גליון 2665 מתאריך 28 בספטמבר 1988

הסרט המגנט• של פוג׳׳ שומר על הראש המגנטי של הוידאוט״פ ש לו
הראש המגנטי הוא החלק החשוב
והיקר בוידאוט״פ שלך. רק קסטה
מעולה ועמידה שומרת על ח״ו לאורך
זמן ומעניקה תמונה חדה וברורה תמיד.
איכות התמונה נשמרת גם בשימוש
החוזר בסרט.
נציגים בלעדיים:
קבוצת חברות שמעוני בע״מ
טל׳)03(888-521/2 :

קסטות פוג׳׳ וידאו ואודיו ־ להשיג
בחנויות הצילום והחשמל המובחרות.
קסטות וידאו פוג מעט יותר יקרות,
הרבה יותר טובות.
אל תחסוך באיכות. קנה פוג׳׳.

בזי בגז ב עז
העשן והאש
על המתרחש בשטחים הכבושים.
אני מאוד רוצה להאמין כי כל הודעה של דובר
צה״ל היא דברי־אמת. אבל קיימת נקודה אחת
המטרידה אותי בהקשר זה מאוד־מאוד.
מדוע, כאשר בכלי־התיקשורת, ובמיוחד בעי תונות
הכתובה, מתפרסמים, מדי יום, מפיהם של
פלסטינים בשטחים הכבושים, סיפורי־אימים,
התגובה ש ל צה״ל היא, במיקרה הטוב ביותר,
פשטנית: נערכה חקירה, תיערך חקירה וכדומה.
לא כך י ש לנהוג.
כאשר מתפרסמים סיפורים אלה, המייחסים
לחיילים ול אנ שי כוחות־הביטחון התנהגות שאין
שום אפשרות אלא להגדירה כהתנהגות נאצית
(ואני מאוד־מאוד מקווה שכל הדיווחים האלה הם
שיקריים) ,קיימות רק שתי אפשרויות(בהתחשב
במאמר ש אין ע שן בלי אש):
או שצה״ל יתבע ל דין כל אדם או גוף המפרסם
עלילו ת אלה ואם, חס וחלילה, אין אלה עלילות,
י ש לשים להן קץ, ומייד, ולהביא את האחראים
ז אב רכטר, תל־אביב
להן על עונשם•

מידים. מילים
על טי בן של טיטמות־הבחירות
(״הנדון״ ,העולם הזה .)19.9.88
לא כל הסיסמות המוגשות לנו לקראת הב חירות
הקרובות הן סתם מילים, כמו הסיסמה של
המערך ( הדר ך לפריצת הדרך) .קיימות גם
סיסמות אינ טליגנ טיו ת, הנושאות מסר ענייני,
העשוי ל ש כנ ע בוחרים.
רק שאז מחליטים המיקצועניים במרכאות
לפסול אותן. כך קרה, כנראה, לסיסמת־הבחירות
שאותה הציע, ל פי השמועה, עזר וייצמן: י ד
לשלום, אגרוף לביטחון!
דו מני שעם סיסמה זאת יכול להזדהות כ ל
בוחר חושב ול שכנע את עצמו להטיל לקלפי את
הפתק של המיפלגה המבטיחה ללכת בדרך זאת.

חנה רוט,

אדם צוחקים
באולימפוס

בהרת המלין

התיתכן תופעה מצחיקה יו תר מאשר הני סיון
לכפות את מיצוות הדת היהודית על
המשתתפים באולימפיאדה, שהיא כל״כולה
אירוע של עכו״ם, במוצאו, במהותו, בתפיס תו
הפילוסופית, בכל מערכת־הערכים שלו!
התיתכן צביעות רבה יו תרי
אין פלא, איפוא, שבמרומי
האולימפוס האלים צוחקים.

גהץ האותיות לכנסת
פעם בארבע שנים נערך מרוץ מיו חד במינו.
רק מעטים מגיעים לקו״הזינוק. השנה קיבל
המרוץ גון ספורטיבי במיו חד בהשראת ה אולימפיאדה.
נציגים של חמש רשימות
ניהלו בינם לבין עצמם קרב מכריע על
כיבוש יעד מבוצר -שלוש
האותיות האחרונות שנותרו
לפליטה באלף־בית העברי.

ער מיזבח
הבנקאיות

אמיתות ניצחיות

בשיר־האזכרה שאותו כתב שמעון ישראלי,
בג ליון האחרון של השלם הזה. לשייקה אופיר
המנוח, שיר שכולו פנינה, מצאתי שתי פנינים
זוהרות במיוחד, אמיתות ניצחיות, אותן מן הראוי
לחזור ול שנן:
אחת היא — ״אלוהים לא אוהב/שמפריעים לו
בזמן שהוא חושב״.
והשנייה — ״קיים גם חוק /שמישהו צריך
לסבול, כדי שמישהו יו כל לצחוק!״

בזמן שעוד ישב בממשלה מטעם המערך חתם
ייגאל הורוביץ על הסכם חשאי עם הליכוד.
בתוקף ההסכם תמך בעמדת הליכוד בעניין
ועדת״החקירה בנושא השב״כ,
והצביע שוב נגד סיעתו בעניין
הלביא וההסכם עם חוסיין.

21 אלף מישפחות, החיות ב״ 350 מושבים
ברחבי הארץ, הוקרבו למולך המניות הבנ קאיות.
הריבית הרצחנית של הבנקים, שנו־עדה
לה חזיר את הבנקים למצב של ריוו־חיות,
הביאה את חובות
1 0 3המושבים למצב חסר-תיק-
ווה, שבו הם נמצאים כרגע.

הטוב, הוע
והסרט הישראלי
על הסרטים הבולטים של שנת תשמ״ח, על
הסרטים הדוחים, על הפתעות השנה, הבטחות
השנה, על מנפחי החזה המיקצוענים ועל
שחקניות אלמוניות שהתפר־
3 9 3 3סמו וזמרות ששינו כיוון בס־קירת
ענק של סירטי השנה.

תד א בי ב

גנן גדוד בגן
על האפשרות ש מן יגיע לראשות־הממשלה
(״ הנדון״ ,העולם הזה
.)19.9.88
כבר היו דברים מעולם והקטע מן הטלוויזיה,
שבו גנן מגיע לראשות־הממשלה, איננו בדיוני
כל כך כפי שהוא נשמע.
לאחד האנשים שכמעט, או־טו־טו, היה לראש־ממשלה
בי שראל היה עבר של גנן ולא סתם גנן,
אלא גנן בארמון. הכוונה שלי היא לפינחס ספיר
המנוח, שאחרי פטירתו של לוי אשכול כמעט זכה
בראשות־הממשלה (שניתנה, בסופו של דבר,
לגולד ה מאיר).
שנים רבות לפני קום המדינה, כשספיר עוד
היה עסקן־פועלים בכפר־סבא, הוא נכלא על־ידי
הבריטים בעוון הסתת עובדים עבריים נגד
העסקת עובדים ערביים בפרדסי השרון ומשהובא
ל דין ונגזר ע ליו עונש־מאסר, ריצה ספיר חלק
מתקופת המאסר כגנן בגינות־הנוי שהקיפו את
ארמונו ש ל הנציב העליון הבריטי בירושלים.

מאיר כהן,

כפר־סבא

על האפשרות שלא יחול שינוי
בזכויות״ההצבעה של מניות-הבנ-
קים(״תשקיף״ ,העולם הזה .)19.9.88
אם חס וחלילה יי שבר עדי אמוראי, או מי
שיקבע, בסופו של דבר, בנושא, ולמניות שבהסדר
לא תוענק השוואת זכויות־הצבעה(לפי העיקרון
( הס שך בעשר )4
העול ם הז ה 2665

דף חדש

חבווח הזבד
נגד נתן זו
בעיקבות הסערה שעוררו ד בריו של נתן זך
בר איון עיתונאי מנסה זך לברר האם יצר-
נקם או מישאלה לסגור איתו חשבון הביאו
לביקורת החריפה שנמתחה
עליו בעיתונות או שמא מדו-
בר כאן בפולמוס לגיטי מיי

מינתב משנת 1949

זוג קשישים נכנסו לפני כמה ימים לקפה כסית
ובידיהם מיכתב משנת 1949 לראש עיריית
תל״אביב, ישראל רוקח, ובו בקשה להתיר
לקפה להישאר פתוח עד השעה 2בלילה. על
המיכתב היו חתומים 40 מבין
£גדולי האמנים של התקופה.

רק 11 מביניהם עודם בחיים.

אסון אווזי נשכח למרות הדיווח שהופיע בעיתונות כי סעולם לא
אירע בארץ אסון אווירי כדזנסת האסון בב סיס
חיל־האוויר האמריקאי בראסש סיין,
אירעה בסוף יולי 1954 תאונה אייי רית סחרי־דה
בטכס בקיבוץ מעגן. על
3 ^ 3האסון, הסיבות שגרמו לו, ועל
דמותו של אודי נלין, הסייס.
1הלוגים ישראל״ם בסינגמו
אחה והש קל

ישראלים לתעשיית היהלומים בסינגפור •
סיכוי ל שינוי במחירי הסיגריו ת • בנק
הפועלים פונה ל מיגזר העי סקי
• £ 0 . 3מדוע לא מרוויח הקו־אופז
ומה קורה בחברות־הביטוחי

וחל

777/77 0/7

לפני ואחרי

כתב העולם הזה עבר ניתוח פלאסטי. הוא
מתאר את שלבי ההיסוס, החששות ואת
שיחות המוטיבציה לפני, את
3 9 ^ 3ההתאוששות, הכאבים ואת
^ ^ 3המבט הראשון בראי אחרי.

מסיבת ׳ום־כימו
צעירי צפון תל-אביב לא מחמיצים שום הזדמ נות
לראות ולהראות. גם לא כשמדובר ביום־
הכיפורים. על המיפגש הקבוע

3 9 0 3בגשר־הירקון, ועל המתחרה
החדש, הגשר בשדרות רוקח.

המדורים הקבועים:
חטא על פ שע

מה שנראה בהתחלה בבהלה מקומית,
הפד בשבועות האחרונים להיסטריה
ארצית. מישרד־הבריאות טוען כי אץ
חשש להתפרצות מגיפת־הפוליו, אך ה ציבור
אינו מרפה. בראיון להעולם הזה
קובע הפרופסור צבי שפירר
כי לא תיתכן מגיפת פוליו
בארץ ומפרט את הסיבות.
• נדיר צור, ילד־שמנת ירושלמי ועורך־
לשעבר בגלי־צה״ל, מספר על המחלה,
על תחושת השיתוק האיומה, על חודשי
השיקום הארוכים ועל חיים שלא תיכ־נן
• .והיועץ הטיבעוני יצחק בן־אורי
טוען שאין מדובר כלל במ-
* 1גיפת־פוליו, אלא בשיתוק ש־בא
כתוצאה מחיסון אחר.

קונץ על שתי חתונות

רמת־נן

על כמה שורו ת הראויות להיזכר
היטב (״עין אחת בוכקת״ ,העולם
הזה .)19.9.88

ארית פרנס,

כתבות השער הקדמי והאחורי;

מיכתבים — גנן נ חל
איגרת העדרן -עשת חצוף
הנדון — צחוק אולימפי
במדינה — בשורה מהחלל
תשקיף — ב מערך מזלזלים ברדי1
יו מן אי שי — ל ה תב של במיץ
אנשים — כנזפייח שטרן
אתה והשקל — .הפזער ם־ לעסקים
זה.וגם זה — מעצבן אות׳

טיסה נעימה

מדי יום ביומו.מתנהלת בנמל״התעופה בן-
גוריון תצוגת״אופנה בינלאומית דו״סיטרית.
רוב הנוסעים אינם מקפידים במיוחד על הופ-
עתם בגובה של 20 אלף רגל.
הדגש הוא על נוחיות. מה הם 3 לובשים כשיוצאים מהארץ!

קולנוע — סירס׳ תשם־ח
דף חדש — חיסול חשבונזת
לילות ישראל — שוטרים מופתעים
תשבצוסן הורוסקופ — מאזניים
תמרורים — קולעען במיסה
מה הם אומרים — ח׳ פרנקל.
ברלין. אילן לבא. איסר הראל.
מיכה ר״סר, אורי לוב ת׳
רחל מרהלת — על כל השלם

מעשה בספר, כאמרגן ובצעיר טברייני המחפש
תענוגות • ויקי זילברמן ודני פרססר -אהבה
בסיגנון ״פך״ • מה רוצה הסס דידה מרו־ני
ת יו ד ק בי ץ! • הבלתי־גמו־
£רה של ג ארי בר סיני • ס מדר
גנזי ועגנון גרנות בחדשות.

מסימר ״
הדימיו! הכווע
חיים נהג במכונית המצוחצחת שלו ושוחח
ארוכות בטלפון. מעברו השני של הקו היתה
רינה. בום! פתאום נתקעה מכוניתו האהובה
באחוריה של מכונית מודל .88 נברתן אימתני
הגיח ממנה והתחיל לצעוד

£לקראתו. הוא לא ידע שחיים

מרוויח 32 אלף דולר ב חוד ש״

בזי ב ח בי ם
(המשך מעמוד ) 3
בעלי המאה, בעלי הדעה) יתווסף חטא על הפשע
הקדמוני של הסדר־המניות.
לא מספיק שעם י שראל משלם מיליארדים
למהמרים, שמעולם לא חוייבו בתשלום כלשהו
כאשר הם זכו מן ההפקר, ועתה גם לא ייהנה עם
ישראל, בעקיפין לפחות, מן המיליארדים האלה?

מנחם ספרן,

ירושלים

האטלס הפלסטיני
על א ר צו ת־ מגו רי הםשל בני העם
הפלס טיני( מו נו לוג ש ל חיי ם בר״ ל ב,
העולם הז ה .)19.9.88

• גלי ב;־ 1\2/א 7וניב2

7 1 *7
אס י ש דם* הראוי ל ציון ״שיא החוצפה׳,
הרי זה סיפרו של אחד ברוך לשם, מי שהיה יו עץ
שר־המישטרה ודובר המישטרה, הנושא את השם

בספר יש פרק על פרשת אשר ידלץ. בכל
הפרק אין זכר לשמו של העולם הזה. יוק. לא
קיים.
וכן־ מספר לשם: סגן־ניצב־ ראובן ויינ ש טיין
נסע ב־ 5בספטמבר 1976 במכונית ל מי שרדו
במישטרה, כאשר שמע ברדיו על המינוי הצפוי
של אשר יד לין כנגיד מ ק ישראל. השם הצית
אצלו זיכרון. בתיקי המישטרה היה מצוי מידע
בלתי־בדוק על ידלץ. סמל־מישטרה באילת דיווח
ששמע ממקור מסויים כי י ד לין קיבל שוחד
בעיסקת מלון הקחווים בשארם־אל־שייח׳( .ידלין
היה אז מנכ׳ל קופת־התוליס. הקופה רכשה את

ידלין ג די ד למעצר
שיא החוצפה
המלון מאיש־העסקים אמנון ברנס. י ד לין קיבל,
לפי המידע, שוחד בסן־ 50 אלף דולר עבור עיסקה

סגן־הניצב הוציא את המידע מן התיק, העביר
אותו ל מי שהעביר, וכך התגלגלה החקירה עד
למישפס שבו ני דון י ד לין לחמש שנות־מאסר
בפועל.
׳ תי אור חד וחלק. הוא מוכיח שיש לנו מישטרה
נהדרת. אלא שזהו עיוות חצוף של האמת.

^ גמור
יתכן שפר שת ידלין מזוהה עם השל הזה
יותר מכל פרשה אחרת בתולדות המדינה. צריך
אדם להיות בור גמור, או להאמין כי קוראיו הם
בורים גמורים, כדי לנסות להעלים את תפקידו
המרכזי של העולם הזה בפרשה זו.
יחיאל גוטמן, מי שהיה יו ע ץ שר־המישפסים,
נתן תיאור אחר לג מרי בסיפרו היועץ הסישפטי
נגד הממשלה. שהוא, בניגוד לעבודתו של לשם,
ספר רציני.
ובך כתב גוטמן. :הפירסום הרב שני תן בכלי־התיקשודת
ל מינויו שליד לין לתפקיד נגיד בנק
ישראל הדליק נורות־אזהרה במטה המישטרה.
מזה זמן מה שלמחלקת תקירות־הונאה (של
בנימין זיגל) הוגשו תלונות שהחשידו את י ד לין
בביצוע מעשים בעלי אופי פלילי. אחד מיוזמי

התלונות היה כתב העולם הזה, יג אל לביב׳.
ולאחר מכך ״בינתיים הלכה חקירת המישטרה
בעניין י ד לין והסתעפה. יג אל לביב הגיש תלונות
נוספות והמציא נתונים חו־שים.״׳
האמת הפשוטה היא שכל אותו סיפור, שהדליק
כביכול את הגורה האדומה במוחו של סגן־הניצב
בדרכו ליפו, פורסם בהרחבה מעל עמודי העולם
הזה 15 חודשים לפני כן, ב־ 11 ביוני . 1975 תחת
הכותרת עיסק׳ המחתרת שלא שר ידלין ואמנו!
ברוס תיאר יגאל לביב את הפרשה כולה, שהיתה
בבחינת סקופ.
שנתיים לפני כן, ב־ 7בפברואר , 1973 פיר־סמנו
את פרשת הבניץ בראשון־לציון, שמילא
תפקיד חשוב בחקירת המישסרה בשיא.הפרשה״.
הנה התאריכים העיקריים של הפרשה:
ב־ 1973 הגיש לביב תזכיר על עיסקותיו של
ידלין ל מי שהיה אז שר־האוצו־ הכל־יכול, פינחס
ספיר. שבוע לפני פטירת ספיר, הוא הזמץ את
לביב לשיחה נוספת על נושא זה.
ביוני 1976 הגיש יגאל לביב למישטרה תלונה
רישמית נגד ידלין.
ההודעה על מינוי י ד לין לתפקיד נגיד בנק
ישראל פורסמה בעיתונות ב־ 3בספטמבר . 1976
המינוי אושר בממשלה ב־ 5בספטמבר. ב־ 8בספ טמבר
פורסם שהיועץ המישפטי לממשלה הורה
ל ח קור. ש מו עו ת׳ ב עני ץ ידלין.
באותו היום פנתה המישטרה אל יגאל לביב
בבקשה לרענן את פרטי תלונתו. למחרת היום
נפגש לביב עם חוקרי־המישטרה.
ידלין נשאל בעניין ההאשמה ב־ 17 בספטמבר.
.העדה הראשית, חווה ארליכמן, נחקרה ב־22
בספטמבר. שר־המישטרה מסר על ההאשמות
(״שמועות בלתי־מבוססות״) בישיבה בלתי־רישמית
של ראש־הממשלה וכמה שרים ב־24
בספטמבר. על כך פורסם בראשונה ב־ 27ב0פ־

אגב, המאבק שלנו באשר י ד לין — שסי מל
בעינינו את ההידרדרות של טוהר־המידות
בצמרת המדינה — החל עור זמן רב לפני כן.
ב־ 1972 הגשתי, יחד עם אלכס מסיס, בקשה
לפסק־דין הצהרתי, כדי למנוע את מינויו של
ידלין כמנכ״ל קופת־החולים. השופט חיים דבורין
הצדיק אותנו במידה. רבה, אך בקשתנו נדחתה.
כיהנתי אז כיו״ר תנועת העולם הזה — כוח חרש,
ומסיס היה נציגה כוועד־הפועל של ההסתדרות.
לאחר מכן, כשכיהנתי בעצמי במשך כמה
שנים כחבר הוועד־הפועל (שוב מטעם תנועת
העולם הזה — כוח חדש, שהקימה לימים, יחד עם
גורמים אחרים, את של׳י) ,תבעתי את פיטוריו
של ידלין.
אחרי שהתפוצצה הפרשה, שהקדשנו לה בחוד שים
האחרונים של 1976 כתבות־שער רבות,
האשימו אותנו כי תרמנו את התרומה המכרעת
לנפילת שילטון המערך ולעליי ת הליכוד
לשילטון. תשובתנו היתה אז, כפי שהיא היום,
שלגבי פרשות של שחיתות א ץ אצלנו אבחנה ב ץ
המיפלגות.
פרשת י ד לין המחישה בצורה מובהקת ביותר
את סי ס מ תנו. ב לי מורא, בלי משוא־פנים׳׳ ,על
שני חלקיה. התגרינו בצמרת המדינה, שאיימה
בהטלת חרם כלכלי על העולם הזה, ופעלנו בלי
משוא־פנים ובלי חשבון פוליטי.
לבוא אחרי 12 שנים ולספר את הסיפור הזה
מבלי להזכיר את הגורם המרכזי בו — הרי זו, י בעברית צחה, עזות־מצח.

ד ף חר ש /ממש, ממש /צפיחית בדבש /את
ליבי כבש /באיחול המפורש /לקראת העידן
המיואש •/בו הליכוד יכול /להרוס את הכל.
מייל! ז צו בר, ראש!ן לציון

אוזניים רגי שות
על טי ב ה ציל צול שלדג מי ה טלפון
החד שי ם (״ ט ל פוני םלאנמ כרי ם״,
״ ת ש קי ף״ ,העול ם הז ה .)19.9.88
אין פלא שחברת בזק אינה מצליחה למכור את
דג מי טלפוני־הלחצגים החדישים שלה.
לדעתי הסיבה לכך איננה נעוצה רק במחיר
הגבוה של המכשירים, אלא גם ב צי ל צו ל( או איך
שקוראים לזה) המתלווה אליו, ציל צול המתנגן
בצורה מעצבנת ומתריסה, בניגוד ל ציל צול הט לפון
הנורמלי, הנעים והענייני, שאליו התרגלו
אדית לב, גבעח״ם
אוזנינו מימים ימימה.

דינה בת יעקב
עו ד על מי ס תו רי הלו חהעב רי
(״ מי כ ת בי ם״ ,העול ם הז ה .)19.9.88
אם מישהו גילה כי מיספר חודשי השנה זהה
למיספר שבטי ישראל, אז אני מנדב גילוי-לוח
נוסף: אולי קיים קשר בין העובדה שבשנה
מעוברת יש 13 חודשים ולעובדה שליעקב אבינו
היו 13 ילדים ( 12 הבנים, אבות 12 השבטים, והבת
רן טבעון, נתניה
היחידה, דינה)?

בר־לב

התדיין האדמוני הראשוז

עובדות גיאוגרפיות מסו״מות
אני מבקש להסב את תשומת ליבו של כבוד
שר־המישטרה לעובדות גיאוגראפיות מסויימות,
שאותן ניתן לאמת בכל אטלס: כבר כיום מחולק
העם הפלסטיני בין שתי מדינות (ישראל וירדן)
ואם, כפי שכולנו מקווים, תקום המדינה הפל סטינית,
אז הוא יהיה מחולק בין שלו ש מדינות
(פלסטין, ישראל, ירדן).
ומה בכך? האם העם היהודי אינו מחולק בין
עשרות ארצות?

נימרעוואד,חיפה

על ז כו ת -ר א שוני ם מול עץ־ ה תליי ה
(״ מו תו שלהת ליין״ ,העול ם הז ה
) 15.9.88
מן הכתבה רבת־העניין על עוזי סברן שרטר
המנוח אפשר להתרשם כאילו הוא היה התליין
היהודי הראשון בהיסטוריה.
לדעתי, לא כן הדבר. סבורני שהתליין היהודי
הראשון היה יהודי אלמוני בשושן הבירה, שתלה
את המן בן המדתא על העץ שנישא לגובה 50
אמה ו שנועד במקורו לתליי ת מרדכי היהודי.
ורק בגין הנוהג הקדום שאין מפרשים בשמו
של התליין (לפחות כל עוד הוא בחיים) נכתב
במגילת א ס תר.וי תלו את המן״ בלי לפר ש מי הם
התליינים האלמוניים, שכאמור היו, לדעתי,

מלם אזרחי י שר אל
קבל ני ־ ה ב ני ץ

טי ב ם

המשתת פי ם ב מי כ רז ל הר חבתב ניין
הכנ ס ת (״ ת ש קיף״ ,העול ם הז ה
.)19.9.88
נדהמתי לקרוא דווקא בהשלם הזה את נוסח
הידיעה על מיעוט המשתתפים במיכרז להרחבת
בניין הכנסת(״ערבים יבנו את הכנסת״).
בראשית הידיעה נאמר כ י. אין קבלנים רבים
קופצים על הפרוייקט״ ובסופה נאמר, כי לא מן
הנמנע שקבלנים ערביים יזכו במיערז.
לפי הניסוח הזה אפשר לחשוב שכשמדובר על
קבלנים(אזרחי ישראל, אני מניח) הכוונה היא רק
לקבלנים יהודיים. אבל הלא במונח קבלנים, או
קבלנים ישראליים, כלולים גם אזרחים ישראליים
שהם ערבים ואלה אכן כבר ביצעו בעבר בניות
נרחבות במיתקני־ביטחון וסלילת־כבישים ברחבי
הארץ ובמיוחד בסיני ובנגב.
עמי רוזנטל, תדא בי ב

יהודיים׳ או יהודי•

עודד אביב,

חד א בי ב

אין ק שר
על סי כ טו ךהכס פי ם בין ה א חי םקדם
( ״ שו ד ל או ר היו ם״ ,העול ם הז ה .)15.9.88
בכותרת לכתבה מוזכ רים
״ראשי הבורסה״.
אני דוחה בכל מכל קשר
כלשהו בין ראשי ה בורסה
לבין שמעון קדם
בהקשר הנ״ל וגם בכ תבה
עצמה אין כל
סימוכין ותימוכין לכך.

נתן שילו,

ישגה

למנכ״ל הבורסה,
תל־אביב

שילו

מלחי השלום
על רי ב וי תנו עו ת״ ה ש לו ם (״ שלו ם,
ש לו ם ו אין ש לו ם -במ חנה ה שלו ם״
העולם הז ה .)19.9.88
.הדו״ח המפורט והמעניין של ענת סרגוסטי על
עשרות ארגוני־השלום שאינם מסוגלים לשתף
פעולה ולהתאחד, ולמעשה גורמים, לעיתים,
בפעילותם המפוצלת, נזק למטרה המשותפת,
מזכיר לי את המשל הערבי האומר: מן כת׳רת
אל־מלאחין ע׳רקת אל-ספינה — מרוב מלחים,
טבעה הספינה.

ראובן טו־לדנו,

בכ תב ה על אי ש ״ ה עי תונו תשל השנה,
נ חמיה שטרסלר ( העול ם הז ה ) 15.9.88
השתרב בו כמה פ ר טי ם בל תי -נ כוני ם. ש טר-
טלר נו לדבתל ־ א בי ב, ב־ . 1951ה אי ש ש נו ל ד
בטב רי ה והי ה בנ עו ריו ח תן חי דון־ ה תנ ״ ך
הו א ה פרו פ סו ר שי מ עון שי ט רי ת, ש הוז כ ר
ב או ת ה הכ תב ה.
הכתב־ הצב אי שלהט לוויזי ה, ש הוז כ ר
בכתבה על אי ש ־ ה שי דו ר של השנה, הו א,
כ מו בן, משהש לונ ס קי.

רמלה

צפיחית בדב ש
על בי רכת השנה ה טוב ההמ קו רי ת
של ד ף חד ש ח ד שו ת מ בי ת המ שוגעי
ם״ ,העול ם הזה .)15.9.88
בירכת השנה הטובה המחורזת של ד ף חדש
והשם ייטיב עימון ועם כל עמון /בבירכת

חגון /שגה טובה באמת עליכון ממש מחייבת
תשובה באותה נימה.

וזאת בירכת־התשובה שלי:

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד — .63458
בשעת הצורך ני תן גם לפנות בטלפון
,)03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקם
1 11. 341667ל1׳\>4א.
העול ם הז ה 2665

זי 1ז״:11
ש מדלי

ז־דויו!!1 ,
עצמם לנטורי־יום־כיפור, כדי להפיק מכך רווח כלשהו הייתי
מוריד על ראשיהם את כל קללות אלוהים.

צחנק או דוז פ
ן * מרו מי האולימפוס צוחקים האלים.
בניגוד לאל היהודי, אל חמור־סבר שאינו מצטיין בחוש־ההומור
שלו, בני־האלמוות שעל האולימפוס הם חובבי־בידור. הם
מסוגלים להעריך את ההומור הטמון במצבים אנושיים מגוחכים.

עכ שיו הם צוחקים על א שר התרחש ביום־הכיפו־רים
ואחריו בסיאול ובי שר אל.
ך* אלים האולימפיים, הקולטים את שידורי ישראל, מספ רים
זה לזו וזו לזה את הסיפור:

שני שייטים ישראליים התחרו או התאמנו ביום־הכיפורים.
מישהו הלשין, נערכו בירורים, הומצאו תירוצים, הובהלו מיב־רקים,
הוצהרו הצהרות, הובטחו חקירות, והרוחות גע שו כמו הים
מול חופי קוריאה, ביום סוער.
עסקן התפלל תפילת כל נידר׳ בערב יום־כיפורים בכפר האו לימפי,
ואחר־כך נכנס למכוניתו ונסע הביתה, מרחק של כמה
עשרות קילומטרים.
מישהו הלשין, נערכו בירורים, נוסחו הכחשות, הובהלכו מיב־רקים,
הומצאו תירוצים, הוצהרו הצהרות, הובטחו חקירות, התרו צצו
שרים ועסקנים.

הגדול של ״העם היהודי״ בעולם הוא חילוני, ורואה בדת היהודית
קשר קהילתי.

מי ש מייצג את המדינה אינו חייב באמונה לשום
דת, ו אינו חייב לקיים את מיצוותיה של שום דת. וזה
חל גם ביום־הכיפורים.
אמנם, כולנו התרגלנו שלא לנוע בכבישי הארץ ביום־הכי־פורים.
שום חוק אינו אוסר זאת עלינו. אנחנו נמנעים מלהשתמש
במכוניותינו בתור אקט של דרו־ א רץ: מכיוון שיום־הכיפורים הוא
כל־כך קדוש בעיני שכנינו המאמינים, ומכיוון שאיננו רוצים
לצער אותם ביום זה, אנחנו מתאפקים( .אגב, מעולם לא זכינו
בתודה על כך).
אבל בסיאול אין אוכלוסיה יהודית, והעסקן שנסע הביתה
במכוניתו אחרי התפילה לא הרגיז איש מבני־המקום. הספורטאים
שהפליגו בסירתם לא הרגיזו אף הם איש מן הנוכחים.

לכן, כאשר החלה כאן הסערה הנוראה, זה לא נבע
מצודד של דרד־ארץ, אלא היה חלק מן המערכה להכ

האלים האולימפיים זה הצחיק.

את חוש-ההומור שלהם מגרה סיכה עמוקה יותר.
המישחקים האולימפיים נולדו ב־ 776 לפני הספירה, בימי מל כות
יהודה, כמעט 200 שנה לפני חורבן בית ראשון.
המישחקים היו קשורים בפולחן האלילי. העיירה אולימפיה
צמחה סביב בית־המיקדש, וכך גם הפדרציה האולימפית, ששלטה
במישחקים במשך אלף שנים.

יו תר מזה: עצם רעיון הספורט ככלל, והמישחקים
האולימפיים בפרט, נובעמהשקפת-העולם האלילית
של יוון העתיקה. הוא חלק מן הסגידה לטבע, ליופי,
לגוח־האדם, שהיא זרה לגמרי ליהדות.
אחד הפרקים הנערצים ביותר בתולדות העם היהודי הוא מרד
המקבים. זו לא היתה רק מילחמת־שיחרור נגד כובש זר, אלא גם
— ואולי בעיקר — מילחמת־אזרחים של קנאים דתיים נגד
ה״מתייוונים״ חובבי־הספורט.

המקבים עברו ב ארץ לאורכה ולרוחבה והרגו בסי טונו
ת את הספורטאים ועסקני-הספורט, הרסו את
האיצטדיונים ו ש מו קץ לגימנסטיקה( .כל אלה הן,
במובן, מילים יווניו ת מובהקות).
הנוצרים הקדומים יר שו את שינאת־הספורט מן היהודים,
והקיסר הרומאי תיאודוסיוס, שהיה נוצרי, הוא ששם קץ
למישחקים האולימפיים אחרי 1170 שנים, בשנת 394 לספירה.

^ דינת״ישראל המודרנית היא מבחינה זו יורשת ה״מתייוו־
*/נים״ ,ולא יורשת המקבים.

י ש בה ועד אולימפי, י ש בה פולחן של ספורט.
המוני ישראל נוהרים ב שב תו ת למיגר שי הספורט
ומיספר החובבים עולה על מיספר המתפללים בבתי-
הכנסת.

ץ ה הצחיק אותם, מפני שהאולימפיאדה היא התחרות עו־למית
של ספורטאים, לא של כוהני־דת.

היא לא נועדה לבחון אם רב יהודי עולה על איית״
אללה שיעי, או להיפר; אם נזיר בודהיסטי יכול לגבור
בעוצמת תפילותיו על נזיר קאתולי, או להיפר.

שום שידור־דת לא יכול היה לרתק את המוני־ישראל לי ד
מקלטי־הטלוויזיה בלילות, כפי שעשו שידורי־האולימפיאדה.
המוני ישראל עקבו אחרי המישחקים בלילות־שבת וגם ביום־הכי־פורים,
ב ערוץ הירדני, אגב זליל ת ארוחות־שחיתות והררי פיצו חים.

(תחרויות
כאלה היו פה ושם בעבר. אצלנו, למשל, על הר־הכרמל.
בתחרות זו גבר אליהו התישבי ביתרון מרשים על נביאי
הבעל, וזכה בגביע הנבואה. המפסידים לא חזרו הביתה).
בסיאול מתחרים ביניהם הספורטאים. גיזעו, דתו, צבע־עורו,
שפתו והשקפת־עולמו של הספורטאי אינם שייכים לעניין.

התיתכן תופעה מצחיקה יו תר מאשר הניסיון לכ פות
את מיצוו ת הדת היהודית על המשתתפים באו לימפיאדה,
שהיא כל-כולה אירוע של עכו״ם —
במוצאו, במהותו, בתפיסתו הפילוסופית ( שוב יוו נית)
,בכל מערכת-הערכים שלו?

המיסגרת היחידה הקובעת באולימפיאדה היא
המדינה. הספורטאים מייצגים מדינות, ומתחרים
תחת דגלי מדינותיהם. כאשר ספורטאי זוכה בנד
דליית־זהב, מנגנים את הימנון מדינ תו.

התיתכן צביעות רבה יותר? עיוות נפשי חמור יותר?

הייפלא שהאלים צוחקים להם במרומי האוליכד

הזוכה האמריקאי יכול להיות שחור, לבן או צהוב. הזוכה
הגרמני יכול להיות קאתולי או פרוטסטנטי. הזוכה הבלגי יכול
לדבר צרפתית או פלמית. כל זה אינו חשוב.
כך גם המשתתפים הישראליים. הם יכולים להיות יהודים או
ערבים על פי מוצאם הלאומי: יהודים, מוסלמים, נוצרים או
דרוזים על פי דתם: אשכנזים או מיזרחים ל פי עדתם. כל זה אינו
חשוב.

באולימפיאדה הם מופיעים כישראלים. הס מייצ גים
את מדינת־ישראל. שום שייכו ת אחרת אינה
רלוונטית.
ם בן, מה ההתרגשות הנוראה על ת עלולי יום־הכיפורים?
מדוע לא יתחרה ספורטאי ביום*הכים ורים, אם
אץ בליבו הכרה דתית המונעת זאת בעדו?
מדוע לא ייסע עסקן־ספורט י שראלי ביום־הכיפורים בכל כלי
שיחפוץ בו, בים, בייבשה או באוויר?
מפני שהוא נציג מדינת־ישראל, כך אומרים לנו.
מפני שמדינת־ישראל היא מדינה יהודית.
מפני שיהדות היא דת.
ומפני שבדת היהודית, יום־הכיפורים הוא קודש־הקודשים.
לכן ספורטאי ישראלי, המייצג באולימפיאדה את מדינת־ישר־אל,
מייצג מדינה דתית, או דת של מדינה, ואסור לו להתחרות
או לנסוע במכונית ביום הקדוש ליהודים.

הגיוני?
בהחלט לא!

זה לא הגיוני בכלל.
כשם שלא יהיה זה הגיוני לחייב את כל הספורטאים חברי-
המישלחת לחבוש כיפות.

* ץ דינת־ישראל איננה מדינה דתית. היא
*) בהחלט. כך נובע ממגילת־העצמאות שלה.

ךלא רק הצביעות משעשעת את אלי האולימפוס, למש־מע
ההמולה הקרושה הזאת.

מדינה חילונית

במדינה זו יש אזרחים השייכים לדתו ת שונות. י ש בה יהודים
בני כמה זרמים; תריסר עדות נוצריות: מוסלמים סוניים וגם כמה
שיעים; דרוזים: מאמיני בודהא ומה עוד — נוסף על הרוב הגדול
של הציבור שהוא חילוני.
יש הסבורים שמדינת״ישראל היא ״מדינת העם היהודי״(הרי
כך כתוב בחוק מטופש שהתקבל לא מכבר, אחרי דיון רדוד וניסוח
מרושל) .אך גם מי שמאמין בזה, חייב להכיר בעובדה שהרוב

םים?

* כול אדם לבוא ולהציג טיעון הרבה יותר פשוט ושיטחי:
מישלחת־הספורטאים מחוייבת למישמעת. ב־מישלחת
נקבעו כללים מסויימים לגבי ההתנהגות
ביום־הכיפורים. מי שהפר כללים אלה ר אוי לעונש.

ניס את בל חיינו, בכל התחומים, לכותונת־הכפייה
הדתית.

^ ני בהחלט מבץ לרוחם של אנשים דתיים.
מי שחי באמונתו, אינו הופך אותה קרדום לחפור בו ואינו
כופה אותה על הזולת, ראוי לכבוד. אני יכול להתווכח איתו
בלהט, אינ יכול ל שלול מכל־וכל את מקורות אמונתו ומסקנותיה,
אך אני אכבד את האיש, כשם שאכבד הומאניסט מושבע
ואתיאיסט משוכנע.

אינני יכול לכבד את ה״חילוניים״ ,ההולכים להתח־נח
לאדמו״רים.
אינני יכול לכבד אתיאיסטים גמורים, האוכלים בשר חזיר
ובולעים שרימפים בסיטונות, והמטיפים לשמירה על הדת במס ווה
של ״המסורת״ .אינני יכול לכבד שרים המעשנים בשבת
והמקשטים את ע$מם בטליתות לצילומים בבית־הכנסת, או בכי פות
במימונה.

כפי שהזהיר אלכסנדר ינאי את אשתו שלומציון:
אל תתיראי מפני הפרושים ומפני שאינם פרושים,
אלא מפני הצבועים העושים מע שי זי מרי והדורשים
שכר של פינחס.
כאשר שר״חינוך ״סוציאליסטי״ יוצא בראש אספסוף־הלינץ׳
נגד ספורטאים שהפרו מיצווה דתית, או כאשר עתונאים ״חילו ניים״
זועקים חמם נגד עסקן שנסע במכונית אחרי התפילה, זה די
מוזר.

ואו תו עסקן עצמו, שהלך להתפלל אח ש אינו דתי
— שהרי אחרת לא היה נכנם לאחר־מכן למכונית
— בווד אי אינו ר אוי לשוס כבוד.
אילו הייתי דתי, הייתי מתקומם נגד כל ההמון הצבוע הזה.
יום־הכיפורים אינו סתם יום של איסורים. בעיני האדם הדתי, י ש
לו תוכן רוחני עמוק. כאשר אפיקורסים גמורים, שאינם מאמינים
באלוהים ו ש אין להם שום זיקה לתוכנו של היום, הופכים את

לפי טיעון זה, טיב הכללים אינו חשוב. גם אם הכללים מטור פים
לגמרי, הספורטאים חייבים לציית להם. הבעייה היא כולה
בתחום המישמעת והציות, וכך ישל דון בעניין.
עם טיעון פשטני זה אפשר להסכים.

אך הוויכוח חרג מזמן מן התחום הצר הזה. הוא
נוגע עכ שיו לטיב הכללים.

פרשה שופבת אור חדש על הצביעות הנוראה, שדבקה
בכל אורחות המישטר הקיים במדינה.

מחללי־שבת כופים על הארץ חוקים של בפייה
דתית. זוללי־חסילונים משחררים אוגדו ת של בחורי•
ישיבה. סובאי־יום־כיפור משתטחים על קבר הבא־בא־סאלי.

זה מתרחש מאחורי ע שן סמיך ומסריח של עשן אידיאולוגי,
בנוסח ״אחדות העם היהודי״ ,״המורשת ההיסטורית של עמנו״,
ושאר דיברי־צביעות מבית־המידרש המשותף של חילוניים מזו־ייפים
ודתיים מזוייפים.

כמעט ואמרתי: אלוהים י ש מור:
ץ עוד הערה:
1אילו הקדישו שרינו לספורט האולימפי ע שירי ת
מן המרץ, שהקדישו השבוע לשמירה על יום־הכי־סורים,
היו ספורטאינו משיגים הישגים אחרים.
מיספר התושבים של גרמניה המיזרחית עולה רק פי ארבעה
על מיספר אזרחי־ישראל.

איפה אנחנו ואיפה הם!
המישלחת שלנו חוזרת מסיאול פגועה ועלובה. רפובליקות־בננות
עלובות עלו עלינו. הזנחה גמורה של שנים ארוכות בכל
התחומים מתנקמת בנו. היא תימשך מחר, עד האולימפיאדה
הבאה, עד להתפרצות הבאה של הצביעות המתחסדת.

אז איד לא יצחקו האלים?

מאת 11־ י 1 3 2 8 8

ב נז ר ע גז
העם

ב שור המה חלל

זה 1לחיין דו־מיפלגתי
המשדר מן החלל
החיצון את בשורת
החלל הפנימי: ממשלת־אחדות־לאזמית.

התגובה
הראשונה של כל ישראלי,
ביום שיגור הלוויין אופק , 1היתה
גאווה.
התגובה השניה של רבים היתה ספ קנית
יותר.
מה פתאום? למה עכשיו?
בעיקבות בז־גוריון. ערב הב חירות
של 1961 שיגר דויד בן־גוריון
את הטיל שביט . 1הוא הצסלם בעת
השיגור, בחברת סגן שר־הביטחון
שימעון פרס, ראש הקבוצה שתמכה בו
בפרשת״לבון.
זה היה תרגיל שקוף לגמרי. בן־
גוריון היה נתון אז בצרות. במשך השנה
שלפני כן סערה הארץ סביב פרשת־לבון,
ודעת־הקהל הנאורה תמכה כמעט
כולה בפינחס לבון, יריבו. בן־גוריון
חשש מפני מפלה מכאיבה בבחירות.
הוא שיגר את הטיל•.
ערב בחירות 1988 המצב שונה לגמ רי.
במדינה שולטת ממשלת־אחדות־לאומית.
כל הישג ממלכתי יירשם לז כות
שתי המיפלגות הגדולות גם יחד.
בעור ששביט 1נועד לעזור למיפל־גת־שילטון
נגד כל יריבותיה, הרי
א 1פק 1לא יועיל למיפלגה אחת נגד
יריבתה. הוא עוזר לשתי היריבות גס
יחד.
סיענוח האותות. אם בכל זאת
נשלח הטיל ערב הבחירות — בלי שום
סיבה סבירה אחרת ל שיגור הלוויין
דווקא בשעה זו — הרי יש בכך רמז
לבאות.
זהו טיל של ממשלת־האחדות־הל־אומית,
והוא בא לעזור לשני הגושים
כאחד. מבחינה זו הוא דומה לכלכלת־הבחירות
של משה ניסים (אינפלציה
נמוכה, תוך הריסת המשק היצרני),
שגם היא נועדה להרים את המוראל
הלאומי לטובת שתי המיפלגות הגדו לות
גם יחד. שתיהן טוענות לבעלות
על הפאטנט של הורדת האינפלציה.
המסקנה הנובעת מתרגילים אלה:
ממשלת־האחדות־הלאומית תמשיך ל

0יפל 1ת 1של בך 11 ריון. ספא״;
•יר ה בא 1ח\ ב 11׳0ח ) 1959( 38.270-0
ל 1961( 34.77

עושים שרירים׳
תפקד (עד כמה שהיא מתפקדת) גם
אחרי הבחירות.
זהו הלקח הנובע גם מכל סקרי דעת־הקהל
ער כה, מכיוון שאינם מעניקים
אף לאחד משני הגושים רוב יציב.
הלוויין מסתובב בחלל ומשגר או תות.
אפשר לתרגם את האותות לש־פת־הבחירות:
אחדות־לאומית־אחדות־לאומית־אחדות־לאומית.

החלל

ל האופק
היונים בירכו דוזקא עד
הפוטנציאל הצבאי של
1הלוויין. זהו פאראדוכס

שי ש בו הגיו!.

אופק 1הוא לוויין למטרות־שלום,

ולראייה: כל מנהיגי י שראל הכריזו על

איש אינו יודע כמה עלה הלוויין
באמת. ההערכות נעות בין 200 מיליון
ל־ 1000 מיליון דולר.
ברור לג מרי ששום ממשלה בישראל
לא היתה מקצה משאבים כאלה ל פרויי קט
כזה, אלמלא היה לו היבט ביטחוני
מובהק.
כך ראה זאת גם העולם. כמעט כל
כלי־התיקשורת הזרים ראו ב שיגור או פק
1שלב לקראת שיגור לווייני־ריגול
ישראליים, לפיקוח על המתרחש
במרחב כולו.
רה ביטחון. בכך י ש גם תשובה
; לשאלה, שנשאלה השבוע בישראל
בגירסות רבות: איך זה מסוגלת ישראל
להשיג הישג מדעי כה בולט, כאשר
אינה מסוגלת לשמור על אספקת־מים
נקייה מנגיפים קטלניים, אינה מסוגלת
לקיים מערכת־טלפון הראוייה למדינה
מודרנית, ועוסקת בשטויות כמו הפל

ספורטאים ביום־הכיפורים (ראה
הנדון)?
התשובה: י שראל מסוגלת להשיג
הישגים מפוארים כאשר זה נוגע לבי טחון.
אין היא מסוגלת לכך כמעט בכל
תחום אחר.
הדבר נובע מן הפסיכולוגיה הלאו מית
(שואה פלוס) ,מן המצב הביטחוני
ומן המציאות הכלכלית.
צרכן יחידי. י שראל היא מדינה
קטנה, שיש לה צרכים קטנים. השוק
המקומי, שהוא הבסיס ל כל תעשייה
בריאה, קטן מכדי לשמש תשתית
לתעשייה רצינית.
רק בתחום אחד י ש לי שר אל שוק
וצרכים של מדינה גדולה: הביטחון.
צה׳׳ל הוא צבא של מדינה גדולה, ומוק־צבים
לו משאבים של מדינה גדולה.
הוא הצרכן הרציני היחידי במדינה.
משום כך, כאשר מתעורר פרוייקט
שיש לו היבט ביטחוני ברור, יש צרכ נים
וי ש שוק. יש גם המשאבים — כסף,
כוח־אדם, יד ע מדעי ומוטיווציה חזקה.
קונסנזוס. לא היו קולות רבים
שהושמעו השבוע, גם אחרי הקלעים,
נגד פרוייקט זה.
יש לכך סיבה, המהווה את אחד
הפאראדוכסים של המציאות הישרא לית:
דווקא היונים הם בער חיזוק
הכושר הצבאי.
ההגיון שמאחורי הפאראדוכס: מי
שמוכן לחזור לגבולות מאי , 1967
לוקח בחשבון כי צורכי־הביטחון של
מדינת־הקו־הירוק ישתנו. בהיעדר ״עו מק
אסטראטגי״ דרושה מערכת־את־ראה
יעילה ובטוחה, המסוגלת להתריע
בעוד מועד מפני התקרבות כוחות
עוינים לי ר דן ולמידבר־סיני. הוא זקוק
גם לכוח־מחץ צבאי, המסוגל במיקרה
כזה לפתוח במילחמת־בזק מונעת.
לכן בירכו השבוע דווקא היונים על
שיגור א 1פ ק . 1השיגור מרמז על
היכולת ל שגר בבוא העת לוויין .מודיעין
יעיל, וגם על היכולת ל שגר
טילי קרקע־קרקע למרחקים גדולים.
ואילו הניצים בירכו על כך באופן

עות ספורטיבית, בהשראת האולימ פיאדה.
המרוץ
נקבע לשעת חצות במוצאי
יום־הכיפורים. המזניק היה אחד מקצי־ני־הכנסת.
המתחרים היו הנציגים של
חמש רשימות, שניהלו בינן לבין עצמן
קרב מכריע על כיבוש שלו ש האותיות
שנותרו באלף־בית העברי: ז׳ ,ק׳ ,ט׳.
כמעט כל אותיות האלף־בית תפו סות
על-ידי המיפלגות הקיימות. אח דות
מהן תפסו שתיים, שלו ש אותיות.
על האותיות הנותרות נערך המרוץ. על
פי החוק, כל הקודם זוכה, ולו הבחירה
הראשונה.
כבר בשעות אחר־הצהריים של יום־
הכיפורים הגיעו ר א שוני המתמודדים
למחסום שבפתאי המישכן. ראשון הגיע
נציג צומת. אחריו בא רמי שבח, נציג
מולדת. אחריהם הגיעו, טיפין־טיפין,
גם נ ציגי הכוח השקט, רשימת ה1ימ־לאים
ומפ׳׳ם.
חמשת המתמודדים לא יד עו על
ההפתעה שהכין להם קצין־הכנסת. הוא
הודיע להם שבדיוק בחצות תיערך
תחרות־ריצה למרחקים קצרים בין חמ שת
הנציגים. זה שיגיע ראשון לשער־פלומבו,
בכניסה לרחבת־המישכן, יזכה
להיכנס ראשון ולהציג את רשימתו
לפני ועדת־הבחירות ביום־למחרת.
הכנות קצרות, והמרוץ הוזנק. רא שון
הגיע נציג צומת, שני נציג מולדת,
ו שלי שי נציג הגימלאים, א לדד גת בן
ה־ .39 המרוץ לאותיות עבר את שלב
המוקדמות.
עתה הגיע שלב הגמר, אחרי ויכוח
נוקב עם שופט־התחרות, שלדעתם נהג
במשוא־פנים.
ביום החמישי, בשעה 9בבוקר, הת חיל
המיקצה הראשון בריצת־הגמר.
הפעם היה הסיפור שונה לגמרי. חסר-
עניין, חסר־מעוף, לל א תחרות אמיתית,
כמתחייב מתחרות־ספורט אולימפית.
ש בץ נא. מישכן־הכנסת היה כמ עט
ריק מאדם. הכל נראה כל־כך שקט
ומשעמם.
55 רשימות ביקשו טופסי־הגשה

מנסים ונכשרי
בשש מערכות־הבחירות האחרונות היו תנודו ת גדולו ת במיס*
פר הרשימות שהוגשו:
הכנסת
רשימות שהוגשו

השנה

עברו את
אחוז החסימה

נכשלו

ציון צפריר, העולם הזה

1965

1969

1973

1977

1981

1984

הקפיצה הגדולה בשנת 1981 באה אחרי הצלחתה הגדולה של
ד״ש ב* . 1977 אחרי כישלונן של 21 רשימות, ירד המיספר במיקצת
ב״.1984
אינסטינקטיבי, כרפלקס מכני על כל
הישג לאומי, בלי קשר למחיר.
כך נוצרה אחדות־דיעות נדירה.

בחירות
ה מרוץ
אל האות
ן פעם בארבע שנים
1נערך מרוץ התימהונים.

מועמד רפאל אי תן(צו מ ת)

מועמד ויקטור תייר(עמל!)

ע־ כמ 1ארץ־ישראל

גלדיה כמ 1ר שבלי קת־בשת

רבים יוצאים לדרך.
מעטים מגיעים לקר
הזינוק. כמעט איש לא
יגיע לקו הסיום.
ידסי

עי;*דוד ₪

מרוץ המיפלגות לכנסת קיבל משמי

מוועדת־הבחירות המרכזית. היה ברור
שלא כל הרשימות אכן יוג שו. תמיד יש ־
כמה אנשים המשתעשעים, במשך זמן
קצר, ברעיון שי ת מודדו בבחירות. כש מגיעה
שעת־האמת רובם פורשים.
ביום הראשון — ־מבין היומיים
המיועדים להגשת רשימות המיפלגות
— הגיעו 11 בלבד. זה היום שבו באות
בדרך כלל המיפלגות החדשות להיר שם.

רשימה חדשה המבקשת להת מודד
בבחירות לכנסת, חייבת להביא
רשימה של 1500 חתימות של תומכים,
יחד עם רשימת המועמדים מטעמה
לכנסת ו־ 12,600 שקל. מסתבר שלא
כל מי שביקש להציג מועמדות יד ע את
כל הדרישות. אבל בספורט, כמו בס פורט,
חשובה ההשתתפות, לא הניצחון.
חשוב להפגין נוכחות, לאו דווקא
להתמודד באמת.
כמה דקות לפני השעה 10 הגיע ח״כ
רפאל איתן מרשימת צומת לחדר שבו
ישבה הוועדה, בראשות השופט אליעזר
גולדברג. הוא ביקש לקבל את האות ץ׳.
העול ם הז ה 2665

״גם בגלל שזה צומת, וגם בגלל
שמבחינה גראפית זה יוצר את הצורה
של ארץ־י שראל השלמה.״ די מיון
יצירתי.
מיד אחריו נכנס רחבעס זאבי, מלווה
בכבודה. גנ רי פתח בתלונה על הליך
קביעת סדר התור לכניסה לפני הוו עדה
.״הגענו בחצות ראשונים לשער־פלומבו.
משום־מה נאמר לנו הבוקר
שאנו שניים.״ גנרי ביקש לרשימתו את
האות ט׳ :טראנספר.
אחר״כך הגיעו נציגי הכוח השקט.
נכנסו בשקט, ממש הלכו על בהונות
רגליהם. יעקוב גרוס, ראש הרשימה.
לגרוס 1750 תומכים, ז 8מועמדים לכ נסת
.״זה מספיק לנו, לכן לא הגשנו
יותר,״ הסביר. הוא ביקש את צמד־האו־תיות,
זז׳ :״הגיע הזמן להזיז דברים״.
רשימה תימהונית משהו, המדברת על
שלווה, קידום, טוהר.
אחר״כך יחזירו. הגימלאים כבר
המתינו. הם עוררו כבוד. הביאו עימם
חתימות של 8000 איש. בתקציב דל
של 40 אלף דולר הצליחו לעורר
סימפטיה .״כל אחד נתן הלוואה של
1000 שקל. אם נקבל מימון־בחירות,
יוחזרו ההלוואות ״,אמר ראש הרשימה,
אבא גפן .״אנחנו מפיצים פלקטים,
מחלקים כרוזים בבתים, עוברים בין
בתי־האבות ומועדוני־הגימלאים״.
וכשהכל כבר סברו שיוכלו לצאת
להפסקת־הצהריים, הגיע אברהס בדני
ג׳ו, ראש רשימת חרך היקום. איש
צנום, נמוך־קומה, שרשם במצעו שלו שה
עיקרים: להגביר התיירות, לקדם
הספורט ולהשכין שלום בין יהודים
לערבים. מדוע ספורט? האיש משמש
שופט־כדורגל בליגה ב׳.
בדנג׳ו בא ללא הסכום הנדרש,
כשבידו רשימה של 555 תומכים בלבר.

הסכם השוחד

^ שר יגאל הוי בי ץ הוא עובר־ציבור. הוא מק !
1בל משכורת ממדינת־ישראל כדי לעבוד כשר
בממשלה. אסור לו לקבל כל טובות־הנאה, שמטרתן
להשפיע על עבודתו, היינו על הצבעותיו בממשלה.
ב־ 28 ביוני , 1986 מוצאי״שבת, בביתו של אריאל
שרון בחוות־שיקמים, נחתם הסכם בין יגאל הורביץ
לבין יצחק שמיר, יצחק מו ד עי( שכתב את ההסכם
באותו מעמד) ואריאל שרון, שלפיו הובטח לסיעת
אומץ של הורביץ המקום ה־ 6ברשימה לכנסת. לבא
אחריו בסיעה הובטח מקום בעשירייה השלישית,
ולמועמד השלישי הובטח מקום בעשירייה הרביעית.
שני מקומות ריאליים ואחד חצי־ריאלי.
ההסכם נשמר בסוד עד מאי . 1987 מאז חתימתו
ועד תום כהונתו של שימעון פרס כראש ממשלת־האחדות,
באוקטובר , 1986 המשיך הורביץ להעמיד
פנים כאילו הוא שר מטעם סיעת־המערך.
ההסכם להקמת ממשלת האחדות הלאומית, שנח תם
ב־ 13 בספטמבר , 1984 קובע במפורש:

)2( 1הממשלה תיכון על בסיס עקרונות כד להלן:

שיוויון במיספר השרים בין המערך ללי כוד.

יצירת איזון בצירוף סיעות נוספות, באופן
שלא יווצר רוב למחנה אחד על רעהו.
ג. חדל אחד השרים מכל סיבה שהיא לכהן
כחבר בממשלה, תבחר מיפלגתו את השר שבא
תחתיו.
ד. חדל אחד השרים לכהן כחבר״ממשלה,
ולא נבחר אחר תחתיו, ר שאי הצד שעל מחנהו
נמנה לצרף לממשלה שר אחר תחתיו, כדי
שיישמר ה איזון בין שני המחנות.

טי כמו טרנספר

בשעה 1.30 כבוקר, אור ליום השישי,
ה־ד 2ביוני, טילפן ש מיר ל שרון וביקשו
להניע את התהלין* .כעבור כמה שעות
התקשר שרון עם הורביץ וביקשו לבוא
לביתו, ושם נחתם ההסכם.

עם פרם
על תקן המערך

בעוד שישב בממשלה
מסעם המעוך חתם
גאו הווביץ הסבם
חשאי עם הליכוד

בתוקו ההסכם החשא;
הצניע נגד המעוך
נענ״ן השב,,נ. הלביא
וההסכם עם חוס״ן

עם סיעת־המערך נמנו השרים יגאל הורביץ (או מץ)
ואמנון רו בינ ש טיין( שינוי).

ראש־הממשלה שימעון פרס יד ע כי אין מנוס
לביטול הפרוייקט, אולם הוא לא רצה להצביע נגד
הלביא. לפני ההצבעה בממשלה על נושא זה כתב פרס
לרבין פתק שבו קבע כי יחסי־הכוחות יהיו 12 נגד , 12
בהניחו כי הורביץ ומודעי י תנגדו לפרוייקט, כפי
שהצהירו פעמים רבות בציבור.

המצב הוחמר כמה חודשים לאחר ההסכם בין הור־ביץ
לליכוד, עם פרישת רובינ שטיין מהממשלה,
והימנעות פרס מצירוף אחר תחתיו. אולם פרס והמע רך
היו בטוחים, עד מאי , 1987 כי הורביץ הוא מש להם.
רק במאי 1987 התפרסם ההסכם הסודי.
שאלה מעניינת מרחפת על החלטות הממשלה
מסוף יוני 1986 ועד מאי , 1987 מאחר והורביץ והלי כוד
הפרו את ההסכם על הקמת־הממשלה.

עם שרון
צילצול בלילה

* * דוע הסכים ש מיר

לשלם מחיר כה כבד להור־

]י / 4בי ץ?
ביוני סערה המדינה סביב פרשת השב״כ. בעיקבות
רצח חוטפי אוטובוס 300 על־ידי אנשי שב״כ, התברר
כי אנשי השב״ב העלימו ראיות ושיקרו לחוקרים.
ראש השב״ב, אברהם שלום, הצהיר בפומבי כי פעל
״בסמכות וברשות״ ,וכי ראש־הממשלה יצחק שמיר
(לפני הקמת ממשלת־האחדות־הלאומית) אישר את

השופט גולדברג הסביר לו, כדבר
שופט אל שופט, שיש צורך ב־1500
תומכים, אך בדנג׳ו בשלו. ההסבר לא
מנע בעדו מלבקש אות לרשימתו.
תנ״ך היקום, הוא מסביר, הוא ספר
העול ם הזה 2665

שמחברים אותו כבר זה שנה וחצי. הוא
בא להתוות דרך־חיים חדשה ליקום,
וישמש ל־ 5000 השנים הבאות. הוא
דיבר על הקמת בית־המיקדש, שישת רע
על הר־הצופים והר־הזיתים, ושאליו
תושב מנורת־הזהב.
עודף לויקטור תייר. בשעה 3
וחצי אחר־הצהריים עמדו לי ד שער־הכ־גיסה
לרחבת־הכנסת המתמודד הניצחי,

יום לפני ההצבעה הפעיל הליכוד מכבש
על מודעי, ששינ ה את דעתו. השר מישה
ארנם קרא ל הורביץ לשיחה והסביר לו כי
הצבעתו נגד הליכוד בנו שא ה״לביא״
עשויה לגרוס לביטול ההסכם עימו. וכך
נוצר רו ב בעד המשך ה״לביא״.
פרס דחה את ההצבעה, וכפה על שושנה ארבלי־אלמוזלינו
להימנע. דבר זה, יחד עם השינוי המפתיע
בעמדת השר משה נסים, שהצטרף למתנגדים, הבטיח
את הרוב לביטול הפרוייקט.
אולם העובדה היא כי יג אל הורביץ הצביע שוב נגד
סיעתו, המערך אשר מטעמה ישב בממשלה, ובהתאם
להסכם החשאי שחתם עם הליכוד.
נושא חשוב שלי שי, שבו פעל הורביץ ל פי ההסכם,
הוא עניין השלום.
כאשר עשה שימעון פרס את ההסכם עם המלך
חוסיין, הוא אמר ל מלך כי י ש לו בממשלה רוב להס כם.
הוא אמר זאת בהניחו כי עימו 12 שרי־המערך,
ובכללם הורביץ.

לי ידוע על שתיים.

סימפטיה ב־ 40 אלף דולר

שאלה יו תר מעניינ ת: כמה הצבעות
מכר הורביץ לליכוד תמורת המקומות הב טוחים?

מועמד
גפן(גימלאי ם)

שרון שיכנע את הורביץ לתמוך בעמדת הליכוד
בעניין ועדת־החקירה המישפטית. ואכן, כאשר הגיע
הנושא להצבעה, ב־ 14 ביולי, הצביעו 14 שרים —
וביניהם הורביץ — נגד החקירה, ואילו 11 שרי־המע-
רך, למעט הורביץ, תמכו בהצעה. פרס דחה את
ההצבעה, אחרי שנודע לו ביום־ההצבעה המקורי, ה עב
ביוני, על השינוי בעמדת הורביץ. הליכוד דאג
להודיע על השינוי הזה גם לשפירא ולבורג, שהחליטו
לעבור למחנה־הליכוד.
^ צבעה גורלי ת אחרת, שבה הצביע הורביץ
בניגוד לדיעו תיו המוצהרות בגלל ההסכם עם

הליכוד, היתה באוגוסט 1987 בעניין הלביא.

ברור מן ההסכם הזה כי העיקרון העליון היה
האיזון. הממשלה הוקמה על בסיס 12 שרים למחנה־המערך
12 ,לליכוד, והשר יוסף בורג כלשון־מאזניים.

כאשר חתם הורביץ בחשאי על ההסכם
עם הליכוד הוא חדל למעשה מלהימנות על
מחנה-המערך, וכבד הופר ההסכם הקואלי ציוני
הפרה מהותית.
מועמד רחבעם ז אבי( מולד ת)

הונאת החוקרים. בעמדת שלום תמך היועץ המישפטי
של השרות.
היועץ המישפטי לממשלה תבע הקמת ועדת־חקי־רה
מישפטית בשאלה זו.
הנושא היה צריך להיות מובא להכרעה בישיבת
הממשלה ב־ 29 ביוני . 1986 פרס הצהיר ב־ 13 ביוני,
במהדורת־החדשות בטלוויזיה, כי יתמוך בהקמת וע־דת־חקירה
מישפטית. השר יוסף שפירא רמז לעיתו נות כי הוא ע שוי לתמוך בכך, והשר יוסף בורג הודיע
שאם קולו לא יהיה המכריע, יתמוך בעמדת היועץ
המישפטי לממשלה.
שמיר העיד קודם לכן, במיסגרת החקירה, כי לא
ידע כלל על הטיית העדויות. ברור כי חקירה מיש-
פטית היתה חורצת את גורלו. יתרה מזו: היא היתה
מאפשרת לפרס שלא להעביר את ראשות־הממשלה
ל שמיר באוקטובר הקרב.

עם ש מיר
שיעי הצבעה

ויקטור תייר, ראש רשימת אחדות, וא מיל
טייב, המייצג את אזרחים למען
המדי1ה.
ויקטור תייר :״עדיין לא החלטתי אם
להגיש את הרשימה. זה תלוי בגלריה.
אתה מבין למה הכוונה גלריה? הגלריה
הקיימת היא רפובליקת־בננות.״
טייב, שעמד לידו, התפרץ :״באתי
לעזור לוויקטור תייר. גם לי היתה

זמן קצר לאחר מכן, במאי ,1987 התפר סם
ההסכם, הורביץ עזב את סיעת־המערך
והותיר את פרם ללא הרוב שחשב שי ש לו.
יגאל ל בי ב

רשימה, אבל ביטלתי אותה. אני מצ טרף
לליכוד, כי שימעון פרס רוצה
מדינה פלסטינית ״.טייב לא הסתפק
בזה והביא כרזות ממכוניתו. תייר מיהר
לתקן :״אתה לא איתי! אף פעם לא הצ הרתי
שאני תומך המיפלגה! מה אתה
עושה לי? מה אתה בכלל מתערב?״
בשעה 4וחצי נכנס תייר למישכן־
הכנסת. הסדרנים היו משוכנעים שבא

להגיש את רשימתו לוועדה. תייר בכ לל
לא התכוון .״אני עוד לא מוכן, אני
רוצה לחכות עד הסוף״.
טלפון מהסדרנים בכניסה התריע
שבאו נ ציגי רשימה נוספת: דרך ארץ.
ראש־הרשימה, טל אורבך, נבוך מעט
מהתנפלות העיתונאים המשחרים לע בודה
.״המסר שלנו הוא קשר י שיר בין
( המ שך בעמוד ) 37

הוכח שהמצב טוב. יותר מ־*95
מהאוכלוסיה אצלנו מחוסנת נגד פוליו,
בצורה זו או אחרת ולכן לא תיתכן
אצלנו בארץ מגיפת פוליו.

•המחלות
היגיינה?

1ד ג \< 1 3
^ ו תרו ת העיתונים זועקות.
* 4בערב יום-וזכיפורים התחיל
מישרד־הבריאות לחסן את כל
האוכלוסיה ב איזור חדרה והס ביבה.
הורים מודאגים מתקשרים
ללא הרף לכל גורם העולה בד עתם,
כדי לנסות ולברר פרטים.
רמת ההיגיינה בישראל בווד אי
עלתה באופן משמעותי בשבועות
האחרונים.
מישרד־הבריאות לא הוציא
במשך ימים רבים הודעה מוס מכת
מטעמו, שתרגיע את הציבור

פעמי, וזה
בטוחה.

שסתום־ביטחון

לקליטה

• ומהו סוג החיסון השני?

זהו תרכיב ס אל ק ,1 נגיף מומת
של פוליו. מבחינה היסטורית הוא היה
הראשון, בשנות ה־50׳ .פיתח אותו
הר״ר יונס סאלק, שעשה עבודה נפלאה
בכל העולם והציל מיליוני ילדים
הקרחון. יש מי שעוברים את המחלה
מפוליו. אותו אנחנו נותנים בזריקה,
בלי לדעת כלל שעברו אותה, וכך הם
שגם היא ניתנת ארבע פעמים. מכיוון
מתחסנים. י ש מי שעוברים את המחלה
שהוא ניתן בזריקה, הוא אינו נותן את
בצורת שפעת, כאבי״בטן, חום, ובזה זה
החיסון המקומי במעיים, אלא בדם. הוא
נגמר.
גם לא נותן חיסון סביבתי, מכיוון שהוא
• ,וב עצם, אין תרופה למחמת
ולא מתרבה בגוף.
לה? כלומר, זה לא חשוב אם
יחד עם זאת הוא מצליח, לפחות כפי
מגלים את המחלה בשלב
שנקבע בסקרים של בדיקת נוגדנים
המוקדם שלה?
בדם, לתת חיסון של 100 בהשוואה
האמצעי היחידי הוא למנוע, ולמנוע
ל־ * 98 שנותן תרכיב סייבין.
פירושו לחסן. י ש כיום שני סוגי״חיסון
בארצות־הברית מקבלים הילדים רק
נגד פוליו.
סייבין, שהוא חיסון טוב יותר. אבל
החיסון שאנחנו משתמשים בו הוא
התעוררה בעייה, שהיא מישנית
מבחינת בריאות־הציבור. הבעייה היא
! שבאחת משמונה מיליון מנות (בהת־
§ חשב בעובדה שכל מחוסן מקבל ארבע
מנות) החיסון עצמו יכול לגרום
לשיתוק. ואחד מחמישה מיליון הורים
יכול לפתח שיתוק. מדובר בעיקר במנה

עניין

במובן מסויים כן, אבל לא רק
היגיינה. זה עניין של תפוצת החיסון
וכניסת הנגיף. אם א ץ מקור שי פיץ את
הנגיף, יכולה להיות היגיינה ירודה,
ולא יהיה מקור להדבקה.

• אבל אפשר לומר שהמח לות
נפוצו ת יו תר בחברה נח שלת?
בהחלט

• ולא רק בגלל המודעות?
בחברות נחשלות גם החיסון הוא
ברמה נמוכה הרבה יותר.

• אבל פוליו זו לא המגיפה
היחידה שהיתה ב ארץ. פעם•
הד גם מגיפות של חצבת
ומחלות אחרות.
לפני שהיו חיסונים, היו מגיפות.
חצבת, אדמת, שיתוק־ילדים, חזרת,
שעלת. אלה היו מגיפות עונתיות.

•ו היו ם מחסנים
המחלות האלה?

נגד כל

נגד חצבת מחסנים בגיל 15 חודש
בנגיף חי מוחלש. אין מחסנים נגד
אדמת וחזרת באותו הגיל, אבל צריכים.
צריך להכניס חיסון משולש שנקרא:

• מדוע מחסנים ביום נגד כל
המחלות האלה, ופעם לא נהגו
לחסן?

מפחד מפני סיבוכים שיבולים
לנבוע מהחיסון עצמו.
הדברים נדירים ביותר, ואם מסת כלים
במערכת רפואית כ״מערכת כלכ לי ת״ ,המדברת על המחיר והמוח, אז
המחיר שמשלמים בעד פעולה מסויי־מת
הוא נמוך. מבחינת הסיכונים אין
ספק שהרווח הרבה יותר ג דו ל מהסיכון,
וזה נכון לגבי כל הסיכונים.

אפשרות לחזות

מרא ש סיבוכים מן החיסון
עצ מו?
אין אפשרות כזאת. אבל הסיבוכים
מהחיסון הם כל־כך נדירים, שהם ממש
בטלים בשישים. אם כי מי שנופל
קורבן הוא קורבן. הילד שנפל קורבן
לסיבוך של החיסון יכול היה באותה
המידה לי פול קורבן לסיבוך של

ש ניוו הסביו לעוח סרגוסט׳

הנוונסוו צבי
את שג* החיסונים נגד טריו ומחלות אחווח,
ואת הסיכוני םוה סיבוכי ם ה כווני ם בהם

חיסון נגד פוליו באור-עקיבא
.חוץ מקוויבק, אנחנו הטובים ביותר בעולם ו
המבוהל,
והכל מסתובבים כמו
בתיך ערפל סמיך.
מיקרי־הפוליו שהתגלו באח רונה
העלו למודעות מושגים חד־שים־ישנים
כמו אירגון־הבריאות־העולמי,
חיסונים, מגיפות.
המדע מביר במגיפה רק בשיש
התפרצות של עשרות מיקרים,
וכאשר ההתפרצות לא מוגבלת
לאיזור גיאוגרפי מצומצם.
לפי הגדרה זו אין מדובר במגי־פת״פוליו
בארץ, גם משום שיש
רק מיקרים בודדי ם, וגם משום
שמיקרים אלה התגלו ב איזור
מסוים, ולא ב איזורי ם אחרים.
הפרופסור צבי שפירר, מנהל
מחלקת ילדי ם בבית־החולים על-
שם רוקח בתל״אביב, אומר באופן
חד־משמעי :״לא תיתכן מגינת־פוליו
בארץ!״
מישרד״הבריאות מחסן את בל
הילדים מפני מחלות הפוליו, הש־עלת,
החצבת ומחלות-ילדים נוס פות.
כל החיסונים ניתנים חינם
בתחנות לטיפול באם ובילד.
מחלת הפוליו, שלא יורד ת בי מים
האחרונים מהכותרות הרא שיות,
העלתה מחדש את שאלת
החיסונים ואת שאלת מחלות-
הילדים כולן. מכל מחלות-היל-
דים הפוליו היא המפחידה ביותר.

• מ דו ע מחלת הפוליו היא
המפחידה ביו תר?
במובן מסויים היא מפחידה מאוד, כי
במחלה זו לא צריך לחכות לסיבוכים.
המחלה עצמה מביאה לנכות, ולפעמים
גם למוות. אבל יש להפריד בין ההיד בקות
והמחלה. זה לא אותו הדבר.
אדם יכול להידבק במחלה ולהתגבר
עליה. החולים ממש הם רק קצה

חיסון על־שם סייבין, הנקרא ס.
אלה הן טיפות הניתנות דרך הפה. זה
נגיף חי מוחלש, שבתהליך ההכנה נטלו
ממנו את היכולת לגרום למחלה
שיתוקית, והוא משמש רק בחיסון.
נותנים אותו דרך הפה, כלומר,
בדרך ההדבקה הטיבעית של הפוליו. כי
הנגיף שייך לקבוצת נגיפי־המעיים.
לכן הוא ״מחקה״ את כל שלבי־החיסון
של הנגיף האלים.
נגיף מוחלש זה נותן חיסון מקומי.
כלומר, מעי שקלט את הנגיף הטוב, לא
יקלוט לעולם את הנגיף האלים. נוסף
על כך הוא יוצר גם נוגדנים בדם, שגם
להם תפקיד חשוב בהגנה. הנגיף
מופרש גס בצואה ו״מדביק״ את
הסביבה, וכך, בעצם, מחסן את הסביבה.
זאת אומרת שמתן חיסון לי לד אחד
במישפחה פירושו חיסון ל עוד ילדים
במישפחה. מתן חיסון לכמה ילדים בגן
יוצר חיסון להרבה ילדים באותו גן.
מחזור הנגיף המוחלש בקהילה מהווה
את הערבות הטובה ביותר למניעת
מחזור של נגיפים אלימים, ואף ערבות
להפסקת המחזור של נגיפים אלימים.

שגי
| סוגי חיסון
• .מדוע ניתן הנגיף המוחלש
ארבע פעמים בשנת־החיים
הראשונה של התינוק?
צריך להביו שיש שלושה זנים של
פוליו. הם נקראים טייפ , 1טייפ ,2טייפ
.3מנת״החיסון מורכבת משלושת
הטיפוסים. אנחנו רוצים להיות בטוחים
שכל השלושה נקלטו, לכן נותנים
ארבע פעמים.
הסיבה השניה היא שבמעיים שלנו
יש נגיפי־מעיים אחרים, בעיקר בקיץ,
והם יכולים להפריע, ב די ר תחרותית,
להיקלטות החיסון. לכן י ש מתן רב־

הראשונה שהמחוסן מקבל. בעייה זו
אינה יכולה לקרות בסוג החיסון השני,
שהוא מומת.
היום השיטות של הכנת־החיסון הן
כל־כך בטוחות שלא יכול להיות
פנצ׳ר. חיסון־סאלק כיום משופר מהחי־סון
ההיסטורי.
לכן, בהסתמך על הניסיון האירופי
— למשל בשוודיה, הנותנת כל השנים
רק את הסאלק — יש עכשיו תחייה
לתרכיב־הסאלק בארצות־הברית.
יש כיום קבוצות ברורות, הצריכות
לקבל רק תרכיב סאלק:
• מבוגרים מעל לגי ל , 18 שלא
חוסנו מעולם.
• הו רי ם שלא חוסנו, ושהילדים
שלהם עומדים לקבל תרכיב־סייבין.
• אנשים שהמערכת החיסונית
שלהם חלשה.
לגבי כלל הילדים בארצות־הברית,
ההוראה היא עדיין לתת רק חיסון־
סייבין, אם כי י ש מחשבות על שילוב
של סייבין וסאלק. תיאורטית זה צריך
לתת חיסון של 100 בשילוב הית רונות
של סאלק והיתרונות של סייבין.

זה כמו לשאול מדוע משתמשים
היום בחשמל ולא בנרות.

•ובכל זאת, נגד אדמת
וחזרת לא מחסנים?
נראה שזה נובע מסיבות תקציביות.

• מחלות כמו שעלת וסקר־לטינה
לא פסו מן העולם?
לא. הם ייעלמו אם אוכלוסיית־העולם
תהיה מחוסנת. ואמנם, מטרת

המחלה. בכל טיפול רפואי, גם בטיפול
אנטי־ביוטי, יש תופעות־לוואי, ואיש
אינו מהסס בגלל זה לתת אנטי ביוטיקה.

מדוע ילדים יו תר פגיעים
למחלות?
כי המערכת החיסונית שלהם
בתולית. הם לא מחוסנים עם הלידה,
והם המועמדים הראשונים להידבק.

• וב ארץ נותנים חיסון מסוג
סייבין?
בארץ כל הילדים מקבלים סייבין,
פרט לשתי נפות: נפת־חדרה ונפת־רמלה.
מזה שש שנים החלו לחסן שם
רק בסאלק.

• מדוע?
בהסתמך על הניסיון האירופי והאמ ריקאי,
כדי לבחון את יעילות החיסון
הזה בתנאי הארץ.

אי־אפשר
לדעת
• אי ך אדם יכול לדעת אם
הוא מחוסן או לא?

מנהל-מחלקח ש פירר
,אין ארצות שאינן מוז סע תר
אירגון־הבריאות־העולמי היא להגיע
לכך שב־ 1995 המחלות ייעלמו. אבל
בינתיים הן קיימות, ואם לא נחסן, הם
ימשיכו להתקיים ולתבוע קורבנות של
סיבוכים.

מחסנים?

ארצות

שבהן

הוא לא יכול לדעת.

אין ארצות שבהן לא מחסנים.

• אין כדיקת־דם?

• גם בעולם השלישי?

אי־אפשר לבדוק את כל האוכלוסיה.
זה בלתי־אפשרי, ובשום מקום בעולם
אין זה אפשרי.

דווקא שם נעשה המאמץ הגדול
ביותר. בארצות מפותחות המצב הוא
בשליטה. ברוב המקומות י ש חיסון
מלא, גם נגד חזרת.

לוגיסטית זה לא ניתן לביצוע. זה גם
יקר וגם מיותר. מספיקות בדיקות
מידגמיות, ובבדיקות האלה, שנעשו,

• אין זה סוד שאמהות אינן
י שנו ת בלילה שלפני חיסון
הילד, וגם בלילות שאחריו,

• מכיוון שזה יקר?

• הם לא מקבלים את החי סונים
שלהם מהאם?
במחלות מסויימות, כמו חצבת
וארמת. אבל גם אז החיסון איננו מלא.

•האם נכון שילד, היונק
חלב־אם, מקבל את החיסונים
מהאם, יו תר מאשר ילד ש איננו
יונק?
הוא מקבל חסינות כללית, ולא
חיסונים ספציפיים. מערכת־העיכול
של התינוק היונק חזקה יותר, הוא
מקבל נוגדני ם נגד מחלות מסויימות,
והוא פחות חולה, למשל, במחלות־מעיים.
התינוק היונק יכול לקבל
נוגדנים רק נגד מחלות שהאם עברה.
( המ שך ב ע מוד ) 38

ס עז ג ס 1 8 1

* די ר צו ר הוא חריג סטאטיסטי:
^ אחד מאותם חולי־פוליו מעטים ודי
מתגלים בכל שנה בארץ, ומהווים,
בעצם מחלתם, הוכחה כי הפוליו לא
הודבר.
הוא מתאר זאת כך :״אני קורבן של
תקופת־ביניים, זו שבין מילחמת־פוליו
51׳ למילחמת־פוליו 88
נדיר, ילד־שמנת ירו של מי, יפה־תו־אר,
מוצלח ומצליח, היה, ל פני שחלה,

״לא קיבלתי את עצותיו. בערב הז מינה
אמי את רופא־המישפחה שלנו.
הוא חשש שחליתי בדלקת קרום־המוח,
והציע שאסע לבית־חולים.׳

;;איו
אוויר״

* *ו ד באו תו הערב הגיע צור
>ל ביוד ה חולי ם הדסה עין־כרם. די־

מקשה על הנשימה. מצבי החמיר. חמר
תי גילתה שאני מכחיל. חוברתי למכר
נת־הנשמה. פעמיים נזקקתי להחייאה״.
את ניסיונות־ההחייאה אין צור זוכר.
גם לא את הניתוח לפתיחת קנה־הנ־שימה,
שביצעו בו הרופאים. הימים
הבאים, שהיו סוערים ומלאי חרדות
לבני־מישפחתו, עברו עליו בטישטוש
מוחלט.
״למעשה גם אחרי שהתאוששתי
מהניתוח, וכך במשך שלושה חודשים,
הייתי מטושטש, מדמדם.
״הרופאים גי לו שחליתי בפוליו מיד
בימי־האישפוז הראשונים. למחלה הזו
יש תופעות־לוואי נפשיות חזקות. החו לה
מתאבל על איבריו, שחדלו לתפקד,
ועלול להיות שרוי בדיכאון עמוק. כדי
למנוע זאת, לפחות בתקופה הראשונה,
של שיא המחלה, הזריקו לי מנות של
ואליום בשרשרת. כשנגמרה השפעתה
של מנה אחת, הוזרקה לי מיד מנת־ואליום
נוספת״.
אגב: מקור המחלה לא נמצא. החשד
נפל על המיסעדה שבה אכל צור
חומוס, ועל מיזנון־הטלוויזיה. המפיקה,

ומדפדף בו למענו. בטלוויזיה צפה בכל
ערב•
״למעשה עזבתי את החיים כשהייתי
בשיא של מודעות סביבתית ורדיפה
אחרי החדשות. לכן היה לי קשה להי נתק
מכל זה. אלא שבגלל הוזאליזם,
המציאות ו ה ליי -י התערבבו זה בזה,
^ י קורה באמת ומה
עד שלא יד־־
אני הוזה.
״אני זוכר שבאחת ממהדורות־החד־שות
הודיע חיים יבין שיהושע רבינו־ביץ
נפטר. משום־מה דווקא יריעה זו
נחרטה בזיכרוני. כשחדלו להזריק לי
ואליום. אחת השאלות הראשונות שש אלתי
היתה האם רבינו ביץ באמת מת,
או שרק הזיתי את מותו.
״התיקשורת עם אשתי, אמי והרופ אים
היתה עירנית יותר. מאחר והם
הרבו לשהות לידי, הם הבינו אותי ללא
קושי. באותה תקופה גם קשרתי שיחות
מעניינות עם סטודנטים־לרפואה שעב רו
במחלקה לטיפול־נמרץ־נשימתי, ש בה
הייתי מאושפז. רוב השיחות נסבו,
כמובן, על יחסי חולה״רופא.
״אני אמרתי שצריך לומר לחולה
את כל האמת, עד הסוף, על מצבו.
״אני יד ע תי שחליתי בפוליו. ידעתי
מה טיבה של המחלה. בשבילי זו היתה
מחלה רעה, קשה, היוצרת מיגבלות
פיזיות ואסתטיות, אך שאינה פוגעת
במוח.
״מיד אחרי הימים הראשונים, הק שים,
ביקשתי שיביאו לי ספרים על
פראנקלין רוזוולט. היה משהו מעודד

נפשי, לחרדה עזה.
״המכשיר הפך לחלק מגופי. לא
הסכמתי להיפרד ממנו אפילו לדקה
אחת. נאמר לי שתוך שלו ש דקות מה רגע
שהמוח אינו מקבל חמצן מתחילים
להיגרם נזקים בלתי־הפיכים. לקחתי
מקדם־ביטחון והחלטתי שאינני מוכן
להינתק מהמכשיר אלא לכמה שניות
בלבד.
״בזמן שטיפלו בי ונאלצו לנתקני
מהמכונה החשמלית, ביקשתי שיחברו
אותי למכשיר ידני. כשקראתי בעיתון
שהיתה הפסקת־חשמל ארוכה בכל
רחבי־הארץ, נבהלתי מאוד. נרגעתי רק
אחרי שהסבירו לי שיש בבית־החולים
גנרטור.
״מכיוון שסירבתי להתרחק מהמכו־

זרו צוו, שדו! מצליח רם דתואו, רקה במר! רט
תשע שנים. הוא סיבו לשרהליבובי מה
עבו עריו בימים הראשונים, וגם בשנים שראהו מנן
שאכלה בחברתו, לא חלתה. צור מייחס
זאת לרמת־החיסון הגבוהה של ילידי־רוסיה,
שם נולדה המפיקה. צור עצמו,
י ליד י שראל , 1952 לא חוסו כלל. מיד
כ שנודע מהי מחלתו, חוסנו בני־מיש־פחתו
וכל עובדי הטלוויזיה תל׳ צה״ל.

ספר
על רוזוולט
ך* ך עברו שלושה חודשים: צור,
שחובר למכונת־הנשמה, לא נשם
בכוחות עצמו, אף לא במשך דקה אחת.
הפגיעה בשרירי־הנשימה נטלה ממנו
את יכולת־הדיבור. בני־מישפחתו ורופ איו
יצרו עימו קשר בעזרת לוח אותיות,
סימני״ידיים ותנועות־שפתיים. לפע מים
עיין בכותרות העיתונים, כשמי שהו
מניח את העיתון מול עיניו,

נדיר צור ופקק ההנשמה לצוו ארו

בקריאה על תולדות־חייו. גם אחד
מרופאיי היה חולה־פוליו שהשתקם,
ושיחותינו עזרו לי מאוד.
״באותה תקופה לא הטרידו אותי
מחשבות גדולו ת ועמוקות. חשבתי
בקטן: על הכאבים, על טיפולי הפיסיו־תראפיה,
על חיי היום־יום במחלקה.״
המחלקה לטיפול־נמרץ־נשימתי היא
מחלקה קשה. מאושפזים בה חולים
שיש להם בעיות״נשימה שנגרמו על־ידי
תאונות, ניתוחים ומחלות סופניות.
רבים מהחולים נפטרים אחרי ימי־איש־פוז
מעטים.
לגשוס מחדש

ן * שהייה המתמדת בשכנות ל !
1מוות הפכה את תלותו הגופנית
שלי צור במכשיר־ההנשמה לצורך

נה, עוכבו הטיפולים הפיסיו־תראפיים.
רק אחרי ארבעה חודשים התחלתי
ללכת מעט. השיתוקים עברו לאט־לאט,
אולם השרירים שנפגעו אינם
מתפקדים כבעבר. לי מדו אותי ללכת
ולהשתמש ביד שמאל בעזרת שרירים
אחרים, שאינם מופעלים בדרו״כלל
למטרות אלה.
״אחרי הנשימה, היתה ההליכה
לדבר החשוב לי ביותר. לא רציתי
לשבת כל חיי בכסא־גלגלים. מאוד
קיוויתי שכושר־ההליכה יחזור אלי. וזו
מתנה שקיבלתי, שהמתיקה קצת את
מרירות המחלה.״
שלושה חודשי־הנשמה תמידית לא
השיבו לצור את הביטחון ביכולתו,
ולוא גם המצומצמת, לנשום בכוחות
עצמו. בעקשנות, בכפייתיות, הוא סירב
( המשך בעמוד ) 39

״השיתוק זחל ליד׳ השמאלית-...
עורך-חדשות מ לי צה״ל, מגיש וכתב
של תוכנית־טלוויזיה הפופולרית מה
העניינים, נ שוי טרי. נדמה שהחיים ני ש קו
אותו באהבה מופגנת, ליטפו אותו
בכל חמודותיהם.
את היום שבו החל גורלו להידרדר
הוא זוכר במדוייק .״ביום רביעי, בשל הי
יולי , 1979 הייתי העורך של מהדו רת
הלילה מלי־צה״ל. בערב אכלתי
חומוס במיסעדה הסמוכה לתחנה, בחב רת
אחת המפיקות. הבטחנו להביא
חומוס בפיתה לכתב. לבסוף שכחנו.
יכול להיות ששיכחה מיקרית הצילה
את חייו.
״אחר־כך חזרנו לתחנה. אחרי כמה
דקות התחלתי להרגיש ברע. כאבי־ראש
חזקים, הרגשה כללית רעה.
ביקשתי מעורך־עמית שיחליף אותי,
ונסעתי הביתה.
״גרנו אז ברמת־גן. בדיוק לפני מע בר
לירושלים. בבית הקאתי, והרגשתי
השתפרה.
״אחרי 10 ימים נתקפתי במה שדומה
לשפעת. חום גבוה וחולשת־שרירים.
רופא״המישפחה רשם לי אנטי ביוטי קה,
ואמר שזו שפעת.
״בליל־שבת עורפי התקשה. רופא
ממנן דויד רשם לי כדורי מ 1סק 1ל,
והמליץ שאשתה וודקה. הוא היה רוסי,
שהאמין כי הוודקה מרפאת את כל
המחלות.

קור בגב אישר שהוא חלה בדלקת
קרום־המוח. הוא אושפז ושב לביתו
אחרי 20 חודשים, כשהוא מחובר לבד
כונת־הנשמה, מתקשה בהליכה, יד־ימין
כולה משותקת, ויד־שמאל משות קת
עד למרפק. אז כבר יד ע שהוא לקה
בפוליו.
״בלילה השני לאי שפוז התעוררתי
פיתאום. כנראה בג לל אי־נוחות כל שהי.
ניסיתי להרים את יד״ימיו ולא
הצלחתי. היא היתה כברה מאשר כר גיל.
הבנתי שהיד משותקת. נבהלתי
מאוד. ביקשתי מהאחות שתקרא לרו פא.
היא חזרה ובפיה תשובתו של הרד
פא: זה חלק מהמחלה.
״הייתי לבד. רציתי שמישהו יהיה
לידי, שיעזור לי ל שכך את החרדות.
אולם בית־החולים אינו ערוך לסיפוק
צרכים כאלה.
״כך שכבתי במיטה, לבד, כל הלי לה,
והשיתוק זחל לי די השמאלית
ולשתי רגלי. בבוקר כבר לא יכול תי
להזיז׳את הגפיים.
״כשהגיעה מישמרת־בוקר, רצו ה רופאים
לבצע בדיקת גלי־מוח. נלקחתי
לחדר״הבדיקות, כשלפתע נתקפתי ב־קוצר-נשימה.
צעקתי: אין אוויר! א ץ
אוויר!
״האחות אמרה שזו תופעה הנובעת
מהשיתוקים. הרופא החליט שאני היס טרי,
והזריק לי 1אלי1ם. ואליום, כידוע,

צור ומכשיר־ההנשמה בבית־החולים
״איש לא ש אל אם אני זק 1ק למשהו1״

בסוכנות אומרים שאסור לעכב את ההחלטה על מינוי
דירקטורים חדשים גם ספני שמגכ״ל הבנק בינו צריק
הודיע באחרונה על התפטרותו.
בינתיים ירדה מעל הפרק מועמדותו של סגן שר־האוצר
עדי אמוראי לתפקיד יו׳׳ר ק לאנס׳ ,הסיבה לכך היא
שאמוראי הוא איש פוליטי, ולמרות כי שוריו א ץ כוונה
למנות איש פוליטי לתפקיד.

מערבת־הטחירות של
מישרד־החחטורה
מישרד־התחמרה והקואופרטיבים ״דן״ ו״אגד״
ישקיעו יו תר מ־ 400 אלף שקלים במסע-פירסום
שכבר החל בכל אמצעי־התיקשורת.

המערך
מז לז ל ופרדי!
ה מ עי ד איכר מייחס חשיבות רבה לתעמולת-
הבחירות ברדיו.
על התעמולה ברדיו ממונים מיכה שגריר ואלון אנידר.
לצורכי התעמולה קיבל שגריר רק ! 3אלף שקלים, ובסכום
מ ד, נסעז, א־־אפשר יהיה להגיע להישגים של ממש
כתעמולת־הבוזירות.

ספרא שוקלים
לקנות את טל״ל
אחת השמועות בקהילת-העסקים אומרת כי
צדיק מ נו עומד ל ע מד בשרותה של מישסחת
הבנקאים אדמונד ספרא, השוקלת את
ה אסשרות לקנות, במהלך החודשים הקרובים,
חבילת־מניות ב מ רמה, שתאפשר לה שלימה
על *בנק לאימי לישראל׳׳.
נמיקרה ותוכנית זו תתממש מיועד צדיק ני נו לחזור
לתפקיד טנכ׳־ל ב לי ל מטעמה של מישפחת ספרא.
מזה זמן מהלכת שמועה עקשנית בחוגי העסקים כי
מי ש טזת ספרא היא בעצם גם הבעלים של הבנק הב־נלאוס
הראשון, ו אילו דק נאסר, האיש שקנה את הבנק הוא נציג
של מישפחת הבנקאים.

קריאה לראשי הבורסה
לגלות את שברם
קבוצה של חברי־כנסת, שהם חברים בוועדת-
חבסם ים של הכנסת, תובעים מרא שי המרסה
לניידות־־ערך לחשוף את שכרם ל צי מר.
זאת לאחר שלפני שנה וחצי שונה חוק ניירות־הערך והוא
מחייב מעתה כל תנדה שמניותיה נסחרות בבורסה לפרסם
את תנאי השם־ ש ל מנהליה.
הברי תכנ מ ק שהעלו את הדרישה כי גם על הבורסה
לפרסם את תסר־ה שכר של מנהליה, טוענים כי לא יתכן
מצב שבו הבנקים והחברות הנסחרות בבורסה יחוייבו
לפרסם א ז שכד המנהלים ו אילו על הבורסה לא תהיה
מדסלת ואבה כזאת.

רומא! בי! רק״ח לדתיים
עסקני דק׳׳ח נבוכים מול לחצים של חוגים
דתיים, בעיקר חסידי בראפלב, המבקשים את
ה תערמ ת המיסלגה הקומוניסטית לסידור
אשדות־־מיסה לברית־־חמועצות, כדי להשתטח
על קיב ת של ר מ נחמן מבראסלב בקיים.
חסידי חרבי וזז קנ או ברב יצחק גרוסמן ממיגדל־העמק,
שהודי ע ברבים כי ח׳ב מאיר וילנר סידר לו נסיעה לקיברז
^ ובע לי ש ם ־ ס ג

במסע־פירסוס זה מבקשים הקואופרטיבים לתחבורה
ציבורית ומישרד־התחבורה ל עודד את הנסיעה בתחבורה
ציבורית.
במערך הובעה פליאה רכה על כך שמסע״פירסום זה נעשה
בעיתוי סמוך כל־כך לבחירות לכנסת, והוא מהווה למעשה
פירסום עקיף ל שר חיים קורפו.
במישרד־התתבורה דחו את הביקורת ואמרו שהפירסום אינו
קשור בעיתוי הבחירות.

291

ביום הראשון, ה־ 25 בספטמבר, היום
ה־ 293 של האינתיפאדה, הודיע דובר
צה״ל על 207 הרוגים פלסטיניים כשטחים
הכבושים. מיספר זה אינו כולל את ההרוגים
מירי מתנחלים ומסיבות אחרות.
לפי ספירת ״העולם הזה״ הגיע מיספר
ההרוגים עד היום השני, ה־ 26 בספטמבר,
היום ה־ 294 של האינתיפאדה, ל־.291
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים
על 371 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
244 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנ •
חלים.

32 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 63 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 32 הרוגים כתוצאה מסיבות אחרות.

השמאל מבקש את
עזרת הצעירים
מיסלגת שמאל פנתה בבקשת עזרה ליו״ר
״פרלמנט הנוער״ ,תנועה שהוקמה לפני
שלושה חודשים והצוברת תמיכה נרחבת
כקרב הנוער.
ח״כ הסיעה ביקש מי ר ר פרלמנט הנוער, מוטי רוזיניק,
להצטרף כפעיל במערכת־הבחירות של המיפלגה, ואף נרמז
שיש בכוונת המיפלגה להשתמש בפרלמנט בתשדירי־הבחירות.

זאת
תהיה הפעם הראשונה שיעשה שי מו ש
בנוער, ולא רק לצדכי העבודה השחורה
במערכת-הבחירות.

פסטיטל סרטים אלטרנטיטי סטודנטים לקולנוע, תלמידי בית־הספר קמרה אזנסקורה,
שלחו מיברק לפרנסי העיר חיפה שבו מתו נמרצות על אי־שיתוף
יוצרים צעירים בפסטיבל הקולנוע הנערך השבוע
בחיפה.

הם מדד על כך שמ ארגני הפסטיבל לא הקימו
בימה מיוחדת ליוצרים צעירים, וכתגובה לאי•
שיתופם החליטו הסטודנטים להקרין סרטים
משלהם כפורום עצמאי.
ההקרנות יתקיימו במשך ערבי הפסטיבל•

גהל לניתוח־לט

ת״רות להצלת המושטים

בעל־המניות העיקרי של ״דובק״ ,זורח גחל, ,
רשום לניתוח השתלת־לב בבית-חולים בבריסל,
ומט תין למציאת לב מתאים.

פרדיקט חדש שמארגן גדליה גל, מזכ״ל תנועת המושבים,
עשוי להוציא את המושבים מהסבך הכספי.

בית חחלים וה י דו ע בכל העולם כאחד הטובים בתחום
ה ש תלו ת־לג

דירקטוריו! לטל״ל
ל 3נ הבחירות
ר א שי המכנו ת היהודית לוחצים למינוי
דידק מודיון חדש ל״בנק לאומי׳׳ עוד לפני
הב חירו ת

מדובר בתוכנית שלפיה יקימו ליד כל יחידת־משק
ש תי דירו ת, שיהיו מיועדו ת לצרכי
תיירות. הכוונה היא להקים שני ב תי־עץ,
כששיטחו של כל אחד מהס יהיה כסביבות 45
מ״ר, ובכך ליצור פרנסה נוספת למושבים,
ובמקביל לפתח ענף־תיירו ת חדש.
בתי־העץ מוצעים על־ידי חברה גרמנית, המוכנה להעניק
מימון של 17 שנים.

״ידיעות״ מול ״כתר״
בעולם המו׳לות מתמקדת תשוסת־הלב במינויים החדשים

בהוצאת דעות אוזחנות.

מי שניהלו את הוצאת ״בתר״ ,יון פדר ואליאב
כהן, י ע ברו בקרוב להוצאת ״ידיעו ת אחרונות״
וינהלו את ההוצאה.
מכיוון של־ד־שת אחרונות י ש רשת־הפצה חדשה, שיכולה
להתחרות בהוצאת כתר. עוקבים בעניין אחרי
ההתפתחויות.

אירגת׳ השמאל מתארגנים במוצאי השבת דד 8באוקטובר צפויי ה
התארגנות חד־פעמית של כל אירגוני השמאל
להפגנה ש תיערך ככיכר מלכי י שראל. מטרת
ההפגנה היא למחות נגד מדיניו ת הגירו שים
שמפעילה הממשלה״
ההפגנה תיעח־ אחרי תקופה ארוכה שבה ל א התאחדו
אירגוני השמאל לפעולה משותפת. בין הנואמים יהיה נ ציג
של אחת ממישפחות המגורשים.

״סוטארר נלחמת
טהסרת המכסים
מיפעל־־זזמבוניות ״סובארו״ כ מ כוון בקרוב
להקים מיפעל בספרד. בכך תהגה חב רת
״סו בארו״ ,שי שראל מהווה פלח-שוק גדול
עבורה, מהסרת חומת-המבם שי שראל הבטיחה
לארצות השוק המשותף החל כד. 1992
מישרד־התעשייזדוהמיסחר ניסה להציע למבאר! הקלות
מסוימות במכם תמורת קניו ת־גו סלץ יפאניו ת בישראל,
אולם יצרנית־המכוגיות היפאנית, כך מסתבר, כבר הבטיחה
לעצמה הקלות במכם על־ידי בניי ת הפיפעל בספרד.

לא יוקם טית־חוליס
טקריות
לא אושרה הקמת בית-חולים בי ך יו ת.
.ב שלב זה א ץ צורך כהקמת בית־וזולים לוזו שבי הקריות.
בתי־החולים בחיפה ומהרי ח עדיין יכולי ם לספק את צרכי
אוכלוסיית הקריות.״ קבעה שרת־הבריאות, שדשנה ארבלי־אלמוזלינו.
ההקמה
לא אושרר, למרות שהיא קיימת ב תו מיוד ה מי ת אר
ולמדות בעיית־הפקקים החמורה בקריות. הדבר עורר מחאה
ציבורית נרחבת בקרב תו שבי הסביבה.
אינתיפאדה טחשדירי־הטחירוח
כמה מיפלגות מהימין ומהשמאל עו מדות
לשלב סרטים דוקומנטריים על האינ תיפאדה
בתעמולודהבחירות שלהם.
הקטעים נקנו אצל חברת ״סי־בי-אם״,
שתיעדה בצורה מפורטת, בע שר ת החוד שים
האחרונים, את המתרחש בשטחים
הכבושים.
להפתעת מנהלי ״סי-בי-אם״ התברר כי
מיפלגה מסוימת בי מין הקיצוני קנתה
מהם את אותם הקטעים בדיוק שקנתה
מהם המיפלגה בשמאל.

נזיקים על אוטדן פוסיקה המוסיקאי אילן מוכיח, שנפצ ע בתאוגת־קטגוע
לפני שנתיים, מגי ש בימים אלה תביעה
* לחברת־הביטוח על 30 אלף שקל נזקים,
שנגר מו לו עד היום, וגם על נזקים עתידיים
שייגר מו לו מחוסר יכולתו להלחין עקב
הפגיעה.
בתביעתו טוען מוכיח, מעבד מוסיקלי, מל חץ ומייסר בית־הספר
ריסון. כי יכולתו המוסיקלית נפגעה עקב התאונה
ונבצר ממנו לקבל פרוייקטים מוסיקליים חדשים.

מיסמט׳ ארטטוטה
למיזטלה
כל מיסמכיה של זקנת הרקדניות ב ארץ, מיה
ארבטובה, הושמדו במיזבלה.
ארבסונה הועברה לא־מכבר לבית־אבות, והשאירה אחריה
את כל ספריה ומיסמכיד, וביניהם יומני־עבודה, חוברות־ציונים
והערות על תלמידותיה במשך ע שרות בשנים. ב ל
אלה נאספו על־ידי פועלי־האשפד״ אחרי ש ה תגוללו כמה
ימים ברחוב. בתה גרה בתרל.

או רי ד 1=11-1ל

רז בזין נטל הזו ל ת

בזמן האחרון עוסקת רחל אשתי באיסוף חומר על חייהם של
העובדים מהשטחים הכבושים בישראל, בעיקר מזווית־ראייה של
צלמת. זוהי אחת התוצאות של הכיבוש.
מכיוון שזה מעסיק אותה היא מרבה לשוחח על כך, וכך דיברה
על כך גם עם אחד מן הפעילים המרכזיים בחיי־הספרות בארץ.
כשסיפרה לו רחל על תנאי־המחייה המבישים של עובדים אלה,
העובדים עבודה מפרכת, בשכר מינימלי ובלא זכויות כלשהן,
ביטל איש־הספרות את דבריה בתנועה של זילזול.
״את לא מכירה אותם ״,אמר .״אצלנו בשכונה יש הרבה מהם.
הם לא חיים מהעבודה שלהם. הם כולם ג׳יגולוס״.
רחל חשבה שלא היטיבה לשמוע, ושאלה למה הכוונה.
״ג׳יגולוס!״ אמר איש־הספרות .״הנה, בשכונה שלי, עובדים
הרבה גננים. אבל את חושבת שמזה הם חיים? מה פתאום: הם
דופקים את הנשים בשכונה תמורת כסף. מזה הם חיים!״
״אולי אתה מתכוון לאיזה מיקרה שקרה? לאיזה רומאן?״ תמהה
רחל.
״איזה רומאן? דופקים! דופקים!״
״ואתה מכיר אשה ששוכבת עם פועל מהשטחים?״
״אני אישית לא, אבל הערבים סיפרו לי. אני יודע!״
זוהי הפעם הראשונה שאני נתקל במהדורה הישראלית של אחד
מסימני״ההיכר המובהקים ביותר של הגזענות הקלאסית. גזענות
ופחדים מיניים ירדו לעולם כרוכים זה בזה.
ג׳יגולו הוא זונה־ממץ־זכר( .המילה היא צרפתית, והיא הצורה
הזכרית של ״ג׳יגול״ ,אשה של אולם־ריקודים. ג׳יגולו הוא, בעצם,
רקרן־זכר להשכרה).
אין לי היכרות אינטימית עם נשות אותה שכונה, אבל אני מניח
שאין הן שונות משאר הנשים בארץ. אני מפקפק בטענה שדווקא
בשכונה זו נרקמו יחסים בין הגברות והגננים בנוסח דקאנוחן.
אם כן, איך נולדה אגדה כזאת?
פשוט מאוד: בכל מקום שבו מרימה הגזענות את ראשה, מו פיעה
גם האגדה המייחסת לבן הגזע השנוא משיכה מינית שטנית
ויכולת מינית חריגה.
כל מי שזוכר את ארצות־הברית בימי הגזענות המשתוללת

רגשי־נחיתות כאלה קשורים לעיתים קרובות (ואולי כמעט
תמיד) בתחושת־נחיתות מינית. גברים, שמכרסמים בהם פחדים
סתומים, שמא אינם די טובים במיטה, שמא איברי-המין שלהם
אינם די מרשימים(פחד ילדו תי, הקיים אצל גברים רבים) ,מוצאים
להם פיצוי בגזענות. הסיסמה התוקפנית — כמו הרובה, האלה
ותותח־הטנק — הופכת תחליף או הארכה לאיבר־מין.
עכשיו זה בא אלינו. ברגע הראשון זה מדהים, אך מחשבה שניה
מלמדת שזה מוכרח היה לבוא.
אתמול השתגעו נשים גרמניות בלונדיו ת אחרי היהודונים,
עכשיו משתגעות נשים יהודיות כשרות אחרי ערבים. ככה זה
בחיים.

ויפקוד הר ע ש את ה ארץ
שום דבר לא יעזור. האופציה הירדנית לא תמות בליבו של
שימעון פרס.
חלום־בלהות: מחר יפקוד רעש נורא את איזור השבר הסורי־אפריקאי,
המועד לפורענות. הקרום של כדור־הארץ יתמוטט מן
הירדן מיזרחה, וכל ממלכת־ירדן תשקע כלא־היתה. מי ינדסוף
יציפו את כל השטח שבין סוריה, סעודיה ועיראק.
האם זה ישכנע את שי מעון פרס שהאופציה הירדנית נעלמה
סופית?
בוודאי שלא! לא איש כשימעון פרס ייכנע לעובדות!
אני ממש רואה בעיני־רוחי את הראיון עם ממלא־מקום־ראש־הממשלה(גם
אז) למחרת האירוע הטראגי.
״תראה, יורם,״ י גי ד שימעון פרס, וינ עץ מבט חודר במראיין,
״זה לא סוף־פסוק. נכון שהאופציה הזאת אינה אקטואלית ברגע זה.
אבל מה שנעלם יכול להופיע מחר שוב. זאת לא רעידת־האדמה
האחרונה. תהיה עוד רעידת־אדמה, וירדן תופיע שוב על המפה.
אולי תהיה אפילו יותר גדולה.
״העיקר הוא שלא להיחפז,״ יוסיף מר פרס בכובד־ראש .״לא
נלך שולל אחרי פיתרונות חולפים, שאין בהם ממש. י ש לנו זמן.
שום דבר לא בוער. אנחנו יכולים לחכות. נכון שיהודה ושומרון לא
שקעו, ושנשארו שם פלסטינים. אז מה? קודם לא היו? בגלל
איזשהו רע ש צריכה מיפלגה אחראית לשנות את הקו שלה?״

ער בי ג דו ר בסירה
פישפשתי בספר של תצלומים פלסטיניים ישנים, ונתקלתי
בתצלום שגרם לי לעצור ולהביט שנית. הוא עורר בי זיכרונות.
התצלום הוא משנת , 1920 והוא מראה את הנציב העליון הב ריטי
הראשון, הלורד הרברט סמואל (״הנציב הראשון ליהודה״)
מגיע בסירה לנמל־יפו. הנציג יושב בחרטום הסירה, כשהוא לבוש
במדים לבנים ואבנט אלכסוני, וחובש כובע־טרופי לבן. על המזח
ממתץ לו קצין בריטי. ויורדי-הסירה הפלסטיניים, חבושים בתר־בושים,
עומדים לכבודו. הם לובשים חולצות המסומנות באותיות
\/זש 01113 0נמלים — שטח אוייב כבוש).
זה עורר בי זיכרונות, כי גם אני הגעתי בסירה כזאת לנמל־יפו.
גם אחרי בניית נמל־חיפה, הגיעו עולים רבים לנמל יפו דווקא.
האוניות לא יכלו להגיע אל החוף. הם פרקו את האנשים והסחורות
בלב ים, וסירות ערביות גדולו ת הובילו את הבאים אל החוף.
אני זוכר היטב את היום. זה עתה מלאו לי , 10 והעלייה ל ארץ
היתה הרפתקה גדולה. התכוננתי לה במשך חודשים, שבהם קראתי
כל ספר על ארץ־י שראל שיכולתי לשים עליו יד. רומאנים, שירה,

קאריקטורה אנטי־שמית בריטי ת () 1790
נזכר בסיפורים על הכושים בעלי איבר־המין הענקי, שכל אשה
לבנה משתוקקת להכניסם למיטה שלה. לכושים יוחסה גם תאווה
מינית שאינה יודעת גבול, בייחוד לגבי נשים לבנות. על רקע זה
נולדו מרבית מעשי־הלינץ׳ המחרידים, שהכתימו את ההיסטוריה
של ארצות־הברית.
התופעה בלטה עוד יותר אצל הנאצים. דמותו של היהודון
החמדני, המפתה את הנערה הבלונדית התמימה, הופיעה בנאומים
רבים של אדולף היטלר עצמו. העיתון ד ר שטירמר(״המסתער״),
שהפך לשם־דבר בשפות רבות, הצטיין בעיקר בנושא זה. היו בו
סיפורים וציורים בלא־ספור על יהודים שפיתו/אנסו/קנו נערות
גרמניות. היה נראה כאילו שום אשה גרמניה אינה יכולה לעמוד
בפני פי תויי היהודונים. ומכאן הרמז שבן הגזע השמי הבזוי מצטיין
בתכונותיו המיניות, כך שגר מני הגון וכשר אינו יכול להתחרות

אגב, לעולם אין נתקלים בתמונה ההפוכה: שצעירה שחורה
מפתה גבר לבן, שצעירה יהודיה מפתה גבר גרמני. לא נשמע גם
על צעירות ערביות המכניסות למיטה גברים יהודיים.
מה מקור האגדה?
אין ספק כי שתי התופעות — הגזענות והאגדות המיניות —
מבטאות רגשי־נחיתות עמוקים. מי שבוטח בעצמו, בערכו וביכול תו,
אינו הופך גזען. הגזענות היא פיצוי ל מי שחש בנחיתותו.
כמעט הייתי אומר: הגזען הוא מטיבעו אדם נחות.
התהליך התת־הכרתי הוא, בערך, כך: אני לא שווה כלום, אבל
אני שייך לגזע־אדונים (או עם־סגולה ו/או עם נבחר ו/או גזע
לבן) ,ולכן אני שווה יותר מכל האחרים.

*בנרי

סיפורי־הרפתקות.
הכל נראה לי נהדר. הסירה והערבים הגדולים והחסונים,
שקיבלו את פנינו. החתירה אל החוף, בים די סוער(זה היה בחודש
נובמבר) ,בין סלעים אימתניים. העיר יפו, שבה עברנו בכירכרה
רתומה לסוסים(איזה כיף!) על פני חנויות מוזרות, שלא היו להן
חלונות־ראווה כמו לחנויות בגרמניה, ו שנדפו מהם ריחות חריפים
ומעניינים. ואחר־כך תל־אביב, התפוזים בקיוסק ( 14 בגרוש, ואומ רים
לי שרימו אותנו) ותחנת אגד בהתחלת שדרות־רוטשילד. אך
מכל החוויות, השיט בסירה למזח של נמל יפו היה המסעיר ביותר.
רחל אשתי מספרת על חוויה דומה. היא היתה בת שנה, ושמעה
את הדברים מפי אמה. זו סיפרה שכאשר ירדו בכבש האוניה, מול
יפו, ראתה למטה סירה וסוור ערבי ענקי שרמז לה בזרועות
פרושות להטיל את התינוקת ליריו. אמה פחדה. לבסוף, בלית
ברירה, מסרה את התינוקת לערבי הגדול והשחור, שחייך מאוזן
עד אוזן. התינוקת היתה מאושרת, רקדה בזרועות האיש ושרה.
לא כן הרגיש דויד בן־גו ריון( אז גר ץ) ,כשבא לאותו המקום
ב־ . 1906 וכך סיפרה מפיו ברכה חבס, הביוגראפית הראשונה שלו:

״הירידה בחוף יפו, בסירות הערבים הסוחבים ומטלטלין וזורקים
אנשים וחפצים בקולי־קולות, בשפה זרה ומוזרה ובתנועות״ידיים
מיזרחיות — לא היתה מן הדברים הקלים והנעימים ביותר. אכן,
הפגישה הראשונה עם אדמת־הארץ לא היתה פיוטית כלל״...
בן־גוריון נשאר זר להווי הערבי עד יום מותו. היו לו פחדים
סתומים ורתיעה מפני האוכלוסיה הערבית של הארץ. יתכן שבאו
לו מן החווייה ההיא, שמצאה כל־כך חן בעיניי.

להתב של ב מיץ
בבוקרו של יום־חמסין עצרתי מונית. ראיתי כשימחה שיש בה
מזגן־אוויר. אבל המיתקן לא הופעל.
״לא כדאי להפעיל?״ שאלתי בנימוס.
עוזי גברי אל (הוא או נהג שכיר שלו, מם׳ רי שוי ) 5919 אמר
שלא כדאי.
״לא חם לך?״ שאלתי.
״לא חם ״.אמר. הוא לבש מיכנסיים קצרים, והאוויר החם שחדר
בעד החלונות הפתוחים לא הפריע לו, כנראה.
בכל פעם שהמונית עצרה בפקק או לפני רמזור, חרכה אותי
השמש( .כשאני נוסע במכונית, השמש היא תמיד בצד שלי. לא
יכול להסביר תופעת־סבע זו).

״מיזוג־אוויר לא נעים יותר?״ ניסיתי שוב.
״לא,״ השיב .״זה לא כמו בבית. באוטו האוויר הקר ממש מכה
אותך. בבית זה בסדר. אבל פה המיזוג קרוב לגוף, ומכה עליך.״
תחת להפעיל את המזגן, סיפר לי בפרוטרוט איך משפיע הא וויר
הקר על גופו. כואב לו בצוואר, מתכווץ לו בחזה, ו עוד שורה
ארוכה של סימפטומים מעניינים, שלא נחרתו בזיכרוני.
בסוף המסע הייתי שטוף־זיעה, ושמחתי להיחלץ מן התיבה
הבוערת. בחוץ היה נעים יותר.
כל זה די הרגיז אותי. כי במשך שנים לחמתי בכנסת מילחמת־יחיד
כדי ל שכנע כמה שרי־תחבורה ספקניים שיש לחייב את בעלי
התחבורה הציבורית להתקין מזגנים באוטובוסים ובמוניות. תבע תי
(לשווא) לשחרר אביזרים אלה מכל מיסוי, הן לרווחת הנוסעים
והנהגים, הן למען הבטיחות בכבישים וברחובות.
ואחרי שמאבק זה הצליח במידה רבה, בא ל ך נהג הרואה במי־זוג״האוויר
מכשיר זדוני ומניח לך להתבשל ב מיץ שלך.

פינת הד שוז
כמעט מדי יום ביומו אני קורא באחרונה בעיתון על פלוני בן
, 14.5ואלמוני בן . 18.5ואני תמה.
בדרך כלל, הסיפרה שאחרי הנקודה מסמנת שבר עשרוני.
האינפלציה גדלה ב 15.5כלומר 15 :אחוזים וחמש עשיריות
האחוז. במילים פשוטות 15 :אחוזים וחצי האחוז.
אני שוקל ברגע זה 67.5קילוגרמים. כלומר 67 קילוגרמים
וחמש ע שיריות הקילוגרם 67 .קילו וחצי.
אך מי שרוצה לכתוב שהשעה היתה שש וחצי בבוקר, אינו יכול
לכתוב .6.5הוא חייב לכתוב ,6.30 כי השעה אינה מתחלקת
לעשיריות, אלא ל״ 60 רקות.
כנ״ל השנה. השנה מורכבת מ־ 12 חודשים(אם אינה שנה עב רית
מעוברת) .לע שירי ת השנה א ץ כל משמעות. היא מהווה 36
ימים וחצי. כשם שעשירי ת היממה היא שעתיים ו־ 24 דקות.
מי שרוצה לכתוב שהקטץ הוא בן 14 וחצי, צריך לכתוב כך 14 .
וחצי. או 14 שנים ושישה חודשים.
כשאני קורא שהצעירה היא בת , 18.5נדמה לי שהיא בת 18
שנים וחמישה חודשים — ולא זאת היתה כוונתו של הכתב״הבור
(כתבור?) שכתב את הדברים. הוא מתכוון לו מר שהיא בת — 18.6
18 שנים ושישה חודשים.

שבי ס שלו ם

הנציב העליון מגיע ליפו () 1920

בקשר למהומה בשרות בתי־הסוהר:
פעם הלכתי לבקר אסיר בכלא מעשיהו. מפקד־הכלא דאז,
תורג׳מן, הזמין אותי ללישכתו, ושוחחנו קצת. התלוננתי על
המצב בבתי־הסוהר, ובעיקר על רמת הסוהרים.
תשובתו נחרתה בזיכרוני :״תראה ״,אמר ,״אבא אבן לא יבוא
לעבוד כאן!״

א תי יודקובסקי,

בתו

של עורך •דישח אחרונות
יודקובסקי, הפגינה תלבושת
מקורית ככלה: אתי החיננית
לבשה במסיבת־הכלולות מ יכ־נסיים
וחולצה צחורים, וזר לבן
לראשה.
שהת במסיבת־החתונה,
קיימה
על מידשאת אוניברסיטת
תל־אביב, נכחו רוב הפוליטי קאים
הבכירים במדינה: מראש־הממשלה
יצחק שמיר, דרו

יצחק מודעי, משה קצב,
עזר וייצמן, גד יעקובי,
חיים בר־לב, ויצחק רבין,
ועד לאייבי נתן.

4יר ח־ הדב שהמ חוד ששד סמי ג רי נ ש פז *
1והאמת ער אוסף הנעריים ש ר אימלדה מרקוס

עשה התערבות בת־שנתיים מ־יום־החתונה
על כך שלא תהיה
עד אז מדינה פלסטינית. ההת ערבות
עם אחד ממוזמני החתונה
היתה, כמובן, על בקבוק ויסקי,
כדרך הג׳נסלמנים.
אחד המוזמנים התרגש מ־פגישתו
עם רבין :״כל־כך שמח תי
שניצלת!״ הוא התכוון לידי עה
על יידוי אבנים בשר בחאן־
יונס. השיב השר :״אין לי מושג
על מה מדובר! פתאום מספרים
לי שניסו להתנקש בחיי! איזה
חייל, כנראה, הפיל משהו מגג או
מירפסת ...כך ניצלתי עשרות
פעמים בחייר

בחתונה הפתיע סמי
גרינשסן, עורר״החדשות של
ידיעות, כשהופיע בחברת בלונ דית
זוהרת בשם עדה. הסתבר
שזוהי אשתו החוקית. השניים
חיים בנפרד זה חמש שנים. למח רת
נסעו סמי ועדה לירח-דבש
מחודש בספרד.

באותו היום שבו חיתנו
לאה ורב יודקובסקי את אתי
בתם לדויד, חיתן גם אריה
גוראל, ראש־עיריית־חיפה, את
בתו. לכן נראו כמה מהמוזמנים
לשתי השמחות ממהרים מהאו ניברסיטה
ברמת־אביב, לכיוון
חיפה.

ראומה

בת נולדה לתמר מוזס־בורי
ביץ, ערב יום־כיפור. היא
נקראה נועה, כדי להזכיר את
שם אביה של תמר, נוח מוזם,
שנספה בתאונת־דרכים.

מי שחיפש את
וייצ מן ל צידו של בעלה עזר,
ודאי נתקל בקשיים: ראומה איב דה
קילוגרמים רבים ממישקלה,
וקשה לזהותה על פי גיזרתה ה עכשווית
הדקיקה.
היה מי שהתבדח עם וייצ־מן
והודיע לו :״הנה, הולכת מא חוריך
גיסתו!״ ״אה, רו ת?״
שאל וייצמן בחיבה, והסתובב
לברך לשלום את רות דיין,
אחותה של ראומה ואלמנתו של
משה דיין. לפתע פרץ בצחוק,
שכן עיניו נתקלו ברחל דיין,
אשתו השניה של דיין, ולא ברות
דיין, שלא היתה במקום. ראומה
לא דיברה עם רחל.
השר משה קצב ( לי כו ד)
נהנה לספר לווייצמן שהוא מאכ לם
כיום את החדר במצודח־זאב
ששימש בזמנו את וייצמן, עת
ניהל את מערכת־הבחירות של
הליכוד ב־ , 1977 לקראת ניצחו נו.
וייצמן, המנהל כיום את מע־רכת־הבחירות
של המערך, נהנה
להיזכר בימים ההם והתלונן:
״אומרים לי כל הזמן שיכולתי
לשבת בשקם בליכוד ולהיות
כיום ראש־ממשלה ...אבל איך
יכולתי?״
שר־הביטחון

יצחק רבין

ידידיו של התת־אלוף ה פורש,
אביגדור קהלני, ערכו
לכבודו בשבוע שעבר מסיבה ל רגל
פרישתו מצה״ל. המסיבה
התקיימה בבית ידידים במושב
בית־נחמיה שליד לוד. זו היתה
מסיבת״הפתעה, וקהלני הובא
לשם בידיעה שמדובר בערב־בילוי
עם כמה חברים. אבל היו
שם הרבה יותר מכמה חברים:
אלוף פיקוד־הדרום, איציק
מרדכי, אלוף פיקוד־המרכז,
עמרם מיצנע, אלוף ומיל׳)
אמיר דרורי, אנשי־צבא נוס פים
ואמנים־חברים של קהלני,
שכל אחד מהם נתן הופעה קצרה:

מוטי גילעדי, בועז שרעבי
והבדרן דני ליאונוב. היה שם
גם רופאו של קהלני, שניתח
אותו בכל פציעותיו הרבות ב־מילחמות,
ועליו הכריז התת־אלוף
הפורש, באותו ערב, כעל
״הבנאדם היחידי שמכיר את
חלקי־גופי יותר טוב ממני, ״.
למחרת שיחרורו ממעצר,
בקשר לפרשת השיחרורים מ־

אסתר הט־שוזמוהב

באה לחגוג את יום־ההולדת ה״ 40 של השבועון הגרמני ״שטרן״,
שנחגג על־ידי נציג השבועון בישראל, שבתאי טל, בנוכחות
העורכים שבאו מגרמניה. אסתר מצאה במקום את השחקן שמואל רודנ ס קי. המיפגש היה מרגש, כי
השניים נזכרו בפגישתם האחרונה: במינכן ערב האולימפיאדה של ,1973 שבה ניצלה האצנית מפרשת
החטיפה. רודנסקי שיחק אז בתיאטרון בגרמניה, ובא לבקר אותה בכפר האולימפי. אורחת אחרת
במסיבה של ״שטרן״ היתה ברברה טאופר, הנספחת האוסטרית לשעבר שהתגיירה, העובדת עכשיו
בירושלים במו סיאון ישראל. גם היא נפגשה עם מכר ותיק: עורך־החוץ של ״ שטרן׳ ,אריך פולאט(למטה).
בדברי-הברכה נזכר העורך הראשי קלאוס ליטקה, שגם לרצח פולקה ברנ אדו ט מלאו 40 שנה, ואמר כי
״כנופיית שטרן״ שביצעה את ההתנקשות קדמה ל״כנופיית שטרן״ שהקימה את השבועון הגרמני.

גיר
צה״ל,
כבר נראה הדוקטור
עון ביאליסטוק בקפה־הבימה
בתל־אביב, בחברת צעירה חטו בה.
צדיק
בינו, מנכ״ל בנק
לאומי, נראה לא־מכבר כשהוא
שב ארצה במחלקת־תיירים, ולא
במחלקת־עסקים היקרה יותר.
בינו הסביר, למי ששאלו אותו,
שהוא נמצא בחופשה פרטית,
ועל־כן אינו רואה שום צורך לנ קר
עיניים ולטוס בתנאים עדי פים
ויקרים יותר.
אשתו, אורה בינו, סיפ רה
שלא ידעה מראש על
הפירסום בדבר כוונתו של בעלה
לפרוש בחודש מרס מתפקידו
הבכיר. אורה הופתעה ביותר
לשמוע זאת במהדורות־החדשות
של היום החמישי.

אופירה נבון נסעה בת חילת
השבוע ללוס־אנג׳לס ל ארבעה
ימים. היא תקבל שם פרס
מיוחד בארוחת־ערב, שכל כר־טיס־השתתפות
בה. עולה מאות
דולארים.
הזמר בני ברמן, הנוסע
במכונית ישנה וקטנה, ם 1ריס
משנת ,׳ 59 החליט להתקין מזגן
*במכוניתו. הוא בא למוסך, ושם
צחקו ממנו. איך זה שהוא רוצה
להכניס מזגן, העולה כ־ 2000 דו לר,
למכונית השווה סכום דומה?
הודיעו לו שזה בלתי־אפשרי.
ברמן נסע למוסך אחר, וגם שם
צחקו מהרעיון, ואמרו שהוא רו צה
״מזגן עם אוטו״ .אבל בסופו
של דבר קיבל שם את מבוקשו.

זיווית אבומסון

היתה כלת המסיבה ליוס-הולדתה וצאת סיפרה (השני) ״בקשר למין״.
באו ידידי ה מכל תקופות חייה. על קיר-הכניסה היו תצלומיה של זיווי ת,
החל בגן־הילדים וכלה במודעות של הצגות ״התיאטרון הקאמרי״ שבהן שיחקה, לפני שהפכה פסיכולוגית
ב״מכון אדלר״ .זיווי ת התרגשה מאוד, וליתר ביטחון הזמינה גם את הרופא שלה, בועז גבע (בתמונה).

יעקב נווה הוא גם מנהל
התיאטרון לילדים ולנזער ש ל
אורנה פורת באיזור־הדרום, גם
מפיק מוסיקלי של פסטיבלים
וגם זמר בתחילת־הדרך. באחרו נה
השמיע כמה שירים על בימת
הפסטיבל הארצי לנוער בבאר־שבע.
מנחה־הפסטיבל, איש־ה־טלוויזיה
דניאל פאר, החמיא
לשירתו, ושאל אותו האם הוא
כבר הופיע בטלוויזיה. נווה, העו מד
להוציא בקרוב אריך־נגן עם
שירים שכתבו לו מתי כספי,

נחום היימן, אהוד מנור
ודני רובם, סיפר לפאר שהוא
הופיע על המירקע פעם אחת,
בתוכנית שב ח שלום של אב רהם
בורג. תגובתו של פאר:
״זוהי תוכנית מאור פופולרית,
תראה לאן היא לקחה את אברהם
בורג.״

העיתונאית עדה הוז,
השוהה בשנים האחרונות בניו־יורק
ככתבת היומון הארץ
לענייני כלכלה, חזרה ל א רץ כדי
לחגוג את חגיגת ני שו איו של
בנה דו ר פלס 27 השחקן(סי נים
סינים, איפה הכסף) .דור
התחתן אחרי שלו ש וחצי שנים
של רומאן עם חגית ליברמן,
בת־גילו, כלכלני ת ורואה־חש־בון.
השניים הכירו זה את זה כא שר
הוא שימש כמרריך־דראמה
מטעם הסוכנות במחנה־קיץ ב־ארצות־הברית,
והיא היתה אחת
המדריכות שם.
ח בד

הוז הזמינה גם את
א מוץ. הם חברים מילדות, ובז כותו
היא נעשתה עיתונאית. הוא
הביא אותה למעריב כאשר היתה
מורה. בן־אמוץ אמר שאינו נוהג
לבוא בדרך־כלל לחתונות, אבל
אולי הפעם יבוא, ולוא רק בזכות
העובדה שגם לבנו קוראים דור.

שני הדורים נקראים על־שם
חיים בן-דור, שנ פל במילחמת
השיחרור. בן־אמוץ אמר שאם
יבוא, יביא לזוג הצעיר במתנה
קונדומים מכיוון של א טוב לה ביא
ילדי ם לעול ם מייד בהתחלה.
אבל הוא ל א בא.
עדה הוז, אגב, מסיימת
בימים אלה את כתיבת האוטו־ביוגראפיה
ש ל אימלדח מר־קום,
אשת השליט הפיליפיני
הגולה. תוך כ די העבודה המשו תפת
והממושכת הפכו השתיים
י די דו ת קרובות, לד ב רי הוז. אי־מלדה,
לדבריה, היא הרבה יותר
סימפאטית מאשר הדמות שתוא רה
בעי תונו ת העולמית. ובאשר
לאוסף־הנעליים המפורסם שלה
— הוז, :ז ה לא נכון שהיא אהבה
נעליי ם באופן מיוחד. האמת היא
שהיא עודדה את התעשייה באר
העיתונאית
מידה אברך

החליטה לשפר את גיזרתה, והיא
נרשמה למכון־הבריאות איד
ספ 1רט. שבבעלותו של עורך־
הדין איציק דואנים. במכון זה
שוכב המתעמל על מיטת־כושר,
העושה את כל המלאכה עבורו
באופן מכני, והוא מיועד בעיקר
למי שמתעצלים להתעמל באופן
אקטיבי.
את יום־הכיפורים בילה ה שחקן
אילי גורליצקי בחוף-
הים של תל־אביב. גורליצקי
טייל להנאתו לאורך החוף, כש הוא
לובש בגד־ים, ו מדי פעם
עצר לשיחה קלילה עם מכרים
שפגש בדרך. לעומתו העדיף
השר יצחק מודעי את אולם
בית־הכנסת. השר ואשתו שהו
שעות רבות בבית־הכנסת הסמוך
לדירתם שבגן־העיר. מודעי הש־

א1־1דוו־ובמלח

מישפחת ליפקה, שעימם
נימנים משה ליפקה, לש עבר
מגנ״ל מקרקעי ישראל,
א בנ ר
הפרופסור-הבלכלן
קלעי, הפסיכולוג האירגוצי
ד״ר אורי א ל או ס טר וה-
מי סעדן )צחי ליפקה, נוהגת
לבלות זה שנים את ערב
ראש־השגה בארוחה חגיגית
בבי ת־ מלון גדול, כ שיותר מ־
40 אי ש מ סובי ם סביב ה-
שול חו.
כל השגים הם בילו ת מיד
ב א חד מבתי־המלון הגדולים
ב תל־אביב, ו אילו השנה הם
החליטו לגוון את המסורת,
ו חוד שיי ם לפני החג הזמינו מקום במלון מיגדל דניאל
בהרצליה. הבילוי הפך לאכזבה גדולה: הארוחה היתה אמורה
להתחיל ב־ ,7אבל בשעה סג הם קיבלו רק את המנה הראשונה
ואת המרק. המקום היה מלא עד אפס״מקום׳ ,והמלצרים היו
חסרי״אונים, מכיוון שהמיטבח כמעט ולא הוציא את המנות.
למרות כל זאת התבקשו בני־המישפחה, בתום הערב,
לשלם את המחיר המלא. ליפקה המיסעדן הודיע שהם מוכנים
לשלם רק עבור מה שהם קיבלו. אנשי־המלון לא הסכימו
להצעה. החל ויכו ח, ולבסוף הוחלט להעביר את העניין לטיפול
ההנהלה. בארוחה החגיגית גכחו גם כמה עורכי־דין, שאינם
ק שורי ם למישפתת ליפקה, עם מישפחותיהם. גם אליהם הגיעו
המנות באי חור גדול, והם אמרו שהם מתכוונים להגיש תביעה
מישפטית נגד המלון.
את הצד השני של המטבע גילה המנהל התיפעולי של מיגדל
דניאל, גיד עון אפרתי:
בערב ראש״השנה קרתה אצלנו תקלה. הגיעו אורחים רבים,
הרבה מעל למצופה ול מוז מן. בשעה לפני תחילת הארוחה היו
בי דינו 200 הזמנות בלבד, והמלון היה ערוך להגיש 350
ארוחות ב או תו ערב, לא יו תר.
אבל לארוחה הגיעו הרבה יו תר. הייתי שמח אילו, בימים
רגילי ם, היו מגיעים כל״כך הרבה אנשים. הגיעו אורחים רבים
של אור חי׳ ה מלון, ללא הזמנות. אנשים נכנסו ותפסו מקומות
ליד שולחנות, למרות התוויות של, שמור׳ שהיו עליהם, ללא
התחשבות במ חאותיו של רב-המלצרים, שאמר להם שה־שולחנות
תפוסי ם. לא רצינו לאכזב אורחים בערב־חג, וני סינו
לעשות כמיטב יכולתנו. הם ניצלו לרעה את הפתיחות שלנו
וא ת רצונם הטוב.
מישפחת ליפקה לא חוייבה כלל עבור הארוחה, וזה היה
פיצוי נאו ת, לדע תי, על העיכוב שנגרם במהלך הארוחה. אני
מקווה שהמישפחה תשוב להתארח אצלנו. אין לי מושג מדוע
הם טוענים שדר שנו מהם כסף. אולי נדמה להם שאילו סיפרו
את האמת, סיפורם היה מאבד עניין. לא היתה שום אפשרות
לדרו ש מהם כסף באו תו ערב, מכיוון שאנחנו איננו גובי ם בסף
בערב ראש-השנה.
צה, ביקרה הרבה בירידים, ושם
היו נותנים לה, מדי פעם,
נעליים. ל א היה נעים לה לסרב
למתנה, והיא איפסנה אותן
בארמון. למעשה, י ש לה כף־רגל
גדולה במיוחד, בסביבות מיספר
,40 ומרבית הנעליים שהיא קיב לה
היו קטנות למידתה״.
סוף־שבוע קשה עבר על
השחקנית־דוגמנית
לאנגסורד. אביה,
נגסורד, בימאי־סרטים בטל־ווזיה
הישראלית, לקה בשטף־דם
מוחי, אחרי תאונת דרכים, שגרם
לשיתוקו במחצית הגוף. כעת
מתחלקים בני המישפחה בשהייה
לי ד מיטתו ובהגשת העזרה
הנחתה לו בבית־החולים.
קרוליין בארי לא־

תתף בכל התפילות, ואת מרבית
מילותיהן יד ע בעל־פה.

ואילו הזמרים אריק סיני
ושמוליק קראום בילו את
יום־הכיפורים בם 1ע חן הים ח תי
סן שבאכזיב, בחברתם של עוד
מאות ישראלים, שהעדיפו להע ביר
את ימי הצום באווירה אחרת.

ג׳ואן

הזמרת האמריקאית
ארמטריידינג, המופיעה בא רץ,
התאכסנה באחד מבתי־הכד
לון היוקרתיים בתל־אביב. אך
המזון שהוגש לה לא היה לטע מה.
ידידי ם קישרו אותה עם ה־מיסעדן
הוותיק אריק לביא,
הבעלים של קפה דן, והיא ביקשה
ממנו שיכין לה ארוחה צימחונית.

שמורק קואוס

היה חתן של מסיבת״חברים לרגל הופעת תקליטו החדש (למעלה, עם
דוי ד טרטקובר) .בין הבולטים במסיבה היה עמוס קינן, שהתחבק(למטה)
עם שכנו לשולחן, שלמה ברנ שטיין, המתפאר בעברו הפלילי. אמר קינן על ברנ שטיין :״אם אני אינטלק-
טואל קרימינלי, הוא קרימינל אינטלקטואלי.״ באווירה של אחווה, התנשק י בי עם יגאל תומרקין.
לביא, שהתפריט במיסעדתו הוא
מיזרח־אירופי וצרפתי, לא התע צל,
רכש מוצרים במיוחד עבורה
ואף הכין את הארוחה בעצמו.
לאחר־מכן שלח במונית את האו כל
שבישל ל מלון שלה.
מלכת־היופי ש ל ישראל,
שירלי בן־מרדכי, עזבה את
הארץ לפני חודש לטובת עיר
האורות והאופנה, בעידודו של
קלה* חדאד, בעל סוכנות־ה־דוגמניות
הבינלאומית ]׳־אי־פ.,
אך רק לפני שבוע היא עשתה
את פריצת־הדרך הראשונה. היא
הצטלמה עבור חברת־האופנה ה יוקרתית
ש ארל ג־ורדן, לכתבת־אופנה
העתידה להתפרסם בעוד
שבועיים באל הצרפתי.
לאור המצב הגרוע, השורר
במיסעדות־היוקרה ש ל ירושלי ם
בעיקבות האינתיפאדה, החליטה
המיסעתית׳הוותיקה קטי או חנה
לעזוב את ירושלי ם ולחפש
בתל־אביב סיסעדה יוקרתית,
שאותה היא תנהל בשותפות עם
חברתה אנט סלאטו־שרון.
לרג ל הוצאת במסיבה ספר־הבישול שלו, נראה העיתו נאי
ומחבר־הספר דידי מנוסי
כשהוא עומד לצידה של אנט
פל אטד שרון. צלם שע מד בסמוך
ביקש לצלמם יחדיו. אחרי הצי לום
אמר מנוסי לפלאטו־שרון:
.י ש לנו משהו משותף — את
בישלת ילד ואני בי של תי ספר״.
מיכל מרון, שעבדה כ עיתונאית
בידיעות אחרשח, ול אחר
מכן קיבלה תפקיד עיתונאי
בכיר בירחון האמריקאי פנט האוז,
החליטה לקחת פסק־זמן
מעבודתה ונסעה בחברת ב ך
זוגה־לחיים לווינה, כדי לל מוד
גרמנית.
לפני שבועיים דיווח מדור
זה על מעצבת־האופנה הבינל אומית
ריקי בן־ארי, העוברת
בפאריס, ושאינה מצליחה למ צוא
לעצמה בית־אופנה מקומי
שי שתמש בכישוריה. כמה ימים
לאחר הופעת הידיעה היא חתמה
לשימחתה הרבה על חוזה־עבודה
עם מיפעל־הטכסטיל דלתא,
תוצרתו
עי קר
המפנה את
לייצוא. בן־ארי תחלק את זמנה
בין י שר אל ופאריס, שם היא
מהווה חלק מהצוות המוביל של
פרומנסטיל, העוסק בתחזיות
אופנה.
הזמרת מיכל ססיר, נכ דתו
ש ל שר־האוצר המנוח פינ חס
ספיר, הקימה לפני שנתיים
הרכב מוסיקלי בשם נשם אפ 1ר.
כעת היא החליטה שי ש בידה די
חומר מוסיקלי להוצאת תקליט,
והיא מתחילה בקרוב בהקלטות.

מועדון המערה ביפו עובר
לידיים נוספות. את המקום לקחו
חיים לוי, מיליונר י שראלי
המתגורר בניו־יורק, שעשה את
הונו בעיסקי־טכסטיל, ומשה
רן, תקליטן י שראלי המתגורר
אף הוא בניו־יורק. השניים מתכ ננים
שינויים רבים במקום ולפי
תיחה הגדולה, בעוד חודש, הם

הזמינו את הזמרת יפח ירקוני,
שהופיעה ב מועדון במשך שנים
רבות. אך זו הודיעה להם ש בג לל
הסיכסוך הישן שלה עם דודו
לויתן, בעל המועדון, היא לא
תגיע לפתיחה.

רסנה ברל״זרהר
אוד׳ליאכ ונעמי רון₪

מדוע לא מזכירים או תן?
השחקן הישראלי אהרון
איפלה, המתגורר והעובד
מזה שנים רבות ב הוליווד,
הגיע לביקור מישכחתי לארץ
לכבוד ראש-השנה, ושמח
לראות את עצמו על המירקע,
בתפקיד הנסיך עלי חאן,
בסרט על חייה של אלילת-
הקולנוע דישה הייוור ת.
איפלה שמח על ההזדמנות,
מכיוון שבכל בי קוריו הרביס
בארץ אף פעם אחת לא יצא
לו לראות את עצמו בט לוויזי
ה -באפיזוד ה של
הסידרה ספינת האהבה,
למשל, או בתפקיד קטן של
קצין תורכי באפיזוד ה של שושלת, שהוקרנה בארץ לפני חוד ש.
אבל היה משהו שהרגיז מ אוד את השחקן: באשר ראה את
תוכניות-השידורים בעיתונות, גילה שפסחו עליו, משוס״מה.
לעומת זאת, מסרה הטלוויזיה לפירסום כמה שמות אלמוניי ם
ל מדי, המשתתפים בסולו זה, כמו מיי קל לרנר, ג׳ון
קונ סידין ו אלכ סנדרו ריי. איפלה נכלל במילה ״ואחרים״.
זה די מוזר, בהתחשב בעובדה שבארץ, בכל אופן, מוכר
איפלה יו תר משלושת השחקנים הנ״ל .״מה זה,״ הוא שאל
השבוע ,״מין חרם עליי! הרי אני מופיע שם באחד התפקידים
הראשיים. אני לא תופס את זה. הם לא יד עו ב טלוויזי ה שזה
אני! שטויו ת, הם יד עו! שמי מופיע הרביעי ברשימה!
״זו לא הפעם הראשונה שדבר כזה קורה לי כאן. לבנק אני
לא אביא תיזכורת בעיתון י שראלי, ו תפ קידי ם אני לא אקבל
אם אוזכר באן, אבל מעניין או תי מדוע זה קורה. זה איכפת לי!
זאת המדינה שלי! כמה שחקנים י שראליי ם מופיעים בקביעות
בסרטים ב הוליווד!״

האסון בגרמניה זיעזע את העולם.
מעטים זונוי ס שאסון דומה איוע
אצלנו בארץ. שרהליבובי
מ ש חזרת את האסון המחו־ד ־
בעזות תצלומי חו1ו*ם חוה מאז 1
האסון בגרמניה

מיפגן אווירי מעל לבסיס האמריקאי ברמ שטיין

שבדרום־גרמניה, פצעו 366 צופים והרגו .49 צוותי
המטוסים נהרגו אף הם. הדבר אירע בעת שניסו ה מסופים
לערוף תרגיל של ״צלב״ אווירי, והתנגשו.

\| 1 1 * 1ח |יי >ה כסה מביט בגופתה של אשתו,
לי ד
1ציפורה .״הנה ציפורה! הנה הראש

!1111

שלה!״ הוא צעק שוב ו שוב, מתוף מצב של הלם, כשהתרחש האסון.

ך \ 1הכל אירע במהירות. המטוס התקרב אל בימת 1*1114
¥171
הכבוד ולפתע הנמיך טוס, צלל אל הקהל ונחת בין
! 1/11^ / 11
הספסלים בדרכו ברת ראשים, פצע והרג ולבסוף התלקח בלהבות.
פני כמה שבועו ת אירע אסון
/מחריד בבסיס של חיל־האוויר
האמריקאי ראמשטייז בגרמניה. בעת
מיפגן אווירי התנגשו שלושה מטוסים
באוויר, מעל לקהל 49 .איש נהרגו —
הטייסים המעורבים וחלק מהצופים.
בעת הדיווח על המיקרה בארץ
קבעו הכתבים, בסיפוק, שמעולם לא
קרה אסון כזה בארץ. זאת היתה טעות.
כי מיקרה דומה — אף כי מסיבות
אחרות — אירע בסוף יו לי , 1954
כאשר אירעה תאונה אווירית מחרידה
בטכס בקיבוץ מעגן. אז נהרגו 17
אנשים 26 ,נפצעו.
פגישה מיקרית בסניף תנובה בט־

ארכיון־צה״ל, כעל מומחה לעריכת
טכסים ועצרות .״הוא יו כל לעזור
לכם,״ אמר לאלון, באותה פגישת
אקראי בטבריה.
אירגון העצרת, שלכאורה התנהל
בקפידה, התגלה רק אחר״כך, בעדו יותיהם
של המארגנים לפני ועדת־החקירה,
כחסר״סדר לחלוטין, כשהוא

סומך על המיקרה, על ה״יהיה בסדר״
הישראלי, האופייני כל־כך.
שילו חלם על טכס גרו ל ורב־רושם,
שבו י שולב מיפגן אווירי והצנחת
יחידות״צנחנים, כשבידיהם פנסים. ה תוכנית
התבטלה כשהתברר שהשטח
אינו מתאים לצניחה.
״כשנזקקתי למכבי־אש הלכתי ל
אבא
(חושי) והוא נתן לי את הכבאים,״
סיפר שילו לוועד ת החקירה, כשהוא
מגלה אגב״כך את שיטות״האירגון של
הימים ההם .״ספסלים, חבלים ותרנים
הובאו מפיקוד צפון ״.חושי היה ראש
עיריית־חיפה, רו דן עירוני כל־יכול.
כך, במשך שלושה חודשים, הכין
שילו את העצרת. החצר נוקתה, נ ש תלו

בריה, שהיה אז צומת־מידע חשוב,
מקום־מיפגש של נכבדי עמק־הירדן,
היא שסימנה את תחילת האסון.
יצחק אלון, מזכיר־הפנים של מעגן,
סיפר לאהוד אבריאל, חבר קיבוץ
נאות־מרדכי, כי זה זמן רב מתכננים
במעגן עצרת־זיכרון לצנחן פ רץ גו לד שטיין.

שנים לפני כן צנח גולד ש טיין
בהונגריה, בשליחות שרות־המודיעין
הבריטי. הוא נפל בשבי, נשפט ונידון
למוות. גולד ש טיין היה חבר בגרעין
שיסד את מעגן.
אבריאל, איש־אמונו של דוי ד בן־
גוריון, המליץ על משה שילו, מנהל

הרוגים ופצועים,;:ד*

היה מחריד. גופות, כובעים, תיקים פזורים, בליל של

דם, אבק וקריאו ת חרדה. חלק מהניצולים ניסו לה גיש
עזרה לפצועים. אחרים ברחו בבהלה. היה מי
שהשתלט על המיקרופון וניסה לתת הנחיות לאנשים.

עצים, סודרו שלו ש שורות של ספסלי־ע
ץ לבנים, הוכנו מיגרשי־חנייה, הוקמו
12 מיזנונים במקומות שונים בקיבוץ.
וכמובן, הוקמה אנדרטת־שיש צרה,
מתנשאת לגובה של שישה מטרים.
גם על יחסי־ציבור שקד שילו. קול
ישראל הזכיר את האירוע בשבועיים
שקדמו לו בתכיפות ללא־תקדים. כמה

ה ף 11י ך 1אורי גלין, יפה-תואר,
גבה״קומה, מרשים, 11 המתייסר עד היום בריגשי״אשמה.

1בתחילה השתררה כחצר ה קינוץ מהומה גדולה.
אנשים ברחו לכל עבר. משה שרת נלקח מהמ־קום,
השוטרים והחיילים ני סו להרחיק את הקהל מהמטוס הבו-

ער, נ די שלא ייפגעומהתפוצצותו. זו תמונת השער שהופיעה ב״עולס
הזה״ נמה ימים אחרי שהתרחש האסון. בתמונה התחתונה, חברי
משק מזועזעים מובילי ם פצוע קשה, אל האמבולנסים שבאו למקום.

ראשו דרך החלון ונופף בחפץ הלבן,
כנראה רצה להתגאות בהצלחתו.

צר במרכז טבריה, החל להתברר גוד ל
האסון.
15 הרוגים. שניים מתו מפצעיהם
ימים אחרים מאוחר יותר. בין ההרוגים:
עופרה קטרון ובעלה. דני אל סירני, בנו
בן ה־ 25 של אנצו סירני, הצנחן הא גדתי
שנהרג באיטליה. ארבעה צנ חנים,
חבריו של גולד ש טיין לשליחות
הצניחה באירופה. ציפורה כסה, אשתו
של יונה כסה, ח״כ ממפא״י.
וכמו בכל אסון, גם במעגן לא נפקד
מקומו של הנס: ספסלי השורות הרא שונות
יועדו לי ל די הקיבוץ. הם איחרו
להגיע. במקומותיהם הושבו חברי־ה־

וג ע אחו

הות אי תו, כמה דקות לפני האסון.

שמורה אצל גנו עד היום. זוהי
מזכרת קשה מאוד מרגע האסון.

וכמה פעמים ביום סיפרו השדרנים על
העצרת. לעיתים הופסקו תוכניות אח רות
כדי למסור פרט נוסף על הטכס או
על פעולות־ההצלה במילחמת״העולם
השניה.
גם העיתונים היו מלאים בידיעות
נרגשות לקראת העצרת, נוסף על
המודעות שנפרשו בכל העיתונים,
ושעלו לקופת״המדינה כ־ 5000 לירות.
מישפט 9קסטגד
^ יום המיועד, ה־ 29 ביולי, הת־קבצו
במעגן, על חוף הכינרת,
כאלף מוזמנים, מלח־הארץ. חלוצי ע־

מק־הירדן והגליל, מפקדי־ההגנה, קצי־ני־צבא
ופקידי־ממשלה. משה שרת,
יגאל אלון, יוסף אלמוגי, אבא חושי,
קתרינה סנש, טדי קולק.
באותם ימים ממש התנהל מישפט־הדיבה
של מדינת־ישראל נגד מלכיאל
גרינוולד, שבמרכזו עמד ישראל קס־טנר.
העצרת, יותר משנועדה להנציח
את גולד ש טיין, ביקשה להפגין את
קשריהם הטובים של מפא״י ושל
קסטנר עם יהדות הונגריה. במחווה של
אבירות ניסתה מפא״י לקשור את גו רלה
בגורלו של קסטנר. ואמנם, גם
הוא היה בין משתתפי העצרת.
אלא שהגורל תיעתע במפא״י. מה
שצריך היה להיות טכס מפואר הפך
למלכודת־מוות.
השעה היתה 7.10 בערב. נציג מעגן,
מנחם דנציג, סיים את נאומו. אביו של
גולד ש טיין עמד סמוך לאנדרטה ואמר:
״פרץ חזר אליכם אחרי שליחות ארוכה.
עכשיו ינוח ביניכם לעד ״.אחריו עלו
אמו ואחיו של פ רץ והניחו זר־פרחים.
האב הסיר את הלוט מהאנדרטה. ה הורים
חזרו למקומם. סגן־אלוף נתנאל
לורך התחיל לקרוא את איגרת הנשיא,
יצחק בן־צבי.
הקהל חיכה בקוצר־רוח לנואם הבא,
משה שרת. היה ברור כי הוא רוצה
לומר משהו חשוב, הקשור לפרשת

**ץ ני מטוסי ״ ם יים ר״ חגו מעל
לנואמים. איש לא שם לב אלי הם.
לפתע הושטה אצבע לעברם.
מגלגלו של אחד המטוסים התנדנד
חפץ לבן. זו היתה איגרת הצמודה
למיצנח. הטייס ניסה להטילה, אולם
לא הצליח והיא נתפסה בגלגל. המטוס
הסיט עצמו לעבר הכינרת. הטייס
נראה כשהוא מוציא את מחצית גופו
אל מחוץ למטוס, מנסה ללכוד את
האיגרת. לבסוף הצליח. הוא הוציא את

הקהל מחא לו כפיים. המטוס חג אל
מאחורי האנדרטה, כדי שהטייס יו כל
להטיל את איגרתו.
זה היה נוהג מקובל באותם ימים.
בטכסים ובעצרות הוצנחו איגרות־ברכה
אל הקהל או אל הנואמים.
המברכים היו אישים שונים. שולחה
של איגרת־הברכה במעגן שנוי־במח־לוקת.
במהדורות־החדשות ברדיו נמסר
כי הנשיא הוא שישלח ברכה מוצנחת
אל משתתפי העצרת. בוועדת החקירה
התגלו עובדות אחרות.
אלא שתוכנה של האיגרת או
שולחה המעורפל לא הקטינו את
מימדי־האסון.
הכל קרה במהירות. הטייס, שזה
עתה סיים את ניסיונות חילוץ־האי־גרת,
התקרב אל הקהל. המטוס צלל
נמוך. התקרב לבימה והנמיך עוד
לרדת. קצין־צנחנים, סגן שימחה לוי,
שניצב לפני כיתתו, נפל, ראשו נכרת.
דממת מוות השתררה בחצר הגדולה.
אנשים הרימו ידיים, כאילו כדי לתפוס
את כנף המטוס ולעוצרו.
ואז קטעה את הדממה זעקת אשה.
הכל קמו על רגליהם, מביטים בבעתה
במטוס העולה בלהבות, במרכז האגף
השמאלי של הספסלים.
פצועים זעקו לעזרה. אנשים נסו
לכל עבר. מישהו השתלט על המיק רופון
וחילק הוראות .״פנו את המקום
מיד! התרחקו מן המטוס! תפסו מחסה
מאחורי הבניינים! פלו לארץ! המטוס
יכול להתפוצץ בכל רגע!״
מהומה גדולה השתררה. אנשים
זחלו על הארץ .״היו כאלה שתוך כדי
זחילתם ופירפוריהם נראו פושקים
אבריהם ונשארו מוטלים משותקים
ומתים,״ נכתב במעריב.
ספסלים שרופים, כובעים ותיקים
פזורים, ניצולים זועקים למראה גופות
מוכרות. היו מי שניסו להגיש עזרה.
שרת נלקח מהמקום, יגאל אלון מיהר

לבניין קרוב, החיילים הרחיקו את
הקהל מהמטוס.
נתנאל לורך :״הוצאתי את איגרת־הנשיא
מכיסי והתחלתי לקרוא את
בירכתו. פתאום, מזווית עיני, ראיתי
מחזה סוריאליסטי, חלום־בלהות: קצין
צנחנים בלי ראש. רק אחר־כך ראיתי
את המטוס מטפס על הספסלים, ואז
הפסקתי לקרוא.״

;,הגה
ציפייה!״
אחר־כך, כשפונו הפצועים
וההרוגים אל בית־החולים ש!!״־

( המשך בעשר ) 16

— !ה קרה

מיכוזב לראעדהעיר״ה22.3.49 :

( המשך סענוח־ ) 15
משק הקשישים. הילדים הופנו למקו מות
אחרים. הם ניצלו. ארבעת הרוגי
מעגן היו חברים קשישים.
יעקב ינאי, אז בחופשה מהצבא,
היום יו״ר רשות הגנים הלאומיים, היה
בין משתתפי העצרת.
״טדי קולק, אהוד אבריאל ומשה
פרלמן עברו דרו ביתי בצהלה. נסענו
ביחד למעגן. היה יום חם. הם איחרו.
באנו לשם עם כרטיסים מסומנים. הת ברר
שהמקומות שלנו כבר תפוסים.
התיישבנו מאחור. כך ניצלנו. אילו
היינו יושבים באחת מהשורות הרא שונות,
היינו נהרגים,״ הוא אומר.
זיכרון אחד נחרט במוחו, אינו מרפה
גם היום .״יונה כסה הביט באשתו
במבט הלום. הוא חפן את פניו בכפות־ידיו
וקרא שוב ושוב, :הנה ציפורה! הנה
הראש!׳ אשתו, ציפורה, נפגעה ברא שה״.
יונה
כסה נפטר לפני שלו ש שנים,
בגיל .80 חמש שנים אחרי מות אשתו
נשא לאשה את כרמלה רון ועקר לתל-
אביב.
בנו, צבי כסה, אז חקלאי בן 24
בקבוצת־שילר, היום מנהל חברה ליי עוץ
ניהולי :״אשתי, נורית, ואני צפינו
בסרט באמפיתיאטרון של קבוצת־שי־לר.
פתאום מישהו צעק, :להפסיק את
הסרט! קרה אסון!׳ נורית ואני נלקחנו
למזכירות. היו ש מועות רבות.
״איש לא יד ע מה קרה ואי־אפשר
היה להשיג את עמק־הירדן. קווי הט לפון
היו עמוסים. התקשרתי עם פינחס
לבון, שהיה אז שר־הביטחון. הוא הת קשר
למעגן. כך נוד ע לנו שאמי נהרגה
ואביה של נורית, אליק שומרוני, מז כיר
קיבוץ אפיקים, פצוע קשה.
״מאוחר יותר נוד ע לנו שכנף־המ־טוס
פגעה בחזהו של אליק, בראשה של
אמי, וחלפה כמה סנטימטרים מעל
לראשי אמה של נורית ואבי.
״למחרת נערכה הלוויית אמי. מיד
אחר־כך נסענו לבקר את אליק בט בריה.
הוא היה מחוסר־הכרה. לעיתים
שבה אליו הכרתו. כל הזמן הוא צעק:
,אין בי מתום!׳ פצעיו היו פנימיים.
הזעיקו למיטתו את טובי הרופאים,
אולם לא הצליחו להצילו. היום כבר
יודעים איך לרפא פציעות מהסוג

^ איגרת
^ של מיו
ך * לוויותיהם של ההרוגים היו
המוניות, נרג שות מאוד .״ועומד

לו מן הצד חבר־המשק מנחם ת צי ג,׳
נכתב במעריב על ההלווייה במעגן,
״ופניו שחורים כ שולי הקדירה. אתמול
נשא את דברי הפתיחה החגיגיים בט־כס,
והיום יסיימם בדברי-הספד״.
במשך חודשים רבים אחר־כך הת אבלה
הארץ על הרוגי האסון. שוב
ושוב תיארו העיתונים את התאונה,
בכל פעם נמצאו זוויות־סיקור חדשות,
מזעזעות יותר.
השוואה הממחישה את רוח הימים
ההם: בדיוק ארבעה חודשים אחרי הת אונה
במעגן התנגש אוטובוס, שהסיע
פועלים ממעברת כורד אני לחיפה, בר כבת
נוסעים 11 .מתושבי המעברה
נהרגו 26 .נפצעו. התאונה ההיא נש כחה
מהר. שלושה ימים אחר־כך לא
היתה בעיתונים אף לא מילה אחת על
מה שקרה בכורדאני.
חייהם של עולים חדשים, קשי״יום,
לא היו כה משמעותיים כחייהם של 17
מנכבדי־הישוב.
אחרי האסון בכורדאני לא מונתה
ועדת־חקירה. מנהל מישרד־התחבורה
הסתפק בהגשת דו״ח חפוז, שתיאר את
האירוע.
לא כך בעיקבות התאונה במעגן.
שבוע ימים אחרי האסון החלה ועדת־החקירה
בעבודתה. שלו ש ת חברי הוו עדה
— ח״כ יזהר הררי, אלוף־מישנה
יצחק פונדק ועימנואל צור, מנהל
האגף לתעופה אזרחית — גבו עשרות
עדויות במשך חודש ימים.

לי זה יעניין אתכם,״ אמרו בני־הזוג לבעלת-
המקום, צביה לישמן, בתו של המייסד חצלן ל
איש־כסית. השניים מסרו לידי ה מי ס מן י שן
שהצהיב, ושפינתו שרופה. לפני שצביה התאו ששה
מן ההפתעה, נעלמו השניים, וצביה אינה
יודעת מי הם.
המיסמן הוא מיבתב משנת ,19* 9ימים מע טים
אחרי גמר מילחמת־העצמאות, לראש-
העירייה ישראל רוקח, ובו בקשה להתיר לקפה
להישאר פתוח עד שעה 2בלילה. הוא כתוב
בלשון הימים ההם, וחתומים עליו -מלבד
חצקל איש״כסית -כמה מגדולי האמנים של
אז וביניהם, כפי שפורטו בדף שני, על התוא-

שמואל סגל ,״הבימה״ :משה הלוי ,״אוהל״;
יוסף פ סוב ס קי( מילו א) ,״התיאטרון הקאמרי״;
אברהם שלונסקי, משורר, עורך ספרותי של ״על
המישמר״; ישראל זמורה, מבקר ״הארץ״; דוי ד
הנגבי, עו רן ״סיפריית פועלים״; בן חיים,
״הבימה״; יהושע בר״יוסף, עיתון ״דבר״ ,סופר;
ב יין אגדתי, צייר; רות שפירא ,״קול ישראל״;
דוי ד הנדלר, צייר; חיים גליקסברג, צייר;
יחיאל קריזה, צייר; שמואל פישר, מישחק;
מרדכי זעירא, קומפוזיטור; רפאל קלצקין,
״הבימה״; שלמה בר-שביט ,״הבימה״; ד״ר
יעקוב הורביץ ,״הארץ״ ,סופר; שמואל
רודנסקי ,״המטאטא״; פינחס אבר מוביץ;

צייר; שלמה טנאי ,״הארץ״; צבי רוזנצווייג; י׳ מ׳
ניי מן ,״דבר״ ,״דבר השבוע״; יעקוב כנעני,
״אוהל״; רפאל אליעזר ,״על המישמר״ ,משורר;
א׳ הפניני; משה שמיר, סופר; ב׳ גוריאלי,
עיתונאי־חו״ל; יחזקאל פיינברג ,״הבימה״;
ייגאל מוסנזון, סופר; אשר נהור ,״ידיעו ת
אחרונות״; שמואל פריד מן ,״הבימה״.
אף שכמה מן החותמים היו גם בעלי מיק״
צועות אחרים, הושם ברשימה דג ש על עיסוקי־הלילה
שלהם. כמה מן החותמים אינם זכורי ם
כיום, ו אין יודעי ם מי היו ומה היה עיסוקם.
מבין * 0החותמים 11 ,עודם בחיים, ולגבי
שניים־שלושה אין יודעי ם מה עלה בגורלם.

מהומה אופיינית, שבה כל אחד
סומך על עצמו ומטיל את האשמה על
האחרים, התגלתה בעדויות.
מנהל לישכת־הנשיא, עימנואל סיל־בר,
אמר כי רק יום לפני הטכס נודע לו
העול ם הז ה 2665

כי יש כוונה להצניח איגרת־ברכה מט עם
הנשיא.
משה שילו סיפר כי שבוע לפני יום
העצרת התקשרו עימו מקלוב־התשפה
וביקשו להשתתף בטכס. בתחילה סי רב,
כך אמר, אחר־כך נכנע והסכים.
הוא לא היה בטוח לגמרי באיזו איגרת
מדובר. הוא ביקש שיתאמו את הפרטים
עם משה מץ, קצין מענף־מישטר־ונוהג,
מדור־טכסיס. קלוב התעזפה אכן ערך

את התיאומים המתאימים עם מץ, אלא
ששילו קיבל על כך תשובה רק בערב
שלפני העצרת. אז הודיע זאת לאנשי
מעגן. רק ביום העצרת, בבוקר, סידרו
אנשי מעגן את השטח כך שיתאים
להטלת איגרת.
אברהם קריל, חבר הנהלת קלוב
התעופה אמר :״מיד כשנודע לי על
העצרת, חשבתי שלא ייתכן שאנחנו
לא נשלח איגרת. התקשרתי עם שילו.
הוא התלהב, למרות שידע במפורש כי
זוהי איגרת־ברכה של קלוב התעופה״.
סגן מץ ממדור הטכסים בצה״ל
שמע על הטיסה יומיים לפני הטכס.
י הוא נפגש עם אבשלום סטרוד, פקיד
בקלוב התעופה. הם שוחחו על תנאי
השטח, למרות שסטרוד לא היה טייס
ומץ לא הכיר את השטח. כל אותו זמן
י יבר מץ על איגרת הנשיא וסטרוד לא
הגיב, למרות שידע כי קלוב התעופה
מתכוון להטיל את איגרתו־שלו.
אבשלום סטרוד, פקיד בקלוב הת עופה,
שישב במושב האחורי במטוס־התאונה,
הודה כי קיבל ממץ תרשים
של המקום, וכי התדיינו על פרטי
התוכנית שלא בנוכחות הטייס .״לו
מסרתי את הפרטים מאוחר יותר״.
זורק הדיסקוס
^ תוך כך נחשפה דמותו של אורי
<1גלין, הטייס. הוא הפך לגיבורה
של הפרשה האומללה, מעורר סקרנות,
אהדה ושינאה.
גלין היה אז בן ,26 גברתן, בן עין־
גנים, רחוב קטן בפתח״תיקווה שהיה
בעבר מושב־עובדים.
הוריו, שעלו ל ארץ בתום מילחמת־העולם
הראשונה, התפרנסו בדוחק מ פרדס
קטן ומלול־תרנגולות. אורי גד ל
במוסד לילדים עזובים ברעננה, וב קיבוץ
דגניה ב׳ .הוא התגייס לפלמ״ח,
וכשנוסד חיל־האוויר הישראלי ביקש
להצטרף לקורס־טיס. הוא נמצא בלתי־כשיר
מבחינה רפואית להיות טייס
קרבי. תחת זאת היה למיקלען־אוויר.
אולם חלום־הטיס לא הירפה ממנו.
כשהשתחרר מהצבא למד לטוס בקלוב
התעופה בתל־אביב, קיבל רישיון־טיס
מיסחרי ומונה כעוזרו היחיד של המד ריך
הראשי, שלמה ירקוני.
בינתיים התאמן גם בזריקת דיסקוס,
והיה לאלוף־הארץ בספורט זה.
שבוע וחצי לפני האסון במעגן, נבחן
אצל עימנואל צור, מי שהיה האיש
החזק של אגף־התעופה־האזרחית, וקי בל
את התואר: מדריך־טיסה מוסמך.
ואז, כשנדמה היה שהחיים מאירים
פניהם לגלין, קרה האסון במעגן.
עדותו של ג לין לפני ועדת־החקירה
עוררה סקרנות עצומה. האולם הקטן
בקריה בתל־אביב המה אדם. במשך
ארבע שעות השיב ג לין לשאלות חברי-
הוועדה, לא התחמק ולא הסתיר דבר.
״מה יכולות להיות, לדע תך שלך,
סיבות האסון?״ שאל אל״מ פונדק את
גליו•
״אחת מן השתיים: או תנאים מט אורולוגיים
או שגיאתו של הטייס״,
השיב גלין.
״הוצאתי את היד וזרקתי את
המיצנח,׳׳ סיפר גלין, כשהוא מתאר את
ניסיון־ההצנחה השני .״החזרתי.את היד,
ולפתע ראיתי שהכנף הימנית נמצאת
בדיוק מעלי והמטוס מתחיל להחליק
לצד שמאל. משכתי בהגה, אך המטוס
לא נשמע לי. פתאום ראיתי מצד
שמאל שהקהל מתקרב אלי, ואני לא
יכולתי לעשות שום דבר. משכתי שוב
וזה עלה קצת ושוב חזר ואז ראיתי
שאני כבר בין הקהל.
״היות ואני לא זוכר מה עשיתי, איני
יכול להגיד. אני אומר זאת בכנות
גמורה. הכל הלך בבת אחת.״
העול ם הזה 2665

ך ן הליכים כלכליים אינם ניתנים
# 1להבחנה מהירה, ולעיתים תוצ אותיהם
נראות רק כעבור זמן. אולם
הם באים בביטחה.

וכשם שהכתיר בא אחרי
הקיץ, כך מותם של מאות
המושבים בישראל הוא ודאי,
וע שרו ת אלפי המישסחות, המהוות
את התשתית החקלאית
והביטחונית לאורך גבולו ת
המדינה, י פוזרו בערים הגדו לות,
בי שראל ובאמריקה. זהו
תהליך בלתי־הפיך.
מה שהראתה הטלוויזיה על הקורה
במושב מרחביה קורה ויקרה בעוד 350
מושבים ברחבי־המדינה. תמונות הלקו חות
כאילו מענבי זעם של ג׳ון סטיינבק
יהיו למציאות ישראלית, ומדינת יש ראל,
הנשלטת על-ידי הליכוד והמע דר,
תחסל עוד מיגזר יצרני. הפירמידה
של בורוכוב• תנוע עוד קצת למצב
שהיה לפני ההתיישבות.
21 אלף מישפחות חיות עדיין ב־
350 מושבים בישראל. רובם המכריע
לאורך גבולות הארץ, בנגב ובגליל,
הרחק מגוש דן, חיפה וירושלים.
עד סוף 1983 חיו המושבים ברווחה,
עבדו עבודה קשה ותרמו לייצור החק לאי
של המדינה.
מאז הסדר הבנקאיות, נטלו על
עצמם האוצר ובנק י שר אל משימה:
לעשות את הבנקים לריווחיים ככל
האפשר. הם ידעו כי המניות הבנק איות,
שיוצעו ל פידיון תוך כמה שנים,
לא יהיו שוות כלום, אם הבנקים לא
יהיו ריווחיים מאוד. נוסף על כך,
הבנקים היו צריכים לממן כל שנה
מניות בנקאיות בשווי 1.1מיליארד
דולר שרכשו מהציבור עבור עצמם,
למניעת המפולת שלא נמנעה.

גבו השתוללה ללא מעצורים, והגיעה
עד 409!.לשנה בתחילת ( 1987 לפי
דו״ח המפקח על הבנקים לשנה זו).
הריבית הריאלית בארצות־המערב
אינה עולה על חמישה־שישה אחוזים
לשנה.

קרוב לוודאי כי כאשר הח ליטו
משה ניבים ומיכאל ברונו
על הצלת הבנקים, לא חשבו כי
הדבר יביא להרם החקלאות.
הם הביאו בחשבון את התעשייה,
שכן התעשיינים הגדולים נמנו אף הם
עם חוג חבריהם, ידידיהם ותומכיהם
של ראשי האוצר ובנק ישראל. אולם
לתעשייה נתנו, כפיצוי, הטבות שונות
בצורת הגנת מכס ומיסים והעדפות

היום, אילו שילמו ריבית נורמלית.
המחקר מצא כי באוקטובר 1982
היה, לדוגמה, החוב הרשום של מושב
1.235 מיליון שקל. בספטמבר 1986
היה החוב הרשום של המושב בין 47
המישפחות 3.328 מיליון שקל. בשתי
השנים 1986/84 היתה הריבית הרי אלית
לשנה 5591.ת 279 בהתאמה!

אילו בארבע שנים אלה הו-
ייב המושב בריבי ת ריאלית
שנתית של 6במקובל במערב,
היה חובו דבפטמבר 1986
עומד על 932 אלך שקל, פחות
מהחוב המקורי.
אילו חוייב בריבית ריאלית של 89!,
לשנה, היה חובו רק 1.11 מיליון שקל

מכיוון שבכל מו שב תמיד
נמצא מישהו ששכח בז מנו
לחתום על הערבות ההדדית,
אץ לה ערך מימו ש.
הוא שיכנע את מושב אורות להצ ביע
בעד אי־קיום הערבות ההדדית
ובעד ניתוק המושב מקשריו עם איר-
גוני הקניות.
החלטה דומה קיבל גם מושב בית-
שערים.
לעיר ולחו״ל

ך* אוצר והבנקים מנצלים את
1 1סירוב המושבים לחתום על הער בות,
ואינם מזרימים להם כספים.

בדי לממן בבום זה, שאו תו
לוו מבנקים בחו״ל, היה עליהם
להרוויח לפחות 250 מיליון
דולר בל שנה רק לכיבוי הרי בית
על ההשקעה בבנקאיות.
האוצר ובנק י שר אל החליטו, בזדון
ובהכרה מלאה, שאין חשוב מהצלת
הבנקים, ו שיש לגרום לרווח גבוה ככל
האפשר עבורם.
סיבה חשובה אחרת היא שהסדר
הבנקאיות נועד להציל את מחזיקי
המניות הללו. הרוב המכריע של
הבנקאיות הוחזק בידי כמה אלפי
אנשים בלבד, רובם חברי המימסד
השליט בישראל, חבריהם וידידיהם של
ראשי האוצר ובנק ישראל. כאשר
יושב״ראש ועדת״הכספים של הכנסת
טען כי ההסדר מציל כספי אלמנות
ויתומים, הוא יד ע כי הכוונה היא
לרעיו, אילי־ההון. נתוני בנק־ישראל
מוכיחים כי ההסדר הציל את כספם של
בעלי־הממון, ולא של אלמנות וי תומים.
החל
בסוף 1983 ועד , 1987 דאג
בנק י שר אל לתנאי רווח מטורפים
לבנקים. העמלות הועלו במאות אחו זים.
והעיקר: הריבית הריאלית שהם

*בחך בר בנחבנב, מראש תנועת
העבודה, טען ב׳ העם היהוד• בנרות
בנוי בצורת פירנוירה הפוכה. בעוד
שבל עם בסיסו היצרני הוא רחב,ואילו
חלקם של השרותים והסיסחר קטן
וסהווה את חוד הפירסידה, הרי בעם
היהודי הסצב הפוך. תנועת העבודה
צריבה להפוך את הפירסירה, טען
בורובוב, וליצור בישראל עם שרובו
חקלאים ופועלים, ורק סיעוטרקודקודו
לא-יצת:

ענייו

$ 9של שוויץ

ניגו רו של גלין, שמואל שצ׳ו־פק,
בעצמו טייס ובעל מטוס שנמ
שחברי־המושבים
מסרבים לחתום על
הערבות ההדדית.
ערבות זו נוצרה בהקמת המושב
השיתופי, והיא איפשרה לאגד את
חברי־המושב ליחידת־קנייה ומכירה
אחת, כדי להשיג תנאים טובים יותר
בשוק. היא בנוייה על הסכמת כל
חברי־המושב לערוב לחובת המושב
כולו. עתה רוצים הבנקים להחתים כל
חבר־מושב כאחראי לחובות כולם.
חלק״הארי של חברי״המושב מתקו ממים,
ומסרבים לקחת על עצמם ער בות
לחובות האחרים. כמה מושבים אף
מצאו פיתרון: לנתק עצמם מהערבות
שניתנה בזמנו לחובות אירגוני הקניות
המשותפים.
מושב כמו אורות, למשל, שנתבע
לשלם את חובות אירגוני־הקניות
בדרום, שכר את שרותיו של דויד
שטרנפלד, המתמחה ביי עוץ נגד נושים
ובנקים. שטרנפלד גילה כי קיימים
כמה פסקי־דין, הקובעים שכאשר כמה
אנשים אמורים לחתום על ערבות
משותפת, ואחד מן האמורים לא חתם
מסיבה כל שהיא, אין הערבות תקפה
לגבי מי שחתמו.

התוצאה: התמוטטות גו ברת
והולכת של המושבים, חיסול
היחידות ונ טי ש ת המש קים
21 .אלך המישפחות שהיו
תנועת־המושבים עוברו ת העירה,
בישראל או מחוצה לה.
כמה אלפי עשירים, המחזיקים
ברוב הבנקאיות, י ש מרו על
השקעתם, אבל 350 מושבים
ייעלמו.

באשראי ממשלתי, שאיפשרו לתע שייה
להמשיך להתקיים. חלק נכבד
מבעלי־התעשייה היו תומכי־הליכוד,
וכך דאגו גם ממשלות הליכוד לשמור
על שיכבה זו.

אולם החקלאים היו מזוהים
עם המערך, ומלבד במה חברי־כנסת,
לא היה להם טוען.

^ קודליאמה
** ח קר שלא התפרבם, ואשר
^ /נעשה על־ידי הפרופסור דן ירון
ואריה וולק מן המחלקה לכלכלה
חקלאית באוניברסיטה העברית, מגלה
עובדות מדהימות על ההרס שגרמה
הריבית הבנקאית למושבים.
החוקרים נטלו מושבים והראו כמה
ריבית ריאלית שילמו בתקופה שבין
1983ו־ , 1986 כמה מן החוב הנוכחי
שלהם נובע מריבית ומה היה מצבם

סר עם פרוץ מילחמת־העצמאות לחיל־האוויר,
ניסה ל שכנע את וערת־החקירה
שהאסון נגרם בשל שינוי פתאומי
ברוח.
הוועדה לא קיבלה את טיעוניו.

— סכום הדומה לחוב המקורי, אבל
עדיין שלי ש מהחוב הקיים.

רק חי שוב ריבי ת ריאלית
של *׳ 269 בממוצע לשנה הביא
את המושב לחוב הקיים כיום.
המסקנה היא חד־משמעית: רק
הריבית הרצחנית של הבנקים, באישור
האוצר ובנק י שר אל הביאו את חובות
המושבים למצב חסר־התיקווה, שבו הם
נמצאים. כאשר ברונו וניסים מרשים
לחייב אותם בריבית ריאלית של *55
לשנה, זהו פשע מאורגן. בעצם, אף
המאפיה האיטלקית הגונה מדי מלקחת
ריבית כזו.

דון קורליאונה ודאי שלא היה
מסכים לשבת ליד מיכאל ברונו
ומשה ניסים.
כאשר הגיעו מים עד נפש, הסכים
האוצר להסדר שיאפשר המשד קיום
של המושבים בלי פיתרין יסודי של
בעיותיהם. אולם הבנקים, ש שדדו את
המושבים בשנים האחרונות, מסרבים
למלא אחר ההסדר הממלכתי, ב תירוץ

בתחילת חודש ספטמבר פורסמו מס קנותיה
.״אין להאשים איש אחד או
כמה אנשים,״ קבעה הוועדה .״אסון זה
נגרם מתוך פזיזות, קלות־ראש וחוסר־אחריות,
ועקב נוהג שהשתרר במדינה,

להעלמות הערבות ההדדית משמ עות
מרחיקת לכת אחרת. מעתה והל אה
כל חבר־מושב יצטרך להתמודד
כחקלאי קטן עצמאי, לל א אפשרות
להיעזר לצורכי הייצור והיצוא באיר־גונים
חזקים.
האם יו כל חקלאי בורר וקטן להת מודד
עם החקלאות השיתופית של
הקיבוצים, למשל, או של השטחים
הכבושים, או של השוק המשותף,
שהחל משנת 1992 יו כל לייצא לכאן,
ללא כל הגנה, כל מוצר?
למשה ניסים ומיכאל ברונו, הדוא גים
כה יפה לכמה בעלי־בנקאיות, אין
זמן למצוא פי תרון לבעיית הערבות
ההדדית, שהיא תנאי לקיום המושבים.
אבל אולי הכל מכוון, והליכוד רוצה
להימנע מחזרה על הרס הישובים
בימית.

אחרי הבל, המושבים מהווים
את רו ב ההתיישבות בעמק־הירדן
ובגולן, ואם יינ ט שו
עכ שיו מיושביהם, לא יהיה
צריך לפנותם בכוח בהסדר
השלום העשוי להיות.
יגאל לביב

שאנשים עושים הרבה דברים שאינם
מנוסים בהם, אינם בקיאים בהם ואינם
•מוסמכים, אם כי מתוך רצון טוב.
״אין לראות באסון מעשה של איש
( המשך בעמוד 08

כז א ת •גאלל בי ב

בחברות הביטוח?
לא רק הסוה מתנודדת, ועתידה לא
ברור. גם מצבה של החברה הוותיקה
ציון לא ברור.
החברה סובלת, זה שנים, מחוסר הון
עצמי, ורק שיערוך נכסים, בהסכמת

שואלים מקימים
תעשיית יהלומים בינלאומית בסינגנוו
ישראלים בענף־
קרוב ל־ססו
היהלומים עברו לסינגפור, ומסייעים
למאמצי הממשלה שם להפוך את

נשיא שניצר דאגה המרינה למרכז־יהלומים עולמי. הישר אלים
פותחים מלטשות ומנצלים את
שכר־העבודה הזול שם.
נשיא בורסת־היהלומים הישראלית,
משה שניצר, הביע באחרונה דאגה
מהסכנה הצפויה לי שראל מסינגפור.

המפקח על הביטוח, פתר את הבעייה.
החברה הסתבכה קשות בביטוחי־מישנה
בחרל, וצפויים לה לפחות עוד
10 מיליון דו לר הפסדים בלונדון. זו
הסיבה העיקרית לכן־ שכלל ביטוח
סירבה לרכוש את ציון. שוויה בבורסה
נפל במאות אחוזים, ואלמלא ניהלה
רמי צייבר, שכולם מפרגנים לו,
היתה מזמן צועדת בדרך ׳רדניה
והלבנון.
אשר להסנה, לא ברור מדוע חברח
העובדים מתעקשת להמשיך להזרים
עוד עשרות מיליוני דולארים כדי לה צילה.
אילו, לפחות, ניתן היה לנצל את
הפסדיה לאי־תשלום מיסיס של גוף
מרוויח אחר בחברת השבדים, כמו בנק
הפועלים, מילא. אבל בנק י שר אל אינו
מרשה כיום לבנקים ללכוש עסקים לא־בנקאיים.
חברת
השבדים היתה מיטיבה לע שות
אילו מכרה את הסנה לבעלות של
חברת־הביטוח תורם, שהיא בבעלות
בנק הפועלים, וכך ניתן יהיה להשתמש
בהפסדי הסנה להקטנת תשלומי מס־הכנסה
של הבנק. אך למה להזרים
כספים טובים להצלת הסנה ללא סיבה?
מה בדיוק עושה שם דני רוזו ליו?
האם אין זה מתפקידו להציל חלק ממה
שהרס בתפקידו?
בענף־הביטוח בארץ י ש מיבחן
פשוט לבריאות חברה: משלושת סוגי
הביטוח —חיים, אלמנטרי ו חדל —
רק ביטוח־החיים ריווחי. ככל שהחברה
עוסקת יותר בביטוחי־חיים, ופחות בבי־טוחי־מישנה
בחו״ל ובביטוח אלמנטרי,
מצבה טוב יותר.
במצב הטוב ביותר נמצאת הפניקס,
שרק * 6מעסקיה הם ביטוח־רכב, ואשר
לפני 12 שנה יצאה לחלוטין מביטוחי־מישנה
בחו״ל.
אחריה צועדות מינדל ומערה. אליה!
לא נפגעה מביטוחים בחדל, אולם תיק
הרכב אצלה גדול במיוחד, והדבר מרע
את מצבה.

מי שישאל אנשי־עסקים איזה בנק
מועדף עליהם, יתמה לשמוע כי הזוכה
הוא בנק הפועלים.
הבנק, שהיה במשך כל השנים
השולט ב ץ השכירים ובמשק המאורגן,
דחק את רג לי לאומי ודיסקונט במיגזר
העיסקי. כאשר חם פרטי רוצה מימון,
הוא פונה לא־אחת קודם כל לבנק
הפנעלים, וזאת אני שומע מאנשי־עסקים
פרטיים. כיצד זה קרה?
כאשר מונה עמירס סיוון להחליף
את גיור א גזי ת בתפקיד יו*ר הנהלת
בנק הפועלים, ב־ , 1985 מצא בנק
מסובך בחובות־ענק של סולל סנה,
ההתיישבות, הסנה, כנר. הבנק היה
פגוע מפרשת יעקב לוינסון, ויש

הפגישות בין היו״ר החדש של רנבק,
אברהם מלמד, לבין ראשי מישרי-
התעשייה הניבו פרי. מלמד טען כי

ומה עם רווחי ה״קו־אונ״י

ראל שיטות בנקאיות המקובלות באמ ריקה.
החידוש
העיקרי היה המהירות שבה
יכול היה היזם לקבל תשובה. הפנעלים
הפך לבנק הבודק והמחליט מהר,
והיזמים העדיפו לפנות אליו.
הבנק היה חלוץ בחדירה ל מיגזר
הפרסי בבנייה, בשיטה האמריקאית,
שבה הבנק מלווה את הפרדיקט ל כל
ארכו. הניסיון הראשון והמוצלח היה
פרוייקט באזל בתל־אביב של חברת
א.צ.ברנ 1ביץ.
הלהב השני של המילקחיים פעל
להקטנת החובות הגדולים. סולל סנה,
למשל, שחובה היה 650 מילית דולר,
תהיה חייבת לבנק בעוד כמה חודשים,
עם גמר המיזוג שלה עם שי סן שברים,
50 מיליון דו לר בלבד.
מכלל חובות המושבים, בסך שני
מיליארד דולר, הפועלים מחזיק רק
300 מיליון דולר, פחות בהרבה מ ד
אום׳,
מכלל חובות הקיבוצים מחזיק הבנק
כמחצית, אולם חובות אלה בטוחים
יותר.
לגבי ס ר נותן סיוון אמון מלא בבני

בנקאי סיוון
תוכנית ע סד ה
לזכור כי סיוון היה ונשאר אחד ממ עריציו
וממשיכיו של לוינסון.
סיוון פתח בתנועת־מילקחיים. בקיץ
1986 התחיל הבנק לעבוד לפי תוכ־נית־עבודה
שנועדה להקנות לו מעמד־בכורה
במיגזר העיסקי, שבו היה חלש
ביותר. התוכנית חילקה את העסקים
בישראל לתחומיהם והטילה על יחי-
דות־הבנק הנוגעות־לעניין משימות
בתחום התוכנית.
מחלקות־הבנק העוסקות במיגזר
העיסקי תוגברו על חשבון צימצום
אחרות (כלל העובדים בבנק ירד מאז
ועד היום) ,וסיוון התחיל להכניס ליש־

,,דובק: סיכו
ל העלאת מחירים

דרו ש יו תר מבורות ורי שעות כדי לתקוף את רשת דוקואופ על שאיו לה
רווחים גדולי ם.
הקואופ היא אגודה שיתופית בבעלות הקונים. יעודה הוא למכור
מוצרים בזול ככל האפשר, ולהרוויח כמה שפחות. את הרווחים היא
צריכה להעביר לקונים דרך הוזלת המוצרים.
גניח שתייקר מוצרים ותראה רווחים. מה יקרהז מחציתם תשלם למס־ההכנסה,
ומחצית תחלק לבעלים, שהם הקונים, שכל אחד יצטרך לחוד
לשלם מס״הכנסה על הרווחים שיקבל. אם תעשה מה שכמה עיתונים
דור שי ם ממנה, תפעל נגד בעליה, שכן תעביד רווחים לאוצר במקום
אליהם.
יש מקום לבוא לקואופ בטענות אם היא מפטידה. אין מקום להתלונן
אם היא לא מרוויחה. אילו היתה מראה רמחים, חיה צריך להחליף את
ההנהלה.
נושא אחר הוא ההתקפה על הקואופ, על שאינה מפרסמת מאזנים. מכל
רשתות־השיווק בישראל, רק רשת שופרסל מפרסמת מאזנים מפני
שהנפיקה מניות בבורסה. קודם לכן גם היא לא פירסמה מאזנים. מדוע
דור שי ם מהקואופ מה שלא דור שי ם מיתר האגודות! כדי לנגח את מי
שהעמידה על הרגליים!
הקואופ כפופה לביקורת רואי״חשבון, וככל חברה פרטית אין לה
למעשה שום סיבה לפרסם מאזנים. אילו כל י תר האגודות השיתופיות וכל
הרשתות הפרטיות היו מחוייבות לפרסם מאזנים, זה ד בר אחר.
המיבחן הי חידי לגבי יעילות וכי שורי הנהלת הקואופ הוא מחירים
זולים ואי־הפסדים. זה הכל.

הפועלים״ הפר
למק עסק*

המדיניות כאן מפלה לטובה ייבוא
סיגריות, שעליהן י ש מיסים פחות
מאשר על סיגריות מקומיות. הוא
התבקש להמציא למישרד־התעשייה
נתונים מוסמכים על המיסוי על סיג־

יו״ר מלמד
נתונים שסנוכים
ריות בישראל, לעומת ארצות אחרות,
והובטח כי אם הנתונים יאמתו את
דבריו, ישנה המישרד את עמדתו לגבי
מחירי הסיגריות של דובק.

בנקאי בינו
ם כירודחיסיל
גאון, שתוך שנתיים יהפוך את החברה
לריווחית. ס ר נותרה עדיין עם הון
עצמי של 650 מיליון דולר, ואין מה
לחשוש לגורלה.
תוך כמה שנים נתנה תנועת־המיל־קחיים
את אותותיה, והפועלים התייצב
כראשון וכמוביל בישראל. עזרה,
כמובן, העובדה שבינו צדיק לא
הצליח להשתלט על בנק לאומי, ופרט
למכירת־חיסול של נכסים לא הראה
עדיין תוצאות עיסקיות.
סיוון דחף חזק את הבנק לפעילו ת
בחו״ל, למרות שבנק י שר אל הגביל את
המימון של בנקים ישראליים לגופים
ישראליים בחו״ל. לאמריקה נשלח
עתה נציג מוכשר, אלכם יובטמן,
שיחליף את קודמו החיוור, עוזי

ורדיזר.
הפנעלים התאים את עצמו גם
למגמת המיתון והשפל במשק. בניגוד
ללאומי ולבנקים אחרים מעדיף הפר
עלים לסייע לחברות במצוקה לצאת
ממנה, ולא ל רו ץ לכינוסי נכסים ופי רוקים.
הבנק הוא בדיעה כי המדיניות
הנוקשה של לאום׳ והבינלאומי תגרום
להפסדים גדולים, והשנאת הבנק על
אנשי־העסקים ורתיעה ממנו. הפועלים
שינה עתה את מחלקת האשראי
הישראלי, וחילק אותה תוך הרחבה
למחלקות־מישנה מותאמות למציאות:
מחלקה שתסייע לחברות במצוקה
לצאת ממנה בלי בתי־מישפט, ומחלקה
לייזום עסקים חדשים, למרות המצב
הקשה.
לעמירם סיוון גם דיעה ברורה לגבי
דרך ניהול חברת השבדים, הבעייה
היתה שחברת השבדים חשבה שהיא
תהיה תחליף לממשלה, ותפתור בעיות
תעסוקה ופיתוח. זאת היתה טעות
גדולה, ויש לרדת מהר מהחלום הזה.
לדעתו, הנסיגה ממדיניות זו נעשית
לאט מדי.
הוא גם סבור כי מצב חברת
השבדים איתן, וכי עד כה היא הפסידה
בעיקר את רווחיה בעבר.

( המ שך מעמוד ) 17
יחיד. זה אחד הגילויים הטראגיים של
תופעה ציבורית בארץ, ששמה שווי ץ׳.
רוב הדו״ח מוקדש למתיחת ביקורת
חריפה על האירגון שקרם לעצרת.
ובאשר לגלין . :עדו תו של גלץע שתה
רושם רב על הוועדה בכנותה ובנד
הימנותה. גלץ רצה להציל את כבוד
קלוב התעופה ולמלא את המשימה
שהוטלה עליו, ול כן ביצע את ני סי ר
נותיו הרבים, לאחר כי שלון ההצנחה
הראשון.
.הניסיונות היו כרוכים באומץ רב.
אחרי ההטלה השניה הנמיך סוס, וכ נראה
הפסיד מהירות, דבר שגרם ל הד
דקרות. זהו מצב שבו מאבד המטוס את
כושר־הטיסה ונופל.
.ל א סיבה מטאורולוגית גרמה לא סון.
גם במיקרה והרוח הרימה את כנף־
המטוס, צריך היה הטייס לקחת זאת
בחשבון, וי כול היה למנוע אסון. אילו
נערכה הטיסה בגובה רב יותר, ובמרחק
גדו ל יותר מהקהל, היו כל הסיכויים
למנוע את האסון.
,רובצת, איפוא, אחריות כבדה על
אורי גלין, הטייס.״

אין עוד
אופק
* * כ שיו 34 ,שנים אחרי המיקרה,
/אומר עימנואל צור, בתשובה ל ש אלה
מהו הזיכרון החזק ביותר שלו מה־מיקרה
:״לא הטייס אשם, אלא קל!ב
התעופה שתיכנן את הטיסה. גלין היה
טייס נהדר.
,מי שישב עימו במטוס (סטרוד),
ואמור היה להטיל את האיגרת, לא
ביצע את משימתו. לכן נ אלץ הטייס

עכ שיו הכד שזנה!
מינהל- ראש שיוזמי,
התעופה: אני בטוח שתקנות
התעופה השתנו בעיקבות
האפון במעגן. אי מי יוד ע מה
השתנה, ו אין לכך כל משמ עות
היום. עכשיו הכל שמה -
המטיפים, הטכניקה. תקנות
שהיו חשובות אז אינן משמ עותיות׳
היום.
תקנות-התעופה קובעות
ש אפור לבצע טיפה אירוב-
טית מעל י שובי ם, ריכוז של
בני־אד ם, אסיפות, עצרות.
אפשר להצניח חפצים -
פוכריו ת, כרוזי ם -אלא שכל
פעולה כזו דור ש ת אי שור
מיו חד. האישור המיוחד
מתנה תנאים לפי נפיבו ת
האירוע. אנחנו שוקלים את
גובה הטיפה, סוג המטום,
תנאי מזג־ האוויר, ועל-פי זה
מחליטים אם לאשר את
ההצנחה.
אני מתאר לעצמי שנאשד
הצנחה של חפצים מעל קהל,
אם המטוס י טו ס בגובה של
90 אלף מטר, ולא נאשר הצנ חה,
אפילו לא של סוכריו ת,
אם המטוס י טו ס בגובה של
100 מטר מעל לקהל.
להצניח את האיגרת בעצמו. משום־כך
אירעה התאונה.״
״הכל נשבר,״ אמר ג לין בראיון עי תונאי
.״אין לי עוד שום אופק. אין לי
עתיד. אמרתי לי ל ד של השכן שהוא
ילד רע מפני שזרק אבן, הילד ענה לי:
אתה הרגת אנשים!״
רי שיונו של ג לין נ שלל לתקופה
קצרה. הוא עזב את הארץ, חזר ושוב
נסע, וחזר. כשהוא מתייסר ברגשי־אשמה,
כפי שרק בן ארץ־י שר אל היפה
מן הימים ההם יכול להתייסר. הוא
מסרב גם כיום ל שוב ולשחזר את האסון.
העול ם הז ה 2665

ך * יי םנהג במכונית המצוחצחת
1 1שלו. בידו השמאלית אחז במכשיר
הטלפון ומילמל ארוכות ל תוך ה שפופרת.
תוך
כדי נהיגה, לחץ על כפתור,
וחלק מגג־המכונית נפתח.

במכונית של פנ
ל ע צור את זה

חיים התנשף עמוקות והתלונן :״את
מבינה? שיחררתי את הנהג...״
בעברו השני של הקו היתה רינה,
אשת־חברה ידועה, בעלת הופעה זו־
;הרת. רינה נפרדה לא מכבר מבעלה, בן
למישפחת מיליונרים, והיוותה מטרה
לחיזוריהם של כל זאבי העיר.
חיים, מנכ״ל קונצרן גלית אינט־ת״
שנ אל למוצרי־מזון, חלם בהקיץ,
בין ישיבה לישיבה, כיצד י שיג אותה.
ואם לא — כיצד, לפחות, ייראה איתה.

לפחות שיידעו, שידברו.

הוא בחן את עצמו בראי תוך כדי
גסיעה־שיחה: הוא היה לבו ש בחליפה
שעליה התנוססו ב מודגש תוויות של
פייר קארדן. החליפה נראתה מגוהצת
מדי, חדשה מדי, כאילו חיים ירא את
״השם״ שאותו הוא לובש.
״אני איש מפורסם, עם מעמד
ציבורי,״ המשיך להרצות לתון־ שפו־פרת־הטלפון
,״ואני חייב לשמור על
תדמית סולידית״...
חיים פלט צעקה, שיפשף את עיניו
ומצא את מכוניתו האהובה — ה מכונית
שכל־כך ביקרו אותו בגללה,
שכתבו עליה — תקועה באחוריים של
מכונית, מודל .88
משם הגיח גברתן אימתני, שהתחיל
לצעוד לעבר חיים בצעדים עצבניים.
עורו החיוור של חיים נעשה חיוור עוד
יותר. חפיסות הסיגריות תוצרת־חוץ

התגלגלו על ריצפת המכונית.
אוהו ׳,חשב, עכשיו יכתבו על זה
בעיתון, בטוח שיכתבו! יצחקו עליו,
יכרכו את שמו עם שמה של רינה —
לפחות זה!
אבל לא! אסור לו! לא עכשיו,
כשעומדים לפרסם את גובה שכרו, ו הוא
ירא את הרגע הזה, מנסה לדחות
את הקץ.
הנהג השרירי המשיך לצעוד לעבר
חיים. בדרך הקצרה צבר תאוצה ופתח
בצעקות ובגידופים. הוא הביט בבוז
בטלפון, בגג המתקפל ובשאר עזרי-
הגבריות, והגביר את צעקותיו. הוא לא
ידע מי זה חיים. הוא לא יד ע שחיים

מרוויח 32,000 דו לר לחודש.
חיים --גדל בנהריה, בן
יחיר להורים ייקים. בבית־הספר לא
בלט במיוחד, לא שיחק כדורגל, ומר אהו
החלוש לא הפך אותו ל מלן״
הכיתה.
אחרי הצבא התחיל לעבוד במיפעל
המקומי השייך לקונצרן נלית אינטר־דישנאל.
הוא התחיל כפקיד זוטר
והפגין חריצות. עסקי־נשים או חברים

לא הסיחו את דעתו. הוא התחתן בגיל
צעיר, הקים מישפחה והשקיע עצמו־כולו
בעבודה.
אט־אט התקדם בסולם־הפקידות,
עד שהועבר לתל־אביב. שם המשיך
להתקדם בביטחה, עד שהגיע להיות
מיספר 2של הקונצרן.
חיים נתקע. אבא ואמא בנהריה היו
גאים בו. מעבר לזה לא העז אף לקוות,
לחלום.
יום בהיר אחד הוצע למנכ״ל החברה
לכהן בתפקיד מקביל כחברה גדולה
יותר. לפני שחיים הספיק לעכל מה
אירע, זה קרה — חיים, ילד־טוב־נהריה,
הפך להיות מיספר 1של גלית
אינטת״שנאל. הציעו לו שכר כמקובל,
באחרונה, במישרות כאלה 32 :אלף
דו לר בחודש, פלוס בונוסים מיוחדים
והוצאות שוטפות — כרטים־אשראי
פתוח — הוצאות מיוחדות.
חיים המשיר לעבוד בחריצות, עד
שבאחד הבקרים התעורר והבין :״אני,
חיים הקטן מנהריה, מנכ״ל של נלית־אינטת״שנאל!
אני איש בכיר, בעל
עמדה! כולם היו צריכים להתפעל,
להצביע עלי ברחוב, לרכל על הנשים
שבחיי. אבל איר? איר עושים את זה,
לעזאזל?״

״וואללה,

אני לא אתן להם מודעות! אשבית להם את העיתון!

ך * יים התחיל להתווכח עם ה !
1נהג שלפניו בחוסר־רצון מופגן.
הוא ניסה להעמידו במקום ממרומי
מעמדו הציבורי — ולא הצליח. נו
מילא, הביטוח ישלם והכל במילא על
חשבון החברה.

הוא הביט, מבוייש, בפנס השבור של
מכוניתו־תיפארתו, בטלפון המתנדנד
ונזכר :״או אלוהים, אני חייב לספר
לרינה! איזו פשלה״...
חיים נזכר איך הצליח להסב את
תשומת־ליבה של רינה. הוא נסע
נסיעת־עסקים לקנדה והפתיע בטלפון
את רינה שהגיעה בסודי־סודות ל־שווייץ.
הוא נזכר גם איך המתין לה
בנמל״התעופה כששבה. רינה היא א.1
מפורסמים מכרכרים סביבה. חיים חשב
שכך יגי ע למרכז הפעילות.
הוא נזכר איך התלבט ארוכות מה
ללבו ש לנמל־התעופה. לבסוף בחר ב־ג׳ינס,
טי־שירט ונעלי־התעמלות. הוא
חשב איך להיות מיוחד. הוא — איש
המרוויח 32 אלף רו ל ר בחודש, עם בו נוסים
ובכלל, כשכל המדינה משתגעת
לדעת את הסכום המדוייק — לא יכול
להסתופף עם עמך הממתינים מאחורי
הגדר לשבים ארצה. הלוואי ויכול היה
לד לג על כל המחסומים ולהמתין ל רינה,
כפי שהיא רגילה, לרג לי המטוס,
או לפחות לי ד ביקורת הדרכונים, אבל
אין לו קשרים. איך זה? איך אחרים,
המרוויחים אולי 3000־ 4000 שקלים
לחודש, משחקים אותה? חיים החליט
להישאר יושב במכונית. זה סטייל! הוא
פתח את אחת המגירות, והוציא משם
בקבוק־בושם שקנה בחו״ל. רינה מש תמשת,
בוודאי, בבושם יקר יותר, אבל
אלה עולים 60־ 70 דו לר לבקבוק. והוא
( המשך בעמוד ) 20

— 32,000 דו לרב חוד ש
(המשך ם עם וד ) 19

— אין לו מניות בקונצרן, הוא רק
המנכ׳׳ל, רק משתכר ...טוב, זה במילא
יתפרסם בקרוב. את זה הוא יי תן לאמא
שלו, כ שיגיע בפעם הבאה לביקור —
עם הנהג, הגג והטלפון — בנהריה, שם
הוא גאוות העיירה.
חיים נזכר איך י שב במכונית ותיכנן
באיזה מישפט מיוחד יקביל את פניה
של רינה, באיזו פוזה של ישיבה.
לפתע הפריע לו שוטר במהלך
תיכנוניו וביקשו — חוצפה שכזאת:
— להזיז את המכונית .״אילו היית
יודע ל מי אני מחכה ירה חיים
בחדווה את שמה המלא של רינה, וחייך
חיוך של 32 אלף דולר.
וואללה, זה עבד. חיים התמתח ב הנאה,
והתחיל להרגיש שהוא עושה
זאת, מתחיל להיות שייך. נהריה הת רחקה

לפתע עברה אשה, כשהיא מלווה
בחברים מקבלי־פנים.
״רינה!״ צווח חיים, הרעיש, הרעיש
עולמות, לעזאזל הקלאסה, המעמד־הציבורי
והסולידיות.
רינה הסתובבה, הביטה בו ב מר
רת־רוח על המהומה שחולל, ופלטה:
״אוש, אני נזכרת שאמרת שתגיע!״
בדרך לתל־אביב לא פסק חיים
מליילל :״כל־כך רציתי שהכל יהיה
מושלם, בסטייל. מהבוקר אני עובד על

ועכשיו — עוד זה! תאונה! ועוד
איזו תאונה! אסור לו, הירהר בפאניקה,
להיות כעת בכותרות, למרות שהוא
משתגע עליהן, ועוד יותר על מי שיוצר
אותן. הוא אוהב מאמרים רציניים ב עניינו,
בעמודים הכלכליים המכובדים,
בצירוף תמונות רציניות שלו, שבהן
הוא מביס נכוחה אל מול פני האומה.
במאמרים האלה הוא מקפיד להישמע
כבד־ניסוח וארוך־ארוף.
חיים איבד לרגע נדיר את המילים,
הבוקעות מגרונו לל א הפסקה, בפרט
כשמדובר על עצמו. אחר־כך כיחכח,
אחרי־כן השתעל. לבסוף פתח :״אדם
כמוני, במעמד ציבורי, חייב לצאת
לציבור במינון הנכון...״

• גם אתם תוכלו להנות ממעדני הבשר
והסלטים של חיים צור בחנות המפעל.
• לרשותכם מבחר גדול של כל סוגי הבשר
והסלטים, נקניקים ומימרחים.
• 20 שנות נסיון באספקת בשר למיטב
המסעדות ומפעלי הבשר בארץ, בפיקוח
משרד הבריאות.

•אנו מקבלים ומכבדים כרטיסי אשראי
•מתקבלות הזמנות לבית הלקוח
בשרים מעדני בשר נקניקים ממרחים
סלטים

•פתוח יום יום מ 19.00-9.00-יו ם אי,ו׳עד 14.00-

;;תזהייי
אותו!״

למטיילים
* 1א 0ו * 7א 7£8או־ א* סו מ* ) 1£
מסקר מי דג מי שערכה ש ג רי ר,
חברת שירותי־הגרירה, בין 220
אל ף מנוייה, הסתבר, כי קיימת
העדפה ל טיולי ם ונו פ ש בצפון־
הארץ.
שגריר תיגברה ל כן את מערך
ה שירו ת שלה בצפון, בעיקר בכבי לאתרי־הנופש, המובילים שים
צי־הרכב

ע מדו
ובחגים
שג רי ר

ו מוקדי־ ה שירות
ל ר שו ת המטיילים והנופשים 24
ש עו ת ביממה.
המוקדים:

ירו שלי ם:

טלפון

;02*246418

תל־אביב:

ט לפון

75א 5700£א££ £01? £01?£16א** 55157
! 5־ז 10 וו 6ס 5נן !311־ 81 50110181 סס 811ס־ז 10 וו- 1וז 8ס 1ץ 6ווו * 6ו71
001־6190 5111)16015 ) 1־6013 ) 01־981112811011 11181 )! 11־ 01ח 8

10 89919

8 0 8 )100110
108 0161
1000
8 0 )1

למכירה

פ ר טי ם: ט ל. 03* 237501 .

/עסו 6 8 0־1)1 99) 161־ 1) 16 9901־0961

9 2 1 0י 6־6 0 61־5 ) 1195 11181 81־5 0 ) 10181

11180

110116)1 518163
0־101־1

•65י 8״ ׳ 8 0ז 9

1116

11810.־61
8981 ( 8916

081־61
6־81

1051111111005
8 0 )1

8 )10ס 8ס

3 ) 1193־50110181

6 :־5 81־18101־8 )1118105. 1יז 9־)111)161

171 ע 10ק 6ו6 , /א£81£א61א£, £ם א 1£ם5
£55,א 51ט6
5 ,ם0)11א*!? 75 , £00
.א 0ו * 7ם ט £8*£ £0א6£

7514433־ ;03 חיפה 673411 :־.04

העולם וזזה 16 -כרכים
1955-1969
לא כרוך (חלק) 1947-1954
1-120
מוני טין -
כותרת ראשית 1-300 -
ב ט און חיל אויר מסי 1
אתגר 3כרכים מלא
זו הדרך, זאת הארץ 8 ,בערב,
טפורט וטו טו, שער, ערכים,
ד ף יו מי, כוח חדש. עיתוני
סוף מלחמת־העולם ה־,2
והכרזת המדינה.

811

651 6 )1 8 0 )1 9990 990)11)1 111<0 10־ 6 10161־7 )1056 99) 10 81
0181100 ,־01 8 0 )1 01006 10) 01־606196 80 89911081100 ) 01־1
655 10 :־ 08016 8 0 )1 8 9 )11־916856 5 6 0 )1 9 0 )11

קשזאשס 5קוא5מ*₪1ס*£ 5א0ו *7א?£1זאו1£81):*1׳1-ו*
99א.0.60ק
*1ס 105 6* 105,
(* 0099 )05־_1£0₪1* 95031
־01681

99011160

511001)1 96

6 5 9 0 0 )10006־1־001

£091159 .

ך• יא חייב לספר לרינה מה קרה!
( 1חייג — תפוס. פעם, נזכר, בא
לקחת אותה לארוחה למיסעדה. ניסה
להראות לה שגם הוא איש העולם
הגדול, והזמין מקומות והפתעות ב־מיסעדה
רחוקה. רינה היתה ע רי ץ
נשואה. חיים הגיע לביתה .״רינה
משוחחת בטלפון,״ נאמר לו. חיים
הביט סביבו ונמלא פחדים, קילל את
הבעל של רינה, שהוא מיליונר מבטן
ומלידה. מעולם לא סבל ״בנים של״.
משהגיעו למיסעדה — מיסעדה
יקרה ביותר — היתה זו ריקה לח לוטין
.״יכולתי לשקר לך שקניתי לך
את כל המיסעדה ניסה חיים ועטה
נופך רומנטי, כמו שהוא ראה בסרטים,
כשהלך עם אמא לקולנוע בנהריה.
רינה חייכה בנימוס. עשרה מלצרים
עטו על השניים וחיים פתח בהסבר
מקיף, מפורט ומעמיק ביותר, על המצב
הכלכלי בארץ, בהשוואה למצב הכל כלה
בעולם.
...בינתיים התפנה הטלפון בביתה.
״רינה!״ פתח כלא־מאמין ,״כמה זמן .
את מדברת בטלפון? את לא תאמיני
מה קרה לי!״
״אני אאמין!״ נשמעה לו רינה,
כתמיד, מתנשאת, מלגלגת. חוסר־ביטחונו
של חיים הרקיע שחקים .״תוך
כדי שיחה איתך, לא התרכזתי ונת קעתי
במכונית שלפניי״...
״נפגעת?״ הצליחה רינה להכניס
מילה ל שטף ההולך וגובר של דיבורו.
חיים ד מיין אותה מחייכת, על אף
הדאגה שבקולה. הוא קילל בשקט
והמשיך לצעוק לתוך השפופרת:
״חייבים לעצור את זה! שזה לא יעשה
כותרות בעיתונות!״
״מה יעשה כותרות?״ עיצבנה אותו
רינה ,״שעשית תאונה? למי איכפת?
במה מדובר? בנזק של 100־200
שקלים?״
״ ״!300 תיקן אותה חיים בזעף, וחשב
לעצמו: למה, לעזאזל, היא מקשה עליו

את החיים? הרי היא יו רעת כמה הוא
חשוב ומפורסם, וכמה חשוב לו ל ש מור
על תדמיתו הציבורית.
הוא עצר את המכונית לי ד ביתה
וצעד בכעס הולך וגו ברלעבר הדלת.
לי ד הפעמון נעצר בבהלה. הוא נזכר
כיצד ביקר את רינה, כשהיתה חולה.
הוא ר ץ במיוחד לכיכר־המדינה והש קיע
, 15 אולי אפילו 20 שקלים
בחפיסת ל״ ד תו ד״ ב ה. המוכרת בחנות
המליצה לו על שו קולד יקר יותר, אבל
הוא — בווד אי היא זיהתה אותה הרי
תמונה ש לו התפרסמה בסער־כ בעמוד
השלישי של המוסף הכלכלי, לפני
יומיים! מי ש מטיף לחיסכון חייב
להראות דוגמה.
הוא לא ישכח במהרה את הביקור
הזה: איך נכנם ב חגיגיות לבית של
רינה, השוקולד בידו, ומצא שם שולחן
עמוס שו קולדו ת תוצרת־חוץ, בשמים
ופרחים בסידורים יקרים.
נו פלא, ר גז אז, שאנחנו הולכים
למיתון?
רק יצא מביתה רוחש־המפורסמים
של רינה — לפחות התחכך שם, הכיר,
הכירו אותו! — ואץ ־ ד ץ לכנס כמה
עיתונאים לשיחות רקע, הבהרה והת רעה.
חיים,
מנכ״ל גלית־אתטת״שנאל.
הזהיר ש פנינו מועדו ת לאבטלה, ל מיתון
ו ש צריך לחסוך, לקצץ, לא
לבזבז. בקיצור: המצב קשה, ורק חסר
לו שיתחילו לפרסם כעת נתונים על
שכרו!
מצד שני, חשב, הוא באמת לא
בזבזן: אין לו תחביבים יקרים, הוא לא
משקיע בסרטים, ל א מקדם ציירים,
פסלים, משוררים. הוא דווקא ״י די ד״ או
״חבר־עמותה״ ש ל בי ת׳ ר תל־אביב
בכדורגל, אבל זה ל א עולה לו פרוטה.
כך הוא אחד מהחבר׳ה(אפילו ל מד את
חוקי המישחק, ל מרו ת שהדיר, ביל דותו,
רגליו מהמיגרש) וכך השם שלו
דופק במקום נוסף.
חיים הצליח, בקושי, להיזכר ע ל מה
הוא מבזבז כסף, מה הוא עושה ב־32
אלף דו לר בחודש, פלוס בונוסים
והוצאות שוטפות. מיסעדות, בתי-
מלון, נסיעות לחו״ל, ביגו ד מיוחד,
כיבוד ומתנות — כל אלה משולמים
עבורו. טוב, אז הוא משקיע בפק״מ
ופת״מ וחוסך ומשקיע.
...רינה פתחה את הדלת. חיים
התפרץ ל תוך הבית, מבוהל כולו. הוא
ניסה להסביר לה את חומרת המצב,
בהיגיון ובסדר האופייניים לאדם
מפורסם במעמדו ובדרג ת־ שכרו. אבל
יצא לו ב לי ל מקוטע: העיתונים י ש מיצו,
יצחקו, יכתבו, אבל הוא לא י תן
להם מודעות, לא ולא! הוא י תבע דיבה,
יפנה לעורכי־דין, יפנה למישטרה!
אפילו אם יכתבו בעילום־שם, כולם
— כו־לם! — יי ד עו במי המדובר, י ען
כי הוא פיגורה ציבורי ת עם מעמד
מפורסם .
סוף־סוף זזה רינה ל כיוון מב־שיר־הטלפון
וחייגה, לנוכ ח הבהילות,
הדחיפות והרגישות, לבי תו של העורך
הראשי של צהרון ש״בטוח ׳,צווח חיים,
״בטוח יפרסם! ומה אני אשם ש אני כזה
מפורסם? והם עוד י גי ד ו לי תודה על
שאני מונע את הפירסום, אחרת הייתי
מאלץ אותם להתנצל ב שני עיתונים,
בארבעה! ו תגידי לו שייז הר כשהוא זו רק
מיספרים על גובה המשכורת שלי!
רק תזכירי את השם ש לי ו תראי איך
יגיב ...ואני מודי עלך שאשלח לו מינד
תב של עורך־דין, ו תד עי שהוא והעי תון
שלו מרכלים ע ל היחסים בינינו,
ולא מאמינים שזאת סתם ידידו ת,
ותזהירי אותו! של א יחשוב לה״
״היי,״ שמע את רינה אומרת ב של ווה
ל תוך השפופרת ,״מה נשמע? אתה
בטח אחרי מישחק כדורג ל. מי ניצח?״
אחר־כך הרצינה ואמרה :״אני צריכה
לבקש ממך טובה( .״איזו טובה?״
התעצבן חיים בקול ,״אני ל א אתן להם
מודעות, אשבית להם את העיתון! את
שוכחת בשם מי את מ טלפנ ת!׳)
״יש לי י די דוש מו חיים.״״
״אה נשמע העורך מעברו השני
של הקו ,״ תזכירי לי מי זה.״ המנכ״ל
של !ליוז־א־נטת״שנאל? זה ל א אחד
מאלה שמרוויחים 32 אלף דו לר
לחודש? אז עוד פעם — מה השם
שלו?״
ה עול ם הז ה 2665

גםזה...וג ם זה...וגם ז ה...וג ם 1ה...וג םוה...וג םוה...זג םזה...וג ם! ה...וג ם ! ה...וג ם זה 1...גנ

מעצב!
א 1תי

התחרה סובה
המון דברים טובים קרו לי בשבוע הראשון של השנה הזאת. אילו הייתי
מאמינה בסימנים הייתי חושבת שכל השנה הזאת תהיה נהדרת, אבל מאחר
ואני לא מאמינה בסימנים אני רק מקווה שהשנה תהיה נהדרת.
ניפג ש בעוד שנה ונראה.
עמדתי ברחוב בן־יהודה וניסיתי לצוד מונית. היתה שעת צהריים והיה
חם בחוץ וקיללתי את כל נהגי המוניות שלא עצרו וגם את כל האנשים
שי שבו בתוך המוניות במקומי. עמדתי במרכז הכביש ונופפתי בידי ביאוש.
מונית אחת ובה נהג ושתי נשים מאחור נעצרה לידי .״לאן את צריכה?״
שאל הנהג .״לבית סוקולוב,״ עניתי. הנשים מאחור אמרו שזה בסדר, כי זה
בדרך למקום שהן צריכות. נכנסתי למונית הממוזגת, אמרתי תודה לנהג
וגם ל שתי הנשים. בדרך פיטפטנו קצת על הנושא ״נימוס וסובלנות״.
כשהגעתי למחוז חפצי שאלתי את הנהג כמה אני חייבת עבור הנסיעה.
הנהג אמר שאתחלק עם הנשים. אבל הנשים אמרו שממילא הן היו משלמות
את כל המחיר ולכן אין סיבה לקחת ממני כסף. הן סירבו בתוקף. כולנו
איחלנו לכולנו שנה טובה, ואחר כך נופפתי להם לשלום ולתודה. כן, כאן

בתל־אביב.
כולכם שמעתם בוודאי על תופעת־הטבע הזאת ליר ירושלים שהכביש
נראה כאילו הוא בעליה ובעצם יש ירידה והמכונית מתגלגלת מעצמה.
שמעתי שמביאים לשם תיירים כדי להראות להם את הפלא.
אני גילי תי עוד תופעת־טבע בארץ ישראל ומיקומה: הכביש של ואדי
ערה, ממש מתחילתו ועד סופו. בכביש ואדי ערה נוסעות הרבה מאוד
משאיות, הן של הקיבוצים והמושבים בסביבה והן של הכפרים הערביים
באיזור.
בגלל העליות והירידות בכביש יוצרות המשאיות טור ארוך של מכוניות
שלא מצליח לעקוף אותן. הכביש צר והתנועה ממול עירה. ואז — ראה זה
פלא, כשנהג המשאית רואה שטור ארוך של מכוניות משתרך מאחוריו, הוא
פשוט נצמר ל צד ימין עד שכל טור המכוניות עובר אותו.
אני נוסעת בכביש ואדי ערה לעיתים קרובות והתופעה חוזרת על עצמה
פעם אחרי פעם. עוד לא ראיתי דבר כזה באף מקום אחר בארץ.
הפעם החלטתי לבדוק את התופעה ולעשות סטאטיסטיקה. ספרתי:

פרשת הפטורים מצה״ל נופחה למימדים של
אסון לאומי, והנה, מסתבר שבסך־הכל כמה׳
מתועבים עזרו לכמה נבלות להשתחרר מהצבא,
ובשביל זה הוחלפו אי־אלו מתנות או צ׳קיס. צריך
להיות נאיבי כדי לחשוב שזאת הפעם הראשונה
שנבלות עוזרות למתועבים.
אבל לא זה מה שמעצבן.
מה שמעצבן אותי זה שגברת אהת, שושנה .
גולד שטיין, רב־סרן בצה״ל נחשדה גם היא
בשייכות לרשת הנבלות ולכן עצרו אותה. ועוד
לפני שהתברר אם מעצרה היה מוצדק פורסם
בעיתונים:

פגשנו 6־ 5משאיות בדרך. כולן זזו ימינה. תופעת טבע ־
אפשר להתחיל להביא תיירים.

אנשים נורמאליים ישנים ב־ 12.30 בלילה, אבל החברים שלי אף פעם לא
היו נורמאליים ולכן אני מרשה לעצמי לטלפן אליהם גם בשעות הקטנות
הללו. טילפנתי לחברתי נעמי.
הלו, נעמי? •

האם זה ביתה של נעמי?
לא. זאת טעות.
אני מצטערת מאור ומקווה שלא הערתי אותך.
זה בסדר, קורה. שנה טובה לך.

.זה עדין לא לפרסו ם׳/

אבל אומרים שתהיה
שנה טובה

כרטים־הברכה לשנה החדשה של הפירסדמאי חיים פלד
.אזמר, שתהיה שזה טובה״

הייתם מאמינים שאני ביליתי בשבת האחרונה
בקנטרי־קלאב דקל (בשיכון בבלי)? בטח שלא
הייתם מאמינים — גם אני לא מאמינה. אבל
לקחו אותי בכוח והביאו אותי לשם ואמרו לי
תיכנסי.
יש שם שתי בריכות שחייה(אני מקווה שלא
עשו אותן בשבילי, כי לי מספיקה אחת) ,יש המון
כיסאות נוח, אין המון אנשים, י ש קיוסק המוכר
דברים במחירים לא מוגזמים ו ...אין זבובים.
יכול להיות שבכל זאת י ש עתיד לספורט
בישראל.

ואחרי כל הדברים המוזכרים מעלה,
אולי פירסום פלד ששלח לי את ברכת
ראש השנה הזאת, צודק.

ל ק1־ 1א או כ ל
סיפרי־הבישול, כמו המקקים, באים בקבוצות.
חודש־חודשיים שקט ואחר כך חמישה סיפרי־בישול
בבת אחת.
בחרתי הפעם שניים קצת שונים:
הספר הראשון ממש פותר בעייה — את בעיית
המשקאות החריפים שכולנו קונים ומקבלים
לראש השנה, ויש לא מעטים שלא בדיוק יודעים
מה לעשות איתם. המיבחר העולמי ש ל הקוק־ט״לים
הוא חלק מסידרת המיבחר העולמי(סידרה
אנגלית שנערכה, הותאמה לארצנו ותורגמה בידי
רות קינן).
בהקדמה לספר קצת על תולדות הקוקטיילים,
מידות, עצות קטנות, המלאי הדרוש בבית, ציוד,
סוגי כוסות להגשה וזך ב ה קישוטים מעניינים

ואם היו אומרים לכם, למשל, שראו אותי
אוכלת במיסעדה כשרה, הייתם מאמינים? למה
שתאמינו? אבל לקחו אותי למיסעדה כשרה.
הזמנתי דג( .זה בגלל שהרופא אסר עלי לאכול
בשר כשר) .היה דג נהדר. גס הסלט היה בסדר,
אבל הסוף היה כזה שביקשתי מייד את המתכון.
בשבילכם, כמובן, כי אתם לא הולכים למיסעדות
כשרות.
עכשיו תשמעו: תכינו 10 בלינצס (כל אחד
כמו שהוא רגיל) ,קנו חמש בננות בשלות, אבל לא
קבאץ׳ .ועכשיו תכינו רוטב.
ככה עושים: שימו במחבת שלו ש כפות סוכר
ובחשו עד שהסוכר נמס והופך לחום בהיר מאוד.

רב סרן שושנה שוחררה וחזרה הביתה. קרוב
לווד אי שמעולם לא עשתה שום דבר רע, ובכל
זאת כל עם ישראל יורע שרב־סרן שושנה היא
אשה מוזנחת, חסרת שיניים ומתולתלת באופן
מלאכותי ואוי לאותה בושה ,״הי* נראית כמו
אשה שהולכת עם סלים למכולת״.
למה עשו לה את זה?

לחברת החשמל י ש כמה אוטובוסים
המסיעים את עובדי תחנות הכוח
למקום עבודתם וחזרה הביתה. בזמן
העבודה פנויים נהגי האוטובוס. לא
יודעת מי חשב על הרעיון ומי הדביק
בו את הנהגים, אבל בערב ראש השנה,
יצאו האוטובוסים של חברת החשמל
לכבישי הארץ והסיעו חיילים.
הם טילפנו ל שילטונו ת הצבא, שאלו
אותם מה הצירים שבהם י ש חיילים
רבים ובדיוק לשם נסעו האוטובוסים.
הם לקחו חיילים וחיילות וגם נתנו
להם גלויה כדי שיכתבו הביתה או למי
שנשאר בבסיס.
כשמגיע ברוו כדאי להגיד אותו
בקול רם.

ר סו

איך הגעת,
לשם בכלל?

אין ספק.

״היא עצמה, ג׳יצג׳ית, לא מטופחת, לא
מאופרת, לא תכשיטים, לא תיסרוקת או
בגדים אופנתיים. מרושלת בכל מה שקשור
למראה חיצוני: פה שן שלא טופלה או
חסרה, בגד שלא מגוהץ עד הסוף׳ אך גם לא
ממש מוזנח. לפני כמה שנים עשתה פרמננט
ומאז היא מתולתלת. מכרה: היא נראית כמו
אשה שהולכת עם סלים למכולת״.

או אז הוסיפו לסוכר חצי חבילה חמאה, כוס מיץ
תפוזים (טיבעי או פרינת) .בשלו על אש קטנה.
בינתיים ערבבו בספל רבע כוס ליקר קירסאו וכף
שטוחה קורנפלור. את התערובת הכניסו תוך כדי
בחישה, כמובן, למה שיש לכם בתוך המחבת. עוד
עירבוב קל, עוד דקה על האש וגמרנו.
עיטפו כל חצי בננה בבלינצה אחד, שימו את
כל הבלינצס בתוך כלי זכוכית ועל הכל שיפכו
את הרוטב החם. להגיש מייד.
ככה נודע לי שגם דתיים יודעים לאכול טוב.
אגב, אם אתם לא מאמינים לי תלכו בעצמכם
למסעדה הכשרה מאוד דז בר ש ת בפינת הרחובות
דיזנגוף ואחד לפני ארלוזורוב.

והעיקר — 60 קוקטיילים, בהסבר פשוט ובתמו־נות
מרהיבות עין.
המיבחר תשלמי ש ל הקוקט״לים, הוצאת חת
סירקיס. מחיר 26 שקלים.

ספר הבדיחה והבישזל הוא פרי עבודתם של
׳ארבעה. עדנה ושמשון ענבל ששרתו במישרד־החוץ
במשך שנים רבות ועקב עבודתם ר או(וג ם
טעמו) עולם, אספו מתכונים מעניינים, ניסו אותם
בביתם והחליטו שזה טוב גם עבורנו. די רי מנוסי
הוסיף לכל מתכון בדיחה או׳שתיים, ואשתו, צילה
מנוסי, איירה ועיצבה את הספר. או אולי כמו
שדירי מנוסי בעצמו אומר :״שמשון ניסח את
המתכונים, עדנה בישלה, צילה הגישה ואני
אכלתי״.
חלק מהמתכונים ידועים (סלט הקיסר, סלט .
כרוב אמריקאי, לאזניה בתרד, עוגת דב ש וכל),
אבל חלק אחר של המתכונים בהחלט שווה ניסיון
(מרק קישואים צונן, מרק לי מון יווני, פונדו סונה,
עוף בנוסח הצ׳רקסים ועוד).
ובנוסף לכל אלה יש גם:
( ) 1למה בגבינה השווייצרית י ש הרבה חורים?
לאיוורור. כי הגבינה הצרפתית מקלקלת לה
את האוויר.
( )2או: מלצר; יש זבוב במרק שלי:
ששש ...כל אחד יבקש.

מלצר, זבוב מת שוחד במרק שלי:
שטויות אדוני, זבובים מתים לא שוחים.

מלצר, יש זבוב בליפתן שלי.
כמובן אדוני, זה זבוב פירות.

מלצר, י ש זבוב במרק שלי!
למה ציפית, לסוס׳׳
ועוד הרבה־הרב־ בדיחות ומתכונים ב־42
שקל ־ם.

טוב תשמח • הסרטה טו בתשמר
^ שמ״ח. שם מגוחך לשנה עגומה. אינ ן
*תי^אדה, כהנא, ס ר, איפה השיסחה? אמנם
אין זה מעניינו של מדור זה, אבל גם לקולנוע אין
במה להתפאר. הצפייה יורדת, עלות הסרטים
עולה, הכבלים הפיראטיים אוכלים כל חלקה
טובה, הקולנוע הישראלי בבוץ ומתנחם כרגיל,
בהבטחות המסתמנות מעבר לקו האופק.
•תוצרת הארץ. מן הראוי לפתוח בפרק
הישראלי, גם אם אין בו בשורות מרנינות. בין
מצלמה נסתרת אחת לשניה יש ד ק מידבר וציה.
ואשר למצלמה הנסתרת, זו שמבזה את עובר־האורח
ברחוב ומבקשת ממנו אחר כך ליהנות
מכך, זה סוג קולנוע שהצלחתו מובטחת היום רק
בשני מקומות בעולם: בדרום־אפריקה ובישראל.
מן הסתם, זה מלמד משהו על הקהל שלנו.
בין מה שנהוג לכנות סירטי איכות ישראליים,
אפשר גם השנה ל ציין את אלה שניסו ברצינות,
כמו עמום נוטמן בחיש מלך יחשל ,,נדב
לויתן בילדי סמאלין. ציפי טרוסה בתל־אביב־ברלין,
יואל שרון בהל קלב. גילה אלמגור
ו א לי כהן בהקיץ ש ל אביה. אלא שקשה לראות
בכל אלה יותר מאשר ניסיונות, ולמרבה הצער,
משופע הקולנוע הישראלי, לכל אורכו, רק בכ וונות
טובות מן הסוג הזה.
לעומתם, הפגזים המיסחריים שצריכים היו
לשבור את השוק, כמו תדאביב־לוס־אנללס, או
אבא גנוב. הוכיחו עד כמה אין כבר נוסחות
בטוחות לאחיזת עיני הצופה הישראלי (מלבד
המצלמה הנסתרת כמובן!) .קל וחומר סרט כמו
הינשוף, שאמור היה להיות מותחן ישראלי בקנה־

שחקן השנה

שחקנית השנה

נזו־צ־לו מאסטרויאני

לנה אולץ

עיניים שחוחה

הקלות הבלתי־נסבלת ש ל הקיום

מידה בינלאומי, וקבלת־הפנים שציפתה לו גרמה
למפיקים ל הוריד אותו מן המסך לעריכה חוזרת.
במה אפשר בכל זאת להתנחם? ראשית, בסרט
התעודי בנלל המילחסה ההיא של אורנה ב ך
דור־ניב, הבודק את השפעת השואה על הדור
השני, זה שלא התנסה בה אישית, אלא רק דרך
חוויות ההורים. דווקא צניעות העשייה היא
לזכותו של הסרט הזה ונוכחותם של אלילים כמו
יהודה פוליקר ויעקב גלעד במרכזו, עוזרת
להביא אליו גם צופים שבתנאים אחרים היו
מדירים רגליהם ממנו בגלל הנושא.
ועוד חצי נחמה — נישואים פיקטיביים. סרט
שרגלו האחת בתוך הפארסה ההמונית והגסה
ורגלו השניה בתוך הביקורת החברתית הנוקבת
והחריפה, סרט שרוקד על יותר מדי חתונות ולא
מגיע, תרתי משמע, אפילו לחופה אחת. לא קשה
להבחין שזהו סירסו הראשון של היים במגלו,
אבל מתקבל הרושם שכדאי לעקוב לפחות אחרי
מה שיעשה בעתיד.
אשר להבטחות, הן באות משני כיוונים.
ראשית, מן היוזמה הברוכה להציג אוספי סרטים
קצרים, במיסגרת של הצגת קולנוע אחת. מתוך
חמשת הסרטים הקצרים שהוצגו בצורה זו השנה,
ראויים לשבח פרה אדומה של דני וקסמן
הבועט בכוונה רבה במימסד הדתי, וילדה נחלה
של נירי ת ירון־גרוניך על שיעור ר א שון
באהבה של נערה מתבגרת.
הכיוון השני, הוא תוספת תקציב לקרן לעידוד
סירט׳ איכות. בין אם זה תכסיס לקראת הבחירות
של השר הממונה(יצחק נבון) או כוונה כנה ל עודד

ושמח • הסרטהרעתשמ״ ח* ה ס

אישתר (ארצות־הברית)

.2הסיציליאני (ארצות־הברית)

.3עיניים שחורות (איטליה)

.4קפה בגד אד (גרמניה)

• הסרטה טו בתש גי ח • הסרט הו

את הקולנוע, העיקר הוא הביצוע. אם כי הבעייה
העיקרית היא תיפקודה של הקרן, שרבים הבי מאים
המתלוננים עליה, וחוסר ההעזה שלה(היא
סירבה לסייע לניש1אים פיקטיביים) ,בעינה נשא רת.
אולם, גם אם באה בעיית התקציב על פית-
רונה לפעמים, עדיין נותרת בעינה בעיית התס ריטים
הראויים לעידוד. אחת מן השתיים: או
שאין בנמצא כישרונות לכתיבת תסריטים או
שהקרן אינה קוראת אותם נכון.
תוספת ממון חדשה באה מצד העיר תל־אביב,
ממש עם פרוץ השנה החדשה, כאשר הודיע שלמה
להט בטלוויזיה שהוא עומד להעמיד לרשות
הקולנוע הישראלי סכום של כ״ססס 200,דולר
מדי שנה, מתוך קרן חרשה שהוקמה לשם כך.
עדיין לא ברור לפי אלה אמות מידה יחולק הכסף.
ולבסוף, אי־אפשר מבלי ל ציין את גל
הנוסטלגיה השוטף את הקולנוע הישראלי עם
חגיגות ה־ 40 למדינה. החל מן הדייסה הדביקה
של חנופה והתרפסות בהדרן לקולנוע הישראלי
ששרה הטלוויזיה, כשהיא מתעלמת לחלוטין
מדמותו האמיתית של הקולנוע הישראלי
ובעיותיו ומן האחריות שיש לה בעניין, ועד
לפולחן המחודש של רב אורי זוהר, שיכול
לראות את כל חטאיו מושלכים לפניו על בדי
הארץ בצורות שונות ומשונות.
בפסטיבל ירושלי ם ערכו חינגה לכבור ח 1ר
בלבנה שהתגלה היום כפחות מפואר מכפי שזכרו
אותו, מציצים חוגג בהצגות־חצות למיניהן, לול
הוא להיט בבתי־הקולנוע, עליזה מיזרח׳ ושבו הוא
משחק) ,ה שפנה ש ל 11 שעותקיו נשלפים מן

המחסנים. ומה כל זה אומר? פשוט מאוד: לאורי
זוהר אין עדיין מחליף. וזה בהחלט צריך להדאיג.

הלהיט,

שחקן־מישנה השנה

שחקנית־מישנה השנה

ג׳יימס ארל־ג׳עס

איליי! סטריץ׳

נן ה שיש

ספטמבר

כ בכל זאת הקולנוע ממשיך להתקיים,
למרות כל הבכיות והטרוניות, אפילו בשנה
שחונה כמו תשמ״ח, הרי זה בזכות אותם הלהיטים
שצצים מדי פעם ומושכים אחריהם גם את
הסרטים הבינוניים יותר. המפיצים בישראל
פוחדים פחד מוות מסטאטיסטיקות מדוייקות של
צפייה, אולי בגלל העין הרעה, ואולי משום שללא
סטאטיסטיקה הם יכולים לתת פורקן מלא
לדימיונם העשיר ולדווח על מכירות כאוות
נפשם. אבל גם בלי נתונים מדוייקים, אפשר
להתבונן בלוח סירטי השבוע, לאורך השנה
ולגלו ת בקלות שסרטים כמו הקיסר האחחן,
חיזור ערלי, ללא מוצא, מוכת ירח, ז־אן דה פלורט
(שהתחיל עוד לפני שנה) ,מאנון, הבל תי׳משד
חדים, מעקב צמוד, יופיו ש ל החטא או עיניים
שחוחת פשוט מסרבים לרד ת מן המסכים.
עצם העובדה שחלק מן הסרטים הללו מופיע
גם ברשימת הסרטים הטובים של השנה אינה
יכולה אלא להיות ציון לשבח לקהל הישראלי,
שסירב למשל, לקנות בהמוניו סחורה משומשת
כמו ראמב 3 1או קרוקזד״ל דאנד׳ .2
צריך אולי להוסיף שחלק מן ההצלחה של
הסרטים הללו טמון בניצול המיסחרי הנכון
שלהם, כלומר הצגתם בתוך קומפלכסים של כמה
בתי־קולנוע בבניין אחד וכמו תב חן או לב) שבהם
אפשר להעביר את הסרט מאולם גדו ל לקטן יותר

טהרעה שמי ח • הסרטהרע תו 11

.3חיזור גורלי( ארצו ת־ הברי ת)

(חיזור גורלי) ועוד חצי(חל סטריט) ,ופרס אוסקר,
אין ספק שהוא שם, בין הגדולים. אבל למרות
שהוא נראה כאיש פיקח ומפיק מבריק (החל מן
השותפות בקן הקוקיה ועד לסידרת האוצר
הרומאנטי) ,הוא אישיות קולנועית בינונית מאוד,
רחוקה למשל מן העוצמה והזעם החייתי שאביו
מסוגל היה להקרין סביבו על הבד.
ועוד כדאי להזכיר שניים שבינתיים מקיימים
הבטחות. ניקולאם קייג׳ ,כפי שהוא נראה
בסוכת ירח, ומאתיו מודין, בזכות מטאל
לאקט ולמרות יתומים.
ואם יורשה כאן הימור לגבי העתיד הקרוב,
הנה שלושה שמות שכדאי לשים לב אליהם.
שחקן אחד, ג׳ו מנטניה, ושתי שחקניות,
וירג׳יני ה מאדסן וז׳ולייט בינו ש. מנטניה
הוא כבר כוכב בימה. דייויד מאמט ניצל אותו
היטב בבית ההימורים וחזר אליו שוב לסירטו
החדש דברים משתלם, שעבורו זכה לפרס־מישחק
בפסטיבל ונציה האחרון.

קשה ומורכב. אפילו סירטו הסתמי של חברה
לחיים, לאום קאראכס, זה אצלה בדם, המוצג
גם הוא בימים אלה בארץ, אינו יכול להפר את
הרושם שהיא עושה.

• השחקנים
^ אן כדאי להתחיל בהפתעה האחרונה של
השנה. רו בין ויליאמם, שחקן שנראה
בסרטיו הקודמים כמו קאריקטורה מהלכת, משהו
שאכן מתאים לסדרות קומיות בטלוויזי ה( ש ם הוא
צמח) ,מתגלה לפתע פתאום כווירטואוז אדיר
בבוקר טוב ויאט־נאם, כאשר הוא מחזיק את הסרט
כולו על כתפיו, או ליתר דיוק בין שיניו. בתפקיד
של קריין־רדיו הדורס מוסכמות בזעם של קטר
שאיבד את מעצוריו, הוא מעניק את אחד
המיפגנים המישחקיים המרשימים.של השנה. מי
שדי לג עליו בחלוקת פרסי האוסקר (לטובת
מייקל דאגלאס) ,חייב היה להיות או עיוור או
משוחד.

שחקנית בינו ש ב״הקלות הבלתי נסבלת של הקיום׳
החבר לא הצליח להכשיל
(המשך מעמוד ) 23
ויאחר כך לקטן עוד יותר, ולמצות את כל
הפוטנציאל הטמון בו. ואכן, סוג גלוי הוא שעל
מנת להישרד, צריכים בתי־הקולנוע הגדולים
להתפצל, אחרת אחת דינם, התנוונות.

> התגליות
^ גלית השנה היא בראש וראשונה הקולנוע
^הבריטי. הוא גסס שנים רבות בצל הטלוויזיה
הפורחת, עד שבאה הטלוויזיה בעצמה וגאלה

עצמו כיורשו של מייטי מאוז, העכבר הכל־יכול,
כשהוא מביס בלי כל בעיות את כל הצבא
הסובייטי, שעה שהבעה אחת ויחידה, של זעם
עילג, שפוכה לו על פניו מתחילת הסרט ועד
סופו. לזכות הסרט הזה אפשר לומר שהתקרב
יותר מכל סרט עליל תי אחר, לסרטים המצויירים.
איש מגדודי הנערים והנערות שנשפכו על
הבד בהמוניהם בסירטי נעורים למיניהם לא
הצליח עדיין לקבוע לעצמו מעמר איתן. מולי
רינגוואלד מנסה, צ׳ארלי שין כמעט הצליח
בפלאטזן ובזול סטריט, עד שעשה את סימטות

סילבסטר סטאלונה, העננו הנדינול מהסוטים
המצו״רי
.1הרומאן של שו־ עם (1!1צלמה
ופילוסופייו ז הח״ס שלי מארצ׳לו מאסטחיא],
אותו. במימון משותף, ותוך שימוש באנשים
שהוכשרו על״ידי המסך הקטן, חזר הקולנוע
הבריטי והפגין חיוניות ומרץ ..אולי השפה
החזותית עדיין לא התאימה עצמה למסך הגדול,
אבל סרטים כמו לו ה״ת כאן, זקוף את האוזן, או
ריטה סו זבוב נם הוא בהחלט שווים צפייה ולוא
רק משום שהם מתעקשים לחרוג מן השיגרה.
אחת הברכות של השנה הזאת, היתה דווקא
ריבוי הסרטים שלא נעשו בהוליווד, ביניהם
למשל סרטיו של היפאני ירדד איטמי. בזכות
פסטיבלי חיפה וירושלים, השתכנעו מפיצי הס רטים
שכדאי להיכנס להרפתקה, ושני סרטיו של
איטמי, טאמפופו ונברח מס־הכנסה הוכיחו שיש
׳מקום להעזה.
שתי הסאטירות החברתיות שלוחות־הרסן הל לו
נושכות אמנם בראש וראשונה את היפאני
הממוצע, אבל לא רק אותו, כפי שהסתבר לקהל
הישראלי שהלך לראות את הסרטים והבין היטב
במה המדובר, בין אם זה בעניין זלילה אובס סיבית,
או העלמות מס כדרך חיים.
בכלל, המיזרח הרחוק צופן בחובו עוד הרבה
הפתעות, אם המפיצים יתמידו בדרכם. פקין בלזז
המטורף כבר מוצג, וקיץ אצל סבא המופלא עומד
לעלות גם הוא בקרוב על בדי הארץ. כן ירבו.
ואולי התגלית החשובה ביותר של השנה הם
דווקא הסרטים שהמפיצים הישראליים די לגו
עליהם במשך שנים רבות מתוך הנחה שהם בלתי-
מיסחריים לחלוטין, והנה, כאשר הביאו אותם
סוף־סוף, הצביעו גם הביקורת וגם הקהל לזכותם.
כך למשל הקומדיה השנונה של פרסטון סט־רג׳ם
ליידי איב, ההיסטוריה המרוכזת של
איטליה אחרי המילחמה, כפי שהיא מובאת
בסיפורם של שלושה ידידים, באהבנו כל כך של
אטורה סקולה, וכמובן, המיבצר הנסתר של
אקירה קורוסאווה, שילוב מופלא של סרט
פעולה, קומדיה והרפתקות, עם מוסר השכל
ווירטואוזיות קולנועית.

הפשע ובושתו התגלתה ברבים.
מי שכן הצליח הוא קווין קוסטנר, שפילס
דרכו מסירטי בוסר נוסח פאנדאננו עד ללהיטים
אדירים כמו הבלתי משוחדים וללא מוצא, אחרי
שעבר את שעשועי סילווראדו. מן הסתם נראה
קוסטנר כוכב איתן, חביב נערות, ובעל פוטנציאל
ללהיטים (באמריקה הספיק לעשות עוד אחד,
שיוצג בקרוב בארץ, מעריצה צמודה) .מצד שני,
כישרון המישחק שלו ועוצמת האישיות מזכירים
כוכב עבר בשם רובר ט טיילור, ומי שזוכר
אותו, יודע ודאי שזאת אינה מחמאה גדולה.
הרבה יותר מוצדקת, גם אם מפתיעה, היא
הצלחתה האדירה של שר כשחקנית. אותות
ראשונים הסתמנו כבר בסילקווד, אולם בשני
סרטיה השנה, חשוד, ועוד יותר מזה במוכת ירח,
התגלתה כאישיות קולנועית מצודדת, המנהלת
רומאן בלתי־אמצעי עם המצלמה ואינה זקוקה
ל שיעורי דראמה וטכניקות למיניהן כדי לשכנע,
היא פשוט לובשת על עצמה את עור הדמות שהיא
מגלמת והזהות בינה לבין התפקיד מוחלטת.
אין מנוס מלכלול בקטיגוריה הזאת גם את
מייקל דאגלאם. כשלזכותו להיט ענק אחד

שחקנית מאדסן ב״לילה מסחרר״
גם יפה, נם מוכשרת
וירג׳יניה מאדסן היא הבלונדית המהממת
מלילה מסחרר. בקרוב אפשר יהיה לראות אותה
בתפקיד שונה לחלוטין במראה אחר, בסירטו של
קרים יוסטון ( בנו של ג׳ון) מר נורת. היא חיננית,
מוכשרת ויפה, יותר ממה שאפשר לומר על רוב
מתחרותיה היום בהוליווד.
ז׳ולייט בינוש, אלמונית עד לפני שנתיים,
זכתה להזדמנות גדולה בסרט של הבימאי
הצרפתי אנדרה טשינה הפגישה (שלא הוצג
בארץ ואולי טוב שלא הוצג) .למזלה, החליט
פילים קאופמן לתת לה הזדמנות בקלות
הבלתי־נסבלת ש ל הקיום והיא הוכיחה מנה
גדושה של רגישות, איפוק ותבונה בגילום תפקיד

אולם אם י ש אחד הראוי להיות שחקן־השנה
בתשמ״ח, הרי זה מארצ׳לו מאסטרויאני.
אין זו חוכמה גדולה לקבוע שהוא שחקן טוב,
אחרי קאריירה ארוכה ופוריה כשלו, אולם מפתיע
לראות עד כמה הוא מסוגל לחדור לעומק
התפקידים המופקדים בידיו, ולא רק להיות נציגו
בשר ודם של פדריקו פליני מול המצלמה.

• הכוכבים
^ אן כמובן
^ את סילבסטר סטאלונה וארנולד
שוו ארצנגר. אלא שמנפחי״החזה המיקצועיים

מתחשק להזכיר בראש וראשונה

הללו, גם אם נוכחותם קורעת עיניי ם( איך לאי),
שיגעו את ההמונים פחות מכפי שאפשר היה
לצפות. אשר לסטאלונה, שבילה חורשים בארץ
והותיר אחריו ערימה של אגדות, שערוריות
ופיות פעורים, אחרי ראמבו 3הוא בהחלט ראוי
לתואר ״בדיחת השנה״ ,האיש שהחליט להכתיר

ועוד משחקני השנה: מיקי רורק, שבקושי
אפשר היה לזהות, עד כרי כך שינה את חזותו כדי
לגלם את גיבורו של צ׳ארלס בוקובסקי(למעשה
בן דמותו של הסופר) בעכבר ברים, ניסיון נוסף
לדלות את הפיוט מן הביבים, שנ שען במידה רבה
על כי שרון השחקנים בו; ברונו ג אנץ, כמלאך
המבקש להיות בן־תמותה בסירטו של וים
ונדרס, מלאכים ב ש מי ברלין, סמל של איפוק
ושל רגי שו ת הבאה לי די ביטוי במינימום של
אמצעים.
מדהימה באמת היתה הופעתו של השחקן
הגרתי אווטאנדיל מאחארדזה בחרטה.
הסאטירה השחורה והפראית ביותר נג ר הסטאלי־ניזם
שנעשתה אי״פעם, חתומה על־ירי בן עמו של
יוסף סטאלין, טנגיז אבולאדזה.

•טחקנים מאנסדדי וסנצ׳רלי ב״אהבנו כל כך׳
עדיף ״ן ישן

השנה הוא עבר את יוון מן הדרום לצפון, במסע
של אמן שנ פרד מן האידיאלים, מן החלומות ומן
החיים בסירטו של תיאר אנגלופולום סנדל
הדבורים. ולעומת העגמומיות המלאנכולית
שבתפקיד הזה, הוא היה ארכיטקט קל־דעת, החי
חיי מותרות והוללות על כספי אשתו הבנקאית,
עד שהוא מתאהב אהבה עזה ברוסיה שהוא מכיר
בעיר קייט, בסירטו של ניקיטה מיכאלקוב
עיניים שחורות.
קשה להעלות על הדעת שני תפקידים שונים
זה מזה, ו עוד יותר קשה להעלות על הרעת מישהו
שמסוגל היה לתת יותר לכל אחד מן השניים,
מכפי שעשה זאת מאסטרויאני. נדמה כאילו הוא
כלי אידי אלי שבו יכולים בימאים גדולי ם לצקת
בצורה מושלמת את הדמויות שלהם. אין זה פלא,
אם כך, של פי פילוסופיית החיים שלו הוא חי רק
כאשר הוא מגלם תפקיד, ואילו בין סרט לסרט,

, ,ד ו מו רי לי אן־׳

הוא חש כמו נ ״ ימי ל יאוסקרים של השבי-
יייי׳ ד׳ מפ ^ י מי שנ ה,

ל צי

אסו ^ עיו

צריך למתי 5י ט

ד׳ אד

ארצות־יי ביית־ ד

^ י י על ־ י

1י מ פעם אחת ולתמיד א ת

הזיקנד׳ המנקש £ורתם המבקשים להיכנס מתחת

די,או,

י ל הידד היא רעננה ומלבבת, ובהחלט

כאץ* י י •^

ד לומר זאת על ג׳ודי מאי,
מישנה•
הרבי׳ יו תי ך הריע עליה להיענש על
ודלדי׳ שא,נ 1פמת נג ו האפ*דטהייד בשלם
מ ע׳ 2י אמד, הכלת ,/ 1טה לומר זאת על איליץ
מיה פא ת,

נפרד, ואוליעיי ^ ת אמה של
ס ט רי ץ׳ ,המג< המסדרת לעצמה את חייה
נערודזוהר? ל פי נוחיותה בספטמבר. אבל איו
ואת זיכרייהשלוש, סטריץ׳ היא זו שתישאר
ס פי -ייכרונם של הצופים יותר משתי האחרות.

.הטוב
ך אן, ל ס חו ת, יש בשורה משמחת. הסרטים
הטובים של השנה הצליחו גם בעיני
הביקורת וגם קלעו לטעם הקהל. רובם היו

י לך מן ת ,

ההצגה מכולם,

נדי מיס ל
היפלד מז ״׳ ט ל עז *-ם
ד טו של זה האחרון, נן
ד,ילדים
תרשים מטופלת הפעם על ג׳ונס, זה רק

סורד קרסולה,

דגי מ ה,יאר ראוי ל ציון גבוה יותר מזה
^,ל׳&חקן־השנה.

,שחקניות
יאם כבר מדובר בקפה בנדאד, קשה לדע ת
אם מריאנה סגברכט בריאת־הבשר היא

שחקן סטאלונה ב״ר מבו 3״
בדיחת השנה

שחקן דאגלאס
ראש טוב לעסקים

הסרטים שעשה (עד לאחרון שלא הוצג ע דיין
בארץ) ,משום שהמלאנכוליה של הגיבור, המבקש
לסגור את ספר חייו, אינה אלא בבואה ש ל
תחושות הבימאי עצמו.
עם זאת, ארבעת סירטי השנה, כך נד מד, מיצו
בדרך הטובה ביותר את השילוב ש ל התוכן
והצורה, כל אחד בדרכו. כך למשל, הסרט המרהיב
ביותר של השנה, מעל ומעבר ל כל ספי* הסרט
שפרש את היריעה הרחבה ביותר והצליח להכניס
בה לא רק ציבעוניות אלא גם משמעות, היה
הקיסר האחרון של ברנארדו ברטולוצ׳י, הצצה
ממשית ראשונה של עיניים מערביות ל תו ך
ההיסטוריה של העם הגדול בתבל, ושל קפיצת
הדרך האדירה שהוא עשה, מ שילטון אבסולוטי

שחקן קוסטנר
יורשו ש ל חבר ט ט״לזר
שחקנית או תופעה. עובדה היא שלמרות חיצד
ניותה ואולי בגללה, היא דמות מצודדת העוברת
במהלך הסרט תהליך מרנין, מן הקשיחות ה־באווארית
לפתיחות האמריקאית, שילוב ש ל קסם
אירופי וראוותנות של העולם החדש.
לשר מגיע בהחלט להימנות בין השחקניות של
השנה. היא שחקנית טיבעית שעברה בלי שום
חריקות מעולם הפופ לעולם הבד (בעצם היא
ממשיכה לפעול בשניהם) .אולי זה מה שמא ־
דונה רוצה להיות, אבל זה יקח לה עוד הרבה זמן.
הולי האנטר, האמריקאית הקטנה והנמר צת,
פרצה לעצמה פתח לצמרת, תחילה בבייבי
אריזננה, אחר־כך במשדרים חדשנת, אבל אצלה
צריך עדיין להחליק את הפינות החדות לפני
שתמשיך הלאה. נובוקו מיאמוטו היפאנית,
רעייתו של הבימאי יוזו איטמי וכוכבת סרטיו,
מופיעה בהם בזכות ולא בחסד, כשהיא משנה את
אישיותה מסרט לסרט, מן האלמנה המבולבלת
הלומדת להפעיל מזללה ועד לחוקרת־המס העק שנית
והנחושה בדעתה, שהגנגסטרים הקשוחים
ביותר אינם יכולים להזיזה מדעתה.
פיי דאנאווי חזרה לעצמה בתפקיד אישי
מאוד, מול מיקי חרק, בעכבר ברים.
אבל נראה שהתפקיד הפשה ביותר של השנה
נפל בחלקה של לנה אולץ, המגלמת אמנית
המשוחררת ממעצורים מיניים בקלות הבלתי־נסבלת
ש ל הקיום. להופיע בסצינות נועזות,
חשופות וחצופות, כפי שנדר ש ממנה בסרט,
ולמרות זאת ל ש מור על שליטה מוחלטת
בתפקיד, בהבעות הפנים ובהתנהגות, ולגלו ת
רגישות כפי שהיא מגלה, זה מיבצע שלא רואים
כל יום. בדרך כלל, שחקניות שקיבלו אימונים
אצל אינגמר ברגמן, כפי שהיא קיבלה, מת קשות
לעבוד עם אחרים. אצלה זה הצליח מעבר
למשוער.
בין תפקידי המישנה, הבחירה הכמעט״טיבעית

שחקנית שר
לא זקוקה לשיעורים
הצלחות מיסחריות או לפחות סרטים שלא ביישו
את מייבאיהם. הקהל הישראלי הוא, כנראה, פחות
אטום ומוגבל מכפי שנהגו להאמץ.
רשימת הסרטים הטובים כוללת כמה סרטים
הוליוודיים יוצאי־דופן, שהוליווד אמנם מפיצה
אבל לא צילמה, ואם צילמה, לא לפי חוקיה
השגורים. כך למשל חוכמת רחוב. סרס תעודי
בלתי״רגיל שצולם ב־ 1984 ברחובות סיאטל, על
חיי נוער מופקר בגיל העשרה.
מוכח ירח. הקומדיה המלבבת ביותר של
השנה, הוא קו־פרודוקציה קנדית, ואילו הנסיכה
הקסומה הוא אוסף של אגדות מחוברות יחד בראי
עקום, בשרביטו של מי שמבטיח להיות אחד
הבימאים המובילים בהוליווד, הלא הוא רי ב
ריינר הידוע גם כ״ראש כרוב״ מן הסידרה הכל
נשאר במישפחה.
מן התוצרת האירופית, חובה להזכיר את
מלאכים ב ש מי ברלין של דם ונדרם, אולי
המופלא בסירטי השנה, השוקע תחת היומרנות
הפיוטית של פטר האנדקה אשר כתב חלק מן
התסריט, את להתראות ילדים שבו נזכר לואי
מאל בילדותו שלו ובנסיון הנפל של פנימיה
קאתולית להסתיר נערים יהודים מפני הגסטאפו,
את חרטה של טנגיז אבולאדזה, סרט שצורתו
סובלת, אבל אמירתו איתנה, ואת מנדל הדבורים
של אנגלופולוס, אולי האישי והכואב שבץ כל

שחקנים יו צפן ובר־־אבא
הרבה חחועת
של אדם אחד, הקיסר, ועד למהפיכה התרבותית
של המישמרות האדומים, כל זאת תוך חצי מאה
בקושי. סרטים רבים יבואו בעיקבותיו כ די ל מל א
את הפרטים החסרים, אבל אין מה לומר, זאת
היתה כניסה מפוארת לנושא.
עיניים שחורות היה הסרט הנעים ביו תר ש ל
השנה, שילוב מופלא של אנטון צ׳כוב ו פ ליני
בהדרכת בימאי סובייטי, ניקיטה מיכאלקוב, שני חן
בעין ובלב גם יחד. אמנם הוא חוטא לעיתים
בראוותנות ואפילו קצת מתחנף לקהל, אבל י ש לו
לעומת זאת כישרונות כמו מאסטרויאני, סי ל ־
בנה מאנגאנו, אלנה סוסונובה, ואלה
מכפרים על הכל.
קפה בנדאד ראוי להיכלל ברשימה, ולו א רק
משום שהוא עושה דבר נדיר ביותר בימים אלה,
הוא מצהיר על חיבתו ואמונו ל מין האנושי בכל
תנאי ומצב. הפגישה בין בת באוואריה מרובעת

(תרתי משמע) לבין אשה כושית טרודה וסחוטה,
בתוך מוטל נשכח, הופכת לחינגה של ממש בידיו
של הבימאי פרסי אדלוץ, סרט שאין בו נבלים,
אנשים חיים בשלום זה עם זה והצופה אפילו
נמשך להאמין בכך.
ואילו הסרט הרביעי, מטאל לאקט, הוא
הזדמנות לבימאי סטאנלי קובריק ל פו צץ את
אגדת ויאט־נאם מן ה־סוד, ועמה אוסף שלם של
מיתוסים כמו אגדת החייל האמריקאי הגיבור
העשוי ללא חת, אגדת הנאמנות למולדת כערך
ע ליון שאין עליו עוררים.

והרעים
ק די מו ת הזבל הצטברו כרגיל על בדי
הארץ, אבל הרי לא לסרטים כמו זעם ש ל
כבוד הכוונה כאן, אלא לפשלות של ממש. כמו
ע שבי פרא של הקטור באבנקו, שביזבז
בחינם את ג׳ק ניקולסון ואת מריל סטריס,
כמו אריה שניסה להכניס את האופרה לסד של
וידיאו־קליפ ונכשל כי שלון מגוחך, או כמו אימ פריית
השמש שנטל את כל העוקץ והזעם מן
הספר שאותו הוא איבד במקום לעבד. אלה
כי שלונו ת יקרים, מבזים ומיותרים בהחלט של
אנשים שצריכים לדע ת את מלאכתם טוב יותר.
אבל עוד יותר מהם, ראוי לתואר הזה, סרט
איוולת בשם הבטלנים מאישתר, ששכר כל אחד
מכוכביי, ואח ביי טי, דאסטין הופמן
ואיזבל אדז׳אני, מספיק להפקת שני סרטים
רגילים, ואשר במאמץ משותף גדול הוציאו לאור
קומדיה לא מצחיקה על הרפתקות לא מרתקות
במיזרח־תיכון בלתי־אמין. ירחם השם.
לא פחות בומבסטי היה ניסיונו של מייקל
צ׳י מינו להתמודד עם הדמות של סאלוואטורה
ג׳יולי אנו, בסרט־ראווה מגושם וחסר־חן או עוצמה
בשם הסיציליאני, שבו התאמץ לשווא כרים־
טופר לאמברט להיראות כדמות גדולה מן
החיים. מי שזכר את סרט המופת של פראג*
צ׳סקי רוזי-על אותו נושא, התענה ביסורים.
קוסטה גאברם תרם את תרומתו לי ריד
ההבלים השנתי בעיסק׳ מישפחה, סרט חסר־טעם !
ומסורבל, שרצה להיות סאטירה חברתית שנונה 1
על כבוד של גנבים. מה מצאה פאני ארזץ1
להשתתף בסרט הזה, קשה להבין, ג׳וני הא[
לידיי לעומת זאת, התאים בהחלט למיסגרת.
עם זאת, הסרט הדוחה ביותר של השנה! ,
גם ב של הצלחתו הגדולה אשר העניקה
חשיבות מעל ומעבר למקובל, היה מיער1
סרט צבוע ומתחסד הבז למין הנשי, מחזיר
אמות המוסר לתקופה הוויקטוריאנית ומג^
תכסיסים קולנועיים וולגאריים בלי שום1
אחרי כל השבחים לקהל הישראלי, כאן מ גי ע!
נזיפה. אמנם זה קרה גם בשאר חלקי העול סך
אותנו הרי בחרו מכל העמים.

נתן זר

סנ ס מ
״יו״ר אגודת הסופרים, המשורר יעקב
אורלנד, אמר אתמול כי סירב לחתום על
גילוי״הדעת שהוציאה ועדת ציסוח של הא גודה
נגד המשורר נתן זך, מכיוון שאסור
לגילוי־דעת לשמש לחיסול חשבונות אי שיים׳
ולהיות מונע בדחפים ש אץ קשר בינם
לבין הנושא שעליו מדובר.״
יגאל קוצר, חרשזוז 18.9.88 ,
ובכן, הסערה סביב דברים שהשמעתי בראיון
ב״ידיעות אחרונות״ שככה מעט (לפחות בעת
כתיבת הברים אלה) ודומה שאין יפה מערב יום
הכיפורים לעריכת חשבון־נפש קצר במגמה לברר
מדוע באמת עטה עלי בצוותא חבורה כזאת שק שה
לתארה אלא כ־ץ ד 31ק 8ת81ת( (13 חבורת לינץ׳
נוסח המערב הפרוע) .אבל גם במגמה לבדוק את
חלקי שלי בפרשה. את חלקי, משמע, את דיבורי
ומעשי שהביאו את השחקנים הראשיים במערבון־
המיזרחי הזה למקום שהביאו אותם.
אין קל מלומר על אדם היוצא כנגד חברו
שהוא מודרך על-ידי יצר נקם או מישאלה ל״סגור
חשבון״ עימו. הרבה יותר קשה להוכיח זאת. וגם
זה: שימוש־יתר בטענת ״חיסול חשבונות״ עלול
למנוע או לגדוע באיבו כל ויכוח. שהרי בכל
מקום ניתן לטעון כי בר־הפלוגתא שלך אינו מוד רך
אך ורק על־ידי שיקולים אובייקטיביים אשר
לגופו של דבר. וגם זה: מי יקבע ללא עוררים היכן
מסתיימים שיקולים ומניעים אובייקטיביים ומת חילים
שיקולים ומניעים סובייקטיביים? האם בש עה
שאני יוצא חוצץ כנגד מעשיהם של אנשי
״גוש אמונים״ ,דרך משל, ואף כלפי מנהיגי אותו
״גוש״ נתעב בעיני, האם כל נימוקי ומניעי נופ לים
תחת הקטיגוריה של האובייקטיביות הצרו פה,
או שמא נצטרפו אל אלה העקרוניים, במהלכן
של שנות פולמוס והתנצחות וניגוח הדדיים, גם
מניעים סובייקטיביים רבים של תיעוב אנשים
אלה או אחרים, שהם וכל מעשיהם נעשו בעיני
מוקצים מחמת מיאוס. והרי לכם דוגמה לפולמוס
שראשיתו עיקרון( אבל היש גם עקרונות צרופים
מסיגים ביוגראפיים, קרי: סובייקטיביים?) וסופו
חיבור של התנגדות עקרונית וסלידה אישית,
סובייקטיבית מאוד.
והלאה. האם העובדה שכתבתי אי־פעם דברים
חריפים, ואף חריפים ביותר, כנגד אדם מסויים,
והנה אותו אדם קם לאחר זמן וכתב כנגדי דברים
ברוח רומה — ,האם עובדה זו כשלעצמה דיה כדי
להוכיח טיעון של חיסול חשבונות?! הרי באמת
ייתכן שכשם שנפגעתי אני בשעתו מדבריו שלו
ואף הגבתי עליהם בחריפות, כך נפגע הוא עכשיו
מדברי ועמד והשיב לי מנה אחת אפיים. אפשר
שלא״ זכר כלל מה שכתבתי אני עליו אז.

מימ11011111

רצונכם לדע ת מדוע? לכו לחוקי מרפי _ או
לפרידריך ניטשה. בחוק החברות, מכל מקום, לא
תמצאו את התשובה.

התקפה גמישה
הרבה תלוי גם באקלימה ובתרבותה של תקו פה•
כך, בתרבות זו או אחרת לא יעלה כלל על
הדעת שמי שיוצא כנגדך אינו בר־פלוגתא שלך,
אלא את נפשך הוא מבקש. פשוטו כמשמעו. במי לים
אחרות, אילו ניתן לו, היה מאבדך מן העולם.
פיסית ממש. ורק מפני שלא ניתן לו, או כיוון
שהוא חושש מפני התוצאות — הוא יוצא כנגדך
בעלילות דברים.
במיקרה זה הופכות הטענות טפלות לעצם
פעולת השינאה ואין עוד סיכוי לוויכוח: כל
תשובה שלך תידחה על הסף, בעצם עוד לפני
שהשמעת אותה, שכן איש אינו מעוניין בעמדתך
או ב טי עוניו, נכוחים ויפים או מוקשים ומופרכים
כאשר יהיו.

בך מעונייניס, בך ולא בטיעוניך.
במיקרה זה הופך הטיעון להשמצה, וה התנפלות
-למעשה לינץ׳ מילולי, או, בלשון
מדויי קת יותר, לחיסול חשבונות.
אז גם נשכח, במוקדם או במאוחר, הנושא
ששימש עילה לוויכוח. שכן בעלי דבבך יפתחו

זי 1 1 3 1 1

וןזךך * ״

אגודת יהסועפריס להע״י״י יתג זך לא עלתר י אורלנד, האיש א _/׳יי ק את המיון קפ _ י סה, יזיזליטה ״ח, י __
א לאגודת הטת!ר^_ י!ירבו יזי־ש•־ יושב-ר. י1״ הזגל״ בוועד
המאשימים אותי
״חד״וות״׳ 988־£ 9ץ לשה וחוסר חוט״״י ,-ישיואצילווז״ ,א פי לי ם ׳7ייייי׳ יעקב
מסתתרים עטקנות וח> נתגלה ש״תחתש יה ועירית נחנ״י לטענתם שלאל!-
ואכן, הניסיון להדיח זחשגמות״ ושם) *ייה של ר>ישות ׳ ״יייי 3יאבק כוח׳;
״ אמיתית לדברי ״1
כמעט ביום שבו נבחרל?הוירלנד הטו >

י כיותר.
יי החל בעיק _י
משוררים כושלים ומתוסכלים, ,
פרשה האחרונה רא״י,
בניסיונם לצוד שתי ציפורים כאנשת זך״ היא
בין אם יעלה בידיהם להדיח אן,יהם הזדוניים גפ ״יילה שכה יאחזו של״ תי שלישה לעיתונות, וג׳יי
מתכננים _ ן בין אם לאו׳ דבר אחר כבד
3״מעריב״
של הנהגת אגודת הסופרים העבריים •3מכהונת,
ת ומאבקי
יריבויו
_י ־־ הלעד הי* .
ייי״ייי׳י-נוח״ ,שהנלוזים שבעסקניו
ייייייי״י
מיריביהם.

בישראל, לא הוסיפה לי ידידי ם בקרב שוחרי
הפסטיבלים שבין מ שוררי ישראל. הבעת הסלידה
מטיפולה של ממשלת ״האחדות הלאומית״ באינ תיפאדה
הוסיפה שמן פולי טי על המדורה הספ רותית•
וייתכן באמת שסיגנוני האימפולסיבי וה־תוקפני
לעיתים, קוצר־הרוח שלי כלפי תככנים,
עסקנים ושרלטאנים למיניהם, קוצר־רוח שגבר
נוכח הידיעה, שמי שאינו יוצא היום כנגד

הכרזות, כלומר, מילים, יצטרך לצאת מחר
כנגד גידרו ת־ תיל ומ שאיות טעונות מגו רשים
— כל אלה גרמו שאיראה כמי ש״אוסף
לאחרונה בשיטתיות הרבה שונאים. בחודשים
האחרונים הצליח לריב כמעט עם כולם ...רבים

מטעמי נ׳״ י 0אמ *עי כד י להיפר י

תחילה — מה ,
לוגתא שלי. ואחל
בימים אלה.

ייי

להתרחק מעט/ל ^ ד ן
נתחיל בידידנו סנדו דויד, סג״ף, עלי
דת הסופרים, שהשיב על האשמת[
בונות בדברים הבאים :״לא היה
ודברים עם זך וממילא אין לי
(מעריב .)19.9.88 ,ואכן, במיקרה זה דומני שהצדק
עימו: חשבונו העיקרי של מי שהעיתון חדש 1ת
קורא לו ״סגן ממורמר״ הוא עם מי שנבחר במ קומו
לכהונת יושב־ראש האגודה (הוא ואורלנר
קיבלו מיספר שווה של קולות).
מדבריו אני ל מד עוד שאין הוא נוטר לי על 15
השירים ששלח לי לפירסום בשנתון איגרא ולא
נתפרסמו.
להלן מובאה נאה דווקא מתוך אותם שירים.
דומה ש אילו שמע המשורר בעצתו שלו עצמו,
היה חוסך מעצמו הרבה טירחה ועוגמת־נפש:

גם אם אתה אוהב
אל תאבד הכרתך.
תעמד מעט רחוק מרעיך.

היכן ק 1הגבול?
ואפילו אני עומד וטוען כי הוציא את דברי
מפשוטם ועמד וסילף אותם — האם יכול אני
להוכיח כי עשה זאת ביודעים ובזדון. הרי אפשר
בנושא אחד ועד מהרה יעברו לנושא שני ושלישי.
שרק מפני שכל כך כעס על מה שדימה למצוא
יפתחו באדם זה ועד מהרה יכוונו את התקפתם
בדברי נהג באימפולסיביות וכמוכה סנוורים, כש לחברו.
יפתחו בנימוקים הגיוניים לכאורה ועד־הוא
מגיב על דברים שלא אמרתי כלל.
מהרה יגי עו לנימוקים שהם בגדר איוולת גמורה.
במילים אחרות: היכן עובר קו הגבול בין פול סופו
של ״ויכוח״ כזה שיתבעו את פיטוריך ממ מוס
והתנצחות וויכוח לגיטימיים, חריפים וכוא קום
עבודתך...
בים כאשר יהיו, לבין זדון ועלילת־דם, שקר מודע
וכך, האם מה שאירע בי בקשר לאותם דברים
לבעליו שכל כוונתו להבאיש את ריחו של מישהו
שאמרתי בנושא השואה הוא אכן בגדר סערת־שאינו
חביב עליך עד שלא תהיה לו תקומה עוד?!
רוחות על מה שנראה למישהו בתום־לב כ״פליסת
קשה ביותר היא ההוכחה כשמול אדם יחיד
מחשבה איומה״ מצירי (משה דור, מעריב,
מתייצב מוסד שלם. שהרי י ש שישאלו: האס מוסד
שלם מחסל חשבונות?! הירהור קל בתקדימים מן 19.9.88 או ש״תחת מסווה של רגישות אמיתית
לדברי זך מסתתרים עסקנות וחיסול חשבונות״,
העבר מעלה שאכן אירעו מיקרים — והם לא
(עירית נחמני ,״עוד מאבק כוח״ ,חדשות,
מעטים כלל — שבהם חיסלו מוסרות שלמים
חשבונות, בינם לבין עצמם ובינם לבין יחידים? ) 19.9.88 האם מי שיצא כנגד יו״ר אגודת
הסופרים, יעקב אורלנד, יצא כנגדו מפני שסירב
שמחוצה להם.
לחתום על החלטת גינוי כנגד אחד נתן זך, או
נכון: בימינו חל פיחות רציני ביוקרתס ה״מי־שהתקפתו
מעידה על מצב שבו ,״אם מגרדים את
תולוגית״ או המאגית של מוסדות, ושום אדם
הקליפה הדקה שעל פני השטח (של אגודת
בר־דעת הקורא בימינו כי ״צמרת המישטרה או
הסופרים) ,מתגלה ריקבון של יריבויות ומאבקי-
השב״כ טענה״ ,או כי ״מליאת הכנסת הביעה
כוח,״ ואס כך — כוונתה האמיתית של המיתקפה
שאט־נפש״ ,או ש״חבר־הנאמנים של בנק זה או
(״עושים לו את המוות בתככנות קטנה״) לא היתה
אחר הכחיש״ — שוב לא יעלה בדעתו להעניק
מלכתחילה אלא להיפטר מן האיש אשר ״הביא
לדברים אמון אוטומטי. מה לעשות, יותר מדי
לאגודת הסופרים יו שר ואצילות,״ על אף היותו
והיטב מדי אנו יודעים מיהם האנשים המרכיבים
״חלש וחסר חוט־שידרה״(שם)?!
מוסדות אלה. וגם זאת אנו יודעים, שלעיתים
קרובות חוכמתם הקיבוצית, או ניקיון כפיהם
הקולקטיבי, או מצפונם המצורף של מוסדות
;נופלים בהרבה מחוכמתו, בור־כפיו ויושרו של
אין ספק שהתפטרותי מן הוועדה המייעצת של
]האיש החכם, הישר וההגון ביותר המכהן בהם.
הפסטיבל הבינלאומי לשירה, שעמד להיערך

סופרי ישראל בדרך לאמת: גיורא לסם, בן־ציון תומר וסגדו דוי ד -״נלך לפוליגראף!
איור של רוברט גאדלר

בית־הערמץ בחורה

^ ייירבי ^ ״
א כו ל ^ ^יני ה

מחכים לו בפינה כדי לבעוט בו חדשות, שם).
להגנתי אוכל רק לו מר כי כל שונא שרכ שתי
לי באחרונה — ביושר רכשתי אותו. ביושר, בח ריצות
ולעיתים בעבודת־נמלים.
לשיבחם של כמה מאלה ייאמר: לא כולם
ניצלו את הזדמנות־הפז האחרונה כדי להצטרף
לבועטים. אולי הבינו גם הם מה שהבין אורלנד,
הרחוק מרחק ת״ק על ת״ק לא רק מהשקפותי
הפוליטיות אלא גם מלהיות ״האיש ש לי״ באגודת
הסופרים, כפי שניסו המשמיצים׳ (לא המת ווכחים:
כאן אין עניין לוויכוח!) להציגו.

— בייחוד כ שרעיך אלה הם אנשים כאותם
שבהם אנו עוסקים ברשימה זו.
מתוך ד בריו של סגן היו״ר המתפטר אני מבין
שגם אינו נוטר לי על הדברים שכתבתי בגנות
שתיקתו של ועד אגודת הסופרים כל חודשי
הקטל האחרונים. כדי להבין את דברי לאשורם יש
לזכור כי סנדו דוי ד הגיע לכוורת אגודת הסופרים
מתוך מועצת הלול של תעבה, שגם בה שימש
שימש מנהל או יו״ר. הצער חסר התקדים שבו
נקט בעשרת ימי תשובה שלו — הפקרת אורלנד
לגורלו על־ידי התפטרותו שלו מהסגנות —
מעיד יפה על אופיו המוסרי של האיש ועל הער כים
שהביא עימו מאותה מועצת לול או חלב.

אנשי ועד אגוד ת הסופרים שלנו -אף הם
מרביתם מקורבים למחנה ה,נאור׳ ו,העובד׳
קללו שלא יצאו משלוותם והחרישו, אוכמעט, בכל חוד שי הזוועה האלה, פתחו אף
הם את פיהם רק כדי לגנות במילים בוטות
את מעשי חבריהם לנוצה ולקסת. בלהיטו תם
הרבה להיכנס לנעליהם (הגדולות עלי הם
בכמה מיטפרים, אני מרשה לעצמי לומר
בכל הענווה) של עמיתיהם המתפטרים, אף
ביקשו עסקנים אלה של מועצת הרפת והלול
לשעבר לקחת את הפסטיבל תחת חסותם
ורק תגובתם הנחרצת של המשוררים הזרים
בעלי המוניטין מנעה זאת בעדם.

כך או כך, לכל מי שחושש מפני מעורבות־יתר
בענייניה של אגודת הסופרים מצד מי שמעולם
לא מצא לראוי להצטרף אליה, אני יכול לומר
בהזדמנות זו: תנוח דעתכם, מישאלתי להתערב

״עוד בעיקבות פסטיבל שבוטל״,
ד ף חדש 25.5.88 ,

בענייניכם אינה גדולה ממישאלתי להצטרף
לקובעי המדיניות בוועד הנאמנים של בית-
העלמין בחולון...

וגם זה כתבתי בגי ליון אחר של ד ף חדש עליו
ועל חבריו לוו עד ולהנהלה:

ההשוואה באה כמאליה אבל במחשבה שניה
אין היא בלתי־הולמת כל־כך. הנה רק השבוע אמר
לי ״מקור שלא לייחוס כפי שנהוג לקרוא לו
בלשון העיתונות — בוועד אגודת הסופרים, כי
בכל השנים הרבות שהוא מכהן באותו מוסד עוד
לא נתקל בהרכב ״רע״ (ציטוט) כמו בזה הנוכחי.
האם היו דבריו בבחינת קביעת עובדה או
חיסול חשבונות?
תשפטו אתם. אותי וגם אותו. הרי כל הראיות
לפניכם.

גרועים מכל בעיני הם חכמי מועצת אגו דת
הסופרים ...אילו אני במקומם מחריש
כל החודשים האלה ביחס למתחולל במ דינ
ת היהודים ובשטחים הכבושים בידי ה -
הייתי נזהר שלא להשמיע אפילו ציוץ קל
שבקלים כנגד אנשים המבקשים לשמר את
כבודה של השירה העברית, לא רק לדור
הזה אלא גם לטווח רחוק יו תר.
אם הם סבורים, לעומת זאת, שנתמזל
מזלם והגיעה שעתם לעלות על טוט וליטול

^^^1ן ם^^8ם₪ם מם8ם^*ם—ם םם יו י יי
לידיהם את המושכות על ברייה שלא הם
שטרחו בהולדתה, בהזנתה ובפרנסתה -
יבושם להם. ולא בלשון המליצה בלבד. שכן
ליותר מכל דבר אחר הם נזקקים בשעה זו
לבושם•

•כן פסטיבל — לא פסטיבל״,
ד ף חדש 27.4.88 ,

החולה הבריא

שינאה עצמית פאתולוגית אבל נניח לרג ע לאגוד ת הסופרים. עוד נחזור
אליה.
דבר מיום 6.9.88ו מפרסם את הודעת ו עינוי
של ועד האגודה ובצידה את תגובתי. ב ץ זו לזו
הוסיף ה עי תון מידע על עוד מי שביקש להצטרף
בדחיפות ל״חבורת הזבל׳ שלנו:

גיור א לשם שימש אחת משתי רמויות־המפתח
במיכתב השיסוי נגדי, כפי שהיה מעורב, בצורר, זו
או אחרת, בלא־מעסות מהשערוריות שפקדו את
אגודת הסופרים בשנים האחרונות. הוא גם האיש
שפרש בשעתו מכהונת מזכיר האגודה בשל עמ דתה
הנחרצת של מי שהיתה אז יושבת־הראש של
אגודת הסופרים, שולמית ל פי ד( ל פי גירסה אחת
הציגה ל פיד אולסימאטום . :או אני או הוא׳) .גם
בקאדנציה הנוכחית התפטר. לשם(הפעם מרצונו
שלו) מחברותו בהנהלה המצומצמת של האגודה,
כשהוא שומר היטב על מקומו בוועד שבו ומתוכו
הוא מסוגל להמשיך במעלליו. את התפטרותו מן
ההנהלה נימק ב״החרפת מחלתו׳ — מחלה שמ עולם
לא מנעה בעדו מלהשתתף בשום מחלוקת
ומריבת סופרים — יכן ב״נטייה להתחמק מאח ריות
להחלטות ולמנ היגות׳. ,היסוסים וחולשת
הדעת׳ ,טענות שאותן הטיח כלפי הנהגת
האגודה חודשים רבים לפני הפרשה האחרונה.
או תו. מ קו ר שלא לייחוס׳ בוועד האגורה (לא
.האיש ש לי׳ יעקב אורלנד, חלילה!) תלה השבוע,
בשיחה עימי, את קולר האחריות למרבית ה״קיל־קולים״
בתיפקודה של הנהגת אגודת הסופרים
בבן־ציון תו מר(ראה בהמשך) וכמשורר מתוסכל
זה שזכה השנה סוף־סוף במילגת ראש־הממשלה
ל עי דוד היצירה — אולי משום שמעט כל־כך
לי צור יצירו ת של ממש זה שנות דור״.

להודעת הגינוי הצטרף שר־החינוך־והתר־בות
יצחק נבון, שאמר כי ״קו ישר מחבר בין
הציפיה החגיגית של זך לבואה של ספינת
אש״ף לישראל לבין יוזמתו לביטול כינוס
המשוררים הבין־לאומי שנועד להתקיים
בישראל במלאות 40 שנה למדינה.״
״כבר הורגלנו להפגנות החוזרות ונשנות
מצידו( מצידי -נ״ז) של שינאה עצמית פאתו־לוגית,
אך הפעם הגיעו אטימות־הלב וקהות־החושים
שלו לשיאם,״ אמר נבון.
והנה, דווקא על הפאתולוג החדש שקם לנו
מהריסותיו של שר־החינוך הכושל כתבתי כשנה
קודם לכן:

מי גרם לכך שהפרס הממלכתי(פרס יש ראל)
יוענק לפ קידי מוסיאוני ם ולבדרני ם -
והגב׳ ד מ ארי מייצגת בעיני רבים מאיתנו
בידור במיטבו -אבל לא ליוצריה של סיפ-

נכון ל הודות שמאורות גדולי ם רבים לא היו
ד ף חדש 13.10.87 ,
ביניהם...

בז־תפנוקים ש ר
תרבו ת אירופה
ומעיתון לעי תון על גבי אותו אתון. מיודענו
בני ציפר, עורך המוסף הספרותי של הארץ, אף
הוא פרודמשוררים בשכבר הימים, הימים שבהם
עור היו המשוררים פרחים והפרחים משודרים, לא
חיפש דווקא מקוריות בדיברי השיטנה שחיבר
כנגדי במדורו. שהרי. לה־פן והפארודיה שלו״
מאת ציפר (הארץ )׳16.9.88 ,אינה אלא רקיקה
מתוך קובעת־הארס של מעריב שנתפרסמה 11
ימים קודם לכן. נאמן לדר כו בקודש וה שנים
(אל נשכת היה זה מעריב שפירסם עוד בשנות
ה־ 70 את הדברים הנוראים ע ל. בו ג דנו ת וילנרית
ותבוסתנות קניוקית׳ כאחראיות למחדל מילחמת
יום־הכיפורים״) ,נטל גם הפעם מעריב את הב כורה
בכנותו אותי ראשון, במאמר־מערכת בלתי-
חתום בתואר הכבוד. ז׳אן־מארי זך״ (מעריב,
.)5.9.88 האם אך מיקרה הוא שבעיקבות אותו
מאמר־מערכת כתוב ביד אלמונית (אלמונית??
אולי נגי ע גם לכך) — הופיע כתב־הפלסתר של
אגודת הסופרים ובעיקבותיו רשימתו־רקיקתו של
ציפ ת!
מיקרה? — אולי. האנגלים הרי אומרים. ר ר

פרשת היחסים בינו לבין יושב־ראש האגודה
שוב אינה בגדר סוד; לא־מכבר אף הגיעה אל
העיתונות(מעריב, כמובן, אבל על כך בהמשך),
בעיקבות מיכתב־חוזר חסר־תקדים ב סיגנונו( ה מילים.
ש קר״ ו״ שקרן׳ מופיעות בו שוב ושוב)
שכתב ופירסם כנגד אורלנד. לשיאה הגיעה
מיתקפתו בימים אלה כאשר, לאחר שעלב בי ד ר
במישרדו, בתובעו את התפטרותו. תו ך עשר
דקות ״,אמר החולה־הבריא־אולם כי אילו הוא
במקומו של יעקב אורלנד, היה מתאבד. וכל
זה בנוכחות ארבעה עדים!
ברשימה בשם. חבורת הזבל או: ברעי הבי קורת׳
,שנכתבה בעיקבות התפטרותו־האחרונה־בסידרה
של גיורא לשם, ניתחתי באריכות את
מניעי ההתפטרות החלקית של העסקך־המשורר,
כשאני מתעכב בייחוד על הערתו הבאה במיכתב־ההתפטרות
שלו. :מחברותי בוועד האגודה אינני
מתפטר, כיוון שאני מבקש לעשות למען ייסודו
של כתב־עת לביקורת, שלחיוניותו אני מודע
מאוד״.
על כך כתבתי:

...עכשיו באמת היגענו לנקודה. עד עכשיו
היינו רק מכרכרים סביבה כאותו גיבור
ברנדי. והנקודה היא כמובן שחבר-החנהלה-
הפורש״חבר״הוועד״הנשאר גיור א לשם אינו
רוצה במאזניי ם (כתב״העת של אגוד ת ה סופרים)
זה שבו כבר מכהנים ב קוד ש שני
עורכים שהכל או כמעט הכל משבחים את
מלאכתם.
למה לו ללשם שלנו מאזניהם של אחרים!
הוא רוצה במאזניי ם שכולם שלו, במנהי גותו,
בלא או ת ם. הי סוסי ם וחולשת הדע ת׳,
שהם לעיתים קרובות סימן מובהק של תר בות;
מאזניי ם שלו ושל כמה מעמיתיו
הסיקריקין המוכרים -אין צורך לנקוב
בשמות, הכל יוד עי ם במי המדובר ו מי
שאינו יודע לא כד אי לו שיטרח ל היוודע...
כי הם -חבורת הזבל שהכל יוד עי ם מי היא
ומיהם מורי הלכה שלה -אינם אלא
המדויי ק ת
ה״ביקורתית״ המקבילה לזבלנים אחרים של חיינו: חבורת הזבל של
״כך״ ושל. התחיה״ ,אבירי הסראנספר
ואלופי יש״ע...
ואת ״כתב העת הזה לביקורת״ -במקום
״כתב-עת״ ,קרא: עביס-שופכין -מ תכוון
המתפסר־הנותר-במקומו שלנו להגיש להם,
לחבריו החדשים ,״על מגש הכסף״ ״על חש בון
הבארון,״ כלומר, האגודה. ואם נותר עוד
קורטוב של שפיות בראשיהם של חברי אגו דת
הסופרים שלנו -דוו ק א את העביט
הנוסף הזה ימנעו ממנו. די בהחלט בקיימי ם.
דף חדש 30.3.88 ,

בני ציפר :״כמה אריות תשושים באגודת הסופרים׳
רות ואמנות, הומור וסאטירה, כלומר, לא
לאריה נבון ולא לעמוס קינן, לא לדן בן-
אמוץ ולא לאפרים קי שון, מן המוכשרים
שביוצרינו במילה ובקו, ואפילו בקולנוע...
האם רק משום שיצירתם קונטרוברסיאלית
לא באו עד כה לא יהושע סובול ולא חנוך
לוין, לא נסים אלוני ולא יוסף מונדי -יוצרי
התיאטרון הישראלי -אפילו עד שערי הפ רס!

גרם! שאלה גדולה. הלא כולנו יודעי ם
מי. גרם א חד פ קידון קטן, שטיא המפצה
עצמו בכוח קורטוב שררה זה שהופקד בי דיו
על צימצום אופקיו התרבותיים, על דלו ת
הרוח ועל חוסר אומץ־הלב הציבורי שלו...
הוא שגרם. כלומר, ב מי שרין. אבל מי הוא זה
המסתתר מאחוריו, בחינת טובל ו שרץ בידו,
מי מושך ב חוטיו של הפקיד! מיהו האחראי
האמיתי, המיניסטריאלי, למחדל ולעיוו ת!
ברור: אחראי אותו אד ם שבהינף קולמוס
אחד (כוונתי, כמובן, לשיחת־טלפון אחת)
יכול היה לקרוא את הפקיד שלו לסדר. וזה
מי הוא אם לא שר-החינוך־והתרבות שלנו,
יצחק נבון, בכבודו ובעצמו. כלומר, אחראי
אותו איש הגון אף אצילי, בעל מידו ת תרו מיות
רבות, על״פי עדו ת יוד עי״דבר, שכולנו
ראינו בו את נציגה המובהק של ארץ ישראל
היפה ...האיש ש חל קנו(ו אוד ה ולא אבוש:
גם אני בכלל זה) ראינו בו מועמד טיבעי
לעמוד בראש מיפלגתו שוקקת חידלי־האי-
שים ו מי שראוי לשאת עיניו למישרה הרמה
ביותר במדינה.
אותו איש שכעבור שנים מעטות בלבד
יתגלה כאחד משרי-החינוך־והתרבות הג רועים
ביו תר של מדינ ת ישראל -ואני כבר
בן גיל שבו אני מסוגל לזכור את כולם ואף

חות־אנוש גדולו ת הוגות מחשבות דומות ״.אבל
אולי לא רק מיקרה. מי חכם ויידע?!
מכל מקום, במאמרו מיום , 16.9.88 כתב בני
ציפר במדורו ״דרך אגב״:

״כאשר אמר הפאשיסט הצרפתי ז׳אן
מארי לה־פן שתאי הגאזים היו, אפיזודה,,
רעשה הארץ. המשורר נתן זך הלך בעיק־בותיו
ואמר דבר דומה בר איון לירון לונדון
ב,ידיעות אחרונות׳ לפני שבועיים ...וראה זה
פלא, הוא לא הצליח לעורר מריבצם אלא
כמה אריות תשושים באגודת הסופרים -
שתפקידם כנראה לחטט בעיתונים ישנים
ולסמן בקווים אדומים דברי שטות של סופ רים
ומשוררים -ו אילול א השמיעו השבוע
את קול שאגתם הדקה, היה כל העניין כולו
שוקע בתהום הנשייה.
״מדוע אותה.אמירה נשמעה מחרידה בפיו
של לה־פן ונהפכה לפארודיה בפיו של זך? יש
לזה לפחות סיבה אחת ברורה. ז׳ אן מארי
לה־פן הוא, אללי, פוליטיקאי עיקבי בדיעו־תיו,
ורציני להחריד בהכרזותיו, ולכן הציבור
מתיירא ממנו. לעומתו נתן זך, שכאיש־רוח
היה צריך לכאורה לצפות ממנו שיעשה שי מוש
זהיר ומבוקר במילים, מצטייר בעיקר
כאישיות קאפריזית ולא־רצינית; איך אפשר
לתאר אחרת אדם, שמצד אחד הזדעזע מאי רועי
כפר ביתא עד כדי כך שעמד ויז ם את
ביטולו של פסטיבאל בין־לאו מי לשירה, ומ צד
שני, בפוזה של בן־תפנוקים של תרבות
אירופה, מבטל 12 שנה שבה היו מיליוני
כפר־ביתא כאלה!״

שיר שתיקה
לא היתה זו, כמובן, הפעם הראשונה שבני

ציפר מתיר לעצמו לל עוג לטובים ממנו. רק
ארבעה חודשים קודם ל כן ליג לג באותו מדור
שלו על המשוררת מאיה בז׳ראנו, שהכריזה, בת שובה
ל עורכי עיתונים שביקשו ממנה שירים
לחגים, כי ״לא יהיה שיר ולא ציור ולא סרט ולא
סיפור/לא קונצרט ולא מסיבה/עד שנשוב לחיות
במקום ובמדינה/שאין בה כיבוש ו די כוי ופחד׳.
אז תיארתי אני מעשה של המשוררת כ״מחוות
התאבדות ספרותית שבה ובשכמותה לא נתקלנו
פה בארצם של שאננים ושינאנים, יו שבי על מי-
ך ין וחובשי מדים ויו שבי על מי מנוחות ומדמנות,
עורכים פורחים ב אודר כאותה פרה״ של
שאגאל ״׳
ועוד הוספתי כי:

היתה זו רק שאלה של ז מן עד שיבוא
מישהו וי שי ם לצחוק את שירה־מינשרה־זעקתה
של מאיה בז׳ארכו. ארץ קטנה היא
ארצנו. ניתן היה אפילו לנחש מי ו מי י טילו
את האבן הראשונה. ו ב איזו במה או במות
יעשו זאת.
הפעם מילא את המיצווה״השליחות מיו דענו
בני ציפר, יוצא בית״מידר שה של אס כולת
בושט המפורסמת: השמאל שהוא י מין
מרכזי שהוא שמאל בי קור תי ו מיו שב המע לה
הנחות שמאליות מפוכחות -ומחבר
ומפרסם ר שימות בפרסה לפרנסתו.
לפרנסתו וגם מתוך כוונה לשוות לעצמו,
כלומר, לחסר הזהות, מראי ת־עין של זהות.
זהות שאומרת: אני זהה מפני שאני לא
מזדהה אלא מזהה. בעיקר את עצמי. ועצמי
זה עצמי, כמו שאני הוא אני. לא פחות אבל
גם לא יו תר מזה.
ולי די בזה, כלומר, בז הותי. ליו תר ממנה
איני שואף. לכן אני גם מוסיף וקובע, על כל
צרה שלא תבוא: יו תר מזה אינו קיים.
כלומר, אין יו תר ממני. ומה שיו תר ממני
הוא אגדה או ני סיון להערים עלי.
וב אגדו ת אינני מאמין ולהערים עלי לא
אתן.
וכה הגיב על צו מצפונה של המשוררת
מאיה בז׳ר אנו אחד בני ציפר, עורך־במיקרה
של מוסף־במיקרה בארץ שהיא מיקרה גמור
ובלעדיהם של בעלי אגדה מיקריים לא
היתה באה לעולם:
״שיר שתיקה מעניין המשיבנו אל פארא-
דוכ ס עתיק״יומין: המשורר החש שהעולם
אינו ר אוי לפניניו מחליט שמעתה ואילך
ישתוק עד שישנה העולם את מהלכו ו מכריז
,ברוגז׳ על כולם״.
איזו קהות־רוח וטיפשות-לב. האם בא לסקה
או בגרנלנד נכתב שירה של מאיה
בז׳ראנו, וכלום החלל הריק הוא שגרם או תו!
האם מקורו באמת בדרי שה, שהעולם ישנה
מהלכו!׳ ושמא המדובר ב,עולם׳ מסוים
מ אוד וב,מהלכים׳ מסוימים עוד יו תר!!
כמו לא היתה ביתא מעולם. וכמו לא
הגיעה שום שוועת מוות של נער או נערה,
של י לד או ילדה, ל אוזניו הערלות״מרוב-
אנינות של העורך שלנו...
ולמאיה בז׳ראנו: תודה. ואנא, למען כו לנו:
התירי את נידרך.
מפני שאם כולנו נחריש כעת -וי היו
נימוקינו טובים ויפים או נואשים וכואבי ם
ככל שיהיו -ינסר בחלל העולם, עולמנו, רק
קולם הצורם של הציפרים והצופרים למי ניהם.
ובעולם
שכולו ציפרים, צפירות וצופרים -
קולה של שום ציפורת שיר לא יישמע עוד.
דף חדש4.5.88 .

חסרה שנ תפרד ה
יכולנו להסתפק באלה. אחרי הכל, מי מתפלש
להנאתו במי מדמנה עכורים ממין אלה. אבל
משהתחלנו״במלאכה — אין הרשות בידינו שלא
לסיימה. וכך אנו מגיעים כמובן לבן־ציון תומר
ולמשה דור.
בניגוד לסנדו רויד הצודק בקבעו כי לא היה לו
מעולם ״דין ודברים״ עימי, ואף׳נדמה לי שמעולם
לא שוחחנו שיחה של ממש, היכרותי את משה דור
ובן־ציון תומר ראשיתה לפני שנים רבות.
ספק אם מי מבין הכתבים המדווחים על
הפרשה יוד ע כי בן־ציון תומר הופיע ביחד עם
משה דור, מקסים גי לן ועימי בחוברת שירים
צנומה בשם שירים חדשים שערכתי לפני 33
שנים (היא הופיעה בתשט״ו ,)1955 ,וספק אם
מישהו מהם מודע לכך שאני הוא שערכתי את
ספר שיריו הראשון של משה דור, ברושים לבדם
(הוצאת לקראת. תשי״ד) ,כדרך שערכתי ופיר־סמתי
כמה וכמה ספרי ביכורים של אנשי חבורת
( המשך בעמוד ) 32

מה הם לובשים כשהם יוצאים מהארץ?

הסחות אופנתית
יום ביומו מתנהלת בנמל־
^ /ה ת עו פ ה בן־גוריון תצוגת־אופנה
בינלאומית דו־סיטרית. באחד מימי
השבוע נסענו ל לוד לבדוק את סיג־נונות
האופנה שאנחנו מייצאים ל חדל.
המימצאים לא היו מפתיעים. רוב
היוצאים אינם מקפידים במיוחד על הו פעתם
בגובה של 20 אלף רגל. הדגש
הוא על נוחיות: מיכנסי־ג׳ינס, חולצות
ושמלות מטריקו. בגדים נוחים, לא
הדוקים, ל שעות הטיסה הארוכות.
הנעליים הן בדרך־כלל נעלי־ספורט
או סנדלים, שאותם אפשר להוריד
במטוס. חלק מהנוסעים החזיקו בידיהם
סוודרים או מיקטורנים — אלה הם,
כנראה, נוסעים שיעורם הוא ארץ קרה.
ללבוש המרושל יש אולי הסבר נוסף
— ברוב ארצות העולם אין חוקי־מכס

סוווו על הצוואר

כן נוסעים לארץ קרה. קרלה
באזיין, תיירת בלגית, בחולצת
כותנה לבנה ומיכנסי״כותנה שקנתה בארץ. את הסוודר סרגה בעצמה.

אומה מיצרית

הפתיעה בלבושה האירופי: חולצת כותנה
ומיכנסי שלושת ריבעי לבנים ולראשה כו בע
מיצחיה של שחקני הבייסבול. לידה בנה, הנראה כאילו הגיע מהוואי.
י2 8 -

קשוחים וקפדניים כמו אצלנו. גם אין
מחירים מרקיעי־שחקים כפי שניתן
למצוא בחנויות בארץ. אין פלא, אם
כך, שנוסעים לא־מעטים נוהגים לערוך
את קניותיהם בחו״ל ולצאת מהארץ
בלבוש פשוט ובמיזוודה חצי־ריקה.
ואם במיזוודה מדובר, היה לנו
הכבוד להציץ גם לתוכה. ואין זה,
חלילה, מתוך התנהגות לא־מנומסת.
להיפר, ההצצה הפעם היתה מעוגנת
בחוק...
מי שמגיע לנמל־התעופה נדר ש
להשאיר את הפרטיות בבית. מטעמים
מובנים נבדקות בקדפנות מיזוודותיהם
של כל הנוסעים, ולכמה מהם, חסרי־המזל
הנחשדים בהברחות, בנשיאת
נשק ללא רי שיון ובעוד חשדות, כיד
הדימיון הטובה של אנשי־הביטחון, לא
נותר אלא לחשוף את כל מטלטליהם
לעיני הנוסעים הסקרניים הצופים בהם

\ 1 7 111ך 11ך 1הלן ומוריס כרונובסקי, זוג תיירים מניו־יורק,
1 1^ 11 1 1 1ממשיכים במסעם לקהיר, אחרי שטיילו ונהנו

בארץ. השניים מעדיפים לטוס בבגדי כותנה קצרים בגלל החום.
בעוד הם עצמם ממתינים לתורם
בבדיקה. וכך ניתנת לצופים ההזדמנות
להתרשם ממה מורכבת מלתחתו
האישית של נוסע נבוך זה.
מעניין מדוע לא חשבו עד היום על
מסך נייד כדי לאפשר לנוסעים, הזוכים
בטיפול המסור, קצת פרטיות?
הנוסעים הישראלים מזמנים לא־מעט
הפתעות לאנשי־הביטחון. אמנם
העגלות שהם דוחפים לפניהם עמוסות

צעיר וספורטיבי מגע
דיקה הביטחונית השתלטה על הרצפה בנמל־התעו־

במיזוודות רבות, מה שיכול להעיד על
טיול ארוך או על קשר בלתי־מוסבר
של הנוסע לבגדיו, אולם זאת טעות
אופטית בלבד. כשנפתחות המיזוודות
מתגלה שהן ריקות למחצה, מוכנות
להטענה מעבר לים. על פניהם של אנ־שי־הביטחון
עולה חיוך ממזרי, והנוס עים,
המרגישים שהפעם ידם על העל יונה,
ממשיכים בדרכם מלאי־סיפוק.

עילם; אלי דסד ,

פה( .מימין) בחור בחולצת״פולו לבנה ובמיכנסי ג׳ינס;
לידו( במר כז) בחורה בחולצת־כותנה אדומה ומיכג־סיים
לבנים; (משמאל) בחורה בסרבל לבן מכותנה.

מושכת תשומת לב ״ ע: לבוש ₪
כותנה ובמיכנסי ברמודה משובצות. הכל בוורוד.

למי שדרכו ארוכה -חולצה ו־מיכנסיים
דקיקים בירוק וכובע
רחב״שוליים להגן מחמת השמש הקופחת על הראש.

1ר ך 1ח ך לתיירת בחולצת !
1111 ^ 1הפסים ובמיכנסיים
הקצרים, הבית הוא בריטניה.

המערב הפרוע

נוסע זה, שדוו קא אינו קאובוי מטקסס,
אלא חייל המשרת בכוחות האו״ם, בחול-
צת־כותנה לבנה ובמיכנסיים הדוקים שהבליטו את גיזר תו השרירית.

\ ך ך 1ן 1הענק הבוליבי וחבורתו שייכים גם הם לכו-
י 1ןןדךן
14 11*111 1חות האו״ם, ונמצאים בדרכם הביתה. הענק
לבוש באלגנטיות בחליפה שחורה, בעניבה צבעונית ובחולצת״כותנה.

כך נראית המיזוודה מ בפנים,
לאחר חצי שעה של
בדיקה ביטחונית. התיירים הזרים נבדקים בדיקה

מעמד מביר

ביטחונית מדוקדק ת. התיירת הבלגית לבשה גופיה
שחורה מעל למיכנסי ברמודה משובצות. לידה חברו תיה,
שבאו ללוותה ולתת לה תמיכה נפשית.

כר הסיפורים על
יואר שר במסיבת הבר־מיצווה
של בנו

צעירי תל

אביב במיפגש הקבוע של יום־כיפור

אי־שם ברמת השרון
למקום החרש שנפתח באיזור־התעשייה ברמת־השרון קוראים המקום ש ל צצה,
כינוי־החיבה של שלמה בן־דוד, שבשותפות עם שני חבריו מאיר ושאול פתח
פאב־מיסעדה מרענן בעיצובו. וכשצצה מארגן פתיחה מגיעים כולם, וכולם פירו שו
אלפי אנשים. פקקי־התנועה שנוצרו במקום לא נראו ברמת־השרון מאז היווסדה.
אפילו השוטרים בתחנת המישטרה הסמוכה למקום לא הבינו מה קורה.

אנט פלאטושוון
אל פלאטו״שרון הגיעו לאירוע י חדיו כדי להזים את

ציפי קביליו

הבוטיקאית ואחותה של האסירה המפורסמת
חווה יערי, הגיעה בשימלת עור ונתקלה בשלמה
בן־דוד, הבעלים (לצידה) והעז המשמשת כקמע המכונה עיזאת נאפסו.

יגאל גויפל

סגן ראש עיריי ת תל״אביב,
חבר קרוב של הזמר יואל
שר, לפי הגדרתו של המארח שר, אחז בתוף כשהוא
מעודד בהתלהבות את יו שבי שולחנו לנהוג כמוהו.

השמועות בדבר המשבר במערכת־היחסים ביניהם.
אך כשעזבו נפרדו דרכיהם. אנט המשיכה בחברת
חברתה ובנה ו אילו בעלה הלן לדרכו בחברת י די ד.

( ״1X111* 1111 משמאל) זוכה לחיבוק מי די דו ה-
1111 / 1\ 1מי סעדן ר אובן גרוס ( מי מין) ,בעל
המועדון גרינהאוז, הממוקם מעל רפי׳ס. גרוס, עב־הכרס,
סיפר על הידידו ת רבת־השנים ביניהם.

בי שרי חיים שבאר ה
חךח| | 1ך ( מי מין) אשתו של איש־העסקים שלום
פנסטר, הנמצא במסע־עסקים באר־צות״הברית,
השיקה כוסית שמפניה עם הדוגמגית עדי בן־יוחנן, המת גוררת
בניו־יור ק ולו מדת שם יחצ״נות. דנה מו שקובסקי(בצילו ם למטה).

מסיבת בר־מיצווה בנוסח חיים
שכאלה נערכה לאלון שר, בנו של
הזמר־הבדרן יואל שר ואשתו ג׳וים.
קצת מפתיע. כוכב הערב היה דווקא
האבא שקיבץ והזמין את כל חבריו
הוותיקים, ואלה עלו איש־איש בתורו
והפליגו בסיפורים שונים ומשונים על
הקשר שלהם עם שר, החל מתקופת
הצבא וכלה בשנים האחרונות. וכך,
במשן־ שעה, יכלו המוזמנים ל שמוע
מעשיות וסיפורים מחייו של האב
המפורסם, שלא כל כך נגעו ל עניין
הילד והבר־מיצווה שלו.
המסיבה נערכה ברפ״ס, המועדון
המחודש של רפי נצדיון, הפותח את
שעריו בתיקווה לימים חדשים וטובים.
האורחים היו ישובים לאורך שולחנות
עמוסים כל טוב. את פניהם קיבלו הזוג
שר ובנם וזרקורי תאורת מצלמות
הווידיאו שהנציחו את האירוע.
בין הרבים שבאו לחגוג היתה גם
הזמרת הוותיקה עתה לב. המת גוררת
בניו־יורק, הזמר י שראל
יצחקי, ממלא־מקוס ראש־העיר תל־אביב
יגאל גריסל ובני־מישפחה
וחברים קרובים. יואל שר נראה במיטבו
ואותות מחלתו לא נראו בו. הוא אף
שיעשע את אורחיו בבדיחות וחידודים.

י 1ך \ 1ך * 7 11 הזמר הוותיק לא זוהה על״ידי מרבית האור־
1 1חים שחשבו אותו לאחד מקרובי המישפחה.
/ 1\ 1111
החוקר מישל חדד (עומד) זיהה אותו, והזכיר לו כיצד הכירו בראשונה.

ןןךןן 1ך* בתם בת ה״ 20 של יואל וג׳וי ס שר היא חיילת מרשימה
1111 1111ב תווי פניה ו בדי מיון לאמה. היא העדיפה לשבת בבר
בחברת רונן לב הצעיר (לצידה) ,על פני הסתופפות בחברת כל י די די הוריה.

מסיבת כר נדרי

ד 1ו 1ך| אשתו של עורד־ הדין איציק

1/דו אני ס הגיעה לגשר בחב 1
1^ 111
רתו. שם פגשה בדפי אזולאי ( מי מין) .הדס דואני ס,

מהוותיקות שבין המבקרים בגשר, נותרה אדישה
ואמרה שבשנה הבאה היא תמצא לעצמה עיסוק אחר,
מפני שמרבית חבריה הפסיקו לפקוד את המקום.

המסיבה הגדולה בעיר התקיימה השנה במועדה הקבוע: ערב יום־הכיפורים. כבר
בשעות הערב המוקדמות של יום השלישי החלו לזרום אלפי אנשים, רובם צעירים
בגיל העשרה, לעבר ג שר הירקון בתל־אביב. כל אמצעי התחבורה היו כשרים, למעט
כלי־רכב. הרוב המכריע הצביע ברגליו, אחרים באו רכובים על אופניים, גלגיליו ת
ואמצעים אחרים.
זהו המיפגן הגדול ביותר של בני־נוער באיזור צפון תל״אביב. מוקד־המשיכה הזה
מביא למקום גם את צעירי הפרברים המתגוררים ברמת־אביב, בנווה־אביבים, ברמת־גן
ובעלי כושר המגיעים מגיבעתיים ואף מבת־ים. ל מיפג ש הזה באים לראות ולהיראות,
להחליף חוויות ול שטוף את העיניים בחתיכות המסתובבות בשטח בלבוש מינימלי.
סיגנון הלבוש הפשוט ואווירת העליצות מהווים, כמובן, ניגוד אדיר לשקט ולאווירת
יום־הכיפורים השוררת בשאר חלקי העיר.
קולות צחוק, שריקות וצעקות נשמעים מכל עבר. היושבים לאורף קו הבטון,
המפריד בין המסלולים, תופסים את המקומות הטובים ביותר. מנקודת־תצפית זו ניתן
לראות מה קורה מסביב, ושם תמיד קורים דברים. חברים, שלא התראו שנים, פוגשים
את מכריהם משכבר הימים ועלמות־חן פוגשות בחברים־לשעבר.
האווירה המחשמלת, שליוותה את המקום בשנים הקודמות, חלפה ופינתה מקומה
לתחושה שזה פשוט לא זה. גם מיספרם של הנוכחים היה נמוך יותר מאשר בשנה
שעברה ונמיר בהרבה ממיספר ה״חוגגים״ מלפני שנתיים. גם מיספר המבוגרים הפוקד
את המקום קטן. ואם בעבר נראו במקום רבים מהבליינים התל־אביבים בגילאי ו ד,30
הפעם נכחו רק נציגים ספורים בלבד. גם צעירים מלווים בבני מישפחותיהם כמעט
ולא נראו, למעט הדוגמנית־לשעבר שרי ת דמיר שהגיעה למקום בחברת בתה

דוראל.

השנה התפתחה גם תופעה חדשה. רבים עזבו את גשר הירקון לטובת הגשר העילי
שנמצא בשדרות רוקח, מרחק של 200 מטרים מגשר הירקון. האפשרות ל טייל על
הגשר, המשקיף על כל הסביבה, קסמה לרבים, כי רק פעם בשנה ניתנת האפשרות
להולכי־רגל ל טייל עליו. הנוף הנשקף ממרומי הגשר והמחזה של אלפי הצעירים
הפרושים לאורך דר ך חיפה שמתחת מדהים ורבים התגודדו ונהנו מהחוויה.
קצת אחרי השעה 1השתררה באיזור עלטה שנבעה מהפסקת־חשמל, ואז, ממש כמו
בבית־קולנוע שחלה בו הפסקת־חשמל, החלו מאות מהנוכחים לצעוק, לשתק ולהר עיש
עד שחזר המצב לקדמותו. לקראת השעה 2החלו הכל להתפזר לבתיהם שבצפון
תל־אביב, מותשים ומאוכזבים, בתחושה שהגשר יד ע ימי־כיפור עליזים יותר.

רחל פויישטדט

|בתם של הבימאי
פיטר פריי ש טדט ו בקי,
היתה בין אלפי הצעירים שהסתובבו בגשר.

דני לינאי

והחייל, בנו בן ה 19-של חבר-
הכנסת דוי ד ליב אי והמישפטנית
ניצה שפירא״ליבאי, הגיע כשהוא רכוב על אופניים.

ר ( 1111 11 משמאל) בנם בן ה״ 24 של הזמרת יונה אטרי והטייס אורי
11.11 יופה פגש בעופר בוצר (ב מרכז) בעל די סקוט ק, ובמעצב-

האופנה דוי ד אלבו. מי מין קבוצה בני 16 באחד מרגעי ההתפרקות על הכביש.

כ תב: זו הר אזהליאב. ציל ם: אלי דס ה

מאוזן:

) 1זה רע ליעל חיי אישות 3
) 3אוכל איטלקי מהמם, אפשר
להשיג גם לרג לי הר גע ש
באפריקה (;)9
) 9תקרובת ביקר (:)4
) 10 פשט מדיו במאי (;)4

מרוב יוהרה הוכיח חוסר
הבנה בספנות (:)3
אל תתני הדרן אחרי ההופ עה
גב׳ כהן (;)6
הדוכן בהמשכו של ג׳ורג׳
הטוב 4 ,4
משוחח עם ב ד רו ר (;)4
המלחין הוזכר אצל בורודין

פתח! תשבצופן

2663

מה שהיתה יכולה להיות
זר ש לו תפסה את מקומו של
תרש 3 ,5
חיה תכנם באחור, אבל זה
מה י ש (;)5
סבבו מעל נקרות הצורים

באיזה ענף נצליח באולימ פיאדה,
באגרוף או בסל?

)4אופטימיסט בישוב (;)4
) 5בשום נימוק אי אפשר עוד
להשיג את הכרטיס האחד
שנותר למחזמר 4 ,4
)6נדוי גם בגלל הסתירות (;)6
) 7בערב ינסה להפטר מילקוט
השירות (:)4
)8לא עולה ולא יורד בגרם

)9המקום סתום מבאי הפסטי בל

) 11 מספיק עם העלאת זכרונות!

)28 שטויות! הוא לא אמר מלה
אחת של טעם 3 ,4
)29 חבורת רחוב (.)3

מאוגד:

תעלת מי שפכין במצרים
העתיקה (;)3

עברו ממחשבה למעשה
בליגות הכדורגל 5 ,4
מה שמצאו על צוארה-של
קריה כשעברה בשער 3,5
מארצי תגיע י שר אלי אלי!

הפסקה בתה ממלאה את
החלל (;)5
נשאו במזל ד לי (;)4
חם מאר, הכל נוטף מים 2
בת אשר עולה ויורדת
בשקט (;)3
סופר בתור נביא (.)3

--אביגל ינ אי —

ד ף חד ש

(המשך סעמ 1ד ) 27
״לקראת״ .נכון, תוסר מעולם לא נמנה
עם אנשי ״לקראת״ ,ואשר לדור — לא
זה המקום לספר כיצד גמלו לי
״בריעות נאמנה״ (דיברי הקדשתו של
משה דור באותו ספר) מקצת מחברי
באותם ימים רחוקים על עזרתי. חלק מן
הדברים נתפרסמו, אם במדוייק ואם
בצורה מעוותת פחות או יותר, ויתרם
אולי עוד יתפרסם.
לענייננו די לנו שנציין כי מאז שלהי
שנות ה־ 50 נתפרדה לה החבורה וכל
איש פנה־הלר לו לדרכו. עם בן־ציון
תומר, למשל, לא התראיתי שנים
רבות( .סיפורו על הפגישה לפני קול נוע
מערבי, כפי שהופיע במעריב, הוא
בדותה גמורה).
— מה שלא מנע בעד מכרים משו תפים
מלספר לי מפעם לפעם על המת רחש
באגודת הסופרים שבה היה לעס קן,
תוך שהוא ממעט יותר ויותר
לכתוב, על שליחותו הדיפלומטית, על
קירבתו ליג אל אלון וכו׳ וכר.
סהדי במרומים שאינני יודע מדוע
נתפתחה בי במרוצת השנים אנטיפא־תיה
כלפיו. מעולם לא עשה לי כל רע,
מעולם לא נתן בידי כל סיבה לטינה
כלפיו. ואף על פי כן — חשבון ערב
יום־הכיפורים הוא שאני עורך כאן —
התרעומת שבליבי לא רפתה. אולי
נטרתי לו בשל מה שראיתי בו בגידה
בכל מה שנדרנו בשנות נעורינו, כלו מר,
שאנו לעסקני ספרות לא נהיה;
שאנו לא ״נמפלג״ (מלשון מיפלגה) את
הספרות; שאנו נהיה שונים מן ״המושח תים
ההם״ .וראה אפילו את הדברים
המתפרסמים באחרית הדבר של אותה
חוברת ביכורים נשכחת (שירים חדשים)
:״שכן אחת ידענו: זוהי חוברתם
של המשתתפים בה. שלהם ורק שלהם.
ודבר זה איננו כלל וכלל דבר פעוט
בארץ של תרבות מיפלגתית וכיתתית
מובהקת כארצנו. אולי זהו פשר ההרג שה
הטובה המלווה אותנו בגישתנו
להוציא חוברת ראשונה זו. שכן, וייאמ־רו
נא הדברים גלויות, הרגשה כזאת
אין לנו בשום במה מן הבמות המופי עות
כיום בארץ״.

במבט לאחור -מבט של ערב
יום כיפור, כאמור -יי תכן גם שה סיבה
לכד שדברי אלה מתפרסמים
היום בהעולם הזה, ולא בשום במה
אחרת, קשורה גם היא -במרחק
33 שנים -באותה הרגשה ובאו תו
נדר .־־
שהרי מי מאיתנו תיאר לעצמו אז,
באותן שנות חניכה תמימות, שיהיה אי־פעם
לעורך ולפובליציסט בעיתון שבו
מתפרסמים דברים על דבר ״בוגדנות
וילנרית ותבוסתנות קניוקית״ ,עיתון
המסוגל לשקר לקוראיו — בלי שום
נקיפת מצפון — בכתבה האומרת כי
עוכר ישראל זה נתן זך נוסע לפסטיבל
השירה הבינלאומי ברוטרדאם על חש בון
כספי מישרד־החוץ הישראלי? מי
היה מעלה אותם ימים על דעתו כי יבוא
יום שבו יכתיר אחד מאותם אנשי
״ריעות נאמנה״ את רעהו בתואר ״ז׳אן־
מארי זך״ .אבל אולי אני חושד
בכשרים. ואפשר שכך הם דר כי אנוש.
וגם זה: אל נקדים מאוחר למוקדם.

בסעיף ״שונות״

איתן עמיחי
הדברת מדיקים

בעמ

שמחים והדברת תיקנים(ג׳וקזם)1,

תו יע1

7״10 וי ספ ח ם ובנד1ם׳

עירפוו מיוחד ואחעים ומניעת
יתושים וחרקים מעופפים.
• £ 1 2רמת־גן דחי מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־75־03
בשמירה * 11

ב רי או תו ו ר כו שו:

נחזור, איפוא, לבן־ציון תומר. ובכן,
דווקא בשל אותה מורת־רוח לא מובנת
לי, או מובנת רק חלקית על רקע
הדברים שנאמרו, הופתעתי הפתעה
.גדולה כשמסר לי בשעתו יעקב אורלנד
(בתוקף תפקידו!) ,זמן קצר לאחר הי בחרו
לכהונת יו״ר אגודת הסופרים,
לפני יותר משנה־וחצי, כי דוו ק א בן-

ציון תומר הוא שהעלה את שמי
כמועמד להשתתף במישלחת הסו פרים
אשר אז קיוו ש תוזמן לברית-
המועצות כמחוות״גומלין על ביקו רה
של מישלחת סופרים סובייטי ת
בישראל, וכי בן-ציון תומר, דווקא
הוא, צירף את שמי, לצד זה שלו
ושל רעיו בוועד האגודה, לרשימת
חברי הוועדה המייעצת להכנת
פסטיבל המשוררים הבינלאומי
שעמד להיערך בישראל (בסופו של
דבר לא נתקבלה רשימת אגודת הסופ רים
ומטה חגיגות ה־ 40 הרכיב רשימה
משלו, על פי עצתי, רשימה שעל

שניים מחבריה הוא מצטער עד עצם
היום הזה
אודה ולא אבוש — ואולי צריך
הייתי להתבייש — אינני יודע מה
השד שקפץ עלי, אבל תשובתי המיי דית
למבשר הבשורה ודתה: שתי הר שימות
אינן נראות בעיני, שהרי הן
מורכבות בעיקר מעסקני״ ועד אגודת
הסופרים. ואשר לבן־ציון תומר, אנא,
בטובך, אמור לו שעם תככנים מאקי-
אווליסטיים מסוגו לא אסע, לא רק
לברית־המועצות, אלא אפילו לבת־ים.

ולא נחה דעתי עד שביקשתי
במפגיע, שאכן יילד וימסור לתומר
את הדברים כלשונם.
האם ייפלא,עכשיו, כי משהעלה בן־
ציון תומר בישיבת ועד אגודת הסופ רים
לפני שבועיים את הצעת הגינוי
כלפי, בסעיף ״שונות״ ,לאחר שלוש
דיון שהתיש את כוחות שעות המשתתפים שכמה מהם כבר עמדו
לעזוב את האולם, פתח את דבריו
בפנייה ליושב־הראש:
״אתה אולי תחשוב אותי למאקיא־ווליסט״...
הוא
שאומרים האיטלקים: פגיעות
סכין מותירות צלקות עמוקות.
אני מנצל איפוא הזדמנות זו להת
נצל
לפני בן־ציון תומר, אמנם במ אוחר,
על אותה ״פגיעת סכין״ שלי
בו -על לא עוול בכפו. הוא הושיט

משה דור :״ריעות נאמנה״
רישום גרשון קניספל
לי את י דו לשלום ואני גמלתי לו
בסטירה על הלחי. אינני זוכר עוד
מיקדה כזה בחיי.
הוא שאמרתי: חשבונות, חשבונות...
וכיוון שאמרנו ״ריעות נאמנה״,
היגענו סוף־סוף למשה דור. מילא, זה
שהוא רודף כבוד וכיבודים, שאפתן
חסר־מעצורים ונוקם ונוטר — כל זאת
ירענו זה שנים. אבל מי היה מתאר
לעצמו, בחלומותיו הרעים, שמקירבנו
ייצא האיש אשר בהיבחרו למישרה
הרמה של נשיא הסניף המקומי של
פא״ן — אירגון סופרים בינלאומי
שנוסד כדי להגן על חירות היצירה —
ישיב לכתב כלס חיפה, רמי רוזן, השו אל
אותו מה נעשה למענם של עמיתיו
הסופרים הערבים הכלואים במעצר
מינהלי באנצאר ,3כי ״בדקנו כל שם
וביררנו כל פרט ״.וכאשר הכתב מת עקש
וחוזר ושואל, הוא מוסיף :״קיבלנו
הסברים שאינני יכול לפרט ל ך מסיבות
ביטחוניות טהורות, ותבין את זה כפי
שאתה רוצה״.
ואכן, המסר הובן כהלכה וגם נרשם
למזכרת (ראה כתבתו של רמי רוזן,
״פא״ן — המחדל״ ,ד ף חדש.)15.9.88 ,
וזהו הסופר ה״כנעני״ ,איש ״עבר
האדומה״ ,המשים עצמו היום דובר
״השואה היהודית״ ,וכזהו האיש המדבר
כלפי על ״מציאות חיינו, שבה מתפת לים
כנחשים זיקות וחשבונות וחישו בים
ושיקולים והשפעות ולחצים, שיש
בהם כדי להעכיר את הצלולה שבמח שבות
ולזהם את הטהור במניעים.״
כיצד אמר על מי שאמר קארל
קראוס בשעתו :״ביחס אל זה לא עולה
בדעתי שום רעיון״.
זולת אולי ציטטה קטנה מאותו ספר
ביכורים שלו שערכתי, ברושי ם לבנים,
שבו כבר הזהיר אותנו מפני ההולך
ומבשיל. הזהיר ו אילו אנחנו לא הבנו:

לא אסוג ולא אודה
על פשעים של שמן זי ת.

נתן זך
העול ם הז ה 2663

הורוסהוס מרים בנימינ•

מזלה חו ד ש :

מאזו״ם
מה צט׳
להם השנה
את התקופה שעוברת בימים אלה על בני
מזל מאזניים אי־אפשר להשוות לשנה
החולפת או לשנה הבאה. כלומר 1988 ,לא
היתה מן השנים הנוחות, אך היו בה כמה
דברים שגרמו לה להיות נסבלת. אולם שנה
קלה היא בווד אי לא היתה. ההיפך, מחודש
פברואר אפשר היה להרגיש ב שינוי, ולאו
דווקא בכיוון הרצוי.
בקיץ, כשכוכב מרס (כוכב המילחמות)
נכנס למזל טלה, התחילו בני מזל מאזניי ם
להגיב ולנהוג בצורה שונה מתמיד. תוק פנות,
כעס, מריבו ת וסיכסוכי ם איפיינו
אותם במיוחד, ולא היתה להם כל שליטה
על תגובותיהם. המצב החמיר כשמרס
התחיל בהילוכו הנסיגתי.
מה־ 26 באוגוסט ועד ה״ 29 באוקטובר
יהיה מרס בנסיגה. בימים אלה ממש מתחיל
גם כוכב מר קורי( תי ק שור ת) בהילוך לאחור
שיימ שך כשלושה שבועות. מרס יימצא
בטלה עד ינואר. אך כבר מנובמבר יהיה קל
יו תר והעצבנות תדעך.
בגלל מערך הכוכבים הקשה מתנהגים
עכשיו בני מאזניים בכעס ורבי ם עם כל אחד
ובכל הזדמנות, אומרים הכל בפרצוף מבלי
לעשות חשבון. כשמרס ייצא בינואר ממזל
טלה תחזור התנהגותם להיות שקטה ומ בוקרת.
אולם
בינתיים צריכים בני מאזניי ם
להשתדל ולשמור על מערכת-יחסים תקינה

*4ה״ 28 וה־ 29 בספטמבר מתאימים לנסיעות,
4פגישות וראיונו ת, ובכל זאת, בגלל ק שיי 4 התקופה, צפו לתקלות

לא מתוכננות. בבי ת
4 4 המתח מתגבר. היחסים

עם בני-הזוג ועם הסבי 4

מתוחים. אתם מת 4
רגזים,
מתפרצים ומת־
4 4 עצבנים במהירות. בחג

שימחת תורה עלולים

ו 2ב מר ס ־ 4 מכשירים או אביזרי ם
20ב א פרי ל 4 שוגים בבי ת להתקלקל. 4 ניסיונו ת להשתתף ב 4 4 הגרלות
למיניהן כד איי ם בין ה־ 4ל״ 6באוק 4
4טובר.
בתחום הרומאנטי אתם פופולרים.

44ה־ 28 וה־ 29 בספטמבר יעזח לכם להתרענן
4במיקצח וליהנות מחברתם של ידידים שיגיש
44 לביקור ללא הודעה מ4ראש.
פלשה אחת לפחות
4תהיה על רקע חמאנט׳, 4 4אך לא תהיה זו פלשה ע
4הש1תף שב 1אתם באמת
44 מעונ״נים. ה־ 30 בספטמבר
4וודו באוקטובר סוחפים
4אתכם לצאת ולבזבז. זה 4 4רעיון לנמר• לא־מוצלח מ4אחר
לש לכם הרבה פחות
44 ממה שאתם חושבים. ב<4בנק
צומח ל! לאט ולבטח גרעון שאחר בך יהיה
4קשה לכסותו1 .סו לעצור בעצמכם. החג נעים.

4ה 28-וה 29-בספטמבר מעייפים וקשים. 4 4בריאותכם וברי או ת בני־מישפחה מציקה
וגורמת לדאגה. נעים
4 4 הרבה יו תר מה־ 30ב 4
חודש.
י די די ם יבו או
4 4 לעזרתכם. שימו לב 4 לנטייה ל אבד חפצים,
4 4 וביי חוד כספים, תעו 4

ת, כרטיסי־א שראי

או רי שיונו ת. אתם
4 4 מאבדי ם או מוציאי ם 4 יותר מדי כסף, ואף
4 4 נוטים לטעות בחישו 4
4בים.
בתחום הרומאנטי זהו שבוע די מל 4
היב.
תהנו מהרפתקות מוזרו ת ומושכות.

עם בני־הזוג. התקופה הקשה עלולה להש פיע
מ אוד על הקשר ולהביא למסקנות לא-
נכונות. למזלם לא ממהרים בני מזל
מאזניים להחליט. תכונה זו תעזור להם
לשמור לפחות על הקשרים עם בני־הזוג, גם
אם היחסים אינם אידי אליי ם.
הבעייה העיקרית השנה היא כניסתם של

מהם שינו תחום או תפקיד. השנה יהיה להם
קל יו תר בנושא העבודה. כרגע הם מתקשים
למצוא עבודה שתהיה לרוחם, אולם בעוד
שלושה חודשים יהיו להם יו תר הזדמנויו ת
והם יוכלו למצוא עבודה מעניינת ששכרה
בצידה.
הרווח שלהם עד היום לא הצדיק את
ההשקעה. יחסית לציפיות ולעבודה הם
עבדו קשה והרוויחו מעט. אולם מבחינה זו
מצבם ישתפר. אין זו השנה המתאימה
לקידום בקאריירה. השנה יהיה להם מעניין
יו תר בעבודה, אך שאיפות מיקצועיות לא
יתגשמו. מי שהתואר והמעמד חשובים להם
עלולים להתאכזב.
בנושא הממונים והסמכויות יצטרכו בני
מאזניים להפעיל את כל הטאקט והדיפ לומטיה
האפשריים כדי לשמור על יחסים
טובים. לא כד אי להיכנס למאבקים עק רוניי
ם עם הממונים או עם בעלי השפעה.
במאבקים מסוג זה ייצ או המאזניים כשיד ם
על התחתונה. כד אי לשמור על פרופיל נמוך,
לבצע את העבודה ולהמתין לתקופה שבה
הקידום יגיע ללא קשיים וכדבר מובן
מאליו.

• מגורים
מי שחושב על מכירה או קנייה של בית או
דירה עלול להיתקל במיכשולים ובקשיים
בלתי-צפויים. אין זו התקופה לשנות את
צורת המגורים. מכירת דירה או קנייתה לא
יהיו משתלמים מבחינה כלכלית ועצם
המעבר לא יבי א נחת. אם אין ברירה כד אי
לתכנן את המעבר היטב ולחשוב על כל
תקלה אפשרית. הכנה מראש יתכן ותמנע
אכזבות ומפח״נפש.
מישפחה הכוכבים אוראנוס ו סטורן למזל גדי. שני
אלה י היו.בצ מידו ת בבית הרביעי של מזל
מאזניים המתייחס למישפחה, למגורים
ולהורים מבוגרים. מזל ג די יוצר זווי ת
דיסהרמונית למאזניים, כך שנפטון, שכבר
נמצא שם והשניים שהוזכרו, יהוו מישקל
כבד וישפיעו מ אוד על שנת 88־ 89 שגם היא
לא תהיה שנה קלה.

• עבודה, קאריירה
בשנים האחרונות עברו בני מזל מאזניי ם
שינויים בגישתם לנושא העבודה ורבי ם

ה־1 28ה־ 29 בספטמבר הם ימים שבהם כדאי
לנוח, להיפגש עם ידידים ולאגור כוח לקראת
הבאות. וד 30 בספטמבר
ודרו באוקטובר די מעייפים
(מדאיגים. בגי־מיש־פחה
וידידים תובעים את
זמנכם ואח תשזמת ליב־בם.
אתם מודאגים בגלל
בני־מישפחה שסובלים ר
ידכם קצרה מלהושיע.
מצב־החח בחג יהיה משר
פד קצת •ותר, והתמונה לא
תראה כדכך קודרת.
.סכום־כסף, העשוי להגיע ממקור כלשהו. יעזור
לבם עכשיו. צפויה לכם גס מתגה משמחת.

ענייני קאריירה יעסיקו אתכם ב־ 28 וב 29-
בספטמבר. למרות שבז מן האחרון כלום לא
קורה לפי התוכנית,
צפויה, דוו ק א עכשיו,
הצלתה מפתיעה ו מד הימה
בעבודה. פרו ייקט
שצו השקעתם ז מן
ועבודה מתחיל לתת
תוצאות טובו ת בהרבה
מהמצופה. י די די ם יש מחו
ויפתיעו אתכם ב-
30 בספטמבר וב 1-ב 222112X91
אוקטובר.
בילויי ם חב רתיים
י היו מהנים. י ש סיכוי להתחיל
בקשרים רומאנטיים חדשים ומרעננים.

קשרים עם ח1״ל יהי! ספתיעים לט1בה. ידיעה
שתניע תעודד אתכם. לאחר שהייתם נעראנים
ללא סיבה שצדקת. נושא
הקאר״רה ה 1פך להיזת
חש1ב. מציעים לכם הצ־שת
מושמת ומפתות, אר
לם גם אם תענו בחיוב
•תברר לכם שסיכשולים
רבים צצים בדרך. התקופה
קצת קשה ודברים
מסו״סיס לא מתאפשרים
•:,זזז-1נ\ ו י בנלל נורמים שאינם תלר
׳׳ם שיחת באנשים שאתם
קשורים עימם. רק משרש מרס ח1כל 1להתקדם
לתפקיד הרצוי. שימו לב לענייני כספים.

£32213*511

בנושא זה העניינים אינם פשוטים.
שהייתם של שלושה כוכבים גדולי ם בבית
הרביעי מביאה למהפכות במישפחה. אצל
חלק זה יתבטא בכך שהורים מבוגרים
יסבלו מבעיות בריאו ת, מה שישפיע על
החיים היומיומיי ם ועל המישפחה כולה.
אצל האחרים זה יכול להתבטא ביחסים
מעורערים, במריבות, ברצון לבצע שינויי ם
או בהתמרדות במיסגרת המוכרת.
לא מומלץ לבצע שינויי ם, למרות שהם
נראים אפשריים. עדיף לא לשנות סדרי ם
ולנסות לבנות חיים מתקבלים על הדעת

במיסגרת הקיימת. זה אפשרי, אם כי מצריך
כמה וי תורי ם. חלקם מתייחסים לווי תור על
קידו ם בקאריירה לטובת הבית והמישפחה.

#כספים
זהו שטח שהיה רגיש מ אוד בשנים
האחרונות. גם מי שהרוויחו נגררו להוצאות
גדולו ת. אחרים פשוט הרוויחו מעט, או
שרוב הכסף הופנה לכיסוי חובות שלקחו על
עצמם. השנה יהיה קל הרבה יותר. כספים
יגיעו ממקורות שונים. אנשי״עסקים יצליחו
בעיסקות ובעסקים. פרוייקטי ם שבהם
התחילו ב־ 1988 יז כו בהצלחה 1989 .מראה,
בין השאר, על אפשרות לצאת לחו״ל
למטרות טיול או לי מודי ם. אם ימצאו
כספים למטרות אלה סימן שהמצב לא יהיה
קשה במיו חד.

ומה שבינו לבינה
זהו נושא מורכב. חודשים אלה מביאים
את היחסים בין זוגות נשואים לקיצוניות.
חילופי הדברים, המעשים וההחלטות אינם
אופייניי ם ועלולים להביא לפרידה, שגם אם
אינה סופית, היא יכולה לשנות את מהות
היחסים. כד אי לשמור על המיסגרת המיש-
פחתית עד כמה שאפשר ולא לפרקה. שבי רת
המיסגרת תביא לחרטה בשלב מאוחר
יותר.
לאהבות שהתחילו השנה אין עתיד,
ביי חוד אם התנאים ההתחלתיים היו בלתי״
אפשריים. קשרים מהסוג שבו אחד משני
בני״הזוג שוהה בארץ אחרת או שגורם אחר
אינו מאפשר קשר, עלולים להגיע לקיצם ב-
.1989
במישפחות שבהן היחסים הרמוניים
וטובי ם, לא ישפיע לרעה מערך כוכבים קשה
על מערכת-היחסים. למי שהיה נשוי בעבר
יש סיכוי טוב לבנות מערכת־יחסים רצינית
יותר עם בן זוג מבוגר ומנוסה. דוו ק א השנה,
כשמצב-הרוח יהיה כבד, יש סיכוי לצאת
מ הבדידו ת ולמצוא בן-זוג לחיים.
ולפנויים הצעירים י ש סיכוי טוב להכיר
ולמצוא את בני-הזוג המיועדים בנסיעות
לחו׳׳ל או ב מו סדות לי מוד. אפשרות נוספת
היא לקשור קשר עם תיירי ם, אורחים
ואנשים הקשורים עם ארצות רחוקות. אין
זה אומר שאי-אפשר יהיה ליצור יחסים עם
בני הארץ, אבל הסיכוי שזה יהיה קשר רציני
לטווח ארוך קטן יותר.

ב־128 נד 29 בספטמבר לא תוכלו לקיים פגישות
אתם כועסים על כך שכספים המגיעים לכם
שתוכננו מראש. אבל לשמת זאת חפנש 1באנלא
מתקבלים בזמן. השבוע תוכלו להרגע
שים הקשורים לעברכם.
קצת בעניין זה. מצבכם
צפניה לכם חוויה מרגשת
הכספי משתפר, ותוכלו
מאוד. בעבודה זה 1זמן
להחזיר חובות ואף לר תיש.
למרות שכל התנכוש
לעצמכם פריט
אים בשלים להתקדמות
חדש שישנה את הופ-
ושינוי. זה! הזמן הגרוע ביו עתכם
וי מ שוך תשומת-
תר לבקש בקשה מאדם
לב. נסיעות לחו״ל אינן
בעל עמדה או סממת.
מתאימות לתקופה, ו האמביציה
הופכת להיות
21בדצמבר ־
יתכן ש תדר שו לדחות
$ו בינו אר
כוח פעיל. אך הנטייה היא
או לבשל נסיעה. בעבו לדחוף
וללח 1ץ זעל ידי כך
דה י ש אפשרות להת להחמיץ
הזדמנויות חשובות יותר לקידומכם. ב־2
קדם, אך בכל זא ת לא תצליחו ל הזיז דבר
וב־ 4באוקטובר אתם נוטים לפיזור־נפש מסוכן.
ותצטרכו להמתין בסבלנות לתקופה גוחה.

נסיעות לחו״ל או קשרים עם אנשים שבאים
היחסים עם הסביבה בכלל ועם בני הזוג בפרט
משם משבשים את סדר״היום ואת התיכנון
יהי! רנישים 1ד 28 ונד 29 בספטמבר. לא מומלץ
המוקדם לגבי התקופה.
להניע להחלטה שפיח
עניינים חברתיים מקב בקשר
ליחסים עם אנשים
לים חשיבות רבה. תחת
חשובים בחייכם. עכשיו
לבנות יחסים עם אד ם
אתם מרגישיס גחוחים בגאחד
אתם מקיימים
לל יצר הרס בלחי־מובן.
קשרים עם קבוצות. ב זה
•חלוף בשד כחזדש,
תחום הרומאנטי אתם
אך בינתיים הקפידו לא ד
מושכים מ אוד. קשרים
הרוס מערמת־׳חסים 1לא
מן העבר ו היכרויו ת
לשחף נשרים נם בסקר
0 2 2 2 0 2י חדשות מבלבלים את ם!ת
אחרים. עייפות רבה
ח!•??ויטני!
כם. אין זה הזמן לקבל
והתשר לא טיבה מאר
החלטה בעניין אלא ליהנות ממה שיש. אל
תתיס לכם שאתם זקוקים למנוחה. כספים שמ תזלזלו
בענייני ברי או ת וג שו להיבדק.
דים להניע ולהקל במיקצת על מצבכם הכלכלי.

מצב־החח כבד. ע1״ני בריאות מדאיגים ובעסף
ה 28-וה 29-בספטמבר לא יהיו נוחים. אתם
לזה יש לכם בעיות נם בשטח הכספי. ההוצאות
כורעים תחת עומס עבודה ובנוסף לכך, גם
שלכם רבות מדי ונדמה
מודאגי ם מבני-מישפ-
שאתם מאבדים שליטה ד
חה שאינם בריאי ם.
הכסף ערם למטרות שאינן
הרבה יו תר קל מה־30
נורמות לכם הנאה. רכישה
בחודש. תהנו מפגישות
של אביזר חשוב לבית
ו מבילויי ם מיקריות תדלדל שד את התקציב
חברתיים שבהם יש ונראה
שאי־אפשר יהיה
תתפו אנשים מעניינים
לדחות את הקניה. דברים
שעימם י ש לכם הרבה
מתקלקלים עכשיו וחרמן
המשותף. בתחום

9ו בפ ברו אר
שים סכם הוצאות על תיהרומאנטי
אתם קצת
20ב מר ס
קונים א! החלפה. בשים־
מדי נלהבים,
יותר
חח חורה קצת יותר משדד. תהע מביקורים
דרו ש ביקורת עצמית קפדנית. אתם סוב ומפנישות
עם אנשים שחברחם אהובה עליכם.
לים מנטייה לשפוט את הזולת בחומרה.

תאזנ״ם

460

כמה זוגות משקפיים
את נושאת ע ל ״ן?!

עדשה רב־ תכלי תי תאחת
ללא קו הפרדה -מאפשרת
קריאה, ראיה לטווח רחוק וראיה למרחקי ביניים.

הכל בזוג משקפיים אחד
משקפיים עם עדשות וב־תכליתיות -
יפים, יעילים, קלים לנשיאת ואינם מסגירים את גילן.

העדשה הרב-תכליתית ־ עוד חידוש מהפכני מהמומחים של

אורית רשת אופטיקה.

סניפי אורית רשת אופטיקה
מרכז: כפר שמריהו -סירוב אברהם, מרכז מסחרי .052-77330 ,רמת השרון -אופטיקה דוד׳ ,סוקולוב ,43
.03-493266 רמת אביב -אופטיקה אור,ברודצק׳ .03-414007 .15 תל-אביב -״קשר עין״ ,אבן גבירול 280243,23־.03
תל־אביב -שרל ב׳ ,רח אלנב׳ .03-284911,53 גבעתיים -דוד בריל, רח ויצמן .03-315056,28 בני-ברק -בן ארי, רח
ירושלים .03-795895,16 פתח-תקוה -״קרן אור״ ,רח ההגנה .03-9301954,11 חולון -דוד ועופר אונגר, רח־ אילת ,36
נאות רחל .03-877764 קרית־אונו -״מרכז העדשה״ ,מרכז מסחרי רימון.03-342048 ,
צ פ : |1טבריה -אופטיקה אבי, בנין לב הגליל .06-722851 ,חיפה -מיכאל קוצר, רח הרצל .04-665188,47 חדרה-
שיוביץ אופטומטריסטים, רח הרברט סמואל .06-323032,71 נתניה -יעקב בובר, רח שמואל הנציב .053-335251,13
נתניה -ישראל מ״סנר, רח שער הגיא .053-24296,6
דרום: ראשון לציון -אופטיקה אופק, רח׳ רוטשילד .03-998022,64 רחובות -״אורביטה״ ,רח׳ בית הפועלים ,9
.08-454548 רחובות -״קרן אור״ ,רה׳ הרצל 168 קומה א .08-455766 ,באר-שבע -״קרנית״ ,רח׳ קק״ל , 108
.057-77491

שדאכרט

אווית לראות כדי לחיות

אורית
רשת *ו ס סי ק ת

^ ת הלילה האחרון לפני הניתוח
ביליתי במערכת העולם הזה. מני סיון
ידעתי, שעבודה קשה ומאומצת
משכיחה דאגות ופורקת לחצים. רציתי
לשכוח את הניתוח ולא להיזכר בו,
ממש עד הרגע שבו יתחילו לנסר את
עצמותי.
כמו בכל מקום, גם במערכת, ניסו
לשכנע ש״אתה לא צריך, למה לך בע צם
כל הסיפור והאף שלך לא כל־כך
נורא ״.מעולם לא הושפעתי משיחות
מוטיבציה כגון אלה, אבל באותו לילה
משהו זז אצלי.
ניסיתי לשחזר את השנים האחרונות
ואת הסיבות המקוריות, שהובילו אותי

רונן בראח רי הניתוח :״ הפר צו ףנשאר, אבד

לשלם קרוב ל־ 3,000 שקל ולהכניס את
ראשי תחת סכינו של המנתח.
״את המנותחים הפלסטיים, מכל סוג
שהוא, אפשר להפריד ל שני חומרים עי קריים
״,אמר לי פעם מישהו מהמעי־רים
,״אלה שהם מיקרים ראדיקאליים,
כלומר, שהאף שלהם גדול בצורה מד הימה
או שהחזה קטן בצורה מדהימה,
ואלה שאמנם האיברים המנותחים לא
מצטיינים אצלם ביופי רב, אך הרפה
אנשים לא יבינו מדוע הם עשו את
הניתוח. אותם מיקרים מהווים, אגב,
חלק חשוב וג דו ל מתוך כלל המנו תחים.״
ואני
הייתי כזה. אחד מני רבים,

דעבר שינו קיצוני

— ל ח תוך בבשר הח
( המשך נזעמ 1ד ) 35
שאמא־טבע לא חננה אותם ביופי טיב־עי
ועוצר־נשימה. אי־אפשר להגיר שה ייתי
אומלל, מיסכן, בגלל חוטמי, וב עצם,
בריעבר, הניתוח לא שינה הבר
וחצי הבר ביחסי עם הסביבה.
״אפילו כשאין לר בעיות חברה,
אפילו כשאתה בן בחברה השובניסטית
שלנו, אז למה לא לשפר את האסת טיקה
בניתוח קטן ופשוט?״ אמרה לי
אחת האחיות לפני הניתוח. תיסמונת
שחלה אצל כל המנותחים מכל הסוגים
היא הצצה היסטרית בראי לפני המיב־צע•
קשה
מאוד לקבוע תור לניתוח. ד״ר
ו׳ היה מלא ער אפס מקום. הוא מנתח
פעמיים בשבוע, לפחות שני מנותחים
בכל פעם. איש מעשי ר״ר ו׳ .הבהלה
ליופי הביאה לעלייה מתמדת וחדה
במיספר המנותחים. מה שפעם עשו
מתי־מעט בלבה, עושים היום ישראלים
מכל הסוגים, המינים, העדות והצבעים.

אפיס נופלים

* ץ י שחשב כאן על רפואה לאשכי
^ /נזים טעה טעות מרה. מדי פעם
מתפרסמים בעיתונות סיפורי־זוועה על
אפים שנפלו אחרי ניתוח או חורים
שנבקעו בהם. דווקא באותו בוקר
,שלפני׳ חייב היה מישהו לצטט לי את
כל המיקרים, כשבראשם מותה של
הצעירה בחיפה על שולחן־הניתוחים,
בקיץ שעבר.
והפעם עולה השאלה ביתר חריפות.
בעלי״ניסיון הזהירו אותי שכך יקרה.
״למה אני צריך את כל כאב־הראש
הזה? הסתדרתי עם המין השני לא רע
בכל מיקרה.״ הרופאים הפלסטיים הכי רו
גם הם את שלב ההיסוס קודם
הניתוח, וחסמו כל דרך חזרה על־ידי
ררישת מיקרמה שמנה.
שעה .02:00 בית־החולים האיטלקי
בחיפה.
הבית בן 75 משמש היום בעיקר
מישכן לחולים על ערש דווי. חולי
סרטן שהרפואה איברה את הסיכוי
להצילם, באים לבית־החולים האיטלקי
כדי לקבל תנאים משופרים עד יום
מותם.
אחות זקנה אחת מנסה את האי טלקית
שלי. גם אחרי שאני לא עונה
לה, ולוא במילה אחת, היא ממשיכה
בשטף המלודי של שפת אמה.
מודרים לחץ־רם ובולעים, אגב כך,
כדורי טישטוש. האיטלקיה נראית מרו־

ר״ר ר: לא רפואה דעעויר־י
ף* שיחה של ״אחרי״ הסביר לי ד״ר ו׳ (השם חסוי מהגבלות
4אתיקה) מה בדיוק עשו לי לאף.
״ראשית בל, ובניגוד לדעה הרווחת בציבור, ניתוח-האף, שהוא
היום הניתוח המוביל בפלאסטיקה מבחינת המבקשים אוחו, לא
נעשה על״ידי חיתוך גשר-האף מלמעלה וניסור העצם. בך היתה צלקת
מעטרת את האף ולא השגנו שום שיפור אסתטי. הניתוח נעשה דרך
הנחיריים, בלי שום פגיעה חיצונית בעור האף״.
ואני עד. אחרי הניתוח היה אפי חלק לחלוטין, למעט מיספר
גירויים אדמדמים, בגלל הגבס.
ובמילים של בני-אדם, איך עושים את הניתוח?
״קצת קשה להסביר, אבל באופן כללי צריך להבין, שהאף מורכב
בתחילתו(החלק הקרוב למצח{ מעצם ובהמשכו מסחוס. הוא גט בגוי
כמו שני קירות, הנשענים זה על זה. במהלך הניתוח אנחנו שוברים
בליטות של האף. נגיד ולמישהו יש אף קשתי, אז נוכל לשבור את
תחילתו, להוריד את הבליטה ובסופו של דבר יווצר אף ישר.
״לפעמים אפשר לשבור את התחתית של שני הקירות, מהם בנוי
האף ובשינוי־המצב שלהם לתקן את צורת האף.״
האם הוא מתכנן ניתוח מראש?
״לא. כשפציינט בא אלי, אני מראה לו את האף המתאים לו. אולם
לכל אחד יש פנים משלו ואי״אפשר להגיע לחיקוי מושלם של הפנים
בתמונה מניתוח אחר שלי. זה נם מה שאני אומר לאלה הבאים אלי
עם תמונות של שחקני-קולנוע מפורסמים ומבקשים אף של שחקן
כזה או חזה של השחקנית ההיא. אני מסביר להם, שאם היו להם
הפנים והגוף של אותם כוכבים נוצצים הייתי יכול לעשות את
השיחזור המדוייק, אבל להלביש אף של מישהו על פנים של אחר
בחוסר התאמה...
״קוסמטית אני יכול כמעט תמיד לחקות איברים של אנשים
בתמונות. בזמן הניתוח אני מאלתר. אם, לדוגמה, נוצרו, עקב
הניתוח, נחיריים עבות טדי, אני מקטין או, אפשר, לשנות סנטר. עד
שהפציינט לא יהיה מושלם לטעמי אני לא אעזוב אותו. אני מכיר
רופאים העושים תיכנון מוקדם עם תרשימים של מחשב. לי זה לא
נראה, כי גוף של בן־אדם זה לא מכונה, וצריך להתאים את עצמך
אליו ולא את הגוף לתרשימים.״
ואם יבוא אליו לקוח, שיבקש אף שלא יתאים לדעת הרופא?
״נגיע לפשרה מוסכמת.״
כמה כושר מעוף ויכולת אומנותית צריך בשביל להיות מנתח
פלאסטי, שהר* חלק מהניתוחים נעשים באיזורים, שהרופא לא רואה,
איזורים כמו פנים האף, שאותם ממש מנתחים לפי חוש?
״אין כאן עניין של מעוף או כושר־אומנות. צריך הרבה התנסות
והתמחות. ניתחתי כבר כמה אלפי אפים בקאריירה שלי והניסיון הזה
עוזר לי לנתח גם איזורים שאני לא רואה. מה שכן צריך זה חוש
לאסתטיקה.
״לפלסטיקאים יש בעייה רצינית, יחסית לרופאים אחרים. אם,
לדוגמה, אני אנתח היום מישהו בבטן, בתחום הקשור לכירורגיה
פלאסטית, אפילו אם אנסה להסביר לו על מה ולמה הניתוח, הוא לא

וחושבים על איך לסקר נאמנה את הני תוח.
מניחים טייס מיניאטורי לי ד המי טה.
הרופא מגיע ב־ ,03:15 שואל ל ש לומי
ומתחיל בניתוח.
הדבר האחרון שאני זוכר בבירור

של הניתוח. השפעת הסמים היא אינדי ווידואלית
לחלוטין. המנותחת שבאה
אחרי, לדוגמה, התאוששה מיד. היא
קמה מהמיטה אחרי זמן התאוששות
קצר, והלכה לבד למכונית.

יבין, ובצדק. הוא גם לא יוכל להעביר ביקורת על תוצאות העבודה
שלי.
״אבל בעניינים של יופי אתה ואני מבינים בדיוק אותו דבר. אני
לא יכול להגיד למישהי, שהפיטמה שלה נפלה פנימה אחרי ניתוח
להקטנת חזה, שהניתוח עלה יפה. בכל הקשור ליופי אנחנו חייבים
להגיע למכסימום מבחינת השבעת רצונו של הפציינט״.

לא מילה
גסה
ף אפרופו שביעו ת־רצונו -כמה מהניתוחים לא מצליחים. שמענו
1על מיקרה-מוות בשנה שעברה.
ד״ד ו׳ ישיר מ אוד ואינו מנסה להתחמק :״חמישה עד עשרה
אחוזים מהניתוחים אינם מצליחים ואז אנחנו מחכים מיספר חודשים
ונכנסים שוב לניתוח קצר וקל, שי סדר את העניין סופית. ניתוחים
אלה, בדרך־כלל, אינם באשמת הרופא. אם ניקח שוב את דוגמת
האף, נראה שהריקמה הדלקתית, המתפתחת בעיקבות הניתוח,
עלולה במיקרים נדירים לשנות את צורת האף. אני רואה נם
השתפרות שלי עם השנים. אני בהחלט מוריד את אחוז התקלות
משנה לשנה.
״לגבי מיקרה״המוות. הוא נעשה בהשפעת טישטוש עמוק. אני לא
משתמש בשיטה הזו ונראה לי שהמסקנות הוסקו. בתוך כל הניתוחים
שעשיתי אני לא זוכר אף אחד שהיה כישלון חרוץ בלתי-הפיך״.
כמה מנותחים היום בארץ?
״ 15,000 בשנה והמגמה בעליה״.
ומהו היחס בין שני המינים!
״אחוז הגברים עולה בהתמדה, בערך 30 אחוזים מתוך כלל
הניתוחים. כמעט כל הגברים עושים ניתוחי־אף. אלה נתונים
מעודדים, שכן פעם הצירוף בין המילים גבר וניתוח פלאסטי היה
נחשב למילה גסה. בתור תלמיד ומתמחה הורו לי לשלוח כל גבר,
המבקש לשפץ את אפו, לפסיכיאטר, קודם שינותח.״
אתה לא חושב שנוצר כאן מימד של יופי לעשירים?
״ 2,500 שקלים לניתוח הם לא סכום־עתק. כל תיכוניסטית תוכל
לחסוך את הסכום הזה בשלושה־ארבעה חודשי־עבודה. אני חושב
שברגע שיש בעייה חיצונית, המשפיעה על הנפש, לא צריך לחסוך
בכסף כדי לטפל בה. זאת גם הסיבה, שאסור להיתפס להצעות זולות
יותר של רופאי אף, אוזן וגרון, שאינם מבינים דבר באסתטיקה״.
מה מנתחים היום!
״הכל. הרפואה הפלאסטית מסוגלת לתקן אפים, אוזניים, שדיים,
עכוזים והחל מ 1984-גם שאיבות־שומן.״
המחירים, כאמור, לא זולים. החל מ־ 2,500 שקל לאף וכלה במחיר
כפול לניתוח״חזה.
ולסיכום, ובכנות, האם הוא היה עושה ניתוח פלאסטי אם היה
זקוק לכך (והוא לא זקוק. חלק מהמטופלות חוזרות אליו שוב כדי
להסתכל בפניו) -״כן, בהחלט. גם הבת שלי רוצה ניתוח להצרת
הנחיריים ובהחלט אנתח אותה כשתגיע לגיל המתאים״.

מהאף הפסיק לעשות כן. רק גרוד מציק
מדי פעם מכריז הרופא על ״דפיקות
לפעמים מתחת לגבס.
פטישים״ .העבודה מתבצעת בעזרת
יום שני, שבוע אחרי, מורידים את
פטיש ואיזמלון, גם שופינים וכלי־הגבס
בקליניקה של ר״ר ו׳ .מביטים
עבודה אחרים הוסבו לצורך העניין. את
ניכחו בראי. הפרצוף מלפנים נשאר
הדם, הנוזל מדי פעם, מקפידים לנגב
(לפי הוראותי) בדיוק כמו שהיה, אולם
מייד.
הפרופיל עבר שינוי קיצוני. האף מעם
ד״ד ו׳ משתמש גם בידיו, כדי לעצב
סולד עם נטייה קלה לרומאיות. הרופא
מחדש את פני.
מורה להדביק אגדים דביקים על החו הלילה
היה הקשה ביותר שעברתי
טם, כדי להוריד את הנפיחות לגמרי.
בחיי, בגלל סיבה אחת פשוטה, שנבעה
מותר כבר לחזור לפעילות יום־יו־מההוראה
הקפדנית של הרופא לשכב
מית רגילה עם הגבלות קלות, הקשו על
הגב.
רות בפעילות גופנית והיחשפות לש מש
חזקה.
תמיד היה לי תסביך־אף ונשארתי
גם כזה בינתיים. כאשר במסיבת־עי־
^ די להוריד את הנפיחות מבקש
תונאים צילם מישהו את המרצה ורצה
הרופא להרכיב את ״מישקפי־הק־לצלם
מהצד גם את קהל המאזינים,
רח״ .כלומר, מין אריזת־פלאסטיק בצו מיד
הסתובבתי עם הפנים אליו, כדי
רת מישקפיים מלאים, המכילה בתוכה
שהפרופיל שלי לא יצולם.
חומר כחלחל, הקופא בקלות.
ואחרי הכל זה היה כדאי. למרות
התעוררתי לג מרי בשעה 09:00
הכאבים, למרות ששמעתי איך שוברים
בבוקר ומיד רצתי •לראי. המראה לא
את העצמות של גופי, למרות שהפ היה
מלבב. עיני כמעט נבלעו בחוריהן,
סדתי שבוע מהחופש הגדול, למרות
בגלל הנפיחות שעלתה ותפחה משך, הכל, עשיתי בשכל. פניתי לרופא הטוב
היומיים הראשונים.
ביותר (המחיר ביחס ישר) וקיבלתי
שטפי־רם פנימיים כיסו את כל הפ תמורה
מלאה. ושישאל אותי מישהו
נים (השטחים שלא היו נתונים בגבס)
את השאלה הנדושה — האם הייתי
ומנותח ממוצע נראה כמו מתאגרף,
חוזר על הניתוח אם היתה לי אפשרות,
שהפסיד הפסד מוחץ בזירה.
הייתי עונה בחיוב נ מרץ ומעודד את כל
כל אותן שמועות על השבוע שבו
הרוצים לעשות ניתוח, כל אלה שהס־אשהה
צמוד לגבס, כאילו חייבים להפ .תובבו
בודדים ומדוכאים ער עפר. כל
סיק כל פעילות, הוכחו מיד כשטויות.
אלה שרוצים למען עצמם או למען
שתי כתבות חיכו לי על שולחן־הב־הסביבה
להרגיש מושלמים יותר ופגי תיבה
ומייד ניג ש תי להשלמתן. לצאת
עים פחות, ללכת לעשות ניתוח פלאס מהבית
אסור אמנם, אבל אפשר בהחלט

לנצל את הזמן עד תומו. הגבס, שנמצא
סיפרו על מישהי, שניסתה להתאבד
רק על האף, אינו מפריע בכל צורה
אגב חיתוך וריריה ידיה, בג לל אפה.
שהיא וגם התאבון שלי, שאינו מן המז אחרי
הניתוח היא פרחה כמו שושן
הירים בימי שלום, גדל פתאום.
מלבלב. אצלי השינוי היה פחות דרא וגם
בשבוע הזה נמשכת האובססיה
סטי, אבל בהחלט מורגש.
להסתכל כראי. הגבס צמוד לאף ובהח מקצצים
אפים, מותחים עור, שוא לט
כבר ניתן לראות שיפור ניכר. לק בים
שומן, מגדילים שדיים. נגע חדש
ראת סופו של השבוע יורדת הנפיחות
פשט בארץ הקודש והפעם לשם שינוי,
לגמרי, גם הרם שטיפטף דרך קבע
משהו חיובי.

רונן בחדר ההתאוששות
״ואחרי הכל זה היה כדאי, למחוז הכאבים״...
צה מהדם שלי, ומזמינה את כל יתר
האחיות לבוא ול מדוד לי שוב את הל חץ.
נכנסים
לחדר־הניתוח. קודם לכן
דורשים שאלך לשרותים, ועומדים לי ד
הדלת, כדי לשמור שלא אברח.
האחות של ר״ר ו׳ מגיעה. מתחברים
כחלק אינטגראלי לשקית־האינפוזיה

הוא את האיטלקיה הזקנה מחברת
זריקת־טישטוש לתוך האינפוזיה. משם
והלאה, במשך 14 השעות הבאות, הכל
מטושטש ונתון בהשפעה הכבדה של
הסמים.
ניתוח פלאסטי באף נעשה בהרדמה
מקומית ובתוספת של סמי־טישטוש,
המנסים להקל את החוויה הטראומטית

אני, לעומת זאת, הובלתי אחר כבוד
לרכב. הרגשה של משהו מאחורי מסך.
משך כל הניתוח לא יכולתי לפקוח את
עיני. החלק הפחות־נעים של הפרוייקט
הן הזריקות הרבות(שמונה, להערכתי)
המוחדרות לאיזור האף. לאחר מכן מר גישים
את הטיפול הנעשה בגופך, או לם
לא חשים כל כאב.
שדיים גדלים

במרע גז
( ה מ שך נו ע מור ) 7
הבוחר לנבחר. יש לנו פיתרונות קלים
לבעיות חברה, שיכון וחינוך״.
אחריו בא רענן נעים, שפרש ממים־
לגת־העבודה אחרי שלא הצליח להשת חל
לרשימתה לכנסת. לרשימתו קרא
מע״ש — מושבים, ע״חת, שמנות.
אחרי חודש של התארגנות קמה הרשי מה.
נעים היה אופטימי. הוא מכיר את
כללי המישחק הפוליטי.

דיעות
ה 3לו1ד והשטיח הפלסטי]
זמד 1ע הגיעה י שר אל
לשיא העולמי
בתמותת נשים
ממחלות־לב.
״קצין המישטרה הרתי, הבלונדי,
בעל האף הארוך,״ זה היה הקלסתרון
שלו בחוגי העולם התחתון. בנוסף לכך
הם ידעו לספר, כי קצין־מישטרה זה גם
מתייחס לעצירים כמו לבגי־ארם.
פעם הוא נתן לעציר, שהתלונן על
כך שהוא רעב, את קופסת־הסררינים
שהביא מן הבית.
פעם אחרת ביקש לא לעצור מתווך־
קרקעות חשוד בעבירה, מכיוון שהמ תווך,
שהיה נכה, היה גם אביו של טייס
בחיל־האוויר וקצין־המישטרה סבר ש־מעצר
האב ישפיע על תיפקור הבן.
אולי זה מה שעמד למיכאל רז־שטיינקריצר,
משהתהפכו היוצרות
והוא, רז, איש יחידת בני מין זיגל, נעצר
בתואנות־שווא, נחקר ימים רבים ללא
הרף, כשחוקריו שופכים מים על ראשו
כרי להשאיר אותו ער ומבקשים לכול־או
בחברת עבריינים מתוך תיקווה שא לה
יפגעו בקצין־המישטרה לשעבר.
10 קילו פחות. העבריינים דווקא
התייחסו אליו יפה, אבל משיצא רז מן
המעצר גילה שאיבד עשרה קילו
ממישקלו, ששיערו האפיר וכי רצונו עז
לחשוף מעשי־נבלה מן הסוג שהוא
עצמו נפל להם קורבן. רז בן ה־ ,45 כיום
מורה לאזרחות ולהיסטוריה, לא הס תפק
בחשיפת סתם מעשי־נבלה.
בספרו, מדינה במחדליה (בהוצאת
המחבר 276 ,עמודים) הפך רז למטיף
בשער, למבקר־מדינה מטעם עצמו.
במקום ד!־ .32 הכל התחיל כאשר
רז, ניצול־שואה, שיריונאי בצה״ל, ול שעבר
איש ביקורת במישרד־התיירות,
קצין־מישטרה וחוקר, פנה לחיים האז רחיים
וניסה את כוחו ביבוא קפה מב־ראזיל.
הוא
נתקל אז בשורת שחיתויות בא-
גף־המכס, מיהר לחשוף אותן על־ירי
מסירת העוברות לעיתונאי, ובכך הע לה
עליו את חמת אנשי־המכם, שעד
מהרה הלבישו עליו תיק, ודאגו לכך
שייעצר ל־ 16 יום של חקירות ללא הפ סק,
שבהם במעט יצא רז מדעתו.

העול הז ה 2665

רז עריין איננו בטוח, שנים מיספר
אחרי אותה פרשה, אם הרשויות כבר
ירדו ממנו. כך, למשל, נשלחה לפני
שנתיים לרז, המשתכר כיום כמורה כ־
450 דו לר לחודש, דרישה מטעם
שילטונות מס־ההכנסה לתשלום מיליון
שקל וחצי.
מה שבכל זאת לא מפריע לרז להמ שיך
ולהתריע על מחרלי המדינה. כי צד
קורה הדבר שי שראל אוחזת בשיא
העולמי בתמותת־נשים ממחלות־לב?
וכיצד קורה שי שראל נמצאת בדירוג
הנמוך כל כך בדירוג המדינות על פי
רמת־החיים של תושביהן(במקום ה־,32
אחרי קובה, הנמצאת במקום ה־) 31י
509 שטיחים. ומה הם שורשיה
של הידרדרות המדינה? אולי בכך שב ראשית
ימיה נטלו בוזזים את רכושם
הנטוש של הפלסטינים שברחו מן הא רץ?
כפי שהעיד בזמנו אחד האפוט-
רופסים הראשונים על הרכוש הנטוש:
״יותר מ־ 50 אלף בתי־אב ערביים נעז בו,
אך אל מחסני־האפוטרופוס הגיעו
רק 509 שטיחים!״
וככה סורק רז את השטח, משלח רע־יונו
ת־יי עול( על הממשלה להסתפק ב־
12 מישרדים; על העיריות להסתפק
בפקיד אחד על כל אלפיים תושב) ומ עלה
רעיונות על שיפור מצבו של האז רח
(כל חייל משוחרר יזכה בהטבות
בשווי 15 אלף דולר).

חושף־מחדלים רז
מס־הכנסה חרש מילין!
למרבה הפלא מסכם רז את ספרו
דווקא בנימה אופטימית :״למה הדבר
דומה? לאדם שחייב לעבור ביצה. עליו
לחלוץ את נעליו ולקפל את מיכנסיו
ולא להתלכלך בבוץ. ומי שלא ישמור,
יגיע מלוכלך, במקום להגיע נקי!״

נוער

יום הולו־ס
דשמיויסטיס

רק שניים ישבו בכלא.
כר האחרים שוחרר!
בשקט מן החובה
ל שר ת בשטחים
הכבושים.
יופי

עידלדד ₪

זה קרה לפני שנה, שלושה חודשים

לפני פרוץ האינתיפאדה 23 .שמיניס טים
13 ,בנות ו־ 10 בנים, מכל רחבי
הארץ, ביקשו משר־הביטחון שלא ל ד רוש
מהם לשרת בשטחים הכבושים.
״אנו רואים חשיבות רבה בשרות הצבאי
בצבא־הגנה־לישראל ...אם תפקדו עלי נו
לקחת חלק בפעולות־דיכוי, נ אלץ
לסרב.״
רק שלושה מבין החותמים המקו ריים
הגיעו השבוע לחגיגת יום־ההו־לדת,
שנערכה ליוזמה, ב שולי כיכר־דיזנגוף
בתל־אביב. אך בינתיים הצ טרפו
עוד 130 חותמים ליוזמה, ונשלחו
עוד חמישה מיכתבים.
הסכם כשקט. חלק מן המשתת פים
לבשו חולצות בעלות סמל־השלום,
חלק אחר חולצות בעלות הסיסמה ״הל אה
הכיבוש!״ ובידיהם כרזות מגול גלות.
דקות
אחדות אחרי שהתקבצו, הגי עה
למקום השוטרת מתי גבאי. בנחי שות
רבה ציוותה על החבורה לפנות
את המקום, מכיוון שלא קיבלו רי שיון
להפגין.
אלא שלא היתה זאת הפגנה. אלא
מישמרת מחאה. ועל־פי החוק אין צורך
ברישיון אם המישמרת אינה עולה על
50 איש. השוטרת לא הכירה את החוק,
ועל כן הורתה להתפזר עד שיבוא קצין.
אחרי דקות אחדות הגיעו למקום
שלושה שוטרים נוספים, שהתירו לח בורה
לקיים את מישמרת־המחאה של הם.

כבר התחילו הרוחות להתלהט.
עוברים ושבים ניסו להרחיק את הצעי רים
מהמקום, התחילו לגדף. ניסו לה צית
שלטים .״חצי מהם נוער סמים, חצי
מהם נוער דפוקים! ברוסיה היתה זו
מקבלת 30 שנה בכלא, ולא רק
מזדיינת עם כל הערבים!״ צעק אחד.
השוטרים נעלמו כאילו בלעה אותם
האדמה.
יותר ממחצית חותמי המיכתב מלפ ני
שנה התגייסו בינתיים לצבא. שניים
מהם כבר ישבו בכלא הצבאי, מכיוון
שסירבו לשרת בשטחים הכבושים.
הצבא נמנע מלהיכנס לעימותים
מיותרים, והגיע עם כולם להסכמים,
שלפיהם ישרתו בתוך הקו הירוק.
עד היום ממשיכה החבורה להת רועע,
אחת לשבוע, תחת קורת־הגג של
מטה אירגוני־המחאה. הם יצרו חבורה,
שאליה מצטרפים כל הזמן צעירים חד שים.
לימור
אנקרה 17 חתמה במקום על
המיכתב .״אני חושבת שהם צודקים.
אהיה-מוכנה לשבת בכלא אם ישלחו
אותי מעבר לקו הירוק.״ היא אומרת.
רונן לוי חתם אף הוא. בפברואר
1989 הוא אמור להתגייס. בעבר כבר
נקרא לשרת, אולם בשל סירובו לשרת
בשטחים הכבושים נדחה שרותו הצבאי
פעמיים.
״גם הפעם, אם ינסו לשלוח אותי,
אסרב. רצו להגיע איתי להסדר שאהיה
נהג בשטחים הכבושים. מה ההבדל בין
חייל לנהג צבאי? זה לא אותו דבר?
סירבתי! אני רוצה להיות חייל, אבל לא
חייל כובש ולא בצבא־דיכוי.״
חיילים בלא־מדים. גם חיילים
הסתובבו שם, ב שולי כיכר־דיזנגוף. לא
במדים, כדי שלא יפרו חוק, לא

מפגינים לרמן ואופק, מאופרים כפצועים בהפגנת השמיניסטים
פעילים, כדי שלא יבלטו, באו כדי
להפגין נוכחות, כדי להראות שאיכפת
להם.
שניים ממשתתפי העצרת, יוני לרמן
וטל אופק איפרו את פניהם ונראו כפ צועים
שותתי־דם. להזכיר לאזרח שיש
חיים גם מחוץ לתל־אביב — ועוד איזה
חיים!

חינוך
א״ 1שטיי*1ם קטנים המחוננים פחדו מפגי
1ההתחרות במיסגרת
1מיוחדת. נמצאה להם
| מיסגרת אחרת.

דלג? כד₪
״האנרגיה הטמונה בפוטון אחד בא־לומת־לייזר
דו־תחמוצת־הפחמן היא
אחד נקודה שבע שתיים כפול עשר
בחזקת מינוס שלו ש אלקטרון וולט.
לייזר הרובי הגבישי חזק פי כמה, כמו
גם הספקו״.
זהו קטע קצר מתוך הסבר ארוך מפיו
של יצחק פלדי. המורה ללייזרי ם של
כיתת־המדע באורט ביאליק.
שיעמום נורא. לתלמידים מצ־פון־הארץ,
בעלי איי־קיו גבוה, היו מאז
ומעולם בעיות. הם סבלו משיעמום
נורא בבית־הספר, בעיקר בכיתות הנ מוכות.
מיסגרת־הלימודים
הקיימת היא
הטרוגנית, הפועלת בשיטת הפעמון:
אחוז קטן של חלשים, אחוז קטן של
מחוננים, ורוב־רובה של הכיתה בינו ניים.
חוסר״התקציב והקיצוץ המתמיד
לא איפשרו כמעט הקמת מיסגרות
מיוחדות ל שוליי ם של הפעמון, ואם
היה תקציב, הוא הושקע בדרך־כלל
בחלשים.
אמנם, כבר מזה שנים רבות פועלים
בטכניון בחיפה חוגים למחוננים, המ
רכזים
אליהם נוער מכל צפון הארץ,
אולם היה ברור שאין בהם די.
זאב פיינ ש טיין, מנהל קריית״החינוך
א 1ר ט ביאליק :״לפני שלו ש שנים
החלטנו להקים כיתה מיוחדת ל תל מידים
מעולים. מיסגרת נפרדת, ייחו דית.
אספנו את הטובים והחכמים שבין
תלמידי כיתה ט׳ ,ושלחנו אותם לקורס־קיץ,
שבו תיגברו בצורה משמעותית
את האנגלית והמתמטיקה, וניסו לגב ש
עצמם בכיתה.
״בסוף הקיץ נכונה לנו הפתעה לא־נעימה:
איש מבין המשתתפים־לעתיר
בכיתה לא רצה לקחת חלק בה.
,ההתחרות,׳ כך הסבירו הפורשים.
,היתה קשה מדי. נוצרה אווירת־לי־מודים
מאוד לא נעימה.׳
״הגענו למסקנה, שיש להפעיל מיס־גרת
למחוננים, אולם בצורה אחרת.
התלמידים בכיתה המיוחדת ילמדו את
כל השעות בכיתה רגילה ובנוסף ילמדו
בכיתת המדע.
״את הבאים לכיתת־המרע ניסינו
להכין כבר קודם לכן, ובאותה ההז דמנות
גם פתרנו את בעיית השיעמום.
כללנו את כיתת־המדע בתוך פרוייקט
גדול בשם, הפרוייקט לפיתוח המצו־יינות׳
.מתחילים בכיתה ג׳ ,אוספים
מכל בתי־הספר תלמידים בעלי יכולת
לי מודי ת גבוהה, ומקנים להם מושגי־יסוד
במחשבה מתמטית. בהמשך הש נים
הם לומדים גם קצת פיסיקה, רובו טיקה
ומחשבים. העיקר מגיע בכיתה

מה התוצאה?
שי עמית מכיתה י׳ 2/בא 1רט
ביאליק :״כרגע אנחנו מתרכזים בשני
נושאים עיקריים — מחשבים ופיסיקה
מודרנית, שהיא בעיקרה לייזרים.
המטרה הסופית היא להיבחן בשש
יחידות פיסיקה — חמש היחידות
הרגילות ויחידה שי שית מיוחדת בליי־זרים.
כל יחידה נוספת מעלה את
הממוצע הסופי של בחינות־הבגרות,
וכפועל יוצא, את סיכויינו להתקבל
ללימודי ם גבוהים. אנחנו גם לומדים
את שפת הפרולוג על מחשבים, שפה
שתהווה בסיס ע תידי לפיתוח אינט ליגנציה
ממוחשבת״.

נפגע

• אתה יכול לאמר שב ארץ
י ש מודעות גבוהה?

• אז מדוע י ש לחסן גם את
הכנים?

ביותר. אנחנו מגיעים לכל חור, ואם
ילד לא מגיע לקבל את החיסון, אז
אחרי זמן האחות באה אליו הביתה
ומביאה אותו לחיסון. הרפואה הצי בורית
שלנו היא מן המפותחות בעולם.
מבחינת שרותי טיפת־חלב, קוויבק
(בקנדה) ואנחנו הטובים ביותר בעולם.

הנדבקת באדמת ואז העובר
באופן שאינו ניתן לתיקון.

כדי לחסל את שרידי המחלה.

• אומרים שהחזרת מסוכנת
יו תר לכנים.
נכון, בגלל סכנה של פגיעה באש כים.

ולמה היא גורמ ת?
מצב שפיר בשטחים

היא יכולה לגרום לירידה בפוריות.
אבל גם כאן צריך לחסן את כולם, כדי
לחסל את המחלה.
(המשך מעמוד ) 8

• וככל זאת מחסנים גם את
הילדים האלה?
כן, בוודאי.

הזרת;
שעלת; הצגת
• החיסון הוא תהליך יקר?
הוא עדיין זול יותר מקורבנות של
סיבוכים. לכן כל מדינה מקדישה לכך
אמצעים, וכך גם מדינת־ישראל.

• החיסון הוא לכל החיים?
המידע שיש בידינו אומר שקרוב

• לא יכול להיות מצם שהנ גיף
עצמו מתגכר על החיסון
וממשיך להיות פעיל?
מדובר בנגיפים שבמשך דורות לא
הראו נטיה למוטאציה, וגם תיאורטית
הסיכוי הוא קטן.

• אכל כשפעת י ש נטיה
כזאת?
אלה נגיפים מסוג שונה. אצלם המו טאציות
תדירות. יש רק נגיף אחד של
חצבת, אדמת וחזרת, אבל אין נגיף אחד
של שפעת.

• מה הסיבוכים היכולים ל היגרם
מחצבת?
רלקת־המוח מסוגים שונים, דלקות־ריאה
קשות. אני חושב שזה מספיק.

• שעלת?
זו מחלה שהיתה לה פעם תמותה
גבוהה, כשתקפה תינוקות עד גיל חצי
שנה. כיום, בעידן החיסונים, כמעט ולא
רואים את המחלה, במקומות ששיעור־החיסון
גבוה. יחד עם זאת זה החיסון
הבעייתי ביותר, כי הוא גורם לסי בוכים.
ב־ 1ל־ 1750 מיקרים של חיסון
יכולים להופיע פירכוסים שאינם
מביאים לנזק מוחי פרמננטי, אבל ב־1
ל־ססס 300,מיקרים יכול להופיע נזק
מוחי קבוע.

• א ת כל החיסונים האלה
נותנים בזריקה מ שולשת?
זה נעשה מסיבות לוגיסטיות. יש
אינטראקציה טובה בין שלושת המר כיבים.
אינ הוגת
חיסון
• י ש חובה לחסן ילד?
יש תקנה. אין חוק. החוק המנדאטורי
היחידי לחיסונים היה נגד אבעבועות
שחורות, אבל החיסון הזה בוסל. אי־אפשר
לתבוע ל רין מי שאינו מסכים
לחיסון.

•זאת אומרת שזה נתון
לשיקול-דעתם של ההורים?

לוודאי שזה לכל החיים, פשוט אין די
שנות־ניסיון כדי לאמר זאת בביטחון.
לגבי מחלות מסויימות, שחשבנו שה־חיסון
נגדן הוא לכל החיים, כמו אדמת,
כדאי כנראה לתת זריקות־דחף כעבור
כמה שנים. יש ארצות שאימצו את
הזריקה השניה נגד אדמת.

• מתי, כאיזה שלם?
אם נותנים את החיסון הראשון בגיל
15 חודשים, נותנים את הזריקה השניה
בגיל . 12 אצלנו נותנים רק חיסון אחד
בגיל , 12 ורק לבנות. לדעתי צריכים
לחסן את כולם.

•ו מ דו ע מחסנים את הכ נות?
הסכנה
הגדולה הכרוכה באדמת היא
גרימת סיבוכים לעובר. אחרת זו, בדרך
כלל, מחלה קלה, ללא סיבוכים.
הסיבוך העיקרי הוא אצל אשה הרה,

די לשכנע את הרופאים שיעודדו
חיסון, כדי שיהיה אחוז גבוה של
חיסונים. ובקשר לשעלת, צריך ל ציין
שיש באופק חיסון מסוג חדש, שלא
יהיה מורכב מחיידק־השעלת המומת,
אלא ממרכיביו המטוהרים בלבד —
חיסון א־ צ לו לרי(לל א תא).

• והוא פחות מסוכן?
יש תיקווה שהוא יהיה ללא אותם
הסיבוכים.

• הזכרת את מחלת האבע בועות
השחורות. המחלה נעל מה?
אירגון־הבריאות
העולמי הצהיר לפ ני
חמש שנים שהעולם חופשי מאבע־בועות
שחורות.

•י דו ע לך אם י ש מדינו ת
שי ש בהן חוקים המחייבים
חיסונים?
במדינות מערביות לא, ובמדינות
הגוש המיזרחי אין צורך בחוק כזה, כי
הפוליטבירו מחליט וי ש חיסון ב־ן. 1009
ארצות אלה נמצאות, מבחינת החי סונים,
במקום הגבוה בעולם.

•לדע תך צריך לאכוף את
החיסונים בחוק?

״פוליו״
״פוליו״ הוא קיצור של
״פוליו־מיאליטיס״ .״פול־יו
ם״ כיוו ני ת פי רו שו
אפור ,״מואלום״ פירו שו
ל שד־ העצ מו ת. פי רו ש
השם: דלקת החומר הא פור
שבעמוד״השידרה.

•למ ה?
צריך הסברה. חוקים לא עוזרים.
אנחנו, בארץ, נמצאים באחד המקומות
הטובים בעולם. השרותים שלנו לאם
ולילד הם מהמתקדמים בעולם. הם
טובים יותר מאשר בארצות־הברית.
אנחנו נותנים חיסונים חינם, שם הם
צריכים לשלם, או שהסעד משלם. אבל
לרוב האנשים משלמים.

• ומה קורה בשטחים הכבושים?
כשהשטחים
היו חלק מירדן, מצב
החיסון היה טוב. אנחנו עוד שיפרנו.
בעזה המצב היה קטסטרופלי, ועכשיו
הוא די רומה למצב במדינת־ישראל.

•זאת אומרת שילדי השטחים
הכבושים מחוסנים כמו
ילדי ישראל?
אולי יותר טוב, כי זריקת ה־
(חצבת, אדמת, חזרת) ניתנת
לי לדי השטחים ולא לי ל די ישראל.

•זאת אומרת שאי-אפשר
לומר שהם מהווים סכנה מב חינה
זאת?

• איזה חיסונים אחרים נית נים
היום בעולם, ולא ניתנים
בישראל?
בארצות־הברית ניתן חיסון נגד
חיידק ההמופילוס, שהוא גורם מס׳ 1
לדלקת קרום־המוח בילדים. זה חיסון
חרש יחסית, העובר שיפורים, ובאח רונה
יצא תרכיב משופר, שלדעתי
כדאי להתחיל לחסן בו גם את ילדינו.
זה יחסוך הרבה מיקרים של דלקת־קרום־המוח
החיידקית.

• זו מחלה נפוצה?
בוודאי פחות נפוצה ממחלות־היל־י־יס.
אבל אם אצלנו, בבית־החולים

חקוז בתל־אביב, מתאשפזים 10 ילדים
בשנה, וזה המצב בערך בעוד 20
מחלקות־ילדים אחרות בארץ, אז יש
200 ילדים בשנה. ואם החיסון יחסוך
,70*.אז כדאי.

• אי רגון הבריאות העולמי
אוכף חיסון על מדינו ת?
הוא לא נכנס לתחום הזה. הם
לוחצים ומקבלים דיווח שנתי, ודנים
בזה ברצינות. הם יודעים כל מה
שנעשה, גם מחלקים מחמאות וגם
מעירים הערות.

• שם שומרים את החיידקים
של כל המחלות ואת החיסונים?
יש להם מעבדות־מחקר על חיידקים
ונגיפים. המופילוס זה חיידק, שעלת זה
חיידק, כל היתר הם נגיפים.
וירוס זה נגיף, כלומר יצור שכדי
לחיות הוא זקוק לתא מאחסן. חיידק
יכול לחיות באופן עצמאי.

• על איזה סוגי־חיסונים
אחרים עובדים כרגע?
בארצות־הברית עובדים על חיסון
נגד אבעבועות־רוח, וכרגע י ש המלצה
לתת אותו רק לילדי ם בעלי מערכת־חיסונים
נמוכה.

• מה הסיכונים של המחלה
הזאת?
אצל ילדים בעלי מערכת־חיסון
נמוכה יכולה התמותה להגיע עד *,50
ולכן החיסון נכנס לשיגרה בילדים
אונקולוגים. אבל י ש כיום דיון רציני
על השאלה אם להכניס את החיסון
לשיגרה. אין עדיין המלצה סופית.

המחלות
ן ייעלמו
• אתה חושב שי ש אפ שרות
שמחלות־הילדים ייעלמו מן
העולם?

חיסון נוסף שנמצא בניסוי הוא חיסון
נגד אחד הנגיפים הגורמים לשילשו־לים
עד גיל .4זהו וירוס הנקרא
£ 0 1 4ובארצות מפותחות זו הסיבה
מס׳ 1לאישפוז בגלל שילשולים.

• זהו וירום קטלני?
לא, אבל הוא מביא להפסד נחלים,
ואס פתרו באירופה בעיות של מחלות
שיל שוליו ת אחרות, כמו דיזנטריה, אז
הגיע הזמן להתפטר גם מזה.

• ב ארץ עוד י ש דיזנטריה?
עוד לא פתרו את הבעייה. אני הייתי
נותן קדימות לחיסון נגד המופילוס,
המבוסס יותר בארצות־הברית. החיסון
נגד £ 0 1 , 4הוא ני סיון אירופי.

•וי ש סכנה שאם מחלות
אלה ייעלמו, י צו צו במקומן
מחלות חדשות?
זו שאלה בתחום הפילוסופי. אפשר
להפליג במחשבות. אבל כרגע צריך
להתגבר על מה שיש.

• י ש מגיפו ת ב ארץ?
אין מגיפות, י ש התפרצויות, וכשיש
שאננות ומיקרים רבים של ביטול
חיסונים יש התפרצויות של מחלות. זה
מתרחש בעיקר בשכבות המתנגדות
מסיבות אידי אולוגיות לחיסונים, כמו
פלגים מסויימים של הערה החרדית.
ובאמת, מוקדי החצבת והשעלת היו
פעם באיזור הזה. היום י ש להם מודעות
גבוהה יותר.

• ילד שלא קיבל חים ון לפי
תוכנית מישרד־הבריאו ת יכול
לקבל או תו בגיל מאוחר יו תר?
הוא יכול לקבל בשלב מאוחרייותר,
מבלי שזה יפגום ביעילות החיסון.

• הילד צריך להיות בריא
בזמן שהוא מקבל את החיסון?
צריר• אומנם, בהוראות האמריק איות
כתוב שאסור לתת חיסון במחלה
שהיא מעבר לשפעת, אבל אני אתן
חיסון לי ל ד שהוא ממש בריא. אם הוא
משתעל או מנוזל, אז רק ל פי החלטת
הרופא לפני מתן החיסון.

ויעה אחות: אנחנו מתנגדים לחיסונים!
^ יו ע ץ הטיבעוני יצחק בן־אורי
1 1היה נבוך מעט בשבוע שעבר,
כאשר פציינטית שלו לשעבר, תושבת
אור־עקיבא, צילצלה אליו ושאלה אם
הוא ממליץ, לה ולילדיה, לקבל חיסון
נגד שי תוק־ילדים(פוליו).
האשה, שידעה על התנגדותו של
בן־אורי לחיסונים, היתה אחוזת בהלה,
בעיקבות שני המיקרים הראשונים של
מחלה נוראה זו, שהתגלו באחרונה
בעיירה לי ד קיסריה. אחד מהם, תינוק,
כר נכתב בעיתונים, לקה במחלה יו מיים
אחרי שקיבל את החיסון נגדה,
כלומר: חלה מן החיסון עצמו.
כעבור יומיים פורסם בעיתונים שה תינוק
קיבל את החיסון המשולש, לא
חיסון נגר פוליו.

סיפר בן־אורי, תו שב נתניה:
אמרתי לאשה שצילצלה אליי שאני
לא מוסמך להגיד לה מה לעשות.
אמרתי לה רק מה דעתי, באופן כללי,
על חיסוני־ילדים. היא אמרה שהיא
מכירה את התינוק שחלה. התינוק,
לדבריה, היה בריא, עד שקיבל את
החיסון.
בניגוד למה שפורסם בעיתון, כאילו
קיבל חיסון נגד פוליו וחלה במחלה,
אמרה האשה שהיא יודעת שהוא קיבל
את החיסון המשולש, נגד חצבת, שעלת
ודיפטריה, ואחרי חיסון זה חלה בשי־תוק־ילדים.

ידוע לי מה החליטה אותה אשה
לעשות, אחרי השיחה איתי. כל אחד
צריך להחליט מה לעשות עם עצמו
וילדיו.
לא רבים יודעים על השקרים לג בי
מחלת־הפוליו. שקר אחד הוא שהמחלה
נעלמה כתוצאה מהחיסונים. המגיפה
הגדולה בארץ פרצה בשנת . 1950
תרכיב סאלק התגלה שש שנים אחר־כך.
לקראת 1956 נעלמה המחלה
כמעט לגמרי, ולא בזכות החיסונים.
היא נעלמה כמו שנעלמו מגיפות

טיבעוני בן־ אורי
.הילדים שלי לא קיבל! חיסון ר
אחרות בעבר, כמו כולירה, דבר, טיפוס
— מחלות שגרמו למותם של אנשים
רבים, ובמשך הזמן נעלמו מעצמן.
יש אבסורד בהחלטה לחסן את
תושבי העיירה. הרי אם התינוק חלה
כתוצאה מהחיסון הזה, זה יכול לקרות
גם לאחרים. אז מה פתאום הם הולכים
עכשיו לחסן אלפי אנשים?
אני בכלל לא בטוח שהילד והאשה
חלו בשיתוק־ילדים. יתכן שהם קיבלו
שיתוק כתוצאה מחיסון אחר, ולמיש־רד־הבריאות
קל יותר להגיד שזה
פוליו. כי פוליו בא בצורה מיקרית,
כתוצאה מווירוס, ולא כתוצאה מפ עולה
רפואית כלשהי.
באותם מיקרים שבהם ילדים נפגעו
מהחיסון המשולש, זה לא היה בגלל
וירוס, אלא כתוצאה מהרעלת־דם (אני
פילקציה) .החיסון הוא חומר חלבוני זר,
המוכנס לגוף, וי ש ילדי ם שלקו בעיק־בות
זה בהרעלה, שבמיקרים מסויימים
הובילה לשיתוק או למוות.
היו בארץ — ו עדיין קיימות —
תביעות מישפטיות של הורים נגד

מישרד־הבריאות, על פגיעה מוחית
שנגרמה לילדיהם בג לל החיסון המשו לש.
חלק מהתביעות הסתיימו בפיצוי
כספי, חלק עדיין בדיונים.
אין מידע מדוייק, או סטאטיסטיקה,
לגבי מיספר הילדים הנפגעים. אני
בטוח שמישרד־הבריאות אינו מוסר מי דע
מהימן בנושא זה, ועכשיו מלבים
היסטריה ופאניקה.
למה לחסן רק את אנשי אור־עקיבא?
מה, הם נמצאים שם בחממה? הם לא
פוגשים אנשים ממקומות אחרים? לא
נוסעים באוטובוסים, לא הולכים לבתי-
שימוש ציבוריים?
אני בטוח שבעוד שבועיים־שלושה
יפרסמו שזה לא היה ככה, זה לא היה
פוליו. תמיד הדברים משתנים, תמיד
בא איזה מימצא חדש. לא תמיד יודעים
את האמת, וגם כאשר יודעים, לא תמיד
מעוניינים למסור אותה לציבור.
הילדים שלי( ב ת ,30 בן 24 ובת ) 13
לא קיבלו שוס חיסון, לא נגד פוליו ולא
נגד שום מחלה אחרת. אין הרבה ילדים
בארץ שלא קיבלו חיסון נגד שיתוק-
ילדים, י ש אולי 100 ילדים, ולא יותר.
אני לא מאמין שהמחלה פרצה אצל
התינוק והמורה בג לל מים מזוהמים.
שום וירוס או חיידק אינם יכולים
לעבור דר ך חומצות הקיבה. הם מוש־מדים
עוד לפני כן, על־ידי הרוק בפה,
המשמיד חיידקים ומונע את כניסתם
למחזור הדם. אני מאמין שתוך 20־30
שנה יחסלו את החיסונים, יפסיקו
לגמרי. יווכחו לדע ת שהנזק שהם
גורמים גדו ל מן התועלת שהם מביאים.
מלבד זאת, לא יהיה להם כל־כך הרבה
כסף לשלם לנפגעים.
אני משוכנע שאחת הסיבות לכך
שמישרד־הבריאות אינו מפסיק את
החיסון המשולש היא שהם אינם רוצים
להודות בכך שהחיסון הזה גרם לשי-
תוק־מוחין של הרבה ילדים.

:עסי רון ₪

לי כסא-גלגלים המונע ידנית. כשאני
מתעייף, אני יושב בו. יד־ימין אמנם
אינה מתפקדת, אולם ביד־שמאל אני
מצליח לעשות פעולות רבות, אפילו

מן השפה לחוץ. במשך תקופה קצרה
הועסקתי בתפקיד מוזר של מאזיו ל־מישדרים
ומבקר מטעם מפקד־התחנה.
את מימצאיי העברתי לביתו של המפ־

שמחובר למכונה באופן קבוע זקוק
למכונה חדשה, השייכת לו בלבד,
בעיקר מטעמים היגייניים.
לבסוף, אחרי אינספור תחנונים

..התבוו ד שאיו ו בו נזה נמו חבוות ...נשחלית .1מיתה
מלם להתרחק ממני. איש מהתחנה רא טוח רטלבן אד
בחגים, לאחל לי חג שמח, לשאול אם אני זקוק לעזוה...״
בזה

( ה מ שך מעמוד ) 9

להינתק מהמכונה.
עד שקרה מיקרה קטן, לכאורה חסר־משמעות,
אלא שלצור היתה זו ראשיתו
של השיקום.
באחת מאותן העברות שיגרתיות,
אינסופיות, מהמיטה לכסא שלצידה,
ניתקה המכונה, והוא נשם לבד, במשך
דקה 60 .שניות שלמות של שאיפת
אוויר ונשיפתו, בפעם ראשונה אחרי
שלושה חודשים של תלות גמורה
במכונה.
״חשבתי שזה סוף העולם, שעוד
מעט אמות, או לפחות אהפוך לצמח.
אולם דבר מכל זה לא קרה. זה היה
ב שבילי סימן קטן, ש עודד אותי מאוד.
״כמה ימים אחר־כך התקלקל אחד
מחלקי המכונה. טכנאי־התיקונים שאל
אותי אם אני מסכים שהוא יל ך להביא
חלק אחר. פירו ש הדבר היה שאשאר
במשך כמה רקות ללא המכונה. ב פרץ
של ביטחון עצמי הסכמתי. נשמתי כמה
דקות לבד.
״ כן התקדמתי כל יום מעט. כשנ שמתי
לבד 45 דקות, היתה התרגשות
גדולה. כל בני־מישפחתי הגיעו לבית־החולים.
חררי המה רופאים ואחיות.
.מנהל־המחלקה, שהוזעק מביתו,
הניח את ידו על קצה קנה־הנשימה
בצווארי, כדי לחוש את האוויר הנפלט
ממנו. זה היה אוויר חם, מה שהוכיח
שאכן נשמתי עמוק, מתוך הריאות, ולא
בצורה שטחית, מתוך קנה־הנשימה.
״אני הייתי נרג ש מאוד. זה היה כמו

בחודשים הבאים הצליח צור לנשום
בכוחות עצמו במשך ארבע שעות.
עיקר המאמצים, הנפשיים והרפואיים,
כוונו אל בעיות־הנשימה. פעילו תן של
הגפיים עדיין היתה משובשת. את
מרבית זמנו בילה צור בכסא־גלגלים
חשמלי. אמנם ל מד כיצד ללכת, אולם
לא נותר בו כוח נפשי וגופני, אחרי
מאמצי־הנשימה, ל תרגל כראוי את

אחד

לכתוב, ואני רואה
מהישגיי הגדולים.
״מלבד זאת, במחלקת־השיקום הבנ תי,
באופן הכי עמוק, שאני נכה. שינו
לי שם את כל צורת החשיבה, עזרו לי
להבין שמעכשיו יהיו חיי שונים, ו שי ש
לי יכולת, נפשית וטכנית, להתמודד
עם המציאות החדשה.״
הקשיים האינסופיים, הכאבים, ה־תיסכול,
הייאוש, הצטרפו בסופו של
דבר לפסיפס אחד של השלמה ותיקווה
לצד דיכאון ומרירות. מיכל צור, אשתו
של נדיר, אז סטודנטית, היום עקרת־בית,
מטפלת־צמודה לבעלה, סירבה
להתראיין. חבל. אילו הסכימה, יכלה
לתאר בצלילות של מביטה מהצד את

קד, אז רון בן־ישי. איש בתחנה, מלבדו,
לא יד ע מה אני עושה.
״ייתכן שעובדה זו היתה לבסוף
בעוכריי. ועד־העובדים, שלא הבין מה
אני עושה, לא סייע לי במאבקי. כש ביקשתי
לקבל מישרת עורך נתקלתי
בחומת־סירוב. כשהחליטו לקצץ בעוב־די־התחנה,
הייתי אני הקיצוץ המיידי.
״עד היום י ש בי כעם על התחנה.
הפקרה כזו של עובד קבוע, שחלה בעת
עבודתו, פגעה בי מאוד. ואני לא מדבר
על חברות. במהרה התברר לי שאין
דבר כזה כמו חברות חסרת־אינטרסים.
כשהייתי כתב, קריין ועורך, לכאורה
בעל עמדת־השפעה, חיפשו רבים את
מיהרו כולם
קירבתי. כשחליתי,

ואיומים, נקנתה המכונה מכספי קופת־החולים
הכללית ומישרד־הבריאות.
כעת שוב צ רין להחליף את המכונה.
כך כל ארבע שנים נזקק צור למכונה
חדשה .״זו שברשותי אינה פועלת
כהלכה,״ הוא אומר .״ואני שרוי בחרדה
נוראית. היא הרי עלולה לבגוד בי
באמצע הלילה, ומבלי שארגיש כי
משהו קורה אני עלול למות״.

אין גיצהוגות
גדולים
ך ם היום,

תשע שנים אחרי שחלה,
שבע שנים אחרי שעזב את מחל-
קת־השיקום, תלויים חייו של צור במי

**ץ ישה חודשים

השתחרר מצה׳יל תת־אלון?
גיורא זורע 43 עד לאחרונה
קמנ״ר (קצין מודיעין ראשי) .זורע,
י ליד קיבוץ מעגן־מיכאל ואחד מששת
בניו של אלוף מאיר (״זרו״) זורע,
לשעבר אלוף־פיקוד, חבר־כנסת(ד״ש)
ומבקר מערכת־הביטחון, שכל שניים
מאחיו במילחמות(אח טייס במילחמת
ששת־הימים ואח איש־שיריון במיל־חמת
יום־הכיפורים) והיה במשך 25
שנות שרותו בצה״ל, בין השאר, מפקד
סיירת אגוז המהוללת ומפקד חטיבת־שריון.

ידיד־הגשרים
נפטר

בעת
שחייה בחוף אשקלון,
מהתקף־לב, בגיל , 73
ההיסטוריון של האצ״ל(שישה כרכים:
מערכות האיתון הצבאי הלאומי)
ובמשך שנים רבות עורך דברי־הכגסת.
ניב, י לי ד פולין וידיד־נעורים של יצחק
שמיר, עסק, למרות פעילו תו בבית״ר
ובאצ״ל ו לי מו ד ו באוניברסיטה ה עברית,
בראשית שנותיו בארץ, ב־מיגוון
עיסוקים: פועל חקלאי, סולל־כבישים,
חוצב ונוטר, עד שהתנדב
לצבא הבריטי של מילחמת־העולם, ש בו
נעצר כאיש אצ״ל והוגלה לאפריקה.

דויד ניב,

הסטודנטית הראשונה
נפטרה בחיפה, בגיל ,84
פרופסור רחל שלון, אחת הסטודנ טיות
הראשונות ואחת הפרופסוריות
הראשונות בטכניון החיפאי. שלון,
יליד ת ורשה ורב־סרן של צה״ל בימיו
הראשונים, היתה מהנדסת אזרחית ו אלמנתו
של אוריאל שלון, איש
הטכניון גם הוא ומי שניהל במשך 25
שנים את מיפעל־השמנים שמן, אך
נודעה במיוחד בתחנה לחקר־הבנייה ש בראשה
עמדה ובסיפרי־המחקר הרבים
שאותם פירסמה (הראשון ביניהם,
שראה אור לפני 50 שנה: צמנט ובט1ן).

היערן הערבי

שדרן צור בימי עבודתו
.סל ם מיהר! להתרחק ממני ו
אחרי
שאושפז
* /במחלקה לטיפול־נמרץ־נשימ־תי,
החליטו הרופאים שהוא מסוגל
להיפרד מהחממה הרפואית הזאת.
״עקרונית יכולתי ללכת הביתה.
אולם המעבר החד ממחלקה שי ש בה
רופאים ואחיות בכל שעות היממה,
לביתי, שם תטפל בי רק אשתי, היה
מפחיד מדי.
״הועלתה אפשרות שאעבור לבית
לוינשט״ן. סירבתי. לגביי, זו היתה תח נה
סופית לפני בית־העלמין. בנסיון
לשכנע אותי לעבור לשם אמר לי אחד
הרופאים: גם הנשיא זלמן שז״ר היה
מאושפז שם!
״השבתי לו: שז״ר הספיק להתהולל
במשך 80 שנים, בטרם הגיע לשם. אני
רק בן ,28 עדיין לא הגיע זמני ללכת
בדרכו.
״לבסוף התקבלה ההחלטה. הועבר תי
למחלקת־השיקום בהדסה על הר־הצופים.
הגעתי אל המחלקה בכיסא־גלגלים
חשמלי, כשאני יכול לנשום
ל בדי במשך ארבע שעות רצופות.
״שהיתי שם במשך 14 חודשים. בסו פם
יכולתי לנשום לבד במשך שמונה
שעות. הליכתי התייצבה. אני יכול
ללכת כמה עשרות מטרים ללא עזרה,
בתנאי שהריצפה אינה חלקה מדי, או
לא מחוספסת או מלאת מהמורות.
״גם ידי השמאלית התחזקה, כך ש אינני
זקוק לכסא־גלגלים חשמלי. יש

הבן השישי

אותו מבוך מבולבל של רגשות שליווה
את תהליך־השיקום, כמו גם את חודשי-
הטישטוש הראשונים.
שני חודשי השיקום האחרונים
הוקדשו למילחמה בביורוקרטיה. לל א
מכונת־הנשמה ביתית לא יכול היה צור
לעזוב את בית־החולים. המימסד ערם
קשיים.
״רבים עדיין הכירו אותי מעבודתי
בטלוויזיה ובנלי־צה״ל. אפשר לו מר
שהייתי מקורב לצלחת. ובכל זאת נש לחתי
ממקום למקום, ממי שרד למיש־רד,
עד שזכיתי במכשיר.״

נה־הנשימה

המלאכותי, שהוא

/וצינור שהושתל בגופו, מסתיים
בפקק בצוואר. חולצות גבוהות־צווארון
והטייה קדימה של הצוואר יכולים
להסתיר את קצה הצינור הפקוק, הבו לט
ממרכז הצוואר. ההליכה, שרופא
אורתופד יכול לזהותה כחריגה, נראית
להדיוט כהליכה רגילה, נורמלית
לגמרי.
כך, כשנכותו אינה צורמת או
מבהילה, האמין נדיר צור כי יוכל
לחזור אל עבודתו בגלי צה״ל.
״קולי, שהיה ברור וצלול, רדיופוני,
התעבה, הצטרד, נעשה מתכתי. הבנתי
שלא אוכל לקריין, אולם האמנתי
שאצליח ל עבוד כעורך־חדשות. אמנם
הובטח לי שאוכל לחזור לעבודה, אלא
שמאוחר יותר הבנתי שזו היתה הבטחה

להתרחק ממני. איש מהתחנה אף לא
טורח ל טלפן אלי בחגים, לאחל לי, חג
שמח׳ ,לשאול אם אני. או מישפחתי
זקוקים לעזרה כלשהי.״
כך, תחת שיתפרנס מעבודתו, מת קיימים
צור ומישפחתו מכספי הפנסיה
שהוא זכאי לה מנלי־צה״ל ומקיצבת־נכים
מהביטוח הלאומי.
חדדה גודאית
ך ם המימבד

מחמיץ פניו לחולים
^ כמו נדיר צור. הוא אינו זכאי
לקיצבת־ניידות מהביטוח הלאומי. את
קניית מכוניתו ואת הרכבת ההגה המ יוחד
מימן מכספו. כדי לקנות מכונת־הנשמה
ביתית, שמחירה 12 אלף דולר,
נ אלץ להתרוצץ בין המישרדים השו נים,
להתחנן על נפשו.
מישרד־הבריאות סירב לממן את
הרכישה. היפנו אותו לאירגונים וולונ טריים.
יו״ר התאחדות־התעשיינים בי רושלים,
שאליו פנה צור בבקשה
שיסייע לו לאסוף כספים לרכישת
המכונה, היפנה אותו בחזרה למישרד־הבריאות.
הם צריכים לטפל בך, לא
אני, כך אמר.
ב אי דן טענו כי גם על־פי שמם,
איגוד י שראלי לילדים נפגעים, אין זה
מתפקידם לעזור לו. ואכן, צור אינו
ילד.
ביד־שרה מוכנים להשכיר מכונות
ישנות, אולם אלה מתאימות לחולה
הנזקק להן במשך ימים ספורים. מי

כונה־ההנשמה. סדר־יומו נבנה מסביב
למכונה.
בבוקר, אחרי לילה של קשר רצוף
עם המכונה, באמצעות צינור המתחבר
לקצה צינור־הנשימה המלאכותי שבג רונו,
הוא חופשי במשך כמה שעות.
באותן שעות הוא יכול לנסוע לאוניבר סיטה,
שם הוא לו מד בחוג למדע־המדינה
לקראת תואר מ״א.
בדרך־כלל מצטרפת אשתו לנסי־עותיו
אלה, שכן צור, הממהר להתעייף,
זקוק לעזרה אחרי כמה עשרות מטרים
של הליכה.
אחרי שש עד שמונה שעות, עליו
להתחבר למכונה. לעתים מספיקה
שעה, לפעמים הוא זקוק לארבע שעות
של הנשמה. הוא המחליט, על־פי הרג שתו,
כמה זמן יהיה מחובר למכונה.
החשש מפני קוצר־נשימה פיתאומי
וחוסר־יכולת לנשום בכוחות עצמו קו שר
את צור לביתו. את רוב זמנו הוא
מבלה בבית, כותב את עבודת־הגמר
לקראת המ״א, משחק מעט עם בתו בת
ה״ .4״אני לא יכול להשתולל איתה,
לשחק בכדור או להניף אותה באוויר,
אולם אני יכול לספר לה סיפורים,
לדבר איתה,״ הוא אומר.
״לעיתים קרובות מנסים להציג חו לים
כמוני, שלכאורה הבריאו, כסיפור־הצלחה.
בסיפור שלי אין ניצחונות
גדולים ותהילת־עולם. זה מאבק קשה,
יום־יומי. נוראה מהכל היא המוגבלות.
לא כך תיכננתי את חיי. רציתי לעשות
דברים רבים, שכעת נראים כמו חלום
רחוק״.

נפטר בתל־אביב, בגיל ,88
מנחם קפליוה! ,מי שהיה במשך
עשרות שנים כתבו לעניינים ערביים
של יומון־ההסתדרות דברו שנודע גם
בתרגומיו הרבים מערבית לעברית
(המפורסם ביניהם: יומנו ש ל תזבע
בכפרים של תאופיק אל־חכים המצרי).
קפליוק, י לי ד רוסיה ובנו של מורה
לעברית, היה בצעירותו פועל־בניין
וסולל־כבישים שהתוודע לל שון ולהווי
הערביים כעובד במחלקת־הייעור ה מנדטורית,
שבה עבדו ערבים ויהודים
בצוותא. אחד משלושת י ל דיו של
קפליוק הוא הד״ר אמנון קפליוק, ב עבר,
כאביו, כתב לענייני ם ערביים
(בעל המישמה, המרבה כיום לסייר
בארצות ערב והגוש המיזרחי מטעם
רישת אחרונות.

קזלנוען במיטה
נפטר

בפאלם־ביץ׳ ,פלורידה,
בגיל ,93 הארולד רוסון, מראשוני
הקולנוע בהוליווד(הקוסם מארץ עוץ,
שיר אשיר בגשם) ,שנוד ע במיוחד ב הפקת
אחד הסרטים הצבעוניים ה ראשונים
(בנן־העדן ש ל אללה) 1936 ,
ובנישואיו קצרי־הימים לאליל ת המין
והבד של שנות ה־ ,30ג׳ין הארלו, ש־נימקה
את גירושיה מרוסון בכך שהוא
הוציא אותה מדעתה במינהגו לקרוא
ספרים במיטה.

מפוצץ האטום
נפטר

באריזונה, ארצות־הברית, גנרל בגיל ,81
חיל־האוויר האמריקאי, שתיכנן את
הפצצות האטום על הירושימה ונגא־סאקי
והיה, בשנות ה־ ,50 המפקד העל יון
של נאט״ו.

לורים נורסטאד,

ר הם אוומוו ום...הה הן אומדות...הה ריט או1.1ד>ם...ג7ה הן א<נוד1ת...נזה

מיכה ר״סר:
אור• לובר־נ:
..רא מקבר שזו ו17 גשלת , ,גםאניהייתי *,,דעתי ש.האדם השליש
בו בו תשר ׳ שואל פונה לבג ״ ץ כמוהם!״ הי הסוכןבפול ! ״
אי סרהראל:

לגבי לבנון, עולם כמינהגו נוהג. ממשלות עולות,
ממשלות נופלות. אלא שהשבוע היה חידוש. קמה ממשלה
בראשות גנרלים נוסף על הממשלה הקייימת. הניסיונות
החוזרים ונישנים לבחור בנשיא חדש נכשלו, שלושה
בכירים מאירגון ״אמל״ נרצחו, והסכנה של מילחמת־אזרחים
מחודשת בלבנון עומדת בפתח.
פניתי לאורי לוברני, המשמש מאז 1983 כמתאם פעולות
הממשלה בלבנון, ושאלתי אותו כיצד יכול המצב החדש
להשפיע על ישראל.
עוד מוקדם לקבוע מה יקרה כתוצאה מכישלון בחירתו של
נשיא חדש ללבנון. כרגע י ש מצב תחוקתי מוזר, וקשה להעריך
איך מצב כזה יכול להתקיים במשך זמן. להערכתי, צריך לראות
זאת כשלב־ביניים, ועוד צפויים לנו מהלכים פוליטיים שמטרתם
לנרמל את המצב. מבחינת ישראל, כל הידרדרות בלבנון יש לה
השפעה שלילי ת על ישראל.

• רצח השלושה מאירגון ״אמל״ יכול להשפיע?
בתנאים מסויימים, בהחלט כן. תלוי מה יקרה בשבועות
הקרובים מבחינת היכולת של כוחות אנול להשתלט על השטח
שלהם, ולמנוע ניצולם על־ידי גורמים עויינים לי שראל כבסיס
לפעילות לרצח.

אני מניח שהייתי עושה דבר דומה.

• אתה לא חושב שהפנייה לבג״ץ עלולה לפגוע
בליכוד?
בהחלט לא. אם יסתבר שההסכם עם אומץ חסר־תוקף, אין שום
סיבה לחלק מנדטים חינו!

• מדוע לא ניתן לפתור את הבעייה בתיך המים*,
לגה?

• יש האומרים שהממשלה הצבאית היא
ממשלת־בובות, הנשלטת על־ידי ישראל.
לא מקבל. זו לא ממשלת־בובות. אני לא רואה כרגע שום
ממשלה, בתנאים הנתונים, שתהיה מסוגלת להועיל לישראל.

אנחנו מיפלגה פתוחה, ול כל אחד י ש צרכים ו ר צונו ת ני תן
למין את הדגשת החברים שתרמו לתנועה, והמרגישים שדרכם
למסת עלולה להיחסם בג לל התחייבות שאינה התחייבות.

• אבל הסכמים ציי ד לכבד.
מעמדה הציבורי של או מץ היום, לעומת מעמדה בזמן כתיבת
ההסכם, שוגה לגמרי.

• מה לגבי המעורבות הסורית?
הניסיון הסורי לאכוף את רצונה על הגוף הבוחר בנשיא־לבנון
נכשל. מבחינת ישראל, כל עוד הנוכחות הסורית אינה מהווה איום
על ביטחון־ישראל, אין למעורבות זו כל השפעה. אין זאת אומרת
שהמעורבות תורמת תרומה חיובית ללבנון עצמה. היום, יותר
מאי־פעם, ברור שהנוכחות הסורית בלבנון היא גורם משבש, ולא
גורם מייצב.

• במצב הקייס יש יותר מעורבות ישראלית?

•ומהעם אהרון אבדחצירה?
•ו הליברלי ם?
נכון, לכן קוצצו המקומות המשוריינים שלהם. אתה צריך
למין, הסיכוי של שובל ל הי מסלמסת, אילו הס הולכים בנפרד,
היה המה יותר קטן משל שלמה בן־ של ש בש״ס.
4 41444

• כידשבדדאש מטדדהאירגוז, האם פרי ש ת או מץ
מהרשימה עלול לפגוע מ ם?

לא, למעט היערכות בגבול הלבנץ.

• מה חושבים אזרחי דרום־לבנון?
הם מרוצים מזה שהם בדרום־לבנון, ולא מצויים תחת הסכנות
(יוסי עין־דור)
ואי־השקט בצפון.

פניתי לאיטר הראל, מי שהיה ראש ״המוסד״ בזמן
״העסק ביש״ ,ושאלתי מה דעתו על הגילויים החדשים.
מבחינתי אין כאן שום גילוי. כבר הוכחתי בעבר ש״האדם
השלישי״ היה פרובוקטור, והוא למעשה גם הפיל את הרשת.
למעשה המצרים הם שהפעילו את הרשת באמצעות אברי אלעד.

• זאתהיתה טעות להעמיד אותו לדץ רק באשמת -
קיום מגעים עם המודיעין המצרי?
בוודאי שכן. כבר אז היו בידיי עובדות וחומר, שלפיהם ני תן
היה להעמידו ל דין באשמת בגידה.

הסיפור של אבדהצירה שונה לגמרי.

השבוע פורסם ברמז עבה שמצריים מודה שאברי אלעד,
המוכר כ״אדם השלישי״ בעסק־הביש, היה למעשה סוכן
כפול, והוא אשר הסגיר את הרשת שפעלה במצריים
ושנלכדה ב״.1954
סמדר פרי דיווחה ב״ידיעות אחרונות״ שהעיתונאי
המצרי עדאל חמודה כתב ספר בשם ״מיבצע סוזאנה״ ,וגו
הגירסה המצרית ל״עסק הביש״.
השבועון המצרי ״אוקטובר״ פירסם שלושה פרקים מה ספר,
שעדיין לא ראה אור, אולם צפויות בו חשיפות מר־ ־*
עישות מבחינת ישראל.

ריגול

מיפלגות

לגנון

ח״כ מיכה רייסר נבחר למקום ה־ 26 ברשימת הליכוד
לכנסת. אחרי מאבק קשה הוא הצליח להיות הראשון
בשביעייה השלישית. אילו היה נכשל, היה ממוקם במקום
ה־ ,43 שבו ממוקמת כעת לימור ליבנת.
השבוע פנו מועמדי הליכוד, הממוקמים במקומות
40־ ,47 לבית־המישפס הגבוה לצדק, כדי למנוע את הגשת
רשימת הליכוד. שיבעת המועמדים מתנגדים להסכם,
שלפיו יעמוד זלמן שובל מאומץ במקום ה־ .40 העותרים
טענו שלמעשה לא קיים הסכם המחייב את הליכוד.
אילו היה רייסר במקומם, האם היה נוקם בדרך דומהז

• אז היכן היתה הטעות?
הטעות היתה ששיחררו אותו לפני שנידוני־קהיר חזרו ארצה.
גם מהתיחקורים שלהם עלה חומר שהצביע בוודאות על היותו
סוכן כפול.

• לדעתך, צייד לשפוט אותו שום?
כבר לא ניתן. הוא לא יבוא.

לא, בוודאי שלא בצד האירגוני. הלוואי ו או מץ היתד, נותנת לנו
משהו מבחינה אירגונית. התוספת שלהם היא שולי ת לגמרי.

•כדאי להביא אותו?

(יוסי ננק־חר)

לא. השגיאה כבר נעשתה.

(י 1סי עין־דור)

ן ^30

וי 111

אידן לבא:

^ וייי

רז פרנקל:

גב ב ר לין :

1־ 30א רו ש״ ח אפשד ״אםמזייפיסאותי ״ שלוש ה סוסים יצליחו
לחסל ריחות חיריה !״ סימןשאניטוב כמו גדוד של ג׳יפים!״
ב״ 28 וב־ 29 בספטמבר תיערך בראשון־לציון התצוגה
הבינלאומית של הסוס הערבי בישראל 100 .סוסים ער ביים
טהורי״גזע יתחרו על התואר ״אלוף ישראל״ ו״אלופת
ישראל״ 100 .הסוסים שייכים ל״ 60 מגדלים מכל קצות-
הארץ, ושלושה סוסים ערביים שייכים ליחידת״הפרשים
של מישטרת ישראל.
פניתי אל קצין־הפרשים הארצי של המישטרה, רזי
פרנקל, וביקשתי קצת מידע על היחידה שלו ועל הסוסים
הערביים.

לפני כשבוע נערכה מסיבת־עיתונאים מיוחדת במינה.
קבוצת״עיתונאים נלקחה לנחל חדרה, הריחה את מה
שהריחה, ואז רוסס האיזור בחומר הנקרא ״אפוליאון״.
העיתונאים הוסעו לארוחת־בוקר, וכשחזרו לנחל חדרה,
אחרי כשעה, היה האיזור חסר־ריח לחלוטין. לא היה זכר
לריחות הרעים. עובדה ריחנית זו הפגישה אותי עם
הייבואן של ״אפוליאון״ ,אילן לבא.

• האם זו פריצת־דרך בעולם? האם אפשר לשנות
את ריח העולם?
המטרה אינה לשנות את ריח העולם, אלא לתקן את הריחות
הרעים שהאדם גורם להם, כלומר ריחות הנפלטים ממיפעלי־תעשיה,
מיתקני־שפכים. מיצבורי־אשפה וכר. השיטות המקובלות
עד לגי לוי אפוליאון היו ליי צר ריח בושם חזק מאוד, לפזר אותו
במקום הריח הרע, ובעצם לא לב טל את הריח הרע אלא לכסות
אותו בריח חזק יותר. החידוש בחומר החדש הוא בכך שאינו מכסה,
אלא ממש מנטרל את הריח הרע.

• ידוע שריחות רעים יוצרי ם גזים, וכחלקם הם
רעילים. האם החומר שלכם — של היפאנים, ליתר
דיוק — אינו מהווה סכנה מאיזה סוג שהוא?
השימוש באפול־און בטוח. החומר אינו רעיל, אינו בוער ואינו
יוצר קורוזיה. הוא מנטרל את הריח בכד שהוא משנה את הרכבו
הכימי של המיפגע.

• אני מבינה שהחומר הומצא כיפאן לפני יו תר

• י ש יחידת־פרשים במי שטרה? ממתי?
יש יחידת־פרשים. מאז שקמה מישטרת־ישראל. לא, לפני
שקמה מישטרת־ישראל.

• אז למה לא רואים אתכם?
אנשי ״גלי צה״ל׳׳ יצאו לתחנה המרכזית בתל־אביב כדי
לבדוק מקרוב מי הם הזמרים הנמכרים ביותר בשוק-
הקסטות. התוצאה הדהימה את בולם. לא חיים משה, לא
זוהר ארגוב, לא בני אלבז ולא ג׳קי מקייטן, אלא דווקא גבי
ברלין, זמר אשכנזי ששר שירי ארץ־ישראל. שאלתי אותו
אם גם הוא הופתע.
כן ולא. אני מכיר את הקהל שבא ל שמוע אותי, ושמתי לב
שאוהבים אותי בבאר־שבע ובדימונה ובאור יהודה, מקומות שבהם
זמרים מפורסמים ממני לא מוז מני ם על כן, אילו היו שואלים אותי
אם אני חושב שבתחנה המרכזית מוכרים הרבה קלטות שלי, הייתי
אומר שכן. אבל גם אני לא הייתי מאמין שאקבל את המקום

אנחנו, כנראה, לא מסתובבים במקומות שאת מסתובבת.
היחידה פועלת בפיזור הפגנות, בהשלטת סדר, בסיורי־חופים,
בחיפוש נעדרים במקומות מסויימים.

• ובדברי ם שהזכרת סוס יו תר טוב מג׳ים?
כן, בוודאי. אי־אפשר ל ערוך חיפושים ביערות בעזרת ג׳יפים,
קשה לנסוע בחופים בג׳יפים, ומאוד לא מקובל לפזר הפגנות
בעזרת ג׳יפים. הסוסים עושים את העבודות הללו טוב מאוד.

• אנשים פוחדים מסוסים?
לא פוחדים, אבל י ש להם רספקט. שלושה־ארבעה פרשים
יכולים לעשות עבודה יותר טובה מגדוד של ג׳יפים במיקרים
מסויימים.

חיות
מוטיקה משנה, ועכ שיו הוא הובא ארצה. האם בעולם הוא
כבר התקבל? קונים או תו?

הראשון, לפני אלי אוזן, שהוא באמת אליל של אוהבי הזמר בתחנה
המרכזית.

• אני מבינה שאתה מומחה גדול בסוסים, אז אולי
תסביר מה כל הרעש הזה עם הסום הערבי הטהור?

בשנה האחרונה קנו האמריקאים חומר ב־ססז מיליון דולר, וגם
ארצות מערב־אירופה כבר משתמשות באפוליאון.

• אני מבינה ש מדובר בקלטת האחרונה שלך,
״כמו יי ף. האם פזלת לעבר הקהל המיזרחי כ שע שי ת
את הקלטת?

התחילו להתעניין. כבר קיבלנו הזמנה ממיתקן־שפכים גדול,
ואני מניח שאחרים יצטרפו אליו.

בהחלט לא. זאת היא קלטת של שי רי ארץ־ישראל. מה שמראה
שהחלוקה הזאת שנוהגים לעשות, ב ץ אוהבי שירי ארץ־י שראל
לאוהבי הזמר המיזרחי, אינה נכונה. נראה שבכל זאת י ש קונסנזוס
אחד בארץ. כולם אוהבים את שי רי אר׳די שר אל. נכון שבמוסיקה
הטעמים מתחלקים, אבל לא בשירים הללו. עובדה, ל אז

כל הסיפור הוא שלפני 200 שנה היה בארץ זוג־אנגלים, שמאוד
התלהבו מהסוסים שהיו לבדואים, ושהחליטו ל שכנע את הבדואים
לשמר את הגזע, כלומר לא לערבב אותם עם סוסים אחרים. היום
כל סוס ערבי טהור נרשם בספר־העדר העולמי לסוסים ערביים,
וזה מה שמקפיץ את מחירו.

• ו ב ארץ?

•האם אפ שר לנטרל את הריח הנורא הנודף
ממיזבלת־חיריה. למשל?
בוודאי. בלי שום בעיה.

• כמה יעלה הסיפור הזה, לשנה?
לנטרל את הריח המופץ ממיזבלת־חיריה, בעזרת ריסוס ב אפר
ליאון, יעלה משהו כמו 90 אלף שקלים בשנה, ואם עושים את
חשבון הסבל של האזרחים הגרים בסביבות חיריה, אני בטוח
שהמחיר אינו יקר.

• האם אפשר לנטרל כל ריח ר ע?
בהחלט כו•

(דראלה שמי)

• אומרים שגם ז מר מצליח מאוד בתחנה המרכזי
ת אינו מרווי ח הרבה בסף, בי מזייפים קלטות ולא
משלמים תמלוגים.
גם זה נ כון ולא־נכון. בתחנה המרכזית מוכרים הרבה מאוד
קלטות אמיתיות שלי. ועליהם אני מקבל תמלוגים. אבל נכון
שכבר ראיתי קלטות ש לי שזוייפו, ועליהן, כמובן, לא אקבל
תמלוגים. אבל אני שמח גם מזה. אם מזייפים אותי, סימן שאני טוב
ונמכר•

(תיארה שמי)

• ב״ שו שלת״ קנה קרינגטון לאשתו סוס במיליון
וחצי דולר. י ש מחירים כאלה לסוסים?
ב שו שלת יש, כנראה. המחירים בארץ הם לא מהסרטים. סוס
ערבי טהור־גזע יכול לעלות פי 10 מסוס רגיל. וכמה עולה סוס
רגיל? תלוי איזה סוס.

• אני מבינה שאנשים פרטיים, המגדלים סוסים,
מקדישים להם המון עבודה, טיפול וטיפוח. במיש־טרה
בווד אי איז משאבים כמו למגדל פרטי. אז י ש
לכם סיכוי לקבל איזה תואר לסוס שלכם?
בפעם שעברה זכינו במקום השני. נש&ח מאוד אם נזכה גם
הפעם, אבל אם לא נזכה, אני מבטיח ל ך שאף אחד במישטרה לא
(תיאלה שסי)
יעוף בג לל זה.