גליון 2659 מתאריך 17 באוגוסט 1988

שנה 52

השחו המנהיג את ליוותה ברק דפנה

בזי בגז בי ם
אי ש־ ה שנה תשמח
עוד מועמדים לאיש־השנה תש־מ״ח,
שייבחר, כמדי שנה, על־ידי
העולס הזה, וייחשף בעוד שלושה
שבועות בגליון ראש״השנה של
העולם הזה
...דן שומרון, האכזבה הגדולה. רמקכ״ל
המדבר הרבה והעושה פחות מדי. אם כי, אולי,
הוא סתם ביש־מזל, ובמקום שיוכל. להתפנות
לבניית צבא העתיד (״הטלטלה הגדולה״) ,נפלה
עליו האינתיפאדה.
הרי הוא הרמטכ״ל ה־ 3ו של צה״ל, ומה
שמיספר זה טומן בחובי כולנו יו־עים.
שמואל אבדהמי, פחח־תיקווה
...המלך חוסיין, שבצעד אחד -מחושב או לא
מחושב, העמיד את כולני פנים אי פנים מול
בעייתנו הקיומית ביותר וגם אס הוא לא התכוון
לכך, הוא הזכיר לעם ישראל כ־ קיימת רק אופציה
אחת, האופציה הפלסטינית.
אלכם הונינמן, תל־אביב
...הגיע הזמן לבחור שוב באשת־השנה. עד כמה
שאני זוכרת קימצתם בעברי מאוד במנתנו: יעל
דיין, גולדה מאיר, גאולה כהן — שלוש נשות־שנה
מבין 37 אנשי־שנה מאז יצי העולם הזה את
המוסד הזה.
המועמדת שלי היא עופרה חזה, שעשתה לנו
השנה, כמו בכל השנים האחרונית, טוב על הלב
ומה שחשוב לא פחות, הרימה את קרננו בארצות
אירופה, שבה השכיחו, לפחות לחודשים מיספר,
הצלחותיה המסחררות, את דמות הישראלי
המכוער מן השטחים הכבושים.
יפה לודקובסקי, תל־אביב

עגילים באוזניים
על יתרונות התילבושת האחידה
(״חינוך: לא מספיק!׳ /העולם הזה
.)27.7.88
אינני מסכים עם התסרמחת ׳השלם הזה
בנושא התילבושת האחידה. אני סבור שיש לחייב
תילבושת אחידה, אם כי ניתן להחליט, יחד עם
מועצת־התלמידים, על תילבושת נוחה וספורטיבית,
שתוכל לשמש את התלמידים גם מחוץ
לשעות הלימודים.
אין לי כל ספק שביטול מוחלט של התילבושת
האחידה עלול ליצור תחרות תילבושות בבית־הספר,
בעיקר בין הבנות.
ההוצאות הכספיות הכרוכות בכך מבחינת
ההורים הן אדירות. והיום אפילו לבנים יש
הוצאות של צביעת־שיער, תיספורות מודרניות,
עגילים באוזניים ועוד ועוד.

במערב אין כלחדש
על מיקומה׳ של מדינת ישראל
ביבשת אסיה (״הנדון״ ,העולם הזה

בשביל מישחק־המילים מותר לעורך השלם
הזה לשים בפיהם של יורדים לדרום־אפריקה כי,
לדעתם ,״אין שום הבדל בין העימות הלבן־השחור
בררום־אפריקה ובין העימות הישראלי־הערב•
בדרום־אסיה ״.אבל בשביל הגיאוגרפיה מן הראוי
לשים לב לכך שאנחנו נמצאים במערב־אסיה ולא
נחום לב, ירושלים
בדרום־אסיה.
• .,77 07/ 07 07 ישראל ש 1ב 1ת כפינה 70־
חסית־סערביח שר היבשת

כתבתהש ער הקד מי:

הרברנד ג סי

ה אי ש על הסוס

עוד על פרס־תיקשורתי יוקרתי
(״רחל המרחלת״ ,העולם הזה
27.7 88 והלאה).
אינני סבור שרחל המרחלת זקוקה להגנתי ואם
( .המשך בעמנד )4
העולם הזה 2659

הבה שחכמה

מעשה בשני צעירים, פרויקה ופפו, שהציעו
למנחם בגין רעיון מפתה: להתחכם למצרים
ולהקים באיזור״המריבה בטאבה עובדות
בשטח. אלא מה! המצרים, שלא התחנכו על
ברכי הציונות המעשית, כלל
לא התרשמו מן העוב־דות.
להיפך, זה הרגיז אותם.

כתבתהשער האחורי:

אתה והשקל

וצח מישפחחי

מאבקי יחשה

חייה של נלי עבאדי, כמו מותה הטראגי,
לא היו קלים. בנה עופר הטיל עליה
מורא, השליט טרור בבית וטחט ממנה
כטפים. ביום השישי, אחרי-הצהריים,
נכנט עופר לביתו, שלף סכין ודקר את
אמו בחזה. למחרת נמצא
תלוי על עץ בגן ציבורי טמון.
שלושה בסירה אחת
על כל מעלליהם של יהושע הלפרין, הדסה
מונסה ומשה שטרו בפרשת בנק צפון
אמריקה ומדוע לא הוגש כתב״אישום נגד
מוריס רג׳ואן, הקבלן הירו-
£שלמי, שהודה בהברחת
מיליוני דולארים לשווייץ.

מאבקים מישפטיים בין יורשי ישראל
טייבר • הבריטים יבנו שדות־תעופה ב סעודיה
• הליכים מישפטיים נגד מיכרז
לבחירת ממונה על מס־רכוש בבאר־שבע •
האם קיבלה עיריית תל״אביב את התמורה
המירבית על הפרוייקטים של ״גן־העיר״
ובאזלי • האם מותר למיש־רד־התחבורה
לעכב רישיו־נות
בגלל אי־תשלום קנסית!

טעות באבחנה

לפני שבע שנים החלו פוקדות את לאה
פרידמן, אמה של הדוגמנית חני פרי, רעי דות
לא מובנות. האבחנה היתה חד״
משמעית: מחלת״פרקינסון. אולם התרופות
שקיבלה לא שיפרו את מצבה ואף החמירו
אותו. באחרונה אובחן שלא

4 1היתה זאת מחלת־פרקינסון,
אלא גידול לא-ממאיר במוח.

עוד הברירה הטיבעית

אנדוטה אחת
בראש השנה ימלאו לפסלת בתיה לישנסקי
.88 בספטמבר ייצא לאור אלבומה השלישי.
לישנסקי, שמוצאה ממישפחה של בנות
״חסרות חשיבות״ ,נחשבת כפסלת מחוננת,
מחלוצי הפיסול בארץ. היום היא רוצה
לפסל עוד אנדרטה אחת,
ואם יהיה צורך היא גם תפנה 1 מיוזמתה ותציע את עצמה.

11777/77*7 7/77ח:₪1

20 אחוזים ממיקרי המוות של תינוקות
וילדים נגרמים ממחלות גנטיות ותורשתיות
מולדות. כל אחד מ־ 46 הכרומוזומים ו״900
הגנים הידועים יכול להיפגע ממחלות אלה.
מיספר המחלות התורשתיות מגיע לכמה
אלפים. ואילו בארץ נערכות

£בדיקות רק לארבע המחלות
הידועות ביותר מבין כולן.

סיפורי פולק

סיפורים מרתקים על רב שהיה מגמד את
הכנסיה, ומעשיות על נערה שחפפה את
שערה בנפט וסוחר ברזל שלא אכל ביצים - החדשה באוטוביוגראפיה
! ^ 2 1של התעשיין ישראל פולק,
שעבר תהפוכות הרבה, ושרד.

לא עיניים שחוהת

אבוד על כחזד־לבן!

לפני שבועיים נעצר פייצל אל־חוסייני
במעצר מינהלי לחצי שנה. קשה להאמין
שמעצרו יחסל סופית את האינתיפאדה.
ה התקומ מות בשטחים הכבושים תימשך,
כנראה, למרות מעצרו של מי
שמוגדר על־ידי שר־הביט״
חון כ״מנהיג האינתיפאדה״.

ג׳טי ג׳קטון הוא היום הטופר״טטאר
הלוהט ביותר של התיקשורת האמריקאית
ומי שנחשב כממשיכו של מרטץ
לותר קינג. בראיון להעולם הזה הוא
מטפר על יחטיו עם הקהילה היהודית
בארצות-הברית וניטיונו לתקן את הרושם
הקשה של דברים קודמים שאמר,
על ביקוריו בארץ ועל המשו-
תף בין השואה והעבדות.

על מערכות החרסינה באל־על
(״תשקיף״ ,העולם הזה .)3.8.88
נדהמתי לקרוא על מעובות־החרסינה שגייסה
חברת אל־על לבואינג שלה האמור להטיס,
בתנא־ מחלקה ראשונה, את אח״מי המגבית
היהודית מניו־יורק לוורשה — מערכות חרסינה
של רוזנטל!
אותנו מלחיצים השכם והערב לטוס כחול־לבן,
אבל כשהחברה הכחולה־לבנה רוצה לעשות רושם
היא איננה מגישה בצלחות כחול־לבן. מה רע
בנעמי, למשל, או י, פירי
רוזנטל ״י־־א אל־על;.־נה אילוץ, חל־אביב

פרופיל שר מנהיג

מסתבר שלא כל בחורה שניה בישראל
שואפת להיות דוגמנית״צילום. אחרת איך
אפשר להסביר את ניסיונותיהם הנואשים
של אנשי חברת״פירסום
בחוסר- כמעט לחפש,
הצלחה ,״בחורות בעלות 9 עיניים בהירות וגדולות״!

ה מ דורי ם הקבו עי ם:
מה שאילת עושה לאנשים, ובמיוחד לרוני
מאנה, ימית נוי (בתמונה) ורוויטל מור •
גם הפלייבוי הישראלי האחרון, דני זייתו*
ני, נתפס סוף־סוף • ישראלה מרגלית
מחפשת חום ישראלי • בעיות שינה

ופיסיקה במישפחת פלד •

המשותף בין האדריכל צ׳רלי

דורל ויהודית טיומקין.

מיכתביס — שידם באוזניים
איגרת העורך — ידע שור
תשקי מטוס למשיח
במדינה — חור בשם״
הניח — מכירים אותם
יומן אישי — כלב נושך
אנשים — מחפשת סופרמן
חשבון נפש -לסי לקסון
תמרורים — הנכד החמישי

היתר. או
לא היתד.
סיפורה של אורה גילעדי הוא יותר מסתם
סיכסוך כספי על ירושה. בפסק־דין, במיש־פט
שבו תבעה את אחיה, הוזכרה אמה, אף
שלטענתה, האם כלל לא נכחה במישפט.
עורד״הדין של גילעדי מאשר את גירסתה,
עורך-דין נוסף מסרב להגיב,
ואילו השופט, שבינתיים הפי
סיק לשפוט, דבק בגירסתו.

רמה הן לבדי קארין דונסקי, שלו מית
אמיר (בתמונה),
ואנאבל טמיר, שלוש
דוגמניות מצליחות,
חושפות טפח מחייהן ומנסות הפרטיים
להסביר מדוע הן לבדן. מה הן חושבות על
עצמן. מה הן מחפשות בגבר. מה חושב הגבר
הישראלי עליהן. ובכלל, איך
מתיישבת הסתירה של חיי
זוהר סוערים ומיטה ריקה.

הבית האדום

מאיר הד, איש״עסקים מלוס־אנג׳לס, רצה
לבנ ות את ביתו ברמת״גן. אולס, לדבריו,
מציבה העירייה מיכשולים
בדרכו. לעומת זאת, בעירייה
מספרים סיפור אחר לגמרי.

זה וגם זה -פנשח׳ אשה
לילות ישראל -חתן־כלה
אתה והשקל -

— יורשי ט״בר
מה הם אומרים — אפרים פורן.
אמנון רובינשטיין, דורון שיטרוק.
ננרית קירר. ישראל סבר. אידת שפווד 26

דף חדש — בתיה לישנסק־

תשבץ

מיכתבים לרותי — רוצה להתחתן
הורוטקום — ושד על 8
רחל מרחלת — ער כל השל

סיי בחב עז

• 1ג לי

היה מיטהו משעשע בצורה שבה התחרו
השבוע עיתוני ישראל זה עם זה בגילוי התוכנית
של ג׳רום (״ג׳רי״) סיגל, שהציע לפלסטינים
להקים ממשלה זמנית בגולה.
טילפנו לסיגל. ציטטו את התוכנית שלו.
הביאו תצלומים של קטעים ממנה. סקופ על גבי
סקופ.
מלבד עיתון אחד, איש לא טרח להזכיר כי
הסקופ האדיר הזה פורסם מזמן מעל עמודי
השלם הזה 25.5.88 בכתבה צנועה במדור
במרעה פירסמנו את התוכנית כולה. היא נשלחה
אלי על-ידי סיגל עצמו, אחרי שדיברנרעל
הנושא. הוא גם היווה לי מדי פעם על פ־רסום
הדברים בעולם הרחב ובעולם הערבי. מכיוון
שלדעתי ההצעה נבונה, ברוב פרטיה, השתדלתי
לעזור לו להפיץ את הרעיון.
אם המיסמך הוא כל־כך חשוב — מדוע לא
העתיקו אותו לפני חודשיים, כאשר פורסם
בהשלם הזח? -אילו פנה אל־ אז עיתונאי כלשהו,
הייתי ברצון מוסר לו את כתובתו ומיספר־הטלפון
של ג׳רי סיגל במדינת־מארילנד.
האם רק עכשיו זה הפך חשוב, מפני שיצחק
רבין החליט לעצור בשלישית את פייצל אל־

דישח
ד ר כון
3ל ס טי1י מייד
פעיל־שרום יהודי־לאשף מדיניות
מהפכנית חד שה:
וביטאון מקורב
1ל ע רפ א ת פירסם
| אותה.

עני ב ל•
לא נאמר שזהו ראיון ראשון. נאמר שזוהי
הפעם הראשונה שעיתונאית (בכלל, ועיתונאית
ישראלית בפרט) ליוותה את הגברת דוקאקיס
במשך יומיים, מאז שהפכה לאשת־המועמד. כלך
מר: שבוע אחרי הוועידה הדמוקרטית באטלנטה,
שבה נבחר כמועמד לנשיאות.
צריכים לדעת לקרוא.

שור קמחו

הבודטה מוזרד! פירסם העיתונאי יצחק שור
בעל הסישסר.
וכך נאמר בה :״בשבועון השלם הזה ()27.7.88
פורסם ראיון, שכביכול הענקתי לעיתון זה, בשם
ובתואר .־צחק שור, כתב על המישמר לענייני
חינוך׳ .הריני מודיע בזאת כי מעולם לא הענקתי
ראיון להשלם הזה. פירסום הדברים בשמי מהווה
גניבת דעת הבריות, לפני יותר משנה שוחחתי עם
כתב בעיתון־נוער חיפאי, שכנראה עבר להעולם
הזה׳ והעתיק את כתבתו המיושנת כד־ למכור
אותה כחדשה וטרייה. הכותרת שנתן העורך
ל.ראיון׳ איתי אומרת :׳מערכת־החיגוך דפוקה.
למה אתם לא יוצאים לרחובות?׳ כותרת זאת
מבטאת את דעת השלם הזה ואין לה כל קשר
להשקפותי, ולא כל שכן לסיננוני״.
העתקתי את הדברים כאן, מפני שלא רבים
קוראים את על הבזישמר.
ובכן: הדברים הופיעו במיסגרת כתבת־ענק
של רונן ברגמן, תלמיד חיפאי, שסיכם את דעתו
על שנות לימודיו במערכת־החינוך. רונן היה אחד
מעורכי דיעה אחרת, עיתון נוער (ארצי, לאו־דווקא
חיפאי) ,ואז אכן ריאיין את יצחק שור.
השלם הזה לא טען כי הדברים נאמרו בראיון
מטעם השבועון, ובתאריך זה או אחר. אותנו
עיניינה רק הריעה עצמה.
רונן עומך על כך ששור אכן אמר את הדברים
כפי שצוטטו, וכך גם פורסמו אז בעיתון־הנוער.
שור לא הכחיש אז.
אשר לטענה כי יש כאן גגיבת־דעת — זה
נשמע לי מוזר. מה זה חשוב מתי ולמי אמר שור

מחי זה סקזפל

עיתונאים יודעים לכתוב(לרוב) .לעיתים
קרובות אין הם יודעים לקרוא.
עורך השבועון לאשר, מתמרמר פומבית על
כך שהשלם הזה טען בשער הקירמי כי הראיון
של דפנה ברק עם קיטי דוקאקיס היה ״ראיון
בלעדי ראשון״ .ולא כן: מישהי מטעם עיתון־
הנשים כבר ריאי־נה את הגברת דוקאקיס לפני
שנה.
הצרה היא שעורך לאשה אינו מקפיד בציטוטים.
אילו קרא בעיון, היה יודע כי כך נאמר
בשער העולם הזה 3.8.88״בלעדי /קיט־ רוקא־קיס
להשלם הזה, :׳ד 1שם שינה את חיי!׳ /דפנה
ברק היתד, העיתונאית הראשונה שליוותה את
אשת־המועמד במשך יומיים״.

שלו ם ל רבי עקיב א
על האדם הרביעי בפרדס תורת־הנסתר
(״זעם אלוהים!״ ,העולם
הזה .)13.7.88
הרב שמואל פרומר שגה פעמיים. לפרדס לא
נכנסו שלושה, אלא ארבעה: בן עזאי, בן זומא,

עיתונאי שור
מין הכחשה

את דעתו, אם זוהי דעתו? האם יש לו דיעה אחת
ב״עיתון־נוער חיפאי״ ודיעה אחרת בהשלם הזהי
או אולי חל מאז שאמר את הדברים (לפני פחות
משנה) שינוי דרמאתי במערכת־החינוך, כך
שהדברים חדלו מלהיות נכונים?
נדמה שההכחשה אינה הכחשה כלל, אלא רק
מחאה על כך שהדברים צוטטו בהשלם הזה. יש
אנשים השונאים את השלם הזה שינאה שורשית,
המעבירה אותם על דעתם. זכותם היא לשנוא את
מי שהם רוצים.
אבל איפה כאן ההכחשה?

ירח כץ,

תל־אביב

הר שלתר מילי ם
על הענקת פרס ראש־הממשלה לסופרים
ולמשוררים לישראל הר
(״מה הם אומרים״ ,העול הזה
.)27.7.88
עד שלא קראתי את הראיון הקצר עם ישראל
הר בהשלם הזה לא ידעתי כי הוענק לו פרס
ראש־הממשלה למשוררים. עכשיו, משגיליתי
עובדה זאת, אני רוצה לברך אותו אישית מעל
דפי העיתון שלי. כי הר, כירוע, לא רק משורר,
אלא גם עורך, עורך ספריית סיפרי־הכיס הצבאית
תרמיל.
ב־ 16 שנות שרות־מילואים, באי־שמים, בין
אילת למטולה (וגם מעבר למטולה) ,העבירו לי
הסיפרונים של הוצאת תרמיל, הנוחים כל כך
לנשיאה בכל כיס של מדי צה״ל, את השעות
הריקות בין הכנה למיטווח לתחילתו, בין עמידה

משורר־עורך הר(מזוקן) וידיד*
בהמתנה למיטוזח, לת־הפילה !לשלם־היחידה
״אחרי׳ (אלישע בן אבויה) ורבי עקיבא (ראה
תלמוד בבלי, מסכת חנינה).
פרומר גם כותב כי רבי עקיבא יצא עם עורו
בין שיניו. אבל התלמוד כותב כי רבי עקיבא
״עלה בשלום ו־רד בשלום״ ויש הבדל עצום
מנחם בן־שמו־אל, נתניה
במשמעות.

״הטרוריסט הוא אוייב העם הפלס־

^ הבלעדית

טעם ש ל עוד

הכתבה ב״העולם הזה״ ()25.5.88
חוסייני? האם רק ההדלפה של השב׳׳כ, שלפיה
נמצאה תוכניתו של סיגל בביתו של חוסייני,
יוצרת את הסקופ?

(המשך מעמוד )3
היא ביקשה להעניק לתמי בן־עמי, על הצלחותיה
לככב ללא־הרף בכותרות העיתונים, את פרס
שליצר האמריקאי ולא את פרס סוקילוב
הישראלי וכפי שדורש הקורא פנור במיכתבו
למערכת, השלם הזה ,)3.8.88 היא, כנראה, ידעה
מה שהיא עשתה.
בניגוד לסוקולוב, שהיה יהודי נינוח ורגוע
למדיי, היה פוליצר יהודי מסעיר ורב־גוני, ההולך
הרבה יותר טוב עם בן־עמי.
יוסף פוליצר (1847־ ,)1911 המו״ל האמריקאי
האגדתי, שבית־הספר לעיתונאות היוקרתי של
אוניברסיטת קולומביה מחלק מעזבונו, מדי שנה,
יותר מתריסר פרסים לאנשי־תיקשורת המצטיינים
בתחומים שונים, לא היה סתם איש־תיקשורת.
פוליצר
היה יהודי הונגרי, שהיגר בנעוריו
לארצות־הבר־ת, שבה לא רק התעשר כמו״ל
יומונים, אלא שבה גם הספיק לשרת, בגיל צעיר
מאוד, בחיל־הפרשים של כוחות הצפון במילחמת־האזרחים,
להיות מישפטן מבריק וגם להיבחר
דוד וייס, חיפה
לקונגרס בוושינגטון.

אחרי פתיחה כזאת הייתי בטוח לקרוא בהמשך
כמה מחוויותיה המשעשעות תמיד של בעלת
המדור, כמה ממסקנותיה המשכילות על החיים
בתל־אביב, כמה מסיפורי תעלולי בניה...
ואז אני מעיף מבט על המשך העמוד ומה
רואות עיניי?
מתכון מס׳ :1דג נסיכת הנילוס ברוטב ארל־גריי.
מתכון
מס׳ :2סל פאסטה וברבר מבושל.
מתכון מס׳ :3סלט פאסטה וולדורף.

על טיב האוכל הצרפתי (״רחל
המרחלת״ ,העולם הזה .)27.7.88
חוששני שרחל המרחלת כבר לא ביקרה זמן רב
במיסעדה צרפתית טובה. כאשר היא מדווחת על
חי־ הנישואין והאהבה של מיסעדנית ירושלמית
אחת ו״קאטי והברון״) ,היא מציינת שאהבותיה
של המיסעדנית הן כמו אוכל צרפתי (שהיא
מגישה במיסעדתהז :״מורכב, כבד, מסובך, עם
טעם של עוד״.
זה אולי אוכל תורכי, אבל לא אוכל צרפתי.
אוכל צרפת־ הוא פשוט, קל, ענייני ומה שכן נכון,
בהחלט ״עם טעם של עוד״.

בתור לארוחת־צהריים של דג פילה ומחית תפו־חי־אדמה
לבין עיכולה ואפילו בהמתנה לשלם־
היחידה ביום האחרון לשרות.

הרצל פתחיה, רעננה

קד 1שתה הנ ק ה
על טיבה של הלשון העברית של העול
הזה (.)27.7.88
כיצר זה קורה רווקא להענלם הזה, המקפיד כל
כך על הלשון העברית שבין דפיו?
דפנה ברק כותבת על ״סיפרי־קדושה״ המקשטים
את מישרדו של אדגר ברונפמן ומדור אנשים
מדווח על אם ש״הניקה״ את תינוקתה.
אין בעברית מושג של סיפרי־קדושה. יש ס־פ־ר־־קודש.
ואין
כותבים בעברית, אפילו לא בכתיב חסר,
הניקה, כי אם היניקה(מן השורש ינק) .בדיוק כמו
שכותבים היטיבה או הימינה.
ברכה גרוסמן, רמת־השחן

דוד מלכי, רח1ב1ח

גם ל א וגם כן
על הפתעה נוספת של דניאלה שמי
( .״גם זה וגם זה״ ,העולם הזה
.)27.7.88
כמו באותו שיר, כאשר דניאלה שמי אומרת
לא, למה היא מתכוונת?
אני פותח את העמוד האהוב עלי בעיתון וקורא
את ההצהרה החגיגית של דניאלה :״נגמרו לי
המתכונים:״
ממש שמחתי.

כ תו בתהמערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקם
— 11. 341667
חס/פד פינחס ו־דדיס לכשלן שדה.
העולם הזה 2659

שב כפסל איש־קישור לעיתונות למרות המלצות ועדת־החקירה הוחלט באחרונה בשב׳׳ב לא
למנות איש־קישור לעיתונות.
בעיקבות פרשת קו 300 והגלים שעוררה טענו אנשי
השב״ב שהתיקשורת עושה להם רצת אופי ושאין
באפשרותם להגיב. שכן יש כשב״ב איסור חמור על קיום
קשר עם התיקשורת. אנשי השב׳־כ גם מטילים חרם על כל
מי שכביכול הדליף מידע כלשהו.
וערת־החקירה, שהוקמה כדי לבדוק את דרכי הפעולה של
השרות, המליצה למנות איש מיוחד, שיקיים את הקשר עם
העיתונות, וישמש פה לאנשי השרות.

שמועות ידעו לספר, שאיש כזה כבר מונה
באופן לא-רישמי. בימים אלה נודע, שבצמרת
השרות פסלו מכל וכל מינוי מישהו לתפקיד כזה.

מ בו כ ה במי שרד־החו ץ
עד ליום השני השבוע טרם קיימה צמרת מישרר־החוץ כל
דיון בעניין כוונות אש״ף להקים ממשלה פלסטינית זמנית.

הנציגים הדיפלומטיים בבירות אירופה מפגיזים
את מישרד־־החוץ בשאלות כיצד להגיב על
פניותיהם של אמצעי־התיקשורת המקומיים
בעניין, ואינם זוכים בתשובה. לכן מתחמקים
הנציגים הדיפלומטיים מהופעות פומביות
ומנקיטת עמדה.

שסמת כנו תהפת עו ת
אחת ההפתעות המתוכננות על־ידי תנועת
ש״ס היא להעמיד את הרב עובדיה יוסף במקום
הראשון לרשימה בבחירות לכנסת וכמועמד
הרשימה לתפקיד שר־החינוך, אם תצטרף
הרשימה לקואליציה.
היועצים המישפטיים של התנועה מנסים לבדוק בימים אלה
האם דינו של חבר בית־הדין הרבני כדין עובר־מדינה,
שצריך להתפטר לקראת הבחירות או שהוא פטור ממיגבלה
זאת.
257 ביום השני, ה־ 15 באוגוסט, היום ה
252 של האינתיפאדה, לא מסר דובר
צה״ל כל מידע על מיספר ההרוגים הפלסטיניים.
לפי
ספירת ״העולם הזה״ ,עומד מיספר
ההרוגים הפלסטיניים מאז תחילת האינתיפאדה
על 257 הרוגים. מיספר זה כולל
את שני הפועלים מרצועת-עזה שנשרפו
חיים.
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים
על 334 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 221 הרוגים מירי חיילי צה״ל.
• 27 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 59 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 27 הרוגים מסיבות אחרות.

תיק אפלפ תו ח
בניגוד לשמועות בתנועת החרות, לא נסגר תיק־החקירה
נגד דויד אפל, יו״ר סניף צפון של תנועת־החרות.

המישטרה, שחקרה לפני שנתיים חשדות
שלפיהן העניק אפל שוחד לפקיד בכיר במם־
ההכנסה, העבירה את תיק-החקירה לפרקליטות
באפריל ,1987 עם המלצה להעמידו לדין.
מאז מונח התיק בפרקליטות ובגלל לחצים פוליטיים טרם
הבשיל לידי כתב־אישום, אולם התיק לא נסגר ובקרוב
יתקבלו החלטות בעניינו.

קשיים דוחים בנייה
ליכו ד מ תרים עיריות
הליכוד לוחץ על ראשי-עיריות המקורבים אליו
להזרים כספים למטה־הבחירות שלו, כדי
לתגבר את המחסור בקופת המטה.
כמה ראשי עיריות מנסים להתחמק מהבקשות, מפחד
בדיקות מבקר־המדינה.
בשבוע שעבר נרתע שלמה(״צ׳יץ׳״) להט, ברגע האחרון,
מהעברת 50 אלף שקלים לקופת הסצ 1דה הקטנה, העמותה
השייכת לחרות, בניהולו של ידר מחלקת־האירגון, ח״כ
מיכה רייסר.

ש חל מקדםמ קו רבי ם
שר האנרגיה, משה שחל, הגביר בשבועות האחרונים את
קצב המינויים של מקורביו במיפלגת־העבודה לחברות
ולגופים שבשליטת מישרד־האנרגיה.

שחל מבקש לנצל את החודשים הקרובים, לפני
הבחירות, כדי לחזק את מעמדו בסניפים של
מיפלגת״העבודה על־ידי מינוי אנשיו לחברות
ממשלתיות.
מאחר והמינויים הם לטווחים ארוכים, של בדרן־־כלל
למעלה משנתיים, ברור שהאנשים שייכנסו לתפקידם
ישארו בהם גם אחרי הבחירות.

יעקוב׳ ל א מא שר סיווג
שר הכלכלה גד יעקובי מתנגד להצעה של כמה
משרי הליכוד לשגות סיווגם של איזורי־פיתוח
בשטחים.
יעקובי, שמונה באחרונה לעמוד בראש צוות ממשלתי
לבחינת סיווגם של איזורייהפיתוח החדשים בשטחים
הכבושים, אף הודיע שלא יאשר בקשות נוספות.
שרי הליכוד מבקשים דווקא עתה לעודד הקמה של
תעשיות נוספות באיזורים שונים בגדה המערבית. לצורך
כך הם דרשו שהממשלה תעניק לאיזורים אלה מעמד
מועדף, אך יעקובי הודיע שלא יסכים לכך בתקופה של
ערב בחירות.

הקשיים, שאליהם נקלע אברהם שפירא,
ישפיעו, ללא ספי״ על מצבם של מוסדות-
החינוך של חסידי גור.
נראה כי גם תוכניות הבנייה להשכרה של חצר חסידית זו
עלולות להיפגע בשל חוסר יכולתו של שפירא להתמסר
בימים אלה לפעילות כלכלית.

ספינת הגוש ו?גאת לדרך
הכל כבר מוכן לתחילת השידורים בספינת־השידור
של ״גוש אמונים״ והיא תתחיל את
שידוריה בסמוך לערב ראש־השנה.
לצורך כך נרכשו משדרים במימון אמריקאי ונפתחו דוכני־התרמה
בערים הגדולות.

עורבי־דין לספסל
בראשונה התייחס שר־המישסטים אברהם
שריר לנושא הצבת שופטים זמניים, והוא אף
טוען כי יפעל לקידום הנושא.
בראיון להר• דין, ביטאון ועד מהוז תל־אביב בלישכת
עורכי־הדין, מציין שריר שהצבת עורכי־דין כשופטים

הב טלני ם מעוררים מהומות הכתבה על הופעתם החדשה של צמד
הבטלנים במהדורת-החדשות של מוצאי
שבת גררה גל תגובות נזעמות בתוך הטלוויזיה
ומחוצה לה.
לא ברור עדיין מה היה השיקול שהניע
את דן רביב, הכתב לענייני תרבות, להכניס
למהדורת־מבט קטע שהוא בבחינת
יחסי-ציבור.

זמניים בבתי־מישפט לתביעות קטנות, תקרב את עורכי־הדין
לנושא השפיטה ותאפשר, אחר־כך, למישרד־הסישפטים
לבחור מבץ עורכי־הדין שופטים למינוי קבע.

רא ש־המועונה
מארגן שביתה
יגאל יוסף, ראש מועצת ראש-העין, מתכוון
לארגן שביתת-מחאה בת יום אחד ולסגור את
כל הכבישים ביישוב, אם לא תפעל המישטרה
כדי למנוע את תאונות הדרכים באיזור.
ראש־המועצה כבר פנה בדרישה דחופה לשר״המישטרה,
חיים בר־לב, שיפעל להצבת מישמרות־תנועה ברחובות
ראש־העין. אם לא תענה בקשתו הוא מתכוון לנקוט
באמצעים חמורים יותר כרי להביע את עמדתו.

מג ד לי ההד רי ם 1 0ז ה חוששים מגדלי ההדרים בעזה חוששים שישראל תקשה עליהם
לייצא את תוצרתם בגלל האינתיפאדה.

לפיכך החלו במגעים עם נציגים של השוק
האירופי המשותף. כדי להבטיח שההסכמים
ליצוא תוצרת חקלאית מהשטחים הכבושים
לשוק ימולאו, ולא יקשו עליהם לקראת עונת
ההדרים הקרובה.

נ סג ר גרעו! ״קראדום״
המיצע 1למען שלום ישראלי־פלססיני, שאירגנה תנועת
קראדוס לפני מיספר חודשים מראש־הניקרה לירושלים,
השאיר את קופת האירגון בגרעון חמור.
כמה אנשים התגייסו למלא את החלל. וביניהם חתם חסון
ואברהים נימר־חוסיין. הם קראו למועצות הערביות לתרום
ככל יכולתן, והצליחו לשכנע רבות מהן לתרום.

לפני שבוע הוכרז על סגירת הגרעון ותחילת
החיסכון למען המיצעד הבא.

ד ב ירמיה — לאלסקה
דב ירמיה עזב את הארץ לתקופה של ארבעה
חודשים.
חודשיים לפני כן נעצר ירמיה במישטרה בחשד להסתה.
מבול הראיונות ואנשי התיקשורת שהגיעו מיד אחרי
המעצר התישו אותו, ובדיעבד הוא מצטער על החשיפה
המוגברת.

התשישות שאחזה בו בתקופה האחרונה, עקב
אותם ראיונות גרמה לירמיה להחליט לעזוב
את הארץ ואת עבודתו לחופשה ארוכה
באלסקה.

מטוס למ שיח
בעוד שלושה שבועות מארגנים חסידי
חב״ד מטוס שיטים חסידים לחצר הרבי
מלובביץ׳ בניו־יורק לעשות בחברתו את
הימים הנוראים. שלא כבשנים קודמות
עדיין נותרו מיספר מקומות פנויים במטוס.
מדי
שנה מתאספים אלפי חסידים סביב
חצרו של הרבי באיסטרן פרקווי 770
בברוקלין. חסידיו של הלובביצ׳ר חישבו
ומצאו שהספרות 770 בגימטריה פירושן
בית־משיח.

מורדוך ב עי קבווז מקסוול בחוגי־התיקשורת נפוצו שמועות כי בעיקבות
כניסתו של רוברט מקסוול ל״מעריב״ הסכים
גם רופרט מורדוך לבחון אפשרות להיכנס
להשקעה בעיתונות בישראל.
בין השאר הועלתה אפשרות שיוקם ירחון על־ידי קבוצת
יזמים מקומיים שמורדוך יכנס בה כשותף.
לפי שעה לא ברור עדיין אם הדבר יקרום עור וגידים.

המיתון הגיע ל״יודפת
מיסעת־היוקדה ״יודפת״ נסגרת בקרוב עקב
המצב במשק.
המיסעדה, בבעלותו של מוריס בן־זיכרי, שהיתר, ידועה
במחיריה הגבוהים, היא קורבן נוסף למיתון שפקד באחרונה
את המשק בכלל ואת ענף המיסעדות בכלל.

אוריד! ז רו בבל

בגז ד עגז
העם חור ב שמיים

עומס־החום הוא בלתי־נסבל.
הסכנה
הכלכלי ת והמתרח ש
בעזה אינם מקילים
עליו.

הציבור כולו כרע תחת עומס־החום.
בעבר היו הדיבורים על התחממות
כדור־הארץ בבחינת מישחק אינטלקטואלי,
נושא משעשע לשיחות בערב־שבת.
דובר על ״אפקט החממה״ ,״חור
בשיכבת האחוז״ ועוד.
עכשיו זה חדר להכרת כלל ישראל.
אין זה עוד מישחק.
במשך הקיץ של 1988 עלה החום
לפחות במעלה אחת על המקובל לעונה

מוות באש. גם מצב האינתיפאדה
לא הקל על העומס.
ההתקוממות נכנסה לחודש התשיעי.
מדי יום שמע הציבור על הרוג אחד
או שניים, בידיעות שהפכו כמעט שיג־רתיות.

שחושיו עדיין לא קהו לחלוטין
נרעד כאשר נרצחו השבוע באור־יהודה
שני פועלים ערביים מרצועת־עזה. הם
ניספו בלהבות, תוך כדי שינה, אחרי
יום־עבודה מפרך.
במקום אחר התנפלו בריונים יהודיים
על קבוצת פועלים ערביים שעסקו
בעבודתם, בהשגחת מעסיקם היהודי,
שניסה לשווא להגן עליהם.
ואילו בחבל קטיף ברצועת־עזה נפגעה
מישפחה יהודית שלמה מפצצת־תבערה,
בגסעה לביקור אצל מתנחלים
במה שמתואר כנאת־מידבר של איכות־חיים.
עוד
חודש. כל זה במחצית אוגוסט.
לפי כל הסימנים, החום המעיק
יימשך עוד חודש לפחות. ואילו המש־

אבו־איאד
אחד משחשה
זו. עומס־החום הכולל חמור עוד יותר.
שימשון העיוור. כאילו לא די
בכך, באו צרות אחרות והגבירו על
העומס.
כמעט מרי יום פירסמו העיתונים כי
מיפעלים חדשים הם ״בקשיים״ .מיפי
עלי־ענק, שעליהם היתה גאוות המדינה,
התנדנדו וקרסו. החקלאות והתעשייה,
שני עמודי־התווך של הכלכלה
הישראלית, התנדנדו כאילו ניסה
שימשון, הגיבור העיוור, לטלטל אותם.
גם הידיעה על עליית המדד החודשי
בעשירית האחוז בלבד לא שימשה עוד
כנחמה. בתקופה קורמת, היה הדבר
מתקבל כניצחון כביר. אולם בשבועות
האחרונים התחיל הציבור להבין כי
הישגים כאלה נקנים במחיר עצום של
הרס כלכלי.

בר הכלכלי והאינתיפאדה יימשכו גם
אחרי שהחום יפנה את מקומו לסתיו.

ההתקוממות
ל תו ר
החללה רי ח

דמי הריבונות עד
ה שטחים הכבישים?
עד השאלה הזאת
מנסה אשף לה שיב.

המעשה המהפכני של המלך חוסיין,
שניתק את עצמו מן הגדה המערבית,

הפתיע את ממשלת־ישראל — כרגיל.
מלוא המשמעות של הצעד הזה
הובנה רק באיחור של שבועיים —
כרגיל.
תחילה שררה השימחה בירושלים.
היה נדמה שהמלך ביקש, בסך הכל,
להנחית מכה על אש״ף.
רק השבוע התברר כי המלך עשה
את ההיפר. הוא פתח את הדלת לרווחה
לפני אש״ף.
במי יכיר העולם? ברגע שהמלך
הסיר את ריבונותו מן הגדה, נוצר בה
חלל ריק.
לא היה זה חלל ריק מבחינת השליטה
הפיסית. הגדה נתונה תחת כיבוש
ישראל, ומתחת למעטה הכיבוש שולט
בה מנגנון מסועף של ועדות־האינ־תיפאדה.
אין בגדה מצב פיסי של חוסר־שילטון,
אלא של עודף־שילטון.
אבל נוצר חלל ריק במישור אחר:
במישור היחסים הפנים־ערביים והבינ־לאומיים.

כה אמנם הוכר אש״ף במישפט
הפנים־ערבי והעולמי כ״נציג החוקי
הבלעדי של העם הפלסטיני״ ,אך בד
בבד עם הכרה זו היתה קיימת עדיין
הפיקציה של הריבונות הירדנית על
השטח. ברגע שחוסלה פיקציה זו על־ידי
המלך, התאפשרה הזהות בין ״הנציג
החוקי הבלעדי של העם״ והריבונות
הרישמית על השטח.
למי הריבונות על השטח מבחינת
המישפט הפנים־ערבי והבינלאומי? זהו
החלל הריק, התובע את מילויו, מאחר
שהטבע אינו סובל חלל ריק. החלטה
של הכובש להטיל עליו ריבונות משלו
נידונה מראש לכישלון, כי איש לא
יכיר בה.
הכרת 50 מדינות. עובדה זו
היא המכריחה את אש״ף למלא את
החלל, גם אם חלקים מהאירגון לא
חפצו בכך עד כה.
קיימת עתה בכל רחבי אש״ף ההכרה
כי יש צורך בהקמת ממשלה פלסטינית
ובהכרזה על הקמת מדינה פלסטינית
(ראה להלן).
עד כה ניסו רבים באש״ף לדחות את
הצעדים האלה, בגלל הקשיים הכרוכים
בהם: הצורך בהגדרת הגבולות הנתבעים:
אי־הווראות לגבי השגת ההכרה
מצד ממשלות העולם במדינה ובממשלה:
חלוקת התיקים בממשלה עצמה
בין הגופים והאישים, ועוד.
עכשיו בא הצורך האובייקטיבי,
ומכריח גם את המתנגדים לשנות את
דעתם. הבולט שבהם: ג׳ורג׳ חבש הקיצוני,
ראש החזית העממית הפרו־סו־רית,
שהתנגד עד כה. בשבועיים האחרונים
הביע כמה פעמים את דעתו שיש
להקים את הממשלה. הוא התנגד רק
לכך שמעשה זה יהיה כרוך רישמית
בהכרה בישראל. יתכן כי פירוש הדבר
שגם חאפט׳ אל־אסד, נשיא סוריה, מבין
שאי־אפשר עוד להתנגד לצעד זה.
ההכרזה על הקמת מדינה פלסטינית
אינה משנה, כמובן, את מציאות הכיבוש
הישראלי. אבל היא תשנה את
מהות הכיבוש בעיני העולם. יש הבדל
בין שטחים שנכבשו מידי ירדן, והשומרים
על זיקתם לריבונות הירדנית,
ובין שטחים המהווים מדינה עצמאית
כבושה, כמו נאמיביה, למשל.

אם אכן תשיג המדינה הפלסטינית
הכבושה את הכרתן של מדינות רבות
בעולם — ונראה כי הכרת יותר מ־50
מדינות מובטחת מראש — תמצא ישראל
את עצמה במצב פוליטי חדש.

ה אי שהק שו ח

ישהברד רב בין
תרמי תו ש ד אבו־איאר
ועמדותיו האמיתיות.
ה שבוע הפתיע.

לשמו של אבו־איאד נוספים בישראל,
דרך־קבע, תואריס כמו ״סגנו של
יאסר ערפאת״ ,״קיצוני״ או ״קשוח״.
שתי ההגדרות אינן נכונות. אבו-
איאד, ששמו האמיתי הוא צלאח ח׳לף,
אינו סגנו של ערפאת. אין לערפאת
סגנים. אבו־איאד נמנה עם קבוצת
המייסדים של תנועת פת״ח, והוא ממונה
על השרותים החשאיים של האירגון.
בתפקיד זה היה קשור עם כמה מן
הפעולות החמורות במילחמת״הסתר
בין זרועות־הביטחון של ישראל והש־רותים
החשאיים של אש״ף. מכאן הדימוי
הקיצוני.
אולם באש״ף אין קשר ישיר בין קיצוניות
הפעולות וקיצוניות ההשקפה.
גם חסידי יצחק רבין טוענים שהוא
קשוח בפעולותיו אך מתון בהשקפותיו
לגבי הפיתרון( .כפי שקבע השגריר
האמריקאי :״רבין הוא נץ ביטחוני ויונה

פוליטית.״) זה חל גם על אבו־א
הוא האמין כי פעולות קיצוניות
שות כדי להביא את ישראל לכך ל
כים לפיתרון מוסכם.
אבו־איאד היה בין הראשונים
הגת אש״ף שדגל בפיתרון של
מדינות: הקמת מדינה פלסטינייק
מדינת־ישראל, תוך הכרה ביש
דבר זה היה ידוע היטב בחוגי הא
עצמו ובצמרת המדינות הערביות
שאבו־איאד עצמו אהב להופיע ב
התיקשורת דווקא כאיש נוקשה
צוני.
עוד באחרונה היה זה אבו־!
שהתנפל פומבית על בסאם אבו־ל
דוברו של ערפאת, על שפירסם תוו
מרחיקת־לכת להכרה בישראל ולב
ומתן ישיר. אבו־איאר טען שאבר׳
לא היה מוסמך לפרסם מיסמך זה
אש״ף.
שלושת האבואים. למעשו
נה אבו־איאד, לפחות מאז 75מ
משולש האישים (״שלושת האבו!|
בצמרת פת״ח, שפעל ליצירת קץ
עם ישראל. שני חבריו: אבו־ג׳
(ח׳ליל וזיר) ,שהוצא־להורג בת
ואבו־מאזן(מחמוד עבאס) שעמד
בוע בראש המישלחת של אש״ף
חות עם המלך חוסיין.
שלושה אלה נתנו את החסות
געים עם ישראל, באמצעות סעיד^ן
מי ועיצאם אל־סרטאווי, הם התו!
העיקריים בקו של יאסר ערפאת.
אבו־איאד פירסם ספר מרגש
(המשך בעמוז

העולם הזה

פרויקה וכפו. צמדח מד. כמר. ה עלו דנו?

מ ניו
כל מכירים את הבדיחה על הפצוע, שנש־
1 3אל אם פצעיו מכאיבים לו מאוד .״רק כשאני
צוחק,״ השיב.

איך אפשר לדבר על טאבח מבלי לצחוק?
*איד אפשר לצחוק, מבלי שזה יכאב?
פרשת
טאבה היא בדיחה. אבל הבדיחה היא על
חשבוננו.

נדמה שכל מי שעסקו בה היו שוטים.
אבל הם היו השוטים שלנו.

יש משהו מפחיד בבדיחה הזאת. ולא רק מפני
שפרשת־טאבה היא פשלה אחת ארוכה, מתחילתה
וער סופה הקרוב. אלא מפני שטאבה היא דוגמה
ומשל לכל המתרחש במדינה.
שהרי האנשים שעסקו בעניין טאבה, והממשיכים
לעסוק בו, הם אותם האנשים העוסקים בכל
ענייני המדינה, החל במשבר הבריאות וכלה בדיכוי
האינתיפאדה.

ומאחר ופרשת־טאבה מעידה על גודל
חוכמתם ותבונתם, ועל טיב שיקוליהם,
אז אוי לכולנו.

א 1ת

התיאוריה של ״עובדות בשטח״ ,צריך היה בגיז
עוד לפני שהתחיל המגע בין מצריים וישראל,
לדחות את הרעיון על הסף. אך מנחם בגין כבר לא חששו המצרים מפני השחצנות הישראלית. לישדיה
רוויזיוניסט. הוא היה ראש ממשלת־ישראל, ראלים יצא — משום־מה — שם של עם יהיר,
יורשם של דויד בן־גוריון ולוי אשכול. הוא הלך -הבז לזולתו, והמזלזל במיוחד בערבים ״.לכן היו
להתנחלויות בלתי־חוקיות, שנועדו ליצור ״עוב המצרים דרוכים בכל רגע לקראת מחוות ישדות
בשטח״.
ראליות שיש בהן זילזול.
בגין שלאחר קמפ״דייוויד כבר לא היה בגין
מי שאירגן את ״העובדות בשטח״ בטאבה,
של אצ״ל. הוא חי באויפוריה פרמננטית.
זילזל במצרים. והמצרים היו ערים מאוד לזילזול.
וכך, כאשר בא אליו מזכירו הצבאי החביב,
כבר מאותו הרגע היה ברור כי לא
ולחש לאוזנו את הרעיון המפתה, הוא הסכים.
תיתכן שום ״פשרה״ .כי פשרה נראתה
עובדות בשטח? בית־מלון מפואר? מצויין!
למצרים כהשלמה עם טריק ישראלי.

אחרי-הכל, מה איכפת למצרים? נתנו
להם כל-כך הרבה, אז למה שלא יחייכו
באדיבות למראה ההתחכמות המפוארת
שלנו, ויוותרו על כמה מאות מטרים
בטאבה בתור צ׳ופר?

* * י שסבר כך אינו מכיר את המצרים.

* 1זוהי הצרה בכל מעשינו במאה השנים
האחרונות: מזלזלים בערבים.

1כאורה, הפרשה כולה היא בבחינת איד/יוטיזם
טהור.
גם ברשימת הטימטומים הישראליים, נדמה
שאין לו אח ורע.

טימטום אמיתי, עסיסי, חד־משמעי.
טימטום שאפשר יהיה ללמדו בבוא-ה-
יום באוניברסיטות ברחבי־העולם.

ך* מוך לנסיגה מסיני שוחחתי על טאבה עם
רפי נלסון המנוח.
רפי התפוצץ מזעם. הוא סיפר שקבוצת־בדיקה
ישראלית־מצרית ערכה חיפוש בשטח ומצאה את
אבן־הגבול הישנה במקום שעמדה כל השנים.
״לא היה לחבר׳ה במשך עשר שנים השכל
לקחת את האבן ולשים אותה במקום אחר!״ רתח
נלסון.
באותו הרגע נגמר, בעצם, הוויכוח. הפילפולים
על כוונת ההסכם הבריטי־התורכי מלפני 80 שנה
לא היו רלוונטיים. היה ברור לגמרי כי הגבול
הסופי ייקבע בסופו של דבר במקום שהוא היה
ערב מילחמת ששת־הימים.

השניים הלכו לבגין וטיפטפו לאוזנו
רעיון מפתה. למה שלא נתחכם? אם
נקים בג אבה מלון מפואר, יצטרכו המצרים
לוותר לנו על השטה. הרי הם לא
יקהו מאיתנו מלוז בזה:

פעלו פה שתי מימת־הקסם הצבריות :״עובדות
בשטח״ .זהו ההיגיון המאחד את הליכוד והמערך,
מתיישבי עמק־יזרעאל ומתנחלי קריית־ארבע
.״עובדות בשטח״ פותרות את כל הבעיות.
מול ״עובדות בשטח״ מתקפלת כל התנגדות.

הדחפור העברי בא במקום הגניוס
היהודי.
נכון ששתי מילות־קסם אלה שייכות לתקופה
שמלפני קום המדינה. הן הינחו בהצלחה את
פעולות היישוב העברי בימי התורכים והאנגלים.
מאז הפכו אנאכרוניזם. אבל במוחם של רבים נותר
להן הקסם הישן. יש לך בעייה? לך ליצור
עובדות בשטח!
אלא מה? המצרים, שלא התחנכו על בירכי
הציונות המעשית, לא ידעו שאלה הן מילות־קסם.
הם לא הוקסמו.

העובדות בשטח, בדמות מלון־הענק,
לא הרשימו אותם. להיפך, הן הרגיזו
אותם מאוד.

בל מנחם בגין הוקסם. כתלמידו של זאב
ז׳בוטינסקי, אדם ששלל תכלית שלילה את

הישראלים לא הבינו זאת. בגין רצה
בשלום נפרד עם מצריים, כדי להמשיך
במאבק ביתר־שאת בשאר החזיתות.
רק עזר וייצמן ראה את האור. בדרך לקאהיר
היתה לו התגלות, כמו לפאולוס הקדוש בדרך
לדמשק. הוא תפס לפתע את גודל ההזדמנות. הוא
הבין שניתנה לישראל האפשרות לשים קץ למיל־חמות,
להשתלב במרחב האדיר המקיף אותה,
להגיע לכל מקום בדרכי־שלום. באותו רגע הפך
הנץ הקיצוני ליונה קיצונית.
אבל גם מי שדבק בתפיסתו של בגין, ושראה
בשלום עם מצריים מעשה אסטראטגי בלבד
להמשך המילחמה בחזיתות אחרות — גם הוא
היה צריך להגיע למסקנה שכדאי לשמור על
השלום הזה מכל מישמר.

הרי הושג הישג נדיר. הרי שולם עבורו
מחיר עצום.
האם יכול היה לעלות על הדעת לסכן את כל
אלה תמורת כמה מאות מטרים של חול?

כן, זה יכול היה לעלות על הדעת.
אמנם, על דעת משובשת. דעת מעוותת.
דעת מטומטמת. אבל — דעת
שקבעה את דרכה של המדינה.
^ רבה גורמים הפכו את השלום החם עם
( < מצריים לשלום קריר.
מי שהיה במצריים בימים הראשונים, מי שהיה
עד להתפוצצות ההתלהבות של ההמונים שם,
להתפרצות רגשי הידידות כלפי הישראלים —
לא ישכח את הימים ההם.

בבואו היום למצריים, יחמץ ליבו.

לנו, שחיינו בארץ הזאת לפני , 1967
לא היתה דרושה אבן־הגבול. ידענו היטב
היכן היה הגבול של מדינת־ישראל.
שטח טאבה היה מחוץ לגבול.

ם כן, איך הסתבכנו?
הכל מכירים כבר את הסיפור: שני בחורים
מפולכלים, פרויקה ופפו, היודעים לעשות רווחים,
הלכו למנחם בגין.
פרויקה הוא אפריים פורן, מזכירו הצבאי של
מנחם בגין, שאליו עבר בירושה מיצחק רבין.
פרויקה, אדם חביב, הפך בינתיים איש־עסקים
ממולח.
פפו הוא אלי פפושדו, גם הוא ״אחד מהחבר׳ה״,
ישראלי היודע להסתדר.

חה למיבצע היסטורי חשוב עוד יותר: השלום
הכולל בין ישראל והעולם הערבי.
שוחחתי על כך עם סאדאת, ואני משוכנע שהיה
כן. למרות כל השגיאות שעשה — כלפי
הפלסטינים, כלפי חוסיין, כלפי העולם הערבי
כולו — היתה כוונתו כנה. הוא רצה להביא את
השלום.

״מכאן אני לא זז׳,
אמנם, המדינה מלאה באנשים המכריזים על
עצמם שהם ״מכירים את הערבים״ .מה זאת אומרת?
״אני מכיר אותם עוד מפרדסי פתח־תיקווה
בשנת תרפפ״אד משה דיין? ״הוא מכיר את הערבים״.
המדינה
מלאה באנשים ,״המכירים את הערבים״
,ושטעו במשך מאה שנים בכל עניין הנוגע
לערבים — ממש בלי יוצא מן הכלל. אנשים מן
היישוב, פוליטיקאים, מיזרחנים ערביסטים מדופלמים,
אנשי־מודיעין — כולם ״מכירים את
הערבים״ ,וכולם־כולם טעו בכל הזדמנות. הם לא
חזו מראש שום מילחמה ושום מהפכה, עד לאינתיפאדה
ועד בכלל. הם לא חזו מראש שום תגובה
ערבית על שום מעשה שלנו.

אבל הם ממשיכים ״להכיר את הערבים״
.סמוך עליהם. אין בעיות.
גם פרויקה ופפו ״מכירים את הערבים״ .הם
אמרו לבגין: אין מה לדאוג. המצרים ישלימו עם

^ ל מי שיש לו מושג כלשהו על האופי הלאו^
מי המצרי יכול היה לדעת מראש שהמצרים
ל א ישלימו.

להיפך, שהמצרים ייצאו חוצץ נגד
ההתחכמות הזאת.
המצרים הם עם רגיש מאוד־מאוד לכבודי
הלאומי. הם מודעים מאוד לפער המכאיב בין
ההיסטוריה המפוארת שלהם, בת 8000 השנים
לפחות, על תיפארתה ועוצמתה, ובין המציאות
העגומה שבה הם חיים כיום.

האנגלים השפילו אותם מדי יום. התיירים
מביטים בהם ברחמנות. למצרי
הגא — ואין מצרים אחרים — נדמה
שהכל בזים להם, על עוניים ונחשלותם
הטכנולוגית.

כי זה מה שקרה, והעובדות ידועות:
אנוור אל־סאדאת החליט לעשות שלום עם
ישראל.
הוא היה מוכן לעשות מעשה שאין לו דוגמה
בהיסטוריה כולה: לבוא לעיר־הבירה של מדינת־אוייב,
בשעה שמצב־המילחמה עדיין בעיצומו.
לפני שעשה זאת, קיבל הבטחה סודית מאת
ראש ממשלת־ישראל, מנחם בגין, שבמיסגרת
שלום תחזיר לו ישראל את כל האדמה המצרית
הכבושה, עד השעל האחרון.

על סמך הבטחה זו נחת סאדאת בישראל.
ומנחם בגין — גם הוא אדם מיו-
חד־במינו — קיים את הבטחתו. הוא
החזיר את חצי-האי סיני, עד המילימטר
האחרון.
הוא החזיר את בארות־הנפט. הוא פירק את
ההתנחלויות. הוא גירש את המתנחלים מן העיר
ימית, עירם של משה דיין וישראל גלילי, שהיתה
לסמל לאומי. הוא שלח את צה״ל להשתתף
בקומדיה של קרבות־הקצף־הלבן על הגגות.
החיילים הורידו את המתנחלים בכלובים, כמו
שתופס־הכלביס מוריד כלבים שוטים.
אחר־כך עשה מעשה חסר־תקדים, והניח לאריאל
שרון למחוק עיר שלמה מעל פני האדמה.
הייתי במקום וראיתי את ימית מונחת על הארץ,
כפי שהיתה מונחת קרתגו אחרי שהרסוה הרומאים.
מחזה מיוחד במינו.
כל זה עשה בגין למען השלום. מחיר כבד
מאוד, תמורת סחורה חשובה מאור.

ואז בא וסיכן את הכל בגלל כמה מאות
מטרים, בעצת פרויקה ופפו.

ף* עיני סאדאת, השלום הישראלי־המצרי
^ לא היה סוף־פסוק. בעיניו לא היה אלא פתי
71א

היו לכך הרבה גורמים. המשא־והמתן על האוטונומיה
שקע בבוץ, והמצרים משוכנעים כי בגין
רימה את סאדאת( .האמת היא שמהרגע הראשון
התכוונו שני האישים לדברים שונים. סאדאת האמין
כי האוטונומיה היא פרוזדור המוביל למדינה
הפלסטינית. בגין התכוון למעיו בנטוסתאן ).מיל־חמת־הלבנון
קוממה את המצרים. תמונות האינתיפאדה
הנחיתו מכת־מוות על רגשי־הידידות
שעוד שרדו. מצרים רבים מאמינים בדיעבד שבגדו
באחים הפלסטינים, וחשים נקיפות־מצפון.
אך טאבה הקטנה, אותם כמה מאות מטרים של
חול, האפילה על כל שאר הגורמים. כי טאבה
נותנת למצרים את התחושה שרימו אותם, שבזו
להם, שזילזלו בהם.

ישראל דומה לאדם שעשה עסק של
מיליארדים, והמקלקל את העיסקה כדלה
בגלל רמאות של במה אגורות.
למה? ככה. מפני שזה הטבע שלו.

^ יה לישראל די זמן כדי להתחרט. כשנוכחה
( 1לדעת שהעניין מעורר במצריים רגשות
עמוקים, יכלה לשים קץ לעניין. אבל בינתיים זה
כבר השתרבב בשיגעונות המיפלגתיים. התעוררו
רגשות גם בצד הישראלי. ולא נותר מנהיג חזק,
בן־גוריון שני, שיקבל החלטה וייסוג.
ההתחכמות הראשונה גררה אחריה התחכמויות
נוספות. משא־ומתן. מישלחות. בוררות. פיל־פולים,
מפות עתיקות. טיעונים מחוכמים. פישור.
עוד מישלחות. עוד משא־ומתן. וכל התחכמות
החמירה את המצב.

היה ברור לגמרי שבסוף תצטרך
ישראל לוותר. כל בר־דעת ידע זאת.
אבל חשבו שהמצרים יתעייפו. שברגע האחרון
אפשר לסחוט מהם ויתור. ולא הבינו כי קורה
בדיוק ההיפך. הוויתור שהיה אפשרי בהתחלה —
סידורי-־נוחיות במעבר הגבול, ניהול המלון וכד
— כבר אינו אפשרי בסוף.

אבל נגזר על ישראל לחיות עם
הטימטום הזה עד הסוף המר, עד הרגע
האחרון ממש.
וכך קורה לישראל מה שקרה לטיפש באגדה:
גם אכל את הדג המסריח, גם קיבל מלקות וגם
גורש מן העיר.

לאמור: גם העברנו את השלום, גם
הפסדנו רבים מפירותיו, וגם נצא מטאבה
מבלי שיישאר לנו שם דבר.

א *1 1ייי 1 ^ 1־ 1־ 1־ יי

בן־ הגרו אותו צחק ובי! .נ״צל אל־חוס״נ
יושב זו הפעם הרביעית במעצר מינהל

י מ שיג
ח ) 1יוו 1י 1) 0ד ה ״ ?
רך־דינו, אביגדור פלדמן, לבית־המישפט
העליון, אך זה אישר גם הוא
את הצו.
בימים אלה מתנהל דיון בעניין
מעצרו של אל־חוסייני לפני השופט
אליהו נועם בבית־המישפט המחוזי
בירושלים. גם הפעם, כמו בפעמים
קודמות, מייצג אותו עורך־הדין פלדמן.
גם הפעם, כמו בפעמים קודמות,
נערך הדיון בדלתיים סגורות, האישום
נגדו חסוי וכך גם חומר הראיות.

^ מידע
! 9חסוי

מנהל אל־חוסייני
לא ״בע של המופתי״

ף ץ קנות־ההגנה לשעת־חרום
^ 1זהות, פחות או יותר, בישראל
ובשטחים הכבושים. ב־ 1979 בוטל
בתחומי הקו הירוק סעיף הגירוש, ומאז
לא ניתן לגרש אזרח או תושב ישראלי.
זוהי, כנראה, הסיבה שפייצל אל־חו־סייני
יושב זו הפעם הרביעית במעצר
מינהלי וצעד הגירוש אינו מופעל נגדו.
פייצל אל־חוסייני הוא תושב ירושלים
המיזרחית, שסופחה לישראל ב־
1968 ובתוקף מעמדו זה הוא זוכה
להגנה מפני הגירוש.
תקנות־ההגנה־לשעת־חרום, משנת
, 1945 מאפשרות לשר־הביטחון לעצור
אותו על־פי צו מעצר מינהלי.
חוסייני שוחרר מהכלא לפני שמונה
שבועות, אחרי שהיה במעצר מינהלי
במשך שלושה חודשים. לפני שבועיים
קיבל צו־מעצר נוסף, הפעם לשישה
חודשים.
הנוהל המישפטי מחייב את המדינה
להביא את המעצר לדיון לפני שופט
מחוזי, כדי שזה יאשר או יפסול את
ההליך. המדינה מביאה לפני השופט
את חומר הראיות המצוי בידה, אך אינה
מחוייבת להראות חומר זה לעצור או
לפרקליטו. .הדיון נערך בדלתיים סגורות.
העילה למעצר חסויה גם היא.
במיסגרת ההליך המישפטי ניתנת
לעצור ולעורך־דינו האפשרות לחקור
את איש השב״כ העומד לעדות, וגם
להביא עדים מטעם ההגנה, בנוסף
לעדותו של העצור עצמו. אל־חוסייני
ניסה בעבר להביא את משה עמירב כדי
שיעיד להגנתו, עמירב סירב.
במידה והשופט מאשר את צו•
המעצר, יש לעצור האפשרות לערער
לבית־המישפט העליון.
בעבר, כשקיבל חוסייני צו־מעצר
לשישה חודשים, עירער באמצעות עו־

^ שה להאמין שמעצרו של אל־חוסייני
הוא המכה המוחצת ש״תג־מור
סופית״ את האינתיפאדה. יש להניח
שההתקוממות בשטחים הכבושים
תימשך למרות מעצרו של מי שמוגדר
על־ידי שר־הביטחון כ״מנהיג האינתיפאדה״.
במהלך
21 שנות הכיבוש הישראלי
בגדה־המערבית וברצועת־עזה התוודע
הקהל בישראל לשמות פלסטיניים
רבים שנחשבו למנהיגים. אלה קמו
ועלו בנסיבות שונות. הראשונים שבהם
הגיעו לדרגת מנהיגות אחרי בחירות
לעיריות שהותרו בשנות הכיבוש הראשונות.
אחדים מהם היו חברים בוועדה
להכוונה לאומית, ביניהם: בסאם
שכעה, ראש עיריית שכם לשעבר,

כרים ח׳לף, ראש עיריית רמאללה
לשעבר, שנפטר לפני שנים אחדות,
מוחמר מילחם, ראש עיריית חלחול,
ואחרים.
לימים אסרו הישראלים את קיום
הבחירות ואחר־כך הדיחו את רוב ראשי
העיריות הנבחרים מכיסאותיהם. צעדים
קשים אלה חיזקו את מעמדם כמנהיגים
בתוך השטחים הכבושים, והם
הפכו גם נושא הזדהות לאירגונים
שוחרי־שלום בתוך ישראל ומחוצה לה.
אליהם היו פונים עיתונאים רבים מהארץ
ומחו״ל כדי לקבל תגובות, וכרי
לשמוע את דעתם על המצב הפוליטי
והמדיני במרחב.
ההתנקשות של אנשי המחתרת
היהודית בראשי הערים חיזקה עוד
יותר את מעמדם והם הפכו גיבורים.

ענ ת ס רגו ט ט׳
תמונותיו של שכעה קטוע־הרגליים
שימשו במשך תקופה ארוכה נושאים
לכתבות בכל רחבי העולם.
בינתיים הלך דור זה של מנהיגים
והתפורר. מילחם ופאהד קוואסמה
גורשו(קוואסמה נהרג אחר־כך) ,ח׳לף
נשלח לגלות ביריחו וכעבור שנים
אחדות מת, ושכעה הלך ונשכח.
במהלך שנות הכיבוש, מאז שנאסרו

הבחירות, הצמיחו השטחים הכבושים
מנהיגים שונים, חלקם מקומיים, חלקם
לאומיים.
היו בהם ראשי אגודות סטודנטים,
מכיוון שהבחירות באוניברסיטות עדיין
מותרות, היו בהם ראשי איגודים
מיקצועיים, שגם בהם מותרות הבחירות,
והיו בהם אינטלקטואלים, שפיר־סמו
את דיעותיהם בעיתונים הרבים
היוצאים לאור בירושלים המיזרחית.
המנהיג בא, בדרר־כלל, ממישפחה
ותיקה, גדולה, מכובדת, ולעיתים קרובות
עשירה ורבת־נכסים. בעברו של
האיש רשום לפחות מאסר אחד בכלא
ישראלי, ולעיתים מתווסף לו גם מעצר
מינהלי, מעצר־עיר למשך תקופה ארוכה,
או מעצר־בית. הוא אינטלקטואל
ובוגר אוניברסיטה, אם בגדה־המערבית
או בחו״ל. הוא אינו פוחד לנהל דיאלוג
גלוי עם אנשי מחנה־השלום הישראלי
ודלתו פתוחה גם לפני עיתונאים מהארץ
ומחדל .״רצוי״ גם ששילטונות
צה״ל, או כוחות־הביטחון האחרים, יכריזו
כי יש בידיהם מידע סודי על
האיש, המוכיח שהוא אחראי גם לפעילות
מיבצעית.
מידע זה אינו מגיע ברוב המיקרים
לידי מיבחן בבית־המישפט ונשאר
במשך תקופה ארוכה בבחינת תעלומה.
הדינמיקה של הדברים מכתיבה
לרוב את גודל המנהיג. ככל שהצבא
והשב״כ יטרידו אותו יותר, ככל שיצ־

פעם זה היה בית־מלון

טברו ״לזכותו״ יותר מעצרים מינהליים
ויותר מידע חסוי, כך עולה חשיבותו הן
בין הישראלים והן בין הפלסטינים.
מישפהה 9גודדת

ך( ייצל אל־חוסייני ( 148 מאחד
בתוכו את כל האלמנטים הדרושים
למנהיג מסוג זה.
הוא בן לאחת המישפחות הוותיקות
יותר בירושלים 600 ,שנה, לדבריו. הוא
בנו של לוחם פלסטיני ידוע, שהפך
לאגדה בחייו, ועוד יותר במותו, בקרב
המפורסם על הקסטל במילחמת העצמאות
ב־ . 1948 ולא, כפי שטען יצחק
שמיר, בנו של המופתי.
עבד אל־קאדר אל־חוסייני גורש
מפלסטין ב־ 1939 על־ידי הבריטים,
אחרי שנלחם במהפיכה שהתחילה ב־
1936 ונמשכה עד . 1939 הוא לקח את
מישפחתו ונסע לסוריה, שם נולד אחיו
הגדול של פייצל. משם נדדה המיש־פחה
ללבנון ואחר־כך לעיראק, שם
נולד פייצל. הנדודים הובילו את
המישפחה מלבנון לסעודיה ומשם
למצריים, שם השתקעה מישפחת אל־חוסייני.

947נ חזר עבד אל־קאדר לפלסטין
לבדו כדי להילחם, את אשתו וילדיו
השאיר בקאהיר.
כבר מגיל צעיר קיבל פייצל חינוך
לתודעה לאומית גבוהה. כבר מגיל
צעיר החדיר האב בילדיו את חשיבות
המולדת ואת הצורך הנשגב לחזור
אליה.
על נפילתו של אביו בקרב קרא
פייצל בעיתון בקאהיר :״אחי הגדול
הביא לי עיתון וביקש שאקרא. קראתי
את הכותרת, ואז הוא שאל אם אני מבין
מה כתוב. אמרתי שכן, אז הוא ביקש
שאגיד לשאר האחים הקטנים, וכך
האחד סיפר לשני.״
בגלל החינוך הלאומי העמוק שקיבל,
הבין פייצל הצעיר שאביו מת למען
מטרה מקודשת, וכי המולדת והעניין
הפלסטיני חשובים מן הכאב הפרטי
שלו על מות אביו.
״כל הזמן חיינו באווירה הזאת, שזה
העניין של העם ולא העניין הפרטי של
המישפחה. לכן גם לא ראיתי את אמא
בוכה כשאבא נהרג, ולכן גם אני לא
בכיתי. גם האחים שלי לא בכו. זה לא
היה עניין אישי, שאיבדנו את אבא
שלנו — אלא שאיבדנו את אחד
הלוחמים הפלסטיניים.
״בכיתי רק פעם אחת, אחרי כמה
שבועות. זה היה כשמישהו בא והודיע
לנו שממשלת מצריים החליטה לתת
לנו חינוך חינם. אז פתאום בכיתי. אז
הבנתי שזה הפירוש של איבוד אבא,
שמישהו אחר לוקח אחריות, אבל גם אז
אף אחד לא ראה אותי בוכה״.
לטובת שלום הציבור
^ 1951 ביקרה המישפחה בפעם
^ הראשונה בגדה־המערבית, ומאז
נהגה לבלות את חופשות הקיץ בירו־שלים
המיזרחית 10 .שנים אחר־כך הצ־ליח פייצל להשיג דרכון ירדני ועבר
לגור בירושלים. החל מ־ 1964 עבד
במישרדי אש״ף בירושלים.
את מילחמת ששת־הימים עבר
בסוריה. במשך שנה וחצי עבר אימונים
בבית־ספר צבאי בדמשק, בקורס־קצי־נים
של הצבא הפלסטיני. מייד עם סיום
הקורס החליט לחזור לירושלים ולחיות
תחת הכיבוש כמו כל אחד אחר. הוא
הגיע לאחד מגישרי הירדן, אך שם ירו
עליו והכריחו אותו לחזור לאחור.
בניסיון השני הצליח לעבור את
הגשר וניתן לו אישור לגור בירושלים.
<ד מאז הוא רשום במירשם התושבים
כתושב ירושלים המיזרחית.
זמן קצר אחרי ששב לירושלים נערך
אצלו חיפוש. בחיפוש נתפסו שתי
מכונות״יריה ואל־חוסייני נשלח לשנת
מאסר. הוא בילה חודשים אחדים ממנה
בבידוד מוחלט ובחקירות קשות.
לפני שמונה שנים הקים אל־חוסייני
את המכון למחקרים ערביים, השוכן
באחת הסימטות הסמוכות לשער מנ־דלבאום
בירושלים המיזרחית.
המכון נמצא בבניין ענק ורב־אגפים,

אל־חוסייני ובתו פדואה
בן של אגדה
בתוך חורשה מוצלת. המיבנה עצמו
שימש בעבר כבית־מלון. היום סגורים
כל חלונותיו ותריסיו, רלת הכניסה
מרותכת ועליה מודבק צו הסגירה,
הכתוב עברית. מישהו טרח לתרגם
אותו גם לערבית, בעט אדומה, בכתב־יד.
הצו
נושא את הכותרת :״צבא הגנה
לישראל, תקנות־הגנה (שעת־חרום)
,1945 צו לסגירת מקום״ וכך נאמר בו:
״בתוקף סמכותי על־פי תקנה )1( 129
(ב) לתקנות־ההגנה (שעת־חרום) 1945
ושאר סמכויות, על־פי התקנות האמורות,
והואיל והנני סבור כי הדבר דרוש
לטובת שלום הציבור וקיומו של הסדר
הציבורי, הנני מצווה בזה כי:

. 1968 הצו מוכיח,״ הם אומרים ,״את
אשר אנו טוענים כל השנים, שירושלים
המיזרחית היא חלק מהגדה־המערבית.
״אס מפקד צבאי יכול לשלוט על
ירושלים המיזרחית, כמו שהוא שולט
על שכם ורמאללה, זאת אומרת שדינה
של ירושלים המיזרחית כדינם של כל
האיזורים האחרים בשטחים הכבושים.״
מקביל למכיו ״טרמו״
ך* מבון למחקרים ערביים נסגר
1 1באותו היום שבו נעצר אל־חוסייני
ומאז עומד המקום שומם.

היסטורית וספרות כללית, כשההת־מחות
היא בעיקר בספרים הקשורים
במרחב. יש ספרים בעברית, באנגלית׳
וכמובן בערבית. אפשר למצוא שם את
אנציקלופדיה יודאיקה לצד פירסומים
של-הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה,
אפשר למצוא שם עיתונים בשפות־שונות,
כולל עיתונים ערביים היוצאים
לאור במצריים.
במכון יש מחלקה גדולה העוסקת
בתרגום. נערך שם תרגום מילולי של
קטעים מן העיתונות הישראלית(העברית)
בנושאים שונים, מהם הקשורים
באופן ישיר לשטחים הכבושים ומהם
הקשורים לפוליטיקה הפנים־ישראלית,
למיפלגות השונות, לשרים, לפולי־

מה התרחש בין נתריו היוושרמ״ם שר.,המנון
למחקרים עוביים״? האם נקבעה שם האסטוטגיה
שר ההתקוממות? מה מקור מחו והשבעת! שר
האיש המיסתוו׳ שהקים את המנון ועמד נואשו
״המכון למחקרים פלשתינאים, הנמצא
ברחוב אבו־עובדיה אבן אל־ג׳רח
מיספר 10 בירושלים, יסגר על כל
הדלתות והשערים המובילים אליו
ויישמר כל עוד צו זה בתוקפו החל מ־
31 ביולי 1988 עד 30 ביולי .1989
״מפר צו זה יואשם בעבירה על
תקנות־הגנה(שעת־חרום) ״.1945
על הצו חתום האלוף עמרם מיצנע,
אלוף פיקוד המרכז, והוא נושא את
התאריך 29 ביולי.
חתימתו של מיצנע, מפקד צבאי, על
הצו העלתה כמה שאלות ותמיהות
בקרב תושבי ירושלים המיזרחית :״הרי
ירושלים המיזרחית סופחה לישראל ב

הקמתו חולק המכון לכמה
מחלקות שונות, והוא היווה, כך אומרים
חוקרים רבים, את המקביל הפלסטיני
למכון טרוסן באוניברסיטה העברית
בירושלים.
יש בו מחלקת־ארכיון, שבה אוספים
קטעים מהעיתונות הישראלית —
העברית והערבית — וממיינים אותם
לנושאים שונים. במחלקת הארכיון
אפשר למצוא גם כרוזים מסוגים שונים
של תנועות ומיפלגות ישראליות, ושל
תנועות ואירגונים פלסטיניים הפעילים
באוניברסיטות השונות בגדה־המערבית
ובעזה.
במכון גם ספרייה גדולה, ובה ספרות

טיקאים ולאישי־ציבור.
במחלקת הסטטיסטיקה נאספו נתונים
שונים על הגדה־המערבית ורצו־עת־עזה.
נערך שם, למשל, מחקר מקיף
על בתי־הספר בירושלים המיזרחית.
במחלקת גני־הילדים נותנים מומחים
הדרכה מיקצועית למורים ולגננות
לגיל הרך.
במחלקת המחקרים נערכים מחקרים
בנושאים שונים, נערך שם, למשל,
מחקר מעמיק על הלשון הערבית,
ומחקר על מישאלי־עם, על מדיניות
ארצות־הברית במרחב ועוד.
מחלקת זכויות האדם אוספת נתונים
מדוייקים על מעצרים שונים של

תושבי השטחים הכבושים, על הריסות
בתים, על פצועים, הרוגים, גירושים
ועוד נושאים הקשורים באופן ישיר
לתחום זה.
במכון שנסגר עבדו 40 איש, ובין
הנעזרים בו אפשר היה למצוא חוקרים
מכל העולם לצד סטודנטים יהודים־
ישראלים.

מכבד
את הישראלים

^ מים ספורים אחרי מעצרו של
אל־חוסייני יזם השב״כ, בעידודו
ובידיעתו של ראש־הממשלה, את פיר־סוס
מה שמכונה מאז ״מיסמך חוסייני״.
למרות ששר־הביטחון הצהיר בפומבי
שהמיסמך אינו העילה למעצרו של
חוסייני, היווה הפירסום הרעשני סערה
נוספת סביב מעצרו של האיש.
הסערות שנקשרו לשמו של אל־חוסייני
ברחוב הישראלי היו קשורות
רובן ככולן במגעיו עם ישראלים
שונים. כך פורסם שמו כאשר נפגש,
בחברת שני פלסטינים נוספים, עם
אנטולי שצ׳רנסקי, אסיר־ציון לשעבר,
והמפורסם שביניהם. שלושת הפלסטינים
ניסו לרתום את שצ׳רנסקי,
שהצהיר על עצמו כעל לוחם למען
זכויות האדם, למאבק נגד גירושו של
אכרם הנייה, עורך עיתון בירושלים
המיזרחית. מייד עם תום הפגישה רץ
שצ׳רנסקי לטלוויזיה הישראלית וטען
שם בראיון נלהב כי רומה על־ידי
הפלסטינים.
לפני חודשים אחדים שוב עלה שמו
של אל־חוסייני לכותרות, כאשר פורסמו
המגעים והשיחות שניהלו הוא
והד״ר סרי נוסייבה עם משה עמירב, אז
חבר תנועת־החרות. בשיחות אלה ניסו
השלושה, בעזרתם של שני חברי־כנסת
בכירים של הליכוד ובידיעתו (כך
נטען) של יצחק שמיר, לנסח מיסמך
משותף שיהווה בסיס לדיאלוג בין
ישראל לאש״ף.
זמן קצר מאוד אחרי פירסום המג־

,,מנהיג האינתיפאדה״ -

ב בז ר ען ז
(המשך מעמוד )6
ללא מולדת, שפורסם בהסכמתו גם
בעברית בישראל, ובו תיאר את הבריחה
הטראגית של מישפחתו מיפו בדרך
הים, תחת אש תותחים. בספר זה דיבר
בראשונה על הצורך בדו־קיום ישראלי־פלסטיני.
לכן
הופתעו השבוע רק מי שניזונים
ממידע כוזב, כאשר אבו־איאד פירסם
תוכנית משלו ליישוב הסיכסוך.
״זמני״ ,לא ״בגולה״ .תוכניתו
של אבו־איאד, כפי שפורסמה בשבועון
צרפתי נפוץ, קראה להכרזה על כינון
מדינה פלסטינית על־פי החלטת האדם
משנת . 1947
החלטה זו היא שקבעה כי הארץ
תחולק בין מדינה יהודית ומדינה ערבית.
היא גרמה בשעתו לפרץ של התלהבות
ביישוב העברי, והוכנסה למגי־לת־העצמאות
של ישראל כאחד מע־מודי־התווך
של בניינה המישפטי. הפלסטינים
דחו אז את ההחלטה.
החלטת האו״ם כוללת גם גבולות,
שהתבטלו במהלך המילחמה. אבו־אי־אד
אינו תובע כי ישראל תחזור לגבולות
אלה. לדבריו, ייקבעו הגבולות
במשא־ומתן בין ישראל והממשלה הפלסטינית.
פירוש הדבר, למעשה: גבולות
ה־ 4ביוני . 1967
את הממשלה המוצעת אין אבו־אי־אד
מגדיר כ״ממשלה פלסטינית בגולה״
אלא ״ממשלה פלסטינית זמנית״.
ההבדל הוא דק, ובעיקר סמאנטי. הוא
נועד להרגיע את הסובייטים, שאינם
מכירים עקרונית בממשלות־בגולה,
שמא ייווצר תקדים להקמת ממשלות־גולות
של אסטונים, ארמנים ועמים
אחרים בברית־המועצות.
הוסיף אבו־איאד, תוך התחשבות
ברורה בדעת־הקהל בישראל: לממשלה
זו יהיה מצע מדיני שיהיה שונה לגמרי
מן האמנה הפלסטינית.
כך מציע אבו־איאד לעקוף את שתי
הבעיות העיקריות, המפריעות לישראלים
להסכים למגעים עם אש״ף: האמנה
הפלסטינית והתדמית של אש״ף
עצמו.
בהלה בירושלים. הוסיף המנהיג
הפלסטיני :״זה מוזר, במשך 25 שנים
סירבו הערבים לדבר על שלום עם ישראל,
ועכשיו ישראל היא האומרת לא״.
הוא הציע הכרה הדדית בין ישראל
ופלסטין ומשא־ומתן ישיר ביניהן.
עצם זהותו של המציע מוכיחה שחלה
באש״ף תמורה יסודית ביותר. פוליטיקאי
ממולח כמו אבו־איאד לא היה
משמיע הצעה כזאת בפומבי, אלמלא
האמין כי הרוב הגדול של העם הפלסטיני
תומך עכשיו בגישה זו.
גם מנהיגי ישראל סברו כך, כנראה,
מכיוון שדברי אבו־איאד גרמו כמעט
לבהלה. יצחק רבין אמר שאלה הם דברים
״באים וחולפים״ (הוא לא התכוון
למישחק־מילים) ,שימעון פרס פסק כי
״הדברים אינם רציניים״ .יצחק שמיר
הודיע כי שום כוח בעולם לא יכריח
אותו לדבר עם אש״ף.
ברור כי ההתפתחות במחנה הפלסטיני
היא עכשיו מהירה. יתכן מאוד כי
בסוף חודש זה תאשר המועצה הלאומית
הפלסטינית באלג׳יר צעדים מר-
חיקי־לכת בכיוון זה, כשמלוא עוצמת
האינתיפאדה תיתן להם גיבוי.

ומאה
מ ש הו ב מו ח

״״סגר על כל הדלתזוז!השערים...״
הדרך היחידה. יש לפלסטינים הזכות ולחיות שם את חיי ללא פוליטיקה.
להילחם בכל האמצעים, אם הם חוש אבל עד שזה יקרה, אני כאן ומתעסק
בים שזה יכול להועיל להם ...אף אחד בפוליטיקה״.
לא מצדיק טרור, אבל אף אחד לא יגיד
* שבו תופיע בטעות השם ״סט/
שהזכות להילחם בכיביש היא טרור.״
רסחקרים פלשחיראים״ ,במקום השם
היא אינו שונא את הישראלים:
ה1בון, :מבון למחקרים ערביים״.
״במהלך השנים שהיינו בגלות בלי

לאמהשל הדוגמני ת
חני פרי קרה מה
שיכול לקרות לכד
אחד. הרופאים טעו
באבחנה.
זוהר אוהליאב ש
לאה פרידמן, אמה של חני פרי,
דוגמנית-הצמרת הבינלאומית ומלכת־המים
לשנת , 1970 סבלה קשה.
מסכודהיסורים שלה החלה לפני

שבע שנים, כשהתקפים קלים של רעידות
החלו פוקדים אותה ללא כל סיבה
גופנית או נפשית נראית־לעין.
כשהתגברו הרעידות, ועימן תופ־עות־לוואי
כמו דיכאון ועצבנות, פנתה
האשה המודאגת לרופא־המישפחה, ששלח
אותה לסידרה של בדיקות.
האבחנה היתה חד־משמעית: מחלת־פרקינסון.
לאה
פרידמן ובני־מישפחתה התקשו

כירורגית. שם, בעזרת סורק ממוחשב
המכונה בעגה הרפואית סי־טי, אובחן
גידול לא־ממאיר באחד מחלקי־המוח.
אומרת על כך הבת, חני :״מי יכול
היה להאמין שהרופאים טעו באבחנה
במשך שבע שנים? גם אני האמנתי
שאמי סובלת ממחלת־פרקינסון. לא
העליתי על רעתי שיש לה גידול: אילו
קרתה טעות כזאת בארצות־הברית,
היא היתה מקבלת פיצויים בסדר־גודל
זוהר אוהליאב

(המשך מעמוד )9
עים קיבל אל־חוסייני צו למעצר מינ־הלי
לשלושה חודשים, שמהם השתחרר
לפני שמונה שבועות בלבד.
אל־חוסייני, איש גבוה, עדין, המדבר
בשקט והבורר בקפידה את ניסוחיו,
נחשב לאיש מתון מבין מנהיגי
הפלסטינים בשטחים הכבושים. בזמן
האחרון אימצה אותו אפילו תנועת
שלום עכשיו, שאירגנה דיון בהשתתפותו
ימים ספורים לפני מעצרו,
והפגנה שקראה לשחררו ושנערכה מול
ביתו של שר־הביטחון בתל־אביב.
הוא תומך נלהב של פיתרון בצורת
משא־ומתן בין הצדדים, אך אינו פוסל
את דרכי המאבק האחרות :״כאומה, יש
לנו זכות להילחם בכל דרו אפשרית.
אני החלטתי לנסות את הדרך הפוליטית.
אני מדבר על דרו פוליטית
למאבק בכיבוש ״,אמר לי בראיון לפני
שנה (העולם הזה ,)12.8.87״אבל
בינתיים אף אחד לא יכול לומר שזו

ממשלה הבנו כמה זה רע, ואנחנו רוצים
להשתלט על המצב. לא היינו רוצים
להעביר את הסבל מאיתנו לאנשים
אחרים, אפילו לאלה שגרמו לנו סבל.
״היינו רוצים לחיות בשלום, אבל
לא לגמרי על חשבון הזכויות שלנו.
״אם יש לי חלום, הוא אומר שאני
רוצה לחיות במדינה דמוקרטית. הייתי
רוצה שנחיה ביחד במדינה אחת, ואני
לא אוכל לחיות במדינה עם אנשים
שאני לא מכבד. כך שאני מכבד את
הישראלים, ולכן אני מקבל את הרעיון
של חיים ביחד.״
אל־חוסייני נשוי לקרובת־מישפח־תו,
גם היא בת למישפחת חוסייני, והוא
אבא לשני ילדים: עבד אל־קארר (,)16
הקרוי על־שם סבו המפורסם, ופדואה
( ,)14 שניהם תלמידי תיכון ברמאללה.
וחוץ מהחלום הלאומי, סיפר אז
חוסייני גם על חלום אישי :״יש לי בית
קטן ליד ירושלים. הייתי רוצה לפרוש

מנותחת פרידמן
הרופא טעה

דוגמנית פרי
״בזמן שילדתי את בתי...־
להשלים עם האבחנה, אך נאלצו לקבלה.
אומרת האם :״בא רופא ואומר לי
שיש לי מחלת־פרקינסון. אני לא מבינה
ברפואה, ואין לי הכלים להתווכח
איתו. זה נראה לי כמו גזירה מהשמיים,
אך אמרתי לעצמי שאם עברתי את
השואה בשלום, אני אעבור גם את זה.״
הרופא המטפל נתן לה מירשם,
וציווה עליה לקחת 12 כדורים ביום.
וכך, במשך שנים, הולעטה לאה פרידמן
בתרופות שונות, שלא רק שלא
הקלו על המחלה, אלא בדיעבד אף החמירו
אותה.
אל הסימפטומים הקודמים התווספו
תופעות חדשות, והפעם נפשיות. היא
התחילה לגלות חוסר־סבלנות ותוקפנות
כלפי הסובבים אותה, במידה שגרמה
לאחדים מהם להתרחק ממנה. היא
התקשתה לתפקד בפעולות רגילות
כמו הליכה, סידור הבית, שטיפת כלים
ועוד.
האשה, אלמנה זה שבע שנים, חשה
ששימחת־החיים, שאיפיינה אותה, מפנה
את מקומה לדיכאון ולעצבנות.
בנה, איש צבא־הקבע קובי פרידמן,
ובתה, הדוגמנית חני פרי, לחצו עליה
לעבור בדיקות נוספות, ואף הפעילו
את קשריהם.
מי יכול להאמין? בדצמבר שעבר,
כשמצבה כבר לא איפשר לה לבצע
פעולות יומיות רגילות, היא אושפזה
בבית־החולים׳שיבא במחלקה הנוירו־

של מיליונים! אין על מי לסמוך! טוב
שהפעלנו קשרים! ומה עושים כל אלה
שאין להם הקשרים הנכונים?״
באחד מימי חודש מארס הוכנסה
לאה פרידמן לחדר־הניתוח בשעה 6.15
בבוקר, ובמשך תשע שעות רצופות
נותחה על־ידי הפרופסור סהר והדוקטור
צבי קרם מהמחלקה הנוירו־כי-
רורגית. כבר ביום השני לאחר הניתוח
היא הרגישה בשינוי אדיר .״הפרופסור
סהר נכנס לחדר־ההתאוששות, ואני
קמתי מהמיטה. הפרופסור אמר לי: תיזהרי
שלא ליפול! אך אני אמרתי לו:
אני יכולה ללכת! ואז הוציאו לי את כל
הצינורות שהיו מחוברים אלי, והעבירו
אותי למחלקה.
״אחרי שבוע הוציאו לי את התפרים,
ואמרו לי ללכת הביתה״.
במהלך ההחלמה טיפלו בה בנה ובתה.
חני פרי :״טיפלתי בה יפה, כי אני
מאור אוהבת אותה. בדיוק באותו הזמן
ילדתי את בתי, הייתי מיניקה אותה
ורצה לטפל באמא״.
לאה פרידמן היא כיום אשה בריאה,
המתפקדת תיפקוד מלא ועצמאי. היא
מלאת שימחת־חיים, ומוכנה לספר לכל
מי שמוכן להקשיב על הנס שקרה לה.
בפיה רה ברכות לצוות הרפואי שהציל
את חייה..
על הרופאים שטעו באבחנה, ושהל־עיטו
אותה בתרופות שונות, אין היא
מוכנה לדבר.
העולם הזר 2659

כל עיתונאי יזדע זאת :״כלב נושך אדם — זאת לא ידיעה. אדם
נושך כלב — זאת ידיעה!״
השמעתי את הפסוק הזה מאות פעמים לעיתונאים־מתלמדים.
השבוע הגעתי למסקנה שהפסוק הזה לוקה בחסר, הוא צריך
להיות כך :״כלב נושך אדם — זאת לא ידיעה. חוץ מאשר לאדם
שהכלב נשך אותו!״
כי השבוע נשך אותי כלב.
הכלב, זאב גדול, היה קשור ליד המכונית שלי. המכונית היתה
מכוסה. כאשר ניגשתי להסיר את הכיסוי, נבהל הכלב ונשך אותי
ביד־ימיני, עד העצם.
בהזדמנות זו היכרתי שוב מקרוב את חדר־המיון של איכיל1ב.
הד״ר מנדלבאום, שתפר אותי לפני 13 שנה בעת ההתנקשות
האחרונה בחיי, טיפל בי שוב. גברת נאה בשם גילה, שעזרה לידו,
עיניינה אותי בהופעה פומבית לטובת קרן שתממן את בנייתו של
חדר־מיון חדש. הד״ר טוביה טיפל בי לאחר מכן.
בחודשים האחרונים ראינו את חדרי־המיון עשרות פעמים
בשידורי הטלוויזיה, לרגל שביתות־הרופאים. אבל בחיים זה נראה
אחרת.
אז תודה לכולם. אני בהחלט מוכן לעזור כדי שייבנה חדר־מיון
חדש, מודרני וממוזג כהלכה. אף אחד מאיתנו אינו יודע מתי
ייפגש בכלב הבא שלו.

מי מעריץ את היהודים?
אדם קלר סיפר לי בדיחה:
בגרמניה, לפני עלות הנאצים לשילטון, ראה יהודי אחד את
חברו יושב וקורא את דר שטירמר, העיתון האנטי־שמי של יוליוס
שטרייכר, המנהיג הנאצי של נירנברג.
״השתגעת? אתה קורא את העיתון המבחיל הזה?״
״בכל העיתונים האחרים אני קורא שהיהודים אומללים, שמדכאים
ורודפים אותם, שהם חסרי״אונים. ואילו בעיתון הזה, דר
שטירמר, נאמר שהיהודים שולטים בכל העולם, שהם מדכאים את
כל העמים, זה מעודד אותי!״
בריחה — בדיחה. אבל יש בזה גרעין של אמת. הוא מסביר את
הקשרים המוזרים בין יהודים ואנסי״שמים.
ידוע כי גדולי המנהיגים של הציונות נשאו־ונתנו עם אנטישמים.
הרצל עצמו הלך אצל שר־הפנים
הרוסי האנטי־שמי, ויא־צ׳סלאב
קונסטאנטינוביץ׳ פון־
פלווה, כרי לבקש את עזרתו. זאב
ז׳בוטינסקי כרת ברית עם האנטישמים
הפולניים, כדי שיאמנו
את אנשי אצ״ל. אברהם(״יאיר״)
שטרן התאמן בעצמו אצל קציני
הצבא הפולני, שהיו אנטי־שמים
עד האחרון שבהם, ואחר־כך ניסה
לבוא בדברים עם גרמניה הנאצית.
תמיד
היה נרמה שלמאמצים
האלה היה בסיס הגיוני בלבד.
האנטי־שמים רצו להיפטר מן היהודים,
הציונות רצתה שהיהודים
יבואו מארצות־הגולה לארץ. ככל שגברה סכנת האנטי־שמיות, כן
היתה אמורה לגבור תשוקת־העלייה. כיום שוב מדברים ראשי
הסוכנות בתיקווה רבה על עליית האנטי־שמיות בארגנטינה,
שתגביר את העלייה.
אבל נדמה שיש בסיס נפשי עמוק יותר לברית זו. האנטישמיות
טומנת בחובה הערצה סמוייה ליהודים, והדבר מחמיא
ליהודים.
הפחטופולים של זיקד־צין ן. למשל. קשר יהודי עולמי להשתלט
על כל הארצות. היהודים המנצחים על מלאכה זו הם סופרמנים,
אנשים בעלי אינטליגנציה עצומה. כך ראו האנטי־שמים את
היהודים, וכך היהודים רואים את עצמם.
עכשיו מפרסמים ביפאן ספרים על קשר יהודי חדש לכבוש את
העולם. יש האומרים כי זוהי ספרות־הערצה. היפאנים, שכבר נכשלו
פעם בניסיונם לכבוש את העולם, והמנסים עכשיו שוב בדרך
אחרת, פשוט מעריצים את היהודים שהצליחו בכך (לדעתם).
מדהים להיווכח עד׳ כמה מושרשת אמונה זו כיום בעולם.
ניסיתי הרבה פעמים להסביר לפלסטינים שמעשה מסויים של
ישראל אינו פרי מזימה גאונית ומרושעת, אלא סתם תוצאה של
חוסר־מחשבה. לשווא.
ואילו בישראל עצמה, ככל שהטימטום מצמיח פירות־באושים
מכל עבר, כן גדלה הכמיהה להכרה ב״גניוס היהודי״ .במציאות יש
המצאות כמו ״האופציה הירדנית״ והתיבה השחורה של יעקוב
מרידור, שהיתה אמורה להאיר את רמת־גן בנורה אחת. ואילו
בדימיונם של האנטי־שמים יש מזימה שטנית של גאונים יהודיים.
אז מה עדיף?
לא מכבר הסיעה אותי צעירה שווייצית, מומחית לכלכלה
לאומית, מציריך לסנט־גאלן. בדרך התווכחנו על כלכלת ישראל
ועל מצב־הכיבוש. הצעירה, פרי־פלסטינית מובהקת, דיברה בהערצה
סמוייה על הצורה שבה תיכננו הישראלים את ניצול השטחים
הכבושים להעשרת הכלכלה הישראלית.
ניסיתי להגיד שלא היה כאן שום תיכנון. הכל היה אילתור.
התוצאה היתה אומנם ניצול יעיל למדי של השטחים הכבושים, על
שוקיהם וכוח־העבודה שלהם, אך שום דבר לא היה מתוכנן מראש.
האמת היא שהישראלים אינם מצטיינים בתיכנון, וכוחם דווקא
באילתור.
הצעירה הסתכלה בי (בזהירות, תוך כדי נהיגה ממושמעת!
באי־אמון לגלגני. היה ברור לה שאני מנסר לשקר לה.
״היהודים?״ היא קראה ,״היהודים אינם יודעים לתכנז?״ היא

אודי אמד •

פלסטין וירדן — קיימים על כן מאז היום הראשון של השילטון
הערבי, מלפני 1300 שנה ויותר.

ריח
של איחביזן
כאשר מקבל הציבור הישראלי כולו, בהדרגה, את הכתיב
״שהומצא על־ידי אבנרי״ ,הוא מקבל גם את תוכנו: קיום עם שני,
שעימו אנחנו צריכים לחיות בארץ הזאת. שוללי הכתיב יודעים
זאת. לכן הם רוצים לעשות ״טראנספר״ של השם, כהכנה לדברים
אחרים.

צחקה .״היהודים יודעים לתכנן יותר מכל עם אחר בעולם. הכל
היה מתוכנן מראש, לפרטי־הפרטים!״
לד תסביר.

בשד 1ת פרשת
מה לעשות — תמיד זכיתי במירב המחמאות דווקא מפי יריבים,
ורק במיזערן מפי ידידים. ככה זה בחיים.
השבוע זכיתי במחמאה נוספת מפי אחד מיכאל מיימון, איש־מודיעין
לשעבר, פעיל־שכונות ועסקו בשולי המערך.
במאמר בהארץ הוא האשים אותי בכך שאני, לבדי, כפיתי על
המדינה את המושג ״פלסטינים״ ,להבדיל מ״פלשתינאים״ .ההבדל
אינו רק בכתיב, אלא במושג. במאמץ עקשני של שנים רבות, כך
הוא טוען, הבאתי לכך שגם הימין התחיל להשתמש במושג זה.
ובכן — אני מודה.
בראשית שנות ה־ 50 התחלתי להטיף לדיעה שעל ישראל
לעזור לפלסטינים להקים מדינה משלהם בגדה וברצועה, מפני
שאחרת לא נגיע לעולם לשלום. מעטים דגלו אז בדיעה זו, שנשמעה
כתימהונית.
מאז הקפדתי על הכתיב ״פלסטין״ ,״פלסטינים״ ,״הבעיה הפלסטינית״
— תעתיק הכתיב הערבי.
הכתיב המקובל היה ״פלשתינאי״ .הוא בא לשים את הדגש על
המוצא הזר של השם (ארץ פלשת, העם הפלישתי) .הפלישתים
באו, כידוע, מעבר לים. הוא גם בא להזכיר את ימי פלשתינה(א״י),
שבה היו יהודים וערבים כאחד בעלי דרכון פלשתינאי. בפי דמגוג
מוכשר כמו מנחם בגין, שביטא את השם בשי״ן ימנית, השם
נשמע בגידוף מלא־בוז.
ואילו אני באתי לשים את הדגש על מציאות, שהכל ניסו
להתעלם ממנה או להכחישה: שיש בארץ עם ערבי מקומי, בעל
תנועה לאומית ושאיפה לאומית משלו: העם הערבי הפלסטיני.
לכל עם הזכות לקרוא לעצמו בשם שהוא בוחר בו. זהו חלק
מזכות ההגדרה העצמית. כאשר החליט דויד בן־גוריון שנקרא
לעצמנו ״ישראלים״(ולא ״יהודים״ ,״בני־יהורה״ ,״ארצישראלים״
ומה עוד) נאלץ כל העולם לקרוא לנו כך. ומכיוון שהפלסטינים
קוראים לעצמם פלסטינים, בשפתם ובכתיבם, מוטב לקרוא להם
כך. מי שסבור אחרת, מבקש למעשה לשלול את קיומו של העם
העצמאי והנפרד הזה — והרי על כר נטוש הוויכוח הפוליטי.
אני שמח שדעתי התקבלה, אחרי מאבק של 30 שנה ויותר. אין
כיום בר־דעת שאינו כותב ומדבר על ״פלסטינים״.
אולם אותו מיכאל מיימון טועה בדבר אחד. הוא סבור כי אני
המצאתי את הכתיב הזה. למרבה הצער זה מעיד על בורות.
השם ״פלסטין״ מופיע הרבה פעמים במקורותינו. במידרש איכה
רבא נאמר :״היו צריה דוכוס דפלסטיני כלומר: הדוכס
(מלשון רוכס, מנהיג בלאטינית) של פלסטין. ובמידרש !יקרא
רבא, צ״א :״ויהיה רעב
בשלוש ארצות פיניקיא,
ערביא ופלסטיני״...
בשעה שנולדו מירר־שים
אלה — במאות
הראשונות של הלוח
הנוצרי — אכן נקראה
הארץ פלסטינה, צורה
יוונית של השם פלשת.
כר בימי רומא וביזנטיון.
באשר כבשו הערבים את
הארץ, במחצית הראשונה
של המאה השביעית,
הם חילקו אותה לשני
מחוזות צבאיים(״ג׳ונד״,
בערבית) .מחיפה עד
רפיח הפכה הארץ ״ג׳ונד
פלסטין״ (הבירה: רמלה),
ומחיפה צפונה היתה
״ג׳ונד אורחן״ (ירדן —
הבירה: טבריה) .שני
המונחים האלה —

השבוע גיליתי פינת־חמד בירושלים.
אין היא חדשה. לגמרי לא. אבל אני לא הייתי שם לפני כן.
הזמינו אותי להרצאה בהיכר! ודון ק 1ל : 1הסמינר של התנועה
הרפורמית בארצות־הברית. כבר הרציתי שם פעם, לפני תריסר
שנים או משהו. אך מאז נבנה שם קמפוס שלם נוסף.
זהו בניין ירושלמי. זה משהו שהוא נדיר בארץ: בניין יהודי
המשתלב בנוף, המתייחס אליו בכבוד, שאינו מנסה לרכב עליו.
הכל עשוי מאבן ומשיש. באמצע מידשאות, מפלי־מים קטנים
ומשכשכים. הרבה ערוגות של צמחים. חצרות פנימיות. שערים
מעוצבים שאפשר לראות בעדם. וכמעט מכל מקום מכוון מבטו
של המבקר אל הומת העיר העתיקה ומיגדל־דויד.
על הכל מרחף ריח נעים — ריח של איזוביון(לוונרר) ,הגדל
בכמה ערוגות.
יחד עם שני הבניינים הסמוכים — מלון המלך דויד ויסק״א —
זוהי פינה של ירושלים האמיתית — בניגוד לבניינים הזרים
ההורסים את מראה העיר המערבית, כגון מלון הילטון או בניין
המשכיר — בניינים שאולי אינם רעים כשלעצמם, אך שאינם
שייכים לירושלים.
גם בניין ׳סק־א נראה איכשהו אחרת. עבר זמן עד שהבנתי
מרוע: הורידו את החומה שחצצה בינו ובין הרחוב. הגינות שבחזית
הבניין פרושות עכשיו לעיני העובר־ושב.
רבים אצלנו אוהבים את ירושלים כמושג מופשט, ואף מוכנים
להיהרג(או לשלוח אחרים להיהרג) למענה. מעטים אוהבים את
ירושלים האמיתית, זו שהיא פסיפס של תרבויות וסיגנונות, היוצרים
שלמות אחת והמהווים כולם ביחד את ירושלים. הבניין הרפורמי
(איש אגודת־ישראל יגיד כאן ״טפו! טפו! טפו!״) צמח מתוך
אהבה לעיר זו.

כמה מידים ציניות בלשון המדוברת הולך ומתפשט השימוש במילה ״ציניות״,
כמילה נרדפת ללעג. איש אינו מו־בר עוד בלעג. הכל מדברים
בציניות. זה נשמע טוב יותר.
חוששני שרבים מן המשתמשים: חילה זו באופן חופשי
מתכוונים למשהו אחר. לסאטירה, לסיגנון אירוני, לסארקאזם
ולהומור בכלל. זה חבל, כי זה פוגע ביכולתו של הדובר לבטא
בדיוק מה שהוא רוצה לבטא.
למעשה, יש לציניות מובן ברור ומוגבל. מקור המילה
באסכולה הפילוסופית של הציניקאים ביוון העתיקה, שבזו
לתענוגות ושהצטיינו בחשיפת מיגרעות(של הזולת) .אחר־כך זה
לבש משמעות של אי־אמון בטוב שבאדם ובליגלוג עליו. מקורה
של המילה ב״קונוס״ ,כלב. זה היה הכינוי לציניקאים. יעני,
בני־כלבה.
סארקאזם, לעומת זאת, הוא סיגנון פוצע, מכאיב מר. מקור
במילה היוונית .״סארקוס״ פירושו בשר .״סארקאסמום״ פירושו
לקרוע בשר בשיניים. לא מומלץ למי שרוצה לרכוש ידידים
ולהצליח בחברה.
אירוניה גם היא מילה יוונית .״איירונייאה״ פירושה העמדת
פני בור. לשון אירונית היא לשון המובנת כפשוטה על־ידי הנמען,
אך שיש לה תוכן שונה והפוך באוזני יודעי־דבר. לשון סגי נהור,
למשל. או קבלת דעתו של הזולת למראית־עין, כדי לשימו ללעג.
סאטירה לעומת זאת, היא מילה לאטינית. מקורה במילה
״סאטורה״ ,שפירושה עירבוביה. הסאטירה היא במקורה שיר
שמטרתו לשים ללעג את המידות הרעות של בני־אדם על־־די
הגזמה ועיוות. מטרת הסאטירה היא לגנות מידות רעות ואיוולת.
אולי כדאי להוסיף לכך את הסיגנון הסארדוני — לעג מר,
מבזה וציני. מילה יוונית, שמקורה משום־מה בשם האי סארדיניה.
האם החיפוש אחר שורשי המילים הוא אבסורדי? זה תלוי
במשמעות המילה אבסורד. זוהי מילה לאטינית — ״אב״ —.
רחוק מ סוררוס״ חירש, קהה, משעמם. דבר אבסורדי הוא דבר
שאינו סביר, מגוחך, מטופש, משהו שחלקיו אינם תואמים זה את

פאראדוכס, לעומת זאת, הוא דבר הנראה אבסורדי, אך העשוי
להיות דווקא מבוסס היטב. דבר הסותר את עצמו .״פארא״ —
מעבר ל תכסה״ — דיעה( .על מישקל דומה: אורתודוכסי,
״אורתו״ — ישר ,״תכסה״ — דיעה).
ציני ואורתודוכסי הם דבר והיפוכו. וזה מזכיר לי את הד״ר
משה סנה. בימים שבהם כיהן כראש המיפקדה הארצית של אירגון
ההגנה(רמ״א) ,כלומר כמנהל הפוליטי של האינתיפאדה העברית,
נשאל כיצד הוא מרגיש בתפקיד זה. על כר ענה בסיפור: עילוי
צעיר נשאל מדוע אינו רוצה להיות רב. על כך השיב: אני יודע
את כל המקורות, אני מסוגל למלא את כל התפקידים של רב, ורק
דבר אחד איני יודע: איך עושים את זה מבלי לצחוק?

אהרון אוזן, מי שהיה
שר־הקליטה, העבורה־והרווחה,
המבקר בארצות־הברית התכבר
בקידוש בליל־השבת בביתם של
ליליאן וסטים שלום. אוזו
התגלה כבעל קול ערב במיוחר

קלאוסטרופוביה ממכוני־שיזוף לאה שלמון
מחפשת סופרמן זובין מהטה מקנא ביצחק פרלמן

אוזן הראה למסובים, בגאווה
רבה, שעון רולקס מהודר.
״ 3000 דולר!״ העריך את השעון
תוצרת החברה היוקרתית. בש־קט־בשקט
לחש לאורחת שלצי־דו
:״ 30 דולר! קניתי את זה פה,

נות הוא התעניין באלה מכונות
מדובר, ומשנאמר לו ״מכונות
שיזוף ״,בלע כמעט את
לשונו .״מה?״ שאל ,״יש מכונות
כאלה באמת?״ שאר הנוכחים —
אנשי־חברה זוהרים וידועים —

של ולנטינו. לשמע דיברי הנוכחים
— ״זה לא מריו ולנטינו,
אלא ולנטינו ולנטינו!״ הביט
בתמיהה נוספת, כמעט ביאוש.

פרי היא סיפרה בהומור שהישראלית
הממוצעת מחפשת אחר
גבר שיהיה גבוה, נאה, משכיל
ושיהיה לו כסף. ואילו הגבר

| ¥ך 71 מפקד מחוז תל״אביב במישטרת״ישר־
1י 1| / 1/1 / 1אל, פגש את העיתונאי יואל מרקוס (מ־ימין)
.השניים נושאים שם־מישפחה זהה, אך אינם קרובי־מישפחה.

ך 1תא״ל, ירד לאילת ולטאבה לכמה ימים, כדי לנפוש, אחרי שיצא בסוף
השבוע לחופשת שיחרור מצה״ל. התלוותה אליו רעייתו, דליה. האלוף ישב
כל הזמן בשמש, רציני וזועף ומיעט לדבר אל הסובבים אותו. נראה שהוא מנסה להסתגל למצבו החדש.

אביגדור קהלני

אלבר ט חקשור, העולם הזה

והביא כמה מהנוכחים לידי דמעות.
השר־לשעבר
סיפר שהוא
פרש מהפוליטיקה לחלוטין. כיום
הוא עוסק בסחר בינלאומי. לצורך
זה, שכר המושבניק מהדרום
דירה ברמת־אביב.

ברחוב ממול״...
באותה הסעודה נכח גם
יחזקאל זכאי, מנכ״ל מקזרזת.
זכאי, מושבניק גם הוא (ממושב
אורה שליד ירושלים) ,נדהם לשמוע
את אחת הנוכחות קובלת:
״יש לי קלאוסטרופוביה מהמכו־

סיפרו לו כי התענוג עולה 50
דולר לחצי שעה. זכאי הנדהם
הביט על הנשים והגברים השזופים
מסביבו ופלט :״ואני חשבתי
שזה מהים, חינם״...
זכאי, שחגג את יום־הולד־תו,
קיבל במתנה מהמארחים תיק

העוגיות שהוגשו באותו
הערב לא היו אלא מאפה־ידיה
של רנה גאון, אשתו הנאמנה
של המיליונר ניסים גאון.
חבר־הקונגרס האמריקאי
סטים סולרס הזמין כמה
חברים קרובים לבית הכפר שלו
בוושינגטון. לפתע הכריזה אשתו
:״יומולדת שמח! לוובסטר יש
יומולדת!״ הכול הריעו, הדליקו
נרות וחתכו עוגה. חתן־השימחה
נבח מרוב התרגשות וכישכש בזנבו,
שכן וכמטר הוא כלבה הנאמן
של מישפחת סולרס.
אברש׳ה טמיר, מנכ״ל
מישרד־החוץ, סבל מכאבי־שי־ניים.
בסוף השבוע שעבר, לפני
נסיעתו למצריים, הוצרך לבקר
בדחיפות אצל רופא־השיניים
שלו, בשבת.
תוכנית הרדיו האסטרולוגית
לכל אדם כוכב, המשודרת
ממיסעדת הקומקים בתל־אביב,
היתה מאכזבת בניגוד לקודמתה.
הפעם היא הוקדשה לבני מזל־אריה.
כשרואיינה השדכנית
רות פרי על־ידי המנחה מנחם

הישראלי מוכן להסתפק באשה
רזה, מסודרת ובעלת ראש טוב.
אז פנה המנחה לקהל ושאל האם
יש איזשהו רווק שמוכן להגיב.
קמה המורה־לספורט ובעלת הנד
כון־לבריאות, לאה שלמון,
וביקשה את רשות־הדיבור. כשזו
ניתנה לה היא אמרה שהיא מחפשת
גבר שיהיה יותר חזק ממנה.
השיב המנחה :״מה, את מחפשת
סופרמן?״
הזמרת יפה ירקוני החליטה
לערוך טכס־אזכרה לבעלה•
,טייקה ירקוני, ביום־הש־נה
לפטירתו. אך כשעלתה לקבר,
שבועיים לפני המועד המתוכנן,
התחוור לה שהמצבה שנבנתה
על הקבר שקעה בחלקה, בגלל
שימוש יתר במים להשקיית הערוגה
סביבה. היא נאלצה להזמין
מצבה חדשה.
את סלידתו מהצבע האדום
ביטא השבוע המפיק־שחקן
יהודה ברקן, כשהזמין את בנו
עידו לצפות בחלקים מסרטו
החדש, מצלמה ללא ס שה. כשהופיע
הבן בחברת מזכירתו של
ברקן, כשהוא לובש חולצה אדו־

1 | 11^ 1ך 1ךןך | ךיןזךך 1ק 1עורך־הדין צבי לידסקי (שני משמאל) וגרושתו, עורכת״הדין נירה לידסקי
1 7 1111.1111 11 משמאל) חיתנו את בתם אוסנת (במרכז) לבחיר״ליבה, דניאל וייצמן(שני
מימין) .בשימחה נכחו גם עופר לידסקי(מימין) ,בן־הזקונים, אמו של לידסקי נחמה (בצילום משמאל) ואחותו
עופרה (עומדת בצילום משמאל) .הבת הבכירה, גלית, הגרה כעת בארצות־הברית, הגיעה גם היא לשימחה.

העול הזה 2659

מה, התבקשה המזכירה לחזור
הביתה ולהביא לנער חולצה
אחרת. הסתבר שהמזל התאכזר
לה באותו היום, וכמה דקות אחרי
שנכנסה לריכבה אירעה לה תאונה.
מאות
האורחים הנכבדים
שבאו לפתיחת בית־קפה בנמל-
יפו הופתעו לראות את האמנית
רחל גרא, כשהיא מסתובבת
בין האורחים לבושה בחליפת־ג׳ינס
מדגם ספארי, ובידה תיק־נסיעה
גדול מפלסטיק. למי שהיה
מעוניין לדעת סיפרה גרא
על נסיעתה, עוד באותו הלילה,
למסע־ספארי ארוך בקניה וב־דרום־אפריקה.

מזה 15 שנה מסתובבת
בטבריה עגלה רתומה לשני סוסים,
בבעלותו של חוזר־בתשובה
בשם אבי מיזרחי. זוהי העגלה
היחידה הלוקחת תיירים, זוגות
בירח־דבש ומטיילים, המעוניי־נים
להכיר את העיר בכלי־תח־בורה
עתיק. נאווה ביבי, מג־כ״לית
של מלון בטבריה, החליטה
לרתום את הכירכרה למסע
יחסי־הציבור של המלון, ולטכס
חנוכת הכירכרה הזמינה את
ביבי נתניהו, הכוכב החדש
של הליכוד ואת עופר נימרו־די,
בנו של יעקב נימרודי,
מבעלי המלון. רבים מהאורחים

היו בטוחים שיש קשר בין ביבי
נתניהו לנאווה ביבי, אך מי ששאל
קיבל הסבר שביבי זה קיצור
של בנימין, שמו הפרטי של שג־ריר״ישראל
באו״ם לשעבר, וביבי
הוא גם שם־מישפחתה של נאווה,
המנכ״לית של המלון• אך אין
קשר בין השניים.
באחד מערבי־ההתרמה,
שנערכו בתיאטרון הבימה, היתה
התפוסה מלאה, מלבד כסא אחד
שהיה פנוי באחת השורות הקיר־מיות.
ממלא־מקום ראש־הממש־לה,
שימעון פרס, הגיע באיחור
ולא מצא מקום־ישיבה.
המארגנים היפנו אותו למקום
הפנוי, והוא ישב כשהוא מאזין
לדברי המנחה. כעבוך דקה ניגש
אחר משומרי־ראשו וביקש מהבחורה,
שישבה בכסא הסמוך
לכסאו של פרס, לקום ולעזוב את
המקום. הבחורה לא הבינה, אך
כשראתה את שר־החוץ בכסא
שלידה, צייתה להוראה וקמה
ממקומה. שר־החוץ ישב ולא
הניד עפעף, ואף לא ראה צורך
להתנצל על אי־הנעימות שנגרמה
לבחורה ששילמה עבור כניסה
וישיבה באולם הביסה.
נערת־הזוהר לשעבר, איריס
דוידסקו, שהתמכרה לסמים
קשים ושעברה טיפול־גמי־לה
ממושך, עוסקת כיום, אחרי

| נשיאת אגודת ניצ׳ין ואשתו של איש־המערך גד יעקובי, פגשה במסיבה את
שר־האוצר לשעבר ואיש״הליכוד, יצחק מודעי, יריב פוליטי של בעלה. הדבר לא
הפריע לשניים להחליף חיבוק, נשיקה וכמה מילים. באותה המסיבה נפגשו ג ראש מטה״הבחירות של
המערך, השר עזר וייצמן(למטה) ומנהל״הבחירות של הליכוד, איש״הפירסום אליעזר זיורבין. כשהתקרב
אליהם הצלם, אמר לו וייצמן :״צלם, צלם! זאת התמונה שתהרוס את מערכת־הבחירות של הליכוד!״
הבראתה, בעסקי נכסי־דלא־ניי־רי
ובכתיבת שירים, שאותם אף
הוציאה לאור. באחרונה התבקשה
לתרום מזמנה החופשי כדי
להרצות לפני בני־נוער על הסכנות
הטמונות בשימוש בסמים.
בהרצאות שלה היא מספרת על
חייה ומותה של השחקנית מונח
זילברשטיין, ועל חייה שלה
בתקופה שבה היתה מכורה לסמים.
מעצבת־האופנה
ניצה
שוחט, שנעלמה מהארץ בנסיבות
מיסתוריות, נמצאת באר־צות־הברית.
חברים שפגשו בה
באחרונה מספרים שהיא מתגוררת
אצל אחיה ומנסה לשקם את
חייה, אחרי המפלות העיסקיות
שהיו לה בארץ בשנים האחרונות.
המנצח
המפורסם לוראן
מאזל הזמין את שני ילדיו,
תה ואת ילדיה לביקור במשחתת
אילן בן ה־ 17 ופיונה בת ה־, 13
הנדבנית גיטה שרובד
של חיל־הים.
מנישואיו לישראלה מרגהחליטה
להנציח את שמו של
לית, לשיט ביאכטה ששכר
בנה גבי, שנפטר לפני שבועיים
לאמן גד אולמן יש חיבה
לאורך חופי הריביירה הצרפתית,
ממחלה קשה, על־ידי הקמת
מיוחדת לעיר אילת. מדי פעם,
מקום מגוריו של האב. בשובם
בית־נוער בירושלים, שייקרא
ישראלי דובי זלצר (מימין) באה בחברת בעלה למסיבת״פרידה
כשנחה עליו המוזה, הוא מקדיש
ארצה ציפתה להם הפתעה: אמם
ב־ח גבריאל היא הודיעה שתתשנערכה
למשה ששון, שסיים את כהונתו בת שבע השנים כשגריר
יצירה, פרי מיכחולו, לעיר הדרר
הפסנתרנית פגשה בידיד ותיק,
רום לשם כך חמישה מיליון
ישראל במצריים. בשיחה איתי סיפרה המעצבת, שהתגוררה עד כה
מית. בימים אלה החליט להקדיש
קצין גבוה בחיל־הים, שהזמין או־דזלר.
דרך־קבע
במולדתה, שהיא החליטה להישאר בארץ לצמיתות.
ציור־קיר ענקי לבית־החולים ה־יושבת־ראש
אגורת יד
אילתי י 1ספטל. כשנשאל האמן
סד. שלי חושן, לקחה ללב את
מה המניע שלו, השיב שהוא אי־כל
הלבבות הפגומים שפנו
לתי בנישמתו.
אליה. בעיקבות סיפור פטירתו
אחד מחבריו של המנצח
של המשורר יאיר הורביין,
זובין מהמה ערך לו מסיבה
עקב מום מולה בליבו, פנו אליה
גדולה. אורחת־הכבוד היתה ה־עשרות
אנשים בבקשות עזרה.
סכסולוגית רות וסטהיימר.
הלחץ הרב שבו היתה נתונה
המנצח פנה אליה וביקש לברר
כתוצאה מכך גרם לה להתמוטט,
מהו סוד הסכס־אפיל שלה. ואילו
והיא נלקחה לבית־החולים, שם
הכנר הנכה יצחק פרלמן ביקש
גילו לה הרופאים שהיא לוקה
את עזרתה באירגון אירוע גדול
בליבה. הם הצמירו לה מוניטור
עבור אירגון־הנכים. וסטהיימר
למעקב יומי. במשך שבוע ימים
פנתה אליו ושאלה :״יש לך בעהיתה
מאושפזת, ולאחר מכן
יות?״ הכנר השיב :״לי אין, אן־
נסעה לנוח ביוגוסלביה.
לאירגון יש ״.ואז הוסיף מהטוב
למיקה רביד, מנהלת
״כל הנשים להוטות אחריו. הלהתוכניות
למישפחה בטלוויזיה
וואי שלי תהיה הצלחה כזאת׳:
בערבית, יש עוזר־בית ערבי
איש־הטקסטיל מיטה
מהכפר ג׳בל־מוכבר ליד ירוששחר
יושב בכלא על הונאת־לים.
רביד סיפרה לידידיה שלמרות
האינתיפאדה הוא מגיע
המכס. אשתו, מירח שחר,
אליה, אך הוא עושה דרך ארוכה
מכרה את ביתם שבסביון ושכרה
וילה ולה גן ענק בשכנות לביתם
מאוד. מאימת אנשי־כפרו הוא
הקודם. היא גם השילה 15
בא לביתה של הביר בררכים
עקיפות.
קילוגרם ממישקלה. חנוכת־בית
היא עוד לא ערכה, אך דני, בגם
הבדרן דודו טופז צמור
של הפרופסור יואל אנגל
באחרונה ליפהפיה בהירת־עי-
ורעייתו אירן, ערך את מסיבת־ניים
שאותה הוא מגדיר כחברתו.
רעייתו הראשונה של הארכיטקט המנוח יורם רסקין, הגיעה מארצות־הנישואין
שלו בחצר ביתד,
שמה דליה בר־שישת והיא
הברית, מקום־מגוריה, לטכס הבר־מיצווה של ניב רסקין (שני משמאל),
בחברתם של נציגים רבים של
פירסומאית במיקצועה.
בנה מנישואיה לארכיטקט. המישפחה המאוחדת כללה את אבי רסקין (במרכז) ,אחיו של יורם; שלי
החברה הגבוהה והבוהמה, חברים
(משמאל) ,בתם המשותפת של יורם ודפנה; ונלי רסקין(שניה משמאל) ,בתם של יורם ורעייתו השניה, מירי
של הוריו.
דפנה פדר; חד,ד אדדליאב ₪
וייסברג. דפנה דומה עכשיו לאמה, אנטה, מי שהיתה בעלת מספרה מפורסמת, כפי שהיתה באותו הגיל.

יעקוב׳

גוציאלה פונ ט אנ ה; מגד -מז

דמה מי־וסקין
העולם הזה 2659

מונולוג שלג?סי ג׳קסון
ך ^ סי ג׳קסון הוא אחד הגברים
הסכסיים ביותר שפגשתי בימי־חיי.
השעות שביליתי במחיצתו הבהירו
לי את סוד הצלחתו, את סערת הרגשות
שהוא מעורר בקרב מאזיניו, מעריציו,
את העובדה שהוא אירוע ולא עוד פוליטיקאי.
פגשתי
את ג׳קסון ביום הראשון שעבר
בעיר ושינגסון, בתקופה שבה החליט
להוריד פרופיל תיקשורתי. אחרי
שהיה הסופר־סטאר הלוהט ביותר בשמי
התיקשורת האמריקאית, היה זה
צעד מתוחכם מצירו, להיעלם, ליצור

מייד עם הגיעי, שאל אותי ביל
מורטון, עוזרו האינטליגנטי של ג׳קסון,
אם ברצוני לנסוע עם הכומר לביתו של
שגריר־ישראל בוושינגטון, משה ארד.
שם התקיימה פגישה לשבירת הקרח
בין ג׳קסון ובין ישראלים ויהודים.
הפגישה הזאת, אגב, עוררה את חמתה
של הקהילה היהודית בארצות־הב־רית,
שכן המנהיגים הרישמיים של הקהילה,
כמו מלקולם הונליין וג׳ק שטיין,
טרחו להבהיר שוב ושוב שארד מייצג
את מדינת־ישראל, ולא את המימסר
היהודי בארצות־הברית, שגם לו חייב

אלוהים, קחי אותי בכיס שלך! יש לי
כמה שאלות לשאול אותו!״
״אני לא לוקחת אותך בכיס ״,עניתי,
״אלא לוקחת אותך איתי!״
״בתור מהי״ סירבה ליליאן להאמין.
״בתור צלמת.״ וכר היה.
בלילה ישבנו ליליאן ואני, בלובי
של המלון עם אנשיו של ג׳קסון. מור־טון
סיפר שהוא עם הרברנד זה שנה.
לפני־כן עבד עם גרי הארט.
הפסנתרן הנעים נעימות רומאנטיות.
הראיון עם ג׳קסון תוכנן לשעות-
אחר־הצהריים למחרת. פרשנו לישון ב

מוטרדים מהפסקת השרות, לא רק
מסיבות ביטחוניות, אלא מסיבות של
נוחיות.
כעבור שעתיים וחצי הגענו לאוניברסיטה
בווירג׳יניה. יוסוף הלך להירשם,
להישקל. ג׳סי, אביו, ליווה אותו.
אחריהם רצו כל אנשי ג׳קסון. יוסוף —
צעיר מחונך, בעל ראש מגולח — לא
נראה מוטרד מהיעדר הפרטיות. הוא
הורגל בכך.
אביו, מצירו, הקפיד שיום זה יהיה
סגור לפני העיתונות. ובאמת, פרט
לעיתונאים מקומיים זריזים, שהשתחלו

העבדות עוונו חיתה
נהו הטואה עדנם!

36 שעות עם הממו
מסך מיסתורין.
יומיים לפני־כן פגשתי את אחר
מדובריו בארוחת־ערב חגיגית, והוא
הזמין אותי להצטרף לביקורו של ג׳ק־סון
בוושינגטון, על אף שרוב הביקור
הוגדר כ״סגור לפני התיקשורת״ מסיבות
מישפחתיות — ג׳קסון הגיע לעיר
כדי לשלוח את בנו הרביעי, יוסוף (,)18
לבית־הספר וירג׳יניה, לקבוצת־הבייס־בול.
נלוו אל ג׳קסון בנו ג׳ונתן ()22
ובתו הצעירה ג׳קלין (.)12
ההזמנה הגיעה אחרי משא־ומתן בן
שבועות. ג׳קסון חשש מפני ראיון חושפני
בעיתונות הישראלית. לא ניתן היה
להתעלם מהמתיחות הקיימת בינו לבין
הקהילה היהודית וישראל מזה חודשים.
בדרכי לוושינגטון, תהיתי באיזה
מלון ישכן את עצמו מנהיג־העם, האיש
המדבר על כאב, סבל, עבדות, עוני.
מצאתי עצמי במלון פארק־ה״אט —
מלון שסיפק לכל אחד מאיתנו (הקבוצה
שהתלוותה לג׳קסון) סוויטה רה־בת־ידיים
עם כל השיכלולים והפינוקים
האפשריים, החל באמבטיה שניתן
היה לשחות בה, גבינות צרפתיות וסוגי
קוסמטיקה יוקרתיים וכלה — אלוהים
יברך אותך, אדוני הכומר! — בשלושה
קווי־טלפון לכל סוויטה.

למה

ג׳קסון אי־אלה הבהרות.
על פי גירסותיהם, לא שיתף אותם
ארד בדבר הפגישה, הם שמעו על כך
מעיתונאים ישראליים. כך נוצרה אווירה
בלתי־נעימה. הרושם שלי הוא שהאווירה
נובעת יותר מיחסי ארד־ המימי
סד היהודי, ואין לה קשר לג׳קסון.
מכיוון שאיחרתי, כרגיל, מצאתי
עצמי במכונית עם מורטון, אריק איס־טר
— אחד מדובריו של ג׳קסון, צעיר
שחור המתלבש ברישול אלגנטי ובעל
הבעה פשוטה מטעה, קייט הד — צעירה
לבנה חביבה שתפקידה היה לקבוע
היכן נאכל והיכן נצלצל ומי יחזור עם

צלמת בכיס

ן * פגישה עם ארד נמשכה זמן רב
( 1מהמתוכנן(״זה בוודאי לא יימשך
יותר משלושת־ריבעי שעה ״,העריך
ארד באוזניי בליל־אמש).
בכל אימת שזזה שיירת המכוניות
מילימטר ימינה או שמאלה, נוצרה
דריכות — לשווא. ביל מורסון ״מכר״
לי את ג׳קסון בצורה אינטליגנטית
ביותה תחילה יצר אצלי תיאבון ואחר־

בוכות

יש לי חלום:
אני רובצת מול מכשיר־הטלוויזיה בעת ההננות לוועידת־הדמו־קרטים
באטלנטה, ומתחילה להעביר ערוצים -הנשיא לשעבר גיימי
קרטר מדבר על ג׳טי ג׳קסון, הטנאטור אדוארד קנדי מדבר על
גיקסון, מייקל דוקאקיס מתראיין על ג׳קטון, קיטי דוקאקיס
מתראיינת על גיקסון, מושל מדינת ניו־יורק מריו קומו מדבר על
ג׳קטון, ג׳קטון מדבר על ג׳קטון, ג׳קסון נואם, שוב גיקסון נואם,
נשים בקהל של לקטון בוכות, צווחות ״ג׳־סיו״ ,שוב ג׳קסין נואם,
שוב הן בוכות.
״למה הן בוכות כשאתה נואם!״ שאלתי את הטופר״טטאר, שישב
לצידי בגודל (מרשים) טיבעי ,״מה ההתרגשות!״
״ולפעמים אני בוכה ״,הוא הפתיע אותי ,״זה מפני שאנחנו חייבים
להרגיש שאנחנו פועלים. אנחנו חייבים להרגיש כדי לחשוב ולא
לחשוב כדי להרגיש ...כלומר: לא להחליט שכך וכן אני צריך להרגיש
וזהו״זה. האמת היא שהנושאים האמיתיים בחיינו בוקעים
מהלב, לא מהראש -אלא מהלב. אם דברים יוצאים מפיה של אשה
שאליה אני נמשך, שאיתה אני אוהב, אני לא בודק את מידת
ההיגיון שבהם במחשב, אחרת הייתי ניגש למחשב ומזמין לעצמי
כלה מיועדת: גובה, מישקל, השכלה, צבע־שיער, צבע־עיניים. לא כך
מתנהלים החיים! אם אנחנו מרגישים טוב בקשר לאדם מסו-
יים, או בקשר לנושא מסויים, אז זהו הדבר החשוב ביותר, זה מה
שחשוב״.

יומון! ,ג׳קלין וג׳סי כווירג׳יניה
״כשיש לך כע״ה על הזרוע...־

כך, כשהסתקרנתי, ענה בתמימות:
״אבל את היחידה שבאמת עומדת לבלות
עימו שעות. אני לא אגיד לך יותר,
תתרשמי בעצמך...״
מיואשת, פרשתי לאחת המכוניות.
התעוררתי למראה איתותים נואשים
מצד מורטון ואיסטר. ה״רבך נד״ (תו־אר־כבוד
לכומר) ,הסתבר, היה כבר בנד
סיבת־עיתונאים. אני הוצאתי, אחר
כבוד, מהמכונית והוצגתי לפניו.
ג׳קסון סקר אותי מכף־רגל ועד ראש
ובחזרה — למטה. אני זזתי באי־נוחות
וביקשתי לקצר את הסצינה הזאת ככל
האפשר .״ככה זה ״,הסבירו לי הצמד־חמד
מורטון את איסטר :״ככה צריך!״
שבנו למלון. אנשיו של ג׳קסון שמרו
איתי על קשר־עין. משניסיתי לעזוב
את הקומה השישית, שבה התגוררנו
כולנו, שמעתי מאחורי :״היי, איזה יופי
לפגוש אותך שוב!״
היה זה אחד מאנשי־הביטחון ששמר
על קשר־עין איתי, כאשר נלוויתי אל
קיטי דוקאקיס .״אנחנו שוב צמודים...״
הודיע לי כשימחה איש ״השרות החשאי״.
בינתיים
טילפנה אלי ידידתי, לי־ליאן
שלום :״את עם ג׳קסון? אוהו,

3בבוקר, כשאנחנו מלאות תוכניות,
איך לנצל את תפנוקי המלון בשעות
הבוקר.
ב־ 7למחרת השכים אותנו הטלפון.
על הקו היה מורטון, עידני בצורה
מרגיזה :״הכומר החליט שהוא רוצה
שתתלווי אליו במשך כל היום. את הראיון
עצמו תערכי בדרך חזרה מוויר־ג׳יניה,
דרך של שעתיים וחצי!״
כעבור כמה דקות מצאנו את עצמנו
ישובות בשיירת־המכוניות. ג׳קסון —
בג׳ינס, סנדלים, חולצת טריקו תכולה
— התקרב לעברנו, נישק את ידי
ואחר־כך את ידה של ליליאן. ליליאן
התמוססה :״או, רברנד״...
נסענו באיזורים ירוקים יפהפיים.
מדי פעם נכנסה מכונית זרה לשיירה,
ומכוניות השרות החשאי התחילו להפעיל
את הסירנות בעצבנות.
בעוד כמה שבועות יאבד ג׳קסון את
אבטחודהשרות. כל מועמד רישמי לנשיאות
זכאי לקבל אבטחה זאת, מאז
הירצחו של רוברט קנדי, במירוצו
לבית־הלבן. אולם יוקר השרות (מלונות,
טיסות, מכוניות, מישרדים) מגביל
את משך האבטחה.
אנשיו של ג׳קסון סיפרו לי שהם
מנסים לקבל הארכה לאבטחה. הם נראו

לנקודות שאליהן חשדו שנגיע (הקפטריה,
למשל) ,ליליאן ואני היינו חריגות.
ג׳קלין
ג׳קסון, בת ה־ ,12 ניגשה לעשות
עימי היכרות — ילדה־אשה, הנראית
מפותחת בהרבה מכפי גילה.
הנשיות כאילו מתפרצת ממנה. כש־מייקל
רוקאקיס נאם את נאום־ההכתרה
שלו באטלנטה, הוא הזכיר את שמה
כמה וכמה פעמים.
גם ג׳ונתן ג׳קסון בן ה־ — 22 צעיר
נאה, בחליפה מהודרת. ,שסיים קולג׳
והעוזר לאביו — ניגש לערוך עימי
היכרות. ליליאן קנתה כדור בייסבול
והחתימה עליו את שחקן־העתיד, יו־סוף.

״בווירג׳יגיה
ייסדתי״...

וסעים למעונות ומתחילים לפ־
^ רוק את מיטלטליו של יוסוף. כולם
עוזרים. סקרנות גדולה סביב ג׳קסון.
הסובבים ניגשים ללחוץ ידיים, להצטלם.
ג׳קסון
— מנהיג מתוחכם, חיית־תיקשורת
— מבין שמצלמים וניגש
לדבר עימי :״היום זהו יום היסטורי —

שלו.
ליליאן לקחה את הכדור. אני נקראתי
לחדרו. ג׳קסון היה שרוע על
מיטתו, התבונן בחדשות. התחלנו לסכם
את הראיון, להחליף רשמים.
הסברתי לו את מיבנה המימסד היהודי
בארצות־הברית, הטלוויזיה רעשה,
ג׳קסון שידר מין אווירה של פיצוץ.
נפרדתי ממנו.
בלילה, אחרי שתי מסיבות־קוקטייל
שבהן הצטרף אלינו סטיב, בעלה של
ליליאן, הסתקרן סטיב — מהבולטים
ורבי-ההשפעה שבין יהודי ארצות־הב־רית
— וביקש לפגוש את ג׳קסון. השעה
היתה 11 בלילה. ג׳קסון אך שב
מארוחת־ערב חגיגית שבה נאם. הוא
קיבל את כולנו.
נכנסנו לחדרו בלבוש אלגנטי. ג׳ק־

.,אי־ההבנות עם שואל והיהודים
הזיקו לי בדדו לבית־הלבן״

ג׳סי ויוסוף בקפטריה(מאחור: אנשי השרות החשאי)
מאז רצח חברט קנדי

המילחמה בין איראן לבין עיראק הסתיימה.
אחרי שמיליון אנשים מתו,
אחרי שחיים כל־כך רבים בוזבזו ...זה
ממחיש שלא ניתן לסיים שום עימות,
שום אי־הבנה, ללא משא־ומתן ישיר.
כשיש לך כוויה על הזרוע, הטיפול הישיר
והאינטנסיבי ביותר כאילו מטהר
את הדם...״
המצלמות עוברות, כולם מביטים.
אנחנו מדברים. על הפגישה, יום קודם
לכן, עם השגריר הישראלי .״זאת היתה
פגישה חשובה. הסכמנו שלא להסכים
מספר לי ג׳קסון ומביט לי הישר
בעיניים.

״כל־כך מוזר איך עניין כזה רציונלי
הופך לריגשי. איך אסביר לוי בואי
נניח שאני מאוהב בך, ואת בוגדת בי:
קל לי יותר להאשים את הגבר שעימו
בגדת בי מאשר אותך, את מבינה?״
אם אני מבינה, אני שותקת והרברנר
מתחיל לחנך אותי :״תפסיקי לעשן כל-
כך הרבה! זה לא בריא!״
נוסעים לאכול בקפטריה. בפתח
אורבים עיתונאים מקומיים. עד שאני
יוצאת מהמכונית, ג׳קסון כבר בעיצומה
של מסיבת־עיתונאיס מאולתרת בתוך
הקפטריה. ליליאן ואני סופרות קלוריות.

ג׳קסון,
איש גדול, מעמיס על צלחתו
מכל טוב. אחר-כך ניגש אל צלחת
ענקית, עמוסה בעוגיות אמריקאיות,
עומד ליד החלון א־לה־הרצל, משקיף
נכוחה ולועס את העוגיה :״בווירג׳יניה
ייסדתי את.״״
יוצאים מהקפטריה — עוד עיתונאים.
נוסעים בחזרה למעונות־הס־טודנטים.
ג׳ונתן, ג׳קלין, מורטון ואיס־טר
משחקים בכדור שליליאן קנתה.
יוסוף, נרגש מעט, מבקש להתבודד עם
אביו.
ג׳קסון שב מהמעונות, מושיט לי את
ידו ונכנסים למכונית, כדי להתחיל
בראיון. הוא נראה נרגש מהמאורעות
המישפחתיים.

ג׳סי עם ג׳קלין
,כשביקרתי ביד 1שם, מכרתי בג 1רל השח1רים...״

״למים במדים שמרו עריהם עם כרבים״...

סון קיבל את פנינו בגרביים, נראה
עייף. סטיב התחיל להתנצל על השעה
המאוחרת .״זה בסדר,״ ענה ג׳קסון ברצינות
תהומית ,״באווירה של משבר,
הכל מותר.״״
התחיל להתפתח דיון מרתק.
ג׳קסון, תשוש, נשמע פחות מבוקר
מאשר במשך היום, הרבה יותר רגשי,
הרבה יותר פגוע מהמימסד היהודי.
לטיעוניו התלוותה לעיתים נימה נאיבית.
ליליאן הראתה לו תמונות משותפות
שלי ושלו, של ג׳קלין ושלו, של
יוסוף ושלו. לפני שהספקתי להגיב,
התמונות כבר לא היו: ג׳קסון, בתנועה
זריזה, זרק אותן לאחד מתיקיו האישיים.
בסביבות
1בבוקר התחילו הפרידות.
אגדגיה חייתית

עת הראיון, הוא מקפץ מצד
^ לצד — כמויות מפחידות של
אנרגיה. הרגל שלי מתמלאת בסימנים
כחולים. כשצפיתי בו בטלוויזיה, שמתי
לב שהוא חוזר מדי פעם על מישפט
מסויים, כאילו הוא שבוי בקיסמו.
אחרי שהות אינטנסיבית בחברתו,
הבנתי מדוע: ג׳קסון נהנה לנסח ניסוחים
מבריקים, הוא בא להתמודד עם
בעיות, וכשניסוח פרי־לשונו הוא כלבבו,
הוא פשוט מתאהב בו, נשבה
בקיסמו.
הוא אמן המילים, משחק בצורה מבריקה
עם מילים, עד כדי עיוות המציאות.
אולם המגנטיות שלו והאנרגיה
החייתית שהוא מקרין פועלים על ר גש
ו ת השומעים, ומנטרלים אותם
מלחשוב בו ברגע, לנתח את נכונות
דבריו.
יש לי חשד שג׳סי ג׳קסון, המנגן כל־כך
על רגשות האדם, העושה מניפולציות
פנטסטיות ברגש, הוא אדם
רציונלי להפחיד, המשחק במודע
עם הרגש (של אחרים) .זהו, להערכתי,
קיסמו, סוד כוחו, סוד הצלחתו. לכן הוא
כל-כך מבריק.
קשה היה לראיין את ג׳סי ג׳קסון.
בשטף ניסוחיו היה קשה מאוד להגניב
שאלות, לכוון את השיחה. ג׳קסון לא
אהב את ״הפרעות,״ ,ונוצר מין מתח
סמוי בינינו.
ג׳קסון ייחס חשיבות עצומה לראיון
זה לגבי יחסיו עם ישראל והקהילה
היהודית, ולכן היה לו חשוב שנכסה את
כל הנושאים החשובים לו.
הסקרנות בקרב הקהילה היהודית
בארצות־הברית לגבי הראיון, אכן הי־תה
רבה. בלילה הקודם קיבלתי שי־חות־טלפון
:״אל תשכחי לשאול אותו...
תגידי לו.״״
לקראת סוף הראיון, חבש לפתע את
כובעה השחור של ליליאן. משראה
שהיא עומדת להנציחו, מייד הורידו.
איש זהיר, ג׳קסון.
משהגענו למלון, האווירה בינינו
היתה מאוד רגשנית. ג׳קסון, שלקח את
הכדור של ליליאן כדי לחתום עליו
לצד חתימת בנו, ביקש שנבוא לסוויטה

• במבט לאחור, נסה לנתח:
כיצד נוצרה המתיחות בינך
לבין ישראל, בינך לבין העם
היהודי?
אני באמת לא בטוח, תני לי לחשוב:
לפני כמה שנים הוזמנתי לפגוש את
מנהיגי אש״ף. חשבתי שזהו צעד נכון.
חונכתי על פי דת ותרבות, שאם אתה
אוהב את אויבך — אתה עשוי לנטרל
אותו. אם אתה כן עם עצמך לחלוטין
— אולי תמצא שעשית משהו שהפך
אותו לאויבך. לעומת זאת, אם אתה
עקשן — אתה רק מחריף את המצב.
אז נסעתי ב־ 1979 למדינות־ערב
ולישראל. לישראל נסעתי לא מפני
שהוזמנתי, אלא על פי רצוני. היה איזה
.יהודי(עורך של עיתון יהודי בארצות־הברית
ששמו פיל בלייזר) שהבטיח לי
שהוא יארגן את הטיול עבורי, יפגיש
אותי עם מנהיגי ישראל. האמנתי לו.
כבר כשהגענו לישראל, הסתבר לי
שהוא הציג עצמו כסגן יושב־ראש
המישלחת שלי, מה שהיה שקר גמור.
הוא היה רק סוכן־נסיעות עבורי.
אני זוכר ששהיתי שם יומיים וחצי.
סיירנו בירושלים: במוסיאונים, במיקד־שים.
כששבנו
למלון, פרשו ״הסוכן״ וחב
עמי.
בשביל מה צריך להתווכח על זה?
זה פורסם, ולמחרת כבר זרקו אבנים
על האוטובוס שלנו. לעולם לא אשכח
זאת.
אחר־כך נפגשתי עם טדי קולק,
ביקרתי בגדה־המערבית. אמרתי משני
צדדי המיתרס את אותו המישפט:
״הישראלים ראויים לביטחון, ואילו
הפלסטינים ראויים לבית!״ זה חשוב
לעשות שלום עם אויבך, לא פחות
מאשר לקבל תמיכה מחברך.

•ב עניין השואה, מייחסים
לך את ההתבטאות הבאה:
״נמאס לי לשמוע מהשואה...״
זהו עיוות חסר־מזל מבחינתי, ואני
יודע כמה זה מפריע לבני־עמך. לעולם
לא נמאס לי לשמוע על השואה או על
העבדות. שניהם ברוטליים. אני חי
יומיום עם זה.
הבנים והבנות של קורבנות השואה
והעבדות צריכים להיות ביחד ולדאוג
שזה לא ־קרה שוב.
אם רוצים לשפר את האווירה, אי־אפשר
להסתכל כל הזמן אחורה. צריך
להחליט לסלוח כנקודה מסויימת.

ו״׳סי ג׳קסון עם דפנה ברק
.אמו של שלמה היתה שחורה!־

רו מהמישלחת. זה פורסם ונוצר רושם,
כאילו איננו מסוגלים לשמור על קבוצה
מאוחדת.
אני זוכר שביקרנו במוסיאון של
השואה (יד 1שם) .ראיתי שם תמונות
מזעזעות כאלה. אבל אני ראיתי תמונות
כאלה קודם לכן, בצפון־קרוליינה,
שם גדלתי. שחורים היו חותכים את
הדשא, ולבנים במדים היו שומרים
עליהם עם כלבים.
הבעתי זעזוע. אותו האיש התחיל
להתווכח איתי :״אבל השואה היא אחת
ויחידה!׳:
לגבי, יש הרבה משותף בין השואה
לבין העבדות, בין גורל עמך לבין גורל

עיראק ואיראן היו צריכות להחליט
ומכאן — להתקדם! ישראל ומצריים
החליטו! אילו הייתי מתחיל לנהל
חשבונות עם כל מי שהשמיץ אותי או
את אנשיי...
אני הוזמנתי לירדן. ביקרתי בישראל
לא על פי הזמנה, אלא על פי
מישאלה, רציתי לנסוע לישראל.
כשהנשיא רונלד רגן נסע לבית־הקברות
בביטסבורג, בעת ביקורו
בגרמניה, על אף מחאות ממשלת־ישראל
והקהילה היהודית פה, לא קרה
כלום. מדוע? מפני שהוא נשיא ובוודאי
חשבו שלא-כדאי להתעמת עם נשיא.

צילמה: ליליאן שלום ₪

מונולוג
(המשך מענו 1ר )15
את יודעת שרגן פתה את מסע-
הבחירות שלו במיסיסיפי, כששני יהודים
נהרגו? ממש עיתוי לפתוח מסע-
בחירות! אבל הוא עמד אז להיבחר
כמועמד המיפלגה הרפובליקאית לנשיאות,
אז סלחו לו. כשם שניתן לסלוח

לרגן, ניתן לסלוח גם לשחור. רגן לא
עמד ומחה למען ישראל, כשם שאני
מחיתי!
יש לנו (ליהודים ולשחורים) גורל
משותף: מחנות־הריכוז של הגרמנים
היו חבויים בין ההרים, כך שלא יבחינו
בהם. בסוף מילחמת־העולם השניה,

הריחו האמריקאים עשו. הם התקרבו
והתקרבו, חיפשו את השריפה. לפתע
הם גילו את כל הגופות האלה. הם לא
הבינו מה זה, עד שהניצולים היהודיים
הגיחו ממחבואם. הם הבינו שאם הגיעו
חיילים שחורים, אלה בוודאי לא נאצים
והם ניצלו.

הם התחבקו וקברו ביחד את המתים
בבוכנוואלד. פעלנו ביחד! יהודים
ושחורים פעלו רבות ביחד.
אחד מחבריי הטובים, רבי האשי,
תמיד מזכיר לי שמשה התחתן עם
ציפורה, וציפורה היתה שחורה! אמא
של שלמה היתה שחורה! כל הדברים

מונולוג של גיסי גיקסון:

זיכרונות של ילד שחור
ה מאוד מרגש עבורי, לקחת את הבן הרביעי שלי (יוסוף) לבית־ז
המפר בווירג׳יניה. אני מאוד נרגש. אני לא יכולתי ללכת לבית־הספר
הזה בגילו. גם אשתי לא יכלה. רק לבנים יכלו ללמוד שם אז. לנו, לש חורים,
הכניסה היתה אסורה.
זיכרון חזק מהילדות שלין אין לי רק זיכרון אחד, אלא הרבה.
היתה לי ילדות סובה, אבל רצופה בשלסיבר .״רק ללבנים!״ .בכל מקום
שאליו הגעתי -תחנות־אוטובוס, כנסיות, תיאטראות, בתי־ספר -היו
שלשים כאלה.
לא! לא קיבלתי זאת בטיבעיות. ידעתי, עמוק בתוך תוכי, כי יבוא יום
ואשנה זאת.
כן, עכשיו אני נזכר בתמונה מהילדות: אני זוכר איך עליתי לאוטובוס
עם אמא שלי, ורציתי לשבת ליד הנהג, כדי לראות את הניף. לפתע הנהג
עצר וביקש ממני לקרוא מה כתוב על השלט(השלטים הורו אז שקידמת
האוטובוס מוקצית ללבנים בלבד).
הייתי אז בן .7 ,6אמא התחילה למשוך אותי לאחורי האוטובוס.
מחיתי :״אבל ילדים אחרים יושבים כאן!״
האם חשתי אז השפלה! לא הבנתי בדיוק מה זה. נותרו בי ההשפלה,
ההרגשה להיות דחוי. זאת היתה דחייה נגד חברה שלמה.
עכשיו, כשצפים הזיכרונות, אני זוכר איך אבא שלי, שלחם במילחמת*

וילמד לשרת את טובת הקבוצה. השחקנים יישפטו על פי מישקלם,
כישוריהם, נתוניהם, ולא על פי הצבע שלהם.
וזה נכון, לשפוט אנשים על פי היכולת שלהם לשרת את הכלל, ולא
על-פי גזע, צבע או דת.
את, כישראלית וכיהודיה, חייבת להבין על מה אני מדבר. הניסיון של
בני-עמך עם הנאצים דומה.
גדלתי בחברה שנתנה ללבנים אפשרויות טובות בהרבה מאשר ניתנו
לי. הרגשתי זאת על בשרי: בתי־הספר שלנו היו צפופים יותר מאשר
בתי״הספר של הלבנים, המורים השחורים הרוויחו פחות -על פי החוק!
מאשר הלבנים, לחברה היו ציפיות נמוכות ביותר ממני ומשכמותי.להוריי! להם היו ציפיות הגיוניות. הייתי הראשון בבית שסיים את
בית״הספר התיכון. אילו הייתי משיג עבודה אז, ומפסיק ללמוד -הם היו
מקבלים זאת בהבנה, בלי אכזבה. בכל זאת, הם שמחו לגלות שהשאיפות
שלי היו נבוהות בהרבה מהשאיפות המקובלות בסביבה שלנו.
יש מין דו־שיח תמידי בין האדם לבין סביבתו: אדם יכול להפוך מים
לחשמל, דגים -לאוכל ...הרמוניה -זאת המילה הנכונה.
היה בי מין קונפליקט תמידי: אני יכול להיות חופשי, אבל אני לא יכול.

• ספדי ל ל בני םבלבד
^ 4תי קרתה נקודת־המיפנה! מתי החלטתי שאני יכול להיות חופשי!
זה קרה, כשלמדתי באוניברסיטת אילינוי. אז כבר יכולתי ללכת
לבית״ספר יוקרתי, כמו זה שאליו שלחתי את יוסוף היום.
פתאם גרתי ביחד עם לבנים. לעולם לא אשכח את חג״המולד באותה
השנה 4959 -זה היה רגע־המיפנה: הייתי בחופשה בבית, והייתי צריך
להכין עבודה לאוניברסיטה. הלכתי ל״סיפריה של שחורים״ ונתתי
לספרנית רשימה ביבליוגרפית.
הספרים ברשימה לא נמצאו בסיפריה. הצטרכתי ללכת ל״סיפריה של
לבנים״ .הספרנית נתנה לי פתק לספרנית שהיא הכירה ב״סיפריה של
הלבנים״ .בפתק היה כתוב שאני מיקרה מיוחד.
בפתח ה״סיפריה של הלבנים״ עמד שוטר. נאמר לי, שאקבל את
הספרים כעבור 60 ימים מינימום.
נדהמתי :״זה לא יעזור לי! אני צריך את הספרים בחופשה, עכשיו!״
איש לא התרגש.
הצעתי שאקח את הספרים למרתף ואקרא בהם, כך שאיש לא יבחיו
בי. אמרו לי שאני עלול להיאסר.
חשתי בכזה כאב חריף, כזאת דחייה!
אני זוכר איך עמדתי אז מול הסיפריה וכאבתי. לא הייתי מודע אז
לקיומם של מדי ומנהיגים אחרים. הרגשתי התפוצצות איומה, כאילו אני
הולך להתפוצץ. שבתי לאוניברסיטת־אילינוי, לשחק כדורגל.
כל זה קרה בדצמבר 1959 בפברואר 1960 נעצרו שני סטודנטים על
״עבירה״ דומה. אחר-כך אירע אירוע דומה במקום אחר בארצות־הברית.
את מבינה! סטודנטים בשלושה מקומות ברחבי אמריקה היו מוכנים
לכך, מבלי שהיה כל תיאום מוקדם בינינו. זה היה מוזר, אבל זה היה סימן
שהגיע הזמן, הגיע רגע״המיפנה!
חוש־הצדק שלי התעורר אז. לפתע גיליתי בעצמי גם כושר־מנהיגות.
ללבנים תמיד היתה רציונליזציה, למה צריך לשמר את הפער בין שחורים
ובין לבנים. לכן עד היום אני דוגל בכך שבתוך מדינה חייב להיות חוק
אחד לכולם! חוק לא צודק הוא חוק הנחקק על־ידי מעטים עבור רבים.
אחד הערכים החשובים לי ביותר הוא -זכויות האדם.

• .אני בופה!

ג׳סי ג׳קסון
.אבל ילדים אחרים יושבים כאן ו׳

העולם השניה, נאלץ לכסח את הדשא אצל גרמנים באמריקה. הוא נהג
להתלונן :״כמה זה נורא! איזה חוסר־צדק! אחרי שנלחמתי נגדם באירופה,
אני צריך לשרת אותם באמריקה״...
הורי רצו שאזכה בהשכלה. הם החדירו בי את המודעות שאם לא
אלמד -אני עלול לסיים בכלא.
האם החדירו בי תיקווה! כמובן, הם נתנו לי הרבה תיקווה. הם לימדו
אותי שהמצב אינו מעיד על כך שמשהו לא כשורה בי, אלא בחברה!
רק המוסר והצדק מצדיקים שפיטת בני־אנוש. ידעתי, כל העת ידעתי,
שבסופו של דבר המוסר והצדק ינצחו.

..#הרג ש תי זאתעל בשרי!
שגדלתי ונעשיתי ספורטאי, התעודדתי. יש משהו מקסים בכך
§ * שיוסוף, בני, הולך לשחק בייסבול. הוא יתחרה בשחורים ובלבנים,

* 4הי, לגבי, עבדות! זה כמו השואה לגביכם. השחורים היו נחותים,
!< /לעומת הלבנים, כפי שהיטלר ראה את היהודים.
את יודעת שאחרי היהודים, היו השחורים הבאים בתור אצל היטלר!
הם היו ״מיספר !״2
סבתא שלי נהגה לספר -ואלה סיפורים שהתגלגלו במישפחה ״ איך
נהגו בעבדים גרוע יותר מאשר בחיות, איך הם עבדו שעות על גבי שעות
בשדות ופחדו לעזוב את מקומם אפילו לדקה. כשהאזנתי לסיפורים
האלה, תמיד נזכרתי במשה ששיחרר את העבדים הישראליים ממצריים.
ליהודים במצריים לפחות היה מה לאכול, מה ללבוש. והיה להם כבוד
עצמי.
מתי, להערכתי, אהיה נשיא ארצות־הברית! זה תלוי בך ובשכמותך,
איך תכתבו, איך תדווחו. האמת היא שאני לא יודע.
מהו סוד הצלחתי! סוד הצלחתי! הכישרון הדיפלומטי, הכישורים
הפוליטיים שלי, באו לי במאמצים.,בכאב. למדתי איך להישרד. שוס״דבר
לא בא לי בירושה. כשאני נאבק למען עשייה חיובית, אני עושה את
המקסימום, נותן את מיטבי.
אני אוהב אנשים: אוהב ישראלים, אוהב פלסטינים, בוכה על הילדים
של שניהם.
אני בוכה על העבר, בוכה למען העתיד.
אני משתמש רבות בפועל ״בוכה״! בוכה! ובכן, לפעמים אלה דמעות
של שימחה, לפעמים אני מתפעל ומודה איך אלוהים העניק לי את הזכות
לשרת.
כשהייתי קטן! רציתי להיות כבאי־אש, מפני שלא נתקלתי בכבאיס
שחורים. אחר־כך רציתי להיות שוטר, מפני שלא ראיתי שוטרים שחורים,
אחר״כך רציתי להיות אתלט מיקצועי, אחר״כך...

האלה צריכים לאחד אותנו יותר מאשר
להפריד בינינו:

•מייחסים לך התבטאויות
שהפרידו בינינו. למשל :״הציונות
היא הרעל המפעפע ביהדות!״
כך אמרת?
כן, אמרתי זאת, אבל את חייבת
להבין את הרקע לדבריי. אני רואה את
היהדות, ראשית כל, כדת. הציונות —
זהו החלק הפוליטי. אין זה אותו הדבר.
הדת חזקה יותר, גדולה יותר.
הסיפור שאני בדרך־כלל מספר
בהקשר זה הוא על דויד ובת־שבע: דויד
התאהב באשה הזאת, שם עליה עין. הוא
הצטרך לחשוב איך לשלוח את בעלה
למילחמה, שייהרג, כדי שיוכל להשיג
את בת־שבע.
איש לא הרים את קולו. היה קשר
של שתיקה. דויד היה פופולרי, מוסיקאי,
מלך! כולם סבלו זאת, שתקו.
עד שנתן התעורר ושאל :״דויד, מה
שלומך?״
״נהדר!״ השיב דויד.
נתן סיפר לו על בחור שיש לו עדר
של כבשים, והוא עושק מישהו עני
ולוקח לו את כיבשתו היהירה.
״אוי, זה נורא!״ מחה דויד.
״אבל זה אתה!״ השיב לו נתן .״יש
לך הרמון מלא נשים, ואתה שולח אדם
להיהרג, כדי לגזול ממנו את אשתו
היחידה...״
.אין מדינה בעולם — שוט מדינה!
— הגדולה כיהדות. זהו ההקשר של
ההתבטאות הזאת. ההצדקה לציונות
היא היהדות. הדת היא הקשר עם
האלוהים.
אני זוכר שבימי מילחמת־ויאט־נאם,
אמרנו; ״זוהי המדינה שלנו! הדגל
שלנו!״ אם נושא הוא נכון, הוא לא חייב
להיות פוליטי. בסופו של דבר, הוא
ייהפך למתח פוליטי. יש מתח כזה ביני
לבינך כעת, כמרואיין־מראיינת. זה לא
שיש לך משהו נגדי, זה לא שאת לא
אוהבת אותי...

• ההסבר הזה עדיין לא מצי
דיק התבטאות סזאת חריפה.
אולי לא ניסחת זאת כראוי?

כן, את צודקת. אבל אנשים מבינים
מה שהם רוצים להבין. כשאנשים רוצים
להאמין שמישהו לטובתם — אז הוא
לטובתם. וכשהם לא רוצים — אז לא.

• יד על הלב׳ איד הזיקו אי־ההבנות
שלד עם ישראל והקהילה
היהודית בדרך לבית-
הלבן?
אין לי מושג, אינני יודע, באמת. זה
הזיק. אבל אנשים צריכים לדעת
לסלוח. זה כמו לאמר על זונה שהיא
חוטאת, אבל אי־אפשר לעסוק בזנות
לבד, ללא שותפים. אנשים שאינם
יודעים לסלוח — למחרת השולחן
מתהפך...

• מ ה אתה עושה מצידך,
כדי להפיג את המתיחות עם
ישראל והקהילה היהודית?
נפגשתי ביום ראשון׳(שעבר) עם
שגריר־ישראל בארצות־הברית, משה
ארד.
אני נותן לך את הראיון הזה, ולכן
כל־כך חשוב לי שנכסה את כל
הנקודות.
נפגשתי עם אדגר ברונפמן(נשיא
הקונגרס הציוני) ,אני בקשרים עם
פיטר שטראוס (נמנה על הקהילה
היהודית בארצות־הברית והשתתף בפגישה
עם ארד).

• מדוע בחרת להיפגש דווקא
עם ארד, ודחית את ההצעות
להיפגש עם נציגי האירגו־נים
היהודיים בארצות-הב-
רית?
מפני שארד הוא שגריר־ישראל, הוא
מייצג את ישראל. יש פה כל־כך הרבה
אירגונים יהודיים, שאם אתה נפגש
אחד, השני נעלב ...אני גם לא
כמה כוונתם חיובית. אחרי
נפגש עם אנשים שאתה רצוי
אינך נלחם כדי לעשות לעצמך

• איזה טענות יש לך
יהודי ארצות־הברית?
את יודעת כמה עשיתי
למען יהודים? מעולם לא
(המשך בעמ 1ד
העולם הזה 2659

גז בז דג ד עז
הנכד הח מי שי
נולד בלונדון, לשרה(״פרגי״),
הדוכסית מיי^ק ,)281 ולבעלה,
אנדרו, הדוכס מיורק 27 השליש״
בין ארבעת ילדיה של מלכת אנגליה,
ילדם הראשון, בת. בכך העניק הנסיך
״ .אנדרו, המשרת בדרגת סגן כטייס־מסוק
בצי המלכותי, את הנכד החמישי
למלכה אליזבת השנייה.

הקצין הגרמני
סיי ם את שירותו בישראל,

אוברסט (אלוף־מישנה) דיטמאר
קלנר 48 הנספח הצבאי הגרמני

1יי

בארץ זה חמש שנים וזקן סגל הנספחים
הצבאיים של ! 9הארצות המואמנים
בישראל. קלגר, נציגו של הצבא הגדול
ביותר במערב־אירופה (כחצי מיליון
חיילים 5000 ,טנקים 700 ,מטוסי־קרב
ו־ 24 צוללות) הוא איש צבא־הקבע
הגרמני זד 27 שנים, המתגאה בכר
שהיה בצעירותו מ״פ בשיריון ולאחר
מכן מדריד בבית״הספר לפיקוד ומטה
(פו״ם) .לדבריו שמח מאוד כאשר בתו,
קורנליה, עמדה על כר שתלמד בעת
שהותם בארץ בגימנסיה תל־אב־בית
(הרצליה) ,שבה אף עברה את בחינות־הבגרות
בעברית.

המא מן הנצחי

נחוג בתל־אביב, יום־הולדתו
ה־ 70 של יהושוע רוזץ, מר כדורסל,
מי שהיה במשך 35 שנים מאמנה של
מכבי תל־אביב. רוזין, יליד אלכסנדריה
(שבה נשא אביו, סוחר מזון ארצישראלי,
שגורש על־ידי התורכים מן הארץ
בימי מילחמת־העולם הראשונה, את
אמו, מגורשת ארצישראלית אף היא),
גדל בתל־אביב הקטנה, עסק בכדור־יד
ובטניס עד שגילה את הכדורסל, ענף
שבו ימשיך גם בשנתו ה־ ,71 כמאמן
אליצור נתניה.

הביל זיית האחרונה

מוויס רגיואן העיד נגד שותביו לעסקים
השחורים. יגאל רביב מסביו מדוע

נבחין שד
ד־ברל
,או ד א
מד שן!״
* ^ 9ני לא מלשין. אך כשניסו
להלביש עלי שאני גנבתי 1.3
מיליון דולר, החלטתי שלא ארשה שאנשים
יוציאו את עצמם מהבוץ ויכניסו
אותי.
״אני אדם מכובד. חבר מועצת־ה־עירייה
מטעם המיפלגה הליברלית. אני
לא יכול להרשות לעצמי שירשיעו אותי
בגניבה.
״הלפרין היה החבר הכי טוב שלי

עד רג׳ואן(בהלוויית אשתי גוגה)
להרשעת הלפרין, מייסדו ישליטו של
בנק צפנן־אסריקה, שנתפס בידי בנק

דרך יטבה נחקרה פרשת ההונאה
1 1בבנק צפנן־אמריקה, היא דוגמה
לחקירה נאותה ויעילה. לא במיקרה
היא נוהלה על־ידי פרקליטות ירוש־

נפטרה בגיל ,93 צלה שוהם,
אלמנתו של עורך־דיז צמרת ובת אחת
ממישפחות הביל״ויים הידועות ;מיש־פחת
פיינברג, מייסדי ראשון־לציון,
גדרה וחדרה) .שוהם, ילידת יפו, עסקה
יפרדסנות כמעט עד יומה׳ האחרון,
נודעה בפעילותה רבת־השנים בנושא
שיוויון הזכויות לנשים. היא היתה
אחותו של איש ניל״י האגדתי אבשלום
פיינברג(ששרידי גופתו התגלו, אחרי
מילחמת ששת־הימים, בפיתחת־רפיח)
ואמם של תמר אשל, אלמנת שגריר
ישראל בקנרה ולשעבר ח״כית המערך
ודויד שוהם, לשעבר מנכ״ל הבנק
הכללי(של רוטשילד).

״יוציאו את עצמם מהבוץ נירשיע! אוח

קטע ממיכתב־ההסכב עם הלפרץ
״אני מאשר קבלת 500 אלף רנלר...״
במשך שנים עשה הלפרין, בשיתוף־
פעולה עם מנכ״לי הבנק משה שטרן
והדסה מונסה, כראות עיניו בבנק.
במשך כל השנים הפסיד בעסקים
וכיסה את ההפסדים במשיכות מחשבונות
לקוחות.
הפעולות נעשו בצורה גלויה עד
להדהים, וכל אותן שנים היה הבנק
בפיקוח של בנק ישראל.
אותו הצוות, שפיקח על צפון־אמר׳־
קה ער לנפילתו, מונה לנהל את הבנק
אחרי הנפילה, ולהגיש דו״ח על הסיבות.

הקיבו
צניק ה מ שו ר ר
נפטר בעין־חרוד, בגיל ,75
זרובבל גלעד, משורר (בצל התאנה)
,סופר ועורך(ביטאון הקיבוץ המאוחד
מבפנים) .גלעד, יליד בסרביה, ש־באיזור־הספר
בין רומניה לרוסיה, היה
אב לשלוש בנות ומחברם של 27

כיצד יוכלו המפקחים על הבנק
להגיש מימצאים אובייקטיביים,
אם הם עשויים להיות
נגד עצמם?

נאשמת מונסה
מה היה בתיק השחנרל

גלעד, בבנם הפלמ״ח1951 ,
הסער בצל התאנה
ספרים (מהם 17 סיפרי־שירה) ונודע
במיוחד כמחבר הימנון־הפלמ״ח (מסביב
״הנם הסער).
העולם הזה 2659

בחיים, והדסה מונסה ידידה קרובה
מאוד.״
מילים אלו, שנאמרו על־ידי מוריס
רג׳ואן בשעת עדותו בתחילת המישפט
נגד יהושע הלפרין, נאמרו בהתרגשות
בולטת. נרגש או לא, מלשין או לאו —
בלעדי עדותו לא יכלה התביעה לקוות

לים, ולא על־ידי המישטרה.
מאז התמוטט הבנק באוגוסט , 1985
טרם פירסם בנק ישראל את מסקנות
הבדיקה שערך לגבי הסיבות לנפילה.
עד היום כיסה בנק ישראל כ־ 80 מיליון
דולר מחובות הבנק, מכספי משלם־
המיסים.

הסיבה להתמוטטות הבנק היתה סירובה
של מונסה לכבד ערבות מזוייפת
של הבנק, שהוצאה על־ידי משה שטרן
לטובת חברה בשם מרגל. היה זה אחרי
ששטרן לא עמד בהבטחות רבות שנתן
למונסה — להחזיר לבנק כספים שמשך
לטובת חברה פרטית שלו ושל הל־פרין,
בשם החברה האמריקאית־ישר־אלית,
שעסקה בשוק האפור. כאשר נתפס
הבנק על־ירי בנק ישראל, היה
שטרן בציריך, וניסה לשכנע את עורר־הדין
הירושלמי גד רווה להחזיר לבנק
מיליונים שלקח. רווה לווה כמיליון
דולר מן הבנק, ועוד חמישה מהחברה

האמריקאית־ישראלית של שטרי והל־פרין,
וקנה בכספים חווה באוסטרליה.
את הכספים לבנק החזיר, את הכספים
לחברה הפרטית לא החזיר. רווה נמנע
מאז לבוא לישראל.
אחרי נפילת הבנק לא היו בידי החוקרים
שום מימצאים. מונסה והלפרין
שתקו. רק כאשר הסכים שטרן לעיס־קת־טיעון
נשברה מונסה.
שטרן נידון לשש שנות־מאסר ולקנס
גבוה שלא שולם.
מייד כאשר נתן שטרן ערות נגד
מונסה, החל מורים רג׳ואן(כפי שהעיד
בבית־המישפט) בהכנות לנסיעה.

הוא נפגש עם הלפרין ותיאם
עימו גירסה. הוא קיבל ויזת־תושב
לקנדה, וכאשר שמע כי
גם מונסה חתמה עיסקת־טיעון,
יצא לנמל-התעופה בן־גוריון.
הוא מסר את מיזוודתו, אך נעצר
כביקורת הגבולות, אחרי התראה מוקדמת
של המישטרה, שחשדה כי יברח.
מיזוודה עלומה
ן * וא הובא מייד למישרדי היחי־
( 1דה־הארצית לחקירות־הונאה ונח־
(המשך בעמוד )20

—י 1 7

ש אלב מחרות תורשתיות, וובות מהן אינן וועות נלד.
וחשות בדקות שתימשננה שנים. נוגע יש בארץ וק
גילה של האם בזמן הלידה. רק אחת
מכל 1800 נשים בגיל 20 תלד תינוק
מונגולואיד. בגיל 32 היחס הוא . 1:600
בגיל .1:400 — 35 בגיל .1:200 — 37
בגיל . 1:18 — 45
בדיקת מי־שפיר, המגלה עובר חולה,
נערכת בארץ בחינם, אבל רק
לנשים מעל גיל .37 מחירה של בדיקה
פרטית 1000 :שקלים.

2נל

^ פנימי

ולהחזיק בהם. אחר־כך הוא מתעוור,
חדל לאכול, אינו מחייך. פיגור שיכלי
מופיע זמן קצר אחרי תחילת המחלה.
תוחלת החיים: ארבע שנים.
המחלה עוברת בתורשה. אם שני
ההורים נושאים גן לט״־זקס, קיים
סיכון של 25 אחוזים שהילד שייוולד
יהיה חולה. כאשר רק אחד מבני־הזוג
נושא את הגן הפגום, קיימת אפשרות

על־פי ההלכה רשאית האשה להפסיק
את ההריון רק עד ליומו ה־.40
בדיקת מי־שפיר נערכת החל מהשבוע
ה־ 16 להריון. ההלכה אינה מצליחה
למצוא פיתרון לבעייה זו.
בדיקת סיסי־השלייה, הדומה במהותה
לבדיקת מי־השפיר, עשויה לעזור
לנשים החרדיות. זוהי בדיקה חדשה.
דגימה עוברית נלקחת מהנרתיק, ולא

^ סתר (שם בדוי) היא אחת
מאותן נשים שנפלו קורבן להחלטה
זו. את סיפורה הביאה אילנה אלון
בהשלם הזה (:)28.5.80
חודשים אחדים לפני יום־הולדתה
ה־ 37 הרתה אסתר. לפני־כן ילדה
שלושה ילדים בריאים, ותינוק שמת
סמוך ללידתו.
תחושותיה הנפשיות בעת ההריון
היו קשות. קול פנימי, טורדני, מציק,
רמז לה כי עוברה אינו בריא. היא
ביקשה להיבדק. בתל״השומר סירבו
לבצע את בדיקת מי־השפיר בטענה
הגילאית.
אסתר נכנעה לביורוקרטיה. חצי
שנה אחר־כך ילדה תינוקת מונגולו־אידית.
היא עזבה את בית״היולדות
בבעתה, כשהיא מסרבת לקחת עימה
את התינוקת.
״זו ילדתך ועליך לדאוג לה,״ הב־

אם טלילה שפר
,מה ה״ת׳ אני ששה?־־
ן* צרים חזקים מעוררת סלילה
שעבר בירושה, אלא ליקוי שנוצר
שפר, המבקשת להמית את בתה
בשעת היות העובר ברחם אמו.
יעל, החולה בטיי־זקס. יש הרואים בה
20 אחוזים מכלל מיקרי־המוות של
אם מסורה, סובלת, שאינה׳ מסוגלת
תינוקות וילדים נגרמים ממחלות אלה.
לעמוד בפני יסורי ילדתה.
למרות זאת מבוצעות בארץ, בחינם, רק
יש הזועמים על אנוכיותה .״העניקי
בדיקות מעטות, האמורות לגלות
מכוחותיו לילדה עד שתמות בעצמה״,
מומים מולדים ולמנוע לידת עוברים
הם אומרים.
פגועים.
דווקא לגילויה של הט״־זקס, המח־כך
או כך, סלילה שפר כיוונה את
תשומת־הלב אל המחלות הגנטיות־התורשתיות
והמולדות.

900 גגיס
ידועים

של 50 אחוזים שהילד יהיה נושא גן של
ט״־זקס, אולם הוא בעצמו יהיה בריא.

ן ץ יס תוריו ת ומטילות־אימה הן
/ 4המחלות האלה. הן נוצרות בעובר.
רובן תורשתיות ואינן ניתנות לריפוי.
החולים בהן נידונים לחיים קצרים
ומלאי־סבל, דעיכתם ודאית, תלולה
להחריד.
פגיעה בגנים או בכרומוזומים נחשבת
כמחלה גנטית. בכל תא אנושי יש
46 כרומוזומים, ובין 50 אלף ל־100
אלף גנים. הכרומוזומים עוטפים את
הגנים בכעין מעטפות ארוכות.
כל אחד מהכרומוזומים עלול להיפגע
מכמה וכמה מחלות האופייניות לו.
את כרומוזום מיספר ,2לדוגמה, תוקפות
רק חמש מחלות .״סביר להניח
שקיימות נם אחרות, אלא שהן עדיין
לא התגלו,״ אומר הפרופסור סיריל
ליגום, מנהל הסמן הננט׳ בבית־החו־לים
איכילנב.
900 הגנים שהתגלו ומופו עלולים
להיפגע אף הם, כמו אלפי האחרים
שאינם ידועים.
מיספר המחלות התורשתיות הידועות
עתה מגיע לאלפים אחדים. במיס־פר
זה נכללות גם המחלות המולדות.
מחלה מולדת היא מחלה שהתינוק נולד
עימה, אלא שסיבתה אינה גן פגום

קורבן־טיי־זקס יעל שסר
גם לדתיות

קורבן־דושן ערן שחם
״האם מתים מזה?״
לה החדשותית, מבוצעות בדיקות המוניות.
הט״־זקס
התגלתה והוגדרה בתחילת
המאה על־ידי שני חוקרים, טיי
וזקס. מכאן שמה. המחלה, שהיא
הפרעה בחילוף־החומרים בגוף, גורמת
להרס של מערכת־העצבים אצל ילדים.
הילד הנפגע נראה בריא לחלוטין עד
גיל שישה חודשים. עם הופעת סימניה
הראשונים של המחלה מתחילה
הידרדרות כללית, מהירה. הילד מאבד
את כישוריו הגופניים, הוא מפסיק
לזחול, אינו יכול לתפוס דברים בידיו

^ חד מבין 30 אשכנזים נושא את
\ £ה גן. אחד מכל 900 הריונות
כתוצאה מזיווג בין שני אשכנזים עלול
להסתיים בלידת ולד חולה* .
בקנדה נבדקים כל התלמידים בגיל
. 12 בארץ נבדקים בעליהן של נשים
הרות. אם הגבר נושא גן פגום, נבדקת
גם האשה. אם גם היא נושאת את
המחלה, נערכת לה בדיקת מי־שפיר,
בחינם. כשמתגלה עובר חולה, מציעים
לבני־הזוג להפסיק את ההריון.
הבדיקה מבוצעת בארץ מאז תחילת
שנות ה־ .70 תחילה נבדקו רק אשכנזים.
באחרונה התגלו ארבעה תינוקות
חולים שהוריהם יוצאי־מארוקו. לכן
נערכת הבדיקה, בחינם, לכל דורש.
לפני שהוחל בביצוע בדיקות המוניות,
נולדו כ־ 100 תינוקות חולים
בשנה. בשנים האחרונות פחת מיספר
החולים, אם כי לא נעלם לחלוטין.
הנשים החרדיות עדיין יולדות תינוקות.
חולים בט״־זקס, בשל מילכוד רפואי־הילכתי.

מחע
זה לא התנלה?
באמצעות דיקור בבטן. אפשר לבצעה
כבר בשבוע העשירי להריון. התשובה
ניתנת מיד. אין צורך להמתין שלושה
שבועות, כמו בבדיקת מי־השפיר.
חסרונה: אחת מתוך 100 בדיקות
עלולה להסתיים בהפלה, לעומת אחת
מכל 200 בדיקות מי״שפיר, המסתיימת
בהפלה.
שלא כמו הבדיקה לגיילוי ט״־זקס,
המבוצעת בחינם לכל דורש, הרי
הבדיקה לגילוי תיסמונת־דאון נערכת
בארץ בקמצנות רבה.
הגורם למחלה זו התגלה רק ב־
. 1959 חוקר אמריקאי, לג׳ון, גילה כי
לילד החולה בתיסמונת־דא1ן יש שלושה
כרומוזומים מיספר ,21 במקום
שניים. לכן תאיהם של החולים מכילים
47 כרומוזומים, ולא .46
הכרומוזום הנוסף מכיל גנים האחראים
להתפתחות החריגה. ראשו של
החולה קטן יותר מהממוצע, פניו
פחוסים, עיניו מיזרחיות בצורתן ומכאן
שמם של החולים: מונגולואידים. הפה
פתוח רוב הזמן והלשון מבצבצת
החוצה, הצוואר קצר יותר. החולים
סובלים מליקויים בלב ומפיגור קל,
בינוני או עמוק.
תיסמונת־דא1ן אינה מחלה תורשתית.
אחת מסיבותיה העיקריות היא

הירו לה בבית־החוליס .״נוכל להחזיק
בה במשך חודש ימים, עד שתמצאי
מוסד מתאים.״
אסתר חזרה אחרי שבועיים. היא
לקחה את הילדה לבית הוריה, והניחה
אותה על הגג. למחרת בבוקר התגלתה
גופת התינוקת. היא מתה בלילה,
רעבה, זנוחה.
העונש על הריגת ולד הוא חמש
שנים. אסתר גוללה לפני בית־המישפט
את סיפורה. התביעה לא ביקשה אף לא
עונש של מאסר בפועל.
״אפשר היה למנוע את כל הסבל
המיותר הזה על־ירי בדיקה אחת קטנה
״,אמרה הסניגורית, נירה לידסקי.
הברירה הטיגעית *
ן 1978 כשהתחלנו בערי-
כת הבדי קה לנשים הרות מעל
גיל ,37 היו שלוש מעבדות שהיו
ערוכות לביצועה,״ אומרת עדנה אק־שטיין,
מנהלת התוכנית למניעת
מומים מולדים במישרד־הבריאות.
״היום יש שמונה מעבדות, וכבר
תתבסנפתחים שלושה מכונים נוספים.
״בתחילה חשבנו שמיספר הנשים
ההרות מעל לגיל 37 יפחת. לתדהמתנו

נו וקבוע מואש אם נר ש בו חובש מהמחלות הידועות,
4בדיקות, ולא נולן ניתנות לכל. שרה ליבוביץ מדווחת
קרתה תופעה הפוכה. מיספרן עלה.
בשבועות האחרונים אני אף נאלצת
לשלוח דגימות למעבדה בלונדון.
״במצב כזה אי־אפשר להוריד את
גיל הנבדקות.
״באחרונה אנחנו בודקים אפשרות
לפתוח את מעבדותינו לכל דורשת.
הבדיקה תעלה רק 406 שקלים״.
גם הספינביפידה הפתוחה אינה
מחלה תורשתית. היא פוגעת בצינור
העצבי של העובר. תינוק חולה נולד
משותק, ובדרך־כלל מת סמוך ללידה.
עד , 1983 אחד מכל 600 ילודים
נתגלה כחולה. ב־ 1983 החלו לערוך
בדיקות המוניות לאיתור עוברים
פגועים. בדיקת־דם, העולה לנבדקת 50
שקלים, מגלה את ערכי החלבון העוברי
בדמה. ערכים גבוהים מעידים על
השתייכות האשה לקבוצת־סיכון של
1:40 לגילוי פגיעה בצינור העצבי.
מלבד שלוש הבדיקות לגילוי
עוברים פגומים נסרקים כל הילודים
בארץ כדי לגלות את מחלת הפני־לקטגוריה.
תינוק
לוקה בפנילקטמריה כאשר
שני הוריו נושאים את המחלה. בארץ

אינן שכיחות. או בלשונם של הגנטי-
קאים: גנטיקה היא המדע של הנדיר.
בארץ ידועות מחלות רבות. זהו
המחיר הבריאותי שמשלמת מדינה
המקבצת אנשים מכל חלקי העולם.
מדהימה מכולן, לא מבחינה רפואית
כמו אנתרופולוגית, היא מחלת ה־
11.0עו.
זוהי מחלת ניוון־מוח, כדוגמת הט״־
זקס. אלא שמצבו של החולה מתחיל
להידרדר בגיל מבוגר יותר, בין ארבע
לשש שנים. עד אז הוא נחשב ונראה
כבריא לכל דבר. ההידרדרות היא
מהירה, וסופה מוות.
בעולם זוהי מחלה נדירה מאוד.
הריון אחד מתוך 40 אלף מסתיים
בלידת ילר חולה.
בארץ קרה דבר מדהים. קבוצה של
יהודים חבאנים, מדרום חצי־האי ערב,
המרבים לחלות במחלה, התיישבה
במושב הסמוך לנמל־התעופה לוד.
אלף תושבי המושב מהווים קהילה
סגורה, שמרנית, שחבריה מתחתנים
אלה עם אלה.
משום כך שכיחות המחלה במושב
היא . 1:16

מחלה גנטית נוספת שזכתה בפיר־סום
היא הדושן, מחלת ניוון־שרירוס.
היא מאובחנת בדרך־כלל כשהילד
מגיע לגיל ,4ומתקשה בהליכה. עד
גיל 13 יושבים מרבית הילדים בכסא
גלגלים. תוחלת החיים 30 :שנים.
המחלה יושבת על כרומוזום א. נשים
נושאות את המחלה ומעבירות אותה
לבניהן, החולים בה באופן פעיל. כיום
ניתן לגלותה רק אחרי שאחד מבני־המישפחה
חלה. הבדיקה יקרה. נבדקים
הוריו של החולה, אחיה, אחיותיה והוריה
של אמו.
אחד מכל 3000 ילודים־זכרים מתגלה
כחולה בחשן.
ערן שחם, קיבוצניק מנחשונים, חלה
בדושן. רוביק רוזנטל תיעד את חייו
ומותו בספר צעקה שקטה.
אחד הקטעים הקשים בספר מתאר
את אישפוזו של ערן במחלקה־לטיפול־נמרץ־נשימתי,
שנתיים וחצי לפני מותו,
בגיל .24
״אני לא יכול י1תר, גם פיסית וגם
נפשית,״ אמר ערן לידידתו, אראלה,
בעזרת לוח אותיות.
״אני רוצה לדבר! מפריע לי בטוסיק
מאוד. השרירים עייפים. הגוף קופץ לי
לא־רצונית. משהו רע מאוד קורה בגוף
שלי. אני מרגיש שאני נעשה מפגר.
אני זועם. אני כועס מאוד. אני מפחד.
אני מפחד מאוד. אני יכול למות מזה?״

זיעה מלוחה

^ חלות גנטיות נוספות, מן
^/ה שכיחות ביותר בארץ•
ציסטיק פיגרוזים — אובחנה
לראשונה ב־ .1939 יושבת על
כרומוזום מיספר .7נגרמת כאשר שני
ההורים נושאים את הגן הפגום.
בלוטות־הריר של החולים מפרישות
ריר סמיך ודביק מן הרגיל, המצטבר
בריאות ויוצר דלקות כרוניות. גם
הלבלב נסתם, ומונע את הפרשת מיצי־העיכול.
ילד
חולה צריך לשאוף חומרים
לריכוך הליחה ולהרחבת דרכי־הנשי־מה,
ולעבור פעמיים ביום תרגילי
פיסיותראפיה, המורכבים מטפיחות
חזקות באיזור הריאות.
אחד מכל 1600 ילודים חולה ב־ציסטיק
פיבחזיס. המחלה פוגעת בעיקר
באשכנזים. כמעט ואינה מופיעה
בקרב יוצאי עיראק, תימן, פרס וגרוזיה.
בארץ ידועים 180 ילדים ו־30
מבוגרים כחולים במחלה הזו. החולה
המבוגר ביותר הוא בן .42
כל שנה נולדים 40 תינוקות חולים.
זיעתו של תינוק כזה מלוחה יותר
מזיעה רגילה, מישקלו ירוד, והוא
מרבה לשלשל. רוב התינוקות החולים

העברת המחלה טיי־זקס

פרופסור ליגום
4בדיקות, אלפי 0חל 1ת
אינם מאובחנים נכונה, ולכן אינם
מטופלים כחולים בציסטיק פיבחזיס.
לא נערכות בדיקות המוניות לגילוי
המחלה. רק כאשר מתגלה ילד אחד
חולה, בודקים את הריונותיה הבאים
של האשה.
באחרונה הצליחה קבוצת רופאים
בבריטניה למפות את הגן הגורם
למחלה. כעת מקווים לבודדו, וכך
לזהות נשים הנושאות את הגן הפגום
עוד לפני. שהן הרות.
•טלסמיה — התגלתה בראשונה
ב־ 1925 בארצות־הברית, אצל
מהגרים מארצות הים התיכון. רוב
החולים הם ילדים, שיש קירבה מישפח־תית
בין הוריהם. גן פגום — המשבש
את יצירת השרשרות בתאי הדם וגורם
להרס־יתר של כדוריות־הדם — מכפיל
את עוצמתו הקטלנית בילוד.
החולים מפתחים חוסר־דם, ונזקקים
לעירויים תכופים. סיבוכי המחלה
נוצרים מעירויים מזוהמים ומשקיעת
עודפי־ברזל ברקמות.
תוחלת החיים, כאשר המחלה חריפה
13 :שנים.
אחד מכל 30 תינוקות הנולד להורים
ערביים או יהודים־מיזרחיים חולה
בטלסמיה. מרבית החולים מתגלים
במרחב עמק־יזרעאל. באחרונה דווח
על 40 תינוקות חולים, שהתגלו בחודש
אחד בבית־החולים בעפולה.
בריקה ואיתור של נשים בהריון,

1מכל 4נכרים
רוב נשות המושב אינן מוכנות
חולים בה בני כל העדות, מלבד
להיבדק בהריונן .״הדת ממילא אוסרת
האשכנזים. עד כה התגלו כ־ 40 מיש-
עלינו להפיל את הוולד,״ הן טוענות.
פחות חולות. בשנה שעברה נולדו שלומרביתן
עויינות את המימסד הרפואי.
שה תינוקות חולים. שכיחות המחלה:
חוקרים שהתנפלו עליהן בהיסטריה
. 1: 12, 000
מדענית, מיד כשעלו לארץ, גרמו
לחולה חסרה היכולת לפרק את
לעויינות זו. היום קשה להתקרב
החומצה אמינו־פנילאלנין. הצטברות
אליהם. כמעט אין אפשרות להעלות
החמוד עילא התפרק מרעילה את המוח
את נושא המחלה לדיון ענייני.
המתפתח. אם לא מטפלים מיד בתינוק
חולה, נגרם לו פיגור שיכלי עמוק.
הטיפול פשוט לכאורה. התינוק ניזון
מאבקה סינתטית החסרה את חומצת
האסמרפנילאלנין. רצוי שכלכלתו תתבסס
רק על אבקה זו זמן ארוך ככל
האפשר.
בארץ נערכות רק בדיקות אלה —

קבוצה ב 4- 5
קבוזגדז א׳
ארבע בסך־הכל.
״אי אפשר לגלות את כל המחלות
המולדות לפני הלידה ״,אומר הפרופסור
ליגום .״בכל שנה יש בארץ 100
אלף נשים הרות. אם נחליט לערוך את
כל הבדיקות האפשריות, ולוא רק
־קבוצה ג 6-12
לאשה אחת, יגיע תינוקה לגיל בר־מיצווה
ועדיין לא נספיק לבצע בה את
כל הבדיקות״.

פילוסופיה רפואית זו סומכת על י

18־קבוצה ד 13-15־
הברירה הטיבעית. כארבעה אחוזים

קבוצה ה׳
מהעוברים אינם מסיימים את חייהם
העובריים מסיבות שאינן ברורות.
משערים כי זוהי תרומתו של הטבע

לאנושות בריאה יותר.
קבוצה ר 19-20
קבוצה ז 21-22

עוינות למימסד

וב התינוקות אכן נולדים בריאים
ושלמים. המחלות הגנטיות

הכרומוזומים של ילדה בעלת תיסמונת־דאון
המיספר ה11 סף 21 :

הנושאות עובר חולה, תעלה כ־200
אלף דולר בשנה.
• המופיליה — אי קרישת־דם,
הנקראת גם ״מחלת המלכים״ .בתי־המלוכה
באירופה, המרבים להינשא
בינם לבין עצמם, העבירו ביניהם את
המחלה. כך עברה, למשל, ההמופיליה
מהמלך אלפונסו בספרד למלכה ויקטוריה
הבריטית.
נשים נושאות את המחלה, ומעבירות
אותה לבניהן, שהם חולים־פעילים.
אחד מכל 5000 ילודים חולה בהמופי־ליה.
בארץ ידוע על 265 גברים חולים.
איבחון טרום־לידתי נעשה רק אחרי
שמתגלה ילד אחד חולה.
• דיסאוטונומיה — אובחנה
בראשונה ב־ . 1949 מקורותיה מגיעים
עד לפני 950 שנים. יהודי אלמוני,
אירופי, נפגע מקרינה בבלוטת־המין.
הקרינה יצרה שינוי באחד הגנים שלו.
תינוק דיסאוטונומי הוא חסר רפלקסים,
בוהה, אינו מגיב על גירויים,
אינו יכול לתאם בין יניקה לבליעה,
סובל מהתקפים פתאומיים של חוסר-
נשימה, בחילות והקאות.
תוחלת החיים 10 :שנים. המוות
נגרם, בדרך־כלל, מקשיים בתזונה.
אחד מתוך 10 אלפים ילודים חולה
בדיסא 1ט1נ1מיה. חלקם הגדול בין החרדים.
בארץ ידוע על 80 חולים.
• הנטינגטון —נחשבת למחלה
הגנטית האיומה מכולן. הורה אחד,
נושא המחלה, מעבירה למחצית ילדיו.
המחלה מתעוררת בגיל .40 שלא כמו
רוב החולים האחרים, המתים לפני
שהספיקו להעמיד צאצאים, מולידים
חולי הנטינגטון ילדים, החולים בעצמם.
סימניה הבולטים: איבוד השליטה
בשרירים, דפרסיה, פרנויה ומוות.
בארץ יש כ־ 50 מישפחות הנגועות
במחלה. בארצות־הברית — כ־ 20 אלף
חולים. בכפר קטן ונידח בוונצואלה
מצוי מיספר החולים היחסי הגדול
ביותר בעולם.
בקיבוץ בדרום הארץ התגלתה
המחלה באב, בבנו הבכור וכבתו הצעירה.
זו נחשבת למישפחה הפגועה ביותר
בארץ.
ריפויין של המחלות התורשתיות־המולדות
נשמע כמו מדע בדיוני.
המונח הנדסה גנטית מפחיד אף יותר
מהמחלות.
״אי אפשר לרפא גן פגום,״ אומר
הפרופסור ליגום.
כשניסה הד״ר מרטין קליין, רופא
אמריקאי, לרפא אשה צעירה, חולת־טלסמיה,
בבית־החולים הדסה בירושלים
בעזרת השתלת גן בריא, לא רק
שנכשל בניסוי, אלא אף נשלל ממנו
רישיון־הרפואה.

— 1 9י

התנועה לשיחרור האשד!
פניה מיוחדת לאשה בחופשה מפעיל עכשיו מלון
קלאב אין באילת. למרות ה עו בדה שבכל וילה במלון
מצוי מיטבה מצויד בכלי־אוכל ובכלי־בישול, מנסה
הנהלת המלון לשכנע, בדרך מקורית, את הנשים
לבוא למסעדה.
עלון שהוכן במיוחד למסרה זאת, המחולק מדי
בוקר בכל וילה, מכריז על הקמת.התנועה לשיחרור
האשה — סניף קלאב איך. המלון מזמין את האשה
להשתחרר מן המיסבח ומן הבישולים — ולהתפנק
במסעדה :״יכינו לך, יגישו לך, יורידו לך מהשולחן,
ירחצו לך את הכלים ועוד יגידו לך תודה רבה!״

לרגעים הרטובים בחיים
אחר, שהוקם לפני חמש שנים באור־יהודה, הוא
המיפעל היחיד בארץ המתמחה בייצור מקלחונים
ואמבטיונים בגדלים ובצבעים מגוונים, לפי התקנים
הישראליים. אלה מאפשרים לשים קץ ל שלוליות־המים
הנקוות לאחר כל רחצה, לנקיונות התכופים
ולאילתורים השונים המוקמים סביב ברזי־המים.
חלקי המקלחונים, המיובאים מגרמניה ממיפעל*
ענק שמהנדסיו רכשו ידע ונסיון במשך שנים, גם
מאפשרים, למי שרוצה בכך, להרכיב את המקלחון
במו ידיו, כשאחר מגיש את המוצר בעטיפה נאה,
בצירוף הסברים בהירים בעברית וכך ניתן לחסוך
בהוצאות ההרכבה.

כאשר הרכבת המקלחון נעשית על־ידי אדור
ניתנת אחריות לשנה אחת, אולם גם לאחר תום
תקופת האחריות אפשר לפנות, במקרה של תקלה, אל
אדור ולמצוא אוזן קשבת וככלל מ מלא אדור אחר
בקשות הלקוח בין אם זה מקלחון זעיר מאוד ובין אם
המדובר באמבטיה רחבה הדורשת קירות הזזה או
פתחי־כנפיים.
קירות המקלחונים עשויים מפלסטיק פוליסטרול,
המיובא מבלגיה, וזה עמיד אף בפני מים חמים מאוד
ואינו מסוכן במקרה של שבירה או התרסקות.
הפוליסטרול גם גמיש מאוד וגם אם ייתקלו המרפקים
בקירות או ילדים יישענו בחוזקה בעת מישחק לא
יורגש כאב (וגם לא רעש).

לטרחות הנקיון השונות מציע אחר פתרון מעשי
נוסף: דלתו ת המקלחת נעות במסילה בקלות ובשקט,
והבנייה החד שנית מאפשרת למים ולסבון,
המצטברים בתחתית, להחליק החוצה בקלות. כך
שלמקלחון א חר, בסיב ובגימור מעולים (ובמחירים
נוחים) רק צריך להיכנס, לסובב את ברז־המים
ולהתחיל לשיר!

את מקלחוני א חר אפשר לראות במרכז הבניה
ברמת־אביב, וניתן לרכשם במקומות הבאים:
• אדור — חנות המפעל גבעתיים, תפוצות
ישראל 2איזור תעשיה 5712368־ • 03 ינואר 88
בע״מ — חנות המפעל, תל־אביב, סוף רח׳ דיזנגוף
מגרשי תערוכה ישנים • 03*5468177 מתכות ארד
— תל־אביב, סלמה 821103 ,46־ • 03 אמבט חדש
— רעננה, אחוזה 20663 ,70־ • 052 המרכז
הירושלמי — ירושלים, יפו 97 מרכז כלל (ליד
קולנוע כפיר) 240813־ • 02 בית ירושלמי, יד
חרוצים ,22 תלפיות, איזוד התעשיה ירושלים
783904־ • 02 בית אדור — חיפה, עקרון ,7
667537־ • 04א. וקסלר — נתניה, שמואל הנציב ,9
622008־ • 053 רהיט קל — באר־שבע, בני עין חרוד
78262 ,76־.057

המפעל: אור־יהודה, העבודה 20 טל׳ 355786 :־,03
ת.ד 416 .אור יהודה

כבו דו של ליס־ד-(המשך מעשר )17
קר בו ביום, ה־ 31 באוקטובר .1986
החוקרת(גם שמה הדסה) הודיעה לו כי
הוא חשוד בהברחת 1.3מיליון דולר
מישראל, ובהחזקת חשבונות־בנק ב־חדל.
רג׳ואן הכחיש כי קיבל המחאה
כזו מהלפרין. הוא טען כי עמד לנסוע
לציריך ולניו־יורק, לבקר ידידים וקרובים
במשך 10 ימים.
תחילה טען רג׳ואן כי יצא רק עם
תיק־מיסען, וללא מיזוודה. חיפוש גילה
את פתק מסירת־המיזוודה לסוויס־א״ר.
עבר זמן עד שהמיזוודה הוחזרה, אולם
משחזרה נעשה בה חיפוש ונמצאה בה
אשרת־התושב לקנדה.
ב־ 11 בנובמבר נחקר שנית, ונשאל
גם אם התכוון להישאר בקנדה. רג׳ואן
המשיר להשיב כי הוא מסרב לאמר דבר
ללא התייעצות עם עורך־דינו(דן אבי־יצחק)
.הוא נעצר לכמה ימים ושוחרר.
החל משא־ומתן בינו לבין הפרקליטות.
לזו היתה בעייה: הדסה מונסה,
בעיסקת־הטיעון, הסכימה להפליל את
רג׳ואן, לא את הלפרין. היא סיפרה על
פרשת ההמחאה בת 1.3מיליון הדולר
שהבנק הוציא לבקשת הלפרין, תוך
חיוב כוזב של חשבון תושב זר.
המחאה זו נמסרה בציריך על־ידי
הלפרין לרג׳ואן, וזה הפקידה בחשבונו
בבנק ׳רבי־אס בשווייץ. מונסה אמרה
שהסכום היה תמורת חובות של הלפרין
או הבנק לרג׳ואן, שמימן עיסקי־מניות
עם הלפרין, ובעיקר ויסות מניות בנק
צשן־אמריקה עצמו.

היה ברור כי עדות זו דיה
להפליל את רג׳ואן, אולם לא
היה בה די להפליל את הלפרין,
שהיווה את המטרה העיקרית
של הפרקליטות.
זו היתה מוכנה לשלם מחיר כבד
תמורת ראשו של הלפרין, ועיסקת־ה־טיעון
שחתמה עם רג׳ואן, ואשר הוגשה
לבית־המישפט מעידה על־כך.

_ מונולוג
(המשך נוענונד ) 16
מיכתב אחד של הבעת־תודה על
פועלי.
למשל, הלכתי לראות את מיכאיל
גורבאצ׳וב, המנהיגים היהודיים רצו
לפגוש את הנשיא רגן, מפני שדאגו
ליהודי ברית־המועצות. גורבאצ׳וב ואני
ניהלנו דו־שיח לעיני המצלמות,
לעיני כל העולם.
אמרתי לו :״מר גורבאצ׳וב, יש דאגה
בארצי ליהודי ברית־המועצות.״ הוא
ניסה לאמר שאין בעייה. התעקשתי:
״אבל אנחנו שומעים תלונות...״
גורבאצ׳וב ענה :״כמה מחברי הטובים
ביותר הם יהודים ולעיני כל המצלמות
הוא אמר לי :״אם אינך מאמין לי,
אתה מוזמן לבקר בארצי ולראות במו
עיניך.״
אף־אחר לא ביקש ממני לעשות
זאת, אף מנהיג יהודי אחד, עשיתי זאת
כי רציתי.
או, למשל, הנושא הפלסטיני במצע
המיפלגה הדמוקרטית. את חושבת
שקיבלתי סיכתב־תודה אחד, מיברק,
מיהודים על כך שלא לחצתי להעלות
את הנושא?

• על פי הסקרים, ממילא הי־תה
נופלת הצעתך!

כן, אבל יכולתי ללחוץ? יכולתי
לגרום לפילוג בוועידה? אבל לא
עשיתי זאת! אני חושב שזהו נושא
חשוב, שחייבים לדון בו, אבל אמרתי:
״ניתן לדון בו בפורומים אחרים, אפשר
לטפל בו בצורות אחרות ״.לא לחצתי,
לא גרמתי לפילוג.

• על מה דנת בפגישתך עם
השגריר ארד? -
פנינו לשגריר שיעזור ליהודים המי

כבעייה הישראלית־הפלסטי-
נית.
אני בעד הכרה הדדית! כבוד הדריי.
מכיוון שהישראלים והפלסטינים מער
רבים כל־כך בכאב, אין לאף־אחד כוח
לשבור את המעגל. לכן אמריקה צריכה
להיות המעגל השלישי.
הנשיא ג׳ימי קארטר הציע לאנואר
אל־סאדאת מה שמנחם בגין לא יכול
היה להציע לו, ולהיפך, כשסאדאת
עשה את הביקור ההיסטורי שלו
בירושלים, זה היה אמנם צעד דראמתי,
אבל היה לו כבר הסכם־סיני בכיס!
אני יודע! אני שוחחתי רבות עם
סאדאת.
הכיבוש — זוהי מעמסה גדולה מדי
על תהליך־השלום.
כשרגן וגורבאצ׳וב נפגשו בפעם
האחרונה — שני המנהיגים הגדולים
של העולם! — הם החליטו על נסיגה
מאפגניסתאן. זה רק מוכיח שהכיבוש
יקר מדי מבחינה כלכלית, ריגשית. אין
לכך כל הצדקה. .

• אתה תלמידו של מרטין
לותר קינג. נאומו המפורסם
ביותר הוא :״יש לי חלום...״
מהו חלומך?
החלום שלי ...שהמילחמה שלכם
תעבור מהעולם. זה אפשרי. עובדה,
ראי מה שקורה בין עיראק לבץ איראן:
לישראל יהיו אז קשרים דיפלומטיים
עם כל אומות־העולם, כלכלה
מפותחת יותר. הייתי רוצה לחזות בשי־תוף־פעולה
בין ישראל לבין ירדן.
אנשים העסוקים במילחמה איבדו
את היכולת לראות מעבר למילחמה.
אי־אפשר כל הזמן להיזכר :״ב־, 1948

נגד רג׳ואן לא יוגש כל כתב־אישום
על הכספים שהחזיק ב־שווייץ.
הוא יחזירם ארצה, וישלם
עליהם כופר ומם־הכנסה,
ביחד בשיעור 50 במקום כופר
של ״״ 50 ועוד מם־הכנסה
כשיעור של 50 כן יוחזר לו
דרכונו, והוא יהיה רשאי לצאת
מישראל.
עוזי חסון, סגן־פרקליט־מחוז ירושלים,
נימק את בקשתו לשמיעת עדותו
של רג׳ואן עכשיו, ולא אחרי התחלת
המישפט נגד הלפרין בספטמבר, באומרו
כי התביעה חייבת להחזיר לו את
דרכונו בימים אלה, ואחרי שיוחזר לא
תהיה לה שליטה על רג׳ואן.
רשמקול בתיק
^ אשר העיד רג׳ואן, הוא ניסה
^ להתחמק מלאמר כמה כספים החזיק
בשווייץ, אולם עורך־הדין יעקב
רובין, פרקליטו של הלפרין, לא הירפה.

רג׳ואן הודה כי במשך 20
שנה ניהל חשבונות בשווייץ,
וכי החזיר ארצה בימים אלה
שישה מיליון דולר.

הוא מסר לפרקליטות את כל
מיסמכי החשבונות, וכן גם את המיכתב
שכתב לו הלפרין בכתב־ידו בציריר,
במלון סנט־ש־ארד, ב־ 25 ביולי , 1985
שבו מאשר הלפרין כי קיבל מרגיואן
חצי מיליון דולר, שיושקעו במניות חברה
צרפתית. הלפרין ישלם על כסף זה
ריבית שנתית של לפחות 20 בדו־לארים,
וכן את מחצית הרווחים שיהיו
מעיסקי־החברה.
אגב, מעדותו של רג׳ואן עולה כי
כסף זה הוכנס על־ידי הלפרין לבנק,
ומעולם לא הוחזר לרג׳ואן. הוא שוקל
תביעה נגד הבנק להחזרת הכסף. הוא
נתן להלפרין עוד 600 אלף דולר
לעסקים אחרים. אך אלה לא הוכנסו
לבנק, ולכן רג׳ואן רואה אותם
כאבודים.
מהסכום של שישה מיליון דולר
יישארו לרג׳ואן שלושה, אחרי הקנסות.
ממה שנותר הוא יחזיר לבנק ישראל
את 1.3מיליון הדולארים שקיבל בהמחאה,
שגנב הלפרין מהבנק. יישארו לו
(המשך בעסנד )25

מרואיין ג׳קסון
.החלום שלי ...שהמילחמה שלכם תעבנר מן העולם. זר, אפ שר ־
חכים שם לרישיונות־עבודה (״הכושים
העבריים״) .זאת היתה פנייה על בסיס
הומניטרי. בסך־הכל, הרי הם קרובים
אליכם, ואין להם רישיונות־עבודה.
בזמן שעובדים אצלכם ויאס־נאמים
ואחרים.
העלינו את נושא דרום־אפריקה.
השגריר הסביר מה שהכנסת עשתה
בנדון.
הסברתי לו שחשוב מאוד איך ישראל
תנהג בבעיית דרום־אפריקה. היא
עשוייה להוביל מבחינה מצפונית. זהו
נושא מאוד חשוב עבורנו: כמו שיש
קברים בביטסבורג, יש קברים בדרום־
אפריקה. יש דרום־אפריקאיים שנלחמו
עם היטלר נגד יהודים!
השגריר התגונן :״אבל אנחנו מוכרים
מעט מאוד נשק לדרום־אפריקה״...
נו באמת, ותארי לעצמך שהיה נודע
שהשחורים באמריקה מספקים אקדח
אחד לפלסטינים, אקדח אחד: הו, איזה
רעש היה קם! כשאנחנו נפגשים עם
הפלסטינים, איננו מציעים להם נשק.

•נסה לנפח את השקפתך

ב־ , 1956ב 1967 ביטחונה של ישראל
תלוי בצדק לפלסטינים, מפני
שאלה שני הצדדים של אותו המטבע.
בלי צדק לפלסטינים, לא יהיה ביטחון
לישראל, ביטחון +צדק=שלום!

• אתה חולם לשחק תפקיד
בתהליך־השלוס?
תמיד רציתי לשחק תפקיד בתהליך
השלום. לכן אינכם מבינים עד כמה אני
ידיד לישראל.
אני אומר שוב ושוב לפלסטינים:
״לא יהיה לכם בית, עד שלא תכירו
בזכותה של ישראל להתקיים!״ זוהי
עזרה יותר גדולה לישראל מאשר
למכור לכם עוד רובה.
הבעייה היא הרי הגדה המערבית.
אני לא צודק? סוריה לא תתקוף את
ישראל. ישראל חזקה ממנה. אני רואה
את הבעייה נכון, לא?
היהודים האמריקאים לא התמודדו
עם הפלסטינים. הם אינם חיים זאת
יומיום. רק אתם, הישראלים, חייבים
להבין זאת ולהסתכן, לעשות צעד
ל׳מען השלום.
מהי יהדות? צדק, אהבה!
העולם הזה 2659

ם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...ונם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה1...ג
סתם שיחת־טלפון

פגנ ט תי אנ ס ה

עלתה ארצה בגיל . 10 ילרה אירופית ערינה. לקח לה שנתיים לפתוה את הפה בעברית ולהשתלב
איכשהו בין הצברים. גמרה תיכון, פגשה בחור צעיר, נישאה לו. אחרי שנתיים התגרשו. היה לה עצוב
ונסעה לבקר קרובים בארצות־הברית.
בחורה ישראלית יפה בת 20 הגיעה לניו־יורק. לפני שהספיקה להבין מה קורה איתה פגשה יהודי
אמריקאי ונישאה לו. רצתה לחזור ארצה, אבל הוא לא רצה. נשארו בארצות־הברית. נולדו שלושה
ילדים, נרשמה לאוניברסיטה, למדה אנגלית, עשתה תואר ראשון ותואר שני, מצאה עבורה טובה, קנו
בית.
נעשתה אמריקאית לכל הבר. הילרים לא יורעים אף מילה אחת עברית. נם היא כבר לא מבדילה
בין ע׳ לא׳ ובין ח׳ לה׳ .יש לה מכונית פ1רד ענקית, הרבה חברות פרוטסטנטיות, ופסיכיאטר פעמיים
בשבוע אחרי־הצהריים.
פעם בשנה היא מגיעה ארצה כדי לבקר את אמה הזקנה. באה לבד — בלי הבעל ובלי הילרים.
לכל העולם הם נוסעים ביחר ונהנים. רק לישראל היא מגיעה לבר.
השבוע, כאן בארץ, הסבירה את עצמה :״בן־אדם צריך שיהיה לו משהו משלו, משהו פרטי לגמרי.
אני מצאתי. הארץ הזאת היא שלי. לא של בעלי, לא של הילרים שלי, לא של החברים האמריקאים
שלי. רק שלי ואני לא רוצה להתחלק בה עם אף אחד״.
היתה לי דימעה גדולה בעין כשאמרה את זה. רציתי לשמח אותה והצעתי לתת לה מתנה מנוי
להעולם הזה.
היא סירבה. לא תוכל לעמוד בזה כל שבוע. כל שורה שתקרא בשבועין תזכיר לה את המקום שלה
ותגרד לה בפצע .״אני מעדיפה לקרוא עיתון אמריקאי ואחרי 5דקו 1.לשכוח מה שקראתי ״,אמרה.
ילדה אירופית 10 .שנים בישראל. כבר 25 שנים בארצות־הברית ודווקא הארץ הזאת היא שלה.

שמעתי שהסרט הישראלי הי 1שוף הורד
מהאקרנים אחר־ שבוע, כי עושיו לא היו מרוצים
ממנו והחליטו לשפץ אותו. החלטתי לדבר עם
בימאי הסרט אמנון רובינשטיין.
אני לא מכירה את אמנון רובינשטיין ולא
ידעתי איך להשיג אותו. אבל מה הבעייה? בארץ
מוצאים כל אחד בחמש דקות.
אז טילפנת־ לחבר שמבין בענייני סרטים
ושאלתי אותו אם הוא יודע איך אני יכולה להשיג
את רובינשטיין. החבר אמר שהוא לא יודע, אבל ל
הוא יודע שאת התסריט לסרט הינשוף כתב /
העיתונאי טוביה מנדלסון, ומנדלסון בוודאי ידע <
איך אפשר להשיג את רובינשטיין.
טוב, טילפנתי לדבר, שם עובד מנדלסון> ,
ואהרי 20 דקות אפילו קיבלת־ אותו. אין בעיות> .
מנדלסון נתן לי בש־מחה את מיספר־הטלפון של <
רובינשטיין בבית.
אני מטלפנת לבית, ושם נמצאת רק המטפלת( .
איך אפשר להשיג את אמנון, אני שואלת. היא לא (
יודעת. אני לוחצת ואומרת שזה חשוב והמטפלת )
מציעה שאטלפן לאשתו של רובינשטיין, חנה, ל
והיא בוודאי יודעת איפה בעלה.
המטפלת נותנת לי את מ־ספרה של חנה, ואני /
מנסה לטלפן. במשך רבע שעה תפוס. כשאני <
מצליחה, סוף־סוף, לדבר עם מקום עבודתה של ;
חנה, נאמר לי שהיא איננה הבוקר. לא תגיע.
אני מטלפנת שוב למטפלת ואומרת שחנה לא
בעבודה, ואולי היא יודעת במיקרה את שם
מישרד־ההפקה שאמנון רובינשטיין קשור אליו; .
כן, היא חושבת שלמישרד קוראים אב״א בתל־ נ
אביב.
מייד אני פותחת את הספר המיוחד הזה שבו
מופיעים מפיקים וחברות הפקה ושם אני לא
מוצאת אב־א אבל לעומת זאת אני מוצאת א״ב: .
מנפה — מצלצל ולא עונים. שוב ושוב ואין
הצלחה.
מה עושים עכשיו? שוב אני מטלפנת לדבר.
שוב אני מבקשת את טוביה מנדלסון, ואני
מספרת לו את הסיפור ומבקשת עזרה. מנדלסון
אומר לי כבה: תטלפני לפטחלנז. שם עובדת
זיווה שהיא המזכירה של בן־שך שהוא המפיק של
הסרט. אולי זיווה תדע איך להשיג את אמנון.
אני מטלפנת לפטחלגז ומקבלת את זיווה. לא.
היא לא יודעת איפה נמצא רובינשטיין הבוקר,
לא הוגן לתת לילד כזה קטן סרטן כזה גדול ועוד בלי כלים. ממש ״ראה את
אבל אם אני אחכה על הקו היא תעשה ניסיון אחד
או שניים. אני מחכה, זיווה מנסה וחוזרת אלי הארץ ואליה לא תבוא״.
אחר־ 10 דקות, בלא הצלהה. תנסי להתקשר
לחברת אב־א, הנה הטלפון, אולי הם ידעו משהו.
אני מקבלת את מיספר־הטלפון של אב״א
ומטלפנת. רבע שעה תפוס ואחר כך מצלצל. אולי
אתם יודעים איפה אמנון רובינשטיין? לא, אבל
לאנשים טובים העונים לטלפון ,452528 יש
ה מקסימה אחת, בת קרוב ל־ ,70 נראתה לי \
קהי את מיספר־הטלפון שלו בבית. יש לי מיספר־
:מאושרת במיוחד. לשאלתי מה שלומה, י שלושה גורי־חתולים משגעים, בני שלושה
הטלפון שלו בבית, אבל הוא לא שם, אני אומרת.
שהיא מרגישה נפלא, כי היה לה שבוע י, חודשים. האנשים הטובים רוצים לתת את
אני מצטערת שאני לא יכולה לעזור, אומרת
לי הפקידה.
כמה שעות אחר־כך מטלפן אלי אמנון
בנה וכלתה נסעו לאילת והשאירו לה את שני
רובינשטיין. נודע לו שאני מחפשת אותו. איזו הילדים, כלומר נכדיה .״ראיתי את כל תוכניות־הטלוויזיה,
שיחקתי בהמון מישחקים נחמדים,
אכלתי הרבה המבורגרים ונקניקיות וגם צ׳יפס
וקטשופ, ראיתי את ספר הסמל ואת רמס 3
וצחקתי המון והלכתי לישון מוקדם. איזה כיף
להיות ילד״.
ככה אמרה לי סבתא בת כמעט 70 ואני קינאתי
נורא בנכדים שלה.

ת מונ ת הנ ססע

אחרי ביזט׳ פאלאס, קר סנטר, שה זיאק וכל
השאר, זה נחמד לראות מיספרה הנושאת שם
מהשירה העברית.
אני מקווה שיתנו ליהודה עמיחי, לאשתו
ולילדיו להסתפר שם בחינם, במקום תמלוגים.

מטפרה גדולה ומטריפה

ממש עכשיו — בעוד חודש כבר לא — אפשר
לקנות בארץ ישראל ליצ׳י טרי. ליצ׳י הוא הפרי
הסיני הזה שמקבלים במיסעדות סיניות כמנה
אחרונה. אנשי המכון הוולקני, שביקרו בסין לפני
כמה שנים, הביאו עימם כמה שתילים של הליצ׳י
ושתלו אותו ליר הכינרת, ועכשיו גם אנחנו
יכולים לטעום את מה שהסינים אוהבים.
90 אחוזים מהגידול נשלחים לאירופה וב־10
האחוזים הנותרים אנחנו נתחלק. מה זה נתחלק?

! 1X 011

סבתא
להקדים רפזאה
למכה

בטיילת בתל־אביב נפתחים מדי יום מקומות
חדשים. בשניים מהם הייתי השבוע.
הראשון היה מיסעדה יוונית (משונה מאוד
^צן ברכמו תל־אביב אין המון מיסעדות יווניות).
הא־בי־ היה באיכות
זוועה. הצי שעה בין ההזמנה
הראשונות. עוד חצי שעה למנות

7וגם הן לא הגיעו ביחד, ועוד 20 דקות
/־*סל צעקות — עד לבוא החשבון.
, /־לקימל /דמעזננגל, המלצרים נלחצז,
ורות האוכל הטעים היה זה ערב מעצבז•
״ ! 3פו *והל ד2)1

ו יילח ישנות העשרה או בתחילת שנות ה 20

פרי הליצ׳י
תוצרת הארץ

שלהם. גם שם השרות לא היה מי יודע מה —
אבל על כל שולחן היתה חתיכת קרטון וזה היה
לשונה:

בלי קוצי
נקנה. תמורת 9ש״ח לק״ג. אבל באמת לא צריך
ק״ג — רבע ק״ג זה מספיק למישפחה. כדאי
לטעום.
על סברס בלי קוצים כבר שמעתם? יש: גם את
זה כבר המציאו.
עכשיו אפשר לקנות סברס גם ברשתות־השיווק,
ולקלף בבית, בלי חשש. ולמי שקשה
ללכלך את הידיים העדינות תוך כדי קילוף,
אפשר גם לחצות כל סברה לשניים ולאכול עם
כפית, משהו כמו לאכול חומוס עם סכין ומזלג.
2ש״ח לק״ג במקומות זולים, ו־ 4שקלים לק״ג

אנא תהיו סבלנים איתנו.
אם סותעוררות בעיות כלשהן
אל תהססו לפנות למנהל.
תודה רבה ובתיאבון,
ההנהלה.
אחרי שמתבקשים להיות סב
בעיות. מהמקום הזה יצאנו בחיוך

במקומות יקרים.

החתולים הקטנים למישהו שמאוד מאוד יאהב
אותם.
ולמה הם רוצים לתת שלושה חתולים? כי יש
להם עוד שישה בבית.

אז אם בא לכם חתול קטן(אני ממליצה מאוד)
זלפנו ל־ 452528 ותגידו שאני שלחתי אתכם.

דניאלדשמי

מי ברכב
מי ברגל

מלכת־המיס חני שטיינר היא
אמנם רק בת ,20 אך בהתחשב
בקאריירה שהיא עשתה, ובפירסום שלו

דות למוערונים בבתי־מלון. כמה על־מות־חן
באו בעקבים גבוהים ונאלצו
להסירם. הריקודים נערכו במיסעדה

חתן־כלה במים

תר שני בארץ
התרגלנו כבר בארצנו הקטנה לביקורם
של כוכבים ושחקנים הוליוודים
רבים. באחרונה החלו מגיעים גם בני
1׳ בתו של
הדור השני. ססיליה ם ל
כוכב״הקולנוע גרגורי פק, נמצאת
בארץ בחברת השחקן אדריאן פס־דר,
שבניגוד לאגדות אינו בן־זוגה בחיים,
אלא רק בן זוגה בסרט חדש שמפיק
דורון ערן בשם אהבה אסורה,
בינתיים, עד תחילת ההסרטה, הם
מבלים במסיבות, כמו זאת שערכו לכבודם
במועדון הרבי סנוס במלון ימית.

ך ן | 1ןןןף 1ייךך מלכת־המיס לשנת 1986 רוקדת בחברת בן־זו־
1׳ 11 11111 גה״לחיים איש המיסעדות והמועדונים מקס 111 מלכה. השניים עברו להתגורר ביחד, אך מסרבים לדבר על חתונה.

שט״1ו

זכתה נשנים האחרונות נראה שהיא

הרבה יותר מבוגרת. החבר שלה מקם
מלכה, נעל רשת מיסעדות סיניות,

ורדה טלמור

ערך לה מסיבת יום־הולדת ענקית
במיפנש אבריה בחוף הרצליה.
למסיבות שמקס עורך כבר יצא שם
ולכן גם הפעם התייצבו כולם. ומאות
אנשים, הנמנים על חוג היפים והיפות
של תל־אביב, באו לאירוע ההמוני.
מרביתם באו בלבוש התואם את התנאים
ומיעוטם באו בתילבושות המיוע־

עצמה וכמובן לא נפקד מקומם של
האוכל והשתיה החריפה.
בין החוגגים הרבים נראו חבריו של
מקס מלכה, כמו מלכת־היופי־לשעבר
חנה אורדן ובעלה הפסיכיאטר יוסי
צימרמן, עורר־הדין ראובן רכם
שבא בחברת משה בובליל, מבעלי
טבריה קלאב ה 1טל שהיה מלווה באילן
לוי, מבעלי הסושי־בר, וכל החבורה
הזאת עסקה בעניין האירוע הענק
שמתכננים בקרוב בטבריה קלאב הר

1111מ ן חזרה למימדיה הטיבעיים שלפני הלידה. פרי, שלבשה
אוברול קצרצר, רקדה בחברתי של דודי יקטר. היא גס
1.1 111
סיפרה שבעלה נמצא כעת במילואים, אן היא מסתדרת לבד לא רע.

דתה דפנה שמיר, והדוגמניות ענת
כרם ויונית יודקביץ שחוללו במרץ
על רחבת הריקודים. הדוגמנית הוותיקה
חני פרי חזרה למימדיה לפני
הריונה. אילנה שושן, הדוגמנית ו־מלכת־היופי
היתה מלווה ברופא־השיניים
דיוויד לב שהוא ידיד קרוב
אך לא מחזר. ואילו שתי הדוגמניות
יהודית ארדיטי ונילי פלד העדיפו ״
לתפוס שלווה בכיסאות־נוח במרחק מה
ממרכז העניינים.

טל. כן נראו שם התעשיין אורי
עליזי, שבא בחברתם של אנשי־העסקים
הצעירים דני זייתוני ואבי
סוויד.

בשעת לילה מאוחרת נראו שם איש־הטכסטיל
אורי גרבנאו שבא בחברת
איש־האופנה גי פולום. ואי אפשר
לפסוח על עשרות הדוגמניות והי־פהפיות
בעלות התארים שהסתובבו
ורקדו, כמו הדוגמנית תמי בן־עמי
שבאה בחברת הכלכל עמי מור וידי
נבת
תמיד את ההצגה בהופעותיה.

סלב׳ ת ־י /קי

במצב

עוד מלכת־יופי התחתנה. הפעם
זאת אביבית נחמני, שהיתה אחת
מהזוכות בכתר־היופי לשנת . 1985 המאושר
הוא בן־זוגה אלי חזן. נחמני,
שעשתה כיברת־דרך ארוכה מהיום
שגילתה אותה מארגנת־התצוגות

חביבה פלטאו.

ססיליה פק

שחקנית״הקולנוע, בתו של הכוכב גרגורי פק, ב חברתו של המפיק דוריו ערן. השחקנית הזימה
בתוקף את השמועות בדבר הרומאן שיש לה עם השחקן אדריאן פסדר.

חלי גולדנברג
היא לקחה את מצלמתו של הבלם מו טי קימחי והנציחה *את

ה חוגגי ם!

יום נישואיה. כשפגשו

|יץ* * 1 \ 1ך | המעצב המצליח, בוגר ״שנקר״ ,העו ו
\ 1ו 1^ #בד כיום בחברת ״גוסקס״ ,היה בן-
גה של הדוגמנית ליאת רון. בטוב לבו ביין הוא נשא

אותה בזרועותיו. אלבו, ששתה יתר על המידה, התפכח רק
אחרי שנכנס לטבילה במים הקרים. בניגוד לאחרים שנכנסו
למים בלבוש צנוע יותר, הוא נכנס כשתחתוניו לגופו.

בטעם
שר פעם
זאת היתה חתונה בנוסח של פעם,
עם הרבה שימחה וצחוק. למרות שהיא
נערכה בעיר הדרומית ביותר בארץ
הגיעו לאירוע מאות חברים, ידידים
ובני־מישפחה, מי במטוס ומי ברכב. כל
אחד לפי מצב רוחו וכיסו. החופה עצמה
נערכה על רפסודה, שהיתה מחוברת
בכבל לחוף, ולאחר שהחתן טינו
ברבי שבר את הכוס החלה השימחה.
חברותיה הדוגמניות של הכלה דניאל
ישינובסקי מילאו את רחבת הריקו־

המלונאי־לשעבר ובן־זוגה של הדוגמנית רונית
111:אלקבץ, נושק לגופה של חברתו שלבשה חול

שקופה. אלקבץ הדהימה את האילתים בהופעתה יוצאת־הדופן.
דים המאולתרת ופצחו במחולות סוערים
שהעירו מתרדמתם את האילתים
השקטים והצנועים. וכדי להירגע מהחום
האיום ומהריקודים המעייפים החלו
כולם לגרור זה את זה לכיוון המים.

גם החתן והכלה לא ניצלו ונזרקו בבגדיהם
המימה. השימחה, שהחלה בשעה
תשע בערב, עברה בשעה 1לדיסקוטק
ספירל ולאחר מכן לחוף נביעות שבו
נמשכה השימחה עד אור הבוקר.

הבעלים של הדיסקוטק ספירל נחשב לאחד הרווקים המבו קשים
ביותר ולאחד ממלכי חיי״הלילה של העיר הדרומית.
׳במסיבה פגש בדוגמנית החיננית סמדר גנזי, שבאה עם בן־זוגה עגנין גרנות.

1גשה דיין

ז בין מלכות־היופי
ראתה במיטבה ב־שר(מימין)
,הדוג־

מן רוני מאנה מבעלי ה״סינרמה״ והדוגמן עופר רפאלי
(משמאל) הם הניפו אותה אל־על, וברחבת הריקודים הר-
ביב אחד החברים את בעלה אלי על כתפיו ורקד עימו.

| 11 1ך ך | ך ן( 1שניה מימין) הב-
המאושרת, לה 111

מחבקת את בעלה הטרי טינו ברבי(מימין) ואת ידי-

דתה, מארגנת״התצוגות שלווה בן־גל(שניהמשמאל),
כשלצידס רני קובלנץ (משמאל) מנחה התצוגות.
הרביעיה יצאה מהמים לאחר טבילה ממושכת.

כתב: זוהר אזהליאב, צילמו: ארברטחק שו ר ואלי דסוז

1־ 1 1־ | ןיח 1י| 1ך | אלונה פשניצה בת ה־ 17 הסכסית,
11 141/ 41 ! 11 לומדת במגמת עיצוב תעשייתי בתיכון
מקיף בתל״גיבורים. לקחה את העניין בספורטיביות.

1 17171ך * ו 1ך ן יעל פרנקו בת ה״ 21 מהרצליה. סיימה
11 4 7 7 /4 1 1את שירותה הצבאי ולומדת עיבוד
תמלילים. בעלת העיניים הגדולות ביותר מבין הנבחרות.

ך 1ף | 1ד 1ף | 1ך | רווית ליפשיץ בת ה־ 22 סיימה תואר
11 114 111117 ראשון במוסיקה ובאמנות, מגמת על
פסנתר. דיילת בחברת ״אל־על״ ,הפגינה נשיות וביטחון רב.

הא אלה הן העינ״ס היפות ביותר במדינה?
ך מדינת ישראל של ,1988 שבה
^ כל בחורה שניה שואפת להיות
דוגמנית צילום או מסלול, וכל חתיכה
מקומית מחכה לרגע שבו יגש אליה
צלם־אופנה ויזמין אותה לסידרת צילו־מי־ניסיון,
נראה לכאורה שמודעה בנוסח
״דרושות בחורה! בעלות עיניים
גדולות, בהירות ויפות לצילומי־פנים״,
תענה על ציפיותיהן של עלמות רבות,
ותביא להיצף במישררי חברת־הפיר־סום.
באופן
פרדוכסלי, בחורות מעטות
בלבד נענו למודעה של חברת אדי מור
שהתפרסמה במיספר עיתונים ושבועונים,
ורק 10 צעירות הגיעו לצילומי
־המיבחן.

עיניים שדה
הדרישה לעיניים בהירות הביאה את
פירסומאי החברה לסוכנויות השונות
העוסקות בהספקת דוגמניות לצורכי
צילום וסרטים, אך לתדהמתם הרבה הם
נוכחו לדעת שלמרבית היפהפיות
המיקצועיות בארץ יש עיניים כהות
שלא התאימו למטרת ההברה.

גם חיפושים באתרי־בילוי ובשפת
הים לא הניבו את התוצאות המיוחלות
והוחלט לפנות לעיתונות. הם חששו
שלמודעה המתפרסמת תהיה קונוטציה
גזענית, עובדה שעלולה להרתיע בחורות
פוטנציאליות רבות. ואמנם ביום
המיבחז הופיעו 10 עלמות־חז בלבר.

חלקן באו בגפן, אחדות הופיעו
בליווית בני־מישפחה או חברים. לאף
אחת מהן לא היה ניסיון קודם בצילום,
אך למרביתן היו שאיפות בתחום. הן
היו מבולבלות ולא הבינו מה רוצים
מהן. למרות כל ההסברים של ה־פירסומאי
ונוכחות הצלם הן חשו אי־

נוחות שגבלה לעיתים אף בחשדנות.
אט־אט הן התרככו והתחילו לשתף
פעולה עם הצלם.
הצעירה שבהן הגיעה מאשקלון וזה
עתה מלאו לה .14 הבוגרת שבחבורה
היתה בחורה בת 30 ממוצא רוסי. מרביתן
היו בשנות ה־ 20 המוקדמות.
בסיום הצילומים היה ברור שרק
לארבע מהן יש סיכוי להיבחר, ומתוכן
רק אחת תזכה שעיניה הגדולות, היפות
והבהירות יעטרו שילטי־חוצות ופירסו־מים
שונים בעיתונות.

צילם: אל ב־ ט חל,ישדר ₪

\ 1ך ך 1ף 1ק ף | 1ך 1אור גוטפריד בת ה־ 17 מבת־ים.
11 141714 תלמידה ב״אורט״ במגמת אדריכלות.
באה למיבחן חולה והיתה היחידה בעלת עיניים כהות.

111ך ך 1¥י ך 1יעל אלוש בת ה״ ,22 היפה שבחבורה,
11 11/411 / 1 • 1עוסקת בפירסום ובשיווק. קיבלה
הרבה מאוד הצעות לצילום, אך עד עתה סירבה לכולן.

ן ך 1 | 1י 1ך 1איילת אביצור בת ה״ 17 מרעננה תלמידת־
11 11 71 - 1תיכון במגמה הביולוגית. רוצה לעסוק
בעיצוב־אופנה. הגיעה מפני שאמרו שיש לה עיניים יפות.

^ ב ! ד ו של ליברל -
(המשך ם עמ 1ד )20
בישראל 1.7מיליון דולר, לבנים וחד
קיים. לשישה מיליון הדולר שהוא מחזיר
יש להוסיף עוד שני סכומים שנתן
להלפרין ולא קיבל חזרה: חצי מיליון
דולר ועוד 600 אלף דולר.

מכאן שהסתובבו בחשבונו
בציריך לפחות 7.1מיליון דולר.

רג׳ואן סיפר בעדותו כי היה שותף
עם הלפרין בעיסקי־בנייה רבים,
וביניהם בניין טליחא־ק1מי. הלפרין
היה בעל 2596 בבניין, ואחרי נפילת
הבנק השתלט בנק ישראל על חלקו.
הוא סיפר כי היה מלווה כך במשך שנים
כספים להלפרין לעיסקי־מניות, בעיקר
לודסות מניות בנק צפנן־אמריקה.

הדסה מונסה ניהלה את כל
העסקים השחורים הללו בסיב־קם
קטן, ואחת לחודש היו יושבים
היא ורג׳ואן ומתחשבנים.
באשר הצטברו סכומים לזכותו,
היה מקבלם. כך גם היה
לגבי ההמחאה של 1.3מיליון
דולר שנועדה להחזיר לו כספים
שהילווה, ואת הריבית עליהם.

בעדות המפורטת שמסר סיפר כיצד
הוא והלפרין חלבו את הבנק. הוא הילווה
להלפר-ין בציריך כסף, שהלפרין
רכש בו מניות של הבנק, שאסור היה
למכרן אלא אחרי שנה. אחרי המכירה
שבוצעה על־ידי מונסה התחלק עם הל־

דגיואן הלו רהוסה
לביתה, למחות, והיא
אמרה לו כי הציק
אינו גנוב ,,והאשמה
היא וק על הלפרין
פרץ ברווחים, חצי־חצי. מדובר במאות
אלפי דולאריס רווח בכל עיסקה.

לסי עדותו, על הלוואה של
חצי מיליון דולר קיבל אחרי
שנה 1.3מיליון דולר-קרן,
ריבית ורווחים.

רג׳ואן סיפר בעדותו כי אחרי הגשת
כתב־האישום נגד מונסה ושטרן, בא
אליו הלפרין ואמר לו כי הדסה הולכת
לדבר, והיות ורג׳ואן הוא ידידה, שייגש
אליה ויסתום לה את הפה, כדי שלא
תדבר על 1.3המיליון, ושתיקח את
העניינים על עצמה.
רג׳ואן הלך להדסה לביתה, למחרת,
והיא אמרה לו כי הצ׳ק אינו גנוב,
והאשמה היא רק על הלפרין. זה אמר
למישטרה שהנהלת־הבנק לא ידעה את
פרטי עיסקת הצ׳ק ואישרה אותו מפני
שהיה לה אמון בהדסה. אילו היה הלנד
רץ אומר למישטרה כי הכל היה בידיעת
ההנהלה, לא היתה המישטרה שמה
לב לכך בכלל. הדסה אמרה שאינה
מוכנה שיאשימו אותה בגניבות וויסות

חאתינאלל בי ב

מחריפה מילחמח
ורשי־ט״בר
יורשי ישראל טייבר, מאדירי
בעלי־הנכסים בישראל, שעיזבונו כולל,
בין השאר, את קבוצת הביטוח ציוך
יה!דה, החלו במאבקים מישפטיים
ביניהם, על רקע טענת חלק מהם על
ניהול לא־תקין ולא־כלכלי של הירושה.
במיסגרת
המאבק כבר הוגשה בק־שה־בדרך־המרצה
בבית־המישפט בחיפה,
ועתה מוגשת תביעה בסדר־דין־
מקוצר בנושאים אחרים.
ישראל טייבר, שעשה את רכוש
המישפחה, נפטר ערירי, והוריש את
הרכוש לאחיו ולאחיותיו, חיים, יחיאל,
יצחק, אפריים ומשה שנפטרו,
מיכל וריבקה דל ורנה קציר,
תיבדל לחיים.
במשך השנים רכש חיים טייבר את
מרבית חלקי אחיותיו ואחיו בירושה,
והשתלט על חברת הביטוח ציון ונכסיה.
בנו רמי שולט כיום בחברה9.8^> .
ממניות ציון נותרו בידי יורשי האח
אפריים, והם אברהם, רונית דינר
וטליה עינבר. אברהם עובד כל
השנים בתפקיד ניהולי בציון. טליה
עינבר מנהלת את המערכה נגד אברהם,
המנהל את עיזבון אפריים.
עיקר תביעתה של טליה היא
לביטול מינויו של אברהם כמנהל״יחיד
של העיזבון, וכן להחזיר כספים שהוציא
מן העיזבון שלא כדין, לטענותיה.
בהתאם לבקשה־בדרך־המרצה, שהוגשה
לבית״המישפט בחיפה ואשר טרם
נענתה, ערך אפריים טייבר צוואה ב״20
באפריל , 1981 כאשר שכב בגלל מחלה

קשה, שנמשכה עד פטירתו. הוא חדל
לתפקד, והיה תלוי באחרים בכל.
בתקופה זו עשה אברהם טייבר מעשים

ומחדלים אשר ״יש בהם ניגוד־אע־טרסים
ברור בינו לבין שאר היורשים,
ואשר עולים עד כדי חוסר־מיומנות,
חוסר תום־לב, חוסר ניקיולכפיים ומעילה
באמון.׳׳
בתחילת 1982 הפכה צי1ן לחברה
ציבורית, וכל מניות בני־מישפחת
טייבר הומרו למניות החדשות. חלקם

ודנועיהשל צי״ובסעוא
מינח׳ באזל ען־העיו״
בין ראש עיריית תל־אביב שלמה(״צ׳יץ׳״) להט התפתח ויכוח עם מבקרים
שונים על החוזים שחתמה העירייה על מסירת שיטחי־קרקע, שהיו שלה, ואשר
נמסרו לפרוייקטים של באזל ונן העיר. המבקרים טענו כי העירייה גבתה פחות מדי,

מניות.

רג׳ואן שאל אם ניתן לדבר עם
האדם שמחשבונו כאילו הוצא הכסף,
שהוא יחזיר את הכסף לחשבון. כאן
התעוררה הדסה, לדיברי רג׳ואן, ושאלה
אם הוא מוכן להחזיר את הכסף. הוא
השיב שאולי יהיה מוכן, אם לא יהיה לו
מישפט. היא אמרה כי תדבר עם עורך־
דינה (מיכה קירש) ,ותיתן לו תשובה.
הם קבעו פגישה ובנו של רג׳ואן, דני,
הביא את הדסה במכוניתו לאתר־הבניין
שהוא בנה באותו זמן. היה לה תיק
שחור גדול, ורג׳ואן חשד כי היא
תקליט אותו. לכן אמר לה להשאיר את
התיק באוטו, והם הלכו לדבר בחניון.
הם התחילו לדבר על הסדרת הנושא
עם המישטרה, כאשר בנו קרא לו
לטלפון דחוף.

כאשר ניגש למישרדו אמר
לו הבן כי מצא בתיק של הדסה
רשמקול שעודו פועל. רג׳ואן
הפסיק לשוחח עימה, כי לא היה
לו אמון בה.
כיוס, לאחר שנחלץ מהצרות, הוא
חזר לעסקים. ירושלים קטנה עליו,
והוא מנהל משא־ומתן עם גליה אלבין
על רכישת מיגרש ממנה בתל־אביב.
העול הזה 2659

של בני־אפריים היה מעל * 9ממניות
ציון. שווי חבילת־המניות של יורשי
אפריים, בעת היציאה לבורסה, היה
מיליון דולר. בהתאם לחוזה שבין יורשי
אפריים, על מניות ציון היה להבטיח
בפירותיהם את צרכי ורווחת ההורים
עד פטירתם (האם עיינה חיה עד
היום).
אחרי ההנפקה התברר לתובעים כי
הונפקו שני סוגי מניות, וכי אברהם
קיבל תמורה פי שלושה מטליה, בגלל
חלוקת הסוגים השונים של המניות בין
היורשים. טליה פנתה פעמים רבות
לאברהם, וביקשה כי לא יחזיק את כל
כספי הירושה במניות ציון בלבד, ורצוי
לפזר את ההשקעה כדי להקטין את

הסיכונים. הוא לא שמע לה, וכיום
שוות המניות £׳ 10 בלבד משוויים
המקורי.
נוסף על כך חילק אברהם כספי
פוליסות ביטוחי״חיים, שהשאיר אפריים,
בצורה מפלה בין היורשים, ומשך
הלוואות מחברת ציון על חשבון
התמורה מן הפוליסות, וכן רוקן את
שוויין ביום־הפרעון. אברהם גם ניהל
את השכרת בית־העסק של אפריים
בחיפה, ולא נתן דין־וחשבון עד היום
לגבי ההכנסות מכך.
בתביעה־בסדר־דין מקוצר, העומדת
להיות מוגשת בימים אלה, תיתבע גם
חברת ציון בגין ריקון פוליסות ביטוח־החיים,
וכן ניהול שגוי של החברה,
שגרם לירידת שווייה.
המותר לעכב רישישרו נהיגה?

ראש-עירייה להט
העירייה גבתה מעט מדי כסף
והיה עליה לדרוש יותר כסף, ואילו צייץ׳ טען כי קיבל את מלוא המחיר בשוק,
שניתן היה להשיג באותה שעה.
הוויכוח הזה אינו ענייני, ואת נושא מסירת קרקעות על־ידי העירייה יש לבחון
אחרת.
אם מטרת העירייה, כדבריה, היתה למכור רכוש כדי לקבל מכסימום הכנסות
למטרותיה, מדוע אין היא נוהגת ככל בעל קרקע פרטי, המוסר את הקרקע לקבלן
בעיסקת אחוזים?
אילו היתה העירייה, למשל, מקבלת מגן העיר או מבאזל 4090 או יותר מהתמורה
למכירת הנבנה, כפי שעושה כל איש־עסקים, היה חלקה פי 10ו־ 20 ממה שקיבלה,
ולא היה מקום לוויכוחים על השאלה אם הקרקע היתה שווה כך או אחרת בשעת
המכירה.

פרקליט רסלר
השאלה ראויה לבדיקה
הפרקליטות הצבאית הודיעה כי
הנוהל של עיכוב הנפקות תעודות־

יפנה לס״ץ
נגד בחירת עובד מנו₪ננסה
מיכרז לבחיריו מממוז על מס•
רביעי בבאר־שבע הניע את אחד
המתחרים לפתיח בהליגיס מישפ-
טייס מ ד המיכרז, בגימיק של ניהו לו
עילא-בדין.
בפניות של פרקליט העותר,
עו׳ד יגאל מדר מבאר-שבע, הוא
טען ב* דרישות המיברז למישדת
הממונה על מט״רבוש שונו, ונוספה
להן הערה בי הנבחר אינו חייב
לעבור קורס למפקחי מט־רכוש,
ויובל לעשות ז את בהזדמנות הראשונה
אחרי בחירתו לתפקיד.
העותר טען כי הדבר מרוקן א ת
המיכרז מתוכנו, שכן לא ייתכן
לבחור לתפקיד מנהל מחלקת מס-
רכוש מי שאינו בעל ידע ראשוני
בנושא, והדבר נעשה כדי להעביר
במיכרז מועמד מועדף.
נציבות שרות״המדינה השיבה
לעותר כי אין דופי במיכרז, ושהוא
רשאי לפנות לבג״ץ.
החוזה הברסיהסעוו,
נורד גם הקמת
שדות־תעונה
בריטניה תבנה לסעודיה שדות־תעופה
ומיתקנים שונים ב־ס 1מיליארד
דולר, נוסף על מכירת מטוסי טורגאח
ב־ 7מיליארד דולר — כך מסר הש־בועץ
אינמיר־נ! רפ1דם מסוף יולי.
המכה למשק האמריקאי היא גדולה
בהרבה מסה שחשבו באמריקה קודם
— מצטט השבועץ את ראשי קהילת־העסקים
באמריקה.
בהתאם לפרסים על החוזה, המתפרסמים
בשבועץ, הרי נוסף על עיסקת
מטוסי־טורנאח. מסוקים, אוניות וציוד
צבאי כבד ב־ 7מיליארד דולר, תבנה
החברה הבריטית הממשלתית בריטיש
איחספ״ס גם שני שדות־תעופה לט1ר־נארו,
על כל ציודם, בהשקעה של עוד
10 מיליארד דולר. הבריטים שיתפו
בעיסקה חברת־בנייה שרכשו באחרונה,
בשם בלאסם־נידאם. שהיא פעילה
מאוד בסעודיה. החברה בונה כיום עבור
חברות אמריקאיות בסיסים למטוסי־אעאקס.
הסעודים ישלמו תמורת
העיסקות בנפט.
כבר הוצאו הזמנות לקבלנות־מיש־נה
לעבודות, והו כוללות רק חברות
בריטיות•
כזכור עמדה אמריקה לבצע את
העיסקד* אולם הלובי הישראלי בקונגרס
מנע זאת.
זהות לתושבי השטחים הכבושים בגלל
אי־הסדרת תשלומי־מס שונים אינו׳
חוקי, ואסור להתנות את מתן התעודה
בהסדרת חוב אזרחי.
אם כך, האם מותר למישרד־התחבורה
לעכב הנפקת רישיונות־נהיגה
מחודשים בגלל אי־תשלום
קנסות־חניה או קנסות־תנועה אחרים?
המישפסן יהודה רסלר, שהתבלט
בבג״צים שזכה בהם בעניינים שונים
(שידורי הטלוויזיה בשבתות, פתיחת
תחנות־דלק בשבתות) אמר, בתגובה,
כי השאלה בהחלט ראויה לבדיקה,
והוא ממתץ ללקוח הראשון בנושא זה.

— 2 5י

; הס א:נזריט...מדו הן א) 0ד;ת...נ?ה הס<?ו 0ר8ט...םהר!ן אוסרות
;עולם הזה

אבר*׳ פורן:

אירית שפונד:

ישראלסבר:

״כל הסיפורים על החופש הגדול עלה ״אני? אשם? השתגעת?

קונים לא שיוקם הם שטויות!״ לנו ם ם 5ו שקל!״

בתוכנית־רדיו שבה רואיין מנכ״ל מישרד־החוץ לשעבר,
דויד קימחי, הוא סיפר, בין השאר, כי מלון ״אביה סונס־טה״
הוקם אחרי לחץ של תת־אלוף אפריים פורן וחברו
טאבה אלי פפושדו, בעל המלון, על ראש־הממשלה״לשעבר מצחם
בגין.
ביקשתי את תגובתו של תא״ל פורן על ההאשמה.
סתם, בשביל ההתחלה, אולי כדאי שכולם יידעו כי אלי פפוש־דו
עוד לא זכה לראות את מנחם בגין מעולם.

• טוב, אולי קימדד התכוון שפסושדו לחץ באמצעותך.
אני
לא אוהב שמתכוונים לדבר אחד, ואומרים דבר שני. אבל
לעצם העניין. מלון אכיה סונסטה התחיל להיבנות זמן רב לפני
ההסכם על הפינוי, והשאלה היתה אם להמשיך בבנייתו או
להפסיק.
ההחלטה של ראש־הממשלה בגין ניתנה אחרי שפליאה אלבק,
המומחית הכי־גדולה בארץ לנושא קרקעות, באה למקום, דילגה
מגיבעה לגיבעה וקבעה שהטיעון שלנו רציני.
ולבסוף אני רוצה לאמר שכל הסיפורים על ״שירקס״ הם
(ת־אלה שמי)
שטויות, ואינם ראויים אפילו לתגובה.

החופש הגדול מתקרב לסיומו ומאות אלפי הורים מתחילים
לנשום לרווחה. יש הורים שנמאסה להם הקירבה
בת 60 הימים. יש שפשוט לא יכלו לצאת לעבודה כרגיל,
ויש גם מי שמאוד נהנים מהחופש עם הילדים, אלא
שהבעיה הכספית מאוד מכבידה עליהם. אירית שפונד,
אם לשתי בנות, סיפרה לי על ההוצאה הכספית של החופש
הגדול.
את הבת הקטנה שלחתי לקייטנה בת שלושה שבועות, וזה עלה
330 שקלים. אחר־כר היתד. קייטנה בת חמישה ימים במוסיאון, וזה
עלה עוד 110 שקלים. הבת הגדולה הלכה לשתי קייטנות, כל
אחת בת חמישה ימים, ושתיהן ביחד עלו 245 שקלים.
זה פתר את בעיות החופש בחורש הראשון, בשעות הבוקר.
אחרי הצהריים, פעם בשבוע אנחנו הולכים לסרט, שלושה
כרטיסי־קולנוע, פחית משקה, אוטובוס הלוך וחזור — זה 50
ש״ח. תעשי חשבון — 50 כפול תישעה שבועות. ובריכת־שחייה
— אפשר חופש כלי בריכה? את זה כבר עושים ביחד עם האבא,
כרי להרגיש הרגשה של בילוי מישפחתי. כל יציאה כזאת לבריכה
— 50 שקלים. תעשי שוב כפול שפונה או תשע.
וקצת תרבות, כמו ביקור של יום אחר בפסטביל־הבובות
בירושלים, לא עולה 100 שקל? וקצת יותר סירסי־וידיאו, וקצת
יותר חוברות־צביעה לקטנה, וחוברות תשבצים לגדולה.
אני מאמינה שהחופש הזה, שהוא הכי צנוע שאפשר, עלה
למישפחה שלנו 1500 שקלים.

• וכולם מבסוטים?

ילדים
מה פתאום! כולם אומללים! הבנות שלי מרגישות כמו עניות
מדודות. כמה חברות שלהן נסעו עם ההורים לחוץ־לארץ, ואחרות
נסעו לפחות לבית־מלון בארץ או לכפר־נופש. אנחנו עצמאיים,
וכמו אצל עצמאיים פעם יש יותר ופעם יש פחות, וכשיש פחות
— האחרונים שמבינים את זד. הם הילדים.

• שמתי לב שבחשבוך־ההוצאות לא הכנסת מעיך
בייבי-סיטר. את לא צריכה בזה כשאת הולכת לעבודה?

צריכה, אבל השנה לא יכולתי להרשות לעצמי את זה, אז
נזקקתי לטובות מכל מיני קרובים, שמעכשיו ועד להודעה חדשה
אני חייבת להם.

חברת קאפריש, יבואנית מכוניות, תפורק כנראה ותימסר
לכונס״נכסים. כל מי שהזמין אצלם מכוניות ושילם
בעבורן, נשאר נכון לעכשיו -בלי הכסף ובלי המכונית.
בקשר למכונית הרומנית ״דלתא״ היו הדיעות חלוקות
מאוד, אבל לפני שבועיים, בתוכנית הטלוויזיה ״על
גלגלים״ ,רואיין מהנדס״הרכב ישראל סבר, והוא דווקא
אמר על ״דלתא״ כמה דברים טובים מאוד.
שאלתי את ישראל סבר אם הוא לא מרגיש עכשיו אשם
בכף שאולי מישהו השתכנע בעיקבות תוכנית״הטלוויזיה
ושילם כסף עבור המכונית, ועכשיו נדפק.
מכוניות אני יודע שלטלוויזיה יש השפעה גדולה מאוד בארץ, אבל אני
גם יודע איך הישראלי הממוצע קונה מכונית. הוא חוקר ובודק
ושואל שאלות — יותר מכפי שהוא שואל את כלתו לפני
החתונה. כך שאני באמת לא מאמין שמישהו, שחשב שהאוטו הוא
רע, השתכנע ממני ולמחרת הלך ושילם את הכסף. יכול להיות
שנתתי קצת תמיכה למי שכבר קנו. וכולם אמרו להם ״חבל
שקניתם״.

• אתה, אגב, היית המומחה היחידי שהיה בעד
המכונית הזאת.

• את מרגישה שאילו היה לך השנה יותרגסך היה
החופש יותר מוצלח?

אני עשיתי למכונית מיבחן־דרכים, ואני חושב שהיא שווה את
הכסף שדורשים עבורה. היו גם דברים שמהם לא הייתי מרוצה
במכונית דלתא, אבל הזמן של הטלוויזיה הוא קצר, ולא שיררו
את הכל.

אני לא יודעת אם יותר מוצלח, אבל בוודאי חתר קל לנו
ההורים, ובלי רגשות קיפוח לבנות. לחופש של השנה הבאה אני
(דניאלה שמי)
כבר מתחילה לחסוך.

(תיאלה שמי)

• אז אתה לא מרגיש אשם בכך שאנשים שילמו
כסף עבור האוטו שעליו המלצת, ולא קיבלו אותו?
אני? אשם? השתגעת?

אמנון רובינשטיין:

,.קיבלתי את הגיוב 3הוא ,.איש מנצחים מט שאיש ..צילמנו שלושה שבים
חשוב לקאריירה שלי!׳׳ משחמשים בממויצים!״ והיה לנו קשה להחליט!״

חמש שנים שהתה נורית קידר בוושינגטון, עבדה כמבי:
קה בטלוויזיה הישראלית וצפתה בטלוויזיה האמריקאית.
מאז פרוץ האינתיפאדה היתה נורית נמעט בדיכאון. רא תה
בטלוויזיה דברים שלא רצתה לראות, הבינה מה שלא
רצתה להבין, דאגה כל הזמן, ולפעמים, כדבריה ,״לא הזד היתי
כישראלית״.
עכשיו היא כאן. עובדת ברשת הטלוויזיה סי־אן־אן.
שאלתי אותה איך זה להיות עכשיו בצד המדווח לארצות-
הברית את מה שלא רצתה לראות נשהיתה שם.
קורס כל אני פה, וזה.כבר טוב. מכאן הכל נראה פחות מפחיד.
לא שהדברים נראים לי נפלאים, ולא שאני מרוצה מהאינתיפאדה,
אבל כשאתה קרוב אתה חש את הדברים, ולא מקבל אותם ממקור
אחר

• היום את בעצמך המקור האחר. את העוזרת
לרשת האמריקאית לדווח. למה קיבלת על עצמך את

הג׳וב הזה?

אני מפחדת שזה ישמע נורא, אבל אין לי ברירה אלא לאמר
מפנ י שחשבתי שהוא חשוב

לקאריירה שלי, והרגשתי שאולי אני, ואחרים כמוני, נוכל
להשפיע כאן שהתמונות בארצות־הברית תיראה מאוזנת יותר.

• כלומר, את חושבת שעד עכשיו התמונה לא
היתה מאוזנת?

טלוויזיה
לא אמרתי את זה, אבל אני יודעת כמה מאמצים אני משקיעה
עכשיו בלנסות ולקבל תגובות מכל מיני דוברים האוהבים מאוד
להגיד ״אין תגובה״ ,שהוא מישפט שתמיד עובד לרעתנו.

• יש עוד ישראלים ברשת שלכם כאן?
יש די הרבה. הכתב הראשי שלנו וכמה עוזרי־הפקה ועורכת
אחת וכתבת, שהיא עולה חדשה.

• אז אתם עושים לוביאינג?
לא ממש לוביאינג, אבל אנחנו מנסים להשפיע׳כדי שיראו את
התמונה על כל צדדיה. אנחנו כולנו אנשים מבוגרים, ואנחנו
יודעים שאין שחור־לבן, יש גם אפורים למיניהם. אבל את יודעת
איך זה, כתב יוצא לשטח והוא מחפש סיפור שיעשה כותרת סובה.

• אבל עם כל כך הרכה ישראלים במישדר הוא
יהיה מושפע מכם, אולי.
ובכל זאת, המדיניות נקבעת למעלה, ואנחנו כאן רק עושים
את העבודה. כל אחד כמו שהוא מבין וכמו שהוא יכול.
(דניאלה שמי)

חוק-הספורט אושר בכנסת גקריאה שניה ושלישית.
החוק קובע, בין היתר, כי ייאסר על ספורטאים להשתמש
בסם ממריץ להגברת הישגיהם. שר-החימד, בתיאום עם
שרת־הבריאות, יקבע תקנות שבהן יפורטו הסמים
והתכשירים הממריצים, האסורים בשימוש. על שר־החינוך
לקבוע כללים לעריכת בדיקות רפואיות מידגמיות
בזמן תחרויות. ספורטאי, שיקבל הוראה להיבדק, יהיה
חייב לציית לה. עבירה על הוראות החוק בעניין זה תיחשב
כעבידת-מישמעת, כפי שנהוג באליפויות בינלאומיות.
לדורון שיטרוק, אתלט צעיר ומצליח ממכבי תל״אביב, יש
מה להגיד על זה.

• השתמשת בסמים ממריצים?

• אם כך, השימוש בסטרואידים אנבולים, למשל,
הוא הסיבה להצלחת האתלטים?

הסרט הישראלי ״הינשוף״ הוקרן במשך שבוע, והורד
בידי יוצריו לשם שיפוצים. מיקרה חריג או נוהג בתעשיית-
הסרטים הישראלית! שאלתי את בימאי הסרט אמנון
רובינשטיין.
בהחלט מיקרה חריג אצלנו, אבל בעולם זה לא דבר חדש. יש
סרטים מפורסמים מאוד שעלו וירדו ושופצו, וחזרו לאקרנים.
האחרון בהם הוא חיזור גורלי, שכל הסוף שלו צולם מחדש, ואז
הפך הסרט להצלחה גדולה. ידוע גם שהמערכון הקלאסי בצהר׳
יום שונה אחרי הקרנה קצרה, ואחר השינוי הפך ללהיט אמיתי.
אגב, בתיאטרון זה מאוד מקובל.

ואת לא הסיבה, אד מדובר בעובדה מאוד חשובה. מבחינת
התוצאות וההישגים, הפער בינינו לבץ שאר האתלטים בעולם רק
הולך וגול. קשה לי לבטא זאת במילים, אבל קיימת שאיפה
חסרת־מעצורים של האתלט לחוות את ההשתתפות בתחרויות
האולימפיאדה. ההרגשה האדירה הזאת והרצח לנצח בין נבחרות
ייצוגיות מכל העולם מהווה פיתוי גדול מאוד.

• תיאטרון זה לא קולנוע, לא צריך לצלם מחדש,
לא לערוך, כתיאטרון אומרים לאנשים לעמוד אחרת,
או להגיד טקסט קצת שונה. אני מתארת לעצמי
שכאשר גומרים סרט, תמיד חושכים שעשו את
הטוב ביותר. איך קרה שפתאום החלטתם שזה לא די
טוב?

ספורט

קולנוע

לא?לא! וכך המצב לגבי שאר האתלטים הישראליים, ואני די
מעורה בכל מה שקורה בארץ. לעומתנו, מיספר לא־קסן של
אתלטים מחדל משתמשים בסמים ממריצים. למשל, כאליפות־העולם
ברומא ניתן היה לחזות את הכישלון של הספורטאים
מהגוש המיזרחי. הם נמנעו להשתמש בסמים חודש לפני
התחרויות, כדי שיוכלו לעבור את הבדיקות, על מנת שלא תיפסל
השתתפותם. הנפילה ודתה גדולה, וקשורה לאי-שימוש בסמים
ממריצים.

• אתה עלול להתפתות כדי להגשים חלום זה?
בשום פנים ואופן לא. אני משלים עם המצב. חשוב מאוד
שתחרות תהיה ספורטיבית, וכוונתי לאי־שימוש באמצעים
חיצוניים כסמים ממריצים. ספורטאי צריך להשיג ולהתחרות
על־פי כישוריו הטיבעיים. הצלחה היא שאיפתי, אבל לא בכל
מחיר.

• ואנו די יחידי־סגולה בעניין הזה?
לא לגמרי. אנגליה יכולה >שמש דוגמה סובה. בכל תחרות
קטנה או בינלאומית הנערכת שם עוברים הספורטאים בדיקה
קפדנית. הם גם מתגברים על המיכשולים והשיכלולים שממצי־אים
ספורטאים, שהם צרכני סמים.

•השיכלולים שממציאים?
יש פה מישחק של חתול ועכבר. קיימת בדיקה של רשויות־הספורט,
אך במהרה מוצאים המשתמשים בתכשירים ממריצים
שיטות לעקוף אותה ולרמות. שוב גורמי־הספורס ממציאים שי־טת־בדיקה
המתמודדת בהצלחה עם התיחכום החדש — וכך חוזר
(שרד רכטמן)
חלילה.

גמרנו את הסרט תוך התלבטויות גדולות. צילמנו שלושה
סופים, והיה קשה לנו להחליט באיזה סוף להשתמש. כאשר הוקרן
הסרט בבית־הקולנוע, ראינו אותו וחשבנו שאפשר היה לעשות
אותו עוד יותר טוב.

• אתם החלטתם, או הקהל שלא בא?
היה קהל. נכון שאילו לא היה נשאר אף כרטיס אחד בקופה
אולי לא היינו חושבים לשנות, אבל היינו קשובים לקהל וחשבנו
שחלק מההערות ששמענו היו מוצדקות.

• כיצד תשפרו? תצלמו עוד קטעים, תגרעו?

אולי. גם נצלם עוד קטעים, אבל אני חושב שבעיקר נפשט את
העלילה, שיש אומרים עליה כי היא קצת מסובכת מדי.

• זה יעלה הרבה כסח?

יעלה כסף. כל דבר עולה כסף, אבל לפעמים זה כדאי. אנחנו
כולנו מאמינים בסרט הזה וחושבים שהוא סרט טוב. ואם קצת
מאמץ וכסף יכולים לגחם לכך שגם אנחנו נהיה מרוצים לגמרי,
(דניאלה שמי)
וגם הקהל יהיה מרוצה, זה שווה.

שעודם! שעודם! שעודם! שעודם! שעודם! שעונים! שעתים! שעודם! שעודם!
מהיבואן לוג ר בן — המיבחרהגדול ביו תרבארץ, במחירה זו ל ביו תרבארץ!
הבורסה לשעו1י
תל־אביב, רחוב אבן־גב־רור ,21 פינת דיזנגוף ( 1פתוח ברציפות)

* מי בחר שעי׳

? 10811001

עיצוב איטלקי, איכו ת שוו״צרית

מי בחר שעיני £א 0 *1ם\/1£ו
ש עו ד־ המטבע היפים ביו ת ר
מי בחר שעי!׳

5£11<0

ז! בד

א ת הנ ערהשחפפה
א ת שי ע רו תי ה ב 1ב ט
אתהקמצןהע שי ר
שלאאכל ביצי
א ת הרב שהיה
מגמדאתהכנ סיי ה

את כובס
ך ודשא, עיירת־ספר בצפון-
*1רומניה, אינה אומרת מאומה
לישראלי המצוי, אלא אם כן הוא אחד
מצאצאי 3000 היהודים שחיו בבורשא
בראשית המאה. כמו, למשל, הרב
שמואל הלפרט, מי שהיה ח״כ מטעם
אנודוז־ישראל באחת הכנסות, או
נפתלי בן־משה, איש מפ״ם בוועד
הפועל של ההסתדרות, או ישראל
פולק, תעשיין בדימוס, שמכר לפני
זמן קצר את חברותיו לכלל תמורת
כמה מיליונים טובים.

כל הקורא את האוטוביוגרפיה של
ישראל פולק, שראתה אור באחרונה
(בתקופה סוערת, הוצאת כתר 222 ,
עמודים! יגלה עד מהרה שמיכלול
תכונות־אופי אלה — לא לדרוך במקום,
לקבל החלטה ולרוץ קדימה —
שאיפיינו את האב, איפיינו גם, מאז
עמד על דעתו, את הבן ישראל.
למרות שלמד בחדר ובישיבה(וכמעט
הוסמך לרבנות) החלו הספקות
מנקרים בראשו של ישראל פולק כבר
בגיל צעיר למדי. כך, למשל, כאשר

ויצא לעיר הגדולה, צ׳רנוביץ, שבה
קיווה למצוא את מזלו. את עיסוקו
החילוני הראשון, גביית חובות לחנות־ברזל
מקומית, נטש עד מהרה משהחליט
לעסוק בעניין תכליתי יותר —
הוא נרשם ללימודים בבית־ספר לטכסטיל.

היה הצעד הראשון בדרך ארוכה,
שבסופה, מקץ 50 שנה, עמד פולק
בראש מיפעלי פולגת, עם מחזור
מכירות שנתי בסביבות 400 מיליון
שקל.

פולק, אשתו ואופירה נבון
,.בסתיו של ח״ התעורר בדבי האביב!״
כאשר נולד פולק בבורשא, לפני 78
שנה, עור היתה בורשא שייכת לקיסרות
האוסטרו־הונגרית ואביו, הירש,
היה מספק לוחות־עץ לצבאו של
הקיסר פרנץ־יוזף. אך משהתגלו
חילוקי־דיעות בין אבא הירש לאחיו
וגיסיו, כולם שותפים למנסרה שיצרה
את לוחות־העץ, לא חשב האב הרבה,
נטל את אשתו ואת 12 ילדיהם ונדד
עימם דרומה, שם מצא עיסוק חרש:
שיווק בקבוקי־בירה, שאותם היה
ממלא בעצמו מהחביות שקיבל ממב־שלות־השיכר.

חבריו
לחדר סיפרו לו, כי כל פעם
שהרב המקומי עובר ליד הכנסייה
מתגמדת זאת בסנטימטר אחד, הירהר
ישראל הקטן בינו לבין עצמו, כי קרוב
לוודאי שהרב עובר ליד הכנסייה
לעיתים רחוקות ביותר. עובדה: בניין
הכנסייה המשיך להתנשא לגובהו הרב.

מדגלים
מן הגהר
ך א מפליא לכן שכאשר פולק בגר
/קצת, הוא נטש את לימודי־הדת

אבל מכיוון שלא רק על הלחם לברו
יחיה האדם, ביקש פולק גם להתפתח
מבחינה פוליטית. אחרי תקופה קצרה
(אולי בזכות עברו בישיבה) בצעירי
אעדת־ישראל ובבית־ר היה כמעט
לקומוניסט. את העניץ בקומוניזם איבד
משנוכח לדעת שחבריו, המאמינים
השרופים, שביקשו להיכנס ישר לגן־
העדן הקומוניסטי ועברו בשחייה את
נהר־הגבול של אותם ימים בין רומניה
לברית־המועצות, הדנייסטר, נעצרו
כמרגלים, כאשר הגיעו לגדה השנייה
ונשלחו לסיביר.

אולי משום כך החליט פולק הצעיר
לעסוק בדברים פחות מסוכנים, כמו
ביקור בבית־ספר לריקודים. רק שבזה
לא הצליח במיוחד. לפי עדות עצמו
״רגליי היו מתבלבלות והייתי דורך על
היבלות של בת״זוגי ״,מה שלא מפליא
כל־כך בהתחשב שבת־זוגו היתה נערה
שהקפידה לחפוף את שיער ראשה

בנפט•
דולארים לקומיסר

ף ככה זוכר פולק, אירוע אחר
1אירוע, מן השנים הרחוקות ההן.
במקור הוא עשה את זה באידיש, אבל
גם בתרגום העברי יוצא פולק כמספר
סיפורים גדול.
למשל, הג׳וב שבו זכה כאשר גוייס
גיוס־חובה לצבא הרומני: מחלק־לחם,
בעגלה רתומה לחמור, מהמאפייה
הצבאית לבתי־המגורים של קציני
היחידה. או, כיצד הוא הצליח להעביר
בשלום את פגישת־ההיכרות בין הוריו,
האב חובש השטריימל והאם המעיינת
דרך־קבע בתנ״ך של הנשים החרדיות,
ספר המעשים הטובים צאנה וראינה,
להורי כלתו, האב, עורך־דין בעל בית־דפוס
שהשתדל להופיע בכל הזדמנות
אפשרית במדי־השרד של קצין־מילו־אים
בצבא הרומני והאם, מורה לפסנתר
שכבר הספיקה לככב באופרה של וינה.
אבל הצלחתו האמיתית של פולק
היתה בעסקיו. בגיל 24 כבר היה בעל
מיפעל־טכסטיל שהעסיק 120 עובדים
ומאז הלך מהיל אל חיל. רק שאז נכנסו
הרוסים, במהלך אחד מאותם סיפוחים
ילידי אולטימטום של 24 שעות של
ראשית מילחמת־העולם השנייה, וישראל
פולק הפך לאיסראיל גריגורביץ׳
פולק והרוסים הפכו את מיפעלו
לקואופרטיב, בעל השם הנאה הל־ה
(חופש) ,מה שלא מנע מהם לבקשו
להמשיך ולנהלו. כפי שהסביר לו זאת
אחד מידידיו :״טרוצקי כבר אמר,
שרכבת מהירה אינה עוצרת בגלל
חתול הנמצא על המסילה!״
למרות זאת הנפיקו לו הרוסים
דרכון שבו הוגדר פולק כתעשיין
לשעבר, בעל סטאטוס ,39 סטאטוס
ומעמדו שהבטיח לבעליו, במוקדם או
במאוחר, שילוח לסיביר.
מעונשו של סטאטוס זה ניצל פולק,
כשהלה לפתע בשחפת ואושפז. מה
שגם איפשר לו להרהר בטיבם של
הרוסים האלה. עובדה. כאשר הם גילו
את המיסעדה הצימחונית המקומית,
של אחד פרידמן, שהיתה שם־דבר
בצ׳רנוביץ, הם היו מבקשים ביצה
טרופה עשוייה מעשר ביצים.
לבסוף חלף תיאבונם של הרוסים
ויש להניח גם של פולק. הגרמנים
כבשו את המקום ועימם שבו הרומנים,
שהיו בינתיים לבני־בריתם. פולק,
המבוקש בזכות כישרונות־הניהול שלו,
שרד איכשהו, ואפילו רכש את ידידותו
של הקומיסר הרומני, שלו יעץ, עם
התקרב סופם של הגרמנים, את העצה

400 מיליונים בשנה
הטובה לרכוש זהב ודולארים לקראת
פמוטים הבאות ־־
מן המיכרה
ף אז שו ב שבו הרוסים, הפעססופית.
1אך פולק הסתדר גם הפעם. כאשר
הממונה הרוסי הורה לו למכור זוג
גרביים, תוצרת המיפעל, בארבעה
רובל, שעה שמחירם בשוק השחור היה
400 רובל, לימד פולק את הרוסי את
תורת עיסקות־החליפין; במקום לשלם
במזומן עבור הובלת עצים להסקת
המיפעל, הוא קבע תעריף של זוג
גרביים עבור הובלה של מסר מעוקב
עצים.
פולק, שכבר ידע כיצד מנהלים
עניינים, פתח במיפעל גם מחלקה
לייצור סנדלים (מחבלים) ,גם מחלקה
לתיקי״בד ואפילו מחלקה שהתמחתה
בייצור גפרורים. רק שאז, בחורף , 1947
זה הספיק לו. הוא ניצל את העובדה
שאחד מאחיו חי בצ׳ילה עוד מלפני
המילחמה, והחליט להגר אליו יחד עם
אשתו, ארית.
זה שאחיו זכה באותה עת בפרס
הגדול של הפייס בציילה רק הקל על
חבלי־הקליטה של פולק, שמצא בצ׳ילה
את מקומו, כמו יהודים רבים אחרים
ווגם ערבים, שמיספרם בצ׳ילה הגיע
באותם ימים ל־ 150 אלף).
בצ׳ילה מצא פולק יהודים מכל
המינים: את יעקב שאולסון, יו״ר
הפרלמנט: את הקרדינל הקאתולי של
סנטיאגו הבירה, חוסה מארייה קארו,
שגם אם לא היה יהודי, נחשב לפחות
כצאצא של יהודים(או יהודים־אנוסיס)
וגם סוחר־ברזל עשיר אחד שנודע
כקמצן כה גדול עד שבקהילה נפוצה
עליו השמועה שהוא נמנע מלאכול
ביצים, כדי שלא יצטרך להשליך את
קליפותיהן.
מעשית היו לפולק עניינים אחרים
לעסוק בהם. הוא פתח מיפעל והגיע,
תוך זמן קצר, לייצור של 20 אלף
מטרים אריג לחורש, ברווח נקי של
דולר אחד למטר. לא מפליא לכן שתוך
שנים מיספר כבר היה אמיד מאוד,
(המשך בעמוד )35

ב ש\יטי *•ע ־ אי רתתראהא חר ת.
העולם הזה 2659

עולמה שד פסר ת
ראיון עםב חי ה ר׳ 1טנס1ו׳
כתבהחגיתנ 11ך
בראש השנה תחגוג בתיה לישנסקי, אמנית,
אשה מיניאטורית בשיער שיבה רך ומסורק ועיניים
כהות, חמות, חודרות, את יום הולדתה ה־.88
במחשבה שניה צריך אולי להטיל שתי הסתייגויות
בקביעה זו. קורם כל, בתיה לישגסקי
מעולם לא חגגה שום אירוע בחייה וקשה להניח
שתחרוג ממינהגה בעניין זה בהגיעה לגבורות
פלוס. שנית, לא ניתן לקבוע בוודאות את גילה
המדוייק היות ותאריך לידתה לא נרשם בשום
מקום. בעיר מולדתה מאלין שבאוקראינה נהגו
לציין רק את תאריך ההולדת של התינוקות
הזכרים .״בנות זה לא היה חשוב,״ היא מחייכת.
״כשגדלתי והייתי צריכה להוציא פספורט — זה
היה בימי האנגלים — בחרתי לי את ״.1900
שלוש בנות נוספות ,״חסרות חשיבות״ גם הן,
נכללו במישפחה. שרה לישנסקי, הבכירה, אשה
שופעת חכמה שהקדישה את חייה לעזרה רפואית
וסוציאלית במשך שנות חייה בארץ, רחל מאית
בן־צבי, אגרונומית ופעילה ציונית, ממייסדי
הגימנסיה העברית בירושלים, חברת השומר
ושותפתו לחיים של נשיא המדינה השני יצחק
בן־צבי, וד״ר תמר שוי, רופאה שפעלה כמו שאר
בני־המישפהה להגשמת החלום הציוני.

טרטים פורטרטים. מאסה רבת עוצמה, מחוברת
בצינורות חמצן בלתי־נראים לגוף שברירי של
פסלת גדולה.
פעם היא גם גרה במקום, עם הפסלים. אפשר
לחוש את האווירה הביתית. חדר־שינה, מיטבה,
שרותים נספחים לחלל המרכזי המשמש לעבודה.
אלה נשארו במתכונתם המקורית. מתכונת פשוטה,
מיושנת, סגפנית. רטיבות פגעה בקירות.
אחר־כך הגיעה אריאלה אפשטיין, ארכיטקטית
ופסלת שהפכה למין אחות וחברה. היא זאת

בראש השנה הקרוב ימלאו לבתיה לישנסקי .88ב־1
בספטמבר ייצא לאור אלבומה השלישי של הפסלת
המחוננת, מחלוצי הפיסול בארץ. חגית טוך הלכה
לראיין את האשה שאינה יודעת זיקנה מהי וגילתה
שהיא רוצה לפסל עוד אנדרטה אחת, אחרונה.
שהביאה לידיעתה את קיומם של צורכי־קיום ות־נאי־מגורים.

ספר
חדש
ב־ 1בספטמבר יצא לחנויות־הספרים ספר
חדש, שלישי במיספר, על עבודותיה של בתיה

ליצור בגדוד

מרתף שר פסלים
בתיה לישנסקי, במיכנסיים וחולצה ארוכת
שרוולים. יום מן הימים הראשונים של אוגוסט.
תנאי מזג־אוויר הם מסוג הדברים שלא נוגעים
בה. במרתף שברחוב נחום, המשמש עבורה סטודיו
כבר הרבה שנים, מרגישים היטב את החום. למרות
ואולי בגלל הקירבה לאדמה. שתי מדרגות
מתחת לשביל שמוליך לחצר האחורית. חלונות
מועטים. אור מתון של מנורות. המון פסלים. עומדים
על דרגשים. גבס. ברונזה. חימר. עץ. אבן.
מיניאטורות בוויטרינה קטנה. פורטרטים פור
בתיה
לישנסקי :״החולמת״ ,אבן וברונזה 1942 ,

בעבודה על אנדרטת חולדה ,״עבודה והגנה״1937-1930 ,

— ממה היית עושה אותו? מאבן?
בתיה :״ברונזה. יש אבנים שמקבלות צבע במשך
השנים וזה מפריע. ראיתי את זה בכמה מהעבודות
שלי. ברונזה מקבלת רק ירוקת וזה יפה
לפעמים.
״אבל אני יכולה להיות שקטה. עוד לא הזמינו״.

לישנסקי.
אריאלה טרחה על העריכה וההבאה
לדפוס במשך שלוש שנים וחצי. תיעוד של למעלה
מ־ 200 עבודות. דיוקנות, מיניאטורות, אנדרטות,
מצבות, רישומים, ציורי־שמן. כמעט במיק־רה
מתנת יום־הולדת. למעלה מ־ 100 עבודות
אינן כלולות בספר. כאלה שנמכרו או נמסרו
מבלי שתועדו קורם לכן.
היא אינה מרבה לדבר. מעולם לא היתה דברנית
גדולה. בדיוק כמו שלא ניהלה חיי חברה
אופנתיים ולא נמנתה על יושבי בתי־הקפה ברומא,
בברלין, בפאריס, בתל־אביב. המקומות שבהם
למדה, עבדה וחיה. במהלך השיחה היא תחזור
ותיגע עד הלב עם הכנות הטיבעית שלה.
קטע משיחה בשלושה קולות. הקול השקט הוא
של בתיה. זה שאיננו ממהר להשיב.
— אם היו באים אליך ומזמינים אצלך עכשיו
עור פסל למשל.
בתיה :״הייתי שמחה. אני רוצה מאוד לעשות
עוד אחד״.
— רק עוד אחד?
בתיה :״כן״.
אריאלה :״היא מצפה לזה. חושבת שזה מגיע
לה, שיבואו ויזמינו. כשהעניקו לה ב־ 1983 את
התואר, יקיר תל־אביב׳ היא באה ושאלה בשביל
מה. לא עשיתי בשביל תל־אביב שום רבר. תנו לי
לעשות איזו אנדרטה. ולא יצא שום דבר״.
— ולא תלך ותציע את עצמה?
בתיה :״אני רגילה שיבואו אלי, אבל הפעם אני
מוכנה אפילו ללכת. רוצה את העבודה״.
— אולי אין תקציב להקצות לפסל נוסף
בעיר?
בתיה :״את חושבת שהמרצפות שעושים זה
בזול? אז שמרצפת אחת יתנו לפסל --
נורא רוצה״.
— וזה מה שהיית מאחלת לעצמך ליום־ההו־לדת
שלך?
בתיה :״כן. זאת המתנה הכי טובה״.
— את חושבת שהפסלים שלך היו משתלבים
בנוף העירוני של תל־אביב?
בתיה :״האם השמלה בטח. יש בעיר הרבה
הורים שכולים. הם היו בוודאי שמחים״.
— את גם יכולה לדמיין לעצמך את המקום
שהפסל יעמוד בו?
בתיה :״בגן העצמאות למשל. או ביד לבנים. יש
מקום״.

אם שכולה. גבס וברונזה .44x25x21 .עבורה
מ־ . 1974 שייכת לקבוצת פיסלי תנועה המבטאים
״תנועה ספונטנית של רחשי לב ״.״דמות אדם
הלובשת משמעות של רעיון ומופיעה במצבים
רגועים או בתנועה סוערת ״.״הפיתרונות הפלסטיים
מכוונים לחופשיות הביטוי והתעוזה באופן
יציקת התכנים בצורות. כאשר פני השטח הפיסולי
מוצגים בכתמים רחבים מושגת האמת המוחלטת
של הפנטומימה. הדמות הניצבת בפוזה קובעת
תנועה מסויימת ומעבירה אל החלל את יכולת
הדיאלוג החזותי״.
היא היתה רוצה ליצור את הפסל בגדול. גדול
לפחות כמו האנדרטות שבנתה 12 .אנדרטות.
פזורות במקומות שונים. את האנדרטה הראשונה
בנתה בחולדה. מיד אחרי שהגיעה לארץ, לאחר
תקופת לימודיה בפאריס. אנדרטות אחרות ניבנו
בכפר־יהושע. בכדורי. עשתה הכל לבד. החל מפיקוח
על הציבת האבן, דרך העברתה בתנאים הפרימיטיביים
של אז למקום שבו נועדה האנדרטה
לעמוד, וכלה בעבודה אינטנסיבית שנמשכה
לעיתים במשך שנים.
אריאלה :״יש סיפור בקשר לאנדרטה בכדורי.
העבודה היא בגובה שלושה מטרים. בהתחלה היא
בנתה אותה בחימר וזה נפל. היא בנתה אותה שוב
והזמינה יציקת גבס. היוצק בא וברח. אמר שהוא
לא מסוגל לבצע עבודה בגודל כזה. היא הרסה את
כל הפסל ובנתה אותו מחדש בגבס כדי שאפשר
יהיה לצקת אותו מברונזה״.
בתיה :״וגם הוא נפל״.
אריאלה :״היא חלתה מזה. שכבה במיטה במשך
עשרה ימים, קודחת מחום, כתוצאה מהמאמץ
הפיסי והנפשי שהשקיעה בעבודה. אחרי עשרה
ימים היא קמה ובנתה את זה מחדש.״

חמש שנים
בזמן העבודה על האנדרטה לזכר הבנים בכפר־יהושע
אבדה לה הראייה בעין אחת. זה לא גרם לה
להפסיק את העבודה. רק כשהאנדרטה הושלמה
היא פנתה לטפל בעצמה.
אחת העבודות היותר אהובות עליה היא האנדרטה
עבודה 1ה1נה, בחולדה. שנתיים עברו עד
שנמצאה אבן מתאימה והועברה ליער חולדה.

בן־^יון בן־מגשה:
יאיר מת, והניח את נשמתו הצפורית כלואה ומערטלת בכלא השיר:
הצל החוצה את מבואו
משרטט פרחים בחלון האור
והמית רוח ים וגשם
בקולו הטהור
קול חרד וחרב מאהבה
קול חרב וחרד ממעמס
לבו השבור:
כים רתוק אל כף -
קסמי החלום הדקים נרקמים
ממים, משיר.
לו הייתי קיסר סין -
הייתי מבקש זמיר כיאיר להחיות את נפשי.
6 / 8/88

כפר־סבא

חמש שנים נמשכה העבודה. שמונה שעות ביממה.
על כריכת הספר מופיע צילום של האנדרטה בש־חור־לבן.
פרצופים אקספרסיביים. בתיה למעלה,
חולשת על תחום המחייה שלה מגובה שלושה
מטרים, בחולצה לבנה עם צווארון רוסי, בכובע
עם שוליים שמוטים, במישקפיים עגולי מיסגרת.
• מקישה באבן. היום, במבט לאחור, היא היתד, רוצה
לשוב ולהקים את הפסלים שלה בגובה רב יותר.
תישעה במקום שלושה מטרים. שיוכלו לשוב ולהתחרות
בעצים מסביב שצמחו בינתיים.
הגיל אינו מסוגל לעשות בה כבשלו. הניתוק
מתחושה של מוגבלות פיסית. מפעם לפעם היא
שבה ומבקרת במקומות שבהם ניצבים הפסלים
שלה. יש ביניהם כאלה שממשיכים לרגש אותה
בכל פגישה מחודשת.
בסטודיו חובר השקט לניקיון ולסדר. כלי־עבורה
ישנים טמוניב בנרתיק בד. משרים תחושה
מוסיאונית. מבט מעמיק יגלה שהם הונחו שם ביד
שלא יכלה להיות אחרת. פעם פרץ גנב אל הדירה
שבה התגוררה אז, על הגג ברחוב אחד־העם, דירה
ששימשה עבורה גם מקום־עבודה, ולקח איתו את
הכלים.
בתיה :״הלכתי למישטרה והודעתי. במיקרה,
ניסה הגנב למכור את הכלים לשוטר־חרש. הוא
רצה חמש לירות עבורם. אחר־כך היה מוכן לרדת
לשלוש. זה היה לפני קום המדינה. אחרי שהגנב
הודה באשמה הוא התלונן שהיו בדירה שני עטים
נובעים מקולקלים״.
לצחוק שלה יש קול נעים.

תחושת ריחוף
היא זוכרת את הימים שבהם גרמה לה תחושת
הרעב שתרגיש כמו תחושה של ריחוף כשהיתה
יורדת ממדרגות חדרה במלון שבקומה השביעית.
״הפסל תנ1עה איפשר לה להתגורר במלון האוניברסיטה
ברחוב סן־ז׳אק במשך שלושה חודשים.
הוא גם זיכה אותה ביחס מיוחד מצד בעלת הבית
בזכות הביקורות בעיתונות הצרפתית שהרעיפו
על בתיה שבחים״.
כששבה וביקרה בפאריס ב־ 1976 רצתה לקנות
בחזרה את הפסל המעוגן במעקה המדרגות באולם
הכניסה למלון. בעל הבית החדש לא הכיר אותה.
הוא לא הסתפק בסירוב למכור את הפסל אלא
כמעט ולא הירקזה לה להיכנס למלון ולהתבונן

בתקופת פאריס הושפעה בעיקר מעבודותיהם
של רודן, ישראלס, דגא.
בתיה :״אבל לא הייתי איתם אף פעם בקשר הם
היו יותר גדולים. הלכתי פעם לפסל בורדל.
הוא לימד אז באחד מבתי־הספר לאמנות. רציתי
לעבוד אצלו. הוא הראה לי שורה שלמה של
פסלים ושאל אם הם מוצאים הן בעיני. אמרתי —

שרת בין כל בני דור הנפילים שבאו לארץ בעיק־בות
חזון שאותו ביקשו לממש. אחדים מהם הונצחו
על־ידי בתיה והם מוסיפים לשמור על שתיקתם
באבן.
יצחק בן־צב דיוקן שזיכה את בתיה בפרס
דיזנגוף ב־ . 1957 חיים גמזו כתב אז על הפסל:
״דמותו?זל הנשיא בן־צבי יש בה מן הפשטות של
האיש ומן האצילות הרוחנית גם יחד. טוב־לב
מהול במשהו מרירות המקננת בזוויות הפה ותוגה
חרישית השרוייה בעיניים העייפות — הובאו
לידי ביטוי על־ידי כיור זהיר המטעים את האור־צל,
המדגיש בדקות הגובלת ברישום קו מקווי
האופי ומאותות ההיכר הבולטים של הדיוקן. בסך
הכל: פסל נאה, שעוצב בידי אדם המכיר היטב את
הדגם. המכירו בהופעתו היומיומית, בגילוי הבל-
תי־רישמי דווקא. ואם אפשר לטעון שגובה המצח
הופרז כאן במידה ניכרת, הרי כנימוק נגד טענה
זו ־כול לשמש ההסבר המתקבל על הדעת שהפ־רזה
זו הגבירה את רוחניותו של הפורטרט שהוא
אחד היפים מכל שיצא תחת ידיה של בתיה לי־שנסקי״.
במוסיאון
ביח השומר בכפר־גלעדי מצויות 60
עבודות של בתיה: דיוקנות חברי אגורת השומר

( 5{1״ן מוניי .
^>ד 1ר

אירופה, ארץ־ישראל
אחרי שעלתה ארצה עם אמה נרשמה לבצלאל.
השנה היתה . 1919 אמנות שימושית היה המיק־צוע
הפחות אהוב עליה. היא העדיפה להתמקד
בציור. אחרי שנה עזבה את הלימודים שם לטובת
חו״ל. כמו רבים אחרים שהפליגו לאירופה באותן
שנים. תחילה למדה באקדמיה לאמנות ברומא.

בסטודיו: בתיה לישנסקי־ בחברת פסלים
לא מוצא חן, והוא ענה — אלה העבודות שלי. לא
ידעתי איך לצאת משם״.
אחד המבקרים כתב על עבודה שהציגה בסלון
״הבלתי תלויים״ :״לולא הערכתי את בת־ה לי־שנסקי
בשל יצירתה החזקה הייתי מעריץ אותה
על יושרה וכנותה ״.ביטוי קולע לא רק ביחס
לפסליה של בתיה לישנסקי אלא גם ביחס לאשה
עצמה.

רבז ובייגלה
הגיס: יצחק בן־צבי,
נ שי א שני ל מ דינ תישר אל

בעיניים מקומיות ודאי נראתה מוזרה. בתיספורת
קצרה, כובע טמבל ומעיל ששיוו לה חזות נערית.
במקום להיות נוכחת בשיעורים שהתנהלו במיש־טר
נוקשה, העדיפה לבלות במוסיאונים, בהעתקת
תמונות ובלמידה עצמית.
אריאלה :״אחר כך היו פה הפרעות והיא חזרה
לאר-ץ כי הרגישה מחוייבות לעזור. עלתה לקיבוץ
עין־חרור. עברה שם בגדוד העבודה״.
בתיה :״יום אחרי שקיבלו אותי לקיבוץ בתור
חברה קמתי ועזבתי ״.נסעה לברלין. גם שם הלכה
נגד הזרם. שלוש שנים שהתה שם. התחילה בלימודי
נגרות בק 11 סטנ1ורבהש1לה, בית־הספר לאמנות
שימושית. החליטה שהיא צריכה ללמוד
מיקצוע מעשי. הלימודים חשפו את כישרון הפיסול
שלה. ררך אמנותית חדשה נפתחה לפניה.
שלוש השנים הבאות הוקדשו להשתלמות בבחאר
בפאריס. גם שם העדיפה להדיר את רגליה מבית־הספר
ומהשיעורים הפורמליים ולשקוע בעבודה
בחדרי־המלון הזולים שבהם התגוררה. היא נאלצה
להחליף את מקום מושבה מיספר פעמים.
עיסוקה לא מצא חן בעיני בעלי המלונות. מכות
האיזמל בלילות הפריעו את מנוחת השכנים. שבני
ל׳ 7ן ליציקות הגבס בחדרונה, בן שמונה המטרים
הרבועים, הבהילו את הבעלים. כסף לסטודיו
ראוי לשמו לא היה לה ונגזר עליה להסתפק מדי
״״ס בנדיבות הלב של ידידים.

כישרון הציור שלה בא לידי ביטוי כבר בגיל
צעיר. בתור ילדה קטנה, בעיירה ברוסיה, הייתה
מציירת ״קוויטלך״ ,קלפי־מישחק לחג החנוכה
מעוטרים בציורי אותיות ודמויות אנושיות, ומוכרת
אותם בשתי קופיקות. חבילה של 31 קלפים.
היתה מבלה שעות רבות בהתבוננות משתאה בעבודתו
של סופר סת״ם שכתב סיפרי תורה בעיירה.
מאז
היא ניזונה כמעט אך ורק ממזון רוחני.
אריאלה :״יום אחד ביקרה אצלי חברה של בתי.
בהורה צעירה. בת 20 בערך. היא הסתכלה בציורים
של בתיה שממלאים את הקירות ואמרה
שמי שמצייר אותם הוא אדם המנותק לחלוטין מן
המהות הפיסית שלו. רק אחרי שהיא הלכה הבנתי
כמה הדברים שאמרה נכונים. בתיה היא אדם שלא
מסוגל לחוש כאב, רעב, צמא, חום, קור. היא כולה
רגש ורוח. אם האצבע שלה נפגעת מן הפטיש
במהלך עבודת הפיסול היא לא מרגישה בכך.
כאילו שהכאב בכלל לא נוגע בה. אין לה תיאבון.
אין לה שום מישאלות. היא מנותקת מן הגוף
שלה. כשהיכרתי אותה לפני 15 שנים היא נהגה
להתקיים מארוחת צהריים אחת בשבוע. היתה
הולכת למיסעדת־פועלים קטנה ברחוב בן־יהודה.
בשאר ימות השבוע היתה מתקיימת על לבן
ובייגלה שהיתה קונה במכולת״.

רור הנפילים
^בתיה לישנסקי שומעת את הדברים שנאמרים
עליה בשתיקה. אולי השתיקה הזאת היא המק־

שאותם שיהזרה כשהיא נעזרת בתמונות פספורט
ישנות בעלות איכות צילום ירודה. ההיכרות
האישית עם מרביתם עזרה •לה לשוות לדמויות
חיים ולהביא אל הפסלים את אותם יושר וכנות
המצויים גם בה.

מסקר עד ערב
שעות הבוקר הן קודש לעבודה בסטודיו.
אריאלה :״אם זה היה תלוי בה, היא היתה
נמצאת פה כל יום מבוקר עד ערב. אני צריכה
לבקש ממנה לנוח יום אחד. או שהיא פה או שהיא
נוסעת לבית־היציקה״.
— את זוכרת, בתיה, את כל העבודות שעשית
או שיש דברים שהשתכחו ממך?
בתיה :״אני הושבת שאני זוכרת״.
אריאלה :״אם היא תראה היא תזכור״.
— הגיל אינו מקשה על העבודה?

איתן קלינסק

ש ר חלום
יש לי חלום
על שמים חדשים
עם אורים של תמיד
על ארץ חדשה
עם נהר שלום
העולה מרחמה,
יש לי תפלה דומעת
בטרם יבא חבל לה
נתנה רחשי נגהה בי העיף,
שיומו נדרדר כאבן קשה
ובתהום נותן קולו.

ה ם רו צ חים נפשי הפחם הו א עורי
נסחט אני בדין למד תי אהבה
אלבאמה שלי.
קוד ר ועצוב היר ח כ שלו רגלי מלכת
ש ח תי לאש מו רתה סג רי רי ת וב לבי ה חו ם
אלבאמהאלבאמה שלי.
שניתי פזו רו תכאפר מדו ע תנ דיני ארצי!
עגום לילי שני ש חו קו ת אן אלךו אני שחור
אלבאמה שלי.
ה שחר בפתח וכולי ק פו א שתיתי ד ם רעי הני תז
אהבה או מ רי םאהבה
אלבאמהאלבאמהאלבאמה שלי.

אריאלה :״־יא לא מסוגלת להתקיים במצב של
הוסר עבורה. היא לא בן־ארם שיודע לצאת לחופשה.
אני מתחננת לפניה — בוא• ניסע. קצת
לפוש. היא לא רוצה. אין אצלה מושג של חופשה
או של פנאי. להיפך. היא מתלוננת שהיא מבזבזת
יותר מר־ זמן. שהיא לא עושה מספיק״.
— היית רוצה לעשות יותר?
בתיה :״כן. עכשיו אני עובדת הרבה פחות. אבל
אין מה לעשות. ״.
את הולכת לפעמים לטייל בסביבה?בתיה :״לא. כשאני פה אני בעבודה״.
— טלוויזיה את רואה?
בתיה :״כן. יש לאריאלה טלוויזיה ציבעונית״.
— יש איזו תוכנית שאת אוהבת במיוחד?
בתיה: וצוחקת! שושלת.
חלום אריאלה :״לפני שאש שנים, ב״ , 1985 היא
סיפרה ל־ הלום שהלמה כשהיתה ילדה בת שמונה
בערך, ברוסיה. היא חלמה שהיא מציירת את הרצל.
לבוש בבגד לבן. ציור שמזכה אותה בפירסום
ותהילה. בדיוק באותו.שבוע שבו סיפרה לי את
החלום הזמינה אצלה עיריית הרצליה את פיסלו
של הרצל. ככה בא הגורל וסגר מעגל של 80
שנות חיים״.
ברמי! זאב הרצל. גבס וברונזה 80x45x55 .
ס״מ. דיוקן .״פסלי הדיוקן של בתיה לישנסקי
משכנעים בנאמנותם לאופיין של הדמויות. רגישותה
הגדולה לסביבה האנושית ויכולת החדירה
הפסיכולוגית העמוקה שלה הן מעלותיה הגדולות.
הביטוי שבדיוקנים מעלה ערכים שהם מעבר
לדמות הקונקרטית. באמצעות המתח והזרימה
של צורות ומישטחים נוצרים בפסלים אלה ערכים
טרנסצנדנטיים אשר מהותם האוניברסלית נמדדת
בנצחיות ההוויה האנושית״.

לרות1

)1נשף מסכות; )5ההלכות שאסף
ר׳ יהודה הנשיא בשישה סדרים;
)10 מזל; )11 שמוח, רקוע;
)13 מוקש; )14 כינוי לנפש
האדם; )15 שנת; )16 כתם; )18
מילת שאלה; )20 בת־קול; )21
עיר נמל בלבנון(מ) )22 :קריאת
צער; )24 מס האכל; )25 מילת
המעטה; )26 זג הפעמון; )28
שחקנית קולנוע צרפתית(ש״מ);
)30 גבורת רומן של אמיל זולא;
)31 בחר בטוב; )32 נמלא המולה
ותנועה; )34 מצביא וסופר רומאי
— הצנזור (לפני הספירה); )35
הקוף, גבורו של רומז רולן; )38
רוטב בבשול; )39 ססה מן הדרך;
)41 משקה עלים סיני <42 :צעיר;
)43 רסיסי שחר; )45 גלגל דמיוני
שעליו סובב אחד מגרמי השמים:
)47 בן־בקר )48 :קלקל, פגם; )50
הרחיק )51 :מדת היבש (10
איפות); )52 איל ברזל; )54
בגלגל המזלות; )57 קצה, סוף;
)61 צד אחד של הפנים; )62
חנית; )64 יום־טוב )65 :סל גדול;
)66 זהב; )67 מילת שלילה)69 :
אחד מכלי הסיף; )70 אישה
הראשון של אביגיל המקראית:
)72 בן עובד )74 :בעלי חיים
ממערכת חסרי חוליות; )75
מגדולי האמוראים בבבל; )77
נקרת צור; )78 מכשיר התעמלות;
)81 פתרון; )83 נמלט;
)85 ענף; )86 הגדולה בשחקניות
הטרגדיה בצרפת )88 :שניים; )91
ממהר להגיע; )93 עלוב; )95 הקו
העובר מקצה הקשת בעגול אל
הקצה השני )96 :לא רחב)98 :
שליח צבור; )100 קו)102 :
מחפש; )103 פעוט; )104 כינוי
לתלמידי ישו הנוצרת )105 מכתם
או כתבת על מצבה.

)1צלוחית קטנה; )2מכשיר
ענויים; )3כרכר, פזז; <4שני
עמודים בספר; <6אמן בשול)7 :
מתחרט; )8תאר הולנדי; )9אליל
בית; )12 הגשת מתנה; )15
שנינה, הלצה; )16 הבל; )17 אריג
פשתן טוב; )19 רקוד עם ישראלי;
)20 תבלין מזרחי; )21 שומר
השאול (עפ״י המיתולוגיה))23 :
בהמת משאות; )24 קול גברי
עבה; )26 חבית קטנה לקבול
משקה; )27 אחוריים; )29 ציץ,
ראשית הצמח; )30 שרסת בעור;

נעם י

טעם רחיים
היא בת ,31 רווקה, נאה, אקדמאית,
העיסוק: במדעי־החברה ובתיקשורת.
מגדירה את עצמה כמעניינת, תערובת
סולידית ולא ממוסדת. אומרת שמחפשת
ראש טוב וייחודי, רצוי אקדמאי,
נבון, גבוה, אסתטי, מרתק, שאפשר לדבר
איתו גם על דברים שברומו של
עולם, כמו פילוסופיה עמוקה, ושאפשר
גם לטייל איתו ולשחק איתו שחמט.
״בקיצור,״ מסיימת 94/88״אחד שהוא
כמו קוקה־קולה, שמוסיף טעם
לחיים״.

רדתי בטלפון -לקשר עם
הפונים ולהכתבת מיכתבים -

.221017

רומאנטי עם המת אי מ ה

)33 מעט; )34 דלג, קיפץ)36 :
תוכחה; )37 עבודת האדמה; )40
מרחף; )41 תפר; )44 משאלה; )46
אדמת טיט )47 :פרי שלא בשל
עדיין; )49 ככה (ארמית); )50
הנח )53 :תנור אש; )54 אדם גס
רוח )55 :שופט )56 :שלמות)58 :
בן המשפחה, ידיד; )59 יוחנן
החשמונאי; )60 נמשך אחרי; )62
סוד; )63 קיר נמוך בחזית החומה:
)66 פלוני אלמוני; )68 אדם גבוה

( )71 ;)3,3יתד עם חריצים; )73
קוץ ודרדר; )76 חרון; )77 מי
שחטמו שקוע; )79 עורר ריב
ומדנים )80 :מילת אזהרה; <82
איבר הנקה; )84 די(ארמית); )85
השמד; )87 אבן סיד לבנה; )90
משקל בשירה העברית; )92
דאגה )94 :ענק; )96 תרופה; )97
סגר )99 :בבואה; )101 זמרת
ישראלית (ש״פ); )102 כלי
הקשה; )103 צונן.

__ אביגיל יי״א__ ,

חן טרמפלח ״ ל
איתן ע מי חי

הדברת מרקיס

הוא בן ,23 איש מישרד־הביטחון,
חובב טיולים, צילום, אוהב דברים יפים,
ילדים ובעלי־חיים. חשובות לו כנות
ואמינות — בדברים האלה הוא אינו
מתפשר. יש לו 1.78 מטר גובה, נראה
בסדר, בוגר מגילו מבחינה מנטאלית.
מרגיש שנוח לו יותר בחברת מבוגרים
ממנו. יש לו חוש־הומור, לפעמים הוא
קצת ציני.
בעבודה הוא רציני, אבל בשעות
שאחרי הוא אוהב להיות שמח. הוא
קצת ביישן, אבל רק בהתחלה. מרגיש
שיכול להיות רומאנטי עם המתאימה.
רוצה אותך רגישה, אוהבת ילדים, חמה,
פתוחה, אינטליגנטית, נאה, נשית. את
יכולה לכתוב לת״ד ,1232 הוד־השרון
,45111 או לשאול אותי על (.)95/88

בכסף אינך יבול לקנות אהבה,
אבל הוא משפר את עמדת המיקוח
שלך.

רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־ 75־ 03

בשמירה ע׳ל בריאותך ורכושו

ומיספר־טלפון למשה פרסקי, רח׳ פתח־תיקווה
,27 נתניה, או להתקשר לטלפון
337995־.053

חניתה צנטנר, דוגמנית־לשעבר,
אומרת שאשה יפה מתה פעמיים -
פעם אחת כשהיופי נעלם לה, ופעם
שניה כשהיא מתה באמת.

יחפה ע ד החוף
היא נאה מאוד, יש אומרים יפה,
1.72 מטר, קצוצת־שיער, רווקה, צברית
רחובותית, מוצא תימני, בת .37 חייתה
בקיבוץ במשך 10 שנים, וכיום היא
עוסקת בעבודה מאוד מרתקת ומעניינת.
״אני
חברה טובה מאוד של החורף,״
היא אמרה לי ,״בעיקר כאשר גשום
וסוער, ואז אני מהלכת יחפה על חוף־
הים. אני רגישה ורגשנית, נאמנה
ואמינה, רומאנטית ועוד איך, יכולה
להציע פלאנטה אחרת באמת של
מערכת־יחסים, שאותה חווים, לא כל־כך
במילים.״
אם אתה בן 37 עד ,45 זה מתאים לה.
אם אתה מושבניק או קיבוצניק, בהחלט
יש על מה לדבר. שאל אותי על

מאיר שלו, ברומן רוסי שלו;
״מה עוד אפשר לצפות מאחד
שהסבא שלו היה היהודי היחיד
ברוסיה שאנס קוזאקיות.״

רחקה מאש דו ד
קוראים לה ריקי, והיא נחמדה, דוד,
רווקה בת ,30 תושבת אשדוד, עובדת
במחשבים, מעוניינת להכיר גבר רציני,
עד .34 שאל אותי על (.)97/88

רוצה להתח תן

ספר די טהזר

״אוסקר ויילד אמר: גבר שמחפש
אשה טובה, חכמה ויפה, מחפש בעצם
שלוש נשים(קשה למצוא אשה עם כל
התכונות הטובות),״ הוא כתב אליי.
״אירופי בן ,43 גובה 1.85 מטר,
מישקל 90 קילו, ממישפחת ניצולי־שואה,
בוגר תיכון מיקצועי־חקלאי,

קוראים לו רפי, והוא גרוש בן ,55
ספרדי טהור, ולפי התיאור שלו :״לא
אקדמאי, אך עם רמת אינטליגנציה
גבוהה, לא מלך היופי, אבל לא מכוער,
לא גבוה ולא נמוך.״ את יכולה למצוא
אותו בטלפון 301785־ ,03 בשעות
הערב.

לח תונה
הם יזמינו אותי

בעם

שמחים להדברת תיקנים(ג׳ן קים),ו
תולעי עץ, חרקי ספרים ובגדים,
עירפול מיוחד לאדועים למניעת
^ וזסי׳ ^.יתושים וחרקים מעופפים.

4 4 4.

משה פרסקי
מיספר טלפון 1תצל 01

שירת בסדיר ובקבע, התמחה ברוקחות,
נאה ובעל דירה. תחביבים: קריאה,
כתיבה, מוסיקה, קולנוע, ים, טיולים,
מעוניין בבעלת תכונות ותחומי התעניינות
דומים, למטרת נישואין ״.הוא
מבקש לפנות אליו בצירוף תמונה

די, אני לא יכולה יותר. אתם שוב
מעליבים אותי. שוב אתם מתחתנים
אחרי שהכרתם דרך המדור הזה, ולא
טורחים לספר לי. זוג מיספר שלוש,
שעליו שמעתי בחודש האחרון, דרך
אדם שפנה אליי, הם צ. ו־מ. היא
חיפאית באמצע ה־ ,30 מורה, אם
לשניים, והוא תושב הרצליה, בתחילת
ה־ ,40 איש־מחשבים, אב לילך. כבר
שנה שהם חיים יחד בחיפה. היא
פירסמה אצלי מיכתב, והוא היה השישי
שהתקשר אליה. כאשר שאלתי את
המודיע שלי למה, לרעתו, זוג החברים
שלו לא שיתף אותי כשימחה, הוא אמר:
״אני לא יודע, אבל אני חושב שלחתונה
הם יזמינו אותך.״

הבטחה של שדכן, נ מוד
פירסומת: בחורים, אני אשבור^
הראש ואתם תשברו את הכוה

הו חסח ^ מרים בנימיני

מזל החודש:
אריה עוד על
8.8.88

אינסופיים. המיספר 8קשור לכוכב שבתאי
באסטרולוגיה. כוכב זה קשור לאבנים
ולסלעים ובאמת הגימטריה של אבן היא .8
(א־ ,1ב= ,2ן־ ,5סה״כ=.)8
באסטרולוגיה מסמל הבית השמיני
לידה, מין, מוות, ירושות, כספי הזולת וכן
התייחסות חזקה למיסטיקה. זהו הבית של
מזל עקרב. בית אפל הממוקם כאילו מתחת
לפני הקרקע. כל מה שקורה בהשפעת בית
שמונה נעשה בשקט, באפלה, במיסתוריות
ובסודיות. מכיוון שהוא מסמל מוות והת חדשות
הוא מסמל את הנצח. כמו הפניקס,
עוף החול, שקם לתחייה מאפרו כך גם
מיספר 8מסמל את היכולת לקום ולהיבנות
לאחר נפילה, משבר, מחלה או אסון.
מכיוון שהוא קשור בכוכב שבתאי הוא
אינו מאפשר לאדם הקשור אליו להגיע
למשהו מבלי להשקיע מאמצים ולסבול. רק
לאחר צרות ועיכובים יגיע האדם להגשמת
שאיפותיו, והדבר לא ייעשה מעולם בגיל
צעיר.
הקשר של כוכב שבתאי לסיפרה 8נותן

אצל המקובלים, העוסקים בתורת הקבלה,
נהוג לומר ששנה המסתיימת באות ח
( )8היא שנה קשה ומאיימת באסונות. עוד
הם טוענים שגם משמעות האות ט׳ ,כלומר,
שנה המסתיימת בסיפרה ,9היא דומה.
לדוגמא: מילחמת־העצמאות שהיתה בת-
ש״ח ( )1948 ותשכ״ח ( )1968 שבה התחילה
מילחמת״ההתשה.
תשמ׳יח ( )1988 והשנה שתבוא בעיק־בותיה
-תשמ״ט -מבשרות על תקופה
חדשה שבה ישלם העם על צורת־החיים
שבה חי. ואכן, בשנה זו, החלה האינתיפאדה,
ואילו בחודש אוגוסט, שהוא
החודש השמיני, קורים דברים קשים
וחשובים. הכרזתו של חוסיין וכל ההשלכות
הנובעות ממנה מבשרות על תחילתה של
תקופה שעלולה להוביל אותנו למילחמה. זה
בוודאי לא קל להיוולד ביום שכזה, בייחוד
למי ששייך לעם היהודי.
8היא סיפרה חזקה, רבת עוצמה וקשה.
מי שנולד בהשפעתה יהיה חזק ולא יירתע
מעבודה קשה. הוא יתמודד בהגבלות,

אחת ל״ 11 שנה מתקבל תאריך שכמעט
כולו ספרות זהות. מי שאינו מייחס חשיבות
למשמעות הספרות בתורת הנומרולוגיה
אינו מודע לכך שיום כזה נושא אופי מיוחד
במינו. אם נקבע באותו יום אירוע חשוב
צריך לדעת שהשפעתו של אותו יום מסויים
תורגש כל זמן שהוא יהיה קשור לדבר
שנולד או נוצר באותו יום.
רבים קבעו להם את נישואיהם ביום זה.
אחרים אולי החליטו לעבור לבית מיספר .8
יש כאלה, שלאו דווקא לפי בחירה, נולדו
באותו היום. הנסיכה הבריטית החדשה,
באיסורים ובמיכשולים, אך תוך עבודה
בתו של הנסיך אנדרו, נולדה בשעה 8בערב ל־ 1988 משמעות מיוחדת. עם ישראל
עיקבית ועקשנית יגיע להישגים. הוא יהיה
מושפע מאוד מכוכב שבתאי. זהו הכוכב
ה״.8.8.88
עיקבי, בעל מישמעת עצמית ושליטה
מי שחתמו על עיסקות או עסקו בענייני השביעי במערכת והוא נקרא על שם השבת
עצמית חזקה, מסודר, מאורגן, מסור לבית,
כספים, רכוש וביטוח, בחרו ביום הנכון, שכן שהיא היום השביעי, והיום המבדיל את
למישפחה ולארץ. כלפי חוץ הוא עלול
המיספר 8קשור בכספי הזולת והוא מבטא ישראל מהעמים. שבתאי מוקף בטבעות
לעשות רושם קר, אך בתוכו יהיה מסור,
את החומר כפי שמבטא אותו כוכב שבתאי. הסוגרות עליו ואשר מחזקות את המשמעות
נאמן ואחראי לכל הקרובים אליו.
מבחינה אסטרולוגית אין קשר לכך שזה המיוחסת לכוכב -כלומר הגבלה.
מי שנולד בהשפעה של קרינות כוכבים
שבתאי מסמל את מידת הדין, את השכר
היה מיספר 8או מיספר אחר. האסטרולוגיה
קשות עלול להיות טיפוס אנוכי, קר, קמצן,
שופטת את היום לפני הנתונים האסטרולו והעונש לטוב ולרע, הצד החיובי והשלילי
שתלטן, שלא בוחל בשום אמצעי, כולל
שבדין. מערך הכוכבים ל־ 88 מצביע על כך
גיים. דהיינו, לפי מצב גרמי השמיים והקלדרוך
על אחרים, כדי להגיע להגשמת
שישראל תרגיש היטב את השפעתו של כוכב
שרים ביניהם באותו היום.
שאיפותיו. למרות החריצות הנדרשת ממנו
מה אם כן היה באותו יום! יש להתייחס שבתאי. כוכב זה, בצמידות לכוכב או־כטיפוס
שבתאי, הוא עלול להיות עצלן
כמובן למיספר 8הנחשב למיספר חזק ראנוס, נכנס למזל השבתאי -מזל גדי. גם
ובטלן המבזבז את זמנו וזמנם של האחרים
המסמל את האינסוף והנצח, בגלל התנועה המיספר ( 8שבתאי) וגם ריבוי כוכבים
וכנ׳יל גם לגבי כספו.
הספירלית שאין לה נקודת סיום. ה־ס וה־ ,8גדולים במזל גדי מצביע על כך שזו לא תהיה
מי שנולדו ב־ 8.8.88 נולדו במזל אריה,
שהוא כעין שני אפסים, מסמלים דברים שנה רגילה.

היחסים עם הסביבה מאוד לוהטים ואינם
אתם לחוצים ופגיעים. הסיבות למצב זה תהינו מקשרים רומאנט״ם קצת מוזרים. אך יקרה
אופייניים לכם. אתם רבים, מתווכחים, מ משהו
שיביא ליציבות ולהידוק הקשרים. הנטייה
קשורות ליחסים עם בני-הזוג, למצבכם ב חוסרי
סבלנות ומקלקשלכם
להיפנע במהירות
בית ובקרב המישפחה
לי ם, לכ ם יחסים. אל
מכל הערה שלא מתכוונת
ולצורך להוכיח את עצר*־

תפעלו במגמה או מתוך
לפנוע, יכולה להזיק לכם.
מכם במקום שאתם
כוונה להרגיז, כי הדבר
וכדאי שתעברו לסדר העובדים
בו. מצד אחד
יפעל כבומרנג נגדכם.
יום. ודז 22711 2יהי! די־מונחים
לפניכם אתג^

אם החלטתם לעורר את
קשים בעבודה ובבריאות.
רים מעניינים ומושכים,
קינאתו של מי שיחסו
מישהו במישפחה עלול
ואתם אף מרגישים ש־אינו
חם כשלכם, הוא
לחלות, מה שיחייב אתכם
יש לכם די אנרגיה לקיחזיר
לכם בניתוק או
לשנות תוכניות ברנע האחת
על עצמכם את המבפרידה
זמנית. כספים
חרון. נוח יותר 23710בשימה,
אך מהצד השני
עשויים להגיע לפתע
חודש שאז באים לקראתאינכם
מרוכזים ואתם
ולעזור לכם להתגבר על הקשיים הכלכליים.
מאבדים את הסבלנות במהירות. בני מזל כם. בעבודה נמשכים המאבקים הסמויים והנלי
זה קורה בין ה״ 18ל־ 20 בחודש. היו זהירים.
״ם אך בינתיים אין זה הזמן לוויתורים מצידכם.
בתולה יוגלו לעזור לכם בעניינים אלה.

סוף־שבוע תיש. שיחה. הקשורה לתוכויח־לימו־מתיחות
ביניכם לבין בנ״הזוג, אולם הפעם יהיה העבודה עלולה לגרום לכם השבוע למתח
דים א 1לנסיעה, עלולה להשפיע על החלטות
עליכם לוותר להם מכיוון שכרגע אינכם שופטים ולדאגה. יתכנו אמנם עיכובים ובעיות שאו חשובות.
נם אס אזמרים
תם לא צפיתם מראש,
נכון את המצב ומח״חסיס
לכם דברים שאינם נעימים
אבל לא נראה שהעניין
לפרטים הפחות־חשובים
לאזנכם אין ז 1סיבה מספכה
חמור וכדאי שלא
בתמונה מלה. לפנויים
קת לבצע צעדים הפתעים
תדאגו. קשרים עם
צפויה היכרות חדשה שבכם
עצמכם. הרס עצמי.
חו״ל יהיו קצת צורמים.
תיערך במקום מאוד לא־הקייס
בכם, מסוכן לכם בהערה
שתישמע בטלצפוי.
קשרים, שמשום מה
יסים אלה. בתחום העבר
פון, בשיחה או במיכתב
חשוב להסתירם. עשויים
דה אתם עסוקים מאוד. מתיפגע
בכם ועלולה לגלהתחיל.
הסיבה שאין ד
טילים עליכם ה10ן עבורה
רום לעירעור היחסים
הם סיכוי להאריך ימים,
!אחריות. אתם עייפים ואיד.
עם אנשים שחשובים
היא חנסר־התאסה יסודי
כס חשים ט 1ב מבחינה
לכם מאו .1אל תנסו
שיחנלה מאוחר יותר. בתבריאותית.
הבעיוח הכספיות מוצאזת להן פיתרון
חום הכספי אתם זוכים אמנם ליהנות מסכומי״ לתקן כי רק תקלקלו. המתינו קצת עד
ב־ 21 בחודש. קשרים חרשים יגרמו לאכזבה.
כסף שמניעים, אך אתם נוטים להוציא יותר מדי. שיימצא זמן נוח יותר להסביר את עצמכם.

תוכניות־נסיעה עלולות להתעכב. אתם
בעיות בריאות מטרידוח אחכם. ובכלל אין זו תקומבחינה
חברתית אתם נהנים מעלייה בפואופטימיים
מדי ואינכם לוקחים בחשבון
פה נוחה. אינכם ישנים מספיק ואחם מודאנים
פולריות. אתם פחות סגורים ומרבים בנסיאת
אלה התלויים בכם.
יותר מכפי הצורך. חש!ב
עות. נצלו היטב את
עד ה־ 21 בחודש יהיו
שתקפידו על מה שנעשה
התקופה לחופשה, טיול
ימים קשים, גם ה־22
מאחורי נבכם במקום שבו
או נסיעה והשתדלו ליהיה
מתוח וקשה. לאאתם
שבדים מישהו מננוח
ולהרגע. ענייני מגוחר
מכן תחנו מהקלה ב סה
לתפוס את מקומכם
רים יעסיקו אתכם בממצב
הכלכלי. סוף־סוף
ופועל במלוא המרץ סבלי
לוא הקצב. החלטה
יגיעו הכספים המיוחלהשאיר
אחריו עיקבות.
חייבת להתקבל במהי לים.
אלה יעזרו לסתום
בני מזל עקרב עשרים לע|

רות. רק ברגע האחרון
חורים, אך לא יביאו
זור לכם בזיהוי האובייקט
יימצא דבר־מה שיש לפיתרון
של כל הבעייה.
שבו מדובר. בענייני כס|

ביע את רצונכם. צפויות
בתחום הרומאנטי -
פים לא נוח לכם. כספים
מריבות עם ידידים בג אתם
נהנים מחידוש קשרים מהעבר
לל אי-הבנה. חשוב שתשוחחו עימם בגילוי־ המניעים לכם, מעוכבים. אך בסופו של דבר, אין
לב. בתחום הרומאנטי -חידוש קשרים. מה לדאוג. מחיחוח ועצבנות צפויות 221 בחדש. ומקשרים חדשים הנוצרים לאיטם.

הסינוה 8היא חזקה וובת־עוצמה ומסמלת
את האינסוף. מ׳ שמרד בהשפעתה הוא
עיקב׳ ובער מישמעת ושריטה עצמית

1ן ש*1

שהוא מזל חם ונדיב. אם נולדו בשעות
אחרי הצהריים והערב, כשהירח נמצא במזל
סרטן, הם יהיו רכים, רגישים, אוהבי בית
ומישפחה ובעלי דימיון מפותח. אך אם
נולדו בבוקר השפעתם של הכוכבים או-
ראנוס ושבתאי עלולה לגרום להם לקשיים
לא־מעטים ואף להפוך אותם לטיפוסים
קשים ומסובכים.
הירח, שנמצא במזל סרטן, היה בצמידות
לוונוס. צמידות זו מלמדת על אדם חביב
במיוחד ואהוב על כולם, אך בשעת־מיבחן
לא תמיד יוכיח את עצמו. אותה צמידות
יוצרת קשר חיובי עם כוכב פלוטו בעקרב,
מה שיחזק את מי שנולדו ב״ 8.8.88 ויתן
להם אפשרות לצאת מכל משבר ואף להפוך
כל משבר להישג.
צמידות הירח וונוס יוצרת זוויות קשות
לכוכבים נפטון, מרס, שבתאי ואוראנוס,
והיא מסמלת ילדות מבולבלת, מריבות,
חוסר־שקט בבית וצמא גדול לחום ולאהבה
שהם לא מקבלים בגילים הצעירים.
הנסיכה הבריטית החדשה, שנולדה ב־
8.8.88 בשעה ,8אכן נולדה לתוך המיגבלות
הנוקשות של בית״המלוכה ולתוך מיסגרת
ממוסדת ומחייבת. מצד שני, לידתה, במזל
אריה המלכותי, מתאימה לה. כנהוג היא
תגודל על־ידי צבא מטפלות ואומנות
וקשריה עם הוריה יהיו פחות ממה שדרוש
לאופי כה רגיש.
במפת־הלידה שלה נראה שהיא טיפוס
חברותי וחביב, היא תהיה אהובה מאוד על
כולם ורק מעטים ידעו שלמעשה היא טיפוס
בודד מאוד שלא מוצא את מקומו. ברי אותה
תהיה רגישה מאוד, אולם ניתן להניח
שפרט זה יטופל היטב.
מי שנישאו באותו היום יצטרכו לבנות
את נישואיהם בהרבה סבלנות ובעבודה
קשה. בוודאי שלא יהיה להם קל. חייהם
יתרכזו במידה רבה סביב עניינים חומריים:
כספים ורכוש וכספם של הורים וקרובים.
בתחום זה הם יגיעו להישגים, ונישואיהם
יביאו אותם למצב חומרי טוב ומשגשג, אם
רק ישכילו שלא לאבד סבלנות.
הם ייתקלו בקשיים ובאכזבות. יקח זמן
רב להכיר את בני הזוג, מאחר שכוכב נפטון,
שיצר זווית שלילית לירח, מלמד על כך
שבנישואים כאלה היה יסוד של אשליה
שכדי להתגבר עליו נחוצים ויתורים.

הבריאות שלכם מתחילה להשתפר!בקרוב תחושו
שאתס מסוגלים להתמודד עם בעיזח שהקשו
עליכם באחרונה. בעבודה
פזנעים מנ ח תי כ ם. השאלה
היא אם רצוי לצאח
עכשיו למילחמנח. ה־נ2
וה־ 24 אמנם מאפשרים לכם
להניע להישגים ראויים
לציון. אך אל תצפו שהדברים
יקרו ברנע אחד.
דרושה עכשיו מבלעת כרי
לבנות לעחיד דברמה ב־ט
1ח ויציב. ברומאוטיקה
— אתם קצת מדוכדכים. לפתע עליכם להיפרד
לזמן־מה מבן־הזוג שאליו התקרבחם באחרונה.

אתם בפרשת״דרכים. עליכם לקבל כמה
החלטות חשובות. אי-אפשר לדחות את הדבר.
במה שנוגע לעבו דה
כדאי שתטפלו בכך
בין ה־ 18ל־ 20 בחודש.
תהיה לכם הזדמנות
למצוא לכם כיוון או
מקום שמעניינים ומת אימים
לכם. ה־ 23 וה-
24 יהיו קצת מעיקים.
יתכן שדרושה לכם מ נוחה.
רצוי שתסעו
לחופשה קצרה, ותעשו
לעצמכם חשבון־נפש בקשר להווה ולעתיד
הקרוב. בענייני כספים תופתעו לטובה.
עדיין לא נמצא 10 צא מסבך הבעיזת שבהן שקע־תם
לאחחנה. מבחינה רומאוטיח אחם מושכים
את בני המין השני. אבל
לאורווקאא תאלה שבה ס
אתם סשנ״נים. ענייני כס־פים
מתיזים אתכם. מישהו
פונע בזמיותיכם ומחבר
על אדם שהיה קרוב מ־אוד.
למרות שאתם חשים
מחמים יתכן שהדרישות
שלכם גבוהות מדי זתתק־
19 בפברו אר ס־
20במרס
שו להשיג נם הישגים צנר
עיסיוחר. ההוצאות נחלות
מאוד, אבל יתכן שאפשר ל!1תר על מיספר דב־ר־ם.
אין זה הזמן לשפץ, למכור או לקנות דירה.

לשלוח

יבש
כיסאות מוסיקריים
אילת תמיר עושה משהו לאנשים.
הנה, לפני שלושה שבועות ירדה חבורה עליזה ותוססת לאחד המלונות
באילת. החבורה כללה הרבה יפים ויפות, מרביתם ללא בני־הזוג. היו ביניהם
שני זוגות: תמי בן־עמי וקובי זי, ויוני מאנה, מבעלי הסיזרמה.
וחברתו, מלכת־היופי־לשעבר ימית נוי.
בגפה באה אחת ממלכות היופי של השנה, הדוגמנית רוויטל מוי.
במלון קרו כל מיני דברים, וממש כמו בכיסאות מוסיקליים חלו שינויים
מוזרים. הדוגמנית מור, שהשאירה חבר בתל־אביב, הכירה במלון חייל חתיך
בשם רונן זילברשטיין, והשניים התיידדו מאוד־מאוד־מאוד.
כשחזרה החבורה היפה לתל־אביב התברר שימית נוי היא לא רק מלכת־היופי־לשעבר,
היא גם לשעבר בחייו של רוני מאנה, בן־זוגה־לחיים במשך
השנתיים האחרונות.
גם רוויטל מור אמרה לחבר שלה, ערן, שמעתה והלאה גם הוא לשעבר.
ובמקביל התחילה להיראות בחברת החייל החתיך שלה רונן זילברשטיין.
בינתיים היה עוד אירוע באילת, ושוב רוני מאנה ירד, הפעם עם חתיכה
חדשה. הוא חזר כעבור יום. יומיים לאחר מכן, באירוע תל־אביבי רב־משתתפים,
הוא הגיע כשהוא מלווה — נחשו במי? בדוגמנית רוויטל מור.
השבוע לא נגמר עדיין. ביום השישי היתה מסיבת־חוף המונית, ומי הגיעה
לשם? מלכת־היופי־לשעבר ימית נוי, שבאה בחברתה של שירלי בן׳
מרדכי, מלכת־היופי הנוכחית. במקביל נערך אירוע בסיורמוז ומי בא
לשם? כמעט התבלבלתי: הדוגמנית רוויטל מור עם בן־זוגה החדש, רונן
זילברשטיין. ואת מי הם פגשו שם? את רוני מאנה, כמובן, שהוא מבעלי־
משהו יותר פיקנטי הפסנתרנית הישראלית הבינלאומית ישר־אלה
מרגלית היא הנושא החם ביותר בחוגי
המוסיקה והחברה בארץ. היא היתה נשואה בעבר
למנצח לורן מאזל, ויש להם שני ילדים
משותפים אילז ופיונה.
במרבית ימות־השנה היא מתגוררת בקונטיקט
שבארצות־הברית, בשכנות לסופר ארתור מי־

ישראלר מרגלית
לא הפסיקה להתלהב
לד ואשתו. כן, אותו מילר שהיה בעלה של
מרילין מוגרו האגדתית.
המילרים ומרגלית הפכו חברים קרובים ביותר.
כוכבה של הפסנתרנית דרך באחרונה, והיא
קיבלה הזמנות להופעות ברחבי־עולם. גם במי
סוף־סוף
הוא עושה זאת.
הפלייבוי הישראלי דני זייתוני עומר לשאת1
את חברתו, מיכל אלמלה בת ה־ ,22 לאשה.
אני רוצה להגיד לכם שידיעה כזאת צריכה י
להיות בעמוד הראשון של העיתונים היומיים. כי !
דני זייתוני בן ה־ ,32 נצר למישפחת אברמוביץ
הידועה מראשון־לציון, כבר הספיק לצאת ולב־ !
לות ולאהוב את מרבית נערות־הזוהר והחתיכות
של תל־אביב.
זייתוני, שלמד מינהל־עסקים וכלכלה בחו״ל,
עשה קאריירה יפה במיקצועו, ואף פתח מישרד.

רוני מאנה ורדויטל מור
דברים מוזרים קר! במלון
המקום. הוא היה צמוד למישהי אחרת.
אם אתם חושבים שזה הסוף, אתם טועים. בסוף השבוע הזה יש מסיבה
באילת, ומי יורד דרומה? רוני מאנה. ועם מי הוא טס לעיר־השעשועים־
והחטאים? את זה אני יודעת, ואני משאירה לדימיון שלכם. כי באמת לא
מתחשק לי לגרום למריבה המונית. אבל אתם חייבים להודות שזה די
מבלבל.

גם בחיפה זה קורה

גם בחיפה קורים דברים.
עובדה, לפני כמה ימים תפס ה העיר עד שעה מאוחרת.
זה לא בל־כך אופייני לעיר״הנמל הזאת, אז אגי אספר לכם מה קרה שם.
לתיאטרון חיפה יש דוברת בשם עמליה פלד, שהיא גם קרובת״מישפחה של יענקל׳ה
אגמון. היא היתה נשואה לדוקטור דוגי פלד, שהיה ממגהלי המכון לבעיות־שינה
בטכניון. הזוג הזה התגרש לפני שנתיים -לא בגלל בעיות שינה או תיאטרון, אלא בגלל
טיבה הרבה יותר פרוזאית.
הרופא״החוקר הכיר בחורה בשם עידית גרשון, שהתגוררה בווילה משגעת בכפר־האמנים
עין־הוד, וחוץ מזה היא היתה גם נשואה ליקיר גרשון, צלם תעשייתי ידוע
באיזור־׳הצפון.
חני הודיע לאשתו, עגיליה, שהוא מאוהב בעידית גרשון, ועבר להתגורר עימה בווילה
שכורה באיזור״חיפה. מובן שהקטע הזה גרם לעמליה להרבה נדודי־שינה, וכמובן שהיא לא
הלכה לטכניון, למכון לחקר בעיות״השינה, כדי לפתור אותם. כי היא ידעה בדיוק ממה

נובעות הבעיות האלה.
היא פשוט המשיכה לחיות ולקוות לטוב.
וזה קרה לה. היא הכירה דוקטור לפיטיקה, גרוש בשם עופר אייל, שהטביר לה
שפיטיקה זה לא פחות חשוב מביולוגיה, ונראה שההטבר היה כל*כך משכנע שהם פשוט
החליטו להתחתן, ועשו זאת לפני כמה ימים.
עכשיו מטפרים בחיפה שעידית גרשון מקווה שדוני פלד יתחתן איתה.
שור החברתי היא עדיין כוכבת, והיא מוזמנת
לאירועים של הג׳ט־סט הבינלאומי.
אבל מה, ישראלה מרגלית נשארה ישראלית
בכל רמ״ח אבריה, והיא אוהבת את הקשר הבלתי־אמצעי
ואת החום.
לא של מזג־האוויר, אלא החום האנושי בניגוד
לקרירות והרישמיות שביחסים בין האנשים
בחרל.
אז היא הגיעה לארץ וכמה שעות אחרי
שהגיעה כבר הזדרזו כל מיני ידידים, מכרים,
חברים ומעריצים לערוך לה היכרות עם כל מיני
אנשים, כדי שיהיה לה נחמד בארץ. וכל האנשים
הרכלנים בארץ רצו לדעת אס יש לה חבר, מחזר,
בן־זוג.
אז עשיתי בירור קצר וגיליתי שבלונדון יש לה
איזשהו גבר על תקן של ידיד קרוב, ושהם נוהגים
לבלות יחריו בקונצרטים ובשמיעת מוסיקה. אבל
המידע הזה לא סיפק את אוהבי הרכילות העסיסית,
והם לחצו עלי ואמרו שהם רוצים משהו
יותר פיקנטי.
אז הפעלתי שפיונים מקומיים, והם גילו לי
שלפני כמה שבועות היא היתה בהופעה של הזמר
גבי ברלין, זה ששר שירי ארץ־ישראל, והיא
כל־כך התלהבה שהיא פשוט לא הפסיקה למחוא
כפיים. והיה שם גבר חתיך, העוסק בענף־
התיירות, שלא הפסיק להתלהב מההתלהבות
שלה. הוא ניגש אליה, נוצר שם קליק, והם
התלהבו מאוד זה מזה.
אני הייתי יוצה לדעת אם הם עדיין ממשיכים
להתלהב זה מזה גם אחרי שעות ההופעה.

וזון עו ר
הזזי גו ד גזי
חברי החוג הנוצץ, העוברים בדהרה ברחוב בן־
יהורה בתל־אביב, מרימים לעיתים גבה כשהם
רואים באחת הפיצריות, שבחלקו הצפוני של
׳הרחוב, את הארכיטקט צ׳רלי דורל ושותפתו
יהודית טיומקץ. כי בדרך־כלל הם רגילים
) לפגוש בו במיסערות הכי־מהודרות והם לא בדיוק
מבינים מה עושה הארכיטקט של החברה הגבוהה
בפיצריה איטלקית, המוכרת מאכלים המיועדים
בעיקר לבני המעמד הפליבאי.
צ׳רלי דורל בן ה־ 40 למד אדריכלות באיטליה,
שם הכיר את אשתו האיטלקיה הלא־יהודיה, והזוג
בא ארצה.
תוך שנים מעטות הפך דורל למעין גיבור
מקומי. כל מי שחושב שהוא משהו בחברה
דישראלית שכר את שרותיו היקרים. הוא תיכנו
עשרות וילות ובתים מהודרים בקיסריה ובכפר־שמריהו.
הטעם
הטוב שלו מתבטא לא רק בעיצוב, אלא

( גם באורח־החיים שלו. נוצץ, מהודר ואלגנטי, עם
) ניחוח של חוץ־לארץ.
ביום בהיר אחד הגיעה למישרדו שברחוב

רוסאוים עם הכי יפות
שמו קישט את טורי־הרכילות במריבה המפורסמת
שלו עם דוגמנית־הצמרת לשעבר, שרינה
מארש, שטענה שהוא חיכה אותה, והוא הכחיש,
וכולם דיברו על זה שנתיים, למרות שהם עצמם
שכחו את האירוע הזה אחרי כמה ימים.
ושוב עלה שמו לכותרות, הפעם מכיוון אחר
לגמרי. כשנעצר איש־העסקים הבינלאומי שבתאי
קלמנוביץ באשמת ריגול, הוזכר שמו של
דני זייתוני בקשר לעיסקות משותפות שלהם,
שנעשו בדרום־אפריקה.
בץ לבין הספיק דני לחרוש חצי עולם
במסעות־עסקים, וגם להכיר את היפהפיות הכי־גדולות,
ותמיד אחרי שבוע, או מכסימום שבועיים׳
נמאס לו. כולם כבר שאלו מה לא בסדר
אצלו, והחברים הטובים שלו, התכשיטן אבי
סוויד ותעשייז־האלקטרוניקה אודי עליזי כבר
התייאשו מזה שהוא יתחתן, ופתאום, ביום־קיץ
אחד לפני כמה שבועות, הוא הכיר את המיכל , /
הזאת, ומאז הם ביחד, והם כל־כך ביחד ורציניים 1
בקשר הזה שאפילו האמא של מיכל מתלווה
אליהם לפעמים, וזה כבר אומר שהקשר הזה
מוביל לכיוון אחד בלבד.
אז למרות שחם, אתם יכולים כבר להתחיל
לנער את החליפות מהנפסלין, ולשלוח את
שמלות־הערב לניקוי יבש, וגם לשבור לכם את
הראש מה להביא כמתנת־נישואין לזוג הצעיר.
ויתקין בתל״אביב אשת־החברה יהודית טיומקין,
הנשואה לאיש־עסקים בינלאומי, והמתגוררת
בכפר־שמריהו. היא ביקשה אותו לתכנן עבורה
את השיפוץ והריהוט־מחדש של הבית בכפר־שמריהו.
דורל
התרשם מאוד מהבנתה בעיצוב, והשניים
נסעו כמה פעמים ביחד לארץ־המגף, כדי להביא
משם את הריהוט, האביזרים, החרסינות, המנורות.
ומאחר והבית שלה כל־כך גרול, הם נסעו הרבה
פעמים וגילו שיש להם מן המשותף. שניהם מאוד
אוהבים עיצוב־פנים ותיכנון.
כשהם חזרו הציע לה רורל שהם יעבדו ביחד.
היא הסכימה והפכה היועצת שלו וגם שותפה שלו
במישרד.
אשתו, שלא כל־כך אהבה את הסידור הזה. ,
עזבה בינתיים את הארץ, וחזרה למולדתה; ,
והשאירה אותו בדירתם המפוארת, שנמצאת
במרחק שני בניינים מהמישרד.
כעת טיומקין ודורל אוהבים לעצב ולתכנן
ביחד. הם גם אוהבים לסעוד את ליבם באחת
הפיצריות, הסמוכה למישרדם, ושבה הם מעלים
זיכרונות מנסיעות משותפות לאיטליה.
אשתו של דורל נמצאת באיטליה, ובעלה של
יהודית טיומקין ממשיר לעשות עסקים בינלאומיים,
וכולם מרוצים ושמחים מהסידור הזה.

־ פולק זוכ ר

(המשך מעם!ד )29
עסקן ציוני שיכול היה להתפנות
לביקור בישראל, שבה כבר נחשב
לנכבד מספיק כדי שיתקבל אצל
נשיא־המדינה (השני, יצחק בן־צבי)
ויוזמן לסיור מודרך במיכרות־הנחושת
של תימנע (שעוד פעלו באותן שנים),
שם גילה לו מנהל-המיכרות שכמות
הנחושת המופקת במקום תספיק אולי
למטרה אחת — לייצר פמוטים לשבת
ליהודיהא יץ•

ישראל
| וישראל

^ סבר מקורי זה, של סיכויי
( 1המשק הישראלי, לא מנע מפולק
מליפול בשבי קסמיו של פינחס ספיר,
הבולדוזר המתעש של שנות המדינה
הראשונות. לא סיפורי תימנע ולא
כישלון ההשקעה הראשונה של יהודים
דרום־אמריקאיים בארץ (מלון אכדיה
על חוף הרצליה, שנמכר, בסופו של
דבר, בזול, לאיש מלונות דן יקותיאל
פדרמן) הרתיעו את פולק.
הוא נכנע להתקפת־המחץ של ספיר
והחליט על הקמת תישלובת־טכסטיל
בעיר־פיתוח שכוחת־אל של שנות ה־
,50 קריית־גת. היתה זאת פולנה(צירוף
צמד המילים פולק וגת של קריית־גת).
כל מה שלאחר מכן, הפיתוח המואץ,
התעסוקה לאלפי עובדים, היצוא בעשרות
מיליוני דולארים, כבר שייך להיסטוריה.
האמת
חייבת להיאמר שלא רק
כישוריו של פולק תרמו להצלחה. פולק
ידע גם תמיד להתקשר לאנשים
הנכונים. לא רק לכל אחד מנשיאי־ישראל
(כולל זלמן שז״ד, שהציע לו
לקבל על עצמו את ראשות העיר
אשדוד, שבבנייתה הוחל אז) ,אלא גם
לאילי הון ומשק עולמיים.
הקשר המוצלח עם רשת מאוקס
אנד ספנסר, שהיתה לקונה מס׳ 1של
מוצרי פולנה, נוצר בזכות התייהדותו
של פולק עם יו״ר הרשת, הלורד היהודי
ישראל זיו, שלו הסביר פולק פעם :״אם
תקנו אצלנו יותר, זה יהיה לטובת
שלושה ישראל: מדינת ישראל, ישראל
זיו וישראל פולק!״
פולק, המעיר בסיפרו, בהקשר לאחת
מהופעותיו הציבוריות כיו״ר ההסתדרות
הציונית בצ׳ילה, כי ״בשפה
הספרדית העשירה אפשר לדבר הרבה
ולומר מעט ״,דווקא מקפיד בביוגרפיה
שלו, גם כשהוא מדבר הרבה, לומר
הרנה. כך אין פולק, המתגלה כאדם
נבון ומפוכח מאוד, מסתיר את דיעותיו
ועל הפלסטינים, למשל :״מתברר שכל
עם יש לו הכבוד הלאומי שלו. ההכרה
בשיוויון הזכויות הלאומיות, מן הסתם
חשובה יותר מן ההישגים החומריים!״).

^ צי תי ל מו ת בית בישראל,
1/ /לי, לשלושת אחיי ולמישפחות
שלנו. השקעתי קרוב לשני מיליון
דולר בפרוייקט.
״הבתים עשויים לבנים אדומות,
ושמעתי שאנשים הנוסעים באוטובוס,
מבקשים לרדת,ליד הבית האדום׳ .אני
לא יכול לגור שם, אבל המקום כבר
הפך לנקודת־ציון,״ מספר מאיר הד,
לשעבר הינדאווי 41 איש־עסקים,
בעל רשת חנויות־הווידיאו הגדולה
ביותר בלוס־אנג׳לס ובעל בניינים וקרקעות
בעיר זו.

סיפורו של הד:
אבי, שנפטר לפני חמש שנים,
הוריש לנו את המיגרש — 1300 מטר־מרובע,
ברחוב אלונים פינת ביאליק,

אליה, ולפרוייקט שהיא מייצגת. נרמז
לה על־ידי גופים חיצוניים, לא מהעירייה,
ששום־דבר לא יזוז בעניין, אם
היא לא תשלם סכום־כסף נוסף, דמי־כופר
אני קורא לזה.
בשיחותיי איתה מקליפורניה, היא
בכתה לי בטלפון. אמרה שמתעללים
בה בצורה שרירותית. הרגשתי חסר־אונים.
אחי יהודה ואני היינו בארץ
בשנה האחרונה שבע פעמים, רק בגלל
העניין הזה. ידידים שלי בארץ ראו את
אמי יושבת על ספסל בעירייה ובוכה.
לפני תישעה חודשים נכנס אלמנט
נוסף לתמונה: שלמה בצרי, קבלן רמת־גני
ותיק. בצרי קנה את החלקה הסמוכה
לקוטג׳ים שלגו, והגיש תוכניות
לבנייה על מיגרש זה. לרעתנו, תוכי

בעל־בית הד
אמא בכתר!
עקב ההתנגדות הזאת, הזמינו אותנו
למחלקת״ההנדסה בעיריית רמת־גן.
שם נאמר לנו בצורה בוטה, שאינה
משתמעת לשתי פנים, שאם לא נסכים
לרדח הבית האדום
המלצה לבגץ

ך } דלק, מקורבם ונא־ניתם של
24 גדולים וטובים (מיצחק נבון
ורעייתו אופירה עד יצחק רבין ורעייתו
לאה) מרגיש חופשי לחלוטין בחברתם.
הוא יעץ למנחם בגין, כאשר ביקר
ראש־הממשלה השישי בקריית־גת,
להכליל את ראש העירייה המקומית,
דויד מגן, ברשימת חרות לכנסת
והצעתו התקבלה; הוא בירך ראשון את
פינחס ספיר האלמן על נישואיו
השניים(ושמע ממנו, מיספר ימים לפני
מותו הפתאומי, בעת ריקוד עם ספר־תורה
בטכס דתי במושב של יוצאי
הודו, על כאבי אוזניו הבאים לו
כתוצאה מלחץ־רם גבוה).
כאשר הוא מספר על מות אשתו
אדית, אהבת נעוריו, מסרטן־הכבד הוא
אינו לוקח את עצמו ברצינות יתרה
כאשר הוא מגלה, בימי אבלו, את הציור
ומודה שהוא, נסך הכל, מה שהאנגלים
,..צייר של יום א״.
גם אינו מסתיר את כישלון
השניים (והקצרים) לגרושה
אלית, צעירה ממנו ב־ 32 שנים,
פגש בקנדה ושמח לספר על נישואיו
,שלישיים, המוצלחים והמאושרים,
לרופאת־שיניים אלמנה, ילידת רוסיה
שגדלה בפינלנד וחייתה באנגליה,
המאפשרת לו לומר, בסוף סיפרו, בפה
מלא :״בסתיו של היי התעורר בליבי
האביב!״
העול הזה 2659

קי רחקהב / ,שחי
קאבק ביו 1ו ק 1א13י? סיכוך חחת״ס
קר ברי ח חוקית או ראיחוקיח

חי שבתות?

מיסמך רישמי מנובמבר , 1986 המופנה
אל מהנדס־העיר וה שמה ״נא רשמו
לפניכם כי היסל־ההשבחה בגין הנכס
שבנדון(הבתים שלנו) — הוסדר. על
החתום: רויד זילכוג סגן־מנהל מחלקת־

הנכסים׳
הסכמנו לשלם 10 אלף שקל, למרות
שהיה לנו ברור שמדובר כאן בכסף
שלא מגיע לעירייה. אבל לא היתה לנו
ברירה, כי הם הפעילו עלינו לחץ
ואיומים.
גם כאשר מילאנו פעם נוספת את
דרישתם, הסופית׳ ,הם לא עמדו
בהבטחתם. בשבוע שעבר ישבתי בח־דר־ההמתנה,
חיכיתי ליעקב מוראד,
שהיה בפגישה עם ראש־העיר אורי
עמית.
מוראד יצא מחדרו של ראש־העיר,
ואמר לי ולאמי: אנחנו לא מאשרים
לכם תעודת־גמר, והתיק הולך לוועדה
עירונית בשבוע הבא. אמי התחילה
לבכות בהיסטריה. אמרתי לו :״הכל פה
טינופת וביב־שופכין!״ והוא אמר לי:
״אני הולך להכות שתן־ עכשיו! אתה
רואה את הבוקם הזה, שי הולד לתקוע
לך אותו בבטן ולרסק שתף״ הסתובבתי
והלכתי.
למחרת היגשתי תלתה במישטרת
רמת־גן, נגד מוראד, על ש ש במכות.
חבר הוועדה העירונית אמר לי
בשבוע שעבר :״בשביל מה לי לתמוך
בגירסה שלך? הרי אתה ואחיך לא
מצביעים בבחירות כאן, ואין לי תועלת
מכם״.
אני נמצא במגעים עם לישכת
מבקר־המדינה, והם חוקרים את כל מה
שקרה לי. הבנתי שהם יחקרו את
המיקרה שלי וגם מיקרים אחרים
במחלקת־הנדסה. אחד מאנשי־הלישכה
אמר לי שהוא שמח שיש מישהו כמוני,
המוכן להשקיע זמן ומרץ בחשיפת
הצדק.
עד כאן סיפורו של משר הד.

הבית האדום בתל־גנימין
.זה כבר נקודת ציון...״
בשכונת תל־בנימין ברמת־גן. הארכיטקט
צ׳רלי דורל תיכנן עבורנו ארבעה
קוטג׳ים, בני חמישה מיפלסים 12 ,
חדרים בכל קוטג׳ .לפני כשנה נשלמה
הבנייה.

פדוי
^ פמג-פוגג
^ אשר פנתה אמי לעיריית רמת־
^ גן, כדי לקבל תעודת־גמר (טופס
,)4לעגו לה. היא יצאה משם המומה.
הפקידים אנזרו לה משהו כמו: אנחנו
לא יודעים על הפרוייקט הזה. תשלחי
אלינו את הארכיטקט שלך.
מאז היא מרגישה כמו כדור פינג־פונג.
היא
ניגשה לשם עוד כמה פעמים,
ותמיד נתקלה בקשיים מצד הפקידים.
לא היה לה ספק שמשום־מה מתנכרים

ניות אלה אינן חוקיות — חריגות״
הבניין שלו הגיעו לשני מטר. למרות
שיעקב מוראד ממחלקת־ההנדסה וחברי
הוועדה העירונית ידעו על החריגות
האלה, הם אישרו את תוכניותיו.
שאלתי את עצמי: איך זה יתכן? תוך
שיחות עם אנשים ברמת־גן, הבנתי
שלבצרי יש קשרים. אנשים המגינים
על האינטרסים שלו והמספקים את
דרישותיו.
אל אמי ואחיי הגיעו איומים חמורים.
נאמר לנו באופן אישי, על־ידי
קבלן רמת־גני: בולדוזר יעלה ויהרוס
את הבתים שלכם, וקומפרסורים יבואו
להרוס את יסודות הבניין.
בצרי כועס עלינו. אחרי ששמענו
על התוכניות שהוא הגיש, היגשנו
התנגדות רישמית להן. החריגות של
בצרי עלולות לגרום לכך שדקוטג׳ים
שלנו יהיו מוסתרים מאוויר ומאור.

לתוכניות של בצרי, לעולם לא נקבל
תעודת־גמר, וזאת למרות שהבתים
שלנו כבר היו גמורים. כידוע, ללא
תעודת־גמר אין אפשרות לחבר את
הבתים לחשמל.

הניק ט
של המהנדס
^ פני חודש נאמר לנו על־ידי
/פקידי מחלקת־ההנדסה, שמחלקה
זו וראש־העיר מצאו, פיתרון סופי׳
לבעייה. הם הודיעו לנו שאם נמלא
אחרי שלוש דרישות טכניות שלהם,
נקבל אישור גמר־בנייה, מייד וללא
עיכובים.
אחת משלוש הדרישות היתה לשלם
לעיריית רמת־גו 10 אלף שקל —
תשלום היטל־השבחר. נדהמתי לשמוע
אה הדרישה הזאת. מכיוון שביי״ היה
יורד מצליח

,אק. בהיותו בן
ך* ד נולד
1 1שלוש עלתה מישפחת הינדאווי
לארץ, והתנחלה ברמת־גן, לא רחוק
מהמקום שבו נבנו הקוסג׳ש. המישפחה
היתה אמידה — האב היה שש־עסקים
בשטח בנייה, והיה לו גם מיפעל
לאריזת פירות יבשים. למאיר עוד
שלושה אחים.
מאיר לא נמשך לעסקים, הוא העדיף
להתרכז באמנות ויצירה, ואחרי שרותו
הצבאי נסע ללונדון, שם למד בבית־הספר
לקולנוע בקובנט־גארדן, במטרה
להיות בימאי־סרטים. בלונדון הוא
החליף את שמו ל״הד־ ,״מפני שהאנגלים
חשבו, לפי שמי, שאני מהודו,
והרעיון לא מצא חן בעיניי״.
הוא חזר לארץ, ובאמצע שנות ד,־70
עבד בטלוויזיה הישראלית כפרי־לאנס,
ולדבריו כתב וביים כ־ 50 סרטים. הסרט
שזוכרים לו עד היום, הוא אומר, היה
הסרט על ביקור הלהקה הדרום־אפ־ריקאית
השחורה איפ• וסבי .״זה היה
מלא קצב,״ מספר הד ,״מסעיר מאוד.
הרקדניות חשפו את החזה, אבל אף

נעמי תן
(המשך בעמוד )42

! ׳ 7171

חוז רוו/
ל-71 ם ת

בבוקר והחיים נמשכים, ממשיכים לרוץ
ולזרום״.
בלילות, כשהיא נרדמת אחרי שתיית
הכוסית, היא חולמת תמיד את
אותם החלומות ,״אני חולמת על בעל
אוהב וילדים קטנים. כשנשים רואות
אותנו צועדות על המסלול בתצוגות-
אופנה הן מתלחשות ביניהן ומביטות
בנו בקינאה. חושבות איזה חיים זוהרים
ויפים יש לנו, אבל כשאני הולכת
ברחוב ורואה אשה עם שני זאטוטים,
הלב שלי נחמץ, אני מקנאה בה.״
הדרישות שלה לא גבוהות, מה היא
בסך־הכל רוצה? ״שיהיה חכם, בעל
חוש־הומור, שאפשר יהיה לשוחח איתו
בכייף, שיהיה גרוש, רווק זה חשוד מדי.
תמיד חושבים שדוגמניות מפורסמות
מחפשות מיליונרים,״ אומרת מי שיצאה
עם כמה מעשירי העולם ,״אבל זה
בכלל לא נכון. בכלל לא חשוב לי
שיהיה עשיר, עם כסף אין לי בעייה.״

אנאבל טמיר -מין בלי אהבה., :גברים ללי ל ה אחד
ך* ן יפות, זוהרות, מפורסמות. הן
\ 1בנו עצמן בשתי ידיים. קארין
דונסקי, שלומית אמיר ואנאבל טמיר
— מבוססות מבחינה כלכלית ולפעמים
גם יותר מזה.
אבל לשלוש אלה ולדוגמניות רבות
אחרות בארץ ובעולם יש משותף נוסף
— כשהן חוזרות מאוחר בלילה מת־צוגת־אופנה
או מבילוי במסיבה סוערת
הן חוזרות לבית חשוך, למיטה ריקה.
דוגמניות רבות מסרבות להודות
בכישלון חייהן האישיים. מתעקשות
פטר פן, העולם הזה

לשמור על מסיכת הזוהר והאושר גם
נטו, מול המראה.
קארין, שלומית* ואנאבל הסכימו
לדבר על הנושא בגילוי־לב.
שלומית אמיר חגגה לא מכבר את
יום־הולדתה ה־ .35 היא מתגוררת
בדירה יפהפיה ומפוארת בצפון תל־אביב.
שיש לבן, ספות־עור תואמות,
״הכל עיצוב שלי,״ היא נראית צעירה
בהרבה מגילה, יפה וזוהרת.
״הרגעים הכי קשים,״ כך אמיר ״הם

בלילות, כשאני חוזרת מתצוגת־אופנה
גדולה. המראות של מאות האנשים
המוחאים כפיים עדיין מהדהדים בראש
ואני מלאת־מרץ, מתה לספר למישהו
על מה שהיה, ואני מוצאת בית חשוך
וריק.
״ברגעים כאלה אני מביטה במראה
ואומרת לעצמי, :יופי, את יפה מאוד
ומצליחה מאוד, אבל אין מי שיסתכל
עלייך.׳ ואז, מתוך העצב הגדול, אני
לוקחת כוסית־משקה, נרגעת עם סרט־וידיאו
והולכת לישון. קמה־ למחרת

צייד שגייס
לטנגו
^ ז מה בעצם הבעייה למצוא גבר
נבון ומבוסס? ״בעייה,״ היא מחייכת
,״כנראה שבשביל זה אני צריכה
לעבור עיר, בתל־אביב עוד לא מצאתי
אחד כזה.״
בשביל, אחד כזה׳ היא גם תהיה
מוכנה לוותר על הקאריירה .״אם אוהב
אותו באמת אבטל בשבילו תצוגות.
אפנק אותו. אתן לו את ההרגשה הכי
טובה. אתן לו הכל. אומרים על
דוגמניות שהן מאוהבות בעצמן. כשאני

מאוהבת אני נותנת הכל, את כל מה
שאני יכולה.״
אז למה בעצם, עם כמיהה כל־כך
גדולה לבן־זוג היא עדיין לבר? ״לא
טוב לי להיות לבד, אבל אני לא מוכנה
להתפשר בכל מחיר. אני לבד כי הייתי
עסוקה מדי בקאריירה, ולא היה לי זמן
לפנות לחיים האישיים. עם אלה
שהכרתי היה לי מזל לא־טוב. הכרתי
רק חלאות, כאלה שלא אני עניינתי
אותם, אלא דברים אחרים.״
הרבה מאלה, כך היא מספרת,
מחפשים אצל הדוגמנית הזוהרת רק
מין .״אחרי שגברים רואים תצלום חושפני
שלי בעיתון הם מיד מעלים בדעתם
דבר זימה.״ ואיך האובייקט המיני מגיב
לדברי הזימה? ״צריך שניים לטנגו,
אבל בסופו של דבר, כל אשה תודה שזו
מחמאה שגברים רוצים לשכב איתה.
״רוב הגברים רואים את הדוגמניות
בצורה לא־נכונה. קודם כל, רובם
חוששים להתקרב לדוגמנית. הם חוש־בים
שאין להם סיכוי, חושבים שהיא
רוצה רק עשיר. גם מי שמנסים
להתקרב נהנים להיות עם דוגמנית,
ללכת איתר, ברחוב, להראות אותה
לחברים, אבל הם לא רוצים יותר מזה.
הגבר הישראלי לא מתעמק במה שמסתתר
מאחורי התואר, דוגמנית׳ .לא
מחפש את האישיות, בשבילו היא
קישוט.״
יש לה בעייה עם התדמית שנוצרה
לה .״אני מתייחסת אל עצמי כאל אמן.
כשבחרתי במיקצוע ידעתי מה הסיכונים,
ידעתי שיכתבו עלי, שירכלו,
אבל שלומית של העיתונים והמסיבות

צבי טל, העולם הזה

דונסקי ובעלה לשעבר ובנה, אנ אבל ובעלה ל שעבר, אמיר ובעלה ל שעבר: מדוע כולן ה תגר שו ונשארו בודדו ת?

מישל טסייה

זאת לא שלומית האמיתית. בחוץ אני
מקרינה הומור, הרבה ביטחון עצמי,
אבל התדמית הזו מחפה על חוסר
ביטחון ופחד.
״את התדמית החיצונית אני משחקת
בשביל המיקצוע. זו דמות מלאכותית.
בתוך תוכי אני מרגישה איכס וריקנות
מהתדמית הזו שנוצרה לי, מכל החיוכים
המלאכותיים. הבעייה שגברים לא
מבינים שזו בסך־הכל תדמית. הם
רואים את הדמות שאני מקרינה ולא
אותי. נמאס לי כבר להכיר כל הזמן
גברים, לצאת איתם לסרט, לארוחה
טובה, וזהו, כלום לא יוצא מזה. אני
מרגישה מהפגישות האלה ריקנות
גדולה.״
ההורים מנתיבות כבר התייאשו, הם

שלו מי ת אמיר -ת ד מי ת ומציאות,, :המסיבה נו שרת כ שאני מגיע ה הבי ת ה ונ ש אר ת לבד.״״
התדמית .״מה נשאר לי בעצם? ברחוב
מזהים אותי, בכל מקום מעירים,
אוהבים לרכל עלי, אבל את החיים
הפרטיים ממש אני מעדיפה להשאיר
לעצמי.״
בכל זאת היא מסכימה לספר, בפעם
הראשונה בחייה, על גירושיה .״אין לזה
קשר למיקצוע. הייתי נשואה באושר,
אבל בעלי חלה מאוד — מחלת־גפש.
סן שנים החזקתי מעמד, אבל הגעתי
למצב שלא יכולתי עוד. הרופאים אמרו
שהמצב מסוכן והוא יכול להרוג אותי
וכדאי שנתגרש למען הילד שלנו״.
זהו, יותר היא אינה מוכנה להרחיב
את הדיבור ,״למה שיחשבו עלי שאני
מיסכנהי׳ וזה אולי המפתח להכל.
גם כשהיא מספרת על אהבה גדולה,

תנשי מקנאות בהן, הן זוהרות. הן
נראות כסמל המין. אך מאחורי החזית
(מסתתרת מציאות שונה לגמד׳
כבר לא לוחצים על הבת להתחתן ,״הם
היו רוצים לזכות ממני לנכדים, אבל
הם יודעים שהלחץ שלהם לא יעזור. גם
אני רוצה.
״הרבה שנים אני חיה לבר,״ היא
מוסיפה ,״פיתחתי עור של פיל, אני
עצמאית, מסתדרת לבד, גברים לא
אוהבים נשים כאלה ״.היא לא מפחדת
מבדידות. היא בטוהה שתינשא בקרוב.
״אני עוד לא יודעת עם מי, אבל אני
בטוהה שתוך שנה אתחתן.״

;;למה שיחשבו
) שאגי מיסכגהד
ף* י שבטוחה שלא תינשא בשנה
/</הקרובה היא קארין דונסקי. קארין
הנראית כמו אחת מהנשים העשירות
והיפות מסידרת שושלת מתקשה
לדבר על הנושא בחופשיות. רוצה
להמשיך ולשמור על תדמית של סמל.
בעיות וכאבים יכולים לקלקל את

שנגדעה באיבה בעיקבות מותו הטראגי
של בן־הזוג, היא לא תדבר על כאב.
סמל חסין בפני כאבים .״ואני בכלל לא
בודדה. יש לי המון חברים ואני מוקפת
בחברה״.
ובכל זאת, היא מודה ,״דוגמניות הן
נשים בודדות יחסית לנשים רגילות.
יש להן זמנים משוגעים, גיחות לחוץ־
לארץ, עבודה לא־קבועה, אם העזר
שכנגד לא מכיר ומוכן לקבל את כל
מה שכרוך ברוגמנות הוא לא יסתדר
עם בת הזוג. גבר רגיל לא יוכל לחיות
עם דוגמנית.״ וזה עונה רק במעט
לשאלה, למה הן לבד?׳
״בחורה כמו אילנה שושן לא
מחזיקה מעמר עם בחורים, כל הקשרים
שלה קצרצרים בגלל זה.
״דוגמנית, מעצם הווייתה, אגוצנטרית
יותר מאשה אחרת,״ ממשיכה
דונסקי ואומרת ,״הטיפוח העצמי המוגזם
הוא חלק מהעבודה וזה טיבעי. פעם
שי בדפ *

זוהר ובדידות :״אני ל א רוצה שיח שבו שאני מיסכנה!

מלכוח־המין חוזרות למי טה ריקה
(המשך מעמוד )37
אדם עם כפפות באמצע הקיץ וכינור
צמוד. במשך כל הטיסה הוא לא הוריד
את הכפפות ולא נפרד מהכינור, גם
כשהלך לשרותים. אנשים חשבו שמי

ולדאוג לעצמה כל הזמן. אולי זה
מפריע לגברים״.
היא מודה שקשה לה ליצור קשר עם
גברים .״אנחנו כל הזמן מחוזרות.
אנשים מנסים להתקרב אלי כל הזמן

קרב אלי אני מפתחת חומת־מגן כדי
שאנשים לא ינצלו אותי ״.וכתוצאה
מחומת המגן היא מפספסת קשרים.
״הדוגמניות אוהבות מאוד שמחזרים
אחריהן. למה כל־כך מחזריסי כי

..קווה חובה בעמים שאג ווצה וק סנס, נמו נר
אשה. במיקוים נארה אני מוצאת גבו שמוצא חן
בעיני, ובבוקר אני אומות רו שלום ערינם,,.
שהו באיש הזה לא נורמאלי, אבל אני
הבנתי שזו הפרנסה שלו והוא צריך
לשמור עליה טיפ־טופ.
״אותו הדבר דוגמנית. הגוף הוא
כלי־העבודה שלה. היא צריכה לטפח

ורוצים להיות בחברתי. לא רק בגלל
היופי, גם בגלל האינטלקט. אני בן אדם
תרבותי. יש לי אופקים רחבים, נעים
להיות איתי ואני לא מאוהבת בעצמי.
כתוצאה מזה שכל הזמן מנסים להת־

שב 1י 1ת בנרקיסיזם
הפסיכולוג דוקטור דויד דודי על תופעת הדוגמניות הבודדות
״בסוג מיקצוע נזה מוותרים מראש על המישפחתיית. הבנות האלה
צריכות פל הזמן להיות רצויות. במיקצוע הדוגמנות האשה רוצה
להיות רצויה על ידי כולם, והאלמנט הזה מעורר י-חייה אצל גבר.
״בחורה שבוחרת במיקצוע כזה יש לה טיבה טובה -מודעת או
לא מודעת -שלא להיות נשואה. הקשר עם היחיד לא מספק אותה.
היא רוצה להיות רצויה יותר. לרוב הסיבה ללד נעוצה מניסיון-
ילדות של דחייה מאובייקט אהוב, שהיא רוצה להתנקם נו ולהוכיח
לאובייקט הזה כמה היא אהובה ורצויה.
,.הרצון להוכיח את זה חזק יותר מהקשר המישפחתי. חלק מהן גם
שבויות בצורך להיות מיוחדות ושונות. שבויות גם ננרקיסיזם
עצמי, למרות שנרקיסיסטיות אמיתיות לא מטפחות את עצמן
כל״נך הרבה, משום שהן אוהבות את עצמן גם בלי הטיפוח.
״הגברים יודעים שנשים, שעסוקות יותר מדי זמן נלטפח את
עצמן, עסוקות בעצמן יותר מדי מנדי ליצור קשר עם הסביבה.
לבנות האלה יש גם פחד מקשר מחייב.
,.הן טוענות שלגורם העצמאות הכלכלית יש חלק בעניין! זה סתם
תירוץ אחד מיני רבים. הן אוהבות את עצמן ומפחדות למכור נשמתן
לשטן״.
הפסיכולוגית רוחמה מרטין תולה את הסיבה לא בעיסוק, כי עם
במצב הכלכלי ,״וזה לא משנה אם הבחורה מנוערת ואיך היא
נראית. לבחורות המרוויחות כסף יש הרגשת עצמאות חזקה יותר
ובחברה המודרנית נישואין הם כנר לא נרטיס־ביקור הכרחי.
״לאשה יש זכות־קיום לפני עצמה, והצורך שלה למצוא הגנה
על״ידי התחברות לגבר הוא קטן יותר. אצל נשים מפורסמות עניין
הרווקות בולט יותר, אבל זה קורה אצל נשים מצליחות מכל התחומים.

דוגמניות יש גם עניין של ניפוץ התדמית. הגבר חושב שהוא
נמצא עם פוסטר, אבל ברגע שהפוסטר אומר, :אני לא רוצה לבשל׳
ו,תלך תוריד את הפח׳ ,הגבר מרגיש שהפוסטר החי שווה לו ואולי
אף עולה עליו ואז מתחילות הבעיות״.

אנשים אוהבים להיות בחברת דברים
יפים: אוכל טוב, מכונית יפה ובחורה
אסתטית, אבל מצד שני הגבר מפחד
להתקרב לאשה מצליחה כמוני כי הוא
מרגיש מתוסכל. כשדוגמנית מצליחה
בת 18 נוסעת ברכב משלה ומשתכרת
אלפי דולארים, מה ירגיש הבחור
הצעיר שיוצא איתר?,״
אבל הסיבה המרכזית לדעתה היא
״שדוגמנית היא נחלת הכלל. לא נעים
לגבר ללכת עם האשה שלו ברחוב
כשכולם מסתכלים, מביטים, מעירים,
היא כאילו יוצאת מרשותו הפרטית.״

״אג> האשת
ן האידיאלית״
^ יא אינה מרגישה בוררה ואפילו
1 1אם יהיה לה חבר, היא אומרת, הם
לא יגורו ביחד .״הזוגות הכי מאושרים
הם אלה שחיים בנפרד. בשביל מה
צריך לחנוק זה את זה? אם אני רוצה
לקרוא ובן זוגי רוצה לישון? יש ריקנות
ילישון כל לילה עם אותו האדם במשך
20 שנה. חוץ מזה יש לי ילד נהדר,
נואל, הוא תמיד צמוד אלי, כך שאני
לא במצב של אומללות נוראית כמו
תמי בן־עמי שכל־כך רוצה ילדים.״
אם רק תרצה, מספרת קארין, תוכל
להתחתן מיד .״כל גבר שיוצא איתי
רוצה להתחתן תוך שבוע. אני מקבלת
המון הצעות־נישואין. אני האשה האידיאלית
לגבר, אבל אני לא לחוצה
להתחתן. אין בעולם הרבה נישואין
מאושרים, אלא שלרוב האנשים אין
אומץ לקום ולעזוב״.
עם איזה גבר היא רואה עצמה
נשואה? ״קודם כל אינטלקטואל. שיהיה
רופא, כדי שאוכל להעשיר את
הידיעות שלי. שלא יהיה מהמיקצוע
שלי כדי שיהיה איזון הדדי, שיהיה חזק,
מבוגר ממני, אני אוהבת גברים בעלי

נ עו־ ת־ ה ח הו־ ה או מללה
״נערת״זוהר״ אינה מיקצוע. אין זה גם תיאור
הרי זה רק לשם ייצוג כלפי חוץ (״אני מצליחה
של מראה חיצוני. זוהי הגדרה של אופי.
להשיג כל גבר שאני רוצה!״) או לשם הבטחת
נערת־זוהר אינה חייבת להיות יפה, ולא כל
רמת-מחייה גבוהה.
יפהפיה היא ״נערת״זוהר״ .זוהי אשה המקרינה
נערות-הזוהר הקלאסיות היו נונבות־הוליווד
משהו מסויים, שנמצאו לו בתקופות שונות שמות
בעידן־הכוכבים. הן פיארו את טורי-הרנילות,
שונים: משיכה מינית, סכס־אפיל, כריזמה.
כיכבו במסיבות חברתיות, הזינו את העולם בנערת־זוהר
יכולה להיות
סיפורים על חיי-האהבה ה-
אלילת־מין, כוכבת״קולנוע,
סועערים שלהן(שלא היו ולא
מלכת־יופי, דוגמנית, אשת•
נבראו) ,נישאו והתגרשו ב חברה,
וגם חסרת־מיקצוע.
שיטת הסרט־הנע.
הגברים חולמים עליה, ומבחינה
חברתית, יתכן שמשלבים
אותה בהזיות מימילאו
שליחות חיובית. הן
ניות. הנשים מקנאות בה
הכניסו אור לחייהם האפוומנסות
לחקותה. אגשי-כל-
רים של מאות מיליונים, הזי כלה
מנסים לנצל אותה.
נו את הפנטזיות המיניות של
גם אלה וגם אלה אינם
הגברים והפנטזיות החברמעלים
על דעתם ני אלילת-
תיות של הנשים.אך הן עצמן
המין היא חסרת״מין, שמל־היו
לא-אחת דינאמיות. לא
כת־החלומות של הגברים
מעטות התאבדו.
אינה מסוגלת לקיים קשר
המיקרה המפורסם ביותר
רגיל אף עם גבר אחד.
הוא זה של טרילין מונרו, נע-
מר״לין מונרו האמיתית נערת-הזוהר
רת״זוהר בכל רמ״ח אבריה,
יפה אז ממערת?
היא אכן חסרת-מין, חסרת־שהיתה
אשה אומללה. היא
מגע, חסרת-יכולת להתקשר ולאהוב. לפי הביטוי
סבלה מן הטראומות של ילדות קשה, נאנסה
העממי ,״היא מאוהבת בעצמה״ .יש בה מידה
בנעוריה וחשבה שהיא מכוערת. היא התאבדה,
גדושה של נרקיסיזם, אהבה עצמית שהיא מוקד
כנראה. ידידה היחידי היה שחקן־בייסבול מזאישיותה.
בעיני פסיכולוגים מסויימים, זוהי
דקן.
הפרעה נפשית קשה -הפרעה שדווקא היא
גם בריזייט בארדו, נערת״חלומות בלתי־מו-
מהווה את סוד תיפקודה של ״נערת״הזוהר״.
שגת, לא ראתה אושר בחייה, וידידיה היחידים
נערת-הזוהר הטיפוסית שקועה כולה בעצמה,
הם בעלי־חיים שונים.
מקדישה את מיטב זמנה לטיפוח עצמי, מסוגלת
תיאיי־ זה בא להגדיר תופעה, ואיני חל דייקא
לדבר רק על עצמה. אם היא מתקשרת אל גבר,
על הנשים המופיעות בעמודים אלה.

תמי נן־עמי :״הכל לבי הוווסיתר
״אני לא כמו תמי, שחיה באומללות נוראה,״ כך קארין דונסקי.
תמי: סערה כשהיאישמעה על כך .״היא ;/חליטה בשבילי איך אני
חיה! איי לא יודעת מאיפה להתחיל בתגובה שלי! למישפט של קארין
אין בכלל אחיזה במציאות.
,אבל אם קארין כנר משווה בין שתיו! .זני רוצה להזכיר לה
שאנחנו לא כאותו הגיל. ההפרש בינינו הוא 30 שנה, ועד שאני אגיע
לגיל של קארין אני אוכל ללדת עוד עשרה ילדים.
י ״עד היום הכל הולך לי לפי איך שתיכננתי לפי התוכניות לא הייתי
צריכה להיות היום נשואה. אני אתחתן בעתיד, ואני רוצה רק להזכיר
שאגי בת .33 יש לי עוד שנים רבות ללדת. מי:זמר בכלל שבגיל הזה
חייבים להיות נשואות! קארין דונסקי!״
ניסיון־חיים, שידע לפנק אותי. בחוץ
אני אמנם חזקה כמו פופאיי, אבל אני
רוצה כתף ופינוק מהגבר שלי. אני
אוהבת להיות מחוזרת באהבה ורוצה
שיחזרו אחרי כל הזמן.
״ועכשיו תשאל אם הוא צריך להיות
עשיר. אז לא עשיר גדול, אבל צריך
להיות מבוסס, אני לא רוצה אחד
שירוויח 1000 שקל בחורש, ואני
אצטרך לפרנס אותו. בכזה מצב אני
מעדיפה לגדל ילר אתיופי.״ ואחרי
הכל היא מצהירה ״אני מאמינה שח־תונה
צריכה להיות מתוך אהבה ולא
מתוך כדאיות ״.את האהבה שהיא
חולמת עליה היא לא מצאה עדיין.
גם אנאבל טמיר לא מצאה .״או שהגברים
שלי היו דרעק או שהמצב היה
דרעק.״ רוגמות למיקרה הראשון היא
אינה צריכה להביא. היו לה כבר
עשרות. למיקרה השני יש לה רוגמה
טריה .״היה לי עכשיו חבר צעיר, עורך־
דין מתחיל, אבל לא היה לו בכלל כסף.
אז אני צריכה לפרנס אותו? אני לא
רוצה עכשיו תינוק על הראש.״ הם
נפרדו.
הגורם הכלכלי מהווה שיקול כבד.
כולן מודות שאלמלא היו מבוססות
אולי היו צריכות בעל מפרנס ,״אבל
עכשיו, כשאנחנו יכולות להסתרר
לבר, התלות פוחתת״.

;,רוצה
רק טכס״
^ גבר, על פי טענה זו, תפקירו
( 1לשמש כמישענת כלכלית ותו לא.
אנאבל :״אני לא צריכה גבר שיקנה לי
מכונית ובית. יש לי. מי שצריכות
להתחתן הן ממעמר הביניים, שצריכות
את הגבר. אני לא צריכה תמיכה
גברית, אני מסתררת לבר.״ אנאבל,
גרושתו של עורך־הדין אלי טמיר, כיום
בן־הזוג של הזמרת אילנית, נכוותה
מחיי הנישואין והיא אינה מאמינה בהם
עור.
״אם אפגוש מישהו ואתאהב בו אחיה
איתו, אבל לא אתחתן. מה שיש לי
בראש זה לעשות כסף, כן ״.היא מורה,
״אני מאור אגואיסטית. כשאני באה

היום הביתה אני לא צריכה לבשל
ולנקות, אני יכולה לישון ער מתי
שארצה. זה אלוהי. יכולתי להתחתן עם
בחור עשיר, אבל אז הייתי צריכה
להיות העוזרת שלו״.
גם עם הזמר איתן מסורי, החבר שלה
במשך שלוש שנים, היא לא רצתה
להתחתן, למרות שלדבריה הוא לחץ
על נישואין. בגלל שסירבה, נפרדו.
״אני עזרתי לאיתן יותר ממה שהוא עזר
לי. הכרתי לו אנשים, יצרתי לו קשרים.
הסכמתי לגור איתו, אבל ילדים ממנו,
וחתונה? מה פתאום. לא יכולתי לראות
את עצמי נשואה למישהו שהראש שלו
באוויר״.
לאנשי הסוסייטי, היא טוענת, אין
עוד צויד בנישואין .״ככה זה באמרי־קד
,,וכעוד שנים זה גם יגיע לפה.

בשביל אהבה לא צייד ל רו ץלרבנות.
בארץ אומרים על אשה לא־נשואה,
,אוי, מיסכנה.׳ למה זה ככה? אני לא
לבי, יש ליי שישה חתולים״.
וגם עם המין אין לאנאבל בעיות
כלל ועיקר .״קורה הרבה פעמים שאני
רוצה רק מכם, כמו כל אשה. במיקרים
כאלה אני מוצאת גבר שמוצא חן
בעיני, ובבוקר אני אומרת לו שלום
עליכם״.
לפעמים היא אומרת את זה עוד
לפני הבוקר, כמו במיקרה של הזמר
המפורסם והנשוי שהיא הזמינה למיטתה
.״כשגמרנו, ביקשתי ממנו להתלבש
וללכת, כי לא היה לי חשק לישון
איתו ער הבוקר. אחר־כך הוא סיפר
בעיר שניצלתי אותו.
״אני מספרת בכנות מה שאני עושה.
דוגמניות אחרות בטח יספרו שהן
בתולות. לפי המנטליות הישראלית
אני בטח נחשבת זונה, אבל אם מישהו
חושב שאני זונה רק מפני שאני שוכבת
עם גבר שאני נמשכת אליו אז הוא פרימיטיבי.
הלוואי שהייתי מרוויחה כמו
זונה. העיקר שאני יורעת את האמת,
שאני ליידי.״
אין לה חששות מהעתיד ,״עדיף לי
להיות לבד בגיל 60 מאשר לנקות קקי
לבעלי הקאקער. מה זאת אהבה?״ היא
שואלת את השאלה הניצחית חסרת־התשובה
,״אני לא מאמינה באהבה״.

העולם הזה 2659

שופט אהרון כהן
,אד לא זוכר אם קיבלתי אוחה לבד...־
^ אשר הגיעה אורה גילעדי למע
י ערכת העולם הזה וסיפרה את סיפורה,
חששתי כי עומדת לפני עוד אחת
מאותם תימהונים, הממלאים את מער־כות־העיתונים
בסיפורי הזייה ודימיון.
לא יכולתי להאמין לסיפורה, ששופט
כתב בפסק־דינו התרשמות מלאה מאמה,
בעוד שהקשישה לא היתר מעולם
בבית־המישפיט, ולא נפגשה כלל עם
השופט.
אלא שאורה גילעדי עושה רושם
אמין ורציני, והיא גם הבטיחה לי שעו־רך־דינה
יאשר באוזניי את דבריה. על־כן
התחלתי לטפל בפרשה.

צחוק על
כוס־קפה
ך• איטיתו *טל העניין בסיכסוך
1כספי על ירושת האב, שהתנהל
בין אורה גילעדי ואחיה הצעיר, חיים
ארדון.
הוריהם של השניים היו בעלי משק
במושב השיתופי גיבעת־חן שליד רעננה.
ההורים הקימו את המשק ב־ 933ז,
שם גדלו ילדיהם ושם גרה אורה עד
לנישואיה. אחר־כך הלכה אחרי בעלה
לגור ברעננה.
אחיה, חיים, נותר במשק ועבד עם
אביו. כאשר התחתן, קיבל הבן יחידת־משק
נפרדת, שעליה בנה את ביתו וגר
עם מישפחתו. הוא המשיך לעבוד עם
אביו במישקו.
האב לקה ב־ 1979 בשיתוק, ואושפז
במשך זמן רב בבית־החולים לחשט״ן.
עורך־דין שהובא אליו לבית־החולים
החתים אותו על צוואה. לפני פטירתו
של האב, ב־ , 1983 הספיק להעביר את
מישקו לבנו.
אורה טענה כי הוריה חתמו בזמן הע־ברת־הבעלות
על המשק על מיסמך נוסף,
שבו כתבו תנאים מסויימים שהיקנו
לה וכויות וכספים מהירושה. היא פנתה
לעורר־הריו עודד שלזינגר, שייצג אותה
בתביעה מישפטית נגד אחיה.
ב־ 1984 הוגשה תביעה בבית־מיש־פט
השלום בכפר סבא, והשופט אהרון
כהן דן בה. אחרי מישפט אר־ד, כתב
השופט פסק־דין שהצדיק את האח,
ופסק נגד אורה גילעדי.
מאחר שאמה של התובעת היתה
צריכה, בעצם, להיות העדה העיקרית
בתיק, היא צורפה במהלך המישפט
כנתבעת נוספת, אלא שמעולם לא
הגיעה להעיד, ועל־כך העיר השופט
בפסק־דינו. אולם הוא גם כתב שם על
התרשמותו מהאשה הקשישה, משיב־רון־ליבה
וממצבה הפיסי והנפשי. הוא
ציין כי ראה אותה כמה פעמים, גם
בלישכתו, בנוכחות הצדדים ועורכי־דינם.
אורה
גילעדי נשבעה בחיי נכדיה כי
אמה מעולם לא היתה בבית־המישפט.
מחמת זהירות, טילפנפי ראשית־כל
לעורך־דינה של התובעת, עודד שלזינגר,
ושאלתי אותו אם יתכן שיש אמת
בדבריה של אורה. עורר־הדין ענה לי
ללא כל היסוס. הוא הצהיר חד־וחלק כי
הוא ייצג את אורה במישפט והופיע

בכל ישיבה. מעולם לא ראה את אמה,
לא באולם בית־המישפט ולא בלישכת־השופט.
עוד אמר כי אחרי שקרא את
פסק־הדין, ישבו הוא ועורך־הדין של
האח, אפריים חיים, וצחקו על הטעות
על כוס־קפה .״גם עורך־דין היים יאשר
לך זאת,״ אמר לי עורך־הדין שלזינגר
בביטחון.
מיהרתי לטלפן לעורך־הדין חיים,
אלא שהטלפון שלו היה תפוס במשך
זמן רב, וכאשר התפנה אמרה לי פקידתו
כי יצא זה עתה, וישוב רק בצהריים.
השארתי לה הודעה, שבה ציינתי את
שמי, את שם השבועון ואת שמות הצדדים
בתיק המישפטי שעליו רציתי
לשוחח איתו. ביקשתי מהמזכירה שתמסור
לו את הידיעה באופן דחוף, כדי

״־״״י אני זוכר

היטב־היטב!
ך* די לקשור את יתר הקצוות,
צילצלתי מיד גם לשופט אהרון
כהן, כדי לברר מפיו את גירסתו. אמרתי
לו כי שוחחתי כבר עם עורך־הדין
שלזינגר, שציטט גם את עמיתו היים,
וכי הוא שלל כל אפשרות שהאם היתה
אי־פעם כבית־המישפט.
השופט כהן זכר היטב את המיקרה
ואמר :״אני מציע לך שתדברי עם עו־רך־הדין
היים. אני מוכן לדבר גם עם
עורך־הדין שלזינגר. זה נכון שהאמא
של הגברת גילעדי לא העידה לפני,
אבל היא היתד, בכמה וכמה ישיבות.
התיק נמשך זמן רב. היא היתה ב־לישכתי
ודיברה איתי בנוכחות שני
עורכי־הדין. אולי שלזינגר לא זוכר.
האם הגברת עוד בחיים? היא נפטרה
מאו? חשבתי כך, כי אחרת לא היתה
בעייה!״
הוסיף השופט :״אני זוכר אותה הי־טב־היטב
ואני מציע לעורך־דין שלזינגר
שיזכור אותה היטב־היטב. אולי תתקשרי
עם שלזינגר שיתקשר איתי, כי
נדמה לי שהוא פשוט לא זוכר.
״אני לא בטוח כי בזמן שהאם היתד,
בלישכתי גם בתה, הגברת גילעדי,
היתה שם. אבל זה היה בוודאי בנוכחות
שלזינגר והיים. אני זוכר אפילו שפעם
אחת ביקשה להיכנס ללישכה, ואני לא
זוכר אם קיבלתי אותה לבדה או עם
מישהו אחר. אבל אני זוכר שהיתה גם

השובט החושם
מאשר שלא ה־תה
כלל במישבט,
ואילו הבוקריט
מסרב לשוחח
ער המישנט
הזדמנות שנפגשנו בנוכחות עורכי־הדין,
כי היה משא־ומתן ממושך, ואני
ביקשתי שגם היא תשתתף.
״אין כל אפשרות שאני טועה! אני
פשוט זוכר אותה. האמא הזאת היתה
נוכחת לפחות בחמש ישיבות באולם,
לפני שמצב בריאותה הידרדר״.

״יש לד
פגישה ד
שיבתו של השופט גרמה לי
לתדהמה. זכרתי אמנם מיקרה

״עשית טשת שטילפנח קודם לשופט..
שקרה בעבר, כאשר שופט מחוזי שכח
עד שהופיע לפניו במישפט פלילי וכתב
בפסק־הדין כי לוא הופיע העד, היה
הדבר חשוב למישפט. אחר־כך התברר
כי העד אמנם הופיע והעיד על פני 17
עמודי פרוטוקול.
ניתן להבין שיכחה אנושית כזו. אבל
אי־אפשר להבין כיצד המציא השופט
קשישה שראה באולם ובלישכה, בעוד
שכל יתר הצדדים במישפט מכחישים
זאת לחלוטין.
טילפנתי שוב לעורך־הדין שלזינגר,
כבקשת השופט, ושאלתי אם יסכים
לטלפן לשופט ולשוחח איתו על
העניין, אבל הוא סירב ואמר לי כי
למרות שהוא עומד איתן על גירסתו,
אין לו כל יריבות עם השופט.
אהרון כהן אינו שופט כיום, בינתיים
חלו שינויים במעמדו. כאשר התפוצצה
פרשת השחיתות בבתי־המישפט, התברר
כי השופט כהן סיפר למזכיר בית-
המישפט, אברהם פלאי, שמישהו מתלונן
נגדו ומעיד על עבירות שונות
שעבר. עדויות אלה היו סודיות, ונשמרו
במיוחד מפני פלאי. כתוצאה מכך
יצא השופט כהן לחופשה, נשפט לפני
בית־מישפט־השלום בירושלים והודה

שרה ארדון(בתעודת הזהות)
״ראיתי את שיבחן־ליבה״...

השופט בפסק הדין:
בי״סק״הדין, בדברו על האם, שהיתה נעת המישפט נ ת 84 ודתי־קה
לכסא־גלגלים, כותב השופט:
דף :28״פעם אחר פעם, בבואה לישיבות בית-המישפט או בדבריה
בלישכתי, בעת ניסיונותיי להביא את הניבים לידי הסדר
כלשהו, ראיתי את שיברון״לינה, לאור המחלוקת והשינאה שבין
ילדיה...
״אף שכאמור הנתבעת מיספר 3הובאה לכמה וכמה ישיבות
בית־המישפט, ואף דיברה בלישכתי, בנוכחות הצדדים ובאי־כוחם,
ועד כמה שיכולתי להבחין היתה במלוא כוחותיה הנפשיים אם לא
הגופניים״...
דף :29״האם באמת יש לצפות מאשה בת ,87 שהיושר והכאב
ניכרים מפניה, שתשקר מחשש שבנה יתנכל לה!״

בעבירה של גילוי, בהפרת־חובה ובהפ־רת־אמונים.
הוא נידון ל־ 3000ש״ח
קנס. מאז יצא השופט כהן לגימלאות
מוקדמות, ואין הוא עוד שופט.
כדי לסיים את החקירה, טילפנתי
שוב אל עורך־הדין היים. עד שעת הצי
הריים היה הטלפון תפוס כל הזמן,
ואחר־כך ענתה המזכירה האוטומטית
כי המישרד ייפתח בין 4ל־ .7השארתי
הודעה נוספת על גבי המזכירה האוטומטית,
וניסיתי את מזלי במשך כל
שעות הערב. עורך־הדין היים לא חזר
למישרד, והתקליט חזר וענה לי כל
אותו ערב.
המיסתורין שבעניין לא נתן לי
מנוח, ומיד למחרת, ביום השני מוקדם

בבוקר, טילפנתי שוב לעורך־הדין
היים. הטלפון היה תפוס ללא הרף. החלטתי
לחרוג ממינהגי ולגשת בעצמי
אל מישרדו של עורך־הדין היים, ברחוב
פומבדיתא 10 בתל־אביב, כדי לקבל
את גירסתו.
פקידה שחרחורת ישבה בחדר־הקב־לה.
בחדר הסמוך, כאשר שפופרת־הס־לפון
דבוקה לכף־ידו, ישב עורך־הדין
היים. הדלת למישרדו היתה פתוחה.
עמדתי לידה וחיכיתי, בנימוס, עד
שיגמור את שיחת־הטלפון שהתארכה
מאוד. כאשר הסתיימה השיחה, סוף־
סוף, נכנסתי לחדר והצגתי את עצמי.
הסברתי כי מאחר שהתייאשתי מלשוחח
איתו בטלפון התפוס תדיר במשרדו,
החלטתי לגשת בעצמי. הזכרתי לו
כי השארתי כמה הודעות למזכירתו,
וגם על גבי המזכירה האוטומטית, וכי
רציתי לשוחח איתו.
״יש לך פגישה איתי?״ שאל.
הסברתי שוב בנימוס שאין כל דרך
לקבוע פגישה עם עורך־דיו שהטלפון
שלו תפוס כל הזמן, וכאשר הוא אינו
מחזיר שיחות.
״אני לא מקבל אנשים שאין לי
פגישה איתם!״ אמר עורך־הדין היים
בעקשנות .״לא שמעתי עוד את השיחות
מאתמול על המכשיר ״,אמר והרים
שוב את שפופרת־הטלפון .״כל אחד
יכול להשיג אותי בטלפון!״ זרק לעברי
והחל בשיחה טלפונית נוספת.
״נדמה לי שכדאי שתקדיש לי שתי
רקות מזמנך, זה עניין חשוב, כפי
שהסברתי.גם למזכירתו וגם על גבי
ההקלטה,״ אמרתי, והעברתי מבט על
מישרדו המהוה של עורך־הדין היים,
שהיה ריק לחלוטין מכל לקוח או אדם
אחר.
״אני לא מקבל אנשים ללא פגישה,״
אמר במילמול, כאשר הוא כבר משוחח
ברוב מרץ בטלפון.

ף* גובתו המוזרה של עוררו
4הדין היים העלתה חשד בראשי
שמא באמת היה משהו בלתי־כשר בכל
הפרשה.
כאשר נפגשתי שנית עם אורה גיל־עדי,
מיד אחרי הפגישה המתסכלת עם
עורך־דין היים, היא אמרה לי :״עשית
טעות שטילפנת קודם לשופט, ואחר־כך
פנית לעורך־הדין היים.״ היא אמרה
כי בליבה מקננים חשדות שונים, שעליהם
כתבה ליועץ־המישפטי ולמוסדות
מישפטיים אחרים, אך איש לא
טיפל בעניינה.
אורה גילעדי רוצה להביא את הסיפור
המוזר לידיעת הציבור, מכיוון
שהיא חושבת שנגרם לה עוול חמור.
כל מה שהיא רוצה כעת הוא שמישפטה
יחודש לפני שופט אחר. את המועד
לעירעור רגיל איחרה כבר. השלם הזה
היה מאוד רוצה לברר את התעלומה
המוזרה ואת מה שעומד מאחוריה.

אילגד אלד> ,

1ושוב: רצחב תו ך ה מי שפחה!

ן* ום הראשון, השעה 3.45 אחרי־הצהריים.
קומץ קטן של אנשים.
בני־מישפחה אחדים. חברים של נאווה
מקימץ־חצרים. חברים של רווית מקי־בוץ־חצור.
מיכל ואביה רענן.
הם המתינו, חבוקים זה בזרועות זה,
לצאת ההלווייה. האמא, נלי עבאדי,

למחרת בבוקר נמצא תלוי על עץ,
בגן ציבורי ביפו ליד מיסגד אל־בקר
כשכבל כרוך מסביב לצווארו.
סוף טראגי לאשה שירעה זמנים
קשים בחייה, ולבן שסבל מבעיות
נפשיות קשות, שלא יכול היה להתגבר
על יצר״האלימות שהיה עצור בו, שפ־

שהותה שם הכירה בחור, וכעבור זמן
קצר נישאה לו, אולם לא לזמן רב. אחרי
גירושיה נרשמה ללימודים בסמינר
למורים, ואחרי שלוש שנים סיימה את
לימודיה. בגלל חזותה הנאה ויופייה
המיוחד נרשמה גם לקורס דוגמנות.
ב־ 1960 הגישה את מועמדותה לתחרות
״מלכת המים״ שערך השלם הזה.
נלי היתה בין 20 המועמדות שהגיעו
לשלב־הסיום, אולם לא זכתה בתואר
הנכסף. תחת תמונותיה שפורסמו
נכתב :״בלונדית חטובת־גוף בת .20
עלתה מפולין לפני שלוש שנים. צבע
שערה בהיר־בהיר, עיניה ירוקות. תמונתה
קישטה כבר פלאקטים רבים של
פירסומת.
״נלי היא תושבת חולון, שם היא עובדת
כמוכרת בחנות כל־בו. תחביביה
שיגרתיים: מוסיקה־לריקודים וקריאה.
אך הספורט האהוב עליה הוא יוצא־דופן
בארץ: סקי־חורף. בינתיים היא
מסתפקת בשחייה.״
עבר מרשים ועתיד מבטיח. אך החיים
טמנו לה הפתעות.
ב־ 1963 רצתה אמה לעזוב את הארץ
ולעבור לגור בארצות־הברית, אולם

נלי השנה
״תמיד שמרה על למש תואם ו
והבן
עופר מובאים לקבורה. שניהם
מובאים על גבי אלונקות למקום שממנו
יצא המסע. האמא נרצחה והובאה
לקבורה בתוך בית־הקברות, הבן שרצח,
ושהתאבד אחר־כך, נקבר מחוץ לגדר.
שניהם בדרכם האחרונה.
ביום השישי אחרי־הצהריים נכנס
עופר לביתו שברחוב התותחנים מס׳ 11
בשכונת תל־גיבורים בחולון, חמוש
בסכין־קומנדו, נעל מאחוריו את דלת
הכניסה, וניגש לאמו, שישבה בסלון
ושצפתה בטלוויזיה.
מועמדת למלכת־המים
**ופר שלן? את הסכין ודקר את
אמו בחזה. רווית בת ה־ ,16שהגיעה
לחופשת־שבת מהקיבוץ, שבו
היא לומדת וחיה, ניסתה להגן על אמה,
ותוך כדי־כך נפצעה קלות בזרועה.
אמה התבוססה ברמה, ועופר נס
מהדירה לגג־הבניין.

רץ לעיתים קרובות, ללא שליטה עצמית.
נלי
נולדה בברית־המועצות, ב־
, 1939 לזוג הורים נוצריים. אמה, זרה,
נישאה לגנרל בצבא הסובייטי, וזימן
קצר אחרי לידתה של נלי יצא למילה־מה.
שלוש
שנים המתינה האם לשוב
בעלה, ומשלא שב נישאה בשנית
בנישואין אזרחיים לספר יהודי, וילי
דאורמן, שהיה ירידה ושעזר לה רבות
במשך כל זמן המילחמה. למעשה הוא
היה האיש ששימש לנלי כאבא.
אחרי יותר משלוש שנים חזר אביה
של נלי מהמילחמה, ומצא את אשתו
נשואה לאחר. משום־כך החליטו וילי
וזויה לעבור ולחיות בפולין. מנישואין
אלה נולד לנלי אח ושמו מנחם, שזה
שנים לא היה עימה כלל בקשר.
ב־ ,1957 עם גל העלייה הגדול של
יהודים מפולין, הגיעה גם מישפחת
ראורמן לארץ. נלי הגיעה לקיבוץ גשר,
ושם למדה באולפן לעברית. בזמן

נלי הפתיעה אותה והודיעה לה שהיא
עומדת להינשא בשנית, והפעם לבחור
חיפאי בשם רענן עבאדי. למענו עברה
תהליך־גיור, ובסופו הם נישאו.

כת ;;ילדי
האלוהים״
* * שר שנים בלבד החזיקו נישו־
^ /אין אלה מעמד, ובמהלכן נולדו
לבני־הזוג ארבעה ילדים.
על אף היותה גיורת, המשיכה נלי
להיות קשורה לנצרות. היא הצטרפה
לכת ״ילרי האלוהים״ ביפו — חבורה
של נוצרים שומרי־שבת. עצם חברותה
בכת לא התקבלה בעין יפה על־ידי
בעלה. שכנים מספרים שנהג להכותה.
על רקע חברותה בכת נחטפו ארבעת
הילדים על־ידי סבם, והוחזרו רק אחרי
שהבטיחה שתימנע מהשתתפות בכת.
חיי־הזוג נלי ורענן היו על כרעי-
תרנגולת, וסופם היה בגירושין, לפני
15 שנה. אחרי כן עברה נלי, עם ארבעת

ציון צפריר, העול הזה

רווי ת, נ אוו הוהאברענן ( משמאל )

ילדיה, לדירת עמידר בשכונת תל־גיבורים
בחולון. השכונה ידועה בריבוי
העבריינים שבה, ועל־כן הדרך להידרדרות
לפשע קלה ומהירה, אם אין
הילדים נתונים להשגחה מתמדת.
ילדיה של נלי לא היו נתונים להשגחה
מתמדת.
שנה אחרי הנישואין נולד הבן
הבכור עופר .״בחור יפהפה, בעל גוף
שרירי,״ אומרים עליו בשכונה.
הוא היה מאז ומתמיד ילד בעייתי,
בעל מופרעויות נפשיות. את לימודיו
בבית־הספר היסודי לא הצליח לסיים.
הוא היה ילד־רחוב, שהיכה ללא רחם
ונהג להציק לכל מי שניקרה בדר-׳.

שכנים יודעים לספר על מעלליו הרבים,
שהטילו מורא ופחד על תושבי
הסביבה. במיוחד סבלה ממנו שכנה
זקנה, מוגבלת בשיכלה, שעופר התעלל
בה לעיתים מזומנות.
כשהגיע מועד גיוסו, שובץ בתוכנית
השיקומית במיסגרת פרוייקט ״נע־רי־רפול״
,אך כעבור חודשיים בלבד
שוחרר מהצבא על-פי סעיף פסיכיאטרי.
אחר־כך אושפז בבית־החולים
לחולי־נפש אברבנאל בבת־ים.
אחרי שהשתחרר לא מצא לעצמו
תעסוקה. הוא היה מסתובב ברחובות,
נוהג באלימות. גם אמו סבלה לא אחת
מנחת־זרועו.

שנתיים אדרי שעופר נולד, נולדה
נאווה. בגיל צעיר נשלחה ללימודים
בקיבוץ־חצרים שליד באר־שבע. הקיבוץ
נתן לה מיסגרת חינוקת וחברתית
מוצקה, אשר מנעה את הידרדרותה.
יחסיה של נאווה עם אמה ואחיה היו
טובים. היא נהגה לבוא לביקורים
בבית־אמה, ואף נלי היתה באה לבקרה
בקיבוץ.
שנתיים אחר־כך נולדה הבת השלישית,
מיכל. היום היא בת 20 ובעלת
עבר פלילי עשיר.
כשהיתה בכיתה ז׳ ,נשלחה ללמוד
בקיבוץ־מעפילים. אופייה המרדני והא
לים,
כשל אחיה הגדול, גרם לה להסתבך
בריב אלים עם אחת מבנות־כיתתה.
שלושה חודשים אחרי שהגיעה לקיבוץ
היא נשלחה חזרה לביתה. אחר־כך
נשלחה ללמוד ספרות בבית־הספר
המיקצועי מישלב ביפו, אך גם שם לא
החזיקה מעמד.
כשהיתה בת ,14 התחילה להתרועע
עם עבריינים צעירים מיפו. עימם
הסתבכה בראשונה עם החוק. היא
הואשמה במעורבות במעשי־פריצה,
ונשלחה על־ידי בית־המישפט לשלוש
שנים למוסד צופיה לנערות. גם שם לא
החזיקה מעמד, ונהגה לברוח לעיתים
קרובות.

משום שהיתה זקוקה לכסף, התחילה
לגנוב בעצמה.
כשהיתה בת 16 נשלחה בפעם
הראשונה לתקופת־מאסר בת חודש
אחד בבית־הכלא לנשים נעה־תירצה.
אחרי שריצתה את תקופת המאסר
הוחזרה למוסד צופיה, אולם ברחה שוב
ונאסרה לתקופה נוספת של חודשיים.
אחרי ששוחררה פרצה לדירה בנתניה.
היא נתפסה ונשלחה לשמונה חודשי־מאסר

כל אותה תקופה צרכה מיכל סמים.
קוקאין והרואין היו לחם־חוקה. בתקו־פת־המאסר
האחרונה עברה תהליך־
גמילה. כשהשתחררה, היתה לדוגמנית

נלי כנערת־זוהר ()1960

עופר בשפת־הים

״היא אהבה ללכת עם צעירים...

״היה אלים ומטיל מורא...
—ז —׳^111

סכין של בן

(הנושן־ סעם!ד )41
מצליחה. אך גם זה לא לאורך זמן. לפני
שבוע נעצרה שוב בחשד של החזקת־סמים.
היא שוחררה, בתנאי שתעבור
לגור באילת.
בפעם האחרונה ביקרה את אמה
לפני חצי שנד -מיכל היכתה את אמה,
ומשום־כך הוצא נגדה צו־איסור־כניסה
לבית. השבוע באה להיפרד ממנה.
הבת הצעירה היא רודת, בת . 16 היא
לומדת בקיבוץ־חצור שבדרום הארץ,
והיא שנכחה בבית בזמן שעופר התפרץ
פנימה ודקר את אמו. היא נפצעה.

(המשך מעמנד )35
אחד לא בא בטענות, כי זה היה בטוב־טעם״.

197 7הוא החליט לעזוב את הארץ
ולנסוע לארצות־הברית. לרבריו :״הייתי
מתוסכל מהמיסגרת הפרובינציאלית
כאן, בכל דבר כמעט: בעשיית
סרטים, בשכר האפסי ששילמו לי, בעיכובים
של שנה ויותר. שלא לדבר
על חוסר־האנושיות וחוסר־ההגינות
בין אנשים. חוץ מזה, הייתי כבר בן 30
ואבא שלי עוד תמך בי. למה? מפני
שעבדתי בשביל הטלוויזיה הישראלית!״
מאיר
ואחיו יהורה הצליחו להקים,
כשהם מתחילים כמעט מאפס, שלוש
חנויות מפוארות, בשם וידיאוטק. הראשונה
בבוורלי־הילס, השניה בווסט־הוליווד
והשלישית בווסטוור. הר :״הצלחנו
בזכות היירע הקולנועי שלנו,
ובזכות מיקום החנויות, באיזורים היוקרתיים
והעשירים ביותר בחוף המערבי״.

חיים

^ ק שי־יו ם
חדי הגירושין פנתה נלי לעכו^
רות מזדמנות. היא עבדה בתופרת
במתפרה בדרום תל־אביב, כטלפנית
במלון דיפל1מט, כקופאית בהיפר־שוק
בקריית בן־גוריון.
אשה יפה ונאה היתה, הקפידה היטב
על לבושה ומראה החיצוני .״הלבוש
שלה תמיד היה מסודר ותואם את צבע־הנעליים
שנעלה ״,אומרת אחת השכנות,
שהיתה מקורבת אליה. על לבושה
הקפידה, אך דירתה היתה מוזנחת
ומלוכלכת.
אומרים בשכונה שהיתה לה אהבה
מיוחדת לבחורים צעירים ויפים.
לעיתים קרובות נראתה בחברתם, והיו
מביניהם שאף עזרו לה מדי פעם
מבחינה כספית.
לפני שנים ניהלה רומאן עם בנו של
רב ידוע בחולון. הוא היה אז בן .25
כעבור זמן התברר לה שהוא עבריין,
ואז הבינה מהיכן היה לו הכסף לרכוש
את המתנות שהביא לה ולבנותיה.
כעבור זמן ניהלה רומאן עם גבר
נשוי, שגר בקירבת מקום. כל הרומאנים
הללו היו קצרים ובני־חלוף. מאז
התגרשה מבעלה, לא יצרה כל קשר
משמעותי עם גבר אחר.
חזותה החיצונית לא העידה על
חייה. בנה הטיל עליה מורא והשליט
טרור בבית. מכיוון שלא עבד, היה בא
אליה בדרישות כספיות. כשלא קיבל
את מבוקשו, היה מתפרץ ומכה. כשלא
קיבל את האוכל שדרש, היה מכה,
שובר ומנתץ.
לא אחת נאלצה לברוח מביתה, עד
יעבור זעם. בפעם האחרונה ברחה לירושלים.
בדרך הכירה גבר נוצרי, ובחברתו
היתה במשך שבוע. כששבה לביתה,
הוכתה שוב על־ידי עופר. לאחת השכנות
סיפרה שעופר קנה סכין־קומנדו
והבטיח לרצוח אותה. עופר גילח את
שער ראשו ,״ופניו התעוותו לאחרונה״,
אומר אחד השכנים.
בחור מסוגר היה. הוא נהג להתבודד,
להשמיע מוסיקה רועשת ולנגן בגיטרה.
את פורקנו מצא באלימות.
לפני שבוע הזעיקה נלי את המיש־טרה
אחרי שתקף אותה. הוא נעצר,

^ אלטיו ליו
* וסטאלונה
ין הקליינטים הקבועים של
האחים הר: אלטון ג׳ון, הזמרת־השחקנית
שר, סטיבן ספילברג, פראג־סיס
פורד־קופולה, סילבסטר סטאלונה,
שהוא גם שכן של מאיר, ג׳ואן קולינס,
לינרה אוואנס, ג׳יין פונרה, מייקליקיין
ומפורסמים אחרים, וגם בימאי־הקול־נוע
אוליבר(פלאטון, ונלסטריט) סטון,
שאותו מגדיר מאיר כ״חבר טוב שלי״.
״סיפורים על כל אחד מהלקוחות
האלה, איך הם קונים, מה הטעם שלהם
בקסטות־וידיאו וקטעים פיקנטיים
עליהם, זה כבר נושא לכתבה אחרת״,
איומים בצחוק

ך* אן נכנסת לתמונה המיפלגה
השניה — מישפחת בצרי, לה יש
ארבעה קוטג׳ים במיגרש הסמוך, שבד

הבת מיכל והאב רענן עבאדי
הבן היו מאזשפז

אולם שוחרר אחרי. זמן קצר משום
שנמנעה מלהגיש תלונה. השבוע מימש
את איומיו.
מוציאי לשון־הרע אומרים :״מגיע
לה! היא לא תיפקדה כאמא, ולא ידעה
לחנך את ילדיה! היא לא היתה

גופותיהם של נלי ועופר
היא לא הנישה תלונה

המתנהגות כמו שתי מיפלגות יריבות•.
הינראווי מול בצרי.
מישפחת הינראווי בנתה את ארבעת
הקוטג׳ים בניגוד לכל היתר, בניגוד
לתוכנית בניין־ערים. הם קיבלו אומנם
אישור לבנות ארבעה קוטג׳ים, אבל את
מרתף החנייה, שהיה מתוכנן, כנדרש
על־פי התקן, לשמונה מקומות־חנייה,
הם הפכו למרתפי־מגורים, כולל חלונות.
את החניות הם העבירו למישטח
העליון בין הבניינים. שכונת תל־בנימין
כולה הינה איזור שאסור לבנות
בו מרתפי־מגורים. הם ירעו את זה, והם
חרגו מהחוק ביורעין.
בסופו של תהליך, ועדת בניין־הע־רים
המקומית החליטה, לפנים משורת
הדין, לעזור למישפחה זו ולאפשר את
השימוש במרתפים למגורים, בהתאם
למצב שנוצר בשטח, בתנאי שישולם
מס־השבחה למרתפים, ובתנאי שיוכשרו
שמונה חניות בשטח העליון, ובתנאי
שתיבנה גרר מפרירה בין הקוטג׳ים
לגינה ציבורית, המתוכננת במקום.
על־פי המידע שברשותי, המישפחה
עומדת בשלושת התנאים — הס הגיעו
לפשרה בעניין הסכום לתשלום, והם
שילמו (או משלמים) אותו. אני יודע
י שהרסו שם קיר, כרי להמציא שמונה
חניות במקום השש שהם בנו, ואני יודע
גם שמתקינים (או התקינו) את הגדר.
יש תנאי נוסף, שאני מניח שיסתרר
גם הוא — השתתפות מישפחת
הינראווי בהתקנת מידרכה, לפי החוק
העירוני

אחראית, והביאה את הצרה על עצמה!״
אחרים אומרים :״היא היתה אמא,
שרצתה את טובת ילדיה. היא לא יכלה
להחזיק בהם בגלל מצבה הכלכלי. לא
היה מגיע לה למות!״

יוסי עין־דזד

צ׳יוצפי׳י׳העילם הזי

ה ^י ״וו ג 7גגירג ה הדו ם
״אני מאיד מקזוה שנזכר אי־פעם לג1ר בבתים שלנו.
אומר מאיר ,״לא כדאי לערבב את זה
בחינה טופוגרפית נמצא על שטח גבוה
עם בעיות הבתים שלי.״
יותר ממיגרשה של מישפחת הינדאווי.
מאיר ושלושת אחיו רוצים בקשר
העניין לא מצא חן בעיני מישפחת
עם הארץ, והקוטג׳ים אמורים לשמש
הינדאווי — שייווצר מצב שבתי
אותם כבית שני. ניסים הוא בעל חנות
מישפחת בצרי גבוהים יותר מהבתים
לקלטות־וידיאו בסן־פרנסיסקו, ודויר

שלהם. לכן, לבקשת מיי״שעד/דע כעד
הוא בעל חברת־מחשבים גדולה, גם
לקבל הקלה של 10 אחוזים באחוזי־היא
בסן־פרנסיסקו, ושותפו הוא נכרו
הבנייה, התנגדה מישפחת הינדאווי,
של ויליאם הרסט, איל־העיתונות הההתנגרות
התקבלה, ולא ניתנה הקלה
נודע.
למישפחת בצרי.
מאיר גר בווילה בבוורלי־הילס,
המצב כעת הוא שבצרי יודע שלפי
ששוויה 4.5מיליון דולר, נוסע במר־תוכנית
בניין־ערים אסור השימוש
צדס ׳88 בעלת גג פתוח, והמחזור
במרתפים לצורך מגורים. על־פי השהשנתי
של עסקיו מגיע, הוא מדווח,
מועה — ומרובר בשמועה בדוקה —
ל־ 10 מיליון דולר.
הוא ממתין לשלב שבו תקבל מישפחת
לפני שנתיים וחצי הוא קיבל דרכון
הינדאווי גושפנקה חוקית לחריגת
אמריקאי. הוא נשוי עם הולנדית
הבנייה שלה, ואז מתכנן בצרי, כנראה,
שהתגיירה עם נישואיהם(״היא יפהפיה
את מסע־הנקמה שלו: הוא יפנה
לוועדת בניין־הערים־המחוזית, שתאבלונדית,
תמירה, עיניים כחולות, שמה
טלית, זהו שם מסורתי־הולנדי״) ,ואב
סור על הינראווי להשתמש במרתפים
למגורים.
ליסמין בת ה־( 11״ילדה.יפהפיה ומשגעת״).
בעניין
הבקשה ל״דמי־כופר״ ,כפי
״אני מאוד מקווה שנוכל, אי־פעם,
שמאיר הד קורא לזה: זה קישקוש
לגור בבתים שלנו ״,אומר הד ,״תהליממדרגה
ראשונה, ואני לא מוכן אפילו
כים פשוטים, שבארצות־הברית היה
לשמוע דברים כאלה. אזרח שיש לו•
לוקח כמה דקות לסדר אותם, הופכים
טענה בנושא כזה, שייפנה מייד
למישטרה.
בעיריית רמת־גן למשימה בלתי־אפשרית,
ויה־דולורוזה ממש.״
בנושא האיום במכות של המהנדס
יעקב מוראד: שאלתי אותו על כך, והוא
אמר לי שזה היה בצחוק, והוא לא
התכוון באמת למה שאמר. מוראד אמר
לי :״אני הוא שחיפשתי פשרה, כרי
ך* גיב שמאי גולן, עוזר ראש
לאפשר למישפחת הינדאווי הכרה
( 1עיריית רמת־גן ודובר העירייה:
במצב הקיים של המרתפים. התכוונת׳
הסיפור הזה מזכיר לי שאנו בשנת־לעשות
לו טוב, ותראה מה הוא עושה
בחירות. מדובר כאן בשתי מישפחות,

העולם הזה 2659