גליון 2666 מתאריך 5 באוקטובר 1988

מישהו בתנובה כנראה שמע אותי;
עכשיו בתחתית גביעי ״פויכף״,
מחכים לי, חוץ מהתות והאננס
המוכרים והטובים, גם אפרסק
ופירות-טרופיים.
חידוש נוסף שכבר הספיק להתחבב
במיוחד עלהילדיסו״פריכף בננה״.
יופי תנובה, המשיכו להקשיב
לחלומות שלי...

^_ הפרי בתחתית

נזיבחבים
חוכמת הסולטן
על השתתפות ישראל באולימפיאדה.

מדבר על זהב. מי מדבר על כסף. מי מדבר
על ארד.
לא לשייטים ולא למתאגרף. לא מדלייה ולא
בטיח.
בשביל מה היינו צריכים לרוץ ולהשתתף באולימפיאדה,
להידחק בין 160 המדינות על 10 אלפים
ספורטאיהן, שרובם הרבה, הרבה יותר מוצלחים
מהספורטאים שלנו.
למה אנחנו לא לומדים ממדינה, שהיא אמנם
לא מעצמת־על כמונו, הלא היא מדינת ברוניי
שבדרום מיזרח־אסיה, שהסולטן שלה קבע בפשטות
:״לא שינתו מישלחת, מפני שאין לנו אף
ספורטאי בר־תחרות!״ גרשון שטיין, נבעת״ם

כתבת השער הקיו־מ:,

״מי האוייב, בעצם?־״

״שטויות במיץ
עגבניות!

זהו מאמר שהתפרסם לראשונה ב״העולם
הזה״ לפני 33 שנים במדור הנדון, שחזה
מראש א ת המצב של היום. הוא הציע לע-
זור לפלסטינים להפיל את
שילטון ירדן ולהקים מדינה
משלהם, כבסיס לשלום.

לד הגיב רפי מלבא, מפורשי השב״כ, על
הפירטום הקושר אותו לווטרגייט נוסח
ישראל, ולמיקרופון שהושתל, לפי טענת
הליכוד, במישרדיהם, על-ידי המערך.
הוא אומנם ״מחוסן מהפוליו הזה,״
אכל הפירסומים הצליחו,

בכל זאת, להוציא אותו מ-
שלוותו, שבה התברך עד כה.

שחקני־החיזוק
של הבחירות
למראית עין עוסקים בבחירות אישים ישראליים,
על פי שיטות ישראליות, אך למע שה
מתנהלות הבחירות האמיתיות במקום
אחר, על-ידי אנשים אחרים,
על פי שיטות אחרות ובעיקר
-בשפה אחרת, האנגלית.

סדומיזציה שד ה שיטה
על מחדלים במערכת התקירה והש־פיטה
(״דיעות״ ,העולם הזה
.)28.9.88
באחד העיתונים קראתי השבוע את כתבתו של
השר־לשעבר אמנון רובינשטיין ,״אין הגנה לעציר
מוכה,״ כתבה המוכיחה את הסתמיזציה של
השיטה הקיימת.
יש להתריע על שתי התופעות החמורות —
״הודאות״ ו״שיחזורים״ בעיקבות חקירה אלימה
והתעלמות הדרג המישפטי מגורלם של נחקרים
מיכאל רז־שטיינקריצר, שניה
כאלה•

כיצד זוכה ירמיה!
על הדברים שהביאו לזיכוי במישפט
היסטורי(״כוס התרעלה״ ,״יומן אי שי״
,העולם הזה .)15.9.88
העיתונאי איזי סטון הציע נאום חליפי לסוק־ראטס,
שאילו נאם אותו ייתכן והיה ניצל. זה
מזכיר את ירמיהו הנביא לפני שופטיה
״ה׳ שלחני להינבא אל הבית הזה.״ את כל
הדברים אשר שמעתם.״ אם ממיתים אתם אותי.״
דם נקי אתם נותנים עליכם רסיה! כ־ו).
כלומר: אם אתם שופטים אותי, אתם, בעצם,
שופטים את ה׳ ,ואותו הרי אינכם יכולים לשפוט
ואני כשלעצמי חף מפשע.
ואכן — ירמיהו זוכה במישפס.
שימחה שרון, יקנע

הסכם הוא הסכם
על הכללת אנשי אומץ ברשימת הליכוד
לכנסת ה־( 12״מה הם אומרים״,
העולם הזה .)28.9.88
תמהני מאוד על תשובתו של ח׳כ מיכה רייסר
לשאלת־התיזכורת, כי הסכמים (כמו זה שנחתם
בשעתו בין ראשי א1מץ לראשי הליכוד) יש לכבד.
מתשובתו של רייסר משתמע כי מכיוון שמעמדה
הציבורי של אומץ נחלש בזמן האחרון, אין
צורך לכבד את ההסכם עימה.
זה דומה לקבלן־בניין שמכר דירה וקיבל את
התמורה המלאה מראש והטוען, עם סיום הבנייה,
כי על הקונה להוסיף כסף מכיוון שבאחרונה עלו
מחירי הדירות.
,הסכם הוא הסכם ויש לכבדו. זה שבעת חתימת
ההסכם היה צד אחד יותר חזק מאשר בעת ביצוע
ההסכם איננו סיבה (לא מישפטית ולא מוסרית)
להפר את ההסכם. דויד בינשטוק, תל־אביב

שדר נזניו־יורק
על התבטאות אחת של עייד דף חדש
(העולם הזה .)28.9.88
מר נתן זך הנכבד! אנא הגשם את רצונך,
לסיים את חייך בנוף האירופי הירוק, לאלתר!
יוסי סנחסוב, נ־ר־זרק

כריסטופר טמיר
על איותו הנכון של שם מגכ״ל מיש-
רד־החוץ (״מיכתבים״ ,העולם הזה

אין צורך להיות קטנוניים. זה לא סוף העולם
אם שוגים פעם וכותבים את שמו של אברשה
טמיר, מנכ״ל מישרד־החוץ שוחר השלום, אברשה
תמיר. הלא העיקר הוא כוונותיו ומעשיו הטובים
של טמיר.
ומי לנו גדול מקולומבוס. האם הוא הקפיד
(ר!ם שך בעשר )4
העולם הזה 2666

כתבת השער האחור•:

נצצה לננסח

31י ל הזהב
30 אלף דולר הוציא יצחק אלאלוף ()65
על המאהבת שלו, אילנה שבתאי ()25
(בתמונה),אבל גם. זה לא הספיק כדי
לקנות את אהבתה. עכשיו
רוצה אלאלוף בנקמה, ובעי־קר
רוצה את כספו בחזרה.

משה דוויק שואף להגיע לכנסת. אם יצליח
לא יהיה זה המיפגש הראשון שלו עם בית-
הנ בחרים הישראלי. באוקטובר 1957 הוא
השליך רימון אל אולם־ה-
• מליאה באמצעו של דיון. רק
בנס לא גרם הפיצוץ למוות.
ק ייי

אתה והשקל

דף חד ש
__ההוגנים
בדוגות־הסעו
שר נחנא השוטה והבוחן
הביריונים של מאיר כתנא, כמו פלוגות־הסער
של אדולף היטלר, לא נועדו רק
להשיג מטרות מעשיות, אלא קודם כל
לכבוש את לב הציבור בשפה של אלימות
^ ^ וכאסח. די במשבר אחד כדי
^ • שיהפכו ממיפלגה קטנה ושו-
לית לתנועת״המונים גדולה.

על הבדחן ששכח את ההבדל בין בדיחה
לבין שקר ועל השוטה שהפך את השקר
לבדיחה. חוקי מרפי על הכרמל. אל דאגה:
כל מה שעלול להשתבש עוד
§ /ישתבש. שלמה שבא על ציור
באידיש בספר״אלבום חדש.

איפה מרים?•

בדר נ\ד הוווביץ
-מערכה שניה

איך ירדה מפ״ם מנכסיה, עד שהיא לוחמת
היום על עצם קיומהן מה קרה למיפלגה
במרוצת השנים: ומדוע היא נראית
כאנכרוניזם מוזר: חלק מן התשובות נמצא
בסיפרו של יוסי אמיתי, חניך
• 1 5מפ״ם לשעבר, אשר פרש
מן המפלגה בסוף שנות ה״.60

כפייה בעירייה

זמן רב היו ר״מ ומ״י, שתי עובדות בעיריית
תל-אביב, נתונות, לטענתן, להטרדות מצד
אריה ניצן, יו״ר אירגון עובדי העירייה
בעיריית תל־אביב. ר״מ פוטרה מעבודתה.
תפקידה של מ״י רוקן מתוכן.
השבוע החליטה הפרקליטות
להגיש כתב״אישום נגד ניצן.
אבב בתדאביב
גם אם מחפשים אי־אפשר
למצוא את עופ-
רה אביב בנהריה, כי
את האפשרויות שיש
לתל-אביב להציע לאביב,
חיילת״דוגמנית,
קצת קשה למצוא שם.
בינתיים היא מאוכזבת מתחרויות״יופי,
מפלסת את דרכה בעולם הדוגמנות
ומחפשת גבר מבין
ואוהב שיתן לה חום ופינוק.

פורשים ובוכים

מדוע פורש בינו צדיק מבל״ל! • למה פורש
יגאל נאמן מתדיראן • :פטריוטיזם הוא
מיפלטו האחרון של כל נבל •
£ 1 £ותל-אביב במקו ה 28-ב-
^ ^ 3טבלת גובה״השכר העולמית.

עול* צירצייל
מתביעת־מזונות שהוגשה באחרונה לבית־המישפט
בתל־אביב עולה כי יצחק (״צ׳ר-
צייל״) קלפטר הוא אב לילד שנולד מחוץ
למיסגרת הנישואין. צ רצייל, שעיקר פיר•
סומו בא לו מהצ רצ׳ילים
7 . 1ומלהקת כוורת, הסתיר עד
3היום את קיומו של הילד.

>7 7/77מ/77ל 77 מך₪ת:

בין הטענות שטוען ייגאל הורוביץ, בבקשתו
להשיב לטענת בנק לאומי, הוא חושף פרשה
המ טילה צל כבד על הבנק. הוא טוען כי בנק
לאומי חיפה על הטעיית הצי-
בור הישראלי בהנפקת חברת

^ ^ 3אורן השייכת לשני בניו.

האחים דוחן -
בוק בי
ילדים־טובים־גיבעתיים הם לא. האחים
אייל, יובל ואבי דורון נעצרו השבוע בחשד
לניסיון סחיטה באיומים של יותר ממיליון
דולר מיהלומן בלגי ששהה בארץ. זאת לא
הפעם הראשונה שהאחים
) 3דורון מעורבים בניסיון סחי-
טה מאנשי־עסקים בלגיים.

המדורים הקבועים:
מיבתבים — כר־סטופר טמיר
איגרת העדרך -עיסק׳ חלל
כמדינה — לא בבית
ת ש קי ף — עוד מניפה!
הנדון — אז כמו עכשיו
אנשים — ברקו לצה״ל
יומן אישי — מסע הכהנאום׳
זה וגם זה -צף
לילות ישראל — קליטה מהירה
חלון ראווה — נחיתה אופותיוז

אחרי העליות והמורדות -קלרה רון
(בתמונה) וקאמיל נייקרק נפרדים • רפי
פרבר -מסורב גש • קטי אוחנה מת אוששת
בעזרתו של איל־ספנות • אדם,

לא שוכח ידידים • ומעשה
ביהלומן מצליח ואשתו, ב-
טאבה ובאחדות העם בציון.

דף חדש — מרפילעיה
קולנוע -ילד נדול
אתה והשקל — הצבועים מטאבה .

מיכתבים לרותי — בליינד ד״ט
הורוסקופ — איזה חולם אתה ל
תמרורים -הב! המו־ל
מה דע אומרים — חנה סוסינזו!.
הד־ר חון נטר. רות קר״צר־רביב.
יורם אורב אמנון נבות. עמוס וימני
רחל מרחלת -על כל העולם

תשבץ

מי מז בי ם
(המשך מעמוד )3
אי־פעם על איותו הנכון של שמו? כך, למשל,
כאשר נולד בגנואה האיטלקית הוא אמנם נקרא
כריסטופורו קולומבו, אבל סנדקיו־מממניו הספרדיים
דווקא כינו אותו כריסטובאל קולון וכיום
כולנו זוכרים אותו ככריסטופר קולומבוס.

דבר ראשון, היא פישלה בדיני ההלכה היהודית.
ממתי אסור ליהודי כשר לעסוק בהימורים?
ודבר שני, מי אמר שאי־אפשר להיות גם יפהפ־יה
וגם חברה בתנועה לא־סימפאטית(בדיוק כמו
שאפשר להיות, סליחה על הביטוי, מכוערת ובכל
זאת חברה בתנועה מאוד סימפאטית).
שאול חפץ, ירושלים

התירס, התאו והתרפים

ב לי

שוחחתי עם עם ידיד על מסע החללית
דיסקאבר׳ .ניתחנו את משימות החללית וביצועיה.
לפתע נזכרתי שיש להעולס הזה ולי חלק
במסע הזה, אם כי בצורה עקיפה מאוד, ובשפה
העברית בלבד.
כי את המילה חללית אני המצאתי.
זה היה בתאריך . 1.1.53 תירגמתי כתבה גדולה
של שבועון אמריקאי על תוכניותיו של ותר פון־
בדאון, חלוץ הפריצה לחלל. האיש סיפר בכתבה
על מה שיקרה בחלל בשנים הבאות — על
ספינות־חלל ותחנות־חלל ואנשי־חלל וחליפות־חלל.

המושגים האלה נראו לי מגושמים בשפה
העברית. חשתי שיש צורר במילים חדשות.

ס בי בן•

באוקיינוס השקט שבה נערכו ניסויים גרעיניים),
אך בלי החלק העליון.
יש מילים חדשות שיצרו מושב למשל מילה
שאני מתגאה בה מאוד :״שואך. המצאתי אותה
באחד הימים במליאת־הכנסת, כאשר התפלמס
אבא אבן עם אלי ויזל, שתקף אותו. שיגרתי לאבן
פתק, ובו הגדרתי את אלי ויזל כ״שואך, כלומד
איש שהפך את השואה למיקצוע, ולאו דווקא
בצורה חיובית
לפעמים אני חש בצורר במילה כדי לבטא
מושג׳ אך הדברים אינם נקלטים. אולי מפני
שהציבור אינו רוצה במושג עצמו. למשל כאשר
רציתי להפנות את תשומת-הלב לעובדה שלצידם
של האשכנזים והספרדים נולד בארץ גזע חדש,
.בני*תערובת׳ שאחד מהוריו אשכנזי והשני
ספרדי. המצאתי את המילה. אשכרדי״ ,שלא
נקלטה בינתיים.

לשם קידום הדיון על כיבוש החלל, מציע ״העולם הזה״ ,את
המונחים הבאים לשימוש בשפה העברית(״העולם הזה״:) 1.1.53 ,
חלליש, ד ,איש הפועל בחלל.
חללית, ל .כלי־חובלה לתנועה בחלל.
תחלל, ז׳ ,שדה המראה לחלליות.
סילונית ; 1 ,כלי־תובלה. מונע על־יר׳ סילון, שמטרתו לפרוץ את האטמוספרה של
כדור־הארץ ולהניע אל החלל.
ם םים*חלל, ר ,סכב־לכח מלאכותי, שיוקם עדידי בני־אדם בחלל הריק, בון ירבת
כדוו־הארץ, ישמש בסיס לטיסה לירח.
חללבוש, ד ,הלבוש המיוחד לחלליש, הבא להנן על נופו, להזינו בחמצן ולווסת
אח הלחץ.
רסים־חלל, ז׳ ,רסיס של נרמי־חלל הנע בחלל.
מ גן ״ רםיםים, ז׳ ,מיתקן להננה מפני רסיסי־חלל.
חומר־דחח, ד ,חומר רלק לכלי־חובלה חלליים.
חלליור, ד ,כלי־נשק לשימוש בחלל.
סו פ ג ״ הלם, ד ,מיתקן ברגלי החללית, לספינת ההלם של הנחיתה.
בל מיל עיסקי־תלל
פשוטות וענייניות. וכך, תור כדי ענודה, המצאתי
שורה של מילים.
רק אחת מן המילים האלה נקלטה, בינתיים,
בשפה העברית :״חללית״ .כיום התרגלנו אליה
עד כדי כך, שגס אני עצמי משתמש בה מבלי
לזכור, בדיד כלל, שאני אביה־מולידה.

קרה לנו שהמצאנו מושג, שנקלט בשפה,
ואחר־כך התחרטנו. כר יצרנו אתי המושג העיתונאי
המיקצועי. כיסוי״ ,שהוא תירגום ישיר
מאסריקאית. כעבור שנים השתכנענו כי בעברית
זהו שיבוש, שהרי העיתונאי בא לחשוף דברים,
ופעולת הכיסוי היא הפוכה. קיבלנו על כן את
דעת האקדמיה ללשון, שקראה לפעולה זו
״סיקור״ .כיום יש לנו ״צוותי־סיקור״ במקום
״חוליות״הכיסוי״ שהיו לנו פעם.

אין זו המילה היחידה שנולדה במערכת
העולם הזה ושנקלסה בשפה העברית, כאילו
היתה קיימת מאז ומעולם.
למשל המילה ״אמרגן״ ,אין היא מופיעה
בתלמוד. היא הומצאה על־ידי אורי סלע כאשר
היה עורן־־מישנה של העולם הזה. או המילה
״מחזמר״ (אורי סלע, כמדומני) ,או ״חמשיר״
(שלום כהן) ,או ״טיפש־עשרה״ וסילבי קשת).
מעולם לא המצאנו מילה סתם כך. המצאנו רק
מילים שחסרו לנו, ושהרגשנו תוך כדי עבודה
בחסרונן. הרבה מילים שימושיות פשוטות, כמו
״אופנאית״ ,״חשפנית״. ,יומון״ ,״צהרון״ .קיצורים
שימושיים, כמו ״ח״ד־(מתחרז עם ״רק״).
היו מילים שהיו דרושות כדי להביע דיעה
מסויימת. למשל. :מזדנבים־(גרופיס, בלעז) ,או
״גברבר״(וגם כמרמר, פרח־כמורה) .או מילות-
גידוף כמו ״כתבלב־ ,שהוא צירוף של כתב
וכלבלב, כלומר עיתונאי־חצר, להבדיל מ״עי-
תוזנאי״ ,המוכר את שרותיו בכסף .״בליקיני״ הוא
בגד־ים מדגם ביקיני (על שם קבוצת־איים

שהוא בליץ

קולומבוס*
כריסטופורו, כריסטובאל, כריסטופר
קולומבו. קולון. קולומבוס. העיקר שגילה את
דן קפלן, לוס־אנרלס
אמריקה.

הברוטו, בבק שה
על חשיפת שכרם של בכירים(״תש קיף״
,העולם הזה .)28.9.88
לרגל הדרישה של הח״כים בוועדת־הכספים
שראשי הבורסה יחשפו את שכרם לציבור, אני
מבקש לתקן מעוות שנפל בחקיקה שהנהיגה את
חשיפת משכורות המנהלים בחברות שמניותיהן
נסחרות בבורסה.
מאז שהחוק הזה נכנס לתוקפו נזרקים לאוויר,
חדשות לבקרים, כל מיני מיספרים, המסתתרים,
בדיר כלל, תחת ההגדרה הכוללנית ״גמול״ ואי־אפשר
לדעת בשום אופן כמה באמת לוקח אותו
מנהל הביתה.
כי עלות החזקת הרכב, שבו נוסע העובד אלפי
קילומטרים בחודש בשרות מעבידו, או החזר
הוצאות אירוח אורחים מחו״ל, או חלק המעביד
בתשלומי הביטוח הלאומי, אינם מהווים גמול
כלשהו לעובד, כי אחרת, לפי קריטריונים אלה,
אפשר לקבוע כי הרבה שכירים ״מיסכנים״ ,שאינם
לא מנהלים ולא סגני־מנהלים, והמרוויחים
2000 או 2500 שקלים לחודש(לפני מס) ,עולים
למעבידיהם הרבה אלפים נוספים.
פרץ שפיץ, חדאביב

היציאה 10 האלמוניות

ההצעות במאמר המקורי
האמרגן והחשפמת

על מיספר הלשונות הטיבעיות
(״תמרורים״ ,העולם הזה 31.8.88
והלאה).
החישוב כי הנזירה הילדהגרד ביקשה לצרף
את הלשון המלאכותית הראשונה בהיסטוריה ל־
2800 הלשונות הטיבעיות לוקה בחסר.
כי בזמנה של הילדהגרד, במאה ה־ , 12 בוודאי
עוד לא לקחו בחשבון את 500 הלשונות השונות
שנפוצו בין האינדיאנים ביבשות אמריקה, שסופחו,
כידוע, לאנושות, רק ב־.1492
אגב, זה לא צריך להפליא שלאינדיאנים היו
לשונות כה רבות, הרי גם מיספר אליליהם הגיע
למאות ובין השאר הם עבדו את התירס ואת התאו
ואת התרפים, שאותם נשאו על אלונקות.
בנימין זילבר, ירושלים

מלאכה זו אינה נגמרת לעולם.
במשך שנים התחבטתי במציאת מילה עברית
למושג. איש־יחסי־־ציבור״ .זהו מושג מגושם
ומכוער. לפני כמה שנים המצאתי, בלי תיקווה
רבת את המילה ״יחצ״ף(ראשי־התיבות של יחסי־ציבור,
בתוספת הנו״ן הסופית של המיקצוענות).
וראה זה פלא: המילה נקלטה ער כדי כך, שהיא
נראית כיום כמובנת מאליה. התחלנו כבר לסלק
ממנה גם את הגרשיים, ולהפכה למילה פשוטה:
יחצן, יחצנית, יחצנות.
לא־מכבר חיפשנו הגדרה לאנשים שהבילויים
הם תוכן־חייהס, מומחים לבילויים, כמו פוקה
הירש המנוח. המצאתי את המילה ״בליין״ .נראה
לי שהיא כנר נקלטת ומקומה בשפה בטוח.

על המתהדרים בתואר דוקטור לא־דוקטור.
ברצוני
להעלות את התופעה הרווחת באחרונה
בארצנו: אינפלציה של תוארים אקדמיים, הנרכשים
בזיל הזול וללא מאמץ כמעט.
בעוד שהשגת תואר אקדמי תובעת מן האדם
מאמצים רבים, לימודים ממושכים ואף תקופת־התמחות
לא קצרה, עד שהוא זוכה לצרף לשמו
את תואר הדוקטור הנכסף, הרי אצל תנועות
וכתות מסויימות נעשה הדבר בדרך קצרה יותר:
נרשמים לאחד הקורסים וכעבור שניים או
שלושה חודשים מקבלים תעודה. מייד לאחר מכן
אתה יכול להעניק לעצמך תואר דוקטור להשד־יודע״מה.

פוגשים באחרונה כל מיני אנשים שנמאס
להם לחיות באלמוניות והם החליטו לצרף לשמם
תואר של דוקטור. ולאחר שאותו אדם חוזר על
השימוש בתואר הזה מיספר פעמים, מתרגלים
כולם לעובדה ומתחילים לקרוא לו דוקטור והשאר
כבר עניין של רוטינה.
שמעון נימרי, רמת־השחן

אב 1פה, אב! שם
על טיבם של כותני שרותים מסויי-
מים (״יומן אישי״ ,העולם הזה
.)28.9.88
עורך העולם הזה מספר שכאשר התלונן פעם
באוזני מפקד כלא על רמתם של הסוהרים, השיב
לו הלה בנוסח ״מה לעשות, אבא אבן לא יבוא
לעבוד כאן!״
וזאת גם התשובה המתבקשת לעורך המתלונן
על התנהגותם של נהגי המוניות(הנמנעים באלף
תירוצים ואחד מהפעלת המזגנים במוניות) :״גם
בענף המוניות אבא אבן לא יבוא לעבוד!״
יהודית בן־אור, תדאביב

העמק הוא חלום
על מיקומה של תופעת״טבע(״גם זה
וגם זה״ ,העולם הזה .)28.9.88
בעלת המדור נם זה עם זה טעתה כאשר היא
מיקמה את תופעת־הטבע של הכביש הנראה
כאילו הוא עולה, אבל, למעשה, הוא יורד ולכן
המכונית מתגלגלת אחורה בעלייה, בקירבת ירושלים.

לא קורה ביער הנשיא. זה לא קורה ביער
הקדושים. זה קורה ביער בלפור ויער בלפור, כידוע,
מצוי בעמק־יזרעאל.
אדם בורוביץ, עפולה

פרק ב׳

על פן נוסף באופנה הישראלית
(״חלון־ראווה״ ,העולם הזה .)28.9.88
אחרי שהעולם הזה טרח וגילה לנו מה הם
לובשים כאשר הם יוצאים מהארץ (״המראה
אופנתית״) אני מחכה בדריכות לפרק ב׳ בסידרה
— מה הם לובשים כשהם שבים לארץ.
אורלי רומנו, ראשון־לציון

מי עמד בתחנה
על זיכרונות עולה משנות ה־( 30״יו מן
אישי״ ,העולם הזה .)28.9.88
זיכרונו של אורי אבנרי בגד בו. לא ייתכן שכאשר
עלה ארצה, בשנות ה־ ,30 היתה תחנת־האו־טובוסים
בהתחלת שדרות רוטשילד התל־אבי־ביות,
תחנת אגד.
וזה מן הסיבה הפשוטה שאגד עדיין לא היתה
קיימת באותן שנים. תחנת־האוטובוסים הבינעירונית
הזאת, בעיקר למושבות יהודה והשפלה,
היתה של חברת דרוס־יוזודה, לימים אחד ממרכימשה
תלמי, תדאביב
ביה של אגד.

שתי תמיהות

כתובת המערכת

על נישואיה של מלכת־יופי לפעיל כך
(״רחל המרחלת״ ,העולם הזה
)28.9.88
אני מתפלא כיצד רחל המרחלת, היודעת והמכינה
כל כך הרבה, הצליחה לפשל פעמיים בידיעה
אחת.

קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד — .63458
בשעת הצורד ניתן גם לפנות בטלפון
,)03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקם
1¥\ 1 11. 341667ל 1מ.

* כפי שצ/״ד עדי7י הצייד האיטלק• סנס־טיא1ו
דפפונובו, בש 1ת . 1510

העולם הזה 2666

מאמו זה נווסם במדוד..הנון״ לפני מ שנים, בדצמבר 1955
^ מאמר, שקטעים ממנו מתפרסמים בע-
1 1מור זה, התפרסם לראשונה לפני 33 שנים.
הוא הופיע במדור הזדון בגליון העולם הזה.
הנושא את תאריך ה־ 29 בדצמבר. 1955 ,
לא קל לקורא של היום לדמיין לעצמו את
העולם אז. עברו רק שמונה שנים מאז קום המדינה.
בפקודת הרמטכ״ל, משה דיין, הופעלו כוחות-
צה״ל מדי פעם ב״פעולות־תגמול״ נגד סוריה,
מצריים וירדן. כעבור 10 חודשים, באוקטובר
,1956 תקפה ישראל את מצריים, בשותפות עם
צרפת ובריטניה, במילחמה שנודעה בשם ״מיבצע
קדש״.
במדינה שלטו אישיותו, כוחו המדיני ודרו־

מחשבתו של דויד בן־גוריון, שהיה כל־יכול.
מאז מילחמת־העצמאות, חדלו בישראל לדבר
על ״פלסטינים״ .השם ״פלסטין״ נעלם מן המפה.
ראשי המדינה, כלי־התיקשורת והציבור כולו
האמינו כי הפלסטינים חדלו מלהתקיים כעם.
איזורי פלסטין שממיזרח לישראל סופחו לירדן,
והפכו ״הגדה המערבית״ ,ואילו רצועת־עזה צורפה
למעשה למצריים, אם כי לא סופחה רישמית.
תושביה לא זכו באזרחות מצרית.
מאז מהפכת ״הקצינים החופשיים״ במצריים,
ביולי ,1952 ראה בה רויד בן־גוריון את האוייב
העיקרי. אמונה זו התחזקה ככל שגברה בעולם

רוגים היו מוטלים ברחובות, יריות הידהדו בחלל,
? $המונים נרגשים הסתערו על שרשרות החיילים -
זאת היתה התמונה של הממלכה ההאשמית הירדנית
במשך שבועיים. מאחורי הגבול הארוך ביותר של מדינת
ישראל, ממיפעל־החשמל החרב של נהריים ועד למיפרץ-
אילת, במרחק של ירייה מרוב בנייני הממשלה בירושלים,
קילומטרים מעטים מתל-אביב, נתניה ועפולה, הזדעזעה
מדינה שלמה.

הערבי ההערצה למנהיג המצרי הצעיר והדינאמי,
גמאל עבד־אל־נאצר. בייחוד נערץ איש זה על
הערבים הפלסטיניים.
שנת 1955 עמדה בסימן הניסיון האמריקאי־הבריטי
לכונן את ״ברית בגדאד״ ,מעין השלמה
מיזרח־תיכונית לנאט״ו. מצריים התנגדה ליוזמה
זו בכל כוחה. המלך הירדני הצעיר, שהגיע לשיל־טון
אך שנתיים לפני כן, אחרי רצח סבו עבדאללה
והדחת אביו חולה־הרוח, טלאל, נטה להצטרף אל
הברית. על רקע זה התחוללו בסוף 1955 מהומות
ברחבי הגדה המערבית, כשחסידי עבד־אל־נאצר
מתקוממים נגד המזימה הבריטית־הירדנית.
מהומות אלה הן ששימשו רקע למאמר.

4^4ין שום צורך להסתער על הממלכה ההאשמית
4 4הירדנית מבחוץ. אפשר לשבור אותה מבפנים.

בדרך זו אנו יכולים לרכוש לנו, זו הפעם
הראשונה, בן־ברית ערבי גדול וחשוב: העם
הערבי של פלסטין.
זהו העם שהפסיד את מילחמת־תש״ח. ישראל כבשה

זאת היתה יכולה להיות הזדמנות גדולה
למדינת ישראל. עצם קיומה של הממלכה
הירדנית היה מוטל על כפות המאזניים. העם
קם נגד הממשלה. עוד דחיפה אחת, ברגע הנכון,
בכיוון הנכון, היתה יכולה, אולי, לנפצה.

4 4יהו האוייב האמיתי של מדינת ישראל! התשובה,
הלקוחה ישר ממילון גן־הילדים אומרת :״הערבים״.
אולם מי ממדינות ערב היא האוייב מספר !1לא, איש לא
חשב על כך בממשלת״ישראל.
כל הדיבורים על ״המילחמה המונעת״ מכוונים נגד
מצריים, וכעת גם נגד סוריה.

4^4יך מגשימים אותה!
>* אפ שר לגשת למיבצע האמיתי: עידוד
הקמתה של תנועת־שיחרור פלסטינית בממלכת
הירדן, שראשיה יוכלו להקים לה בסיס
בטוח במדינת ישראל, כשם שעשה בשעתו
הגנרל דה־גול על אדמת בריטניה. לרשות
תנועה זו יש להעמיד את כל האמצעים הממלכתיים
האפשריים: תחנות״שידור, בתי־דפוס,
מחסני-נשק, אמצעים כספיים.
מדינת-ישראל תושיט את ידיה למאמץ זה על־ידי ניהול
מילחמה־פסיכולוגית תוקפנית. ערביי ישראל, שיקבלו
הדרכה מתאימה, יוכלו למלא תפקיד מזהיר במיבצע זה,
בתנאי שהיחס אליהם ישתנה בהתאם לכך.
ייתכן שברגע המכריע תבקש תנועת-השיחרור הפלסטינית
עזרה פעילה של צה״ל, אם על״ידי אימון גדודים של
צבא־שיחרור, אם על־ידי מיבצע צבאי ישיר ונמרץ.
בשבוע שעבר התנדנדה ממלכת־הירדן ונטתה לנפול -
גם מבלי שיופעל נגדה לחץ עצום זה. האם קשה לתאר כיצד
יזדעזע ויתמוטט מיבנה זה תחת מהלומה מרוכזת כזאת!

מצביא אמריקאי אמר פעם, על מילחמת קוריאה :״זוהי
המילחמה הלא״נכונה, בחזית הלא־נכונה, נגד האוייב
הלא־נכון, בזמן הלא־נכון ״.הסיבוב נגדמצריים מתאים

מאוד ל הגדרה זו*
44ה הן מטרות המילחמה של מדינת ישראלי הבה
^ 7נחזור עליהן מחדש: לשבור את חומת המצור הערבי,
להשתלב בכלכלת המרחב, לרכוש שוק לתעשייתה, מרחב
למיסחרה, ביטחון לצבאה, שותפים לניטראליותה. במי לים
אחרות: להבטיח שיתוף־פעולה פעיל עם חלק ניכר של
העולם הערבי.
על כן, האוייבת האמיתית של ישראל היא: ממלכת

היייי*

כיבוש צבאי של ארץ־ישראל המערבית לא
יפורר את חומת האחדות הערבית, אלא להיפך,
יסתום מחדש את בקיעיה. ירדן תצטרך
להושיט ידה למצריים, ותהפוך לחוליה נוספת
בשרשרת הפיקוד הערבי המאוחד. כלכלת
ישראל תישאר, בדיוק כמו מקודם, בטבעת-
החנק של המצור. מבחינה פוליטית, צבאית
ופסיכולוגית, תישאר ישראל בגיטו.
אם נגרש את תושבי המשולש וחברון, יעלה מיספר
הפליטים, השונאים אותנו בלב ונפש, מעל למיליון. ואם
נשאיר אותם במקומם, יישארו בישראל 700 אלף אויבים
פוטנציאליים, וכל זה בשעה שהמדינה תישאר במצב של
מילחמה לאורך כל החזיתות. רק החזיתות ישתנו.

לא איחדנו את המולדת, אלא רק הרחבנו את
תחום ההגנה של מיבצר נצור ומנותק.

כך לא יושג שלום, לא יושג בסיס בריא להתפתחות
לאומית. אנו נהיה משולים לגרמנים אשר ג׳ון סטיינבק
אמר עליהם פעם שהם דומים ללהקה ממושמעת של
.זבובים הכובשים את נייר״הזבובים.

ארצישראלית מאוחדת בתחומי הביטחון, מדיניות״החוץ,
הכלכלה והפיתוח.
אם תתגשם תוכנית זו, ילבשו כל שאר הבעיות השנויות
במחלוקת צורה חדשה לגמרי, כאילו נגעה בהן ידו של
מכשף. בעיית שיקום הפליטים תהיה פשוטה: בעזרת
התוכנית לחלוקת מי״הירדן והלוואה בינלאומית, הם
ישוקמו בחלק הערבי של ארץ־ישראל ויהוו תוספת-כוח
רצינית לארץ כולה. לתעשיה הישראלית יהיה מרחב-
מחייה חדש. הבסיס החקלאי של המדינה יתרחב במידה
מכרעת. הביטחון החיצוני של המדינה ישתפר עד ללא
השוואה. לפני יהודים דתיים תיפתח לרווחה הדרך אל
הכותל המערבי.
במצב כזה אפשריים תיקוני״גבול בין שני חלקי הברית,
מבלי להזיק לאיש, ובלי התערבות זרה.
מה הכלים הדרושים!

הצד הטראגי של השתלשלות זו הוא שבאופן
אובייקטיבי אין שום סיבה למילחמה בין יש ראל
ומצריים. ההיפך הוא הנכון. האינטרסים
של שתי המדינות קרובים, ואינם מתנגשים.

פיתרון פשוט מאודלבעייה.
למר אי ת עין ישנו
0הממשלה תתן את הפקודה, אגף־המיבצעים של צה״ל
יעבד את התוכנית, ובבוקר בהיר אחד יסתערו גדודי צה״ל
לקראת הירדן.
נניח לרגע קט שהדבר ניתן לביצוע צבאי, כי קורבנות־הדם
יהיו כדאיים וכי צבא בריטי לא יופעל נגדנו. האם
יגשים מיבצע כזה את המטרות שהזכרנו זה עתה!
התשובה היא שלילית.

המדיניות המוצהרת של ממשלת־ישראל היתה
כי כל שינוי במצבה של ירדן יביא להתערבות
ישראל. כלומר: הכידונים של צה״ל שימשו להבטחת
כסא״המלוכה הירדני.
יתכן כי רק איום זה מנע כבר אז אינתיפאדה
פלסטינית כללית.
המאמר ניתן כאן כלשונו, תוך השמטת הקטעים
שאיבדו את אקטואליותם והמובנים רק על
רקע הנסיבות של אז.
המאמר נשא את הכותרת ״מי האוייב, כעצמים
ומופיע בו תצלום של חיילים ירדניים בירושלים,
הצופים לעבר אשה התולה כבסים בבית ישראלי
ממול. הגבול עבר אז במרכזה של ירושלים.

המאמר המקור ( )29.12.55
שטחים נרחבים. מצריים לכדה את עזה. סוריה השיגה
ניצחון קטן של כבוד, על-ידי כינון האיזורים המפורזים.
והמנצח האמיתי היה המלך עבדאללה, שהשליט את חצי
מיליון תושביו הנחשלים על 700 אלף ערבים בעלי רמה
גבוהה הרבה יותר, בעזרתה הפעילה של ממשלת-ישראל,
ששמרה אותו מכל פגע בימי מילחמת־תש״ח, על פי הסכם
חשאי.
ערביי״פלסטין נשארו העם המנוצח היחיד. הם איבדו
את עצמאותם. רובם הגדול הפכו עם מדוכא בבית־הסוהר
הירדני. האחרים הפכו פליטים חסרי-כל בעזה, בסוריה,
בלבנון, בסעודיה ובכוויית.

לערבים אלה יש לנו מה להציע: שיחדור מעול
המשעבד, בית־לאומי חופשי, שיקום אישי וב־רית״אחים
כנה.

כיום הם שונאינו העיקריים, החיידקים הנושאים את
המחלה האנטי־ישראלית, בגוף הלאומי הערבי. אם נרצה
בכך, יוכלו מחר להיות מיליון שותפים, פזורים בכל העולם
הערבי. לצורך זה יש צורך רק בהחלטה נועזת ובמנגנון

ביציע•
^ 4ה מ חיי ב ת הגשמת תוכנית זו במציאות של היום:
^ 7מה הנתונים הדרושים!

ראשית: חיסולה של הממלכה ההאשמית
הירדנית והשלכתה אל מעבר לירדן.

שנית: שיחרור החלק הערבי של ארץ־ישראל מכלשילטון זר וכינונו כבית לאומי למיליון ערביי״פלסטין.
בית־לאומי זה יהיה קשור אל מדינת־ישראל במיסגרת

ו כני ת זו לחסל את הממלכה ההאשמית הירדנית
? ₪תעורר תגובה חזקה מסביב לכדור״הארץ. היא
תרכוש לנו שותפים, ותקים נגדנו אויבים.
להפתעתנו הרבה עלולים אנו למצוא עצמנו פתאום
במחנה אחד עם המצרים. גמאל עבד אל״נאצר רוצה
בסילוק הבסיס הבריטי מן המרחב. הוא רוצה במיגור ברית
בגדאד שנכרתה נגדו בחסות האנגלים. הוא לא יוכל אלא
לשמוח אם המחנה היריב יספוג מהלומה הגונה מסוג זה.

אם ישראל תדע לנצל את שעת־הכושר, לא מן
הנמנע שתיתכן ברית עם מצריים בתנאים
נוחים -פתיחת דרך מגע אכסטריטוריאלית
בין מצריים וארצות-ערב באסיה, והצטרפות
ישראל למחנה הנייטראלי האסיאתי-אפריקאי.
4^4ין להעלים את העובדה: יקומו לנו אויבים גדולים
\ * בדרך זו. בריטניה הגדולה תיפגע קשות. אמריקה
עלולה להתרגז מאוד.

אולם בשעה כזאת יווצר בפעם הראשונה מאז
תש״ח הרקע למדיניות-חוץ ישראלית עצמאית.
כמו אז, כן עתה תופיע ברית־המועצות כבן-
ברית פוטנציאלי, ומאותן הסיבות ממש. נשק
סובייטי שוב לא יזרום רק למצריים. הוא יזרום
גם לישראל.

בריטניה תצטרך לשקול היטב כיצד להגיב במצב כזה.
היא התחייבה לעזור לממשלת ירדן נגד אוייב חיצוני.
אולם היא לא התחייבה לעזור לה במיקרה של התקוממות
פנימית. בזירה הבינלאומית ובאולם עצרת או״ם יעמוד
מולה מחנה אדיר: כל מדינות הגוש האסיאתי״האפריקאי,
רוב מדינות ערב וישראל, כל ארצות הגוש הסובייטי.

שחקני־החיזוק מנהלים את המישחק באנגלית

סזדעגז

הנושים של הבחירות

העם

ך* כל מכירים את התמונה: מאמן־הכדורסל עומד
\ 1וצווח באנגלית צברית :״טרו דה בול:״ (זרוק את
הכדור) ,״קאץ׳ איט!״(תפוס אותו) ,וחבורה של כושים
אמריקאיים מתרוצצים על המיגרש לתיפארת מדינת־ישראל.

משהו
כזה קורה עכשיו במיגרש־המישח־קים
הלאומי: הבחירות לכנכת.

למראית־עין עוסקים בבחירות אישים ישראליים, על
פי שיטות ישראליות. עזר וייצמן מזיז גייסות קיימים
ובלתי־קיימים, בנימין בן־אליעזר חורש את הארץ כראש־המטה
למיגזרים, וכך עושים עמיתיהם הקטנים והגדולים.

אך למעשה מתנהלות הבחירות האמיתיות
במקום אחר, על־ידי אנשים אחרים, לפי שיטות
אחרות — ובעיקר, בשפה האנגלית.

בחדרי־חדרים יושבים שחקני־החיזוק של המערך —
מי; מהדורה פוליטית של אולסי פרי — ומנהלים מע־רכת־בחירות
אמריקאית על אדמת־ישראל.

מקומיים, וביניהם משה תאומים, אריה רוטברג וצבי
(״שישקו״) פרידמן, שהקימו לפני כמה חודשים חברה
לייעוץ תדמיתי. היא נשכרה כדי לייעץ לפרס.
המוטו שהתגבש בין המיקצוענים, ושישלוט גם בחו־דש־הטלוויזיה
שהתחיל עתה :״הבטחנו — קיימנו!״

הצוותים יודעים כי בעיית־הבעיות של פרם
היא אי־האמינות. הוחלט לתקוף את המחסום
הזה. לפי מיטב המסורת האמריקאית, יושם
הדגש על האיך, לא על התוכן.

• הליכוד והמיננס״ם
^ ליכוד יש העוקבים בדאגה רבה אחרי האמריק-
ניזציה של המערך. כי בליכוד, כך נראה לכמה מאנשיו,
הכל מתנהל עדיין לפי שיטות ישראליות ישנות,
ולא על פי השיטות האמריקאיות.
נעשו ניסיונות לשכנע את ותיקי הליכוד בחשיבות

• צ׳אולס והמיליונים
ך • מיליארדר היהודי־הקנדי צ׳ארלס ברונפמן,
1 1אחיו של נשיא הקונגרס היהודי העולמי אדגאר
ברונפמן, יורש האימפריה של הוויסקי, רצה לעזור לשימ*
עון פרס.
בכלל, לפרס יש נטייה שאינה־ניתנת־לכיבוש למיליונרים
זרים, מעדנאן חאשוקג׳י עד ברוס רפופורט, ואלה
מחזירים לו אהבה.
ברונפמן היה מוכן לתרום 2.5מיליון דולר(פיסטוקים,
לגביו) .אבל הוא לא היה מוכן לתרום אותם למיפלגה,
אלא רק למטרה מסויימת.

סיוםע צו כ
האולימפיאדה היא
חגיגה, אבל רק
דקיביצרים. הספורט
הישראלי היחידי הוא
ספורט הפיצוהים.
החגיגה הגדולה נגמרה. האולימפיאדה
הסתיימה. המוני בית־ישראל
יכלו לנתק את עצמם מן המקלטים,
שאליהם היו צמודים יומם ולילה,
ולהתפנות לעיסוקים אחרים.
הצפייה באולימפיאדה היתה חווייה
גדולה. עצם הידיעה שהציבור הישראלי
הוא חלק מציבור עולמי של
מאות מיליונים היתה מרגשת. אך
התרגשות זו היתה מהולה בעצב מסו־יים.

כל צופה ישראלי ידע שהוא
בעצם קיביצר בחגיגה של אחרים.
לישראל לא היו חלק ונחלה באולימפיאדה
זו. השתתפותה היתה סימלית,
כמעט מגוחכת.
הניסיונות של ישראל להשיג לפחות
מדליית־ארד מיסכנה אחת היו
פאתטיים. האמת הפשוטה, שניבטה מן

ספורט הפיצוחים. אין דרישה להישג
י של ממש, ואין פעולה ממשית של
מערכת־החינוך בכיוון זה.
אם זה לא ישתנה, תהיה גם חגיגת
האולימפיאדה הבאה בברצלונה חגיגה
של קיביצרים, המשתאים ליד מקלטי-
הטלוויזיה מהישגיהם של אחרים. הינד
נון ישראל לא ינוגן ליד דוכן המדליות,
ודגל ישראל לא יעלה מעל
לראשו של אלוף נרגש.

טאבה
טאבהכמ עו ד

להכניס לחדרי המרק
את כל מי שגרם
לפרשה. ולפוצץ את
הבנ״1

פרשת טאבה מתקרבת לסיומה. עד
הבחירות יאשימו שתי המיפלגות זו את
זו באחריות לאסון הנורא של אוברן
פיסת־חוף זו. למחרת הבחירות יפעלו
שתי המיפלגות ביחד כדי להציל מה
שניתן להציל, ויגיעו לפשרה עם
מצריים.
אולם טאבה היא סמל. היא משל.
היא דוגמה לצורה שבה מתנהלים

הוא היה מוכן לתרום את הכסף כדי לשכור
חברת־סקרים מפורסמת במולדתו הקנדית,
״דסימה״ .זו התחילה לפני כמה חודשים לערוך
סקרים כמעט •יומיומיים עבור מיפלגת־העבו

ראש הסניף הישראלי של רסיסה. העוסק במשימה זו,
הוא אחד יעקוב לוי.
הסכום של 2.5מיליון דולר מעורר ויכוח. טוען אחד
המקורבים :״זה לא !2.5״ אם כן, כמה? ״קצת פחות...״

דיוויד והחרמיח
תדמיתן האמריקאי דייוויד סוייר, יועץ לענייני
1 1בחירות בארצות־הברית, עובד מזה שנים עם ועבור
שימעון פרס.

עכשיו הוא מגיע לארץ בכל שבוע שני.

בשבוע שבו הוא נעדר מן הארץ, הוא מפקיד את המלאכה
בידי אחד מאנשי־צוותו, גם הוא אמריקאי, כמובן.
תפקידו של סוייר הוא לעבוד על תדמיתו של פרס.
לשם כך הוצמד לפרס בימאי־וידיאו. בליכוד הדביקו
לאיש זה את הכינוי ״האמריקאי עם העגיל״ ,בשל העגיל
שהוא עונד על אחת מאוזניו.

כל הופעותיו ותנועותיו של פרס מתועדות.
אחר־כך סוייר — או אחד מאנשיו — עובר
עליהן יחד עם פרם, משפצים, מעירים הערות.
הכל נעשה, כמובן, בשפה האנגלית.

בכירים במיפלגת־העבודה גילו לי בהתלהבות שסוייר
ויתר על השכר הגבוה, שהוא הורגל לו בארצות־הברית.
הם לא היו מוכנים לחשב את הוצאות הטיסות הטראנס־אטלנטיות
ובתי־המלון.

0דורו ודוטרנונים
^ ולו הוא צעיר שהביא למערך את הרעיון האמריקאי
/של ״הגישה האישית״ .כלומר: פנייה טלפונית למאות
אלפי אזרחים ששמותיהם עלו במחשב, ואחר־כך
מישלוח מיכתבים אישיים אליהם.
לולו ראה את השיטה באמריקה, ויישם אותה בתנאים
הישראליים. מיפלגת־העבודה שכרה את שרותו, וכך נולד
המיבצע שהחריד את הליכוד והזעיק אותו להגנה על
צינעת״הפרט.

מסתבר כי ״האזרח הקטן״ מצפצף על ציני
עת־הפרט, ומוכן בהחלט שיחדרו אליה. הוא
שמח כשפונים אליו אישית, מתעניינים ב מעותיו
ובצרותיו, משתפים אותו בעניינים.
את זה גילו מזמן באמריקה.

הצווח והמחסום
**ץ אלה: מתי התחיל המערך להתכונן לבחירות?
תשובה: לפני ארבע שנים.
אריה רוטברג, יוסי ביילין, משה תאומים ואורי סביר
— שאליהם הצטרף מאוחר יותר גם עוזי ברעם — התחילו
להתכנס מייד אחרי מינוי פרס כראש־הממשלה.
הקבוצה נקראה ״הפורום להכנת הבחירות״ והתכנסה בכל
יום שישי בבוקר.
לצד שחקני״החיזוק האמריקאיים פועלים שחקנים
סוייר צונח
החידוש האמריקאי .״קשה להילחם במנטליות נאנח
באוזניי אחד מכוכבי הליכוד השבוע.
התשובה של הליכוד היא דווקא הדבקות בשיטות
הישראליות הישנות והטובות. בעוד שהמערך ינסה לטשטש
את המסרים שלו לטובת הליטוש המיקצועני, ינסה
הליכוד לדבר על ההקצנה השמאלנית של המערך. נציגי
הליכוד יטענו כי המערך מסכים להקמת מדינה פלסטינית,
ויזמינו אותו ״לקרוא לילד בשמו!״ הם יטענו כי 20
ממועמדי מיפלגת־העבודה במקומות ריאליים מוכנים —
שומו שמיים! — להידבר עם אש״ף. כעת נערכים דיונים
על הבאת המסר הזה לתשומת״לב הבוחר.
מנהלי המערכה של הליכוד — רוני מילוא, הממונה
על ההסברה, אליעזר ז׳ורבין, הממונה על הפירסום, סרטי
רול ומשה ניסים מעליהם — מנסים לשמור על שלוות־נפש
וללגלג על שיטות־הייבוא של המערך. אך הם לא
יכלו להסתיר כמה פעמים את הפתעתם, כשנתפסו במיכ־נסיים
מופשלים.

• ביני וההקלטות
ף* חילה הוכו בתדהמה משיטת הגישה האישית(הסן
4קר הטלפוני, הדואר לבתים).

אך הסיפור האחרון קשור דווקא בסופר־סטאר
החדש של הליכוד, בנימין (״ביבי״)
נתניהו, הנראה דווקא כנציג השיטות האמריקאיות.
ביבי
שוריין לסידרה של עימותים עם נציגי המערך:
תחילה עם הד״ר אפריים סנה, ואחר-כך עם יוסי ביילין.
צוות המיקצוענים של המערך צפה מראש שנתניהו
יהיה החלוץ המרכזי בשורת הליכוד, ועל כן נהגו כלפיו
לפי שיטות הכדורגל: שמו עליו שמירה צמודה.
נתניהו זכה בשמירה חובקת־עולם. אנשי־המערך השיגו
את לוח הופעותיו ברחבי־תבל, וסוכן של מיפלגת־העבודה
ישב והקליט את דבריו של ביבי בכל מקום, אף
בפילרלפיה, שם נאם לפני חודשיים. כל אמרותיו וסיס־מותיו,
המאניירות שלו והשפנים שנהג לשלוף מן המיג־בעת
נלמדו היטב.

כך יכול היה יוסי ביילין להפליט בעת העימות,
בשלווה אולימפית ,״אבל בתאריך זה
וזה, במקום זה וזה, אמרת ש...״

נתניהו הופתע לגמרי. כמעט ונעתקו המילים מפיו.
כמה מבכירי הליכוד זועקים עכשיו: מול שיטות אמריקאיות
חדישות אנחנו מפעילים שיטות ישראליות מיושנות!

זה ב .1988-קרוב לוודאי שב 1992-כבר
יעמדו שיטות אמריקאיות מול שיטות אמרי־ז־בנד,
ברק
י1איי ת•

חצי בולגריה. לא היתה בכך
בושה, כאשר ישראל הישוותה את עצמה
למדינות;ענק כמו ברית־המועצות
או ארצות־הברית. אך ההשוואה לגרמניה
המיזרחית היתה מבישה יותר. כי
המרינה הגרמנית הקומוניסטית עולה
על ישראל רק פי ארבעה בגודל
אוכלוסייתה, ואילו מבחינת ההישג
הספורטיבי היא רחוקה ממנה מרחק
שנות־אור. בולגריה, גם היא מעצמת־ספורט,
גדולה ממנה רק כפליים, מבחינת
גודל האוכלוסיה.
במדינות אלה קיימת התערבות ממשלתית
מאסיווית לעידוד הספורט.
בארצות־הברית ובגרמניה המערבית,
לעומת זאת, קיים לחץ ציבורי. הפעולה
מתחילה מגילאי הילדות, ונמשכת
עד להישג האולימפי.
מבחינה זו ישראל היא מדינת־ננס.
למרות הצפייה ההמונית בתחרויות
כדורגל וכדורסל, פורח בישראל רק

למצריים את כל חצי־האי סיני —
העומק האסטראטגי, המיצרים, הנפט,
אתרי־הנופש, ההתנחלויות, העיר ימית
— תמורת חוזה״שלום. זאת היתה
החלטה היסטורית, ובזכותה רכש בגין
לעצמו תהילת־עולם.
בחיפזון של סיום ההסכם ההיסטורי,
לא שמו לב לפרטים קטנים כמו סימון
הגבול בגיזרה זו או אחרת. לא התייעצו
גם עם מומחים. בארץ אין הרגל לשאול
לדעת מומחים לפני שמקבלים החלטות.
יתכן
שאילו העלה אז מישהו את
בעיית טאבה, יכול היה בגין לפנות אל
החוש האבירי של אנוור אל־סאדאת,
וזה היה מחליט בו במקום כמחווה כי
טאבה אינה שייכת למצריים. אולי.
אולם הבעייה לא הועלתה. נקבעו
סידורים כלליים לקביעת הגבול הסופי.
לפי סידורים אלה היה ברור כי
טאבה תהיה שוב מצרית.
העולם הזה 2666

רפי מלכא ענה לשאלות דפנה ברק
״עובדות בשטח״ .אחר־כך באו
שני הרפתקנים שובבים, אלי פפושאדו
ואפריים פורן, ושיכנעו את בגין שכדאי
להתחכם. אס יקימו מלון גדול במקום,
לחש פרויקה באוזני בגין, ייווצרו
״עובדות בשטח״ ,והמצרים יוותרו.
טכסיס זה הצליח מאור בימי התורכים.
כיום הוא אנאכרוניזם.
בגין התפתה. אולי כבר איבד באותו
שלב את שיקול־הדעת שלו, אולי טיש־טשה
האויפוריה שלו את חושיו.
פרויקה היה מזכירו הצבאי, והוא ידע
לתפוס אותו ברגע המתאים. המלון קם.
הוא הפך במהרה לנקודת־הריכוז
של העילית הישראלית העשירה, מקום
שכולו א .1שם נפגשו היפים והיפות,
לשם ברחו בעלים על מזכירותיהם,
הנשים עם ידידיהן. טאבה הפכה צומת
של פוליטיקאים, אנשי־בוהימה ואנשי־תיקשורת.
מקום כזה אי־אפשר להחזיר.
מי חושב? אילו היתה נערכת
בשלב זה התייעצות רצינית, תוך
שמיעת דעתם האמיתית של המומחים,
היתה הצמרת הפוליטית מחליטה שהקרב
על טאבה אבוד מראש. ההסכם חייב
בוררות, ובבוררות לא היה שמץ של
סיכוי שישראל תנצח. הטיעון
הישראלי היה מבוסס על התחכמויות
היסטוריות, ואילו הטיעון המצרי היה
מבוסס על עובדה פשוטה: מיקום
הגבול לפני מילחמת ששת־הימים.
אילו הוסקה המסקנה, היתה הממשלה
מוותרת על הבוררות ומשתדלת
להשיג פשרה שתבטיח לישראל זכויות
מסויימות בשטח, אחרי החזרתו לריבונות
מצרית. אבל איש לא חשב. איש
גם אינו יכול לחשוב על ויתור בעידן
של ממשלת־אחדות־לאומית, המשביתה
את המוחות.
כן, לפוצץ! כך הגיעו הדברים עד
הסוף המר. הבוררות התכנסה, הסתיימה,
החליטה. השטח יוחזר למצריים.
או אז התחילה המקהלה הגדולה. אי־אפשר
להחזיר מלון קדוש. זה עלבון.
זאת בגידה. זאת מינכן חדשה. מלון
משוחרר לא יוחזר. שנית מצדה לא
תיפול.
פוליטיקאים זריזים עלו על העגלה.
מישמרות צעירות הפגינו זו נגד זו.
עסקן מקומי זריז, הנושא את מבטו אל
ראשות־העירייה שאבדה לו לפני
שנים, הציע בכל הרצינות לפוצץ את
המלון, כדי להציל את אילת.
ההצעה לא עוררה רעמי־צחוק. אם
טאבה היא מצרה שניה, מרוע לא לסיים
את הפרשה במעשה גדול של התאבדות?
השבוע
הציע ליצן כיצד לפתור את
הבעייה: להכניס לחדרי המלון את כל
מי שהיה שותף לפרשה בשלבים השונים,
החל בצמד אלי ופרויקה וכלה
ביצחק שמיר ושימעון פרס, ואז לנעול
את הדלתות ולפוצץ את הבניין המפואר.
למען
יראו וייראו.

האינתיבאוה

ל א בב־ ת

המתנחלים חוגגים.
אבד לא בבתיהם. כי
האורחים אינם מוכנים
עור להסתכן ולבוא
אליהם.

״למחרת יום־הכיפורים המתה רח־בת־הדשא
של קיבוץ גיבעת־השלושה
(ליד פתח־תיקווה) חובשי כיפות
סרוגות ושביסים. כל המי־ומי בציבור
הדתי־הלאומי באו לקיבוץ של התק״ם
כדי להשתתף בשימחתו של מאיר הר־נוי,
מראשי המתנחלים בשומרון וראש־המועצה־האיזורית
הראשון שמעבר
לקו הירוק. את החופה והקידושין של
בתו אירית ערך הרב ח״כ חיים
דרוקמן״...
כך תיאר אבינועם בר־יוסף במעריב
אירוע, המסמל את המצב הקיים הרבו,
יותר ממצעי־המיפלגות והכרזות הפוליטיקאים.
העולם
הזה 2666

• למשל מהליכוד?
בואי נאמר שהיו גישושים, ואני אמרתי למי כן
ולמי — לא.

• מה אתה עושה בדיוק לטובת מיס
לגת-העכודה?

המדובר הוא באבטחת מידע ואבטחה פיסית. אבל
אני רוצה להדגיש שאני לא מתעסק עם זה ממש,
פיסית, אלא רק מייעץ. אני מייעץ למיפלגת־העבודה,
כיצד לעשות זאת טוב יותר, זול יותר.

• לפני כמה חודשים סיפרת שאתה
מצטרף למרכז הליברלי. ירדת בינתיים
מהעץ?
לא הצטרפתי למרכז הליברלי, אלא לשינוי(שהם
חלק בתנועת־המרכז) .אני עדיין חבר בתנועת־שינוי.
נכון שהיה זה טיבעי יותר שאייעץ לשינוי בענייני־אבטחה,
אבל אין שם צורך בייעוץ כזה, לשימחתי
הגדולה. אין כאן כל סתירה בין עבורתי למען מיפ־לגת־העבודה
לבין חברותי בשינוי: כמו שעורר־דץ
יכול להשתייך פוליטית, אבל חייב לעבוד...

• במה מתבטאת חכרותך בתנועת־שי־נוי?

יפלגת ״ ה ע בו ד ה שכרה את שרותיהם של
/#שלושה פורשי השבי׳כ ראובן חזק, רפי
מלכא ופלג רדאי, כדי שירגלו אצל הליכוד
לקראת הבחירות הקרובות -כן פירסם אילן
שחורי, כתב הארץ לענייני מיפלגות.
זה קרה בדיוק במלאת שלוש שנים לביקורו
ההיסטורי של סגן ראש״השב״כ דאז, ראובן
חזק, אצל ראש״הממשלה דאז, שימעון פרס -
הביקור שבו התריע על הטיוח של ראשי השב״ב
בפרשת האוטובוס בקו .300
ביקור זה היווה נקודת״מיפנה בפרשת הש־ב״כ.
כעת שבים רדאי״חזק״מלכא לכותרות.
מיפלגת״העבודה הכחישה מייד. ים ההכחשות
והפירסומים, יצרו מיסתורין. כיכובם של
פורשי השב״כ בפירסומים רק הגביר מיסתורין
זה ויצר סביבו הילה. הנה, כמה פרטים בפרשיה
החדשה:
שמו של ראובן חזק אינו קשור לעניין. אמנם
חזק אינו מוזכר בראשונה בהקשרה של מיפ-
לגת-העבודה. בתחילת שנות ה״ 80 פרש חזק
מהשב״כ וסייע, במשך כמה חודשים, לראש־עיריית
ירושלים טדי קולק. גם באחרונה פורסם
כי חזק שב לסייע לקול ק.
חזק לא יצא לאומה, אחרי הפירסומים. לרפי
מלכא ולפלג רדאי חברות־לאבטחה. חברתו של
רדאי מספקת ייעוץ ביטחוני לחו״ל, ואילו
שפרן, חברתו של מלכא, מתרכזת יותר בעבודה
בישראל. השניים אמנם משתפים פעולה, אך
הם מנהלים חברות נפרדות.
מלכא היה היחיד מבין פורשי השב״כ שזיהה
עצמו מבחינה פוליטית. הוא הכריז, לפני כמה

אני לא ממש פעיל, למרות שיש לחצים עלי
שאהיה פעיל יותר. אני מגיע לכנסים, לפורומים
שונים

אתה נשמע לי מאוכזב מהניסיון הקצר
שלך בפוליטיקה.

אני מאוכזב. אני מאוכזב מהפוליטיקה בכלל. כשאני
שומע על מה שקורה בטאבה, על המישחק הזה...
כן, אני מאוכזב. מבחינה אישית, לא הגדרתי לעצמי
כיוון של טריקת־דלת וחיסולי־חשבונות, כשהכרזתי
על הצטרפותי לשינוי. אלה היו העמרות הפוליטיות
שלי מאז .1977 עמרותי אינן חדשות, אלא שלא
יכולתי להביאן לידי ביטוי. בגלל עמדתי בשב״ב.

• בשב״ם ידעו על מעורבותך הפוליטית?

מעולם
לא הסתרתי את דיעותי. חבריי בשב״ב
הכירו אותן. כשקרה מה שקרה ופרשתי מהשב״ב,
התחילו לפנות אלי :״בוא, תיחשף!״ לאיש כמוני,
שהיא שנים בשב״ב, זה היה קשה מאוד. דחיתי את
החשיפה פעמים רבות.

• אילו היית מקכל כעת הצעה־שאי־אפשר־לכרב-לה
מהליכוד, כמיקצוען, איך
היית מגיב?
נכון שאני צייר לפרנס את עצמי, צריך לעבוד.
אבל יש דברים שאני לא מוכן לעשות אפילו כמיק־צוען
— הייתי מסרב.

• מהטון שלד אני שומעת. בין.השורות
:״רק לא ליכוד:״ האם בגלל התנהגותו
של שימעון פרם בפרשת השב״ב(כשסירב
להאמין לראובן חזק) ,אתה חבר בתנו-
עת־שינוי ולא חבר במיפלגת-העבודה?

כן! כן! מאוד הופתעתי. זה פשוט טימטום. צפיתי
שיעשו שימוש בשמי לפני בחירות, אבל לא בהקשר
כזה, לא בקונוטציה שזה עלה. ווטרגייט! אלה שטויות
במיץ עגבניות! אני מאוד מופתע ויותר מכך — נרגז!
לא חשבתי תחילה להגיב, והסתפקתי בפנייה למערכת
העיתון שפירסם זאת — הארץ — שיכחישו.
ההכחשה, כמובן, יצאה עקומה באורח מרגיז.

• יש לך בעת הזדמנות להכחיש את ה־פירסומים
ולהסביר בדיוק כיצד אתה קשור
למיפלגת־העבודה•.
ראשית, רק אני חתום עם מיפלגת־העבודה. החוזה
נחתם רק בין החברה שלי ובין המיפלגה. ראובן חזק
בכלל לא קשור לעניין. שמו סתם שורבב. לפלג יש

..אני שלם עם עצמי ואין ל׳ מה לחשוש מעימות עם האמת ...הנר שטויות
במיץ עגבניות -השתלות, מיקרופונים, הלוואי שידעתי במה מדובר!״
חודשים, על הצטרפותו לתמעת״המרכז. רדאי
וחזק הזדרזו להבהיר שאין הוא מדבר בשמם
והם אינם שותפים לדיעותיו.
אחרי הכותרות שיצר מלכא כשחקן רכש של
תנועת־המרכז, נאלם דום. אולם הכותרות
שזעקו, בסוף השבוע ,״ווטרגייט!״ הוציאו אותו
משלוותו. החלו שמועות שעל פיהן נשכר מלכא
כדי לחקור על עברם של מרואייני המערך
ולאמת את אמינותם.
הפירסומים שהזכירו את שמו בנשימה אחת
עם האשמות הליכוד, כאילו החדירה מיפלגת־העבודה
מיקרופון למטה״הליכוד, הצליחו לשבור
את קור״רוחו וגרמו למי שהורגל בשתיקה
רועמת, להשיב בפרוטרוט לשאלותי, להצטלם
בשעת״לילה מאוחרת בדירתו המטופחת שב״
כפר־סבא, ואפילו להתרגז.
מלכא הוא גבר חסון, כתפיים רחבות, תווי
פנים מעניינים שהבעתם משתנה משניה לשניה.
הוא מעורר סקרנות, רצון לעמוד יותר על טיבו,
מין גבר שכל אשה היתה שמחה להתמוטט
בזרועותיו. אפילו ביום השני בלילה, עת זעם על
הפירסומים בעניינו, הוא היה בשליטה מלאה.

• מתי פנו אליך ממיפלגת-העבודה, שתסייע
בידם במערכת־הבחירות?
פנו אלי לפני כחודש. היו אלי פניות גם מגורמים
אחרים.
הסביר בר״יוסף :״ההזמנות לחתונה
של הר־נוי בגיבעת־השלושה עוררו
ביש״ע לא מעט הרמות־גבה ועקימות
אף, :אם מאיר נכנע לחששות של מוזמנים
לבוא לשומרון בעיצומה של
האינתיפאדה, מה אפשר לצפות מאחרים?׳״
ואכן,
היתה זאת הודאה בניצחון

ראשית, הייתי חבר תנועת־העבודה מילדותי —
עד .1977 אז, כמו רבים אחרים במדינה, חל אצלי
משהו, והצבעתי ד״ש. היה אצלי סוויטץ׳־אובר. פנו
אלי ממיפלגת־העבודה בעבר הרחוק. כן, הרבה לפני
הפנייה של שינוי.

• אחרי שהכרזת על הצטרפותך לשינוי?

כבר
לא פנו. בסך־הכל, אין מרחק רב בין עמדות י
העבודה ושינוי בתחום המדיני. ההבדלים הם בתחום
החברתי והכלכלי.
אני לא מסכים עם התיזה שמי שמצביע עבור
מיפלגות קטנות בשמאל מצביע בעצם עבור הליכוד.
אני לא חושב שזה נכון. אני מעריך ששינוי ילך לקואליציה
עם מיפלגת־העבודה, ומידת השפעתם של
שר אחד או שני חברי־כנסת המייצגים מרכיב קטן, אך
קובע בקואליציה גדולה ממידת ההשפעה של שר או
חבר־כנסת שהם חברים במיפלגת־העבודה. כן, זה היה
סוד כוחו של הרב אברהם שפירא ...הכוח של שינוי
בתחומים כמו שמירה על דמוקרטיה, שמירת
הסטטוס־קוו בעניינים הדתיים, כמרכיב קטן בקואליציה,
יהיה כוח גדול״יחסית. על כל פנים, גם לולא
פרשת השב״ב, לא הייתי מצביע עבור מיפלגת־העבודה!

הופתעת מהכותרות האחרונות כ־עניינד?

האינתיפאדה.
הר־נוי היה צריך לבחור
בין ההסתפקות בחגיגה קטנה בהתנחלות
ובין אירוע המוני בישראל, שיפאר
אותו כאיש־ציבור חשוב. היוקרה
היתה חשובה לו •יותר מאשר העיקרון
הפוליטי. הוא הלך לאיזור פתח־תיקווה.
מאוד
לכאורה. המצב בהתנח
חברה
נפרדת לייעוץ ביטחוני. נכון שראו אותו מסתובב
במטה־המיפלגה, אך זה היה מהסיבה הפשוטה
שהוא עוזר לי. הוא חבר שלי. ביקשתי ממנו עזרה,
אבל הוא לא יועץ רישמי של המיפלגה ולא כלום.
פירסמו כל־כך הרבה שטויות

אז אתה הולך לאכזב אותי ולספר לי
שאתם לא מרגלים אצל הליכוד?
איזה מרגלים! קראתי כאלה שטויות — מיקרופונים,
השתלות. הלוואי וידעתי על מה מדובר. אני
מקווה שזה יירד מהכותרות, אבל אם זה ימשיך —
נצטרך ללכת עד הסוף ולדרוש הכחשות והתנצלויות.
לי — אין מה לחשוש. אני שלם עם עצמי ואין לי
מה לחשוש מעימות עם האמת, אין לי מה להסתיר.
אבל זה מרגיז! מרגיז אותי גם שמענים אותנו —
את פלג, ראובן ואותי — ״שלושת מורחי השב״ב״.
שוכחים מה היה, מי הלך, מה קרה. אנחנו פרשנו, לא
הודחנו. עשו מאיתנו ומיוסי גינוסר — אותו הדבר.
אבל אין לי חשק לעורר זאת מחדש.

• אתה מתחיל להתחרט על כך שהסכמת
לייעץ למיפלגת־העבודה?
מתחרט?! אני לא מוכן להיכנס למחתרת, לא רוצה!
אבל זה מרגיז אותי, בהחלט מרגיז אותי. כבר עברתי,
כמו שאת יודעת, חודשים מרגיזים יותר בתקופה
האחרונה. כבר עברתי פירסומים מרגיזים, מגיפה של
פירסומים. חשבתי שאני כבר מחוסן מהפוליו הזה.

לויות חמור הרבה יותר מכפי שנראה
בכלי־התיקשורת, שם חוגגת תעמולת
המתנחלים. כך, למשל, מגלה המאמר
כי בהתנחלות דולב היו צריכים החברים
להפיל גורל לפני ליל־הסדר, כרי
להחליט מי יישאר בבית. שאר החברים
חזרו לישראל וחגגו שם בחיק
מישפחותיהם, שסירבו להגיע להת
נחלות.
הוסיף
בר־יוסף :״מאיר הר־נוי, כמו
רבים אחרים ביש״ע שהעתיקו בזמן
האחרון את שמחותיהם לתחומי הקו
הירוק מחשש שהמוזמנים לא ישושו
לבוא להתנחלויות בגלל המצב הביטחוני
הרעוע, לא התכחש לעצם הב־
(המשך בעמוד )39

תשדיוי־התעמולה מתחילים. האם יש ננ לו צווו נהם?• האס הס
סשניעיס עו מישהו, וניצר? עו שארות ארה ניסה ריב בן־
אליעזר, מומחה לתיקשוות המונים, לענות ר עו ת ס רגו ס ט •

ח 11ד 1ותהו
נהו 1110117.׳ !
האם רק הליכוד יבול להביא
לדרך לפריצת הדרך, או שמא מולדת
יש רק אחת ולכן העובדות
מצביעות ר״ץ! הפעם מפ״ס או
שצריך לדבר שלום עם אש״ף! האם
זה הזמן לקום לתחייה, או שיש
פיתרון שפוי! האם רותי פרמינגר
תשפיע יותר על הבוחר הצף, או
שענת דולב תסחוף את ההמונים
אל המערך!
השבוע תיפתח בסערה תעמו־לת״הבחירות
של המיפלגות ברדיו
ובטלוויזיה. כל עם ישראל יישב
מרותק למירקע, ומול פניו יחלפו
גימיקים, נערות־זוהר, פולי טיקאים
מהוקצעים המחבקים
והמנשקים ילדים קטנים וזקנות
קמוטות״פנים. סוקרי דעת-קהל
יציפו את העיתונים בסקרים שו נים
ומשונים, שבהם ינסו לקבוע
מי היה טוב יותר בערב הקודם.
צוותי־מוחות יישבו לילות ארוכים
בניסיונות להבין תשובות
הולמות למכות שקיבלו המיפלגות
אלה מאלה בערב״התעמולה הקו דם.
בעשרות אולפני״טלוויזיה
ברחבי הארץ יעבדו מאות
צוותי־הפקה, עד שעות־הבוקר
המוקדמות, וינסו להביס את
יריביהם.
לפני ימים אחדים התנהל מעל
מירקע הטלוויזיה האמריקאית
העימות בין מייקל דוקאקיס לג׳ו-
רג׳ בוש, שני המועמדים למישרת
נשיא ארצות־הברית. למומחי-
התיקשורת היו דרושים כמעט
יומיים לנתח את העימות, ובסופם
החליטו שתוצאת העימות היתה
תיקו. הם ניתחו כל ניד״עפעף, כל
זיע בפרצוף, כל ניואנס, כל כיחכוך
בגרון, והגיעו לתוצאה. האם זה
שינה במשהו את מאזן־הכוחות
בין שתי המיפלגות האמריקאיות!
האם תעמולת־הבחירות בארץ,
העולה הון עתק, תשנה במשהו את
תוצאות הבחירות!
האם תמונתו של שמיר, שהופיעה
בשבוע שעבר בעיתונים ושעוררה
סערה בליכוד, עד בדי
הדרישה לפטר את רוני מילוא
מתפקידו במטה־ההסברה, גרמה
למישהו מן הבוחרים להחליט
להצביע למערך, ולא לליכוד! האם
מישהו מן הבוחרים בכלל שם לב
לבך ששמיר אינו מופיע במיטבו
בתמונה זו!
האם מצליחות המיפלגות להע ביר
תוכן בתשדירי״התעמולה,
המבוססים רובם על גימיקים חזו תיים!
האם הן מנסות להעביר תו כן
כזה! האם יש תועלת בכך שחלק
גדול מן המאמץ התיקשורתי של
שתי המיפלגות הגדולות מושקע
בעיקר בניגוח ופחות בהאדרת עצ

מן! האם תוצאות הבחירות היו
שונות, לולא תעמולה!
קשה, ואולי בלתי-אפשרי, לע נות
על כל השאלות האלה, אך אין
ספק שהן מתחדדות בימים קשים
כל־בך, שבהם עומדות שאלות כה
חשובות על הפרק.
הד״ר יריב בן־אליעזר, מומחה

״זה לא ישפיע על מישהו לעבור
מהליכוד למערך, אבל זה ישפיע על
תומכי המערך או הליכוד, שאחרת
לא היו טורחים ללכת לקלפי,
ללכת להצביע. ואם את שואלת
שאלה כזאת לגבי תשדירי־הטל-
וויזיה, אותה השאלה אפשר לשאול
לגבי המודעות בעיתונים
ולגבי חוגי־הבית, ואז אפשר להגיע
למסקנה שלא צריך כלום.
״יש, לדעתי, אי־הבנה ביחס
למושג,קולות צפים׳ .חושבים שאלה
הם אנשים חסרי־ביוון, כאילו
אדם כזה יכול לעבור מהשמאל
הקיצוני לימין הקיצוני. זה לא נכון.
מי שמתלבטים מתלבטים בין
שתיים או שלוש מיפלגות בעלות
אותר הכיוון, וכוונת התעמולה היא
לדחוף את הצף לכיווף שבו הוא

יריב בן־אליעזר(עם אשתו)
פרס ושמיר הם כמו קריסטל

•ואתה חושב שזה מה
שעושים בתעמולה?

דולב
מי סזחנח יותר —

כן. התעמולה מדברת אל מי שצפים
בין ההצבעה בעד מיפלגה מסויימת
לבין אי־ההצבעה בכלל, כי ממילא שום
דבר לא ישתנה. כוונת התעמולה היא
לשכנע את האיש הזה ללכת לקלפי,
ובאופן כללי התעמולה מצליחה בזה.
מספרים על הנרי פורר, מתעשיית
המכוניות, שאמר שעל כל דולר שהוא
משקיע בפירסומת, חצי דולר הולך
לאיבוד, אבל הוא לא יודע איזה חצי.
אף אחד לא יכול להוכיח שהמודעות
עשו משהו למישהו, אבל בסוף הסיפור
התוצאה היא כך או אחרת, בגלל
הקמפיין.

•ו אילו לא היתה תעמולה
בכלל, זה היה משנה במשהו
את תוצאות הבחירות?

משה רבנו לא היה עובר כיום את
אחוז־החסימה. הבן־אדם גימגם. התדמית
צריכה להיות יותר מובלטת, על
חשבון התכנים.
מרבית הציבור אינו קורא את
המצעים. לכן הטלוויזיה גורמת לחידוד
ההבדלים. היא סוחבת יותר לכיוון
הבוטה, הנלעג והקיצוני. מסרים לובה־אליאביים
של שאיפה לשלום ולדו־קיום
אינם עוברים בטלוויזיה, אבל
סיגנון רפול של ג׳וקים בבקבוק עובר
טוב.

• אבל זה הכל בעצם עבודה
בעיניים?
בכל דבר הקשור בתיקשורת יש
אחיזת־עיניים. אם נכנסים לשאלות

אי־אפשר לדעת, אבל אז אחוז ההצבעה
היה נמוך הרבה יותר, ובמיקרה
כזה יש מיפלגות שירוויחו. בדרך־כלל
יהיו אלה המיפלגות הקטנות, כי הן
מגובשות יותר, ויש שיפסידו, והן
הגדולות.

• חל ה גדול מן המאמצים
בתעמולת־הבחידות מושקעים
בהצגת השלילי במיפלגה היריבה,
ולא בהעברת מסר.
פרמינגר
י ז! או זוללתיקשורת המונים מהמיכללה ל-
מינהל בתל־אביב, חושב שאלה
הם כללי-המישחק. הוא מאמין
שתעמולת־הבחירות גורמת למצביעים
רבים יותר ללכת לקלפי
ולקיים את חובתם האזרחית, גו רמת
לתומכי המיפלגות להיכנס
לפעילות ממשית.

חלק מסיפור התעמולה הוא להציג
את החיוב במיפלגה, ולהציג את החיוב
על רקע השלילה של המתחרים. לכן
עיקר התעמולה הוא להראות שלילי
אצל המתחרה.
בעשורים האחרונים, בעיקר מאז
הטלוויזיה, כל פני החברה השתנו.
שיטות־המכירה של המוצרים נעשו
דומות. ואני מכליל בזה מוצרים כמו
ק 1קה קולה ומנהיג פוליטי. הטלוויזיה
היא כלי מוחשי חזותי וקצר־טווח, והיא
גרמה לכך שאנשים מתמקדים יותר
בדימויים מאשר בתכנים וברעיונות.

מוסריות, אז זה לא המיגרש הנכון. אפשר
לומר שהמוטיבציה המוסרית היא,
שאנשים רוצים להגיע לעמדת־כוח פוליטית
כדי להגשים עקרונות מוסריים.

• אבל גם זה לא מדוייק, בי
כל העקרונות של היום יבולים
להתבטל מחר בגלל אילוצים
פוליטיים.
תמיד יש הבדל בין הרצוי למצוי.
אילו היתה מיפלגה מסויימת זוכה בשליטה
מכרעת, היא היתה רוצה לבצע
את העקרונות שלה. אם גנרי או כהנא
יזכו בשילטון, הם ירצו לבצע את ה־

טראנספר, ואם החרדים יזכו במירב
הקולות הם ירצו לקרב אותנו לדת.
המצע הוא יותר הצהרת־כוונות של
איך המיפלגה רואה את הנושאים העיקריים.
כאשר מתחרים על פלח־שוק
קטן ומוגדר, אפשר לחדד את הנושא.
כשהולכים על פלח רחב ומורכב, צריך
להשביע את רצון כולם, ולכן קוראים
למיפלגות הגדולות סופרמרקט פוליטי.
שלטים
ופירסומות יכולים לשכנע
יותר אנשים להצביע, וגם להיות פעילים
יותר.

• אבל הדברים האלה ממיטים
את תשומת־הלב מן הבעיות
העיקריות. למשל, עכשיו •יי
יש התקוממות בשטחים הכבושים,
ושתי המיפלגות הגדולות
רבות ביניהן על צורת התמונות
של המנהיגים.
שני הדברים אינם קשורים זה בזה.
האירועים בגדה הם אירועים, והבחירות
הן בחירות. שני האירועים יכולים
להתקיים זה בצד זה.
אין לי ספק שכל הנושאים יעלו
במסעי־הבחירות, בעיקר של שתי המי־פלגות
הגדולות. השאלה היא איזה
טיפול יינתן להם. האס זה יהיה ברמה
עמוקה, או ברמה של ״שמיר הוריד את
העיניים, אז הלכה טאבה.״ התעמולה
גורמת לבאנאליזציה של הנושאים
השונים, וזה בעיקר בגלל הטלוויזיה.

• אתה חושב שמישהו שם
לב למודעות? אתה חושב
שמישהו שם לב שהתמונה של
שמיר לא היתה מחמיאה?

בתור לקוח, את לא יודעת למה את
נוטה למוצר זה או אחר. זאת הצטברות
של דברים. ברור שהדרך הטובה ביותר
היא מיסיונריות — שיכנוע פניס אל־פנים.
אבל בדרך זו אי־אפשר להגיע
אל כל הציבור, למרות שהפוליטיקאים

מנסים. הם הולכים לשוקים, לחוגי־בית,
למיפעלים.
לפני כמה ימים קראתי בעיתון שיש
פוליטיקאים במערך שמתמרמרים על־כך
שלא מצלמים אותם בטלוויזיה. הופעה
בתשדירי־התעמולה אינה ציופר.
זו לא חתונה, שבה צלם־הווידיאו עובר
משולחן לשולחן ומצלם את כל האורחים.
בתעמולה צריכים להביא את האנשים
הכי־אפקטיביים. אסור להביא
את מי שהם עילגים, או מי שיש להם
עוויתות בפנים.
ניסים זווילי, למשל, הוא איש שמצטלם
נהדר בטלוויזיה, כנ״ל מיקי בר־זוהר.
רבין, למרות שהוא מדבר נגד כל
החוקים, מצליח להקרין יציבות ואמינות.
לפרס יש פופולריות יחסית גדולה
והוא גם יעיל יחסית. תוסיפי אליהם
עוד אחד או שניים מהצעירים כמו אב־רום
בורג, אלי דיין, עמיר פרץ, חיים
רמון, ויש גלריה של ארבעה או חמישה
איש שיכולים להעביר מסרים בצורה
ברורה. ואז המסר הטלוויזיוני מגובש
יותר וברור יותר.
אבל פה נכנסת בעיית האגו־טריפ
של הפוליטיקאי, האומר לעצמו ״אם
אני לא מופיע, משמע שאגי לא קיים״.

• אתה רוצה לומר שסיכויי
ההצלחה של פוליטיקאי טו־בים
יותר אם הוא נראה טוב
יותר?

תכונות טלוויזיוניות, ומחוץ לזה הוא 2

לא כלום.

• אם לחזור לרגע להשוואה
לסדרות הטלוויזיוניות — גם £
כאן מחפשים מישהו נאה1 ,
שדיבורו רהוט, בדי להזדהות 6
איתו כמו עם קריסטל מ״שו
שלת״?
נכון.

• בטווח של שנים, מה
שינתה הטלוויזיה?
היא נתנה תאוצה שונה לכלי־הרכב.
לעיתון יש תמונה וצבע
ומילה, לרדיו יש רק קול, לטלוויזיה
יש הכל וזה גם זז. לכן היא ערוכה
לתת מידע הרבה יותר קל־להבנה,
אבל היא מחייבת מאמץ הרבה יותר
קטן. ובכל מכירה, אם יש לך עכבות
מוסריות, את מוכרת רעה.

•זאת אומרת שצריך להיות
לא־מוסרי?
לא. יש חוקי־מישחק. אינני יכול
לשחק על המיגרש הזה — שהוא
רגשני, חזותי ורדוד — אלא לפי
הכללים האלה. אם יש לי עכבות
מוסריות, אני צריך להתעלם מהן,
אחרת לא אעביר את המסר. אם אתה
רוצה להיות מעמיק, תכתוב ספר.
אבל אז מי יקרא את זה?
הטלוויזיה גררה אחריה גם את
העיתונים. היום חדשות קובע את

• אבל פה מנסים להעביר
מסר של מיפלגה, ולא את הופעתו
הטלוויזיונית המבריקה
של איש כמו ביבי נתניהו,
שאיש אינו יודע מה המסר
שלו.״

״בתעמולה צריכים
להביא את האנשים
הכי אפקטיביים,
אסור להביא את
אלה שהם עילגים,
או שיש להם
עוויתות בפנים״

לנתניהו מסר ברור מאוד וטלוויזיוני.
אצלו הכל בשחור ולבן. בכל הסדרות
הטלוויזיוניות הדמויות הן חד־מימדיות.
במובן זה אינני מבדיל בין
הסדרות לבין תשדירי־הבחירות. הכלי
הוא אותו הכלי, והוא חזק יותר מאשר
המופיעים בו. לכן הם צריכים להתאים
את עצמם לכלי, ולא להיפך. הטלוויזיה
כופה הופעה מסויימת.
לליכוד יש במובן הזה בעייה
גדולה יותר מאשר למערך, כי יש

הטון, וכולם נגררים אחריו ליתר
חזותיות, למסרים יותר קטנים, ליתר
פיקנטריה.
יש עוד נקודה חשובה: הסטיגמות.
המערך נתפס כמכובד יותר, במיוחד
על־ידי כוחותיו. אנחנו כיום שמים
פחות לב למצעים ספציפיים מפורטים,
ומסתכלים יותר בדמות שאנחנו
מאמינים שתוכל לנהל טוב
יותר. וזו שוב השפעה טלוויזיונית.

אם הוא ממצמץ ונוורוטי ועילג
ובולע מילים, סיכוייו טובים פחות
.מאשר אם הוא לאבן־גוריון(בחתונת
נכדו יריב בן־אליעזר)
לא היה שבר בטלוויזיה

יותר אנשים לקלפי, ואולי מצליחה
להעלות לשילטון את אותם האנשים
שהבוחר מאמין שהם יכולים להזיז
דברים.

• אי־אפשר להתעלם מן
הצד הכלכלי של תעמולת הבחירות,
זה מאוד-מאוד יקר.
אני מסכים, אבל יש המון דברים
שהם ביזבוז, אז מה?

• כמומחה לתיקשורת המונים,
איזה עצות אתה יכול
לתת למיפלגות?
לדעתי, המערך צריך לקחת צוות
קטן ומצומצם ולחדד את הנושאים.
המערך נראה כיום פרווה מבחינת

המערך, הייתי מוקיע את האנשים
האלה. הייתי יורד עליהם כאסח.
עם ר״ץ יש לי בעייה. ר״ץ הולכת
יותר מדי על הנושא שאינו רלוונטי
למתלבטים בינה לבין המערך. ר״ץ
מוכרת, יודעים מה היא מייצגת. הם לא
מוצר חדש. הבעייה של האנשים היא
שהם חושבים שאם הם יצביעו ר״ץ, הם
אולי יחלישו את סיכויי פרס להיות
ראש־הממשלה. הייתי עובד רק כרי
לשכנע את האנשים שר״ץ, לא זה
בלבד שאינה מחלישה קואליציה בראשות
המערך, אלא מחזקת אותה.
התיזה צריכה להיות מחוברת לתיזה
המרכזית של ר״ץ: לבלום את הת־חרדות
המרינה. צריכים לומר שלא רק
שלא נחליש את פרס, אלא נחזק אותו.
אם פרס יצטרך לעשות קואליציה עם

בצד הימני, הבעייה מסובכת יותר,
כי שם כולם מסתערים על עוגה
מוגבלת. אם יש התלבטות, זה אצל
הליכוד והדתיים המתונים, המפד״ל.
כל האחרים משוכנעים בתפיסה הדתית
או הלאומית.
יש מיבחר אדיר בין מיפלגות, שיש
ביניהן הבדלי־ניואנסים בלבד. ולכן יש
חשש שכמה קולות יאבדו לכל הגוש
הזה, וזה חיזוק של גוש־השמאל.
וא־פרופו זה, אני לא נגד ביקורו של
שימעון פרס אצל הבאבא סאלי. כל
הזמן הצטייר המערך כמיפלגה שבזה
ליוצאי עדות־המיזרח ולמסורת. זה לא
הופך את שימעון פרס למרוקאי או
לחרד. אבל זה שובר את המיתוס כאילו
שפרס, הסוחב את המערך על הגב, הוא
אנטי־מסורתי. זה הפשיר את הקרח בין
פרס לבין רבים שטענו שהוא מזלזל
במסורת.

• אתה בעד עימות בין
ראשי שתי המיפלגות הגדולות?

אם העימות יהיה פתוח, בלי
להכין שאלות מראש. במיקרה כזה צד
אחד יכול להפסיד חזק. השני אולי לא
ינצח, אבל אחד יפסיד חזק.

• כלומר, אתה בעד עימות?

זווילי

הבין

ביבי

מצטלם נהדר

מקרין יציב 1ח

הכל בשחנר ולבן

להם יותר מרי אנשים שטובים לטלוויזיה.
אפשר
להסתכל בהיסטוריה ולקחת
את דויד בן־גוריון• שאין עוררים על
מישקלו הסגולי הגבוה כמנהיג.
כשצופים היום במישררי־מנקד שהוא
הופיע בהם, אי־אפשר להבין מה הוא
אומר. הוא היה בולע מילים. לכן היה
כיתוב מתחת לתמונה. כיום, אם לא
היה משפר את צורת־הדיבור שלו, זה
לא היה עובר בטלוויזיה.
הבעייה היא שהדברים האלה הופכים
לעיקריים. משגשג מי שיש לו

סבו שר •ריב בן־אלישר

היום הציבור מכיר את המנהיגים
מאוד מקרוב, כי הם נמצאים אצלו
בסלון. פעם העריכו את המנהיגים,
כי לא הכירו אותם. הם היו רחוקים.
לכן הפעם, כמו בפעמים־קודמות,
נוכל לראות את שמיר בחברת הנכדים
שלו, ואת פרס בסלון ביתו. הם
יכניסו אותנו לתחום האישי, כי זה
מה שהטלוויזיה עושה. היא מקרבת
את הדמות ומרחיקה את הנושא.

• וזו רמאות?
לא רמאות. הכל העמדת־פנים.

• אבל פה מדובר על ניהול
מדינה, על קביעת גורלות!
כבר אמרנו שהתעמולה מביאה

הנושאים, ויורד חזק על שמיר. מסתבר
שאנשים מצביעים בעד הליכוד
— לפחות חלק גדול מהם —
למרות שמיר. יש מישקל ריגשי נגד
מפא״י.
פרס פופולרי יותר כיום מאשר
המערך, ושמיר פופולרי פחות מאשר
הליכוד. אם השפלת את שמיר, לא
גרמת נזק לליכוד.
לליכוד הייתי מציע ללכת כאסח
על פרס, כי יש רבים המצביעים בעד
פרס, ולא בעד המערך.
בליכוד יש בעייה — מה יקרה
אחרי שמיר, מי יהיה אחרי שמיר:
לוי? ארנס? שרון? אילו הייתי במקום

הדתיים כשהוא גדול ור״ץ ומפ״ם
קטנות, יכולת־המיקוח של הדתיים
גדולה יותר, ואם ר״ץ ומפ״ם תהיינה
גדולות, פרס לא יוכל לעשות ויתורים
גדולים כל־כך לדתיים. וזה, לדעתי,
צריך להיות המסר של ר״ץ: שבעד
שלום הם מוכנים לעשות קואליציה עם
הדתיים, אבל לעזור לפרס לא להתמסר
לדתיים טוטאלית.

• ומה עם מפ״ב?

הם היחידים המייצגים כיום את
הפועלים. היתה להם תדמית של
מיפלגה אשכנזית וקיבוצניקית, והם
צריכים לפרוץ את התדמית הזאת, ועל
זה הם צריכים ללכת חזק.

אם עימות, אז עימות אמיתי. לא
דראמה טלוויזיונית עם טכסטים
מוכנים מראש, כי אז יש שחקנים
שיכולים לעשות את זה טוב יותר.
החוכמה היא, שמישהו ישאל שאלות
קשות כדי שיראו שהם מתמצאים
בחומר. התנגדות הליכוד נובעת מהעובדה
שהם יודעים ששמיר יפסיד.
הליכוד, מבחינתו, צודק. אם פרס
יסכים לתנאי הליכוד, הוא ישחק
לידיהם.

•ומה דעתך על העימות
הצפוי בין ר״ץ לתחיה? יש
בכלל שפה משותפת ביניהן?
זה סתם גימיק. הם לא נלחמים על
אותו פלח־אוכלוסיה. זה כאילו לקבל
לגיטימציה של ״הנה, גם אנחנו משחקים
כמו שתי המיפלגות הגדולות״.
וגם אילו היו הולכים על אותו פלח־אוכלוסיה,
אין לי ספק ששולה אלוני
היתה אוכלת את יובל נאמן.
כל אחד מהם רוצה להראות
לתומכים שלו שהוא יותר תקיף
מהמתחרה. התחייה תנסה להראות
שהיא מסוגלת לבלום את השמאל,
ושולה אלוני תנסה להראות שהיא
מוכשרת לענות לימין הקיצוני יותר
מאשר המערך.

רישמי מכחישים מקורביהם את ההתעניינות ברכישת הבנק,
אך נודע כי כמה גורמים, שייצגו בדרך עקיפה את מישפחת
ספרא, ניהלו דיינים ראשוניים עם גורמים באוצר.

מדוע בינו לאבא
המנכ״ל המתפטר של ״בנק לאומית״ צדיק בינו,
לא השתתף השבוע בוועידת ״קרן המטבע
הבינלאומית״ בברלין.
שתי סיבות מנעו את השתתפותו. האחת: התפטרותו,
שהיכתה גלים בחברה־האם של בוק לא •01 האחרת;
הידרדרות נוספת כסיכסוך״העבודה בץ הנהלת הבנק
לעובדים.

טאבהלא מעניינת
בצמרת-הליבוד ומיעו למסקנה כי לא ניתן ידדה
להשתמש בנושא טאבה כבלי־ניגוח נגד
המעיד בתעמולת-הבחירות.
למחרת פירסום פסקיהבוררות היו משוכנעים הכל בנוצח־ח
זאב כי עניין טאבה ישמש אותם בתעמולת־הבחירות,
ויהווה מגוף להבסת המערך.

בבדיקה מהירה, שנערכה בשימחח־תורה בין
פעילים מן השורה ומיספר רב של מקורבים
לליכוד, התגבשה המסקנה שהנושא פשוט אינו
מעניין את הציבור.

מדוע עולות מניות ט אב ה?
קיימת תעלומה סביב מניות.מלונות יס־סוף׳׳ ,חברת
האחזקות, שבבעלותה מלונות סונסטה בטאבה ובירושלים.

אחרי שנודע על ססק־־הבוררות בעניין טאבה,
עלה שעת של מניות אלה ביותר נד 10 אחוזים.
בבורסה רווחות שמועות סביב עלייה זאת.
וההסבר המקובל הוא בי בעלי חבילות גדולות
ממניות אלה מגדילים את החזקותיהם, מתוך
תיקווה לתוהים קלים ומהירים אחרי שממשלת-
ישראל תשלם פיצויים על פינוי המלון.

יפת הזהיר אתא״ז 1ברג
בראיונות שהעניק שאול אייזנברג למוספי סוף־השבוע
בשבועות האחרונים לא רצה המיליונר להרחיב את הדיבור
על הקרע שבינו לבין חתנו, יונתן זוכוביצקי, ושותפו
המנוח, מיקי אלבין.
הקרע נוצר אחרי שאייזנברג גילה באיחור רב שזוכוביצקי
ואלבין מושכים מחברותיו כספים לצורך גילגול בבורסה.

מסתבר כי מי שירה את יריית-הפתיחה
בפרשה ושגילה את אוזנו של אייזנברג, היה
יושב־דאש מועצת-המנהלים של ״בנק לאומי׳׳
דאז, ארנסט יפת. יפת טילפן לאייזנברג ושאלו
אם ת א יודע על חוב של 35 מיליון דולארים
שהצטבר בחשבונותיו. אייזנברג תדיע ליפת
כי בכוונתו לכסות את החוב כילו, אך שיש
לסגור מייד את החשבונות שבהם פעלו אלבין
וזובוביצקי לאלתר.
אז התחילה החקירה במישטרה, שהסתיימה בקפיצתו
הטראגית של אלבין אל מותו.
295 ביום השני, ה־ 3באוקטובר, היום ה־
300 של האינתיפאדה, הודיע דובר צה״ל
על 214 הרוגים פלסטיניים בשטחים הכבושים.
מיספר זה אינו כולל את ההרוגים
מירי מתנחלים ומסיבות אחרות.
לפי ספירת ״העולם הזה״ הגיע מיספר
ההרוגים ל־.295
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים
על 377 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 250 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

33 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 63 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 31 הרוגים כתוצאה מסיבות אחרות.

בהן־אבידוב
ל ק 1לומביה?
שמועות בליכוד טוענות כי יתכן שמאיר כהד
אבידוב יתמנה כשגריר ישראל בקולומביה.
השגריר הקודם, יעקב גוטל, עומד לסיים את תפקידו
בקרוב, ובאחרונה נראה מסתודד עם כהן־אבידוב, שיצא
לאחר־מכן במפתיע לחמישה שבועות לדרונדאמריקה.
מקורות בליכוד מסבירים שאם יקבל כהן־אבידוב את
התפקיד, יהיה זה פיצוי על עבודתו בתנועה ועל המהלומה
הניצחת שספג בבחירות הפנימיות בתנועת

צפויים עיצומים ב״הארץ״
העיתון ״הארץ״ עומד לפני שביתה, כתוצאה
ממאבקים בין בעלי-העיתון, גרשום ועמום
שוקן, לבץ ועד העובדים, בראשותו של
העיתונאי הוותיק זאב יפת, שהוא גם סגן יו״ר
אגודת־העיתונאים.
הסיכסזד נסוב על כוונתו של עמוס שוקן לפרק את הסכמי־העבודה
הקיימים ולדחליפם בחוזים אישיים, כפי שכבר
נהוג בעיתון האחר שבבעלותו, חדשות.
עשרות עיתונאים ותיקים בעיתון מתנגדים בכל תוקף
לכוונת שוקן, בעיקר מפני החשש לאבד את זכויותיהם.
שוקן אישר שהאירגון הארצי של העיתונאים ינקוט
בצעדים אירגוניים, בהמשך לפניית הארץ לבית־הדין
לעבודה למתן פסק־דין הצהרתי, המתיר להעסיק עיתונאים
כחוזים אישיים.

עוד מגיפה מתקרבת!
מגיפה של דלקת קרום-המוח הוויראלית, שכבר הפילה קורבנות רבים במיצריים, מתקרבת
לישראל, ויתכן כי תגיע כבר בחודשים הקרובים.
לא ברור איך מתכוון מישרד־הבריאות לטפל בסכנה, במיוחד לאור העובדה שחיסון יחיד עולה
150 תלר לאדם, וחיסון האוכלוסיה כולה יכול להגיע להוצאה של מאות מיליוני דולארים.
בינתיים נמסר כי השגרירות האמריקאית, המודעת לבעייה, החלה בחיסון המוני של כל עובדיה,
וגם בחיסון עשרות הישראלים הנמצאים בקישרי־עבודה או במגע ישיר עם עובדי השגרירות.
התפשטות דלקת קרום*המוח דומה להתפשטות מחלת השפעת, ואין כל צורך במגע ישיר כדי
להידבק בה. היא גורמת לעיוורון, שיתוק ויכולה להסתיים גם במוות.
שרת־הבריאות שושנה ארבלי־אלמוזלינו מסרה ל״העולם הזה״ כי למישרד־הבריאות עדיין לא
ידוע דבר על המגיפה.

להתחיל בסילוק ערימת-הגרוטאות שערמה
עיריית בני־ברק בסמוך לצומת קוקה־קולה,
בגיבעת-שמואל, במטרה למנוע את הרמת
המיחלף המתוכנן במקום.
העירייה השליכה במקום מכוניות ישנות במיסגרת
מילחמתה במע׳׳ץ וברשויות־התכנון.
טענת פרנסי בני־ברק היתה שהקמת המיזזלף תגביר את
חילול־השבת בגמל עירם.
מע־ץ נכנעה לבני־ברק במשך תקופה ארוכה, ונמנעה
מלגשת לעבודות פיתוח במקום. בינתיים תזרמו הכספים,
שנועדו לפיתתן הפקק האיגסלפי בצומת, לבניית מידדלפים
אחרים.
כעת הוחלט במע״ץ שלא להבליג עוד, ולגשת לעבודה
ללא דיחוי.

אקדמ אי ם
ל שרו ת ה מדינ ה
נציבות-שרות-המדינה הופתעה בימים
האחרונים כאשר יותר מ״ 500 אקדמאים, רובם
בעלי תארים גבוהים, הגישו את מועמדותם
לתפקיד היועץ הכלכלי באהת משגרירויות
ישראל בדרופ־אמדיקה.
בנציבות אץ זוכרים הסתערות כה ג תלה של אקדמאים,
המבקשים לקבל מישרה בשרות ממלכתי, ובייחוד ביעדים
שאינם נחשבים כיעדים מושכים.
בגלל מיספרם הגתל של המועמדים הוחלט להקים כמה
ועדות, כ ת לבדוק את כל מי שביקשו להציג את
מועמדותם.

מ״ קל ג ק סון *7א בוא
מגעים חשאים התנהלו, במשך חודשים
אחדים, בין אמרגנו של הזמר מייקל
ג׳קסון ובין קבוצה של משקיעים סמויים
בארץ.
במיסגרת הופעותיו של הזמר באירופה
רצתה הקבוצה הישראלית להביאו לשתי
הופעות בארץ, כפי שנעשה בזמנו עם
הזמרת טינה טרנר. אך לפני ימים אחדים
הגיע מיברק מאחד מאמרגניו של הזמר,
ובו נאמר שבגלל האינתיפאדה מסרב הזמר
להופיע בארץ, באות הזדהות עם תושבי
השטחים הכבושים.

״השוטר אזולאי״
וסרט באמ רי ק ה
הסופר אפריים קישון נראה באחד תמים ב מי ץ השגתרות
האמריקאית בתל״אביב.

בירור קצר העלה שהסופר לא בא לשם כדי
לקבל אשרה. הוא בא לחתום על יסוי־כוח,
המקנה למפיקים האמריקאיים זבות להשתמש
בתסריט של הסרט ״השוטר אזולאי״ כבסיס
לסרט דומה, שיופק באדצות־הברית.

פ ס טי ב ל עבו — קר מדי
התמרמרות שררה בפסטיבל עכו על מחירים גבוהים של
כרטיסים.
מחיריהן של הצגות, שכל *רכן לא עלה על שלושתיריבעי
השעה, הגיע ל־ 25 שקלים, והקהל, שרובו היה מורכב
מצעירים, צריך היה להסתפק בהצגות מעטות, תחת לראות
כמה הצגות, כפי שנהוג, בדוד׳בלל, כאירועים מסוג זד-

וידיאו בסניפי ה דו א ר
אגף-השיווק של הדואר מתכוון להציב ב שנה
הקרובה בסניפי הדואר מירקעי-טלוויזיה,
שיקרינו לקהל הממתינים בתור סירטדני־וידיאו,
שיפרסמו מידע על בל הקשור ברשות־הדואר.
אגף־השיווק הוא אגף ועיש ברשודדהדואר, שתפקידו הוא
לעסוק בקיחנדמכירות, בפירסומת וכיחסי־ציבור לדואר.

הר״במנים מגלים עניין

מינו״ס מוסיקלי• ב לי כו ד

האחים רייכמן מקנדה מגלים עניץ ברכישת
מניות ״בנק המיזרחי״ שבהסדר. בכך הם
מצטרפים לקבוצות של משקיעים בינלאומיים,
שפתחו במשא-ומתן על רכישת מניות-הבנקים
שבידי הממשלה.

דויד קוץ בושה התמנה במסיק תשדירי-
התעמולה של הליכוד ברדיו.

חב״ד ל פגי ש ה ונס
נשיא א ר או ת־ ה ב רי ת

שתי דמויות נוספות שהצטרפו למטה״הבחידות של הליכוד
הן שוער־העבר יעקב חודורוב, שיעסוק בפעילות באירגוני־הספורט,
והאלוף ובמיל׳) ג׳קי אבן, שיעסוק באירגץ.

יו״ר אגודת צעירי חב״ד בקריות, הרב משה
אוירבמן, עומד להיפגש עם נשיא ארצות-
הברית, רונלד רגן. הפגישה תתקיים באמצע
החודש הבא במעון מ שי א בבית הלבן.

האחים רייכמן, חודים המקורבים לאגודת־ישראל, שעיקר
עיסקיהם בנדל״ן, גילו בעבר עניין ברכישת בנק טפחוח
מידי הממשלה, אך לבסוף נמכרה השליטה לבנק הנמרח.,
בינתיים ממשיכים גם מקורביו של איל־ההון אדמונד ספרא
מתעניינות שקטה ברכישת השליטה במק לאומי. באופן

מע״ץ נגד ס י ־ ברק
השבוע. מתכוון מינהל־־העבודות-הציבוריות

לפני כשבועיים חזר הרב אוירכמן מארצות־הבדית, שם
נפגש עם הסנטור מ די בושוביץ, העומד בראש מטה־הבודמת
של המיפלגד, הרפובליקאית. בפגישה זאת תואם
המיפגש עם הנשיא רגן.

אורית 11־ =1=11 לי

הו ד ח

! 1 1 1

אז בנח עבסויו

ך* מערבת־הבחירות התפלה והמשעממת,
^ הם מהווים חריג בולט.
זה קורה בכל רחבי הארץ: קבוצה קטנה של
אנשי ״כך״ ,ובראשם המנהיג עצמו, עורכת מסע־הופעה.
תמיד במקום מרכזי — בשוק או בכיכר
המרכזית.

המנהיג צורח משהו, הבריונים סביבו
עונים אחריו כהד. כאשר הם רואים
קבוצה של ערבים, הם מתנפלים עליהם
במכות. באשר הם נתקלים בגילוי של
התנגדות מילולית מצד יהודים, כנ״ל.
האלימות אינה תופעת־לוואי מיקרית
של המופע. היא מרכזו.

המישטרה שומרת על הכהניסטים. כאשר אלה
נתקלים, לעיתים רחוקות, במפגיני־נגד, עוצרים
השוטרים, בדרך כלל, את המתנגדים. המישטרה
דואגת לכך שאיש מאנשי־כהנא לא ייפגע.
כאשר הכהניסטים מתנפלים על מישהו שקרא
קריאת־גנאי למנהיגם, או שהתרים נגדם התרסה
כלשהי, אין המישטרה מתערבת. נערים ונערות
סופגים מכות־רצח במרחק של עשרה צעדים
מקבוצת־שוטרים, ואלה נשארים אדישים.
אם אין מנוס מלעצור את אחד מאנשי״כהנא,
הוא משוחרר כעבור כמה שעות בערבות עצמית.

באחת מפקודותיו, בשלב מוקדם זה ,״זה מדבר אל
ליבו בשפה יותר משכנעת ויותר מושכת מאשר
שפת הכתב־ והנאום וההגיון.״

במילים פשוטות: מעשי־האלימות
לא נועדו רק להשיג מטרות מעשיות,
אלא קודם כל לכבוש את הלבבות של
חלק גדול מן הציבור. שפת האלימות,
״הבאסה״ ,מעוררת בלב רבים הזדהות
תת־הכרתית.
בכל אדם חבויה אלימות, השואפת להתפרץ,
וזה מתסכל. הוא למד שזה בלתי־אפשרי. יש
חוקים. יש כללים מוסריים. אסור להפר אותם.
אבל כאשר הוא רואה לפניו קבוצה של פורעי־חוק
אלימים, המוכנים בכל עת להתנפל, להכות,
לשבור ולנפץ, זה מעורר בו את התשוקות
המודחקות, והזדהות אינסטינקטיבית.
היטלר הבין זאת היטב. הוא לא ״העלים עין״
ממעשי־הבריונות של אנשיו, כפי שהיה נדמה,

גונו. פלוגות-הסער היו מישפחתו,
עבודתו, הבילוי שלו. הן היו התוכן המרכזי
של חייו, ולפעמים התוכן ה־בילעדי.
הוא חי למען המיפלגה, ורבים
גם מתו למענה.

המיפלגה נתנה לו דגל, מדים, הרגשת־שייכות,
הרגשת־כוח, הרגשת ערכו־העצמי.
פלוגות־הסער אספו מן הרחוב מובטלים ורועי־זונות
(כמו ״הגיבור״ הורסט וסל, שחי עם זונה
ושנהרג בקטטה עם קומוניסט. על שמו נקרא
הימנון פלוגות־הסער ).הפלוגות משכו אליהן
בורגנים זעירים, שחשו כי חייהם מתבזבזים
מאחורי הדלפק של חנות, נערים מתבגרים
שחלמו על חיי־גבורה, עקומים למיניהם החושבים
שהחברה דחתה אותם, סוטים מכל הסוגים
החושבים שהם דפוקים, מהגרים שרצו להוכיח
שהם יותר גרמנים מאשר הגרמנים עצמם.

בל אלה לא מצאו במיפלגות האחרות

אם בכל זאת מגיע אחד הבריונים
לבית־המישפט, מתייחס אליו השופט
בסלחנות. נזיפה עדינה. קנם זעיר. לכל
היותר מאסר־על־תנאי. ובמיקרים חמורים
ביותר: עבודות-חוץ.

^ רבים במדינה זה נראה כעניין של מה
/בכך. תופעה שולית. כלבי כהנא נובחים,
והשיירה הגדולה של הדמוקרטיה הישראלית
ממשיכה בדרכה.
אז מה אם כמה בריונים עושים רעש? אז מה אם
כמה שוטרים מעניקים להם חסות? אז מה אם כמה
קציני־מישטרה מתייחסים אליהם בחיבה? אז מה
אם השופטים מטפלים בהם בסלחנות?
כדאי בכלל להתעלם מהם. אם יתעלמו מהם,
הם ייעלמו.

ואין טעות חמורה מזו.

חברי פלוגות־הסער אחרי תיגרת־רחוב: מובטלים ועקומים

^ וב האנשים מכירים את פלוגות־הסער רק
1מהסרטים.
שם נראים גדודים־גדודים של לובשי
החולצות החומות (כצבע החרדל) .צבא גדול
ומאורגן, הצועד אחרי ים של דגלים ותיזמורות.
זוהי תמונה כוזבת. ליתר דיוק: זוהי התמונה
כפי שהיתה אחרי שהנאצים כבר הגיעו לשילטון,
כשתפקידה הממשי של הס״א כבר הסתיים
למעשה. זמן־מה לאחר מכן, ב־ 30 ביוני ,1934
רצח היטלר את כל צמרת הס״א והפך אותה
לקישוט חסר־ערך של המישטר( .את מהלר ליל־הרצח
ניתן היה לראות, לפני כמה ימים, בסרט
הארורים, שהוקרן בטלוויזיה הישראלית.).

לא חסרו אז בגרמניה תנועות לאומניות
קיצוניות, שהמסר שלהן לא היה שונה בהרבה מן
המסר הנאצי(כשם שאין הבדל גדול בין המסר
של רפול, גנרי וגאולה ובין המסר של כהנא) .אבל
הם לא הבינו את כוח־המשיכה העצום של
הבריונות השיטתית.
היום בגרמניה גם אירגוני־מאבק אלימים
אחרים, כמו של הקומוניסטים, שניהלו קרבות־רחוב
עם הנאצים, התגוננו ותקפו. אבל אירגונים
אלה שימשו למטרות ברורות, והיו צמודים
לאידיאולוגיות הגיוניות. הם לא עסקו באלימות

לשמה.

^ באורה הוקמו פלוגות־הסער כדי להגן על
) אסיפות הנאצים מפני קומוניסטים, סוציאליסטים
ויריבים אחרים, שהמיפלגה הפאשיסטית
הקטנה לא מצאה חן בעיניהם.
אולם לא זה היה תפקידן העיקרי.
אדולף היטלר רשם את מחשבותיו על שיטות־הפעולה
של תנועתו במיסמכים רבים, וכך עשו
אנשיו. למרבה הצער לא נודעו מיסמכים אלה
בשעתו, או שלא עוררו תשומת־לב.
״המראה של קבוצת גברים ממושמעים,
החדורים רוח־קרב חד־משמעית, עושה רושם
עמוק ביותר על כל גרמני,״ כתב מפקד הס״א

בכל רחבי גרמניה היו קיימים כוחות־מישטרה
גדולים, חדורים במישמעת גרמנית. ברוב חלקי
גרמניה היתה המישטרה כפופה לממשלות
מחוזיות סוציאליסטיות; כך בפרוסיה, שהיוותה
אז את רוב שיטחה של גרמניה. המישטרה
הפרוסית היתה מפורסמת ביעילותה.
אולם במשך כל השנים האלה פעלו הס״א
כמעט באין־מפריע. מדי פעם אמנם הוצא האירגון
אל מחוץ לחוק במחוז זה או אחר, או שהוטל איסור
על לבישת מדים בפומבי, או שנאסר על היטלר
לנאום בציבור( .כן, גם זה קרה ברפובליקה
הוויימארית המושמצת. שום דבר כזה לא קרה
עדיין בישראל!)

אך כל אלה היו תגובות זמניות
ושוליות. למעשה לא היתה מעולם התנגדות
תקיפה ויעילה לחבורה הנאצית,
גם כשהיתה קבוצת-שוליים
קטנה.

כשהגיעה לשילטון זה היה מאוחר מדי. אז כבר
היתה ההתנגדות מסוכנת. מי שהתנגד הושלך
למרתפי־העינויים של הס״א, שהפכו בן־לילה
ל״מישטרת־עזר״ ,ושהשליטו במדינה כולה
מישטר־אימים.
יש סיבות רבות לריפיון התגובה. אחת מהן
היתה, בלי ספק, כי המישטרה עצמה נדבקה
בחיידק הנאצי. שוטרים רבים הזדהו בליבם עם
הבחורים האלימים של היטלר, ושופטים רבים
חשבו בליבם שאין להתייחס באותה הצורה
לבריונים הפטריוטיים ולמתנגדיהם השמאלניים,
עוכרי־גרמניה.

ל זה קיים כיום בישראל. לא בנוסח של
^ גרמניה ,1932 ערב המהפך ״הלאומי״ ,אלא
בנוסח של גרמניה , 1928 לפני המשבר הכלכלי
הגדול.

כל מי שחושב כך, כדאי לו לקרוא ספר טוב על
דרכו של אדולף היטלר, ועל תולדותיו של אירגון
שנודע בשם ( 8/1ראשי־התיבות של ״פלוגות־ס
סער״
בגרמנית).

אז מילאו פלוגות־הסער תפקיד חשוב מאוד.

לאגודות המיקצועיות השמאליות
היו מיליוני חברים. מדוע לא יצאו
לרחוב בעוד מועד כדי לשים קץ
להתפרעות המתמשכת?

האלימות המאורגנת, ההתנכלות
הברוטאלית לבני־מיעוטים, האגרו־פנות
הפטריוטית — כל אלה משכו לא
רק את מוכרי-החמוצים בשוק הגרמני,
אלא גם את ליבם של רבים במוסדות
השילטון.

אלא להיפך: הוא עודד את פלוגות־הסער
להתפרע בכל הזדמנות, להקצין את מעשיהן עוד
ועוד, להטיל אימה על הסביבה, למשוך את כל
היסודות הפרימיטיביים והאלימים בחברה.

אבל את התפקיד האמיתי של
פלוגות-הסער יש לחפש בתקופה
קודמת, כאשר תנועת־היטלר היתה רק
תנועה קטנה ושולית, כמו תנועת־בהנא
כיום.

זה היה ההבדל העיקרי בין הנאצים
ובין כל שאר המיפלגות בגרמניה.

ואילו הנאצים הפכו את האלימות
לאידיאולוגיה, למבשיר-התעמולה המרכזי
שלהם.

ך* די להבין את הכהנאצים, כדאי לחזור שוב
ושוב אל הנאצים המקוריים. כי כהנא עצמו
למד את תורתו שם.
לכל המיפלגות בגרמניה היו מצביעים,
אוהדים, חברים. המצביעים הטריחו את עצמם
לקלפי והצביעו כאזרחים ממושמעים במישטר
הדמוקרטי. האוהדים התווכחו בסלונים ובמקו־מות־העבורה,
והסבירו את המצע שמשך את
אהדתם. החברים הלכו מדי פעם לאסיפה שקטה
ושילמו דמי־חבר.
כל הפעילויות האלה התנהלו בשולי החיים
הנורמליים של האזרח. היו לו אלף ואחד עיסוקים
אחרים וחשובים יותר — מישפחה, עבודה,
בילויים ועוד ועוד. העיסוק הפוליטי היה
מצומצם. מישני.

ואילו איש פלוגות־הסער חי באיר־

דבר שימלא את החסר בחייהם.
פלוגות־הסער העניקו להם את התשובה.

שנים שבהן פרחה הרפובליקה הגרמנית
^ מבחינה כלכלית ופוליטית, היו פלוגות־הסער
אירגון שולי למדי.

אך כאשר פרץ המשבר הכלכלי, ומיליוני
גרמנים הושלכו ממקומות-
העבודה, השתנה מצב זה כמעט בן־
בשכונות־המצוקה של הערים הגדולות ובעיירות
מוכות־האבטלה הפך המועדון השכונתי
של פלוגות־הסער מוקד־משיכה.
שם יכול היה הצעיר המובטל לבלות את כל
שעות יומו(ואולי גם לילו) בחברת אנשים כמוהו,
באווירה חמה של רעות ושייכות. שם קיבל אוכל
חם. שם חש שאינו סתם אפס לא־יוצלח, שאינו
מסוגל לקיים את עצמו ואת יקיריו, אלא גיבור,
לוחם, אדם המציל את המולדת.
מן המועדון •זינקה החבריא מדי פעם, על פי
פקודה. היא התנפלה על מועדון שמאלני ועשתה
בו שמות. או על עוברי־אורח בעלי חזות יהודית.
או על הצגת־תיאטרון שלא היתה די פטריוטית.
היעד עצמו לא היה חשוב. האלימות, הכאסח,
הפגנת הנוכחות והנחישות — הם שהיו חשובים.

רבים בציבור אמרו לעצמם: אלה
חבר׳ה לעניין. האחרים רק מדברים,
אבל אלה עושים משהו. אולי הם
מגזימים קצת, אבל ליבם נמצא במקום
הנכון. כל המיפלגות רקובות וציניות,
אבל אלה לפחות מאמינים במשהו!

ך* יטלר עצמו אמר לאחר מכן כי הס״א הן
1 1שכבשו למענו את הרחוב הגרמני.
בשנים שלאחר מכן, כאשר נערכה הנתיחה־שלאחר־המוות
של התנועה הנאצית, נשאלה שוב
ושוב השאלה: מדוע עמדו האחרים מנגד?

אחד היתרונות של פלוגות-הסער
טמון בכך שדי באנשים מעטים מאוד,
כדי לעשות רעש גדול מאוד.
מעשה־אלימות אינו זקוק למישרד־פירסום.
הוא ״מוכר את עצמו״ .הוא מתפרסם אוטומטית
בכלי־התיקשורת. אנשים מעטים מאוד יכולים,
במדינה כמו ישראל, לעורר המולה גדולה יותר
מאשר רבבות אוהדים. רי בכמה עשרות מגוייסי־קבע
שכירים.
החולצות הצהובות (הדמיון לחום־חרדל אינו
מיקרי) ,הדגלים, סיגנון הגיחות האלימות,
האסיפות המאולתרות ברחובות ובכיכרות — כל
אלה נועדו להשיג בישראל את אותם היעדים
שהשיגו בשעתו בגרמניה.
בישראל חוקקו חוקים נגד הגזענות, ואף אחד
מהם לא הופעל מעולם נגד כהנא ואנשיו. יתכן
שבאחד הימים ישאלו מדוע.

יתכן שבאחד הימים ישאלו גם היכן
היו המישטרה ומישמר-הגבול כאשר
קרו הדברים. והיכן היו רבבות הבחורים
הצעירים והבריאים, בני הקיבוצים,
יוצאי היחידות המובחרות בצה״ל.
והיכן היו שר־המישטרה הסוציאליסטי (כאן
עכשיו כמו אז שם) .ומיפלגת־העבודה. ואירגוני־השמאל.
וכל האזרחים הטובים, שומרי־החוק,
הבלתי־אלימים, שוחרי הוויכוח ההגיוני וההוגן,
אנשי ארץ־ישראל היפה.
יחיד עומד חסר־אונים מול האלימות של
קבוצה קטנה אך חסרת־מעצורים. יש להעמיד
מולה קבוצה מאורגנת, נחושה, המוכנה להשליט
סדר, כאשר המישטרה אינה מוכנה או אינה
מסוגלת לכך.
כיום מעטים אנשי־כהנא. נאמר שהם מיפלגה
שולית. בהחלט. אך די במשבר אחד כרי שתצמח,
בן־לילה ממש, לתנועת־המונים גדולה, ותגרוף
את כל הישגי התחייה, רפול, גנרי ושאר
החובבנים.

כפי שנאמר בשירו של הורסט וסל,
בשינויים המתבקשים :״פנו את הרחוב
/ללובשי החולצות הצהובות! /פנו את
הרחוב /לאיש תנועת כך

י 7את!^וווריי אבנרי

מי ילחין את הג׳ינגל של ר״ץ? הצרות של בעל]
״מרצדס״? בנזת־של מנסות מזלו ב אירופה
שני מלחינים התחרו בצמוד
על הלחנת הג׳ינגל, שישמש
את מיפלגת ר׳׳ץ בבחירות הקרובות.
חברת־הכנסת שולמית
אלוני אהבה את הג׳ינגל של
המלחין הצעיר גיא מרוז, אך
חבר-הכנסת יוסי שריד העדיף
את אלון אוליארצ׳יק, שנבחר
מבין השניים. שריד חיבר את המילים
לג׳ינגל הזה.

עמליה ארבל, בעלת
הגלריה לאמנות, סיפרה לחבריה
שבאחד האירועים החברתיים פגשה
בשר־החוץ שימעון סרס
ושאלה אותו מדוע נסע לנתיבות
לפגישה עם ברוך אבו־דזצי־רא.
לדבריה אמר פרס שמטרתו
היתה לעלות לקברו של הבבא
סאלי המנוח, אביו של ברוך
אבו־חצירא, והבהירות הקרבות

מאלצות אותו להיפגש עם אנשים
שדיעותיהם מנוגדות לדי-
עותיו.
הרב שמואל אבידור
הכהן טען כי מי שמתחרד מעב־

פירנצה באיטליה.

כשנשאל הזמר חופני
כהן מדוע הוא לא משתתף בפס־טיבל־השירים
התימני, המכונה
התימרה, הוא סיפר שמארגני

אחר הבעלים, היה כל־כך מרוצה
שבסיום הערב, בשעה 3לפנות־בוקר,
אמר לבני מישפחת כהן
ואורחיהם שהם פטורים מתשלום.

1ך מימין) הגיע בחברת בעלה שר־התעשיה אריאל שרון, לאירוע בחסות מישרדו. שרון
| 1 1111 הזיע קשה בגלל הלחות הגבוהה שהיתה באוויר. אשתו המסורה אחזה בידה במפית־נייר
וניגבה את הזיעה מפניו. במהלך האירוע פיקחה הגברת שרון גם על התפריט שהוגש לבעלה.
שיו יהיה דומה לחתול. כי לחתול
יש שבע נשמות, ועכשיו יש
שבע מיפלגות דתיות המחזירות
בתשובה.
בנה בן ה״ 17 של אן־קלוד אדרי מנישואיה הרא 1י||

1 1 1 | 1שונים, הגיע ארצה לחופשה, כדי לשהות במחיצת
אמו ובעלה, רפי אדרי. הצעיר נלווה לאמו באירועים חברתיים.

אשת־החברה מיכל בקר,
הנשואה למיליונר הגרמני חיים
בקר, הכניסה את מכונית המר

ך 111ך( 7 1במרכז) וניטים גרמה (מימין) ,מהפופולריים
#1/ 1111 11 שבזמרי ישראל, נוהגים לשחק כדורגל מדי
יום שישי, בשעה קבועה. בדרך כלל מצטרפים אליהם הזמר צבי״
קה פיק ועוד כמה שחקנים. אך השבוע נכחו רק שניהם. מרבית
חבריהס-למישחק שהו במקומות־נופש שונים ברחבי הארץ.

צדס שלה לאחד המוסכים בתל־אביב
לבדיקה כללית. שעות
אחדות לאחר שיצאה מהמוסך
במכוניתה, נדהמה לגלות שהמנוע
כבה ואין היא יכולה להפעיל
את המערכות החשמליות ברכב.
להפתעתה הרבה התברר לה שבמוסר
החליפו את המצבר האורגינלי
של הרכב במצבר קטן יותר,
מתוצרת אחרת. למולטי-
מיליונר האמריקאי־הישראלי חיים
לוי, מבעלי מועדון המערה
קרה אירוע אחר. לוי, שרכש
מכונית מרצדס ישנה והפך אותה
למכונית מפוארת, נדהם לגלות
באחד הבקרים שמכוניתו נעלמה.
חברים יעצו לו להתקשר עם
המישטרה. אך עוד לפני שהספיק
לעשות זאת, התקשרה איתו חברה
לאיתור כלי״רכב גנובים והודיעה
לו שרכבו נמצא באחד
מפרדסי עזה, כשהוא שלם.
במסיבה גדולה לכבוד השחקן
האמריקאי דויד סול, שר
גיע לארץ כאורחו של המפיק
דורון ערן, סיפר המפיק שהשחקן
האמריקאי הנודע אמור
לביים את הסרט בדרך לעיך
חרזד, בהפקתו. מאז חלפה שנה,
ובימים אלה התברר שהשחקן
האמריקאי לא יביים את הסרט.
את מקומו יתפוס דורון ערן,
שלקח על עצמו גם את הבימוי.
שירלי דשא בת ה,20-
בתו של האמרגן אברהם דשא
המכונה פשה, שכרה דירה בפאריס
ליד מרכז־פומפידו, שם היא
מתכוננת ללימודי תיאטרון ו־מישחק
שיתחילו בעוד חודש.
לעומתה העדיפה דנה מנוסי,
בתו של העיתונאי דידי מנוסי,
לנסות את מזלה כצלמת בעיר

האירוע נשארו חייבים לו סכום
של 4000 דולר מהפסטיבל של
השנה שעברה.
הזמרים חופני כהן, יזהר
כהן ואחותם, הזמרת ורדינה
כהן, הופיעו הופעה ספונטנית
בס1שי בר של רפי שאולי. ה־שימחה
ודתה גדולה כל־כו שגם
רבים אחרים הצטרפו לשירה,
כמו המנחה ריבקה מיכאלי
ולידיה אופיר, אלמנתו של

שייקה אופיר. טדי שאולי,

הזמרת יפה ירקוני מנהלת
משא־ומתן עם הנהלת הילטון
על הקמת מועדון לגילאי ה־30־
פלוס, במתכונת של מועדון־
חברים, עם פעילויות שונות. עד
עתה לא הגיעו שני הצדדים
להסכמה, ונראה שירקוני תוותר
על הרעיון.
הנדבנית ניטה שרובד
עזבה את הארץ לכמה שבועות,
כדי לערוך ביקורים בבתיה הפזורים
ברחבי־עולם: בוונצואלה, ב

לולה | י 1ך [ 71 השחקן החליט להסיר בעיצומה
( 11* 11/ 1 11 #1 #11 /ן של מסיבה את השפם, שעיטר את
פניו לצורך הצגה. הוא ביקש מהמארחים שיתנו לו מיספריים, אך
כשניסה לחתוך את שיער השפם גילה שאינם די חדים, וויתר.
העולם הזרז 2666

שווייץ ובארצות־הברית. את רוב
זמנה היא מעבידו; בתוכניות שו נות
להנצחת זכר בנה המנוח,
גבי, שנפטר ל מי חודשיים.
במסיבה שנערכה לכבוד
הציירת לאה בך־ארצי בלס
עמום אריכא, מי שהיה ח־-
המישטרה לפני שנים רבות, העוסק
כעת בכתיבת ספרית אריכא
סיפר שספרו החרש, סאססר
ספי׳ ,או בתרגום עבדי מתל טל,
יוצא לאור בקרוב בארצות רוב־רות־אנגלית.
הוא אמר שהוא
מעדיף לכתוב באנגלית, מפני
שבחו׳ל הוא מסוגל למכור את
ספריו בכמויות מיסחריות
לרוכשים ג׳יפים יוקרתיים,
המצויירים במיטב השינד
לולים, הצטרף באחרונה איש־העסקים
שמואל סלאטו־שרון,
הדוהר בחוצות העיר ב־ג׳יפ
שחור, מודל .85
במשך שנים היתה ארי־קה
וכסלר כתבת בכירה של
הטלוויזיה המכסיקאית בארז.
במהלך הקאריירה שלה הספיקה
לראיין את הנשיא רונלד רגל
ואת עמיתו הסובייטי מיבאיל
גורבאצ׳וב, את יאסר ער־סאת
ורבים אחרים. אחרי
היעדרות של שנית היא חודה
ארצה ככתבת רשת סיאך־אן.

(מימין) אחותה הצעירה של הזמרת רי-
טה, דיאנה(שניה מימין) האחות הנשואה,
האם שרונה (שניה משמאל) והזמרת ריטה (משמאל) ,נפגשו באירוע

טלי יהאן־פוח

הזמר שימי תבורי והמעבד
המוסיקלי ננסי ברנדם
היו מסוכסכים זה עם זה במשך
כמה חודשים, והתעלמו איש מרעהו
כאשר נפגשו באירועים
שונים. איש־החברה אסףרד
בין, ידיד משותף של שניהם,
החליט להשלים ביניהם. הוא
הזמין את שניהם לביתו, מבלי
שהאחד ידע על בואו של השני,
וכשנפגשו השניים הם החליטו
ליישר את כל ההדורים ביניהם.
כעת חזרה הידידות ביניהם על
כנה.
המולטי־מיליונר האמריקאי
מורים ששון בא ארצה
לשלושה ימים כדי לבקר את
בני־מישפחתו ואת אשתו הישראלית,
מלכת־היופי לשעבר נילי
דרוקו* .באחרונה עבר חתול
שחור בינו לבין שותפיו, האחים
נקאש, בעלי השליטה בחברת
מרדאש. המשבר נגמר בפשרה,
בתיווכם של אנשי־עסקים ישראליים
המקורבים לשני הצדדים.
כשנשאלה הזמרת 0י
היימן מה דעתה על אביה,
נחום, היא השיבה שלדעתה

מישפחתי. כשנשאלה האם מדוע אינה מוציאה תקליט, השיבה
שהיא חושבת על־כך, ואולי היא תקליט שיר או תקליט משותף עם
ריטה. מלבד קול ערב, ניחנה האם החיננית גם במראה צעיר וטכטי.
הוא היה צריך להיות מלחין־רוק,
אך נסיבות״החיים הביאו אותו
לקיבוץ, והוא הפך מלחין שירי־עם.
מלבד זאת ,״הוא ההמצאה
הגדולה ביותר מאז שהמציאו את
נייר־הטואלט״.
הדוגמנית ומלכת־היופי
לשעבר, אילנה שושן, מבלה
הרבה בטיסות בין תל־אביב
וסאן־דייגו בקליפורניה. היא עוסקת
שם בצילומי־פירסומת עבור
חברות שונות. הדוגמנית
.נוהגת לשחת בסאן־דייגו כמה
ימים, לאחר־מכן היא חוזרת ארצה.
בחודש אחד עברה במסלול
הזה פעמיים.
הזמר שלמה ארצי
התחיל לעשות דיאטה, בפיקוחה
של הדיאטנית פולי מישורי.
אך מאחר והוא לא מוצא זמן
להתקשר מדי יום עם הדיאטנית
שלו, הוא נתן הוראה למזכירתו
להתקשר במקומו ולקבל את
ההוראות היומיות. ארצי הצטרף
באחרונה לשורה של אמנים
ומפיקים, שהתחילו לשנות את
הרגלי־האכילה שלהם.

זזדד אדדליאב ₪

לצה״ל

מיכאלה ברקו
בוז 8ו
הדוגמנית הישראלית
המצליחה בייתר בכל ה זמנים,
מיכ אלוז גרקו,
נמצאת תחת לחצים מצד
אנשי־מיקצוע וחברים,
המנסים לשכנע אותה
להתחתן כדי להימנע משרות
צבאי. אם תעשה
זאת, צפויה לה קאריירה
מטיאורית ברחבי־עולם
והכנסות בגובה של מאות
אלפי דולארים. אך ברקו
נחושה בדעתה לעשות
את השרות הצבאי.

.פינציי מור

(משמאל) ,הדוגמנית, היתה מסוכסכת עם
הדוגמנית תמי בן־עמי(מימין) במשך שנים.
השתיים השלימו זו עם זו לפני כמה חודשים, וחזרו להיות חברות
קרובות כבעבר. אך בן־עטי אינה מדגמנת בתצוגות שמור מארגנת.

רשת הכבלים הרביעית בגודלה
בארצות־הברית. כעת היא שוב
עסוקה, והפעם היא מכינה
סידרה של כתבות ע ל רקדניות
בארץ, ביניהן רינה שיינפא*
וכינרת, רקדנית־הבטן הצעירה
ביותר בארץ.
לקוחות רבים של מעצב־האופנה
גרשון ברם הופתעו
לשמוע את שלה המיוחד של
הזמרת שושנה דמארי, כשהתקשרו
עם בית־האופנה שלו.
הזמרת מיודדת ביותר עם המעצב,
ונוהגת לפקוד את הסטודיו
שלו כמה פעמים בשבוע, ולפעמים,
כשנחה עליה הרות היא
משתעשעת כטלפונאית במקום.
מועדת הסערה ביפו עובר
לידיים נוספות. את המקום לקחו
חיים לוי, מיליונר ישראלי
המתגורר בניריודק, שעשה את
העולם הזה 2666

הונו בעיסקי־טכסטיל, ומשה
רץ, תקליטן ישראלי המתגורר
אף הוא בניריורק. השניים מתכננים
שינויים רבים במקום ולפי
תיחה הגחל ת בעוד חודש, הם
הזמינו את הזמרת יפה ירקוני,
שהופיעה במועדון במשך שנים
רמת. אך זו הודיעה להם שבגלל
הסיכסוך הישן שלה עם דודו
לויתן, בעל המועדון, היא לא
תגיע לפתיחה.
בחודש הבא תפתח הפסלת
אילנה גור את אולם־התצוגות
החדש שלה במנהטן. לצורך האי־ח
ע ביקשה את ידידיה, השר
אריאל שחץ ואשתו לילי,
להיות אורחי־הכבוד. בני־הזוג
נענו להזמנה. שרון ישהה באר-
צות־הברית בענייני המישרד,
ואשתו לילי תתלווה אליו, כך
שלא יטוסו במיוחד עבור האירוע.

1ן ך 1״1 *1ל | השחקן־הבימאי, יצא בטיסת־לילה מאוחרת לארצות־הברית, לשם הוזעק על־ידי
| | 7 1^ 1 1 1אחד המפיצים של סירטו ״אבא גנוב״ .מיד עם היכנסו למטוס, בהיותו עייף
מאוד, הוא נרדם, והדיילת כיסתה אותו בשמיכה. אחד הנוסעים צילם אותו בשנתו, ונוסע שישב בסמוך
העיר שכל הסצינה הזאת נראית כלקוחה מסרט ״מצלמה נסתרת״ ,אלא שהפעם ברקן הוא הקורבן.

סרנדיה
תס״ס

יוסי אמיתי
חניך מפ״ם מנוער
**ץ ום אדם לא עורר שינאה במיפ־לגת־הפועלים־המאוחדת
כמו ה־ד״ר
משה סנה. הוא סולק ב־ 1953 מן
המיפלגה, ועשרות מחסידיו גורשו מבתיהם
ומקיבוציהם. רבים מהם הגיעו
איתו למיפלגה הקומוניסטית.
כיום מופיע חניכו האישי של סנה,
יאיר צבן, בראש רשימת מפ״ם לכנסת.
על פי תעמולת־הבחירות של המיפל־גה,
אין הוא רק מס׳ ,1אלא המנהיג
המרכזי של המיפלגה. תמונותיו מפארות
את מודעות־הבחירות, במקום המצע,
בסיגנון שלא היה בעבר אופייני
למיפלגה זו.
די בעובדה זו, כדי להטיל אור על
מצבה של מפ״ם. היא נכנסת למערכת־בחירות
זו בקומה שפופה. הסקרים מנבאים
לה מעמד של מיפלגת־רסיס קטנטנה.
אחרי שלא השתתפה בבחירות
במשך יותר מ־ 20 שנים ,-נראית מפ״ם
כאנאכרוניזם מוזר ,״מיפלגה היסטורית
השייכת בעצמה להיסטוריה,״ כפי
שהתלוצץ יוסי אמיתי.

קשה להעלות כיום על הדעת
שזאת היתה פעם מיפלגה מפוארת,
נציגת הדור הצעיר, היצירה
וההגשמה, שהיתה ה־מיפלגה
השניה בגודלה בבחירות
לכנסת הראשונה, כאשר
צברה 14.7של הקולות.

4הני־ווח שר
אהוונצ״ק
^ יך ירדה מיפלגה זו מנכסיה, עד
שהיא לוחמת עתה על עצם קיומה?
מה קרה לה? מתי זה קרה?
יתכן שחלק מן התשובה ניתן למצוא
בסיפרו של יוסי אמיתי, חניך מפ״ם מנעוריו,
חבר קיבוץ גבולות של השומר-
הצעיר מיום היווסדו. אמיתי, בנו של
נהג־אוטובוס תל־אביבי, פרש ממפ״ם
בסוף שנות ה־ 60 בגלל הסיבות הנרמזות
בסיפרו. אך הוא נשאר בקיבוץ,
* בפעם האתח1ה הת״צבה רבתי
חתח965ו, והשעה 79,985ק1ל 1ת.

שימש בו כמזכיר ולמד תוך כדי כך
מיזרחנות. הספר נקרא אחוזת עמים
במיבחן — ספ״ם 1948־ :1954 עמחת
בסוגיית ערב״ ארץ־ישראל. מאחורי
השם הארוך והמלומד חבוי חומר־נפץ.
זהו חומר אקטואלי — כי כל מה
שמתגלה בספר זה קיים גם כיום. הבעיות
האקטואליות ביותר בישראל של
— 1988״טראנספר״ ,האינתיפאדה,
בעיית ההכרה ביישות פלסטינית —
היו קיימות כבר אז. אמיתי מגלה מה
דובר על כך בחדרי־חדרים, ומה נשמר
בפרוטוקולים הסודיים.
חלק ניכר מן החומר נמצא בארכיונו
הפרטי של איש, שהיה חריג במפ״ם.
אהרון(״אהרונצ׳יק״) כהן, חבר קיבוץ
שער־העמקים, היה כמעט מנודה בנד
פ״ם בגלל עמדותיו המרחיקות־לכת
והבלתי־מתפשרות בעניין הערבי.
לשיא הגיעו הדברים כאשר נאסר ב־
1958 על־ידי השב״ב של איסר הראל
והואשם בריגול למען ברית־המועצות.
במישפטו הוכח שאכן קיים מגעים סודיים
עם שליח סובייטי, שפעל בארץ
כמדען, אך שלא מסר לו שום חומר
סודי. למרות זאת נדון למאסר. השופטים
קבעו שהם נאלצים להרשיעו ברי־

בסבו של חוקו
צעיו טמון חומו
ננץ. הוא מגלה

מווע יווה מפייס ־1
והגיעה למצבה

כאשר נפטר, ב־ , 1980 השאיר אחריו
את הארכיון המסודר, שבו עשה אמיתי
שימוש רב.
המסקנה המתבקשת מן החומר הזה:
למרות דיבוריה הרמים על אחוות־עמים
וסוציאליזם, השתתפה מפ״ם בכל
המעשים שהיו קשורים בגירוש הערבים
מן השטחים שנכבשו ב־ , 1948 הפקעת
אדמותיהם של המגורשים והנשארים
כאחד, וקביעת המישטר האנטי־ערבי
שקם במדינה.

אמנם, בכל פעם הרימה
מפ״ם קול נגד המעשים האלה,
אך במהרה התאימה את עצמה
והפיקה את הרווח המירבי מן
המעשים שנעשו.
יצחק טבנקין
.חברינו לוקחים חלק בביזה...־
גול למרות שלא ריגל, וקבעו כי ״הדעת
אינה סובלת״ מצב מישפטי כזה.
כתוצאה מכך שונה החוק.
אהרונצ׳יק, גיבורו של אמיתי, אסף
כל ימיו חומר בקפדנות מדעית. הוא
היה היסטוריון מלידה, למרות שהיה
פעיל בעצמו באירועים שאותם תיאר.

בכל פעם המציאה המיפלגה ריא־
.לקטיקה מפולפלת כדי לגשר על פני
התהום שבין הדיבור והמעשה. המילה
האופיינית למפ״ם היתה ״תוך״ — כאשר
החלק הראשון של המישפט, לפני
המילה ״תוך״ ,קבעה את העקרון היפה,
והחלק השני, אחרי ה״תוך״ ,את המסקנה
המעשית ההפוכה, או להיפך. למשל,
על דרך ההלצה :״שמירה על רווחת
הערבים תוך גירושם מן הארץ.״
מפ״ם לא היתה גרועה ממיפלגות

האמלט, נסיך מרח בי ה
אורי אבנר׳ כתב הקדמה לסיפח
של יוסי אמיתי. להלן קטעים ממנה:
במילחמת־העצמאות משבה מפ״ם את ליבס של
רבים. גם אני הצבעתי בעדה בבחירות לכנסת
הראשונה.
הייתי חייל. כמה שבועות לפני כן נפצעתי. לקחו
אותי מבית״ההבראה לקלפי, והסלתי את הפתק

זה היה כמעט מובן מאליו. מפ״ם של אז -מפ״ם
המאוחדת -היתה מיפלגת הלוחמים, מיפלגת
החבר׳ה, מיפלגת הפלמ״ח ושאר החטיבות הקר ביות.
נדף ממנה ריח־ניחוח של ארצישראליות
אמיתית, שורשית. היא דיברה על שלום ואחוות-
עמים, ובשלהי מילחמוז ארוכה ואכזרית זה היה
המסר שרצינו לשמוע.
כל האנשים שהערכנו והערצנו בימי המילחמה -
החל ביצחק שדה ויגאל אלון וכלה בשמעון אבידן
(״גבעתי״) -היו אנשי מפ״ם.
עכשיו אני תמה אם הייתי מצביע בעד מפ״ם
בינואר ,1949 אילו ידעתי אז מה שאני יודע כיום,
תודות לסיפרו המאלף של יוסי אמיתי.
מבין כל המיפלגות שהיו אז במדינה החדשה,
מפ״ם היתה המעניינת ביותר. היה בה תמיד משהו
טראגי.
כבר אז דמתה מפ״ם בעיניי להאמלט, נסיך דג-
מארק. גוף שלא ידע להחליט. גוף שנקרע בין
מחשבות ומעשים. גוף שסבל מפיצול האישיות.
שתי נשמות התרוצצו במפ׳׳ס בכלל, ובהשומר
הצעיר בפרט. הנשמה האחת ציוותה: להתיישב!
לכבוש את האדמה! לכבוש את העבודה! הנשמה
השניה קראה לאחוות״עמים, לצדק לאומי ובינ לאומי,
לעולם המחר.
באידיאולוגיה של מפ״ם לא היתה סתירה בין
השתיים. הן היו חלקים של ישות אחת. הן השלימו
זו את זו.
אבל זה היה מעשה של הונאה עצמית. כמעט1כל
התיישבות היתה בהכרח על אדמה ערבית.
מבחינתו של עובד-האדמה הפלסטיני, לא היה
הבדל בין אדמה שנרכשה על-ידי היהודים בכסף
ובין אדמה שנלקחה בכוח. כאשר קנו היהודים
בכסף טוב אדמה מן ה״אפנדי״ שגר בביירות או

בריביירה הצרפתית, וקראו למישטרה הבריטית
כדי לגרש ממנה את עובדיה -במה זה היה שונה
מכיבוש בכוח, חוץ מאשר בתודעתם של היהודים
עצמם!
החקלאות היהודית החדשה, העבודה העברית
מבחינה יהודית היו אלה רעיונות נשגבים,נאצלים, חלק מן המאבק לשיחרור לאומי וחברתי,
למען חברה צודקת והפיכת הפירמידה החברתית.
אולם מבחינה ערבית, זה היה נישול, גירוש, אסון.
מפ״ם התמודדה עם סתירה זו במילים, בסיס מות.
היא יצרה לעצמה עולם צודק ויפה, שהיה
שתה מאוד מן המציאות האובייקטיבית.
וכאשר התנגדו הערבים, עמדו אנשי מפ״ס
בשורה הראשונה של המגינים מפני ההתקפה
הבלתי-נמנעת. גם היא, כמו האחרים, דיברה על
״פרעות״ ,על ״כנופיות״ ,על ״מאורות מרצחים״ -
והיא משתמשת במושגים אלה עד עצם היום הזה.
אז גם נולד הפסוק הציני, אשר יוחס עוד לפני
1948 לאיש השומר הצעיר :״אני מסתכל בבעייה
הערבית מבעד לכוונת הרובה.״
סתירה זו, על היבטיה הנפשיים והמעשיים, היא
שהעניקה להאמלט המפ״מי את המימד הטראגי.
מפ״ם לא היתה מיפלגה צבועה או מתחסדת.
בהחלט לא. היא חיתה בסתירה קיומית מתמדת.
ומכיוון שהיא חינכה את מיטב הנוער, היא הנחילה
גם לו את הסתירה הזאת.
בסתירה זו ניצחה המגמה הנחלנית תמיד את
המגמה האידיאולוגית. מפ״ם היתה תמיד בראש
וראשונה מיפלגה ״מגשימה״ ,מיפלגה לאומית
והתיישבותית, ורק בדרגה שניה מיפלגה אינטר-
נציונליסטית שוחרת־אחווה. שלושת הציוויים -
״לציונות, לסוציאליזם, לאחוות־עמים״ -לא במי-
קרה הופיעו בסדר זה. הם לא היו שווי-מעמד.
מבחינת היכולת להשפיע על הפראקטיקה, להבדיל
מן התיאוריה, היה המרחק ביניהם רב. כפי שליגלג
משה שרת: במפ״ם קיימת ״סתירה בין המידרש
והמעשה״.
כאשר נפתחה לפתע, במילחמת תש״ח, ההזדמנות
לקחת בכוח שיטחי״אדמה עצומים ולגרש
את תושביהם -עובדי-אדמה ופועלים -עטה
מפ״ם על המציאה, אחרי היסוס קל שבקלים. זוהי
המסקנה העיקרית הנובעת, לדעתי, ממחקרו
היסודי והמוסמך של יוסי אמיתי.

אודי א מדי

.תזרח סטאלין הצליחה!״
אחרות. להיפר, היא היתה טובה יותר.
חשיפת עמדותיה האמיתיות במילח־מת־העצמאות
מטילה אור על מצב
ההנהגה הציונית כולה, שמעשיה היו
מנוגדים לתעמולה שבפיה.

הטראגדיה של מפ״ם היא
חלק מטראגדיה כללית יותר,
ואולי החלק האופייני ביותר.

..שמח האוייב״
* * ה קרה במילחמת־העצמאות? על
* 1כך נכתבו אלפי ספרים, רובם סיפ־רי־תעמולה
לטובת ישראל או לטובת
הערבים.
אמיתי מגלה את האמת הכלולה
במיסמכים של אותה תקופה, בעיקר מן
הדיונים הפנימיים של מפ״ם. הם התנהלו
בין שני המרכיבים של מפ״ם דאז:
אנשי השומר הצעיר, המהווים את
מפ״ם כיום, ואנשי אחדות־העבודה,
שהצטרפו לימים למיפלגת־העבודה.
• ביולי 1948 שאל נציג מפ״ם את
ראש־הממשלה במועצת־המרינוז הזמ־ *
נית :״האם ידוע לך כי ישובים ערביים,
שלא השתתפו בפעולות צבאיות נגד
מדינת״ישראל, ושלא נתנו מחסה לכנופיות
האוייב, ואשר תושביהם עוזבים
את גבול שילטונה של ממשלתנו —
נהרסים והולכים?״
השיב דויד בן־גוריון :״לא ידוע לי,
ואין סמכות ממשלתית לכך. פעילות
כזאת אסורה במפורש מחוץ לשעות
לחימה ממש״.
זה היה, כמובן, שקר גמור.

מעניינת לשון השאלה עצמה.
איש־מפ״ם הצדיק בה למעשה
את הרם הבפרים הער־

אבל אני יודע...ששם הולכת וחוזרת
פרשת יפו, חיפה, וכו׳.״ כלומר: גירוש
כללי ואחר־כן־ שוד הרכוש בידי יחידים.
יוסף
שפרינצק, גם הוא לימים יו״ר
הכנסת :״אני שומע שעוד לא הסתיים
הפרוצס של הכניעה (ביפו, בלוד וברמלה)
,וישנה כבר אבאקואציה אזרחית.״
(קרי: גירוש האוכלוסיה).

נציג מפ״ם, אליעזר בארי,
אמר באותו דיון :״ביסוד השוד
והגירושים מונחת כוונה בלתי־מוצהרת
אבל מאוד אפקטיבית
שבמדינת־ישראל לא יישארו
ערבים.״

יעקוב חזן
.עוול ובושה לנו!־

ביים שהשתתפו במילחמה,
וששימשו כבסיסים לכוחות
הפלסטיניים. כאיכר דיבר על
״כנופיות האוייב״ (הכוחות
הפלסטיניים הכדירים־למחצה)
ועל מתן ״מחפה״ הוא הצטרף
למינוח ששימש בכים לגירושם
של מאות אלפים.
• באותה רוח דיבר יעקוב חזן. ביולי
,1948 שעה קלה אחרי כיבוש לוד
ורמלה וגירוש כל אוכלוסייתן, אמר:
״ראיתי זאת במו עיני. ראיתי כפרים
שהגיע להם מה שנעשה להם, וראיתי
כפרים שאני חושב שזה עוול ובושה
לנו שעשינו להם מה שעשינו ...עובדת
לוד ורמלה — זאת אולי אחת
העובדות הקלאסיות ביותר שהיינו חייבים
להבחין בין שתי הערים הללו,
ושיידעו: רשע ורע לו, צדיק וטוב לו,
שיכול להיות צדיק ערבי טוב בתוכנו״.

משמע: צדיק הוא ערבי שקיבל
את השילטון הישראלי

זלמן ארן, איש מפא״י, התלונן כי
״השדוד הניצחי נהפך לשורר בעת
כיבוש לוד ורמלה) היתה פקודה לגרש
את כולם: את הגברים בגיל הגיוס יש
להעביר למחנה־שבויים, אבל כל האחרים,
לרבות הנכבדים, צריכים לצאת״.
איש מפא״י גילה שראה את חברי
הקיבוצים של מפ״ם עוסקים בביזה יחד
עם כולם. חזן :״בשוד ובביזה עוסק העם
היהורי בארץ־ישראל ...זוהי תוצאה של
קו פוליטי ...אחרת אין להבין מה שקרה
בלוד ורמלה. אין שם אף ערבי!״

• ״לא ׳עונת׳
בדרה״

**ה עשתה מפ״ם כדי להתריע,
למחות, למנוע? לא כלום.
ועדה מטעם מפ״ם יצאה למקום כדי
לבדוק מה קרה. הזמין אותה מפקד
המיבצע, יגאל אלון, אז איש־מפ״ם. יצחק
בן־אהרון, שהיה גם הוא איש־מפ״ם,
שיכנע את הוועדה שלא היה מנוס מהצעדים
שננקטו(דמותו של בן־אהרון
אינה מתקבלת בספר יפה. הוא היה
הפכפך, רגל פעם בקיצוניות אחת ופעם
בקיצוניות ההפוכה, והיה לסירוגין
נץ קיצוני ויונה קיצונית).
• אהרון כהן שיגר באוקטובר 1948

דתו, ולא משלל.״

״שלא נהגנו בעדינות״ פירושו
— הרג או גירוש. טבנ־קין
הזקן אמר למעשה כי הביזה
גרועה מאלה, מפני שהיא פוגעת
כעקרונות החינוך לעבודה.

א הרון ציזלינג, מראשי
מפ״ם דאז, אמר שאחרי שנודע
לו מה התרחש ״לא יכולתי לישון
בלילה. הרגשתי שנעשה
דבר הפוגע בנישמתי ...נעשו
גם על־ידי יהודים מעשים נאציים.״

תוך כדי מהלך המילחמה, החל
שינוי הדרגתי במפ״ם. יעקוב ריפתין,
איש השמאל במיפלגה, קבע בינואר
1949 כי המיפלגה אינה שוללת באופן
עקרוני וכללי אפשרות של הוצאת
אוכלוסיה ערבית ממקום מגוריה ״מטעמים
אסטראטגיים מבוססים״.
• הסופר אבא קובגר, איש השומר־הצעיר,
התלונן כי במרכז המיפלגה
כינו אותו חברי־המיפלגה בשם ״תועמלן
פאשיסטי״ ,בגלל נוסח הדברים שכתב
בדף הקרבי של חטיבת־גיבעתי.
• אהרון כהן התלונן עוד במאי
,1948 בטרם קום המדינה, על ״פינוי
האוכלוסין הערבים מאיזור־השילטון
היהודי ...למעשה הולך ומבוצע מה
שקוראים,טראנספר׳ של הערבים מתחומי
המדינה היהודית הוא העריך
כי מנובמבר 1947 עד מאי 1948 כבר
הקיפה התופעה 400 אלף ערבים.

• נגד הח1ות

פליטים
ף או גו ס ט 1948 עור רשמי, יע-
^ קוב חזן רברי נבואה :״הערבים יצאו,
ברחו, ואנו גם הברחנו אותם אם
לא יתנו להם לחזור) הרי תקום שינאה
לדור או לשני הורות, והרי שני הדורות
האלה יכריעו בהגשמת הציונות״.
נבואה זו התגשמה במלואה.

אולם ככר כאותה העת החל
השינוי הגדול כעמדת מפ״ם.
באוגוסט 1948 כתם ״על ה-
מישמר״ כמאמר ראשי כי
״להחזיר את הפליטים הערכיים
למקומותיהם? הרי רובם עזכו
אותנו משום שקיבלו הוראות
מתאימות מאת המופתי ואנשיו!״

יעקוב
ריפתין(משמאל) עם משה שרת(מאחורי החייל)
״השדוד הו־צח׳ הפך לשודד...״

בלי מאבק, גם בשטח שהוקצה
בתוכנית-החלוקה של האו״ם
למדינה הערבית. מי שהשתתף
במילחמה בישראל — ״מגיע
לו״ שיגרשו אותו ושימחקו את
כפרו מעל פני האדמה.
• גירוש הערבים היה מלווה בשוד
רכושם על־ידי יהודים — שוד שהקיף
רכוש של מיליארדים. ערים שלמות
רוקנו, ורכושם של אלפי בתים נעלם
כלא־היה. בן־גוריון עצמו דיבר ביוני
1948 על ״ליקויים שלא חשדתי בקיומם
...השוד ההמוני שהשתתפו בו כל
חוגי היישוב.״
ראובן ברקת, איש מפא״י, לימים
יו״ר הכנסת, הביעו מייד אחרי כיבוש
לוד ורמלה את המישאלה ש״לוד ורמלה
לא תהיינה ככל הערים האחרות
שנכבשו על־ידינו ״.יעקוב חזן קרא לו
בקריאות־ביניים כי ״מפי איש מוסמר״
ידוע לו כי האוכלוסיה הערבית כבר
גורשה מלוד ומרמלה .״פרשת השוד
בלוד ורמלה כבר התחילה. אינני יודע
מה היקפה, ואינני יודע מי אחראי לה,

מיכתב ליגאל אלון, חברו־למיפלגה,
ובו סיפר כי חייל מסר לו שניתנה
פקודה לחיילים ליד המחסומים לקחת
מן הערבים המגורשים כל שעון, תכשיט,
כסף או שווה־כסף, כדי שיבואו
לצד השני נקיים מכל, ויפלו למעמסה
על השילטון הירדני.
על כך השיב אלון :״אין לי כל ידיעה
על פקודה (כזאת נאמר שיש
לאפשר לפליטים לקחת איתם את כל
אשר ירצו ואת כל אשר יוכלו, בגבולות
כוחותיהם הפיסיים וכן בעגלות, פרט
לנשק ורכב, כמובן״.

זהו הטיעון הרישמי מאז, והוא סותר
את דבריהם של אנשי־מפ״ם עצמם,
שהתלוננו עד אז על הגירוש ההמוני.
מאז והלאה תיארה מפ״ם את הדרישה
להחזרת הערבים המגורשים במזימה
אימפריאליסטית, שיש להילחם בה
בכל תוקף.
הצייר שמואל כץ, איש קיבוץ גע־תון,
תיאר את הצעת הרוזן פולקה
ברנאדוט להחזרת הפליטים כ״סוס
טרויאני״ .וכאשר התחילו אנשי מפא״י
בתעמולת־לחישות נגד מפ״ם, כאילו
מסכימה מפ״ם להחזרת הפליטים, קבע
אהרון ציזלינג המפ״מי :״ער עכשיו
ידעתי שעל בעיית שובם(קרי: אי־שו־בם)
של הערבים הוחלט בממשלה פה
אחד!״

בן־אהרון :״אם החזרת הפליטים
דבר פסול הוא, מבחינת
היושר ומבחינת ביטחון המדי
יצחק
בן־אהרון(עם דויד בן־גוריון)
״יהודים עושים מעשים נאצ״ם!״

נה וכלכלתה, הרי זה צריך להישאר
פסול גת כשההצעה באה
תחת לחץ ארצות-הברית.״
וריפתין השמאלני :״חייבת הכנסת
לומר שהיא דוחה בכל תוקף את הלחץ
של הממשלות האימפריאליסטיות...
בעניין הגבולות והפליטים כאחת.״
כאשר ניכרו במפא״י ניסיונות קלושים
להתפשר בעניין הפליטים ולהחזיר
מיספר קטן, היתה מפ״ם קיצונית
בהתנגדותה לכל החזרה. הדבר נבע,
לדעת אמיתי בעיקר מיצירתן המזורזת
של עוברות התיישבותיות בשטחים,
שתושביהם הערבים נטשום —
מהלך שלתנועות ההתיישבות המפ״נד
יות היה בו חלק רב״.

התאווה הנחלנית של מפ״ם
התגברה על העקרונות המוסריים
— כפי שקרה למיפלגה
הרבה פעמים מאז.

• בדווים בואש
^ הרי

מילחמת-העצמאות

\ 1באה תופעת ה״הסתננות״ (ובכ

סמך גישה זו הוקם קיבוץ
מפ״ם ברעם על אדמות הכפר
הערבי בירעם, שתושביו גורשו
אחרי הקרבות בדרכי־מיר־מה.
המעשה משמש עד היום
נשק בידי שונאי־מפ״ם.
בן־אהרון קרא ל״מילחמה בלתי־נר־תעת
בהסתננות ובכנופיות־מרצחים,
תוך שמירה מעולה על שיוויון אזרחי
מלא ויחס צודק למיעוט הערבי.״ מיש־פט
מפ״מי קלאסי.
אמיתי קובע כי מפ״ם, על כל מרכיביה
דאז, תמכה באסטראטגיה של
פעולות־התגמול(פעולות היחידה 101
של אריאל שרון ומשה דיין) ולמעשה
היתה ממעודדיה הנמרצים ביותר.

• אין צדיקים
וועועים

אלון לא הכחיש את הגירוש
ההמוני עצמו.

• יצחק טבנקין, מראשי מפ״ם דאז,
התלונן ביוני :1948״אני חושב לאחת
התופעות השליליות את הפיכתם של
חברינו, אגב לחימה, לנוטלים חלק
בביזה ...הזכייה מן ההפקר היא נזק
הרבה יותר גדול מאשר הנזק הנגרם
על־ידי כך שלא נהגנו בעדינות כלפי
השונאים שלנו ...אדם צריך לחיות מעמלו,
וצריך להשיג את הישגיו מעבו
ללה
ניסיונם של ערבים מעבר לחזית
לחזור לבתיהם) .הערבים גם גורשו ממקומות
מסויימים בארץ.
באוגוסט 1948 הודיע אהרון כהן
במיכתב סודי לראשי־מיפלגתו כי
איש״מודיעין גילה לו כי ״מאות ערבים
נתפסים יום־יום בכפרי הגליל המערבי.
הצבא עוצר אותם. הם נבדקים. רבים
מהם מחסלים, על פי פקודה צבאית׳...
(קציו־המודיעין) ראה ערבים קשורים
לעצים וכדורים בראשיהם.״ נראה כי
המיפלגה לא הגיבה.
למעשה צידדה מפ״ם ב״תוכנית־התיישבות
השוללת קיום כפריט ערביים
בגבול לבנון״.

^ חד הגילויים המדהימים ביותר
\ £ש ל אמיתי הוא שרבים בצמרת
המדינה, וגם במפ״ם, התנגדו למתן
זכות״הבחירה לערבים בישראל.

בדצמבר , 1948 ערב הבחירות
לכנסת הראשונה, שיגר
אהרון בהן מיכתב לראשי־מים־
לגתו, ובו גילה כי מדזלקת המיז-
״מהערבים המערשים לקחז כל ששן, תכשיט, כסף״...

(המשך בעם!ד 6ז)

1 1 5

טרגדיה ושמה מפ״ם
(המשך מעמוד 5ז)

רה התיכון במישרד-החוץ הגישה
לראש-הממשלה תזכיר,
שכד נאמר כי בדיד כלל לא
רצוי שהערבים המתגוררים
בישראל ישתתפו בבחירות
הקרובות.
נאמר כי אפשר לתת לערבים את
הזכות לבחור אך לא להיבחר, או לתת
להם לבחור לפורום ערבי נפרד. אך ההצעה
המרכזית היתה שלא לתת להם
שום זכות־בחירה.
כתב כהן :״טרם הספקתי לברר מה
מידת האמת בכך שכאילו גם חברינו
אלישע סולץ (המושל הצבאי של נצרת)
ומיכאל הנגבי(המושל הצבאי של
באר־שבע) היו בדיעה זו.״

שנוקטים חברי מיפלגות אחרות.,
.האחריות להסתאבות
היא כללית.״

• מין וסטאדן
ף חודשים הראשונים של המי
דינה עוד התנהל בה ויכוח בין
אנשי אחדות־העבודה במפ״ם שללו
״כל תוכנית להקמת מדינה ערבית עצמאית
ממערב לירדן״ כי זו עתידה
״לסגור חלק גדול מארץ־ישראל בפני
ההתיישבות היהודית.״ הם דגלו ב״א־רץ־ישראל
כולה כמדינה חד־ריבונית,
כאשר היהודים הם נושאי הריבונות
הבלעדיים בארץ השלמה ״.נאמר בה כי

במילחמה הבאה ייכבשו ויסופחו שט־1
חים אלה, ולערבים תינתן ״זכותם
לאירגון אוטונומי באיזורים של ריכד
זים ערביים במיסגרת המדינה האחידה״.

זה רחוק מתפיסת הליכוד
כדם.
בן־אהרון :״עניין החלוקה(קרי: שלמות
הארץ) הוא מצפוני, ואין עליו כל
פשרות. אנו מחנכים עליו, ואיננו יכולים
לסור ממנו״.
ישראל גלילי :״העצמאות הערבית
כבר השיגה תכליתה במדינות הערביות.״
גם טענה זו שגורה כיום בפי
דוברי הליכוד.
אנשי השומר הצעיר במפ״ם נכנעו

הערביסטים של הממשלה
טענו כי,,אץ הערבים צריכים
להשתתף(מפני ש) השתתפות
הערבים בבחירות עלולה לסלף
את יחסי-הכוחות בין היהודים.״
נאמר כי הערבים ״אינם
רוצים להיות מעורבים
בריב בין מיפלגות יהודיות.״

מן הטבע
ומן המציאות
יסמין הראל היא תל־אביבית צעירה 27 בת מישפחת אמנים
— אביה הוא הצ׳לן צבי הראל ודודה, אחי־אימה, הוא הצייר אורי
הופמקלר — שפתחה השבוע את תערוכת ציוריה, אותה היא
מגדירה כ״דמויות — דיוקנו של רעיון״ ,בגלריית שי דנון
התל־אביבית.
אומרת הראל, תלמידתם של משה פרופס המנוח ושל ישראל
הירשברג, על יצירתה :״אל הדמויות שבציוריי איני מתייחסת כאל
קלסתר עצמי במובן הנטורסליטי של המושגים, כי אם במובן
הרעיוני בלבד: העברת המשמעויות הרצויות על־ידי בחירה,
הדגשה, השמטה והוספת יסודות צורניים בהתאם לרעיון מרכזי
אחד.

באותה התקופה תקף משה שרת לא־אחת
את מפ״ם על מה שנראתה לו
כעמדתה הצבועה .״יכולתי לתבוע את
חברי מפ״ם לדין״ על מעשים שעשו
לערבים, לדברי שרת, בניגוד להוראותיו.
הוא האשים ״קיבוצים של מפ״ם
בעבירות בתחום זה״ ,וטען כי קיימת
במפ״ם ״סתירה בין המידרש והמעשה״
— טענה החוזרת בכל שנות קיומה של
מפ״ם.
כאשר התקבל ב־ 1952 חוק שאישר
בדיעבד את תפיסתם של שטחים עצומים
מאדמת הערבים במדינה, היה
ציזלינג המפ״מי אחד הנואמים העיקריים
נגדו. אז השיב שר־האוצר אליעזר
קפלן, איש מפא״י, כי>מ< 9מן האדמות
האלה נתפסו עוד בזמן שציזלינג עצמו
היה שר־החקלאות.

הדבר היה טיבעי. אדמות
אלה הועברו בחלקן הגדול לרשות
הקיבוצים, ובץ אלה בלטו
קיבוצי מפ״ם.
בסוף 1952 דנה מועצת ההסתדרות
בהצעת מפ״ם לאפשר לערבים להת־גם
בעניין זה. הם פשוט השמיטו מן
ההצעה שלהם את הנוסח של ״מדינה
ערבית עצמאית״ .התקבל מצע שאמר:
״מפ״ם תילחם על החזרת שלמות הארץ,
תוך הסכם בין עמים, על יסוד של
הגדרה עצמית״.

״הרעיון המאחד — תחושה מסויימת, מצב פיסי או רגשי, או
אווירה מסויימת — הוא הקריטריון לבחירת המודלים, הרקע
והשילוב ביניהם. ואלה, בשילוב הצבעים, מקור־האור והשתברות
קרני־האור עליהם, הם היסודות הצורניים.״

אף שעוד דובר אחר־כך במשך
זמך־מה בחצי פה על ״הגדרה
עצמית״ ,זנחה מפ״ם לכד
עשה עיקרון זה. הרעיון של
מדינה פלסטינית ממערב הירדן
נשכח מייד, וכמו בכל הנושאים
האחרים התאימה מפ״ם
את עצמה לקו של בן־גוריץ,
שניצח לאורך כל החזית.

לא מפליא לכן שהמודלים של הראל הם מן הטבע והמציאות
בלבד, כפי שאכן ניתן לראות בכל ציור מציוריה.

בן־אהרון וחזן ()1986
ענ״ן שלמות הארץ הוא מצפוני!
קבל כחברים בהסתדרות. ההצעה לא
התקבלה (רק ב־ 1960 ניתנה לערבים
זכות זו) .בוויכוח אמר ראובן ברקת
שאל לה למפ״ם לרחוץ בנקיון כפיה, כי
גם משקים של מפ״ם שותפים לעוולות
הנעשות לערבים. ברקת הודה במעשי
עוול ושרירות־לב, אך גרס כי ״גם לגבי
החטא הזה אין חלוקה לצדיקים ולרשעים״.

ברקת
טען שבתוך מנגנץ
המימשל הצכאי(שחל אז על
הערבים בישראל) ישנם חברי
מפ״ם, אשר התשובה שהם
נותנים למציאות היומיומית
אינה שונה בהרבה מהגישה

תוכנית החלוקה ובין רעיון ארץ־יש־ראל
השלמה.

מפ״ם, על כל מרכיביה, דגלה
בארץ־ישראל השלמה.
אך בעוד שאנשי אחדות־העבודה
במפי׳ם דגלו בכינון ״ארץ ישראל השלמה
כמדינה יהודית״ ו״התיישבות היהודים
בכל הארץ הבלתי־מחולקת״,
הסכים המרכיב של השומר הצעיר
(מפ״ם דהיום) לקיום מדינה פלסטינית
״עצמאית ודמוקרטית״ ממערב לירדן,
יחד עם ״זכות העם היהודי החוזר למולדתו
להתיישב בכל חלקי ארץ־יש־ראל
״.המדינה הערבית ״תתאחד עם
מדינת־ישראל איחוד כלכלי ומדיני״.

מעניין שבכל הסוגיות האלה כמעט
ולא נשמע קולו של משה סנה, שהיה אז
דמות חשובה במיפלגה. סנה, שתמך
במרכיב השומר הצעיר, לא התעניין
כמעט בבעיית היחס לפלסטינים ולאזרחים
הערביים בישראל. אותו עניינה
בעיקר בעיית המעצמות.
בוויכוח על שלמות הארץ, במאי
,1951 אמר סנה :״הריעה כי יש ...לפתור
את בעיית שלמות־הארץ על־ידי
מתן אוטונומיה לאומית־תרבותית לערבים
שאולה מתורה.״ שפשטה את
הרגל. הריעה שלנו, האומרת...עיקרון
ההגדרה העצמית, שאובה מתורת לנץ
וסטאלין — שניצחה והצליחה״.
יתכן שאלמלא נטשה מפ״ם אז את
עקרונותיה, לא היתה יכולה להישאר
בממשלה של בך גוריון שביצעה את
מילחמת־סיני ( )1956 בשותפות עם צרפת
ובריטניה. יתכן גם שלא היתד,
מתבטלת לפני המערך בשנות ה־,60
כאשר ויתרה על הופעתה העצמאית
בבחירות והצטרפה למערך.

הרס המיפלגה נבע ממעשה
זה. במערכת הבחירות הנוכחית
אוכלת מפ״ס את הפירות
המרים של מחדליה מן השנים
ההם.

מרחיק״לכת, שהקיף את כל תחומי־החיים. אלטרנטיבה התחברה
עם הרשימה המתקדמת (הערבית) ,וביחד הקימו את הרשימה
המתקדמת לשלום. ביקשתי שוב להופיע במקום ה־ 120 ברשימה,
וכך היה. ניהלתי את מסע־ההסברה של הרשימה בבחירות, וזכינו
בשני מנדאטים.
הפעם החלטתי שלא להופיע ברשימת־מועמדים ולא לקחת
חלק במערכת־הבחירות. מכאן ההרגשה המוזרה המקננת בי. אחרי
שניהלתי שש מערכות־בחירות, אינני רגיל להיות ביציע בשעה
כזאת. כמו אלכוהוליסט או צרכן־סמים בשלב של גמילה, יש
תופעות־לוואי קשות. אך העיתונאי שבי מרוויח על חשבון הפעיל
הפוליטי. יש פיצוי.

האמס בער המיטריה
״האנאלוגיה מטעה לעיתים קרובות,״ אמר סמואל באטלר,
״אבל היא הרבר הפחות מטעה שיש לנו״.
אפשר לאמר כי האנאלוגיה דומה לכל כלי־נשק אחר. היא

צ׳מברליין מנופף בהסכם בשובו ממינכן

יכולה ליפול בידי אנשים שונים, לשמש למטרות שונות, להוכיח
דבר והיפוכו.
למשל: הסכם־מינכן, שנחתם לפני 50 שנה, ב־ 29 בספטמבר
938ז.
זהו אחד המיסמכים המושמצים ביותר בעת החרשה. הוא הפך
שם נרדף לבגידה, לטימטום, לכניעה.
במינכן הסכימו מנהיגי בריטניה וצרפת, נוויל צ׳מברליין
ואדוארד דאלארייה, יחד עם בניטו מוסוליני האיטלקי, להיענות
לדרישתו של אדולף היטלר ולקרוע מגופה של צ׳כוסלובקיה את
חבל־הסודטים, ובו שלושה מיליון גרמנים. נוויל צ׳מברליין,
האיש בעל־המיטריה, חזר הביתה והכריז שרכש ״שלום בדורנו״.
אך כעבור חצי שנה פלש היטלר לצ׳כוסלובקיה, וכעבור עוד חצי
שנה פתח במילחמת־העולם השניה.
אנשי־הימין אצלנו רגילים להשתמש באנאלוגיה זו כדי
לשלול כל הסכם־שלום. הקיצוניים קראו גם להסכמי קמם־דייוויד
״הסכם מינכן״ ,ועכשיו הם קוראים כך מראש לכל הסכם שבו
נחזיר שטחים כבושים.
אבל אפשר להפוך את קערת האנאלוגיה על פיה.
חבל־הסודטים (הסודטים הם שרשרת־הרים) היה כולו גרמני.
הוא צורף ״לצ׳כוסלובקיה, עם קומה אחרי מילחמת־העולם
הראשונה, מפני שהצ׳כים חפצו ב״עומק אסטראטגי״ .אחרי סיפוח
זה, הם התייחסו אל תושבי השטחים האלה בצורה מתנשאת
ומשפילה. למיעוט הגרמני לא ניתן שיוויון־זכויות של ממש. ניתן
לו להרגיש על כל צעד ושעל שאין לו בעצם חלק ונחלה
במדינתם של הצ׳כים והסלובאקים.
כל עוד היתה גרמניה חלשה, זה הצליח. אך ברגע שגרמניה
קמה שוב על רגליה, והשתנו יחסי הכוחות, התקוממו גם הגרמנים
הסודטיים. אי־אפשר היה להחזיק במיעוט כה גדול ומפותח תחת
שילטון זר, בניגוד לרצונו. העולם, הדוגל מאז מילחמת״העולם
הראשונה בזכות העמים להגדרה עצמית, תמך בזכויות הסודטים.
היתה זאת אותה הטעות שהביאה את הנוצרים בלבנון לספח
למדינתם חבלים מוסלמיים נרחבים, ולא להעניק לתושביהם
שיוויוך זכויות.
המסקנה המתבקשת: מי שמנסה לשלוט בעם אחר, למען
״עומק אסטראטגי״ או יתרונות כלכליים, עושה מקח טעות. זה
מתנקם תמיד. מוטב לוותר מראש על השטחים ועל תושביהם.
מצדיקיו של צ׳מברליין טוענים כי הציל את בריטניה, כי
הרוויח שנה יקרה אחת של שלום. שנה זו נוצלה כדי לחמש.את
בריטניה, ולהקים לה את חיל־האוויר הנהדר שניצח בקרב על
בריטניה. כנגד זה אפשר לטעון כי גס היטלר ניצל את השנה כדי
לחמש את גרמניה לקראת המילחמה.
אני חושב שצ׳מברליין פעל על פי רוח זמנו. הזיכרונות
הנוראים של מילחמת־העולם הראשונה, שהסתיימה רק 20 שנה
לפני כן, רבצו על נישמת אירופה. היבשת התחלחלה כשחשבה
על מילחמה נוספת.
ב־ 1938 עדיין לא הבין העולם את היטלר. היה נדמה שזהו
מנהיג לאומני קיצוני, המבקש בסך הכל לשחרר את כל הגרמנים
ולאחדם במדינה אחת. שיחרור הגרמנים בחבל־הסודטים היה
נראה כיעד סביר במיסגרת זו. עדיין לא הובן אז כראוי שהיטלר
הוא אדם מסוג אחר לגמרי: אישיות מופרעת העומדת מחוץ לכל
סייגי המוסר המקובל, כוח שאינו יודע גבול ומעצור, אדם בעל
שאיפות חובקות־עולם. צ׳מברליין, איש הגון מן המניין, לא יכול
היה להבין איש כמו היטלר.
רק הפלישה לפראג, באביב ,1939 שיכגעה סוף־סוף את
המערב שאת האיש הזה יש לעצור בכוח, בכל מחיר.
מבחינה זו יתכן מאוד שהסכם־מינכן הביא בכל זאת ברכה. כדי
להילחם במיפלצת הנאצית, היה צורך בהתגייסות טוטאלית של
המערב, בשיכנוע פנימי מוחלט שאין מנוס מן המאבק, שיש
להקריב כל קורבן ולשאת בכל היסורים. אינני מאמין כי

לא לחינם נשאה תצוגת־התצלומים את השם הלועזי המנופח
״כיאנאלה״ .אף שנערכה בעין־חרוד, בין הרי הגליל והגילבוע, לא
היה לה כמעט קשר למציאות של
ארץ־ישראל.
הדבר לא־ייאמן. בשנה האחרונה
הגיעו צלמי ישראל ל־פיסגת
יצירתם בהנצחת האינתיפאדה.
הם מילאו בכד שליחות
מצפונית, אמנותית ומיקצועית
כאחת. כמה מן התצלומים האלה
יישמרו לדורות.
עשרות צלמים התאגדו באופן
ספונטאני וערכו תערוכות״
מחאה, כחלק מתנועת־המחאה
הכללית בראשית ההתקוממות.
והנה יש למישהו החוצפה
לערוך תערוכה תחת הכותרת
הבומבאסטית ״ארט־כרוניקה״ מבלי לכלול בה אף תצלום אחד מן
המציאות הרוטטת הזאת. הכרוניקה הישראלית, לפי תערוכה זו,
מורכבת מכמה דמויות משולי הבוהימה התל־אביבית.
אמנם נשקלה ברגע האחרון ההצעה לייעד חצר פנימית פתוחה
לתערוכה קטנה של תצלומי האינתיפאדה, אך הזמן לא הספיק
להכנתה, התנאים לא היו נאותים וההצעה נגוזה.
מה נשאר? תערוכה שיכלה להתקיים לפני שנה בהונולולו,
ובעוד שנה בקמצ׳טקה.
חוץ ממוצג אחד. כדאי היה לנסוע לעין־חרוד אך ורק כדי
לראות אותו. לראות ולהאמין.
אוצר התערוכה, אדם ברוך, ייער אולם גדול אחד להנצחת
עצמו. מעין מאוסוליאום, שבו לא חסר אלא הסארקופאגוס, שבו
ימצא אדם ברוך את מנוחתו הניצחית בבוא היום.
ארבעת הקירות של האולם אינם מכוסים בפורטרט־ענק של
אדם ברוך. הוא לא הרחיק לכת עד כדי כך. אבל הוא בחר
באפשרות חלופית. הקירות מכוסים בשערי המוסף של ידיעות
אחרונות. שאדם ברוך הוא עורכו. לא סתם תמונות״שער של יפים
ויפות, אלא השערים עצמם, עם הכותרות של אדם ברוך ושם
הפירמה בהגדלה ענקית. יעני, ארט וכרוניקה. וגם מאמר של אדם
ברוך עצמו, בהגדלה מירבית.
כאשר הותקף ברוך על־כך בוויכוח פומבי במקום, וטענו שאין
קשר בין המתגים ובץ ״ארט כרוניקה״ ,התרגז ולא השיב.
עזות־מצח זו יכולה רק להדהים. נראה שזאת היתה גם הכוונה,
כי מכל הארץ באו לראות, להשתאות, לשפשף עיניים ולהביט
שוב, שמא זוהי טעות אופטית.
אבל אין כאן טעות אופטית. כאשר בורחים מן המציאות
והאמת, לא חשוב לאן בורחים. גם למונומנט זה של חוסר־טעם
משתחץ. למה לא?

יוש גו מ א, העול הז ה

יש לי הרגשה מוזרה בימים אלה.
זו הפעם הראשונה זה 27 שנים שאינני מעורב במערכת־בחירות.
הפעם האחרונה שהייתי משקיף בלבד היתה ב־,1961
בבחירות לכנסת החמישית. אמנם מילאתי תפקיד מסויים גם
בבחירות ההן, מפני שבמרכזן עמדה פרשת־לבון, אשר בפיתוחה
לקח העולם הזה חלק פעיל מאוד. אך בבחירות עצמן לא
השתתפתי.
המהפכה בחיי באה ב־ .1965 ערב הבחירות קראתי להקמת
תנועה חדשה — תנועת העולם הזה — כוח חדש. פעילים
ולוחמים מתחומים שונים הצטרפו ליוזמה. בניגוד לכל התחזיות,
עשינו דבר שנראה עד אז כבלתי־אפשרי: עברנו את אחוז החסימה
והכנסנו תנועה חדשה לכנסת.
ניהלנו אז מסע־בחירות קצר, ברור, מחושב היטב, בלי כסף
ובלי משאבים כלשהם, מלבד האידיאליזם של מאות הפעילים
ועמודי השבועון. כנושא מרכזי שימש חוק לשון־הרע (חוליר״ע
בקיצור, בשפתנו) שנועד לשתק את העולם הזה.
כעבור ארבע שנים הפרכנו את הריעה כאילו היתה זאת
אפיזודה. חזרנו על ההישג והגדלנו אותו. זכינו בשני מנדאטים.
אני מתגאה עדיין במסע־הבחירות שלנו אז. מומחים־לתיקשורת
למדו אותו בסמינרים. זה היה מסע ״קלאסי״ — מרוכז, חסכוני,
בעל מסר ברור, ואחדות גמורה של התוכן והצורה.
כעבור ארבע שנים נוספות, ב־ , 1973 נפלה לנו לבנה על
הראש. היתה זאת מילחמת יום־הכיפורים. אמנם, היינו הסיעה
היחידה בכנסת שניבאה את המילחמה ושהזהירה מפניה. אך
נוכחתי בפעם הראשונה לדעת עד כמה מסוכן בפוליטיקה להיות
צודק. ציבור־הבוחרים לא יסלח.
הבחירות נערכו חודשיים אחרי המילחמה, במצב של זעזוע
לאומי. הטראומה של המילחמה שיבשה את המערכת. בוחרים,
שהצביעו בעדנו ב־ 969ז, נטשו אותנו ב־.1973
אני מודה שעד היום יש לי טינה כלפיהם. לא בגדנו בהם, לא
מעלנו באמונם, שירתנו באמונה ובשקידה את המטרות שלמענן
נבחרנו. גם אויבינו הקיצוניים ביותר העלו על נס את איכות
עבודתנו הפרלמנטרית, שקבעה נורמה חרשה. בכל זאת נטשו
אותנו הבוחרים ההם. לא עברנו את אחוז־החסימה.
כעבור ארבע שנים, ב־ , 1977 השתתפה תנועת העולם הזה —
כוח חדש בהקמת מחנה של״י, ההתאגדות המבטיחה ביותר עד אז
ומאז של כוחות־השלום בארץ. הופעתי במקום השלישי ברשימה
וניהלתי את מערכת־ההסברה שלה. במחצית הקדנציה חזרתי
לכנסת במיסגרת הסכם־הרוטציה. התפטרתי לקראת סוף הקדנציה,
כדי לאפשר לחבר ערבי לתפוס את המקום.
אולם אז השתררה בשל״י אנדרלמוסיה. אי־אפשר היה להקים
רשימה. סיעות ואנשים התרוצצו בה. ברגע האחרון ממש קמה
רשימה אומללה, שדחתה את ציבור־הבוחרים. הסכמתי להופיע רק
במקום ה־ ,120 הרשימה לא עברה את אחוז־החסימה.
לאחר מכן התפלגה של״י, בעיקבות ראיון של מתי פלד, שבו
האשים את רן כהן פומבית כפושע־מילחמה בגלל פעולתו
כתותחן במילחמת־הלבנון. החלק הרדיקלי של של״י הקים, יחד
עם קבוצות קרובות, את תנועת אלטרנטיבה, על סמך מצע

בספטמבר 1938 כבר היו העמים מוכנים לכך. רק ההפרה הצינית
של הסכם־מינכן בידי היטלר, וצעדיו לאחר מכן, הגדישו את
הסאה.
הגנרלים הגרמניים לא האמינו בסתיו 1938 כי הוורמאכט
מוכן למילחמה. הם החליטו להפיל את היטלר, אם יתן את
הפקודה להתקפה. יתכן כי מנהיגי המערב לא ידעו זאת. יתכן
שידעו, ולא האמינו לגנרלים. אם כן, הם צדקו. הגנרלים
הגרמניים לא היו מתקוממים. כמו רוב הגנרלים בעולם, הם היו
פחדנים.
סטאלין לא הוזמן למינכן. יתכן כי ראשי בריטניה וצרפת קיוו
במינכן להפנות את היטלר נגד סטאלין, כך ששני העריצים יחסלו
זה את זה. ואילו סטאלין חתם כעבור שנה על ההסכם עם היטלר
למען אותה המטרה, במהופך: כדי שהיטלר יפנה נגד צרפת
ובריטניה.
זה היה מקח־טעות משני הצדדים. אילו עצרו מדינות המערב
והמיזרח ביחד את היטלר, בעוד מועד, יתכן כי המילחמה הנוראה

מסע הכהגאוטים
היה משהו משעשע במסע־הכהנאוטים.
הם יצאו מירושלים, בדרכם לחברון. הם נכנסו לכפרים ערביים,
תעו בסימטות, יצאו מכפר אחד
והסתבכו בכפר שני, פנו מערבה
ומיזרחה, ולא מצאו את הדרך.
לבסוף נאלץ הצבא להוציא אותם
מן המבוך ולהראות להם את
הכיוון. הנכון — חזרה
לירושלים.
זה לא יכול היה לקרות,
כמובן, למי שגדל בארץ, או למי
ששירת בצה״ל. אבל רוב ה־כהנאוטים
לא גדלו בארץ. זוהי
חבורה של קאובויים מברוקלין,
המשחקים כאן את המערב
הפרוע, ותימהונים מברית־כהנא
המועצות,
שהקג״ב שמח להיפטר
מהם שם. אחרים, שגדלו בארץ, שוחררו מצה״ל על סעיף ,21 וכך
לא למדו התמצאות בשטח. בראשם עמד מורודהדרך הגדול,
מורה־הנבוכים, שאינו יורע באיזה צד זורחת השמש ובאיזה צד
היא שוקעת.
אסטרונאוטים כולם.

ויי

הוא הרעיש את הטסת, פשוטו כמשמעו. ענשיו הוא

11111111
3ש נ• 1
ץ ץ תוך רבריו אפשר להבין כי במשך
^ /כ ל חייו היה פוליטיקאי, המשפיע
על מהלך ההיסטוריה בהינף־יד, כמעשה
של מה־בכך.
״תמיד רציתי לשנות את ההיסטוריה,
להשפיע על מה שקורה במדינה,״
הוא אומר וקולו רציני, חדור־חשיבות
.״עשרות פעמים נפגשתי עם
ישראל גלילי, עם יגאל אלון וגם עם
בן־גוריון דיברתי ״.שוב ושוב הוא
מזכיר את בן־גוריון, כאילו היה חבר-
נעורים ותיק, כאילו קפא הזמן ובך
גוריון עדיין גר בשדה־בוקר, והוא,
משה דוויק, מחזר אחריו בעקשנות.
אלא שלמרות דבריו, הרי פגישותיו
המציאותיות עם הפוליטיקה היו רק
שלוש. שתיים מהן מגוחכות, מעלות
חיוך, ואילו הראשונה — כמעט טראגית.
בסוף
אוקטובר 1957 השליך משה
דוויק רימון־יד אל אולם מליאת הכנסת.
הוא נשפם, הורשע, נכלא ונעלם
מעין הציבור.

על החלון. רהיטים ישנים מגובבים
ללא סדר, בגדים פזורים בכל פינה, ריח
טחוב עומד בדירה הקטנה.
ערירי הוא דוויק. מעולם לא נשא
אשה, לא הוליד ילדים. הבדידות הזו,
יותר משהיא מצב קיומי, היא כל חייו
וסיבת כל מעשיו של משה הכהן דוויק.
היטיב לתאר זאת השופט שאול
לבנברג :״דוויק עלה ארצה ללא הוריו,
בגיל צעיר. הוא התקשה באופן נפשי

נקלטו כהלכה, בעיקר מפני שהיו
דתיים. משם, בשרשרת ארוכה של
כישלונות־קליטה, נשלחו לכפר־הרו־אה,
לקיבוץ דורות ולקיבוץ גליל־ים.
שנה אחרי שהגיע לארץ, שבע טיל־טולים
וגעגועים, בודד יותר מאשר אי־פעם,
היה דוויק מעורב בקטטה בגלילים.
אחד מבני חבורתו, עובדיה כהן,
בעט בבטנו.
דוויק התעלף, נלקח לבית־החולים
בילינסון ונותח. שלוש שעות נמשך
הניתוח, שבמהלכו אוחו מעיו, שנקרעו
מעוצמת הבעיטה.
הבועט, עובדיה כהן, נהרג בעת
שרותו הצבאי, ארבע שנים אחר־כך.
אחרי שבועיים, כשחזר דוויק לקיבוץ,
נדמה היה כי זהו אדם אחר. הוא
הירבה להתלונן על קיפוח, טען שכולם
מתעללים בו, לא רצה לעבוד ולוא גם
בעבודות הקלות ביותר. הוא האשים
את מדריכי עליית־הנוער, שהיו
אחראים לו בקיבוץ, בכל מה שקרה לו,
תיעב אותם, את חבריו ואת הרופא
שניתח אותו וגרם לייסוריו הגופניים.
הקיפוח העדתי, שהיה אכן אמיתי ולא
פרי־דימיון של צעיר מוזר, לבש בנפשו
של רוויק מימדי־ענק, זבי־כאב ועלבון
צורב.
לכאורה חי חיים רגילים. הוא הוד

^ כמו
9פוליו

משה דוויק, כפי שהוא נראה עכשיו. לפני 31 שנים זרק
רימון־יד לתוך הכנסת, וגרם להתקנת קיר-הזכוכית
בין יציע-האורחים ואולס-המליאה. עכשיו הוא עומד בראש אחת מ28-
הרשימות שהוגשו לוועדת״הבחירות לקראת הבחירות לכנסת ה־.12

המועמד

משה דוויק צועד לעבר בית־מישפט״השלום
בירושלים, להוצאת פקודת״המאסר נגדו. נו-
ז צלמי הטלוויזיה הזרה שצילמוהו (לא היתה עדיין טלוויזיה יש־זלית)
,צעד אז משה דוויק בקומה זקופה עד לאולם בית־המישפט.

:בול ישוטו

תאום, לם ני ארבע שנים, הגיח
שוב, מבקש לעמוד בראש רשימה
שתתמודד בבחירות לכנסת. את 1500
החתימות המבוקשות אסף, אלא שלא
היה בידו סכום־הכסף הדרוש להפקדה
בידי ועדת־הבחירות.
״קחו את כל מה שמגיע לי מהמדינה,
קחו ממני את כספי הביטוח
הלאומי ומיבטחים. אל תתנו לי אף לא
אגורה אחת,״ התחנן לפני חברי־הוו־עדה.
הם סירבו.
השנה שוב הגיע למישכן־הכנסת
ביום ההרשמה האחרון, פינקס־החתי־מות
חפון בתוך סל־פלסטיק. במשך
שבועות ארוכים הסתובב בכל הארץ,
ביקש מעוברי־אורח מיקריים שיחתמו
בפינקס למענו, למען רשימתו. דמות
פאתטית, מעוררת רחמים.
גם 12,500 שקלים הביא, כדרוש
על־פי התקנות. לשם כך שבר את כל
חסכונותיו.
כעת משה דוויק הוא אחד ממאות
המועמדים לכנסת. רשימתו ,״תרשיש״,
שאותיותיה המבוקשות הן שיש, היא
אחת מ־ 28 הרשימות המבקשות להתחרות,
באופן רישמי, במירוץ אל הכנסת.
״אנחנו
חצי עם,״ אומר דוויק .״כמו
שגוף האדם לא יכול לפעול אחרי
שמחציתו שותקה בפוליו, גם העם לא
יכול להתקיים כשחצי ממנו, הספרדים,
לא משתתפים בהנהגתו.
״מי שמשתתפים בהנהגה לא מבינים
את העם, מזניחים אותנו, ולכן
כולם קוראים לנו נמושות ואבק־אדם.״
שפתו נמלצת, והוא מרצה בהתרגשות
את עיקרי תורתו :״הקמת אוניברסיטה
וטכניון של בני־הספרדים, כדי שיהיו
משכילים, סוכנים לקרב במימסד האשכנזי.״

מעורבותו בהטלת הרימון הוא
מכחיש .״עלילת־דם,״ הוא אומר.
בביתו שבפאתי נתניה, יום אחרי
שהגיש את מועמדותו לכנסת, בשעת־ערב
מוקדמת, אוכל דוויק בצלצלים
וחלה לבנה. על השולחן פרושים עיתונים,
תחליף למפה. לטאה מטיילת

הנושא את התאריך 6באוקטובר
,1957 מראה את משה דוויק
בדרך להוצאת פקודת״מעצר, כשמאחוריו שוטר. העולם הזה הקדיש
לתקרית שמונה עמודים ובהם פירוט צעדי דוויק לפני הפיגוע.

שעו ״השלם הזה״

לעמוד על רגליו ולתמוך. בעצמו, והוא
מחפש מישענת חסרה זו.״

^ בעיטה
^ בבטן
שה מריק נולד בחלב שבסוריה,
^ /אחד מתוך שיבעת ילדיו של רו־כל־בדים
נודד. חודשים מעטים אחרי
חגיגת בר־המיצווה עלה לארץ, לבדו.
שליחי־העלייה אמרו לאב כי בנו
ילמד גמרא בישיבה בירושלים. תחת
זאת נשלחה חבורת ״הנערים הסוריים״,
כפי שנקראו אז, לגיבעת־ברנר. הם לא

גייס לצבא, הקביל את פני הוריו שעלו
לארץ, וכשהשתחרר מהצבא למד בנאות
ועבד במלאכות־בניין שונות.
במהרה התברר כי משה דוויק הוא
חריג. את עבודות־הבניין נטש למען
עבודות רוחניות יותר, כך אמר. הוא
למד קצרנות, עבד כפקיד במישרד־החקלאות,
ניסה להתיישב במושב בן־
עמי ולמד הוראה. במשך כמה שנים
היה מורה. הוא פוטר מעבודתו בגלל
קיצוצים בתקציב.
אחר־כך עבד כגובה וכמתרים עבור
ביודהיתומים ריסקין בירושלים. משכורתו
היתה גבוהה. דוויים שגילה את
חמודות העושר, לא הסתפק במשכורת.

חצה להיות חבו בה
הוא גנב אלף לירות. כשנחשפה הגניבה
— פוטר.
שריפות פמוזפגים

* *וי לסני־כן, כשעדיין עבד פה
ושם, חלם על הגשת תביעת־פיצויים
נגד הסוכנות היהודית, על
הנזק שנגרם לו בעת שהותו במוסד
עליית־הנוער.
הוא מצא, באקראי, בעת טיול ברחוב,
עורך־דין תל־אביבי, שאף שמו
דוויק. עורך־הדין הסכים לייצגו בתביעה.
משה דוויק ליקט אינספור פרטים
ומיסמכים, כשהוא מאיץ כל העת
בעורך־הדין להגיש את התביעה.
כאשר החל בירור התביעה, שהוגשה
ללא נקיבת סכום־פיצויים מסויים,
שאל השופט המחוזי, שאול לבנברג,
מהו הסכום הנדרש מהסוכנות. עורו־הדין
לא הספיק לדבר. דוויק התובע
הכריז 120 :אלף לירות .״אני מוכן לפקח
על מיפעל שאקים בכספי־הפי־צויים,׳׳
אמר.
תביעתו נדחתה. הוא הגיש עירעור
לבית־המישפט העליון. השופט יצחק
אולשן דחה את תביעתו.
דוויק, עקשן, פגוע, כועס, שלח
מיכתב זועם אל אולשן .״האש שאחזה
במחסן בית־המישפט העליון בירושלים,
והאש שאחזה במחסן בית־החו־לים
בילינסון כעבור שבוע, מקורן
במישפט ובפסקי־הדין שניתנו על-ידי
בית־המישפט המחוזי והעליון בקשר
לתביעתי. שתי השריפות נעשו לרגל
מלאת 10 שנים לפגיעתי. אם לא
תתמלא דרישתי לחידוש מישפטי, הרי
שבית״הדין העליון, בית־המישפט המחוזי,
בית״החולים בילינסנן ורופאיו, ועוד
מוסדות ואישים אחרים הקשורים
בענייו זה ימצאו את׳ עצמם במצב של
חבלה גופנית, אישית, נוסף על חבלות
ברכושם ובמיתקניהם.׳׳
במישפט, שנערך בעיקבות המיכ־תב,
קבע הפסיכיאטר המחוזי :״קיים
חשש לפסיכוזה פאראנואידית. עלול
להיות מסוכן לציבור. מציע להעבירו
לבאר־יעקב לשם הסתכלות. איננו

מסוגל לעמול לדיי•״

יום

הנקמה 11 חרי חמישה חודשים שוחרר
!דוויק מבית־החולים. הוועדה הפ
1*111ל
חוי 1111 11111 צולמה תמונה זו על־ידי העולם הזה.
1/111 —• 11 1 -1 / 111 הכנסת שכנה אז בבית פרומין, ברחוב
המלך ג׳ורג׳ ,במרכז ירושלים. בתמונה נראה יו״ר הישיבה, יוסף סרלין,
ולידו סגן מזכיר״הכנסת, ליאור. בתחתית התמונה נראה שולחן•
הממשלה, כשמסביבו יושבים, לפי כיוון השעון: השרים מרדכי נורוק
ומשה שפירא מהמפד״ל, משה שרת, לוי אשכול, בו־ציוו דינור, חיים כהו
סיכיאטרית לשיחרורים מצאה כי למרות
שהוא חולה־נפש, אין הוא מסוכן
לציבור.
דוויק, אז בן ,26 שב לבית הוריו,
צריף קטן סמוך למעברת פרדסיה. את
זמנו העביר בקריאת־ספרים ובכתיבה.
הוא לא עבד, לאי שוחח עם איש. ובכל
אותה עת התעצם בו רעיון הנקמה, או,
כפי שאמר לקצין־מישטרה, אחרי זריקת
הרימון :״יש לי חשבונות עם הסוכנות
ועליית־הנוער. סבלתי יותר מאשר
אדם אחר במחנה־ריכוז!״
היום השלישי, ה־ 29 באוקטובר
, 1957 נבחר כיום־הנקמה. בבוקר לבש
דוויק מיכנסי־חאקי וחולצה לבנה. הוא

כך צולם דוויק מייד אחרי
הפיגוע, בחדר־החקירה
של המישטרה. חולצתו נקרעה בשעה שנתפס בידי
היושבים ביציע״האורחים של הכנסת. נראים עליה
סימני״דם מהמכות שספג מהקהל, שחשבו לערבי.

יו ער הואש

(כעת שופט בית המישפט העליון בגימלאות) ,דב יוסף ופינחס לבון.
מאחורי דב יוסף סדרן, ולידו יושב קצרן. בשורה הראשונה של הח״כים
יושבים קלמן כהנא (פועלי אגודת״ישראל) ופינחס רוזן(פרוגרסיבים).
חיים כהן כיהן זמנית כשר־המישפטים, בתקופה הקצרה שבה שהו
הפרוגרסיבים מחוץ לממשלה. משה שפירא נפצע בפיגוע, ומאז הוסיף
השם ״חיים״ .מלבד חיים כהן והקצרן, כל האנשים בתמונה נפטרו מאז.

עזב את בית־הוריו בחיפזון תמוה, מיהר
אל שדה־הבוטנים הסמוך לצריף. מתוך
מיסתור של אבנים מסותתות הוציא
רימון־יד אנגלי מסוג מילס והחביאו
בכיסו.
שלושה רימונים גנב ממחנה־עבודה
של פועלים בנגב, ארבעה חודשים
לפני כן. הוא נסע אז לשדה־בוקר, כדי
להיפגש עם בן־גוריון. ראש־הממשלה
רגז על ההטרדה, אולם דוויק טען כי
הוא שליחו של ישראל גלילי. רק אז
הסכ׳־ם בן־גוריון לשוחח עימו מעט על
הקיבוצים, על ישובי־הספר, על תנו־עת־הפועלים
ועל מיפלגות־הפועלים
בישראל.

\ 111ר111¥1 11 יח
11-141/1

דוויק מסביר את המצע
שלו, שעיקרו מילחמה
למען היהודים המיזרחיים נגד המימסד האשכנזי
העושק אותם. רגשותיו העמוקים של דוויק בתחום
זה נובעים מחוויותיו האישיות מאוד בימי נעוריו.

ך 1\ 1ך 1ך 1בו התפוצץ הרימון, ישבו גיבורי העלילה במקו-
! \ו 1111 1 1111 מות המסומנים על״ידי דמויות סמליות בשרטוט
זה. המספרים מסמנים את מקום הימצאם של ( )1משה שפירא )2( ,משה
כרמל )3( ,דויד בן־גוריון )4( ,גולדה מאיר )5( ,אליהו אילת )6( ,מרדכי
גזית )7( ,בבה אידלסון )8( ,יוחנן באדר )9( ,אסתר רזיאל״נאור)10( ,
שמשון יוניצ׳מן, שישב חצי שעה קודם לכן בין באדר ורזיאל־נאור)11( ,
שמואל מיקוניס )12( ,בן־ציון הראל )13( ,היושב־ראש ישעיהו שרעבי,
( )14 הנואם יצחק רפאל )15( ,הקצרנית רחל מלחי. לצורך בהירות
השרטוט, השמיט הצייר כמה דמויות שלא נזכרו בכתבה, ביניהן כל
השרים שישבו בצד הקרוב של השולחן. הרימון התפוצץ בין ( )1ו(.)5
משדה־הבוטנים הלך ברגל למעברת
ריים קישון ושמואל סגל. הבימה הציפרדסיה.
שם עלה לאוטובוס הנוסע
גה את נשף הגנבים, בהשתתפות רפאל
לנתניה. לתל־אביב הגיע ברכבת. ב־10
קלצ׳קין, תמרה רובינם ואלישבע מי־בבוקר
עלה לרכבת הנוסעת לירושלים.
כאלי. שדרן הבי־בי־סי אמר בתוכנית
בשעה 1בצהריים הגיע לבירה.
מיוחדת לציון שנה למילחמת־סיני: זו
במלון קטן, חיפה, בשכונת נחלת־היתה
הקצרה במערכות־הקרב בהיסשיבעה,
רשם בפינקס״ההרשמה כי נתי־טוריה.
היא תוכננה באופן מזהיר ובנותו
סורית, התמקח עם בעלת־המקום
אופן מזהיר בוצעה.
על המחיר ולבסוף עלה לחדרו, השתרע
באותו יום שלישי גם הוחל בהזרקת
על המיטה ונרדם.
תרכיב־חיסון נגד שפעת אסיאתית,
וד 29 באוקטובר 1957 היה יום חם,
אימת-המדינה. בינתיים לחיילים בלשרבי.
החקלאים בגנב חששו כי השרב

הכבד יקפד את יבוליהם. הרחק משם,
דוויק לא גילה כל עניין במתרחש
בירושלים, נפתחה שנת״הלימודים ב־שדד,
לי בז בי /,
בית־הספר לרפואה, ובתל־אביב נערך
(המשך בעמוד )29
סימפוסיון על ההומור, בהשתתפות אפ

שעונים! שעונים! שעונים! שעונים! שעונים! שעונים! שעו!! שעו!! שעונים!
מ היבו אן לצרכן — המיבחרהגדול ביו תרבארץ, במחיר הזו ל ביו תרבארץ !

תל־אביב, רחוב אבן־גבירולי ,21 פינת דיזנגוף ( 1פתוח ברציפות)

מיבחר שעוני

וססטמ סו?

עי צו ב אי ט ל קי, אי כו ת שוו ״ צ רי ת

מיבחר שעוני £א א 1\/1 £ 0 0
ש עוני־ המטבע הי פי םביותר

מיבחר שעוני

5£11<0

גם זה ...וגם זה 1...גםזה 1...נםזה...וג םזה...ו

הווי י שראלי
לפני חמש שנים בנו יורם ונועה בית. הקבלן היה חסן מהכפר הערבי
השכן. במשך כל זמן בניית הבית היו יורם ונועה וחסן במגע כמעט
יומיומי. נוצרה חברות יפה. אחרי שהושלם הבית ערכו יורם ונועה מסיבה
גדולה והזמינו את כל חבריהם וכמובן גם את חסן ואת אשתו.
מאז הם בקשר. פעם נוסעים נועה ויורם לבקר את חסן ואשתו בכפרם,
ופעם חסן ואשתו מתארחים אצל נועה ויורם. חברות של ממש. זאת
אומרת כמעט. הבעיה היא שחסן הוא איש ביקורתי מאוד. יש לו ביקורת
על המימסד ויש לו ביקורת על היהודים, אבל הכי הרבה ביקורת יש לו
על אחיו הערבים.
אילו היה יהודי אומר על ערבים מה שחסן מעז להגיד עליהם, היו
אומרים עליו שהוא גזעני ועוד מחמאות כאלה. אבל חסן מצפצף על כולם
ותמיד אומר מה שבא לו, גם אם זה לא מוצא חן בעיני השומעים.
לפני שבוע הוא הגדיל לעשות. ממש השמיץ את אחיו. נועה לא יכלה
לסבול את זה יותר ואמרה לו :״אני לא ארשה בבית שלי לדבר כך על
ערבים.״ חסן התעצבן, נועה התעצבנה, הוא צעק, היא צעקה. היה ריב
גדול.
כבר שבוע שהם לא מדברים וכל אחד מהם נשבע שהחברות נגמרה.

על מה מדברים עכשיו? על הבחירות כמובן.
ולמרות שדעתו הפוליטית של אדם היא עניינו
הפרטי מאוד, ולמרות שאנחנו כולנו מתים לעשות
הצגות של דיסקרטיות ושל כיבוד פרטיותו
של חברנו, הרי אין אף אחד מבין כל מכרי, ידידי,
מישפחתי ושאר בני־אדם שאת שמם אני יודעת
— שאינני יודעת בעבור מי הוא מצביע.
מלבד איש אחד.
האיש הזה מסרב כבר שנים להודות בעבור מי
הוא מצביע. אצלנו, זה כבר הפך לספורט לאומי
לנדנד לו ולנסות להבין מתוך דבריו בעד מי הוא.
עכשיו, סוף־סוף, הוא נשבר והודה שהוא קול
צף. היתה שימחה גדולה מאוד בין החברים על
שסוף־סוף ראינו במו עינינו איר נראה קול־צף.
ואחרי השימחה בא התיחקור: ממתי אתה צף, למה
אתה צף, בין מי למי אתה צף, מתי תפסיק לצוף,
וכר וכר.

; הודעה
חשובה

לא בכוונה אני שולטת היום על נקודה אסטרטגית ביותר בתעמולת־הבחירות.
ממש
מתחת לחלון שלי עוברות כל יום המכוניות עם הרמקולים —
כל אחת ממיפלגה אחרת כמובן — ומשמיעות בקול רם מאוד איזו סיסמה
קצרה.שצריכה לשנות את דעתי ולהוביל אותי לקלפי כשדעתי נחושה
עבור מי להצביע.
אתמול הצטרפה לצי המכוניות גם המכונית של מולדת שהסיסמה
המבריקה שלה היא ״מולדת יש רק אחת.״
ברגע הראשון צחקתי קצת על הסיסמה המשופשפת הזאת, אבל כבר
ברגע השני הבנתי את חשיבותה ואת גורם ההרגעה שלה.
תודה לך הממונה על חלוקת המולדות, שיש לנו רק מולדת אחת. אני
לא יכולה לתאר לעצמי בשום אופן איך הייתי מסתדרת עם שתיים כאלה.

אולי יועיל האדון בן ג׳ונסון(כן, שמעתי עליו בחדשות) להעביר אלי
כמות קטנה של סמי המרץ שלו, כדי שאוכל לתת מהם קצת לבעלי
(שכבר שבוע אין לו כוח לעזור לי) ,לבעל המכולת שלי, שמגיע לחנותו
בשעות לפני הצהריים, לספר שלי, שלקח חופש לתקופת האולימפיאדה
הזאת, לאחי(שהפסיק לטלפן אלי, כי הוא ישן ביום וער בלילה) ,לשרברב
(שאמר לי שהוא יבוא לתקן את הסתימה תיכף אחרי השידורים הישירים),
ולתפארת מדינת ישראל.
מתי בדיוק נגמרת האינתיפאדה הזאת בסיאול ואפשר יהיה לחזור
לחיים נורמאלים?

והצף הסביר: בן־אדם, בארץ הזאת, לפני שהוא
יודע מה שמו, הוא כבר יודע לאיזה מיפלגה הוא
שיין. זה ליכודניק שרוף, ההוא מערכניק בדם,
השלישי מפד״לניק בלב ובנפש, הרביעי מפ״מניק
מלידה והחמישי גם כן משהו, אבל באופן מוחלט.
ואז בא מועד הבחירות, וכל מיפלגה מוציאה
כמה מיליונים שיש לה ועוד כמה מיליונים שאין
לה כדי לשכנע את העם להצביע בשבילה. מה זה
את העם? העם הרי יודע בדיוק בעד מי להצביע,
אז כל המיליונים האלה עוברים ידיים בשביל
לשכנע כמה צפים.
ואני — כן אמר לי הצף — הבנתי שמישהו
צריך להתנדב למשימה הלאומית. הרי מישהו
צריך לעשות את העבודה השחורה — אז החלטתי
שאני אהיה הקול הצף שעבורו כל המיפלגות
עושות שמיניות באוויר.
נו, ועכשיו כשתעמולת־הבחירות כבר בעיצו
חדש
וטעים

חברת צ״ק 1בצ׳יק, המתמחה בייצור מוצרי
מאפה, יצאה לשוק עם מוצר חרש הנקרא
שחיצרים. אלה הן מעין פחזניות ממולאות בתרד,
גבינה או פיטריות 25 .דקות בטוסטר־אובן ויש
מנה ראשונה או תוספת למנה עיקרית או סתם
כיבוד קל ליד כוס יין ושיחה מעניינת. אריזה של
שש יחידות במחיר 6.30 שקלים. יופי!

חברת פרוסי! יצאה עם סידרה חדשה של
עוגיות הנקראות מאפה הבית בשישה טעמים•.
טעם חמאה, חמאה ושוקו, עוגיות אגוזים, שוקו־אגוזים,
חלבה שומשום, שוקו עם חלבה ושומשום.
העוגיות נמכרות באריזה שהיא גם יפה וגם
שומרת על טריות המוצר 400 .גרם — 4.30
שקלים.
ועוד מוצר של פחמי! הוא הקרשנית. עוגיות

הקורנה דה פורטונה(קרן השפע) ,העשויה מחיטה
מלאה ומשווקת בחנויות טבע. עכשיו גם אוכלי
העשבים יוכלו ליהנות מהפסטה.

מה, יש לן מושג מי שיכנע אותך, שאלנו אותו.
איזה שיכנע אותי — צעק עלינו הקול״הצף. אני
קול־צף עם אופי, עלי הקאקרים האלו לא ישפיעו.
אני נשאר קול צף.

התאחדות הספורט בישראל מודיעה
לספורטאי ישראל על המועדים שבהם אין
לערוך תחרויות ואימונים בארץ ומחוצה לה:
שבתות,
ערבי שבת החל מ־ 5אחרי הצהריים,
יום כיפור,
הושענא רבא,
ליל הסדר,
צום גדליהו,
יום השואה,
יום הגבורה,
יום האדמה,
מימונה,
סהרנה,
תימניידה,
היורצייט לאלטלנה,
שושן פורים,
יהושפט הרכבי,
חול המועד סוכות,
תענית אסתר,
יום הילד הבינלאומי,
שבוע הספורט בישראל.
ובשאר ימות השנה, למה לא? תתחרו,
תפסידו, תנצחו, מה שאתם רוצים.

מיקצועהת
לא־מועדפי
הזמנו אותה לצאת איתנו בערב לבקר חברים. מי עוד יהיה שם, שאלה. הזכרנו כמה שמות של
חברים שאיתם קבענו להיפגש באותו ערב. כאשר שמעה את השמות אמרה שהיא הולכת הביתה. ניסינו
לשכנע, ולא הלך. שאלנו מדוע אינה רוצה לבוא איתנו ולפגוש אנשים חרשים. אמרה שהיא דווקא
רוצה לפגוש אנשים חדשים, אבל לא עיתונאים ולא סופרים ולא ציירים ולא מוסיקאים.
״אין לי כוח ״,כך אמרה ,״לקרוא מה היא פירסמה ומה הוא כתב, ואחר כך גם לא לשכוח להגיד
להם שזה היה נהדר. אין לי כוח ללכת יותר לכל מיני מקומות אפלים ששם מנגנים את המוסיקה
שההוא חיבר, ואין לי כוח ללכת יותר לפתיחות של תערוכות בראשון לציון, בעפולה עילית ובמוצא
תחתית.
״אני רוצה,״ כך אמרה ,״להכיר רק נהגי־מוניות, רופאים, פקידי־בנק וקבלנים. לאלה ״,כך הוסיפה,
״אם אומרים,אתה נראה נהדר היום ׳,זה מספיק. לא צריך, עבורם, להכין שיעורי־בית במשך שעות״.
דווקא הבנתי אותה.

תמתת השסע

כטעם חמאה ועוגיות עם קרם
נגמר מהר סדי
ממולאות בקרם. אריזה של 200 גרם ב־2.95
שקלים. נהדר, אבל נגמר מהר מדי.

מיפאן הרחוקה הגיע ארצה משקה הסאקה(מה
שאנחנו נוהגים לקרוא סאקי) .אומרים לי שטוב
לשתות את הסאקה כשהוא מחומם מעט, להכין
ממנו רוטבים ומרינדות, לבשל בו, וגם אומרים לי
שלפי המסורת היפאנית הסאקה הוא משקה פיוס
בין גבר לאשתו בזמן מריבה שהוא אשם בה
(תמיד!) .את החלק הזה ניסיתי ולא עזר.
לשתות? לא. אני לא שותה משקאות חריפים.
בקבוק אחד של סאקה — 35 שקלים.

חברת פסטה פסטה. שיצאה עם פסטות
טריות־קפואות כבר לפני שנתיים. הוסיפה למיג־וון
מוצריה(מישפחות הריגאטוני והפטוצ׳יני) את

כן, זה נכון שהצילום הזה אינו שייך לאף אהד מהקטעים בדף זה. גו, אז מה!

ורש־העצר וחגג
ו ^ מ סי ב ת־ שי ח רו ר
דוגמנית חוגגת יום־הולדת
די ס קו ט ק חוגג ט רו ם ־ פ תי ח ה

דוג מהרה רי טהמ הי ר ה

הזמרת, הוכיחה שהיא גם חזקה בריקוד
ולא רק בשירה ופצחה במחולות סוערים,
כשהיא גוררת במירצה את גלוריה ובעלה שלא פיגרו בהרבה אחריה.

שושנה דמאוי

קרלה סקלן, בתם של ג׳רלד וג־לוריה
סקלן, אנשי־חברה ידועים בקרב
הבוהמה הוותיקה של תל־אביב,
חגגה את יום הולדתה ה־ 30 במסיבה

היה ללא ספק הרקדן הטוב שבמסיבה. שרעבי
המזוקן סיפר שגידל זקנו לצורך הופעה בסרט
חדש המצולם בימים אלה. הוא נהנה לרקוד דיסקו עם שושנה דאמרי.

בועז שועב׳

תוססת בבית הוריה בתל־אביב בחברת
שחקנים, זמרים ומעצבי־אופנה חברים

של הוריה המהווים דוגמה לקליטה
מהירה של עולים מחו״ל.

ר א מסיבת העתה

הדוגמנית טובי דרור חגגה את יום־הולדתה במועדון
חדש ביפו הנקרא פרדוכס. למעשה היתה זאת גם מסיבת
טרום־פתיחה לדיסקוטק. המקום האכזוטי, בעל הקשתות
והקימורים המיוחדים, הוא מיוחד ושונה ממרבית
הדיסקוטקים הפזורים בעיר. יחודו גם בפשטות שבו, אך
הסאונד במסיבה היה גרוע, בעיקר בגלל בעיות אקוסטיקה
שלא נפתרו בערב המסיבה.
דרור, בת ה־ ,23 לבשה שימלת־ערב ארוכה מסטן ושזורה
בפיאטים וחשפה גב לבן. השימלה כבדת־המישקל לא מנעה
ממנה לרקוד ולהסתובב בקלילות בין באי המסיבה,
שבניגוד למסיבות אחרות היו מרביתם אורחים אישיים
שלה.

במסיבה בלטו במיוחד עדת דוגמנים גברים המככבים
באיטליה ובארץ כמו הדוגמן דניאל בר־זיו, עופר
רפאלי, מוטי רייף, ניר בלף וערן יעקובוביץ. טובי
דרור, העוסקת כבר שלוש שנים בתחום האופנה, היתה
צמודה לבן־זוגה לפרקים אודי פרנס, שחזר מחו״ל
ולידידו הטוב אורי שולמן, בנו של המנתח הפלסטי

יהושפט שולמן.

אי־אפשר היה להגדיר את המסיבה הזאת כמסיבת
העונה, אר בהחלט היה לה ייחוד, בעיקר בגלל המיקום.
חלק מהאורחים שסבלו מהרעש ומעשן הסיגריות התרכזו
בגן שצמח פרא, והמכיל, מלבד הצמחים שבו, גם כמה עצי
דקל תמירים.

אוחז גידיו :
מחופשת עומו
הוא שיחרר את הבלונים, בניגוד לבקשו

עדי שטואוס
הלבושה בטורבן,
המהווה כבר סמל מיסחרי שלה.

גלוויה סקלו

סחי מילר

הזמרת קיפצה
ורקדה. נראתה
מרוכזת בבן־זוגה לריקוד.

(מימין) רוקדת עם מעצבת-השיער ונדה קרן החמו שה
במישקפי־שמש כהים. ונדה הופיעה עם בתה
תמי. בתה השניה, שרי, נסעה לניו״יורק להתאושש מהפרידה מבן־זוגה.

טובי דהו

0 1 1 1ך דד*| ן י 1ך ר גרושתו של המעבד המוסיקלי דויד קריבו־
^ 111111 שה ממעטת להופיע באירועים מאז שהח1|

לה לנהל בוטיק. היא באה בג׳ינס ובלטה על רקע שאר התילבושות.

חגיגה מלכותית עדי שטראום, יורש־העצר לבית
שטראוס חגג את מסיבת־השיחרור שלו
מהצבא בבית השייך למישפחתו בהר־צליה־פיתוח.
הבית, הנמצא על צוק
גבוה המשקיף על הים, משך אליו מאות
צעירים, אך שומרי־ראש, שהוצבו בכניסה
לווילה, מנעו את כניסתם של
אלה שלא היו בידם הזמנות. המסיבה,
שנערכה ברחבה הגדולה בחצר הפונה

*1X1 *1^ 11ך? 11ך השחקנית הבלונדית, פג־
\ 1|# 1 11 שה במסיבה בסטודנטית-
דוגמנית סמדר צדוק, שאותה לא ראתה זמן רב,
מאז נפגשו לצורך צילומים משותפים לווידיאו-קליפ.

הדוגמן הישראלי המתגורר
באיטליה, הגיע מלווה ב
סטודנטית־דוגמנית רינת אלדד, שהחלה להיראות
באירועים חברתיים מאז פרידתה מאלון תבור.

דניאל ברויו

גיתי חזן ״

גבוהת הקומה בת
ז־ ,18 לא עזבה
את רחבת־הריקודים משן שעות.

הבלונים שקיבל במתנה. ליצנית
לצידו ומברכת אותו. ברגע מסויים
!חדים מחבריו שרצו אותם לעצמם.

אל הים, החלה לתפוס תאוצה רק
כשהתמלא המקום לאחר חצות.
תקליטן מיקצועי הוצב על גג הבית
והשמיע מוסיקה עדכנית שהרקידה את
החוגגים. חלקם אף תפסו אומץ והחלו
להעיף את חבריהם ואת עצמם לתוך
הבריכה. היו אלה בעיקר חברים לא
תל־אביביים, שניחנו ברוח ספורטיבית.
גם האב מיקי והאחות עירית
הצטרפו מדי פעם לקהל הרוקדים. המשוחרר
המאושר הסתובב בין האורחים,
ומדי פעם התבקש על־ידי חברים להכניס
לא מוזמנים למסיבה. עדי התקשה
לסרב.

\ 1ך | 1ל ו | 1ך בתחתונים) נזרק למים על״ידי
ן אחד מחבריו ולקח את העניין
ברוח ספורטיבית. לאחר שיצא מהמים העיף לתוכם
את אחד מחבריו (משמאל) .כשראו זאת החוגגים

נמלטו מרביתם משפת הבריכה מחשש שגם הם
ייזרקו למים. עופרה אביב (הימנית בצילום מימין)
ואורנה חן הן שתי חיפאיות העוסקות בדוגמנות
והמעורות היטב בחיי־החברה הסוערים בתל-אביב.

כתב: חהר־ או הלי אב. צי ל ם: א די דסה

11 11 11 הבאים לקבלם. הצלחתם!
כנראה שלא. אין מקום בעולם שבו מיספר המקבלים
^ שראלים רבים סובלים מרחף
בלתי ניתן לריסון למסעות רחוקים
מעבר לים. במיוחד תוקפת קדחת
הנסיעות בחודשי הקיץ והחגים.

חךך | ף 1ולא לעבודה בלבד. נוסעת חמוצת״פנים זו
1111/1 111 11/הגיעה מאירופה, לבושה בסרבל מג׳ינס,
חולצת״טי מטריקו לבנה ולצווארה קשורים התיק והסוודר ביעילות רבה.

| 711¥ף ך | תייר בלגי בגיקט משובץ, שאו!
| 111 תו הוא יתלה בוודאי על הקולב
(למעלה) .ישראלי מצוי חוזר הביתה (משמאל).

גדול כל־כך כמו אצלנו. כמובן, זה נעים שבאים לקבל
את פנינו כשאנחנו חוזרים. הבעייה היא פקק־התנועה
האדיר והממושך שנוצר בכניסה, שבו כולם נתקעים.

למרות מזג־האוויר החם הגיעו ישר־אלים
רבים כשהם לבושים בשכבות

שהושלו מעליהם ברגע שעברו את
איזור המכס. בין הגברים נראו כאלה

רצינו לברר מהם סיגנונות האופנה
שמביאים הנוסעים ממסעותיהם, ולצורך
זה נסענו שוב לנמל־התעופה
בן־גוריון לצבור רשמים.

ך | 1 1מרים וירצברג, עובדת בבורסה בניו״יורק, באה לביקור
1\ /י י 1של 10 ימים. המיזוודות של לואי ויטאן שהיא נשאה כבר
מזמן יצאו מהאופנה. ניצחון הישן, הנוח והמוכר על החדש והאופנתי.

כן נראית צעירונת
בלונדית זו,
הלבושה בשתי חולצות ובמיכנסי ג׳ינס.

הולכת לאיבוד

שאחזו בידיהם סוודר, מיקטורן ומעיל.
מבט חטוף ברגליים גילה ארמיה של
דקי, דיבוק ודומיהם, כאילו מדובר
בקבוצה של ספורטאים אולימפיים,
אלא שהיעד הסופי לא היה סיאול.
תצוגת־האופנה הנכנסת מורגשת
במיוחד אצל הנשים. באולם היוצאים
ניתן לראות סיגנונות לבוש רבים.
אולם התצוגה מתחלקת לשתי קטגוריות
עיקריות: ספורטיבי ואלגנטי.
בתחום הספורטיבי אפשר היה לראות
ג׳ינס בסיגנון מתרחב, מקופל
במכפלת, חגורות אופנתיות, חולצות
בהירות לפי צו האופנה האירופי.
צעירות רבות לבשו מכשירי־ווקמן
כקישוט.
התחום האלגנטי שייך לנשים המבוגרות
יותר. חליפות איטלקיות עשויות
כותנה נקיה בגוונים אפורים ונעלי
מצי׳ כהשלמה או שמלות כותנה בהדפסי
עור של חיות.

עלמות״החן המיסתוריות הגיעו לארץ
בלבוש תואם -שימלת טריקו שחורה,
צמודה ושיער בלונדי פזור, ומשכו תשומת־לב מרובה בנמל.

שחוו וסכסי

מקומית חוזות

להוריד את התוויות המיסחריות, המחלק
מהנוסעים מילאו פיהם מים
לגבי קניותיהם בחו״ל וכמה התייחסו חירים, העטיפות וכל דבר אחר העשוי
לחשוף את זהותם הנוכרית של
אלינו כאל נציגי מס־הכנסה בפוטנבגדיהם.
החוששים במיוחד אף טרחו
ציה, אן אחרים גילו כמה שיטות יבוא
לקמט את בגדיהם, על מנת לתת למוכס
החטטן תחושה שמדובר בשמאטס
כחול/לבן.
באשר למוכסים, הצופים הקבועים
של תצוגת־האופנה בנמל־התעופה.
אלה שמרו על דיסקרטיות מיקצועית
והעדיפו שלא להתראיין. אולם ניתן
היה להתרשם כי אין הם מתרגשים
במיוחד מההברחה הגדולה — הם
יודעים שיתפסו את מה שצריך.
אנשי נמל־תעופה אחרים גילו לנו
כי לא מדובר בסתם אדישות אלא
במדיניות. המכס כנראה מעוניץ יותר
.בקומפקט־דיסק, במכשירי וידיאו, ביההדי
אי־אפשר ללבוש את כל הבג לומים ובסמים, מאשר בסוודרים, בנע־דים
בבת אחת — משהו חייב להישאר לי־התעמלות ובבשמים.
במיזוודה. לפיכך הקפידו הנוסעים
צילם: אלי דסד₪ ,

החוזרים לא וצו
ל סנו מה קנו.
הם השוו שהצוות
שלנו ש״ו למכס

17111 1 1 1טוען התייר מזאיר, שהגיע בחליפה
! 1111 מכופתרת ומיטפחת לצוואר (למע לה)
.אדון אלגנטי זה סירב להזדהות (?זשמאל).

הגברת בשחור שחזרה מטיול בפולניה,
נראתה מחפשת אחר קרוביה בהמולה.
לבשה חולצה שחורה מודפסת, עניבה צבעונית ומיכנסיים רחבים בשחור.

| 1\ 1ך 1 1 1 ^ 1זוכרים את הביטניקים ארוכי־השיער עם התרמיל
1\ 1 / 1 11 4על הגב והגיטרה ביד משנות ה־60׳ז השפעתם
עדיין חזקה כנראה. התוספת היחידה של שנות ה־ ,׳80 היא הווקמן.

מנגד

לעמוד הקלון
ובאמת איך אפשר לחתום את ״פרשת השואה״
שלי מבלי להזכיר את המישאל שערך מדורו
הספרותי של מעריב (עורך: משה תר)23.9.88 ,
בנושא ״השואה — ׳תופעה חריגה׳ או בתה החוקית
של אירופה /סופרים ואנשי־רוח מגיבים על
דברי נתן זך״.
מה בין זה לבין מישאל רגיל בנושא כלשהו?
— ובכן, קודם־כל זה שלא נחה דעתו של העורך
עד שלא עמד וציין בראש העמוד כי ״היו סופרים
שנעדרו מן הארץ בשעה שנערך המישאל״.
באמת, חידוש גמור: כידוע, בעת שנערכים
מישאלים אחרים — כל הסופרים ״שליצירתם או
מחקרם יש זיקה לנושא״ מצויים תמיד בארץ,
מצירו השני של קו הטלפון...
ועוד ראה העורך להקדים ולציין, והפעם
שמית, את הנשאלים האחרים — ״ביניהם גם מי
שהביע, מרצונעהטוב, את מישאלתו להגיב על
דברי זך אשר ״חזרו בהם לאחר שיקול־דעת,
סירבו להגיב מלכתחילה או התחמקו מתשובה״.
ואני שואל אתכם: האם נתקלתם מעודכם
במישאל סופרים ואנשי־רוח שבראשו רשימה
שמית של הנשאלים שלא הסכימו להשתתף
בו או שהסכימו תחילה וחזרו בהם אחר-
כדי!
ומה בריוק הכוונה בהערה כי חלק מאלה
המשתמטים או העריקים הביעו תחילה את רצונם
להגיב על דברי ״מרצונם הטוב״?:
והיתר? האם רק מרצונם הרע ביקשו תחילה
להשתתף. ואולי הכוונה היא להבחין כאן בין אלה
שניאותו להשתתף ״מרצונם הטוב״ לבין חבריהם
שלגביהם צריך היה להפעיל מידה של, נאמר, כוח
שיכנוע...
הה, פרויד פרויד, אנה היינו באים בלעדיך?!

אות כבוד
נאה דרש באוזני אותו חבר ועד אגודת הסופרים
— ודווקא לא מבין אלה המעטים שאיתם אני
מחליף דברים מפעם לפעם: רשימת המסרבים או
החוזרים בהם היא אות הכבוד הגדול ביותר
שהללו במעריב מסוגלים היו להעניק לך. שער
בנפשך: דויד גרוסמן, חיים גורי, אהרן אפלפלד,
יונת ואלכסנדר סנד, אהרון מגד, הפרום׳ שאול
פרידלנדר, יהודית הנרל, יצחק אורפז.
אדרבה, צאו והשוו את רשימת משתתפי ה־מישאל
עם רשימת אלה שלא נטלו בו חלק.
אני מרשה לעצמי להניח שאילו כל מי
״שליצירתו או מחקרו יש זיקה לנושא השואה״,
היה נמצא בארץ בעת עריכת המישאל — היתה
הרשימה אף ארוכה יותר.
והיא היתה ארוכה ומרשימה עוד הרכה יותר,
אילו פנו גם למי שמראש ניחשו את תגובתם
לקנוניה המכוערת. מדוע באמת לא פנו לסופר
השואה הנודע ק. צטניק בשאלה אם הוא רואה בי
את מגמד השואה ומכחישה?
מדוע באמת לא? :הרי בני ציפר שלהם כתב שם
במדורו בהארץ כי אני מלגלג על הפאתוס
שבכתיבתו של ק. צטניק.
גם על כך ניתן היה לשאול את בעל הדבר
עצמו. והלא הוא רווקא היודגם־היה בארץ בעת
עריכת המישאל. היש לכם הסבר למחרל משונה
זה מצד רודפי־צדק ושוחרי־אמת מובהקים מסוג

שיקול דעת
כך או כך, כוונת עורך המישאל ברורה. מי
שסירב להשתתף — לעמוד הקלון!
האם כך נהגו גם בו בימי בית־הספר שלו? —
ראה פרק האוטוביוגראפיה הנאה שפירסם בימים
אלה בעיתון .77
מעניין, כמה מעניין גם הניסוח ״מי שחזר בו
לאחר שיקול־דעת ״.כלומר, גם מי שחזר בו לאחר
שיקול־דעת, ואולי לאחר קריאת דיברי ההבהרה
שלי בידיעות אחרונות, ראוי לגנאי.
ובאמת, מאימתי מניחים ״שיקול־דעת״ למשתתפיה
של חבורת לינץ׳? לשקול ביקשתם? היה
עליכם לעשות זאת לפני שנטלתם את מקלותיכם
וגרזיניכם ויצאתם לדרך!
בעיקבות כל אלה היקשה באוזני השבוע(היה
לי שבוע עמוס, עיניכם הרואות)״ אחד מידידי:
אמור לי, במטותא, כלום עשוי עורך בישראל
להיות שוטה עד כדי כך שיסגיר את כל מצפוניו
(מלה נאה ודו־משמעית בעברית שלנו) כבר
בהערות־הפתיחה שלו?

כן, השבתי לו, אבל רק כשהשינאה מעבירה
אותו על רעתו.
ההומים אחרי כישלון ״האיסטרטגיה הגדולה״ לא נותר
לעורך שלנו אלא להסתפק במסע־צלב קטן
המבוסס בעיקר על חברינו או אנ״ש, אלה אשר
״לפקודה תמיד אנחנו״ ,הלא הם, במיקרה זה, בן־
ציון תומר, איתמר יעוז־קסט, שמאי גולן וחנוך
ברטוב — ועל כמה אנשים ספורים ששמותיהם
נוספו לכאן בעיקר כדי לטשטש את כוונת ה־לינץ׳
,דהיינו, לצורכי הסוואה, קאמופלאז׳ בלעז.
והנה דווקא כמה מאלה שאין להם חישבונות
הרבה עמי השיבו לתומם דכרים נכוחים. וראה
דבריו של אורי אורלב הקובע כי ״כל זמן(שאדם
— ואני עדיין בכלל זה) — אינו אומר
שהשואה לא היתה — לא אתקומם נגדו ״,או את
רבריה של סביון ליברכט —׳ ברוכים הבאים
למישאלים! — אשר יפה הבחינה בין ״תגובה
ריגשית״ לבין ״חשיבה רציונאלית״ ,ואפילו את
דבריו של הפרופ׳ יהודה באואר, שדומה כי אינו
מבחין בדיוק בין זה לזה, ואף על פי כן פתח את
דבריו בהצביעו על ״היבט מסויים נכון תדברי״
ואחר־כך עבר להתפלמס עימהם, פולמוס שהוא
לגיטימי בהחלט, בתנאי שאין מסלפים את
כוונות .,מעניין אם ראש המכון לחקר האנטישמיות
השיב כפי שהשיב לפני שקרא את מאמר
תשובתי או קודם לכן.
הבדחן בנוהג שבעולם: בכל חברותא מצוי בדחן. יוסל
בירשטיין, חבר ועד אגודת הסופרים ומי שהצביע
בעד כתב הגינוי כנגדי, קיבל על עצמו זה מכבר
את תפקיד הבדחן בספרות הנכתבת כיונו בישראל.
תחילה, בדחן ביידיש ואחר־כך, בעזרתו של
מנחם פרי, גם בדחן בעברית.
גם כאן, במישאל שלפנינו, ראה כמדומה את
עיקר תפקידו באספקת הבדיחה: הייה היה פעם,
בפולין שלפני המילחמה, משורר קומוניסט, שטרם
נסיעתו לרוסיה קילל את הדמוקרטיה הפולנית
כדי שישמעו את דבריו ברוסיה ויקבלו אותו
שם יפה. ואילו אני הרי בידוע הוא שאני ״עומד
לפני נסיעה לגרמניה המיזרחית ואידך זיל
גמור.
נראה שניטשטש לו לבדחן שלנו הגבול שבין
בדיחה לבין שקר.
ולא שקר סתם, כי אם שקר שהוא בבחינת
עלילת־דברים. לא מבדחת לגמרי. שהרי מה שמשתמע
מדבריו הוא, לא פחות ולא יותר, שאותו
מישפט שאמרתי באוזניו של ירון לונדון לא
נאמר אלא כדי לסבר את אוזניהם של מארחי,
שליטיה של מיזרח־גרמניה, המישטר המאו ס עלי
ביותר באירופה כולה.
כששאלתיו השבוע בשיחת־טלפון, מניין לקח
את ה״מידע״ שבידיו, השיב בנעימה קלה של בהלה
:״קראתי באיזה עיתון ״.כשהתעקשתי לדעת
באיזה עיתון, גימגם כי אינו זוכר.
אם לא ייזכר תוך כמה ימים, או, לחלופין, אם
לא יפרסם התנצלות על העלילה החדשה ,״צטרך
ידידנו הבדחן־השקרן לתת את הדין על ה״בדי־חה״
שלו.
ללמדכם שוב מיהם האנשים, או לפחור. מיק־צת
מהאנשים היושבים בוועד אגודת הכופרים
שלנו.

כשאומר לך מי, לא תאמין, שהרי יחסיך איתו
רחוקים מלהיות יחסי הערצה הררית.
וכך התבטא, אליבא דידידי, אותו סופר: רצו
לסגור איתו חשבון בקשר לעמדות הברורות
והחד־משמעיות שלו ביחס להתנהגות הנהגת
הקהילה הספרותית שלנו בפרשת האינתיפאדה
וניסו להכניס אותו ל״סימטה״ של השואה,
שממנה אין איש יוצא חי במקומנו.
״סימטה״ כמובן רק בהקשר זה של לשון
המאפיה, שום ניסיון לגמד את השואה...
היתה זו הפעם הראשונה שמישהו הזכיר את
המלה אינתיפאדה בנשימה אחת עם כתב־הגינוי
של ועד אגורת הסופרים. והלא שניים אלה באמת
אחוזים ודבוקים זה בזה — לגבי אלה שמילאו
פיהם מים שעה שעמיתיהם הוצאו מבתיהם
באישון לילה ל״מעצרים מינהליים״ או לגירוש־טראנספר.
אבל
כדי להעמיד דברים על דיוקם: לא רק
האינתיפאדה גרמה. היו לאלה גם חשבונות אחרים.
תמיד
יש חשבונות אחרים.
אבל עצם דבריו של הסופר הידוע עוררו בקיר-
בי הירהורי חרטה: באמת אסור היה להטיח האשמות
כוללניות כל כך נגד ציבור הסופרים כולו.
ודאי שצריך היה להבחין בין 400 חברי אגודת
הסופרים לבין הנהגתם. והרי אפילו בוועד עצמו
נמצאו ארבעה צדיקים: אמנם מיספר לא גדול,
אבל אם מביאים בחשבון את העובדה שמיקצתם
הולכו שולל על־ידי תככנים מיקצועיים וכן את זו
שכמה מחבריהם נעדרו מן הארץ...
במילים אחרות: במקום שבו מיספר כזה של
סופרים מסוגלים ״לחזור בהם לאחר שיקול־דעת,״
או להגיב כפי שהגיב אותו ידיד של ידידי
— עדיין לא הכל אבוד.
אני מצירי נכון בכל שעה להושיט לכולם את
ידי לשלום. לעולם לא מאוחר לפתוח דף חדש,
תרתי משמע. וההכרח בכך אף דוחק, אם אמנם
יתאמתו, חלילה, תחזיותי באשר לתוצאות הבחירות
הקרובות.
הלוואי שאתבדה.

שינאת חינם
וכיוון שהכל כבר הובהר והובן על־ידי מי

שרצה להבין, ביחס לאותה עלילה שהתעלמה
בצורה אלגנטית כל כך מדבריו של פינחס שדה
באותו ראיון, אולי יורשה לי לצטט עוד דברים
שהשמיע באוזני השבוע אחד מחברי(כן, מסתבר
שעוד נותרו לי גם כאלה!) בעיקבות מאמרו המבריק
של מנחם ברינקר בהארץ, המתייחס לצורה
שבה ניתן ליצור היסטריה המונית של ציד־מכשפות
תוך סילוף כמה התבטאויות ועמדות.
יוכה אמר לי ידידי: אתה יודע מה היו עושים לך
אילו יצא למשל אחד ממשמיציך — נאמר חיים
נגיד במעריב(בכל מקום שכתבה בעיתון זה מיוחסת
ל״כתב מעריב״ או ל״כתבנו״ והרשימה עוסקת
בי — אות הוא כי חיים נגיד זה הוא מחברה);
ובכן, אילו יצא בכותרת שלשונה :״נתן זך נגד
השואה!״
חשבתי והשבתי: אני יורע. היו רוצחים אותי
נפש.
השיב לי ידידי כדרך שאמר בשעתו ״אותו
אדם״ :אתה אמרת.
אז מה אתם מייעצים לי לעשות, להכריז ברבים
שאני ״בעד השואה״?!
ללמדכם מה ציד־מכשפות ויזמיו מסוגלים
לעשות — בעזרת התיקשורת, כמובן.

ובאמת כבר תמהתי מדוע משהה גבריאל מוקד
את הצטרפותו לחבורת הלינץ׳ :האם אינו בארץ,
חלילה? שהרי בכל הקשור בי, תגובותיו של עס־קן־תככן
ספרותי זה מאיירות את תגובות הכלב
הפאבלובי הידוע. די לומר זך והוא כבר נובח,
כולל כל תופעות הלוואי: השינאה היוקדת, הזדון
המיומן של גיל העמידה, הריר על השפתיים,
אובדן כל שליטה עצמית, וכו׳ וכו׳.
היום התבשרתי כי אכן הצטרף, ורק שההקשר
תמוה מעט: פולמוס שלו עם אנטון שמאס.
את דבריו עדיין לא קראתי וספק אם אקרא,
אבל עיקרם נמסר לי. מתוך הדיווח הבינותי כי
האסתטיקן הלא־אסתטי סבור כי בעצם העובדה
שהוא מזכיר לי — אגב, אין זו הפעם הראשונה
— את שמי הקודם, הגרמני, הוא סבור שככר
השלים את מלאכתו.
השוטה ומן הבדחן — אל השוטה.
וכך אומר שם שמאי גולן — מי שכבר כיהן
בעבר כיו״ר אגודת הסופרים שלנו ובעוונותינו
הרבים ייתכן מאוד שיחזור לכהונתו זו בעגלא —
באותו מישאל :״זך הגדיר את השואה, תופעה
חריגה׳ ,אף על פי שב,תופעה׳ זו נרצחו שליש
מבני עמנו ובתוכם כמיליון ילדים ״,וב״תוכניתם
השטנית של הגרמנים הנאצים היה לרצוח את כל
העם היהודי, כולל אותי ואת זך והוריו שמצאו
מיקלט בארץ־ישראל.״
הסכיתו היטב: הללו רצחו שליש מבני עמנו
היהודי, בהם מיליון־וחצי ילדים, ואף נתכוונו לרצוח
את שמאי גולן וכן אותי, עבדכם, על כל בני־מישפחתי
— ואני עוד עומד וקורא לזה ״תופעה
חריגה״.
ובאמת איך הייתי צריך לקרוא לזה?
אליבא דאשמאי גולן זה, כנראה: מעשה שבכל

בסימטה הפתעה גדולה זומנה לי השבוע (כן, השבוע
עוד לא נגמר) .סח לי חבר, מידידי הקרובים ביותר:
אינך מתאר לעצמך מי יצא השבוע להגנתך.

עיתונות בת זמננו: שער אחורי

כמעט כמו המחשבה המאגית של שבטים פרימיטיביים.
נשאלת
רק השאלה אם צילצולו של השם
זייטלבך באמת ערב הרבה פחות לאוזן, ואולי
בעל אסוציאציות מגונות יותר מאלה של מונבז,
נתן •ך ^
שמו המקורי של מיודענו מוקדי

מיכתבים למערכת
למר נתן זך הנכבד שלומות!

כקורא קבוע של השלם הזה, אני נהנה לא
פעם לקרוא את פרי עטך במדורו ״דף חדש״ .יש
בכתיבתו מעין שילוב של הומור, ביקורת(בד״ב
בסיגנון ה־ 1ת 6וז 61ן813ת6ג<1זנ )1ומידע, ההופך
אותה לבעלת עניין רב.
כאדם המתעניין בתרבות (ובעיקר בספרות),
אבל לא ״בוחל״ גם בקריאת רכילות על אורות
משוררים וסופרים ישראליים, קראתי את הראיון
שנערך איתך ועם פנחס שדה על־ידי ירון לונדון
בידיעות אחרשת, את כתב הפלסתר שהוציאו
מתחת ידם ה״ה לשם ותומר, וכן את תגובתך
בידישת אחרשת מהיום. 18.9.88 ,
לא אכנס לכל מיכלול הנושא של השואה,
נושא הטעון ללא ספק אמוציות, חרדות אי־רציונליות
ועוד כהנה וכהנה (כדבריך :״ויכוח
שעוד אין לו ולא נראה שיהיה לו סוף בעתיד
הנראה לעין״).
ברצוני להתייחס באופן ספציפי להסברך
המלומד, שממנו אנו אמורים להבין את כוונתך
בקטע מעורר המחלוקת. כמובן שלאחר קריאת
הסבריו, כל אדם סביר (מותנים, מטומטמים
וחסרי־תרבות ממילא לא יקראו כלל את
מאמריך) ,יבין את טיעוניו ואף יקבל אותם. כולל
ההסבר על אודות שינוי גירסתו של ק. צטניק
ביחס לאושוויץ כפי שהשתקף ביצירתו הצ!פן•.
ארמע וכולל ההבדל בין המילים ״מחריד״
ו״חשוב״ וכו׳ וכוי.
אלא, שכסופר, משורר ומסאי, האמון על
התיקשורת וכוחה של המילה הכתובה, מפליא
הדבר כיצד לא חשבת מראש על האלמנטים האי־רציונלים
והריגשיים והאסוציאטיביים העלולים
להתעורר בעת קריאת אותו קטע קונטרובר־סיאלי.
אתה
כותב כך :״אני רואה בשואה תופעה
חריגה. יסלח לי ק. צטניק ״.מה מבינים מכך רוב־רובם
של הקוראים, אשר מפרשים מילים אלה
באופן שיטחי?
א. שהשואה היא אמנם תופעה חריגה. אבל כאן
יש ניסיון של נתן זך, להגיד משהו כמו: הגרמנים
(כן, כן, הגרמנים. וזאת למרות שלא התייחסת
כלל לגרמנים, אלא לאירופים) עשו דברים
נהדרים וזהו עם תרבותי ונאור, אז היה להם
״פלופ״ קטן, תופעה ״חריגה״ ,והם אחראים
לשואה. אבל מהן 12 שנה(למעשה פחות) לעומת
מיפעלם התרבותי הכביר וגו׳.
כלומר בכל זאת, על־ידי קריאה אסוציאטיבית
ושיטחית, לא־רציונלית, מתקבל אפקט של גימור
השואה.
ב .״יסלח לי מר ק. צטניק״ — מילים אלה
מחזקות את הרושם הקודם אצל הקורא הרגיל. כי
ק. צטניק מזוהה עדייו עם. פלאניטה אחרת״,
וכמעט אף אחד לא מודע לשינוי עמדתו בהצופן:
אדמע. כך שהרושם המתקבל הוא: נתן זך פונה
לק. צטניק ומבקש את סליחתו על הרושם הנוצר
כאמור בסעיף א׳ לעיל. כלומר: אתה, נתן זך,
אמנם התכוונת להיות קיצוני יותר מק. צטניק
בגישתך לשואה, אלא שכאותו בלעם ואתונו נוצר
רושם הפוך לחלוטין.
עכשיו בקשר למישפט הכולל את המילים
״הפרק החשוב ביותר בתולדות אירופה.״ ודאי
שאתה צודק, רציונלית. בוודאי שהשואה היא
הפרק המחריד בתולדות אירופה ולא החשוב.
אבל, כאמור, אתה צריך לקחת בחשבון מי קורא
אותך ואת מאמריך. אסתכן בהימור 80 מקוראיו
הם אשכנזים שהיה להם קשר כלשהו לשואה,
ועברו ״שטיפות־מוח״ בקשר לשואה. החל מטב־סי־זיכרון
וביקור ביד ושם בימי השואה בצעירותם,
וכלה במישפטי אייכמן ודמיאניוק. מה
לעשות, האדם אינו רק אוסף של תאים אפורים
שכלתניים והגיוניים. הוא לא תמיד קורא את מה
שהוא צריך או אמור לקרוא, אלא נדמה לו שהוא
קורא משהו אחר. בהתאם לפיקסציה האי־רציו־נלית
שננטעה במוחו, אם על־ידי שמיעת וקריאת
סיפורים ודיווחים על השואה, ואם, אללי, באמצעות
>דע אישי״.
אז מה הפלא שרוב האנשים מזדהים עם כתב
הפלסתר (כי אני מסכים להגדרה זו ב־&׳ססן)
שנכתב נגדך. כמו שכותב דזמונד מורים בסיפרו
הנפלא הק1ף השחם :״אנחנו בעצם יצריים כמו

קופים, רק עם קופסת מוח יותר משוכללת ״.וזו גם
הסיבה שהליכוד לא מפסיד בבחירות למרות מחדליו:
הוא יודע לפנות אל הרגש והייצר, שהם
בעוונותינו, חזקים אצל ״עמך״ יותר מאשר
השכל.
משל למה הדבר דומה? אתה נמצא במסיבה,
רוב הבחורות יפות ומטופחות, והנה בפינה, זעו־פת־פנים,
יושבת בחורה כעורה. אף אחד לא מתעניין
בה. מתוך חמלה אנושית פשוטה אתה ניגש
אליה ואומר לה משהו כמו :״תראי, את כלל אינך
מכוערת. בעיני את אפילו יפה. בואי נרקוד.״ והיא
שונאת אותך״.למה? הלא כיוונת לטוב? לא כי. כי
מכלל הן היא שמעה לאו.
מסקנה — כשאתה אומר או כותב משהו
לקהל־יעד מסויים, לא מספיקה האמת הפנימית
שלך. עדיף גם, לפחות בנקודות ״העדינות״,
להשתדל שתובן היטב בכל רמות החשיבה
והתודעה. לכן היית, לדעתי, צריך לדאוג שמר
לונדון הנכבד יכתוב :״השואה, מנקודת־מבט
כלל־עולמית, שלא לומר יהודית, היתד, המאורע
המחריד ביותר בתולדות אירופה, אך בקונטקסט
של התרבות האירופית, ייתכן ולא החשוב
ביותר״״.
כך היית נשאר נאמן להשקפתך, אך מרצה את
כל קוראיו מראש, והיית פטור מהסברים נוספים
ומשערוריה.
אני תיקווה, כי לאחר קריאת מיכתבי זה,
תרמתי לך עוד מעט מזעיר לניסיונך הבלתי־נלאה
״להסריח מזיעה כמו כולם״.
בברכת שנה טובה
וחתימה טובה,
משה כנען
סוקולוב 89
רמת־השרון

תגובת נתן זך:
מתוך כל המיכתבים שהגיעו למערכת ולביתי
בחרתי במיכתבו של משה כנען משום שהוא
מיטיב להעלות את כל הטיעונים הלגיטימיים
שניתן היה לטעון כלפי, מבלי שמץ כוונת זדון.
יתר־על־כן, מרבית הערותיו מקובלות עלי ואני
מקווה ללמוד בעזרתן לקח שיועיל לי בעתיד.
להגנתי אומר רק זאת: אינם דומים דברים שארם
אומר בעל־פה, בשטף של שיחה, למראיין הרושם
אותם מפיו (אני מתנגד לראיונות מוקלטים
מטעמים שלא כאן המקום לפרטם לדברים
שאדם מעלה על הכתב במו־ידיו. כאן אתה אחראי
לכל מילה, לכל צל של משמעות — אפילו לדו־משמעות
שבדבריך. ואילו שם אתה מדבר
לעיתים בסיגנון מקוצר, טלגראפי, תוך שאתה
סומך על המראיין שישכיל לערוך את הדברים כך
שכוונתם האמיתית תצא לאור. במילים אחרות:
כאן אתה הוא העורך את דיברי עצמך, ושם —
אחר עושה זאת במקומך. לפיכך, בנוהג שבעולם
שפונים אל מרואיין להבהרת דבריו במקום
שכוונתם אינה ברורה למישהו. כך ״בעולם״ ,אבל
במיקרה זה הרי לא היה איש מעוניין בהעמדת
הדברים על דיוקם. בכל השאר אני מקבל, כאמור,
את דיברי הביקורת.

ספרים

האם קיימת אמנות
ב ״ די ש?
זוהי שאלה שאותה אנו שואלים לעיתים ברוב
בערותנו. ועוד איך יש אמנות ביידיש! כמו שיש
ביידיש ספרות, תיאטרון, מוסיקה, ביקורת
ומחקר. אמנם יש בינינו שסברו כי ביידיש יש רק
בריחות, עד שנתברר כי ספרות יידיש זכתה בפרס
נובל שלם(בשביס זינגר) ,בשעה שהספרות העברית
זכתה רק בחצי פרס נובל(עגנון בשותפות עם
נלי זקש) .וכמובן-,יש הוכחות רבות: שאגאל, אם
תרצו, הוא בעצם צייר ביידיש.
בימים אלו יצא לאור בהוצאת ל״חיק של
התאחדות הסופרים ביידיש, ספר־אלבום —
פעול פון 1ן עדן. פנינה מגן עדן, המספר על
אמנות ואמנים ומוכיח בראיות חותכות, אם כאלה
דרושות היו, כי קיים ביידיש חקר ציור ואמנות
ברמה מכובדת. מחברו של הספר הוא יצחק
לודען, מי שכותב על נושאי אמנות בעיתונות
היידית בארץ. מעטים ספרי האמנות בעברית
הדומים לספר זה בנוי, בהידור ובעיטור: הוא
מלווה בעשרות רפרודוקציות בשחור־לבן
ובצבעים, המציירות בין השאר גם תמונה של
האמנות בישראל.

מרפילוגיה בגויים ועל הכרמל
ארתור בלוד מרפילוגיה חוק מרפי ועוד סיבות אחרות מדוע דברים משתבשים
עברית: יעקב פיאלקוב
הוצאת בית עימוד, ת״א
לא אתפלא אם ברשימה זו יחולו טאויות דפוס ושיבושים ערורים למיניעם, שהרי בחוק מרפי
עסקינן. וכל ילד יודע מהו חוק מרפי זה, שעל פיו כל מה שעלול להשתבש בכל מערכת שהיא
— סופו שישתבש. אם כי מעטים מאוד הילדים — והמבוגרים — היודעים מי היה אותו מרפי
שהחוק המפורסם נקרא על שמו, ובמה זכה ששמו יופיע לצד אלה של גינסברג, פארקינסון
ופיטר, אם גם לא של קופרניקוס, איינשטיין ופרויד.
לכאורה המדובר בפאראדוכסים, דיברי שנינה, חוקים הנובעים מן החיים, החיים על כל
תקלותיהם, לא מן השאיפה המדעית לסלק את הטעות. למעשה, מה שעומד מאחורי כל
ה״חוקים״ האלה, המתייחסים כמעט לכל תחום מתחומי הניסיון האנושי, הוא ייאוש עמוק מן ׳
הביטחון באמינותו של המרע, ההגיון, ההשיבה הרציונאלית. זה — והרוגז על אותם מישפטים
אובייקטיביים שלכאורה לא ניתן להפריכם :״שני קווים מקבילים לא ייפגשו ״,או ״אותו גוף אינו
יכול להימצא באותו זמן בשני מקומות שונים( ״,המישפט האחרון כבר הופרך על־ידי הפיסיקה
החדישה) .חוקי מרפי לא היו באים לעולם במקום שבו לא קיים גם ייאוש עמוק מן הביות־קראטיה,
החברה הטכנולוגית ואולי הציוויליזציה בכללה, והם תוצאה ישירה כמעט של הגדרת
עובדה מדעית כ״עובדה הניתנת להפרכה״ (כל מה שאינו ניתן להפרכה אינו מדע — קארל
פופר).
מעבר לכל זה, הם מצחיקים, החוקים השגויים־הנכונים האלה, כמו שכל דבר השם לצחוק את
הסטאטי והמאובן שבחיים מצחיק אותנו(ראה תיאוריית הצחוק של אנרי ברגסון) .וכמובן גם זה:
חוק מרפי יש רק אחד. חוקי מרפי נתחברו על־ידי אנשים רבים, מהם.ישויות של ממש ובהם
(אני חושד) יישויות פיקטיביות. יבוא על הברכה מי שאסף אותם(באנגלית) ,מי שתירגם אותם
לעברית ומי שהגיש אותם לציבור הישראלי בספר צונן ומברר כל־כך בימים חמים אלה שלפני
בוא הסתיו.
הרי כמה מן המשעשעים שבחוקי מרפי, לדוגמה.
תגובת או׳טול לחוק מרפי: מרפי היה אופטימיסט.
היוצא מן הכלל של זימורגי: כאשר כבר יורד גשם — הרי שזה מבול.
תצפית בולינג: אם אתה חושש, אל דאגה — זה יעבור.
החוק השני של צ׳יסהולם: גם אם נראה שהדברים פשוט אינם יכולים להיות גרועים יותר
— אין ספק שהם יהיו.
חוק הס״מ האבוד: בכל עבודת תיכנון — שום מדידה לא תהיה מושלמת לאחר השעה
12:00 בצהרי יום שישי.
משוואת סנסי: אם בעיה נתונה מכילה נתונים, תמיד יהיו ״ו בלתי ידועים.
כלל פרימן: גם הבלתי־מוכשרים יכולים להפוך למוכשרים בכורח הנסיבות.
חוק מדין: ככל שגבוהה עמדתך — כך קטנה יעילותך.
החוק החמישי של פרקינסון: אס קיימת דרך לדחות החלטה חשובה — המנהל הטוב כבר
ימצא אותה.
עיקרון הסדר הנכון: את האביזרים הדרושים לניסוי של אתמול, יש להזמין לכל המאוחר
מחר בצהריים.

מרפידוגים ער הכרמל
הספר נורפילזניה הובא על־ידי אחד המשתתפים למועצת חכמי חיפה המתכנסת בכל יום
שישי בקפה ו1ציה שעל הר הכרמל לצורך השלמות ותוספות פרי הניסיון הישראלי.
ומדוע דווקא לחיפה?! כי דומה שאין לך עיר אחרת בישראל המדגימה יפה כל־כך את אמיתות
החוק הראשון של מרפי, כי כל מה שעשוי להשתבש אכן ישתבש, וראה ״הכרמלית״ ,לדוגמה.
והרי כמה הצעות לחוקים ומישפטים חדשים.
חוק בונה(שמואל בונה, צייר) :כשאתה עולה לחפש משהו, באמצע העליה תשכח מה אתה
מחפש.
חוק שמעון ברמן(פילוסוף) :אם אתה צנוע, דאג שיהיה לך על מה להיות צנוע.
חוק בני נחשון(מפקח במישרד״החינוך) :הדבר המסוכן ביותר לכל מערכת — טיפש
חרוץ.
חוק רוזן(רמי רוזן, עיתונאי) :הנזק הגדול ביותר נגרם כאשר מנסים לעזור.
חוק רוזן השני: אם אתה רוצה להרוס, תן לו מה שהוא רוצה.
מישפט אליעזר כגן(משורר, מתרגם ומחנך) :מרוב חיפוש אחרי חוכמות — מגיעים
תמיד אל הטיפשות.
מישפט כגן השני: אין לך טיפש שלא אמר דבר חוכמה.
מישפט סלמאן(סלמאן נאטור, סופר ועיתונאי) :השיגעון — אמנות גדולה.
מישפט קניספל(גרשון קניספל, אמן ומבקר) :אין חכם כבעל־ניסיון, אבל תמיד יש חכם
יותר.
חוק רוזן השלישי: כבד את אביך ואמך, אבל לא יותר.
חוק רוזן הרביעי: אפשר להבין דבר אחד בתנאי שלא מבינים דברים אחרים.
חוק רוזן החמישי: האימפוטנציה נובעת מעודף סובלנות.
מישפט לנצמן (אלי לנצמן, מנהל מוסיאון טיקוטין לאמנות יפאנית) :ההבדל בין
בעל־חי ובעל־חיים תלוי במשך הזמן שהוא מסוגל לעשות אהבה.
מישפט נחשון השני: אין דבר מוסרי יותר בעולם מאשר לסלוח לעצמך.
מישפט נחשון השלישי: חבר החברה להגנת הטבע הוא מי שיוצא לנוף לחפש את הליכלוך.
מישפט זך (נתן, רושם מישפטים אלה) :אין מקום לכולם.
מישפט זך השני: זה לא יעזור לך.
קוראי ״רף חרש״ מוזמנים בזה לשלוח למדור ״חוקי מרפי״ משלהם המבוססים על ניסיון
חייהם. המוצלחים שבהם יתפרסמו במדור ובין שולחיהם יוגרלו פרסים.
נתן זך
אבל זיכרו את חוק ברמן השני: כל הזוכה — מפסיד.
יצחק לודען כותב על אמנים יהודים
וישראלים ועל אמנות בכלל. בהבנה, בידיעה רבה
ובאהבה. אתה חש כי הוא כותב על אהבותיו; גם
ברשימות על האמנות הכללית הוא מגלה את
״הנקודה היהודית״ ,כמו במאמרו על דלקרוא
ויהודי מרוקו. כאן למדתי כי הצייר הצרפתי
הגדול בן ראשית המאה הקודמת צייר עשרות
רישומים, אקווארלים ושתי תמונות־שמן חשובות
מחיי היהודים במרוקו.

הספר שהוא כינוס מאמריו של לודען במשך
עשרות שנים, מטרתו הראשונה היא להביא את
הקוראים לידי אהבת הציור ולאפשר להם להגביר
את הנאתם מן האמנות. יחד עם זאת מהווה הספר
מקור חשוב של מידע על תולדות אמנים יהודים
שונים והוא מוסיף היבטים על ציירים ישראלים,
מזריצקי ויוסל ברגנר ועד יגאל תומרקין, או
טומארקין כפי ששמו מופיע כאן. מעניין מה אומר

על כ י יגאל?

ש. שבא

ש ₪חמנונח
נשק את כל גומד, את שתי
> 1שדייך הקטנות, את שתי עינייך
היפות, עד זוב דם, עד סוף העולם.
מה רע בשיר זה? הרבה מאוד.
ראשית, הוא כתוב בעברית משו־

במיכתב התשובה, מה־ 28 באוגוסט
, 1987 ששלח ניצן לרשות־השיפוט
הארצית של ההסתדרות, בעיקבות
עירעור שהגישה ר״מ על פיטוריה
מעבודתה, כתב ניצן, באמצעות בא־כוחו,
עורך־הדין אברהם דוידוב:
״המערערת מנצלת לרעה ערכאת־השיפוט,
בהציגה מיכתבים שנכתבו
כביכול אליה. מר אריה ניצן כתב
עשרות רבות של שירים, שאין בינם

שהבעל יידע, הבושה הנלווית לעניין,
הרצון לשמור על מקום־העבודה, החשש
להרעת תנאי־העבודה, הפחד שגילוי
העניין יעורר הטרדות מיניות נוספות,
החשש מפגיעה בילדיהן לכש־

שת עובדות שר עיו״ת תל־אביב טוענות שהיו
נתונות נמשוותו משנה להטרדות מיניות מצד
אויה ניצן(למערה) ,זד איוגון שבו העיו״ה.
עכשיו הוגש נגדו שבאישום ער מעשים מגונים
בשת. בעברית תיקנית, גם לאשה היפה
ביותר יש שדיים קטנים, לא קטנות.
חוץ מזה, פקידה בעיריית תל־אביב
טוענת כי השיר נכתב לכבודה על־ירי
הבוס שלה.
ושלישית, העובדת טוענת כי תבוס
לא הסתפק בכתיבת שירים, אלא עבר
גם לשפה פחות פיוטית.
שנה וחודשיים אחרי שהוגשה תלד
נה נגד אריה ניצן, יושב־ראש אירגון
עובדי עיריית תל־אביב, החליטה
השבוע עורכת־הדין דבורה חן, סגנית
בכירה ראשונה לפרקליט מחוז תל־אביב,
להגיש נגדו כתב־אישום בעוון
ביצוע מעשים מגונים בכפייה בשתיים
מעובדותיו והדחה בחקירה בנסיבות
מחמירות. יצחק שלום, מזכ״ל האירנון,
הואשם בהדחה בחקירה גם כן״
את התלונה הגישו שתי עובדות,
ר׳מ ו־מ׳י.
זמן רב היו השתיים נתונות, לדבריהן,
להטרדות על רקע מיני מצד ניצן,
עד אשר כלו כל הקיצים. השתיים
החליטו להתלונן, אף שידעו מה יהיה
המחיר שיידרש מהן מאוחר יותר. ר״מ
פוטרה מעבודתה, ותפקידה של מ״י
רוקן מכל תוכן. היא הפכה מוקצית
מחמת מיאוס בעיני חבריה לעבודה,
ובעיקר חברותיה.
בסקר שערך המכון למחקר חברתי
שימושי על הטרדה מינית של נשים
העובדות בשרות המדינה, הסתבר
שלפחות שליש מהנשים עברו חווייה
של הטרדה מינית, אם מילולית, אם
גופנית. ההטרדה המינית באה לידי
ביטוי בהשמעת הערות בעלות אופי
מיני, מגע פיסי בניגוד לרצונן, לחץ
לבילוי משותף עם הממונה, כשההצעה
נשמעת כאחת שלא ניתן לסרב לה.
עולה מהסקר שעל־פי רוב סירובן
של הנשים להצעות גורם לפגיעה
בתפקידן, פגיעה בסיכויי קידומן, ולעיתים
קרובות לריקון תפקידן מתוכן.
לעיתים מגיע המצב עד לכדי פיטוריהן
ממקום־העבודה.
מסכת ההטרדות המיניות מלווה
בלחץ מתמיד ומאיים, לבל יתגלה הדבר
ברבים. רק 10 אחוזים מקרב הנשים
הנתונות להטרדות מיניות פונות
לגורמים שונים בבקשה לעזרה.
מיעוט הפניות לעזרה ומיעוט המתלוננות
נובע מכמה סיבות: החשש

ייוודע העניין ברבים, ועוד.
נשים רבות מעדיפות להעלים מבעליהן
את עובדת היותן מוטרדות, וגברים
רבים מנסים למתן את תלונות
נשותיהן, כדי שלא יפוטרו ממקום־

זוג דס״
*ץ ספת הדוטדדות הסיניות על
^ /ידי ניצן התחילה, כך נטען, זמן
קצר אחרי שנכנס לתפקידו כיושב-
ראש אירנון שבדי עיריית תל־אביב
בינואר .1985
ר״מ עבדה באירגון יותר מ־ 21 שנה,
מאז היתה בת . 16 היא נשואה ואם
לשלושה. מ׳י עובדת באירגון זה תשע
שנים. היא נשואה ואם לשניים.
במשך יותר משנה וחצי לא ידעה
האחת שרעותה נתונה להטרדות מיניות,
עד שמ״י הזדמנה למקום מיד

לבין המערערת ולא כלום. המערערת
לקחה שירים שכתב מר ניצן, ושכאמור
אין בינם לבינה ולא כלום, וייחסה
אותם אליה, מתוך מחשבה שדבר זה
עשוי לעזור לטיעוניה.״
ר״מ עבדה כמזכירת הנהלת האי־רגון.
עוד בהיותו בתפקיד ממלא־מקום
יו״ר האירגון, התחיל ניצן להעביר לה
שירים, שכתב תוך כדי ישיבות־עבודה,
או לאחר שביקש ממנה להיכנס לחדרו
כביכול לענייני״עבודה. ניצן שאל מה
יש בכוונתה לעשות בשירים, ותשובתה
היתה שבכוונתה להראותם לבעלה.
ניצן ביקשה שלא לעשות זאת. הוא נהג
לעיתים קרובות להביא את מכוניתו
לתיקון במוסך של בעלה, והם הכירו זה
את זה.
אחרי שהתמנה לתפקיד יושב־ראש
האירגון, התחילו ההטרדות לקבל גם
גוון גופני .״הוא קרא לי לחדרו, כביכול
לענייני־עבודה. כשהייתי בדרכי החו־

. 2השא לו סהרלבגסייזזשנשאלו
) 1האס
) 2האס

עובדת ר״מ מצביעה על הצמיג המנוקב
.אנשק אח גופך, את שדייך הקטעתר
את חזה של (ר״מ) וחלקים אחרים
בגופה.״
גודל החזה

^ פעם האחרונה שניסה לנשק
את ר״מ, הוא פצע אותה בשפתה
כשניסתה להתנגד לו. כשיצאה מחדרו

ב ב די ץ ה הרזהזוגה היגן :

א י סעם חיזרתכאופןםיו. יאחרי
איפעס היזנק חכאופן

סיוי

כוונ ה

7 ) 2 3 0 9 0

0 0 9 6 0 1ל

מינית כל שריא כלפי

) 3האס

איפעס הי חהלך

) 4האס

איפעםהישפלחכאופןכלשהוא אה

0 0 0 0

תוצאות בדיקת גלאי־השקר במכון קדמן
.האם אי־פעם וזיתה לך כוונה מינית כלשהיא לאחרי
שר״מ יצאה מחדרו של ניצן,
כשהיא שותתת״דם משפתיה, בעקבות
מאבק שניהלה עימו, לדבריה.
בתחילה נשאו ההטרדות אופי אמנו־תי־לירי.
ניצן כתב לר״מ שירים, ומסרם
לה כשנכנסה לחדרו בענייני־עבו־דה.
אחד השירים :״אנשק את שיפתו־תייו/ואחבק
את גופו/את שתי עינייך
אנשק עד אין קץ/אשמור אותך בתוך
תוכי/בפני כל פגע עץ רעה/.ואכסך
בתוך תוכי בים גדול של אהבה/ואת
תאמרי שזה אני ואת/אתה ואני/אני
עולם של אהבה/.אנשק את כל גופך/
את שתי שדייך הקטנות/את שתי
עינייך היפות/עד זוב הדם, עד סוף
העולם.״

צה, הוא הגיח מאחור, משך בשערי
וניסה בכור לנשקני, לגעת בחזי ובמקומות
אינטימיים אחרים. הניסיונות האלה
חזרו על עצמם כמה פעמים. באחת
הפעמים אף אמר לי, :אני אראה לך
שאני יודע לנשק׳.״
ניצן נושק את גיל ה־.70
בכתב האישום בסעיף 3א׳ נכתב:
״במהלך התקופה הנ״ל, במיספר הזדמנויות,
במישרדו ובמישרדה של (ר״מ)
שבמקום העבודה, תפס הנאשם בידו
את ראשה של(ר״מ< כשהוא אוחז בשערותיה,
ונישק אותה בשפתיה, וזאת
חרף התנגדותה ומחאותיה של (ר״מ).
כמו כן בחלק מהמיקרים ליטף הנאשם

ראתה זאת מ״י, ואז התברר ששתיהן
מצויות במצב דומה. מ״י, העובדת
עדיין באירגון, היתה נתונה זמן רב
להטרדות דומות מצד ניצן.
״הוא קרא לי לחדרו, ביקש שאחייג
עבורו מיספרי־טלפון שנתן לי, וכשרציתי
לצאת מהחדר קם אחרי, משך
בשערי, וניסה לנשק אותי בכוח וגם
לגעת בגופי. המיקרה חזר על עצמו
כמה פעמים, גם במעלית וגם בחניון
הרכב.״
לדברי מ״י זכור לה מיקרה שבו
נכנם ניצן לחדר שבו עבדה, נעל אחריו
את הדלת וערך השוואה בין גודל החזה
שלה לגודל החזה של ר״מ .״החזה שלר

גדול יותר ויפה יותר,״ אמר לה ניצן.
״אחר־כך הוא ניסה לגעת לי בחזה
ובישבן, ניסה להצמיד אותי לגופו״.
לדבריה חזר על מעשיו יותר מ־10
פעמים.
בסעיף 4בכתב האישום נכתב :״במהלך
התקופה הנ״ל, במיספר הזדמנויות
במישרדו ובמרכזיה שבה עבדה (מ״י)
אחז הנאשם בראשה ובשערותיה וניסה
לנשקה על שפתיה בכוח, זאת חרף
התנגדותה ומחאותיה. כמו כן בחלק
מהמיקרים ליטף הנאשם את חזה של
(מ״י) וחלקים אחרים בגופה״.
כנשים רבות אחרות, שעברו חוויות
דומות, שמרה מ״י בסוד את העובר
עליה, ולא גילתה זאת לבעלה. ניצן
ניסה להביא לפיטוריה מהעבודה. הוא
שלח לה מיכתבים, שבהם פירט עבי־רות־מישמעת
שעברה כביכול, ניסה
להגביל אותה בעבודתה .״מאז שהפסיק
להטריד אותי מינית, אחרי שסירבתי
לו, הוא מנהל נגדי מסע־הפחדה. הקשר
ביני לבין שאר העובדים נותק, כולם
מנסים להתעלם ממני, כאילו איני
קיימת.״ מ״י לא יכולה היתה לשמור
עוד את הסוד, וסיפרה לבעלה מה עבר
עליה.
גם ר״מ טוענת שמרגע שהבין שלא
תיענה להצעותיו המיניות, התחיל
לרוקן את תפקידה מתוכן. נושאים
שבהם נהגה לטפל הועברו לפקידים
אחרים, ותיקה האישי התחיל להתמלא
בתלונות על עבירות־מישמעת שעברה
כביכול. היא הושאלה מעבודתה באיר־גון
לקרן־התגמולים של עוברי־העי־רייה.
היא סירבה, ומשום־כך נשלח לה
ביוני 1987 מיכתב שבו נאמר :״לדעתנו
יש לפרש את אי־חזרתך לעבודה

—מועמד־ פצצה

עובדת מ״י
כהודעה על התפטרותך מעבודה בתגמולים.״
במיכתב
ששלח עורך הדין דוידוב,
בא־כוחו של ניצן, לרשות־השיפוט
הארצית של ההסתדרות, נאמר :״המערערת
מציגה תמונה מעוותת על
פיטוריה, כביכול, כתוצאה של נקמנות
אישית. עיון במיסמכים שהוצגו לפני
רשות־השיפוט המחוזית מעיד כי למערערת
הוצעו תפקידים בתוך המערכת(
,הן באירגון העובדים והן בתגמולים)
,אך המערערת סירבה לכל הצעה.
למערערת אין זכות מוקנית לתפקיד
מסויים, וזכות המשיב להעבירה
לתפקיד אחר, ובמיוחד לאחר שהובטח
למערערת כי שכרה ומעמדה יישמרו״.
מ״י טוענת ששמעה במו אוזניה את
ניצן אומר על ר״מ :״גם אס היא תעבור
לקופת־תגמולים אמרר אוץ חייה. אני
אשרוף אותה על אש קטנה!״
ב־ 1ביולי 1987 הוצא נגד ר״מ צו
האוסר על כניסתה לבניין אירנוך שב־די־העיר״ה.
חדרה ננעל, ומפתחות החדר
הועברו לעורך־הדין דוידוב.
ר״מ שלחה מיכתב לראש העירייה,
שלמה להט, ובו ביקשה להיפגש עימו.
הוא סירב להיפגש עימה, בנימוק שטע־נותיה
נבדקו ושלא נמצא בהן ממש.
ועדת־הביקורת של העירייה חשבה
אחרת.

לא הציק

^ עיקבות הבירור שערכה וע־
>4דת־הביקורת של עיריית תל־אביב,
אחרי פנייתן של שתי המתלוננות,
נבדק ניצן ב־ 12 ביולי בדיקת־פוליגרף
במכון קדמן. הבדיקה נערכה
ביוזמתו של עורך־הדין דוידוב, כדי
להוכיח שניצן דובר אמת, וכל ההאשמות
נגדו חסרות־שחר.
לדברי העובדות, גירעון קדמן, בעל
המכון, הוא חברו הטוב של ניצן, ונראה

נאשם שלום
האישזם: הרחה בחקירה

לא וזיזי;

^ וויק ניסה להימלט אל דלת
1היציאה. שלושה גברים דלקו בעי-
קבותיו. מאוחר יותר התרברבו באוזני
עיתונאים, כשכל אחד אומר כי הוא
שתפס את דוויק ומנע ממנו לברוח.
יוסף עפרוני מקריית־ביאליק, לכתב
הארץ :״תפסתי את המתנקש בג־

ער 1י!
להרוג!

** לכד תפקידו כיו״ר אירגון שבדי
^ /העירייה, ניהל ניצן את פנימיית
ביח־הנזער בשכונת תל־ברוך בתל-
אביב מאז .1955 רעייתו, רות ניצן,
התחילה לעבוד אף היא במקוט ב־
.1975
בעיקבות פירסום כתבת־תחקיר ב־
1985 על הנעשה במוסד, שאותו ניהל
ניצן, פתחה ועדת־הביקורת של העי־

^ שעה 4ועשר דקות התעורר
ל מ שנ תו במלון חיפה. הוא היסס אם
ללבוש מעיל, שיסייע בהסתרת הרימון,
או לוותר עליו, כדי שלא לעורר חשד,
שהרי היה זה יום שרבי. לבסוף החליט
לוותר על המעיל. את הרימון הטמין
בכיס־מיכנסיו.
״אחזור בשעה 10 בערב ״,אמר לגברת
רודניק, בעלת בית־המלון.
ברחוב בן־יהודה אכל מנת־פלאפל.
בכניסה לקולנוע ציזן הביט בתמונות
מתוך הסרט: האיש שידע י1חר מדי.
שמדטפים וניקוי מפונית

״החזה שלך גדול יותר זיפה יותר ר
לעיתים קרובות מבקר במקום־עבודתו.
וכך נכתב במיסמך אחרי הבדיקה:
״מר ניצן הוא לאחר ניתוח לב פתוח,
ואנו סירבנו בתחילה לבדוק אותו. רק
לאור הצהרתו ובקשתו המפורשת ביצענו
את שתי הבדיקות.״
בחוות־הדעת נכתב :״לכל השאלות
הרלוונטיות נרשמו תגובות המאופיינות
בדרך כלל כתגובות אמת.״ המסקנות
מורות שניצן מעולם לא חיזר, לא
הציק, לא השפיל, לא תקף, לא משך

;;פצצה!
רבותי!״

ארכיון העולם הזה

אלא ביקשה לחזור לעבודה. הפרקליטות
לא קיבלה את הסברו והגישה
נגדו כתב־אישום על הדחה בחקירה.
בסעיף 6ב׳ בכתב האישום נכתב:
״הנאשמים ניסו להניא את(מ״י) מלמסור
עדות כאמור לעיל, על אף שידעו
כי במישרד מבקר־העירייה מתנהלת
חקירה על פי רץ בנוגע לתלונתה של
(ר״מ) .במהלך השיחה הנ״ל הנאשמים
הפחידו את (מ״י) כי במידה ותמסור
עדות, מעמדה בעבודה ייפגע. לעומת
זאת, אם תשתף איתם פעולה ולא תמסור
עדות, ידאגו לשפר את מצבה ומעמדה
במקום העבודה.׳׳
יתכן כי הניסיונות להניא אותן
מלהגיש תלונה, ואחר־כך הניסיון
לשכנען לחזור בהן מתלונתן, כלל גם
חיתוך צמיגי מכוניתה של ר״מ על״ידי
אלמונים, ליד אולם בית־המישפט
בתל־אביב, בעת שהיתה שם במישרדי־התביעה.
אריה
ניצן, באמצעות עורכי דינו
נתן וחיים קנת, מכחיש את ההאשמות
נגדו מכל וכל :״מעולם לא היה ולא
נברא, ואני מתכונן להוכיח את חפותי
בבית־המישפט״.

(המשך מעמזד ) 19
סביבו. כל־כולו היה נתון למעשה
שאותו ביקש לעשות.

אל משה שפירא הפצוע, וביקש מבכה
אידלסון שתניח את אצבעותיה על
פצעו כדי למנוע דימום.
ובעוד חברי-הכנסת ושרי-הממשלה,
פצועים ונרגשים, מנסים לעזור, לברוח,
כשהם חוששים כי זוהי הפצצה
ערבית לכבוד יום־השנה למיבצע סיני,
או נקמת ערבי על הטבח בכפר־קאסם,
התרחשה ביציע דראמת־מתח.

קטעים משיריו של ניצן לעובדות
״אהבתיך כי את חהב׳ בהקיץ זבחלום...״
בשערה, לא ניסה לכפות נשיקות, לא
נגע אף לא פעם אחת באיבריה
המוצנעים, לא גרם לחבלה בשפתה,
ושלא היתה לו אף לא פעם אחת כוונה
כלשהי כלפי ר׳׳מ.
נגד ניצן נטען שכתב שירים גם
לעובדת נוספת. למשל :״את הוי שרה
הוי שרה, ועינייך קרות את היא זו
שנגרפתי כשמך, אם רציתי ואם אסרב,
פיצעו בלי לטף, והשאירי שריטות

׳ ב־ 19 ביולי 1987 הגישו ר״מ ומ״י
את תלונותיהן במישטרה. המישטרה
צותתה לשיחות־הטלפון בביתה של
מ״י, על־פי בקשתה. באחת השיחות
נשמע ניצן מבקש ממנה שלא לפנות
למישטרה, ושלא תנעץ את המסמר
האחרון בארון־המתים שלו. הוא הבטיח
שיעניק לה טובות־הנאה, שיבואו לידי
ביטוי בתוספת־שכר ובשעות־נוספות.
נוסף על כך הבטיח שיעביר אותה לתפקיד
מזכירת ההנהלה, שאותו מילאה
ר״מ קודם פיטוריה. ואכן, בחודש שאחריו
קיבלה תוספת־שכר משמעותית.
לדברי מ״י ניסה גם יצחק שלום,
מזכ״ל האירגון, להניא אותה מלהגיש
תלונה נגד אריה ניצן. בתגובה על
טענה זו אמר שלום שהשיחה ביניהם
לא היתה יזומה על־ידו, ושהוא כלל לא
ניסה להניא אותה מלהגיש תלונה,

רייה בחקירת החשדות שהועלו נגדו
ונגד רעייתו. הוועדה מצאה שאין חשד
לעבירות שביצע לכאורה, שיש
להעבירן למישטרה, אולם מצאה ליקויים
חמורים בעבודתו. הליקויים ״מצביעים
על התנהגות שלא על־פי אמות־המוסר
המקובלות במוסדות־חינור״ .כך
עולה שניצן לא נמצא במשך רוב
שעות־היום בפנימייה, בשל היותו אז
ממלא־מקום יו״ר אירגון העובדים. הוא
שימש גם כמנהל אגודת לב אל לב
שליד בתי־החולים העירוניים.
התברר שניצן היה נפגש עם הצוות
החינוכי של הפנימייה בדרך כלל רק
בישיבות־צוות שהתקיימו אחת לשבוע.
ביוזמת אשתו, וביוזמתו, נשלחו ילדים
מהפנימייה להביא אוכל מחדר־האוכל
והמיטבח לביתם. נמצא עוד שחניכות
מהפנימייה התבקשו על־ידי ניצן פעמים
מיספר לעזור בסידור הסיפרייה
שבביתו. חניכים התבקשו לעזור לו
בשטיפת מכוניתו הפרטית, ונשלחו
לערוך עבורו קניות פרטיות מחוץ
לשטח הפנימייה. חניכות נשלחו בחמש
הזדמנויות שונות לשמש כשמרטפות
בביתה של מכרה של המישפחה.
מימצאי ועדת״הביקורת העלו את
העובדה המדהימה שבמשך 10 שנים
התחלפו בפנימייה 84 עוברים.

יופי עין־דזד 0

\ |יי ך! 7 1 11 חלק מאולם־המליאה, כפי שצולם על״ידי ה־
11/111x11 עולם הזה יום לפני הפיגוע. בתמונה נראים
#1 111
(מלמטה למעלה) לוי אשכול וגולדה מאיר ליד שולחן הממשלה, מאחוריהם
מנחם בגין, יוחנן באדר, אסתר וילנסקה ומשה סנה, אז חברי מק״י.
רונו והחזקתי אותו חזק. בינתיים התאחר־כך
פנה לבניין הכנסת שברחוב
אספו אנשים מן הקהל, עלו עליו, היכו
המלך ג׳ורג׳.
אותו וצעקו: ערבי! להרוג אותו! אני
הוא ניגש למזכירות־הכנסת, ביקש
הגנתי עליו, אבל בקושי הצלחתי להשכרטיס־כניסה
ליציע, מסר את תעודת־איר
אותו בחיים. ואז באו השוטרים
הזהות שלו, קיבל כרטיס ונכנס לבניין
והסדרנים ולקחו אותו.
הכנסת, שנקרא בפי העם בית־פרומץ.
האמבולנסים הגיעו בשעה ,6.24
בשעה 4התחדש הדיון המדיני
עשר דקות אחרי ההתפוצצות. הפצובמליאה.
יום לפני כן נשאו גולדה
עים נלקחו לבית־החולים הדסה. בן־
מאיר, שרת־החוץ, ודויד בן־גוריון,
גוריון נפצע בשתי ידיו וברגלו
ראש־הממשלה, נאומים מדיניים. הם
השמאלית. השר משה שפירא, האיש
דיברו על המצב הביטחוני של ישראל
החזק של המפד״ל, נפצע בבטן, באגודל
ועל מעמדה בעולם. חברי־הכנסת
שמאל, בבית״החזה ובראש. הוא היה
הגיבו עתה בנאומים ארוכים,
הפצוע הקשה ביותר, נותח בראשו
משעממים למדי.
ובבטנו. כל הארץ שמחה עימו כשירד
פרץ ברנשטיין מסיעת הציונים
לראשונה מהמיטה, וכשהתחיל לאכול
הכלליים אמר כי לא את כל הבעיות
מזון מוצק. בעיקבות הפציעה הוסיף
אפשר לפתור באמצעים צבאיים. מאיר
לשמו את השם: חיים.
ארגוב ממפא״י דיבר על מאבק הגושים,
השר משה כרמל, לשעבר מפקד־על
מעמדה של ישראל בים השינאה.
חטיבה במילחמת־העצמאות, שבר את
כשעלה לרוכן־הנואמים יצחק רפעצם
הזרוע הימנית .״נזל לי דם. ישאל,
איש המפד״ל, עזבו רבים מהנוראל
גלילי ויגאל אלון הוציאו אותי
כחים את האולם. בין הנשארים: שימ-
החוצה, עצרו טנדר ולקחו אותי לבית־שון
יוניצ׳מן, איש חרות: גולדה מאיר:
החולים,׳׳ הוא נזכר ,״אולם רק קרוב
אריה אלטמן מחרות; משה כרמל
לחצות טיפלו בי. הרופאים היו עסוקים
מאחדות־העבודה, משה שפירא מה־בטיפול
במשה שפירא. נשארתי בבית־מפד״ל:
בז״ציוז הראל, ציוני כללי:
החולים 10 ימים. שרים רבים באו לבקר
שמואל מיקוניס ממק׳׳י, אסתר
אותנו, השרים הפצועים, החלטות חשורזיאל־נאור
ויוחנן באדר מחרות.
בות נפלו בין מיטות בית־החולים באו״אם
האישים הגדולים ביותר יכולים
תם הימים.״
לנקוט בדרך־תעתועים זו אמר
התרגשות רבה שררה בכנסת. חברי־רפאל,
ולפתע השתתק. הוא הבחין
כנסת הסתובבו יבין האולם למיזנון,
בחפץ המתעופף לעברו מהיציע.
סיפרו לכל מי שהיה מוכן לשמוע את
הרעיון הראשון שעלה במוחו היה:
חוויותיהם.
פצצה.
גיבור היום היה אליהו אילת, שג־הוא
צעק: פצצה! רבותי! ומיהר
ריר־ישראל בלונדון. דקות ספורות לפלעבר
הדלת.
ני ההתפוצצות יצא מהאולם. אילו היה
רחל מלחי, הקצרנית, רצתה להינותר
במקומו, ליד שולחן היועצים הממלט
אף היא. ואז אירעה ההתפוצצות.
יוחדים, היה נפצע קשה, או אף נהרג.
היא נצמדה לריצפה וכיסתה את ראשה
גם קדיש לוז, ישראל בר־יהודה, בבה
בידיה. הפצצה נפלה סמוך לשולחן־
אידלסון, יוחנן באדר ואסתר רזיאל־הממשלה.
נאור
נחשבו לניצולים של נס. כסאו־בן־גוריוז
צעק: שקט! לשבת!
תיהם נוקבו מרסיסי הרימון.
משה כרמל: יש לי שבר ביד. אני
במיזנון־הכנסת נולדו. הבדיחות
מאבד דם!
הראשונות .״זה היה הנאום המפוצץ ביגאל
אלון: סכין! תער! מיספריים!
יותר בתולדות הכנסת,״ אמר זלמן
אנשים התחילו להתרוצץ באולם.
(המשך בעמוד )31
בן־ציון הראל, רופא במיקצועו, ניגש

הפע\דת
הקומ>סר>ת
הקומיסרית (תכלת, תל־אביב,
בריודהמועצות) -שניהם היו בירושלים:
היא, גונה מורדיוקובה, אשה
גדולה, רחבת־גרם, מוצקה כחטיבה.
כשלא ידעה לנקוב במיטפר החדר שלה באנגלית, רשמה אותו
בשפתון מעון על נייר לפקיד הקבלה. לפני 20 שנה בדיוק עשתה
את תפקידה הגדול ביותר על הבד, אבל ככוכבת גדולה הכירו
בה רק בזמן האחרון. גס את הבימאי שלה, אלכסנדר אטקולדוב
היכתה ההכרה הבינלאומית רק בשנה האחרונה. אחרת לא היה
בא לירושלים מאוסטרליה אחרי סיחרור בן שנה בכל הפסטי בלים
האפשריים.
הניצחון היה לאסקולדוב בטראומה בוערת ועד עצם היום
הזה אחרי וושינגטון וסן״פרנציסקו ולוקארנו וטורונטו אינו יכול
לשכוח את ההקרו-ה הראשונה של הקומיסרים לפני 21 שנה
בבית־חרושת, הקרנת-מיבחן, שאחריה יצאו הפועלים נבוכים,
על קצה האצבעות; הקרנה ראשונה ואחרונה. הסרט שהוכר מיד
כסכנה ציבורית נשלח למעשה להשמדה.
לא כל האגדות על צורות שונות ומשונות של הצלה ומח בואים
כבר התגלו, ואי-אפשר להתחמק מן הזיכרונות כשבאים
לראות את הקומיסרית. רק דבר אחד מחמיץ את הלב -מי
יודע לאן היה אסקולדוב מגיע בתוך 20 שנה אילו היה הקו־מיסרית
סירטו הראשון, אבל לא האחרון! ראו איזה כישרון
אדיר הוחנק באיבו. הרי הסיפור של ואסילי גרוסמן, כפי שסיפ רה
חברה יהודיה לאמו של אסקולדוב הפך לפואמה אנושית

שחקנים
ה סו ד ה בו ע ר
למראית עין בערה האהבה
בין בראגדאואר דדאגזוי
אבד האמת היתר. שונה:
הם תיעב! זה את זו

ביקוב ומורדיוקובה: שימלת הריון לקומיסרית
אדירה משופעת בביטויים חזותיים מדהימים.
מעשה בקומיסרית קשוחה, שזה עתה ציוותה להוציא להורג
עריק רוטט מפחד ומגלה שנפלה במילכוד האהבה. כשביטנה
תופחת היא נאלצת לעגון בבית יהודי. שם היא מגלה את
האנושיות, את האימהות, את החמימות ואת התיקווה. את
המסירות, את החסד ואת הזיכוך. דווקא הבית היהודי, הוא
החיק המתאים לחבק את ילדה שעה שהיא תחזור לגדודיה.
בזמנו היה הסרט מהפכני, נועז וציוני יותר ממהפכת אוקטובר.

הוא בבד
ילד גדול
ביג(דקל, תל־אביב, ארצות־הס־ית)
דרישת״שלום חמה מעליסה ב־ארץ־הפלאות. אם חוזרים לאחור
דרך נעורים בהשאלה (העייף) ופגי־סו
מתחתנת שוב (המרוח) ,ומגיעים כמובן, בסופו של דבר,
לבחזרה לעתיד(סטיבן שפילברג אשם תמיד רואים שבעצם
מבראשית שאף האדם להקטין ולהגדיל את מידותיו לפי הפנטסיות
הריגעיות שלו. הוא רצה לצמוח כדי להרשים ולהתמזער
כדי למצוא הגנה, להתבגר כדי לעשות אהבה ולהתכווץ כדי
לזכות בסליחה.
וכך קרה גם לגיבור שלנו, ילד־טוב-ירושלים בן 13 מפרוור
אמריקאי טיפוסי, המבקש להיות גדול ומישאלתו מוענקת לו
על-ידי מכונת-מישחק בלונה-פארק. לפתע פתאום הוא צומח
והופך לתום האנקס, מי שהיכרנו בספלאש לצד דריל האנה
הנימפה.
ותום האנקס, בגילגולו הגדול, או ליתר דיוק בגודלו הטיבעי,
נראה בדיוק כמו תינוק בונזאי שאם לא גוזמים את גיבעוליו
בזמן הוא הופך לבעל זרועות ארוכות בצורה בלתי״פרופור-
ציונאלית להדהים. וכך נראה האנקס בביג כמו תינוק מגודל.
אבל הפלא ופלא, המפיק גיייטס (תנאים של חיבה ומשדרים
חדשות) קרא יפה את הצ אנס המובטח בתינוקיותו הוורדרדה
של האנקס ונתן לאן שפילברג ולגרי רוס לתפור לו עלילה הו למת:
הילד הגדול בעל נשמת התינוק הופך למומחה מסי 1
בפיתוח צעצועים מתקדמים לתינוקות מודרניים שכמותו,
תוויו חובה לראות:
תום האנקס: צעצועים לכל החיים
היודעים להגעיל מחשבים בקלי קלות.
הוא עושר קאריירה מדהימה מעל ראשי כל האחרים, כובש
את ליבו המי סחרי של בעל העסק, רוברט לונייה(אחד השועלים
הוותיקים של הוליווד שהתעורר מתרדמתו בכבוד של פריצי)
ואת נשיותה הקארייריסטית של אליזבט פרקינס(שאינה מסכנת
את מעמדה של קתלין טרנר) והנה סרט מישפחתי עליז, אם
לקחת בחשבון הכנסה של כמאה מיליון דולר ברב^ שנה,
במולדתו בלבד. להוציא 20 דקות אחרונות, סרט שהוא מעדן.

הזז>>ס הם בורקס החיים הם גהר ארוך ורוגע (לב,
תל־אביב, צרפת) -האירוניה הפילוסופית
שבשם שבחר לו אטיין שא־טילייה
לסרט, נועדה להסביר למי
שעדיין לא קולט את המסר, שבעצם מדובר פה ביצירה רצינית.
אולם כמו כל המסרים המרים צריך לדחוף אותו ללוע הצופה
בתרווד של מרק ורצוי בעזרת מכה הגונה של גרזן הומוריסטי
שיצחיק אותו עד להתפקע -אחרת הרי לא יעזוב את האו לימפיאדה
בטלוויזיה, כדי ללכת ולצפות במשהו שיכביד את
ליבו במכאובים על מצבה הסוציאלי המתפורר של החברה שבה
הוא חי.
הבורגני הממוצע חי לו היום בצרפת ברוגע ימני, ששואב את
החמצן שלו קצת משכנתו השובה מרגרט תאציר, וקצת מדודנה
ביבשת החדשה רונלד רגן, ואפילו, לא נעים להודות, אבל גם
ישירות מזיאן-מארי לה-פן, למשל. אז זוהי השעה לקומדיה
מכאיבה, מעין סם משלשל לניקוי המעיים.
ואמנם, החיים הם נהר ארוך ורוגע הצליח להביא לקופה
לפחות את הצרפתי, ומספרים שכבר שמונת חודשים הוא חוגג
בהצלחה בבתי־הקולנוע הצרפתיים, מעניק אליבי מוסרי וקטר-
זיס מצפוני לכל צרפתי טוב והגון השונא שינאת-מוות את
שכנו.
מעשה באחות מתוסכלת הנוקמת במאהבה, רופא מיילד
שאוהב את הכוס יותר מכל עצם ניקבי אחר, בהחליפה תינוקות
בבית-חולים. כך זוכה מישפחת לקנואה, בורגנית ימנית, קתו-

זה היה מוזר במיקצת: במסיבת־העיתונאים
העמוסה למחצה(פסטיבל ונציה כבר החל להתפזר
לקראת יומו האחרון) הופיעו כמעט כל השותפים
לסוד הבוער, סירטו הראשון של הכימאי
אנדריו בירקין, אחיה של שחקנית ג׳יין בירקין.
היה שם כוכב הסרט, קלאוס מריה בראנדאואר,
ששיחק אותה בגדול, בטי־שירט שחורה ובמיש־קפיים
כהים. היה שם הכוכב הקטן שהפך לתגלית
הסרט, דיוויד אברטם, ילד חיוור־פנים ובעל עיניים
מבריקות. היה המפיק. היה אפילו הכימאי.
סיפור הסרט הוא סיפור של סטפן צווייג, על
׳אשת דיפלומט אמריקאי, בשם סוניה טוכמן,
היוצאת עם בנה חולה האסטמה לנווה־מרפא.
וינה, חג־המולד .1919 ,סנטוריום מעוטר בשלג
ובקשישים שבאו לנוח. אווירת שיממון.
הילד נסחף לידידות מלהיבה עם ברון פון
האונשטיין, פצוע־מילחמה רומאנטיקן המצטט
את גתה. האם, תחילה מסתייגת, ואחר כך נסחפת
גם היא. פיי דאנווי, האם, תמיד מצולמת מרחוק,
בזהירות. מול בראנראואר המבריק היא נראית
כמומייה עטופה היטב במייק־אפ, פוחדת לצחוק
במלוא הפה פן תתפרק מסיכת האיפור. היא גם
היחידה שלא הופיעה במסיבת־העיתונאים.
היו שסיפרו כי הסוד הבוער שמאחורי היעדרה
היה פשוט ביותר: אמנם למראית עין היה בינה
לבין בראנדאואר רומאן סוער, בנוסח צווייג כמובן.
מבטים ארוכים, עיניים עורגות. אבל במציאות
לא חדלו השניים להתקוטט. אפילו תיעבו זה את
זו. הפרימדונה בראנדאואר זילזל בה. היא סלדה
ממנו. מה לעשות.
הליהוק לא היה הבעייה היחידה של הסרט.
הנוסחה הכימית כולה לא עבדה. בירקין ייאלץ
לנסות שנית.

תל־אביב: קפה בגדאד, בוקר טוב ויאט־נאם,
הקיסר האחחן, הנסיכה הקסומה, אהבע
כדכך, החנינה של באבט, ליידי איב.
ירושלים: קפה בנדאד, סקר טוב דאט־נאם,
הנסיכה הקסומה.
חיפה: קפה בגדאד, סקר טוב ויאט־נאם,
החבר של החברה שלי, החנינה של באבט.

תר־אביב
* * ליידי איב(פריז, ארצוודהברית)
— פרסטון סטרג׳ס גיבור ניצחי. מבריק, משעשע,
שנון ועמיד בפני חיידקי הזמן.
קפה בגדאד (דיזנמף. מוצג גם
בקרן א1ר המחזדש בחיפה, גרמניה) — גברת
שמנה מבאוואריה מביאה ריח של תרבות אחרת
למיסבאה שכוחת־אל במידבר האמריקאי. מצחי״
קון אינטליגנטי. הפתעה: ג׳ק פאלאנס.
החגיגה של באבט (נ 1רחן,
דנמרק־צרפת, מוצג גם באירה בחיפה) — אש־פית־מיטבח
צרפתית מודה לשתי צדקניות כפריות
בדנמרק ולאנשי כפרן בארוחה המפוארת,
המפורטת והארוכה ביותר שנזללה על הבר.
ללכת רק אחרי ארוחת־ערב. זה האוסקר של
גבריאל אכסל.
בוקר טוב ויאט־נאם(נח, ארצות־הבריח,
מוצג גם באורניל ביחשלים ובתדנת
בחיפה) — שדרן משמיע בצרורות דברים שהממונים
עליו מסרבים לשמוע. רובין ויליאמס כוכב
עליון.

הקרנות מיוחדות
ילדי שאטילייה: כל אחד והגועל שלו
לית דתית ומרובעת עד כדי סלידה, בתינוקה של מישפחת
גרוזיי מתחתית הסולם החברתי, מובטלים בתירוץ של מילחמת
אלזייר, כופויט, קלפנים, וולגרים וצעקנים, שלעולם אינם מבקרים
בכנסייה, בקיצור כץ וקאראסו בצרפתית.
הדברים שקורים כאשר מתברר שהילדים הוחלפו עשויים
לחשוף את מחלות־הנפש, הנגעים החברתייים, הדיעות הקדומות,
הגזענות, הצביעות והעויינות הרווחים היום בחברה הצר פתית.
אבל הם עשויים ביד גסה ובצעקנות גדולה מדי. חבל.

השלמות לפסטיבל חיפה בסינמטק תל־אביב
ובסינמטק ירושלים:
רטרוספקטיבה איטלקית:
בולם הביתה דו ס!0.10 ,
בסינמטק תדאביב) — פנינה עם תעודה של
לואיג׳י קומנצ׳יני. אלברטו סורדי רוצה לחזור
הביתה בשלום והעולם כולו אבסורד לרגליו.
* הגנב החושני (י 1ד 5.10 ,בסינמטק
חל־אביב) — אחד הבימאים המעולים, מריו
מוניצ׳לי, ומשולש חזק — אנה מאניני, טוטו ובן
גאזארה.

עדנה פיינדד

העולם הזה 2666

— מועמד־ פצצה*
(המשך 0עם1ר )29
(״זיאמה״ו ארן, לקול צחוקם של השומעים.
בשעה
8.20 התכנסה הכנסת מחדש.
הדיון נמשך כאילו לא אירע דבר.

^ העוזר
9התאבד

ך י 9פיח מוזר של הפרשה: בדיוק
^ ש בו ע ימים אחר־כך, ביום שלישי,
התאבד נחמיה ארגוב, שלישו הצבאי
של בו־גוריון.
בן־גוריון עדיין היה מאושפז בבית־החולים.
עורכי כל העיתונים נעתרו
לבקשת בני״מישפחתו ועוזריו, והסכימו
להדפיס מהדורה מיוחדת של עיתוניהם,
ללא הידיעה על ההתאבדות.
זוהי המהדורה שבן־גוריון קיבל בחדרו
בבית־החולים, כדי שלא להעכיר את
רוחו ולעכב את החלמתו.
רק למחרת סיפרו לו, בעדינות, על
מותו של ארגוב. עד היום לוטה התאבדות
זו מיסתורין.
ובאשר לדוויה הוא נלקח לתא המעצר
במישטרת־ירושלים. בחקירתו
הודה בפשע המיוחס לו ואמר כי אין לו
צורך בעורך־דין. הוא יגן על עצמו. הוא
גם ביקש כי ישויורר בערבות. בתחילה
טען כי הוא חולה ואינו יכול לשבת
במעצר. אחר־כד אמר כי מאחר והוא
מתכוון להתגונן בעצמו, עליו להכין
את ההגנה כראוי, ללא הלחץ הנובע
מהישיבה בבית־המעצר.
בקשתו נדחתה. שבועיים אחר־כך,
אולי בהשפעת האסירים האחרים, אולי
מתוך שיכנוע עצמי האופייני לרבים
מהאסירים, טען כי הוא חף־מפשע.
״המיקרה אירע מתוך אסון,״ אמר
לחוקריו .״לאחר שהמנוף של הרימון
השתחרר שלא מרצונו, נדחפתי ללא
שיקול־דעת לזרוק את הרימון. ברגע
שהטלתי אותו כיוונתי אותו גבוה
ורחוק, לנקודה שבה לא היו אנשים
בקירבה יתרה. אילו פגע הרימון שם,
ייתכן שלא היה נגרם נזק לאנשים״.
הוא גם הישווה עצמו לשניים
שגרמו מוות מבלי שהתכוונו לכך:
מהנדס תל־אביבי שגרם למות זוג
קשיש בעת חיטוי בגז רעיל בדירה
סמוכה, וטייס המטוס שנחת עם מטוסו
בלב קהל צפוף בקיבוץ מעגן, בעת
טכס־אזכרה(השלם הזה .)28.9.88
דבריו התחילו להיות מבולבלים.
״עשיתי במשך שנים מאמץ נואש שלא
להגיע ליום הזה ״,אמר. ועוד :״המעשה
נבע מפעולת הרימון בלי התאמה״.

או שר
ץ ץ ישפטו הועבר לבית־המישפט
^/המחוזי בירושלים. פרקליט־המחוז,
עזרא הדיה, היום שופט מחוזי, אינו
זוכר את המישפט לפרטיו.
גם יוסף אכולעפיה, שמונה על״ידי
בית־המישפט לשמש כסניגורו של
דוויק, אינו זוכר דבר .״קשרי עם דוויק
נותקו מייד אחרי המישפט,״ הוא אומר.
״אם אראה אותו היום ברחוב, בוודאי
אף לא אזהה אותו״.
דוויק הורשע על־פי סעיף 255ג׳
לפקודת החוק הפלילי, הדן בעשיית
מעשה מתוך כוונה לבצע חבלה חמורה.
במשך 15 שנים ישב בכלא רמלה.
משה כרמלי, אז שדהתחבודה, היום
חבר מיפלגת־העבודה וירד ובמרכז ד
חולדות כוח המנן, ביקר ברמלה כמה
שנים אחרי המיקרה .״פגשתי שם את
דוויק,״ הוא מספר .״הוא מיד זיהה אותי
וביקש לשוחח איתי. אני כבר יושב כמה
שנים, אמר לי, וזה לא צודק. אמור
לגולדה ולבן־גוריון שישחררו אותי
מכאן״.
לפני 16 שנים השתחרר דוויק
מבית־הסוהר וחזר לנתניה. היום הוא
מתגורר בדירה קטנה, בשיפולי העיר.
בבוקר עובד כמלטש־יהלומים, בש־עות־הפנאי
חולם על השבת כבודו
האבוד, על אולם מליאת־הכנסת כשהוא
נמצא שם, לא ביציע־המבקרים,
אלא כחבר־כנסת או כשר בממשלה.
״תמיד שאפתי להיכנס להנהגה,״
הוא אומר בהתרגשות .״אולם מה אעשה
ואין לי שום כסף לאמצעי־תע־מולה?
צריך וידיאו״ צריך קסטות, ואני
לא יודע איך אצליח לארגן את זה״.
העולם הזה 2666

7/72017/הצבועים
מאת יגאל לביב

למה צדיק בי1ו
פורש?
צדיק בינו התחייב לנהל את בדל
במשך ארבע שנים. הוא פורש אחרי

שנתיים.
שתי סיבות לכך. האחת, שנת 1988
היא שנת הרווח הגדול האחרונה בבנק.
הריבית יורדת בלחץ בנק ישראל. לבנק
חובות בעייתיים גדולים, שהעברתם
לטור־ההפסד נדחתה עד כה על־ידי
גילגול הריבית וצירופה לקרן.
בשנה הקרובה לא ניתן יהיה להמשיך
בכך. כך למשל אנד, או ההתיישבות.
אחד הגורמים העיקריים לריווחיות
הנאה השנה היא מכירת־החיסול של
הנכסים שעשה בינו צדיק. סוס זה
נגמר. הבנק נכשל בניסיונות שלוו
בהשקעות גדולות להוציא מבנק הפועלים
קבוצות־עובדים, כמו אנשי צבא־הקבע
בצה״ל או השוטרים. הפועלים
השיב מייד בהצעות מפתות דומות, וכמעט
לא היתה נשירה של שכירים
לבדל.
בבנק לאומי, המיגזר הבינלאומי
ממלא מקום מרכזי במאזן הבנק. בינו,
שניהל עד כה בנק ישראלי, מצא
שעליו להתמודד עם בעיות בינלאומיות.
פרט לקשיי השפה (הוא דובר
רק עברית וערבית) ,כל ניסיונותיו
לשנות בסניפים בחו״ל נכשלו. המפקח
על הבנקים באמריקה אינו בנק ישראל,
שעם אנשיו ניתן להסתדר (גליה
מאור, לדוגמה).
הסיבה השניה היא האפשרות לרכוש
את בנק אינוד בקרוב, כאשר יושוו
התנאים והזכויות של מניות הבנקים.
צדיק הגיע להסכמה עם איל־ההון
הבריטי ברנארד שדייל על רכישת

הפטריוטיזם, אמר סמואל ג׳ונסון,
הוא מיפלטו האחרון של כל נבל.
כשאני שומע את יללות הבוכים על
טאבה, אני נזכר בפיתגם זה.
מלון סונסטה הוקם בנסיבות הראויות
לחקירה. עד היום לא ברור כיצד
שיכנע אפריים פירן, שהיה מזכירו
הצבאי של ראש־הממשלה, את מנחם
בגין והוציא בשמו הנחיה לבנות את
המלון, למרות כל האזהרות כי זה שטח
מצרי. אגב, בלי שום קשר לסיוע זה של
פורן נתפס פורן לפני כמה שנים כבעל
חשבון בחו״ל, ובו יותר מרבע מיליון
דולר. ייתכן כי מקור הכסף מעיסקות
הייעוץ הביטחוני שלו.
סונסטה נבנה כדרך המלונות בישראל,
כמעט ללא השקעת־בעלים.
מלונאיפפושדו כמעט ־ 807 מהבעלות

נילנול הריבית דוחה הפסדים
בנק אינוד. שדיר רכש את מלון השחן,
וכן 1091,מבנק לאומי באנגליה. נציגו
בישראל הוא יעקב הרטל, שהיה
בבדל.
אם יצליח לרכוש את בנק איגוד,
יוכל לחזור לעסוק בבנק בגודל המתאים
ליכולתו.
הכוונה היא לרכוש את מניות בנק
לאומי באיגוד ( )2096 ואחר־כך לרכוש
בכספי איגוד את מניות הממשלה
באיגוד.

יועץ סודן
חשבון בחו־ל
המלון שהוא ברמה של שלושה כוכבים
לכל היותר, גובה מחירים כמו של
מלון־פאר במנה׳טן ( 110 דולר ליום
ליחיד).

לפי התשקיף הרוויח המלון בשנה
שעברה שישה מיליון דולר. העסק כה
טוב, שאלי פפושדו רכש גם את חלק
הקיבוצים במלון, והוא עתה בעלים של
8096 כמעט.
פפושרו סבור שאם יוחזר המלון,
עליו לקבל סביב 50 מיליון דולר.
המצרים טוענים כי כל שמאי יקבע שהמלון
אינו שווה יותר מ־ 20 מיליון
דולר. על ההפרש יהיה הריב. הפטריוטים,
כביכול, יצעקו בשם אדמת־המולדת,
כאשר תפקידם הוא להרים
את גובה הפיצויים לבעלי סונסטה.
אגב, משקיעים גרמנים מתחילים
עתה בבניית מלון בן חמישה כוכבים
ליד סונסטה, על קרקע ישראלית שאינה
שנויה במחלוקת. המלון ינוהל על־ידי
חברת פנטה, השייכת ללופטהנזה,
וברור כי פתיחתו, בעוד שלוש שנים,
תהיה מכת־מוות לסונסטה.

יגאל נאמן ינחש וו7ת השנו נישואו
בקרוב מ״תדיואך ביחס למדינות השלם
מנכ״ל חדיראן יגאל נאמן יפרוש
מתפקידו בקרוב.
ב־ 16 באוקטובר יימסר להנהלת כור
הדין־וחשבון של צוות־הבדיקה הכל־

שדוני, מנכ״ל חברה־בת אחרת, א ר
א1פ.
השינויים בחדיראן נעשים למרות
הלחצים המיפלגתיים הכבדים על
מנכ״ל כור, בני גאון, להימנע מכל
זעזוע לפני הבחירות. מנוי וגמור עם
גאון לנהל את הקונצרן במנותק מהאירועים
הפוליטיים. באחרונה הודיע

מנכ״ל־פורש נאמן
מיסצאים חמורים
כלי ארתור דדדליטל מאמריקה.
כפי שנודע, מימצאי הדו״ח חמורים
ביותר, ומצביעים על ניהול כושל של
החברה בשנים האחרונות.
המועמדים להחלפת נאמן הם יו ס ף
מעיין, לשעבר מנכ״ל מישרד־הבי־טחון
וכיום מנכ״ל אלישרא, חברה־בת
של תדיראן. מועמד שני הוא נתי

מנכ״ל גאון
עומד בלחצים

מחלקת״המוזקר של הבנק השווייצי הגדול יו־בי־אס פירסמה כאח־רונה
שבלה משווה של גובה השכר בערים שונות בעולם, ביחס לציריך.
בכל עיר נעשה מידגם מייצג לפי רובעים שונים בעיר. השכר הוא
בפרנקים שווייציים לשעת־עבודה.
ציריך ;26.4 -ז׳נבה ;24.5 -קופנהגן ;22.3 -אוסלו ;19.7 -לוס־אנג׳לס
;19.3 -פרנקפורט ;19.2 -ניו״יורק ;17.9 -בריסל ;17.8 -טוקיו
;17.7שיקגו ;17.2 -דיסלדורף ;17.1 -מונטריאול ;17.1 -שטוקהולם ;17 טורונטו ;16.3 -יוסטון ;16 -אמסטרדם ;15.9 -לוקסמבורג - ;15.8לונדון ;15.3 -הלסינקי ;15.3 -וינה ;15.2 -מילאנו ;13.2 -סידני
;12.3פאריס ;11.6 -דאבלין ;11.1 -בחריין ;8 -מאדריד ;7.6 -
תל־אביב ;6.9 -יוהנסבורג ;6.4-גידה ;6.3-ניקוסיה ;6.3 -הונג-קונג
;5.1סיאול ;5 -פנמה ;4.7 -אבו־ד׳בי ;4.6 -סינגפור ;4.1 -קארקס ;3.9איסטנבול ;3.7 -ליסבון ;3.5 -בוגוטה ;2.6 -בואנוס-איירס - ;2.6קואלה״למפור ;2.2 -סאן־פאולו ;2.1 -בנגקוק ;1.9 -ריו״דה־ז׳אנירו
;1.9-נאירובי ;1.7-ג׳קרטוז ;1.2-מכסיקו ;1.2 -בומביי ;1.1 -
מנילה ;1 -לגוס ;0.8 -קאהיר.0.8-
תל״אביב היא במקום ה־ 28 בין 52 ערים.

לשותף של כור בשלחם. זבלדוביץ,
כי אין בכוונת כור להישאר שותפה
בחברה, אם יעמוד בלצונו להעביר את
חלקו לבנו פריו. מסתבר כי הזכייה
במיכרז־המרגמות האמריקאי לא תביא
לסולת בישראל כל טובה. לפי התנאים,
יהיה צריך להקים מיפעל באמריקה,
שיתן תעסוקה למקומיים.
סולתם ישראל תקבל משך שלוש
שנים 14 מיליון דולר לשנה תמלוגים.
גאון השלים באחרונה מהפך בסוד
כור. מנכ״ל הסניף באמריקה, יחיאל
פרומר, הודח ופרש לעסקים פרטיים.
את מקומו ממלא יוסי רובינשטיין,
מנכ״ל משקיעי ישראל.
בהנחיות שהוציא גאון לסולכור,
נאסר על סניפי־החברה לעסוק בסחר
בינלאומי של נשק, סיגריות, מלט,

קומודיטיס, טקסטיל, יהלומים, מזון
טרי ומשקאות חריפים. הגורם העיקרי
לאיסור הוא רמת־הסיכון הגבוהה.
הסניפים קיבלו עצמאות בניהול
פעולותיהם, וכל מנהל ישהה במקום
לפחות ארבע שנים. העובדים יקבלו
תמריצים לפי ריווחיות הסניף ופעילות
כל עובד.
בסניפי החברה בחו״ל יועסקו 37
ישראלים. הסניף באוסטריה ייסגר, ב־לוס־אנג׳לס
יימסר הסניף לאיש מקומי,
ולגבי דרום־אפריקה תהיה הכרעה נפרדת.
הסניף בצרפת ייסגר, וכך גם בפיליפינים,
במלאווי ובקמרון, ובטיי־וואן.
השנה
תבצע כור סחדחוץ ייצוא
של 173 מיליון דולר, ירידה של 896
לעומת . 1987

״ו —וו

1— 31

ה עו פסחוג

לרות\

אשור החוק
\ ת אגרוף; . 10
קידומת לשמות
.13 אויב; .14 לאום:

.15מ לת שאלה; .16 הלל; .18
בקשה; .20 קרס באף; .21 בן
תרדיון, מעשרת הרוגי מלכות•
.22 קליפת ענבים; .24 ממנו ראה
משה את הארץ .25 :תנועה
שרצה לבחירות; .26 ארץ מישור;
.28 שוט לייסר בו; .30 שוויו של
דבר; .31 השרץ הזוחל; .32 תבל;
.34 געשו .35 :צנור המוביל מים
אל השוקת; .38 קריאת ערוד; .39
לא ער; .41 שוא בראש המלה או
ההברה; .42 בהשאלה — תקוה,
תווזלת; .43 קידומת הולנדית;
.45 צמח מגרעינים שנפלו בעת
הקציר של השנה שעברה.47 :
מתגמל; .48 מבחן, אות; .50 ארץ
מרכז התרבות של האינקה; .51
פניה לאלוהים .52 :סופר, הוגה
דעות יהודי(ש״מ); .54 אלונו של
אברהם; .57 סלע; .61 אבא ארי־כא
.62 :גיא בן הנום; .64 זאטוט;
.65 משגיח במחנות המות; .66
הגיע; .67 לא כאן .69 :המשקל
ולא האריזה; .70 גרם לעוורון;
.72 מטבע קטן (חלק 24 של
סלע); .72 שנים (ארמית); .75
התרמה למען צה״ל; .77 חיה
שמעודה עשו מכסה למשכן; .78
אליל הברק; .81 מרפא; .83 נכבד
מוסלמי; .85 הסכמה .86 :עקר:
.88 בן נח; .89 אגורת ידידים; .91
נמאס עליו; .93 עמוד נוזלים; .95
תגובה של אי הסכמה לפסק־רין;
.96 לא כבה .98 אש מעופפת
כחץ; . 100 בולל קמח במים; .102
בן בקר .103 :נכרי; .104 סוציאליסט
וסופר צרפתי בתקופתו של
דרייפוס .105 :עומד בפני חום
להבה.

רקע מישפטי
.תמיד שואלים אותי — איך זה
שאת לא נשואה? אף אחד לא מאמין
שאני לבד ׳,היא אמרה לי. רווקה בת
,35 גאה, נראית טוב, נשית,1.70 ,
שיער בהיר, עיניים ירוקות, מזל דגים,
עוסקת נאמנות, נעלת רקע מישפטי,
סיימה לימוד מישפסיס ועובדת בנושא.
( )1/2666 מחפשת קשר רציני עם
אדם שלא ישעמם אותה, אינטליגנטי,
גבות אסתטי, רומאנטיקן כמוה. העיקר
שתהיה בנאדם, ואם אתה כזה, אתה
בטח יודע למה היא מתכוונת. בסוף היא
אמרר״.לא מעניץ אותי כסף ותארים
אקדמאים׳.

חיתי מזלסון לרשותכם, לקבלת
מיססר* הטלפון של הכותבים
או להכתבת מיכתב, או לשני
הדברים ביחד -כתמיד ב־

221017־.03

בשנות ה־ .37 ;50 קובץ אוסף
בלתי מסודר .40 :מפקר מחלקת
הל״ה (ש״מ); .41 שוא בסוף
ההברה; .44 נמלט; .46 עיר
במרוקו; .47 שיח דפנה; .49
מפקד בצבאו של הגנרל אלנבי,
ע״ש ככר בצפון ת׳׳א; .50 סופר
— ״אחי גבורי התהילה״ (ש׳מ):
.53 מסך הטלוויזיה; .54 שולח
חיצי אהבה; .55 זקן; .56 איבר
תנועה; .58 מילת המעטה; .59
מלשינות; .60 פתרון; .62 לשכה;
.63 חלש, רפה; .66 בירת ארץ
הנגב; .68 קרום עור מתוח המ
סוגל
ליצור אי לקלוט קולות;
.71 מכשיר התעמלות; .73
קבוצת כוכביב; .76 אילן; .77
דרום; .79 הפילוסוף והסתינד
טיקאי הצרפתי בעל החוק האומר
כי: הלחץ בתוך נחל נח שווה
בכל הכוונים; .80 בהמת משאות;
.82 עני; .84 טליסמה (ח); .85
חכה (ארמית); .87 שליח; .90
פרח נד .92 :סופר ישראלי —
״יעיש״; .94 וזעלו ממעמקים; .96
אסון, מרי .97 :אמן במלאכה; .99
בית; . 101 מומר; .102 רצועה;
.103 יהיר.

״אני מחפש מישהי שתהיה מוכנה
לחיות איתי בארצות־הבדית,״ הוא אמר
לי. .אני חי כבר שנים רבות ננידיורק
יש לי בית שם דש לי בית בארץ,
ואפשר לבחור אם לחיות שם או כאן״.
הוא הגיע לכאן לחופשה, דשמח אם
תזדרזי ליצור איתו קשר. אבל גם אם
לא תזדרזי, לא נורא, כי אז הוא ישמח
לקבל סמן־ צילצול ממרחקים (גוביינה)
.הוא בן ,41 מנהל מכירות, יליד
הארץ ממוצא תימני, נאת נשים
אומרות לו שהוא אטרקטיבי, גרוש
טרי, גובה .1.78
( )2/2666 היה נשוי לאמריקאית.
הוא מסודר היטב בחיים, והוא כן, ישר
ואמיתי. אותך הוא רוצה, לקשר רציני,
נבונת נאה, נאמנה, ביתית ישרת
בעלת חוש הומור, בגיל 25 עד ,35 רצד
בלי ילדים, ממוצא תימני. הוא מעדיף
רווקה, אחר־כך גרושה, ובסוף אלמנה.
לסיום הוא אמר לי משהו נחמד. :אני
פנד, מוכן, רוצה ומסוגל, ויש לי
קבלות על הכל.״״

--אביגיל מאי -

קמע ששמעתי מציץ אמיר, הפ־ליליטט
הידוע(והמקסים והרווק):
אחד מגיע לבחורה, מצלצל ב אינטרקום.
היא שואלת אותו: מי
זהז איך הגעת אלייי והוא אומר
לה: קיבלתי את האינטרקום שלד
מחבר.

איתן עמיחי

הד כד ת מדי קי ם

נשואה לא באושר

בעמ

מומחים והדברת תיקנים(ג׳ו7ן זם),ו
תולעי עץ, חרקי ספרים ובגדים,
עירפוו מיוחד וארועים ומניעת
^ יתושים וחרקים מעופפים.

רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־22־75־03
ב ש מי ר ה

ב רי או תךורכושן

היא נשואת לא באושר. חסר לה
בחיים קשר יפת גם נפשי, רצוי עם גבר
במצבה, נשוי, אבל פנוי ריגשית, אחד
שיודע לאהוב.
היא בתחילת ה־ ,40 אבל נראית 10
שנים צעירה יותר, נאת גבוהה (,)1.70
חושנית, משכילה אתה מתאים לה אם
אתה אינטלקטואל(.רופא, מדען, צייר
— זה בסדר גמור״) ,ישר, בעל חוש־הומור,
עם ראש קצת משוגע, כמו שלה,
אוהב אמנות, איש העולם הגדול, בן 40
ומעלה שאל אותי על (.)3/2666

שיהיה נורמלי
היא גרושה עם ילד, אקדמאית נאה,
נראית סוב, בת . 1.64,34 מה שחסר לה

במו בחלומות
גם היא בת ,34 וגם ודא גרושה(אבל
בלי) וגם היא אקדמאית. בעצת היא
חברה טובה של זאת שמחפשת נורמלי,
והן סיפרו לי על עצמן בשיחת טלפון
ארוכה אחת, שהיתת אני חייבת לציין,
נחמדה במיוחד. צחקנו רוב הזמן, אני
כבר לא זוכרת על מה
אז ( )5/2666 ודא גאה מאוד, בלד
נחת , 1.63 ,מלאה במקומות הנמנים.
היא רוצה קשר טוב(.על הכיפאת כמו
בחלומות׳) עם בן 30 ומעלה אינטליגנטי,
בעל חוש״הומור, גאת רגיש,

מארת

בית בגיריוו־ק

מאוגד:
. 1כלי מלחמה לנגח ולהרוס
החומה; .2בן־אדם; .3אשת יעקב;
.4אות החבור; .6עוף טרף; .7
סופר 20 אלף מיל מתחת
למים״; .8ידיד; .9נגמרה. 12 ,
תפיסה ע״י האויב; . 15 כאב קל:
.16 סרט לקשוט הבגד; .17 איש
מרמה, צבוע; . 19 יליד הארץ, או
מושרש היטב במקום; .20 חיק;
.21 עוף ביצות; .23 חפירה
למקווה מים .24 :מופת.26 :
קישור; .27 בירה אירופית (ח);
.29 אולם; .30 הנגינה על ההברה
האחרונה; 33ו״ 34 מאונך —
אוסף ספורי אגדה של ביאליק
ורבניצקי; .36 נשיא ביוגוסלביה

בחיים זה קשר רציני עם גבר רגיש,
עדין, אנושי, אינטליגנטי, בעל חוש-
הומור, לא נמוד, אוהב מוסיקת לא
פוחד מקשר, בן 30 ומעלת רצוי לא
חוק .״שיהיה נורמליז׳ היא אמרה לי,
.את מכירה איזה נורמלי? מזמן לא
פגשתי אחר כזת״ שאל אותי על
(.)4/2666

חלם, אני אומרת לכם. ידידה
שלי, תל-אביבית, פנתה לעירייה
וביקשה תווית-חנייה לאיזור שלה
( .)1הפקידה אמרה לה שאזלו
המדבקות לאיזוד הזה. היא שאלה:
אז מה אעשה! והתשובה
היתה: תקבלי דו״חות חניה, אל
תשלמי, תאספי אותם, ובחודש
הבא נבטל אותם, וחוץ מזה -אז
בבר נקבל מדבקות.

לא לחוצה להתוות!
היא נשית, נאה (.אומרים נאה
מאוד״) ,שיער שאטני בהיר, לא שמנה,
אבל גם לא שחיפית , 1.70 בקרוב בת
,37 גננ ת תושבת הרצליה. אשה חזקה
ועצמאית שונאת תלות וקינאה, לא
נתמכת באחרית ורוצה אותך בזה.
רוצה קשר טוב, לא לחוצה להתחתן,
לא כל־כך מאמינה במוסד הזה. מקווה
להכיר אחד שהוא לא רמשני, כמוה,
לא חומרני, שלא נכנס יותר מ ח לחיים
של השני .״שיהיה לכל אחד את הלבד
שלו, כ ח שהביחד יהיה סוב,״ היא
אומרת. חשובים לה גם יושר, חום,
עניין. אוהבת מוסיקה, בעיקר ג׳אז, וטיולים.
שאל אותי על (.)6/2666

בליינד־ד״ט בלוגדו?
פגשתי השמע מכר, סולי שדת
לשעבר מיסעדן תל־אביבי, מזה שנתיים
חי בלונדון. לא־מזמן הוא נכנס
לעסק חדש, לגביו, והפך להיות שותף
במישרד שידוכים ומנהל הסניף הלוג־חני
של המישרד. מישרד סופחמפואר,
2300 לירות-שטרליגג רמי־הרשמה,
קליינטורה של מצליתנים — רופאים,
עורכי־דץ, אגשי־עסקים. ואולי רופאות,
עורטת-דיז יכן הלאה. שכחתי
לשאול מה עושות הנשים. השידוך
המוצלח האחרון, לפי שדת• .היא
ברונית הוא בעל תואר סר, שניהם
בסביבות ה־ ,50 מאוהבים ער לב־השמיים׳.

תאמינו מה עשיתי, עם הלב
הטוב שלי. ישר סיפרתי לו על מישהי
שאני מכירת ליידי אמיתית, מסופחת
וחכמה, שלפי דעתי מצליחן יהודי־בריטי
זה בדיוק מה שיתאים לה(והיא
תתאים לו) .סולי לש? פרטית הבטיח
לספל. היא, מצידה, אסרה שהיא
מסכימה לבליינר־דייס בשדודהתעופה
של לונדון.

308*$

ה שנ ה

א בי ב
ס ת עופרה אביב, יפהפיה מהממת, לא יראו בתחרויות^
יופי. לא מפני שיש לה משהו עקרוני נגד התחרויות הללו.
להיפר, היא נטלה חלק בתחרויות שכאלה ויצאה מהן מאוכזבת
ופגועה.
עכשיו היא מצהירה :״לא אשתתף עוד בתחרויות־יופי. שבעתי
מזה!״ והיפה הזאת, נאה דורשת נאה מקיימת. רק השבוע הציעו
לה להשתתף בתחרות־יופי מסויימת, והראש היפה נע ימינה
ושמאלה וסימן לאו מוחלט.
את האכזבה הגדולה ביותר נחלה בתחרות האחרונה שבה
השתתפה. בתחרות הקודמת שבה נטלה חלק, תחרות מלכת־היופי,
היא קטפה את תואר סגנית־מלכת־היופי .״ציפיתי ליותר.
לא בגלל מה שאני חושבת, אלא מפני שזה מה שכולם מסביבי
הכניסו לי לראש.״
גם בתחרות האחרונה, הפנים של השמזנים. זהו מה שכולם
הכניסו לה לראש, והיא, לשמע דיבריהם של המעורבים
בתחרות, פיתחה בליבה ציפיות ותיקוות .״ואז הגיע ערב־התחרות,
ובחצות קראו בשמות חמש המועמדות הסופיות. אני
עומדת, ממתינה, והלב שלי דופק במהירות, ואז המנחה מגיע
לשם החמישי, ואני לא בין החמישיה!״
את אשר חשה באותם רגעים, קשה לה לשחזר .״הרגשה אי ומה.״
הדמעות מילאו את עיניה הירוקות. את כל אלה שחיבקו, עודדו
ואמרו ״איזה מין דבר! הרי את היית צריכה להיות הזוכה!״ היא
זוכרת במטושטש.
״כל הלילה בכיתי, אבל למחרת בבוקר קמתי חרשה.״
כבעלת־ניסיון, האם היא חושבת שתחרויות־יופי מכורות?
עופרה מעדיפה שלא לענות .״יהרגו אותי אם אני אומר מה
שאני חושבת. בוא נגיד שאני.לא חקרתי את העניין לעומק,
אבל לפי שמועות, הזוכות בתחרויות־יופי רבות נקבעות
מראש״.
ובכל זאת, יש חיים גם מעבר לתחרויות הללו. עובדה: עם תואר
או בלעדיו פילסה עופרה את דרכה, שלא היתה קלה, והיום היא
דוגמנית מצליחה.

י־ יופי שזר
בצה״ל
ך* יא חיילת בת ,20 ומתגוררת כעת בתל־אביב. במקור —
\ 1ועד לפני כמה חודשים — היתה נהרייתית.
״עזבתי את נהריה, כי הרגשתי שאני נחנקת שם. לא יכולתי
להיות שם יותר. אז עברתי לתל־אביב״.
ועם המעבר הזה היה גם מעבר צה״לי, שכן אביב היא חיילת
מן־השורה. המעבר היה מבסיס בנהריה לקריה שבתל־אביב. עם
חוקי־הצבא הנוקשים לא היו לה בעיות, גם אלה נמסים למראה
בחורה כל־כך יפה .״כן, לחיילת יפה קל מאוד בצבא. דוגמה?
אחרי שסיימתי את הטירונות, ניגש אלי מפקד כוח־אדם־ראשי
וביקש שאהיה פקידה של מפקד חילות־השדה.״ והבקשה הזאת
באה בגלל היופי? ״אלא מה? היתה איתי בטירונות גם
הדוגמנית רונית ויגלר. מבין כל מאות הבנות, רק לי ולה
הציעו את התפקיד הזה!״
הציעו לה, אבל היא סירבה. היא רצתה לשרת בנהריה, קרוב
לבית. רצתה וגם קיבלה, בלי שום בעיות.
״עד שהרגשתי שאני חייבת לעבור לתל־אביב. גם בגלל
הקאריירה. ידעתי שאם עכשיו לא אתן לעצמי את הפוש, אז
ישכחו אותי!״
היא עברה להתגורר בדירת אחותה, וניסתה להשתלב בעבודת
הדוגמנות .״לפני שהגעתי, הייתי בטוחה שכולם פה רק מחכים

אבל מסתבר שהמציאות אינה קלה גם לבעלות פנים יפות.
״ישבתי בבית ולא הזמינו אותי לתצוגות. שבועות שלמים עברו
ככה, והיו רגעים קשים, רגעים של כמעט שבירה.״ אבל
הרגעים הללו חלפו, בעזרת יוזמה וחריצות מצידה. התחילו
להזמין אותה, פעם אחת, עוד פעם, ואהר־כך הגיע שטף־
העבודה.
״לא קל להיכנס אל חרר״הלבשה של דוגמניות, כשאת
דוגמנית חדשה ״.היא זוכרת מבטים צולבים, הערות פוגעות.
״פעם, לפני אחת התצוגות הראשונות שלי בתל־אביב, עמדתי

הצגת במרה עזפרה אביב
וסירקתי את השיער. דוגמנית ידועה הביטה בי בעיניים
מזלזלות ואמרה, :יפהפיונת, תשמרי טוב על השיער שלך!׳

ה! דא
מפרגנות
^ ש דוגמנית הבולטת בהתנהגות כזאת. נטע רימון. היא
/ /מרגישה כנראה שזמנה עבר, וחושבת שהצעירות גוזלות את
מקומה. היא מתייחסת אליהן בצורה מגעילה ממש.
״באחת מהפעמים הללו ביקשתי ממישהי להשתמש בכובע
שלה, והיא כמובן סירבה. היו לי דמעות בעיניים. אני לא
אשכח שאנאבל טמיר ניגשה אלי, חיבקה אותי ואמרה לי,כולן
זונות, אל תתייחסי פה לאף אחת, כי אף אחת לא תעזור לך.
מה שאת רוצה, תיקחי ממני.׳ היא ודוגמן אחר, אילן אשר, היו
קרני־האור באפלה.

״עולם־הדוגמנות הוא עולם לא־מפרגן, צריך עור של פיל, עם
הרבה־הרבה שכבות, כדי לשרוד בעולם הזה.״
והיא, בעלת עור־קטיפה מושלם דווקא, שורדת.
בחייה האישיים היא כרגע בעלת מעמד של בודדה .״אין לי
חבר.״
הצעות? יש ויש. אבל את אשר היא מחפשת באמת, אין היא
מוצאת.
כסף, למשל, אינו חשוב לה .״הדביקו סטיגמה ליפות
מיקצועיות, כאילו הן מחפשות רק עשירים. זה לא נכון. אני אף
פעם לא יצאתי עם עשיר מפני שהוא כזה, למרות שהיו הרבה
עשירים שרק חיכו שאגיד להם כן,״ והיא לא אמרה.
היא רוצה בגבר שיהיה מבין, אוהב, שיתן לה חום ופינוק .״ואס
יש כל זה, אז הכסף הוא דבר שולי״.
הנוסחה להצלחה בדוגמנות? ״זיעה, הרבה זיעה, חריצות

יעביי״ קשה•׳

•עי כדם @

חוווסהוס
מזל החודש:

מ אזניי ם
האום והחלום
מהו תפקידם של החלומות בחיינו! האם
יש להם משמעות כלשהי!
מקובל להניח שהחלומות מספרים לנו
מה דרוש לנו כדי להגיע לאיזון, לשלמות
ולשקט נפשי. החלומות יכולים לשנות את
גישתנו לחיים. החלומות מובילים אותנו
לשטחים בלתי־ידועים לנו על עצמנו. לכל
חלום יש מטרה. כל חלום הוא אמיתי
לגמרי. כשאנחנו ערים אנחנו יכולים
להעמיד פנים ולהתחזות, אן בשנתנו לא
נוכל להונות איש.
חלומות הם חלק מהחיים הפנימיים. הם
קרובים לאינטואיציה, לפנטזיה, לדימיון
ולצרכים הפנימיים שלנו. צרכים ורצונות
שייתכן ואנו לא מודעים אליהם. אומרים
שאדם חולם בממוצע ארבע פעמים בכל
לילה. מחקרים גילו שאנשים, אשר בדרן
כלל לא זוכרים מה חלמו, מסוגלים לזכור
חלומות אם הם ערים בפרקי שינה המלווים
במיצמוצי־עיניים מהירים. כל דבר יכול
לעורר אדם לחלום, במיוחד אירועים לא״
שיגרתיים הקורים בשעות הערב.

כבר מילדות הם לומדים לזכור חלומות,
לחזור על חלומות מהנים ולחלום סוף טוב
לסיוטי לילה או לחלומות בלהה.
אפשר ללמוד, לזכור ולשנות את החלו״
מות. אם מניחים נייר ועיפרון ליד המיטה
ורושמים כל מה שמסוגלים לזכור ברגע
ההתעוררות, לפני ששוכחים, מתרגלים לז כור
את החלומות.
אפילו עצם הכתיבה נותן מושג מסויים
על סוג החלומות שחולמים. רגשות אלה הם
המפתח הראשון למאוויים פנימיים. צריך
לשים לב אם בעת ההתעוררות חשים עצב,
שימחה, כעס, שיעמום או מרץ וחיות. זמן
רב והרבה סבלנות ותירגול נדרשים כדי
ללמוד לזכור חלום בשלמותו. כתיבת החלום
נראית קצת טיפשית בהתחלה, אבל
דמויות מהתת-מודע הן על״פי-רוב הגיו ניות.
כשמכירים טוב יותר את החלומות
נוכחים שיש בהם חוכמה רבה ואינטואיציה.
כדי
לחזור לחלום שנהנים ממנו צריך לנסות
לזכור אותו לפני השינה תוך כדי שכיבה
רגועה במיטה. שיטה זו גם עובדת
כשרוצים לסיים חלום בלתי״מושלם שנפסק
באמצע השינה, או לשנות את סופו של
חלום לא״נעים או מפחיד.
רבים חולמים על נפילה בעת חלום.
אפשר, לדוגמה, להפוך את פחד הנפילה
להנאה, כשחושבים שנהפכים לציפור גדולה
או כשנופלים לאט כמו נוצה ונוחתים ברכות
על האדמה. כדי לא להביא למתח נוסף
חשוב מאוד לא לנסות לשנות את החלום
עד שמבינים מהם הקונפליקטים.

בהפסקות לא קבועות.6 ,
פעם בשבוע.3 ,
פעם בחודש לכל היותר.4 ,
כל יום.5 ,
בעת חופשה.2 ,

כיצד אתה מגיב
כשחסרות דך שעות־שינה
או כשאתה נמצא במתח?
אני ישן במשך 24 שעות או יותר.4 ,
אני מנמנם במשך היום.2 ,
אני ישן בחוסר מנוחה ומתעורר לעיתים
קרובות.5 ,
אני ישן בכבדות במשך 10 עד 12 שעות,

אני חולם בהקיץ.6 ,
יש לי חלומות ברורים במשך מיספר
לילות.3 ,

מתי אתה ימר
לו מ ר חלום ממש בבירור?
מיד כשאני מתעורר.5 ,
אני יודע שחלמתי, אך איני יכול לזכור
זאת.4 ,
בכל עת שארצה.3 ,
תוך כדי עבודה או בעת טיול.1 ,
כשמשהו אחר מזכיר לי את זה.2 ,
כשיש לי חלום זהה.6 ,

מהם הרגלי הקימה שדך?
אני מתעורר כל בוקר באותה שעה.1 ,
אני מתעורר כשהשעון מפסיק לצלצל.2 ,
אני מתעורר כל יום בזמן אחר.3 ,
קשה לשנות את הזמן שבו אני מתעורר,

איוה סוג
של חלומות אתה חולם?
יש כל מיני טיפוסי חולמים. איזה סוג של
חולם אתה! האם אתה אותו אדם כשאתה
ער וכשאתה חולם! זאת תוכל לדעת אם
תענה על תשובה אחת בכל שאלה. בחר את
התשובה המאפיינת אותך ביותר ואחר-כך
תן לעצמך ניקוד.

אני מתעורר כשאני מחליט שאני רוצה
להתעורר.5 ,
אני תמיד זקוק לשעון מעורר.6 ,

9איך היית מתאר
את השינה שדך?
שינה קלה.5 ,
שינה עמוקה.1 ,
שינה ממוצעת.6 ,
הוסף את התשובות שסימנן 4ותמצא
את התוצאה הנמוכה (פסיבית) ,הוסף את
ה־ 2ל־ 6ותמצא את הציון הממוצע. חבר את
שאר הנקודות ותקבל את התוצאה הגבוהה
(אקטיבית).
התוצאה הגבוהה מראה איזה סוג חולם
אתה. קרא את התיאור המופיע ותבדוק
האם זה מתאים לן כשאתה ער. יכול להיות
שתהיה הטיפוס ההפוך בעת שנתן ובזמן
שאתה ער. אם קיבלת תוצאות זהות בשתי
הקטגוריות קרא את התאורים של שתיהן
והחלט מה מתאים יותר. בדרך כלל תוצאה
כזו מאפיינת את החולם הממוצע.

חולם פסיבי
כמעט ולא מודע לחלומותיו. על-ידי
למידה יוכל לנסות לזכור אותם ולהבין
אותם. אם אתה נמנה על הטיפוס הזה אתה
מתעניין בדברים עולמיים ואוהב להנהיג.
אתה הגיוני, נהנה מהנאות אינטלקטוא ליות,
בדרך כלל מאוד הגיוני ושקול. נסה

להימנע מניגודים.

חולם ממוצע
סוג זה מודע לחלומות, אך מתעלם מהם
ויכול להפיק תועלת מכך שיזכור את הח לומות
ויתייחס אליהם. מתעניין בדברים
בעלי שיווי״מישקל. גמיש מאוד, אוהב לל כת
בדרכו ומתנגד לשינויים. נהנה מהנאות
תכליתיות. אתה בעל כושר המצאה וכפיי תי.
נסה לנטרל את הקונפליקטים שלך.

חולם גבוה

• באיזו צורה
מאוד ער לחלומותיו ומפיק מהם תועלת
ויכרון ושינויים בחלומות
רבה בכך שיש לו דרך לתת-מודע שלו. מת אתה
מעדיף דישון? תכיפות באיזה
קיים שבט במיזרח״אסיה שבניו נוהגים
עניין בדברים ריגשיים, ספונטני מאוד, אוהב
לקחת פיקוד, אוהב שינויים. אינטו בחשיכה
מוחלטת או בחדר חשוך.4 ,
להיפגש בכל בוקר כדי לדון בחלומותיהם. אתה מודע רכך שחלמת?
הם מאמינים שכדי לשמור על בריאות
איטיבי, נהנה מהנאות רוחניות, רומאנטי
כשיש אור בתוך הבית או מחוץ לבית.3 ,
טובה צריך לזכור, להבין ולשנות חלומות.
פעמים נדירות.1 ,
מאוד ובעל דימיון מפותח.
כאשר יש מנורה בהישג יד.2 ,

זהו שבוע קשה שבו דרושה תשומת״לב מיומצב-רוח
בבד ב 7-וב־ 8בחודש. תופתעו
בבית מתקלקלים אביזרים חיוניים, זה עלול להיות
אתם מצליחים מאוד במקום שבו אתם עובדים,
חדת. הנטייה להיפגע בתאונות מסוגים
מפגישה משונה ומיקרית עם מישהו מבני
ם א!ד מסוכן, וכדאי שתהיו ערים לתופעה. ס׳
יש לכם אפשרות להתקדם, אבל יותר ם די מח1נ־שונים
חזקה. נסיעות
הזונ.מעלימים ממכם מידע
המין השני. הצעה מוז דים
ואויבים דואנים לעכב
ארוכות וקצרות יהיו
חשוב על עצמם, זה •ח1לה
רה שתוצע לכם תביא
אתכם ולמנוע מכם כסכסימן
של תקלות
להתלבטות. הקשר הבדרך
מיקרית. תצטרכו
פים, תהילה וכבוד המר־רומאנטי,
שבו אתם
ועיכוגים. צריך להקלהתמודד
עם העובדות
עים לכם. כרנע אין טעם
פיד מאוד לא לעבור על
מסובכים עכשיו, קצת
למרות שלא יהיו ועימות.
לריב ולהילחם. בקרוב
החוק בשום דרך, שכן
מערער את הביטחון האך
הפעם לא תוכלו שלא
תוכלו להשיג יותר כוח
לצאת מתיסבוכת כזו
עצמי. אתם מתנהגים
להתערב. כעבודה ממשיולוותר
על תלות שיש לכם
יהיה חסר סיכוי עכשיו.
בתקיפות שאינה אופ כים
להציק לכם ולהביא
באנשים מסוימים. כספים,
יינית לכם במרבית ה ;>ד>ע££זו 0 £
המצב הכספי משתפר,
אחכם למחשבה על עזישהיו
צריכים להניע. ית:

9833*1*3

כדאי לוותר על
בה, המתח עולה מיום ר
שנה. נסיעות לחו״ל איעכבו.
זה בולט בעיקר בין
עיסקות או נטילת סייום.
ובכל זאת השתדלו
נן רצויות כעת, ויכולות
ה־ 9דוו בחודש. בימים
כונים כי הם יביאו להפסדים. ב״ 5וב־ 6צפולהעמיד
אתכם או את הקרובים לכס בפני
להיות שקטים ומאופקים. הכל ״ראה אחרח
אלה תניע בשורה עצובה בקשר לאדם יקר. נסייות
חוויות מסעירות ופגישות יוצאות״דופן*.
בעוד זמן מה. השבוע צפויות פרשות רומאוטיות.
מצבי סכנה. שמירה על סודיות הכרחית.
עה לחו־ר הצפויה בקרוב תביא להידוק קשרים.

ענ״ו׳ בריאות שוב תופסים זמן יקר. הבועה נם כדאי שתשמרו היטב על כספכם. ב־ 7או
הצעה או הזדמנות לקבר עבודה במקום מעניין לימודים תופסים לפתע מקום חשוב. אתם
לבריאות של קרובים. תמצאו את עצמכם מבק ב־ 8יש אמנם סיכוי לקבל סכום-כסף שיע ב־
5או ב־ 6בחודש. אבל אל תתלו היקוות ורר חושבים על שינוי ולשם כך עליכם להשתלם
רים במרפאות ובבתי־חר
לוח, בינתיים אלה דיבורים,
זור לכם מאוד, אך הנ־בתחום
שאתם מעוניי-
לים. כספים אמום ירעו,
מאוחר יותר תמצאו את
טיה להוציא בלי חשבון
נים בו. אין זו התקופה
שההוצאות
אך וראה
תתגבר. נסו לחסוך. יש
מה שאתם מחפשים. בינהמתאימה
להתחיל בודלוח,
וכדאי לשים לב
לכם נטיה לאבד ארתיים
עליכם לשים לב
דברים חדשים. מרקורי
רכך שהיחרות מתרוקנות.
לבריאזח. מי שסוברים מנקים,
ולסבול מנזקים
(תיקשורת) ומרס(פעיאין
זה הזמן להשקיע
בעיות אלרגיה ואסטמה
לרכוש. הצלחה בעבודה
לות) נמצאים בנסיגה
בקרות, בעיסקוח או בכל
שוב ׳רנישו לא טוב בין התביא
לשבחים מפי
ומקשים על מהלך חיים
סיכון כספי. בחחוס הרו־הממונים,
הם אמנם
דדוו בחודש. מומלץ
נורמלי. צריך להמתין
מאוט׳ מתחילה תקופה
להישאר בבית, לנוח ולא
יבקשו את עצתכם, אך
לסוף החודש, ואז תהיה
68530831

ם*; 41 מאוד מעוררת. פרשות עם
אתם אל תיסחפו אחרי
ז ו רזו לקחת על עצמכם משיא11פ
23£מ י ! הדרך פתוחה לפניכם.
דמויות סן העבר משמחות.
ההצלחה. נסיעות לחוץ
מות קשות, משום שאתם
חלק מכם חושב על
אך אל תטעו. זה לא מתחיל מחרש. אל תצפו לארץ ובארץ עלולות להידחות או להתעכב,
עלולים׳ להזיק לעצמכם. מישהו פועל ננדכם מא נסיעה לחו״ל. לא מומלץ בתקופה הנוכחית.
לכך. קשר חרש יתחיל בקרוב, אך יהיה קצר. צפויות תקלות ורצוי להמתין כשבועיים.
חורי הנב. נס 1לומר לו ישירות שהדבר ידוע לכם. ענייני כספים דורשים התייחסות שונה.

היחסים בבית משתפרים ואתם מקבלים
ידידים מן העבר יגרמו לכם לאכזבה. אינ ו
ד 15ה־ 6בחודש יהיו מאוד מעייפים. יתכן שתצמצב־הרוח
די כבד. ידיעות מעציבות הקשורות
יותר תמיכה מבני-הזוג והכרה בדברים
פורמציה, שתגיע אליכם במיקרה, תבהיר
טרכו לושת לרופא ולבדוק או לטפל בבעיותיכם
לאנשים יקרים אינן מוסיפות לכם עידוד. אורם
שאתם עושים למען
לכם דברים שהיו סתו הבריאותיות.
שינוי עצום
אתם מאוד מבוקשים בקרובים
מבוגרים. בע מוד
.7תיפנשו עם דמויות
מים, אך יגלו את הת קרב
בני המין השני. החובודה
מעמדכם עולה
מונה כולה בקשר ל-
סן העבר ותוכו לשבחים
ד ש הקרוב יהיה מלא
והממונים יתחשבו מעל
הופעתבם. אתם מושתכוגות
שהם הסתירו
בסערות רומאנטיות. יחק
אוד בדעתכם. פחות
כים את בוי המין השני,
היטב. יתכן שעכשיו
שברא־ לחשוב על סיום
נוח הוא תחום הנסיוהחודש
הקרוב יוכיח לכס
תבינו מי גרם לכם לנז קשר
שנמשך בבר זמן רב
עות. אתם עלולים לקים
ולפגיעה ברכוש
שאתם פופולריים ומבוקם
די. בקרוב תוכל! להתהסתבך
ולשלם ביוקר.
שים. הפתעה משמחת
ובכסף. מצבכם הכספי
חיל בקשר חדש ובריא
היו זהירים משום שה בכל
הקשור לכספים בין
שוב מדאיג השבוע, אין
•ותר אל תסתבכו בהר

מ ב בנו
19ב פב רו א ר
21ב מ אי ־
רכב עלול להיפגע, וכל
זה הזמן להשתתף בהג וד
9ל־יו בחודש, אלא שפתקית
צדדיות שצריך
20בדצמבר
20ב י עי
20במרס
121* 1נם
נסיעה עלולה להיזכר
רלות או לבצע עסקים.
מישהו יפות אליכם בבקלהסתיר.
זה תנלה ויביא
זמן רב. ה־ 9וה״ 10 הם רומאנטיים אך מטשת
עורה ולא בטוח שהכסף יוחזר לכם. תפקיד
המתינו כשבועיים והמצב ישתפר. שימו לב,
לחרטה. בכספים מצבכם לא טוב. הנצאות לא־עים.
אל תנסו לפרש את כוונת הצד השני.
שיוצע לכם •היה מושך, אך מאור לא בטוח.
המין דברים מתקלקלים או נעלמים השבוע.
התקציב.
לדלדל אח ממשיכות צפויות

מ^זנ״ס

!1שת

גז&ירגרים
אח צעיר
באמצע העיר

הבן המו״ל של האב הגדול

היסטוריון ישראלי
בקזמתיסט עברי
נפטר בלונדון, בגיל ,69
הם רופסדר שמואל אטינגר, פרופסור
להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה
העברית ונשיא החברה ההיסטורית
הישראלית. אטינגר, יליד
קייב הרוסית וחניך ישיבה, היה, בטרם
מדינה, בין מקימי תנועת הקומוניסטים
העבריים, ששמה דיבר בעד עצמו,
וממנה התאכזב עד מהרה, אם כי
המשיך להחזיק בדיעותיו המתקדמות
(באחרונה היה בין רכזי עצומת הפרופסורים
נגד הכיבוש).

נזבית־הקולמע לאופציה הירדנית
נפטר בעזה, בגיל ,79 רשאד
אל־שאווה, מי שהיה במשך 21
השנים האחרונות פעמיים ראש עיריית
עזה. אל־שאווה, בן אחת המישפחות
הנכבדות ברצועה(אביו היה ראש־העי־ריה
הראשון, בימי התורכים, בראשית
המאה; אחד מארבעת אחיו היה ראש־העירייה
בימי השילטון הבריטי והמצרי
ואח אחר היה שר־החקלאות של
סעודיה) ,היה אב לשישה (ארבעה
בנים, שתי בנות) ,פרדסן ואיש־עסקים
אמיד(בית־אריזה, תחנת־דלק, מישרד־נסיעות,
סוכנות־מכוניות ומיפעל
משקאות קלים) ,שנודע בדבקותו
באופציה הירדנית. אל־שאווה היה בעל
עבר ססגוני; בימי לימודיו באוניברסיטת
ביירות התפרסם ככדורגלן,
בגיל 26 התמנה על־ירי שילטונות
המנדט לקצין מחוז חיפה, משעזב את
השרות הממשלתי פתח את בית־הקולנוע
הראשון בעזה, ב־ 1948 אסף
נ?גן נטוש משדות־הקרב של מילחמת־העולם
השנייה במידבר מערבי של
מצריים לטובת המאמץ המילחמתי של
ערביי ארץ־ישראל ולאחר מכן עוד
הספיק להפיק במשך שנים מיספר
סרטים במצריים, כשסירטו הראשון,
מישחקה של גברת, הפך לאחד
מסרטי־הקופה הגדולים של הקולנוע
המצרי.
העולם הזה 2666

שגי וימוני־יד
נזרקו רחצו
בית בהוצריה
ניתוח. האם
שלושת האחים
התאהבו שוב
בעשיר בלגי?
שנשלחו מטעמו לגבות את החוב,
למרות שלא היה כל בסיס לטענתם.
הם הורו לו להכין את הסכום האמור,
ואיימו שאם לא יעשה זאת, יפגעו בו
ובבני־מישפחתו.
אחרי שיחת־הטלפון הראשונה טיל־פנו
עוד פעמים אחדות כדי לוודא
שהיהלומן נוהג על־פי הוראתם, אלא
ששיחות״הטלפון הוקלטו על־ידי המי־שטרה
שפתחה בחקירה סמויה, בעיק־בות
תלונתו של היהלומן.
כדי להמחיש ליהלומן את רצינות
כוונותיהם השליכו האחים על־פי
החשד שני רימוני־רסס, שניצרתם לא
נשלפה, לחצר ביתו. אחר־כך טילפנו
שוב ואיימו כי אם לא יכין את הכסף
הנדרש, שוב ישליכו רימונים לביתו
אלא שהפעם ניצרתם תהיה שלופה.
כל אותה עת היה הטלפון בבית
היהלומן בהאזנה ובמעקב של מיפלג־המודיעין
של המישטרה. במהלך שי־חת־הטלפון
האחרונה שניהלו בחג הסר

חשוד אבי תדון

חשוד אייל תדון

הניצרה ה־תה בפנים

המישטרה צ1תתה
חייס טרגן

נפטר בתל־אביב, בגיל ,62
בצלאל צ׳ריקובר, אחד המו״לים
הוותיקים והגדולים בארץ, שהתמחה
בהוצאת ספרי־עזר וספרי לימוד, כולל
סידרת חמשת ספרי־ההיסטוריה (המזרח
העתיק; י1ון; חמי; ימי הבינ״ם;
הזמן החדש) ,פרי עטו של אביו המנוח,
חוקר תולדות יוון ורומי העתיקות ופרופסור
האוניברסיטה העברית, אביגדור
צ׳ריקובר, שעל ספריו אלה גדלו
דורות של תלמידי תיכון ישראליים.

^ אחים לבית דורון יש כנראה
) סימפטיה מיוחדת לאנשי־עסקים
בלגיים. השבוע נעצרו אייל, יובל ואבי
דוחן בחשד לניסיון־סחיטה באיומים
של 1.1מיליון דולר מיהלומן בלגי
המתגורר בהרצליה־פיתוח.
ליהלומן הבלגי, ששמו נאסר לפיר־סום,
יש סיכסוך עיסקי עם יהלומנים
באירופה, ועומדת נגדו בבלגיה תביעה
של חוב של 1.1מיליון דולר. על־פי
החשד, ידעו האחים דורון על התביעה
העומדת נגד האיש, וניצלו את המידע
שהיה ברשותם לניסיון הסחיטה.
בערב יום הכיפורים טילפנו ליהלומן
והציגו עצמם כנציגי בעל־החוב

חשוד יובל דורון
התביעה 1.1 :מיליון ד 1לר

בות, מתא־סלפון ציבורי, נעצרו האחים
יזבל ואייל. מאוחר יותר נעצר האח
הש לישי, אבי, ביחד עם חברתו לילך
גלמו.
ען מפקח רחמים כהן, מהיחידה המר־כדת,
כי חם חשודים בסחיטה באיומים
דבניסיון לחבלה בעזרת חומרי־נפץ.
לדעת המישטרה מעורבים בפרשה
לפחות עוד שני אנשים, ביניהם יהלומן
אחר, שמסר לאחים דורון את המידע
אח־ות המישפט המתנהל בבלגיה נגד
היזזלומן, ואשר שימש כעילה לסחיטה.
יובל ואייל נעצרו ל־ 15 יום, אבי
נעצר לשמונה ימים, חברתו לילך גלמן
נעצרה עד ליום השישי.
שותפות פמועדודלילה

חטוף דה־קלאו
הקורבן הוסגר

חיים טרגן

נפטר בפליינס שבמדינת
ג׳ורג׳יה האמריקאית, מסרטן־הלבלב,
בגיל ,51 בילי קרטר, אחיו הצעיר
של מי שהיה נשיא ארצות־הברית,
ג׳ימי קרטר. קרטר הצעיר, אב לשישה,
שממש נהנה להביך את אחיו המפורסם
(פעם הטיל את מימיו בפומבי, על
מסלול נמל־התעופה של אטלנטה,
בירת ג׳ורג׳יה) ,היה בתחילת דרכו בעל
תחנת־דלק, אך עשה חיל בבית־האריזה
לבוטנים שהקים. הוא נודע במיוחד
בפליטות־הפה המכוונות ושלוחות־הרסן
שלו, במינהגי־השתייה שלו (20
פחיות בירה ליום) ובעסקיו המפוקפקים
עם שליט לוב, מועמר קד׳אפי.

האחים דוואוהבים נוגים

ך* מוזר בפרשה הוא שאין זאת
ו !הפעם הראשונה שבה מעורבים
האחים חרון בסחיטה מאיש־עסקים
בלגי.
בפברואר 1979 הגיע לארץ מיליונר
בלגי בשם פיליפ דה־קלארק ותבע את
זכותו לקבלת אזרחות ישראלית בתוקף
היותו נשוי לאשה יהודיה הגרה
בישראל.

דה־קלארק נישא בבלגיה לאשה
היהודיה שילדה לו שני ילדים. כאשר
התערערו היחסים ביניהם, עזבה האשה
את בלגיה עם שני הילדים ועלתה
לישראל. דה־קלארק הגיע בעיקבותיה
והשתקע באשדוד. שם שכר לעצמו
דירת־פאר שהיתה שייכת לאחד מהאחים
זמור, ששמם נקשר בזמנו עם
המאפיה הצרפתית.
המיליונר גבה־הקומה התחיל להסתובב
בתל־אביב, ובייחוד במועדון
שנחשב באותו הזמן כ־אן מועדון
פיקוקס בכיכר־אתרים. אחרי שבילה
במקום פעמים אחדות, השתכנע שכדאי
יהיה לו להשקיע כסף במקום.
שלושה חודשים אחרי שהגיע לארץ
קנה 20 אחוזים מהמועדון תמורת 50
אלף דולר.
שמו של המועדון היה ידוע לשימי
צה. פנחס גולדשטיין ודויד אפללו,
מבעלי המועדון, נעצרו באותה שנה
ונאשמו ך עיסקת־סמים. בית־המישפט
הרשיעם וגזר עליהם מאסר על חלקם
בעיסקה. המועדון היה ידוע גם כמקום
שבו ערכו אסירים משוחררים את
מסיבות־השיחרור שלהם.
השמועות אף אמרו שמועדון־הלי־

יזסיעידדדד
(המשך בעמוד )36

_ האחי דורון אוהבי בלגי
(המשך מעמיד )35
לה קוברה, שנשרף בנסיבות חשודות,
הוצת מפני שהיה מתחרה לפיקוקס.
לתוך כל זה נכנס פיליפ דה־קלארק.
אלא שעולם הפשיעה לא היה
חרש לו. באותו הזמן הוא היה מבוקש
על-ידי מישטרת בלגיה בעוון מעשי
מירמה.
חודש אחרי שנכנס לעיסקי המועדון,
הציע דה־קלארק את חלקו למכירה,
והיה אף מוכן להפסיד 15 אלף
דולר, ולוא רק כדי להשתחרר ממעורבות
במקום. אלא שגם זה לא היה
כל־כך פשוט.
בתחילה הציע את חלקו ליוסף
(״טכסון״) חייט, שאותו הכיר במועדון.
בעלי המועדון התנגדו להצעה. גם
אשר דורון רצה לרכוש את חלקו של
דה־קלארק, וגם הצעה זו נתקלה
בסירוב בעלי המועדון. לבסוף מכר את
חלקו לעורך־הדין ציפיון רותם, שהיה
כבר בעל חלק במועדון.
דורון סיפר אז שניסה לעניין את
דה־קלארק פעמים רבות בקניית
מועדוני־לילה כושלים כדי לפתחם.
כך הוא הציע שיקנו ביחד את מועדון־
הלילה טיפאו׳ ,מתחת למלון דן בתל־אביב,
אשר נשרף לפני שנים אחדות,
וכן את מוערון־הלילה פלמיננו.
העסקות אמנם לא התבצעו, אך
אשר דורון למד להכיר את דה־קלארק.
הוא וטכסון חברו יחדיו כדי לנקום

בסכום של 1,315 מיליון לירות, ומסר
את הכסף לטכסון.
הם חזרו ליפו, לקחו את ליזה
והאחים דורון, ונסעו לבנק דיסקונט
ביפו, שם פתח טכסון חשבון והפקיד בו
את הצ׳קים. יומיים לאחר־מכן הוא
משך 1.115 מיליון לירות מהחשבון
ונעלם.
דה־קלארק התייעץ עם חברו וזה
הציע לו לפנות למישטרה. כשפנה
למישטרת אשדוד אמר לו השוטר. :אם
אתה לא רוצה צרות, אל תסתובב ליד
תחנות מישטרה״.
דה־קלארק הבין את הרמז ונזכר
באיומי החוטפים שאם יתלונן במיש־טרה
יפגעו בו ובמישפחתו, וגם בליזה
חברתו ובמישפחתה. דה־קלארק וליזה
ברחו והסתתרו במלון אכדיה בהרצליה.
ארבעה
ימים לאחר מכן סיפר על
אשר אירע לו לעורך־הדיו ציפיון רותם
שרכש את חלקו במועדון. יחד עימו
פנה שוב למישטרה והתלונן על
החטיפה. טכסון נעלם, אולם האחים
דורון נעצרו והועמדו למישפט.

ילדיס-טוגיס
גיגעתייס
^ שעלה אשר דורון לדוכן־
ל הע רי ם, סיפר כיצד הכיר את דה־קלארק.
לדבריו היה דה־קלארק נציג

יצחק אלאלוו בן ה־ 65 וווש מאילנה שבתאי בת ה־25
את הנסכים שהוציא עליה במשך השנה שהיתה אהובתו
>^ני רוצה לנקום בהד אמר
יצחק אלאלוף ( )65 להשלנד
הזה,כשהוא מחזיק בידיו את תמונתה
של אילנה שבתאי היפה, בת ה״.25
״המישחקים שהיא שיחקה בריגשותיו
של אדם! וכל הזמן היא רק רצתה
לסחוט ממני כספים!״
אלאלוף, רס״ר־גילמאי של המיש־טרה
וכיום מנהל־עבודה בחברה לג־ביית־חובות,
נראה צעיר מגילו. שאריות
שערו עדיין אדמוניות, ועיניו
עדיין מלאות־חיים.
הוא מעשן בשרשרת ומספר. :הייתי

רת ועיניו מלאות זיכרונות.
בגיל 21 עלה לישראל מתורכיה
ונשא את אשתו הראשונה. ממנה יש לו
שני בניס בגיל־העמידה. את אשתו
השניה, הצעירה ממנו ב־ 20 שנה, נשא
לפני 20 שנה. היא ילדה לו ארבעה
ילדים, שהקטן שביניהם בן . .5כמו
אברהם אבינו,״ הוא אומר.
אבל גם הפנסיה והגיל המתקדם לא
מנעו מאלאלוף להכיר נשים צעירות.
.לפני שנה הלכתי למישרד־ליווי.
הגעתי לשם בעיקבות מודעה בעיתון.
המישרד היה בדיר פתח־תיקווה. הוא

מאז התחילו להיפגש פעמיים־
שלוש ואף יותר בשבוע. .היא היתה
מטלפנת אלי יום־יום לעבודה״.
במשך ימים אחדים לא ביקשה
אילנה כסף, והם היו מבלים את זמנם
בבתי־מלון. אילנה היתה עולה ראשונה
לחדר, ומתחבאת מאנשים.

צייב״י

ולוהט״
ילנה שבתאי איננה פנים חר־שות
להשלם־הזה. לפני שנה הת
דה־קלארק
מזהה סכינים
.אל תסתזבב ליר תחנות מישטרה...״
במיליונר הבלגי על שלא מכר להם את
חלקו כמועדון.

ן החטיפה
| מהמיטה
^ ליל דד 5ביוני, קצת אחרי
חצות, הגיעו טכסון ושלושת
האחים דורון לביתו של פיליפ דה-
קלארק באשדוד. באותה השעה היה
דה־קלארק במיטתו בחברתה של ליזה
שיטרית, חברתו זה כמה שבועות.
הטלפון הפנימי בביתו צילצל, והחבורה
שיכנעה אותו לפתוח את הדלת
בטענה שהם רוצים לשוחח איתו
בדחיפות.
דה־קלארק השתכנע ואיפשר להם
להיכנס לדירתו. מיד עם הכנסם
השתלטו הארבעה על דה־קלארק
וחברתו באיומי סכין. הם דרשו ממנו
200 אלף דולר פיצוי על אובדן
הרווחים שיכלו לעשות אילו היו
רוכשים את חלקו במועדון. אחרי דין
ודברים התפשרו על 55 אלף דולר.
לקראת הבוקר נסעה החבורה כולה
לביתו של טכסון ביפו. טכסון ורה־קלארק
חזרו לאשרור כדי להוציא את
הכסף מהבנק ואילו האחים דורון
נשארו בביתו של טכסון כדי לשמור
על ליזה.
דה־קלארק הוציא מחשבונו דולא־רים,
המיר אותם לצ׳קים בנקאיים

של המאפיה הצרפתית, חבר של האחים
זמור, שנשלח לישראל כדי להשתלט
על עיסקי השעשועים והסמים בארץ.
ערב אחד, כאשר בילה דורון במועדון
פיקוקס. ניגש אליו עורר־הדין רותם
והציג לפניו את שותפו החדש פיליפ
דה־קלארק. לדבריו שאל אותו דה־קלארק
אם יש לו רעיונות כיצד
להשקיע את כספו בישראל. מאז נפגשו
פעמים רבות ושוחחו על עסקים. עוד
סיפר שדה־קלארק רכש יאכטה
מפוארת שעגנה מחוץ למים הריבוניים
של ישראל, ובכוונתו היה להקים בה
קאזינו צף וגם למכור בה סמים. לדברי
דורון הוא סירב להצעות משום שלא
רצה להסתבך בעיסקות־סמים.
אשר דורון נידון אז לשש שנות
מאסר, אחיו, אבי, נידון ל־ 20 חודשי
מאסר בפועל ו־ 20 חודשים על־תנאי.
האח השלישי, יובל, שהיה אז קטין,
נמסר לפיקוחו של קצין־מיבחן למשך
שלוש שנים.
גם השבוע הכחישו האחים דורון את
כל החשדות שיוחסו להם. פרקליטתם,
עורכת־הדין נירה לידסקי, שהגנה על
שניים מהם גם בפרשת החטיפה לפני
תשע שנים, טענה כי האחים מרוויחים
כסף רב מהמעדניה אשר ברשותם
בגבעתיים, ושאין להם כל צורך
בסחיטת כספים. לטענתה הם עד כדי
כך תמימים שניתן לכנותם. ילדים־
טובים־גיבעתיים״.

ידי1ן ך 0י־)£

^ירזר׳׳ יזע יי ^

יל 7

קטע ממיכתב של אילנה לאלאלוח
״אני יושבת ...וצופה בסרט פמסשראפ
אדם מאוד מפורסם. ב־ 1970 קיבלתי
צל״ש מהמישטרה, מפני שעזרתי לסכל
שוד־יהלומים בבורסה. נפצעתי אז
קשה מחמישה כדורים. עד היום נעוץ
אחד מהם בחזה שליד

^ ^ מיספר בעד!
ראשון
(*ץ לושים שנה שירת אלאלוף
במישטרת־ישראל, עד שיצא ל־גימלאות.
מאז ומתמיד אהב נשים. הן
היו החולשה שלו. .כשהייתי במיש־טרה
״,הוא אומר. ,לא היתה אף שוט
כבר
נסגר מאז. ביקשתי להכיר בחורה.
הביאו לי כל יום בחורה אחרת, אבל הן
לא מצאו חן בעיני. עד שיום אחד הכירו
לי את אילנה שבתאי. היא היתה הכי
יפה, ומיד בחרתי בה.
.יצאנו ביחד מהמישרד, ובדרך דיברנו.
במישרד ביקשו ממני 2000 דולר,
אבל ציפצפתי עליהם ולא שילמתי׳
להם כלום. הלכתי עם אילנה. אמרתי
לה שנבלה ביחד וניסע לחו״ל, ועוד
באותו ערב הלכנו לעשות מיספר.״
הוא מדגיש כי באותו ערב לא
ביקשה ממנו אילנה כסף, ולא קיבלה
מאומה.

פרסמה כתבה בשם ם סאזי עדין(העולם
הזה 1.11.87ו) על הרשעתה של אילנה
בניהול בית־בושת, במסווה של ממך
מסאז׳ים.
אילנה, שיוצגה על־ידי עורך-הרין
צבי לידסקי, הורשעה ונידונה אז ל#נת
מאסר־על־תנאי ולקנס כספי. בבית־המישפט
עשתה רושם של בחורה
אינטליגנטית, בעלת כושר־ביטוי,
מהירת־מחשבה וחדת־לשון.
אילנה סיפרה בבית״המישפט כי
עבדה במשך זמן־מה במכון כמעסה
שכירה, והרוויחה ארבעה שקלים
למסאז׳ של חצי שעה. היא הבינה כי

ז חז<

במכון טמון מיכרה־זהב, וכי הבעלים
הם המרוויחים את חלק־הארי של
הכסף. לפיכך אספה את חסכונותיה
ופתחה מכון משלה ברחוב בר־כוכבא
,40 בלב תל־אביב. אך למרות שהמכון

לוף טוען כי הוא אשר שילם את שכר־הטירחה
לעורך-הדין לידסקי, וגם את
מחצית סכום הקנס, בסך 3500 שקלים
שילם, לדבריו, מכספו.
״מה חשבת? מדוע בחורה צעירה
ממך ב־ 40 שנה, שהורשעה בניהול
בית־בושת, ואשר אתה בעצמך היכרת
אותה דרך מישרד־ליווי, שוכבת אי־תך?״
נשאל אלאלוף על-ידי העולם
הזה, אך הוא עמד בתוקף על דעתו כי
חשב שהוא־מוצא חן בעיניה .״היא
אמרה לי, :יש לי משהו אליך, אתה אדם
טוב.׳ ולפעמים, לעיתים רחוקות, אמרה
ביטוח משותף

אילנה שבתאי בבית״המישפט
.הלכנו לעשות מיספר...־

היה סמוך לכיכר־דיזנגוף, לא הגיעו
הרבה לקוחות. אילנה התחילה לפרסם
מודעות מפתות בעיתונים, כרי למשוך
לקוחות .״תענוגות מיידיים ומשחררים,
גם בשישי־שבת, חדש ולוהט!״ קראו
המודעות.

^ 4ילנה סיפרה למאהבה הקשיש
כי היא סטודנטית לתיאטרון באוניברסיטה,
דבר שאמרה גם בבית־המישפם.
היא סיפרה לו על ילדות
קשה. על יתמות מאם בגיל צעיר, על
אב שנהרג בקטטה ועל כך שגדלה
בקיבוץ. הוא ידע כי היא מתגוררת עט
סבתא קשישה בקיראון. אך היא מעולם
לא הירשתה לו לבקרה בבית.
״היא גם התביישה כאשר הלכנו יחד
ברחוב. תמיד ניסתה להסתתר ״,אמר
הגבר בכנות.
בכל זאת הופתע מאוד כאשר, אחרי
כמה פגישות, ביקשה ממנו הצעירה
1500 שקלים .״אמרתי לה שאין לי
כסף. אבל היא התרתחה, שרטה אותי
בפנים, שברה את הראי של האוטו
וצעקה עלי. היא איימה כל מיני
איומים. לא היתה לי ברירה, נתתי לה
את הכסף.
״אחרי כמה ימים אמרה שהיא רוצה
טלוויזיה ציבעונית. קניתי לה טלוויזיה
ציבעונית ב־ 10 תשלומים בשקם, ושלחתי
לכתובתה. עד היום המכשיר
הזה נמצא בביתה. אפשר ללכת ולר־
:אות,״ הוא אומר ומנופף בקבלה של
השקם.

אילנה שבתאי
ביוד ס שוז במסעה של מכזך עיסז׳

במרס השנה שעברה החליטה אילנה
לנסוע ללונדון. היא הבטיחה לגבר כי
איננה מתכוננת לעזבו, כי תכתוב לו
מיכתבים ותודיע לו מתי לבוא לאנגליה,
כדי שיוכלו לנסוע לטיול
משותף באירופה.
אלאלוף מציג מיכתב מאילנה,
המספרת לו על חוויותיה בלונדון
כנערת או־פר. המיכתב איננו מיכתב־

הכסף, אז מכרתי את הזהב שהיה עלי,
שרשרת וצמיד, ב־ 700 דולר, כדי לספק
את אילנה ״,הוא מספר.

״שיהיה
כאסח!״

ישראל חזרו השניים להיפגש.
,״פעמיים רציתי לסגור ענייו אי־

מ£יע! 0ז 5ט 0ץ148ל)1ק611.

פרטי המוטב
5 X 8 271

. 80.1410141ק 888ק 8611־? 181ח 1101)561:
העברה של 107 לי״ש של אלאלוף לאילנה שבתאי
פלשה ב מי שו ר לנעחודליח׳

אילנה הכחישה בבית־המישפט כי
במכון שלה עסקו בהרפיית מיניות.
״המסאז׳ היה באמת נעים ומשחרר־שרירים,
אבל לא הצענו הרפייה מינית.״
אלא שלקוח קשיש, פקיד בנק
נשוי ואב לילדים, העיד כי קיבל מידיה
של אילנה הרפייה מינית. הוא אומנם
לא ידע את שמה, אך זיהה אותה על־פי
הסוודר האדום שלבשה.
השופט אדמונד לוי לא קיבל את
גירסתה של אילנה. הוא האמץ לפקיד־הבנק
והיא הורשעה בדין. יצחק אלא־

זמן קצר אחרי ההיכרות ביניהם
נסעו ביחד למצריים לטיול. אלאלוף
שילם כמובן עבור הטיול ועשה גם
ביטוח משותף. כאשר חזרו ארצה,
מצאה אשתו של הפנסיונר את מיסמך־
הביטוח, ועליו גם שמה של אילנה.
״היא עשתה קצת סקנדלים, ואחר־כך
נרגעה ״,מספר הבעל.
היחסים עם אילנה נמשכו, והיא
המשיכה לדרוש כספים .״ 30 אלף דולר
ביזבזתי עליה במשך השנה,״ טוען
אלאלוף.

אהבה. היא פותחת במילה ״איציק״,
ומסיימת ללא מילת־חיבה אחת. אבל
היא מתאמת עם הפנסיונר פגישה
בלונדון.
״היא גם צילצלה לי לעבודה
מלונדון פעמיים, ודרשה שאשלח לה
100 ליש״ט,״ הוא מספר ומציג קבלה
על סכום זה, שהועבר על־ידו לבנק
בלונדון, על שמה.
אלאלוף אמנם נסע בעיקבות אהובתו
ללונדון, והשניים בילו ביחד 16
יום בהולנד ובבלגיה .״נגמר לי שם

תה ״,הוא מספר ,״אבל זה לא הסתדר.״
בלונדון לקח הגבר תמונה מאילנה,
שבה היא נראית לבושה בשימלה ורודה
חשופה ועגילים גדולים. היא מחייכת
באושר ונראית יפהפיה. על צידה השני
של התמונה לא רשום דבר .״לקחתי את
התמונה נגד רצונה,״ הוא מספר.
אילנה התחילה לדבר על נסיעה
נוספת, הפעם לארצות־הברית .״היא
הבטיחה לי שתמשיך לכתוב לי ותחזור
אלי,״ הוא מספר. אבל אילנה כתבה רק
מיכתב אחד והפסיקה .״כנראה מצאה

מישהו, והיא רוצה להתחתן איתו,״ אג
הקשיש בעצב.
״כאשר חזרה ארצה לפני כמה ימי
היא אמרה לבני־מישפחתה שיסתיו
ממני את בואה. כאשר הייתי מצלצי
אמרו לי שנשארה באמריקה למק
חודשיים נוספים. אז התחלתי לדרו
את כספי ואמרתי שיהיה כאסח. אילו
טילפנה אלי. היא אמרה לי שאבו
אותה בשנה טובה, אבל סירבה מ
תוקף להיפגש.״
הוא חזר ודרש את כספו .״היא אי
מה עלי שתתקשר עם אשתי ותספר 7
הכל, ובאמת עשתה כך. אבל אשו
אמרה לה שתחזיר לי את הכסף, שי
לנו ארבעה ילדים ואנחנו זקוקים 7
אשתי גם אמרה לה שהיא זונה.
״האמת היא שלא איכפת לי הכב
העיקר זה הנקמה. אבל אם היא מו
נהגת ככה, אז אני רוצה את כל ג
שהוצאתי עליה בחזרה. פניתי כו
לעורך-דין ושלחתי לה מיכתב־התרא
התלוננתי עליה במישטרה על איומ
וסחיטה נגדי. אני חושב שגם היא הו
לוננה נגדי על הטרדות טלפוניות.״
כאשר התבקש אלאלוף על־ידי הו
לם הזה להשאיר במערכת את תמו
של אילנה למשך שעות אחדות כ
לצלמה, סירב להיפרד מהתמונה 1
לדקה אחת.
״כואב לי שהייתי פראייר,״ ה
אילנה אלד;1
מסכם•

י?־8* 6

בדיקת הוקמות קבעה: צחק
קלבטו הוא אביו שר הירד בן ה־3

ג מזו
ין כל ספק כי הילה בהיר־העיניים
הוא בנו של הזמן והמלחין יצחק
(״צ׳רצ׳יל״) קלפטר. עור טרם מלאו

אמו של התינוק, יוצאת־קיבוץ נאה
מאור, בשנות ה־ 30 לחייה, הכירה את
קלפטר בתל־אביב לפני חמש שנים. הם

קלפטר וגרושתו ורד
מישחקיס — 50ש״ח. תיספזרת — 15ש״ח
ג. ג א 8רלסבוייהאבחוח. מאחרוהמססניסמלאחר . 8בלומר 814ו 8 3 5 -זוחוגםאצל
וגםאצליצחקקלפטרלבן 1יבולחיה לרשת א ו אח 814א ו את 835מ י
צח קקלפטר .
מאתר ושביתותשני, המסמניםדומההריממק דם האבהותבשניהםלמעלהמ 20 -ל -ווסכויי
האבהות הס יותרמ 95 * -ש זה ערך המפורשכסנירביותר .
העתק:
יצחק קלפטר
רח ׳ ויזל 9
תל־אביב.

חוות־הדעת על בדיקת הרקמות
״׳1תר ם־ .9570 שזה הערך הסביר ביותר...

קלפטר בהופעה
אישפחים ומצבי־חח מחרים
נהגו להיפגש הרבה ובמשך תקופה
לתינוק שלושה חורשים, נלקח על־ירי
מסוימת אף התגוררו יחד. כאשר נכנסה
אמו(שמה אינו מפורסם בגלל הקטין)
להריון, סיפרה על־כך לזמר, אולם הוא
לבית־החולים שיבא, בתל־השומר, ושם
לא התלהב. הוא היה אז נשוי, אם כי לא
נעשתה בדיקת־רקמות לתינוק, לאמו
באושר, והציע כי האשה תפסיק את
ולקלפטר .״סיכויי האבהות הם יותר מההריון.
אך מאחר שהיא כבר עברה את
צע אחוז, שזה הערך המפורש הסביר
שנת ה־ 30 לחייה, החליטה ללדת את
ביותר ״,כתב הד״ר אליהו גזית-,בחוות־התינוק
ולגדלו בעצמה.
הדעת שהגיש אחרי הבדיקה.

גם אחרי הלידה המשיכו ההורים
להיפגש לעיתים קרובות. קלפטר היה
נותן לאם מדי פעם סכומים זעומים
עבור התינוק, אך אלה לא הספיקו

לגידול הילד.
בשנים האחרונות עברה על קלפטר
תקופה קשה. בראיונות שונים סיפר על
אישפוזים ומצבי־רוח מוזרים. החיים
במחיצתו לא היו קלים לאם הטריה. גס
ייעוץ פסיכולוגי שקיבלו יחדיו לא

שיפר את המצב.
השניים נפרדו לפני שנה, אך האב
המשיך לראות את הילד לעיתים
מזומנות. באחרונה התגרש קלפטר, אך
המשיך לשמור בסוד כמוס את דבר
הולדת בנו מאשה שאינה אשתו.
החיים בתל־אביב היו קשים לאם.
היא נזקקה לכסף לשכירת דירה, למזון,
ולטיפת־חלב, למלבושים ולתרופות לתינוק.
פעמים רבות פנתה לצ׳רצ׳יל

הי די דו ת עול הז מ ת
^ 1תהקא ריי ר ה המוסיקלית
ד * שלו החל יצחק קלפטר ב קונות
ח 60-המאוחרות, בחבר
בלהקת-הקצב הצירציילים שהיתה
להקת-הקצב המובילה בארץ. חברי
הלהקה, שהופיעו ברחבי הארץ,
רכשו להם מעריצים רבים, וגם
כיום 20 ,שנה לאחר מכן, עדיין
זוכרים לקלפשר חשד-נעורים.
בשנות ה״ 70 המוקדמות היתה
לו נסיגה, אך היא נעצרה כשהוקמה
להקת כוורת, אחת ההצלחות
הגדולות ביותר בתחום המוסיקה
בארץ. הלהקה, שהיתה מורכבת
מטובי המוסיקאים והמבצעים של
התקופה, פעלה בין השנים 1974־
.1978
קלפשר נוכח לדעת שהוא מפיק
את המכסימום מעצמו כשהוא
חלק מצוות, אך עם התפרקות ה להקה
החלה הידרדרות במצבו
הנפשי, והוא נזקק לשרותים של
פסיכיאטרים כדי להתגבר על
המשברים, שתקפו אותו. במקביל
חלה נסיגה ביכולת שלו לתפקד ב תחום
המיקצועי.
שנות ה־ 80 לא האירו לו פנים.
קלפשר, המכונה צ׳רצ׳יל, זכה בה ערכות
רבות כיוצר וכמבצע, אך
היה חסר כושר-ההתמדה, הנחי שות
והסבילות שאיפיינה את
עמיתיו״למיקצוע שזכו בתהילה.

הירידות והעליות במצבי-הרוח
שלו, והאהבה לטיפה המרה, גרמו
לו לשקוע בעצמו.
ההתאוששות החלה בשנה האחרונה,
והוא הפיק תקליט שזכה
בהצלחה גדולה-יחסית.
לשתי נשים היתה השפעה רבה
על חייו. הראשונה היא השדרנית
הוותיקה עיינה אלון, בתה של
הזמרת ליאה דוליצקיה. הרומאן
ביניהם החל עוד לפגי תקופת
כוורת, בתקופה שבה היא עבדה כ-
מגישה בגלי צה״ל. אך בניגוד לכל
ציפיותיהם של חברים וידידים
משותפים, הוא העדין׳ את ורד, ש אותה
נשא לאשה. עיינה אלון
עזבה את הארץ ועברה לניו-יורק,
שם היא מנהלת תחנת-רדיו ישראלית
פרטית, ומגישה מוכניות־רדיו
בעברית.
הנישואין עם ורד לא ארכו זמן
רב, והשניים נפרדו כידידים.
ומלבד שתי נשים אלה היו לו
ידידויות רבות, ביניהם עם הצ־יירת-החובבת
רות גרי, שנם סעדה
אותו בתקופות הקשות שהיו לו
בסוף שנות ה.70-
קלפטר הוא חבר של קבע בפא בים
רבים בתל-אביב. פעמים
רבות רואים אותו מגיע לבד
בשעת-לילה מאוחרת, ויוצא ב חברת
אחת הנשים שפגש במקום.

באחרונה הוא מיודד עם איילת
באר, גרפיקאית שעיצבה את עטי פת
התקליט שלו. בין השניים
נוצרה ידידות קרובה, אך לא רו
מאנטית.
בהשפעת
חבריו הוא השיל 12
קילוגרמים עודפים ממישקלו,
והוא נראה צעיר בהרבה מגילו.

קלפטר באולפן ()1981
השיל 12 קילוגרמים שדפים

וביקשה ממנו כסף, אך הוא טען שאין
בידו לשלם.
לפני שנה, כאשר מלאו לילד שלוש
שנים, והיה צורך לרשמו לגן, התלבטה
האם רבות כיצד לנהוג. היא התייעצה
בעורך־הדין רוני פרלמוטר, והפרקליט
הזמין את הזמר לשיחה. גם בשיחה זו
לא הכחיש הזמר את אבהותו ואת
חובתו לשלם מזונות עבור הילד, אבל
הוא המשיך לטעון שמצבו הכספי קשה,
ואין בידו לשלם יותר מ־ 300ש״ח
לחודש.
מכיוון שהאם זקוקה לסכום גדול
הרבה יותר, ושכר־הדירה בלבד מגיע
ליותר מ־ 300ש״ח, לא נותרה לה
ברירה, ובאחרונה הגיש עורך־הדין
פרלמוטר בשמה ובשם הקטין תביעת־מזונות
לבית־המישפט המחוזי בתל־אביב.
״הנתבע,
זמר פופולרי, מעבד ומלחין,
שהכנסותיו מפעולות אלה נאותות,
וכן הינו בעל הכנסה ממכירת תק־ליטיו,
הופעות ופעילות מוסיקלית׳
כללית. ועל כן ביכולתו, ואף מחובתו,
לשאת בהוצאות בנו הקטין,״ נכתב
בכתב״התביעה. ואחר־כך בא פירוט
ההוצאות הנדרשות עבור האם והילד:
כלכלה — 450ש״ח.
ביגוד והנעלה — 80ש״ח.
מישחקים — 50ש״ח.
תיספורת — 15ש״ח.
נסיעות והוצאות קטנות — 50

דמי־שכירות (חלק יחסי) — 328

תשלומי־חובה — 70ש״ח.
קופ״ח ותרופות — 30ש״ח.
גן־ילדים והוצאות חינוך — 350

סך־הכל — 1,423ש״ח.
עורך־הדין פרלמוטר כבר עשה את
הצעד הראשון כדי להשיג חלק מהכספים.
הוא הטיל עיקולים על התמלוגים
המגיעים לקלפטר מאמ״י, וכן
על הכנסותיו מתקליטו החדש שיצא
בחברת סי־בי־אס.
בית־המישפט התבקש גם להצהיר
על אבהותו של קלפטר באופן רישמי.

אילנה אלון

סז ר עגז
(המשך מעמוד )7
עייה. עם זאת הדגיש כי עמד לפניו
קושי נוסף, ושזה היה השיקול העיקרי
לקיים את החתונה בתחומי הקו הירוק
— מיספר המוזמנים, .אין בכל ההתנחלויות
מקום שיכול להכיל 800
אורחים ׳,אמר״.
לא עלה על דעתו לוותר על
המיספר, כדי למנוע בריחה המונית
חזרה אל הקו הירוק.
בר־יוסף, חסיד נלהב של ההתנחלויות,
מודה :״לכאורה, התופעה הזאת
של ריבוי שמחות מחוץ לשיטחי יש״ע,
שהוכרו מזמן כאיזורים מוכים באבנים
ובבקבוקי־תבערה, יכולה להתפרש כסימן
לחולשה״...
לכאורה.

היסטוריה
ד ב ריג רו מי קו

בעתירה לבית־המישפט טוען ״גאל
הווביץ: בל״ל חינה על הטעיית הצינור
נהננקת חברת ״אורן׳ ,,השייכת לבניו
^ אשר יגיעו העתקי הבקשה למתן רשות להתגונן, שהגיש ביום החמישי
^ שעבר השר ייגאל הורביץ, באמצעות עורך־דינו חנינא ברנדס, אל הרשות־לניירות־ערך,
תיפתח חקירה רישמית.

בין הטענות שטוען הורביץ נגד בל׳׳ל, הוא חושן? פרשה המטילה
צל חמור על בל״ל.
בנק לאומי פנה לבית־המישפט בתל־אביב בבקשה לחייב את השר ייגאל
הורביץ לפרוע ערבות אישית שנתן ל בדל בסך של כשני מיליון דולר, לעיסקי
בניו. ביום האחרון המותר להגשת הבקשה למתן רשות להתגונן, הגיש עורך־הדין
ברנדס את הבקשה, המכילה גילויים רבים. השופט אמנון הומינר יחליט בקרוב אם
לתת להורביץ רשות להתגונן. אם כן, צפוי בעתיד הרחוק דיון ממושך בשאלה אם
הערבות שנתן הורביץ תקפה או לאו.
בבקשה למתן הרשות טוען הורביץ כי ביום ה־ 6במאי 1984 חתם עם בניו, יוני
ויואב, על הסכם־ערבות, אולם הסכם זה אינו בתוקף. לחילופין, להסכם הערבות,
אין כל תוקף מישפטי, שכן הוא נמסר לבנק כתוצאה מפעולה שעשה הבנק תוך

הפרת נאמנות, והבנק ידע עליה.

הן גערר

ה שסע הודח האיש
שקולו השמיע דפני 41
שני את הבשורה
המדהימה. שהביאה
להקמת המרינה.
אנדרי גרומיקו התפוטר. ערב יום־
הולדתו ה־ 80 ביקש, כביכול, לצאת

ף* תחילת 1984 היתה אורן מבנים בע־מ חברה ציבורית, שהשליטה בה בידי
^ החברות יריב לסיסחר ויריב נכסים והשקעות, שהן חברות בבעלות מלאה של
בני־הורביץ.
ב־ 30 במארס 1984 גייסה אורן הון בבורסה, באמצעות הנפקת־מניות. בנק
לאומי היה החתם של ההנפקה. זמן קצר אחרי ההנפקה נודע להורביץ כי אזרן ערבה
לבנק לחובות חברות יריב, וערבות זו מעולם לא אושרה או הובאה לידיעת
הדירקטוריון של אורן.

הורביץ דרש ממנהל החטיבה העסקית של בל״ל, ליאון מלו־

השר הורביץ
אין מה לקחת
מאכט אמר שאם תבוטל ערבות אורן לא יהיו לבנק ביטחונות נאותים לעיסקי
חברות יריב, והציע כי בנק דיסקונט ישחרר ממשכנתא את מיגרש המחלבות
המאוחדות, וכי לפחות תירשם משכנתא שניה על המיגרש, לטובת הבנק, ועד אז
תישאר בידיו הערבות האישית של השר הורביץ. אם תירשם לטובת הבנק
משכנתא ראשונה, יבוטלו גם ערבויות בני־הורביץ. אחרי זמן הסכים דיסקונט
לרשותם משכנתא שניה על הנכס לטובת בנק לאומי, ונחתם הסכם בין הבנקים.

גלאי־שקר

ם רן= 1986 נפגש מרדכי איינהורן, מנכ״ל בל״ל דאז, עם ייגאל הורביץ.
^ בפגישה הביע את דאגת הבנק לרגל מצב עיסקי הבנים, ואמר כי הבנק עשוי
לנקוט צעדים לתביעת החובות. הורביץ היפנה את תשומת־לב איינהורן לערבות

גי לגו ל 11011190
בנציק, לבטל מייד את הערבות של ״אורן״ וכן ״הביע את כעסו
על רשלנותו של הבנק, שלא הסב את תשומת-ליבם של הדירקטורים
ב״אורף, ערב ההנפקה, על קיומו של אותו מיסמך, אשר
מעולם לא קיבל את אישורו של הדירקטוריון של ״אורן״.״
ליאון מלובנציק הציע כי בני־הורביץ יחתמו על ערבות אישית, שתחליף את
ערבות אורן, ואמר כי יבקש את אישור הממונה עליו, יעקב מאכט, שהיה באותה
עת בחו״ל. השר ייגאל הורביץ הציע שלא להמתין עד לשובו של מאכט וקבלת
הסכמתו הוודאית, ומכיוון שגם יוני הורביץ היה בחו״ל, יתנו בינתיים יואב ואביו

האישית שנתן בזמנו, ואשר לא הוחזרה לו פיסית, כי היתה על אותו־הטופס כמו
ערבויות בניו. איינהורן השיב כי אין לו מה לדאוג, שכן הורביץ אינו ערב כלפי
הבנק.
זמן מה לאחר מכן שלח הבנק התראה לבני־הורביץ, ולא שלח לשר ייגאל

הורביץ•

אחרי מישלוח ההתראה התחלפה הנהלת הבנק, וכמה חודשים
לאחר שנכנסה לתפקידה ההנהלה החדשה קיבל הורביץ מיכתב
שבו התבקש יחד עם בניו לשלם את הערבות.

גרומיקו ומשה שרת ()1947
נאזם ציוני

לגימלאות. הדיפלומט שבע־המעשים,
שכיהן לבסוף כנשיא ברית־המועצות,
פרש מן הבימה.
במערב זה לא עורר התרגשות
מיוחדת. גרומיקו לא יעורר נוסטלגיה.
הוא נודע כאיש־האבן, משרתם של כל
האדונים הסובייטיים, מי שהיה פעם
״מר ניאט״ ,ואחר־כך אמר כן, ואחר־כן
שוב לאו, הכל לפי תהפוכות המדיניות
הסובייטית מאז סטאלין ועד גור־באצ׳וב.
אבל
אצל הוותיקים בישראל מעורר
השם גרומיקו זיכרון מסויים מאוד,
שכולו חיובי.
נאום ציוני. זה היה ב־.1947
האו״ם דן בגורלה של פלשתינה(א״י).
הבריטים הודיעו שייצאו מן הארץ, ועל
האו״ם היה לקבוע מה לעשות בה.
היה ברור כי ברית־המועצות היא
שתכריע. היא שלטה על גוש גדול של
קולות, והווטו שלה במועצת־הביטחון
יכול היה לשמש מחסום לכל פיתרון
שאינו רצוי לה.
בראש ברית־המועצות עמד הדיקטטור
הכל־יכול, סטאלין, אוייב־בנפש
של הציונות. שליחתו בארץ, המיפלגה
הקומוניסטית הפלסטינית (פק״פ) ,ש־היתה
יהודית בעיקרה, התנגדה מכל
וכל לרעיון של חלוקת הארץ והקמת
מדינה יהודית. הכל הניחו, כדבר מובן
מאליו, שזוהי עמדתה הבלתי־משתנה
של מוסקווה.
ואז קרה הדבר שנראה כמו נס מן
השמיים. הנציג הצעיר של ברית־המועצות
באו״ם, אחרי אנדרי גרומיקו,
נאם נאום שהדהים את העולם.
־ ברית־המועצות, הודיע, תומכת בחלוקת
הארץ בין מרינה יהודית ומדינה
ערבית. דבריו נשמעו כנאום ציוני נל־העולם
הזה 2666

יפת ואיינהורן
אין מה לדאוג
ייגאל את ערבותם האישית. כאשר ישוב מאכס ילבנו עימו את הנושא.
אחרי כמה ימים הוסיף יוני הורביץ את חתימתו על הערבות.
כאשר חזר מאכט ארצה, התקיימה ישיבה שבה הודה מאכט לפני הורביץ ״כי
ערבות אורן מקורה בטעות, בכך שבנק לא צריך לקבל לידיו ערבות של גוף
ציבורי לטובת בעלי־השליטה בו, ובכך כי הבנק לא הביא לידיעת הדירקטורים
באורן, סמוך לפני חתימת התשקיף, דבר קיומה של ערבות אורן ־
הב. היהודים, אמר, הם קורבנות הנאצים,
ולשרירים מגיעה מדינה משלהם.
על הקומוניסטים בארץ נפל הנאום
כרעם ביום בהיר. הם נאלצו לשנות את
דעתם ממש מרגע לרגע. מאז הפכו
תומכים נלהבים בחלוקת־הארץ, עד
עצם היום הזה.
נס מן השמיים. מובן שגרומיקו
לא היה אלא שופרו של סטאלין.
מדוע שינה סטאלין את דעתו?

היה לכך בסיס הגיוני מעשי. הארץ
היתה בידי הבריטים. הבריטים היו
בעלי־הברית של האמריקאים. באותם
הימים נבע האיום העיקרי על ברית־המועצות
משרשרת של טילים בעלי
טווח קצר ובינוני, לאורך גבולותיה,
שיכלו להנחית פצצות גרעיניות על
השטח הסובייטי.
בסיס בריטי בארץ־ישראל היווה על
כן סכנה לברית־המועצות. מדינה יהו
השר
הורביץ השיב כי הערבות בסלה, ואין עליו לפרוע דבר. הוא הציע כי הוא
עצמו, וכן גם מאכט ואיינהורן, ייחקרו בגלאי־שקר, שתוצאותיו יסייעו לבנק
לקבוע עמדה, כדי שלא להגיש תביעה נגד הורביץ ערב הבחירות ולגרום לו נזק.

הבנק סירב, והחליט להגיש את התביעה, למרות שידע כי אין
•גאלרביב
להורבייז נכם ים או רכוש•
דית היתה עריפה על כך.
כך נוצר מצב בינלאומי שנראה
בדיעבד כמו נס: ארצות־הברית וברית־המועצות
התחרו ביניהן על הזכות
לעזור לישראל, להכיר בה כאשר קמה
ולספק לה סיוע. הגוש הסובייטי חימש
את גדודי ההגנה וצה״ל במילחמת־העצמאות.
הדיפלומטיה הסובייטית
עזרה לישראל באו״ם. ברית־המועצות
הקדימה את ארצות־הברית כאשר

הכירה בישראל דה־יורה, מייד עם
הקמת המדינה.
״מר ניאט״ .כעבור שנים מעטות
חלף הנס. סטאלין פנה שוב נגד ישראל
— אם מפני שישראל הפכה פרו־מערבית
לגמרי, אם מפני שהכיר
בחשיבות התנועה הלאומית הערבית
העולה.
גם לגבי ישראל הפך אז אנדרי
גרומיקו שוב ״מר ניאט״.

ה הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אומרות...מה

חנה מוסי 11 ון:
..גם צעידים יצביעו בעד
הגימלאים, כדאי רחם!,,

מועד הבחירות מתקרב, והוויכוחים הפכו יותר ויותר
קולניים. אני לא מדברת על המריבות בין המיפלגות, אלא
דווקא על המריבות בין בני־הזוג. בהרבה בתים הוא והיא
אינם מצביעים בעד אותה המיפלגה.
אצל אנשים העוסקים בפוליטיקה אין מריבות. האשה
הולכת עם הבעל. פגשתי את חנה מוטינזון, אשתו הצעירה
של הסופר יגאל מוסינזון, שהוא המועמד מס׳ 3ברשימת־הגימלאים,
הרצה לכנסת. שאלתי את חנה אם היא, בגילה,
תתמוך ברשימה של בעלה.
כן, בוודאי.

• מדוע?

אני הרי האשה שמאחוריו. אני תמיד עוזרת בדברים שחשובים
ליגאל.

• רק בגלל זה?

האמת היא שלא רק בגלל זה, למרות שזה אולי חיטה את הכף
ועזר לי להחליט.

• למה את בגילך מצביעה עבור הגימלאים?

רות קר״צר־רביב:
ד״ר חון נטר:
״ אצלנובביתלא ..הודים שמנים צדיכים
מרתיחים את חגים!״ להקפיד על תזונת ילדיהס!״

בתחילת התפרצות־הפוליו סבלם מחוסר מידע, אגל
עבר חודש ואנחנו טובעים בים של מידע, וקשה מאוד
להחליט מה לעשות. קופת־החולים היא בעד חיסון כל
האוכלוסיה, מישרד״הבריאות נגד. רופא אחד אומר
שצריך לחסן גם את מ שחוסנו בעבד, רופא אחר אומר
שלא טוב לחסן שוב. כולם מודאגים, אבל ההורים הם
כמעט היסטריים, במיוחד לאור העובדה שאינם יכולים
להחליט לאיזה עצה לשמוע, ואם לחסן או לא. ולכן, בל מי
שלא יכולים להחליט, פשוט מרתיחים מים. הרתחת מים
היא הספורט הלאומי היום. זה גם נותן הרגשה של ״אני
דואג למישפחתי. עשיתי משהו.״
פניתי אל הד״ר חנן נטר, רופא״ילדים, ושאלתי אותו אם
הרתחת המים היא שתמנע מאיתנו את ההידבקות
במחלה, ואם אמנם צריך להרתיח מים בכל ארץ־ישראל.
אם את מרתיחה מים, זה סימן שאת מניחה מהביוב חודר למי*
השתייה שלך. מישרד־הבריאות עושה בדיקות, וכשהוא אומר
שמי־השתייה באיזור מסויים הם ראויים לשתייה, אין לי סיבה
שלא להאמץ לו. אם מישרד־הבריאות מודיע שיש איזורים
מסויימים שבהם מומלץ, במשך תקופה מסויימת, להרתיח את
המים, אז כדאי לעשות את זד״ אבל להרתיח את המים בכל הארץ
כל הזמן זה סימן שאת חושבת שאת חיה במדינה שהיא בין הכי
פרימיטיביות בעולם, חה פשוט לא נכון. זה נכון שאת מי-השתייה
שלנו אנחנו לא מקבלים ממעיינות זכים וטהורים, אבל מה שקובע
.הוא ריכוז המזהמים, ואת זה בודקים כל הזמן.

אולי מפני שהתייאשתי מכל הנבחרים. התייאשתי מהכלכלה,
התייאשתי ממערכת־החינוך, התייאשתי מהאפשרות שמישהו
יעשה איזה שינוי לטובה. הבנתי שהקול שלי לאחת המיפלגות
הגדולות לא יעשה כלום, ממילא יש לי הרגשה ששוב תהיה
ממשלת־אחדות־לאומית, והכל יהיה אותו הדבר, גם מצבם המביש

בטח שזה לא מדי״ אבל צריך לזכור שהסיכוי לקבל פוליו
ממי־שתייה הוא הרבה יותר קטן, למשל, מהסיכוי לקבל אותו
מירק שהושקה במי־ביוב — ויש דברים כאלה. ואיך תיזהרי מזה?

שני חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה, הד״ר תומאס
דאצ׳יוטי ורוג׳ר לידל, גילו באחרונה כי אנשים, הסובלים
מהתקפות של אכילה כפייתית, מפיקים רק מחצית הכמות

בחירות

רפואה

בריאות

של הקשישים. חשבתי שאם אתן את קולי לקשישים, אולי יהיה
להם כוח לשנות משהו, לפחות בדבר הזה.

את יכולה גם להפסיק לאכול ירקות, ואפשר להיתפס לקיצוניות
ולהפסיק ללכת לבריכות־שחייה ועוד כהנה וכמת אבל כל
הדברים הללו הם פשוט הגזמה פראית ויצירת פאניקה.

של כוליציסטוקינין, הורמון המשרת הרגשת״שובע. לכן
אין אנשים אלה יודעים מתי להפסיק לאכול.

• הרגישות שלך לנושא באה מפני שאת חיה עם
בן־אדם קשיש. את מאמינה שאנשים צעירים יצביעו
עבור הרשימה של הגימלאים?
אולי זה נכון שהרגישות שלי יותר גדולה, אבל לא צריך לחיות
עם גימלאי כדי לראות מה קורה כאן. די לפתוח טלוויזיה, לקרוא
עיתון, לבדוק כמה כסף משלם הביטוח הלאומי לקשיש,
ולהתחלחל. כן, אני מאמינה שגם צעירים יתנו את קולם
לגימלאים, כי צעירים אינטליגנטיים יודעים שיום יבוא והם יהיו
קשישים, וכדאי להתחיל לעבוד עכשיו כדי לשנות את המצב.
(דדאלה שם),

• אבל זה גם לא מזיק להרתיח את מי־השתייה?

• הפאניקה בבר ישנה. הבעייה היא איך להרגיע
את האנשים?י
אם מה שמרגיע אותם זה להרתיח את המים — שירתיחו. למה

7י*• אתה אב לילדים קטנים, ואתם גרים בהרצליה.
אצלכם בבית מרתיחים מים?
אצלנו בבית לא מרתיחים כלש.

• וחיסנת שוב את הילדים שלך?

(דדאלה שסי)

• האם פירוש הדבר ששמן אינו אשם במצבו?

הנטיה המחקרית היום היא לשייך את נושא ההשמנה לכיוון
ביו־כימי. כלומר, בעיקרו זהו מצב הנובע מתורשה ומבעיות
גופניות, אם כי תמיד אפשר למצוא שמנים שהם כאלה בגלל
תיסכול, שיעמום ושינאה עצמית.

• כלומר, אין מה לעשות? שמן תמיד יהיה שמן?

אלא אם כן מצליחים לשנות את הפוטנציאל הגנטי שלו, ואת
זה צריך להתחיל בגיל צעיר. כששני ההורים שמנים, עליהם
להקפיד במיוחד על תזונת ילדיהם בגיל הגדילה. כלומר, עד גיל
(שרה ליבוב־ץ)
שנתיים, ובגיל ההתבגרות.

אומרים...מה הן אומרות...הה ה אומר הה הן אומרות...מה הם

עמוס :*1x1*1
אמנון ובות:
ורם אורן:
,.אול הכדורגלנים הם ״עברתי ממצב של בפן ״גם האמהות מעדיפות
עם הנהנהלס בו ל!״ מוחלט למצב קיום צנוע!״ המבורגר על בישול!״

בית־המישפט המחוזי גתל״אביב קבע בפסק־דין עקרוני
כי אי־תשלום שכר לכדורגלן מהווה עילה להתרת
החוזה בינו ובין האגודה, ולשיחרורו ללא תנאי. שלושת
התובעים היו שחקני מכבי־יפו, שטענו, באמצעות עורך״
דינם, כי הקבוצה הפרה את ההסכם עימם בכך שלא
שילמה להם את שכרם עבור עונת״המישחקים שחלפה,
חרף פסקי־דין שניתנו נגדה על־ידי בית־המישפט.
פסק״הדין עשוי להביא למהפך בכדורגל, כי שחקנים
שלא קיבלו את השכר מקבוצותיהם יבולים לבקש מבית־המישפט
הכרזה על שיחרורם ללא־תנאי.
שחקן קבוצת־הכדורגל מכבי־שעריים, יורם אורן, המת כונן
לקראת לימודי חינוך גופני שנה ב׳ בסמינר הקיבוצים
מגיב על הפרשה:
הצדק יוצא לאור. כפי שהאגודה או הנהלת־הקבוצה דורשת
משחקן להתייצב למישחקים במיטבו ולהעניק את המכסימום
במיגרש, גם כשהוא חולה או כשיש לו בעיות אישיות, כך עליה
לכבד את כל התנאים והסעיפים שחתמה עליהם בחוזה. אם אין
היא ממלאת את תנאי החוזה, עליה לתת את כל הדין על כך.

• מפליאה העובדה שרק שלושה שחקנים הגישו
את התביעה, למרות שהבעייה אינה חדשה.

בימים אלה קיבלו סופרים ומשוררים את פרס היצירה
מטעם ראש־הממשלה. זהו פרס כספי, המוענק כמילגת-
קיום חודשית, לשנה. תמורת זאת מתחייבים מקבליו שלא
לעבוד.
שאלתי את אמנון נבות ( ^36 סופר שכתב שני ספרים
ושקיבל את הפרס בשנה שעברה, אם הפרס אכן סייע לו
במלאכת הכתיבה.
לגביי הפרס לא היה יעיל במיוחד. תהליו־כתיבה של ספר

אי־כיבוד חוזים מצד האגודות הפך לנורמה שלילית,
שהכדורגלנים משלימים איתה. יכול להיות שהכדורגלנים הם עם,
הנהנה לסבול ולא לפצות את פיו. מהצד השני, מנהלי הקבוצות או
האגודות התרגלו לעובדה שניתן לא לכבד חוזים שעליהם הם
חתמו.

• יש קשר ביז התביעה הזאת ובין המתרחש
בכדורגל הישראלי, ובמיוחד בקבוצת הסועל תל־אביב?

כדורגל

זה עיתוי מתאים, ללא כל קשר לאירועים בכדורגל שלנו.
מדובר בתקופת־פגרה שהסתיימה בימים אלו, תקופת טרום־
פתיחת־עונה, שבה נחתמים חוזים והסכמים לקראת העונה הבאה,
משולמים כספים אחרונים לשחקנים עבור העונה שחלפה, מתנהל
משא־ומתן על העברות של שחקנים וכר. לכן זה טיבעי שבתקופה
כזו תוגש תביעה מסוג זה.

• אתה צולע על רגל אחת.

אמת. וזה קרה רק אתמול. יש לי, כנראה, נקע או סדק בכף־הרגל.

• כך הופעת היום לאימון?

בהחלט. חתמתי על הסכם, ואני מכבד אותו ככל שרק אוכל.
הנה, פה יש דוגמה מוחשית לדברים שאמרתי בהתחלה.
( שדד רכטמן)

השבוע פורסם סקר, שלפיו 51 אחוזים מבני-הנוער
מעדיפים אכילת המבורגרים בארוחות-הצהריים.
פניתי לעמוס נימני, מנכ״ל רשת להמבורגרים, ושאלתי
אותו אם לתוצאות הסקר יש אחיזה במציאות.
כן, בהחלט כן. רואים זאת אצלנו, וגם ברשתות האחרות.

• מי הם עיקר הבאים לאכול במיבעדות שלכם?

חבר׳ה צעירים ואמהות.

• אמהות?

מזוו
סיפרות נמשך אצלי בץ שלוש לשש שנים. שנה אחת, אס כך, אינה
משמעותית במיוחד. אולם ודה בזח עזרה חלקית.

• מה גובה הסכום ששולם לך?
בערך 1300 שקלים לחודש.

• תה אינו סכום נמוך־ מדי?

מובן שסכום כזה אינו מקנה תנאי־יצירה נרחבים. נראה שזה מה
שהמדינה יכולה לתת לסופריה. הרוב, באמת, נאלצים לעבוד
עבודות נוספות.

• איך אתה התקיימת?

באופן מצומצם. אשתי עבדה, ואני כתבתי ביקורות לעיתונים.
לרוב אינני עובד כלל. השנה, עברתי, אם כך, ממצב של כפן
(שרה ל־סב־ץ)
מוחלט למצב קיומי צנוע•

כן, כאלה שמעדיפות להביא את הילדים שלהם לאכול משהו
מהיר ומשביע, מבלי שיצטרכו לבשל.

• במה שוקל המבורגר אחד?
60 גרם.

• וזה יכול להשביע?
מנה כוללת המבורגר, צ׳יפס ושתייה. זה בהחלט משביע.

• איך אתה מסביר את האהבה החדשה של
הנוער?
זה פשוט באופנה. פעם היתה הפיצה באופנה. כשזה ירד, עלה
ההמבורגר.

• אם האופנה תשתנה, אתה תהליך מיקצוע?
נחכה ונראה.

(יוסי שן־חר)

10111111111111ע ן011111
להחזיר את טאבה!

מה עושה בעל, כשהוא מוצא את אשתו מפלרטטת
עם גבר זר? בורן־ כלל יש מריבה סוערת,
ולפעמים מכות.
אבל אצל היהלומן המצליח ארל׳ה מאהרון
זה נגמר הרבה יותר פשוט, הוא הודיע
לאשתו מאיה שהם מתגרשים.
ארל׳ה ומאיה, זוג יפה ועשיר, בשנות ה־30
המוקדמות לחייהם, מוכרים בעיר בקרב הבליינים
והמצליחנים. הם נשואים רק מזה שלוש שנים.
לפני נישואיהם היתה מאיה נשואה לדורון
גולדמן, בנו של היהלומן יחזקאל גולדמן
ואשתו טוצי.
בן־אהרון התחיל לחשוד שאשתו בוגדת בו,
וחשדו גבר כשאמרה לו שהיא יורדת לסוף־שבוע

ער לפני חורש היא הסתובבה בירושלים
כשפניה בארמה. כיום היא כבר מחייכת ואופטימית.
כן, ניחשתם, זוהי המיסערנית קטי אוחנה,
בעלת המיסערה הנושאת את שמה. אחרי
הנישואין הכושלים עם אלי משעלי, שהסתיימו

בסונסטה שבטאבד, בחברת חברתה הטובה ביותר,
אירים איטר, אתת פגיבודות פרשת־הקוקאין
של החברה הגבוהה.
ארל׳ה, המוכר כגבר שקול ורציני, החליט
לעשות מעקב חשאי אחר אשתו. הוא נסע לאילת,
הגיע למלון סתסטה. נרשם בקבלה וישב בלובי
של המלון. לא עבר זמן רב, והוא ראה את אשתו
וחברתה איריס, כשהן נכנסות ללובי וניגשות
לשני גברים שישבו שנב
הוא ראה שעפו כמה ניצוצות בין הנשים
והגברים, גם היו כמה חיבוקים ונישוקים קלים,
והחבורה העליזה הזאת יצאה למיגרש־החנייה.
ממש כמו בסרטים נכנסו כל הארבעה לאחת
המכוניות ויצאו לדרך, כשבן־אהרון עוקב
אחריהם.
אחרי נסיעה של כמה דקות הגיעו למיסעדה
יוקרתית וישבו לסעוד את ליבם. בך אהרון חיכה
בחוץ, ואחרי שהות של כמה דקות נכנס למיס־עדה,
בירך לשלום א ז אשתו וידידיה, ויצא
מהמקום.
מזל שאשתו לא אכלה רג, אחרת היתה נתקעת
לה אחת העצמות בגרון.
בקיצור, הבעל הנבגד צירף אחד ועוד אחד,
ואמר לאשתו, בשובה הביתה, שהכל נגמר
ביניהם. הוא רוצה להתגרש ממנה.
מכל הסיפור הזה אני הסקתי מסקנה אחת
בלבד: שמוטב שיחדת את טאבה כמה שיותר
מהר. כך זוגות רבים לא יתגרשו ותישמר אחדות
העם בציון. אך מבחינתי האגואיסטית הקטנה,
אולי מוטב שהמצב יישאר כפי שהוא, כי האיזור
הקטן הזה מספק לי הרבה מאוד סיפורים.

הכר נשאר במישפחה תמיד אמרתי שאדם הוא בחור טוב. רוצים
הוכחות? יש לי כמה.
הנה ההוכחה הכי טובה: לאדם יש כבר הרבה
זמן חברה, אבל אני באמת לא יודעת מה הוא
עושה למענה. לעומת זאת יש לו ידיד מאוד קרוב
בשם שימעון שירזי, שבשבילו הוא מוכן
לעשות הרבה.
השבוע הוא פתח לו בוטיק ברחוב פן נסקר
בתל־אביב, הנקרא בנדנה, על שם המיטפחת
הארומה המגולגלת על פרק־ידו של אדם, שהפכה
לסימלו המיסחרי.
גם אלונה קימחי, השחקנית וכותבת־התמלילים
היפה, הסכימה לעזור לידיד של אדם
והצטלמה בתמונה מיוחדת עבור הבוטיק. וכדי
שלידיד לא ־היה קשה, סידר לו אדם שותפים:

ארל׳ה בן־אהרון
חיבוקים !נישוקים קלים

שזעה למסורב־הגט
אדם עזרה לידיד
רמי ודני המתגוררים בפאריס. בקיצור, הכל
נשאר במישפחה, ואני נורא שמחה שאדם אינו
שוכח את הידידים שלו.

דייר חרש
לא עובר שבוע מבלי שבעולם־האופנה הישראלי
תהיה רעידת״אדמה כלשהי.
הפעם זה בא מהכיוון של דוגמנית־הצמרת־לשעבר
קלרה רון ובעלה קאמיל נייקרק.
השניים נחשבו כאחד הזוגות היפים ביותר

קמי אוחנה
מבטי אהבה בין מנה לם1ה
בגירושין ובהרבה שיברון״לב, היא נראתה
שפופה, וחבריה האט לה. אבל קטי, כמו עוף-
החול האגדתי, התאוששה.
ן תשאלו איד מתאוששת אשה כמו קטי? אז אם
לא ניחשתם, אתם לא יודעים מי זאת קטי.

סו שנים וחתונה בפרדס
העיתונות מלאה בסיפורים על נשים מסור־בות־גט,
על עגונות ומודלא. הפעם יש לי בשביהתשובה
היא אהבת בקיצור, לפני כמה ימים
לכם סיפור על גבר, שהיה מסורב־גט במשך 10
נכנס למיסעדה שלה גבר צרפתי מרשים, בשנות
שנים. ועוד גבר שהכל מכירים אותו.
ה־ 40 שלו. הוא היה מלווה בכמה אח״מיס ישררפי
פרבר, מנכ׳ל מישרד־התיירות, היה
אליים.
נשוי במשך שנים עם אסתר, ובמשך שנים לא־ )
מרגע כניסתו ועד ליציאתו הוא לא הסיר את
פחות־ארוכות, ואולי יותר, הוא גם ניסה להתגרש
עיניו מקסי, שנראתה באותו הערב במיטבה, היא 1 ממנה.
הצטרפה לשולחן, ומז;שיווה עם אחד ממלוויו
בתקופה ההיא הוא ניהל רומאן ממושך עם
נודע לה שהגבר השרסנסי הזה הוא אנדרי
עדינה שיר, בחורה נמרצת, יפה ואינטלימיארה,
איל־ספנות צרפתי.
גנטית, שבשנים האחרונות עסקה בניהול מיסע־רות,
וכל אותן שנים 10 ליתר דיוק — הוא
אחרי הארוחה המרצה הוא אמר יפה שלום,
ניסה לקבל גט מאשתו אסתר. נראה שהמזל לא
והבטיח שהוא יהיה איותה בקשר. וממש כמו באג1
היה
לצידו.
דות, זה באמת קרה. כי מאז שהוא הכיר אותה, גם
לפני שבוע התרחש הנס המיוחל. הוא קיבל את
אצלו קרה משהו, וכבר אחדי כמה שיחות הוא
הגט הנכסף, ובשבוע הבא הוא עומד להתחתן עם \
הבהיר לה שהוא עומד להגיע ארצה כדי לפגוש
עדינה שור בחתונה רבת־משתתפים באחד הפרד־ 1
אותה.
סים שברחובות, ובחודש נובמבר הוא ימריא ץ
את הדרך בין צרפת לישראל הוא יעשה,
בחברת אשתו, שתיקרא עדינה פרבר, לארצות־ 1
כמובן, במטוס ולא בממד, אבל נראה לי שפה
הברית, שם הוא קיבל את הנציגות של מישרד־ 1
הולך להיות סיפור כפו עם הלן מטרויה שפניה

התיירות.
היפות השיטו אלף ספינות

רהה רון ובעלה קאמיל נייקרק
פרידה זמנית
בעיר. הם נישאו אחרי רומאן של חמש שנים, עם
עליות וירידות, ממש כמו בבורסה.
אחרי נישואיהם היתה להם תקופה קשה
בעבורה. קלרה פתחה עסק עם שותפה, אבל
השותפות התפרקה, אחרי הרבה האשמות
הדדיות. גם בעלה החליף כמה עבודות, עד
שהעניינים הסתדרו. ואז, כשכבר היה נראה שהכל
רגוע ושאפשר להתרכז בזוגות אחרים, התפוצץ
העניין.
בשבוע שעבר הם החליטו להיפרד זה מזה
לתקופת״מה. קאמיל אף התקבל לקורס־הדיילים
של חברת־התעופה פאך אמריקן, ונסע לארצות־הברית
לחמישה שבועות.
אני רק מקווה שחמשת השבועות האלה יעשו
להם משהו ושהם יגיעו להחלטה חיובית.