גליון 2663 מתאריך 15 בספטמבר 1988

האנשים שבדטו בכד תחומי החיים

ו: ע : 1151 3 9

התנובה לעבוד1

עכשיו יש טעם לעבור

1:5ר [_!9 1

קלת הניקוטין המצליחה בעולם.

אזהרה: משרד הבריאות קובע כי -העישון מזיק לבריאות.

בזי בחב עז
פיגוע־מיקוח
על שיקולים אפשריים בהחייאת
תוכנית״אלון (״הנדון״ ,העולם הזה
.)24.8.88
סבורני שיגאל אלון המנוח לא היה בדיוק
טיפש ואני מניח שגם אריק שרון איננו כזה.
לשניהם היה (והווה) ברור, כי, בסופו של דבר,
נצטרך לנטוש את השטחים הכבושים ודווקא
משום כך העלה אלון, בשעתו, את התוכנית
הקרוייה על שמו ועתה שרון מחייה אותה.
הרי כל התוכנית הזאת היא, בסך הכל, סליחה
על הביטוי, פיגוע־מיקוח.
כי, באשר נגיע למשא־ומתן עם הפלסטינים,
על מה נוותר, אלא אם כן נתעקש בתחילה על
משהו, כגון תוכנית אלון, למשל, ואז הפלסטינים
ישמחו מאוד כשנוותר עלית סוף־סוף, אחרי
משא־ומתן ארוך ומייגע ומי יודע אם בתמורה הם
לא יסכימו על פתרון לירושלים, של רובעים
נפרדים בעיר מאוחדת, למשל.
ואגב, לדעתי, זה בדיוק גם מה שעמד מאחורי
תוכניתו של פייצל חוסייני, עת דרש לשוב
לתוכנית החלוקה המקורית של . 1947 כי אם לא
יעלה דרישה מירבית מעין זאת, על מה יוותר? על
קלקיליה? על טול־כרם? וכך, עם הדרישה לשוב
לחלוקה, הוא ייגש לשולחן המשא־והמתן ואחר
דיונים ממושכים ומייגעים יוותר על לוד ועל יפו,על עכו ועל נצרת. הישראלים ישמחו מאוד
בהישג הגדול הזה וכל צד יוכל להסתדר מן העבר
שלו של הקו הירוק• דב גולדברג, תל־אביב

המסר שר משה
על האישים שנתנו את ההשראה
לבמה מ״ 37 אנשי־השנה של העולם
הזה (״איגרת העויד״ ,העולם הזה
.)31.8.88
בתצוגת 37 אנשי־השנה שהופיעה בגליו! ערב
ראש־השנה גיליתי תופעה מעניינת. בכמה
מיקרים לא הסתפק הצייר, שצייר את איש־השנה
של אותה שנה על שער גליון ראש־השנה של
העולם הזה, בציור דמות דיוקנו של איש־השנה
המסויים, אלא הוסיף מאחורי גבו את דמותו של
האיש, שלדעתו, או לדעת עורכי השלם הזה, הוא
האיש שממנו ינקו אנשי אותה שנה את השראתם:
זאב ז׳בוטינסקי מאחורי מנחם בגין, בהופעתו
הראשונה כאיש־השנה (כראש־ממשלה, בשנת
תשל״ז); קארל מארכס ותיאודור הרצל מאחורי
מזכיר ההסתדרות יצחק בך־אהרון (תשל״א),
ומאחורי איש־השנה של תשי״וז, חתן התנ״ך
הראשון, עמוס חכם, אפילו מופיע משה רבנו. אבל
לא לבד. הוא מופיע כשהוא נושא בידיו את שני
לוחות־הברית, על עשרת דיברותיהם.
יאיר קוץ, חל־אביב

הסכמה דציבלית
על טיבה של המדינה (״איגרת
העורד״ ,העולם הזה .)31.8.88
אני מבקשת לחלוק על דעת העורך, המתאר
בגליון האחרון את מדינת ישראל כמדינה
״רבגונית, מרעישה ומרגשת״.
בעניין זה יש לי דיעה אחרת. מדינתנו היא
בהחלט רבגונית ומרגשת. אבל מרעישה? בהחלט
לא: או, יותר נכון, מזמן לא.
אולי התכוון העורך לכך שמדינתנו רועשת.
בזה אני מסכימה איתו, בכל מאת הדציבלים.
אסתר הרץ, ירושלים

קושייה ראשונה

על דיעה מקובלת בנושא מוסר-
העבודה(״יום חופשי נוסף בשבועי״,
העולם הזה .)24.8.88
אינני רוצה לבדוק בציציותיהם של כמה מן
המגיבים על המישאלון של השלם הזה. אבל אני
לא כל כך בטוח שדווקא הם — יורד, קיבוצניקית
ואיש מישרד־נסיעות — הם כאלה חולי־עבודה
שמותר להם להתריע, קבל עם ועדה, שבארץ
למעשה לא עובדים (״ממילא לא עובדים. גם
כשנמצאים בעבודה!״).
לוא היה בדבריהם ממש, אולי מן הראוי
שיסבירו כיצד גדל הייצוא (והייצור) למרות
הגירול באבטלה ושירות המילואים הפעיל גם
יחר?
וזאת רק קושייה ראשונה.
ציוו מרגלית, כפר־סבא

סוד העיבור
על ייחודה של השנה החדשה, שנת
תשמ״ט.
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2663

אנשי

כתבת השער הקדמי:

כבכל שנה מכתיר העולם הזה את האנשים
שבלטו בכל תחומי החיים, בין השאר:
מיכאיל גורבאציוב-רונלד רגן(עולם) ,מאיר
שמגר (מישפט) ,עמרם מיצנע (ביטחון) ,ס.
יזהר (ספרות) ,מונירה דאוד
(אשה) ,יהושע סובול(תיאט־רון)
ואלי אוחנה (ספורט).

דף חדש

לה פאן?
תחת לשמור על חופש היצירה ולהילחם
נגד דיכוי סופרים, משוררים ומסאים משמש
הסניף הישראלי של אירגון פאן סוב-
נות״נסיעות לחברי הוועד
ומגיב בשיוויון נפש על מע־צרים
של יוצרים פלסטיניים.

מייחמת טי קרס

איך חלב שימעון(״צ׳פאי״) קדם את חברת
אלד על חשבון אחיו, אורי, בעזרת נערות-
זוהר, אמנים ואנשי בורסה ומשיכת סכומי-
כסף אדירים ומה היו יתר
מעלליו בעתירה המתבררת

בימים אלה בבית־המישפט.

*המעון־ ורימו
אחרי שהציעה את שרותיה למשה הבחירות של מיפלגת־העבו־דה,
התייצבה בתבת העולם הזה גם במטה הליבוד. היא משפרת
על תאוות האבילה של הליכודניקים, על דלקת אוזלת
היד הקינאתנית שממצה טובלים צעירי הליכוד, על חש־לב
השני בחוקי פרקינסון וכמובן על הסקר הסודי.

כתבת השער האחורי:

בין שני הווים
בתיה הר, בתה של הציירת אסנת הר
והמשורר ישראל הר, הוצאה באיומים
מבית אמה בשעות הלילה על־ידי שני
שוטרים ועורך־דין והוכרחה לעבור
לבית אביה. על סמך מה איימו השוט רים
על הילדה! אין שוכנעו לפעול ללא
צו! ומדוע סירבה המיששרה
* 1 *1לרשום תלונה נגד עורך־הדין
חיים שטנגר ושני השוטרים!

לא שו1א
אף אחד!

מו תו ש ל סונן

ביום השישי האחרון נורתה יריה נוספת
במסכת המאבקים הפנימיים על השליטה
ברכוש הרב שבידי המוסלמים ביפו. ההתנקשות
באחמד פאנגירי, מי שהיה יו״ר ועד
הנאמנים המוסלמי בתל־אביב־יפו, שמה
9קץ לחייו של עסקן בינוני,
^ 1 1שלמד לחיות בצילו של ה-
שילטון, ועל כך שילם בחייו.

ח׳אלד אל-חסן, בין הנציגים הפלסטיניים
לוועידת האו״ם של האירגונים הבלתי-
ממשלתיים, לא שונא אף אחד, גם לא את
הישראלים. בראיון להעולם
£הזה הוא מספר על ילדותו
בחיפה ועל ביתו שם.

התליין של א״כמן
עוזי סברין שרטר, מי ששרת במשך 20 שנה
בפרקליטות תל״אביב ונפטר שבוע לפני
ראש השנה במיאמי, בארצות-הברית, היה
מע דיף שיזכרו אותו כאהוב״ליבה של גר-
טה גארבו. אבל בישראל
^ יזכרו אותו תמיד דווקא
כתליין של אדולף אייכמן.

רא רימו
מהקורה

תמי לומדת לשחות
מי שנבחרה כמלכת־המיס של ,197׳4
והצטלמה במאות צילימי־פירסומת לביגדי־ים
כדוגמנית־הבית של גוכוקס, לא יודעת
לשחות. טראומת ילדות גרמה לה להעדיף
את הקרקע המוצקה על מרחביה המיס-
תוריים של הבריכה. היום,
^ 0בעזרת מצוף, היא מתרגלת
שיעורים ראשונים בשחייה.

אתה והשקל

רויטל שרון (בתמונה)
,המתעמלת שתייצג
את ישראל
באולימפיאדת סי-
אול, עולה על המק בילים
ברצון ולא
בעיניים כבויות כמו
הקולגות שלה ממיז-
רח אירופה. היא
לוקחת את הספורט בקלות ולא סובלת
מאגו־טריפים. והעיקר -לא
מבטיחה הבטחות, היא רק
מקווה לא ליפול מהקורה.

ניס

אשה גבו

דפנה בת ה״ ,20 בלונדית יפהפיה, בתה של
שושנה באייר, היא אוטיסטית. באייר, יו״ר
אירגון המורים העל-יסודיים, לוחמת ללא
^ פשרות, אשה חזקה, מספרת
על בתה והקשר ביניהן, על
עצמה ועל הקאריירה שלה.

רחל החרחלת מו₪ת:

רוצה להמשיך
גלנויט תנפיק מניות הון בארצות-הברית •
מהפך בכור -מיפעלים עוברים מהפסד
לרווח • חברת דובק מפסידה עשרות אלפי
דולארים ליום בגלל המחירים הנמוכים של
הסיגריות • משה ציסים רוצה להמשיך
לכהן כשר-האוצר בממשלה הבאה • אושרה
^ ^ 9 ^ .תוכנית להקמת שכונה
חדשה ויוקרתית בין הקאג-
טרי־קלאב לקריית־החינוך.

המדורים הקבועים:
מיבתבים — הסכמה בדציבלים
איגרת העווץ ורדוזוזר
תשקיף — פרס למוסקווה?
אנשים — דנים (ורדים
אתה והשקל — נלנויט ינפיקו
יומן אישי — בוס התרעלה
חשבון נפש — שושנה באייר
לילות ישראל — דוגמניות בהריון

דף חדש — חדשזת מבית־סשוגעים
קולנוע — מצלמה בלי בושה

רחל מרחלת — על כל השלם
הורוסקופ — הדיר ־01׳ בלאט
מה הם אומרים — אדם. דני לאופר,
אבי סהרשק. הפר 1פ׳ עזרה זוהר.
הפרוסי שלמה אלבז, שלזם רחיליו

תשבצוסן

מה עושה סגן־אלוף רונית יער בכל־בו
שלום! • מי המחזר התורן של גלי עטרי
(בתמונה) -החתיך הקנדי או הרופא האט־ריקאי
• :מעשה בחמסינים, בפרגיות
ובמכות בטבריה • יונה
קלימוביצקי והפסיכולוג •
ובועז שרעבי והזמרת שלו.

\זי ב ח בי ם

• ג לי מי עו טו ע בי ט •

מדי פעם מתקבל במערכת מיכתב של קורא,
שבראי לפרסם אותו במלואו, למרות אריכותו.
כזהו מיכתבו של אברהם אידלמן, המעיד על
עצמו שהוא יורד״חוזר, והמגיב על דברים שכתבתי
על בעיית הירידה.

הנה הוא במלואו:
אבקשך לתת לי בימה, ועל־ידי כך לפתוח ויכוח
ציבורי כלל־יהודי על נושא מציק, של־שימחתי
אתה אישית נתת לו הד. אולם משום־מה
ללא תגובה מצד המימסד הישראלי או היהודי
בתפוצות.
אנו תושבים חוזרים, גרנו כמה שנים בניו־יורק,
ולפני כן באירופה. תוך יכולת־השוואה
ברצוני לקבוע כי איכות־החייס ורמת־החיים
בארץ היום אינן נופלות ואף עולות על אלה
שבארצות־הברית.
האמריקאי לא ירשה לעצמו ביזבוזים והוצאות
כמונו 67 .מיליון אמריקאים אינם נוסעים לחדל
בכל קיץ (זהו באופן יחסי מיספר הישראלים
היוצאים לחדל) .לטייל בתל-אביב, לראות את
הטיילת, בתי־הקפה בסיגנון אירופה, הגנים,
העצים, המופעים והים — זה מביא אותך
למסקנה כי ישראל תהיה בקרוב מקום שזכות היא
לגור בו, וכך עלינו להתנהג( .אני יודע שמיד
יקפצו עם בעיות השטחים. היכן אין בעיות?
בארצות־הברית יגיעו בעוד 12 שנה השחורים,
האסיאתים, ההיספנים לכמעט 50 אחוז. בגרמניה
ובאנגליה יש בעיות־זרים חמורות).
הפיתרון המוצע הינו ראדיקלי, מצריך שינויים,
אולם לפחות הוא מנסה לפתור ולגעת
בבעיות היסוד.
• ביטול-שינוי חוק־השבות: ישראל
גונתה על חוק זה בעבר. יהודי־העולם אינם ששים
לנצלו. לכן יש להודיע: יש לכם, יהודים נחמדים,
חמש שנים לנצל זכות זו. אחריה ישראל היא
שתקבע למי לתת אשרה ולמי לא. נאמר — ניתן
לצעירים בגיל־העבורד, או לבעלי מיקצועות
נדרשים, ולא יהיה מצב שבו ארצות־הברית
קולטת את המהגרים הצעירים, העוברים בארץ
כדי להשאיר לנו הורים זקנים סעוני־עז1ה.
זכות־השיבה תישמר ליהודים מארצות־מצו־קה,
שאינם יכולים לממש זכותם כרגע, וכן לכל
יהודי שיעמוד בסכנה עקב יהדותו. לעולים יש
לעזור בדמי־שכירות מסובסדים, ולא בקניית דירה,
שתשמש להם, עם מימושה, קרש־קפיצה פיננסי
בגולה חדשה.
• אזרחים: מדינת־ישראל אינה עחרת לחייליה
המשוחררים, ואינה גורמת להם להרגיש כי
אחרי שנתנו שלוש שנים מחייהם יש מי שדואג
להם.
ללא שום הוצאות אפשר לפתור מיד את בעיות
הדיור לצעירים. כ־* 95 משטחי המדינה שייכים
למדינה, דבר שאין לו אח ורע בעולם, המדינה
תעביר לצה׳׳ל מאות דונמים קרקע בשולי־הע־רים,
צה״ל ימסור מיגרשים אלה לקבלנים שיבנו
עליהם רבי־קומות נוסח מנהטן, בסטנדרט גבוה.
תמורת הבנייה יקבל הקבלן 30**,מהדירות, שאותן
ימכור, ויתרת הדירות יעביר לצה׳׳ל. צה״ל,
מצירו, ישכיר את הדירות ל־ 10 שנים ב־ 50ש׳׳ח
בחודש למשוחרריו, אשר יוכלו במשך 10 שנים,
שבהם לא ישלמו שכר־דירה, לחסוך לקניית דירה
משלהם.
• יורדים: יש לבטל את ההטבות עם חזרתם.
זה דבר מביש. מדוע מגיע לי מקרר, טלוויזיה, וכל
שאר אביזרי־נוחיות, מפני ששהיתי כמה שנים
בחו״ל? מגיע יותר לחייל משוחרר!

יחד עם זה יש להגדיר מיהו יורד. אחרי כמה
שנים נחשב אדם כיורד? היום נוצר מצב בלתי־נסבל.
לא איכפת להם לאבד את הדרכון הישראלי,
כי תמיר יוכלו לחזור לפי חוק-השבות.
איש אינו רוצה בדבר שמקבלים אותו בקלות,
והרי אין קושי בקבלת דרכון ישראלי. יש לשנות
זאת. ברגע שנחשבת ליורו־ ,אתה מאבד דרכונו
לצמיתות, ואין חוק־השבות חל עליך. נראה כמה
מהם יסכימו להתמודד עם החלטה כה סופית. וגם
אם אי-אלה עשרות אחחים יוותרו, מה הם נותנים
היום? איזו תועלת מפיקה המדינה מהגדרתם
כישראלים?
יש להבין את המצב הפרדוקסלי שבו הם
נמצאים: מגיעים לנידיורק, קשה ורע, רוצים
לחזור, אולם כל־כך קשה היה להשיג ויזה ולשלם
מנדנסיעות, שהם נאחזים בשיניים. אחרי שנה
עדיין קשה, אולם מתנחמים כי בעוד שנה יקבלו
פטור ממיסים, ונשארים עוד שנוק ואחר־כך עוד
שנה לגרידקארד ואז הילדים התרגלו. מצבם די
עגום. האמריקאים לא מקבלים אותם. הם זרים.
שפתם דלה ועילגת. הילדים בבית־הספר מתביישים
בהם. מה נותר להם?.אנו ישראלים״״ הם
מכריזים זאת מחוסר־ברירה ולא מרצון, נשארו
ללא זהות. ראה כמה חוזרים בתשובה יש בניר
יורק:
יש להחזיר לדרכון את כבודו האבוד. יש
להפסיק לעשותו כה קל להשגה, כה פתות־ערך,
ואז — ורק אז — תשתנה גישתם של העולים/
יורדים בכוח.
•ש לחדד ולהקצין את ההבדל. מיהו ישראלי?
לא יתכן כי זכות שווה בזכויות ובהכרעות תהיה
למי שיושב במנהטן ולמי שחי בארץ.
לפני זמדלא־רב קרא אורי אבנרי ליורדים,
שאמרו כי ישראל בלי;ם, דחפו את ליבכם
ל אץ לנו עניין בליבכם, יש לנו עניין
בכם. למרות ישיבתי באותו זמן בניריורק,
הצדקתי אותו בכל פה.
• יהדות התפוצות: יש לקרוא להם להחליט:
האם מתכוונים אתם אי״פעם לנצל זכותכם
לעליה, או אולי לא, ואז נוכל לקחת בחשבון
החזרת חלקים מהשטחים, כי אז ממילא לא נצליח
ליישבם.
ורבר נוסף ליהדות־התפוצות: תנו לנו לקבוע
את גורלנו לבר. אם נחליט ימין או שמאל, רק אנו
נהיה כאן לשלם מחיר טעותנו. אל תהיו כמו
הקיביצר בקאזינו, הדוחף אחרים להימור מסוכן,
כי הכסף לא שלו. אתם רוצים להמר? הביאו אסימונים.
והאסימונים במיקרה זה הם אתם וילדיכם.
ובינתיים בואו לתייר, לבקר בארץ 70* .מכם
מעולם לא ביקרו כאן. במקום לתרום — בואו,
והוציאו כספיכם כאן במקום במיאמי( ,זאת בתנאי
שהמלונאים שלנו יחזרו לרמת־מחירים הגיונית
ותחרותית).
לשר התיירות: תן כרטיס־טיסה חינם לכל ילר
יהודי המגיע לגיל בר־מיצווה. תן לו את הקשר
עם ישראל. רכז כמה ילדים וחגוג עימם את בר־המיצווה
בבסיסי חיל־אוויר, בכותל, במצדה. אל
תדאג, לא תפסיד כסף, גם אל על לא. נוסף על
הקשר עם הנער ומישפחתו, שסטאטיסטית לא היו
בארץ, יבואו איתו אבא ואמא, סבא וסבתא, אולי
גם אחות ודודה. והרי כבר הוכח: רוב התיירים
היהודיים הם מי שכבר היו.
לנו, הישראלים, אני מציע: סעו פעם לטיול
בארץ עם תייר. נסו לראות דרך עיניו. נסו להתפעל,
יחד עימו, ותראו שישראל הפכה לאחד המקומות
היפים( .לא כולל חוסר־הנימוס!)
עד כאן דיברי הקורא אידלמן. מישהו רוצה

(המשך מעשר )3
מאחר שפעם מישהו הסביר לי מדוע מתעברת
מדי פעם השנה העברית, ואז יש בה 13 חודשים,
במקום 12 המקובלים(על־ידי הוספת חודש ארר
ב׳) ,כפי שיקרה גם בשנה החדשה, שנת תשמ״ס,
אני מתנדב לשתף את קוראי השלם הזה בסוד
עיבור השנים.
השנה העברית מחושבת גם׳לפי השמש וגם
לפי הירח. אך שנת־הירח קצרה, מדי שנה, ב־11
יום משנת־השמש (המבטיחה לנו כי מועדי
ישראל יחולו בעונות הקבועות וכך חל פסח,
למשל, תמיד בראשית האביב ולוא היו מחשבים
רק לפי הירח היה פסח חל פעם גם בסתיו ופעם גם
בחורף).
ומכיוון שבכל שנת־ירח חסרים 11 ימים הרי
כל 19 שנה מצטבר חסר של 209 יום ואת המעוות
הזה מתקנים על־ידי תוספת שיבעה חודשים
(חודשי אדר ב׳) במהלך כל 19 שנות לוח עברי
(השנה השלישית, השישית, השמינית, ה־ ,11ה־
, 14ה־ 17 וה־ 19 במחזור 19 השנים).
והואיל והשנה החדשה — שנת חמשת אלפים
תשמ״ט 5749 היא השנה ה־ 11 למחזור ה־
303 של הלוח העברי, השנה הזאת היא מעוברת
ויש לנו בשנת תשמ״ט חודש אדר ב׳!
זהבה פינחסי• ,חשלים

מירשם לרעידת־אדמה
על הפגנת שלום עכשיו מול ביתו של
יצחק רביו (״תשקיף״ ,העולם הזה
10 . 8 . 88

מיכתבי זה בא לבטא תסכולי ואכזבתי
מהדיווח הלא־מדוייק על ההפגנה הגדולה, אולי
לא במיספר המשתתפים בה (כמה אלפים
בודדים) ,אך לבטח בעצם קיומה ונגד מי היא
נערכה.
זו הפעם הראשונה, מאז קיום ההפגנות
הגדולות משנת , 1982 שאצבע מאשימה הופנתה
לעבר המערך ואחד מדובריה ושריה הבכירים
ביותר(אשר מקומו, למעשה, סביר יותר יחד עם
שמיר, שרון וארנס).
ואיך אפשר לדווח שלא ניתן לדובר הרשימה
המתקדמת לנאום, כשעורך־הדין אמנון זכרוני
היה ראשון הנואמים (לאחר נאום־הפתיחה של
איש שלום עכשיס? הרי כל תינוק יודע עם איזו
תנועה מזוהה זכרוני.
למה להמעיט בערכה המוסרי הגדול של
ההפגנה לפני ביתו של שר־הביטחון, בייחוד לאור
האווירה בארץ? לראשונה נאמו בעצרת נואמים
מקשת פוליטית רחבה של מחנה־השלום, לראשונה
הושמעו סיסמות שבדרך כלל לא שומעים
אותן משלום עכשיו, אלא מתנועות־מחאה
אחרות.
מדוע חייב מחנזדהשלום להיות שסוע ואוכל
את חבריו?
אם כל תנועות המחאה והשלום (יהודים וערבים,
שמאל ומרכז) היו מתאחדות לתנועה אחת
אד־הוק, לבחירות לכנסת הבאה, היה הדבר גורם
לרעידת־אדמה פוליטית.
משה רוזנפלד, תל־אביב

המושל!תורת־הסיסיים
על סיכוייו של מושל מדינה אמריקאית
לזכות בנשיאות ארצות״הברית
(״אני לא מתחייב שזוהי תחנ תי האחרונה!״
,העולם הזה .)24.8.88
מושל ניו־יורק, מריו קומו, נוהג בשכל כאשר
הוא נמנע מלרוץ לנשיאות ארצות־הברית נגד
סגן־הנשיא ג׳ורג׳ בוש.
בין 39 האישים ששימשו, ב־ 199 השנים מאז
הוקם מוסד הנשיאות, בתפקיד נשיא ארצות-
הברית, היו 14 סגני־נשיאים לשעבר ורק 12
מושלי־מדינות לשעבר (הראשון בין אלה היה
הנשיא השלישי, תומאס ג׳פרסון ( 1801־,)1809
מושל וירגייניה לשעבר והאחרון, כמובן, רונלד
רגן, לשעבר מושל קליפורניה).
זאת אומרת שמבחינה זאת ידע המושל קומו
לחשב נכונה את סיכוייו כנגד סגן־הנשיא ג׳ורג׳
בוש — ,7:6והוא הסיק את המסקנות המתבקמשה
כהן, ניריורק

הכיריים של ברק
על כשרונות הבישול של כתבת
העולם הזה (חשבון־נפש של מושל
מדינת ניו״יורק עם דפנה ברק,
העולם הזה .)24.8.88
למריו קומו אין מקום לדאגה. ארוחת־הצה־

ריים, שדפנה ברק הבטיחה לערוך לו לכשיבקר
בארץ, תעלה, לדעתי, יפה.
מפני שאם ברק יודעת לבשל כפי שהיא יודעת
לראיין(ולכתוב) ,אז רק למחשבה על מה״שייצא
מן הכיריים שלה, כבר יורד לי הריר מן הפה.
עמיר הלר( ,בעת״ם

תיאטרון התיקווה
על הסיבה לחגיגת יום־ההולדת של
לשון האספרנטו בווינה, בירת אוס טריה
(״תמרורים״ ,העולם הזה
.)31.8.88
לא לחינם נחוג יום־הולדתה ה־ 100 של לשון
האספרנטו בווינה. כי האוסטרים, יורשיהם של
הקיסרות האוסטרו־הונגרית הרב־לשונית (הונגרית,
צ׳כית, סרבית, קרואטית ואיטלקית היו עד
רק לפני 70 שנה כמה מן הלשונות הנפוצות
באותה קיסרות, בנוסף ללשון הגרמנית) הוקסמו
מאז ומתמיד מן האפשרות של שפה אוניברסאלית
אחת.
ולכן גם הוקמה באוניברסיטת וינה, כבר לפני
שנים רבות, קתדרה ללשון האספרנטו ואפילו !
תיאטרון־היוקרה• המקומי, המתתיאטר, הציג
מחזה בלשון התיקווה הטובה, האספרנטו.
צבי פריד, תל־אביב

על פיקוח ופקחים
על איוש מישרות ותפקידים במיש־רד
התעשייה והמיסחר (״תשקיף״,
העולם הזה .)24.8.88
הידיעה בנושא הפקחים של מישרד התעשייה
והמיסחר איננה נכונה. העובדות הן, כי בנובמבר
1987 חדלו 23 פקחים, שעבדו על בסיס חוזה
מיוחד, לעבוד, עת קיבלו מיכתבי־פיטורים
מנציבות שרות המדינה.
שלושה חודשים לאחר מכן פוטרו ארבעה
מבקרים נוספים (לאחר שסיימו שלוש שנות
שרות) ומאז מוטלים תפקידי הפיקוח על העוברים
הקבועים של המישרד.
חיה פרי, קצינח העיחשח,
מישור התעשייה !הסיסחר, ירושלים ־-

כעס, ב ;1אמת, לא
על ישראלי שעשה חיל בלונדון
(״אתה והשקל״ ,העולם הזה
.)31.8.88
קראתי בתדהמה באתה!השקל. כי ידידי הטוב
יעקב זיידמן נמנע מלחזור ארצה במשך עשר
שנים, מחשש לתביעה
על עבירת שוחד לפקידי
מישרד־הביטחון.
א-־ן בזה אמת. זיידמן
נחקר, לפני שנים רבות,
ושוחרר תוך מיספר ימים
ומאז, לאחר שלא נמצאו
הוכחות ואף לא הוגש
כתב־אישום, נשכחה הפרשה.
בכעסו
על החקירה,
העביר זיידמן את פעילותו
הכלכלית ללונדון,
ושם הצליח מעל למשוער.
אך מאז ומתמיד החזיק זיידמן ברכושו בארץ.
בני מישפחתו ממשיכים להתגורר בארץ וזיידמן
גם לא חשש מעולם לבוא ארצה. ואמנם, מאז עבר
ללונדון, הוא מגיע ארצה אחת לכמה חודשים.
אבנר יריב,אמסטרדם

מיכתבים למערכת
השלם הזה שומר לעצמו א ת הזכות לערוך
מיכתבי קוראים מסיבו ת לשוניות, מישפ-
טיות או טכניות.

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורמן ,3תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן נם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־ .972*3מנוי , 2009 ובטלקם
— 1_ 341667ו וען ץועוח.
העולם הזה 2663

כוונת המישרד היתה שלא להקצות לחרדים
שטחים להקמת שבונות נוספות בירושלים,
ובכך לאלץ אותם לפנות לביתר, שם מתוכננת
שכונה בסדר־־גודל של 6000 מישפחות.
אולם התוכנית לא עלתה בידם, ובאחרונה הסכים מישרד־השיכון
על הקמת שכונה חרשה ל־סססז מישפחות,
לא רחוק מפיסגת־זאב בירושלים.

עיתונאי מסי! לבחירות
עיתונאי מסין העממית בדק באחרונה את
האפשרות לקבל אשרת־כניסה לישראל, כדי
לסקר את הבחירות בתחילת נובמבר.

עודך בהקצבות הייחודיות בגלל נסיעותיו המרובות של אברהם שפירא,
נשארו סכומים לא-מבוטלים בקופת ההקצבות
הייחודיות לגורמים חרדיים.
אברהם שפירא, מי שהיה הממונה על חלוקת ההקצבות
הייחודיות, נאלץ באחרונה להיעדר לתקופות ממושכות
מהארץ, עקב עיסוקיו, ולא התפנה כדי להכריע בסוגיה
חשובה זו.
נראה כי מי שייהנה מהעודפים שהצטברו תהיה דווקא

קופת־המדינה.

מדובר בסכומים של יותר מ־ 24 מיליון שקל.

ברק״ח חוששים
מאובדן הכנסות
בצמרת רק״ח שורר חשש עמוק מפני אובדן
הכנסות כספיות. המשמשות לאחזקת המנגנון
הגדול של המיפלגה. כל זה בעיקבות ההפשרה
ביחסי-הסחר בין ישראל ומדינות מיזרח•
אירופה.
ער היום נעשה עיקר הסחר דרך חברת־ייבוא קטנה,
הנמצאת בשליטת רק״ח, ושמעמלותיה מכסה רק״ח חלק
מהוצאות המיפלגה.
הממשלות המיזרוו-אירופיות, ובעיקר ברית־המועצות,
פולין, בולגריה והונגריה, הקפידו להזרים את הייצוא
לישראל דרך החברה, וזו היתד, תרומתן לריווחתה של

רק׳׳ח
כעת, עם התחממות היחסים ביו ישראל לארצות הגוש
המיזרחי, עולה האפשרות שמונופול החברה יישבר, ואנשי־עסקים
ישראליים יוכלו לייבא באופן ישיר, שלא באמצעות
המיפלגה, וכך תפסיד המיפלגה את עמלותיה.
משה לנגר, איש־הכספים של רק״ח ומנהל חברת־הייבוא,
ניסה לרכך את רוע הגזירה, ומשלא הצליח הטילה הנהגת־המיפלגה
על ליאון זהבי, נציג רק״ח במוסקווה, להשתדל
בענייו זה בדרגים הבכירים בקרמלץ.
לא ברור אם מאמצים אלה הועילו.

פרס וצא למוסקווה?
בעיקבות יציאתו של ראש-הממשלה,
יצחק שמיר, לביקור בהונגריה, ניסו בשבוע
האחרון יועציו של שימעון פרס לשכנע
את הסובייטים לשגר הזמנה לביקור
פרם בברית־המועצות.
שמיר מודע למאמצי פרם, והוחלט
שאם הוא יצליח במאמציו, ירעננו אנשי
שמיר תוכנית ישנה לביקור במדינות
אפריקאיות, שאינן מקיימות קשרים עם
ישראל.

אילי־הון למען פרס
יו״ר מיפלגת־העבודה, שימעון פרם, עומד להיפגש בשבוע
הבא עם קבוצה גדולה של אנשי־כספים ותעשיינים,

האוהדים את מיפלגת־העבודה.

יהיה זה מיפגש־המשך למיפגשים קודמים של
פרם עם תעשיינים, שהביאו למסע־־פירסום
ולהצהרות-תמיכה של כמה תעשיינים ואנשי־משק
בולטים, שהודיעו מפורשות על תמיכתם
בפרס.
כמה מן היוזמים של מיפגשים אלה החליטו להרחיב אותם
ולגייס עור אנשי משק ותעשייה.

במישרד־החוץ הבהירו כי מדיניותם היא להמליץ על מתן
היתרייכניסה לנציגים של אמצעייהתיקשורת, גם ממדינות
שאינן מקיימות יחסים דיפלומטיים עם ישראל^ .
בינתיים טרם הודיע העיתונאי אם אכן יגיע לארץ לסקר
את הבחירות.

280

ביום הראשון, ה 11-בספטמבר, היום
ה 279-של האינתיפאדה, מסר דובר-צה״ל
על 203 הרוגים פלסטיניים בשטחים הכבושים.
מיספר זה אינו כולל את ההרוגים
מירי מתנחלים ומסיבות אחרות.
לסי ספירת ״העולם הזה״ הגיע מיספר
ההרוגים עד היום השלישי, ה־ 13 בספטמבר,
היום ה־ 281 של האינתיפאדה, ל־280
הרוגים.
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים
על 366 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 235 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

33 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 63 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 35 הרוגים׳כתוצאה מסיבות אחרות.

ישראלים משקיעים בהונגריה ישראלים מגלים עניין בבנקאות בהונגריה,
בגלל שינוי בגישה ההונגרית כלפי משקיעים
זרים.
כך עולה מכתבת־תחקיר שפורסמה בגליון מס׳ 1של עלון*
חדשות חדש שהופיע החודש.
מסתבר שישראלים מגלים אפיקים חדשים בהשקעות
כספים באירופה, מעבר למה שהיה מקובל עד כה.

עיתונאים פועלים
למען המיפלגות
עיתונאים בצהרונים הגדולים בארץ נדרשו באחרונה על־ידי
ראשי המערכות להודיע אם הם מעורבים בפעילות
מיפלגתית מסוג כלשהו, ואם יש בדעתם להיות פעילים
במערכת־הבחירות הקרובה.

הנהלות כל העיתונים הודיעו שכל עיתונאי
שירצה להשתלב במערכת־הבחירות יוצא
לחופשה מהעיתון, כדי למנוע ניגוד-אינטרסים
בין עבודתו העיתונאית לפעילותו המיפלגתית.
לפי שעה נודע כי רק עיתונאים מעטים ניצלו אופציה זו
ויצאו לחופשה.

בוחנים תוכניות
הוראת הלשון
,שר־החינוך הורה לבדוק מחדש את כל תוכניות הוראת
הלשון וההבעה בעברית בבתי״הספר.

בעיקבות ביקורת חמורה שהובעה באחרונה
על הוראת הלשון בבתי-הספר, החליט שר־החינוך
לבחון מחדש את תוכניות-הלימוד
ולעשות בהן שינויים, אם אכן יתברר כי יש
צורך בכך.

הארץ, צימצמו באופן ניכר את פעילותם העיסקית.
אולם למרות עזיבתם את הארץ המשיכו עיסקי־האחים
לפעול, ונוהלו על־ידי מנהלים שכירים.
מאז שובם לארץ חזרו האחים לנהל את עיסקיהם, אך
הורידו פרופיל תיקשורתי.

באחרונה הם החלו שוב בפעילות עיסקית
מסועפת של רכישת נכסים ומכירת דירות,
והפעם באיזור המרכז.
פסולת ללא מוצא
ספינת־הנהרות ״פטרסברג״ ,העמוסה בפסולת•
בניין, שהיתה אמורה להיקבר בטורקיה, עדיין
מסתובבת במימי הים השחור ללא אפשרות
לחזור לדנובה.
הטורקים בדקו את הפסולת, אך מצאו שיש בו חומר רדיד
אקטיבי, ולכן סירבו לקבור את הפסולת, ואילו הרומנים
סירבו לאפשר לספינה לחזור לדנובה, כדי לחזור לנמל־הבית
שלה בווינה.
איש־עסקים ישראלי ניסה למצוא מדינה אפריקאית
שתסכים לקבור את הפסולת. בינתיים לא נמצא כל פיתיון.

שפירא בודק
אפשרויות באמריקה
בניגוד לכל הפירסומים עד היום, בדק אברהם שפירא,
במסעו האחרון בארצות־הברית, אפשרות להקים מיפעל־שטיחים
חדש בארצות־הברית.
הוא גם בדק אפשרות למכור נכסים שיש בבעלותו
בבריטניה.

סוכת הליכוד —
לא כשרה
סוכה שנבנתה בפתח ״מצודת זאב״
על-ידי צעירי הליכוד עמדה במרכזו של
פולמוס בין כמה מפעילי הליכוד.
הסוכה, שנבנתה מסדין לבן והיתה
מכוסה בסיסמות, הרגיזה כמה מפעילי
הליכוד. אלה טענו כי לפי ההלכה מותר
להציב סוכה רק אחרי מוצאי יום־הכיפור,
ולצעירי הליכוד לא נותר אלא לפרק את
הסוכה.

הוועדה איוה
מצליחה לחקור
ועדת-החקירה, שמינה מישרד-הפנים לפני
שבוע, לבירור הגרעונות הכספיים של עיריית
באר-שבע, עוד לא התחילה בעבודתה.
הסיבה היא שחברי ועדת־החקירה, שבאו לבדוק מרוע
עיריית באר־שבע הגיעה לידי התמוטטות כספית, אינם
מצליחים למצוא את ידיהם ורגליהם בסיפרי״החשבונות של
העירייה.

בעלי פי״ט
באמריקה הלטינית
הברוקר הנמלט חגי בליד, אחד משני הבעלים של חברת
פי־ט, נפגש באחרונה עם כמה ידידים ישראליים במכסיקו,
שם הוא שוהה מאז ברח מהארץ.
שותפו בחברת־הברוקרים שקרסה, יורי סלנט, שברח אף
הוא מהארץ, חי בריו״דה־ז׳נירו בבראזיל.

שני הברוקרים, שצברו הון רב, נמלטו מהארץ
למדינות שעימן אין לישראל הסכמי הסגרה.

הגליון הבא שד
0 1 1 1 1 :1

ה 1ה

יוקדם ביומיים לרגל ׳ום־כיפור.

גינדי שבים לפעילות

החרדים אינם רוצים
בביתר

האחים משה ויגאל גינדי, שנטשו את ישראל
לפני שנים אחדות, אחרי פרשת הבנייה בגדה
המערבית, וששבו לארץ, חזרו לפעילות
עיסקית.

מישרד־השיכון לא הצליח במאמציו לאלץ את החוגים
החרדים בירושלים להכיר בביתר כשכונה חרדית.

האחים גינדי לא נעצרו עם שובם לישראל מבראזיל, אך
בעיקבות מכירת המיגרשים בגדה, שהביאה לעזיבתם את

הגליון יהיה מצוי במקומות-המכירה
הרגילים בתל־אביב ביום הראשון 18 ,בספטמבר,
בערב, ובמקומות־המכירה בכל
הארץ ביום השני בבוקר.
הגליון יכיל, בין השאר, את הכתבה של
אילנה אלון על המישפטים הגדולים של
השנה.

או דיו תזרובבל

אנשים ונשים אלה סימלו בשנת תשמ״ח את הישגיהם וכישלונותיהם של ישראל והעולם.
הם נבחרו על־ידי ״העולם הזה״ תוך בחינת כל מאורעות השנה.

הלמוט קול ופראנסראה מיטראן.

אירופה תתחרה כמעצמה הכלכלית החדשה הנוצרת בשפה
המערבית של האוקיינוס השקט: יפאן, קוריאה הדרומית, טייוואן,
ובעתיד גם סין.
מול פני השינויים הכבירים האלה, המצעידים את העולם אל
המאה ה־ ,21 נראתה ישראל כאילו היא צועדת בכיוון ההפוך,
למצב של גטו מנותק וחמוש, בבחינת ״עצרו את העולם, אני רוצה
לרדת״.

מרחב

חוסייני: מיפגש גורלי

במשך 40 שנה היה העם הפלסטיני כדור־המישחק של העולם
הערבי. לפתע, בדלילה, הוא הפך השחקן המרכזי.
במשך 21 שנים התאזר העם הפלסטיני בסבלנות תחת הכיבוש
הישראלי. הוא המתין לישועה מהחוץ, עד שהתייאש ממנה ויצא
למאבק, שהדהים את העולם ושהפתיע את ישראל. סיסמת המאבק
— אינתיפאדה — חדרה למאות שפות מסביב לכדור־הארץ.
עיתוי ההתקוממות היה כמעט מיקרי. אנשי־העולם של השנה,
מיכאיל גורבאצ׳וב ורונלד רגן, נפגשו ולא דנו בעניין
הפלסטיני. צעיר פלסטיני, שחצה את הגבול בגילשון, עזר לדור
פלסטיני שלם לחצות את מחסום־הפחד. השלישיה הישראליון —
איש־המדיניות של השנה, יצחק רבין, ושני עמיתיו, יצחק
שמיר ושימעון פרס — ,הבטיחה קיפאון מוחלט.
את הדחיפה המכרעת סיפקה ועירת־הפיסגה של ראשי
המדינות הערביות בעמאן, בנובמבר . 1987 לעיני העם הפלסטיני,
שעקב אחריה בשידור חי בטלוויזיה, נערכה הצגה מבישה. המלך
חוסיין, שהגיע לשיא הקאריירה שלו, חגג. יאמר ערפאת
הושפל.
זה הגדיש את הסאה. יתכן כי עוצמת ההתקוממות הפתיעה גם
את העם הפלסטיני עצמו. הוא יצא לדרך שאין בה חזרה, למיפגש
חד־סיטרי עם ההיסטוריה.
שישה חודשים אחרי ועידת־עמאן נערכה באלג׳יר ועידת-
פיסגה שניה של ראשי המדינות הערביות. הפעם היה הכל שונה.

ענת סרגוסטי, העולם ה?ה

כומר שחור משיקאגו כמעט והפך איש־השנה של-תשמ״ח.
ג׳ סי ג׳קסוץ פתח במירוץ לבית הלבן לפני שנים. אז חשבו
רבים שזהו נסיון מטורף. הרי ידוע כי שחור אינו יכול להיות נשיא
ארצות־הברית, אין הוא יכול אף להתקרב ליעד זה.
השנה ביצע ג׳קסון מיבצע מדהים. הוא הציג את מועמדותו,
עבר ממחוז למחוז, גיבש את הבוחרים השחורים הנדכאים לגוש
פוליטי אדיר־עוצמה, זכה גם בנתח נכבד של ציבור הבוחרים
הלבנים. הוא הגיע לוועידת המיפלגה הדמוקרטית כשבידו שליש
מן הצירים — הישג מהמם. אך לא רק הכמות קבעה, אלא גם
האיכות. הכומר המשלהב הכניס למערכת־הבחירות האפורה
והמשעממת רגש אמיתי, עזר לשנות את סדר־היום הלאומי ולגבש
קואליציה חדשה של כוחות.
בסופו של דבר לא הפך ג׳קסון לאיש־העולם של תשמ״ח. אך
הדרך פתוחה לפניו לרווחה בשנים הקרובות.
מועמד אחר לתואר היה כמעט בלתי־ידוע בראשית תשמ״ח. אז
דיברו בארצות־הברית על ״שיבעת הגמדים״ — שיבעת הפוליטיקאים
הקטנים שפתחו במירוץ לעבר המועמדות הדמוקרטית
לנשיאות. מייקל מקאקיס, מושל מאסאצ׳וסטס, בן מהגרים
מיוון, בעלה של אשה יהודיה, היה אחד מהשיבעה. אך במהלך
השנה חיסל האיש נמוך־הקומה את ששת הגמדים האחרים, וקומתו
הפוליטית הלכה וגדלה, עד כי הפך מועמד סביר לבית־הלבן. הוא
לא הגשים בתשמ״ח את ההבטחה, אך הוא עשוי להיות לאיש-
השנה תשמ״ט.
כך גם מתחרהו, ג׳ורג׳ בוש. האיש האפור היה מעורב
בתשמ״ז בפרשת איראן־קונטראס ,־שנתנה לאותה שנה את איש־השנה
שלה, עמירם ניר. היה נדמה שהוא גמור. אך במהלך תשמ״ח
יצא למירוץ, צבר תאוצה, פיתח לעצמו סיגנון עצמאי.
בדרך כמעט החליק על קליפת־בננה בדמות האיש שהוא עצמו
בחר בו לתפקיד סגנו, אחר דן קווייל, סגאטור צעיר ושאפתני
בעל חזות קולנועית, נץ קיצוני שהתגלה, במפתיע, כמשתמט די
עלוב. אך נראה שזה לא הזיק לבוש.
כל אלה הם חזון לעתיד. ואילו האנשים שהטביעו את חותמם
על העולם של תשמ״ח היו דווקא שני ותיקים — הנשיא הקשיש
של ארצות־הברית והמזכ״ל הקומוניסטי של ברית־המועצות.
זה היה זוג מוזר למדי.
מאז ומעולם נטוש הוויכוח סביב השאלה אם האיש יוצר את
ההיסטוריה, או להיפר, ההיסטוריה את האיש. שתי הדמויות של
רונלד רגן ומיכאיל גורבאצ׳וב לא יכלו להשיב תשובה
ברורה על שאלה זו.
רגן יכול היה לתת תשובה אחת: ההיסטוריה יוצרת את האיש.
כי קשה היה לתאר אדם פחות מתאים לתפקיד שהוא מילא השנה
מאשר רגן דווקא. הקשיש נעים־ההליכות, בעל המחשבה הרדודה,
נוסע־צלב אנטי־קומוניסטי, שתיאר את ברית־המועצות כ״ממלכת
הרשע״ ,מצא את עצמו לפתע בתפקיד בעל־הברית של
הקומוניסטים, המשבח את תורת לנין. אולי עזרו לו הכוכבים.
בתשמ״ח התגלה כי אשתו, נאנסי, לא רק השפיעה עליו רבות,
אלא גם התייעצה באופן קבוע עם אסטרולוגית.

רגן נדחף לתפקידו החדש על־ידי כוחות שמעבר לו: המצב
הכלכלי של ארצות־הברית. גם ארץ אדירה זו לא יכלה עוד לעמוד
בעומס החימוש, שהיא עצמה כפתה על העולם. היה עליה
להתפשר, לפחות זמנית.
האם גורבאצ׳וב מוכיח כי האיש יוצר את ההיסטוריה? לכאורה,
כן. הוא עלה לשילטון בברית־המועצות וחולל בה מהפך עצום.
הוא הביא עמו את הגלאסנוסט־ ואת הפרסטחיקה. אך יתכן כי
קרה ההיפך: הצורך בפרסטחיקה (״בניין מחדש״) הוא שהעלה את
גורבאצ׳וב לשילטון. דור סובייטי חדש לא יכול היה לסבול עור
את רודנות המנגנון הכושל. הוא תבע מודרניזציה, פיתוח, חרות.
גורבאצ׳וב הגיע לשילטון מפני שהבטיח לדור זה להנהיג את
המיצעד אל המאה ה־.21
שיתוף־הפעולה רגן־גורבאצ׳וב, שמצא את ביטויו כתשמ״ח
בשני מיפגשים ססגוניים, הוליד את ההחלטה המשותפת השקטה
לשים קץ לסיכסוכים האיזוריים, שמומנו ושחומשו על־ידי שתי
המעצמות. בזה אחר זה עלו שורה ארוכה של סיכסוכים על דרך
הפסקת־האש והמשא־והמתן. הסובייטים החלו נוטשים את אפג־ניסתאן.
הדרום״אפריקאים הבטיחו לצאת מנאמיביה, והקובנים
מאנגולה. הוויאט־נאמים הבטיחו לצאת מקאמפוצ׳יאה(קמבודיה).
במילחמת איראן־עיראק הושגה הפסקת־אש. בניקאראגואה התחיל
משא־ומתן בין הממשלה והקונטראס, שכירי ארצות־הברית,
שנותרו בלי עזרה מאסיבית. בסהארה המערבית, הספרדית־לשעבר,
החל משא־ומתן בין לוחמי־הגרילה המקומיים, הפולי־סאריו,
ובין ממלכת מארוקו.
בכל המקומות האלה ניצחו הכוחות הלאומיים המקומיים את
הפולשים הזרים. גם בארצות אחרות הרימו שוחרי־החופש את
ראשיהם. ההתקוממות השחורה בדרום־אפריקה נמשכה, וכך
ההתקוממות הדמוקרטית נגד העריץ אוגוסטו פינושה
בצ׳ילה. בבורמה התקוממו ההמונים, הפילו את הרודן נה וין
והמשיכו לסעור, בדרשם את החזרת הדמוקרטיה. בקוריאה
הדרומית נערכו הפגנות סוערות ממושכות, בתביעה דומה, למרות •
שהעולם התכונן לאולימפיאדה בסיאול, בירת המדינה. ההתקוממות
הפלסטינית בשטחים הכבושים היתה חלק מתהליך עולמי
כללי זה.
כל אלה עשו את הכותרות והעידו על שינוי פני העולם. אך היו
גם שינויים מעמיקים, שלא זכו בכותרות כה מרעישות. אחד מהם
אירע באירופה. היבשת הוותיקה, שראתה מילחמות בלא־ספור,
ושנראתה כשוקעת לצמיתות, התאוששה. היא צעדה בצעדים
איטיים אך בטוחים לקראת איחודה בשנים הקרובות. כמעצמה
מפותחת, בעלת אוכלוסיה מאוחדת של 300 מיליון, תהיה אירופה
מעצמה כלכלית כבירה. מה שלא הושג בכוח על־ידי נפוליון
ואדולף היטלר, יושג בדרכי־שלום על־ידי פוליטיקאים קטנים כמו

גיבור־היום היה יאסר ערפאת. חוסיין ישב בפינה, כעוס ונשכח,
ולמחרת היום ויתר רישמית וסופית על כל יומרה לייצג את העם
הפלסטיני. מנהיגי ערב חששו שמא האינתיפאדה תציף גם את
ארצותיהם. הם הבטיחו לאש״ף הרים וגבעות.
ההתקוממות היתה ספונטאנית. שום אדם יחיד לא יזם אותה,
שום אדם יחיד לא הנהיג אותה. היא העלתה דמויות רבות, גדולות
וקטנות, אך איש מהם לא היה מנהיג האינתיפאדה.
מובארב ערוד, שהטיף במשך שנים לאי־אלימות ולמרי
אזרחי, גורש מהארץ, אך הזרע שזרע נבט. כמוהו גורשו עשרות.
אלפים רבים — מנהיגים מקומיים, שכונתיים, כפריים, עירוניים
וארציים — נעצרו והוחזקו בתנאים מחפירים. מחמוד דרוויש,
המשורר הלאומי, הרגיז גם את אנשי־השמאל בישראל בשיר
מילחמתי, שופע זעם.
דור שלם של מכובדים פלסטיניים מסר את הסמכות לדור
חדש. קמה שיכבה שלמה חדשה של פעילים אלמוניים, אנשי־מחתרת,
שהנהיגו את ההתקוממות בכישרון מפתיע.
אם התקרב איש כלשהו למעמד של סמכות, הרי היה זה פייצל
אל־חוסייגי, שנכלא השנה בפעם הרביעית. הגבר האהוד, בנו
של לוחם אגדתי שנפל במילחמת־תש״ח, בן אחת המישפחות
החשובות ביותר בארץ, הקרין סביבו סמכות• מוסרית שקטה
ומשכנעת. הוא סימל את נקודת־החיבור בין המאבק והפיתרון, בין
הצד ההמוני והצד המדיני.
בראשית השנה התפרסם חוסייני ונכלא, מפני שהגיע להסכם
עם איש־הליכוד, משה עמירב, על טיוטה של הסכם. אחרי
שפרצה האינתיפאדה, פעל חוסייני בהתמדה כדי לנווט אותה
לעבר פיתרון מדיני. זרועות־הביטחון טענו כי מצאו במישרדו
טיוטה של הכרזת־עצמאות פלסטינית, שכללה את ההכרה
בישראל והנכונות לשאת ולתת עימה. באותה השעה פירסמה
׳ ההנהגה המחתרתית של האינתיפאדה קריאה גלוייה לאש״ף
״ לעלות על דרך היוזמה המדינית.
באש״ף עצמו היתה התפתחות דומה. אחרי שהאינתיפאדה
קבעה סופית את העובדה שאש״ף הוא הנציג הבלעדי של העם
הפלסטיני, ביקשו ראשי אש״ף לתרגם את המצב הזה להישג מדיני
מוצק. בסאם אבו־שרין ז, שניסה בראשית השנה לארגן את
מסע אוניית־המגורשים לעבר חוף ישראל, ושהוכשל על־ידי
פעולות־סתר יעילות, השמיע את קולו. במיסמך שהיכה גלים
בעולם, ושהכל ראו בו את כתב־ידו של יאסר ערפאת עצמו, קרא
אבו־שריף להכרה הדדית בין ישראל ואש״ף, לסידורי־ביטחון
הדדיים, לבחירות דמוקרטיות ולפיתרון סביר. הצטרף אליו, אחרי
היסוס־מה, אחד האנשים הבולטים ביותר באש״ף, צלאח
(״אבו־איאד״) ח׳לף, שנודע בעבר כלפי חוץ כאיש נוקשה. הוא
קרא בפה מלא לשלום ישראלי־פלסטיני ולביטול האמנה
הפלסטינית. אחרי שח׳ליל(״אבו־ג׳יהאד״) וזיר, שר־הביטחון
של אש״ף, נהרג בהתקפת־קומנדו בתוניס, הפך אבו״איאד למס׳ 2
של אש״ף ופת״ח.
בסוף תשמ״ח היה יאסר ערפאת, בעזרת ראשי האינתיפאדה,
חבריו ותלמידיו של פייצל אל־חוסייני, עסוק בגיבוש הסכמה
פלסטינית כללית סביב תוכנית זו: ההכרזה על כינון מדינה
פלסטינית, הקמת ממשלה פלסטינית זמנית, הודעה חד־משמעית
על הנכונות לשאת ולתת עם ישראל על שלום. היה צורך להתגבר
על מיכשולים פנימיים וחיצוניים רבים. הקנאים האיסלאמיים
מימין, ידידי־סוריה משמאל, עמדת המדינות הפרו־ישראליות —
כל אלה הפריעו למציאת הסדר. אך הם יכלו רק לעכב, לא למנוע.
ההתקוממות הפלסטינית גימדה מאורעות אחרים בעולם
הערבי, כגון סיום שילטונו של אל־חביב בורגיבה בתוניס.
סיום מילחמת איראן־עיראק איפשר לעיראק של צדאם חוסיין
להפנות שוב את פניה אל עניינים פנים־ערביים, ולהוריד את
הראש לחאפט׳ אל־אסד הסורי, שניסה גם השנה לסכל את
מטרות ערפאת והאינתיפאדה. נראה כי הציר בגדאד־קאהיר־אש״ף
יהווה את הציר המרכזי של העולם הערבי בעתיד הקרוב.
בסוף תשמ״ח המתין העולם כולו להכרעות המועצה הלאומית
הפלסטינית, האמורה להתכנס בראשית תשמ״ט. המתנה זו י כשלעצמה הוכיחה עד כמה הפך העם הפלסטיני, בעיקבות
התקוממותו, לגורם פעיל בליגה העולמית.

מד>כ>ות

רבץ: יותר כוח!

בעיני תמימים היה נדמה כי שר־החוץ האמריקאי, ג׳ורג׳
שולץ, יהיה איש־המדיניות של השנה. הוא יצא ברעש גדול
ליוזמה מדינית, שעמדה לגאול את המרחב מן הקיפאון. במסע־דילוגים
נוסח הנ רי קי סינג׳ ר, איש־השנה תשל״ד, עמד לכונן
סוף־סוף את השלום האמריקאי.
תחת זאת הפך שולץ למעין בדיחה מעופפת, עב״ם פוליטי
שריחף בשמי המרחב ללא כיוון וללא מטרה. ה״תוכנית״ שהיתה
בידיו היתה אנאכרוניזם היסטורי, מפני שהתעלמה מן העובדה
העיקרית של השנה: התעוררות העם הפלסטיני.
כמו תוכניתו של שולץ שקעה גם ״האופציה הירדנית״ של
שימעון פרם, שצללה כאבן בין הגלים הסוערים של
האינתיפאדה. כמוה שקעה סיסמת ה״אוטונומיה״ של יצחק
שמיר, ששימשה כמסך־עשן כדי להסתיר את הקיפאון המוחלט
ששמיר ביקש לקיימו לנצח.
מול האי־רלוונטיות של שניים אלה, עלה כוחו של יצחק
רבין, שר־הביטחון הממונה על דיכוי ההתקוממות. בתפקיד זה
המחיש את האימרה הצברית :״מה שלא הולך בכוח, הולך ביותר
כוח ״.הוא היה האיש הנכון להפעיל שיטה זו. קהות־החושים שלו,
גישתו הרובוטית לבני־אדם, חוסר־הדימיון המוחלט שלו, היו הצד
האחד של המטבע הרביני. הצד השני שלו היה כושר־האילתור,
המוח האנאליטי שאיפשר לו לנתח מצבים מעשיים קיימים,
כושר־ההחלטה והביטחון העצמי.
כל זה לא עזר לדיכוי האינתיפאדה. זו המשיכה להתקדם
ולצבור הישגים לאומיים ובינלאומיים. נוצר מצב של מילחמת־התשה.
הפלסטינים החזיקו בידם את היוזמה האסטראטגית.
לעומת זאת הצליח רביו ליטול לידיו לא־אחת את היוזמה
הטאקטית.
תוך כדי כך גברה הפופולריות של רבין. השילוב של ניציות

נוקשה בשטח ומליצות יוניות באוויר, התאים למצב־הרוח
הלאומי. היה זה המשך ישיר לקו ההיסטורי של דויד בן־גוריון,
משה דיין ויגאל אלון. רבץ .,איש־השנה תשל״ה, היה המנהיג
הפופולרי ביותר בכל סקרי דעת־הקהל השנה.
לשווא ניסה אריאל שרון, איש־השנה תשמ״ב, להתחרות
עימו. שרון עורר סנסציה כאשר עבר הפגנתית (אך לא מעשית)
לעיר העתיקה בירושלים, ובכך נתן דחיפה נוספת לפרוץ
האינתיפאדה. הוא הבטיח להיות יותר קשוח מאשר רבין, ולבסוף
תבע לספח שטחים ברוח תוכנית־אלון. שום רבר לא עזר. רבין
היה יעיל יותר, פופולרי יותר.
בשני הגושים הגדולים התנהלו החיים כרגיל, כאילו לא אירע
דבר. בחרות צצו שני כוכבים חדשים, בנימין(״ביבי״) נתניהו,
כוכב תיקשורתי, ובנימין (״בני״) בגין, שביקש ליטול את
האדרת שנשמטה מכתפי אביו, מנחם בגין, החולה הדיכאוני
שהמשיך להחזיק את עצמו במאסר־בית ברחוב צמח בירושלים.
בצד מיפלגת־העבורה נעשה נסיון נואש לקרב את המיפלגה
אל הציבור היהודי המיזרחי על־ידי הכנסת אנשים חדשים כמו
עמיר פרץ ואלי דיין לרשימה, אך הדבר לא שינה את פני
המיפלגה.
בימין צצו מיפלגות חדשות כמו פיטריות אחרי הגשם. בלטה
התופעה החדשה של רחבעם (״גנרי״) זאבי. בני היישוב
הוותיק שהתחילו לקרוא בגילוי לגירוש כל הערבים מהארץ, תוך
התחרות עם מאיר בהנא וחבורתו הבריונית, שלא זכתה
במכוברות.
מפת־המיפלגות השתנתה אך במיקצת. המיפלגה הליברלית
נעלמה בתוך הבטן של חרות. המפד״ל הפכה למיפלגה לאומנית־קיצונית,
בהנהגת אבנר שאקי, שעלה במפתיע לגדולה בעזרת
חיים דרוקמן וחבריו. בשמאל פרש עבד־אל־והאב־דראושח
ממיפלגת־העבודה, אחרי שנואש מלחזור לרשימתה
לכנסת, והקים מיפלגה ערבית חדשה.
באופן פאראדוכסלי היה נראה כי בבחירות הקרובות, בראשית
תשמ״ט, יהוו דווקא הערבים את לשון־המאזניים, וימנעו את
הקמתה של ממשלת ליכוד־דתיים. כך נסללה הדרך להשארת
הקואליציה ליכוד־עבודה על כנה. ציניקאים טענו כי כל הבחירות
לא נועדו אלא לקבוע מי יהיה ראש־הממשלה בממשלה זו: פרס
או שמיר. אך יתכן כי במצב כזה יעלה׳לכס דווקא רבץ, האיש
האחד המקובל עתה על שני הגושים הגדולים כאחד.
למרות כל הרעמים והברקים של הבחירות, היתה הקואליציה
הזאת איתנה. היא התבטאה במאורעות רבים שהתרחשו מאחורי
הקלעים. כך, למשל, שתק הליכוד כאשר התפוצצה בארצות־הברית
שערוריית צינור־הנפט העיראקי, והסתבר כי האמריקאים
הציעו שוחד־ענק למיפלגת־העבודה. יכלה להיות רק סיבה אחת
לשתיקה רועמת זו: גם הליכוד היה שותף למזימת־השוחד.
אחד התהליכים החשובים של השגה התרחש בזירת היחסים בין
ישראל וברית־המועצות. במיבצע מחושב היטב, איטי ועקבי,
הכינה מוסקווה את חידוש היחסים של הגוש הקומוניסטי כולו עם
ישראל. היה זה חלק מן הקו החדש של איש־העולם מיכאיל
גורבאצ׳וב לנורמליזציה של היחסים בין המדינות, להתקרבות
אמריקאית־סובייטית ולחיסול סיכסוכיס מקומיים. מוסקווה
הכינה את חלקה בתהליר־השלום הבלתי־נמנע בין ישראל ואש״ף.
מישלחת סובייטית התמקמה בתל־אביב, מישלחת ישראלית התמקמה
במוסקווה.
פחות רציני היה תהליך ה״פישור״ וה״בוררות״ בין ישראל
ומצריים על כיברת־ארץ זעירה בטאבה. היתה זאת תוצאת תעלול
קל־דעת של שני ישראלים, פרויקה ופפו(אפריים פורן ואלי
פפושדו) שהחליטו בימי מנחם בגין על מיבצע־סיפוח פרטי. גם
תעלול זה הלך לקראת סיומו הבלתי־נמנע.
איש־המדיניות יצחק רבין סימל את ההווה הישראלי בתשמ״ח.
הוא לא סימל את התהליכים העמוקים, שיקבעו את פני העתיד.
הקיפאון נוסח־רבין יפשיר בשנים הקרובות, וקרוב לוודאי שאיש־המדיניות
של תשמ״ט, החבוי עדיין בניבכי העתיד, יסמל מציאות
שונה לגמרי.

במוזזון

מיצנע: באש צולבת

מעולם לא עמד צה״ל במיבחן מוסרי ומישמעתי, פוליטי
וחברתי כה חמור כמו בתשמ״ח, שאיש־השנה שלה היה הרמטכ״ל,

דן שומרון.

זה התחיל בליל־הגילשונים, שבו התהפכו היוצרות: הגיבור
היה צעיר פלסטיני, שעבר את גבול־הצפון במעוף בגילשון,
ושחרר לברו למחנה של צה״ל. האנטי־גיבור היה הש״ג — שהפך
השנה מושג ושם־דבר — רוני אלמוג, שנטש את מישמרתו
מול פני הסכנה. חמישה חיילים נהרגו בהתקפה זו, יחד עם התוקף
עצמו.
יש המאמינים, כמו ראש־הממשלה יצחק שמיר, כי ההתרחשויות
בלילה הזה, והשפעתן על התודעה הפלסטינית, הן שנתנו
את הדחיפה המכרעת לפרוץ האינתיפאדה אחרי כמה ימים.
י כעבור כמה שבועות חדרה חוליה פלסטינית לארץ מגבול
י הדרום. וגם שם היתה התרחשות שלא הוסיפה כבוד לצה״ל: כמה
קצינים נטשו את מכוניתם וברחו מפני החוליה. זו נעצרה ונהרגה
רק במרחק של קילומטרים רבים משם, בקירבת הכור של דימונה.
בסוף השנה הופיעה אותה התופעה•שוב, כאשר התגלה כי
קיימת בצה״ל רשת של מספקי פט1ר לחיילים תמורת שוחד. בין
העצורים היו קצינים בכירים, ובין משלמי השוחד היו עשרות
רבות של אנשי סדיר ומילואים.
אך עם כל חומרתה של תופעה זו, לא היא היתה הבעייה
המוסרית העיקרית של צה״ל בתשמ״ח. הפעלת הצבא בתפקיד
של מישטרה קולוניאלית,־ נגד התקוממות לאומית רחבת־מימדים,
העמידה אותו לפני בעייה מוראלית, על שתי המשמעויות
של מושג זה: מוראל מבחינת המוסר ומוראל מבחינת
רוח־הלחימה.
דיכוי של התקוממות הוא תפקיד פוליטי, הנוגע להשקפה
הפוליטית של כל אזרח — וגם של האזרח במדים. התפקיד הכניס
אוטומטית רוח של מחלוקת והתלבטות לשורות צה״ל. פעולה
כזאת גם מכניסה את החיילים למצבים שהם לא חונכו ואומנו

לקראתם, ומכאן חריגות וחריגים, שפגעו קשה בתדמית צה״ל
בעיני עצמו, בעיני הציבור ובעיני העולם כולו.
האיש שסימל את הדילמה יותר מכל אדם אחר, מלבד
הרמטכ״ל עצמו, היה אלוף פיקוד־המרכז, עמרם מיצנע, שהיה
גם איש־הביטחון של השנה הקודמת. בניגוד לאלוף פיקוד הדרום,
איציק מרדכי, שלחם באינתיפאדה ברצועת־עזה, ושהוטרד אף
במעט על־ידי המתנחלים, עמד מיצנע באש צולבת, כאשר
המתנחלים נשפו בעורפו והמתקוממים בפניו. התנהגותו של
מיצנע הוכיחה כי במצב של מילחמה קולוניאלית, גם כובש נאור
והגון נאלץ לפעול בניגוד לתכונות אלה.
הדבר בלט ביותר בפרשת־ביתא. אחרי.שנפוצה השמועה כי
מטיילת צעירה, בת־התנחלות, נהרגה בתקרית בכפר, מיהר
מיצנע למקום וציווה להרוס עשרות בתים — עוד לפני שהחלה
החקירה. זו הוכיחה, בסופו של דבר, שהילדה נהרגה על־ידי
מתנחל־מלווה, בתקרית שבה היתה מעורבת האשה של השנה,
מונירה דאוד. בעיקבות התקרית חיבר מיצנע דו״ח, שפירט את
העובדות נכונה, אף שהסיק מסקנות מפוקפקות.
חסידיו של מיצנע טענו כי עשה את המקסימום כדי למנוע
חריגים בצה״ל, ושלולא הוא וקצינים כמוהו היה דיכוי ההתקוממות
מוביל למרחץ־דמים נורא. אחרים טענו כי מיצנע וחבריו
לא פעלו די, שהם סבלו למעשה את הפיכת החריגים לנורמה,
שעודדו עצימת־עיניים והשלימו עם דיווח כוזב מהשטח. לפי
גירסה זו, התמוטטה מערכת הפיקוד והמנהיגות, ונוצר מצב של
,,בל ממזר מלר״ ,וכל סאדיסט מנהיג ביחידתו.
מערכת־השיפוט הצבאית השתתפה בהידרדרות זו, כשהיא
גוזרת עונשים מגוחכים על החיילים המעטים שהובאו לדין על
ביצוע מעשי־זוועה שונים. הפקודות של שר־הביטחון, איש־המדיניות
של השנה יצחק רבין — ובעיקר הפקודה המפורסמת
לשבור עצמות באלות — תרמו להרס המוסרי.
אחד הקורבנות היה האמינות של דובר־צה״ל, שהודעותיו
הגרוטסקיות לא זכו עוד בשום אמון מצד התיקשורת העולמית
והמקומית, שהעדיפה על פניהן את המידע שבא ממקורות
פלסטיניים. כר בוזבז נכס שלא יסולא בפז ובעופרת.
היתה זאת מילחמה עגומה, שלא תעניק תהילה לאלופים
המופקרים עליה. לא יחוברו שירים על המצור של קבאטיה, על
הרס ביתא ועל כיבוש קלקיליה.
לפי טענת העיתונות העולמית, היה צה״ל אחראי למיבצע-
קומנדו, שבו נהרג אחד ממנהיגי אש״ף, ח׳ליל (״אבו־גיהאד״)
וזיר, ב־ 78 כדורים.
מול פני מילחמה זו החווירו שאר חזיתות צה״ל. הצבא השיג
כמה הצלחות בחזית דרום־לבנון, שבה הוכיחה המערכת את עצמה
לפחות מבחינה צבאית. אולם הוא לא יכול היה להקדיש את
מחשבותיו ומרצו לתפקידו האמיתי — ההגנה על גבולות
המדינה מפני אויבים זרים, הרתעתם וההיערכות לקראת אפשרות
של מילחמה.
הפסקת־האש העיראקית־איראנית, ששיחררה 40 אוגדות עיראקיות
למודות־קרב, יצרה מצב אסטראטגי חדש. אף צה״ל היה
עסוק בקלקיליה.

כנ ס ת

להמציא אותו

פוליטיקאי מיקצועי הוא אדם הרוצה להיבחר. ואם כבר נבחר,
הוא רוצה להיבחר מחדש. זהו יעודו. לכף מכוונים מיטב מאמציו.
תשמ״ח היתה שנה של ערב־בחירות, והדאגה של כל ח״כ
למקומו בכנסת הבאה, ה־ ,12 העסיקה את הכנסת ה־ . 11 לא נותר
בה כמעט מקום לעיסוק אחר.
לקראת סוף השנה כבר היה ברור כי שורה ארוכה של ח״כים
לא ייראו עוד בכנסת הבאה. אחדים מהם היו בולטים, כמו אבא
אבן ויוסף! בורג, רבים היו אפורים. פרישתם של אחדים מהם
יכלה לעורר שימחה. למשל: מאיר כהן־אבידוב, האיש
שהציע לרטש את הבטן ולנקר את העיניים של חשודים ערביים,
או אמנון לין, שקבע השנה על קבר של נער שנרצח, בטרם
חקירה, כי ״יהודי לא יכול היה לעשות זאת״ .אלא שבמקומם
יבואו מסיתים אחרים.
מול ההפקרות הפרלמנטרית של הכנסת גברה בהתמדה
ההתערבות של בית־המישפט העליון. באחת ההחלטות של השנה
החזיר בית־המישפט את שיוויון־הזכויות למאיר בהנא,
בהחלטה שבה נקבע שאין להפלות ח״כ רק ״מפני שהוא ממצמץ
בעיניו.״
הכנסת הפתיעה את עצמה כאשר קיבלה הצעת־חוק, האוסרת
על ח״כים לעסוק במיקצועות היוצרים ניגודי־אינטרסים. אם חוק
זה אכן יתגשם כראוי, יושם הקץ לשערורייה המתמשכת של
ח״כים, הצוברים הון־עתק בזכות היותם חברי־כנסת. בין אלה יש
״יועצים כלכליים״ ,שמאים, ובמיוחד עורכי־דין. ולא רק. עורכי־דין
שהיו חשובים ומצליחים לפני שהגיעו לכנסת, כמו דויד
ליבאי, אלא גם אנשים שנכנסו לכנסת כעורכי״דין קטנים והפכו
בה למיליונרים, כמו אהוד אולמרט ומשה שחל.
אר כל זה לא יגאל את הכנסת מאפסותה, ההופכת אותה יותר
ויותר למוסד בלתי־רלוונטי. השנה זה בלט על רקע האינתיפאדה,
המאורע הגדול של תשמ״ח, שמולה עמדה הכנסת בפה פעור —
תרתי משמע. במשר כל השנה לא נערף בכנסת אף ויכוח רציני
אחד על מהות האינתיפאדה ותוצאותיה. חברי כל המיפלגות חזרו
רק על המליצות השיגרתיות, איש־איש לפי הקו של מיפלגתו.
בעוד שאנשי הימין תבעו בקולניות להגביר את אמצעי־הדיכוי,
להרוג, להרוס ולגרש עוד ועור, עמדו אנשי מפ״ם, ר״ץ,
המתקדמת ורק״ח — יוסי שריד, מאיר צבן, מתי פלד,
תוסיק טובי ואחרים, גינו חריגים ותבעו פיתרון מדיני. בין אלה
בלט במיוחד השנה בדבקתו במשימה דדי צורך, איש ר״ץ
שנכנס לכנסת זו רק במהלר כהונתה. במשף זמן רב עבר ממקום
למקום בשטחים הכבושים, אסף ראיות וחשף אותן. צוקר מער,
כאשר התפאר בשידור חי בטלוויזיה כי האלוף עמרם מיצנע,
איש־הביטחון של השנה, אמר לו בשיחה פרטית ש״אלמלא היית
קיים, היו צריכים להמציא אותר ״.אולם דוגמה זו של חוסר־דיסקרטיות
לא יכלה להשכיח את מאמציו הבלתי־נלאים של

צוקר בחשיפת חריגות רבות, כגון השימוש בגאזים במקומות
סגורים, שהביאו לפחות הבטחה לשינוי.

מיעופט

שמגר: בין הקטבים

תשמ״ח היתה שנה קשה גם בבתי־המישפט. בעיות קיומיות
רבות עלו לדיון. מערכת־המישפט במדינה התלבטה בין שמירה
על זכויות־חאדם ועל הדמוקרטיה לבין מדיניות של מעצרים
מינהליים, עונשי־גירוש ומישפטי־בזק. האדם שייצג יותר מכל
את ההתלבטות הזו השנה היה נשיא בית־המישפט העליון, השופט

מאיר שמגר.

שמגר, אדם שבא מרקע ביטחוני ולאומי, הוא אחד משומרי
הדמוקרטיה ומישפט־הצדק במדינה. מאז מונה כנשיא בית־המיש־פט
העליון, לפני שנתיים, הוא שומר בקנאות על סמכויותיהם של
בתי־המישפט ונלחם בכל פגיעה בהם. השנה יזם יחד עם שר־המישפטים,
אברהם שריר, את הרפורמה בבתי־המישפט. היא
אמורה להביא קץ לעינויי־הדין ולאורו־הדיונים.
בית־המישפט הגבוה לצדק, שגם בראשו עומד השופט שמגר,
דן במרבית השאלות הקשות הנובעות מהאינתיפאדה. הוא דן
בשאלת ניתוק הטלפונים לתושבי הגדה המערבית המנסים
להתקשר לחו״ל; בענייני גירוש והגלייה, ובתנאי־המעצר במיתקן
קציעות(אנצאר .)3בית־המישפט מנסה לשמור על איזון עדין בין
האינטרסים הנוגדים ובין המערכות הסותרות של שיטת המישפט
בישראל ושיטת המישפט בשטחים הכבושים.
גם באישיותו של שמגר ניכרים היטב שני הקטבים הללו.
כאיש־מחתרת, שהוגלה בנערותו לקניה, וששהה זמן ממושך במח־נה־המעצר
הבריטי בגילגיל, הוא איש המחנה הלאומי הקיצוני.
שרותו הממושף בצה״ל, כסגן״הפרקליט־הצבאי ואחר״כף כפרק־ליט־הצבאי־הראשי,
עשה אותו מודע במיוחד לשאלות של ביטחון
והגנה על המדינה. מאידך, מאז הופקד על בית־המישפט העליון,
נטל על עצמו גם את התפקיד של שמירת החוק והמישפט. מאז
תחילת האינתיפאדה הוא מתמרן בין שני הקטבים הללו.
השופט תיאודור אור, שופט מחוזי מנצרת, הוצע לכסא
ה־ 12 בבית־המישפט העליון, כסא שהיה רק שנים רבות. כך
הושלם הרכבו של בית״המישפט העליון במדינה.
נשיא קודם של בית־המישפט העליון, משה לנדוי, עלה
בתחילת השנה לכותרות כאשר פורסמו חלק ממסקנות הוועדה
שבראשה ישב. ועדת־לנדוי, שדנה בדרכי־העבודה של שרותי־הביטחון,
נתנה היתר לחוקרי השב״כ להשתמש בלחץ נפשי
וגופני(״לחץ גופני מתון״) כדי לחקור חשודים בעבירות־ביטחון.
השנה, בראשונה במרינת־ישראל, ערכו שופטי בית־המישפט
המחוזי אסיפת־עיתונאים. הם רצו להתריע על הרפורמה במער־כת־המישפט,
שהוצעה על־ידי שמגר והשר שריר. בראש המוחים
עמדה נשיאת בית־המישפט המחוזי בתל־אביב, השופטת חנה
אמור, העומדת לפני פרישה בקרוב.
גם בקרב ציבור עורכי־הדין ניכרה השנה התעוררות. בראשונה
בדברי ימי הלישכה, הפגינו עורכי־דין, עם פתיחת שנת־המישפט,
נגד מדיניות השיפוט בשטחים הכבושים. הם מחו נגד עונשים
בלתי־אנושיים, כגון הריסת־בתים וגירוש־תושבים.
פרקליט המדינה, יונה בלטמן, שעמד בראש מערכת
התביעה במישפט ג׳ון איוואן דמיאניוק, התפטר עוד לפני
העירעור. על ירושתו קיימת מחלוקת. רוב המישפטנים תומכים
במינוי סגניתו, דורית בייניש, פרקליטה מוכשרת ואמיצה. אך
יש הזוכרים לה את תמיכתה הנמרצת ביצחק זמיר, היועץ־
המישפטי לשעבר, ופרשת אוטובוס .300 אנשים אלה מתנגדים
למינויה.
פרשת השחיתות של פקידים וקומץ שופטים זיעזעה בתחילת
השנה את המערכת המישפמית, אולם כיום, כאשר הפרשה נמצאת
כמעט בסיומה, התברר כי רק שופט־שלום אחד, אהרון בהן,
עמד לדין לפני בית־מישפט, הורשע ופרש מתפקידו. שני שופטי־תעבורה,
אשר ארבל ובן־שחר חריפאי, עמדו לדין
מישמעתי לפני בית־הדין של השופטים. גם הם הורשעו ופרשו
מהשפיטה. שופט־תעבורה נוסף, יעקב בר־דיין, יעמוד בקרוב
לרין לפני בית־המישפט בעבירות שוחד. מישפטו טרם החל.
דיקן הפקולטה למישפטים באוניברסיטת תל־אביב, הפרופסור
אוריאל רייבמן, החל את השנה במסע קידום לחוקה לישראל.
המסע החל במיפגנים המוניים ופירסומת מעל אוטובוסים, אך
הבעיות הקשות שהתעוררו עם האינתיפאדה השכיחו את עניין
החוקה, מה גם שרייכמן וחבריו שתקו בעקשנות מול פני החריגות
המישפטיות בשטחים הכבושים.
עורכי־רין מכובדים, רם כספי ויגאל ארנון, עמדו השנה
לדין לפני בית־המישפט בתל־אביב בעקבות הפרשה שכונתה
״הפגישה הלילית״ .השופטת שרה סירוטה כבר קבעה כי
עליהם להשיב לאשמה. מישפטם יימשך החורש. עורו־דיז נכבד
אחר, אדם פרוסט, התאבד בתחילת השנה, ובמותו פתח קן־
צרעות של עיסוקים שחורים וחובות־עתק. הוא השאיר את
מישפחתו חסרת־כל, וגם הוריו הזקנים נותרו שקועים בחובות
כבדים. חברו הטוב של פרוסט, השופט שאול אלוני, נקשר
לפרשה, מכיוון שלקח תיק סגור שיועד לאלמנה, מיד אחרי
ההתאבדות.
בתי־המישפט דנו בשאלות החשובות של זכותו של חולה למות
בכבוד, של זכותה של אם ביולוגית על בתה הקטינה, בעניין
השואה, עקב מישפט דמיאניוק, וגזרו 18 שנות־מאסר על מרדכי

וענונו.

עיתונות

שטרסלר:תיבוז פנדורה

בהתאם למסורת העולם הזה, אין חברי מערכת השבועון נכללים
ברשימת המועמדים לתואר איש־העיתונות של השנה, אף
שלא חסרו מועמדים בולטים במערכת זו.
הסיפור הגדול של השנה היה, כמובן, האינתיפאדה. היה זה גם
אתגר מתסכל. כי לגבי סיקור האירוע המתמשך הזה, הנוגע

לבעיות הקיומיות של המדינה, בוטל חופש־העיתונות על־ידי
צה״ל, באישור הממשלה. לכתבים לא ניתן לגשת לרוב זירות־האירועים.
הדבר הטיל אור על אחת התופעות החמורות ביותר
של מדינת־ישראל בשנת ה־ 40 שלה: אין בה שום ערובה חוקית
לחופש־העיתונות. הוא תלוי כולו ברצון הטוב של השילטו4
העיתונות המימסדית לא התקוממה נגד מצב זה. היא השלימה
עימו. ורק קבוצה קטנה של עיתונאים ,״כתבי השטחים״ ,חדרו מדי
1פעם מבעד למסן־־הברזל וציירו תמונה נאמנה, אם כי חלקית, של
המתרחש. בין אלה בלט יזהר באר, כתב המקומון כל העיר.
שחשף את פרשת קבורתם של ערבים חיים בכפר ערורה ופרשות
* אחרות: א1רי ניר מהארץ, שדיווח באופן אובייקטיבי, וכמוהו
אורן כהן מחדשות. דני רובינשטיין בדבר ויהודה ליטני
בלחסל פוסט, שני ותיקים נשטח, המשיכו בפעולתם רבת־הש־נים.
צבי גילת מחדשות צייר במדורו השבועי תמונה יומיומית
שמאחורי הכותרות.
תפקיד מיוחד־במינו מילאו הצלמים. אלכם ליבק מחדשות
בלט בתמונותיו יוצאות־הדופן, מן הצד הדיווחי והאמנות, כאחד.
צלם דוזוויק, שלמה ערד, ושייקה בייטל מסוכננח־הידישת
הצרפתית סימלו את גורל העיתונות הבלתי־תלוייה, כאשר קצין־
מילואים כיוון אליהם את רובהו ואיים לירות.
שנוי־במחלוקת היה עיתונאי ישראלי־ערבי, מכרם ח׳ורי
מחול, שירד לעזה בימים הראשונים של האינתיפאדה והביא
משם, מהצד הערבי, סיפורים מחרידים. מרוב התרגשות לא הבחין
בין הדברים שראה במו עיניו ובין הדברים ששמע. הדבר גרר
אחריו חקירה, אך בסוף השנה החליט צה״ל שלא להעמידו לדין.
לא רק האינתיפאדה העסיקה השנה את העיתונות. בכל שאר
התחומים פעלה העיתונות בלא הגבלות חיצוניות.
הסיפור הסנסציוני ביותר נגע למשכורות המנהלים במשק,
ולהטבות המפליגות שבהן זכתה שיכבה דקה זו. האיש שניצח על
מערכת־גילויים זו היה נחמיה שטרסלר, העורך הכלכלי שלהארץ 37 בן־טבריה שהיה בגיל 13 חתן פרס־התנ״ך. כאשר
פוצץ, עוד בינואר , 1987 את סיפור הפנסיה המדהימה של הד״ר
ארנסט יפת בבנק לאומי, פתח תיבת־פנדורה שהולידה בכל מהלך
תשמ״ח גילויים מדהימים נוספים. השנה פירסם את דו״ח שימעון
שיטרית על המתרחש בצמרת בנק לאום׳ ואת דו״ח הפיקוח על
הבנקים על אותו הנושא.

ע\>דור

אלפרט: ציפורים אחרות

הרדיו והטלוויזיה לא הצטיינו השנה. מול פני האינתיפאדה,
הפכו את עצמם במידה רבה לדוברים של שילטונות־הכיבוש.
אנשים כמו ויקטור נחמיאס וטוביה שלונסקי הופיעו
במושלים צבאיים.
אחרי שביתה שנמשכה 49 ימים, בראשית השנה, חזרו השד .רנים למיקרופונים ולמצלמות מוכים ושפופי־קומה. הם לא היו
מסוגלים עוד להילחם על זכות־הסיקור בשטחים הכבושים. כתוצאה
מכך נוצר פער גדל והולך בין הסיקור בכלי־התיקשורת
הישראליים ובין הסיקור בחו״ל, שם נראו על מירקע הטלוויזיה
מראות שלא נראו על מירקעי ישראל.
הקטע שהיכה את הגלים הגבוהים ביותר בעולם צולם בידי
ישראלי דווקא, משה אלפרט, מומחה לצילום ציפורים, שצילם
ממרחק רב קבוצת חיילים המכים באכזריות נוראה נער ערבי
שיירה אבנים. קטע זה קבע את דעת־הקהל העולמית יותר מכל
אחר, ויתכן כי שיכנע את מקבלי־ההחלסות בישראל לרסן את
הברוטאליות הקיצונית ביותר.
אורי פורת הפך דיקטטור של כלי־התיקשורת, בייחוד אחרי
שהמערך מינה יו״ר־רשות חלשלוש וסתגלן, בדמותו של אהרון
הראל. בטלוויזיה פוטר ירון לונדון, ונותרו רק איים בודדים
של עצמאות עיתונאית, כמו מבט שני של מיכאל קרפין.
מחלקת־החדשות היתה רק צל של דמותה הקודמת. לעיתים י קרובות היתה מהדורת־חצות, בניצוחו של אליעזר יערי, מעניינת
יותר ממבט הארוך והאנמי. חריג באומץ־ליבו בסיקור האינתיפאדה
היה אורי גולדשטיין, שהביא הביתה כתבות שחשפו
את המציאות.
ברדיו פוטר גידעון לב־ארי, מנהל חזק שהואשם ברודנות,
ובמקומו בא אמנון נדב, שהנהיג קודם לכן את השביתה הארוכה.
תוצאות המעבר המפתיע הזה עדיין לא התבררו בתשמ״ח.

שקדיאל: פריצת דרך

הדת היהודית המאורגנת לא הלכה השנה מחיל אל חיל. היא
ספגה מהלומות קשות. שני ראשי־החץ של הקנאות הדתית —
הקנאות הלאומנית־הדתית של גוש־אמוניס והקנאות הדתית־האורתודוכסית
של החרדים — לא הצליחו.
האינתיפאדה היכתה קשה במתנחלים חובשי־הכיפות. הם כבשו
את המפד״ל, ערכו פוגרומים, הרעישו עולמות. אך הרעש לא
יכול היה להסתיר עובדה שהיתה גלוייה לעין: שההתנחלויות של
גוש־אמונים מהוות מעמסה כבדה על המדינה.
את פניית־העורף לדרך זו ביטא הרב יהודה עמיטל, שייסד
השנה מיפלגה חדשה, מימד, כדי להילחם בלאומנות הקיצונית
של המפד״ל במהדורתה החדשה.
החרדים לא שבעו גם הם נחת. הם איבדו בשקט רבים מצעי־ריהם.
בעוד שכת ״החוזרים בתשובה״ זכתה גם השנה בפירסומת
רבתי, לא שם כמעט איש לב לזרם הבלתי־פוסק של צעירים
דתיים, שנטשו את הדת ועברו לחיים החילוניים. אחד שהטיל
השנה אור על פינה מוסתרת זו היה צביקה שוהם (מיניך
ביץ) ,בחור־ישיבה שעבר לקיבוץ של השומר הצעיר.
הרפורמים והקונסרווטיבים כירסמו בהתמדה בעוגה האורתודוכסית.
התהליך לא היה דראמתי, אך מתמיד. אחד האישים
הדתיים המפורסמים ביותר בארץ, הרב שמואל אבידור
הכהן, הסיק את המסקנה האישית ועבר את הירדן הזה.
המהלומה הקשה ביותר שירדה על המימסד הרבני באה בעיק־בות
מעשה של אשה מירוחם: לאה שקדיאל. היא תבעה להכ
ניסה
למועצה הדתית של העיירה, ואחרי מאבק קשה זכתה בכך
בעזרת בית־המישפט. גם הנשים, שתבעו להכניסן לגוף הבוחר
ברב הראשי האשכנזי בתל״אביב, זכו בניצחון מוחץ. למרות
שראש־העירייה, שלמה (״צ׳יץ״) להט, נכנע ללחץ הדתיים,
הוכנסו הנשים לגוף הבוחר. לא עזרו גם איומי הדתיים ששום רב
לא יציג את מועמדותו בנסיבות אלה. תאוות־השררה היתה חזקה
מדי, והרב ישראל לאו נבחר כרב ראשי האשכנזי בתל־אביב —
בעזרת הקולות של הנשים.

>הדות

1ודל: אנאכרוניזם

הארץ כולה התרגשה כאשר הגיעה אליה יהודיה קטנה ובלתי־מרשימה,
שהוכיחה את עצמה בעבר כאשת־ברזל: אידה נודל,
הלוחמת האגדתית על זכותה לעלות לישראל.
אולם בעודה חוגגת את ניצחונה על אדמת ישראל, כבר היתה
אידה נודל בבחינת אנאכרוניזם. היא סימלה את הציונות במציאות
שבה פשטה הציונות את הרגל. נודל עצמה אישרה זאת, בעקיפין,
כאשר החלה בסוף תשמ״ח למתוח ביקורת קטלנית על הקליטה
בישראל.
ההסתדרות הציונית נשארה קיימת, עשתה עסקים, אירגנה
טיולים מאורגנים. היא אף בחרה לעצמה ראש חדש — שימחה
דיניץ, עסקן אפור של מיפלגת־העבודה, ביורוקראט בכל רמ״ח
איבריו. הוא התאים להפליא למנגנון הקיים למען עצמו בלבד,
ביורוקראטיה שאיבדה כל תכלית במציאות.
כי היהודים לא באו לארץ. מעולם לא ספגה דוקטרינה שלטת
סטירת־לחי כה מצלצלת מידי האנשים שאותם היא באה לגאול,
כמו הרעיון הציוני בתשמ״ח.
יותר מרבבת יהודים יצאו בתשמ״ח מברית־המועצות. מיכאיל
גורבאצ׳וב פתח לפניהם את השערים לרווחה, כדי לזכות
באהדת הציבור האמריקאי. והיהודים נהרו בהמוניהם — לארצות־הברית.
שיעור הנשירה התקרב ל־ס׳.909
במאמץ נואש החליטה ממשלת־ישראל את אחת ההחלטות
המחפירות ביותר שניתן להעלותן על הדעת: להכריח את היהודים
לבוא לישראל, על־ידי ניתוק כל דרכי־המילוט. הוחלט שהיהודים
יוטסו ממוסקווה לבוקרשט, ארצו של ניקולאי צ׳אוצ׳פקו
הקשוח, כדי. שיצטרכו להמשיך בלית־ברירה לישראל.
הדברים לא התגשמו בתשמ״ח, בגלל בעיות בינלאומיות, כגון
התנגדות השגרירות ההולנדית, המטפלת בענייני ישראל
במוסקווה. גם האירגונים היהודיים באמריקה זעקו. בינתיים
נפתחה בשקט דרך אלטרנטיבית בקו מוסקווה־קפריסין־ישראל.
כל זה לא הביא את האירגונים הציוניים ואת המוסדות
הישראליים לידי חשבון־נפש. איש לא העז לשאול בקול רם: מדוע
בורחים היהודים מן העליה לישראל? מה קורה בישראל, הדוחה
כל־כך, עד שהוא מונע מיהודי ברית־המועצות ומיהודי ארצות־הברית
כאחד לבוא אליה? מדוע פשטה הציונות את הרגל?
קבוצה אחרת של יהודים דווקא רצתה לבוא לארץ, אך הדרך
נחסמה לפניה. היו אלה מאות יהודים אתיופיים שנטשו את
כפריהם ובאו לאדיס־אבבה, כדי לטוס לישראל. שם נמסר להם כי
כרטיסי־הטיסה נשללו מהם. הסיבה: הרבנים בישראל, השולטים
במישרד־הפנים, מטילים ספק ביהדותם הכשרה, ועל כן נעלו
לפניהם את השערים.
גם זאת היתה הוכחה לפשיטת־הרגל של הציונות — והפעם
במהדורה שחורה.

כלכלה

ברונו: ריבית 260/0

המשק הישראלי עמד השנה על כרעי־תרנגולת. בניצוחם של
שר־האוצר משה נסים ונגיד בנק ישראל, מיכאל בדוגי,
התפשט בו טירוף־מערכות.
זה התבטא בשיבוש גמור של הקדימויות. התעשייה והחקלאות
התנדנדו והתמוטטו, ואילו הבנקים פרחו. על המשק היצרני רבצה
מיפלצת בצורת ריבית ריאלית של עד 269 דבר שאין לו אח
ורע במשק תעשייתי מודרני.
כתוצאה מכך, בתוספת האינתיפאדה וגורמים אחרים, התנדנדו
מיפעלי־ענק כמו עסקים קטנים. כור צבר הפסדי״ענק, ישעיהו
גביש פוטר מן הניהול ובני גאון הוזעק לשם, בניסיון נואש
להציל. אברהם שפירא, שהיה דוגמה להצלחה תעשייתית,
מצא את עצמו בקשיים. בבית־החרושת אל״אנס הופעל בפעם
הראשונה צבא של אנשי״ביטחון פרטיים, כדי לכבוש מיפעל מידי
עובדיו, בצורה שהזכירה ימים שחורים בארצות־הברית.
סידרת החברות והמיפעלים, שהיו בשלבים שונים של פשיטת־רגל,
כינוס״נכסים ו״קשיים״ היתה ארוכה ומדכאת.
על רקע זה בלטו עוד יותר הגילויים על רמת־המחייה של
שיכבה דקה של מנכ״לים ומנהלים, שהתרגלו במשך השנים
למשכורות אגדתיות סודיות. בעיקבות גילוי הפנסיה ששולמה
לארנפם יפת ( 30 אלף דולר לחודש, חמישה מיליון דולר
פיצויים) בידי איש־העיתונות נחמיה שטרסלר, התקבל חוק לגילוי
משכורות. יזמו אותו חברי־הכנסת חיים רמון ודן תיכון,
והוא הניב יבול עשיר של גילויים מדהימים.
לשיא הגיעו, כנראה, דויד ויוסי חכמי בחברת־הביטוח
פניקס. שקיבלו כל אחד משכורות ותוספות בסך 60 אלף שקל
לחודש. אהרון דוברת, מנכ״ל כלל. שקיבל 36 אלף שקל
לחודש, לא פיגר אחריהם בהרבה. שורה ארוכה של מנהלים
אחרים התקרבו למיספרים אלה. רבים מהם ניצחו על התמוטטות
מיפעליהם, פיטורים המוניים והידוק־חגורה, בעודם גובים משכורות
אלה לעצמם.
תופעה זו גרמה לסקנדל מתמשך בהנהלת בנק לא1מי. מיל־חמתו
העקשנית של חבר״הדירקטוריון הפרופסור שימעון
שיטרית גרמה לגילוי כי לפנסיה של בכירים הוצאו 100 מיליון
דולר. מרדכי איינהורן, למשל, קיבל פנסיה של 20 אלף ש״חי
לחודש, יותר מכפי שמקבל המנכ״ל הנוכחי של הבנק, צדיק

בינו.

אמנות

עזי: טרטרט עצמי

אם היתה בתשמ״ח תערוכה שגרמה ריגוש לכל צופיה, היתד,
זו תערוכת־היחיד של אסד עזי במוסיאון רמת־נן לאמנות י שר
אלית. התערוכה דפי זהות היתה תערוכה ראשונה של צייר דרוזי
במוסיאון ישראלי.
נושא התערוכה היה פורטרט עצמי, שהיה יותר פירוט הרקע
התרבותי שממנו שואב האמן, מאשר פירוט תיאורו הפיסי גרידא.
הרקע היה אכן עשיר ומרשים. כבן העיירה שפרעם, גדל עזי
כשהוא מוקף בתרבויות רבות — איסלאם, נצרות ויהדות(שאותה
למד בבית־הספר התיכון ובאוניברסיטות) ,מלבד דתו הדרוזית.
מכאן — העושר הצורני והרוחני, המשקף רבדל־תרבות רבים.
במיוחד ניכרת בו השפעתם של גדולי אמנות המאה ה־ ,20 בין
היתר — אנרי מאטים, ז׳אן דובופה, אלן דייווי וג׳ספר
ג׳ונם. הקומפוזיציות שלו עשירות בסמלים, בדימויים ובסיג־נונות,
בצבע וברגש. המאבק הנפשי ניכר בשכבות־הצבע הרבות,
והחיפושים הבלתי־נלאים שערך בהן. אין זה מפליא שיונה פישר
בחר בו, יחד עם כמה צעירים נוספים, לייצג את ישראל
בביאנלה בוונציה ב־.1986
אסר עזי מסמל את השלום וההרמוניה, היכולים לשרור בין
היהדות, הנצרות, האיסלאם והדרוזיות.
האחראי לחשיפת האמן בקנה־מידה לאומי היה מאיר אדד
רונסון, מנהל, מייסד והוגה רעיון הקמת מ1סיא1ך רמת־גן לאמנות
ישראלית. המוסיאון היווה פריצת־ררר באמנות הישראלית, בשבירת
תבניות קפואות, ומתן מקום לביטוי אמנים שהמימסד המו־סיאלי
התעלם מהם לחלוטין ב־ 10 השנים האחרונות. בחירתו של
אהרונסון באסד עזי, כמו מאבקו להקמת המוסיאון — ראויים גם
הם לציון מיוחד.
אמנות ישראל בתשמ״ח נראתה כנתונה במילכוד. די היה
להביט ברשימת האמנים הצעירים שנולדו אחרי 948ו, ושהציגו
בתערוכת היוקרה צבנו טרי במוסיאוני ישראל ותל־אביב — כדי
להבחין שצבת המימסד, שקיבעה בצמרת אמנים מדרגה ו׳ ומטה
— לא רפתה עדיין. רק חלק מאמני צבע טרי הצליחו לעבור את
החסימה באמנות ישראל ב־ 10 השנים האחרונות.
שינויים שחלו במיקום הפונקציונרים במימסד המוסיאוני החלו
נותנים במעט את אותותיהם. כף, אחרי שנים שבהן התאפשר
לחזות במוסיאונים ובגלריות״היוקרה באמנים־מטעם, היה בצבע
טרי גם טעם של טריות. אמנים צעירים, שעבודותיהם נראו
מבטיחות ואף מקיימות, היו דינה כהנא־גלר, ראובן זהבי,

דיתי אלמוג, ורדה גרינג, אתי יעקובי, דורית יעקובי,
יעקוב מישורי. מעל לכולם בלטו מאיר פיצ׳חדזה וישה
צירינסקי.

פיצ׳חדזה, יליד ברית־המועצות, פילס לו את דרכו לצמרת
מחוץ לקבוצות הכוחניות. הודות לייחודו האמנותי, מקוריותו
הבלתי־נלאית ושפת־הציור הטהורה שלו. יכולת־ביטויו מתמצית
בשימוש חופשי במעבר מסיגנון לסיגנון, כשהמהות נשארת אחת:
יצירת אמנות משובחת.
צירינסקי, שחרף שמו הרוסי הוא יליד צרפת, שבה חונך, מביא
לאמנות הישראלית מה שכה חסר לה, ולא באשמתה: רקע של
תרבות אירופית, שימוש בחומר ובצבע ככלי לביטוי רעיונות,
הלכי־רוח, השזורים במיתוסים רחוקים־קרובים. אצילות יצירתו
מתבטאת במינימליזציה של אמצעים וצבעוניות, ובמכסימליזציה
של עושר רוחני.
שני אמניס צעירים אלה, שאינם דווקא צברים, בשילוב אסד
עזי הצבר — יכולים לסגור מעגל ולהוות ביחד שלב נוסף
בהתפתחות אמנות ישראלית מקומית, שמקומה בתרבות הבינלאומית.

ספורט

אוחוה:
רגליים באירופה

השנה התאפיינה ברמה נמוכה של הכדורגל הישראלי. נבחרת־ישראל
נכשלה בתחרויות הקדם־אולימפיות שנערכו באוקייניה.
השעל תדאביב זכתה אומנם באליפות הליגה, אר כישלון עסקניה
וראשיה הוביל אותה להתפוררות מוחלטת, שהתגברה בימים
האחרונים של תשמ״ח: יחסים מעורערים בין השחקנים להנהלה,
אי־יכולת לעמוד בתשלום משכורות לשחקנים, וחריגות מתקנון
התאחדות הכדורגל הישראלי. מכבי תל־אביב, מחזיקת הגביע,
שזכתה בגביע ״אלוף האלופים ע״ש נחמיה בן־אברהם׳׳ ,זכתה גם
ביו״ר תוסס וחדשני בשיטותיו — דני לאופר. תוך תקופה קצרה
הוא הצליח לסיים משא ומתן מייגע, ולחתום עם השחקנים על
חוזים, תוך שהוא מיטיב להתמודד עם דרישותיהם השונות של
שחקניו.
ההצלחה הבולטת ביותר היתה, ללא צל של ספק, מנת־חלקו
של אלי אוחנה, הכדורגלן הישראלי שכבש במהרה את אירופה
ושתרם רבות לקבוצה הבלגית מכלן. גם קבוצות־כדורגל אירופיות
אחרות מתעניינות בו באחרונה. הוא איש־השנה בספורט
הישראלי, למרות שלא הופיע — כמצופה משחקן ברמתו —
למישחקי נבחרת־ישראל באוקייניה, שבהם היה אולי מסוגל
להעניק לנבחרת את הכרטיס לאולימפיאדה.
בתחום הרגוע של הכדורסל הישראלי הצטיינו במיוחד לאבן
מרסר, קוץ מגי וחיים זלוטיקמן. שני אירועים שהטביעו את
חותמם יותר מכל היו המעבר של מיקי ברקוביץ, הכוכב
הבינלאומי שגדל עם מכבי תדאביב, לקבוצת מכבי ראש1ך לצי!ן,
ופרישתו של מוטי ארואסטי מהכדורסל הישראלי, שבו היה
דמות מפתח מרכזית במשך שנים רבות. גם בכדורסל נחלה נבחרת
ישראל כישלונות באליפות־אירופה־לאומות, שנערכה בבולגריה.
עמוס מנסדורף הטניסאי המשיך להצטיין כבשנים קודמות.
בצמוד אליו נחל גילעד בלום הצלחות לא־מבוטלות בזירה
הבינלאומית.
איתי אילוז, דב קרמר, דורון שיטרוק וחיגל נחום הם
האתלטים הישראליים שהגיעו להישגים מכובדים בתחרויות
בינלאומיות ובתחרויות שנערכו בהדר־יוסף, אך אף אתלט אחד
לא נשלח לייצג את המדינה בסיאול.
בשטח האיגרוף הצטיינו יהודה בן־חיים, יעקב שמואל

ואהרון יעקבשווילי. ההצלחה האירה להם פנים גם בחו׳ל,
ומקווים שתאושר השתתפותם באולימפיאדה בסיאול. קבוצת מת־אגרפים
אחרת מישראל נסעה לתחרויות בדרום־אפריקה, בניגוד
לחרם שהוטל עליה מטעם התאחדות־האיגרוף הבינלאומית בשל
מדיניות־האפרטהייד. השתתפות שלושת המתאגרפים באולימפיאדה
בסיאול מותנית בהחלטת ההתאחדות בעניין זה, למרות
שהשלושה האלה לא השתתפו כלל בנסיעה האסורה לדרום־אפ־ריקה.
האחים
דן ורן טורטן הם סיפור״ההצלחה בתחום השיט,
ונביאים מתחום זה מבטיחים שהם יביאו את שם ישראל למקום
מכובד ברשימת״האומות.

סיפדות

יזהר: דפי ריב

נבואותיהם של חוזי־השחורות שבין המו״לים, אנשים כיואב
ברש ממסדה, התגשמו, ושנת תשמ״ח לא היתה משמחת ביותר
למי שמופקדים על הביזנס של הספר ונקלעו לקשיי־נזילות.
ה״בום״ הגדול של השנה הקודמת לא חזר. הקניות־מכירות חזת
לרמה הקודמת, או אף למטה ממנה. ההתאוששות הקלה,
שהסתמנה בשבוע הספר פקדה את סיפרי המתנות, המילונים
והאנציקלופדיות, לא את הספרות היפה. זו חזרה לשיגרתם
(השוממה לרוב) של המוספים הספרותיים. לאווירה הכללית תרמו
גם ירידתה מן המירקע של תוכניתו של ירון לונדון, סוף
ציטוט, וכן היאלמותם הזמנית של צמד התאומים הסיאמיים של
הספרות הישראלית, עמום עוז וא״ב יהושע, שלרומאנים
החדשים שלהם יצטרכו, כנראה, להמתין עוד שנה.
בהיעדרם של רבי־המכר המתוכנתים להיות רבי־מכר, היתה זו
שעתם של החריגים ויוצאי־הדופן. שעתם ואולי שנתם היפה
ביותר. משוחררים מן הלחצים התקציביים והפוליטיים שמגלבם
מונף תמיד על התיאטרונים המסובסדים, התמקדה הפרחה
הישראלית האיכותית של השנה במבט לאחור, שהוא גם מבט
פנימה. חרף כל ההבדלים העצומים שבין ספרים כמו את והב
בסופה לעמום קינן, חמן חסי של מאיר שלו זריז־העט ועת
הזמיר לחיים באר, רב המשותף לשלושתם. שלושתם נכתבו
בידי בני־דור, בני־דור יותר מאשר יחידים (אגב, לא בני אותו
דור!) המבקשים לבחון דורות: אם את דורם שלהם, אם דורות
שקדמו להם, במבט לאחור. גם המסר של השלושה אינו שונה
כל־כך. הוא פסימי ומנבא־אחרית, מבוסס על אנאליזה מפוכחת,
חסרת־אשליות, ולפעמים גם בלמים ומעצורים, של התחלות
דווקא.
הביקורת דיברה בהקשר זה על שיברון חלומות, עשיית חשבונות
עם העבר, ואף על דריכה במקום, השפעות זרות וחיקויים.
אבל איש לא ניסה להכחיש שמקומם של שלושת הספרים הוא
מקום אמיתי, מקומי — שבמידה מסויימת חדל מהיות מקומי.
גם בכך אין הבדלים משמעותיים בין נהלל של שלו, תל־אביב
של קינן ועולם הרבנות הצבאית של חיים באר, שביקורת בלתי־נדיבה
ביקשה לתלוש מעל ראשו את שרידי הנוצות שנותרו עליו
מסיפרו הקודם — היום הצגה מצליחה בקאמרי. עמוס קינן,
לעומת זאת, זכה — בראשונה בקאריירה שלו — בהתייחסות
עניינית רצינית ליצירתו הבלתי־עיתונאית (אם ןש עינבדי
כפרחה).
בתחום השירה היתה השנה אפורה כשק, וזאת — בלי כל
כוונה להמעיט בערך הישגיהם המצטברים של משוררים כ ש.
שפרח, מאיה בז׳ראנו, ציפי שחרור, שולמית אפפל,

חזי לסקלי, עודד פלד, רוני סומק ואחרים. אם לא במה
שנוסף לה, הצטיינה השנה שחלפה דווקא במה שנגרע ממנה.
חסרונו של יאיר הורביץ, שנפטר דווקא לעת פריחה מחודשת
בשירתו, יורגש עוד הרבה זמן.
בלט ספרו המרגש של יורם קניוק, זסרמן, אחד הצלולים
והמאופקים בספריו. במסווה של ספר לבני־הנעורים, בחן המספר
הוותיק והמצליח (באחרונה) את דמותו, כפי שהיא משתקפת
בעיניה של בת אידיאלית. בלט גם תירגומו המעולה של אנטון
שמאס לטוב בסיפוריו של אמיל חביבי, אחיטיה, סיפור
המהווה תרומה למדף־הספרים העבריים, כמו גם להכרת עולמה
של הספרות הערבית הנכתבת כיום בישראל.
את הסנסאציות והסקנדאלים העונתיים סיפקו השנה ביטול
פסטיבל־השירה הבינלאומי. בעיקבות אירועי האינתיפאדה
והתגובות הסוערות עליו, המחדלים החמורים בתיפקודו של
הסניף הישראלי של אירגון־הסופרים הבינלאומי פא״ן, והפסקת
שיתוף־הפעולה בין הוצאות הקיבוץ המאוחד וכתר הירושלמית,
כשמנחס פרי ומנהל בחר יעקוב פחטר מטיחים זה בזה
האשמות בלשון שבעבר נהוג היה לכנותה ״בלתי־פרלמנטרית׳.
דווקא על רקע זה בולט עוד יותר המיפנה שחל באחרונה
בדרכו של המספר הוותיק והמחונן יזהר סמילנסקי(״ס. יזהר׳
בשמו הסיפרותי) .דרך ארוכה מאוד עשה מחבר ימי ציקלג, סיפורי
החורשה בניבעה, שיירה של חצות וחירבת חיזעה עד שהגיע
לדפי ריב אלה, שכינס לאחרונה. יוצרו של הגיבור האדולסצנטי,
המהסס, המופנם והאנין פנה לכתיבה פולמוסית, מוסרית־פולי־טית
ישירה, נחרצת. ברשימות קצרות בעיתונו, דבר, לפעמים
בנות כמה שורות בלבד, הגיב מי שהיה חבר־כנסת מטעם מפא׳י,
ולאחר־מכן מטעם רפ״י, תגובות שאינן עשויות להקנות לו
אוהדים בקרב ראשי מיפלגתו. תוך כדי הפגנת רגישות־אמן
אמיתית, מבטא ס. יזהר של העת האחרונה את כל מה שנותר יפה
בארץ־ישראל היפה של תש״ח שלו. בהבינו כי הגיעה עת שבה
אי־אפשר עוד לפסוח על שתי הסעיפים, לחפש סימטריות
מדומות וגוני־ביניים, או להסתגר בדלת־אמות של פרטיות
יחסנית פתח ס׳ יזהר בדיאלוג אמיץ, אמיתי, יהודי וישראלי כאחד
עם האינתיפאדה. כותרת אחת מרשימותיו, זה לא טרור, זה עם.
מתמצתת כל מה שניתן היה לצפות מאיש־רוח שאינו עושה שקר
בנפשו.
אין זה מיקרה שלאחר שתיקה ממושכת כל כך עוסק ס. יזהר
עתה בהתקנה לדפוס של מהדורה חדשה של ימי ציקלב
אם היה איש־שנה בסיפרות העברית של תשמ״ח, שלעיתים
קרובות מדי התגלתה דווקא בפניה הלא־מצודדות, הנה אין ספק
שם׳ יזהר הוא הראוי לתואר זה.

אע\ה

מונירה: עיניים עצובות

תיאטרון

מי היה הצעיר שסימל את מיטב הנוער העברי בשנת תשמ״ח?
התשובה היתה תלוייה בנקודת־ההשקפה של המשיב.
האם היה זה הצעיר שיצא בנפש חפצה לשבור את האינתיפאדה,
ושמילא באמונה את כל הפקודות, וגם חרג מהן כשהיה
נדמה לו שאין הן מספיקות?
האם היה זה, להיפר, הצעיר שסירב לשרת בשטחים הכבושים,
שהיה מוכן ללכת לכלא?
האם היו אלה החיילים שהונצחו בסרט־טלוויזיה, כשהם מכים
נער ערבי שיירה אבנים? או החיילים שהשכיבו ערבים וכיסו
אותם בעפר בדחפור?
או מאיר עמיר, סרן, שסירב לשרת בשטחים הכבושים,
נשלח למעצר, נקרא שוב והודיע שוב שלא ישרת שם?
או החיילים האלמוניים הרבים, שיצאו לשרת בשטחים אך
נזהרו שלא לעבור את גבול ההתנהגות האנושית?
או התלמידים והתלמידות שחיברו עוד ״מיכתב שמיניסטים״,
ובו קריאה נרגשת שלא לשלחם בבוא היום לשטחים הכבושים?
ואולי שני החיילים האלמוניים, אשר — לפי דבריו של עד־ראייה
פלסטיני — פרשו לקרן־זווית ובכו, כאשר ראו כיצד
חבריהם מכים פצועים בבית־החולים שיפא בעזה?
או המתנחלים שנעו בכבישים בתנאי־סכנה, ושלא פעם הרגו
ופצעו מפגינים ערביים?
ואולי אחד מאותם חיילים שסיימו את שרות״המילואיס וחיברו
עצומות של מחאה?
או צעיר בשם אדם קלר, שנדון למאסר אחרי שצייר על 117
טנקים ורכב אחר סיסמות נגד הכיבוש?
כל אלה פעלו מתוך מניעים אידיאליסטיים. דרוש אומץ־לב
רב יותר לאיש יש נבול, שפרש מן הציבור והלך לכלא בשל סירוב
לשרת שרות הנוגד את מצפונו, מאשר למי שהלך בתלם ועשה
את המוטל עליו.
את מיטב הנוער סימלו שני צעירים מכפר בגליל, דרס
ורטה, ואלון פורת, שקמו באחד הימים והודיעו שהם יוזמים
פעולת־מחאה: מיצעד מראש־הניקרה ועד ירושלים, כדי למחות
על המדיניות בשטחים הכבושים. בלי גיבוי מיפלגתי, בלי נסיון
פוליטי או אירגוני קורם, יצאו למיבצע שנקרא ״קו אדום״.
להפתעתם, הולידה יוזמתם הקטנה תנועה גדולה, שהגיעה
לשיאה בהפגנה בתל־אביב, שבה הופיעו עשרות זמרים ואמנים
אחרים. אלה הזדהו בפעם הראשונה בציבור כבעלי דיעה
פוליטית, ואף היו מוכנים לשלם על כך מחיר יקר. הדברים הגיעו
עד לידי כך שאחדים הפעילו פרוטקציה כדי להופיע על הבימה
בהפגנה זו.
ההפגנה הותירה אחריה חובות כבדים, ששני הצעירים מהגליל
השתדלו לכסות אותם.
נדמה כי בפעולה זו השתלבו מיטב התכונות של הצעיר
הישראלי: אידיאליזם, אומץ־לב, נכונות להיחלץ אישית, כושר־אילתור,
מעשיות. אך אחת המטרות של המיבצע — להכריח את
כל תנועות השלום והמחאה להתאחד — לא התממשה. והפעולה
נשארה חד־פעמית.

ענת סרגוסטי, העולם ותזוז

השנה עמדה בסימן גיבושו של התהליך שהחל בשנה שקדמה
לה: הידוק השליטה והפיקוח מצד המערכת הפוליטית המסבסדת
והמימסד המינהלי בתיאטרון על היוזמה החופשית, הקאפריזית־לעיתים,
של יוצרי־אמנות עצמאיים. באותו הזמן עבר הדגש מן
השחקן היחיד — הכוכב — אל הלהקה ועבודת־הצוות.
בסימן השיגשוג־עד־כדי־שיטפון של ״תעשיית הבידור״
המקומית, על כל שלוחותיה, בלטה גם נטייתן של הנהלות־התיאטרונים
לקחת פחות סיכונים, להצטרף לחגיגה הכללית
על־ידי נטישת מחזות הבעייה והאכספרימנט המקוריים, מעוררי
המחשבה אך גם הפולמוס, לטובת מחזות־ראווה-ססגוניים ורבי־משתתפים,
מצד אחד, ולעומתם מחזות קאמריים אישיים
וחסכוניים מבחינה כספית, המתמקדים בנושאים השאובים מן
הביוגראפיה של ״האיש הקטן״ באולמות המכונים ״קטנים״ אף
הם. הבעיות, שלפניהן ניצבה החברה הישראלית, היו או נראו
גדולות מרי על התיאטרון.
על רקע תהליכים ממין אלה אין זה מפתיע שדווקא השנה
פרש חנוך לוי[ מתפקידו כמחזאי־הבית של החיאטחן הקאמרי,
הודח/פרש גדליה בסר המוכשר מתפקידו כאחד משני המנהלים
האמנותיים של תיאטרון חיפה, ונסים אלוני העדיף לנתק
את התקשרותו החוזית עם הבימה, לאחר ששלושה חודשי־חזרות
על מחזהו החדש, שלא נשלם, הניבו רק מרירות הדדית.
אבל מרכז הבמה שמור לדמותו של יהושע סובול, מי
שהצעיד את המחזה הישראלי המקורי ואת תיאטרון חיפה להכרה
בינלאומית, אשר לשכמותה לא זכה שום תיאטרון ישראלי אחר
בעשורים האחרונים. כעת, אחרי תקופת־ריכוך ממושכת, נכנע
סובול, כמעט בלא מאבק, ללחץ׳ המשותף של העסקונה המפא״ית
של חיפה, ביריוני ״כך״ של מאיר כהנא וקוצר־רוחה של הביקורת,
שציפתה זה מכבר להזדמנות לעשות שפטים במנהל־המחזאי,
שעלייתו האישית לוותה לעיתים בהתעלמות מן האינטרסים של
עמיתיו וממורת־הרוח הגוברת של קהל צרכני־התיאטרון של עירו
הקרתנית.
הורדת המחזה סינדרום ירושלים, בצד פרישתה של השלישייה
סובול־בסר־סמל, סימלה את קיצה של תקופה בתיאטרון חיפה,
ואולי בתיאטרון הישראלי כולו. כישלונה הרועם של הצגת־הראווה
השווה־לכל־נפש אך לא שווה הרבה של המנהל החדש,
ז׳ילברטו טופאנו, יהודי בחצר הדוכס, לא עוררה שום
הירהורי־חרטה בקרב משגיחי־הכשרות העירוניים. נראה שהם

צע>ר

ורטה ושרת: קו אדו

סובול: מפא״׳ וכה 1א

מעדיפים איטליה כושלת (ובעונה הבאה — את צרפת של
המהפיכה הצרפתית) על פני נגיעה מכאיבה־לכל בנופי ישראל
הבעייתית של תשמ״ח. בקיצור: הס מעדיפים את המהפיכות
כשהן רחוקות ככל האפשר.
מנהלי תיאטרוני תל־אביב שיננו לעצמם היטב את הלקח
החיפאי ובחרו במוצא הקל ביותר: להניח לקהל הקיצי להכריע.
מחזות ודראמות מוסיקאליות עשויות היטב כמו עלובי החיים
(הקאמרי)׳,הצגה שעדיין גודשת אולמות, סלאח שבחי בגירסה
נוסטאלגית־קיטשית, שנקטלה על־ירי הביקורת אך מצאה
מסילות ללב הקהל, ומעגל הניר הקווקזי, הוסיפו לסגור קופות.
לקהל המבקש לחם ולא רק שעשועים, היה ההיצע קטן יותר,
אבל לעיתים גם איכותי יותר. הקיץ של אביה, המבוסס על
זיכרונותיה של גילה אלמגור, הפך ממחזה עטור־שבחים לסרט
מושך־קהל. נן ריק׳ — מחזהו הראשון של דויד גרוסמן, בעל
ע״ן ערך,אהבה׳ והזמן הצהוב, ונוצות — עיבודו של שמואל
הספרי לרומן־הביכורים של חיים באר, כמו גם נהג — צ״רח
של הילל מיטלפונקט המנוסה בתיאטרון באר־שבע, בביצועם
של חנה מרון ואוהד שחר, העידו על־כך שהתיאטרון
הישראלי התמקצע, וכי גם מחזאים ובימאים שההשראה העליונה
אינה מאירה להם תמיד פנים למדו לכתוב ולהעמיד מחזות
כתובים ומוצגים כהלכה. גשם, מחזהו הראשון של גלעד עברון,
בנו של המסאי ומבקר־התיאטרון בועז עברון, רשם לעצמו
הישג נאה בזכות עצמו, הישג שיחייב את מחברו, מי שכתב בעבר
את התסריט לסרט־הטלוויזיה לחם.
בין השחקנים בלטו השנה בעיקר אלכם פלג, שמצא את
תיקונו ואת ההצלחה, שהוא ראוי לה מזה שנים, מחוץ לכותלי
תיאטרונו שלו, בגירסה החדשה של ם׳ מפחד מחירג״ניה חלף של
אדוורד אולבי, בהפקת תיאטרון בית לסין. זהרירה חריפאי
הלכה מחיל אל חיל: מרכוש נט 1ש לשולמית לפיד, שכבר
חצתה את קו 150 ההצגות והעומדת לצאת לחו״ל — אל אמא
ק1ראז: שבה היא אמא בלתי־נשכחת בהצגה שנויה־במחלוקת.
אבל מקום־הכבוד שמור לשמעון פינקל, שמישחקו המשובח
בהמלביש לרונאלד דדווד לא נבע רק מהעובדה שהמחזה כמו
נכתב בשביל השחקן שכבר עבר את שנת הגבורות. בזכות
מישחקו, לצד שלמה סר־שביט, עולה ההצגה שתי קומות,
והיא תוצג בעונה הבאה, לא בבימרתף כי אם באולם העליון של
הבימה.
במיסגרת תופעת ה־ 1<$נ01>31 ווז 00 של שחקנים ותיקים תצויין
לטובה גם הופעתה של פאני לוביץ, הוותיקה בשחקניות
ישראל, לצידה של עדה טל, ותיקה צעירה יותר — בביח
ברנארדה אלבה של לורקה(הקאמרי) .גלי החום קידמו ועודם
מקדמים את פני השחקן־הזמר הוותיק שימעון ישראלי בתוכ־נית־היחיד
המצליחה שלו — הראשונה אחרי הפסקה רבת־שנים
— זהירות. זיכרונות(תיאטרון חיפה).

ענת סרגוסטי העולם הזה

תשמ״ח לא היתה שנה משמחת ללוחמות על זכויות הנשים.
המיצעד של הנשים אל עמרות־המפתח במרינה ובחברה לא נחל
הישגים. להיפר, יתכן כי היתה נסיגה. בבחירות הפנימיות
במיפלגות, בעת הרכבת הרשימות לכנסת הבאה, נחלו הנשים
כישלון חרוץ בתנועת־החרות, והחזיקו מעמד במיפלגת־העבודה.
הייצוג הכולל של הנשים בכנסת הבאה, ובמילא גס בממשלה
הבאה, לא יעלה, ואולי אף יירד.
אולם היו הרבה נשים בתשמ״ח שבלטו על רקע ״נשי״ —
כרעיות ובאמהות.
טראגדיה אמהית, שריתקה את הארץ כולה במשך שבועות
וחודשים, נגעה ל״ילדה הבראזילית״ ,ברונה קרוליין. זו מול זו
עמדו שתי הנשים — המאמצת הישראלית, סימון תורג׳מן,
והאם הטבעית, רוסילדה קונסאלס — במאבק נוגע־ללב,
שהזכיר את האגדה התנ״כית של מישפט־שלמה. כאשר זכתה האם
הבראזילית במאבק ונעלמה מן הארץ עם הילדה, בכתה גם
הקריינית בטלוויזיה ולא יכלה להמשיך בקריאת הידיעה.
אם אחרת, שהטראגדיה שלה עוררה רגשות־השתתפות בלב
רבים, היתה טלילה שפר, שביקשה לנתק את בתה ממכשירי־ההחייאה.
הבת, יעל, חולה במחלת טיי־זקס שאין לה מרפא, והאם
רצתה לחסוך יסורים ממנה וממישפחתה.
נערה אלמונית בקיבוץ שומרת עמדה במרכז שערוריה
גדולה יותר, כאשר טענה כי נאנסה במשך ימים ולילות רבים
על״ידי שורה ארוכה של בועלי־קטיגה ואנסים, חברי־הקיבוץ
וידידיהם.
שתי נשים, שהופיעו בישראל כמעט בעת ובעונה אחת, היוו את
הניגוד החותר ביותר: כמה ימים אחרי שאידה נודל, גיבורת
המאבק לעלייה, הגיעה לארץ והתקבלה בכבור־מלכות, הופיעה
י גם חברת הפרלמנט האיטלקי, אילונה(״צ׳יצ׳ולינה״) סטאלר,ששיעשעה את הארץ בהתנהגותה השערורייתית.
האינתיפאדה הטילה את צילה הארוך גם על נשות הארץ.
פעילת־שלום צעירה, זיווה גולודובסקי, תימהונית במיקצת,
נמצאה הרוגה ליד רמאללה, ורק בסוף השנה פוענחה תעלומת
הרצח. צעירה ערביה תימהונית, נעמי אל־ג׳עברי, פרוצה
מירושלים, ירתה בבחור־ישיבה על רקע שלא הובהר.
אך האשה שהפכה השנה לסמל של סבל נשי היתה מונירה
דאוד. ,האשה מביתא״ שהמאורעות שלפו אותה מאלמוניותה
והעמידו אותה באופן אכזרי במוקד אלומת הזרקורים. הצעירה
מכפר־ביתא, מקום נידח בגדה המערבית, שביקשה ללמוד באוניברסיטה,
נאלצה לוותר על שאיפתה כאשר נישאה וילדה ילדים.
היא היתה ממשיכה בחייה כאשה כפרית כנועה, אלמלא החליטו
מתנחלים מאילון־מורה לערוך טיול ליד כפרה. המלווה רומם
אלדובי, מתנחל קנא/וחסר־מעצורים נכנס לוויכוח עם כפריים,
ירה והרג את אחיה של מונירה, ופצע את דודנה. כאשר נכנסו
^ המטיילים לכפר, הרימה מונירה אבן ויידתה אותה ברוצח אחיה.
אלדובי ירה והרג את אחת המטיילות, תירצה פורת, ופצע
אחרים. הוא איבד את הכרתו לתקופה ארוכה. מונירה נכלאה
ונדונה למאסר, ביתה נהרס על־ידי צה״ל.
מונירה דאוד, בעלת הפנים העצובות, סימלה את גורל האשה
בתקופה של מאבק. האשה סבלה יותר מכל. היא ידעה שבניה
ובנותיה יוצאים להפגנות, שבהן הם עלולים לקפח חייהם. היא
נאלצה לכלכל מישפחתה בימי עוצר, מחסור ורעב. אך תוך כדי כך
זכתה בכבוד חדש, והשתחררה מכבלים של עבר ומסורת.

עיתונאית מעריב, אירית
רותם, נסעה במכוניתה ברחוב
המלך ג׳ורג׳ בתל־אביב, וכשהגיעה
לאחד הצמתים המרומזרים
היא ראתה לצידה את מכונית־השרד
של ראש־הממשלה, כשיצחק
שמיר ויועצו, העיתונאי
יוסי אחימאיר, יושבים במושב
האחורי. רותם, שלא ראתה
את אחימאיר, עמיתה לעבודה,
זמן רב, צפרה לו וניפנפה בידה

למי חייך יצחק שמיר. מה ביקשה ציפי שביט
1מה ק 1רה לדגים השברים מאילת לעקבה

עות־רצון. אד העיתונאית לא
ויתרה, וסימנה לשמיר שהיא קוראת
לאחימאיר. לפני שהספיקה
לראות אם המסר הועבר, התחלף
האור ברמזור, ומכוניתו של
שמיר שעטה קדימה.
כתבת־הרדיו לענייני־צבא,
כרמלה מנשה, סיפרה לחבריה
שהיא מאוד מתוסכלת מעבודתה.
כשהיא יוצאת לשטח אין
לה מלווים, ואין לה מכשיר־קשר

היא מעבירה ידיעות על הנעשה
בשטח מביתם של ערבים, שלא
תמיד מזדהים עם המסר שהיא
מעבירה. בהשוואה לתנאים שיש
לכתבים של גלי צה״ל, תנאיה
של מנשה באמת מעוררים תמיהה.
בימים
אלה מגיעות למאות
אח״מים ברחבי הארץ הזמנות
למסיבת־הקוקטייל לכבוד
יום־הולדתו של המוסיקאי והמג־

אשת שר-החוץ שימעון פרס, ואופירה צנון(משמאל) ,אשת שר־החינוך״והתרבות
יצחק נבון, השתעשעו באכילת צברים במיטבחה של אופירה, במסיבה שערכה
למשה ששון, השגריר שחזר ממצריים. נבון נהנתה מנד שהזן החדש של הצברים חסר קוצים, ונוח לקילוף.

סוגיה נו ס

לעברו. הוא נשאר קפוא בישיבתו,
כשפניו מופנות קדימה. אך
ראש־הממשלה חשב אותה לאחת
ממעריצותיו וחייך אליה בשבי־

שנפגע מהעניין הוא ברנדים, שכבר
נכנס להוצאות, ושאף הזמין
עיבודים מיוחדים מחו״ל.
איש־הביטוח עוזי טו־קטלי
ורעייתו הטריה אריאלה
ערכו בביתם בהרצליה־פיתוח
קבלת־פנים לאנשי־חברה תל־אביביים,
כדי לארגן את מכירת
הכרטיסים לקונצרט החגיגי של
זובין מהטה והפילהרמונית,
שייערך במצדה, ושיהיה קוני
צרט־הנעילה של חגיגות ה־40
למדינת־ישראל. אך האורחים המכובדים
והעשירים גילו הרבה
נכונות לעזור במכירה, אך לא
גילו נכונות לרכוש את הכרטיסים
היקרים. כעת, למרות שנמכרו
מאות כרטיסים לידידי ה־תיזמורת
ברחבי העולם, שוקלים
את ביטול האירוע, אם לא יצליחו
למכור כרטיסים בישראל.
מאיר רימון, נגן־קרן ב-
תיזמורת הפילהרמונית הישראלית,
התמנה השבוע כסמנכ״ל
איגוד־נגני־הקרן בעולם. לצורך
תפקידו הוא ביקר באיטליה ובספרד.
בשתי הארצות פנו אליו
כמה עיתונאים בשם מהטה.
דמיונו למנצח זובין מהטה
גרם להם לחשוב שמדובר כמנצח
המפורסם.
השחקנית ציפי שביט
אוהבת להתבדח על חשבונה של
הזמרת ירדנה ארזי, והיא עושה
זאת בכל הזדמנות. באחד
הבקרים היא הגיעה לתצוגת־אופנה
של איש־האופנה אורי
רביבו, שהיא נמנית עם לקוחותיו,
כשהיא מלווה ביוספה

חנוך על אשה שהכיר בבר, ורק
כשהם הגיעו למצב אינטימי הוא
גילה שהיא מה שמכונה בלשון־
העם קוקסינל. כעת מחפשים
השניים מישהו מתאים לתפקיד.
לצייר גד אולמן קרה
דבר משעשע באילת. הצייר
החליט לתרום ציור־קיר ענק
לסרכז הרפגא׳ ע־ש י 1ספטל
בעיר, לאולמן, שהתגורר באילת
בשנות ה־ ,60 ושעבד בחברת
סולל בגנה כסייד וכצבעי, יש
סימפטיה מיוחדת לעיר זו, וכשהגיע
לבית־החולים כדי לצייר
את ציור־הקיר, המכונה ממלכת
הים החח־מימית, הוא קיבל דירה
למגורים. כשניגש למקום הוא
הופתע לגלות שזאת היתה אחת
הדירות הראשונות שהוא סייד
וצבע עם הגיעו לאילת. אולמן
רואה בציורו דמיון רב בין העיר
אילת לבין עקבה, השוכנת
בירדן, והדגים בציור־הקיר שלו
עוברים מאילת לירדן וחוזרים
משם. כשנשאל להסבר על
עבודתו, השיב שבציור רואים
״האנשה של הדגים, לעומת
ההדגגה של האנשים בחיים״.
השחקן דני פרידמן, בנו
של השחקן המנוח שרגא
פרידמן, מסתובב באחרונה
כשחבורות ושריטות מעטרות
את מצחו. סיפור המעשה החל
בזמן צילומי־הסרט אש צולבת,
שבו מופיע רני כאיש־מחתרת
לח״י, הנשוי עם חברת־המחתרת
המנהלת רומאן עם גבר ערבי.
באחד הקטעים הוא מתערב עם
חבר, שאם אשתו הקולנועית לא

להעברת הידיעות. היא נאלצת
לבקש טובות מהסובבים אותה,
שהם, בדרך־כלל, ערבים. זה
נראה לעיתים כפארדוקס, כש־

(משמאל) ,הקבלנית, בת למישפחת־הקבלנים ברנוביץ, באה לתצוגת־אופנה של

1-111\ / 11 1/1אורי רביבו ושמעה שבמקום יש עוד אורחת הנושאת את אותו השם. מרים
לאופר השניה (מימין) היא אשתו של הייבואן שמואל לאופר. בין השתיים לא קיים קשר מישפחתי.

המתרימה הראשית של התזמורת הפילהרמונית,
הגיעה עם בעלה, הפרופסור מיכאל
סלע ובתו תמר לטקס פתיחת המישכן החדש של להקת בת־שבע.
הפרופסור סלע, שהיה במצב־רוח מרומם, סחף את בתו ואת אשתו
(בתמונה) לסידרה של ריקודי טנגו. למחרת האירוע המריא לסין.

שוה סדע

צח ליאונרד ברנשטיין, שיערך
בהיכל התרבות, אחרי
הקונצרט של הפילהרמונית של
וינה בניצוחו של המאסטרו. על
ההזמנות מתנוסס שמו של המעבד
המוסיקלי ננסי ברנדים
והתיזמורת בילבנד שלו. אך
רחל דיין, יושבת־ראש הקרן
להזדסוות שווה, שבחסותה נערך
האירוע, אמרה שאם הלהקה
תנגן את סיפור הפרברים, עלול
המאסטרו לעזוב את המקום,
מפני שהיצירה נמאסה לו. גם
יונה קלימוביצקי, יושבת-
ראש ואר״ט׳ בארץ, שגם היא
נותנת חסות לאירוע, החליטה
שהתיזמורת אינה מתאימה. מי

יבין׳ אשתו של איש־הטלוויזיה
חיים יבין, הזמרת שולה חן
ושרה שמע, מזכירתו של
אריאל שרון. החבורה ישבה
ליד אחד השולחנות הפנויים,
וחיכתה להתחלת התצוגה. ואז
עבר הצלם, וציפי שביט קראה
לעברו :״צלם אותי לפני שירדנה
ארזי תגיע!״
הזמר שלום חנוך וגרושתו,
ליהי חנוך, עסוקים בימים
אלה בהכנות לקראת צילומי
הסרט, המסכם את כל
פעילותו המוסיקלית של שלום
חנוך בשנים האחרונות. בעייה
קטנה התעוררה בשיר תפסתי
ראש על הבר, שבו מספר הזמר

תגיע לפגישה שקבע עימה, הוא
יפצח 20 אגוזים במצחו. הוא
הפסיד בהתערבות ונאלץ לפצח
מיספר גרול יותר של אגוזים,
מפני שהסצינה הזאת צולמה
כמה פעמים, עד שהבימאי היה
מרוצה מהתוצאוון.
פסטיבל התיאטרונים לנוער
נפתח בדיון נוקב בשאלה אם
תיאטרון זה הוא מכשיר חינוכי
או בידורי. צבי שפירא, מי
שהיה מפקד גל״ץ, וסמי לוי,
ראש ענף־התרבות לשעבר, הזמינו
לדיון את גילה אלמגור,
כנציגת השחקנים, את חברת־הכנסת
שולמית אלוני כמיש־פטנית,
את עדה בן־נחום כ־

נציגת מנהלי־התיאטרונים, והשחקן
מישה אשרוב, הגבר
היחיד בחבורה. אלמגור התרכזה
בעיקר בנושא האסתטיקה ואמרה
שהיא מתרעמת כשהיא
רואה את כל ערימות־הגרעינים
המפוזרות על הריצפה בגמר
ההצגה, והיא מתנגדת להכנסת

היו הדוגמנית תמי בך־עמי
ומנחה־התצוגות רני קובלנץ.
איש־התיקשורת חזי כרמל
ורעייתו רני חזרו משהות
בת־חודשיים בנורמנריה שבצרפת,
שם עסק כרמל בעריכת
ספרו הוזדש, הסיפור שלא סופר
על ישראל. הזוג כרמל נפגש

הצלם הוותיק פטר סלע, שהיה
בץ מקבלי השכר הגבוהים שבץ
אנשי הרשת בארץ. כעת הוא
מצלם חתונות ואירועים פרטיים,
שמסדרים לו חבריו, איש־העס־קים
יעקב נימרודי ואיש-ה-
סרטים יגאל שילח•
בתו של איש־העסקים

אמיר איינשטייו

בנו של הזמר אריק איינשטיין ואביו(בתצלום משמאל) הגיעו לאירוע
מישפחתי בחברתה של סימה אליהו (קצוצת״השיעד, למעלה) חברתו-
לחיים של הזמר ואם בנו. אליהו פגשה בזמרת עדנה לב, שחזרה לארץ ומתכננת המשך קאריירה.

משקאות ומסטיק למקום שבו
היא רואה מיקדש לאמנות-
המישחק. אלוני אמרה שבתוקף
תפקידה היא רק יכולה להרצות
על חוק ומישפט, ואין באפשרותה
לשחק ולהדגים זאת,
למרות שהמחשה כזאת נראית
לה יותר מעניינת מהרצאה
רגילה על אותו הנושא.
הנסיך ניקולאי גאלי
צין, בעלה של שלומציון
קינן, בחר בעבודת־כפיים. הוא
עוזר לאמן יגאל תומרקין
להכין חמישה פסלים חדשים,
המיועדים למוסד ציבורי.
השחקן־בדרן דודו טופז
נדבק בחיידק המודעות, ולפני
כמה ימים הוא סיים את קורס
המבוא של א״־אם (שפירושו
באנגלית :״אני הווה״) .שעות
אחדות אחרי הסיום הוא כבר היה
צריך להופיע בתוכנית־רדיו. הוא
הגיע עצבני ועייף, אך קהל־ה־מאזינים
בבית, והצופים באולפן,
לא הרגישו בכך.
המוציא־לאור נועם אור־בך
מחלק את זמנו בין ישראל
ללונדון. בתל־אביב הוא
שוהה שבועיים, ולאחר מכן הוא
טס ללונדון, שם יש לו חברה
להוצאה־לאור בשם מולטימדיה,
בשותפות עם השחקן חיים טו־פול.
בימים אלה הוא מוציא לאור
את הספר על קבוצת־הנד
דורסל מכבי תל־אביב, ובו מסופר
על קוריוזים, כמו שיר שכתב
משה דיין ב־ 1981 לחברי הקבוצה,
שחזרו עטורי־ניצחון מחדל,
והעובדה ששמו המלא של
מיקי ברקוביץ הוא משה ולא
מיכאל, כפי שסוברים הכל.

בצרפת עם מריאן נלסון, שאביה
הוא שותף של כרמל בהוצאת
ספרו החדש.
הסרט הישראלי בלוז לחר
פש ה 1ד 1ל זכה בהצלחה בארץ.
הכימאי רנן שור החליט לנסות
את מזלו גם בחו״ל. אחרי שהות
של כמה ימים בניריורק הוא
נכנס למלון לקסיננטון, שהוא
פופולרי בקרב הישראלים, והחל
מחלק כרוזים הקוראים לקהל
הרחב לבוא ולצפות בסרט. שור
לא זוהה על־ידי הנוכחים, עד
שאחד מהם שאל אותו מה הקשר
שלו לסרט. הוא השיב במבוכה
שהוא הבימאי.
רשת אך בי־ס׳ החלה בקיצוצים,
ובארץ כבר פוטרו ארבעה
צוותים. בראש אחד מהם עמד

שמואל פלאטו־שרון, הילדה
גוזלן, ובעלה סרג׳ חצים
לעזוב את הארץ לתקופה לא-
מוגדרת. היא מנסה למכור את
חווילתם שבהרצליודפיתוח, אך
נתקלת בקשיים בגלל המצב הכלכלי
והקשיים בתחום הנדל״ן.

השף גיורא ברנהרדט
מצא לעצמו עיסוק חדש. הוא
מרכיב את התפריט של מועדון־
בריאות.
מי שהיתה ממונה על קיש־רי־החוץ
בלישכת״העיתונות הממשלתית,
לינדה רמבאום,
חזרה ארצה מאמריקה, אחרי שבעלה
סיים את ההתמחות שלו
וקיבל מישרה בכירה בבית״החו־לים
הדסה בירושלים.

באחר הבקרים השבוע נר־ •
אתה הדוגמנית אילנה שושן
כשהיא ממהרת מאוד. עיתונאי-
ידיד שפגש בה שאל אותה לאן

את הפיתגם הידוע ״אין
נביא בעירו״ חשה באחרונה
האופנאית הישראלית הבינלאומית
ריקי בן־ארי. המעצבת,
שזכתה בהצלחה רבה בבירת־האופנה,
פאריס, והנחשבת כאחת
המובילות בתחום התחזיות האופנתיות,
מנסה זה כמה חודשים
למצוא לעצמה עיסוק בתחום
האופנה בארץ, שבו תוכל
להעניק מכישרונה וממירצה. אך
כל מאמציה נכשלו, והיא חוזרת
לפאריס, מאוכזבת וכועסת.

שלי ברקוביץ, אשתו
של מיקי ברקוביץ, עוברת שינויים.
באחרונה החליטה להיפטר
ממיספר קילוגרמים מיותרים, ונרשמה
לחוג שומרי־מישקל.

מי שחיפש אחר יוסי גי
נוסד, מנהל מסן ה״צ1א, ב־מישרדו
ולא מצא אותו יכול
למצאו בקורס לנהיגה מונעת,
שנמשך יומיים רצופים. בין הלומדים
האחרים באותו הקורס

היא ממהרת כל־כך, והיא השיבה
שהיא מוזמנת לארוחת־צהריים
אצל ידידתה, פנינה גולדשטיין.
אחרי כמה ימים הופיעה
באחד העיתונים היריעה, אך בשינוי.
נאמר בה שהדוגמנית
ומלכת־היופי־לשעבר אילנה שושן
נראתה במכוניתה כשהיא
ממהרת לארוחת־צהריים אצל
פנינה רוזנבלום. אשת־העס־קים,
שאינה בקישרי״ידידות עם
שושן זה שנתיים, היתה מופתעת
ביותר מהידיעה בעיתון. היא
התקשרה עם חברתה הטובה,
פנינה גולדשטיין, ואמרה לה
שהיא המומה מהניסיון של שושן
להתקרב אליה באמצעות העיתונות.
גולדשטיין הסבירה לה
שמקור כל העניין בטעות של
העיתונאי, שלא הבין לאיזה
.ם נינה התכוונה הדוגמנית.

אוד׳ גלו

איש־המיסתורין והטלפאתיה, הגיע ארצה לביקור משולב של עבודה וחופש, בחברת
רעייתו חנה(מאחוריו) ושני ילדיהם דניאל(מימין) ונטלי(במרכז) .גלד, שהוא צימחתי
אדוק, רץ בכל בוקר 20 קילומטר ועל־מנת שלא יזהו אותו הוא חובש כובע ומישקפי״שמש.

דפנה כדק, זזד,ד
אדדליאב מעמי מ;

אחו שעבדה במטה מיפלגת־העבודה, יצאה שרה
ליבוב !*,ועבוד גם במטה הרימו. תוך נד נו
השיגה את הטופס השלם של הסקו הסוו׳ של הרינוו
מנתחים כמה ישראלים, ובראשם יועצים
אמריקאיים, את תוצאות הסקר.
התשובות נמסרות עוד באותו הלילה
לראש־הממשלה.
מטרת השאלות, שחלקן קבועות
וחלקן משתנות, כפולה. הן נועדו הן
לאיתור הקולות הצפים, הן לבירור
נושאים שונים, שיסייעו לליכוד בבניית
מערכת־ההסברה שלו.
.צריך לגמור מהר את הסקר היומי,״
גער השבוע אמריקאי צעיר, כמעט
ילד, בבחור ישראלי. .ביבי רוצה שהנתונים
יעובדו כבר ב־ 7בערב, ואתם
מושכים את זה עד לשעה 11 בלילה!״
הישראלי התנצל. .לא הייתי. אני

סם מיידי. האומר אותן זוכה בעבודה
לאלתר.
החדר מחולק לתאים קטנטנים. בכל
תא מכשיר־טלפון. המפקחים, חמורי-
סבר, מאיצים במאחרים, מנסים להשליט
אווירת מתח ופחד.
.כל איחור של רקה יגרור אחריו
ניכוי של חמש דקות מהשכר,״ מכריז
אחד המפקחים.
הסוקרים חייבים למלא 300 שאלונים
בכל יום. זו מטרה קשה, ההופכת
את האחראים לנוקשים, כמעט נוגשים.
אחת מעובדות־המיפלגה, שביקשה
לפרט באוזני הסוקרים את זכויותיהם
במס־ההכנסה, ננזפה במבטיהם החמו־

היית
ת ב חגד

ט 7הליבוד!
*** לום, שמי שרה ממכון המח־קר
דחף, שהוא מכון בלתי־

תלוי למחקר חברתי. אנחנו עורכים
סקר דעת־קהל טלפוני היום, והיינו רוצים
לשאול אותך כמה שאלות בהסכמתך
ומרצונו החופשי. תשובותיך לא
תימסרנה לאיש, ותשמשנה רק למטרות
סטאטיסטיות״.
אלה דברי־הפתיחה בסקר שעורך
הליכוד בימים אלה. לפתיחה זו יש
הסבר .״בכוונה איננו מציגים את עצמנו
כסוקרי הליכוד,״ אומרת אחת האחראיות
לעריכת־הסקר. .אנשים מסו״
יימים עלולים שלא להשיב על שאלו
תינו,
אם יידעו שאנחנו ליכודניקים״.
כשהתפרסם כי המערך עורך סקר
טלפוני לאיתור הקולות הצפים, נזעקו
בליכוד והתריעו מפני חדירה אל ציני
עת־הפרט. סוקרי המערך, חשוב לציין,
מודיעים מיד בתחילה מניין נשלחו.
הקהל משתף־פעולה ברצון. מזה
שבועיים, בכל יום, בין 5אחר־הצהריים
ל־סז בערב, בקומה השלישית של מלון
מרינה בתל־אביב, מתקשרים 50 סטודנטים
אל 300 בתי־אב מידגמיים ברחבי
הארץ. רוב הנשאלים עונים על
השאלות.
בקצה הפרוזדור חדר־מחשבים. שם

תמיד ליד האוכל
הם אוהבים לאכול. אל סניפים רבים, כמו ב״מצודת-זאב״ ,צמוד
אולם שמחות. מה שהיה אצל זאב ז־בוטינטקי לחלק ממישנה
סוציאלית: מזון, מורה, מרפא, מעון ומלבוש, הופך אצל העסקנים
העכשוויים לעסק מיסחרי גדוש בקציצות־בשר ועוגות-שוקולד.
סניף רמת״גן, אחד הגדולים בארץ, שעת בוקר מוקדמת. אולם-
השמחות סגור. גם מישרדי־המיפלגה. בערב לפני־כן חגגו מאות
אנשים חתונה נרגשת. המישרדים היו סגורים.
עיקר הפעילות ב״בית־האזרח״ ,ביתה של המיפלגה הליברלית,
הנמצא בדיוק מול ״בית זיבוטינסקי״.
שם חונה הליכודית. נהגה, ג׳מג׳י נמרץ, לבוש בחולצה תוקפנית.
על החזה מודפסת כתובת דראמתית :״אל הדרך -מיבצע חיים״.
מתחתיה מצויירת מפת ארץ־ישראל. הוא מביא ערימות של וזומר־הסברה
למסה״הממנדבים המקומי.
אשה מנומנמת מסתכלת בי בתמיהה. היא אמנם אחראית על
המתנדבים, אולם מדוע אני מבקשת להתנדב, ועוד מוקדם כל־כך
בבוקר! בעצלתיים היא שולפת טפסי״התנדבות.
שפע של אפשרויות עיוניות עומד לרשותו של המתנדב: איתור
תומכי-הליכוד וקולות צפים, אירגון חוג־בית, הצבת כרזה בפתח
הבית, ועוד ועוד.
״כרגע אין פעילות מיוחדת,״ היא אומרת, ומסדרת את טפסי־ההסברה,
הנערמים בחדר, בתכיפות מבהילה.

לא יודע.״ כישראליות טיפוסית הוא
מבטיח שיהיה בסדר.
כך, בתחושת לחץ וחרדה, מתנהל
הסקר הטלפוני של הליכוד.
נוקשים וניגשים
ף* שעה 5מתקבצים הסוקרים בח־
₪1דר קטן, הצופה אל המעליות של
הקומה השלישית. סטודנטים רבים
חומדים עבודה זו. השכר: שיבעה שקלים
לשעה. מתקבלים רק מי שמקורבים
לליכוד. מילות־המפתח הן ״אבי/
בעלי/אמי/אחותי״ ,או כל קרוב־מיש־פחה
אחר שיעלה על הדעת׳ ,״עובד
במצזדת־זאב״ .מילים אלה פועלות בק
רים
של המפקחים. הם האיצו בה לסיים
את דבריה, כדי שאפשר יהיה להתחיל
בעבודה.
כל סוקר מקבל דף, ובו רשומים
שמונה מיספרי־טלפון׳ .הוא מתקשר
לארבעת הראשונים. משלא נענה —
עובר לדף הבא. סוקר אחר יקבל את
הדף הזה אחרי. שעה, ינסה להשלים את
מה שלא הצליח לסיים הראשון.
אפשר לראיין רק אנשים המתגוררים
במיספר־הטלפון הרשום. צריך
לוודא כי אכן העונה הוא מי שגר בבית,
ולא אורח. אם הנשאל אינו דובר עברית,
נרשמת שפתו בטופס־המעקב.
מאוחר יותר יתקשרו אליו מי שדוברים
בשפתו.
במשך שעה ורבע חייגתי 12 מיס־פרי־טלפון.
שתיים, נשים, הסכימו לענות
לשאלות. אחת סירבה בתוקף. רוב
צילצולי־הטלפון נותרו ללא מענה.
אחת מתוך שתי העונות היא מה שנקרא
קול צף. האחרת, למרות שענתה כשימחה,
לא תיכנס למידגם. זאת היתה שי־חת־התירגול
שלי.
כל סוקר מקבל ארבעה אסימונים,
שבהם יוכל לקבל משקה חם או קר
וכריכים. משולחני נגנב אסימון אחד.
כשביקשתי, אחרי שעה ורבע, לצאת

החוצה לנוח מעט ולשתות משקה קר,
גער בי המפקח .״את עוד חדשה, ולכן
אני מרשה לך לצאת. הוותיקים כבר
יודעים שאסור לצאת בזמן העבודה.״
אפשר לנוח רק בהפסקה, שלוש שעות
מתחילת העבודה. במשך כל זמן־הע־בודה
בודקים המפקחים את הסוקרים
ללא הרף. מי שנח מעט זוכה בהערה
כועסת מהמפקח.
אחרי שעתיים רציתי ללכת. שוב
ניצב בפתח המפקח, כועס .״אסור לך
ללכת,״ הוא הודיע לי .״אני חייבת
לחזור הביתה,״ אמרתי. המפקח כעס.
רק אחרי שבדיתי סיפור סוחט־דמעות,
התיר לי לצאת מהחדר.
קודמת לעבודה המעשית הדרכה
של שעה וחצי. מירית, אחת האחראיות,
מסבירה לסוקרים כיצד מתבצע הסקר,
ומה רבה חשיבותו.
לפני שהיא מתחילה בהסבר, היא
מבקשת לדעת האם כל היושבים בחדר
אוהבים את הליכוד.
״אינני יכולה לחדור למוחותיכם
כדי לברר בעד מי מהמיפלגות תצביעו,״
היא מרגיעה את מי שנבהלו,
״אולם אני מצפה שלכל הפחות תאהדו
את הליכוד. מי שיש לו בעייה עם
המיפלגה הזו, מתבקש לצאת מהחדר.״
איש אייו יוצא.
״דבר נוסף: עליכם לשמור על סודיות.
אל תספרו לאיש היכן אתם
עובדים, למען מי, ומהן השאלות הנשאלות
בסקר.״
מירית אינה מחתימה את הנוכחים
על תצהיר־סודיות. מישהו אומר לה כי
למעשה אין היא יכולה לדעת מיהם
היושבים בחדר, ולאן יתגלגלו דבריה.
מירית מודה כי הוא צודק.

נימת־בוז
בולטת
לא כמו המערך, שסקריו קצי
* /רים ומהירים, מירית מציגה סקר
ארוך ומסורבל .״המערך מתקשר עם
כל בתי־האב במדינה. אנחנו עניים יותר,
לכן אנחנו עורכים סקר מירגמי
וממצה יותר ״,היא מסבירה.
בחוברת הסקר 19 עמודים 46 ,שאלות.
כל שיחת־טלפון אמורה להימשך
כ־ 20 דקות.
אחרי דברי־הפתיחה מבררים אם
הנשאל הוא בעל זכות־בחירה, ומוודאים
כי הוא־הוא האדם הנכון במיספר
הנכון. ואז מתחיל הסקר.
בתחילה, בכל פעם שנשאלה שא־לת־השוואה
בין הליכוד למערך (כמו
בשאלה מיספר :2מי, לדעתך, יותר
אחראי לכך שישראל הולכת בדרך הנכונה,
הליכוד או המערך?) הוזכר שמו
של הליכוד קודם, ורק אחר־כך המערך.
כדי למנוע זיהוי כה מהיר של הליכוד
כעורך־הסקר, הוחלף הסדר. בת־

ז מן התחלה 1 ז8 ? 1יד 5

שם העורך _

ז מו סיום ...

שם המאמת
תאריך חודש

יום

בלתי
שלום, שמי ...נ מכון המחקר ד חף ״ שה ואחכוו
עורכים סקר דעת קהל טלפוניהיום ׳ ,והיינו
תלוי למחקר חברתי. אנחנו
ומרצונך החופשי.
רוציםלשאולאותך כמ ה ש אל ות בהסכ מ תך
תמסרנהלאיש, ותשמש נה רק למטרותסטטיסטיות ( .אל תעצור )

תשובותיך

האם א ת /הבעל /תזכותבחירהב יש רא ל

הדן? הראשון של הסקר
,בהסכמתך !מרצזנך החזפש

חילה מוזכר המערך, ורק אחר־כך
הליכוד.
עוד כמה שאלות־חימום: בהשוואה
לשנה שעברה, האם לפי דעתך מצבך
האישי השתפר, הידרדר או נותר כפי
שהיה? וכן: באיזה מידה אתה מתעניין
בבחירות לכנסת, שייערכו בנובמבר?
ואז מגיעים לשאלת השאלות, זו
המטרידה את כל המיפלגות, זו שהריצה
הן את המערך והן את הליכוד אל
הטלפון:
״אילו היו הבחירות לכנסת נערכות
היום, עבור איזו רשימה היית מצביע
היום?״
הוראה קטנה לסוקר :״אל תקריא את

הנני מאשר כ׳

אולי הוא עדיין אינו צף, ורק נדמה כי
הוא כזה מחמת שיכחה, שאולי שכח את
שם המיפלגה החביבה עליו.
והיה והנשאל מתעקש ושוב מודיע
כי לא החליט, כי אין מיפלגה האהודה
עליו במיוחד, הוא נשאל :״בין אילו
שתי מיפלגות אתה מתלבט?״ ו״מי
יכול לפתור טוב יותר את בעיות המרינה?
המערך או הליכוד?״
ועכשיו שאלה מיספר , 15 מתוחכמת
במיוחד :״אני אקריא לך עמדות של
שתי מיפלגות דימיוניות, והייתי מבקש
ממך להגיד לי, בהנחה שכל השאר זהה
בשתי המיפלגות, לאיזו מיפלגה היית
נוטה יותר להצביע:

מכוונת את הסוקרים. תיאור נפלאות
הליכוד מוקרא בקול ברור, צלול וזך.
כשהיא מגיעה למערך, היא מבליעה
מילים, משרבבת לקולה נימת־בוז בולטת.
סקר
מדעי.

^ ל א ללחוץ
^ על נשים

יזנד וז ד53ג<

1 פתיחת
הבחירו^
מערבת

מי מיו מ**

ך ם שאלה 17 מעניינת .״את מי
תעדיף: מיפלגה המציעה בראשה
מנהיג נחרץ, אמין, יציב ומנוסה. או:
מיפלגה המציעה נבחרת רעננה של
מנהיגים צעירים ומוכשרים, שנכנסו

__ עובד /ת בחבר ת ״ גלחון

הליכוד 1988״

במלוןמרינהת ״ א 3 - 0ימיםב שב ועבמשכורת של כ 1 , 0 0 0 -ש״חבחודש, למשך
חו ד שיי ם מתאריך . 28.8.88

הטוטם ללישכת־המס
1000ש״ח בחורש

האפשרויות.
תן לו להחליט לבד, בכוחות
עצמו.״
אם נקב המרואיין בשמה של מיפ־לגה
כלשהי, הוא נשאל :״עד כמה אתה
בטוח שאמנם תצביע כך בבחירות
ממש?״
אם אמר כי עדיין לא החליט, נשלפים
כל משושיו של הליכוד. בעדינות,
בחביבות אינסופית, מתבקש הסוקר
לשאול :״ולאיזו מיפלגה אתה נוטה,
אדוני?״ וכאן צריך לעודדו, לדחוף אותו
מעט, לומר לו מהן האפשרויות.

״מיפלגה השמה דגש על הסדרים
מעשיים להפחתת החיכוך בין יהודים
לערבים, כגון שיקום מחנות־הפליטים,
פיתוח כלכלי של השטחים, לצימצום
התעסוקה הערבית בישראל ומינהל
עצמי לתושבים״.
והאחרת :״שמה רגש על תהליך
מדיני של משא־ומתן ישיר עם ירדן
ופלשתינאים שאינם חברי אש״ף על
הסכם ליישום האוטונומיה על־פי קמפ־דייוויר.״
מירית
מקריאה את השאלה, ובקולה

לפוליטיקה אחרי שהוכיחו את עצמם
במישרות ציבוריות ובשוק הפרטי.״
השאלה, שנועדה לצורכי הסברה,
מבקשת לגלות את הלכי־הנפש של
המרואיינים. אם ישיבו הרוב כי הם
מעדיפים מנהיג נחרץ, יבליט הליכוד
את שמיר בתעמולת־הבחירות, והמים־
לגה כולה תוצג כמיפלגה של איש
אחד, מנהיג אמיתי.
אם יגלה הסקר כי רוב הנשאלים
מעדיפים נבחרת רעננה, יושם הדגש,
בתעמולת הבחירות, על המועמדים

12 שעות

לכולם כי גם הוא קיים, קרא לנסי עה
״מיבצע מיוחד״ .מתנדבים לא
נמצאו לו, למיבצע המיוחד הזה,
לכן לקח איתו את טזכירותיו הצייתניות.
למיבצע״מיוחד
נוסעים בליכו־דית.
בתוך הליכודית יש שתי מס־בירניות.
כלומר: כל נסיעה מחוץ
למישדד נקראת מיבצע-מיוחד.
נוסעים במכונית המקושטת בסמי
לי-הליבוד. מכונית זו נקראת ״לי-
כודית״ .מסבירניות אינו אלא

אחד מנושאי־כליו נסחף הלאה:
גם שולחן־עבודה נסדר לך בתוך
האוטו, הוא אומר.
כך, במצב של התרגשות כזו,
מגיעה הליכודית ליהוד.

הצעירים
*ץ עירי הליכוד חולים. וזה
>1שמה של המחלה: דלקת אז־לת־יד
קינאמנית. פרופסור נורת-
קות׳ פרקינסון היה הראשון שאיבחן
את המחלה והגדירה.
ראשיתה של הדלקת בחדירתו
של אדם, שתכונותיו העיקריות הן
אזלת-יד וקינאה, אל מוסד כלשהו.
סופה: כשלא נותר עוד כל ניצוץ
של אינטליגנציה באותו מוסד.
מצב זה עשוי להימשך שנים ארו כות,
עד להתפוררות מוחלטת.
שלושה שלבים למחלה. צעירי-
הליכוד שרויים בשלב השני. זהו
מצב של שביעות-רצון קבועה, מו חלטת,
רבה.
כך הגדירו פרקינסון :״בשלב זה
מגיעה דרגת שביעות-הרצון העצ מית
לנקודה שבה שוב אין האחראים
יודעים להבחין בין אוכל
לזוהמה. זוהי שביעות־רצון שב-
זחיחות-דעת מוחלטת״.
גג שעות ביליתי במחיצתם של
הצעירים האלה במסווה של מתנדבת.
בבוקר עבדתי במסה הצעירים
בתל-אביב. דירת-ענק, מסודרת,
נקיה, מלאה בצעירים שכולם דו מים
אלה לאלה. מין זן חדש של
ישראלים: לבושים בקפידה, לחגו־רותיהם
איתוריות, והם עסוקים
כל הזמן. נכנסים לדידה ויוצאים
ממנה בחריצות אינסופית, משוח חים
בטלפון, עורכים ישיבות
רבות, וכל העת ארשת של חשיבות
ושל שביעות־רצון על פניהם.
בראש כולם גיל סמסונוב, האחראי
למטה. גבוה, נאה, לבוש היטב,
משוחח נצחי בטלפון, מטיל
אימה על שלוש מזכירותיו, הממהרות
למלא את כל מבוקשו בחיוך
מתרפס.
אחרי-הצהריים נסע המטה לי הוד.
גידעון פת ודן מרידוד היו
אמורים לנאום בבריכת בית״המ־לון
המקומי. גיל, שרצה להזכיר

עיירה קטנה, מנומנמת, שאינה
משתפת פעולה עם רעיונותיו הניהוליים
של גיל. סניף־המיפלגה
מקושט במראות. עד לאחרונה הי־תה
שם מספרה. מנהיג״הליכוד
המקומי מבהיר כי אין טעם להציב

שרה ליבוביץ ב״מצודת זאב״
הכל במתח ולחץ
אחר־כך נוסעים לבית״המלון
אוויה. בבריכה נערך כינוס של
עסקני-הליכוד המקומיים 70 .עסקנים
זוללים עוגות, שותים מיץ
וממתינים לנאומיהם של פת ומרי-
דור.
מרידוד לא מגיע .״ממילא לא
הייתי נשאר כדי לשמוע את נאומו,״
מצהיר גיל באוזנינו.
אנחנו מציבים את המסבירנית
בפתח בית-המלון. נערות מקומיות
רושמות את הבאים, איש אינו

הצעירים, החדשים.
השאלות הבאות בוחנות את יחסו
של המרואיין לפרס ולשמיר, לשאר
ראשי שתי המיפלגות, לשמאל ולימין:
מי יהיה ראש־ממשלה טוב יותר? אם
הסיפרה אחת מסמלת שמאל קיצוני
והסיפרה שבע מסמלת ימין קיצוני,
היכן היית מדרג את עצמך בין אחת
לשבע?
״ועכשיו אתם עושים אתנחתה קצרה
״,מכריזה מירית ,״ושואלים שאלות
שירגיעו קצת את המרואיין, יפחיתו
ממנו את הלחץ. למשל: מה הוא גילך?
יש נשים שלא אוהבות לענות על
השאלה הזו. אל תלחצו עליהן. הניחו
להן להשיב תשובה כללית, כמו: גילי
נע בין 35ל־.44
״ועוד שאלה קלה, פשוטה. כמה כסף
אתם מוציאים בחודש?״

^ האם המערך
המקשר ן

גיל סמסונוב(מטלסן) כמטה
זן חרש של ישראלים

שולחנות״עץ קטנים, שעליהם מני חים
טפסי-הסברה. כך, לכל דבר
יש שם מסודר וכללים ברורים.
גיל מתרווח במושב הקדמי ואומר
שהחליט להפוך א ת הליכודית
למטה נייד. ניסע לצעירי כל הארץ,
נגיע לכל ישוב, הוא מתלהב.
עושי-דברו מהנהנים בראשיהם.
גיל נישא על גלי התלהבותו .״נכ ניס
למכונית פלא־פון־ ומזגן ״,הוא
אומר, שהרי אלה הם סימניו ההכ רחיים
של המצליחן המרוצה מעצמו.

חמסבירנית בכיכר העיירה.
ממילא איש לא יבוא.
״אם כך, נערוך ישיבה,״ מציע
גיל, ומיד מושיב את צעירי-הלי-
כוד המקומיים, ארבעה אנשים
ספקניים, ונואם באוזניהם על
עתיד המדינה, הנמצא ממש בידיו
ובידיהם .״אני שונא ישיבות ״,הוא
אומר שוב ושוב. אלא שהבעת-פניו
בוגדת בו, ומעידה כי הוא נהנה
מכל רגע .״אנחנו במצב טוב,״ הוא
אומר לפחות עשרים פעם, וכמיס-
פר הזה ״הפריה הדדית״.

מעוניין בטפסי-ההסברה שהבאנו.
כולם מדגישים מיותרים. בשביל
מה באנו? ממלמלות המזכירות
הצייתניות. גיל, חולה בדלקת פר-
קינסונית, אינו מבחין בדבר.
שמח ומלא-מרץ הוא מסתובב
בבריכה, משוחח עם עסקנים, טו פח
על כתפיים מיקריות, מסתודד
פה ושם, מצטלם עם עסקנים ועס-
קניות, אוכל עוגה.
״חשוב שבאנו, טוב שבאנו״,
הוא אומר בדרך חזרה, ומחקה את
אריק שרון בקול מאנפף.

ף שוב סידרה של שאלות פוליו
טיות .״השלם את המישפט: אם יש
דבר שבגללו אני מהסס להצביע
ליכוד, זה...״
ולבסוף שאלת־הפחר: האם התקשר
אליך מישהו מהמערך בשבוע האחרון?
האם זה הגביר את הסיכוי שתצביע
מערך?
ומה שמך, בבקשה? (על טפסי־הע־בודה
מצויין רק מיספר־הטלפון) .ואם
המרואיין מסרב להשיב: האם תוכל
למסור לי את שמך.הפרטי, למיקרה
שהממונה עלי ירצה לאשר את עצם
קיומו של הראיון הזה?
אם רחמי המרואיין אינם נכמרים על
הסוקר האומלל, והוא עדיין מסרב,
צריך לשאול אותו שאלה כזו: האם
תוכל למסור לי את האות הראשונה של
שמך הפרטי?
במידה והמרואיין עקשן גמור, או
סתם אדם שאינו מוכן לחשוף את עצמו
לפני כל אלמוני בטלפון — זה הזמן
להרפות ממנו.
אגב, טופסי־סקרים שמולאו יום קודם
לכן מחולקים בשעת־ההדרכה בין
הנוכחים. כך יכולתי לדעת מהן דיעו־תיו
הפוליטיות, הכנסתו וגילו של יהודה,
ממיספר־הטלפון 963214־.06
״תודה רבה על שיתוף הפעולה
שלך,״ אלה מילות־הנימוסין האחרונות
.״עזרת לנו רבות ״,מודה הליכוד
במירב האדיבות.

צילם: ציון צפריר ₪

״בירוות׳ היו חובנים אווחים
קבועים בבית!״
״מצאתי את מישבחח׳ במחנה
בלבנון, בחוו אחו, שרא היה -
די גדול כדי להכיל גם אותי...״
״כשתקום המדינה הפלסטינית,
הדבד הדאשון שאעשה יהיה
לנסוע לביתי בחיפה!״
גלית, זמן קצר אחרי נאומו בוו עידת
האו״ם בז׳נבה.

• אתה חושב שיש מנהיג
כזה בישראל?
יש קולות כאלה, אבל לא מנהיג.

• זאת אומרת שאין סיכוי?
ח׳אלד אל־דוסן בתום נאומו בז׳נבה*
,ל1לא שבחי את חיפה נד ,1948 היז הורגים אוחי!׳
* בירתי הצעירה,״ אמר לי
^ //ח׳ אלד אל־חסן בסיום הרא יון
,״את גרמת לי לספר סיפורים
שלא סיפרתי מעולם לעיתונות.״
אל-חסן לא התכוון לחלק הפו ליטי
של הראיון, אלא לחלק
האישי, שבו סיפר על ילדותו
בחיפה ועל ביתו, שעדיין קיים
שם, בחלק מן המיבנה של מערת-
אליהו.
אל״חסן נאם בוועידת האו״ם
של האירגונים הבלתי ממשלתיים,
שבה נכחו 500 נציגים מכל העולם,
מתוכם 70 ישראלים, נציגי איר״
גונים שונים במחנה־השלום.
הוא שהה בז׳נבה במהלך ימי

הכינוס בשבוע שעבר והקדיש את
זמנו לפגישות עם נציגים שונים
מרחבי העולם.
בנאומו אמר אל-חסן ש״ועידה
בינלאומית היא הדרך המעשית
היחידה לשלום. אך אם תכריז
המנהיגות הישראלית על הכרה
בעם הפלסטיני, בזכויותיו הלאומיות
ובזכותו להקמת מדינה
פלסטינית על-פי החוק הבינלאומי,
במיקרה כזה יש מקום
למשא ומתן ישיר עם ישראל.
״אתם,״ אמר לישראלים ,״שמים
עצמכם בתוך כלא של פחד.
זה בית״הסוהר המסוכן ביותר,
מכיוון שמפתחותיו נמצאים בידיכם
ורק אתם יכולים לשחרר
עצמכם ממנו...
״אנו מבינים את הפחד שלכם
ששורשיו בשואה, אך אנו לא אירופים,
המיזרח״התיכון מעולם לא
ידע שואה ולא אפליה דתית או
גזעית. אנחנו לא רוצים לזרוק
אתכם לים וכרגע אתם אלה
שזורקים אותנו למידבר.״
בהמשך נאומו דיבר אל-חסן על
שתי מדינות, מדינה פלסטינית
לצד מדינת ישראל.
תפקידו הרישמי של ח׳אלד אל־חסן:
ממונה על יחסי-החוץ של
המועצה הלאומית הפלסטינית. ב־מיסגרת
תפקידו זה הוא אחראי
על יחסים בין המועצה הלאומית
לפרלמנטים ברחבי העולם. הוא
משמש בתפקיד זה מאז .1980
בין השנים 1977-1974 היה חבר
הוועד הפועל של אש״ף. הוא מט-

ייסדי אירגון הפת״ח וחבר הוועד
המרכזי של אירגון זה, שהוא הגדול
ביותר בתוך אש״ף.
ב־ 1951 היה בין מקימי מיפלגת
השיחרור האיסלאמית בירדן.
לח׳אלד אל״חסן ( )61 שני אחים
צעירים, שגם הם מפורסמים. האני
אל-חסן, חבר הוועד המרכזי של
פת״ח, ובילאל אל-חסן, עורן ראשי
של השבועון יום אל־סבע(היום
השביעי) ,היוצא לאור בפאריס.
ח׳אלד אל-חסן מתגורר בכוויית,
שם גם מצויים עסקיו.
במועצה הלאומית הפלסטינית,
שהתכנסה לראשונה בירושלים ה-
מיזרחית ב 480 ,1964-חברים.

עצה מציעה אותם, ומליאת המועצה
מאשרת אותם.
80 מבין חברי המועצה הלאומית
הם תושבי השטחים הכבושים.
שמותיהם חסויים והם ידועים
רק למתי מעט מההנהגה
הבכירה של אש״ף. בהצבעות על
נושאים שונים מצביעים גם נציגי
השטחים הכבושים, והצבעתם נרשמת
ונלקחת בחשבון בהצבעות
הכלליות של המליאה.
המועצה הלאומית, המקבילה
לפרלמנט, בוחרת מתוכה את 14
חברי הוועד הפועל, גוף המקביל
לממשלה. חבר הוועד הפועל חייב
להיות חבר המועצה הלאומית.

• שמעתי עכשיו את נאומך
במליאת הוועידה של האיר-
נונים הבלתי־ממשלתיים. אתה
מקווה שהדיו יגיעו לאוזני
הישראלים?,
כך אני מקווה, כך גם ביקשתי
בנאומי.

• יש לד משהו ססציסי לומר
לעם בישראל?
לא. אני חושב שאמרתי בנאום כל
מה שצריך להיאמר.

• יש לך משהו מיוחד לומר
לישראלים לפני הבחירות שייערכו
בנובמבר?

שיקשיבו ויבינו שקיצוניות המיוצגת
על״ידי המיפלגות אינה הדרך
לשלום או לצדק, זו דרך לספקות
ולחשרנות והיא יוצרת פחד ממשהו
שאינו קיים. הקיצוניות במערכת הבחירות
תוביל רק לעוד מילחמה.

הלחץ הבינלאומי יכריח אותם. כשיהיה
דטאנט וכשיהיה הרגע הנכון
ויהיו אינטרסים משותפים לשתי המעצמות,
הם יכריזו על הפסקת המיל־חמות
ועל הדרך של הסכמי־שלום
כדרך לפיתרון הסיכסוכים. כמו שנחום
גולדמן אמר בזמנו :״אי־אפשר למנוע
את הבלתי־נמנע.״

• אתה חושב שתחת לחץ
והכרח יכול להיות שלום אמיתי
בין שני העמים?
כך פועל העולם, ואנחנו לא יכולים
לחיות מחוצה לו.

• אחד הדברים שיותר מפחידים
את הישראלים הוא
רצונם של הפלסטינים ברמי ו
אללה וברמלה, בשכם וביפו ,״
בחברון ובחיפה.
הערים האלה כולן בפלסטין, אבל
זה נושא למשא־ומתן.

אחזור דחיפה!״
בראיון נני ס־ א דנני ם בז נבה סיפר המנהיג
הברסטינ׳ לענת ס רגו ס ט׳ ער ילדותו בחינה,
על בויחתו 19481 ועל הצעדים הבאים של אש׳׳ף
החלק האחד של החברים הם
נציגי אירגונים. האירגונים השונים
המרכיבים את אש״ף, כולל האיר־גונים
המזויינים, בוחרים באופן
עצמאי את נציגיהם למועצה. הח לק
השני הם נציגים של האגודות
העממיות השונות. ביניהן אגודות
הנשים, האיגודים המיקצועיים,
אגודות הסטודנטים, אגודות סופ רים
ועיתונאים. הנציגים נבחרים
בסניפים ובאיזורים השונים ונשלחים
למועצה. גם נציגים אלה
מתחלקים לפי מפתח האירגונים
המרכיבים את אש״ף.
הקבוצה השלישית היא קבוצה
שנבחרת לפי מפתח אישי ונמצאים
בה עצמאיים. מזכירות המו
בכל
כינוס של המועצה נבחר ועד
פועל חדש, או שהמועצה מאשרת
את הרכבו של הוועד הפועל הקיים.
באש״ף
גוף בכיר נוסף, שאין לו
מקביל במדינה, והוא המועצה
המרכזית, המונה 40 חברים. תפקידה
של המועצה המרכזית לערוך
דיונים בנושאים דחופים שאינם
מאפשרים את כינוס מליאת המו עצה
הלאומית.
הראיון עם ח׳אלד אל-חסן, איש
גבוה וגדול במידותיו, נערך כאני
* ליר 1נו 1ח א כף: אילן הל ר,
הישראל׳-לשעכר 1,צע אש״ף באאטר־
1צי 11ל הס1ציאל׳ 0טי.

• אתה רוצה לומר שלדעתך
הישראלים אינם רוצים שלום?
המנהיגים הישראליים אינם רוצים
שלום. הם מסרבים לדבר עם האנשים
שאיתם הם צריכים לעשות את השלום,
הם מסרבים להכיר בהם, באותם האנשים,
באותו העם שאיתו הם צריכים
לחתום על חוזה־שלום.

• אם כך, מה היית מציע
לעם בישראל לפני הבחירות?

לתמוך במנהיג שיגיד להם שאין
עוד מקום למדיניות של לא שלום ולא
מילחמה, שאין מקום למדיניות של
מילחמה, שאנחנו במיזרח־התיכון וצריכים
להשתלב בו, שצריכים להכיר
בעם הפלסטיני, בזכויותינו ובזכותנו
להקים מדינה.

• כלומר, אתה אינך אומר .
שאתה לא רוצה את רמלה, את
יפו ואת חיפה?
אני משאיר הכל פתוח למשא־ומתן
בוועידה בינלאומית.

• שמיר מדבר על משא•
ומתן ישיר ואתה מדבר על
ועידה בינלאומית?
שמיר לא מדבר על משא־ומתן
ישיר עם הפלסטינים, אלא עם ירדן
ועם חלק מהפלסטינים. זה לא משא־ומתן,
זו בקשה מהקורבן לחתום על
הסכמתו להיות נשלט באכזריות על•
ידי אחרים, ובמצב כזה אין מה לנהל
משא־ומתן. הוא לא מכיר בשום זכות ¥
שלנו, הוא לא רוצה שנהיה קיימים.
יוצרים כאן מצב של פחד, והפחד
מסוכן לכולם. זהירות ופחד הם שני
דברים שונים, ובעיקר כאשר הישראלים
יוצרים פחד מפני הקורבן. מצב
כזה פירושו או שרגשות האשמה
משתלטים על המצפון ומונעים ריבור !
עם הקורבן, או שאתה עיוור ולא רואה
ולא מוכן לראות את המציאות סביבך.

• יש שינאה של הפלסטינים
לישראלים?
הפלסטינים מלאים בכעס, אבל

במהותם התרבותית אינם יכולים לשנוא.

אתה שונא את הישראלים?

אני
לא שונא אף אחד בעולם,
ולאיש אין זכות לשנוא עם, או אנשים,
כי האנשים הם טובים. הבעייה היא איזו
אינפורמציה שמים במוחם ובמצפונם.
אס מתייחסים אל האנשים נכון, הם
טובים, אם המנהיגות מטעה את העם,
זו מנהיגות רעה.

• זאת אומרת שאתה עדיין
מאמין שאפשר לכונן שלום בין
שני העמים?
בוודאי.

• איפה נולדת?
בחיפה, במערת הנביא אליהו. כל
איזור המערה נמצא בבעלות המישפחה
שלי כבר דורות רבים.

• אתה זוכר איד נראה המקום?
בוודאי.
יש שם שני בתים. האחד
שבו גרנו, והשני היה לאורחים. בין שני
הבתים היה חדר לאורחים חשובים
ביותר ושם נמצאת גם המערה. יש שם
גם באר שממנה היו שואבים מים
לאורחים.
זהו מקום קדוש לשלוש הדתות ואני
זוכר בילדותי שהרבנים היו אורחים
קבועים בבית.

• אז איך זה שאתה לא
מדבר עברית, אם אצלכם היהודים
היו בני־בית?

בעבר נהגתי לדבר עברית, אבל 40
שנה הם מספיק זמן לשכוח את השפה.

• היו לך חברים יהודים?

המון. גרנו ביחד. היו לי חברים
בבת־גלים, בקריית־אליהו.

• רובם היו יהודים מיז־רחים?

האשכנזים הם כל־כן־ גאים,
שהם לא מדברים עם לא־אשכנזים.

• אתה זוכר את החברים
שלד מאז?

בוודאי, אבל אני לא יודע מה קרה
להם במשך השנים. אני עזבתי את
חיפה ב־ 16 ביוני .1948

• למה עזבת?
כי אחרת היו הורגים אותי. לא
רציתי לעזוב, אבל לא היתה ברירה.

• אתה זוכר מה קרה, אתה
יכול לתאר?

בדרך הביתה היתה עמדה של
ההננה, ולא יכולתי להגיע הביתה בלי
לעבור דרך העמדה. זה היה ברחוב
זייתון, המוביל לרחוב יפו. שם היתה
עמדה ושם עצרו אותי יום אחד ויחידה
בריטית שיחררה אותי. אחר־כך נתפסתי
שוב, ושוב שוחררתי. בפעם
השלישית שנעצרתי, ברחתי.

• למה עצרו אותך?

אני לא יודע.

• וכשברחת, לאן ברחת?

ברחתי לנמל, ושם שוב עצרו אותי
וביקשו ממני תעודות. אמרתי שאין לי
תעודות, אבל שפני מועדות החוצה,
אל הים ולא פנימה אל העיר. הם בכל
זאת תפסו אותי, וקראו לאחד הקצינים
וביקשו שאתלווה אליהם. ובעודם מתווכחים
ביניהם אם דרושות לי תעודות
כדי לעזוב את הארץ או לא, קפצתי
לספינה שעמדה בנמל.

• לא לקחת כלום מהבית?

• היית לבד? איפה היתה ה־מישפחה
שלך?

הייתי לבד. המישפחה שלי עזבה
בסוף אפריל, בבריחה הגדולה, כשרוב
התושבים ברחו מחיפה. הלכתי יום
אחד הביתה ולא מצאתי אותם. אמא
שלי ברחה עם ארבעת אחי.

• אתה הבן הבכור במיש־פחה?

ואחרי שקפצת לספינה
בנמל חיפה, לאן הפלגת?
נסעתי לקניה, כי החלטתי שהעולם
של האנשים הלבנים הוא בלתי־צודק,
וחשבתי שאולי אצל השחורים זה אחרת.

נסעת לשם לבד?

כן, אבל לא הגעתי לשם. נלקחתי
למחנה־ריכוז מצרי בסיני וברחתי גם
משם. ברחתי ממצריים והתחלתי לח־

שומרי

ך• שחזרתי לארץ, נסעתי
* 0בסקרנות לחיפה כדי למצוא
את מערת אליהו, הבית שממנו
ברח ח׳אלד אל־יזסן נ״.1948
מן הכביש הראשי, הדרך המו בילה
מתל -אגיג לחיפה, אין רואים
דבר, רק הר תלול וגבוה, וזה
מידרון המערבי שלו מכוסה בעצים
גבהי-צמרות.
טיפוס תלול במדרגות מגלה
אט-אט עוד טפח ועוד טפח מן
המיבנה החבוי נין העצים. שמש
הצהריים היוקדת אינה מורגשת
בין העצים ורוח קרירה ונעימה נושבת
ביניהם.
מתחת לקומפלקס המיבנים יש
טראסה ועליה שולחנות-פיקניק
מעץ וספסלים של הקרן־הקיימת־לישראל.
מיפלס
אחד גבוה יותר מוביל
לתוך חצר מלאה נעצים ובשיחים.
במרכז החצר יש שיח פורח מגודר
וניצב בתוך מיבנה אבן. לידו, על
הקיר, מודבק לוח-מתכת ועליו
בשלוש שפות -עברית, אנגלית
וערבית -הטקסט הבא:
מערת אליהו הנביא, מן המ ערות
הקדושות ביותר בארץ־יש־ראל.
לפי המסורת שהה בה אליהו
הנביא נדרכו למילחמה בנביאי
הבעל על הכרמל .״ויאמר אליהו...
ועתה שלח קבץ אלי את כל ישראל
אל הר הכרמל מלכים א׳ פרק

מערת אליהו שוקמה ביוזמת
האגודה לפיתוח תיירות חיבה וב השתתפות
עיריית חיפה, המישרד
לענייני דתות ומישרד התיירות,
שגת התשמ״ג.
עד כאן דבר השלט האינפור מטיבי.
המערה
עצמה היא חדר לא גדול
במידותיו, שתיקרתו הקמורה אי נה
גבוהה. קירותיו שחורים מפיח,
כנראה, וחלקים מהם מכוסים בשטיחים
ובבדים רקומים שתלו שם
בני״מישפחה לזבד קרוביהם. בתוך
המערה יש שולחן ועליו עשרות
סיפרי־תפילה, שרובם נתרמו גם
הם לזכר אנשים שנפטרו.
ליד המערה שלט :״מקום קדיש
לפניך. נא לשמור על קדושת המקום.
אסור להתהלך כגילוי-ראש
ובתלבושת בלתי-צנועה ״.ואכן,
בתוך המערה, סמוך לפתח, מצד
ימין, יש ערימה של צעיפים ושל
ביפות-קרטון.
מעל המערה תלוי שלט נוסף:
״אכילה, שתיה, לינה והדלקת־פש
את המישפחה שלי. עברתי בירדן,
אבל הם לא היו שם. המשכתי לסוריה,
אבל גם שם לא מצאתי אותם. לבסוף
מצאתי אותם במחנה עיל־אל־חילווה
בלבנון. הם גרו כולם בחדר אחד, שלא
היה גדול דיו כדי להכיל אותי.

• נשארת שם יחד איתם?

לא יכולתי להישאר שם ונסעתי
ראשון לסוריה ואחר־כך הבאתי את
כולם.

• בן כמה היית אז?

.אבא שלי קמרדר הבית —

— ז1ם אני ה״ח׳ חצה להיקבר ש סו

נרות במערה אסורה״.
מול המערה, במעלה מדרגות
אחדות, יש מקום מיוחד להדלקת
נרות, ובו כמה נרות בוערים.
על קיר אחר בתוך החצר המוצלת,
גנוה״גבוה, תלוי שלט חצוב
בשיש :״אליהו הנביא, אליהו
התשבי, אליהו הגלעדי, במהרה
יבוא אלינו עם משיח בן״דויד״.
נראה שזה השלט היחיד שהיה שם
גם בתקופתו של אל-חסן.
משני צידי המערה מיבנים הצמודים
לשיפוע ההר, אך השערים
והדלתות אליהם נעולים.

• יש לד מישפחה?
כן, יש לי ארבעה בנים ובת אחת
ושישה נכדים. אם הראיון יתפרסם
בנובמבר, יהיו לי שיבעה נכדים.

• מה עושים הילדים שלך
בכוויית?
עובדים.

• אתה בחרת בדרך של
מעורבות פוליטית, או שהדברים
הובילו אותך לתוכה?

• ומה עשית כסוריה, ממה
חיית?

אני לא חושב שפלסטיני יכול
לבחור דרך אחרת. אולי בחרתי לתת
לזה את כל זמני, אבל זו דרכו של
הפלסטיני להוכיח שהוא קיים.

• מתי התחילה המודעות
הפוליטית שלך?

מאוד־מאוד. כשאין לך דרכון זה
מאוד קשה.

עוד כשגרתי בחיפה, הבנתי שאיבדנו
את המדינה שלנו.
ואז גרתי תקופה מסויימת בסוריה,
וכבר התחלתי בפעילות פוליטית.
אחרי זמן מה עברתי לכוויית ואני
עדיין שם.

• סיפרת לילדים שלד על
חיפה, על הבית שלכם שם?

בן .21
גרתי בדמשק ולימדתי אנגלית ומתמטיקה.

זו דרך קשה? אלה חיים
קשים?

בוודאי. והם, בדרכם, דרך חברים,
הצליחו להשיג תמונות של הבית. אני
עוד לא הצלחתי להשיג.
הבית משגע. ובכל יום היינו רואים

סמוך למערה חדר נוסף, שתיק-
רתו קמורה, ובו ממוקם מישרדו
של האחראי על המקום. הוא סיפר
לי שהמקום קדוש גם ליהודים וגם
לערבים. שהערבים מכנים אותו
אל־ח׳דר (הירוק) ובאים להתפלל
בדדך-כלל בימי ראשון ושני.
היהודים נוהגים לעלות למערה
בעיקר ביום הראשון שאחרי שבת
נחמו בחודש אב.
המיבנה נמצא בטיפולו של מיש-
רד-הדתות ובבניינים הסמוכים
למערה, שהיו ביתה של מישפחת
אל־חסן, גרים הפועלים הבדווים
ממנו את השקיעה. המים בים היו
צלולים והייתי יורד הרבה לשחות שם.
אני יכול לתאר לך כל חור בחוף וכל
מערה בהר. אם תלכי בין הבית שלנו
ומר אליאס, בדרך הרומאית העתיקה,
תמצאי חדר קטן עם קבר בתוכו. יש
שם גם מערה קטנה, שבה הייתי יושב
ומעשן סיגריות, כרי שאבא שלי לא
יראה.

• אתה זוכר הכל, למרות
שעברו 40 שנה?

בוודאי, אחרת זה לא היה טיבעי. יש
ליד הבית חלקת־קבר של המי׳&פחה
ושם קבור אבא שלי ושם קבורים דודים
שלי. זה בית־קברות מישפחתי, ושם גם
אני הייתי רוצה להיקבר.

• המישפחה שלך היתה מי-
שפחה מפורסמת בחיפה?
בוודאי.

• יש בני־מישפחה שלך שעוד
נשארו שם?
אני לא יודע. יש מישפחה מהצד של
אמי בעכו והם עוד שם. היו חלקים
מהמישפחה שהתעסקו בעסקים, אנחנו

האחראים לאחזקה ולנקיון של
המקום.
איש מישרד-הדתות, הנמצא
במקום כבר שש שנים, לא ידע
לומר לי מי גר שם בעבר, וגם לא
ידע על קברים המצויים בשטח.
אילו ביקר אל-חסן במקום, היה
מופתע בוודאי לראות שהנוף המדהים
הנשקף מהבית, שבו פרוש
מיפרץ־חיפה כמי על כף יד, כולל
גם את התחנה התחתונה של הרכבל
החיפאי, חידוש טכנולוגי
שבוודאי לא היה קיים בזמנו, ב-
. 1948
היינו החלק שהתעסק בתרבות.

• מה החלום הכי גדול שלך?

לבוא חזרה הביתה, לחיפה.

• כשתגיע לחיפה אתה יכול
להתאכזב, כי העיר השתנתה
מאוד ב־ 40 השנים שחלפו.
המקום שלי, הבית שלי, עדיין אותו
הדבר.

• אם תקום מדינה פלסטינית,
מה הדבר הראשון
שתרצה לעשות כשתקום המדינה?

הדבר
הראשון שאעשה יהיה לנסוע
לחיפה.

• והיכן תגור אם תקום מדינה
פלסטינית?

אני לא יודע, זה תלוי בסוג השלום
שיהיה. אם אוכל, אגור בחיפה, בבית
שלנו. אחיה שם ושם גם ארצה להיקבר,
ליד אבא שלי.

• ואם לא תוכל לגור שם,

אי פהת גו ר?

(המשך בעמוד ) 18

צילמה: ענ ת סדמסטי ₪

—־:אחזה־ ־דדויפוזד —
מ א 1באללביב

,.גונויט״ תנניק
החודש באמריקה
חברת (להיט. הנשלטת על־ידי
קבוצת חברות שטיחי כרמל, תנפיק
החודש אמיסיה באמריקה. גלנויט היא
יצרנית שטיחי־המכוניות הגדולה באמריקה.
מחזורה השנתי 40 מיליון דולר,

ח״ב שפירא
הזרמת הון מההנפקה

והרווח הנקי שלה לשנת 1987 היה
שמונה מיליון.
החברה חתמה הסכם עם חברת־ההנ־פקות
הידועה דרקסל־ברנה״ם, שתמכור
לציבור ־ 2595 ממניות־ההון של
נלנויט תמורת 15 מיליון דולר. התמורה
מההנפקה תאפשר לנלנויט להזרים הון
למיפעליו של ח״ב אברהם שפירא
בישראל, ולהוציאם׳ ממחסור־הנזילות
שהם מצויים בו.
הכתיבה על הלוואת משקיעי ישראל
אלעיט שברה באחרונה את שיא
הטימטום. היומון החדש בשפה האנגלית1,״שן,
כתב בגליונו הראשון כתבה
מקיפה על עיסקי שפירא וכור, וכולה
מבוססת על הטענה שאילו לא היתה
משקיעי ישראל מלווה אלעיט, יכלה
בכסף זה לפתוח מחדש את מיפעל
אליאנס. כל המכיר קצת את החומר
יודע כי משקיעי ישראל היא חברה־להשקעות
לפי החוק האמריקאי, ואסור
לה באיסור חמור לעשות כל עסק עט
בעלי־מניות שלה או הקשורים בהם.
אחת הסיבות לכך שמי גאון מנסה
לשנות את מעמד החברה מחברה־להשקעות
לחברה רגילה היא שכך ניתן
יהיה להשתמש בכספי החברה לטובת
כנר ומיפעליה.

״צינורות; ״מיציה״׳ אושוה תוננית
ו״יפו 11 וו״ -״מיגדר נאמן״
מהבסד לוווח
שלושה מיפעלים של כנר, שהפסידו
במשך כל השנים, החלו מרוויחים.
השלושה הם פניציה, ציערנת הסיזרח
התיסן ויפ 1מור.
המהפך בא בגלל ביטול השיטה
הקודמת, שבה כל מיפעל עסק בייצור
בלבד, ואילו המכירות והרכישות של
חומרי־הגלם נעשו על־ידי החברה־האם,
כור.
אחד הדברים הראשונים שעשה מ י
גאון, כשמונה כמנכ״ל סר, היה לתת
לכל מיפעל בקונצרן׳את השליטה על
כל שלבי הייצור, המכירה והקנייה של
המוצרים וחומרי־הגלם.
קודם לכן, לדוגמה, אם היה נוח
למיפעל צינורות לייצר צינור בקוטר
מסויים, עשה זאת מבלי לבדוק או
לדעת מה השוק צריך. המנהל החדש
של צינורות, יצחק זמיר, ביטל חוזי־ייצוא
שהיו במחירי״הפסד, והתחיל
לעבוד רק לשוק המקומי. המיפעל
מסוגל עתה לשנות קו־ייצור ומוצר
תוך 24 שעות, במקום שבוע קודם.
מיספר העובדים צומצם מ־ 512ל־,204
והמיפעל מוכר כיום כשידו על הדופק
של השוק.
כך גם ברכישות חומרי־הגלם. המים־
על עצמו מחליט מה לקנות ומתי.
דבר דומה נעשה גם במיפעלי־הזכוכית
פניציה, שהפסיקו את הייצור
הכושל של מוצרי־בית, וכך גם ביפו
מור. שלושת אלה עלו על פס הריוו־חיות
מזה שלושה חודשים.

הוועדה המקומית לבניין־ערים של
תל־אביב אישרה את תוכניות שכונת
סיגדל׳ נאמן באיזור ל׳ ,בשטח שבין
הקאנטרי־קלאב לקריית־החינוך.

ה בו רסה מה עו שה
קיר ש ב״י שרס״?
לפני שנמיים הסבימו בעלי רסקו שהמשקיע מדרום־אפריקה, גתן
קיריש, יקבל את הניהול של קבוצת ישרס, ואילו יתד בעלי-המגיות
יישארו עם רסקו. קירש היה והינו בעל מחצית הבעלות של קבוצת רסקו
כולה. הוא הבטיח להזרים הון לישרס ולפתחה.
רסקו נשארה עם החובות לבנקים ( 40 מיליון דולר) והתמודדה
בהצלחה עם המשבר בבנייה, תוך התייעלות מתמדת. היא שורדת
וקיימת עד היום. הניהול המוצלח של ברוך אלשייך זיכהו גם בבעלות
חלקית על החברה.
קירש הזדים לישרס, שהיא חברת־נכסים השווה יותר מ־ 45 מיליון
דולר, בעיקר מילים. באחרונה הוא נכנס כשותף עם איש־העסקים מרדכי
זיסר בפרוייקט המרינה בהרצליה.
מו^שלא פורסם עד כה הוא שישרס מהווה * 40 בשותפות, קידש 307
וזיסר ־ .307 היינה קידש מנצל את ישרס בביטחונות לעסקים אחרים.
קירש אישית מחזיק ב״־ 35.727 מישרס. בידי רסקו היו ־ ,25.767 והיתר
מפוזרים.
מכיוון ששווי השוק של רסקו כיום הוא רק 15 מיליון דולר, לעומת הון
עצמי של 30 מיליון דולר, החל גורם פיננסי בריטי לאסוף מניות.
באמצעות סוכן־הבורסה שלמה אייזנברג הוא רכש 9.17 ממניות ישרס
בהשקעה של 1.1מיליון דולר, וכן קנה את מניות ישרס שבידי רסקו.
נתן קירש פנה לבית״המשפט בחיפה וביקש צו שימנע מרסקו למכור
את מניותיה בישרס לקבוצת אברהם גזונדהייט משוויץ.
הקבוצה רכשה באחרונה את מניות ישרס, שהוחזקו על״ידי החברות
ערד ורסקו. רסקו החזיקה ב־ 67 מהמניות. בלי מניות אלה לא תצליח

הקבוצה להשתלט על ישרס.

ניסים ימשיך באוצר
משה גיסים רוצה בתפקיד שר־האוצר
גם בממשלה הבאה — כך מוסרים
חבריו הקרובים. הם טוענים כי
יצחק שמיר גיבש מדיניות למיקרה
שהבחירות יתנו לליכוד אפשרות
להרכיב ממשלה ברוב קטן, בלא
המערך. שמיר יעדיף זאת לתקופה של
כמה חודשים, כדי שהמערך יקבל פחות
תמורת הצטרפותו לממשלה בשלב
שני, כדי ״להציל את המדינה״ מתנו־עת־התחיה
וההתנחלויות.
הסיבה האמיתית להצטרפות המערך
תהיה הצלת משק־העובדים והשליטה
על בנק הפועלי-ם.
איתות לשותפות העתידה בין
שמיר־ניסים למערך היא במינויו של
איש-המערך עדי אמוראי כראש
ההסדר של מניות־הבנקים אחרי הבחירות.
מקורביו של ניסים מצביעים על
כך שניסים הוא ערמומי ביותר, וכי
בכל פעם שהוא נפגש עם מזכיר
ההסתדרות, ישראל קיסר, הוא מצליח
להוביל אותו כרצונו.

כמו באמריקה
במרכז השטח יוקם אגס־מים מלאכותי
בגודל האגם בסאפארי ברמת־גן.
סביבו ייבנו 340 דירות־יוקרה, כדוגמת

שכוגת־היוקרה טרנבורי־איילנד ב״ו
מייאמי, ברמה הגבוהה ביותר בישראל.
הארכיטקט הוא גיסן בגען.
לכל דירה יהיו שלושה מקומות־חנייה,
והחנייה תבוצע על־ידי שומר
מיוחד.
בפרוייקט יהיו גם מיני־מארקט קטן,
ומיסעדה שתשרת את הדיירים ואורחיהם.

דירה תהיה בשטח ברוטו של
165מ״ר, כולל מירפסת של 25מ׳׳ר,
הפונה לים. מחיר משוער לדירה 400 :
אלף דולר.
יזם הפרוייקט הוא עורך־הדין אברהם
(״אייבי״ו גאמן.

בישלו מייצג
אח גולדה

מרכז של1ם של עיריית־תל־אביב, מול
הקרייה. קסט כבר בונה שכונה רתית
ליד תל־ליטווינסקי.
פישלר הוא בנו של נציג המפד״ל
בעיריית תל־אביב, ונחשב כבעל־מיקצוע
מעולה בתחום ניהול חברות־בנייה.

יזם
גאמן

יוסף פישלר, שהיה מראשי קבו־צת־הבנייה
אזורים, מייצג את המשקיעים
מלוס־אנגילס יונה גולדריץ
וקמט. הם ניגשו למיכרז בפרוייקט

־חנק״ מכסיו 30 און דנו

קבוצת דובק מפסידה 30 אלף דולר ליום, בגלל המחירים הנמוכים של
הסיגריות. הפסד זה עשוי לגרוסלחיסול המיפעל תוך כמה חודשים, אם
לא תאושר העלאת מחירי הסיגריות.
מניות המיפעל ירדו לשפל חדש, ושוויו כיום בבורסה פחות מ־15
מיליון דולר, לעומת 40 מיליון דולר לפני שנה.

עצמו! בעיר באוסטרליה ובקנדה
מנחם ו״מנטה״) עצמון, איש־הע_סקים
שעבר ממחנהו של מיקי

(המשך מעמוד )17
זה לא יהיה הלא היחידי בחיים
שלנו. אני לא יודע איפה אגור.

• אתה תרצה תפקיד אופרטיבי,
אם וכאשר תקום מדינה
פלסטינית?

אני זקן מדי בשביל זה. אני רוצה
לכתוב ספרים. אני מקווה שהספריה
של המישפחה עדיין קיימת בחיפה.

• בבר כתבת ספרים?

כתבתי 17 ספרים, רובם פוליטיים.

• אתה היית בגרעין הראשון
שהקים את אירגון פת״ח?
נכון. אז כבר גרתי בכוויית.

• מה דעתך על הערבים
שחיים בתוך ישראל, בתוך גבולות
הקו הירוק?
הם רוצים להיות אזרחים, אבל
דוחים אותם, אבל עדיין הם בעלי־מזל,
כי הם שם ולא בגלות.

• אתה מצטער שעזבת?
כן ולא. זה לא היה לפי בחירה. היתה
פאניקה. אני מצטער שעזבתי, אבל לא
מרגיש אשם שעשיתי את הצעד הזה, כי
לא היתה ברירה, לא היתה דרך אחרת
— היו רק שתי אפשרויות: למות, או
לברוח.

• ולמרות כל מה שעבר
עליך אתה לא שונא את הישראלים?
גודלתי
לסלוח, כי זו הדרך היחידה
לחיות. אילו הייתי שונא אותך, אני
הייתי סובל ולא את, כי את לא היית
מרגישה שאני שונא אותך, אבל אני
הייתי מרגיש שאני שונא.

• אתה חושב שהישראלים
שונאים את הפלסטינים?
היהודים המערבים שונאים כל מי
שהוא לא מערבי, כי הם גדלו בתקופה
של היטלר. היהודים המיזרחים לא
שונאים אותנו, הם פוחדים מאיתנו
אולי, אבל הם שייכים לתרבות הערבית.

ובכל זאת יש הרבה תופעות
של אלימות כלפי פלסטינים
דווקא מצד היהודים ה־מיזרחים.
הובילו
אותם לא נכון. כשאדם לובש
מדים אסור לו לחשוב, כך מחנכים את
החיילים.

שר־אוצר גיסים
ערמומי ביותר

מומס 3ץ -
נציג האיטי בישראל איש־העסקים מרקוס כץ הוא
קונסול־הכבוד של האיטי בישראל.
סוחר־הנשק כץ הוא ישראלי שעשה
הון במכסיקו, והוא שותף בחלק
מקבוצת־העיתונות של מוניטין. הוא

סוחר־נשק כץ
התרחק ממעורבות פוליטית

תומך של סיעת זבולון המר ויהודה
בן־מאיר במפד״ל, אך באחרונה התרחק
ממעורבות פוליטית בישראל.

אלבין למחנה שאול אייזנברג,
ביטל את תוכניות־ההשקעה באיזור
פוקיפסי במדינת ניו־יורק. מנטה פעיל
עתה בשני פרוייקטים, אחד בקנדה
ואחר באוסטרליה.

• וגם בליכוד יש רוב ל•
מיזרחים.
זו היתה האופוזיציה למיפלגת־העבודה
שדחתה את המיזרחים. וכשהם
הבינו ששתי המיפלגות שוות, הם
הבינו שהם צריכים מיפלגה משלהם,
הם צריכים לדבר על זכויות אמיתיות
ועל דמוקרטיה.
(המשך בעמוד )21
העולם הזה 2663

א ו ־ 1

אחד הנאומים המרגשים ביותר ששמעתי בזמן האחרון בא מפיו
של ילד. זה היה נאום של בר־מיצווה.
לפני שנתיים נפטרה אשתו של איתן הבר, הכתב הצבאי
הוותיק, המכהן עתה כיועצו של שר־הביטחון לענייני־תיקשורת.
היא מתה בנסיבות טראגיות במיוחד, אחרי שלקתה בטרשת
הנפוצה ואיבדה את השליטה בגופה.
היה זה, כמובן, מאורע טראומתי לאילן, בנו של הבר. במשך
שנתיים התכונן לבר־מיצווה
שלו, בצל הטראומה.
בבוא העת המה גן ביתו של
הבר באורחים, החל בשימעון
פרס ויצחק רבין וכלה בעורכי־עיתונים.
כל צמרת־הביטחון ודתה
שם. ואז התחיל אילן הבר
לדבר על אמו, כשאביו עומד לידו.
לכמה מן הנוכחים עמדו הדמעות
בעיניים.
אגב, אילו הזדמן זר למקום,
לא היה מנחש לעולם כי הוא
מוקף על־ידי ציבור של אלופי
המטה של צה״ל, ראשי שתתי־הביטחון
וצמרת מישרד־הביט־חון.
כולם היו לבושים בבגדים אזרחיים, ובשום פנים ואופן אי־אפשר
היה אף לנחש את ריקעם המשותף.
אילו היה מתכנס ציבור דומה בבריטניה, בוודאי היה ניתן
לעמוד על טיב האנשים על פי צורתם והתנהגותם. כך גם
בארצות־הברית ובצרפת. אך בישראל זה אחרת.
כשאינם לובשים מדים, דומים כמה מן האלופים לסטודנטים.
אחדים דומים לקיבוצניקים שהזדמנו במיקרה העירה. האחרים
יכולו להיות גם מנכ״לים במיפעלי־תעשייה. אין להם סימני־היכר
חיצוניים של גנרלים.
כמעט כולם עושים רושם טוב. הם אנשים סבירים, הוגנים,
אינטליגנטיים, מעורים ביישוב. רובם סימפאטיים כבני־אדם.
כיום ממונים האנשים האלה על שבירת האינתיפאדה,
ומחליטים על האמצעים והמעשים שאנחנו קוראים עליהם מדי יום
בעיתון. קשה לומר שאלה הם מעשים סימפאטיים והוגנים,
ובוודאי שלא ניתן לומר שהם מהווים תגובה אינטליגנטית.
אז איך זה מסתדר? מדוע מבצעים אנשים אינטליגנטיים
מדיניות שהיא מטופשת וחשוכת־סיכוי בעליל? מדוע מנצחים
אנשים טובים ואהודים על מעשים שהם אכזריים, ולא־אחת גם
בלתי־אנושיים?
זוהי הטראגדיה של הכיבוש.
כשהייתי נער בן , 15 עבדתי במישרדו של עורך־דין בעל רקע
בריטי. הוא היה מיודד עם כמה מראשי השילטון הבריטי בארץ. כך
היכרתי די מקרוב כמה ממושלי־המחוזות, ושאר הפקידים הבכירים
של מישטר־המנדאט.
התרשמתי מהם מאוד. הם היו אנשים אינטליגנטיים, בעלי
חוש־הומור, משכילים והגונים. תמיד שאלתי את עצמי(הייתי אז
חבר אצ״ל) :איך זה מסתדר? איך מנהלים אנשים נחמדים אלה את
מישטר־הכיבוש המכוער והאכזרי הזה?
התשובה היתה אותה התשובה: אין כיבוש נאור. אין כיבוש
אינטליגנטי. אין כיבוש הגון. אין כיבוש אנושי. כל כיבוש הוא
טראגדיה — לכובש ולנכבש כאחר.
רצה המיקרה ובאותו היום עצמו הייתי גם בחגיגת הבר־מיצווה
של אסף, בנם של דניאלה ואהרון שמי.
בבר־מיצווה של שמי היו בעיקר אנשי־תיקשורת, הומוריסטים
ואמנים, מה שנקרא ״שמאל״ .רוב הנוכחים היו חותמים בקלות על
עצומה בנוסח ״די לכיבוש!״ אך מבחינת המוצא והרקע, הם לא היו
שונים מן האלופים בבר״מיצווה של הבר. הם שייכים לאותה
השיכבה החברתית־תרבותית.
מסופקני אם מצב דומה שורר במדינה אחרת.

כנס התרעלה
כשידידים אמריקאים רוצים להחניף לי, הם משווים אותי
לירידי איי׳ אפ׳ סטון.
״איזי״ סטון הוא אחד האישים הגדולים של המחנה הליברלי
בארצות־הברית. הוא יהודי (כמובן) ,ציוני ותיק, שהיכה גלים
כאשר עלה לפני קום המדינה על אחת מספינות־המעפילים,
ודיווח על המסע. בשנים האחרונות הפך אחר המבקרים החריפים
ביותר של המדיניות הישראלית. במשך שנים רבות פירסם שבועון
של־איש־אחד, אי״ אפי סטתיס ויקל׳ ,שהצטיין בטיב המידע שלו
על המתרחש בוושינגטון.
בשנים האחרונות הוקסם סטון הזקן ( )81 על־ידי דמותו של
סוקראטס. הוא לימד את עצמו יוונית כדי שיוכל לקרוא את
החומר העתיק, ופירסם ספר בשם אשלשה חדשה לס 1קואטס,
שבו הפך על פיהם רבים מן המושגים המקובלים.
סוקראטס הועמד לדין בשנה 399 לפני הספירה(בראשית ימי
הבית השני שלנו) .בין השאר הואשם בהשחתת הנוער. לפני חבר־שופטים
של 500 איש נשא נאום־הגנה מזהיר, שהפך מאז טכסט-
חובה לכל משכיל מערבי. אולם הוא לא שיכנע את שופטיו, שדנו
אותו למוות בהרעלה. בעד פסק־הדין הצביעו ,280 ונגדו .220 די
היה בשינוי עמדתם של 690 מהשופטים, כדי שיזוכה.
עכשיו בא סטון ומציע(קצת באיחור) קו־הגנה אחר לסוקראטס.
סוקראטס היה אוייב הדמוקרטיה. הוא עזר לתלמידיו לבצע
הפיכות ולכונן מישטר אריסטוקראטי. הוא גם רחש אהדה
לאויבתה של אתונה, ספארטה המיליטריסטית, שהיתה מידבר
תרבותי.
למרות שסוקראטס עצמו היה בנו של סתת־אבנים, איש פשוט,
הוא הפך אלילם של האריסטוקראטים הצעירים, בניהם של בעלי־האחוזות,
שהתקנאו בסוחרים ובבעלי־המלאכה שהתעשרו ושעלו

לגדולה. בין האריסטוקראטים הצעירים בלטו קסנופון ואפלטון,
ששיחזר את נאומו של סוקראטס.
סוקראטס נשאר באתונה כאשר ביצעה ״קבוצת ה־30״ הפיכה
בעיר, כוננה דיקטטורה וקראה לצבא הספארטאי לקיים בה חיל־מצב.
הוא גם לא יצא חוצץ נגד פישעי המישטר.
סטון טוען כי סוקראטס לא ביקש כלל להציל את חייו, אלא

להיפך. הוא יצא ממש מגדרו כדי להרגיז את השופטים. בין השאר
טען כי האוראקל של דלפי קבע שהוא החכם באדם. כשסוקראטס
אמר זאת, נשמעו בקהל קריאות־זעם.
לפי החוק האתונאי, היו השופטים צריכים לקבל שתי החלטות.
תחילה היה עליהם להחליט אם הוא אשם או זכאי. משהוחלט
להרשיעו, היה על השופטים להחליט על העונש. התובע היה צריך
להציע עונש אחד, והנאשם היה זכאי להציע עונש אחר. השופטים
היו צריכים לקבל אחד משני העונשים המוצעים, ולא יכלו לפשר
ביניהם.
אחרי שהתובע הציע להטיל על סוקראטס עונש־מוות, קם זה
והציע שיינתן לו, כעונש, לאכול חינם על חשבון המדינה בחברת
גדולי האומה. זאת היתה התגרות מכוונת, והשופטים דנו אותו
למוות.
סטון כתב נאום חלופי, ובו הציע לסוקראטס לטעון כי הוא
נשפט למעשה אך ורק על השמעת דיעותיו, דבר שנגד את כל
הערכים של אתונה .״הרעיונות אינם שבירים, כמו בני־אדם״,
נאמר בנאום החלופי ,״אי־אפשר להכריח אותם לשתות כוס־רעל.
הרעיונית שלי, הדוגמה שלי, יחיו אחריי. אולם על שמה הטוב של
אתונה ירבץ כתם לעולמים, אם תפרו את המסורת שלה על־ידי
הרשעתי. החרפה תהיה שלכם, לא שלי״.
אילו נאם כך, טוען סטון, היה יוצא זכאי. אבל זה היה מקלקל
את הדראמה. ובזאת לא רצה סוקראטס.

חמש דקות מבפר־סבא
הקרב על קלקיליה העלה בזיכרוני נשכחות. במשך זמן קצר
הייתי קשור מאוד בגורלה של עיר זו.
זה היה מיד אחרי מילחמת ששת־הימים. למערכת העולם הזה
הגיעה ידיעה: כוחות צה״ל גירשו את תושבי קלקיליה לעבר שכם,
והתחילו בהריסה שיטתית של העיר. באותו הזמן גם גורשו
תושביהם של ארבעה כפרים באיזור לטרון, והחלה הריסת הכפרים.
מיהרתי
לבניין הכנסת ופניתי למי שיכולתי. לראש־הממשלה
לוי אשכול, לשרים מנחם בגין, יגאל אלון, וישראל ברזילי(שהיה
אז שר מטעם מפ״ם) .היגשתי שאילתות והצעות לסדר־היום.
איני יודע באיזו מידה הועילה התערבות זו. אך לפתע ניתנה
פקודה להפסיק את הריסת קלקיליה. לגבי ארבעת הכפרים —
עמוואס, יאלו, בית־נובא וריר־איוב — זה היה מאוחר מדי.
יצאתי לשטח. קלקיליה היתה עיר־רפאים. אחת השכונות היתה
הרוסה־למחצה. נראה כי הופעלו בה דחפורים ומיטעני־חבלה.
בדרך מקלקיליה לשכם פגשתי בפליטים רבים — ביניהם זקנים

וזקנות, ונשים שסחבו תינוקות וילדים קטנים — שחזרו ברגל
לעירם, בחום הנורא של חודש יוני.
ליד קלקיליה ראיתי את עמדות־התותחים הירדניות, שמהן
הופגזה תל״אביב. התותחים האלה הם ששימשו אמתלה להריסת
העיר.
ליד עמוואס ראיתי את הדחפורים, המוחקים את בתי הכפר
מעל פני האדמה, מבלי להשאיר מהם שריד וזכר. ניסיתי לצלם
אותם, אך שוטרים צבאיים גירשו אותי. כיום נמצא שם ״פארק
קנדה״ ,מקום לפיקניקים עליזים.
מי החליט על ההרס? הייתי משוכנע שזה היה משה דיין, שר־הביטחון,
שפעל מאחורי גבו של הפיקוד העליון. הייתי בטוח שלא
יתכן כי הרמטכ״ל, יצחק רבין, יתן יד למעשה הברברי. כיום כבר
איני בטוח כל־כך.
מה היה ההיגיון מאחורי הדברים? מדוע דווקא המקומות האלה,
ולא אחר־ם? למה היו תושבי קלקיליה אשמים במעשי הצבא
הירדני? מה היה חטאם של תושבי עמוואס ויאלו?
באותם הימים היו עדיין הכל בטוחים שישראל תצטרך להחזיר
תוך זמן קצר את השטחים שכבשה, כפי שהיה אחרי מילחמת
. 1956 אומרים שכל גנרל מתכונן למילחמה שהיתה, וזה נכון גם
לגבי הפוליטיקאים, .איש לא חלם אז שישראל תוכל להחזיק
בשטחים האלה במשך עשרות שנים.
המוח של דיין פעל כמו המוח של פרויקה ופפו בטאבה: צריכים
ליצור עובדות בשטח. הוא רצה שאיזור קלקיליה יישאר בידי
ישראל, כאשר יוחזרו שאר השטחים,
וכן גם איזור לטרון.
קלקיליה בגלל קירבת התותחים
לתל־אביב, וכפרי לטרון בגלל
הכביש לירושלים. באותו הזמן
הרס טדי קולק את שכונת־המוגרבים
ליד הכותל המערבי
וגירש תוך כמה שעות את
הערבים מן הרובע היהודי בעיר
העתיקה.
כשהזעקתי שמיים וארץ כדי
למנוע את המשך ההרס, והכנסתי
לעניין שרים שלא ידעו
כלל מה מתרחש, עזרתי להציל
את קלקיליה. יכולתי לעשות
זאת מפני שהייתי חבר־כנסת. אם בכלל היה ערך לחברותי בכנסת,
במשך עשר שנים, הרי היה זה אז. ההרס הופסק והממשלה הורתה
לבנות את השכונות ההרוסות מחדש.
אנשי גוש־אמונים בוודאי מאמינים כי מוטב היה אילו נהרסה
אז העיר כולה, ואילו היה קיים שם עכשיו ״פארק אוסטרליה״
(ואולי ״פארק דרום־אפריקה״?) אך בעיני, קלקיליה היא חלק מנוף
הארץ.

ברכיים ורודות
בלונדון שרר בחודש שעבר חום של 29 מעלות.
לא הייתי שם, ברוך־השם.
פעם נקלעתי ללונדון — עיר שאני אוהב — בהום שכזה.
שאלתי את נפשי למות. כי לונדון בנוייה למען הקור. איש לא
שמע שם על מיזוג־אוויר, גם מאווררים אין בנמצא. מאוורר זה
דבר שהשתמשו בו במושבות, בימים הטובים ההם של האימפריה.
גם חלונות אין פותחים, חלילה. אלוהים ישמור! חלון פתוח
עלול להכניס רוח־פרצים. ומרוח־פרצים — זאת יודע כל ארם
באירופה, עוד מאז ימי־הביניים — אפשר לחטוף את המוות.
אבל בעיני רוחי אני רואה את המוני הלונדונים — זבניות,
פקידים ומי לא — יושבים על הדשא בפארקים, כשהחצאיות
והמיכנסיים משוכים למעלה, כדי לשזף את הרגליים.
וזה מזכיר לי סיפור נחמד:
פעם טסתי מלונדון לפאריס. לידי במטוס ישבה צעירה. נכנסתי
לשיחה עימה, והתברר שהיא צרפתיה העובדת בלונדון כעוזרת־בית,
במיסגרת התוכנית או־פיר(״בזוגות״) ,שאיפשרה לבני עמים
שונים להתחלף ולעבוד זה בארצו של זה, תוך לימוד השפה.
דיברנו על הא ועל רא, ואיכשהו התגלגלה השיחה לעניינים
אישיים. מדוע, למשל, אין היא מתחתנת עם אנגלי?
״אנגלי?״ היא נבעתה ,״איך אפשר? יש לכולם ברכיים ורודות!״

מה לעשות?
אני זקוק לעצה דחופה.
אינני מבין בענייני־כספים. בניגוד לאבי, שהיה בגרמניה
בנקאי ויועץ־בורסה, ענייני־כספים משעממים אותי. אני מצליח
בקושי לפענח את הודעות הבנקים, ולרוב איני יכול להכריח את
עצמי אף לקרוא אותן.
עכשיו קיבלתי הודעה המעמידה אותי לפני דילמה קשה. אינני
יודע מה לעשות. אולי מישהו מהקוראים יכול לעזור לי.
וזו לשון ההודעה, מטעם בנק לא1סי. שהתפנה לרגע מעיסוקו
במשכורות מנהליו:
״ריכוז הודעות. ניירות ערך. הנדון: פידיון מילווה־חובה
בפיקדונך אצלנו מס הננו להודיעך כי ביום 1/09/88 יחול
מועד הפידיון של נ״ע מס על פי חוק המילווה(הארכה מרצון)
תשמ״ח־ , 1988 שהתקבל לאחרונה, ניתן להמשיך ולהחזיק בתעודה
הנ״ל 4.5שנים מיום הפרעון המקורי ולקבל בנוסף לסכום
המקורי(הצמוד למרד דצמבר 3* )1987 ריבית צמודה למרד
ותוספת הצמדה ממרד אפריל .1988 אם ברצונך להמשיך ולהחזיק
את התעודה — אנא מלא את הספח בתחתית הטופס והעבירו אל
הסניף וכוי.
מאז שקיבלתי הורעה זו, אני מתלבט. שנתי נודדת בלילות. מה
לעשות? להאריך או לפדות?
שכחתי לציין את גודל הסכום :״ע״נ של נ״ע ששוויים 2.59

1ז בייאר 1נ 1ננ

1ג 1

^ ש לי בת בגיל .20 קוראים לה
דפנה. היא יפהפיה — תלתלים
בלונדיים. יש לה עמידה זקופה כזאת.
ואיזה עיניים!
דפנה היא אוטיסטית. היא נמצאת
עכשיו בכפר־עופרים. זהו כפר שהוקם
לא־מזמן, והוא נקרא על־שם עופר
אביגדורי, הילד האוטיסט שסבו הרג
אותו והתאבד אחר־כך.
מלבד דפנה יש לי בן, סטודנט. שמו
נימתו ,-כמו בנים רבים של הורים חניכי
השומר הצעיר. הוא לומד בטכניון.
כפר־עופרים קיים זמן לא־רב. אני

תשלום חודשי, אם כי ניתן לקבל משכנתא
מיוחדת לצורך זה.
אינני בעלת־אמצעים, אבל למען
דפנה — אני מוכנה לעשות הכל.
עד שנולד הכפר? אוטיסטים רבים
מתגלגלים בבתי״חולים, או מסתובבים
ללא כל סידור. זה מצב טראגי.
דפנה שהתה שלושה ימים בשבוע
בבית וארבעה ימים במחלקה לאוטיסטים
בבית־החולים בבת־ים. הייתי מקפידה
לקחת אותה הביתה לכל חג,
שבת, מאורע. אני מנסה לבלות עימה,
גם כיום, כל שעה אפשרית.

אחת היוזמות של רעיון הכפר. אני
נמנית גם עם מייסדי האעדה לטיפול
באיטיסטים (אלדט).
אני מתלבטת אם אני צריכה להיחשף
בנקודה זאת.
מצד אחד הייתי רוצה להגביר את
המודעות לעניין. כמעט ולא יודעים
על־כך דבר, ואנו זקוקים לכספים רבים,
כדי להקים כפרים נוספים כמו כפר־עופרים.
מצד
שני, בזמנו, כשהייתי פחות

כשאני נאלצת לנסוע, במיסגרת
תפקידי, לחו״ל — אני לא מרשה
לעצמי לצאת לחופש, רק בתפקיד! —
הבן שלי מחליף אותי.
אחריות לכל החיים? זה יותר׳ מזה.
זהו קשר פיסי, שלא ניתן לביטוי, זה
משהו חזק מזה.
האם דפנה מחזירה אהבה? לי, לאחיה
ולשני המטפלים הקבועים שלה
— כן, הרבה אהבה. באחרים — היא
פוגעת, או מתעלמת מהם, וזוהי הפי

. 14 יותר אל תשאלי אותי על גיל,
מפני שאשה לא שואלים ...התחנכתי,
כמובן, בהשומר־הצעיר
אני זוכרת, איך אמא שלי היתה
אומרת תמיד :״יש לי שתי בנות —
אחת חכמה ואחת יפה ״.היפה היתה
אחותי. בלילות הייתי בוכה לתוך הכר,
מפני שרציתי להיות היפה.
האם אני חושבת עצמי, כיום, ליפה?
לא. הייתי רוצה להיות יפה. מאוד
הייתי רוצה להיות כזאת זוהרת, יפה־פיה.
אני
לא מזניחה את עצמי, אבל עדיין
טבוע בי החינוך של השזמר־הצעיר.
אני רוצה לומר משהו שאולי יקומם
נגדי: אני חושבת שנשים מבזבזות יותר
מדי שעות מחייהן כדי להיות יפות. זה
חלק מהתפיסה הפטרנליסטית. תארי
לעצמך מה היה קורה אילו היו הנשים
מקדישות להשכלה, לקריאה, לקאריי־רה,
לפחות חלק מהזמן שאותו הן מקדישות
לטיפוח היופי.
אז מה קורה? אנחנו נותנות פרנסה
בשפע לכל המעצבים למיניהם, שחיים
על חשבוננו, והרגלנו את הגברים שכך
צריך לצפות מאיתנו. היצרנים מחדירים
בנו שאוי ואבוי לנו, אם לא נטפח
את עצמנו.

אני? לצערי הרב אינני מחוץ למיש־חק
הזה, אם כי אני משתדלת לקחת בו
חלק מינימלי.
במשך שנים לא עשיתן וינדו־שר
פינג(סיבוב חלונות־ראווה)!
אני מנסה להילחם בהרגל לא אסתטי
שלי — אני כוססת ציפורניים.
בלבוש ובטיפוח — מאוד השתפרתי.
מכיוון שאין לי שותף לחיים, זה
הודות למזכירה שלי. בדרך־כלל, מדברים
על קשר לא בריא בין מזכירה
לבוס־זכר — המזכירה מאוהבת בו או

מוסכמה חברתית. על פי המוסכמות,
האשה היא האשה הקטנה, הצריכה
לתלות בגבר עיני־עגל מתפעלות. היא
צריכה לדעת להקשיב. אם היא פותחת
את הפה — אז היא הופכת להיות מאיימת,
מסרסת.
כן, המון פעמים אמרו לי גברים
שאני מסרסת. לא ניסיתי לעשות דבר
בעניין. בשביל מה?
כן, אני מניחה שהפסדתי המון סיפורים
פרטיים, אהבות, בגלל התכונה
הזאת שבי, הכוח. אני מגיחה שגם
העובדה שאני מטופלת בילדה אוטיס־

חולמת בצורה חולנית על הבוס. במיק־רים
שבהם אין לו אשה, היא מתערבת
בחייו. מעירה לו. ביני לבין מזכירתי יש
מצב דומה, אך מכיוון ששתינו נשים,
נוצרה בינינו חברות בריאה. היא בחורה
נאה, בעלת טעם מעולה, משמשת לי
יד־ימין בחיים.
הודות לה חל שיפור ניכר בלבוש
שלי, בתודעת הטיפוח שלי.

טית נכנסה פה. זה מקלקל, מרתיע גבר
מלקשור את חייו בחייך.

#אשה :״גבוים אמדו
ר׳ שאני מסוסת
יזו מין אשה אני? אשה טובה.
אשה קטנה? אולי בגובה שלי אני
אשה קטנה. אני שונאת את הביטוי הזה.
אני מתקוממת נגד כל אשה המתיימרת
להיות אשה קטנה.
אני אדם ממין נקבה. אני יותר רגשנית׳,או
יותר רגישה מאשר רוב הג־בר־ם
— זוהי עובדה ביולוגית, שאין
לי אפשרות להכחיש אותה.
גברים פוחדים ממני. למדתי לחיות
עם זה. כן, זה פוגע. אני מכירה מעט
מאוד גברים המסוגלים להרגיש טוב
עם אשה חכמה וחזקה. זה עניין של

#קאו״וה :״אני וא
אשה מתוחנמת!״
ך בחרתי לתפקיד יושבת־ראש
^אירגון המורים התיכוניים אחרי
שהייתי אחראית, במשך חמש שנים,
לפעילות המיקצועית באירגון. זהו תפי ״
קיר מאוד־מאוד קשה. בעצם אין לנו,
באירגון, סגן, וזהו התפקיד השני בדרגה.
למיטב
ידיעתי, הייתי האשה היחידה
בארץ בתפקיד הזה. הקושי היה
להיבחר לתפקיד הזה, ולא לתפקידי
הנוכחי. גם מילוי התפקיד היה קשה
מאוד עבורי, הן מבחינה נפשית והן
מבחינה פיסית.
אשה בתפקיד כזה? זה נורא! גבר
שהוא מנהיג של ציבור — זה דבר
מקובל. נשים־פוליטיקאיות — זה כבר
די מקובל: זה תפקיד מצוחצח כזה, רי
סטרילי. אלה הם תפקידים לפי מפתח.
אני יכולה למנות לך אולי ארבעה *
שמות של נשים שלא התקדמו על פי
מפתח: גולדה מאיר, שולמית אלוני,
גאולה כהן ואולי אורה נמיר. אבל ראש

אנסה קטנה
יו״ר בייאר
,הייתי סכה בלילות לת 1ך הכר.

זהירה, התחילו להגיע אלי מיכתבי־איום.
המיכתבים הגיעו לא רק אלי,
אלא גם לאנשים שונים. כתבו שם
דברים מרושעים, נוראיים, כמו :״הנה,
עכשיו, אנחנו מבינים מדוע היא (שושנה)
אשה כזאת רעה: היא מתנקמת
בחברה על הצרות הפרטיות שלה! אנחנו
נדאג לחשוף אותה ולהשתיק אותה!״
זה נורא פגע בי. הסתגרתי, וזאת
הפעם הראשונה שאגי מזכירה את
הנושא מאז שנתיים וחצי.
כפר־עופרים נועד לאוטיסטים מגיל
18 ומעלה. הוא אמור להבטיח אותם
עד סוף החיים. כך אני מקווה. יש בו 36
מטופלים. להחזיק שם מטופל עולה
הרבה כסף: תשלום עבור מניה וגם

גיעה הגדולה ביותר. היא מסוגלת גם
לתת פליק, בלי להתכוון לפגוע או
להכאיב.
אני מאוד מקווה שהכפר הזה יהיה
בית עבור דפנה ושנאסוף די כסף, כרי
לבנות כפרים נוספים.
תמיד אמרתי לעצמי שאם לא אוכל
להבטיח לדפנה תנאים אנושיים —
אגמור אותה!

:31#״מאוד ה״ח׳
חצה להיות בה!״
ך ולדתי ברומניה. גרתי בעיר ה־
^נקראת גלאץ. עליתי ארצה בגיל

יש לי זיכרון מלפני ארבע שנים: הימים היו
ימי־בחירות, ימים רצופים בסיכסופים עזים במשק,
איומים בשביתות. על הפרק עמדה שבי־תת־המורים
התורנית -שביתה בלתי־סימפטית,
לכל שילטון המבקש להמשיך ולהתקיים במשך
ארבע שנים נוספות.
יצאתי מפגישה עם שר״האוצר דאז, יגאל כהן־
אורגד, כששעטו לעברי מנהיגי־המורים. את הקבוצה
הנהיגה אשה תוקפנית, אימתנית (בעיניי,
אז) שגרמה לי לנוס על נפשי. זאת היתה, הסתבר
לי אחר-כך, שושנה באייר.
ארבע שנים אחרי-כן, שוב בתקופת־בחירות,
חזר הסיכסוך לכותרות. הפעם העדפתי לפגוש
את באייר לא בזירת-הקרב, אלא בסביבתה
הסיבעית -דירתה בגבעתיים. משום־מה זכרתי
אותה כאשה גדולה, ענקית. את הדלת פתחה לי
אשה קטנה, חייכנית, עיניים מדברות בצבע
תכלת. לצידה נבחה כלבה בת גג, אסופית
שנזרקה ואומצה על-ידי שושנה.
״היא הפסיקה לנבוח מפני שהיא הבינה שיש
לך חיות, שיש לך יחס לחיות, שאת בסדר,״
האנישה שושנה את הכלבה והביסה בה ברוך.
באותם הרגעים, ובנקודות מסויימות במהלך
השיחה, היא נראתה קטנה ושבירה, והיה קשה
לדעת היכן היא מסתירה את המנהיגה, שזכתה

בכינוי״לך ולנסח של המורים!״
שושנה באייר מכהנת מזה שש שנים בתפקיד
הבכיר ביותר באירגון המורים התיכוניים -
יושב״דאש האירגון. היא קנתה לעצמה מוניטין
של לוחמת ללא פשרות, אשה בעלת כושר-
שיכנוע, אשה חזקה, או גרוע מכך -״אשה
גברית״.
כנשים מצליחניות אחרות בעמדות״כוח, היא
קובלת על העיוות בדימוי שלה, מתלוננת על״כך
שגברים מפחדים ממנה. על אף העובדה שהטלפון
אינו פוסק מלצלצל בביתה, היא מקרינה בדידות,
פגיעות, תוסר ביטחון־עצמי, פחדים מכישלון,
פחדים מאלימות גברית.
טון הדיבור שלה הוא של התלבטות. היא מס פרת
שהיא צימחוגית, שהפסיקה כמעט לשתות
קפה .״כל שגה, אחרי שנערכת תחרות מלכת״
היופי, אני אוספת את התלמידים שלי ומשוחחת
איתם על הנושא!״ היא אוספת את כל הקצוות.
אחר־כך דיברה על דפנה. שושנה היא אם לבת
אוטיסטית, ו א חת הפעילות בתחום זה בארץ, אם
כי היא מעדיפה כיום שלא להיחשף בהקשר זה.
היא מתלבטת אם לדבר על האוטיסטים, מספרת
על בתה. לגבי הציבור -זהו סיפור על נערה
אוטיסטית. לגביה -זוהי דפנה, בתה היפהפיה,
הצעירה, ציר״החיים האמיתי של שושנה באייר.

..אחזור׳ לחיפה!״ -

איגור מיקצועי? אשה שתהיה מנהיגה
של איגוד מיקצועי? היא חייבת —
מוכרחה! — להיות מרשעת, כלבתא,
קשה, אשת־ברזל.
בדיחות על חשבוני? לא מעזים. אבל
אומרים דברים כל־כר מרושעים! יצרו
לי תדמית של קשוחה, לא־נשית. זה
נורא הפריע לי בתחילה. אפילו ניסיתי
להילחם בכר• אחר־כר ניסיתי להתרגל.
זה פגע בי. זה פגע במובן החברתי.
זהו חלק ׳מהתפיסה הפטרנליסטית
הקיימת עדיין נגד נשים. המוסכמה היא
שאשה צריכה להיות חתולה, נשית,
נשלטת. אז אם אשה היא עצמאית,
מנהיגה בזכות עצמה — משהו חייב
להיות משובש אצלה, היא לא נשית!
לא צפיתי מראש שזה יהיה היחס
אלי, אבל מי שמכיר אותי בחיים, יודע
שאני לא קשוחה, גברית.
נפגעתי מדבר נוסף: מהניסיון להציג
אותי כעסקן לא־מהוקצע. אני בכלל
לא מגדירה עצמי כ״עסקנית״ .עובדה
— אני ממשיכה לעבוד כמורה
(בבית־הספר התיכון העירוני בהרצליה)
.אין לי זהות פוליטית, ואינני משתייכת
לשום מנגנון מיפלגתי. בתחום
העסקנות הפוליטית? אין לי, לפי שעה,
שום שאיפות.
יש לי בעיות רבות עם כפל־התפ־קידים:
מורה ויושבת־ראש אירגון המורים
התיכוניים. ראש־העיר הנוכחי
בהרצליה(אלי לנדאו) איננו מבדיל בין
שני התפקידים שלי. אם יש בעיה

קלל 1ת
ב רז מני ת
התפקידים האחרונים שלי
היו ברובים בנסיעות רנו ת
ברחבי־הארץ. לא־אחת אני
מוצאת את עצמי בשעה 1
בלילה בכבישים. רבשתי
אקדח. מה זה, פחדתי! לעיתים
נהגתי נלילה בוואדי־מילק,
בוואדי-ערה.
אילו היו שומעים אותי
מקללת בכבישים! אל תרימי
גבה -רק אתמול לימדו
אותי קללה חדשה ברומנית.
לך זה לא יגיד כלום, אבל מי
שיבין את התוכן -יקפא
במקום! כן, ככביש...
כבר ירקו בי בכבישים,
שלחו אותי לעבוד בתל-
ברוך״ .בגילי זאת דווקא
מחמאה.
איזו נהגת אני! אילו הייתי
גבר, הייתי מגדירה את עצמי
כ״נהג־מעולה״ .פגשת פעם
גבר שלא מגדיר את עצמו
כך! אני לא גבר, אז למה
שאגדיר את עצמי בך! נש•
שולחים אות* בצעקות ל־מיטבח,
אני מתחילה לקלל -
ואיזה קללות! כבר הזהירו
אותי שמזהים אותי, בייחוד
בעת שביתות כשאנחנו ב כותרות,
וזה לא חינוכי.

(המשך מעמ 1ר 08

• אתה מרגיש קרוב יותר
ליהודים מיזרחים מאשר ליהודים
אשכנזים?
באופן תרבותי כן, ובאופנים אחרים
זה תלוי בדעות של כל אדם. אני לא
יכול לומר שכל האשכנזים רעים, אבל
המנהיגות רעה ומובילה להתנהגות
רעה.

• יש, לדעתך, הבדל בין 20
השנים מ־ 1948ל־ , 1967 לבין
20 השנים מאז 1967 ועד היום?
במילחמת 1967 המנהיגות הישראלית
לא יכלה להמשיך ולהחזיק את
המסיבה על פניה, והם היו כל־כך
ארוגנטיים שזה הוביל למה שקורה
היום. אם אחרי מילחמת 1967 הם היו
נסוגים מכל השטחים והיו מכריזים
שהם רוצים רק שלום ולא שטחים, והיו
מבקשים שבשטחים האלה לא יהיה
צבא, הם היו מקבלים תמיכה של כל
מדינות העולם. אבל אז הם היו נגד
ועכשיו הם מתחילים לדבר. זה ההבדל
העיקרי.

• אבל אם ישראל היתה
נסוגה מהשטחים ב־ ,1967 לא
היתה קמה מדינה פלסטינית.
הבת דפנה, לגדה ועם אמה
״אמרתי לעצמי שאם לא א 1כל להבטיח לה תנאים אנ 1ש״ם. אגמור אותה!״

מצליחה. אל תשאלי פרטים על מיפי
לגות. אבל במיפלגות היו שוחקים אותי
דק־דק.
מדוע? שאלת אותי קודם אם אני
מניפולטיבית. אז לגבי עצמי — לא.
בענייניי האישיים — לא. אין לי כוח
לקום בכל בוקר ולחשוב איך לסדר את
ההוא נגד ההוא ובעד ההוא...
אני עדיין סומכת על חברים — אני
מאמינה ואוכלת אותה, ממשיכה להאמין
ואוכלת אותה שוב. אבל אני לא
מסוגלת לחיות אחרת. אני לא אשה
מתוחכמת.

#מיגועת,, :אני
טגעת באנשים!״
^ ני, כמו רוב הנשים, אימפולסים
בית. אני דווקא עובדת על עצמי
בקשיחות, שלא להתפרץ.
מרוב שאני עובדת על עצמי, כשכבר
עולה לי הסעיף ואני מאבדת
שליטה — אני איומה.
יש לי פה — לא מאחלת לאף־אחר
להיכנס לפה שלי. אני מקללת ברומנית.
אני במילחמה מתמדת לדכא את
האימפולסיביות שלי. אני אומרת רב׳
רים קשים, מטיחה לאנשים בפנים

דברים שהם אמת, אבל הדעת נותנת
שלא ייאמרו.
אני פוגעת באנשים. לא סתם מקללת,
אלא פוגעת בציפור־נפשם.
איך אני מתנהגת אחרי שאני פוגעת?
אין מה להתחרט, אין מה לבקש
סליחה. אני פשוט שוברת את הראש,
איך לבנות מחדש קשרים שחשובים לי.
אני דווקא רגישה לסבל של הזולת,
רגשנית.

#מוסיקה,, :בשוע די,
יש ר בטהובן!״
^ שהייתי קטנה — לא תצחקי?
— רציתי להיות מוסיקאית. ניגנתי
שנים רבות בכינור.
בתנועה (הש 1מר־הצעיח שרתי.
הייתי, כמובן, הסולנית.
זמרת? כן, רציתי להיות מין צירוף
כזה של מוסיקאית־זמרת. כפי הנראה
לא היתד, לי די התמדה. עד עצם היום
הזה אני חובבת־מוסיקה מושבעת. כשרע
לי, יש לי בטהובן. זאת לא סתם
פראזה — אני חיה עם בטהובן הרבה.
כן, זה אומר שרע לי ולבד לי הרבה.
אחר־כך, באיזשהו שלב, רציתי להיות
חלוצה, חלוצה מהפכנית!

אי־אפשר לומר שום דבר על מה
שלא קרה, כי המילה אם לא מתייחסת
למציאות.

כשנעשיתי מורה, חשבתי שזה יהיה
זמני. לא היה לי עדיין ברור מה יהיה.
אחר־כך, כשנולדו לי שני ילדים, חדלתי
לשאול עצמי מה אני רוצה. החיים
גילגלו אותי.
לרובנו זה קורה כך. אני.מעריצה
אנשים העושים מה שהם רוצים, אנשים
שחשבו מה ברצונם להיות, איך ברצונם
לחיות והם מגשימים זאת!
האם אני חשה בפיספוס? כיושבת־ראש
של אירגון המאגד בתוכו יותר
מ־ 20 אלף מורים, זה מפתיע לומר. אבל
כן, לפעמים אני מרגישה בפיספוס.

#בחוים: אני
מחדת מכישלון!״
חדים? הרבה. יש לי פחד בר־
^ חוב. אחרי השביתה בסוף־השבוע,
היו לי פעימות־לב, כשנכנסתי לסופר-
מארקט לערוך קניות לשבת. פחדתי
מהתנפלויות, מביריונות.
יש לי פחד מכישלון! אם נכשלתי?
כישלון כזה בגדול, מצלצל — עוד לא
נכשלתי. כאלה קטנים — בוודאי שכן.
אבל לא בגדול!
אני פוחדת — פוחדת מכישלון. אני
מרגישה אותו אורב פה, ליד הדלת.

אל־חסן בז׳נווה
,אד זוכר כל חור בכרמל!׳

• מה, לדעתך, יקרה בכינוס
הקרוב של המועצה הלאומית
הפלסטינית?
אני מקווה שהמועצה תסכים להקים
ממשלה פלסטינית גולה.

• ואתה חושב שרוב מדינות
העולם יכירו בממשלה כזאת?
עכשיו אנחנו מוכרים על־ידי 94
מדינות, שבהן יש 52 שגרירויות ריש־מיות
ועוד 42 מישרדים של אש״ף.

• אבל זה לא מספיק.

זה לא מספיק?
מקומית בהרצליה — אני מופצצת
במיברקיס. אני, ולא מישרדי האירגון.
לילה אחד הגיעו הנה, לרחוב מתחת
לבניין־המגורים שלי, וצעקו. :שו־ש־נה
בא־ייר! שו־ש־נה!״ הרחוב כולו התעורר.
היה לי כל־כך לא־נעים! היו אלה
אנשים מעיריית הרצליה, ככה עם איזה
מדים.
מה הלאה? אני עוד לא יודעת. אני
י מכהנת שש שנים בתפקיד. אני חכמה־טיפשה,
את יודעת מה זה? עבור איר־גון־המורים
איאבק עד הסוף המר, אבל
עבור עצמי ...אני תפרנית, לא דואגת
די לענייניי.
כעת התחלתי בקדנציה שלישית
בתפקיד (משך כל קדנציה הוא שלוש
שנים) .באמת אינני שייכת לשום מיס־לגה,
ואין בכוונתי לקפוץ בקרוב על
שום עגלה.
כשהתחיל הנושא של בניית הרשימות
לכנסת, הבחירות הפנימיות, רמזו
לי שאילו הייתי מציגה את מועמדותי,
עקב מחסור בפיגורות נשיות, הייתי

מאוד עייף. אתה אוהב את
החיים האלה שדורשים ממך
להקדיש את כל זמנך לשיחות
ולהתרוצצות סביב העולם?
זו לא שאלה של אוהב או לא אוהב.
י אלה החיים היחידים שאני יכול לחיות
כדי למלא את חובותי לעם שלי
ולמדינה שלי.

• בארץ התעוררה לפני חודשים
אחדים סערה בעיקבות
גילוי על מסר ששמיר העביר
לאש״ך דרך ניקולאי צ׳אושס־קו,
נשיא רומניה. היה מסר
כזה?
כן, היה מסר דרך צ׳אושסקו, שבו
שמיר דיבר על האוטונומיה.

• ומה עניתם למסר הזה?
אמרנו לא, אנחנו מצטערים.

שושנה בייאר(בתמונה מבויימת)
״מעט מא 1ד נברים מסונלים להתיש בטוב עם אשה חכמה וחזקהו

ופרם לא העביר אליכם
מסר?
לא, הוא מאוהב במלך חוסיין.

לשמד את
הצרחות

רזגמגיזת בהריון
נשארות בבית צבע ואקשן
באילת ביקורת תיאטרון בחצות

שדיים תשרת כרם יסים יסה
11ך 1־ השחקן מקבל
\ | 1 1 | /נ שיקתלילהטוב
מהמארחת החיננית אתי אגמי.

כל החבר׳ה של הקאמרי התאספו
במיסעדת פיראוס כדי לחגוג את הפרמיירה
של ההצגה לשמר את הצופן.
אך בדיוק בחצות נעלמו השחקנים
עודד תאומי, אביבה מרקם והמתרגם
אהוד מנור. בירור קצר העלה
שהם נכנסו לאחת המכוניות כדי להאזין
בחיל ורעדה לביקורת.
הצעירים שבחבורה, יואל דרורי
ודן תורן בזבזו קלוריות בריקודים
והתלוננו שאין צלחות לשבירה!.

3 5 -י^

השחקן יפה״התואר, העוסק גם במחול,
רקד סירטקי עם ידידתו חני אסולין

ואליהם הצטרף השחקן יואל דרורי, שחיפש שותפים לריקוד ולא מצא.

1י 1י 1ח 4ל היא הדוגמנית שניהלה פעם רומן ממושל עם הכדור־
11/1111 סלן לשעבר גיוליוס ויין. כעת היא פנויה, אן בערב
המסיבה היא היתה מוקפת בשחקניה שחומי-העור של מכבי תל-אביב.

הירחון עולם האופנה חגג את יום־הולדתו במסיבת־ענק בסינרמה בתל־אביב.
בתחילת הערב היתה תצוגת־אופנה ארוכה ומשעממת, שלא בדיוק קלעה לטעמם
של הצופים, שהתנחמו לאחר מכן בריקודים ובקינוחים באולם הוי־איי־פי.
במסיבה נראו מרבית הדוגמניות הצעירות שעדיין לא מופיעות בתצוגות
הגדולות והמקוות להגיע למעמד הנכסף במהלר השנה הקרובה. דוגמניות־צמרת
רבות נעדרו בגלל שחלקן בחו״ל וחלקן בהריון(כמו ברברה, דורית ילינק

ואירית אלטמן.1

הדוגמן הגברי מוטי הורנשטיין, שפרש מתצוגות לטובת עסקים פרטיים,
השתתף בתצוגה, אך הדוגמנים ערן יעקובוביץ ורוברט לוין לא הופיעו
בגלל טעויות בתאריך־ההופעה.
מי שהראו נוכחות היו הדוגמנית אלונה פרידמן, שחזרה ממסע־הופעות
בחו״ל, בחברת בן זוגה עידו שטיינברגר, ישהיתה מלווה בהוריה.
הדוגמנית רוויטל מור רקדה עם חברות, אן היתה בבעיה קטנה: שני מחזריה
נכחו באותו הערב, רוני מאנה מבעלי הסינרמה ורונן זילברשטיין החייל.
במקביל נערכה מסיבה של חברת־האופנה פראר׳ בדיסקוטק האופנתי הסטפס,
שם הסירו כמה עלמות־חן את חולצותיהן וחשפו את חזן בתמורה לכרטיסי־טיסה
לחו״ל. בין הרוקדים שם נראו הדוגמניות סמדר גנזי וחברה עגנון גרנות
והדוגמניות נילי פלד ויהודית ארדיטי, שתיהן חברות של קבע במקום.

ע ל | 1ך | 1ך 1ך משמאל) ,הדוגמנית, בזרו|
/ 1 1עותיו של בין־זוגה, הסטודנט
ע ו 1111 /
הכדורסלן עידו שטיינברגר. השניים חזרו מטיול באירופה.

משה דייו

איש־העסקים1
יות עור־נמר:
שהלהיבה את כולם בביצוע שעשת!

לידם: ערן יעקובוביץ, קצין צה״ל שהשתחרר לאחרו
חברתו, הדוגמנית לואיז עמר. ובתצלום מימין: הד
מראייקה דה־יונג, בחברת בעלה לעתיד ירון

!*י!* 11ך 1ך 1עזבה את תל־אביב לצמיתות ועברה לאילת, שם
\ ו | 1 - 1היא עוסקת ביחסי״ציבור וגם חזרה לעסוק בנתי /

בה. במסיבה היא הכירה את האמרגן יפה״התואר אבי חיים ונדלקה עליו.

פולארי, מוקף בשלוש רקדניות עטו-
!ין אוזר (מימין) ,בת החמש־עשרה,
הנקרא ״ריקוד מושחת״; פז סער

(במרכז) ,מורה לריקוד, בת העשרים ושבע, העומדת להינשא בקרוב וליאת
אקטע הסנסית, תלמידת תיכון בת השבע״עשרה. דיין נפרד לאחרונה
מחברתו בת נורית נאמן וכעת הוא צמוד לחיילת סכסית נ שם שרון אדלר.
ריקורים וחיזורים
עם נית

קבוצת הכדורסל הפועל אילת
עלתה לליגה ארצית, וזהו הישג שלא
צריד לזלזל בו. אילת לבשה חג למאורע
הגדול הזה, וכוהנת המחול האירובי
ורד צבעון אירגנה מסיבת־ענק בדיסקוטק
ספיראל, באירוחו של משה
דיין. היו שם הרבה צבע ואקשן בעיקר
בגלל הבנות היפות שרקדו ועינטזו.
בתחילה היו אלה קבוצת הבנות של
ורד צבעוך ופז סער שפרצו לרחבת־הריקודים
בסערה והניעו את גופן במרץ
שגרם להלם אפילו לגברים האי־לתים
החושבים שהם כבר רגילים
להכל. לאחר מכן הופיעה להקה פיליפינית
שרקדה וגם הרקידה את הקהל
בריקודים עממיים וכל אורח חשוב שהגיע
למקום זכה בצילום בחברתן.
בקומה השניה של הדיסקוטק נרקמו
כל התוכניות להמשך הלילה: שם התיידדו
הכדורסלנים עם המקומיות. שם
גם בלט הלורד אריסטו דה-סיל־בר,
דמות ציורית מאילת, העוסק בייעוץ
בנושאים פיננסיים וכלליים לאנשים
רבים, ביניהם דיוויד לואים,
הבעלים של רשת המלונות •שחטל.
עוד נראו מסתודדים שם לילי אבידן
עם גבר לא מזוהה ומדריך הטניס יפה־התואר
ג׳ינו ואן־קוטהם.

הזמרת הכושית עם יועץ
לורד אריסטו דה״סילבר.
מימין: הרקדנית ורד צבעון בזרועות הכדורסלנים משה רייס

פטויסיה האריס

בתב11 :הר־ אנהלי אב, צי ל ם: אלי דסה

ב־ 974ן נבחוה
נמלנת־המים.
בינתיים דיגמנה
מאות בגוי־ים.
ענשיו החריטה
תמי ברעמי שהיא
צוינה גם לדעת
ל שח 1ת
ביה משה אותה. משהו דומה קרה לה
כמה שנים לאחר מכן. הפאניקה שאחזה
בה באותם רגעים נשארה טבועה בה
במשך כל השנים. הים והבריכה נראו
לה כשמורות־טבע, המיועדות למיוחסים
בלבד. עצם המחשבה להיכנס למים
עמוקים העבירה בה חלחלה.
לפני שש שנים, כשהצטלמה עבור
גוטקס לקטלוג השנתי, היא התבקשה
על־ידי הצלם בן לם לעלות על סירת־גומי
קטנה, שהיתה קשורה בחבל ליאכטה,
שעליה נערכו הצילומים. בן־עמי
מספרת שעצם הרעיון שהיא צריכה
לשהות כל־כך הרבה שעות ביאכטה

ך ץ מי בן־עמי לא היתה זוכה בתו-
4 1אר מלכת־המים, אילו היה אחר
התנאים בתחרות ידע בשחייה. דוגמ־נית־הצמרת
מיספר אחד של ישראל לא
ידעה לשחות עד לימים אלה.
זה קצת מוזר, בהתחשב בעובדה
שמלבד היותה בעבר מלכת״המים, בן־
עמי היא גם הדוגמנית המפורסמת ביותר
בארץ של בגרי־ים. תמונותיה מתנוססות
מעל דפי הקטלוגים היוקרתיים

של חברת מטקס1 ,גם בירחוני־האופנה
המפורסמים ביותר. השמות מטקס ותמי
בן־עמי משולבים זה בזה כבר 14
שנים ברציפות.
וגם חייה של הדוגמנית התמירה
רצופים במיפגשים ואנקדוטות, הקשורים
בשחייה ובעבודתה כרוגמנית לבג־די־ים.
לתמי
יש טראומת־ילדות. כשהיתה
בת ,5היא נלכדה במערבולת בים, וא־

המדריך מרפה מהרגליים, תמי צפה בעזרת מצוף

הגדולה העביר בה רטט, ועל צילומים
בסירת־הגומי בלב־ים אף לא רצתה לחשוב.
בתחילה
סירבה וחיפשה תירוצים
שונים. כשעלתה, בעזרת עוזר־הצלם
על סירת־הגומי, שכבה בה קפואה ומשותקת
מאימה. החשש הגדול ביותר
שלה היה שהיא תפגע בצילומים. כדוגמנית
מיקצועית היא ידעה שאסור לה
להראות זאת.
שזופה ומתוסכלת. פעם התגר
ררה ברעמי חודשיים בלוס־אנג׳לס,
עיר הפרושה לרוחב ולא לגובה, אשר
מרבית בתיה הם וילות המצויידות בב־ריכות־שחייה.
היא גרה בביתו של חבר
עשיר, והרגישה שהיא מגוחכת. במרחק
של 20 מטר מחלון־חדרה היתה בריכה
רחבת־מימדים, והיא לא יכולה לטבול
בה מפני שאינה יודעת לשחות.

לבסוף התעניינה בחוגים ללימודי־שחייה.
היא נרשמה באחד החוגים, והחלה
בלימודיה. היא התמידה יום־יום,
אך כשנדרשה באחד השיעורים להרפות
מן המצוף, היא נתקפה בפחד ועזבה
את הקורם.
במהלך כל השנים היא נסעה עשרות
פעמים לאילת, שם שהתה במלון אביה
סתסטה בטאבה. המלון מצוייר
בבריכת־ענק ובחוף מרהיב. תמי בך
עמי נאלצה לצפות בקינאה בחבריה
הקופצים למים הצוננים, בעוד שהיא
יושבת על כיסא־נוח, מתוסכלת מאי-
יכולתה לשחות.
בן־עמי, שהיא שזופה גם בחורף, ושהיא
סמל לבריאות ולספורטיביות, ויתרה
גם על הנאות־השיט השונות. כשבן־
זוגה לחיים, הגינקולוג קובי זר, הזמין
אותה לשיט״חופים בסירת־המיפרש
שלו, היא הסבירה לו שהמכסימום

הרגליים הארוכות והמפורסמות: איך להפעיל אותן במים?
שהיא מוכנה זה לשהות בסירה כשהיא
מחוברת למזח במארינה בתל־אביב.
כששאלו אותה ידידיה היכן היא מבלה
את השבת, היא היתה משיבה :״עם קובי
זר במארינה ״,וכולם חשבו שהזוג יוצא
לשיט־חופים.
החודש היא החליטה לשים קץ למצב
המגוחך. חברתה הטובה, הדוגמנית
פינצ׳י מור, המליצה לה על מורה לש
חייה
בשם שמוליק סגל, המעביר
שיעורי״שחייה בבריכת־גורדון בתל־אביב.
תמי
התחילה לקחת שיעורים יד
מיים. בתחילה עברה הדרכה של נשימה,
ולאחר־מכן למדה איך לצוף בעזרת
מצוף־עזר מקלקר. לאחר מכן למדה
לצוף גם בלי המצוף, וכעת היא כבר
שוחד״ היא מודה שסגל הוא האדם

הראשון שהצליח לשכנע אותה שהציפה
על המים לא כל־כך קשה. הוא גם
הראשון שהצליח לשחרר אותה מהפחדים,
שהיו טבועים בה במשך שנים.
שחיינית מיקצועית היא לא תהיה,
אך כיום היא ממש מאושרת מהשינוי
הגדול, וכפי שהיא מגדירה זאת :״אני
ממש מרגישה כאילו שנולדתי מחדש!״

כתב וצילם זוהר אדדליאב ₪

רגע היסטורי: בפעם הראשונה בחייה יורדת לבדה למים עמוקים

פא״! -המחדל
תכלית! היחידה של איתון פא״ן הבינלאומי היא
שמירה על חופש היצירה ומילחמה נגד דיכוי
של סופרים, משוררי ומסאי. בפא״ן ן ישראל,
שעד לאחרונה שימש בעיקר כסוכנות נסישת
לחברי הוועד, עדיין ן לא שמעו כנראה על אוצר
.3נם לא באגודת הסופרים.
רס׳ רוזן
אנצר 3000.3עצורים, חלקם הגדול עצורים
מינהליים, אנשים שנעצרו על פי רצונו של שר
הביטחון ואשר ישוחררו, אם ישוחררו, כאשר הוא
יחליט יום אחד לשחררם.
פא״ן. אלה הם ראשי התיבות של שמו של
אירגון סופרים בינלאומי, שתכליתו האחת
והיחידה היא שמירה על חופש היצירה בכל מקום
בעולם ומילחמה נגר דיכוי ומעצרים של סופרים,
משוררים ועיתונאים. פא״ן, על פי חוקתו, אינו
מתעניין באנשים שאינם יוצרים, גם כאשר
זכויותיהם נשללות. לצורך זה, אומרים סופרים
ישראלים, קיימת אגורת הסופרים, שלהלכה
לפחות היתה אמורה לייצג את המצפון הספרותי
באופן היותר רחב. לפא״ן הבינלאומי סניף
ישראלי, הפועל שנים רבות, ושעל פי עדות חלק

לא יסע לסיאול -א״ב יהושע
מחבריו לשעבר שימש זמן רב כסוכנות נסיעות
לכל דבר. סופרים עבריים נהגו להצטרף לפא״ן
מתוך תקווה ישראלית מאוד להתכבד בנסיעות
לקונגרסים בינלאומיים, שעניינם כאמור חופש
היצירה. בסך הכל הם לא היו שונים מעמיתיהם
העיתונאים, הפרופסורים, ושאר בעלי המיקצו־עות
החופשיים במדינה. הסיטואציה נעשתה
מברחת פחות במרוצת השנה האחרונה, ובייחוד
עם הנהגת שיטת המעצרים המינהליים ההמוניים.
לפני שנה בדיוק הוחלפו חלק מחברי הוועד
הישראלי של פא״ן. היו״ר אהרן מגד התפוטר,
ותחתיו מונה המשורר והעיתונאי משה דור.
לוועד החדש הזה הצטרף, לאחר הפצרות רבות,
גם יורם קציוק.
מבקריו של פא״ן אומרים כי הסניף הישראלי
היה ונשאר כלי מישחק בירי השב״כ ובידי מישרד
הביטחון. כאשר מתפרסמות ידיעות על מעצר
מינהלי של פלוני, הם אומרים, פונים אנשי הוועד
למישרד הביטחון, מתכבדים בפגישה עם אישיות
ביטחונית בכירה בתוספת כוס קפה, עוגה, והסבר
שאותו פלוני הוא חתרן מסוכן. אמנם אין נגדו די
ראיות כדי להעמידו לדין, אך למען הביטחון
מוטב שיימק בכלא. ברוח מפויסת מעבירים חברי
הוועד רוח לפא׳׳ן הבינלאומי שהעניין טופל.

המעגל נסגר, ופרט לעצורים ובנימישפחותיהם,
כולם מרוצים. בין שהטענות האלה נכונות ובין
שהן מופרכות, הן מעוררות את שאלת מעמדו של
הסופר הישראלי כמצפונאי וכמספר סיפורים.
לפני ארבעה חודשים פנתה התאחדות הסופרים
הפלסטינית, באמצעות העיתונאי סלמאן
נאטור, לוועד החדש של פא״ן בישראל. נאטור
אומר שהגיש לוועד דוח מפורט מאוד על
המתרחש בשטחים ושהובטח לו טיפול ענייני
ומהיר .״הם הבטיחו, אבל עד היום לא עשו שום
דבר. בצורה זו או אחרת הם ממשיכים את מסורת
קודמיהם, ושולחים לחו״ל אחד את השני. המטרה
שלשמה הם קיימים לא כל־כך מעניינת אותם.
האמת היא שיכולנו לפנות מלכתחילה לפא״ן
האמריקני, אבל נתנו קרדיט לסניף הישראלי. אם
זה יימשך כך, נפנה בבקשת סיוע לפא״ן הבינלאומי.״
עכשיו
התפטר מפא״ן יורם קניוק.
קניוק :״במשך שנים פא״ן היה פשוט נגוע
בשחיתות. חבריו היו קבוצה קטנה של אנשים
שלכאורה היו חייבים לדאוג לחופש הביטוי של
יוצרים, ולמעשה שלחו זה את זה לחו״ל על חשבון
פא״ן בשיטת שמור לי ואשמור לך. מישרד
הביטחון ומישרד החוץ היו די מרוצים מהסידור
הזה, ובמידה זו או אחרת בעצם עודדו אותו.
״לפני כשנתיים הציעו לי להצטרף עם עוד
חברים סופרים לפא״ן, במטרה לעשות שם סדר,
לשים קץ למישרד הנסיעות שהתנהל שם, אבל
בעיקר לדאוג לכך שהאירגון הזה יתחיל למלא
סוף סוף את הפונקציות שלשמן הוא קיים.
נבחרתי לוועד, עשינו שם הפיכת חצר, ומשה דור
נבחר לנשיא פא״ן הישראלי במקום אהרון מגד.
הצענו לכל הסופרים להצטרף, אבל בגלל העבר
הלא־סימפסי נענו רק מעטים. האמת היא שדור
הכניס שינויים משמעותיים, אבל האירגון עריץ
רחוק מאוד מלמלא את מה שעליו לעשות. המצב
הולך ומקצין. סופרים, משוררים ועיתונאים
פלסטינים נעצרים בעזרת צווים מינהליים ופשוט
מושלכים לכלא או לאנצר ,3בנימוקים כללים
כמו,חתרנות׳ .הזמנתי לפני זמן לא רב לישיבת
ועד פא״ן את סלמאן נאטור שימסור לחברים דוח
עדכני ומבוסס על יוצרים פלסטינים הכלואים
באנצר. לא יצא מזה די. אני לא טוען שהם לא
עושים כלום. למשה דור עצמו יש כוונות טובות,
אבל הוא כבול בידי אחרים ולא חופשי לעשות
את מה שלדעתי גם הוא חש שצריך לעשות.״

״לא נראה לי נכון שכאשר נעצרים אנשים או
נסגרים עיתונים, הולכים לשר הביטחון לקבל
ממנו הסברים. הרי הוא האיש שעצר אותם..אני
לא שלם עם עצם הסיטואציה. גם עם הרצון הטוב
ביותר, היא יוצרת שתדלנות. לדעתי אסור בשום
אופן שפא״ן יעסוק בשתדלנות. תפקידו במצב
הנוכחי הוא למחות, ובאופן פומבי ובוטה מאור,
ולא להניח לדיכוי להתקבל בשקט. למחאות
כאלה יש ערך לא מבוטל, משום שפא״ן הוא
אירגון בינלאומי בעל חשיבות רבה. בנסיבות
הנוכחיות, כשאני לא שלם עם מה שקורה שם, אני
מעדיף להיות בחוץ. עם זאת, חשוב לי לציין
שפא״ן הפסיק להיות, מישרד נסיעות׳ .הוועד,
ביוזמתו של דור, החליט שלהבא חבריו לא ייסעו
לחו״ל מטעם האירגון ועל חשבונו. כך למשל
נוסעים לכינוס הבינלאומי של פא״ן בסיאול
בשבוע הבא א׳׳ב יהושע ונתן שחם, שאינם
חברי הוועד״.
מה דעתך על עצם הנסיעה שלהם במצב
הנוכחי!
״להרגשתי, הם פועלים מכוח התשוקה היש
לאן
1וליר־ את הדורקה?
כל עם מקבל כנראה את חבר הסופרים שהוא ראוי לו. עמוס עוז המלגלג
על ״נלהבי שלום״ ,משה דור המקבל הסברים שאותם אינו יכול לפרט
״מסיבות ביטחוניות טהורות״ וחנון ברטוב המתאר את מאמצי
ההידברות בין סופרים ואמנים ישראלים וערבים בישראל ובשטחים
הכבושים כ״אופרה קומית״ הם כנראה כל מה שאנו ראויים לו. על כן יש
להוסיף את אגודת הסופרים שראשיה לא מצאו לנכון לצאת ולוא במלה
אחת של הזדהות עם עמיתיהם בכלא אנצאר , 3את הסניף התל־אביבי
של אירגון הסופרים הבינלאומי פא״ן המועל בתפקידו בכן שאינו חש
לעזרת סופרים ומשוררים הכלואים ב״מעצר מינהלי״ על לא עוול בכפם.
כלומר, על לא עוול שבשלו נהוג להעמיד אדם לדין במדינת חוק. ועוד
שורה ארוכה-ארוכה של פיגרי גופים ומוסדות הנושאים את שם הספרות
והאמנות לשווא אשר שתקו ויש להניח שיוסיפו לשתוק גם כשיעמיסו כאן
ערבים על משאיות.
לאן באמת נוליך את החרפה!
הכתבה הבאה, שבה רואיינתי גם אני, נכתבה למקומון החיפאי כלבו
ופורסמה בו בימים שבהם נעדרתי מן הארץ. כשחזרתי, קראתי את
הדברים ולא האמנתי למיקרא עיני.
האם סופרים, אמנים ואנשי רוח הם האנשים האלה!
האם יהודים הם! אלה הבאים בטענות לכל עם ולכל אומה -מרוסיה
ועד הודו וסין הרחוקה -ורק אל מול מה שמתרחש מתחת לחוטמם האנין
נאלמו דום; רק נוכח סיבלם של בני־אדם בארצם שלהם ובשטחים
הכבושים בידיה נתקפו פתאום אוזלת לשון.
הלאלה שמאל או ימין ייקרא!
אנשי השמאל־ימין.העולם הזה היה הראשון אשר בכתבתו של יוסי עין־דור פירסם את
עדותו המרשיעה של אלן גינזברג כנגד הסניף הישראלי של פא״ן בהרכבו
הקודם, המושחת. דף חדש היה הראשון שפתח את שעריו לדבריו
החמורים של סלמאן נאטור כלפי פא״ן בהרכבו החדש. בעקבות הפירסום
התפטר, כידוע, חבר הוועד יורם קניוק.
לאחר קריאת הדברים פניתי לרמי רוזן בבקשה לעדכן את כתבתו
במגמה לפרסמה במדור זה. דברים ממין אלה חייבים להדהד בחללה של
כל הארץ כולה -
כדי שלא יימצא ביום מן הימים איש שיוכל לטעון בתום לב: לא ידעתי.
כדי שכולנו, כל סופר וסופר וכל משורר ומשורר וכל אמן החי בארץ
הזאת יידע מהי החרפה שהללו ממיטים עליו -
מנימוקים שאותם ״אי אפשר לפרט מסיבות ביטחוניות טהורות.״
כמובן.
אין קראו להם שם ל״ביטחוניסטים״ ו״פטריוטים״ מסוג זה בימי
מילחמת העולם השניה, וברוסיה הסטאלינית, בצ׳ילי, בדרום אפריקה!!

היתה איזו מלה. האם כל כן מהר שכחנו אותה- .
ראלית הידועה לנסוע כאשר שולחים אותך. מה
בעצם יהושע יעשה בסיאול? הניסיון מלמד
ששליחים שייצגו אותנו בקונגרסים כאלה בחו״ל
עסקו על פי רוב בהדיפת התקפות נגדנו. אני
לפעמים צוחק כשאני שומע עד כמה מגנים עליי
בחו״ל.״
אתה מתכוון להגיד שבנסיעה שלהם
עכשיו הם בעצם גורמים לטישטוש מצב
שהם בעצמם אינם שלמים איתוי הכל לא
בסדר והחיים נמשכים!
״אני יכול לומר רק שאני לא הייתי נוסע לייצג
את ישראל בקונגרס סופרים שעניינו חופש
הביטוי, כאשר חלק מהסופרים כלואים ללא
מישפט מכוח צווים אנטי דמוקרטיים. הצעתי
לפני חודשים מיספר את האפשרות שנתן זך
ייסע והוא סירב אפילו לשמוע. אני לא חושב
שאני בכלל מסוגל כיום לייצג איזשהו מוסד
ישראלי במקום כלשהו בעולם. סירבתי למשל
לנסוע לשוודיה, למרות שהוזמנתי אישית על
ידם ולא באמצעות האירגון.״
אגב, מלבד פא״ן ישנה בארץ גם אגודת
הסופרים.
״האגודה הזאת היתה יכולה להתייחס לא רק
למעצרים של סופרים, אלא בהחלט גם למעצרם
ללא מישפט של סתם אנשים ולאפשרות המסתמנת
של פאשיזם כאן בישראל. אבל השחיקה
שם מעוררת חלחלה. זה לא משהו שנולד היום.
עוד לפני 15 שנה פרשתי מאגודת הסופרים
כאשר הם סירבו לקבל סופרים ערבים. זאת
אגודה שמושתתת על אפליה, וקיימת שם אוזלת־יד
מוחלטת בנושא שסופרים צריכים להיות הכי
רגישים כלפיו — השתקה בכוח של יוצרים. זו
שערורייה, אם לא משהו גרוע הרבה יותר. זה רק
מראה עד היכן הגיעה ההתקרנפות בחברה שלנו.״
א״ב יהושע יוצא השבוע לסיאול. ערב נסיעתו
הוא נשמע נרגז אפילו למישמע העלאת
האפשרות שנסיעתו מסייעת לטישטוש המצב או
במתן הכשר שלא במתכוון לדיכוי ולמעצרים
המינהליים. יהושע :״הפירושים האלה גורמים

בסופו של דבר לדה־לגיטימציה של השמאל
בעיני רוב הציבור ׳.אני מתכוון לכך ששנינו,
נניח, רואים את המצב באופן די דומה, אבל
בנקודה מסוימת יש בינינו חילוקי דעות, ואז די
בזה כדי שאתה תהפוך אותי מיד למי שנותן
הכשר לדיכוי. צריך באמת מוח מעוות לגמרי כדי
לחשוב כך. אם אסור לי, בגלל מעשי ממשלת
ישראל, לנסוע לכינוס סופרים שעניינו חופש
היצירה, אולי כדאי שבכלל יזרקו אותנו משם.
הרי זה הרצון האמיתי שמתחבא מאחורי דבריהם
של חלק מהאנשים שאתה מצטט. אדרבה, שיבואו
ויאמרו: היות שממשלת ישראל מבצעת מעצרים
מינהליים ועור פעולות אנטי דמוקרטיות, אץ
לנו מקום באירגון הזה. אבל על פי ההיגיון הזה
היו צריכים לזרוק מפא״ן את עיראק, את איראן,
את ארגנטינה, ובעצם את רוב ארצות דרום־
אמריקה. המעשים שמבצעות הממשלות של חלק
גדול מאוד מהחברות בפא״ן הרבה יותר חמורים
ממה שעושה ממשלת ישראל. בכל זאת, לא
שמעתי מחאות מי־יודע־מה חריפות על מה
שמתחולל באותן הארצות, ובוודאי שאף אחד לא
מציע לסלק אותן מפא״ן. אף אחד לא חושב
שסופרים מאותן הארצות לא ישתתפו בכינוסי
פא״ן. אבל לגבי חלק מסוים בשמאל הישראלי זה
אופייני. לא מעניינת אותם המילחמה הכימית
בין עיראק לאיראן, אבל הם היו מאוד רוצים
שאותנו ישליכו החוצה, ושאולי כבר יהיה סוף
לכל המדינה הזאת.״
בכל זאת מה תגיד שם! יש סיכוי טוב
שתצטרך להגן על דברים שאתה בעצמך
מתנגד להם.
״אם יציעו לחסל את מדינת ישראל, אני
אתנגר, ואם יציעו לתמוך במעצרים המינהליים
— אני אתנגד. אני אגיד שם בדיוק את מה שאני
אומר בכל מקום. אין מבחינתי שום הברל אם זה
כינוס פא״ן בסיאול או כל דבר אחר. ואגב, לי
אישית אין שום קשר עם פא״ן ומעולם לא היה
לי. אני לא חבר פא״ן ואני לא חבר בוועד של

אבל אתה נוסע מטעמם.
״בפירוש לא. הוזמנתי על־ידי פא״ן
הבינלאומי בסיאול, ולכן אני מייצג שם אך ורק
את עצמי, לא את ישראל, לא את פא׳׳ן ישראל
ולא את סופרי ישראל״.
משה דור, נשיא פא״ן ישראל :״זה מה שבולי
אמר לך? אני פשוט נרהם. על כל פנים, אני
מוריע לך שהוא נציג ישראל במעמד של אורח
כבוד. הוא מייצג את סופרי ישראל ואת פא׳ץ
הישראלי, והוא יכול לעמוד על הראש עד מחר
ולהגיד שזה לא כר. זה כר בדיוק. פנו אליי מפא״ן
בסיאול וביקשו ממני שם של סופר ישראלי ידוע.
אחרי התייעצות מסרתי להם את שמו של יהושע,
שלא היה מוכר להם. קשה לי להבין על סמך מה
הוא אומר עכשיו את מה שאתה מצטט״.
נתן זך :״אני לא רוחש יותר מדי כבוד, בלשון
המעטה, למי שנוסעים כיום לייצג את ישראל
בכינוס בסיאול. קודם כל, יש בכך מעילה ברורה
בעקרונות האירגון הזה, שתכליתו האחת היא
ללחום נגד דיכוי חופש הביטוי ונגד מעצרם של
יוצרים. נרמז לי בשעתו שאם אצטרף לפא״ן
אוכל לנסוע לסיאול, והשבתי שלדעתי צריף
לנסוע לאנצר. לנסוע לשם, כדי להפגין ולמחות
שם. ס׳ יזהר נסע מטעם פא״ן לקיימברידג׳ ועזר
למנוע החלטה אנטי־ישראלית. הוא השיב יפה
מאוד על שאלות והעביר אפילו, תאר לעצמך,
החלטה נגד שימוש בנשק כימי במילחמת
עיראק־איראן.
״אבל הסיטואציה הולכת ומקצינה, והמחאה
של סופרים היא כיום שונה מאוד מזו שהיתה
בזמן מילחמת לבנון. אז היה קל מאוד להפגין
ולמחות. הסופרים שנלחמו נגד המילחמה נשענו
על קונסנסוס רחב מאוד. בעצם זה היה אפילו די
פופולארי. היום המחאה נשענת על מיעוט קטן
מאוד ומנוגדת לדעת רוב הציבור. מי שרוצה
ללחום באופן עקבי נגד מה שמתרחש בשטחים,
יודע שהוא מסתכן, ולא רק באובדן פופולאריות.
לכאורה, החיים בתל־אביב ובחיפה עדיין נמשכים
כתקנם. אתה לא רואה בטלוויזיה זוועות או
מילחמת אזרחים. אבל צריך מידה גדולה מאוד
של נאיביות כדי להאמין שהדיכוי המתבצע
מעבר לקו הירוק לא יגיע אלינו״.
אתה מביע ייאושי
״אני שמח שיש אנשים כמו עדי אופיר ודב
ירמיה ויעל לוטן וסרבני שטחים. אני שמח
שמיספרם גדל ומקווה שאולי לא נקבל בשתיקה
מוחלטת כל דבר כפי שקיבלנו את התמוטטות
מערכת הבריאות, למשל — דבר ששום מדינה
מתוקנת בעולם לא היתה משלימה איתו. אבל
אני לא יותר מדי אופטימי. הדברים הולכים
ומקצינים, ואין לי מושג מה אני עצמי אעשה אם

וכאשר יתחילו גלגלי הטראנספר להתגלגל.״
משה דור, נשיא פא״ן הישראלי :״אני מתבטא
ב,מעריב׳ באופן קבוע בגנות הכיבוש, אבל אינני
מוכן לקבל ביקורת סטאליניסטית מהמדור
הספרותי של, העולם הזה׳ .הסיפור כאילו פא״ן
מחכה שיפנו אליו מקמצ׳טקה ואחר־כך הוא רץ
לקבל הסברים משר הביטחון ולהעבירם אוטומטית
הלאה אל פא״ן בארה״ב, זה פשוט בבל״ת.
לפעמים אנחנו מקבלים את ההסברים שניתנים
לנו מטעם שר הביטחון ולפעמים לא, ואז אנחנו
מפרסמים גילוי־דעת, כפי שעשינו השבוע,
למשל״.
זה בכל זאת נשמע כמו תהליך במעגל
סגור ביניכם ובין שר הביטחון. הוא עוצר
ואחר״כך מסביר לכם.
״אנחנו לא מסתמכים רק על מה שאומרים או
לא אומרים שר הביטחון או נציגיו. אנחנו
מסתמכים הרבה מאוד על מקורות עיתונאיים.
אני לא אתן לך שמות של עיתונאים שמוסרים
לנו אינפורמציה עדכנית, כדי לא לסבכם, אבל
אני מבטיח לך שמדובר בעיתונאים שרחוקים
מאוד מלהיות חביבים על השלטונות. זאת פשוט
השמצה ונבזות להציג אותנו ככאלה שבאים
לשמוע ולהסכים לכל מה שאומרים לנו נציגי
השלטון״.
אתה חושב שהרבה אנשים בישראל בכלל
יודעים על קיומו של פא״ן!
״אני מוכן להכות על חטא ולהודות שהיו
מיקרים שבהם אמנם פירסמנו גילוי־דעת, אבל
לא עשינו די כדי שהוא יקבל את ההר הפומבי
הראוי. זה לא נעשה מתוך רצון רע, אלא עקב כך
שהיינו טרודים במשך כל השנה האחרונה בבדק
בית ובשינויים גדולים בפא״ן״.
קניוק, שהיה עד עכשיו חבר ועד, טוען
שפא״ן בכלל לא צריך לעסוק בקבלת הסב רים
מהשלטון, ושתפקידו האחד והיחיד
הוא למחות, ובצורה בוטה ופומבית.
״בחוקתו של פא״ן, שמחייבת את כל חבריו,
כתוב שחירות הביטוי צריכה להיות נר לרגליו
של האירגון, אלא אם כן נעשה שימוש בחירות
הביטוי כרי להסית לגזענות ולשפיכות דמים״.
זאת אומרת!
״זאת אומרת שאם אתה תעמוד בכיכר העיר
ותקרא לשחוט את תושבי חיפה היהודים, אין זה
מענייני להגן עליך״.
אתה מתכוון להגיד שבין העצורים המת־הליים
יש כאלה שמעצרם לא נוגע לכם!
״בפירוש לא. אני סבור שבכלל אין מקום
למעצרים מינהליים, ושאם אדם חשוד במשהו, מן
הראוי להביאו לדין כדי שבית־המישפט יפסוק.
כנשיא פא״ן, אני פחות חופשי מחברי קניוק. אני

אל! גינזברג: מיכתב חריף לראש־הממשלה
המשורר האמריקני אלן גינזברג, סגן
נשיא פא״ן בארה״ב :״כשהייתי בישראל
לפני חודשים מיספר שמעתי תלונות על
כך שפא״ן בישראל עושה מעט מאוד, אם
היא בכלל עושה. דיברתי אז עם אהרון
מגד והוא אמר לי שהתפטר ושאיננו מעורב
עוד במה שקורה בפא״ן. ביקשתי ממז-
כיר האירגון, איני זוכר את שמו, רשות
לעיין במיסמכים של פא״ן ישראל העוס קים
בפעילות האידגון למען יוצרים הנתו נים
במעצר מינהלי. האיש אמר לי שבכלל
אין להם מיסמכים כאלה. נפגשתי גם עם
אנשים אחרים, ובכללם פלסטינים, ולפני
חודש שלח פא״ן בארה״ב, לאחר הצבעה,
מיכתב חריף מאוד לראש ממשלת
ישראל״.

נזה הוא צועק?
אהרון מגד בתגובה על דבריו של יורם
קניוק שפא״ן שימש בעבר כמישרד
נסיעות בשיטת שמור לי ואשמור לך:
״אינני יודע מדוע צריך עכשיו לעורר
מחדש את כל העניין. התפטרתי מפא״ן
לפני שנה ואין לי עוד קשר למה שקורה
שם. אבל קניוק היה חבר פא״ן גם בתקופה
שעמדתי בראשו, ולא שמעתי מפיו אפילו
מילת ביקורת אחת. הוא אמנם לא נסע,
אבל לא מחה על נסיעות של חברים
אחרים. מה פתאום הוא נזכר לצעוק
עכשיו! גם לא נכון להגיד ששלחנו רק זה
את זה. פנינו למשל לאנטון שמאס ולדוד
גרוסמן שייסעו לקונגרסים של פא״ן.
בסוף הם לא נסעו.
״גם לא נכון לומר שלא פעלנו בעניינם
של סופרים ומשוררים ערבים שהושמו
במעצר מינהלי״.

השתדלתם אצל השב״ב!
״אי־אפשר להטיל הכל עליי. במישל-
חות למישרד הביטחון היה גם משה דור
עצמו. בפגישות עם אנשי מישרד הביטחון
שוכנענו לגבי סופרים פלסטינים מסויי-
אסור לי לפעול -מגד
מים כי הם לא נענשו בגלל היותם יוצרים
אלא משום שהיו קשורים לאש״ף ופעלו נגד המדינה״.

מדובר על ענישה ללא מישפט.
״אני יכול להתנגד לכך אישית, אבל אם הענישה איננה על יצירתם, אסור לי כאיש

פא״ן לפעול למענם.״
יעקב אורלנד, יו״ר אגודת הסופרים:
״באגודת. הסופרים חברים כ״ 400 איש שמייצגים את כל קשת הדעות הפוליטית.
כדי שעניינם של סופרים פלסטינים יועלה לדיון, אחד מחברי הוועד צריך להעלותו.
עד היום אף אחד לא עשה זאת, אבל בספטמבר יש לנו כינוס, ואז השאלה תועלה״.
מכבד את דעותיו, אבל הוא חבר ועד היוצרים
היהודי־פלסטיני, שלדעתי הוא אירגון די
רדיקלי, והוא מצא את עצמו בקונפליקט. כעת
הוא חופשי ויכול להרשות לעצמו תגובה מהמותן.
לעומת זאת, אם אני אשמע בחדשות שפלוני
נעצר אתמול, אני לא מוכן להניח אוטומטית
שהוא בסך הכל השמיע זעקת שבר בזכות
השלום. אני חייב קודם כל לבדוק. זה בשום אופן
לא סותר את דעותיי האישיות, שאותן אני
משמיע ברציפות כעיתונאי, שהכיבוש שלנו
בגדה הורס ומשחית״.
מה בקשר לדוח שהגיש לכם סלמאן
נאטור לפני ארבעה חודשים! הוא טוען
שאתם ממשיכים את מסורת קודמיכם
ופשוט לא עושים שום דבר, .
״הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה. קצת מגוחך
לשמוע תוכחות מאנשים שקידשו שנים כל תועבה
שנעשתה בבריה״ט, לרבות רדיפת סופרים
שיטתית וכליאתם בבתי־חולים לחולי נפש״.
אבל מה עשיתם עם הדוח שהוא הגיש
לכם!
״בדקנו כל שם וביררנו כל פרט״.
זאת אומרת!
״קיבלנו הסברים שאינני, יכול לפרט לך
מסיבות ביטחוניות טהורות, ותבין את זה כפי
שאתה רוצה״.

! במשך כל אותה עת לא ידעו הוא או בני
מישפחתו אם ישוחרר כעבור חודש או בעוד עשר
שנים.
ן איש מחברי ועד פא״ן דאז לא התעניין
בגורלו. כששוחרר, שב ללמד באוניברסיטת ביר
זית. לפני כשישה שבועות חתם יחד עם עשרות
[ סופרים ישראליים ופלסטיניים על הסכם שלום
סימלי הכולל הכרה בישראל ובגבולות 1967

בורי לא 11 סע
מיספר ימים לאחר השיחות הנ״ל ולאחר
שפורסמו הדברים בכלבו חיפה, הודיע לי א״ב
יהושע כי החליט לוותר על הנסיעה לסיאול.
״אני עריץ מחזיק בדיעה כי אי־אפשר לומר
לסופר אל תיסע מפני שהממשלה שלך לא בסרר.
אבל החלטתי לוותר על הנסיעה מסיבות אישיות
ומישפחתיות, שאין להן שום קשר לפולמוס
שנתעורר.״

קיבלתם תשובה!
״אני מניח שלא נקבל. על מה שמתרחש
עכשיו בפא״ ן הישראלי אין לי אינפורמציה״.

האם
מקובל בפא״ן שחברי הוועד
שלו בארץ פלונית נפגשים עם נציגי
השלטון כדי לקבל אינפורמציה על מעצרים מינהליים!

לא הגיוני -גינזברג

״בהחלט לא. הנוהג המקובל וההגיוני הוא לקבל את האינפורמציה מבני המישפחה
של העצורים. לא הגיוני להסתמך על הסבריהם של מי שעוצרים אנשים ללא מישפט״.

אתה יכול להעריך מה יקרה אם התאחדות הסופרים הפלסטינים תפנה
לפא׳׳ן בתלונה שהסניף הישראלי אינו ממלא את תפקידו!
״בעוד ימים אחדים עומד להיפתח הקונגרס שלנו בסיאול. הנוהל הוא לדון בפניות,
לברר את הפרטים ולקבל החלטה באמצעות הצבעה״.

יש תקדימים לכך!
״כן. חברי פא״ן בפולין, למשל, שיתפו פעולה עם השלטונות בזמן שחברים שלהם
נרדפו ונעצרו. החלטנו להחרים את כל פעולות התרבות מטעם ממשלת פולין ולבטל
את ההכרה שלנו באירגון פא״ן החדש שם, והודענו על הכרה בפא״ן הפולני הישן
שחבריו כן מחו על הדיכוי מצד הממשלה וכן נאבקו בו״.

הטראנספר כבר התחיל שבת בצהריים ,3.9.88 ,רמאללה, ביתו
של פרופסור תייסיר ערורי.
ערורי, פרופסור לפיסיקה באוניברסיטת ביר
זית, הוא גם מחברם של מאמרים רבים
בנושאי ספרות, שירה ותרבות (כך שאמנת
פא״ן חלה גם עליו) .בשנת 1974 נעצר בוקר
אחד בידי 3אנשים לבושי אזרחית. הם מסרו לו
צו מעצר מינהלי. לאחר שהיה עצור במשך שישה
חודשים נמסר לו צו מעצר לעוד חצי שנה.
בסך הכל ישב פרופ׳ ערורי בכלא ללא מישפט
ומבלי שהואשם בכל עבירה שהיא במשך 4שנים.

סיבות ביטחוניות טהורות -משה דור
ותמיכה בכינון יחסי שלום מלאים בין מדינת
ישראל לבין מדינה פלסטינית שתקום בשטחים
הכבושים. זמן קצר אחר־כך, בראשית אוגוסט,
נעצר פרופ׳ ערורי שוב והפעם הוצא
נגדו צו גירוש. בין הנימוקים שנמסרו לו על ידי
חוקריו מונים בני מישפחתו את השתתפותו
במיפגש שלום עכשי 1שנערך בנובמבר 1987 על
הקו הירוק וכן השתתפות בסימפוזיון בנושא
השלום באוניברסיטת ביר זית.
אבל פרופ׳ ערורי ובני מישפחתו משוכנעים
כי הסיבה העיקרית והאמיתית לכוונה לגר שו
היא פעילותו בצוותא אחת עם יוצרים
ערבים ויהודים ישראלים במסגרת פעולות
ועד היוצרים הישראלים והפלסטינים נגד
כיבוש, למען השלום וחופש היצירה, שב־מיסגרתו
חתם על נוסח ״הסכם השלום״
שעורר הדים בכל רחבי העולם .״ממשלת
ישראל,״ הם אומרים ,״מעוניינת בדיכוי כל
פעילי השלום בשטחים ובמיוחד אנשי־רוח
שבהם, וזאת במטרה להכשיר את הקרקע
לטראנספר״.

(המשך מעמוד )27
פרוס׳ ערורי כלוא עתה וממתין לגירוש.
בשבת הנזכרת באו סופרים, משוררים ואמנים
ישראליים לביתו ברמאללה כרי להביע את
הזדהותם עם סיבלה של המישפחה. במקום נכחו
גם נציגי העיתונות, בעיקר העיתונות הזרה.
נציגים מטעם אירגון הסופרים פא״ן או מטעם
אגורת הסופרים העברים והתאחדות הסופרים
בישראל לא היו שם.
אסעד אל־אסעד, יושב־ראש התאחדות הסופרים
הפלסטינים בשטחים הכבושים וחבר ועד
היוצרים הישראלים והפלסטינים, הכריז באותה
הזרמנות :״אני באמת לא יודע בשביל מה
קיים סניף פא״ן התל״אביבי. על איזה חופש
יצירה הם מגינים שפז אני רק יודע שהם
אינם מוכנים לנקוף אצבע אחת למעננו.
אנחנו לא מעניינים אותם. לפני שנה היתה
יוזמה מסויימת ובעקבותיה שקלו בפא״ן
הבינלאומי להסיר את ההכרה בסניף התל-
אביבי. אחר־כך הם החליפו יושב־ראש
(משה דור במקום אהרון מגד) ובחרו ועד
חדש אבל מבחינתנו שום דבר לא נשתנה.
הם אדישים לגמרי לכל הרדיפות ולדיכוי
הטוטאלי של התרבות והאמנות בשטחים.
שלחתי אליהם דו״ח מפורט על שלילת
זכויות היסוד של יוצרים. הם קראו אותו
בישיבה שלהם ובזה נגמר העניין. אנחנו
שוקלים לפנות לאירגון הבינלאומי בקריאה
לסלק את הסניף התל־אביבי מהאירגון״.

דבר אחר
מגבוו־י
״דבר אחר״ הוא כמובן כינוי עברי לחזיר. אבל
דבר אחר לגמרי הוא באמת דבר אחר לגמרי,
כלומר, קובץ בהוצאת עם שבר שבו כונסו כל
החזירויות הקטנות עם הגדולות שהופיעו במדורו
הסאטירי של העיתון דבר. פרי עטם של רועי-
החזירים המואמנים דני קרמו, יצחק בן־נר, אהרון
שמי, שלמה ניצן, יאיר גרבוז ותרזה איזנברג,
שהם, במיקרה או שלא במיקרה, גם עורכי הספר.
כאן ימצאו המעוניינים(כמעט) את כל עוכרי
ישראל בכפיפה אחת עם (כמעט) כל הפרות
הקדושות והחזירים הפחות־קרושים שלה, קרי:
של מדינת ישראל.
פה ורק פה הופך ״פועלי כל הארצות התאחדו״
המארכסיסטי הארוק ל״פועלי כל העולם —
קפצנו ולא הייתם כבית״ החילוני והדן־בן־אמוצי
מעט. ואכן, השראתו של המאסטרו מיפו ניכרת
פה — פה׳וישס ובכלל.
פה מופיעים גם כלי אמני ה״בלה בלה״
הפוליטיים שלנו. איש מהם לא נפקד. החל בנשיא
המדינה ועד לגשם שלא יורד על אף הנשיאים
והרוח. פה מופיעות גם החלטות שאין הציבור
יכול לעמוד בהן, כגון פסק־דינו של בג״צ לפיו
״אדם מפסיק להיות שר, כאשר מוחו מתחיל
לפעול״.
ופה ושם גם חדשות מרנינות באמת, כגון
ש״התוצאות החיוביות הראשונות להפצצה
(שנערכה בזמנו) בתוניס: בוטל ביקורו של השר
שריר באיטליה״.
ויש גם מילות־נחמה לנפגעי הקריאה היומית
בעיתון והצפייה היומית במישדרי־החדשות
בטלוויזיה, כגון דו־השיח הבא:
א: תגיד, מה רעתך על השיר החדש,עם אחד,
שיר אחר?
ב: מזל שזה רק שיר אחד.
א: וזה שזה רק עם אחד, זה לא מזל?
בקיצור: זר לא יבין זאת. ומוטב שלא יבין. כי
הספר נועד רק לקורבנות ישראל של השנים
האחרונות. להם ולאבידות הקשות שסבלו
כוחותינו בשנות הקונס(צ)נסוס ההולך בימים אלה
לעזה?
כך על כל פנים נהגנו לומר בימים רחוקים:
הולך לעזה. כשרצינו להגיד הולך לעזאזל.
מסע השמצזת
בהתייצבות לימינם של עמיתיהם הנרדפים
אין ידם של סופרי מעריב רב להם, כפי שראינו.
אבל בכל השייך להפרחת השמצות וכזבים באמת
צריך להשתדל כדי למצוא להם מתחרים.
וכך, ברשימה שכל כוונתה הולכת שולל,
נתפס מיודענו הבדאי חנוך ברטוב לגילוי־דעת

לה״פן או לה־פא״ן!
אחד ויחיד מטעם ועד היוצרים הישראלים
והפלסטינים כדי ליצור את הרושם שהוועד אינו
כולל ״יוצרים פלשתיניים מובהקים״ ,שהרי אלה,
לדבריו, אינם מכירים בזכותה של מדינת ישראל
להתקיים בשלום בגבולותיה שלפני ה־ 5ביוני
. 1967
שקר. פשוט שקר וכזב.
אילו הטריח עצמו ברטוב לעיין ברשימת
החותמים על מה שהוא מכנה בשם ״אופרה
קומית״ ,היה מגלה כי על עקרונות השלום
הכוללים את ההכרה המבוקשת בזכותה של
ישראל לחיות בשלום ובביטחון בגבולותיה־היא
לצידה של פלסטין חתמו עד היום למעלה
מ־ססג יוצרים ״פלשתיניים מובהקים״:
כולל סופרים, משוררים ואקדמאים, ביניהם מן
הנודעים ביותר בארצם.
ועד היוצרים הישראלים והפלסטינים

מבסוט מעצמו -חנוך ברטוב

עצמו מונה 33 חברים, ביניהם שיבעה יוצ־רים
ערבים ישראליים ושמונה ערבים
פלסטיניים. פרופורציה נאה, כך הייתי סבור.
בין החברים הפלסטיניים נמנה גם אסעד
אל־אסעד, יושב״ראש התאחדות הסופרים

פועלי בל העולם -שקט, מקליטים!

מכתב פתוח לוועדה לביקורת סרטים ומחזות
ואגב ~ מגרי הוועדה גילו גמישות רבה וחמ עו
לבעל בית הקולניע להראות במקום זר את
קראתי בעתון שוועדה מיוחדת לביקורת
השדיים של שהקגית הטישג־ה ו,״צ״ 3תמונה)
טיסיס החלימה לקצץ מהסרט -העד״ קטע שיכו
מופיע החזה החשוף של השחק3ית הראשית.

ועדדוגמגדה,

אז של השחקנית שמשחקת את השמה: בסרט
ו:ותמע תמונה*
לשאלתי הי * עד מתי ולמח׳

תשובו /המוען וה:
אתה נודניק גדול ~ וזו לא הפעם הראשונה
שאתה מתנפל על ודלגזזית כשאתה פמתמד אך
ודק על קריאה בעתתיב.
ובבי, להוד ידוע לך, שלו היית הודח גס לדקר
נסיע, כמינו. היית מבץ את ההיטתגי ול. כל
חברי תועידי, בולל רתי*פ, ה*3יע• מה אחד נגר
רשרייש האלה של השחקנים הראשית ודש׳־ג
תבדנתם!.

־ אבל בעל הקולניע התעקש ואמר שהוא
אוהב דק: את השהיית טל ה ש היי ת הראשית.
אז אב זה ענית של מדיגעיע שיקפוץ לנו.

איזה מבט רחוק, או ב״דבר אחרית״ :איזה וייטר
קוק, כבר היה לגו אז?!
לא, אם תרצו אין זו אגדה. אם תרצו — ודומה
שהרוב רוצים — זאת בהחלט מציאות. החזירות
הזאת של ישראל בת ה־.40

״מקום שממנו אסור להסתכל על הנוף״.
אבל מי שיסתכל — יראה, בצד כל האיוולת
כולה, גם את השביבים(השבבים?) האחרונים של
פיקחות והומור ושנינה יהודיים שלא ממוצא
ה. ונגרי
הונגרי•

הפלסטיניים בשטחים הכבושים (ראה גם
בכתבה הקודמת) וסולימן מנצור, יושב״
ראש אגודת הציירים והפסלים בשטחים
הכבושים.
אבל לחנוך ברטוב הבדאי אצה הדרו כדי
לתפוס אותנו ״על חם״ ,כמו שנהוג לומר. או
בעברית תיקנית יותר: לתפוס אותנו בשגגה.
רק בדבר אחד אני מוכן להסכים עימו, והוא
המישפט המתייחס ל״חולי המכה אותנו מאותו
צד, המתעקש לכנות עצמו שמאל״.
באמת למה לך להתעקש כל כך, ברטוב? אתה
חושש שיחזרו לקרוא לך ולכמה ממרעיך בשם
״מיפגעים תברואתיים״ ,כפי שעשה זאת דן מירון
בשעתו?
אל דאגה, אני לא אעשה זאת.
במקום אחר באותו עיתון, לא, באותו דף ממש,
ועור במאמר מערכת, זכיתי אני הקטן להיקרא
בכינוי ״ז׳אן־מארי זך״ — והכוונה ברורה. כל
זאת משום שאמרתי בראיון עיתונאי כי תופעת
השואה, נוראה ככל שהיתה, היא בעיני ״תופעה
חריגה״ בתולדות אירופה.
הדברים נאמרו בתשובה לשאלת המראיין,
מדוע אני עדיין שומר אמונים או שם את מיבטחי
בכוחה של ״תרבות המעצורים והעכבות״ האיי
רופית.
דומה,
סוגיה הראויה לוויכוח. ואכן הוויכוח
הזה ככר מתנהל מזה כעשרים שנה בכל רחבי
העולם הנאור. אמרתי נאור, כלומר, לא במעריב.
שם יש דרכים אחרות, מיוחדות במינן, לפתוח
בוויכוח. כל כך מיוחדות עד שלפעמים הן דומות,
כן, ממש דומות, לחיסול חשבונות.
חיסול חשבונות?! אבל מי זה ירצה לחסל

חשבונות איתי הקטן באלפי יהודה — ועל איזה
רקע?! האם באמת קשור כאן איכשהו אירגון פא״ן
לעניין, והוא שהביא לכאן גם את לה־פן?! כלומר:
ז׳אן־מארי לה פא״ן...
במילים אחרות: האם גם זה חלק מאותו
״החולי המכה אותנו מאותו צד, המתעקש לכנות
עצמו שמאל״?! ואולי — אוי לחשדנים — אני
מרמה לשמוע כאן איזו איבחה קטנה, חרישית,
כמעט מסותרת (רשימת ההשמצה אינה חתומה)
של צליפת שבט סופרים* .
ואפשר, אפשר מאור שאותו ״חולי״ (מלה יפה
בהקשר זה) המתעקש לכנות עצמו שמאל ואותו
שבט־סופרים־מסתתרים חד הם, בעצם?!
אולי, אולי, אולי. בינתיים משלמים הכורדים

את המחיר.

חדשות מבית המשוגעים
החברה הממשלתית למדליון בציון
מודיעה בזה על הנפקת עתיקיון (רפ רודוקציה,
העתק) מן הרימון שנתגלה
בארמון שבבית חורון התחתון וגיבש
למוסיאון בתשלומון בדולרון רב־הון.
כל המעוניינון במדליון יפנה לחברון
וישלמון והשם ייטיב עימון ועם כל
עמון, בברכת חנון. רק הליכוד יבול -
להרוס את הבל.

שנה טובה באמת עליכון.
מן הון להון.
דפון חדשון.

יומן החדשות
הבמאי אטורה (אהבנו כל כך) סקולה
הפיק עבור הטלוויזיה האיטלקית סידרה בת
שישה סרטים, כולם בבימוי של תלמידיו, כולם
סביב אפיזודות המתרחשות בפיאצה נבונה, אחת
הכיכרות היפות והסואנות של רומא.
זוהי מחווה של תמיכה ביחסי־ציבור של כל
הסידרה: מארצ׳לו מאסטרויאני מופיע בכל אחד
מהפרקים לכמה דקות בתפקיד עצמו. באחד הקטעים
נותן מאסטרויאני הוראות למזכירתו דרך
הטלפון, ומסביר לה בדיוק את הנחיותיו להזמנת
ארון הקבורה שלו.
הסרט הישראלי ילדי סטאלין, שהפתיע בפסטיבל
קאן בזכות התגובות החמימות שקיבל
שם אחרי שנכשל בישראל, הוצג השבוע בפסטיבל
הקומדיה בוואווי, עיר מגוריו של צ׳ארלי צ׳אפלין
בשווייץ.
פסטיבל ונציה דחה כל הסרטים הישראלים
שהוגשו לו בטענה שאף אחד מהם לא היה
מספיק טוב. בעלי בתי־הקולנוע בישראל טוענים
שגם הקהל בארץ חושב כך ולבד ממלל
המילחמה ההיא ולול כל הסרטים החדשים שיצאו
למסכים בחופשת־הקיץ לא ענו על הציפיות
שתלו בהם.
לעומת זאת קיץ לוהט בארצות״הברית:
התעשייה הקולנועית חוגגת. העיתון זאר״ט׳
פירסם נתוני קופה מדהימים בדבר הצלחות קופ־תיות
של הסרטים הגדולים, ביניהם: באים
לאמריקה(שיוצג בקרוב בישראל) ת בשם ותרה,
רולר רביט וקרזקוד״ל דאנד׳ .2
השחקנית האיטלקיה היפהפיה לאה מא
סארי הודיעה בפסטיבל לוקראנו האחרון שהא־שה
השסרה, סירטו האחרון של מארקו לטו, הוא
גם סירטה האחרון כשחקנית. מאסארי התקבלה
בתשואות לפני הסרט ובדממה אחריו. הסרט הוא
לא רק משעמם, אלא גם מביר, אף על פי שנעשה
על פי סיפורה של סימון דה בובואר.
אשה שבעלה בוגד בה אחרי נישואי אושר של
20 שנה, מתפוררת בלי. כוח לעמוד על רגליה
ולחיות חיים עצמאיים. המוזר ביותר הוא מישחקו
הגרוע של השחקן המעולה, בררו כלל, ארלנד
יוזפסון, שנראה כפארודיה על גבר מזדקן —
שערו צבוע בשחור ופניו מאופרים בטרה קוטה
כמו היה אותלו. בפיו — דיבוב איטלקי. חבל
שדווקא בסרט שכזה בחרה מאסארי להיפרד.
תדריך חובה דר א1ת:
תל־אביב: עיניים שח1רות, קפה בגדד, בגלל
המילחמה ההיא, ליידי איב, כפר קטן שלי.
ירושלים: המיבצר הנסתר.
חיפה: אהבנ 1כדכך.

תל־אגיב:
ליידי איב(פריז, ארצ1ח־הבריח)
—כל־כר ותיק וכל כך עדכני: אדם, חווה והנחש,
רחוק מגן העדן, אם כי תאוותו של האדם לממון
ונכונותו לוותר על האמת לפי נוחותו ובתנאיו
שלו קיימים לעולם. הנרי פונדה הצעיר וברברה
סטנוויק המקסימה בסיוע אוסף שחקני סטרג׳ס
המזהירים עדיין. מי שלא ראה חייב לפצות את
עצמו.
* * מילגרו(טיילת, ארצנח־הברית) —
הללויה לרוח האדם, להגנה על הטבע ולעבודת־הכפיים.
אגדה נחמדה על הכפרי הפשוט המנצח
את דחפור הקידמה עם חזירה חביבה, ובעזרת
צוות־שחקנום המונה את סוניה בראגה, כריסטופר
ווקן, ג׳ון הרד ודניאל שטרן. מצטיין השחקן
הקשיש מכולם — קארלוס ריקלם.
פ רנ טי ק (חדתן, ארצזת־הברית,
0וצנ נם בפאר בחיפה) — רומן פולנסקי נכנס
לנעליו של אלפרד היצ׳קוק בנינוחות רבה, עם
האריסון פורר בתפקיד הד״ר ווקר, ההופך לגיבור
בעל כורחו: ניסיון מעניין שהפך למותחן מרתק.

הקרנות מיוחדות:
* * המהפכה על פי ריד(סינמטק ת ד
אביב — )21.30,6.9 ,הזדמנות לחזות בסירטו של
אחד הבולטים בבימאי מכסיקו, פול (״פרידה״)
לדוק. תעודה נדירה המבוססת על זיכרונותיו של
העיתונאי האמריקאי ג׳ון ריר.

מזיכרונותיו של מכסיקאי(סינמטק
תדאביב — )21.30 ,9.9 ,הקרנה חד־פעמית
של תעודה מרתקת אודות מכסיקו
בראשית המאה. כרמן טוסקאנו דה מורנו סאנשז
הרכיבה סרט מצילומי אביה סלבאדור טוסקאנו
שתיעד בין היתר את מנהיגיה הבולטים של
עדנה פיינ דו *
מהפיכת מכסיקו•
העולם הזה 2663
מטעמים אמנותיים
החגיגה של ב אג ט (גורדון, תל־אביב,
דנמרק־צדפת) -ארוחת שחי תות
יש בה מן הקדושה. מי שלא
מאמין שיילד לראות את החגיגה של
באבט, האוסקר הזר של השנה, ההפתעה הגדולה של השנה,
הארוחה הארוכה ביותר, המפורטת ביותר, המגרה ביותר שנר אתה
אי פעם על בד הקולנוע.
כל העניין מתחיל בעצם בקצה אחר של חמין האנושי ובעד
אחר של העולם. סיפורה של קארן בליקטן שקראה לעצמה איזק
דניסן, ומי שלא קרא את ספריה התוודע אליה בסרט זיכרונות
מאפריקה, התרחש ב״ 1781 בכפר נורווגי קטן. שתי בנותיו
הצדקניות של כומר פרוססתנטי, שלימד את בני הכפר אורחות
צדק, רחמים וצינעה כהשקעה לאושר בעולם הבא, אספו לביתן
פליטה צרפתיה מיסתורית.
האשה, באבט, סיפרה כי איבדה את בעלה ובנה בנסיבות
מיסתוריות למדי והגיעה לביתן בהמלצת זמר אופרה ידוע
שחיזר פעם אחרי אחת מהן, וזכר את מסורת האירוח וטוב־הלב
של ביתן. האחיות, שהגיעו לסף העוני, הציעו לה קורת־גג, אף
כי שכר לא יכלו לשלם לה. היא ניהלה את משק־הבית, ועד
מהרה הסתבר כי בתבונה הצליחה אפילו לחסון, כך שעניי
הכפר זכו שוב לאכול מרק חם בבית האחיות.
14 שגה מאוחר יותר מגלה באבט כי זכתה בהגרלה. האחיות
חוששות כי משהתעשרה תעדיף לעזוב א ת ביתן, אבל היא
מציגה להן מישאלה אחת ויחידה: להכין עבורן ועבוד שבניהן

סטפאן אודרן -ההפתעה של השנה
ארוחת-עדב צרפתית מסורתית ביום הזיכרון לאביהן. הארוחה
הממלאה את חצי הסרט ודא פסגתו. מעין עבודת־קודש של
האמן, הכרת״התודה העמוקה ביותר שבאבט יכולה להציע,
וכמובן שבה היא משקיעה בלי היסוס את כל הכסף שהרוויחה.
לשאלה מדוע עשתה זאת, הרי היא ענייה שוב, ישנה לסרט רק
תשובה אחת: האמן לעולם אינו עני. האווירה, הטישחק, הצילום
הכל מצביע על החלטתו של הבימאי גבריאל אכסל להישארנאמן ככל האפשר למילה הכתובה. חגיגה קולנועית של ממש!
חגיגה מעולם א חו
פקין בלוז(דיזנגוף, תל־אביג, הונג־קונג)
-קודם כל, עצה: מי שהולך
לראות את פקין אופרה בלוז (שמו
המלא של הסרט במקור) רצוי שיצ-

טייד בשתי עיניים בתוליות. אם ינסה לראות את הסרט בהרגלי
הצפייה השגורים אצלו הוא עשוי להיות מופתע ומבולבל, לפחות
במשן 20 הדקות הראשונות של הטרט. רבים וטובים לפניו,
שהתוודעו לראשונה ליצירתו של הבימאי ההוגג-קונגי, טסואי
הארק, מצאו את עצמם בוהים מול הבד.
מה רוצים ממגיז שאל אחד המבקרים המלומדים, שלא ידע
לאיזו מגירה יכניס את הסרט. האם זו מלודראמה מבולבלת
ואלימה על גורלן המוזר של שלוש יפהפיות! או שמא זוהי לידתו
של ״סינמה ד׳אוטר״ מן המיזרח הרחוק -כלומר קולנוע אישי
חדש שהמערביים צריכים להתרגל אליו כדי להעריכו.
האמת נחה לה באיזשהו מקום באמצע. טסואי הארק הוא
אכן חריג גם בקולנוע שבו הוא פועל, המייצר מדי שנה מאות
סרטי פעולה שאפשר לכנותם בורקס מעופפים בנוסח סין. רק
מעדנים מעטים מצליחים להתגלות על פני רוטבחמוץ״מתוק זה.
אם לחפש סיפור או גיבורים הרי יש כאן שלוש גיבורות. כל
אחת והמהפיכה שלה, בתקופה בלתי־רוגעת לחלוטין,1913 ,
בטין( .השלמות היסטוריות -ראה סירטו של ברנרדו ברטולו־ציי,
הקיסר האחרון) .שלוש הנערות, כל אחת יפה וחמודה
מחברתה מסתבכות בפעילות מחתרתית. האחת מורדת נגד
שחיתויות המישטר של אביה, גנרל שגידל אותה כנער לכל דבר.

לין ציינג -חוויה ססגונית מעניינת
השנייה, זמרת־רחוב שמטרתה העליונה בחיים היא הממון.
השלישית, בתו של מנהל להקת אופרה העומדת על דעתה
להופיע בתפקידי נשים למרות שמסורת התיאטרון הסיני אסרה
זאת עד לאותה התקופה.
העלילה שיש בה אלף ואחת תפניות, מרידות, חתרנות,
אהבה, קומדיה, מוסיקה, מחול ושירה, והתנגשויות עקובות
מדם מתקדמת במהירות מסחררת, ולא ניתן לעקוב אחרי
סבירותה. למרות זאת, כדאי להתנסות בחוויה הססגונית.

אותך
זה מצזזיק?
מצלמה בלי בושה (מקסים, תל-
אביב, וב־ 16 בתי־קולנוע נוספים
ברחבי הארץ; ישראל) -קשה להחליט
אם אפשר בכלל להתייחס ל שרשרת
של מתיחות כאל יחידה קולנועית או יצירה אמנותית
ולנתח אותה באיזמל הביקורת. לפעמים לא ברור אם לכל סרט
(בהנחה שסרט הוא מיספר מטרים של פילם מצולם) צריכה
הביקורת להתייחס.
אבל אם ביקורת קולנוע נועדה לשמש במדריד מעשי עם
פרשנות, לפי שעם הכותב, הרי אי-אפשר שלא להתייחס גם
למצלמה בלי בושה, האחרון בסידרת ״המצלמה הנסתרת״ של
יהודה בי ש, שנעזר הפעם בצבי שיסל ובמשה שימור, הראשון
כמחחן מתחפש פעיל והשני כממציא תחבולות.
התרומה הסכסית האחרונה לגיוון האישיות של יהודה ברקן
היא נינה, דוגמנית גרמניה חמודה. היא מופיעה כמלצרית
מיקצועית לכל דבר. אלא שמרגע שבו נטלה את ההזמנה
מלקוחותיה וסובבה על עקביה לשוב אל המיטבח היא מגלה
עכוז חשוף לחלוטין, שהוא מראה מדהים בהחלט, במיוחד למי
שצפה בחזיתה המכוסה בסינור לבן שיגרתי. יש שיגיבו: בדיחה
וולגרית. אחרים: עם עכוז חטוב שכזה אפשר אפילו ללכת
לתפילה.
דוגמה אחרת: תצוגת-אופנה לכל המישפחה. הדוגמנית
החיננית עוברת מצעידה מרקדת על המסלול לסטריפטיז נועז.

יהודה ברקן עם נינה -עניין של טעם

שעונים! שעונים! שעונים! שעונים! שעונים! שעונים! שעונים! שעונים! שעו!!
מהיבואן ל א רכן — ה מיב חר הג דול ביותר בארץ, ב מ חיר הזול ביותר בארץ!

ה בו רסה
ל ש עו1
תל־אביב, רחוב אבן־גבירול ,21 פינת דיזוגוף ( 1פתוח ברוגיפוח)

מיוחמת בני־קדם:
איו חלב שימשו
(..ציפא׳״) קום
(מימין, מסתיו פניו)
אח חבות ״
אוו׳(מ שמאל. עם
)1בעזו
נעווח־זוהו, אמנים
וראשי הנווסה

ף* ין המים מכים הרבים שהוגשו
לבית־המישפט על־ידי אורי קדם,
במהלך מאבקו באחיו שימעון(״צ׳פאי״)
קדם, הצהיר שמואל דבלינגר, מנהל־החשבונות
של אורי, שבדק עבורו את
ספרי־העסקים של האחים :״מצפוני
מייסרני להוציא תחת ידי טענת־מירמה
נגד מאן־דהוא. בנידון דידן,
שוכנעתי, מעבר לכל ספק, כי החברה
נשדדה לאור היום.״

20 שנה ויותר בחברה הוותיקה לאופנה.
זאב בראז הביא חבר בשם עזריה
ברניצקי, אורי הביא את אחיו. ברקליס
הסכים לדחות לכמה חורשים את
ההליכים נגד החברה. מישפחת צנטנר
(האם מרתה, בני־המישפחה אבנר
ואשתו הדוגמנית חניתה, אילן והאחות
רונית בלומנטל) מכרה * 75 מהמניות.
* 25 קיבלו זאב בראז ועזריה ברניצקי,
* 50 האחים קדם בחלקים שווים.

שלפיו ישכור טבע את השטח תמורת
כ־ 160 אלף דולר לשנה. שיעבוד השטח
וחוזה־השכירות עם טבע היו לטפחות
ביטחון מספיק, והבנק הילווה לאלד
באמצע 911 1981 אלף דולר. חצי
מיליון דולר הלכו לפירעון החוב
לברקליס, ובחצי השני ־קנה שימעון
קדם את חלקם של צנטנר ובראז־ברניצקי
באלד( .על כל פנים, זה מה
שידוע כיום).

״גפשלו כישלון

*^ורי שמע מאחיו בשעתו כי
ההלוואה של טפחות היא בסך חצי
מיליון דולר, וכי את הכספים לקניית
חלקם של צנטנר ובראז שילם צ׳פאי
ממקורותיו הוא. לכן הסכים אורי כי
חלקו של צ׳פאי באלד יהיה * ,75 והוא
יישאר עם ה־* 25 המקוריים שלו.

במשך השנים שחלפו, לא התעניין
אורי במה שקרה באלד. הוא סמך על
אחיו בכל. מפעם לפעם, כשהיה נזקק
לקצת כסף, היה פונה לאחיו, מקבל מה
שביקש. לא היו אלה סכומים גדולים.
אולם בשנה האחרונה אירעו כמה
דברים. ראשית, ילדיו של אורי גדלו
,ונזקקו למימון דרכם בחיים. שנית,
הגיעו אליו שמועות משמועות שונות
על מעללי צ׳פאי באלד. הוא פנה
לאחיו וביקש לדעת הכיצד חברה,
המשלמת כל שנה לטפחות להחזר
החוב פחות ממה שהיא מקבלת מטבע,
מפסידה כל הזמן. הוא לא קיבל את
הסברי האח על שחיקת הדולר (החוזה
עם טבע צמוד לדולר, ההלוואה
מטפחזת צמודה למדד) ופנה לחש־בונאי
ויועץ־המס שמואל דבלינגר, כי
יבדוק עבורו את ספרי אלד.

חייבו את צ׳פאי להשיב לשאלות.
מרבית השאלות לא נענו עד היום,
אולם המעט שנחשף והגיע לתיקי בית־המישפט
די בו.
בבית־המישפט קיבל אורי קדם
סעדים חשובים. ראשית, הותר לו
להגיש תביעה נגד אחיו בשם אלד ועל
חשבונה (״תביעה נגזרת״) ,חידוש
מרענן בישראל. שנית קיבל צווי־עיקול
על כל הנכסים, שלגביהם טען
שאחיו רכש אותם באמצעות שימוש
בכספי אלד. בהליך האחרון, בשבוע
שעבר, קיבל עיקול על חבילת־מניות
גדולה (מיליון שקל לפי ערכם בשוק)
של נוח״נו, שהעביר צ׳פאי על שם בנו,
אחרי שקיבל הודעה על הבקשה לבית־המישפט
לעקל את רכושו, ובו גם
מניות אלה.
כמה שופטים דנו בהליכים שונים
(המשך בעמוד )32

הבדיקה ארכה חודשים ארוכים,
שלוו בפניות לסעדים מישפטיים שי
יגאל
לכיי כ,
צילם: ציון צפריר ₪

יועץ דבלינו״ר
.איש־מיקצוע אמון היטב...־
עד שנת , 1979 חיו האחים קדם
בשלווה יחסית. חמישה אחים למיש־פחה
מבורכת זו, שאמם חיה ומתפקדת
עד היום.
שימעון היה קבלן־וילות מצליח,
שהתמחה בהקמת וילות בצפון העיר.
אחיו, אורי, היה בעל מיפעל לדודי־שמש.
בניגוד לשימעון, עיקר מעייניו
היו שמש, ים ועשיית־חיים.
ב־ 1979 סיפר לאורי ידידו הטוב,
אילן צנטנר, כי המיפעל המישפחתי
שלהם, אלד, נקלע לקשיים, וצפוי
לכינוס־נכסים תוך עיקול רכוש המיש־פחה,
וביניהם דירות ורכוש פרטי אחר.
הוא ביקש מאורי סיוע במציאת קונה
למיפעל, הממוקם על שטח גדול בן 11
דונם באיזור־התעשיה פתח־תיקווה,
מול בילינסון.
אורי פנה לידידו, עורך־הדין זאב
בראז מפתח־תיקווה, שיסייע, וזה החל
נובר בניירות החברה והנכס בטאבו
ובעירייה. התברר כי הבעייה העיקרית
היתה חוב שעבר זמן פירעונו, בסר חצי
מיליון דולר, לבנק ברקליס־דיסקונט,
וחוב־פיצויים ל־ 120 עובדים, שעבדו

מישפחת צנטנר קיבלה במזומן תמורת
המניות 100 אלף דולר. כמנהלי החברה
כיהנו שימעון קדם ואילן צנטנר.
בין הסיבות לרכישה היתה תגלית
של זאב בראז, שמצא כי שטח בן
ארבעה דונם, שהיה בעבר של אלד,
הופקע על־ידי עיריית פתח־תיקווה,
וניתן להחזירו לאלד ללא תמורה.
מייד לאחר השתלטות קדם־בראז
על אלד, הוחזר השטח ונמכר לאיש־העסקים
האוסטרלי בן מילדר (כיום
שותף של שלום בלושטיין בעסקי־קבלנות)
.בכספים שקיבלה אלד
ממכירת המיגרש 200 ,אלף דולר,
שולמו הפיצויים לפועלים שפוטרו.
מכיוון שמישפחת צנטנר רצתה
בהמשך הפעלת אלד כחברת־אופנה,
ואילו קרם התנגד לכך, החלו סיכסו־כים.
שימעון
קדם ניצל קשרים בבנק
טפחות, וביקש הלוואה גדולה, בנימוק
כי בלי ההלוואה, המיפעל ייסגר
והעובדים יפוטרו. טפחות החל בבדיקת
התנאים, ובמקביל חתם שימעון קדם
על הסכם עם מיפעל־התרופות טבע,

צ׳פאי ואורי בגית־המישפט
״מצפוני מ״סרל להוציא תחת ידי טשת־מירמה...״

31י^

! שוד לאור היו!

^ 5ג| 9 #העוו&ס היה

(המשך מעמוד )37
שימעון קדם, כיו״ר הדירקטוריון של
סת״ם, נהנה ממידע פנימי בבואו לבצע
בבקשות אורי, וכולם פסקו לצידו.
עיסקות אלה. כבעל־עניין מן הדין היה
אחד מהם, השופט המחוזי אליהו
שירחק מפעילות זו.״
מצא, שרגז על נסיון בא־כוחו של
כאשר נשאל צ׳פאי על חקירת
צ׳פאי(מישרד אמנון עברון) לפחת את
הרשות בבית־המישפט, השיב כך:
ערכו של היועץ דבלינגר, כתב בפרו״בתשקיף
של מת״נו בבורסה יש הערה
טוקול :״אוכל לומר בקצרה שהמאמבקשר
לקיום חקירה של אהוד זיידמן.״
צים לקעקע את אמינות חוות־דעתו של
דבלינגר גילה כי חברות בבעלותו
חרוץ...
מר דבלינגר נכשלו כישלון
של קדם עם זיידמן, כמו ליסקורד או
ההתרשמות היא שמדובר באיש־מיק־סנרית,
לוקחות בכל פעם מאלד סכומי־צוע
אמון היטב על מלאכתו, שערך את
כסף ניכרים לתקופה של חודש ויותר,
חוות־דעתו לאחר בדיקה יסודית ומע־ 1 ,ורושמות אותן בתור גמ״ח (גמילות-
מיקה של כל החומר הכתוב שעלה בידו
חסד).
להשיג.״
קדם עצמו משן־ פססים ב־

חוות-דעת זו, הממלאה את
דפי בתי־המישפט, מראה את
מה שכינה היועץ המהימן
כ״שוד לאור היום״.
מכונית 1לאשה ולכן

מאוזן:
מאוזן:
)1מטבע עתיק שנשמע גם קטן

נפלה

)3ההכרעה

)9חפש את האמה (.)4

בפאריס

)10 בנאי יתן עוד קטע (.)4
)13 הבדיחה מצחיקה רק בחצי
הלהיט החדש (.)3
)14 הון יקר ירד לטמיון בסערה

פתחן תשבצופן
2660

סבלנות של אלילים (.)4,4
מה שאדיסון הלווה כנראה
לעוד מאן דהוא (.)4
בקשה לרב להוריד טיפת־גשם

הנאה שלמה מהמשחק
בקאמרי (.)8
ירושלמי בחוש (.)5
אבל בן הארבעים (.)3
כהן בחוב? ויתרו לו 4
כך קראו לחתן בשכונה,
ועוד במלעיל (.)4
הבקר חולה — רואים את זה
על המצג (.)4,3
הנזיד האהוב על כספי (.)3

מאונך:
)2אחרי זאת מ־ 6מאונך, אין
יותר שום דבר (.)3
)4מדי ערב היא בוכיה (.)4

כלי־הנגינה התקלקל ובגלל
זה לא הקדימו את שחרורו
מהכלא (.)5,3
האוספים של צ׳רה וגב׳
וסטהיימר (.)6
ג׳וני מתהלך עם המשקה
בלי סוף (.)4
תמהתי כששמעתי על
המקום (.)5
אומרים שיש עטור גם
בפיצוחים (.)4,3
עור נצחון כזה ואבדנו (.)2
כל מזמורי רבץ (.)5,4
בחור קרבי בנעלי־הבית של
שרלוק הולמס (.)4,4
הגיעו כבר לפני חודש עם
לחם הקוף(6מ).
באת־הכח את חלקה כבר
קבלה (.)5
קאט! אמר המוציא לאור
שלו (.)4
נשיא בעננים (.)2
פיצוץ ברשת (.)3
בחשבון הסופי המלך
בקלירינג (.)3

אביטל ינאי

איתן עמיחי

הדברת מדיקים

ב ע כו

שמחים והדברת תיקנים(נ׳וקום)1|0 3 ,
ז. תו7עי 1/ץ, חרקי ספרים ובגדים,
עירפוו מיוחד וארשים ומניעת
^ 3*--יתושים וחרקים מעופפים.
^ £ 3 2 3רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־75־03

ב ש תיי העדב רי או ת ך 111111311

ך* מימצא הראשוני של דבלינ-
( 1גר היה כי צ׳פאי השתמש בכספי
ההלוואה מטפחות לרכישת מניות
אלד. כדי להוכיח זאת, היה צריך ללכת
בעיקבות העברות מורכבות של כספים,
שעשה צ׳פאי על־מנת לטשטש את
המקורות. אולם ההוכחות דיין כדי
שצ׳פאי יודה כיום בדבר ויסכים
להעביר מייד, ללא תמורה, עוד *25
ממניות אלד על שם אחיו.
ב־ 1983 קיבל צ׳פאי את הסכמת
טפחות לשעבד למק המיזרח׳ £ת
אלד, עד לסך מיליון דולר. הוא טען
במיכתב לטפחות כי שווי המיבנה הוא
כארבעה מיליון דולר. טפחות הסכימה,
והוא רשם שיעבודים בבנק הנויזרח׳ על
אלד, כאשר הוא מושך מעל לחצי
מיליון דולר לחברה בשם ליסקורד.
חברה זו היא בבעלות פרסית של
שימעון קדם ואהוד זיידמן. זיידמן
קיבל אותה כשמניה אחת על שמו
באלה התמנה בה כמנהל וחתם על
החלטות אלד עם קדם.
בכספים שמשכו מבנק המחרת׳
קנתה ליסקורד ומכרה נכסים, והתחילה
פעילות ענפה בשוק האפור.
אהוד זיידמן הוא בנו של יעקב
זיידמן, שיצא מישראל ללונדון עם הון
רב, והוא בעל מחסני־קירור ששכרה אל
על בנמל־התעופה היתרו. בנו אודי
הגיע ארצה ב־ ,1982 והחל בעסקים עם
צ׳פאי.

העסקים היו שוק אפור, תיד
ניצול ״אלד״ לשם כך, ועסקי־בורסה.
עיסקה,
לדוגמה: ביוני , 1982 בפרוץ
מילחמת־לבנון היה שער מניות מולט
230 נקודות. ביולי אותה שנה — .460
באוקטובר — כ־ 21 אלף.
צ׳פאי קנה על חשבון אלד חבילה
במחיר ,6000 מכר אותה באוקטובר
ואת הקרן החזיר לאלד ללא ריבית או
פיצוי. את הרווח שהיה בעיסקה זו 72 ,
אלף דולר, העביר צ׳פאי ליעקב זיידמן
— כך רשום בכרטיס הנהלת־החש־בונות
של אלד.
עיסקה נוספת היא במניות מת־מ,
חברה ציבורית שבה שולטים צ׳פאי
וזיידמן עד היום. לפי הכרטיסים
השתלט צ׳פאי על מת־מ ברכישות
מכספי אלד בסך 300 אלף רולר.
במהלך הזמן הוא הריץ את המניות
באמצעות אלד, ומקורבים, כמו השחקן
אילי גורליצקי והמפיק אברהם (״פש־נל״<
דשא. הוא קנה מהם מניות
בחבילות גדולות עבור אלד, על חשבון
אלד.
כתב דבלינגר :״בדצמבר 1986
החלה חקירה ברשות־ניירות־הערו נגד
שימעון קדם וחברות בבעלותו, בקשר
עם פעולות בבורסה ומחוצה לה
בתחומים שונים. בין היתר שימעון קדם
הינו בעל־עניין בחברת מח־ם. מפגישות
שקיימתי עם מיספר אנשים נודע
לי כי שימעון קדם המליץ להם לרכוש
מניות של מת־נז במחירים שהיו אז כ־
630 נקודות. גם אלד רכשה מניות
מת־נז במחירים הנ״ל״ .אלד מימנה את
שימעון קדם ב־ 300 אלף דולר למשך
כחודש, לרכישת מת״ם, ועוד 100 אלף
דולר מימון עד היום. לחברה אלד נגרם
הפסד של 32 אלף דולר מעיסקות אלה.

ססומים אדירים מ״אלד״ סל
השנים. על חשבון ״אלד״ הוא
החזיק דירה פרטית ברחוב
שולמית 4בתל־אביב, הוצאות
ביתו הפרטי ברחוב עמרי,
שיפוצים שעשה אחד גיורא
מלר עבור חברים בבתיהם,
רכישת ״וולוו״ ו״ב.מ.ו״ לאשתו
ובנו, אחזקת המכוניות
הללו, רכישת ציורים יקרים של
נחום גוטמן ואורי ליפשיץ,
נסיעות מרובות לחו״ל בעיס
קי־אופנה של ״אלד״(שהפסיקה
לייצר עוד בשנת ,)1980
הענקת גמ״חים לידידיו, תשלום
לפירסום ויחסי-ציבור.

ירדנה, אורית,
אתי.

^ ץ המשיבות הלא־ברורות מכס*
פי אלד, בסכומים גדולים, מופיעים
כמה סעיפים שאין להם הסבר.
טייס אדעל, רן אבשלום, למשל,
משך והחזיר עשרות אלפי שקלים ,
בטווח של ימים.
אחד בשם דויד צימרמן, משך והחזיר
מיליוני שקלים. סוכגת־הביטוח
אפרת רובינשטיין קיבלה סכומים
גדולים, הרשומים כהוצאות־ביטוח,
למרות שאלד מבוטחת על־ידי טבע.
מישרדי פירסום זוכים בסכומים.

שמות כמו מורים צרפתי
(ממנהלי ״אליטליה״ לשעבר),
ירדנה גורביץ, אילת מאירו־ביץ,
שלי דיכנר, אורית שגיב,
אתי אייזבידה, תמר ומאיר
לפיד, עמותה על שם נחום
גוטמן, מכון אדלר,
אדלר, חנה קופלר
— כל אלה קיבלו המחאות
רבות, ואץ הסבר לכד.
אחד התרגילים היפים שנחשף הוא
כיצד סידר את החברה פיתוח שאן,
השייכת לקיבוצי עמק בית־שאן. חברת
סת״ם רכשה את חברת מא1רי בנייה,
שהיתה בשליטת פיתוח שאן. הנכס
העיקרי היה חניון־גרוזנברג בתל־אביב.
מייד לאחר השתלטות צ׳פאי, חייב
המנהל את החניון ישירות או באמצעות
בנו, בדמי־ניהול ענקיים לטובת אלד...
החניון, כמובן, הפסיד, והקיבוצים
שמחים לצאת ממנו. וכך גם זיידמן,
שנמלט בינתיים לאנגליה מחמת
חקירת הרשות־לניירות־ערך, ולא יורע
מה קורה כאן בעסקים.
קדם השתלט יעל החניון, 1 ומייד החניון מת!נחיל להרוויח.
נראה כי הבדיקות שעשה אורי קדם
הדליקו נורה אדומה גם אצל זיידמן.
בשבוע שעבר נפגש זיידמן בלונדון עם
יועצו המישפטי של צ׳פאי, יגאל ארנון
(מעסיקה של ירדנה גורביץ, דרך אגב).
זיידמן סירב לכל פשרה. בימים הקרובים
הוא יכניס את חתנו לבית מנרית
המפואר ליד מינדלשלום. הבניין, אגב,
שייך רק ברבע לצ׳פאי. היתר הוא של
זיידמן.

פרט לבעייה עם זיידמן, יש
לצ׳פאי בעייה עם אחיו, התד
בע, נוסח על חלקו במניות
״אלד״ ,גם חצי מיליון דולר
פיצוי על העושק שנעשק
בעבר. צ׳פאי טען כי אינו נזיל,
ולבן אינו יכול לשלם.
בעייה קטנה אחרת צפויה מצד
הבורסה. זו חייבה בשעתו את סת״ם כי
יהיו בה לפחות שלושה דירקטורים
חיצוניים. באחרונה פרשו ממנה גיל
גזית ושלמה זיו, ונראה כי יש קושי
למצוא סי שמוכן להצטרף לחברה זו.
העולם הזה 2663

היער רוצה 1בעצים

/7777 ( 07ל(07

מ111

כמו כל עם־ישראל, גם אני יצאתי לקניות של
אוכל, מתנות, יין, נגדים ומה־לא.
באחד הסיורים נכנסתי לכר־בו שלום, ושם
קניתי מתנה גדולה. ביקשתי שיארזו לי אותה
יפה, יעני משהו מיוחד לחג. אז המוכרת אמרה לי
שמי שמבקש אריזה מיוחדת, מבקשים ממנו
לתרום למיבצע עץ תחח עץ.
לא כל־כך הבנתי את הקשר, אז הסבירו לי
שזאת היוזמה החדשה של סגנית־מנהל הכל־בו,
סגן־אלוף רונית יער.

רונית יער
פראית ומלאח־ח״ם
איר ששמעתי את השם שלה, נדלקו לי
הפיוזים. שכחתי מהעצים ומהאריזות, וניגשתי
ישר לעניין. כי רונית יער היתה נשואה בעבר
לאיל־הספנות יולי עופר, ולפני־כן היא היתה
אשתו החוקית של המנתח הפלסטי חיים רסנר.
נזכרתי שאחרי גירושיה מאיל־הספנות עופר היא
לא ויתרה על אוניות, ונישאה לרב־חובל אריק
גולן, ולפני שבועיים היא התגרשה ממנו. היא רק
בת ,42 פראית מלאת־חיים, ויש לה בן חתיך
בצנחנים וגם רשיון־טיס.

ם פ1י הפסימחנים היא עסוקה כל הזמן בלגייס כספים עבור
האירגון שהיא עומדת בראשו. יש לה גם קשרים
חובקי־עולם, והרבה חשובים נעזרים בה. אבל
חייה האישיים הם בבחינת מיסתורין.
יונה קלימוביצקי, מזכירתו־לשעבר של
מנחם בגין ויושבת־ראש האירגון ואר״ט׳
בישראל, לא בדיוק מתקשרת לסיפורי־אהבים
ורומאנים. אבל לפני כמה שבועות היא נסעה
לארצות־הברית, בענייני־עבודה, כמובן, ושם,
באחת המסיבות, היא הכירה את סט הירש,
ז פסיכולוג בן ,45 שפשוט נדלק עליה, ואף הביע
זאת. לפני שבוע הוא התקשר איתה ואמר לה
שהוא מאוד מעוניין להגיע לארץ־הקודש, כדי
להיפגש איתה, כי הוא פשוט מתגעגע.
אז קלימוביצקי ניסתה להתחמק בעדינות,
אבל זה לא עזר לה, כי לפסיכולוגים יש כושר־שיכנוע
יותר גדול מאשר למרבית הפוליטיקאים
ואנשי־העסקים, והוא גם לבטח יודע מה הנקודות
הרגישות שלה. הוא אכן בא. ומאז שהוא פה, הם
כל הזמן ביחד, הולכים יד ביד, מחייכים זה לזה,

יונה קלימוביצקי וסט הירש
הולכים יד ביד. ונוח״כיס זה לזה
ויש בעיניים מבט כזה מוזר של אוהבים.
.בינתיים נראה שיונה קלימוביצקי מטפלת בו,
ובאחד הערבים היתה ארוחת־ערב גדולה עם יין
ונרות וכל השאר, ובין האורחים היו כמה
מיליונרים כבדים מאוד, שמאוד מיודדים עם
קלימוביצקי, וכשהם ראו אותה עם בן־זוגה הם

מי לא מכיר את הזוג שרה ומישל אלדד, מלבד כמה פרובינציאליס ועוד כמה יפי״צפש,
שלא מתעניינים באופנה?
הזוג הזה בשנות ה־ 40 המוקדמות לחייהם היה אחראי להצלחה האדירה של חגרת״
האופנה מישל פיאגיי. שניהם נודעו כזוג מצליחנים, שהתחילו מלא״כלום, ושהגיעו למעמד
מכובד כייבואני״האופנה הגדולים ביותר מצרפת, ואף השגריר הצרפתי הוקיר אותם על כך.
הם היו נושא לקינאה.
והנה, לפני שלושה חודשים, ממש בתקופה שבה התחילו החמסינים הנוראיים, קם מישל
אלדד באחד הבקרים והודיע לאשתו שהוא עוזב את הבית, והוא לא כל״כך רוצה להיות
בקשר איתה ועם הילדים.
אז השכנות אמרו לה שזה משבר גיל ה־ ,40 ושזה יעבור לו עד הצהריים. אך כשהגיע
הערב הבינה שרה שזה הרבה יותר מסובן ממה שהיא חשבה, והתחילה לברר. נודע לה
שבעלה התאהב באיזה פרגיה טבריינית, ונהיה בלאגאן גדול.
בימים שלאחר־מכן, כשנהיה יותר חם, היו גם מריבות ומכות, והיתה גם המישטרה, ומה
שאני יכולה להגיד לכם הוא שכל העולם נמצא לצד הרעיה הנבגדת, וכולם מקווים שהבעל
יבין שמקומו ליד אשתו, אם ילדיו, וכולם מנחמים אותה.
אני רק חוששת שכאשר הוא ירצה לחזור אליה, היא כבר לא תרצה בו.

קצת קינאו והתחילו להרעיף עליה מחמאוע, וכל
אחד מהם רצה לשבת לידה.
אז אני שואלת אתכם, איפה הייתם לפני שהיא
הכירה את הפסיכולוג הזה? אך כששואלים אותה
״מה העניינים, יונה?״ היא אומרת שהיא לא
יודעת.
חזרה מאמריקה
לסועז שרעכי היתה לפני שנה חברה
צעירה ומוכשרת בשם יעל לוי. הם היו מאושרים
ביחד, ופתאום, בבוקר אחד, התבשרנו שיעל לוי,
מהשניים אמיתי
}אבל אזה?)
כל פעם שאני שומעת שלזמרת גלי עטרי יש
חבר חדש, אני לא שואלת אם הוא עשיר, אם הוא
מוכשר, אם הוא מפורסם. אם אומרים לי שהוא
חתיך משגע, אז אני אומרת שיש משהו בשמועות
האלה.
לפני הרבה שנים היא היתה חברה של גדי
רוזנשטוק, שהיה הפלייבוי התורני של היפות
בראשית שנות ה־ ,70 ולאחר מכן היה לה רומאן
עם איזה חתיר אמריקאי, שהיה גם שחקן ואני לא
זוכרת איך קוראים לו, ואחריו היה לה רומאן בן
כמה שנים עם המיסעדן ושחקן הכדור־יד אודי
אלון, שהוא גבר נאה ביותר ובנוי לתלפיות.
בקיצור, אני בטוחה שהבנתם את הפרינציפ.
לפני כמה חודשים רצו בארץ שמועות שלגלי

בועז שרעבי ויעל לוי
האושר חזק מהששר

גלי עטרי וז׳אק פדל
יפים,יפים, וזזצרוז ח1ץ
עטרי יש רומאן עם גבר נשוי. ישר שאלתי אם הוא
אז לבחור הזה קוראים ז׳אק פדל, הוא מקנדה,
והוא מדבר עברית וגם כותב בשפת־הקודש. יותר
חתיך. אז אמרו לי שההיפך הוא נכון. עניתי שאני
לא מאמינה, ושזה לא יכול להיות. אבל שיכנעו
מזה אני לא חושבת שאפשר לגלות, כי אני
שומעת שבמקביל אליו יש עוד אחד, רופא התיר
אותי באמיתות הסיפור, שלאחר כמה זמן נתגלה
מארצות־הברית. אחד זה בוודאי האמיתי והשני זה
כבדיחה.
אבל לפני כמה ימים ראיתי אותה בחברת בחור
רק ידיד, אבל מה שבטוח הוא שהיא מאוהבת
יפה־תואר, תוצרת חוץ, והם נראו מאוד מיודדים.
באחד מהם.

זמרת בלהקה צבאית, עוזבת את הארץ וחוזרת
לניו״יורק, שם נמצאים בני־מישפחתה.
כולנו היינו עצובים על כך שהסיפור היפה
הסתיים, אבל מסתבר שאהבה זה דבר הרבה יותר
חזק מפירסום וכסף, לפחות אצל אנשים נורמליים.
יעל
לוי גילתה זאת בגיל צעיר־יחסית. היא רק
בת ,22 והיא פשוט חזרה ארצה, לאהובה, שחיכה
לה. השניים צמודים זה לזה חזק־חזק. עם הרבה
תוכניות משותפות לעתיד הקרוב.

הורוסהוס מרים בניחיני

מזל החודש:

בתולה

זז נואט -
וס השו
בבושתהמילואים

ראיה לא־מציאותית של הנתונים ועירבוב
של חלום ומציאות.
במפה גם בולטת אהבת הרכוש והכסף.
הכסף מעניין אותם כפי שמישהו אחר מתעניין
באיסוף בולים או בתחביב אחר. תכונה
זו גורמת להם להיסחף ולקחת על עצמם
סיכונים, כשהם אינם מאמינים שאי״פעם
ייתפסו.
המפה מצביעה על אדם חסר״מנוחה
המצפה שהכל יוגש לו על מגש של כסף. הוא
אינו אוהב להתאמץ או לעבוד קשה. הוא
שונא עבודה שיש בה ליכלוך וחוסר־אסת״
טיקה. אפשר גם להניח שקשה לו למצוא את
מקומו. במקום כדוגמת בית-חולים, שבו
המיסגרת נוקשה וקשה לעמוד בדרישות,
אדם כזה יתקשה למצוא את מקומו.
איש לא יוכל לומר לו מה לעשות. הוא
יומרני, גא ועושה רושם כלפי חוץ, כשל מי

בפרשת רשת הפטורים שהתגלתה
השבוע, נחשד הד׳׳ר יוסי בלאט במי שנתן
אישורים פיקטיביים למשתמטים. נולד
ב 20-במרס 1947 בשעה .17 גם אם מסרבים
להאמין באסטרולוגיה אי״אפשר להתעלם
מכן שזהו גם התאייד שבו נולדה חווה
יערי. כלומר, לא רק היום אלא גם השנה.
ההבדל היחידי הוא בשעת הלידה.
לד״ר בלאט אופק עולה בבתולה ואילו
לחתה יערי אופק עולה בעקרב. אולם שאר
נתוני המפה זהים. הכוכבים ניצבו באותו
המקום באותו היום ורק האופק העולה
ומעלות הירח היו שונים. המעשים המיוחסים
להם אמנם אין ם זהים, אבל המשותף
לשניהם הוא אהבת הממון. שניהם לא רעבו
ללחם, ובוודאי שלא חסר להם דבר, אבל
אהבתם לממון העבירה אותם על דעתם.
אצל חווה יערי אין אף כוכב ביסוד האדמה,
כך גם במפה של בלאט. מה שמלמד
על עירוב של מציאות ודימיון, על תלישות
מהמציאות ופירוש העובדות כפי שרוצים
לראותן, ולא כפי שהן. במפה הזו נמצאים
השמש, הירח, מרס ומרקורי במזל דגים
(מרקורי בנסיגה) .זה כשלעצמו מלמד על

שיודע הכל. זווית שלילית בין מרס
ואוראנוס מלמדת על אדם שמתווכח עם כל
אחד על כל נושא. הוא מלא מוזרויות, חסר-
סובלנות ומתרגז במהירות. לא סובל שיגרה
ומתנהג בתוקפנות ובאלימות. האווירה
סביבו תהיה תמיד ספוגת רוגז, ריב ומרירות.
כבן מזל דגים הוא רואה עצמו כקורבן.
בעיני עצמו הוא תמיד צודק וכולם
טועים. המפה מראה על אופטימיות עיוורת,
חוסר״זהירות והסתכנות מיותרת, מה
שמסביר את הכיוון שאליו פנה. הכסף כל-

השבוע הקרוב מעייף, מתיש ומחליש. הב ריאות
תופסת מקום חשוב. צריך להקפיד
על מנוחה ולגשת לרופא
במידת הצורך, זה ימנע
סיבוכים בעתיד. נסי עה
שתוכננה ליום הר אשון
או השני עלולה
להתעכב או להידחות.
רצוי גם לשים לב ולא
לעבור על החוק בשום
י 2במרס ־
20באפז ־ י י
דרך. את יום הכיפורים
תעברו ביתר קלות מה-
צהריים ואילך, ערב
החג יהיה יותר קשה ומדכא. ב־ 22 בחודש
צפו לפגישה עם דמות חשובה מן העבר.

קשר שהחל ממש ביסים אלה •עמוד למיבחן
ב־ 15 זב־ !6בחודש. אחר מבני־הזע פונה לפתע
לכינון לא־צפר ויביא לקונפליקט.
ח 1סו־נטנ1ח להתפשר
עלול להביא לניתוק.
ה־1 18ה־9ו סוחפים אתכם
למסע ביזבתים. מצבכם
הכספי אמנם השתפר ואף
צפוי שיגיע לידכם סמם־
כסף שחיביתם לו זמן רב.
אולם כדאי לחסוך. תהיו
זקוקים לו. אם לא למענכם.
הרי מישהו במישפחה
זקוק לעזרה. יריעה משמחת מ 22 או ב־ 23 בקשר
לקידום בקאריירה. אבל אל תמהרו להיענות.

ענייני הבית והמישפחה תופסים את רוב
הזמן. הורים מבוגרים, התלויים בכם ירגישו
עכשיו טוב יותר. מיש-
פחתכם זקוקה ליתר
תשומת־לב מכם, אך
אתם חייבים למצוא
זמן לעצמכם. מתיחות
ב־ 18 וב־ 19 בחודש.
נשיה לריב ולהסתכסך
עם בני״הזוג ועם הסבי בה.
את יום הכיפורים
תעברו כשהירח נמצא
בבית השמיני ומביא
להתכנסות בעצמכם. יש לכם נטיה להיות
מדוכאים וההרגשה הכללית לא שובה.

נסיעות. פרשות, ישיבות וחילופי־דברים שמדים
בצל כוכבים קשים השמע. ולכן כדאי שחה־נ
מאוד זהירים. אל תמהרו
לבצע שינויים או להצהיר
הצהרות לנב׳ העתיד. היו
זהירים נס בנסישתיכם.
עבודה קשה מצפה לבם
בין ה־1 18ה־ 20 בחודש.
אלא שאינכם חזקים באד
תם ימים. ענייני קאר״רה
21 ביוני -
תופסים עכשיו מקום
20 ביו לי
חשוב. מרס מסינה מראה
על רעיונות הרסניים לנב׳
עתידכם הסיקצוע׳ ,המוען סכל שיני׳ לפני חזרש
נובמבר. כספים המניעים לכם מתעבב־מ.

בני-מישפחה עלולים לא להרגיש טוב. שימו
לב לתלונותיהם והשתדלו לפנות זמן למענם.
ילדים שיש להם
הורים במזל אריה יכולים
להיכנס לבעייה ב-
18 או ב״ 19 בחודש
וכדאיישתתייחסו לבקשותיהם.
אי־נעימות
עם אחד הממונים עלולה
לגרום לכם להתמרמרות
גדולה מעבר לכל
פרופורציה. בתקופה זו
כדאי שתהיו ותרנים
יותר כדי שלא תהרסו לכם עבודה שבה
השקעתם כל־כך הרבה עד עכשיו.

זהו שמע קשה בעיקר למי שנולדו ב שסע הא־חרון
של המזל. המתיחות בבית נחרה והונימחים
הם על עניינים ד׳ שוליים
הבריאות משתפרת, אך
עדיין אינכם חוזרים לעצמכם
ורחש טיפול. נסיעה
שתתקיים ב־ 15 או ב־16
בחודש עשרה להפגיש
אתכם עם אנשים שיהיו
חשובים לכם בעתיד.
קשר חדש לא מתוכנן
עשר להתחיל. בתחום
המיקצוע׳ תקבלו בשנרות
טובות. החששות שלכם היו כבדים. אולם
עכשיו סתברר שמעמדכם חזק משידעתם.

כך חשוב לו שלמענו מוכן היה לעשות הכל.
ריכוז גבוה של כוכבים במזל דגים וריבוי
זוויות הרמוניות(חיוביות) גורמים להחלשת
האופי.
מדובר באדם נוח להשפעה, אך כלפי חוץ
הוא מופיע כחזק, היודע בדיוק מה הוא
רוצה. מצבי״הרוח שולטים בו. לפעמים
יופיע כאדם טוב, מבין, מלא שימחת חיים
ונכונות לעזור, ורגע לאחר מכן, כשמצב-
הרוח ישתנה בקיצוניות, יעקוץ, יעליב, יכעס,
יצעק ויתנהג בתוקפנות כלפי הסביבה!
כרופא, תכונות׳ אלה לא מעוררות אמון.
אופק עולה בבתולה הוא יסוד האדמה

האמין שאי-פעם יתגלו.
שיטת בת היענה, הטומנת את ראשה
בחול, מתאימה למפה שבה אדם משכנע את
עצמו שהאשליות מתקיימות במציאות. יש
כאן רצון להתעשר במהירות ונכונות לה-
שתמש בדרכים מסוכנות. זהו אדם בעל
תשוקות עזות, חומריות וחושניות. הוא יכול
להגיע לסיפוק ולביטחון עצמי רק אם יהיה
בעל רכוש וכספים. אהבת מותרות וכמיהה
ליהנות ולדעת את טעם המותרות טבועה
בדמו.
שאיפתו העיקרית היא: בית נאה, גינה,
בגדים יפים, מכונית יקרה ואפשרות להר־גיש
כמלך. מפה כזו תתאים לאיש״עסקים.
אם כי בתור איש־עסקים הוא עלול למעוד
בגלל הנטיה להסתכן ובגלל האופטימיות
המבלבלת. הוא יכול לחסוך אגורה ולהרגיש
שסידר את העולם, ולהפסיד סכום ענק בג״
לל שיקול מוטעה, אך להתעלם מכך.
בכל זאת, אם היה פונה לעסקים, יתכן
שהיה מצליח לשמור על שמו הטוב, משום
שבמקום שהכסף הוא המטרה, מוכנים
לקבל גם דרכים שאינן מקובלות או אפילו
הגונות. אבל מיקצוע הרפואה רגיש. מת״
קיים בו אמון סמוי של החולה לרופא וכש-
מתגלה פרשה כזו ההרגשה מתסכלת ופו-
געת•
הוא עצמו לא יחוש אשם. הוא בטוח
שהוא קורבן שנעשה לו עוול. מישהו הלשין
עליו ומי שעשה זאת הוא האשם האמיתי.
שני כוכבים, אוראנוס ושבתאי, נמצאו
בבית הקאריירה שלו במזל קשת. במשך כל
השנה הם יצרו זוויות קשות לשמש במפת
הלידה שלו. למעשה זה נתן לו אפשרות לח־זור
בו ולתקן את עצמו. אך הוא לא האמין
שמעשיו יתגלו. סטורן אינו מרחם ואוראנוס
מביא את הדברים בפתאומיות אכזרית. וזה
בדיוק מה שקרה לו בימים אלה. שני
הכוכבים חזרו להילוך ישיר ויצרו זווית
קשה לשמש.
המכה נחתה כאשר יופיטר נכנס למזל
תאומים, לבית הקאריירה שלו (אופק
בתולה) והוציא את האמת לאור. מפת לידה
שיש בה ריבוי זוויות חיוביות מראה על כך
שיוכל, בכל זאת, לצאת מהעניין טוב מכפי
שאפשר לצפות. למרות הכל יש במפה לא-
מעט מזל, מה שעזר לו בעבר ויעזור לו
בעתיד לשקם את חייו.

ענייני כספים לא צריכים להיות בעייה בתקופה
הקרובה. בריאותם של קרובים מדאי גה,
אך גם אתם מועדים
לחלות בימים
אלה. לפני יוס-ההולדת
מצב־הרוח שלכם ירוד
וההרגשה קשה. אתם
קצת מפריזים במרה
השחורה שתפסה אתכם,
לאחר יום ההולדת
יהיה בהחלט קל יותר.
בעבודה יש מי שמנסה
לפעול מאחורי גבכם,
ובעקיפין זה עלול לפגוע. המזג השקט שלכם
בדרך כלל, סוער ואתם ממהרים להתפרץ.

החמישי והשישי יהיו ר׳ סוערים. אתם עובדים
קשה ומקבלים תמורה נסוכה יחסית. חשוב
שחדש לעמוד על זברות׳־
כם. יש לכם הוצאות רבות
ונראה כאילו אתם מתמר
טט־ם כספית. אולם אין זה
כך. השבוע יגיע סכום־
כסף מסקור לא צפר ויעזור
לכס להתגבר על הקשים.
וד !8וה־ 19 הס ימים

מועדים לביצוע שניאות
מהבחינה הכספית. בקרוב
מצפה לכם עמדה ח ח
שה. יוקרתית ומעניינת יותר. אך נם אם הובטחה
בבר, עדיין צפרים עיכובים ום יכשנלים בקבלתה.

נסיעות שתכננתם עמלות להידחות א 1להתבטל.
אל תצטערו. עכשיו זה לא הזמן המתאים. אנשים
יקרים לכם עומדים לצאת
לנסיעה ולהיפרד מבם
לזמן קצר. אתם מרבים
ליצור קשרים עם ארצות
רחוקות. תחום מסורים
חרש עולה על הפרק, אך
בינתיים מוקרם להחליט
במקום שבו אתם עובדים
! 2בדצ לו ב ר
19בעיאר
מעמידים אתכם בסיבחן
מוזר. היו זהירים השבוע.
אל תבואו בדרישות ובתביעות.
ב־8ז 1ב־ 19 אתם עלולים לא להרניש
טוב. אך זה יחלוף. בבית יש יותר מדי מתיחות.

הצעות שיוצעו לכם ב 15-או ב־ 16 יהיו אמנם
מלהיבות, אבל לא כדאי שתתחייבו או
תתלהבו מדי. אין זו
התקופה שבה אפשר
לצפות את מה שיקרה
בעתיד, ואחר כך יהיה
מאוחר מדי לחזור בכם.

ההרגשה הכללית ב״20
וב* 21 בחודש לא תהיה
טובה, אך כבר למחרת
ההרגשה הקשה תעבור.
לא נראה שיש סיבה
לדאגה. ידיעה מארץ
אחרת תעודד אתכם לחשוב על נסיעה. זה
יכול לבוא בחשבון אך ורק בעוד חודשיים.

ההוצאות הכספיות נבוהוח מאוד, לפחע זוכרים
לכם הלוואות או תשלומים שאתם חייבים. אין זה
הזמן לבצע עיסקוח או
לצפות להצלחה בעסקים.
מישהו שחי בארץ אחרת
״צור קשר ב־ 15 או ב־16
בחורש. זה יעזור לכם
להתעורר. נטיה להשמין
בולטת מאוד החודש
וכדאי שתקפידו על הדיאטה.
קשרים רוסאנט״ם
מתסכלים. כדא׳ שתת״־
חסו ביתר סבלנות לסי
שעימם היו לכם קשרים בעבר. הבריאות חרשת
התייחסות 710־ 22 בחודש. ובדאי לגשת לרופא.

יוסי בלאט
-שעה הלידה שזנה

חווה יערי
תאריך לידה זהה -

החסר במפת הלידה. אופק זה גרם לו
ליכולת לבנות את עצמו בצורה שקולה,
הגיונית, שיטתית ומסודרת. הופעתו היא
כשל איש מכובד, אדם מהישוב, אך הוא
בשום אופן אינו יכול להסתדר עם ממונים
או עם אנשים בפיקוחו. הוא אינו סומך על
הזולת שיעשה את העבודה כמו שצריך.
החיפוש אחרי חיים קלים יותר וההמג־עות
מלהשקיע מאמץ וללמוד שיטות
חדשות גורמים לו לדרוך במקום. הוא
מתברך בכושר מיקוח טוב ויכולת גבוהה
בעסקים. בנוסף, ההרגשה המנחה אותו היא
שאין לו די ומעולם לא יהיה לו די, ולכן הוא
נסחף ולוקח על עצמו לבצע מעשים שלא

מאזניים

לחץ בנושא הקאריירה. צריך לברר מי פועל
נגדכם בסתר. ה 15-וה 16-קצת לא סימפ טיים
מבחינה זו ..כדאי
שתדברו בגלוי ותגדירו
את חשדותיכם, גם אם
אין הוכחה לכך. בתחום
הרומאנטי אתם מצלי חים.
בני המין השני
חושבים עליכם ומעוג-
יינים בקשרים. אתם
מוקפים בחברה ומוכ *
32003
נים לנסות כמה הרפת-
קות בעת ובעונה אחת.
יש לכם הזדמנות להתחיל בקשר אחר, אם
כי עדיין אין זה קשר המתאים לכם.

סשת

וויטל שוון טסה רסיאור. במשך
שמז״ם התנועה ראודימביאוה. רב1
שיצאה שוחחה עם רונו ב ר
^ ום שבת. יומיים לפני הנסיעה.
רויטל שרון(כמעט )18 ישבה על
המיזוודות ועשתה חשבון־נפש של
כמעט 13 שנות התעמלות.
.הקרבתי הרבה למען ההתעמלות.
בתחילה לא קיבלתי תמורה, מלבד
הסיפוק האישי שלי. רק בשנים האחרונות
התחילו להגיע כל הצ׳ופרים
של הנסיעות לחו״ל, הפירסום וההכרה
הציבורית.״
בכניסה לחדר לקה האורח בתדהמה
ריגעית. קירות ומדפים עמוסי מדליות,
תעודות וגביעים. זו כבר השנה השניה
שהיא אלופת הארץ בהתעמלות־מכ־שירים.
״בגיל
5וחצי הציעה לי אחותי לנסות
חוג־התעמלות לילדות. ממש ב־מיקרה
הגעתי לכל הנושא. אחרי חודש
כבר ידעתי שמכשירים זה אני.
״ההתחלה קשורה בעיקר בכישרון.
לא צריך להשקיע הרבה, ואפשר להיתמך
בקלות במה שאמא־טבע נתנה
לנו. ההמשך דורש השקעה רצינית.״
ההורים עודדו לאורך כל הדרך. כש־

לישראל לא היתה עד היום הצלחה
גדולה בתחום האולימפי. רויטל היא
הנציגה היחידה בענף התעמלות־המב־שירים
(מקבילים מדורגים, קפיצות
סוס, קורה ותרגילי־קרקע) .אחת מתוך
18 הספורטאים של ישראל בסיאול.
ב־ 1984 נפלה בלוס־אנג׳לס מתעמלת
ישראלית מהקורה. הישגי המיש־לחת
כולה לא שאפו להצטיינות
כלשהי. ישראל לא זכתה מעולם ב־מדליית־זהב
אולימפית, והשיא שאליו
הגיע ספורטאי ישראלי היה ריצת-
הגמר לנשים במונטריאול ב־. 1976
אסתר רות־שחמורוב עשתה היסטוריה.
היסטוריה שלא חזרה על עצמה עדיין.
״נראה לי שבמוסדות המתאימים
למדו את הלקח, והם לא מסתפקים עוד
בדרישות המינימום האולימפי, אלא
מציבים דרישות הרבה יותר קשות משלהם.
היה לי מאוד קשה לעמוד במינימום
הזה.״

מבט כבוי
בעיגיים
^ שנים קודמות הושמעו טענות
קשות כלפי מוסדות־הספורט כאילו
אינם מעניקים את התנאים האופטימאליים
למישלחות. מה המצב היום?
״אינני יודעת לגבי אחרים, אבל לי
לא היו מעולם בעיות עם תקציבים.
קיבלתי תמיד את מה שרציתי. רציתי
סאונה או מסאז׳ים, וקיבלתי הכל מיד.״
^ על הטענות לגבי מיספר המלווים
מלווים של המישלחת (כמעט פי
שלושה מהספורטאים) לא היתה
מוכנה להגיב.
למרות התנאים הטובים, האם
אינה חושבת שהיתה מגיעה ליותר,
אילו היו מעניקים לה את חינוך

האורח ביקש את מיספר־הטלפון באולם
המיוחד של רויטל בווינגייט, היא
שאלה את אמא. לברוק שילדס יש
סוכנת בדמות אמא, וגם אצל רויטל
הסיפור דומה.
״תמיד היתה התחשבות ועידור. לא
הייתי מגיעה לשום מקום, אם המיש־פחה
לא היתה עוזרת. תמיד כשההורים
תיכננו חופשה, הם חישבו שלא אהיה
בבית באותו זמן. אם הייתי מגיעה, היו
מבטלים הכל ונשארים איתי.״

הספורט הנהוג בארצות מיזרח־אירופה?
״ברור
שהייתי מצליחה הרבה
יותר. אבל אני רואה אותן בתחרויות,
את הרוסיות והרומניות עם המבט
הכבוי בעיניים, והתעמלות שלא
נעשית בכייף. אני הצלחתי לשלב חיים
רגילים עם הספורט, אבל הן הפסידו
ילדות. גרות בפנימיה וזוכות בכל
השפע של המישטר. בגיל 22 הן
הופכות לשבר־כלי. אף אחד לא רוצה
בהן יותר, כי אינן יכולות להמשיך
להתעמל.
״אין לנו קשרים מיוחדים איתן. רק
מעניין לראות את מבטי־האיבה שהן
שולחות זו בזו. הרוסית בפולנית.״
והלימודים?
״חשבתי לוותר על סיאול בגללי הלימודים.
סיימתי עכשיו י״ב, ורציתי
כמו שאר תלמידי־ישראל לקבל תעו־דת־בגרות
טובה. זאב פיינשטיין, מנהל
אזרט ־ביאליק. בא לעזרתי והציע לי
לעשות חלק מהמיבחנים השנה, וחלק
בשנה הבאה. כך יכולתי להקדיש את
כל זמני לתחרויות ולאימונים.״
על המדף סידרת הספרים פרחים
בעליית הגג. המון בדידות יש בספרים

הללו, וגם בעולמה של התגלית החדשה
שררה בדידות. ילדים קטנים בכיתה
ראו בה משהו אחר. זו שנוסעת
לחוץ־לארץ כל חוו*2יים. זו היכולה
לנצח רבים מהם בריצה, או אף בהר
רדות ידיים.

לא ליפול
מהקורה
ך* ברים כמעט לא היו לה אז. לא
1 1הרבה הסכימו לדבוק בייצור שנעלם
מהשטח לעיתים קרובות כל־כך. רק
עם הזמן התאזנה התמונה. אולם
הטראומה לא נשכחה.
היום יש לה כמה אנשים, המחליפים
לפעמים את תפקיד מישפחתה, כשהיא
נופלת מהקורה וצריכה המון עזרה כדי
לחזור פיסית ונפשית לאולמות־האי־מונים.
ואיך
מתרגלים את העמידה בלחץ
הקהל? האם לא ירעדו לה הידיים כש־תיקרא
לעלות על מישטח התחרויות
בסיאול?
״לא מתחילים באולימפיאדת צריך
לעבור המת תחרויות קטנות ולהשתפשף.
המוסדות העמידו לרשותנו גם
פסיכולוגית, שאיתה אנו משוחחות על
בעיות. מנסות לפרוק את כל המיט״
ענים שיש אצלנו על הלב.״ גם לבטים
של גיל־ההתבגרות נכנסים למיסגרת

רויטל יפה וחטובה. אולם האם נשיותה,
הפנימית והחיצונית, לא איבדה
משהו בגלל הספורט שתלה עליה שרירים?

זה קצת מפריע לי, להגיע לים,
להישאר בביקיני ולראות מבטי־סקר־נות
ננעצים בשרירים. עם הזמן התרגלתי,
ושמתי לב שיש הרבה בנים שאפילו
אוהבים שרירים נשיים. הנה, קח
לדוגמה את החבר שלי...״
החבר בן ה־ 22 מחכה בסאלון. רגיל
לאנשים זרים הבאים לרויטל. תלמיד־הטכניון
נשאר בארץ ושומר אמונים לחברה
במרחקים.
שנתיים הקדישה לתחרויות. היא
נמצאת במירוץ מטורף אחרי הזמן, ר
מסכימה לדרך־החיים שבחרה לעצמה.

תלטת עליך — השאיפה להישגים,
השאיפה להיות יותר טובה.
״עוד לא הגעתי לשיא שלי. אני מק־

ווה שהאוויר בסיאול יתן לי את הכוח
להיות יותר טובה מעצמי, ולהגיע ל־פיסגת
הקאריירה שלי. מה אחר כך? לא
יודעת. רוצה לעבור את זה בשלום״.
רויטל שרון. גם כישרון אלוהי, כמו
שפעם הגדיר אותה אחד המאמנים, וגם
בן־אדם. עולה על המקבילים ברצון,
ולא בעיניים כבויות, כמו הקולגות מה־מיזרח.
אפילו לא איבדה את צניעותה
בהסתערויות־התיקשורת. חסרת אגו־טריפים
או דיכאונות עמוקים .״אם יש
לי מצב־רוח מזופת לקראת הופעה, אני
מנסה לנתק את עצמי ולייצג את
המדינה בכבוד הראוי לה.״
גם את זה יש לה. ציונות.
ילרה־טובודקריית־ביאליק. חבר בטכניון
ואמא מהסרטים. לוקחת את
הספורט בקלות. היה תמיד מי שעזר לה
לעבור את המשברים והפציעות. הת־עמלות־מכשירים
בכיף, ובלי הרבה
שוויץ אישי.

ברכבת בין 1יע״ט לקריות הכינה את
שיעורי־הבית. תייקה הכל, כל תעודה
או מדליה. מקווה כל העת, בסתר־ליבה,
שלא ליפול מהקורה ולייצג את ישראל
בכבוד.

אטיכוי!״

ך* דטל היא מאוד כנה. היא לא
1ניסתה לבלבל איש בדיבורים על
זכייה אפשרית במדלייה.
״אין לי שום סיכוי. מעולם לא אמרתי
שיש, ומעולם לא חשבתי על הכיוון.
רוצה רק להשיג ממוצע .9.4״
אמיתית. רואים שהתחרויות וההופעות
מגיל 10 הצליחו להבליע את
התהילה, את ילדותה. ילדה יפה, בעלת
שרירים. גם נקודת״חן יש לה מעל הסנטר.
היא
הצליחה למסגר בתחום הצר של
שעות־היממה את בית־ספר ואת החבר
ואת המכשירים, הממלאים את כל
הווייודעולמה .״למה בעצם את מתעמלת?״
נשאלה.
״ולמה כל אחד עושה מה שהוא
עושה?״ ענתה .״זו מין מחלה, שמש
קיר
הגביעים והמדליות של רויטל
אין ל׳ ש1ם מימי. אני חצה רק להשי 1ממוצע 9.4ו

ז הם אומר*...מה הן *ומרות...מה הם אומר*ם...חה הן *ומרות...מה ה
.עוזי קיו

,.עשירם חוששים רה־וושו ״אפשו להחזיר לשפיות . ,הטעםלפגםהוא
כמי שמתנגדים למימסד!״ את יוצא* צפון־אפויקה!״ בקבלת ־ 11146318 .־

פרופסור שלמה אלבז, ממנהיגי התנועה ״המיזרח אל
השלום״ ,חזר מביקור בצרבת אצל אירגון שנקרא ״הצילו,
גזענות!״ שאלתי אותו מה זה.
לפני שנתיים התארגנה תנועה המונית, ספונטנית, של יהודים,
ערבים, לבנים ושחורים, הנלחמים בגזענות של ז׳ן־מארי לה־פן.
מוצאם של רבים מחברי־התנועה היהודיים הוא מצפון־אפריקת כך
נוצר הקשר בינינו.

• מה למדת מהם?
הפרופסור עזרה זוהר החליט שלא להריץ לבחירות את
מיפלגתו ,״עצמאותי׳ ,נשל מחסור כספי. השבוע נסגר גם
החינמון ״מעורב ירושלמי״ ,שזוהר היה אחד מבעליו.

• מדוע קשה לימין למצוא תומכים לעיתון ול*
מיפלגה?

אם שם הקימו יהודים צפון־אפריקאיים תנועה כזו, מדוע שלא
יעשו זאת גם כאן? כלומר: אפשר להחזיר לשפיות גם את יוצאי
צפח־אפריקה בארץ:

•איד?
מנהיגי התנועה הצרפתית פיתחו שיטה חדשה של פנייה לתומ־

תנועות

נחירות
מה זה ימין ומה זה שמאל? זה לקסיקון מעוות! מי שמקבל שכר־עתק
חודשי מחברת־העובדים הוא שמאלני? על העיתון אינני מוכן
לדבר!

• והמיפלגה?
המצב הכספי הוא לא־פשוט. המיפלגות הגדולות מקבלות תמיכה
רצינית מהממשלה. הן גם מגייסות כספים בחוץ־לארץ, וזה,
לדעתי, מעשה פלילי, שהרי לי, כאזרח, אין אפשרות לבדוק מאין
מגיעים הכספים האלה.

• ומדוע לא מצאתם תומכים ישראליים?
בשמאל תומכים כל המיפעלים הכושלים של חברת־העובדים.
מי יכול להתחרות איתם? מלבד זאת — שתי המיפלגות הגדולות
נחשבות כמימסד, ואנשים עשירים חוששים להיחשף כמי שמת(שרה
ליסביץ)
נגדים למימסר.

כים. במקום לפעול במיסגרות קטנות, רדיקליות, הם פונים להמונים
באמצעות סיסמות שעוברות לסוחר. כמה מהם יבוא ,.בקך וב
לביקור בארץ. הם ייפגשו עם אנשי-השכונות, וינסו להשפיע עליהם.

וזה יעזור?
אנחנו לא תמימים. לא נשנה ריעות מן הקצה לקצה. אנחנו רק
מקווים שמשהו יזוז במחשבות של הצפון־אפריקאים ביום הבחירות.

לאיזו מיפלגה אתה מקווה שהם יצביעו?
כל מה ששמאלה מהליכוד.

• מדוע אתם אינכם רצים לכנסת?
אני לא עשוי מחומר שרץ לכנסת. אנחנו תנועה רעיונית, ולא
(שרר, רמב־ץ)
מיפלגה פוליטית.

ועדת־החקירה בראשותו של שלום מן, ראש מיצהל כוח״
האדם בשרות בתי-הסוהר, שמונתה לחקור את נסיבות
בריחתו של הרצל אביטן, קבעה שכמה קצינים בכירים
בשרות אשמים ישירות או בעקיפין בבריחתו של האסיר.
מסקנות הוועדה החמירו עם מנהל בית־המעצר, מנ הל
הביטחון וקצינים אחרים.
רק אחרי שהוקמה הוועדה הופנתה האצבע אל העומד
בראשה, שמעד בעבר, כשהורשע בזיוף חתימת רופא. למ רות
הכתם בעברו, הביא אותו שר־המישטרה, חיים בר־לב,
לשרות בתי־הסוהר, ומינה אותו לתפקיד בכיר.
פניתי לתת״גונדר־בדימוס שלום רוזיליו, שהיה מועמד
רציני לתפקיד הנציב, וששימש כראש מטה־השרות, אן
נאלץ לפרוש אחרי שהורשע, לפני שנה, במירמה, בהפרת־אמונים
ובהטרדת־עד. שאלתי אותו לדעתו על מסקנות
ועדת״החקירה ועל מי שעמד בראשה.
אין טעם־לפגם במינויו של שלום מן כראש ועדת־החקירה. אם ׳
יש טעם לפגם, הרי זה בעצם קבלתו לשרות כראש מינהל כוח־ י
האדם. ידעו בדיוק על עברו, ולמרות זאת קיבלו אותו. אחרי שהוא
התקבל, הוא רשאי לעמוד בראש ועדת־החקירה.

• האם לדעתך המסקנות הרחיקו לכת?
אינני יודע את הדו״ח לפרטיו, אר ממה שפורסם התשובה היא
לא. מנהל בית־המעצר אחראי לניהולו של המיתקן שעליו הוא
מופקד. אם היתה פאשלה של קצינים או סוהרים, שהיו תחת
פיקודו, הוא אחראי להם. הבעייה היא שנעשו דברים בניגוד להוראות
ולכללים, באופן שיטתי ולא חד־פעמי, ולכן האחריות מוטלת
על הנהלת בית־המעצר, שלא גילתה זאת.

ועדת חקירה
• בזמנך הייתם מודעים לאפשרות שאביטן יברח?

תמיד ידענו שהוא זומם לברוח, להבריח נשק לתאו, ולכן נעשו
אצלו חיפושים באופן תדיר ויסודי. הקפידו על כל הכללים, שמרו
היטב על תאו, ניקו אותו לגמרי מדי פעם, הסתכלו בו בשבע
עיניים.

• אתה אומר שבזמנך זה לא היה קורה?
אין ערובה, אבל בזמני הקפידו מאוד.

• אתה חושב שהנציב עצמו יכול להיפגע מה־דו״ח?
אין
שום סיכוי, משום שאנשי הוועדה הם ברובם תחת פיקודו.
אילו היו מקימים ועדה בלתי־תלויה, יתכן שהמסקנות היו קצת
(יוסי עין־חר)
שונות•

0אומרים...מה הן אומרות...מה ה אומרים ...הה הן *ומרות...מה ה *
צבי טל, העולם הזח

״המיט־גות הדתיות גורמות ״בעד שר ספורט שינוטדר ״הבעיה אינה עם הנדנים
לריחוק מהדת יותר ממני!״ לגמרי מהפוליטיקה!״ אלא עם בעריהם ! ״
״מיפלגת העבודה תעמוד על הקמת מישרד ממשלתי
לענייני־ספורט, שבראשו יעמוד שר,״ אמר אפריים זינגר,
יו״ר ועדת־הספורט של המערד•
זינגר הציע את החלק הספורטיבי במצע־המערך לבחי רות. מוזכרת בו ההפרדה בין המיקצוענות לחובבנות.
המיפלגה תתבע להפריד בין השניים, כשהספורט המיק־צועני
יופקד בידי עמותות של אנשי-מיקצוע, שישאו באח ריות
אישית. תחום נוסו׳ שבו מבקש המעדן להתערב הוא
טיפוח הספורטאים המחוננים בעת שרותם הצבאי. ספור טאים
רבים ״נעלמים״ עקב השרות הצבאי במשך שלוש
שנים. שאלתי את דני לאופר, יו״ר מחלקת-הכדודגל של
מכבי תל-אביב:
״המפד״ל תשתמש בזמר אדם בתעמולת־הבחיתת!״
אמרו כותרות העיתונים. במבט ראשון צראה היה באילו
שכרה המיפלגה הדתית את שרותיו של הזמר המצליח.
אחר־כן התברר שהכוונה היא להציג קטעים המראים את
ההיסטריה של בני״נוער בהופעותיו של אדם, כדי להדגים
עד כמה הידרדר הנוער.
מה דעתך! שאלתי את אדם. אכן הידרדרות!
כל העניין נראה לי כבדיחה. בדיחה טובה, אפילו. מה יש לי
לענות להם? אולי לספר על שלושה בחורי־הישיבה שניגשו אלי
השבוע ושסיפרו שהם מאזינים לי בישיבה ומגיעים להופעות? אני
גם יכול להראות להם מיכתבים שאני מקבל מבנות הלומדות
בפנימיות דתיות.

• אתה חושב שאתה סמל שלילי?
אני לא חושב שגם הם חושבים ככה. אבל במערכת־בחירות יש
הרבה יחסי־ציבור, ולא משתמשים תמיד במה שחושבים. להם
נדמה, כנראה, שטוב להם לעבוד ככה על הקהל שלהם. אני הסיבה
שבגללה הנוער לא מגיע לאלוהים? המיפלגות הדתיות גורמות
להתרחק מהדת יותר מאשר אני! בתנ״ד יש קטעים יותר לא־מו־סריים
מאשר בטקסטים שלי!

• מה דעתך על המצע הספורטיבי הזה?
הרעיון טוב. אני מצדד בקיומו של שר לענייני־ספורט, אבל
בתנאי שמישררו ינוטרל לגמרי מפוליטיקה. חשוב שיהיו לו
שיניים חזקות וכוח מבחינת סמכויות לשנות ולפעול. מאחר והוא
צריך להיות בלתי־מיפלגתי, גס דר!״ בחירתו צריכה להיות על-פי
•כישוריו בענפי־הספורט ויכולתו לתפקד נהם בצורה הטובה ביר

• כיצד יתפקד, מאחד ושלושת מרכזי-הססורט
— הפועל, מכבי ובית״ר — קשורים לפוליטיקה
הישראלית?
כוחו של השר, נוסף על יכולתו לשנות ולחוקק, הוא היותו נעל
תקציב וטח כספי מעבר לכספי המרמים השונים. המרכזים
מקבלים כספים רבים מהטוטו, ואלה מחזיקים את הקבוצות בענפי־הספורט
השונים. השר יטפל גם בשיפור מיגרשי־אימונים, בעזרה
לקבוצות במצוקת במתן הלוואות לקבוצות בתנאים מועדפים,
בכל ענפי״הספורט.

• איגד חושש מההפרדה בין מיקצוענות לחוב*
בנות?
חושש?? להיפר! אני בעד עמותות כאלה, וכך המצב במכבי,

דוג

ספורט

לא. הערצה זה דבר טיבעי בגיל־ההתבגרות, וזה קורה בכל
העולם.

למרות שהיא נקראת אגודה. אני חושב שבמצב שבו המנהל מתפקד
על בסים של אחריות אישית, ההצלחה תהיה רבה יותר, כי
ברגע שאותה קבוצה הופכת העסק הפרטי שלך, אתה תשתדל בכל
מחיר שהקבוצה תשגשג כעסק דיווחי.

• תופעת ההערצה היא דבר שלילי?
• כאיזו דמות היית ממליץ להם להשתמש, כדי
להמחיש הידרדרות מוסרית?
אני לא רוצה לנקוב בשמות, אבל זה לא בעייה למצוא דמויות
כאלה במחנה שלהם. שיתחילו, אולי, עם השחיתויות שאצלם. אני
מתעסק בתרבות, ולא בהשחתת בני־נוער.

• המפד״ל הפסידו אותך כבוחר בגלל העניין הזה?
בלאו הכי לא הייתי מצביע להם, למרות שאין לי שום דבר
נגדם. רק מפריע לי שהם לא מכבדים תרבות שונה משלהם. אני,
בכל אופן, לא הייתי משתמש במפד״ל ליחסי־הציבור שלי.
(שי כרם)

• האם יש אמת בטענה שספורטאים מוכשרים
ומצליחים נהרסים בתקופת הצבא?
שוב, זה גם מתקשר לנושא של שר־ספורט.

• ומה היית רוצה שיעוגן כחקיקה שכזו?
ררך חקיקה לאפשר לספורטאי שאינו המצטיין במיוחד להגיע
לכל ט גי האימונים, לכל המישחקים והתחרויות, להכיר בפציעות
ובפגיעות כתופעה די שטחה. חשוב שייקבעו קריטריונים ברורים,
כדי לקבוע מיהו הספורטאי שזכאי באותה התחשבות בחלו(עודד
רכטמן)

בהפוגה שבין ראש־השנה ליום־הכיפורים, ולפני הפס טיבלים
המיועדים לחג״הסוכות, יחגגו גם כלבי־ישראל
וכלבים־אורחים מהעולם בתערוכת־כלבים בינלאומית
בגני-התערוכה בתל״אביב 900 .כלבים מכל הגזעים יטלו
בה חלק. הכלב שיזכה בתחרות יוכתר בתואר ״כוכב התערוכה״
.כלב הזוכה בשלוש תערוכות בינלאומיות, זוכה
בתואר ״אלוף בינלאומי״.
שמונה שופטים ישפטו בתערוכה, הנערכת זו הפעם ה סב.
יגיעו שופטים מהולנד, מגרמניה, מדרום־אפריקה,
מפינלנד, מבריטניה, משבדיה, ויהיה גם שופט ישראלי.
פניתי לאבי מהרשק, שישמש כשופט הישראלי בתח רות,
ושאלתי אותו כיצד מגיעים למעמד שופט בתחרויות-
כלבים.
אתה מגדל את הכלב שלך. בשלב מסויים אתה מגיע למועדון-
כלבים לפי גזע הכלב. אחר־כך לומדים בנזידרשה הישראלית
לכלבנזת. במשך שנתיים לומדים אנטומיה, גנטיקה, תנועה ופסיכולוגיה
של הכלבים. אחר־כך המועדון ממליץ עליך, ואתה
מתחיל לעבור התמחות תחת פיקוחו של שופט ותיק. בסוף צריך
לעבור בחינה מסכמת.

• במה זמן עובר מתחילת הדרך ועד לקבלת תעו־דת־שופט?

יכול להגיע לתקופה של שש שנים.

• הפסיכולוגיה של הכלב שונה מהפסיכולוגיה של
בני־האדם?
בני־האדם למרו מהכלבים. כך, למשל, תנועת אחיזת התינוק
נלמדה מהדרך שבה מגינים הכלבים על הגורים שלהם.

• כלבים עוכרים טיפול פסיכולוגי?
בארצות־הברית יש קליניקות מיוחדות. הכלב בדרך־כלל בס־

חיות
דר, הבעיה היא עם הבעלים.

• כמה קבוצות־גזעים יש כארץ?
יש 10 קבוצות גזעים.

• יש גזע ישראלי?
הגזע הכנעני פותח בארץ בסוף שנות ה־.30

• יש שידוכים בין כלבים בתערוכות?
בדרך־כלל במועדונים ספציפיים לגזעים יש אדם מיקצועי,
שמתפקידו להמליץ על הרבעות. לכל גזע יש סטנדרטים משלו.
תצוגות־היופי נועדו בין השאר גם ליצור זיווגים.

• אתה ממליץ על. השיטה הזו גם לבני־אדם?
זו בעייה, מכיוון שלבני־אדם אין תעודות־יוחסין.
(יוסי עין־דור)

(והירדים שבאמצע)
התעקשה, נרשמה התלונה. סמ״ר אידה
שהבן רשמה את התלונה, והגדירה את
הנושא ״הטרדת המישטרה״ .כאשר פנתה
הקצינה לקבילות הציבור, נאווה
גלעד, כדי להתלונן על השוטרים, בחשד
שפעלו שלא כדין, חרגו מסמכות
ושוכנעו לפעול בניגוד לחובתם, פשוט
סירבה הקצינה לקבל את התלונה .״אין
לה עילה,״ חזרה וענתה. היא גם סירבה
לרשום את התלונה.

טלוויזיה

שואל הו, מ שוו ה עורו הוצאת
״תומיד: טוען שאשתו בגדה בו עם חברו
הטוב ביו תו, ה סוכו בנימיו תמוז
ך* שעה היתד! 10 בערב, כאשר
1 1עלו שני השוטרים לדירתה של
הציירת אסנת הר, בצפון תל־אביב.
אסנת עצמה היתה צריכה באותו
לילה לחזור מבריטניה, שם שהתה במשך
כמה ימים. בדירה היתה בתה
בתיה, יחד עם סבא וסבתא שבאו
מאשקלון.
סמ״רמבי אזולאי וחברו, שניהם במרים,
ציוו על הילדה המבוהלת לבוא
עימם בטובות. הילדה סירבה.
כמה שעות לפני כן, כאשר בתיה
ואחיה הקטן, מתן, תלמיד כיתה ר, שהו
עם סבא־סבתא בבית אמם, צילצל שם
הטלפון. הדובר היה עורו־הדין חיים
שטנגר, הפרקליט של אביהם, המשורר
ישראל הר. הוא תבע מן הילדים לחזור
מייד לבית אביהם, אחרת תבוא המיש־טרה
לקחת אותם.
הילד נתקף פאניקה, ורצה הביתה.
אחותו החזירה אותו לבית האב וחזרה
לבית אמא. ואז באו השוטרים.
״את צריכה לבוא!״ אמר השוטר אזולאי
לילדה, שעמדה על שלה למרות
הפחד .״אין ברירה!״
״יש לי צו!״ קבע עורך־הדין שטנגר,
שעלה לדירה עם שני השוטרים.
הסב הנפחד שיכנע גם הוא את
הילדה ללכת עם השוטרים.
בלית ברירה ירדה הילדה עם השוטרים
ועורך־הדין. למטה עמדה ניידת־מישטרה,
ובה אביה. הילדה הוכנסה לניידת.
שם ליטף אותה שטנגר ואמר:
״אל תדאגי, את צריכה לעשות מה
שכתוב בחוקים!״
הניידת הובילה את הילרה לבית
אביה, ברחוב רופין .״אם תרצי לחזור,

צלצלי למישטרה, למיספר !100״ אמרו
לילדה.
כשאך נכנסו לדירה, התנפלה הילדה
על הטלפון וחייגה . 100 אולם עו־רך־הדיו
שטנגר הוציא את השפופרת
מידיה .״זה בסדר ״,אמר בשפופרת,
״אני עורך־הדין, הכל בסדר״.
הילדה רצתה לחזור מיד לבית אמה,
אך אביה הזהיר אותה :״אם תלכי מכאן,
תבוא המישטרה שוב ותחזיר אותך.״
כשהיא צורחת ובוכה, נשארה בתיה
בבית אביה, עד הבוקר. אז באה אמה
ולקחה אותה.

ד״וה השוטר
אזולאי
יי ה יכול היה להיות סיפור רגיל,
( אלמלא הזהות של המעורבים בדבר,
ואלמלא עובדה מוזרה אחת: בידי עו־רר־הדין
שטנגר לא היה שום צו שהורה
על הילדה להיות עם אביה.
ההחלטה היחידה הקיימת לגבי הילדים
ניתנה על־ידי בית המישפט המחוזי
לפני חמישה חודשים. אז עדיין גרו
שני ההורים המסוכסכים ביחד. משום־
כך החליט אז השופט עמוס זמיר שאין
צורך לפסוק אצל מי יהיו הילדים .״שני
ההורים הם, שניהם כאחד, האפוטרופ־סים
הטיבעיים של הילדים הקטינים,
וכל עוד ובני־המישפחה אינם חיים
בפירוד של ממש, איני רואה כי טובת
הילדים דורשת זאת שתיקבע בפירוש
בידי מי מההורים תהיה חזקתם המיש־פטית״.
בינתיים
אכן חל הפירוד, וההורים
גרים עכשיו בדירות נפרדות. אך בית־

המישפט לא פסק עדיין מי יהיה אצל
מי. ממילא לא היה קיים צו על כך בידי
שטנגר.
אם כן, על־סמך מה הוזעקה הניידת?
מי הורה לשוטר אזולאי ולחברו לאיים
על הילדה המפוחדת ולהכריח אותה
באיומים לעבור ממקום למקום? איך
שוכנעו השוטרים לפעול בלי צו?
נראה כי השוטרים עצמם ידעו כי
משהו אינו בסדר בהתנהגותם. על כן
מילא השוטר אזולאי דו״ח־פעולה, שהקשר
שלו למציאות היה לקוי. בין השאר
:״עורר־דין בשם חיים שטנגה״בידו
פסק־דין...הילדה חזרה מרצונה...היא
חזרה לביתה והכל כשורה...הילדה
חזרה מרצונה לביתה מבית הסבתא לפי
בקשת אביה ולפי פסק־דין של
בית־מישפט מחוזי, ולפי רצונו של
הסבא״.
האמת: הילדה לא היתה בבית סבתה,
אלא בבית אמה, שבו היא גרה. היא
לא הלכה מרצונה החופשי, אלא מפחד
השוטרים.
כשהיא מלאת זעם על הטראומה
שנגרמה לילדה, פנתה אסנת הר אל
המישטרה כדי להגיש תלונה נגד עו־רר״הרין
שטנגר והשוטרים. היא נתקלה
בחומת־ברזל. המישטרה לא היתה מוכנה
לקבל בשום אופן את התלונה.
ארבע פעמים הלכה למטה המרחב,
ברחוב הרכבת, ובכל פעם נדחתה. מפקח
בשם מקסים ניסה להסביר לה שהשוטרים
היו בסדר, שאין לה עילה לתלונה.
כשעמדה על שלה, בפעם הרביעית,
הניח לה לשבת ארבע שעות
ולחכות, ואחרי טירטור זה ניסה לשכנעה
שוב לוותר על הרעיון. רק כאשר

^ בים מכירים לפחות יצירה אחת
1של אסנת הר, מבלי לדעת זאת.
כל העובר ברחוב פרישמן בתל־אביב
רואה על קיר בית־הספר תדנוררא!
שורה של ציורי־ילדים מתוך אגדות,
המכסים את כל צלע הבניין. את הציורים
ציירו התלמידים בהדרכת אסנת
הר, המלמדת ציור בבית־ספר זה.
אסנת, צעירה שופעת־חיים ויפה־פיה,
הכירה לפני 16 שנים את המשורר
ישראל הר, עורך ההוצאה־לאור
הצבאית תרמיל. זה היה בביתו של
מבקר־האמנות אמנון ברזל. השניים
נקשרו זה לזה, למרות הפער של 18
שנים בין גיליהם. לפני 14 שנים
.נישאו•
הר הוא אחת הדמויות היותר־ססגו־ניות
בנוף הספרותי התל־אביבי. בעיני
כמה מחבריו, הוא תימהוני.
הרקע שלו חרדי־קיצוני. הוא בנו
של הרב שימעון אהרון הרשקוביץ,
ומישפחתו הענפה פזורה בין בני־ברק
ושולי שכונת מאה־שערים. בני־המיש־פחה
שייכים לחצרות ויז׳ניץ, גור וקר-
צ׳נב.
בגיל 12 ברח ישראל מביתו ומן
ההווי הדתי. זמן־מה חי ברחוב, והצטרף
לאצ״ל. לאחר מכן הלך לים ושירת
במשך 12 שנים כקשר באוניה. כיום
הוא בן .57 הוא מעשן בשרשרת גם
בשבת, אך גם בביתו הוא חובש תמיד
אחת מעשרות כובעי־המיצחיה שלו.
כאשר התחתן עם אסנת, העמיד
לאשתו הצעירה ומלאת־החיים כמה
תנאים, שהיו צריכים לעורר בה מחשבות
לגבי ההבדלים ביניהם. הוא תבע
שלא יהיו אנשים נוכחים בחתונה, מלבד
העדים ניסים אלוני ויוסל ברגנר:
שלא יהיה מכשיר־טלוויזיה בביתם, וכי
הבת שתיוולד תיקרא בתיה על שם
אמו.
ברגע שנולדה הבת הבכורה, בתיה,
חל שינוי גדול בהתנהגות האב. הילדה
הפכה מוקד בלעדי של חייו. הוא
התחיל לחשוש לה ולטפל. בה מעבר
לכל המקובל.
מעולם לא הושארה הילדה לבדה,
בחברת בייבי־סיטר .״לא בשביל זה עושים
ילדים,״ קבע הר. הילדה ינקה
במשך שנתיים. מזון נוסף קיבלה רק
מאביה, אחרי שלעס אותו בפיו.
עד גיל 5ישנה הילדה במיטת אביה.
אז נולד הבן מתן, שתפס את המקום
במיטת האב. האב לא התפשט בלילות
וישן בבגדיו. אסנת עברה לישון במיטה
בחדר־הילדים.
אף שהילדים בריאים לחלוטין, הד
אגה
לבריאותם מילאה כמעט את כל
השיחות בין האב והאם. הצואה של
הילדה נבדקה בכל יציאה, ושימשה נושא
לשיחות אינסופיות. כשהיה האב
יוצא מהבית, היה נושא את בתו על —
הגב. עוברים־ושבים התרגלו למחזה
של ישראל הר, חבוש כובע־מיצחיה,
כשהבת רוכבת על כתפיו, בקבוק־חלב
מבצבץ מתיר כיסו, והוא משוחח עם
בתו באמצעות טלפון־צעצוע.
כמעט מעולם לא יצאו שני ההורים
ביחד. הם גם לא הלכו לקולנוע או
לתיאטרון. ישראל הר טען שהוא סובל
מקלאוסטרופוביה. אחרי הפירוד כנראה
נרפא, וי עכשיו הוא הולך עם בנו
לקולנוע.
עד גיל 3לא נשלח הבן מתן להסתפר,
ושערותיו גדלו, כמינהג החרדים.
האב לא רצה שילדיו ילכו לגן, אך
נכנע לבסוף. כשהלכו הילרים לבית־

פרקליט שטנזנר
,זה בסדר, א1־ שרך דין ו
הספר,
ישב האב בכיתה במשך שבועות,
וכמעט הוציא את המורות מדעתן. לא־חר־מכן
נאות לעבור לחצר, ושם היה
ממתין לסיום הלימודים ולוקח את הילדים
הביתה.

בחורה אלמונית
בתמונה
ך * לרקע מוזרויות אלה החלו המי
ריבות בבית כמעט מן השנה הראשונה
של הנישואין. שלוש פעמים נטשה
אסנת את הבית, אחרי עלבונות וסטירות.
בכל פעם התחנן שתשוב, והבטיח
לשנות את דרכו. כשהציעה לו
אשתו ללכת לייעוץ מישפחתי, סירב.
הוא התחיל לאיים בהתאבדות. הוא
נשא בכיסו סכין־גילוח, והיה מאיים
לשלוח בה יד בנפשו.
מדי פעם היה נעלם מהבית, אחרי
איומים כאלה. אז היו הילדים נכנסים
להיסטריה. אסנת, בני־מישפחה נוספים

אסנת הו, צייות, קוואת :״הבסיקו לוחם על שואל ועלי!
אנחם אנשים מבוגוים. התוכזו־נא במצוקתם שר הירד,,!,
וחברים יצאו לחפש את האב בבתי־החולים.

רקע זה גמלה בלב אסנת הר
ההחלטה להתגרש. בין היתר פנתה
לעזרת ידיד־המישפחה, הסופר בנימין
תמוז (.)69
תמוז, שהיה אחד מחבריו הטובים
ביותר של ישראל הר, ביקר בביתם
לעיתים תכופות. ידידותו עם אסנת הר
התחילה בנסיבות מוזרות גם הן.
תמוז, סופר ידוע (פונדק של
ירמיהו) ,לשעבר העורך הספרותי של
הארץ, הוא גם פסל. בנעוריו נמנה עם
מייסדי תנועת־הכנענים. אחר־כך ייסד
בהארץ את המדור ההומוריסטי עוזי
ושות׳ (לפני עמוס קינן) והוסיף
לפולקלור הישראלי כמה דמויות
בולטות.
באחד הימים ראה תמוז אצל הצייר
אליהו גת ציור של צעירה אלמונית,
פרי ידיו של גת. הציור הלהיב את

דימיונו של תמוז. הוא רכש את היצירה >:י
ותלדי אותה אצלו. הוא לא ידע מי * מ הצעירה בציור.
באחד הימים ביקרה אסנת הר בבית
תמוז. כשהלכה, אמרה אשתו של תמוז| ,
מרים :״נדמה לי שזוהי הבחורה בת־ 0

מונה!״ ואכן, היה זה ציור של אסנת.
לפני שלוש שנים התאלמן תמוז ין
מאשתו מרים. הוא נשאר לבדו. שני
בניו נשאו נשים וחיים בבריטניה, שם
שימש תמוז במשך שנים אחדות כנספח
תרבות.
דירתו בצפון תל־אביב, ובה שיבעה 1
חדרים מרווחים, הפכה גדולה מדי. הוא
הציע להפריש חדר לאסנת, כדי שישמש
לה כסטודיו לציור. כך התחילו !
השניים להתקרב זה לזה, וכאשר פרץ
המשבר הסופי בין אסנת וישראל, נולדה
ידידות בין אסנת ובנימין תמוז. הוא
חילק את דירתו לשניים, והשכיר לה
את החצי כדירה עצמאית. שם גם איר

של תביעות ותביעות נגדיות, טענות
וטענות נגדיות.

בלשים
ן וציתות

עו־ יוסף ז ברגנר

^ עיני ישראל הר, הפרשה כולה
נראתה כבגידה שחורה של אשתו
וחברו הטוב ביותר, בנימין תמוז, בו.
אסנת פנתה אל ידידים משותפים
— הסופר אהוד בן־עזר, המשורר נתן
זך, הצייר יוסל ברגנר — כדי שישפיעו
על בעלה לסיים את הפרשה בשלום
ובשקט. היא ביקשה את מחצית
ערך הדירה שלהם ברחוב רופין(שערכה
כ־ 80 אלף דולר) ,הסכם בעניין הילדים
ומזונות.
הר תבע שלום־בית, ופירט באוזני
הרבנים והשופטת; את טענותיו הנזעמות.
הוא טען כי אשתו מבלה בבית
מאהבה ימים כלילות. תחילה עשתה

זאת בהיחבא, ואחר־כך בגלוי. לדבריו,
לקחה לשם גם את הילדים, ואחרי
שהחזירה אותם הביתה נשארה אצל
תמוז.
לדבריו יצאה עם תמוז כמה פעמים
לחו״ל ,״תוך התעלמות ממחוייבותה
כלפי ילדיה הקטנים ״.הוא עצמו אינו
יכול לישון בלילות, בגלל כאביו, אחרי
שעבר ניתוח־פרוסטטה.
את ידיעותיו שאב הר מבלשים ששכר,
שעקבו אחרי אסנת במשך זמן רב
וצותתו גם לשיחותיה.
תחילה היתה האם חוזרת בכל בוקר
לדירת האב, מכינה את הילדים לבית־הספר,
קונה מיצרכים ומנקה את הבית.
אולם המצב בבית לא איפשר את המשך
הסידור הזה.
האב הפסיק לאכול וסיפר לילדים
הנדהמים כי הוא נשאר רעב ומורעב
מפני שאמם שמה לו תולעים באוכל.
בלילות היה משאיר את האור דולק,
מסתובב בחדרים כאריה בכלוב. בימים
נשאר ישן עד הצהריים.
אסנת עברה לגור בדירתה השכורה
בעיקבות ההתאכזרות של בעלה. הילדה
הלכה אחריה וגרה עימה. הבן נשאר
אצל האב, בדירה שאין בה עוזרת
ומטפלת, ושאיש אינו דואג בה לניקיון.
האב אינו מרשה לילד לראות את
אמו, והבת אינה רוצה לראות את האב,
לאחר שגרם לה פחד וביזיון בעזרת
עורן־־דינו והמישטרה.
לדברי אסנת הר, הילדים נהרסים
במצב זה. פרשת השוטרים היתה רק
חלק מטראומה מתמשכת זו.
כשהיתה באנגליה, נודע לה כי בעיתונים
בישראל הופיעו כתבות ארוכות
על הפרשה, בתוספת תמונות שנמסרו
לפירסום מטעם האב.
ילדים פכדוד-מישחק
^ סנת הזדעזעה, במשך כל הזמן
עשתה את הכל כדי למנוע פיר־סום.
היא חששה מפני השפעת החשיפה
על הילדים. גם ידידיה העיתונאים,
שידעו על הסיפור מזה זמן רב, שוכנעו
על־ידה שלא לפרסמו.
אחרי שהעניין פורסם על כל פרטיו
המדכאים והאינטימיים ביותר, החליטה
אסנת הר לפנות מעל גבי העולם הזה
לחבריו של הר, שיתגייסו בדחיפות
למען השגת הסכם בינה ובין בעלה,
לפחות בעניין הילדים, המיטלטלים
כיום ככדור־מישחק בתוך הפרשה העגומה.
קראה
אסנת הר :״הפסיקו לרחם על
ישראל או עלי! אנחנו אנשים מבוגרים,
האחראים לחייהם. התרכזו במצוקתם
של שני הילדים, שאסור להעמיס עליהם
את החרדה ורגשי־האשם הכרוכים
בצורך היומיומי להכריע בין הוריהם.
צריך למצוא בדחיפות הסדר, שיאפשר
לילדים להיות עם שני הוריהם לסירוגין,
בצורה קבועה, משוחררת מלחצים
ומטרור, כך שיוצאו לחלוטין ממעורבות
בסיכסוך שבינינו!״

ב קסק חלב בכיס

עד נסים אלוני
לא הולכים לקולנוע

עה הדראמה בין הילדה בתיה והשוטר
אזולאי.
כמקובל במיקרים כאלה, החלה פר־

אסנת ובנה מתן
הבעל היה בניידת

1האם נוצח אחמד
1ארנאנגיו 3בנ
י ששיות את השיר־טון?
ואם נן, מדוע
דווקא עכשיו?
שעה קלה אחרי הרצח נעצר סלים
(״סלומון״) משראווי, מי שהיה מודיע
מישטרתי, בעיקבות עדותה של סיהאם
פאנג׳רי, אשתו של הנרצח. בעדותה
אמרה שממירפסת ביתה ראתה
בוודאות את משראווי בורח לכיוון
הים, מייד אחרי היריות. לשאלה כיצד
זיהתה אותו בוויאות, שכן האיש
שברח היה בגבו אליה, השיבה :״אני
מכירה אותו טוב מאוד, ויודעת איך
הוא נראה. כבר היה פעם ניסיון לירות
בבעלי, וגם אז משראווי היה מעורב״.
אליבי מוצק
סוות־החקירה, בראשות פקד
*!ורצברג ממרחב איילון, בדק את
עדותה ועצר את משראווי, יום אחרי
ששוחרר ממעצר של 17 יום. משראווי
טען שבניו של פאנג׳רי הם שהדביקו לו,

^ נו פונים לעדה המוסלמית
לבקש סליחה מאוד שלא התייעצנו
איתם בעניין זה, ומאשרים כי
עברנו את השגיאה הגדולה, ונשבעים
באלוהים העליון הגדול שלא נחזור על
כך בכלל ״,כתבו אחמד פאנגירי (,)50
יושב־ראש ועד־הנאמנים המוסלמי
בתל־אביב-יפו, ומוחמד מנסור, גיזבר
ועד־הנאמנים, אחרי שנתפסו בקלקלתם,
כשמכרו אדמות השייכות לווקף
המוסלמי בשכונת־בבלי, בניגוד לחוק
ולרצון הציבור המוסלמי ביפו.
נראה שלא הכל סלחו. ההצהרה
המפייסת לא היה בה כדי לשכך מריבות
עזות הנמשכות שנים רבות בין
הגופים, הזרמים, מוקרי־הכוח והמיש־פחות
השונות ביפו.
מאבקים עזים וחריפים כאלה דורשים
קורבנות, למען יראו וייראו.
ביום השישי האחרון נורתה ירייה
נוספת במסכת המאבקים הפנימיים על
השליטה ברכוש הרב שבידי המוסלמים
ביפו. פאנג׳רי, נשוי ואב לשמונה
ילדים, נורה למוות בשעת־בוקר, כשאף
יצא מביתו ברחוב האתרוג, בדרכו
לתחנת־הדלק בשדרות־ירושלים שבה
עבד כשכיר. האיש ירד מגדולתו, ירד
מנכסיו, וההתנקשות בחייו שמה קץ
לחייו של עסקן בינוני, שלמד לחיות
בצל השילטון ולרצות אותו, ועל־כך
שילם בחייו.
גודל מסע״ההלוויה יש בו כדי ללמד
על מעמדו של הנפטר. הלווייתו של
פאנג׳רי היתה דלת־משתתפים. בחצר־ביתו,
בשעות־הצהריים, התאספו רק
כמה עשרות גברים. ישובים על כסאות,
אווירה מאופקת, מנומסת משהו. ניתן
להסביר זאת בהלם שניחת על הקהילה
המוסלמית, או בהשלמה עם הרצח,
כאילו הדבר היה צפוי מראש, והשאלה
היתה רק שאלה של זמן.
בקומה השנייה בבית שברחוב האתרוג
היו בנות־המישפחה. היבבות נשמעו
למרחוק. זעקות־שבר מפי בנותיו.
ואחרי שהוצא הארון בדרך למיסגר,
הכל דמם. שקט עצור, השלמה עם

הגורל.
כוח־מישטרה, שהוצב בכניסה לבית,
ידע להשתלב בכל גינוני־הטכס .״אם
ראש־ועד, צריך לתת כבוד בשבילו. בזמנים
האלה שלנו אין כבוד לאף אחד.
אם כל ועד ישים ראש־ועד וירצחו או

אז לא צריך, שיחיו בג׳ונגל,״ אמר
אחד היושבים לשוטר, שבא לנחם ולשמור
בו בזמן על הסדר.
האימאם של יפו, השייח׳ באסם אבד
זיאד, בא לנחם :״אני לא חושב שהרצח
ישפיע על ערביי יפו. אני לא חושב

שהוא נעשה על רקע מכירת־הקרקעות.
כולנו מופתעים״.
בני־מישפחתו של פאנג׳רי פחות
מופתעים. הם כבר ידעו בעבר ניס־יונות־התנקשות
בחייו של ראש־המיש־פחה.
אלא שהפעם הניסיון הצליח.

שכנות מקוננות
״אז שיחי! בנ׳תגלר

כביכול, את התיק של מעורבות בהצתת
בית־הספר ביפו, שבעיקבותיו נעצר.
האליבי שמשראווי סיפק למישטרה
על מעשיו ביום־הרצח נבדק ונמצא
מוצק. הוא שוחרר ללא ערבות, ונתון
כעת במעין מעצר־בית .״אני מתנגד

לשיטות פרימיטיביות כאלה. אני
מתנגד לרצח בחיסול חשבונות,״ אמר
משראווי בתגובה להאשמה.
משראווי הוא קרוב־מישפחה של
עבד כבוב, יושב־ראש אגודת אל-
מקאסד אל־חיריה אל־איסלמיה ביפו.
עד לפני ארבע שנים היה יושב־ראש
ועד־הנאמנים המוסלמי, עד שהודח
בהפיכת־חצר, ופאנג׳רי תפס את מקומו.
המאבק
בין השניים היה גלוי, וקיבל
תאוצה עם השנים. לשיאו הגיע על
רקע פרשת מכירת בית״הקברות המוסלמי
אל־ג׳מסון אל־פרסי בשכונת־בבלי
בתל־אביב, לחברת נכסי ההלכה,
שמנהלה הוא שימעון אדוארד הלפרין,
יהודי אמריקאי, בתמורה לבניית 21
יחידות־דיור במקום. הפרשה כולה
עוררה הדים רבים ורוגז רב בקרב
המוסלמים, עד שפאנג׳רי נאלץ לבטל

של ערבים שלא נמצאו בביתם ביום
הקובע יוחרמו.
לפני קום המדינה היו ועדים רבים
שהיו אחראים לנכסי ההקדשים. רבים
מן הנאמנים ברחו או גורשו, ונכסי־ההקדשים
שעליהם היו מופקדים הועברו
לרשות המדינה. כך איבדו המוסלמים
רכוש רב.
לרכוש שלא הופקע מונו על־ידי
הממשלה ועדים חדשים. כך הפך
השילטון את ראשי הוועדים לעושי־דברו
הנאמנים. רבים מבין חברי־הוועדים
התעשרו על חשבון רכוש
ההקדשים, השייך לכלל הציבור המוסלמי.
אולם
בשנים האחרונות נושבות, גם
בקרב הציבור המוסלמי בישראל, רוחות
חדשות. הנאמנים הממונים על־ידי
השילטון הישראלי נודו, והציבור דרש
למנות בעצמו את נציגיו בוועדים.

משנזדד

אחמד אל־פאנג׳רי
.אס ראש־יעד. צריך לחח כבור בשבילו ו
סיהאם
מתייפחת ליד גופת בעלה
.כבר היה פעם ניסיון לירות בבעלי!״
דל, סגן־בכיר לפרקליט־המדינה :״עיס־קת
המכירה של בית־הקברות בטלה
ומבוטלת, שכן לא התקיימו תנאים
העומדים ביסוד העיסקה. בין היתר לא
ניתן אישור בית־הדין השרעי להסרת
ההקדש, וככל הנראה אישור כזה גם לא
יינתן.״
ביולי השנה הוגשה עתירה נוספת
לבית־המישפט הגבוה לצדק, בדרישה
לבטל את המינויים של חברי וער־הנאמנים
המוסלמי. עוזי פוגלמן, סגך
בכיר לפרקליט־המדינה, השיב בשם
הממשלה :״התגבשה הכוונה להמליץ
לפני ממשלת־ישראל לבטל את מי־נוייהם
של החברים, ולמנות חברים אחרים
לכהונה בוועד־הנאמנים.״
בית־המישפט הגבוה לצדק, בראשות
הנשיא מאיר שמגר, הורה לממשלה,
ב־ 31 ביולי, להשיב תוך 30 יום
מדוע לא יבוטלו המינויים הקיימים.
את העיסקה שעליה חתם. אך בזה לא
תמה הפרשה. הנושא הועבר לערכאות
מישפטיות.
בנובמבר 1987 פנו עבד כבוב
ובאסם חרוב, מזכיר האגודה, לבית־המישפט
הגבוה לצדק, באמצעות
עורך־הדין יחיאל ירון. בעתירתם ביקשו,
בעיקבות מכירת בית־הקברות ביוני
, 1987 לבטל את המכירה, בהסתמך
על חנק נכסי נפקדים תש״י־950ז. הם
גם ביקשו בעתירה לבטל את מינויים
של אחמד פאנגירי כיושב־ראש ועד־הנאמנים
המוסלמי, מוחמר מנסור
כגיזבר, ועלי ראשידי כחבר ועד־הנא־מנים.
אללה לאבדה

הרי קום המדינה, החליט דויד
\£בן־גוריון שכל האדמות והרכוש

ראשי־הוועדים, כדוגמת פאנג׳רי,
שמונו על־ידי השילטון, עשו לא־אחת
ברכוש־ההקדשים כבשלהם. על־כן המאבק
בין הוועדים השונים ביפו אינו רק
מאבק על מעמד, כי אם גם על הנאמנות
להקדש המוסלמי, שברובו מורכב
מעיזבונות נפטרים, שהורישו במרוצת
הדורות את רכושם להקדשים, כמילוי
מיצווה דתית, המחייבת את המוסלמים
לעשות למען צדקה.
חברי ועד־הנאמנים והיושב־ראש
ממונים על־ידי הממשלה. מישרד־הד־תות
הוא האחראי לפי החוק על כל
נכסי הווקף המוסלמי, והוא האחראי על
הפינויים. גם יועץ ראש־הממשלה לענייני
ערבים, עמוס גלבוע, מטפל בנושא.
לעתירה
שהוגשה בנובמבר 1987
צורפה עצומה חתומה בידי מאות מוסלמים,
שדרשו לבטל את המינויים ולערוך
בחירות חדשות.
• בתשובה לעתירה כתבה אסנת מני

גורלו של
מיסכן
ך* ד״ר אלכסנדר בליי, סגן היוו
1עץ לענייני־ערבים במישרד ראש־הממשלה,
הגיש תצהיר :״במועד הדיון
בבקשה למתן צו־על־תנאי, סברנו כי
תהליך־ההיערכות עומד לקראת סיום,
וכי יידרש כחודש ימים להשלמתו
ולהצגת המועמדים לפני שר־האוצר,
על־מנת להביא את הצעת־המינוי
לאישור הממשלה. דא עקא, שבסוף
התהליך הסתבר, שלא כצפוי, כי כל
המועמדים הפוטנציאליים סירבו לקבל
על עצמם את התפקיד, בשל התדמית
השלילית שדבקה בוועד־הנאמנים,
והאווירה הציבורית בקרב התושבים
הערביים ביפו בנושא זה ...על אף
האמור, הרי נוכח הליקויים בדרכי־הפעולה
של (ועד הנאמנים המוסלמי),
אין מקום לעכב עור את פיטורי החברים

בעיקבות החלטת בית־המישפט
עמר פאנג׳רי לפני סיום תפקידו. הוועד
ממילא כמעט ולא היה פעיל. מתוך
תישעה חברי ועד, היו פעילים שלושה
בלבד.
פאנג׳רי כבר לא היה דמות מרכזית
בקרב ערביי־יפו. כוחות אחרים תפסו
את מקומו ואת מקום ועד־הנאמנים
הממונה.
ברחוב הערבי ביפו אומרים שנרצח
על רקע אישי, ולא על רקע המאבקים
בין הוועדים השונים. מעמדו ירד, הוא
כבר לא יכול היה לסכן אף אחד.
״מיסכן ״,אומרים שם על האיש שירד
מגדולתו.

הגרה קדישא
פרטית
^ מאבקים הפנימיים בקרב ער(
1ביי־יפו חרגו מגבולות יפו, והגיעו
עד לחוגים המוסלמיים העוסקים בחלוקת
כספי תרומות בשטחים שמעבר לקו
הירוק.
מחמוד עבד־אל־רחמן מאל־בירה,
חאקי אל־מצרי מרמאללה, נימנים עם
אננדת העולם האיסלאם׳ ,הפועלת
בשטחים הכבושים. אגודה זו ממומנת
על־ידי כספים המגיעים מערב הסעודית.
לפני שנה, בערך, העבירו השניים
לידי עבר כבוב סכום של 70 אלף דולר
בתרומה לאגודת אל־מקאסד ביפו. בכי
20 אלף דולר מהסכום רכש כבוב רכב
מיסחרי, כדוגמת הרכב של חברה
קדישא, כדי להשתמש בו להעברת־מתים.
אך כבוב השתמש ברכב לצרכיו
הפרטיים. על כך יצא קיצפו של הציבור
המוסלמי ביפו.
לפני כמה חודשים פירסם פאנג׳רי
מאמר באחד העיתונים המופיעים בשטחים
הכבושים, ובו הוא מוקיע את
אמדת העולם האיסלאם׳ על התרומה
שנתנה, והאשים אותה בשימוש־לרעה

בכספי תרומות המיועדים לצרכי הציבור
המוסלמי. פאנג׳רי קנה לעצמו
אויבים נוספים על מי שהיו לו.
עבודות־השיפוצים במיסגד חסן־בק
ניתנו על־ידי ועד־הנאמנים לקבלן
עבד־אל־סאלם גירושי. באחרונה הגישו
הוא ושותפו תביעת־נזיקין נגד ועד־הנאמנים,
על הפרת הסכם־עבודה. גם
על השיפוצים במיסגד היה נטוש מאבק
בין הוועדים השונים ביפו. ועד־הנא־מנים
וגוף נוסף, הקורא לעצמו רביטה,
הגיעו להסכמה להעביר את מלאכת
השיפוצים לגוף בשם ״המועצה המוסלמית
הנבחרת״ בראשות יוסף ריחן.
העברת העבודה למועצה החדשה נעשתה
ללא אישור הוועדה המקומית
לתיכנון ולבנייה, וללא אישור מישרד־הדתות.
קשה
להניח שאישור כזה היה ניתן,
שכן ״המועצה המוסלמית הנבחרת״״
פועלת שלא על דעת הגוף הממשלתי
הממנה, וללא אישורו של היועץ
לענייני ערבים, עמוס גלבוע. את עיקר
כוחה שואבת המועצה החדשה ממתפללי
המיסגד הגדול ביפו, הידועים
כבעלי מגמה לאומנית. התגברות כוחה
של מועצה זו באה על חשבון כוחו של
ועד־הנאמנים, הידוע כעושה־דברו של
השילטון. פאנג׳רי וועד־הנאמנים נדחקו
לקרן־פינה.
ביפו תמהים מדוע נרצח פאנג׳רי
דווקא עתה, כשקרנו ירדה. המעשה היה
מובן הרבה יותר על־רקע מכירת
הקרקעות לפני שנתיים. עתה כבר אין
הסיבה נראית לעין. על־כן טוענים ביפו
שהרצח בוצע על רקע הסיכסוך אישי,
ולא על רקע הסיכסוך הממושך בין
הוועדים.
במישטרה טוענים כי עלו על עיק־בות
הרוצח, ובימים הקרובים יבוצעו
מעצרים. החקירה מתנהלת ביפו ובאי־זורים
נוספים בשטחים הכבושים.

ידסי עין־דזד

ששיול

ך* וא היה מעדיף שיזכרו אותו כא־
} 1הוב ליבה של גרטה גארבו האלוהית,
אבל בישראל יזכרו תמיד את
עוזי סכרין שרטר כתליין של אדולף
אייכמן.
שבוע לפני ראש־השנה, בגיל ,67
נפטר הפרקליט הוותיק בעת ביקור
אצל בניו במיאמי. ליבו החולה רמז לו,
כנראה, שהמועד מתקרב, והוא השאיר
רשימה של כמה עשרות מכרים וידידים,
שיש להודיע להם על מותו. בין
היתר ביקש להודיע על כך גם לעורך
העולם הזה, אורי אבנרי ולכתבת ה־מישפטית,
אילנה אלון.
לשרטר היה קשר מיוחד לשבועון.
באחד הימים, לפני 17 שנה, קרא בה־עול
הזה על מיקרה מוזר שבו התבקש
שופט לחתום על צו־חיפוש אצל אדם
ששמו לא הותר לעיון אף לשופט עצמו.
שרטר קנה את הגליון, וכאשר הציץ
בתצלום חשבון־הבנק של החשוד, חשכו
עיניו. הוא זיהה מיד את מיספר חש־בון־הבנק
שלו עצמו .״כר נודע לי, מעל
דפי העולם הזה, שמתנהלת נגדי חקי־רת־מישטרה׳.
שרטר
היה אז פרקליט בכיר בפרקליטות
תל־אביב ופירסום חשדות נגדו
על זיוף צ׳קים וקבלת־שוחד היה עלול
לסכן את עתידו .״לא הייתי.מודאג
מהחקירה, כי ידעתי שלא עברתי שום
עבירה, אבל מאוד חששתי מהשלם
הזה. פחדתי שהוא יפרסם את הסיפור

לפני שתסתיים החקירה ולפני ששמי
יטוהר״.
כאשר יצא לגימלאות, לפני שנתיים,
סיפר כי ביקש אז פגישה עם אורי
אבנרי, וקיבל ממנו הבטחה ששמו לא
יפורסם עד סיום החקירה. מאז היה
לשרטר יחס מיוחד לשבועון.

עם גרטה
גארבו
ך* ייו של שרטר היו מעניינים ומגוונים.
את ילדותו עבר בגרמניה,
לשם הגיעו הוריו מצ׳רנוביץ. לאביו
היה אולפן־הסרטה בברלין. כאשר היה
שרטר בן ,3הגיעה לאולפנו של האב
שחקנית מתחילה משוודיה. מכיוון
שלא היה לה איפה לגור, התגוררה זמז מה
בבית הוריו .״העלמה גוסטבסון
אהבה אותי מאוד, ולקחה אותי איתה
לכל מקום. גם אחרי שעזבה, המשיכה
לכתוב לי גלויות. אחרי שנים אחדות
התפרסמה בעולם בשם גרסה גארבו,״
סיפר שרטר להעולם הזה.
אחרי שהאב פשט את הרגל, עברה
המישפחה לפאריס ומשם חזרה לרומניה.
כאשר למד בבית־הספר התיכון,
פרצה מילחמת־העולם השניה.
את המילחמה עבר הצעיר בתלאות
רבות במחנות־עבודה ובעבודות־כפייה.
מישפחתו לא היתה ציונית, והוא לא
התעניין בישראל. אבל אחרי המילחמה

שלמה סתר, העולם הזה

שז סבה שו טו( למערה, עם מוצג מישפט)
נפטו במיאמי אחו׳ 20 שנות שוות בפוקליטוח
תד אביב ושנתיים ב ל בו אחוי שיצא לגימלאות

סרקליט־מחוז שרטר עם תיקיו בבית־המישפט
זרטה נארבו +אדולף א״כם ן

מצא עבודה במעון ליתומי־מילחמה
יהודיים, ויחד איתם עלה לארץ.
את פרנסתו בישראל מצא תחילה
כסוהר בשרות בתי־הסוהר. אז כבר שינה
את שמו הפרטי מסברין לעוזי. היה
זה במילחמת־העצמאות. כאשר הגיעו
העוזים הראשונים ליחידתו, אחז המפקד
בכלי ואמר :״זה יורה בצרורות,
בדיוק כמו ששרטר מדבר ״.מאז הפך
שמו בישראל עוזי.
אחד המאורעות החשובים בחייו היה
הוצאתו־להורג של אדולף אייכמן.
באותה תקופה עבד שרסר בשרות בתי־הסוהר
ולמד מישפטים. סמוך לתאריך
ההוצאה־להורג התבקש שרטר לברר
פרטים על שריפת הגופה. הוא בדק את
החוק והתברר לו שכאשר בוטל עונש־המוות
בישראל, בוטלו גם התקנות
שקבעו את צורת ביצוע העונש. הוא
היפנה לכך את תשומת־ליבו של מיש־רד־המישפטים,
וכתוצאה מכר תוקנו
תקנות חדשות, שיופעלו בוודאי גם אם
אכן יוצא איוואן דמיאניוק להורג.
בגלל ידיעת השפה הגרמנית היה
שרטר בקשר אישי הדוק עם אייכמן.
הוא היה מביא לו את הדואר והתבקש
לשאול את האסיר מה מישאלתו האחרונה.
אייכמן ביקש רק בקבוק יץ מתוק
וצורכי־כתיבה.
שרטר לא גילה מעולם אם הוא

עצמו לחץ על הכפתור ששיחרר את
עניבת־החנק, אבל הוא חרט היטב בזיכרונו
את אותן שעות מרתקות, שבהן
זכה לבצע את ניקמת קורבנות־השואה
ונכנס להיסטוריה.

אגס מגימט
? 54 ומזריק-הגפט
ך} וש־ההומור המפורסם והצע-
1 1יות הנוקבת שלו התבטאו גם בסיום
אותה אפיזודה בחייו .״את האפר
שמנו בתוך כד־מתכת, שבו היו החל־בנים
משתמשים באותה תקופה. אחרי
שגמרנו לפזר את האפר, חזרתי הביתה
עם שחר, ועם כד־החלב. כאשר קמו שני
בני, שהיו אז ילדים קטנים, וראו את
הכד, צחקו וצעקו :׳אבא חלבן! אבא
חלבן!׳״
בגיל 40 התחיל בקאריירה החדשה
שלו, כמישפטן וכתובע בפרקליטות.
למרות שלמד עברית בצבא מתיוק
תיקים, ומעולם לא עבר קורם פורמלי,
זכה להופיע במירב המישפטים החשד
בים והמעניינים של התקופה. מיכאל
צור, סלומון אבו, הקיבוצניק הפורץ נע־מן
דילר ,״האנס המנומס״ שלמה לב״
עמי, מזריק״הנפט משה לוי ,״האנס
האתלטי״ משה שבתאי — אלה היו רק
אחדים מהנאשמים שתבע לדין. ובכל

זאת, למרות שזכה להשיג את העונשים
הכבדים ביותר שהוטלו בשנים האחרר
נות — 30 שנות־מאסר ל״אנס המנומס״
ו־ 46 שנים למזריק־הנפס — לא
שמרו לו הנאשמים טינה. להיפך, לעיתים
זכה אף לקבל מהם מיכתבי־הע־רכה.

חבריו
בפרקליטות אהבו אותו והיו
מסורים לו מאוד. כאשר פרש לגיס־לאות
עשו לו מתווה יוצא־דופן, שלא
נעשה מעולם לפרקליט כלשהו. הם
ערכו לו מסיבה, ובה הגישו נגדו כתב־אישום
על נטישת מושגחים. הפרקליטים
עלו להעיד עד כמה הם מרגישים
נטושים וחסרי־אונים אחרי פרישתו.
במישפט המבויים הורשע שרטר,
אך יצא בעונש קל .״הנאשם ערמומי
מאוד,״ כתבה אחת הפרקליטות.
רק שנתיים עברו מאז צאתו לגיס־לאות
עד שנטש את העולם.סופית.
מכה קשה היתה לו מות אשתו רבקה,
שנפטרה מסרטן לפני שנה. ליבו החולה
ואהבתו הגדולה למשקה החריף זירזו
את מותו.
לכל מי שהכיר אותו, יחסר שרטר
בחוש־ההומור שלו ובססגוניות הבלתי־רגילה
של אישיותו. את החלל שהותיר
בפרקליטות לא מילא עדיין איש.

אילנה אלון ש

ש מי ע ה פו רי ק לי ת

בפעם הבאה שאתה מקליט
נסה קסטות אודיו של פוג׳י
ותבחין בין סתם שמיעה
לבין האזנה שמ״מית.

הטכנולוגיות החדשניות
של פוג׳׳ בייצור קסטות אודיו, י
העלו את רמת השמיעה לאוקטבות
שלא היו ידועות עד כר!.

קסטות אודיו פוג׳׳ נורמל, כרום
ומיטל מותאמות לכל סוגי
המכשירים ומפיקות חדות קול
ונקיון צליל מקסימלים.

אל תחסוך באיכות ־
קנה קסטות אודיו פוג׳• .
דיי • !

נציגי בלעדיים: קבוצת חברות שמעוני בע״מ

להשיג עכשיו במחיר מבצע
בחנויות המובחרות .

טל׳ )03 (888-521 • 888-302 :

ד׳ בתשרי תשמ״ט15.9.1988 ,

שנה 53

מיססר 2663

המחיר 5.00 :שקלים (מלל מט׳׳ם) ,באילת 4.35 :שקלים

איך התערבה
ה מי ש טר ה
ב סי כ סו ר בי
ה מ שו ררוה עו ר ר
ישראל הר
ואשתו אסנת