גליון 2667 מתאריך 12 באוקטובר 1988

א׳ בחשון תשמ׳׳ט12.10.1988 ,

מיססר 2667

המחיר 5.00 :שקלים (מלל מע״מ< ,באילת 4.35 :שקלים

ססי 1^ 5

אזהרה: משרד הברי אות קוב ע כ

העישון מזי ק לברי או ת

צזיבגזבים

מילחמת הבורים

מים מן הסלע
על ה תד מי ת של משה רבנו(״הבחי רות
הן כמו, שושלת׳!״ העולם הזה
.)5.10.88
ד אפילו שיריב בן־אליעזר, המומחה לתיקשורת־המונים,
הוא נכדו של דויר בן״גוריון, כיצד הוא
יכול לקבוע שמשה רבנו לא היה עובר, כיום, את
אחוז־החסימה, כי.הבן־אדם גימגם״.
גימגם, גימגם.
אבל מי הוציא מים מן הסלע?

גיל סלד,

ירושלים

חרפת־אריה!
על קברות מוסלמיים באיזור מערת״
אליהו בכרמל (״אם יתנו לי, אחזור
לחיפה!״ העולם הזה .)15.9.88

ענת סרקסטי, העולם הזח

כדאי להעמיד עובדות על דיוקו•
מערת־אליהו משמשת כמקום עלייה־לרגל
לבני ארבע דתות (יהודים, נוצרים, מוסלמים
ודרוזים) ,ולא כפי ש־צויין
מפיו של ח׳אלד
אל־חסן.
• אין באתר כל באר,
אלא בור־מים, הממוקם
סמוך לפיתחה של ה־מערה•

חלקת־הקבר של
מישפחה אל־חסן לא נמצאת
באיזור וחוששני
שאל־חסן עירבב בין מציאות
לבין דימיון, על
אל־חסן
רקע טווח הזמן שחלף.
(סימוכין לכך גם קיבלתי מיעקב עולמי, מי
שניהל את הסקר הארכיאולוגי באיזור חיפה
והכרמל בשנים 1964־ . 1974 בימים אלה נמצא
בדפוס סקר חיפה מערב. של האגודה לסקר
ארכיאולוגי של ישראל, הכולל גם את איזור
מערת־אליהו וברור מן הסקר, כי אין בנמצא
קברות מוסלמיים באיזוח.
! על שלוש הנקודות דלעיל אני יכול גם להעיד
מיידע אישי, באשר לפני חמש שנים יזמתי
ועמדתי בראש עבודות השיקום במערת־אליהו,
בתוקף תפקידי דאז, כמנכ״ל האגודה לפיתוח
תיירות חיפה.
עבודות השיקום בוצעו על רקע ההזנחה הנוראית
ששרתה במקום וקודם פעולות השיקום זכה
האתר למטבע הלשון ״חרפת־אליהד.
אם בעתיד יתאפשר לח׳אלד אל־חסן לבקר
במקום, הוא לא יתקשה לזהותו, שכן עבודות
השיקום במקום לא באו לשנות את פניו, אלא
דוד סלונסקי, חיפה
לשמרו בלבי•

שאלון שהפיץ העולם הזה מגלה כמה עוב דות
מדהימות -חד״ש -מיפלגה ימנית
ידועה, בראש רשימת ״אומץ״ עומד רפאל
איתן, והד״ר יוסף בורג, שעדיין זוכרים לו
את חס ד נעוריו, עומד בראש
המפד״ל. ומי דוגל בטראנס־פרי
מיפלגת־העבודה, כמובן.

לנבדק כאסח

ההבדל הזניח בין קוקה קולה לפפסי קולה
הוא עצום לעומת ההבדל בין המערך ללי כוד.
מומחים, פירסומאים, יחצנים, תדמי־ת
גים נדרשו עכשיו לשתי המיפלגות כדי
לגלות את הכאילו־תהום הפ-
^ עורה ביניהן. הם צריכים לה־זיע
הרבה כדי לפברק כאסח.

דף חדש קולות,
כביסה ונסיכים קטנים
מתי יופיע, סוף־סוף, הנסיך הקטן שידלג
מכוכב הפופ לכוכב הגיאז ומשם לכוכב ה־גיינס
ולזה של המערבונים! תיסמונת חוני
המעגל ב ספר בידיוני של ס טניסלס לם.
האם דומה קול המון לקול
שדי! ואלבום־אמצות שהוא
מיפעל תרבותי יוצא״דופן.

כתבתהשערהקד מי

פו ליו ד ע

מילחמת נגיפי הפוליו במישרד־הבריאות העלתה שוב לטדר־היום
את חוסר־היכולת של רשויות־הבריאות בארץ להתמודד עם הכי-
ציאות. ויכוחים סמנטיים, האשמות הדדיות, היסטריה
ציבורית, ומעל לכל -חוסר ההחלטה -מאפיינים את
ההתפרצות, או שמא זאת מגיפת הפוליו האחרונה.
כתבתהשער האחורי:

מקום ( 84 לשעבר)
משה סיני, קפטן הפועל תל־אביב, היה
מקבל פנייה של הליכוד להצטרף לשורותיו
כמחמאה, אבל היה זה דווקא
המערך שסיפח אותו לשורותיו. סיני לא
בדיוק יודע מדוע הוצב דווקא במקום
ה־ 84 ברשימת המערך לכנסת. ביקשו
ממנו -הוא הסכים. אלא שהדרבי קיל־
_ קל את כל התוכניות, והוא

| י 1נדרש להחליט -פוליטיקה
או כדורגל. הכדורגל ניצח.

שבוים על תגא׳ מאש׳יף חבוא הגאולה
גם מכונית ב־מ־וו וסכום של 270 אלף דולר
לא הצליחו לשכנע את הבעל, צעיר יפה־תואר,
לאפשר לאשה לעשות
^ 9 9 9שימוש בביציות המופרות
בזרעו. בינתיים הן ממתינות.

גירושי הצייר

כתב״התביעה שהגישה באחרונה רוני גיב־עתי
נגד בעלה, הצייר הנודע משה גיבעתי,
חושף חיי בדידו ת ומחסור כלכלי. עוד היא
טוענת כי הצייר הוא אל־כוהוליסט
ובלתי־יציב בנס־שו.
גיבעתי מכחיש מכל וכל.

הרב משה הירש, שר״החוץ של נטורי-קר-
תא, מעורר יותר אהדה ברחוב הפלסטיני
מאשר ברחוב הישראלי, ואין זה פלא -
הרב, המצדד בביטולה של מדינת ישראל
מן העולם, מוכן להצטרף,
^ בכל שעה, לממשלה פלס־

טינית, אם רק יזמינו אותו.

וצח רא נ תוו

מעצרו של מי שנחשד ברצח הנער חנן זמרי
מקריית״טיבעון עדיין לוטה בערפל. מדוע
זקוקה המישטרה לתקופת״מעצר כה ארו כה!
האם כדי ללחוץ עליו שיודה! גם אביו
של הנער שנרצח מתק שה ל-
האמין שהחשוד היושב במ- 1ן עצר הוא שביצע א ת הרצח.

ראשונים תנזיד אנחנו

אתה והשקו

על חידוש לשוני שלא נקלט(״איגרת
העורך״ ,העולם הזה .)5.10.88
לא צריך להיות פסיכולוג גדול כדי להבין
מדוע עורך העולם הזה, האשכנזי אורי אבנרי,
ביקש לחדש את המילה אשכרד׳ לבן־תערובת,
שאחד מהוריו אשכנזי והשני ספרדי.
טוב מאוד שהחידוש הזה לא נקלט.
הצדק הטיבעי(בהתחשב בכך שרובו של העם
בארץ הוא ספרדי) דורש שאם כבר לחדש מונח
לבדתערובת כזה המונח צריך להיות ספרנז׳,
וזה גם מצלצל הרבה יותר סוב.
אברהם(מינו) אמריליו, רמת־נן

עדנת הבל״?
על חידוש לשוני של עורך העולם
הזה (״איגרת העורך״ ,העולם הזה
.)5.10.88
באמת כל הכבוד לעורך העולם הזה.
חללית. יומון. אמרגן. חמשיר. ועכשיו —
*בליץ•
המונח הזה התפשט אמנם כאש בשדה־קוצים
ואני נתקלת בו בכל יום, אבל מה לעשות, הוא לא
מוצא חן בעיניי.
כנראה שבאופן תת־הכרתי אני מקשרת את זה
עם בלות וכדומה (למרות ה״בבלותי, היתה לי
עדנה״ של שרה אמנו).
כשאני קוראת את המילה בליין מייד מצטיירת
כנגד עיניי דמותו של קשיש כפוף, המתאמץ בכל
כוחו, אבל לבלות הוא כבר לא יכול, כי הוא כבר
רמה הורביץ, פתח־ודק״ה
בלוי לגמרי.

עובדנת־החיים
על הגדרה שגוייה של העולם הזה
(המשך בעמ!ד )4
ינלס הז ה 2667

שדכנית בצרות

בעיות אמריקאיות ל שדכנית הלנה • עו-
רך״דיו נתבע על הזנחה בניהול עיזבון •
כור לא עשתה עסקי ם עם הסיני ם • הס־חירים
המנופחים שגובים
* בתי־המלון בארץ • ומה לע-
שות עם המניות הבנקאיות!

כאילו אדנסיס חזרה משם!
במשך שבע שנים היה לרנה דאוסון (בת מונה)
ג וב נהדר. היא היתה הדומיינית של
גיואן קולינס משושלת. תמורת 150 דולר ב שעה
היתה מגיעה לפתיחות חגיגיות ונהנית
מפירסומה של הכוכבת. בקרוב היא מתח־תנת
עם גדי הראל, ישראלי
^ £ 9שחי זה 18 שנים בארצות־ה־ברית.
היא גם חולמת לעלות.

בראיון שנתנה להעולם הזה לפני נסיעתה
לסיאול ביקשה המתעמלת רויטל שרון רק
דבר א חד -להגיע לממוצע של .9.4היא
עמדה בדרישותיה, מה שאי־אפשר לאמר
על חבריה לנבחרת. עם שובה היא מספרת
על חוויות סיאול ועל הסי־בות
שהביאו, לדעתה, לכיש־לון
הנבחרת באולימפיאדה.

המדורים הקבועים:
מיבתבים — מים מן הסלע
איגרת העורך — למען האסיר
תשקיף — שוטרים ששים חלטורה
במדינה — בן של אבא
הנ דוי — מה ההבדל?
אנשים -סבב וולד
אתה והשקל — חייר־ס סרח־ם
יומן אישי -מוח! של תא
מה הם אומרים — ׳רזן לזנדזן.
ח״ם סתיו, מאיר שדצר, אילן

דרדפויס. שוקי דקרי. צבי רי 10ן
קולנוע — !1נ1נ• ואווירי
זה וגם זד! — לסי שסאסין
לילות ישראל — הכשר לקיר
דף חדש — ת ת ־ תרסת
תשבצופן הורוסקופ — זה־רזוז בטלה
חשבון נפש -משהי סיד
הצגת־גפורה -שדית של!
רדזלמרחלת — על כל ה שלם

שושנה ומאד
בשוק הנוחר
שוק הכרמל, מעוז ידוע של הליכוד, דווקא
האיר פנים לנציגי המערך שושנה ארבלי־אלמוזלינו
ובנימין(״פואד״) בן־אליעזר. לא
זרקו עליהם עגבניות, להיפך,
£שושנה, שאינה מבזבזת זמן,

אפילו הספיקה לערוך קניות.

פיקנטי נגד
נציב־המס
מודעות בעיתונים שפירסם משה בדש, בעל
מיפעלי פיקנטי, שבהן תיאר התנכלויות של
נציב מס־ההכנסה, יאיר רבינוביץ, העלו את
חמתו של רבינוביץ עד כדי כך
שביקש לעצרו בגין הטרדה.
בית־המישפט דחה הבקשה.

רחר המרחרח
מדווחת:
כבר מותר לגלות -
יונה אלי אן בחודש
הרביעי • החתיכות
הישראליות לא הס פיקו
ל דני אזן -הוא
מתחתן עם עורכת־דין
גרמניה • אחרי
הרבה נ א חס -חזר סוף־סוף המזל גם לחלי
גול דנ ב רג • לא תמיד בזק אשם -לפעמים
זאת המאהבת • חידה -
^ האם תפגוש דנ ה ס טיני ה
(בתמונה) את אלי או חנ ה!

עשה את זה!

גיוליאן דויד, ישראלי לשעבר, הגיע לפאריס
ללא פרוטה. היום, אחרי שנתיים, כבר יש
ברשותו רולס״רויס, היחידה מסוגה בפא ריס,
מטוס פרטי, דירת״פאר, יאכטה בריב יירה
ועשרות דירות להשכרה ברחבי
פאריס. לא מזמן קיבל

מדליה מממשלת צרפת על
תרומתו לתעשייה הצרפתית.

—י י ״ו י

בזיבחבים
(המשך מעמוד )3
(״הפנסיונר ונערת־השעשועים״ ,ה עולם
הזה .)5.: 0.88
יצחק אלאלוף, הפנסיונר של נערת־השעשו־עים,
הוא בן .65 מכיוון שהוא עלה ארצה בגיל 21
ואז נשא את אשתו הראשונה, אם שני בניו
הבוגרים, הרי הוא היה לפחות בן 22 כאשר נולד
בנו הבכור, שצריך להיות היום כבן 65( 43 מינוס
)22 והבן השני צריך להיות צעיר מהבכור
בלפחות שנה(בהסתמך על עובדות־החיים הביולוגיות).

איך זה שהעולם הזה מגדיר את שני בניו
אלה של אלאלוף, שהם, לכל היותר, בני 43ו־,42
כבנים ״בגיל־העמידה״י
43,42 זה קצת מוקדם לגיל־העמידה.
עקיבא מזר, תדאביב

תחיית־הנזתים

אחרי בריחתו של הרצל אניטן כתב השלם
הזה כי יתכן והוא עשה טובה לכולנו. בריחתו
הרראמתית היפנתה את תשומת־לב המדינה כולה
למצב המחפיר השורר בבתי־הכלא בישראל. מצב
זה אינו רק בבחינת חרפה למדינה, אלא גם סכנה
לשלונדהציבור.
השבוע קיבלתי מיכתב מאת לה״ב — הנר
מנתה למען האסיר בישראל. על־שם מנה לחאן.
חתמה עליו מנהלת העמותה, גילה קרלינסקי.
וכר נאמר בד.
בלהט המאורעות האחרונים של בריחת הרצל

אסיר אביטן
מדוע מעדות הנויזרח?
אביטן מהכלא ובתשומת־הלב שהקדשת אתה עצמך,
כעורך השבועון, לאירוע זה וכל המשתמע
ממנו לגבי תנאי-החיים בבתי־הכלא בארץ, מצאתי
עצמי קוראת את דבריך כאילו נאמרו מפי כבר
שנים, בזמנו כקצינת־חינוך ראשית של שב״ס
ובשנתיים האחרונות כמנהלת לה״ב — העמותה
למען האסיר בישראל ע־ש נעה רנ׳ואן דל.
לה״ב הוקמה ביולי 986ז על־ידי כמה אזרחים,
המייצגים קשת חברתית, מיקצועית, כלכלית
ופוליטית רחבה ביותר.
העמותה זכתה בברכתם של נשיא-המדינה
ושל שר־המישסרה.
לה־ב הציבה לעצמה כמטרה לסייע לרווחתם
האישית של האסירים ולקידומם, הן בהעשרה
ובהעלאה של רמתם החינוכית, התרבותית והאינטלקטואלית,
והן בהקלת התנאים הפיסיים הקשים
שבהם הם מצויים.
לצערנו, ישנן שלוש תופעות קשות הבולטות
במיוחד במערכת בתי-הסוהר ביחס לאסירים.
• ד 83 מהאסירים הם מעדות־המיזרח, עובדה
המחזקת את טענתנו שאוכלוסיית־האסירים בישראל
הינה בעייה חברתית כללית של מדינת־ישראל,
ולא רק של אוכלוסיית־האסירים
יש לציץ ש־מ< 4מבין האסירים הם אנאל־פבתים:
כמו־כן, חלקם מהווים דור שני ושלישי
של מישפחות־מצוקה ושל אסירים.
• הצפיפות בבתי־הסוהר והתנאים הפיסיים
שבהם מוחזקים האסירים הס קשים במיוחד, וזאת
לא רק בהשוואה למדינות מפותחות, כי אם גם

בהשוואה למדינות שאינן נחשבות במפותתות
כמדינת־ישראל.
מעבר לצפיפות — קיימות בעיות פיסיות
קשות אחרות, כגון מכשירי־חימום בחורף, אבד
צעי־קירור ואיוותר בקיץ, חוסר־תעסוקר, שכר*
עבודה נמוך ביותר(בין ש״ח אחד לארבעה ש׳׳ח
ליומ-עבודהז, ועוד ועוד.
• בעייה נוספת שעימה יש להתמודד היא
בעיית הסמים והשימוש הרווח בהם בין האסירים.
היעדר־אמצעים מונע טיפול נאות בבעייה זו.
העמותה הציבה לעצמה, כמטרה, לסייע לאסיר
כפרט ולאסיריס בכלל בכל השטחים האלה,
בהיעדר אמצעים ממלכתיים נאותים ומספקים.
ואלה תוכניות העמותה:
• פתיחת כיתות־לימוד נוספות, הן ללימודי־יסוד,
הן להשכלה תיכונית.
• הרחבת מיספר החוגים החינוכיים להעש־רתו
של האסיר.
• הרחבת פעילות הספורט.
• הקמה והרחבה של מרכזים לטיפול נפשי
באסיר.
• הקמה, הרחבה והפעלת מישחקיות לאסירים
ובני־מישפחותיהם.
• הרחבת מיספר חוגי התחביב.
• הרחבת הסיפריות ורכישת ספרים.
• רכישת ציור חינוך, תרבות וספורט.
• הרחבת פעילות־הפנאי של האסיר וסרטים
והרצאות).
• הקמת חררי־מחשבים בכל בתי-הסוהר, כדי
לאפשר לאסירים רכישת מיקצוע, לשם שיקומם
בעתיד.
• הקמת מרכזים לרכישת מיקצוע.
• מתן אפשרות לאסירים להרחיב השכלתם
באוניברסיטה הפתוחה.
• רכישת ציוד־רווחה, כגון מיחמיס, תנורי־חימום,
מאווררים, מכשירי־טלוויזיה, מכשירי וי־ריאו־טייפ,
סכשירי־הקרנה, מכשירי רדיו־טייפ,
מקררים וכר.
• אירגון מופעי־תרבות לאסירים.
• העלאת המודעות הציבורית למצבו של
האסיר.
אלה הן חלק מתוכניותנו העתידיות, ועבורן
אנו זקוקים לסיוע רב מכל תלקי הציבור.

על ציור א חד של קולומבוס (״מיכ-
תביס״ ,העולם הז ה .)5.10.88
השלם הזה עשה את זה. הוא מחייה מתים.
זה ההסבר היחיד להערת המערכת לאיור־הציור
שהובא במרור מיכתבים האחרון. ההערה
אמרה כי ציורו של קולומבוס הוא מעשה ידיו של
צייר איטלקי משנת . 1510
אבל קולומבוס מת ארבע שנים קודם לכן,
צבי פאר, תדאביב
בשנת . 1506

• 1כון. רק שהצייר סבסטיאת רל־פתסס צ״ר
את שלה אמריקה סן הזיכרון.

היו מדליות?
על ה שתתפות ישראל באולימפיאדה
ועל אי־הצלחת ספורטאיה (״צחוק
אולימפי״ ,העולם הזה .)29.9.88
אין זה אי־שיתופם של שייטי ישראל בתחרויות

יותר קיר, פחות מזגן
על טיב הבנייה בארץ (״ברכיים
ורודות״ ,״יומן אישי״ ,העולם הז ה
.)15.9.88
כאשר עורך השלם הזה כותב על חום לונדוני
של 29 מעלות, הוא מציין שלונדון אינה בנוייה
למען חום, כי אם למען קור.
אז אני חייב להציג שאלה: האם השיכונים
והבניינים בישראל, בעלי הקירות הדקים להפליא,
בנויים ליצירת קרירות?
כאשר אני מגיע, בגיחותיי התכופות, ארצה,
אני סובל מן הבנייה הישראלית, שאיננה בנוייה
לטובת הדייר — בחורף אני סובל מן הקור, שכן
הקירות אינם יוצרים ואוגרים חמימות ואילו בקיץ
הקירות הללו מעבירים את החום מן החוץ אל
הבית, ואין לאן לברוח אלא אם כן יש מזגן־אוויר.
מדוע, מדוע לא למדו מן הניסיון בן מאות
השנים של תושבי הארץ? אילו היו לו מדי ם
מניסיון זה אפשר היה להקל על הגיהינום הקייצי
(והחורפי) בלי מזגן.
צא וראה את הבנייה הערבית המופלאה, בנייה
שהיא כה מתאימה לתנאי־הארץ — קירות עבים:
בקיץ משרים רק קרירות נעימה ובחורף שומרים
עלי כהן, קופנהגן
על החום•

הין מדריזתו
עוד על כישלונותיהם של ספורטאי
ישראל באולימפיאדת סי או ל(״ מיכ־תבים״
,העולם הז ה .)5.10.88
כידוע לא שותפו אזרחים ערביים במישלחת
ישראל לסיאול, כך שכל חברי המישלחת היו
יהודים. ולכן נשאלת השאלה במישנה־תוקף:
מדוע יהודי ישראלי אינו מסוגל להשיג מד*
שיהודי לא־ישראלי כן מסוגל להשיג?
תולדות האולימפיאדות גדושות ספורטאים
יהודיים יוצאי ארצות רבות שליקטו מלוא החופן
מדליות אולימפיות — ממרליית־הזהב של
אדולף שמאל (יהודי אוסטרי) במירוץ־האופניים
באולימפי״אדה הראשונה באתונה 1896 דרך-
הזהב של שני האחים, היהודים הבלגיים פאול
ואנרי אנספאך, בסייף בשטוקהולם 1912 עד
הזהב של המתעמלת היהודיה־ההונגריה אגנס
קלטי בהלסינקי 1952 ומדליות הזהב הרבות
שאסף מארק ספיץ, היהודי האמריקאי, במכסיקו־סיטי
1968 ובמינכן ( 1972 בסך הכל: תשע
מדליות־זהב בשחייה) .פנחס זהבי, חר־אביב

סולידאריות אולימפית
על סיבה נוספת לאי־ה שתתפות
באולימפיאדת סיאול (״מיכתבים״,
העולם הזה .)29.9.88

נכון שהיו מדינות שלא השתתפו באולימפיאדה,
מפני שפשוט לא היו להן ספורטאים(כמו
נסיכות ברוניי, למשל) אבל היו גם מיספ^״
מדינות, שדווקא כן יש להן ספורטאים, אבל הן
סברו שזה לא ספורט לא לשתף את צפון־קוריאה1
באולימפיאדה ומתוך סולידאריות עימה גם הן לא
הופיעו בסיאול.
בין המדינות האלה היו קובה, אתיופיה,
דן דיטל, חיפה.
אלבניה, ניקרגואה•
אדישות וגיודוקראטיה
עדכ אן דברי המיכתב. בסיומו פנתה גילה
קרלינסקי אל קוראי השלם הזה בבקשה להתגייס
כידידי העמותה כדי לסייע בשינר המצב באמצעות
מיפעלי-התרמה ועוד.
השלם הזה היה מאז ומעולם קרוב לענייני
האסירים. התגייסנו למטרה זו עור נימים הראשונים
של המערכת הנוכחית, כאשר פנה אלינו
רם סולומון, מי שהיה המנכ׳־ל הראשון של מיש־רד־המישטרה,
שהיו לו תוכניות מרחיקות־לכת
לשינוי המצב. תוכניות אלה הוכשלו על-ידי
הביורוקראטיה ואדישות הצינור. יתכן כי כיום
מוכנים אנשים רבים יותר לתת יד לשינוי המצב,
שהחמיר מאז מאוד.
מי שרוצה לפנות אל האגודה, יעשה זאת בטלפון
239649־ .08 או באמצעות מיכתב לת״ד 229
רמלה !.7210
אני שמח שהמיפעל החשוב הזה נושא את שמה
של גוגה רג׳ואן, שהיתה ידידה נאמנה של השלם
הזה עד לפטירתה הפתאומית.

(שמיספר תושביה זהה למיספר תושבי ישראל)
בהיאבקות, כסף לאל־האדי דיא־בא מסנגל ב־400
מטר משוכות, כסף לקלאוס קריטסן מדנמרק
סמי חדד, חולון
בקליעה ברובה ועיר...

שחיין ספיץ (בארץ)1985 ,
ב!חט 1ת של זהב
ביום־הכיפורים שמנע מאיתנו מדליות בסיאול.
זה אי־כושרם של ספורטאינו.
ושלא יגידו כי אנחנו מדינה קטנה, המאגר
האנושי קטן, התקציבים קטנים וכדומה.
ריפרוף קל ברשימת זוכי המדליות בסיאול
יגלה, כי לא צריך להיות נציגה של מעצמת־על
כדי לזכות במדליה אולימפית.
אני כבר לא מדבר על הארד שאחמד סאלח
מג׳יבוטי (שבה פחות תושבים מאשר בחולון)
קיבל במרתון, על הכסף שלקחו אנשי ג׳מייקה
(שבה פחות משני מיליון תושבים) במירוץ־
השליחים.

אלה, אולי, יוצאי־דופן, מיקרים חד־פעמיים.
אבל מה לגבי מדינות שבהן יש אוכלוסיה

בסדר־גודל כמו שלנו? זהב ליון רונינגן מנורבגיה

מיכתבים למערכת
השלם הזה שומר לעצמו א ת הזכות לערוך
מיכתבי קוראים מסיבות לשוניות, מישפ*-
טיות או טכניות.

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערבת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מיקוד — .63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
,)03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקם
11. 341667
העולם

ולדמן וגרשון שסט) ,בליכוד(אזזרון אבו-
חצירה) ,במערך(אברהם בורג) ובש׳׳ס. כל
חברי המיפלגה הדתית החדשה, מימד, חברים
גם הם בהסתדרות הפועל המיזרחי. יוצא מכך
כי אם המפד״ל תשלח את ידה לקופת הסתדרות
זו, יוכלו גם חברי הפועל המיזרדזי במיפלגות
האח,־*דת לבוא ולדרוש את חלקם.

פר 1גי: מדיוה
לאד ישראל
נציג אש״ף בבון, עבדאללה פרנג׳י, השמיע את ההצהרה
הפומבית הברורה ביותר שבאה עד כה מפי דיפלומט רישמי
של אש׳׳ף.

בשידור־טלוויזיה שהוקרן בכל רחבי גרמניה
הצהיר פרנג׳י: אש״ף שואף להקים מדינה
פלסטינית לצד ישראל, ולא במקום ישראל.

כשנשאל לגבי הגבולות נמנע מלסמן אותם בפירוש, אד
רמז שהכוונה היא לגבולות . 1967
פרנג׳י השתתף בוויכוח פומבי לצד ישראלים, וביניהם אורי
אבנרי, פרוידנטל מהוועד למען כפר ביתא והעיתונאי
שאול ברחיים, שהוזמן לבקשת השגרירות הישראלית.
השגריר בלארי עצמו סירב לשבת ליד שולחן אחד עם
נציג אש׳׳ף.

מתנכל, לתעודות
הזיהוי של הבדווי
זה תקופה ארוכה שבדווים בנגב, המבקשים
להחליף תעודות־זיהוי שהתיישנו או שאבדו,
נתקלים בקשיים שעורמים בדרכם פקידי
מישרד-הפנים בבאר־שבע, המשנים בצורה
שרירותית פרטים חשובים בתעודות־הזיהוי.
בתעודות־הזיהוי החדשות, המונפקות לבדווים, נרשמים
פרטים לא־מדוייקים. יש שיבושים קשים בגילם; בדווים
תושבי הארץ נרשמים כאילו נולדו בירדן; לעיתים כלל לא
נרשמת אזרחותם; ובמיקרים מסויימים נרשם כאילו הם
פליטים. נמסר גם כי היו מיקרים שבהם סירבו פקידי
סישרד־הפנים, ללא סיבה נראית לעץ, לרשום תינוקות
ולהנפיק דרכונים.
ברוב המיקרים נוגע הדבר בבדווים שאינם קוראים עברית,
ולכן לא עמדו על השינויים שנערכו בתעודות־הזיהוי
שלהם.
בינתיים כבר דווח על 45 מיקרים לפחות, מקרב שבס תל־עזזמה
באיזור כביש ירוחם־דימונה, שבתעודות־וזזיהוי
שלהם נערכו שינויים ללא ידיעתם.

לבדווים באיזור יש הרגשה כי מדובר במגמה
של השילטונות להפקיע מהם את אדמותיהם,
מגמה שתחילתה בשינוי פרטים חיוניים
בתעודורדהזיהוי שלהם.

עברו של ז 1ב ר —
לתעמולת הליכוד
פרשה שנויה במחלוקת בעברו של משה
זנבר, המועמד המועדף לתפקיד יו״ר מו*
עצת־המנהלים של בנק לאומי, תנוצל על־ידי
הליכוד בתעמולת־הבחירות שלו נגד
המטרך.
שליחי הליכוד דיפדפו השבוע בעיתונים
ישנים, כדי לרענן את זיכרונם בפירטי
הפרשה.

מבוכה בעמדת
הבועל העיוני
מבוכה בצמרת הסתדרות הפועל המיזרחי, בגלל תביעה
שהגיש אחר מחברי ההסתדרות נגר ראשיה ונגד ראשי
המפד״ל.
החבר, חנניה וינברגר מרחובות, עתר לבית־הרין לעבודה
בתל״אביב בבקשה להוציא צו האוסר העברת כספים
מהפועל המיזרחי לקופת המפד׳ל לצרכי מימון הבחירות.
בתצהירים שהוגשו לבית־הדין התגלתה תמונה של זיופים
בהיקף ניכר בבחירות הפנימיות למפד״ל, והוכח כי אין
חפיפה בין חברי הפועל המיזדחי, שהיא גוף כלכלי אדיר
לפני עצמו, לבין החברות במפד׳ל המחודשת.

יתרה מזו, התברר כי חברי הפועל המיזרחי
מפוזרים במיפלגות רבות כמו התחייה(אליעזר

הקריין פרש
ומקר ! לליכוד
את כל תשדירי-התעמולה של הליכוד ברדיו
מקריין בני רום, שפרש מ״קול ישראל״ אחרי 13
שנות עבודה.
עוד כשעבד ברדיו טענו חבריו־לעבורה כי הוא מקורב
לימין, אך רום הכחיש זאת.

1ס לא מתעניינת
בשטחי הכבוש

יואאי יחידות למסופי

ש״ס עומדת לצאת במסע חדש, שבו תתקוף את מיפלגות
הליכוד והמעדר על כך שהן מתישות את העם בנושא
השטחים הכבושים.

התקרית באוטובוס במעבר־הגבול ברפיח חשפה את קיומה
של יחידת־אבסחה המאיישת את שלושת מסופי־הגבול
בטאבה, בעזה ובניצנה.

לדעת ש״ם זהו נושא שולי, דהמיפלגות הגדולות
מסיטות את דעת־הקהל מהעיקר — היינו.
הבעיות הכלכליות והחברתיות הניצבות לפני
ישראל.
309 ביום השני, ה־ 10 באוקטובר, היום ה־307
של האינתיפאדה, מסר דובר צה״ל על
227 הרוגים פלסטיניים בשטחים הכבושים.
מיספר זה אינו כולל את ההרוגים
מירי מתנחלים ומסיבות אחרות.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר
ההרוגים על ,309 והוא כולל גם את מי
שנרצחו בעיקבות שיתוף־פעולה עם ה-
שילטונות.
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים
על 388 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 261 הרוגים מירי חיילי צה״ל.
• 33 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 63 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 31 הרוגים מסיבות אחרות.

הוזלה — אבל רק
לבעלי התחנות
מישרד־האנרגיה הוזיל באחרונה את מחירי־הדלק ביותר
משני אחוזים וחצי על חשבון המשק, ומבלי שהצרכן יהנה
מכך.

שר-האנרגיה החליט להגדיל את עמלות בעלי
תחנות־הדלק, וכדי לאפשר זאת הוא לא העלה
את מחיר־־הדלק לצדכן, אלא להיפך, הוזיל את
מחיר-הדלק לבעלי התחנות, מתקציב מישרדו.
האבסורד הוא בכך שהמשק מממן, בסופו של דבר, את
העמלות המוגדלות של בעלי תחנות הדלק.

הטלוויזיה:
שיבוץ לבחירות
הטלוויזיה הישראלית כבר פירסמה את רשימת המנחים
והכתבים, שיגישו את השידור בליל־הבחירות, ה־1
בנובמבר.

חיים יבין ינחה את השידורים. המפיק הוא יאיר
שטרן. העורך ישראל סגל. במטדדהליכוד יישבו
יגאל גורן ויעקב אחימאיר. ואילו במערך —
חנן עזרן ומיכאל קרפין. אליעזר יערי יהיה
אחראי למידגם.
עדיין לא נמסר השיבוץ של הכתבים במטות שאר
המיפלגות.

תקציב נוסף
לנסיעות שרון
אגף התקציבים במישרו״האוצר התבקש
להגדיל את התקציב לנסיעותיו של שר־התעשיידדוהמיסחר,
אריאל שרון.
בחורשים האחרונים בילה שרץ את זמנו בנסיעות, והוא
מתכוון לצאת לנסיעה נוספת בקרוב.
באוצר אומרים שנסיעותיו של שרון מחייבות תקציב
מיוחד, גם בגלל ההוצאות הרבות על מלון ואבטחה.

בדק־בית ב״בלל״
בקונצרן ״בלל״ יש כוונה לערוך בדק-בית
בחטיבת־הביטוח, שבה ארבע חברות־ביטוח:
״כלל ביטוח״ ,״אררט״ ,״אריה״ ו״איתך.
הטענה היא שלמרות הריווחיות שהראו החברות במחצית
הראשונה של , 1988 הרי שגורל הרווה והיקף הפעילות
מדאיגים את צמרת הקונצרן.

בשנים האחרונות חשפו המאבטחים עשרות
מיקרים של ניסיונות הברחה של חומרי-חבלח
ובליי־נשק ממצריים, מבלי שהדבר פורסם עד היום.

קאזינו במקו טאבה
באילת קיימת עכשיו התעניינות נדל״נית
.גדולה.
מניחים שהממשלה מעוניינת לרצות את תושבי אילת, ולכן
תיתן הקלות והטבות בתחומים שונים, ואולי אף תאפשר
פתיחת קאזינו, שישמש מוקד־משיכה לתיירות הפנים
והחוץ.

פתיחת-קאזינו היא כיום הנושא המדובר ביותר
באלת, שם מקווים שיוכלו לסחוט את הקמתו
תמורת שקט במהלך החזרת טאבה למצריים.
יש גם ביקושים גדולים לדירות־נופש, המוקמות על־ידי
יזמים פרטיים, ולחנויות במרכז המיסחרי בעיר, ובקניץ
ההולך ומוקם בימים אלה בצפון אילת.

שוטרים עושי חלטורה
תופעה חדשה בקרב שוטרי מישטרת תל-אביב.
רבים מהם עובדים בחצי מישרה כנהגים
בחברת ״דן״ ,לצורך השלמת הכנסה.
מסתבר כי את העבודה הצדדית עושים השוטרים־הנהגים
באישור המישסרה.

המסוף של קיסר
לא האיל את ,.בור
על שולחנו של מזכ״ל ההסתדרות, ישראל
קיסר, מוצב מזה חודשיים מסוף מרשים
של מחשב.
העסקנים הבכירים בהסתדרות נהגו ללחוש
באוזני הבאים והיוצאים בחדר המז•
כ״ל בי ״הנה, סוף־סוף, יש בעל־בית לחב־רת־העובדים,
שיכול להחזיק את היד על
הדופק ולבדוק את כל הנתונים הכלכליים
בזמן אמת.״
מבקר חצוף שביקר השבוע בלישכתו
של קיסר, העז לשאול אותו מפורשות,
כיצד הסתבכה ״כור״ בצורה כה חמורה,
בעוד הוא לא ידע דבר, למרות המסוף
שעל שולחנו, ואז גילה קיסר במבוכה כי
המסוף אינו מחובר לשום מחשב.
״זה ככה, רק לקישוט,״ מילמל קיסר ועבר
לעניין אחר.

ביו ר ושאר באמריקה
השמועות על החלפת חנה זמר כעורכת ראשית של. דבר׳
התבדו, ואחת התוצאות היא כי דניאל בלוד, אחד
< המועמדים שהוזכר כיורש, ואשר שימש במשך ארבע שנים
ציר לענייני עבודה בוושינגטון, לא ישוב ארצה, אלא
יעבור לניו־יורק, מספל בנושא מגבית ההסתדרות.
מחליפו יהיה אלי כהן״קגו, המשמש כסגן מזכ׳׳ל הסתדרות
המהנדסים.

עימות ג אחרי הבחירות
עימות ראשה בין המערך לליכוד אחרי
הבחירות יתקיים ביוזמת האיגוד הישראלי
לפירסום.
העימות, שייתקייס 10 ימים בדיוק אחרי שייוורעו תוצאות
הבחירות, יפגיש את עזר וייצמן, משה ארנס, ניסים וווילי,
תני מילוא, אליעזר ז׳ורבין, מינה צמח ו אמר בראל,
משה תאומים ואנשי חברת דסימה. מכודהמחקרים המעניק
את שרותיו למערך. העימות יחנוך את הפעילות של
מועדון הפירסום הישראלי.
במרכז הפורום עומדת הכוונה לנתח את הצדדים
המיקצועיים של פעולות השיווק והפירסום של שני הגושים
הגדולים.
בין השאר יוקרנו קטעים נבחרים מתשדירי המיפלגות
והמשתתפים יידרשו להגיב עליהם.

או רי ת ץ תו ב ב לי

איו התנתחה ₪יס0ויה מיום ויום: שוה לימביץ משחזרת את
ף>* מו מדען בידיוני, המשתמש
^ בחיידקים כבחיילים במילחמותיו
העוזידניות, כך גם שרת־הבריאות.
בקור־רוח עיקבי היא מנצלת את נגיפי־הפוליו,
הופכת אותם לכלי־שרת פוליטי,
למישענת נאמנה בימים של
טרם־בחירות.
זהו דבר נפוץ ומקובל. כך עשה גם
מיכאל דקל, סגן שר״הביטחון. כשהרגיש
שהקרקע הפוליטית בוערת
תחת רגליו, לפני הבחירות הפנימיות
בחרות, השתמש במסיכות־הגאז כעזר־כנגדו.
בשארית כוחו הפוליטי נסע ל־שווייץ
וחזר כשבפיו בשורת מסיכות־הגאז,
שיצילו את עם־ישראל משואה
כימית — ואותו, דקל, מדעיכת מעמדו.
סופו ידוע.
עכשיו שרת־הבריאות. מנהיגי־מיפ־לגתה
מלחשים בקולי־קולות כי סר
חינה, כי שוב לא תהיה שרה. והיא,
בעקשנות, מקיפה עצמה בחיידקי-
פוליו, נלחמת בעוז כדי להציל קאריי־רה
דועכת.
שתי שיטות היא אימצה לעצמה,
השרה, במילחמתה האבודה על כסאה
המיניסטריאלי. מטרתה של השיטה
הראשונה: ליצור תחושת עירפול וביל־בול,
שאיש לא יידע מה קורה בדיוק,
למה, איפה ומתי. זה היה בתחילת
המגיפה, כשהבחירות נראו רחוקות.
וכעת, כשהיום ההוא מתקרב, נוקטת
השרה בשיטת־הדודה־הטובה. הבילבול
עדיין שריר וקיים, אלא שאליו נוספו
החיסונים. בילעו שתי טיפות ורדרדות,
וזיכרו, ביום־הבחירות, מי טיפטף אותן
אל גרונותיכם.

כן; לא;
פה לא
^ ומן־פוליו מפורט מציג את איוולתו
של מישרד־הבריאות במילחמתו
בנגיפים, את אינספור הישיבות שנערכו
שם, את איטיות המעשים, את הביל־בול,
הבהלה, ההודעות הסותרות.

מגוריהם הקבוע הוא בנפת חדרה, וחיילים
המשרתים באחור. למעשה,
מאבד מישרד־הבריאות את השליטה
על המתחסנים. בימים הבאים מתחסנים
אנשים רבים, הן כקבוצות והן כיחידים,
ללא פיקוח המישרד.
בכנס של ראשי רשויות מקומיות,
שנערך בחדרה, תוקפת ארבלי־אלמוז־לינו
את ראשי הרשויות וטוענת כי לא
עשו די בטיפול במיפגעי־התברואה.
שלום שבתאי, ראש מועצת אור־עקיבא,
זועם: לא קיבלנו תקציבים,
שלחתי מיכתבים, איש לא ענה לי.
שרת־הבריאות: זו חוצפה להאשים
אותנו, אחרי כל מה שעשינו בשבילכם.
וזה מה שהם עשו: בשכונת״הרכבת
בלוד מתגלים נגיפי־פוליו. במישרד־הבריאות
מחליטים על חיסון 100 אלף
תושבי נפת־רמלה.

23.9

מנכ״ל לס
ללכת בין טיפות־הגשם

המגיפה פרצה בסוף אוגוסט. מורה
מאור־עקיבא ותינוק היו החולים
הראשונים. איש עדיין לא נבהל.
שבוע ימים אחר־כך: שלושה ״חשודים״
נוספים. נערה מהכפר הערבי
פרדיס, צעירה מחדרה וילד מגיבעת־אולגה.
כל תושבי אור־עקיבא מת־חסנים.
שמועות עקשניות טוענות כי
גם תושבי חדרה יקבלו חיסון. מישרד־הבריאות
מכחיש.

שרת־הבריאות מכנסת בלישכתה
יועצים, כדי לדון בתוכנית לשיקום
מערכת אגני־החימצון־והביוב באור־עקיבא,
שהם, לדעת המומחים, מקור־ההדבקה.
היועצים מכריזים על מצב־

חירום תברואתי באור־עקיבא. מעתה
תפעל במקום וערה קרואה לענייני
תברואה.

וערת־היגוי עליונה מתכנסת במי־שרדו
של מנכ״ל מישרד־הבריאות,
הפרופסור יורם לס. שישה חולים,
ראשיתה של היסטריה ציבורית, והוועדה
מחליטה לערוך סקר ארצי
לאיתור נגיפים במי־השתייה ובמי־הב־יוב.
סקר כזה צריך היה להיערך מיד
כשהתגלו ראשוני החולים, שבועיים
לפני־כן.

11.9
מתגלה חולה נוסף. חייל מעכו.

16.9
חולה נוספת — אשה בת 40מ

גבירתי השרה״

מילתמתו של מישרד-הבריאות במגיפת הפוליו
דומה לתגובת כל מישרד ממשלתי על פל מצב־חירום.

דומה לתגובת מישרד״הביטחון על האינתי פאדה,
ולתגובת מישרד-האוצר על קריס ת המיס־עלים.
זהו
סיפור של חוסר-תיכנון וחוסר-ראיית־הנו-
לד, של אילתורים ושליפות־מן־המותן, של אי-
היכולת לנתח מצב ולהסיק מסקגות, לבחור בין
אופציות שונות, לגבש תוכנית ולבצע אותה בצורה
עיקבית.
בתמונה עגומה זו של חוסר־יכולת מתמזגים יחד
כמה תכונות ישראליות.
״ תכונה אחת זוכה בישראל בתואר-הכבוד
״כושר־אילתור״ .היא קרוייה גם ..תיסמונת סמוך-
עלי״ או ״יהיה־בסדר״ .כלומר: האמונה שכל תיכנון
מיותר ומפריע, וכי הגבר הישראלי מסוגל בכל עת
להסתגל לכל מצב חדש, למצוא כיתרונות מהירים
ויעילים.
זה נכון, בגבולות מסויימים. כושר״האילתור הוא
תכונה חיובית ומועילה. אך כאשר כושר״האילתור
אינו אלא הסוואה לחוסר-מח שבה ולסימטום, הוא
מהווה סכנה לאומית.
כושר-האילתור פירושו, במיקרה זה, ששום דבר
לא היה מוכן מראש. שעברו שבועות יקרים עד
שמישרד-הבריאות הבץ בכלל מה מתרחש. כך
קרה ביום־הכיפורים לאורך התעלה, וכך קרה
בשבועות הראשונים של האינתיפאדה. כך קרה
במשך שבועית הפוליו.
התכונה השניה היא פוליטית.
המימסד הפוליטי הישראלי הוא מיוחד במינו.

לא זה בלבד שהוא משאיר א ת העמדות המיניס-
טריאליית בידי עסקנים חסרי-ידע, אלא שהוא
מפקיד גם את המישרות הבכירות במנגנון הציבורי
בידי פריטקציונרים של השרים.
אין אסון במינוי שרים שאינם אלא עסקנים
פוליטיים, חסרי השכלה וידע, בורים ב תחו ם
אחריותם, ולרוב גם בעלי אינטליגנציה בינונית
ופחותה מזו. בתנאי אחד: שהמנגנון עצמו הוא בידי
אישים בעלי יכולת וידע. זהו המצב בבריטניה, כפי
שהשתקף היטב בסידרת־הטלוויזיה המצויינת כן,
אדוני השר.
אין מצב כזה בישראל. עם התמנות העסקן כשר,
הוא זורק מייד את כל המומחים ממישרדו כדי
לפנות מקומות לעסקנים אחרים, מלחכי־פינכה
ואנשי-שלומו.
מאותו רגע פועל הצוות של השר-הדובר-היוע-
צים־העוזרים כשמגמה אחת לו: לרומם את השר,
להמציא לו הצלחות דימיוניות ולחפות על הכיש לונות.
משמע: בכל שעת-חירום, השיקול הראשון
אינו מה טוב לציבור, אלא מה טוב לשר. מכאן רצף
של החלטות קופצניות, בלתי־עיקביות, שטותיות
ומזיקות, כשהכוונה היא תמיד לחשוף כותרת ב טלוויזיה,
ברדיו ובעיתונות ולרומם את השר.
כל התכונות האלה נראו היטב בפעולות מישרד-
הבריאות.
אך שושנה ארבלי-אלמוזלינו, שהשתמשה בפול-
יו כדי לנהל מסע מוצלח של יחסי־ציבור, אינה שו נה
מחבריה בממשלה, שעשו א ת אותו הדבר בתחו מים
אחרים. היא ניצחה את הפוליו כשם שיצחק
רבין ניצח את האינתיפאדה וכשם שמשה ניסים
הציל את התעשייה והחקלאות.

אור־עקיבא. הצעירה מפך דיס שוחררה
מבית־החולים, אחרי שהתברר כי לא
חלתה בפוליו. מיספר החולים: שישה.

18.9
שוב ישיבה — ועדת־ההיגוי העליונה
לנושא חיסונים במישרד־הב־ריאות.
בקרב 30 המומחים, אפי־מהחיים רופאים דמיולוגים,
ומנהלי־מעבדות
מתגלע ויכוח. הד״ר
עלמה אבני, מנהלת האגף לשרותי־בריאות־הציבור,
ממליצה להנהיג
שיטת־חיסון משולבת: תינוקות בשנת־חייהם
הראשונה יקבלו תרכיב סאלק
(נגיפים מומתים) בזריקה, ואחר־כך את
תרכיב סייבין(נגיפים חיים מוחלשים)
בשתייה. פרופסור טיבריו שוורץ,
אפידמיולוג ראשי לשעבר, דוגל בשיטה
אחידה: תרכיב־סאלק בזריקה.
הוועדה אינה מחליטה דבר, מלבד
המלצה לשקול את שינוי שיטת־החיסון
הקיימת, וגס זה לטווח הארוך. ומה
עכשיו?

19.9

שני חולים נוספים: תינוקת בת
תישעה חודשים מקריית־גת וצעיר בן
18 מקיבוץ עין־שמר. הפרופסור לס
נוסע לקופנהאגן, שם הוא נפגש עם
נציגי אירגון־הבריאות העולמי, ומבקש
שיבדקו את זני־הנגיפים הישראליים ויקבעו
אם אלה זנים חדשים או ותיקים.
רופאים ישראליים נדהמים. לשם כך
נסע? הרי אין שמץ של סיכוי כי זהו זן
חדש, הם אומרים. ד״ר אבני: אין זה
״מגיפה״ ,אלא ״התפרצות״ .ראשיתו
של הוויכוח הסמנטי. מישרד־הבריאות
מתעקש לטעון כי זוהי התפרצות אחורית.
הציבור אומר: מגיפה.

20.9
כמות גדולה של נגיף־פוליו אלים
התגלתה בביוב של אור־עקיבא ואום־
אל־פחם. מישרד־הבריאות מודיע על
חיסון 120 אלף תושבי נפת־חדרה,
בגילים שבין 0ל־ .35 עלות החיסון 100
אלף דולר.
מיספר החולים מגיע לעשרה.

21.9
שרת־הבריאות 95 :אחוזים מהתושבים
מחוסנים.
הפרופסור לס: אין צורך לחסן את
התושבים באיזורים אחרים.
במצבם של שניים מהחולים חלה
החמרה.

22.9
תחילת מיבצע־החיסון בנפת־חדרה.
מתחסנים גם כל חיילי־צה״ל שמקום־

הפרופסור לס: אין זו מגיפה. רק
התפרצות.
בצה״ל מחליטים לחסן את כל החיילים.
השרה
מבקרת ברמלה, מצטלמת
כשהיא בולעת חיסון, כשהיא מביטה
באומץ־לב בביוב המקומי.
היא מודיעה כי בקרוב תגיש דו״ח
לראש־הממשלה על מיפגעים תברואתיים
ביישובים השונים. היא שוב
מאשימה את ראשי־הרשויות, שוכחת,
משום־מה, כי אגף־התברואה במישרד־הבריאות
הוא האחראי למיפגעיס התברואתיים.
״נראה
שלא יתעורר צורך לחסן את
כל תושבי המדינה,״ היא אומרת.
״אנחנו שולטים במצב!״
מתגלה חולה נוספת.

25.9
שרת־הבריאות שוקלת חיסון המוני
לכל תושבי הארץ. בישיבת־הממשלה
היא תובעת תקציבים, מטילה את
האשמה בביוב. מומחים מאשימים —
כמה משונה — את מישרד־הבריאות,
שהחליט על שיטת־חיסון בתרכיב־סאלק
ברמלה ובחדרה. זהו תרכיב
שאינו מחסן את הסביבה, לכן פרצה שם
מגיפה, הם אומרים.
שמועות טוענות כי מי־הביוב של
לוד ורמלה נשפכים לימה של תל־אביב.
העיר היסטרית .״ותל־אביב שותקת?״
שואלת השרה בתמיהה.
יצחק שמיר: אין סיבה להיכנס לפאניקה.

27.9

היסטריה.
אלפים פונים לבתי־מירקחת,
מנסים לרכוש חיסונים. המלאי
אוזל. מתחיל להתפתח שוק שחור.
ד״ר עופרה חבקין, מנהלת לישכת־הבריאות
בנפת־חדרה מודה: לא ציפינו
להתפרצות הפוליו.
מומחי מישרד־הבריאות: יש ירידה
בכמות הנגיפים באיזור־חדרה. אס לא
יתגלו מיקרים חדשים — סימן שההתפרצות
נבלמה. אין כוונה להרחיב את
.מיבצע״החיסון לכלל האוכלוסיה.
תחילת צעדי־הראווה: מק 1ח ת מוסיפה
כלור למי־השתייה. אמנם לא הת־ ,״
גלו במים נגיפים, אולם תוספת הכלור
לא תזיק, אומרים במישרד־הבריאות.
עובדי המעבדות הממשלתיות נוקטים
בעיצומים.
מיספר החולים מגיע ל־. 13

28.9
הפרופסור לס: נראה שחלה רגיעה
בהתפרצות.
שרת־הבריאות מזמינה מומחים בינלאומיים
לנושא הפוליו.
מה אפשר להבין מכל זה? שחלה
רגיעה או שהמצב חמור עד כדי כך
שמומחי מישרד־הבריאות אובדי־עצות, י
(המשך בעמוד )36

דז ן ד סווון

מי הרדמה

\ 1*11 זי ס\\

ף ככן, מיבצע־חיסון כללי נגד
1פוליו התחיל ברחבי הארץ.
האוכלוסיה מבולבלת, ויכוחים בקרב
מומחים למחלת־פוליו, מריבות בין
אנשי המימסד הרפואי, ספקות רבים
אצל כל אחד מתושבי ישראל — אך
בכל זאת מחסנים את רוב האוכלוסיה
במדינת־ישראל.
מי שאינם מסכימים ואינם מבינים
מדוע מחסנים, והשייכים לקבוצה המת־חסנת,
יקבלו חיסון בניגוד לרצונם ולמרות
שאינם מבינים את הצורך בחיסון.
הם יעשו זאת, כפי שאנשים המתנגדים
למילחמה מתגייסים מפני שהם
חייבים לבצע את החלטות שליטי־המ־דינה.ובכל
זאת אנו חייבים לשאול עצמנו
מה קרה באמת בפרשת הפוליו.
בשנתיים האחרונות קורים דברים
מוזרים ביותר במערכת־הבריאות בארץ.
בהלה בעיקבות בהלה. בהתחלה הי־תה
סכנת השתלות־כבר. היה רושם
שכל אחד מתושבי ישראל זקוק להשת־לות־כבד,
ואם לא יתנו לד״ר יגאל קם

לבריאות־העם ושדרן־טלוויזיה לשעבר,
הממלא כיום תפקיד ממלכתי כמני
כ״ל מישרד־הבריאות, הפרופ׳ יורם לס,
וכאילו החליטו שלעם ישראל משעמם
ללא סכנות לבריאותו, ומצאו פתרון:
פוליו!

חרי סערה ציבורית תיקשורתית
\ £הוחלט לחסן את כל האוכלוסיה
במדינת־ישראל, עד גיל ,40 באמצעות
החיסון של אלברט סייבין. עד כמה
שההחלטה מבוססת על עובדות מדעיות
בשטח, ועד כמה נחוץ חיסון זה
בזמן זה ובהרכב זה, יתנהלו עוד ויכוחים
ודיונים רבים. אך כבר כיום חייבים
אנו לקבל תשובות לשאלות הנובעות
מעובדות הידועות לנו לגבי פוליו
בכלל, והמצב המיוחד אצלנו.
אינני מתיימר להיות מומחה בשטח
החיסונים, ובכלל במדע הנגיפים(וירו־סולוגיה)
.אני מבסס שאלותי על עבוד־

השנה ישנם חולי־פוליו במדי־נת־ישראל?
הפרוס׳
דן מיכאל, מנכ׳׳ל מישרד־הבריאות
לשעבר, טוען ש״רק ההתפרצות
בחדרה חריגה מהממוצע השנתי
של התפרצות מיקרי־פוליו בארץ. מדי
שנה, בחורשים אוגוסט־ספטמבר, ישנם
בארץ מיקרים של פוליו.״
גם המומחים שדיברו בשם מישרד־הבריאות
— הפרוס׳ אברהם מורג, יו״ר
ועדת־הזיהומים, הסביר שהשנה המצב
אינו שונה מהמצב בשנים קודמות.

שאלתי השנייה: ממה נובעת
ההתפרצות החריגה בחדרה?
האם נוגדני הפוליו נחלשו
במיוחד באיזור חדרה, או שאי־זור
חדרה לא קיבל חיסונים טובים?
מסתבר
שמ־ 1982 קיבלה האוכלוס־יה
באיזור חדרה חיסון באמצעות זריקה
— חיסון מומת של הפרוס׳ יונה סאלק,
ולא דרך הפה, מפני שבעיות־הסניטציה
של האיזור (מחלות־מעיים וזיהומים
התרבו באיזור זה) גרמו לחוסר־יעילות

ארבלי־אלמוזלינו בתצלום־פירפומת, בודקת ביוב
הכל טוב לפירסום: השתלות־כבד, א״דס. קיצור שרים, שפעת סיננפוריח
האם ד״ר טיבריה שוורץ, אפידמיו־לוג
ראשי דאז של מישרד־הבריאות,
קיבל החלטה זו באופן שרירותי? אם
המעבר לחיסון סאלק הוא הסיבה להתפרצות
בחדרה, האם מישהו ישא באחריות?

כמו
שאר האוכלוסיה?
מומחים כמו הפרוס׳ אלברט סייבין,
הפרוס׳ יונה סאלק והפרוס׳ נתן גולד־בלום
(חתן פרס־ישראל של השנה על
עבודתו בשטח המרע) טוענים שאין
צורך בחיסון לכל האוכלוסיה. הם גם

10 שארות שנר שואלי שואל אותן, ושעליהן אין תשובות. ראמרות דהיות תשובות,
מפני שאיו באן וק שיתוק־ירדים, אוא גם שיתוק מוח שר המימסד הרפואי
לנתח אותנו — דיננו מוות. שרת־הב־ריאות
הטריה, שושנה ארבלי־אלמוזלי-
נו, ררשה תוספת תקציב ״לפרוייקט
לאומי״.
אך אחרי שני מתים כתוצאה מפרוייקט
זה קם יגאל קם והלך — וחלפה
סכנת השתלות־כבה כבר אין חולים
הזקוקים להשתלות כבר, אין שומעים
עליהם, אין עושים מגבית לשליחתם
לחו״ל.
אופנת השתלות־הלב חלפה גם היא.
אחר־כך הגיעה תקופה של סכנת
האיידס. נוצר הרושם שחייבים להפסיק
חיי־מין מייד, לא לשתות מיץ בקיוסקים,
לא לטפל בשיניים. שרת־הברי־אות,
שושנה ארבלי־אלמוזלינו, יצאה
לתל־ברוך בכדי ״ללמוד את הנושא
מקרוב״ .לפתע חלפה גם סכנת האיידס.
בסתיו האחרון נתקפנו בהיסטריה
בגלל שמועה של השפעת הסינגפורית
המתקרבת, ואחרי שייבואני־חיסונים
הכניסו סכום נכבד לחשבונם בבנקים
חלפה גם סכנת השפעת ללא טיפול
מיוחד וללא חיסונים — פשוט לא
הגיעה שפעת לאיזורינו.
מיד אחרי השפעת התחיל מיבצע
״קיצור התורים לניתוחים״ .הלביאה
הלוחמת, שושנה ארבלי־אלמוזלינו,
הכריזה על מצב־חירום במדינת־ישר־אל,
כדי להשיג תקציב לקיצור תורים
לניתוח. נוצר הרושם שכולנו זקוקים
לניתוח. כאשר הבטיחו לרופאים תוספת
משכורת, גם סכנה זו חלפה. כבר
אין מדברים על קיצור תורים לניתוח,
אין שומעים קולותיהם של מי שנפגעו
מהמתנה לניתוח.
ישבו חכמי מישרד־הבריאות, ובראשם
שרת־הבריאות הפיקחית, הדואגת

תי ברפואה יותר מ־ 30 שנה, ניסיוני
כסטודנט־לרפואה וכרופא צעיר שעסק
בפעילות אפידמיולוגית בשטח בזמן
התפרצות הפוליו ברחבי העולם ובב־רית־המועצות
בשנות ה־.50

שאלתי הראשונה: האם רק

של החיסון דרך הפה. אם כך הדבר,
האס יתכן שמתן חיסון של סאלק בלבד
הוא הגורם העיקרי של התפרצות פוליו
באיזור־חדרה?
איך התקבלה ההחלטה ב־ 1982 לעבור
מחיסון סייבין לחיסון סאלק?

טוענים שההחלטה לחסן את כל
שאלתי השלישית: אם הסיהאוכלוסיה
בישראל עד גיל 40 אינה
בה היא באמת אי-מתן חיסון חי
מבוססת על בדיקות ממשיות בשטח,
לאוכלוסיה של חדרה, האם לא
שנעשתה בפזיזות רבה, בלי לקרוא
היה די בחיסון דרך הפה רק
נכון נתונים מעטים שהצטברו, ושחיסון
באיזור־חדרה, שבו האוכלוסיה
פשוט לא קיבלה חיסון רגיל, כה רחב רק עלול לגרום נזק לאוב־לוסיה.
תגובה מוזרה של מישרד־הברי־ש
אות לטענתם של מומחים בינלאומיים
1אלה :״יש לנו מומחים לא פחות טובים
ש מאלה!״

שאלתי הרביעית: מדוע לא
צורפו שלושת המומחים הנ״ל
לצוות של מישרד־הבריאות,
שעשוי היה לקבוע מידע לגבי
המצב האפידמיולוגי בארץ?
האם לא צורפו כיוון שהיה ידוע
שהם נקטו ביקורת חריפה על תהליך
קבלת־ההחלטות במישרד־הבריאות,
ושדעתם שונה מהקו שנקט מישרד־הב־ריאות?

שרת־הבריאות
בתצלום־פירסומת בשעת החיסון ההמוני
תם קונדומים בתל־בחך

שאלתי החמישית: בקרב
מדענים ואפידמיולוגים ידועה
התופעה של אינטרפרנציה
(קונקורנציה* — תחרות בין וירוסים
שונים החיים בתוך המעיים,
וביניהם וירוסים של פוליו.
בתקופת הקיץ והסתיו מתרבים
וירוסים שונים וחיידקים
בתוך המעיים, וזאת תקופה
המתאימה פחות מכל התקופות
לחיסון על־ידי תרכיב סייבין.
האס לא ידוע לאנשי מישרד־הבריאות
שהם החליטו על
חיסון היום, בעיצומו של סתיו,
כאשר קיימים סיכויים רבים
(המשך בעמוד )36

מיכרגח־העבווה דוגרת בטונסבו חדשהיא מיפדגה מנית אמנון ווב־נשט״ן
הוא קבלו בווג הוא ואש ושימת המגדר זסת־הבחיוה היא מגיר 21
יוסי עין־דור עוו מישאר ב*ן הבוחוים בוחבי־האוץ, והתוצאות הן מדהימות

מיוחמת
^ א מכבר העלה דן בן־אמוץ
/הצעה היתולית־למחצה: להתנות
את זכות־הבחירה בבחינת־ידע, כדי
לוודא רמה מינימלית של התמצאות
בפוליטיקה הישראלית. כאשר הוא שם
את הפתק בקלפי, מה יודע הבוחר
הישראלי על המיפלגות, על הליך
הרכבת הממשלה?
צוות העולם הזה יצא השבוע למקומות
שונים בארץ וערך בחינה כזו.
כשהורכב השאלון בן 10 השאלות,
הושם דגש על שאלות פשוטות, בלתי־מתחכמות,
כדי שלא להכשיל את הנשאלים.
לכל שאלה ניתנו ארבע תשובות
אפשריות.
לכל השאלות שנשאלו היו אמורות
להינתן תשובות בתשדירי־הבחירות
של המיפלגות בטלוויזיה. אולם מסתבר
שלא כך הוא, והבורות של הנשאלים
גרולה. יתר על כן, מסתבר
שהמיפלגות אינן מיטיבות להעביר את
המסר שלהן, עד כדי־כך שרבים מהנשאלים
ענו, למשל, שמיפלגת־הע־בודה
היא התומכת בטרנספר. בטיבעון
היה המצב שפיר ביותר, ביבנה המצב
חמור.
חשוב לציין שניתוח התשובות אינו
מתיימר להיות מדעי, ואיננו מחקר
סוציאולוגי או סטאטיסטי. אך יש בו
כדי להצביע על רמת הידיעות בנושאים
אלה בקרב הציבור.
מבין הנשאלים, ענו תשובות נכונות:
שאלה
מיספר .425 — 1
שאלה מיספר .725 — 2
שאלה מיספר .725 — 3
שאלה מיספר .805 — 4
שאלה מיספר .885 — 5
שאלה מיספר .485 — 6
שאלה מיספר .565 — 7
שאלה מיספר .285 — 8

קינאה. רבים מהמשיבים עדיין חושבים
שזבולון המר עומד בראש הרשימה,
והמדקדקים מביניהם סבורים עדיין
שהד״ר יוסף בורג בראש הרשימה.
טעות נפוצה אחרת היתה בקשר
לשאלה מי יכול למלא תפקיד של שר
בממשלה 665 .חושבים שכדי להיות
שר חייבים להיות חבר־כנסת. ולא כך
הוא( .רק ראש־הממשלה וסגן־שר חייב
להיות ח״ס.
התשובות המעניינות ביותר ניתנו
על שאלה מיספר .9מי מבין המיפלגות
דוגלת בטרנספר? למרבה הפלא, רבים
חשבו שמיפלגת־העבודה היא הדוגלת
בטרנספר. לא כולם ידעו מה פירוש
המילה, אך כולם ידעו שמדובר במשהו
לא־חיובי. ואם זה לא חיובי, אז זו
מיפלגת־העבודה. מה גם שלמילה
״טרנספר״ יש צליל לועזי, וזה קרוב
לוודאי משהו ששייך לאשכנזים.
על שתי שאלות ענו כמעט כולם
תשובות נכונות 80 מהנשאלים ידעו
שיוסי שריד שייך לר״ץ, ו־ 885 ידעו
שלכל אזרח ישראלי, מעל גיל , 18 יש
זכות״בחירה. ובכך ננוחם.
התוצאה הממוצעת לכל השאלות
ולכל הנשאלים היא 66.75 אחוז.

ן הקניין
ן ברמת-גו
^ מקום הראשון שבו חולקו הש־
1 1אלונים היה בקניון ברמת־גן.
שאלה מיספר .505 — 9
שאלה מיספר .645 — 10
עיקר הטעויות היו בשאלות מס׳ , 1

רבים טועים וסבורים שהנשיא מטיל
את הרכבת הממשלה על ראש
הרשימה שזכתה בקולות הרבים ביותר.
רבים חושבים שאומץ היא רשימה

שבראשה עומד רפול, או שזוהי רשימה
חרשה. מסתבר שהיתה מידה של צדק
בטענת חלק מאנשי הליכוד נגד
ההחלטה למקם את נציגי אומץ
במקומות השישי וה־ 40 ברשימה לכנסת.

מצבו של ראש רשימת המפד״ל,
הפרופסור אבנר שאקי, אינו מעורר

המורה שפיספסה

שש תשובות נכונות מבין העשר. ניתן לצפות ממנה שתדע שזכות הבחירה
ניתנת לכל אזרח מעל גיל 18 ולא מעל גיל . 21 אמנון רובינשטיין הוא
מועמד של מיפלגת״המרכז ולא בעל חברת בנייה. מכל מלמדי השכלתי.

14034512 ארז, איתן ואיציק,
שלושה נערים בני
14 התעקשו להשיב על השאלון. לנובח המצב העגום
של הנשאלים בקניון, השלושה היו בבחינת אור

שבקצה המנהרה. הם השיבו נכון על שמונה מתוך 10
השאלות. הם לא ידעו על מי מטיל הנשיא את הרכבת
הממשלה, ומה זו רשימת ״אומץ״ .המורה שלהם לאז רחות
יכולה להיות בהחלט מרוצה מהישגיהם היפים.

פינקל זאב הוא הליכודניק בחבורה. איש
הליסדניקיודע דומיננטי שידע להשליט סדר בין חבריו,
נהגי דן. פינקל השיב תשובות נכונות לכל השאלות, ואף ניסה לעזור
לחבריו שלא לבייש את הפירמה ואולי כדי להראות שרק הליכוד יכול.

זהו השאלון שהוגש לנשאלים:
.1על מי משיל הגשיא הרכבת הממשלה!
א. על ראש הרשימה שזכתה במירב הקולות.
ב. על מי שהנשיא חושב שיש לו מירב הסיכויים
להקים ממשלה.
ג. על ראש״הממשלה הקודם.
ד. על זקן חנרי־ הבנס ת.

.2אמגון רובינששיין הוא:
א. מנחה בסלוויזיה.
ב. מועמד מיפלגת-המרכז לכנס ת.
4בעל חברת בנייה.
ד. מועמד מיפלגת״העבודה לכנס ת.

.3חד״ש היא רשימה:

.6״אומץ״ היא:
א. חשיבה המ שתייכת לליכוד, בראשות ייגאל
הורביץ.
ב. רשימה חדשה.
ג. רשימה שבראשה עומד רפול.
ד. רשימה ד תי ת.

.7ראש רשימת המפד״ל הוא:
א. הד״ר יוסף בורג.
ב. ח״כ זבולון המר.
ג. ח״ב יצחק פרץ.
ד. ח״כ אבנר שאקי.

.8כדי למלא תפקיד שר בממשלה צריד
להיות:

א. המ שתייכת בדיעותיה לאגף הימני.
ב. רשימה חד שה לכנס ת.
ג. דוגלת בארץ־ישראל השלמה.
ד. רשימה קומוניסטית.

א. חבר״כנסת.
ב. אקד מ אי.
ג. כל אזרח הממונה על־ידי ראש״הממשלה.
ד. מעל גיל .30

.4יוסי שריד ח״כ משעם:

א. מיפלגת־העבודה.
ב. ר״ץ.
ג. מפ״ם.
ד. מולדת.

א. מיפלגת־העבודה.
ב. הרשימה ה מ תקד מ ת לשלום.
ג. ר״ץ.
ד. המרכז הליברלי.

.10 באיזה צד של המפה הפולישית עומדת
מפ״ם!

.5מי רשאי לבהור!
א. יהודים בלבד.
ב. אזרחים מגיל 21 ומעלה.
ג. כל אזרח ישראלי מגיל 18 ומעלה.
ד. כל מי ששירת בצה״ל.

מוצאי־שבת, המקום המה באדם, רבים
חששו ליטול חלק, פתאום כולם מאור
מיהרו.
בקניון מבלים אנשים מכל גוש דן,
ועל־כן היתה פריסה טובה מבחינה
סוציאולוגית. הגיל הממוצע היה .27
הציון הממוצע .55 שלושה נערים בני
, 14 שהתעקשו להשיב גם על השאלון,
העלו את הממוצע. מורה בת 27 מחולון
הורידה את הממוצע. היא הגדילה
לעשות כשהשיבה שזכות־בחירה יש
לאזרח ישראלי מעל גיל .21 מי מלמד
*•־את מי שיעורי־אזרחות? הטעויות

.9מי ין היייפלגות דוגל בשרגספר!

א. היא חלק מהמעח־.
ב. מרכז מתון.
ג. ימין קיצוני.
ד. שמאל.

הכזיב, ענה 8תשובות נכונות. רב בעל
מודעות פוליטית רבה. אלא מאי? כדאי
שיידע על מי מטיל הנשיא את הרכבת
הממשלה. ואז אולי יהיה סיכוי
שמיפלגתו תהיה בקואליציה הבאה.
ארבע השאלות שעליהן השיבו מרבית
הנשאלים נכונה, הן שאלות מס׳ ,4,3,2

לוגדון מימסטוד,
ת ל ־ א גי ג
^ ום הראשון בבוקר, שמש קיצית
הוציאה את האנשים לבתי־הקפה.
מנוחה של אחרי השבת. עקרות־בית,
צעירים לפני הגיוס, בעלי־עסקים
ושאר מיני מיקצועות חופשיים הזקוקים
למעט אווירה, התקבצו בבתי־הקפה
בלונדון־מיניסטור. הנימוס היקשה
עליהם לסרב, הם נטלו את
השאלון, היססו קימעה, התייעצו זה
בזה והגישו את התוצר הגמור. ציון
ממוצע.75.5 :
צעירה, שאך עברה בחינת־בגרות
באזרחות, הורידה את הממוצע. לדעתה,
חד״ש משתייכת בדיעותיה
לאגף הימני, בראש רשימת אומץ עומד
רפול. בורג ממשיך להיות ראש רשי־מת־המפד״ל.
צעירה זו זוכרת לו חסד
נעורים. ר״ץ דוגלת בטרנספר, ומפ״ם
שייכת למרכז המתון. בעל דוכן

לגרעינים חזר על אותן הטעויות.
השאר בהחלט ידעו.
הטעויות הנפוצות היו בשאלות מס׳
1ו־ .7כולם יודעים למי משתייר יוסי
שריד.
סדרני קואופרטיב ״דר
ך שעות הצהריים, בין נסיעה
^ אחת לשנייה, בין אוטובוס יוצא
ואוטובוס נכנס, התפנו חמישה סדרני־עבודה
ונהגים של קואופרטיב רן
להשיב על השאלון. ממוצע הציונים
אצלם עמד על .84 יש תמורה עבור
האגרה. הם מאזינים הרבה לרדיו
ולומדים שיעור בפוליטיקה.
אומנם, אווירת הבדחנות שררה בבודקה
הקטנה בתחנת־היציאה של קו
,4אך לשאלון ענו ברצינות.
סדרן־עבודה, ליכודניק מוצהר,
הטיל מרותו על חבריו, ואלה נשמעו

,הם התחילו להתדיין איזו מיפלגה
טובה יותר, ושכחו להחזיר לנו עט
שהשאלנו להם כדי למלא את השאלון.
אך מה זה מחירו של עט לעומת
המיליונים שמוציאות המיפלגות?
המיפלגות לוחמות על הבוחרים.
נדמה שבמידה רבה זוהי מילחמה על
הבורים• ; צלם; ציו; צפריר ₪

כניסה ליבנה יש סניף של תנועת,,כך״,
ולידו סניף תנועתו של רפי סוויסה.
לכאורה, מודעות פוליטית גדולה.
בפועל: ציון ממוצע .52.5
במרכז המיסחרי ביבנה מסתובבים
מובטלים, עקרות־בית העורכות קניות,
צעירים המחפשים אחר סמים, ועוד
כאלה שמקום־העבודה יכול להסתדר
בלעדם זמן מה.
בתחילה לא היתה היענות להשיב
על השאלון. התשובה השגורה היתה:
״מה ייצא לי מזה?״ אבל שיטת הדומינו

הממוצע:ס/״ם׳

הספיקה כנראה לשכוח די הרבה ממה שלמדה
בתיכון. לדעתה חד״ש דוגלת בארץ־ישראל השלמה,
ומפ״ם דוגלת בטראנספר. אורנה כהן (באמצע) ,לא

יודעת הרבה יותר. לדעתה מיפלגת־העבודה דוגלת
בטראנספר ו״אומץ״ זו רשימה חדשה. שאקי זכה
הפעם בהכרה כראש רשימת המפד״ל. רזיאל עובדיה
(משמאל) ,בן 28 מיבנה, חושב שהד״ר בורג עדיין
עומד בראש המפד״ל. החד שות לא מגיעות עד יבנהי

בובה לבטלה

אס תר (משמאל) ,מזכירה בת 39 מגבע תיים,
תפסה עם חברתה מנת־שמש הגונה.
היא השיבה נכונה על שמונה שאלות, והעלתה את הממוצע של יושבי
׳׳הלונדון־מיניסטור ב תל-אביב. חברתה הכזיבה והורידה את הממוצע.
לדעתה זבולון המר הוא ראש המפד״ל, ו״אומץ״ היא רשימה חדשה.

הנפוצות היו בשאלות מס׳ .9,8,7,6,1
שני זוגות, תושבי אריאל, נאותו
להשיב על השאלון. שתי הנשים התעקשו
להשיב ביחד על שאלון אחד.
מיקצוען — פסיכולוגיות. על שאלה
מיספר 5השיבו שחד״ש ״רוגלת בארץ־
ישראל השלמה ״.ואם הן משיבות כך,
אפשר להבין את כל מי שהשיבו שמי־פלגת־העבורה
היא הדוגלת בטרנספר.
ילהבדיל מהן, בעליהן השיבו תשובות
נכונות כמעט על כל השאלון.
כך ענו בקניון: על שאלה מיספר 1
— ענו 335 תשובות נכונות. שאלה 2
— ענו 755 נכונה. שאלה .755 — 3
שאלה .665 — 4שאלה .905 — 5
שאלה .605 — 6שאלה .405 — 7
שאלה .85 — 8שאלה 255 — 9
נכונות. שאלה .755 — 10

מרכז מיסהרי
ביגגה
^ בנה נמצאת לא רחוק מרחובות,
ונחשבת עדיין כעיירת־פיתוח. ב
עבדה
גם כאן. אחרי שהראשון ראה
שהשר אינו נורא כל־כך, הסכימו גם
האחרים להשיב על השאלון. הטעויות
הנפוצות היו בשאלות מס׳ ,9,8,7,6,1

בחורה אחת, שהזדהתה כעיתונאית,
הצליחה להשיב תשובות נכונות רק על
4מתוך 10 השאלות. לדעתה, יוסי
שריד חבר המרכז הליברלי, אומץ זו
רשימה חדשה, ח״כ זבולון המר עומד
בראש רשימת המפד״ל, שר בממשלה
צריך להיות חבר־כנסת, ר״ץ דוגלת
בטרנספר. אם בארזים נפלה שלהבת...
את הממוצע ביבנה העלו שני
הנדסאי־אלקטרוניקה הגרים בתל־אביב,
שנשלחו מטעם עבודתם ליבנה.
אלמלא הם, הממוצע היה נמוך בהרבה.
לסניף־הבנק המקומי נכנס איש
דתי, לבוש שחורים, חובש מיגבעת
שחורה, אולי רב. בהתחלה שאל :״זה
מל שיש לכם לעשות?״ אחר־כך
התרצה והשיב על השאלון. הוא לא

אני עזרא 20 תושבת
ך 114| 1ך ך? \ 1ך ך
יבנה, מצביעה זו הפ ;
11 111111
עם הראשונה בחייה. לא נראה שהיא מוכנה עדיין
לקראת הבחירות. לדעתה מפ״ם היא המיפלגה הדוג לת
בטראנספר, וחד״ש, כשמה, היא רשימה חדשה.

הרב לא שש לענות על השא לון,
אבל כשהסכים הפגין
רמה טובה. שמונה תשובות נכונות. דווקא בשאלות
חשובות לגביו: על מי מטיל הנשיא את הרכבת
הממשלה, ומי יכול למלא תפקיד שר בממשלה, טעה.

בנז ר ע גז

העם
כולם עוש זאת
(כמעט) כזרם
משקרים. מעלימים
ע 1בד1ת, מספרים
חצאי־אמיתות. הסחר
מחסד פיצוחים
בחירות 88׳ הפכו לקרב של תשדירים.
מערכת־-הבחירות כולה מתמקדת
בטלוויזיה. תשדירי־הרדיו כמעט נשכחו.
המודעות בעיתונים באות ברובן
להפנות את תשומת־הלב לתשדירי
הטלוויזיה, להשיב עליהם או להמשיד
בהם.
העם צפה. כשם שצפה קודם לכן
בתשדירי האולימפיאדה, ישר מסיאול.
כשם שחזה בתחרויות בין מתעמלות
רומניות וסובייטיות, או בין שחיינים
גרמניים ואמריקאיים. זה היה מרתק,
אבל זה לא נגע במישרין לצופה.
הצפייה בתשדירים הפכה את הבחירות
לתחרות־ספורט, שבה מהווה הציבור
קהל־צופים בטרקלינים, המוכן לקרוא
קריאות עידוד ובוז, תוך חיסול
ערימות של פיצוחים.
גבינה שוויצית. בתחתיות־ספורט
קשה לרמות. בן ג׳ונסון יכול
היה להשתמש בסמים לבניית־שרירים,
אך גם הוא נתפס.
בכך שונות הבחירות. בבחירות אפשר
לרמות. וכמעט כולם עושים זאת.
התשדירים מלאים בשקרים גסים,
בחצי־אמיתות ובכזבים. למשל:
• הליכוד מנסה להעלים את
העובדה שיצחק שמיר התנגד להסכמי
קמפ־דייוויד, והופך אותו בדיעבד לתומך
נלהב ועיקבי בהסכמים אלה. הוא
מנסה לרמוז כאילו יש הסכם סודי בין
שימעון פרס ויאסר ערפאת.
זהו שקר. המערך מתנגד באופן
מוחלט למדינה פלסטינית ולמשא־ומתן
עם אש״ף. הליכוד יכול לחשוד כי
המערך ישנה עמדה זו בעתיד — אבל
זה נכון באותה המידה גם לגבי הליכוד
עצמו.
• המערך מנסה להשכיח שהוא

האולימפיאדה נמשכת
עדיין במיפלגת־העבודה, ומרדכי ויר־שובסקי,
שהיה בשינוי) לא הצביעו
בעד, לא הצביעו נגד, וגם לא נמנעו.
הם ״לא השתתפו בהצבעה״ ,תרגיל
פרלמנטרי שפירושו אי־קביעה מוחלטת
של עמדה.
במצב של היסטריה מילחמתית, גם
זה היה מעשה אמיץ, הראוי לשבח. אך
אין זה הגון לשנות את העובדות.
יוסי שריד לא דייק בסיפור על הדברים
שנאלץ ״לבלוע״ ,עד שפרש ממים־
לגת־העבודה. עובדה היא שהוא ניהל
את מערכת־ההסברה של המערך בבחירות
, 1984 שנתיים אחרי התחלת מיל־חמת־הלבנון,
בתמיכת המערך.
כמעט כל המיפלגות האחרות זיל־זלו
באמת — ובאינטליגנציה של
הבוחרים — במידה דומה.

כיום היא מייצגת את אחד העיתונים
הגרמניים החשובים ביותר, זיד־חינד
שה צ״טתנ.
לפני שבוע הוזמנה פונגר, ככל עמיתיה,
למסיבת־היכרות עט מועמדי הליכוד,
שכוכבה היה בני בגין. היא הציגה
שאלות, בגין הצעיר השיב ברצון ובסבר
פנים יפות.
בתום המסיבה ניגשה פונגר אל בגין
כרי לברך אותו, ואז הוא שאל איזה
עיתון היא מייצגת. כאשר אמרה לו

בפי בגין הצעיר תשובה. נראה כי הוא
הולך באופן עיוור אחרי דוגמת אביו,
שסירב אף הוא לדבר עם נציגי כלי-
תיקשורת גרמניים. אולם כראש־הממ־שלה
נפגש מנחם בגין עם שרים
גרמניים, במיסגרת תפקידו הממלכתי.
דור אחר .״אני יכולה להבין את
מנחם בגין, השייך לדור השואה ״,אמרה
השבוע אנה פונגר, שנשארה עדיין
מזועזעת ופגועה .״אבל הרוב העצום
של העיתונאים הגרמניים כיום נולדו

בתיהם, ולהביט במה שהתרחש בשעת־ערב
מוקדמת על הכביש.
רק שוטרי מחוז תל־אביב יצאו
מגידרם כדי לאבטח ולהגן על הפגנתן
של תנועות השלום והמחאה.
באופן יוצא־דופן הצליחו כל תנו־עות־המחאה
להתאחד להפגנה המונית *
אחת, שצעדה מכיכר מלכי־ישראל לעבר
מוסיאון תל־אביב, ושמחתה נגד
גירוש הפלסטינים מן השטחים הכבושים.
באופן
יוצא־דופן הצליחו מארגני־ההפגנה
להביא לתל־אביב כמה מבני־מישפחותיהם
של המגורשים לעתיד
ולשעבר. בני־המישפחות, נשים בעיקר,
צעדו בשורה לרוחב הכביש, כשהם אוחזים
בידיהם שלט בד גדול בערבית,
שהיה פרוס לכל הרוחב.
המישטרה סגרה לתנועת מכוניות
את הקטע מרחוב איבן־גבירול, שבו
היתה ההפגנה אמורה לעבור, והרחוב
היה שקט לחלוטין. מעט האזרחים,
שהסתובבו על המידרכות, הביטו בתימהון
באלפי המשוגעים־לדבר, שטרחו
ובאו מכל קצווי המדינה כדי להפגין
ולמחות. אדישות תושבי תל־אביב הד־״י
הימה הן את המישטרה, הן את המפגינים.
איש לא קרא קריאות־גנאי לעבר
הצועדים, איש לא הניף אליהם אגרופים
מאיימים, איש לא הגיע לעימותים
או לוויכוחים איתם.
״זה ייגמר!״ אבא אחד הסביר
לילד שלו :״זו הפגנה, ואין רבר, עוד

עיתונות
בן של אבא
ן בנימין בגץ הוא בנו שד
מנחם בגין. האם הוא
מחקה אותו בלי
| מחשבה?

צבי טל, העול הזה

מעט מאור ידוע על הד״ר בנימין
(״בני״) בגין, מלבר העובדה שהוא נושא
שם־מישפחה מפורסם, ושהוא דומה מבחינה
חיצונית לאביו.
השבוע ניתנה לעיתונאית ילידת־גרמניה
ההזדמנות להכיר את בגין יותר
מקרוב. היא נדהמה.
אדם אחר. אנה פונגר נולדה בברלין
כגרמניה נוצריה, אחרי מילחמת
העולם השניה והשואה. הצעירה הב־

נשות־המגורשים בהפגנה בתל־אגיב
ונם שירים ערביים לאומיים

כתבת פונגר
.העלבת אותיר
תמך תמיכה מלאה במילחמת־הלבנון,
ושערב־הפלישה אף קרא פומבית
לממשלת־בגין לפתוח במילחמה. הוא
מנסה להעמיד פנים כאילו יש איזושהי
מנהיגות ערבית המוכנה לקבל את
תוכנית־אלון הישנה־נושנה, הקרוייה
בפיו עכשיו ״תוכנית האלופים״ ,כאילו
היא חדשה וטרייה. התוכנית עצמה
מלאה חורים כמו גבינה שווייצית,
שהמערך מנסה להעלימם.
• תנועת־־המרכז מנסה להעלים
כי גיבורה, אמנון רובינשטיין, היה
אחד הנלהבים ביותר למילחמת־הלב־נון.
הוא מופיע עתה כמי שהתנגד לה.
• ר״ץ מנסה להעמיד פנים כאילו
הצביעה נגד המילחמה. אין זה תואם
את העובדות. ההצבעה היחידה על
המילחמה, בימיה הראשונים, היתה על
הצעת אי־אמון של רק״ח. מנחם בגין
הכריז כי זוהי הצבעה על אישור הפלישה.
רק רק״ח הצביעה בעד אי־האמון.
ר״ץ ומפ״ם (יחד עם יוסי שריד, שהיה

מועמד בני בגין
.לא גרמנים ואוסטרים!-

לונדית הכירה בווינה סטודנט ישראלי
לארכיטקטורה, אורי פונגר, התאהבה
בו ונישאה לו, אחרי שעברה גיור כהלכה.
מאז היא ישראלית ויהודיה לכל
דבר, דוברת עברית ומגדלת את בנה,
עמוס, שיתגייס בעוד כמה שנים לצ־ה״ל.
בעלה הוא אדריכל ידוע בירושלים.
אנה
פונגר היא גם עיתונאית מצליחה.
היא שימשה ככתבת־חוץ לעיתונים
שווייציים, אוסטריים וגרמניים.

זאת, השתנה בגין בן־רגע, כאילו הפך
אדם אחר.
״אינני מדבר עם עיתונים גרמניים!״
פלט קצרות, והיפנה לה את הגב.
גרמנים ואוסטרים. אנה פונגר
נדהמה. היא נסעה הביתה, כשדמעות
בעיניה, אך בדרך פנתה לאחור וחזרה
למקום המסיבה. בגין עדיין היה שם,
שקוע בשיחה עם עיתונאי אחר. פונגר
המתינה בסבלנות בצד, במשך שעה.
כשהתפנה, ניגשה אליו.
״אני יהודיה כמוך,״ היא אמרה לו.
״בני עומד לשרת בצה״ל. העלבת אותי
בצורה הקשה ביותר״.
בגין חזר על עמדתו, שלא לדבר עם
שום נציג של ״אמצעי־תיקשורת גרמניים
או אוסטריים״ .זה כולל גם את
עשרות היהודים־הישראלים המייצגים
כאן עיתונים כאלה.
אז הציגה לו פונגר שאלה היפותטית
:״אם תהיה מחר שר בממשלה
של הליכוד, האם תסרב לדבר עם
מדינאים גרמניים?״
בגין התפתל, התלבט, ולבסוף אמר:
״אם זה יקרה, אצטרך לחשוב על כך״.
גם על שאלות לגבי הדור הגרמני
החרש, שנולד אחרי השואה, לא היתה

אחרי השואה, והם מדברים אל קוראים
שרובם העצום נולדו אחרי השואה. עבר
דור מאז שקבע מנחם בגין את עמדתו.
איזו הצדקה יש לבני בגין לדבוק
באותה העמדה כיום?״
הפגנות והרחוב היה אדיש כמה אלפי מפגינים.
שהפגינו נגד
הגירושים, דא הצריח!
להוציא אח האזרחים משלוותם ענת סדגופטי ₪
מעט אנשים עמדו במוצאי־השבת
בצירי רחוב איבן־גבירול בתל־אביב.
מעט אנשים טרחו להציץ ממירפסות

מעט זה ייגמר ״.ואכן, מייד כשפנתה
ההפגנה מרחוב איבן־גבירול לרחוב
שאול־המלך ואל המוסיאון, נפתח שוב״
הכביש לתנועה והחיים שבו למסלולם
הרגיל. המכוניות שוב זרמו בקצב מואץ
ברחוב והמחאה היתה כלא־היתה.
היא היתה מאורגנת בסדר מופתי.
כל קבוצה, כל תנועה וכל אירגון צעד
בנפרד, כשבידיו השלטים שהכין מבעוד
מועד. כל קבוצה היתה מצויירת
במגפון, וקראה את הסיסמות שלה.
צלמי העיתונות, הישראלית והזרה,
התרוצצו מסביב למפגינים, אך גם הם
לא זכו להנציח תמונות של עימות כלשהו.
השוטרים וסדרני״ההפגנה נותרו•
מחוסרי־עבודה.
אחרי שהנאומים הסתיימו והקהל
התפזר, נותרו בכיכר־המוסיאון רק
נשות המגורשים. הן פצחו בשירה רמה
של שירים ערביים לאומיים, כאילו היו
מקהלה מאומנת.
בימים שבהם עסוקים רוב אזרחי המדינה
בשאלה למי היו תשדירי־בחירות
טובים, משעשעים ובידוריים יותר, לא
היה לרבים מהם פנאי לעסוק בבעיות
האמיתיות, שאינן נדונות לעומק על
גבי מירקעי־הבחירות.
העולם הזה 2667

111־ 1־ : 11

איך מפברקיס התרגשות ובאסח, באשר הבל אותו הדבר?

הה ההבדל?

}?ץ ני הגברים הצעירים

נפגשו בפינה דיסקרטית בקפה

האופנתי.
״היי,״ אמר דודי מהליכוד ,״איך הולך אצלך?״
״ככה ככה ״,נאנח דודו מהמערך ,״ואצלו?״
״גם אצלנו חרא,״ ענה דודי.
שני הגברים הסתכלו זה בזה בהבעה אומללה.
״זה לא הולך ככה,״ אמר דודי.
״צריכים לעשות משהו,״ הסכים רודו.
״הקהל נרדם לנו לפני העיניים ״,אמר רודי.
״מה זה נרדם,״ הסכים דודו ,״מת משיעמום!״
״איזה מיו בחירות אלה,״ אמר רודי .״אדישות!״
״שום דבר לא מזיז להם ״,הסכים דודו.
״איפה הימים כאשר זרקנו עגבניות על שימעון פרס ״,נזכר
רודי בערגה.
״כשדודו טופז דיבר על הצ׳חצ׳חים ״,נזכר דודו וצחק.
״ואיך שבגין ענה לו למחרת היום! שמע, זאת היתה חודיה!״

קץ, והסביר שהוא לבדו הציל אותנו מן האינפלציה הנוראה. כמו
ג׳ורג׳ הקדוש, שהרג את הדרקון והציל את הבתולה.

(היה איזה מודעי? קיים איזה ניסים? מה פתאום: לא
היו ולא נבראו. יוק!)
מייד לאחר מכן הופיע על המירקע משה ניסים, וסיפר לנו איך
ניצח הוא לבדו את המיפלצת האינפלציונית. הליכוד עשה זאת,
למרות שהמערך לא רצה.

(היה איזה שימעון פרם? לא דובים ולא יער! וגם לא
מודעי!)
מצחיק.

זה מצחיק, מפני ששתי המיסלגות לא תבעו
לעצמן את הבעלות על הישגים שונים. הן תבעו
לעצמן את הבעלות על אותם ההישגים עצמם.
הם הסתכלו לנו בעיניים, במבט חודר ועמוק, ותבעו מאיתנו
לשכוח כי במשך ארבע שנים תמימות שלטה בארץ ממשלת־

יש לזה רק מיגרעת אחת: קשה מאוד לקיים קארטל
גלוי במשך ארבע שנים (וקארטל סמוי במשך 40
שנה) ,ואחר־כך לנהל מילחמת־בחירות מסעירה.
ף• מצב כזה צריכים לפברק.
^ לפברק חילוקי־דיעות. לפברק מאבקי־איתנים.
לפברק באסה הדדי.
לשם כך דרושים מומחים. פירסומאים. יחצנים. תדמיתנים.
אנשים המסוגלים לגלות את ההבדל התהומי בין קוקה קולה לבין
פפס׳ קולה יכולים גם לגלות את התהום הרובצת בין המערך
והליכוד.

אך מכיוון שהציבור אינו מטומטם, זה קשה.
^ אם יש דרך
נ 1בוודאי שיש. אבל היא משעממת.

כי במערכת־־הבחירות לכנסת ה־ 12 מוצאות שתי
המיסלגות הגדולות את עצמן, שתיהן ביחד ובל אחת
מהן לחוד, בצרה עמוקה.

פרס־שמיר: מדוע זה משעמם!

הדבר פשוט בתכלית:
במשך ארבע שנים ישבו שתי המיפלגות האלה ביחד בממשלת־האחרות־הלאומית.

אחדות־לאומית.
יותר מזה: שגס בעצם הרגע הזה, שבו נאמרים
הדברים, ממשיכה ממשלת־האחדות־הלאומית לשלוט.

הייפלא שאנשי־ההסברה משני הצדדים תולשים
את שארית השערות שלהם מראשיהם? הייפלא
שחלק גדול מן התשדירים והמודעות מצחיקים עד
דמעות?

ך* בר בערב הראשון של התשדירים הפכה התעמולה למה־
* ₪תלה.
שימעון פרס הסתכל בנו ישר אל תוך העיניים, באמינות־אין־

האם היתה יכולה לקום קואליציה של רק״ח ו״כך״? או
קואליציה של התחייה ור״ץ? עצם הרעיון מצחיק.
לא כן הרעיון של קואליציה בין המערך והליכוד. זה לא נראה
מוזר כלל. הרי זה היה כבר קיים בעבר, במשך שלוש שנים, לא רק
בימי מילחמת־ששת־הימים עצמה, אלא גם במשך זמן רב מאוד
אחריה, כשמצב־החירום חלף מזמן. זה היה נוח.

אפשר לצפצף על רצון הציבור. אפשר לשדוד את האוצר.
אפשר לשבץ אלפי עסקנים במישרות ממשלתיות שמנות. למלא
בהם את השגרירויות ואת הדירקטוריונים של החברות הציבוריות.
זה נוח. זה כדאי לכל הנוגעים בדבר.

אין לאנשי המערך והליכוד צורך להיפגש בפינות חשוכות
ולחרוש ביחד מזימות. אין צורך בהידברות. המצב עצמו מכתיב
את הדברים.

עכשיו צריכות שתי המיפלגות האלה לנהל מילחמת־בחירות

אכזרית זו נגד זו.

אבל גס אז לא היתה קמה, אילו רבצה תהום בין
שתי המיפלגות. אילו היו תפיסותיהן כל־כך שונות,
עד כי שום שיתוף־פעולה לא היה אפשרי.

הכל נוח יותר. תחת להתקוטט על העוגה, אפשר
לחלק אותה.

אן* בשום מערבת־בחירות קודמת לא היו הדברים
כה בולטים במו הטעם.

בך בעניין המילחמה באינתיפאדה. יצחק רבין
מפעיל את השיטות של אריאל שרון. הרג. הרם.
גירוש. פיצוץ. מעצר. פציעה. הכאה. הכל.

**מום הנביא ביטא את הדברים בצורה פשוטה :״הילכו
שניים יחדיו, בלתי אם נועדו?״
כלומר: המערך והליכוד לא היו הולכים יחדיו, אלמלא הם היו
דומים זה לזה במידה רבה.
נכון, ממשלת־האחדות־הלאומית קמה מתוך כורח. זה היה ״דין
הבוחר״.

כשיש קארטל, אפשר ל:צור מונופול. אפשר להכתיב לצרכו
את מחיר הסחורה. אפשר לקיים מנגנונים גדולים ובזבזניים, אפשר
לעשוק את הציבור.
כך זה כשיש קארטל של סבון או של מישחת־נעליים, וכך זה
כשיש הארטל של מיפלגות גדולות.

ני גונב את הסצינה הזאת מעצמי. כבר תיארתי בעבר
\ 1פגישות כאלה של אנשי שתי המיפלגות ערב בחירות.

כך בעניין הנסיגה מלבנון. אמנם, רוב שרי הליכוד הצביעו
להלכה נגד, מתוך נאמנות למנחם בגין ולאריאל שרון, אבל כל
שרי הליכוד ידעו שצריכים לבצע את הנסיגה. העם דרש זאת. על
כן אמרו לדויד לוי להצביע עם שרי המערך, וכך נוצר הרוב
הדרוש.
כך בעניין המילחמה באינפלציה. היתה תוכנית משותפת.
ויאש־הממשלה שימעון פרם ושר־האוצר יצחק מודעי יזמו וביצעו.
ולאחר מכן המשיכו בדרך וו שימעון פרס ומשה ניסים. אלמלא כן,
לא היתה התוכנית מתקבלת מלכתחילה.

אז איבה ההבדל, לעזאזל?

* ה היה נוח, מפני שכל קארטל הוא נוח.
ו אנשי־עסקים נבונים אוהבים לדבר על התחרות
חופשית וחוקי השוק, אך בשיש להם הזדמנות להקים
קארטל, הס קופצים על המציאה.

^ שניים לגמו בעצם את הבירה שלהם.
1 1״אם לא נשתף פעולה, לא נצא מזה ״,אמר דודו.
״בדיוק מה שחשבתי,״ אמר רורי.
״צריכים לחמם את העסק,״ אמר דודו.
״להכניס פילפל ״,אמר רודי.
״איפה הצ׳חצ׳חים שלך?״ שאל דודו .״תן לדויד לוי לנאום איזה
שניים־שלושה נאומי־הסתה הגונים!״
״ואיפה הדיבורים שלכם על הפאשיסטים של הליכוד?״ תמה
רודי.
״דרושות לנו• כמה השמצות הדדיות,״ התחיל דודו להתלהב.
״ממש דיברי־הסתה!״ קרא דודי.
״התרגשות! זעם! תנועות מיזרחיות!״
״עגבניות! ביצים! פיצוץ אסיפות!״
״להתקיף! להתקיף! להתקיף!״
״להשיב מילחמה שערה!״
״אנחנו נראה לכם, פאשיסטיס מטונפים!״ קרא דודו.
״ימח שמכם, אדומים! אשכנזים! עוכרי־ישראל!״ קרא דודי.
״או־קיי,״ חייך דודו, והרים את כוסו .״מתי מתחילים?״
״מייד, מחר!״ צחק דודי, והשניים השיקו כוסות.

הן קיבלו את כל ההחלטות החשובות ביחד.
אלמלא היתה ביניהן הסכמה על מעולה מסויימת, לא
היתה אותה פעולה יוצאת כלל אל הפועל.

בוודאי. המערך היה מזרים עוד כמה מאות מיליונים למיפעלים
הכושלים של ההסתדרות. אבל את זה לא כדאי להגיד לבוחרים.
הליכוד היה שובר את מיפעלי ההסתדרות ומחסל את קופת־החולים.
אבל גם את זה לא כדאי להגיד לבוחר בקול רם מדי.

אחרת לנהל את מערכת־הבחירות?

יאוש.
ץ ץ כיוון שבל מה שנעשה בהסכמה הדדית נעשה — אין כל
1₪1טעם לדבר על מה שנעשה.
אולי יש טעם לדבר על הדברים שלא נעשו.
כלומר, כל מיפלגה יכולה לטעון שהיתה עושה דברים גדולים
וחשובים, אלמלא היתה שבוייה בממשלת־האחדות־הלאומית.
אילו היה לה רוב, והיא יכלה להקים ממשלה לבדה, היתה עושה

גדולות ונצורות.

הצרה היא שגם בשטח זה אין לשתי המיפלגות
הגדולות הרבה מה לאמר.
המערך היה מסכים לכינוס ועידת־שלום בינלאומית? שטויות!
אילו היה העניין הזה עולה באמת על הפרק, הוא היה מתפוצץ
מייד כמו בועת־סבון.
שהרי המערך לא הסכים לוועידה בשיתוף אש״ף. ובלי שיתוף
אש״ף הוועידה לא היתה מתכנסת. כל הדיבורים היפים על ועידה
בינלאומית, פשרה טריטוריאלית, גבולות־ביטחון וכו׳ וכר, לא היו
עומדים אף רגע אחד במיבחן של מציאות.
והליכוד? מה היה עושה אלמלא כבל המערך את ידיו?
משא־ומתן ישיר — עם מי? יש ערבי אחד בעולם שהיה נכנס
למשא־ומתן על פי התנאים של הליכוד?
ביצוע הסכם קמפ-דייוויד, לפי הפירוש של הליכוד? יש מישהו

בקאהיר או בעולם שהיה הולך על זה?

אין טעם לדבר על הישגי ארבע השנים האחרונות, כי כל
ההישגים הם משותפים.
אין טעם לדבר על הדברים שלא נעשו בגלל הישיבה
המשותפת בממשלה. אילו היו הדברים די חשובים, היו מביאים
לפיצוץ הממשלה ולבחירות מוקדמות. אם שני הצדדים התאפקו,
והתאפקו בקלות, משמע ששום דבר לא בער בעצמותיהם.
אין טעם לדבר על העתיד, כי שתי המיפלגות הגדולות
חוששות לדבר דברים גלויים. גם אילו רצה הליכוד לספח את
השטחים הכבושים, לכסות אותם בהתנחלויות, להרוס את מיפעלי
חברת השבדים ולפרק את ההסתדרות — לא היה מעז להגיד את
זה. וגם אילו רצה המערך להידבר מחר עם אש״ף, להחזיר את כל
השטחים הכבושים, להעביר מיליארדים מקופת המדינה למיפעלי
חברת השבדים וקופת־החולים — לא היה גם הוא מעז להגיד את

אם כן, מה נותר לאמר?
* ותר לאמר

את האמת. זה אולי לא נעים ולא מושך, אבל זה

^ מ ה שיש.
אפשר לאמה ישבנו במשך ארבע שנים ביחד, ומה שהשגנו
השגנו ביחד. וגם כישלונותינו הם כישלונות משותפים.

קרוב לוודאי שנשב גס בארבע השנים הבאות
בממשלה משותפת.
האמת היא שאין בינינו הבדלים תהומיים. אבל יש ואריאציות.
יש הבדלים של גוון. יש הבדלים באופי ובטמפרמנט.
הבחירות האלה יקבעו לכל היותר אם שימעון פרס או יצחק
שמיר יעמוד בראש הממשלה, שבה יישבו שוב שניהם.

ומה בתחומים אחרים? האם יש מיבצע כלכלי
כלשהו שהמערך או הליכוד היה מבצע אותו, אילו
היה בממשלה לבדו?

אם יש לך העדפה אישית, הצבע־נא בהתאם לכך.
זה לא מסעיר. זה לא יעלה את ההמונים על הבאריקרות.

אבל זאת תהיה האמת. וגם זה שווה משהו.

י ^ייו

ל אן נ על מו 17 מיז ח דז ת? מהקרהל סיג א רי ם?
איך זכו הפרפ רי םבא ירוח מ ענג ב ש חיי ץ?
אילת דקל, בתם של הנד
לונאי אריה דקל ואשתו הציירת
אביבה דקל, צילמה בארץ
סרט על מחנה־הפליטים דהיי־שה.
הסרט נרכש להפצה על־ירי
חברת־סרטים אמריקאית המפיצה
סרטים קצרים. תוך כדי היכרות
בין רקל, המתגוררת בניו־יורק,
לבין אנשי־החברה הם התרשמו
מכישרונה וביקשו ממנה
שתעשה סרט על ישראלים המתגוררים
בניו־יורק. כעת היא
עסוקה בכתיבת התסריט ובבימוי.
בעלה מאיר יפיק את הסרט
וטיבי זכרוני, בתם של
עורר־הדין אמנון זכרוני וה-
יחצנית מירי זכרוני, ושכנה
של אילת ובעלה, תערוך.
דניאל שלוואה, מהמא־פרים
הראשיים של חברת הקוס־

17 המיזוודות שהיו להם, ושהכי־לו
צילומים, דוגמיות ודברים אישיים,
נעלמו כלא היו. שלוואה
אף נאלץ לרכוש כלי־גילוח, כרי
שיוכל להופיע כשהוא מסודר
ומגולח למשעי.
העיתונאי יואל מרקוס
חשש מאוד מפריצה לדירתו, לכן
איבטח את מגוריו באמצעות סורגים
שהותקנו על כל החלונות
בבית, מלבד חלון קטן אחד, שלדעת
המומחים היה בלתי־ניתן
לפריצה בגלל מיקומו. אולם דווקא
חלון זה נפרץ באחרונה ותכולת
הדירה נשדדה. מה שהכי
הרגיז את מרקוס היא העובדה
שהפורץ פירק את ה״הומירור״
(מכשיר לשמירת הלחות של סי־גארים)
,וקילקל את כל הסיגא־רים
שהיו בו.

ו \ ן | 1הזמר נושא בזרועותיו את מאמן־הכדורגל כבד״המישקל דוביק שווייצר, במיסגרת התערבות
[י| 1בין השניים בארוחת־צהריים במיסעדתו של מוישל׳ה שווייצר, בנו של המאמן. הזמר החזיק
במאמן דקו ת ארונות, בגלל תקלה שהיתה במצלמתו של הצלם, שביקש ממנו להישאר באותה התנוחה.
לאחר מכן לפאב, הסתבר למו־

שון שידידתו, האופנאית פרומה
בלוגרונד, ערכה לו מסי־

וחי נתן

(משמאל) גרושתו של אייבי נתן, מתגוררת זה שנים
רבות בהאיטי, שם היא עוסקת נייצור נגדים.
באחרונה ביקרה בארץ לפני שש שנים. בביקורה הנוכחי היא הלכה
לבקר א ת ידידה, המיסעדן אריק לביא (במרכז) ,ואת האחות
והדייגת אתי סמנורי(מימין) ,המכונה ס ם הדייג. נתן סיפרה שהיא
ממעטת ביציאות, היא עסוקה מרבית הזמן בפגישות מישפחתיות.
מטיקה הצרפתית ל1קום. ואלי־א!
שטראוכ, המדריכה הראשית
של החברה, הגיעו לארץ
בטיסה ישירה מאמסטרדם כדי
להעביר כמה הרצאות על קו האיפור
החדש של החברה, הנקרא
שחור בצבעים. כשנחתו בנמל־התעופה
בן־גוריון חשכו עיניהם.

תיקידיין

מושון אליהו, מי שהיה
בעבר נהגו של הרמטכ״ל הקודם
משה לוי, וכיום הוא בעל הפאב
אמצע הלילה, זכה להפתעה גדולה,
כאשר ביום־הולדתו פנה
אליו איציק מרדכי, אלוף פיקוד
דרום, וביקש ממנו להצטרף
> אליו לחתונה בירושלים. כשחזרו

בת־הפתעה. במסיבה נכחו גם
מפקדו הראשון והרמטכ״ל לשעבר,
שהעניק לו במתנה תיק
ג׳יימס בונד. הצייר מנשה
קדישמן העניק לו ציור.

מעצבת־התכשיטים מירי
סלמון, שעבדה בחברת־התכ־שיטים
הנודעת (אן קליף אנד
ארפל בשדרה החמישית בניו־יורק,
פתחה חנות לשעונים,
בעיקבות קשר שיצרה עם מעצב־השעונים
הצרפתי אלן זילכר־שטיין,
כוכב עולה בשמי העיצוב
בצרפת. באחד הבקרים נכנס
לחמתה הזמר אדס, המתגורר
בקרבת מקום, ורכש שעון פרי
עיצובו של זילברשטיין. לאחר

השחקנית היתה הדמות הדומיננטית בעת מישחק־הכדורגל בין נבח-
רת״הבנות של ״סאלח שבתי״ לבין נבחרת״הבנות של ״עלובי החיים״.
דיין השתלטה לחלוטין על המיגרש ושיחקה בו כאילו היה המיגרש הפרטי שלה. בכך גנבה

שיצא מהחנות נכנסו למקום
כמה ממעריצותיו, שעקבו אחריו,
ורכשו שעון דומה. השנה ביום־העצמאות
הגיע למלון סמסטה המולטי־מיליונר
השווייצי ג׳וני קרמר,
מראשי הקהילה היהודית בציריך.
קרמר בילה במלון וצפה
בהופעתה של להקת פרפר, בניהולו
של מיקר קנטי. לפני 10
ימים קיבלה הלהקה, באופן מפתיע
ביותר, הזמנה להופיע לפני
הקהילה היהודית בציריך. המיליונר
קרמר הזמין, על חשבונו,
את כל חברי הלהקה ועוד כמה
מלווים ושיכן את כולם במלון
אסקוט המפואר. חברי הלהקה
עדיין המומים מהאירוח והפינוק
שקיבלו שם.
הזמר ׳טימי תבררי פתח
לפני כמה חודשים מועדון־לילה

באילת, בתיקווה לכבוש את
העיר הדרומית בסיגנון תל־אבי״
בי. אחרי הרצה של כמה חודשים
הסתבר לו שאילת אינה בדיוק
תל־אביב, ובימים אלה נודע
שהוא סוגר בעוד חודש את המועדון
שבבעלותו.
אילן אשר, דוגמן־הבית
של יצרנית־האופנה ראש איד
ריאד, יצא לפאריס כדי לדגמן
עבור חברה לייצור ג׳ינסים. במלון,
שבו שהה, פגש אשר בכוכב־הפופ
מורטן הארקט, סולן
להקת א־הא, ובחברי־להקה אחרים
שגילו התעניינות בנעשה
בארץ. אשר הזמין אותם לארוחה
במיסעדה צפון־אפריקאית כהכנה
לביקורם בארץ.
ג׳ודי ניר־מוזם ובעלה
עמירם ניר עוברים דירה. הזוג

בכוח את ההצגה משאר הבנות. האירוע, שאורגן על-ידי אמ״י, איכזב רבים בגלל
היעדרותם של אמנים רבים מהשורה הראשונה. הפתיעה בחסרונה ה שחקנית גילה
אלמגור, ממייסדי אמ״י. המישחק הס תיים בניצחונה של נבחרת״הבנות של ס אל ח שבתי.
העולם הזה 2667

רכש דירת־גג מהודרת בשיכון
למד בתל־אביב, והם יתגוררו בשכנות
לחברים משותפים.
מסיבת יום־ההולדת ה־38

של הדוגמנית פינצ׳י מור
§ £נערכה על גג ביתה שבשיכון
למד, וכללה חברות בלבד. היו
שם המפיקה בתיד שושני
מולי צה״ל. מלכות היופי לשע-

בר והדוגמניות בהווה, דנה וב־סלר
ודורית ילינק בחודשי

; /הריון מתקדמים, עירית רזילי
ואחרות. הגבר היחידי שהיה נוכח
במסיבה, מלבד עמי מור,
בעלה, היה איש העסקים והשעשועים
יורם פולני, שהיה
אורחו של עמי מור.
הדוגמנית חני פרי החנתה
את מכוניתה במיגרש־הח־נייה
הפרטי בדיסקוטק. לאחר
שבילתה במקום שעה חזרה
למיגרש־החנייה ונדהמה לגלות
שריככה חסום על־ידי שני כלי־רכב
שזהות בעליהם לא היתה

התחייבותו, הוא יחוייב בתשלום
קנס בסך 5,000 שקלים. הפרט
היחידי שהסכים לחשוף היה ככל
בוקר, בין השעות 6עד ,9
השעות שבהן מצולמים תשדיר׳־
הבחירות, הוא מסרק את הש־לישיה.
השדרן
אלי ישראלי ממעט
לבלות באחרונה. הוא מבלה
את רוב זמנו בחברת אשתו
בתיה ישראלי, הנמצאת בשמירת
הריון. ישראלי גם רכש
מחשב ביתי, שהשימוש בו, לצר־כי
עבודה והנאה, גוזל ממנו
שעות רבות.

שחקן־הכדורסל מוטי א
רואסטי עשה באחרונה הסבה
מיקצועית. מלבד עיסוקו כספורטאי
מהשורה הראשונה, הוא ינהל
איטליז.
מאות רבות של אנשים נדחסו
בפתיחה של המועדון החדש

| ל \ 1ך 1וחק 1הראתה לחוגגים בפ תי חתה מיסעדה הצמחונית ״כוורת״ א ת החוש האמהי
המפותח שלה, כשהניקה עגל שעמד בפתח המיסעדה בבקבוק חלב גדול.

העגל נראה מרוצה מתשומת״הלב שהוענקה לו על״ידי הדוגמנית המפורסמת והגיב בגעיות רמות.
אחת התעלומות הגדולות
של השבוע האחרון היא נסיבות
מותה המיסתורי של מירי
רשף, שסיימה את כהונתה כקונסול
כללי של ישראל בבלגיה.
רשף בת ה־ ,40 רווקה, הגיעה
ארצה לפני סז ימים ועסקה
בסידורי מגורים והתאקלמות בארץ,
אך לפני ימים אחדים היא
נפטרה באופן בלתי־צפוי לחלוטין,
בהותירה את הוריה וחבריה
המומים מנסיבות מותה. דמות
נוספת שהותירה חלל ריק עם
מותה היא לאה הרץ, ישראלית
שהתגוררה עשרות שנים
באנגליה והיתה מועמדת מטעם
המחוז שלה לפרלמנט הבריטי.
הרץ נסעה לטיול במכסיקו, שם
היתה מעורבת בתאונת־דרכים
ולאחר תקופה קצרה של אישפוז

היא נפטרה ונקברה בארץ.

שדרנית־הספורט אורית
כסיף פגשה במגישת־החדשות
דליה מזור בחדר־האיפור ואמרה
לה כי לא זיהתה אותה, כי
במציאות היא נראית שונה לגמרי
מאשר על המסך הקטן. דליה
מזור נעלבה והתחילה לבכות,
וחבריה לעבודה סיפרו כי קשה
היה לה להחניק את דימעותיה,
עד לשידור עצמו.
אבישי דקל, בעלה של
הבדרנית ציפי שביט, מפיק
וידיאו־קליפ לאשתו. עד לקטע
שבו היא מופיעה באפיזודה על
ברית־מילה, הכל עבר בשלום.
כעת הם עסוקים בחיפושים אחרי
מועמד או מתנדבים לקטע.

בסוף החודש תיערך פתיחה
חגיגית ומחודשת למועדון
המערה הוותיק ביפו. כל המי
והמי בעולם הזמר הישראלי הודיעו
על בואם, למעט השחקן־
הבדרן מייק בורשטיין. בדיוק
בערב־הפתיחה של המערה
הוא אמור להופיע בהצגת־הבכו־רה
של מחזמר בברודווי.
באחד מימי השבוע נראה
הפרופסור אפריים טורגוב־ניק,
ממלא־מקום ראש עיריית
תל־אביב, כשידיו מפויחות. מסתבר
שבביתו פרצה שריפה והוא
ניסה להשתלט עליה בידיו. כתוצאה
מכך הצטבר פיח רב על
ידיו והוא התקשה בהסרתו.

זהר אדדליאב

כוכב חדש נולד בתצוגת אופנה

סימה
עמיאר

הזמרת, המופיעה ב״עלזבי החיים״ וה•
מקליטה עם הזמר אבי עופרים את ה תק ליט
המשותף שלהם, היתה בין הבנות שהתגלו בעדינותו. כל
פעם שהכדור הגיע אליה חטפה אותו ממנה מישהי מהמשתתפות.
ידועה לה. פרי ניסתה להפעיל
את כל קשריה וקסמיה כדי
לגלות מי הנהגים שחסמו אותה,
אך היתה זאת משימה בלתי״
אפשרית. וכך נאלצה הדוגמנית
לחכות שעה וחצי עד שבעלי־הרכב
סיימו את בילויהם ונסעו
לדרכם. רק אז נכנסה למכוניתה,
ועזבה את המקום כשדמעות
בעיניה.
תשדירי תעמולת־הבחי־רות
מספקים תעסוקה ופרנסה לאנשים
רבים. אחד הזוכים הוא
מעצב־השיער מישל מרסייה,
המסרק את שר־החוץ שימעון
פרס, את ניסים זווילי, ראש
מטה ההסברה של המערך, ואת
הקריינית ענת דולב. אך מר־סייה
אינו יכול לספק מידע על
הנעשה בהדר־האיפור, מכיוון
שהוא הוחתם על מיסמך המחייב
אותו לסודיות. באחד מסעיפי
המיסמך נאמר כי אם יפר את
העולם הזה 2667

זמן אסיח׳ ,שהוא קומפלקס המורכב
מדיסקוטק, אולם הופעות
ואולם וידיאו. בין החוגגים בלטה
האופנאית ציונה טוכטרמן,
הנשואה לאיש־התכשיטים בני
פדני. האופנאית הופיעה בחלי־פת־פסים
בגוון אדום־צהוב ואת
מיצחה עיטרה נקודה אדומה
גדולה. נילוו אליה בעלה, בנה
דורון, וחברתו זה שלוש שנים,

גלית.
השחקן הישראלי צחי
נוי, שהתפרסם בסירטי אסקימו
לימון, יושב זה שנים אחדות בגרמניה,
שם הוא מופיע בהצלחה
בהצגות ובסרטים שונים. נוי עומד
להגיע ארצה בקרוב, כדי
להשתתף במחזמר פיטר פן באחד
מהתפקידים הראשיים. גם
השחקנית רינת רז־אבול־עפיה,
שהיתה בין מועמדות
המערך לתפקידי קריינות בתש־דירי־הבחירות,
תופיע בהצגה.

ירדנה ארזי
טמיר 1עכש־ו 01 כישורים קזמ״ם על הססרזל

זה חוד שיים מנסי ם חברים ואנשי״מיקצוע לעודד
את הדוגמנית אנאבל טמיר להציג א ת הכישורים
הקומיים שלה על המסלול. מי שהצליחה לשכנע
אותה היתה מארגנת מופעי האופנה והתצוגות שלווה
בן־גל, שהכינה, לעונה הקרובה, סידר ה של מופעי-
אופנה הנושאים בחלק ם אופי קומי. באחד הקטעים

מופיעה הדוגמנית בחיקוי מעולה של הזמרת ירדנה
ארזי, כשהיא לבושה ומאופרת כזמרת הפופולרית.
הצלחתה היתה כה גדולה, שבאחד המופעים עמד
הקהל על רגליו, ומחא לה כף במשך דקו ת ארוכות.
טמיר חזרה באחרונה משהות קצרה בארצות־הברית,
שם ביקרה א ת בני״מישפחתה.

אתת

ששחל

בזאת יגאל לביב

תביעה באמויקה
נגד הלנה השדכנית
תביעה שהוגשה בשעתו בניו־יורק
נגד השדכנית הלנה עמרם תתחיל
להתברר בקרוב.
בכתב־התביעה נטען כי ב־1979
חתמה עמרם הסכם עם מישרד־נסיעות

שדכנית עמרם
לא שלחה נוסעים לישראל
בתל־אביב, שלפיו יממן עבורה המיש־רר
כרטיסי־טיסה בסכום של 6000 דולר,
ותמורת זאת יטפל המישרד בישראל
בכל סידורי־הקרקע של נוסעים ל
רמה

ת״וים?
תייר שהגיע לביקור־עסקים בישראל
נשבע כי לולא ההכרח לבוא לכאן
לצורכי־עסק, לא היה בא לכאן, בגלל
היוקר.
הוא גר בשרחנן בתל־אביב ושילם
130 רולר ליום תמורת חדר המקביל
לחדר־מוטל בקליפורניה העולה 60
דולר. בדרכו לכאן לן בהילטנן בלונדון
באיזור קנסינגטון, ושילם 102 דולר
ליום עבור חדר העולה בהרבה על זה
של שותון.
בבואו לארץ שכר מכונית קטנה,
שעלתה לו 280 דולר לשבוע, סכום
שאינו כולל דלק. בקליפורניה וכפלו־רירה
הוא משלם 60 דולר לשבוע,
ומקבל מכונית חדשה שלא נסעה יותר
מ־ 20 אלף מייל. כאן קיבל מכונית
שנסעה 40 אלף מייל.
ארוחת־הבוקר בשרתנן עלתה לו 15
דולר, ומכיוון שהיו אלה שבתות וחגים,
הגישו לחם בן כמה ימים.

מניות סיוטי
.,אנגיריקה,׳
בשני מיליון וולו
מכירת־הסרטים באמצעות חברת
אנרליקה תגיע השנה לשני מיליון
דולר, כך מסר אלכם מסים, המטפל
במכירות סירטי החברה. לשנה הקרובה
צפויות מכירות של ארבעה מיליון
דולר.
אנניליקה היא בעלת הזכויות להפצת
סרטים כמו הלם סרב הישראלי,
הכסא (בבימויו של ולדמאר קור־זניובסקי)
,אנו החיים של איין
ראנד, לור״ן המחוקה ועוד. מסיס
פועל כיום באמצעות חברת ם.פ.
יועצים. המנהלת את מכירות אנניליקה.

ישראל, שיגיעו באמצעות מישרדי־ה־שידוכין
של עמרם באמריקה.
בעלי מישרד־הנסיעות, החיים באמריקה,
חתמו עימה על הסכם נוסף, שלפיו
השקיעו 67 אלף דולר בחברה שנרשמה
בניו־יורק בשם צמד הלנה. הם
קיבלו *״ 36 ממניות החברה, שהיתה
אמורה לפתח באמריקה עיסקי־שירו־כין,
כמו אלה שעשתה עמרם בישראל.
בפועל התברר, כך נטען, שהלנה לא
שלחה אף נוסע אחד לישראל, ושההש־קעה
כולה הוצאה לפני שהחברה הביאה
רווחים. המשקיעים נאותו לרדת ל־
,2591.כדי לאפשר לעמרם למכור עוד
חלק בחברה למשקיע אחר, שהשקיע
50 אלף דולר. לאחר שגם כסף זה הוצא
והחברה המשיכה להפסיד, עברה עמרם
לפעילות באמצעות חברה אחרת, הלנה
אינטרנשיננאל, והמשקיעים איבדו את
כל כספם.
לפני שנתיים הציעו פרקליטיה של
עמרם לתובעים הסדר, שלפיו יקבלו
25^.ממניות חברותיה הפעילות כיום.
אולם הצדדים לא הגיעו להסכם.
עמרם טרם הגישה כתב־הגנה.
באחרונה מכרו שותפיה של עמרם׳
בחברות־השידוכין בישראל, אמנון
מנדה ושלמה צבי, את חלקם נשני
שליש) לראובן גרום.

עת לעשות עם הבנקאיות
מי שמחזיק מניות בנקאיות, מוטב לו שלא ימכרן עכשיו.
כרגע מובטח לו, אם ימשיך להחזיק בהן, העמדה מלאה לדולר וריבית
נמוכה, ב תוספת אפשרות להפוך את המניות למזומן בכל רגע. אם ימכור
את המניות עכשיו, וישקיע א ת הכסף באחת מתוכניות-החיסכון שהבנ קים
מביעים לו, יקבל על כספו ריבית גבוהה יותר, אולם יוכל לפדות את
הכסף ר ק כעבור שלוש שנים. הוא יוכל לבחור אם הכסף יהיה צמוד
לדולר או למדד, אולם ההחלטה היא חד*פעמית, ורק עם פידיון־התוכ־נית.
במצב
זה, ואם נביא בחשבון כי בחצי השנה הקרובה צפוי פיחות השקל
לעומת הדולר, הרי שמומלץ להמשיך ולהחזיק בבנקאיות עד הפיחות,
ולממשו אחרי הפיחות, שהרי המניות צמודות לדולר. אז גיתן להשקיע
את הכסף בכל תוכני ת־ חיס מן או השקעה צמודה בטוחה.
מהששים בישלו
ווובינשט״ן?
אקדח בראשו
של פרס

מי שהיה המישנה־למנכ״ל אעלים,
יוסך פישלר, הצטרף לניהול הרב־מכר
של אברהם פילץ ברמת־השרון,
והוא אחראי על קידום המכירות.
פישלר מייצג, נוסף על כך, משקיעים
זרים, המתחרים על הזיכיון לקניון
שלום בתל־אביב.
מוטי רובינשטיין, בנו של אהרון,
מקים עתה בתי־אבות בבלגיה.
מוטי היה מיזמי בית־האבות ניל הזהב
בתל־אביב, פרוייקט מצליח ביותר.

כל פיחות לפני ה־ 30 באוקטובר לא
כדאי לאוצר, שכן הוא ישפר את תנאי
ההמרה של מחזיקי הבנקאיות. עד
תאריך זה סביר כי לא יהיה פיחות.
ב־ 1בנובמבר יתקיימו הבחירות.
החל במועד זה — שהוא גם אחרי פיר־

תביעה נגד
חוטו־יש על
הזמנת־ענק ניהול עיזבון
לתעשייה

הוא נסע לפגישת־עסקים במלון
מינדל דניאל ושילם שם שישה שקלים
עבור בקבוק בירה מקומית, שקנה ב־מיזנון
ליד בריכת־השחייה. פחית קנלה
עלתה לו ארבעה שקלים, וכריך רגיל
11.2שקל. מחירים אלה יקרים פי
שניים ממחירי המלון המפואר בלונדון.

שיו אווח
השדולה

פרשן שיך
הרצאות מטעם המכון

עורך־הדין דרור חוטר־ישי נתבע
בסדר־דין מקוצר בבית־מישפט השלום
בתל־אביב להשיב כ־ 30 אלף שקל
בגלל ניהול כושל של עיזבון.
בהתאם לכתב־התביעה שהוגשה
השבוע, טוענות רחל ובקי רנדיוטי,
באמצעות עורך־הדין יחיאל גרבש,
כי הן היורשות של רירה ברחוב דיזנגוף
בתל־אביב, מתוקף ירושה.
הנתבע טיפל מ־ 1970 ועד 1984
בכל ענייני הדירה, וביניהם השכרתה,
כי בעלת הדירה גרה במכסיקו. אחרי
פטירתה מונה גרבש כמנהל־העיזבון,
וביקש מחוט־ישי דו״ח כספי. הוא קיבל
מיכתב המודיע כי יתרת החשבון היא
532.80 שקל. חוטר־ישי טען כי לא גבה
שכר־טירחה במשך כל השנים. גרבש
פנה לבית־המישפט, שיחייב את חוטר־ישי
למסור פרטים מלאים על ההכנסות
וההוצאות של ניהול הדירה, ובדיון
הסכים הנתבע למסור את כרטיס־הל־קוח.
גרבש
מסר את הכרטיס לבדיקת
רואה־חשבון מוסמך, שקבע כי אילו
הושקעו כספי התמורה מהשכרת הדירה
בהצמדה כלשהי בשנות האינפלציה,
ונשאו ריבית מינימלית של 4״4
לשנה, היתה היתרה כיום כ־ 30 אלף
שקלים. כן הראה הכרטיס כי חוטר־ישי
גבה שכר־טירחה מניהול הדירה.
התביעה טוענת כי חוטר־ישי היה
נאמנה של בעלת־הדירה, והיה עליו
להבטיח את שמירת ערך כספיה.

הפרשן הצבאי של הארץ זאב שיך
יצא לחצי־שנה לארצות־הברית במימון!
מכון הקרוי 1ושינ1ט1ן אינסטיטזט. שיף׳
יעשה עבודות־מחקר ויתן הרצאות
מטעם המכון.
המכון הוקם על־ידי א״פאק, השדולה
הישראלית באמריקה, ונוער לממן
פעילויות בהסוואה של מכון שאינו
קשור בישראל. מנהלו הוא לינדק,
שהיה עוזרו של מטיב רוזן, מנהל
א״פאק. מנהל בכיר במכון הוא הירש
גודמן, שהיה כתב צבאי של נירוסלם
פוסט בישראל.

ח &י ת די ם
ירו־ שרמי
נבחר בווינה, בירת אוסטריה,
ליו״ר ההסתדרות הרפואית העולמית,
שבה חברים שני מיליון רופאים וחצי
ב־ססז מדינות, הד״ר רם ישי (,)57
יו״ר ההסתדרות הרפואית בישראל.
ישי, יליד תוניסיה וכיום תושב באר־שבע,
הוא רופא־כפר בנגב, שהיה בצעירותו
עסקן תנועת־הצופים בתוניסיה,
יו״ר אגודת הסטודנטים היהודיים
באוניברסיטת מונפלייה העתיקה שב־דרום־צרפת
וחבר המושב גילת.

פסיסדוג צבאי נפטר בגיל ,53ד״ר בנימין (״בני״)
שליט, מי שהתפרסם בסוף שנות ה־60

בלונדון, מהתקף־לב,

במאבקו לרישום שגי ילדיו, אורן
וגליה, כחסרי־דת, אך כבני הלאום היהודי,
למרות שאמם היתה סקוטית נוצרייה.
שנים מיספר אחרי ששליט, יליד
חיפה וסגן־אלוף בצה״ל (שבו שרת
כפסיכולוג הראשי של חיל־הים ולאחר
מכן כראש ענף־פסיכולוגיה במטה הכללי)
,זכה בתביעתו ובית־המישפט
העליון ציווה על מישרד־הפנים לרשום
את ילדיו כיהודים, ירד שליט לשבדיה,
שבה היה גם כן לפסיכולוג צבאי ושבה
התגרש, לבסוף, מאשתו הראשונה ונשא
אשה מקומית, שהיתה לאם ילדו
השלישי.

כיסוי עיתונאי

שר־אוצר ניטים
פיחות אז מחיל
יון הבנקאיות — אין מיכשול לפני
שר־האוצר לגבי ההוראה על פיחות.
מה יקרה אם יהיה פיחות בנובמבר־דצמבר?
הפיחות
לא ישפיע בכלל על מצב
הייצוא, שכן הייצוא לא יוכל לגדול
בגלל הפיחות ב־ . 1988 אולם הפיחות
יגדיל במידה משמעותית את חובות
החברות שיש להן הלוואות דולריות,
והמפרסמות מאזנים בסוף דצמבר. בין
חברות אלה מצוייה גם כזר. פיחות לפני
ה־ 1בינואר יגדיל בעשרות אחוזים
את חובותיה, וירע במידה משמעותית
את מצב מאזניה. היא תיאלץ להקטין
את הונה העצמי בגין הפיחות, ויש סיכוי
סביר כי הוא יקטן פחות מהרמה
הנלרשת על־ידי האמריקאים. במיקרה
כזה תידרש כור לפרוע חלק נכבד מהנפקת
אגרות־החוב בת 100 מיליון הדולר,
שעשתה באמריקה.
מסקנה: כזר תלוייה במידה רבה ברצונו
הטוב של משה ניטים, שימשיך
להיות שר־האוצר עד שתורכב הממשלה
הבאה. ניסים יכול לבצע פיחות גם
אחרי ה־ 1בינואר, הדבר לא ירע את
מצבה של סר, ויגרום אותה התוצאה
לגבי עידוד הייצוא, כמו פיחות שייערך
חודש קודם לכן.
האם אקדח זה, המוצמד לראשו של
שימעון פרס, ישפיע על השיקולים
לגבי הרכבת־הממשלה?

״כור״ סוגרת בטאיוואן ההנהלה החדשה של ס ר החליטה
על סגירת סניף ס ר סחר־חוץ באי
טאיוואן. זה לא ייאמן, אבל מתברר כי
הסניף הוקם מכיוון שחשבו שהוא יחיה
השער למיסחר עם סין העממית.

נפטר במוסקווה, מהתקף־לב,
בגיל ,60 סרגיי לוסייב, מי שהיה
בתשע השנים האחרונות מנכ״ל סוב־נות־הידיעות
הרישמית של ברית־המו־עצות,
טאסס, ולפני כן שליחה ליד
אירגון האומות המאוחדות בניו־יורק.
לוסייב, חבר בכיר בהירארכיה הסובייטית
(חבר ועדת־הביקורת של הוועד
המרכזי של המיפלגה הקומוניסטית),
שהה בסוף שנות ה־ 50 בארץ, ככתב
טאסס בישראל, תפקיד שנחשב בעיני
יודעי־דבר ככיסוי לתפקידו האמיתי,
זה של איש־ביון סובייטי.

שגריר אחרון
נפטר בירושלים, שבועיים לפני
יום־הולדתו ה־ ,80כ ת רי א ל כין, מי
שהיה, בקיץ , 1967 שגרירה האחרון של
ישראל בברית־המועצות. כץ, יליד ורשה
ועיתונאי לפי השכלתו, הצטרף
בארץ לקיבוץ (בית־השיטה בעמק־יז־רעאל)
,שאותו עזב משפנה לעיסקי־ציבור,
כדובר אירגון ההגנה במחתרת.
עם קום המדינה מילא כץ שורה של
תפקידים נכבדים בשרות־החוץ (ציר
בהונגריה ובפולין, קונסול כללי בניו־יורק)
תוך שהספיק להיות גם מזכיר
הממשלה האחרונה של דויד בן־גוריון
( )1962 ויו״ר יד ושם.

קצין תורכי
נפטר בירושלים, שבועיים אחרי
יום־הולדתו ה־ , 100 פרופסור׳צחי,
קלוונאי, שנחשב לזקן הכימאים
בארץ. קלוגאי, יליד אוקראינה וגיסו
של מי שהיה לימים נשיא־המדינה
השני(יצחק בן־צבי) ,ויתר במילחמת־העולם
הראשונה על אזרחותו הרוסית
על־מנת שהשילטונות התורכיים לא
יגרשו אותו מארץ־ישראל ואחר התנדב
לצבא תורכיה, שבו הגיע לדרגת־קצונה.
אחר־ המילחמה היה קלוגאי בין
בכירי עסקני הסתדרות העובדים בראשיתה,
אך עד מהרה שב לעיסוקו הראשון:
הוראת הכימיה(תחילה בגימנסיות
ירושלמיות וחיפאיות ולאחר מכן בטכניון
החיפאי) וכתיבת ספרי־לימוד בנושא
(קיצור תולחח הכימיה; שיעור׳
כיסיה) ,שעליהם גדלו בארץ דורות של
כימאים לעתיד.
העולם הזה 2667

איש ושמו טאקר
אינני יודע אם הסרט טאקר הוא סרט מצטיין כשלעצמו. הוא
מספר את סיפורו בצורה די פשוטה וישירה. השחקנים מגלמים את
הדמויות, מבלי ליצור נפשות בלתי־נשכחות.
העיקר בסרט הזה הוא הסיפור עצמו — סיפור שלא היה ידוע
לנו, מפני שהתרחש בארצות־הברית ב־ , 1946 כאשר אנחנו היינו
שקועים כל־כולנו בעניינים שלנו בארץ — מאבק המחתרות,
ההעפלה, ההכנות להקמת המדינה ולמילחמה.
פרסטון טאקר היה טיפוס קלאסי של ממציא. בתום מילחמת־העולם
השניה חלם על מכונית חדשה, מודרנית, שתהיה שונה
לגמרי מן הדגם השיגרתי המיושן — מכונית בעלת מנוע אחורי,
הזרקת דלק, צורה אווירו־דינאמית, מעצורי־דיסקית, חגורות-
בטיחות, ועוד ועוד.
בעיניו זה היה פשוט: הנה יש רעיונות חדשים. מגייסים כסף,
מקימים מיפעל, מוכרים מכוניות. הציבור יתנפל על הדגם החדש,
והיצרנים השמרניים ייעלמו.
זה היה חלום נאיבי. כי הייצרנים הגדולים — ג נרל נו1ט!רס,

אורי אבנר׳

פ1רד, והאחרים, לא הניחו לממציא קטן לקלקל להם את עיסקי־
) המיליארדים שלהם. הם שלטו באספקת חומרי־הגלם, במנגנון
הפוליטי וברשויות־השילטון. הם מנעו מטאקר חומרי־גלם
לייצור, החניקו אותו מבחינה כלכלית, לקחו ממנו את החברה
שלו, ולבסוף גרמו להעמדתו לדין פלילי על רמאות. מעולם לא
ייצר יותר מאשר 50 מכוניות.
מאז עברו 40 שנה, וכמעט כל ההמצאות של טאקר היו
לחלקים שיגרתיים של המכונית המודרנית. יצרני־המכוניות
התנגדו לכולן, ונאלצו לקבלן, בזו אחר זו — תמיר אחרי מאבק
מר, תמיד באיחור רב. אביזרי־הבטיחות של טאקר נכפו על
היצרנים בכוח החוק, אחרי מסע־ההסברה העצום של ראלף נאדר,
האמריקאי־הסורי. השיכלולים הטכניים נכפו על היצרנים
האמריקאיים בעיקבות ההתחרות של יצרני אירופה ויפאן,
שהביאו את ייצור־המכוניות האמריקאי עד לעברי־פי־פחת. אילו
ניצח טאקר, היתה תעשיית־המכוניות האמריקאית שולטת עדיין
בעולם, והמשק האמריקאי היה פורח.
לטאקר עצמו לא היה כל חלק בניצחון המצאותיו. הוא נפטר
זמן רב לפני שחזונו התגשם.
סיפור פשוט, לכאורה. גורלו של אדם אחד — גאון נאיבי,
איש־חזון שקדם לזמנו, ואשר נפל קורבן לטיפשות ההמון,
לשחיתות הפוליטיקאים ולחמסנות האינטרסנטים.
אך אפשר להתייחס לסיפורו של טאקר גם כאל אלגוריה
לגורלו של כל בעל־חזון מרחיק־ראות, הרואה את הנולד. הוא
יכול להיות ממציא טכני, הוגה־דיעות פוליטי, מחדש אמנותי.
כמעט תמיד יהיה גורלו כגורל טאקר: כל הנהנים מן המצב הקיים
מתאחדים כדי לסתום את פיו של בעל־החידוש, המאיים על
המשך המצב המעניק להם את זכויות־היתר. תמיד תקום
קואליציה גדולה נגד מי שמציע פיתרון חדש לבעיות. ככל
שהחידוש גדול יותר, כן תהיה פעולת־הדיכוי חזקה יותר.
השלב הראשון הוא רה־לגיטימציה — תיאור המחדש כמטורף,
כאיש״שוליים, שלא יכירנו מקומו בחברה ההגונה. אם לא די בכך,
תתחיל רדיפה של ממש — העמדה לדין, כליאה, ובשלב החמור
ביותר הוצאה להורג, צליבה.
אם צדק האיש, הרי תורתו תתקבל בסופו של דבר, ולוא גם
אחרי מותו. אז יקימו לו אנדרטה ויסריטו עליו סרטים. אבל לו
עצמו זה כבר לא יעזור, אחרי שנרדף, גונה, נדחף לפשיטת־רגל
או להתאבדות, הועלה על המוקד או סתם מת משיברון־לב.
במיקרים האירוניים ביותר, הרי מי שרדף אותו בעודו בחייו
יפיק את הרווחים מהמצאותיו אחרי מותו, או לפחות מספרים
ומסרטים על חייו. הקהל שרדף אותו בחייו יזיל דימעה חרישית
למראה הסרט עליו.
טאקר, כמו גליליאו גליליי, יכול היה להגיד: ואף־על־פי־כן,
נוע תנוע. היא באמת נעה — ובדרך כלל זוהי מכונית גרמנית
או יפאנית.

האיש מעזה
את רשאד אל־שווא לא היכרתי מקרוב. הופעתי איתו מדי פעם
על בימה משותפת, אך משום־מה לא קיימתי עימו מעולם שיחה
מלב אל לב.

ג׳ף ברידג׳ם(טאקר בסרט, עם אשתו)

מ 1תו ש ד תא
זה קורה לעיתים קרובות. אדם זר עוצר אותי ברחוב ופונה אלי
בתרועה גדולה :״אתה זוכר אותי? נראה אותך! מי אני?״
אני מסתכל בפנים הזרות ומנסה לקדוח בזיכרוני: בית־הספר
היסודי? אצ״ל? חטיבת גיבעתי? מישהו שנתקלתי בו ב־ 38 שנות
כהונתי כעורך העולם הזה? בכנסת?
מביך. מביך מאוד.
זה מביך עוד יותר כאשר זאת גברת. אולי היה לי קשר אינטימי
חולף עימה לפני 40 שנה, בחופשה מן החזית? זה באמת לא נעים
לשכוח! וזה גם מראה שהיא הזדקנה, עד שאי־אפשר להכירה.
ידידי שלמה שבא המציא תשובה לאנשיס/נשים כאלה.
״תראה,״ הוא אומר לפונה אליו ,״בכל יום מתים תאים במוח
האדם. התא הזוכר אותך מת אצלי הבוקר״.

מי אמר שהוא אמר
זה היה לפני שנים, כאשר אבא אבן היה שר־החוץ, ואני ח״כ מן
המניין.
הקשבתי לנאום של אבן. שכחתי מה היה הנושא. מייד לאחר
מכן עליתי ל רי ס כדי להתפלמס איתו.
כשהזכרתי טענה מסויימת של אבן, קרא לי קריאת־ביניים .״לא
אמרתי זאת!״
נדהמתי .״אדוני השר,״ אמרתי ,״אני ישבתי כאן והקשבתי
לדבריך בדריכות. שמעתי במו אוזניי שאמרת זאת.״
״בדוק בפרוטוקול!״ יעץ לי.
אחרי הישיבה עיינתי בפרוטוקול הסטנוגראפי, ונוכחתי לדעת
שאכן אבן לא אמר את הדבר ששמעתיו אומר.
זוהי אמנות של דיפלומט: לעורר את הרושם כאילו אמר משהו,
מבלי לאמר אותו.
נראה כי שימעון פרס הגיע עתה גם הוא לדרגה אמנותית זו.
שוב ושוב היה נדמה למראיינים באירופה ובאמריקה שהוא אמר
שהוא מוכן להידבר עם אש״ף, אם אש״ף יעשה כך וכך, או יגיד
זאת וזאת. ובכל פעם נאלצו המראיינים להתנצל. אחרי שבדקו
את הדברים המוקלטים, הסתבר שפרס לא אמר זאת.
זהו כישרון גדול. השאלה היא למה זה מועיל.

גילה רזיו, העולם הזה•

לא התפלאתי כאשר קראתי שעיתונאי מצרי מכובד עומר
לפרסם ספר על העסק־ביש משנת , 1954 ובו הגילוי המרומז
ש״האדם השלישי״ ,אברי זיידנוורק (אלעד) ,היה סוכן כפול.
חשדתי בכד מזמן.
הקשר שלי לפרשה נוצר דווקא באמצעות אברי.
כאשר היתה הפרשה עדיין בבחינת סוד כמוס, ומתי־מיספר
במדינה ידעו על עצם קיומה, פנה אלי באחד הימים צבי סוויט,
איש־לח״י שאיבד את שתי רגליו במילחמת״העולם. הוא ביקש
לדבר איתי. נכנסתי למכוניתו, והוא הוביל אותי למקום נידח
ברמת־אביב. שם, בחושך, סיפר לי סיפור מדהים.
הסתבר כי אשתו של סוויט היא אחותו של אברי(שעל עצם
קיומו שמעתי אז בראשונה) .בעיקבות שיחותיה עימו ערב
מעצרו, בימי המישפט הסודי
שלו ולאחר מכן, כשביקרה אותו
בכלא, שמעה את גירסתו המלאה.
בשורה של שיחות העביר
לי סוויט גירסה זו.
כך הפכתי אחד האנשים המעטים
מאוד במרינה שידעו מה
אירעבמצריים — לפחות לפי
גירסת אברי. באמצעות מישפחת
סוויט שמעתי את פרטי־הפרטים
של הפרשה.
כאשר התחילה ״פרשת לבון״
להכות גלים, לא ניתן לציבור
לקבל מושג על מה שהתרחש.
דובר על ״העסק״ביש״ ,״האדם
השלישי״ ,״הקצין הבכיר״ וכד, מבלי שהציבור יכול היה אף
לנחש במה דברים אמורים.
החלטתי להביא לידיעת הקוראים שלנו במה העניין. הרעיון
הגואל בא בשיחה עם אברשה אהרונסון, שהיה אז מעין מקשר בין
העולם הזה ויגאל אלון. הוא הציע לי לכתוב את הדברים בצורת
סיפור בדיוני, כך שלא יהיה צורך להעבירו לאישור הצנזורה.
כך עשיתי. פירסמתי את ״פרשת אלכסים״ ,סיפור בדיוני־כביכול
על פרשת ריגול וחבלה של רשת יוונית בתורכיה.
תיארתי בו את הפרשה לפרטי־פרטיה. הכל, כמובן, על פי הגירסה
של אברי, שלא יכולתי לוודא אותה.
אחר־כך, כשנבחרתי לכנסת, ביקשתי לראות את אברי בכלא.
הדבר ניתן לי, בתנאי שלא אחליף עימו מילה על הפרשה עצמה.
בגמר ריצוי העונש שנגזר עליו(בלי קשר ישיר לפרשה) פעלתי
למען שיחרורו. אמנם הוא לא זכה בניכוי השליש, אך הוא גם לא
הושאר במעצר מינהלי.
אז כבר ירעתי כי איסר הראל האמין שאברי מכר את הרשת
למצרים. אך מכיוון שהראל שוגה לא־אחת בהזיות, לא קיבלתי
את גירסתו.
התחלתי לשנות את דעתי כאשר הביא לי אברי כתב־יד של
ספר שכתב על הפרשה יחד עם עידו בדגוריון. לאחר מכן חיבר
טיוטות מתוקנות, וגם סיפר לי על הפרשה בעל־פה. בכל פעם
היתה בפיו גירסה אחרת לגבי השאלה המכרעת: איך הצליח
לצאת ממצריים אחרי שהרשת נלכדה.
פעם סיפר כי פקיד ביקורת־הדרכונים בנמל־התעופה המצרי
הניח לו בכוונה לעבור, מפני שקודם לכן הציל את בתו מטביעה
בחוף אלכסנדריה. פעם אחרת סיפר שנשאר כדי למכור את
המכונית שלו, אחרי שכל הרשת כבר נלכדה, והערים על אנשי־הביטחון
המצריים.
הגירסות של אברי סתרו זו את זו, ולא היה מנוס מן המסקנה
שהוא בודה דברים מליבו. ממילא עלתה השאלה: מדוע? והסיבה
הסבירה היחידה שעלתה על הדעת היתה זו שאיסר הראל הטיף
לה: שאברי מסתיר את האמת, מפני שהאמת היא שמסר את
הרשת. נותרה רק השאלה אם היה סוכן כפול עוד לפני שאמ״ן
שלח אותו למצריים, או שהפך סוכן בהיותו במצריים, או שנלכד
יחד עם הרשת, נשבר במעצר והפך סוכן מצרי.
מסופקני אם המצרים יגלו לנו את הפרט הזה. שרותי־מודיעין
אינם אוהבים לספר את כל האמת.
אברי, בנו של מנהיג סוציאליסטי אוסטרי שעונה במחנה־ריכוז
נאצי, היה צעיר יפה״תואר. כדרכם של פסיכופאתים רבים, ידע
להקסים, לרכוש אמון גם כשסיפר סיפורים בלתי־סבירים בעליל.
אחותו האשימה את שולחיו בכך ששלחו אותו בכלל. היה ידוע
שאברי הוא טיפוס בלתי־יציב, בלשון המעסה. איך זה החליטו
לשלוח איש כזה למשימה כה מסובכת, שבה יכול היה לסכן לא
רק את עצמו, אלא גם קבוצה גדולה של אנשים מסורים, שחרפו
את נפשם למען המדינה?

הכל אומרים עתה כי מותו סימל ״סופה של תקופה״ .זוהי טעות.
כאשר כבשה ישראל את הגדה והרצועה במילחמת ששת־הימים,
היתה קיימת בהן שיכבה של מנהיגים. הם היו נציגי
המישפחות הגדולות והעשירות, הצמרת של הפיראמידה
הפטריארכלית. היו בה אישים כמו אנוור אל״נוסייבה בירושלים,
חמדי כנען וחיכמת אל״מצרי בשכם, מוחמר אחמד אל־ג׳עברי
בחברון, עזיז שחאדה ברמאללה, ועוד ועוד. אל־שווא היה אחד
מהם.
כמעט עם כולם קיימתי אז שיחות, וכולם גילו לי, אחרי שנתנו
בי אמון, שהם רוצים במדינה פלסטינית עצמאית, בלי יררן. כך
אמרו לי גם מי שנודעו כ״פרו־ירדנים״ ,כמו ג׳עברי ונוסייבה.
הצעתי אז מעל דוכן הכנסת, כמעט מדי יום, שממשלת־ישראל
לא תפריע לאישים אלה להקים הנהגה פוליטית, ותקיים עימם
משא״ומתן על הקמת מדינה
פלסטינית בגדה וברצועה.
(אש״ף לא היה אז עדיין כוח
חשוב. כוכבו דרך רק אחרי הקרב
של כראמה, באביב ).1968
הממשלה סירבה בכל תוקף.
משה דיין תקף את הרעיון, וכך
גם לוי אשכול. כל התארגנות
פוליטית נאסרה.
כעבור שנה זה כבר היה
מאוחר מדי. אש״ף הפך לכוח
הדומיננטי, והיה זה טיפשי
להתכחש לכך. ב־ 1976 נערכו
בחירות לעיריות תחת חסות
אל־שווא
המימשל הצבאי. ובכל רחבי
השטחים נבחרו חסירי־אש״ף.
דור חדש של מנהיגים עלה לגדולה: בסאם אל־שכעה בשכם,
כרים ח׳לף ברמאללה, פאהד קווסמה בחברון, מוחמר מילחם
בחלחול, ועוד ועוד. אל־שווא ובני־דורו כבר הפכו לאנאכרוניזם.
הממשלה גירשה את קווסמה ומילחם, והמחתרת קיצצה את
רגליהם של שכעה וח׳לף, בחסות המימשל הצבאי. הנהגה זו
חוסלה. מנחם מילסון המציא את ״אגודות־הכפרים״ ,והממשלה
טיפחה את אל־שווא, שהפך חסיד ״האופציה הירדנית״.
בינתיים צמחה שיכבת־מנהיגים חדשה, שכולה מסורה לקו
המתון של יאסר ערפאת — אנשים כמו פייצל אל־חוסייני, חנה
סיניורה, מוצספה אל־נתשה, פאיז אבו־רחמא. אפשר היה להידבר
איתם, בררך למשא־ומתן עם אש״ף, אבל הממשלה דבקה ברשאד
אל־שווא, שהמשיך לדבר על האופציה הירדנית, וכך עשו גם
אנשי־שלום, שפחדו מפני ההתרועעות עם אש״ף.
אז פרצה האינתיפאדה. דור חדש לגמרי של מנהיגים צמח על
אדמת ההתקוממות — צעירים נמרצים, אנשי־מחתרת, לוחמים
המוכנים לסכן את חייהם וחרותם. הציבור כולו נשמע
להוראותיהם, מישמעת הראוייה לציון.
בביקורי, בעזה התעניינתי מדי פעם בגורלו של אל־שווא.
סיפרו לי שהוא נותר בודד לחלוטין. גם בני־מישפחתו התכחשו לו
פומבית. מבחינה פוליטית היה שריד מן העבר הרחוק. מבחינה
מעמדית היה שייך למעמד של בעלי־אחוזות גדולים, איבד את
עמדת־המנהיגות בחברה הפלסטינית. לא דיברו עליו בכעס, אלא
ברחמנות, גם כאשר נפגש עם שימעון פרס ויצחק רבץ והוזמן
על־ידי מרכזי־שלום למיניהם להרצאות בתל־אביב.
מותו של אל־שווא אינו מסמל את סופו של עידן. העידן שלו
מת מזמן.

7 3 5 5 3 5 5 5 ^ 533

ת הם אומרים...מה הן אומרות...הה ה אומרים...חה הן אוחרות...חה 1

רון לונדון:

..הנוח הטריט קובע ״תחתן הישואר רא ״אלוהים במישקניים
את פני המוקע !״ מותיע מגניבת מכוניות!״ וגלימה רקומה בתימנית!״
הנהלת הטלוויזיה אסרה על הכתב אורי גולדשטיין
לסקר את הנעשה בשטחים הכבושים. גולדשטיין, העוסק
עתה בהכנת תוכנית על תקופת מערכת־הבחירות, עשה
הפסקה של שבועיים בצילומים ופנה למחלקת־החד שות
בהצעה לסקר את השטחים הכבושים, א ן נענה בשלילה
משום שלטענת ההנהלה דיעותיו הפוליטיות משתקפות
בכתבותיו. לפני שנה הורחק הכתב איתן אורן מסיקור
השטחים הכבושים, בטענה שדיעותיו הפוליטיות באות
לידי ביטוי בכתבותיו. פניתי לירון לונדון, שעזב את עבו דתו
בטלוויזיה לפני חודשים אחדים, ושאלתי אותו האם
תופעת הרחקת עובדים בשל דיעותיהם הפוליטיות מוכרת

בוודאי. בעבר נענשו עוברים בשל ריעות פוליטיות שייחסו
להם הממונים עליהם. אני דוגמה טובה לכך. פעם כאשר גרמו לכך
שאפרוש מהתוכנית עלי כותרת, ופעם נוספת כשהפסיקו אחרי
שבוע תוכנית אקטואליה שעשיתי בתקופת מילחמת־הלבנון.

• מתי זה התחיל?
יוסף לפיד היה המטהר הגדול. זאת היתה המטרה המוצהרת
שלו, להשיב את הטלוויזיה אל המרכז. הוא עשה זאת על־ידי
סילוקם של כל מי שראה כאחראים לטון השמאלני כביכול של
הטלוויזיה.

• יש קשר בין מה שקורה עכשיו בטלוויזיה לבין
הבחירות?
אני מניח שכן. זאת תקופה רגישה.

טלוויזיה
• מה הסכנה הגדולה בכל התהליך הזה?
הסכנה הגדולה הטמונה בתהליר הזה איננה קשורה בחופש
העיתונות. זאת, לדעתי, סכנה פוליטית. המצלמה איננה אובייקטיבית,
ואורי גולדשטיין, כתב רגיש ואינטליגנטי, משקף את
מצב־רוחו הפוליטי באמצעות כתבותיו. מי שסבור שסיפוח השטחים
הכבושים הוא מיצווה אלוהית או כורח ביטחוני, לא יאהב את
גולדשטיין. מי שסבור שסיפוח השטחים הכבושים הוא סכנה
לחברה הישראלית, חושב שגולדשטיין משרת עניין חשוב. כיוון
שהדיססנזוס לגבי אחזקת השטחים הוא מוחלט, בעלי הכוח
הפוליטי הם הקובעים כיצד ייראה המירקע.
בתקופה של קונסנזוס רחב, חילוקי־הדיעות על המירקע נסבלים.
אבל בתקופה של מחלוקות קשות, אף־צד אינו מוכן לקבל
דיעה המנוגדת למצב־הרוח הפוליטי שלו. הדברים היו קלים יותר,
אם היה כאן פלורליזם של אמצעי־השידור, אבל כאשר הטלוויזיה
היא מונופוליסטית כמובן שמתקוטטים על השליטה בה.

• לוועד ולעובדים זה איכפת?
מאז שפרשתי מהטלוויזיה, אני ממעט בקשרים עם חברי לעבודה
לשעבר, ולכן אינני יודע מה המצב לאשורי• (יוסי עין־דור)

כל אחד יודע שבארץ נגנבות מכוניות. לכל א חד מאיתני
יש חבר של חבר שפעם גנבו לו א ת המכונית. עכשיו מס תבר
שזוהי מכת מדינה ממש. מדי חודש נגנבות בארץ
בממוצע 1400 מכוניות מכל הסוגים.
כשהבינו חברות־הביטוח שהסכומים שהן משלמות הם
ענקיים הם פנו למישטרה והציעו לה לממן מיבצע מיוחד
של איתור רכב גנוב.
המיבצע החל ב־ 1ביוני 1988 ועל התיאום בין כל הזרועות
מפקח חיים סתיו, איש״ביטחון ו תיק ומומחה בנושא.
לשם מה נגנבות המכוניות, שאלתי א ת סתיו.
בין •,׳60־ גיס 5מהמכוניות נגנבות על-ידי אנשים שצריכים
להגיע לאיזה מקום ואין להם רכב. הרבה מכוניות כאלה נמצאות
אחרי זמן קצר ליד מחנות-צבא, למשל. חייל לוקח רכב, נוסע איתו
לבסיס ושם משאיר אותו. את המכוניות הגנובות האלה מגלים
מהר מאוד, הרבה פעמים על-ירי אזרחים שמדווחים.

• ומה לגבי •מאד המכוניות הגנובות?
גונבים אותן בדי לפרק אותן ולמכור את החלקים. כאן אנחנו
נכנסים לתמונה ומטרתנו היא לגלות את הרכב לפני שיספיקו
לפרק אותו.

• כמה מכוניות אתם מוצאים?
בממוצע בין 60־ 50 מכוניות בחודש. אולי באחוזים דה לא
הרבה, אבל אם תעשי חשבון שכל מכונית שווה לפחות 10.000

עם ישראל חיכה לתחילת מישדרי-התעמולה כמו שהוא
מחכה כל שבוע ל״שושלת״ .אחר כך התחילו הוויכוחים.
המעיד טוב יותר, הליכוד טוב יותר, חד״ש הכי טוב, חד״ש
הכי רע, וכך הלאה וכך הלאה. נדמה שהיה רק קונסנזוס
אחד בעניין זה והוא האכזבה מהסירטון של ש״ס, שאותו
ביים אורי זוהר ואשר בו תלו תיקוות גדולות מאוד.

גניבות

תעמולת בחירות

שקלים ותכפילי את זה ב־60״ 50 תיראי כמה חוסכות חברות־הביטוח.

פניתי
אל מבקר־הסרטים מאיר שניצר ושאלתי אותו
כיצד, לדעתו, התפתח הכימאי המוכשר אורי זוהר מאז
שחזר בתשובה.

• בזמנו היו גונבים מכוניות׳ ומעבירים אותן
לרצועת־עזה. האם מאז האינתיפאדה זה לא פסק?
להפתעתנו לא. ממשיכים לגנוב מכוניות. מה שהשתנה זה
שלא תמיד הם מצליחים להעביר את המכוניות לרצועה ולכן הם
פשוט שורפים אותן. זה לא מקטין את מיספר המכוניות הגנובות.

• יש לך איזה מים לבעלי מכוניות, איך להישמר
מגניבות?
זה נכון שאם אתה משאיר חלון פתוח, או שאין לך מערכת־אזעקה
קל יותר לגנוב את האוטו, אבל גם אם יש לך את כל
אמצעי-ד,ביטחון והגנב צריף להשיג מכונית בדיוק כמו שיש לד,
שום דבר לא יעצור אותו.

• מה העונש על גניבת מכונית?
בחוק הישראלי אין בכלל עבירה של גניבת רכב — אלא רק
של שימוש ברכב ללא רשות. העונש המירבי על הסעיף הזה הוא
שלושה חודשי מאסר, ואני מאמין שאילו העונש היה חריף יותר זה
(דניאלה שנוי)
היה מרתיע.

אני לא מבין מה אתם רוצים. אני חושב שזוהר שיחזר באופן
מרתק את מעמר הר סיני. מעולם עור לא ראינו את אלוהים
במישקפיים שחורים ובגלימה רקומה בתימנית ולידו משה רבנו
בכובע שחור ומכובד. אני חושב שרק בדף האחרון של סחרת
ראשית ב״תנך עכשיו״ יש דמויות נפלאות כאלה, ויכול להיות
שזוהר שאב את השראתו משם.

• במילים אחרות, גם אתה מאוכזב?
כמובן, אבל ברור לי שהצניחה שלו לא התחילה עכשיו. היא
התחילה אחרי מציצים. אחרי 1972 הוא החל להידרדר, וכולם
זוכרים את סירטי־הפירסומת שעשה כבר אחרי שחזר בתשובה.

• ובכל זאת, פעם הוא נחשב לבימאי המוכשר
ביותר בארץ.
היתה תקופה שהוא באמת היה בימאי מוכשר, אבל לפי ידיעות
שיש לי הכישרון היה בהשפעות כימיות מסויימות. היום הוא עובר
(דניאלה שמי)
בהשפעות אחרות והתוצאה אחרת•

< 2ז!חר׳פ...נזה 1ז \ <ז!נזרות...מה הם אוחריפ-מח ה; ;י::קד?ת...מה הס^

..העליהום ער מאוגנ׳ ״מחו שישראל זונה בנל ..טועה החושב שיחצנוח
נסטיבל הקולנוע מוגזם!״ שנה בתחרות התיספורות!׳׳ היא מיקצוע זוהו!״
פסטיבל הקולנוע שנערך בחול״המועד סוכות בחיפה זו כה
עכשיו לקיטונות של ביקורת על אירגון הפסטיבל, על
השכר שניתן למפיק אילן בושארי ( 41 אלף שקלים) ולמנהל
האמנותי ניסים דיין ( 21 אלף שקלים) ,ועל ניפוח רשימת
המוזמנים שזכו לאירוח בבתי״מלון, במסיבות ובקוקטיי־לים.
שלא
כמו פסטיבל הקולנוע שנערך בירושלים ואורגן על-
ידי ״סינמטק״ ירושלים, לעיריית חיפה היתה מעורבות
ישירה באירגון הפסטיבל בחיפה, והאירוע כולו נערך בח סותה
של העירייה. משום כך הטענות הראשונות שהועלו
היו על מיעוט ההזמנות שחולקו לעסקני העירייה.
פניתי לאילן דה־פריס, מפיק פסטיבל הסרטים בירוש לים,
ושאלתי אותו מהו ההבדל בין אירגון הפסטיבל בירו שלים
לזה שבחיפה.

כיצד פועלים אמצעי״התיקשורת, הרדיו, הטלוויזיה, ה־עיתונותי
מה ההבדל בין פירסום ליחסי־ציבורן מה זה
בכלל יחסי-ציבור: מה הם כללי המישחק בין עיתונאי
לאיש יחסי״ציבורי האם גם פוליטיקאים יכולים להיעזר
בהסן כיצד להתכונן לראיון־טלוויזיהי כיצד להתגונן
ממיתקפת המידע שמרעיפים עלינו אמצעי״התיקשורתו
יודעים את התשובותי אם לא, יש ספר חדש בשוק שי כול
לעזור .״יחסי ציבור״ ,סיפרו של צבי רימון, שועל ותיק
במיקצוע, שאליו הפניתי כמה שאלות אחרי עיון בספר.

• למי מיועד הספר?
לכל צרכני התיקשורת, למי שצופים בטלוויזיה, מאזינים לרדיו,
קוראים עיתונים ולפעמים מתבלבלים מהעומס של המילים,
התמונות, המסרים. אני חושב שהספר הוא מעין מילון המנסה
להגדיר מושגים, כדי שהצרכן יבין קצת יותר על המתרחש סביבו
בנושא התיקשורת.
לדעתי הספר יכול גם לעזור לפוליטיקאים שמנהלים דיאלוג
עם הציבור וכמובן, אחרי קריאתו יוכל הקורא לדעת אם המיקצוע
מוצא חן בעיניו ואם הוא רוצה לעסוק בו.

הפסטיבל בירושלים נובע מפעילות רצופה של מרכז הקולנוע
— סינמטק ירושלים, שבו יש ארכיון סרטים, והפעילות היא
מעבר להקרנת סרטים. מבחינה אירגונית אנחנו צוות שעובד במוסד
במשך שנה שלמה ולכן העבודה על הפסטיבל נעשית בשנת
פעילות רגילה. הצוות שבא מבחוץ — אנשי הפקה ויחסי־ציבור,
באים רק חודשיים לפני הפסטיבל, ומצטרפים לתשתית מוכנה.
משוס כך המשכורות שאנחנו מקבלים נמוכות בהרבה מאלה
שניתנו בחיפה. הרבה מאוד פסטיבלים בעולם בנויים כפי שאנחנו
בנויים.

השבוע פורסם שקבוצת ספרים ישראלים זכתה במקום
הראשון ב תחרות תיספורו ת שגערכה בקאן שבצרפת. בת חרות
השתתפו ספרים מ־ 34 מדינות. זה כמה שנים ברצי פות
שהישראלים זוכים בבכורה.
פניתי לאחד מספרי הצמרת בתל־אביב, שוקי זיקרי,
שתחת ידיו עוברות רבות מנשות החברה הגבוהה בארץ,
זמרות, שחקניות, דוגמניות, המניחות לו לעשות בשערן
כאוות נפשו, ושאלתי אותו מה היא בעצם התחרות שעליה
דובר.
אני לא מאמין בתחרות הזאת בכלל. כבר הרבה שנים שישראלים
זוכים בגביע, דה לא מוזר? זו לא תחרות. זהו פסטיבל שבמיס־גררנו,
נערכת תחרות כללית על מדאה כללי, איפור והופעה.

יש אצלנו בשנים האחרונות התפוצצות של תיקשורת ובתוך
המישפחה המשמינה הזאת גדל באופן טיבעי גם מיספרם של אנשי
יחסי־הציבור.

פסטיבלים

תחרויות

טפרים

• מהי נקודת־התורפה של פסטיבל חיפה?
התחילו לארגן אותו מאוחר מרי. זה פגע הן באיכות והן באיר־גון.

מעורבות עיריית חיפה הזיקה?
אני לא מוכן להגיב על זה. זה תלוי באנשים, איך עובדים
בשטח, איך מסתדרים עם הפוליטיקה ובכל זאת שומרים על עצמאות
בתכנים. גם אנחנו עבדנו בשיתוף עם עיריית ירושלים והכל
היה בסדר.

• המשכורות שעליהן דובר גבוהות מדי?
אני לא שופט את העניין, אבל משכורת נקבעת על־פי ערכו של
העובד בשוק העבודה, הזמן שהוא מקדיש לעניין ומעשיו. אני
מניח שבפסטיבלים אחרים בעולם משלמים משכורות גבוהות
יותר.

• מה דעתך על העליהום שנערך עכשיו על פסטיבל
חיפה?
אני חושב שהוא מוגזם. הוצאת מסקנות לגבי אירוע כזה דורשת
זמן וניתוח מעמיק. שיטת העליהום מכל הכיוונים מוגזמת ולא
מעידה על רצינות הביקורת.

• אולי כדאי לאחד את פסטיבלי הקולנוע בא־ץ?
אני לא יודע לגבי איחוד, אני יודע ומקווה שהפסטיבל שלנו
(יוסי עין־דור)
בירושלים ימשיך ויהיה המרכזי והדומיננטי.

• אז איך בכל זאת זכר בתחרות תיפפורות?
זו לא תחרות תיספורות, זו תחרות על מראה כללי שבמיסגרתה
בוחנים גם את התיספורות.

• האם זוהי תחרות יוקרתית?
בדרך כלל מי שהולך לתחרות הולך בעצם לפסטיבל. באירופה
זה מאור מוכר בי מציגים שם קווים חדשים באופנה וגם בתיס־פותח.

השתתפת פעם בתחרות כזו?
בתחרות עצמה לא השתתפתי מעולם. אבל הייתי מדורג בין 20
הספרים הטובים בעולם על־פי ירחון־אופנה איטלקי שערך תחרות
כזו׳.

• התחרויות האלה קובעות את קווי התסרוקות
של השנה הבאה?
לא, בכלל לא. וו רק הצגה. החברות פשוט מדגימות את קווי
האופנה שלהן לשנה הבאה.

• אתה מכיר את מי שזכו?
אני יודע מי הם. זה תמיד אותו מועדון שמשתתף בפסטיבל
הזוז.
(יזסי עין־דזר)

• מין קורם מזורז ביחסי־ציבור?
לא קורס מזורז, אבל אולי כלי־עזר.

• אתה בוודאי ער לעובדה שמישרדי יחסי־ציבור
צצים אצלנו ממש כמו פיטריות אחרי הגשם. מדוע?

• אולי יש לאנשים הרגשה שזה מיקצוע זוהר ולכן
הם רצים אליו?
מי שחושב שהמיקצוע זוהר טועה, ואם הוא יתחיל לעסוק במיק־צוע
הוא יגלה את זה מהר מאוד.

• על הבריכה של סיפרך יש צילום של 10 גברים,
וזאת למרות שבמיקצוע יש רוב כמעט מוחלט לנשים.

מיקרה או לא מיקרה. הזמנו לצילום הכריכה כמה גברים
וכמה נשים. הנשים פשוט לא באו, אז ברגע האחרון יצאנו לחפש
מתנדבים ומצאנו גברים. זאת הסיבה שעל הכריכה יש צילום של
גברים בלבד.

• מדוע זהו מיקצוע של נשים?
זה היה מיקצוע של נשים לפני כמה שנים. היום מצטרפים הרבה
גברים. להערכתי היום יש כבר קרוב ל־־ז 25 גברים, אם לא יותר
מזה.

• ואולי זה מפני שלנשים יש תכונות מיוחדות
העושות אותן טובות יותר ביחסי־ציבור?
אני לא חושב שהנשים טובות יותר.

(דניאלה שמי)

•י 0 5ל ל*, :4

חודש וחצי אחו׳ וצח הירד, לא עש הפשע. חשוד
הנוצח אינו מאמין שזה הרוצח. הוא בטוח שלא

אסודס 10 חנן
אבא זגורי
.לחרוג את הרוצח טיפין־ט־פין!
ך* ודש וחצי אחרי רצח הילד חנן
1 1זגורי ( 8וחצי) ,ביקשה השבוע
המישטרה להאדיר בפעם השלישית,
ל־ 15 יום נוספים, את מעצרו של צעיר
יהודי בן ,32 תושב קריית־טיבעון, לוקה
׳בנפשו, בעל עבר פלילי, שהיה
אסור בעבר בכלא־דמון במשך חמישה
חודשים בעוון גניבה.
אף שקיים איסור על פירסום שם
החשוד, יודעים כל תושבי המקום במי
המדובר. יודעים לספר על מעלליו בעבר
וקורות־הייו. התאווה להפגין ידע
והתמצאות בנעשה גורמת לתושבים
להפנות את העיתונאי למישפחת החשוד.
וזו שמחה שניתנת להם האפשרות
להגן על הבן העצור.
שעות אחדות אחרי שנתגלתה גופתו
של הילד, נעצר החשוד בפעם הראשונה.
אחרי שגירסתו נבדקה, שוחרר
למחרת היום. שבוע אחר־כר נעצר
שוב, ומאז הוא נתון במעצר, כששמו

נאסר לפירסום על־פי בקשת המיש־טרה.
מדוע?
לומה בנפשו
**ישפחת העצור היא מישפחה
* /עניפה מאוד בטיבעון, שש בנות
ושלושה בנים. העצור הוא הבן השלישי,
בן .32 הכל מכירים אותה, ואף
יש קשר מישפחתי רחוק בינה לבין
מישפחת זגורי. אחותו של העצור גם
עובדת עם אביו של הנרצח, אמיל
זגורי, באותו בית־האבות. זגורי טוען
שאינו יודע מי העצור, אך מסתבר שלא
כף הוא.
העצור התגייס לצה״ל כשהיה בן
. 17 הוא רצה להיות נהג צבאי, אר
הצבא לא איפשר לו זאת. כשהשתחרר
מהצבא, היו לו בעיות נפשיות. הוא
נשלח להסתכלות, ומאז בילה שנים
רבות בבתי־חולים לחולי־נפש. הוא לא
עבד והתקשה להעסיק את עצמו.

לפני שלוש שנים, אחרי ריב עם שוטר
בתא־טלפון על אסימון, הוא פגע
בשוטר באבן. בעיקבות זאת הוא נשלח
שוב לבית־חולים לחולי״נפש בטירה.
אחרי שהשתחרר נתפס בגניבה, נשפט
והוכנס לכלא. במשך כל הזמן היה
נתון בטיפול ונטל תרופות חזקות.
שכנים יודעים לספר שלפני כמה
חודשים ניסה לפרוץ לביתה של מיש־פחת
כהן, שגרה באותו הבניין שבו גרה
מישפחת זגורי. הוא נתפס בשעת־מע־שה
וקיבל מכות הגונות מבני־המיש־פחה.
קרובי־העצור אומרים שהוא לא
פרץ לשם, אלא שחשדו בו משום שהיה
בן־בית אצלם. אומנם, ספג מכות, אך
הוא לא ניסה לנקום.
למישפחת כהן יש ילד שגם שמו
חנן, ועל־כן עלתה הסברה שבעצם לא
רצה העצור לפגוע בחנן זגורי, כי אם
בחנן כהן. אלא שחנן כהן הוא בן , 14
ולא יתכן שטעה בין השניים.
בני־מישפחתו של העצור מספרים
שהיה עימם במשך כל היום. בבוקר
הלך עם אחיותיו לבריכה. בשעה 2בצי
הריים שב לביתו, התקלח ונח. בשעה 4
הלך לבקר אצל חבר, ובשעות הערב
תיכנן לבוא לאירוע מישפחתי. למיש־טרה
חסר האליבי של העצור בין הזמן
שבו שב מהבריכה לבין הזמן שבו הלך
לחבר. בשל שעה חסרה זו הוא עצור. זו
השעה שבה חושבת המישטרה שזגורי
נרצח.
הדמות המצטיירת מדברי מישפחתו
של העצור, אינה מתאימה להנחה שאכן
הוא שביצע את הרצח. אם כן, מדוע
1קוקה המישטרה לתקופת־מעצר כה
ארוכה? האם כדי ללחוץ עליו עד שיודה?
האם בידודו מהמישפחה, שהיתה
לו כמעט הקשר היחידי לחיים, יכול
לזרז את פיענוח מיקרה־הרצח?
אביו של הילד מתקשה אף הוא להאמין
שהעצור הוא שביצע את הרצח.
המישטרה בדקה גם את סיפור התקרית
שהיה בפי השכנים. היה ריב בין
תושב השכונה ובין כמה ערבים, שבאו
לבקר את אחת הנשים במקום. על־פי
הסיפור התנכלו הערבים לצעירות, והדבר
עורר את זעמו של קרוב־מישפחה
שלהן, שתקף את הערבים. לדברי הש
כנים
אמרו הערבים ״אנחנו עוד נחסל
אתכם!״ בבדיקת־המישטרה עלה שאין
כל קשר בין המיקרה לבין רצח הילד.
סיפור אחר, שסופר אחרי הרצח, היה
של נער בן , 15 שטען שמכונית פורר

בה. ילדים אינם חופשיים לשחק כפי
ששיחקו קודם לכן, אמהות משגיחות
ביתר״הקפדה על תנועות הילדים, וכל
זר המגיע למקום הוא בגדר חשוד פוטנציאלי.

חני,
ואמו
״ממתינה לחנן שישוב!״
סיירה לבנה רדפה אחריו, והיושבים בה
ניסו לחטוף אותו. אחר־כך שונתה
הגירסה, ונאמר שהיתה זו מכונית מסוג
פורר אסקורט.
אין גבול לדימיון. גם לגבי הסיפור
הזה העלתה בדיקת־המישטרה שאין בו
ממש.

יד אלוהים

גופת חנן ליד זירת הרצח
״ערבי לא היה בא לרצוח מול האף שלנווי

ף* טיבעון ניכרת לעין החלוקה
^ בין שני חלקיה. בחלק האחד גרים
אנשים מבוססים, רבים מהם יוצאי־גר־מניה,
המטפחים את חצרות בתיהם
החד־קומתיים, עילית חברתית ואינטלקטואלית.
ובהמשך הכביש, כמעט
בפאתי טיבעון, קריית־טיבעון, שכונה
בעלת חזות חיצונית מוזנחת, רוב התושבים
הם יוצאי צפון־אפריקה, מיש־פחות
מרובות״ילדים, בעלות הווי־חיים
שונה, המיוחד לשכונה. ובשכונה, כמו
בשכונה, הכל יודעים על הכל, מי ילד,
מי נישא, מי התגרש, באיזה בית עבר
חתול שחור בין בני־הזוג.
חודש וחצי אחרי האסון המזעזע שפקד
את השכונה, האותות עדיין ניכרים

מרסל זגורי, אמו של חנן, מלווה
בבוקר את בתה אסתר בת ה־ 11 לבית־הספר,
ובשעות הצהריים מלווה אותה
בחזרה. בשעות שהבת לומדת נמצאת
האם אצל מישפחתה. קשה לה להיות
בביתה. המחשבות, חוסר השקט הנפשי,
חוסר הריכוז, מונעים בעדה מלהמשיך
לעבוד. הכל מסתובב סביב האסון שפקד
אותה. היא עוד ממתינה לחנן שישוב.
הוא
נרצח ביום השבת, ה־27
באוגוסט.
באותו היום ברח הרצל אביטן מכלא
באר־שבע. כל הזרקורים הופנו לעבר
הבריחה והרצח קיבל בתיקשורת כותרת
מישנית.
סמוך לשעה 6לפנות־ערב נתגלתה
גופתו במרחק של כ־ 100 מטר מבית
הוריו .״אני ישנתי, ואשתי ישבה בסלון
עם דוד שלה, שבא מצרפת. בשעה 3
אחר־הצהריים חנן קרא לי שארד, כדי
ללכת איתו לבית־הכנסת.״ הוא לא
ירד. בסביבות השעה ,3אומרת המיש־טרה,
נרצח הבן. גופתו נמצאה חבולה
בצורה מזעזעת ועליה סימני אלימות
קשים, אך לא סימנים של תקיפה מינית.

1הודי חולותבש ושב ס/עצה אבי
עובי הדג. התעלומה נשאוה בעינה
אתחנן חנן למד בבית־ספר יבנה בקריית־טיבעון,
בית־ספר דתי השייך לחב״ד.
הוא היה לפני תחילת לימודיו בכיתה

מישפחת זגורי היא מישפחה דתית,
שומרת־מסורת. הילד רצה להיות רב,
לכשיגדל. כשנמצאה גופתו, נמצאה
הכיפה שחבש מוטלת לידו .״ככה רצה
הגורל. היחס שלי לאלוהים לא השתנה.
יד זדון נשלחה בילד, לא יד הבורא. זה
נגזר מלמעלה!״ אומר האב.
את הרצח ניתן להשוות לשני מיק-
רי־רצח קודמים, שהיו באיזור חיפה —
רצח ישראל נולמן ורצח דני כץ.
להבדיל משני־מיקרי־רצח אלה, על
גופתו של זגורי לא נמצאו סימני
אלימות מינית.
נולמן נעלם בספטמבר . 1981 גופתו
נמצאה כעבור יומיים במידרון ואדי
בשכונת נווה־שאנן בחיפה, קרוב למי
קום־מגוריו. הוא היה בן 12 כשנרצח.
רני כץ היה בן 15 כשנרצח. בדצמבר
1983 נחטף סמוך לביתו שבשכונת־דניה.
שלושה ימים אחר־כך נמצאה גופתו
במערה, לא הרחק ממושב יעד
בגוש־שגב. גופתו היתה מעורטלת.

אף שניסו למצוא דימיון בין שלושת
מיקרי־הרצח, בשל היות שלושת הקורבנות
צעירים שנחטפו ושנרצחו ליד
ביתם, נראה כמעט בוודאות שאין
קווים משותפים בין רוצחי נולמן וכץ
לבין הרוצח של זגורי. הדימיון היחידי
שקיים הוא בשיטת־החקירה, באיפול

שנה. בגיל 18 החליט לעלות ארצה
לבדו. הוא בא מטעמים אידיאולוגיים,
כדי לבנות את ביתו בארץ״היהודים.

״אני הגעתי הנה בגלל אידיאולוגיה.
היום אין דבר כזה. האידיאולוגיה
היתה פעם, לא היום, היא נגמרה.
מי שאומר לך שהוא אידיאולוג הוא
שקרן גדול. אין דבר כזה. מי שיש לו
אפשרות לברוח, בורח. היתה אידיאולוגיה
בעלייה הראשונה ובעלייה
השניה, לא עכשיו. היום זה רק כסף.״

צעצוע לאחיו
הגדולים

ך* וא היה חבר בתנועת־הנוער
1 1דרור, ועם קומץ־חברים עלה ארצה
והגיע לקיבוץ בית״קשת שבגליל
המערבי.
שמונה שנים הוא היה שם. הוא
התגייס למחזור הראשון של הנח״ל
המוצנח :״בגדוד הראשון שעבר את כל
הצרות ״,הוא אומר.
כשהבין שחיי־קיבוץ אינם בשבילו,
עבר לקריית־טיבעון, שם גרו ועדיין
גרים רבים מבני״מישפחתו. הוא עבד
בחברת מקזחוז, עבד בבניין, עבד
שמונה שנים בתפקיד אח בשרות בתי־הסוהר.
אחרי שפרש משם התקבל כאח
לבית־אבות מקומי. שם הוא עובד בלילות
עד היום.
לפני 13 שנה התגרש מאשתו הרא־

הלוויית חנן זגורי
סיסני־אלימות קשים
בפברואר , 1980 בן־זקונים ,״צעצוע
לאחיו הגדולים.״

לא רצה
לאומני

ף* הלווייה שנערכה לילד, אמר
^ חבר־הכנסת החיפאי אמנון לין
(מערך) :״אינני יכול להאמין שיהודי,
ואפילו הוא איננו שפוי בדעתו, מסוגל
לבצע רצח נתעב כזה ...אם יתברר
שרצח הילד הקטן הזה היה על רקע
לאומני, נתפוס את האשמים ונעמידם
לדין בכל חומרתו!״
מישטרת חיפה, אף שניסתה לשמור
על זהירות בהצהרותיה לכלי־התיק־שורת,
הודיעה אז שקיים ״חשד כבד״
שהמדובר ברצח על רקע לאומני.
״זה לא יכול להיות רצח על רקע

וזקן בן־חודש מעטר את פניו, הוא פותח
את הדלת .״אני לא מסוגל להרדם גם
אחרי לילה של עבודה, מרגיש את
עצמי כמו בנאדם שגר בשכירות אצל
עמירר. המדיניות איננה מדיניות. אוז־לת־יד
של בתי־המישפט ושל כולם.
החוק שישנו איננו חוק. צריך יד קשה
יותר לגבי פושעים. מי שרצח צריך
שיוטל עליו גזר־דין מוות, אבל בטי-
פין־טיפין. מי שהיה לו לב לעשות את
זה צריך להמית אותו בפומבי!״
האם הוא ממורמר? ״מישהו אחר במקומי
היה שמחי יש ממה להיות
ממורמר! עכשיו אני חושב לסדר את
האזרחות הצרפתית שלי!
״כשבאתי הנה, הזנחתי את זה. היום
אני חושב לסדר את התעודות שלי. אם
בארץ שלי אני לא יכול לחיות בטוח,
אז מה יישאר לי? עדיף לחיות בארץ

אמיל זגורי מצביע(השבוע) על מקום הרצח
״עריף לחיות בארץ מכריה!״

החמור שהמישטרה הטילה על תוצאותיה,
ובספק המקנן לגבי מעורבותם
של מי שנעצרו.
חנן נקרא על־שם סבו, אביו של
אמיל.
אמיל עצמו נולד במארוקו, לפני 55

שונה, שממנה נולדו לו חמישה ילדים.
ארבעה בנים ובת. זמן קצר אחר־כך
נישא למרסל, שהיתה גרושה, כיום בת
,44 אמא לארבע בנות משלה. אחרי
שנישאו נולדה בתם אסתר בת ה־, 11
וחנן בן ה־ 8וחצי. הוא נולד ב־8

לאומני. הבן שלי הכיר את הבנאדם,
אחרת לא.היה מתקרב אליו. שנית,
ערבי לא היה בא לרצוח מול האף שלנו,
ושם אותו מול הבית שלנו!״״ אומר
האב.
כשהוא חבוש־כיפה, לבוש פיג׳מה,

נוכריה מאשר בארץ שלי. שם, לפחות,
אם קורה לי משהו, זה בארץ נוכריה, לא
בארץ שלי! בינתיים אני לא חושב
ברצינות על ירידה לצרפת, אבל אני
רוצה שיהיו לי התעודות שלי.״

ידסי עידלוד

חנן בביתו
.יד זדון!־

סגל\ץ גך
תדריך

לוס־אנג׳לס
קוטלת ילדיה
צבעים (טיילת, תל־אביב, ארצות־הברית)
-הילד הנורא של הקולנוע
האמריקאי חוזר לכותרות כבימאי,
אחרי 20 שנה עגומות. דני ס הופר
כמעט עשה מהפיכה עם אד בעיקבות גורלו, שקע בענני ס מי ם
ואלכוהול, אבל חזר עתה במרץ, עם סר ט שהסעיר א ת הרוחות
באמריקה ומאיר בצורה בוטה אתאחת הבעיות החבר תיות
החמורות שם.
העלילה אמנם שיגרתית: שוטר ותיק ושוטר צעיר, שניהם
במישטרת ליס-אגגלס, מסיירים באזורי הפורענות הנתונים
בשליטת כנופיות הרחוב. מערכת־היחסים שבין השניים, המ בוגר
מתון והצעיר חמומ-מוח, חיי־המישפחה של הראשון וסי-
פור־האהבה של השני, כל זה כבר חבוט ומשומש, ומוכר היטב
מסרטים אחרים.
לעומת זאת, סיפורן של חבורות-הרחוב, צורת״החיים של
צעירים אלה, המתפרנסים מסחר סמים, מת אגדים בכנופיות
שהן עבורם בית, מישפחה, מולדת, וסמל, שעבודו הם מוכנים
למסור את חייהם, מטיל אור על תמונת-מצב מחרידה ומסמרת־שיער.

מילחמה של ממש, עם כלי נשק לרוב, עם קורבנות שרובם
קטינים חפים מפשע, עוברים ושבים שבמיקרה נ תקלי ם באש
הצולבת שבין הכנופיות. מילחמה שבה אין המישטרה יכולה
לעשות הרבה, כי לעומת עשרות אלפי חברי הכנופיות, כל מה
שיכול החוק להקדיש לטיפול בבעיה, זו יחידה של 250 איש,

חובה לראות:

תל־אביב — הקיסר האחחן, קפה בגדאד,
פקין בלוז, בוקר טוב ו״אנחאם, הוסיכה הקסומה.
אהבגו כדכך. החגיגה של באבט, ליידי איב,
הקומיסארית, עיו״ם שחורות, פראגטיק.
ירושלים — פקין בלוז, החגיגה של באבט,
בוקר טוב ו״אט־נאם. הגסיכה הקסומה, עיג״ם
שחורות, פראנטיק.
חיפה — קפה בגדאד, בוקר טוב ו״אט־ואם,
אהבגו כדכך. פראנטיק.

תל־אביג
שון פן: הכנופיה שלך היא המיבצר שלך
שציודה ונישקה נופלים מאלה של העבריינים.
הופר יודע לא להיגרר באן אל האשמות כוללניות, ואינו נכנס
לניתוח חברתי מעמיק כדי להסביר את הגורמים של התופעה
(שהם בין כה ובה מובנים מאליהם) .הוא מצביע עליה, בקריאת
אזהרה נואשת ומפחידה באמת.
רוברט דובאל אמין, כדרכו, שון פן, שהיה מיוזמי הסרט,
משכנע. מלאכת־הצילום של ה אסקל וכסלר משובחת, ואם לא
בשל הסיפור, הרי בזכות הרקע צריך בהחלט לראות את הסרט.

האמרילן ניזציוז
של אנדרי
אנשים מבוישים (אורלי, תל־אביב,
ארצות־הברית) -עוד סר ט
של הכימאי הרוסי הגולה אנדרי
קונצ׳אלובסקי היושב על המדף זה
שנה וחצי. גם הפעם הוא מנסה להיות יותר אמריקאי מאמרי-
קאי, וגם הפעם הוא מתקשה בכך.
העלילה שולחת עיתונאית צמרת מניו-יורק, שיש לה קשיי
תיקשורת עם בתה הצעירה, משום שהיא עסוקה מדי בקאריירה
שלה, לחפש את מישפחתה בתוך הביצות הדרומיות של לואי זיאנה.
העיתונאית
ובתה מגיעות למקום שכוח-אל ומגלות שם עולם
אחר, שונה לחלוטין, מכל מה שהכירו עד אז, עולם של אנשים
פרימיטיביים אלימים, החושבים ומתנהגים כאילו חיו במאה
אחרת, בקצה אחר של העולם, ולא באמצע שנות ה״ ,80 מרחק
טיסה של שעתיים בקושי מהמרכזים התרבו תיים והעיסקיים
הגדולים בעולם.
עקרונית, זה יכול היה להיות דיון מרתק על עימות בין תר בויות,
על הזכות שיש לציוויליזציה אחת לשפוט ציוויליזציה
אחרת, על קידמה טכנולוגית לעומת קידמה נפשית. מעשית, זו
גלישה של תסריט לעבר חריגים התנהגותיים. העיתונאית מפ גינה
היסטריה הולכת וגוברת מן הרגע הראשון. בני המקום
עושים כמיטב יכולתם להיראות בקופים שטרם ירדו מן העצים,
והעלילה אינה באה אלא לאשר שאכן מדובר בעימות בין חולת-
עצבים ואוראנגוטנים משולחי-רסן.

הקומיסארית (תכלת, ברית־המוע־צות)
— סירסו של אלכסנדר אסקולדוב, שהיה
אסור במשך 20 שנה, על קומיסארית בהריון, בזמן
המהפיכה, המוצאת מיסתור אצל מישפחה יהודית
עד הלידה. חוויה קולנועית יוצאת־דופן.
בוקר טוב וייאט־נאם (נח, אר־צות־הברית.
מוצג נם באורניל בירושלים וברב־גח
בחיפה) — שדרן בתחנת־הרריו של צבא אר־צות־הברית
בוייאם־נאם, בתחילת המילחמה. סאטירה
אנטי־מילחמתית שחורה, והופעה מדהימה
של רובין ויליאמס בתפקיד הראשי.
פקין בלוז(דיזננוף. הונדקווג מוצג נם
באימפריה 1בירושלים) — פארודיה מטורפת
על סרטים פוליטיים, סירטי פעולה, התיאטרון
הסיני המסורתי ודברים אחרים, בסיפורן של
שלוש נערות שובבות העורכות מהפיכה פרטית
בתוך המהפיכה הכללית שהתרחשה בסין, באמצע
העשור השני של המאה הזאת. הבימאי: צואי
הארק.
פראנטיק (רב־חן. ארצות־הברית,
מוצג גם באורנע ירושלים וברב־אור ו בחיפה)
— רומן פולנסקי מביים בעידון ובמיקצועיות
רבה מותחן על רופא אמריקאי שאשתו נעלמת
בפאריס ועל הפאנקיסטית הצעירה שעוזרת לו
למצוא אותה. עם האריסון פורר.

ירושלים

ברברה הרשי -שחקנית טובה בבוץ
ברברה הרשי היא בהחלט שחקנית אמיצה, אחרת לא היתה
מעזה לבער א ת עצמה ולהוסיף שנים לגילה במידה כזאת. היא
זכתה לפרס המישחק בפסטיבל קאן 1987 על הופעתה בסרט
זה, הכרה מוגזמת במיקצת לתפקיד שאינו דורש, מלבד אומץ,
הרבה תיחכום. אשר לג יל קלייבורג, בתפקיד העיתונאית, היא
צורמת ברגעים השקטים המעטים שלה, ומגיעה לטונים
מגוחכים כשהיא מתחממת. עם זאת, צריך להודות שהצילום
מרשים בהחלט, וכך גם הנופים. אבל זה בכלל לא מספיק.

גם גזעני,
ג ם אווילי
קוברה ורדה (ל ב, תל־אביב, גרמג־יה/גאנה)
-קשה להעלות על הדעת
סרט אווילי, מעצבן ורע יותר נין
הסרט הזה. אולי משום שבימאי בעל
שם־עולם, ורנר הדצוג, חתום עליו. ובימאי כזה אינו יכול לצבות
להתחשבות שמעניקים לטירונים חסרי-ניסיון.
מדובר בשודד בראזילי מהמאה הקודמ ת, שנשלח על״ידי
בעלי מטעים של קני־סוכר לאפריקה, כדי לגייס עבורם עבדים.
האיש בז למעסיקים, כך אנחנו צריכים להבין, אבל נוטל על
עצמו את המשימה, מגיע ליבשת השחורה ועושה עסקי ם עם
מלך מטורף אחד. כאשר זה עומד להוציא אותו להורג, הוא
כורת ברית עם אחיו של המלך, שהוא מטורף עוד יותר. הוא
מאמן עבורו צבא של אמאזונות, עושה מהסיכה, מחד שאת
הסחר, אבל גם האח בוגד בו, והוא נותר חסר־כל.
עלילה אפית למהדרין, מסופרת בגולמיות מחרידה. לא ברור
מדוע אנשים עושים את מה שהם עושים ואף מעשה אחד אינו
פועל יוצא ממעשה אחר. ס טודנ ט לקולנוע היה מקפיד יותר על
הבהרת הסיפור לצופה. אם בכלל קיבלו ה שחקנים הוראה
כלשהי לכל אורך הסרט, היתה זאת בוודאי ההוראה לעשות כל
העולה על רוחם, והם, אכן, נראים המומים לחלוטין. יוצא־דופן
הוא קלאוס קינסקי, שנראה כמו בדיחה עצובה על שחקן
מוכשר, שהכישרון נעלם ממנו ורק העוויתות נשארו. הסצינה
שבה הוא מדריך נערות שחורות ערומות במלאכת המילחמה
היא ודאי אחד השיאים הקומיים של העשור האחרון בקולנוע.

שחקנים דה־ג׳אנט, פטנקץ ושון
הנסיכה הקסומה — חובה

קל או ס קינס קי( על האדמה) -ניצול השחורים
חמור מכל הוא הזילזול המוחלט של הסרט בבני־אדם,
ובמיוחד בשחורים. היחס אליהם הוא כאל עדר אלמוני
שדוחפים ימינה או שמאלה, ראשי בקר שניחנו רק במיקרה
בצורה הדומה לבני־אנוש. הסיום הצדקני שמנסה לתקן את
הרושם הזה, אינו משנה מבחינה זאת מאומה.
נכון שיש בסר ט כמה גופים יפים, וכמה מראות מפתיעים, כמו
היכל־מלוכה אפריקאי שריצפתו מרוצפת בגולגלות אנושיות,
אבל מוטב היה לתלות תמונות בכניסה לקולנוע, תחת להציגו.

מיטבח שזוכה בהגרלה, עורכת מישתה לבני
הכפר הדני הקטן שהצילו את חייה. עימות מופלא
בין אמונה בדת לאמונה באמנות ובחיים. עשוי
ברגש ובהבנה על־ידי גבריאל אכסל, עם סטפאן
אוררן בתפקיד הראשי.

חיפה
קפה בגדאד (אורה, נרמגיה. מוצג
נם בדינזנוף בתדאביב) — באווארית בריאת־בשר
נתקעת בתוך מוטל באמצע מידבר אריזונה
וכובשת את לב כל השוכנים בו, החל מן האשה
השחורה והמרירה שהיא בעלת המקום וכלה
בצייר תימהוני. אגרה אנושית נפלאה של פרסי
אדלון, עם מריאנה זאגברכט בתפקיד הראשי.

עדגד, סייגת ₪
העולם הז ה 2667

גם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה 1...גם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וג

סתם שבוע...

זה נורא נחמד מצד הטלוויזיה שנתנו לנו יום אחד של מנוחה בין האולימפיאדה
בקוריאה לבין התעמוליידה בישראל.
טוב, אז מעכשיו כל ערב נראה את המוצלחים שהצילו אותנו ועוד יצילו
אותנו ויתנו לנו חיים טובים ושלום ושיגשוג כלכלי וחינוך למופת וידאגו
לנו כשנהיה זקנים(אגב, עד שאנחנו נהיה זקנים הם בטח ימותו — אז איך
הם ידאגו לנו?) ,ובכלל.
ונניח שבאמת הם ישכנעו אותי ואני אחליט באופן מוחלט וסופי בעבור
איזו מיפלגה אני רוצה לתת את קולי הבודד — מה ייצא לי מזה? איך אני
יכולה להצביע? איפה אני אצביע? לא אני ולא חברותי ולא מכרי ולא ידידי
ולא שכני קיבלנו את ההודעה לבוחר. אגב, בעלי הוא היחידי שקיבל (אבל
זה בגלל שתמיד הוא רוצה להיות מיוחד).
אתם מוכנים לעשות משהו בעניין זה? ואל תספרו לי שהפקידה יצאה
לחופש, המנהל במילואים והמחשב מקולקל. הבחירות זה או־טו־טו, אתם

רוצים שנצביע או לא?
מיוחד לבעלי מזל

אז ירדו כמה טיפות גשם, למה להיכנס לפאניקה. אני מקווה שלא עשיתם
את הטעות שעושים כל שנה בסוכות, כשרואים ארבע טיפות גשם ומייד
מאכסנים את כל ביגדי הקיץ ומורידים את הפרוות.
הרי תיכף אחרי סוכות ואחרי שכל הבית מאורגן היטב לחורף, כולל פחי
נפט, עצים למדורה, ונטילטורים בבוידם וכל השאר, תיכף אחרי זה מגיעים
החמסינים, ואתם יודעים היטב מה זה חמסין כשלובשים שימלת פלנל
ונעליים גבוהות.
אז אל תתנו לו — למזג האוויר — לסרר אתכם, כשמתחיל הגשם פשוט
תעשו כאילו לא ראיתם אותו ותשאירו את כל הגופיות בהישג יד.
אתם עוד תודו לי, זה בדוק.

15 שנה אני חיה עם אותו הגבר וכל יום אנחנו מדברים כמה שעות, ואני
סיפרתי לו כבר כל מה שאפשר לספר וחשבתי שגם הוא. ואז פתאום, ביום
השישי האחרון, הוא מספר לי שבאיזה מקום אצל דרויאנוב כתוב שהבן־אדם
זה כמו חייט פולני.
כלומר?
חייט פולני חי ומת — וגם הבן־אדם ככה.
15 שנה עם אותו איש, ועדיין לומדים.

למי שמאמין ולמי שחצה להאמין

הספרים שימושיים מאוד לפיענוח חלומות,
לכישופיס שונים ולבדיקת הגורל המחכה לנו —
לדעת הסינים. לא ניסיתי — אני מפחדת. אבל
אולי אתם?
הכל מקושט באיורים ישנים ויפהפיים והקדמה
מסיפורי הדודה אנבלה, שכבר שווה ספר בעצמו.

מי שהיה לו מזל ונולדה לו ילדה, מוכרח לדעת
שברבי זה כבר מזמן לא א . 1היום מה שהולך
בשוק הילדות זו סינר׳ ,ואיפה ברבי ואיפה היא.
אתם יודעים, אני מקווה, שאפשר לקבל סינר׳
ספורטאית, זמרת רוק, מארחת, רקדנית, עקרת־בית,
נערת־זוהר ואפילו כלה. יש לה גם בן־זוג
ושמו פול, אבל אותו באמת לא מוכרחים.
וברור גם שלס־נד׳ יש מאות בגדים ואביזרים,
בית הכולל חדרים רבים על ריהוטם המלא, וכו׳

חינם

חברת רבלון חנכה בימים אלה את מרכז־היופי
הגדול בארץ, המשתרע על פני 400 מטרים
רבועים וכולל חדרי יעוץ אישי.
כל אשה הסובלת מבעיות עור או אינה יודעת
להתאפר יכולה לבוא לבית רבלון שבבניין אבגד
ליד בורסת היהלומים ברמת־גן, ולקבל יעוץ
אישי לגמרי תמורת ...כלום.
אחרי שאחת מיועצות היופי של החברה תטפל
בך, תציע את הצעותיה, תאפר אותך ותיתן לך
שיעור קצר בכל הנוגע ליופיר, את יכולה להגיד
שלום ותודה.
ברבלון אומרים שהם ערוכים לקבל 2000
נשים בחודש(לא מבינה, אגב, מדוע הגברים לא
צועקים שמפלים אותם לרעה).

אם אתם פוקדים את תחנות״הדלק פז ועוז
בשבועות הקרובים, בקשו לקבל את מדריך
הנופש, התיירות ושרותי־העזר לנהג. המדריך
מכיל 13 מפות, מסלולי־טיולים .,ורשימת אתרי
תיירות. מלבד זה הוא כולל גם עצות לנהג ומידע
על שרותי־עזר שונים בעניין נהיגה, טיולים
ורכב.
השופט רב לוין נתן את ברכתו להפקת המדריך,
וגם שרות זה ניתן חינם.

תפוח־אדמה

פינת האוכל של סינדי
ברבי כבר לא א1
וכל. הסינר׳ עצמה עולה בין 15ל־ 39 שקלים
(תלוי בגודל) ,אבל האביזרים...
ולמה שלא יעלה לכם? אתם יודעים כמה עלו
לי הרובוטריקים והאקדחים למיניהם?

ולבובות, שבובות זה כבר לא בשבילן, והן
בעצמן צריכות קצת מזל...
הגיע ארצה, ישר מבראזיל, צמיד המזל, עשוי
מבד וחוטים, בכל הצורות והצבעים. אפשר לענוד
על היד, הרגל, הצוואר, ובכלל. מחיר הצמיד
חמישה שקלים בלבד, וגם זה כבר מזל גדול מאוד.

עיני תפנח אדסה לאדם השנוא
לפני כמה חודשים סיפרתי לכם, במדור זה,
איך לימדתי את ידידי יורם אפק שאם משהו הולך
לאיבוד צריך להפוך כוס ומיד האבדה נמצאת.
אני לא לגמרי בטוחה שבעיקבות זה הוא החליט
להקדיש כמה חודשים מחייו לריכוז כל האמונות
הטפלות שהוא מכיר ולהוציא אותן בכתב, אבל
עובדה היא שממש עכשיו הוא יצא לעולם עם
סידרה של ארבעה ספרים, שיש לו החוצפה לקרוא
לה ספרים ננובים.
האחד עוסק בהורוסקופ סיני, השני בחלנמנת
שחורים סו חר, השלישי הוא צמחים קסנסים
!מכושפים והאחרון הוא ספר על חינוך מיני בשם
כיצד אספר לבני?
נדמה לי שזהו המאגר הגדול ביותר(בעברית)
של אמונות טפלות והוא עוד יהרוג אותי על המינוח
הזה, כי אצלו אין ״טפלות״ ,יש רק
״אמונות״).

גרניום לגירנש מזל רע
המחיר — חברים לא לוקחים כסף. המלצה —
חסר לי שלא:

שיחות חודן(עם המיש
אמא תגידי, את בדיאטה או משהו?
לא, למה?
לא הפסקת לאכול כל היום.
תפתחי מהר את הרדיו, אולי יגידו משהו על
השביתה.
אתה רוצה שביתה בבית״ספר או לא רוצה
שביתה?
אני לא מוכן לענות על השאלה הזאת בלי
עורך־הדין שלי.
רבת עם עידו?

מתי?
בשבוע שעבר.
למה רבת איתו?
את יודעת שזו חדירה לחיי הפרט, מה שאת
עושה עכשיו?

צמידי המזל
בכל הצבעים בחמישה שקלים

אמא, באיזה גיל מוכרחים להצביע בבחירות?
מגיל

ברוך השם, יש לי עוד שמונה שנים שקטות.

..זגיו

פרח הלבנדר
יכולת לראנת שדים
למה אתה לא מתחבר עם הילד ההוא?
כי הוא אידיוט.
איך אתה יודע?
אם אני אגיד לך שהוא בעצמו אמר לי,
תאמיני לי?

בני(בן ה־ :)13 חבל נורא שלא היה לי זמן
היום, רציתי ללכת להפגנה של יש נבול .
אחיו(בן ה־ :)10 כן, קח אותי גם! מאיזה גיל

על דוגמניות
בנסיעות אורחים
שמביאים את עצמם במתנה
קיר־גבס שעיצבן את הרבנים

11ך1ה||( 1\ 1מימין) מנהלת סוכנות״הדוגמניות של ״עולם
__ 1ן 11| /ו האשה״ פגשה במסיבה בדוגמנית־הצילום אורי״
אנה גבעולי, שהגיעה בחברת אמה ורדה. גבעולי שינתה סימון לבוש.
ן ״ ןדלך 1ך | 1היוזה ללא־ספק האטרקציה של המסיבה. רוסי, שלבשה
111 1 1 1 1 1בגד כחול מחורר וקרוע במכוון במקומות הנכונים, דאגה
להבליט א ת חיטוביה במהלך כל הערב ולסובב את ראשיהם של הגברים

הנוכחים. הישראלים, שלא כל״כך
מכל עבר ולא נתנו לה מנוח. במה׳
השערות מהשערות שונות, אבל ל׳
עסוקים בעצמם
שתי מסיבות גדולות היו באולם
הוי־אי־פי בסינרמה, האחת של הדוגמנית
יעל גרטלר שחגגה את נסיעתה
לחו״ל לצרכי צילומים, והשניה של
שרון בריר, בתם של העיתונאית
ברוריה אבירן ועורך־הדין אברהם
בריר וסגנית מלכת־היופי גלית

אהרוני.

גלית אהרוני

קיבלה נשיקה מהחבר הצמוד, עופר ארז,
שמאז שחזר ארצה הוא אוהב מאוד שמכנים
אותו בשמו האמריקאי, שון. ארז החייל מבנה את גלית בכינוי אשתי.

פרידמן מהיפות יו־
1111 1 1 1תר, חזרה לא מכבר
מסיור־צילומים בחו״ל בחברת בן־
זוגה המסור עידו שטיינברגר.

לואיז עמו

רוקדת במסיבה. אנשי״מיקצוע, שנכחו במסיבה,
אמרו שהיא דומה יותר ויותר לדוגמנית האוונגר-
דית רונית אלקבץ שהיגרה לניו״יורק. השתיים היו בעבר מיודדות ביותר.

הדוגמנית לואיז עמר חגגה את יום הולדתה ה־ 18 ואת נסיעתה לצילומים
ביפאן. עמר ניחנה בחושניות ובסכס־אפיל שגורם לגברים רבים לחזר אחריה
בעקשנות. למסיבה, שנערכה במועדון הסטפס שביפו, היא הגיעה עם החבר הצמוד
ערן יעקובוביץ, אך עובדה זאת לא מנעה ממנה לפלרטט וליהנות ממבטיהם
של הגברים הרבים שהיו במסיבה, שלא פסקו מלכרכר סביבה.
עמר נפרדה מהחבר ומהידידים לתקופה של שלושה חורשים, אך בן־זוגה הבטיח
לבוא לבקרה ביפאן. במסיבה נכחו עוד דוגמניות נוספות, שגם הן יצוא מוכר של
ישראל, אך ההצגה היתה כולה שלה, והיא טופפה בין אורחיה בנון־שלנטיות.

י — 22

במסיבה של שרון נכחו גם הוריה,
שלא בדיוק מצאו את מקומם בין מאות
הצעירים בני ה־ .20 בין המבוגרים יותר
נראו איש־העסקים דני זיתוני, המתכוון
להינשא ב־ 3בינואר לחברתו
מיכל שבא, איש־התכשיטים אבי
סוויד והתעשיין אורי עליזי.
עוד נראו הדוגמנית אתי אוחנה,
שחזרה מחו״ל ואשת־החברה יונה
לחוביץ שהיתה עסוקה בשיחה ערה
עם אמריקאי בשם בוב גודמן, שהיה
בין המממנים של תחרות־האיגרוף
שהיתה בסינרמה. וכרגיל בכל המסיבות
האלה, האורחים לא הביאו מתנות.
מרביתם היו כל כך עסוקים בעצמם
שהם כנראה בטוחים שעצם הנוכחות
שלהם במקום היא מתנה.

\ ל| ן ״ 11ך 1ח (מימין) היורשת לבית ״ידיעות אחרונות״,
1 /1 1 /1 1 1זוכה לחיבוק משרון בריר הרואה במוזס
11 11
אחות בוגרת. השתיים מכירות מהתקופה ששרון היתה תינוק ת וג׳ו־די
השגיחה עליה. מיכאלה ברקו (בצילום משמאל) בחופשת מולדת.

גם קיר צריך הכשר

מה עושים חמישה גברים עשירים שיש להם הרבה כסף והם אוהבים חברה?
פותחים בית־קפה־מיסעדה. זה בריוק מה שעשו חמשת השותפים שפתחו את קפה
הצוק בהרצליה־פיתוח, הממוקם במלון־הדירות בין מלון ה שחן למלון דניאל.
המקום, הנמצא על צוק המשקיף על הים, מתפקד כעת כבית־קפה ובעתיד הקרוב
הוא אמור להתרחב גם למיסעדה.
וכמו שכל פתיחה של בית־עסק מלווה במיני־שערוריה, גם מקומו של הצוק לא
נפקה. מאיר גורן, אמן של פיסול בטכניקות שונות, עיצב קיר ענק מיציקות־גבס
של דמויות נשיות מעורטלות. אנשי הרבנות, האחראים על ההכשרים, עשו סקנדל
גדול כשראו את הקירות האמנותיים ואיימו בסגירת המקום. הלחץ שהפעילו עבד
וגורן שינה במעט את עבודותיו, וכעת נראות היציקות כמו קונכיות ושכלולים.

7 | 1 1ץ ״ ך 1איש״העסקים שעלה לכותרות באחרונה, בעיקבות
| | 1הסיכסיך הכספי שלו עם אחיו שימעון קדם, הגיע
\111
בחברת אשתו והוקף בחברים. רבים זיהו אותו בגלל פירסום הסיכסין.

ילים להופעות מהסוג הזה, הקיפו איתה
הערב החל ויכוח לגבי מוצאה, והועלו
ית הכל נשארה רוסי חידה לא פתורה.

לערב הפתיחה הגיעו אלפים, והיה כל כך צפוף והמוני שימים אחדים לאחר מכן,
במיפגשים חברתיים שונים, שאלו אנשים את חבריהם האם היו בפתיחה הגדולה
של הצוק, וכשקיבלו תשובה חיובית היו המומים, כיצר הצליחו כולם להידחק
למקום. הסיבה לכר נעוצה אולי בגודלו של המקום ובמיבנהו. חלק מהמוזמנים
התרכזו במירפסת וחלקם העדיף להישאר בפנים.
זמר כושי מלווה בתיזמורת שיעשע את הקהל כששחקן־הכדורסל ארל
ויליאמם מלוה אותו בשירה. חלק גדול מהאורחים היו חברי הבורסה, חבריו של
היהלומן יעקב נופנברג, שלא הפסיק מלשעשע את מי שנקבצו סביבו. לקראת
חצות וחצי הופרחו לאוויר כמה יונים לבנות, לסימן של מזל טוב.

זמר עברי
שלומית אמיר
לאמריקה

הדוגמנית, חזרה מחו״ל בחברת ידידתה
הטובה קרוליין, וכבר במסיבה הפגינה את
רגליה החטובות כשהיא ישובה על בירכיו של דוגמן־העבר אבי מורקי.

חמסין כבר לא היה בחוץ, אבל זה
לא הפריע לחברי להקת חמסין לצהול
ולשמוח ערב נסיעתם לסיבוב הופעות
בארצות־הברית.
אחרי המופע שלהם באמפיתיאטרון
של מוסיאון־הארץ נערכה להם מסיבה־קוקטייל
במיסערת מוסיאון הארץ.
רק אורלי פלד, בתו החטובה של
המפיק מיקי פלד, העוזרת לאביה בהפקת
האירוע, הסתובבה כרסר״ית בין
האורחים וחילקה הוראות ותפקירים
לזמרים הצעירים. בין המעודדות של

(מימין) הזמרת, אשתו של הזמר משה דץ, מאכי-
||\1־ ןןד
\ ו | 1 11 4 11 לה בכפית את הזמרת רחלי חיים. השתיים באו
לעודד את חברי הלהקה, ומפאת פירסומם זכו במרבית תשומת״הלב
של הצלמים. בצילום למטה חברי הלהקה והעוגה שקיבלו בתור קמע.

שולהחן 5x552

קים אלגנטית, פרי עיצובה של
המעצבת פרומה בלוגרונד(מימין).
חברי הלהקה נראו גם מירי טננ*
באום ומיכל נחמני, חברות להקת
מננז הזוכה להצלחה עם השיר נרה
בשינקין. השתיים הרגישו מנוסות
בהשוואה לאחרות. מי שבלט היה
האופנאי יובל בספי* ,שלמרות שעלה
במישקל בצורה ניכרת בלט, כהרגלו,
בלבוש אכסטרווגנטי__ .

כתב: ז 1הר אנהליאב, צילם: ארי דסה

רנה דאוסון, יהודיה אמריקאית החולמת

דומיינית דאוסון בתצלום־פירסום
תמורת 150 דולר לשעה. בלימוזינה מהודרת
ך* משך שבע השנים האחרונות
^ היה לה ג׳וב נהדר, זוהר: היא היתה
הכפילה של אלכסיס משושלת, ג׳ואן
קולינס. לא ניצבת המצטלמת במקומה,
בזמן שמכוונים את התאורה, אלא בפילה
של ממש. המתלבשת, המסתרקת,
המתאפרת, המתנועעת והמתנהגת
כמוה.
תמורת 150 דולר לשעה, היתה רנה
(מתחרז עם טנא) דאוסון, יהודיה
אמריקאית בת שלושים־פלוס־פלוס
(יותר מזה היא לא הסכימה לגלות)
מגיעה בלימוזינה לפתיחות חגיגיות,
יוצאת מן המכונית המפוארת על תקן
של אחת מכוכבות־הטלוויזיה הכי פופולריות
בארצות־הברית ובעולם, מפגינה
נוכחות, לוחצת ידיים, לוגמת
שמפניה, מחייכת.
״לפעמים זה בילבל אנשים,״ היא
אומרת ,״הם לא ידעו אם זו אלכסיס או
הכפילה שלה ״.לאירועים חשובים במיוחד
היו מגיעים גם כוכבים של ממש,
לא רק כפילים. באחד מהם, למשל,
פגשה רנה את דיאנה רוס(האמיתית).
רנה היא אשה יפה, גם כשאינה
בתפקיד אלכסיס, מטופחת מאוד, לא־גבוהה
(כמו אלכסיס) ,חטובה ונשית
(כנ״ל) ,יודעת מה היא רוצה בחיים
פיקחית, שנונה, חברותית מאוד, חמה.

10011
^ ת הג׳וב הזוהר שלה, וככל הנר־ד
£אה את חייה באמריקה בכלל, היא
מתכוונת לעזוב בקרוב מאוד, לטובת
נישואין לגדי הראל, ישראלי החי מזה
18 שנה בגיו־ג׳רסי. היא פגשה אותו
.לפני שנתיים, התיידדה איתו, אחר־כך
התאהבה בו, וכיום החלום שלה הוא
להצליח לשכנע אותו לחזור לחיות

י— 2 4

בארץ, כי היא אוהבת את ישראל ואת
הישראלים.
לפני שהפכה שחקנית־קולנוע וכפי־לתה
של אלכסיס, היתה דאוסון, שהיא
בעלת תואר אוניברסיטאי בחינוך וב־דראמה,
במשך שנה מורה בתיכון,
באיזור שבו גרות מישפחות כושיות
עניות .״זה שבר את ליבי, הילדים האלה,
ממישפחות הרוסות,״ היא אומרת.

אחר״כך החליטה לנסות את כוחה
כשחקנית. היא קיבלה תפקידונים ב־אופרות־סבון
בטלוויזיה, ובכמה סרטים
מפורסמים ראו אותה במשך כמה
שניות. בשושנת קאהיר הסנולה של
וודי אלן היא היתה רקדנית במועדון־
לילה, ואף קיבלה שם קלוז־אפ (צילום
מקרוב) .בשיגעון המוסיקה, הסרט
הידוע של ג׳ון טראבולטה, היא היתה

1 1111י *־ 1־1־י± 1חיייי

לפני שנתיים הגיעה דנה דאוטון לביקור בארץ.
פגשתי אותה באמצעות ידידה משותפת. היא
מצאה חן בעיניי, עם הפתיחות והלבביות שלה.
דיברנו על עניינים אישיים, כאילו אנו מכירות כבר
זה שנים.
היא הראתה לי את תיק״הצילומים שלה, שהיה
מדהים: בכל צילום היא נראתה בצורה שונה,
באיפור אחר, בבגדים שונים. הצילום שלה בתור
ג׳ואן קולינס היה בא מ ת מהמם. קולינס לא היתה
ידועה אז בארץ במיוחד, מכיוון שאלכטיס הצטר פה
לטידרה רק חודשים אחדי ם מאוחר יותר.
רנה התאכטנה אז, כמו היום, בהילטון. ישבנו
בלובי. בני גאון, שהיה אז מנכ״ל הקו־אופ, הגיע
לשם לפגישה. הצגתי לפניו א ת רנה. הוא ראה א ת
תמונתה כאלכטיט, ואמר שהיא הגיעה לארץ קצת
מוקדם מדי. גאון אמר שאילו אלכטיס היתה אז
מוכרת בארץ, הוא היה יכול לשתף א ת רנה בפיר־טומת
לקו־אופ, והציע לה להיות בקשר, אם תגיע
לכאן כאשר זה יהיה אקטואלי.
מכיוון שרנה היתה בעיניי ״טיפור מעניין״ ,רשמ תי
דברים מפיה, לקח תי שני צילומים שלה, והת כוונתי
לפרטם א ת הטיפור עליה כאשר כולם כאן
יידעו מי זו גיואן קולינט.
כולם ידעו תוך זמן קצר, אבל כתב־היד נשאר
אצלי. תיארתי לעצמי שהיא תגיע שוב לכאן, מתי-

__ 1*6470ז1,

תצלום־פירסום של דאוסון
״משלם לא יצאתי, ולא אצא, עם נבר כדי להשיג תפקיד בסרטו״

ד ! ^ח1ו י

שהוא, והשהיתי א ת הטיפור. כאשר היא התקשרה
אלי בשבוע שעבר, ידעתי שזהו, אפשר להוציא את
הדפים ואת הצילומים מהמגירה.

וכך היא אמרה אז:
אני אוהבת א ת האנשים כאן, הם חמים
וחברותיים. לי יש, בעצם, תכונות של צברית. אני
ישרה, כנה, שונאת פיטפוטים טתמיים, טמול־טוק.
אני פתוחה, אין לי שום דבר להסתיר.
עוד לא מצאתי את הגבר של חיי. היכרתי פה
ושם גברים שהיו עשויים להתאי ם לי, מבחינת
הרמה שלהם, ההשכלה, ההצלחה בחיים. אבל לא
נוצרה בינינו כימיה.
מעולם לא יצאתי, ולא אצא, עם גבר כדי להשיג
תפקיד בטרט. אין לי צורך בכך, והקאריירה לא
חשובה לי עד כדי כך.
אני אשה של גבר א חד. תמיד הייתי. אני רוצה
להתאהב. בשביל מה אנחנו בכלל בעולם, א ם לא
כדי לאהוב ולהיות נאהבים:
זה לא קל, למצוא אהבה ולשמור עליה. אבל זה
לא בלתי-אפשרי. צריך רק להאמין, כמוני, ומי
שמאמין, בסופו של דבר מוצא.
עד כאן דבריה אז.
בדיוק שבועיים אחר-כך, בצורה מיקרית,
כשהיא חשבה בטעות שהוא לקוח המישרד, היא 1
כ ע מי דדן ₪
מצאה אהבה.

רקדנית־דיסקו, וגם במועדון המתנה
ראו אותה.
כאשר הסתובבה בין סוכנים ומי
להקים כשתיק־הצילומים שלה בירה,
שמעה המון פעמים :״את נראית כמו
ג׳ואן קולינס!״ זה נתן לה את הרעיון
לשלוח את תמונתה לסוכנות הגדולה
ביותר בהוליווד של ה־<1 .0 0 1
(הדומים, או הדומיינים) .״מה
יש לי להפסיד,״ חשבה.
חיש־מהר היא קיבלה תשובה נלהבת,
וכך היא הפכה לכפילה של
אלכסיס. תמונתה היתה בספר, המופץ
בכל העולם בין 20 אלף חברות, הקשורות
בפירסום, בקולנוע ובעיתונות.
העיקרון פשוט: בעל־מיסעדה, למשל,
מארגן פתיחה חגיגית. הוא רוצה
שיהיו שם מפורסמים, אבל אין לו די
כסף ודי קשרים כדי להשיג את הכוכבים
האמיתיים. אז הוא מסתפק בכפילים,
המוסיפים זוהר למסיבה שלו.
פעילויות נוספות של רנה־על־תקן
אלכסים: תצוגות־אופנה של בגדי
שושלת, ראיונות בטלוויזיה, סרטי־פירסומת.
היו גם צילומי הצינות של
כאילו־שושלת, לצורכי פירסומת. הסצינה
שלה במיסעדה, עם הכפילה של
קריסטל, למשל.
רנה :״ישבתי עם הכפילה, וחיכיתי
לתחילת צילום הסצינה. פתאום ראיתי
זבוב ליד הפנים של קריסטל, רציתי

על עליה לישראל, היא יותר מאשר נפילה. היא דומיינית
״כדי לסגל לעצמי את תנועות־הגוף
שלה, ההתנהגות, האינטונציות, צפיתי
בכל האפיזודות של הסיררה ״,היא
מספרת .״היה לי קל להיכנס לתפקיד,
מכיוון שיש לנו כמה תנועות משותפות.
למשל, תנועת־העיניים של
אלכסיס, כאשר היא כועסת פתאום.
הופתעתי לגלות שגם אני עושה ככה
בדיוק! כשהייתי מאופרת ולבושה
כמוה, הייתי היא. הלכתי כמוה, התנהגתי
כמוה.
״יש לי עדיין כל הבגדים שאותם
לבשתי בתור אלכסיס — לקחתי אותם
מבוטיק־הבגדים של אמא שלי: חליפות
הדוקות אלגנטיות, עם כתפיים מרופדות,
שמלות יפות, כובעים גדולים,
דראמתיים. כאשר הייתי צריכה להיות
מכשפה, עשיתי את זה בצורה משכנעת.
אגב, היא לא כזאת בחיים.

דאוסון בחיים

״לא פגשתי אותה מעולם, אבל היא
ודעת על קיומי. אילו היתה משתמשת

״בניריזרק יש הרבה אגטי־שמיזת ן־

לעתיד. הם התאכסנו במלון הילטון,
וטיילו הרבה בארץ. עברית אין היא
מדברת, רק מבינה מעט.
על הארץ :״אני מרגישה מאוד
חופשית כאן. נולדתי באמריקה, אבל
אני מרגישה טוב יותר כאן מאשר שם.
מרגישה יותר יהודיה, ואני מתכוונת
לשורשים, מכיוון שאני לא דתית. אני
אוהבת את האוויר הרענן, את תל־אביב,
שהיא כמו מיני ניו־יורק, רק
נקיה יותר, עיר עם אופנה.
״ואף אחד לא יקרא לי כאן,פאקינג
ג׳ו׳ז בניו־יורק יש הרבה אנטי־שמיות.
בתור שחקנית, ממש הרגשתי בזה.
האנשים שדרכם הייתי צריכה לקבל
עבודה — סוכנים, מלהקים — כולם
גויים, שאינם אוהבים יהודים. חלק
מהמפיקים והבימאים הם אומנם יהודים,
אבל רק מי שבצמרת מצליח
להגיע אליהם״.
גדי הראל הוא גבר נאה, כסוף
שיער, בן .50 נולד בתל־אביב, היה
חבר בהנוער השבד. אחר־כך היה

ג׳ואן קולינם ב״שושלת״
״לא פנשת׳ א 1תה משלם ואתרי
המילחמה הוא קיבל קביעות
באוד, אבל לא היה לו כסף לקנות
מניה. קרובים מארצות־הברית הבטיחו
לו: בוא לכאן, נעזור לך! כאשר
שואלים אותו מדוע עזב את הארץ, הוא

עונה במילה אחת: כסף. הוא נסע
לאמריקה, אבל הקרובים איכזבו. הוא
לא קיבל מהם שום עזרה. הוא הצליח

נעמי דד₪ ,
(המשך בעמוד <30

ג׳ואן קולינם עם סין מנספילד ב,,בעל כורחה אומרת כן״ ()1957
.הם לא ידעו אם זו אלכסיס אז הכפילה שלה ולתפוס
אותו. קמתי, הלמתי את הידיים,
תפסתי אותו. לא ידעתי שכבד התחילו
לצלם, לא אמרו לנו. את סצינת הזבוב
הם השאירו, כי זה היה נראה כאילו
אלכסיס מתקיפה את קריסטל״.
רנה גם יודעת לדבר כמו אלכסיס,
במיבטא אנגלי־בריטי. שנה שלמה היא
למדה איך לדבר ככה. לגבי הדברים
האחרים היא התאמצה פחות.

בכפילה, זו הייתי אני, מכיוון שהייתי
אלכסיס היחידה בסוכנות הזאת״.

שבוע שעבר היא בילתה
,חופשה בארץ, יחד עם בעלה-

מדריך־טירונים בנח״ל. שנים אחדות
הוא עבד במישרד־הביטחון, ואחר־כך
היה נהג שכיר באוד.
במילחמת ששת־הימים שירת ב-
רמת־הגולן, כחייל־מילואים. הוא היה
מפקד המוצב .״אף פעם לא כתבו עלי
בעיתון,״ הוא אומר ,״רק פעם אחת,
בהעולם הזה. עיתונאי הגיע אז למוצב
ברמת־הגולן, ריאיין וצילם אותי״.

רנה וגדי בארץ
.חשבתי שהיא קצת משוגעת׳

צפריר גשדיב

על תת־תרבות ותרבות
מילה שגורה למדי בשפה היא, אם אינני טועה,
המילה ״תת־תרכות״ (6ז 11ז .)8115< 111 אין הכוונה
למשהו פרימיטיבי, עכור, מפגר למחצה, מעין
מקבילה ל״תת־תזונה״ ,״תת־אדם״ או ״תת־אנו־שי״
.תת־תרבות היא אותו עולם מושגי וחווייתי,
בעצם כמה וכמה עולמות או כוכבי־לכת, הסבים
זה לצידו של זה. אולי יופיע יום אחד נסיריקטו
שימפה את אותם כוכבים, לאחר שידלג מכוכב
הפופ לכוכב הג׳אז, מכוכב הג׳אז לכוכב הג׳ינס/
חולצת טי, ומזה לכוכב המערבונים או כוכבו של
היצ׳קוק ״הגדול״ ,שהוא אולי גם כוכבה של אגתה
כריסטי — ישפטו המומחים. המיוחד לכל כוכב
וכוכב מאלה שהזכרתי(קיימות כמובן מערכות
שלמות נוספות, עד אין סוף) ,שהוא נתפש כאילו
היה פלאנטה, עולם ומלואו המקיף ומכיל את כל
החוויות האנושיות, או על כל פנים את החשובות
שבהן ומעניק להן ביטוי, מעצב אותן או משקף
אותן בררו אמנותית. שהרי חסיד הג׳אז מאמין
באמת ובתמים כי באמצעות הנגינה האהובה
עליו, בביצועיהם של כל אותם נגנים, אכן בא
לידי ביטוי עולם אנושי, עולם חווייתי מגוון
ועשיר. במקביל, חובב המערבונים, הבקיא בכל
סרטיו הקלאסיים של ג׳והן פורר המנוח, אפילו
אם לא כתב מונוגראפיה על מישחקו של ג׳והן
ויין, דיסרטאציה על גרי קופר, או דוקטוראט על
״שיין״׳,נפשו רוטטת כולהינוכח ״הפשטות הגדולה״
של פורר (או של ויין) ,שהיא, בעיניו,
שוות־עיר לפשטות ציוריו של פיירו דה לה
פראנצ׳סקה — באותה מידה שחובב הג׳אז היה
מוצא הקבלה בין באך לבין סווינגל זה או אחר, או
בין מיילס דייויס וחצוצרתו לבין בטהובן ופסנתרו
(האם אין התוגה של הראשון זהה לזו של האחרון
בסונטה ״ולדשטייך, למשלי).
כמובן, עולמו של ה״תת״ הוא עולם חתום
ונעול וכל ההשוואות האלה מופרכות מיסודן.
הטרגדיה שלו נובעת מהעובדה שהוא ״נתקע״
בשלב מסוים בהתפתחותו, תוחם והוקף חומה
סביב־סביב, ואף מחסומים הוצבו בדרך אליו. ההיבט
הקומי של התהליך קשור בתפישת המרחב
המוגבל כעולם שלם, כתרבות. מכאן השם: תת־תרבות.
היינו, תרבות נחותה, נמוכה ומנמיכה.

לים ומעריכים אותה במושגים השאולים מעולם
התרבות והאמנות ומדברים, כאמור, על פשטות
גדולה ביחס למערכון; על שירי פופ קלאסיים; על
גאוניותו של היצ׳קוק. בתרבות האמריקאית קיימת
חדירה מובהקת של תת־התרבות גם לספרות
(המינגווי) .זו תרבות אשר מעצם התנאים שבהם
נוצרה, כפי שקבע הרוסי אלכסנדר הרצן, המאבק
באיתני־הטבע ותנאי כור ההיתוך, הצמיחה תרבות
עממית המטילה את הדגש על הפראקטי
והיומיומי ומרחיקה צורות אנושיות סבוכות ומורכבות
יותר 100 .שנה אחרי הרצו, מאשר קזג־אק
את תפישתו או השקפתו של הראשון, בשעה
שהוא מנסה, יחד עם כל הבלשים שלפניו ואחריו,
ללכוד ולחסל רוצחים וסוטים למיניהם המאיימים
לפורר את החברה האמריקאית הלא־יציבה.
בעצם, לפנינו מטאפיסיקה מעניינת כשלעצמה,
ההוכחה החוזרת ונשנית בדבר לכידותה של
החברה, וסם־ההרגעה המתמצה בתפישתם או השמדתם
של המזיקים המאיימים עליה, בכל שבוע
ושבוע (בעצם בכל יום ויום, על האקרן, יותר
מאשר בחיים) .ההתמקדות ברצח, בכל אותם מות
אנדרי
טרקובסקי הרוסי. טרקובסקי, אשר לאחר
הגלייתו למערב ומותו שם, הפך למעין אליל
ברוסיה, ינק ממיטב המסורת הספרותית והאמ־נותית
הרוסית, ובמידה רבה, האירופית, והדבר
בא לידי ביטוי בסרטיו. אצלו המציאות היא משהו
רחב ועמוק לאין שיעור כמעט. סרטיו הם משלים
או אלגוריות על הזעזועים הפוליטיים הגדולים
של התקופה. אך מאידך גיסא, היה בו די כוח
להאיר אותם מפרספקטיבה אישית ואנושית,
להתמקד דווקא באנשים, ולא במאורעות הכלליים.
בסירטו סטאלקר (הגשש) ,סרט נדיר, לפחות
מבחינת תדירות הקרנתו (שבו מופיעות,
אגב, לראשונה אותן הצתות של צבע, לאחר
קטעים ארוכים בשחור/לבן, שכבר חוקו על ידי
אחרים המאבק הבין־גושי, סכנת מילחמת־עולם
שלישית ובעיות האקולוגיה, משמשים
כרקע לתיאור מופלא, קלאסי, של ידידות/מאבק
בין הטיפוס השרלטאני־מניפולטיבי, המסדר וה־מסתדר,
בעל התחבולות הריק (אך המוכשר!),
לבין הנאיבי־תם, השוטה (מי לא חווה זאת פעם
מבשרו? בס 1ף דבר יש תיאור יפה של התמודדות
עם ידידות מסוג זה) .המקוריות, אומר טרקובסקי,
היא בעצם סוג של יושר, סוג מסוים של תום, או
כנות — ואת זה אי־אפשר לזייף!! ערכה של
תכונה מוצנעת וסמויה זו רב לאין־שיעור, בסופו
של חשבון, מערכו של האינטלקט הקר, היבש. מי
שמונע על־ידי אמביציה ורצון להתבלט, לזכות

אובדן האגרסיביות

מדרגות נחוצות
יחד עם זאת לא פשוט להיכנס למועדון הזה.
לא רי בכר שראית את הסרט ריז בראבו חמש או
שש פעמים. עליך, קודם כל, לגלות בקיאות של
ממש בכל פרטי העלילה. עליך לדבר בשפה מסו־יימת,
בצופן מסוים, של מבין אמיתי ולא סתם
חובב שליפות — שהרי מדובר כאן באמנות.
זה ההבדל בין חסיד שוטה לבין בקיא של ממש.
אם פסי ם ריתק אותך לכיסאן, מה הרבותא? אך
אם תספר לי על זוויות הצילום של היצ׳קוק,
אתחיל להעריך אותך ולהאזין לך בכובד ראש.
אבל אסור להחמיר יתר־על־המירה עם כל
אותן תרבויות ״נמוכות״ .יש משהו בלתי־אנושי,
ואולי גם לא ישר, בהתכחשות להן. ראשית,
אפשר לראותן כמדרגות, מדרגות נחוצות אולי,
שיש לטפס עליהן, לדרוך על כל מדרגה ומדרגה,
לשאוף אוויר ולהמשיך הלאה. המערבון ה״קלא־סי״
אינו מזיק לבריאותו של בן ה־ , 16 שהרי
אפשר ללמוד ממנו לא מעט על החיים. רק כאשר
אתה משתכנע שאלה הם החיים כולם ,״אלה״
כלומר כל מה שזמר־הפופ, נגן־הג׳אז או כוכב־הקולנוע
מבטא — רק אז אתה בצרות. אמנם,
בכל המדובר בסרטים, היום כבר קיימת תת־תרבות
מסוג חדש, מתוחכם לכאורה. זו מבוססת
על ליגלוג מופגן על אותם סרטים ישנים,
הנתפשים כמצחיקים ומיושנים, אך יחד עם זאת
אינה נמנעת מסגירה, ממעין פולחן של בוז, כביכול,
לעלילה הארכאית. המפיקים ההוליוודיים
השנונים ידעו לרכוב גם על הגל הזה והחלו
מנפיקים סרטים וסירטי־טלוויזיה שיש בהם מעין
מודעות עצמית נוסח ״סבון״ ,או כמה מסדרות
הבלשים של הזמן האחרון. זו כבר תת־תרבות
חמקמקה המעלה על הדעת את הבדאי הכרוני
שהוא תמיר הראשון המצהיר באוזניך ומתוודה
לפניך ששיקר לך, תוך שהוא טווה, באותו רגע
עצמו, את השקר החדש.

הפראקטי!היומיומי
תת־התרבות היא איפוא מעין מדרגה, או,
במיקרה הטוב, מעין ערסל שבו אנו שוקעים
בשעה שאנחנו עייפים, מדוכאים, כלומר חלשים.
היא הופכת משעשעת, קומית, רק בשעה ששוק

בשורה הראשונה במישפחת סופרי המדע הביר־יוני.
הוא שייך לקבוצה הקטנה יחסית והמכובדת
מאוד של סופרים שהגיעו למדע הבידיוני ממדעי
הטבע, כמו למשל איזאק אסימוב האמריקאי
והאסטרונום הבריטי ארתור סי. קלארק. גם לם
היה ידוע למדי כמדען לפני שעבר לעסוק באופן
בלעדי בספרות מדע הבידיוני.
חזרה מן המכבי הפך לספר קלאסי מכמה
טעמים. ראשית, הוא נכתב מזמן, לפני 30 שנה
כמעט; ושנית, מפני שהוא עוסק בנושא שהוא
אולי הנפוץ ביותר בז׳אנר זה: ניתן להגדירו
כ״בעיית חוני המעגל״.
התיאוריה אומרת, שאם ינוע האדם במהירות
גדולה מאוד, תשתנה לגבי דידו ספירת הזמן
הסובייקטיבית. כלומר, נסיעה של 10 שנים
במהירות אסטרונומית, למשל, תימשך אמנם
לגבי האסטרונאוט עצמו רק 10 שנים — אבל
על פני כדור־הארץ יעברו בינתיים 100 שנה
ויותר, הכל לפי מהירות תנועתו בחלל.
אסטרונאוט כזה, כשיחזור לכדור־הארץ, ימצא
את התרבות האנושית שונה לגמרי מזאת שעזב.
אף כי הוא עצמו יהיה פיסית זקן רק ב־ 10 שנים
— לא ימצא עוד איש מאלה שהכיר בעוזבו —
אפילו ילריו שלו, יש להניח, כבר נפטרו מזיקנה
מופלגת.
ייתכן שהרעיון עצמו של מיפגש עם תרבות
אנושית שהשתנתה ייראה נדוש במיקצת — אני
אינני מכיר כמעט סופר מדע בידיוני רציני אחד
שלא ניסה כוחו בטיפול בו, כלומר, בתיסמונת
״חוני המעגל״ ,ואין בכך פלא — הבעייה באמת
מרתקת, מבחינת מרחב האפשרויות.

ויה דולורוזה, אירועי חוצות, ירושלים
חנים, אף היא מעניינת ביותר. דומה שלהריגת
הזולת, גם לה משמעות מטפיסית מיוחדת, מאג־תה
כריסטי(האנגלית) ועד אחרון סירטי המתח או
הריגול. למוות יש אופי מעניין, קומי; כל סתירה
או חיכוך בין בני אדם מובילים בדרך כלל להת־מורדות
על החיים, התמודדות שמאחוריה ניצבת

תפישת העולם כמיסבאה שבה מותרת זהות
אחת בלבד וכל שוני, כל חריג, חושף מיד
את אי״הסובלנות הבסיסי ת המאפיינת או תה.

בהיעדר
עורם פנימי
טיפוס אינדיבידואלי, בהקשר הזה, הוא מי
שמהירות שליפתו גדולה יותר מזריזותם של
חבריו לשולחן, או, במיקרה הטוב, העקשן, הנאמן
לעצמו, שאינו מושפע מדעת הכלל. הוא יהיה
אבירי, מצודד־לב ויפה־תואר, בכך אין ספק, אך
מהבחינה האמנותית הטהורה אין לו קיום. הסיבה
לכך פשוטה: אין לו, לגיבור, או לגיבורה, האמ־ריקאי/ת
עולם פנימי וכל מאבקיהם מתנהלים על
פני השטח; נגד הנהלת הכור האטומי, חבר־המוש״
בעים, העיר המושחתת, או הנפחדת, וכיוצא באלה
מאבקים חברתיים. זהו עולם שאין בו נשמה, נפש,
״אני״ ,יהא שם הדבר אשר יהיה.
העניין המיוחד, במיסגרת תרבותית זו, בסוטים
למיניהם, בבעיות פסיכולוגיות ופסיכופאטיות,
היינו, בקירעי נפש, מהווה מעין המשך טיבעי
להתכחשות לנפש, לקיומה הלגיטימי. לפנינו
כאן מעין פואטיקה של חולי. מזווית הראיה
הפסיכולוגיסטית הזאת, הרוחני(במידה שאינו רב
רפורמי בעל חשבון־הוצאות פתוח) ,נידון לכישלון
— שהרי אינו ״הצלחה״ .הוא נותר אומלל
ואוטיסטי בביבר־זכוכית כזה או אחר, בעולם
משלו. על מיצחו מודבקת תוויתה של תיאוריה זו
או אחרת, לעד.
כמה שונה התמונה המצטיירת בסרט אירופי
מובהק כמו אנה׳ זרה ההונגארי, למשל, בהשוואה
לעולם הפלאסטי הנדון, שלא לדבר על סרטיו של

בכבוד ובסממנים של כבוד, הטיפוס ה״הישגי״,
ה״אסרטיבי״ ,עושה זאת מתוך תחושה חריפה של
ריקנות פנימית. הוא מתקשר אל הטיפוס הנאיבי
מתוך שאיפה עזה, נואשת ,״לספח״ את נפשו,
משום שברגישותו ובחוכמתו המסויימת, הוא
מכיר בערכה הייחודי, בעוד שהאחרון(הנאיבי)
מאמין וסבור שהוא חדל־אונים, אפס.

עודף מציאות
טרקובסקי תופש את המושג ״תת־תרבות״
במובן הרחב ביותר של המילה. נציגיה בסרט זה
אינם קוטלי־קנים, אלא מדען בכיר, סופר מחונן,
פופולרי, אינטלקטואלית צעירה ויפה.
הם מחושבים מאוד, ציניים, מציאותיים. אך
דווקא אותה ״מציאותיות״ מהוללת היא־היא
שבעוכריהם. אני משער שטרקובסקי היה אולי
סומך את ידיו על רבריו של פרנסואה רוסטאן
הצרפתי הנוירוטי, ואפילו הפסיכוטי, אינם
סובלים מעודף דימיון, אלא מעודף מציאות. זו
פולשת לתוכם משום שהם חרדים מפניה, היא
מאבנת אותם לכרי חזרה מתמדת על עצמם; חזרה
המשתקת את הדימיון וסותמת את מקורותיו״.
ספרים אמנון אחינעסי
תיסנזן נת
חתי המעגל
חזרה מן הכוכבים
ס טני טלס לם
רומאן מדע בידיוני
מפולנית: אורי אורלב
הוצאת כתר
הסופר הפולני סטניסלס לם תופס מקום חשוב

הכל תלוי, איפוא, בכישרונו ובכוח דימיונו
של הסופר. לסטניסלס לם יש הרבה מה להציע
בשני תחומים אלה. בחזרה מן הסכבים הוא
מתאר קבוצה של אסטרונאוטים השבים לכדור־הארץ
כ־ 100 שנה לאחר שעזבוהו ומוצאים כאן
תרבות שקשה להם מאוד להתמודד איתה. לבד
מן החידושים הטכניים והמדעיים העצומים שהתרחשו
בהיעדרם ושאפשר היה אולי ללמוד אותם
ולהסתגל אליהם, הם מגלים כי החברה האנושית
השתנתה מבחינה יסודית הרבה יותר: כמה שנים
אחרי המראתם לחלל הומצא על פני כדור״הארץ
חומר כימי המנטרל לחלוטין את האגרסיביות, הן
באדם והן ביונקים אחרים. כל ילד מחוסן בחומר
הזה ומאבד עקב כך את ייצר התוקפנות שלו.
נוצרה, איפוא, חברה שבה האדם אינו מסוגל
למעשה אלימות. בדרך זאת נפתרה אמנם בעיית
המילחמות והפשע, אבל תוך כדי כך, אבדו
לאדם, מטבע הדברים, גם תכונות אחרות. שוב
אין עוסקים בשום ספורט שיש בו מרכיב כלשהו
של אלימות — לא באיגרוף ואפילו לא
בכדורגל. נגנזה כבלתי־נסבלת גם הספרות
האנושית שמן האודיסיאה ועד שייקספיר, כיוון
שהיא מכילה תיאורי אלימות פסולים.
אבל השפעת הסם מרחיקה לכת עוד הרבה
יותר מכך. בעיקבות החיסון, הפך האדם ליצור
שביטל לחלוטין את יסוד הסכנה בחיי הפרט
ובחיי הכלל. שוב אין הוא מסוגל לעמוד בסכנה
כלשהי. כיוון שחייו ובריאותו קדושים באופן
מוחלט, כל פעולה, כגון ספורט, מאמץ, ואף
מחקר ותגליות המעמידים את האדם בסכנה
כלשהי, שוב אינם באים בחשבון. כל הפעולות
הנחוצות בתחזוקה, בייצור, בבנייה או בחיסולם
של כלבים שוטים, נעשות בידי רובוטים, שאיסור
ההסתכנות אינו חל עליהם, כמובן.

חברה צימחזנית
לאסטרונאוטים החוזרים שלנו קשה מאוד
להסתגל לחברה הצימחונית הזאת. הסתגלות
כזאת למעשה אינה אפשרית בשבילם. בייחוד
מפני שהם עצמם נבחרו בשעתו לאייש את
ספינת־החלל בדיוק מפני שמטיבעם הם אנשים
המוכנים, ואולי אפילו ששים, לעמוד בסכנות.
ניסיונות ההתאקלמות שיל החוזרים מן־הכוכבים
ותגובותיהם האישיות השונות על המציאות
החדשה הם עיקר הספר.
עם כל השונה ביניהן, יש מרכיב אחד המופיע
בכל היצירות שנכתבו בנושא זה: כיוון שיש צורך
לתאר את השינויים הפיסיים שעבר כדור־הארץ
(מראה הערים, כלי־התחבורה, הדירות, הבידור
וכו׳< ,מכילים ספרים אלה תמיד הרבה תיאורים
ארוכים. הדבר נכון גם במיקרה שלפנינו.
מה שמציל את חזרה מן הכוכבים משיעמום
הוא כישרונו התיאורי הגדול של סטניסלס לם
ותרגומו המצויין של אורי אורלב. מסתבר שכדאי
מאוד שהמתרגם יבין מה שכתוב במקור, כדי
שגם אנחנו נבין מתוך תרגומו במה הדברים

אמורים. הנוסח העברי של ספרו של לם משמש
הוכחה חותכת לכך שניתן לתרגם ספר לועזי
לעברית כך, שייקרא כאילו נכתב בשפתנו. בתוך
תילי הגרוטאות הלשוניות שמגישות לנו הוצ־

אות־הספרים לאחרונה, נוצץ תרגומו של אורי
אורלב באור יקרות.
הלוואי ויכולתי להאמין שישמש למישהו
מופת לחיקוי.

מנגד

את ם׳ מנסים נעצם לכבס?קול המון כקול שדי. רי לחיות בארץ הזאת
כדי לעמוד על כל המופרך — והמסוכן —
שבאימרה העתיקה.
אך מי יטיל ספק בקיומו של קול המון —
בכיכרות, בעיתונים, בכנסת. אפילו בקונצרטים
ובמופעים של זמרי רוק ופופ ומה לא. מרוב קול
המון כמעט שאין שומעים עוד שום קול אחר
במקומותינו, בייחוד בימים אלה. ואם שומעים,
אולי אנחנו, מתוכנתי־מקהלות שכמותנו, אוטמים
אוזנינו אליו.
בשדה העיתונות, כפי שנהוג היה לומר פעם,
אינני יכול לחשוב על שום דבר מוצלח יותר של
קול ההמון מדן מרגלית. ליא שקולו זהה, או
אפילו דומה, לקול שדי. די לי בכך שהוא מייצג
בעיני את קול ההמון בהתגלמותו במימצע(מדיום)
זה של העיתונות.
ולא, חלילה, שאני מזלזל באינטליגנציה של
דן מרגלית. אדרבה, רק אדם אינטליגנטי כמותו
מסוגל היה להיות כך דבר והיפוכו, לייצג כך גם
עמדה אחת וגם כל מה שמחוצה לה או סותר
אותה, גם את העובדה האומרת דרשני וגם את
הדרשן המכחש בעובדות.
ואיזו זריזות מופלאה לו לאיש. רגע והנה הוא
בחלק זה של המיגרש. ובמישנהו — הוא כבר
מגן בלהט על שערו של היריב, אם לא על גופו
ממש.
אולי זהו סוד קיסמו כמראיין טלוויזיה, ששם
נחוץ כישרון נדיר זה לדלג באלגנטיות חביבה
כזאת על שתי השעיפים, להתראות כמסכים
עימך ואגב כך לקרוץ ליריבו, לקרוץ ליריבו תוך
כדי מסירת הכדור לידיך.
אולי אלה וכאלה הם בדיוק הכישורים
הדרושים לשופט כדורגל. אבל לבעל־טור בעיתונות?
עד כה דומה היה עלינו שכאן דרושים

דן מרגלית: קול המון

כישורים אחרים לגמרי. מסתבר שטעינו. או
מוטב: מסתבר שגם בדבר זה עלינו להיכנע לקול
ההמון, שאם גם אינו דומה בריוק כקול שדי,
הריהו בכל זאת הקול הקרוב ביותר לזה של חלק
מאמצעי־התיקשורת שהיו לאמצעי־מניעה בימיי

באחרונה
הפעיל דן מרגלית את יכולתו
המופלאה לזמר בשני קולות ברשימה המכוונת
כנגד סרבני השרות בשטחים הכבושים שהוא — ,
כדרכו — קורא להם בראשית רשימתו בשם
״סרבני השרות בצה״ל״ (״מכבסים את הסרבנים״,
הארץ.)25.9.88 ,
תאמרו, והלא יש הבדל — ואפילו הברל לא־קטן
כמדומה — בין סרבן שרות בצה״ל לבין
סרבן השרות בשטחים הכבושים. ואשיב לכם, שאינכם
יודעים דבר בתחום הלוחמה הפסיכולוגית.

כל קצין־מודיעין זוטר ישכילכם כיצד ניתן להפיץ
דיסאינפורמציה, או ״לנגן״ על דיעות קדומות,
באמצעות הצגת מה שנראה דומה כאילו
היה זהה ממש.
לאחר ניסיון ראשוני זה בטישטוש התחומים,
המלווה בניסיון לבלבל את הקורא גם בנושא
עמרות מפ״ם ור״ץ בעניין הסירוב לשרת
בשטחים הכבושים, מופיע סוף־סוף קול ההמון
מפיו של דן מרגלית. וכה אמר/אומר ההמון:
״סרבנות השרות ביחידות צה״ל בשטחים היא
תופעה עבריינית בעלת פוטנציאל להתפשט
למגיפה פוליטית רחבה. זהו ניסיון לקעקע את
הכרעת הרוב הדמוקרטי, לפורר את צה״ל ולכפור
בעליונות שילטון החוק. במידת־מה הסרבנים הם
ניצני הפלאנגות בחברה הישראלית. בבוא היום
יהיו דוגמה לחיקוי חמור מצד המתנחלים הקיצוניים,
שיטלו את החוק לידיהם ויקימו לעצמם
צבא פרטי, בהסתמך על התקדים של יש נבול
ואחרים.״
מה אומר ומה אדבר? אפילו בכיכרות ערי-
הפיתוח שלנו לא היו מסוגלים לנסח את הדברים
בצורה מוצלחת ומפוצצת יותר. הרי לכם הקונסנסוס
או, לחילופין, ההסכמה הכללית במיטבם.
וכל זה בשם ״הרוב הדמוקרטי״ ,״שילטון החוק״,
כל מה שמגן עלינו מפניהם של ״עבריינים״
ועבריינות.
אתה קורא את הדברים ושומע את פרץ
מחיאות־הכפיים העולה משני קצות המיגרש
הפוליטי. משהו אבל לא בדיוק מה ששמע הרצל
בעת שחיבר את סיפרו הירוע. שהרי שם —
מלאכים וכאן — רק קול המון.
כקול שדי? — לא. בהחלט לא.
כקול שדיך, אם יש לך שדים.
שהרי אין כאן גם דבר אחדישהוא בגדר עובדה
שאינה שנויה במחלוקת. נכון, לא במיגרשי־הכדורגל,
גם לא בכיכרות ובשוק מחנה יהודה
בירושלים. אבל בקרב משכילים ותלמידי־חכמים
ושאר אנשים מן היישוב שאינם חשודים באהדה
יתרה לעבריינים ולעבריינות או למי שנוטל את
החוק לידיו, כלשון המליצה.
ניקח למשל עניין זה של ״רוב דמוקרטי״ .הרי
אפילו תלמיד שנה א׳ במרעי־המדינה באוניברסיטה
יודע שיש דברים שאסור, בהחלט אסור,
לרוב הדמוקרטי לכפות על המיעוט הדמוקרטי,
שאף לו יש זכויות מסויימות במישטר הדמוקרטי.
וכלום סירוב (מדוע, אגב ,״סרבנות״?) לשרת
בגייסות דיכוי בשטחים כבושים המוחזקים בידי
מדינתך כשיטחי־כיבוש לכל דבר, על פי החוק
הבינלאומי, אינו עשוי להיכלל ביניהם? האם לא
שמע דן מרגלית שיש מדינות שבהן פטורים
פאציפיסטים מעבודת הצבא בכלל, או שהם
חייבים רק בשרות ביחידות לא־קרביות, כלומר,
שאינן נושאות נשק ולפיכך גם פטורות מלהרוג
אנשים?!
הגם שהמדובר, במיקרים אלה, אינו במדינות
שבהן עשרות אלפי טפילים חברתיים פטורים
מכל שרות שהוא רק משום שהם חובשי בית־המידרש!
אין
ספק: הוא עצמו, כלומר דן מרגלית שלנו,
שמע גם שמע. אבל קול ההמון המדבר מגרונו, זה
כבר דבר אחר לגמרי.
ומדוע בעצם שלא יקומו ״סרבני״ השרות
בשטחים הכבושים ויתבעו לעצמם את הזכות
המוענקת לאותן עלוקות מדאורייתא או,
להבדיל, לסרבני־המילחמה במתוקנות שבמדינות?!
כן, אפילו אצל הגויים.
או! משיב קול ההמון שלנו: כיוון שהם אינם
ממתינים לשינוי החוק אלא כבר קמים ומסרבים
לפני שינויו.
אבל האם שמעתם אי־פעם, תלמידי מדעי־המדינה
וההיסטוריה היקרים שלי, על ״רוב
דמוקרטי״ שמרצונו החופשי העניק זכויות למיעוט
הדמוקרטי שלו, בלי שאותו מיעוט יילחם על
זכותו זו, אם בדרכי שלום (כמו מסרבי השרות
בשטחים שלנו) או בדרכים פחות איסטניסיות
(מילחמת הצפון נגד הדרום האמריקאי על
שיחרור העבדים הכושים, או מה שהתרחש בהודו
לאחר שיחרורה מעול הבריטים).
לא, לא כל מי שתומך ב״סרבנים״ שלנו, ימליץ

באוזניהם לנקוט בדרכים אלימות. יתר־על־כן,
לפי שעה מעולם לא שמענו גם על מיקרה אחד
של אלימות בקרב אותם סרבנים או מסרבים. ואם
מעולם לא הפעילו אלימות — מה עשו שזכו מפי
קול השדיים שלנו בתואר ״תופעה עבריינית״?!
כנראה מפני ש״בבוא היום יהיו דוגמה לחיקוי
חמור״.
דוגמה למי?! כמובן, משיב קול ההמון,
למתנחלים הקיצוניים.
בדיחה?! סרבני השרות, סרבני המצפון, הס־רובניקים
של מחנה השלום הישראלי, הם שיהיו
מופת חיקוי לפלאנגות של כהנא ולווינגר?
הלוואי! מופת לאי־אלימות. מופת לסובלנות
ולהתחשבות. מופת לנכונותו להיאבק למען
עקרונות מוסר נעלים תוך שאתה יוצא בגלוי
כנגד ״ההסכמה הכללית״ האלימה, השקרנית
(אנא, קיראו את מאמרו של אחר־העם!).
כי מה הם עקרונות אלה שבשמם הם נכונים גם
להיחבש בבית־הכלא? ובכן, המדובר בעקרונות
שהוכרו כעקרונות מצפוניים במרבית מדינות
התרבות שבעולם.
ואלה הם ״עברייניה״ האמיתיים והמסוכנים
של מדינת ישראל? ואלה עלולים לשמש ״דוגמה״
— ״בבוא היום״ — למחתרות של מטמיני
פצצות ורוצחי ראשי ערים ואנשים אחרים חפים
מפשע, פרובוקאטורים מזויינים המתיישבים
בערים ובכפרים לא-להם ומשוטטים בדרכים
במגמה ״לאבטח״ אותן טוב יותר משעושה זאת
צבאה הלגיטימי של המדינה.
האין דן מרגלית שלנו יודע את כל אלה!
האמינו לי, הוא יודע היטב. אבל הוא סומך על
השדיים שלו, קרי: קול ההמון שלו, שלא יידע.

לאור או קרן־תרבות, שלא לדבר על מישרד־החי-
נוך־והתרבות שלנו, העסוק עדיין בהפצת האמנה
הפלסטינית ...אדרבה, אני מתאר לעצמי כמה
מזמנו ומכספו שלו השקיע דויד גלעדי כדי
להביא את הדפסת סיפרו זה לידי גמר.
בהקדמתו של הר״ר גדעון עפרת מתואר דויד
גלעדי כ״איש החושב אמנות״ — כאן אני מרשה
לעצמי להסתייג, אם אכן היה בכוונת המבקר
להבחין בין האיש שאוהב אמנות לבין זה שחו שב
את מחשבתה. אם אמנם לא דק כאן בדבריו,
מיהר גדעון עפרת לתקן את המעוות בתארו את
מחבר הספר כ״מוסד תרבותי, מסוג אותם מוסרות
ההולכים ונפסדים מחברתנו ״.יפה כתב עפרת גם
כי ״זמניותו הארעית כל־כך של העיתון לא מנעה
מהם ]ממוסדות תרבות מסוגו של דויד גלעדי[
מלנסוק מעל לרגע אל רוחניות, אשר רק קומץ
מעיתוני העבר ידעוה.״ שכן ״בחברה שבה עיתונאי
האמנות הפכו ...לבדרני סופשבוע, לממ־ליצי־פנאי
ולמקור רכילות, עולה פעילותו של
דויד גלעדי כעשייה תרבותית שרוחב־לב ורוחב־דעת
פוגשים בה זה את זה.״
82 פרקים בספר 82 .פרקים שהם 82״סקירות״
(הוא עצמו מתעקש לקרוא להן ״סקירות״ ולא
״ביקורות״) ,אבל ״סקירות״ שהן ציורי־דיוקן אם־
נותיים: מברוך אגדתי היריד שגלעדי מבקר אצל
מיטת גסיסתו בבית־החולים אסותא בתל־אביב,
עבור דרך שמשון הולצמן(״אחרון הבוהמיינים״)

נתן זד

פיפרי אמנות
מיפעל של אהבה
דויד גלעדי
מסילות באמנות 82 :ציירים ישראלים
הוצאת יבנה
סיפרו של לודען (ראה רשימתו של שלמה
שבא בשבוע שעבר) מציע הזדמנות טובה לפרוע
חוב ישן לאלבום אמנות נוסף, פרי עטו של דויד
גלעדי, שכבר מונח על שולחני זה זמן רב, ממתין
לתורו(הה, הפוליטיקה, הפוליטיקה!).
בישראל, כבארצות רבות אחרות, המיפעלים
המרשימים ביותר בתחום התרבות הם דווקא פרי
עמלם של יחידים. מי היה מאמין שאיש אחד —
אליעזר כגן — יחיד ובאין עוזרים, יתרגם לעברית
את כל שבעת כרכי האפוס הפרסי, השאה־נאמה
( 60,000 בתי שיר!) :שאיש אחד — אברהם
יבין — יישא על גבו במשך שנות־דור את משאה
של ״הספריה לעם״ של עם שבד. אחד המיפעלים

משה גת: חיתוך עץ
המפוארים בספרות התרגום בישראל (אגב, האם
זכה כבר בפרס טשרניחובסקי ושאיש אחר,
ישראל הר, חרף התנגדויות והסתייגויות, יישא
בטורחה של הוצאת תרמיל ער לקו ה־ .200 את
מיבצע הקאמיקאזה של יוסי קריים בפרוזה שלו
ואת חובה של הספרות העכשווית ליעקב בסר,
עורך עח1ן .77 כבר הזכרנו בהזדמנויות אחרות.
מיפעלים ממין אלה צומחים — יפה ציין זאת
שלמה שבא — מאהבות, מאהבות וממשוגעים־
לדבר(כיצד באמת יכולתי לשכוח להזכיר, בהקשר
זה, את גבריאל טלפיר גם מיפעלו של דויד
גלעדי הוא פרי אהבה, לא יוזמתה של הוצאה־

קליד סילארד: עירום
ודויד הנדלר — הידידים הבלתי־נשכחים —
ועד לרג׳י וסטון הנשכח, שאובדנו לתרבות הישראלית
העכשווית הוא בבחינת אבידה שאינה
חוזרת. אפילו נחמיה שטנצל הוותיק — השרוי
״בין נדבכי הקיר שעליו חקוקה ההיסטוריה של
תל־אביב ושל הציור בה נגאל כאן מאלמוניותו
האכזרית.
גלעדי עצמו מתנצל, שמא יאשימו את בחירתו
כ״נעדרת קו־מנחה או אף שרירותית ״.אל דאגה!
גם באהבה אין לכאורה ״קו מנחה״ .אף היא,
כסבורים היינו עד שהעמידנו פרויד על טעותנו,
״שרירותית״ .ואף על פי כן צא וראה איזו פירות
הביאה ״שרירותית״ זו לעולם.
אשר לטענתו של עפרת כי גלעדי מתמקד
באמנים בעלי המסורת האירופית, ובעיקר הצרפתית,
שבציור הישראלי ונמנע ״מלפגוש את
,האמריקאים הרי טענה זו צריכה להיות
מופנית לאותה אמנות ישראלית עצמה שבה
עוסק גלעדי, אליה ואל דורה/דורותיה, יותר
מאשר אל הכותב שאינו עוסק באמנות העכשווית.

יצרפו אי־פעם יחד את המידע, את העובדות,
התיאורים, האפיזודות, פכים קטנים ופרטים
גדולים שבפירקי ספר זה, הם יוכלו לשמש תרומה
לגיבוש תולדות הציור הישראלי ״,נאמר כאן
בהקדמה.
אמת ויציב.
יתר־על־כן, שום חוקר של תולדות הציור הישראלי
לא יוכל עוד להרשות לעצמו להתעלם
ממיפעל־היחיד, המשתרע על פני שנות אהבה

רבות כל־כך, של דויד גלעיי•

\׳ 1רא2/׳,1/7 777 1

בח .₪עבשיו
יש לו 27׳/7 ₪
₪ ,277/72
27׳/7272/<7 ₪ 1₪

שת , 707/7אך
הבי !11111ר!וא
אוהב לסב*!,
ברבים אם בסס
ג׳וליאן בחברת ידידתו רג׳ה באלי ומכונית הרולם־רוים
לידה ודגו, נישואין ודגו, עסק ברובע וד 13
ך 0בפאריס, בירת השיק של
^ העולם המערבי, העיר הטובלת
בעושר ובפאר מסנוור, הוא מהווה
תופעה יוצאת־דופן. ג׳וליאן דויד הוא
אחד מילדי־הפלא של עולם־האופנה
הצרפתי.
כשהוא רוהר ברחובות פאריס במכונית
רולס רויס קותיש, מבטי הנהגים

הקהל היה המום לראות את הזמרת
האמריקאית המפורסמת מזנקת מתוך
קופסת״עץ ענקית לתוך הקהל, ומתחילה
לשיר. הכל שאלו כיצד הסכימה•
הזמרת הנערצת להופיע במסיבה פרטית,
וכבר החלה חרושת־שמועות, שאולי
לא היתה זאת אלא בפילה של
מדונה.

שלו? ״החל מגיל 4הבהירה לי אמי
שאני הטוב מכולם והמוצלח מכולם.
יום אחד, כשבאתי הביתה ושאלתי
אותה למה היא חושבת שאני הטוב
ביותר, היא נתנה לי סטירה ואמרה לי:
,אתה הטוב ביותר, ואל תשאל למה!״
הזיכרון הזה מלווה אותו גם כעת,
וההוכחה לכך היא הרצון העז להיות

ראליים) מנהיג. הצלחה גדולה בלימודים
לא היתה לו, מלבד במתמטיקה,
מיקצוע שבו בלט, והמשרת אותו בעסקיו
גם כיום. הוא מסוגל לעשות חישובים
מסובכים בראשו, ללא עזרת מחשב.
בתקופת
מגורי המישפחה בקריית־שמונה
עסק אביו בניהול בית־חרושת

במכירת סנדוויצ׳ים במיגרשי־כדורגל,
בשיווק של מערכות סטריאופוניות,
הלהיט של התקופה בתחום האלקטרוניקה,
וכשהתפנה מעיסוקים אלה
בילה עם חבריו־לכיתה, שחקני הכדורגל
גר ועודד מכנס, חיים בר ורויד
לביא• אר רק חבר־אמת אחד נותר לו
מאז: היהלומן הנתנייתי אריק מיימון.
בגיל 18 התגייס לצבא ועשה טירונות
בגולני. אחרי כמה חורשים עבר
לבסיס חיל־האוויר בתל־נוף, שם עבד
כאפסנאי טכני.
בבסיס זה החלה, למעשה, האודיסיאה
הכלכלית שלו. מספר ג׳וליאן:
״מדי בוקר הייתי מביא מרחובות עוגות,
ומוכר אותן בבסיס. תוך זמן קצר

/ושיו חדש בנאריז!
האחרים מופנים לעברו. המכונית, שעלתה
לו 300 אלף רולר, היא היחידה
מסוגה בפאריס, וכמוה יש רק עוד שש
בצרפת.
דויד, איל־הטכסטיל בן ה־ ,33 אוהב
להקיף את עצמו במותרות, כמו שולחן
משוחזר, מתקופת לואי ה־ , 14 שעלה לו
100 אלף דולר, דירת־פאר ברובע הסו,
שעלתה לו עם כל תכולתה שלושה
מיליון דולר, יאכטה העוגנת דרך־קבע
במארינה של קאן, ודירת־קיץ בגריי
ד׳אלביון בריביירה, בשווי כמה מיליוני
דולארים.
כיצד בחור ישראלי, שהגיע לצרפת
לפני שמונה שנים בחוסר־כל, הפך תוך
כמה שנים ליצרן־אופנה גדול? המלעיזים
יגירו שעשה זאת בדרכים לא־כשרות.
המסנגרים יאמרו שעשה זאת
בחריצות, בהתמדה ובחוש־עסקים מפותח
ביותר.
הוא מהווה חידה בעיניהם של יצרני
האופנה העממית בצרפת, שרובם יהודים
ממוצא צפון־אפריקאי. אך ג׳וליאן
רויד, יליר רומניה, צוחק כשמגדירים
אותו בסופרלטיבים. בשיחה הוא מתגלה
כצנוע. הוא מדבר בגילוי־לב
חושפני, אך משאיר פתח רב לדימיון
בהתחמקויות שלו מתשובות לשאלות
׳מסויימות.
באחרונה הוא עלה לכותרות העיתונים
והטלוויזיה המקומית, כשאירגן
לעצמו מסיבת־ענק ליום־הולדתו ה־33
בבריכה העירונית של פאריס. גולת
הכותרת של המסיבה היתה הופעתה
יוצאת־הדופן של הזמרת האמריקאית
מדונה, שנתנה הופעה קצרה בת כמה
שירים לפני 1000 האורחים.

ניי -

זמר אחר שהופיע היה דמיס רוסוס,
היווני שזכה להיכלל שלוש פעמים
בספר־השיאים של גינס על שיא
במכירת תקליט אחד.
עלות המסיבה הגראנדיוזית הזאת:
300 אלף דולר.
במסיבה הופיעה אשתו מרים כשהיא
לבושה בשימלת־ערב שחורה הרורה.
כשנשאל דויד בהלצה אם השימלה היא
פרי יצירתו, ענה, כמעט נעלב, שזוהי
שימלה מיספר 18 מתצוגת־העילית
של איב סאן־לוראן. אשתו הוסיפה
שלמסיבה זו רכשה את העותק היחיד
של השימלה, שמחירה קרוב ל־ 17 אלף
דולר.
במסיבה נכחו גם שר־המיסחר־וה־תעשיה
הצרפתי, ברי גובאוור, ושרת־העבודה
ורוניק מאירס.

הגדול מכולם, העשיר מכולם והמפורסם
מכולם. אחד מידידיו העניק לו
במתנה ציור־שמן ענק של נפוליאון
השלישי. ציור־שמן זה מקשט את אחד
מכתלי מישרדו המפואר.
משחר נעוריו היה ג׳וליאן(או יוסי,
כפי שהוא מכונה על־ירי חבריו היש־

בקיבוץ נאות״מרדכי, והאם היתה מנ־הלת־חשבונות
בקריית־שמונה. כשהיה
בן , 14 והמישפחה עברה לנתניה, חש
שיש לו בעייה לגבי מיסגרות וקבלת
מרות.
הוא היה מרדן מטיבעו, וחיפש דרכים
לפריקת מירצו. בזמנו הפנוי עסק

הגעתי למכירה של 1000 עוגות ביום.
את העוגות קניתי ב־ 50 אגורות, ומכרתי
בלירה וחצי. הרווחתי 1000
לירות ביום, כשמשכורתי הצבאית באותה
תקופה היתה 100 לירות בחודש.
״הייתי מרוויח מדי חודש סכום
השווה למחיר של דירה. אז קניתי את

ס טייה
לטוב גיותר
ך ^ וליאן דויד נולד בעיר פיטרה^
ניימץ שבחבל מולדביה, לאב שהיה
מנהל בית־חרושת לנעליים ולאם
שהיתה מנהלת־חשבונות.
כשהיה בן 5עלו הוריו ארצה וקיוו
להתגורר בקירבת בני־מישפחתם בנתניה.
בסוכנות אמרו להם שבקשתם
אושרה ושהם יתגוררו בעיר קרובה
לנתניה. כשהגיעו למקום מגוריהם החדש
התברר להם שהעיר ״הקרובה״ היא
קריית־שמונה שבאצבע־הגליל.
עד 1969 הם שהו שם, ולאחר״מכן
עברו לנתניה, גם בגלל הפגזות הקטיושות
על העיירה.
מה • זיכרון־הילרות החזק ביותר

כרזת־פירסום של דויד על משאית בפאריס
״כשהייתי אפסנאי בצה״ל, הרווחתי 1000 לירות בי1ם...״

מכונית־הינואר הכסופה, והייתי החייל
הסדיר היחידי שהיתה לו מכונית כזאת.
״אחרי כמה חודשים שבהם הייתי
אפסנאי קיבלתי ג׳וב אחר, להיות המציל
של הבריכה בתל־נוף. אני עוד
אכתוב ספר על מה שקורה שם: הייתי
גבר יחידי, מוקף בעשרות נשים צנ־חניות
ונשות־טייסים.״

נ ל!!נ

נתנייתי

>^ד1רי סיום השרות הצבאי עבד
כמנהל־מחלקה בהסשביר לצרכן
בנתניה. זה נמשך כמה חודשים בלבד.
באותה תקופה רכש מכונית אמריקאית
מדגם פורר, והיה עורך בה גיחות
לאתרי־הבילוי האופנתיים של אותה
תקופה. נתניה היתה אז על תקן של
עיר־השעשועים של איזור החוף והמרכז.
השלם הזה פירסם כתבה על חיי־הלילה,
והזכיר כבליין לדוגמה את
ג׳וליאן דויד. גם ביומן־האירועים בטלוויזיה
צילמו אותו בכתבה על חיי־הלילה
בנתניה. יום לאחר־מכן פוטר.
באחד הלילות שלאחר מכן נכנס
לדיסקוטק הנתנייתי המק!ם ושם הכיר
את מרים. מספר ג׳וליאן :״זה היה ב־6
באוגוסט . 1979 אני זוכר את התאריך

אשתי מרים אהבה אותי גם כשהיו לי
500 פרנק בכיס״.

^ חצאיות
וקוגדומים
ך /וליאן השתנה גם במראהו ה־
^ חיצוני מאז שהגיע לצרפת. לפני
שמונה שנים היה רזה, בעל מראה נערי.
מאז הוסיף 20ק״ג למישקלו. אך המבט
הממזרי, הקריצות, ההתבדחויות ומע־שי־הקונדס
נשארו כפי שהיו לפני
שנים.
קשה לפעמים להאמין שהגבר הצעיר
הזה, האוהב להשתובב כנער בן , 18
ושאחר מתחביביו העיקריים הוא איסוף
חידושים בתחום האלקטרוניקה, שולט
על אימפריה בעלת מחזור של עשרות
מליוני דולארים.
במאי 1980 חזר לצרפת בחברת
אשתו הטריה. הזוג שכר חנות בפרבר,
ובעזרת הלוואות מידידים ובני־מיש־פחה
פתח חנות להלבשת־נשים. מרים
עבדה בחנות, וג׳וליאן עסק בעבודות
אחרות — קנייה ומכירה של בקבוקי־יין,
מכירת יהלומים, ביטוח. הכל קרה
בקטן.
אך החיפוש אחר ״המשהו האחר״ לא
הפסיק מלהטריד אותו. ימים ולילות

ג׳וליאן, דבורה ומרים דויד בכניסה לדירתם*
״כשאשתי אומרת על דנם שהוא יפה, אל לא מייצר אותו...

במדוייק. היא התחילה איתי. במשך
ארבעה ימים רצופים היא חיפשה אותי.
כשמצאה אותי, היא הראתה לי פתק
שבו היו רשומים שמי ומיספר־הטלפון
שלי, בתוספת המילה, בעלי׳ .היא
לחצה עלי שאבוא לפאריס, מקום־
מגוריה.
״חודש לאחר מכן נסעתי לבקר אותה,
כשבכיסי 500 פרנק בלבד. חזרנו ארצה,
ואחרי חודשיים התחתנו בארץ,
במלון בלו ב״ בנתניה. בין האורחים היו
סמי פלאטו־שרון, שהוא בן־דודה של
מרים, ואשתו אנט.״
גם כיום מוקף ג׳וליאן בנשים רבות,
דוגמניות־צמרת, מעצבות ונשות־חב־רה.
הוא מגדיר את אשתו׳ כ״אהבתו
האמיתית והיחידה״ :״כיום נשים רבות
נדבקות אלי ומנסות לפתות אותי. אך
אני לא בוטח בהן. ברור לי שהקשר ביני
לבינן נוצר מפני שאני עשיר ומפורסם,
והן יפות הקשורות לתחום־האופנה. אך

חשב על פריצת־דרך. הוא הירהר
בעובדה שאנשים אוהבים לקנות מוצרים
הנמכרים במחירים זולים יותר
ממחירם הרגיל.
בנמל־התעופה, בחנות ללא מכס,
נתקל באנשים שקנו סיגריות, אף שלא
עישנו. הפרשי־המחירים עשו את שלהם,
ונוסעים אלה רכשו קופסות־סיגר־יות
במחיר מוזל כמתנות לידידים ול־בני־מישפחה.
ביוני
1985 באה פריצת הדרך.
״המצאתי חצאית פליסה(חצאית קלאסית,
בעלת קפלים) שמכרתי לחנויות
בסכום של 25 פרנק (ארבעה דולר).
המצאתי שולחן־חיתוך, העוזר לי להשתמש
בפחות בד מהמקובל, כך שלא
נשארות לי שאריות. רשמתי על כך
פאטנט, וזוהי צורת־חיתוך המתאימה
למרבית הדברים שאני מייצר. מכרתי

* סשמאל: החנסרת שידל׳ בך נוררב׳

ג׳וליאן עם הזמר דמים רוסום ושירלי בן־מרדכי
יאכטה, מטוס וטלפון בתיק נ׳״מס בונד
חמישה מיליון חצאיות כאלה.
״אחד הקליינטים הראשונים שלי
היה בעל רשת־חנויות טט׳ (רשת־החנויות
הזולה בצרפת) ,שהזמין במכה
אחת 15 אלף חצאיות, בעוד שאני
הייתי ערוך לייצור של 200 בלבד.
נעניתי לאתגר. רכשתי ציוד והתחלתי
לייצר שש־שבע אלף יחידות ליום, והגעתי
למחזור של שלושה מיליון
דולר לשנה.
״ב־ 1987 הגעתי לייצור של 13 אלף
יחידות ליום, ולמחזור של 10 מיליון
דולר לשנה. עד 1987 יצרתי רק מודל
אחד שנמכר גם בארץ. על חמשת מיליון
החצאיות הרווחתי 50 מיליון פרנק
( 8.5מיליון דולר).״
אז החליט להתרחב ויצר קשר עם
מודליסט בשם מישל לסקר, שהיה בעל
עסק עצמאי גדול, אך שפשט את הרגל.
הוא התחיל לייצר קשת רחבה של
מוצרי־אופנה, עם הקפדה על איכות
הבד והתפירה.
אך ג׳וליאן, בעל החוש העיסקי
המפותח, שלח ידו גם בתחומים אחרים.
כשהחלה היסטריית האיידס להשתולל
בצרפת, הוא ייבא מסין 1.2
מיליון קונדומים, ומכר אותם ברווח
של מאות אחוזים. במקביל רכש כמה
גושי־בניינים ברובעים שונים בפאריס.
ברובע ה־ 13 יש לו 115 דירות, שאותן
הוא משכיר בסכום ממוצע של 350
דולר לדירה, ברובע אחר רכש כמה
בניינים, ובהם 95 דירות.
״קוראים לי נפוליאון, מפני שאני
עושה הרבה דברים בבת אחת, ובגלל
התיאבון הגדול שלי. אני רוצה לכבוש
את כל אירופה, כולל רוסיה ״.כש־מעירים
לו שנפוליאון נכשל ברוסיה,
וכך גם היטלר, הוא מוסיף :״הרוסים לא
משלמים בכסף מזומן, אלא בסחורות.
אין בעייה איתם, כי הממשלה הצרפתית
נותנת זיכויים.״

בחוסר־ברירה הסכים זה, והעסק
עבר לידי ג׳וליאן. הבעל הקודם נשאר
כעובד שכיר. כיום שניהם מרוצים. עם
הניהול החדש גדלו המכירות במידה
ניכרת, ושני הצדדים יצאו נשכרים.
מה הסוד שלו? דויד :״המעלה הכי
גדולה שלי היא שאני יודע מה שאני
לא יודע, ושאני מקיף את עצמי
באנשים המשלימים את מה שאני לא
יודע״.
אחרי שעות־העבודה אוהב ג׳וליאן
לבלות במיסעדות־היוקרה של פאריס,
בחברת חברים ויפהפיות. בכל מקום
מעניקים לו יחס מיוחד. כשהוא מגיע
למיסעדה, הוא מחנה את מכוניתו על
המדרכה שבחזית. בעלי הבית אינם
אומרים דבר. הם מרוצים מכך. המראה
של מכונית חלס־חיס מוזהבת, היחידה
בפאריס, החונה בחזית, מוסיף ליוקרת
המקום.
ליד שולחנו יושבים תמיד 10 אורחים,
שהוא משלם עבורם.
בארוחה אופיינית עם ידידו, ישב

הזמר דמיס רוסוס בראש השולחן, כש־מלכת־היופי
הישראלית, שירלי בן־
מרדכי, המתגוררת והעובדת בפאריס,
יושבת לימינו. הזמר, שעבר טראומה
של חטיפה, סובל מאז מהשתנקויות
פתאומיות, וכל כמה שניות הוא פולט
חירחור ובעיקבותיו שיעול.
הוא סיפר שהוא התרשם מקולו של
ג׳וליאן, ושהוא מתכונן לעזור לו בהוצאת
התקליט הראשון שלו. כתגובה
התחיל ג׳וליאן לשיר את אחד משיריו
המפורסמים של דמיס רוסוס.
כשנשאל מה מניע אותו לנסות את
כוחו גם בשירה, אמר :״תמיד אהבתי
לשיר. ניחנתי בקול טוב, ואין שום
סיבה לכך שאני לא אממש את עצמי
גם בכיוון הזה. מכירה של כמה עשרות
אלפי תקליטים תחדיר אותי למיצעד
הפזמונים:״
נראה שהמניע החזק ביותר שלו הוא

כתם וצילם זומר אותליאב ₪
(המשך בעמוד )33
אולטימטום בליון

ן* ויד מתחיל את יום־העבודה שלו
( בשעה 9בבוקר בביתו, וממשיך
אותו במישרדיו, הפזורים ברחבי פאריס,
עד שעה 9בערב. עם עובדיו הוא
מתנהג בחביבות, טופח על כתפיים,
מחייך ומעניק מחמאה למזכירות החטובות.
אך מעבר לנחמדות ולחיוכים
מסתתרת קשיחות.
בחוגי האופנה הוא מכונה ״קילר״
(רוצח) .דוגמות רבות לכך הוא מוכן
לספק בעצמו.
בעיר ליון יש חנות ענקית, הנושאת
את שמו, וכאלה יש 12 ברחבי־צרפת.
אך סיפור ההשתלטות שלו על העסק
הזה מאפיין את פעילותו כאיש־עסקים
קשוח.
בעל־החנות, יהודי ממוצא צפון־אפ־ריקאי,
היה קונה סחורה אצלו בכמויות
הולכות וגדלות, כך שיצר תלות ב־ג׳וליאן,
שהפך הספק העיקרי שלו. הוא
הפסיק בבת אחת את מישלוח הסחורה,
והציע לבעל העסק לרכוש את החנות.

דויד ליד השולחן מתקופת לואי ה־14
״הישראלים מסרבים להקשיב לאחרים...״

-אלכסיס ה א חר ת -

7/0/777נתר
ונדיהת חם ח;17/77
ש 1אשתחצייך
נ׳יחוו אם חוא אתוחורסט

(המשך מעמוד )25
לעזור לעצמו, והיום הוא חי יפה מאוד
מהעסק שלו, כקבלן־אינסטלציה, חימום
ושיפוצי בתים.
אילמלא פגש ברנה, הוא לא היה
מעלה על דעתו לחזור לארץ. גם כרגע
הוא לא בטוח שזה הצעד הטוב ביותר,
אבל היא חולמת על זה. הוא שואל:
״מה יש לי לעשות כאן?״ אבל מקווה
שהכל יסתדר. היא מצידה, כבעלת־ניסיון
רב בענייני טיפוח־יופי, חולמת
לפתוח כאן עסק בתחום זה.

ך* ייה של אשת אמן הם חיי
1 1בדידות, סערות ומחסור. כך עולה
מכתב־התביעה שהגישה רוני גיבעתי
נגד בעלה, הצייר הנודע משה גיבעתי.
כזוג בוהמי אמיתי, נישאו רוני ומשה
ב־ , 1980 כאשר בתם הבכירה היתה כבר
בת שנה. מאז עברו עליהם שמונה שנים
סוערות, מלאות התפרצויות ומצבי־רוח
ונולדה להם בת נוספת. באחרונה הגיעו
חייהם לידי משבר, והבעל עזב את הבית
ולדברי אשתו, הותיר אותה ואת הבנות
בחוסר כל.
משה גיבעתי ידוע כצייר מוכשר,
שתמונותיו נמכרות בסכומים גבוהים.
חלק גדול מזמנו הוא מעביר בבתי־קפה
שונים, בעיקר בכס־ח. הוא אוהב לשתות.
אשתו טוענת כי הוא אלכוהוליסט
כבר.
בכתב־התביעה, שהגישה האשה, היא
תובעת מבעלה לשלם לה 1,670 שקלים
לחורש דמי־מזונות, ומבקשת מבית־המישפט
להכריז כי הבנות יהיו ברשותה
עד בגרותן.
כרי לבסס את תביעתה מספרת
האשה כי בעלה הוא אדם בלתי־יציב,
אלכוהוליסט ובעל מצבי־רוח. לדבריה
עברה איתו תקופות־חיים קשות ביותר.
היא תמכה בו ועשתה הכל כדי לאפשר
לו חיי יצירה, ואילו היא עצמה סבלה חיי
מחסור ובדידות מתמשכת.

ניהם היו נשואים בעבר. רנה
נישאה לפני 16 שנה ליהודי-
אמריקאי, והתגרשה ממנו כעבור
שנתיים. לדבריה, כל אחד הלך לדרך
אחרת, הס התפתחו לכיוונים אחרים.
״לא אהבתי את הגברים היהודיים
באמריקה,״ היא אומרת .״הם חלשים.
גדי הוא בדיוק מה שתמיד רציתי:
רגיש, חזק, אבל בשקט, מצחיק אותי
כל הזמן, ואני גורמת לו לחייך. הוא
בדיוק כמו שהייתי כותבת עליו בפתק,
ושמה בכותל״.
הראל היה נשוי במשך 26 שנה
גדוש טרי

צייר גיבעתי ובתו
קו פתוח בקיוסק
מוכר תמונה היה נותן כספים
למישפחה. אולם רוב הזמן היו אמנותו
ויצירתו בראש סרר־העדיפויות שלו,
לפני האשה והמישפחה.
בסוף 1987 עבר גיבעתי גמילה
מאלכוהול ומצבו השתפר. אולם בד
בבד עם השיפור החל נוהג באשתו
בגסות, העמיד לה תנאים שונים ולבסוף
אף עזב את הדירה המשותפת.
לדיברי האשה לקח הבעל חלק
מהריהוט המשותף מדירתם והעבירו
לסטודיו שלו, שם הוא מתגורר מאז.

שאביהן מתייחס אליהן בחוסר־אחריות
ובחוסר יציבות.

^י* /״אין מיקלחת,
אין מיטבה״
ך• בתב־ההגנד! מכחיש הבעל את
^ כ ל דיברי האשה. הוא טוען כי היא
עצמה חסרת יציבות ואחריות, וכי
מעולם לא עזרה לפיתוחו האמנותי ולא
מילאה אפילו את הפונקציות הבסיסיות

למרות שנכשלה בניסיונה זה, העמיד
הבעל לרשותה את הדירה השכורה של
המישפחה, בעוד שהוא עצמו עבר
להתגורר בסטודיו שלו, ברחוב נווה־שאנן.
בסטודיו אין מיקלחת ואין
מיטבה, אבל הוא עשה זאת׳לרווחת
מישפחתו.
״למרות מחווה אבירית זו העזה
הנתבעת פנים ״,ונטלה את הבנות
לקיבוץ יפעת, בדיוק ביום שבו קבע
הבעל לבוא ולקחת את המישפחה

/ 77ש 7מג״ד

האשה מספרת כי תקופות ארוכות
היה בעלה שרוי בסערת חושים ובשיכרון,
וכמעט שלא תיפקד. ובכל זאת
שרתה אותו, למרות שיחסו כלפיה היה
משפיל וחסר כל כבוד.
תמונותיו של גיבעתי נחשבות כבעלות
ערך כספי רב בשוק, וכאשר היה

לאשתו ולבנותיו אינו נותן אפילו
אגורה שחוקה אחת .״התובעות הגיעו
לפת־לחם ממש, והן נאלצות לצבור
חובות ולחזר על הפתחים על מנת
להתקיים.״
התובעת מבקשת מבית־המישפט להשאיר
את הבנות ברשותה, מאחר

של עקרת־בית או רעיה. לדבריו הוא אב
מסור מאוד לבנות הקשורות אליו.
גיבעתי מכחיש כי הוא שעזב את
הדירה המשותפת, ואומר כי היתה זו
האשה, יוצאת קיבוץ, שהשאירה אותו
ואת הבנות ויצאה לחפש אצל חברתה
עירית בקיבוץ גזר ״אפשרויות חדשות״.

למסיבת יום־הולדת צנועה .״כשבא
הבעל לקחת את התובעת מהדירה
לאירוע החגיגי, התברר שהיא והילדות
נעלמו.״
האב טוען כי בנותיו אינן בנויות
לחיי קיבוץ והן מואסות בהם. הוא מודה
כי אינו נותן למישפחה כסף מזומן, אך
טוען כי מאחר והאשה היא יוצאת קיבוץ
הרי היא יכולה למצוא לה אכסניה
בקיבוצים שונים ואף עושה כך.
הוא מורה כי הוא מוכר תמונות מדי
פעם, אך אומר כי הוצאותיו עולות על
הכנסותיו הדלות .״הוצאות אלה כוללות
שכר־דירה של סטודיו, הוצאות על
קניית בדים, צבעים, מים, חשמל, נסיעות,
ארונות, מכשירי־ציוד, כנים,
סטים, דפדפות, בריסטולים. ואם איתרע
מזלו והוא מצליח למכור תמונה
אחת, הרי משולם הפדיון ישירות
לבעלי החובות הרבים״.
כדי לספק מזון לאשתו ולבנות טוען
האב כי העמיד לרשותן ״,קו פתוח׳
ואשראי בחנויות מכולת וקיוסקים שונים
בתל־אביב, שבהן הן יכולות לקנות
מזונות באין מפריע״.

הצייר טוען כי פירסום תביעתה של
אשתו גרם לו נזק גדול, מכיוון שהוא
נמצא עכשיו דווקא באחת התקופות
הפוריות שלו כאמן, ואילו הפירסום יצר
רושם כאילו חרב מעיין יצירתו. בעוד
שהוא מגייס את כל משאביו הנפשיים
כדי להיגמל ולהמשיך לצייר וליצור
ולהתעלות מעל חישובים קטנוניים,
שאליהם מבקשת אשתו לגרור אותו.

גיבעתי ליד תמונותיו(עם הציירת אלימה)
בלי מיטבח ושרוחים

מאז הגשת התביעה מנהלים בני־הזוג
משא־ומתן לגירושין, והם עומדים
לסכם נוסח הסכם גירושין שיספק את
אילטד, אלד; ₪
שני הצדדים.

ארוס גדי הראל
חת1נה ביום זאלנטין הקדוש
לישראלית, שנשארה בארצות־הברית
עם שתי בנותיהם, בנות 27ו־.21
כאשר פגש את רנה — הוא קורא לה
לפעמים, בצחוק, רינה — הוא היה
גרוש טרי.
הפגישה היתה מיקרית. הוא הגיע
עם חבר למישרד שבו היא עבדה. היא
חשבה שהוא לקוח, פנתה אליו,
הושיטה יד, אמרה :״היי, שמי רנה.״
הוא, גבר קצת ביישן, היה נבוך מהפניה
הזאת אליו .״חשבתי שהיא קצת
משוגעת,״ הוא אומר.
היא, מצידה, הרגישה קליק ממבט
ראשון .״איזה גבר נאה!״ אמרה לעצמה,
והרגישה פרפרים בבטן. בשלב הראשון
הם היו רק ידידים, נפגשו מדי פעם
לכוס־קפה. מאוחר יותר זה פרח לסי־פור־אהבה
— אם לתרגם את המילים
שבהן משתמשת רנה לתיאור התפת־חות־היחסים
ביניהם.
קאריירה כשחקנית כבר לא מעניינת
אותה במיוחד. כיום היא חולמת על
חתונה עם גרי, עליה לארץ, וילה
בהרצליה, מישפחה, ילד אחר לפחות.
היא עובדת כסגן־מנהל של מחלקת־הפירסום
של שרשרת חנויות לחלפי-
מכוניות ואביזרי־רכב.
היא מאוד רומאנטית, ולכן בחרה
את תאריך יום־הנישואין כ״יום־האהבה
של ואלנטין הקדוש״ — ה־ 14 בפברואר
. 1989״זה יום נהדר,״ היא אומרת
,״יום שבו כולם אוהבים את כולם.
יש אהבה באוויר. מביאים זה לזה נרות,
פרחים וממתקים. תמיד חלמתי להינשא
ביום הזה ״.זה יקרה במיסעדה
צרפתית אלגנטית בניו־יורק, עם בני־מישפחה
וחברים.
רנה דאוסון מאמינה שאחרי חתונה
ביום כזה, שבו כולם חושבים על אהבה,
שום רבר בהמשך לא יכול להיות לא־בסדר.
העולם
הזה 2667

האם מותו ואזרח רכוסם מודעה נגו מס־ההכנסה?
לא! קבע נציב המס, ודרש מבית־המישפט לאסוו זאת!
נ1ודווה פיקנטית
י פני שופטת בית״המישפט כפ/תח־תיקווה,
שרה פריש, היה תיק
לא־שיגרתי. נציג הפרקליטות ביקש צו
שיאסור על משה בדש, בעל מיפעלי
פיקנטי לסלטים ולנקגיקים, לפרסם
מודעות בעיתונות נגד מס־ההכנסה וב־ציבו,
וכן לעצרו כדי לשחררו בערבות,
בחשד של הטרדת אנשי מם־ההכנסה.
כחומר־ראיות הוגשו כמה מודעות
שפורסמו בהארץ, ושעיקרן הכותרת
•מנגנון־המס נגד איש אחד״ ,ובהן תיאור
התנכלויות, כביכול, של נציב מם-
ההכנסה לבדש. צורפו גם כמה מיזכרים

המודעות, הודיע נציג הפרקליטות
במהלך הדיון כי הוא חוזר בו מהבקשה.
בפסק־הדין, שבו נדחו בקשות הפרקליטות
מכל וכל, קבעה השופטת
פריש• :הרותו של אדם הוא עיקרון
מקודש, ורשאי אדם להלך חופשי ללא
שתנועותיו תוגבלנה בכל דרך שהיא,
אלא אם כן הגבלה זו היא הכרחית
וחילופית למעצרו ...גם אליבא דעמדת
המישטרה, אין הצדקה למעצר. אם כך,
מה הבסיס להגבלת תנועותיו אין
בסיס לבקשה והיא נדחית.״
השופטת אימצה את הצהרת בדש,

נציב מם־ההכנסה רבינוביץ
.אין בסיס לבקשה!״
פנימיים של עובדי מס־ההכנס׳ה, שבהן
נכתב כי לפני ארבע שנים ניהל בדש
עם הכותב שיחה טלפונית, שבה היו
מישפטים שיש בהם איום או הטרדה.
במהלך הדיון הגישו נציגיו של
בדש, מישרד עורכי־הדין של הד״ר
יעקב ויינרוט, את תמלילי השיחות הטלפוניות
שבהן מדובר, וגם בקריאה
יסודית קשה למצוא בהן רמז לאיום או
הטרדה. עורך־הדין גם התנגד לבקשה
למעצר לשם שיחרור, וטען כי אין כל
עילה לבקשה כזו.
אשר לבקשה לאסור את פירסום

כי לא ניסה ולא ינסה להיפגש עם עדים
הקשורים בתביעה שהגיש נגד מס־ההכנסה.
אפס גדול

ניד!
זו לפרקליטות היתה ניסיון
* 2נוסף של נציב מם־ההכנסה, יאיר
רבינוביץ, לפעול נגד בדש.
לפני חודשיים פתחה מישטרת רמת־גן
בחקירה, על סמך תלונת הנציב נגד
פירסום המודעות, שיש בהן, לדעתו,

איום וסחיטה. המישטרה חקרה גם את
אנשי הארץ, שפירסמו את המודעות.
כמה שבועות אחרי חקירה זו הועבר
התיק ממישטרת רמת״גן ליחידה
לחקירת פשעים־חמורים של שימעון
סביר, וצורפו לתיק המיזכרים של עובדי
מס־ההכנסה. הפנייה לבית־המישפט
באה אחרי גמר חקירת היחידה של
סביר, שתוצאותיה היו אפס גדול.
ב־ 26 ביולי שלח עורך־הדיז ויינרוט
מיכתב לפרקליטות האזרחית בתל-
אביב. חומרת המיכתב ותוכנו מחייבים
ציטוט מדוייק שלו.

וכד נאמר בו:
בשל אירועים חריגים, המתרחשים
באחרונה, והקשורים לתיק שאנו מנהלים
(העירעור האזרחי של בדש נגד
מס־ההכנסה) אין לי מנוס מלפנות
אליך במיכתב זה.
כידוע לד, כשבוע לאחר שהחתום
מטה התחיל לטפל בתיק, הגיעה אליו
דרישה •תמימה״ ליתן פירוט של כל
שכר״הטירחה וכל הכנסה שהיתה לו
בשנים האחרונות מחברת פיקנטי ומאנשי
פיקנטי. העיתוי היה כזה שלא היה
כמעט ספק בדבר המניעים לאותה
דרישה.
בנסיבות אלה שלחנו למשה גביש,
סגן־נציב מס־ההכנסה, מיכתב ובו טרוניה
קשה על הדרך שרשויות מס־ההכ־נסה
נוהגות בתיק זה. מובן שבמקביל
מסרנו כל מידע שנדרש מאיתנו, והבע־נו
נכונות ליתן כל מידע וכל מיסמך
הנוגע לדרישה.
בעיקבות המיכתב מסר פקיד־השו־מה,
המטפל בתיק, מר רמי מנדולה,
למישרדי כי הוחלט להפסיק את ה״ב־ריקה״
האמורה. והנה, משהחלה חליפת
האשמות בעיתונות בין בדש לנציב
מס־ההכנסה, חודשה לפתע ה״בדיקה״.
מחלקת־החקירות של מס־ההכנסה
חוקרת מזה כמה שבועות כל מי שקשור
בחברת פיקנטי או נותן לה שרותים.
הדבר החל בחקירה שנערכה לרואה־החשבון
נחום פריידקם, ושכל עניינה
שכר־הטירחה ששולם לאנשי־מיקצוע
על־ידי חברת פיקנטי. לאחר מכן נחקר
רואה״החשבון ורקר, ובהמשך הגיעה
מחלקת־החקירה לעורך־הדיו צביקה
וולף.
ולא זו בלבד, אלא שאחד מעובדי
חברת פיקנטי בעבר הודיע כי פקיד־שומה
מסויים פנה אליו והציע לו,
לבטל הליך התלוי ועומד נגדו, אם הוא
יאות למסור מידע כל שהוא על בדש
או פיקנטי.
מאז שהחלו שילטונות־המס לנקוט
צעדים אלה, יש לנו קושי רב בניהול
התיק. כל מי שיכול היה לסייע לנו, אם
בעדויות, ואם בעזרה בניתוח חומר
חשבונאי, אם בכל דרך אחרת, איננו
רוצה בכל מגע עם התיק הזה, או עם
מרשינו, והדבר משבש לחלוטין את כל
המערכת המישפטית שמתנהלת בין
מרשתנו לבין פקיד־השומה.
בנסיבות אלה לא יהיה מנוס מלפנות
לבית־המישפט, כדי שישתמש
בסמכות הטיבעית הנתונה לו, ויורה
לרשויות־המס להימנע מפגיעה בהגנתה
והצגת עמדותיה של פיקנטי.
החלטות עקרוניות כאלה ניתנו
באמריקה, בנסיבות שאין להשוותן
למיקרה החמור דנא.
ברצוני להפנות את תשומת־ליבך
לכך שהמדובר בעניינים שהתרחשו
לפני כמה שנים, ופלא רב הוא שדווקא
עתה, כשרשויות־המס מודעות לקושי
הענייני שהן נתונות בו במישפט גופו,
וכשנפתחה מחדש, לצערנו, חזית תיק־שורתית
חדשה בין בדש לנציב מס־ההכנסה,
החלה.בדיקה״ כזו, המשבשת
לחלוטין את הליכי המישפט התלויים
ועומדים.
עד כאן המיכתב.
מיכתב זה של אחד מבכירי המיש־פטנים
בישראל מטיל צל כבד על מעשיו
של נציב מם־ההכנסה. אולם נראה
כי הנציב אינו מסתפק בהפעלת רשו־

נקניקן בדש
.וזחת! של אדם היא עיקרון מקודש!״
יות־המדינה נגד בדש. ב־ 13 ביולי שלח
חבר־הכנסת רב שילנסקי מיכתב לנציב
מס־ההכנסה, שבו הוא מספר כי אחרי
ששוכנע שיש מקום לסייע לבדש במאבקו,
הוא פנה לנציב וביקש לפשר בין
הצדדים. הנציב דחה את ההצעה, ואז,
כותב שילנסקי• :מאז צירפת את שמי
לחוג־האנשים שבהם אתה נלחם, והדבקת
בכך את מקורביך, שבשיחה ביניהם
התבטאו שיש לשים אותי,על הכוונת׳
,גם אתה, אישית, פגעת בי בהד
דמנויות־מיספר. מטיבעי בורח אני
מוויכוחים מיותרים, ולכן לא הגבתי
והתעלמתי. זה, כנראה, הישלה אותך
שאפשר לעבור כל גבול, ובמוסף־שבת
של העיתון מבט האשמת אותי בשי-
תוף־פעולה עם אנשים שכל מטרתם
היא לא לשלם מס־הכנסה.
•היססתי איך להגיב: לצאת למאבק
ציבורי איתך? אין זה לטעמי. עדיף

שאקדיש את זמני לעניני עם־ישראל,
הנראים לי עדיפים יותר״.
גקגיקיס למס־ההבנטה

^ חילתה של הפרשה בסוף . 1984
^ 1בדש הקים בבני־בברק מיפעל קטן
לייצור סלטים בשם פיקנטי והתחיל
למכור סחורה במחירים זולים בעשרות
אחוזים ממתחריו. לאחר כמה חודשים
התחיל לייצר נקניקים, ושוב במחירים
זולים בהרבה ממחירי המתחרים בשוק,
שנאלצו להוריד את מחיריהם בעיק־בותיו.
בנובמבר
1984 נקבעה למיפעל שומה,
שלפיה היה עליו לשלם בגין תי-
אום־הוצאות 8000 שקל. סמוך לאותה

יז,אל לביב
(המשך בעמוד )35

סיוע אמריקאי-ביו־לאומי
לסטוד1ט זרי
מרכז חמילגות חאמריקאי־בין־לאומי הוא ארגון
המנחה סטודנטים זרים מכל רחבי העולם לאן
וכיצד לפנות לקבלת מילגות המוצעות על ידי 210
מוסדות אקדמיים בארה׳׳ב, קנדה ובריטניה. למע לה
נ ד 1,000 מילגות זמינות לבוגרים ולסטודנטים
במקצועות הראשיים: מדע, הנדסה, חקלאות, עסקים,
משפטים, אומנות, כלכלה, חינוך כללי.
חמעתיינים חרוצים לקבל טופס הרשמוז ומידע נוסף,
מתבקשי ם לשלוח את שמם וכתובתם ל־:
זם חססצים מטסעסאסצ *1א 0דד*אז £1ז א 1א^ס1ז^ £1

(*1* 95031-0099)08א108 0 *108 0*0 ?08

יש לכתוב את כל המכתבים באנגלית ברורה.

אוח(ש? זהב
הזהב

בברווז

בת מצווה? ברית מילה? יום הולדת?
אורח חשוב מחדל?
ב חוז הזהב, המסעדה הסינית היוקרתית,
מגישה לאחרונה שירות חדש ללקוחותיה.
במסעדה ניתן לערוך אירועים לעד 60 איש,
באוירה אקסקלוסיבית ומעודנת.
הצוות המיומן של המסעדה
יתרום מנסיונו העשיר ייעוץ

לגבי התפריט, הקישוטים וההפתעות.
הכל, נדי להעניק לאירוע מגע מלוטש,
מקורי ומהודר כיאה לקהל הלקוחות
של ברווז הזהב.
לפרטים נא להתקשר 491873
בשעות 3.00ו־סס 1.ו24.00 ,־19.00

מאוזן:
) 1שמעו שלא קר כאן, אבל
כמה מעלות יש מי סופר?

)3במיצעד מימי בראשית

)9דה מ־ 26 מאוזן הסתדר באי

פתחן תשבצופן
) 011א 0 0 1 0 £ש ש׳

למניעת איידס בסקס:
השתמש בב תול ה.

למניעתציתות בטלפון:
במכ שיר .606414814
אנו מספ קי ם גם:
שירות לגילוי האזנות
מכשירים להקלטת שיחות
מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע״מ
ת׳א, שלום עליכם , 18 טל׳ 286444

2665

)10 ברוך לא ישב בבית הסוהר

)13 האל החזיר את אמא (:)3
)14 נכשל בתיכון כי חסרו ספרים
על האצטבא(על פי ש.
אלישר 6
)15 משתחרר המשורר ששנא
לכתוב בדיו (;)4,4
)17 עוקצני כשהוא שתוי (;)4
)18 חברים בלתי מתאימים (:)4
)20״מה נאוו על ההרים ...
משמיע שלום :)4,4
ישעיהו נ״ב;
)22 ישן כל הדרך חזרה (:)5
)24 נוסיף גם משהו במוסיקה

)25 שפת ים 4
)26 סובל משפיכה אבל לא
באופן קבוע (:)4
)28 התלונן קשות אך נכנע
וציית (:)4,3
)29 אלכסנדר חוזר עם הסדרים

מאונד:

)2אציל ברוח (;)3
)4עניין המרד העלה בסיפור
העלילה (;)4

)5הולל וכושל, מסתובב ערום
ומתאונן שרימו אותו (:)4,4
)6מנגן בשמורה 6בהשפעת
דודו טופז).
)7מה שברור הוא שעוד אין
שום דבר ברור (:)4
)8באנגליה התעורר שוב המעשה
בגלוי העריות שהוסתר
במשך דורות (:)5
)9אקלים צונן לדג רקק בצבא

)11 אין כל חדש וגם ישן בקלג־דיה

)12 קבל טיטוס, באלוהים! שוב
תשאר ותזמזם לי 5,4
)16 גברים בדו מליבם שבכל
זאת יש בה משהו (;)3,5
)19 המרחק לאוצרות תלוי
בסופרים (;)6
)21 התחזה לסקוטי ודרש את
התשלום לפני המועד שנקבע

)22 השין גימל נמצא במעוז (:)4
)23 עלה מהולנד וירד לבורמה

)24 אליל בן דמות היגון (;)3
)27 רעשי הבקר העולה (;)3

טרמפ
ל חיי ל

איתן עמיחי
הדברת מו״קים

אקורדיוניס טי ת
מארגנת שירה בציבור עם שיקופיות ומישחקי־חברה
׳סיבות
תוכני, .חדת לימי־הולדת

טלפון ,221017 :ת ל ־ א בי ג

אבמיל מאי -

בעס

מומחים והדברת תיקנים(נ׳וקים),ו
תוועי עץ, חרקי ספרים ובגדים,
עירפוו מיוחד וארועים ו מני ע ת
* יתושים וחרקים מעופפים.

^ ^0 2רמת־גן ר ח, מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־22־ 75־ 03

בשמירה 711 בריאותך ורכושך[
העולם הזה 2667

— עשיר חדשי
(המשך מעמוד )29
הרצון להיות מוכר, מפורסם ונערץ על
ההמונים. שמו מתנוסס כיום על כרזות־ענק
ברחבי צרפת. פעמיים ביום, לפני
ואחרי החדשות ברשת ,5מראים במשך
כמה שניות את סירטון־הפירסומת
המפאר את חברת־האופנה שלו, הנושאת
את שמו.
רוגמנית־הצמרת הצרפתית נטלי
אופר שקיבלה סז אלפים דולר עבור
הצילומים, מדגמנת במשך כמה שניות
ארבע מערכות־לבוש שלו.
בפאריס עצמה מסתובבות במשך כל
שעות היום 12 משאיות, הנושאות
שלטי־ענק עם הפירסומת שלו, האומרת
:״ג׳וליאן דויד זאת ההמצאה
המטורפת ביותר מאז מכירות סוף
העונה!״ .הפירסומת באה להדגיש
שמוצריו נמכרים במחיר נמוך יותר
ממחירי שאר החברות בסוף־העונה.

עצה של
אשה

^ ויד אינו מגדיר את עצמו כאיש!
אופנה .״אני בכלל לא מבין באופנה,
ואני גם לא מגביל עצמי לתחום זה.
אני איש־עסקים ״.והוא מוסיף בהומור:
״כשאשתי אומרת על דגם מסויים
שהוא יפה, אני לא מייצר אותו. וכאשר
היא אומרת על דגם מסויים שהוא
מכוער, אני מייצר ממנו עשרות אלפי
עותקים. אני יודע שהוא יימכר טוב!״
כיום הוא מייצר שיבעה מיליון
פריטים בשנה, ומשתמש בשמונה-
תישעה מיליון מטר בד. זהו פחות או
יותר המרחק שבין פאריס לתל־אביב,
הלוך חזור.
הוא מעסיק 335 עובדים ישירים,
ומפרנס בעקיפין עוד .2000
הוא מחזיק מודליסט אחד ו־15
סטייליסטיות, שלרשותן עומדות שבע
דוגמניות־בית. מלכת־היופי הישראלית
שירלי בן־מרדכי אמורה להיות
אחת מדוגמניות־הצילום שלו. הוא
מוציא לאור שני קטלוגים בחודש, ובן־
מרדכי נראתה לו מתאימה ביותר.
הוא מוכר בממוצע כל פריט ב־50
פרנק (שמונה דולר) ,ומוצריו זולים
יותר ממוצרים מקבילים, המייובאים
מהמיזרח הרחוק 30 .אחוז מנשות־צרפת
לובשות את בגדיו.
בימים אלה הוא אמור לקבל מדליה
מממשלת־צרפת על תרומתו לתעשייה
הצרפתית ועל מאמציו בבלימת הייבוא
מהמיזרח הרחוק.
על יחסיו עם הקהילה היהודית הוא
אומר :״כשהגעתי לפאריס, קיבלו אותי
מאוד לא־יפה, וזה נתן לי את הרעב
והאמביציה וקצת רצון לנקמה. כיום,
כשאני מפורסם ומצליח, הם בסדר איתי
ומכבדים אותי. אני חושב שאחת הסיבות
לכך היא השם הרע שיש ל־

פשר היה לעשות מהסיפור יצי־רה
בלשית מרתקת. שכן הביציות
המופרות, המוקפאות במיכל בבית־החולים
אסוחא, עשויות להוליד את
הילד שיירש הון עתק מהוריו, אשר
התגרשו באחרונה.
לפני שנים אחדות קרה מיקרה דומה
באוסטרליה, שם נהרגו בני־זוג בעת
התרסקות מטוס. הם הותירו אחריהם
מיספר ביציות מופרות. אז היה צורך
בצו מיוחד של בית־מישפט כדי להורות
מה לעשות בביציות היתומות.
בישראל היה צורך רק בהסכם ידידותי
בין הבעל והאשה, הסכם, שאושר על־ידי
בית־המישפט.
כאשר נישאו היתה האשה כבר על
סף ה־ .40 היא ילידת גרמניה בעלת הון
רב, שהכירה צעיר ישראלי יפה־תואר
והתאהבה בו. הם נישאו ב־ . 1984 לזוג
היה הכל, דירה מפוארת במיגדלי־דויד

חתימת הסכם הגירושין, בסכום של
270 אלף דולר, שאותם היתה אשתו
מוכנה לשלם, ובלבד שתיפטר ממנו.
ביציות מופרות; לאן!
^ פני שהיחסים בין בני־הזוג הת־
/ערערו, חפצו השניים בילר. האשה
ניסתה להיכנס להריון ולא הצליחה. הם
עברו טיפולים שונים, ובגלל גילה המתקדם
של האשה הוחלט כי השניים
ינסו הפריית מבחנה. לשם כך הוצאו
ביציות מגופה של האשה וזרע מזרעו
של הבעל. הביציות הופרו והושתלו
בחזרה בגופה של האשה. מיספר פעמים
נכשלה ההשתלה, ובטרם החליטו על
השתלה חדשה, התברר כי הנישואין
עלו על שירטון ואין להם תקנה.
את הבעיות הכספיות פתרו בני הזוג

הבעל קיבל
270 ארו דולו
ומכונית ב.מ.וו.
המוות הגם -

אבר הוא רא
וצה רווחו
ער הביציות
שר אשתו

׳בתל־אביב, מכונית ב־מ־וו 1987 לשימושו
של הבעל ומוצדס 1986 לאשה.
בהסכם־הגירושין שערך עורך־הדין
יעקב סירי בין השניים היו כמה סעיפים
מרתקים.
הבעל התחייב לפנות את דירת־הפ־אר
שבה התגוררו, ולקחת איתו רק את
חפציו האישיים: רדיו, טלוויזיה, ווקמן,
מצלמות מיני מינוקס קורק וטלוויזיה
ווציסן. לעומת זאת התחייב הבעל להחזיר
לאשתו את:
• כרטיס־אשראי ויזה חו״ל,
• כרטיס־אשראי ויזה זהב,
• כרטיס־אשראי ד״נרס־חו״ל,

לציין
הריני לשימוש

בקלות, האשה נתנה כסף והבעל קיבל
אותו. אך כאשר הגיעו הדברים לביציות
המופרות התברר, כי מבחינה
מישפטית אין עדייו תקדים למצב כזה
בישראל.
עורכי־הדין ניסחו מיכתב לד״ר יוסף
שלו בבית־חולים אסותא בתל־אב־ב,
שבו מורה הבעל כי הוא מסיר את הסכמתו
להמשך הטיפול ההפרייתי החוץ־
גופי לאשתו, באמצעות הביציות המופרות
בזרעו של הבעל. לרופא ניתנה
הוראה לא לעשות כל שימוש בביציות
המופרות המוקפאות, ולדאוג כי הן לא
יעברו לכל אדם אחר עד להודעה אחרת

בביציות

כתב

האמורות
מבטל שכן

הסכמה

בכתב

ניתנה

ידי

מעולם.
• כרטיס־אשראי ד״נרס־ישראל,
• כרטיס־אשראי להחתמת יורו־שק,

יוחשק (צ׳קים).
הבעל קיבל מאשתו, במיסגרת הס־דר־הגירושין,
את מכונית הב־מ־וו האהובה
שלו, שהיתה רשומה על שם שניהם.
ומלבד כל אלה זכה הבעל, בעת

מהבעל.
רכילות מספרת כי לזוגות, שאינם
מצליחים להגיע להפרייה הוץ־גופית,
שוות ביציות מופרות אלה סכום־כסף
גדול.
לפני חודשיים נתן בית־המישפט
המחוזי בתל־אביב תוקף של פסק־דין

להסכם•
נולד ב־ 13 בספטמבר . 1955 אשתו, מרים,
נולדה ב־ 13 באוגוסט. הם התחתנו
ב־ 13 בפברואר, ובתם רבורה נולדה ב־
( 26 פעמיים )13 ביולי. כשחיפש מקום
ברובע ה־ 20 כדי לפתוח את העסק, ולא
מצא, הוא פנה לרובע ה־ , 13 ושם מצא
את מבוקשו.
אחותו ברוריה נולדה ב־ 13 בינואר.
מיספר־הטלפון של חברת טטי, שהיתה
הראשונה שהזמינה אצלו את חצאיות־הפליסה,
זהה לתאריך הלידה שלו,
למעט שתי הספרות הראשונות, המציינות
את הרובע( .מיספר הטלפון הוא
551309־).42
בתו היחידה, דבורה בת ה־ ,8היא
היורשת שלו. היא גם מדגמנת את
הבגדים שלו בפירסומות של החברה.
הוא מספר שבאחד הימים שבה מבית־הספר
ושאלה את אביה אם הם מיליונרים
או מיליארדרים.

ישראלים החיים בצרפת. הרבה מהם היו
קשורים לעולם התחתון, וגם עלי ריכלו
שאני קשור לסמים ולפשע״.
מפתיע שאין הוא נושא דרכון
צרפתי. מצד שני אין הוא מנפנף
בישראליותו. אין הוא מצטדק על כך
שהוא חי בצרפת, ואינו מפליט מיש־פטים
כמו ״כשבתי תגיע לגיל תיכון,
נחזור ארצה,״ וכיוצא באלה. וכשנשאל
מדוע אינו רוצה להיות אזרח צרפתי,
העולם הז ה 2667

ה סכ מה

בע ״ פ

שניתנה

ידי

הוא משיב שזה לא טוב לעסקים,
וכתושב־חוץ, המשקיע בצרפת, יש לו
זכויות מיוחדות שאין לתושב מקומי.

ורעש
ך * ו א מאמי* גדול במספר , 13ה!
1מנחה אותו כל חייו. הוא עצמו

ג׳וליאן מקפיד ביותר על חינוכה
של הילדה, וטוען שאינה בת־עשירים
מפונקת, מכיוון שהוא מייעד לה
תפקיד חשוב באימפריה הכלכלית
שהוא בונה כעת.
הוא אוהב מוסיקה. לפני גיוסו היה
מנגן כאקורדיון בקייטנות של ילדים
בשעות היום, ובאורגן בערבים, באירועים
כמו חתונות. כיום כבר אין לו
חשק לנגן. העיסוק האהוב עליו ביותר

הוא לעשות כסף, או — לפי הגדרתו
— לעסוק בעסקים יוצאי־דופן .״אני
מעדיף לעשות 200 אלף דולר עם
הרבה רעש, מאשר מיליון דולר
בשקט״.
אחד מחלומותיו הגדולים הוא שה־זמר־המלחין
מתי כספי יופיע לפניו
בביתו. הוא מוכן לממן את כל ההוצאות
הכרוכות בכך, ומימוש השיגעונות הקטנים
האלה אהוב עליו במיוחד.
לפני זמן לא רב נכנס לדיסקוטק
פאריסאי, ושם הכיר דוגמנית־צמרת
נורווגית. כשהתפתחה השיחה ביניהם,
הוא אמר לה שברצונו לפגוש אותה. אך
היא הסבירה לו שהיא חוזרת בעוד ימים
מעטים לארצה. דויד ביקש את כתובתה
ואת מיספר־הטלפון שלה, וכעבור כמה
ימים טס והפתיע אותה במקום־מגוריה.
בעוד חודש יהיה לו קל יותר
להפתיע את חבריו וידידיו. בשותפות
עם חבר רכש מטוס־סילון, שמחירו
עשרה מיליון דולר, ובו צוות של שני
טייסים ושתי דיילות. עד אז יסתפק
בשיוטים ביאכטה שלו קרן ים, או
בהתקשרות עם ידידיו ברחבי־תבל
בטלפון הנייד שבתיק הג׳יימס בונד
שלו.
טלפון זה הוא החידוש האחרון
בעולם־התיקשורת. הוא מחובר ללוד
יין־תיקשורת, ומסוגל ליצור קשר עם

אילנה אל₪ ;:

כל נקודה־ברחבי אירופה תוך כדי
נסיעה בכלי רכב, במטוס ובאוניה.

שוויצר;
אבל
**ה התוכניות שלו לעתיד הק-
)/רוב? ״אני מחכה ל־ , 1992 השנה
שבה יפלו כל המחיצות בין ארצות
השוק המשותף. כל אירופה תהיה
מדינה גדולה אחת. הרבה יפסידו. אני
מתכונן להיות בין המרוויחים. השוק
יהיה ענקי, ונראה לי שכל המדינות
׳החברות בו יתאחדו נגד הייבוא מה־מיזרח
הרחוק.
״גם לגבי ישראל יש לי תוכניות.
אני מעוניין להראות שאפשר להצליח
גם בארץ בתחום־האופנה. אך מפריע לי
שהישראלים מסרבים להקשיב לאחרים•
הם חושבים שהם יודעים הכל.
אילו הייתי נפגש עם אדם בעל ניסיון
גדול משלי, היכול לתרום לי, הייתי
מקשיב לו. אך כשיוצא לי לשוחח עם
ישראלים בענף־ההלבשה, כאלה שלא
מגיעים אפילו ל־ 10 אחוזים מהמחזור
שלי, הם מנסים ללמד אותי לעשות
עסקים״.
אפשר להגיד דברים רבים על דויד,
שהוא עשיר־חדש, שהוא שוויצר. אך
עם העובדה שהוא עשה את אשר עשה
בשתי ידיים, בתקופה של שנתיים
וחצי, אי־אפשר להתווכח.

מרים
בנימיני

מז ל ה חוד ש:

מאזו״ס
!מס ואנש המאזניים
מכל הכוכבים הקשורים והמייצגים את
המזלות השונים כוכב ונוס מסמל את
הדברים הטובים ביותר: אהבה, נתינה, יופי,
אמנות, נועם וצורך בקשר קרוב. זהו הכוכב
המייצג או השולט במזל מאזניים.
ונוס הוא המזל הרומאנטי ביותר. בני
המזל אינם יכולים לחיות ללא אהבה או
קשרים, אף אם אלה קישרי ידידות או
שותפות בלבד. הרגישות, העדינות ואהבת״
השלום הופכים אותם לעיתים לוותרנים
מדי. הם שונאים יחסים מתוחים. מסיבה זו
הם מעדיפים שבן־זוגם יהיה השליט ובלבד
שלא יהיו חילוקי דיעות ומריבות.
מיקומו של ונוס ביום הלידה חשוב משום
שהמיקום מלמד רבות על התנהגותו, אופיו,
גישתו לאמנות וליופי, הדרך שבה הוא
אוהב ומה גורם לו הנאה.
בן מאזניים, שכוכב ונוס במפת״הלידה
שלו נמצא באריה, אינו דומה למי שאצלו
נמצא ונוס בבתולה. הימצאות הכוכב במזל
בתולה מצביעה על ביקורתיות עצומה. בן־
הזוג חייב להיות מושלם. כל חיסרון, פגם או
מישגה מרחיק את הסיכוי לקשר בריא.
ה״ 2ג וה 13-קצת רגישים בכל הקשור לכס פים.
מישהו מנסה לקחת מכם את המגיע
לכם. צריך לשים לב
לתוכניותיהם של בני־מישפחה.
ארנקים, פיג-
קסי-המחאות וכדי עלו לים
להיעלם. הבריאות
קצת רגישה, ובייחוד
בכל מה שקשור לתזונה. סנה בנושא האהבה זהו
ו 2במרס ־
שבוע מוצלח. צפויות
20באפ רי ל
הרפתקות מפתיעות, ו פגישות
ותחילת קשר
חדש עומדת בפתח. ה 7-ג וה 18-רגישים.
הקפידו לא להס תכסך עם הממונים עליכם.

הבריאות שלכם ושר בף־מישפחה נחלת זמן יקר.
איוכם חזקים ואתם חשים עייפות. חוסר־מרץ
וצורך להרבנת כשינה ובנד
מחה. דווקא עכשיו זה לא
תאפשר לכם. מוטלת
עליכם עבודה רבהשהיתה
יכולה לגרום לכם הנאה.
אבל עכשיו קורות יוחד מדי
תקלות אנשים מרכלים
עליכם מתוך קינאה, ועליכם
להשניח על שימכם
הטוב. היזהרו ממתננדם
ואויבים המתכונים מעשים
מוזרים ונדכם. באהבה מצבכם משדר הקשרים
יהיו נעימים והיחסים עם בן־הזע טובים יותר.

צריך לקחת את החיים ביתר קלות. ה־ 12 וה גג
מראים על מאמץ רב בעבודה ולאחריה,
אבל מישהו מבני המין
השני מאוד מעודד ועוזר.
מצפה לכם חוויה רו מאנטית
חדשה וקצרה,
וחבל מאוד להחמיצה.
מה־ 4ג עד ה־ 6ג צפויים
מתחים ומריבות עם
בני-המישפחה ובני-ה-
זוג. הפעם אינכם צוד קים.
קצת יותר ביקורת
עצמית לא תזיק. ענייני
כספים גורמים לבילבול. מאשימים אתכם
בהאשמות לא צודקות. זה בא ממישהו קרוב.

תאוחיס

הימצאות ונוס במזל בתולה הופכת את
המאזניים למשוגע לשלמות, בייחוד במה
שקשור להופעה ולהתנהגות. לעיתים זה גם
כרוך בחסכנות ואף בקמצנות.
ההיפך הגמור הוא ונוס במזל אריה. זה
מלמד על אופי נדיב וסלחו, טיפוס אוהב
חברה, שאינו עושה חשבון בהוצאותיו,
ומסוגל להזמין את כולם על חשבונו. מבן־

במחצית השנה הקרובהן
ברובו של חודש אוקטובר יהיה ונוס.
במזל בתולה. זהו הבית ה״ 2ג של מאזניים,
ומיקומו מלמד על כך שבנושאים של רו מאנטיקה
בפרט וקשרים בכלל כדאי לשמור
על סודיות. בני מאזניים יהיו גם ביקורתיים
כלפי בני זוגם, ובנושאים של שותפויות,
עסקים וכספים חשוב יהיה לתכנן ולאו
דווקא לבצע. פעילות מאחורי הקלעים
תביא לתוצאות המקוות.
ברובו של נובמבר יימצא ונוס במזל מאז
מינואר
עד פברואר יהיה ונוס במזל גדי.
זהו מזל קר לוונוס, ומציאות ונוס בגדי
מצביעה על קשיים בבית ובקרב המישפחה.
מתיחות וניכור בין בני״מישפחה ובעיות
מישפחתיות עלולים להטריד מאוד ואף
להביא פרידה. תחום המגורים ידרוש
הוצאה כספי ת גדולה שלא תגרום להנאה
מיוחדת.
ונוס יהיה במזל דלי במשך כל חודש
פברואר. המאזניים יהנו מהחודש במיוחד.
צפויים להם בילויים, הרפתקות״אהבה, הצ
ומס
בבתולה הוא קמצו ומשוגע
לשלמות ״,באריה הוא דווקא לא
ששו] חשבון. ב ול הוא זוכה
בהופתקות !בהצלחה רומאנטית
ואילו ונוס בטלה צריו להיזהר!
הזוג הוא דורש נאמנות, מסירות והגינות.
הוא עצמו אוהב בגדים יפים ויקרים ובי לויים
במקומות יוקרתיים.
ונוס במזל עקרב מחדד מאוד את
האינטואיציה, את חוש הבילוש וגורם לבן
מאזניים להפוך לטיפוס סגור שלא ממהר
להסגיר מידע אודות עצמו. המין תופס אז
מקום חשוב ביותר בחייו, והתחלופה של
בני-הזוג היא גדולה.
מה יקרה, אם כך, לבני מאזניים בתחו ם
האהבה, הכספים והיחסים עם הסביבה
מתיחות רבה בבית קיימת אי־הבנה ביניכם רבץ
בד־מישפחה. ובנוסף לזה דברים שווים בבית
מחקלקלים עורמים לירידה
במצב־החח. ענייני המערים
מעסיקים אחכם. אולם
אין זה הזמן המתאים
לעבור רירה,לקנוח. למכור
או לחתום על חוזה־שכי־רוח
או חוזה מכל סונ. הבריאות
שלכם אינה טובה 11110 השבוע אתם סובלים מע;21ב
יוני
ייפות מעורף מאמץ וחוסר
כ) 1 2בי ה
תמיכה מצד האנשים הקרובים
לכס. שמהם אתם מצפים ליחס יותר תומך.
היכרות חדשה צפויה בין ה־ 7ו ר־ !9בחודש.

מצבכם הכספי משתפר, עכשיו תוכלו ליהנות
מהישגים לא־צפויים, ומהכנסות, מענקים
וכספים ממקורות שלא
ח שבתם עליהם. אך,
בכל זאת, לא מומלץ
לבזבז, משום שהשיקו לים
והחישובים שלכם
בתקופה וו הם מוטעים,
וכשמדובר בכספים זה
יכול לגרום לסיבוכים.
בנסיעות, שבהם תרבו
בתקופה זו, צפויים עי כובים,
תקלות ובעיות.
ה־ 4ג עד ה־ 16 וגם ה 9-ג וה״ 20 בחודש
מראים על תחילתו של קשר מיוחד במינו.

הופעחכם מושכת אח המין השני. חשוב שתוזרשו
קצת את המלתחה. שנו אח סיננון התיספורת וצורת
הלבוש. לפנויים שביניכם
ובעיקר לפנויות סיבד
״ס טובים להתחיל בקשר
חדש בענייני כספים צריכים
להינת זהירים. אתם
נזמים ל ס מל מאבירות.
בעיקר של כספים וחפצי׳
ערך. אין זה הזמן לבצע
עיסקוח, ואם תתעקשו
קרוב לוודאי שתפסידו.
במקום העבודה חובלו
לשפר אח מצבכם שיחה עם ידיד תביא אחכם
למסקנה נכונה ולצער שמזמן היה צריך להיעשות.

בתולה

ניים עצמו, ולבני מאזניים יהיה זה חודש של
אהבה. קשרים חדשים יתחילו, אחרים
יתחדשו או י ת הדקו ובני מאזניים ייראו
מושכים במיוחד.
מסוף החודש ועד מחצית דצמבר יהיה
ונוס בעקרב ובבית השני, מה שמצביע על
שיפור ניכר במצב הכספי.
תיתכן אפשרות לזכות בכספים ממקורות
שונים ויכולת להצליח בעסקים. דברים
שלא היו ברורים יתבהרו. החוש הבלשי
י ת חד ד ויסייע לזהות מיהו האד ם ה מסתתר
מאחורי חזות חיצונית מטעה.
ונוס בקשת, מאמצע דצמבר ועד אמצע
ינואר, יביא להיכרויות חדשות. כושר״השי־כנוע
יהיה במיטבו ולאנשי״עסקים צפויה
הצלחה.

לחה בעיסוקים אמנותיים והנאה מכל מה
שקשור בילדים.
ברובו של חודש מרס יימצא ונוס במזל
דגים בבי ת השישי. הנטיה להשמנה תהיה
חזקה, איזור הכליות יהיה רגיש וכל הקשור
לנוזלים בגוף ידרוש התיי חסו ת מיוחדת.
שוב צריך לשמור על סודיות. ואילו היחסים
בעבודה יהיו נוחים.
בסוף מרס וחלק גדול מאפריל יהיה ונוס
במזל טלה. אין זה המזל המתאים לו. זהו
הבית השביעי של בני מאזניים ולכן תחום
הרומאנטיקה יהיה מודגש מאוד. יהיו
מודגשים גם שותפויות וקשרים בכלל. בני
מאזניים ידאגו לשפר את מצבם ויתחשבו
פחות בזולתם, מה שיילמד א ת הסביבה
להתחשב יותר ברצונותיהם שלהם.

הפתעה נעימה ב־ 2ג או ב־ 13 בחודש. סכו ם-
כסף או לפחות ידיעה על שיפור קרוב במ צבכם
הכלכלי עשויים
להגיע. היחסי ם עם בני-
הזוג קצת מתוחים.
אתם נוטים להתפרץ
ולגרום לעצמכם בעיות.
קצת קשה לשלוט במזג,
העומד על סף רתיחה
בזמן האחרון. ה־16
בחודש אינו מתאים
לנסיעות, לפגישות ול-
ראיונות. אינכם מסו גלים
לשלוט במה שקורה. פגישה מחוד שת
עם ידיד שהיכרתם תגרום לכם אכזבה.

ה־ !2כחורש יהיה ד׳ קשה נסו להימנע מלקבוע
פזישוח חשובות או עבודות שדורשות ח־בוון זהיר
ומדויק לאותו יום למחרת
המצב ישתנה. מצב־הרוח
יהיה טוב יותר ופגישה
מיקריח תעלה מאור אח
המוראל. חוויה רומאנטית
קצרה, אך כדאית. צפויה
רכס. קשה לכם. אתם עייפים
ולא מרניש־ם טוב.
צריך לטפל בעצמכם.
ו>>1:>-ן ין ץן0 - 1-
משום שזה לא יעבור
מעצמו. ה־ !5עד ה־ !7הס
ימים מועדים לבעיות כספיות. מומלץ לנעול היטב
אח הדירה והמכונית ולהשגיח על כספיכם.

ידיעה משמחת סחרר תביא לשינוי בתוכניות. מישהו
עומר לבוא לביקור ויעזור לכם רצאת מס־צב־הרוח
הכבד שבו
שקעתם. אתם עומדים
לצאת לנסיעה לארץ אחרת
עם מישהו אהוב ויקר
זה יקרה בפחאומיזח וללא
חיבנון מוקדם. בעבודה מנסים
לפנוע במעמדכט וב־סמכוחכם
תצטרכו להיות
זהירים מאוד במגעים עם
21בדצמבר ־
19 בינו א ר
הסביבה אל תבואו בדרישות
לממונים. זה רק יזיק.
התנהנות דיפלומטית. הרבה טקט והתחשבות
בבקשות מצד הממונים יקדמו אחכם מאוחר יותר

עניינים מיקצועיים יעסיקו אתכ ם ב־ 2ג וב גג
בחודש. יש אפשרות לעבור לתפקיד שונה
או להשיג עבודה אחרת,
אולם כדאי להמתין
שבוע לפני מתן תשובה
מחייבת. ביום ראשון
תיתכן אכזבה מידי דים.
אל תסמכו על עז רתם.
ענייני כספים
תופסים מקום חשוב.
תוכלו עכשיו למכור ול קבל
כספים, אך אל

תיקנו ואל תהיו מעו רבים
בעיסקות מחייבות, כי אלה יגרמו לכם
להפסדים. ה 7-ג וה״ 8ג קשים. השתדלו לנוח.

ידידים חוזרים לתפוס מקום בחייכם. אל
תשמחו מוקדם מדי, חידוש קשרים בתקופה
זו אינו מלמד על המש כיות.
תהנו ממה שיש
ואל תיבנו על העתיד.
ה־ 2ג וה״ 3ג יהיו קשים
ומדכאים. פיצוי יבוא
ב 4-ג וב 5-ג, אז הפופו לריות
• שלכם תהיה
בשיאה. יבואו לבקש
מכם עצה, עזרה ועידוד
} 2בנו במבר -
ואתם תעשו זאת. ה 6-ג
20בדצמבר
קצת קשה. בריאותם
של גני״מישפחה או ידידי ם עלולה לגרום
לשינוי בתוכניות. חגיגות בתחו ם הרומאנטי.

ב־ 2ו וב־נו כחורש צפויה נסיעה או קשר חשוב
עם ארץ אחרת. זה ירומם קצת את סצב־החח
הומצא בירידה. אינכם
חשים חזקים ואח חשופים
למחלות. כדאי שתש־ניחו
על עצמכם ושימו לב
לכל תופעה שאינה רנילר,
ההוצאות הכספיות עדיין
נסוזוח מדי. אינכם שולטים
בכך. ואתם מוציאים על
דברים לא חיוניים. שאינם
19בפב רו א ר
גורסים הנאה מיוחדת. בת20ב
מרס
חום הרומאנטי צפויה הצלחה.
לא חהיה בע״ה להשינ כל מ׳ שתרצו אתם
שופעים קסם ומושכים מאוד את בני המין השני

מאת״ס

חשת

— מ 1דעה פיקנטית —
(המשך מעמ 1ד )31
עת נדרש המיפעל(על פי החומר המופיע
בתיקי בית־המישפט) לתת הנחות
במיפעלו לעובדי מם־ההכנסה במישרד
פקיד־השומה גוש ח, שהיה אז דעואל
בר־יוסף.
בר־יוסף אף הציע לבדש להעביר
את הנהלת החשבונות של המיפעל
למקורב שלו.
בדש סירב והתלונן במישטרה. במקביל
פתח בחקירה באמצעות המישרד
סח־־עין אזרחי על בר־יוסף, והמימצאים
הועברו למישטרה. זו פתחה בחקירה
משלה והתוצאה: נגד בר־יוסף הוגש
גליון־אישום על שוחד, סחיטה, איומים
וסיכול הליכי־חקירה, ומישפסו מתנהל
בימים אלה.
חוקרי מזדיעין אזרח־ גילו בין היתר
כי בר־יוסף קשור באופן הדוק במי
שהתמנה אז כנציב מס־ההכנסה, יאיר
רבינוביץ. מישרד רואי־החשבון של
רבינוביץ ניהל את הספרים של
סוכנות־הביטוח רהב מרחוב אבן
גבירול בתל־אביב. מלכה בריסי* אשת
בעל־הסוכנות, היתה מזכירתו האישית
של בר־יוסף. תיק מם־ההכנסד, של
סוכנות־הביסוח התל־אביבית נוהל,
משום־מה, אצל בר־יוסף בגוש דן.

^ ייד אחרי שברש הגיש למישט־
/#רד, את התלונה נגד בר-יוסף, כשזה
עדיין כיהן בתפקידו, הוא הורה
לבטל את השומה שהוצאה לפיקנט׳,
והטיל על עובדת מישרדו, בשם גלינה
גולדינר, להכץ שומה חדשה. זו הכינה
שומה שלפיה על פיקנם לשלם מס של
שיבעה מיליון שקל.
גולדינר היא רכזת תיקי־היהלומים
בגוש ח. בתה היא עובדת בכירה
במישרד מנהל־החשבונות בבית בור־סת־היהלומים,
המנהל את מרבית תיקי
היהלומנים. הבת מופיעה לפני האם
בתיקי מס־הכנסד* וכל זאת באישור
בר־יוסף.
פיקנם־ עירער על השומה בבית־המישפט,
והמישפס החל מתנהל השנה.
כפי שקבע עורך־הדין ויינרוט במיכד
תבו, עד כה מהלך המישפס אינו לטר
בת מס־ההכנסה. בין היתר התברר,
מייד בתחילת הדיון, כי השומה של
שיבעה מיליון שקל הושתתה על
מיסמך הנהלת־חשבונות שזוייף. למיס־מך,
המסכם את כמות חומרי-הגלם
שנרכשו, כביכול, על ידי פיקנטי, צורפו
נתונים שלא היו ולא נבראו.
משהתברר למס־ההכנסה כי התביעה
נתונה בסכנה, הוציאו את התיק
מגוש ח, והעבירו אותו ליחידה הארצית
המיוחדת לשומת שהקים רבי־נוביץ.
ביחידה עובדים אוסקר אבר
ראזק ורמי מנ חלת שהכינו שומה
חדשה עבור בית־המישפס. השלם הזה
והארץ גילו כי השניים קיבלו היתר
חריג מנציב מס־ההכנסה לנהל, להורות
וללמד בבית־ספר ליו עצי־מס־הכנסה,
בעודם ממשיכים לעבוד במס־ההכנסה,
ואחד מהם אף בודק את הבחינות של
המועמדים לתפקיד היועץ. יתרה מזאת
השניים עובדים עבור הוצאת חנן,
שהוזלה זוכה לפתע במיכרזי מס־ההכנסה
להכנת תדריכי מם־הכנסה
במיליוני שקלית
אחרי שהוגש כתב־האישום נגד בר־יוסף,
הוא הושעה מעבודתו על־ידי
הנציב הקורם, דב נייגר. מייד אחרי
שרבינוביץ נכנם לתפקידו, הוא החזיר
את בר־יוסף לעבודה לכמה שבועות,
ואז פרש בר־יוסף תוך קבלת פיצויים
מלאים, בניגוד לתקשיר המורה להמ־תץ
לתוצאות המישפט.
כל העובדות הללו, המופיעות ב־כתב־האישום
נגד בר־יוסף בבית־המישפט,
מראות כי לרבינוביץ יש
סיבה מיסתורית להגן על בר־יוסף
ולהילחם בבדש בכל מחיר, תוך ניצול
מנגנון מס־ההכנסד-
אולם יש לו בעיר -באפריל הקרוב
הוא מסיים את תפקידו, והוא יודע שאם
לא יצליח עד אז לחסל את בדש, עשוי
ברש, אחרי פרישתו, לפעול נגדו.
העולם הזה 2667

7077ש01110X11 ^0X 1 11112 13 70 1777/77/7 ;777/7 //7
ב שרפפיאך ה, סר סיבות הכישחן הישראר 72//ה ש תו ח ח שהיו

ו! הרוסי אמר ל
יופטוואיומאט!
^ וי טלשחץ, אלופת הארץ בהת־
1עמלות, חזרה מהאולימפיאדה
בסיאול. בראיון שהעניקה להשלם הזה
לפני צאתה קיוותה להשיג בתחרויות
ממוצע של 9.4נקודות־דירוג.
עכשיו היא כאן, בבית שלה, מעל
הסופר הישן של קריית־ביאליק, עושה
סיכומים של שנות־האימונים. בכניסה
לבניין עוד תלוי שלט־הברכה של דיירי
הבית.
בהופעה מכובדת בהחלט הציגה יכולת
טובה, וקבעה שיא למתעמלות
ישראליות באולימפיאדה .9.45 :עדיין
לא ה־ 10 של שושנובה, אבל בשביל
רויטל זה אמר הרנה מאוד.
״אתה נכנס לאולם ענקי עם 15 אלף
מושבים, בתפוסה מלאה, ופשוט חוטף
הלם. זאת לא תחרות ראשונה בשבילי,
אבל כאן באמת התרגשתי!״
לבירת קוריאה הדרומית הגיעה רויטל
שבוע לפני התחרויות, ומייד נכנסה
למישטר״אימונים רצחני. רויטל, בת
קריות־המיפרץ, היוותה אטרקציה
לתושבי הפרבר הצפוני של חיפה, וזכתה
בתמיכה רבה, שכללה, בין השאר,
מימון כרטיסי־סיסה לסיאול להוריה.
״עד התחרות השתדלתי שלא לראות
יותר מרי את ההורים. רציתי
במיסגרת וידעתי שאיתם, בקשר הדוק,
זה לא יתאפשר״.
אימונים ביום ודיאטה קפדנית. מאז
מינכן, מקפידים מאור על סידורי־הביטחון
למישלחות הישראליות, ואלה
מאוד הכבידו על חופש־התנועה שלה.
כמעט ולא יצא לה להכיר ספורטאים
זרים, אולם החדשות עברו, כך נראה,
במהירות־הבזק בכפר האולימפי הענקי.
״על הפסילה של בן ג׳ונסון שמענו
מיד. היתה איזושהי אחדות־דעים בין
כל הספורטאים בכפר, אולי הדגמה
אמיתית לסיסמות השלום והאחדות של
האולימפיאדה. לכולם היה חבל על
האיש המהיר בתבל, אבל כולם הסכימו
שצריר לפסול אותו. ההגינות מחייבת!״
כמו כולם, גם היא מלאת הערכה
לפעלם של הקוריאים :״לכל מקום
שתלך הם יעזרו לך. ממש עם מחונך
ושונה מכל מה שראיתי עד היום
(רויטל השתתפה כבר ב־ 30 מישלחות
לחדל) .היינו חייבים לשאת את התג
של הספורטאים, ואוטומטית הוא העניק
לנו יחס עודף בחנויות ובשוקים.
כל העיר היתה משועבדת למישחקים,
ובמשך שבועיים וחצי התעסקה רק
בהם. כל מי שלא היו לו עיניים
אלכסוניות זכה ביחס של אלוהים״.

בין בהדין
לאפריקה
^ ל המיעזלחת הישראלית אפ/שר
לשמוע ממנה משהו לגבי אותם
רגעים קשים.
האחים טורטן הוחזרו הביתה בגלל
השיט ביום־הכיפורים. רויטל בעד העונש,
ולאו דווקא בגלל הסיבה הדתית:
״תחרות־הסיף נקבעה ליום־הכיפורים.
ניסו לשנות את זמנה, ולא הצליחו.
סייפת ישראלית בשם לידיה חתואל,
מצטיינת, לא נסעה בגלל זה. גם מתאגרף
בשם יהודה בן־חיים ויתר על
1 אולי זאת קטנות־אמונה.
״ההונגריות מקבלות תנאי־פניסיה
עם תנאי־בריאות אופטימאליים.
למישלחת תצטרפו
אצלם אנשי־מיקצוע, וביניהם
רופאים ומעסים, שיקרמו
כל פציעה. אצלנו היה רק רופא אחד
לכל המישלחת״.
בדבריה יש טענה של חוסר־תשקער-
לאו דווקא בכסף, אלא יש כאן עוד משהו
שרויטל מסוגלת להסביר רק במילה
מיקצוענות. קשה לה לפרש. צריך,
כנראה, לשנות שינוי בסיסי את כל
ההתייחסות להתעמלות כחול־לבן.
״אבל ״,אין היא שוכחת להוסיף. .־ש
עוד גורמים המונעים מאיתנו ניצחה־
עיניים כבויות

רויטל בפעולה
איפה הם יקצ 1ש1ת, איפה!
חלום־חייו בגלל אותה הסיבה.
״לאחים טורטן אמרו בארץ שהם
יהיו חייבים לוותר על שיוט אחד, בגלל
יום־הכיפורים. הם הסכימו, ולא עמדו
בדיבורים. איזה צורה יש למדינה
כזאת? אני באה מסיאול, וראיתי שם,
להפתעתי, שהעיתונאים הזרים מתמצאים
בידיעת ארץ־ישראל. בכפר האולימפי
ידעו כולם שלישראלים יש יום
קדוש, שבו אסור להם להתחרות. עשינו
צחוק מעצמנו!״
על הכישלון של אייל שטיגמן בשחייה
:״הוא היה מאוד מאוכזב. יש
כאלה ימים, שבהם אתה לא ממצה את
עצמך. אני נתתי את הכל, והיגעתי
למכסימום.
״לאייל היה יום רע. אני חושבת
שאיפהשהו גם עשו ממנו שעיר־לעזא־זל.
בכל אולימפיאדה זה ככה. העיתונאים
עלו עליו״.
גם כללית יש לרויטל טענות כלפי
כמה משליחי היומונים לסיאול, טענות
על ציטוטים לא־מדוייקים או פרשנויות
עוקצניות.

ובכל זאת, למרות המקום המכובד
שלה, למרות השיפור היחסי מהאולימפיאדה
הקודמת (וההיא היתה כל־כך
גרועה) ,עדיין ישראל תקועה באחד
המקומות הראשונים מהסוף. איפה
שהוא בין נסיכות ערבית למדינה לא
נודעת באפריקה. מדוע?
רויטל, כחלק מהמישלחת, אינה רוצה
להשמיע ביקורת במלוא מובן המילה.
אך אחרי שחזרה היא מוכנה לספר
על מלווים שלא בדיוק ליוו, אלא תפסו
טרמפ על המישלחת כטיול נחמד
לחו״ל. את הסיבות לביזיון המתמשך
של ארצנו הקדושה היא תולה במילה
אחת: מיקצוענות.
״אין לנו. אנשים עדיין לא הבינו שזו
הדרך היחידה למדליה. קח את הונגריה,
שאינה גדולה באוכלוסיה (11
מיליון) אבל גדולה בספורט. מעצמה
אמיתית! שם נותנים לספורטאי את כל
התנאים. הוא יכול להתרכז רק בספורט.
אצלנו לא יודעים ללכת עד
הסוף. אם מתחילים במשהו, אז צריכים
לתת לו משאבים עד למיצויו המוחלט.

^ יא מתכוונת ליחס השתה שפ(
1קבליס ספורטאים מישראל. .אילו
היה לי שם אחר על הגב, הייתי פקכלת
עוד אי־אלה עשיריות הנקח־ת־ גם
האס, המצטרפת לשיחה, מסכימה לדברים,
מתוך ההבחנה שלה כצופה בקהל.
רויטל לא זכתה במדליות, אבל היא
זכתה בתואר ״מיס פופולריות־ של
ספורטאי־האולימפיאדה. כשעוד היתה
ענודה בסרט־הזכייה, ניגש אליה סאפן
רוסי בחיוך ובירך אותה על הזכייה.
הוא שיבח את יופייה ושאל אותר* אגב
לחיצת־יד, אם היא מבולגריה. כשענתה
״ישראל״ עזב הרוסי את ירד.
פלט בארס ״יופטוואיומאס־ וזהב את
המקום. שלום? אחווה?
על המנצחות האמיתיות בתחרות:
״שושנובה היא הגדולה מכולת אבל
כמו שאותנו מפלים לרעד* אותם ספלים
לטובה. מיספר עשיריות שהסיד
רח־אירופיות קיבלו עוררו את זעפו של
הקהל, שראה, רק דקה לפנייכז, מתעמלת
מארץ לא־אירופית, שעשתה את
אותו התרגיל בדיוק, אבל קיבלה תרבה
פחות.״
בראיון הקודם הצהירה רויטל שאינה
מקנאה במתעמלות הרוסיות על אף
הזכייה שלהן. היום היא מסכימה עם
עצמה ביתר־שאת :״הן מעילות אבל
טכניות וחסרות־רגש. לנאדייה קומונץ׳
המפורסמת הרביץ המאמן שלה בכל
יום. הוא הפך לה את ההתעמלות לשי1־
אה. ראיתי אותן באולימפיאדה קרות
לפני המאמנים ושומרות על דיסטאנס
כמו מאלוהים. עושות תרגיל עם מבס
כבוי בעיניים״.
את מה שנותר מהאולימפיאדה בילתה
רויטל בנופש מוחלט פאימונית
החופש הראשון שלה בשנתיים האחרונות.
עם עמוס מנסדורף היא הלכה
לטניס, וגילתה עניין במישחק שהיה זולה
לחלוטין. ועם חברותיה לפישלחת
והוריה יצאה לתור את ״הארץ האחדת׳,
כדבריה.
בערבים היו הולכות לדיסקוטקים,
ובימים עברו בשוקים הזולים של העיר.
עכשיו היא חוזרת לבית־הספר, להשלים
את מה שהפסידה בגלל סיאזל.
איננה יודעת אם להמשיך בתחרויות
או להפסיקן בטרם־עת, בגלל הלימודים.
היא עדיין במשא־ומתן עם רם־״ם
על כך. השבוע ביקרה שם כדי לתת את
הסיכום שלה לשבועיים האהרונים.
בדיעבד היא מרוצה מעצמו־* על
שהצליחה לעבור את הלחץ הנורא של
השנתיים האחרונות ואולי גם, אם מנתחים
את דבריה* מצטערת על־כך שלא
הגיעה להישגים טובים יותר בגלל
המימסד בארץ.
מיקצוענות — המימסד עוד לא
מכיר את המילה.

י 3 5

,,תה״ בויאה,
שושנהילהו
ך• קירות המתקלפים של החנויות
בשוק־הכרמל היו מכוסים
במודעות צהובות ומהוהות של תנועת
כך, ובהן תמונותיו של מאיר כהנא.
ביניהן נתלו מודעות חדשות יותר,
שהכריזו על סיור־בחירות שערך בשוק
הד״ר בנימין בגין.
המערך שלח ביום החמישי לשוק־הכרמל,
הנחשב כאחד ממעוזי הליכוד,
את שרת־הבריאות שושנה ארבלי־אל־מוזלינו
ואת בנימין(״פואד״) בן־אלי־עזר•
פואד
הגיע ראשון בשעה היעודה.
הוא עמד לבדו בפתח הכניסה לשוק
והמתין לשושנה. שושנה באה רקות
ספורות אחריו, מלווה מזלוו, בנהג
וכעוזר אישי חמוש בפינקס ובעט.
זמן קצר אחריהם הגיעה התיגבורת
בדמותם של כמה מצעירי מיפלגת־העבודה,
מצויירים במדבקות ובכרטיסים,
ובהם תמונותיו של שימעון
פרס, ובדפי־הסבר לבוחר הפוטנציאלי.
אחד מהם הביא מצלמת פולאחאיד,
שבה הנציח בתמונות־בזק את הבוחרים
עם הנבחרים, מתוך תיקווה שתמונות
אלה ייתלו בדוכנים וישמשו מיני־מודעות
למיפלגה.
פואד לקח את הדברים בקלילות
ובחיוך. הוא פרץ לתוך השוק, כשידו
הימנית מושטת קדימה, ולחץ ידיהם
של כל העוברים והשבים ושל בעלי־הדוכנים,
כשהוא פונה אליהם ואומר:
״חג שמח: חג שמח״:
ארבלי־אלמוזלינו התייחסה לסיור
ביתר רצינות. היא גם גרפה יותר סימ־פטיה
בשוק בזכות(ואולי בחובת) הפוליו,
המביא את תמונותיה מדי־יום לעיתונות
ולמירקע.
ארבלי לא יכלה להסתפק בלחיצת־יר
בלבד, ולא הצליחה לחלוף בסערה
על פני השוק. מצבה של מערכת־הבריאות
ומצב מגיפת הפוליו היוו את
הנושא העיקרי בסיור זה, כמו בסיורי־

אחר, שהצהיר גם הוא :״אני ליכוד, אבל
שתהיה בריאה השרה!״
פואד הוכר גם בזכות שרותו הצבאי
הארוך. כך ניגש אליו אחד מבעלי־הדו־כנים
ושאל אותו בהתרסה :״אתה לא
רדפת אחרי פדאיון ב־ 1956 וב־״?1957
פואד ענה :״נכון!״ בחיוך מאיר־עיניים,
וזכה בשאלה נוספת :״אז מה
אתה רוצה, ששוב יהיה אותו הדבר?״
פואד לא נרתע ונתן הסבר קצר
וממצה של תוכנית־הביטחון של המע
נוות
סו־גוסט

מחאות אח

— מין געד־ האיוולת י-

— ב לי הרדמה

(המשך נועמ 1ד )6
נאלצים להיעזר במומחים זרים?
ועוד: למרות הודעות־הרגיעה מתחיל
מיבצע חיסון של אסירים, סוהרים
ושוטרים.
מחלוקת בין צה״ל למישרד־הברי-
אות: המישרד מחסן רק את תושבי
׳נפות חדרה ורמלה עד גיל .40 צה״ל
מחסן את כל חייליו, בכל איזורי הארץ,
בכל הגילים.

(המשך מעמוד )7

29.9
שוב מחלוקת: מומחי מישרד־הברי־אות
החליטו כי אין צורך לחסן את כלל
האוכלוסיה. בו בזמן, בכינוס של 45
רופאים מחוזיים של קופות־החולים
השונות, הומלץ על חיסון מיידי של
כלל האוכלוסיה עד גיל .40
ההיסטריה הציבורית בשיאה. הסתערויות
המוניות על בתי־מירקחת
פרטיים. רוקחים מותקפים. אנשי חב־רה־קדישא
מתחסנים ביוזמתם.
מישרד־הבריאות נוקט בפעולה היחידה,
כנראה, שהוא מסוגל לה: מוגשת
תביעה מישפטית, בשם המישרד, נגד
ראש עיריית רעננה, על התרשלות
בטיפולו באגני־הניקוז של מי־השפכים
בעיר.

30.9
הפרופסור לס: יש סימנים המבשרים
את סוף ההתפרצות.
שרת־הבריאות בביקור אצל חולי־פוליו:
למחלקה יצורף פסיכולוג, שיטפל
במשבר הנפשי המתלווה למחלה.

2.10

רך, תוך כדי טפיחות־סחבק על השכם
ושימוש מוגבר בסלאנג ובמילים בערבית,
תוך הדגשת המיבטא הנכון.
חלק ממי שזכו בלחיצות־ידיים של
אנשי־המערך לא ידעו בדיוק למה זכו.
אחרים ידעו, אך לא הצליחו לשייך
אותם למיפלגה מסויימת :״איזה מיפל־גה
הם? מה? מערך?״ או לשושנה :״היא
במיקרה מהניצים של המערך, היא
המיקרה הרע במיעוטו״.
אבל אין ספק שהבעייה שהטרידה
ביותר את בעלי הבסטות בשוק לא הי״
תה הבחירות המתקרבות, לא היתה
המאבק המתחמם בין הליכוד למערך,
לא היתה שאלת החזקתם או החזרתם
של השטחים הכבושים. הבעייה שהט
ילד
בן 13 מכרכור לקה בפוליו.
מחירו של בקבוק״חיסון מגיע ל־100
שקלים. חוששים במיוחד מי שנולדו
בשנות ה־ ,50 ולא קיבלו אז את החיסון.
מישרד־הבריאות מבולבל לחלוטין.
לאחדים מילידי שנות ה־ 50 נאמר כי
יוכלו להתחסן בתחנות־לבריאות־המי־שפחה.
אחרים נתקלים בעובדים
נרגזים, מותשים ממאות הפניות,
המגיבים בכעס על בקשות־החיסון.
שרת־הבריאות קוראת לציבור לשמור
על היגיינה אישית.

4.10
עובדי מנן־דף ד־אדום מתחסנים. כך
גם עובדי הסגל השיקומי בבית־ל
שטיין, לשם הועברה אחת החולות.
הד״ר חבקין: ההתפרצות נמצאת
בדעיכה.
הפרופסור לס: ההתפרצות נרגעה.
בלילה מגיעים שלושה מומחים
מחדל, כרי לסייע למישרר־הבריאות
להילחם במחלה, שעל־פי הודעות המי־שרד
הולכת ונבלמת.

5.10
המומחים הזרים מתייעצים ומייעצים.
מישרד־הבריאות שומר על שתיקה.
מיספר
החולים מגיע ל־. 15

6.10
הרלפה מישיבות המומחים: לא יהיו
חיסונים לכלל האוכלוסיה.
מישרד־הבריאות מייבא ארבעה מיליון
מנות־חיסון.

7.10

בחירות אחרים שעורכת השרה בימי־בחירות
סוערים אלה ברחבי־המדינה.
כל מי שזיהה אותה בשוק־הכרמל
(וכאלה היו רבים) הרגיש דחף פנימי
לגשת אליה למנות לפניה את כל תחלואיו,
תחלואי אשתו, דודתו, והסבתא
של שכנתו.
היא הקשיבה לכולם בסבלנות רבה,
ענתה, הסבירה, כשאחריה עומד עוזרה
הנאמן, ורושם במהירות את כל
התלונות בפינקס קטן.
במיקרים רבים זכתה ארבלי־אל־מוזלינו
בהערכה ובהתייחסות חיובית
למרות השתייכותה למערך :״אני
מעריכה אותה בתור בן־אדם, היא בסדר
גמור,״ אמרה אחת הקונות בשוק. לשאלה
אם היא מצביעה בעד המערך, ענתה
במהירות :״לא, אני לא מצביעה בשבילם,
אני ליכודניקית שרופה!״
רבים מבאי־השוק גם זיכו אותה בקריאות
:״תהיי בריאה! תהיי בריאה!״ או

ג— 36

רידה ביותר היתה בעיית ההיגיינה
בשוק עצמו .״תדאגי שהשוק לא יהיה
מסריח ״,אמרו לשרת הבריאות שוב
ושוב .״ראש־העיר רוצה לחסל אותנו
פה, רוצה להרוס אותנו!״
במשך שעה וחצי של סיור הספיקו
השרה שושנה ארבלי־אלמוזלינו וחבר•
הכנסת בנימין בן־אליעזר לחלוף על
פני השוק, ללחוץ עשרות ידיים, לשמוע
תלונות רבות ולזכות גם בהרבה
חיוכים וטפיחות על השכם, למרות
שלעיתים נדמה היה שתומכי המערך
כמעט לוחשים עובדה זו באוזניהם של
שני הנבחרים.
ארבלי־אלמוזלינו, ברצונה העז להיות
נחמדה, אף הספיקה ״לעשות שוק״
קטן ורכשה כמה פירות וירקות בדרך.
מן השוק מיהרה לסיור־בחירות נוסף,
ואחריו לישיבה חשובה במישרד־הב־ריאות
בעניין הפוליו, המאפיל אף על
המאבק בין שתי המיפלגות הגדולות.

המומחים הזרים מתראיינים בטלוויזיה.
להפתעתו הרבה של מישרד־הבריאות,
הם מכנים את המחלה
כ״מגיפה״.
מישרד־הבריאות מודיע: כל האוב־לוסיה
בארץ, עד גיל 3.3 — 40 מיליון
נפש — תקבל חיסון נגד פוליו.
שרת־הבריאות: לא היו לי שיקולים
פוליטיים.
מתגלים נגיפי־פוליו במי הביוב של
עכו, רחובות, נס־ציונה.

8.10
מתגלים נגיפי־פוליו במי־הביוב של
נהריה, חיפה, הקריות, טבריה, פתח־תיקווה.
הפרופסור
אלברט סייבין, בראיון
לקודישראל מביתו שבקליפורניה:
ההחלטה לחסן את כל האוכלוסיה
בארץ אינה נראית לי הגיונית. יש
משהו לקוי במדיניות־החיסון, וזה מה
שגרם למצב הנוכחי.

9.10
מוחלטת במיבצע־
אנדרלמוסיה החיסונים הארצי.
שרת־הבריאות: למה להתפטר? אני
הבאתי את הפוליו לארץ?

10.10
מתגלה חולה נוספת.

ביותר שהחיסון לא יהיה יעיל
בכלל?
האם לא ידוע למישרד־הבריאות
שהתקופה המתאימה ביותר לחיסוני־סייבין,
היא החורף ותחילת האביב? מה
בער למישרד־הבריאות, ומדוע לא הי־תה
לו סבלנות לחכות עד לתקופה מתאימה?
ידוע
לכל שככל שהחורף מתקרב,
ומתחילה תקופת־הגשמים, פוחתת סכנ ת הפוליו. מדינת־ישראל עומדת לפני
תקופת החורף והגשמים, כך שהתפרצות
של פוליו היתה באופן טיבעי יו־רדת
ומסתיימת בעצמה. האם זה לא
ידוע למישרד־הבריאות?

שאלתי השישית: מבססים
החלטות לחיסון כל האוכלוסיה
עד ו״יל 40 על ההשערה שמעל
גיל 40 היו כולם בתקופות של
התפרצות מגיפת־פוליו גם בארץ
וגם בחו״ל, ולכן כולם מעל
גיל 40 מחוסנים באופן טיבעי,
ואילו עד גיל 40 אין, כביכול,
חיסון. האם נעשתה בדיקה כלשהי
של נוגדנים באוכדוסיה?
על מה מבוססת ההשערה שמעל
גיל 40 כולם מחוסנים, ומתחת
לגיל 40 אינם מחוסנים?
האם לקחו בדיקות מגילאים שונים,
ועל זה ביססו את ההחלטה?
מבחינה מדעית־אפידמיולוגית, כל
המומחים בעולם טוענים שאין להחלטה
לחסן את כל האוכלוסיה עד גיל 40
שום בסיס — לא מדעי, לא הגיוני ולא
אפידמיולוגי.

המיועד לשלושת הסוגים הקלאסיים
של פוליו, ושאינו מתאים לנגיף שהשתנה
(שעבר מוטציה)?

שאלתי התשיעית: אם בכל
זאת לא השתנה הנגיף, וההתפרצות
קשורה לשלושת הסוגים
של נגיף־פוליו קלאסי —
ישנם שטוענים, והטענה די
מבוססת, שהחיסון שניתן עד
כה בארץ אינו די טוב. כך טוען
אבי החיסון, הפרוס׳ אלבדט
סייבין. מה הטעם בחיסון האוב־לוסיה
בחיסון שאינו טוב?
י שאלתי העשירית — איזה
צעדים אפידמיולוגים ננקטו
בארץ, אחרי שגילו חולי־פוליו
בחדרה? ואם נקטו, מתי נקטו
אותם?
האם נבדקו כל מי שהיו במגע עם
חולי־פוליו — במישפחות, בין החברים,
בבתי־ספר?
ער כמה שידוע לי, לא ננקטו צעדים
אפידמיולוגים אלה — א״ב של פעי-
לות־מנע נגד התפרצות כל מחלה,
ובמיוחד של מחלות־מעיים( .פוליו גם
היא מחלת־מעיים).

נשיקות

9וקונדומים
^יתן לסכם:
— • ההחלטה, שנתקבלה ע״י מישרד־הבריאות,
לחסן את כל אוכלוסיית ישראל
ער גיל 40 נגד פוליו אינה מבוססת
רייה על לימוד נתונים בשטח ועל
קריאה נכונה של הנתונים שהתקבלו.

אגב, מגיפות־הפוליו בעולם היו גם
מאוחר -ותר, עוד בשנות ה־ ,60 וחלק
גדול של האוכלוסיה הגיע ממקומות
אלה לאחר מגיפות — כך שרבים בארץ,
למרות שהם בגיל 30 ומטה, עברו
מגיפות־פוליו בחו״ל. מה דינם? האם
גם אותם צריכים לחסן?

• החיסון הזה יעלה מיליוני שקלים
למשלמי־המיסים בארץ, ויתכן ללא כל
תועלת, מפני שלא ניתן בעיתוי הנכון,
לאוכלוסיה הנכונה ובאמצעות התרכיב
הנכון.

הפרופ׳ רפי קרסו מבית־החולים
הלל יפה בחדרה והפרופ׳ דן מיכאלי
טענו של־90־ 95 אחוזים מהאוכלוסיה
יש רמת־נוגדנים טובה. אז על מה מבוססת
טענה זו?

•פר שת־הפוליו של 1988 במדי-
נת־ישראל מלמדת אותנו שלממונים
על מערכת־הבריאות בארץ אין כלים
מספיקים להגן על בריאות־העם, ולקבל
החלטות נבונות לגבי מצבים שונים
בשטח האפידמיולוגי כמו בכל השטחים
האחרים.

שאלתי השביעית: כולנו נדהמנו
לשמוע שבביוב חדרה,
ואחר־כך כנם־ציונה, בקריות
של חיפה, ובחיפה עצמה, מצאו
נגיף־פוליו. חשוב לדעת
מתי מצאו את הנגיף — האם
רק לפני חודש? האם נעשו בדיקות
קודמות?
האם בביוב לא נמצאים נגיפי־פוליו
תמיד, גם כאשר אין התפרצות של
מחלת־פוליו? האם בכלל נעשות בדיקות
מיקרו־ביולוגיות באופן שיטתי
במים ובביוב בארץ, או שזה נעשה
באקראי?
טענתי תמיד שבארץ לא קיים למעשה
שרות אפידמיולוגי מאורגן ומוכן
להתפרצויות של מגיפות שונות. עולה
בליבי ספק — ויותר מספק — אם
לפני שנה או לפני שנתיים נעשו בדיקות
שיטתיות בביוב חדרה ובמקומות
אחרים. אילו עשו בדיקות שיטתיות,
סבורני שהיו מוצאים נגיפי־פוליו
בביוב גם לפני שנה ושנתיים. הימצאות
נגיף־פוליו בביוב עדיין אינה אומרת
שישנה סכנה למגיפה, ומה שחשוב
יותר — אין היא מצביעה על הצורר
לחסן את כל האוכלוסיה.

שאלתי השמינית: מקורות
של מישרד־הבריאות טענו שהתפרצות
פוליו בארץ נובעת
מכך שהנגיף שפגע בחודים
הוא נגיף מוטציה, ושאינו בדיוק
שייך לשלושת הסוגים של
הנגיפים הקלאסיים. על מה
מבוססת טענה זו?
אם היא נכונה, מתבקשת שאלה נוספת.
בארץ ישנם מחסנים מלאים בחיסון
נגד שלושת הסוגים הקלאסיים של
נגיף הפוליו. אם ההתפרצות נובעת מני
גיף־מוטציוני, מה הטעם בכלל בחיסון

• ה הנ הג ה הנוכחית של מערכת־הבריאות
אינה מסוגלת לקבל החלטות
שונות הקשורות במערכת־הבריאות,
גורמת לבהלה בציבור ומסבכת את חיי
היום־יום של תושבי ישראל על־ידי מידע
שאינו נכון, הכרזות לא־מבוססות
על עוברות — החלטות מטופשות.
• בסופו של דבר, אוכלוסיית־ישר־אל
אינה מוגנת מפני הסכנה של מגיפות
רציניות, מפני שניתן לאמר שכלל
לא קיימת מערכת אפידמיולוגית רצינית
בארץ, מערכת הקוראת נכונה ובודקת
יום־יום את המצב האפידמיולוגי
בארץ ובסביבה, מתכננת מראש מהלכיה
לא בצורה פרטיזנית פתאומית,
כפי שהתקבלו החלטות לגבי חיסון נגד
פוליו. אלפי תושבים החולים מדי שנה
בדיזנטריה (״שילשולים״ כפי שהיא
נקראת באוכלוסיהו, צהבת וזיהומים
אחרים של המעיים מצביעים על מצב
קריטי ביותר במערכת־הביוב ואס־פקת־המים
בארץ, אך לא נעשים שום
צעדים ממשיים לתיקון המצב.
כמו בסרט רצות מול עיניי תמונות
של שרת־הבריאות שושנה ארבלי־אל־מוזלינו,
המתנשקת עם חברי־כנסת,
כאשר קיבלה על עצמה את תפקיד
שרת־הבריאות, המתחבקת והמתנשקת
עם צוות־רופאים כאשר מושתלי־הכבד
הלכו למות ,״מסבירה״ לבחורות בתל־ברוך
כיצד להשתמש בקונדומים, ובסוף
תמונתה המגונה בכל העיתונים עם
פה פתוח ולשון בחוץ, כשהיא מקבלת
(בגילה!) חיסון נגר פוליו.
מי ישלם עבור כל הכישלונות של
מערכת־הבריאות?
אנו, תושבי מדינת־ישראל, כבר
משלמים זמן רב מחיר כבד.

ברור לי מעל לכל ספק: נגד
טיפשות אין חיסונים!
העולם הזה 2667

הפעם צריך
לדבר עם הפלשתינאים!

רק אם נדבר -יהיה שלום.
רק אם נדבר עם הפלשתינאים -יהיה שלום.
רק אם נדבר עם הפלשתינאים, לרבות אש״ף, בתנאי שיכיר בישראל ויימנע מטרור -יהיה שלום.
זו תמציתה של נוסחת שם־טוב-יריב. זו מדיניות מפ״ם בחמש־עשרה השנים האחרונות.
מפ״ם קוראת: ניתן לפלשתינאים לעשות פוליטיקה במקום אינתיפאדה!
קול למפ״ם הוא קול חזק לשלום.

מפ״ם חזקה יותר בכנסת תמנע הקמת ממשלת שיתוק לאומי נוספת.
מפ״ם בממשלה הבאה -כוח חזק לשלום.
עדיין לא מאוחר. צריך לשנות כיוון.
עכשיו הזמן לעשות שלום!
חיים אורון(ג׳ומס) ,48 ,מועמד
מספר שניים ברשימת מפ״ם לכנסת.
מראשי ״שלום עכשיו״,
חבר קיבוץ להב שבנגב.

ר פנז ם
רי ממש צריך

\זונ* רטזרמז

1ג נטל בונטוז סיני
1נול

ךולד תי בי פו לפני 27 שנים וחצי.
^ אנחנו שישה אחים. אני — הקטן.
אבא שלי היה מוסכניק. היום הוא
כבר פנסיונר. ואמא — כן, עקרת־בית.
ההורים שלי ממוצא מצרי.
הייתי כמו רוב הילדים. פופולרי?
יעני, זוכר את עצמי תמיד במרכז העניינים,
לא יוצא־דופן, תמיד עם כולם.
הייתי תלמיד די ממוצע. נגיד שאת
העיקר שאדם צריך ללמוד, ידעתי לצבור.
הבית
לא היה עני — בית רגיל.
לפני הכדורגל רציתי להיות כל

לשחק בגיל . 10 עד אז שיחקתי בבית־ספר,
בשכונה, רגיל.
ידעתי, מגיל צעיר, שיש לי כישורים
להיות ספורטאי. היינו משחקים
טניס, רכיבה על סוסים. זה נתן לי קצת
כוח.
בשכונה, כשיש תחרויות, אם מישהו
טוב במישחק־ספורט — באופן טיבעי
יש כלפיו אהדה. בגיל 14 וחצי, כשהכל
התחיל להתבהר, וראיתי שאני קשור
בזה חזק ושהעתיד שלי בכיוון הספורט
— ירעתי שאני צריך לתת יותר, להשקיע.

מיני
דברים, לא משהו שאני זוכר.
אני שמח על כך שאני כדורגלן. אף־
אחד מהמישפחה שלי לא מתעסק בספורט.
אפשר להגיד שאני גאוות־ה־

אורח־חיים של כוכב־כדורגל? לא
כולנו חיים באותה הצורה. לכל אחד יש
אורח־חיים משלו, סדר־חיים משלו. זה
לא דומה.

חות, עצבים. בטח שאנחנו, השחקנים,
דיברנו בינינו, אבל פרט לשיחות לא
יכולנו לעשות כלום. כל אחר דאג לבעיות
שלו, לכל אחד היה החוזה שלו,
כל אחד — לעצמו.

זה תלוי הרבה בשחקן: יש כאלה שיש
להם נטיה להשמנה, ואז זה קורה בגיל
צעיר יותר. לכן ביקשתי משקה דיאטטי.
אין
לי נטיה להשמין, אני לא מודאג.
העתיד, כרגע, אינו מטריד אותי. רק
לפעמים אני חושב על זה, מה יהיה.
אולי אלך לכיוון של אימון. אני מתעניין
מאוד בכיוון של פירסום, יש לי
עסק לביטוח.
אני יודע שלכדורגלנים יש תרמית
כאילו הם לא משכילים. אני לא חושב
שצריך ללכת על דיעה כזאת. יש שה

לי בן בגיל 9וחצי, ובת בגיל 7
וחצי.
היום אני מסתכל בחיים אחרת. חיים
רק פעם אחת. בדיוק השבוע אמרתי
לחבר טוב שלי :״תראה, בעוד 10־15
שנים נגיע לגיל שכבר עברנו יותר
מחצי החיים, ועוד לא עשינו שום־דבר

גם אשתי רואה את הדברים אחרת
היום. אז...קרו דברים.
אשתי לומדת בקורס־מחשבים. אני
נותן לה לעשות מה שהיא רוצה, עד
גבול, ומסתדר לא רע. אבל היום אני
מסתכל בדברים אחרת, לא חושב שכדאי
למהר.

קנים יותר חכמים, ויש פחות.
באופן אישי, הגעתי לשיא־השיאים,
כל התארים האפשריים. אני קפטן הפועל
תל־אביב. קפטן לא מוכרח להיות
דווקא כוכב הקבוצה, אלא שחקן שהוא
חביב על השחקנים, שיכול לתווך בינם
לבין המאמנים, המנהלים. מצלצלים
אלי הביתה שאעזור, ואני מנסה.
גם במיגרש אני צריך להרגיע שחקנים,
לעזור.
קפטן נבחרת־ישראל? שמעתי שאני
מועמד לתפקיד, לא יותר מזה. זה מחניף
לי, זה הטופ. לה־יות קפיטן נבחרת
יש־ר־אל!
קאריירה בחו״ל? לא חולם על זה.
שיחקתי חמישה חודשים בבלגיה. זה
לא היה לי קל, לקחת את המישפחה,
הילדים.
בינתיים, טוב לי. אני שמח להיות
כדורגלן.
הבן שלי? לא יודע מה יהיה. יש לו
כל האפשרויות שבעולם. בינתיים הוא

נישואין,. :התחתנת
בגיר 9נ!״
ני נ ש וי. כמה שנים? תשע וחצי
שנים! התחתנתי בגיל . 19 ככה
קרו אז הדברים.

אבל אני לא מגזים: אם אני מרגיש
שאני צריך לעשות משהו — אני עושה
גם ביום המישחק.
היחסים בין שחקני־הקבוצה? אצלנו,
בהפועל תל־אביב, יש שלושה־ארבעה
שחקנים שהם חברים שלי. זה לא אומר
שאם יש שיתוף־פעולה בין שחקן זה
לבין שחקן אחר — אז יש ביניהם חברות
מחוץ למיגרש.
אני לא מדבר עם החברים שלי על
כדורגל מחוץ למישחק. על מה מדברים?
כן, על נשים, בין היתר.
היכרתי הרבה בחורות בחיי, אבל לא
זוכר שנחשבתי לדון־ז׳ואן. ברור שיש
הערצה, אהדה, כלפי כוכבי־כדורגל. זה
גם מצד בחורות. מסתדרים.
האם יש בינינו קליקות, אינטריגות?
ברור שבקבוצה של 20 אנשים קורים
דברים כאלה, ברור שיש. מאמן טוב או
מנהל טוב יכולים ליצור תלכיד.
נכון, בהפועל תל־אביב, אחרי משבר
החובות, גדלו המתחים. זה יצר מתי־

• פיסגת הקאו״וה:
,שעו -זה התפוקות!
^ ני ב* 27 וחצי. שיא של קאריירה
בכדורגל זה בררך־כלל בגיל .32

לראשונה בחיי

סיני מנופף! בגביע
יועצי פרס ביקש! א1חי...״
מישפחה, כל המישפחה. אני לא מרגיש
שמישהו במישפחה מקנא בי, אלא מרגיש
הערכה, הערצה, מנסים לעזור.

• נוווגו :״מדבוים
על נשי,,-
¥ד מגיל צעיר מאוד, מכיתה א׳.
( במיסגרת רישמית יותר, התחלתי

לפני מישחק אני יכול לשבת עם
חברים בבית־קפה, בשישי אחר־הצהר־יים
(מישחקי־הליגה מתקיימים בימי־שבת).
בדרך־כלל
אני מקפיד שלא להשתולל
בלילה לפני המישחק. אני לא
מכריח את עצמי לישון, אבל.
ביום המישחק אני מקפיד שלא לאכול
ארבע שעות לפני המישחק. ככה
קל יותר לשחק, העיכול טוב יותר.

ביום ה שבת מנהריים שממי פעמיי, כגל עם-
ישראל, לאיצמדיון ״בלומפילד״ ,להשתתף בהפנינג
בהא־הידיעה -אירוע שעד הסיפור על כוכב-
הכדורגל משה סיני לא הסעיר אותי במיוחד.
מביתו שזאת היתה סבילת־הא ש שלי במיש־חקי־כדורגל
בכלל, ונ ד ר בי בפרס, ליווה אותי
עורך־הדין בן־ציון באיער, הפרקליט החביב על
כוכבי הכדורגל, המייצג נס א ת משה סיני.
למראה באיעד, צעקו העוברים ושבים :״מעק לים!
מעקלים!״
הסתבר לי שבאיער מייצג במה מכוכבי-הכדורגל
של הפועל תל״אביב, שהסתבכה בחובות ועברה על
החוק, כששילמה לכמה משחקניה יותר מאשר
הסכום המותר לעונ ה(הסכו ם המותר הוא 32 אלף
דולר. מותר לחרוג מזה רק עבור שני שחקנים
בלבד, ויש להפקיד א ת חוזיהם במישרדי האגודה
לכדורגל).
אחת הדרכים החביבות על באיער היא, באין
ברירה, לעקל את פידיון הכרטיסים של הפועל תל-
אביב לטובת מרשיו, שחקני הקבוצה בהווה, או מי
שעברו ממנה לקבוצות אחרות בעונה הנוכחית.
לפתע עברנו ליד דל ת חלודה, חורקת, שלידה
הצטופפו המונים וצווחו דרך חור קטן :״תקרא
ליוסי ...תגיד לו שחיים פה וגם לילך עם-
ישראל מנסה להשיג כרטיסי״חינם.
היתה זאת הדל ת המובילה לחדרי הקבוצות.
טרם הספק תי להתאקלם, וכבר נפלה עלי השושנה
(ארבלי-אלמוזלינו) עם בעלה החייכן, נתן אלמוז*
לינו .״את יושבת איתי ״,היא הודיעה לי והפגינה
מומחיות ,״לא תמיד כל״כך צפוף פה״.
שושנה״את־נתן חיכו יפה בתור, אבל כשהצ׳
פיפות התחילה לאיים עלינו, הס תדרנו בטור עורפי

שושנה בראש דו חפ ת לעבר האולם, נתן ובאיערמאחוריה, מסובכים עלי. מבעד לסכך נופפו לשלום
צחי הנגבי, ראש״לישכת ראש־הממשלה (בטח
אוהד של מ כ בי /יוסי ריגר (ממניות ריגר־פישמן^
פינחס גולדשטיין ואחרים.
באיער טען שאין שעם לשבת בין ארבלי לבין
אלמוזלינו, ושכדאי ל שבת בין עמך. עוד לפני
השריקה, לומדים כל מה שצריך ללמוד על השופט:
״בן־זונה השופט, איזה כלב צ׳יטה, צ׳יטה ...אין
מה לעשות, השופט איתם!״
הרמקול הכריז, למי שמקשיב, על סכו מי ם
כספיים שבהם זכו כמה שחקנים מידי איזה גוף.
״קמצנות!״ צוחקים החבר׳ה מסביבי למישמע
הסכומים הקטנים, ומפצחים, ומפצחים.
אחרי השריקה התחיל שלב העייצ׳ס-גיברס:
״אל תיתן לו! תן לו, תן לו מר, הוא עושה! איזה
טומטום, מה הוא עושה יופי חמודי, ככה צריך...
איזה הצגה (שחקן פצוע מתפתל על הדשא)! לא
עשו לו כלום, אני ראיתי! זה פצוע, זה יאללה,
יאללה, אוף, גמר א ת הכדור(בתרגו ם חופשי -הרס
א ת המיתקפה לעבר השער
בשלב זה התחילו האגרופים מסביב, מכות,
ה שתלהבות כללית .״מניעים הנה,״ הסביר עורך-
דין באיער ,״כל מיני גברים מתוסכלים, בעלי ת ס־ביכי־נחיתות,
מתחים, פחדי ם מנשים״...
בערב התאספו כל המומחים הגדולים והסבירו
לי שזה היה מישחק״זוגות: שמרו היטב על משה
סיגי, על אלי כהן(הפועל תל״אביב) ,וכך הס תו ב בו
להם במיגרש צטדים־צמדים -הכוכב ושומר
ראשו. לכן, המשיכו להסביר, נאלצו הבלמים לפתח
מיתקפות. זה הס תיי ם בתיקו : 1ג. חוץ מזה עיקל
באיער 33 אלף מתוך 230 אלף שקלים.

מתעניין בכל מיני סוגי־ספורט: טניס,
שחייה, רכיבה על סוסים, כדורגל.
רגעי־שיא? אני׳ לא טיפוס שמתרגש.
כל שער זה מין שיא. שער — זה התפרקות.
ברגע שאני מגיע אחרי שעמלתי,
זה סיפוק. זה קפיצות וחיבוקים, מה
שבא. הכל ספונטני. אבל אני מורע
למה שקורה לי באותן שניות — סי־פוק־סיפוק:

+כוכב
:״אנשים זוים
מרשים לעצמם!,,
^ דיות מפורסם זה גם נחמד.
/בכל מקום שאני הולך — מכירים

העבודה, כשקבוצתך שקעה
בחובות.
שימעון פרס — יש לי הרבה כלפיו.
בעצם שמיר הרבה פחות מוכשר, אבל
הוא ראש־ממשלה. הליכוד יקח, נכון?
נפגשתי עם שימעון פרס על החובות.
לפני זה, אף־פעם לא יצא לי לדבר
איתו.

• ואחרי כן?

יצא לי כמה פעמים. מאוד התרשמתי
ממנו. דיברנו על הברים שלא
הייתי מאמין שייצא לי לדבר עם אחד
כזה. לא, לא על כדורגל. אני שמח
שיצא לי. זה קרה במשבר־החובות.
פתאום היה ברור שרק אישיות כמו
שימעון פרס יכולה לעזור, צריכה להת־

בארבע עיניים. השתתפו גם עוזריו,
אמנון נוייבך(היועץ הכלכלי של פרס).
גם באיער (פרקליטו של סיני) היה.

• מאז נמשך הקשר ביניכם?

בעצם לא קשר ישיר — עם
העוזרים, היועצים.

• אתה בקשר עם פיגורות
נוספות ממיפלגת־העבודה?
עם שושנה ארבלי־אלמוזלינו אני
בקשר של שנים. זה לא קשר של טלפונים
הביתה, אבל קשר בין המיש־רדים.
מדברים הרבה על כדורגל. היא
באמת מבינה. גם עם חיים רמון אני
בקשר.

• יש איזה קשר יומיומי בין
הפועל תל־אביב לבין מיפלגת־העבודה?
הפועל
מזוהה עם המיפלגה, אבל
כשהאוהרים מגיעים לקלפי — לא
ברור מה הם שמים שם. בכל זאת, אדום
זה הפועל!

סיני וילדיו(בשובו מאוסטרליה)1985 ,
.עכשיו תהיה שרר
אותי. אפילו אנשים קשישים, שלא מתעניינים
בכרורגל, מזהים.
זה עוזר בהרבה דברים. מקצר תורים?
אני בכלל לא אוהב תורים. זה
עוזר, קשה להסביר. אבל לפעמים אני
יושב עם חברים, ואנשים זרים מרשים
לעצמם לגשת ולהגיד :״בחייך, תגיד
לי את האמת כאילו גדלנו באותו
הגן. זה מצחיק אותי.
נכנסים לי לפרטיות. אז אני לא
מגיב, מתעלם! שיחשבו שאני סנוב,
שעלה ל־ לראש, שיחשבו מה שהם רוצים:

טריטיקה., :אם
הליכוד היה מציע ר -
זה היה מחמיא ר!,,
מרת בטלפון שעדיין לא
0התראיינת על הזהות הפוליטית
שלך. מדוע?
מפני שאני לא יכול להביע את הריעה
הפוליטית שלי. אני ספורטאי.

• אז מה?

אני לא חושב שאנשים, שהם אוהדי
הפועל תל־אביב, דווקא אוהדים את
המערך, ואני קפטן הפועל תל־אביב.

• וככזה זיהית עצמך כחבר
מיפלגת־העבודה, כשהרשית
להציב את שמך ברשימת ה-
מיפלגה לכנסת?
הפועל תל־אביב מזוהה עם המערך.
מאז שאני זוכר את עצמי — כך היה.
גם אם אניד שאני ליכודניק — לא
יאמינו לי. אבל זה לא אומר שאני
מזדהה עם המערך.

• עכשיו בילבלת אותי לחלוטין.
הבה נשחזר: נפגשת עם
שימעון פרס, מנהיג מיפלגת־

ערב. מדובר על דברים מסובכים.

• זאת היתה יוזמה שלך?

לא! יוזמה של העסקנים. אני בכלל
לא האמנתי שאפגש עם אישיות כזאת,
ער שבאו וביקשו ממני.

• התרגשת?

מאוד. לא הכנתי מראש על מה לדבר
איתו — ידעתי את המצב. הפגישה
בינינו נמשכה 30 דקות. לא ישבנו

• איך נולדה כניסתך לפוליטיקה?

• הכנסת שמך לריטימת
מיפלגת־העבודה לכנסת ה־. 12
יועצי פרס ביקשו אותי. זה היה
לאות כבוד, בסך־הכל — לאות כבוד.
ברשימת המערך לכנסת יש איזה ,50
60 אנשים פעילים, והשאר — זה סתם
לאות־כבור. ככה הסבירו לי, שזה לאות
כבור, הוקרה.

• מי שותפיך לכבוד הזה?
שמות? אני יורע על אבא אבן. הוא
במקום ה־. 120

איזה מתח, איח דראמה!
רק בשבוע שעבר, כשעלתה פרשת הדרבי בין קבוצות־הכדורגל
של מכבי והפועל תל־ אביג לכותרות -ישודר בטלוויזיה, לא ישודר
נודע לי שמשה סיני, קפטן הפועל תל״אביב, הוצב ברשימתמיפלגת־העבודה לכנסת. אמנם, הוא הוצב במקום ה־ ,84 שאינו
כל-כן ריאלי, אפילו על פי ההצהרות הוורודות ביותר של עזר וייצ-
מן. אבל בבל זאת, חשבתי, זה מעיד על מעורכות פוליטית, איכפ־תיות
עמוקה, עמדות מגובשות, העזה של אד ם לקום ולהזדהות,
ולזכות אולי בשריקות־בוז במישחקי־הליגה הקרובים.
כך סבר תי בשבוע שעבר, כשעקבה האומה אחרי התלבטויותיו
של סיני, התייעצותו עם שימעון פרס, החלטתו להסיר א ת מועמ דותו
ל כנ סתה״ ,12 נסיעתו הדר א מ תי ת של סיני לכנסת, כדי לחתום
על הסרת מועמדותו, ושידוד הדרבי. איזה מ תח, איזו דראמה:
במעומעם נזכרתי בתמונה משותפת של החברים סיני״פרס.
הסי ב ה־ל מסינ ה היתה אז חובותיה הכבדים של אגודת הפועל תל-
אביב. פרס התבק ש, לפני כמה חודשים, לסייע.
לכן, מה הופתעתי כששוחחתי איתו אחרי הדרבי, הרעש וההמו לה.
הוא היה לבוש בג ינס הדוקים, שחולצה מוכנס ת אליהם בק פידה,
הופעה חתיכית, חיוך כובש. הוא לא הבין על מה המהומה.
הוא נכלל לא התכוון, לא ייחס חשיבות, רק רצה להגיע הביתה
בשלום.
סיני הוא קפטן הפועל תל״אביב. מכובד. שמו הוזכר כקפטן הבא
של נבחרת״ישראל. מאוד מכובד. המערך הציע לו להיכלל ברשימתו
לכנסת והשתמש בכך במערכת-הבחירות -מחניף לו, ולוא היה
הליכוד מציע -גם היה מחניף לו. אז על זה רעשה המדינה:
שימעון פרס לא יכול היה לאחל לעצמו גימיק שוב יותר מאשר
פרשת הדרבי בסוף־השבוע. לולא הרעש, הסיבובים והכותרות, מי
היה יודע שמשה סיני היה ברשימת מיפלגת־העבודה:

סיני(עם אבי כהן) בדרבי התל־אביבי
.נפגשתי עם מיכה ר״סר, ר1יר ל1י...״

• מדוע מיקמו אותך דווקא
במקום ה?84-
לא יודע. נודע לי יום אחרי הבחירה
על המיקום שלי.

• ידוע לך מי נמצא במקומות
ה ,85-ה־?83
לא יודע, לא בדקתי. לא לקחתי את
כל העניין ברצינות, כי׳זה לא רציני
עבורי.

• אוהדי קבוצתך ידעו על
הכללתך ברשימה לכנסת?
לא, אף־אחד לא ידע. כשקראו על
כך בעיתונים, חלק הגיבו בחיוב, וחלק
בשלילה.
לא קיללו אותי, אבל היו שאמרו לי:
״בשביל מה אתה צריך את המערך?״

• ברור ביטביל מה המערך
צריך אותך, אך לשים מה״אתה
צריך את המערך?

ראיתי בזה כבוד גדול. לא הציעו את
זה לשחקנים נוספים מהקבוצה. הסבירו
לי שלא אצטרך לעשות כלום, ובאמת
(המשך בעם 1ד )41

שבתאי ופנינה
משה סיני -להדיוטה גמורה
בכדורגל, במוני -השם הזה
היה זכור דווקא מתצלום-
פירסומת נוטף סכס, עם
פנינה רוזנבלום.
סיני זז על הספה באי-נוחות,
כשהעליתי את זיכרונות* ב קול
:״זה היה תצלום־פירסו-
מת ל׳ליווייס. שבתאי לוי
(כדורגלן אחר נהפועל תל־אביב,
שכוכבו הועם מעט
מאז ימי רוזנבלום הזוהרים)
ואני הצטלמנו עם פנינה. היי תי
אז בן ...20 היום לא הייתי
עושה את זה, לא! היום אני
בוחן כל מה שמציעים לי, מת ייעץ,
ולרוב ההצעות אני מס רב.
פלא שאת זוכרת. הייתי
אז בן !20״

1— 39

עירה כמו עידית שכטר
אין מוצאים בכל יום. היא בת
,20 נשואה ואם לילד, סטודנטית
לפסיכולוגיה ודוגמנית מתחילה, כל
זה בתוספת מתנת־אל שקיבלה
בנדיבות: יופי.
המראה ישראלי: עור שחום, שיער
שחור גולש, עיניים ירוקות וחיוך
מקסים ושובה.
ובכל זאת, היופי אינו העניין
המרכזי בחייה .״הרבה יותר חשובים
לי, למשל, הלימודים.״ חשיבות זו

״תראה, היום׳כ שאני מביטה על
החינוך הדתי מבחוץ, אני מסתכלת
על זה אחרת, ובאמת קשה לי להבין
איך כל הזמן הייתי רק עם חברות.
הנקודה הזו של יחסים עם המין השני
לא היתה קיימת בכלל. בכלל לא
חשבתי על זה אז.
״מין זה דבר שבא מהראש, לא מהגוף,
זה רבר פסיכולוגי, ובמערכת־המושגים
שלנו, המילה הזו בכלל לא
היתה קיימת. היא לא היתה מוזכרת,
לא במחשבות, ובטח שלא על הל הש־

! #די ת

הניבה תעודת־בגרות עם ממוצע של

״במחשבה שניה היופי גרם לי
להרבה בעיות בילדות״.
מדוע? עידית גדלה והתחנכה
בחברה רתית, בית־ספר נפרד לבנות,
היא בילתה את שעות־הפנא
בתנועת־הנוער ׳־עקיבא, וגם
התנהגותה היתה בהתאם לכך.
״אני זוכרת שנורא אהבתי את להקת
תיסלם, שהיתה אז הלהקה הנערצת
על בני־הנוער בארץ. יום אחר היתה
להם הופעה בפתח־תיקווה, שם גרתי,

פתיים. הדחקתי את זה מהמחשבה,
והיו דברים אחרים שמילאו את
העולם שלי. דברים גדולים יותר.
היתה מין הרגשת־גאווה, שיישוב
ארץ־ישראל ותפילה לבורא־עולם
חשובים יותר מיחסים עם בנים.
״חבר ראשון היה לי כשהייתי בת
, 14 מוטי קראו לו. רק אחרי שנתיים
שהיינו חברים, בגיל , 16 הוא העז
לתת לי יד. אני זוכרת את זה
בבירור. זה היה בליל־חורף קר, חזרנו
מפעולה בבד־עקיבא והיו גשם ורוח.
ישבנו מתחת לבית שלי, והיה לי

ואני לא אשכח את המילחמות
הפנימיות שהיו לי, בין הכמיהה של
בחורה צעירה ללכת להופעה של
האמנים החביבים עליה לבין
המעצורים שהיו בי עמוק בפנים.
ידעתי שזה אסור. לא ההופעה, כי אם
כל מה שהלהקה סימלה. היא היתה
סמל לחילוניות, לצרחות היסטריה.
״המילחמה הפנימית הזו הסתיימה
בניצחון החינוך הדתי. הלכתי לפעולה
בבד עקיבא. כל הזמן חשבתי על
ההופעה. הצטערתי, אבל הרגשתי
שלמה עם זה שכבשתי והתמודדתי
עם היצרים הטיבעיים.
״אולי זהו חלק ניכר מהעניין של
הדת: לכבוש תאוות־גשמיות, ולא
משנה אם הדבר שממנו נמנעים הוא
מוצדק או לא. העיקר זה להילחם
בייצר ולנצח אותו״.
והיא נלחמה בייצר? היו לה, למשל,
חברים?
עירית מחייכת חיוך כזה, שקשה
להאמין שמישהו, וגם לוא יחבוש את
הכיפה הגדולה ביותר, יוכל לעמור
בפניו.

נורא קר. אמרתי לו כמה קר לי. ואז,
פתאום, אני לא יודעת מאיפה היה לו
אומץ, כי זה נחשב כמעשה נועז
ומופקר, הוא לקח את היד שלי
והחזיק בה. שלוש שעות ישבנו ככה,
ואני הייתי בעננים״.
אבל במהרה היא ירדה מהעננים
וחזרה אל הקרקע, כשבליבה נקיפות־מצפון
על המעשה הנורא שעשתה.
״סיפרתי את זה למחרת לחברה, והיא
הביטה בי בעיניים כאלה, כאילו
רצחתי בן־אדם. איך בכלל העזתי
לעשות כזה דבר נורא?״
גם בגלל היופי היא ספגה מבטים.
״לא רק בגלל זה, כמו בגלל
המודעות החיצונית. נורא אהבתי
להתלבש יפה, להתגנדר, ככה, בתור
ילרה. כשבאתי לפעולה בתנועה,
בחצאית אדומה ובנעלי־לאקה, כולם
התלחשו וריכלו. כל דבר כזה היה
נראה חריג. עגילים ציבעוניים היו
הפקרות, נעליים במקום סנדלים־
תנ״כיות היו מעשה שלא־יסולח.
הייתי ממש זונה בעיניהם. היום אני
מסתכלת על זה בהומור, אבל אז

הצגת בכורה עידית שלו
טבתי הרבה כריות בלילות.
״בגלל זה בעצם התחיל תהליך
יבת הדת.
״היום, מבחוץ, אני רואה בדת המון
רים יפים ויתרונות. בחברה הדתית
ים איזשהו טוהר, אמיתיות כזו,
ן שה היום למצוא. אבל מצד שני
ו פתיחות לקבל חריגים״.

בזכות הי1פי.
פקידת המפקד
ף* הליך עזיבת־הדת היה ארוך

למסיבה, וכשהגיע לשם שאל את
בעלת־המסיבה, מי זו הילרה היפה
שעלתה איתו במעלית?׳ השכנה
ידעה, כמובן, מי זו,הילדה היפה׳,
ואמרה לו, :עזוב, היא דתיה!״׳
אבל אמיר לא עזב. במיקרה או שלא
במיקרה, הוא פגש בה שוב .״הוא התחיל
לדבר איתי ומצא חן בעיניי, אבל
עד שיצאתי איתו עבר המון זמן.
בסוף, כמו בסיפורים, גם התאהבתי

כשהיתה בת , 19 אחרי שנת שרות
אחת, גמלה בליבה ההחלטה להתחתן
איתו. מה בער? ״האהבה. הרגשתי
שאני כל־כך אוהבת אותו, שאני רוצה
למסר את זה. אולי זו תוצאה של
החינוך הרתי, שעריין נמצא בתוך־
תוכי. הרבה דברים שלאחרים נראים
נורא חשובים נראים לי הבל־הבלים.
הקמת בית ומישפחה נראו לי דבר
מרכזי בייעוד שלנו בעולם.
״אז מה הייתי עושה, אלמלא הייתי
מתחתנת? יוצאת עם עוד בחורים?
מבלה יותר? גם עכשיו אני מבלה,
אלא שעכשיו אני עושה את זה עם
הארם שאותו אני אוהבת, ושאיתו
בחרתי לחיות״.

( 4וממושך .״תקופה ארוכה לא האמנתי
במה שגדלתי עליו, אבל פחדתי
להגיד את זה אפילו לעצמי. הגדרתי
את עצמי בחילונית רק כשהגעתי
לצבא. זה בעצם היה המיפגש הראשון
שלי עם חברה חילונית. בתקופה הזו
הרגשתי צורך עצום לבלות,
להשתולל, מעין פיצוי על השנים
שלא הייתי יכולה להתנהג כך״.
בצבא היתה פקידת מפקד חיל־האוויר
.״כן ״,היא מודה ,״אחת
הסיבות שנבחרתי לתפקיד היתה
המראה. אני לא יודעת למה זה חשוב
להם, אבל זו עובדה, ואני הרווחתי
מזה.״
היא הרוויחה, כיוון שאת השרות
״מוזר לי
הצבאי היא מגדירה כ״חוויה בלתי־נשכחת
״,ומפאת רגישות התפקיד
שאני כבר אמא...״
אינה יכולה לפרט את טיבן של החוויות.
חרי שנת־נישדאין, יש עוד
בשלהי התיכון הכירה את מי
מישהו שהיא אוהבת. בן .״דברים
שלימים הפך בעלה, אמיר שלו, אז
מקבלים פרופורציות אחרות כשלחיים
קצין בצנחנים .״היכרתי אותו לגמרי
נכנס ילד. יש לזה משמעויות שונות.״
במיקרה. בבניין שבו גרתי נערכה
כשהיא הולכת איתו ברחוב, אנשים
מסיבה. אני, כמובן, לא השתתפתי
אינם מאמינים שהיא אמו־הורתו של
בה. פגשתי בו במעלית. הוא עלה

התינוק הישוב בעגלה .״שואלים כמה
כסף אני לוקחת כבייבי־סיטר. גברים
מציעים לעשות בייבי־סיטר על
שנינו. בטיפת־חלב צעקו עלי למה
האמא שלו לא באה בעצמה, אלא
שולחת אותי.
״לפעמים זה באמת מוזר לי שאני
כבר אמא. איזו מילה גדולה! איזו
אחריות!״
ואיפה נכנסת הדוגמנות לחייה?
״כסף!״ אומרת היפהפיה. למרות
שבעלה הוא בעל מישרד־פירסום
משגשג, וכסף לא חסר בבית ,״אני
רוצה לדעת שמה שאני מבזבזת על
מותרות בא ממני. עם דוגמנות־מסלול
תהיה לי בעיה. אני לא מספיק
גבוהה בשביל זה. אבל דוגמנות־צילום
די נראית לי.
״האמת היא שבמשך שנים אני
מקבלת הצעות להצטלם. בתקופה
שהייתי דתיה, פנה צלם עקשן
במיוחד לאמא שלי, וניסה לשכנע
שאסכים להצטלם לפירסומת. היא
הסכימה. אני לא״.
היום היא, כמובן, מסתכלת בזה
אחרת. כערות לכך יכולה לשמש
מודעת־פירסומת למיזרונים, שבה
היא מצולמת כשהיא שוכבת על
המיזרון .״אני נורא אוהבת להצטלם
ולשחק. בצילום יש הרבה מישחק. אני
יודעת להיות שונה בכל תמונה,
בהבעות הפנים. אני מרגישה את
הצילום. רגע! מה אני מחמיאה
לעצמי?״
כן, גם הצניעות הזאת, היא אומרת,
היא משאריות החינוך הדתי שעדיין
נותרו בה.
שי כרם ₪

— חשבון 1נ ש ~
(המשך סעמוד )39
לא ניסו לתפעל אותי. שמו את שמי
ברשימה. וזהו.

• ולא עולה על דעתך שבכד
זיהית את עצמך עם המערך,
מסריו, נציגיו לכנסת הבאה?

אני לא עובד בשביל אף־אחד, ואני
אדון לעצמי. אני כבר ילד גדול. אני
רואה את זה אחרת — אני עומד מהצד.

• עומד מהצד ומופיע ברשימת
אחד הצדדים לכנסת?
לולא הדרבי — כל זה לא היה
קורה. מה שקרה הוא שקראתי לפני
שבועיים בעיתון, שהדרבי לא ישודר
מפני שאני משובץ ברשימת המערך
לכנסת. התחילו לפנות אלי אוהדים,
חיילים. שוחחתי על כך עם שימעון
פרס אישית.

• איך הוא הגיב?

הוא הגיב בהבנה גדולה. הוא אמר לי
שהוא לא מוכן לפגוע בקבוצה ובאו־הדים,
ואם זה מגיע לדרגה כזאת...
הגענו ביחד להחלטה שאני מוריד את
מועמדותי.

׳ -בדיעבד, מעז יצא מתוק.
אני, למשל, לא ידעתי שאתה
כלול ברשימת מיפלגת־העבו־דה
לכנסת עד לעניין הדרבי.

אסו עובאת הציע רנטווי־קותא מקום בממשלה הכרסט־נית.שו־החוץ
של נטורי־קרתא רוצה לחיות במדינה הפלסטינית. כ׳ מדינת ישראל

״כולה טריפה חזיוית!״
^ רב משה הירש, המכנה עצמו
! 1״שר־החוץ של נטורי־קרתא ״,יושב
בפינת הגן במלון אמר־קן קזלוני, אינו
אוכל ואינו שותה דבר, מכווץ בכסא־הפלסטיק,
מחייו בשביעות רצון.
שם, בין כתבי־החוץ ומנהיגי־האינ־תיפאדה,
בזקנו העבדקני, בי־יי״י
השחור, במעילו הארוך, הוא נראה כקוריוז
משעשע. והם, אכן, מביטים בו
בתמיהה. צלמים של רשתות זרות
וערבים מקומיים מחייכים, אינם מבינים
מה לו, לרב, ולבית־המלון ה־מיזרח־ירושלמי.

למדינתו
יהיה זה הפיתרון האידיאלי.
גם נגור בארץ הקודש, וגם לא נהיה
תחת הכיבוש הציוני, שהוא הגרוע
שבכיבושים.״
דבריו של ערפאת עוררו תיקווה
גדולה בליבו של הירש. אולי בקרוב
י״ גשמו שאיפותיו, ומדינת־הציונים
תתבטל מן העולם, ותחתיה תקום
מדינה פלסטינית גדולה, ובתוכה
החרדים היהודים שיהיו אזרחים שווי־זכויות,
וימתינו לביאת־המשיח.
בערבית, אגב, הוא אינו שולט. מבין
קצת. לא יודע לדבר.

לה יצרו אוייב. בגין ושמיר יצרו איבה
ושיטת־התפשטויות שכנינו נגד
מכוערת, וכל זה במסווה אדוק־תנכ״י.
• המערך — המערכים העבירו
על דעתם מאות אלפי עולים חדשים
מארצות כמו תימן, מארוקו, תוניס, כדי
למזג אותם בתוך האווירה החדשה של
הציונות. וזה רע. לכן אנחנו יוצרים
קשרים עם היהודים שנשארו בתימן
ומשכנעים אותם שלא להגיע לכאן.
• התחייה — מי זה? גאולה
כהן? פוליטיקאית לא־משופשפת. כולם
מכירים בצביעות שלה. מעמידה פנים
כאילו היהדות וארץ־ישראל חשובים
לה. למעשה רק הפוליטיקה חשובה לה.
• המפד״ל — כמו התחייה. צבועה
מתחסדת, שבעצם מתעניינת רק
בפוליטיקה.
•נ תי בו ת שלום — מציעים
עירבוביה של ציונות, דת ושלום. אי־אפשר
לערבב את השלום עם הציונות.
שלום לעם־ישראל ולעולם קשור בביטול
הציונות.

טחות שאני מבטיח לעצמי, שהיום אני
אומר וחושב כך, ומי יודע מה אחשוב
מחר. ואיך אאמין להבטחותיהם של
אחרים? אנחנו בוחרים רק בצו השם,
שאמר: ובחרת בחיים.״
ובכל זאת׳,לאיזו מיפלגה הבטחות
המושכות יותר את הלב?
״אי־אפשר לעשות מחזיר כבש. כולן
טריפה חזירית. גם אם ניקח מכל
מיפלגה את הדברים החיוביים ונקים

אם אני משחזר דברים, אז כל דבר
שאני עושה — זה נותן הר גדול, רעש
גדול, לא יודע למה. מצד אחד — זה
טוב ויפה. מצד שני — זה קצת נמאס.
כן, בעצם עדיף ככה.

• איך התייחסו אליך חבריך
לקבוצה, בעת ששידור הדרבי
התנדנד?

•הר שימה המתקדמת —

דווקא התבדחו על זה. אמרו :״עב־

הרב הירש ויאסר ערפאת
״אנחנו לא !תערב במלאכתם של הח״רק, ם!״

סיני בזמן הראיון
״ברור לי למה פנו אלי!״
שיו תהיה שה״ עסקני הקבוצה ביקשו
ממני להוריד את המועמדות, כדי
שיהיה אפשר לשדר. ואז לא ירעו אם
אפשר להוריד מועמדות לכנסת. אחרי
שביררו וביררו, ראו שאם אני חותם —
אז זה בסדר.

• אחרי שהסברת באיזה
כבוד היה מדובר, אילו הליכוד
היה מציע לך את אותו הכבוד
בדיוק — מקום ברשימתו לכנסת
— איך היית מגיב?
קשה לי לענות על השאלה, לא יודע.
המערך הציעו — אז לקחתי. כן,
גם אם הליכוד היה מציע לי מקום
ברשימה — זה היה מחמיא לי. אני
מכיר שם אנשים, לא חברים, אבל נפגשתי
עם מיכה רייסר, עם דויד לוי.

•כלומר: מקום ברשימה
לכנסת אינו אומר מאומה?
זה אומר הרבה, אבל זה לא בראש
הדאגות שלי. יש אנשים שזה בראש
דאגותיהם. אני לא צריך להעסיק את
הראש שלי בנושאים כאלה.

• לא מפריע לך שמיפלגה
השתמשה בשמך כקישוט, כדי
להרויז לאוהדי כדורגל, מבלי
העולם הזה 2667

הרב הירש כמו אינו מבחין במהומה
הזעירה המתרחשת סביבו. הוא מרגיש
בנוח. כבתוך שלו. יש בו משהו ליצני,
ילדותי, כאילו בתוכו הוא יודע שהכל
הבלותי. אלא שבעת השיחה הוא הופך
לקפדן פתאומי, מכתיב את דבריו,
מנסח שוב ושוב, וכשהוא מדבר על
הדת היהודית נעלם מעיניו הברק
השובבי, הקונדסי. אישוניו מתרחבים,
עיניו מתעגלות ופניו אומרות אימה.

עד שתקום המדינה הפלסטינית,
מנסה הרב הירש לחנך מחדש את ״עם־
ישראל המיסכן. אינכם יודעים מהי
הדת היהודית האותנטית ״,הוא אומר.
״כשתדעו, תבינו בעצמכם כי הציונות
היא שקר רע, ריקני״.
החינוך־מחדש כולל, בעיקר, הודעות
פרובוקטיביות לעיתונות. לולא
היה רב, היה עיתונאי שנון ומוכשר.
הוא יודע מה לומר ואיך לנסח.
כשדבריו אינם די חריפים, הוא שב
ומוצא ניסוח אחר, שיהיה מעניין יותר,
ואגב־כך מחייך לעצמו בסיפוק .״אף
פעם אינני יודע מה אני עתיד לומר.
דבריי הם תעלומה, גם לעצמי, בכל
שיחה צצים בי רעיונות אחרים, מעניינים,״
הוא אומר.
בנושא הבחירות, למשל, שופע הרב
הירש רעיונות. בבחירות הוא משקיף
כצופה מהצד, הרחק מהאוייב הציוני,
לא מצביע ולא מקים מיפלגה.
״עגל־הזהב״ ,כך הוא מכנה את כל
המיפלגות .״רגל־ימין ורגל־שמאל הם
חלקים בלתי״נפרדים של העבודה הזרה.
מבטיחים הבטחות מגוחכות,״ הוא
אומר .״ואיך אפשר להאמין להבטחה
כלשהי? הרי אני אינני מאמין להב־

שיטרחו לתהות על קנקנך?

במת להרפתקה הפוליטית הקצרצרה?
חזיר אינו
כבש
^ שבוע אמר יאסר ערפאת לכתב
1 1אל־ווטן הכווייתי כי הוא יתיר
לנציג הכת החרדית לכהן בממשלתו
כשר לענייני־יהודים. לכבוד הצהרה זו,
שריגשה את הרב הירש ומילאה אותו
בתיקווה, הוא אומה
״אנחנו, נטורי־קרתא, גרים בירושלים
משתי סיבות. ראשית, אנחנו
רוצים לגור על אדמת הקודש. שנית,
כאן אנחנו קרובים לחזית, לשדה־הקרב
נגד הציונות הכופרת, החזירית.
״אם ערפאת יסכים לספח אותנו

זה לא הופיע כקישוט גדול, בהתחלה.
ברור לי למה פנו אלי, אבל זה לא
היה לגדול. בגלל פרשת־הדרבי, זה נעשה
גדול, ענקי.

• אתה מצטער על יטהם־

לא, לא. אני לא צריך לבקש מאף־
אחד סליחה.

• הבה נחזור להתחלה:
מדוע בעצם אסור לכדורגלן

מיפלגה אחת, שכולה, לכאורה, חיוב
— גם אז זו חזירות״.
צבועים ומתחסדים
^ חרי הפצרות ופילפולים ארו־
\ 1כי ם ניאות הרב הירש לומר מה
דעתו על כמה מיפלגות.
• הליכוד — הז׳בוטינסקאים הא***

ציונית מדי. הם מציעים מדינה
פלסטינית לצד מדינה יהודית. אנחנו
רוצים רק מדינה פלסטינית, בלי מדינה
יהודית לצידה.
תווי־פניו החיוורים, הרזים, של הרב
הירש, לובשים קווי חרדה .״המשך
הציונות, חלילה,״ הוא אומר בקול
קשה, כבד ,״יגרום להגשמת עונש איום
ונורא. במיזרח־התיכון יש כלי־משחית,
שיכולים למחוק את העולם כולו. וזה
עלול להיות העונש שיבוא על הציונים
ועל כל האיזור״.
למרות שינאתו העזה למימסד הציוני,
שדחק את הקץ ובילבל גולה
בגאולה, משתמש הרב הירש בשרותי
הציונות, ויש לו לכך תירוצים שונים.
החשמל ממילא מסופק מחברת־חשמל
פרטית, שאין לה ולא כלום עם
המימסד הציוני. המים — מקורותיהם
נכבשו על־ידי הציונים הכובשים,
ודינם כדין האוויר שנמצא תחת כיבוש
ובכל זאת מותר לנשום אותו.
בשירותי־הרפואה הציונית הוא משתמש
בשעת־הצורך, ורואה בכך תוצאה
אומללה של הכיבוש. למכשיר־הטלפון
אין הוא זקוק. גם לא לתעודת־זהות
ישראלית.
את ילדיהם, אגב, אין נטורי־קרתא
מחסנים, והסיבה אינה ציונית .״יש
אנשים, בינינו, שאינם רוצים לשחק עם
החיידקים, להתגרות בהם ״,הוא אומר.
״שיעשו החיידקים את מה שצוו לעשות,
ואנחנו לא נתערב במלאכתם״.

שרה ליבוביץ ₪

188*-״ י3

חנהסיניורה, עו ר ך ״ א ל פג׳ר״ :אני מכבד אותו הן בשל
אדיקותו ה ד תי ת והן בשל דיעותיו, אם כי אימי מסכי ם איתן. אני
מציאותי יותר, פחות פאנאטי ממנו. הוא לא מייצג א ת דעת הרוב
ואנחנו, בבוא היום, נצטרך לדבר עם רוב־העם. אולם אני מ תייחס
אליו ברצינות. הוא אדם רציני, כלל אינו מגוחך.
סמירא בו -שקרה, עיונונ אי: יש אצלנו אהדה לאדם הזה
ולקבוצת-היהודים שהוא מייצג. אנחנו הפלסטינים מ תיי חסי ם
באהדה לכל מי שנלחם בכיבוש. זה בשלב המיידי. באשר לטווח
הארוך: תפיסת״העולם המשיחית של הרב הירש בעייתית, לגבי,
ואני מניח שלגבי פלסטינים רבים. אולם בשלב הנוכחי, שבו
מאבקנו הוא פוליטי, קשה שלא לחוש אהדה לאיש.

לזהות עצמו פוליטית?
את צודקת: צודקת במיליון אחוזים:
אבל אצלנו כולם במדינה חיים על ״מה
יגידו?״ אנחנו מדינה מפוצלת. הביאו
לי...כמה עדות יש פה? שמו אותם במדינה
אחת, לימדו את כולם לדבר עב
רית.
אז כולנו משתדלים שלא להיות
יוצאי־דופן.

• זאת הסיסמה הפרטית
שלך: לא להיות יוצא־דופן?
כן, יש ברירה? עדיף לשתוק, רק לא
להיות חריג: