גליון 2658 מתאריך 10 באוגוסט 1988

כ״ז באג תשמ׳׳ח10.8.1988 ,

שנה 52

המחיר 5.00 :שקלים (בולל מע״מ< ,באילת 4.35 :שקלים

מנהיג הוד אמריקאי מאשים:
מישרד־הפנים והרס מו1עים את
הצלת יהודי אתיופיה שחייה בסכנה

• חי ךומיוחד !

0)17X1711
שעון צליל ה
בעיצוב חד שני -
עד ל עו מ ק 130מ טו

בתוה בו ב ה מובן;
זבוב• ת ״ קוי סטל ״ או פ טי ת;
ת אוי בון ב פו ל;
פלדת אל־חלד ע ם ציפו• א פו ק סי בבוון מ ו שי ם,
בעל ע מי דו ת בבוהה ב מיוחד, ל הבנ ה על משטח•
ה שעון והצ מיד.

או פנ תי
א מין
אםאתהא חד משלט...

קתט קוו ר ץ -ה ש עון ה

•בוא שיוו ק והפצה: בני נו שה קרסו בע״ם. סוכנים בלעדיים של :
__להשיג בחנויות המובחרות וברשתות השיווק, השקם והמשביר לצרכן

ז א 1£ק 0

מותהשל האופציה
בזיבחבים איש־השנוז תשמח
על מועמד לאיש״השנה תשמ״ח,
שזהותו תיחשף בראשית החודש הבא,
בגליון ראש״השנה של העולם הזה.
כמובן,
יצחק רבץ, שלא קרא את הכתובת על
הקיר, לא צפה את האינתיפאדה, והמתעלם מקיומו
של העם הפלסטיני.
הוא גם האיש הנושא באחריות לשחיקה המוסרית
בשורות צה״ל, לנוכח ההתקוממות הפלסאהוד
שסיגל, רסת־נן
טינית•

האוגדות שבדרך
על האפשרות של פניית צבא איראן
או עיראק מערבה(״פסק זמן״ ,העולם
הזה .)27.7.88
המסקנה שלי, מניתוחו המבריק של אורי אבנר,
בהנדזן האחרון, היא פשוטה: זה יקח כמה זמן,
אבל, במוקדם או במאוחר, יצעדו אוגדות מוסלמיות
מערבה, לעברנו.
אולי לא כל 100 האוגדות, אבל בוודאי — 50
או האיראניות, או העיראקיות.
מסקנה זאת מתבססת על הסבירות הגבוהה
שכל ממשלה ישראלית, בין אם יעמוד בראשה
הליכוד ובין אם יעמוד בראשה המערר, תימנע,
בעתיד הנראה לעין, מלנקוט בצעד המתבקש
למנוע תסריס־אימים זה.
הצעד המתבקש: הסדר של דו־קיום בשלום עם
רם סוקול, פתח־חיקתה
העם הפלסטיני.

שעת־האמת
על המתבקש ממנחם בגין בן ה־75
(״תמרורים״ ,העולם הזה .)3.8.88
חגגו את יום־הולדתו ה־ 75 של מנחם בגין.
אולי הגיע, אם כן, הזמן שבגין יאמר מילים ספורות,
שנמנע ממנו לאומרן כאשר עזב פתאומית
את ראשות־הממשלה, במהלר מילחמת־הלבנון.

נוצר מצב, אליו פתאום אדם נקלע/לא סתם
אדם, אלא מנהיג עטור־הילה/שנים ריתק בכיכרות
עדה ועם/שאג, הלהיב הלבבות ב״אש ודם״...
ועכשיו —
...איה העוז, החובה וכל היתר/של המנהיג
כלפי עמו, משול העדרי/ישאף אוויר מלוא ריאות
לפני העם/יאמר אמת, אפילו אם לא תנעם!

שמואל אילון,

אם היתה האופציה הירדנית קיימת, היא
מתה בפגישות סודיות שקיים המלך חוסיין
עם שרי ישראל אחרי מילחמת ששת־ה־ימים.
אך למעשה לא היתה האופציה קיימת
מעולם כמציאות פוליטית, אלא רק כתיס־מונת
נפשית. אבל גם היום, לאחר צעדו של
המלך חוסיין, מסרבת האופציה למות בתו-
דעת בעליה. אין הס מוכנים
להכיר במותה, מפני שאם
היא נעלמה -מה נותרן

פצצה שר
שוות׳ הביטחון?
מהי האמת שמאחורי הידיעות על הקמת
ממשלה פלסטינית והכרזה על מדינה פלס־סינית?
האם פוצץ הסיפור רק כדי להצדיק
את מאסרו של פייצל אל־חוסיינין מה היה
תוכנו של החומר המהפכני שנמצא בביתו?
האם הוא מתבסס על מאמרו
של הפרופסור גרי סיגל!
^91 ^ 9ומהי, בכלל, תוכנית סיגל?

״אני מדבר
יוחד מדיי״
אד קוץ׳ ,ראש עיריית ניו־יורק, מודע לירי דה
בפופולריות שלו, שתהווה לגביו אבן־נגף
בבחירות הקרובות לראשות עיריית ניו-
יורק. הוא מסכים שהוא מדבר יותר מדי,
אבל מעדיף לא להיות תלוי בניסוחים
זהירים. בראיון להעולם הזה הוא מספר את
דיעותיו על ג סי גיקסון, ה-
£ 9ציונות, התבטאויותיו הש־גויות
ועל תוכניות חלופיות.
הכל הולד

תל־אביב

הדרשה הגנובה
על נטילת דיעותיו של העולם הזה
(״איגרת העורך״ ,העולם הזה
.)29.6.88
אני איש־עסקים המתגורר בסינגפור. כאן, ב־חו״ל,
התחלתי לקרוא את העולם הזה בצורה סדירה
ונקשרתי אל העיתון ואל דיעותיו.
איגרת העורך, המסתייעת בסיפורו של אוס״
קאר ויילד (כיצד היה מרים את מגבעתו לנוכח
גונבי רעיונותיו, שהרי הוא פגש בכך מכר ותיק),
הזכירה לי סיפור שסיפר לי אבי ז״ל, המתאים
לעניין זה:
מעשה ברב מפורסם וגאון, שהיה נוסע לעיירות
רחוקות ומבקר בבתי־הכנסיות שם, בדרך
כלל לא מודיע מי הוא, אלא מתיישב בשורות
האחרונות בבית־הכנסת, מתפלל ומקשיב לדרשות
של הרבנים המקומיים.
פעם קרה ולדוכן עלה הרב המקומי והחל דורש
את דרשתו, כשהיא כולה מסתמכת על דרשות מן
העבר של הרב האורח המצטנע.
הרב האורח, שישב כהרגלו בשורה האחרונה,
הקשיב רב־קשב, לא הפריע ולא העיר לרב המקומי
המתקשט בנוצות לא־לו. אך משסיים הרב
המקומי את המלאי הגנוב והמשיך משל עצמו,
כבר לא התאפק הרב האורח, עמד ממקומו וצעק:
״אתה מתקשט בנוצות לא לך, התבייש לך!״
תמהו המתפללים ושאלו :״הרי כבר חצי שעה
שרבנו דורש משלך ואתה לא הגבת!״
השיב להם :״כל עוד ציטט רבדים נכונים וטובים,
ניחא, אבל משהתחיל לפטפט שטויות, ועוד
בשמי, אסור היה לי להבליג וחייב הייתי
חי טיול, סינגפור
להפסיקו!״

פרס הכותרות
על הפרס שלו ראוייה הדוגמנית תמי
בן־עמי(״רחל המרחלת״ ,העולם הזה.)27.7.88

בנוסח ״סנוב, ובאילת כבר היית?״ אני מרשה
(המשך בעמיד )4
העולם הזה 2658

כתבת השער הקדמי:

על חוט השערה

חייהם של יותר מ־ 150 אתיופים יהודים, שנותרו על בלימה ב*
אדיס־אבבה, תלויים עפשיו במישחקי־הקואליציה בישראל, בקני־אותם
של רבנים חשופים ובשלישתה המוחלטת של ש״ס במיש־רד-הפנים.
בתרגיל ציני נתן ראש־הממשלה הלאומי׳הציוני גיבוי
מלא לשותפיו החרדים האנטי-ציוניים והפקיר את
היהודים האתיופים לגורלם, תלויים בין שני העולמות.
כתבת השער האחורי:

היא היתה
טיפורה של מיכל בן־חורין(בתמונה) על
צעירה בת ,15 שקרוב־מישפחה ניצל
את תמימותה, סקרנותה ושאיפתה ל־ידע
וביצע בה אונס. האונס,
6 ^ 1התנאים שהביאו לו, וההש־
^ £ 9 £לכות ההרסניות על חייה.

מה הקשו?

האם קיבל השר אריאל שרון הטבות שונות
ממשולם ריקליס ושותפו אריה גנגר! האם ה-
עיסקות בין שרון לבין ריקליס וגנגר הן כשרות
מבחינת החוק! ומה הקשר בי־

• 1ניהן למיקרה של שלום רוזיליו,
סגן מפקד שרות בתי״הסוהר?

ד ף חד ש 1

כל הזמו אשתו

מהו חלקן של הנשים בחיי בעליהן הפוליטיקאים!
האם נכונה האימרה כי מאחורי כל
גבר מצליח עומדת אשה! בארצות־הברית,
למשל, משתלבות הנשים במערכות־בחירות
כדי לקדם את בעליהן. ואילו בארץ המצב
אינו חד״משמעי. ההבדל בין
לילי שרון לסוניה פרס הוא
מהדוגמות הבולטות לכך.

שלום -בנימין ליבריה,
גומי וא״דס

בני־הנוער של שנות
ה־ - 80 שלא כמו אלה
של שנות ה־ 30 וה״40
כבר לא מקפידים בלבושם כשהם יוצ אים
לבלות. הקוד ה חברתי
כבר לא עובד
עליהם, כנראה. הצו
הפנימי והסיגנון האישי הם
הקובעים היום את אופנת
נוער הדיסקוטקים, בארץ .

ראן רא לנסוע!

בעיר אל-מיניה, במרכז עמק הנילוס במצ ריים,
שוכן לו אחר כבוד המלון היחידי
שבין קאהיר ללוקסור. השרותים הדלים-
מאוד שהוא מספק, בלשון
9 £המעטה, הם סיבה מספקת
להבריח משם כל תייר מצוי.

אתה והשקל

ספר חדש מרתק על ידידותם של שני אנשים
שונים מאוד זה מזה. האחד: דיכאוני, רגיש,
פגוע. השני עשוי פילדת אל־חלד.
המשותף: ניצוץ של
משורר ויותר מזיק של גאונות.

דויד לוי בשימלה

על הרעיון של שימעון פרס למנות את דויד
בלס כשר״אוצר. נישואי הבוסר של יצחק
נבון. דיבוק הפירסום של דויד לוי. החברים
של חיים בר-לב. דיעותיו של שימחה דיניץ
על יצחק מודעי, והפלירט של מודעי עם
פרס. על עזר וייצמן המתאר את עצמו כ-
פרוטזה וכקונדום. תולדות חייו המיסתו-
ריים של אברהם שריר, ו-
^ 1 1שושנה ארבלי־אלמוזלינו -
^^^^9דויד לוי בשינוי האדרת.

מרד הגוררים

תו מאס פיקרינג מתעלם מרפי אי תן •
מאיר ח ת חיוני לבנק ישראל • ההסתדרות
מחזירה פורשים • ומה הקשר בין ליבריה,
גומי טיבעי ואיידס! • הבניין הגבוה ביותר
במרחב • מתי נחשבת המ-
11^ 1חאה כתשלום? • האם יורשע
^^£*9דננברג בתרמית מנהלים!

עסקו של הפחים

נפתלי מאור הוא פרדסן ועסקן של תפוזים.
הוא מעיד על עצמו שהוא ״בדיוקניק ולא
בערכניק״ ,ונלחם, זה שלוש שנים, במועצה ל־
9שיווק פרי הדר, הגוף אשר,
ן 0לטענתו, גורם לו נזק גדול
יותר מניזקי שרב או בצורת.

7/77 הארחות מדווחת:

ציוותי הגוררות של נמל-חיפה יצאו למרד. הם

ר 1יזו ־ 1־ 9רי
אחרי עשרות שנים מחדש מדור ״העולם
הבא״ את פניו. מדור הומוריסטי, שכל
הקוראים מוזמנים לקחת בו
חלק. בחסות החום, אפילו
בדיחות גזעניות מותרות.

השרירותית של הנהלת הנמל לקצץ בתקנים
לגוררות החדשות שנרכשו לשימוש הנמל.
בינתיים מונחות הגוררות, ב״
ן ך £ £הוצאה כוללת של 60 מיליון
מארק, כאבן שאין לה הופכין.

המת רי ס הקבנעים:
מיכתבים — האוגדות שבדרך
איגרת העורך — עטופה במגבת
תשקיך — אדם גגגז
במדינה — ם׳ הדליף י•
יומן אישי — רגיל לעונה
אנשים -דסיאניוק בנ וננל
חשבון*נפש -אד קוץ•
לילות ישראל — עילית העליזים
הלח ראווה — הכל הולך
דך חדש — ש>׳ ידידים

מה הם אומרים — ישעיהו ליבוביץ,
מאשר. לזבלסקי, ריצרד קזרנהחר.
יאיר רביגוביץ. ם׳ צימר׳! ,יעל 1חס
הורוסקופ — האצבעות של האריה
רחל מרהלת — על כל השלם
אתה והשקל — חת ח־״־
זה וגם זה — במקום לוויה
סימור — העולם הבא
תמרורים — חותם הסנילה
מיכתבים לרותי — אוהבת לפנק

תשבצופן

גליה אלבין ו מורי ס רג׳ואן -הקשר דרך
המיגרש • חדשות מלוס־אנגילס -אילנה
ויינטר אוב -ואיש חשוב מאוד ונשוי מאוד
• הרומאן המיסתורי של גלי ת אהרוני ושוו
ארז • אילנה שו שן(בתמונה) כועסת. גם
רוני ת מ קו ב ר • ומה עלה ב-
גורלו של לואיגיי־זיאד, ה־

אקס החתיך של נילי טופז?

(המשך מעמ1ר )3
לעצמי להעיר למרחלת. מה פתאום היא מבקשת
להעניק לתמי בן־עמי, בזכות המיספר הרב של
כותרות שיצרה בשנה האחרונה בעיתונות העברית,
את פרס פוליצר?
הלא הפרס היוקרתי הזה מתחלק רק בארצות־הברית.
בישראל, מחלקים את פרס ס1קול1ב, היוקרתי
לא־פחות(על שמו של נחום סוקולוב, אחד
העיתונאים העבריים הראשונים ומראשי התנועה
הציונית בראשית המאה).
ודווקא בשבוע שעבר הוענק פרס סוקולוב
שוב, לכתב הכלכלי של הארץ ולכתב השטחים
ציון פנור, חיפה
הכבושים של דבר

• בלי פע־שוא 7זניב•1
שניהלה דפנה ברק עם אשת״המועמר־לנשיאות,
קיטי דוקאקיס, תמהו חברות־המערכת: מה היא
לובשת?
דפנה, המקפידה בדיר כלל על לכוש אופנתי,
נראתה בתצלומים כשהיא עטופה בחצאית רחבה,
בלתי־מוגדרת.
פיתרון התעלומה בא בשיחה בהולה מארצות־הברית.
דפנה ברק מחתה על פירסום התצלום.
מסתבר שאין היא לובשת בתצלום חצאית״ אלא
מגבת.
וזה סיפור המעשר״• במהלך המסע המפרר עם

באמצע הרחצה. שחח חשאי
אשת־המועמד בפלורידה הלוהטת, מצאה דפנה
הזדמנות להימלט מן הפמליה ולהתפלח לבריכת־השחייה
של מלון, שבו התקיים אירוע־בחירות.
באמצע הרחצה קראו לה שני אנשי ״השחת החשאי (היחידה המופקדת על ביטחון אישים)
והודיעו לה שקיטי דוקאקיס מחפשת אותה. דוד
קא באותה עת התפנתה כדי לשוחח עם הכתבת,
היחידה שנלוותה אליה במסע.
דפנה, שלא רצתה להחמיץ סקופ, מיהרה אל
דוקאקיס כשהיא לבושה בביקיני. לצורך התצלום
התעטפה במגבת השחורה הגדולה.

) 4והבדיחה
זה מכבר מתהלכת בארץ בדיחה לא-הכי-
עדינה. היא הובאה למערכת על־ידי אישיות
פוליטית בכירה.
וזו לשונה :״איך קוראים לשימעון פרס וליצחק
שמיר? דו־קאקרס״.
השבוע, בשיחת־חולין עם קיטי חקאקיס, סיפרה
לה רפנה את הבדיחה. תגובתה של אשת־המועמד
:״מה, בישראל לא אוהבים את בעלי?״
דפנה ברק, השוהה עתה בארצות-הברית לשם
עריכת ראיונות עט שורה של אישים אמריקאיים,
התקשרה השבוע עם אישיות בכירה מסויימת
וביקשה ראיון. דוברו של האיש ביקש אותה
לאיית את שם העולם.הזה באנגלית.
דפנה ניסתה ונואשה .״יש פיתרון פשוט,״
אמרה ,״שלח מישהו לקיוסק, שיקנה את גליון
השלם הזה. קל להכיר אותו, כי על השער יש
תמונה של קיטי דוקאקיס.״ ובניו״יורק נמכר השלם
הזה בקיוסקים מסויימים).
״אה,״ השיב הדובר ,״השבועון שיש עליו
תמונה של קיסי דוקאקיס והכותרת.׳ד ושם שינה

את חיי׳? זה מונח כאן על השולחן שלי. לא ידעתי
שזה השבועון שאת מייצגת״.
הכבוד *7
הכתבה של שרה ליבוביץ על המצב בת־דיראן
היכתה גלים רבים, וקודם כל בוזדיראן
עצמה. מפ״ם כבר הגישה שאילתה למזכיר־ההסתדרות,
תוך• הסתמכות עליה.
גם ועדיהעובדים הארצי של תד־ראן שיגר
לישראל קיסר מיכתב, שאת העתקיו שלח למערכות
העיתונים ולנמענים אחרים. הוא שלח לנו
העתק, ועליו כתוב בדיו אדומה באותיות גדולות:
.השלם הזה. נ ל הכבוד!־

וזו לשונו:
ביום ד׳ 3.8.88 פורסמה כתבת־תחקיר בעיתון
השלם הזה אודות ״בור־השומן של המנהלים״.
תוכן הכתבה והדברים העולים ממנה מצביעים
לכאורה על שחיתות, הסתאבות וניצול העובד
הקטן למען סובות־הנאה למנהלים בקונצרן השייך
לחברת השבדים.
כתבה זו, לדעתנו, היא רק קצה־הקרחון של
הנעשה בסיפעלי תדיראן בדרגים הניהוליים. כגון
נסיעות לחדל, בונוסים שמנים, סופי־שבוע במ־לונות־פאר,
ארוחות־יוקרה, מכוניות־פאר ושכר
גבוה.
אנו, נציגי העובדים, התרענו בשנה החולפת
מיספר פעמים על הנעשה בצמרת הפירמידה, אך
לדאבוננו לא מצאנו אוזן קשבת, ודברנו היה
סקול קורא במידבר״.
כ*ס0ס 4עובדים חתמו על עצומה, הקוראת
להקים ועות־חקידה בלתי־תלויה, אשר תבדוק
את הנעשה בחד־ראן. אך גם קריאה זו לא נענתה.
מדוע פוחדת ההנהלה מוועדת־חקירה?
מה יש להנהלה להסתיר? לנו העובדים אין מה
להסתיר!
היום, כאשר מתחילים לצוף רסיסי־המידע
המבססים לכאורה את טענותינו, ובסרט נהפך
למיקרה אחא או אל־אוס, אנו תובעים הקמת
ועדת ־ חקירהממלכתית אשר תבדוק
את הנעשה בחד־ראן ואת הנושאים הבאים:
• פירסום שכר הבכירים בחברה.
• הוצאות שכר נילוות של מנהלייהחברה.
• מערכת יחסי־האנוש המזלזלת והמתנכרת
אל ציבור־העמלים.
• מיספר נסיעות־חינם אשר קיבלו בני מיש־פחות
הבכירים.
• בדיקת קריטריונים למקבלי רכב חברה,
ומיספר הזכאים, נכון להיום.
• ניפוח המנגנון הניהולי.
• השקעות במיבני־פאר.
• בדיקת תנאי הפרישה וסכומי־הפיצויים של
בכירי־החברה אשר פרשו.
• מסירת עבודות לקבלני־מישנר״ ובהם אני
שי־הנהלה לשעבר.
• העסקת עובדים בלתי־מאורגניס בחברה.
אנו מצהירים שאם יתבררו הפרטים שפורסמו
כנכונים, הרי לדעתנו תהיה חובה להעמיד לדין
פלילי את האחראים.
נמענים נכבדים, אנו נציגי הוועד הארצי,
הממתינים להכרה הפורמלית של יו״ר האגף
לאיגוד מיקצועי, פונים אליכם היום בקריאה
נרגשת: אנא, עיצרו את כדור־השלג המתגלגל!
תיבעו ובצעו מייד את הפעולות הדרושות להצלת
הקונצרן! סלקו מייד ובבושת־פנים את
הגורמים לכישלון, לביזבוז ולהסתאבות:
אנו חוזרים ומצהירים כי כפי שכתבנו לסנכ״ל
מר ביום ,2.8.88 נשתף פעולה עם כל צוות
ניהולי חדש אשר יוציא אותנו מן הבוץ שבו
שקענו!

ברוידא ואשתו(בתערוכת קאפא)1988 ,
היתה לו —
רו ברטקאפא

קיטי דוקאקים, דפנה בדק והמגבת

השליש של האלוף
על זיהוי מבקרים בתערוכת תצלומיו
של רוברט קאפא (״אנשים״ ,העולם
הזה .)27.7.88
הגבר המשופם בתצלום במדור אנשים קשור
אמנם לאלוף של מילחמת־העצמאות, אבל הוא
איננו האלוף שלמה שמיר, מפקד הקרב על לטרון.
רחלא בנרי, העול הז ה

כשהגיעו אלינו התצלומים של השיחות

הסב, הרב זסיפרי־הקודש
על קורותיה של מישפחת ברונפמן

דון, אמנם) שולחן־כתיבה מיוחד למלך חוסיין.
אין חדש תחת השמש. מאז ומתמיד נהו שליטי
השושלת ההאשמית אחר יצרני ומעצבי רהיטים
ישראליים. עוד לפני 50 שנה היה זה נגר ירושלמי
שהתבקש על-ידי סבו של חוסיין(אז רק אמיר ולא
מלך) עבדאללה, לבוא לרבת־עמון ולרהט את אר־אסתר
כהן, ירושלים
מיני החדש•

ברוידא(מאחורי אלוף מרכוס המתכופף) בתמונה של קאפא, מימין: שמיר
— סיבה טובה
(מונולוג של אדגר נרונפמן, העולם
הזה .)27.7.88
אדגרן ברונפמן איננו בנה של מישפחת מהגרים
יהודיים מבסרביה, כי אם נכדה. אביו, סם
ברונפמן הגדול ( 1891־ ,)1971 כבר נולד בקנדה,
שנתיים אחרי שאביו שלו, סבו של אדגר, יחיאל
ברונפמן, מגדל־טבק אמיד מבסרביה הרוסית, היגר
לקנדה.
וזה גם לא כל כך מפליא שהנכד, אדגר, מחזיק
סידרת סיפרי־קודש במישררו. הלא הסב־המהגר
דאג כל כך לשמירת המסורת במישפחתו, עד
ששילם את הוצאות־הדרך לרב העיירה כבסרביה
ובלבד שיילווה אליו בדרכו לקנדה ויבטיח את
דתיותם של שני ילדיו(השלישי, סם, נולד, כאהרי
יעבץ, ירושלים
מור׳ כבר בקנדה).

האופציה הירדנית
על קישרי הריהוט בין ישראלים ל־מישפחה
ההאשמית (״רחל המרח־לת״
,העולם הזה .)27.7.88
רחל המרחלת מגלה כי היתה זאת האדריכלית
הישראלית ריקי קידרון שעיצבה בשעתו(בלוג־

זהו אלכסנדר ברוידא, מי שהיה במילחמת־ה־עצמאות
שלישו של מיקי מרקוס, הקצין היהודי־האמריקאי
שפיקד על פיקוד־המרכז ונורה בשגגה
על־ידי אחד מחיילינו במטהו במישטרת אבו־גוש.
ברוידא, המופיע בתצלום עם אשתו רבקה גווילי,
הידועה כמלחינת היקינטוו, היה לימים מנהל
הוצאת־הספרים דביר והיתה לו סיבה טובה לבקר
בתערוכת קאפא. כי הוצג בה תצלום שבו מופיע
ברוירא(ראה גלופה) כשהוא עומד באמצע, בחולצה
בהירה, בהתייעצות מפקדים מאחורי האלוף
מרקוס, הרוכן על מפה. לירו, מימין, אכן עומד
האלוף שלמה שמיר. בנימין קרם, חל־אביב

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —. 63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי , 2009 ובטלקס
— _ 341667 וו וען ץן עוח.
העול ם הז ה 2658

חקירה נגד גור

מינויים חדשים בסוכנות

דובר-המישטרה אישר את קיומה של חקירה
המתנהלת נגד אפריים גור, מועמד מיפלגת־העבודה
לכנסת, על חשד של זיופים בבחירות
המוניציפליות הקודמות.

זאב מחנאי, מי שהיה ראש שליחי-העלייה של
המובנות בצפון־אמריקה, סיים את תפקידו, ואת
מקומו יתפוס חיים צ׳סלר, ממקורביו של אורי
גורדון, ראש המחלקזדלעלייה, מראשי דור־ההמשך
של מיפלגת-העבודה.

היחידה הארצית
בודקת חשדות
היחידה הארצית לחקירות־הונאה עדיין בודקת חשדות
למעשי־שתיתות ושוחד במחלקת החקירות של מס־ההכנסה,
ביו פקידים שפרשו כבר מתפקידם ובין פעילים מתנועת־החרות
ממחנה דויד לוי.

סכב־המינו״ם יידחה
סבב־המינויים־הבבירים, שגרם לכותרות
גדולות בתיקשורת, יתקיים כנראה, רק בעוד
שנה.
עד לבחיחת לא צפויים שום מינויים בכירים, חוץ ממינוי
אהד או שניים, שכבר הוחלט עליהם. אחר־ הבחירות יש
להניח שיידרשו כמה חודשים, כדי להחליט מי יחליף את
מי, ומתי.

בלגאן במטה הבחירות
עם דחיית הבחירות לרשויות המקומיות קיים בילבול במסה
מיפלגת־העבורה לגבי אופן ועיתוי בחירת המועמדים של
המיפלגה לעיריות.
בשבוע שעבר שלח ירד מטה־האירנון של המיפלגה, גירעון
גזית, מיכתב לסניפ״המיפלגה, ובו הורה לעכב את בחירת
המועמדים עד לבחירות לכנסת.

לא חלפו 24 שעות ויו״ר המטה המוניציפלי,
ח׳׳ב יצחק פרץ, שיגר הוראה הפוכה, ובה הורה
לבחור לאלתר במועמדים.

גגד מחפש ממליצים
בחתונת בנו של בצלאל מיזרחי, בסו!?
השבוע, באשקלון, עברו רחבעם(״גנדי״)
זאבי ואשתו בין הנוכחים והחתימו אותם
על הרשימה החדשה של ״מולדת״ שגנדי
עומד בראשה. כרשימה חדשה, זקוק גנדי
למיספר החוקי של ממליצים.

המעדר תומך בפיחות
המעדר תומך בשינוי שער־החליפין, משום שלדעתו הקפאת
השער גרמה לעיוות מיבנה המשק, לפגיעה במיפעלים
ולעידוד הייבוא על חשבון הייצוא והייצור המקומי.

בפועל, השינוי בשער מתבטא בפיחות, ונראה
כי הליכוד ישתמש בעובדה זו כדי לטעון
שדווקא המעק־ יאיץ את האינפלציה אחרי
הבחירות.

באחד המיקרים, שהתפרסם בזמנו, נעצר עובד
ימים אחדים אחרי פרישתו, בחשד שקיבל
טובות־הנאה מקבלן.

249

ביום השני, ה־ 8באוגוסט, היום ה־245
של האינתיפאדה, מסר דובר צה״ל על 185
הרוגים. מיספר זה אינו כולל את ההרוגים
מירי מתנחלים ומסיבות אחרות.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר
ההרוגים הפלסטיניים מתחילת האינתיפאדה
על 249 הרוגים.
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים
על 324 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 215 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

59 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 22 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 28 הרוגים מסיבות אחרות.

פרשה חדשה
ב״חברת העובדים
הפרשה הבאה ב״חברת העובדים״ תהיה,
כנראה, ב״המשביר המרכזי״ ,שהוא חלק
ממרכז הקואופרציה, שיש לו זיקה להסתדרות.
מדובר בחובות של התנועה ההתיישבותית לר,משביר.
המגיעים ל־ 180 מיליון דולר.

פירסו חיובי ל״אגד
הנהלת ״אגד״ שוקלת מסע יחסי־ציבור כדי
להילחם בנסיגה בדעת-הקהל כלפי הקואופרטיב,
כתוצאה מפיטורים, בעיות עם מישרד-
התחבורה וסירסומים שליליים אחרים:

״ביתך בין שרון ולוי
גורמים המקורבים למשא־ומתן בעניין מיפעל
״ביתן״ בבית״טאן העריכו השבוע כי במיפעל
נוצרת דינמיקה שתביא, בסופו *טל דבר,
לסגירתו.

ממעריציו הרבים של הזמר אדם נמנע
באחרונה לראות את אלילם מחופש בצורה
היתולית בבגדי-אשה.
מדובר בסרט-טלוויזיה שבו מופיע אדם
כמלווה לזמר יהודה פוליקר. באחרונה
הוחלט בטלוויזיה להקרין את הסרט, אך
שלמה צח, אמרגנו של אדם, הפעיל את כל
השפעתו כדי למנוע את הקרנת הסרט,
כנראה מחשש לתדמיתו, והסרט נגנז.
את תגובתו של שלמה צח לא ניתן היה
להשיג.

שלמה בן־לולו, ראש המועצה, שהציב את
מועמדותו לכנסת מטעם הליכוד, הוא מראשי
מחנה שרון, ואילו ג׳קי לוי, בנו של דויד לוי,
הגיש את מועמדותו לראיטות המועצה
כמתחרהו.

גם מזכיר מועצת־הפועלים, פיני קבלו, עדיין לא אמר את
המילה האחרונה בקשר למועמדותו מטעם מיפלגת־העבודה.
מאחורי הוויכוח בעניין המפוטרים מתנהל ויכוח פוליטי
מקומי, שיש לו השלכות על התארגנות המחנות הפנימיים
בתנועת־החרות.

חביבי לא הורשה לנאום
יצחק רבץ.
בתהילה הוזמן חביבי לנאום בהפגנה שנערכה במוצאי־שבת
בתביעה לשחרר את העצירים המינהלייס, אך ברגע האחרון
נרתעו אנשי שלום עכשי! מהזמנתם והחליטו להעמיד את
הבימה רק לרשות אנשי ר״ץ ומפ״ם.

את אנשי הרשימה המתקדמת לשלום לא טרחו
להזמץ כלל.

רכישות חדשות
ל״ידיעות אחרונות״
יואל ניר, עורך־החדשות הבכיר של ״קול
ישראל״ ,החליט לעזוב, אחרי הרבה שנים, את
רשות־השידור, והוא מתמנה בקרוב לתפקיד
עורך בכיר ב״ידיעות אחרונות״.

הפרשה הסתעפה וצפויים גילויים חדשים.

אדם נגנז

ברקע המשבר בניתן מתנהלת תחרות סמוייה בין השרים
אריאל שרון ודויד לוי על השליסה בסניף הליכוד בבית־שאן.

תפקידו
החדש של מתנאי הוא מנהל משק ארצי.

עיריית תל־אביב
מייבאת עובדים
ץ תל-אביב לפיתוח״ ,חבדדדבת של עיריית
אביב, ייבאה באחרונה 15 פועלי־בניין מפורטוגל, כדי לסיים בניית מרכז קהילתי חדיט
בצפון תל-אביב.

,,הצופה״ לאשה הדתית
עיתון ״הצופה״ מתכוון להוציא בקרוב עיתון
לאשה הדתית.
עריץ לא ברור מי יערוך את העיתון, מה יהיה שמו ומתי
בדיוק ייצא לאור.

אשרה תמידית
לארה״ב: לכל דור ש
זוהי עדיין שמועה מפה־לאוזן, שטרם
זכתה בפירסום: באחרונה קל מאוד לקבל
ויזה לארצות-הברית. מדובר לא באשרה
חד-פעמית, אלא תמידית. אנשים רבים,
שאינם מתכננים נסיעה בעתיד הקרוב,
פנו לשגרירות, באופן אישי, או באמצעות
סוכדנסיעות, וקיבלו ויזה. שיהיה. אומרים
שהסיבה לשינוי המדיניות בנושא היא
שאיפה של הקונסוליה להוריד את לחץ
הפניות.
השמועות גם מספרות ששינוי המדיניות
קשור בביטול ההנחייה של גורמים
בכירים בממשלה לקונסוליה האמריקאית
לסרבל את תהליך קבלת-האשרה כדי למנוע
הגירה.

מדינתי־ישראל
וארץ־ישראל ב ערבי ת
הספד ״מדינת־ישראל וארץ־ישראל״ ,שיצא
לאור לפני חודשים אחדים בהוצאת ״בית-
ברל״ ,עומד לצאת עתה לאור גם בשפה
הערבית.
הספר, המש?!״ את הדילמה ההיסטורית, הפוליטית והדתית
בין ארץ־ישראל ומדינת־ישראל, נכתב בידי 4ו מחברים,
בעריכת ארס דורון. הפרק הראשון שיצא לאור בערבית
הוא של עומר מסאלחה, הכותב על נושא ערביי־ישראל
בארץ־ישראל.

״בור מרכז ת הפירסום

מיפעל מתחרה השמיץ

גובר החשש בקרב מישרדי־פירסום, הקשורים
במיסעלי ״כור״ ,מהחלטתו יטל בני גאץ, מנב״ל
״כור״ ,לרכז את כל תיק-הפירסום ויחסי-הציבור
בידי חברה-בת של ה״קו־אוס ערוצים״.

הידיעות שפורסמו בשבוע שעבר על קשיים
תקציביים, שאליהם נקלעה חברת ״שמוק״,
הופצו כנראה על־ידי חברה מתחרה.

ערוצים הוקמה על־ידי בני גאון כאשר שירש בתפקיד
מנכ״ל הקדאופ, והיום היא נותנת שרותי פירסום ויחסי־ציבור
להנהלת כור.
כאשר נכנס גאון לתפקידו האחרון הוא מיהר לדרוש
ממנהלי החטיבות בקונצרן לדווח לו על מישרד־־הפירסום
ויחסי־הציבור שעימם הם נמצאים ביחסי־עבודה, וגם הפסיק
לקבל שרותים למטה מר ממישרד־הפירסום ויחם.
למרות ההכחשות הנמרצות מבניין כור. יש פירסומאים
החשים בסימנים של מגמה זו.
*ריכוז תקציבי־הפירסום של הקונצרן בגוף אחד הוא מהלך
שיביא לחיסכון, וגם יאפשר לקונצרן לפעול בקול אחד.

מישרד־התעשייה־והמיסחר פנה לאותו היקב בבקשה
שיקלוט את כמות הענבים שלא נקלטו על־ידי חברת
שט1ק. היקב השתמש במידע שקיבל והפיץ את הידיעות
על הקשיים התקציביים של שט1ק.

אריזות ״קוקה־קולה״
חברת ״קוקה-קולה״ רכשה באחרונה מערכת
קדם־דפום מתוצרת ״סאיטקס״ לעיצוב אריזות.
המדובר במערכות המיועדות לעיצוב האריזות השונות של
המשקה בכל יבשת אמריקה.

או רי ת ז דו ב ב די

אורי
אסרי:

)ו ציה

ך* במים־־בלילד! אומרים: השבוע מתה האופציה הירדנית.
( 1חכמים־כיום אומרים: האופציה הירדנית לא היתה קיימת
מעולם.
חבמים־בין־הערביים אומרים: יתכן שהיתה קיימת במשך
זמן־מה אחרי מילחמת־ששת־הימים, אך אחרי זה מתה.

ם היתד! קיימת, היא מתה בפגישות הסודיות שקיים המלך
\ £חוסיין עם שרי ישראל — יגאל אלון, אבא אבן ואחרים —
אחרי מילחמת ששת־הימים.
בשיחות אלה אמר להם: החזירו לי מייד את כל הגדה המערבית,
יחד עם ירושלים המיזרחית, ואז אעשה איתכם שלום. לא
אוכל לעשות שלום בפחות מזה.
או, בלשון ציורית יותר :״אני יכול להיות המנהיג הערבי
הראשון שיעשה איתכם שלום, ואני יכול לוותר על שטחים ערביים.
אבל אינני יכול לעשות גם זאת וגם זאת.״
ממשלת־ישראל דאז — ממשלת אשכול־דיין־גלילי־אלון־בגין
— לא היתה מוכנה להחזיר את כל השטחים שכבשה. אנשי־ההתיישבות
לא רצו להחזיר את עמק־הירדן, המתאים כל־כך
להקמת קיבוצים(״תוכנית אלון״) .אף אחד לא היה מוכן להחזיר
את ירושלים המיזרחית.

ביותר .״האופציה הירדנית״ אינה, למעשה, אלא
שם־צופן ל״אנטי־אופציה-פלסטינית״ .ה״כף לירדן
לא היה אלא הסוואה ל״לא״ לפלסטינים.
החל במגעים עם המלך עבדאללה ערב מילחמת־השיחרור, ועד
הדבקות בחוסיין בימינו, קיימת ״האופציה הירדנית״ כמציאות
פוליטית ונפשית רק לצורך אחד ויחידי זה: לאפשר לבעליה
להתעלם מן המציאות הפלסטינית, המעוררת בליבם פרץ של
רגשות — פחדים, שינאות, ריעות קדומות, מצפון רע.

לכן מסרבת ״האופציה הירדנית״ למות בתודעת
בעליה, גם כאשר הפגר שלה מוטל לרגליהם ומעלה
צחנה. אין הם יכולים להכיר במותה, מפני שאם היא
נעלמה — מה נותר?

9הס שוב הובווש
ף} כאן הניסיון הפאתטי של ממשלת־ישראל, על כל חלקיה,
* 1להכיר במציאות שנוצרה עם נאומו של המלך חוסיין.
הם ״הופתעו״ .שוב הופתעו. הפוליטיקאים. העיתוגאים. אנשי־הביון.

כאשר
מישהו מופתע תמיד, במשך 40 שנה, על־ידי
כל מהלד חדש בעולם הערבי, מוטב לו להתפטר

כך מתה האופציה כחיתוליה.

^ ם רוצים לקבוע תאריך אחר למותה של האופציה־שלא־היתה־קיימת,
הרי הוא חל אי־מתי בשנת .1975
בעיקבות מילחמת יום־הכיפורים עשתה אז ישראל הסדרי־ביניים
עם מצריים וסוריה. הפרדת כוחות, נסיגה חלקית. על
המלאכה ניצח אותו רב־מג, הנרי קיסינג׳ר.
קיסינג׳ר, ארם חכם(אם כי בעל אופי מחורבן) אמר אז ליגאל
אלון, שר־החוץ, ששהה בוושינגטון: מוכרחים לעשות הסדר־ביניים
גם עם ירדן, למרות שלא השתתפה במילחמה. למשל:
החזירו את יריחו לירדן, כדי שהמלך יוכל להניף שם את דיגלו
ולהמחיש שהגדה המערבית שייכת לממלכתו.
לפי ״תוכנית־אלוך, יריחו היתה צריכה לחזור לשילטון ערבי.
לכן נטה אלון להצעה. הוא הבריק לראש־הממשלה, יצחק רבין,
והציע לקבל אותה.

כאשר המלך חוסיין אומר שהוא לא יעשה שלום
בלי אש״ך, אי-אפשר להאמין לו גם־כן. הרי הוא ערבי.

צעד
טאקטי? שינוי גבולה של מדינה?

פשוט יותר: אילו החליטה מחר הכנסת שטיפוח
הגולן מבוטל, וכי מעתה אין רמת-הגולן שייכת עוד
למדינת-ישראל — האם זה היה יכול להיות צעד
טאקטי?
יש מעשים היכולים להתפרש כצעדים טאקטיים. כמעט כל
מעשה פוליטי הוא טאקטי.

כל מעשה מלבד אחד: הכרזה רישמית על שינוי
הגבולות של מדינה.

יתכן שהמלך רצה בהזדמנות זו גם לדפוק את האמריקאים,
שלא עשו רבר במשך 21 שנים כרי להחזיר לו את הגדה. יתכן
שרצה לדפוק את שימעון פרס, מפני שנמאס לו לשמוע הבטחות
ישראליות שלא קויימו מעולם. יתכן שרצה גם לדפוק את הפלסטינים,
המואסים בו בגלוי.

אך המלך אינו פועל מתוך רגשות. הוא לא מתחכם
קטן. הוא לא היה שורד במשך יותר מ־ 35 שנים,
במוקד של הרי־געש, אלמלא פעל תמיד מתוך חישוב
קר וסביר.

• שלום נשוק־הפישנשים

ייייייייייייייי^

אצלנו אומרים: אי־אפשר להאמין לערבי.
כאשר יאסר ערפאת אומר שהוא מוכן לשלום עם ישראל,
אי־אפשר להאמין לו. הרי הוא ערבי.

אילו היתה ממשלת־ישראל מכריזה היום שהנגב שוב אינו עוד
חלק ממדינת־ישראל — האם היה עולה על דעת מישהו שזהו צעד
טאקטי?

אם אי-פעם היתה קיימת אופציה ירדנית — באותו
רגע היא שבקה חיים לכל חי.

מי שאינו מוכן ואינו מסוגל להכיר כמציאות הפלסטינית,
זקוק לתהליך. התהליך הירדני היה הקרוב

״היו שם כמה ימאים גרמניים שטענו שהם טוב
עים, אבל איך אפשר להאמין לגרמני?״

^ מלך חוסיין אמר בערבית פשוטה, בלשון שאינה משתמעת •
1 1לשתי פנים: ירדן ניתקה את קשריה עם הגדה המערבית.

מבחינה מינהלית ומישפטית, הגדה אינה עוד חלק מירדן.
תשובת הפרשנים הישראליים :״זהו צעד טאקטי״.

קודמתו של רבץ, גולדה מאיר, הבטיחה לאומה שלפני החזרת
שעל אחד מאדמת השטחים הכבושים, היא תכריז על בחירות.
ההבטחה חייבה גם את רבין. לרבין, שהתרגל זה עתה לשבת
במישרד־ראש־הממשלה, לא היה חשק לסכן את מעמדו בבחירות.
לכן סירב להצעת קיסינג׳ר.
התוצאה היתה שמצריים וסוריה קיבלו בחזרה חלק מאדמתן,
כפרס על יציאתן למילחמה, ואילו המלך חוסיין, שלא יצא למיל־חמה,
לא קיבל דבר. הדגל הירדני לא הונף בגדה. המלך נשאר
מעבר לירדן.

איך בכל זאת דבקו מנהיגים ישראליים כה רבים — וביניהם
גם אנשים נבונים — באשליה זו, שהופרכה שוב ושוב, עשרות
פעמים?
התיסמונת הנפשית עמוקה יותר. בגלל סיבות נפשיות, אין
מנהיגי ישראל מסוגלים להכיר במציאות הפלסטינית. גולדה
מאיר, שהכחישה את עצם קיום העם הפלסטיני, היתה רק דוברת
פרימיטיבית של תופעה עמוקה, המופיעה גם במהדורות מתוחכמות
יותר.

^ מילחמת־העולם השניה נפוצה הבדיחה הבאה:
בתחנת־חוף נורווגית התקבלה הודעה בהולה שאוניה גרמנית
שוקעת מול החוף, ושהימאים הגרמניים עומדים לטבוע.
סירת־הצלה נורווגית יצאה לים, אך חזרה כעבור כמה שעות
בלי ניצולים.
״וכי לא ראיתם את האוניה הגרמנית הטובעת?״ נשאלו אנשי־הסירה.
״ראינו
אותה,״ השיבו.
״ולא היו שם ימאים טובעים?״

..צעו טאקט״

לפי הסיפור, העביר לו רכין את המסר :״לא אלך
לבחירות בשביל יריחו:״

שלום אין משיגים בשוק־הפישפשים. לא קונים
אותו ב״אוקאזיון״ .סחורה זולה חשודה תמיד כסחורה
פגומה או כסחורה גנובה.

רו תאמין ועוני!

אי־אפשר להבין את תישפוכת דברי־הפרשנות שהציפה השבוע
את ישראל, מבלי לקחת בחשבון את הזילזול המוחלט הזה בערבים.
כל מה שנאמר היה חדור בוז טוטאלי לערבים באשר הם
ערבים — למלך חוסיין, לאש״ף, לתושבי השטחים הכבושים.

• דגו נ־ו־חו

יי מעשה לא היתה האופציה הזאת קיימת מעולם כמציאות
) פוליטית. היא היתה קיימת רק כתיסמונת נפשית.
התירוץ הרציונלי היה שהמלך יעשה איתנו שלום בתנאים
טובים יותר מאשר אש״ף. כך חשב יצחק רבץ. המלך יוכל לוותר
על ירושלים, מפני שעיר־בירתו היא ממילא בעמאן. הוא יוכל
לוותר על חלקים של הגדה, מפני שמרכז ממלכתו היא ממיזרח
לירדן.
זאת היתה, כמובן, אשליה גמורה. המלך, שמעמדו בעולם הערבי
נתון בסכנה מתמדת, אינו יכול להרשות לעצמו לוותר על
מאומה — ובוודאי פחות מאש״ף, שאינו זקוק ללגיטימציה לאומית.
אולם
מעבר לטעות בסיסית זו, כל הגישה הזאת פסולה מעיקרה.

כולם
יצאו להוכיח: המלך לא התכוון למה שהוא
אמר. אסור להאמין לו.

(בכלל, הגיע הזמן להפסיק את הזילזול המקובל במנהיג זה,
נוסח ״המלך הקטן״ ,״חוסי״ ,ועוד. גם מי שמתנגד למעשיו, חייב
להודות שהאיש הוא בעל שיעור־קומה פוליטי. כמעט ואין עוד
בעולם מנהיג ששלט בארצו תקופה כה ארוכה).

ולהיכנס למיטה. מי שמופתע תמיד, משמע שמעולם
לא הבין מה מתרחש סביבו.
אם ממשלת־ישראל, זרועות־הביון ושאר המוקדים הפוליטיים
הופתעו השבוע לחלוטין, הרי פירוש הדבר שהקונספציה שלהם
שגוייה לחלוטין. כמו ערב מילחמת יום־הכיפורים. כמו ערב כל
מחדל בתולדות המחדלים הבלתי־ספורים של ממשלות־ישראל.

מסע נאחט׳
הרי שהחלים מן ההפתעה הראשונה, התאושש המימסד
המדיני־הצבאי־המודיעיני ויצא למסע־הסברה כדי להגיד: מה
שקרה לא קרה, בעצם.
המלך חוסיין לא התכוון למה שאמר. ואם התכוון, יתכוון מחר
למשהו אחר.
זהו בסך הכל ״צעד טאקטי״ .לא ״צעד אסטראטגי״ ,חלילה.
המלך רצה בסך הכל לדפוק את אש״ף ולהוכיח משהו לתושבי
״יהודה ושומרון״ .אבל האופציה הירדנית חיה וקיימת. מחר תתגלה
שוב בכל תיפארתה.
כדי להוכיח זאת גוייסו שכירי־עט ושכירי־לשון ושכירי־מוח
בכל מקום — בצבא, בשרותי־המודיעין, בקרב מושלים־צבאיים
שיצאו מכלל שימוש, בכלי־התיקשורת, באוניברסיטות( .כפי שאמר
מלך האנובר :״אפשר תמיד לקנות רקדניות ופרופסורים)״.

מהו החישוב שהביא אותו למעשה כה מרחיק־לכת,
עד כדי ביטול המעשה החשוב ביותר של סבו
הנערץ?

מכה חרשה
^ ודם כל, משמעות הצעדים של המלך חוסיין:
| /הוא קבע כי הגדה המערבית, שסופחה רישמית לממלכת ירדן
בקיץ , 1950 למחרת מילחמת־העצמאות, אינה עוד חלק מהממלכה.
משמע:
המפה משתנית. היא כבר השתנתה על המירקע, בתחזיות
מזג־האוויר. כך ישתנו גם כל המפות המודפסות.

השתנתה גם הגישה היסודית של ירדן לבעייה
הפלסטינית.

בנאומו הגדול בפברואר , 1986 שבו הודיע על ביטול ההסכם
שבינו ובין יאסר ערפאת, קבע את מהות חילוקי־הדיעות בין
השניים כך: ערפאת טוען שקודם־כל צריכים להחזיר את הגדה
לעם הפלסטיני. אחרי שתקום המדינה הפלסטינית, היא תכונן
איחוד קונפדרטיבי עם ירדן. ואילו הגישה של מלך־ירדן היתה
הפוכה: תחילה על ישראל להחזיר את הגדה לירדן, ששלטה בה
לפני הכיבוש. אחר־כך יכוננו ירדן והפלסטינים בינם לבין עצמם
את הקונפדרציה.
עכשיו ויתר חוסיין רישמית על גישתו זו. הוא תובע שישראל

:וווו

תחזיר את הגדה לאש״ף, לא לו. הוא ויתר גם על הקונפדרציה.
קודם כל צריכה לקום המדינה הפלסטינית, ורק אחר־כך אפשר
לדון על טיב יחסיה עם ירדן.

אין זו טאקטיקה ואין זו אסטראטגיה. זהו שינוי
יפודי של מפת הממלכה הירדנית, מהותה ודרכה.

9חוזן־הנל־ס־השוונים
דוע הוא עשה זאת? מהו החישוב הקר שהוביל לכך?

^/המלך עשה מה שעשה מפני שבעיניו זוהי הדרך
הטובה ביותר לשמור על קיום ממלכתו ושושלתו.
ואולי, כמו שקורה לעיתים קרובות בפוליטיקה, נכון יותר
לאמור: מבין כל הרעות, הוא בחר ברעה הקטנה ביותר.

בל עוד נשמרה הפיקציה של ירדן משני־עברי־היית,
פעל בץ שתי הגדות חוק־הכלים־השלובים.
כל מה שקרה בצד אחד של הירדן, השפיע על המתרחש בעבר
השני.
אין ספק שהמלך חושש שמא האינתיפאדה הגדולה של העם
הפלסטיני, שהפכה תהליך בלתי־הפיך בגדה המערבית, תשתפך
אל תוך הגדה המיזרחית. שם יושבים מיליון וחצי פלסטינים,
חלקם פליטים, רובם מבוססים. האינתיפאדה עלולה להתסיסם.
לכך נוסף החשש שמא תקדם ישראל את התהליך הזה. הדיבורים
על כך ש״ירדן היא המדינה הפלסטינית״ מובילים בכיוון
זה. האיום של אריאל שרון שישראל תעזור לאש״ף לכונן בעבר־הירדן
את המדינה הפלסטינית, בהנהגת יאסר ערפאת, הדאיג
אותו מאוד.
(היה לי חלק שולי בכך. בפגישתי עם ערפאת בביירות סיפרתי
לו על הצעות שרון. ערפאת סיפר על־כך לחוסיין. עיתון כווייתי
ריווח על כך. חוסיין התייחס לדברים ברצינות רבה).
חוסיין חושש שקיום הקשר הפורמלי בין הגדות יסבך אותו
בהכרח בכל התפתחות של הסיכסוך הישראלי״הפלסטיני. הדבר
עלול לשמש עילה לפלישה ישראלית לירדן, או לגירוש מאות
אלפי פלסטינים מן הגדה המערבית לגדה המיזרחית. הרי הם
אזרחים ירדניים.

כאשר נתקל אלכסנדר מוקדון בפלונטר שלא ניתן
להתירו(״הקשר הגורדי״) ,שלף את חרבו וחתך את
הקשר. כך עשה המלך. במכה אחת ניתק את הקשר.

שמוח חדשות
^ ה יהיה מעמדה של ירדן עכשיו?
מעתה והלאה, ירדן היא מדינה המשתרעת מנהר
הירדן עד גבול עיראק, מגבול סוריה ועד גבול
סעודיה. פלסטין הכבושה נוספה עתה אל רשימת
שכניה, לצד סוריה, ישראל, עיראק וסעודיה.

(כשחזרתי מביקורי הקצר בעמאן דיווחתי כאן על שיחה שהיתה
לי עם אישיות ירדנית בכירה, שהסבירה לי את סור־הקיום של
ירדן: לאזן בין המגמות הסותרות של שכנותיה, לתמרן בין מיש־טריהן,
לא לריב אף עם אחת מהן יותר מדי, למזג את כל ההשפעות
בתוך שיטחה).

מעתה תתמרן ירדן בין ישראל ואש״ף, בין אש״ף
וסוריה, בין ישראל ועיראק, כשם שתימרנה בין סוריה
וסעודיה ובין סוריה ועיראק.

ייי £

מחר) יש ויישאר גבול עם ירדן. ולא סתם גבול אלא גבול שחוצץ
בין פלסטין ובין העולם הערבי כולו. בצורה זו או אחרת, תצטרך
פלסטין לכונן יחסים מיוחדים עם ירדן, ולהיפך.
גם לישראל יש גבול משותף עם ירדן — גבול־הערבה בדרום,
והקטע מדרום לכינרת בצפון. אין זה גבול בעייתי, אך הוא מחייב
יחסים בין המדינות.

בתוקף הגיאוגראפיה וההיסטוריה, ימשיך המלך
למלא תפקיד במפת־הסיכסוך. אך מי שמסתמך על
עובדה זו כדי להוכיח ש״האופציה הירדנית״ חיה
וקיימת, אומר שטות.

״האופציה הירדנית״ פירושה כי השותף העיקרי שלנו לפיתרון
הבעייה הפלסטינית(או קביעת עתיד השטחים הכבושים, או השלום
״בגבול המיזרחי״ו הוא ירדן.

טענה זו מתה רישמית. המלך עצמו הודיע כי
השותף היחידי לכל הפיתרונות האלה הוא מעתה
אש״ף.
אין זה מן הנמנע שהמלך ימלא תפקיד כלשהו בתהליך המדיני;
שהוא יהיה מתווך או בא־כוח או שותף בשלב זה או אחר. אך הוא
קבע כי גם אז הוא יפעל אך ורק על־פי בקשת אש״ף, ותוך תיאום
עימו.
משמע: זאת לא ״אופציה ירדנית״ .זאת תהיה ״אופציה פלסטינית״.

האופציה
הפלסטינית היא עכשיו האופציה היחידה
שישנה — עס המלך ובלעדיו.

אף וא נתונח אחת
^ ין שמץ של ספק שהמהלך ההיסטורי הזה הוא תוצאה ישירה
של האינתיפאדה. המלך עצמו קבע זאת.

מבחינה זו צדק הכרוז של הנהגת המחתרת הפלסטינית,
שקבע השבוע כי נאום המלך הוא ניצחון
כביר של ההתקוממות.
ההתקוממות הוכיחה בעליל כי למלך חוסיין אין קורטוב של
תמיכה בגדה וברצועה. הוא לא יכול היה לקרוא להפגנה או למנוע
הפגנה. בעוד שעשרות נהרגו באש חיילי צה״ל בשעה שהניפו
דגלים פלסטיניים, לא ניסה איש להניף אי־פעם דגל ירדני. בעוד
שסיסמות אש״ף צויירו על כל קיר, ודיוקני ערפאת הוצגו בכל
הפגנה, לא צויירה בכל חודשי ההתקוממות אף כתובת אחת בזכות
ירדן, ואיש לא העלה על רעתו לשאת תמונה של חוסיין.
״תומכי ירדן״ המפורסמים קיימים רק בדימיונם של מושלים
צבאיים וכתבי הטלוויזיה הישראלית. התומך הבולט של המלך
ברצועה, רשאד אל־שווא, נשאר בלי אף אוהד אחד, כשגם בני-
מ ־שפחתו מסתייגים ממנו פומבית.
ומניין יבואו התומכים? בזכות מה? בזכות ״ספטמבר השחור״?
בזכות הזיכרונות מימי השילטון הירדני?
המלך עצמו הביע את דעתו על ״תומכיו״ כאשר הפסיק השבוע
את משכורותיהם של אלפי אנשים, ביניהם טפילים המקבלים
ממנו שכר מזה 21 שנה בלי עבודה. בכך הפך את כולם לשונאיו.
אילו העריך אותם ואת ״תמיכתם״ ,בוודאי לא היה עושה זאת.

למלך לא נותר אף אוהד חשוב אחד ממערב לירדן.
הוא יודע זאת. והוא הסיק את המסקנה הסבירה.
בניגוד לישראל, הוא מסוגל להסיק מסקנות.

• וקנות ₪ננסו

אופציה בוסטינית
ך* אם פירוש הדבר שירדן יצאה מן המאבק הישראלי־פלס־
1 1טיני?

^ ניגוד לישראל, גם אין המלך בז לערבים.
^ ישראל מאמינה כי אפשר לקנות עם שלם בכסף.
המלך יודע שאי־אפשר. הוא ככר ניסה.

הגיאוגראפיה לא השתנתה. לפלסטין(הכבושה כיום, העצמאית

המלך הבין כי תשלום משכורות לרבבות, והשקעת מיליונים

בוודאי שלא.

חוס״ן, פרס: זה ל א אוקאזיון
במוסדות ובעיריות, לא יביאו לו את אהבת העם הפלסטיני,
השואף לעצמאות לאומית. לכן הפסיק.
המימשל הישראלי, לעומת זאת, חדור בבוז לערבים. הוא בטוח
שהפסקת תשלום המשכורות תכניע את הפלסטינים, ותביא אותם
לכך שיתחננו לפני המלך לחזור אל ״האופציה״ .ואם זה לא יעזור,
כי אז תעזור שלילת הדרכונים הירדניים. אם הפלסטינים לא יוכלו
לטייל בעולם, הם בוודאי ייכנעו וירימו קול זעקה באוזני המלך.

ואפשר רק לתמוה: האם לא ילמדו המושלים והפרשנים
לעולם? האם הבוז לערבים מעביר אותם על
דעתם?

מזה תישעה חודשים מוכיח העם הפלסטיני בגדה וברצועה
שהוא מוכן לסבול את הכל — מאות הרוגים, אלפי פצועים,
פיצוץ בתים, מעצרים, גירושים, ירידה דראסטית של רמת־המח־ייה,
שביתה, עוצר — כדי להשיג סוף־סוף כבוד אנושי ולאומי.
והנה באים אלה וטוענים שהפלסטינים ייכנעו מפני שכמה מהם
לא יוכלו לטייל בעולם, וכמה מהם לא יקבלו משכורת עבור
בטלה.
זוהי שטות גמורה. את תנופת האינתיפאדה אי־אפשר להפסיק.
אם אי־אפשר יהיה לנסוע — לא יסעו. אם הבנים לא יוכלו
לחזור במשך שנה־שנתיים — לא יחזרו. אם יצטרכו להדק את
החגורה שוב(פשוטו כמשמעו) — יהדקו. כאשר הילדים נהרגים
ברחוב — האם זה קובע?

המלך יודע זאת. מוטב שהמושלים ילמדו.

• ממשוח בנווה ( -ונשיו?
ומרים: נוצר חלל ריק. מישהו צריך למלא אותו.
גם זו שטות. אין חלל ריק. הוא התמלא מזמן על־ידי
אש״ף.
בשטחים הכבושים קיימת זה־כבר מדינה פלסטינית. זוהי מדינה
כבושה, אבל היא קיימת. ולמדינה זו יש ממשלה — אש״ף, שבו
מאוגדות כל המיפלגות הפלסטיניות.
מבחינת אש״ף, זוהי הזדמנות נוחה לכונן את עצמו גם ר־שמית
כממשלה זמנית.

האם יעשה זאת?

רבים מן המעוניינים בפיתרון־שלום יעצו לאש״ף מזמן לעשות
צעד זה. אנוור אל־סאדאת הציע זאת. ממשלת אלג׳יריה הציעה
זאת (על סמך ניסיון מילחמת־השיחרור האלג׳ירית( ).גם אני
הרשיתי לעצמי להציע זאת לערפאת באחת משיחותינו).
מרוע זה לא קם עד עכשיו?

יש בעיות.

הוא מוכרח לנשוך!

ראשית: היכן תשב הממשלה? האפשרויות מוגבלות. אם תשב
בבגדאד, לא תוכל לפעול נגד אינטרסים עיראקיים ולהתיידד עם
אויבי בגדאד (דמשק, למשל) .ממשלת־תוניסיה, הכפופה לגמרי
לאמריקאים, תתקשה להתיר הקמת ממשלה פלסטינית בשיטחה.
שנית: ברית־המועצות מתנגדת עקרונית להקמת ממשלות־בגולה,
מפני שהיא חוששת מפני כינון ממשלות־בגולה של אס־
(המשך בעמיד ) 10

בנז רעגז
הפצירו בשעתו במפ״ם להצטרף לממ־שלת־האחדות־הלאומית.
ר״ץ הכחישה
זאת בזעם.
מפ״ם גם טענה כי ההסכם חושף את
״פרצופה האמיתי״ של ר״ץ, המוכנה
להוסיף קולות למיפלגת־העבודה, שבראשה
עומד מדכא־השטחים יצחק
רבין. אנשי ר״ץ, שלשונם עימם, בוודאי
לא ישתקו.
המילחמה הישנה בין רק״ח והרשימה
המתקדמת נמשכת גם היא במלוא
עוזה.
אם יימשכו הדברים כך, יתפתחו
קרבות עזים בשני הקצוות.
העם הוד והגו
אין צורך בטוביה
צפיר. פרס ושמיר,
שני קומיקאים מעולים,
יבולים לשחק את
עצמם.
יהודי וגוי הולכים ברחוב ומתווכחים
על דת.
.הנוצרים הם עובדי־אלילים ״,קבע
היהודי. ,עובדה — יש להם שלושה
אלים במקום אחד!״
הנוצרי הכחיש זאת בתוקף, ואמר כי
השלושה הם אחד.
באותו רגע עברו השניים על פני
השער הפתוח של כנסייה. בפנים כרע
נוצרי ונישק לצלב.
.אתה רואה,.״ קרא היהודי בתרועת־ניצחון.
,הנה גוי מנשק חתיכת־עץ!״
.אז מה, אתם לא מנשקים את המזוזה?״
שאל הנוצרי.
.מוח של גוי!״ פטר אותו היהודי,
.משווה את המזוזה לחתיכת־עץ!״
סתם נייר. השבוע הופיעו שני
קומיקאים בכלי־התיקשורת הישראליים,
ושיחקו את עצמם. זאת היתד,
פארודיה כפולה, שהיתה ראוייה לטוביה
צפיר.
שימעון פרס ליגלג על טיוטת
.מגילת העצמאות״ הפלסטינית, שיוחסה
לפייצל אל־חוסייני(ראה(1ם וד .)9
.זה סתם נייר ״,ליגלג, ותקף ברמז
את השב״כ, שהדליף את המיסמך. .הכניסו
את המדינה לעצבנות!״
אילו היה ערבי אומר לשימעון פרס
שגם מגילת־העצמאות הישראלית אינה
אלא. נייר״ ,היה בוודאי משיב,
בנוסח אותה בדיחה. :מוח של ערבי!
משווה את מגילת־העצמאות שלנו לסתם
נייר!״
מנוי וגמור עם מיפלגת־העבודה
שלא להתפשר עם המציאות. המלך
חוסיין חיסל את האופציה הירדנית
(ראה עמודים 6־ .)7בשטחים הכבושים
יש תכונה לכינון ממשלה גולה מטעם
אש״ף. אך מיפלגת־העבורה בשלה. לא
מדברים עם אש׳יף, דבקים באופציה
הירדנית.
קבע השבוע השר חיים בר־לב:
.מיפלגת־העבודה לא תשנה את המצע
שלה בגלל המאורעות!״
מציאות לחוד, מצע לחוד. אץ קשר
בין השניים.
מדינה בקמצ׳טקה. החלק השני
של הפארודיה סופק על״ידי יצחק
שמיר, גם הוא קומיקאי מעולה.
כראש־הממשלה ממונה שמיר על
השבייכ, כשם שהוא ממונה על המוסד.
היה עליו להצדיק את החלטת השב״כ
להדליף לציבור את טיוטות מגילת־העצמאות
הפלסטינית. הדבר נעשה
על־ידי השב״כ כדי להצדיק בדיעבד
את מעצרו של פייצל אל־חוסייגי. הנד

ההתקוממות
סו ה ד לי ף?
״עלה לאוניה שלי! אני אביא אותך לחוף מיבטחים!״
עצר עורר סערה בארץ ותגובה בינלאומית
נזעמת, שכללה גם מחאה אמריקאית
רישמית.
אמר שמיר: פירסום המיסמך יאחד
את העם, מפני שהוא מעמיד אותו על
גודל הסכנה הצפויה לו.
כי — גילה שמיר לאומה — המיס־מך
מגלה כי הפלסטינים מתכוונים להקים
את מדינתם על אדמת ארץ־ישר־אל!
תדהמת
שמיר העידה עליו שעד כה
האמין כי הפלסטינים רוצים להקים את
מדינתם אי־שם, אולי בקמצ׳טקה, אולי
בטימבוקטו. רק עכשיו הצליח השב״ב
לחשוף את המזימה האפלה להקים את
המדינה הפלסטינית בארץ שהפלסטינים
קוראים לה פלסטין.
כל זה יכול היה להיות מצחיק,
אלמלא זה הוכיח ששתי המיפלגות
הגדולות גם יחד, שביניהן נטושה מע־רכת־הבחירות,
רחוקות מן המציאות
כרחוק מיזרח ממערב.
אם כן, מה יועילו הבחירות?
בחירות מילחמות

מפ־ם נגד ר־ץ,
התחייה נגד צומת,
בהנא נגד גנרי. בך זה
בחיים הפזדינזיים.

כלל פוליטי ישן הוא כי המאבקים
הפוליטיים המרים ביותר מתנהלים
דווקא בין מיפלגות הקרובות זו לזו.
המאבק העיקרי לקראת בחירות
ה לי כו ־ז ־

1988 יתנהל, כמובן, בין הליכוד והמערך
— שתי מיפלגות ששיתפו פעולה
זו עם זו במשך ארבע שנים במם־
שלת־האחדות־הלאומית, כמעט ללא
משברים. הרבר לא היה אפשרי אלמלא
היה המשותף בין השתיים רב בהרבה מן
המפריד.
באגף הימני יתנהל המאבק העיקרי
בין מיפלגות־הרסיס, הדוגלים במצעים
ניאו־פאשיסטיים, בקיצוניות רבה או
פחותה: טראנספר, יד חזקה, עונש־מוות,
הריגת מפגינים, מחיקת כפרים
מעל פני האדמה. מכיוון שתנועת־התחייה.
,כך״. ,צומת״ ו״מולדת״ מתחרות
על אותו המאגר המצומצם של
קולות, יצטרכו להילחם זו בזו, בעודן
מנסות לנגוס חלק גדול ככל האפשר
מן האגף הימני של הליכוד.
מאיר כהנא יצטרך להוכיח שאלי-
קים העצני הוא תבוסתן, רפאל איתן
יצטרך לטעון כי גאולה כהן מוכנה
לוותר על שיטחי־מולדת, רחבעם זאבי
יצטרך לשכנע שהוא מסוגל לגרש יותר
ערבים מאשר אריאל שרון הפייסן
והרכרוכי.
כמעט איחוד. אותו הדבר יקרה
באגף השמאלי. כבר נורתה בו הירייה
הראשונה.
את הפצצה הטילה תנועת ר״ץ,
כשהזדרזה וחתמה על הסכם־עודפים
עם מיפלגת־העבודה.
הדבר גרם להלם במפ״ם. בארבע
השנים האחרונות נוצרו יחסים הדוקים
מאור בין ר״ץ ומפ״ם. כמעט כל היוזמות
הפוליטיות שלהן בכנסת ומחוצה
לה נעשו במשותף. פעמים רבות דובר
על איחוד ממש.
באחרונה התקרבו שתי המיפלגות
למצע מדיני הרומז על הצורך במשא־ומתן
עם אש״ף ובהקמת מדינה פלסטינית.
האיחוד
בין שתי המיפלגות לא קם,
מפני שהיו כמה בעיות מטרידות:

• מפ״ם היא בעלת ציביון שמאלי
סוציאליסטי, ר״ץ היא בורגנית יותר
ומושכת גם קולות ימניים־מתונים.
• מנהיגי ר״ץ(שולמית אלוני, יוסי
שריד) מתייחסים בזילזול למנהיגי
מפ״ם, ובוודאי לא הסכימו שאיש מפ״ם
יעמוד בראש הרשימה המשותפת. לעומת
זאת היה קשה למפ״ם, מיפלגה
היסטורית ותיקה, לוותר על כך.
• לפי סיקרי דעת־קהל, כוחה של
ר״ץ עולה בהרבה על כוחה של מפ״ם.
מפ״ם סבורה כי הסקרים אינם משקפים
את המציאות, מפני שהם פוסחים על
ההתיישבות העובדת. מפ״ם גם מאמינה
כי כוחה של ר״ץ בכנסת (חמישה
מנדאטים) ,שבא לה בעיקבות הצטר־פויות,
אינו משקף כוח אלקטורלי ממשי.
מקום
שלישי. בכל זאת הניחו
במפ״ם כמעט כדבר מובן מאליו כי
שיתוף־הפעולה הממושך יניב לפחות
הסכם־עודפים. מכיוון שהדבר אינו
דחוף, הזניחו את העניין. ואילו ר״ץ
מיהרה וסיימה את המשא־ומתן, אולי
מפני שחששה שמפ״ם תקדים אותה.
היה להסכם תקדים. גם בבחירות
האחרונות היה הסכם עודפים בין המערך
(שכלל אז את מפ״ם) ובין ר״ץ.
בעיקבות הסכם זה עלתה ר״ץ משני
מנדאטים לשלושה, ואילו המערך עלה
מ־ 43 מנדאטים ל־ .44 אלמלא ההסכם
לא היתה ר״ץ ( 49,698 קולות) זוכה
במנדאט השלישי (רן כהן) .מכיווז
שהמודד היה אז 16,786 קולות, חסרו
לר״ץ 660 קולות למנדאט השלישי,
ועל פי שיטת ד׳הונט (שהתקבלה ב־
1973 בעיקבות.קנוניית בארר־עופר״)
לא יכלה לזכות לבדה במנדאט
השלישי.
קולות לרבי* .תגובת מפ״ם היתה
מהירה ונזעמת. היא טענה כי אנשי ר״ץ

שיתוף־פשדה מוזר
בין ה שב ב וראשי
האינתיפאדה הוליד
תוצאות מוזרות.

מי הדליף?
במילחמה הנטושה בין השב״ב ובין
מנהיגות־המחתרת של האינתיפאדה,
אין זה סביר כי שני הצדדים ישתפו
פעולה זה עם זה. אך זהו מה שקרה.
אנשי־האינתיפאדה הדליפו לביט־אוניהם
בחו״ל את תוכן הטיוטות של
מגילת־העצמאות המוצעת. אלה הופיעו
בכמה עיתונים פרו־פלסטיניים
בחו״ל. גם ג׳רי סיגל, מחבר אחד המיס־מכים,
דאג לפרסמו בעיתונות האמריקאית.
אנשי
השב״כ הדליפו את המיסמכים
לאהוד יערי ולעיתונאים אחרים,
.אלה פיר־סמו
את הדברים בחדווה ובקול־תרועה.
שימעון פרס טען כי ההדלפה
(.ממישרד ראש־הממשלה״ ,שם־צופן
לשב״כו באה כחלק ממסע־הבחירות
של הליכוד, ונועדה להבהיל את הציבור.
דבר זה אינו סביר, אם כי בדיעבד
ניסה הליכוד להשתמש בפירסום לצורך

השב״כ היה מעוניין בפירסום למען
מטרה מצומצמת יותר: להצדיק את
מעצרו של פייצל אל־חוסייני, אוייב
מושבע של השב״כ. השב״ב שונא אותו
לא רק מפני שהוא כיום הסמכות הפו־ליטית־המוסרית
העליונה בשטחים הכבושים,
אלא גם מפני שהעז בעבר,
אחרי שיחרורו ממעצר מינהלי, לחשוף
את שיטות־העינויים (.לחץ גופני
מתון״) של השבי־כ. הוא עשה זאת
במסיבת־עיתונאים בינלאומית פומבית
בירושלים.
כמו מעשים רבים של שילטונות־הכיבוש,
גם פירסום הטיוטות עזר
לאינתיפאדה. כי עצם הפירסום נתן
רחיפה גדולה למאבק המדיני של
אש״ף ולחישול דעת־הקהל בשטחים
הכבושים.
ואילו הרווח שצמח מכך לשב״כ
אינו ברור כלל.

ר־ /כ עי ס

אר מגיל אי ג גי ל *י>7
ע 1ל סס /אחו 1י ס .

העול ם הז ה 2658

התוכנית להנוזה ער מדינה ברסטינית ודו: ו7ינצע
של העציו המינהל? הצעה שר בהבסוו הוד?
פרובוקציה של שוות הביטחון? מה האמת?
חוווסית הסודית
^ אם נפל אהוד יערי בפח שטמנו
1 1לו שרותי־הביטחון?
הנסיבות היו מהשירות. בדיוק בשעה
שכמה אלפי מפגינים של של1ם
עכשיו יצאו לביתו של שר-הביטחון,
יצחק רביו, כדי למחות על מעצרו של
פייצל אל־חוסייני, פוצץ יערי את הפצצה
שלו בטלוויזיה. החדשה המרעישה
שבפיו באה להצדיק בדיעבד את מאסרו
של חוסייני.
בביתו של חוסייני, כך סיפר יערי

כתב יערי
מדין בא החומר?
במבט, נמצא חומר מהפכני. לא פחות
ולא יותר מאשר תוכנית להקמת ממשלה
פלסטינית ולהכרזה על מדינה
פלסטינית.
יערי נופף לעיני המצלמה בכמה
דפים של מיסמך. מה זה היה? חומר
מחתרתי סנסציוני? ואולי רק מאמר של
יהודי טוב מוושינגטון?

להצדיק
את המעצר
^ פי נירפה א׳ ,פייצל אל-חוסייני
) עסק במלאכת הניצוח על מאמץ
רחב־ממדים לגבש במחתרת מיסמך,
שיהיה דומה למגילת־העצמאות של
מדינת־ישראל. לא פחות ולא יותר
מאשר מגילת־עצמאות פלסטינית, ובה
תוכנית שלמה להקמת המוסדות של
המדינה הפלסטינית והרכבם, והפעולות
בפנים ובחוץ להשגת עצמאותה
בפועל. למשל: שריפת תעודות־הזהות
הישראליות.
לפי גירסה ב׳ ,נמצא בביתו של

חוסייני חומר שכבר פורסם ברבים, בערבית,
בעברית ובאנגלית.
זהו מאמר של פרופסור בשם ג׳רי
סיגל, חבר המרכז לפילוסופיה ול־ענייני־ציבור
באוניברסיטת מארילנד
בארצות־הברית. סיגל הוא אחד המייסדים
של העער היהודי למען שלום
ישראלי־פלסטיני באיזור וושינגטון,
מוסד־אח לעעד הישראלי למען שלום
ישראלי־פלסטיני*.
לסיגל היה רעיון: שהפלסטינים יכריזו
מייד על כינון מדינה וממשלה
וינקטו שורה של צעדים הקשורים בכך,
תוך הפסקת הפעולות האלימות. אין זה
רעיון חדש במיוחד. אבל סיגל גיבש
את הדברים בתוכנית מפורטת, ויצא
למסע במרחב כדי להפיץ אותה.
הוא נפגש עם יאסר ערפאת. אחר־כך
בא לארץ, נפגש עם עורכי העיתונים
הערביים והשיג הישג נכבד:
דבריו פורסמו בהרחבה בשני היומונים
הערביים, אל־פלר ואל־ק1דס. הוא מסר
את הדברים גם להעולם הזה, והם פורסמו
בשבועון זה (השלם הזה ,25.5.88
במדינה/דיעווז).
לאחר מכן החליט סיגל לפרט את
הדברים עוד יותר. הוא הכין כתב־יד
של כ־ 250 עמודים באנגלית, והפיץ
אותו בין אנשים שונים כדי לקבל תגובות.
עתה הוא מחפש מו״ל בארצות־הברית
ובארץ.
טענת מקורביו של חוסייני: עותק
של תוכנית־סיגל נמצא גם אצלו. אחרי
מעצרו המחודש של חוסייני, כשגאתה
המחאה היהודית, היה לשרותי־הביטחון
צורך להצדיק את המעשה בדיעבד. אז
בא ה״גילוי״ המרעיש.
הטענה הנגדית: המיסמך של סיגל
היה רק אחת הטיוטות שהתגלגלו בשטח.
לצידו היו טיוטות אחרות, שהוכנו
על־ידי ראשי־האינתיפאדה עצמם, בעלות
תוכן דומה.
לכולן היה מכנה אחד משותף: הקמת
מדינה פלסטינית, הבעת נכונות
לשלום עם ישראל, מאמץ להשגת הכרה
בינלאומית בהסדר של דו־קיום בין
שתי המדינות.

מתון וגס
אותנטי

ך} עמים רבות אמרו מנהיגי-יש-
ראל, אנשי הליכוד והמערך גם
יחד, שהם מחפשים ״פלסטינים אותנטיים״
ו״פלסטינים מתונים״ כדי להידבר
עימם. קשה להעלות על הדעת
פלסטיני אותנטי ומתון יותר מאשר
פייצל אל־חוסייני.
אילו נערכו כיום בחירות חופשיות
בגדה המערבית וברצועת״עזה להקמת
מנהיגות מקומית, כמעט אין ספק
שפייצל אל־חוסייני היה נבחר כראש־ההנהגה.

שס״סריו 777 אורי אתרי ,׳;ס׳
אסיח׳,יעקבאתון,סח׳ פלד ואחרים.

יש לו כמה מעלות: הוא אדם שקול
ופרגמטי. יש לו ייחוס מישפחתי שאין
טוב ממנו. הוא אדם מתון. יש לו סמכות
מוסרית שקטה, שכל הבאים במגע
עימו מתרשמים ממנה. הוא תומך בקו
של יאסר ערפאת, המוביל לפיתרון של
״שתי מדינות לשני עמים״.
פייצל הוא בנו של אחד האישים
הנערצים ביותר בהיסטוריה הפלסטינית
הקרובה: עבר״אל־קאדר אל־חו־סייני,
המנהיג האגדתי של הלוחמים
הפלסטיניים באיזור־ירושלים בראשית
מילחמת־תש״ח. חוסייני־האב נהרג בקרב
על הקסטל, ונפילתו היוותה את
נקודת־המיפנה בקרב על ירושלים. הוא
זכה בהערכה רבה גם מצד המפקדים
של כוחות־ההגנה.
בניגוד לקרוב־מישפחה רחוק, המופתי
חג׳ אמין אל־חוסייני, שזיכרו מעורר
הסתייגות גם בקרב פלסטינים רבים,
אין ויכוח על עבד־אל־קאדר. הוא גיבור
לאומי. חלק מן ההילה שלו עברה אל
בנו.
פייצל הוא אדם נעים־הליכות, עדין,
אך בעל גרעין קשה. למרות שלא נבחר
לשום תפקיד, התגבש מעמדו —
כאילו מעצמו — כמנהיג העם בשטחים
הכבושים. הוא נשלח פעמיים
למעצר מינהלי. לפני שבועיים הופיע
בכנס מטעם שלום עכשיו והביע שוב
את דיעותיו בזכות דו־קיום בשלום בשתי
מדינות. מייד לאחר מכן נעצר בפעם
השלישית.
הטענה כאילו עסק בהכרזת־העצ־מאות
של מדינה פלסטינית באה בדיעבד
להצדיק מעצר זה. אך אין בה כל
מפתיע. סביר להניח כי איש כמו הו־סייני
יעסוק בדיוק במלאכה זו: לתת
לאינתיפאדה משמעות וכיוון על־ידי
הכוונתה לעבר עצמאות ושלום.
המאורעות הובילו בבירור לכיוון זה.
הצהרת המלך חוסיין (ראה עשרים
6־ <7העניקה לכך דחיפות יתרה, אך לא
שינתה את הכיוון.
פייצל אל־חוסייני לא היה זקוק
לתוכניתו של יהודי טוב מוושינגטון
כרי לגבש רעיון זה. אך יתכן כי התוכנית
המפורטת של ג׳רי סיגל הועילה,
מפני שאיפשרה את פירסום הדברים
בעיתונות הערבית, באישור הצנזור.

עציר פייצל אל־דווסייני
היסנזן, מטבע, דרסן
שנה בן־לילה את סדר־היום המדיני,
ותניח את פיתרון־שתי־המדינות במרכז
הבימה, כאופציית־השלום היחידה.
וזוהי הדרך שבה יוכלו הפלסטינים
להמשיך בדרכם:
( )1אש״ף יפרסם מגילת־עצמאות,
שתכריז על הקמת מדינת־פלסטין בגדה
המערבית וברצועת־עזה. בוזמנית
יוכרז על העצמאות וכינון המדינה
ברחבי השטחים הכבושים.
( )2אש״ף יכריז, כמעשה האחרון

טרור, ויכריז על עונשים למי שמפר
חוק זה.
( )6תיפתח מיתקפה דיפלומטית עולמית
לשם השגת הכרה במדינה החדשה
וקבלתה כחברה בארם.
( )7הממשלה הזמנית תקרא למשא־ומתן
ישיר לקביעת הגבולות עם ישראל
וחתימת חוזה־שלום ישראלי־פלס־טיני
קבוע.
( )8נסיגת ישראל תהפוך לתביעה
המרכזית, הן בזירה הבינלאומית, הן

״1 1551165 13ח?יזזת7? 1י 0ך< ״?ת?ודד 3.

5 :ח 1311ס ס 0ק )11011״ (ח 3 0005111011.0סס)

1111 111? 8 *316״ 6306ק? )16013005 11561£ 3 *.ח נ 31 ? 51 יז? 51.3) ? 0£ורד -
.ו?0£ 151:3
115

111 111) 6 00513 !1103

?ח 3 1? 51.1ק (16 5 1 3 1 ? 0£ז־ -
.ץ ח! 30 חס וז )31 תוסח! , 1x11 חס? 0051111111

ט1ג1מו x01309? 0£ 7*1*0553)301:5 37*3 31ח?וזזח/? 1י ! 90 ירית?ודל4. 0 ?111 151301 3 !0££6 1
.ח סו 6009011־1
ח 01ת 11 סתת <3 3וז?<3, £00111)1)11119 311 3015 0£ 16000015111 3ג15 1551
.ץ ו! 11105 £01: 3סתי׳ק

״8. 1,39
1013110115

קטע מהתוכנית של ג׳רי סיגל
ל״חח אבנים, אך לא בקבוקי־תבערה
יתכן שגם היה בה כדי להפרות את
המחשבה של ראשי האינתיפאדה.
תוכנית סיגל
^ ם כן, היה לג׳רי סיגל מזל. הוא
\ £ב א בדיוק ברגע הנכון, כשבפיו
הדברים הנכונים.
מה נאמר במיסמך שלו?
אחרי הקדמה, שבה ביקש להוכיח כי
המאבק המזויין והטרור מזיקים כיום
לעניין הפלסטיני, ותוך ניתוח הדוגמה
של הכרזת־העצמאות של ישראל, הגיע
סיגל במיסמך שלו לעיקר.

וכך נאמר בו:
אפשרית אסטראטגיה חלופית, שת־

שלו, על הפיכתו לממשלה הזמנית של
מדינת־פלסטין. המועצה הלאומית הפלסטינית
(מל״ף) תהפוך לבית־המחו־קקים
של הממשלה הזמנית. כל הגופים
הממשלתיים יהיו, על פי ההכרזה, זמניים,
עד שתיווצר האפשרות של בחירות
חופשיות בקרב העם הפלסטיני.
( )3הממשלה החדשה תחוקק את
החוק מס׳ ( 1או החוקה) ,ובה ההכרזה

• מדינת פלסטין מכריזה שהיא
במצב של שלום עם מדינת ישראל.
• מדינת פלסטין(כמו קוסטה־רי־קה<
,על פי חוקתה, לא תחזיק בצבא.
( )4הממשלה החדשה תציע לישראל
חילופי שגרירים והכרה הדדית.
( )5חוק מס׳ 2יאסור כל פעולת־

בתוך השטחים עצמם. כל המרץ המוצא
כיוס על עניינים שוליים יתמקד מעתה
בתביעה יהירה זו. בעוד שישראל שלטה
עד כה בשטחים כבושים, היא תהיה
מעתה כובשת של ארץ זרה, שהכריזה
על שלום.
כדי לקרם את הנסיגה ולחסל כל
תירוץ להמשך הנוכחות הצבאית, תאסור
הממשלה הזמנית כל התקפה קטלנית
אלימה על חיילים ישראליים. לא
תורשה גם אלימות כלפי המתנחלים,
אלא במיקרים של הגנה עצמית ברורה.
העם הפלסטיני ייקרא לבצע רק
פעילות סימלית נגד החיילים הישראליים
בשטחים הכבושים. מותר יהיה
ליידות אבנים, אבל רק כשזה נעשה
(המשך בעמוד )10

אופציה־שמופציה
ב עלו ת עיו״ם גדולות, בהירות ויפות דרו שו ת
לוגילומי־פוים, לליווי מווגרי־אופטיקה.
1א לפנות אישית לוגילומי־מיבחן אל מישרדוו,
ביו די ,10.8.88 ,החל משעה .15:00
אין ה חבר ה מתחייבת להעסיק את המועמדת
שתיבחר, או ב ל מוע מד ת שהיא.
אדי מור פרסו בעמ
חל־אביב, ר חוב מלוג 64

מרכז הבאולינג החדש
מועדון באולינג(כדורת) ,המשתרע על שטח ענקי
ובו עשרה מסלולי־באולינג מתוצרת החברה
האמריקאית בראנזחיק באולינג. הנחשבת כטובה
ביותר בעולם, נפתח בראשון־לציון. המועדון הוא
לחברים בלבר, אך ישמש מרכז־שעשועים לכל
המישפחה, כך שקבלת חבריו אינה מותנית בגיל.
לרשות המשחקים יעמדו מדריכים, שיסבירו את
שיטת הניקוד הנהוגה ואת חוקי הטלת־הכדור.
בכניסה יחולקו נעליים מיוחדות ואף יהיה אפשרי
לרכוש חולצה עם סמל וכתובת המועדון.
מוקדי בילוי ושעשוע נוספים במועדון: קפיטריה
בעלת 150 מקומות, המציעה מעדנים ומשקה קל
וחדר ביליארד(שהכניסה אליו למבוגרים בלבד).
לחברים יונפקו כרטיסי־חבר והם יתבקשו לנהוג
לפי כללי המקום — איסור עישון בשטח המסלולים,
איסור אכילה ושתייה על המסלולים.
מועדון הבאולינג בראשון־לציון הוא היחיד מסוגו
בגוש דן ותיכנונו ועיצובו ימשכו רבים הלהוטים
לבלות זמנם בצוותא ובשעשועי־ספורט.
לפרטים נוספים: שלמה וולף, טלפונים:
966557/8/9־953626 :03־.03
תן טרמפ
לחייל

למניעת א״דס בסקס:
ה ש תב שבב תו ל ה.

למניעת ציתות בטלפון:
במכ שיר1ז\111ע4נ).60

אנו מספקים גם:
* שירות לגילוי האזנות
* מבשיוים להקלטת שיחות
* מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע״נז
ת״א, שלום עליכם ,18 טל׳ 286444

אחעשלזוג
בבדווז הזהב

בת מצווה? ברית מילהל יום הולדתל
אורחחשוב מחו״ל?
ברווז הזהב, המסעדה הסינית היוקרתית,
לעי התפריט, הקישוטים וההפתעות.
מגישה לאחרונה שירות חדש ללקוחותיה.
הכל, כדי להעניק לאירוע מגע מלוטש,
מקורי ומהודר כיאה לקהל הלקוחות
במסעדה ניתן לערוך אירועים לעד 60 איש,
באוירה אקסקלוסיבית ומעודנת.
של ברווז הזהב.
הצוות המיומן של המסעדה
לפרטים נא להתקשר 491873
> > 1ד> *#בשעות5.00ו.00-וו 24.00,־19.00
יתרום מנסיונו העשיר ייעוץ

0001).א_711£ 0011(£

(המשך מעמוד )7
טוניה, ארמניה, ליטא, אוקראינה, וכר.
לכן יהיה לה קשה להכיר בממשלה
פלסטינית בגולה. ואם הגוש המיזרחי
לא יכיר בממשלה, קשה להקימה.
שלישית: יש הבדל בין הייצוג
בוועד־פועל של אירגון לבין הייצוג
בממשלה, גם ממשלה גולה. בין
האירגונים השונים, המאוגדים באש״ף,
יתפתח בלי ספק ויכוח קשה על תיקים,
עמדות־כוח, כבוד. עד כה ניסו להימנע
מבעייה זו.
רביעית: יש בעיות מעשיות רבות.
האם הממשלה הזמנית תנפיק דרכונים?
מי יכיר בהם? איך תעביר משכורות?
בעיות
בשפע. כל עוד לא נוצר
צורך מובהק, תבעו רבים באש״ף, וגם
באירגון פת״ח, לדחות את הצער הזה,
שאיש לא התנגד לו עקרונית.

עכשיו נוצר צורך מובהק.
יתכן שהממשלה תקום עתה,
סוך־סוח.

מבחינת ישראל והשלום, זה יהיה
צעד חיובי. יותר קל יהיה להסביר את
הצורך במשא״ומתן עם ממשלה פלסטינית
זמנית, מאשר את הצורך לשאת־ולתת
עם אירגון. השם אש״ף התקשר
בארץ ובעולם עם פחדים, שינאות
וריעות קדומות לרוב.

ממשלה זמנית תהיה, אולי,
משוחררת מכך.

סוב ונווס
^ סף הכל, צעדו של המלך הוא
^ חיובי מכל הבחינות.

המלך הוציא את ראשו
ממיטה חולה. בשבילו זה טוב.
מעתה, כל מי שירצה ממנו משהו,
יצטרך לבוא אליו ולהציע לו עיסקה.
גם אש״ף, גם ישראל. אין הוא מחוייב
עוד אוטומטית לשוס דבר.

א ש ״ף הועמד לפני מציאות
ברורה.
הדבר יכריח אותו לקבל החלטות,
שנדחו עד כה. זה יעזור לו להתגבר על
כמה תקלות פנימיות. הדברים יתבהרו.
זה יחזק את ידיהם של המנהיגים
המציאותיים, הפרגמאטיים, ובראשם
יאסר ערפאת.

הפלסטינים יסבלו עוד
יותר.

אך לפי כל הסימנים, הם מוכנים
לסבול כדי להגיע אל המטרה. כר נוהג
כל עם הלוחם על עצמאותו. המחיר
כדאי, כי צעדו של המלך מוכיח
לפלסטינים לא רק כי ההתקוממות
מצליחה, אלא גם שגורלם עכשיו
בידיהם.

כישראל הורג הצעד הזה
את האשליות, שהילכו בארץ
במשך עשרות שנים ושבילכלו
את המוחות.
אין עוד ״אופציה ירדנית״ ,נוסח
שימעון פרס. אין עוד ״שיחות ישירות״
עם ירדן ו״אוטונומיה״ ,נוסח יצחק
שמיר.

נותר מה שהיה תמיד:
האופציה הפלסטינית. הנד
שא־ומתן עם אש״ך, למען
שלום שיביא להקמת מדינה
פלסטינית לצד ישראל. הפי-
תרון האחד שהוא מעשי.

• לצאת משם
^ מלך עשה מה שהיה צריך
\ 1לעשות.
לפני 38 שנים כפה המלך עבדא־ללה
בכוח על תושבי הגדה את הסיפוח
לירדן. שום טובה לא צמחה לו מכך,
אלא אך שרשרת בלתי־פוסקת של
תלאות לו, ליורשו ולממלכתו.

עכשיו החליט נכדו להסיק
את המסקנה ולהסתלק מן
השטחים האלה. פיתרון אמיץ,
פשוט וחלק.
הלוואי וישראל היתה מסוגלת
ללמוד ממנו. שום טובה לא צמחה
לישראל מן השליטה בשטחים האלה.

כמו המלך, אנחנו צריכים
להחליט: להינתק מהם, ולהשאיר
אותם בידי העם החי בהם.
פיתרון אמיץ, פשוט וחלק.

התוכנית ה סו די ת
והמשך מעמוד )9
באופן סימלי (כלומר, בלי כוונה
קטלנית) .ייאסר השימוש בפצצות־תבערה.

ייכשל המאמץ הדיפלומטי ולא
ישיג נסיגה או משא־ומתן, תיפתח מערכת
עולמית להפעלת לחץ כלכלי.
( )9בכמה מן השטחים הכבושים
תתעלם האוכלוסיה כליל מנוכחותם
של החיילים. יתייחסו אליהם כאילו היו
בלתי־נראים. מוקד־המאמץ יהיה בפיתוח
המירקם הפנימי של חיים לאומיים
ומדינתיים.
• ייערכו בחירות סוריות.
• תקודם העצמאות הכלכלית.
• בתי־הספר ייפתחו מחדש, או שהלימודים
ייערכו בחשאי.
• יורחבו השרותים הסוציאליים
במישור המקומי.
• יוכרז על הימנון לאומי. ההימנון
ידגיש את השלום.
( )10 בעזרת המדינות הערביות תנפיק
הממשלה הזמנית מטבע פלסטיני
חרש.
כדי להבטיח את ערכו גם בתקופת
הכיבוש, תובטח יכולת־ההמרה שלו
לדולארים. בתוך השטחים יונפק מט־בע־זהב
קטן. הערך המהותי של המטבע
יבטיח שגם הישראלים יתייחסו אליו
ברצינות. כל עיסקה שתיעשה תוך שימוש
במטבע זה תהווה אישור לקיום
המדינה הפלסטינית.
( )11 כדי לסמל את סוף תקופת חו־סר־האזרחות,
תנפיק הממשלה החדשה
מייד דרכונים. הדרכון יינתן לכל פלסטיני
בעולם החפץ בו.
יוכרז כי המדינה הפלסטינית תרשה
אזרחות כפולה. פלסטינים שהם אזרחי
מדינות אחרות יתבקשו לבקש דרכון
פלסטיני ולהשתמש בו בעת מסעיהם.
( )12 הממשלה הזמנית והחוקה החדשה
יכריזו שפלסטין תהיה מדינה
דמוקרטית, בעלת מערכת־מישפט בל־תי״תלויה.
מגילת־זכויות־האדם תבטיח
את החרות האישית.
האו״ם יתבקש לפקח על הבחירות
הראשונות.

גבולות המדינה המוקמת. גם דויד נד
גוריון התנגד בשעתו בפירוש לאיזכור
גבולות במגילה.
לפי גירסה זו, מזכיר המיסמו את
גבולות החלוקה, אך מוסיף כי על הגבולות
הממשיים יתנהל משא־ומתן בין
שתי המדינות. זה נראה כמו פשרה בין
הצורך להסתמר על תוכנית־החלוקה
(שהיא הבסיס החוקי העיקרי להקמת
מדינה פלסטינית) ובין ההבנה כי ניתן
להשיג הסכם רק על גבולות ה־ 4ביוני
. 1967
פשרה דומה כלולה במיסמך לגבי
בעיית־הפליטים. המיסמך הפלסטיני
מאזכר את החלטות האו״ם, המעניקות
לפליטים את הזכות לבחירה בין שיבה
לשטח ישראל ובין קבלת פיצויים.
אם יש אמת בהדלפות השב״כ, הרי
המיסמך של ראשי־האינתיפאדה הוא
מתון בצורה מפתיעה. הוא דומה בתוכנו
למיסמך המפורסם של בסאם אבו־שריף,
שמאחוריו עומר יאסר ערפאת.
הוא קבע הרכב של ממשלה, הכוללת
את ראשי כל הזרמים של אש״ף, בראשות
הנשיא יאסר ערפאת. על ההכרזה
היו אמורים לחתום כ־ 150 האישים
הבולטים ביותר בגדה וברצועה.
יתכן מאוד שהמלך חוסיין ידע על
תכונה זו, וכי זה החיש את החלטתו

להיפטר
מן האמגה

* * ד כ אן הצעותיו המוחשיות של
סיגל. הוא המשיך והסביר בפרוטרוט
את המעלות דזכרוכות בהצעתו. בין
השאר שם את הדגש על הצד הפסיכולוגי
של מדינה — זהות, שייכות,
נאמנות וכר, שאינו פחות חשוב מאשר
שליטה בפועל בשטח.
קבע סיגל :״מבחינה מדינית ונפשית,
גישה זו תשחרר את כולנו מטענות
מלאכותיות, ששימשו כמחסום
להבאת שלום וצדק לאיזור זה. במיוחד
ניפטר ממיטען המילים והמיכשולים,
כגון החלטת מועצת־הביטחון ,242
הוועידה הבינלאומית, האמנה הפלסטינית,
הטרור, המישלחת המשותפת,
תוכניות־השלום של מעצמות־העל״.
סיגל סיים במילים :״אם זה נראה
מוזר שיהודי יציע את מחשבותיו על
הדרך שבה יוכלו הפלסטינים להצליח
במאבקם, אבקש להוסיף כי המאבק
למען מדינה פלסטינית עצמאית הוא
גם המאבק למען ישראל הומאנית ובטוחה.
אין יהדות בלא מחוייבות לצדק•״
קשה
לדעת באיזו מידה השפיע
המיסמך של סיגל. הוא פשוט בא ברגע
הנכון, כאשר מיטב המוחות באש״ף
ובשטחים הכבושים עסקו באותה הסוגיה
עצמה: העלאת האינתיפאדה מרמה
של התקוממות נגד הכיבוש לרמה של
כינון המדינה העצמאית לצד ישראל.
לפי הפירסומים שהודלפו על־ידי
שרותי־הביטחון הישראליים, עסקו ראשי
האינתיפאדה (לפי טענות השב״ב,
פייצל אל־חוסייני הוא אחד מהם, ואולי
המרכזי שבהם) בחיבור נוסח מפורט של
הכרזת־העצמאות.
לפי גירסה זו, תסתמך הכרזת־העצ־מאות
הפלסטינית על החלטת־האו״ם
מנובמבר .1947 אם כן, היא תהיה מקבילה
בדיוק למגילת־העצמאות של
ישראל, המסתמכת גם היא על החלטת־האו״ם.

מבחינה אחרת יהיה דימיון:
ההכרזה הפלסטינית אינה קובעת את

להצדיק את המעצר
לסלק את עצמו מרצון מן הזירה בעוד
מועד.
מעתה יהיה המשך הרעיון הזה תלוי
בבעיות הפנימיות שבתוך אש״ף עצמו
ובבירורים שעורך אש״ף, מן הסתם,
במוסקווה ובבירות אחרות כדי לברר
אם ממשלה פלסטינית זמנית תשיג את
ההכרה של מירב המדינות.

ברירה

ך* סנסציה של של יערי גרמה
1 1בישראל לסערה־רבתי. מנהיגים
מכל הזרמים הכריזו הכרזות. ראשי
הליכוד והמערך תקפו את הרעיון בזעם,
והאשימו זה את זה באחריות למצב
שגרם לכך.
אך בסתר־ליבם ידעו השבוע רוב
המכריזים כי במוקדם או במאוחר לא
יהיה מנוס מגישה זו. האלטרנטיבה
היחידה היא מרחץ־דמים בשטחים הכבושים
ומילחמה בחוץ.
* סדרם ש-סתיחקירה שר השב״ב.

ל ע 1נ 1ז 17
הנורמות משתנות מיום ליום במדינה הזאת.
עכשיו זה הגיע למזג־האוויר. מספרים לנו כי ״מחר ישררו
תנאי מזג־אוויר רגילים לעונה זו. בשפלת החוף — 32 מעלות.״
מה זאת אומרת .,רגיל לעונה זו?
ב־ 55 שנות חיי בארץ זו 32 ,מעלות באוגוסט בהחלט לא היו
נורמה רגילה.
אוגוסט היה תמיד חודש חם. בוודאי. הטמפרטורות נעו בין 29
ל־ 30 מעלות. לפעמים הגיעו ל־ 31 מעלות, לעיתים נדירות גם
ל־ .32 אבל זה היה בהחלט יוצא־מן־הכלל .״טמפרטורה רגילה
לעונה זו״ היא 30 מעלות.
והנה, השנה ,״רגיל״ זה 31־.32
מה קרה? האם יש אמת בדיבורים על התחממות כדור־הארץ?
מישהו עשה חור שם למעלה?
אינני דורש מן המטאורולוגים לשנות את מזג־האוויר. לא
במשכורת שמשלמים להם. אבל שלא ישנו לי לפתע את
הנורמות, כך בשקט!
אני נגד 31 מעלות! אני נגד 32 מעלות! ואינני מסכים שזאת
תהיה הנורמה החדשה!

והתחיל לתת לאנשיו את ההוראה המתבקשת — להסתער על
הקבוצה, להחרים את הדגל, לעצור את האנשים.
ואז היתה למזכיר המיפלגה הקומוניסטית האסטונית הברקה.
אחת מאותן ההמצאות, המשנות את גורל העולם (ראה הסידרה
קשרים בטלוויזיה) .הוא אמר לראש הקג״ב :״הנח להם! שיניפו את
הדגל שלהם!״
הדגל האסטוני נכנס לכיכר, הובל מסביב, הקהל הריע, ראשי
המיפלגה מחאו כפיים, ובזה נגמר העניין. השמיים לא נפלו,
מארכס, אנגלס ולנין לא שלחו רעמים וברקים. יתכן שסטאלין
התהפך בקברו, אך איש לא שם לב לכך.
והנה תגלית: דגל המדינה הסובייטית יכול להתנופף לצד
הרגל הלאומי האסטוני, ושום אסון אינו מתרחש.
המצאה חדשה? חדשה בברית־המועצות. אך לא בעולם.
לא אצלנו, למשל. בימי המנדאט הבריטי היה הדגל הבריטי

ענוב ד ך עניבה

ציון צפריר, ה עול ם הז ה

אלכס גילעדי, סגן־נשיא מחלקת־הספורט של אן־בי־ס׳ ,שלח
לי מיכתב:
״מכל הכתבות שלך — ואלפים קראתי — מצאתי עצמי לא
מסכים עם אחת. כתבת על החום, האקלים והלבוש.
״לדעתי, אורי, הלבוש המרושל הוא אחת הסיבות העיקריות
לרשלנות בעבודה, בהתנהגות והזילזול בכל.
״אם אינך לבוש כיאות לעבודה
— היא לא חשובה דיה.
״יש ארצות חמות מאיתנו.
אנשי־עסקים לא יעזו שלא לע־נוב
עניבה בסיאול. ולא רק
בסיאול. באיטליה — גם בקיץ
עושים עסקים בעניבה; בספרד,
במיאמי, בלוס־אנג׳לס — אנשי־עסקים
עושים עסקים בעניבות.
״ניו־יורק בקיץ לחה מתל־אביב,
ואולי אפילו פחות־נס־בלת.
רק מה — יש חולצות־קיץ
מכותנה דקה־דקה(מצרית, כמובן)
,וההבדל בין צווארון רכוס גילעדי לבין הפתוח אינו כל־כך גדול.
״אני יודע. ביוני החם עשיתי עסקים בארץ. בחליפה. רק מה —
הבד של החליפה היה משובח, ודק־דק. הרגשתי טוב.״
אני מסכים עם אלכס שאפשר לדרוש מאדם להיות לבוש
בעבודה ״כיאות״ .אינני מסכים כי ״כיאות״ פירושו חליפה
ועניבה.
העניבה היא המצאה אירופית מובהקת. היא לא נולדה לשם
נוי. במקורה היה לה תפקיד מעשי: לסגור את החולצה כך שהקור
העז לא יצליח לחדור פנימה. זהו מכשיר מובהק נגד קור.
כאשר השתלטו בני הגזע הלבן על העולם כולו, הביאו עימם
את העניבה לכל מקום, כאחד מסמלי שילטונם, וכך הפכה חלק
מלבוש ״כיאות״.
אולי זה ;צר את האשליה שהלבוש העולמי האחיד (המערבי)
יוצר גם ערכים עולמיים אחידים (גם הם מערביים).
עכשיו, כאשר העולם משתחרר מדפוסים קולוניאליים, אחת
מחרויותיו של כל עם היא לעצב לעצמו לבוש ״כיאות״ על פי
האקלים שלו ומסורתו( .זה היינו הו, כי המסורת של כל עסנולדה
באקלים של מולדתו).
אינני רואה כל צורך בחיקוי המינהגים הקלוקלים של אנשי־עסקים
בסיאול וברומא, המחקים את הבוסים האמריקאיים. הייתי
רוצה שמישהו ימציא לבוש ישראלי, ארצישראלי, שיהיה רישמי
וכיאות, ואף׳חגיגי לעת־הצורך, שלא יהיה מרושל ומזלזל —
ושיהיה בכל זאת מתאים לאקלים הארץ.
כשהיה פה עוזרו של פיאר קארדן, שכבר סיפרתי עליו, הצגתי
לו אתגר זה. אני מציג אותו גם לכל המעצבים המקומיים.
ואשר לידידי אלכס גילעדי, הנמצא עתה בסיאול החמה
כשהוא לבוש חליפה דקה־רקה וענוב עניבה — הייתי מלביש
אותו בלבוש קוריאי מסורתי שהוא, כך אני מניח, מתאים יותר
למקום.

סמרטוט על מוט
לפני כמה ימים היתה תגלית גדולה באסטוניה.
אסטוניה היא רפובליקה סובייטית. היא סופחה לברית־המועצות
בעיקבות חוזה היטלר־סטאלין. האסטונים לא כל־כך
אהבו את זה, אבל לא היתה להם ברירה. הקג״ב חיסל כל סימן של
לאומיות אסטונית.
עד שבא הגלאסנוסט׳ של מיכאיל גורבאצ׳וב. כל הלאומים
הכפופים לברית־המועצות התחילו להרים ראש. הארמנים(דווקא
הם!) הלכו בראש, ועכשיו מגששים בני לאומים רבים כדי לברר
עד לאן ניתן להגיע מבלי להסתכן יותר מדי.
לפני כמה ימים היתה חגיגה גדולה בכיכר המרכזית של
טאלין, בירת הרפובליקה הסובייטית האסטונית. כל גדולי
המיפלגה והממשלה המקומית ישבו על בימת־הכבוד. ואז זה
קרה-
מאחד הרחובות נכנסה לכיכר תהלוכה, ובראשה — אוי
לעיניים שכך רואות! — דגל אסטוני.
לא הדגל הסובייטי. דגל אסטוניה. הדגל של אסטוניה
החופשית, העצמאית, שהיתה קיימת בין שתי מילחמות־העולם.
מפקד הקג״ב, שישב על הבימה, הזדעזע. הוא קפץ ממקומו

רגל־המדינה. הוא הונף בטכסים, כאשר הנציב העליון הצדיע,
והתיזמורת ניגנה אל מלך נצור. אבל לנציב העליון ולראש
הבולשת (שנקראה אז סי־איי־די) לא היה איכפת שה״בלאדי
ציונים״ יניפו את הדגל הכחול־הלבן שלהם, ושה״בלאדי ערבים״
יניפו את הרגל הציבעוני שלהם. הם לא חיפשו צרות מיותרות.
האנגלים היו פשוט יותר חכמים. הם ידעו ששטות היא לנסות
להילחם בדגל. אי־אפשר לנצח דגל. דגל — הסמרטוט הציבעוני
הזה — הוא בעל כוח אדיר. אנשים מוכנים למות למענו.
בפלשתינה (א״י) לא התעסקו בזה( .אותה החוכמה הביאה את
הבריטים להסתלקות מהארץ בעוד מועד).
לא כן בדרום־אפריקה. בדרום־אפריקה יורים באנשים המניפים
את דגל השחורים.
ולא בישראל. בישראל יורים באנשים המניפים את ״דגל
אש״ף״ — אותו הדגל שהבריטים בשעתו הסתכלו בו באדישות,
הרבה זמן לפני שמישהו חלם על רבר שייקרא אש״ף.
מייד אחרי מילחמת־ששת־הימים, בראשית הכיבוש, היתה לי
בכנסת אחת ההתנגשויות הרבות שלי עם שר־הביטחון משה דיין.
כבר אז אסרו אנשים מפני שהניפו דגלים פלסטיניים. שאלתי את
דיין מה זה איכפת לו. הוא השיב שזה עניין של ריבונות.
דיין ויורשיו אכן נתנו לדגל את המשמעות הזאת. כתוצאה
מכך הם נאלצים לירות ולהרוג בכל פעם שנער פלסטיני תולה
דגל על חוט־חשמל. הרבה נורו. פלסטיני אחד התחשמל למוות
כאשר הצטווה על־ידי חיילים להוריד דגל.
אותה החוכמה, שאמרה לדיין שלא לסגור את הגשרים, ולא
לאסור על התושבים להקשיב לשידורי־אוייב ולא לאסור את
עיתוניהם, וכך לדחות את ההתקוממות בכמה שנים, לא עמדה
לדיין בעניין הדגל.
אך ידו הארוכה של צה״ל אינה מגיעה לכל מקום. דרושים
לפחות חצי מיליון חיילים כדי לשמור על כל חוט־חשמל בארץ.
ובמקום שאין בו צה״ל, שם מתנופפים כיום הדגלים הפלסטיניים
מן החוטים ומעל לגגות — מאות, אלפים. והם אכן הפכו סמל של
ריבונות.
היינו יכולים להיות יותר חכמים. די היה לקרוא במדינת

צעירים מניפים דגל פלסטיני ברמאללה

היהודים של הרצל, בפרק שכותרותו ״דגל״ ,לאמור :״אם רוצים
להנהיג אנשים רבים, צריכים להניף סמל מעל לראשיהם ״.במקום
אחר אמר הרצל שדגל אינו סתם סמרטוט הקשור במוט.
דגל מלהיב אנשים, מביא אותם להקריב את חייהם, להסתער
ולחרף את נפשם.
את כל אלה הבין, כמו בהתגלות, אותו מזכיר קומוניסטי
באסטוניה. הוא תפס שלא כדאי להילחם בדגל. זה רק מזמין
צרות.

פאריס אינה קי ס ץ
פתאום — אינני יודע מדוע — נזכרתי בקארולין.
כלומר, שמה לא היה קארולין. אינני זוכר את שמה, אחרי כל
השנים האלה. אבל אני זוכר את החווייה.
הייתי אז בפעם הראשונה או השניה בחיי בפאריס. גרתי במלון
קטן בקצה הרובע הלאטיני, בלי מעלית, בלי שרותים בחדר. מלון
מלא בטיפוסים מוזרים וציוריים, בעל מדרגות ספיראליות חורקות
ושוער זקן שידע את הסודות של כולם.
בערבים הייתי הולך לקפה סלקט. זה היה קפה זול, מקום
התכנסות של אנשי־בוהמה עניים, והוא שימש כמרכז לאמנים
ישראליים ואמריקאיים שהפראנק לא היה מצוי בכיסם. כאשר
הרוויחו כמה פראנקים היו חוצים את הרחוב ועוברים למיסערת
לר!־ק 1פ1ל, השוכנת בדיוק ממול. לפי החלוקה בין לה־קופול
וסלקט אפשר היה לדעת את מצבו הכלכלי של כל אחד.
באחד הלילות, אחרי חצות, הגיעה לסלקט צעירה מארוקאית.
(עד היום איני יודע אם היתה יהודיה או מוסלמית. זה לא היה
.רלוונטי ).היא היתה יפהפיה, בעלת יופי מיזרחי דרמאתי, שחורת־שיער,
כהת־עור, בעלת עיניים בורקות.
היה היתה במצוקה גדולה. זה עתה, כך סיפרה, באמצע הלילה,
גירשה אותה בעלת־הבית מהחדר שלה, מפני שלא יכלה לשלם.
לא היה לה איפה לישון.
איש לא התרגש במיוחד. אמרו לה ״זה רע״ או ״זה נורא,״ וזהו.
פאריס אינה קיבוץ.
כישראלי צעיר ואבירי, הצעתי לה לבוא אלי ולישון בחדרי.
״אבל אני בכלל לא מכירה אותך!״ קראה.
״אין דבר. תוכלי לישון במיטה שלי, ואני אשן על הארץ״.
הצעירה לא כל־כך האמינה, אבל אמרתי לה שאנחנו
הישראלים(באותם הימים עוד אמרנו בגאווה ״אנחנו הישראלים״,
כשדיברנו על מידות טובות) מקיימים הבטחות.
וכך היה. הגענו לחדרי, הגברת נכנסה למיטה, אני שכבתי על
הארץ.
אבל היה קר ולא־נוח. לא יכולתי להירדם. אחרי כמה שעות
ריחמה עלי קארולין והזמינה אותי להצטרף אליה במיטה החמה.
גרנו ביחד כמה ימים. מדי פעם הזמנתי אותה לארוחות. מדי
פעם סחבה אותי בערבים למועדונים תרבותיים מאוד, שבהם
דיקלמו סאטיריקנים טכסטים צרפתיים נהדרים שלא הבנתי אף
מילה אחת מהם.
ואז, אחרי כמה ימים, התחלתי להרגיש שאיני סובל את
נוכחותה. פשוט מאוד. לא היה משהו מסויים שהרגיז אותי. לא
רבנו, או משהו. פשוט, היא התחילה לעצבן אותי. היא היתה
עצבנית מדי, חסרת־מנוחה. היא התעצבנה על כי לא ידעתי
צרפתית. היא התרגלה לחדר ונהגה בו כבעלת־בית.
בקיצור, היא ״עלתה לי על העצבים״.
איך מגרשים אשה מחדר, אחרי שהזמינו אותה לשם?
כשהרגשתי כי הסאה גדושה, הזמנתי אותה לספל־קפה בביסטרו
הקרוב ואמרתי לה שלדעתי הגיע הזמן להיפרד. לא רבנו. היא
לקחה את החבילה שלה, ומאז לא ראיתי אותה עוד. איני יודע מה
קרה לה.
(יתכן שהיא מספרת עכשיו את הסיפור למישהו ומסכמת:
״אוף, איך שהישראלי הזה עלה לי על העצבים!״)

ביצת ק 1ל 1מבזס
מזה שמונה חודשים מנסים לחסל את האינתיפאדה.
מי לא ניסה? חיילים, פוליטיקאים, פרשנים. עשו. דיברו.
הרביצו. החניקו בגאז מדמיע. פוצצו. גירשו. עצרו. הרגו.
שום דבר לא עזר. האינתיפאדה
נמשכה.
עד שבא אורי פורת, ופתר את
כל הבעייה במכה אחת. ביצת
קולומבוס.
(קולומבוס הנ״ל, ששמו האמיתי
היה כריסטובל קולון, שאל
את המסובים לשולחנו בתא־הק־ברניט
של סנטה מאריה נאלאד
טה. באחד הערבים המשעממים
של המסע הארוך, אם הם יודעים
להעמיד ביצה על ראשה, מבלי
שתיפול. הכל ניסו, איש לא
הצליח. ואז, כך מספרים, שבר
קולומבוס את קליפת הביצה והקולומבוס
עמיד
אותה בלי קושי).
אורי פורת החליט לשים קץ לאינתיפאדה.
מה עשה? העביר הוראה לכל קרייני רשות־השידור ועורכיה:
החל ברגע זה אסור להשתמש יותר במילה זו.
זהו. סוף האינתיפאדה.
גאוני! איך לא חשבו על זה קודם?
אני מציע להעביר לאורי פורת גם בעיות אחרות, שלא נפתרו
עד כה, למרות כל המאמצים. תאונות־הדרכים, למשל. ומחלת־האיידס.
ואולי — מי יודע — גם את בעיית רשות־השידור
עצמה!

קישרי־מישפחה בין עיתונים שיעור מאלף נזמלצר_*
על החטא. שנש! ואשתו החביתיות של דוקאקיס
המיליארדר הבריטי־היהו־די
רוברט מקסוול קנה שליש
מהאימפריה העיתונאית של מעריב.
בקבלת־-הפנים שנערכה לכבוד
המאורע הסתבר כי מקסוול
הוא בו״דוד של עורך ידיעות־אחרונות,
דב יודקובסקי.

סירב. בקבלת־הפנים לכבודו הופיע
לורד אמיתי אחד: הלורד
דייוויד סמואל, מדען מסן
וייצנון, נכדו של הנציב העליון
הבריטי הראשון בארץ.
המיליונר בנו גיטר נשאל
מדוע מיפעלים כה רבים

מין נתניהו — התאכסן גם
לוי במלון פלאזה המפואר שבשדרה
החמישית, עד שנכנס לבית־החולים
לניתוח־עיניים.
ליליאן שלום עוררה
סקרנות כשחלפה ברחובות ניו־יורק
ולבגו־יה הודבקה תמונה

נאן חאשוקג׳י מנסה למכור
את דירתו בניו־יורק. מעמדו של
חאשוקג׳י רגיש בארצות״הברית,
מאז מעורבותו בפרשת הנשק
האיראני. נכס אחר שלו נמכר
באחרונה לאזרח אמריקאי: היאכטה
המפורסמת שלו נבילה
והקרויה על שם בתו) נמכרה ללהיט
התורן בתחום המיליארדים
— דונלד טרמפ. אגב, דירתו
של חאשוקג׳י שוכנת ממש ליד
מלון פלאז־ה הניו־יורק, שאותו
קנה טרמפ.
״ועכשיו משהו אחר מישראל!״
הכריזה קריינית־החדשות
של אחת הרשתות הפופולריות
בארצות־הברית .״המשהו האחר״
היה הזמרת הישראלית עופרה
חזד! .הצלחתה האחרונה באירופה
בשירים בעלי גוון מיזרחי
זכתה בסיקור חדשותי מפרגן
בשעת־שידור מבוקשת ביותר.
ירים בן־אליעזר, דוקטור
לתיקשורת־המונים והנכד
של דויד בן־גוריון, שוהה ב-
ניו־יורק. בין היתר התראיין ב־

בל״ל, מאיר חת, בא לקבלת־פנים
והוצג במילים ״החטא ועונשו״
.השיב חת :״כך מציגים אותי
כשאני בא עם אשתי״.
במהלך ההפגנה של שלום
עכשיו נגד המעצרים המינ־הליים,
מול ביתו של שר הביטחון,
יצחק רבין, יצא לפתע
מאחד הבתים שר־המישפטים,
אכרהם שריר, לבוש במיב־נסיים
קצרים לבנים ובחולצת
טריקו, והתחיל לצעוד בין המפגינים.
מי שחשב ששריר הצטרף
להפגנה התבדה במהרה. ברגע
שתפס שריר מה קורה סביבו הוא
נסוג ונעלם מהר בחצר בית
סמוך, כדי למנוע את זיהויו.
ביום הרביעי האחרון, לקראת
השעה , 9אמר ח״כ רפי
אדרי לאשתו, אן־קלוד (לבית
עמר) ,שצריכים לבקר אצל מנהיגת
נעם־ת, מאשה לובל־סקי.
כאשה נאמנה נלוותה אן־
קלור לבעלה. אך כשבאה למקום,
בהרצליה־פיתוח, הסתבר
לה שבאה למסיבת־הפתעה לב־

איל־התיקשורת הבינלאומי, למד פרק בנושא הליכות ונימוסים מאיש״
המושב, חבר״הכנסת רפאל איתן. כשהשניים נפגשו במסיבה שערן ״מעריב״
לאורח המכובד, שוחח הרמטכ״ל״לשעבר עם מקסוול ארוכות כשפיו מלא וגדוש באוכל. כשפגש
מקסוול בפולה מוזס (משמאל) ,הגברת הראשונה של ״ידיעות אחרונות״ ,נישק את ידה באבירות.

חבוט מקשר

עזר וייצמן הוצג לפני
מקסוול ונתן לו שיעור. הוא קרא
למלצרים באולם קבלת־הפנים,
שהיו כולם ערבים — חלקם מהמשולש
הישראלי, חלקם מהצד
השני של הקו הירוק. מלצר אחד,
שהתבקש על־ידי וייצמן להביע
את דעתו על המצב, נתן למקס־וול
הרצאה קטנה. עם סיומה אמר
מקסוול :״למדתי בחמש דקות
יותר על הבעייה מאשר במשך
הרבה שנים״.
וייצמן עצמו נשאל לסיכויי
מערכת־הבחירות שלו. הוא
סיפר הלצה: לורד בריטי, בעל
חברה, ביקר באחד ממיפעליו.
הוא התרשם מקבוצת פועלים,
שעבדו במרץ, ואמר להם בהערכה
:״אני רואה שאתם עובדים
טוב ״:השיבו הפועלים :״ההנהלה
שלנו כל־כך מחורבנת, שאין לנו
ברירה אלא לעבוד טוב!״
בטלוויזיה אמר מקסוול
שהוצע לו להיות לורד, אך הוא

פושטים באחרונה את הרגל, הסברו
של גיטר :״מה עוד הם יכולים
לעשות ברגליים שלהם?״
וביתר פירוט :״גויים עושים סקי
ברגליים שלהם. יהודים פושטים
אותן ״.גיטר, האומר שהוא ״קצת
גוי״ ,אוהב לעשות סקי.
לאפריים ריינר, מי
שהיה מזכיר חברת השברים,
היה הסבר עיוני יותר :״זהו סוף
העידן הקולוניאלי, המעבר מעידן
ההתיישבות הציונית לעידן
הליברליזם. בעידן הקודם היו
כולם רגילים לקבל זרם של כסף
ממדינת־האם — כל אחד מה־מיפלגה
שלו. האידיאולוגיות
היו שונות, אבל השיטה היתה
אחידה. עכשיו כל מיפעל צריך
לעמוד על הרגליים של עצמו,
ויש נופלים״.
השר דויד לוי הגיע בשבוע
שעבר לניו־יורק. כקודמיו
מהליכוד — משה ארנם,

אהרון אבו־חצירא ובני־

של מייקל דוקאקים עם הכתובת
:״רוקאקיס לנשיאות!״ לאנשים
ששאלו היכן ניתן לקנות
מדבקה זאת, השיבה שלא ניתן:
היא קנתה זאת באטלנטה, בעת
ועידת הדמוקרטים, והצוות של
דוקאקיס עדיין לא הספיק לנפק
מדבקות אלה בכמויות מיסחר־יות.
בעלה
של ליליאן, סטים
שלום, נזכר איך נפגשו —
אשתו והוא — עם קיטי
ומייקל דוקאקים לפני כמה
שנים: קיטי נחבלה אז ברגלה
ואילו סטיב — איש־עסקים מצליח
— והמושל דוקאקיס ניקו
את הבית. דוקאקיס נהג להכין
לסטיב במו־ידיו פנקייקס (חביתות
אמריקאיות) ממולאות באוכמניות,
לדפוק על דלתו מדי
בוקר ולהצהיר :״מושל מאסא־צ׳וסטס,
בן של מהגרים יווניים,
הכין לך ארוחת־בוקר...״
המיליארדר הסעודי עד־

תוכנית־הטלוויזיה העברית שם.
הצופים שאלו אותו שאלות שביטאו
ריעות קיצוניות־ימניות
בקשר לתיקשורת הישראלית,
האינתיפאדה ועוד. בן־אליעזר
נדחק לעמדת־מיגננה וניסה להאיר
זוויות מתונות יותר. עם
סיום התוכנית ביקשה לדבר אי־תו
צופה נוספת. בן־אליעזר ניגש
לטלפון והתכוון לקבל הרצאה
לאומנית נוספת מיורדת, שלא
הספיקה להיכנס לשידור. מעברו
השני של הקו היתה ידידה ישראלית,
השוהה גם היא בניו־יורק.
בן־אליעזר לא הסתיר את
הקלתו, פרץ בצחוק היסטרי וצווח
:״איזה קטע! איזה קטע!״ רק
אז נזכר שהוא באולפן־טלוויזיה,
ונרגע.
יו״ר מועצת־המנהלים של

בוד עצמה. היו שם שימעון
פרם, הנראה בכל המסיבות, שני
שגרירים (ארצות־הברית וצרפת)
,אנשי־כלכלה ועוד ועוד.
המסיבה לכבוד אן־קלוד
אדרי נערכה בחוץ, בגן ביתה של
לובלסקי. למרות זאת שרר שם
חום כבד. זה הביא את השגרירים
להיזכר בימים חמים אחרים
בחייהם. השגריר האמריקאי
תומאם פיקרינג נזכר בחום
המעיק של ניו־יורק, שם נאלץ
לעבור במשך שלושה ימים
רצופים את הבחינות לשרות־החוץ,
כשמזג האוויר נע סביב
35 מעלות. ואילו השגריר
הצרפתי, אלן פיירי, נזכר כי
את בחינת־הבגרות שלו עשה
בפאריס ביום שבו הגיע החום ל־
40 מעלות.

דמיאניוק בג׳ונגל
הוויכוחים על זהותו של איוואן ג׳ון דמיאניוק נמשכים
עדיין. המיסטיקן והמרפא הרוחני זאב קוילמן נסע לסידרת־הרצאות
בדרום־אפריקה, וכאחד מסיוריו הגיע לכפר נידח
בגיונגל. בכפר, המשמש מקום־מיפגש לכל מיני הרפתקנים, יש
פאב גדול. בבואו לשם, כשהוא מלווה בידידים, ישב ליד אחד
השולחנות הקרובים לבימת־ ההופעות. באותה שעה ניגנה שם
תיזמורת בת כמה נגנים. קולמן לקח את מצלמת־הווידיאו שלו
והתחיל לצלם את המקום, כשהבחין מבעד לעדשת המצלמה
שאחד הנגנים דומה דימיון מדהים לדמיאניוק. דקות אחדות
לאחר שגמר לצלם, סיימה התיזמודת את הופעתה ואז ניגש
אליו הנגן, הדומה לדמיאניוק, הסתכל בו ואמר לו בקול רועד:
״אני לא גרמני, אני הולנדי ״.קולמן היה המום, מכיוון שלא
שאל איש לזהותו של הנגן. כשהגיע חזרה ארצה, הוא הראה
את הסרט לחברים, וגם הם היו מופתעים מהדימיון. קולמן
עדיין נרעש מהעניין, וטוען שלאחר המיקרה הזה הוא חי
בתחושה שאולי האיש במעבי־הג׳ונגל בדרום־אפריקה הוא
דמיאניוק האמיתי.

העול ם הז ה 2658

ניסים גאון דואג למי
קופחים, בני עדות־המיזרח, אבל
בסטייל: גאון הסיס כמה
מידידיו, במטוסו הפרטי, מניו־יורק
לפלורידד, שם התקיימו
דיונים על השאלה כיצד לקדם
את בני עדות־המיזרח כלכלית,
חברתית ומיקצועית.
אן ריצ׳ארדם! כדאי
לזכור את השם הזה! זהו הנשק
הסודי של הדמוקרטים לקראת
הבחירות הקרובות בארצות־הברית.
לריצ׳רדס הבלונדית הי־תה
בעיית־שתייה, והיא חשפה
ברבים את תהליר גמילתה. היא־היא
שטבעה את הביטוי:
״ג׳ורג׳(בוש) המיסכן.״ אי־

מזומן. החלפתי את הכלב בשני
חתולים, שמחיר כל אחד מהם
היה חצי מיליון רובל״.
העיתונות הגרמנית חוגגת
סביב עופרה חזה. עוברים
ושבים בקלן מכירים אותה. היא
הודיעה שהיא מרגישה בקלן
״כמו בבית״ .ולראייה: עיתון
מקומי הכריז בכותרת שמנה:
״עופרה היפה מביאה עכשיו את
הוריה לקלן!״ בסתיו תערוך
בגרמניה מסע־הופעות.
אחת המעטים בארץ היכולה
לנופף בקשר שלה עם
מישפחת רוקאקיס, ואינה עושה
זאת, היא רוחמה חרמון,

\ 15ך 1ך 1ך \ 1| 11ך רעייתו הצרפתית של עורך״הדין והסופר סמואל פיזאר(מימין) בלטה ביופיה
\ 11\ 1 _ 1 11 11 1ובגיזרתה במסיבה שנערכה לכבוד רוברט מקסוול. בניגוד לאליזבט, אשתו
של מקסוול, שנכחה באירוע ולא הכירה את מרבית הנוכחים, אשתו של פיזאר נראתה מיודדת עם רבים
מהמוזמנים שאותם הכירה במסיבות אחרות. פיזאר הוא פרקליטו של מקסוול ומשמש כיד־ימינו זמן רב.

פסנתרנית ישראלית ממוצא
¥1ד י 1 1
# ! 1\ #1 1 111 111ן רוסי, החיה מזה 10 שנים
בלוס־אנג׳לס, פגשה באחת מהופעותיה את השחקן לארי הגמן,
הלא הוא ג׳יי״אר הרשע מסידרת־הטלוויזיה ״דאלאס״ .מרינה,
גרושה ואם לבת בגיל שמונה, הצליחה לבנות לעצמה קאריירה של
פסנתרנית־מועדונים, המנגנת גם קטעים קלאסיים. במציאות, היא
מספרת, ג׳יי־אר הוא אדם נחמד מאוד, והוא מסתובב בכל מקום
כשבידו מקל מגולף, מצופה זהב (בתמונה) .היא שוחחה איתו,
וכאשר שמע שהיא מרוסיה, השמיע באוזניה את כל המילים הרו סיות
שהוא מכיר: אני אוהב אותך, לחיים, מה שלומך. מרינה ובן־
זוגה הד״ר עוזי וקס מתכוונים להינשא עם שובם לארצות״הברית.
אפשר להאשים אותו -הוא נולד
עם כף־רגל מכסף בפה״...
אורח נוסף בניו־יורק —
השר־לשעבר אהרון אוזן. מי
שהיה שר־הקליטה העבודה־והרווחה
הגיע לדיונים של
הפדרציה הספרדית בארצות־הב־רית.
אוזן, שלא כקודמיו הישראליים
בשבועות האחרונים, לא
השתכן במלון פלאדוז המהודר
בשדרה החמישית, ונאלץ להסתפק
במלון צנוע יותר.
מייקל לדין הנחשב
כ״אבי החלק הישראלי״ בפרשת־הנשק
האיראנית, סיים את
כתיבת סיפרו על הפרשה. לדין
ריאיין עשרות אנשים, וביניהם
ישראלים, לצורך זה. הוא שוחח
גם עם אוליבר נורת׳ ,הגיבור
בהא־הידיעה של הפרשה, אולם
נורת׳ לא יכול היה לשתף עימו
פעולה, בגלל המישפט התלוי
ועומד נגרו. לדין מתכוון לעניין כדי ישראליים, עיתונים שיפרסמו פרקים מסיפרו.
הבעיות הכלכליות של
דבר מטרידות את חנה זמר,
העורכת הראשית. את אחת
העיסקות של העיתון הישוותה
ל״עסקים רוסיים״ .ומה זה עסק
רוסי? אז ככד •-איש אחד
במוסקווה הודיע שהוא מוכן
למכור את הכלב שלו במיליון
רובל. מובן שלא מצא קונה. אך
באחד הימים הופיע ברחוב שלא
בליוויית כלבו, והודיע לשכנים
בגאווה שהצליח למכור אותו
במיליון רובל. כשנשאל מה עשה
בכסף, השיב :״לא קיבלתי כסף
העול ם הזה 2658

פעילת־המערך, שהקשר שלה
עם קיטי דוקאקיס נמשך מאז
שירתה כרב־סרן בלישכת דובר־צה״ל,
לפני 13 שנה. שתי הנשים
שומרות מאז על קשר רצוף,
ולפני חודש דיברו זו עם זו.
רוחמה התקשרה עם קיטי אחרי
הניתוח הקשה שעברה, וסיפרה
לה שבעלה, איש־העסקים מוטי
חרמון שוכב במיטתו וסובל
מכאבי־גב נוראים. דוקאקיס המליצה
לה על הרופא שלה, המתגורר
בבוסטון. אגב, חרמון קיבלה
על עצמה תפקיד חדש: היא
תעמוד בראש א 11 דת ידידי בתי־החול,
בתל־אביב.
המיזרחן יוסי אמיתי,
איש קיבוץ גבולות, שסיפרו
אחוות עמים במיבחן יצא השבוע
לאור :״האופציה הירדנית היחידה
שנותרה היא על המירקע —
לעבור מהטלוויזיה הישראלית
לטלוויזיה הירדנית״.
כהרגלו זה שנים, מגיע

בגו של הח״כ, השתתף השבוע בוועידת
התנועה המתקדמת (הערבית) ,שנערכה
בנצרת. בפתיחת הוועידה עברו במעבר בני״נוער, ששרו שירים
ערביים ונופפו בענפי־זית. יאסר הצעיר שמר על ענף־הזית שלו.

יאסו מיעאוי

הכלכל עמי מור למיסעדת
הקזמקום מדי יום שישי, כדי
לפגוש חברים ולצפות בתצוגת־האופנה
שעורכות אשתו פינצ׳י
מור ושותפתה חני פרי. ביום
שישי האחרון, עם סיום התצוגה,
קראו לו ברמקול לעלות על המסלול.
כשעמד שם, הגיח מאחור
בנו דן בן ה־ ,15 כשהוא אוחז
באופנוע מיני מסוג וחקי,
מתנת אשתו ליום־הולדתו ה־,50
שחל באותו יום.
הנסיך הרוסי ניקולאי
גאליצין, בעלה של שלו־מ־ציון
קינן, מתחיל להתאקלם
בארץ, חברתית ומיקצועית כאחד.
בעוד כמה שבועות הוא
יעלה מופע מולטי־מדיה באתר־הבילויים
החדש בנווה־צדק. הוא
יאפר שחקנים ואנשים אחרים
בסיגנונות שונים, ובשילוב עם
מוסיקה יעלו מופע יוצא־דופן.
צפריר גינזבורג, סמני
כ״ל מלון באילת, עיין בסיפרות
מיקצועית שנשלחה אליו מאר־צות־הברית
על קורס קצר, בן
שבועיים, בענייני מלונאות, המיועד
למנכ״לים ובעלי בתי־מלון.
הוא הגיש בקשה מיוחדת,
ולהפתעתו הרבה נענה. כשהגיע
לקורס, שנערך באוניברסיטת
שתל בארצות־הברית, הסתבר
לו שהוא נמנה על 15 מאושרים
מכל העולם, ביניהם מנכ״לים
של רשתות ענקיות מהמיזרח
הרחוק ושני מנהלי בתי־מלון,
אחד מדובאי ואחד מכוויית.
בסיום הקורס נערכה להם מסיבה,
ואז החליטו משתתפי הקורס,
שהתיידדו זה עם זה, שבעוד
שנתיים ייפגשו בארץ־המוצא
של אחד המשתתפים. אך אז
הבינו הכל שהישראלי לא יוכל
לטוס לרובאי ולכוויית, והערבים
לא יוכלו להגיע לישראל.
כפשרה הוחלט להיפגש בעור
שנתיים בבית־מלון בהונג־קונג.
שירלי קוראל, מנהלת־עסקיו
של הזמר חוליו איג־לסיאם,
נכנסה במיקרה למיס־עדה
רומנית בתל־אביב, והזמינה
ארוחה. פרידה סיטון, אחותו
של הבעלים, אירחה לה לחברה,
ולסיום הציעה לה קפה שחור,
ואף הפתיעה אותה בכישוריה
בקריאה בקפה. קוראל, שהתלהבה
מהאירוח והאוכל, סיפרה
על־כך לזמר הפופולארי, והשניים
החליטו לצרף עור כמה אנשים
מהצוות ולבלות את יומם
האחרון במיסעדה. כשהגיעו למקום
הסתבר להם שהמיסעדה
מלאה, ואין אף שולחן אחד פנוי.
בעל־המקום הציע להם להמתין,

אך הזמר, שהיה רעב, סירב והחבורה
הסתלקה. מנהלת־העס־קים
לא ויתרה על האוכל, וכשעה
לפני טיסתם חזרה לאירופה,
במטוסו הפרטי של איג־לסיאס,
הגיע לנמל־התעופה
רכב ובו אוכל ומשקאות ישירות
מהמיסעדה.
המיסעדן אריק לביא
מקפה דן הזמץ אורחים רבים
למסיבה שהיה אמור לערוך
במיסעדתו ליובל וד 40 שלד-
הוא קנה כמויוו! גדולות של מזון
ומשקאות ודאג למוסיקד, אך
ביום שלפני האירוע נפטרה אמו
מדום־לב. הוחלט לדחות את
המסיבה למועד מאוחר יותר.
ביום־שישי האחרת חגגה
יונה קלימוביצקי, יושבת־ראש
1אר״טי בישראל, ולשעבר
מזכירתו של מנחם בגין, את
יום־הולדתה בביתה של ודאמנית
רחל גרא ביפו. לאירוע הגיעו
ידידיה הקרובים, כמו תת־אלוף
ומיל׳) פרויקה פווץ, הדוקטור
עדי האסם מיפו, הקבלנית
מרים לאופר־ברנוביץ ועוד
רבים אחרים. בשעה 9התבקשה
כל החבורה לרדת לנמל־יפו.
קלימוביצקי היתה בטוחה שהולכים
לאכול דגים באחת המיס־עדות
בנמל. להפתעתה הרבה
היא הוזמנה לעלות על יאכטה,
שעגנה בנמל, והחבורה העליזה
יצאה לשיט בים ולארוחת דגים
ויין לאחר־מכן.
השחקנים גילה אלמגור
ויוסי גרבר היו אמורים לסוס
בצוותא לניו־יורק, כדי לצפות
בהצגה פתק־ 11־11׳ ,העוסקת
בחייהם של זוג בגיל־העמידה.
את ההצגה הזאת עומדים להעלות
בארץ, ולשני השחקנים,
אלמגור וגרבר, יש בה קטעים
בעירום מלא. גרבר טס לבדו, כי
אלמגור החליטה לבטל את
נסיעתה מסיבות בריאותיות.
המלחין גיא מרח נסע
להופעות בחו״ל לפני קהילות
יהודיות באיטליה, ותיכנן לחזור
ביום מסויים בשבוע שעבר.
להפתעת בני־מישפחתו וחבריו־לעבודה
הגיע ארבעה ימים
מאוחר יותר. מסתבר שבאחת
מהופעותיו באיטליה קלט אותו
מפיק יהודי־אנגלי, וביקש ממנו
לבוא להופעות לפני נוער יהודי-
הולנדי, הנמצא במחנה־נופש
בבלגיה. מרוז לא חשב פעמיים,
וזכה, לדבריו, בחופשה שמיימית
של ארבעה ימים.

רסנה ברק, זוהר
אוהליאב מעמי דד₪ ,

י רו ה
• אתמול טילפנת לג׳סי
ג׳קסון, ואתם עומדים להיפגש
בסון! החודש ולהכריז על
״הפסקת־אש״ .עכשיו, כשהרוחות
נרגעות, מדוע הכרזת
מילחמה על ג׳קסון?
אני מאמין שיש נושאים עקרוניים,
שבבחירות לנשיאות ארצות־הברית
המועמדים השונים חייבים — פשוט
חייבים! — להתייחס אליהם.
אני עצמי עשיתי זאת כל חיי, כחבר־קונגרס,
כראש־עירייה.
לכל אדם או קבוצה יש נושא שהוא

ראש עי תיי דו ניו ־יוו ־ ק

א ד קו ץ;

של ג׳קסון. הייתי צריך להתייחס אליו
באורח כללי, ולדבר הן על הצדדים
החיוביים שבו והן על השליליים.

ישראל — ביטחונה של ישראל.
לכן הרגשתי צורך להתייחס לדי-
עותיו של ג׳קסון במיזרח־התיכון.
לא הגבלתי את עצמי רק לנושאים
אלה. התייחסתי בדבריי אז גם להשקפותיו
החברתיות. בנושא הסמים,
למשל, אני מסכים איתו.

• כלומר: שגית!

כן, זאת היתה שגיאה מצירי. אילו
הייתי עושה זאת שוב, הייתי מדגיש גם
את הצדדים החיוביים וגם את השליליים
בג׳סי ג׳קסון!

• מה דעתך על ג׳קסון
כמנהיג?

• ההתבטאות נגד ג׳קסון
היתה מתוכננת על־ידך?

הוא מאוד כאריזמטי, אולי המנהיג
הכאריזמטי כיום בהא־הידיעה. כיהודי,
יש לי איתו בעייה. השקפותיו המוצהרות
מביעות עויינות לישראל. החי־

לא. זה היה ספונטני, לא מתוכנן,
פשוט דיברתי.

זה מה שמכונה להיות פוליטיקאי. אלה
חוקי־המישחק, וכנראה שאני משחק
אותם לא רע.
את יודעת שבכל מהלך הקאריירה
שלי הפסדתי רק פעמיים? פעם ב־1962
ופעם ב־ , 1982 כשרצתי למישרת המושל
של מדינת ניו־יורק. זה לא רע.
בשאר הפעמים תמיד ניצחתי!

• ככל זאת, מלחשים שהפעם
יהיה לך קשה יותר לנצח,
שהפופולריות שלך בירידה.

0 131,ת1111181111 יבד
של 11ה111111ת!111,״
• השמועה אומרת ש״הם־

פונטניות״ הזאת עלולה לעלות
לך ביוקר בבחירות לעיריית
ניו־יורק בעוד כמה חודשים...
בוודאי שאני לא מרגיש הפעם בטוח
במירוץ לראשות־העירייה, כמו בפעמים
הקודמות, בגלל ההצהרות נגד
ג׳קסון-

• וההצהרות נגד האירים...
כן. וההצהרות נגד האירים. אז מה?
* לתל ביקוד; באירהר הש0י 11 קוץ
הצהרה בובות טחושהכיבוש הבריטיים
בצפון אירהר, ובשת הסתתרת
הקאתורת. הדבר שרר סברה בקרב
הסדר, האירית השובה בארצות-הברית.

אני עדיין פופולרי מאוד, אם כי זה
נכון שלא כל מי שאוהב אותי — אכן

יצביע עבורי. זה לא בדיוק אותו הדבר.

• אני מתייחסת
שיצביעו עבורך.

למי

אם כך, זה נכון שהפופולריות שלי
כרגע בשפל־המדרגה. אז מה? יהיה
מירוץ קשה הפעם! אעבוד קשה מאוד
לקראת הבחירות.

• הפגישה עם ג׳קסון, בסוף
החודש, היא כבר חלק ממסע־הבחירות
שלך?
לא, מה פתאום? ג׳קסון הצהיר שהוא
מוכן להתפייס איתי ומחכה שאטלפן
לו, אז טילפנתי אליו לביתו בשיקגו.

• אתה עומד לחזור בך

זה היה ב־ 1באפריל

קוץ׳ עם הקארדינאל אוקונור
״נכון. זו ידידות די מיוחדת-...
חשוב עבורם, המעסיק אותם. עבור
האירים חשובות הבעיות באירלנד,
עבור השחורים — הבעיות בדרום־
אפריקה, עבור היוונים — הנעשה
,בקפריסין, ועבור היהודים ותומכי!

יוךיי

אוקונור

יחסיו של אד קוץ׳ ,״היהודי
הגא״ על פי הגדרתו והתנהגותו,
עם החשמן אוקונור מעו ררים
תהייה.
על פי קוץ׳ ,״זוהי ידידות.
נכון -ידידות די מיוחדת, ביי חוד
על רקע התביעות ההדדיות
שהיו בין הבנסיה לבין
עיריית ניו-יורק. התביעות
האלה לא השפיעו על הידי דות״.

בוק שלו — הן הפיסי והן הריגשי —
עם יאסר ערפאת מפריע לי, כמו
הסכמתו לכינוי הציונות כ״רעל״.

• אתה ציוני?
יש הגדרות רבות למהי ציונות: יש
המצהירים שלהיות ציוני זה אך ורק
לעשות עליה לארץ ישראל ולחיות
שם, אחרים אוספים כספים. אני לא.
בשבילי — להיות ציוני זה לתמוך
בקיומה ובחיוניותה של ישראל. חייבת

שות?
מיקרי?

שהאיזכור הוא

אינני משווה, בשום צורה שהיא, את
ג׳סי ג׳קסון לאדולף היטלר. אינני
חושב גם שג׳קסון הוא אנטי־שמי. יש
להבדיל בין זה לבין היותו אנטי-
ישראלי. תרגישי זאת!
מדוע דבריי תפסו פירסום שכזה?
מפני שכולם פחדו לדבר בקול רם נגד
ג׳קסון. הוא מנהיג שחור, ולפני

״חייבת רה־ות מדינת אחת בעורם שיהוו
יוכלו ל הגו אליה, א חו׳ היטלו!״
להיות מדינה בעולם שיהודים יכולים
להגר אליה, בייחוד אחרי מה שקרה
בתקופת אדולף היטלר. אילו ישראל
היתה קיימת אז — לא היו מושמדים
שישה מיליוני יהודים.

• אתה נזכר בהיטלר, כשאתה
רואה את ההתלהבות
בקרב הקהל של ג׳קסון בעת
נאומיו: נשים בוכות, מתרג-

בחירות, כולם זקוקים לקולות השי
חורים.

• בתולדות הקאריירה שלך
תתייק את ההתבטאות נגד
ג׳קסון כשגיאה?
האמת היא שלא הייתי צריך
להדגיש רק את ההיבטים השליליים

״יהודים ותומכי-ישראל יהיו משוגעים אם יתמנו בכומר ג סי
ג׳קסון במירוץ לנשיאות!״ -נ ך התבטא, ב״ג באפריל השנה, אד
קוץ /ראש״עיריית ניו-יורק, הידוע בלשונו הפזיזה ובשליפות
התדירות מהמותן.
נראה כי הפעם שילם קוץ׳ ביוקר על תכונה זו. הסקרים מעידים
שהפופולריות של קוץ׳ נמצאת בשפל-המדרגה.
קוץ׳ גם התבטא, באחרונה, בחופשיות מרובה נגד האירים,
ומכיוון שניו-יורק מחולקת באורח גס לאירים, לשחורים וליהודים,
הוא הצליח לקומם נגדו שגי-שלישיס (שחורים ואירים) מאוב-
לוסיית־הבוחרים שלו.
הבחירות לעיריית ניו-יורק יתקיימו בעוד כמה חודשים. קוץ׳
כבר הצהיר שירוץ ושאף ירוץ לראשות־העירייה בבחירות
שאחריהן. על אף מצבו הקשה, מבחינת דעת-הקהל, לא נראה
מועמד בולט אחר בשטח. לכן יש להניח שקוץ׳ ימשיך לנצח על
קונצרטים בפארק העירוני א״לה״צ׳יץ מתל־אביב, וימשיך להצטלם
בטלוויזיה כשהוא יוצא ממכוניתו, קד קידה מנומסת לעבר הצופים
ומברך :״נאן אד קוץ׳ ,יוס״טוב ניו־יורק״...
בינתיים, בדרך לקדנציה נוספת, הוא עובד במישנה מרץ, מייצר
כותרות. הכותרות האחרונות היו בעניין הפיוס בינו לבין ג׳קסון:
הכומר המתוחכם הודיע שיסלח לקוץ׳ אם יטלפן אליו ויהיה מוכן
להיפגש איתו. קוץ׳ הרים את הכפפה. לא היתה לו ברירה.
קוץ׳ ,כך התרשמתי, נראה די עצבני מההתפתחויות האחרונות,
ומהנסיונות להציג זאת ככניעה מצידו. מריון קומו, מושל מדינת
ניו-יורק שאירגן את הפיוס, הפך לגיבור מקומי. ואילו ג׳קסון! ג׳סי
הפך מזמן לכוכב-עליון.
רק קוץ׳ נותר מאחור: מנסה להסביר מדוע טילפן לג׳קסון, מדוע
אמר מה שאמר על ג׳קסון, מדוע הסכים להיפגש.
מדוע! אד קוץ׳ הוא רווק מושבע, הנמצא בעשור השביעי לחייו.
רוול/ותו הולידה שמועות, רכילויות. קוץ׳ הוא חיה פוליטית, ולא
נראה לי שיש לו מרחב-מחייה אחר.
אפילו הבלגאן, הצפיפות והרעש במישדדו תאמו מישרד של
רווק. שוסטעם אישי, ביתי, לא ניכר באוסף הספות, הבורסות
והשולחן, שהוצבו בחדרו.
בעת הראיון הצטבר תור של ממתינים לפגישות -שהתאחרו/
נדחו/בוטלו. קוץ׳ -איש בלתי־אמצעי, ללא גינונים מיותרים -לא
נראה לי מוטרד במיוחד מההמולה. הוא מורגל בה. הוא יוצר אותה.
יש לי חשד שהוא נהנה אפילו מהכותרות הנוכחיות נגדו. לכן היא
ימשיך לרוץ, לנגח, להתכסח, ובסופו של דבר -לנצח.

.נן, אני באמת מדבו וחו מו .,אני
מודע לכך. והו נוח וגס חולשה...״
מהצהרותיך בעניינו, או מחלק
מהן?

תמכתי בתחילה במועמדותו של אל
גור לנשיאות. מכיוון שמועמדותו ירדה
מהפרק, לא היה לי שום תפקיד ספציפי
בוועידה. יכולתי, כמובן, לנסוע לאטלנטה
כצופה, אבל לא היה לי ענייו.
הנסיעה לאמסטרדאם ולאירלנד

עם ג׳קסון, והצליחו להגיע להבנה
ולעבודה משותפת, גם ג׳קסון ואני
יכולים להגיע לכך.
מנסים לייחס לי הצהרות גזעניות.
בייחוד מנסים לעשות זאת בעלי־טורים
בעיתונות. ברור שאני מדבר על
עיתונאים שחורים. אבל תבדקי: לא
ניתן לייחס לי שום הצהרה גזענית,
פרט לעובדה שאני לבן והוא (ג׳קסון)
שחור!
להיפך — דיברתי נגד דיעותיו של
ג׳קסון, לא מפני שהיה לי חוסר־הערכה
כלפיו, אלא דווקא מפני שהערכתי
שהיו לו סיכויים לזכות במינוי

תוכננה עוד קודם־לכן, והעיתוי —
בעת הוועידה באטלנטה — היה
מיקרי. אז נסעתי ליומיים וחצי
לאמסטרדאם, ולחמישה ימים לאירלנד.

אנחנו
נפגשים כדי לנסות לגשר על
הפערים בינינו, ולעזור למייקל דו־קאקיס
לנצח בבחירות. אני פשוט חושב
שכשם שדוקאקים ולויד בנטסן נפגשו

• עד באחרונה נחשבת
כראש־עיר פופולרי במיוחד.
מה היה סוד הפופולריות שלך?
אמרתי לך: אני עדיין פופולרי, אם
כי עלי לעבוד הפעם קשה יותר כדי
לקבל קולות. אני חושב שאנשים
יודעים שאני ישר, ישיר, אומר מה
שאני חושב. האמת היא רלוונטית, גם
אם אתה ראש־עיר!

,כן, הד־נוו נגו גיקסון היה שגיאה
מציד׳ .זה לא היה מתוכנו, פשוט דיברתי!״
(בוועידה הדמוקרטית לנשיאות).
אבל כל זה שייך לעבר. ג׳קסון ואני
עומדים להיפגש ולשוחח. זאת איננה
כניעה מצירי, מפני שהוא אינו עומד
לשכנע אותי בצידקת דיעותיו בענייני
המיזרח־התיכון, ואני, בוודאי, לא
אשכנעו שדיעותי צודקות משלו.
פשוט ננסה לשתף פעולה.

• בימים האחרונים זכית
בכותרות נוספות. בשנעדרת
מוועידת המיפלגה הדמוקרטית,
מיפלגתך, והעדפת לנסוע
לאמסטרדאם ולאירלנד.
מה רצית להביע בכך?

• ומהי הסיבה לירידה
בפופולריות שלך? אולי העובדה
שאתה ישיר יתר על
המידה? מדבר יותר מדי?
כן, אני באמת מדבר יותר מדי. אני
מודע לכך. זה כוח מצד אחד — אני
מעז לאמר דברים שאחרים פוחדים
לאמר, וגם — חולשה. בכל זאת, אני
מעדיף להיות אני־עצמי, מאשר להיות
תלוי בכל מיני ניסוחים ונוסחות.

• מה תעשה, אם לא תיבחר
לראשות-העירייה בשנה הבאה?
אני
כותב ספרים, אני כותב טורים
בעיתונות. אולי אכתוב אוטו־ביו־

קוץ׳ בפתח דירת־השרד שלו
״הסיחץ יהיה קשה הפעם...״
גראפיה. אכתוב.

• ברגעים של חשבון־נפש,
איך אתה מתייחס לעובדה
שאין לד מישפחה?
אבל יש לי מישפחה! יש לי אחות,

יש לי אחייינים.

• אץ לך אשה וילדים. בסקירה
לאחור, אינך מתחרט על
כך שלא הקמת מישפחה?
כן, כן. יש לי רגעים שאני מתחרט

על כך, שהייתי רוצה בכך. ידעתי
שנגיע לכך. הבעייה היא שכשאתה
מצליח...
בת כמה את? התחתנת כבר? אל
תמהרי! יש לך זמן! אבל גם לי!

הנודסן מסי ר שר המדינה יוצא

בנז ר ע\ז
דרכי חיים
מי שקל כבד 0היא טוענת שחייה הפכו
1לגיהינום אחרי שתמונה
8מסויימת הופיעה בעי־
| תון שומרי־המישקל.

עודד דכטמן ₪
״הכל נפל עלי כמכה משמיים.
באחד הימים לקראת חג־הפסח קיבלתי
שיחת־טלפון מבתי החיילת, שהודיעה
לי שהתפרסמה בירחון מישקל קל
תמונה שלי בבור־ים, שאליה צורפו
הערות מעליבות. לא עבר זמן רב ובתי
הגיעה הביתה עם הירחון. ראיתי
לראשונה את התמונה וזיהיתי בביטחון
מוחלט את עצמי.
״הסתכלתי שוב ושוב, עשרות פעמים
אך ככל שהסתכלתי יותר כך
הייתי יותר בטוחה שאני המצולמת.
הייתי בהלם. בכיתי, הסתכלתי בתמונה
ושוב בכיתי.
״טילפנו חברות, מכרים השייכים
בחלקם לאגודת שוסרי־נו־שקל, שכנים,
עמיתים לעבודה שהכירו אותי,

שיביא אותה כדי להיווכח בכך. ואילו
ריבקה, שלמרות היותה אשה מסורתית
הולכת לשפת־הים, אינה רוצה לחשוף
את גופה ברבים באמצעות העיתונות.
בתום־לב .״עד עצם היום הזה
איני יודעת אם האשה שצולמה בירחון
שלי היא ריבקה כהן, התובעת אותי, או
לא. כשהיא קבעה פגישה עימי
במישרד אחרי הפירסום, ישבתי איתה
ולא מצאתי את הדימיון הפעוט ביותר
בינה ובין התמונה שפורסמה בירחון,״
אומרת דליה ניר, הנתבעת.
״בסוף הפגישה, שהסתיימה בצורה
מאוד לא ידידותית מצד ריבקה, אמרה
לי שתתבע אותי בבית־המישפט. אילו
הייתי קצת בטוחה, והיה בי ספק שזו
היא, הייתי מתנצלת מיד ועושה כל
דבר כדי לפצותה ולרצותה. היא ניסתה
לשכנע אותי, ללא הצלחה מרובה, שזו
היא, על־סמך השעון, הכסא הפרטי
והתיק. מה, רק לגברת הזו יש תיק כזה
או כסא פרטי מהסוג הזה?
״למרות התנהגותה המכוערת, הבטחתי
לה מיוזמתי לברר את העניין
ביסודיות. ביררתי עם הצלם, ראיתי את
הדפסות־המגע (קונטקטים) ,שוחחתי
עם העיתונאי והגעתי למסקנה שלא
נעשה כל עוול לאשה, ואין היא
המצולמת.
״אחרי שבועיים בערך יצרתי עימה
קשר טלפוני, והיא שוב הטיחה בי
האשמות־שווא, צעקה ואיימה שתתבע
אותי. נוכחתי לבסוף לדעת שהיא
מעוניינת לתבוע אותי על סכום גבוה.״

לתבוע פיצויים מהירחון. כידיד יעץ לי
בתחילה לפנות לדליה ניר בצורה יפה,
כדי שזו תתנצל מעל דפי הגליון הבא
על כל העוול שנגרם לי. עשיתי
כדבריו.
״אחרי שיחת־נימוסין קצרה הסברתי
לדליה במישרדה את סיבת בואי. היא
סירבה להאמין כי אני המצולמת,
וביקשה ממני להמתין כדי שתוכל
לבדוק את הדברים ביתר יסודיות. לא
דרשתי ממנה שום דבר חומרי, ולא
הזכרתי את המילה פיצוי כספי. דרשתי
את המינימום האפשרי של התנצלות
כלפיי.
״אחרי כמה פניות שלי היתה שיחת־טלפון.
דליה חקרה אותי. למשל: היא
שאלה אותי אם אני משחקת במטקות,
והאם עברתי ניתוחים רבים. תשובתי
היתה שלילית, מלבד העובדה שאני
משחקת במטקות.
״היא טענה כי התמונה שיש בידה
היא של אשה שעברה ניתוחים רבים
בגוף, ולכן אין זו אני. ביקשתי ממנה
בפעם השנייה לראות את התמונה
המקורית שפורסמה. תשובתה היתה
שלילית.
״נשים שמנות לא אוהבות לפרסם
את העובדה שהן הולכות לאגודת
שוסרי־מישקל,״ אומרת ריבקה .״דליה
אינה מתחשבת באנשים, שאני מקווה
מאוד שהיא מעוניינת בטובתם.
״כל אחד יכול לראות מייד שאני
המצולמת. אותו מיבנה־הגוף, אותם
המימדים של הידיים, הכתפיים והראש,

כוי הדר. הוא טוען שהיא עושקת

ן-11 עי 018
פן גהטזיס
^ וסף פוקס מלטף קומץ עגבניות
ירוקות. שמש־צהריים שורפת את
ידיו הכבדות ואת פניו. הכביש הראשי,
הסמוך לשדה, גדוש במכוניות. בשדה
דממה. רק פוקס והטרקטור שלו. איכר
של ממש. בודד ועובד.
את השקט הזה מפר נפתלי מאור.
הוא מתנפל על פוקס בהתרגשות רבה.
בתנועותיו הרחבות, הגדולות, משתלט
מאור על פוקס, על השדה, מדבר ללא
הרף, מביא את פוקס כדוגמה לפרדסן
עשוק, הנאלץ לגדל עגבניות. יותר
משהוא כואב את כאבו של פוקס, הוא
שמח בשימחתו־שלו על שמצא דוגמה
חיה שתמחיש את דבריו.
נפתלי מאור הוא פרדסן ועסקן של
תפוזים. הוא יו״ר עמותת נונדל׳ פרי־ההדר.
כ־ 1000 פרדסנים חברים
בעמותה הזו. לפני־כן הקים שני
אירגונים צעקניים ורעשניים: פרדסנים
עד כפייה והתנועה לשיחרור הפרדסן.

איש גדל־גוף, פטפטן בלתי־נלאה.
במשך ארבע שעות הוא מדבר, ללא
דקת־מנוחה, בקול רם, צעקני, מנסה
לכפות את דבריו בכוח קולו.
כך עשה גם השבוע, בכנס־חירום של
החקלאים שדן בנזקי־השרב. מאור
ביקש להשתלט על הכנס. החקלאים
מנעו זאת ממנו. הם, חברי המועצה
לשיווק פרי־הדר והתאחדות האיכרים
רואים בו טרחן, מבקשים להתרחק
ממנו, להתחמק מקולו הצעקני, הד־ראמתי.

ב בנ!נ

סלילי
^ לא שלמרות טרחנותו יש
אמת בדבריו. עיקר טענותיו
מופנה אל אופייה הכפייתי־המונו־פוליסטי
של המועצה לשיחק פרי־הדר.
זהו גוף ממשלתי המורכב מנציגי

״שינוי סידרי בראשית

עורכת־נתבעת ניר

תובעת ריבקה והעיתון

.אחד העיתונאים יצא לצלם נשים שמנות...״
וחלקם לא חסכו בלעג ובבוז מוסווים.
ער היום ממשיכים לשאול אותי: האם
זו את שהיית מצולמת בבגד־ים?
״היה לי חבר שהייתי עימו בקשר
רציני יותר משנה. והוא הגיב בכעס
ושאל: איך את נחשפת? איך הסכמת
שיצלמו אותך בצורה כזו לעיתון? עוד
באותו שבוע נפרדנו. התחלתי להבין
שלאור הפירסום פחתו סיכויי להכיר
בו״זוג למטרת קשר רציני. רציתי רק
להיעלם, לברוח מהכל.״
זהו סיפורה של ריבקה כהן ושם
בדוי) ,הקשורה זה 20 שנה עם אנודת
שומרי־מישקל. לדבריה, היא צולמה
בבגד־ים בחוף ימה של תל־אביב, ללא
ידיעתה ובוודאי שללא הסכמתה,
לירחון ם־שקל קל של אפריל .1988
לתמונתה בירחון צורפו מישפטים כגון:
״״לאן תוליכו את הבושה על חוף־
הים זוג שדיים על בטן כבדה.״
היא סירבה להאמין. ריבקה:
״פניתי לעורך־דין משה חרמון, שהוא
גם ידיד טוב. הוא הבהיר לי שיש מקום

באותו הפרופיל שלי: אף, סנטר, חזה
ורגליים. זה אותו אופן־ישיבה אופייני
לי. חוץ מזה יש בתמונה די פריטים
אישיים שלי, כמו בגד־ים, מישקפיים,
שעון, והכסא שאני תמיד נוהגת ללכת
עימו לשפת־הים״.
15 אלף ש״ח. ריבקה היא אלמנה
בת 49 שנה, אם לשלוש בנות וסבתא
לחמישה נכדים. היא מגדירה את עצמה
כמסורתית. כיום היא עובדת במחלקת־הרווחה
של עיריית רמת־גין, ומנהלת
מועדון שכונתי של קבוצות קשישים,
נוער וילדים.
היא הגישה באמצעות עורך־הדין
משה חרמון, תביעה כספית על נזק
כללי של 15 אלף ש״ח. כתב־תביעה
הוגש לבית־מישפט השלום בתל־אביב
נגד דליה ניר, אגודת שומרי־מישקל
בודס והירחון מישקל קל.
לטענת חרמון נפגעה פרטיותה של
מרשתו. פירסום תמונתה בצורה כה
מעליבה, ובצירוף הכתבה המבזה, גרס
לה לנזק־בל־ישוער. לדבריו, אם חושב
הצד הנתבע שמדובר באשה אחרת, אז

איך לאכול את זה. דליה (,)51
נשואה וסבתא מטופחת, היא אחות
מוסמכת.
״מאז שאני זוכרת את עצמי, עוד
מגיל ,6שאפתי להיות אחות. שאפתי
לעזור לנזקקים. עזרתי להם בחלוק
לבן, ועכשיו אני עושה את זה בשימלה
פירחונית. חשוב שריבקה כהן תבין
שאם היא צולמה — דבר שאני לא
מאמינה בו כלל — הרי שזה בפירוש
נעשה בתום־לב. כל חיי לא ידעתי ולא
הכרתי עורכי־דין ובתי־מישפט, ולמען
האמת איני יודעת איך לאכול את זה.
״בישיבת־מערכת הוחלט לערוך
כתבה שבה נשכנע את הקוראות
שכדאי להיראות רזות וחטובות לקראת
עונת־הרחצה. אחד העיתונאים יצא
לצלם נשים שמנמנות בחוף־הים בתל־אביב.
מבין התצלומים בחר הצלם את
התמונה שפורסמה. ביקשתי שיטשטשו
את הפנים, כך שלא יהיה ניתן לזהות
את האשה המצולמת. הכניסו צלליות
כהות סביב הפנים והראש, וכך שונתה
הצדודית של המצולמת״.

״ניסיתי להילחם במועצה לשיווק פרי״הדר בכל הדרכים
הדמוקרטיות: הפגנות, כנסים, פנייה לכנסת. עכשיו נותר לי רק
הבג״ץ,״ אומר מאור.
בחודש מאי הוא הגיש לבג״ץ עתירה נגד שר״החקלאות
ו,.המועצה לשיווק פרי״הדר״ .הם מתבקשים להשיב מדוע לא
יבוטלו ״תקנות פרי״ההדר.״1949 ,
בימים אלה הוגשו התשובות. בשם מישרד־החקלאות השיב
מנחם מזוז, סגן־בכיר לפרלקיט־המדינה. בין השאר הוא כותב:
״קבלת עתירת העותרים היום פירושה שינוי סידרי־בראשית
ממש.
״דרכי המאבק הציבורי פתוחים לפני העותרים. מאידך,
טענותיהם המישפטיות אין בהן כל ממש.
״חקיקת הפיקוח על ענף פרי־ההדר, על מרכיביו ושלביו השונים,
רבה היא ומסועפת במיסגרת פקודות, חוקים, תקנות וצווים, וימיה
ארוכים מימי המדינה. כל שינוי במישטר פיקוח זה יכול שייעשה אך
בחקיקה ראשית על־ידי הרשות המחוקקת״.
בשם ״המועצה לשיווק פרי־־הדר״ השיב ראובן איילנד, יו״ר
המועצה. תשובתו ארוכה. אלה עיקריה:
ב״מועצה לשיווק פרי-הדר״ יש 14 חברים 3 .חברים מטעם
הממשלה ו״ 11 נציגי הציבור. מרבית חברי המועצה מייצגים את
הפרדסנים.
עיקר יעודו של פרי״ההדר הגדל בארץ הוא לייצוא, ומרבית
הייצוא מופנית למדינות המצויות במרחק אלפי קילומטרים
מישראל. המרחק הרב הופך את הייצוא לעניין הקשור בלוגיסטיקה
מסובכת. רק ריכוז השיווק בידי גוף אחד יכול לגרום להפחתת
עלויות השיווק.
שוק ההדרים הינו שוק קונים. אם לא יהיה גוף אשר ירכז את
השיווק בחו״ל, יביא הדבר לתחרות פרועה בין יצרנים ומשווקים
ישראליים, ובהכרח סך כל הפידיון שיגיע למדינת״ישראל ולפר-
דסנים יהיה נמוך ביותר.
השוק המשותף מפעיל לגבי יצואנים מארצות אחרות שיטת
מחיר, שעל״פיה די בכך שימצא פרי ממדינה כלשהי הנמכר במחיר
פחות מהמחיר הנקבע, בכדי שכל הפרי הבא מאותה מדינה יחוייב
בקנסות גדולים.
כך יכול יצואן ישראלי בודד לסכן את כל יצוא־ההדרים ממדינת־ישראל
על״ידי מכירה במחיר נמוך יותר מהמחיר הקבוע.
נוסף על כך, בשוק המשותף פועלים גופים מיסחריים לאומיים
בקנה״מידה גדול. מול החברית האלה יש חשיבות מיסחרית עליונה
באי״פיצול כוח־המיקוח של הפרי הבא מישראל.
פרדסנים רבים רואים את ענף פרי־ההדר בראייה צרה, ובוחנים
את האינטרסים הספציפיים שלהם. אולם אם תתפתח תחרות
בייצוא לחו״ל, קיימת סכנה ממשית שענף־ההדרים כולו ייפגע בשל
חוסר־האפשרות לקבל מחירים סבירים בחו״ל.
910986

דגירחמת־שיחווו ב..גועצה לשיווק
אותו. היא שגה אזיקים על ידיו.
המגדלים, הקבלנים, המייצרים והאורזים.
היחסים בין הפרדסן׳ למועצה
תמוהים, כאילו נלקחו מימי העבדות.
הפרדסן מוסר את הפרי למועצה,

כל זה נעשה בחסות החוק. פקודת
שיווק פרי־ההרר. חוק מנדטורי משנת
,1947 קובעת, בין השאר, כי ״פרדסן
יקטוף את פרי״ההדר שבפרדסו וימסרו

פרדסן פוקס
תביעה פלילית סל ל דוכן בשוק

ללא כל תמורה כספית. קבלן־האריזה
ממיין, אורז ושולח את תיבות־ההדרים
לנמל. בארץ יש שיבעה קבלנים כאלה:
תנובה אקספורט, פרדס סינדיקט, יכין
תקל, מהדרין, פרי־אור, פריחז, איחוד
משלחי הדרים.
בנמל נבדק הפרי על־ידי מישרד־החקלאות.
המועצה היא האחראית
לטעינת הפרי על האוניות ושיווקו
בחוץ־לארץ.
בכל אותה עת מקבל הפרדסן
מפרעות־שכר. המועצה אינה מתחייבת
למחיר־מינימום לפרי. הפרדסן אינו
יודע כמה ירוויח בסוף העונה. שכרו
תלוי בטיב האריזה, בשיווק נבון,
בתנאי־השוק.
היטיב לתאר זאת חבר־הכנסת מאיר
שיטרית בדיון בהצעת־חוק לביטול
פקודת שיווק פרי־הדר, שנערך בכנסת
לפני שנה .״רק אם נשארו רווחים אחרי
שניכו את כל ההוצאות של השיווק,
המישלוח, האריזה, המיון, גם הוצאות
שנגרמו בשל פשלות — נניח ששכחו
אוניה עמוסה פרי במשך שבוע בנמל
— קודם כל מנכים מההכנסות את כל
ההוצאות האלה. ואם נשאר אחרי כל זה
רווח, הפרדסן מקבל אותו״.
פרדסן, שדעתו אינה נוחה מסידור
זה, מי שמבקש לשלוט על תוצרתו,
לבקש בעבורה מחיר גבוה יותר, או
לפתוח דוכן למימכר פרי־הדר סמוך
לביתו, נחשב כעבריין פלילי.
כך קרה לפוקס. שש פעמים בשנה
האחרונה הוא מכר מתפוזיו בשוק של
רמלה, .פקחי המועצה חשפו את פשעיו,
הזמינו אותו לבית־המישפט. הוא נקנס
וישב כמה שעות במעצר.

למועצה לשם שיווק, כולו או מיקצתו,
על־פי הוראות מאת המועצה ובהתאם
להן.
״המועצה תשווק את פרי־ההדר בכל
צורה שתמצא לנכון, ותקבע את הפיר־יון
לפי שיטת־חישוב שתמצא לנכון׳.

פרדסן מאור
,העצים הם כמו המים שליו׳
״מדוע הם גוזלים ממני את הפרי
שלי?״ צועק מאור, ומנפנף בכפות־ידיו
הגדולות. לרגע נדמה כי עוד מעט יכה
את מי שלוקח לו את פרי־ההדר שלו.
״הם עושקים אותנו, הניחו אזיקים
על ידינו ולא מוכנים לשחרר אותנו!
״אולם במצב הזה אני מגדל את
פירותי למען פקידי המועצה לשיווק.
הם חיים טוב, מקבלים משכורות
שמנות, נהנים מעבודתי, מהפרי הטוב
שאני מגדל.״
מתוך דו״ח מבקר־המדינה:1979 ,
״קיים ניגוד אינטרסים בין קבלני־השיווק
לבין המגדל הבורר.״

בלייקגיק,
לא גערנגיק
** זה 30 שנים מגדל מאור פרי־
^ 1הדר בפרדס שלו 60 .דונם. כל
דונם מניב בין 10־ 7טון פרי.
״הפרי שלי טוב,״ הוא אומר .״אני
חושב ועובד בצורה צבאית. אצלי הכל
מאורגן. אני בריוקניק ולא בערכניק.
וכשמשקיעים עבודה, הפרי טוב וטעים,
רווי־מיץ. את הפרדס אי־אפשר לרמות.
לעץ יש זיכרון מצויץ.
״אין קנה־מידה טוב יותר לאישיותו
של אדם מאשר הפרדס שלו. הצצה

מאור עם נפדו

שרד, ליבובי*;.

,אוי מעיף מבט בפרדס ויודע מ׳ הפרדסן!׳

(המשך בעמוד )36

בגזרעגז דרכי אדם טרמפיסטים עילוי ם

״מה שקורה
לבריאות ולביטחון
קורה גם לאמנות.
אומרת אילה באר,
הציירת שמתבודדת בבנימינה מיכל בן־מדי₪ /

בבנימינה, בבית קטן המוקף בפרחים
ציבעוניים, מתגוררים בני מישפ־חת
באר. הם לא בחרו לגור במושבה
מרוחקת ושקטה בשל היותם חקלאים,
אלא פשוט העדיפו לחיות מחוץ למיש־חק
ה״לראות ולהיראות״ ,המאפיין את
העיר.
את בעלה, גדי, הכירה אילה כאשר
שירתה בחיל־האוויר. מישפחתה עברה
לגור בארצות־הברית כאשר היתה בת
, 12 עובדה שבהכרח הביאה לכך
שתתמודד עם התמרדויות שנות ה־.60
היה לה קשה, כי בית הוריה היה מאז

מילות המיכתב הלהיבו את אילה,
שחיפשה קרקע יציבה. כעבור שבועות
אחדים כבר היתה בדרכה לארץ. היא
הצטרפה לחיל־האוויר, והפכה שלישה
של רם פקר בטייסת הפנטום, הראשונה.
עצה
של פסיכולוג. אחרי שסיימה
את שרותה הצבאי, התחתנה, ילדה את
שני ילדיה, ומצאה את עצמה מתפוררת.
עד גיל , 18 כשלמדה בניו־יורק,
הספיקה לצייר הרבה. ציור שלה אף
הוצג במוסיאון היהודי של ניו־יורק.
והנה, אחרי שנים של שרות צבאי,
שבהן לא היתה צריכה לתת לעצמה
דין־וחשבון על חייה, מצאה את עצמה
קורבן לאי־ודאות לגבי המסלול שבו
עליה ללכת.
אחרי טיפול פסיכולוגי ממושך אצל
דני רודי, בנו של דויד רודי, הפסיכולוג
הנודע, הבינה אילה שמשמעות חייה
תלויה בעשייה בלבד. היא התחילה
לצייר יום־יום, שמונה שעות ביממה.
בגיל ,38 אחרי שנים של ציור וחיים
בארץ, קשה לאילה להסכים עם מצב
האמנות בישראל. היא נתקלה בתהלוכה
של אנשי יחסי־ציבור, שאינם
מסוגלים כלל לבטא רגע אחד של
חוויה אמיתית .״איך אפשר להפוך את
עבודת־האמנות לעוד אובייקט אופנתי
ממוסחר?״
גרשוני במקום בק. אומרת אילה
:״מה שקורה במערכות הבריאות
והביטחון קורה גם באמנות. גם פה אנו

15110908 הנלדס
אראל שוון אינו השו
של ועדת־אשו. אבל זהו המיקוח הראשון שנדון

שוח. רהליס
זמגמו-המדש
ירוסלים׳• ב ־< ב אד ר
• 3-17נ .

לכבוד
סד * ריאלסרון
מר ה תכהי י ה וה מסחר
ל רו ה לי ס

הה מ ם־ז

כ ל * ס 22 /

אדוני הסר,

הנדרך ! חיסר. כימיכליסנכ ״ ס ־ כללי £לפביעח

סמלמרי 0וסגני ידרים

ביו ם 19.2.87
ד,צחק מהבנייה
ס כנ ר לחלב סי ס
כ פ כו 7כהאסור .

ני בו ד

צנייני ס

ה כ בי רסקר די ל סנ כ ״ ל מברוך ס בי להג ^וקאסקנדיז .

פ צ״ ב.

הנ דבדל?ז לסיפולו סל סמר דךבנקמת החברה ינהונאו0
לס לבנייך בס היבטה 9וגכ לך אלסלת*

^אהד סראסל קבוצתהססקיעיסערכסו את חס ל י סה ׳ ,בהברה. ס? 2נבלפנל
הבסת ערר ה חב ר ה על ר,הלסת סלבהלתסרכזההעק קגו ת, הוא סר ס. דיקליס .

סהסססכיס 0הסצוייסבממרדלבקבילניךהאיסייםבססבדתחכלללסלסנלעת
כלבודעבליביס מל מריס } 1סבניסריס, עולהכיסרןרלקללסהוא ^ ומב
־ ^ 5וץ_א שר בהן בזסכו לחברת מקסיסשבבע לו תךובבעלותרעייתסהלוואה
ללאידיבית ־ בסד סל כ^בסבב 0 -נ--~?21י
לכ או רך ׳ .עבללזאישי ׳ בסובזחכלליססחייבאותךלנהוג
כדאח לל מיי
נההאסלסעיף 7לכללים. לאמוד 0 .להודיע על הכנייזולהביאולאישורועדת
מרים, לא בל סבך • ,נוכו; הסלסולהחרלבעללוסצבלעחהביקורת. היהמקום ,

לדע תי ״״ לסמכחזהירות סצדך בפלב מחכנייז הו באבפ ני ך אי עזי ת.
אודה לך על התייחסותךלנושא .

יעקב סל?

:3.3.87מבקר־ ה מ דינ ה פונה ל א רי א ל שרון

,שמואל בק יושב בשוו״ץ.
ומתמיד שמרני ביותר. מגיל 15 מצאה
את עצמה כואבת את שירי ג׳ניס
ג׳ופלין וחולמת על אהבה חפשית.
בגיל 18 היתה אילה במצב נפשי
לא־יציב. בבית תמיד אמרו לה שהחיים
הם משהו מוגדר וברור, אך ניו־יורק
היתה בתהליך של התנערות ממוסכמות,
ועיצובו של חלום אנושי נקי
מכל עבר. כמה ממכריה מתו מסמים,
אחרים הפכו ציירים חסרי־אונים
ומפוחדים. אילה נשארה במבוכה
שעוררה בה חרדה.
חברה מישראל שלחה לה מיכתב,
שבו סיפרה לה על גיוסה לחיל־האוויר
ועל המדים הכחולים והיפים שקיבלה.
הוודאות והביטחון העצמי שעטפו את

מוצאים את החולי, העוטף את החברה
הישראלית, והנותן לבינוניות, במסווה
של מיקצועיות, לשלוט בכל תחום.
״במצב כזה, שמואל בק יושב
בשווייץ, ואת ציוריו, שנמצאים בידי
מוסיאון ישראל, שמו במחסן. גרשוני,
לעומת זאת, הוא המלך הלא־מוכתר
של האמנות בארץ.
״ביאליק חשב ותיכנן כל מילה
בפואמה הכניסיני תחת כנפך, וגרשוני
לקח טוש ונייר ופשוט קישקש, אך
לקישוש קרא הכניסיני תחת כנפך.
״סיפור האמנות בארץ הוא בעיקר
סיפורם של טרמפיסטים עצלנים, שאף
אינם מוכנים ללמור רישום. השאיפה
(המשך בעמוד )21

ך* מוך ל־ 1973 הילווה משולם
ריקליס, איל־הכספים היהודי החי
באמריקה 200 ,אלף דולר לאריאל
שרון, שפרש מצה״ל בדרגת אלוף
עטור־הילת מילחמת יום־הכיפורים.
הכסף הועבר לשרון כך: ריקליס
הפקיד את הסכום בבנק אקסצי״ננ
נשיננאל בשיקגו, שהיה לו סניף בתל־אביב.
הסניף בתל־אביב הילווה את
הסכום לשרון, ללא ריבית, וזה התחייב
להחזירו בתשלומים תוך 15 שנה.
בכסף רכש שרון את חננח־שיקמים
בנגב, והפכה לעסק פורח.
הפרשה פורסמה לראשונה על־ידי
בהשלם־הזה 16.11.77 לאחר־מכן
פירסמתי כיצד קיבלה החווה של שרון
מיכסות־מים מועדפות ועוד הטבות
שונות, כאשר שרון היה שר־החקלאות.
כפי שפורסם בכלי־התיקשורת ולא
הוכחש, ריקליס גם סייע לשרון לאחר
מכן במימון מישפטו נגד השבועון

בזה לא הסתיים הקשר בין ריקליס
ושרון.

בחיפה קיים אחד ממיפעלי־הדשנים
הגדולים בישראל ובעולם, חיפה־כ־־
סיקלים. המיפעל היה בבעלות משד
תפת של משקיעים פרטיים, הציבור
והממשלה.
באוקטובר 1985 ביקש המיפעל
ממרכז־ההשקעות אישור לתוכנית־השקעות
של 10 מיליון דולר. מרכז ההשקעות
כפוף לשר־התעשיה, שהיה אז
— כמו היום — שרון. המרכז סירב
לאשר את הבקשה.
כמה שבועות לאחר הסירוב רכשו
משולם ריקליס ושותפו, אריה גנגר,
את השליטה בחיפה־כיסיקלים.
בפברואר 1986 עירערה החברה על
סירוב מרכז־ההשקעות. הנהלת ה־מיפעל
הוחלפה בינתיים באנשי ריק־ליס־גנגר,
וגס ריקליס עצמו היה אחד
ממנהלי־החברה.
היחידה המיקצועית של מישרד־התעשיה־והמיסחר
המליצה חד־מש־מעית
שלא לאשר את הבקשה, אולם
ועדת־הערר המליצה ב־ 17 באפריל
לאשר את ההשקעה, אך רק כתוספת־

השקעה, ולא כהרחבת־השקעה.
מכיוון שאישור של תוספת־השקעה
מקנה רק מענק קטן מכספי־הציבור,
ואילו הרחבת־השקעה נותנת הסבות
גדולות יותר, הודיע יהושע פורר,
מנכ״ל מישרד־התעשיה־והמיסחר, למנהל
מרכז־ההשקעות ב־ 6במאי באותה
שנה כי שוחח בטלפון עם שניים
מחברי ועדת־הערר, והם הסכימו לשנות
את החלטתם הקודמת ולאשר את
ההשקעה כהרחבה.
פורר הורה למנהל מרכדההשקעות
לתקן את פרוטוקול הישיבה הקודמת,
כאילו שבאותה ישיבה התקבלה החלטה
על הרחבה, ולא על תוספת.
ריקליס וגנגר רכשו את השליטה
בחברה תמורת 19 מיליון דולר. וזיפה־כימיקלים
לא חילקה רווחים במשך
שנים, והעדיפה להשתמש ברווחים
להשקעות במיפעל. כך נצברו רווחים
לא־מחולקים בסך 23 מיליון דולר.
מייד לאחר שקיבלו את השליטה,
התחילו להוציא את הרווחים לעצמם,
ותוך שנתיים מהרכישה משכו 23

כו י בארר החשט״ז

במרץ

1987

שר התעשיהוהמסחר

26 מרץ 1987 ,
מר יעקב מלץ(
מבקר ה מ דינ ה,
י רו ש לי ם
נכב די

מבקר ה מ די נ ה,

ה נ דון: חיפה כי מי ק לי ם בע״ מ _

מר משולם רי ק לי ס, ידידו תי ק משכבר הי מי ם, אכן ה לוו הליכ ספי םלפניכ־14
שני ם; ה לוו א ה אשר החזרתה הושלמה -בחודש או ק טו ב ר . 1985

מ ניו ת חי פ ה כי מי ק לי ם בע״מ נרכשו בראשית שנת 1986 על ידי קבוצה א מ רי ק אי ת
ה מנוהלת על ידי מר אריה גנגר ; למיטב י די עתי מר משולם רי ק לי ס -על אף ש הינו אחר
-- -המשקיעים באותה קבוצה -אינו נו ט ל חלק ב ני הו ל ה !

המלצתה של ועדת הערר נ שוא הבדיקה הועברה ל טי פוליב סו ף, תו ח ש מאי , 1986 ולא
הי הלי כל עניו אי שי -במשמע הכללים -בנו שאנו נתבקשה ה כ רע תי.

הי הלי -עם זאת -ענין צי בו רי רב, לסייע -ככל האפשר ובמסגרת ס מ כו תי -
לקבוצת מ שקיעים זרה אשר השקיעה במפעל י שראלי מעל 50מליון דו ל ר, השקעה מן
ה ג דו לו ת ביו ת ר שנעשתה אי-פע ם בישראל על ידי קבוצ ת מ שקיעים פ ר טי ת.

ב חנ תי בתשומת-לב את דו ״ ח הבדיקה המצורף ל מכ ת בו; שעה שהמלצתה ה סו פי ת טל
ועדת הערר הובאה ל אי שו רי לא ידע תי דבר ה פג מי ם שנפלו ב נו ה ל קבלתה. כל אשר הובא
לי די ע תי כ י לגו פ ם־ ט ל -ד ב רי ם מצאה ועדת הערר לנכון להמליץ על קבלת הערר ודעתה
נ ר או ד לי ר אוי ה ל אי שו ר.
נראי תלי הערתכם לעניןפג מי הנו ה ל בדרך קבלת ההחלטה; כיוון שמנכ״ל המשרד -
שעסק כ או תו נו שא -כנר פרש משרות ה צי בו ר, הנ חי תי את ה מנ כ״ל ד היו ם -ושאר
ה עו ס קי ם בתחום פ עו להזה -ל ה קפי ד על קיו ם מלא ושלם של נוהלידיון, רי שו ם
וההחלטה 7כ גון אלה.

מריווחי חיפה־כימיקלים.
התוצאה עד כה; ההשקעה בהשתלטות
במשך שנתיים — 45 מיליון
דולר. משיכת רווחים — 33 מיליון
דולר. גיוס הון ללא תמורה כמעט
באמריקה, על בסיס הרכישה — 65
מיליון דולר.
כדי להגיע למסקנה אם העיסקות
בין ריקליס לשרון כשרות מבחינת
החוק, כדאי להביא מיקרה שאירע
באחרונה; סגן מפקד שרות בתי״הסוהר,
שלום רוזיליו, רכש דירה מהקבלן

,,או שו אחד
רא בנה לוועדה
לקבר הי תד
לניהול עסקים!,,
שלום גניש. גניש גם הילווה לרוזיליו
את הסכום הדרוש לרכישת הדירה,
ללא ריבית, לפרק־זמן של כשנתיים.
אותה עת היה גניש אסיר בכלא א״ל,
שלא היה תחת פיקודו הישיר של
רוזיליו.
גניש קיבל הטבות שונות עת היה
אסיר, החורגות ממה שמקובל לגבי
אסירים. עובדות אלה הספיקו להגשת
כתב־אישום נגד רוזיליו על קבלת
לכבוד
סר אריאלשרון
סרהתעסיר, והמסחר ירוסלדס אדדגי

לרוקליס, ב׳ בניס ;
1.4.87

הממס״ז

הסר,

הנדון:
הנני

מיליונר ריקלים
,תנשב־חנץ אשר נתן בזמנן...״
מיקרה־שרון מראה כי שרים וחברי־כנסת
יכולים לעשות כרצונם, ואין כל
אפשרות לנקוט נגדם תגובה כל שהיא,
פרט לגינויים בעיתונים.
יגאל לביבש

חיפה

מתייחס

כימיקליםב7״ט
להסב רי ם שהעלית

בנדון

במכתבך

מיום . 27.3.87

סרריקליסאיננו רק אחדהמשקיעים, אלא ־ לפיריסוסירסס
החברות ־ מאזינואר 1986אחדממנהליחברתחיפהכימיקלים .

אני מבטיחך נ א מנ הכי בנו ש א זה הונ חי ת י אך ורק על ידיהע ני ו -האי שי והכל לי
שיט ל י, בתוקף משרתי, ל ס יי ע -כדין, ב פי תו ח ה תע שייה הי שראלית דרך כלל ובעידו דמ ש קי עי -חו ץ בפרט.
רו ב תו דו ת ע בו רהע רו תיך ותשומת לבך, ואני -כ מו בן -עו מ ד לרשותך לכל הסבר
נו ס ף אם ידרש.

בכבוד רב, ובהוקרה,

אריאל

ש \ 1ו ן

:27.3.87ת שובתו של א רי א ל שרון למבקר־ ה מ דינ ה
מיליון דולר — יותר־מסכום הרכישה.
במקביל רכשו בשקט מניות מהציבור,
כך שלקראת דצמבר 1986
השקיעו ברכישת מניות בחברה 45
מיליון דולר 23 .מיליון מסכום זה׳
קיבלו מייד בחזרה.

כאשר הגיעו בתחילת 1988
לבעלות על 95 מהמניות, חילקו
דיווירנד מיוחד של 10 מיליון דולר,
שרובו הלך לריקליס־גנגר. כך הגיע
הסכום שהוציאו במשך שנתיים ל־33
מיליון דולר, כנגד 45 מיליון דולר שבו

רכשו מניות. את חיפוז־כימיקלים רכשו
באמצעות חברה שהקימו באמריקה.
אחרי הרכישה הנפיקה החברה־האם
איגרות״חוב לציבור באמריקה, וגייסה
65 מיליון דולר. בתשקיף־ההנפקה נמסר
כי הריבית על האיגרות תשולם

איןן ין 0
הרעש שהקימה העיתונות סביב החוק החדש,
האמור לחייב חברי״כנסת לעסוק רק בענייני ה־כנסת,
גרם לעיבור לחשוב כאילו זהו חוק עם
שיניים.
האמת העגומה היא כי לחוק יש בעייה: אין בו כל
סנקציות כלפי מי שלא יקיימו. חגר-כגטת שיחליט
לצפצף על החוק ולהמשיך ולעסוק בנוסף לחברותו
בכנסת בעוד עיסוק מכניס, הדבר היחידי שניתן
לעשות לו -פרט לקריאות ״פויה״ -היא השעייתו
מהשתתפות במליאה לתקופה חד־פעמית של עד
חצי שנה, אולם חייבים להתיר לו להצביע. פרט
לכך לא ניתן לפגוע במעמדו בכנסת, והוא יבול
להמשיך ולא לקיים את החוק, שכולם כה מתלה בים
ממנו.
חוק זה מזכיר בדיוק את הסנקציות שביקשה
בשעתו הממשלה להטיל על שרים בענייני ניצול
מעמדם לרעה. אחרי כמה פרשות שנגעו לשרים,
החליטה הממשלה ב־ 1978 להקים ועדה, בראשות
שופט בית־המישפט העליון דאז משה אשר, שקב עה
כללים למניעת ניגוד-עניינים של שרים וסגני-

הם. הכללים אומצו על-ידי הממשלה, ופורסמו נ-
.1978
כעבור שנתיים תוקנו על-ידי הממשלה שהחלי טה
להקים ועדה מיוחדת בראשות שופט, שתוכל
לתת היתרים לשרים לחרוג מכללי ועדת-אשר.
מבקר-המדינה-לשעבר, יצחק טוניק, שכיהן בתפקיד
זה עד לאחרונה, אישר כי אף שר אחד לא
ביקש אי־פעם מהוועדה היתר.
כללי הוועדה הם חמורים ביותר, ונוסחם לא
מאפשר לשר כל ניצול של מעמדו לרעה. אולם
העובדה, כי אף שר אחד לא ביקש היתר, מלמדת
על כך שהשרים, שלמדו היטב את כללי ועדת*
אשר, הגיעו למסקנה בי אין צורך לבקש היתרים,
שבן אי-מילוי הכללים לא יגרום להם בל נזק.
הדוגמה הקלאסית היא פרשת ניגוד־האינטר-
סים של השר אריאל שרון, שהיא המיקרה היחיד
שבו קבע מכקר-המדינה במפורש כי השר לא שמר
על הכללים.
חליפת המיכתבים בין מבקרי-המדינה והשר
שרון מתפרסמת כאן בראשונה.

ההלוואהשקיבלתנזמנו ממר ריקליס הי ת ר. בסכוםניכר, למקופח
ארובהוללאריבית. בכל אלה_יש במובןטובתהנאהמשמ עו תי ת ,
ה קו מו תאותך אי מיתעס סד ריקללס .
בנסיבותהא מורות, העובדה
הדסים לפני סנדרסת לטפל,
סוציאה, לדעתי, את הסהרה
למניעתניגודעניינים סל

ספרעוןההלוואה על ידךהסתיים כמה
ב תו קףתפקידך, בערר סל החברה, איננה
מנדרו סל ״ ענייןאיסי ״ במו בך הכללים
סרים וסגניסרים .

אי לבך נבוןהיה, לדעתי, לנהוג במקרה ז ה בהתאם להוראותסעיף 7
להצהיר על עניינך, להמנעמקבלתהחלטהבערר
לכללים -לאמור:
ולפעוללהעברתה מס ךהטיפולבענייןסמךלוועדתסריס. הייתי סזניע
סבךתנהגגסבעתידבכלהצובעלטפולסצידךבענייניו של סרריקליס .
פניתי ״ ליוסנ ראש הוועדהלענייניביקורתהמדינהסלהכנסת, וביקשתיו
סתיבחרועדתמכנה על מנהשאוכללהניאבפניהאתהממצאיסהנ ״ ל, ע ל ־ פ י
בל ל^ ( 10ד ) לכל לי ם הנ ״ ל.
בכ נו דץ ־ו עב

:1.4.87ת שו בתמבקר־ ה מ דינ ה לשרון
שוחד. לאחר הגשתו געשתה עיסקת־טיעון
עימו, והוא פרש מהשרות
הממלכתי. גניש, שנמלט מישראל,
יעמוד לדין כשיחזור, על מתן שוחד
לעובר־מדינה.
פרשת שרון־ריקליס נחקרה על־ידי
מבקר־המדינה, יעקב מלץ. חליפת־המיכתבים
בינו לבין שרון מובאת כאן
כלשונה.
בהתאם לכללי ועדת־אשר, הסנקציה
היחידה היא לדווח על העניין
לוועדה לביקורת המדינה. אין כל
הנחיה מה צריכה הוועדה לעשות, חוץ
מאשר להקשיב בנימוס למבקר.
במיקרה־שרון לא הקשיבו גם בנימוס,
שכן חברי הליכוד האשימו את
מבקר־המדינה בכתיבת רכילות, בעיתונות
צהובה ובפוליטיזציה.
פרט לדיון לא קרה כלום. שרון
הודיע לוועדה כי אין בדעתו להופיע
לפניה ולהעיד, ולוועדה אין כל סמכות
לעשות משהו. בזה נגמר העניין.
שאלת תם: סעיף 10 לכללי ועדת־אשר
קובע כי ״מצא המבקר שיש חשש
לעבירה פלילית, יעביר את העניין
לידיעת היועץ־המישפטי לממשלה.״
האם מבקר־המדינה לא מצא שיש
חשש לעבירה במיקרה הנדון?

3>> 7י

ן * אשר השמיע ח״כ מתי פלד את
^ הדברים מעל דוכן הכנסת, ערב
סיום המושב האחרון, התקשו השומעים
להאמץ.
זה לא היה מפליא, כי גם פלד עצמו
התקשה תחילה להאמין, כאשר שמע
את הדברים בעת ביקורו בארצות־הברית.
אולם
בידיו היו מיסמכים שאי־אפשר
היה להתכחש להם. העובדות
העידו על עצמן.

״יהודים
טהורים״

חד המיסמכים הוא מיכתב של
פעיל הקונגרס היהודי האמריקאי,
סניף ־האיזור הפאציפי הצפוני״ (סו־פראנסיסקו).

לשונו:
בשנים האחרונות״ השתתפתי במאמץ
שקם להציל את יהודי אתיופיה
ולהביאם לישראל.

במיסגרת מיבצע זה עזבו את אתיופיה
יותר מ־ 500 יהודים, כדי להתחיל
בחיים חדשים בישראל. אולם בשנים
האחרונות התערב מישרד־הפנים היש,ראלי
ותבע מן המועמדים־לעליה הצגת
שושלת־יוחסין מפורטת, החוזרת
הרבה דורות אחורנית כדי להוכיח ל־

דרעי
ח־־ם בסכנה
מישרד־הפנים, בצורה המשכנעת אותו,
שהם. יהודים טהורים׳.
לפני התערבות זו של מישרד־הפ־נים,
כל מי שהצהיר שהוא יהודי, ומי
שהיה ידוע בקהילה שלו כיהודי,
הורשה לעלות. בעיות יהדותו של
העולה נפתרו אחר־כך על־ידי הנכונות
להתגייר ברבנות האורתודוכסית בישראל.
הטראגדיה
היא שיותר מ־ 150 איש,
שעלייתם אושרר״ נטשו מישרות, בתי־ספר
וכפרים כדי להגיע לנקודות־ריכוז
באדיס־אבבד״ ושם הם גילו שאין הם

נו הס הפגינו נגד קובנים ששררו את
יהדותם. הם לא ידעו נ׳ לאחיהם מצנח גורל
מר עוד יותר: סגירת שערי הארץ לפניהם
עוד כשרים־לעליה, בגלל הדרישה להוכחת
שושלת־היוחסין. במיקרים
רבים, לא זו בלבד שמהלך חייהם
נקטע, אלא שגם חייהם נתונים בסכנה,
בגלל הנסיבות הפנימיות באתיופיה.
לרבים מהם יש קרובי־מישפחה בישראל
הממתינים לבואם, ולא יעלה
על הדעת למנוע מהם להתאחד עם
מישפחותיהם.
אחד המיקרים האלה הוא המיקרה
של צעיר(השם מופיע במקור) בן , 17
שקיבל לפני כמה חודשים דרכון, ומאז
הוא תלוי על בלימה. לצעיר הזה יש
שני אחים החיים בסן־פראנסיסקו, שם
הם פעילים בחיי־הקהילה, וכן אחות,
החיה בישראל.

מכיוון שמישרד־הפנים לא הכיר ביהדותה
של האחות, ולא הסכים לרשום
אותה כיהודיה, היא הגישה עתירה לב־ג״ץ.
בית־המישפט ציווה על מישרד־הפנים
לרשום אותה כיהודיה. עד כמה
שידוע לי, הרישום עדיין לא נעשה עד
היום.
האחות והצעיר הם בני אותם האב
והאם. בית־המישפט העליון בישראל והקהילה
היהודית בסן־פראנסיסקו מתייחסים
אל המישפחה כאל יהודים.
למרות זאת מסרב מישרד־הפנים לקבל
את הוראת בית־המישפט העליון ולא
אישר את עליית הצעיר, אף כי הוא
מוכן לעבור גיור עם בואו לישראל.
ניסיתי לפתור בעייה זו במשך יותר
משנה, בלי הצלחה. קיבלתי מיכתב
מאת הארי הורביץ, יועץ ראש־ממשלת
ישראל, אך לשווא. התשובה היא תמיד
בנוסח :״העברנו את התלונה לרשויות
המוסמכות.״ לאחר מכן לא באה שום
הודעה נוספת.
לאור כל הבעיות שיש עכשיו לישראל
בשטחים (הכבושים) ,אם תתגלה
הפרשה הזאת ברבים, זה יביא
לביקורת נוספת על ישראל — ביקורת
שהיא מוצדקת, לדעתי. זה יכול להש־

פיע לרעה גם על איסוף כספים לישראל.

אל תרשה לישראלים לסחוב
את העניין עוד יותר, מפני שזה עלול
להשפיע לרעה על עצם חייהם של
האנשים הנדונים.
עדכ אן המיכתב.

^ !הבנת
אילמת
* ץיבתב של פעיל אחר, ממדינת
1* 1וושינגטון, לקהילה היהודית בסן־
פראנסיסקו אומר, בין השאה
״הבעייה קשורה בשאלה, מיהו
יהודי?׳ פועל כאן אותו מישרד-הפנים

שהחלטותיו גרמו לכך שעל שושנה
מילר היה לפנות לבג״ץ. הוא שקיבל
את ההחלטה הפסולה לגבי מניעת
עלייתם של שרידי הקהילה היהודית
האתיופית.
ליהודי אתיופיה, בניגוד ליהודי
ברית־המועצות, אין פרקליט בכנסת
ובמישרד ראש־הממשלה.״
המיכתב מפרט את מיקרהו של אותו
צעיר, שבית־המישפט העליון קבע שאחותו
היא יהודיה כשרה כהלכה,
ואומר :״יש סבירות רבה שהצעיר
יגוייס עכשיו לצבא (האתיופי) .לכן
הועלתה הדרישה לאפשר לצעיר זה
לבוא לארצות־הברית ולהצטרף אל
אחיו בסן־פראנסיסקו.״
להלן מפורטים במיכתב עשרות
מיקרים־לדוגמה. ביניהם:
• זקן בשנות ה־ 60 לחייו, שבתו,
חתנו ושלושה מנכדיו, בן נוסף ואחיינו
נמצאים בישראל. הוא נותר באתיופיה
יחד עם אשת בנו הנמצא בישראל, ילד
שלהם ושני בנים אחרים, אחד נשוי ואחד
רווק .״לאלמן זה סירבו לאפשר את
העליה לישראל, מפני שאחת מבנותיו
בישראל איימה לפנות לבג״ץ, אחרי

שלא הכירו ביהדותה. בני־המישפחה
שנותרו באתיופיה הפסיקו את הליכי
העליה, מפני שאינם מוכנים לנטוש את
אביהם. הזקן,נענש׳ על כי בתו העזה
לעמוד על זכותה הדמוקרטית לפנות
לבית־המישפט. מישרד־הפנים מסרב
לאפשר לכל בני־המישפחה לעלות
לישראל, עד אשר יקבע בית־המישפט
אם הבת בישראל היא יהודיה.״
• בני־מישפחתו של איש מסויים,
המוגדר כפעיל מרכזי בהצלת יהודי
אתיופיה. שניים מבניו ואחיין הורשו
לפני שנתיים לעלות לישראל. אחרי
שהגיעו לישראל, החליט מישרד־הפנים
שהשלושה אינם יהודים כהלכה.
שני בנים התגיירו, והשלישי עובר עתה

תהליכי־גיור. אולם בת אחת, המחזיקה
בדרכון זה 14 חודש, וכמה בני־מישפחה
אחרים הרוצים גם הם לעלות ושקיבלו
דרכונים, נתקלו בסירוב מצד מישרד־הפנים
הישראלי.
חיים הלחמי, שליח ישראל בניר
יורק, הבטיח שהעניין יסודר. הוא נסע
לישראל, ובשובו הודיע כי הסכמתו
בוטלה על־ידי מישרד־הפנים. כרטיסי־הטיסה
שלהם בוטלו. אירגון היא״ס
הסכים להביאם לארצות־הברית, אך
חזר בו אחרי שהסתבר כי ישראל אינה
מכירה ביהדותם.
אשת אחרת

ף* מי ס מ כי ם מו פי עי ם עשרות
^ שמות של יהודים אתיופיים, שקרה
להם דבר דומה. ליד כל שם מופיע
סיפור מפורט. כותב אחד הפעילים
האמריקאיים :״אנו רגילים ליחס כזה
מצד שילטונות ברית־המועצות. אנחנו
נדהמים שגם ישראל נוהגת כך.״
היהודים האלה קיבלו על עצמם סיכון
רב כדי לצאת מאתיופיה, ומישרד־הפנים
אינו רשאי לבטל באופן

שרירותי את היתר־העליה שלהם.״
על אחד המיקרים נאמר :־מעולם לא
הוסבר לנו בצורה משכנעת מהו הבסיס
לפיקפוק ביהדותם של (פלוני) ובני־מישפחתו.
נאמר לנו שהוא ובני־מישפחתו
באים מכפר, שתושביו
התנצרו אי־פעם בעבר, וזוהי הסיבה
היחידה שנמסרה לנו לספק ביהדותם.״
ברשימה מופיע המיקרה של אשה
לא־יהודיה, הנשואה ליהודי שעלה
לישראל. הבעל אינו מעוניין בה עוד,
והיא נשארה עם בנה באתיופיה. הבעל
נשא, כנראה, אשה אחרת בישראל.
מיכתב״לדוגמה של הארי הורביץ,
יועץ ראש־הממשלד״ באחד המיקרים:
״אני כותב לך בשם ראש־הממשלה,
מר יצחק שמיר, כרי לאשר את קבלת
מיכתבך.
״איני יכול להעיר על מיקרהו של
(אותו האיש) מבלי לקבל מן הרשויות
המוסמכות מידע מלא ומפורט. ביקשנו
עכשיו מידע זה. אני מקווה שאם נעשה
עוול, הוא יתוקן במהרה. אם ההחלטות
שאתה מזכיר מבוססות על גורמים
שאינך מכירם, אשתדל להעביר לך את
המידע.״
מיכתב זה נושא את התאריך 18
בינואר . 1988 שום הודעה נוספת לא
ציונות צינית
^ רור שכל הבעייה נובעת משלי^
טתה המוחלטת של מיפלגת ש״ס
במישרד־הפנים, באמצעות המנהיג הצעיר
והשאפתני, המנכ׳ל אריה דרעי.
חייהם של יותר מ־ 150 יהודים אתיר
פיים, שנותרו תלויים על בלימה בא-
הורביץ תל1״ס על בל־סה
דיס־אבבה, אחרי שהגיעו לשם בדרך
קשה — לעיתים ברגל — תלויים עכשיו
במישחקי־הקואליציה בישראל וב־קנאותם
של רבנים חשוכים.
כל זה קורה במדינה המתיימרת להיות
ציונית — ושמסרה את קודש־קודשיה,
ענייני העלייה, בידי תנועה
חרדית אנטי־ציונית. ראש־הממשלה
הלאומי־הציוני-הסופר־פסריוטי, יצחק
שמיר, נותן גיבוי מלא לשותפיו השחורים.
קשה
להעלות על הדעת תרגיל ציני
יותר.

במירעגז
(המשך מעמוד ) 18
באמנות לדלות־החומר, היא המעידה
על דלות־רוחה של האמנות עצמה...״
מעולם לא ניסתה אילה להיכנס
לתוך מישחק יחסי־הציבור, שנראה
כיום תנאי הכרחי לכל הרוצה להיות

דאןדאלנסוע: הו/קומות הגוועים, בתי־המלון חסוי־הנ
המיסעדות האיומות והעיירות הבלתי־נסבלות, שחבל למס עליהן טיול

סוכני״נסיעות, מישרדי־פירסום וכמה מהטובים שבחבריך ישמחו
מאוד לעזור לך לבחור את המקומות המומלצים ביותר בעולם, ולפתות
אותן לנסוע לשם. קל למצוא ממליצים לבתי״מלון קטנים ועלומים,
שבהם בילו חבריך את השעות היפות ביותר בחייהם, או לבתי״הקפה
הנפלאים והבלתי־מוכרים, שבהם פגשו את כוכבי״הקולנוע או את
היפהפיות הגדולות ביותר בעולם, או את חופי״הזהב שנועדו לשימושך
הבלעדי, אבל מי מהם יתנדב לספר לך על הנפילה הגדולה שהיתה לו
במלון מוכה״הפישפשים או במיסעדה המגישה מזון בלתי־אכיל, או
שרות חסר״תקנהז
כדי לעזור לך, מזמין ״העולם הזה״ את הקוראים לספר לחבריהם,
מעל עמודי ״העולם הזה״ ,על הנפילות האלה. כך יוכלו להיזהר
ממקומות כאלה ברחבי העולם.

מלון באל־ מיני ה

ציירת באר
״גרש!!׳ ה1א המלך...־
אמן מוכר. מאז ומתמיד סלדה מהחנופה
המיסחרית, שהחלה עוטפת את גרעין
האמנות והפכה ערך לפני עצמה.

חינוך
דו ר העת!־;
ת מונת נ/־צב
ירדים מחרידים בתי־ספר.
מורחים צואה
עד דגל־המדינה.
מעשי שובבות?
דמן ברגמן
כדי לסיים בצורה נאה את שנת־הלימודים,
החליטה קבוצת נערים
ונערות לארגן קומזיץ — כזה אחד
גיזעי, עם תפוחי-אדמה, עיניים צרובות
מעשן, וידויים על אהבה ראשונה.
במיקרה נחוג המאורע הזה באיזור
קרוב לבית־סיפרם.
באמצע הפייסטה, בין תפור לתפור,
החליטו הזכרים שבחבורה להפגין מעט
מגבריותם לעיני הנערות המעריצות.
שער בית־הספר השנוא קרץ להם.
הם נכנסו פנימה והחלו מטילים אבנים
בכל דבר עשוי־זכוכית. כמעט כל
השמשות בבית־הספר נופצו.
הצחוק והתענוג הגיעו לספירות
גבוהות. סוף־סוף יש הזדמנות להתנקם
במורים, שהורידו ציונים בתעודה. סוף־
סוף הגיעה השעה להחזיר מנה אחת
אפיים למוסד, שכלא אותם בין כתליו
יום־יום משך כל השנה.
סיור של המישמר האזרחי הבחין
בנעשה, ומיהר לעצור את הנערים.
בחקירתם הודו באשמה ותירצו אותה
כמעשה־שובבות ,״בשביל הכיף״.
זאב פיינשטיין, מנהל א1רט ביאליק,
שבו התחוללה ההשחתה, העריך את
הנזק ב־ 10 אלפים ש״ח. לפני חצי שנה
התחוללה השחתה בחטיבת־הביניים,
השייכת לא1רט ביאליק. האלמונים
פרצו אז לכיתות, השחיתו רכוש, שברו
שולחנות וכיסאות, תלשו קישוטי־קיר,
עשו צרכיהם בכיתות, ואף הגדילו
לעשות ומרחו את הדגל בצואה
ריחנית.
העול ם הזה 2658

^ ינני זוכרת את שמו של המלון,
\ * אבל אין כל בעייה. בעיר אל־מיניה,
במרכז עמק־הנילוס במצריים,
אין שני בתי־מלון. למען האמת, בכל
האיזור שבין קאהיר ללוקסור (אל-
אקצר) אין מלון נוסף, היכול לארח
תיירים.
כאשר רציתי לנסוע למצריים, לפני
שנים, החלטתי שעלי לראות הכל, ולא
להשאיר שום אתר־תיירות לביקור
בעתיד. משתי סיבות: שמא יגמר
השלום ואני אשאר מתוסכלת. או
שמצריים כל־כך לא תמצא חן בעיני,
עד שלא ארצה לחזור אליה, למרות
שנותרו לי עוד כמה אתרים חשובים
לראות.
בגלל סיבה זו ביקשתי ממישרדי
החברה הגיאוגרפית, שאיתה נסעתי,
את הטיול הממצה ביותר. הם הציעו את
הטיול העובר דרך כל עמק הנילוס,
מקאהיר עד לוקסור.
בספר־ההדרכה נאמר שיש לקחת
מזון וצידה לדרך, מכיוון שבמהלך שני
ימי הנסיעה באוטובוס דרך עמק
הנילוס לא יהיו מיסעדות המתאימות
לתיירים. צחקתי בליבי למיקרא
הדברים, וחשבתי שמכיוון שכבר
נסעתי דרך הודו ונפאל, שום מקום לא
יוכל להפתיע אותי. ולא יתכן שמצי
ריים, ארץ־תיירות מובהקת, לא תציע
לתייר מקום לאכול ולשתות במהלך
שני ימי־נסיעה.
ידידים, שהיו כבר במצריים, המליצו
לטוס ישר ללוקסור, אבל אני התע־

לפני הנסיעה, החלטתי לקחת איתי
ליתר־ביטחון כמה חבילות קרייקרים,
צימוקים ושקדים. בקאהיר, ביום
האחרון שלפני המסע בעמק־הנילוס,
הזהיר מדריך החברה הגיאגנרפית את
כל מי שלא הביא איתו מזון מהבית,
לקחת חבילות־ארוחה ארוזות מהמלון.
שמעתי בקולו.
עמק־הנילוס נראה בדיוק כמו
בסרטים המצריים של יום שישי.
קילומטרים של חול ושדות־ירק,
המצטופפים לצירי הנילוס ותעלות־המים.
עצרנו בבית־קפה בתחנת־דלק,
שבה תידלקו את האוטובוס שלנו. בית-
הקפה, חדר ענקי מלא כפריים,
תרנגולות, עיזים וחמורים, היה ציורי
מאוד.
המדריך הזהיר שוב את הישראלים
המפונקים שלא לאכול מזון שבושל
שם, או ירקות מקומיים .״רק תה או
קפה,״ אמר המדריך, והסביר כי בני־המקום
משתמשים לבישול במי־הנילוס.
בדרך
הספקנו לראות את הכפריים
מתרחצים בנילוס, רוחצים בו את
הג׳מוסים שלהם ומכבסים בו את
בגדיהם. בכמה מקומות ראינו גם
גוויות של בעלי״חיים הצפות בנהר.
מישהו טרח והוסיף כי גם כל ביוב
מצריים זורם אל הנילוס.
שתינו בתחנה קפה, אכלנו מהמזון
שהבאנו מבית־המלון בקאהיר, והמשכנו
לנסוע. בתחנה הבאה, אחד
המיקדשים הנפלאים שלאורך העמק,

העיר. בית רגיל, שלא הראה מבחוץ כל
סימנים להיותו מלון. בכניסה היה
דוכן־קבלה צר ומדרגות תלולות
לקומות העליונות.
היינו עייפים מהנסיעה באוטובוס,
מישהו העלה את המיזוודות ואנחנו
אחריו. חדר קטן, מיטה כפולה וחדרון
של מיקלחת ושרותים צמוד אליו.
היה חם מאוד. דרך החלון הפתוח
הגיעו קולות תרנגולות ועיזים. לא
היה, כמובן, מיזוג־אוויר, ולכן אי-
אפשר היה לסגור את החלון. מישהו

אתר בני־חסן במודעת־תיירות מצרית
מאיפה הכי(?,
שתינו מים מינרליים ושוב קפה. מישהו
היה גיבור ואכל חביתה. שתי נשים
אכלו גלירה עטופה באריזות־נייר. הם
בילו את היומיים הבאים בבתי־שימוש
מצריים, ועל הספסל האחורי של
האוטובוס בגניחות קורעות־לב.

קשתי. לא רציתי להפסיד ביקור בבני־חסן,
אתר מערות־הקבורה בעמק־הנילוס,
ובהן ציורי־קיר, מהיחידים
במצריים, של שבט שמי. בציורים
נראים אנשים לבושים כותנות־פסים,
ואיתם חמורים ונשים לבושות בגדים
אכזוטיים .״יש אומרים שאלה הם
הציורים היחידים שנותרו במצריים
מיעקב ובניו, על לבושם המיוחד, תווי ,
פניהם והחיות המוזרות (החמורים)
שהביאו איתם מאסיה,״ קראתי באיזה
^ ת הלילה היחידי שבילינו בעמק־מדריך,
ודימיוני השתלהב .״אני לא
הנילוס, העברנו בעיר קטנה הנקאפסיד
את ציוריהם הבלעדיים של ראת אל־מיניה. תחנת־רכבת, כמה
האבות בגלל פינוק מיותר,״ החלטתי. רחובות צרים, ועגלות של מוכרי־אבטיחים.
עקב
האזהרות הרבות ששמעתי
המלון, שאליו הובאנו, היה במרכז

;,מלון
גרמה טגירה״

אמר משהו על עטלפים. בחוברת של
החברה הגיאוגרפית היה כתוב :״נלון
באל־מיניה(המלון ברמה סבירה).״
י החדר נראה כמו שריד של מעברה
ישראלית משנות ה־ .50 חלון בעל
זכוכית סדוקה, סדין בגודל לא־מספיק,
מטולא וקרוע, אבל נקי, כיסה את
המיטה. חדר־הרחצה היה חשוך, בגלל
הנורה היחידה והדלה שהאירה אותו.
המים היו קרים. סביעות-אצבע ישנות
דבקו בכל דבר מסביב. הדלתות
והמשקופים היו מלאים כתמי ליכלוך
ישן. נזהרתי שלא לגעת בשום דבר,
מלבד הברז, והקפדתי ללכת בסנדלים,
ולא לדרוך על הריצפה.

כל הקבוצה התרכזה במיסעדת
המלון, בקומה העליונה. המיסעדה
היתה קצת פחות עלובה מהחדרים, אבל
האוכל שהוגש היה נורא. דגים מוזרים
בעלי שפם ארוך ועיניים מאיימות עלו
על השולחן וירדו ממנו שלמים, מפני
שאיש לא העז לגעת בהם. מיץ המנגו
והגויאבה מקופסות־שימורים היה נהדר.
ידענו
שנועד לנו עור יום אחד של
נסיעה במידבר עד שנגיע ללוקסור.
כעת כבר האמנתי לכל מה שאמרו לי:
שלא נמצא מיסעדה או מיזנון עד
לוקסור. אבל זה היה מאוחר מדי.
הצעתו המגומגמת של המדריך לקחת
איתנו ארוחת־צהריים בקופסה, מהמלון
באל־מיניה, לא התקבלה על דעתנו.
שאריות ארוחת־הצהריים מהמלון בקא־היר
התקלקלו בחום הלוהט של
המידבר. נותרו רק הקרייקרים, הצימוקים
והשקדים. קפה שחור שתינו
בשימחה באחת ממיסעדות־הדרכים
הציוריות, ליד תעלת־מים.
את עקיצות הפישפשים אינני יכולה
לייחס למלון זה, מכיוון שאני כמעט
בטוחה שזכיתי בהן מאוכף החמור,
שעליו רכבתי כדי להגיע לבני־חסן.
מדריך־הטיול לא נדהם מתלונותינו
על המלון .״זה מה שיש,״ הסביר לנו.
הוא אמר כי לאורך כל הדרך אין אף
עיר אחת, ובה מלון משופר יותר מזה
שבאל־מיניה. מומחים הסבירו לי אחר-
כך כי האנגלים ויתר הטיילים המנוסים
אינם משתמשים לעולם באוטובוס. הם
עוברים את עמק־הנילוס בספינות-
תיירים מפוארות, עוצרים ליד כל אתר
וחוזרים בערב לספינה המחכה. כך הם
נמנעים משרותיו של המלון באל-
מיניה.
השלום עם מצריים קיים. החשק
לנסוע למצריים התגבר בי עוד יותר
אחרי הטיול הזה. אחזור לשם בשימחה.
אבל לא למלון באל־מיניה.

אילגה אלך;

החת
!:נטויות
מטופפות בחורות
ומועדון המחדש נעוריו

ים !,ושמאל
על החול
כל־כך חם במישור־החוף שכבר אין
לאן לברוח. סילבאן שלום, יועץ־
התיקשורת של השר יצחק מודעי,
מצא פיתרון. את מסיבת יום הולדתו
ה־ 30 הוא חגג בחברת ידידיו ואנשי
שלומו במועדון־הגלישה לב הים שעל
חוף ימה של תל־אביב. עשרות עיתונאים
ואנשי־תיקשורת פיזזו במרץ על
החול לצלילי מוסיקת דיסקו, כשבנות
זוגם מסירות קמצוצי חול־ים שנדבק
למחלצותיהם.
בין עשרות אנשי ליכוד, עוזריהם
ודובריהם, נראו כמה פעילי מערך כמו
נאווה הניג, הדוברת של השר גד
יעקובי, או מידה גשל, עוזרתו של
עזר ויצמן, אלי לוזון, העוזר של
שר־המישטרה חיים בר״לב ועורר־הדין
יוסי שטרלינג מהמישמרת הצעירה
של מיפלגת העבודה. בין המתנות
שקיבל היו ספרים רבים, ומה ששבה
את ליבו במיוחד היה זיכרונותיו
של הנרי קיסינג׳ר מתקופתו בבית
הלבן, שהיו יותר מרמז ליועץ הצעיר.

ך ן¥1ך יך 1ך( 1מימין) הסטודנטית־הדוגמנית באה למסיבה
| / 1 1 .1בנעלי״עקב גבוהות, ולא יכלה לרקוד מפני
1 1 /1 1 7
ששקעה בחול הרך. מעצבת־האופנה הבלגית דניז באומגרטן(משמאל).

ועיה וו₪

רקדנית־הבטן המכנה עצמה בשם אלכסיס, היא
אחותה של רקדנית־הבטן ריקי צור. רומנו, שחזרה
לאחר שהות ארוכה בארצות־הברית, התחילה את הופעתה בתוך כלוב

עילית העליזים
לאחר שהיה סגור במשך שנים רבות
מחרש פריבילר את ימי נעוריו. הבר,
שהיה מיועד לעילית של עליזי העיר,
נוהל בראשיתו על־ידי העיתונאי
עמית לוינסון, שעשה זאת בהצלחה
רבה. כשעזב, ירד המקום מגדולתו. הבעלים
איציק אבנרי החליט לחדש
את הבר בתיקווה לחזור על הצלחת
העבר. ימים יגידו.

1ץ 1ן 1! 7 | 7ךדך בת ה־ 23 היא דוגמנית
11 1 1 / 1 1| / 1111 ארגנטינית שבאה לנקר
את בן־דודה מריו וייסגרייס, הבעלים של מועדון־
הגלישה והחליטה לבסוף להאריך את שהותה בארץ.

7| 711111ך \ 1ך (מימין) ,אשת יחסי״הציבור
1\ 111 111111ו של מועדון ״היקב״ ,ברא שותו
של חבר-הכנסת מיכה רייסר, רקדה בחברתה
של אורית שגיא העוזרת הפרלמנטרית של רייסר.

י| 11ך 1 71 1א ך \ ,ך * 1ך ן הפסנתרנית הגו-
11 #11 1/1 11 #1 \ 1117 דעת, הנמצאת
בחופשת־מולדת באה למסיבה בחברתה של דליה

מרוז (מימין) ,חברתה זה שנים והקבלן יורם פלמון
(במרכז) .מרגלית, המאושרת משהותה בארץ, הע-
דיפה לצפות ברוקדים בעוד מרוז פוגשת ידידים.

22 -י

מירחמת ביריארר
מילחמת הביליארד בעיצומה. בזה
אחר זה נוחתים הכדורים והמקלות על
אזרחי הכרך הגדול תאבי החידושים
והפתיחות. הפעם באה הישועה מהרצל־

11 ן ן *ן \ ך ! ו בת ה־ 24 היתה נעבר גבר, אך שינתה את מינה וכיום
היא אשה מאוד נשית ומושכת. שלי היתה האט־ 111 1111
רקציה בפתיחה. היא רקדה לצלילי פלייבאק וחיקתה זמרות ידועות.

\ י 1ןןדךיוד ־ ךןוךיך 1ל הבראזילית עשתה שינוי משמעותי בתיס־
1 1 . 1 / 1 1 1 1 1 111 11 רוקתה, וכעת, בהופעתה החדשה, היא נר י
אית נשית יותר. בניגוד להופעות קודמות שלה היא מפגינה את חיטוביה.
ן ה־פיתוח, שם נפתח מועדון־ביליארד ירק תי בשם אנזבס׳ ,הנראה כמו קזינו מהודר.
:בעלים הוא יצחק יבין, יבואן שולחנות־יליארד,
שקרא את הכתובת על הקיר כבר
ופני כמה שנים 1000 .איש גדשו את המקום
המהודר המכיל חידושים והמצאות נו־זח
אמריקה.
וזה עור לא הסוף. בעוד כמה חודשים
!ותה יבין מועדון־ביליארד נוסף בשם ליד
קולן. במקום ששימש את מועדון הליקחיד
:ראשון, ברחוב לינקולן בתל־אביב.

רוב אורחי הפתיחה היו אנשי שגרירויות,
המתגוררים בסמוך, וכמובן עשירי
הרצליה־פיתוח וכפר שמריהו שהתפעלו
מאוד מכך שהמועדון מיועד להיות מועדון־
חברים סגור.
מי שנעדרה מהפתיחה היתה כרמלה
זילברמן, שנכנסה למקום כמנהלת בקול
תרועה גדול, ועזבה בקול ענות חלושה.
כעת היא פותחת מקום בשם׳ גרינהאזז. באולם
השייך לרפי נצחין, והיא עושה
זאת בשותפות עם ראובן גרים.
| \ י 7| 11 מציגות את עכוזיהן לק-

111 111 111 1#1הל. זאת אחת הפוזות
החביבות ביותר על השתיים. הבראזיליות נוהגות לל-

בוש גרביונים בהופעתן, מפני שלבושן בחלק התחתון
חושף יותר משהוא מסתיר. לאחר ההופעה הן לבשו
את בגדיהן הרגילים ובלבוש זה קשה היה לזהותן.

באירוע את שחקני״הכדורגל של העבר שייע גלזר

(מימין) והמאמן יוסל׳ה מירימוביץ(משמאל) וסיפרה
להם על עברה כשחקנית״כדורגל. אשת־החברה גלור-
יה סקלן(בצילום מימין) ,באה בחברת בעלה ובתם.

פנינה ווזנבלום

כתב: זו ה ר או הלי אב. ציל ם: אלברטתק שו ר

מה לובשים בני הטינש־עשוה כשהם יוצאים בקיץ
בהמוניהם לבלות בדיסקוטקים של תל־אביב?

גם נוח*,
ג שכס־
!קאולט אוהוה

רונית סאיג ( )17 מנתניה, פעם ראשונה
י 0 \ 18 רונית מעדיפה שימלת״מיני
שוטה מכותנה ועליה חגורה רחבה ונעליים חצאיות -הכל בשחור.

ול פורטר המלחין הסנטימנטלי
14 היה בוודאי מתהפך בקיבת אילו
ה נכנס לדיסקוטקים ורואה את

הצעירים של היום רוקדים. פורטר
האמין ששום דבר לא יכול לרגש כל־כך
כמו ריקוד שבו שני אנשים רוקדים

צמוד זה לזה, לחי ללחי. כן, הריקודים
של היום שונים מהריקודים של שנות
ה־ ,20ה־ 30 או ה־.40
בני־הנוער של שנות ה־ 80 כבר לא
רוקדים צמוד. כבר לא מחזיקים באשה
קרוב, לא מסתכלים לה בעיניים במבט
של ערגה, לא מפלרטטים זה עם זה, לא
מתלחשים, לא מסוגלים לשמוע זה את
זה, כיוון שהמוסיקה רועשת ומחרישת
אוזניים. הם התנתקו, הם רוקדים לבד,
עם עצמם, מנותקים מהסביבה. הם מסתכלים
על עצמם במראות המצפות את
קירות הדיסקוטק. הם והמוסיקה בודדים
בעולמם על רחבת־הריקודים.
כך מצאתי אותם בדיסקוטק )?,478
שנפתח לפני חודש וחצי. לפני כן קראו
למקום קולנוע דן. הבעלים החרשים
החליטו לשנות את השם כדי לתת
למקום תדמית חרשה וחיובית. קולנוע
דן היה ידוע כמקום להתפרעויות

אלימות. היום משוטטים בדיסקוטק,
בהסתר, כשמונה שומרים המשגיחים
שלא יפרצו קטטות.
אורחי המקום צעירים מאוד. רבים
מהם עדיין לא התגייסו לצבא. הם באים
מכל רחבי גוש־דן, בזוגות ובקבוצות.
בשבילם יום שישי הוא ערב הבילויים.
אבל אם פעם בחרו הצעירים את מיטב
מחלצותיהם כדי לצאת בערב, היום
מתלבשים הצעירים בסיגנון אישי. כל
אחד בוחר מה שבא לו, מה שנוח לו,
וניי ד כלל נראה שהבגדים הם
מתוצרת כחול־לבן.
בין הבנות ישנן כאלה שאינן
מתביישות לחשוף רגליים. הן יודעות
שיש להן מה להראות. המראה הים
תיכוני — נשים בעלות ירכיים
ורגליים שמנות — פסח עליהן. הן
מחוטבות ודקות־גיזרה ולא מהססות
לחשוף את גופן בחצאיות קצרות,

מיכנסי־ברמורה צרים, כתפיים חשופות
וחולצות צמודות.
קבוצה אחרת של בנות מתלבשת
בסיגנון פרפי או בתרגום לעברית,
סיגנון הקולג׳ האמריקאי, לעיתים גם
מבלי שיגיעו לאמריקה, קלטו הצעירים
בבירור את הסממנים — מיכנסי ג׳ינס,
חולצת־כותנה בעלת שרוולים מקופלים,
ונעליים, מוקסינים בעיקר, ללא
גרביים. המראה של הבנות הוא בדרך
כלל טיבעי, ללא איפור. זהו מראה זרוק
מסוגנן, שנותן רושם של חוסר־איכפתיות
מכוונת.
מעטים הם הצעירים המתלבשים
בבגדים הדורים. זה לא 118 בגילאים
האלה. הם נראים בולטים ולא מושכים.
אז נכון שהם כבר לא רוקדים צמוד,
ונכון שהם לא מפלרטטים בריקוד
בלבושם, ונכון שהם מתחרשים מהמוסיקה
הרועשת. הם עושים מה שבא
להם ומתלבשים לפי צו פנימי ולא לפי
קוד חברתי. הם אדונים לעצמם, וכמו
שקול פורטר אמר ^ 7X91X0 ^ 1
( 0 0 7 8הכל הולך).

צילם: א^י דפד ,

זלמיוה טובה

שרון ממון( 8ג וחצי) ,במראה פרפי טיפוסי -חולצת״נותנה

זביבית בחולצת״טריקו לבנה בעלת צווארון גבוה, מעל מיכנסי״כותנה רחבים בפסים

(אמצע, ימין) .שרון עטרי(ימנית) ואילנה שקד (שמאלית) ,שתיהן בנות ,18 הופיעו בלבוש
תואם -חולצת טריקו שחורה עם גומי בצוואר כך שניתן לחשוף את הכתפיים ומיכנסיים
לבנים (אמצע, שמאל) .חולצה שחורה מטריקו וחצאית־מיני לבנה מטריקו (משמאל).

11ן | ל 1ך 1ף | 1ך | סימני־ההיכר של להקות־הרוק בבל מה שקשור בלבוש הם הבגדים
11 111 1ההדוקים. מיננסיים הדוקים מטריקו, בלבן עם נקודות שחורות,
ומעליהם זרוקה חולצת־טי שחורה קטנה (מימין) .מיכנסי״ברמודה שחורים וגופיה המגלה

גוף שרירי(אמצע, ימין) .נורית צוברי ( 17 וחצי) קנתה את המערכת ב״קלאסה״ באלנבי -
גופיה וחצאית־מיני צרה בשחור ולבן החושפת מל* סוקאסין (אמצע, שמאלית) .אתי
לוי ( 16 וחצי) ואתי בלזר ( 16 וחצי) חברות בשחור ולבן, בבגדים של בוי ג׳ורג׳(משמאל).

ךלך - 1\ 1ג׳קט קליל בגוון זהוב, מעל למיב־
\ 111ו נסיים בהירים(למעלה) .מיכנסי״רוכבים,
חולצת פפלום וחגורה (מימין) .שימלת מיני מג׳ינס(משמאל).

נתן זר
? 3 ^ 10ט 0 1 0 , 0

אנחר, מדוע זה כך?

נרש 1ם שחם
11 לנ1ר ברמין:
סיפורה של
ירחת*
השאלה אם אמנם עוד תיתכן טראגריה בנוסח
זו של יוון העתיקה או של המאות ה־ 16 וה־17
בעולם המודרני — היא שאלת סרק. ייתכן מאוד,
לא, קרוב לוודאי, שאין לנו יצירות בשיעור
קומתן של אדיפוס או המלך ליר, וכי כל מי

הטראגדיה היו מזכים את דון קישוט שלנו בעטרה
נכבדה מזו של הטראגיקומדיה שהיא צורתו
המודרנית המקובלת של הז׳אנר בעולם שבו יותר
מדי מחוות גדולות ונאצלות מסתיימות בספירה
של המגוחך והנלעג, אם לא בזו של התוהו.
במקום השאלה, אם עוד תיתכן טראגדיה
בעולמנו, מן הראוי היה איפוא לשאול: להיכן
נעלמה הטראגדיה בימינו, שהרי השאלה הנכונה,
לא המופרכת, היא הפותחת את השער הנעול.
ובכן, הטראגדיה לא פרשה ולא נעלמה.
בתורת כינוי — ״טראגי״ — היא מוגלית יומיום
ושעה־שעה ממחוזותיו של הנורא והנאצל
והמוכרת, זה המסוגל לעורר בנו את המזיגה
הדרושה של ״אימה ורחמים״ ,לחוצותיו של יום-
יום גחמני והפכפך הגדוש פורענויות אך לא
טראגדיות. וכך תאונת־הדרכים הקטלנית שבה
נהרגו כך וכך בני־אדם היתה אסון נורא אבל
ספק אם היתה טראגית במובן הישן האריסטוטלי
של המושג: העובדה שהאח שגילה את עיקבות
אחיו האבוד כעבור 30 שנה והגיע לביתו כדי
לפגוש בו רק על־מנת לשמוע שהלה הלך לעולמו
יום קודם לכן — היא אולי בחזקת ״לעג הגורל״,
אך לא טראגית. והעובדה שלא הצלחתי להשיג
כרטיסים להצגה שמוניטיה הולכים לפניה היא
בוודאי ובוודאי לא ״טראגדיה אמיתית.״ אף־על־פי
שהעיתונות, ועימה לשון הדיבור, נוטות
להציג את כל אלה כטראגדיות ממש.

אד הרחוב
על השאלה להיכן פרשה הטראגדיה ניתן,
איפוא, להשיב כמה תשובות. וקודמת לכולן זו,
שהיא ירדה מן הבימה ויצאה לרחוב, מקום שם
אבדו לה כמעט כל מאפייניה הקודמים.
אבל לא רק לרחוב יצאה. נדמה לי שמועטים
המחזות בני מאה השנים האחרונות, שרוח
הטראגדיה, זו שעל פי פרידריך ניטשה וריכארד
ואגנר הורתה ברוח המוסיקה, מאפיינת אותן, כמו
כמה מן הרומאנים הידועים של אותה תקופה:
ברלין. כיכר אלכסנדר של אלפרד ך בלין, כיכר
חשיננטון של הנרי ג׳ימס (שאחד מרומאניו גם
נקרא בשם המוזה הטראגית) וכן רומאנים אחרים
שלו, לוד האלם1ני של תומאס הארדי, החטא
ושנש 1של פיודור דוסטוייבסקי ואנה קארנינה של
לייב טולסטוי, כמה מסיפוריו של דניאל הות׳זדן
וויליאם פוקנר האמריקאים, ואפילו סיפוריהם של
ג׳ק לונדון, ארנסט המינגוויי ואותו מתחח להר
הגעש של מלקולם לאורי. וניתן היה למנות עוד
רבים.
כלומר, הטראגדיה שלא יצאה לרחוב ״ירדה״

שמציג בצירן את מוח הסוכן של ארתור מילר או
אף את הנריק איבסן ואוגוסט סטרינדברג, או את ;
מחזותיהם הפיוטיים של גרסיה לורקה, פיראנדלו
ות.ס. אליוט, מעורר על עצמו גיחוך יותר משהוא
חוטא לאמת. קרוב לוודאי שבעולמה של ספרות
האבסורד שראשיתה, לא כפי שנוהגים לחשוב
ביצירותיהם של פרנץ קפקא, ז׳אן־פול סארטר
ואלבר קאמי — כי אם, לפחות במידה שאינה
פחותה, בסיפריהם של האשק (שווייק) ,רמארק
(במערב אין כל חדש) וסופרים אחרים של
מילחמת־העולם הראשונה, אין מקום עוד ליצירה
המתיימרת להתבסס על ביטחון כי ״אם ההכרה
שלנו נעלמת, הרי זה על־מנת שההכרה
האינסופית והנצחית תועשר בדרך זו כלומר,
על־מנת ש״נעשיר את אלוהים״ (מיגל דה
אונאמונו, תחושח החיים הטראלת).
הרי אפילו הוגה־הדיעות הספרדי הקאתולי
תובע מאיתנו ללמוד ״לעשות את עצמנו
מגוחכים״ (שם) — ממש כאילו היה הוא עצמו
האשק, ברטולם ברכט או בן־ארצו הפיקטיבי דון
קישוט, שכמובן לא צריך היה ללמוד את שניתן
לו בשפע מידי הטבע. בשביל אונאמונו, הגיבור
הטראגי הגדול שבכולם הוא אותו אביר ספרדי
אביון המייצג, לדעתו, את ״הסתירה בין מה
שהעולם הינו בהתאם להסבריו של ההיגיון
המדעי, לבין מה שהיינו רוצים שיהיה, בהתאם
לקביעתה של האמונה הדתית ״.וספק אם אריסטו
או קובעי־הלכה מאוחרים יותר של תורת
* 1רשום שהם, ורטר הימין: סיפורה שר
•דירות, הוצאת עם עוכר.

ש ני י די די ם
גרשום שלום נולד בברלין ב* 5בדצמבר .1897 בן למישפחה יהודית מתבוללת
ואמידה, שאחד מחבריה (דודו) ייצג את המיפלגה הקומוניסטית ברייכסטאג -
הפרלאמנט הגרמני של רפובליקת ויימאר. למד באוניברסיטות ברלין, יינה וברן וסיים
את לימודיו באוניברסיטת מינכן. תחילה למד מתימטיקה ופילוסופיה ואחר בלשנות
שמית. לבסוף פנה למדעי היהדות, ובעיקר לקבלה ולתורת״הנסתר. בתחום זה גם
כתב את הדיסרטאציה שלו. בסתיו 1923 עלה ארצה והועמד בראש המחלקה העברית
והיהודית בסיפריה הלאומית בירושלים. בסוף 1925 התמנה מרצה לקבלה באוני ברסיטה
העברית ומ״ 1933 ועד פרישתו ב״ 1965 פרופסור למיסטיקה יהודית. מתואר
בצדק כיוצר המחקר המדיזי של המיסטיקה היהודית וספרות הקבלה לדורותיה. כן
התפרסם כחוקר שבתאי צבי והתנועה השבתאית. נפטר בשנת 1982 כששמו הולך
לפניו בכל ארצות התרבות.
ולטר בנימין נולד בברלין ב״ 15 ביולי .1892 אף הוא בן למישפחה יהודית מתבו ללת
ואמידה. מגיל צעיר נספח לתנועות נוער אנטי־בורגניות שהכשירו את הקרקע
למארכסיזם של שנותיו המאוחרות. למד פילוסופיה בברלין ובמינכן והושפע ממשנתו
של מרטין בובר. חיבור הדוקטוראט שלו נכתב בנושא ״מושג ביקורת האמנות
ברומאנטיקה הגרמנית ״.מסתו על ״קירבה מתוך בחירה״ של גתה פורסמה וזכתה
לשבחים רבים מפיו של הוגו פון־הופמנסטאל. ואולם עבודת״ההסמכה שלו בנושא
״מקורות הטראגדיה הגרמנית״ נדחתה על-ידי אוניברסיטת פראנקפורט, מה שסגר
בפניו את שערי האקדמיה בה ראה את ייעודו. ב״ 1933 יצא לגלות בפאריס, שם
התיידד עם ברטולט ברכט ובני חוגו וכתב כמה מהחשובות במסותיו, ביניהן חיבורים
על אמנות הצילום והקולנוע. ב״ 1940 ניסה לחצות את גבול צרפת״ספרד, כשהוא
מצוייד באשרת־מעבר לארצות־הברית. כשפקידים ספרדיים שמו מיכשולים בדרכה
של חבורת הפליטים היהודים -בנראה בניסיון לסחוט מהם שוחד -שם קץ לחייו
בנטילת רעל. ברכט הציב יד לקיצו בשירו ״להתאבדותו של הפליט ו.ב״.
סוכן־נוסע שדינו נחרץ, או לבתולות־הזקנות
האומללות והמובסות של קיץ ועשן או ביבר
הזכוכית של טנסי ויליאמס — דמויות טראגיות,
בלי ספק, בלשון העיתונות, אבל הרבה פחות
טראגיות, בלשון הספרות, ממריאה ואנטיגונה
היווניות או מפדרה של ראסין — ואפילו
מגיבורותיו של פראנסוא מוריאק או צ׳זארה
פאבזה.
אבל קיימת כתובת נוספת שהרוח הטראגית
— בבחינת זן הנמצא בסכנת הכחדה — פנתה
אליה במצוקתה המודרנית. כתובת שאינה בחזקת
כתובת כלל, שהרי היא כל מקום, כדרך שזמנה
כל זמן. אלא שאנחנו, בנים לדור שמאס בספרות
״ספרותית״ מדי, ואולי כבר נכדים ונינים לאותו
דור, רק גילינו אותה מחדש, ואפשר שרק פנינו
אליה ביתר תוקף.
ואכן, האם רבות הן הטראגדיות היווניות
שעלילותיהן הקודרות שזורות מוסר־ההשכל
תיגענה היום עד ליבנו כדרך שעדיין נוגע

ספר המתקרב בעוצמת אווירתו הטראגית לדיווח
פשוט, יבש וענייני של קורות חייו של הסופר
האומלל?
יצירתם הטראגית של דוסטוייבסקי, אנטון
צ׳כוב ואפילו קנוט האמסון, לעומת זאת, כמו
מגמדת את מידות הטראגדיה הגלומה בחייהם.
אבל האם כך הוא — מפני שהיו אמנים
גדולים יותר משהיו אנשיסו רוצה לומר, מפני
שהצליחו להרים ולרומם מיטען אומללות־חיים
ממוצעת ואולי יותר מממוצעת — סליחה על
גסות הניסוח — עד׳למדרגת אותה משמעות
אוניברסלית הרת־גורל שבלעדיה אין אומללות
החיים אלא זו בדיוק, נתח פרטי של ״ילדות קשה״
שכבר הפכה להלצה בלשון ימינו הפוסט־פרוידיאניים.

או כך, מי יכחיש שדורנו, דור השואה
והמילחמות האמון על טראגדיות ״חיות״ שלא היו
דוגמתן בהיסטוריה, מעדיף להתנזר מן הז׳אנר
הבימתי גם במקום שאנחנו עדיין נפעמים ממנו
(רגישים וסנטימנטליים כמות שנותרנו מתחת
למעטה הקשוח) במקום שחוש הביקורת, הסלידה
מן המוגבה והאירוניה אינם עשויים להרוס באותה
הקלות: חייהם של אנשים בני זמננו הרומים לנו
בבעיותיהם ובמנטאליות שלהם עד שכמעט
יכולים היינו לבוא במקומם, לחיות את חייהם, על
כל האימה והחמלה שאלה מעוררים. כמעט, אבל
לא לגמרי.

אזמץ־רב ותבוסה

— על פי ההירארכיה הקודמת — לפרוזה
האמנותית, תוך שהיא מאבדת בדרך זאת כמה
ממאפייניה אבל מצילה את נשמתה, אותה נשמה
שמיגל דה אונאמונו חרד כל־כך להשתמרותה
בעולם החמרני־הגיוני־מדעי־כופר של ימינו.
ואולי אפשר לחבר את השנים: הטראגדיה יצאה
לרחוב וירדה לפרוזה — בעת ובעונה אחת. זו
שנותרה, לעומתה, על הבימה בדמות מחזה
נאלצה לעיתים קרובות להסתפק במשהו שהוא
פחות טראגי, במובן הישן, מזה המצוי במיטב
הפרוזה. המלך ליד הזקן קיפל את אבזריו, ארז את
תיבת־האיפור שלו, נטל עימו את הטכסט
המשוכפל של תפקידו והפך להמלביש או לאותו

לליבנו סיפורו של אפלטון על מותו הלא־טראגי
כביכול של סוקראטסי!
וזאת — לא רק משום שאנחנו מעדיפים את
הטראגדיות שלנו ״מן החיים״ ,לא עוד
ליטראטורה או פואזיה נאצלת, אלא מפני
שדווקא ז׳אנר זה, הטראגדיה, סבל בזמננו יותר
מכל חבריו מן ההשוואה שכפה עלינו עוד
הנטוראליזם של המאה הקודמת עם החיים.
ובאמת, כמה ״טראגדיות״ או כיוצא בהן שכתבו
פרסי ביש שלי, ג׳ון קיטס ולורד ביירון עשויות
להשתוות לטראגדיות המגולמות בעצם חייהם
הטראגיים של אנשים אלה? והאם כתב האנס
פאלאדה הגרמני, כדי להביא דוגמה קרובה יותר,

מטעם זה אנחנו קוראים את סיפרו של גרשום
שלום, ואולי באמת מוטב לומר כאן: גרהארד
שולם, ולטר בנימיו: סיפורה של ידיד1ת, כאילו
היה טראגריה לכל דבר.
הרי הוא עומד בכל הדרישות של המחמירים.
במרכזו גיבור אנושי בכל חולשותיו(אחרת לא
היה נוגע לליבנו) אבל גם דמות שהיא ״למעלה
מן הטבע״ ,״גיבור״ המגלם בחייו אותה מזיגה של
״אומץ־לב עם תבוסה״ ,שאותה דורש המילון.
אומץ־לב וכוח התגברות שהם אמנם נדירים
ומפליאים, אבל עדיין בגדר ״האפשרי״ והסביר,
לא אבסורדיים. אדם שהעמיד את אומלליבו
למיבחן העליון אשר לו היה מסוגל, אדם שחרף
נטייתו להתאבדות עשה ניסיון כביר למצות את
חייו עד תומם. אדם שגורלו נגזר מאופיו — ממש
כמו בגדולות שבטראגדיות העתיקות — אבל
מצויה בו גם אותה ״נקודת־תורפה טראגית״ —
אותה ״טעות בשיקול־הדעת״ — שאריסטו תובע
מן הגיבור הטראגי שלו, ואשר גרשום שלום
מאבחן בניסוח חד וחותך כל־כך באחד ממיכתביו
לידידו ולטר בנימין, שבו הוא מתייחס לסתירה
האינטלקטואלית שאליה נקלע זה בניסוחיו
המארכסיסטיים המנוגדים, לפי פירושו של
שלום, לרוחו המטאפיזית:
לא שאתה לוחם, אלא שהנך לוחם
בתחפושת, שהנך ממלא בכתביך במידה
גוברת שטר מטריאליסטי ]מארכסיסטי -
נ״ז[ ,אשר בהחלט אינך מסוגל לפרוע; אינך
מסוגל דווקא משום הדבר האמיתי ביותר
והמהותי ביותר, אשר יש לך או אשר מהווה

את תמצית אישיותך. הלא איצני מכחיש
שאפשר לכתוב כמו לצין, אגל תוקף אני את
הפיקציה, כאילו עושים זאת בעוד שעושים
דבר שונה לחלוטין. הנני טוען שאמנם ניתן
לחיות במתח זה של דו״משמעות(וזה אפילו
הדבר שמפניו אני חושש) ,אבל -ואבטא
זאת הפעם בחריפות יתרה -נהרסים בכך...
אשליה״עצמית עשויה להוביל בקלות יתרה
לאיבוד עצמי לדעת וכבוד האורתודוכסיה
המהפכנית יהיה, חי אלוהים, מחיר יקר מדי
בעד התאבדותך.
תשע שנים לאחר מועד חיבור מיכתב זה,
שנכתב בירושלים ב־ 6במאי , 1931 אמנם התאבד
ולטר בנימין, בגבול צרפת־ספרד, אבל הוא עשה
זאת, לא מפני ש״הוא לא היה קשוח די הצורך
לגבי מאורעות ״,1940 כמו שכותב גרשום שלום
בתרגום העברי העילג כאן; אדרבה, כל סיפרו של
שלום מדבר כנגד הסבר פשטני וחד־צדדי כזה של
המניע להתאבדות. כי אם בשל אותה 113ז3וח 3ו1

ולטר בנימין, לפני ביתו של ברטולט ברכט
בסוונדנבורג 1938 ,

(נקודת־תורפה טראגית) גופא, שעליה מדבר
אריסטו. נקודת־תורפה הנובעת לא רק מ״מתח
של דו־משמעות״ שבין המטאפיסיקן המתחפש
למטריאליסט (בהשפעת המארכסיזם של ברכט
ובני חוגו) ,כי אם גם מומחשת יפה באורח חייו
הבלתי־יציב, שאותו חושף ומכסה שלום חליפות
מחמת המתח הדו־משמעי שלו עצמו; מתח שבין
החשיפה ההכרחית לתיאור נאמן ככל האפשר של
״סיפורה של ידידות״ לבין הדיסקרטיות הנובעת
לא רק מתחושת מחוייבות לדיסקרטיות
הנברוטית שבה נהג בנימין עצמו להקיף עצמו
בחייו, אלא גם מרתיעתו האנינה של גרהארד
שולם — אף הוא חניכה של אותה דיסקרטיות —
מפני כל מה שהוא ״פרטי״ ו״אישי״(אישי במובן
ביוגראפי) יותר מדי.
כמו בכל טראגדיה גדולה, נפרש גם כאן
עולמה של תקופה: רוח הזמן שלה עם ערכיה
המשלימים והסותרים (יהדות וציונות לעומת
גרמניות, אירופיות ומארכסיזם) ועם גיבוריה,
שכמה מהם היו ראויים וגם שימשו נושאים
ל״טראגדיות״ משל עצמם: קפקא והופמנסטאל,
וולפגאנג בורכרט, רילקה וברכט, תיאודור
אתרנו, הסוציולוג מאכס הורקהיימר וחנה ארנט
(הבאנאליות של הרע) ,ש״י עגנון ויהודה״לייב
מאגנס וזלמן שוקן, מרטין בובר ופראנץ
רוזנצווייג ותיאודור לסינג (מחבר השינאה־העצמית
היה1דית, יהודי הוא עצמו, כמובן!)
ואפילו הוגו באל ואמי הנינגס הדאדאיסטים, וכן
כתריסר ממורי ההוראה המפורסמים ביותר של
התקופה לפילוסופיה — מחשבת ישראל ופילוסופיה
כללית, לרוב גרמנית, כאחד.
מה שקירב זה לזה את שני הידידים, שני
אנשים שונים כל־כך, כותב שלום, היה ״באופן
כללי״ —
דבקות במטרה רוחנית, שלילת האווירה
מסביב, שהיתה מעיקרה אווירת ההתבו ללות
הבורגנית הגרמצית״היהודית, וחיוב
המטאפיסיקה.

חשוב לא־פחות, ואולי אף יותר, היה זה
ששניהם היו חסידי ״דרישות קיצוניות״ ,קנאים
עד כדי כפייתיות ובמובן מוגדר: אוטו־דידאקטים
שהשלימו בכוחות עצמם מה שלא מצאו
באוניברסיטות שבהן למדו.

הצלחה וכישלון
על המרובה שהפריד ביניהם אין שלום מרחיב
את הדיבור, חוץ מאשר בסוגיה היהודית־הציונית.
אבל מפריד זה עולה מכל דף מדפי הספר. לא
היה זה מיקרה ש״תחילת הקאריירה שלי ]של
שלום! באוניברסיטה ]העברית בירושלים[ חלה בד
בבד עם כישלון הקאריירה שבנימין חתר אליה זה
שש שנים״.
אף לא היה זה, כדבריו של שלום, רק פועל־יוצא
מן העובדה ש״פשוט היה לי יותר מזל.״ אם
מותר בכלל לנקוט לשון ״פשוט״ ביחסים מורכבים
כל־כך בין שני אנשים מורכבים ושונים
כל־כך, ניתן בהחלט לומר שלפרופסור גרשום
שלום חסרה (למזלו!!) אותה נקודת־תורפה
טראגית שחסרונה סייע בידו להיות לחוקר מדעי
בעל מוניטין בכל רחבי העולם כבר בשנות ה־40
לחייו, ואילו מציאותה הפכה את חברו בעל
הרגישות האמנותית המפותחת יותר — לגיבור
טראגי, שם נוסף ברשימת שמות הקדושים־
המעונים — יהודים ולא־יהודים — במאה שלנו,
שם שאותו יש לכתוב בצד אלה של קפקא, קורט
טוכולסקי, ארנסט טולר ופאול צלאן.
כמו ארבעת האחרונים, ארבעתם יהודים אף
הם, לא מת גם ולטר בנימין בטרם עת, כלומר,
בטרם הספיק ליצור די יצירות כדי להטביע את
חותמו על תקופתו. אם רק מעטים שיערו את
מלוא גדולתו בחייו, אין זה רק מתוך אי־הבנה
יסודית למיפעל כה חדשני כשלו, אלא גם בשל
הפראגמנטאריות ואי־הרציפות של ניסיונותיו
ומאמציו הגדולים בשדה הרוח.
אתה קורא בספר ונוכח לדעת שעם השנים
הולך היחס בין שני הידידים ומתהפך. בנימין,
שהיה תחילה הרב, מתחיל להתייחס לשלום
כאילו הוא ההוגה הגדול יותר, הסמכות הבכירה.
ואכן, במיכתביו הרבים של שלום אין שום רמז
לכך שדחה עטרה זו שבה עיטרו ידירו הבוגר
ממנו (בנימין הוא יליד , 1892 שלום — יליד
.)1897
כיום באו ההיסטוריה וחקר הספרות ותיקנו את
המעוות. או לפחות העמידו גדלים, מזגים
והבדלים בפרספקטיבות נכונות יותר. באורח
פרדוכסאלי תורם גם סיפרו של שלום צייקן־
הרגש, שבחייו שלו, אגב, לא היה גם משבר אחד
ממין אלה שאיפיינו — והם כה רבים — את חיי
חברו, לאותה פרספקטיבה שיותר משהיא מקרבת
שני גדולי־רוח אלה זה לזה, היא מרחיקה אותם
ומאפשרת לכל אחד מהם ללבוש את ציביונו
הייחודי העצמי שלו.
ועוד אירוניה מזומנת לחוקר התקבלותה של
יצירת ולטר בנימין בחיי יוצרה על ידי בני הדור:
מה שכתב על אמנות בכלל התקיים במידה רבה
גם בכתביו־אמנותו שלו:
מאז ומעולם היה זה אחד מתפקידיה
החשובים ביותר של האמנות להוליד ביקוש
אשר לסיפוקו המלא עוד לא הגיעה השעה.

לבסוף מילה על התרגום שהוא סביר, אבל
אולי לא סיפזרה של ׳דיחת, בעיקר במה שנוגע
לתעתיק שמות מן הגרמנית אל העברית. כך,
אלמלא נאמר לנו בשער הספר כי המתרגם עדי
נחמני תירגם מן המקור הגרמני, הייתי נשבע
שנוסח אנגלי עמד לנגד עיניו. היש קורא גרמנית
שאינו יודע כי ( 2161 מטרה) מאייתים בעברית
״ציל״ ולא ״זיל״ (המדובר בקובץ האכספרסיו־ניסטי״פאציפיסטי
דאס ציל) .ומה פשר ההיסוס
המשונה בין סטפן לבין שטפן(בשין שמאלית)
ושיטפאן וכל. אם הכוונה היא להיגוי המילה
בגרמנית דווקא, הרי מובן שצריך להיות שטפאן
— בשין ימנית .״שפרכזל דר יוגנד״ הוא מועדון־
הנוער או אולם הוויכוח של הנוער ולא ״מועדון
הנואמים״ ,ובאמת אי־אפשר לכתוב בעברית
״לגבי מינונה יכולתי בקלות ללכת בעיקבותיו״,
בלי הערה בשולי העמוד. ויש גם יותר מדי
מישפטים בסיגנון ״המריבות ההן לא היו בעצם
אלא רגעים, בהם הציץ פנימה אל מצבי האישי,
שלא נועד בשבילו ״.אבל אולי אנחנו מתחילים
להיות נוקדנים־פרפקציוניסטים כמו גרשום
שלום עצמו.
ובכל זאת בלי הבדיחה התורנית אי־אפשי. כך
כשהמתרגם מתרגם ״הוטל דו מידי״ הצרפתי
ל״מלון הצהריים״! מילא, באמת לא אפשר
(בעברית המתוקנת והבלתי־נסבלת) לדעת כל
דבר.

* ר שו ם עו לו ס:

ב חז רהלקפקא
אף כי גרשום שלום השתייך לחוג המצומצם
של ״ברית שלום״ אשר התרכז סביב האוניברסיטה
העברית בירושלים ודגל בפיתרון הבעיה
היהודית־הערבית באמצעות הקמת מדינה דו־לאומית,
הנה מיכתבו לידידו ולטר בנימין מן ה״1
באוגוסט 1931 מפתיע בעוצמת האכזבה המובעת
בו מן החלום הציוני שגרם ליוצא המישפחה
המתבוללת שיעלה ארצה. וכך הוא כותב באותו
מיכתב, בעיקבות הקונגרס הציוני הי״ז ()1931
שבו קרע ז׳בוטינסקי, כידוע, את כרטיס הציר
שלו והתקבלו החלטות המכוונות כנגד
האידיאולוגיה של ״ברית שלום״:
מאז שכוחות הריאקציה הצרופה בציונות
בשנים האחרונות מרימים ראש הן מבחינה
פוליטית והן מבחינה מוסרית, ואפילו הוחלטו
החלטות בקונגרס זה הנוגעות בכך במישרין,
נעשה לי ולאחרים המשבר ביחסנו אל עניין זה
ואופיה של הציונות — נ״זו אקוטי. הרי אינני
מאמין שקיים דבר כזה הקרוי, פיתרון שאלת
היהודים׳ במובן של נירמול היהודים, ובוודאי
שאיני מאמין שבמובן זה תוכל השאלה להיפתר
בארץ־ישראל. מאז ומתמיד היה ברור לי כי ארץ־
ישראל היא הכרח. והרי די היה בכך, תהיינה
הציפיות שתלו כאן במאורע אשר תהיינה: שום
מצע ציוני לא קשר לך בכך את ידיך. הפעם
השתנה המצב. בגלל תביעתו של החוג הירושלמי
הקטן, שאני משתייר אליו ]״ברית שלום״ — נ״זן,
לקבוע אוריינטציה ברורה של הציונות —
אוריינטציה שיש לממשה בבעיה הערבית, אבל
תצא, כמובן, מנקודת־השקפה שונה לגמרי, לא
של מדיניות חוץ — ובעיקבות ההסתה הפנטסטית
(אני מניח שלא ידוע לך עליה כלל)
שנערכה נגד עמדתנו מאז ( 1929 שנת
ה״מאורעות״ בין יהודים וערבים — נ״זן נתקבלה
עתה החלטה, המכוונת בגלוי נגדנו, על ״המטרה
הסופית״ של הציונות. על־פיה, אם תתפרש
כלשונה, בעצם אין אנו עוד. ציונים׳ כהגדרת
האירגון. אמנם ינהלו כאן, אם ירצו ואם לא ירצו,
את אותה מדיניות חוץ המיוצגת על ידינו(,על
ידינו׳ — משמע פחות מ־ 20 איש, ,אינטלקטואלים
תלושים׳ ,כפי שאנו מכונים כאן, ואף־על״
פי־כן השפעתנו היא בלתי־רגילה אבל משום
שאיננה נובעת מגישה פנימית, שרק היא הקובעת
בסופו של דבר, נשארת מדיניות חוץ זו משולה
לאגוז ריק, קליפה בלי תוכן. כן, נגד מגנס ומרצי
האוניברסיטה, המחזיקים ברמה — נאמר זאת
בקיצור — את דגל אחד העם, התקבלה החלטה
ריאקציונית פנטסטית אשר נועדה להשתיק את
קולנו (אמנם נוכח התנגדות קשה ביותר, כי
ההחלטה הרחיקה לכת יותר מדי בעיני
הסוציאליסטים, אשר איתם אנו מסוכסכים קשות,
שכן אנו מאשימים אותם במדיניות ריאקציונית
כלפי הערבים, ומכאן רוגזם עלינו) .אגב, אין
להחלטה שום מישקל ריאלי ושום ערך אלא אחד:
כל אנטי־שמי גרמני יוכל להסתמר עליה
בהצלחה מלאה, כשירצה לדרוש, טיהור׳
האוניברסיטות מתאורטיקנים שנואים...
״הציונות זילזלה בכבוד הלילה והעבירה את
ההולדה, שנועדה להיות לה חזות״הכל, אל שוקו
של עולם, המוצף אור שמש יתר על המידה
ותאוות החיים התנוונה בו לכדי פרוסטיטוציה של
שיירי נעורינו. לא זה היה המקום שאותו באנו
למצוא, ולא זה האור שבו יכולנו להידלק. בין
לונדון למוסקווה תעינו אל תוך מידבר ערב
בדרכנו ציונה, והיהירות שבנו חסמה את הררך
המובילה אל העם. כך נשארת לנו רק יצירתיותו
של ההולך לאבדון, והוא יודע זאת. ביצירתיות זו
התחפרתי זה שנים. כי בסופו של דבר: היכן
יסתתר לו נס האלמוות אם לא כאן? אך בזאת שוב
הגענו אל קפקא!״
כל זה, כאמור, עוד ב־ .1931 ספק אם תחזית
נוקבת, מחרידה יותר של דרכה ו״מטרתה
הסופית״ של הציונות נכתבה אי־פעם. והרי כאן
לא רק דיאגנוזה של ״יהירות״ החוסמת את הדרך
אל מיליוני בני העם היהודי שנותרו מחוץ לארץ־
ישראל: לא רק ניסוח בוטה על יצירתיותו של
״ההולך לאבדון״ והפררוכס הקשור בכל נצחון
פירוס (״יאושו של המנצח הוא הוא הרמוניות
האמיתית של הציונות״); כי אם גם רמזים בדבר
מגמות גיזעניות בציונות, וכן תיאור הניסיון
להשתיק את קולם של ״יפי הנפש״.
אילו שמע מישהו אז, באותם ימים שלפני
השואה, בקולם של אותם ״אינטלקטואלים
תלושים״ שאפילו השמאל גינה את עמדתם
בשאלה היהודית־הערבית, כמה שונים היו פני

ארץ־ישראל השלמה, כלומר, פניה של כל ארץ־
ישראל כולה, כיום הזה.
אבל כאז כן היום: מי ישמע בקולם של
״אינטלקטואלים תלושים״ ,אפילו שמותיהם אז
יהודה לייב מגנס, מרטין בובר, הוגו ברגמן,
עקיבא ארנסט סימון וגרשום שלום?!

א מנו ת

ד! קירר,,-לצייר״
כותרת עניינית
בקומת הביניים של המוסיאון לאמנות
ישראלית ברמת״גן מציג דן קירר תערוכה
מציוריו בשנתיים האחרונות, תחת הכותרת
העניינית לצייר. קיום התערוכה הוא פרי מלאכתו
המסורה של מאיר אהרונסון, שטיפל בכל שלבי
הביצוע המוסיאלי: החל בבחירת העבודות (16
מתוך ,)90 מיסגורן ותלייתן, ועד להוצאת
הקטלוג.
פעולת הציור מתחילתה. צייר מול בד או נייר
לבן, עקר, לכאורה, סתמי. אין זו לו הפעם
הראשונה. זמן אותו המצב. זמן אחר —
צייר מוצא עצמו מתחיל מחדש. הוא עושה תפנית
של 180 מעלות או סוגר מעגל של 360 מעלות,
וחוזר לנקודת האפס( .לעיתים, תוך שמירה על
שקט יחסי, פרופיל נמוך, הטענת מצברים ומילוי
הדלק) — הוא יוצא למסע מחודש. קל יותר
לעקוב אחרי סימני־הדרך שמותיר מאחוריו

דן קירר :״חוף הים עם דמות בחלון״1987 ,

דן קידר :״איקרוס״1987 ,
הצייר, מאשר אחר המניעים שהביאוהו לבחור
בדרך זו או אחרת.
לפני שנים אחדות רצה הצייר, דן קירר, להיות
ברור לעיני־כל, לרדת אל העם, ולו במחיר
קישוטי סלון, כמו אותו סוחר המציג את מרכולתו
בחנות ברחוב דיזנגוף או על מדרכת הכיכר
בדיזנגוף. עכשיו, לעומת זאת, דומה, כי קירר
עובר בדרך חתחתים של אמת. הוא עצמו איננו
מצהיר על כך בגלוי, אך עולה מהעבודות שנעשו
בשנתיים האחרונות כי הפעם הוא מתכוון לדבר
אל שיכבת אנשים יותר מוגדרת ו״מיוחסת״
מבחינה תרבותית. עכשיו, הוא מדבר בשפה שהיא
מחוברת ומוזנת היטב מאותה מערכת אינפוזיות
של העשייה האמנותית המיקצועית. עבודותיו
האחרונות מעמיקות, מרשימות, ומעוררות
התפעלות לגבי אופיו של האמן בפרט, ובדבר
ציביונן ותכונותיהן של מהויות אנוש בכלל.

נעמי הר ירוק

5מ 81״ז ^ 3 *? 7ח

יזיי י י ין

,,האם התחייבת רבניהם .,בידינו ושימה של ם םם.. 7צריכים לשלוח אותם
מה ל א מו ומה ל אד׳ מסוובוח־גט ועגונות!׳׳ לבדיקה אצל פסיכיאטר!״
שר־הדתות הודיע כי מינה צוות לבדוק את מצב
מסורבות״הגט והעגונות בישראל. מאשה לובלסקי, מזכ״ל
״נעמת״ ,הזדרזה ושלחה לשר״הדתות מיכתב שבו היא
מודיעה לו ש״נעמת״ כבר בדקה הכל, ויש בידיה רשימות
מעודכנות על כל הנשים מסורבות־הגט והעגונות בישראל.
האם קיבלת כבר תשובה למיכתבך, האם ביקשו ממך
את הרשימות, שאלתי את מאשה לובלסקי.
לא. לא קיבלתי תשובה עדיין, ולא ביקשו ממני את הרשימות.

• כמה נשים יש ברשימות שלכן? בלומר, במה
נשים מסורבות־גט ועגונות יש בארץ?
כ־ססס? נשים, ואני מדברת על אלה המחכות לשיחרור כ־10
שנים בממוצע.

• אגב, יש גם גברים כאלה?
יש, אבל מיקרים מעטים, והם לא מגיעים אלינו.

• מדוע בעצם לא? האם לא תעזרו להם?
בהחלט כן, אבל הם לא פונים. הבעייה של הגברים הללו היא
קלה הרבה יותר מאשר של הנשים. גבר שלא מקבל גט מאשתו
יכול בשקט לחיות עם אשה אחרת, ואפילו להוליד ילר. אם אשה
תחיה עם גבר אחר היא תהיה אשה בוגרת, ואם ייוולד לה ילד הוא
יהיה ממזר.
לפני שבועיים רואיין הפרופסור ישעיהו ליבוביץ
בשידור חי בתוכנית ״בוקר טוב ישראל״ נ״גלי צה״ל״,
ונשאל לדעתו בקשר לאתיקה הרפואית בישראל. בתשובה
גינה הפרופסור ליבוביץ את הממשלה, השולחת את צה״ל
לרצוח ילדים קטנים.

• במה שר־הדתות יכול לעזור? הרי גם אם ירצה״
לא יוכל לתת הוראה לבתי־הדין הרבניים.
נכון. אבל הוא בהחלט יכול ליצור מדיניות. הוא יכול להראות
שאיכפת לו, שמישרר־הדתות אינו אטום לבעייה, ואז אולי בתי־הדין
הרבניים ישתדלו יותר.

שידור היתה מבוכה גדולה ב״גלי צה״ל״ ,ואמרו על הפרופסור
המכובד שהוא מעל באמון, ושניצל את התחנה הצבאית
להשמעת טיעונים פוליטיים.
ב״גלי צה״ל״ אין מוכנים לדבר על הנושא יותר, ומנסים
לשכוח אותו. פניתי אל הפרופסור ליבוביץ ושאלתי אותו
אם גם לדעתו מעל באמון אנשי״התחנה, וניצל אותם
להשמעת טיעונים פוליטיים.

• תני דוגמה שהם לא השתדלו.
יש מיקרה של אשה בירושלים, שבעלה מסרב לתת לה גט כבר
18 שנה. יום אחד הבת של בני־הזוג הצליחה להשפיע על אביה
שיתן גס לאמה. האב נאות והגיע לבית־הרין. אבל באותו היום
בדיוק אמרו הרבנים שהם לא יכולים לכתוב גט, כי זה בדיוק
ראש־חודש. הבעל הלך הביתה, והאשה עדיין מחכה לגט. אחרי 18
שנים היה יום אחד של חסד, ופיספסו אותו!

רופאו האישי של המועמד לנשיאות, מייקל דוקאקיס,
עמד לפני העיתונאים וסיפר על מצבו הבריאותי של
הפאציינט שלו. ב״ 1936 הוא עבר ניתוח־שקדים ...וכו׳
וכו׳.
אני לא יודעת איך לאמריקאים -אבל ברור שלנו,
הישראלים, זה נראה מגוחך. מה איכפת לי אם ראש־הממשלה
שלי עבר ניתוח כריתת״שקדים, או קיבל טיפול־שורש
בשן החולה שלו! ברור שמה שמדאיג את האזרחים
הוא תיפקודם של נבחריו, ולכן פניתי אל הפסיכיאטר,
הד״ר ריצ׳רד קורנהויזר, ושאלתי אותו לאיזה סוג של
מחלות יש השפעה על נפשו של האיש, כלומר על כושרו
השיכלי, יכולתו להחליט ותיפקודו הרוחני.
אני לא חושב שיש איזושהי מחלה אורגאנית, המשפיעה
ספציפית על נפשו של האיש. אבל יחד עם זאת יודעים שכל מיני
מחלות־ילדות מהוות לפעמים טראומה בשביל הילד, לא כל־כך
בגלל המחלה עצמה כמו בגלל התייחסות הסביבה לילד החולה.
אני לא יודע איך אמא של דוקאקיס מגיבה, אבל אני מכיר כמה
אמהות של רבינוביץ, שמייד נכנסות ללחץ מכל שילשול קטן של
הילד, ומכניסות גם את הילד לפאניקה. כך לפעמים נקבע הכיוון
שבו מתפתחת נפשו של הילד.

• מה שאמרת עכשיו בעצם הוא שכל ילד יהודי
מועד לפורענות, כי לכל ילד יהודי היתה אמא יהודיה
מודאגת.

רפואה
כן, זה מה שאמרתי, אבל עוד לא גמרתי. מה שהתכוונתי
להגיד זה שפחות חשוב לדעת איזה מחלה היתהילאיש, ויותר
חשוב לדעת כיצד הוא התמודד עם המחלה, ואת זה, כמובן, קשה
מאוד לברוק שנים אחורה.

• כלומר, נראה לך חשוב החיטוט הזה במחלות
ובכאבים של מנהיגים?

• את מדברת על 7000 נשים. זה כוח. מדוע הן לא
מתארגנות והופכות עולמות? מדוע הן לא באות
לרבנות וסותמות אותה לשבוע ימים? מדוע הן לא
עושות הפגנותרענק?

• אני מניחה שאף אחד לא ביקש ממך להתחייב
מה לאמר ומה לא, ובכל זאת היה ברור לך שהדבריב
שאמרת די הפתיעו את המראיינים שלד, עד כדי כך
שהם הרגישו מאוד לא בנוח.

אם האמריקאים רוצים לדעת מה כואב למנהיג שלהם, שיידעו.
אני שמח שהאמריקניזציה הזאת עדיין לא הגיעה אלינו. אם
רוצים לדעת כיצד יתמודד דוקאקיס עם הבעיות שיעמדו לפניו,
לא צריכים לדעת אם היה לו ניתוח־שקדים, אלא צריך לשלוח
אותו לבדיקה אצל פסיכיאטר — אני אגב מוכן לבצע את
הבדיקה בחינם.

• י ש עוד חודשיים עד הבחירות. את חושבת
שהשר זבולון המר, אפילו אם ירצה, יספיק לעשות
משהו בעניץ?

• ואצלנו, מה אתה מציע שנדע על מנהיגינו?

המראיינים שלי הרגישו לא בנוח? יכול להיות. טוב, זהו. שלום
(דניאלה שמי)

אני לא יודעת, אבל אסור להרפות לרגע. אנחנו חייבים
(דניאלה שנוי)
להמשיך ללחוץ כל הזמן, ועל כולם.

אני לא מביו מה הם רוצים. הציגו לי שאלות ואני עניתי. אם
התשובות שלי לא לרוחם, אינני יכול לעשות מאומה.
אני דווקא חושב שעניתי לעניין. איך יכול להיות שמעלתי
באמון? האם אני התחייבתי לפניהם מה לאמר ומה לא לאמרי

היו זמנים שהפגינו וצעקו, וגם זה לא עזר. אחר־כך רמזו
גורמים שונים שכדאי לפעול בשקט.

אני לא הייתי מתעניין במיוחד במחלות שלהם, וגם לא
בהתגבשות האישיות שלהם בימי הנעורים. מה שהייתי מציע זה
למצוא שיטה איך לדרוש ממנהיגינו לקיים את ההבטחות שלהם.
(דניאלה שמי)

יוסף ברק, חד שות

.,לא, אץ 3ר ס ״הביקוש הגדול ביותר ..בציבור ש עוינות
לביטול מיקדמות המס!״ בעולם הוא לז בני סד מושרשת כלפי צבי גור!״

הספר הראשון של העיתונאי בני ציטרין, שראה אור
בשנה שעברה, היה ״כל הדרכים לרכישת דרכון נוסף״׳.
בימים אלה ראה אור יספרו השני ,״כל הדרכים למציאת
עבודה בחו״ל״.
לא יכולתי להתאפק ושאלתי את בני ציטרין מי משלם
לו כדי לעודד טרנספר של יהודים.
אף אחד לא משלם לי, ואני גם מאמין שאני לא מעודד כלום.
מה שכן — אני לא מתעלם ממצב נתון, שבו אלפי ישראלים
מחפשים עבודה, לפעמים זמנית ולפעמים קבועה, מעבר לים.

•ואתה חושב שצריך לעזור להם למצוא?

צבי גור, המרצה מאסר״עולם על חטיפתו ורציחתו של
הילד אורון ירדן, יישא ב״ 1בספטמבר את חברתו, יעל
גרוס, לאשה. כך מסר ג׳וני טסטר, דובר שרות בתי־הסוהר.
בני־הזוג
נרשמו לנישואין במישרד הרבנות בלוד, אולם
גור, שהיה אמור להינשא בכלא ״איילון״ בלוד, הועבר
לבאר״שבע.
שוחחתי עם יעל גרוס בטלפון.

• איך את מרגישה לקראת יום־נישואייך?

חברת־החשמל שמה לב לכך שהאינפלציה בארץ היא
כבר לא מה שהיתה פעם, ולכן ביטלה את המיקדמות
שהיתה נוהגת לקחת מהצרכנים במשך כמה שנים. מהיום
והלאה ישלם כל צרכן־חשמל בסוף החודש עבור מה שהוא
צרך במשך החודש.
חשבתי שאם חברת־החשמל שמה לב, אולי כדאי
לעניין גם את מס״ההכנסה בעניין זה, ולשאול אותו מדוע
לא יפסיק את מיקדמות־המס של העצמאים, המסבכות

אני מספק להם בספריי מידע, שהם היו מוצאים בעצמם בהרבה
זמן ובהרבה עבודה.
אני מודע לרגישות העצומה בששה זה, אבל אסור לשכוח
שבשוודיה עובדים איטלקים, ובאיטליה עובדים יוגוסלבים,
ובארצות״הברית צרפתים, ובצרפת גרמנים, אילו היה שלום עם
שכנינו, היו ישראלים עובדים בירדן ובסוריה ובמצריים, ואף אחד
לא היה עושה מזה עניין.

אין זה מעניינו של שום אדם, עיתונאי או אחר, מה אני
מרגישה או חושבת בקשר לנישואיי. לאף אחד אין זכות לחדור
ולחטט בחיי־הפרט האינטימיים שלי. את מה שאני מרגישה אני
שומרת לעצמי. יש גבול למכת־ההטרדות של העיתונאים שנחתה
עלי, ושנעשית בצורה מכוערת, ללא התחשבות בהתנגדותי
המוחלטת לחשיפתי בפרשת גור. מדוע שלא תפרסמו ותדסקסו
את חייכם הפרטיים שלכם בעיתון?

מידע לכל מי שמחפש עבודה, גם בחלוקה לפי ארצות וגם

• בכל זאת, מדובר בצבי גור, ששפוט למאסר־עולם,
ולא באדם אנונימי ברחוב.

מיטים

טפרים

נישואין

להם את החיים. פניתי אל נציב מס״ההכנסה, יאיר
רבינוביץ, ושאלתי אותו אם יש סיכוי לביטול מיקדמות־המס.

עדיין יש אינפלציה.

• י ש אינפלציה של 20 אחוזים, ולא של 450
אחוזים כמו שהיה פעם. זה הבדל, לא?

• טוב, נעזוב את זה. מה המידע שיש במסר?

בחלוקה לפי מיקצועות. אני מזכיר 62 ארצות, וכותב איזה כוח־עבודה
הם מחפשים שם, ולאן לפנות כדי לקבל עבודה. אני מזכיר
את כל האישורים המתבקשים בכל ארץ. מצד שני יש רשימה של
110 מיקצועות, ובאילו ארצות יש סיכוי למצוא עבודה במיקצוע
המסויים.

אז מה אתה רוצה ממני? אני צריכה להיות הקורבן לכך?
האשמה בכך?
ההטרדות מצד העיתונאים מתגברות. מי בטלפון ומי שמת־דפקים
על דלתי ומסתובבים באיזור־מגוריי, כדי שאסכים
להתראיין.

• מה המיקצוע שיש לו ביקוש הכי גדול בעולם?

• היי ת רוצה לפרסם צד אחר בפרשת גור
בעיקבות החתונה הקרובה?

מיקרמות־המס של מס־ד,הכנסה אינן באות רק לפצות על
האינפלציה, אלא מהוות בעיקר תזרים לכסף.

דווקא מיקצוע שכמעט כל אחד יכול למלא: זבנים תבניות, וכן
עובדי רשתות של מזק מהיר. אלה הן עבודות שוחקות, ולכן
התחלופה גדולה מאור, ותמיד יש מקום לעובדים נוספים.

• אז לפחות תורידו את מיקדמות־המס! צריכה
להיות איזו שהיא השפעה לגבי האזרח אם יש
אינפלציה גבוהה מאוד או קטנה.

• בני, איך הגעת לרעיון לכתוב ספרים כאלה?
האם חיפשת לעצמך דרכון נוסף ועבודה בחו״ל?

את לא יכולה להשוות אותנו לחברת־החשמל. להם יש רק
בעיית מימון, אבל אנחנו, כמו שאמרתי לך, צריכים לדאוג
לתזרים.

• במילים אחרות, אין סיכוי לביטול מיקדמות־המס.

(דניאלה
שמי)

כן, זה נכון שהתחלתי לעשות •בירורים לעצמי, ומהר מאוד
גיליתי שאני לא המתעניין היחידי בנושא, ולכן כתבתי את
הספרים.

• עכשיו, כשאתה כבר יודע הכל, למה אתה לא
נוסע מפה?

עוד לא השלמתי את הסידרה. יש לי עוד עבודה בארץ.
(תיארה שמי)

לא מעוניינת! בציבור יש כבר דיעה מושרשת של עויינות
כלפיו. אינני מרגישה שאני צריכה להצטדק או להתנצל לפני
החברה על קשריי עם בעלי־לעתיד, צבי גור. אני לא רוצה להיות
יפת־נפש בתיקשורת כלפי הציבור, ואני מסתפקת להיות כזאת
כלפי עצמי בלבד.

• מלאכה קשה עומדת לפנייך? הוא יהיה מאחורי
הסורגים ואת חופשייה.
אני מכירה הרבה זוגות נשואים, שהם במצבים הרבה יותר
קשים ומעוררי־רחמים מאיתנו, למרות העובדה שהם חיים יחד
הרחק מכתלי בית־הסוהר. מצבנו הרבה יותר טוב מאותם זוגות
(שדד רכטמן)
״נשואים״.

ו 0ו >01ו 1<.גי 3 1 1 0ו ^ 8 8ו מ 11

דם נכסף להשיג דבר־מה: עבודה, חברה
כלשהי, כסף או כל דבר שחשיבותו רבה
בעיניו, וכאשר הוא אינו מצליח להשיג את
רצונו, חוסר הביטחון נטבע חזק באופיו.
יש מיקרים שבהם גם האצבע הראשונה
מתכופפת לכיוון האצבע השלישית. במצב
כזה הפירוש הוא קצת שונה. מדובר באדם
שיש לו חוש״צדק מפותח, אך הצדק חייב
להיעשות לפי הבנתו, והוא אף מוכן להילחם
על כך.
כשהאצבע השלישית ארוכה מאוד ועוב רת
את האצבע הראשונה זהו סימן מבשר
טובות לאלה הקשורים בעולם הבידור,
ובתחומים כמו: אמנויות הסימון הקל,
מישרדי״פירסום, מופעי-בידור, מוסיקה
קלה, הצגות בידור. יש להם נטייה לקחת
מרים בנימיני

44 44 י44

מז ד החוד ש:

ארי־ה

נוא הננש

מה מסמרתאצבע
ישוח? מה מסבות
האצבע המתנוננח
לניוון האצבע השלישית?

איזור מסויים בכף היד מתייחס לתכונו־תיהם
של בני מזל אריה. זהו המקום שבו
נמצאת אצבע אפולו כלומר האצבע הרבי עית
(קמיצה) או אצבע השמש. השמש היא
סיכונים בכל תחום, וכישרון למשוך אליהם
זו השולטת בבני מזל אריה.
את התעניינות הקהל, האמרגנים והמ אצבע
השמש מייצגת את עולם הרגשות
פיקים.
הפנימי של האדם ומלמדת על כוח היצירה,
לאצבע ארוכה ביד חלשה יש משמעות
האינטואיציה וגם על משיכה וכישרון לאמ-
שונה -בעליה נמצאים בחיפוש מתמיד
נויות בשטחים שונים. אם אורכה שווה
אחרי תישבחות ותשומת״לב. כדי לפצות
לאצבע הראשונה (אצבע) מספרת אצבע זו
את עצמם על הרגשת התהילה, שלה הם
4על איזון וחשיבות רבה לערכים המקובלים
זוכים ללא כיסוי, הם מתרברבים ומשתד*4ולמוסכמות
החברתיות. אדם כזה זוכה
לים להרשים בתילבושת נוצצת ורעשנית או
4להערכת הסביבה ומשרה אווירה נינוחה 4 בהתנהגות קולנית וצעקנית.
*4ומעוררת אמון בגלל אישיותו המאוזנת.
אצבע ארוכה מלמדת בין השאר על מי 44 כשהיא מכופפת כלפי האצבע השניה
שנהנים לקחת סיכונים בכל שטח ותחום.
( 4אמה) מעמידה אצבע השמש את בעליה
הוא אינו סומך על הרגשתו הפנימית או שמראה על הפוטנציאל) ,מראה שבעליה

חלקם מוכנים לסכן את חייהם, אחרים את
* 4בעמדת הגנה תמידית ומלמדת על אדם על האינטואיציה, אלא על חישובים הגיו רכש תכונות אלה עוד בילדותו.
כספם, שמם הטוב או כל דבר שהוא בדרך
אם הסימן מופיע גם ביד הימנית, סימן
4ילדותי שאינו בוטח בעצמו. הוא חושש ממה ניים שלא תמיד מוכיחים את עצמם, ולא 4 כלל בעל ערך ויקר לבעליו. ביניהם אפשר
* 4שיאמרו עליו, ופוחד שייפגע מהסביבה מפני פעם מביאים אותו לאכזבות ולמילחמות שהאדם סבל הרבה ביקורת, האשמות וחו-
למצוא את הקלפנים המושבעים ודומיהם.
*4שלא ידע להגן על עצמו בשעת הצורך. פנימיות. התנהגות זו, על־פי״רוב, אינה סר-חיבה בילדות, עד שאיבד את ביטחונו.
כישרון אמנותי מתבטא באצבע ישרה
4אינסטינקט ההגנה העצמית גורם לו לשאול נוחה לסביבה הקרובה. אצבע שמש כך נוצר מצב שהאדם לא סומך על ריגשותיו 4 4את עצמו בכל עת אם המעשה משתלם לו. מכופפת, הנמצאת רק ביד השמאלית (היד ועל עצמו. לפעמים נוצר הכיפוף מפני שהא-
(המשך בעמוד )35

העבודה והקאריירה חשובים מאוד עכשיו. סצב־הרוח והבריאות אינם טובים. אל תקח! את *
נטייה לריב, להתרגז ולהתפרץ מביאה את: ענייו׳ כספים הופכים להיות חשובים מתמיד.
יש מי שנוטה לכם חסד ומעוניין לעזור זה קשה מדי חיכח שזו רק תקופה שעומדת *
כם לאבד שליטה ולהתחרט מאוחר יותר על פרוייקט. שלקחתם על עצמכם, דורש מכס

ולפתור לכם את התיס־

לחלוף תוך שבועיים היחהתנהגותכם.
אין זה קל
להשקיע הרבה ואולי אף
בוכת שבה שקעתם.
סים עם בני־הזוג חשובים
להשתלט על הדחף לו לנעת
בחשבונות שנשמרו
אולם אינכם אומרים גלזמרם
אתרים, כדאי להימאוד
עכשיו. ש ק בן־הזע
מר את מה שבליבכם,
לויות מה אתם רוצים
עצמו מסובך בפרשיות
מנע מלסכן את כספכם
אך שימו לב שאתם מוהבעייה
היא שאינכם
שונות. לאו דווקא בתחום
ולהתרחק מכל ע־סקה אז
סוכסכים עם יותר מדי
יודעים בעצמכם מה
הרומאנטי. אך זה משפיע
השקעה שאין בהן ביטחון
אנשים. ה 11-וה־ 12ב ן
טוב
לכם. חשוב שתי׳
על התנהגותו ופוגע בכם.
מה שתעשו ב־ו! וב־ 2ו
חודש עשויים להפתיע
עזרו בידידים שכן יש
אתם עומדים ליהנות מס־בחודש
עלול לקבוע את
לטיבה בכל הקשור ל;21
ביוני -
21בדצמבר ־
להם השפעה וכוונתם
כום־כסף נוסף. אך רצוי
עתידכם הפיווס׳ במחצית
כספים. סכום־כסף ע 10
בינו אר
בטלי
21 כ טובה. אתם מרבים לשלא
תשתמשו בו לפני
השנה הקרובה. לא רצוי
שוי להגיע. בנסיעות,
ריב ולהסתכסך ועושים
שיחברו לכם שאינכם נדלקיים
וסיעה. פנישה או
שאתם מתכננים לתקופה
זו, עלולים לחול עיכובים שלא ניצפו ראיון ב־5ו בחורש. ברוסאנטיקה אתם מתאכזמעשים
שאינם אופייניים לכם. במקום עבו רשים לשלם חשבונות או תשרנמים שלא נלקחו
דתכם עשוי להתחיל קשר חדש ומיוחד. בחשבנו, בעבודה מישהו מנסה להכפיש אוחכם.
מראש. בני המין השני נמשכים אליכם. בים. אך תזכו בקרוב להיכרות חדשה ומבטיחה.

נסיעה לחדל או קשרים עם ארץ אחרת צפויים תוכניות שאתם מתכננים יגרמו לעימות עם
הנטייה לבטוח בידידים שעימם לא יצרתם קשר שיתוף־פעולה עם ידיד יכול להניב תוצאות
בימים אלה. עליכם להיזהר מפיזור ומחוסר־ריכוז. בן־הזוג. יתכן שתצטרכו לוותר וללכת
זמן ממושך תהיה בשכריכם. נראה שחרבו כפ־ מפתיעות. בעבודה ספגתם אכזבות בגלל
אורבות לכם סכנות ממחלקראתו.
ענייני בריאות
התנהגות לא-זהירה של
נישות קסדות השבוע. אל
לות או מתאועח, אולם
של בן־הזוג או של בני-
לם רצד לשמנר על חייכם
אנשים שעימם אתם
אפשר למנוע אותן אם שמישפחתו
גוזלים זמן,
עובדים. צפו להזמנה
הפרטיים לעצמכם !להקמים
לב ונזהרים. ה־סו בתשומת-לב
והמין אנר לנסיעה
לחי׳׳ל, שם
פיד עור •1תר על סודות־־
חודש טוב לבחינות מבל
גיה. אין ברירה אלא לתוכלו
לתקן את מה ש הם
של האחרים. הבריאות
סוג. אפילז מיבחן מהינה
התחשב או להסתכן באינה
טובה עכשיו וזה יבוא
האחרים קילקלו. בו־ועוד
יותר כשמדובר על
איבוד הקשר. ה 11 -ב שר-השיכנוע
במיטבו,
לביטוי בעיקר בינו 1ב־!8
חומר בעל רמה גבוהה •וחודש
יהיה סוער במהופעתכם
מרשימה ובבחנדש.
עליכם לנשת לב־ריקות
ולטפל בבעיות. א !*ו;ו,זסו 1
יוחד, וכדאי שלא תב תר.
הסיכויים לעבור נבו-
נושא הרומאנטי קשה
הים ב־זתר. הצעת־עסדה
חרו הפעם בדרכים ה )
8 2 2 0 1י לכם להחליט במי לב לה
לא •חלפו מעצמן. הנמושכת
נדו ו נב־ 2ו בחוקיצוניות
ביותר, למרות
חור. המיבחר מגוון ו טייה
לבזבז נוברת ולמרות
דש. אל תמהרו לסרב. בחמאנטיקה ותרו על נסייתכם. ה־ 14 יה״ 15 יהיו מדכאים ומאכ שאתם
נהנים מהלומה ובוהה יותר, ההוצאות נח אינכם נוטים להצטמצם ברומאן אחד. ה11-
לות מדי. פנישה מיוחדת תיהפך לקשר קרוב. וה־ 12 יביאו לעימות עם פרשיות מהעבר.
העבר ופנו לעתיד שמבטיח רכס קשר עמוק. זבים. זה ייגרם בגלל עייפות ומומלץ לנוח.

אתם מרבים בנסיעות, חופשות ומיפגשים אכזבה מידדים ב־סו עד ה־ 2ו בחודש. תמנו, גם אם לא תיכננתם נסיעות למרחקים מצב־החח אינו קל. הבריאות אינה טובה ובדאי
מסתבר שתמצאו את עצמכם מתכננים את שתדאנו לעצמכם. יש גם נטיח להיפנע מתאוננת.
מחודשים עם קרובים וידידים. סוף־סוף תוכנית חליפית, ואל תסמכו עלהבטחות של
נסיעתכם הבאה. זו לא
הרנל״ם פגיעות יותר מכל
ירידים. אחרת תצאו קרתוכלו
לנוח מכל המתח
תהיה ארוכה, אבל מוצ חלק
אחר בנוף וזה בולט
הרב שבו הייתם שרו חים
מכל הצדדים. עייפות,
בימים אלה. ובכספים. מלחת
ותביא לשינויים
יים. תוכנית ללימודים,
לאות ופגיעה בבריאות בבכל
הקשור לעתידכם
צפים לכם מאבק־מ לא־נר
לנסיעה, מעבר לדירה
וז זב־ 12 בחודש. עליכם
המיקצועי. מצבכם ה חים,
אולם צפו לקבל
להקפיד יותר על בריאותאו
כל חידוש מסוג זה
כספי מאוד לא נוח, אין
סמם־כסף שיעזור לכם
כם. בני־מישפחה סומכים
יתפסו מקים חשוב בחזה
הזמן לבקש או לקבל
לסער נרעונוח. אחס נגרעליכם,
ואין לכם ברירה
ייכם. ה־ 11 וה־ 12 אינם
הלוואות, מאחר וזה י רים
להוצאות נחלוח מד־אלא
להיחלץ לעזרתם במתאימים
לביצוע עיס-
22ב או גו ס ט ־
ביא לסיבוך שקשה יה1ל[

הנובלות בביזבוז מיותר.
מידת הצורך, למוות שקות,
שכן קשה לכם
21ב מ אי ־
22בספטמבר
20ב ט ני
יה לצאת ממנו. המתינו
פגישה שתתקיים ב־ 14ב1י

מלאי הכוחות שלכם כמלהצביע
על פגמים ב־כשבוע
ואז המצב יירחודש
תהיה מלהיבה מעט
אזל. בעבורה מישהו
עיסקה ויש סיכוי שתצאה
נוח יותר. במקום עבודתכם אתם צפו אוד. אולם למחרת תביא לאכזבה עצומה. חלואי
מרומים, ועלולים להיגרם לכם הפסדים מנסה לחתור תחתיכם, ומדובר דווקא על מי
יים להסתכסך בגלל חוש״הצדק שלכם. מותיכם השבוע ילמדו אחכם דברים חשובים.
משמעותיים. ה־ 5ג בחודש קשה במיוחד. שנוהג בלבביות בדרך כלל רומאן חדש ״פתח.

5 02 3נ 2ה 1 9 0
010212

סוסן

!1׳ 111)11ו_

] תו מו

מאזנ״ס

שקטים
שקטים
כל מיני בחורים צעירים־יותר וצעירים־פחות
שואלים אותי אם לסגנית־מלכת־היופי של השנה
הזאת, גלית אהרוני, יש חבר, ותמיד אני עונה
שאני לא יודעת. היא כל־כך שקטה, הבחורה
הזאת, שגם כשהיא אומרת שלום, אני לא בטוחה
ששמעתי טוב.
וגם שמעתי על מיליארדר יהודי לונדוני,
שחיזר אחריה במרץ, כשנסעה עם הקולגות שלה
במיסגרת התחרות.
אז השבוע היתה לי הזדמנות ראשונה לראות
אותה עם גבר, וגס לשמוע שהיא מאוהבת פחות

ייי-

גלית אהרוני ושון ארז
הוא בא לשרת בצה־ל
או יותר. לבחור קוראים שדן ארז, והוא בן של
יורדים המתגוררים כבר הרבה שנים בקנדה, והוא
בא ארצה כדי לשרת בצבא.
הם הכירו זה את זה לא־מזמן, ומאז הלא־מזמן
הזה הם ביחד. יותר מזה אני לא יודעת כלום, כי
הם כל־כך מיסתוריים ושקטים ומאוהבים, שלבטח ן אין להם אפילו זמן לענות לכמה שאלות.

פגי ש ה
ב חיא־מט!
חיי־האהבה של הבוטיקאית נילי טופז־שרפשטיין זה ממש נושא
לסרט־מתח, דראמה ורומאן רומאנטי.
את הקאריירה הרומאנטית שלה היא התחילה כשנישאה לרוני שכנאי,
יו״ר איגוד־הקוסמים בישראל, ואבי בתה תמי, בת ה־.23
הבעל השני היה זאב שדמי, שנפטר כמה שנים לאחר גירושיהם.
הבעל השלישי היה מפיק־הסרטים מיכה שרפשטיין, שהוא אבי בנה
בן ה־ , 13 תום. ובין לבין היו לה כל מיני רומאנים ואהבות, עם כל מיני
גברים, חתיכים, בדרך כלל צעירים ממנה.
באחד הימים היא חזרה ארצה ממסע־קניות באיטליה, כשהיא עמוסה
מיזוודות. אבל בניגוד לפעמים הקודמות היא לא סחבה את המיזוודות לבד.
בחור צעיר בן ,23 יפה־תואר ולבוש בהידור, עזר לה.
הבחור הזה, ששמו האיטלקי הוא לדאיג׳י, הכיר אותה בוויא־ונטו ברומא.
השניים התאהבו זה בזה והגיעו ארצה ביחד.
איזה רעש חולל הסיפור הזה על הבוטיקאית התל־אביבית והצעיר
האיטלקי, שבהמשך התגלה שהוא בכלל יוגוסלבי בשם זיאד! זה היה הנושא
החם ביותר בתל־אביב ב־ . 1984 ואיזה סצינות עפו שמה! הבחור הזה היה חוטף
התקפות־קינאה היסטריות. הוא חשב שהוא ביוגוסלביה, ושאשה היא רכוש
של הגבר.
אך נילי טופז לא נולדה אתמול, וגם כמה שנים טובות לפניו, והיא
הבהירה לו שכל הדרכים מובילות לרומא. והוא, כנראה, הבין מהר מאוד את
הרמז וחזר לשם.
מאז עברו ארבע שנים, ונילי טופז התבגרה קצת וזנחה את כל הצעירים
לטובת בחורות בנות גילם, ויש לה אהבה שקטה וסולידית עם גבר בגילה
שלה. היא חיה בשקט ובשלווה.
במשך כל השנים התעניינתי מה עלה בגורלו של היוגוסלבי הזה. אז
פניתי לשפיון שלי, שנמצא בקשרים הדוקים עם ארץ־המגף, והוא סיפר לי
סיפור מדהים.

המיגרש

אני תמיד מקטרת כשאני מוזמנת לארוחות־שחיתות
במיסעדות יוקרה — כל הקלוריות
והמערנים עתירי־השומן, שמגישים שם, וחשבון־
הענק בסיום הארוחה. אבל כשאני מקבלת סיפור
טוב, אני כבר שוכחת מכל הדברים הרעים.
השבוע הייתי באיזה מיסעדת־יוקרה בעיר־הקודש,
וממש דקות ספורות אחרי שהמלצר הגיש

מורים רג׳ואן
— בענייני עסדהו־
״יש לה מיגרש, לא בירושלים, שהיא מעוניינת
למכור. אז היפנו אותה אלי, וכך נוצר הקשר. היא
דווקא בחורה מאוד נחמדה. אבל הקשר בינינו הוא
דרך המיגרש שלה.״
אני לא כל כך הבנתי. מה פתאום גליה אלבין,
התל־אביבית, פונה לקבלן הירושלמי רג׳ואן, כדי
שימכור לה מיגרש שלא נמצא בירושלים? אבל
זה לא הדבר היחידי שאני לא מבינה בחיים.

גליה אלבין
לנו את המנה העיקרית, משהו צרפתי עם שם
ארוך שקשה לי לבטא, אני פתאום שומעת איזה
אשת־חברה, שישבה לידי, מספרת לחברתה על
הרומאן החשאי בין הקבלן הירושלמי מורים
רג׳ואן ואשת־העסקים גליה אלבין, אלמנתו1
של איש־העסקים מיקי אלבין. וזה ממש סיפור
טוב. שניהם אלמנים, ושניהם עשירים, ושניהם
אוהבים לחיות. אז למה לא?
אז דרינג־דרנגתי אל הקבלן הירושלמי:
״מר רג׳ואן, שלוסו מדברת המרחלת. מה
שלומך? איך הולך הרומאן עם גליה אלבין?״
״איזה רומאן? בסך־הכל נפגשנו פעם אחת, וזה
בענייני עבודה!״
״איזה עבודה?״

התקפות של קינאה היסטרית
הבחור יפה־התואר, שנשים היו נמסות למראהו, הגיע למסקנה שהנשים
של היום זה כבר זן אחר, שקשה לאלף אותו, והוא פנה לבני־מינו. כיום הוא
מתגורר ברומא, בדירת־פאר, ויש לו גם מכונית־ספורט משגעת, והרבה
דברים יפים אחרים שצעירים בכל העולם אוהבים. את הפיצ׳פקס האלה הוא
קיבל מהיריד שלו, שהוא דוקטור מאוד מכובד ברומא, והוא גם עשיר מופלג,
הנהנה מאוד לפנק את הידיד הצעיר שלו.
ואם תשאלו איך אני יודעת את כל הסיפור הזה, אז השפיון שלי הוזמן
לארוחת־ערב אקסלוסיבית, ושם הוא הכיר את הרופא המכובד, ושם הוא גם
נתקל בצעיר היפה שהיה מוכר לו. ותוך כדי אכילת פאסטה הוא הבין בדיוק
מה קורה שם. לאחר מכן הוא לא התבייש לשאול, וקיבל את התשובה שהוא
ציפה לה.
אז ככה הסתדר הכל.
עיתזנאית משלת

.נפנשע פעם אחת —

נילי טופז־שרפשטיין עם לואיג׳י־זיאד

ממש לפני כמה שעות קיבלתי שיחת־טלפון
מאילנה שושן, מלכת־היופי לשעבר ודוג־מנית־צילום
ומסלול בינלאומית בהווה, והשיחה
התנהלה בערך כך:
״שלום, זאת אילנה שושן. אני מאוד כועסת על
מה שכתבת עלי במדור שלך. על הרשימה של
הגברים שהיה לי רומאן איתם״.
״רגע, אני רוצה להבין — היה לך רומאן איתם
או לא היה?״
״תראי, אני לא רוצה להתייחס באופן אישי
לכל שם, מפני שאני לא רוצה לפגוע באף אחד
מהם. עם אחד מהם יש לי קישרי־עבודה, עם אחר
אני מיודדת כבר שנים. אבל זאת לא הנקודה. אני
רוצה להגיד שזאת שמסרה לך את האינפורמציה
עלי היא עיתונאית שאני מסוכסכת איתה, מפני
שהיא חשבה שהיא תקבל ממני כתבה בלעדית
בעיתון שבו היא כותבת, וכעת היא רוצה להתנקם

״ומי אמר לך, בכלל, שאת המידע קיבלתי
מאותה עיתונאית?״
״אמרו לי, וזה גם נראה לי הגיוני, ואני חושבת
שנעשה לי עוול, וחוץ מזה בארץ נורא מקנאים בי
בגלל שהצלחתי. וזה לא נכון שיש לי סיפורי־אהבה
עם כל הגברים האלה״.

״אילנה, בואי נעבור על כל שם ושם, ונראה
מה נכון ומה לא נכון״.
״אני לא רוצה להיכנס באופן אישי לנושא,
בגלל שחלקם עלולים להיפגע ולחשוב שאני לא
מעוניינת בקשר איתם, ואולי אחד מהם חושב שכן
יש קשר רומאנטי״.
כעבור כמה שעות קיבלתי עוד שיחת־טלפון,
והפעם לא מאילנה שושן, אלה מהעיתונאית
רונית מקובר. וכדי שתבינו מה הקשר שבין
שושן למקובר, אני מצטטת את השיחה:
״המרחלת, שלום ...תראי, חזרתי עכשיו
מחדל, ואחרי שלא הייתי בארץ חודשים רבים,
ראיתי פתאום קטע עלי במדור שלך, על הסיפור
שהיה לי, כביכול, עם קבלן ידוע במלון מוריה.
בתקופה ששהיתי שם כדי לראיין את סילבסטר

סטלונה.״

״ראשית, כנראה לא קראת את הקטע. ושנית,
לא כתוב שהיה לך סיפור עם הקבלן, אלה היה
כתוב שהוא ניסה להתעסק איתך, והוא ויתר
כשראה שזה לא הולך לו״.
״יכול להיות שאת צודקת. אבל הנקודה
החשובה בכל העניין היא שאני יודעת שאת
האינפורמציה הזאת קיבלת מעיתונאית מתחרה,
שניסתה לראיין את סטלונה ולא הצליחה, ובגלל
זה היא מנסה להתנקם בי״.
אז בנות, לא לריב! אני מתנצלת לפני אילנה

עו די חו תנוספת

בקהילת־היורדים השניה כגודלה כעולם, לוס״אנגילס, תמיד קורה משהו. כך, לפחות,
זה נראה מהארץ, וכך זה גם נשמע מכל הסיפורים המגיעים לפה.
אז הסיפור האחרון העובר שם בין החבריה זה על הרומאן של אשת־החברה אילנה
ויינטראיב, המתגוררת בבית מפואר מאוד, והיא גרושה ונאה.
באחת המסיבות האחרונות של הישראלים היא הכירה גבר נשיי וח; 4וב מאוד, ומאז
הם מנהלים רומאן. מה זה רומאן...
כל הקהילה שם מדברת רק על הרומאן ביניהם. אבל יש, כמובן, בעייה קטנה. האיש
החשוב הזה נמצא בשליחות חשובה מאוד, זאת אומרת שהוא פקיד ממשלתי בכיר, אבל
ברור שחייו הפרטיים הם עניינו שלו בלבד. אבל לאיש שלנו בלוס״אנגילס יש אשה חוקית
בארץ, הנאמנה לו מאוד, ושבכלל אינה יודעת שמעבר לשליחות הממשלתית של בעלה הוא
גם עוסק בשליחות אחרת, שהיא אשת־החברה אילנה ויינטראוב.
אבל תאמינו לי, אני לא אהיה זאת שאפרסם את שמו ברבים. לא מפני שלא מגיע לו.
פשוט חבל לי על האשה הנאמנה, היושבת בבית במולדת, סובלת נוראות מהלחות האיומה,
בעוד שבעלה עושה חיים משוגעים.

אילנה שושן
לא היו רומאגים עם הגברים המשגעים...
שושן על זה שלא היה לה רומאן עם כל הגברים
המשגעים האלה, ואני מתנצלת לפני רונית
מקובר על זה שכתבתי שלא היה לה קשר
רומאנטי כלשהו עם הקבלן העשיר.
ואני מודיעה לכן, שאם אני שומעת עוד פעם
אחת את שמה של העיתונאית הזאת, שאני אפילו
לא מכירה אותה, אני פשוט אורזת את המיזוודות
ועוזבת את הארץ!

31״י*

בווסת
היהלומים תקבל

שישה מיליון
דולו

שגריר ארצות־הברית בישראל.
תומס פיקרינג, ביקר במיפעלי ים־
המלח. יו׳ר חברת־הגג של המיפעלים,
כים־קדם לישראל. רפי איתן, קיווה

בורסת־היהלומים ברמת־גן תקבל

שישה מיליון דולר מהקבלן משה
אביב. הכספים יינתנו לה תמורת

יו״ר איתן
לסיו! התפייסות

שגריר פיקרינג

להז ליף מילה עם פיקרינג בביקור,
ולנסות להפשיר את היחסים בינו לבין
אדצות־הברית.
איתן מנוע מכניסה לאמריקה בעיק־בות
פרשת פולארד.
איתן הגיע למיפעלים בשעת
חביקת־ ,וניסה בתירוצים שונים
להסתובב סביב פיקרינג. זה התעלם
לחלוטין מאיתן.

הסכמתה שבניין־מישרדים שבונה
אביב ליד הבורסה ברמת־גן יצורף
לקומפלקס הבורסה.
הבניין יהיה בן 40 קומות, מהן 22
למישרדים והיתר מיסחריות ולחנייה.
כבר נמכרו מ 80 משיטחי המי־שרדים,
במחיר של 2300 דולר ברוטו
(לא כולל מע״מ ושונות) למטר מרובע.
רק יהלומנים רשאים לקנות מישרדים
בבניין.
ההכנסות הצפויות ממכירת השטחים
בבניין יגיעו ל־ 60 מיליון דולר.
קואופרטיב ק. שהוא בעל המיגרש,
יקבל תמורתו 11 קומות מישרדים
מוכנות, שאותן ימכור או ישכיר.
אביב הכניס לפרוייקט ארבעה
יהלומנים, שהשקיעו 12 מיליון דולר.
דורון אביב, בנו של משה, אמר
כי הוא מקווה שיהיה גשר, שיחבר את
הבניין ישירות לאולם הבורסה. הבניין,
אגב, יהיה הגבוה ביותר במרחב.

קי ס ר
הא״דס הציל 1ויה ראשונה יחזיר
ברונו רו צהבחח
את ליבריה במילחמת האחים פור שי
התעלם לחלוטין

מיגדל יחלום

ה1בוה ביותר בנויזרח־התימן

חיים דובשני, מי שהיה מנכ״ל
בנק אמריקאי־ישראל׳ ולאחר־מכן עבד
בתפקידי־ייעוץ בכירים למוסדות בינלאומיים
בחו״ל, מונה באחרונה כאחראי
על הבנק הממלכתי הליברי.
דובשני הוא הזר היחידי במישלחת
אמריקאית המונה 17 איש, אשר
נשלחה לפני חצי שנה להציל את
כלכלת ליבריה. דובשני קיבל זכות־חתימה
מוחלטת בכל נושאי מטבע־החוץ
של מדינה זו.
המישלחת מקימה עתה את מערכת
השליטה והפיקוח על מנגנון המדינה•
מערכת מיסוי וניהול מסודרת. ודא
פועלת באישור מיוחד של הקונגרס
האמריקאי.
ליבריה מונה שלושה מיליון תושבים,
והיא מייצאת חומרי־גלם. מקור־הכנסתה
העיקרי הוא המכס, ותקציבה
300 מיליון דולר לשנה. היא הייצו־

המפולת הכלכלית במיפעלי חברת
העובדים הביאה את מזכיר ההסתדרות,
ישראל קיסר, למסקנה כי

האחים שימעון ואורי קדם
ייחקרו ביום החמישי השבוע בבית־הבדשפס
על תצהירים שהגישו.
אודי קדם תובע מאחיו כספים,
המגיעים לו לדבריו על חלקו בבעלות
על חברת אלד. שימעון קדם מכחיש
את סענות אחיו, וכופר בהן.

בתרמית מוהלים?

התשלום נהגחאה לא הונו

ביניהם על ניהול שלוחות הבנק בחוי׳ל.
בבנק ישראל סבורים כי בינו עמד מאחורי מיתקפת שימעון
שיטרית על חת בעניין תשלומי״הפנסיה של בכירי בל״ל שפרשו.
בנק ישראל סבור כי חת חיוני כדי לשמור על ההנהלה.

האם יורשע דננברג

אנית הגדולה בעולם של הגומי
הסיבעי. הכנסתה ממקור זה הוכפלה
באחרונה, כתוצאה מהדרישה הגוברת
לגומי סיבעי.
בגלל מחלת־האיידס, יש ביקוש
גובר לכפפות אלסטיות לרפואה, וכן
לקונדומים• מוצרים אלה נעשים מגומי
סיבעי.

פסק־דין מעניין בעניין תקפות תשלום בהמחאה בת־פירעון, אך לא
מייד עם קבלתה, ניתן על־ידי השופט יודם גלין.
לקוח של עורך־הדין גד נשיץ רצה למסור המחאה ללקוח של עירך־
הדין, יחיאל גרבש, ב־ 30 ביתי 4 * 85 בשעה ,17:16 בלומר 24 :דקות
לפני סגירת הבנקים. גרבש סירב לקבל את ההמחאה, וציין על נגיה בי
סיבת הסירוב היא אי־יכולת פיסית להפקידה בבנק באותו יום בגלל
השעה המאוחרת, יכן בי הבנקים מהנים בהפקדות אחרי הצהריים לזכות
את הלקוח בשער של יום המחרת.
באותו לילה היה פיחות־המסבע, ומכיוון שגרבש היה אמור לקבל
סכום הצמוד לדולארים, הוא תבע גם א ת הפרשי הפיחות. נשיץ טען
בבית־המישפט בי יצא ידי חובתו בהמציאו המחאה תקפה לידי גרבש,
ואין זה מעניינו מה יכול המקבל לעשות בהמחאה.
השופט קבע כי טענות נשיץ הן, די ק דו קי עניות, שאין בהן ממש,״
וראוי להן להידחות. הוא קבע כי אס לא ניתן לממש את ההמחאה עם
קבלתה אין היא נחשבת כתשלום, וחייב את נשיץ לשלם את הסכומים
הנתבעים.

נגיד בנק ישראל הבהיר לבל״ל הוא רוצה בהמשך כהונתו של מאיר
חת כיו״ר מועצת־המנהלים של הבנק.
מנכ״ל בל״ל צדיק בינו, רצה להדיח את חת, בגלל ניגודי־ההשקפות

מזכ״ל קיסר
להחזיר המצליחנים
יש להחזיר לתפקידי־ניהול מנהלים

מצליחים שפרשו, כמו נפתלי בלו־מנטל,
אפרים ריינר ועוד.

בלומנטל ממשיך לשמור על יחסים
קרובים עם קיסר, בעוד שבין ריינר
לקיסר פרץ סיכסוך על רקע פיצויי־הפרישה
של ריינר, שהיה יו״ר בוק
הפועלים.

השופט המחוזי אריה הגיז יתן,
אחרי הפגרה, פסק־דין על נושא
המסעיר מנהלים רבים.
המפרק הקבוע של חברת הביטוח
ירד1יה, עורך־הדין בועז נהיר, ביקש
מבית־המישפט לקבוע כי מי שהיה
בעל ומנהל החברה, יעקב דננברג,
ניהל את החברה בתרמית, ולכן ניתן
לדרוש ממנו, על פי פקודת החבחח,
אחריות אישית להתמוטטות החברה,
והחזרת הכספים שהוציא ממנה.
נהיר תובע מדננברג החזרת מיליון
דולר, שמשך מן החברה, פרט לאחריות
כלפי כלל חובותיה. פרקליטיו של
דננברג, עורכי־הדין משה ואילנה
זינגל, מתנגדים לכך נמרצות.
אם יקבל השופט הגין את עמדת
נהיר, יהיה בכך תקדים מיידי כלפי
שני מנהלים נוספים, שעיסקיהם לשעבר
התמוטטו: עוגי פילובסקי,
שהיה מנהל ובעל קופל. ויצחק
גדיש, שהיה בעל מעוף.
פילובסקי התקבל באחרונה לתפקיד
מנכ״ל ארקיע, אולם נראה כי
יפרוש מתפקידו בגלל חילוקי־דיעות
עם בעלי המניות.

מנהל לשעבר דננברג
אחריות אישית?

עוד שבוע עבר

•דיי |

יי 4יי ן י

7 7 1 ^ 1ן 1ם

אמא שלי אמרה שהיא לא זוכרת חום כזה נורא. אמרתי לה שכל שנה
היא אומרת אותו דבר, ושהחום השנה בכלל לא נורא. חמש דקות אחרי זה
הודיעו בטלוויזיה שעומס־החום הוא הגבוה — או הקשה — או איך
שאומרים את זה — ב־ 30 השנים האחרונות.
מי שלא ראה את החיוך של אמא שלי לא ראה שימחה מימיו. גם
הטלוויזיה נגדי, לעזאזל.

חיי אדם זה ערך מקודש. חיי אדם זה הכל. כל השאר, ובמיוחד רכוש זה
שטויות. ובכל זאת כשהורסים בית של מישפחה כעונש שעל שאחד מבניה
עשה מעשה נבלה — זה נורא.
לעיתים קרובות אנחנו רואים בטלוויזיה איך הורסים בתים. מצלמים את
הבית כשהוא שלם, מצלמים את החיילים שבאים להרוס, מצלמים את הבית
אחרי שנהרס ואת המישפחה הבוכה וההמומה.
אני לא שונאת את החיילים שהורסים בית. אי־אפשר לשנוא פועלים
שבאו לעשות מה שהכריחו אותם לעשות. אני בטוחה שהם שונאים את
העבודה האיומה הזאת. כן, כן, אני יודעת שאפשר לסרב לפקודה לא־חוקית
וכו׳ ,אבל אני לא התנסיתי בזה, למזלי.
אף אחד לא אמר לי, כשהייתי בת ,18 תהרסי בית כי זה חשוב למולדת.
ואילו היו אומרים לי מי יודע איך הייתי מגיבה.
אבל השבוע כשהראו בטלוויזיה איך הורסים ארבעה בתים, צילמו חייל
אחד כשהוא צוחק.
שנאתי אותו ממש. לא את החייל. אני לא שונאת חיילים. שנאתי את
האיש בתוך המדים.

ליכוד נכבד!
אני לא יודעת מי זה סיפר לכם שהמכונית המצחיקה הזאת שמשמיעה

לוויה
ק 71ו ת. אם תתחי 7ן ג 1י ש סי סי שמישהו 7711י ק שיו 27 .ם.

מה אתם אומרים?

כשתחשבו על ויתורים טריטוריאליים, אני מבקשת לא להחזיר את \
רחובות תמורת שלום. כמה מקומות יש בארץ שבהם המלצרים מחייכים
ויוצאים מעורם כדי לשמח לקוח? רחובות כבר אמרנו?

שמתם לב שהיה כאן ביקור בעל חשיבות עליונה בשבוע שעבר? הכומר
הבכיין(זה שנתפס על חם עם זונה ואחר כך בכה בטלוויזיה חצי שעה) בא
לבקר את העם היושב בציון.
כששאלו אותו למה בא, ענה :״ישראל עוברת עכשיו תקופה מאוד קשה.
אנחנו חושבים שהיא זקוקה לתמיכה, אז באנו.״
האם מצבנו כל־כך חמור?

פ 1ת
י פ 1ת!

יופיה היא גם חסכונית. היא קונה ומשתמשת
במוצרים הכי זולים בארץ. לק לציפורניים —
ב־ 5.30ש״ח, שפתון ב־ 5.80 וצלליות ב־. 11.80
כיף לה.
לעומת חברותיה, שצריכות למרוח על עצמן
כל מיני מישחות ואיפור, מספיק לשחקנית ג׳ין
סימור להשתמש בספריי־דאודורנט של לה דרדין
ותיראו כמה שהיא משגעת.

גם הנסיכה דיאז פון־פירסטנברג לא צריכה
להתאמץ. כמה טיפות של בושם טטיאנה ותראו
איך שהיא נראית. וכמה זה כבר עלה לה? 23ש״ח

מרמים אותנו כל הזמן. לוקחים את הנשים הכי
יפות ומלבישים עליהן פירסום של מוצרי
קוסמטיקה ורוצים שנאמין שהן נעשו כל־כך יפות
:׳ בזכות המוצרים. ואנחנו מאמינות. ממש מגיע
לנו, טיפשות כאלה.

י ליי

תראו כמה שהאשה של קרל״ן יפה. זה הכל

וגם היפה של ולטינו לא צריכה כלום מלבד
כמה טיפות בושם. אבל לה יש הוצאות. כל
בקבוק עולה לה 136ש״ח, וזה בקבוק קטן. הגדול
עולה 212ש״ח.

לה ז׳רדין
ספר״־דא 1דותט
מפני שהיא מתאפרת באיפור הקיץ של החברה.
מורחת קצת קונסילר(מסווה פגמים) ב־ 7.95ש״ח,
טיפה ליפגלוס(על השפתיים) ב־ 7.50ש״ח, וקצת
סומק ב־ 9שקלים.

הביטו כמה יפה נערת ״קטי״ ,אחרי ששמה על
עצמה את האיפור מסידרת מסע סידבריות. כלום.
קצת שפתון ב־ 10.90ש״ח, צללית ב־ 9.80 ותוחם
שפתיים ב־ס.6.7

והבחורה היפה של אוריס קוסמטיקס. מלבד
קטי איפור מידבר׳

לוויה היא דבר נורא, גי היא
סוף. גם לנפטר וגם לחברים שלו
ולמישפחה שלו וגם לסתם מוקירי
זיברו של הנפטר.
לא הלבתי ללוויה של יאיר הורביץ
בי -בעצם איו לי סיבה. לא הלבתי
כי עד שהרגשתי צייד ללגת -
הלוויה נבר נגמרה. ועכשיו נבר אין
לי לאן ללכת כי לא תהיה ליאיר עוד
לוויה.
אז במקום לוויה הגה סיפור קטן
על האיש שהיה מיוחד בנוף אנשי
הספרות. מיוחד בתמימות שלו,
מיוחד בצניעות, מיוחד בוויתור על
כבודו, ובמיוחד בזה שהוא נתן ל כמה
מחבריו הטובים, סופרים ומשוררים
כמובן, לעשות עליו את
תרגילי העליונות שלהם.
לפני הרבה שנים, כשכולנו היינו
צעירים, בדירה אחת בתל־אביב
שיחקו קלפים במוצאי-שבת. מין
מקום כזה שהספרות והתרבות התל־אביביות
באו להתפרק מהמוזות ו להרוויח
או להפסיד במה לירות
בפוקר.
היו שם דידי מנוס* ומאיר וי-
זלטיר ויונה וולד וגבריאל מוקד ו-
הלית ישורון ועוד איזה שניים־
שלושה ציירים ושנייס״שלושה
פסלים וחמישה-שישה שכבר שכחתי
אותם, וגם כותבת שורות אלה.
הגברים ישבו סביב שני שולחנות
ובסבר״פנים חמור מאוד שיחקו
פוקר. משוררת אחת או שתיים ישבו
ליד החלון, הביטו החוצה במבט
בוהה ואולי חיפשו איזה מוזה. מכל
הגברים היה יאיר הודביץ היחידי
שלא ידע לשחק פוקר, ולכן רק ישב
והביט על חבריו בעלי המבט הגברי
מאוד.
שתי דמויות נשיות (שלא אזכיר
את שמן) ישבו במיטבח וחשבו איך
.לסדר את עדת המגעילים המשחקת
קלפים -שתי הדמויות גדלו בבתים
שבהם מישחק קלפים וזנות היו
היינו־ הד.
באחד הערבים פתחו שתי הבחורות
הצעירות שקית ביסקוויטים
וחשבו לעצמן מה אפשר לעשות ב-
ביסקוויטים שיפריע לשחקני ה פוקר.
חשבו חשבו והגיעו למסקנה
שאם ישימו ולווטה בין שני הביסקוויטים
יקבלו כל השחקנים
שילשול רציני.
לקחו כל ביסקוויט, מרחו עליו
כמות נדיבה של ולווטה ומעליה שמו
עוד ביסקוויט. מילאו צלחת גדולה
בסנדביצים המעניינים והגישו ל שולחן.
עדת
הגברים עטה על הכיבוד כמוצאת
שלל רב וכל אחד לקח
סנדביץ כזה, דחף לפה ולעס בתענוג.
רק יאיר הורביץ שלא שיחק קלפים
ולא שיחק את המאציו, טעם את
המעדן וצעק :״חבריה, יש כאן
מישחת־שיניים או משהו כזה!״

טטיאנה

ולנטינו

אורים קוסמטיקם

טיפות של משם

׳31׳ יקר ם א 1ד

יופי חסכוני

,.שתוק מטומטם׳ ״.אמרו לו מביני
הדבר ובתנועות גבריות מאוד חיסלו
את צלחת הוולווטה. יאיר לא נעלב,
הוא רק הפסיק לאכול והיה היחיד
שלא סבל מתוצאת הלוואי של
הכיבוד המעניין. י בחור מיוחד היה יאיר. כתב שירים
יפים ולא היה צריד את כל
המישחקים מסביב.

דני אלה שמי

פ 11־זדר=מ

הכל בגלל עומם־החום, שזיקני־צסת כבר לא זוכרים כמוהו — כי הם לא
זוכרים כלום, אן? פעם אחת. כן, אז איפה היינו? אה, החום. אז מי יש לו
כוח לקרוא דברים רציניים ולהבין אותם ולזכור אותם ולהביע דיעה עליהם?
הרי איפה שאתה נמצא יש רדיו פתוח, ושם אומרים דברים על צעדי
ההינתקות של חוסיין, ועל שיחות־טאבה בקאהיר, ועל ניירות־ערך שנמכרו
בדי לממן פיצויים לעובדי סולל בונה, ועל זה שממשלה גולה היא רעיון טוב
או רע ...ובכלל.
וככה בערב, כשחתיכת בריזה נכנסת מהחלון, כל מה שהבן־אדם רוצה זה
בום מים קרים, סיגריה טובה(?) ומשהו לצחוק עליו קצת.
חשבנו שאין זמן מתאים יותר לפתוח במדור חיוכים מאשר הזמן הזה. אז
מה שאפשר לעשות עכשיו אנחנו עושים עכשיו. ואתם — אם שמעתם משהו
מצחיק, המצאתם אותו, ראיתם אותו או חלמתם עליו — שתפו אותנו,
בבקשה. כן, אנחנו יודעים שעכשיו קיץ ואץ לכס חשק לכתוב, אבל אם
תתאמצו קצת אנחנו נתאמץ עבורכם ותוך חודש־חודשיים אנחנו מביאים לכם
את החורך. זאת הבטחה. אתם יודעים את הכתובת: העולם הזה, רה׳ גורדון
3תל־אביב, מיקוד .63458

דנחם מצח>ק>ם
בשם אומרם
ולמרות הכל יש באן בארץ אנשים
היודעים לצחוק, האוהבים לצחוק וגם
הרואים דברים מצחיקים. כל שבוע אנחנו
מתקשרים אל אחד מהם ושואלים אותו,
מה הדבר הבי מצחיק ששמעת השבוע, או
שקרה לן השבוע.
על שיחת״הטלפון הראשונה שלנו ענה
אחד האנשים הכי מצחיקים בארץ, הצייר
והעיתונאי יאיר גרבוז:
דווקא ראיתי שני דברים מצחיקים השבוע.
בחנות לסרטי־וידיאו בגיבעתיים יש שלט
האומר :״סרטים לילדים! סרטים תורכיים וסרטים
ישראליים יחשבו לחצי סרט!״ זאת אומרת במחיר
אחד לוקחים שניים מהסוגים האלו.
הדבר השני שהצחיק אותי השבוע זה כיכר״
מגן־דויד, שם ליד שוק־הכרמל. כל חיי אני מתפלל
שהמדרגות הנעות של כיכר מגן־דויד יתחילו

״התחתנתי אי תן משתי סיבו.ת...״

בדיחות גזעניות רומנים למה למכונית רומנית יש שני חורים בגג?
בשביל האוזניים של החמור שקנה אותה.
אנגלים יאיר גרבוז
לנוע. השבוע הייתי שם. המדרגות אמנם עוד לא
נעות, אבל כבר נוזלים מים מהתיקרה, כי מעל
המדרגות הנעות, שלא נעות, סידרו גינה, כי
עכשיו גינות זה באופנה.
קרו לי עוד דברים מצחיקים, אבל זה היה לפני
שבועיים.

במה דו מהמחשבלא שה?

במהלך טכס הפעלת מחשב חרש במחלקה להוראת למדעי המחשב באוניברסיטת תל־אביב, אמר
דיקן הפקולטה למדעים מדוייקים, הפרופ׳ אליעזר גלעדי:
בשלוש תכונות דומה המחשב לאשה נשואה:
ראשית, אחרי שאתה מתחתן איתה, אתה מגלה שזה עולה הרבה יותר משחשבת.
שנית, אתה מגלה שהיא לא עושה את כל מה שחשבת שתעשה.
ושלישית, אחרי תקופת זמן של הרגל מגלים שאי״אפשר בלעדיה.

הוסיף על כך הפרופ׳ דני לויטן, ראש בית־הספר למדעי המתמטיקה:
למחשב יש תכונה רביעית, שבה הוא דומה לאשה.
אחרי שהתרגלת אליו ונוכחת לדעת שאי״אפשר בלעדיו, אתה מגלה שאחד לא מספיק.

אנגלי נכנס לחנות״לחם בלונדון .״תן לי
בבקשה כיכר־לחם,״ אמר למוכר.
״איזה לחם? שחור או לבן?״
״לא חשוב, אני קונה את זה בשביל עיוור״.
רוסים עולה חדש מרוסיה הגיע ארצה. ליד מדרגות
המטוס חיכו לו אנשי הסוכנות.
״שלום וברוך בואך ארצה,״ אמרו לו.
ענה להם העולה החדש :״שלום פרררררררר
חברים אני צצצצצ פרצפרצ אני ששששששש פי
פי פי פי פי.״
״איפה למדת את העברית שלך?״ שאל אותו
פקיד הסוכנות.
״משידורי קול ציון לגולה, כמובן,״ השיב
העולה החדש.
פולנים ביוגראפיה של אשה פולניה:
חולה, חולה, חולה, חולה, חולה, חולה, אלמנה.
גרוזים למה לכלב גרוזי יש אף פחוס?
כי הוא רודף תמיד אחרי מכוניות חונות.

בדיחות מיקעועיות רופאים איש אחד הלך לרופא והתלונן שכל הזמן יש
לו צילצולים באוזניים.
״מה איכפת לך,״ אמר לו הרופא ,״שיצלצל.
אל תענה!״

מ הנ ד סי ם
מהנדס־ייעול אחד הלך עם אשתו לקונצרט.
היא נהגתה והוא סבל.
בסוף הקונצרט לא יכול היה להתאפק עוד,
ניגש אל מנצח התיזמורת ואמר לו :״דע לן־ שיש
לך כמה עובדים, כמו החצוצרן, המתופף ואפילו
הפסנתרן, שכל הזמן לא עושים כלום. רק כשאתה
מעיף עליהם מבט, הם מתחילים לנגן״.

עורכי־דין
שני בעלי־חיים נפגשו ביער. היה חושך, והם
לא יכלו לראות זה את זה .״בוא נמשש אחד את
השני וננחש,״ אמרו זה לזה.
מישש הנחש את הארנב ואמר :״אתה יצור קטן
ורך. יש לך פרווה רכה, אוזניים זקופות ואף
מתוק. נכון שאתה ארנב?״
אז הגיע תורו של הארנב למשש את הנחש.
מישש ואמר :״אתה כזה חלקלק, ואני מרגיש שיש
לך ראש קטן. אוי, אני מרגיש שאין לך בכלל
ביצים — תגיד, אתה לא עורך־דץ?״

החייל ששכח אלה בין
הצלעות של תושב
השטחים יוכל לקבלה
אצל עוזר הטבח ביחידה

למכירה
יד ראשונה במצב טוב
וסף ט רו מפד דו ר

חברת1ו קיבלה הסוכוות
הבלעדית של א״דס אוחו!
מחפשים מפיצים טובים
1א להתקשר
לטלפון 12347

העול ם הז ה 2658

הורוסקופ

(המשך מעמוד )30
בעלת הבעה. קצה האצבע דמוי
מרית. אדם זה יהפוך כל דבר
לאמנותי, אך יותר מכל יתאים לו
להיות זמר, נואם, שחקן או פולי טיקאי.
אצבע כזו מראה על נטיות
לכיוון הדראמתי ועל כוח.
אם אצבע השמש (השלישית)
ארוכה כמעט כשכנתה השניה
(אמה) האדם רואה את החיים
כמישחק קלפים והימורים, זהו
אדם שאוהב את הסכנה. אצבע זו
מייצגת את הלב. מכיוון שאצבע זו
מיוחסת גם לביטוי של תת־ההכרה
אפשר להבין את הקשר למחלות
לב. אומרים, אל תיקח הכל ללב׳,
אך לא,אל תיקח לראש׳ ,שכן אדם
נפגע יותר מלב שבור מאשר ממוח
שאינו פועל כהלכה. האצבע שמראה
את האמת הפנימית של האדם
מראה על הלב ועל מחלות לב.
אצבע חסרת גמישות המכופפת
כלפי פנים ובעלת ציפורן לבנה
רחבה וקצרה מלמדת על הנטייה
למחלות לב. אם לציפורן קווי
פסים במיבנה ונטייה לצבע כחול
זה מצביע על בעייה בלב. אצבע
קצרה לעומת הראשונה מראה
שתאוות הפירסום וההצלחה של
האדם יגרמו לו הערכה מוטעית.
בין האצבע השניה לאצבע ה שלישית
נמצאת גיבעת השמש.
גיבעה זו חשובה מאוד כדי לאמת
את התכונות שעליהן מלמדת האצבע.
גיבעה שאינה מפותחת יכולה
להקפיא את כל אותם כישרו-
נות ולמרות יכולתו הגבוהה של
האדם הוא לא ימצא את הדרך
להוציאם החוצה.
גיבעה מפותחת היטב, כלומר,
גיבעה הנראית גבוהה, בשרנית אך
בגודל נורמלי, ואגודל חזק מצ ביעים
על טעם טוב, אהבה ליופי
ואסתטיקה, כישרונות אמנותיים
ואינטואיציה.
גיבעה גבוהה ורחבה מצביעה על
אישיות חזקה וכוח רב, אופי חזק,
לב רחב ונדיב, טעם טוב, אישיות
זוהרת ורצון להתפרסם ולהרשים
את הסביבה. לעיתים יש לאדם
כזה יותר מדי יומרות ואז הוא יכול
להזיק לעצמו. הוא חומד ממון
ותשומת־לב מופרזת, מרבה להת פאר
בתכונותיו ובמעשיו, נוטה
למצבי־רוח ומבזבז בצורה ראוותנית.
הוא להוט אחרי תצוגות
ראוותניות של בגדים, תכשיטים,
וחפצי-נוי ונהנה להקיף עצמו ב מותרות.
כשאגודל
רך, קצר, חלש ומדי
גמיש משתייך לבעל גיבעה כזו,
הוא לא יוכל להתרכז, יהיה חסר-
סבלנות ויציבות והתעניינותו
תהיה רק ברושם החיצוני.
גיבעה מסוג זה מתחת לאצבע
גבוהה מחזקת את הנטייה להי מורים.
חוסר גיבעה באותו המקום
מעיד על כך שלבעליה של אותה יד
עניין מועט באמנות. פעמים רבות
זה מבטא חוסר תאוות או משאות
נפש נסתרות.
ביד שיש בה סימנים אמנותיים
בולטים חוץ מאותה גיבעה, ה מחסור
בגיבעה יראה על קשיים
בדרך להצלחה ולפירסום. אדם
כזה לא יוכל להתפרנס מכישרונו,
פעילותו האמנותית תהיה מעו כבת,
ויהיה לו מעין פחד מפירסום,
למרות שבסתר ליבו הוא שואף
להיות מוכר.
על אותה גיבעה עשויים להופיע
סימנים שונים. ריבוע על הגיבעה
מראה על אדם שנשמר מפני אוי בים
ומגן על שמו, מעמדו וכבודו.
סימן Xמראה שתיקוותיו של
האדם יתבדו, או שייגרם לו הפסד
כספי או נזק לשמו הטוב.
המשולש הוא סימן בר״מזל ה מביא
לפירסום ולשיגשוג ומאפשר
לאדם לשמור על שליטה עצמית.
זה טוב לשחקנים, זמרים ואנשי-
ציבור ידועים. עיגול הוא נדיר ביו תר,
אך מראה על כבוד גדול
והצלחה מסחררת. כוכב מראה על
עושר וכבוד כתוצאה מסיוע של
אנשים בעלי״השפעה.
העולם הזה 2658

ך י> וא הסביר לה כי ידע מסויים
1 1יכול להפוך את חייה למשמעו־תיים
יותר, את אישיותה לעצמאית וחזקה
יותר.
היא היתה בת , 15 ילדה רזה מדי,
עיניה הביעו תקיפות מפוחדת מדי, היא
חפצה לדעת ולהבין.״
סקרנותה התעוררה, והיא ביקשה
ממנו להסביר לה מהו אותו ידע משנה־עולמות.
עיניו
הביעו כיבוש מיסתורי וניצחון,
כאשר הסביר לה שעדיין אינה
מוכנה לרעת .״את צריכה להבין שאת
עדיין לא הוכחת את עצמך. תני לי
ללמוד את מיבנה אישיותך, ולאחר מכן
אוכל לקבוע אם זהו הזמן המתאים
לאותו שיעור משמעותי פניו הביעו
אטימות מעוררת־חרדה, אך מסקרנת
בעת ובעונה אחת.
אותו מורה בעל הידע־הכל־יכול
היה קרוב־מישפחה שלה. היא ואחיה
נשלחו לבלות אצלו את חופשת־הקיץ,
שהרי הוא התגורר בבית מרווח, על
שפת־הים. לא היתה לו מישפחה משלו
— הוא העדיף לחיות לבד — וביתו
היה ממוקם בעיירה מרוחקת וקטנה,
שהיתה חביבה על ילדים אוהבי טבע
ומי־ים כחולים ומלטפים.
אחיה נהג להיעטף בגלי־הים מדי
יום, ולגלות נוף חדש כשהוא רוכב על

מיספר ימים יעביר את הידע לרשותה.
מדוע היתה מסוגלת להתייחס אל
העניין כאל ערך חשוב ביותר? היא ;
העריכה את האיש ורצתה לזכותו
בתגליות, שאליהן הגיע בעזרת שיכלו
הנדיר. מאז ומתמיד היתה אישיותו
בלתי־ברורה למישפחתה, אך תמיד
התלהבו הכל מהאינטליגנציה שלו.
״הוא משהו אחר. תמיד ידענו שהוא
חכם, למרות שמעולם לא הבנו אותו,״
נהגו לומר בני־מישפחתה, בשיחות של
ארוחת ערב או בוקר.

מתיחות
של בוקר

ף* וקר אחד היא ירדה אל המיטבח.
^ להפתעתה הוא כבר ישב שם ושתה
קפה.
״איך את מרגישה הבוקר?״ הוא שאל
אותה ברעננות של בוקר־קיץ .״את
יודעת, בבוקר חשוב מאוד להתמתח.
זאת הסיבה שחתולים תמיד מתמתחים
אחרי שהתעוררו״.
חיוך הבליט את הקמטים שבעור
פניו, והוא התעקש להביע התלהבות
ילדותית. היא הסבירה לו שתיאלץ
לדחות את ההתמתחות, וניגשה להכין
לעצמה כוס־קפה.
בקול שהיה בו צליל של היסטריה

מינל בן־ח1וין. נתו החווגת של מוטקה
קדו(משמאל) ,מסבות סיבוו 8ן החיים:

א 11ס

ג\ו\ך
סוסים בשעות־הערב. היא העדיפה
להישאר בבית, כדי שתוכל ללמוד
מקרוב־המישפחה החכם. הרצון לדעת
ולהבין תמיד היה מרכז עולמה.
״אתה אולי לא מכיר אותי, אבל
תמיד היתה לי היכולת להתמודד עם
ידע חדש. אין ידע שיכול להרוס אותי,
וחבל שתשהה את תהליך ההתפתחות
שלי,״ אמרה לו בקול ילדותי, המבקש
אמון.
כעבור שעה, אחרי שהתעקשה שהיא
מוכנה ללמוד, היא נקראה לעלות
למעלה, לחדרה.
מיד עם היכנסה אל החדר, הוסבר
לה כי עליה להתפשט. ומכיוון שהיתה
נחושה להוכיח כי אישיותה אמיצה
וחזקה, היא לא רצתה להפגין פחד או
בושה, ולכן התפשטה. היא היתה ילדה
סקרנית ונועזת, שלא ראתה בהתפשטות
דבר מכוער, שהרי עולם המיניות
בכלל, והמיניות המעוותת בפרט, היו
זרים לה לחלוטין. היא היתה ילדונת
בתולה, שעדיין עטפה את מרחבי
עולמה ביופי של ציורים בציבעי־מים.
עולם אחר לא הספיקה עדיין להכיר.
אחרי שהתפשטה וחיכתה כי יאמר
לה את מילות־החוכמה, הוא זרק לה
כמה מילות־עידוד מאכזבות בלבד.
״טוב מאוד. את באמת אמיצה יותר מכפי
שתיארתי לעצמי״ אמר, כשעיניו
מביעות אישור מעודד, מצד אחד,
ומבוכה של גנב ההושש כי מסכת־הקדוש
הורדה מפניו, מצד שני. אהרי
שעודד אותה, הבטיח לה כי בעוד

מובלגת, קרא לה לפתע לראות משהו.
היה עליה להתכופף אל מתחת לשולחן,
כדי שתוכל לבחון את אותו
משהו בלתי־מוגדר.
ברגע שהתכופפה, הוא הרים את
שימלתה — השימלה שנהגה לישון בה
— וסתם את פיה באחיזת־יד חזקה.
גבה הוחזק, כדי שלא תוכל להתרומם,
והוא הוריד בזריזות את תחתוניה, בעודו
סותם בידו את פיה, כדי שלא תביע
כל תדהמה או סירוב לשתף פעולה.
כאב נדיר חדר אל כל אחד מוורידי
גופה הצנום. היא הבינה שנעשה בה
מעשה מגונה, אך לא הבינה בדיוק את
טיבו.
בעודה נדהמת מהמעשה שעשה בה,
מצאה דם על תחתוניה. היא שמחה
מאוד, שהרי היתה מודאגת מכך שלא
קיבלה מחזור ער לאותו רגע מחריד
בהייה. היא לא הבינה את הקשר שבין
איבוד־בתולין ודם, כפי שלא ידעה שהכאב
שחשה בו ציין את אובדן בתוליה.
היא השתדלה להפנות את תשומת־ליבה
למחזור שחשבה שסוף־סוף הגיע,
ובכך ניסתה למתן את התדהמה הבוערת
שאחזה בה, ולשבור את תחושת ה־אין־אונים
שהחלה מכרסמת בה.
עם הכאב הדוקרני באו רגשות אחרים.
מאז אותו הרגע התחילה להסתכל
בעצמה בבוז, ולשאול את עצמה ״מי
אני?״ באותם רגעים נוראים, שבהם
הוותה בכאב פיסי ובבגידה השוברת כל
אמון וביטחון, אכן השתנו כל חייה, כפי
שהובטח לה.

אך לא היה זה הידע שאותו חפצה
לדעת.
טראומה גפשית

פני שאמשיך לספר את סיפו־
/רה, רוצה אני להסביר את מישקלו
המדוייק של אונס, כדי שיובן מדוע
התפתחו חייה של אותה ילדה בת 15
כפי שהתפתחו. לולא האונס, לא היתה
עושה הרבה דברים שהיו הרסניים לחייה.
הצד
הטראגי ביותר באונס, ובפרט
באונס שנעשה בתחום־המישפחה, הוא
הבגידה באמונו של הילד ובתלותו.
הקורבנות אינם בהכרח נאיביים או
חפים־מפשע, שהרי לא תמיד הם בתוליים.
אך בדיר כלל הם צעירים מכדי
להבין מהי בגידה, ולכן הטראומה שבדבר
משתקת אותם.
החדירה המינית עלולה לגרום גם
לפגיעה פיסית וגם לפגיעה נפשית
קשה, שהרי במידה מסויימת מודע
הקורבן למשמעות הדבר שנעשה בו.
מודעות זו גורמת לילד להרגיש
״מלוכלך״.
מכיוון שהקורבן נשאר תמיד חדור
ברגשות־אשמה, ההמשך הוא כך:
הצעירה הפגיעה היא ההורסת
את עצמה. היא מענישה את עצמה על
״חטא״ שהיא שותפה לו, לפי תחושתה.
היא סובלת באופן יסודי מאוד
מחוסר־ביטחון. נראה לה שאינה ראויה
לסיפוק ריגשי, גופני והומרי. חוסר־ביטחונה
מבטיח שקשה יהיה לה להתקרב
אל גבר, מכיוון שהאונס הפך את
יחסיה המיניים לשיחזורו של מעשה
שהיה, ולכן מבחיל אותה.
• כדי להגן על עצמה מפני כאב
נוסף, היא תדאג לכך שתהפוך אטומה,
ושלא תחווה ריגושים מיניים. דיכוי
הריגושים הופך הרגל. היא תשכב עם
גברים כדי להעניש את עצמה. היא
עלולה להרשות לעצמה הכל ובלי
גבול, כדי להשפיל את עצמה.
מכיוון שהיא מבלבלת בין אשמה,

אהבה ומין, היא מוצאת את עצמה
הרבה פעמים מנוצלת כאובייקט מיני
בלבד. בכך שהיא מתמידה בהרס עצמי,
היא מנסה ומנסה לנקות את עצמה
מאשמה. ריגשותיה אינם דוהים בדרך
זו, ולכן המעגל הופך ניצחי.
פגיעתה עלולה גם להתבטא בצורה
פסיכו־סומטית. הרבה מהסימפטומים
הנקראים ״לחץ״ הם כאלה: כאבי־בטן
חזקים, בעיות־עור, כאבים הפוגעים ב־תיפקוד
וכו׳ .אין זה מפליא שמרבית
הקורבנות סובלים מתקופות של דיכאון
כבד, המוביל לעיתים גם להתאב־

יית•
שיעור בסוד

^ עודה עומדת לעלות למעלה,
*שאל אותה ״המורה״ לאן מועדות
פניה. היא הסבירה לו שעליה להתקלח,
שהרי קיבלה מחזור. מהאונס התעלמה
לחלוטץ.
פניו היו מבודחות מדבריה, והביעו
גם כעס.
״מה את מקשקשת? רדי למטה, ואני
אסביר לך כמה דברים, מטומטמת קטנה
שכמוך!״ אמר לה בטון עצבני. היא
המשיכה לעלות, אך ללא הצלחה .״אני
אמרתי לך משהו או לא? רדי למטה
ברגע זה!״
פחד נורא גרם לה לרדת למטה ולשבת
על הספה. חום איום עטף את
פגיה, ורעד של חרדה דקר בכפות רגליה.

לא חושבת שעלינו לשוחח
ולנתח את מה שלמדת? הייתי רוצה
שתביני שאילו היינו חיים בעולם הגיוני,
יכולת לספר לכולם על שיעור זה.
אך מכיוון שאין זה המצב, עליך לשמור
זאת בסוד״.
״אתה באמת מאמין בזה? לי נראה
ששיעור זה כלל לא היה הכרחי! לשם
מה אני צריכה ללמוד ממך על מין?
יכולתי ללמוד את זה בדרך נורמלית,
כמו שאר הילדות. עד היום הנושא
המיני בכלל לא העסיק אותי,״ היא לחשה,
כמי שמקווה להבנה.

האם יש תנקיו ראשה רק מפני שהיא אשתו של איש

.חרתו0ן_
סוניה ו...
לא בארץ ולא בחרל

ך* ידיעה על ניסיון־ההתנקשות
\ 1בחייו של ג׳ורג׳ שולץ, שר־החוץ
האמריקאי, במהלך ביקור ממלכתי
בבוליביה, הרעישה את העולם.
מכוניתו של השר אומנם לא נפגעה, אך
המכונית שבה ישבה אשתו נפגעה.
האשה יצאה ללא פגע.
מעטים שאלו את עצמם אחרי אירוע
חריג זה מה בעצם עשתה הגברת שולץ
בביקור־עבודה של בעלה השר. מדוע
הוא סוחב אותה איתו לכל מקום ברחבי
הגלובוס? מהו תפקידה בתוך סצינה
כזאת של ביקור ממלכתי?

אין ספק שהאשה היוצאת־דופן
מכולן היא סוניה פרס, רעייתו של מי
שהיה ראש־הממשלה והיום משמש
כממלא־מקום ושר־החוץ. הרבה תמיהות
הועלו באשר להתנהגותה, הנראית
מוזרה בעיני רבים, והיו אף כאלה
שמתחו עליה ביקורת שלילית.
נוכחותה של סוניה פרס באירועים
ממלכתיים או מיפלגתיים היא נדירה
ביותר. היא לא התראיינה מעולם, היא
אינה נותנת את חסותה לאירועים,
אינה משמשת יושבת־ראש לאירגונים
ציבוריים התנדבותיים וגם אין לה

לאה, רעייתו של יצחק רבין, כיום
שר־הביטחון ובעבר רמטכ״ל, שגריר
ישראל בארצות־הברית וראש־ממשלה,
הפכה את תפקיד ״רעייתו של״
לתפקיד מרכזי, ועשתה ממנו כמעט
אידיאולוגיה.
לא מזמן פירסמה רבין ספר
אוטוביוגרפי, ושמו, הפלא ופלא, כל
הזמן אשתו.
בסיפרה מספרת רבץ, שהתחתנה עם
בעלה עוד בתקופת הפלמ״ח, ושגם אז
היה לו תפקיד מרכזי. היא מספרת גס
על ניסיון אחד ויחיד בחייה, שבו ניסתה

״יציאת לענווה מעולם לא זנתה בזשינה ובעיווד
מצידו שלצחה...שהיית נניח מקידה עוין והתמסו...״

לאה ו...
כמעט אידיאולוגיה

לפני חודשיים הסעירה פרשה את
הבית הלבן בוושינגטון. העיתונות
גילתה כי ננסי רגן, הגברת הראשונה
של ארצות־הברית, נוהגת להתייעץ
דרך־קבע באסטרולוגית, וכי מפת
הכוכבים משפיעה לעיתים על מדיניות
הנשיא והבית הלבן.
ואצלנו: יצחק רביו, ראש־הממשלה
לשעבר, נאלץ להתפטר מתפקידו זה
אחרי שהתגלה כי לאה, רעייתו, שכחה
לסגור חשבון־דולארים שהיה לשניים
מזמן כהונתו של בעלה כשגריר-
ישראל בארצות־הברית.
האימרה המפורסמת אומרת כי
מאחורי כל גבר מצליח עומדת אשה.
(האימרה הפמיניסטית הנגדית טוענת,
אגב, שמאחורי כל אשה מצליחה
עומדת היא עצמה).
בארצות־הברית, שם הבחירות הן
אישיות (לא רק לתפקיד הנשיא, אלא
גם לקונגרס) משמשים בני־מישפ־חותיהם
של המועמדים כלי־מישחק
לא־פחות־חשובים בהצגה הגדולה.
לעולם נראה מועמד כשאשתו, ולרוב
הוריו וילדיו, עומדים מאחוריו ומניפים
ידיים אל הקהל.
עד היום, יותר מ־ 20 שנה אחרי שנרצח
הנשיא ג׳ון קנדי, עדיין מופיעות
על מירקעי הטלוויזיה בארצות־הברית
סדרות חדשות המספרות על ג׳קלין,
רעייתו, שהפרה לימים לרעיתו של
איל־ההון היווני אריסטוטלס אונאסיס.

פרס:
כמעט גהחבא
^ עיותיהם של נבחרי־הציבור
1מהוות נושא־התעניינות נרחב, גם
בארץ, ומשמשות לא אחת נושאים
לכתבות עיתונאיות. גם בארץ אין זה
מחזה נדיר לראות פוליטיקאי, כמעט
בכל דרג, המציג את אשתו לראווה.
לעתים קרובות מסופר על רעייה כזאת
הדוחפת את בעלה. המיקרה האחרון
היה בבחירות השביעיות של תנועת־החרות,
כאשר שאול עמור, ראש עיריית
מיגדל־העמק, התבקש לוותר על
ההתמודדות בשביעיות למען אחרים,
והוא אמר את המישפט המפורסם:
״אבל מה תגיד סוזן, אשתי?״
מבדיקה אצל כמה מנשותיהם של
הפוליטיקאים קשה לקבל תשובה חד־משמעית
באשר להגדרת תפקידה של
״הרעייה״ ,אם יש בכלל תפקיר כזה. כל
אחת ודעתה על הנושא, כל אחת והדרך
המיוחדת שבה היא מנסה להתמודד עם
ה״תפקיד״ המיוחד.
בארץ אין נורמות מקובלות לצד זה
של הפוליטיקה, ואשה הישר בעיניה
תעשה.

קאריירה מיקצועית משל עצמה. היא
אינה מונצחת בתמונות בעת ביקורים
בבתי־חולים, כשילדים תלויים עליה;
או בביקורים בשכונות־מצוקה, כשהיא
מחבקת קטנים זבי־חוטם. היא גם אינה
משתמשת ברכב הממשלתי לנסיעות
פרטיות אחרות. היא גם אינה לוקחת
את הסוכריות שבתפקיד בעלה, ואינה
מתלווה אליו לנסיעות לחדל.
כשהוא נוסע בתפקיד רישמי,
והפרוטוקול של אותה המדינה מחייב
נוכחות אשה ליד הגבר, מארגנת לו
המדינה המארחת אשה שתלווה אותו
באירועים מסוג זה. כך היה לא־אחת

ענת סרגוסט
בעת ביקוריו הממלכתיים בארצות־הברית.
מעטים
יודעים כי סוניה פרס עושה
בחשאי־כמעט עבודה התנדבותית,
ומתמידה בה כבר תקופה ארוכה —
ללא מצלמות, ללא טלוויזיה, ללא
עיתונות, ללא יחסי־ציבור. היא מגיעה
פעמיים בשבוע ברכב הפרטי שלה
למוסד לילדים מפגרים בירושלים,
ועוזרת לצוות הטיפולי במקום. אין היא
בוחלת בשום עבודה, ולא־אחת אפשר
למצוא אותה כשמטאטא בידה, והיא
עוסקת בעבודות־ניקיון פשוטות
ביותר.
אך סוניה פרס היא אחת מני רבות,
המוכיחה, אולי, שאפשר גם אחרת.
והיא עושה זאת, כך נראה, מתוך
בחירה.

רבץ: כל
| הזמן אשתו

^ ין נשות הפוליטיקאים אפשר
להבחין בשתי קבוצות עיקריות.
אותן שבעליהן עשו קודם קאריירה
צבאית, ואותן שלא.
נשותיהם של אנשי־הצבא למדו כבר
מגיל צעיר להתמודד לחיות עם בעל,
שהקאריירה היא הדבר הראשון בסולם־
העדיפויות שלו. הן למדו מתחילת
דרכם המשותפת להתמודד לבד עם
בעיות היום־יום, כי הבעל נמצא בבית
רק לעיתים רחוקות, וגם אז רק בשעות
מאוחרות של הלילה. הן למדו שהן
צריכות לגדל את הילדים לבד,
להסתדר עם מחלותיהם ובעיותיהם,
ללמוד להתמודד עם ברז דולף וקצר
חשמלי. ואולי הבעייה הקשה מכל: הן
למדו להתמודד עם העברות־דירה
תכופות. אורח־חיים זה אינו משאיר
לאשה הרבה מקום וזמן לפיתוח
קאריירה עצמאית משל עצמה.

לצאת לעבודה. זה היה ב־ ,1958 והיא
לימדה במשך שנתיים אנגלית בבית־ספר
בנווה־מגן :״שמחתי לצאת מהבית
למיסגרת של חיי־עבודה״ ,היא אומרת.
לאורך כל הספר שזורים תיאורים של
התמודרותה עם חיי היום־יום, בעוד
בעלה עובר מתפקיד בכיר אחד
למישנהו.
ועוד היא מוסיפה בספר :״יציאתי _
לעבודה מעולם לא זכתה בתמיכה
ובעידוד מצירו של יצחק ...והאמת היא,
שנושא העבודה שלי, המימוש העצמי
שלי, מעולם לא הטריד אותי יותר מדי.
הרגשתי, אף שלא נאמר לי מפורשות,
שחשוב ליצחק לדעת שאני בבית עם
הילדים, וששהייתי בבית מקלה עליו
להתמסר כל־כולו למה שהוא עושה
יומם ולילה״.
בעת כהונתו של רבין כרמטכ״ל
נהגה אשתו לארח מרי פעם בביתה את
נשותיהם של האלופים. בפגישות אלה
על כוס־קפה, בין שיחות על ילדים
ובישולים, נהגה לתת לנשים עצות איך

עליהן להתנהג ומה עליהן לעשות.
רביו אינה חושבת ש״רעיתו של״
הוא תפקיד לפני עצמו .״שום דבר אינו
מחייב,״ היא אומרת ,״זה תלוי לחלוטין
ברצונה של האשה עצמה. בארצות־הברית
זה אחרת. שם זה יותר מחייב,
אבל יש לזה הסבר. שם הבחירה היא
אישית לכל מועמד ולכל תפקיד, ואז
באופן טיבעי המישפחה נרתמת
לעזרתו של הגבר.
״לדעתי, פה זה שונה לגמרי. אשה *־
יכולה להילוות אל הבעל ולהוציא
מסקנות ממה שהתפקיד מחייב — אם
זה אירוח או נסיעות או דברים אחרים.
אני, למשל, מנצלת את המעמד לאיר־גונים
שאני עומדת בראשם בין השאר
האגודה למען ילדים אוטיסטיים״.

הרצוג ושמיר:
העמומות
^ ין זה מיקרה נדיר שנשותיהם
\ 4ש ל נבחרי־ציבור עומדות בראש
עמותות ואירגונים ציבוריים שונים.
במיקרה כזה יש אינטרס משותף.
לאירגונים ״כדאי״ להעמיד אשה
כזאת בראש, משום שמטבע־הדברים
יש לה הקשרים הנכונים בכל חלונות
המימשל הגבוהים, היא מכירה גם את
אנשי־הממון המתאימים, ולכל אחד
כדאי לבוא לאירוע־התרמה הנערך
בחסותה, פן תספר בבית, ואז יתנקם בו
הדבר בתחומים אחרים.
גם ל״רעיתו של״ יש אינטרס לעמוד
בראש אירגון או עמותה, מכיוון שזה
נותן לה קודם־כל תעסוקה, זה נותן לה

חשוב? האם היא יכולה לפתח קארייוה עצמאית?

תחושה של חשיבות. היא מרגישה
שצריכים אותה.
הדבר נעשה בדרך־כלל אחרי
שהילדים כבר גדלו, ועול־המישפחה
ירד מעל כתפיה. הבעל עדיין עסוק
בריצה מטורפת קדימה, לה זה מאוחר
מכדי להתחיל בקאריירה עצמאית,
והיא מוצאת מיפלט נוח באחד
האירגונים הוולונטריים.
כך התמסרה אורה הרצוג, רעייתו
של הנשיא, הגברת הראשונה של
ישראל, למועצה לארץ־ישראל יפה.
ועם זה אמרה בראיון להעולם הזה:
.אני לא רהיט!״
חיים הרצוג, שהיה בעבר אלוף
בצה״ל (ראש אמ׳׳ן) ,שגריר ישראל
באו״ם, חבר־כנסת במשך שנים רבות
ועכשיו זו לו הקדנציה השניה כנשיא־המדינה,
עבר ביחד עם מישפחתו 17
פעמים מרירה לדירה.
ועוד אמרה הרצוג באותו הראיון:
״אני לא רואה עצמי אשה שוויתרה
למען בעלה, והמשחקת כינור שני. בכל
זוג יש כינור שני. ישנם תחומים שבהם
אני הוא הכינור הראשון...
.בעלי איפשר לי לבחור אם אני
ף* רוצה להתלוות אליו או לא. עכשיו אני
מתלווה אליו לכל המסעות ...מעולם
לא הייתי אשה היכולה לשבת על תקן
של קישוט.״
גם שולמית שמיר, רעייתו של ראש־הממשלה,
מצאה לעצמה עמותה
לעמוד בראשה. זוהי המ1עצה למען
הזקן. והיא עומדת בראשה מאז .1983
היא גם עומרת בראש הקרן על־שם
עליזה בגין בבית־החולים אסף החפא.
תפקידים ציבוריים־התנדבותיים
אלה אינם מונעים מן הנשים להצטרף
לבעליהן לכל אירוע ממלכתי או
מיפלגתי, וכמובן לכל מסע ברחבי
העולם. טיוליה של ריבקה שריר עם
בעלה, השר־בעל־שני־הכובעים, ברחבי
העולם, כבר הפכו שם־דבר בקרב

ך הציבור בארץ.
אין ספק שמאספקט זה (ולא זה
בלבד) מצטיירת ישראל כמדינה
שוביניססית־גברית. קשה למצוא
בצמרת הישראלית בעלים שנאלצו
לוותר כל־כך הרבה למען הקאריירה

״הוא עשה זאת במקביל,״ היא עונה,
״אבל לדאבוני לא באותה המידה.
לעיתים אני, כמי שנלחמת על מעמדה
של האשה, מתרעמת על זה, אבל
מבינה את אילוציו. כשיש ועידה של
ן יצ״ ,1והייתי רוצה שהוא ישתתף, אבל
יש לו פתאום מחוייבות ממלכתית או
מיפלגתית חשובה אחרת, אני לא
מצפה שהוא יבטל זאת למעני. אני
עושה יותר ממנו. אבל החברה שלנו
ככלל עדיין מקבלת שעיסוק הבעל הוא
ראשון.״
מודעי התחילה את דרכה כיו״ר1יצ״ו
בהרצליה־פיתוח, וגם אז תפס התפקיד
את רוב זמנה. אז, לפני שנים רבות, לא
היה יצחק מודעי שר, ובסביבה שבה גרו
היתה היא מוכרת יותר מאשר הוא.
לשאלה אם היתה מוכנה לוותר על
הקאריירה שלה למענו, היא עונה .״לא.
מבחינתו היה יותר נוח שנגור
בירושלים, אבל לי זה היה בלתי־אפשרי,
ולכן אני לא חושבת שאי־פעם
היה מבקש ממני זאת. הנושא אפילו לא
עלה.״
האמת היא שכיום קשה לדעת אם
מיכל מודעי מוכרת יותר כ״רעייתו
של״ או כמיכל מודעי של ויצ״ו.
״במיסגרות הקשורות לתפקיד אני
מוכרת יותר כיו״ר הנהלת 1יצ״1
עולמית, אבל קורה שאני מגיעה
למקום, ואני בסך־הכל אשתו של יצחק
מודעי, וזה קצת משעשע. פעם זה היה
מפריע לי. היום אני כבר מוכרת
וידועה, יש לי יותר ביטחון עצמי ויותר
בגרות, אז זה משעשע.״

ן דיין: מיפעל
| בינלאומי

ך 0רות דיין, גרושתו של משה
^ דיין, זוכרת את עצמה תמיד
בעבודה. גם היא אומרת כי ההימצאות
ליד הבעל באירועים שונים לא היתה
מחייבת, וההחלטה היתה שלה.
״אני לא יודעת מה ההווי היום. פעם
האווירה היתה יותר מישפחתית, כי
המדינה היתה קטנה יותר. אז בכל
אירוע כזה תמיד היו כולם חברים. גם
היחסים עם הדיפלומטים לא היו

ברור שהמעמד מחייב, וברור שכל
שותף בחיים, אם הוא שותף, יש לו
מחוייבות.״
בורג, שעבדה במשך שנים רבות
בהוראה, מסכימה שייתכן כי במהלך
שנות הקאריירה הארוכה והמפוארת
של בעלה נאלצה לוותר ,״אבל גם
זכיתי בדברים אחרים ״,היא אומרת,
״והדברים תופסים לגבי כל אשה בכל
מיסגרת, גם אם זו אשתו של בעל בית־חרושת,
או בנקאי, או כל אחד אחר. זה
לא משנה, במיקרה זה, אם הבעל נבחר
או לא, זה תלוי איך את מרגישה
שותפה, והמחוייבות היא חלק מהשותפות.
זה עניין אישי, התוכן שייך
לאופי האישי של האשה, וזה אותו
הדבר לגבי פועל או מורה או כל אחד
אחר.״
בין אם להיות ״רעייתו של״ הוא
תפקיד או לא, בין אם זו מחוייבות
מרצון או מכורח, אין ספק שהמעמד
מחייב את הנשים לתת יתר תשומת־לב
לדברים שאולי במצבים אחרים היו
יורדים למקום נמוך יותר בסולם
העדיפויות.
אשה הנוהגת ללכת באופן קבוע
לאירועים, שבהם מככבים נבחרי־ציבור
ואנשים רמי־מעלה אחרים,
צריכה לדאוג להופעתה החיצונית. היא
צריכה להתלבש לפי צו־האופנה, להפגין
מלתחה מגוונת וגדולה כדי שלא
תיתפס, חלילה, באותה השימלה בשני
אירועים שונים. היא צריכה לדאוג
לתיסרוקתה ולאיפור הולם, וכמובן
לאביזרים אחרים. כך הופכות נשים
אלה לאורחות רצויות ומצויות בכל
מיני תצוגות־אופגה יוקרתיות. לרבות
מהן מעצב־בגדים, שאליו הן מגיעות
בקביעות ומזמינות מלתחות שלמות.
הספרים התל־אביביים מתגאים כאשר
אח״מית כזאת נמנית עם חוג הלקוחות
הקבוע שלהם.

ן שרון: לילי
| של אדיק

מיכל ו...
מוותרת יותר מסנז

ריבקה ו...
זה חלו׳ באישיותה של האשה

ך* וגמה בולטת לדור החדש של
1נשות הפוליטיקאים היא הלנה
ביילין, רעייתו של יוסי ביילין, לשעבר

״אני וא וואה עצמי אשה שוויתוה דמעו בעלה...
מעולם לא הייתי אשה היושבת על תקן של קישוט.״״
של נשותיהם. גם גולדה מאיר, שהיתה
ראש־ממשלה־אשה הראשונה והיחידה
עד כה בארץ, ומעטות כמוה בעולם
כולו(ואת גולדה כבר הזכרנו?) עשתה
זאת כשכבר היתה אלמנה.

מודעי:
תפקיד עצמאי

* ^יכל מו ד עי, רעייתו של יצחק
מודעי, מצליחה, איכשהו, למזג
את שני הדברים ביחד: את עובדת
היותה.רעייתו של״ עם טיפוס לצמרת
בתחום שלה. כיום, מאז ינואר , 1984
משמשת מודעי כיו״ר ההנהלה
העולמית של ויצ״ו .״כבר 20 שנה שאני
נמצאת בתפקידים שדורשים את כל
זמני ״,היא אומרת.
״אני בתפקיד בוויצ״ן.״ היא מספרת,
״יש לי מחוייבויות רבות, ולפעמים אני
נאלצת לשים את זיצ־ 1בעדיפות
עליונה, אם כי אני משתדלת להיות
ליד בעלי כשהוא צריך אותי.
״האשה חייבת להיות עזר־כנגד בכל
תפקיד. גם כשיצחק היה מנכ״ל רבלזן
הייתי מאוד עסוקה סביב זה, כי היו
באים מן החברה בחו״ל לביקורים בארץ,
והאירוח היה חלק מן התפקיד.
כשאני מסתכלת אחורה לאורך כל חיי־הנישואין
שלנו, לקחתי חלק גם בקאר־יירה
שלו״.
אך במצבים כאלה, כשגם האשה
מתפתחת במקביל לבעל, ניתן היה
לצפות שהבעל גם הוא יקח חלק
בעבודתה של האשה, אם זה מחייב:

פורמליים, והאווירה היתה נעימה. וגם
אז לא הייתי הולכת לכל האירועים,
אלא רק לאירועים שחשבתי שיעניינו
אותי.
״למשל, זכור לי מיקרה שהאו״ם
הזמין אותנו לאירוע בארמון־הנציב
בירושלים, וגם את הירדנים. היה לי
ברור שיהיה מעניין ללכת, אז הלכתי״.
דיין התחילה להעסיק את עצמה
בקליטת עלייה, כשבעלה היה מושל־ירושלים
וכל המישפחה התגוררה
בירושלים. משם עבר למשכית ופיתחה
את הפרוייקט שנים רבות, והפכה אותו
למיפעל בינלאומי.
היא מסכימה שבארצות־הברית
״רעייתו של״ הוא חלק מתפקיד הבעל,
.ופה זה פחות. אבל זה אישי מאוד, וכל
אחת מחליטה לבד איך להתנהג. מובן
שזה חשוב מאוד מיהי העזר־כנגר. אני
ראיתי נשים מהכפר שרבים חשבו שהן
לא יוכלו להתמודד עם התפקיד ועם
יחסים עם הצמרת, והיו ביניהן כאלה
שאחר־כך עלו על בעליהן ביחסים עם
אנשים, והתמודדו מצויין עם המעמד״.

בורג:
מודה שוויתרה
ריבקה בורג, רעייתו של יוסף בורג,
מי שהיה שר במשך שנים רבות־רבות
(וגם אמו של אברהם בורג, כיום מועמד
המערך לכנסת הבאה ומי שעתידו
הפוליטי לפניו) ,אינה חושבת ש״רע־ייתו
של״ הוא תפקיד ,״אבל התוכן
שניתן לזה תלוי באישיותה של האשה.

המנכ״ל המדיני של מישרד־החוץ, כיום
מועמד המערך לכנסת הבאה, במקום
טוב.
ביילין היא עורכת־דין במיקצועה, המפתחת
לעצמה קאריירה בלתי־תלויה
בבעלה. במשך 13 שנה עבדה בפרקליטות
מחוז תל־אביב. בשנים האחרונות
בלטה שם מאוד, ועסקה בכמה
תיקים מפורסמים.
בימים אלה פורשת ביילין משרות-
המדינה ועוברת למישרד־עורכי־דין
פרטי, של דויד ליבאי, חבר־הכנסת
ועורך־הדץ.
את ביילין לא ניתן היה לראיין
לכתבה זו, מכיוון שלישכת עורכי־הדין
מטילה קשיים חמורים על עורכי־דין
המתראייניס לעיתונים וביילין, היוצאת
בימים אלה לשוק הפרטי, חששה
להתראיין ללא אישור הלישכה. ניסיון
שלי לפנות ללישכה ולקבל אישור
לראיין אותה נתקל בביורוקרטיה
מסורבלת האורכת זמן רב. כך אי־אפשר
לדעת מה היתה הלנה ביילין
עושה אילו היה בעלה מתמנה לתפקיד
שגריר ישראל באו״ם, והמישפחה היתה
עוברת לגור כמה שנים בארצות־הברית,
דבר שהיה מחייב אותה לעשות
הפסקה משמעותית בקאריירה שלה,
דווקא כשהיא בשיאה.
מי שלא נאלצה לעמוד לפני דילמה
כזאת היא לילי שרון, רעייתו של
אריאל שרון, כיום שר־התעשיה־והמיסחר,
ובעבר נושא תפקידים
בכירים רבים .״אני שמחה בחלקי
להיות לילי של אריק,״ אמרה לי

לילי ו...
לא רק הציסוקים
בראיון לפני ארבע שנים ,״אילו יכולתי
לבחור בחיי מן ההתחלה, הייתי שוב
בוחרת ללכת אחרי אריק. אלה חיים
מרתקים, שנתנו לי אפשרות לפגוש
המון אנשים מעניינים״.
היא אינה מרגישה שהיא מקריבה:
״הייתי יכולה גם אחרת, אבל זו הדרך
שבחרתי בה. כל מה שניסיתי לעשות
בעבר — ראיתי שזה מפריע ומתנגש
באפשרות להיות מסורה לדברים שהוא
עושה, ומה שהוא עושה זה חשוב, ואני
לא רוצה להפריע״.
לילי, מתוך הכרה מלאה ובחירה
חופשית, החליטה להתמסר כל־כולה
לקאריירה של בעלה .״אני הולכת איתו
לכל מקום שהוא חשוב, גם אם זה לא
מעניין אותי. אי־אפשר לקבל רק את
הטוב בלי להשקיע. אם אני יכולה
לנסוע איתו כאשתו לחו״ל, וליהנות
מביקורים בכל מיני מקומות מעניינים
ומפגישות עם כל מיני אנשים מעניינים,
אז אני צריכה גם ללכת איתו
להלוויות, או — להבדיל אלף אלפי
הבדלות — לבחירת השביעיות בת־

נועת־החרות. אני מוכנה לקבל אשה
שלא מצטרפת לבעלה, אבל שלא תיקח
גם את הדברים הנעימים הקשורים
במיקצוע שלו, כמו נסיעות לחו״ל.
״התפקיד מחייב את האשה בכמה
דברים. אי־אפשר להשאיר הכל לבחירת
האשה. או שאת לוקחת חלק
בחיים הפעילים או שלא, אבל אי־אפשר
לקחת רק את הצימוקים״.
לילי, בניגוד לרבות מ״נשותיהם
של״ ,אינה פעילה אף באחד מהאיר־גונים
ההתנדבותיים, אינה יו״ר של
שום עמותה או אגודה ציבורית, והשנה
זו הפעם הראשונה שנערך אירוע
כלשהו בחסותה. ם כון הייצוא החליט
השנה, בשבוע־האופנה שיתקיים בעוד
שבועיים, לערוך תצוגת־אופנה בחסותה
של רעייתו של שר־התעשייה־וה־מיסחר.
לתצוגה יוזמנו כל נשות־הש־רים,
נשות־דיפלומטים ונשים אחרות
מן השורה הראשונה. אך למרות זאת,
אין ספק שלילי יוצאת־דופן בנוף
״נשותיהם של״ ,כמו שסוניה פרס יו־צאת־דופן
בקיצוניות השניה.

0 1:6190

51:0)3601:5
5 5 0 )1 7

1:61:1 :1 3 1 :7

3 0 )1

1:61:105

0 0 01:5 6 5 ,
£1:010

0 £ 1 3 8א £

00111565

5011001

£051:1:31133 .

31ס ס 1 :0£6551ק

£ 0 9 1 1 5 1 1-13090396

1119 1 1

0 0 1 1 6 9 6 5

זו ס טז־פ

1(3 0

00111:565

13 0 9 03 9 6־ £ 0 9 1 1 5 0

3 0 )1

1031:1:100131:10 0

3 1 /3 1 1 3 5 1 6

£ 01:6103

311

10501:11135100

, 1 5 3 5 ( 1 11:7

0 0 1 x161:5

5155

91: 091:3101065

340

£150

0 1 : 5 0 0 1 5 1 6 5כ!ק 0

0 x1 7 0 6 1 : 5

01160501:
37 )1 0 6 7 ,

31:6

1 3 1ם 6כן 5

0 0 1 x 161:515165

1056051x16

80x

2001,

יותר ממסעדה

לתשומת לגם של עורכי־דין
העוסקים בתביעות אזרחיות ופליליות
הקשורות ברשלנות רפואית וגהות:
לאחרונה הוקם מרכז ארצי ליעוץ רפואי בע״מ —
״מאל״ר״ ,המתמחה במתן חוות־דעת רפואיות נוספות
(ח 10ח 1ק <1 0ח )5600 וטיפול בשיטות המקובלות
ברפואה המודרנית 685 !\/6ז -399 וז)140
1ח 6וח 631ז.)1
ידועים לכל קשייו של משפטן העומד להחליט אם
לקבל על עצמו לטפל בתיק הקשור בנושאים
רפואיים. תהליך ההחלטה באם לטפל בתיק ואם לאו
גוזל זמן רב וגורם להמתנה ממושכת, לעיתים רק
בדי להחליט באם להמשיך בטיפול בתיק זה ואם לא.
פתרון לבעיות כאלה יימצא במחלקה מיוחדת
שבמרכז, בה ניתן להיעזר ביעוץ של רופאים־
מומחים ברמה גבוהה בכל השטחים (כירורגיה
כללית, אורתופדיה, גינקולוגיה, נאורולוגיה,
נאורופסיכולוגיה, פתולוגיה, עור, עיניים, א.א.ג.
ובו׳) לצורך בדיקת מסמכים רפואיים ומיון מקצועי
של התיקים הקשורים בנושאים רפואיים הנמצאים
אצל עורכי-דין כולל הבדיקות הרפואיות.
״מאל״ר״ — מרכז ארצי ליעדן רפואי בע״מ,
רה׳ אלנבי 14 תל-אביב, טל׳ 03/5101142
(רב־קווי) .ת.ד ,26567 .תל-אביב

ברווז הזהב היא מסעדה סינית יוקרתית, הממוקמת ליד הכפר הירוק. העיצוב המהודר
והאוירה האקסלוסיבית של המסעדה מתחרים במבחר העשיר של תפריטה, ואת ״הפיניש״
הסופי נותן המגע האישי של הצוות המסור. להבדיל ממסעדות אחרות, בברווז הזהב
חושבים על הלקוחות הרבה מעבר לשעת הארוחה, והתוצאה? מגוון הצעות לשירותים
יחודיים שמספקת המסעדה:

א קו רדיוני ס טי ת
המטעמים של ברווז הזהב אצלכם בבית, באריזה נוחה לחימום, עם אפשרות של משלוח
הביתה בהנחה של 00/0ו.

הקייטרינג הקטן
<£ו\/ז וקייטרינג. מלצר מיומן מגיע עם ארוחה לכ־60־ 15 איש, ודואג
שילוב ש ל
לסידור, להגשה ולכלים. כל מה שצריך לעשות הוא להרים טלפון -ולהתענג.

מארגנת שירה בציבור עם שיקופיות ומישחקי־חברה במסיבות תוכנית מיוחדת לימי־הולדת
טלפון ,2 2 1 0 1 7 :ת ל ־ אביב

אירועים מיוחדים
בברווז הזהב ניתן לערוך אירועים לעד 60 איש, שיותאמו ־ הן מבחינת התפריט והן מבחינת
קישוט המסעדה -לטעמו האישי של המזמין.
בת מצוה, ברית מילה, יום הולדת וכל אירוע אחר יחרטו בזיכרון לאחר שיחגגו אותם
בסטיל המיוחד של ברווז הזהב

מחירון מנניים

דע & ס רו ר
לשנה

לחצי שנה

207ש״ח

110ש״ח

מנוי בארץ
(כולל משלוח ומע״ט)

מנוי בדואר־אוויר
לאירופה
(כולל משלוח ומע״מ)

) 01101אפס £ 0 0 1מ 7
מסעדה סינית ליד הכפר הירוק, רח׳ משה סנה ( 93 דרך הרצליה)
לפני שדרת הברושים ואחרי עצי הבננה,
(בתחנת דלה טופז)
רמת השרון. טל 491873 .

256

135

מנוי בדואר־אוויר
לארצות־הברית.
דרום־אפריקה,
פנמה, תאילנד
(כולל משלוח ומע״מ)

376

200

(כולל משלוח ומע״מ)

476

250

מנוי לארגנטינה
העול ם ה 1ה 2658

הרבה כסף הושקע בגוררות חדישות ויעילות
סמל חיפה. הן עומדות דוממות. מדו ע? רוו!
ברגמן בילה ׳ 01 שלם על הגוררות סמל חיפה
ער נמל־חיפה. מוקדם בבוקר.
\4/יום שבת. ערן(שם בדוי) מורה לי
להכניס את רשם־הקלטות המיניאטורי
שלי לתחתונים, מחשש בדיקה. נכנסים.
רציף מס׳ ,3רציף הגוררות.
״אוניות גדולות,״ טורחים להסביר
לי ,״לא יכולות להיכנס לבד לנמל. הן
גדולות וכבדות מדי. אנחנו יוצאים
לשטח ועוזרים להן. גם הקטנות יותר
מבקשות לעיתים עזרה בסיבובים. אנו
דוחפים אותן מהצדדים ״.ערן מראה לי
צמיגים עצומים, המורכבים סביב לספינה.
חמש
ספינות. שתיים ניכר בהן
בעליל גילן הצעיר, ושלוש עתיקות.
זקנות של הים.
החדשות בשביתה, ואנו עולים על
אחת הישנות, אבירה שמה. רב־המלחים
מקדם את פנינו ב״אהלך לבבי. איש
קשיש, מדבר בח׳ רע׳ ,היה עוד במרד־הימאים
של אז. מזמן.
אני מסתכל בהרכב הצוותים. רובם
היו שם באותו בוקר. שני צעירים,
והיתר מבוגרים. פליטים ממחנה
המלחים האמיתיים בצי־הסוחר. קשישים
מכדי לצאת להפלגות של כמה

חונות, שקטות, ליד אחד הרציפים.
שבועיים לפני שבאתי נשרף המנוע של
אחת משלוש הגוררות הקיימות. מישהו
שכח לסגור איזה בורג, המנוע נעצר.
לא שווה לתקן אותו.
הספינות הן כיום בנות 25 שנה.
ענתיקות ממש .״הם כלים קטנים,״
מסביר אחד מהם ,״ועל־כן מתיישנים
מהר מאוד״.
צורתן החיצונית לא מלבבת במיוחד.
המון תלאים ותיקונים. המון
גומחות, כתוצאה ממכות־ניגוח עם
הספינות הנגררות.
הים האכזר
ך* שהגענו למזח, היתה גם הגו־
^ ררת השניה בתיקון, כך שבאותו
רגע היתה רק גוררת אחת כשירה.
״לאוניות קטנות זה בהחלט מספיק,
אבל כשבאה אוניית־נוסעים גדולה, יש
בעייה רצינית. אנחנו זקוקים לכל
שלוש הספינות. לאחת מהן אין מנוע
שמאלי. היא נותנת בעיקר אפקט
פסיכולוגי. אין מה לעשות איתה״.

שלושה אנשים בלבד, במקום הארבעה
בישנות. לקחו את מנהלי־המזח לגרמניה
והראו להם ששם עושים את זה.
שכחו לציין הבדל קטן אחד: ששם
עושים, מישלוח׳ אחד ליום, ובנמל
חיפה, בלחץ הקיים, עושים בערך 15
לכל מישמרת.
מבט בגוררות המתרחקות. מרשים
מאוד. תרנים גבוהים, גשר פיקור
משוכלל, מוט־ראדאר, הכל חדש
ונוצץ, למעט אי־אלה סימני־חלודה,
המבצבצים פה ושם .״ים זה דבר אכזר,״
מוסיף רב־המלחים ,״תן לו משהו, והוא
יאכל אותו״.
הגוררות החדשות מבוססות על
מערכת־הנעה מודרנית. לא עוד
המדחף וקרש־ההגה, אלא שני מדחפים,
הקבועים בבטן הספינה, והמשייטים
אותה בערך כמו הליקופטר.
אלי(שם בדוי) ,אחד הצעירים, למד
במיכמורת. נדבק מאבא שלו באהבה
לים, הלך לבית־ספר ימי ומשם לצי־הסוחר.
אחר־כך הקים מישפחה ועבר
לגוררות.
האם אין כאן איזשהו פיספוס של
הים? הרי בסך־הכל משייטים בבריכה.

ההגאי, העובד כבר 30 שנה בים.
מזלזלים בנו, ועכשיו גם רוצים לפטר!״
הקשישים בוכים
י פני שנה, כשהגיעו הספינות
/החדשות, החליטו העובדים החלטה
אמיצה והודיעו שלא ישרתו
עליהן, אלא רק בצוות של ארבעה איש,
ותוך העלאה במשכורת, עקב התייעלות
ולימוד הספינה החדשה.
המשכורת החודשית שלהם באמת
מעלה גיחוך .״לפני שבוע קיבלו
העובדים במחלקה אחרת רשות לעבוד

ופוגע בכל מה שניקרה בדרכו.
״בלילה ״,מספר ההגאי ,״חייבים
לדעת בדיוק איפה לעצור כדי לדחוף.
אין תאורה בנמל, ככה שאם תפספס
בשניה — תחטוף הספינה מכת־מוות״.
אחד העובדים מספר על דרישות
הבוס שלו — דרישות בלתי־אפשריות,
שלא לפי החוזה — לעבוד על שתי
הגוררות.
ספינת־כימיקלים תורכית נכנסת
לנמל־חיפה. בקשר מבקשים עזרה.
בעדינות וברגש מכוון אותנו ההגאי
לניגוח בצידה של הספיגה. שתי
חריקות, והיא מסתובבת על צידה ב־
180 מעלות.
״עוד בעייה שלנו היא התפקיד

91111 טוו ח 91111
חודשים. כאן, בגוררות, הם מצאו את
מקומם בחיים. חיים עם המישפחות,
ובכל זאת טועמים קצת ים.
קול צרוד במכשיר־הקשר. רק הצוות
של אבירה נשאר.
מעלים עוגן ומפליגים. מרחוק
מצטיירת נושאת־המטוסים א״זשאור
כצללית ארוכה, ענקית.
קשה למצוא את עצמך בנמל.
עשרות אניות מסתובבות. שלוש מש־חתות״הליווי
של נושאת־המטוסים

נמל־חיפה הוא נמל ריווחי, מסבירים
המקורבים לדבר. הוא משתמש היום
בציוד משוכלל, ובטכנולוגיה מתקדמת
מאוד. נמל חיפה היה מודע לבעייה של
הגוררות, גם בחיפה וגם באשדוד, וקנה
ארבע גוררות חדשות, שתיים לחיפה
ושתיים לאשדוד. כל אחת במחיר של
15 מיליון מארק.
המנהלים רצו לרקוד על כל החתונות,
והחליטו שהספינות החדשות
מסוגלות לפעול כשעליהן צוות של

״קודם כל אני יכול לעשות הפלגה
בצי־הסוחר מתי שאני רוצה. וחוץ מזה,
אין לי כוונה להקריב את מישפחתי על
מיזבח הגלים. טוב לי כמו שאני. זה
הפך מזמן לשיגרה. זה כבר לא אהבה.
איבדתי את המגע.״
כשמזכירים לו את הגוררות החדשות,
הוא נרעש :״אני מכיר שתי
מזכירות, המתקתקות כל הזמן והמ־קבלות
יותר ממני. ויותר גרוע, הן
מקבלות יותר מאיש־גוררות כמו

בלילה. קיבלו, כמובן, גם תוספת על
העבודה הזאת. אנחנו תמיד עבדנו
בלילה, ולא קיבלנו שום תוספת
מעולם״.
הנהלת נמל־חיפה התווכחה, אולם
לא ניאותה לוותר 60 .מיליון מארק
מונחים ללא תועלת.
לגוררות עבודה קשה, רבת־סי־כונים.
לפעמים נקרע הכבל המחבר
אותן לספינות שאחריהן. אז לא כדאי
לעמוד על הסיפון. הכבל עף אחורה

השני שייעדו לנו, כספינות כיבוי.
לפעמים נשרף משהו, ואז מזעיקים את
כולם, עולים על הספינות ויוצאים
לכבות. רואה שם למעלה? אלה
הזרנוקים שלנו!״
יורדים לחדר־המכונות של הספינה.
ערן מרכיב לי אוזניות ומראה את
המנוע. הכל משקשק וכאילו עומד
להתפרק .״זה המנוע השני, וכאן הציוד
לכיבוי שריפות. בזמן אזעקה אני
אחראי כאן למקום״.
על הגשר הם שוב בוכים על מר
גורלמ כימאים, כגוררים, ומקללים
במרץ את אנשי הנהלת־הנמל.
מתברר שהם גם אחראים לנמל
הקישון. יוצאים להפלגה אחרי הפלגה.
48 שעות כשבוע.
מיבטא רומני כבד, עם מיבטא
מרוקאי בח׳ וע׳ ,מתערבבים עם קול
שיקשוק המנוע והמיית־הגלים. מתנת־

00693626

ומשכורות נמוכות -
זוהי מנת חלקם של
אנש 1הגוררות

איך אני אלמד עכשיו אתהמלאכה הז אתעל הגו ררתהחדשה?״

קים מהאוניה הנגררת, ושטים חזרה
למזח. ממול נושאת־המטוסים. אותה
אי־אפשר לגרור. חוזרים למזח ותווי־הפנים
של האוניות החדשות מצטיירים
ממול.
״איך אני אלמד עכשיו את המלאכה
הזאת על הגוררת החדשה?״ שואל אחד
מהם, בעצב רב .״אני כבר מבוגר, קשה
לתפוס דברים כאלה. בטח יזרקו אותי
עם פנסיה מוקדמת״.
רב־המלחים מושיט מוט ברזל ותופס
את חבל־הקשירה לחוף. הגוררות
החדשות מטילות צל ממרום מיגדל־הפיקוח
שלהן.
ערן מניד ראשו לתנועת לא, בליווי
אנחה כבדה.
ייעול, תיעוש והתקדמות טכנולוגית.
חבל שדווקא זו דרכו של עולם.

— :דוך קישוט>
(המשך מעמ 1ד 07
אחת בפרדס מגלה לי מי הפרדסן. אם
הוא אדם ישר, שאוהב לעבוד ולהתאמץ,
הפרדס שלו גומל לו על כך
ומתמלא בפרי.
״פרדסן־של־שבת, שאינו אוהב את
הפרדס בכל ליבו, שמניח את העבודה
לפועלים ושמגיע לביקור שבועי רק
כדי לראות כמה כסף הרוויח —
הפרדס משיב לו כגמולו, בפרי חמוץ,
יבש.
״כשמסתיים הקטיף מתערב הפרי
שלי עם הפרי של אלה שלא עמלי
כמוני. המחיר שאני מקבל, וגם זה רק
אחרי חודשים ארוכים, הוא הממוצע בין
הפרי שלי לפרי גרוע׳.
מתוך דו״ח מבקר־המדינה :״רמת
היבול של כ־ 57 אחוזים משטח־ההדרים
היא נמוכה ובינונית־נמוכה.״
מאור, בנם של חקלאים ממושב
כפר״יונה, תושב ראשון־לציון, נלחם זה
שלוש שנים במועצה לשיווק פרי־הדר.
״עכשיו, אחרי שהילדים גדלו
והתחתנו, אני יכול להרשות לעצמי
להיות אמיץ,״ הוא אומר .״לפני־כן
תמיד חששתי שיפגעו בפרנסתי, בפרדס
שלי, ואז לא אוכל לעזור לילדיי
כדי שיבנו להם בתים משל עצמם.
״עכשיו אני אדם חופשי, ואני יכול
להילחם במועצה ללא חשש.
״בשבילי זו נחשבת למילחמה קלה.
פעמים רבות כל־כך הסתכנתי בקרבות
בצבא. פעם כבר חשבו שאני מת.
עליתי על מוקש וחפציי האישיים
התעופפו לכל עבר. מפקדי גילה את
החפצים ואת הדיסקית, ואותי לא
מצאו. אני שכבתי פצוע, במרחק רב
ממקום ההתפוצצות. הצבא הודיע
למישפחתי שאני מת, ובדיוק באותו
רגע התקשרתי הביתה כדי להודיע
שאני חי.״

״כאילו
היו ילדיי!״

^ כננ ^ י ; ד ורב־משתתפים טע־
^ נו החקלאים כי הנזקים שגרם
השרב לחקלאות נאמדים ב־ 300 מיליון
שקלים. הם דרשו מהממשלה פיצוי
כספי, ואיימו כי ינקטו באלימות אם לא
ייענו לדרישותיהם.
״מדוע הם רוצים פיצוי כספי?״ זועק
מאור ,״מפני שבזמן השרב הם ישבי
בבתיהם הממוזגים, וכלל לא טרחו
להציל את יבוליהם:
״אני הייתי בפרדס שלי, במשך
שלושה ימים ישנתי שם, גרתי שם.
השקיתי את העצים, טיפלתי בהם
כאילו היו ילדיי. לכן הנזק שנגרם לי
הוא קטן.
״הפסדתי כמה טונות של פרי. אז
מה? הנזק שגורמת לי המועצה לשיווק
גרול יותר מנזקי השרב בכל שנותי
כפרדסן״.
ניכר בו במאור כי הוא מאוהב
בפרדסו. שלטים גדולים מכוונים את
הנוסע אל הפרדס. סביבו שדות
חרוכים, שהיו בעבר פרדסים. עצים
דלילים, יבשים, מעטי־פרי. בשנים
האחרונות נעקרו וננטשו כ־ 25 אלף
דונם פרדסים.
30 כלבי־ענק שומרים על הפרדס,
נובחים בזעם על כל מי שמעז להתקרב.
אחדים מהם, מודיע מאור בשימחה, אף
יהרגו אורחים לא־קרואים, אם רק
תינתן להם הזדמנות.
העצים ירוקים, צפופי־עלים, תפוזים
ממינים שוגים, לימונים, אשכוליות,
מערכת־השקייה ממוחשבת. מאור נחשב
כפרדסן הטוב ביותר במדינה.
ובכל זאת הוא אינו רוצה שילדיו
יהיו פרדסנים .״למה לי להרוג אותם?״
הוא שואל בתיאטרליות .״אלה שנים
רעות לפרדסנים. בשנים הטובות אגרתי
כסף, חסכתי כל גרוש ועכשיו אני
מכלה את חסכונותי, מחכה לימים
שבהם נשתחרר מעולה של המועצה.
״כשם שאסיר אינו יורע מה יעשה
כשייצא לחופשי, כך אני אינני יודע מה
יקרה ביום השיחרור שלי.
״כנראה שאשווק את פירותי בעצמי,
בלי לסמוך על איש״.
חלומו של מאור: קונה פרי־ההדר
עומד בשער הפרדס והוא, מאור, מוכר
לו את יבולו ממש בשער, מקבל כסף
תמורת היבול, נותן חשבונית־מס ובכך
מסתיימת, לגביו, עונת ההטיח.

איו קוטלו(מימי!) ניוסם סבו שבו
חשו פרטים על כל שוי ישראל
השמצות להקים ממשלת־אחדות־לאומית, אך
בתנאי שהוא יהיה שר־הביטחון.
שימחה ארליך השיב למתווך שפירא,
בשם בגין, כי בעיצומה של
המילחמה אין מחליפים סוסים.

יצחק ובין

בעיני חסידיו, יאיר קוטלר הוא עיתונאי חוקר העשוי בלי־חת. בעיני
שולליו, יאיר קוטלר הוא משמיצן מיקצועי חסר״תקנה.
עכשיו נתן קוטלר תימוכין לשני המחנות. הוא הוציא לאור ספר בשני
כרכים ,״הנבחרת הלאומית״ ,ובו פרקים על כל שרי ממשלת־ישראל.
הספר מלא גילויים (בעיני החסידים) והשמצות (בעיני השוללים).
כותרות הפרקים מעידות על עצמן :״שימעון פרס: מסוכן, חתרן,
אופורטוניסט״ ,״יצחק רביו: שקיעה״ ,״חיים בר־לב: נהנתן לא־יוצלח״,
״יצחק מודעי: מיקרה לפסיכיאטר״ ,״אריה נחמקין: הקולאק מנהלל״,
״יוסף שפירא: קצת כסיל״ ,ועוד.
הפרקים מתבססים בעיקרם על מאמרים שכתב קוטלר בשנים עברו.
לדבריו, עסק בכתיבת הספר מאז .1984 הוא ריאיין 19 שרים. אל השרים
שימעון פרס, יצחק מודעי, עזר וייצמן, אריה נחמקין ודויד לוי פנה, אך
הם לא נענו. אל השר מוטה גור לא פנה כלל, כי היה ברור לו שלא יענה,
אחרי שפירסם עליו בעבר כתבה חושפנית (או משמיצה) .השר היחידי
שסירב בפירוש להתראיין על-ידו הוא אמנון רובינשטיין.
״העולם הזה״ בחר בכמה קטעים קצרים על השרים השונים, המעידים
על תוכנו של הספר. הם מתפרסמים בעמודים אלה כלשונם.

יוסי עי;*דזד ₪

• יצחק שמיר, ראש־ממשלת־יש־ראל
ומנהיג־חרות, סוציאליסט, ואולי
גם מארקסיסט?
בנעוריו בפולין היה שמיר חבר פעיל
בחרחניה (תנועת־נוער שמאלית)
— עוברה מעניינת, המוסתרת מהביו־גראפיה
הרישמית שלו, המחולקת לכל
דורש בלישכת ראש־הממשלה. האמנם?
שמיר,
בראיון בלישכתו באוגוסט
:1987 הייתי חצי שנה בנורחניה בהיותי
בן . 12 סתם ולא פירש, אך חברו
לספסל־הלימודים באותם ימים, דויד
ניב(שהיה עורך דברי הכנסח) ,סיפר כי
שמיר היה חבר פעיל בתנועת־הנוער
הסוציאליסטית בהיותו בן ,14 ורק
אחרי מאורעות הדמים בארץ־ישראל
ב־ ,1929 כאשר הוא ״התפעל״ ממעשי
״ברית הבריונים״ של אבא אחימאיר,

הצטרפה כל הכיתה בגימנסיה העברית
בביאליסטוק לבית״ר.
שמיר לא הכחיש כי היה ב־1949
סוציאליסט, או האמין בסוציאליזם, אך
הדגיש :״אני לא סוציאליסט היום״.
בצאתו מן המחתרת היתה אז נטייה
בלח״י להיות סוציאליסט.
• שמיר הטיל על בנאי את חיסולו
של (הבלש הבריטי) וילקין. כך הורה:
״לא להשתהות יתר על המידה בקליעות
מדוייקות. להריק, בלי חוכמות,
את כל התוף של (האקדח) בשטח
החזה ״.כך חוסל וילקין על־פי התדרוך
של שמיר — קילר של ממש!
• ב־ 1945 נולד יאיר, בנם בכורם
של הזוג שמיר. כעבור ארבע שנים,
ב־ , 1949 נולדה בתם, גילערה. שמיר
הכחיש בראיון כאילו השם, שניתן
לבתו, נבחר כדי להנציח את זיכרו של
אליהו גילעדי(״שאול״) ,שהוצא להורג
בפקודתו .״אז, כשנולדה, היה הכיוון
לגילעד,״ אמר שמיר, ולא טרח להסביר
את דבריו. אך ותיקים בלח״י
משוכנעים כי שם בתו אכן נועד
להקמת זכר־עולם ל״שאול״.
• בביטאון הלח״י, המעש, כתב
שמיר ב־ 1949 דברים לזכר 11 חיילי
הלח״י, שנפלו בהתקפה על בתי־הם״
לאכה בכפר־אתא. בין היתר כתב:
״עמק זבולון טהור הוא עתה מחלאת
קלגסיו, אך עדיין מחזיק הוא בציפורניו
הדורסות את שכם שלנו ואת
רבת־עמון שלנו, את ההר ואת החומה.״

שימשו נו ס
• משה שרת, ראש־ממשלת ישראל
השני, על שימעון פרם :״אמרתי שאני
שולל את פרס תכלית השלילה, ורואה
בעליית קרנו קלקלה מוסרית ממארת
ביותר. אקרע קריעה על המדינה אם

אראנו יושב על כסאו של שר בישראל!״

פעם נסעו שימעון פרס והסופר
ש״י עגנון בצוותא לשדה־בוקר, כדי
לבקר את דויד בן־גוריון, שהתבודד
בקיבוץ בלב המידבר, אחרי התפטרותו
מן הממשלה.
בדרך התפתחה בין השניים שיחה.
עגנון לפרס :״אדוני מעורר אמון כה
רב, עד שאפשר ליפול עימו בפח״.
• כשפרס דיבר, גילה בן־גוריון
חוסר־סבלנות. כשהגיע לפיסגה רטורית
על הצורך באיחוד (רפ״י) עם
מפא״י, החל בן־גוריון מעוות את פניו
כדי להביע, ללא מילים, בוז ורוגז
כלפיו. באוזני וולפנזון לחש ללא הרף,
תוך שהוא חוזר על מילה אחת כמה
פעמים :״איזה טיפש, איזה טיפש
מטופש, טיפש, טיפש״.
• גולדה מאיר אמרה לאברהם
וולפנזון, בשיחה בארבע עיניים :״בכל
ישיבה מצטט פרס מתוך הספר הרב־מכר
האחרון בארצות־הברית, וחושב
שאנו בורים. אחר־כך אני מוצאת את
אותם ציטוטים במדוייק בחוברת של
ריררס ד״ניסט.״
• פעם ביקש פרס לצטט דברים
מאת תוקידירס, גדול ההיסטוריונים
היווניים, שחי בשנים 460 עד 400
לפני־הספירה, בן אתונה שנודע בחיבורו
שלדות מילחסת פלופו1ס. פרס,
שלא מכין שיעורי־בית כדרוש, סירס
באוזני מאזיניו את השם וביטאו
תוקדידס. כשהעיר לו אחד השרים כי
השם הנכון הוא תוקידידס, השיבו
ברוגזה :״אפשר גם תוקדידס!״
• ר״ר ארמנד האמר, המיליארדר
היהודי האמריקאי ...בא לביקור קצר
לישראל אחרי שקמה ממשלת־האח־דות־הלאומית.
פרס היה ראש־מם־
שלתה הראשון ברוטציה.
באותה עת נערכה במוסיאון ישראל
בירושלים תערוכה של פאבלו פיקאסו.
מיסגרת אחת התמונות היתה צבועה
כחול.
פרס, שהתפעל ממראה עיניו, פלט:
״הרי זאת התקופה הכחולה של פי־קאסו״.
המלווים
התקשו בהסתרת בושתם,
והכל חשו כלימה. האמר נעץ מבט חד
בראש־הממשלה.
• כתמורה על עזרתו הנדיבה של
בלס למיפלגת־העבודה, העלה פרס
רעיון נואל, שהוא גילגל באוזני כמה
ממקורביו: למנות את דויד בלס כשר־האוצר.
פרס חזר בו, אחרי שמצא,
בבירור שערך, כי מועמדו אינו חבר
מיפלגת־העבודה.
• בעיצומה של מילחמת־הלבנון,
כמה שבועות אחרי שהוחל במיבצע
של״ג, הציע פרס לבגין דרך מתווכו,
ח״ב אברהם שפירא, לצרף את
לקואליציה,
מיפלגת־העבודה
ובתמורה יסלק מהמערך את ח״כ יוסי
שריד ומפ״ם. אחר־כך יהיה אפשר

• האם אתה מסכים להערת סוכנות
הביון האמריקאית, הסי־איי־אי עליך:
״רביו הוא נץ צבאי ויונה מדינית?״
רביו :״אני לא יודע מה זה״.

משה ניס״ם
יש לניסים כישרון מיוחד למינויים
פוליטיים בנושאים שאינם מסכנים
ישירות את מעמדו.
לדוגמה: מינויו של עורך־הדין גבי
לוי, שהיה יועצו במישרר־המישפטים,
כציר הכלכלי של ישראל בניו־יורק,
על התקן של העיתונאי אלישע שפי־גלמן.
מינויו כציר כלכלי היה משום —
ניפוח, שהצריך גם רירת־שרר מפוארת
במנהטן, ששכרה 4,000 דולר בחודש.
תשובתו המתגוננת של ניסים
מעוררת תמיהה :״הייתי צריך לשמור
על מעמד זה של ציר כלכלי, וקיצצנו
לכן תקנים כדי למנות אותו. גבי לוי
מוכר כאיש דינאמי, ולכן החלטתי
עליו״.

אראל שוון
• אמו, ורה, בת ה־ ,88 נפטרה
בכפר־מל״ל במאי ,88 בודדה משהו.
בנה היה לבעל חווה ענקית בדרום;
בתה — דיטה — ירדה לארצות־הברית
עם בעלה מנדל, שהיה רופא
בבילינסון.
במישפחת שיינרמן יש מסורת של
ירידה: סבם של דיטה ואריק, שעלה
בתחילת המאה לרחובות לשמש מורה
לעברית, חזר כעבור זמן לרוסיה. גם
בני־המישפחה האחרים, מצד האב
והאם, מפוזרים בתפוצות.

יצחק נבון

• אופירה, הצעירה מבעלה ביותר
מ־ 15 שנים, היא אשתו השנייה.
בתחילת שנות ה־ 50 ניהל רומאן
סוער וקצר עם אמריקאית צעירה,
שהגיעה לירושלים ללימודים. מרצונו
החופשי החליט נבון להינשא לה, לאו
דווקא מאהבה, אלא כדי למנוע התפתחות
לא־רצויה במצבה האישי־ברי־אותי.
נישואי־הבוסר
נערכו כמעט בחשאי
ובמהירות־הבזק. נבון עבר להתגורר
בחדרה של חברתו־אשתו הטרייה.
כעבור כמה חודשים, עקב התפתחות
מסויימת שאירעה במצבה הברי־אותי
של האשה, שהיתה לטובת נבון,
השתחרר הבעל הצעיר מהאילוצים
שנטל על עצמו והתגרש.
אשתו־גרושתו חזרה לארצות־הב־רית.
היא נישאה מחרש, ילדה שני
ילדים ומתגוררת שם.

* דויד לוי
• דויד לוי לוקה במחלת־הפירסום.
תמיד נזקק להפצת דבריו ברבים,

להכרה לאומית במעשיו — דיבוק
ממש.
הוא תובע אישור מראש שלו לכל
מודעה, המיועדת לפירסום לרגל
חנוכת עיר חדשה ביהודה ושומרון,
עיירה, שכונה. אם יגלה כי אותיות
שמו זעירות מאלה שניתנו לכותרת
הכרוז, ימהר לפסול את המודעה; ואם
לצד שמו מופיע עוד אורח־כבוד,
יודיעו עוזריו למארגנים כי ״דויד לוי
עסוק, ולא יוכל לכבד את האירוע
החגיגי בנוכחותו, בשל התחייבויות
קודמות״.

חיים בר־לב
• זמן מה אחרי שסיים בר־לב את

• אחרי הבחירות של ,1984 כשהתוצאות
לא איפשרו לשום גוש להקים
ממשלה בכוחות עצמו, רימה יצחק
מודעי את שימעון פרס, שלא קרא נכון
את המפה, בהבטיחו לו כי יעביר
למיפלגת־העבודה את כל החטיבה
הליברלית. אחר־כך נסוג משהו, ואמר
כי הוא יכול להבטיח רק הצטרפות
חמישה חברים. בתמורה על בגידתו,
הבטיח לו פרם לשמש בממשלה שבראשותו
כשר־האוצר.
• יומיים לפני ששימחה ארליך
לקה בהתקף־לב, בעיצומו של קיץ
— 1983 זה היה ביום שני — הוא
הזמין את חברי־הנשיאות של המיפלגה
הליברלית לישיבה ליום השישי באותו
השבוע במלון בתל־אביב. אך ביום
רביעי לקה בהתקף, שממנו לא קם.
באותה ישיבה היה בדעתו להודיע
על סילוקו של מודעי מהמיפלגה.
כשנה לאחר־מכן ניהל מודעי
פלירט עם שימעון פרס.

עזו ו״צמן
• עזר וייצמן הפליא לתאר את
דיוקנו במומחיות הראויה־לציון, כשהעיד
על עצמו בדברים גלויים שאמר
לראש־הממשלה פרס, באוזני שרים:
״אני נמצא כאן על תקן של פרוטזה
ועל תקן של קונדום: פרוטזה כדי

אברהם שריר (שרייר) נולד ב־23
בפברואר 1932 ברומניה. הפקיד הבכיר
הדגיש כי ״במישרד לא יודעים על
כך, וכולם בטוחים כי שריר הוא צבר
מבטן ומלידה, ואפילו הדוברת שלו חייו בתולדות בקיאה אינה
המיסתוריים״.
• ברף תולדות חייו מ־,1978
הכתוב אנגלית, מצויץ כי בשנים
1950־ 1952 היה ״קאדט אוויר״(\ 111
ז £ס\.י)) בחיל־האוויר של צה״ל. אך
בדף העברי, שקיבלתי ממישרדו ב־
, 1987 אחרי כמעט עשור, כתוב: שירת
בחיל־האוויר בקורס־טייסים. חלומו —
כעדותו — היה להיות טייס, אך נכשל
בקורס־טיס ונותר עם טראומה. מה
עשה אחר־כך ״בחיל־האוויר בקורס־לטייסים״?
תעלומה.

טעם לפגם בעובדה כי מישרד סלומון־
ליפשיץ מייצג את בתי־הזיקוק, פז
וחברת־החשמל, שבתחום אחריות מיש־רדו.

את מניות פז, שלא יסולאו בפז,
רכש הקבלן זאבי דרך עורך־הדין שחל
ב־ . 1983/82 הקבלן שילם לפרקליטו
שכר־טירחה של מיליון דולר (לפי
מקור אחד) ,או מיליון וחצי דולר(לפי
מקור שני) ,או שניים וחצי מיליון
דולר.
משה שחל צבר שכר־טירחה גבוה
גם מהקבלן זכריה דרוקר, בעיסקה
שהיתה בינו לבין סולל בונה בתחילת
...1982 דרוקר חתם על ההסכם בהיותו
מאושפז בבית־החולים הכרמל בחיפה,
במצב של תשישות רוחנית ופיסית.

• כל אימת שפינחס ספיר ראה את
שושנה ארבלי־אלמוזלינו צועדת לקראתו,
פלט באוזני כל מי שהיה באותה
עת בקירבתו :״הנה באה גברת
אינפלציה.״
שרים אחרים מכל המיפלגות, נעבר
ובהווה, מלגלגים עליה ואומרים כי
היא עולה לישראל יותר מפלטינה,
שערכה רב יותר מהזהב.
אחרים, בכנסת ובמיפלגות, משר־

לירה ארצישראלית אחת
בלום בארץ: יומון הבוקר(של הציונים
הכלליים, קודמיהם של הליברלים, שבו
כתב, בטרם שלט בלשון העברית,
באידיש, ובשכר־הסופרים (לירה
ארצישראלית אחת לכתבה) התחלק עם
מתרגם הכתבות לעברית.

לוי
״רק באותיות נחלות!״

פרקליטו הגיש לו את הניירות
לחתימה.

גו יעקוב

רבין ופרם
״ציטוטים מתוך דידד׳ס דיינ׳סט״

• ביום שני ה־ 4במרס 1974 נועד
סגן־שר התחבורה גד יעקובי לשיחת-
רקע עם עיתונאי. אי־שקט כירסם בו.
הכל ציפו לנפילת הממשלה. במעונו
של העיתונאי לא חדל מלטלפן
לאנשיו, לברר מה עולה בגורל הממשלה.
שאל העיתונאי: למה אתה כל-
כך מודאג? מה מעיק עליך?
יעקובי :״אם יהיה משבר ממשלתי,
ופרס לא יהיה שר — אאלץ גם אני
להתפטר. מצבי יחמיר מאוד, אשאר
בלי מכונית ונהג צמודים. לא יהיה לי
כיסוי להוצאות טלפון ולכיבודים, אך
בעיקר אני חושש כי לא יעמדו לרשותי
מזכירה ושרותי הדפסה וסטנסיל.
איך אעביר את הודעותי לחברי־המיפלגה,
לעיתונאים?״

יעקב צוו
• ״הוא נחמד,״ אומרים עליו

בר־לב וארבלי-אלמוזלינו
״היו לנ 1י1פי של שלושה ימי!״

אבוהם שויו

שריר
״הצבר הוא רומני!״
מתנהג, כשעולים לך על שטח־המירעה
שלו?״

יצחק מודעי
• ב־ 19 בינואר , 1979 בעת שאי־רחתי
במעוני את שר־האוצר שימחה
ארליך לצורך ראיון, השמיע באוזניי
ה״בוס״ של המיפלגה הליברלית אבחנה
בת שש מילים בלבד על חברו־לצמרת־המיפלגה,
שר־האנרגיה־וה־תיקשורת
יצחק מודעי; ״התנהגותו של
מודעי זה עניין לפסיכיאטר.״

• הפתעתי את אברהם שריר
בשאלתי הראשונה :״מדוע אתה מסתיר
את ארץ לידתך? יריביך מספרים כי
אתה משקר אפילו בציון מקום הולדתך
בציינך, תל־אביב׳ ,אך נולדת בעיר
יאסי שברומניה. עוד אומרים כי באת
לארץ־ישראל לקראת תום מילחמת־העולם
השנייה רק עם אמך, ומעולם
לא סיפרת על אביך ושורשיו, ואתה
מסתיר הרבה מעברך. מה האמת?״
שריר הגיב בצעקה :״מודעי וגולדשטיין
— זאת שיטת גבלס, בכל
הרצינות!״
• אותן קושיות הצגתי עתה לאיש־סודו
חנוך שגב, שישב מולי. שגב :״אני
יודע על עברו, אך לא אדבר. יש
לשריר תסביך של ארץ־מוצאו. נכון כי
הוא נולד ברומניה, בעיר יאסי, ובא
לארץ בגיל 10 אך לא אוכל לגלות
יותר.״
• אחד מוותיקי מישרד־התיירות,
שלמד על סודו של הצבר המדומה, נבר
במרכז למיכון מישרד וגילה כי

נים עורכו של ידיעות אוזחנות. רוע־בלום,
מתחומי מגילת־העצמאות, הוא
יליד ליטא, שלמד בילדותו לנגן על
כינור, בצעירותו-מישפטים באוניברסיטת
וינה ובבגרותו-את מיקצוע העיתונות.
מקום עבודתו הראשון של רוע־

עורך רוזנבלום

פרץ

שאתה תוכל ללכת, וקונדום כדי שלא
תפלוט שטויות.״

נחוג בתל־אביב, יום־הולרתו
ה 85-ש ל הד״ר נפתלי הרצל־רו־זנבלום,
מי שהיה במשך עשרות ש
שושנה
אובלי־אלמחלינו

״התעמלות לפני התפילה!״

תפקירו כשר־המיסחר־והתעשייה, הז1
מין
אותו הוגו שוורץ (התעשיין)
לבילוי משותף באי כריתים במטוסו
הפרטי הדו־מנועי. בטיסה השתתפו גם ן צבי(״צ׳רה״) צור, ואלוף־מישנה(מיל),
יהודה פריהר.
בר־לב לא ראה טעם־לפגם בבילוי
המשותף :״אסור לח״כ לנסוע לכריתים
| עם הוגו שוורץ?״ השיב בשאלה על
ך שאלתי .״היו לנו יופי של שלושה
ימים. נהגתי במטוס, אך שילמתי בעד
הדלק, מלון ואוכל״...
• אחד מחבריו הקרובים של בר־לב
הוא גירעון רסקין מראש־פינה, מגדל
צאן ובקר לבשר, וגם מטפח סוסי־רכיבה
...לרסקין יש תיקים במישטרה
בשל הסגות־גבול, שימוש לא־חוקי
בנשק, אלימות. בר־לב, על״פי אותם
מקורות, דואג לו לא־מעט.
בר־לב בראיון; ״נכון כי גירעון
רסקין הוא חבר שלי, ואני מבקר אצלו
בענייני סוסים. מה זה הסגת־גבול?
ערבי עלה על שטח־המירעה שלו, אז
^ הוא הכניס לו מכות. אז מה יש? איזה
שימוש בנשק עשה בדרך לא־חוקית?
איזו אלימות יש כאן? איך אתה היית

חותם המגילה

בטים את דיוקנה כדויד לוי בשימלו
החלשים
כ״נציגת
אגרסיבית,
והדפוקים״.

מקים האנושות
נחוג בפאריס, יום־הולדתו ה־
90 של אטיין דאקרו, גדול הפנטו-
מימאים של המאה (״כאשר אני רואה
את הגוף מזדקף, אני חש את האנושות
קמה דאקרו, שהיה בתחילת דרכו
שחקן־תיאטרון, נודע בתלמידים הרבים
שהעמיד, ביניהם הצרפתי מארסל
מארסו והישראלי שייקה אופיר המנוח.

המראך הבודד
נפטר בירושלים, בגיל ,28
איתי עורב, משורר (מלאכים מ דדים)
בעל תודעה פוליטית (מראשי
של״י לשעבר) .עורב, יליד ירושלים,
ערך גם כתב־עת הגותי(שופרא) ועסק
לפרנסתו בהוראת מתמטיקה בבית־ספר
תיכון.

מנעים הזמירות
נפטר בתל־אביב, בגיל ,78
יהודה כהן, מוסיקולוג, עורך
תוכניות בקול־ישראל, מבקר ומלהין,
שסיפרו רב־ההיקף על המוסיקה הישראלית,
ושמי זמירות ישראל, שלהכנתו
הקדיש את 10 שנות חייו האחרונות,
עומד לצאת לאור בקרוב. כהן, יליד
פראג ובנו של בנקאי, היה מהנדס־חשמל
לפי השכלתו, עלה ארצה בגיל
26 ומאז הקדיש את חייו למוסיקה, כולל
כתיבת אופרה(הם כבים) וקנטאטה
(יוסף טרומפלחר).

משה שחל
• באוגוסט ,1987 במיסגרת ראיון
...הוא נדרש גם לפרשת הזיופים,
המלווה אותו מאז 1954 כחלק בלתי־נפרד
מהביוגראפיה הלא־רישמית שלו.
הוא חמק מתשובה ישירה, גימגם
משהו, אך גם ביקש להיתלות על אילן
גבוה — דויד בן־גוריון :״ראה את
סיפרו של שבתאי טבת על בן־גוריון.
גם בן־גוריון זייף תעודת בגרות.״
• הוא נולד בעיראק ב־ 1934 ועלה
לישראל ב־ . 1951 בדף קורות־החיים
הרישמי, שקיבלתי ממישרדו, נפלה
״טעות״ ,כלשונו: שנת הלידה נרשמה
כ־( 1936 כלומר, צעיר בשנתיים מגילו)
,והעלייה לישראל ,1950 במקום
. 1951 עור זיוף?
בתום תריסר שנים הגיע שחל
ב־ 1983 למישרד עורכי־הדין הייצוגי
והנכבד סלומון־ליפשיץ ...השותפות
במישרד הגדול היתה קצרה: מיולי
, 1983 עד שהיה ב־ 1984 לשר־האנרגיה־והתשתית.
שחל לא מוצא

חותנת המלכה

מודעי
״זה ענ״ן לפסיכיאטר!־
העולים הסימפטיים מאתיופיה ,״אך
חסר־יכולת.״

יצחק פוץ
• בנעוריו ובעת לימודיו היה יצחק
פרץ ספורטאי מצטיין: זורק־כידון והו־דף־דיסקוס.
הוא גילה יכולת מרשימה
בכדורגל ובשחייה, ושיחק כדורסל
בקבוצת אליצור.
בכל בוקר, בעת שלמד בישיבה, היה
מתעמל על שטיח, לפני התפילה.

נקברה מחדש +בהתאם לרצונה
האחרון, בבית־העלמין שבחצר
כנסיית מרים מגדלנה (״כנסיית הבצלים״)
שלמרגלות הר־הזיתים בפאתי
ירושלים 19 ,שנה אחרי מותה
באנגליה בגיל ,84 הנסיכה אלים,
חותנתה של מלכת אנגליה, אליזבת
השנייה, ואם בעלה, פיליפ, הדוכס
מאדינבורו. אליס, נינתה של המלכה
ויקטוריה, היתה נשואה לנסיך יוונית
,,שנטש את מישפחתו משהודח מן
הצבא היווני, שבו שרת כקצין, על
חלקו במפלה במילחמה עם התורכים
בראשית שנות ה־ .20 מאז התמסרה
הנסיכה למעשים טובים ויסדה, בסופו
של דבר, מיסדר נזירות יווניות,
שלקיומו אספה כספים בין מאמיני
הכנסיה היוונית־האורתודוכסית ברחבי
עולם, כולל ארץ־ישראל, שבה גם
ביקרה למטרה זאת מיספר פעמים
בשנות המדינה הראשונות.