הצבעה,
ובהנהלת התנועה, שבה 120 חברים, יש
ארבע נשים בלבד.
תנועת־החרות היא רק דוגמה אחת
למצבן של הנשים בפוליטיקה הישראלית.
בכל
רחבי הקשת הפוליטית אין
מיפלגה אחת שבה משקפים מוסדות
התנועה או רשימתה לכנסת את מיס־פרן
היחסי של הנשים באוכלוסיה הכללית,
שהוא ־!.509
קשה להגדיר באופן מוחלט את הסי־

יושבי־ראש ועדות הכנסת השונות, יש
שתי נשים בלבד.
כל הנשים שאיתן דיברתי, חוץ מאחת,
היו בעד שיריון מקומות לנשים
באופן מכוון ולא רק ברשימות המיפ־לגות
לכנסת. הן לא אמרו זאת בשימחה
ולא בלב שלם, אבל מבדיקת המצב
בשטח הבינו שהמציאות עדיין מחייבת
שיטה זו.
ח״כ שרה דורון(ליכוד) שוללת את
השיריון :״אני נגד שיריון כי זה פוגע.
אני רוצה להיבחר משום שאני ח״כית
טובה או לא להיבחר משום שאני ח״כית
לא־טובה, אבל לא משום שאני אשה.
שיריון מקומות לא יביא לתיקון המצב,
הנובע בעיקר מריעות קדומות נגד
נשים ובזה צריך להיאבק. צריך לזרז
את התהליך, אבל לא באופן מלאכותי״.
כל שאר הנשים, חברות־כנסת בהווה,
בעתיד, ופעילות פוליטיות אחרות,
היו בעד שיריון מקומות לנשים.
בשתי המיפלגות הגדולות, הליכוד
והמערך, קיים אגף מיוחד לנשים. ב־מיפלגת־העבודה
הוא מכונה אגף החברות.
בכל
המוסדות של מיפלגת־העבודה
יש שיריון לנשים, אם כי לעיתים אין
צורך להשתמש בו. בבחירות הפנימיות
האחרונות במיפלגה, שקבעו את רשימת
המועמדים לכנסת, יש ארבע נשים
עד המקום ה־ .45 הן נבחרו למרות
השיריון ולא בגללו, ולא היה צורך
לקדם אותן למקומות ריאליים יותר.

למרות או
גנני שהיא
אשה

בות לעיוות זה, קשה גם להחליט אם
הרבר נובע מאי־רצונן של הנשים ללכת
לפוליטיקה, הנחשבת לתחום כוחני,
או שהדבר נובע מחוסר נכונותם של
הגברים לקבל את הנשים כשוות.
יש להניח שהסיבה היא שילוב בין
שני הדברים האלה.

;;לא מ שוס
שאני אשה״
ף* כנסת ה־ ,11 שהמושב שלה ננ־
* ₪על בשבוע שעבר, כיהנו 10 נשים
בלבד בתפקידי ח״כ (מתוך 120 חברי־כנסת
נבחרים) .בממשלה, שבה 25 חברים,
יש אשה אחת בלבד. מבין 5סגני־שרים
אין אף אשה אחת, ומתוך 10

במרכז מיפלגת־העבודה 1267 חברים,
מתוכם 220 נשים. מתוך 86
מועמדים שהתמודדו בפאנל, היו 15
נשים, ארכע מתוכז זכו במקומות

ריאליים גבוהים יחסית.
בלישכת המיפלגה יש 17 חברות
מתוך .108
ארבע הנשים שנבחרו לרשימת
מיפלגת־העבודה לכנסת הבאה הן אותן

ח״ב סולודר
״הקיפוח אינו רק בפוליטיקה״

את דעתן ער השידיון, ער הקאו״וה והמישפחה, על ויעות קדומות ומישחק כוחנ
ארבע הנשים המכהנות בכנסת הנוכחית.
נאווה
ארד 50 נשואה ואם לילד בן
,16 מכהנת בכנסת מ־ .1981 קודם לכן
היתה מזכ״ל נעמת במשן־ קדנציה אחת.
שושנה ארבלי־אלמוזלינו, נשואה
ללא ילדים, משמשת היום בתפקיד
שרת־הבריאות.
עדנה סולודר, חברת קיבוץ גשר,
נציגת התק״ם ברשימת המערך, סיימה
עכשיו שש שנים בכנסת .״באופן טיבע,
קשה יותר לאשה להתנתק מהבית,
גם אס יש לה כל האפשרויות הטכניות,
היא לא מוכנה לוותר על אימהות כדי
לצאת מחוץ לבית, יוצא שהיא מתחילה
בפעילות בגיל מאוחר יחסית ואז כל

נמיר קיבלה את מירב הקולות מבין
נשות המיפלגה ומוקמה במקום התשיעי
ברשימת המערך לכנסת.
״נבחרתי למרות שאני אשה,״ היא
אומרת ,״למרות שאני אשכנזיה ויונה
ברעותי.״ אך גם נמיר בעד שיריון
מקומות לנשים ״כדי לתת לנשים את
האפשרות להתחיל ולהוכיח שהן שוות
לא פחות מהגברים.״
נמיר מצביעה על העובדה שכל ארבע
הנשים במקומות הריאליים ברשימת
מיפלגת־העבודה כבר הוכיחו את
עצמן בכנסת ונבחרו בגלל עובדה זו.
״זו משימה בלתי־אפשרית להביא
למיפלגה נשים חדשות ללא שיריו־

^ ם בוחנים את המאגרים שמהם
\ 1מגיעים רוב הפוליטיקאים אל
הכנסת או אל עמדות מנהיגות, מוצאים
בהם מעט מאוד נשים. אחד המאגרים
הגדולים הוא צה״ל, ובו לא מגיעות הנשים
לתפקידי ביצוע ולרמת־קצונה
דומה לזו של הגברים.
בדיקה של רשימת 120 חברי־הכ־נסת
ה־ 11 מגלה ש־ 9מחברי־הכנסת הם

העמדות כבר תפוסות. אבל הקיפוח
אינו רק בפוליטיקה, הוא גם בשטחים
אחרים.
״באופן בסיסי אני נגד שיריון, אבל
בדרך הבחירות החדשה במיפלגה
ובשלב הזה אין כל ברירה, עד שתיכנס
לתלם ההבנה שנשים הן כמו הגברים
ביזרים בהן. בינתיים אין מנוס אלא

נים,״ היא אומרת ,״התחרות לנשים
קשה יותר מלגברים, משום שאין להן
כלים. לגבר שהוא שר, למשל, או מנ־כ״ל,
יש יותר כלים, הוא יכול לחלק
מישרות, לארגן כנסים גדולים. אני,
כחברת־כנסת, ללא שום עיסוק נוסף,
עושה הכל על חשבון המשכורת שלי.״
נמיר טוענת כי בעבר היתה המנהיגות
של מיפלגת־העבודה פתוחה יותר
לנושא הנשי :״דויד בן־גוריון אמר
בזמנו שלא תהיה ממשלה בלי אשה,
כמו שאמר שלא תהיה ממשלה בלי
נציגות דתית. גם בגין, אגב, אמר שלא
תהיה רשימה לכנסת בלי אשה. בעניין
הזה חלה רגרסיה רבה. היום המאבק
הוא אחר, הרבה יותר כוחני.״
נמיר גם יודעת לספר על לא מעט
הערות שובניסטיות גבריות מצד חברי־

קצינים בכירים לשעבר (מהם ארבעה
רמטכ״לים).
מאגר נוסף שממנו מגיעים פוליטיקאים
לכנסת הוא מישרדי־הממשלה
והחברות הממשלתיות למיניהן. בין כל
המנכ״לים אין אף אשה אחת, ובדומה
גם אין אשה המשמשת כיו״ר מועצת־מנהלים.
גם בתחום המוניציפאלי קטן
מיספר הנשים שהן חברות מועצת־עיר
ממיספרן היחסי באוכלוסיה.
וכך יוצא שלנשים לא נותרת ברירה
אלא להיכנס לפוליטיקה מן הדלת
האחורית, דרך אירגוני־הנשים.
מועצת־הפועלות הוקמה ב־, 1921
שנה אחרי שהוקמה ההסתדרות, מתוך
מחאה על כך שבמוסדות ההסתדרות
לא היה די יצוג לנשים וגם המשאבים
לא חולקו בהתאם.

כנסת לעבר הנשים. לא אחת היא
כונתה בשם ״הגננת הלאומית״.

^ 4דיןא*דגוג>־
הגשים

ח״ב סרטני
.ער היום אני סובלת מחגשות־אשמה׳

עדה רבון, מזכ״ל נעמת תל־אביב,
שנתיים בתפקיד, מסבירה כי ״נעמת
היא ההתנסות האירגונית־הכלכלית־הפוליטית־החברתית
הגדולה ביותר
שיש לנשים במיפלגת־העבודה.״ לדעת
רבון ״פל המועמדות לכנסת היו
מוכשרות וטובות יותר מאשר חלק
גדול מהמתמודדים הגברים.״
רבון גורסת, כמו הרבה אחרות, כי
נשים רבות לא מצליחות בפוליטיקה,
או כלל לא נכנסות לפוליטיקה, משום
שהן לא מסתבכות בניבכי הקליקות
הכוחניות.
היא עצמה התחילה את דרכה בתא
הסטודנטים של מיפלגת־העבודה ב־
.1971 במשך 10 שנים היתה מתנדבת
בנעמח ולפני שנתיים עמדה בפעם
הראשונה לבחירה וקיבלה את תפקיד
מזכירת מחוז תל־אביב של האירגון.
אך רבון, שלא כמו התרמית הדבוקה
אעמת, כגוף העוסק רק בטיפול בילדים,
שולחת ידה גם בתחומים אחרים.
היא העלתה לפני מוסדות ההסתדרות
והמיפלגה את בעיית הפועלים הערבים
באיזור תל־אביב, היא היתה זו שהגישה
את הבג״ץ לבחירת הרב הראשי של
העיר, ודאגה לכך שגם נשים יבחרו בו,
למרות החלטה קודמת.
לדעתה אין בארץ הרבה מנכ״לים
גברים המטפלים בגוף בסדר־גודל כמו
זה שאותו היא מנהלת.

ק מ סגזו ס
^ במי שפחה
^ ך הפוליטיקה הטהורה היא רק
\ £תחום אחר שבו אין לנשים דריסת-
רגל. גם בתחום האקדמי הבכיר נפקד
מקומן של הנשים וגם תחום זה מהווה
מאגר לפוליטיקאים.
התחום היחידי כמעט שבו הצליחו
הנשים להגיע לעמדות בכירות הוא
התחום המישפטי. אבל גם בתחום זה

\ ה נמיר, חברת־כנסת זה 14 שנה
־ הכנסת השמינית, גם היא, כמו
רותיה למיפלגה — ארד וארבלי־
*למוזלינו — התחילה את דרכה הפו,נאירגון
הנשים הגדול במדינה.
אז נקרא איתון אמהות שנחת, ונמיר
שימשה בו כמזכירת מחוז תל־אביב.
עכשיו נקרא האירגון נעמת, ועדיין
משמש חממה לגידול פוליטיקאיות.

רוב הנשים שהצליחו עשו זאת בתוך
המערכת הממלכתית — הפרקליטות
לסוגיה ובתי־המישפט לדרגותיהם. ן
פחות נשים מצליחות בפרקטיקה הפרטית,
ומעט נשים הגיעו לשליטה בת־ !
חום העיסקי־הכספי.
הטענה, שיש לה ביסוס רחב במציאות,
היא שנשים משמשות באופן
מסורתי בתפקיד כפול. רובץ עליהן
עול המישפחה, לכן יש יותר מישפט־ניות
במערכת הממלכתית כי בה שעות
העבודה מוגדרות בדרך־כלל ואפשר
באופן טכני לשלב קאריירה וגידול ילדים
ומישפחה.
רבות מן הנשים שהגיעו לפוליטיקה
הכוחנית הטהורה עשו זאת. רק אחרי
שהילדים שלהן גדלו, בשלהי שנות הסב
לחייהן. אז הן היו צריכות להתמודד
מול גברים צעירים יותר בדרך־כלל,
שהיו גם משוחררים מעול גידול ילדים.
מרים תעסה־גלזר 58 אמא לשלו־ •
שה בנים, היתה לחברת־כנסת רק לפני ;
שמונה שנים, כשבניה כבר גדלו. בעבר י
ניהלה את בית־הספר התיכון יזומה |
דמטינסק ,״ואז, לפני 20 שנה הציעו לי -
להיות ח״כית. הגבתי בשלילה, כי הבן ;
הקטן שלי היה אז בן ,6עדיין נהניתי
מניהול בית־הספר ולא ראיתי בכנסת1
את שיא המאוויים שלי. התחלתי אז את י
לימודי המאסטר וחשבתי שח״כ צריך ;
להיות בעל־השכלה. הגעתי לכנסת בגיל
,50 כשהיה קונסנזוס מלא במישפ־

לתנועת־החרות, כמו למיפלגת־העבודה,
יש אירגון נשים משלה.
ותעסה־גלזר היא יו״ר אירגון נשי
חרות, שהוא אירגון מקביל אעמת,
העוסק, בין השאר, גם במעונות יום.
אחת הטענות שניסתה להסביר
מדוע לא נבחרה אף אשה אחת במקום
ריאלי ברשימת חרות לכנסת, היתה
שיותר מדי נשים התמודדו ואילו היה
מיספר המתמודדות קטן יותר, לא היו

הנשי הפוליטיות
אף השתתפו בלחימה. מתוך 6000
לוחמים בפלמ״ח היו בתקופת השיא
1064 נשים.
״המישפהה
רינה דותן, העומדת בראש אגף
החברות במיפלגת־העבודה, זוכרת את
נפגעה״
תקופת הפלמ״ח וערה גם למה שקורה
לבחינת אחוז הנשים במוסדות
היום בפוליטיקה.
^;ה מיפלג ה דומה מאוד המצב ב־
״אני בעד שיריון,״ היא אומרת,
״כאמצעי לתקופת־ביניים עד שבמוס מפ״ם למצב ברץ.
ברשימה לכנסת שוריין המקום
דות יהיו די חברות שיתמודדו שווה
בשווה ״.היא מזכירה שבזמנה של גול הרביעי לאשה, כך שלמקום זה יכלו
דה מאיר, כשזו היתה מזכ״ל המיפלגה ׳ ,להתמודד רק נשים. הן יכלו, עם זאת,
היתה גולדה נגד שיריון לנשים, ואחרי להתמודד גם למקומות האחרים ברשהתקבלה
החלטה בעד שיריון הבינה שימה.
בין 600 חברי מרכז המיפלגה יש 20
גם גולדה שזו דרך חשובה לדחוף.את
אחוזים נשים, במרכז המיפלגה 25
הנשים לפוליטיקה.
בראש התנועה לזכויות האזרח חברים, מתוכם חמש חברות. גם
ולשלום (רץ) עומדת מזה שנים רבות במזכירות המיפלגה יש 20 אחוזים
שולמית אלוני, המכהנת בכנסת מאז נשים.
בוועידת המיפלגה, שהיתה לפני
. 1965
בחמשת המקומות הראשונים של חמש שנים, נקבע שבכל המוסדות יהיו
התנועה לכנסת יש רק אשה אחת 20 ,אחוזים נשים. הדור הצעיר של
אלוני. אשה נוספת, הפרופסור רחל מפ״ם, לעומת זאת, ביטל את השיריון
אלתרמן, ניצבת במקום ה־ 7ואחריה, לנשים ובאופן מפתיע הן קיבלו ־5051
ליסה פרץ, במקום ה־ .10 במועצת רץ, במוסדות גוף זה.
ח״כ אמירה סרטני, יו״ר מטה
מתוך 219 איש, יש 53 נשים, במזכירות
התנועה יש 15 נשים מתוך ,65 החברות במפ״ם, חברת קיבוץ מרחביה,
נבחרה למקום הרביעי ברשימה לכנסת.
ובהנהלה 5נשים מתוך .14
אלוני אינה חושבת שאשה צריכה כיום יש למפ״ם חברת־כנסת נוספת
כישורים מיוחדים :״היא צריכה אותם ותיקה, חייקה גרוסמן, הפורשת מן
הכישורים שגברים צריכים, אבל קצת הפוליטיקה.
לדעתה של סרטני יש מקום למטה
יותר אמביציה, בעל סביל שמוכן
לסבול, או שתהייה רווקה, אשה צריכה חברות ״כל עוד אין שיוויון בחברה״.
פירסום מוקדם יותר וחיזוקים של דעת־ לדבריה יש כוונה להעלות את אחוז
קהל, כי דעת־הקהל בארץ מאוד נגד הנשים ל״ 30 אחוזים כבר בוועידת
המיפלגה הבאה, שתתקיים אחרי
נשים״.
אלוני התחילה את דרכה הפוליטית הבחירות. סרטני חושבת שהפוליטיקה
בדרך לא־מקובלת. היתה לה תוכנית־ * אינה עניין של זמן, אלא של מוטיבציה.
היא התחילה בפעילות פוליטית
רדיו פופולארית מאוד שדרכה רכשה
לעצמה שם ומעמד וכך היה כראי כשבתה הקטנה היתה בת .8היא אמא

יש ריעות קדומות באותה המידה כמו
לגברים.

• (המשך מעמוד )38
הקולות מתפורים, וכך היה סיכוי רב
יותר להכניס אשה אחת, ואולי אפילו
יותר.
תעסה־גלזר פוסלת טענה זו מכל
וכל.
מתוך 104 מתמודדים בפאנל היו 10
נשים.
אחת מהן היא לימור ליבנת (,)38
אמא לילד בן שנה וחצי. ליבנת
התחילה את דרכה הפוליטית כשהיתה
בת .20ב־ 1972 היתה סגן יו״ר אגודת
הסטודנטים באוניברסיטת תל־אביב,
בבחירות 1977 היתה יו״ר מטה הדור
הצעיר, אחרי הבחירות היתה עוזרת של
יורם ארידור בתפקידו כסגן־שר,
בבחירות 1984 היתה דוברת מטה
הבחירות ובשנים 87־ 85 היתה עוזרת
; יו״ר מזכירות התנועה.
״תמיד הייתי צריכה להוכיח את
עצמי יותר מגבר. אילו הייתי גבר היו
מציעים לי תפקידים שלא הציעו לי
ושהציעו לגברים פחות מוכשרים ממני.
! אילו הייתי גבר הייתי מקבלת תפקידים
בכירים יותר וברמה ממלכתית.
״הייתי, למשל, עוזרת של יו״ר
המזכירות, אחריי מילא את אותו
התפקיד גבר, ופתאום קראו לתפקיד
מנכ״ל״.
גם לה, כמו לרוב הנשים, יש תפקיד
! כפול — המישפחה והקאריירה .״הגבר
תמיד עוזר לאשה,״ היא אומרת ,״אף
פעם לא להיפר. האחריות, גם על
המטפלת והעוזרת, היא של האשה.״
למזלה היא מקבלת עידוד, דחיפה
והבנה מירבית מבעלה וכך, כנראה, גם
שאר הנשים שהגיעו לתפקידי מנהיגות
בפוליטיקה.
״את השנה האחרונה הקדשתי רק
ציון צפריר, העולם הזה

ח״ב תעסה־גלזר.

עסקנית רבון

קונסנזוס מלא במישפחה

שולחת יד בתחומים אחרים

לפוליטיקה, בחודשיים האחרונים, לפני
הבחירות לפאנל ולשביעיות, לא
הייתי אף ערב אחד בבית.״
לאור התוצאות העגומות של הייצוג
הנשי בחרות מסכימה גם ליבנת שיש
לשריין מקומות לנשים .״לפגי ההתמודדות
הייתי נגד, אבל הגעתי למסקנה
שאנחנו נמצאים בנקודת־ההתחלה
ולכן צריך לשריין״.
כל הנשים בדיעה שהפעם, בניגוד
לבחירות פנים־מיפלגתיות קודמות,
היתה לנשים הבוחרות מודעות גדולה
יותר והן בפירוש הצביעו למען נשים.

^ דיקה שיטחית של ההיסטוריה
| ^ הקצרה של מדינת־ישראל מראה
י שבעבר היה, לכאורה, יותר שיוויון בין
המינים. בתקופת הפלמ״ח והמחתרות
היו לנשים תפקידים ביצועיים לא־פחות
מסוכנים מאשר לגברים, וחלקן

למפא״י לקבל אותה לשורותיה.
אלוני, בניגוד לחברותיה האחרות,
התחילה את דרכה הפוליטית כאשה
נשואה, אמא לילדים קטנים, ולה זה לא
הפריע .״הקטן היה בכיתה א׳ ,ועובדה
שאני עדיין נשואה לבעלי הראשון ולא
הזנחתי את הילדים. הייתי אמא נהדרת.
לא רצתי אחריהם עם בננה וסוודר,
אבל הם תמיד ידעו איפה הבננה
והסוודר, אם רצו אותם.
״אני דוגמה לכך שקאריירה פוליטית
ומישפחה יכולים ללכת יחד.
ילד זקוק לבית, לא לאמא בבית.
ועובדה שיש לי שלושה בנים מוצלחים,
אחד סגן־אלוף בצבא, אחד ד״ר
לפילוסופיה ומרצה, והשלישי אמן.
כולם בארץ, כולם פטריוטים.״
אלוני אינה מגדירה את עצמה
כחסידה של שיריונים לנשים, אך
מבינה את הפרובלמטיקה .״צריך לעשות
תיקונים, אפליה לצורך תיקונים,
אבל לא בדרגה הגבוהה, כי להיות ח״כ
זו מנהיגות ״.לדעתה נשים אינן
מצביעות עבור נשים, מכיוון שלנשים

לשלושה ילדים ולדעתה השפיעה
הפוליטיות ופגעה בחיי המישפחה :״זה
חייב לפגוע. גם כשגבר נכנס לפוליטיקה
זה פוגע, אבל אז זה מובן
מאליו. עד היום אני סובלת מריגשות־אשמה.״
בעבר
היתה סרטני, בת קיבוץ,
האשה הראשונה ששימשה כמזכירה
בקיבוץ מרחביה .״אבל,״ היא אומרת,
״מאז שקם הקיבוץ הארצי היתה לו רק
מזכירה אחת״.
במיפלגות האחרות בכנסת מצבן
של הנשים אינו טוב יותר, לעיתים
קרובות הוא גם גרוע יותר. במיפלגות
הדתיות אין לנשים כל יצוג במקומות
הריאליים.
יוצאת־דופן מבין המיפלגות הקטנות
היא התחיה, שהוקמה על־ידי
גאולה כהן. כהן עדיין פעילה ומהווה
מנהיגה ודמות מרכזית. היא התחילה
את דרכה הציבורית כדמות בולטת
במחתרת בימים שלפני קום המדינה,
היתה חברת תנועת־החרות, עד שפרשה
והקימה את תנועת־התחיה.

,.היא סיבוה ר עד מיקוח מסו
עם בחווה אחוח מהמועדון, שהיה
דה אבו ששנב עם שתיהן. היא
התחילה רהתקוב אד ולהושיט
דיים. ביקשה להישאל בונב בסוד ־־
ההסעה. זה נמשך נמה כעמים.״
לוש שנים מאסר בפועל ועוד מתגוררת עדיין בבית הוריה והם
שנתיים מאסר על־תנאי, הטיל מטפלים בה. ביום היא עובדת במקום־
השופט יהודה זפט על שמואל עקארי. עבודה מיוחד למפגרים ועוסקת בסהנאשם,
חרדי בן ,35 נותר המום פירת מוצצים ואריזתם. דרגת־המישכל
מהעונש. הוא הורשע בבעילת אשה בת שלה, על פי העדים המומחים, היא
,28 מפגרת בשיכלה. לא היה ספק כי בערך .36 רמת־המישכל הממוצעת
הנערה, מפגרת בפיגור בינוני, הסכימה באוכלוסיה היא , 100 ופיגור שיכלי
למגעים המיניים.
מתחיל מדרגת־מישכל של .70 דרגות־שלוש
פעמים קיימו השניים יחסים הפיגור שבין 55־ 35 נחשבות לדרגות
בספסל המושב האחורי של אוטובוס, פיגור בינוני. אלונה נמצאת על הגבול
ופעם אחת במיטתו הזוגית של הנאשם. התחתון של פיגור זה.
במשך השנים יכולים מפגרים
השאלה העיקרית במישפט היתה
האם מסוגלת נערה מפגרת להסכים ללמוד תנועות שונות והתנהגות
למגע מיני, והאם מכיר החוק בהס מסוימת על־ידי שינון וחזרה, וכך
להיטיב במיקצת את מצבם. אלונה
כמתה זו.
״רומני שאין צורך להכביר מילים, עדיין עושה מפעם לפעם את צרכיה
כדי להראות את השיפלות שבמעשה, במיכנסיים, ואינה יודעת כיצד לטפל
כשם שאין צורך להרבות מילים, כדי בעצמה בעת המחזור החודשי. על בן
להראות את האינטרס הציבורי הברור נוהגת אמה לעקוב אחרי מועד המחזור
שיש בענישה חמורה במיקרים כאלה, ולהכין עבורה את צמר־הגפן, ולנקות
כדי להגן על האוכלוסיות החלשות של • אותה.
מפגרים ולקויים בנפשם, אשר כל
פ בינ
חורש רע יכול לנצל את עליבותם
| וח>>דק
ומיסכנותם כדי לספק את תאוותיו.״
כתב השופט בפסק־הדין.
ך* אחד הימים בסוף שנת ,1987
שמואל עקארי, נשוי ואב לארבעה,
^ ניגשה אלונה לאמה ואמרה כי
שימש כנהג שתפקידו היה להסיע היא רוצה לספר לה משהו .״חשבתי
מפגרים מבתיהם למקום עבודתם שהיא רוצה לאמר לי שקיבלה את הולהחזירם
משם הביתה. אחת המפגרות מחזור,״ העירה האם בבית־המישפט.
שהסיע לעבודה היתה אלונה(שם בדוי, אך להפתעתה הגדולה סיפרה לה בתה
השם האמיתי נאסר לפירסום) ,גבוהת ששמואל הנהג ״לקח אותי אליו
קומה, המתגוררת בהרצליה. היא נהגה ׳הביתה, הוריד לי המיכנסיים והשכיב
לשבת בספסל שליד הנהג, והשניים אותי במיטה שלו. אחר כך שם את
פיתחו ביניהם שיחות.
הפיפי שלו בפיפי שלי.״
״הנאשם ניצל את ההזדמנות שנקהאם
הנדהמת חקרה את כק
רתה לו במהלך עבודתו, ובעל מפגרת ושוב ואלונה חזרה על סיפח
שלוש פעמים במכוניתו ופעם אחת . .אמרה שלא כאב לה וכי לא
בביתו ...הנאשם הינו אדם שבידיו הנא בדימום. היא גם תיארה בפרט^׳£־
מנות הופקדו אותם עלובים ומיסכנים, את דירתו של הנהג, בקומה
והוא מעל באמון, ביצע נגד אלה בהרצליה.
שנמסרו לו את מעשה העבירה.״ כתב
מאתר שזיכרונה של אלונה ז״
השופט.
והיא אינה סובלת מדימיונות חייה וכל
מפגרת, נולדה אלונה
גדלה וחונכה במוסדות מיוחדים. היא מהויות, לקחה אותה אמה למישטוה
ולב די ק ה גי נקולו גי ת. כאשר איח ר ה־

מחזור של אלונה להגיע, התברר שהיא
נמצאת בתחילת הריונה. על פי המועדים
היה ברור כי נכנסה להריון
מהיחסים שקיימה עם הנהג.
הפסיכולוגית נילי הר־אבן שהעידה
בבית־המישפט, הסבירה שבגלל פיגורה
אין אלונה יכולה לקשר בין המגע-
המיני שקיימה ובין ההריון או לידת־ילד.
היא מבינה רק דברים קונקרטיים,
ולא תוצאות הנובעות לאחר זמן־מה.
אלונה נאלצה לעבור הפלה, לאחר
שהסבירו לה כי לקתה בחיידק שיש
להוציאו בבית־החולים. עקב תלונתה
של האם נעצר עקארי למשך 14 יום
ונחקר על יחסיו עם המפגרת. בתחילה
הכחיש הכל, אבל לאחר חקירה הודה
כי שכב עם הנערה. הוא טען כי היא

כולל תחתונים, אז קיימנו יחסי־מין
והיא הראתה סימנים של הנאה״.
על המיקרה שקרה בביתו סיפר
הנהג כי יום אחד בחג, כאשר עברו דרך
הרצליה, שאלה אותו אלונה, שנשארה
לבדה באוטובוס, היכן הוא גר. היא
אמרה שהיא צמאה ולכן הציע לה
לעלות לדירתו ולשתות שם מים. הם
עלו לדירה שהיתה ריקה באותו הזמן,
מכיוון שאשתו וילדיו לא היו בבית.
אחרי ששתתה ביקשה אלונה לראות
את הדירה וכאשר הגיעה לחדר־השינה
התיישבה על המיטה. אז קיימו יחסים
בהסכמתה המלאה.
הנאשם סיפר כי כאשר רצה לגעת
בחן ה אמרה לו שהיא אינה אוהבת זאת,
ושלא יוריד את חולצתה. כאשר הושיט

הליקוי השיכלי שלקתה בו אלונה,
מספיקה עבור סעיף העבירה. הסני
המישכל
שלו לעולם.
הסניגורים הדגישו כי אלונה לא
היתה בתולה בעת המגע המיני עם
הנהג. בעבר היה לה כנראה ניסיון
מיני, כאשר הלכה עם חברתה המפגרת
לטייל בפרדס סמוך, שם פגשו ערבי
ששכב עם החברה ובעל גם את אלונה.

מיהו
| מפגר!

גורים, עורכי־הדין נתן וחיים קנת,
העלו את השאלה הזו והביאו עדים

ך* סניגורים הסיקו שאלונה מבי!
1נה את המעשה מכך שהתביישה
לספר עליו לאמה במשך זמן רב, ומכך
שסירבה לאפשר לנהג ללטף את חזה,
בטענה שאינה אוהבת זאת. הם גם
הוסיפו כי העובדה שהנערה ידעה

האם הנבעלת, הלוקה כשיכלה, היתה
או לא היתה מסוגלת להבין את טיב
מעשה הבעילה, או להבחין בין הסכמה
לחוסר הסכמה.״
לפיכך הרשיע השופט את הנאשם
וקבע כי מטרת המחוקק היתה להגן על
כל הסובלים מליקוי שיכלי, כנגד
ניצולם לסיפוק תאוות מיניות.
כאשר הגיע המועד לגזור את
העונש על הנאשם, ביקש עקארי
רחמים והזכיר את אשתו, ארבעת ילדיו
ואת הריונה הנוכחי של אשתו. על כך
ענה השופט :״מידת הרחמים היא אחת
המידות בקביעת העונש, אבל יש
לעשות בה שימוש ההולם את
הנסיבות, ובכיו של הנאשם ערב גזר-
דינו, אסור שיוגה את השופט מה
נעוה
מפגרת
להסכים למגע
מיניי נהגם של
מנגוים הסתבך
פסק־דין עקרוני

תובעת ויטצקי־מור

סניגור קנת

רמת־המישכל לא משתנה

למה התכוון המחוקק?
הסכימה ואף פיתתה אותו ויזמה את
המגעים. וכך סיפר עקארי:
.״הסעתי את החניכים האלה שנה
בערך, מהבית למועדון ובחזרה. בין
החניכים הללו היתה אלונה. בדרך־
כלל ישבה על הספסל הקדמי, לידי.
במשך הזמן התחילה להתקרב אלי
ולספר לי על כל מיני מיקרים שהיו לח
עס ההבד שלה במועדון. היא סיפרה לי
שהוא מכה אותה וביקשה ממני
ינר לה. היא סיפרה על מיקרה
בחורה אחרת מהמועדון,
ה גבר ששכב עם שתיהן.
^ התחילה להתקרב אלי ולהו־
׳ידיים. פעם ביקשה להישאר איתי
:ב בסוף ההסעה. זה נמשך כמה
^למים. באחת הפעמים החלה להוד
1ונ, לשים ידיים ולתת לי הרגשה
י שהיא רוצה משהו ...אמרתי לה, :אם את
רוצה תורידי את, המיכנסיים,׳ היא
הורידה את המיכנסיים עד הברכיים

לה נייר־טואלט, אחרי המעשה, ידעה

להתנגב בו.

ב תול ה

ך* תובעת, גלית ויגוצקי־מור,
! /האשימה את עקארי בעבירה של
בעילת אשר, שאינה אשתו, ביודעו
שהיא לקויה בשיכלה. עבירה לפי
סעיף 346 לחוק־העונשין. עיקרי
העבירה הם:
• שהנבעלת אינה אשתו של הנאשם.
• כי הנבעלת לקויה בשיכלה.
• כי הבועל יודע שהיא לקויה כשיכלה.

היה ספק כי אלונה אינה אשתו
של הנאשם, מכיוון שהוא נשוי לאשר
אחרת. לא היה גם ספק כי הנאשם ידע
שאלונה מפגרת, כיוון שהכיר אותה
בתפקידו כנהג המסיע מפגרים. השאלה
היחידה שנותרה היתה האם מידת

מומחים כדי להסבירה.
טענתם החריפה של הסניגורים
אמרה כי במונח ״לקויה כשיכלה״
התכוון המחוקק לדרגה גבוהה יותר
של סוב־נורמליה מאשר פיגור רגיל.
הסניגור, עורך־הדין קנת, טען כי החוק
מתכוון לאדם שאינו יכול להבין את
מהות המעשה המיני, ואשר אינו
מסוגל, בגלל הליקוי השיכלי שלו,
להבחין בין הסכמה לחוסר־הסכמה
למעשה זה.
התובעת, עורכת־הדין מור, התכוננה
היטב לטענות אלה. היא הזכירה כי
טענות אלה נטענו בעבר לגבי חולות־נפש,
מכיוון שבמחלת־נפש יש אמנם
מיקרים שבהם אדם חולה יכול בהחלט
להבין את מהות מעשהו ולהסכים לו.
לגבי מפגרים, טענה התובעת, לא
קיימת אפשרות כזו. אדם הנולד מפגר,
ואינו מתגבר על כך עד לשנות נעוריו
המוקדמות, שוב לא תשתנה רמת־

להתנגב לאחר מעשה, ולהתרחץ בבית
אחר כך, מעידה על הבנת המעשה.
שני פסיכולוגים שהביאה הסניגו־ריה
ניסו לבסס טענה זו. אולם חקירתה
המעמיקה של התובעת עירערה את
מישקל העדויות הללו. בית־המישפט
לא קיבל את עדות הפסיכולוגים,
וביקר אותם קשות. את התיזה שהעלו
הסניגורים דחה בית־המישפט וכתב:
״לא מצאתי ממש בתיזה של
הסניגורים לגבי הפירוש המוצע על־ידי
הסניגורים המלומדים למינוח
,לוקה כשיכלו׳ .לפי כל פרשנות
ראויה, אדם המוגדר כמפגר צריך
להיחשב כלוקה בשיכלו, ואין כל מקום
לייחס למחוקק בסוגיה זו כוונות
נסתרות ״.כתב השופט.
״בלשונו של סעיף 346 אין כל רמז
לכוונה מצד המחוקק לתלות את
האחריות הפלילית של הבועל בשאלה

מסילה. מול בכיו של הנאשם ומיש־פחתו
חייב בית־המישפט לשקול את
האינטרס הציבורי ואת הצורך
בהרתעת הרבים.״
צריך לזכור גם כי הנאשם ביצע את
מעשיו לא פעם אחת, אלא ארבע
פעמים, וכי המעשה הנפשע התגלה
עקב כניסת המתלוננת להריון. הנאשם,
כאדם שאינו מפגר, נשוי ואב
לארבעה, לא טרח אפילו לדאוג
לאמצעי־מניעה, וכך אירע שהמתלוננת
היתה צריכה לעבור תהליך של
הפסקת הריון.״
הסניגורים עירערו על ההרשעה
ועל גזר־הדין. הם מבקשים מבית־המישפט
העליון לפסוק בשאלה העקרונית
במישפטז מהי מידת הליקוי
השיכלי הנדרשת לסעיף העבירה, ואם
אמנם צדק בית־המישפט כאשר קבע
כי כל מידה של פיגור מספקת.

אילנה אלון ₪
- 39י

האם מתה הכסינורוגית ריב בן־או׳ מ ט
הדוקטור עימנואל ברמן(מימין) מאשים את
לא השבנו על סיכונים לבריאותה.
הרופאים שטיפלו בה לא דיברו כלל
על סיכונים,״ אומר עימנואל.
מכיוון שריבי לא הצליחה להרות
באופן טיבעי, פנתה לטיפול פרטי אצל
הגינקולוג הד״ר יאן בוקובסקי,
מחלקת־נשים־ויולדות
סגן־מנהל
בבית־החולים אסף־הרופא.
״את ריבי היכרתי בזמן שהיא
ובעלה היו בדרן לארצות״הברית,
לתקופת שבתון. היא כבר היתה בגיל
מתקדם.
״בארצות־הברית ניסו לעבור כמה
טיפולים, ואחר־כך חזרו ארצה. כשחזרה,
ניסינו טיפולים שונים, שלא פעלו,
והיה ברור שתצטרך לקבל פרמול.
״הפרנתל משפיע באופן ישיר על
השחלות. הוא מדרבן כמה זקיקים
להבשיל מתוך עשרות אלפים, ובכך
מייצר תהליך של ביוץ.
״המינון של הפרגונל הוא פונקציה
של תגובת גוף־האשה. פתונל הוא
תרופה שיכולה להיות בוגדנית. לצד
האושר שהיא הביאה לרבבות זוגות, יש
בה סיכונים, וכל העוסק בפתתל יודע
זאת,״ אומר הד״ר בוקובסקי.
הפתונל ניתן על־ידי הזרקה, ורק
באישור רופא ועל־ידי רופא. יש בו
סיכונים רבים, ולכן האשה המטופלת
צריכה להיות במעקב מתמיד. הסכנה
החמורה ביותר היא היווצרות גירוי־יתר
בשחלות, שבא לידי ביטוי בהיווצ
חברים
משותפים. לפני שנתיים וחצי
נישאו.
עימנואל גם הוא בן ,42 יליד פוליו,
בעל רקע מישפחתי דומה לזה של
ריבי. אביו, אדולף ברמן, ממנהיגי מרד
גטו וארשה וחבר־הכנסת. שניהם גדלו
על עבר משותף, שמן־הסתם גם קירב
אותם אחרי שהכירו איש את רעהו.
נושא משותף נוסף היה העיסוק
בפסיכולוגיה. באמצע שנות ה־ 60 למד
לתואר ראשון באוניברסיטת תל־אביב.
ב־ 1969 יצא לארצות־הברית, כדי לעשות
את הדוקטורט שלו בפסיכולוגיה
קלינית. ב־ 1976 חזר ארצה והתחיל
ללמד באוניברסיטת־חיפה, ואף עמד
בראש המגמה לפסיכולוגיה קלינית.

ס כנ ת
ה״פדגוגל״

^ עימנואל היו הנישואין לריבי
/הנישואין הראשונים. כשהחליטו
להינשא, דיברו גם על רצונם בילד
משותף. שניהם היו כבר לקראת גיל
ה־ ,40 על סף סיומה של תקופת
הפוריות של אשה .״היא מאוד רצתה
עוד ילד, והנישואין לעימנואל איפשרו
זאת. ידעתי שהיא עוברת טיפולים,
והיא היתה נחושה בדעתה לעבור אותם
כדי שתוכל ללדת,״ אומרת חברתה
חני.
״שום סיכונים לא נלקחו בחשבון.

ס* 9נחנו חושבים על האפשרות
0 להגיש תביעה מישפטית נגד
הד״ר גבריאל אלסנר, על התרשלות
בטיפול שהעניק לאשתי, ריבי, שב־עיקבותיו
נפטרה בפתאומיות ״,אומר
הד״ר עימנואל ברמן.
הפסיכולוג הקליני שלח מיכתב־תלונה
בן שיבעה עמודים למנכ״ל
מישרד־הבריאות, הפרופסור יורם לס,
ובו פירט את השתלשלות האירועים
מהרגע שבו החליטו בני־הזוג לנסות
ולה בי אילד לעולם, וער למות אשתו.
ריבי בן־ארי, פסיכולוגית קלינית אף
היא, מתה אחרי טיפול בתרופה פתעל,
שמטרתה לגרום לביוץ אצל האשה,
ובכך לאפשר לה כניסה להריון.
״לפי התרשמותי יש חשש רב
שמותה נגרם עקב רשלנות רפואית״,
כותב ברמן במיכתבו לפרופ׳ לס. הד״ר
אלסנר, רופא בכיר במחלקת־הנשים
במרכז הרפואי על־שם שיבא בתל־השומר,
היה הרופא המטפל, אולם
הטיפול בריבי היה במיסגרת פרטית,
בקליניקה הפרטית שלו בתל־אביב,
ולא במיסגרת בית־החולים .״הלכנו
לטיפול פרטי מתוך מחשבה שבטיפול
פרטי מקבלים טיפול יסודי וטוב יותר,
ומעניקים תשומת־לב רבה יותר,״ אומר
הד״ר ברמן. חשבו והתבדו.

ילד גוסף

^ יבי נולדה בפולין, באפריל
.1946 1כשהיתה בת שנה הגיעה
מישפחתה ארצה וגרה בתחילה ביפו,
אחר־כך עברה לבני־ברק, אחר־כך
לרמת־גן.
אחרי שסיימה את שרותה הצבאי
נישאה למתי בן־ארי. ב־ 1970 התחילה
ללמוד באוניברסיטת חיפה פסיכולוגיה
ופילוסופיה.
״היכרנו זו את זו ביום הראשון
ללימודים. שתינו עמדנו בתחנת-
האוטובוס, הסתכלנו אחת על השנייה

— 4 0י

והתחלנו לדבר,״ סיפרה חברתה
הקרובה, חני גילעד .״היא היתה טיפוס
עצמאי מאוד, אינטליגנטית מאור,
בעלת חוכמה וידע רב. היא התעניינה
בהרבה תחומים. היא היתה טיפוס
מתלבט, דבר שלא הקל עליה בחייה,
אך כשהחליטה שהיא רוצה משהו, היא
היתה נלחמת עליו בכל המרץ והכוח״.
ב־ 1973 ילרה את בתה סיוון. באותה
השנה, במילחמת יום־הכיפורים, קרה
אסון במישפחתה. אחיה, שוע וול־קוביץ,
נעדר במשך כמה חודשים,
אחר־כך הו די עו שנהרג. שו ע היה צעיר
ממנה בשבע שנים. היה ביניהם קשר
אמיץ והרוק, ומותו היכה בה קשה.
אחרי שסיימה את לימודיה לתואר
ראשון, היא המשיכה לתואר שני בפסיכולוגיה
באוניברסיטת תל־אביב, והתמחתה
בפסיכולוגיה קלינית. כשסיימה
את לימודיה עברה להתמחות בבית־החולים
אברבנאל בבת־ים. כתב עליה
אליצור ברנשטיין, הפסיכולוג הראשי
של בית־החולים אברבנאל, בכתב־העת
הישראלי לפסיכותרפיה שיחות, חודש
אחרי מותה:
״ריבי היתה המודרכת הראשונה
שלי ביומי הראשון באברבנאל, והיחידה
ששוחחתי עימה במהלך שעות
ההדרכה, וגם ביידיש ...היתה לה שפה
מתנגנת, מינורית, וחיוך לבבי מבוייש,
שהיקנו למיפגש איתה מימד מיוחד
של אינטימיות, כזו שאינה כופה עצמה
על זולתה. עם זאת הותירה אחריה
בתום המיפגש תחושה של משהו לא
מובן לגמרי, לא מושג שיכלית, ועם
זאת מוחשי ביותר ...יכולתה להתבונן
מבחוץ חשפה לא־אחת מעורבות
אנושית, שאחד מסממניה היה הכבוד
הטיבעי שרחשה לזולת — מטופל או
עמית־למיקצוע״...
אחרי 15 שג־ת־נישואין היא התגרשה
מבעלה. בתה סיוון נותרה עימה.
היום היא בת . 15
לפני חמש שנים הכירו ריבי
ועימנואל גם זה את זה באמצעות

^ 3וז 101

!^״1יי״ 1 1י 1

113*6

**111

9*000003901(0010
9*00000391510
96063569 (035001101131100

5א 0ו־ד 04 וס 14ו 4מ ז0014
:ח 0רווס¥¥
*0111031

16*61 1091031109

0003901 (0010

לשוח

6־0 *3030 4311011
!9 * 1019 300 8916031ד׳_* 1116 0 (656006 0 ) 0
ס 0סוז ססס9 *51
*4 0 0 (03010 101(303 01 3 , 165100 51100 35 3 01101131

( סרס סז
1030ז ! 0 6ס * 03056 0 ) 1016(11111ץ 106 0 (656006 01 30
300 * 0131100. 35 513169 10 106 10910311005

4 9 0 0 ( 1031 91669109 0 ) 11096161101069 011910
0 *31130 0*515 01 601319610601
001 906

רות ציסטות על גבי השחלות. משום־
כך כל אשה הנמצאת בטיפול בפתונל
חייבת לעבור אחת ליומיים, בערך,
בריקת אולטרה־סאונד ובדיקת־דם
לגילוי מוקדם.
מצב של גירוי־יתר בשחלה עלול
ליצור שינוי בקרישת־הדם .״גירוי־יתר
שחלתי הוא תמיד מצב דרמאתי, ויוצר
שרשרת של תגובות שהן תוצאה ישירה
של פתמל. באישפוז־בזמן ניתן להתמודד
עם הבעייה,״ אומר הד״ר בוקוב־סקי.
התרופה מיוצרת על־ידי המיפעל-
לתרופות טבע. לחפיסת פתונל שניתן
לרכוש בבתי־המירקחת על־פי מירשם
מצורף עלון־הסברה לגבי אופן השימוש
בתרופה, השפעות־לוואי וסכנות,
אולם ההוראות המפורטות מאוד, שהן
הרבה יותר ארוכות מן הרגיל, ניתנות
בשפה האנגלית בלבד. בעברית כתוב
שם התרופה, ושניתן להשתמש בה על־ידי
הזרקה לשריר.
כל האזהרות למיניהן רשומות
באנגלית, שרובה ככולה מורכבת ממו־נחים
מיקצועיים לאטיניים, שהמטופל
אינו יכול להבינם.
יצחק סיטון, מנהל מחלקת־הרישום
במיפעל טבע :״לתכשירים המיוערים
להזרקה אין צורך לצרף עלון בעברית.
המירע המופיע בעלון המצורף לאריזה
מיועד לרופא. מישרר־הבריאות לא
דורש עלון בעברית לסוג כזה של תרופות,
משום שהמתחים קשים לתרגום,

5* 0910106ץ! 001*0*5110 0*3

*7 ? 1600300
¥9400110105
* 9 6 0 * 6 6 9ץ 1ו ז? 6 1 9 0 0 8 1 18 • 6 1 0 9 1 9 3 1 • 9 0 0 1 6 0
0 9 1 0 3 0 9 0 3 1 6 1 9 0 1 0 0 9 9 1 * 130111131 ** 119
1016111111* 0 1 0 9 1 6 0 1 11 1* 3 0 0 1 3 0 1 9 0 0 6 9 0 1 1 0 0 1 0
• 0 9 ) 1 3 0 0 6 0 3 0 3 9 1 6 0 1 0 3 0 ) 1 0 9 01116 1 0 • 6 * 6 1 6
3 6 * 6 1 * 6 1 6 3 0 1 1 0 0 • 10 18 1 00160 10 1 6 0 1 3 1 6 0 3 1 1 6 0 1 • 11
0 1 0 ) 1 9 6 0 * 6 9 * 1119 3 9 1 6 3 1 6 6 3 1 0 1 0 3 1 6

0 )¥5י £401ח 5£מ4 0 \7£
1^ 00160:
זוז 6ח! 96ז 18ח 8ח 8וז 0 *3

14*00 ( 511(00131100 5*0910106

9)610006( 11006010

(4 0 6 ( 131 19(010906109011510 )866 ? 1603011005
! 5605111*71* 10 ? 8 (9003

) 743(61* )69 ( 116 (6301100$ 0 9 6 ( 091010151(31100 0
? 6 (00031 (03 * 0000 ( 1! 15 001 0163( **9616( 0 ( 001

קטע קצר מתוך העלון המצורף לאריזת הפרגונל. העלון מונה 400
שורות, כתוב אך ורק בשפה האנגלית, עמוס במונחים מיקצועיים
לאטינייס ובו אזהרות קשות לגבי תופעות־הלוואי הנובעות
מהשימוש בתרופה. חברת ״טבע״ המייצרת את התרופה נמנעת
מלתרגם אותו לעברית משוס שמישרד־הבריאית ל א דו רשזאת
ובכך נמנע מהמשתמש בתרופה מידע בסיסי וחשוב על השפעותיה.

הם ברובם בלאטינית, ומיועדים לרופאים.״
מישרד־הבריאות
אינו מאפשר למטופלת
לדעת אילו סיכונים היא נוטלת
על עצמה בנטילת הפתונל. עימנואל
ברמן :״אני מאוד מצטער שלא קראתי
את העלון המצורף מוקדם יותר. האמונה
ברופאים גורמת לשאננות, ואני
בהחלט מצטער על כך. אילו היינו
קוראים, היינו נקלעים לבעייה קשה, כי
מה שד״ר אלסנר אמר עמד בסתירה
למה שכתוב. אבל אולי אז היינו פחות
נינוחים ומגיעים מיר לחדר־המיון או
פונים לרופא אחר!״
במ שך שנ ה הי ת ה רי בי ב טי פו לו ש ל

הד״ר בוקובסקי, שבמהלכה אף הצליחה
פעם אחת להיכנס להריון, שהופסק
אחרי שלושה חודשים, כשאובחן היעדר
דופק אצל העובר.
בחודש מרס יצא הד״ר בוקובסקי
לחופשה בחוץ־לארץ והציע הפוגה
בטיפול. ריבי ועימנואל החליטו לא
להמתין, ובהמלצת חברים פנו לטיפול
אצל הד״ר אלסנר.

מחכים!״

לטיפול התחיל ב־ס! במרס.
1 1בתחילה היא קיבלה שתי אמפולות
פתתל ליום. בדיקת־הדם, המיועדת
לבדוק את כמות האסטרוגנים בדם,
נעה במצב נורמלי סביב ה־סססן.
בבדיקת־הדם שנערכה לה ב־ 17 במרס
הגיעה ל־ 438 בלבד. בבדיקה י
מה כעבור שלושה ימים היה י
בבדיקה השלישית, כעבור חוז
תה הבדיקה על 213 בלבד.
״בדיקת האולטרה־סאונר
מיספר זקיקים בגודל משמעות;
לה השמאלית, וכן רחם מוגדל 1

ניכר. ב־9ו באפריל, בעיקבות ו

קות, שוב נבדקה על־ידי
הוא הוסיף עוד זריקת פתונל (שלוש
הד״ ר אץ ״