גליון 2669 מתאריך 26 באוקטובר 1988

שנה 53

לקראת

ט״ו בזזשון ת שמ״ט26.10.1988 ,

מיססר 2669

3חג־ 8 8 3ר \ ^

אזהרה: משרד הבריאות קובע כי-העי שון מזיק לבריאות

בחבות השער הקו־מ:

בזי מז ב עז

לה!גפיע?

ע ב בעד מי להצביע! האם עבור המיפלגות הגדולות או הקטנות! מה

אלוף האלופים
על כינוי יותר מ ת אי ם לתוכנית־הא-
לופים של המעיד (״במדינה/העם״,
העולם הז ה .)12.10.88
אולי זה רק עניין שבתת־מודע, אבל דומני כי
בקרב אנשי מיפלגת־העבודה עדיין מחלחלת רגישות
רבה כלפי אחד ממרכיביה, יוצאי אחדות־הע־בודה,
למרות שאלה כבר מזמן התמזגו בבליל
מפא״י־רפ״י, שהוא כיום אבן־היסוד של מיפלגת־העבודה.

ההסבר היחיד לכך שתוכנית גבול־הביטחון
על הירדן זכתה במערך לכינוי תוכנית־האלופים.
שעה ששמה הנכון היה צריך להיות תזכניודהא־לוף(יגאל
אלון המנוח, שהיה איש אחדות־העבו־אשר
אבם, תדאביב

שטן הקולמוסים
על כ תב ה שפגעה ברגשותיו של קורא
(״אלוהים הוא סאדיסט״ ,העול
הז ה .)27.7.88
במאמר גדול, מאת הד״ר משה קרוי, והמשתרע
על פני שני עמודים שלמים, מחללים את שמו של
אל חי וקיים בצורה זוועתית, מעוררת פלצות.
אתם יכולים להתחכם ולהתפלסף ולומר כל
מה שהשטן, השולט בכס, שם בפיכם ובקולמו־סיכם,
אך כדאי שתדעו, כי מוחכם ושכלכם לקוי
וחוץ מסעיף 173 מדיני־העונשין תשל״ז־, 1977
אשר על פיו מגיע לכם ולמחבר המאמר שנה
מאסר, הרי על פי הדין, בעוון חילול ה׳ אין כפרה,
ואפילו יום־הכיפורים אינו מכפר על זה, וכפי
שהרמב״ם כתב :״מיתתו(של מחלל שם ה׳) —
כפרתו!״
הייתי מציע לכולכם, לטובתכם, שתשובו
בתשובה ותקבלו על עצמכם שלא לחלל יותר את
שמו הגדול והנורא של האלוקים.
ממני, הקטן בישראל, אוהב ה׳,
ראובן ברטוב, חשדם

חגיגת הטעזטום והרי ש שת
על שרירות־לב כלפי אזרחים,
השווים בחובות, אך לא בזכויות
(״תשקיף״ ,העולם הז ה .)12.10.88
הגילוי (״מתנכלים לתעודות־הזיהוי של
הבדווים״) הוא מדהים.
שוב חוגגים הטימטום והרישעות.
הבדווים הם אזרחים נאמנים למדינת ישראל,
המוכנים להקריב למענה את היקר מכל, את
החיים. בניהם משרתים בצה״ל ובמישמר־הגבול.
אם הם שווים בחובות, מדוע שלא יהיו שווים
בזכויות? מדוע להתנכל להם? מדוע להקשות
פיני בן־יעקב, חשדם
עליהם?

ש ש נשים בלבד
על אפלייה בין מקבלי פרס״נובל
לספרות (״תמרורים״ ,העולם הז ה
.)19.10.88
לא רק הסופרים הערביים קופחו בחלוקת פרס־נובל
לספרות וזה לקח להם שם, בשטוקהולס 87 ,
שנים עד שנזכרו להעניק אותו לסופר ערבי —
לנגיב מחפוז.
גם הנשים קופחו מאוד בחלוקת פרם זה. מאז
חולק בראשונה זכו בו רק שש נשים, שבזכות
בדידותן המזהרת מן הראוי להעלות כאן את
זיכרן:
הראשונה היתה סלמה לגרלף (׳חשלים)
השבדית, ב־ 1909 ורק 17 שנה לאחר מכן הגיע
תורה של סופרת נוספת, האיטלקיה גראציה
דלידה(הבריחה למצחים).
ואחר־כך באו סיגריד אוגדסט הנורבגית
( )1928 ופרל באק(האדמה הטובה) האמריקאית,
ב־ 1938 ורק ב־ 1945 זכתה, סוף־סוף, משוררת,
הצ׳ילית גבריאלה מיסטראל.
גם האחרונה בנשים הזוכות(וזה היה לפני 22
שנה!) היתה משוררת, היהודית הגרמנית־שבדית
טובה פינקלשטיין, רח 1ם ח
נלי זקס•

חצי הכוס המראה
על הנהנים האמיתיים מהוזלת מחיר
הדלק לבעלי תחנות״הדלק (״תש קיף״
,העולם הז ה .)12.10.88
תלוי כיצד מסתכלים על זה. חצי כוס ריקה או
חצי כוס מלאה.
לדעתי זו חצי כוס מלאה.
אם מישרד־האנרגיה נאלץ לשפר את עמלות
בעלי תחנות־הדלק והוא עשה את זה על־ידי
(המשך בעמוד )4
העולם הז ה 2669

סף! של גאון

ניסים גאון, נדבן, נשיא הפדרציה הספרדי ת
העולמית וראש הקהילה היהודית בז׳נבה,
חושף בפעם הראשונה את סיפור חייו,
מישפחתו בסודאן, פרשת היכרותו עם רנה,
אשתו, חייהם המשותפים,
יחסו לישראל ו הד ת שאליה
האחרונות. בשנים חזר

ד ף חדש

האימפוטנציה
שד השמאל
אריך פריד, גדול המשוררים היהודים ה כותבים
גרמנית בדורנו -אגב, הוא אינו חי
בגרמניה -מכנה א ת ביריוני השטחים בשם
״שוליות צלב הקרס״ .במכתב חשוב ועקרוני
מנתח יצחק לאור א ת הגורמים ל אינד
פוטנציה של מחנה השמאל
הישראלי וחוסר יכולתו
למלא תפקיד אופוזיציוני.

הוציאו עריו חוזה
לפני קרוב לשנתיים הואשם רס״ר־המיש־טרה
אהרון רינגל במריחת צואה על דלתות
הקיוסק של שכניו. אחרי עינוי דין ממושך
התברר כי לא היו דברים מעולם. על דרכי
הטיפול הכושלות של המישטרה ועל העדפ-
תו של עבריין־לשעבר על פני
^ £ 2 1שוטר ״חרוץ מדי״ ,שהרדיפה
אחרי הצדק היתה בעוכריו.

השיקולים שצריכים לעמוד לנגד עיניו של הבוחר בבואו לשלשל
פתק בקלפי! ומהם בכלל ההבדלים בין המיפלגות הקטנות מימין
ומשמאל! ושאלת השאלות -האם הכריע העימות הטלוויזיוני בין
שימעון פרס ליצחק שמיר את הכף! האם רכש
מי מהם קולות צפים! ואיזו טכניקה טובה
יותר! נינוחות או פנייה ישירה לציבור!

ב תב ת השער האחור:,

שוהו הגנ ר ל
מה קרה בקונצרט במצדה בין שרה
דווידוביץ ,״אשת-החברה הירושלמית׳
/לבין אלוף פיקוד הדרום איציק
מרדכי! איך ניסה יצחק רביו לפשר
ביניהם! מהם בכלל קורותיה
של שרה דווידוביץ ואין
הציגו אותה לפני ג׳ורג׳ בוש!

הוונו של ו 1שקו את החוק פרשת חייהם וגירושיהם של חנה ועמוס
חדד לא מנעה מעמוס לשאת במישרות צי בוריות
ולקבל א ת משכורתו מקופת״
המדינה, שלה הוא עדיין חייב. חנה חדד
מספרת את סיפורה להעול
הזה, עמוס מסרב להגיב. עכ־שיו
הוא הדובר של דויד לוי.

במקום מישקפ״ס
ב־ 2000 דולר יכול היום אדם קצר-רואי
להיפטר ממישקפיו. מהו הניתוח לשיפור קו־צר-הראייה!
האם יש ב כן משום סיכון 1מה
אומרים המחקרים והתוצאות בשטח! ומה
מספרים מי שכבר עברו את
הניתוח הקצר והסירו את מיש־קפיהם,
הפעם -לצמיתות!

בעיקבות פיגוע״ההתאבדות של איש
ה חיזב -א ללה ליד מטולה הוסיף יצחק
רבין המצאה להמצאותיו
הקודמות: כיצד לעקוף א ת
החוק ולהטיל עונש״מוות.

יהדות מחפשת הכוה מאיר אזרי, חילוני לשעבר ומזכ״ל התנועה
ליהדות מתקדמת בהווה, מספר על פעי לות
התנועה, הידועה יותר בשם התנועה
הר פורמי ת, מסביר א ת עקרונותיה, את
ההבדל בין היהדות האור-
^ * תודכוסי ת לרפורמית ומב־קש
הכרה מהציבור החילוני.

רגע לפני מעדרי וענו כהו
בבית בול מאסו־עורם
ה ת או ש שו ת בענף ה ל בידי ם • מיל חמת המו בילים
האמ רי ק איי ם ב מובילים הי שראליים
• השתל טו ת אי ט ל קי ת על קנון • החשבו־נות
הכוזבי ם של רענן כהן
בבייי בר ל * י איד סיד ר רפי
לוריא א ת שימעון קדםן

יעבץ נגו הטוטו
לימור בדנר (בתמונה) לא חשבה לעשוו
עניין מהיופי שלה. הסביבו

לחצה. היום, בגיל , 19 הי!
ניצבת רגע לפני ההצלחה

דניאל יעבץ לא השכיל לנצל את סכומי1 -
העתק שזכה בהם בטוטו. להיפך, הוא הפך
למהמר כפייתי, ה ס תב ך בחובות גדולים,
והיום, אחרי שהפסיד א ת כל כספו בהימו-
רים ואף נזרק מהבית על-
ידי אשתו, הוא יוצא למיל־חמה
נגד שיטת-ההימורים.

משולש

בפסק-דין, שנכתב כספר בלשי, הורשעו
השבוע הרצל אביטן ושמעיה אנג׳ל ברצח
האסיר חיים שושן. בכך הוסיפו לעצמם
מאסר-עולם נוסף על מאסרי-
העולם הקודמים שהוטלו
עליהם ב תיקי ם אחרים.

₪ ;77/77/7/7 7/77 וחח:

המדורים הקבוע:,
מיבתבים — שטן הקזלמזסים
איגרת העורך — ככה זה
ומדדן — נחלים 1קט1ים
כמדינה — מ1!1ז בטעם דובדבן
אתה והשקל — סילחמזז המובילים.
תשקיף — שמיר בירקות
יומן אישי — דוגמניות שיחר
אנשים — סיס 1ושימח!
מה הם אומרים -יצחק -חן,
הנס לברכם. עד• הדר. פתה חזנבלזם.
׳!רם טהר־לב. דורי שדמו!

קולנוע — הזוג המחר
לילות ישראל — ש״ט וחגסן
זה וגם זה — י 1ם!לדת !988
דף חדש — איספוטוציוז של השמאל
חשבון נפש -נ־סי 0נאזן
הצגת בכורה — לימור בתר
הורוסקופ — פלוט! 1מרס
תמרורים — משקם הזזנות
רחל מחמלת -על כל השלם
מיבתבים לרותי -פחק לבן

תשבצופן

גלי עטרי (בתמונה) אוהבת אותם יפים
וחטובים • הסיכון המיקצועי של העיתו נ
איות • הידועה״בציבור מחליפה שמות-
^ 9 ^ .מישפחה • נילי מחכה ל סו־
9 1 1ריס • וחיי״האהבה הסו-
ערים של דניאלה דנצל.

בזי מז בי ם
(המשך נועסור )3
העלאת מחיר הדלק המסופק לתחנות, גס הצרכנים
נהנים מכד•
כי אחרת, אם היה מישרד־האנרגיה חייב
להעלות את העמלות, הוא היה מעלה את מחיר
הדלק ישר לצרכן ואז מי היה משלם? הצרכן היה

מנחם גורן,

משלם:

חיפה

פילפר נגד שיעמום

• ב לי מישזא פני ם

הרבה פרשות בתולדות המדינה התחילו
בכמה שותת במדור תשקיף של העזים הזה. כד
קרה גם להתעניינות הציבורית בסכנת המניג־גיסים.
לפני
שלושה שבועות הופיעה במדור תשקיף,
במיסגרת, ידיעה תחת הכותרת.עוד מגיפה מת-
קרבתו׳ נאמר בה כי דלקת קרום־המוח כבר
הפילה קורבנות במצריים, ומתקרבת לישראל.
בעיקבות ידיעה קטנה זו החלה העיתונות כ ד
לה מתעניינת בנושא זה, והוא זכה בכתבות גדר
לות, ובכותרות גדולות עוד יותר.

^ זהירות:
סבגה

מניין באה הידיעה?
לאחד מחברי־המערכת, שיש לו מהלכים בשג רירות
האמריקאית, נודע כי הוחל שם, בסודי־סו־רווק
בחיסון כללי של העובדים, מישפחותיהם
דדידיהם, בפני מחלה זו.
פנינו מייד למישרד־הבריאות. שם נאמר לנו
כי אץ יודעים דבר על סכנה זו.
אם זה לא היה שקר, זה מוזר. אירגון־הבריאות
העולמי של האדם מודיע באופן שיגרתי לכל

לדעת כדי לקבל החלטות נבונות, אד מבלי ליצור
פאניקה. את החקירה ניהלו אורית זרובבל וזוהר
אוהליאב. אחרי קריאת הכתבה ידעו כל אב ואם
בדיוק מה טיב הסכנה, מה גבולותיה, מה לעשות
ומה לא.
צירפנו לכתבה מיסמר: תירגום מלא של החוזר
הפנימי של השגרירות האמריקאית, שבו הוזהרו
העובדים בראשונה מפני הסכנה, והוסבר להם
הצורר בחיסון מונע. זהו חוזר ענייני, שקט, מפורט
ואחראי.
החוזר קיים רק בשפה האנגלית. תירגמנו אותו
בעצמנו.
כעבור כמד, ימים הקדיש אחד המקוממים
הגדולים כתבה לנושא זה. גם הוא גילה את
אמריקה, תרתי משמע. כלומר: לא הביא רק מידע
כללי על המחלה, אלא גם את החוזר האמריקאי.
וזה מעניין.
זה מעניין, מפני שהתרגום של החוזר, כפי
שהופיע באותו מקומון, חוזר מילה במילה על
התרגום שלנו. משמע: החוזר כלל לא היה בידי
המקומון, אלא שהוא העתיק אותו מאיתנו. שני
אנשים שונים, המתרגמים חומר מסויים, פשוט
אינם יכולים להשתמש באותן המילים.
למשל, העולם הזה. :בחורף האחרון עלה
מיספר התפרצויות המחלה במצריים, והאפידמיד
לוגים מנבאים כי בתחילת דצמבר 1988 תהיה
במצריים התפרצות ניכרת של המחלה...״

עוד מגיפה מתקרבת!
מגיפה של דלקת קרום־המוח הוויראלית, שבבר הסילה קורבנות רבים בפיצריית מתקרבת
לישראל, ויתכן כי תגיע כבר בחוד שים הקרובים.
לא בריר איד מתכוון מישרד־הבריאות לטפל בסכנה, במיוחד לאור העובדה שחיסון יחיד עולה
150 דולר לאדם, וחיסון האוכלוסיה כולה יכול להגיע להוצאה של מאות מיליוני דולארים

הידיעה הראשונה כמדור ״תשקיף׳ ()1988
הס מלהזכיר
המדינות על מגיפות מסוג זה. האם קיבלה מחלקה
אחת במישרד״הבריאות את האזהרה, ולא הודיעה
על כר להנהלת המישרד? או שמא החליס המיש־דר
לגנוז את הידיעה, מחשש שמא תיווצר תבהלה
חדשה, נוסף על בהלת הפוליו?
בדקנו את הדברים שוב. חקרנו בשגרירות
האמריקאית את טיב האזהרה שהתקבלה שם, ועל
מה היא מסתמכת. לא נותר לנו ספק: אכן יש
אזהרה רצינית, ואכן יש סכנה.
יכולנו להקדיש לכר את שער העולם הזה
( ,)5.10.88 אר החלטנו לנקוט קו אחראי: לפרסם
ידיעה בולטת במדור השקיף, אר לא להפוך אותה
לסנסציה. אילו הקדשנו לכן־ את השער, היתה
זאת החלטה נכונה מבחינה עיתונאית, אר
מסוכנת מבחינה ציבורית.
הידיעה ודתה בלעדית. לשום עיתון אחר בארץ
לא היה באותו שבוע מושג על הסכנה.
אר כמה ימים אחרי פירסש זה, כבר החליט
אחד הצהרונים להקדיש לכר כתבה גדולה. לא
היה בידו מידע חרש. למעשה הוא הסתמר על
הידיעה שלנו, והוסיף חומר תיאורטי כללי. מובן
שלא הזכיר אף במילה אחת שזה היה גילוי בלעדי
של העולם הזה. מה פתאום!
בינתיים המשכנו להקדיש תשומת״לב לנושא
זה, ולעקוב אחרי המתרחש. בדקנו את כל ההיבטים
של הסכנה, ובשבוע שעבר הקדשנו לה כתבה.
הפעם ציינו את הדבר גם על השער, לא
ככותרת ראשית אלא כנושא־מישני( .אנחנו קוראים
לזה בלשון מיקצועית ״ססריפ״ ,כלומר פס).
בגליון האחרון הקדשנו לנושא שני עמודים.
הבאנו את חוות־דעתם של מומחים, שסיפקו את
כל המידע הענייני, בלי הגזמות. כוונתנו היתר,
לספק לקוראש את כל הידיעות שהם צריכים

המקומון. :בחורף האחרון עלה מיספר התפרצויות
המחלה במצריים, ואפידמיולוגים מנבאים
שבתחילת דצמבר 1988 תהיה שם התפרצות
ניכרת של המחלה,..״
שים לב להבדל. :מנבאים כי בתחילת דצמבר״
,לעומת. מנבאים שבתחילת דצמבר״.
וכן הלאה.
האם לא היה יותר פשוט והוגן לציין שהידיעה
על הסכנה הופיעה בהשלם הזה, ושהחוזר האמריקאי
הפנימי הופיע בשבועון זה?

אנחנו כבר רגילים לתופעה זו — אי־הנכונות
לפרגן סקופים בכלל, ולשבועון זה
בפרט. גונבים מהעולם הזה, מעלימש את גילוייו,
ואחר־כד מוסיפים חטא על פשע וטוענים
.בהשלס הזר, אץ סקופים׳...
אבל בכל פעם יש דור חדש, שלא התרגל
עריץ לתופעה זו. למשל:
השבוע פנה אל* צעיר כתבי העולם הזה. רונן
בר 16 הוא השיג לפני שבועיים ראיון ראשון עם
האתלטית רוויטל שרץ, אחרי שובה מסיאול.
כעבור כמה ימ ש פירסם מקומון חיפאי ראיון נוסף
עם רוויטל, תוך ציון שזה. הראיון הראשון״.
מרגיז? ניחמתי את חגן שזה קורה לכולנו, כל
הזמן.

על הצנזורה של תשדירי-הבחירות.
הרשימה המתקדמת לשלום ביקשה להכניס
קצת פילפל לשעות השיעמום של תשדירי־הבחירות
ורצתה להביא את דבריהם של ראשי
אש״ף על נכונותם לשלום.
קטעים אלה נפסלו לשידור.
מדוע?
סוף־סוף הם לא יורים עלינו, אלא מדברים
אלינו. האם מישהו מת אי־פעם מדיבורים?
זה מזכיר לי את הקריקטורה (״אין אותיות
קונצנזוס
בגדהו זוז טיכך
ודמם1ו 0
ע 3ץ

מה בהשלם הזה. הכותרת מוזרה(.טרגדיה ושמה
מפם״) ,העיתוי מוזר — בעיצומה של מערכת־הבחירות,
והתוכן מוזר — מין ניסיון, אמנם לא
מאומץ מדי, לקשור בין עמדותיה של מפם לפני
ארבעים שנה — לבין מפם של היום. ניסיון כזה
נעשה היום כידוע על־ידי האדון רחבעם זאבי
וחבורתו. לזאבי זה מתאים — אבל מה השלם
הזה עושה בסביבה הזאת?
ראשית, הדברים אמורים במיפלגה שחרלה
להתקיים ב־ , 1954 עם הפילוג שבעיקבותיו עזבו
את מפם אנשי אחחח־העסדה. ששרידיהם מצויים
כיום במיפלגת־העבודה. שנית, מדובר באנשים
שרובם כבר אינם בין החיים. להביא ראיות
על מפם של היום מפיהם של טבנקין, סנה ויגאל
אלון זכרונם לברכה — הרי זה אפילו יותר ממד־הים.
שלישית, ויותר חשוב, הכתבה כולה מעוותת
את המיסמך הרציני שעליו היא מסתמכת.
עבודתו של יוסי אמיתי, שהיתה יסוד לכתבה,
עוסקת בקטע קטן מן ההיסטוריה של מילחמת־העצמאות.
התזה העיקרית בעבודה זו מעלה על
נס את מפם של אז, משבחת אותה ומפארת אותה
— ודווקא על יסוד השבחים הללו, מנסה המחבר
למתוח ביקורת על התנהגות הישוב היהודי כולו
באותה תקופה. אפילו אנשי מפם, שהיו טובים
מכולם בתחום זה של יחסים בין יהודים לערבים,
אומר יוסי אמיתי, היו שותפים לשגיאות שגרמו
לבריחה ולגירוש ערבים מן הארץ — וזו הטענה
העיקרית. בעצם, גם כותב הכתבה מסכים לכך,
כשהוא מעיר. :מפם לא היתד, גרועה ממיפלגות
אחרות, להיפר — היא היתה טובה יותר. חשיפת
עמדותיה האמיתיות במילחמת־העצמאות מטילה
אור על מצב ההנהגה הציונית כולה.״ יתר על כן,
גם נבואתו של חזן (ב־ )!1948 מובאת בכתבה:
.הרי(אם לא יתנו לפליטים הערבים לחזור) תקום
שינאה לדור או לשני דורות והרי שני הדורות
האלה יכריעו בהגשמה הציונית ״.זוהי אכן, לצער
כולנו, נבואה שהתגשמה — כפי שהתגשמו אב־

,הקונצנזוס׳ ,לפי קנז
אפשר למות מדיבורים?
כאלה!״) של שאול קנז בסיפרו ח״ח על מצב
האומה (ראה גלופה).
דני לוי, מישמר־העמק

יציב

נא לא לזלזל
על ייחודם של ראשי-ממשלה יהו דיים
מחוץ לישראל (״מיכתבים׳/
העולם הז ה .)19.10.88
אין כל מקום לזלזל בראשי־ממשלה יהודיים
מחוץ לישראל.
קודם כל, בניגוד לשמונה ראשי־הממשלה
היהודיים של מדינת ישראל, מאז כינונה, יש בין
ראשי־הממשלה היהודיים מחוץ לישראל כמה
וכמה יהודים ספרדיים, כמו דויד שאול מרשל, מי
שהיה ראש ממשלת סינגפור, שהוא צאצא של
יוצאי עיראק־איראן, כמו יהושע אברהם חסן, מי
שהיה ראש ממשלת גיברלטר, שהוא בנה של
מישפחה מארוקאית עתירת־יוחסין.
זה דבר אחד.
ודבר שני הוא, שבניגוד לשמונה ראשי־הממשלה
בישראל, שביניהם נמצא רק חייל קרבי
אחד (יצחק רבץ) ,כמעט כל ראש־ממשלה יהודי
מחוץ לישראל היה בעל עבר קרבי: רנה מאיר כבר
שרת בגיל 19 כקצין קרבי מצטיין בחיל־התותחנים
הצרפתי של מילחמת־העולם הראשונה
(ובנו יחידו, צנחן, נפל במילחמת־העולם
השנייה); כנ״ל פייר מנדס־פראנס, שהיה ינווט
קרבי בחיל־האוויר הצרפתי של מילחמת־העולם
השנייה וכנ״ל דויד מרשל, איש סינגפור, לוחם
בחיל־הרגלים המקומי, שנפל, במהלך קרבות
,׳1942 בשבי היפאנים והוחזק במשך שלוש שנים
ראובן חדד, רמת־נן
במחנה-שבויים.

דווקא עכשיו?
על עוולות לא של מפם ועל נבואה
שהתגשמה (״טרגדיה ושמה מפם״,
העולם הז ה .)5.10.88
מוזרה מאוד הכתבה על עמדת מפס שהתפרס

אחראי
חנות רבות אחרות של אנשי מפם. בכל זאת, לא
יכול היה כותב הכתבה להתאפק מהטלת שיקוצים
במפם של היום.
חבל מאוד. שנים רבות תבע השלם הזה ממפם
לצאת מן המערך — ולחזור אל דרכה העצמאית.
דווקא עכשיו, כאשר מפם העצמאית נאבקת לראשונה
על דגלה, דרכה ורעיונותיה במערכת־בחי־רות
ראשונה — מנסה מישהו בעיתון זה לטפול
עליה עוולות לא־לה. והרי בכל זאת ראוי לשפוט
את מפם בנושא היחסים בין יהודים לערבים בארצנו
על פי מעשיה בשנים אלה — החל ביוזמת
החקיקה נגד גזענות(הראשונה שהעלתה בכנסת
את סכנת הכהניזם, ותבעה חוק שיחסום את דרכו
של כהנא לכנסת עוד בפברואר )1983 וביוזמות
פרלמנטריות נוספות, שעניינן השוויון והדו״קיום
היהודי־ערבי בחברתנו(למשל: העברת החוק נגד
אפלייה בתעסוקה) ,ועד ההחלטה לשריין את המקום
השלישי ברשימתנו לכנסת לנציג המיגזר
הערבי, חסיין פארס, מנהל בית־ספר בעכו.
תמימים שכמונו: כמיפלגה אשר הציבה בראש
סיסמותיה את הקריאה לדבר עם הפלסטינים
ציפינו דווקא לברכת־עידוד מצד השלם הזה בימים
אלה, מעבר לחילוקי־הדיעות בקרב מחנה־ה־שלום
בכל ימות־השנה.
ח״ב גדי יציב ,׳ חשדם

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדו ,3 :תל־אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־ .972-3מנוי ,2009 ובטלקס
— 1). 341667ז^¥19 זח.
העולם הז ה 2669

! 11־11

גדיד

עה קלד! אחרי סגירת הקלפיות, ישלפו
* /הרבה אנשים את עסיהם וירשמו את התוצאות.
באותו
רגע לא יהיה איכפת להם כמה מנדא־טים
קיבלה כל מיפלגה בנפרד. הם יסדרו את כל
התוצאות בשני טורים: הטור של הגוש ה״שמאלי״
והטור של הגוש ה״ימני״.
הם יבקשו תשובה לשאלה אחת בלבד: האם
יכול גוש אחד להקים לבדו ממשלה?

או, ליתר דיוק: האם יכול כל גוש למנוע
מיריבו להקים ממשלה לבדו?
זה נקרא.גו ש חוסם״.

רץ בחינת ״הגוש החוסם״ ,אין כל חשיבות
לחלוקת הכוחות בתוך הגוש.
לא חשוב אם הצביע מישהו בעד המערך,שינוי,
ר״ץ, מפ״ם, המתקדמת או רק״ת זה אותו הדבר.
לא חשוב אם הצביע מישהו בעד הליכוד, התחייה,
צומת, מולדת, או אחת המיפלגות הדתיות.
גם זה אותו הדבר.
מבחינה מכרעת זו, הצבעה בעד ר״ץ או רק״ח
רינה בהצבעה בעד המערך. והצבעה בער התחייה
או ש״ס דינה כהצבעה בעד הליכוד. היינו הך.

להצביע? מדרי!— בחירות ()2

אם המערך יוכל להקים ממשלה. שמאלית״,
אך המיפלגות הקטנות יהיו חזקות, יוכלו לדחוף
את המערך לעבר ההידברות עם אש״ף. גם אם
רק״ח והמתקדמת יושארו אז מחוץ לקואליציה,
אך קולותיהן יהיו דרושים לקיום הממשלה, תהיה
להן השפעה בכיוון זה.
יש גבול ללחץ זה. כוחן של המיפלגות הקטנות
יכול להוות לא רק מכשיר לסחיטה(במובן
החיובי) נגד המיפלגה הגדולה — אלא גם מכשיר
לסחיטה בידי המיפלגה הגדולה דווקא.
כלומר: יתכן מאוד שאם המערך יוכל להקים
ממשלה לבדו, בראש גוש חוסם של 61 או 62
מנדאטים, הוא יעדיף בכל זאת להקים קואליציה
עם הליכוד. אז ישתמש ביכולתו התיאורטית להקים
ממשלה רק כדי לסחוט ויתורים מן הליכוד.

אומר משהו על מצבו העגום של המחנה
הזה.
מה ההבדל בין תנועת־המרכז, ר״ץ, מפ״ם,
המתקדמת ורק״ח?

מי שמתלבט ביניהן, על פי מה הוא
צריך להחליט?
*ץ בין כל אלה, נדמה כי ר״ץ היא הפעם א!.
לא במיקרה בחרתי בהגדרה זו, הלקוחה מעולמה
של העילית החברתית, עולמם של יאפיס,
בוטיקים ופאבים.

כי ר״ץ היא מיפלגה השייכת לשי־כ-
בת-העילית החברתית של ישראל,
שיכבתם של אשכנזים מסודרים, בעלי

מי שמצביע כיום בעד ר״ץ יודע בעד
מה הוא מצביע.

בכל הלוח הצפוף הזה יש רק רשימה
אחת ויחידה, שהצבעה בעדה יכולה לגרום
לשינוי. זוהי רשימת מימ״ד.

*ץ שני הצדדים

לכאורה, אץ הבדל גדול בין שלוש
הרשימות האלה. מבחינת ההכרעות
הגדולות על מילחמה ושלום, סיפוח או
מדינה פלסטינית, דיכוי או הידברות
עם אש״ף, ההבדלים ביניהן הם מינימליים
— אם הם קיימים בכלל.
כל שלוש המיפלגות נמצאות בדרך המלך לקראת
עמדות, שאותן הן פסלו בעבר בשצף־קצף.
כל השלוש מדברות עתה בחצי־פה על הצורר
להידבר עם אש״ף ולהסכים להקמתה של מדינה
פלסטינית. בעוד כמה חודשים, כאשר הציבור
שלהן ידחוף אותן, הן יאמרו זאת בפה מלא.
אם כן, איך לבחור ביניהן?

ההצבעה בעד כל שאר הרשימות
היא, קודם כל, הצבעה גושית. ולא
חשוב אם הקול ניתן לרשימה מסויימת
או לשכנתה, למיפלגה הגדולה או למים־
לגה קטנה, למיפלגה מתונה או למיפלגה
קיצונית_ .

ההבדל הוא בשטח החברתי-כלכלי.

תנועת־המרכז־שינוי מנסה לפנות אל ציבור
שהוא ימני בהשקפתו החברתית, ו״שמאלי״ בתפיסת
הבעיות הלאומיות. בעלי־בתים יוניים, מתנגדי
כור וק 1פת־ח1לי .0סיפוח השטחים ומס־ההכ־נסה
על ריווחי־הבורסה. במידה מסויימת היא ד ר
מה למימ״ד, הפונה אל ציבור שהוא גם דתי וגם
יוני.

ק אחרי שהוכרע החשבון הגדול, הבין־
גושי, חשובה השאלה איך התחלקו הקולות
בתוך כל גוש.

אם שום גוש אינו יכול להקים ממשלה,
וייווצר שוב הכרח להקים ממשלת-
אחדות־לאומית, יש חשיבות למיספר
הקולות שניתנו למיפלגה הגדולה, להבדיל
מן הקולות שניתנו למיפלגות הקטנות.

תהיה לרשימת המערך עדיפות גדולה על
רשימת הליכוד, היא תתבע לעצמה את ראשות־הממשלה,
ואולי גם יתרונות אחרים. אם הליכוד
יהיה במצב כזה, הוא ינהג כך גם הוא.
אם בכלל יש אמת כלשהי בקריאת המיפלגות
הגדולות שלא להצביע בעד המיפלגות הקטנות,
הרי היא טמונה בנקודה זו, ובה בלבד. יש להניח
כי בקואליציה כזאת לא יכללו התחייה וגרורותיה
מימין, ר״ץ־מפ״ם־המתקדמת־רק״ח משמאל. לכן
יקבעו בה יחסי־הכוחות שבץ שתי המיפלגות
המרכזיות.

מי שמהסס בין מיפלגה גדולה ובין
מיפלגה קטנה, בגוש הימני או השמאלי,
צריך להחליט אם נקודה זו חשובה

השאלה היא: האם יש בכלל ציבור
כזה? ואם כן, מה גודלו?
מי שתומך בעמדות מרכז־ר״ץ־מפ״ם בעניינים
לאומיים, יחד עם תפיסה חברתית־כלכלית ימנית,
יצביע בעד תנועת־המרכז. אם הוא רוחש
אהדה אישית לאמנון רובינשטיין, מה טוב.

^ ותו הדבר,
ואם הליכוד יהיה בעל יכולת זו, ינהג כך כלפי
המערך.

כל זה צריך לעמוד לנגד עיניו של
הבוחר האינטליגנטי בבואו להחליט אם
להצביע בעד הרשימה הגדולה או בעד
אחת הרשימות הקטנות בגוש שלו.

ך ס אם אחד משני הגושים יוכל להקים ממי
שלה משלו,י ה חשוב איך יתחלקו הקולות
בתוך הגוש.

אם המיפלגות היותר־רדיקליות בתוך
הגוש יקבלו מישקל נוסף, הם ישפיעו
על הקואליציה בכיוון זה. אם
המיפלגות הרדיקליות יהיו שוליות,
תהיה הקואליציה כולה מתונה יותר.
אם הליכוד, למשל, יוכל להקים ממשלה ימנית,
אך התחייה־צומת־מולדת יהיו חזקות, תהיה
הממשלה הימנית סיפוחיסטית ומתנהלת יותר.
אם הדתיים יצברו כוח רב, יכריחו את הממשלה
להגביר את הכפייה הדתית.

של ר״ץ נמצאות תנועת

/המרכז ומפ״ם.

כי הקולות של מימ״ד יבואו לה מן המאגר של
המפר״ל, השייכת לגוש הימני, בעוד שמימ״ד
שייכת לגוש השמאלי. רשימה זו — והיא בלבד
— יכולה להעביר קולות מגוש אחד לגוש אחר.
אם תזכה מימ״ד במנדאט אחד על חשבון המם־
ד״ל, היא תשנה את החשבון בין הגושים בשני
מנראטים.

הפעולה של ר״ץ בתחום המאבק בכפייה הדתית,
למען זכויות־האזרח בישראל וזכויות־האדם
בשטחים הכבושים חשובה וברוכה.
בזמן האחרון התקדמה ר״ץ מרחק ניכר לעבר
ההבנה שצריכים לדבר עם אש״ף ולהגיע לדו־קיום
עם מדינה פלסטינית. במשך שנים התנגדה
לכך ר״ץ מכל וכל, ואף הטילה חרם קיצוני בכל
המוסדות הדוגלים בקו הזה. עכשיו היא אימצה
לעצמה את הקו הזה, והדבר מעיד על ההתקדמות
הגדולה שחלה בציבור שלה.
אופי הציבור של ר״ץ קובע גם את שיטתה.
הפעילות הפרלמנטרית שלה מצויינת. היא מצטיינת
בניסוח תגובות ובהפעלת אמצעי־התיק־שורת.
אין היא חזקה בפעולה ברחוב. זוהי מיפלגה
מכובדת, בשולי הקונסנזוס הלאומי, אך עדיין
בתוכו. היא תהיה תמיד בשורה השניה, לא בשורת
החלוצים. אך שם אפשר לסמוך עליה.
יש הרבה מה להגיד בזכות ר״ץ. עצם העובדה
ששני אישים עצמאיים מאוד, כמו שולמית אלוני
ויוסי שריד, הצליחו לשתף פעולה ביניהם במשך
זמן כה רב היא תופעה חיובית בנוף הישראלי.

ם יחליט הבוחר להצביע בעד אחת הרשימות
הקטנות, בער איזו מהן הוא צריך להצ
ביע?
איני
רואה את עצמי מוסמך לעזור לבוחר הימני
לבחור בין התחייה, המפד״ל, צומת ומולדת.
בעיניי ההבדלים ביניהם זעירים, ויכריע בוודאי
הטעם האישי או האהדה לדמות זו או אחרת.
במחנה הדתי תקבע, מן הסתם, ההשתייכות
המסורתית לפלג זה או אחר — ומי אני שאתן
עצות.

בצד השמאלי של הבימה המצב
מסובך הרבה יותר. יש מיבחר בין
חמש רשימות — ועצם הריבוי הזה

השכלה ומעמד, המבקשים להיות בסדר.
אנשים ההולכים פעם בכל כמה חודשים
להפגנת ״שלום עכשיו״ ,המתרגשים
ליד ארוחת־הבוקר בקוראם על הזוועה
האחרונה בחברון או בעזה, על
השערוריה בבנק או במועצה דתית.
זה טוב וזה רע — בהתאם לנקודת־ההשקפה
של המסתכל. הטוב והרע הם שני הצדדים של
אותו המטבע.
זה רע, מפני שר״ץ לא תחולל לעולם מהפך.
אי־אפשר לחולל בארץ מהפך מבלי לעורר את
המוני הציבור המיזרתי, אשר קולותיו מכריעים
עתה בבחירות, ויכריעו יותר ויותר בבחירות הבאות.
לר״ץ
אין זיקה לציבור ענקי זה. היא זרה לו,
והוא זר לה.

מצד אחר, ר״ץ מבטאת את השקפתו
של החלק הטוב של שיכבת-העילית.
אץ היא הולכת יותר מדי לפני המחנה,
אץ היא אומרת דברים שאינם מקובלים
על הציבור הרחב הזה.

אך בכיוון ההפוך, נכון לגבי

לפני חצי שנה היה נדמה שמפ״ם נמצאת במצב
עגום מאוד. היא נראתה כמיפלגה עייפה ומיושנת
ללא־תקנה, מיפלגה שאבד עליה הכלח, מיפלגת
הקיבוצים, מיפלגה העומדת להיעלם.

מאז הצליחה מפ״ס לשקם את מעמדה
בדעת-הקהל בצורה מפתיעה למדי.
יש לזקוף זאת במידה רבה לזכותו של ארם
אחד, שבא אליה מבחוץ: יאיר צבן. הוא השכיל
להעניק לה תדמית צעירה יותר, עדכנית יותר,
עירונית יותר, אם כי לא הצליח לשבור את המחסום
העדתי.

עכשיו נראית מפ״ם כמתחרה רצינית
לר״ץ. הסברת מפ״ם מצביעה על
ההבדל בין השתיים: המהות הסוציאלית.
צבן
ואנשיו הצליחו לשכנע את הציבור שבאמת
איכפת למפ״ם מה קורה לציבור המקופח,
לעובדי־החרושת הוותיקים, למובטלים, ל״דפו־קים״
.הם השקיעו עבודה פרלמנטרית שיטתית
של שנים להבטחת תוספת־היוקר ותשלומי־הם־
עד, והם מבקשים עתה לקצור את היבול.
(המשך בעמוד )28

א11־י א בגו־י

בנז ר עגז
העם מוות בטעם
דו ב ד בן

בישראל אין ם טירים
שנש־מחוז. אבד נראה
כי יצחק רבין מצא
דרכים כדי לעקוף
את חוקי ישראל.

האם אפשר לנהל מערכת־בחירות
באוקטובר 1988 מבלי להתייחס למאורע,
המעסיק מזה עשרה חודשים וחצי
את כל מהדורות־החדשות של כל אמצ״
עי־התיקשורת?
אפשר ואפשר.
הוכיחו זאת השבוע שני המנהיגים
הבכירים המתחרים על ראשות־הממש־לה,
שימעון פרס ויצחק שמיר. בוויכוח
החגיגי שלהם(ראה להלן) לא התייחסו
לאינתיפאדה.
המאבק הגדול, ההרג היומיומי, הפצועים
הבלתי־ספורים, המעצרים ההמוניים,
הרס הבתים וגירוש המנהיגים
— כל אלה לא הוזכרו כלל. הם היו
כלא היו.
בדלת האחורית. אולם אין פירוש
הדבר שהאינתיפאדה חדלה מלהתקיים
ולהשפיע על מערכות־החיים
בישראל.
להיפך. בעוד שהבחירות הסיחו את
דעת הציבור מן המאורע המרכזי הזה,
נקבעו עובדות חדשות ומפחידות. בעוד
שפרס ושמיר התווכחו, פעל מוחו הפד
רה של יצחק רבץ ללא־לאות.
הוא הגה רעיון חרש: עונש־מוות.
לא באופן רישמי, חלילה. כל
מומחי־הביטחון, פודאחד, מתנגדים
לכך ורואים בעונש־מוות אסון ביטחוני.
אולם באופן בלתי־רישמי, מוכנס
עונש־המוות בדלת האחורית.
כיתת־ירי. בעיקבות פיגוע־ההת־אבדות
של איש החיזב־אללה(״מיפלגת
אלוהים״) הלבנוני ליד השער למטולה,
נאמר כלאחר־יד מישפט שלא היכה
גלים.
מחוגי שר־הביטחון הופץ כי יתכן
שהשותפים לפיגוע, שנשארו בחיים,
יובאו לדין לפני הגנרל אנטואן לחד,
ויוצאו להורג על־ידי כיתת־יורים.

ציון צפריר, ה עו ל ם הז ה

שה של גאולת־דם ומילחמת״עדות, שבה
תהיה ישראל מעורבת. היא תחתור
תחת אושיות החוק הישראלי. תהיה
זאת חבלה נוספת במדינת־החוק ובד־מוקרטיה
הישראלית.
״כיתות־חיסול״ .בשטחים הכבושים
האחרים כבר קיים עונש״המוות
הלכה למעשה — כך טענו השבוע
ראשי־הציבור שם, שדבריהם פורסמו
ברחבי־העולם על־ידי סוכנות חיטר ס
הבריטית.
לדברי פירסום זה, פועלת בגדה המערבית
כיתת־חיסול מטעם צה״ל, המכונה.
דובדבן״ .כיתה רומה פועלת בר־צועת־עזה,
וכינוייה. שימשוך.
לפי אותן הטענות כיתות־המוות
חודרות לכפרים, לוכדות אנשים על־פי
רשימות והורגות אותם בו במקום.
לחיטרס נודע שהמוצאיס״להורג הם
פעילי האינתיפאדה, שלפי טענת ה־שילטון
הישראלי. ידיהם מגואלות
בדם״.
אחרי ההוצאה־להורג מפרסם דובר
צה״ל בכל מיקרה הודעה סתמית, כהרגלו,
על ״כוח־צה״ל שהותקף ושנאלץ

כנראה, להפר את החוק המרכזי ביותר
של מדינת־ישראל.
עונש־מוות יעזור לדיכוי ההתקוממות
כמו כל המצאותיו הקודמות של
יצחק רבץ: שבירת״העצמות באלות,
החצצית, הגאז המדמיע בבתים, כדורי־הפלסטיק,
ועוד. אבל הוא ירתיח את
השינאה עוד יותר. יאסר ערפאת, לעומת
זאת, הבטיח השבוע שהאינתיפאדה
לא תעבור לשימוש בנשק חם.

הבחירות
ה״לכו
ש 1י חדיו?

העיסות הגדוד רא
גרם להתרגשות. איש
דא התלהב. אך יתכן
שישפיע בכד זאת.

בחירות 1988 מתקרבות לשיאן. אך

מערכת־הבחירות 1988 היתד, המערכה
הראשונה בישראל שהיתר, כולה
מערכה טלוויזיונית. כל שאר האמצעים
נדחקו לפינה או נעלמו כליל.
עם־ישראל ישב על כורסה מול
המכשיר, חיסל פיצוחים וצפה בהצגה.
כמו הכדורגל והכדורסל, הפך מישחק־הבחירות
ל״ספורט של צופים״.
משום כך היה זה אך טיבעי כי העימות
הגדול בין שימעון פרס ויצחק
שמיר הפך לשיא המערכה כולה. עם״
ישראל צפה בו כמו במישחק־הכרעה
אולימפי. ובסוף נשאלה השאלה הטיב־עית:
מי ניצח?
הימור מחושב. מבחינה ספורט־אית־בידורית,
הכוחות היו די שקולים.
איש מהשניים אינו אלוף־מלידה.
לא היה זה מאבק בדרג של מישקל
כבד. אבל שניהם אנשי״מיקצוע טובים
במישקל בינוני.
הטכניקה של השניים היתה שונה.
שמיר שוחח עם המראיין, ואחרי מתי־חות־יתר
בהתחלה היה נינוח ומשכנע.
הוא היה אמין מאוד.
פרם ניסה טכניקה אחרת, מסוכנת
יותר. עיניו נעו מן המראיין אל המצ־

פעם זכות־תשובה של כמה שניות על
דיברי יריבו, כפי שהיה בעימות שבין
מייקל דוקאקיס וג׳ורג׳ בוש.
גם נוכחות קהל היתה מוסיפה עניין.
זה היה גם מונע את הצורך לבחור בין
פנייה לצופים לבין הפנייה למראיין.
מה הם רוצים? אולם עימות כזה
לא נעדר לצורך בידור. כל אחד משני
הצדדים התכוון לרכוש קולות, מבץ
הקולות הצפים בין שני הגושים. מי
הצליח בכך יותרי
התשובה תלוייה בשאלה אחרת: במה,
בעצם, מעוניין הבוחר הישראלי ב־
?1988
סביר להניח כי הבוחר רוצה בפיתרון
כלשהו לסיכסוך הישראלי־הערבי. האינתיפאדה
חולשת על הידיעות היומיומיות
(ראה לעיל) .יש לאזרח ההרגשה
שהמצב יילד ויידע, ושישפיע גם על
תחומים אחרים.
העימות שיכנע את הצופה הבלתי־מחוייב
שיצחק שמיר דוגל בעיקביות
ובכנות בהמשך המצב הקיים, בשיטה
של ״שב ואל תעשה״ ,בחוסר־פיתרון.
יתכן שאותו צופה לא שוכנע מכנותו
של פרס. יתכן ששוכנע עוד פחות

ראש־הליבוד שמיר, מנחה ח שילון וראש־המערן סרס בעימות
כם וכחתל וכדורסל, מישחק־הבחירות הפך ספורט של צופים

החשודים הם לבנונים, נאמר בתמימות
מלאכותית, והם פעלו על ארמת
לבנון. ב״איזור הביטחון״ אץ מערכת־מישפט.
לכן...
פירוש־הדבר: עונש־מוות בשטח הכבוש
בידי ישראלי, מחוץ למיסגרת
החוק הישראלי והבינלאומי.
,איזור־הביטחון״ הוא כיום שטח־כי־בוש
ישראל, כמו הגדה והרצועה. הגנרל
לחד הוא מכל הבחינות פקיד שכיר
של ישראל, מעין מושל צבאי מטעם
ישראל.
הטלת עונש־מוות בתהליך שרירותי,
על־ידי איש זה, בחסות ישראל,
תתקבל על־ידי כל העולם כמעשה ישראלי.
היא תפתח בלבנון שרשרת חד-

להגן על חייו״ וכר.
אם נכונה טענה זו הרי שעונש־הם־
וות מוטל בלי דין, בלי מישפט, על־סמך
ידיעות־מודיעץ של השב״כ. הוא
מזכיר את החשוכים שבמישסרי אמריקה
הלטינית.
בפרשת האוטובוס בקו 300 נודע כי
ראש־הממשלה יצחק שמיר הורה למפקד
השב״כ להוציא להורג בו במקום כל
.מחבל״ שבכוונתו לבצע פיגוע־מיקוח.
אריאל שרון התפאר בשעתו כי הוציא
להורג בו־במקום כל. מחבל״ שנתפס
כשנשק בידו.
נראה כי יצחק רבין צער צעד גדול
קדימה. הוא ראה בחוקי-המדינה תמיד
מחסום לפעולה יעילה. עכשיו החליט,

מעטים מאוד המתרגשים.
יתכן שמכל מערכות־הבחירות שנערכו
עד כה בישראל, זו היתה המשעממת
ביותר. גורמת לכך העובדה ששתי
המיפלגות העיקריות ישבו יחדיו —
ועדיין יושבות יחדיו — בממשלת־אוד
רות. גורמת לכך האמונה שגם אחרי
הבחירות תקום ממשלת־אחדות. יתכן
שהכל תופסים כי ההבדל בין שתי
המיפלגות קטן מאוד.
אולם לא רק המסר השפיע על מהות
המערכה, אלא גם המדיום. סיסמתו של
נביא־התיקשורת מרשל מק-לוהאן,
.המדיום הוא המסר״ (כלומר: מהות
אמצעי־התיקשורת קובעת את מהות
התוכן) התגשמה גם כאן.

למה, והוא דיבר במישרין אל הציבור,
עין בעין, במה שנקרא בסלאנג האמריקאי.
הארד סל״ (שיטת־מכירה קשוחה)
ו.גישה כנה* .פנייה ישירה זו לקונים,
יחד עם האיפור הכהה הכבד והריבוי
בתיבה. אני״ ,היו הימור מחושב, אך
מסוכן.
האשמות־סרק. הטכניקה של
העימות, שעליה הוסכם מראש, לא הר
סיפה לרמת התוכנית.
הרבה טענות נטענו, מבלי שהיתה
אפשרות להשיב עליהן. כל אחד מהשניים
יכול היה להטיח בפני השני האש־מות־סרק,
מבלי שהיתה לשני אפשרות
נאותה להתווכח על כך, להכחיש או
לתקן. מוסב היה לתת לכל צד בכל

מן הפיתרונות שהציע פרס, שהיתה
בהם סתירה מהותית( .הידברות עם
נציגים שייבחרו בגרה וברצועה, שיהיו
בהכרח אוהדי אש״ף, תוך שלילת ההידברות
עם אש׳ף).
אולם הרושם הכללי היה כי פרס ישתדל
להתחיל במשהו, שהוא מחפש איזו
שהיא התחלה חדשה, שאינו תקוע
בקונספציה מסויימת.
אם אכן הקולות הצפים משתוקקים
לפיתתן כלשהו, מבלי לדעת בדיוק
איזה — הרי הזוכה בעימות הוא ש ימ־עון
פרס. הוא היה קרוב יותר למצב־הרוח
הציבורי.
10 ימים אחרי העימות יתברר אם זה
הספיק כדי להכריע את הכף.
העול ם הזה 2669

מדוע החנגד שימשו נו ס דהננסתו של וענו נהו
לרשימה האיש הוות מ״בית בול״ בגלל חשבונות כוזבים

כי צ ד סי ד ר לו רי א
א ח קו
חברת שבל היתה אחת הפעילות
בשוק האפור. בעליה היו רפי לוריא
(^ )50 והשאר קבוצת שריח (שימעון

קדם ואהוד זיידמן<.

לוריא היה בן למישפחת־מנופאים
סלוניקאית. החברה פעלה בהצלחה

ההכרעה תישמר בנאמנות בידי זיידמן.
אחד ממקורות־המימון של תובל
נבע מערבויות בנקאיות בהיקף של 1.5
מיליון רולר מסניף ב 1ק המיזרח׳ בתל־אביב,
בבית הדר־דפנה.
לפני שנה נפסר מנהל־הסניף, ואז
התגלה כי הוא וסגנו(שהודה והורשע)
זייפו ערבויות בנקאיות של הבנק בהיקף
של 13 מיליון דולר. הערבויות של
תיבל היו חלק מהן. לוריא הביא את
הערבויות מן הבנק ואף נתן ערבות
אישית תמורתן, ולמעשה היו ערבויות
אלה חלקו בהשקעה בתובל.
עם התפוצץ פרשת הזיופים, דרש
לוריא משותפיו לסייע לו לפרוע את
הכספים שמשך כנגד הערבויות, אולם
הללו סירבו. קדם טס לזיידמן ללונדון
וערך עימו הסדר פירוק־עסקים, שב־מיסגרתו
קיבל את מניית ההכרעה
בשבל.
עם שובו ארצה הודיע לבנקים על
פקיעת זכויות־החתימה של לוריא בשם
תובל.
ביום שבו נשלחה ההודעה לבנקים,
המתין לוריא מחוץ למישרדי שבל,
וכאשר השליח של החברה, שלא ידע
דבר, הגיע, ביקשו לגשת לבנק ולהוציא
מן הכספת את ההמחאות הדחויות
המונחות למישמרת.
הבנק חשב כי השליח בא בשם קדם,
ונתן לו את ההמחאות. לוריא המתין
שוב לשליח, וכשראה אותו מגיע, יצא
מהבניין כאילו במיקרה, ולקח ממנו את
ההמחאות. היה בהן סכום של 3.5
מיליון דולר.

איש־עסקים קדם
הסדר פיהק
רבה בשוק האפור בהיקפים ניכרים.
כאשר הוקמה החברה, הוסכם כי מניית־

הוא מסר לבנק הסיזרש המחאות ב־
1.5מיליון דולר, לכיסוי הערבויות המ־זוייפות,
ועל היתר התפשר עם קדם
באמצעות עורך־הרין יהודה רסלר. קדם
ביטל, במיסגרת הפשרה, את התלונה
במישטרה שמסר על נטן לת ההמחאות.

חשבונות הח״כ החדש
רעגן כהן, המועמד ג מ קו ם הז
ו ברשימת המערך, מתואר כ״נץ
בלב הסממן״ ,המקורב לעולמה
הילל, ומי שאצלו הביטחון קו ד ם
לשלום. נמסר ששימעון פרס התמ
ד נמרצות להכנסתו לרשימה ל כנס
ת, שהיה משנת 1970 מזכיר
בית ברל, ושבשנת 1975ה תחיל
לפעול בתפקידי כקידו ת בבי ת
מיפלגת־העבודה.
מדוע מתנגד לו שימעון פרס,
ומדוע עכר מ תפקיד רם של מזכיר
בית ברל למעמד של פקיד ג בי ת
מיפלגת״העבודהז
חיפוש הת שובה הצריך חוד שים
ארוכים, שכן כל ה תיקי ם הנוגעים
לעבודתו של רענן כהן בבי ת ברל
ולסיבו ת הפ סק ת ה נעלמו, ויד נעלמה
דאגה להעלימם גם בבי ת ברל
עצמו. אך בחיפושים נמצאו בביתו
של א חד המעורבים בפרשה הע תקים
מלאים של הפרשה, שגרמה
לפיטוריו של רענן כהן באוגוסט
1973מ בי ת ברל, בגלל הגשת
חשבונות כוזבים, היעדרות מן
העבודה ואי-מילוי ה תפקיד.
בה תאם למיסמכים (הכוללים
גם א ת פרוטוקול בית-הדין העליון
של מיפלגת-העבודה, בראשות
דויד בר־רב-האי, מיולי , 1973
אשר אישר א ת פיטוריו של רענן
כהן) ה תקבל ששון כהן (זה שמו,
ששונה לאחר-מכן לשם רענן כהן<
לעבודה בבי ת ברל ב״ , 1970 כאח ראי
לניקיון החצר. הוא הגיע למ קום
בהמלצת שרגא נצר, שכהן
שימש לו כנהג אישי במשך כמה
שנים.
כהן עלה מעיראק לישראל, היה
פעיל בנוער העובד, ואחר-כך נבחר
ב־ 1965 כמזכיר המישמרת הצעי רה
של מפא״י בבני־ברק. נצר דאג
לו לעבודה בבי ת ברל, שנוהלה אז
על-ידי נחום שמיר.
תוך במה חוד שים ה תבל ט כהן
ב הס ת ה עדתית, וניצל פרשה, שכה
פוטר מנהל־חשבונות, והפיץ חוזר
נגד ההנהלה ונגד הפיטורים. שמיר
החליט לפטרו, אולם הילל, שהיה
כבר אז אפוטרופוס ליוצאי-עי-
דאק, התערב למענו, והפעיל גם

קנון: האיטלקים השתלטו סונית

במוסף מיוחד של היומון !ראייט׳
מה־ 5באוקטובר, המוקדש לחברת קנזן.
אושר סופית כי האיטלקי ז׳אן־קרלו
סארטי התמנה כנשיא החברה ומנהלה
הכללי. מס׳ 2הוא שותפו, מריו

סיוריני. מנחם גולן ויורם גלו
בוס
הם סגני־נשיא, ואחראיים לחב־רה־בת,
העוסקת בהפקות.
לאיטלקים 4491 ממניות קנון, ואילו
לנ!לך גל 1בוס רק 15
קנ1ן הודיעה כי במחצית הראשונה
של 1988 הרוויחה 17.7מיליון דולר,

לעומת הפסד של 22.3מיליון דולר
בתקופה מקבילה אשתקד. הרווח הושג
ממכירת חברה באנגליה, אולם נראה כי
האיטלקים, שהשתלטו על קנון, הם בין
הבעלים של החברה הקונה...
אגב, לראשונה מאז 1979 המיכתב
השנתי של קנון לבעלי״המניות היה
חתום על־ידי האיטלקים, ולא על־ידי
גולן וגלובוס.
העיתון מביא שורה ארוכה של
הודעות של קנון על סרטים שתעשה
עם דסטין הוסמן, אנטוני קרוץ,

אל סצ׳ינו, ג׳רד טרבולטה, רוסי
גולדברג, קרל וויטר, לינדה
אוונם, לו קוסט, ומכל ההכרזות לא
יצא כלום.
יציבות נענו הלבידים
מסיקים גולן וגלובוס
סגד־נשיא ואחראים לחברה־בת

האינתיפאדה והפסקת הרכישות
על־ידי תושבי השטחים הכבושים גרמו
לירידה של כ־> 1598 במכירות בענף־הל־בידים,
אולם בחודשים האחרונים חלה
התאוששות קלה, ועתה המכירות הן רק
ב־^ 10 פחות מאשר לפני שנה. ארבעת

ששון־־רענן כהן
חאזנה בטזלכרם, בילוי באילת
את אהרון ידלין, מזכיר-המיפ-
לגה, שהיה מקורב מאוד להילל.
אחרי שנה החל כהן חו ת ם
בתואר מזכיר אדמיניסטרטיבי של
בית ברל. הוא קיבל מכונית של
ה מוסד והקצבת דלק, ובמשך שנה
הצטברו נגדו תלונות רבות על
נסיעות ברכב שלא בתפקיד, שי מוש
ב דלק בכמויות מופרזות וכן
פרשה עבורה, שבה חיפה על עובד
שפוטר על זיוף כדטיסי־ענודה ו חשבונות.
בין
היתר הגיש חשבונות על
תאונה שאירעה למכונית בטול-
ברם, כאשר היה, כביכול, במילואים,
והתברר בי לא היה כלל ב מילואים.
פעם
אחרת נסע עם מזכירתו
לאילת, והגיש חשבונות אש׳׳ל של
שניהם.
הצטברות החומר נגדו הני א ה
לפיטוריו באמצע . 1973 כהן ניצל
את הגיבוי שנתן לו ידלין, פנה
לבית-הדין של המיפלגה והשיג צו-
מניעה נגד הפיטורין. שמיר עירער

לפני בית־הדין העליון של המיס־לגה,
שקיבל את העירעור, וכהן
נאלץ לחפש מקום־עבודה אחר.
הוא ענ דנפ קי ד בבית מיפלגת־העבודה,
ועבר ל מחלקת המיעו טים,
שבה פרח ושיגשג.
לפני כמה שנים התפטר נסים
אלמוג, שהיה מנכ״ל בית ברל,
ורענן כהן ביקש את התפקיד
לעצמו. נחום שמיר פנה לחיים
בר־לג, שהיה מזכיר המיפלנה,
וסיפר לו א ת כל הפרשה, ואיים
שאם ייבחר כהן לתפקיד הוא
יוציא א ת הלינלוך החוצה. בר־לב
לא ידע דבר על הפרשה, ולמרות
הלחצים של הילל-ידלין מנע את
המינוי, וכמנכ״ל נבחר אהרון

הראל.

כאשר נבחר עוזי כרעם כמז-
ביר-המיפלגה, התחיל כהן לעבוד
כעוזרו, ואחר-כך התמנה כראש
אגף־הבחירות. להארץ אמר כי ש איפתו
היא להיות סגן־שר לעניי-
ני-מיעוטים במישרד ראש-הממ-
שלה.

המובילים האמויסא״ם
למילחמה בישראלים
נשיא אירגון המובילים האמריקאיים
בניו־יורק יצא למילחמה במו
מיפעלי־הלבידים בישראל מייצרים 85
אלף קוב לשנה, ומזה נשלח רבע לייצוא.
הצרכנים העיקריים הם גורמים
הקשורים בבנייה, ויש קשר הדוק בין
צריכת־לבידים למכירת דירות חדשות.
משמעות היציבות בענף זה היא כי גם
מכירת הדירות החדשות יציבה.
הריווחיות בענף שומרת על איזון
בגלל עליית מחירים של שמונה אחוזים
בשוק המקומי, אולם בעיקר מפני
שכמעט כל הייצוא נשלח לאירופה,
ובעיקר להולנד. התייקרות המטבעות
האירופיים לעומת הדולר גרמה להגברת
הרווח מהייצוא. גם הביקוש למוצר
הוא יציב, ואיפשר העלאת־מחירים
שניה באחרונה בהולנד. כיום נמכר קוב
לביד ב־ 700 דולר לערך.
מיפעלי הלבידים מייבאים את מרבית
חומר־הגלם מגאבון, והיתר מזאיר.
בעבר היה אחד המיפעלים, קלוז־אפ־־
קים מייבא מבראזיל, אולם הייבוא
נפסק בגלל חוסר־כדאיות.

בילים הישראליים, המעסיקים עובדים
לא־מאורגנים, והמציעים לכן מחירים
נמוכים יותר, המכים את האמריקאים
המאורגנים. הנשיא, אלכסנדר רוקה,
אמר שעיקר התלונות הן נגד חברת
שישה, שהקטינה את עיסקי המת,חרים
ביותר ממחצית.
חברת שישה היא הגדולה מבין כ־
30 חברות־הובלה ישראליות הפועלות
בניו־יורק, כך מסר מגאזין־העסקים

לדיברי רוקה, הישראלים מעסיקים
עבודה לא־מאורגנת, ולכן דורשים
עבור הובלה מדירות 25 דולר לשעה
לעובד, לעומת המחיר המאורגן של 34
דולר. התחרות הישראלית הקטינה את
מיספר העובדים המאורגנים מ־3,600
ל־.2,500
הישראלים עדיין אינם מסוגלים
להתחרות כאמריקאים בעבודה בבתי־
,מישרדים גדולים, מכיוון שאין להם
הידע והניסיון הדרושים לכך. בבתי-
מישרדים ובדירות גדולים הם נתקלים
בהתנגדות צוות״העובדים, שאינו מאפשר
לעובדים לא־מאורגנים לעבוד
בבניין.

ייי ^

לדוק־ דוש
דונו חוש. בעבח
שו עמוס חדו
(מין) יש שת
3ו₪ת: מעונת
גיו־ושין מנועות
ושימוש בנסכי
המדינה וצוניו
הכוס״ם. שרה
דיב:ובי*(
מדווחת

ב בז ר עגז
בעק בו ת אגאטה כריסט

רצח שושן הביא עונש
כבד: תקדים שד
מאסר־עור מצטבר.
וביטול אנף רקפת־אילנה
אלון ₪

131 דקירות־הסכין שדקרו שמעיה
אנג׳ל והרצל אביטן את גופו של חיים
שושן הביאו עליהם עונש כבד מאוד.
הם נידונו למאסר־עולם נוסף לכל
אחד, מאסר־עולם שיהיה מצטבר לסא־

מסויים. כפכף כזה נעל אביטן ביום
המיקרה. אבל לא על כך ביססנו את
הרשעתו של אביטן,׳׳ הסבירו השופטים.

הביעו את התרשמותם כי אנג׳ל
הוא שחקן מעולה, שניקה את הדם וזרק
את הדוקרנים לביוב אחרי הרצח, ואחר-
כך יצא אל מול המצלמות בשקט, כאילו
לא קרה דבר, וכאילו הצהיר טהור
אני׳.
אילו ידע כי הכל גם מוקלט, לאהיה מתנהג כפי שהתנהג, כי היה מבין
שזה מבליט את החשדות נגדו. היה לו
די קור־רוח כדי לשחק לפני המצלמה
כאילו שיגרת־החיים לא השתנתה ׳.בזמן
המישפט התברר כי נוסף על מצלמת
הטלוויזיה שצילמה את הנעשה
באגף במשך כל הזמן, ואשר עליה ידעו
כל יושבי האגף, היתה גם הקלטה
סמוייה, שעליה לא ידעו האסירים ואף
לא הסוהרים. רק מנהל־האגף ואחד
מעוזריו שותפים בסוד. הקלטה זו עזרה
גם היא להרשעת הנאשמים.

ד\בהו וגגו
נאשמים אביטן(מימין) ,אנג׳ל(מכסה מנד) ושמש(משמאל)
.כאילו הצה־ר: טהור אני!־
סרי־העולם הקודמים שהוטלו עליהם
בתיקים אחרים.
רצח שושן, שקרה בתא״הכלא של
אגף רקפת לפני חמש שנים, הביא
בעיקבותיו גם עונש נוסף לכל האסירים
ה.כבדים״ :ביטולו של אגף רקפת,
שבו זכו האסירים בתנאי־מאסר
טובים במיוחד, שכונו על־ידי בית־ה־מישפס
-תנאים של בית־מלון חמישה
כוכבים׳.
ההפתעה של פם ק־הדץ היתה זיכויו
של יעקב שמש מחמת הספק. על־פי
סרס הווידיאו שצילם את המתרחש
באגף רקפת בזמן הרצח, נראו אביטן
ואנג׳ל נכנסים ויוצאים מתאו של שמש
כמה פעמים, סמוך לזמן הרצח. כאשר
רצחו השניים את שושן, נראה שמש
מסתובב במיסדרון ליד התא, והתובעת,
יהודית אמסטרדאם, טענה כי עשה זאת
כדי לשמור על השניים ולהרחיק סקרנים
מהמקום.
למרות החשדות הכבדים זוכה שמש.
כפסע בין הרשעתו של שמש לבין הרשעתם של שני האחרים. קיימים נגדו
חשדות, אלא שחסרה ראייה כי היה
שותף איתם בקשר לביצוע הרצח,״ קבעו
השופטים חנה אבנור, ישראל גלעדי
וצבי הכהן.
0ם ר בלשי. בפסק-הדין, שנכתב
כספר בלשי, הסבירו השופטים כי לולא
סרט־הטלוויזיה שהסריס את המעשה,
ואילולא סימני השיפשוף בכפות״ידי־הם
של הרוצחים, ספק גדול אם היה
הפשע מפוענח .״ואז, יתכן שכמו בספר
של אגאטה כריסטי היינו נאלצים
להשתמש בהרקולה פוארו כדי לפענח
מי מה־ 12 שישבו באותו זמן באגף ביצע
את הרצח ׳,כתבו השופטים.
כמו בלשים אמיתיים גילו השופטים
כי על הרגל שביצבצה מתוך תאו של
שושן בזמן הרצח היה כפכף, ועליו פס

איתות לנשיא. בבית־המישפט
התברר כי באגף רקפת היו לאסירים
ה-כבדים׳ שהתגוררו בו תנאים טובים
במיוחד, והתפתחו יחסי קירבה וידידות
עם הסוהרים. לאסירים היה חופש גמור
לשוטט בץ התאים ולהיכנס לכל אחר
מהם. היה להם מיגרש כדורגל, כדורסל
וטניס, שבו יכלו להשתמש כאוות־נם־

מיד אחרי הרצח ביטל רפי סוויסה,
אז נציב שרות בתי־הסוהר, את אגף
רקפת, ופיזר את יושביו בין כל בתי״
הכלא במדינה. מאז הורעו מאוד תנאיהם
של אסירי־העולם, ואולי אחת
התוצאות היתה בריחתו של אביטן מכלא
באר־שבע.
למרות התנגדות הסניגורים, עורכי־הדין
דויד יפתח, משה מרוז ואבי עמרה,
קיבלו השופטים את בקשת התובעת
ודנו את שני אסירי־העולם למאסר־עו־לם
נוסף, שיהיה מצטבר על המאסרים
הקודמים. לכאורה אין בכך כל אפקטיביות,
מאחר שעל פי החוק מאסר
עולם, המוטל על עבירת רצח, פרושו
מאסר־עולם ניצחי. אולם בפראקטיקה
ידוע כי נשיא־המדינה, שלו זכות־הח־נינה,
נוהג לקצוב מאסר־עולם למשך
24־ 27 שנים, ואחר־כך הוא מקטין גם
עונש זה. מהעונש הקצוב יורד לאסירים
שליש על התנהגות טובה, והם
יוצאים מהכלא בררו כלל אחרי 10
שנות מאסר. אמנם, גם העונש המצטבר
אינו מונע בעד הנשיא להפעיל את סמכותו
זו ולחון את הנאשמים כטוב בעיניו,
אולם יש בכך איתות מסויים לנשיא
שלא להקטין את עונשם של השניים,
לפחות בעתיד הקרוב.
רק רפי סוויסה יעזור לנו ׳,צעקאביטן לעבר הקהל באולם, ואחר־כך
אמה -אנחנו עוד נשנה את החברה!״
איום מפחיד משהו, כאשר הוא נשלח
מפיו של רוצח משולש.

**כשיו הוא הדובר של דויד לוי.
^ 7כי במדינה בלי כבוד יכול גם עמוס
חדד לשאת במישרה ציבורית, לקבל
את משכורתו מקופת־המדינה, מבלי
שאיש ימחה, יתנגד, יזדעק.
בעברו של עמוס חדד ( )52 יש אשה,
שעצם קיומה מטביע את מיצחו של הדובר
החדש באות־קלון. האשה הזו היא
חיה חדד 51 אשתו־לשעבר ואם ששת
ילדיו.
פרשת חייהם המשותפים וגירושיהם
רי בה כדי להביך ולהעלים מעין הציבור
את עמוס חדר. כך היה קורה בכל
מדינה נאורה. לא כך כאן.

כיריים
| כראש
ך ן יה חדד, ילידת האי ג׳רבה בן
!תוניסיה, עלתה עם בני־מישפחתה
לארץ ב־ . 1950 הם גרו במעברה, נדדו

עמום וחיה חדד בנישואיהם ()1956
.כשעל זרוש תלז״ה נערח־זזהר*...

עמום חדד בתוניס
.אי־אפשר לתאר את ההשפלה׳...

בכל הארץ, עד שהשתקעו במושב
ברכיה, הסמוך לאשקלון.
ארבע שנים אחר־כך הגיע לארץ
עמוס חדד. מיד נסע לברכיה. אביו שלו
ואמה של חיה הם אח ואחות. הוא
התגורר בבית דודתו, התאהב בחיה,
בתה, שהיתה נערה יפהפיה. ב־1956
נישאו ועקרו לקריית־גת.

עמום עבד כמורה. חיה היתה עקרת־בית.
היא ילדה וגידלה שישה ילדים.
הוא הפך לעיתונאי. תחילה בהצופה,
אחר־כך בר,ארץ ובעיתון מקומי ב־קריית־גת.
מתי
ולמה התחילו יחסיהם להתערער
— זאת אין חיה חדד מסוגלת
לאמר. הדיבור קשה עליה. היא נרגשת

בר־שילטון רכש את ביתו של משה
דיין בצהלה.
כשהיא מבולבלת לחלוטין, היא
סירבה. מאז אותו רגע הפכו חייה לסיוט
מתמשך .״וכבר לא ידעתי אם אני טובה
או רעה,״ היא אומרת.

חתם

מאור. לעיתים, במקום להשיב תשובה
מילולית, היא מושיטה מיסמך כלשהו,
רשימות שערכה. לפני שלוש שנים, עם
סיומו של תהליר־הגירושין, כשאיבדה

1אי־אבשו
ללחוץ!״

מאיר גגאי, נציב־שרות-
המדינה: את נושא גירושיו
של חדד איננו יכולים להביא
בחשבון כאשר אנחנו מחלי טים
על העסקתו. המדינה
אינה מתערבת בתחו ם הפרט.
באשר לדו״ח מבקר-ה-
מדינה: זה אינו מיקרה רגיל
של עבירה פלילית. תקנון
שרות-המדינה קובע כי אדם
יכול להתקבל לעבודה בש רות,
אם לא עבר עבירה פלי לית.
א ם עבר עבירה פלילית
שאירעה לפני שנים רבות, או
שאין לה נגיעה לתחום עבו דתו,
מובא הנושא לדיון לפני
ועדת״השרות, וזו מחליטה
אם לאשר א ת העסקתו או
לדחותה.
מימצאי דו״ח מבקר״המ-
דינה אינם מהווים עבירה
סלילית. זה נושא מורכב. אב דוק
א ת המיקרה, לא אוכל
להבטיח תשובה. אולי בעוד
כמה שבועות אוכל לומר מה
החלטתי.
בנעמ״ת אומרים כי תפקי דו
של האירגון הוא לסייע
לנשים במצוקה. רמית לג־ארי
מהאגף־למניעת״אלי•
מות במישפחה: האירגון אינו
׳אמור ללחוץ על מעסיקים
שלא יעסיקו גברים, המת נהגים
אל נשותיהם באלימות
כלשהי. התופעה הזו כל-כך
נפוצה, עד שיש סכנה שאם
יפטרו את כל הגברים האלה
ממישרותיהם, יישארו אלפי
מישרות פנויות.

את דירתה, נתנה פירסום לסיפורה.
השנים שחלפו מאז לא הקהו את הכאב.
במשך שש שנים התנהלו בין השניים
מישפטי־גירושין. מתוך דפי הסיכומים
והתביעות עולה כי חיי־הנישואין
היו קשים, אפלים.
״אי אפשר לתאר את הכל, את
ההשפלה, את הסיוטים,״ אומרת חדד.
מתוך כתב־הסיכומים באחד הדיונים
בבית־המישפט :״כדי להיפטר מאשתו
זרק עליה בהזדמנות כיריים בראשה.
בעיקבות כך חלתה.״
מתוך עדותו של הפרופסור, פינחס
לרמן, מבית־החולים ב־ליגסון :״עד
1966 היתה האשה בריאה, ואז נחבלה
בראשה. מחלתה אינה תורשתית, אלא
נרכשת.״
אחר־כך, כמו בבדיחה על רוצח
הוריו המתלונן כי הוא יתום, טען חדד
כי בעיקבות מחלת־אשתו היא איבדה
את יכולת התיפקוד, לכן הוא נאלץ
לגרשה.
ועוד מתוך כתב־הסיכומים :״הבעל,
העובד כעיתונאי מצליח, רואה עצמו
מתקדם, ובעיניו אשתו כבר לא מתאימה
לו. נוח לו יותר לצאת בחברה
כשעל זרועותיו תלויה נערת־זוהר, ונד
שום־כן־ ברצונו להיפטר מאשתו הפרימיטיבית.״
תצלום
באלבום: שלוש נשים יושבות
על החול, סמוך לקו־המים, באילת.
גבן למצלמה. אחת מהן היא שושנה.
לימים התברר לחיה כי זוהי אחת מחברותיו
של בעלה. חיה חדד משתכשכת
במי־הים, שימלה שחורה לגופה, שמחה,
אפילו צוהלת. אז עדיין לא ידעה דבר.
אשה תמימה. היא ראתה הכל ולא
הבינה. שוב ושוב ביקשה מבעלה שינסה
להתקרב אליה, לחזור ולהיות
בעלה משכבר .״רב ידוע מנתיבות
יפשר בינינו ״,אמרה, מתחננת כי בעלה
ייאות להצטרף אליה ויחד יסעו אל
הצדיק מנתיבות.
אחרי תחנונים אינספור כאילו נעתר
חדד לבקשת אשתו. היא נכנסה למכוניתו.
בתום נסיעה בת שעה מצאה
עצמה במישרדו של עורו־רץ תל־אביבי,
מנשה בר־שילטון .״בעלך בוגד
בך,״ נאמר לה ,״הניחי לו לגרשך.״
המומה, הביטה בבעלה. הוא הינהן בראשו
.״גם משה דיין התגרש, זו לא
בושה,״ דחקו בה הנוכחים.

* * מוס חדד עזב את ביתם המשותף
^ 7כשהוא לוקח עימו את שני ילדיהם
הקטנים, את כל חפציה של אשתו ואת
כל הרהיטים. היא נותרה לבדה בדירה
ריקה. הואי אסר עליה לפגוש את ילדיה.
מתוך מיכתבה לשר״החינוך. :הילדים
נלקחו ממני, מבלי שתהיה לי
אפשרות לראותם ולדבר איתם. על כן
אני הולכת לבית־הספר בשעות ההפסקה,
כדי שאוכל לפגשם ולשוחח
איתם.
״עד לפני זמן־מה נתן לי סגן־המנהל
חרר מיוחד, שבו יכולתי לשבת קצת
עם הילדים כשבאתי. כשנודע לבעלי
על כך, הוציא אישור, בחתימת מנהל
בית־הספר, שבו כתוב כי ביקוריי
מפריעים להם.
״לי לא נאמר דבר על־כך, ולא
הוזהרתי אפילו פעם אחת על־כך
שאסור לי לבוא לבית־הספר. כעת אין
לי בכלל אפשרות לראות את הילדים,
וקשה לי לתאר לכם את מצבי הנפשי״.
ב־ 1978 חוייבה חדד לקבל גט
מבעלה, מאחר והיא מאוסה בעיניו. כך
פסק בית־הדין הרבני הגדול .״אם בתוך
שלושה חודשים תעמוד האשה בסירובה,
ולא תיאות לקבל גט־פיטורין,
ישליש הבעל כתובתה וייפטר מכל
חיוביו כלפיה, ויינתן לבעל היתר־נישואין,״
נאמר בפסק־הדין.
מתוך מיכתבה של חיה חדר לרב
שלמה גורן :״אני מראש מתנצלת שמחשבות,
לא תמיר תהיינה מנוסחות
בבירור רב, כי אשה פשוטה אני וכל
עיסוקיי היו לטיפול בבית ובילדים.
״בפסק־דין האחרון, מיספר ,284
נאמר שמתירים לבעלי לשאת אשה
אחרת. כתוב עוד שאתה, כבוד הרב,
צריך לחתום על פסק־הדין הזה.
״רואה אני בך איש שיכול לעשות
דין־צרק עימי, ולא לשלול ממני זכות־האמהות
וקיום של כבוד״.
מלישכתו של הרב גורן השיבו כי
הוא אינו יכול להתערב בסיכסוך הזה
בין בעל לאשתו. לבסוף חתם על פסק-
הדין.

ללא

רכוש
ך* דד עמדה בסירובה, אם מחמת
1 1תמימות ואמונה — מופרכת
לגמרי — כי לבסוף ישוב בעלה אליה,
ואם מחמת עצה של עורך־דין בלתי-
מנוסה.

חיה חדד(מחזיקה בכתובה)
.זרק עליה כיריים בראשה...״
פסק־ההלכה נכנס לתוקפו במועד.
היא נותרה ללא רכוש, ללא דמי-
מזונות, בודדה. ואז מכר חרד את דירתם
המשותפת. כשביקשה את מחצית
הסכום ממכירת הדירה, סירב להיענות
לבקשה. בינתיים נשא לאשה את חנה
שוקרון, נולדו להם שני בנים. חדד
ומישפחתו החדשה נסעו לניו״יורק, שם
עבד כשליח מטעם מישרד־העבודה־וה־רווחה.
מתוך
מיכתבה של חיה חדד אל שר־העבודה־והרווחה
:״אני פונה אליך בבקשת
עזרה, בתיקווה שתסייע בידי
להחזיר ארצה את בעלי, עמוס חדד, עד
לסיום ההליכים המישפטיים שבהם אנו
מצויים.
״הבית שבו אני גרה נמכר על־ידי
עמוס, ורוכשי הבית לוחצים עלי
בנושא זה. אבקשך לדאוג שעמוס יחזור
ארצה לסגירת הנושא.
״כאיש־ציבור, שליח מדינת־ישראל,
על עמוס להיות ללא כל דופי, ובריחתו
אינה תואמת לנדרש. אני בטוחה שכאדם
העומד בראש מישרד ממשלתי
תדאג שעובדיך יהיו דוגמה אישית״.
סופה של הפרשה: הדירה נמכרה.
חדד נאלצה לפנותה. בחרדה של מי
שעלולה להיוותר ללא קורת־גג, פנתה
לתיקשורת, ל1עמ־ח, אל כל מי שהיה
מוכן להקשיב. מאשה לובלסקי ביקשה

ממי שהיה אז מנכ״ל מישרד־העבודה־והרווחה,
צבי צילקר, כי ינסה לשכנע
את חדד, שליח מישרדו, שידאג לאשתו.
תגובת
חדד, כפי שנמסרה ממקום
מושבו בניו״יורק :״היא קיבלה מעל
ומעבר למגיע לה״.
מחשבותיו לא היו נתונות אז לאשתו.
באותם ימים ממש אירגן בניו־יורק
יריד־תעסוקה. בנדיבות רבה חילק עבודה
לכל יורד המבקש לחזור לארץ.
ניסה להציג עצמו כעובד מסור, שכל
דאגותיו נתונות למדינה.
״לא חלמנו על היענות כזו,״ אמר
בהתרגשות לעיתונאים.
״השתדלי להיות אשתו השניה של
גבר. גורלה של האשה הראשונה קשה״,
כותבת מרלין פרנץ׳ ,סופרת־פמי־ניסטית,
בסיפרה החדש
משז ^ סטסם 1019£11
ואכן, כעת מתגוררת חיה חדד
בדירה זעירה, נקיה להפליא, בשכונה
צפופה בקריית־גת. חולנית, אינה עובדת,
בודדה.
עמוס חדד מתגורר בבית מפואר
באשקלון, במחיצת אשתו ושני בניו.
הוא נושא במישרה ממלכתית בכירה.
בעקשנות עיקבית אין הוא עונה
לצילצולי־הטלפון, מסרב להגיב.

7100 דול ר מקופת־המו־־־ינה
דו״ח מבקר־המדינה מיספר , 36
שפורסם במחצית מאי ,1986 מו תח
ביקורת קשה על עמוס חדד,
אז ראש הנציגות של מישרד־הע-
בודה־והרווחה בניו״יורק:
ראש הנציגות משך מחשבון-
התיפעול של הנציגות, לפקודתו,
מדי חודש, בחוד שים יולי - 1983
מארס , 1985ס ן של 300 דולר
בחודש בגין השלמת שכר-דידה
וה שתתפות באחזקת״הבית. המ שיכות
הס תכמו ב״ 6300 דולר.
בדצמבר 1983כ תב החשב הכ ללי
במישרד-האוצר לחשב המיש־רד
כי הוא רואה בחומרה רבה
ביצוע תשלומים אישיים חריגים,
אשר אמורים להיות משולמים מה משכורת.
בפברואר
1984 פנה חשב המיש־רד
לראש״הנציגות וביקשו להחזיר
את כל הת שלומים האישיים, ול סיי
םאת החזרתם עד ל־. 31.3.84
מאחר שעד המועד האמור לא
הוחזרו הכספים כנדרש, הורה
חשב המישרד, בראשית מאי
,1984 לחשב מישרד״החוץ, לנכות
ממשכורתו של ראש הנציגות סך

של 2909.18 דולר. הסכום נוכה
משכרו במאי .1984
ב־ 1ביוני 1984 הוא משך, באי שור
המישרד, מחשבון־התיפעול
של הנציגות, מקד מה בס ך 3700
דולר, כד שלמעשה מסתכם חובו
ב־ 7100 דולר. עד לסיום הביקורת,
באוגוסט , 198$סכו ם זה, הכולל
א ת המקדמה, שדם הוחזר.
על הוצאות בס ך 15,382 דולר,
בגין אש״ל והוצאות נוספות, לא

בדיווחים החודשיים, לתקופה
אוגוסט - 1983מ ארס ,1985 נכללו
ההוצאות של הקופה הקטנה ב ס כום
כולל. הוצאות אלה מסתכ מו ת
בכמה מאות דולארים מדי חודש,
והן לא לוו באסמכ תו ת כלשהן.
אפשרויות הבקרה והפיקוח בא רץ
על ההוצאות הכספיו ת של הנ ציגות
היו מוגבלים ביותר. החל
בראשית שנת-הכספים 198$שונו
ההסדרי ם בדבר הניהול הכספי של

— נמצא, שד־אש הנציגות משך מחשבו! התפעול של הנציגות לפקודתו, מדי חודש, בחודשים יולי
- 1983 מארם 1985 סך של $100 כחודש בגין השלמת שכר דירה ו $200-נוספים בגין השתתפות
באחזקת הבית; המשיכות הסתכמו ב-ס ,$6,30 מהם $2,700 בשנת הכספים 1983ו $3,600-בשנת
הכספים . 1984

קטע מדו״ח מבקר־זזמדינה
.משך מחשמן־וזחיפשל של מצינות .
המציאה הנציגות אס מכ תו ת. גם
על מינהל הכספים של הנציגות,
בתקופת כהונתו של חדד, מותח
המבקר ביקורת קשה.
הנציגות לא העבירה לחשבות
המישרד דו״ח על הוצאותיה, ואת
האס מכ תו ת הנילוות להן לחודש
מארס . 1985

הנציגות, והטיפול בהוצאת הזמנות
ובתשלומים הועבר למינהלן נציגות
מישרד-החוץ בניו־יורק.
לראש הנציגות של מישרד-הע-
בודה בניו-יורק(אז חדד) אין כיום
זכות״חתימה על המחאות, הנמ שכות
מחשבון־התיפעול של הנ ציגות.

צפון בתל-אביב, בעיקבות הרחבת החניון,
עולות על שירטון, כתוצאה מהסכם חשאי בץ
מישרד-התחבורה לבץ מרדכי יונה, הקבלן
שרכש את התחנה המרכזית החדשה בתל-
אביב.
לפי ההסכם לא יקטן מיספר הכניסות והיציאות לתחנה
המרכזית, וזאת כדי להבטיח שהתעבורה במקום לא תקטן.
בעיקבות הסכם זה מסרב מישרד״התחבורה לאשר לחברות
דן ואנד להעביר קווי־אוסובוסים נוספים לחניון־צפון, כדי
לא לפגוע, כנראה, בתפוסת התחנה המרכזית, כשזו תיבנה.

קיבוצים נופלים

פרס־יעקוב׳ :פיוס
סיום ביץ שימעון סרס לגד יעקובי על רקע
הקמתה של העמותה למנהיגות כלכלית.
לפני כמה שבועות יזמו יועצי פרס את הקמתו של גוף
ציבורי, ונו אנשי״כלכלה ומשק, בראשות הפרופסור חיים
נדשחר. העמותה קראה לצימר לתמוך בפרס בגלל
עיקביותו הכלכלית.
במיסגרת המיפגשים של הגוף יזם בדשוזר תוכגית־מיסגרת
כלכלית למערך, שלא תאמה את התוכנית של צוות־יעקוכי,
שאותה אישרה המיפלגה לא־מכבר.
היה אומנם חשש כי הדבר יתפרש כביטוי של אי־אמון של
פרס ביעקובי, אולם בימים האחרונים נוצרה הבנה שלא
להיקלע לחילוקי־ריעות, שכתוצאה ממנה החליט יעקובי
שלא לעורר גלים בנושא זה, עד אתרי הבחירות.

יתכן שהבעייה תעלה שוב לסדר־היום, משום
שאץ לעמותה כל כוונה להתפרק אחרי
הבחירות.

שמיר ב*רקות,
גור בסופר־מרקט
שבוע לפני הבחירות עובדות המיפלגות במרץ, בעיקר בכל
מה שקשור בעבודת־רגליים ובלחיצות־ידיים.

ביום השני אחרי־הצהריים פשטו המיסלגות
הגדולות על הרחוב הראשי בגיבעתיים, ובעוד
ששמיר, שלווה בעיקר בפמליה של מאבטחים
וילדים, הסתובב בחנות ירקות, נכנם מוטה גור,
כשהוא מלווה ביצחק ירון, ראש עיריית
גיבעתיים, לסוסד־מרקט שמעבר לכביש וענה
על שאלות הקונים.

תובעים פיטורי רוזוליו
בצמרת ההסתדרות וחברת־העובדים גוברים
הקולות, הדורשים להדיח מתפקידו את מזכ׳׳ל
חברת־העובדים, דני רוזוליו.
הם מפנים כלפיו אצבע מאשימה, בטענה שבתוקף תפקידו
היה אחראי להסתבכות הגדולה של מר.
בצמרת חברת־העובדים אומרים שרוזוליו צריך לקחת על
עצמו את האחריות ולהתפטר, כדי לאפשר להכניס מישהו
חדש במקומו, שישתלב במאמצים להציל את הקונצרן.

מ קוני ם או משפצים?
הסוכנות היהודית השלימה בשבועות האחרונים את
החזרתם של כמה עשרות שליחים ממקומות שונים בעולם
במיסגרת צימצום התקנים, על רקע המחסור התקציבי שבו
היא שרוייד.

לעומת זאת, לא מנע המחסור מבכירי
הסוכנות, החל ביו״ר, שימחה דיניץ, וכלה
בראשי המחלקות. להשקיע כספים בשיפוץ
ול1ול ש טי חי םוה 1ד *0
בישיבת הנהלת־הסוכגות בשבוע שעבר הועלתה גם ההצעה
לאפשר לחבר׳־ההנהלה, ננסיעותיהם הרבות לחו׳ל, לסוס
נמחלקת־העסקים.
בהצבעה על חודו של קול הוחלט, לבסוף, להסתפק
במוזלקת־זזתיירים הרגילה.

ועדת־הכספים:
מה פינתיים?
אחת הבעיות במשק עד לכינון הכנסת החדשה היא הרכב
ועדת־הכספים.

באוצר התבטאו כי יתכן וחלה מהכספים,
שהממשלה מבקשת להעביר לסיוע גופים
במשק, עלולים לעבור דרך חתחתים בוועדת־הכספים,
בעיקר בגלל העובדה שחלק מהח׳׳כים
לא יהיו בכנסת הבאה.

תדהמה היתה השבוע במישרדי התנועה
הקיבוצית בתל־אביב, כאשר הבנקים הודיעו כי
בכוונתם להחזיר המחאות של חמישה קיבוצים
בדתם ולהפוך את חשבונות הקיבוצים
לחשבונות מוגבלים.
התק׳ם מנסה להבטיח שהסיפור לא ידלוף החוצה לפני
הבחירות.
גם כמה אירגוני־קניות נקלעו למצוקה כספית, והם הפסיקו
להעביר תשלומים לחברות־דלק, חברות המספקות תערובת,
ולגופים אחרים שמהם הם קונים במרום עבור הקיבוצים.

318

ביום השני, דד 24 באוקטובר, היום ה־
321 של האינתיפאדה, מסר תבר צה׳׳ל
על 229 התגים פלסטיניים בשטחים הכבושים.
מיספר זה אעו כולל את ההתגים
מית מתנחלים או מסיבות אחתת.
לסי ספירת ״העולם הזה׳׳ עומד מיססר
ההרוגים הפלסטיניים בשטחים הכבושים
על .318
לעומת זאת, מוסרים מקותת פלסטיניים
על 403 התגים, לפי הסיתט הבא:
• 268 התגים מירי חיילי צה׳׳ל ומתנחלים.

33 התגים ממכות ומהתחשמלות.
• 64 התגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 38 התגים מסיבות אחתת.

מת* גפו שבר־הלימוד?
השביתה שהסתיימה במוסדות להשכלה גבוהה יצרה בעייה
מישפטית אצל ראשי המוסדות, כקשר לגביית שכר־לימוד
מהסטודנטים.
על פי התוכנית הכלכלית של המוסדות להשכלה גבוהה
אמורים הסטודנטים לשלם תשלום שני על חשבון שכר־הלימוד
במהלך חודש נובמבר, אחרי שהתשלום הראשון
שולם עוד בטרם נפתחה שנת־הלימודים.

בגלל השביתה בודקים עתה ראשי המוסדות
להשכלה גבוהה אם יוכלו, מבחינה חוקית,
לדתש תשלום מיד בסמוך לפתיחת שנת*
הלימודים, שהתאחרה השנה בגלל השביתה.

שונה מערך
הדוברות פפלל
במיסגרת השינויים בראשות ״בנק לאומי׳׳,
צפוי שינוי גם במערך הדוברות ויחסי-הציבור
של הבנק.
כאשר נכנם המנכ״ל בינו צדיק לתפקידו, הוא מינה
לתפקיד הדובר את יונה פוגל. נראה כי עתה יאתרו איש־מיקצוע
מחוץ למערכת, כדי לשקם את התרמית הקשה של
הבנק, כפי שנוצרה בחודשים האחרונים.

״הומטל״ התמוטטה
חברת-התיירות ״הומטל׳׳ ,שהיתה החברה
היחידה בארץ שעסקה בהשכרת דירות והדרים
לתיירים, התמוטטה.
לחברה היו סניפים באילת, בירושלים, בנתניה, בחיפה
ובתל־אביב. היו לה עשרות ריח ת להשכרת והיא גם היתה
קשורה עם מישפחות שהשכירו חדרים בבתיהם.
החכרת שפעלה משנת , 1980 נקלעה בשנה האחרונה
לקשיים כספיים, והירידה הדראמתית׳ בתיירות־חוץ חיסלה
אותה סופית.

בעל החברה, יוסן ז נבו, נעלם, וחמשת
המישרדים נסגרו.

ר ץ במקום פופ
המנחה אברי גלעד נאלץ להפסיק את השתתפותו בתכנית
עד פופ בגלל הוראה מלמעלה: גלעד השתתף בכתיבת
תשדירי״הבחירות של ר׳ץ.

נגמרו המדבקות!
כמה מבתי-הדפום העוסקים בהדפסת מדבקות
למיסלגות נאלצו באחרונה להטיס במהירות
חומרי-גלם מחו׳׳ל, כדי לעמוד בקצב הדפסת
המדבקות.
המחסור לא הורגש עדיין בקרב המיפלגות.

מילחמות ב עיר הביטוח
חלק ניכר מחברות־הביטוח פתחו או יפתחו
בקרוב במערכה נגד עוד לוי, מנכ׳׳ל חברת־הביטוח
״מיגדל״ ,ונגד החברה. בין השאר
הוחלט על-ידי מנב״לי החברות לעשות יד אחת
כדי למנוע את בחירתו הצפוייה בנובמבר
ביו׳׳ר איגוד חברות-הביטוח.
מערכה זאת באה לאחר שכבר היתה הסכמה שבעל־פה כי
לוי יהיה מחליפו של אלפרד גולץ כידר האיגוד.

הרקע למהומה הוא תוכנית־ביטוח חדשה לרכב
שהציג לוי לפני שבועיים. החברות האחדות
טוענות כי התוכנית החדשה תפגע בהן, וכי כל
ענן! ביטוודהרכב אינו כלכלי להן.

ירידה בדרי ש ה למהנדסים בתישעת החודשים הראשונים של השנה
נרשמה ירידה של סד אחוזים לעומת התקופה
המקבילה אשתקד בביקוש למהנדסי
אלקטרוניקה ולטכנאים
הסיבה לכך היא שמיפעלי־אלקטרוניקה עסקו בשנים
האחרונות בפיתוח פרוייקטים חדשים גם עבור מדינות
זרות, ואילו כיום הצטמצם מיספר הפרוייקטים, והמיפעליס
אינם נדרשים עוד לכוח־אדם מתוגבר.
כך מגלה רון גולדמן, מנכ״ל חברה לשרותי כוח־אדם. גם
בתחום הבניין נרשמה ירידה בביקוש מהנדסים וטכנאים.
סיבת ההאטה היא בירידה בתיפעול חברות ישראליות
בחו״ל.

לקוחות נגד שביתות
יתכן מאוד שהממשלה תתבקש לדץ, על-ידי
אירגוני הצרכנים, בפגיעה בלקוחות הבנקים,
כתוצאה מריבוי השביתות במערכת הבנקאית.
סוף שנת־הכספים 1988 מבשר גידול נוסף במיספר הכרזות
השביתה וסיכסוכי״העבודה במערכת הבנקאית.
המובילים בראש הם בוק לאומי ובוק דיסקווט, והרקע
לסיכסוכים הוא בעיקר קביעת הסכמי־מיסגרת לשכר עוד
לשנה החולפת.

המיזרח׳ בקאהיר
יורם המיזדחי, שעזב את הארץ לפני שבע
שנים, חזר באחרונה לארץ וקיבל מינוי ככתב
קבוע של ״הארץ׳׳ במצריים.
תהיה זאת הפעם הראשונה שבה יישב כתב־קבע במצריים
מסעם עיתון ישראלי כלשהו.

הגליון הבא של
העולס

הקווים לא יו* 1פ רו
לחניון הצפון
תוכניות של חברות האוטובוסים ״דך׳ ו״אגד״
להעביר הווי-אוטובוסים נוספים לחניון רכבת

ר 1ה

יתאחר ביממה אחת, כדי לאפשר את סיקור
תוצאות הבחירות לכנסת ה. 12-
הגליון יופיע במקומות־המבירה בתל־אביב
ביום הרביעי בערב, ובקיוסקים ברחבי
הארץ ביום החמישי בבוקר.

או רי ת ! דובבל

איזו

אם אשה באה למסיבה והכל אומרים :״יא, איזו שימלה נהדרת!״
— סימן שהאופנאי נכשל. אם הכל אומרים ״יא, כמה שאת יפה!״
— סימן שהאופנאי הצליח.
לא השימלה צריכה למשוך את תשומת־הלב וההערצה, אלא מי
שבתוכה. השימלה צריכה לעזור לאשה להבליט את אופייה
ויופייה, לא להסיח מהם את תשומת־הלב.
כל זה נכון שיבעתיים לגבי תשרירי־בחירות.
אם הציבור כולו יושב, כמו חבורה של מבקרי־טלוויזיה, ומתווכח
על המעלות והמיגרעות של התשדירים, ולא על
המעלות והמיגרעות של המיפלגות בעלות התשדירים, הרי
שהשידורים החטיאו את מטרתם.
מטרתו של שידור־בחירות היא להביא קולות. שירור, שאינו
מבריק במיוחד, יכול להצליח מאוד במשימה זו. שידור מצויין
מבחינה טלוויזיונית יכול להסתיים באפם־קולות.
השידור הטוב ביותר במערכת־הבחירות היה, לדעתי, השידור
של חד״ש, שבו כיכב מוחמר בכרי. השחקן נעץ בצופה את עיניו
הכחולות ואמר שהוא בן־אדס, לא בעייה דמוגראפית. זה פגע ישר
בול.
אבל שידור זה לא יכניס לחד״ש (רק״ח) אף קול אחד. אלא
שבניגוד לכל שאר המיפלגות, רק״ח פועלת לטווח הרחוק.
השידור מופנה לציבור היהודי, ושם אין כמעט קולות צפים שרק״ח
יכולה לרכוש אותם בשידור. אולם רק״ח פועלת מזה שנים רבות
למען הלגיטימציה שלה, למען מקובלותה בחברה היהודית,
והשידורים נועדו לכך.
כל שאר המיפלגות רצו למשוך קולות בשירוריהן. לדעתי, רק
מעטות הצליחו בכך. בעיקר מפ״ס, המתחרה על קולות ר״ץ,
ושהצליחה לשים את הדגש על ההבדל. חלק קטן משידורי המערך
והליכוד. השידור של ר״ץ על גיוס בחורי־היש־בה.
השאר היה בידור, תחליף לשושלת, לדאלאס ולבושת. מעניין,
משעשע, אבל לא רלוונטי לבחירות.
הבל שזה נגמר. זה יהיה חסר לנו.

עוי מלהיקה

עד כה, בדרך ההיסטורית. הרי זה כאילו נאמר :״תראו, עד עכשיו
לא היינו שווים כלום, אבל מעכשיו״...

איישם בנגב, הרחק מעין־ארם, יש מחנה־מעצר סורי. אפשר
לקרוא לו ״אנצאר .״5
הוא מוקף גדרי־תיל מחושמלים. אנשי־ביטחון קודרי־סבר
שומרים עליו מכל עבר, לבל יראה איש את היושבים בו.

*11׳ *בנרי

וניגש חורש בקוצר

דוגמניות השידור
לא סובל את שתי הנשים הצעירות בתשדירי הליכוד והמערך.
הגברת מהליכוד מעצבנת במיוחד. היא נובחת את המילים,
בתוקפנות ישראלית אופיינית. הליגלוגים של הגברת מהמערך
אינם טובים יותר.
אבל לא זה העיקר. יש טעם לפגם בכך שצעירה בת 20 וכמה
(ולא חשוב אם זה צעירה או צעיר) אומרת :״שמיר, אתה משקר!״
או ״פרס, אתה מרמה!״
שמיר, ולא מר שמיר. פרס, ולא מר פרם. מה, הם חברים שלהן?
כששמיר אומר זאת על פרס, או פרס על שמיר, הרי זו קטטה
בין שני פוליטיקאים בכירים. כשזווילי מחליף גידופים עם ביבי
נתניהו, ניחא. שני מיקצוענים.
אבל כאשר גברת שכירה, שהחלב לא התייבש מאחורי אוזניה,

במחנה הזה יושבים אריאל שרון ומאיר וילנר, חיים בר־לב
ודויד לוי, תופיק טובי ויצחק נבון. כרגע מתנהל דיון אם לשלוח
לשם גם את יעקוב חזן הקשיש.
כל אלה הם מועמדים ראשיים של מיפלגותיהם. אך הכוחות
הסודיים, החולשים על מערכת־הבחירות, החליטו שאסור להציגם.
במקומם מופיעים על המירקע אנשים צעירים ורעננים, המצויים
בתחתית הרשימות, אם בכלל.
במוצאי יום־הבחירות ייפתחו שערי המחנה, צי של מכוניות־פאר
יופיע ויקח את העצירים ישר אל לשכותיהם.
עד אז יישארו ב״לימבו״ .לפי תורת הקאתולים, לימבו(זוהי
מילה לאטינית, שפירושה שוליים) הוא מקום בשולי הגיהינום,
שבו שוהים צדיקים שלא נטבלו, ושעל כן לא יוכלו להיכנס
לגדעדן.
איני יודע אם האנשים האלה הם צדיקים דווקא, אבל בבחירות
האלה הם נמקים בשוליים. אחר־כך יגיעו לגן־עדן שלהם.

הפיתוי האחרון
שר הצנזור
פרמינגר

דולב

מדברת בגסות פרועה כזאת על מנהיגים בכירים, הרי זה צורם את
האוזן. אני יכול לוותר על הגברת פרמינגר ועל הגברת דולב גם
יחד.
עכשיו כבר מאוחר מדי לשנות. נא לרשום לפעם הבאה: כדאי
מאוד לוותר על כל דוגמניות־השירור האלה.

פנים חדשות במראה
כולם חדשים לגמרי.
למערך יש ״פנים חדשות ורעננות״ .עובדה: רואים חבורה של
בני ,40 לא כולם בעלי כושר אתלטי מעולה, מקפצים בקלילות על
הג׳בלאות.
הליכוד? ועוד איך חדש: ביבי חדש. בני חרש. וגם עמור
ושיטרית ועמיתיהם, כמעט חדשים.
המפד״ל חדשה לגמרי־לגמרי. יוסף בורג איננו, זבולון המר
״הצעיר״ כמעט ונעלם. בחורים צעירים ונמרצים מתחרים עם
התחייה.
מפ״ם חדשה מאין כמוה. יאיר צבן, שלא גדל בשום קיבוץ, וגם
לא בשומר הצעיר. כל השיכבה הוותיקה של מפ״ם נעלמה כלא
היתה.
חד״ש? החברה תמר רוז׳נסקי, במיבטא צברי בוטה, מסבירה מה
שיש להסביר. כל המועמדים הבכירים של המיפלגה הם בבחינת
הרואים ואינם נראים.
זוהי תופעה מעניינת.
טיבעי שמיפלגה ותיקה תרצה להדגיש את יכולתה להשתנות,
לקלוט כוחות חדשים, לצעוד עם הזמן. זה בסדר.
אך התכחשות מוחלטת כזאת למה שהיה, תוך פיברוק מהות
חדשה לחלוטין, אומרת דרשני.
שהרי יש בכך הודאה שאין להתגאות במה שהיה, במה שנעשה

זהו הפיתוי. אבל בתום החזייה הוא חוזר אל עצמו ואל שליחותו,
ומת על הצלב בשימחה.
מהו המסר של הסרט? ניקוס (זורבה היו1נ 0קאזנצאקיס הוא
סופר טוב, ועל כן אפשר לפרש את המסר בצורות שונות.
מסר אחד הוא שגורלו האישי של ישוע אינו חשוב. גם אילו ירד
מן הצלב ונשאר בחיים, לא היה זה משנה. כפי שאומר לו שאול־פאולוס
בסרט: גם אם תספר לאנשים שלא מתת על הצלב, לא
יאמינו לך; האנושות זקוקה לאגדת האיש שמת על הצלב כדי
לטהר אותה מחטאיה. היא לא תרשה לאיש ליטול ממנה את
האגדה הזאת.
אפשר להבין את המסר גם אחרת. גם אילו יכול היה ישוע
לרמות מבלי לפגוע בשליחותו, לא היה עושה זאת. המוות על
הצלב היה גם בבחינת הגשמה אישית. ישוע לא היה מרמה ומב־ים
מוות פיקטיבי על הצלב, מפני שלא היה עושה שקר בנפשו, גם
אילו היה משוכנע שאין זה יכול לפגוע עוד בהתפתחות התנועה
שהקים.
מי שחשש שמא חיבר קאזנצאקיס מעין ״זורבה הנוצרי״ או
״ישוע היווני״.,יכול להירגע. זוהי יצירה החדורה כבוד לישוע
ולתורתו, תוך כדי הקפדה קיצונית על היחס החיוב־ ליהודים.
בפסילת סרט זה הגיעה הצנזורה לשיא חדש של אבסורד.

האם חזו אנשי המ 1עצה לביקזרת סרטים (״הצנזורה״) בסרט
הפיתוי האחרון של יש1ע, לפני שפסלו אותו? מסופקני.
אחרי שקראתי על הסרט בעיתוני העולם, ציפיתי לראות בו
אורגיות, סצנות מיניות פרועות עם מרים המיגדלית, שאותן
מדמיין לעצמו ישוע בשעה שהוא תלוי על הצלב.
שום דבר כזה אין בסרט. לא זה בלבד שאין זה סרט אנטי־נוצרי,
אלא שזהו כמעט סרט מיסיונרי. ישוע שבסרט הוא מנהיג דתי
הגול.
(שמו של האיש היה ישוע .״ישו״ — ראשי־התיבות של ימוד
שמו־וזיכרו — הוא כינוי שהודבק לו במסורת היהודית. האיש היה
יהודי, ועל כן היה לו שם עברי).
בסרט מדמיין לעצמו ישוע הצלוב את חייו, אילו נטש את
שליחותו, ירד מן הצלב וחזר הביתה. בדימיונו הוא נושא לאשה את
מרים, ידידתו־מנוער, מקים מישפהה, מגדל את ילדיו, הי חיים
שקטים וטובים.

ישוע מנצרת ב״הסיתוי האחרון״

לא היכרתי בחיי הרבה אנשים נחמדים כמו אלכסנדר זרחין.
גילינו אותו בשנות ה־ ,50 גר בפנסיון קטן ברחוב מנדלי בתל־אביב.
אחר־כך גרנו במשך 28 שנים בבית אחד.
הייתי נתקל בו פעמים רבות בפתח הבית ובמעלית, ותמיר
שפע חיוכים ואימרות־שפר מן המקורות. בקומתו הגיע לגובה
החזה שלי. מובן שחבש תמיד מיגבעת, כי היה דתי מאוד, מבלי
לכפות את דתו על איש.
מדי פעם היה שם לי בתיבת־הדואר מיכתב, רצוף בפסוקים של
חז״ל, ובו הערה על ענייני דיומא, הסבר על גילוי חדש בטבע,
תגובה על משהו שהופיע בהעזלם הזה והוא היה חסיד נלהב של
השבועון, וקרא בו כל מילה).
בחודשים האחרונים לא נתקלתי בו עוד. ידעתי שהוא חולה.
מותו לא הפתיע אותי, על כן, אך ציער אותי מאוד.
הוא היה דגם אחד ויחיד. אין מייצרים עוד כמותו.
עד הרגע האחרון עבד מוחו בלי הפסק. הוא היה ממציא. בדירתו
היו מיתקנים שונים ומשונים, מעשה ידיו, שבהם ניסה לרתום את
הרוח ולהוכיח המצאות רבות אחרות.
ההמצאה הגדולה, שתודות לה התפרסם והפר שם־דבר, היתה
בתחום התפלת מי־הים בשיטה של הקפאה. אינני יכול לשפוט ער
כמה צדק. באוזני• טען כי היתה קנוניה של מומחיס־כביכול, כד•
להפריך את המצאתו המהפכנית. הממשלה אמנם היקצתה כספים
לניסויים, אך ביצוע הניסויים לא נמסר לידיו, אלא דווקא ליד־
•אחרים, שלא כולם היו מעוניינים להוכיח שהוא צודק. ואולי
חובלה ההמצאה בידי חברות־ענק זרות, שלא היו מעוניינות
בפיתוח המצאה חדשה שה־תה עלולה לחסל את ערך הפאטנטים
הישנים שלהן. ראה פרשת טאקר.
עד הזמן האחרון היה ממציא לי, ביוזמתו, העתקים של חילופי־המיכתבים
בינו ובין דויד בן־גוריון. למשל מיכתב מה־ 6במארס
, 1955 כמה ימים אחרי ששב בן־גוריון מגלותו בשדה־בוקר
למישרד־הביטחון:
מר דויד בן־גוריון הנכבד והיקר מאוד,
חזק ואמץ! כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ.
לולא עצירת־גשמים, הפוגעת מזמן לזמן בארצנו באופן
מוחלט, לא היה הנגב למידבר וההר לשממה, ולא היתה הארץ
נעזבת כל כך הרבה פעמים בהיסטוריה. אין לך מקום בארץ שלא
היה מיושב פעם, אלא עצירת־הגשמים מגלה את היישוב...
רק פיתרון בעיית המים ממיםשאיןלהםסוף (הדגשה
במקור) יביא שבות אמיתית.
בכוח הישגי הטכניקה להבטיח זאת בתקופה שלנו. בארץ שאין
מספיק מים לחקלאות ולתעשייה אין גם מה להבטיח למישרד
הביטחון ...על כן אין בעיית המים יוצאת מן הכלל אף לגבי
פעולות של שר־הביטחון.
...צריך להקים מכון למחקר מיוחד למים, כדי לפתור את בעיית
ניצול מי־ים להשקאה, ולא לסמוך על מטר השמיים.
מוכרחים לשבור את האדישות ולמצוא את הכספים הדרושים,
כי בנפשנו היא הבעייה.
יתר על כן, אם כבר עושים סידורים להשקאה, צריך לתכנן
באקלים שלנו לא פחות מ־ 1200מ״מ מים לשטח של שלחין, כי
בהספק כזה אפשר לקבל אצלנו מינימום שלושה יבולים לשנה —
אז יוזלו מאוד המים ליחידה, כי יוקטנו ההשקעות, כוח־האדם
והאמורטיזציה פ־ כמה ליחידת־מים.
החקלאות לא יכולה לוותר על הישגי הטכניקה, וגם המציאות
לא תרשה זאת. והר• גם הכתוב מבטיח :״וניגש חורש בקוצר,
ודורך־ענבים במושך הזרע.״
אם אפשר למצוא לניסיון 4.5מיליון ל״י — יש למצוא גם עוד
10־ 100 אלף להתרת ספקות שבפיתרון מלא, בין תקציב של מאות
מיליונים ל״י של השנה הבע״ל.
״אין עניות במקום עשירות אמרו הז״ל.
לא אדון שום שר (״אל תדון את חברך, עד שתגיע למקומו!״)
אבל ברור לי כי ״יש בכלל מאתיים — מנה!״ והרי גם ראש־ממשלה,
וגם שר, ראשית כל אזרח הוא, ואתה — אזרח מיספר א׳
במדינה, הכל יעידו.
במיצווה רבה מן השמיים יסייעוך, ותבוא עליך הברכה.
בכבוד רב ובהוקרה, א .זרחין.
כעבור שבע שנים, ב־ 22 בנובמבר , 1962 כתב לו בן־גוריון:
״...אני יודע כי מחסור המים הוא המחסור החמור ביותר של ישראל
(אחרי מחסור ביהודים — ,אבל יותר יהודים זקוקים ליותר מיס!)
ואם, באמת, בעזרתך נוכל לפתור בעיה זו, תימנה בלי ספק בין
גואליה הראשיים של ישראל. בהוקרה, ד .בן־גוריון״.

עורך־הדין אהרון ברר*

אי היה מופתע, בשבוע שעבר,
כאשר כל היהירים והמכרים —
כ־ 90 במיספר — שאותם הזמין
אל הווילה שלו ברמת־השרון,
כרי לשמוע הרצאה מפי הפרשן
הפוליטי חנן קריסטל, נענו
להזמנה ובאו. בין הבאים היו
אמנון נויבך, יועצו הכלכלי
של שימעון פרם, דובר־

׳11111

1גאדב שן ד א היה עזם מי חסם את
חיים מנטה? הקלפים נטל ו פ 1לי א] 1

עוזי חיטמן קיים באחרונה
בביתו ברמת־גן חוג־בית מטעם
הליכור. ירירו הטוב, על הבימה
וגם מחוץ לשעות־העבודה,
יגאל בשן, לא היה שם.
ביום הספורט של אם״׳
(איגור אמני ישראל) ,שהתקיים
באחרונה, הגיע הזמר משה
הילל כשהוא לבוש חולצו;־
טריקו, שעליה היה כתוב ״מיל-

המנחה הפופולרית ריבקה מי־כאלי
בבית־מישפט השלום בנצרת
עילית. מסתבר שבימים
אלה מתבררת תביעה של מי־כאלי
נגר העיתונאית בלה אל־מוג
על כתבה בידיעות אחרונות
לפני כמה שנים, ובה, לפי טענתה
של מיכאלי, הופיעו עובדות
לא נכונות.
באחד הלילות האחרונים

1ןץךןךל 1ט | *1ראש־הממשלה, דוי ד אד מון( ב מ רכז) ,הפירסומאי, ושלמה להט (משמאל) ,ראש
1 #1111 1 1 1עיריית תל״אביב, נפגשו ב קונדי טו ריי ת ״לונדון״ בדיזנגוף סנטר בתל־אביב.
השלושה, שהיו מלווים באנ שי־פמליה מרובים, הזמינו אוכל ומשק או ת ב סכו ם של 34 שקלים. כשעזבו א ת
המקום לא היה מי שיפרע א ת הח שבון. הגדיל לעשות אחד מאנ שיו של שמיר, שעשה שיחות־טלפון רבות,
וכ שהתבק ש לשלם אמר למלצרית :״אני מהליכוד ״.כ שהתעק שה המלצרית שלמרות זאת עליו לשלם,
השיב האי ש :״מה פתאום! אני חו שב שאנחנו עושים לכם פירסו מ ת גדולה בזה שראש״הממ שלה יושב פה״.

מישרד החוץ הד״ר אלון ליאל,
עורכי־דין רבים ושופט מחוזי
אחר. בתום ההרצאה הוזמנו כולם
להצביע בקלפי 77 .איש הצביעו,
ואלה היו התוצאות 40 :הצביעו
מערך 20 ,ר״צ 11 ,ליבוה2 ,
התחייה ואחרים מפ״ם ושינוי.
הזמר־מוסיקאי־תמלילן

חמת שלום הגליל״ .הילל, צנחן־
לשעבר, שהיה ירוע בעבר כ״ה־צנחן
המזמר״ ,אמר שבחר בכוונה
ללבוש חולצה זו ,״כי ירעתי
שיהיו כאן אמנים רבים, שרובם
שמאלנים, אז רציתי שייראו
שיש אחר שהוא לא״.
רבים התפלאו לראות את

נשמעו צפירות טורדניות מכלי.רכב
מסוג ב־אם־1ו שעמדה מול
״הפאב טאס שבתל־אביב. הצפירות
הקולניות העלו את
חמתה של בעלת־המקום, אורה
בראור, שיצאה לקראת הרכב
אטום־השמשות. היא נקשה על
שימשת־הנהג, וכשזו נפתחה היא

ראתה את הזמר חיים משה
יושב בתוכה. הזמר הפופולרי
התנצל והסביר לה שהוא תקוע
בחנייה, ואין באפשרותו לצאת
מהמקום, מכיוון שהתבייש להסתובב
בין אורחי הפאב ולשאול
מי חוסם את מכוניתו.
הזמר יהורם גאון, הנמצא
בסיבוב־הופעות בלוס־אנג׳־
לס, מצא שיש לו בעייה כש־מוסיקאי
ישראלי ידוע, שהיה
אמור להיות המנהל המוסיקלי
שלו במסע־ההופעות, הודיע על
ביטול נסיעתו בגלל השתתפותו
במערכת־הבחירות בארץ. גאון
פנה אל המעבד המוסיקלי גנטי
ברנדם והזמין אותו לטוס אליו
בדחיפות. אר לברנדס היתה
בעייה: לא היו ברשותו דרכון
ואשרה. תוך כמה שעות, בעזרת
קשרים טובים, הוא הצליח לסדר
לעצמו דרכון, אשרת־כניסה ל־ארצות־הברית
וכרטיס־טיסה. שעות
אחדות לפני טיסתו קיבל
שיחת־טלפון מהמפיק הצרפתי
היהודי סימון היון, העובד עם
בימאי־הסרטים פילים קלר, שהציע
לו לכתוב מוסיקה לאחד
מהסרטים שהוא מפיק כעת.
מירה יטהר, אשתו של
איש־העסקים מיטה •טהר, שנשפט
על עברות כלכליות וישב
שנה בכלא עד שקיבל חנינה מהנשיא,
התקשרה עם מערכת ה־שלם
הזה כדי לתקן פרטים
מוטעים שנכתבו על בעלה באחד
העיתונים. לדבריה של שחר,
שוחרר בעלה ב־ 23 באוגוסט, ולא
לפני שלושה חודשים כפי שנאמר
בעיתון. נכתב עוד שהחותן
של משה שחר פעל לשיחרורו.
למשה שחר אין חותן, אבי אשתו
נפטר לפני שנים רבות. האדם שאליו
התכוון מוסר־הידיעה הוא
תיאר גליקסם רג, איל־טקס־טיל
בלגי, שהוא דו־ה של מירח
שחר, ותורם נכבד למערך, למרות
שהיה כתוב שהוא תורם של
הליכוד. לרבריה, הפרט היחיר
שהיה נכון הוא שעורך־הדין של
בעלה הוא חבר־הכנסת אהוד

אולמרט.

באחת מהופעותיה האחרונות
של הזמרת נירה גל, שהתקיימה
במלון בשפת ים־המלח,
עלה על הבימה גבר זר, ותוך כרי
הופעתה אמר לה שהיא חייבת להפסיק
לשיר לכמה רגעים. גל
הפסיקה את שירתה, והגבר אמר
לה שהוא מלווה של נכה־צה״ל,

המבקש להצטלם עימה כעת, כי
ממש בשעות אלה חל יום הול־דתו
ה־ .33 הזמרת נעתרה, כמובן,
לבקשה, ולאחר שהצטלמה איתו
הוא ביקש שתצטרף אליו לא־רוחת־צהריים
למחרת היום. במהלך
הארוחה סיפר לה הנכה
שבזמן שרותו הצבאי נכנס באחד
הלילות לשק־השינה של אחד מחבריו,
התכרבל בתוכו ונרדם.
אחרי כמה שעות העיר אותו החבר
וביקש ממנו לקום כחי
להחליפו בשמירה. הוא סירב
לקום, ואז אמר לו חברו שאם לא
יקום ברגע זה הוא יירה בו. כשהוא
התמהמה לקום, ירה בו חברו
בראשו, והפך אותו לנכה לכל
ימי חייו.

ירים גוטפריד,
ה־ 15ש ל יהודית גוטפריד,

בנה בן

מבעלי חברת מטקס, הולך ומחלים
מהפציעה הקשה שנפצע
בתאונת־דרכים. גוטפריר היה
מחוסר־הכרה במשך תקופה ארו־כה־יחסית,
וכעת הוא מתפקד
כראוי, למעט כושר־הדיבוד, שעדיין
לא חזר לו. הרופאים מצפים
שהוא יחזור תוך כמה שבועות
לפעילות שלמה.
הזמר שימי תבורי נתן
את הסכמתו לשני מישרדי־אמרגנים,
שייצגו אותו: טלה
אסוגנים ותיאטחן א 1ח ת. מתח
רב הצטבר בין שני המישרדים
ובין הזמר, מפני שכל מישרד
ניסה למשוך את הזמר לכיוון
שלו. תבורי החליט לשים קץ
למצב ושינה את מעמדם של
המישררים. כעת הם עוסקים
ברישום ההופעות שלו, אך לא
בייצוגו. בימים אלה הוא חזר
מאירופה, אחרי שהקליט בצרפת
את השיר, א1י אוהב אוחך, א1י
אוהב אותך. לצורר צילומי
הוויריאו־קליפ הוא נאלץ לצבוע
בלבן חלק משיער־ראשו. השינוי
כל־כך מצא חן בעיניו, שהוא
החליט להישאר כך.
הפתעה רבה ציפתה לבאי
התערוכה הראשונה של מעצי
בות־העילית בארץ, שאורגנה
על־ידי מארגנת־התצוגות הוותיקה
מירי פלד. היא הפגינה
את כישוריה בניחוש העתיד
בעזרת חפיסת־קלפים. לדבריה
היתה שייכת החפיסה הזאת לאחת
מפילגשיו ׳של הקיסר נ־פוליאון
בונפרטה, ולפני שהיה
יוצא לשדה־הקרב היה.פונה
אל הפילגש, וזאת היתה מנבאת

סיסו ושימחו

קאוין דונסקי

הדגי מהאת גמי שותה וכושרה ה פי סי במכון-בריאו ת חד ש שנפתח באחרונה
בתל״אביב. בניגוד לאק טי ביו ת שמפגינה הדוגמני ת, הרי שמכון זה מיועד
למתא מני םפא סי ביי ם. המכון מצוייד ב מי טו ת או טו מ טיו ת העו שות א ת כל המלאכ ה עבור המתא מן.

לפני ימים אחדי ם התקשר אדם, שסירב להזדהות, עם
המיסעדה תל־אביב ה ק טנ ה וביקש לדבר עם בעליה ,׳טלמה
סיסי. בשיחה שהתפתחה בין השניים אמר המטלפן האלמוגי
לסיסו שהוא מבק ש ממנו להגיע לכ תוב ת מסויי מת בבני״ברק,
בדי לקבל 300 דולר שהוא חייב ל סיסו. האלמוני אף נתן לו
סי מנים שונים למציאת הכתובת, ובין השאר אמר לו שאת
הדירה המבוק שת הוא יזהה לפי נגינת־הפסנתר. סיסו, שהיה
סקרני ביותר, נסע לכ תוב ת שקיבל, וכשהגיע למקום הס תבר
לו שזאת אחת השכונות החרדיות ביותר בבני־ברק. לפי ההו ראות
הוא דפק ב דל תאחת הדירות, שממנה נשמעה נגינת
הפסנתר, ובשנפתחה ה דל ת קיבל א ת פניו גבר בלבוש חרדי,
והזמינו פנימה. כשנכנס הוציא האיש שטרות-כסף בסך 300
דולר, נ תנ ם לסיסו וסיפר לו שב־ 972נ קיבל ממנו הלוואה בס ך
100 דולר, וכעת הוא פורע א ת החוב ב תו ספת ריביתילאחר 16
שנה. סיסו, שהיה המום מהסיטואציה הסוריאליס טית שאליה
נקלע, שאל אותו לשמו, ואז הוא סיפר א ת סיפורו. מס תב ר
שזהו עמוס אופנהיימר, איש חיי״הלילה ובוהמיין ידוע ב חברה
התל-אביבית, שחזר בתשובה לפני כמה שנים. לדבריו
הציק לו החוב שהיה חייב לסיסו, במשך כל אותן שנים והוא
החליט לפרוע אותו בבל מחיר. במשך שלוש שנים חיפש אחרי
שלמה סיסו, עד שגילה אותו והחזיר לו א ת ההלוואה שלקח
ממנו בזמן שפגש בו בניו-יורק.

העול ם הז ה 2669

ה טיי ס הי ה טיי ס ת
נשיא פיגיי, סיר ראטו פנאיה קנאטאבטד גנילאו, זבה
בחווייה יוצאת־דופן בהגיעו ארצה לקונצרט החגיגי במצדה.
המטוס הבלגי שהביא אותו ארצה, בחברת עשרות אורחים
רמי-מעלה, יצא מנמל־התעופה של בריסל באיחור רב. כשנוכח
קברניט ה מ טוס לדעת שהוא יגיע לארץ באיחור, ושבכך הוא
עלול לגרום עוגמת־נפש לנוסעי״המטוס שבאו במיוחד לקונצרט,
ביקשו אישור״נחיתה בשדה־התעופה הצבאי נבטים
שבנגב, הקרוב למצדה. האישור ניתן, והמטוס נחת בשעה
היעודה בשדה״התעופה נבטים. כשירדו הנוסעים, התברר להם
שהקברניט שלהם היא אשה, ושבהיותם עדיין באוויר מעל
הנגב הם זכו בליווי צמוד של כמה ממטוסי חיל־האוויר שהינחו
את ה טייסת. שיירה של אוטובוסים יצאה משדה-התעופה למ צדה,
ועם סיו ם הקונצרט הוסעו נוסעי ה מ טוס ישירות לנמל־ה-
תעופה בן״גוריון, לקבלת המיטען שלהם ולבדיק ת הדרכונים.
נשיא פיג׳י ממשיך בביקורו בארץ.

לו את גורל המערכה. לאחר
נפילתו, עברו הקלפים למישפחה
צוענית, ער שהגיעו למישפחתה
של מירי, שהתגוררה ביוגוסלביה.
פלד טוענת שרוחו של הקיסר
שורה על הקלפים, ומאפשרת
לה לחזות אירועים שונים.

רזי פלד, בנו של חיים
נ פלד, פירסומאים שניהם, קרא
לבתו, שנולדה באחרונה, מאי.
שם זה נבחר מכיוון שסבו של
פלד הצעיר, יעקב דוידון >ז״ל)
אהב מאוד את השם הזה. דוידון,
שהיה דמות בולטת בבוהמה
התל־אביבית לפני כמה עשרות
שנים, סופר, אמן ובעל רשת
בתי־קולנוע בארץ, טען תמיד
שחודש מאי הוא החודש הטוב
ביותר: הוא עלה לארץ בחודש
זה, נישא בחודש זה, ולבית־הקולנוע
החביב עליו ביותר,
שהיה אחד מבתי־הקולנוע היפים
ביותר בחיפה לפני 20 שנה, קרא
מאי.
מלכת־היופי לשעבר, יי מית נוי, ניסתה להגשים חלום
ישן: להתקבל לקורס מדריכי־ספורט
בצבא. אך אחרי שנכשלה
בבחינות אמר לה מפקדה בהומור
שתסתפק במעמדה כמלכת־יופי
וכדוגמנית.
מסתבר ששונאיו של
שימעון פרם מחפשים אותו
בכל מקום. בגלריית אנגל בתל־אביב
מוצגת תערוכה הכוללת
תמונות הנושאות דיוקנות של
12 גברים ישראליים, ביניהם
דיוקנו של פרס. באחד הערבים
טילפן אלמוני והחל מגדף את
בעלי הגלריה על כך שהם תלו
ת מונ ה של פרס. כשראה שר־החוץ את היצירה, טען שהוא
יותר יפה במציאות מאשר בתמונה.

נגואה
פסיוני, אשת
שגריר מצריים בישראל, אירגנה
סיור בארצה לקבוצה של 38
נשים, שכולן חבורת אישיות
1שלה. אחת מהן, האופנאית שר־
שנה בך־צור, חזרה המומה
מהסיור ונדהמה בעיקר מהאהרה
שגילו המצרים כלפי הקבוצה
הישראלית במקומות שונים. השיא
היה כשיצאה החבורה כולה
לשיט על הנילוס בספינה ענקית,
בעלת כמה סיפונים. על
אחר הסיפונים נערכה חתונת
עשירים, ובעלי־השימחה הזמינו
את הקבוצה לחגוג עימם. כעבור
דקות אחרות של מבוכה נמשכה
השימחה. המצרים התחילו לשיר
י ביחד עם חברי הקבוצה את השיר
הבאנו שלזם עליכם והמשיכו
בריקודים משותפים. אירועים
דומים קרו להן גם בחלקים אחרים
של מצריים. האופנאית,
ידידה קרובה של הזוג בסיוני,
סיפרה שזה ביקורה הראשון
במצריים, ושהאהדה שזכו בה
אינה קשורה בעובדה שהסיור
אורגן על־ידי אשת השגריר.
• השר גד יעקוכי אירח
את משתתפי המיפגש הבינלאומי
של כוח־המשימה הכלכלי
העול ם הזה 2669

באחד מבתי־המלון בירושלים.
השר אמר את רבריו, וכשעלה
צ׳רלם ברונפמן, המיליארדר
הקנדי ויושב־ראש כוח־המשימה,
לשאת את דבריו, הוא הפתיע
את המשתתפים כשסיפר לכולם
שממש באותו היום חל יום־
הולדתו ה־ 80 של מכם פישר,
מראשי יהדות ארצות־הברית,
שהיה נוכח באולם. כל הנוכחים,
ביניהם הלורד מרכוס זיו
מאנגליה, דייוויד הרמלין,
נשיא־הבונדס ואחרים הרימו
כוסיות־יין לחיי פישר. ברונפמן
עוד הוסיף שהוא שמח להימצא
באולם בחברתו של אלי הור־ביץ,
מנכ״ל חברת־התרופות
טבע, שצ׳רלס ברונפמן קנה
באחרונה חלק ממניותיה.

שחקנית, זמרת ורקדנית ועכשיו גם אופנאית. פז התחילה לצייר על פריטי־לבוש
שונים בעזרת מיכחול, וחלק מעבודותיה היא עושה בשיטת הבאטיק. רק לידידים.

אשת־החברה והעסקים פ נינה
רתנבלום חזרה ממסע־עבודה
בחו״ל בחברת בן־זוגה,
יובל לוי. בין סיוריה קפצה
לביקור אצל אביה, הלמוט
בנגה, המתגורר בעיר דורטמונד
בגרמניה, וסיפרה שהוא
התגרש באחרונה, וכעת יש לו
חברה ישראלית בשם תמי,
אלמנה הגרה בבר כמה שנים
בגרמניה. הוא שוקל עלייה
ארצה לצמיתות.

רני יגיל, בנו של גדי
יגיל, ושרון בהן, בנם של
השחקן אלברט בהן והפסנתרנית
המנוחה רות מנסה,
מככבים ביחד בהצגה של להקת־פיקוד־צפון
. ,וכוס אורח יוצא
ח״ל. כשנשאלו השניים מה
ברצונם לעשות אחרי שרותם
הצבאי, אמר שרון כהן שברצונו
להיות אופטיקאי, ורני יגיל אמר
שהוא רוצה להיות משורר וסופר,
אך אם יוצע לו תפקיד טוב
בתחום המישחק, הוא יקח אותו.
המשורר יעקוב אורלנד
ואשתו בת״אל הפתיעו את
נכדתם, יערית בן־יעקוב,
בתה של התמלילנית שימרית
אור, והעניקו לה כמתנת־שיחרור
מהצבא טיול לפורטוגל,
בחברתם. יערית, שהשתחררה
משרותה הצבאי לפני מיספר
שבועות, תתחיל בקרוב את לימודיה
באוניברסיטת תל־אביב,
ולאחר מכן תנסה להגשים את
חלום־חייה: לימוד שפות בז׳נבה.
מצב־בריאותו הרעוע של
הירוהיטו, קיסר יפאן, משפיע
לרעה על שוק־האופנה היפאני.
מי שנפגעו מכך הן הדוגמניות
הישראליות יעל רייך, יעל

גרטלר, לואיז עמר, דורית
פרקש !ענת כרם, שהוזמנו
ליפאן לצורך צילומים, וכעת הן
מובטלות מאונס, בגלל מיעוט
העבודה בתחום זה. מסתבר שה־יפאנים,
כאות־הערכה לקיסר
הגוסס, ממעטים לעסוק בימים
אלה בעיסקי שעשועים ואופנה.

שחקן־הכדורגל של הפועל
תל־אביב, יוסי זאנה, וחב־רו־מנעורים,
גיל אל״נתן, פת־

! ח 1ה ך 1ח 1׳ \ 1 1ך מארגנת תצוגות־האופנה ואשתו של עידו דיסנצ׳יק, עורך ״מעריב״ ,הוכי-
\ 1 11 ^ 1 1 1 1 1 ^,חה שהיא מסוגלת להיות לא רק מעבידה, אלא גם פועלת בשעת הצורך.
בא ח ת התצוגות היא נשארה ללא עזרה כשהיה צורך להוציא ס טנד הבגדים מהאולם. מבלי ל ה סס ס חב ה
א ת מתלה הבגדים מהאולם עד למכוניתה, שעמדה במרחק ניכר. לאחר מכן העמיסה א ת הקולקציה.
חו חנות חרשה לאביזרי־עור. את
מוצריה מייצרים גיל אל־נתן
ואשתו דפנה, המתגוררים בניו־יורק.
את החנות תנהל עליזה,
שהיא אשתו של שחקן־הכרורגל
זאנה. אחותה של דפנה היא
האופנאית־לשעבר עדנה אברמוביץ.
הנשואה כיום לזמר

אושיק לוי.
בשעתו המציא רפי נל־פון
המנוח את הסיסמה המופיעה

בכל הפירסומים לכפר שלו:
״החיים קצרים והסינים קרובים״.
באחרונה הציע הפירסומאי יורם
ברנע לבנו של נלסון, לירון,
המנהל עתה את הכפר, תיקון קל:
״החיים קצרים והמצרים קרובים״.
בימים
אלה מסתובבת ה־

שחקנית־דוגמנית קרולין לאני
גפורד כשהיא עצובה, וקצת
עצבנית. ההצגה שבכיכובה, ש־היתה
שלאגר גדול, ירדה מבי־מות־התיאטרון
אחרי 150 הצגות,
והותירה את השחקנית
מובטלת ואובדת־עצות.

זהר אוד׳ליאב ₪

11ך ך | 11 *1111 איש החברה והעסקים, שהתגורר שנים רבות
| 1 / 1_ 1בחו״ל, חזר ארצה לצמיתות וכבר הוא מככב
בכל ה מסיבות והאירועים החברתיים בתל־אביב. פולני פותח בעוד
חודש אולס״ביליארד בחיפה, שלפי דעתו יהיה המקום החם ביותר.

ם הגיעו לרבנות כמי שלא
| 0מחשיבים במיוחד את גודל
המעמד ואת חשיבות הטכס. בבו קר
היו בים, ואחרי רחצה קצרה
הלכו לרבנות בחיפה. היא בשימ־לת״חוף
והוא בביגדי יום־יום.
מכיוון שהחתן היה באותו הזמן
בשרות צבאי היה הרב שנשלח
לנהל את טכס החופה רב צבאי.
היה זה בנו של הרב עובדיה יוסף.
כשראה את החתן והכלה ואת
המניין, שהורכב בחלקו הקטן
מבני־מישפחה קרובים ובחלקו
האחר ממזדמנים בשטח, כעס, אך
ביצע את תפקידו.
בערב ערך הזוג חתונה בטכס
רפורמי שיוויתי, שבו קידש החתן
את הכלה ונתן לה טבעת, והכלה,
גם היא קידשה את החתן והעניקה
לו טבעת. אלה הן הטבעות שהם
עונדים עד היום. את הטבעת שבה
השתמשו ל טכס האורתודוכסי
השאילו ממכר לצורך האירוע והח זירו
אותה בסיומו.
החתן היה מאיר אזרי, מזכ״ל
התנועה ליהדות מ תקדמ ת, הידו עה
יותר בשם: התנועה הרפורמית.
״רציתי לעתור לבג״ץ כדי שיתי רו
לרב רפורמי לערוך א ת הטכס,״
סיפר ,״אבל בתנועה החליטו שלא
כדאי להעמיד את הנושא העקרוני
הזה על עניין אישי. היום אני
מצטער שלא יצאתי למאבק, כי זה
היה מחייב החלטה מהירה ודיון
בשאלה כבר אז״.
בינתיים אין הרבנות האורתו דוכסי
ת בישראל מתירה לרבנים
רפורמיים לערוך טכסי נישואין.
מאבק מישפטי מתנהל בעניין זה
בבית-המישפט העליון כבר שש
שנים ועדיין אין הכרעה.
זה שנתיים משמש מאיר אזרי
(כמעט בן )30 כמזכ״ל התנועה,
ובוועידת התנועה שתערך החודש
ייבחר לתקופת כהונה נוספת.

מאיד אזר׳,הוד ו/שבועם, חלוני לשעבר הוא
מזכ״ל התנועה הוטומית בארץ, המנהלת את
המאבק למען מדינה חילונית ודת ליברלית
הכניסה למיבנה הבניינים שבו
שוכן המרכז בירושלים אינה מעי דה
על ההפתעה שבאה בסיום
מעלה המדרגות. המיבנה, שתוכנן
על־ידי האדריכל משה ספדי,

נמצא בשלבים אחרונים של בנייה
ועובדה זו ניכרת לעין, בעיקר
מבחוץ.
מייד עם הכניסה לבניין עצמו
מתגלה יופי ארכיטקטוני מדהים,
המוכיח שאפשר לבנות בניינים
מודרניים עם נופך מיזרחי המת אים
לאיזור. הבניינים עשויים אבן
ירושלמית, משופעים ב אכסדרו ת
מקורות, שהפתחים בהם מקוש-
תים ומלאים בחצרות פנימיות בין
הבניינים.

נינה קסומה

הופתעתי לראות שבין הצעירים
הרבים שמילאו א ת המיסדרונות
והחצרות רק מעטים חובשים
כיפות. הופתעתי לראות צעירות
בחצאיות מיני ובלבוש מודרני
אחר.
בשנים האחרונות מהווה המרכז
בירושלים את המרכז העולמי של
התנועה הרפורמית, למרות שעיקר
פעיליה נמצאים בארצות״הברית
ומבחינה מיספרית רבים יותר הי הודים
הרפורמים מעבר לים מאשר

בירושלים, צופה אל העי
העתיקה ומיגדל-דויד, סס
למלון המלד״דויד. מאחורי חומות, מס ת תר מיב

בישראל. כאן מתקיימים לימודי
יהדות ורבנות לצעירים מכל העו לם.
״התנועה
הרפורמית היא תפי-
סת״עולם שהתפתחה סביב האמג-
סיפציה ״.הסביר אזרי .״אז, כשהי הודים
יצאו מהגיטו, הם הבינו
שלסביבה החילונית יש מה להציע
ליהדות והם התחילו להתערות.
בעיקבות ההתערות חלו שינויים
ותיקונים בתפילות.
״התוספת הראשונה היתה מק הלה
בבי ת־ הכנס ת. זה קרה ב-
. 1909 קמה אז קול צעקה גדולה,
אבל המקהלה המשיכה ל תפ קד.
אחר־כך הוסיפו דרשה שבועית,
בשבת. הרעיון שעמד מאחורי זה
היה שהיהודים מתפללים בשפת
הקודש, בעברית, אבל מעשים ׳[
מהם, אם בכלל, מבינים א ת מש מעות
התפילה. לכן החליטו שהרב
ידרוש בשפת המדינה ויסביר
נושאים מסויימים.״
מאוחר יותר חלו שינויים נוס פים,
בין השאר קוצרו התפילות
והותאמו לרוח הזמן. הרפורמים
טוענים שסידור־התפילה האורתו דוכסי
לא השתנה במשך שנים
רבות ואינו מתייחס בעצם למ אורעות
חשובים שעברו על העם
היהודי. המאורע הבולט שבהם
הוא השואה. לכן עובר סידור-
התפילה הרפורמי שינויים מתמי דים,
הקשורים במאורעות, ביניהם
השואה והקמת מדינת״ישראל.
גם בי חס לאשה יש הבדל גדול ״
ומשמעותי בין ה אור תודוכסי ם לר פורמים.
אצל הרפורמים נוטלת
האשה חלק פעיל ושווה לגבר בכל
פעילות. יש נשים שהוסמכו לרב נות•
בישראל יש שתי רבניות פעי לות,
בארצות־הברית יש יותר מ-

.100

הרבנית הראשונה הוסמכה
בארצות-הברית ב״ . 1972 גם יו״ר
התנועה בארץ היא אשה.
היהדות הרפורמית פעילה ב״21
מדינות בעולם. בישראל יש 5,000
חברים פעילים ועוד כמק אלפים
הבאים להתפלל בבתי״הכנסת הר-״
פורמיים בחגים ובימים הנוראים.
אלה מאוגדים ב־ 21 קהילות.

ארכיטקטוני מרהיב ביופיו, המכיל א ת המרכז ליהדות
מ תקד מ ת. הבניין, שתוכנן על-ידי האדריכל משה
ספדי, משלב בניה מודרנית עם אלמנטים מיזרחיים.

התנועה הקימה גם שני קיבוצים
בערבה -יהל ולוטן. בתי״הכנסת
של התנועה משמשים גם כמרכזים
קהילתיים, ובחלקם פועלים גם
גגי״ילדים. רב הקהילה אינו פוסק
הלכה, אך משמש כיועץ לקהילה
ואליו אפשר לבוא בכל עת ולמצוא
אוזן ק שבת וסעד רוחני.
חלק גדול מן הפעילות ומן
האנרגיה של התנועה מושקע בהת נגדות
נמרצת לשינוי חוק השבות
(הידוע יותר בשמו ״חוק מיהו
יהודי״) .החוק משמש סמל עבור
התנועה, וכבר יותר מ״ 10 שנים
שהוא חוזר להצבעה בכנסת בכל
חצי שנה.

• אתה חושב שהוא יעבור
בסון!?
הוא יעבור בקריאה ראשונה, אבל
לא ימשיך הלאה לקריאה שניה ושלישית.
אני מניח שהפוליטיקאים מבינים
את המשמעות של התיקון בחוק כנתק
בין המדינה ליהדות העולם. מיספר
הרפורמים והקונסרבטיבים עומד על
יותר משני מיליון וחצי איש. בארצות־הברית
אומרים שהאורתודוכסים מהווים
פחות מ־סו אחוזים.

• אבל למה זה צריך לשנות
למדינת־ישראל?
זה משנה לדמותה של המדינה. זו
צריכה להיות מדינה פתוחה לכל יהדות
העולם. פירוש החוק הוא הכרזה ברורה

חמש ושימות דתיותמתחומו בבחיוות, אווס
הזום־הומומ׳ לא
הציג ושימתמשלו.
ענת סרגוסטי

מגלה מווע

המדינה. הם גם טוענים שאגודת־יש־ראל
וש״ס הן רשימות השוללות את
העיקרון הדמוקרטי של המדינה, וב־מיסגרת
זו הגישו בקשה לפסול את
שתי הרשימות, אך סיעות הימין והשמאל
בכנסת התאחדו נגד הפסילה, למרות
שהרפורמים סיפקו תיק עב־כרס
המוכיח את כוונתן של שתי רשימות
אלה להשליט את שילטון התורה על
המדינה.
״עד היום אני לא מבין איך נשים
מוכנות לקבל את סמכות בית־הדין
הרבני, שבו הן לא יכולות לשבת
כדייניות ולא יכולות להעיד. אני לא
מכין איר הציבור החילוני מסכים לכל
הטירוף הזה. זה תהליך שצריך לעצור
אותו. יש בהלכה הרבה פיתרונות שמאפשרים
חיים אחרים״.

• אז ממה נובע הכוח שלהם?

ניתוק מכל יהדות העולם.
התנועה הרפורמית מגיירת מדי
שנה יותר מ־ 10,000 איש, ולאלה יש
ילדים, כך שבפועל המיספר גדול הרבה
יותר. הנטיה היא להרחיב את מיסג־רת
העם היהודי. אם יש חזון למדינה,
צריך לחיות אותו. שזו תהיה מדינת־מיקלט
ליהודים. יש לנו מאבק לקיע־קוע
המימסד האורתודוכסי.

הם שולטים במערכת הפוליטית. הם
חלק מן המימסד. דויד בן־גוריון טעה
בזמנו טעות גדולה כשהפקיד את הדת
היהודית ביד־ קבוצת יהודים אורתודוכסים
חרדים. זו מערכת של אלפי
אנשים: משגיחי־כשרות, כל נושא הנישואין,
כל נושא דיני האישות, כל נושא
הקבורה.

ף* מיסגרת מילחמתם במימסד
האורתודוכסי ערכו אנשי התנועה
הרפורמית תחקירים וגילו לא מעט
עמותות פיקטיביות שקיבלו כספים מן

בזמנו היה צריך בן־גוריון את תמיכת
החרדים בנושא הקמת מדינת־ישראל.
היום קשה להילחם בזה. בארץ
החרדים גדולים מאיתנו מבחינה מיספ־

• ומדוע, לדעתך, המיסל־גות
נכנעות להם?

11141ץןך | 111ך 1חלק ממיבנה הבניינים הוקד ש לירק ולגינות
^ #1 111 14 #1קטנות. בתמונה ניתן לראות מקום המכונה הגן-
הקסו ם ובו מפל־מים קטן, היורד אל תוך תעלה מסוגננת בצורת נחש.
רית והם דואגים להשמיץ אותנו.
עשיתי מחקר איך מוצגים היהודים
הרפורמים בסיפרי הלימוד במדינת־ישראל
וגיליתי שהם מוצגים כמתבוללים,
כפוגעים בקודשי ישראל, התנועה
מוצגת כתנועה לא־ציונית. רבים
אינם יודעים, למשל, שאבא הילל סיל־בר
היה מנהיג היהדות הרפורמית,
שיהודה לב מגנס היה רב רפורמי.
בראשיתה היתה באמת התנועה הרפורמית
תנועה לא־ציונית, מתוך מחשבה
שהיהודי גלה כדי להפיץ מסר של
עולם שווה יותר, טוב יותר, ואת זה
צריך להפיץ בגלות. אבל היום יש
תהליך הפוך, מאחר וזאת תנועה הרבה
יותר ציונית.

• אתם מנסים לגייס מיסל־גות
שיתמכו בכם?
אנחנו מפעילים לובי בכנסת, אבל
הפוליטיקאים הישראלים מעדיפים להתעסק
בפשרות. אנחנו מדברים על
אידיאלים, על חברה פלורליסטית יותר,
ואולי זה נאיבי. חבר־כנסת יכול
לומר לי שהוא מאמין שאסור להעביר
את התיקון לחוק השבות, ואחר־כך,
בהצבעה, לשנות את רעתו ולתמוך בתיקון,
כי הוא גילה ש־£י 20 מחברי מרכז
המיפלגה שלו הם דתיים והקולות
שלהם חשובים לו יותר לבחירתו מחדש
מאשר העיקרון.

• ממי אתם מחפשים לגיטימציה?
אנחנו
לא מחפשים לגיטימציה של
הציבור האורתודוכסי, אלא של הציבור
החילוני, שיכיר בזכות שלנו לנהל או־רח־חיים
יהודי דתי על־פי הכרתנו. אני
מצפה שיהודים חילונים הנוטים לעזוב
את היהדות יבינו שיש דרך שלישית,
אלטרנטיבה יהודית ליברלית.

• התנועה שלכם היא אשכנזית
ברובה?
הבסיס של התנועה ראשיתו ביהודים
שעלו מגרמניה בשנות ה־ ,׳30 והוא
התרחב על־ידי יהודים שבאו מארצות־הברית.
היום יש בין הפעילים שלנו גם
ילידי ישראל ואני דוגמה לכך.
האמת היא שהפוטנציאל שלנו הוא

היהדות הספרדית שבמקורה היא ליברלית.

ל התנועה הרפורמית הגיע אזרי
לגמרי במיקרה. הוא גדל בבית
חילוני לחלוטין והקשר היחידי שלו
למסורת היה הסבא שלו, שהיה מתפלל
בבית״כנסת ספרדי בשכונה. בבית לא
נשמרו המיצוות והמסורת. הוריו שלחו
אותו לבית־הספר ליאו בק בחיפה, שהוא
בית־ספר של התנועה הרפורמית,
ושם הכיר את עקרונותיה.

• במה זה שינה את חייך?
זה תהליך ששינה את צורת החשיבה
שלי, שהיום היא יותר ערכית. נקודת־המוצא
של החשיבה היא יהודית ודרך
הבנת המקורות אפשר להגיע למסקנות
חברתיות פוליטיות.
אני מתפלל בדרו־כלל בימי שישי
ושבת, ובפעמים אחרות כשאני מרגיש
צורך.

• אתה מתסלל בבית־כנ־פת?
בררך־כלל
בבית. ואני מקדיש זמן
ללימוד דברים שאינם קשורים לעבודה
היום־יומית שלי. אני לא מניח תפילין,
אבל ילד בר־מיצווה אצלנו מניח תפילין
כמשהו שמסמל את כניסתו לעם
היהודי. סביר להניח שהוא לא ימשיך
להניח תפילין יום־יום. אני מתקשה
לראות בתפילין או בדברים כמו מזוזה
סמל יהודי, למרות שיש לי מזוזה בבית.
אני שומר בבית על כשרות, אבל לא
במובן האורתודוכסי. איננו מערבבים
חלב ובשר, אך אין לנו כיורים נפרדים
או מערכות סכו״ם נפרדות.
לוח־השנה היהודי נשמר, אבל סי־דור־התפילה
שלנו הוא אחר לגמרי,
והוא קשור קשר הדוק לזמן ולמקום.
כשאני מתפלל אני חובש כיפה, אבל
בחלק מהקהילות בארצות־הברית נהגו
להתפלל ללא כיפה. בבתי־הכנסת
שלנו יושבים נשים וגברים ביחד.

• אתם שומרים שבת?
אני נוסע במכונית, מדליק אש, צו־

עיי מ ת: עג ת סדגיסטי
(המשך בעמזד )32

.15.1.1985 הכנסת מצביעה על הצעת המעוך
לצאת מלבמן.
יצחק שמיו מצביע נגד.
.15.1.1985 שנתיים וחצי אחוי שהכויז הליכוד על
״מבצע בזק של 48 שעות, שאחויו תשקוט האוץ
40 שנה״ ,ממשיך צה״ל להתרוצץ מכפר לכפר,
מחורבה לחורבה. צופרי האמבולנסים עדיין פועלים
יום־יום. הכאב נעשה עניין של שיגרה.

אבל בשביל שמיר שום דבר לא קרה. בשביל
שמיר זאת רק ההתחלה. האיש שאמר״לא״ לכל
התוכניות לחלץ את צה״ל מהבוץ; האיש שסירב
להפסיק את הכאב; האיש שניסה להקפיא ולשמר
את המלחמה שכל העם מאס בה, מפריח עכשיו
יוני שלום צחורות ומספר לך מעשיות על ״השלום
האמיתי שהליכוד יעשה כאן בעזרת השם״.
כששמיו ושחן אומוים שלום־
המסקנה היא לבנון.

אומרים...מה הן אומרו ת ...מה הם אומר הה הן אוחרות...חה הם

דו רי ש ד מון:

..אני כור וק ונחש
את תוצאות הבחירות!״
מי שעובדים באמת קשה בימים אלה הם חוקרי דעת־הקהל.
הם שואלים, מעבדים נתונים ומפרסמים בכל יום
סקר דעת״קהל. לפעמים יש הרגשה שהדבר היחידי הטוב
שייצא מהבחירות הללו, ב״ 1בנובמבר, זה שסוף־סוף נדע
איזה סקר דעת״קהל צדק.
איך הם עושים את זה, כמה אנשים הם שואלים, כיצד
הם מחלקים א ת הארץ, האם יש הבדל בין סקר פוליטי
לבין סק ר מיסחרי. את כל השאלות הללו הפניתי לדורי
שדמון, מנכ״ל מכון־המחקר ״טלסקר״.
אין מיספר־פלא לגודל המידגם. כל מירגס הכולל 400 איש
ויותר הוא מייצג. מה שמקובל היום זה בין 500ל־ 1200 נשאלים,
אבל גם זה לא מדוייק. יותר מדוייק יהיה לאמר שקובעים את גודל
המידגם בהתאם למטרות הסקר, לפעמים מיגבלות הזמן ולפעמים
מיגבלות הכסף.

• תסביר את זה.
אם אנחנו רוצים לדעת, למשל, כמה יצביעו עבור המיפלגות
הגדולות, והסקר שלנו מראה שעבור אחת יצביעו לסנ ועבור
השניה * ,25 הטעות הסטאטיסטית יכולה להיות של אחוז אחד, וזה
לא ישנה את התמונה, אבל אם, לעומת זאת, אנחנו עוסקים
במיפלגות הקטנות, טעות סטאטיסטית של * 1יכולה להפוך את
הקערה על פיה. ככל שצריך להגיע לתחום מעמיק יותר של תת־קבוצות,
המידגם צריך להיות גדול יותר, כדי להיות מדוייק יותר.

• אני מבינה שרוב המחקרים עובדים באותה
השיטה. אז מדוע ההבדלים בין מישרד למישרד?
יש כמה סיבות לכך. קודם כל, לא כל המידגמים נעשו בשיטה
זהה, ולפעמים ניסוח של שאלה בצורה שונה יכול לגרום לתוצאות
שונות, ולפעמים, גם כאשר התוצאות של המישרדים דומות,

ונחק ירון :
גנו ׳ לא הצרי חלסחוף אנשים לרשימת!!״
ב״ 1984 ניסה הרב מאיר כהנא להפגין בגבעתיים. ראש־העירייה,
יצחק ירון, אירגן הפגנת־נגד, והצליח לגרש את
כהגא מעירו. כהנא הבטיח שיחזור שוב כעבור חודש,
וכשחזר קיבלה א ת פניו הפגנה של 20 אלף איש, שמנעה
ממנו מלהיכנס לגבעתיים בפעם השנייה.
שתי ההפגנות האלה סימנו אתת חיל ת המאבק ההמוני
נגד כהנא.
השבוע החליט בית־המישפט העליון, בהרכב של חמי שה
שופטים, לדחות את עירעורו של כהנא על פסילת
רשימת ״כך״ מלהתמודד בבחירות לכנס ת הבאה. פניתי
ליצחק ירון ושאלתי אותו כיצד הוא מרגיש אחרי קבל ת
ההחלטה.
אני מרגיש מצויץ, כי את הצעד הראשון לסילוקו של כהנא
התחלנו בגבעתיים. הוכחנו לעם־ישראל שזה לא מכת״טבע, שלא
ניתן להתגונן בפניה.

• אתה מייחם לעצמך את תחילת המאבק ההמוני
נגדו?
אני לא מייחס זאת לעצמי, אלא לתושבי העיר, שקמו וגירשו
את הגזען מהעיר שלהם.

• יש לזה קשר לעובדה שגבעתיים היא מיבצד
של מיפלגת־העבודה?
אני מבטיח לך שבהפגנה היו אנשים מכל רחבי הארץ ומכל
המיפלגות. אנשים נתנו פורקן למועקה. אנחנו נתנו כאן את הכיוון
הראשוני. לצערי, כהנא קיבל לגיטימציה מבית-המישפט ב־
, 1984 כשאישר לו להשתתף בבחירות לכנסת הזו.

יו רםטהר ־ ל : 3

.,עו״ן לאהחלטת׳
אם להצביע לגימלאים!״

בין 2000 השמות ה מ תנוססי ם ברשימת״הגימלאים הו פיעו
שמות רבים של אנשים צעירים, המעורבים בחיים
הפוליטיים בארץ. עם כל הכבוד לגימלאים, תמהתי אם
התמיכה בגימלאים היא אמנם דאגה לעתידנו הקרוב־רחוק,
או שהיא מעין הפגנה של חוסר שביעות״רצון משאר
המיפלגות.
אחד השמות ברשימה היה שמו של המ.גורר יורם טהר״

• אני מבינה שאתה מצביע הפעם עבור הגימל־אים?

זה לא אמרתי.

• אז מה אמרת בעצם החתימה שלך?
אמרתי שהם מוצאים חן בעיני. אמרתי שאני רוצה בהם בכנסת.
נראה לי חשוב שתהיה רשימה אחת שתדאג למצבו של האזרח
הקטן, שתטפל בבעיות הפרט, בזכויות־האזרח.

• בכל זאת, יש רשימות אחרות המבטיחות טיפול
בבעיות־הפרט ובזכויות־האזרח.

בחירות

בחירות

בחירות

הפרשנות שנותנים להם בתיקשורת היא שונה, ואז גם התוצאות
שונות.

בארבע השנים האלה אומנם הצליחה הכנסת לגרום לסילוקו
של כהנא, אבל גדלו עישבי־פרא של הכהניזס.

יש רשימות שהתחילו את דרכן בבעיות אלה, אבל עכשיו
הקיפו את עצמן במצעים חובקי־עולם — ביטחון לאומי, כלכלה,
חינוך.

בינתיים, להערכתי, גנרי אינו מצליח לסחוף אחריו המונים
לרשימתו. אם יגיע, נצטרך להתמודד גס עם התופעה הזו.

׳ • אתה לא יכול להתעלם מהעובדה שיש לנו
בארץ, בכל זאת, בעיות יותר קרדינאליות מאשר
הגדלת הפנסיה, עם כל הכבוד להגדלת הפנסיה.

עדיין אינני יודע. צריך להתמודד בכיוון החינוכי, בבתי־הספר
ובתנועות־הנוער. זה מחייב, לרעתי, עבודה חינוכית יסודית ומעמיקה.

נכון
מאוד, ולכן, עם כל הסימפסיה לגימלאים, ועם כל הרצון
שלי להצביע עבורם, עדיין לא החלטתי.

• האם סקר פוליטי וסקר מיסחרי הם שווים?
מבחינת העבודה כן, אבל בתחום הפוליטי יש יותר בעייתיות.
אנשים לא תמיד עונים באופן פתוח, ובעניין הפוליטי יש להם גם
נטייה לשנות את דעתם הרבה פעמים.

• אם הם משנים את דעתם הרבה פעמים מה
הטעם בכל הסקרים?
הסקרים, בניגוד למה שאנשים חושבים, לא נועדו לאמר כמה
תקבל כל מיפלגה ב־ 1בנובמבר. אף אחד לא יכול להגיד את זה.
מה שהסקרים מראים זה מגמות, תגובות של אנשים לגבי מסרים
מסויימים, לגבי השפעת תשדירי־הבחירות וכר. לגבי תוצאות
הבחירות אני יכול רק לנחש, ואת זה גם את יכולה לעשות.
(דניאלה שמי)

• מה תעשה אם גנדי יבוא לגבעתיים?
• כיצד?

• אם לא בהנא, יש מישהו אחר?
כן, אבל ברגע שנעלמת האבדהשואבת, יהיה כבר הרבה יותר
קל להתמודד עם זה. מוקדי ההזדהות איתו יתמעטו.
(יוסי עין־דוח

• הבחירות ממש בשער, מתי תחליט עבור מי
אתה מצביע?
עד היום החלטתי באופן סופי וברור עבור מי אני לא אצביע.
עבור מי כן — זה ביום הבחירות עצמו.

(דניאלה שנוי)

אתה רוצה להצביע רצ, אבל חושש להחליש את המערך ולחזק את הליכוד.
הפעם אין לך מה לחשוש. מערכת הבחירות היא לא מערכה בין מפלגות, היא
מערכה בין גושים. את הממשלה הבאה לא ירכיב ראש המפלגה הגדולה ביותר,
אלא ראש הגוש הגדול ביותר. סיעת רצ תמליץ לנשיא להטיל על שמעון פרס
להרכיב את הממשלה. לצורך זה, המנדטים של רצ מובטחים לו.
לכן, הפעם אין צורך ב״בכל־זאת מערך״ ,ואין סיבה להתפשר על ״הרע
במיעוטו״.
זאת ההזדמנות שלך להכניס את המועמד התשיעי והעשירי של רצ לכנסת,

במקום להכניס את המועמד הארבעים ומשהו של המערך. זאת גם ההזדמנות
שלך להכניס שני שרים של רצ לממשלה. אולי אפילו שמעון פרס מעוניין יותר
במועמדינו ופחות בכמה ממועמדיו, כי בעזרתנו -כשותף קואליציוני -הוא
ישתחרר מהשמירה האישית הלוחצת של יצחק רבין וניצי המערך, ויתקדם
איתנו לקראת שלום.
הפעם אתה יכול להצביע בלב שלם ובמצפון נקי בעד כל מה שאתה מאמין, ובעד
מי שמעורר בך אמון, מבלי לפגוע כהוא־זה בסיכוייו של שמעון פרס להיות ראש

מרכז,טל .03-661560,5101847:סניף תל־אביב,טל .03-429896,296939 :ירושלים,טל .02-249185 :חיפה,טל .04-241686 :באר־שבע,טל.057-72180:

!אומר•...מה הן או מדו ת ...מ ה הם אומר הה הן אוחרות...מה הם א

^ ^ ץ ^ 1רוזעלום ^ :

..ה נ 11נ ה היא לעזוו
לניצולי־שואה במצוקה!״

,.הטמפומנט שלי לא ..אף גדוש אחד לא
מאפשר ל׳ לשתוק!״ עובר לפעילות פוליטית!״

השבוע ביקר נ שיא הקונגרס הי הודי, אדגר ברונפמן,
במיזרח״גרמניה. היו שראו בביקור זה אירוע הי ס טורי,
המס מל ת פני ת בי חסה של מיזרח־גרמניה ליהודים, ובע קיפין
למדינ ת״י שראל.
פניתי ל הנ ס לברכט, פעיל זה שנים רבות ברק״ח,
המ שמ ש כעי תונ אי מ טע ם סוכנו ת הידי עו ת המיזרח־גרמנית
ושל הרדיו המ מלכ תי של מיזרח״גרמניה מז ה 20
שנה. ש אל תי או תו איך הוא רואה א ת הביקור.
זו התפתחות מעניינת, שלמעשה התחילה כבר בחודש יוני,
כפגישה בין ראש הקהילה היהודית של מערב־ברלין, היינס
גלינסקי, עם הנשיא המיזרח־גרמני, אריך הונקר. הייתי באותו זמן
במיזרח־ברלין, והרגשתי בתהליך העובר באחרונה על ארצות
נוספות בגוש המיורחי.

• מדוע התחיל התהליך?
זה קשור בהתפתחות הבינלאומית של הפגת המתיחות בין שני
הגושים.

• זה היה צפוי?
זה בהתאם להתפתחויות.

• מדוע ההתקרבות לנושא היהודי?

ע די הדר:

לכל מקום שהיא מגיעה אליו היא עושה כותרות -
הרוזגבלום. בשבוע שעבר, במישפט נגד הקבלן שלה,
האשים אותה השופט בביזיון בית״מישפט ואן׳ קנס אותה
ב־סס* שקלים.
מה קרה, פנינה, שאלתי אותה. אי בדתאת העשתונותן
למען האמת, לא עשיתי שום דבר מיוחד, ואני באמת חושבת
לשלוח מיכתב לשופט ולאמר לו שלדעתי הוא הגזים בגובה הקנס.

• 500 שקלים נראים לך הרבה בשביל ביזיון ביתי־המישפט?

אני בסך הכל עשיתי? הטמפרמנט שלי לא מאפשר לי
לשתוק, כשאני רואה שהצד השני אומר דברים לא מדוייקים. לא
חשבתי לבזות את בית־המישפט, זה יצא לי ספונטני.

באחרונה זוכו בבי ת״ה מי שפ ט שיבעה אנ שים, שהיו בע בר
פעילים ב חב ר ת״ה תיי רו ת ״איסת״א״ .ישראל כץ וצחי
הנגבי, שהיו עד לפני חמ ש שנים פעילים ב אגוד ת־ה
ס טו דנ טי ם של אוני ב ר סי ט ת ירושלים, הגישו אתה תלונ ה
נגד ה שיבעה כאילו עברו, כביכול, עבירות־מירמה, שתכ ליתן
להוציא מ״איסת׳יא״ א ת נכ סיה לטוב ת ם. ב תו ם
ההליך, אחרי חמ ש שנים, נמצאו כל ה שיבעה זכאים,
ואח די ם מהם הגישו תלונה במי שטרה נגד כץ והנגבי.
פניתי ליושב״ראש אגו ד ת״ ה ס טו דנ טי ם ב אוני ב ר סי ט ת
תל־אביב, עדי הדר, ו ש אל תי או תו אםי תכן שפר שת
״איסת״א״ ,מלפני חמ ש שנים, תחזור על עצמה עכשיו.
לא. בעיקבות הפרשה ההיא פנתה התאחדות־הסטודנטים
לשופט העליון משה לנרוי, שניסח מחדש את תקנון־ההתאחדות,
והיום אין עוררין שוועדת ההתאחדות היא האסיפה הכללית של
עמותת איסת״א.

זה רק צד אחד של המטבע. העניינים הולכים ביו שתי
הגרמניות. אנחנו רואים בעיקר את העניין היהודי. כבר ביוני דובר

• ולפני שיצא לך ספונטני, לא חשבת שהשופט
יתרגז?

מדיניות

מישפט

סטודנטים

חשבתי, אבל חשבתי שהוא יוציא אותי החוצה כמו שהוא כבר
עשה בעבר. לא איכפת לי שהוא הוציא אותי החוצה, כי במילא אין
לי סבלנות לחכות עד שיאפשרו לי לדבר. אבל הפעם, כשהוא אמר
לי לצאת, בדרך החוצה מילמלתי משהו, ואז השופט החליט גם
לקנוס אותי ב־ 500 שקלים.

מי שמטפל היום בחברת־התיירות של הסטודנטים הוא חברת
איסת״א־ל״נס, שאליה הועברו גם רוב הנכסים. הכספים של
איסת־א מושקעים לשיפור השרות לסטודנטים, ובקרן המילגות.

על פיצויים לניצולי־שואה, החיים היום במצב של מצוקה.

• יש כאן איתות למדינת ישראל?
מיזרח־גרמניה אף פעם לא היתה נגד מרינת־ישראל. התהליך
כולו מצביע על התקרבות גם למדינת־ישראל. במיזרח־גרמניה
תמיר היתה התעניינות לגבי מה שקורה בארץ. הם תמיר היו נגד
מדיניות הממשלה, אבל לא נגד עצם קיום המדינה.

• ואיתות מצד מדינת־ישראל?
אני לא יודע בוודאות, אבל מאוד יתכן שיש. אני חושב שזו
יותר שליחות של הלובי היהודי בארצות־הברית. מנסים להפיג את
המתיחות בין שני הצדדים.

• מה יהיה הצעד הבא?
אני מניח שהביקור הזה הוא רק צעד ראשון. יהיו בוודאי
(יוסי עין־דזר)
התפתחויות באותו הכיוון בעתיד.
—וווו!3^ 1111׳ !1

• עכשיו את מתחרטת?
לא! מה פתאום! גם לא רציתי להתנצל, אבל עוררהדין צבי
לירסקי הכריח אותי. חשבתי שאם אתנצל אז יוותרו לי על הקנס,
אבל לא דתרו.

• נו, אז מה?

• ומה לגבי כספים מ״איסת״א״ המועברים לפעילות
פוליטית?
אני יכול להבטיח לך ששום אגורה לא עוברת לפעילות
פוליטית. במועצת־המנהלים של איסת״א יושבים אישי־ציבור מן
השורה הראשונה, המבטיחים שהכספים ינוצלו רק לצורכי
הסטודנטים.

• אז מה תעשי?

• אתם מתכוונים לעשות משהו בעניין צחי
הנגבי וישראל כץ?

אני אברר אם אפשר לערער, ואם כן — אני אערער.
(דניאלה שמי)

כשהתביעה הפלילית תתברר נדע את התוצאות. להתאחדות־
(יוסי עין־חר)•
הסטודנטים היום אין שום קשר לזה.

הזז>>ם א>נם
נהר רוגע
קיץ אצל סבא ( מו סי און, תל־אביב,
טאיוואן ה סרט לאנשים האו הבים
קולנוע ואינם אוהבים אוכל
לעוס שנדחף ישר לפה. לכאורה סר ט
איטי, שקט ומופנם מדי, למעשה סרט מלא וגדוש בתבונה
וברגש, אם מתבוננים בו היטב.
זוג צעיר מטאיפה שולח את שגי ילדיו, בני 11 וחמש, לבלות
חופשת״קיץ בבית הסב א בכפר, שעה שהאם מתא שפזת כדי
לעבור ניתוח מסובך. הסרט מתחיל עם המסע של הילדים,
ברכבת, בהשגחת דודם הצעיד, מן העיר אל הכפר, ונמשך
בחוויות הקיץ המרובות, המוצגות דרך עיני הילדים.
במבט ראשון, נדמה כמעט ששום דבר חריג לא יכול להפר
את השלווה הנינוחה של חופשה נעימה בחיק הטבע. ובכל זאת,
יש במהלך הסרט מעשה שוד, אונס, משבר מישפחתי, יש בו
נערה מפגרת בשיכלה ונערה הנכנס ת להריון לפני הנישואין,
וברקע, החדשות על מצבה של האם הרחוק מלהיות שפיר.
ויש בו עוד.הרבה יותר: תמונה של חברה העוברת שינויים
חריפים ומהירים, מן הפיאודליזם לפוסט־תיעוש, יש בו עימות
של דורות ושל מושגי״חיים, שינוי פני הנוף, מבט חודר לתוך
המציאות הטאיוואנית, אבל לא כפיסת״חיים אכזוטית מארץ
רחוקה, אלא תמונת־מצב שכמוה אפשר למצוא במקומות רבים
בעולם, גם אצלנו.
המבט דרך עיני הילדים מוריד במידה רבה א ת החריפות
הבוטה שיכולה להיות בתופעות אלה. בחירתו המכוונת של

בימאים
בדרךל רו מ א

ואנג צ׳י קוראן: טאיוראן בעיני ילדים
הבימאי הו השיאו השיאו לשמור על מרחק של צופה(אין בסרט
תקריבים) ,הקצב המאופק והמדוד שבו מוגש הסיפור, את כל
אלה ניתן להשוות לנהר שלוו ורוגע שהחיים ה תו ס סי ם בו
מתחת לפני המים אינם נראים אלא למי שטורח להתבונן בו
פנימה. בעיני האחרים זה יהיה סתם עוד נהר א חד.
פשטות בלתי״אמצעית וחיבה עמוקה לכל הדמויות, על חול־שותיהן
ומוזרויותיהן, עומדות לזכותו של בימאי זה, הנחשב,
ובצדק, ל א חד התיקוות הגדולות שיש היום לקולנוע בעולם.
הזוג המוזר
מירדף חצות (שחף, תל־אביב,
ארצות־הברית) -ההגדרה הטכנית
של הסרט הזה צריכה אולי להיות
״פלילי״ ,אבל הוא אינו לוקח א ת
עצמו ברצינות, אינו מצפה שהצופים
יעשו זאת, והוא בונה א ת כל סיפורו על מערכת״יחסים בין שני
אנשים, הפועלים כצמד קומיקאים על בימת־בידור: א חד
שעושה את כל הפרצופים והשני ששומר על הבעה קפואה
ומספק מפעם לפעם את הרפליקה הנכונה כדי שחברו יוכל
להמשיך הלאה במלאכה.
השניים שמצטיינים באן בטכניקה הזאת הם רוברט דה־נירו,
באחד התפקידים החביבים שהיו לו אי־פעם, וצ׳ארלס גרודין.
דה״נירו הוא שוטר בדימוס המתפרנס מציד משוחררים בערבות
שמסתלקים ומשאירים אחריהם חובות. גרודין הוא אחד כזה,
פינקסן לשעבר שגנב מן המאפיה 15 מיליון דולר וחילק או ת ם
בין הנצרכים. כבר מן התקציר הזה ברור שהעלילה אינה יכולה
להיות יותר מבדיחה.
כל מה שקורה בהמשך הוא מסע של השניים מן החוף
המזרחי, שם מוצא דה-נירו א ת גדודיו, לחוף המערבי, לשם הוא
צריך להוביל אותו. המסע נערך בכל האמצעים התחבורתיים
האפשריים, מהליכה ברגל ועד טיסה, כאשר המאפיה, האפ־בי־איי
וצייד נוסף מנסים כל הזמן למנוע את השלמת המיבצע.
הבימאי מארטין ברסט ( שוד שנות ה שמונים והשוטר מבוורלי
הילס) מנהל את המרתון הזה ביד קלה, ובעיקר בקצב נכון, תוך

רוברט דה־נירו: ניצול מפיחלוץ
שילוב מומנטים אחדי ם של מתח, עם העיקר, שהוא הפינג״פונג
המתמיד שאותו מנהלים גדודיו ודה־נירו בדיאלוגים שלהם.
דה־נירו, שסכנת התפחלצות איימה עליו (ראה הבל תי
משוחדים) ,משתעשע ומשעשע, וגרודין, שהוא בעיקר שחקן
קומי, מהווה ניגוד מרנין ומוחלט ברצינות הלבבית שלו. אילו
היתה טיפת רצינות בסרט, אפשר היה לומד שזה המשך
הקיעקוע של סוכנויות החוק באמריקה, אך במיקרה זה, מזלו
של הסרט שאין בו שום דבר שצריך לק ח ת ברצינות.

צבע>ם
זז עו ס עז
לסניור באהגה ( רב־חן, תל־אביב,
ארצות־הברית) -הסיפור אמית*.
טכנאי־מחשבים ממוצא לאטינו*
אמריקאי הופך להיות מורה בבית״
ספר שבאחד הפרברים הדפוקים של
לוס־אנג־לס. למרות תנאים אנושיים קשים ביותר, ואמצעי־הוראה
שאינם קיימים, הוא מצליח להעביר קבוצת תלמידי ם
חסרי״מוטיבציה לחלוטין, במיבחנים מסובכים של מתמטיקה
גבוהה, הנערכים על-ידי מישרד״החינוך האמריקאי. ההצלחה
נראתה בלתי־אפשרית עד כדי כך שהבוחנים סירבו לקבל את
הישגי התלמידים ואילצו אותם לעבור בחינה חוזרת, שגם בה
הצליחו.
עד כאן העובדות. מכאן והלאה הסרט. הוא עשוי לפי מיטב
המסורת של הטלוויזיה האמריקאית בכל פעם שהיא משפלת
בבעיה סוציאלית. אדוארד ג׳יימס אולמוס, כוכב הגל
ההיספאנו־אמריקאי בהוליווד, מגלם את המורה חיימה
אסקאלאנטה במישחק גדול, רחב ומוגזם, כאילו רצה להבטיח
שאיש לא יחמיץ א ת העובדה שמדובר באיש חביב, לבבי,
עקשן, מסור, פיקח ומחונן. כל זה מוצהר בתרועות. הוא מדרבן,
ממריץ, מאיים ועוקץ א ת תלמידיו, כמו בהצגת־בידור. הם,
מרוב התלהבות, מוכנים לעבוד שעות נוספות, להינתק מן
המישפחה ומן החברים, לעשות קפיצת״דרך אדירה מלוח״הכפל
ישר לאינטגרלים ולדיפרנציאלים ולעמוד במשימה רק בזכות
כוח״הרצון. ונא לא לשכוח שמדובר כאן בנוער שהוא פוטנציאל

קופודה בררך לאיטליה.
נמאס ל 1להיות שני.
פראנסיס קופולה החליט סופית. את תוכנית־החומש
הבאה שלו הוא מבסס באיטליה. לצורך זה
הגיע להסכם עם רשות הקולנוע האיטלקית, ובעזרתה
הועמד לרשותו מישרה בשטח אולפני
ציינה צייטה. קופולה, הרואה עצמו כבר זמן רב
קורבן של התעשייה האמריקאית, אשר לא הניחה
לו לפתח כראוי את יוזמותיו העצמאיות, והכריחה
אותו לעבוד דווקא כשכיר אצל אחרים, טוען שמעתה
הוא יחרש למעשה את פעילות חברת
זואזטרזפ באיטליה. זזאוטר 1פ, למי שאינו יודע,
היה שם החברה של קופולה, שרכשה אולפנים
בהוליווד, ופשטה את הרגל אחרי התבוסה הכלכלית
של אחת מן הלב.
קופולה כבר מדבר על שתי הפקות־ענק חדשות,
שכל אחת מהן צריכה לעלות מעל 20
מיליון דולר, אבל נזהר שלא לגלות את שם
המשקיעים שעומדים מאחוריו. השמועות אומרות
שמדובר ברשות הקולנוע האיטלקי מצד אחד, י!
ובקיסר הטלוויזיה המיסחרית באיטליה ובאירופה
בכלל, סילביו ברלוסקוני מצד שני. אשר לנושאים
של הסרטים, גם הם עדיין חסויים במידה
רבה. מה שידוע הוא כי אחד מהם יצולם בהיי
דפינישן וידיאו, כלומר בשיטה משוכללת של
מצלמות וידיאו המשתמשות במיספר קווים כפול
מן הקיים היום על כל תמונה.
הסרט, שההכנות להפקתו כבר החלו, ושמו
בינתיים ינסן סודי, עד אשר יימצא לו שם מוצלח
יותר, אמור להיות ברוח של להיט קופת• עכשווי
בשם מ׳ תפליל את רזניר ראביט. כלומר שילוב
של דמויות חיות ושל אנימציה. קופולה מעריך
שההכנה תימשך לפחות שגה, ועל כן דאג למיש־רדים
בציינה צייטה. לצלם ויטוריו סטורארו
ולמנהל האמנותי דין טאוולאריס •שניהם עבדו
עימו בטאקל) ,בעזרתם הוא מתכונן להכין את
התמונה. בוזמנית, יכינו את פס־קול הסרט בצד
השני של כדור־הארץ, באולפנים שבסן־פראנ־ציסקו.
רק אחר־כך יעבדו על מיזוג התמונה והקול.
קופולה,
הנמצא עדיין בשלבי כתיבה, טוען
שמדובר בעלילה שתתרחש ברומי העתיקה, אבל
תתייחס גם לניו־יורק המודרנית ו״קיקרו יהיה
בן־דמותו של אד קוץ׳ ״.לתפקידים הראשיים הוא
מקווה להשיג את שותפיו מן העבר, רוברט דה־נירו,
אל פאצ׳ינו ומארלון בראנדו. אם אכן ישיג
את כולם, סביר להניח שיגמור את כל הכסף עוד
לפני שיתחיל לצלם.
תדריו חובה דראות:
ת ל ־ א כי ם — החנינה של באבט. בנקר טנב
ניאט־נאם. קפה בנדל. הפרטיזנים סונילנה, בנלל
המילחמה ההיא, אהבנ 1כל־כך, ליידי איב, עיניים
שחורות.
ירושלים — הנסיכה הקסימה, קפה בנדל.
חיפה — ליידי איב, החנינה של באבט. קפה
בנדל.

תל־אביג

אדוארד־גייימס אולמוס: עושה הנפלאות
אידיאלי לכנופיות־רחוב (מן הסוג המוצג בצבעים).
מי שרוצה להבין מה דרוש, מעבר למעשי הליצנות של המורה
הסימפטי, בדי להתגבר אצל התלמידים על פיתויי עולם הפשע,
בילוי טיפש־עשרה ועל בערות בלתי־נמנעת בתנאים הנתונים,
לא ימצא א ת התשובה בסרט הזה. הכימאי ראמון מונדז
והמפיק, טום מוסקה, שכתבו ביחד את התסריט, לא הצליחו
לרדת לעומק העניין. לבן, למרות אמיתות הסיפור, הסר ט נשאר
בגדר של דראמת בית־ספר חביבה ומכאן גם השם שניתן לו.

החגיגה של כאכט נמרדנן, לל
מרק) — אשפית־מיטבח צרפתיה הזוכה בהגרלה,
משתמשת בכסף כדי להכין מישתה לבני הכפר
הדני הפרוטסטנטי שהצילו את חייה. הגינות ומוסר
מול אמנות וחדוות־חיים, בעיבוד משובח של
גבריאל אכסל לסיפור של איסק דינסן, עם סטפאן
אודרן בתפקיד הראשי.
קפה בגדה נדיזנננף, נרמניה) —
גרמניה בריאת־בשר מקסימה את כל דייריו של
מוטל מרופט בלב המידבר ואת הצופים באולם־
הקולנוע. מיפגש מקורי ומפתיע בין היבשת הי־ *
שנה לחדשה בסרט של פרסי אדלון עם מריאנה
סגברכט בתפקיד הראשי.
הפרטיזנים מווילנה נבית ציוני־אמריקה,
ארצוודהברית) — סרט תעודה על קורות
גיטו וילנה, על הניסיונות לארגן שם
התנגדות אקטיבית ועל ההשמדה של היהודים
בעיר שהיתה ידועה כ״ירושלים דליטא״ .הרבה
עדויות וחומר ארכיוני נדיר.
ליידי אים (פריז, ארצוח־הברית)
— קומדיה קלאסית של פרסטון סטרג׳ס על
הרפתקנית שתוקפת פעמיים יורש מיליונים ביישן,
ונוקמת בפעם השניה את הכישלון הראשון.
קולנוע תכליתי ומבריק. עם ברברה סטאנוויק
עדנה פיינדו >
והנריפונרה.

הפעם ם חם א 1ת בלבד
לא יספיקו
שלום לך,

ח״כ יאיר צנן, ראש רשימת מפ״ם לכנסת

אני יודע. יש לך רק קול אחד. וכל כך קשה
להחליט. את הקול האחד והיחיד הזה אני
מבקש ממך היום. אני יודע, בקשה גדולה
ובכל זאת-
למה בעצם מפ״סי מה נעשה בקולך ששום
מפלגה אחרת לא תעשה בוי
אני מבקש את אמונך בשם עשרות אלפי
עובדים שפקדנו בארבע השנים האחרונות
במפעלים, והושטנו להם סיוע חיוני בשעת משבר.
אני מבקש את אמונך, כי מפ״ם היא הלוחמת
האמיצה והעקבית למען השלום. ניתן לבטוח
במפ״ם, שתשתתף בממשלה בראשות מפלגת
העבודה, שתעשה הכל כדי שיוזמת השלום
תצליח ותכוון אותה לבעיה העיקרית -
לפתרון הסכסוך עם הפלשתינאים.
רק הצבעה למפ״ם תעניק לקולך את הכוח
המאחד מאבק לשלום עם מאבק לצדק חברתי.
אני מבקש את אמונך בזכות העובדות
המדברות בעד עצמן:
סיעת מפ״ם בכנסת היוצאת יזמה והעבירה
חוקים ותיקונים יותר מאשר המפד״ל, ש״ס,
המתקדמת, חד״ש ור״צ גם יחד. יותר מזה,
החוק היחיד בתחום החינוך שנתקבל בכנסת
זו, התקבל כתוצאה מיוזמתה ועקשנותה של
ח״כ אמירה סרטני ממפ״ם.
אני מבקש את אמונך הפעם כי יצקנו במפ׳׳ם
תוכן חדשני ודמוקרטי במושג סוציאליזם.
ושלא יספרו לך סיפורים על רוסיה ופולין, זה
פשוט לא לענין. זה שבדיה, למשל, כדרך
למימוש שלם יותר של ערכים, של חופש,
והעיקר -של מאבק ממשי לצד העובדים,
הגימלאים והאנשים הצעירים.
מלאכה קשה לפנינו בארבע השנים הקרובות
ואנו רוצים לעסוק בה. אני מאמין שאפשר
אחרת, אפשר שיהיה טוב יותר. אם גם את וגם
אתה שותפים לכך -הצביעו הפעם מפ״ם.
במחמאות ובטפיחות על השכם אין די. הפעם
אנו זקוקים ליותר. אנו זקוקים לתמיכתך
המלאה והשלמה, לקולך.
שלך בברכה,

יאיר צבן

ביצריך סרר סרעזרות דאמד גזתגו

ייט שה 1א נם
דוגמן פאב שהפך
אילי־הון בבית הוליוודי
השייט הבינלאומי אלדד אמיר,
שחזר מאולימפיאהת סיאול, שבה זכה
במקום הרביעי, חגג את יום הולדתו

כב העולה בשמי הדוגמנות, אילנה
רוט־לוי, שפניה מקשטים פירסומות
רבות בארץ ובקרוב גם בחו״ל.

1מדריכת־הספורט של מלון ״דניאל״ היא גם סטו !
| דנטית לכלכלה, שדאגה להדגיש שהיא משלבת
בהצלחה גוף ורוח. נץ הוכיחה את כישוריה הגופניים על רחבת־הריקודים.

^ \ 1ך ך 1 1ך השייט מחבק את חברתו אורית הבר(משמאל).
1 #111 השניים חיים יחד כבר שנה, אך במשך זמן רב

שמרו על כך בסוד. נטלי אליאל (מימין) ואילנה רוט־לוי(שניה מימין).

קובי אושות

תו לחיים בשנים האחרונות. תומר נ

ה־ 27 במועדון הרבי סמס במלון יסיח.
את האירוע אירגנה בטי רוקוואי,
מנהלת סוכנות־הדוגמנים אימאג: שאלדד
אמיר הוא חבר־כבוד בה. הגבר
הנאה הזה משלב ספורט ודוגמנות ובשניהם
הוא מצליח. למסיבה הגיעו, כמובן,
הרבה יפים ויפות שעשו שמח. האווירה
היתה נעימה וקולגיאלית.
מי לא היה? מינון נכון של אנשים,
בתוספת מצב־רוח וכיבוד תואם. הרבה
דוגמניות צעירות של הסוכנות והרבה
דוגמנים־גברים של הסוכנות המתחרה
לוק. כמו מוטי רייך ועופר רפאלי

| 14| | 11 כינויו של זאב הלפרין, מבעלי חברת ״אירגונית״,
| #1111 המרים כוסית לחייה של שימרית אור בחבר ת
בת־זוגו לחיים, הבימאית אלה אלתרמן(יו שבת משמאל).

אווי עליזי

ניקה שהיה בעבר בן־זוגה של
אנאבל טמיר, פגש בה במסיבה.

והרוגמן המצליח באיטליה דניאל
בר־־זיו.
היפה של הערב היתה, ללא ספק,
הדוגמנית אלונה פרידמן, שזכתה
במקום השני בתחרות העולמית של פני
השסזנים. והגיעה בחברת בן־זוגה, הס־טודנט־הכדורם
לן־הדוגמן עידו שט־

יינברגר.

לפני כניסתו של אלדד כובו האורות
וברגע שהוא נכנס הודלקו זיקוקין-
רי־נור והושמע ההימנון האולימפי. אלדד
אמיר התרגש מאוד מהמחווה וחיבק
בחום את חברתו אורית הבר. בין
החוגגים הרבים היו גם הצלמים מנחם

עוז, איציק שוקל ורוני ינקוביץ,
המאפרת דורית פלוצקי והסוכריה:
רותי בריסקין, הסטודנטית היש
ראלית
שזכתה בתואר מיס ידידות
העולמית בתחרות שנערכה בסיאול.
בין היפהפיות הצעירות בלטה הכו־

ג — 22

טובי דהו

שהיתה במשך שנה וחצי חברתו של נער־השעשו-
עים הצעיר אודי ברנס, הגיעה למסיבה עם מחזר
חדש. למרבה האירוניה, שניהם עובדים באותו המקום לאחר שנפרדו.

אריק

ה 1ך 1משמאל) המלחינה, אינה נוהגת להגיע לאירועי

111 1 1 1 1 1 111 רתיים, אך הידידות רבת־השנים עם התמ
שימרית אור גרמה לה לשנות מהרגליה. לצידה יושב ו מחבק האמרגן שלו

ריחוף
מסח
״דיינסטי״
הבית הלבן בסביון, מישכנו של

איש־העסקים הבינלאומי יעקב ננד
ודדי, אירח בין כתליו כ־ 200 אנשים,

במסיבה בחברתה
ר (משמאל) ,חבר״
זלת בוטיק מצליח

בתל-אביב והיא גרושתו של נתן תומר, בעלה של הזמרת
ירדנה ארזי. אושרת, שהוא אחד המלחינים העסוקים
ביותר בארץ, עובד כעת במקביל על מיספר פרוייקטים.

שבאו לחגוג ולהרים תרומה לתיזמורת
הקאמרית הישראלית. בתחילת הערב
עוד ישבו האורחים והאזינו לקונצרט
ולאחר מכן התנפלו על הררי המזון
והשתיה וכילו בהם את רעבונם. רבים
מהאורחים, שביקרו בווילה לראשונה,
לא הפסיקו להתפעל מהגן המדהים
המקיף את הבית, שנראה לקוח מסרט
הוליוודי.
יעקב נמרודי עצמו הסתובב בין
אורחיו והשתדל להקדיש להם תשומת־לב.
בתו עדי, בחודשי הריונה האחרונים,
ישבה על אחת הכורסות, כשמדי
פעם ניגש אחד האורחים לברכה.
בין האורחים היה איל־ההון הבינלאומי
ג׳ק פלידרבאום, שבררך-
כלל לא מגיע לאירועים חברתיים, אך
הקשרים העיסקיים שלו עם נמרודי
גרמו לו, כנראה, לשנות מהרגליו.
האורחים, שזללו את האוכל הב״תי
שהוכן על־ידי חברת קייטרינג, התפנו
לשיחות בענייני בחירות ולקראת השעה
, 11 נראו שיירות של מכוניות־פאר
יוצאות מהחנייה, נוסעות לאיטן בשבילי
הגן ויוצאות לדרכן למציאות
הישראלית, אחרי ריחוף וטבילה של
כמה שעות בעושר ובהדר נוסח !״!סטי.

1ך ך ״ הףןךיןעןן ״ (משמאל) העיתונאית, באה לאירוע כשהיא
11/1 1לבושה בוואריציה על צ׳רלי צ פלין, ומשכה
בכך תשומת״לב. מארגנת״האירועים שלווה בן״גל הצטלמה עימה.

( ״1 1במרכז) בין הזמרת לאה לופ־
\ י 11 טין (מימין) ובעלה המוסיקאי
המתגוררים בשכנות ונפגשים בפאב.

שיר א שיר

ךדלדך (משמאל) הידועה בציבור של איש־העסקים
1\ 1ך ך !
\ ^ 11 >1 11 111 מרדכי מאיר(מימין) ,ביקשה שלא יצלמו אותה
מקרוב. הזוג פגש במלונאי אלי פפושדו ובבת זוגו שמעונה שוורץ.

לערמות

חב לנית

התמלילנית שימרית אור היא
כבר ילדה גרולה. בעצם היא אשה ואם
לבת יפהפיה בת ,20 אך היא עדייו שומרת
על רוח הנעורים וההומור. חבריה
וידידיה התקבצו בפאב דדה וו כדי
לחגוג את יום־הולדתה. שימרית אימצה
את המקום כפאב השכונתי, ומאז
שהיא משמשת כפטרונו מגיעים לשם
כל חבריה מעולם הזמר הישראלי, שרבים
מהם הראו נוכחות במסיבה ואף
הביאו מתנות והרבה מיכתבי־אהבה
מחברים קרובים שהביעו את רגשותיהם
לפיזמונאית המצליחה.
האווירה היתה מישפחתית והחברים
ישבו בקבוצות, כשכל קבוצה נבדלה
מרעותה בקשר שלה עם שימרית אור.
וכר, באווירה מישפחתית כמו פעם,
ישבו, אכלו ושתו הזמרים צביקה
פיק, מלווה באשתו מידית שמאור,
הזמר בני אמדורסקי, המוסיקאי
קובי אושרת, המלחינה נורית
הירש, הזמרת לאה לופטין
ובעלה אריק רוהיך, ואחרים.

ך | ¥ך 1ך מצביע על תבליט עבודת־יד שרכש, המראה
את מפת ארץ־ישראל ובה מצויינים פרוייק 11
11 1 1
טים של חבר ת ״הכשרת״היישוב״ ,וכן שמו של נמרודי ושם המייסד.

בתב: חריר או הלי א ב, צי ל ם: א די דסה

מוחמד מיעאר ומת פלד
אי 1מועמדי להיות שרי
בממשלה של פרס ורבין
מוחמד מיעארי -עורך־דין -לא י הי השר־ המשפ טי ם
בממשלה של שמעון פרס. כי הו א ערבי. בממשלות ישראל אין שרים ערביים, כי ה אז ר חי ם הערביים ה ם מחוץ
למוקדי ההכרעות במדינה.
מתי פלד -אלוף (מיל׳) ומרצה ב אוני ב ר סי ט ה -לא
יהיה שר־החינוך.
אפילו חבר בוועדת החוץ ו הביטחון של הכנ ס ת לא
יהיה.
כי הו אבאמת מבין בענייני ביטחון ויודע, שרק שלום
עם הפל סטיני ם יב טיח א ת ביטחונה ו את עתידה של
ישראל.
מה, א ם כן, יעשו מיע ארי ופלד וחבריה ם בכנסת הבאה?
הם ישרתו באופוזיציה.
שימו־לב לעובדה, שמפ״ם, רצ ושינוי -כולן ביחד
וכל אחת מהן לחוד -כבר התנדבו לשרת כשרים
בממשלה

של שמעון פרס ויצח ק רב ץוהתמ סרו לה ם ללא תנאים.
עוד לפני שקראו א ת קווי־היסוד של המ מ שלה שלהם
ועוד לפני שבחנו א ת נכונותם להושיט לפל ס טיני ם
יד לשלום.
צאו וחשבו -א ם שולמית אלוני ויוסי שריד ויאיר צבן
ואמנון רובינשטיין יכהנו כשרים, מי ישא א ת דגל
השלום הי שראלי־פלסטיניז מי יהיה שופר לתנועות
המחאה?
מי יגן בגופו על הדי מו ק ר טי הז
אנחנו!
מ ספ סלי האופוזיציה נבחן א ת ממ שלת ם הע תידה של
פרס ורבץ בשבע עיניים. א ם תעלה על דרך השלום -
נתמוך
בה; אםתת מיד הממ שלה החד שה בסרבנות, כמו כל
קודמו תיה -נתנגד לה.
ולציבור נאמראת אשר עם ליבנו: בואו נדבר שלום
עם אש״ף.

הרשימה המתקדמת לשלום
מטה הבחירות: טל׳ ,03-659474 ,662457ת.ד 31109 .ת״א
חשבון בנק ,184855 :בנק הפועלים, סניף המאספים 510ת״א

ם זה ...תם זה...וגם זה...וגם זה 1...גם זה ...וגם זה 1...גם זה...וגם זה1...גם זה...וגם זה1...גו

י1ם־ה 1לדתס טייל 1988 מיכ תב
מ הור א

המלאך (בזמן השינה) הקטן חגג את יום־
הולדתו ה־סז. פעם באירוע כזה היו אופים עוגה
טובה, קונים קצת ממתקים וגלידה ומזמינים את
סבא וסבתא וכמה קרובים. אבל איפה הזמנים
ההם?
ההוראות שקיבלתי היו להכין כסף ולהיות
ממושמעת. הוא מצירו, טילפן ל־ 9חברים הכי
טובים ואמר להם לחכות לו ביום חמישי בשעה
4.30 בשער שבע בלב דיזנגוף.
לשאלתי מה יש בשער שבע, הוא ענה שכל
תענוגות החיים קרובים לשער שבע. אבל כדי
שלא אשאר באפלה מוחלטת הוא הודיע לי שב־
4.30 הם ייפגשו, יקבלו ממני אסימונים (שאותם
אקנה בקופה) למישחקי־וידיאו.
״את יכולה ללכת ולשתות קפה באיזה מקום,
כי אנחנו כולנו נהיה באולם מישחקי־הווידיאו
כחצי שעה. אחר כך,״ כך הוא אמר לי ,״את תבואי
ותיקחי את כולם לארוחה קלה של המבורגרים
וצ׳יפסים וקולה — ואם את יכולה,״ הוסיף
המלאך ,״תקני איזה ממתקים מעניינים כדי
שנזלול אחרי הארוחה״.
ער כאן ההוראות, שנראו לי די חנטרישיות,
אבל הילד הסביר שביום־ההולדת שלו הוא
יחליט. אני לא בדיוק זוכרת מתי הוא לא מחליט,
אבל זה לא שייר לעניין.
באותו היום עשיתי הכנות קצרות מאוד.
הוצאתי כסף מהבנק וקניתי סלסלה מלאה
בשוקולדים. זה הכל. ב־ 4.30 התייצבנו, היום־
הולדת ואני בשער שבע.
החברים כבר חיכו עם שקיות של מתנות
והמלאך שלי חייך לכולם חיוך מלאכי ושאל:
״איזה ג׳י אי ג׳ו קנית לי?״
קניתי אסימונים ב־ 20 שקלים (שלושה אסימונים
בשקל) ,הכנסתי אותם לתוך המאורה
האפלה ומלאתי את ההוראה בדבר שתיית קפה
בבית־הקפה הסמוך. כשהם הטיסו מטוסי־קרב,
נהגו מכוניות־מירוץ ושלטו בחלליות נכנסתי
לסתר ראנץ׳ הקרוב וביקשתי לאחסן אצלם את
סלסלת־הממתקים. הסברתי שלילד יש יום־
הולדת ועוד מעט נבוא בהמונינו לאכול אצלם.
חזרתי לשתות את הקפה שלי, ורק אחרי
שבוזבזו כל האסימונים אספתי אותם (כל רגע

ספרתי את הילדים כדי שאף אחד לא ילך לי
לאיבוד) ונכנסנו למיסעדה. ער שהאוכל יהיה
מוכן הצעתי לספר בדיחות. כולם הסכימו מייד.

עם יד על הלב, אני אומרת לכם שמימי לא
שמעתי אוסף כזה של בדיחות גסות לא מאנשים
מבוגרים ובטח לא מילדים בני . 10
אחרי כל בריחה גסה שאחד הילדים סיפר, הם
פנו אלי (הזקנה מהדור ההוא) ושאלו אותי
״הבנת?״ אחרי שהבנתי והסמקתי הגיע האוכל.
ליד כל המבורגר וצ׳יפס וקולה היתה סימניה,
שהחברה מהבורגר ראנץ׳ נתנו במתנה לכל
הילרים ובאותו הזמן גם צעקו כולם ביחד ״מזל
טוב ״:כאילו לא דבר גדול, אבל הרגשה נחמדה
מאוד של השתתפות בשימחה.

אכלו צחקו, צעקו כמובן, ולמראה סל
השוקולדים ממש צרחו — ילדים מיסכנים, בטח
שנים לא ראו שוקולד.
אחרי הזלילה הגדולה עברנו לחנות ממול,
שהיא תערוכה קבועה של הולוגרמות. חוויה
מרגשת של ממש. הילדים עמדו חצי שעה בחדר
החשוך והתפעלו מהמוצגים.
בשעה 6נגמרה היומולרת והילדים התפזרו,
בעזרת אמהותיהם ובעזרת המכונית.
אני מוכרחה להודות שלמרות מה שחשבתי זה
היה יום־הולדת נחמד מאוד, ואפילו הגועל־נפש
לא היה מוגזם 30 .שקלים הממתקים 20 ,שקלים
האסימונים למישחקים 54 ,שקלים המיסעדה 20 ,
שקלים התערוכה 124 .שקלים סה״כ ל־ 10 ילדים
ובאמת היה כיף.

הקורא היקר יחיאל ספרא, שהוא רב״לצונאי
ידוע, מעדכן אותי מדי פעם בחרשות הארץ.
הנה מה שהוא סיפר לי השבוע:
הגיעו לצמרת -
באמריקה -ה״לוס־אנג׳לס לייקרס״,
בישראל -ה״תוחס־לייקרס״...
האמת היא שאני מתנגד ל״רפואה הש חורה״.
אבל
זה עדיף מ מיסגרת שחורה״.
הבעייה בבחירות -הקול הצף,
הבעייה בביוב -הכל צף.
בנק ל או מי פותח סניף בס דו ם -הצדיק
האחרון עזב. מניות מדינה, מנהלי עצמית.

הבנקים

משתחררות

בערבות

הבנקים

משתחררים

בערבות

לפני הבחירות של 1981 הצלחנו לפרק
לעיראקים כור,
לפני הבחירות של 1988 מנסים לפרק לנו
כור.
הודעה לבעלי־חיי

תדע מאין תבוא הרעה?
בחופש הגדול אירחנו בביתנו ילד נחמד בן 10
מהעיר וושינגטון בארצות־הברית. הילד הוא חבר
של בני הצעיר. שני הילדים נהנו מאוד זה בהברת
זה, ובילו ביחד שעות רבות בשיחה על רו־בוטריקים,
ג׳י אי ג׳ו(אני חושבת שככה קוראים
לזה) ועוד מיני צעצועים איריוטיים שעולים המון
כסף.
אחרי הצעצועים הם דיברו על בעלי־חיים,
כמובן. החבר סיפר על החתול שלו והבן שלי
הראה את החתולים שלנו. אבל אצל ילדים בני 10
שיחה אינה שיחה אם אחד לא מנצח, ולכן שלף
הילד האמריקאי קלף אדיר ושם אותו על השולחן:
״לנו יש בבית שני 5־ז
אף אחד לא ירע בדיוק מה זה ולכן
הלכנו למילונים ומצאנו שבעברית הרבר הזה
נקרא חמוס. בני, ילדי הרך והמתוק, נכנס
לדיכאון. לחבר שלו יש חמוס ורק לו, למיסכן,
אין•
מאז עברו חודשיים. הילד ביקש, התחנן ולא
עזר לו כלום. בשבוע שעבר הוא חגג יום־הולדת
וביום־ההולדת ההורים קונים בדיוק מה שהילד
רוצה. מישהו אמר לו את זה, ובדיוק מה שהילד
רצה זה חמוס.
אז בלי נדר ובלי הבטחות ובלי התחייבויות,
אולי למישהו מכם יש איזה חמוס כדי שאני אוכל
לראות איך באמת נראה הדבר הזה, שבעצם אני
כבר שונאת אותו?
אגב, אם לאף אחד אין, אולי־אולי יסכים הבן
שלי לקבל עוד חתול אחד, שניים שלושה צבים,
כלוב עם ציפורים ואוגר. כולם ביחד כנגד החמוס.
צריך לסגור את הגבולות עם ארצות־הברית
ולא לתת לאנשים המשונים שגרים שם לבלבל
את המוחות של ילדינו הרכים.
ובכל זאת, אם יש לכם איזה חמוס, אנא טלפנו
אלי ואני אבוא לראות. תודה.

כל בעלי־החיים שטרם קיבלו את ההודעה
לבוחר ואין להם מושג איפה הקלפי שלהם — אין
בעייה.
גשו למיפלגה הקרובה למקום מגוריכם ובררו.
למיפלגות הגדולות יש מחשבים. נותנים להם את
מיספר־הזהות, ותוך שלוש שניות מוסרים לך את
כתובת הקלפי שלך.
מי אמר שהמיפלגות לא עושות כלום בשביל
האזרח?

ילד יומולדת וחתולה
מחפשים חמ 1ס

אביזרים וציוד חדש לבעלי־חיים
תא נשיאה:

חזר:

אין צורך לייבא מחו״ל, ואין צורך לבקש
טובות מחברים שבמיקרה יש להם. עכשיו בכל
חנויות החיות אפשר להשיג תא נשיאה לחתול.
שלושה גרלים, תא יפה ונוח. המחיר מ־ 60 עד 115
שקלים. לחתול בגודל נורמאלי מספיק התא הקטן
ב־ 60 שקלים.

חול מסוג חרש לצרכי החתול, לבן, גרגרי,
בעל כושר ספיגה גבוה ולכן אינו מעלה ריח 17 .
שקלים לשק של 12ק״ג. אס יש לכם חתול אחד
— השק מחזיק שלושה־ארבעה חודשים.

רצועה:
רצועת הלט׳ לכלבים. רצועה מסוג חדש,
המתלבשת על אפו וראשו של הכלב ולא על
הצווואר. הכלב נשלט טוב יותר על־ידי בעליו וגם
אינו יכול לנשוך או לחטוף שאריות־מזון ברחוב.
מומלץ על־ידי שופטים ומאלפי־כלבים 25 .
שקלים.

ממתקים

הרצועה החדשה לכלבים
מומלץ על־יד׳ מאלפי

ואם הוא היה נחמד, הכלב שלכם, מגיע לו
עוגיה? אז עכשיו יש עוגיות לכלבים של ד1נלי.
מלבד הפינוק מכילות העוגיות ויטמינים
ומינראלים המשלימים את הארוחה של הכלב
הניזוון בעיקר משאריות. הם אוהבים את זה.
אריזה של 800 גרם ב־ 5.20 שקלים.
עוגיות מינראלים 1ויטמינים, כמו לבני־אדם

רניאלה שמי

שוליות צרב־ההרס
הע ת ת בשולי שיר
אין כל טעם בהשוואת מעשיה של ישראל בשטחים
הכבושים למעשי הנאצים. ממש כדרך שאין
כל שחר בהשוואת הטרוריסטים/לוחמי העצמאות
הפלסטיניים לנאצים. אלה כן אלה לא ביקשו
להשמיד עמים. אלה כאלה לא הרעילו מיליונים
בתאי גאוים.
בכך שאדם אינו מצטרף לניסוחו של הפרום׳
ישעיהו ליבוביץ ברבר המיפלצת היהודית־נאצית
החדשה — אין לראות הסכמה או השלמה עם
מעשיה של ישראל בשטחים הכבושים; מעשים
שדי לנו אם נאמר עליהם שהם מעוררים זוועה
וחרדה באי־האנושיות שלהם וממיטים קלון על
העם היהודי, על המסורת היהודית ועל מדינת
ישראל בפרט ובעיקר.
אני אומר דברים אלה כמי שניצב שם —
בחברתם של דן מירון ואסא כשר — בבית העיתונאים
בירושלים, זמן קצר לאחר פלישת ישראל
ללבנון, מיבצע רמים שכונה על דרך השקר —
ולשקר יש רגליים — מיבצע ״שלג לבנון״.

בברוטאליות בשטחים הכבושים, מענים, מכים,
קוברים בני־אדם תחת תילי הריסות או משפילים
אותם לעיני בני מישפחותיהם ואף הורגים אותם,
בשם ״שוליות צלב־הקרס״ .ביטוי מחריד. אבל
ביטוי שנאמר מפיו של ארם שעונה בעצמו בידי
מי שהוא מתאר כ״אמני המופת״ של אותם שוליות.
כשארם
כזה כותב את הדברים בשיר ושולח
לנו את השיר לפירסום — אין לנו שום רשות
שלא לפרסמו. גם אם יחלוק החולק על ביטוי זה
או אחר — או על ההשוואה כולה.
האמת היא שדרושים לאדם כל כוחות הנפש
והשפיות ויכולת ההתרחקות כדי שלא להסכים
עם פריד, לאור הנעשה בימים אלה בשטחים הכבושים
בידי בני עמך וארצך, פיקודיו של איש־הדמים
החדש שקם לו לעם ישראל, יצחק רבין,
איש המחנה המעז לכנות עצמו, ברוב חוצפתו,
״מחנה השלום״ בישראל.
אם זה וכזה ציביונו של ״מחנה השלום״ — אל
נתמה על אלה אשר, בייאושם ובחרונם, מנגחים
אותנו מכל עבר בתווית הנאצית.

ארי ך 3רי ד

יהוד* פונה ללוחמים הציוניים 1988 -
מה אתם רוצים בעצם?
אתם באמת רוצים להתעלות על אלה
אשר רמסו אתכם לארץ
אדם
•לפני
שנות דד
יובל :

בך מכם, ברפשכם?

זר: זד

האם אתם רוצים
להנחית על אחרים עכשיו
את כל הענויים הישנים
בכל פרטיהם זבי־הדם המטנפים בכל ההנאה הבהמית
של מעני אדם
כמו שהורינו
סבלו אותם אז?

האם באמת רצונכם
להיות לגסטפו חדש
לורמאכט חדש
לס״א וס״ס חדשים?
לעשות את הפלשתינאים
ליהודים חדשים?

2זד:

שאם כך, גם אני רוצה —
מפני שאז לפני חמשים שנה

זדד

בית מבניכם —
להיות יהודי חדש
עם אלה היהודים החדשים
אשר ם־מותם הפכתם
את הפלשתינאים.

ואני רוצה לעזור להם לשוב
כאנשים חפשים
לארצם שלהם פלשתינה
אשר ממנה גרשתם אותם
או שבה אתם מציקים להם
שוליות צלב־הקרס שכמותכם
שוטים שכמותכם, מחליפי עורם
של תולדות העולם
אשר מגן הדוד
שעל רגלכם
דומה יותר ויותר
לסימן הארור ההוא
בעל ארבע הרגלים
שאותו אינכם רוצים לראות
אבל שבך רכו אתם הולכים כיום הזה.

זד ד

?ני תי

ד ד 2

גם אני, ילד יהוד־ים,

2 :זד

מגרמנית: נתן זך

,דן? חדש״ מארח

עד האימפוטנציה של השמאל
ועל כתיבה חלופית
משורר אריך פריד,
עמדנו שם אז לימינו של ישעיהו ליבוביץ,
נביא הזעם והאחרית של זמננו, בעת שהשמיע
לראשונה ברבים את הכינוי הנורא. שמענו, אפשר
שלא הסכמנו, אבל נותרנו במקומנו. ידענו שמ־קומנו
אז במקום שבו הוא ניצב.
שירו של אריך פריה מכנה את חיילי צה״ל
ואנשי יש״ע (עוד מיפלצת לשונית) ,הפועלים

רשם גיאורג אייזלר
נעדרתי מישראל כמה שבועות. בשובי שמעתי
בפסקול הטלפון האלקטרוני שלי הודעה קצרה
מפי אשה אלמונית, דוברת עברית צחה, אולי
מורה. וזו לשון ההודעה :״הודעה קצרה: חבל שלא
שרפו אותך ואת מישפחתך באושוויץ״.
לפעמים נדמה לי שכולנו יצאנו מדעתנו.

נתן זד

אריך פריד: השיר המתערב
מספר, משורר ומסאי. פריד בן ה*( 67 נולד ב־ 921ג בווינה) הוא כיום הנודע
במשוררים היהודים הכותבים גרמנית. ב־ 1938 נמלט ללונדון והשתקע בה, תחילה
כבעל־מלאכה, אחר״כך כסופר. עד 1968 ערך את תוכניות הבי־בי־סי בשפה
הגרמנית.
דבריו נדפסו בכיתבי־עת פוליטיים וספרותיים רבים, רובם ככולם בעלי גון
סוציאליסטי ורדיקאלי. פירסם עשרות ספרים. כן תירגם לגרמנית מכיתבי
שייקספיר, ט״ס אליוט, דילן תומאס, אדי ת סיטוול וסילוויה פלאת׳ .גם הוא בין
מתרגמיו של דויד רוקח המנוח לגרמנית.
פריד יצר ויצק תוכן במושג ״השיר המתערב״ ,זה החושף את תוצאותיה
החברתיות והפוליטיות של אי־האנושיות. זיקתו לברכט באה לידי ביטוי לא רק
בנטיה לכתיבה מיכתמית, אלא גם בכל התפיסה של ״שירים־שכנגד״ אשר בהם
הבהיר וחידד בשנים האחרונות א ת עמדותיו והשקפותיו בשנים עברו. הסיסמה
שאותה טבע והציב לעצמו אומרת: שום שיר ״שמעבר לאנושי״.
בימי מילחמת ויאט״נאם היה פעיל ביותר בחזית האנטי״אמריקאית. התנגדותו
העזה למדיניותה של ישראל בשטחים הכבושים (שמע ישראל ):ועמדתו בשאלת
הטרור הפנימי בתוך גרמניה שלאחר המילחמה(הבריגדות האדומות) עשוהו לדמות
שנויה במחלוקת פוליטית. עם זאת, הוא אולי המשורר היחיד במערב״גרמניה של
ימינו המסוגל למלא אולמות גדולים בקהל אלפי בני״נוער המזדהים איתו ועם
עמדותיו.

מיכתב גלוי
מיכתבו של יצחק לאור נכתב בראשית אוגוסט באיטליה ונשלח אלי מיד לאחר היכתבו.
שרותי הדואר באיטליה או ה״צבי״ הישראלי לא רצו והמיכתב לא הגיע אז ליעדו. רק בימים
אלה, עם שובו של הכותב ארצה, קיבלתי אותו. אני מפרסם אותו כאן בשלימותו בשל
חשיבותו העקרונית וכן בשל אומץ־הלב של מחברו, שאותו אני מעריך מזה זמן רב.
הפירסום נעשה, כמובן, בהסכ מת המחבר. הכותרות וכן תיאורו של המיכתב כ״מיכתב גלוי״

שלי•קסטלפרנקו, זנטז 1.8.88
נתן, שלום
בסוף השבוע שעבר נעצר כאן, באיטליה,
אדריאנו סופרי, מי שהיה מנהיג אירגון השמאל
החדש הגדול ״לוטה קונטינואה״ (מאבק מתמיד).
סופרי חשוד בכך, שנתן את ההוראה, לפני 16
שנים, לרצוח את קצין מישטרת־הביטחון, קלברזי
הידוע לשימצה. קלברזי היה הקצין שדחף׳ימן
החלון את האנרכיסט ששימש מודל לזה שבמחזהו
הידוע של ראריו פו. אחר כך הודיעו שהאנרכיסט
מת, כזכור. מאוחר יותר החל הטרור האדום לצבור
תאוצה ולעורר איבה עזה עד כדי יצירת קונסנזוס
שכלל את המיפלגה הקומוניסטית. אבל בתחילת
השבוע הודיעו העיתונים כי שלושה מהסופרים
החשובים ביותר באיטליה — אלברטו מוראביה,
ליאונרדו שאשא וחברת־הפרלמנט מטעם הקומוניסטים,
נטאליה גינזבורג — גינו את מעצרו
של סופרי. חרף החקירה והחשד ברצח, לא נרתעו
השלושה מלהביע סולידריות עם השמאלן
לשעבר, עיתונאי ומשכיל בהווה.
למה אני כותב את ההקדמה הארוכה הזאת?
משום שאני רוצה להשתמש בעניין ררך הניצוץ
כמשל. את ארבעת חברי האירגון הקטן לא
מאשימים ברצח ואף לא בסיוע למעשי־טרור, גם
לא בחשיפת סודות המסכנים את ביטחון המדינה.
,הם נאשמים בכך שלצורך הוצאת עיתונם קיבלו

כסף מאירגון חבר באש״ף (מדוע לא מציינים
לפחות, שזהו ציון־דרר בהתנהגות האירגונים
הפלסטיניים: אם הם מוכנים לממן הוצאת עיתון
בעברית, ערוך בידי יהודים ישראלים? אבל לא זו
הנקודה) .מה שאני שואל הוא, מדוע קל יותר
לסופרים איטלקיים מתונים בדיעותיהם להגן על
חשוד ברצח, מאשר לסופרים ישראליים לצאת
להגנתם של אנשי דרך הניצוץ?
ובכן, התשובה הקלה ביותר היא ״המצב
הבטחוני״ .אבל זוהי כמובן מלאכת טיוח, משום
שאין סופר המסכן את ביטחון המדינה בהתייצבו
לצידם של ארבעה עצורים. מעבר לתשובה
השיגרתית הזאת מצויים כמה מושגים רציניים
יותר שאותם הגיע הזמן לברר, לא בגלל דרך
הניצוץ (בנוסף לצורך לסייע לאנשים הללו,
כמובן) אלא משום ש״האחריות״ ,השמירה על
קשר עם ״הקונסנזוס״ ושאר מושגים, קשורים
כולם בצנזורה עצמית, בחוסר יכולת להתנגד, או
אפילו ברצון לסייע לשילטון במידת האפשר,
חרף ״ההסתייגות המוסרית״ ממעשיו של השיל־טון.

ויתור
על מאבק
אני רוצה להסביר כמה דברים שנראים לי
משמעותיים באימפוטנציה של האינטליגנציה

ס 5 9 5 9ס ס 5 9 5 0 9ס > 0 9 0 0ס 5סססססססס 9ססס 9ס 66ס ס 4ס: ס י: ס :ס > :י: ס :ס: ס > :ס ס :

הישראלית ברובה הגדול. אחרי הכל, מעבר
לשביעות־הרצון העצמית מונחת עובדה בולטת:
בשמונת חודשי האינתיפאדה (בעת כתיבת
מיכתב זה) נעשה מעט מאוד בשטח המחאה
הפוליטית. נוכח הגבורה הפלסטינית, נוכח ההידרדרות
המוסרית והפוליטית של ישראל לשפל
שאיש מאיתנו לא העז לרמות לעצמו, בולטת
האימפוטנציה של היונים, מחנה־השלום, או
השמאל. הוסף לכך את העובדה שבמשך שנים
שימש תירוץ ״העמדות של אש״ף״ — ואני
טענתי תמיד שהיה זה רק תירוץ — סופרים
ואנשי־רוח, כאמתלה שלא להשתתף בשום מחאה
שפירושה היה סולידריות עם הפלסטינים. באו
התפניות שבאו ומיסמך בסאם אבו־שריף והחלטות
ועידת אלג׳יר והכרזות הפעילים הפלסטינים
בשטחים וחוזה השלום ההיסטורי שלכם —
אבל לגבי חלק גדול, או בולט, מאותם
״מתלבטים״ דבר לא השתנה. חלק מהדברים הללו
הסברתי, או ביקשתי לשרטט באפר״ם חוזר
לצבא.
מילחמת־הלבנון הולידה בי את הרצון להבין
מניין נובעת הנכונות המהירה כל־כך לוותר על
מאבק. אלא שבמחזה הזה צימצמתי את עצמי,
אולי צימצמתי את עצמי יותר מדי. הסתפקתי
בהתחשבנות עם המיתוס והינחתי לעולמם
הקונקרטי של בוראיו־מחדש של המיתוס. הנושא
המעניין, לדעתי, הוא כיצד משוחזר המיתוס,
כיצד מיוצר מחדש השקר, או ה״אני מאמין״
הקיבוצי המאפשר לשילטון להמשיך ולהוביל את
עמו כעדר. זהו ניסוח זמני. אני חושב שאסביר את
הדברים טוב יותר אחר־כך.
התפקיד הזה, השילטוני, של חלק גדול ורב
מהאינטליגנציה הישראלית וחוסר־היכולת הפא־תטי
שלה למלא תפקיד אופוזיציוני(״לאמר לא״,
בלשונך) הוא נושא דחוף לניתוח. לא מתוך
קנטרנות או סקטאנטיות. יש לעסוק בכך בזהירות,
כדי לא להפסיד שותפים אפשריים לדרך.
קח למשל את א.ב. יהושע, או את עמוס עוז, בתור
דוגמאות לסופרים שלא זו בלבד שלא התנתקו
מעולם מראיית־העולם הבסיסית והעמוקה של
סופרי דור תש״ח אלא שהם — בנושאים
החשובים ביותר — שותפים נלהבים ממש כמו
ה״וקנים״ ,לאותה מיתולוגיה, לאותו ספר כללים
סמוי של ״עם המדינה, תמיד״.
נכון, החברה הישראלית זזה מאז 1948 לכיוון
יותר שבע והדוניסטי, פחות פוריטני וסוצ־יאליסטי,
וכך׳גם סופריה. אבל בבסיס נשארה
ההתייצבות לצד העלית השלטת לצורך ביצור
האידיאולוגיה השלטת. לא התנגדות, חס ושלום,
ולא — בשום אופן — ניסיון לנסח אלטרנטיבה
אידיאולוגית.
אני עלול להיות מובן שלא כהלכה. אינני
מדבר עכשיו על הצהרות או אפילו הצהרות־פעולה
פוליטיות. א.ב. יהושע משתתף מדי פעם
בפעילות הפוליטית הספוראדית והמפונקת של
המחנה היוני. כמוהו גם עמוס עוז. הלוואי שהיה
להם אומץ־לב גדול יותר. למשל, בשלב הראשון
של מילחמת־הלבנון. אותם שלושה שבועות
טראומטיים, שבהם נתן הלייבור הישראלי ארכה
לבגין ולשרון להצליח במילחמה, לפני שהחליט
לצאת כנגדה. מה הפך את האינטליגנציה
ששתקה למסורסת כל־כך? הפחד? לא. חישוב
קארייריסטי של ״להיות במרכז״? לא. בשבוע
הראשון של המילחמה הכנו עצומה. קראו לה די.
חתמו עליה הרבה מאוד אנשים ״חשובים״ ו״לא
חשובים״ וסיפורה הפך כבר מזמן ראוי לתיעוד:
היא צברה תאוצה, הביאה להקמת ועד רחב נגד
המילחמה עד כדי הפגנה גדולה בכיכר מלכי-
ישראל. שבוע אחרי ההפגנה הזאת יצאה ״שלום
עכשיו״ לרחובות וההמשך מוכר יותר.
מכל מקום, מה הביא את א.ב. יהושע לסרב
לחתום על העצומה? הוא הסביר שהוא מרצה לפני
חיילים וחשוב לו מאוד שלא לאבר את התפקיד
הזה. עמוס עוז הקשיב לנוסח העצומה שקראתי לו
בטלפון. כשהגעתי למישפט האופרטיבי, כלומר
המחייב( ,כלומר הקרוב ביותר לפעולה מעבר
לחתימה) ״ייסוג צה״ל מיד״ (או משהו כזה) ,באותו
רגע הפסיק אותי עוז ואמר ״לא״ .זה היה השלב
שבו הפסיקו אותי כמה וכמה ״אישים״ ,כאשר
קראתי באוזניהם את הנוסח, והאמת היתה שבין
מארגני העצומה לא היתה שום נכונות לוותר על
המישפט הזה.
אני מוותר בצער רב על הדיון במידת אחריותם
של השותקים באותם שלושה שבועות למה
שאירע אחר כך. בדרך כלל הם מסתתרים מאחורי
הטענה שלקולם בלאו הכי לא יכול היה להיות
ערך. מצד שני, הסירוב להשתתף בניסוח זה או
אחר של עמדה, מלווה תמיד, אצל אותם אנשים,
במתן חשיבות עצומה לטכסט, כאילו לקולם יש
ערך גדול מאוד (כאשר הם יכולים לחנך אותנו,
לדוגמה) ,ואני סבור כי להסבר התופעה ררוש דיון

נוסף באופן שבו מתפקדת האידיאולוגיה השלטת.
מבחינה אידיאולוגית (להבדיל, מדי פעם,
מהבחינה הפוליטית) האנשים האלה: עוז, יהושע,
גבריאל מוקד, אהרון מגד, משה דור, ואחרים,
חלקם טובים וחלקם רעים, הם שותפים מלאים
באידיאולוגיה השלטת ואף לא אחד מהם מסרב
לשרת את האידיאולוגיה הזאת.

שרותים אידיאולוגיים
קשה קצת להגדיר כאן, בלי ציטוטים או
דוגמאות, בלי ספריה או רשימות קודמות, את כל
מה שאני רוצה לומר על אידיאולוגיה. אני סבור
שקשה לתאר מציאות נתפסת בעיני בני־אדם בלי
אירגון אידיאולוגי. האירגון הזה מחבר את
העובדות, את הפרטים, את התופעות. האידיאולוגיה
השלטת מצויירת כמובן ביתרון עצום,
אפילו אם לא נניח שהשילטון מוכן לשלם הרבה
תמורת שרותים אידיאולוגיים(וכל שילטון מוכן
לשלם הרבה תמורת שרותים כאלה; ראה את
היחס לאנשי־רוח מטעם, בכל שילטון) .אפילו אם
לא נניח את זה, הרי לשילטון יש כוח עצום
בקביעת סידרי העדיפויות של סדר־היום הפוליטי
(יצירת חדשות, למשל: הגדרת טיבן של החדשות
— רצח, או הרג, נפילה בתפקיד או הי״ד).
לשילטון יש כוח עצום בעיצוב מחדש של תודעת
נתיניו: שמות רחובות, הלוויות צבאיות בטלוויזיה,
צנזורה, קייטנות, מתנ״סים, תוכניות־לימוד,
נשיא המדינה, סדרות־חינוך בצבא, חגים

חלק מהאידיאולוגיה הרחבה יותר השולטת
במערב, אבל אפשר לראות כמה היא שונה ממנה
בבואה לדון בכל הקשור למשל באופיה היהודי
הבילעדי של המדינה. לפני השער הזה נופל
הליברליזם האירופי, המשמש בררך־כלל מעין
מצפן לעלית השלטת בארץ, בכל הנוגע להתנהגות
ביחס לשאלות מוסר.
להתייצב מול אידיאולוגיה שלטת — קשה.
חברה כמו שלנו לא סולחת למתנגדיה האידיאולוגיים
בקלות, אלא אם הם עושים הרבה מאוד
מאמצים של חזרה בתשובה. ראה, כמה עמל משה
סנה ז״ל טרם מותו כדי לחזור בו ולזכות במחילה.
או קח למשל את נתן זך. באחרונה, נוסף על
המפלה הפוליטית שהנחתת על השילטון עם
ביטול פסטיבל השירה הבינלאומי, פגעת לפחות
בשתי נקודות רגישות באידיאולוגיה הישראלית:
וקודם כל בבילעדיות היהודית( .לא יעזור כלום,
לכהנא יש הרבה מאוד אויבים פוליטיים. כל
המיפלגות. אבל כהנא צמח על קרקע ישראלית
מאוד. שום דבר שהוא אומר אינו זר לרקע האידיאולוגי
הישראלי, גם אם הוא פישט את הדברים
כיאה לגיזען ברוח הנאצית).

גשר עם הימין
הנה, קח את החתימה על מיסמך־השלום עם
הסופרים הערבים. לדחות חתימה על מיסמך כזה,
שמבחינה פוליטית אין בו רבב, גם מבחינת

אבל אני רוצה לקצר ולגעת בנקודה השניה
שפגעת בה. דן מירון הרבה לעסוק ביחסים בין
המימסד הציוני והמדינה לבין הספרות העברית.
אני חושב שהוא החמיץ כמה דברים בתיאור
הרחב והידעני שלו. ראשית, כל המישטרים
מטפחים יחס של יראת־כבוד והערצה לספרות.
אפילו מישטרים ברבריים. טרי איגלטון, מאוקספורד,
תיאר כיצד הפכה הספרות האנגלית, זו
שאנו מכירים היום כמיקצוע בתיכון ובקולג׳
(כלומר, אינגליש) ,ישות רחבה וכביכול עצמאית,
כיצד נולדה בתורת שכזאת במהלך המאה ה־19
כנושא מרכזי ביצירת אסתטיקה וגורם מחברת
ומלכד בחברה מסוכסכת, מפוצלת ונטולת
תרבות אחת מגובשת. ממש כך מתפקדת הספרות
העברית, מבחינת השילטון, אצלנו. קח את טווח
הזמן שבו נזקק תמיד מישרד־החינוך עד שהוא
משלב סופרים בתוכנית־הלימורים. קח את מושג
הקאנון ואת הזהירות ה״חינוכית״ וה״אסתטית״
שבה נוהגים קובעי טעם וחינוך באותו קאנון של
״כיתבי קודש״ .והנה בא הקאנון בהא־הידיעה,
נתן זך, ונוסע במהירות של 120 קמ״ש במקום
שבו הולכים על קצות האצבעות ובלי להוציא
הגה. בקצרה: השילטון מתייחס לתרבות כאל
מוסיאון. במוסיאון לא כותבים סיסמות על
הקירות.

ספרות אלטרנטיבית
רן מירון החמיץ לדעתי את האופן שבו ספרות
מעניקה, בכל החברות, או לפחות בכל החברות
שאני יודע משהו לגביהן, את הקוהרנטיות (הלכידות)
שהעלית השלטת חרדה כל־כך לשלומה.
(תרבות עדתית בארץ יכולה להיות מוסיקאלית
או ריקודית, אבל לא מילולית, כי האיום על
הקוהרנטיות אסור לו לחרוג מהפונקציה המוסי־אונית,
הפולקלורית, המוניסטית ).לכן, כל
המישטרים זקוקים לסופרים: כדי שיעניקו סמלים,
כדי שיהיו בעצמם לסמלים, כדי שיהיו
סיבת הקיום, התרבות הלאומית( .מירון אמר לי
כמה פעמים שבארצות־הברית אין מיחסים חשיבות
לסופר. אני חושב שהוא טועה בכך שהוא
מחליף בין מושג הספרות העכשווית לספרות
הקאנונית).
כיצד מעניקה הספרות את הקוהרנטיות, את
ההשלמה, את עבודת השילטון? לפעמים באמצעות
תכנים, לפעמים באמצעות הוראת התכנים
בבית־ספר (תוך כדי עיוותם השיטתי) ולפעמים
דרך הפיכתו של הסופר למונומנט השייך ל״כל
העם״ ,וכו׳ וכו׳ (היריעה קצרה ואני מדלג) .לכן,
לא סולחים לסופר כאשר הוא שולל את
הקוהרנטיות הנפשעת הזאת שחברות זקוקות לה,
בדרך כלל, כדי לעשות דברים שלא ייעשו. לכן,
למשל, נענשתי אני כל־כך הרבה על השירים
הפוליטיים שלי שפורסמו בסימן קריאה, ולא
משום שאמרתי את האמת על מש אמודם, אלא
משום שעשיתי זאת במיגרש שבו אסור
לעשות דברים כאלה. את הדת הישנה מחליפה
בזמננו הדת החילונית — אסתטיקה, אמנות,
ספרות — וכמו לכל דת, גם לדת הזאת יש
מקומות קדושים.
המקום, כאמור, קצר ומיכתב אינו יכול להיות
טיוטה למסה. אני רוצה רק להוסיף שסאטירה או
פארודיה הם כלים ״נוחים״ ,באין כלי אחר
להתמודד עם האידיאולוגיה השלטת. אבל נראה
לי שהדבר החשוב ביותר שיקרה — אם יקרה —
בתחום חיי הרוח שלנו יהיה הפניה לכתיבה של
ספרות אלטרנטיבית. אני לא: מתכוון לספרות
אידיאולוגית, במובן המתועב עליך ועלי. אני
מתכוון לספרות שתבוא חשבון עם המימד
האידיאולוגי של הספרות שלפניה, של הסופרים
שלפניהם, וכמובן עם השילטון עצמו. שיחה
מרתקת על המימד הזה אצל עוז ויהושע היתה לי
עם לאה צמל, שהפתיעה אותי בניתוח יפהפה של
הפעולה כמיבנה חוזר אצל שני הסופרים הללו.

שיבחי הקונסנסוס, צילם: האנס רייך
העתים והיהושועות, לטובת ״גשר״ עם הימין
ומועדים, ומה לא? אלא שהדיבור על ״קונסנזוס״,
בישראל, זהו בדיוק הגרעין הקשה של האידיאו
״שטיפת־מוח״ ,או ״סדר־היום הלאומי״ ,או
אולוגיה הישראלית — הסולידריות שבתוך
״עקרונות־יסוד״ ,כל אלה הם ביטויים חלקיים, או
הלאום חשובה תמיד יותר מכל סולידריות אחרת.
תיאורים חלקיים למציאות הממשית לגמרי
זוהי הנקודה הרגישה האחת שבה פגעת בגדול.
הנמצאת מייד מעבר לאלה — האידיאולוגיה
אגב, בעניין הזה פועלים השילטון ושליחיו בצורה
השלטת, זו המעצבת את תודעת נתיניה.
הגסה ביותר, תמיד. גם כאשד מדובר בפעולות
אילו היה לי זמן, לפחות כמו שיש לסופרים
שיטור או בביטויים אחרים של ״מחשבת השיל־אחרים,
הייתי יושב יום אחד לכתוב מסה, או אולי
טון״ :בהפגנות בשטחים, למשל, הדבר המוציא
אפילו ספר על האידיאולוגיה הישראלית. זו
ביותר את הצבא משלוותו הוא התייצבותם יחד
כמובן מורכבת מחלקים גדולים של האידישל
יהודים וערבים ;,האופן שבו מגיב רבין־סומוזה
אולוגיה הציונית שבמרכז האידיאולוגיה
על מיפגשים של פלסטינים מהשטחים עם יהודים
הישראלית (אבל הזהות, או הדמיות אינן כה
מישראל: ושוב, היחס המתנכר אל המיסמך שחלק
פשוטות) .הסוציאליזם של השמאל הציוני,
האימפוטנציה שעליה דיברתי היא, לדעתי,
גדול מן הסופרים ״היוניים״ גילו, כל אלה
ששימש מרכיב בסיסי באידיאולוגיה הישראלית,
הסבר אחד למלאנכוליה השמאל־ציונית, שעליה
קשורים לכלל הראשון של האידיאולוגיה
למשל, נדחה מפני המציאות או מפני שרוב
דיברת בעצם בשיחות הרדיו היפות בגלי צה״ל
הישראלית — פילוג איננו טוב, חילוקי־דיעות
המימסד הציוני לא התכוון ברצינות לסוציאליזם
בימים הרעים ההם. הרי אינך יכול להתנגד
אפשריים, אבל בבית, אסור להתחבר עם
כזה. האידיאולוגיה הישראלית היא אידיאולוגיה
פוליטית ולהסכים אידיאולוגית מבלי להרגיש
ערבים כנגד יהודים, ויהיו יהודים אלה אשר
קפיטליסטית מובהקת על מאפייניה הבסיסיים,
כמי שהולך ורגליו אינן נעות.
יהיו.
כמו הישרדות החזקים, רווח לפני הכל וכו׳.
היחס הדתי־במעט לצבא גם הוא נבנה בהדרגה
באידיאולוגיה הישראלית על כל אגפיה,
נוכח ה הי דרד רו ת ה מו סרי ת והפוליטית של י שר אל לשפל
ה״ימניים״ וה״שמאליים״ .צריך — בתיאור
שאיש מאיתנו לאה עז ל ד מו תלעצ מו, בו לטת האימפוטנציה
אפשרי של האידיאולוגיה הישראלית — לבדוק
ש ל היונים, מחנה־ה שלום, או השמ אל. התפ קי ד הזה, השהיטב
את מקומם של הדת, דיני האישות, שאלת
״מיהו יהודי״ והאופן שבו הדת מעניקה שרות
לטוני, של חלקג דו לורב מהאינטליגנציה הי שר אלי ת וחוסר־למדינה,
המבקשת בכל מחיר לשמור על עליונות
הי כו ל ת הפאתט שלהלמלאתפ קי ד אופוזיציונ, הוא נושא
דמוגרפית יהודית, על ״זכות היסטורית״ ועל
ד חו ף לניתוח. לאמ תו ך קנ טרנו ת או פ לגנו ת.
יתרונות אחרים. לא סתם קם אדם בבוקר והוא עם
דתי. האידיאולוגיה הישראלית היא ללא ספק

_ הנ דון
(המשך מעמוד )5

ר״ץ היא, במהותה, מיסלגה
ליברלית־מתונה. תנועת־המר-
כז היא ליברלית־ימנית. מס״ם
היא סוציאליסטית.
מי שהולד בכיוון זה, יכול לברור לו
בין השלוש את הקרובה ביותר להשקפותיו.

ש קו בלתי־נראה אך ברור,
המבדיל ביו שלוש המיפלגות האלה
ובין שתי האחרות — רק״ח והמתקדמת.
השלוש הן מיפלגות מימסדיות,
אמנם בקצה הקונסנזוס הלאומי אך
עדייו בתוכו. שתי האחרות הן מיפלגות
חוץ־מימסדיות, מחוץ לקונסנזוס הלאומי.

ך נדמה כי היחס המיוחד

אליהן נובע מסיבה אחרת. הן
נתפסות שתיהן כמיסלנות
ערביות, שיש להן סייענים יהודיים,
כשם ששאר המיסלגות
נתפסות במיסלגות יהודיות
(״ציוניות״) ,שיש להן סייענים
ערביים.

דמותה של רק״ח ידועה ואינה
משתנית, לטובה או לרעה.
במשך דור שלם, היתה רק״ח(מק״י,
חד״ש) המיפלגה האותנטית היחידה
של האזרחים הערביים בישראל. היא
לחמה למענם, ניזונה מהם, ייצגה
אותם, בעודה שומרת על קשר הדוק
מאוד עם מוסקווה והגוש הקומוניסטי
כולו.
בהיותה ״מיפלגת השילטוך במיגור
הערבי, סיגלה לעצמה רק״ח תכונות
שילטוניות מובהקות. בעיניה, המטרה
מקדשת את האמצעים, כמעט כל האמצעים.

אומנם
לא על הבשר לבדו יחיה האדם. אבל, בכל בית יודעים את ההבדל המשמעותי בין סתם
בשר לבין בשר מעולה.
כל אחד יודע כי הטעם הטוב של הארוחה נקבע בטיב החומרים ולכן גם מאכלי יום־יום יהפכו
לארוחת מלכים בעזרת הבשר המעולה של ״חיים צור״.

• ב שרים • מעדני בשר • נ קני קי ם • ממר חי ם • ס ל טי ם
• אנו מקב לי םומכב די םכר טי סי אשר אי
• מתקב לו ת הז מנו ת לבי תהל קו ח
• פ תו ח יו ם יו ם מ־ — 19.00-9.00 יו ם אי, ו׳ עד 14.00

צריך לנ סו ת ומיד לתנות.

טל׳ , 03*5400554 :

498402 ,490799־ 03

כל ח ד רני ם מו בי לו ת לחיים צור ושות

חנו ת

.״ ס לווי

^ .דיאיםן

שיווק בשר

עובט׳ ע1ר *

רחתר־ 111.ר11

סוף קו 24

חי, צוד בעיית-מעדני ב שר לכד אירוע
חנות המפעל: איזור התעשייה החדש • רמת השרון מורשה רח׳ חרושת 17

רהיטי־היוקרה ״רולח־יבנץ״ בישראל
ציתות במיפלגות?!
ו אצלך
אנו מספ קי ם גם:
שירות לגילוי האזנות
מנשירים להקלטת שיחות
מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע״ב!
ת׳׳א, שלום עליכם , 18 טל׳ 286444

טרמפ

לחייל

חברת הרהיטים הוותיקה 4ננרים. שלרשותה אולם תצוגה
יחיד ואקסקלוסיבי בתל־אביב, קיבלה את ייצוג חברת־הרהיטים
הגרמנית חלף־בנץ.
החברה הגרמנית היוקרתית, לה סניפים בכל העולם, בוחרת
נציג בלעדי אחד בלבד בכל ארץ וזאת לאחר בדיקה מעמיקה,
הכוללת תחקיר כלכלי־שיווקי מקיף על החברות המעוניינות
לייצגם.
הרהיטים של רולף־בנץ נחשבים לריהוט יוקרתי, יקר,
מעולה וייחודי מבחינת עיצובם. הרהיטים עשויים מחומרים
טובים ביותר ומאפשרים שילובים מודולריים רבים.
שיווק הרהיטים יחל בחודש דצמבר, כאשר יגיעו הרגמים
הראשונים. חלקם יוצג לראשונה בתערוכת עיצוב ,89 שתתקיים
בגני־התערוכה בתחילת דצמבר.

אות־גבוד
מיגוון הרהיטים הגדול חייב את 4נגרי להיערכות מתאימה
ובחינת שיטות־מכירה מיוחדות, בהזמנות קטלוגיות כאשר
האספקה תיעשה בתוך שלושה חורשים.
מר צויבל, מייסד ומנכ״ל 4נגרים, רואה בהצלחת חברתו
לעבור את הסינון הקשה, עד קבלת ייצוג החברה הגרמנית,
אות־כבוד במיוחד לקראת כניסת 4נגרים לשנתה ה־.50
במקביל ליבוא רהיטי רגלף־בנץ יצאה החברה בקו עיצובי
חדש — £א ם £א — £1של רהיטים יוקרתיים צעירים.
חברת 4נגרים מייצרת ומשווקת רהיטים בישראל החל מ־!1939

גם אצל רק״ח, הטוב והרע הם
שני הצדדים של אותו המטבע.
מהצד האחד — העיקביות
והנאמנות המוחלטת לדרך
שלה, הדבקות בקו של מוסקווה
(על בל גילגוליו) ,המאבק לזבד
יות הערבים בישראל והתמיכה
בסלסטינים. מהצד האחר —
הברוטאליות הקיצונית כלסי
מתחרים בציבור הערבי, שלא
לדבר על אופוזיציה מבפנים.
מצבה של רק״ח־מק׳׳י־חד׳׳ש השתפר
במיקצת ברחוב היהודי בזמן האחרון.
היא פעילה מאוד בקרב אירגוני-המחאה
היהודיים, שקמו בעיקבות האינתיפאדה.
עם שיפור היחסים בין ירושלים
ומוסקווה, ושינוי היחס הסובייטי להגירת
היהודים, משתפרת גם תדמיתה.
בציבור היהודי הקטן הנמצא בינה ובין
ר״ץ ומפ׳׳ם, יכולה רק׳׳ח למשוך אל
עצמה כמה בוחרים, תור התחרות חריפה
עם המתקדמת.

אולם ציבור-הבוחרים האמיתי
של רק״ח הוא בשטח
הערבי. שם תזכה שוב בתמיכה
מאסיבית. מיססר בוחריה היהודיים
לא יעלה על כמה אלפים,
ויהווה רר; את הקצפת שעל
העוגה.
ץ^צבה של הרשימה המתקדמת
* 1לשלום הוא בעייתי יותר.
גם היא נראית בעיני הציבור
כמיפלגה ערבית לאומית, שיש בה
קבוצה של יהודים בעלי רצון טוב.

במשך ארבע שנות קיומה
היא הצליחה לבצר את נכסיה
בציבור הערבי, חרך התקסות־המחץ
הבלתי-נלאות של רק״ח
עליה. לעומת זאת לא הצליחה
ליצור נכסים משמעותיים בציבור
היהודי.
לא זאת היתה כוונת מייסדיה לפני
ארבע שנים. הם רצו להקים כוח יהודי־ערבי
אמיתי, ולא רק מבחינה סמלית.
משמע: גוף שהזרוע היהודית שלו לא
תהיה פחות ארוכה י מאשר הזרוע
הערבית, מפני שההכרעה תיפול ברחוב
היהודי. תיקווה זו התבדתה כליל.

לדעתי, גרמה לכך החלטת
התנועה — החלטה מודעת,
אחרי דיונים ולבטים — להתרכז
לחלוטין בנושא אחד בלבד:

הצורך בהידברות עם אש״ך ובהכרה
בזכות הם לסטינים למדינה
משלהם לצד ישראל.
זהו נושא מרכזי בחיינו, והוא יקבע
את גורל המדינה• אך בעוד שהוא בוער
בעצמותיהם של הבוחרים הערביים, אין
זה הנושא היחידי המפעים את
הבוחר היהודי.
הבוחר הוא אדם שלם. יש לו הרבה
בעיות, מאוויים, תיקוות ושאיפות.
הרבה דברים במדינה מטרידים אותו.
הרבה נושאים מעוררים בו התלהבות או
סלידה, והוא רוצה לשנותם.
כאשר מיפלגה נראית כאילו היא
מתייחסת ברצינות רק לנושא אחד
ויחידי, חשוב ככל שיהיה, היא מנתקת
את עצמה מהציבור. מה גם שהנושא
הפלסטיני נראה(בטעות) כנושא שצריך
לעניין רק את הערבים, לא את היהודים.

מכאן התדמית של המתקדמת,
כאילו זוהי מיסלגה ערבית,
שאיכפת לה רק מה קורה
לערבים, ושגם היהודים שבה
עוסקים רק בעניינים ערביים.
מסע-הבחירות שלה חיזק רושם

זהו מקור חולשתה של המתקדמת
בציבור היהודי, בייחוד עתה, כאשר גם
מיפלגות. ציוניות״ כמו ר׳׳ץ ומפ״ם
מדברות כבר על הצורך בהידברות עם
אש״ף ורומזות על הסכמתן למדינה
פלסטינית.
אמנם, בעבודתו השקדנית בכנסת
טיפל מתי פלד גם בכל הנושאים
האחרים שהתעוררו במהלך החיים
הפרלמנטריים. אולם תדמית סיעתו
גרמה לכך שמכל נאומיו ומהלכיו
עשתה רושם בציבור רק פעולתו בנושא
הפלסטיני (אולי נוסף על פעולתו
הברוכה נגד פרוייקט הלביא).
כוחה של המתקדמת, כמו זה של
רק״ח, יבוא לה מן הציבור הערבי.
בציבור היהודי לא תוכל להתחרות עם
ר״ץ ומפ״ם — כשם שאלה לא יוכלו
להתחרות עם רק״ח והמתקדמת בציבור
הערבי.

בציבור היהודי יצביע בעד
המתקדמת או רק״ח רק מי
שהעניין הפלסטיני בוער בעצמותיו
ממש, מי שמאמין שהוא
חזות הכל, עד כדי כך שהוא מאפיל
על כל נושא אחר.

**פ ת הבחירות של 1988 נראית
כמו תפריט במיסעדה יוקרתית. יש
בה מיבחר עצום.

נוסך על שתי המנות העיקריות
— בשר או דגים — יש
חמש-שש מנות דתיות, שלוש
מנות לאומניות, חמש מנות
ליברליות־שמאליות.
מול מיבחר עצום זה, נבוכים בוחרים
רבים. הם יכריעו, בסופו של דבר, מתוך
שיקולים שיהיו מישניים למדי: אהרה
לרמות זו או אחרת, התדמית הכללית
של רשימה מסויימת ,״מפני שתמיר
הצבעתי ככה ״,או ״מפני שבמישפחה
שלנו כולם מצביעים בעדם״.

למרבה הצער, לא תיפול
בבחירות אלה ההכרעה בעניינים
הגורליים, העומדים לפני
המדינה. שום ברירה ברורה
וחדה אינה מוצגת לבוחר. גם
הבוחר עצמו אינו בשל עדיין
להכרעה גורלית.
הכרעה כזאת תיפול מן הסתם
בבחירות שלאחר מכן — אולי בעור
ארבע שנים, אולי עור הרבה לפני כן,
כאשר יהיה ברור לגמרי מה השלום
האפשרי ומה מחירו. חודש לפני ביקור
אנוור אל־סאדאת בירושלים לא היתה
אפשרית ההכרעה החר־משמעית שבאה
אחרי קמפ״דייוויד.
לכן לא תיפול ביום השלישי הבא
אלא הכרעת־ביניים. זה יהיה צעד
ראשון בדרך.

כאשר תגיע שעת ההכרעה
האמיתית, יהיה גיבוב זה של
המיסלגות בלתי-רלוונטי. התסריט
הזה לא יהיה עוד
אקטואלי. יהיה צורך בכוחות
סוליטיים, שייצגו את הברירה.
את הבוהות האלה יש ליצור.

באלפ״ם דולר יכול אדם קצר־רואי להיפטר ממישקפיו.
יש בזה הימור מסו״ם. אלפי עשו זאת בארץ
ניתוח 1חנן!ם
הישקפ״ס
ואיג׳י מקומה, דיפלומט צעיר
) בשגרירות איטליה בתל־אביב, זוכר
בעיקר את האור החזק, שחדר דרך
עינו המנותחת, שהוחזקה פתוחה לאורך
כל הניתוח. עינו השניה כוסתה.
ידיו ורגליו נקשרו, למניעת תזוזות לא
צפויות. לרגע חש כנחקר במרתפי־המישטרה.

חוסר־נוחות זו, ושאר החרדות
המתלוות לניתוח, הקלו על לואיג׳י
ההרדמה המקומית בעינו המנותחת,
על־ידי טיפות־הרדמה, וכדורי־ההרגעה
שקיבל. כך חש במעין תררמה כללית.
תרמו לכך גס נוכחותו הבוטחת של
המנתח וחביבותם של עוזריו. בסך־הכל
ארך הניתוח פחות מחצי שעה, והכל
עבר בשלום. כשנודע ללואיג׳י שהניתוח
בוצע בעזרת סכין־יהלום
(מיקרומטרי) ולא באמצעות קרני־לייזר,
כפי שחשב בטעות, תפס את
ראשו בידיו ואמר לעצמו :״וואו, זה היה
יותר מסוכן ממה שחשבתי!״
על הניתוח קרא לואיג׳י לראשונה
בניחוניק לפני שלוש שנים, והמאמר
עורר בו עניין. כאשר נפגש בבית
חברים עם הפרופ׳ אלי בר־נביא מאוניברסיטת
תל־אביב, סיפר לו זה על
רופא ישראלי שביצע בו את הניתוח
בהצלחה. לואיגיי החליט לעבור את
הניתוח, אך משך את העניין במשך
שנה וחצי. במרס השנה החליט שזה
הזמן: עונת־הרחצה בפתח, ואיתה
הבעייה המסורתית של המישקפיים
בים. חוץ מזה פחד פשוט לאבד את
עיקבותיו של אותו רופא.

ורואה היטב. בעין־שמאל הראייה מיטשטשת,
לפעמים( ,נשאר חצי צילינדר)
,אך לואיג׳י למד ״לעשות שריר״
בעין זו, וכך חוזרת הראייה לקדמותה.
הוא נזקק עדיין לעיתים למישקפיים
מיוחדים, המתקנים את הראייה בעין־
שמאל, כשהוא מתעייף או צופה
בטלוויזיה או בסרט־קולנוע, וגם בשעת
בין הערביים.
ניתוח ה . 1<-א לשיפור קוצר־הראייה
הוא ניתוח מתוך בחירה חופשית וכרוך
בהימור מסויים. כמו בטוטו, כאשר
ההימור מצליח, הוא יכול לשנות את
חיי המנותח ולגאול אותו מהתלות
במישקפיו או בעדשות־מגע. הניתוח
אמנם יקר לכיס הישראלי (כ־2000
דולר) ,אך סיכויי־ההצלחה גבוהים
בהרבה 90

החולפת בדרך־כלל תוך חודשים מעטים.
לואיג׳י
מרוצה מאוד מהניתוח,
וחושב שזו אפשרות טובה וזולה למי
שיכול להרשות זאת לעצמו.
הוא בסדר־גודל של טיפול־שיניים,
בעוד שהתועלת גדולה בהרבה.
חגית הר־גיל, גננת צעירה מנתניה,
שמעה על הניתוח מהברים, שראו על־כך
כתבה בתוכנית תצפית בטלוויזיה.
היא התחילה לחפש אנשים שעברו את
הניתוח, עד שחברה סיפרה לה על ידיד
שעבר ניתוח כזה בהצלחה.
בשעת חיפושיה אחרי רופא שיבצע
את הניתוח, התגלגל לידיה הפרוספקט
השערורייתי של מרפאת־העיניים בבית
החפא בתל־אביב. בפרוספקט זה
מופיעה, בין השאר, קריקטורה, ובה
גבר ואשה במיטה המספרים על שיפור
ביצועיהם לאחר הניתוח. הדבר עורר
בשעתו שערוריה בתוכנית כלסטק,
והרופא שביצע את הניתוח עבר להתגורר
ברחובות.
חגית דווקא התלהבה מהפרוספקט,
ובעיקר מהגראפיקה ומהמסר, ואיתרה
את הרופא ברחובות. אך אחרי פגישה
שבוטלה איבדה את הקשר עימו. את
הניתוח עשתה בסוף אצל רופא אחר,
ואחרי שתי בדיקות־עיניים מקיפות
הגיעה לניתוח. למרות שכל גופה נכרך
בסדין, להוציא את העין המנותחת,

פעמים ביום,
שתי טיפות מכל
סוג בכל פעם. כך
מונעים אפשרות לזיהומים
ודלקות בעין הי
מנותחת.
חגית רואה כיום מצויין,
ללא מישקפיים, להוציא היחלשות
מסויימת בראייה לקראת הערב, דבר
שלא מפריע לה במיוחד. כמו כל
מנותח היא רגישה לאור־שמש
ולסינוור, במיוחד בנהיגת־לילה, אך
מיקרי־הסינוור כבר פחתו בצורה משמעותית
בעין שנותחה ראשונה.
מחיר הניתוח היה משמעותי מאוד
לגבי חגית, וגרר אובר־דרפט, חיסול
חסכונות, וכמובן — בקשה לעזרה
מהאמא היהודיה. לדעתה, הניתוח אולי
יקר מעט ביחס לזמן הקצר שהוא אורך,

במחיר של
טיפול שיניים
ך* הימור מסוכן יותר: יתכנו סיבון
\ כים שונים ואף נזקים בלתי־הפי־כים
לעין, אך הסיכויים לכך שואפים
לאפס. בכל אופן ,״פרס ניחומים״ מובטח
מראש, ואצל חלק מהמנותחים
הוא הסיבה האמיתית לניתוח: שיפור
ניכר בקוצר־הראייה.
לואיג׳י, טיפוס לאטיני שופע הומור
ושימחת־חיים, מספר בבדיחות־הדעת
על בעיות־הזהות שגרס לו הניתוח: הוא
טרם התרגל לפרצופו החדש, ולפעמים
חש נוסטלגיה כה עזה למישקפיים,

קטע מהניתוח(מתוך ספר מדעי)
כמו הטוטו, הנא יכול לשנות את החיים
בבדיקות שערך לו הרופא נאמר לו
שסיכוייו להצלחה בניתוח הם ״פיפטי־פיפטי״
והוא החליט להמר. לואיג׳י
מרכיב מאז קטנותו מישקפיים בעלי
מיספר גדול מאוד8 דיופטר, שהם
עבים במיוחד. כיום, חצי שנה לאחר
הניתוח, הוא מתהלך ללא מישקפיים

אפשרות של אוברן־הראייה, ודרוש
אומץ לגשת לניתוח אחרי קריאתה. אך
אילנה, שהיתה מעודדת מהצלחת
אחיה, עברה ניתוח זה בהצלחה. כיום
אין היא זקוקה עוד למישקפיים, למרות
שהראייה בעין־שמאל חלשה מעט(חצי
מיספח.
כשאילנה מספרת כמה זה מרגש

שהוא מרכיב אותם גם ללא צורך. גם
חברתו מתלוננת שהוא נראה פחות
אינטלקטואל ללא המישקפיים.
הוא הגשים את חלומו להתרחץ בים
ללא מישקפיים, למרות שעד לאחרונה
סבל מרגישות רבה לאור־שמש, ונזקק
למישקפי־שמש. זוהי תופעה שכיחה,

הרגישה נוח בשעת הניתוח, שעבר תוך
דקות מעטות. אחרי הניתוח ישנה
שעתיים, ויצאה לדרכה.
כיום, שבוע אחרי הניתוח בעינה
השניה והראשונה מנותחת תמיד חודש
לפני השניה) ,היא עדיין בטיפול אנטיביוטי
אינטנסיבי: שתי תרופות, ארבע

אך היא מבינה שהוא כולל גם ביקורים
חוזרים ואישפוז ביום ־הניתוח.
אילנה אשכנזי מלוד החליטה לעבור
את הניתוח אחרי ששני אחיה עברו
אותו בהצלחה.
חוברת־ההסבר שקיבלה לפני הניתוח
מפחידה, לדעתה, שכן היא מזכירה

לראות הכל בלי מישקפיים, הילדים
סביבה צוחקים, שכן זו לא הפעם
הראשונה שהם שומעים זאת. אילנה,
כמו חגית, נתקלה בקשיים במימון
הניתוח, אך הגיעה להסדר לפריסת־תשלומים.
חבל, לדעתה, שאנשים
יוותרו על ניתוח זה בשל המחיר.
חברתה כבר נרשמה לניתוח ותעבור
אותו בקרוב.
סוניה בנימין, ישראלית המתגוררת
בלוס־אנג׳לס, הגיעה ארצה לביקור־מולדת
במיוחד כדי לעבור כאן את
הניתוח, ולחסוך בכך אלפי דולארים
מהמחיר הנדרש באמריקה. את הניתוח
היא מתארת כקצר ביותר, ובמהלכו לא
הרגישה דבר. היום, שבועיים אחרי
הניתוח ויום לפני הטיסה חזרה ללוס־אנג׳לס,
סוניה מאושרת ומעידה שמעולם
לא ראתה טוב יותר. מלבד
התופעות הרגילות, היא סובלת מטיש־טוש־ראייה
קל בבקרים.
בעיקבות המלצתה החמה הזדרזה
גיסתה להירשם אף היא לניתוח.
יש גם מנותחים מאוכזבים, שאינם
מרוצים מחדות־הראייה אחרי הניתוח,

ד; ילאזפד ₪
(המשך בעמנד )32

נ!1נ 1ד 1גשד ניסי ( ב עז ר ת רנה) ג א1ן
ך ולדתי בסודאן ב־ , 1922 בעיירה
^ ק טנ ה הנקראת ואדמדני.
היתה לי ילדות יפה. אז ניתן היה
לחיות טוב בסודאן מכסף מועט.
אבי היה פקיד ממשלתי. הוא היה
מושל העיר פורט־סודאן, לחוף ים־סוף.
הוא הרוויח משכורת גבוהה, יחסית
למשכורות אז בסודאן, אבל נמוכה
במושגים שלנו.
יחסי יהודים־ערבים? אני לא זוכר
שהיה הבדל בין המוסלמים לבין היהודים.
היחס כלפי הנוצרים היה שונה
לחלוטין. כינו אותם ״אנשים חסרי

דת״ .אינני זוכר שצעקו אי־פעם לעברי
כינויים כאלה.
למדתי בבית־ספר נהדר. לא, זה לא
היה בית־ספר יהודי.
אני הייתי האח השני. יש לי שני
אחים ואחות אחת. לי יש שתי בנות ובן.
מה חלמתי להיות כשהייתי קטן?
כשהייתי מאוד־מאוד קטן, אבל זה היה
כשהייתי ממש קטן, טיילתי עם אחי
בסודאן. אני זוכר איך ראינו כוכב נופל,
ואז אמרתי מהר לאחי :״אני עומד
להיות איש עשיר, איש מאוד גדול!״
וכך קרה.
(רנה מתקנת אותו במהירות :״אל
תגיד,גדול׳ .אתה איש פשוט, צנוע, לא
סנוב)״.

קרים, כדי שתוכל להחזיק מעמד
בצום...

• כסף :״כשעברנו
רז נווה, סיגנוך ח״
השתנה!״
יך התעשרתי? אוהו:
שירתתי בצבא הבריטי. השתחררתי
ב־ 1946 ושבתי לסודאן• .התחל-

תי בעיסקי ייבוא וייצוא עם אחי הגדול,
לא בהיקף גרול.
* שהיתה אז למעשה מושבה נדי־טית.
להלכה שלט בה שילסון משותף
(קעדומיויון) בריטי-מצר.

וחלק מהן אפילו שלחתי לישראל. כן,
מסוראן: כלומר, ישראל נקראה אז
פלשתינה.
נקודת־המיפנה? לא קרה לי שום
רבר כזה, שפתאום חשתי שהשמיים הם
הגבול, שאהיה כל־כך עשיר ...כל עוד
חייתי בסודאן, הכל היה כל־כך מוגבל.
העשייים בזמני, בסודאן, היו מסוג
אנושי מסויים. למשל, מנהל־בנק
הרוויח 6,000־ 7,000 לירות. אם הרווחת
1,000 לירות — היית איש עשיר.
מעבר לזה נחשבת למאוד עשיר.
ב־ 1957 עזבתי את סודאן. פתחתי

המיפנה! כל סיגנון חיי השתנה.
בסודאן יש לך משרתים ככל שתרצה.
פתאום, בשווייץ, התקשינו למצוא
משרתים. רנה חיפשה וחיפשה.
בסודאן היינו נפגשים 30־ 40 מיש־פחות
מדי לילה. היה לנו מועדון יהודי.
זה היה כמו באפריקה. חיינו חיים קולוניאליים.
פתאום, בשווייץ, אנשים
היו קרים יותר, מסוייגים איש מרעהו.
הצטרכנו להיהפך תחילה לאנוכיים
כמו כולם...
(רנה :״לא, לא, לא הפכנו לאנוכיים!
רק אז הבחנתי שיש הבדל כין אשכנזים

מישרד בז׳נווה.
מוזר. אז בדיוק חזר אחי לנהל את
המישרד בסודאן. לא חשבתי אז שאני
עוזב את סודאן לתמיד. חשבתי רק
שאני הולך לנהל את המישרד בז׳נווה
למשך כמה שנים ...וזאת היתה נקודת־

לבין ספרדים, בגלל התפילות השונות.
בסודאן היינו כולם יהודיים. לאט־לאט
התחילו להזמין אותנו לאירועים. כעבור
כמה שנים הפך בעלי ליושב־ראש
כל הקהילה היהודית בז׳נווה.״)
עשינו מהקהילה היהודית בז׳נווה
דוגמה לכל קהילות־העולם. בכל זאת
יש לנו שני בתי־כנסת, ספרדי ואשכנזי.
נכון. הקהילה היהודית בזינווה
התרחבה ואנחנו, הספרדים, יש לנו
תפילות משלנו, שאנחנו אוהבים...
(רנה :״ידעת שיש לנו בית־הכנסת
המפואר ביותר בעולם? בנינו אותו בזמן
שהתגוררתי בדירה נורמלית, לא
בדירת־מותרות!״)
בנינו מיקווה. קודם לכן, נהגו לטבול
את הכלות באגם ...עכשיו יש מיק־ווה.
כיום
אנחנו מתגוררים בדירה המחוברת
למלון נו1ה־ה, לט1ן (שבבעלות
גאון).
אנחנו עדיין שומרים לעצמנו גם את
הבית שבו התגוררנו בז׳נווה במשך
שנים, שם גדלו הילדים, זיכרונות.
מהו הסוד שלי, איך התעשרתי?
יכולת, כישורים!

מכיוון שהייתי קצין בריטי בדימוס,
בדרגת סרן, יכולתי להיעזר בבריטים,
ואכן קיבלתי מהם עזרה רבה.
היה לי בנקאי יווני, איש מאוד־מאוד
סימפאטי. הוא האמין בי והילווה לי
כסף. בעזרת הכסף הזה קניתי סחורות,

#הווים :״זו הפעם
הראשונה שאני מונו
עריהם..״
בא היה איש גדול. בפורט־סו-
ראן, שם התגוררנו, היו אולי שבע,
שמונה מישפחות יהודיות. הוא נהג
להזמין אותן לחגים כמו פסח, ראש־השנה.
הוא ניסה להיות עימן בקשר.
הוא עזר ליהודים רבים ב־, 1938 , 1937
כשהתחילו הנאצים ברדיפת היהודים.
הוא נהג להחדיר יהודים, שהצליחו
להימלט מגרמניה, לתוך סודאן. לחלקם
סייע להגר אחר״כך לארצות־הב־רית.
חבל שלא היה בעמדה בכירה
יותר, כי אז יכול היה לעזור ליהודים
רבים יותר.
אבא דיבר שמונה שפות רהוטות.
הוא היה אדם נדיר. הוא נפטר ב־. 1956
זאת הפעם הראשונה שאני מדבר עליו
בפורום שהוא לא־מישפחתי, בראיון.
הוא לא היה האדם הדומיננטי ביותר
בחיי, מפני שלא ניסה לכוון אותי. אבל
הוא מאוד אהב אותי. הוא האדם שהערצתי
יותר מכל.
אמא? היא היתה רק עקרת־בית,
עקרת־בית טובה. היא נפטרה לפני
שלושה חודשים( .רנה, אשתו, מתחילה
לבכות :״היא היתה אשה מאוד טובה.
היינו מאוד קרובים אליה. היא מאוד
חסרה)״.
היא נפטרה בז׳נווה, שם התגוררה
בשנים האחרונות.
המישפחה היתה יותר בהשפעתו של
אבא. אמא השפיעה על חיי פחות ממנו.
היא היתה אמא טובה. כשאני נזכר
בתנאים שחיינו אז ...כשאני נזכר איר
שביום־כיפורים חם במיוחד — החום
של סודאן! — שפכה על ראשה מים

^30 •1

• שואל :״מביקוו׳
הראשון בה, אני זוכו
המוני יתושים!״
^ ני זוכר בבירור את הפעם הרא־שונה
שביקרתי בארץ־ישראל. זה
היה ב־ . 1939 ביקרתי עם אבא.
אני זוכר שישנו לילה בחדרה. התעוררנו
בבוקר, כשאנחנו עקוצים ושרו־טים
בכל חלקי הגוף. הבטתי מסביבי
וראיתי המוני יתושים וזבובים, כל מיני
ברחשים.

רנה וניסים גאון, השבוע בירושלים
.כוכב נפל. ואמרתי ס״ד: אני אהיה עשיר!״

מאז ומתמיד התעניינתי בנעשה
בישראל. את חושבת שקל להיות נשיא
המגבית היהודית במשך 20 שנים? ומה
עם נשיאות הבונדסל ומה עם תפקיר
יושב־ראש מועצת־המנהלים של אוניברסיטת
בן־גוריון? ונשיא הפדרציה
הספרדית העולמית? אנשים במעמדי
הכלכלי, בהיקף־עסקים כמו שלי, מעדיפים
לתת צ׳ק ולשכוח את השאר.
אני רציני. לא אשכח את היום שבו
ביקרה גולדה מאיר בבית־הכנסת. באותו
היום גייסנו 35 מיליון דולר!
צריכים לדעת למכור את ישראל.
במקום לבכות, לספר על צרות, צריך
למכור את ישראל בצורה אטרקטיבית.
לא לספר :״אני חפרתי במעדר!״ כל
השומעים בורחים. מי רוצה לבוא לחפור
במעדר?

פוליטיקה ישראלית? היתה לי מעורבות
חזקה בתנועת הפנתרים השחורים,
בנושא האשכנזי״ספרדי.
נושאים מדיניים? לדעתי, יש לפתוח
בריאלוג. אני ארם הנחוש ברעתו,
מתמיד. כשיש לי רעיון — כן, גם
מדיני — אני הולר ודוחף אותו עד
הסוף המר.
איר דוחפים רעיון בישראל? אני
רוחף הרך הפוליטיקאים, דרך המנהיגים,
חברי־כנסת, שרים.
אני לא ישראלי, אני לא חי פה.
מדוע שלא אחזיק פה בית? כשלא
אוכל יותר להועיל לישראל מחוץ לה
— אבוא לגור פה.
האם לא הייתי רוצה להיות פוליטיקאי
תחת לדחוף רעיונות דרך פוליטיקאים
אחרים? היכן? בישראל? בעצם

שהתערבתי לטובתו. הצטרכתי להתערב.
אבל
הוא נשיא טוב. גם קודמו, יצחק
נבון, היה נשיא טוב. התערבתי גם
למען בחירתו.
מי סיפר שהרעיון לבחור בהרצוג
היה שלי? אסור, אסור לבטוח באף אחד,
הכל דולף...

• מנחם בגין,, :הוא
זוכו את שמות
הנכדים שרנו
^ ן, אנחנו — רנה ואני — עריץ
^ בקשרים הדוקים איתו. בכל ביקור
שלנו בארץ, אנחנו מבקרים אצלו.

עזר־כנגדו רנה, אז והשבוע
.הנבר ח״ב להבין שתפקיד האשה אינו מיש(!,׳

איש־עסקים גאון
.אל פוחד מאליהים. לכן אני מתפלל אליו ואני
פוליטיקאי! אבל אין לי חשק להיות
פוליטיקאי במובן של חבר־כנסת. זה
לא מדבר אלי. אני לא יכול לשבת
במקום אחר. אני חייב לזוז כל הזמן. אני
יותר מדי אקטיבי. מישהו יכול לדמיין
אותי כפוליטיקאי מהמניין, הנשלט
על־ידי שלושה בחורים עם זקן? אה?

• הנשיא הוצוג; ,,מי
סיפו שהועיון רבחוו
בו היה שליד
ף* שחיתנתי את בתי לבנם של
אורה וחיים הרצוג, ערכנו בישראל
טכס, נוסף על הטכס שערכנו בחו״ל.
יואל (הרצוג) הוא בחור נהדר. חתן
כזה אני מאחל לכל אחד. לא אשכח איך
דויד בן־גוריון — אז כבר היה זקן —
תפס אותי ביד ואמר לי :״גיסים גאון,
מקומך פה!״ נשבעתי אז לבן־גוריון:
״יבוא יום ואבוא לישראל!״
היחסים של אשתי ושלי עם מיש־פחת
הרצוג טובים מאוד. יואל נסע עכשיו
לפאריס, לפגוש שם את הוריו(הזוג
הרצוג שהה בעת הראיון בביקור ממלכתי
בצרפת).
האם אני אחראי לנשיאותו של הר־צוג?
סיפרו שאני אבי הרעיון? אין תגובה!
נכון, אין תגובה זהו גם כן סוג של
תשובה.
בעת שהרצוג נבחר, הליכוד היה
בשילטון. היה קשה להעביר את בחירתו
של הרצוג(איש המערך) .אז ברור

בין ביקור לביקור, אנחנו מטלפנים
אליו. בזמנו היינו ביחסים מאוד טובים.
עד עצם היום הזה, הוא זוכר את שמותיהם
של כל הנכדים שלנו, את גילי־הם.
הוא
נראה זקן בהרבה מגילו, רזה
מרי. הוא היה כל־כך קשור לאשתו, עד
שאחרי מותה...

• טגישות עם מנהיג
עוב,, :הם אומו:,
מה ש לו בניסד
^ ני רוצה מאוד להיפגש עם מני
היגי־ערב, כדי לעזור לתהליך־
השלום. אני מדבר בשפתם, מכיר את
דרך חשיבתם — זה חשוב.
קיבלתי מהם הזמנות בלי סוף, לבוא
ולשבת. ביקשתי מממשלת־ישראל למנות
אותי כשליח. עד כה לא קיבלתי
שום דבר רישמי.
אני נפגש עם מנהיגים ערביים, עם
רבים מהם — בלי שמות. הם אומרים
לי :״אנחנו רוצים בשלום, אבל האחים
שלך בישראל ...מה יש לך בכיס?״
ובאמת, מה יש לי בכיס? בכל עת
שהממשלה תרצה בי — אני מוכן
ומזומן, אני לשרותכם.

#דת :״בתאום התחלתי
רתוגר את הדת.״
ך* ן, יש דבר אחר שעליו אני מת־
^ חרט. אני מתחרט על כך שכסו־

ראן, שבה גרלתי, לא היה בית־ספר
יהודי, בית־ספר עברי, שלא למדתי די
על יהדותי.
לכן שבתי להיות דתי. זה קרה לפני
10 שנים. התחלתי פתאום לתרגל את
הדת. עד אז שמרנו בבית רק על כשרות.

גרם לשינוי?(רנה קוטעת אותו:
״באחד הימים התעוררתי בבוקר, והחלטתי
להתפלל בבוקר. אחר־כך הוספתי
תפילה בצהריים, אחר־כך — ע ר
בית. והוא הצטרף אלי״).
החלטתי :״למה לא?״ אנחנו מתפללים
ביחד שלוש פעמים ביום, קמים
השכם־השכם בבוקר, כדי להתפלל. יש
לנו שני מיטבחים בבית, שני מיטבחים
במטוס. לא שני כיורים, אלא שני מיט־בחים!
אני
קורא קצת עברית. למדתי זאת
בכוחות עצמי. חלק גדול מהקהילה
היהודית בז׳נווה שומר על כשרות בגללנו.
אשתי ואני נותנים רוגמה, וזוהי
קהילה קטנה — 5,000 איש.
האם יש בי פחה כלשהו? מאלוהים!
לכן אני מתפלל אליו. אינני מפחר
מאנשים — רק מאלוהים. כשאתה אדם
חזק, אתה לא מפחד.
כן, אני גבר חי־ .התכוונתי לומר —
גבר חזק בעסקים. חוץ מזה? רך, נדיב,
אחר העובד קשה כל חייו, האוהב
ליצור.

#הקדמת הבחיוות:
״רא היה ר חרק בזה!״
עולם לא הכתבתי לאהרון(אבו־
^/חצירא) שוס־רבר!
יכולתי להכתיב, ועוד איך יכולתי.
אילו הייתי אומר לו? אני מניח שהיה
מקשיב לי. אבל מעולם לא הכתבתי לו
כיצר לנהוג. בניגוד לכל מה שפירסמו
כשאהרון גרם להקדמת הבחירות ב־
, 1984 לא היה לי שום חלק בהקדמת
הבחירות•.
מדוע לא הכחשתי? ואילו הכחשתי,
זה היה עוזר?
אני משוחח עם אהרון על המצב
הפוליטי. אני משוחח גם עם אחרים.
היום סערתי עם יצחק שמיר ארוחת־צהריים,
ועם שימעון פרס ארוחת־בוקר.
משוחחים.

#עו״ה :״רא כור,
בגרר התנאים!״
^ חיות בישראל! לקחת את אש/תי
הטובה איתי ולחיות בארצי
הבטוחה, בלי מילחמות. אם אשיג זאת
— אהיה מאושר.
מדוע אין זה ביכולתי? בגלל התנאים:
שלום, ביטחון.
* זפוצה אז הריעה שלאון ציווה על
אברחצרא להפיל אח ה 0ם שר ה. מפ1י
שזו לא שרה ה און בסשכר הכספי
שאליו ; קלע, נעיקבו ת אי-תשלום תר
בות על־יד׳ סס שלח לגדיל.,

אני אמנם לא גר בישראל, אבל )!׳30
מתושבי־ישראל בוודאי פגשו אותי או
את שמי אישית. נתתי מילגות, עזרתי.
זה כל־כך חשוב לעזור לנזקקים.
כשאדם מתחנן, מבקש, הוא כנראה
באמת במצב שהוא צריך. חייבים לתת
צ׳אנס.
אני זוכר איך שקמה תנועת־האו־הליס
והם שבתו. הממשלה קיבלה החלטה
לירות במפגינים, בגין לא היה
מסוגל לתת הוראה כזאת.
ימין סוויסה אמר אז :״אאמין רק
לניסים גאון!״ טילפנו אלינו לז׳נווה,
אבל השבת עמדה בפתח, ולא יכולנו
לטוס לישראל. ביקשו שוב ושוב, עד

שהצלחנו לנחות, כמה שניות לפני כניסת
השבת. התערבנו, הענקנו מילגות,
עזרנו ושבנו לזינווה.
שכחתי את כל העניין, עד שלפני
כמה שנים פגשנו במישהו ששאל את
אשתי ואותי :״אתם לא זוכרים אותי?״
לא זכרנו מיהו .״הייתי אחד מתנועת־האוהלים.
סיימתי תואר באמנות, בעזרת
המילגה שלכם״.
כיום עובד הבחור הזה עבורנו.
אחרים מהתנועה הפכו, בעזרת
המילגות, למוסיקאים, לאמנים.
זוהי הרגשה נהדרת — לתת, ועוד
לתת צ׳אנס.

צילם: ציו; צפריר 0

מהי אהבה?
| 0מ ה שעות א ח רי שנחתו בישראל נ מ טו ס ס הפרטי, י שנו מ ה
וניטים גאון בסוויטה שלהם במלון המלך דויד. רנה בחליפה
אדומה יקרה, נעליים אדומות, חולצה מו דפס ת וסיכה תואמת,
נלחמה בכאבים. בדרכם לישראל לא הודיע הקברניט על הנחיתה
הקרונה, ורנה נפלה. אחת מצלעותיה נשברה .״זה קרה במטוס
הפרטי שלנו,״ ניס ת ה להסביר אתה אבסורד שנתאונה ,״עם
הקברניט הקבוע שלנו״...
רנה היא אשה שמורה היטב, שנודעה כיפהפיה בצעירותה, אשה
חריפת״שכל, פיקחית, העומדת 24 שעות ביממה על המישמר כדי
שנעלה לא ימעד ויעשה טעויות. אין היא רוצה לחיות חיי פינוק
ומותרות, לבלות ימים בקניית בגדים ותכ שיטים וברכילות עם
ידידות. היא העדיפה לפתח קאריירה משלה, כיד״ימינו של נעלה.
אין ספק שהיא העומדת מאחורי הצלחתו של גאון, ה מנוונ ת
אותו והמשפיעה עליו יותר מכל.
כל אימת שגאון מחליק מעט בלשונו, נכנס ת רנה לדבריו, בחן
נשי. היא נשמעת כמי שמשלימה אותו, לא כמי שקוטעת אותו. פעם
אף ביקשה :״בבקשה, תמח קי מה שאמר. יש לי אמונות טפלות
בקשר לדיבורים כאלה...״
לבקשה כז את -אין אפשר לסרב!
רנה גאון נולדה באלכסנדריה. היא שהתה עם מישפחתה בסודאן
בחופשה, ומכאן היכרותה עם מקוס״הולדתו של בעלה. היא אחותו
של המיליונר ליאון תמאן, ויש המסבירים א ת התחרות בעסקים
ובפוליטיקה נין שני הגיסים בקשר המישפחתי הזה. רנה, כך
מרכלים, מנסה לנווט בעדינות בין השניים, אך היא נאמנה בראש
וראשונה לגבר שלה, ניסים.
הרומאן נין רנה לבין גאון התנהל נא שר שירת גאון בצבא
הבריטי. הוא היה בן ,19 היא ב ת .18״בכל יום קיבלתי ממנה
מיכתב,״ סיפר ,״ובכל יום, בכל יום, הייתי חייב לענות. זה היה קל
עבורי, מפני שהייתי ער כל הלילה. אחרי שהמילחמה הסתיימה,
היא נאלצה להמתין לנישואינו שנה שלמה. לבסוף הצלחתי לק ח ת
מטוס־מיטען מטריפולי אליה. נישאנו ב 1946-בקאהיר, בבית״
הכנסת שם״.
מאז הפכו הנישואין בין השניים לשם־דבר. מהו סו ד ההצלחה של
הקשר בינה לבין גיסים! ״אין לי מושג, באמת. ברור שבהתחלה
הייתי מאוהבת בו״...
״גבר הרוצה בקשר מוצלח עם אשה,״ ענה גיסים, נ בון מעט,
כשלחצתי עליו ,״צריך לדעת לכבד אותה. הגבר חייב להבין
שתפקידה של האשה אינו מישני. היא חייבת להיות חברתו הכי
טובה לחיים, לייעץ בעסקים, בכל. לנשים יש תכונות שלגברים אין.
הן יכולות להבחין בדברי ם ק טני ם הנעלמים מעיני גברים, לעמוד על
טיבם של אנשים. ברור שאני מדבר על נשים מסויימות, וצריך
לדעת לבחור. היא מ ת חל ק ת איתי באושר, בעצב, בימים הקשים.
היא חלק מהצלחותי. היא פרטנרית אמיתית, הן בעסקים, הן בחיי-
החברה והן במישפחה״.
״אני חלק מהעסקים שלו ״,המשיכה רנה ,״יש לי קאריירה משלי,
המשתלבת עם עסקיו: אני בוחרת בחומרים, בארכיטקטים למיב־נים
כמו בתי״כנסת. אני מייעצת, מחליטה, עובדת במישרה שלמה״.

דתיים ב7י ניפה
(המשך מעם 1ד ) 15
פה בטלוויזיה, אבל אני מציין את השבת
בתפילה, בסעודה מישפחתית ובביקור,
חברים ובני־מישפחה. אני בוחר
לציין את עונג השבת בדרך שלי.

ס זרי, שהיה ממובילי המאבק ב־
\ £ע ר פתיחת בתי־הקולנוע בירושלים
בערבי שבת, אינו הולך לסרטים
בשבת, אך דוגל בפלורליזם. במרכז
הרפורמי בירושלים מתקיימים בכל יום
שישי בערב אירועים תרבותיים שכל
דתי אורתודוכסי יראה בהם חילול
שבת מזעזע.

• איך אדם חילוני הופל פתאום
למאמין?
זה מסובך מאוד. אני לא מאמין במובן
האורתודוכסי המקובל. אני מאמין
בזכות ובחובה של עם ישראל. למדתי
עד כמה המסורת וההלכה הן יפות. לכן
הנגיעה שלי ליהדות היא לאו דווקא
האמונה בסמכות עליונה. אני מאמין
בעם ישראל, בייחוד שלו, בשליחות
שלו. עם ישראל הביא את המונותיאיזם
לעולם ובאיזשהו שלב התאבן. כל
היצירה היהודית הגדולה מאז שולחן
ערוך נעשתה בשולי היהדות. היא לא
חלק מהזרם המרכזי.

• אתה מאמין באלוהים?
אני מאמין באחריות ובבחירה ובזה

—1יתוח במקו מישקפ״ם

עה הרפורמית מזוהה עם העולם הנבואי
ולא עם סיפרי־החוקים. היא מזוהה עם
צדק חברתי, שלמות חברתית. לכן אני
לא מאמין בבחירה, אלא בחובה שלנו
להיות צודקים יותר. התנועה הרפורמית
מקיימת קשרים טובים עם מי שאינם
יהודים.

• מתוך מיסיונריות?

לא, מתוך רצון שיכירו אותנו. אנחנו
חיים בעולם שבו המגע בין תרבויות
הוא מאוד הדוק.

• זו לא תנועה מיסיונרית?

זו תנועה המעוניינת שמיספר חבריה
ופעיליה יגדל. אנחנו מעוניינים
להפיץ את תפיסת־העולם ולקרב אנשים
אלינו. לא נבצע פעולות הנהוגות
בעולם המיסיונרי.
בחו״ל אנחנו סובלים מכך שטוענים
נגדנו שאנחנו אשמים בהתבוללות.
התנועה הרפורמית מנסה להתמודד עם
השאלה של חיים בתוך קהילה לא־יהודית,
והדרך להתמודד היא לא על־ידי
דחיה. בארץ הציבור מתבולל על•
ידי החילוניות שלו, והוא מאבד את
הזהות היהודית.

• אבל למה השום שיהודי
בארץ יזוהה כיהודי?

בסיס הציונות הוא דתי, ואם הקשר
יינתק, אני לא מאמין שבקצב החיים
המטורף ובמאורעות החיים יישאר קיבוץ
יהודי במדינת־ישראל. לטובת יש־

היהודיים שם, ורבנים רפורמים אף
משיאים לעיתים זוגות כאלה.
״היהדות המתקדמת ״,אמר אזרי,
״מנסה להתמודד עם הבעייה, במרב־אות
כפולות, להתמודד עם המציאות
שבה מהווים ההומו־סכסואלים >׳15
מהאוכלוסיה בארצות־הברית. אנשים
נוטים לאתר את הסמלים הלא־רציניים
ולהפוך אותם לצחוק.
״אבל עובדה היא שאפילו היהדות
האורתודוכסית מתחילה להיפתח לקיימה,
ויש היום בתי־כנסת אורתודוכסים
שבהם יושבים גברים ונשים
ביחד, יש נשים שמתחילות להיות
מנהיגות בקהילות״.

שבכל
!תחומי־החיים הכיוון הוא שיוויון
בין המינים, ורק בית־הכנסת נשאר
חממה שבה אין לאשה מקום. הוא אינו
מבין מדוע אירגון נשים כמו נעמת אינו
יוצא למאבק נגד בתי־הדין הרבניים.
אין לו ספק שללא בית־דין רבני מדי־נת־ישראל
תהיה טובה יותר ״ובעניין
הזה אנחנו מטורפים לגמרי״.

• אז מדוע אתה לא עובר
לגור בארצות-הברית, ששם
הכל פתוח והחיים מבחינתך
נוחים יותר?
כי אצלי נכנס המימד של הציונות.
אני בא ממישפחה שגדלה דורות בארץ.
זה הבית שלי ואני נלחם על דמותו של
הבית.
המישפחה היתה כל השנים בשפרעם
ולא ברור אם מקורה בגולי ספרד או
שזו מישפחה שנשארה כל השנים בארץ.
גם מקורו של השם אזרי אינו ברור.
אמי נולדה גם היא בארץ, סבתי נולדה
בעיר העתיקה בירושלים, סבי בא מפולין.
אשתי
עלתה מברית־המועצות ובאה
ממישפחה חילונית והיא לא עלתה על
מנת לרדת.

• איך קיבלה המישפחה
•מלך את התהליך שעבר עליך?
הם לא התנגדו, למרות שלא היתה
התלהבות יתרה. הם הבינו שמצאתי את
הדרך שלי. יש לי אח אחד שהוא חבר
בתנועה.
בתנועה יש יותר חילונים שהצטרפו
מאשר אורתודוכסים שעברו ליהדות
הרפורמית. היום המטרה שלנו היא
ללכת לאוכלוסיה צעירה.

• יש לך חברים חילונים?

אזרי ובתו
״אנחע בער הפרדת הרח מהמרינה!״
שיש גורל. אני מאמין שיש השגחה. אני
מאמין יותר באדם, שאלוהים ברא אותו
בצלם. אני מאמין בתהליך שבו האדם
שואף להגיע לאלוהות. בחיים האישיים
שלי אני מנסה להבין את הארס ולשקם
אותו.

• אתה מאמין בעולם הבא?

לא, אני מאמין שהכל צריך להיחתך

• ומבחינת הדתיים האורתודוכסים
אתה דתר מוקצה
מיהודי חילוני?

בהחלט. מבחינתם חילוני הוא תינוק
שנשבה, אבל אני מרגיש טוב עם זה.

• אז איפה המחלוקת שלך
עם החילונים?
זו לא מחלוקת כמו צער. החילונים
נטו לקבל את הפירוש האורתודוכסי
ליהדות ובכך זנחו את היהדות. מבחינה
זו נעשה עוול ליהדות בציבור החילוני
בגלל בורות וסטיגמות. אני מאשים את
הציבור החילוני בכניעה.
כשאני רואה איך הנוער פוגש לראשונה
את היהדות, אני מבין שזה מפחיד,
סידור־התפילה מפחיד אותם, הסמלים,
הטכסים מפחידים אותם. אצלנו
הם רואים דברים שהם יכולים להזדהות
איתם.

• אתה מאמין בעליונות של
העם היהודי?

לא, אני מאמין בשליחות של העם.
העם היהודי נבחר או יותר נכון קיבל
את הבחירה לבצע שליחות של הפצת
תפיסת־העולם המונותיאיסטית. התנו־

ראל אני מעריך שחייב להיות קשר בין
הבסיס הציוני לבין היהדות.
ליהדות היו שתי תנועות תיקון.
האחת היא התנועה הציונית, שלא
רצתה לשמוע מהדת, והשנייה היתה
התנועה הרפורמית, תנועת התיקון
בדת שהביאה פיתרון אחר. אלה שתי
תנועות מהפיכה שהלכו במקביל ולא
נפגשו. המיפגש הראשון היה לפני 11
שנה, כשהתנועה הרפורמית הקימה את
הקיבוץ הראשון.

• מה דוחף אותך באופן אי-
ישי?
אני מרגיש מתוסכל בפגישה עם
ציבור חילוני, בפגישה עם הפוליטיקה,
למרות זה אני חושב שהמטרה מדרבנת
אותי. אני רוצה מדינה טובה יותר,
יהדות שפויה יותר. אני רוצה מדינה
נורמלית. אני מרגיש שאני הולך למטרה
שבלעדיה החיים שלי היו ריקים.
לאזרי בן אחד, אדם, בן 4וחצי, הלומד
בגן־הילדים הצמוד למרכז. בגן
מתפללים הילדים בכל בוקר בשירה
ובאמירת כמה פסוקים. הם לומדים
שיש שליח־ציבור ובכל בוקר משמש
אחד מהם, גם הבנות, בתפקיד זה ומנחה
את התפילה.
התנועה אינה מזוהה עם שום מיפי
לגה פוליטית ונחשבת לא־מיפלגתית.
אפשר למצוא ביניהם תומכי ליכוד
לצד אנשי שמאל, ושניים מפעיליה
אפילו ישבו בבית־סוהר צבאי בגלל
סירוב לשרת בשטחים הכבושים.
התנועה הרפורמית בארצות־הברית
קשורה עם קהילת ההומו־סכסואלים

רוב החברים שלי חילונים. חלקם
אולי מסתכלים עלי בצורה מוזרה.
לפני שנבחר לתפקיד מזכ״ל היה
מזכיר חמרת, הוועד הציבורי למען חופש
מדע, דת ותרבות והוביל מאבק נגד
כפיה דתית ובעיקר נגד חוק ״מיהו
יהודי״ .הוא המזכ״ל הצעיר ביותר שהיה
לתנועה אי־פעם.
חלק ממאבקה של התנועה הרפורמית
בארץ מופנה לקבלת תקציבים
ממישרד־הדתות, אך מכיוון שמישרד
זה נתון לשליטתם הבלעדית של האורתודוכסים,
אין המאבק זוכה להצלחה
יתרה, אם בכלל.
בחיפה, שבה קהילה של 300 מיש־פחות,
אין בית־כנסת רפורמי והחברים
נוהגים להתפלל בסינמטק המקומי. אין
לתנועה מקבלי שכר מהמימסד, הם
אינם מקבלים תקציבים למוסדות
שלהם, כמו כל עמותה אורתודוכסית
אחרת. הרבנים שלהם אינם מקבלים
את ההסמכה שלהם מן הרבנות ולכן
אינם מורשים לנהל טכסים כמו
נישואין או, להבדיל, קבורה.
המוסד הראשון של התנועה הרפורמית
בישראל הוקם לפני 50 שנה
וזה היה בית־הספר ליא 1בק בחיפה.
המרכז בירושלים הוקם לפני 30 שנה,
ונבנה בשנים האחרונות מחדש.
חברים פעילים משלמים מיסי־חבר
בסכום של 150 שקלים למישפחה
והתנועה חיה בעיקר מגיוס כספים
בחו״ל.
״אנחנו ״,אמר אזרי לסיום ,״בעד
הפרדה מוחלטת של הדת מהמדינה.
בעד הפרדת המימסד הדתי מהמדינה.
המדינה חייבת לעזור ליהודים שרוצים
לבנות קהילה דתית, חייבת לעזור
לנוצרים שרוצים להקים קהילה דתית.
אנחנו בעד נישואין אזרחיים על־פי
המדינה, וכך יוכל כל אחד לבחור את
הדרך שלו באופן חופשי.״

(המשך מעמיד )29
או שפשוט נאלצים להמשיך ולהרכיב
גם אחריו מישקפיים, אם כי בעלי
מיספר קטן יותר. אין אפשרות להינבא
מראש מה תהיה מידת ההצלחה, ומכאן
ההימור שבו.
בארץ כבר נותחו בניתוח זה אלפי
אנשים, רובם בשלושת המרכזים
הגדולים: שר״פ בהדסה עין־כרם,
אס 1חא בתל־אביב, ומכון העין במרכז
הרפואי בהרצליה.
פגיעות לחבטות

ך יתוד! ה מבוצע בבריתו
המועצות כבר מזה 14 שנה,
ובעשור האחרון הגיע גם למערב. יותר
ממיליון ניתוחים כאלה כבר בוצעו,
והניתוח מפרנס שורה ארוכה של
מחקרים.
המחקר הבולט בתחום הוא ה זים 71 בעלות 90 מיליון

האחוז. סיבוכים הניתנים לטיפול, כד־לקות
וזיהומים בקרנית, מופיעים
בעשיריות האחוז.
הבעיות הנפוצות אחרי הניתוח:
• שינויים בחדות הראייה בשעות
היום.
• רגישות לאור ותופעת ה״גלייר״,
מעין ניצנוצי־אור, בעיקר בנהיגת לילה.
תופעות אלה חולפות תוך חצי שנה
ופחות, להוציא מיקרים חריגים (־׳2־.)3
בעייה נוספת, שזכתה בזמנו בפיר-
סום רב, היא היחלשות העין ופגיעות־ .
יתר שלה לחבטות, כמו מכדורי־טניס,
אגרוף או אבן. העין אכן נחלשת אחרי
הניתוח, אך כעבור חצי שנה היא חוזרת
ל־^סע מחוסנה, וגם מתנגדי־הניתוח
מודים בזניחותה של הבעיה.
הראייה ללא מישקפיים, אחרי ניתוח
מוצלח, היא בחלק מהמיקרים
פחות חדה מאשר עם מישקפיים לפני
הניתוח. יש גם לקחת בחשבון שבמקרה
של ניתוח לא־מוצלח לא תמיד
ניתן לשוב ולהרכיב עדשות־מגע.

״ש ויוה בהתלהבות מהניתוח באוץ
ובעולם. הסיבה: החובות מיקרים
שו מאוכזבים למיניהם. הבעיה
העיסוית שר הניחוח היא נסיכולוגית,
ולא ו מ אי ת,״ אומו נוו ב סוו
מיכאל בלומנטל מתל־השומו
דולר, ובהשתתפות תישעה מכוני־מחקר
אוניברסיטאיים. יש רופאים הטוענים
שזהו אחר הניתוחים הנחקרים
והמתועדים ביותר ברפואה המודרנית.
הניתוח מבוצע באמצעות מיכשור
עדין ומדוייק, ולכן הסיכוי לתקלות
טכניות בשעת הניתוח עצמו הוא אפסי.
עיקר הבעיות בניתוח נובעות מתגובות
העין לניתוח, ואותן קשה לנבא מראש.
את הניתוח מבצעים על־ידי חתכים
מיקרוסקופיים בקרנית, מבלי לחדור
לגלגל־העין מבפנים.
הניתוח מיועד לקיצרי־ראייה, וביניהם
בעלי צילינדרים. לרוב מעדיפים
הרופאים שלא לנתח מי שמיספר
מישקפיהם קטן מ־(2־) דיופטר או גדול
מ־(7־) .במיספרים גדולים יותר ניתן,
בדרך כלל, רק לשפר את קוצר־הראייה,
דבר המאפשר הקטנת עובי־המישקפיים.
הגיל הנדרש למנותחים
הוא 21 לפחות, שהיה להם קוצר־ראייה
יציב במשך שנה לכל הפחות.
לפני הניתוח נבדקים נתוניו האישיים
של המועמד(גיל, מין, לחץ תור־עיני,
קמירות ועובי הקרנית, ועוד) .רק
לפי נתונים אלו נקבע אם המועמד
מתאים לניתוח, ולמה יש לצפות
מהניתוח.
הד״ר יצחק ליפשיץ מממן העין
בהרצליה ביצע כבר מאות רבות של
ניתוחים, ואף מעביר השתלמויות על
הניתוח לרופאים בחו״ל. הוא מאמין
גדול בניתוח, ויודע להעביר את המסר
במיומנות.
את הניתוח הוא מציג כצעד קדימה,
מטיפול־מונע לקראת שיפור באיכות״
החיים, בדומה לניתוחים פלאסטיים.
הניתוח עתיד, לדעתו, לנגוס נתח
משמעותי משוק האופטומטריה, והדוגמה
הטובה ביותר לכך היא ברית־המועצות,
שבה כל אדם מגיל 23
ומעלה זכאי לעבור ניתוח זה.
השלב הקריטי, לדעתו, הוא בחירת
המועמדים הנכונים לניתוח. על־ידי כך
מגיעים להצלחה מירבית, תוך סיכונים
מינימליים. את הסיכונים השונים,
כתוצאה מהניתוח, הוא משווה לסיכונים
הכרוכים בשימוש בעדשות־מגע
במשך 10 שנים.
מנתונים סטאטיסטיים שמסר הד״ר
ליפשיץ, החוזרים לדבריו במחקרים
השונים, עולה כי ־״ 78 מכלל המנותחים
יכלו אחרי הניתוח לנהוג במכונית ללא
מישקפיים. נזקים בלתי־הפיכים לעין
נדירים מאוד: הם מופיעים באלפיות

הניתוח גם מקדים את גיל המעבר
למישקפי קריאה.
גם לפרופ׳ מיכאל בלומנטל, ראש
מחלקת־העיניים בבית־החולים ת ד
השומר. יש ניסיון רב בניתוח זה, והוא
פחות נלהב ממנו. הבעיה העיקרית של
הניתוח היא, לדעתו, פסיכולוגית, ולא
רפואית. את המנותח מעניינת, אחרי
הניתוח, רק התוצאה הפרטית שלו, וכל
ההסברים ששמע לפני הניתוח לא
יעניינו אותו במיקרה של אכזבה.
הסטאטיסטיקה יכולה אם־כן להטעות.
הוא גם מטעים שהראייה היא דבר
סובייקטיבי, והיו מיקרים של מנותחים
מאוכזבים, למרות שהראו תוצאות
מצויינות בבדיקות כושר־הראייה אחרי
הניתוח. הוא ממליץ לצפות מהניתוח
לתוצאות מוגבלות בשיפור קוצר־הראייה,
ומצביע על היתרונות הלא־מבוטלים
של הצלחה חלקית לבעלי־מישקפיים
בעלי מיספרים גדולים:
היכולת לדבר פנים־אל־פנים, בלי
מישקפיים, או למצוא בקלות את
המישקפיים, כשקמים בבוקר.
יש, לדבריו, אנשים מאושרים
מתוצאות חלקיות כאלה. ביטול הצורך
במישקפיים הוא, לכן, רק תמריץ נוסף
לעבור את הניתוח.
הפרוס׳ בלומנטל מספר שיש באחרונה
ירידה בהתלהבות מהניתוח בארץ
ובעולם. הסיבה: התרבות המיקרים של
מאוכזבים למיניהם. באמריקה נוספה
לכך הבעייה של היעדר ביטוח רפואי
מתאים.
לניתוח זה קמו בקרב הרופאים כמה
מתנגדים עקרוניים הטוענים, בסיכומו
של דבר, שאין הצדקה לבצע ניתוח
שאינו נטול־סיכונים, כאשר התוצאות
אינן חד־משמעיות. אחד מראשי המתנגדים
בארץ לניתוח הוא הד״ר מיכאל
בלקין, רופא־עיניים העוסק במחקר,
וברשותו חוות־דעת ברוח זו שפורסמו
על־ידי גופים שונים בעולם, וגם סטא־טיסטיקות,
מאותם מחקרים ממש,
המראות תמונה פחות אופטימית.
לפני שניגשים לבצע את הניתוח,
כדאי לזכור שמדובר בהימור, ולשקול
האם ה״פרס״ מצדיק את הסיכון: כשם
שיהיה זה מטופש מצירו של שאול
אייזנברג להמר בטוטו, כך לא מומלץ
לחזור על מעשיה של אותה צעירה
שנותחה באחרונה. כאשר באה להודות
לרופא על הניתוח המוצלח, כבר
הזדרזה לשאול מתי תוכל להרכיב
עדשות מגע ציבעוניות.
העולם הזה 2669

ך ימוד בדנו* — זיכרו את השם.
/הכניסה שלה לעולם־הדוגמנות
מטאורית. שמה נישא בפי
אנשי־האופנה, והיא ניצבת עתה רגע
לפני ההצלחה הגדולה.
על פי הנתונים החיצוניים, אין זה
פלא 175 .סנטימטר של גוף מושלם.
שיער בלונדי, עיניים כחולות, יפה.
יש צורך להוסיף? יהודית נגר וחביבה
פלטאו, מארגנות תצוגות־אופנה, הן
שגילו אותה, הן שהצליחו לשכנע
אותה לעשות מה שסירבה לעשות
במשך שנים — להיכנס לעולם
הדוגמנות.
היא ישבה בבית הוריה, שם היא
מתגוררת עם אח, אחות, אבא ואמא.
לא סתם אמא. אמא־בלה שלה היא
אשה פעלתנית, נמרצת וחביבה. בינה
לבין בתה היפה שוררים יחסי קירבה
וחברות. כל־כך קרובות הן זו לזו, עד
שלעיתים עונה האס במקום הבת.
פעמים אחרות היא שוללת על הסף
שאלות שאינן נראות לה, ופעמים
היא עצמה שואלת את השאלה.
זה הלך בערך ככה. שאלה ללימור:
״תמיר היית הילדה היפה של
הכיתה?״ ולפני שזו מספיקה לפתוח
זוג שפתיים אדומות, נשמע קולה של
אמא :״כן. תמיד. היא יצאה מבית־החולים
עם המון שיער, ועם סרט
אדום על הראש. תמיד כולם הסתכלו
עליה.״
וזו שהסתכלו עליה :״אמא, תפסיקי,
אני מתביישת:״
תמיד, כך אמה, היא היתה הגבוהה
בכיתה, אבל לגבוהה עצמה זה דווקא
הפריע :״תמיד בצילומים הייתי
עומדת אחרונה בתור. כל הבנים היו
נמוכים ממני, ואני חלמתי להיות
בגובה של כולם. רק עכשיו אני
מרגישה כייף עם זה שאני גבוהה.
טוב, אני בעצם לא כל־כך גבוהה״...
והאמא :״תפסיקי, את מאוד גבוהה״:
לימור, חיילת בחיל־האוויר, בחורה
מופנמת, סגורה, כמעט מתנצלת על
הצורה החיצונית שהתברכה בה. בגלל
תכונות־האופי הללו, מעולם לא
חשבה לעשות עניין מהיופי שלה.
דוגמנות? ודאי שלא .״אני נורא
ביישנית. אנשים לא קולטים שאחת
עם מראה כמו שלי היא ביישנית.
חושבים שאני סנובית״.
כילדה היא השקיעה את זמנה
ומירצה בלימודים .״היית תלמידה
טובה?״ והאמא, באופן אוטומטי,
מהנהנת בראש .״השקעתי המון
בלימודים,״ והפעם הבת היא זו
הדוברת .״בלימודים ובציור״.
על קירות הבית תלויות תמונות
רבות, פרי־ידיה של לימור .״כשהייתי
ממש קטנה, המורה אמרה לי שחבל
שהכישרון יתבזבז, וכדאי לי ללכת
לחוג לציור. הלכתי לחוג של
מבוגרים. אני הייתי הילדה היחידה
שם. זו היתה בעצם צורת־ההבעה
הפרטית שלי. שפה אישית, שרק אני
הבנתי אותה. ציירתי את המחשבות
שלי.
״במשך שעות הייתי מבלה עם
הצבעים מול הבד. ללימודי התיכון
רציתי נורא להתקבל לבית־הספר
לאמנויות תלמה ילין. קשה מאוד
להתקבל לשם. עד היום אני זוכרת
את בחינת־הכניסה שעשיתי. ציירתי
פוחלץ של ציפור״.
הפוחלץ הזה היה כרטיס״הכניסה
שלה לבית־הספר היוקרתי. האושר
שלה היה רב, שלה ושל אמא, כמובן.

ה צג ת ב כו ר ה
הציור וההשקעה בלימודים, הרחיקו
אותה משהו משאר בני־גילה.
״הרגשתי מבוגרת עליהם. הם
התעסקו בדברים שנראו בעיני
שטותיים. העריצו זמרים, דיברו על
כדורגל, היו להם הסתודדויות
טיפשיות בין הבנים לבנות ״.וכשבני־גילה
הסתודדו בחבורות נפרדות, היא
כבר יצאה עם בנים מבוגרים יותר.
״אפילו המדריך בתנועת־הנוער
התחיל איתי״.
ולא רק הוא .״הייתי נוסעת באופנועים
עם בנים מבוגרים. הבנות
מהכיתה נורא קינאו בי. אמרו איזה
כייף לך, זו היתה קינאה פלוס
הערצה״.
״וגם ניגנת שבע שנים כאקורדיון״,
מזכירה האמא.
״כן, גם ניגנתי שבע שנים כאקורדיון.״
כך הבת.
כן, היא גם ניגנה שבע שנים
כאקורדיון.
מרים זצבע־עיניים
ך בין הציור לנגינה, ללימודים
1ולרכיבה על המושב האחורי של
האופנועים, היא גם קיבלה ללא הרף
הצעות לדיגמון .״לזה לא הסכמתי.
הרגשתי שזה לא בנוי עלי, זה נראה
לי מעוות, דבר שלא מפעילים בו את
הראש, רק את הגוף. אפילו לא
שקלתי את ההצעות. זה נראה לי
ביזבוז״זמן גדול״.
אז למה עכשיו כן? ״כל הזמן לחצו
עלי. עכשיו יש לי, בגלל הצבא,
הרבה זמן פנוי. כל האנשים שבסביבה
שלי אמרו לי שזה הצ׳אנס האחרון
שלי, אם לא עכשיו אימתי״.
במושגי הדוגמניות של ימינו, מן
הראוי להזכיר, כי גיל 19 הוא כבר
גיל מתקדם. מי שעברה את גיל ה־20
נכנסת לקטגוריית הזקנות.
הגיל המתקדם, אם כן, הוא זה
ששיכנע את לימור להיעתר ללחצים.
בצבא היא משרתת בחיל־האוויר.
״מי שרואה אותי שואל: נכון שאת
בחיל־האוויר? יש דיעה כזאת שכל
היפות נמצאות בחיל־האוויר. אני לא
הלכתי לחיל־האוויר מפני שצבע־המדים
מתאים לצבע־העיניים. תמיד

חלמתי על החיל הזה״.
אחרי שסיימה טירונות, החלום הזה
התגשם אמנם, אבל חלקית .״כשהגיע
מועד השיבוץ, ניגש אלי קצין־המיון
והודיע לי, א ת הולכת להיות פקידה
של מפקד חיל־האוויר.׳ פקידה זה

הדבר האחרון שרציתי להיות, אבל
לא היתה לי ברירה. הרגשתי לא־נוח.
ידעתי שבחרו אותי לתפקיד רק
בגלל העיניים הכחולות והחיוך ולא
אהבתי את זה. הרגשתי ייצוגית מדי,
לא רציתי לשרת במקום מסויים רק

בגלל איך שאני נראית״.
אחרי תקופה קצרה עזבה לאנחות
את מפקד־החיל השמיימי, לטובת
מישרד אחר .״ואני דווקא רציתי
שתשרת רחוק מהבית ״,אומרת אמא
בלה.

דא בשלה
לנישואין

ף שלב זה מצטרף אבי חיוט, גבר
יפה־תואר, מנהל להקת־חתונות
מצליחה, אילתי במקור, החבר הפרטי
של לימור.
איך הכירו זה את זה? ואמא בלה
נאנחת אנחה עמוקה :״זה סיפור ארוך,
איך שהם הכירו. בקיצור הוא קיבל
מיספר־טלפון, טילפן, בא, נכנס,
ונשאר עד עכשיו״.
וחתונה רואים באופק? לימור :״אני
חושבת שאני לא בשלה לזה עדיין״.
אמא בלה :״את לא צריכה לאמר דבר
כזה״.
אבל הפעם לימור מתעקשת :״אמא:
אני לא בשלה, וזהו״:
עכשיו היא עומדת לפני פרק חדש !
בחייה, הכניסה לעולם־הדוגמנות.
״אני חוששת, מתרגשת כמו לפני כל |
דבר חדש, הולכת לזה בשביל
ה־ א ט ,)7ומקווה שבאמת יהיה לי
בזה א ש ״ .
האמא מונה את הארצות מעבר־לים
שבהן ביקרה בתה. עם אלה נמנות
מצריים, שווייץ, גרמניה וארצות־הברית
.״הייתי נוסעת עם המישפחה
בתקופת החופש. אם אפשר להגדיר
אותי כילדת־שמנת? כן, אני ילדת
שמנת!״
האמא נזכרת במשהו נוסף :״תספרי .
לו על האוספים שלך ״:ולעיתונאי,
בנזיפה :״אולי תשאל אותה על
האוספים? אתה רוצה שאני אחליף
אותך?״ נכלם שואל העיתונאי על
האוספים .״אני אוהבת דברים
עתיקים. יש לי אוספים של שעונים
עתיקים ושל כובעים. כובעים מכל
העולם. אני מכריחה כל מי שנוסע
להביא לי כובע״.
אז אם מישהו נוסע בקרוב לחוץ־
לארץ, אל ישכח להביא כובע
ללימור. וכן, גם משהו קטן לאמא נא
שי כרס ₪
לא לשכוח.

דחו אותם. מי שהתכונן וניצב מול הבעיות
מבלי להדחיקן יעבור את הזעזוע או המשבר
בצורה קלה יותר.
מסוף 1983 מס תובב פלוטו במעלות ה ראשונות
של מזל עקרב ועד היום הגיע
למעלה ה־ 12 בעקרב. זה השפיע לא רק על
העקרבים שנולדו ב־ 12 הימים הראשונים
של המזל, אלא אף על כל מי שנולדו כשכוכב
פלוטו היה במזל אריה. מעבר פלוטו בעקרב
יצר זווית דיסהרמונית כלפי פלוטו באריה
וגרם לשינויים פתאומיים, לזעזועים, לפרי דות,
לניתוקים ואף לאבידות בנפש.
לקראת סוף 1989 יגיע פלוטו למעלה ה ל!
בעקרב גזה ישפיע בעיקר על העקרבים
שנולדו בין ה״ 3ל״ 8בנובמבר. אך השפעתו
של פלוטו עדיין לא חלפה, וגם מי שנולדו
לפני התאריכים האלה ואחריהם יחושו זאת
היטב.
ילידי 1946 עד ,1950 שכוכב פלוטו נמצא
אצלם במעלות שיוצרות היבט מרובע לפלו טו
העכשווי, עלולים לעבור גם הם זעזועים
ושינוי דראמתי בחייהם. זה יכול להתב טא
בהתנתקו ת מאנשים יקרים, בשינוי מקום
מאוגוסט עד אמצע ספט מבר יהיה כוכב
עבודה או מגורים, בקשיים כספיים או בב §
מרס
במזל בתולה (בית .)11 זוהי תקופה
ריאות רגישה מדי.
שבה יהנו בני עקרב מפעילות חברתית, יהיו
יש מי שכבר עברו את התקופה, אחרים
מוקפים בחברים ויתיידדו במהירות עם

עדיין לא סבלו מכל שינוי. חשוב להתכונן
חברים חדשים, מה שאינו אופייני להם
ולנסות לשנות את הרגלי ההתנהגות. אין זו
למזל עקרב שני כוכבים הקשורים בו או
בדרך כלל. קיימת סכנה של מריבות עם
גזירה משמיים שאי־אפשר לשנותה. כל
המייצגים אותו. פלוטו הוא השליט הראשון
אחד יודע מהי הנקודה החלשה שיכולה
ומרס השליט השני. עד ,1930 שבה התגלה
בסופו של דבר לגרום לו להפסיד את הדבר
פלוטו, ייחסו א ת כוכב מרס לעקרב. לאחר
היקר לו ושינוי גישה או התנהגות יכולים
התגלית למדו דברים חשובים על תפקידו
למנוע הפתעות.
של הכוכב, אופיו ועוצמתו, ואיד הוא משפיע
על אישיותם של העקרבים. לפי מה שנלמד
השליט השני על מזל עקרב הוא כוכב
אפשר היה להסיק מהי העוצמה, כוחות הה מרס.
ב־ 1988 הוא לא הקל על העקרבים.
רס והבנייה שיש לעקרבים.
זמן רב נמצא כוכב זה במזל טלה ובבית
כוכב פלוטו שוהה בכל מזל שנים רבות. השישי של מזל עקרב. בחלק מהתקופה היה
בנסיגה ואף החמיר את המצב.
הזמן המירבי הוא 21 שנה והזמן הקצר ביו במשך
חצי השנה הקרובה הבריאות לא
תר כ״ 11 שנה. תקופה כה ארוכה במזל אחד
משפיעה על הדור כולו ומלמדת על אופיו,
תהיה תקינה והעקרבים ייאלצו לעבוד קשה
צרכיו, התייחסותו למין ולמוות והצורך או בעבודה שבה קשה להם לבטא את יכולתם
היכולת לבצע שינויים בעולם.
או להשתמש בכישוריהם ובניסיון שיש
ידידים והכעס יכול להביא לניתוק למי
פויות ובעיקר ליהנות מהרגשה פנימית טו בדצמבר
1983 חזר כוכב פלוטו למיקומו להם.
שלא יוכל לרסן את עצמו.
בה יותר ומ שימחת־חיים ומרץ. החיסרון
הטיבעי בעקרב. מאותה עת היו נתונים בני
באמצע חודש ינואר יעבור כוכב מרס למ עד
יום־ההולדת ייכנס כוכב מרס למאז שבמצב
זה הוא הנטייה לריב, להתפרץ
מזל עקרב לשינויים דראמתיים בחייהם, זל שור (בית שביעי) וידגיש תחום סימפטי
ניים (בית )12 ויגרום לעייפות, לחוסר־מרץ,
ולהתרגז, אך יתכן שזה מה שיהיה דרוש
שכן כוכב פלוטו תמיד משאיר את רישומו. הרבה יותר: חברות, נישואין, שותפויות.
לבעיות בריאותיות ולדיכאון, אולם יום״
להם אחרי שהפנימו, בלעו ושתקו כחצי
על־פי רוב מתרחשים זעזועים ושינויים פת החלק הרומאנטיי יקבל ביטוי חזק והעקר״
ההולדת של 1989 יוציא אותם מכל זה.
שנה.
אומיים למי שהדחיקו את בעיותיהם או בים יוכלו להתחיל בקשרים חדשים, בשות-

מ 1ד החודש:

ע קרב

נווטו ומוס
ער העקובים

מאמצע חודש מרס ועד סוף אפריל יעבור
כוכב מרס למזל תאומי ם (בית שמיני) ,יע שיר
ויגוון מאוד את חיי המין ועלול להביא
למריבות בענייני ירושה, כספי מישפחה או
עסק. יהיה גם צורך להיזהר מת אונו ת ומא-
לימות בכלל.
ממאי עד אמצע יוני יימצא כוכב מרס
במזל ס ר טן(בי ת תשיעי) .לסטודנטי ם ותל מידים
תהיה זו תקופה של עבודה קשה
וכנראה הכנה לקראת בחינות, אך מה שח שוב
זו היכולת להשקיע ואף להצליח. נסי עות
לחו״ל, וקשרים עם ארצות אחרות
יאפיינו את התקופה. מומלץ להיזהר בנסי עות
רחוקות, שכן מרס עלול להקהות את
הזהירות הטיבעית, ולסכן בכך א ת מי ש נוסעים.
מאמצע
יוני עד אוגוסט יהיה כוכב מרס
באריה (בית .)10 העקרבים ישקיעו הרבה
כדי להגיע למעמד מכובד יותר בעבודה.
אם לא ייכנסו למריבות עם רשויות,
סמכויות או בוסי ם שמעליהם, הם יוכלו
להצליח ואף לה תקדם.

נט״ה להתוגז בינוארח מגוונים
במוס, נוידום והצרחה ביוני
ופעילות חברתית ערה בספטמבר

מצב־הרוח די כבד. הבריאות שלכם ושל
בני-מישפחה אינה טובה וצייד להקדיש זמן
לענייניהם של קרובים
מבוגרים. גם בענייני 4 כספים קצת קשה. מע לימים
מכם מידע ח #־

שוב, ומדובר לא באנ שים
זרים אלא בבני־מישפחה
או בידידים.
11 לח
נסיעות שתכננתם ל-
*333X1
חו״ל עלולות לגרום לב 3ג
5021מ
עיות. קחו בחשבון ש תיתכן
דחייה, אך לא
ביטול. קיימת תיסבוכ ת בתחו ם הרומאנטי,
אבל אתם נכנסים לתקופה של אהבה.

למרות העייפות, החולשה והנטייה לדיכאון, שדי
בולטת בזמן האחרון, מתחילה עכשיו תקופה
נוחה יותר. הפופולריות שלבם
עולה, בני הסין השני
שמים לב אליכם וינסו
ליצור קשרים מחודשים
וחדשים. תזכו לשיתוף־פ־עולה
נם כשטחים אחרים
שבהם אינכם מצליחים
להתארגן בכוחות עצמכם.
ה־ 27 ווד 28 מראים על נטייה
להוציא •ותר מדי כספים,
תוך התעלמות מנר
צבכם האמיתי ומההחח״בויות שיש לכם. ב־30
ונדו 3בחורש צפויה נסיעה מרעננת ומהנה מאוד.

כוכב מרקורי התיישר ואתם מתחילים
לחזור לעצמכם. ונוס נכנס למזל מאזניים
ויביא לכם הזדמנויות
לרומאנים חדשים. הי כולת
לעניין אחרים ב שיחות
מרתקות תבי א
לכם מעריצים חדשים.
בענייני כ ספי ם המצב
אינו מעודד. בין ה־29
] ] אומי ! ו _ ל* 31 יכולה להגיע ידי עה
מדאיגה. בינתיים
21ב מ אי ־
20 ביוני
יש מה לעשות, אך אם
תמשיכו בדרד הנוכחית
אתם עלולים למצוא את עצמכם ב תיסבוכ ת
קשה. בעבודה כדאי שתתנהגו בזהירות.

במקום ה ע מד ת ״מצא עכשיו סידור זמני ש״קל
עליכם. המאבקים שהיו.באחרונה לי הועילו
_) ועדיף למצוא ל1$
עיסוקה מהנים
יותר. עכשיו תצליחו
בפרוייקטים שיש בהם סיכון.
מבחינה כספית תופתעו
השבוע. סכום־כסף
יניע טבל;שציפיתם לו, יש י טעם לנסות אח קלכם
סוס1
בהנרלוח למיניהן וכדאי
;21 ביוני -
לשים לב למיספריס 5.3
כ 21 ביולי
ר . 12התשה לא טובה בין
חמישי לשבח. דרושה לכם
מנוחה. הפח ת ם במאמצים באחרונה וזה
עלול להתנקם נבריאותכם. ישנה הזנחה עצמית,

ענייני מגולים מעסיקים א תכ ם עכשיו. אתם
חושבים על שיפוצים או אירגון מחודש של
הדירה. בני״מישפחה
מבוגרים זקוקים ליתר
תשומת״לב. תקבלו ה-
צעת־עבודה מושכת,
אלא שהיא תגרום ל התלבטויות
קשות. ית כן
שאינה מתאימה ל כם.
המתינו לפחות
שבועיים לפני מתן ת שובה.
פרוייקט, שלקח תם
על עצמכם, גורם
לכם קשיים. אתם נכנסים ללחץ כשהדברים
אינם מס תדרי ם בדיוק לבי התוכניות.

בין ה־ 26ל־ 30 נראה שכל הקשרים שיש לכם עם
|1י הסין השו׳ מסתבכים. ק״ם איזה חוסר־הבנה
בסיסי ביניכם, והאשמות
הדדיות והטונים יעלו לנר
בה שממנו יהיה קשה לרדת.
באורח פלא יתחילו
הדברים להסתדר לקראת
תחילת החודש הבא. אל
תמהרו לחתוך דברים ולהכריז
הכרזות מחייבות ש־אחר־כך
לא תדעו איך
לצאת מהן. ב־1 27ב־28
בחודש יהיה עימות ביניכם
לבין הממונים. הם ד1ים על עתידכם וכדאי שלא
חחרנשו מדי. כל מה שיוחלט עדיין אינו סופי.

המצב הכספי משתפר. מלבד כספים,
תקבלו עזרה מידידים או מקרובים ואפשר
יהיה להתחיל לחשוב
על טווח רחוק יותר.
סיכסוכים, אי־הבנה או
פרידה מאולצת מאד ם
קרוב או אפילו מבן־ה-
זוג, יגיעו לסיום. עכשיו
מ אזניי ם
תוכלו להיפגש, לשוחח
ג 2בספטמבר ־1
ולתכנן את העתיד בצו 22ב
או ק טו ב ר
רה הגיונית יותר. זיכרו
שאתם שיחקתם, אך
בן־הזוג לא טמן ידיו
בצלחת. בעיות עם סמכויות, או עם אנשים
בעלי סמכו ת יתחילו ל הס ת דר מעליהם.

הבריאות לא טובה ב־ 27ו 1ד 28 בחודש. אך בכל
זאת מצבכם מתחיל להיות טוב יותר. הע מד ה
נעשית קלה יותר, בעיקר
בתחום היחסים עם העובדים
האחרים, המתח היה
רב וחשדות והאשמות
משני הצדדים העכירו את
האווירה ונרמז להרגשת
כישלון ולדיכאון. ם׳ שעדיין
לא חננו אח ׳זס־ההר
לדת לא ירגישו הקלה, 16331513 ובכל זאת יתחיל להיות קל
יותר. ענייני בספים מלחיצים
ויתכן שעברתם קצת אח הנבול. בקרוב
מאוד ישתפר מצבכם הכלכלי באופן ניכר

מעמיסים עליכם יותר מדי התחייבויות.
מדובר בקרובים מבוגרים וחולים או ב אורחים
הזקוקים לטי פול.
אתם עסוקים מעל
הראש ודרושה לכם
מנוחה רכה. ה־ 27 עד
ה־׳ 31 יהיו מתוחי ם בגלל
ז^-הסכמה או חי־כיד
עם בני-הזוג. אל
תנסו להסביר. הם לא
( 2בנו במבר ־
יקבלו א ת ההסברים
20בדצמבר
ויתעקשו על. ע מדתם.
בעבודה יהיה י קל יותר
בגלל יחסים שפיתחתם בחודש האחרון. מי
שנולד בסוף המזל צפוי לשבוע קשה.

המתחים שהיו לכם במקום העבודה ׳חלפז
לקראת תחילת החודש. היחסים יתהדק! וההבנה
ביניכם לבין הסביבה ת׳
שוב להיות נוחה וטובה.
מישהו יגיע לביקור ללא
הודעה מוקדמת וזה יוציא
אתכם משלווחכם. קשה
יהיה למצנא פינה לעצמכם
והעבודה תהיה רבה.
בראשון ובשני צפו לפני־
21בדצמבר ־
19 בינו א ר
שות עם אנשים מהעבר
ז זלהיכרועת מיקר־ות שיר
ציאו אתסם מהדיכאון ומהבדידות
שהיו מנת חלקכם באן זרונה. פרש״ח־אהבה
חדשה במקום עבודתכם; עומדת להתחיל.

חקאריירה עומדת עכשיו בלאש דאגותיכם.
ראיון חשוב עומד להתקיים מראהב 2-או
8־ 3בנובמבר. הרושם
שתעשו יהיה טוב והסי כויים
שלבם להתקבל
לעבודה או לתפקיד ש בו
אתם מעוניינים גבו הים
מאוד. אתם מוצי אים
יותר מדי ואינכם
לוקחים בחשבון א ת
העתיד. צייד להיכנס
למישטר של חיסכון.
קשרים עם אנשים ה שוהים
בארץ אחרת יפתיעו לטיבה. ידיעה
שתתקבל בקרוב תהיה׳׳ ,מאוד מלהיבה.

רד1 27ה־ 28 יוקדשו לבית. למישפחה ולאירנון
מקום המגורים היחסים בתוך המישפחה משתפרים.
ידידינו יבואו לביקור.
ב־ 29 עלול לפרוץ סיכסוך
,מחודש בנלל עניין חסר־חשיבות.
כדאי מאוד
לנסות ולהתעלם מההערות
של בן־הזע או של
מישהו מבני־המישפחה
ב־1 30ב־ז 3חהנו ממיפר
19ב פב רו א ר
שים רומאנטיים מחזדשים.
20במרס
י אלא שזה יקרה בצורה לא
מתוכננת. הבריאות עלולה
להציק ב־ 1או ׳ 1־ 2בנובמבר. יש באפשרותכם
לפתח פרש״ודאהבה שהתחילה לא מזמן.

זהו סיטו של מהמו כפיית.,
מגיל 8הוא משחק בטוטו. שש
פעמים וכה ננוס הגדוו. הוא
ניצל פיוצה — ועכשיו נהרס

^ שפנה דניאל יעבץ לפני שבוע למישטרה, למרות שלא
^ הוגשה נגדו כל תלונה, הסביר זאת ברצונו להגן על סוכר
הטוטו הקבוע שלו. הוא רצה לחשוף את הפירצה הגדולה בהי־מורי־הטוטו,
המאפשרת לאדם לשלם עבור השתתפותו בהימור
השבועי רק אחרי שהתוצאות כבר ידועות. בכך, הוא מקווה, יצליח
למנוע מאנשים אחרים להתמכר להימורים, ולמנוע הרס מיש־פחות,
כפי שקרה לו.
באפריל 1987 זכה יעבץ בסכום של מיליון דולר בטוטו, אחרי
שזכה כבר חמש פעמים בפרס הראשון, בסכומים קטנים יותר.
ארבעה חודשים אחרי הזכייה הגדולה הפסיד את כל כספו בהימורים,
נאלץ למכור את הבית שרכש בשיכון־דן, הסתבך בחובות
כספיים גדולים, ובכל זאת המשיך להמר. הוא הפך למהמר כפייתי,
ובמו ידיו הרס את מה שהצליח לבנות.
לפני חודש כלו כל הקיצים. אשתו זרקה אותו מהבית מבלי
לאפשר לו לראות את שני ילדיו, שאחד מהם קרוי על־שם אחיו,
יעקב, שנהרג במילחמת יום־הכיפורים. בכל פעם שיעבץ מזכיר
את בנו הוא פורץ בבכי. הוא נראה חסר־אונים, ולכן הסכים
עורך־הדין צבי לידסקי לטפל בעניינו, מבלי לקבל עדיין כל
שכר־טירחה. יעבץ הבטיח לשלם כשיהיה לו, אך איך אפשר
לסמוך על מילה של מהמר כפייתי?

יעבץ. בגיל 43 יש לו עדיין חשבון נוקב עם אביו, שזנח אותו ואת
אחיו, ובכך גרם להידרדרותו.

מהמר

מהקר

חדי שנזרק מביתו מצא יעבץ מיקלס בבית אחותו, זהבה.
במשך שנים רבות לא היה בין השניים כל קשר. יעבץ (,)43
גבר גבה־קומה, הנראה טוב, מצליח לגרום לסובבים להאמין בו,
להזדהות עם סיפורו. סיפור עצוב על ילד עזוב, בן למישפחה
הרוסה, שמצא עצמו מסתובב בין פנימיות ומוסדות מאז שהיה בן
.5הוא התחיל להמר כשהיה בן ,8ועכשיו, אחרי 35 שנות
הימורים, הוא מקווה שיוכל להפסיק.
הוא נולד בתורכיה. כשהיה בן 4עלה לארץ עם סבו וסבתו.
הוריו נשארו בתורכיה, אך דרכיהם נפרדו. אביו הקים מישפחה
חדשה, וכך גם אמו. שניהם עלו אחרי זמן לארץ.
חצי שנה אחרי שהגיע לארץ, הועבר לפנימייה. שם גם התנסה
לראשונה בהימורי־הטוטו.
יחד עימו הגיע לארץ גם אחיו יעקב, המבוגר ממנו בשנתיים.
שני האחים חיו במשך כל השנים בנפרד. דני הסתובב במוסדות,
ואחיו גדל והתחנך בקיבוץ שדה־נחמיה. הקשר של שניהם עם
הוריהם נותק כמעט כליל, למעט פגישות מיקריות באירועים
מישפחתיים.
בראשונה התחיל להמר אחרי שראה את המדריך שלו ממלא
טופס־טוטו, .כבר אז ידעתי שהמוטו יכול להיות האור בקצה
המינהרה לאנשים עמלים, שכל חייהם יצטרכו לעבוד קשה כדי
לחיות בכבוד ׳,אומר יעבץ.
אחרי שסיים את בית־הספר העממי, עבר ללמוד בבית־הספר
החקלאי נחלת ה 1רה בראשודלציון. שנתיים בלבד הצליח להחזיק
שם מעמד. כשלא יכול לממן עוד את ההימורים, החליט בגיל
16 לעזוב את לימודיו ולצאת לעבודה. הוא עבד בעבודות־בניין,
בחקלאות, בהעמסת חציר, בקטיף פרי — כל זאת כדי לממן את
ההימורים. אף שהדבר היה ידוע בבית־הספר, שום גורם לא ניסה
לטפל בבעייה, לאיש לא היה איכפת.
הנער בן ה־ 16 שכר דירה בתל־אביב, ועבד כדי לממן את
ההימורים שהלכו וגדלו.
כשהגיע לגיל 18 התגייס לצבא. הוא התנדב לצנחנים והיה
תחילה בפיקודו של האלוף מתן וילנאי, כיום ראש כוח־אדם
בצה׳ל.
אחרי הטירונות נשלח לקורס מפקדי־כיתות. כשהיה בפלוגת
המ״כים הודח בשל בעיות־מישמעת. הוא נפקד מהשרות תקופה
קצרה, ואחר־כך הועבר להנדסה הקרבית כמדריך־ספורט. במיל•
חמת ששת־הימים נלחם בשורות ההנדסה הקרבית, ובמילחמת
יום־הכיפורים נלחם בחרמון.

שבועיים אחרי תחילת המילחמה הודיעו לו שאחיו נהרג• .כבר
בגיל צעיר אחי ואני הגענו למסקנה שההורים הפקירו אותנו,
והאשמה העיקרית שלנו הופנתה לאבא, שהיה עיתונאי בכיר

פנייה לאבא

אני פוגה ל אגי, ליאון יעבץ, מב ת-ים.
אתה מקבל ממישרד-הביטחון משכורת גגלל
נפילת יעקב לפני 15 שגה. אתה מקבל גם משכורת
מתורכיה. ג ם לי וגם לאתי לא נתת פרוטה שחוקה.
אני נמצא בפר שת-דרכים, בניטיון לטהר א ת שמי.
אני זקוק בדחיפות ל טכום של 20 אלף דולר, עקב
מתגרים שרכשתי וחובות שלי לבנק ולאנשים פר טיים.
הצ׳קים עומדים לפני פירעון.
בקשתי היא שתפריש לי תרומה או הלוואה בטכום
הנקוב, ואודה לך מאוד. אםאתה מעוניין, אודה לך
א ם תזדרז במתן ת שובתך.
את הכסף נא להכניס לחשבון שלי ב״בנק
הבינלאומי״ ,סניף 039 בבת״ים, מסי . 105230634

^ חרי שהשתחרר מהצבא, התגייס למישמר־הגבול ולגיע
לפלוגתו של פינחס שחר. אחרי שנתיים נשלח לקורס־קצי־נים.
חודש אחר־כך הודח מהקורס. הוא חזר ליחידתו ונשלח
לקורם־הקצינים למחזור הבא. גם ממנו הודח בעיקבות בעיות־מישמעת.
משם הדרך אל מחוץ למג״ב היתה קצרה.
אלא שיעבץ בכל זאת חיפש לעצמו מיסגרת. הוא התגייס
לשרות בתי־הסוהר. חצי שנה בלבד החזיק שם מעמד. אחרי שאחיו
נהרג במילחמת יום־הכיפורים עבר לאילת. שם שהה במשך שלוש
שנים. ב־ 1976 התחיל לעבוד במיצפה־רמון, ברפא״ל. הרשות
לפיתוח אמצעי־לחימה. רק ארבע שנים החזיק שם מעמד, עד
שעבר לתחנתו הבאה.
ב־ 1978 הכיר את סיגל שעבדה כאחראית חדר־אוכל בבית־מלון
בתל״אביב. שלושה חודשים אחרי שהכירו זה את זה הם
התחתנו. שנה אחרי נישואיהם נולדה בתם הראשונה, כיום בת 8
וחצי, ואחר־כך בנם.
אחרי שעזב את עבודתו ברפא־ל החליט להתגייס למישטרה.
,רציתי להבטיח את קיום ילדיי,״ אומר יעבץ. הוצע לו לעבוד
כסוהר בבית־המעצר באבו־כביר. היותו איש־מישטרה לא מנעה
בעדו להמשיך ולהמר בסכומי־כסף הולכים וגדלים.
מכיוון שהמשכורת לא הספיקה, הוא עבד גם בשמירה בזמנו
הפנוי.
שלוש שנים וחצי עבד באבו־כביר, אך חיסוריו ואיחוריו
לעבודה בעיקבות עיסוקו השני, שהיה לעיסוקו העיקרי, גרמו
למפקדיו לבקש להעבירו מתפקידו. הוצע לו לעבור לשרת
בתחנת־מישטרת דיזנגוף, כיומנאי־קבלה וכיומנאי של היחידה
המרכזית. גם במקום החדש הוא המשיר בעיסקי ההימורים.
הקשיים הכספיים שאליהם נקלע גרמו לאיחורים ולהיעדרויות
תכופות מהעבודה. אחרי שנה נרמז לו ששוקלים לפטרו. הוצע לו
לפרוש ביוזמתו, כדי שיוכל לקבל פיצויים ופנסיה.
יעבץ היה אז במצב כלכלי קשה, וידע שלא יוכל לפרנס את
ילדיו. .לא ידעתי מה לעשות, הייתי במצב קשה. היות ובאופיי
אני לעולם לא מרים ידיים, החלטתי למנוע את פיטוריי בכל
מחיר. בבית היינו במצב של מכירת תכשיטים, והיינו בקטסטרופה

תאונה מכוונת

^ וכדים לפני הפיטורין שכר רכב וביקש לעבוד במישמרת־לילה.
בגמר המישמרת נפרד לשלום ממפקדו, עלה לרכב
ששכר ונסע בכביש המוביל לבת״ים. הוא סטה מהדרך והתנגש
בסלע• .כוונתי היתה להיפצע בלבד, כדי למנוע את הפיטורין.
ידעתי שהנסיעה מהעבודה לבית נחשבת כתאונת־עבודה׳.
יעבץ נפצע והובהל לבית־החולים וולפסון בבת־ים.
אחרי שהתקבלה במישטרה ההודעה על פציעתו, הוחלט לחדש
את משכורתו כדי שלא לפגוע במישפחתו. הודיעו לו שהוחלט
לקבל אותו זמנית בחזרה לשרות. המישטרה וחברת״הביטוח חקרו
אותו על נסיבות התאונה, ואם ניסה להתאבד, .הודעתי להם שלא
היתה לי כל כוונה להתאבד. אחרי כמה ימים הודיעו לי שלא
בטוח שאמשיך לשרת. הצטערתי שלא נפצעתי קשה יותר ׳,נזכר
יעבץ.
בזמן החלמתו מהפציעה, בדרכו לאחד הביקורים בקופת־חו•
לים, נפגע על־ידי רכב בזמן שעבר במעבר־חצייה. בפעם נוספת
הועבר לאישפוז בבית־חולים. אחרי ששוחרר הודיעה לו קצינת־

מפי עיך 7זר,צילם צי1ן צסריר ₪
(המשך בעמוד )40

חמת רי ם

השעווויה דוגל
המצדה: מה שמד
מאחור* הריב בין
איציק מרדני
ושרה ד1וידוביץ י
ד פנ הברק:

חופת־העמק
נישאו בעפולה, עדנה לוי,
מורה לעתיד ואחת נד 12 ילדיהם של
דויד לוי, סגן ראש־הממשלה ושר־השיכון־והבינוי
ואשתו רחל, וחיים
פרץ 28 פקיד בנק המיזרח•(במחלקת
מטבע־חוץ) בבית־שאן, עיר־מגו־ריהם
של החתן והכלה הסריים.

אם־הבנות
נפטרה בקאהיר, ממחלת הלוק־מיה,
בגיל ,67 פארידה זולפיקאר,
מי שהיתה, במשך עשר שנים, אשתו
הראשונה של אחרון מלכי מצריים,
פארוק. אחרי שילדה המלכה הצעירה,
שהיתה בת 17 בעת נישואיה למלך בן
ה־ , 18 שלוש בנות בזו אחר זו, נואש
פארוק מן התיקווה שתלד לו בן זכר,
גרש אותה וכר יצאה זולפיקאר לגלות
ארבע שנים לפני שפארוק עשה זאת
בעיקבות הדחתו על־ידי הקצינים
הח 1פש״ם בהפיכת קיץ . 1952 זול־פיקאר,
ששהתה שנים רבות בלבנון,
שווייץ וצרפת, הפכה לציירת שהתפרנסה
לקיומה ממכירת ציוריה ושבה
למולדתה רק בימיו של אנוור אל־סא־

דאת.

״נכון שלקחתי את המצלמה שלה, אבל
לא תקפתי אותה ולא שברתי את
מצלמתה, אפילו לא נגעתי בה. היא
פשוט משקרת. במהלך הקונצרט היא
הפריעה וצילמה כמה פעמים, למרות
שהכרוז ביקש, בשלוש שפות, שלא
לצלם. בצילומיה היא התמקדה בי. זאת
לא הפעם הראשונה שהיא מתמקדת בי.
גם בעצרת־הזיכרון לחללי השיריון
היא עשתה את זה. כבר שלוש שנים
היא מציקה לי ומטרידה אותי בטלפון
ובדרכים אחרות ...דובר צה״ל שאל
אותי אם אני מוכן להיפגש איתה,

משקם־החנות
נפטר בביג׳ינג, סין, ממחלות
הסרטן והסכרת, בגיל ,78ד׳׳ר ג׳ורג
היימט, רופא אמריקאי שהיה ידוע
בסין יותר בכינוי־החיבה שלו מה ה״ד
(״הסגולה שבאה מעבר לימים״)
ושניהל, במשך 55 השנים האחרונות,
מאבק ׳ בלתי־מתפשר במחלות המין
והצרעת וגם בבתי־הבושת, שעל שיקום
זונותיהם טרח במיוחד.

פ 1מ קכ־ 1ו ־

מתפיר־המים
נפטר בתל־אביב, בגיל ,91
אלכסנדר זרחין, מהנדס וממציא,
שנודע במיוחד בשיטת התפלת־המים
שלו (שעיקרה הקפאת מי־ים, שעם
הפשרתם הם מאבדים את מליחותם).
למרות שהמצאתו זאת של זרחין, יליד
אוקראינה ובנו של יצרן־צנימים, היתה
מבוקשת מאוד בברית־המועצות עוד
בשנות ה־( 30 עת רכש הצבא האדום את
פטנט ההתפלה הזה והפעיל אותו במתנותיו
במדבריות תורכסתאן שעל גבול
סין ואפגניסתאן) ,נכלא זרחין מיספר
פעמים, בעיקר בגלל התבטאויותיו
הציוניות (כולל חתימת מאמרים מדעיים
בראשי־התיבות לצל־א — למען
ציון לא אחשה) ורק בתוהו ובוהו ששרר
בברית־המועצות אחרי מילחמת־ העולם
השנייה הוא הצליח לצאת ממנה
(בעזרת ניירות פולניים מזוייפים) ולע־

מתי ושרה דווידוביץ בחתונתם
מתח נפשי קשה

ממציא זרחין
בחנרכסחאן, באילת, ברחבי־תבל
לות ארצה. בארץ ניהל מאבק ממושך
עד ששיטתו הוכרה וזכתה לניסוי מעשי
(באילת) ,שעלה יפה מאוד. לאחריו
כבר שימשה שיטתו יסוד להקמת
הנדסת התפלה, אחת החברות־הבנות
של הקונצרן־הענק הממשלתי, כימיקלים
לישראל, המשווק את מיתקני־ההתפלה
הזרחיניים ברחבי־תבל.

**ץ רה דווידוביץ:

״איציק מרד

כי היכה אותי!״
איציק מרדכי. :היא מציקה לי כבר
שלוש שנים!״
אלה היו הכותרות בשבוע שעבר.
האחראים לכותרות הם שניים: אשת־החברה
הירושלמית שרה דווידוביץ
ואלוף פיקוד״הדרום, הקורבן של פרשת
השב״ב, איציק מרדכי.
״אחרי סיום הקונצרט לרגלי המצדה,״
סיפרה דווידוביץ לשמואל טל,
הכתב הצבאי של הצהרון חדשות,

״התנפל עלי האלוף, חטף את המצלמה
שלי והתרחק. רצתי אחריו וצעקתי:
,תחזיר! תחזיר!׳ בשלב מסויים השגתי
אותו, וניסיתי לתלוש מעליו את
המצלמה. תוך כדי מאבק הוא ניסה
לפתוח את המצלמה ולהוציא את סרט־הצילום.
כל הזמן הוא צעק, :רק אני
אגיד לך עם מי לדבר ואת מי לצלם!׳
המצלמה נשברה, הסרט נחשף, ואחר״
כך התברר לי שאבן־ספיר, שהיתה
משובצת בטבעת שלי, אבדה״.
אלוף פיקוד־הדרום הגיב באוזני סל:

הנה כמה הברקות של שרה דווידוביץ:
• סיפור א׳ :בשלהי כהונתו של שימעון פרס כראש״ממשלה,
קיבלו לפתע כל מיני ח שובים וחשובות הזמנות טלפוניות, לבוא
לבית ראש־הממשלה לארוחת-ערב, לכבוד נשיא מדינת בליז. כן,
כן, בליז.
חלק מהמוזמנים המעטים (זה היה אירוע די אינטימי) חשבו
שזוהי בדיחה, ועל־כן בדקו בלישכת ראש״הממשלה.
הסתבר שהבדיחה היתה רצינית ביותר. בערב המיועד נקבצו
ובאו לבי ת ראש-הממשלה כמה שרים, כמה חברי־כנסת, עורכי־דין,
שגרירים, ראשי־עיירות״פיתוח ושרה דווידוביץ.
בעת הכניסה של החשובים, נכחו בשטח שניים־שלושה צלמים,
וביניהם שרה דווידוביץ. לפתע התבק שו הצלמים לעזוב את השטח.
אז, סיפרו כמה מהנוכחים הנדהמים, ה ת חבק ה דווידוביץ עם אחד
.החשובים, הצטלמה עימו ו...נכנסה עימו.
במשך האירוע כולו נהגה ב חביבו ת מרובה עם המוזמנים, שיבחה
בקול א ת המטעמים שהוגשו, ובעיקר שיבחה א ת המארחת, שאותה
כינתה בפמיליאריות ״סוניה״.
ואילו סוניה (פרס) פשוט השתגעה כל הערב לדעת מיהי האשה
הסימפטית ההיא, המ שבחת אותה והמעטירה עליה מח מאו ת, וה־מרגישה
אצלה כמו בבית.
בתום האירוע, אחרי שכולם ה ת חבקו והתנשקו ונפרדו, נערך
בירור־בזק, כיצד הגיעה הגברת דווידוביץ למקום. כל זה ועוד לא
הפריע לדווידוביץ נעימת״הסבר לפרסם את תמונתה עם אחד הא
ח״מים באחד העיתונים. הכיתוב למטה הסביר שהשניים היי בין
המוזמנים לאירוע לכבוד הנשיא האורח. כל הכבוד.
• סיפור :׳3כשביקר ג׳ורג׳ בוש, סגן נשיא ארצות״הברית,
בישראל, ערכו לכבודו, בין היתר, מסיבת־קוקטייל מפוארת בירו שלים.
על*פי כללי הפרוטוקול, היתה שורת מקבלי־פנים בכניסה.
לצד בוש ניצב ישראלי, העובד בשרות האמריקאים. הוא היה ממונה
על הצגת המוזמנים.
הישראלי התחיל במלאכה :״הכר,״ אמר לבוש ,״את שר ה,...
יושב״ראש ועדת ה חבר״הכנסת.״ הכר א ת שרה דווידוביץ!״
למחרת ניסה הישראלי לתאר במיזנון־הכנסת את גודל הפתעתו.
הוא פשוט לא הבין איך הצליחה הגברת ההדורה, עטורת-הפא-
ייטים, לחדור מבעד לטבעת-הביטחון לתור המוזמנים הכבודים.
מששאל א ת דווידוביץ, סיפר, היא פטרה אותו בחיוך חביב שהביע
זילזול, כאילו אמרה :״נו, באמת!״
• סיפור ג׳ :לפני כמה שנים הצטרכתי להיעזר במשהו בדבורה
(אשת חיים) קורפו. שרה דווידוביץ מייד הורידה ממני א ת נטל
הטלפונים והאירגון. בצהרי יום־חמסין נוראי מצאתי א ת עצמי דו הרת
במכוניתה של דווידוביץ לעבר ביתו של שר־התחבורה.
רחובות ירושלים היו ריקים מ אדם, בגלל החום הצורב. הצצתי
בשעון. השעה לא נראתה לי מתקבלת על הדעת לביקור חברתי.
״את בטוחה,״ שאלתי א ת דווידוביץ ,״שהיא (דבורה קורפו) יודעת
שאנחנו מגיעות!״
״אז עוד כמה דקות,״ אמרה דווידוביץ, בטון עליז במיוחד ,״היא
תדע!״

ואמרתי לו שאין לי סיבה לכך. מתחת
לכבודי להתעסק איתה!״
גמישטרה ובמטפ״ל

ך* ץאםזה מתחת לכבוד, בין אם
^ זה מעליו, צמרת צה״ל התעסקה
.עם זה׳ ,ועוד איר, בשבוע שעבר.
להלן השתלשלות האירועים:
• ההיתקלות בץ דווידוביץ לבץ
מרדכי אירעה ביום החמישי לפני
שבוע, בעת הקונצרט בהא־הידיעה
במצדה.
• דווידוביץ הפגועה אצה בו במקום
לטלפן לשר־הביטחון יצחק רבין
בכבודו ובעצמו. היא סיפרה, למי ששאל,
שהיא עשתה זאת על פי עצתה של
אשתו לאה, שבאה לקונצרט בלעדיו.
רבין, על פי דברי דווידוביץ למעוד
יינים, אמר משהו לא־מחייב, כמו. תבואי,
נדבר אז דווידוביץ באה וקיוותה
לדבר. אולם השר היה עסוק בכל מיני
זוטות כגון ישיבות, אינתיפאדות וכד.
דווידוביץ לא התייאשה. היא כבר
דילגה בחייה על משוכות גבוהות יותר.
היא תפסה את רבץ, וזה אמר משהו כמו
.דברי עם אלקנה(המזכיר הצבאי של
רבץ אחרים אולי היו רואים בכך
ניסיון להוריד אותם מהעץ או להחזיר
את העניין לפרופורציות הנכונות.
דווידוביץ, לעומת זאת, אשה בעלת
היגיון מעשי, הלכה לדבר עם אלקנה.
• הצעד הבא היה ללכת לתחנת־המישטרה
ולהגיש שם תלונה. כן, נגד
איציק מרדכי. אלא מהי מתחנת־המישטרה
טילפנה דווידוביץ לראש״
הלישכה של הרמטכ״ל. הקצין הבכיר,
לפי מקורות צבאיים נבוכים, התפתל
והיה מוכן — כאדם פרטי, לא כרל׳ש
הרמטכ״ל — לנסות ולהביא את
הפרשה הלא־ברורה להאפי־אנד. מרד
כי, מצירו, לא גילה היענות ליוזמה
הבלתי־צה׳לית הזאת, והרל׳ש ויתר,
מבוייש.
• גם דובר צה׳ל, אפריים לפיד,
שאמר בזמנו להעזלם הזה על דווי־דוביץ
17.6.87 האשה הזאת היא
הריון מחוץ לרחם! לא ברור איך היא
נכנסת ואיך היא יוצאת!״ ניסה הפעם
לעשות שלום־בית, אולם מרדכי עריץ
התמיד בסירובו להיפגש עם דווידוביץ.
אחדכך גם דווידוביץ סיפרה שסירבה,
והיא רק רוצה שיפצו אותה על נזקיה.
אולי התקיימו עוד כמה דיונים
אססראטגיים בצמרת המטכ׳ל אודות
הגברת דווידוביץ והאלוף מרדכי.

הגסשות בעלילה
** יד!ם גיבורי הסיפור, ומהו הסי-
*/פור שקצוותיו גנבו לזובין מהטה
את ההצגה?
• אשת־החברה: לפני כמה
שנים הופיעה אשה עגלגלה, חייכנית,
צחת־עור, בעלת עיני־תכלת עמוקות,
בנוף הפוליטי בישראל. היא תמיד
נשאה בידה מצלמה, ואיזה פוליטיקאי
יסרב להצטלם, ועוד לצלמת כל־כך
חייכנית וחיננית?
כך הפכה המצלמה לכרטיס־הביקור
של שרה דווידוביץ. לא עבר זמן ולא
היה אירוע, אירועון, או אירועונצ׳יק,
שמקומה נפקד בו. דווידוביץ, בתילבו־שת
נוצצת, פלוס עדיים לרוב, מצלמה
וחיוך הפכה לחלק מהנוף.
העולם הזה -התחיל לדבר אז על
.אשת־החברה הירושלמית״.
לא עבר זמן, ומטבע־הלשון, שנטבעה
בהומור, הפכה למציאות: הבדיחה
הפכה רצינית. רווידוביץ התחילה להד
מין לביתה ערב״רב של מפורסמים ומפורסמות.
היא יכולה היתה להזמין את
שדהביטחון יצחק רבץ ואת הלנה
השדכנית (.היו שלוש הלנות גדולות
בהיסטוריה: הלנה מטרויה, הלנה רד
בינשטיין ואני את טדי קולק ואת
הח׳כ ארטו־סרלשעבר בני שליטא.
והעיר ירושלים צהלה ושמחה.
דווידוביץ נישאה בגיל 18 למתי,
פקיר בכיר במישרד־התעשייה־והמיס־חד,
נגן לעת־מצוא.
• הגנרל: איציק מרדכי חייב את
פירסומו, צחוק־הגורל, ליוסי גינוסר
— איש-השב־כ בעבר ומנהל מכון

11 111

דווידוביץ והאלוסים: אוסף מיקרי*
.הוא ה־כה אזח־ר
הייצוא בהווה. בגלל פרשת הטיוח של
אנשי השב״ט את חלקם בהריגת שני
חוטפי-האוטובוס בקו ,300 ובגלל זריקת
הבוץ לעבר מרדכי, עלה שמו של
מרדכי — אז תת־אלוף — לכותרות
הראשיות. תחילה כונה מרדכי ״רוצח׳,
ואחדכך, כשהסתברו מעלליהם של
כמה מבכירי השב״ב — .דרייפום׳.
מכאן היתה דרכו של מרדכי סלולה
לדרגת האלוף, אלוף־פיקוד וההמשך
יבוא.
מרדכי הוא ממוצא כורדי. הוא בשנות
ה־ 40 לחייו. בניגוד להופעתו הגברית
הקשוחה משהו, הוא אדם פגיע
מאוד, רומאנסיקדמלידה. הוא חוטא
בכתיבת שירים, או לפחות חטא.
בצבא יצאו לו מוניטין של רודף־
שמלות, וסבבו סביבו סיפורים למכביר
בשטח זה, חלקם לא־סימפטיים.
מרדכי הוא אדם די נאיבי, מאמין
במושגים כמו. חברות״ .אם מישהו
פוגע בו או מאכזב אותו — הוא לא
יסלח לו לעולם.
לפני כמה חודשים התגרש מאשתו
פנינה.
כיצד נפגשו שני הגיבורים?

^ פגישה
בפאב

פני שלוש שנים, נכנסה לפאב
/תל־אביבי ברחוב דיזנגוף חבורת־נשים,
שכללה את שרה דווידוביץ,

הלנה השדכנית, אמו פקידה של שר
ועוד. השעה היתה אחרי חצות. לפתע
נראה בחברתן הקצין המדובר ביותר
(אז) במדינה — איציק מרדכי. הימים
היו ימי פרשת־השב׳ב הלוהטים. לפאב
הגיע בלבוש אזרחי.
הכימיה בינו לבץ רווידוביץ פעלה
מיידית, והשניים החליפו ביניהם מים-
פרי טלפון. דווידוביץ סיפרה למחרת
בגאווה ש״הוא הקפיץ אותי הביתה״.
מרדכי אכן השתסש במיספר״הס־לפון
שקיבל. בעלה של שרה, מתי דווי־דוביץ,
סיפר מאוחר יותר שמרדכי
טילפן כמה פעמים והתעניין. :בעלך
עוד בבית? אפשר לדבר?״
הבעל זעם מפני שדווידוביץ לא
הבהירה לקצין המפורסם שניתן לדבר
בנוכחות הבעל, או, לחליפץ, שיפסיק
לטלפן.
סבלנותו של מתי דווידוביץ —
בחור עדין, בעל סבלנות אידקץ —
פקעה, והוא דרש מאשתו לאמר לקצץ
שיפסיק לטלפן.
התנהגותה של דווידוביץ, על פי
תיאורי כעלה, היתה אז ילדותית ובל־תי־מובנת:
נוצר מתח בין בני־הזוג.
באירוע חברתי שאירגן.כו שי׳ בו שי
— ידיד של מרדכי — נפגשו הזוג
דווידוביץ ומרדכי. מתי לא הסתיר את
הסתייגותו ממרדכי, ואילו אשתו הראתה
תמיכה דווקא בקצין. מתי דווי־דוביץ
יצא מכליו. המתח בינו לבין
אשתו גדל עוד יותר.

באזתה התקופה עבר הזוג מדירה
לבית, ועל־כן התגורר זמנית במלון־
דידזת צפוף ובלתי־גוח. שרה הקופצנית,
שחיה מאירוח־לאירוח, נכנסה
לדיכאיז בגלל תנאי-החיים הבלתי־נוזדזם
בירושלים הילכו אז סיפורי־אימ״ם
על הרגשתו של הבעל. ואילו
אש ת־החברה — אז כבר הפך התואר
לעובדה — נראתה בחברתו של מרדכי
בכל מיני כנסים ואירועים\ .
ביום בהיר אחד נודע לשרה
דווידוביץ שלרבץ — כלומר: ליצחק!
יש יום־הולדת מה נקנה לו, מה נקנה
א מתנה?
היא הח ליטה לערוך לכבודו מסיבה.
לפה היא? ככד -הזמינה את בני שליטא
וכל סיני בעלי־שמות, וגם את איציק
מרדכי. המסיבה התקיימה כבר בביתה
החרש של שרה בירושלים, והכל נראה
ורוד ו מכ סיך כמובן כולם הצטלמו
במצלמת המארחת, ועוד תמונות של
חשובים נוספו לאלבומיה הפרטיים.
לפני כפה חודשים התגרש מרדכי,
ויכול היה לפתח מערכות־יחסים חדשות
עם בנות הפץ השני. אולי בקטע
זה הפריעה א דווידוביץ, ואולי —
בקט עים אחרים. על כל פנים, התמקדותה
עליו בכל אירוע — דבר שהנחיף
לאגו הגברי שלו קודם לכן — עלתה
א על העצבים. ואז הגיע האירוע
במצדה.
גידסה אחת אומרת שמרדכי ישב
לצידה של — אלוהים ישמור! —

בלונדית! מרדכי, מצירו, ניסה להסוות
את התנהגותו התוקפנית במעטה ביטחוני,
ואמר למי ששאל, שישבה לצידו
אישיות שאסור לצלמה. בין אם
האישיות ההיא היתה בלונדית ובין אם
לאו, דווידוביץ שהגיעה כמובן — איך
לא! — לקונצרט של גוסטאב מאהלר
במצדה התמקדה באלוף והתחילה לצלם.
נראה
שקדמה לכך פרשה של מתיחות
בין השניים. מרדכי התפרץ, צה״ל
התערב והעיתונות חגגה.
דווידוביץ איימה שיש ברשותה תצלומים
משותפים עם האלוף והקדשות
מפרי־עטו, ותמיד היא יכולה להעלות
על הדעת להראותם ברבים. שיידע לו!
ואילו מרדכי השמיץ שהיא נטפלת
אלץ, וכל העניין אינו לכבודו.
דווידוביץ לא נשארה חייבת והודיעה
שברשותה חומר שיוכיח מי נטפל
למי, מרדכי...
איך אמר לי איש חכם אחד?.בו־בל׳ה,
כשאת מסתבכת עם מישהו,
תבדקי שאפשר יהיה לסיים עימו את
הפרשה בלי הטרדות, בלי איומים, בלי
שערוריות׳...
* סיס / ,לסערה: עם האלופים אח־
1ון שחק־ליסקין ועמוס ירון. למעלה
משמאל: עם משה לו• ודן שומרון,
למטה מימין: עם אביהו בך1ון. למטה
משמאל: במסוק עם •צחק שמיר ואור•
שלא.

סי פו ר *שהאל

הוא היה..קוץ בתחתי: שוטו
חהץ מדי. האם המישטוה
,,הוציאה ער! חוזה?,,האם
ביבוקו נגדו תיק? וס״ו
וינ\ל(מימין) מאמין שכן.

ס מיר, הצעיר במישסחה, סבל
\ £יותר מכולם. הוא לא הבין בכלל
מאיפה זה בא לו.
בכתב״האישום נגד אבא שלו נאמה
״הנאשם מרח במזיד צואה על דלתות

נגמר במכות. כמו שהוא אומר :״הייתי
מרביץ ומורבץ״.
אחרי קרוב לשנתיים של עינויי־דין,
זוכה אביהם של עודד ואמיר, רס״ר־המישטרה
אהרון רינגל, מכל אשמה.

למישפחת רינגל ולמישפחות האחרות
בבניין. רינגל התלונן על־כך בעירייה
ובמישטרה עשרות פעמים, אך דבר לא
נעשה .״רינגל זכה בתחנת־המישטרה
ביחס של החמצת־פנים, מפני שהטריד
את התחנה בפניות חוזרות ונשנות״,
אמרה השופטת.
בתחילת שנת 1987 נמרחה כמעט
מדי לילה צואה על דלתות הקיוסק.
סעדיה שכר את שרותיה של חברת־שמירה,
אבל המורח לא נמצא .״בני־הזוג
סעדיה שיכנעו את עצמם שיכנוע
עמוק שרינגל הוא מורח הצואה ״,אמרה
השופטת.

באחד הימים, בשעת־בוקר מוקדמת,
ארבה גאולה סעדיה למורה ׳האלמוני.
לדבריה, היא ראתה את רינגל עושה
זאת ובורח. כאשר צעקה אחריו, כך
סיפרה בבית־המישפט, הוא השליך
לעברה קופסה עם צואה וברח.
רינגל טען שהוא ירד לשפוך את
האשפה, לפתע ראה את סעדיה רצה
אחריו וצועקת, וכדי לא להיתקל בה,
עלה מייד הביתה.
על עדותה של גאולה אמרה השופטת
ברלינר :״היא לא אומרת אמת.

ידיד־מישפחה, כתב־פניה לשוטרים.
לדבריו ,״זה רעיון שעלה לי בראש,
אחרי שראיתי איך המישטרה מתנהגת
לבנאדם״.
״שוטר נכבד, אבי רס״ר־מישטרה
מזה 20 שנה,״ כתב עודד .״העלילו
עליו עלילה. מישרד מבקר־המישטרה
הרשיע את אבי לפני מישפט, מבלי
לשמוע את גירסתו כלל. אבי זוכה
בבית־המישפט זיכוי מלא. היום מחפים
על השוטרים והקצינים שהכשילו את
אבי. המישטרה אוסרת על אבי להת־

אמירת־שקר לא תדיר שינה מעיניה״,
ועל רינגל :״הוא בחר ליישב את
הסיכסוך באמצעים חוקיים, ולא היה
פונה לדרך שיש בה משום אלימות
פרימיטיבית ״.על עדותו של שוטר־חוקר
במיקרה של רינגל אמרה השופטת
:״תשובות השוטר על דוכן־הערים
היו עלבון לאינטליגנציה״.

ראיין אחרי זיכויו המוחלט. שוטר, למד
ממיקרהו של אבי! אין לך גיבוי
במישטרה!״
את הדפים חילק עודד בעת מישחק־כדורגל
בבלומפילד ובמישטרת מרחב־הירקון.
עודד :״השוטרים לקחו ברצון
את הדפים, התעניינו, קראו. היו כאלה
שבכלל לא ידעו על הזיכוי. קציני־מישטרה
לא רצו אפילו להסתכל עליי,
וסירבו לקחת דף. חכם אחר אמר שהוא *•
לא יודע לקרוא. כאשר׳ עמדתי ליד
מישטרת מרחב־הירקון וחילקתי דפים,
נתן מפקד־המרחב, אריה ביבי, הוראה
לשוטר לפנות אותי משם בכוח״.

^ .א ץ לד
^ גינוי!״
*ץ ייד אחרי הזיכוי כתב הבן עודד,
/ /כיום גימנזיסט בן , 17 בעזרת

סמ״ר רינגל(מימין) מקבל דרגה מידי דויד קראום ()1984
.זהו תיק חריג מכל הבחי 11ת...״
הקיוסק.״ הסיפור התפרסם בעיתונים,
ואמיר, אז בן , 12 שמע בכל יום מהילדים
בבית־הספר :״אבא שלך זורק
חרא! אבא שלך שוטר מסריח! מה זה, יש
לאבא שלך עצירות? אין לכם מקום
בבית לחרבן?״
הוא ״הלך מכות״ עם כולם. יצא לו
שם של מופרע. המורות התחילו לשנוא
אותו. יועצת־החינוך של בית־הספר
אמרה להוריו שצריך לקחת אותו
לפסיכיאטר. לקחו אותו. הפסיכיאטר
מצא שהילד בריא לגמרי, והמליץ
לשלוח את היועצת ואת מחנכת־הכיתה
לפסיכיאטר.
גם עודד, המבוגר מאמיר בשלוש
שנים, עבר תקופה קשה. הילדים צעקו
עליו :״חרא!״ וברוב המיקרים זה היה

שופטת־השלום דבורה ברלינר קבעה
שהמתלוננים נגרו שיקרו, ושהמיש־טרה
עשתה עבודה רשלנית ביותר
בתיק־החקירה.
רינגל בן ה־ 48 הואשם במריחת
צואה על דלתות הקיוסק שבקומת־הקרקע
של הבניין שבו הוא מתגורר,
בררך־השלום 71 בתל־אביב .״מדובר
במעשה סטיית קבעה השופטת,
״ואין כל הוכחות שלרס״ר היה חלק
במעשה.״

^ רעש מהקיוסק, השייך לבני(
1הזוג גאולה ועזרא סעדיה, הפריע

הדסה רינגל ליד דלת הקיוסק
,האבא שלך זורק חרא! אין לכם מקום לחרבן?•

באנודה לתרבות הדיור לא טיפלו
בהם. הוכחתי בבית־המישפט שבמשך
יותר משנתיים ניהל רינגל התכתבויות
עם כל הגורמים אשר צריכים להפעיל
את החוק, ואף אחד מהם אינו עושה
זאת.

תקופה קשה מאוד עברה גם על
הדסה רינגל 44 אשת־הרס״ר, העובדת
כפקידה בחברת־ביטוח. נוסף
על עודד ואמיר, יש לבני־הזוג עוד שני
בנים: יצחק 23 המטייל זה חודשים
אחדים בארצות־הברית, ואבירם (,)21
חייל בחיל־האוויר.

ך* שוטטת ברלינר הגדירה את
1 1אהרון רינגל כאיש קשה, אשר
יילך *עם הראש בקיר״ ,גם כאשר ברור
לו שראשו יישבר, ולא הקיר. הדסה טוענת
שמפני שהיה איש־חוק בלתי־מת־פשר
ורודף־צדק, הירבה בעלה להסתבך
עם חבריו־לעבודה ועם מפקדיו.

אמרה השבוע הדסה רינגל:
אנשי־מישטרה מושחתים לא יכולים
לעבוד במחיצתו של אהרון. היה
קשה לשוטרים להסתדר איתו. אף אחד
אינו מסוגל לסבול אדם האומר את
האמת בפנים, ולא מטייח עובדות.
לפני שלוש שנים, למשל, הוא רשם
דו׳ח־תנועה לקרוב־מישפחה של ניצב־מישנה
(אז) אריה ביבי. האיש, שהיה
קצין־מישטרה מושעה, אמר* :אני חבר
של ביבי, ואני עוד אראה לך מה זה
לרשום לי דו׳׳חז׳
למחרת קרא ביבי לאהרון אליו, ואמר
שהוא מעביר אותו ממרחב־הירקון,
מכיוון ש״אתה לא עובד בהתאם למדיניות
שלנו״ .אהרון הועבר, לפי בקשתו,
למרחב־דן.
לפני שנתיים רשם אהרון דו״ח
לקצין־מישטרה בדרגת ניצב־מישנה,
שהחנה את מכוניתו בתחנת־אוטובוס.
הקצין רץ אחריו, ביקש את הפרטים
שלו, טען שאהרון מתחצף אליו. הדו״ח
נכתב, אבל כנראה נזרק אחר־כך
במישטרה, או שתוייק באיזה מקום.
היו לאהרון לפחות עוד 10 מיקרים
דומים, שבהם רשם דו״חות לרכב מיש־טרתי
שחנה בצומת, או הפריע לתנועה
בצורה אחרת. אהרון תמיד אמר שדווקא
השוטרים חייבים לשמש דוגמה
לאחרים.
עזרא סעדיה, בעל הקיוסק, פלש
לחצר־הבניין שלנו, והכל בחסות ה־מישטרה.
בכל ערב היו יושבים אצלו
שוטרים, אוכלים ושותים קפה. בימי
חמישי היו ממלאים שם טפסים של

אמיר, אהרון, הדסה ועודד1
.הנאשם מרח במדד צ 1אה על דלתות הקיוסקר
למישטרה. כאשר הבן הגדול שלנו
אמר שהוא •רוצה להצטרף למדור
המרכזי, אהרון אמר שהוא ישבור לו
את הרגליים אם הוא יתקרב לשם.
בכל איזור שבו הוא עבד, כקצין־
שכונות, אהבו אותו. הוא היה מסייר
בלילות, מבקר בבתי קשישים, מכניס
ביריונים לבית־הסוהר, מארגן עבודות־שיפוצים
של תלמידים בבתי־קשישים.
כאשר הוא עמד לעזוב את תפקידו
בשכונת מונטיפיורי, חתמו התושבים
על בקשה להחזירו.
עברנו תקופה קשה של חוסר־אונים
זוועתי. אנשים פחדו לדבר איתי. נעשינו
כמו מצורעים. אבי נפטר משבץ־
לב, ואני בטוחה שזה בגלל המיקרה.
הרגשנו שאנשים עוזבים אותנו.
לאבירם היתה חברה, והרומאן ביניהם
נגמר, גם כן בגלל מה שקרה.
אהרון היה בסיטואציה קשה. כולם רצו
לקבור אותו חי. מישהו אחר, פחות חזק
ממנו, היה מתאבד.
היחיד שהיה לצידו, שנתן לו גיבוי,
היה ניצב־מישנה אריה עמית, שהיה אז
מפקד מרחב־דן. זה לא היה סתם גיבוי,
הוא הכיר את אהרון. עמית לא יכול
היה לעזור לו, אבל הבטיח שהוא יעשה
כל מה שביכולתו שאהרון לא יושעה

הוס״ו רשם דו״וז לניצב־מישנה.
זה לא היה כדאי לו. אבל הוא
הלו,,עם הראש בקיו; ואחו
מאבק מד זנה בנושת הצואה
לוטו או טוטו, ועושים רעש עד 2
בלילה. שוטרים — ואנשים אחרים —
היו צופרים מהמכוניות שלהם וצועקים
שיביאו להם טפסים.
עזרא, שהוא עבריין לשעבר, ואשתו,
חטפו לפני שלוש שנים מכות־רצח
מעבריינים. אני לא יודעת מה הסיבה.
המישטרה פתחה תיק פלילי נגד מי
שהיכו אותם. סמוך לזמן־המיקרה נזרקה
צואה על דלת הקיוסק, ונשברו
פנסים בחזית הקיוסק.

כמו מצורעים

ף* ליל־שבת אחד, ב־ 2בלילה,
חזרנו, אהרון ואני, הביתה, וראינו
צואה ליד הקיוסק. חשבנו שהיה שם
כלב, או אדם שעבר בלילה ולא היה לו
לאן ללכת. סעדיה התלונן כל הזמן
שאהרון עשה את זה, מפני שאהרון היה
מזמין מישטרה, כדי שתפסיק את
הרעש והבלאגן שם.
המישטרה הפקירה את בעלי לחו־ליית־עבריינים,
בלי רצון להגן עליו.
הוא ממש מתבייש. אילו ירע לפני 20
שנה מה צפוי לו, הוא לא היה מצטרף

מן המישטרה. עמית גם צילצל למנהלת
בית־הספר של אמיר, סיפר לה מה
שקרה וביקש ממנה לדאוג שלא
יתעללו בילד.
עכשיו ירדה לנו אבן מהלב. ציפינו
שהזיכוי יפורסם בביטאון המישטרה,
אבל זה לא פורסם. המישטרה לא
מצאה לנכון לעשות את זה.
אהרון ימשיך לשרת במישטרה. אם
המישטרה רוצה להשתחרר ממנו, זה
יהיה רק בתנאי שהוא יקבל 80 אחוז
פנסיה. הוא לא פוחר מאף אחד. לשוטרים
שפגעו בו וממשיכים לפגוע בו,
ומועלים בתפקידם, הוא קורא דרדסים.
עד כאן דבריה.

המישטרה הוציאה חוזה

ן * ניגודו של רינגל,

עורך־דיו

דויד אופק:
כשבודקים את התיק וקוראים את
כתב־האישום, הוא נראה חמור ביותר,
הוא נראה מגעיל, איום ונורא. אתה
אפילו לא רוצה לגעת בו, פן תדבק
אליך קצת צואה לידיים.

אבל כאשר בודקים את חומר־הר־איות,
פתאום מגלים דברים מתמיהים:
שוטרים לא עשו את העבודה שלהם,
שוטרים מתעללים בשוטר אחר, ואז
נשאלת השאלה למה.
כאשר סיכמתי את התיק, היה ברור
לי שמישטרת־ישראל הוציאה חוזה על
רס׳ר רינגל. ומישטרת־ישראל, במיק־רה
זה, היא תחנת־השכונות. אחרי־כן,
בעת הסיכומים בכתב, חזרתי בי מן
האימרה הזאת, טענתי שהשוטרים
פשוט בישלו לרינגל תיק.
ואיך עושים כזה דבר? עושים אצל
הבנאדם חיפוש, ולא מוצאים שום־דבר.
זה שלא מוצאים שום־דבר, זה לא
לטובתו, אבל זה מחזק את הגירסה שלו
שהוא לא מעורב בזריקת צואה, מכיוון
שאם הוא מעורב, צריכים להישאר לו
סימנים על הבגדים, עיתונים שהצואה
היתה עטופה בהם, או כל רבר אחר.
חיפשו בדירתו נעליים, עיתונים,
אבל לא מצאו כלום. אז לא רשמו דו״ח.
אבל יומיים אחרי החיפוש, פתאום נזכר
איזה שוטר שהוא הריח בדירתו של
רינגל ריח צואה, ועל אחת הנעליים

הם הלכו ועצרו את רינגל. ואחר־כך
הביאו אותו אל ביתו, עצור. הם עשו
פעולה של שיחזור, מבלי שהוא יהיה
נוכח במקום. וזה דבר שלא עושים גם
לעבריין הכי פשוט. איך אפשר לעשות
שיחזור מבלי שהאיש יוכל לראות ולהגיב?
אחרי
שגמרו לחקור, באו ואמרו לו:
תן לנו טביעת־אצבעות: אין שוטר
במדינה שאין טביעת־אצבעות שלו
במישטרה, אבל מרינגל רוצים. למה?
כדי להשפיל אותו. אחרי זה אמרו לו:
עכשיו אתה יכול להשתחרר בערבות.
אבל הערבות שלך אינה מספיקה, צריך
להביא ערב צד שלישי.
רינגל שאל אם אשתו יכולה לערוב
לו, ואמת לו: רק אם יש לה תלוש
משכורת. וזה שוטר בעל ותק של 20
שנה במישטרה! שוטר שיודעים תמיד
למצוא אותו: אז פתאום צריך את
אשתו ואת בנו כדי שישחררו את הבעל
והאבא הפושע שלהם בערבות מה־מישטרה:
כשחודרים
לתוך תיק כזה, רואים
ליכלוך בהתגלמותו. נכנסתי למעורדר־כברד.
ליחס של ודזבביז ;;־ב,
נ 1לל 7וד.כי-ד את התהגה דדיתרת
כפניות ר״יזדזת ד*שגית־ ,אד—
כשלא זכר לעזרת הבדדי־ד, התלונן
ריגגל נגד מכפי שידייב נ פ;י
פיקוד דסששדזב ״הושת השבתית

הריר ודלת רכות נוז־שי״ וג ת הי א־׳•
הדלת. לדענתד, ראתה את רינגל
העובר ל ל זרי דר־זז
ד א ־ על הדלת דרכ -ד. דהד ע־ד
אתית, השל־ד לעכדד• קו7 ~ 2ש
!ואתוברח

(6 ^ 17ר ׳0

)עב ידד

^0 (1דרז_^

96112,
^< 1י ן

כבי־זד־ .לו רדי גדזר־* .ד^־ד* לא
הסד את וכע־יי־ב ק הנתם ב?י
: ; 7שי די רתחיל ד־־יד לדעיות
תש־נ־ת ר די די זלד: רע־־ב ודו
ד־בץ לא־גד־דיגגד־דד, ס־־בר•

דרליגר.

ב ינגל גם התלונן נגד אחד
1השוטרים של תחנת־השכונות,
שכנראה בעיקבות זה גם פוטר. היתה
שם הטרדה קשה מאור של רעש,
ורינגל הזמין את המישטרה. במקום
לטפל בהטרדה של הרעש, השוטר צעק
לרינגל מלמטה, לקומה הרביעית:
רינגל, תפסיק לבלבל לנו את המוח!
אז רינגל כתב מיכתבי־תלונה. וכך
הוא נהיה, לגבי שוטרי תחנת־השכונות,
פשוט קוץ בתחת. והם היו צריכים
להוציא את הקוץ הזה. ואיזו דרך יותר
יפה יש מאשר לבנות לו תיק?
בית־המישפט קבע שיש מערכת־יחסים
מאוד לא טובה בין שוטרי התחנה
לרינגל, ושהיה לשוטרים מניע
לבנות לו תיק.
המישפס הזה התנהל לפני שלושה
שופטים. הוא התחיל אצל אהרון כהן,
עבר לארי זיראב, אשר פסל את עצמו,
מכיוון שהוא מכיר את רינגל, ולבסוף
זה הגיע לדבורה ברלינר.
על התיק הזה עבדתי במשך שנתיים.
השקעתי בו כ־ 200 שעות עבודה.
הרגשתי שימחה והקלה רבה, כמובן,
כאשר בית־המישפט קבע שרינגל
זכאי.
היה לי מאוד קשה להוכיח שאין לי
אחות. כי מה זה בעצם התיק הזה? זו
תלונה של גברת, שאמרה שהיא ראתה
את רינגל זורק צואה על החלון, ולך
תוכיח שהיא משקרת. אז הוכחתי שהיא
משקרת. הוכחתי שהיא מסוגלת לשקר
בלי שום בעייה, גם על דברים אחרים,
שאינם קשורים לרינגל.
אבל זה היה כל־כך קשה. היה גם
קשה לעבוד עם רינגל. הוא איש קשה.
ואולי זה המזל שלו, שהוא איש קשה.
אחרים במקומו היו נשברים, בתהליך
הזה.
במהלך המישפט התפרסמו פתאום

רסל׳

״פשוט כמו
קוץ בתה מד

^(סרי

הכרוז של עודד
.העליל! עליו עלילה!״
הוא ראה כתם. ושוב, לא הולכים ולא
מחפשים את אותה נעל, ולא עושים
שום דבר כדי לחזק את עדותו של
השוטר, ולא מנסים לבדוק איך פתאום
צצה עדות כזאת.
ואחרי־כן, כאשר מגיעים לבית־המישפט,
התיק הולך על סכינים. ב־בית־המישפט
אתה מבין שהחקירה
הזאת לא נעשתה כמו שצריך.

ליגלוך בהתגלמותו

ך ש כאן שני מתלוננים, אשר
להם יש סיפור ארוך עם רינגל, והם
רצו להעליל עליו עלילה. אני לא בא
אליהם בטענה, מכיוון שזה דבר כמעט
טריוויאלי. אבל שהשוטרים ישתפו
פעולה עם עבריין־לשעבר, ולא יחקרו
תיק כמו שצריך, רק כדי לנסות להפיל
שוטר?

בות אישית. כתבתי למפכ״ל־המיש־טרה,
שהשוטרים האלה והאלה חשודים
בשיבוש הליכי־חקירה, לפחות, אם לא
בהעלמת־ראיות, בסילוף ראיות ובע־דות־שקר.
התגובה היחידה שקיבלתי
היתה שמיכתבי התקבל.
כל השוטרים הללו קודמו בדרגה,
וזה בכלל משגע אותי.
אין לי מושג מה היה לשוטרים נגד
רינגל. אולי הם לא אהבו אותו. רינגל
התלונן נגדם. זה סיפור מורכב מאוד.
סיכסוך״שכנים, הקשור לשוטרים. המתלונן,
עבריין־לשעבר הקורא לעצמו
עכשיו *משתקם״ ,עשה עבירות על
חוק־העזר העירוני, פלש לחצר הבית,
מירר לדיירים את החיים.
חברי ועד־הבית, שרינגל הוא אחד
מהם, הזמינו את מישטרת תחנת־הש־כונות.
הם לא חקרו. פרט נוסף: דיירי־הבית
קיבלו רפורטים מהעירייה על
הליכלוך שהשכן עושה.

דו״חות של המישטרה, שמישהו הדליף
אותם. עד היום, בחקירה של שנה,
המישטרה לא הצליחה למצוא מי
הדליף. ואם מצאו, לא הודיעו לי,
למרות שהתלוננתי על העניין.
ומבקר־המישטרה הולך ומרשיע את
הקליינט שלי, וקובע שצריך לפטר
אותו מן המישטרה, כשאנחנו בהליך
שיפוטי, והעניין הוא סוב־יודיצה,
ואסור לו בכלל לגעת בעניין! הוא
מעולם לא דיבר עם רינגל. והנה הוא
כבר הרשיע אותו, וכבר צריכים אפילו
לזרוק אותו מן המישטרה. זה איום
ונורא! ובאווירה הזאת, כשכתוב בעיתונים
שצריך לזרוק את רינגל, אני
צריך לנהל מישפט!
רואיינתי בערב חדש בטלוויזיה,
והתגובה על כך מטעם דוברת־המיש־נ
ע מי ד ה,

צילם: ציו; צפריר ־ 4
ו ויי! י

?.גואה על הקיר י
(המשך ם עם 1ד )39
טרה היתה :״המישסרה גאה שהיא
עורכת חקירה ללא משוא־פנים.״ זאת
בדיחה! כי כאן היה משוא־פנים, אבל
לטובת העבריין, לא לטובת השוטר.
בישלו תיק לשוטר, ועל זה לא קיבלתי
תשובה מדוברת המישטרה.
עד באן עורך־הדין דויד אופק.

לא פעלו
1.יי!
בחלל חד>ק

^ ופק ( )39 הוא קצין־מישטרה־לשעבר
בדרגת מפקח, ששירת
במישטרת רמת־גן כתובע מישטרתי.
לפני שנים הוא ניסה לארגן איגוד
מיקצועי של שוטרים, ולא הצליח. נאסר
עליו להתראיין בנושא זה, אבל הוא
טען שהפקודה איננה חוקית, והתראיין.
במישפם מישמעתי הוא הורד לדרגת
סמל, ועזב את המישטרה. מאז הוא
עורר״דין פלילי, ובין התיקים שבטיפולו
יש והיו רבים הקשורים לבעיות

הקוב עד
הקיוסק
^ עלי הקיוסק, גאולה ועזרא סעד־
^ יה, הורים לשלוש בנות ובן, קנו
את הקיוסק לפני שש שנים.
בשנתיים הראשונות שרר שקט בבניין
.״לא היה לי שום קשר עם רינגל,״
מספר עזרא .״אבל כבר בימים הראשונים
הזהירו אותי שכנים בבניין ובסביבה,
וגם קליינטים של בעל־הקיוסק
הקודם, מפני הרס״ר.
״הם אמרו: הוא עושה צרות. גם
לבעל־הקיוסק הקודם, לבעלי החנויות
השכנות וגם לדיירי הבניין הוא עשה
צרות. עניתי להם שאין לי שום עניין
איתו, ולא תהיה לו סיבה לעשות לי
צרות.
״אבל כעבור שנתיים זה קרה. רינגל
התחיל לבקר בקיוסק. באותה ההזדמנות
הוא ביקר גם אצל הירקן לידי,
והתחיל להציק לו. הוא הזמין פקחי־עירייה,
שירשמו לו רפורטים. הוא הרי

שוטרים.
לפני שהגיע לעורך־דיז אופי* פנה
רס״ר רינגל לשלושה עודכי־ז־ין אחרים,
שרצו ממנו ש ס״סירחר. בסביבות
50 אלף דולר. אופק ביקש 20 אלף
דולר, מהם שילם רינגל, עד היום, רק
2500 שקלים. אופק חר ש עתה
מהמישטרה לממן את הגנתו של
הרס״ר, והוא עדיין מחכה לתשובה.
״אם לא אקבל את הכסף מהמיש־טרה
״,הוא אומר ,״אתבע ל חן, בשם
רינגל, את השוסחם אשר גרסו לפתיחת
ההליכים הפליליים נגדו, שלא
כדין. ברור לי ששוטרים אלה לא פעלו
בחלל הריי* כדי להעלים הוכחות הם
היו צריכים לקבל גיבוי ממפקד תחנת־השכונות,
יעקב ח. אחז־ מהם, רס־ר
אהרון ראוך, הועלה מאז בדרגה וכיום
הוא קצין, מד ח ך בבית־הספר לשוטרים.
אני מרגיש רע מאוד מכך שהאיש
הזה מדריך. אסור לו להדריך שוסרים!״
מפקרו־לשעבר של רינגל, סגדניצב
יעקב רז, אמר שיש לו הרבה סה לומד

על המיקרה, והוא ישמח לדבר, אבל
חברת מחוז תל־אביב, דליה גלעד, אמרה
שהסיכויים שהוא יקבל רשות להתראיין
הם קלושים. האישור לא התקבל,
ותחת זאת מסרה הדוברת את התגובה
הבאה:
״נושא המישפט של רינגל פורסם
מעבר לכל פרופורציה. המישטרה הי־תה
מעוניינת שהתיק יגיע לבית־המישפט,
על־מנת שבית־המישפט יפסוק
את הדין בנושא. ההמלצה להעמיד
את רינגל לדין התקבלה בדרג פיקוד־המחוז,
ועל־דעת אגף החקירות במטה
הארצי. ברור שאלמלא היה מדובר
באיש־מישטרה, תיק מסוג זה לא היה
מגיע לבית־המישפם. מחבר בתיק
שמקורו בסיכסוך־שכנים מתמשך, וש־נחקר
על־סמך תלונות חוזרות ונשנות.
גם אם בדרך־כלל סיכסוכי־שכנים
מסוג זה אינם מגיעים לבית־מישפט,
בעניץ זה היה עניין במישטרה כי
הנושא יידון וייבחן על־ידי בית־המישפט״.

הסתיים
בפתיחת תיק על תקיפת שוטר.

ולא
חזר. צעקתי: רינגל! אבל הם סגרו
את התריס ולא ענו לי. אחי ואני לקחנו
את הבן לתל־השומר, והוא היה שם בח־דר־הניתוח
עד הבוקר.
מאותו יום לא הפסיק רינגל להציק

אז התחיל סיפור הצואה. הזמנתי
חברת־שמירה, כדי לתפוס את המורח.
זה עלה לי 100 דולר ללילה, אבל
השומרים לא הצליחו לתפוס אף אחד.
הבאתי חברה אחרת, שהרכיבה בחנות
מצלמת וידיאו, אבל גם זה לא עזר.
אשתי ואני התייאשנו, וגם לא היה
לנו כסף לדברים האלה, ולכן התחלנו
בעצמנו לשמור בתורנות, כל לילה, עד
הבוקר. זה לקח חודשים. היינו ישנים
פעם בחרר־הזבל, פעם בגינה, פעם בחצר
של השכנים, פעם במכונית.
בגלל זריקת הצואה, נגרם לנו נזק
רב. היינו צריכים לזרוק שוקולדים,
ואפלים ומיצרכים אחרים, שלוכלכו
בצואה. בכל פעם צבעתי מחדש את
חדת הקיוסק. בכל פעם היינו צריכים
לשטוף במיברשות ובמים את הצואה.
בוקר אחד, בשעה ,5גאולה ראתה
את רינגל. היא התחילה לרדוף אחריו,
הוא התחבא מאחורי ארון־הגאז. היא
עמדה מולו, אמרה לו: יה חתיכת
נבלה, זה אתה שמענה אותנו כל הזמן!
הירקן התייאש, בגלל הצואה, ועזב.
אני לא התייאשתי ולא עזבתי.

על הידרדרות היחסים עם
הרס״ר ריגגל סיפר סעדיה:
התחלתי לתת לו עיתזנים בחינם,
כדי שיעזוב אותי לנפשי. אחרי כמה
זמן הוא בא ואמר לת תגיד לבן שלך
שיפסיק לרכב בחצר על אופניים.
אמרתי לו: גם הבן שלך חבב כאן על
אופניים. והוא אמר. :מד, אתה מתחצף
אליי? אני אראה לך!׳
הליכלוך בצואה התחיל אצל הירקן,
לפני ארבע שנים בערך. כל בוקר היה
הירקן בא לחנות, שהיו לה דלתות
מרשת, והיה מוצא צואה על הירקות.
הוא היה משתגע, בובת לא ידע מי עדשה
לו את זה.
לא ידענו אז מי האש! /אבל אשתי
ראתה את רינגל ליד החנות. הירקן נהג
לרחוץ את המכונית שלו בחצר. חגגל,
המרגיש את עצמו כבוס של הבניין,
התרגז ש״אדם זר׳ ,כפי שהוא קרא
לירקן, רוחץ את מכוניתו בחצר. עבר
איזה זמן, ואז הגיעה הצואה.
יש דייר בבניין, מיכאל צבי שסו,
שהוא נכה קשה ברגליו. צבי סיפר לי
המון פעמים שהוא חושד שרינגל ספג־צ׳ר
לו את צמיגי המכונית. חגג ל לא
בנאדם נורמלי

גאולה ועזרא סעדיה
.אשת, ראתה א 1ת...1״
יודע את החוק, וכל פעם היה מוצא
תירוץ אחר.
״פעם, כאשר בא אלי, סיפרתי לו
שאני עבריידלשעבר. רציתי שיתפוס
מרחק ממני. הוא המשיך לבקר. היה קונה
עיתונים. באחד הימים נכנסה אשתו
לקיוסק, אמרה שהיא מחפשת להביא
משהו לבן שלהם, אמיר, השוכב בבית־חולים.
נתתי לה בונבוניירה גדולה.
אמרתי שזה מתנה ממני לילד, שיהיה

;;אתה

^ מתחצף אלייד

^ עבריינות שלו, אומר סעדיה,
( 1היתה ״דברים קטנטנים״ .בגיל , 15
כאשר היה נער־שליח על אופניים, נלווה
לשני נערים, בוגרים ממנו, שגנבו
מכונית. הם נתפסו, קיבלו קנס קטן ומאסר
על־תנאי.
בגיל ,20 כאשר רכב על אופנוע,
רצה שוטר לבדוק את רישיונותיו. לעזרא,
שעבד אז כמכוגאי־אופנועים, לא
היה רישיון, והוא התחיל להתווכח עם
השוטר. השוטר ניסה להעלותו לניידת
שהגיעה, עזרא התנגד בכוח, והעניין

מרשה לו להחנות את מכוניתו בחצר
הבניין. עד היום מחנה הנכה את
מכוניתו מחוץ לבניין, למרות שמאוד
קשה לו ללכת.

ילד שותת־דס

^ ינגל התחיל להזמין פקוזי־עיר־
1ייה, כדי שירשמו לי דוחות, מפני
שאני משאיר את הקיוסק פתוה עד
שעה מאוחרת בלילה.
הוא גם התחיל להזמין שוטרת /כדי
שירשמו לי דוחות מפני שהמכונית
שלי חונה נגד הכיוון. על כל דבר שסר
תי הוא היה מזמין את המישסרה. כמו
בימי חמישי, למשל, שהם ימי הטוטו.
רינגל היה מזמץ שוטרת /בטענה שהשעה
מאוחרת ויש רעש. מה פתאום
רעש? היה שקט!
לילה אחד, בשעת חצות, לפני כשלוש
שנים, הגיע הבן שלו, עודד, עם
הבן שלי על הידיים. בני היה שותת־דם.
עודד סיפר שאחיו, אמיר, נתן לבן שלי
מכה ברגל ופצע אותו. שלחתי את עודד
שיקרא מייד לאביו, כדי שרינגל
יקח את בני לבית־זזולית עודד הלך,

¥הלא נכון שאשתי ואני קיבלנו
1מכות מעבריינים. רינגל סתם משתמש
בקטע הזה כדי לחפש אנשים אחרים,
שכאילו היו זורקים צואה על הקיום•*
לפני
שנה וחצי רצו שני בחורים,
שאני מכיר אותם מהשכונה, לקחת דברים
מהקיוסק, ולרשום על־החשבון. לא
הסכמתי והם התחילו להתווכח ולצעוק.
היו קצת מכות, אבל שום דבר
רציני לא קרה. רינגל שמע את הצעקות,
והחליט לעשות מזה עניין. בבית־המישפט
הוא סיפר שעבריינים —
הבחורים האלה הם לא עבריינים —
היכו אותי ואת אשתי מכות־רצח.
עד כאן דבריו של עזרא סעדיה.
גאולה סעדיה :״בנאדם נורמלי, כאשר
משהו מציק לו, בא ומדבר על זה.
בנאדם נורמלי לא יזרוק צואה במשך
שלוש שנים, רק פסיכופאט.
״עד היום אני בשוק מזה, נעשה לי
לא־טוב כשאני רואה אותו. יש לו חוצפה.
הוא עומד על המירפסת שלו, ומצלם
אותי. כשאני אומרת לו: מה אתה
עושה? הוא עושה לי כל מיני תנועות
בידיים, כמו,יאללה, יאללה...׳
״אני לא מכינה איך הוא יצא זכאי
במישפט. אני כבר לא מאמינה במישט־רה.
משהו כאן לא בסדר. איך זה שאדם
כמוהו ממשיך לשרת במישטרה?
״אני ארדוף אותו, אפילו כל החיים.
יהיה מה שיהיה. אני אדאג שהוא יקבל
ממני את המכה!״
ועזרא :״אני לא אשתוק לו. שלא
יחשוב שאם הוא יצא זכאי במישפט,
העניין נגמר לטובתו. יש חוק, ואני אחפש
את החוק עד הסוף!״

(המשך מעמוד )35
הרווחה של מישטרת תל־אביב, שהוחלט
להחזירו לשרות בהתאם לכושרו
הבריאותי. הוא חזר למישטרה ועבד
כמצלם־מיסמכים. שנה אחר־כך החליטה
ועדה רפואית של המישטרה שיפרוש
לגימלאות. נקבעו לו 27 אחוזי-
נכות, לצורך קביעת גובה הפנסיה. כ*
1985 עזב סופית את השרות במישטרה
אחרי חמש שנות עבודה. מאז לא עבד
עוד. רובו ככולו היה שקוע בהימורים.

^ ^ כמו _ מים
>\ ד1רי שעזב יעבץ את השרות
במישטרה, התחיל להגדיל את
סכומי השקעותיו בהימורי־הטוטו לעשרות
אלפי שקלים, ואף למאות אלפים.
שיטות
ההימורים שלו הלכו והשתכללו.
הטוטו
הוא גוף ציבורי, בפיקוח מר
עצת־ההימורים. כללי ההימורים קבר
עים. כל טופסי-הטוטו נאספים ביום
החמישי בחצות. לא ניתן להשתתף ב־הימורי־הטוטו
אחרי יום החמישי בשבוע.
על המשתתף לשלם עבור הטופס
או הטפסים שמילא בזמן המסירה.
אלא שבפועל המצב שונה.
יש סוכני־טוטו ובעלי־תחנות שאצלם
ממלאים את הטפסים. אלה מעבירים
את הטפסים שמולאו והכסף תמר
רתם לחברת נשר. חברת נשר אחראית
לפני הספורטוטו על איסוף הטפסים
והכספים. כמובן שגם הסוכנים, וגם
חברת נשר מקבלים רמי־עמלה ממחזור
ההימורים.
האינטרס של כל סוכן או בעל תח־נת־הימורים
הוא שמחזור־ההימורים
אצלו יהיה גדול עד כמה שיותר.
משום־כך התנאים הניתנים למהמרים
קבועים נוחים יותר מאלה הניתנים
ליתר המהמרים.
יעבץ היה מהמר קבוע ומהמר
״כבד״ .משום כך נהג לתת הוראות
לסוכן־הטוטו שלו כיצד למלא עבורו
את הטפסים, מסר מהי שיטת ההימור,
והסוכן היה מבצע את העבודה עבורו.
לא רק זאת, אלא שיעבץ לא היה
משלם עבור הטפסים, כמתחייב, עד
לשעת־חצות ביום החמישי. תמורת
מישלוח הטפסים היה נותן צ׳קים רק
ביום השישי בבוקר. בשעה שנתן את
הצ׳קים, הטפסים שמילא היו כבר
במישרדי הספורטוטו, מצולמים על
מיקרו־פילם. כלומר, הטפסים אושרו
להשתתף במחזור ההימורים השבועי,
מבלי שתמורתם שולמה.
ב־ 30 שנות־הימורים תמיד כיבד את
הצ׳קים שנתן. מבחינת הטוטו, האחריות
לתשלום מוטלת על חברת נשר.
מבחינת חברת נשר, האחריות מוטלת
על הסוכנים. אלמלא עמד יעבץ מאחורי
הצ׳קים שנתן, האחריות היתה
נופלת על הסוכן, שהיה צריך לשלם
עבור הטפסים שנשלחו.
אז היכן הפירצה?
טופס שלא שולם עבורו הוא למעשה
טופס פסול, ואסור לו להשתתף
במחזור־ההימורים השבועי.
אם הטופס שמולא שולם בצ׳ק, ודד
צ׳ק היה ללא כיסוי, הוא שותף במחזור־ההימורים
למרות שהוא למעשה טופס
פסול. אם הטופס הפסול זכה בפרס הגדול,
הרי שסכום הפרס הראשון היה
עובר לשבוע הבא, ואז סכום הזכייה
היה גדול בהרבה. בכיבוד טפסים, שהם
למעשה טפסים פסולים, יש משום הד
נאת הציבור. זו הפירצה שיכולה להביא
למעשי־מירמה בסכומי־כסף עצומים.
שיטת המשולשים

עבץ היה למומחה בטוטו. את זכייתו
הגדולה במיליון דולר תיכנן
חודשיים מראש. לפני זה זכה שש
פעמים נוספות בפרס הגדול.
לצורך מימון ההימורים הוא עסק
בקנייה ובמכירה של מוצרים חשמליים
יקרי־ערך. הוא קנה אותם בתשלומים,
והיה מוכר אותם מייד באמצעות פיר־סום
מודעות בעיתונים. בשיטה זו גייס

מזומנים לצורך ההימורים. את הכסף
שבו זכה בשש הזכיות היפנה למעקב
אחרי הקבוצות המשתתפות במחזור
המישחקים .״הפכתי למהמר כפייתי.
הכסף לא היה חשוב לי. היה חשוב לי
האתגר שבהימור ׳,אומר יעבץ.
שיטת ההימור שלו היתה כזו: בטוטו
משתתפים 14 מישחקים. המטרה היא
לנחש מי ינצח בכל 14 המישחקים.
בכל טופס ניתן למלא חמישה משו־ -
לשים. משולש הוא כאשר רושמים את
כל האפשרויות, כלומר 1,2 :או תיקו.
אחרי שממלאים חמישה משולשים,
נותרים תישעה משחקים פתוחים, שאת
תוצאותיהם צריכים לנחש. כדי לסגור
עוד משולשים, צריך למלא עוד שלושה
טפסים, כאשר בכל אחד מהם נרשמת
אפשרות אחת לגבי תוצאת ה־מישחק.
לזה קוראים ״מישחק בטוח״.
כדי לסגור מישחק בטוח, צריך למלא
טפסים בכפולות של שלוש. ככל
שממלאים יותר טפסים, עולה סכום
ההימור.
בשבוע שבו זכה יעבץ בזכייה הגדולה,
מילא 11 משולשים. נותר לו
להמר על שלושה מישחקים בלבד. מכיוון
שעקב אחרי הקבוצות, היה בטוח
בתוצאות המישחקים. עבור 729 הטפסים
ששלח לפני הזכייה הגדולה שילם *
88,542 שקל. ככל שמשקיעים סכומי־כסף
גדולים יותר, כך מגדילים את
הסיכוי לזכייה, אלא שצריך לדעת מתי
כראי להשקיע. יעבץ ידע, אך בהימור
כמו בהימור, לא תמיד מרוויחים.
אחרי שזכה באוגוסט 1987 במיליון
דולר, רכש בית פרטי בשיכון דן. הוא
המשיך להמר בסכומי־כסף גדולים,
ואחרי ארבעה חודשים נאלץ למכור
את ביתו החדש. אשתו לחצה עליו
שירכוש דירה בבת־ים, וירשום אותה
על שמה. הצעד הנבון שעשתה הבטיח
לה מקום־מגורים אחרי שיעבץ ירד
למעשה מנכסיו. הוא החליט להעמיד
את רשויות הטוטו במיבחן.

צ׳ק ללא ־־
פיטו>
י פני ארבעה חודשים הימר בס/כום
של 107 אלף שקל. הוא נתן
צ׳ק ליום השישי, ובמקביל נתן הוראה
למנהל הבנק שלו לבטל אותו מסיבות
טכניות.
הטפסים שמילא השתתפו בהימורי
הטוטו, למרות שתמורתם לא שולמה.
ביום השני פנתה חברת נשר לסוכן־
ההימורים שלו, בתביעה שישלם את
הסכום, מכיזון שהצ׳ק של יעבץ חזר.
בצהרי היום טילפן יעבץ לסוכן והודיע
לו שהוא מביא את הכסף, חלקו במזומן
וחלקו בצ׳קים בנקאיים. הוא הביא את
הכסף והעניין הושתק. כולם היו מעוג־יינים
שימשיך להמר בסכומים גדולים.
לפני שבוע החליט לפוצץ את העניין
ולהתריע בכך על השיטה. הוא שלח
טפסים בשווי של 92 אלף שקל. ב־90
אלף שקל אצל סוכנו הקבוע מזה 20
שנה, יואל אור, וב־ 2200 שקל בסוכנות
טוטו אחרת. הוא שלח באמצעות שתי _
תחנות שונות, כדי להוכיח שלא רק
סוכן הטוטו שלו עובד בשיטת הצ׳קים
הדחויים, אלא כל תחנות־הסוטו.
הטפסים שמילא השתתפו במחזור־ההימורים,
אולם הצ׳קים שנמסרו עבור
ההימורים לא כובדו.
כדי לשכנע את הסוכן שלו שלצ׳־
קים שמסר יש כיסוי, הראה לו צילומים
של צ׳קים בנקאיים, שהוכנו מראש,
ושניתנו לו על-ידי גורמים שלהם הבטיח
שאם יזכה ימסור אותם, ואם לא
— ישמידם.
יעבץ לא זכה ולא שילם את 92
אלפי השקלים. סוכן הטוטו שלו נפל
קורבן תמים לתרגיל שיעבץ עשה.
״פיצוץ הפרשה תוכנן לפני שבועיים,
כי לא היה לי בשביל מה לשחק עוד,״
אומר יעבץ .״המטרה שלי היא להזהיר
אנשים שלא יתפתו להמר בסכומי־כסף
גדולים. חבל להרוס מישפחות בגלל
ההימורים!״
ביוזמתו פנה למשטרה, כדי שלא
יתבעו את סוכדהטוטו .״רציתי לקחת
על עצמי את הפרשה, ובית־המישפט
יחליט אם היו מעשי־מירמה או לא׳.
העולם הזה 2669

נו ₪ו0

ו! ווו
מחכיר1 רם1רי׳ס

כאשר אילי־הון עושים מסיבה או נותנים את
חסותם לאירועי־צדקה, הם מאוד אוהבים להיראות
כאנשי־מישפחה מסורים ונוהגים להופיע
בחברת רעיותיהם או בנות־זוגם. אך כשהם
טרודים בעסקים של מיליונים אין להם זמן
לשטויות כמו בעיות־הביגוד של האשה, התקלות
שיש לה עם מכונית־הספורט שקנו לה, ועוד.
המולטי־מיליונר מורים ששון, שהקים
אימפריית־טקסטיל גדולה באמריקה, ושהוא גם
שותף לאילי־ההון האחים נאקאש, התחתן
לפני שנה עם מלכת־היופי הישראלית נילי
ודוקר, הצעירה ממנו בכמה שנים טובות.
ובינתיים גם נולדה להם בת.
למורים ששון יש מישפחה ענפה בארץ ובין
שאר הקרובים שלו נמנים סימה ומי ויב״
צלברג, מבעלי הסינתזה.
לפני חודשיים התחיל ששון לנהל משא־ומתן
עיסקי חשוב ביותר בניו־יורק.
כאשר ראתה אשתו, נילי, שהיא לא מבינה
כל״כר בכלכלה, החליטה שעד שהוא יגמור את
החישובים שלו מוטב לה להיות בארץ. היא לא

ניסים בשמיים
1ש בארץ
הבחורה, המסוכנת״ ביותר בארץ, דניאלה
דנצל, התאהבה בחייל צעיר ויפודתואר שהגיע
לחופשה באילת.
רנצל, שהיא אלופת־אירופה באיגרוף תאילנדי,
באה ארצה לפני שנתיים, כשהיתה בת , 18
בעיקבות סיפור־אהבה, במהלן־ מסיבת־העיתונ־אים
לזמר־רוק אמריקאי, שהיה בסיבוב־הופעות
בגרמניה, היא הכירה את עודד בלומנסלד בן
ה־ ,38 שהתגורר בגרמניה שנים רבות והיה פעיל
שם בחיי־הלילה.
רק שתבינו, דנצל לא נכחה בהופעה כמעריצה
מוכת־סנוורים של זמר־הרוק, היא שימשה לו
כשומרת־ראש.
בקיצור, במסיבת־העיתונאים הם הכירו זה את

נילי דרוקר ובעלה מורים ששון וילדיהם
אצל סימה בסביון

היססה הרבה, והעדיפה את בית גיסתה סימה
בסביון על פני בית הוריה בבאר־שבע.

בינתיים כולם מחכים שהבעל יסיים את
העיסקות שלו, והמישפחה תתאחד שנית.

בעייוי נטל זה 1ת

דיירי אחד הנני מי ם היוד,דתיים שברמת־השרון לא הבמו מדוע שמתה אחת הדיירות
את שם־מישפחתה על הדלת, מבלי לשנות א ת הס ט א טו ס האישי שלה. היא גם לא טרחה
להסביר להם.
א ם תשאלו אותי, אני לא חו שבת שזה הוגן ל ה תיי חס בדרך כז את לשכנים הנחמדים,
שהחטטנות והסקרנות שלהם עלולה להרוס א ת הבריאות, א ם לא יידעו את הסיבה.
אז הסיפור הוא כזה: הבחורה, שהתגוררה בבניין עם בתה, היא הידועה־גציבור של
איש־עסקים ידוע שעלה באחרונה לכותרות בענייני-הכספים שלו, הקשורים לשוק
האפור, שמיום ליום מס תב ר שהוא נעשה יותר ויותר שחור.
שם המישפחה שהופיע על הדלת היה זהה לשמ״מישפחה של אלוף מאוד ידוע בצה״ל,
המוכר לא רק בכיבושיו הצבאיים, אלא גם בכיבושיו בקרב בנות המין היפה.
במערכת״היחסים הדיסקר טי ת שהתפתחה בין השניים, בתקופה שבו שירתה הידועה•
בציבור כמזכירתו של האלוף, גולדה להם בת.
האלוף, שכבר אז היה נשוי מאוד, התכח ש לב ת וסירב להכיר באבהותו. הצעירה החליטה
לשנות את שס״מישפחתה לשס-מישפחתו של האלוף, ו כן הכירו אותה כולם, למרות
שבינתיים נותקו הי חסים ביניהם או שנשמרו בפרופיל מאוד נמוד.
באחרונה, כשהגבר הנוכחי בחייה עלה לכותרות הכלכליות, היא החליטה להסיר את
שם־מישפחתה השאול ולהישאר אנונימית עד יעבור הזעם.
אני בטוחה שלפחות גבר א חד נושם לרווחה בארץ הזאת.

שמוליד ירזניה 1 סחוטים וע״פים —
זה וגם התאהבו, ואחרי שנה וחצי של מגורים
משותפים בגרמניה החליטו לעלות ארצה.
כל הסיפור הזה קרה כמעט לפני שנתיים. לפני
חודשיים נפרדו השניים ודנצל, העובדת כחג־מנית־מסלול
והמופיעה גם בסרטים בתפקידים
הדורשים העזה, נראתה כמה פעמים בחברת
עורך־הדין מאיר זיי, שאותו הכירה באמצעות
חברה הקודם, עודד בלומנפלד.
אחרי זמן קצר היא עברה להתגורר בדירתו של

עורך־הדין, מתוך כוונה למצוא פיתרון־קבע.
בסוף־השבוע האחרון היא ירדה לאילת, כדי
להופיע שם בתצוגה גדולה, ושם היא פגשה בחייל
שמדליק תניק, שגם הוא הגיע למלון 1פטון
והשתתף באותו האירוע.
כנראה שנפטון עושה משהו לאנשים. כי מדי
שנה, בתאריך קבוע, נערך במלון נשף־צדקה של
הקרן יד ביד, שתרומותיו הם קודש להצלת חיי-
אדם.

להיות עיתונאי עשוי לפעמים להיות מסוכן,
אבל להיות נשוי לעיתונאית זה הדבר הכי מסוכן.
רוצים דוגמה? יש אחת טובה מאוד.
בשבועון־הנשים לאשה עובדת עיתונאית בשם
נעמי לבנון, שהיא גם יפה וגם סימפטית
וגם מצליחה בעבודתה. והעיתונאית הזאת, המראיינת
אנשים שונים כבר הרבה שנים, הלכה
לפני כמה שבועות לראיין נבר מסויים על חייו
ומעשיו, ומאז ועד היום היא מראיינת אותו.
לכאורה, סיפור רומאנטי נחמד, אבל הראיון
הזה היה הרבה יותר מסוכר ומורכב ממה שאתם
חושבים, כי נעמי לבנון היא אשה נשואה כבר
הרבה זמן, ויום אחד היא חזרה לביתה והודיעה
לבעלה שהיא עוברת לחיות עם המרואיין שלה.
לבעל ההמום לא נותרה הרבה ברירה, אך הוא
הבהיר לאשתו שהוא תמיד יהיה מוכן לקבלה
בחזרה.
בינתיים עברו נעמי והגבר החדש של חייה
לדירה משותפת, אך כאן הסתבר לה שיש בעיות
שהיא לא ידעה עליהן מראש, שרק סיבכו את
העניין.
היום היא תקועה בסיטואציה מסובכת וכולם
מקווים בשבילה שהעניינים יסתדרו על הצד
הטוב ביותר, אך איש אינו יודע, או שאין לו
האומץ להגיד לה, במה לבחור.
האיש מהפירשמת
אני חושבת שצריך להעניק לזמרת גלי עטרי
לא רק את התואר זמרת־השנה, אלא גם את ה־תואר
אלופת־החתיכים,
ן לפחי״ .בעולם רר־ס־קר
1הישראלי.

עטרי הזאת אוהבת
יפים וחטובים, כאלה

שנכנסים למקום וכל

״ 7העיניים מופנות לכיוון

שלהם. אז באמת היו לה

כמה כאלה, ובאחרונה
| גיליתי שהיא מאוד!
מאוד מיודדת עם שחקן־
הכדורסל ודוגמן־הצי־גלי
עטרי
לו ס מ ניזו לדץ, שפניו
חלק מהשירים
היפים מקשטים פיר־סומות
ומוצרי־אופנה בישראל וגם בניו־יורק
הגדולה.
ומני זולדן הזה, שהוא כבר בן ,26 צעיר
מהזמרת הפופולרית רק בכמה שנים, וזאת לא
סיבה שלא תהיה ידידות בין. השניים.
שמועות מאוד עקשניות
בעיר מספרות שחלק
מהשירים בתקליטה
האחרון מוקדשים לו.
בכל אופן, בחודש האחרון
הוא כבר נראה
צמוד למדי לדוגמנית
הצעירה רוויטל מור,
הנמצאת כעת באסיה,
שם היא מייצגת את
ישראל בתחרות־היופי
השנתית הנערכת שם. מני אני מאוד שמחה לג—
מוקדשים לו
לות שגלי עטרי מבלה
עם מי שמתחשק לה. רק מאוד חבל שהיא לא משתפת
גם אותי בגילויים האלה.

א בי ו לד מן, ה עו לםהזה

בכל פעם יורדת חבורה ענקית של יפים ויפות,
שבמהלך שהותם במלון הם מתאהבים זה בזה או
נפרדים זה מזה או לחליפין, בוגדים זה בזה, ויש
שם כאלה סיפורים, שפ״טזן פל״ס נראה פשוט
כמו סיפור נאיבי לעוללים.
ולמה אני מספרת את כל זה? כי בשנה שעברה
הגיעה דנצל בחברת בן־זוגה הקודם, עודד
בלומנפלד, ושם היא הכירה את שמוליק היכרות
מאוד שיטחית, כי היתה עסוקה עם החבר שלה,
עדיין מראיינת
אותו

ושמוליק היה עסוק עם הדוגמנית שלומית
אמיר.

דניאלה דנצל
— ומאיר מחצים

השנה, כנראה, התחוללו כמה ניסים בשמיים
וגם בארץ, ודניאלה נפרדה מהחבר שלה ושלומית
אמיר נסעה לפאריס ושמוליק היה פנוי. ומה
שהתחולל שם בין השניים יכול לשמש כחומר
רקע לסרט ריקוד מושחת מס׳ .2בסיומו של
האירוע, אחרי שהות של כמה ימים כמלון, נראו
השניים סחוטים ועייפים, אך מאוד־מאוד מרוצים.

919 039119 # 9 /^ 9 1 1 1 1 7

2669

הרבה פילפר
היא בת , 28 נאה , 1.62 ,חכמה, עם
הרבה פילפל, רגישה, אמיתית, תכליתית,
עיסוקה קשור בספרים ובאנשים,
אוהבת ספורט, טיולים ותיאטרון.
היא רוצה חכם מאוד, רגיש, אדם
מעוצב ועצמאי, בגיל 30 עד .40 לא
מפריע לה אם אתה ביישן, שקט וילד
בנשמתך. היא מבקשת לכתוב לה בהרחבה
לת׳׳ד , 17655 תל־אביב .61176
אם לא בא לך לכתוב, שאל אותי על
(.)1/2669

עצמאי ב שטח

מאוזן:
)1היה פעם בנק בקבוץ(ג);
)3איש בלתי מעשי שיש לו
כמעט שלש מטבעות (;)9
)9שמע וזכר ע״י התעלה (;)4
)10 אלהים, אלהים! ,הכל אותו
דבר (:)4
)13 כל קמצן יכל(ח 3

פתרון תשבצופן
26 67

)14 צצה נשארה באלמנותה אבל
לא ברצינות (;)6
)15 בזכות המעמדי יש לגב׳
הרצוג מ״צ ע״י הבית (;)4,4
)17 המפקח השיב את היורה על
כנו (;)4
)18 הקריאה תוכל לזרז את
המלחמה (;)4
)20 השדרן לא ירד למרות
בקשתו של השר (;)3,2,3
)22 הכח במזון, אבל הצלחה אצל
הנשים יוק (;)5
)24 השאלה מופנית אל השליח

)25 יתרונו בחוסר מקצועיותו

)26 אם כן היא אחייניתו של
הסופר (;)4
)28 נתן ביס בסלנג (;)4,3
)29 פקודות בחבילה (;)3

מאוגך
)2החזיר את חובו וישוב אל עפרו

)4גם בן עובד בצרפת (;)4
)5זרועו הארוכה של גנרי גב
בשכון דן עכשיו 6,2
)6גם הנאמנים לא רוצים יותר
את השר (;)6
)7באולימפיאדה לא היה מרק

)8גם את גורבצ׳וב אי אפשר
לשכוח (;)5
)9מתמחה וזה כדאי לו (;)2,5
)11 לא כל יום מתפעלים ככה

היא קיבוצניקית לשעבר, כיום תל-
אביבית, בת ,29 נאה, נשית, 1.63 ,
מלאה במקומות הנכונים, לא שמנה,
עצמאית, לא תלויה באף אחד, פתוחה,
חברותית. יש לה הרבה שימחת-חיים,
למתת ש״כולנו עצובים לפעמים,״
כדבריה.
היא מחפשת בנתת גבר שהוא
תמאנטיקן כמוה, נאה, אסתטי, מבין
עניין, ראש טוב, עצמאי בשטח, לא
מפונק ולא קמצן, בן 35 ומעלה, כי היא
לא מסתדרת עם ילדים. צעיר בוגר בא
בחשבון. חשוב לה מאוד קשר עם הרבה
אמון ויושר. היא כבר פגשה מספיק
שקרנים. שאל אותי על (.)2/2669