גליון 2670 מתאריך 2 בנובמבר 1988

מיספר 2670

ב״ב בדזשון תשמ ״ ט2.11.1988 ,

נזי ב ח בי ם
חגיגה טיפשית

על פירסום תצלום של אלופי צה״ל
בלטרון(״ובכל זאת, מה כל כך מצ״
חילן!״ ,העולם הז ה .)19.10.88
הארץ פירסם את תצלום הקצינים המחייכים
בעמודו הראשון, למרות שניסיונו העיתונאי של
העורך בוודאי לחש לו שיש כאן טעות־אנוש.
התצלום והכיתוב שנלווה לו, פגעו, ללא ספק,
במישפחות השכולות ובקצינים הבכירים העושים
למען הנצחת אחיהם לנשק, שנפלו, לצידם, בש־דות־הקרב.
אשר
לדובר צה״ל — צריך להיות די אטום
כדי לאשר הפצת תצלום קצינים המחייכים בעת
עצרת לזיכרם של חללי־השריון. ואם כבר נעשתה
טעות, מדוע לא להודות בה ולנסות למנוע נזק
נוסף?
לאור זאת, מה מצא העולם הזה טעם להצטרף
לחגיגה הטיפשית ולעליהום על קציני צה״ל?
אם מצא העולם הזה צורך לרדת על דובר
צה״ל, יכול היהילעשות זאת מבלי למחזר את
התצלום. בוודאי היתה דרך לבקר את דרך־הפעו־לה
של דובר צה״ל בצורה שקטה, מבלי להוסיף
חטא על פשע כנגד אותם קצינים בכירים, שנפג־עו
עקב פירסום התצלום.

כתבות השער הקדמי:

ש אמונה ב מדינ ה!
כתבי העול הזה יצאו לרחובות תל־אביב ואף הרחיקו עד
לירושלים ולטבריה. איד התנהל יום־הבחירות, בקלפי ומחוצה לה,
במטות־הבחירות, ברחובות, בשפת־הים, בבתי־הקפה! מה היו
תגובות הבוחרים, הנבחרים ומי שלא נבחרו!
מה יקרה עכשיו! ועל הבדיחות של רפול,
האין־כניסה של גנרי והמטה הסגור של כ״ך.
בתבת השער האחורי:

האשה 1גד
המזכירה
על פרשות״האהבה של שמואל
פלאטו״שרון, החל מאשתו הרא שונה,
הלן, דרך זמרות, רקדניות,
אירופיות ודרום־אמריקאיות, ו כלה
בסיפור אהכתו לאשתו הנוכחית,
אנס, אשר בימים אלה
מתחיל להשמיע חריקות צורמות
ועל הרומאן שהיה או
לא היה עם מזכירתו
הנאמנה, קלרה חורי.

דינה שמואלי, נתניה

קלאסה אחרת
על טיבם של ראשי־ממשלה יהודיים
מחוץ לישראל (״מיכתבים״ ,העולם
הז ה 19.10.88 והלאה).
אין מקום להתפעל כל כך מראשי־הממשלה
היהודיים בניכר. נכון שבניגוד לנו, היו ביניהם
כמה יהודים ספרדיים וגם כמה פייטרים, אבל
בכל זאת הם לא כולם מציאה גדולה כל כך.
שמונה ראשי־הממשלה שלנו הם, בכל זאת,
קלאסה אחרת. אף אחד מהם לא התגרש מאשתו
(כפי שעשה יהושוע חסן מגיברלטר) ,אף אחד
מהם לא נשא אשה לא־יהודייה, שגידלה את ילדיהם
כנוצרים(כפי שעשה דויד מרשל מסינגפור)
ובוודאי שאף אחד מבין השמונה שלנו לא היה
בנעוריו אלוף־איגרוף (כפי שהיה רוי וילנסקי
מרודסיה, במישקל כבד).
איתן ריפמן, כפר־סבא

תזרת־היחסזת
על הסכום הדרוש לקיום סביר בע רים
שונות בעולם (״יוקר המחייה״,
הז ה
העולם
״אתה והשקל״,
.)19.10.88
ההשוואה הדולארית בין יוקר סל־המחייה, על
111 פריטיו, בערים שונות ברחבי עולם, איננה
אומרת הרבה. מחיר הסל התל־אביבי (1140
דולר) ,יחסית להכנסה של כתבנית־מזכירה תל־אביבית(כמוני)
,הרבה יותר יקר מאשר מחיר הסל
הציריכי ( 1640 דולר) למשל, יחסית להכנסה של
כתבנית־מזכירה שווייצית.
השוואה דולארית כזאת איננה תופסת. מה
שצריך להשוות זה מחיר הסל כחלק מהכנסה
ממוצעת של בעלי מיקצועות זהים ואז יתברר
שתל־אביב איננה בחלק התחתון של סיצעד־היוקר,
אלא דווקא בחלק העליון.

דליה כרמלי, תדאביב

פרס דפרופסורית

על ייחודה של אחת משש הנשים
שזכו בפרס״נובל לספרות (״מיכת־בים״
,העולם הז ה .)26.10.88
גבריאלה מיסטראל הצ׳ילית, המשוררת שזכתה
בפרס־נובל לספרות בשנת , 1945 היא האדם
היחיד שזכה בפרס־נובל לא בשמו האמיתי, אלא
בשם־העט שלו.
שמה המקורי של מיסטראל היה לוצ׳ילה גודוי
אלקאיאגה והיא השתמשה בשם־עט כדי לאפשר
לה להמשיך בקאריירת־החולין שלה, כריפלומ־טית
בשרות־החוץ של צ׳ילה וכפרופסור לברי־אות־הציבור
באוניברסיטת סנטיאגו.

דף חדש

באותו מיקסר
״הערבים והיהודים חיים כאן על אותה
אדמה ובאותו המיקסר. שמים אותם ומער !
בבים, מערבבים, מערבבים, ומה שיוצא זה
אותו הדבר, בכל מקרה ״.חגית טוך הש ן
ת ת פה בע בודה על סירטו החדש של ראשיד
משהראווי. ברשימה ראשונה
המתפרסמת על הסרט היא 1 מתארת את כל חוויותיה.

מיקי־מאוס בכושר
הדרך הישרה ממכון כושר לניהול מיסעדה
צימחונית • פסטיבל בן־גל, שהתחיל באילת
והסתיים השבוע במסיבת-הפתעה, מיקי
מאוס ובלונים • ומי בא ומי
לא בא לפתיחה המחודשת
של מועדון המערה היפואין

!״אנירוצה ילד!״
״לפני ארבע שנים החלטתי שאני רוצה
שיהיה לי ילד,״ אומר הומו״סכסואל תל-
אביבי 42 שזה ארבע שנים מנסה להקים
מיסגרת של נישואין פתוחים, שבה יוכל
לגדל ילד. על הקשיים הני-
צבים בדרכו, על תקדימים 1 מפורסמים ועל התיקוות.

נשבר לה!

אונס, שוד והצתת דירתה לא הצליחו
לשכנע את ריטה דונייב, עולה אמריקאית,
לוותר על חלומה ולחזור לארצות״הברית.
דווקא הפרוטקציה, חוסר״האונים והמיפגש
עם הביטוח הלאומי, קופת החולים
ושילטונות״המס הם

אלה שהכריעו אותה לבסוף.

בגדול

לינדה פיורנטינו(בת מונה)
,מי שהיתה הפ ס
ל ת הוואמפית בשיג עון
של לילה, חוזרת
למסך־הקולנוע בסי-
דולף, המודרניים. בראיון להעולם הזה היא
מספ רת ע ל ניו-יורק והוליווד, על המאבק
המתמיד בין חשבון־הבנק
לעקרונות ועל הדמות שהיא
מגלמת בסרט המודרניים.

וחל ₪רח1ח ₪וחת:

0אילנה מרגלית • יורם
פולני

-זיקית ממוחשבת.

ה״דור־ס החבועים:

תפיחה מטופחת

המזל לא האיר פניו למיכה רייסר. אחרת
קשה להסביר צירוף כה גדול של צרות
ואסונות, שהסתיים, בשבוע
9 9שעבר, בתאונת־הדרכים ה-
קטלנית שבה קיפח א ת חייו.

לא נה ולאשם

אלכם טבק, תדאביב

על התבטאויות־לשון בדיווח על
מסע לחו״ל (״גלויות מלונדון״ ,״דף
חדש״ ,העולם הז ה )19.10.88
כיאה לאמן־הלשון, מפזר נתן זך בריווח על
מסעו ללונדון כמה וכמה פניני־לשון בדיווחו( .על
(המשך בענוזד )4

אסונות

בני קירמאייר ( )33 נמכר על״ידי הוריו עם
לידתו תמורת 880ל״י. היום הוא משחזר
את הסיפור ומספר על חייו, על הגילוי
המדהים, על הוריו המאמצים, על הפגישה
המחודשת עם מישפחתו החדשה״ישנה, לתפנית שגרמה
פגישה
£בחייו, ועל כוונתו לתבוע את
המדינה על ילדותו העשוקה.

זובץ מהסה מחכה לבדיקת-רקמות •
הה וכחה הניצחת לכך שבחיפה לא רק
עובדים • המחזר הפולני של

הדייר חיה פריגוז׳ין(בתמונה) ,היום רופאה
פנימית, לק ת ה במחלת הפוליו כשהיתה בת
שנה. האישפוזים האינסופיים הביאוה
להחלטה להכיר גם את הצד השני של
המיתרס, זה של הרופאים.
היא מספרת על ילדותה, על

המחלה ועל החיים כאתגר.

גיינגי ודוו

מיבתבים — קלאסה אוזרח
איגרת הערק־ — לב ליף
הנדון — רק הלימד ׳ ס ל

תשקיף

יומן אישי — ח״ס ביעף
אנשים — לארח מיליארדרית
לילות ישראל — מזון ספורטיבי
דף חדש — נזכה של פטיש

מבוא להתעמלות סינית הפילוסופיה שמאחו רי
הטיי-צי, שיטת
התעמלות סינית, מדברת על איזון שני
הכוחות הלוחמים זה בזה בגוף -הזיכרי
והג יקבי. אריאלה רותם (בתמונה) מעבירה
את השיטה ב־ 32 שיעורים.
זאת, כמובן, רק אם מצלי־

חים להחזיק מעמד עד הסוף.

תשבץ

קולנוע — תליים לנצח
מה הם אומרים ישי ק. מאיר
שיטרית. אהרון בחר. יצחק בך אהחן.
אהחן אכדחצירא. אריה ז״ף
זה וגם זה — מיקרה זוהר
הורוסקום — העקרב והמין
מיכתבים לרותי —־ רק ח שים
רחל מרחלת — על כל העולם

בז׳בחבי ם
(המשך מעמוד )3
מבקריו של המשורר תומאס אליוט :״דור דור
ודורסיר; על רובע סוהו: מי שחשקה נפשו ״בקצת
סכנה לא־מסוכנת״).
אז כיצד נעלמה מאמן־המילים ההזדמנות לטבוע,
בדווחו על ״כריסם מטופחת־הבירה״ של האנגלית
את הצירוף ״כריסם מטופחת ותפוחת
נתן רוזנבלט, רמת־ו!
הבירה״ז

הגזמתם!

• ג ל ׳ סשוא סני ב ג •

בגדים אינם אזרחים

ה מ רי, העול הזה

על שגיאה לשונית נפוצה(״גם זה וגם
זה״ ,העולם הזה )12.10.88
מצטער מאוד. אפילו שזאת דניאלה שמי הג־

על ריבוי הרשימות לכנסת ה״. 12
למרבה הצער קמו 25 רשימות שהתחרו לייצג
את העם, וביניהן שש רשימות דתיות.
נראה לי כי כל מי שהיה בידו המזומנים והחתימות
היה רשאי לרוץ לכנסת.
האזנתי לדבריהם של המועמדים בכלי־התיק־שורת,
בעיקר אלה של הרשימות הקטנות, וממש
חבל על הכסף ועל הזמן שהם השקיעו.
רשימה אחת הציעה לבחור רב ראשי נוסף ואחרת
— להקים אוניברסיטה בנתניה דווקא.
משה פרסקי, וחלה

פגישת־מחזור
לבוגרות בית־הספר החקלאי בנחלת־יהודה,
בשנים 1948־ :1947 אנחנו, בוגרות מחזור זה,
מעוניינות לקיים פגישת־מחזור ולא הגענו לכל
הכתובות. ולכן אנו מבקשות שכל מי שלמדה
באותן שנים תתקשר לאחד מן המיספרים הבאים
ותמסור את שמה הקודם והעכשווי, כתובת ומיס־פר־טלפון:
כהן,
(קפלינסקי) לתמר בבית־ינאי:
666441־.053
בתל־אביב:
למרים(שטיין) זאבי 444096 ,־.03
במשאבי־שדה: לטובה (איצקוביץ) אבריאל
963288־.057

בוגרות מחזור 1948־1947

זאת שארית, זאת?
על מצב השיער של אנשי-ההסברה
של שתי המיפלגות הגדולות (״מה
ציון צפריר, העולם הזה

כמה מקוראי השלם הזר. מכירים את שסו
של רב לידי מעטים. אך כל הקוראים מכירים את
פרי עבודתו.
כי נמשך 12 השנים האחרונות צייר ליף את
שעדי אנשי־השנה של השלם הזה. הוא ירש
תפקיד שמילאו בעבר ציירי־שערים קורמים, כמו
דוש (אמיל שמורק:
ת שי׳ט, שמואל בק
(חיים כהה תשי׳ג, ועוד
שלושה) ,שימעוז צבר
(פינחס לבון: תשכ׳א, ר
עוד שניים) עמירם שמיר
(משה דייה תשכ׳׳ז) יוסי
שנון (גולדה מאיר:
תשל׳ב, ועוד).
מכיוון שכל השערים
של אנשי־השנה מוכנים
בסודיות רבה, פן יודל!*
סוד זהותו של איש־השנה
בסרם עת, כמעס ולא הכיח את ליף גם
במערכת. שיחותינו נערכו תמיד בצורה דיסקרטית
מאוד, לרוב בביתי.
אהבתי לעבוד עם ליף, מפני ששררה בינינו

אני מניח שגם שימעון פרם כשבשבודרוח
(תשמ״ה) ויצחק שמיר כרוכב על סוס־עץ
בקרוסלה(תשמ׳ו) לא התלהבו מציוריהם.
על ליף עצמו ידעתי אך מעט. ידעתי ששמו
המקורי היה ליפיגסקי, שהוא יליד העיר לייפציג
בגרמנית שעלה ארצה בגיל ,8מראשי הגרפיקאים
בארץ, שעיצב בולים ומטבעות וזכה בפרס
מטעם האדם. הוא היה אדם שקט מאוד, עדין
מאוד. בשנים האחרונות החליט להקדיש את
עצמו לציוד.

על שימוש נדיב בשמות־תואר מר־בי־
שנחים (״לילות ישראל״ ,העולם
הזה )19.10.88
שמות־תואר ממלאים תפקיד חשוב בתיקשורת
הבינאישית ובמיוחד בכתיבה עיתונאית. ודווקא
לכן מן הראוי להשתמש בשמות־תואר מסויימים
רק כאשר השימוש בהם צמוד לעובדות.
אחרי שקראתי את שני הדפים של לילות ישראל
האחרונים, יש בהקשר זה בפי רק מילה אחת:
הגזמתם!
שחקן פלוני הוא פופולרי; זמרת־אורחת אחת
היא מצליחה ואשתו של בדרן היא יפהפיה וזה
כאשר שמות־תואר אלה, עם כל הכבוד, אולי לא
בדיוק הולמים את המציאות והם גם, בהתייחסות
הנדיבה ביותר, נשמעים מאוד מגזימים ומוגזמים.
רחל יצחקי, ירושלים

אוניברסיטה בנתניה

שתן תשמ״א
דחפור בסז ס 1ק

איש־הסברה מרידוד

איש־הסברה פרץ
רעמה!

בלזרית!
דולה, המודיעה לנו, כי טרם הגיעה השעה להכין
את בגדינו לחורף, הרי אין כל אפשרות לאכסן
(כדבריה) את בגדי־הקיץ. בגרים מאחסנים, לא
מאכסנים.
כי ככה קובע המילון: לאכסן — לקבל אורח
בבית: לאחסן — לאסוף, לאגור, לשים במחסן(או
עדי גלזר, תל־אביב
באתן-הבגדים).

וייצמן: תשל״ח

מהדר, מצדה זמוצרט

שקיוו סדי?
הבנה כמעט אוטומטית. בדרך כלל הסברתי לו
בקצרה את תוכן המאסר שינמק את בחירת איש־השנת
והוא חזר אחרי כסה ימית כשבידו סקיצה
המביעה את אותו הרעיון. לעיתים רחוקות היה
בינינו ויכוח על העיקר. התווכחנו על פרטית
לא תמיד אהבו האובייקטים שלו את השער.
עזר וייצמן, איש־השנה תשל׳ח, לא אהב את
הלבוש המיצרי שבו הלביש אותו ליף, לרגל
המשא״ומתן עם מצריים. הוא נראה לו מוקיוני.
אריאל שרון לא התלונן על שער איש־השנה
תשמ׳־א, שבו צוייר כתכב על דחפור דמוי־טנת
אן־ הסתייג מאוד משער איש־השנה תשמ׳׳ב, אחרי
סילחמת־הלבנון, שבו צוייר כוויקינג פראי.
הוויקינגים חבשו קסדות בעלות קרניית אד שרון
סבר כי זה מזכיר שור נוג ת
לפעמים היה עלי למתן אותו. כשצייר את
איש־השנה תשמ׳ד, מאיר כהנא, הירכה כל־כן־
בסמלים נאציים, עד שנאלצתי להוריד כמה מהם.

שתן תשמ״ב
ויקים פראי
הוא לא יצייר עוד אנשי־שנה. בשבוע שעבר,
בגיל ,63 נפטר לפתע פתאום.
מנהל חברת־פירסום, שבה עבד לפני שנית
אמר עליו בפשטות•.איש נהדר* .אין מה להוסיף
על הגדרה זו.

על היוצר שיצירתו הושמעה לרגלי
המצדה.
פה ושם קראתי ביקורות על כך שמצאו לנכון
לנגן במצדה דווקא יצירה של גוסטאב מהלר,
היהודי המומר שבחר בדת הקאתולית לא רק על־מנת
לזכות במישרת מנהל האופרה הווינאית,
אלא גם מכיוון, שלדבריו, באמת נמשך לדת הזאת.
אבל
מה לעשות ודווקא יהודים שבחרו בנצרות
היו מגדולי התורמים למוסיקה של העת החדשה.
כך, למשל, לא הסתפק אחד מעשירי וינה
שלפני 200 שנה, היהודי המומר שעלה לגדולה,
ריימונד ווצלר פון־בלאנקנשטרן, בלהשכיר את
ביתו לאמדיאוס מוצרט (ולהיות סנדקו של בנו
בכורו) ,אלא הוא היה גם זה שהכיר למוצרט כומר
איטלקי אחד(למרבה צירוף־המיקרים, גם כן יהודי
מומר) ,לורנצו דה פונטה, שכתב את הטכסטים
לאופרות רבות של מוצרט(כמו חן נ׳ובאני).
חיים גרץ, רחוסח

ההבדלו״,

״הנדון״,

העולם

הז ה

מה קרה לאורי אבנרי? האם קהו עיניו מראות?
כיצר אפשר לכתוב ש״אנשי־ההסברה משני הצדדים
תולשים את שארית השערות שלהם מראשיהם״?

פתאום שארית. איזו שארית. הרעמה של
עמיר פרץ(מערך) זאת שארית? הבלורית של דן
מרידור (ליכוד) זאת שארית?
דב בן־מנחם, תל־אביב

נזיכתבים למערכת
העולם הזה שומר לעצמו א ת הזכות לערוך
מיכתבי קוראים מסיבות לשוניות, מישפ־טיות
או טכניות.

כתובת המערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גורדון ,3תל-אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפו,ות בט־לפץ
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקס
— 11. 341667 ועוזוווווח.
העולם הז ה 670

1111־11
ה ו ־ ניסו

השבר הגדנל
¥ה קרה לו שוב. בפעם המי־יודע״כמה. אולי
( בפעם האחרונה.
שימעון פרס גיסה. הוא השתדל. הוא הקדיש
לכך את כל מירצו, את כוודההתמדה האגדתי
שלו, את כישוריו וכישרונותיו. והנה חמק הניצחון
מידיו.

העם הצביע בהתאם לכך. הוא אמר,
למעשה: אם אין שלום, אין צורך להנחיל
ניצחון למערך.

אין הוא אשם. איש לא השתדל כמוהו. איש לא
עבד כמוהו. הוא עשה את מיטבו.
אבל מיטבו לא הספיק. זוהי הטראגדיה כולה.

^ עם גם לא קיבל את תורת ה״לאו׳ של יצחק
1 1שמיר.
הוא לא האמין למליצות השדופות של הליכוד
על האוטונומיה, שתביא לשלום. הוא לא האמין
לדיבורים על הנכונות לשיחות ישירות בלי תנאים
מוקדמים, כאשר התנאי היחידי הוא שהערבים
יסכימו לארץ־ישראל השלמה.

שוב נגזר עליו לגלם את דמותו של
סיסיפוס, הגיבור האומלל במיתוס הדד
ני הקדום, המגלגל שוב ושוב את האבן
הכבדה אל ראש־הגיבעה, ובכל פעם
נשמטת האבן מידד ברגע האחרון ומידרדרת
שוב למטה, אל תחתית המיד-
רון.

הטראגדיה שלו. ובמיקרה זה, גם

שלני׳

היה זוכה באהדה בשל עצם העזתו,
בשל הפגנת המנהיגות.
בלי העזה זו, השלום נשאר מילה מתה.

העם לא התלהב לתוכנית ההתנחלות.
ההתנחלות אינה פופולרית. המת־

חשובים מן השלום ׳.ומכאן — חסידי השלום,
האומרים ״השלום חשוב מן השטחים.״
מכאן — הרוב הגדול של היהודים המיזרחיים.
מכאן — הרוב הגדול של היהודים האשכנזים,
וכל האזרחים הערביים.
מכאן — הרוב העצום של הדתיים והמסורתיים.
מכאן — רוב החילוניים.

שבר זה עלול להתרחב, לפעור את
פיו כתהום. אז יתפלג הציבור הישראלי
לשני מחנות יריבים ,,שיהפכו אותו לשני
עמים. כך קרה בלבנון. כך קרה במדינות
אחרות.

זה לא קרה אצלנו. אני מקווה שזה לא יקרה גם
בעתיד. החישוקים המאחדים את העם הזה הם
חזקים.
אבל זה משתק את יכולתנו לנהל מדיניות
כלשהי. ולא רק במישור הפוליטי־הטאקטי, בגלל
הצורך להקים.ממשלת אחדות לאומית* .אלא גם

זהו ! אסון

לגה מתונודיחסית מבחינה אורתודוכסית ומבחינה
לאומנית, וחמישה אנשי אגודת־ישראל.
עכשיו התהפכה הקערה: חמישה אנשי המפד׳ל,
שגם היא הפכה בינתיים למיפלגה לאומנית קיצונית,
ר 12 לפלגים השונים של החרדים. מימ׳ד,
יורשת המפד׳ל שהיתה פעם, נכשלה.

הגוש הדתי מקצין והולד. יש נהירה
מן המתונים אל הקיצוניים.
אך בניגוד לרושם השיטחי, כוחו המיספרי של
המחנה הדתי לא גדל. בתשע הכנסות הראשונות
נע כוחו בץ 15ל־ , 18 וכך גם הפעם. רק בשתי
הכנסות האחרונות נדדו קולותיו לתחייה, לליכוד
ולכהנא, ועכשיו חזרו.
במיגזר המיזרחי מתו המיפלגות העדתיות
(ש׳ס הי א. עד תי ת׳ רק בחלקה) והיתה זרימה מן
הליכוד אל המיפלגות הדתיות-החרדיות (שוב

יתכן שגם במיגזר הערבי היה כוחן של המים־
לגות הלאומיות עולה באופן משמעותי, אלמלא
המילחמה המטורפת בין רק״ח והמתקדמת,
והופעת רראושה.

בקיצור: כל המיגזרים נשארו כפי
שהיו, אך בכל אחד מהם יש תופעה של
הקצנה.
זה מבצר את התיקו.

זה מעמיק את השבר.

(ץ ימעון פרם — והאיש שהפך לתאומו
הסיאמי, יצחק רבץ — לא הפסידו את הבחירות
מפני שדיברו על שלום.
ך שבור את השבר הזה — זהו התפקיד הל/אומי
העליון.
אץ זה ניתוח קוסמטי. אין זה תפקיד לבעלי־גימיקים,
לתדמיתנים, לפירסומאים זריזים, למ־חברי־ג׳ינגלים,
לעסקנים קטנים, לפוליטיקאים
מן המניץ.

הם הפסידו מפני שלא דיברו על שלום
בצורה משכנעת.
אני משוכנע כי הציבור מוכן לבשורה של
שלום, הרבה יותר מאשר הפוליטיקאים. עברו
עליו 11 חודשים של אינתיפאדה. רבבות עברו
כחיילים בגדה וברצועה. הם נתקלו במציאות.
תחילה זעמו ואמרו שצריכים להרוג את כל הערבים.
אבל אחרי הזעם הראשון באה המחשבה.
והמחשבה אמרה להם: יש בעייה פלסטינית, יש
עם פלסטיני, דרוש פיתרון.
שימעון פרס חש בכך, והוא ניסה לדבר על
שלום. אולם הוא לא דיבר בצורה ברורה ומשכנעת.
לציבור יש תחושות בריאות. הוא חש אם
מוצע לו משהו אמיתי או מזוייף.

זהו תפקיד למדינאי-יוצר, לאיש-
חזון, כמעט ואמרתי: לנביא.
זוהי מלאכת־יצירה, שתשנה עד היסוד את
מערכות החברה הישראלית.
מלאכת־בריאד, שתיצור כוחות פוליטיים
מסוג חדש.

המדינה זקוקה לאדם, אשר יביא לה
בשורה חדשה.

הוא החליט שמוצע לו משהו מזוייף.
והוא צדק.
אופציה ירדנית. גורם פלסטיני מעורפל. גדר
אלקטרונית. תיאור גזעני של הבעייה הדמוגראפית.

הכל,
חוץ משלום. והציבור נכסך

ל ש לי ם ׳

^ מרבה האירוניה, בכל התשפוכת הע־
/צומה של תשדירי כל המיפלגות, היה רק
תשדיר אחד שצייר ציור של שלום — וזה היה
דווקא התשדיר של גנרי.
אחרי גירוש כל הערבים מהארץ, אמר גנרי,
יהיה שלום. אפשר יהיה לטייל בארץ בלי נשק.
להתייחד בטבע בלי פחד. גדעדן.
אבל זה גן־עח בגטו, שלווה של בית־קברות.
אבל זה הספיק כדי לתת הישג לגנדי.

בשעה שחזיתי בשידור זה, שאלתי
את עצמי: מדוע אין המערך מסוגל להציג
תמונה משכנעת? מדוע אץ המערך
מסוגל להראות מה זה שלום?
לטייל בגדה וברצועה בלי פחד. להתרועע בשכם
ובעזה. לסעוד בשלווה ביריחו. לטוס לביקור
בבגדאד. לעבוד בריאד. לבנות בדמשק.
מדוע זה לא הוצג?

המערך לא האמין כי הציבור יאמין
מ ה. כי המערך עצמו אינו מאמץ בזה.
הוא מאמין רק במעין שביתת-נשק,
באי-לוחמה, בהפסקת־אש.

ף* דוע? מה מונע בעד איש כמו שימעון פרס
של א לדבר כלל על יצחק רבץ — לגבש
בשורה אמיתית ומלהיבה של שלום?
סיבה אחת פשוטה: הפחד מפני המחסום האחד
המונע עליה על דרך־השלום: השם אש״ף.
הציבור כבר תפס את זה: בלי אש״ף אין שלום.
אפשר לשנוא אותו, אפשר לסלוד ממנו, אבל בלעדיו
אין שלום.

אילו היה פרס קם ומכריז על כך בפה
מלא, כפי שהיה עושה דויד בן־גוריון,

נחלים נתפסים ככת של תימהונים, העושה
צרות. הטראנספר של גנדי עלה,
ההתנחלות של התחייה ירדה.
העם לא רצה בממשלה שבה יהיה אריאל שרון
שר־הביטחון, הורג והורס בשדות האינתיפאדה.
הוא לא רצה בממשלה שבה יהיה רפאל איתן
שר־המישטרה, יובל נאמן שר־ההתנחלות, יצחק
פרץ שר־הפנים.
לכן נתן גם לגוש הימני־דתי, המפוצל לרסיסים
(שמונה מיפלגות!) רוב כה זעום, עד כי אינו
יכול לשלוט באופן יעיל.

זהו כישלון של הליכוד. הוא אמר
שאץ פיתרון. על כן נכשל.

>\ ך יש משמעות רחבה הרבה יותר לתוצ־אות
הבחירות האלה. בין שמאל וימין נוצר
תיקו, למרות שהדתיים מעניקים לימין יתרון
קטנטן.
התיקו העכשווי — התיקו של — 1988 אינו
אלא חלק מן התיקו הגדול.

הוא מאשר עובדה בסיסית, מהותית:
יש במדינת-ישראל תיקו לאומי.
ך* תיקו הלאומי הזה הוא תופעה ישראלית
1 1ייחודית. מסופקני אם יש משהו דומה לזה
באיזו שהיא מדינה אחרת בעולם. כמו הבקע
הסורי־אפריקאי, הוא אופייני לנוף שלנו.

הציבור חצוי לשניים, כמעט שווה
בשווה.
לא רק לגבי עניין מסויים העומד על סדר־היום.
ולא מבחינה פוליטית בלבד.

זהו שבר דמוגראפי-אידיאולוגי-סו-
ציאלי עמוק.

מכאן — חסידי הסיפוח, האומרים ״השטחים

במישור המדיני־האססראסגי. כי אי־אפשר לקבל
ולבצע החלטות גורליות ברוב של ,50.1*.וגם לא
ברוב של * 51 או * .52 פינוי סיני לא היה אפשרי
אלמלא עמדו מאחורי החלטתו של מנחם בגץ
* 80 של הציבור ויותר.

התיקו הלאומי הוא עובדה. הבחירות
האלה מוכיחות שזוהי עובדת־קבע.
^ יך אפשר לשבור את הדגם הזה? איך אפשר
לשבור את התיקו?

שימעון פרס — טאקטיקן מעולה אך
אסטראטג חלש — ניסה לעשות זאת
במישור הטאקטי.
הוא חיזר אחרי הציבור המיזרוזי על״ידי ניתוח
קוסמטי בפני מיפלגתו. .פנים חדשות׳ .מועמדים
אותנטיים מבני הציבור המיזרחי.

אולי בשורה דתית, אשר תטאטא מן הארץ את
הפולחן האלילי הקרוי כאן כיום. דת ישראל׳,
ותביא להמונים תפיסה דתית יהודית אחרת,
הומאניסטית, שוחרת שלום ואחווה.
אולי בשורה חילונית, שתלהיב את המוני היהודים
המיזרחיים לדגם אחר של האומה הישראלית,
שאליה יוכלו להשתייך בלב שלם ובנפש
חפצה, מבלי להינתק מן המרחב שממנו באו, ושבו
צריכה ישראל להשתלב בשלום.
בימי התנ׳ך יצר ענדישראל נביאים כמעט
בסרט־הנע. היכן הם היום?

הדור הראשון של הציונות ראה שד
רה ארוכה של אנשי-חזון, הוגי-דיעות,
יוצרי־בראשית. איפה הם היום?
בבחירות לכנסת ה־ 12 לא היו נביאים ולא
אנשי־חזון. היו בה הרבה עסקנים חרוצים, מסורים,
בעלי רצון־טוב — משימעון פרס ויצחק
שמיר ועד־ועד. אולם מדינאי גדול, בעל בשורה
לאומית חדשה, לא היה.

לכן נשאר השבר כפי שהיה. התיקו
הלאומי חי וקיים.

זה לא עזר.

הוא חיזר אחרי הציבור הדתי, השתטח על קבר
הבאבא סאלי, התרפס לפני אדמו׳רים ושלי־ט׳אים.

זה לא עזר.
אין זה פסול מבחינה פוליטית. אן־ אץ בכך
תועלת. כך אפשר לכל היותר להקים קואליציה
רופפת. אך אי־אפשר לבנות כן־ רוב יציב, הדרוש
לביצוע מדיניות.

בל עוד נשאר השבר הלאומי כפי
שהוא, נידונה המדינה הזאת לקיפאון.
^ בחירות האלה מאשרות את השבר. לכל
( 1היותר אירעו שינויים קטנים בתוך הגר
שים.
הדתיים הפכו יותר קיצוניים, ח מבחינה אורתודוכסית,
הן מבחינה לאומנית. בכנסת השמינית
( )1973 נבחרו 10 אנשי המפד׳ל, שהיתה אז מיפ-

*ץ ה יקרה עכשיו?
* 1אולי ממשלה ימנית צרה, העשוייה להתפרק
כל שני וחמישי, ושאינה מסוגלת לשלוט ולקבל
החלטות נגד רצון המחצית השניה של הציבור.
אולי ממשלת אחדות־לאומית,־ שגם היא לא
תוכל לקבל שום החלטה של ממש, אלא תחת
לחץ בינלאומי עצום.

לפני המדינה עומדות החלטות, שאי־אפשר
לקבל אותן בתנאים של תיקו.
שבירת התיקו קודמת לכל החלטה.
יצחק שמיר אינו יכול לעשות זאת. שימעון
פרס ויצחק רבץ אינם יכולים לעשות זאת.

הם צריכים ללכת.

עליהם לפנות את המקום לצמיחת כוחות חדשים.

זוהי
המסקנה האמיתית של בחירות

מאת אוריא בנו־י

11 ישראל בחר לקול דממה דקה. וכאשר וסגרו הקלפיות, נדה!

.08.00 הקלפי שבשיבון

א׳ בטבריה טרם נפתח.

לבני־ברק, לא מורגשת תכונה מיוחדת,
ודווקא השקט התהומי הזה מעיק.
אנשים כמעט ואינם נראים ברחובות.
מודעה מושחתת של ש״ס, ועליה
מודעה חצי קרועה של ע״ץ (רשימתו
של הרב רביץ< ומעליה האות ג׳ מודפסת
בלבן על רקע כחול דהוי, ומעל
הכל מודעה באותיות שחורות המזהירה
את חרדי־השם מלהצביע בבחירות המהוות
מרד בתורה הקדושה, בחוקיה
ובקב״ה. על החתום: הרב בלוי בשם
נטורי־קרתא בארץ־ישראל.
צוות־צילום הונגרי בא לצלם את י
היהודים האומרים שהציונות זה דבר
רע. בערב יעשו שידור חי להונגריה,
נעזרים בכתב כדי לתרגם את המודעות
הגדולות.
נדהמים לשמוע את אחד החרדים,
המביע רצון להרוס את השילטון הקיים
וטוען שצריך היה להישאר בגולה.
כדי להביע את סלידתם מהבחירות
אספו נטורי־קרתא אלפי כרוזים של
המיפלגות השונות (בעיקר הדתיות)
וזרקו אותם לרחובות. מאה־שערים
מטונפת.
המישטרה מגלה מעורבות מוגברת
בסיוריה. בכל פעם שעוברת ניידת,

בבוקר לא נמצא במקום הפרגוד.
שמועות במקום אומרות שהוא לא
נשכח, כפי שטענו האחראים, אלא הועלם
לאות מחאה על כי השכונה נמצאת
בתחתית סולם־העדיפויות. .מזניחים
אותנו כל הזמן, אז גם לנו לא איכפת
מאף אחד.״ אווירה מתוחה שוררת במקום.
שעה
וחצי אחרי מועד פתיחת הקלפיות
נפתח גם קלפי זה.

.09.00 מרכז תל־אביב.
רממה. העיר הגדולה שקטה.
לא שקט של יום־הכיפורים. לא
שקט של שבת. שקט מיוחד ליום־
הבחירות.
אולי היתה נראית כך השבת, אלמלא
הכפייה הדתית, אילו היה זה יום־
מנוחה רגיל.
הרחובות שקטים. התנועה דלילה.
יש אוטובוסים. בתי־הקפה והמיסעדות
פתוחים. החנויות סגורות.
כמה זקנים מתחממים בשמש בבית־קפה.
קבוצה של אנשי־ליכוד, מצויירים
במכשירי־קשר, מסתודדים סביב מכונית,
שעליה מתנופף דיגלון הליכוד.
לידם שני ילדים, שבגדיהם מכוסים
במדבקות של הליכוד.
מכוניות הליכוד בולטות הרבה יותר
בשטח מאשר מכוניות המערך. האם זה
אות למשהו?
הדממה מוזרה אחרי ימי התעמולה,
הגידופים, הקללות, כאשר כל צד
האשים את יריבו בכך שהוא יוביל
לאסון מחריד.
אולי קורה כאן מה שקרה לאליהו
הנביא :״צא ועמדת בהר לפני ה׳ ,והנה
ה׳ עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים
ומשבר סלעים לפני ה׳ — לא ברוח הי.
ואחר הרוח רעש — לא ברעש ה׳ .ואחר
הרעש אש — לא באש ה .,ואחר האש
— קול דממה דקה.״
אחרי הסערות, ההשמצות, התשדירים,
הרמקולים, הזעקות וקריאות־ההי־דד
— הדמוקרטיה היא בקול הדממה
הדקה.
המוני בני־ארם מכל השכבות, הערות,
המעמדות, המינים, מתכוננים להטיל
פתקים לתור תיבות. בשקט. בדממה.
הפתקים יכריעו את גורל
המדינה.

אילנה אלון,
ענת סרגוסט׳,
שרה רבוביץ,
דניאלה שמי,
זוהו אוהליאב,
יוסי עין־דוד והנן בו
מפליט אחד הנטורים קללה עסיסית
ברוסית.

771 בעלי זכות־בחירה. עד שעה זו
הצביעו 65 איש, כמעט . 1091 בכניסה
חייל משועמם בודק תיקים. ליד הקלפי
שוטר ושלושה חיילים מאזינים לרדיו.
עיקר הממתינים בתור הם אנשים
קשישים, ממתינים בסבלנות.
לרחבת בית־הספר, שבו מוצב הקלפי,
מגיע צעיר המפזם כשימחה. :המערך,
הדרך לפריצת הדרך, המערךהמקום
שקט כמעט לגמרי. דדי
צוקר הוא חבר־הכנסת היחידי במקום.
רגוע, מניח רגליים על השולחן.

הפרופסור יורם לס, מנכ״ל מישרד־הבריאות,
מסתובב בבניין. שימעון פרס
בסיור בצפון הארץ. צוות־טלוויזיה זרה
נכנס לצלם. המקום רגוע עד משעמם,
לבד מאנשי־הביטחון הרבים הבודקים
בקפידה כל מי שנכנס.
בחדר־הבקרה התקבל דיווח של
קשישים המתלוננים שפיתקות״הה־צבעה
מונחות גבוה מדי.
בערד הצביעו * 4.5אחוזים. בייגה
שוחט, ראש עיריית ערד, אופטימי.

. 10.00 מטה־הבחירות

של רץ, רחוב טשרניחובסהי

בתל־־אביב.

.09.30 בית מיפלגת־הע־־

בודה.

.09.50 מאה שערים.

.10.00 טבריה עילית.
במקום שורצים עשרות פעילי־מים־
לגות. באיזור הקלפי שבבית־ספר חסד.
הש״סניקים והליכודניקים מתעמתים.
במיסדרון המוביל אל הקלפי ניצב חבר
ועדת־הקלפי, פעיל הליכוד, העושה
נפשות למיפלגתו. בין עשיית נפש
אחת לשניה (כך טוענים אנשי ש״ס)
הוא גם תוחב פיתקי־הצבעה, כדי שה־מצביעים
לא יתבלבלו חס־וחלילה (או
דווקא כדי שיתבלבלו) .הש״סניקים
הנזעמים מנסים למנוע זאת, אך השוטר
שניצב בפתח המיסדרון סוגר את הדלת,
כאומר שיעשו ככל העולה על
רוחם( .כעבור ארבע שעות המצב לא
השתנה).

.09.00 קלפי , 170 רחוב

שלומציון, צפון תל־אביב.

שכונת מאה־שערים שקטה. בניגוד

6יי —י

_ מאת

• . 10.00 קלפי ,102 הר־צלידדפיתוח.

הוא
אכל אורנה. שימעון1=1־ 0אחר־׳ המכה

שתי חיילות מחזיקות נשק בכניסה
לבניין הציבורי שבו נמצאות שלוש
קלפיות. על הקירות פירסומות לקורסים
שונים ולדיאטה חדישה. שתי
זקנות שותות קפה ליד מיחם, מכונית
מכוסה שלטי מפ״ם על המידרכה
הקרובה.
״תיכנסו, תיכנסו!״ מקבלים את פנינו
חברי־הקלפי בקומה השניה. משעמם
להם. אין איש, והם מחסלים פיתוח

הציבור. החרדים היו המנצחים היחידים. ה השתלטו על המדינה
ממולאות בסלט. אני מצביעה, ולפתע
מתמלא המיסררון בבוחרים המחכים
לתורם. שני ילדים קטנים צמודים
להוריהם, מתעקשים להיכנס איתם יחד
מאחורי הפרגוד. אשה קשישה נאנחת:
.אין רבר, חיכינו ארבע שנים, נחכה
עוד כמה דקות ״,היא אומרת.
התור נעלם מהר, ושוב משעמם
לחברי הקלפי. הם מקבלים בשימחה
את צלמת השלם הזה המגיעה לצלמם.
נותנים לה עצות בענייני־צילום ועושים
פוזות.

• . 10.30 מלון מיגדל דניאל,
הרצליה.

במלון לא ניכרת המולת הבחירות.
בקפיטריה אנשים שותים קפה ואוכלים
קרואסונים. בכניסה כתוב. יום כיף
לעובדי בנק בינלאומי לנושמתאזת
ובנק עצמאזת.״ לפקידי הבנקים מצפות
הרצאות, ארוחת־צהריים אינדונזית,
מופע של הצמד. צחי ויעל״ ואחר כך
גם תצוגת־אופנה. בילוי נהדר לשבתון
של הבחירות.
חלק גדול מעובדי־הבנק מתפרפר
מההרצאות וממלא את הבריכה של
המלון, את הגיאקווי ואת הסאונה. לא
מדברים על בחירות, רק על ענייני
הבנק ורכילות פנימית. את צלמת
העולם הזה הם מקבלים בשימחה
.מהעיתון של הבנק ״,הם אומרים.
מלבד פקידי הבנק יש בבריכה גם
כמה מהקבועים. אורחי המלון וחברי
מוערון־הספורט, גם שופט מחוזי אחד
מבלה כאן את יום החופש שלו.

.10.45 קפה,,סמי בורקס״,

רחוב יהודה המכבי בתל־אביב.

סביב השולחן יושבים ארבעה איש.
אבי, נהג־מונית מלהיט את הרוחות, לא
נותן מנוח . :ערבי הולך ברחוב, צובט
לה בתחת ואתה לא עושה שום דבר.
פרס רוצה מדינה יהודית, הוא אוהב
יהודים? הוא אוהב דתיים? דדי צוקר
איש נחמד, אבל מה, יפה־נפש. אם לא
הייתי גר כאן, גם אני הייתי חושב
כמוהו. להיות אריב וסימפטי זה נחמד,
אבל זה לא המציאות. כאן אני יושב
בתוך החרא. אני לא מצביע, אתם
תצביעו ותאכלו את החרא״.
זקן שעובר ברחוב פולט :״האחד
זבל, השני קקה״.
הרוחות מתלהטות. ליד בית־הקפה
עוברת אשה שאומרת. :אריק שרון היה
גומר את האינתיפאדה תוך שבוע״.
ציפי גורמן, מיושבות בית־הקפה,
מנסה להגיב וזוכה בצרור מישפטים
נוסף. :תראי איך הם אונסים את
הבחורות שלנו. ביום־כיפור מי כבש,
לא אריק שרון?״
תם הוויכוח ולא נשלם.

צחק שמיר אחרי המשא־ומתן הראשון. רקלאמעדר!

. 11.00 שסת־הים של הר•
צליה.

בית־הקפה
של דמש מתחיל
להתמלא. אנשים, כלבים וילדים רצים
על החול, שותים בירה ומסתכלים
בהנאה על הים השקט. רק הגולשים
כועסים, אין גלים בכלל.
בשפת־הים לא ניכרת אווירת־הב־חירות.
חתיכות בביקיני מנסות להשתזף,
וכלבים רודפים זה אחרי זה. רק
אדם אחד בחולצה מלאת־סיסמות של
המערך מזכיר לנוכחים שהיום יום
הבחירות.

• . 12.00 מיסעדת ויקטור
תייר ביפו.
ויקטור, המועמד היחיד, לא היה.
נסע לעשות סיבוב, אומרים לנו שני
חברי המטה, היושבים מתחת לעץ ליד
המיסעדה. בתוך המיסעדה, מרגרט
תייר עומדת במיטבח, ובכף־עץ גדולה
בוחשת סיר־שקשוקה. .מרגרט,״ אנחנו
אומרים לה. ,תלכי הביתה, תתלבשי
יפה, תסתרקי, אולי בערב תהיי אשת
חבר־כנסת.״
.מה זה מעניין אותי כל זה?״ עונה
מרגרט מעל הסיר עם השקשוקה,
.יאללה שייגמר כבר. אם ויקטור ייבחר,
תהיה הרבה עבודה במיסעדה, כולם
יבואו. אני כבר אמרתי לוויקטור
שיכתוב שלט גדול, :אין כניסה לחברי־

שליח ראשון של ש״ס מגיע

המר חול ו 1לממשלת־ א ח דו ת

ר ^\זדיב\ריר\ר

(המשך מעמוד )7
כנסת!׳ לא מגיע להם ליהנות אצלי
במיסעדה״.

• .13.00 יטו.
משהו בין יום חול לשבת. רק חצי
חנויות־הנעליים פתוחות. יש תור, אבל
זה היה התור לפיתות של אבולעפיה.
גם ביום הבחירות אבולעפיה מנצח.
יש קלפי בבית־ספר מיקצועי ברחוב

יפת. נכנסים. על הקירות כרזות־ענק• ,
ועליהן כתוב. שלום״ .בתור כמה
אנשים. התכוונתי לשאול אותם עבור
מי הם מצביעים, אבל הם ערבים, ולא

נעים לשאול אותם. עומדים בשקט
בתור. אין שום אקשן.

מכשירי־קשר וביפרים מסתובבים בא־רשת־חשיבות
באולם הגדול, המלא
בכיסאות.

זה לא שבת. בגן סקר יש בסך הכל
איזה עשרה שולחנות, ומיגרש־החניה
ממול ריק. איש אחד לוקח ערימת
שיפודים ענקית ושם על האש. הנה,
כבר יצא לו משהו מהבחירות האלה.
המנגל לשילטון!

מטה־הגחירות

. 13.30 חון 8יטו.

. 13.30 מטה הליכוד.
סידורים אחרונים באולם עצמאות
במצודת זאב. שומרי־הביטחון מעלים
את המחסומים לאורך המדרגות, בעלי

• . 13.30
של ״צומת״.

.השלם הזה?־״ שואל רפאל איתן
את צוות העולם הזה. .אתם כבר
צריכים להיות בעולם הבא,״ הוא אומר
בחיוך ונעלם באחד החדרים.
המסה, רירה בקומה ג׳ של בניין
הנמצא מול היכל״התרבות, מלא במתנדבים.
יעל
מיכאלי, דוברת התנועה, צוחקת
כאשר היא שומעת כיצר קיבל

רפול את פנינו. .תאמינו לי שגם אני
כמעט אמרתי לכם אותו הדבר,״ היא
אומרת. באדיבות היא מכניסה אותנו
אל חמ״ל״המיפלגה.
שם יושב יואש(.צאקו״ז צידון, איש־צבא
לשעבר, מיספר שניים ברשימת
צומת לכ.סת. הוא קורא ספר של
מילובאן ג׳ילאס היוגוסלאבי ומספר כי
הוא מכיר את רפול עוד מהתקופה שבה
נלחמו יחד בירושלים, במילחמת־העצמאות.
רפול
חוזר לחמ״ל, עומד מאחורי
חבריו היושבים, וכאשר הוא רואה את
הצלמת הוא עושה באצבעותיו,אוזני
חמור״ מעל ראשי חבריו. הוא צוחק,

מרוצה מאוד מעצמו.
החמ״ל מסודר מאור, ממש בסדר
צבאי, על הקיר כתוב. :אין לנו כסף, יש
לנו רעיונות נכונים וזה מספיק״.

• .13.45 מטדדהבחירות

של מיטלגת המרכז־שינוי.

בית ישן ליד התחנה המרכזית. רינה
מנור, מזכירת הסיעה בכנסת, שומעת י
שהיינו אצל רפול ויש לה הרבה
סיפורים עליו, .יש לו חוש־הומור,״ היא
אומרת.
במקום לא נמצא אף אחד מחברי־הכנסת
בהווה או בעתיד של מיפלגת־המרכדשינוי.
.כולם יצאו לסיורים
בשטח,״ אומרים לנו.
כולם אדיבים מאוד. מראים לנו את
החמ״ל שלהם. לא כל־כך צבאי כמו
אצל צומת, קצת מבולגן. שמחים מאוד
להצטלם.
דניאל שחר, המנהל האירגוני, יליד
ארגנטינה, שואל אם אנחנו רוצים
שהוא יטלפן ויודיע לנו כאשר יהיה
יותר אקשן במקום.

. 14.00 התחנה המרכזית,

תל־אביב.
חשבנו שבתחנה המרכזית יהיה פקק י
עצום של אנשים. טעינו. סתם יום של
חול בתחנה. אנשים קונים ירקות ופיח
ת, זמר מיזרחי בוקע מדוכני
הקסטות, אנשים סוחבי שקיות־ניילון
הולכים לכל כיוון. איש אחד צועק
בקול רם. שלוש בעשר שקל!״
בתוך התחנה יש תור מיוחד לאנשים
המצביעים במקום אחר. כאן נותנים
להם כרטיס בכיוון אחד, ולאחר ההצי י
בעה יתן להם יושב־ראש הקלפי שלהם
כרטיס־חזור. אולי 20 איש בתור. כולם
לא תל־אביביים.
ליד שורת הטלפונים הציבוריים
עומדים כמה אנשים. בחור צעיר ויפה
כבר בסוף השיחה שלו, והוא אומר,אז
להתראות, ושתהיה לך הצבעה נעימה.״
האיש השני רק בפתח השיחה, ואומר ׳
,הלו אורית, מה העניינים? הצבעת
כבר?״

. 14.00

של מולדת.

צחק רבין הסיר אתהח לי פ ה, שימעון פרס או כלא של

מטה־הבחירות

ציון צפריר, העולם הזה

כמעט בריזנגוף, בריינס פינת
גורדון, שוכן מטה־הבחירות של מולדת,
מיפלגתו של רחבעם (.גנרי״)
זאבי. דירה תל־אביבית ישנה, לא קטנה
ולא גדולה. אנחנו מגיעים. .העיתונות
הגיעה ״.מישהו שואל, :איזה עיתון?״
למישמע המילים השלם הזה משתררת
דממה רגעית. גבר שחרחר אומר לנו:
,כראי שתדברו עם הדובר, כדי שנעשה

את זה רישמי.״
הדובר, מחזיק טלפון ליד האוזן,
מביט בנו ואומר. :יש בעייה ״.קשה לו
לדבר, .סילפנתי בבוקר למזכירת הער
לם הזה,״ הוא אומר. .אני מבין שהיא
לא הספיקה למסור לכם, אנחנו ביקשנו
שלא תשלחו אף אחד!״
מצלמים את הטנדר המכוסה מודעות
של מולדת, הניצב ממש מתחת
לרמזור. במערכת השלם הזה מספרים ^
לנו כי דובר מולדת אמנם טילפן וביקש ״
לא לשלוח אף אחד, מכיוון שהדירה
קטנה ואין בה מקום.
ראינו את הדירה, לא יותר קטנה מזו
של רפול. אפשר היה להכניס לתוכה
עוד עיתונאי. מה גם שיום קודם אישר
הדובר כניסה לכתבת וצלמת של
השלם הזה. מישהו שם כנראה עשה
חושבים, אולי אפילו גנרי עצמו, והחליט
שלא להכניס את השלם הזה.

. 14.15כ״ד•

החלטנו ללכת למטה כ״ך לראות
מה עושים שם. הגענו לכתובת בתחנה
המרכזית. ליד הבניין יש מיזנון קטן.
יושב שם בחור צעיר מתנועת כ״ך. הוא
אומר שלמעלה הכל סגור, אין אף אחד.
תוך דקה אני מסתכסכת איתו, והוא
אומר לי שאני (כנראה באופן אישי)
מכרתי את המדינה לאש״ף, ושהוא
מקווה שבקרוב איזה ערבי יאנוס אותי,
ואז אני אבין מה קורה כאן.
אני רוצה להגיד לו שהערבי לא
יצטרך לאנוס אותי, כי אם הוא יהיה
חתיך אני אתמסר לו. אבל פתאום אני
נזכרת שלאנשי כ״ך אין טיפה הומור.
אגב, הוא צודק. במישרדי כ״ך הדלת
נעולה לגמרי. אין אף אחד.

בתחנה המרכזית שני לוחות־מוד־עות
גדולים מאוד. על אחד מהם
עשרות מודעות של ״אמת״ ,וניניהם
שתיים־שלוש כרזות של. צביקה פיק
שר חוליו איגלסייס.׳׳ בלוח הגדול
השני עשרות מודעות של התחייה
וביניהם שתיים־שלוש מודעות המכ־ריזות
על תחרות מלכת־היופי של
יוצאי־איראן. לא הכל פוליטיקה.

. 14.30 דיזנגוף, סמיד לנד

טדדהבדוירות של מולדת.
שני זוגות צעירים מבחינים בצוות
השלם הזה, רצים אחריו. :צלמו
אותנו ״,הם מבקשים.
״אנחנו מצביעים אד״מ,״ הם
אומרים. ,זו המיפלגה הפרטית שלנו,
שמה, :מיפלגת האידיאל המלא׳,
מייפלגה לצעירים ״,הם אומרים.
הדובר, מורים, מפרט את מצע
המיפלגה שלו. :קמים בעשר, הולכים
לעבודה לחצי שעה ואחר־כך נפגשים
בים,״ הוא אומר מלא גאווה. מסתבר כי
שני הגברים שבחבורה הצביעו כבר
בבוקר, הנשים טרם הצביעו. .רק אל
תצלמו אותנו ליד המיפלגה של גנרי,״
הם אומרים. .אנחנו אוהבים את הצבע
האדום״.

.15.00 קלסי מיספר

(003 )2־ ;3000 בית הספר בני־שלמה,
שכונות־הבוכרים, ירושלים.

התיקוות
להחלשת הלחץ בריכוז
הקלפיות בבית־הספר בני־שלמה התבדו.
מאות אנשים צובאים על פתחי
שמונה הקלפיות שהוצבו במקום וצועקים.
כולם
צועקים, כולם ראשונים בתור.
עירוב מוזר של עברית ולאדינו וערבית
ועוד שפות שמיות אחרות. אידיש
כמעט ואין.
הסדרן מנסה להחזיר את הסדר על
כנו, ומפסיק כשאחד הגברתנים מתחיל
גם הוא לצעוק.
המילחמה בין הרשימות הדתיות
בשיאה. בתוך הקלפי רוב המשקיפים
באים מאותן רשימות. מדי כמה שעות
מגיע גם משקיף של מימ״ד לברוק את
מצב־העניינים.
פתק קרוע הוא פתק פסול, ולכן
דואגות הרשימות לקרוע פתקים של
מתחרותיהן.
משקיף מטעם רשימתו של הרב
רביץ. :בכל פעם שמישהו עומד יותר
מרי זמן מאחורי הפרגוד, אנחנו הולכים
לבדוק ״.ואכן, מדי כמה דקות קופצים
המשקיפים על רגליהם ואצים רצים אל
מאחורי־הפרגוד, שם הם מוצאים לעיתים
את פתקי רשימותיהם כשהם
קרועים. רק קרע קטן, כמעט בלתי־נראה
לעין, אולם מספיק כדי לפסול
אותו.
אשה בלבוש צנוע נכנסת ושוהה זמן
חריג. הולכים לבדוק ומוצאים עשרות
פתקים קרועים. אל דאגה, יש להם
רזרבה מהבית. אחד המשקיפים מנסה
לתפסה, אולם בלחץ דעת־הקהל בתוף
ועדת־הקלפי הוא חוזר למקומו.
אחד הנכנסים להצניע מתחיל
לצרוח, שכן פתקי-הרזרבה של רשימת
ג׳ גלויים לעיין על שולחן המשקיף.
הוא מפזר אותם לכל רוח. ,רק ש״ס!״
הוא מרעים בקולו.
בוועדת־הקלפי מנסים שלא להאשים
רשימות אחרות, ונוטים להאשים
את אוהדי מאיר כהנא בניסיונות
לפסול. החשודים הם ברובם חשודות.

ב לי כו ד אובליים, אוכלים, אובליים: גירעון בדו ומשה !סיס,

יצחק מור 11י ואהוד אול מר ט, חיים קורבו ובינרוס גולדשטיין

. 15.00 בית־ספר ״חשמו•
נאים״
,נווה־גולן. יפו.
במיסדרונות בית־הספר נדחקים
אנשים מבוגרים בדוחק לתוך כסאו־תיהם
הקטנטנים של דרדקי כיתות ב׳.
פעם בארבע שנים מוסבים חדרי־הלימוד
למוקדי־בחירות תוססים.
בית־ספר עממי חשמזזאים, שכונת
נווה־גולן בדרום יפו. שש קלפיות,
5,000 בעלי זכות בחירה. מהם תושבי
השכונה, מהם נספחים מיפו ג׳ דרום
ומהסביבה.
חלק מהקלפיות ממוקם לאורך
המיסדרון המקושט בכרזות בביצוע
ילדותי. קלפיות אחרות משובצות
בביתני הלימוד בחצר, תשובה ארעית
(המשך בענוזר )35

הרב בובליל הוזמן לתוכנית כדי לספר על עצמו כאיש
רתי, המתמחה במישפטים אצל השופטת עדנה ארבל,
ואשר מופיע גם כשחקן במחזה־יחיר לקירוב הרת. הוא
הסכים להתראיין, אך לפתע התקבלה שיחת־טלפון בהולה
במישרדי״ד,טלוויזיה, ונאמר כי הרב בובליל הוא מועמד
המפד־־ל לכנסת, ולכן אסור לו להופיע בטלוויזיה.
הסתבר כי חצי שעה לפני שהסכים להתראיין ביטל
בובליל את מועמדותו לכנסת, אלא שבכר לא הסתיים
ההליך ולכן לא התאפשרה השתתפותו בתוכנית. התוכנית
לא שודרה בשלמותה, ובמקומה שודרו שירים עבריים.

322

אוטובוס לא לפירסום
מסיבה לא גרורה העלימו יטילטונות-הביטחון
את האוטובוס שנשרף בפיגוע ביריחו מעיני
עיתונאים וצלמים.
ראשוני הצלמים הגיעו למקום הפיגוע בשעה 21.00
לערך. כשעה לאחר שהאוטובוס נשרף. האלוף עמרם
מיצנע הגיע למחסום שהוצב במקום. ושמנע כניסת
עיתונאים לשטח, והודיע לעיתונאים שלא יאפשר כניסה.
עד לאחר בדיקת המעבדה לזיהוי פלילי. בדיקה שתיערך
כל הלילה.
בינתיים ניהלו כוחות־הביטחון מירדף אחרי איש־מילואים
שהגיע כמה רקות לאתר זריקת בקבוקי־התבערה והקלים
בווידיאו את הטיפול בפצועים ואת האוטובוס.
הוא נתפס והקלטת הוחרמה.
בשראו העיתונאים במחסום מכוגית־גרר. הנוסעת מכיוון
יריחו מערבה, הם נסעו אחריה והניעו לפתח בסיס צבאי.
שם נאמר להם, על״ידי קצינים בכירים. כי יש הוראה
מגבוה לא לאפשר לצלם את האוטובוס.
האוטובוס השרוף הוכנס למחנה הצבאי וכוסה באוהל.
הצלם אלי הרשקוביץ מזו 77 שקל פנייה לבג׳ץ, אך
בבול! התברר כי דובר צה״ל נתן הוראה לשחרר לפירסום
תמונה של האוטובוס ואף אישר לצלמים לצלם את
האוטובוס במחנה הצבאי.
הצלמים שהגיעו למקום פגשו שם את שר־הביטחון, יצחק
רבין, והוא הודיע להם שהוא לא מאשר את הצילום
האוטובוס, מאחר ורובר־צה״ל שיחרר תמונה לפירסום.
רבין הבטיח להעביר לטלוויזיה את הקלטת שהוחרמה
מאיש־המילואים, אף הוא לא עמר בדיבורו, והטלוויזיה
נאלצה להסתפק בתמונה של צלם חובב שסיפק דובר
צה׳ל.

?!״ץ, בעד הידברות
עם אש ף
בשיחה עם מישלחת תלמידים אוסטריים הודה
שלמה(״צ׳יץ׳) להט בי הוא בעד כדטא ומתן
ייטיר בין ייטראל לאש״ף, ורק הליכוד יוכל
לעשות למען משא־ומתן.
הוא גם אמר כי הוא נגד תוכנית המערך, ובכללה תוכנית
הוועידה הבינלאומית.

אין קונדומים
ב״בר־אילן
מדי שנה מחלקת אגודת״הסטודנטים של
אוניברסיטת ,,בר־אילן״ יומני-תלמיד לסטודנטים,
ודווקא השנה התעכבה החלוקה.
התברר בי פעיל באגודת־הסטודנטים היה
עסוק בתלישת דפים מתוך אלפי היומנים
לפני שהם חולקו לסטודנטים.
הדפים התלושים בללו מודעות־פירסומת
של קונדומים.

הרוסים רוצים לד ע ת
מישרד-החוץ הסובייטי הורה לנציגותו ברמת־גן
לדווח לו מדי שעה על ההתפתחויות
הקשורות ביום־הבחירות בישראל, ובכלל זה
על נתונים שוליים במו מזג־האוויר, האופן שבו
מתנהלת ההצבעה, האווירה ליד הקלפי.
במיוחד דרש לשמוע דיווח מיידי אחרי פירסום
התחזיות הראשוניות של הטלוויזיה.
המישרד גם ררש מנציגיו לעקוב אחרי התבטאויות
הפוליטיקאים הדתיים, כמו אבנר שאקי והרב יצחק פרץ,
מיד עם היוודע התוצאות.

המועמד ניסה להתפטר
הרב צוריאל בובליל, שהוזמן בשבוע שעבר
לתובנית־הטלוויזיה ״זה הזמן״ ,לא השתתף,
בסופו טל דבר, בתוכנית, אחרי שהתגייר בי
הוא מועמד המפד״ל לכנסת.

הנעלם הגדול הוא כמה חובות מסופקים יפריש מל,
הפועלים על חשבון חובותיה של כזר, הנאמדים, לפי
נתוני חודש יוני, בכ־ 700 מיליון דולר.
במערכת הבנקאית חושבים כי הפרשה מסיבית, גם
בריבעון הרביעי, תקטין ואף תפגע קשה בריווחיות הבנק
בשנת . 1988
ב־ 1987 הציגו הבנקים ריווחיות־שיא.

עטים על. כור

ביום השני, דד 31 באוקטובר, היום ה־
328 של האינתיפאדה, מסר תבר צה״ל על
233 הרוגים פלסטיניים בשטחים הכבושים
והרוג אחד בתחום הקו הירוק.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר
ההרוגים הפלסטיניים בשטחים הכבושים
על .322
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים
על 411 הרוגים, לפי פירוט הבא:
• 273 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.
• 36 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 65 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 37 הרוגים מסיבות אחרות.

,,העולם הזה
ב ת שדיר הליכוד
ביום שלפני־האחרון של תשדירי הבחירות הובא בתשדיר
הליכוד סקופ: פרוטוקול סורי של ישיבת שרי המערך שבו
דובר על שיחוד הציבור.
לחיזוק הדברים הוקרן על המירקע עמוד העיתון, שפירסם
את הסקופ. אולם לא נאמר איזה עיתון זה, ומתי פורסמו
הדברים.

העמוד הוא מגליון,,העולם הזה״ ,שהופיע לפני
שנתיים, ב־ 2ביוני . 1986

טיהור ב״חברת־העובדים
בצמרת
״חברת העובדים״ נשמעה קריאה
להדיח את יו״ר הנהלת חברת־הביטוח ״הסנה״,
גרשון וילן, על רקע ההסתבכות הגדולה של
החברה בשנים האחרונות.
גורמים שונים בהסתדרות החלו לוחצים, עוד לפני
הבחירות, להחלפת וילן לאחר הבחירות, נטענה שלא יתכן
שהאיש ישא בתפקיד לאור מה שקרה בהס!ה.
אותם גורמים אומרים כי עכשיו, אחרי הבחירות, צריך
להחליף במהירות גם את מזכיר חברח־השבדיס. דני
רוזוליו, האחראי להסתבכויות הגדולות במיפעלי חנרת
השבדים

בינתיים ממשיכים ראשי ההסתדרות במתן
גיבוי מלא לשני האישים, אבל יודעי־דבר
בהסתדרות מעריכים בי הדבר לא יוכל להימשך
לאורך זמן.
האמריקאים מורידים לחץ
ה״בנקרס טראסט״ החליטו, כנראה, להוריד את
הלחין מעל ״כור״.
זאת אחרי שהתבררו מימדי האסון הכלכלי העשוי
להתרחש אם יממש הבוקרס טראסט את איומיו.
בינתיים מבקש הבנק להאריך את המגעים מאחורי
הקלעים.

עשרות פניות, המציעות לרכוש חברות
ריווחיות בקונצרן ״כור״ ,מגיעות באחרונה
מכל רחבי הארץ והעולם.
נשלב זה מנסים במר לדחות פניות אלה, עד שתתבהר
התמונה.
הברוקרים מותחים ביקורת
הברוקרים הפרטיים בבורסה בתל־אביב מתחו
השבוע ביקורת קשה על הנהלת הבורסה, שלא
הפסיקה את המיסחר בניירות־ערך בעת
שביתת הבנקאים ביום הראשון.
הברוקרים טענו כי הצהרת הנהלת־הבורסה, שלא תפסיק
את המיסחר, כדי לאפשר לברוקרים הפרטי־ם להמשיך
ולקיים את המיסחר למרות שביתת״הבנקים, היתה
מוטעית, מאחר וחלק גדול מפעולות המסלקה של רכישות
ומכירות ניירות־ערך מבוצעות דרך מסלקות הבנקים
הגדולים, ואלה שנתו באותו היום.
הנהלות הבנקים הסכימו אומנם ללכת לקראת הברוקרים
בעניין, אך לדעת הברוקרים צריך היה להפסיק את
המיסחר בבורסה בזמן שהבנקים הגדולים שבתו.

ר אד אר אצל אולמרט מכשיר לגילוי ראדאר, שנמצא במכוניתו
של ח״ם אהוד אולמרט גרם לדין ולדברים,
ובסופו של דבר להחרמתו של המכשיר.
ח״ב אולמרט הגיע לנמל־התעופה בך
גוריון וחחנה את מכוניתו בשטח הנמל.
סיור של מישטרת־הנמל הבחין במכשיר
לגילוי הראדאר, שהחזקתו אינה חוקית,
במכונית, וחיכה לבעל־הרכב. כשהגיע
אולמרט לרכב ביקשו השוטרים להחרים
את המכשיר, אך אולמרט סירב בכל תוקף.
התפתח דין־ודברים חריף, ולבסוף הוצעה
פשרה — נהגו של הח״כ יביא את המכשיר
למישטרה למחרת היום.

שוחד במס־ההבנסה
מתרחבת חקירת המישטרה בחשדות לשחיתויות וקבלת
טובות־הנאה במישרדי פקיד־שומה במרכז הארץ.

השבוע נעצר פקיד בביר במס־ההכנסה בחשד
שקיבל שוחד מנישומים שונים, הן במזומן, והן
בסחורות, כדי להפחית שומות ולסגור תיקים.

פרוע לא שבתו תתחנות ערב־הבחירות הבטיח משה שחל לאירגון בעלי תחנות־הדלק
כי מישרדו מתחייב, יהיה שר־האנרגיה הבא סי
שיהיה, לשנות את החוזים שבין התחנות לחברות־הדלק.
בעלי תחנות־הדלק טוענים כי חוזים אלה מפלים אותם
לרעה.

אין זה מן הנמנע שההבטחה היא זאת
שהצליחה למנוע את שביתת תחנות-הדלק.

מטוס שלם לבחירות
מטוס מלא של תומכי־המערך הגיע בימים האחרונים
ארצה, כדי להשתתף בבחירות.

הראשונים השנה עולה כי הבנקים מתכוונים
להפריש מאות מיליוני שקלים לחובות מסופקים
(חובות שלא ישולמו לעולם) ,בגלל אירועי

מייק פלידרבאום, בנו של איל־־ההון הישראלי
ג׳ק פלידרבאום, חכר מטום־־נוסעים והטיס, על
חשבונו הפרטי, מטוס מלא של תומבי-המערך
המתגוררים בלונדון. אלה הגיעו רק לבחירות,
ושבו ללונדון מיד עם סיומם.

ההפרשה תפגע בריווחיוח מפירסום הדוחות הבנקאיים לתישעה החודשים

הליכוד נגד
יבוא מאמריקה
מישרד״האנרגיה בודק את האפשרות להגדיל
את רכישות הפחם מחברות אמריקאיות על
חשבון חברות דרום־אפריקאיות.
בינתיים הייבוא האמריקאי הוא שולי, אך מסתבר כי הפחם
האמריקאי הוא מאיכות טובה ומחירו הולך ויורד• .תכן
וישתלם לחתום על הסכמים ארוכי־טווח על רכישות פחם
מארצות־הברית.
אולם גורמים בליכוד מתנגדים למגמה. הם מסבירים זאת
בחשש להגברת התלות בארצות״הברית.

<?ו1־*דו זר 1בבל

בי ע ף

מורת שד גאונים
סירטו של אלן רודולף, המזדת״ם, הוא סרט עלילתי מרתק
ומשעשע, הבא להחיות מקום ותקופה: פאריס . 1926 לכל מי
שאוהב את פאריס — ואני אוהב אותה יותר מכל עיר אחרת,
מלבד ירושלים — זוהי חגיגה.
אסור לי לספר על העלילה, פן אקלקל אותה לצופים. אבל
כשראיתי את ארנסט המינגוויי רושם בפינקס את ההברקות של
חבריו כדי לנצלן בסיפרו הבא ואת גרטרוד שטיין המירשעת,
וחשבתי על כל בני־התקופה ששהו אז שם — החל בפאבלו פיקסו
וכלה בהנרי מילר — עלתה בי שוב שאלה המטרידה אותי מאז
ומתמיד: מדוע שם? מדוע אז?
כלומר, מה גרם לה לפירנצה, עיירה בימי הריניסאנס, שתתרכז
בה במשך שניים־שלושה דורות שורה ארוכה של גאונים? מה גרם
לה לירושלים שתתרכז בה, בתקופה קצרה, להקה של נביאים,
מחדשי״רת ומשוגעים אחרים? מה גרם לה לברלין שבין שתי
המילחמות לפרוח מבחינה תרבותית? מדוע פאריס? מדוע?1926
פעם אמר לי סאם דובינר, התעשיין עתיר־הרעיונות, שאפשר
לתכנן מושבה של גאונים, כמו שאפשר לתכנן כוורת של דבורים.
צריכים להביא שניים־שלושה מוכשרים, לשתול אותם בארץ, ואז
הם ימשכו אחריהם מוכשרים אחרים, עד שתקום כאן מושבה של
גאונים.

קית קארדין ולינדה סיורנטינו ב״המודרניים״
המשאית המיסתורית

אולי יש בזה משום אמת. גאון אחד יוצר אמות־מירה חדשות,
דרישה לרמה חרשה. הוא יוצר אקלים המושך גאונים אחרים,
והמטפח גאונים צעירים חדשים. הוא יוצר דיאלוג והתחרות, הגורמים
לכולם לעלות על עצמם.
אבל קשה להאמין שאפשר לעשות זאת באופן מכני, על־ידי
טראנספר של מוכשרים. זה תלוי גם בהתפתחות המיסגרת התרבותית,
החברתית, הכלכלית והפוליטית. זה תלוי בגיבוש אותה
מיסגרת אנושית מיסתורית ששמה עיר.
האם זה יכול לקרות בירושלים ב־ ?2010 בתל־אביב ב־?2020
בעפולה ב״ ?2050 מי יודע. מותר לקוות.

המהירות היא
בתו של מי?
עולם קטן.
לפני שלושה שבועות הפעלתי את מקלט־הטלוויזיה בחדר שלי
במלון בברלין, ועל המירקע הופיעו פניה של ויבקה ברונס.
ויבקה היא גרמניה, שחיתה כמה שנים בירושלים כנציגת
השבועון הגרמני שטרן. אחר־כך נישאה לצבי בראל, כתב הארץ,
ועברה איתו לוושינגטון. עכשיו חזרה לאירופה.
בשידור הופיעה כתובעת במישפט ציבורי על הנושא: האם
להגביל את מהירות הנסיעה באוטוסטראדות בגרמניה ל־130
קמ״ש?
כיום אץ כל הגבלה. כל אחד נוהג כפי שמתחשק לו.
המישפט הטלוויזיוני נערך כך: יש תובעת ויש סניגורית. כל
אחת מהן מזמינה עדים. במהלך השידור גם נשאלים אנשים מקרב
הקהל. לפני השידור נשאלים כ־ 500 איש ואשה בטלפון מה דעתם
על הנושא. בתום השידור נשאלים אותם האנשים שוב, במיבצע
ממוחשב האורך דקות מעטות ׳
בלבד, כדי להיווכח אם שינו את
דעתם. המחשב מקרין את התוצאות
באופן אוטומאטי על ה־מירקע.
ויבקה,
אשה תמירה, בלונדית,
אהודה מאוד, טענה בלהט למען
הגבלת המהירות. היא אמרה שיש
לה הזכות לנוע בכבישים בלי
פחד. המרצדסים הבאים מאחוריה
ברהרה, במהירות של 180 או
220 קמ״ש, מפחידים אותה. המהירות
גורמת לתאונות. היא פוגעת
בזכות הזולת, כמו העישון
בציבור וכו., בדונם הסניגורית, גם היא אשה צעירה
ונמרצת, טענה באותו הלהט נגר ההגבלה. זוהי פגיעה בחופש־האדם.
אין שום הוכחה אמיתית לכך שהמהירות גורמת לתאונות.
כל אדם צריך לנסוע במהירות המתאימה לו ולנסיבות. מדוע
להגביל את המהירות כאשר הכביש פתוח וחופשי? במילא איש לא
ישמור על החוק הזה, אם יחוקק. יהפכו את הציבור כולו למפירי־חוק.
שופט
של בית־המישפט העליון לתעבורה היה בעד ההגבלה.
צריכים לחוקק, וצריכים לאכוף את החוק. אוכפים גם חוקים בלתי־פופולריים
אחרים. פוליטיקאי — הדומה להפליא לפוליטיקאים
שלנו — הפליט כמה מליצות פופולריות. בעד ההגבלה, כמובן.
נציג מועדון־המכוניות היה נגר. כך גם נציג יצרן מכוניות־הספורט
הגדול ביותר. כשוויבקה התריסה נגרו שהוא רק מעוניין
במכירת מכוניות יקרות ומהירות, אמר את הפסוק הטוב ביותר
בכל המישפט :״לקוחות מתים אינם קונים מכוניות:״
בקהל נחלקו הריעות. כל הנשים היו בעד הגבלת המהירות. רוב
הגברים היו נגד. איש אחד אמר שהוא חלוק בדעתו. בתום השידור
שאלו אותו אם למד מהוויכוח. הוא אמר שלמד הרבה, ושהוא
נשאר חלוק בדעתו.
בעוד ששתי הטוענות סיכמו את טענותיהן, נערך המישאל.
לפני הוויכוח היו 66.796 בעד ההגבלה, ובדיוק כך גם בסופו.
32.4$היו נגד ההגבלה לפני הוויכוח, ר 32.5$בסופו. כלומר:

הדיווח הראשון של הרדיו על תאונת־הדרכים, שבה נפגע
מיכה רייסר, היה מלווה בשתי הודעות: אין צפוייה לפי שעה
סכנה לחייו של רייסר, ושהתאונה נגרמה באשמת משאית שברחה
מן המקום. אבל היא אותרה, ונמצאו בה סימני־צבע, וכו׳.
שתי ההודעות, כך הסתבר למחרת היום, היו כוזבות. רייסר
נפטר, והמשאית אינה קשורה לעניין. סתם עשו לינץ׳ תיקשורתי
לנהג שלה.
זה לא מוצא חן בעיני. לא ההיסטריה, שאליה נכנסים כלי־התיקשורת
הממלכתיים כאשר קורה׳משהו מדהים. ולא מסעות־הלינץ׳
שהם עורכים, כאשר ברור שכלל לא התחילה עדיין
חקירה של ממש.
האלו רריו. האם יש שם עורך?

טייס־קרב בברלין
״זה היה איום. הרגשתי כמו בכנסייה,״ אמרה מאוזי. היא סיפרה
על ביקור ב״סמפל״ של הרפורמים בניו־יורק. ניגנו על עוגב.
גברים ונשים ישבו ביחד. זה לא מצא חן בעיניה.
אין בזה משהו מיוחד, חוץ מהעובדה שמאוזי רוט נולדה בגרמנית
נוצרית, ומכירה כנסיות מילדותה. אך מאז היא התגיירה
כהלכה.
מאוזי(.עכברונת״ בגרמנית, על דרך החיבה) היא אשתו של
רפי רוט, ישראלי הגר בברלין. אני מכיר אותו מזה קרוב ל־30
שנה, ובמשך כל הזמן הזה לא
השתנה. כשראיתיו באחרונה
בביתו בברלין, שמתי שוב לב
לעוברה זו.
ישראלים בחו״ל מתחלקים,
בעיניי, לשני סוגים עיקריים. יש
שפושטים במהרה כל צלם
ישראלי והופכים יהודים כמו
מימים־ימימה. ויש שנשארים
ישראלים, תוך הוספת תכונות
מקומיות.
אפשר לפגוש כאלה בכל
מקום, ותמיד נעים לראות אותם.
הם שומרים על תכונות ישראליות
חיוביות — חוסר־פומד
ליות, מעשיות, דוגריות מסויי־מת.
אך נוספות על כך תכונות
החסרות אצלנו — נימוס, התנהגות
חברתית, התחשבות בזד

רפי רוט, טייס־קרב לשעבר,
הוא דוגמה לטיפוס זה. הוא כיום
אחד הקבלנים הפרטיים הגדולים
בברלין המערבית, ואולי בכל
גרמניה. הוא הראה לי את
הפרוייקט האחרון שלו, ליד מיג־דל־השידור
של ברלין המערבית, רוט והתרשמתי. זהו בניין־מישרדים
גדול מאוד, בעל ארבע צלעות, מסביב לחצר פנימית שהיא כל־כך
גדולה, שהיה בה מקום לבניין דמוי-מיקדש, שישמש למיסעדה
ולשרותים אחרים. הכל מצופה בשיש חום. ליד הפרוייקט הזה הוא
מתכונן לבנות פרוייקט שני, אך יש עדייו צרות עם השכנים.
כשרוצים להכיר עיר, אפשר לסייר במסלולים שונים. מסלול
של מוסיאונים, ארמונות ופארקים, למשל. או מסלול של מועדוני־לילה,
שבו הוביל אותי שימעון עדן האחר״והיחיד.
בשעה שנותרה לי, הראה לי רפי רוט ברלין אחרת — המיקדש
של חברת־השפע. הקומה העליונה של חנות הכל־בו הגדולה
ביותר בעיר־המיליונים מוקדשת כולה למזון 35 .סוגים שונים של
לחם 80 .סוגים של נקניק. מאות סוגים של גבינה. וכן הלאה.
אולמות על גבי אולמות, גדושים ומלאים בכל המזונות והמשקאות
האפשריים, ובין הדוכנים הכורעים מתחת למעמסת השפע,
המוני בני־אדם, גברים ונשים, זקנים וצעירים, שערכו קניות
אחרונות של סוף־השבוע.
קשה לחשוב במקום כזה על ארצנו ובעיותיה, אינתיפאדה, הרג
והרס.
רפי רוט גר בווילה בשכונת דאלם — שכונת־מגורים אלגנטית
של רחובות שקטים, שלאורך מדרכותיה עצים המאירים עתה
בשלל צבעי השלכת. לא הרחק משם הווילה שבה גר הרמן גרינג.
הבית של רוט — לא הוא בנה אותו — דומה לווילה רומאית בימי
יוליום קיסר, קלאסית, שטוחה, קווים נקיים.
רוט, אדם ישיר, בלי התחכמויות, טייס־קרב הבונה בניינים,
בעל עסקים בשלוש יבשות, אינו שובר לעצמו את הראש בבעיות
של זהות לאומית. הוא בבית בישראל, בברלין, קצת פחות באר־צות־הברית.
אך אין ספק שהוא ישראלי.

אילנה בן־ארי, העולם הזה

אומרים שאדם טובע רואה לפתע את כל חייו פרושים לפניו.
הם עוברים לנגד עיניו ביעף.
זה קרה לי השבוע. כלומר, לא טבעתי. אבל חיי עברו לנגד
עיניי ביעף.
גרם לזה עמיקם גורביץ. הוא וציביה ליטמן, מנהלת נסית,
החליטו לערוך לי מסיבה לרגל יום־הולדתי ה־ ,65 שחל לא־מכבר.
הזמינו את ידידיי מבין יושבי־כסית, אמרו כל מיני דברים שניפחו
את האגו שלי(עוד יותר) ,ואחר־כך הציגו תמונות.
עמיקם בחר בכ־ 120 תצלומים שלי, מגיל 0ועד ,65 והציג
אותם כשיקופיות, בזה אחר זה, במהירות, תוך פחות משעה. אני
כילד בגרמניה. אני כאיש־אצ״ל. אני כחייל במילחמת־העצמאות.
אני במערכת העולם הזה, בכנסת, בפגישות עם יאסר ערפאת
ומנחם בגין, אנוור אל״סאדאת ויגאל אלון.
כשראיתי את כל התצלומים האלה עוברים לנגד עיניי, חלפו
בראשי המחשבות באותה-המהירות. האם זה בכלל אני? הילד
המפונק בגרמניה, האם זה אני? הנער באצ״ל, הצעיר על ג׳יפ
שועלי שימשון. האם זה באמת אני? הם נראו לי כמעט כזרים. מה
נותר מכל אלה בתוכי, אחרי חלוף השנים?
ברור שהם נמצאים בי. לולא 10 השנים הראשונות של חיי
בגרמניה, הייתי כיום אדם אחר. אילו נולדתי, למשל, בכפר־ויתקין
והצטרפתי אוטומטית לפלמ״ח ולמפא״י, היתה דרכי שונה.
למרות השינויים הדראסטיים שחלו בחיי — העלייה לארץ, אצ״ל,
גיבעתי, העולם הזה, הכנסת — יש בהם איזשהו רצף, כי כל רובד
חרש נבנה בהכרח על הרבדים הקודמים, כמו תל ארכיאולוגי. כל
שיכבה קובעת את טיב השיכבה שעליה.
אחרי הצגת התצלומים אמר עמוס קינן שבעיניו חשובה רק
נקודה אחת בחיי: שהייתי האדם הראשון שהעלה, לפני 40 שנה,
את המילה ״פלסטינים״ .ששמתי את האצבע על הנקודה הקריטית,
הקובעת עתה את גורל חיינו. מוזר, הוסיף, שעשה את זה דווקא
איש שלא נולד בארץ.
זה הסביר לי לפתע כמה דברים בחיי. מאז גיל ,14 כשעזבתי את
בית־הספר לצמיתות(בתום כיתה ז׳) והתגייסתי לאצ״ל, אני מעורב
במאבקי היישוב והמרינה — מעורב לגמרי 24 ,שעות ביממה,
בלי יום אחד של חופש. מבחינה זו אני מאוד־מאוד ״בפנים״ .אבל
בגלל ילדותי, בגלל בואי מחו״ל, אני גם מסתכל ברברים, איכשהו,
.מבחוץ״.
אולי משום־כך היו ברורים לי לגמרי דברים מסויימים, שנעלמו
מעיניהם של רבים וטובים שהיו כל־כולם ״בפנים״ ,מפני שהיו
שקועים ברגשות המקומיים, לכודים באמונות של הזמן והמקום.
אז תודה מקרב לב לכולם, לעמיקם גורביץ, לכל הידידים
שבאו, לאנשים שאמרו דברים מעניינים וטובים, ותודה מיוחדת
לבית־כסיח.
הייתי בן 23 כשהוצאתי לאור את כתב־העת במאבק, שפירסם
אותי בראשונה ושמשך אלי את שינאת הרבים. הדבר הראשון
שעשיתי, עם הופעת הגליון הראשון, ב־ , 1946 היה ללכת לכסית.
הרגשנו, חבריי ואני, שעכשיו זה מגיע לנו. שהצטרפנו לאריות
שישבו בכסית, נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי וכל השאר(שבהם
נלחמנו, כמובן).
מאז אני איש כסית. אני שייך למקום. שמחתי שהחגיגה הקטנה
הזאת נערכה שם. תודה.

0.1$שינו את דעתם, לרעת ההגבלה מבין המעטים שהיו חסרי־דיעה
בהתחלה.
(נדמה לי שאילו ערכו מישאל על תשדירי־הבחירות שלנו, היה
מתגלה כי גם אצלנו 0.1$שינו את דעתם לכאן או לכאן).
כמי שמצליח רק בקושי שלא לעלות בכביש תל־אביב־חיפה
על מהירות של 90 קמ״ש, אני מוכן לקבל הגבלה של 130 קמ״ש.
למרות מה שקרה השבוע למיכה רייסר.

- 11י

על א ת1ןבשםשרה יי יזן יורם קגיזק ד א
אוהב מנסיקה^ איך הגיע המיקטורן ל טבריה?

שר״החינוך־והתרבות יצחק
נבון תיאר השבוע בהומור

אפשר לאמר על אופירה
נבון. אשתו של שר־החינוך־

את סדר־יומו בשבוע החולף,
שבוע־בחירות: בתחילת השבוע
נאם לפני הכורדים ותיבל את
נאומו בכמה מישפטים בכורדית.

והתרבות שבה מלוס־אנג׳לס,
לשם הוזמנה על־ידי נשות הדסה.
כדי לזכות בפרס. נבון
השתתפה בכמה אירועים. בארד

לי מה לעשות פה. אני מרים ידיים!׳
והלך לדרכו. הזמר, בעל
הריעות הימניות, המשיר בוויכוח
עם חברו עד סגירת המקום.
טדי קולק, ראש עיריית
ירושלים, היה במצב־דוח מרומם

גור כחול־לבן מתוך קולקציית•
החורף החדשה של ליש. מתאם־
האופנה של רשת של ש, יגאל
ברסלר, הוא שהמליץ כי אנשי
הטלוויזיה ילבשו מיקטורן אפור
כהה, חולצה לבנה ועניבה תואמת.
גם מגישי מישדר־הבחירות
של הטלוויזיה הערבית הולבשו
בליל־הבחירות באותה מערכת־לבוש.
ההבדל היחידי היה בסמל
שעל דש המיקטורן.
לעוברים־ושבים ברחוב
דיזנגוף היתה חווייה מיוחדת,
כשבאחד הערבים נראו רקדנית־הבטן
ברי סימון והדוגמנית
אתי אוחנה, כשהן מחליפות
מכות. סימון, שניהלה חנות־בגדים,
החליטה לפרוש מניהול
החנות, ואת הבעלות העבירה
לאדם מסויים, שלקח את אתי
אוחנה כשותפה בבוטיק. זו הגיעה
למקום כדי לגמור עניינים
אחרונים עם סימון, ואז גלשה
השיחה לפסים אלימים. לדבריה
לארח מיליארדרית
מלה רובינשטיין,
אחייניתה ס ל הלנה רו בינשטיין,
ירשה נתח
| 1¥ך | 7ך 0 1 1ך חבר-הכנסת שנהרג בת אמ ת-דרכים, מופיע במרכז ציור־אקריליק ענקי,
^ 11 המפאר את קיר״הכניסה לפאב ״המיסבאה״ בתל־אביב. דמותו מבצבצת בין

שר״החוץ שימעון פרס ואייבי נתן. מבין כל הדמויות המצויירות בתמונה זו הופיע רק רייסר לטכס
הסרת הלוט, שערך חברו הקרוב, יענקל׳ה טל, מבעלי המקום. ימים אחדי ם לאחר״מכן הוא נהרג.
למחרת ביקר את יוצאי־תורכיה,
וריענן את זיכרונו בסיפור תורכי
שלמד באוניברסיטה. יום אחריכן
הופיע לפני הגרוזים, למחרת
לפני דוברי לדינו, שפה רהוטה
בפיו, ואחר־כך לפני יוצאי אמריקה
הלטינית.
אין נביאה בעירה — כך

פ גי ש ה
עם אב א
אחדי שלא דאתה או תו
במשך 1ג שנה, פגשה
מאני עזיקו־י, בשבוע ש עבר,
א ת אביה, הזמר
היווני ארים סאן, כאשר
הגיע לביקור קצר ביש ראל.
סאני
20 שפתחה ב אחרונה
מישרד הפקות
לאירועים ותצוגות־אופ־נה
יחד עם אמה, עליזה
עזיקרי, ואחותה פ אני,
היתה נרגשת לקראת
הפגישה עם האב, שמעו לם,
לפני כן, לא היתה לה
הזדמנות להכירו מקרוב.
אריס התגורר במלון
הילטון, סמוך לדירתה
של סאני. הוא שהה כאן
ארבעה ימים, ובמשך רוב
הזמן ח ם היו יחד. הוא
החמיא להופעתה, אמר
לה שהיא ־נראית שי געון׳
.א ת עליזה הוא לא
פגש בביקור זה.
סאני אינה רוצה להי כנס
ליותר מדי פרטים,
אומרת רק ש״גוצר ביני הם
קשר טוב״ וש״היה
כיף להכיר אותו״ .כאשר
שואלים אותה מה קיבלה
ממנו, היא אומרת :״הר בה
חום והרבה אהבה.״

חה אחת בלבד אספה 200 אלף
דולר למען ישראל.
ואילו נעמה נבון נבחרה
כחברה במישלחת־נוער שתצא,
בימים הקרובים, לשליחות־הסב־רה
מטעם ישראל ברחבי ארצות־הברית.
נבון עברה את כל הסינר
נים האפשריים, ונבחרה למרות
שהיא. בת של׳ .החבורה תשהה
בארצות־הברית כמעט ארבעה
שבועות.
מה היתה מישאלתה של
ליליאן שלום עם הגיעה ארצה?
המיליונרית, שהגיעה עם
ניסים גאון לסידרת־פגישות
עם מנהיגי־ישראל, ביקשה להיפגש
עם מי שהקנה משמעות חדשה
למונח. צ׳חצ׳חים׳ ,ה בי ת
דודו טופז. הפגישה בין טופז
לבין ליליאן, ילידת מארוקו ולוחמת
נודעת למען הציבור המיז־רחי,
התקיימה בסוף השבוע, באווירה
ידידותית.
ידידיו של חבר־הכנסת
רפאל איתן, המתגורר במושב
תל־עדשים, הופתעו כאשר קרא
לאחת האתונות שבמישקו שרה
דורון, על־שם חברת־הכנסת.
פליאתם היתה רבה, כי הם ציפו
שהוא יכנה את האתון שולמית

אלוני.

הזמר חיים משה וחברו
הטוב, אסף רובין, ניהלו ויכוח
עירני על מערכת־הבחירות בש־עת־לילה
מאוחרת, באחד הפאבים
שבצפון תל־אביב. השיחה
התלהטה, ורובין נשאר בלי מענה
לאחדות מהשאלות שהציג לו
הזמר הפופולרי. לפתע הם ראו
את האלוף ינוש בן״גל. רובין
אמר לזמר שהוא חושב שהוא
פגש באדם שיתן את התשובות
לכל השאלות, והצביע על האלוף
שהצטרף לוויכוח. השלושה
ישבו שעה נוספת ושוחחו, ואז,
לפתע, קם בדגל ואמר בקול רם,
כשהוא פונה לחיים משה. :אתה
לא קול פוטנציאלי למערך. אין

בתצוגת־אופנה שנערכה בבירה,
ושהכנסותיה הוקדשו לזהב־׳,
קרן העוסקת במתן תרומות ועזרה
למישפחות מרובות־ילדים.
את האופנאית מילבה אנטבי,
אם לארבעה ילדים, הציג כאם
ברוכת־ילדים. כשראה קולק את
הזמרת אילנית כשהיא שותה
מים מהברז, הוא אמר שלא חייבים
לשתות מים מינרליים, כי
מי־הברז מספיק נקיים לשתייה.
המנחה עמום ארבל עקץ אותו
ואמר. :זאת לא חוכמה, כי אילנית
עברה את גיל ה־ ,40 ולכן
היא לא חשופה לסכנת הפוליו!״
בהמשך הערב נערכה מכירה
פומבית, ואז פנה ארבל לקו־לק
והציע לו לרכוש תנ׳ך עתיק,
שמקורו בעיר ליסבון, בחתימת
נשיא־המדינה חיים הרצוג.
מחיר הפריט היה 3000 שקלים.
קולק התלוצץ שחתימת הנשיא
על הספר הזה מורידה את ערכו
ל־ 2500 שקלים.
הרקדן יונתן ברמון, המכהן
כיום כמנהל האמנותי של
אולימפיה, אולם־ההופעות היוקרתי
ביותר בפאריס, בא ארצה
לימים אחדים בלבד, כדי להשתמש
בזכות־ההצבעה, השמורה
לאזרחי ישראל אפילו אם הם
מתגוררים בחו׳ל.
אנשי חברת פולנת נכנסו
בסוף־השבוע ללחץ, כאשר מיק־טורניהם
של מגישי מישדר־הב־חירות
בטלוויזיה כמעט ולא הגיעו
ליעדם בבניין־הטלוויזיה בירושלים.
בריקה העלתה כי מיק־טורן
אחד של שדו״הטלוויזיה
יעקב אחימאיר נעלם באופן
מיסתורי מחבילת״המיקטורנים.
התברר כי הוא נשלח בטעות לטבריה,
ואנשי פולש נאלצו לשלוח
אותו במונית לירושלים.
אחימאיר אף לא ידע על המיק־רה.
משתתפי
מישדר־הבחירות
בטלוויזיה הולבשו במערכות־בי־

נכבד מאימפריית-הקוס-
מטיקה שהותירה אחריה
דודתה. היא הגיעה ארצה
והתאבסנה ב א חד המלו נות
היולן רתיים בתל-
אביב. חווה גמזו, אל מנתו
של חייס גמזו, מי
שהיה מנהל מו סי און תל־אביב,
שהיא חברה ותי קה
שלה, הזמינה אותה
לארוחת-ערב. השתיים
נדברו להיפגש בלובי של
המלון שבו ה תאכסנה
מלה רובינשטיין. כש הגיעה
גמזו ללובי, היא
הופתעה לפגוש אתה אורחת,
כשהיא מלווה
בפמליה של ארבעה אנ שים
נוספים. החבורה
כולה נסעה לא ח ת המיס־עדות
בעיר, ושם גם ה ס תבר
לגמזו, שחיה מה פנסיה
של בעלה, שהיא
צריכה לשלם עבור כולם.
גמזו, שהאמצעים שבי דיה
מוגבלים, שילמה א ת
המחיר, אך נותרה פגועה
ביותר מהתנהגותה של
המיליארדרית.

של אוחנה, משכה ברי סימון
בשיערותיה, ולאחר מכן דחפה
אותה.
בחורה לא־מזוהה נכנסה
באחד מימי השבוע למישררו של
איש-העסקים שמואל פלא־טו״שרון
ויצאה משם כעבור
שעה וחצי. רק המזכירה, קלרה
חורי, ידעה שלא מדובר בפלירט.
היתה זאת פיסיו־תרפיסטית,
שהגיעה למישרדו
של איש״העסקים כדי לשחררו
מכאבי-הגב שבהם לקה.

המיסעתית קטי אוחנה
נכנסה לאחת המיסעדות בתל־אביב
בחברתה של אנט פלא•
טד שתן. כשיצאו, הסתבר להן
שסינדלו את מכוניתה של אוחנה,
שחנתה בקירבת המיסעדה.
השתיים חזרו למיסעדה והמתינו
חמש שעות לשיחרור הרכב על־ידי
פקחי-העירייה.

אשת־החברה־והעסקים

ריבה עזתאלנט, העובדת
בחברה הקבלנית של מישפחתה,
באה באחד הבקרים לאתר־בנייה
בעיר. כשהגיעה לקומה השניה
של הבניין, היא נפלה לפיר־המעלית.
למזלה נחבלה רק
קלות. היא קיבלה עזרה ראשונה,
ואחרי בדיקות חזרה לעבודה.
הזמר אריר סיני התפעל
מהירידה־כמישקל שחלה בגיד
רת עמיתו, יצחק (.צ׳רצ׳יל׳)
קלפטר. הוא פנה לעזרת הרפלקסולוג
עמום טייבר, האחראי
לשינוי שחל בקלפטר,
והתחיל בטיפול דומה.
פאב הקומקום שמע וראה
כבר הרבה מאז פתיחתו, אבל
דבריה של הסכסולוגית ת ת
חוצ׳נר, שהירצתה במקום לפני
עשרות נשים, הדהימו את
הנוכחות והשאירו אותן פעורות-
פה. חוצ׳נר סיפרה שלגבר יש
מדי־לילה זיקפה, הנמשכת בין
שלוש לארבע שעות, ואז הוסיפה.
:אם לגברים שלכן יש בעייה
בנושא, אני מציעה לכן לקפוץ
עליהם בזמן שזה קורה׳.
באתר־ההנצחה על שם
גבי שרובד, בנה של הנדבנית
גיטד! שתבר, התחילו הפועלים
בבנייה. גיטה שרובר עצמה
באה למקום כמה פעמים מדי
יום, ומפקחת על הבנייה
אלוף־מישנה
(מיל׳) ת חמה
חרמון טסה לארצות־ה־ברית,
במיסגרת עבודתה כיוש־בת־ראש
אגודת ידידי בתי־החר
לים בתל־אביב. בזמן הטיסה הרגישה
שהיא מתקשה ללעוס את
המזון שהוגש לה. הבעייה החריפה
כשהגיעה ליעדה, ובבדיקות
הסתבר לה שנשברה הלסת שלה.
היא נאלצה לאכול מזון רך ונוזלי
בלבד במשך חודש ימים. הדבר
לא מנע ממנה לארגן את
הפגישה הראשונה של האגודה,
שבה נכחו כמה עשרות נשים,
ביניהן אלישבע מילוא, רעייתו
של חבר״הכנסת תני
מילוא; אתי כספי, רעייתו
של עורך־הדין רם כספי;
מפיקת-הרדיו בתיה שושני;
ג׳ודי ניתמוזס ואחרות.
הסופר יורם קניוק ישב
בחברת חברים בפאב זינל, והתלונן
על המוסיקה שהושמעה
במקום. המלצרית ניגשה אליו
ושאלה אותו איזה סוג מוסיקה
הוא מעדיף. קניוק. :אני לא אוהב
שום מוסיקה!׳
ראובן בר־יותם, השחקן,
נעלם מנוף־הבידור המקומי,
אבל נראה שהוא מצליח יפה באמריקה.
באפיזודה הלפני־אחרד
נה של הסידרה המישטרתית
המצליחה בלוז לכחולי־המדיס.
שהוקרנה בארץ לפני שבועיים,
הופיע בר־יותם בתפקיד בולט
מאוד של גבר בודד וקשה־יום,
המאיים בהתאבדות מפני שרר
צים לנשלו מדירתו.
באותו שבוע נראה ישראלי
אחר, אחרון איפלה, על
המירקע, בתחנת־לבנון, בסידרה
מצליחה אחרת, מק־נא״וזר. גם
לאיפלה היה תפקיד בולט, של
נספח בכיר בשגרירות זרה באמריקה,
גבר יפה־תואר, חובב נשים
ויהלומים.

השחקן ואיש־העסקים אילי
גורליצקי התבשר השבוע
שבנו הבכור, יורם, מנישואיו
לחותם הבריטית, שהיא בעלת
חנות לרברי־אמנות מהמיזרח־הרחוק
בלונדון, עומד לשהות
העולם הז ה 2670

1X1ך 1ן ל ליטמן, בעלת חמקוס,
11 4 4פגרה א ת ״כפית״ לפ ני
הקהל הרחב בערב המפיבה.

כ תב ת של עיתונים גרמניים, שקועה בשיחה
עם הפרופפור הנ פ קרייטלר מאוניברפיפ ת
תל־אביב. אי ש־העפקים יופק׳ה הראל( ,במרכז מאחור) עומד לכידה
של הפרופפור עדה יונת (משמאל, מאחור) ממכון וייצמן.

| | 1¥ך ! 1 11־ ך 0 1משמאל) מגי טבאחת השיקופיות
4 1111 1 1 | 1 #111ן כשלצידי הני מ אי גרשון פלוטקין.
גורביץ מקרין 110 שיקופיות מחייו של חתן־חשימחה, שאותם גרר
מתוך מאות רבות, ושלכל אחת מהן חיבר כתובי ת הומוריסטית.

לךדדי 1 1 | 1ך לשעבר נפפח ת -ה תרבו ת של אוס ט-
1 .1 1 1 x 1 1 11 141 141 ריה בישראל, חזרה ארצה לצמי תות,
וכעת היא עוזרת מנהל מופיאון ישראל ליחפי״ציבור ולקי דום.
לצידה (מימין) יושב העיתונאי והסופר בועז עברון.
קפה ״כסית״ אי רח 50 איש, שבאו לחגוג א ת יום־הולדתו ה־ 65
של אורי א בנ רי (ראה יומן אישי) .דל תו ת־הכניס ה לבית־הקפה
כוסו בשערי ״העולם הזה״ מה שנה האחרונה, וקירות ה מ קו ם כוסו
בכרזות שונות, פרי־עטו של ה בי מ אי גרשון בלוטקין. על ה מזון
והמ שקאו ת ניצחה ציבי ה ליטמן, א חו תו של מוי שלה אי ש־כסית
המנוח, שהי א כיום בעלת־המקום. ה מנ ח ה והמוצי א־ל אור ע מי ק ם
גורביץ הינ חהאת הערב. במהלך ה שימחה ה ק רין גורביץ שיקוסיות
רבות, שהעלו זיכרונות בקרב החוגגים, מכיוון שמרביתם זיהו
עצמם כפי שנראו בתקופות שונות ב חיי ה ם לצד חתן־ה שימחה.
מרבי ת הערב היו ע סו קי ם כול ם בחילופי חוויות וזיכרונות, אך
ה שיא הי ה כאשר גרשון פלוטקין, נ שיא־הכבוד של ״כסית׳׳ ,העניק
לחתן־ה שימחה תכ שיט של כסף רקוע, ובו ה או ת כ -ה או ת
הרא שונה של הקפה ושל שם־מישפחתו של מוי שלה איש־כסית.

אמנון דוקנו

(עומד) העיתונאי פיפר ק טעים
מפיפרו האוטובימרפי,
שבימים אלה הו א עפוק בעריכתו. לצידה מלך-
ה מיפעדות מאגפרד כץ, בעל הפיגר הניצחי.

ן ! יי \ ל 1ן ן (מימין) העיתונאי ומנחה תוכנית-הטלוויזיה ״ערב חדש״ ,מפפר
1ן #1ו 1 1 #11 על חוויות מן הימים שבהם עבד ב״העולם הזה״ .יצחק ליבני,
(יושב) ,לשעבר מפקד ״גלי־צה״ל״ ומנב״ל רשות-השידור, לצד אשתו, עו״ד אתי ליבני.

בשנה הקרובה בברית־המועצות.
יורם בן ה־ 25 הוא סובייטולוג
בעל תואר שני באוניברסיטת
אוקספורד, ודובר רוסית שוטפת.
באחרונה הוא קיבל מילגה לש־נת־השתלמות
בברית-המועצות.
בנו השני של אילי, אלכסנדר
בן ה־ ,22 לומד אמנות באוניברסיטה
בבריסטול.
חיפאים רבים הופתעו לר2670

אות
את השחקן הוותיק יצחק
חזקיד! כשהוא מטייל בוואדיות
חיפה, לבוש במיכנסיים קצרים
ונעול בסנדלים, ובידו שקית
מלאה בענבים. כשנשאל למעשיו
סיפר השחקן שהוא נמצא
כעת בחיפה לצורך תפקידו,
פיגארו, בהצגה נישוא־ פ־נאח.
שיועלה בקרוב בתיאטרון חיפה.
מאחר והוא שונא להשתמש ב
גירעון
סאמט

עודך הירחון ״פוליטיקה״,
נואם, כשמאחוריו ציור
של לב טולפטוי, פרי ם י>
מיכחולו של יגאל תוטרקין.
הטופר עמום קינן(יו שב) נשא דברים בהמשך הערב.

לפיד

העיתונאי והפופר, שהיה יושב״ראש רשות״השידור, פיפר בהומור
שלמרות שהוא מצביע עבור תנועת-המרכז הוא עדיין נחשב כאיש
הימין הקיצוני ב,,כפית״ .לצידו: נעמי פ א מט, ומאחור שלמה שבא וזהרירה חריפאי.

תחבורה ציבורית, הוא נוהג להגיע
לתיאטרון דרך הוואדיות.
הציירת חנה ליבון, שפתחה
תערוכת־ציורים בהשפעת
אפריקה, סיפרה אנקדוטה מהתקופה
שבה שהתה ביבשת השחורה
עם בעלה, דויד לימן, המשמש
כיועץ כלכלי למדינות־אפריקה.
בתקופה שיצחק בן*
צבי היה נשיא־המדינה, הם

קיבלו במתנה פסל בגובה של
מטר, מגולף בעץ, שנשלח להם
על־ידי אחד הנשיאים באפריקה.
בשרות־הדואר בארץ חשבו שהפסל
מיועד דווקא לנשיא־המ־דינה,
ושלחו אותו ישירות לבית
הנשיא. לאחר־מכן החל מסע־שיכנועים
כדי לשכנע את רחל
ינאית, אשת הנשיא, להחזיר
את הפסל למי שהוא היה מיועד.

הזמרת הכושית סטרים־
יה האריס, המופיעה דרר־קבע
במלונות־הפאר באילת, פגשה באחת
מהופעותיה האחרונות כרסי
דדבמן, ראש־העיר, ואמרה
לו שיש לו קול סכסי, ושאם הוא
לא ייבחר לראשות־העירייה בבחירות
הבאות, היא תעזור לו לבנות
קאריירה של זמר.

:ענוי רון חדדד אזדליאב ₪

ד פנ הבר?
היו1ה היחידה
שדמיה שבו
מינה וייסד
את ריבו
בימי הבושה. השבוע היא נזבוח
בקטעים שיא
ביוסמה אז

^ לילת־המזל לא האירה פנים
למיכה רייסר. אחרת קשה להסביר
כיצד הצטברו כה הרבה צרות ואסונות

בחייו של אדם אחד.
בשני המונולוגים שהעניק בשנה
שעברה להשלם הזה הגדיר את עצמו

כ״סלף־מייד־מאן״ .סיפר אז רייסר:
.נולדתי בתל־אכיב ב־ . 1946 התחנכתי
בבית־חינון־צפון של זרם־העוב־

ב אנ ט ר ריי סרפרץבב כי
דבריו של רייסר המובאים בעמודים אלה
ערוכים משני ראיונות שערכתי עימו בעונה
שעברה. הם זכו בתשומת״לב מכיוון שהיתה זאת
הפעם היחידה שריתור פתחאת פיו בקשר
לפרשה שהטילה עליו צל במשך יותר משנתיים -
פרשת־אלבין -ואחת הפעמים הנדירות שנחשף
לתיקשורת גם בנושאים אחרים, מאז התחילה
הפרשה.
בניגוד לדימויו השחצני, שופע-הביטחון, של
רייסר, מצאתי אד ם פגוע, חסר־ביטתון, רגשן,
מתוח ומעל לכל -חבר נבגד, מאוכזב, צעיר שכל י
ו התאכזב עד שחרד מכל אכזבה נוטפת.
רייסר פנה אלי בקיץ שעבר באמצעות ידידו,
גידעון גדות. גם נגד גדות התנהלה אז חקירה
בתיק-אלבץ. היה זה אחרי תקופה ממושכת שבה
גזרו על עצמם השניים שתיקה רועמת בכל הקשור
לפרשה, על אף העובדה שהיו, כמובן, מרואיינים
מבוקשים ביותר.
הפרק הראשון פורסם ב־ 8ביולי 1987 וכלל א ת
קורות־חייו, רגשותיו, תכניותיו, וכמובן א ת
תחושותיו בעת הפירסומים אודותיו בעניין
אלבין. הפרק השני היה אמור להופיע מקץ כמה
שבועות, לכ שתסתיים הפרשה. הערכתו של
רייסר הסתברה כאופטימית, אולי נאיבית. הפרק
השני הופיע רק חצי שנה אחרי-כן, ב* 23 בדצמבר.
בחודשים בין שני הפרקים הייתי עדה להתלבטו יות
של אד ם שנאלץ להפסיק את המירוץ המהיר
שלו לעבר הפיסגה.
כמעט כל עולמו ה תנדנד במשך חודשים.
בעשרות השיחות שלי עם רייסד באותו זמן הוא
ניסה לשלוט בעצמו ולהכריח א ת עצמו שלא
לחשוב על יוסף חריש, המתמהמה במתן החלטה
חורצת-גורלות. הוא ניסה לתפקד יומיומית.
במיקרים אחרים נכנע למתח והתפרץ. לעיתים
נסחף, טווה תוכניות, הגה רעיונות :״רק כשזה
ייגמר!״
כש״זה״ נגמר, זה הס תיי ם באורח פחות
דראמתי מכפי שקיווה רייסד. החלטתו של חריש
שלא להעמיד לדין את רייסר ואת גדות עוררה
ביקורת ציבורית. רייסר, שתיכנן כיצד לצאת
לתיקשורת כשחיוך־מנצחים בפיו, הס תפק בפיר-
סו ס הפרק השני בהעולס הז ה וגנז את שאר

תוכניותיו. הוא סירב לכל הפניות אליו. פגוע
ומאוכזב, הסתגר בתוך עצמו, ניתק מגע.
בראיון הראשון, שנערך במישרדו שבקומה ה-
11ב״מצודת זאב״ ,הוא התהלך בעצבנות מצד
אחד של החדר הקטן למישנהו. הראיון השני
נערך בדירת-הרווקים שלו בראשון-לציון, בש-
עת״בוקר מוקדמת. הפעם לא פגשתי בג׳ינגיי
עצבני, חסר-שלווה. דווקא אחרי ההחלטה שלא
להעמידו לדין, פגשתי באדם מרוט-עצבים,
שפרק א ת מצבורי המ תח הנפשי שליוו אותו
במשך חודשים. רייסר בביתו, במיבצרו -דירה
חסר ת חום, ששידרה בדידות, ארעיות -רעד
מפחד.
כששיחזר א ת הפרשה מתחילתה ועד סופה,
הבין שיהיה לו קשה לשקם את הקאריירה שלו.
על מיקי אלבץ -האיש שהפרשה קרוייה על שמו
(רייסר הואשם בכך שקיבל מאלבין אופציות) -
ניסה לדבר בסי מון יפה, חברי. הוא ניסה להישמע
הגון, להבין מה שקרה, לא להאשים. הוא הסביר
כל אותו הבוקר שוב ושוב(לעצמו!) שאלבין אינו
בין החיים ועל כן, אין זה הוגן לשפוט אותו .״הוא
היה חבר שלי, חבר פוליטי, חבר לעסקים, בטחתי
בו!״ רייסר המשיך לנתחיאת אישיותו של אלבין,
ניסה להיזכר באפיזודות משותפות איתו .״לפתע-
פתאום,״ אמר אז ,״השם הזה, אלבין, נעשה כל״
כך מרכזי בחיי הוא הגביר את קולו :״אני
מתעסק איתו מזה חודשים, יומם ולילה, עיסוק
כפייתי ממש. אני משתגע להבין מה קרה, אני
פשוט יוצא מדעתי! אני משוחח על כך עם ידידים,
מנסה להבין.״
השד יצא מהבקבוק :״לפעמים אני חולם שהוא
חי, ואז אני תופס אותו חזק בצוואר, מנער אותו
בכל הכוח, וצועק. :יא בן־זונה, למה! למה עשית
לי א ת זה! תסביר לי למה!׳״ רייסר הליט פניו
בידיו ופרץ בבכי. אחר-כך הביט בי כאילו חשף
לפניי סו ד נוראי, דבר שאסור היה לו להוציא
החוצה.
בצהרי היום השישי, בהלווייתו של רייסר, אמר
לי חבר־כנסת מהמערך דווקא :״בלי כל קשר
להבדלים הפוליטיים שבינינו, הוא ידע להיות
חבר. ס מכ תי עליו שלא ישמיץ ולא ילכלך״.

דים. אבי היה מנהל בבית־חרושת לטקסטיל,
אמי עקרת־בית. שניהם נפטרו
מזמן.
.הזקן שלי הוא מאז שאמי נפטרה,
לאות אבל. מובן שמאז עבר הזקן
שינויים...
.הייתי ילד ג׳ינג׳י. זה כיף כשאתה
חזק ואתה מנהיג. כשאתה חלש —
אולי זה פחות נחמד. אני, לשימחתי,
שייך לסוג הראשון.
.היתה לי ילדות מאושרת. גרנו ברחוב
הירקון, ליד שכונת״מחלול.
.הבית שלנו היה לאומי. קראו אצלנו
את עיתון חחת. על המדף ב0יפ־ריה
נצבו ספרים כמו המרד של מנחם
בגין, מישפט קסטנר של שלום רוזנפלד.
.בצבא
נהייתי תחילה חובש קרבי
ואחר־כר — סמל מירפאה. את התקופה
שאחרי שרותי הצבאי אני זוכר
בפרוטרוט עד עצם היום הזה.
.ב־ 1966 היה המיתון הקשה. חיפשתי
עבודה במשך יותר משיבעה חודשים,
כל עבודה שהיא, ולא מצאתי.
.אז אולי עוצב התחביב המרכזי
שלי — אנשים. אני זוכר איך הייתי
מתרוצץ ברגל בתל־אביב — ואצלי
זאת בעייה, בגלל הרגישות שלי לש

— מפני שחבל היה לי על מחיר
כרטיס־האוטובוס. היה לי קשה, הרגשה
נורא לא־סימפסית. לא התייאשתי,
מפני שהייתי צעיר. זאת בהחלט תקד
פה שעיצבה אותי.
.הדבר שעיצב אותי היה המוות
המוקדם של הורי. אבי נפטר כשהייתי
בגיל . 17 רק אז הפכתי לתלמיד מצטיין.
הרגשתי אחריות, בגרות. אחר־כך
חלתה אמי בסרטן. היא סבלה במשך
שנתיים. טיפלתי בה לבד. אחי, המבוגר
ממני, שהה אז בארצות־הברית. הוא
השלים שם תואר מ״א בהנדסה. הוא
אמנם שלח לי סכומי־כסף שהצליח
לחסוך — אם כי היה תפרן באותה
התקופה — אבל למעשה נפל העול
עלי. אחרי שאמי נפטרה, הלכתי ללמוד
באוניברסיטה והתחתנתי עם חנה.״

גרוש יחיד
בכנ ס ת
ך* סיכולוגים יכולים להסביר את
המשך קורותיו של רייסר במה
שסיפר עד כאן: ילד(ג׳ינג׳י) חריג, בעיות
כלכליות, מות האב ומחלת האם
שקשרה אותו אליה מעבר לתלות המ
רוני
מילוא מתאבל
.הם חשבו שאני שתול מטעם המערך...״

קובלת בין אם ובן, חתונה חפוזה כתוצאה
מהמצב:
אולי באמת בגלל מצבה של
אמא מיהרתי להתחתן, אבל אני לא
מצטער על כך. חיינו ביחד 13 שנים.
•איך זה להיות הגרוש היחידי
בכנסת? אני רגיל להיות יחיד. בתור
ג׳ינג׳י, אין לי כל בעייה להיות יחיד
ומיוחד. גם בבית־הספר הייתי יחיד: גם
ג׳ינג׳י, גם אוהד־בית״ר־תל־אביב וגם
חרותניק.
.להיות הגרוש היחיד — יש בכר גם
יתרונות וגם חסרונות. אני חושב שאני
די מצליח לשמור על חיי הפרטיים.
ולא? מי שיוצאת איתי — לוקחת
סיכונים. לפעמים קורים כל מיני
קוריוזים. כותבים על מערכות־יחסים
שאבר עליהן הכלח.
.איר זה להיות אחד מחברי־הכנסת
המעטים שאינם שבים מדי יום־יומיים
אל חיק מישפחתם? יש לי מישפחה:
מבלי לפגוע בכבודה של ראשון־לציון
(מקום מגוריו של רייסח הסיבה
היחידה שבגללה אני גר שם היא
הילדים. אחרת הייתי עובר לתל־אביב.
.התגרשתי לפני שלוש שנים. לי
ולחנה יש גירושין יפים־יחסית. אני
יכול לראות — ורואה — את הילדים
מתי שאני רוצה.
אני לא מאמין במושג, גירושין מאושרים׳ .אבל אם יש דבר כזה — זה
אנחנו. יש לי שלושה ילדים: אלון
(כיום בן )17 שהוא קוסם בתחביבו,
ואיילת ושרון, שהן תאומות. הבנות
דומות חיצונית יותר לי, ואילו הבן
דומה יותר לאמו.״
מיכה רייסר נכנס לתודעה הישראלית
כשלמד באוניברסיטה. אז נולדה
הקליקה הסקנרליסטית, שכללה את
רוני מילוא, מיכאל קליינר, מיקי איתן

ואחרים. בניגוד לעמיתיו, שלמדו מיש-
פטים, למד רייסר לימודי־עבודה. הוא
כיהן באגודת־הסטודנטים לפניהם.
הפגישה הראשונית שלו עם דור־העתיד
של חרות הולידה חשדנות. .הם
חשבו,״ סיפר. ,שאני שתול מטעם
המערף: אחד שלומד פתאום לימודי•
עבודה, ועוד יושב לו בעמדת־מפתח
במנגנון של האוניברסיטה, וטוען פתאום,
אחרי הבחירות, שהוא חרותניק!״
רק מיכאל קליינר האמין ברייסר
מייד, ופתח לפניו את הדלת.
מאוחר יותר התפלגה החבורה: מילוא
תמר במנחם בגין, ואחר־כר —
בשמיר, ואילו רייסר הפר יד־ימינו של
דויד לוי. .אנחנו עדיין נפגשים ומעלים
זיכרונות, מדי פעם ״.סיפר ריי־סר.
רייסר
מונה כיושב־ראש אגף־זזאיר־גון
של חרות. ב״ 1981 נכנס, בקושי רב,
לכנסת. שאיפתו אז. :אני רוצה להיות
במקום טוב באמצע!״ ובאמת הגיע
בבחירות למקום ה־ 21 ברשימה. הוא
מונה כיושב־ראש ועדת־הכנסת —
אחת הוועדות היותר־חשובות במוסד.
במשר תקופה זאת הצליח במידת־מה
להיפטר מהתדמית האגרסיבית שדבקה
בו בימי הקליקה של חרות באוניברסיטה.
:אמרו לי שזאת הקפצה
דראסטית מדי. מחברות בוועדת־החי־נוך
של הכנסת ליו״רות של ועדת־הכנסת.
אז מה! גם העובדה שקפצתי
מהמקום ה״ 45 למקום ה־ ,21ת 1ך פחות
מארבע שנים, אומרת דרשני. מי עוד

תי ב ת
_ סגדודה

ך* כל נראה עתה ורוד ומבטיח:
1 1רייסר — איש שבנה את עצמו

הבן

4ן ן

ושרון ליד הארון

.א •1לא סאמין מיחשין מאושרים...־
בקושי, במאמץ, בהתמדה ובחריצות
— נחשב כאחד מהח׳כים הבולטים
בקרב צעירי הכנסת.
ואז התחיל הכדור להתגלגל. שם־
המישחק. :תיק אלבץ״.
איש־העסקים מיכאל (.מיקי״) אלבין
קפץ אל מותו בקיץ . 1985 עם
מותו, נפתחה תיבת־פנדורה.
סיפר על־כר רייסר. :הדבר הנורא
הראשון היה כשקיבלתי שיחת־טלפון
ביום־השבת (באוגוסט ,)1985 והודיעו
לי שמיקי אלבץ התאבד. חבר שלי —

פטים — בכל נושא שהיה קשור בררו
זו או אחרת במישרד־המישפטים נמנעתי
מלהגיב. למשל, חוק־החנינה. גם
עכשיו אני חושש מלאמר איר הייתי
מצביע, לולא הייתי נמנע. הרי אני
מכיר כבר את הספקולציות הנבזיות
שהיו עושים בתיקשורת, אילו הייתי
מצביע בעד. היו כותבים: נו בטח, הוא
רוצה להציל את עורו.״
.פחדתי אפילו לבלוט בכר שאהיה
היחיד שנמנע. לבסוף, באורח מיקרי,
החליט גם רוני מילוא להימנע, וכר
ניצלתי. לא בלטתי.
,איזה אבסורד! כל פוליטיקאי מנסה
לבלוט כמה שיותר, ואילו אני מוריד
ומוריד פרופיל במשר שנתיים!״
רייסר עיר חשבון־נפש יסודי בתקופה
זאת• :היו לי רגעים כששאלתי
את עצמי, :למה, למה כל הסיפור הזה?׳
אם קורה אסון במישפחה, ארקיי, זה מן
אללה, כמו שאומרים. פרט למוות —
אתה נולד עם זה ויודע שזה סופו של
תהליר — כל מה שאתה מבשל זה מה
שאתה אוכל. בחרת בבת־זוג רעה? זוהי
אשמתר. אבל במיקרה שלי, אני פשוט
לא מבין איד זה נפל עלי!
.דיברתי על כר שוב ושוב עם
חברים. הירהורי־פרישה מהכנסת? בוודאי
שהיו לי, אבל החלטתי שלא. לא
רציתי בשום אופן ופנים לפרוש, גם
מרצון, שמא יאמרו ש,הפרישו׳ אותי,
שאני מודה באשמה. לא רציתי לשלם
על לא עוול בכפי.״

;;לאו
אגי דאד

>^דורי שנתיים של ציפיה,
\ 4תיקוות, תוכניות, הגיע הרגע
המאושר היתה לי אינטואיציה
פנימית שמדובר בזה (החלטת היועץ
המישפטי בעניינם של רייסר וחבר־הכנסת
גירעון גדות בפרשת אלבין).
קשה להסביר זאת במילים. פשוט היתה
לי מין תחושה. הסתבר לי שהיועץ

דויד לוי עצוב
,שתי הדק 1ת היו האחמת ביותר בחי

ואני לא מתבייש בזה — בן ,40
התאבד!
.תחילה לא האמנתי. ושוב, הוא היה
חבר שלי, ואני לא מתבייש בזה.
הוריתי בכך, בניגוד לרבים אחרים
שנעלמו. הספרתי אותו בטלוויזיה,
נכחתי בהלווייה. לאט״לאט התחילו
הפירסומים על חקירות ואנשי־ציבור
הקשורים בכך. בבוקר אחד קראתי
בעיתון שאוזמן לחקירה, ואכן העיתון
צדק. למחרת הוזמנתי לחקירה...״
במשך שנתיים התגלגל. תיק אלבין״
בין המישטרה, הפרקליטות, היועץ
המישפטי לממשלה, עוד קצת
מישטרה וחוזר־חלילה. רייסר, שהיה אז
בשיא התנופה הפוליטית, גזר על עצמו
שתיקה ונאלץ לרדת למחתרת, למרר
את קשריו עם התיקשורת — גזירה
מאוד לא־סימפטית לגבי פוליטיקאי
מבטיח. הוא נעשה מתוח, עצביו התרופפו,
בריאותו התערערה. הוא נאלץ
לשקול כפל־כפליים כל צער.
למשל, כך סיפר. :מישרד״המיש־

המישפטי לממשלה מחפש אותי. אם כי
בתור יושב־ראש ועדת־הכנסת זה יכול
היה להיות גם בהקשר אחר, היה לי
ברור שזה בקשר לזה. נסעתי עם חבר
לכנסת, דרר שנמשכה אולי שתי דקות
— הדיר הארוכה ביותר בחיי. היא
נמשכה ונמשכה ...האמת היא שהייתי
משוכנע באופי ההחלטה, אבל תמיד
קיימים שדים קטנים.
.השיחה עם היועץ־המישפטי היתה
נעימה מאוד. אין לי מושג אם כד
מודיעים בדרן־־כלל על סיום חקירה.
אין לי ניסיון בזה.״
רייסר, שהמתין לרגע זה ממש
במשר חודשים, פיתח ציפיות, התאכזב
שוב. החלטת היועץ־המישפטי לממשלה
עוררה, כרבות מהחלטותיו של
חריש, ביקורת חריפה, ורק השחיזה את
חיצי התיקשורת נגד רייסר. :לא ציפיתי
להתקפה כזאת בעיקבות ההחלטה,
למיתקפה הגדולה על יוסף חריש...
.למה שתקתי עד עכ שיו(עד פיר־סום
הראיון בהשלם הזה)? אני רק יכול
לאמר שעברה עלי תקופה קשה ביותר,
שהתמשכה יותר משנתיים. במשר
התקופה הארוכה הזאת הבלגתי. מפתחים
כוח־רצון אדיר ...רק מי שעבר
תהלין־ כל־כר שוחק מבחינה נפשית
ופיסית, יכול להביו שתיקה שכזאת.״
אחר־כר הודח רייסר מתפקידו
כיו״ר ועדת-הכנסת, ואחר״כר נאלץ
להיאבק קשות, מאבק לחיים ולמוות
(פוליטי) ,כדי להיכנס לשביעיות של
מיפלגתו. בקושי רב השיג את כרטיס־הכניסה
לכנסת ה־ . 12 בהרבה כאב,
הצליח להיכנס לרשימת 50 הנבחרים
של הליכוד שנקבצו להצטלם במישרד
ראש״הממשלה באמצע השבוע.
תצלומו של רייסר פורסם לבד,
בנסיבות אחרות, למחרת היום. המירוץ
של רייסר נקטע שבוע לפני הבחירות.
.לא פעם,״ פתח את סידרת־השיחות
לפני יותר משנה. ,אני מתעורר באחרונה,
עוצר ושואל את עצמי: לאן אתה

צילם: ציון צסריר ₪

עזרוייצמן
.אני ש!אל את עצמי: לאן אתה רץ לג

ובפעמים הייתי הולך עם אמי
לשוק. לקראת שבת היתה קונה
עוף, ולפעמים, לחג, היתה קונה כבש.
כאשר נודע לי כי הוריי מכרו אותי,
הרגשתי בדיוק כמו העופות והכבשים.
גם אני הייתי אובייקט לקנייה ולמכירה,
כמו חפץ, כמו אביזר!״ כך אמר
בני קירמאייר ( )33 השבוע להשלם
הזה. כאשר עיניו בורקות.
״כאשר הייתי בגיל , 13 גילה לי אבי
כי בעצם אינני בנו הטיבעי, וכי הוריי
מכרו אותי כאשר יצאתי מהרחם. הוא
הראה לי כתבה בהעזלם הזה, שם סופר
על כל העניין. כעת, כאשר החלטתי
לעשות משהו בעניין, באתי לחפש את
הכתבה ולספר על חיי.״
בנבכי הארכיון התגלתה הכתבה
בגליון העולם הזה הנושא את התאריך
,28.4.56 תחת הכותרת. תינוק ל
מצא
חן בעיניי, ושם למדתי בשנתיים
הבאות. הסתדרתי שם די טוב, עד
שהגיע מורה שהיה מכה בסרגל על
האצבעות. אז התחלתי לשנוא את הדת,
ועזבתי את הישיבה.
כאשר חזרתי הביתה מהישיבה, הייתי
בן . 16 הייתי מלא אלימות פנימית
וזעם. הייתי מתחיל מריבות עם
אנשים סתם כך, הייתי הולך למישחקי־כדורגל
כאוהד של מכבי שער״ם. רק
כדי להרביץ לאנשים. הייתי חייב להשתחרר
מהאלימות והתוקפנות ששלטו

באותה תקופה התחלתי גם לעשות
שטויות בבית. הייתי מעלים חפצים
ושם אותם במקום אחר. חשבו שגנבתי• ,
עד שמצאו אותם במקום החדש.
אבי היה מכה אותי תמיד בענפים
של גפן, זה גמיש וכואב נורא. אמי
ניסתה כמה פעמים להגן עלי, וחטפה
גם היא מכות.
כאשר הייתי בן , 16 והוא שוב ניסה
להכות אותי, הרמתי עליו כסא, ואמרתי
שיותר לא ירביץ לי.

הוא פועל ואין לו ילדים. מיסכן, כבר
נשוי הרבה זמן. הוא אמר שיהיה טוב
לילד שלי, והוא ואשתו יהיו יותר
טובים מהורים טיבעיים.״
האב, משה חדד, יליד תוניס, היה אז
בן .35 הוא חקר את הכתב, שהציג את
עצמו כקונה פוטנציאלי לתינוק, שאל
על יכולתו הכלכלית, אם הוא נשוי ואם
יש לו ילדים. כאשר ענה הכתב שיש לו
כבר ילד אחד, הביע חדד מורת־רוח
ואמר שאינו חושב שהוא מתאים לקבל
את התינוק .״אולי אתם תעשו פרוטקציה
נין שני הילדים,״ אמר האב.
הוא אמר כי הוא מבקש 880ל״י תמורת
ילדו. זהו הסכום הררוש למישפחה כרי
לעזוב את הארץ ולחזור לצרפת.
ברגע שהודה העיתונאי שלא בא
לקנות את התינוק ושהוא בעצם
עיתונאי, הפכו בני־המישפחה ידידו־

ל22 נצ
| מן הגג

מי קירמאייר השבוע
50 ליחה לבר־מצזוה

אותי!
מי קירמאייר בגיל 17
סכות בענפתפן
מכירה״ .הכתבה נכתבה על־ידי שרגא
הרגיל, שלושה ימים לפני שנולד בני.
בראש הכתבה התנוססה מודעה שפורסמה
במדור שונות בעיתון יומי,
ובה נאמר :״תינוק לאימוץ, יימסר ביום
היוולדו למישפחה טובה. פרטים
מעברה ב׳ ,אשקלון, צריף מס.296 .״

תיים הרבה יותר. הם הסכימו מיד לספר
לו על מר גורלם, ועל הסיבות שהביאו
אותם למעשה הנואש.
בני, התינוק שנמכר לפני לידתו,
ישב השבוע במערכת השלם הזה.
קיבל לידיו את הכתבה על מכירתו,
וקרא אותה בראשונה בחייו בשלמותה.

בבית, הוריי הם אנשים שקשה להם
להוציא לירה. גרנו במצוקה כל השנים.
אנחנו, הורי אבי וסבתא, התגוררנו
ביחד בדירה הקטנה בת שני החדרים.
כאשר גידלנו עיזים, החזקנו גם את
העיזים בתוך הדירה הקטנטונת.
״כאשר התקרב מועד הבר־מיצווה
שלי, אמר לי אבי שאתכונן, כי יש לו
משהו לאמר לי לקראת הבר־מיצווה.
הייתי מאוד מסוקרן, אבל הוא לא רצה

שהם מכרו אותי ורצו למכור עוד כמה
ילדים. אבל הוא לא נתן לי פרטים
ושמות.
הוא סיפר לי שאשתו לא יכלה
ללדת, אבל רצתה מאוד תינוק, ולכן
קנו אותי. הוא אמר שכאשר הייתי בגיל
,4רצו הוריי הביולוגיים לקבל אותי
בחזרה. הם פנו לבית־המישפט, הציעו
להחזיר את הכסף שקיבלו עבורי
בתוספת ריבית והצמדה, אבל בית־

ך* ערך בזמן הזה עברה לגור
*איתגו אחות של אמי, אשה ממש
מלאך. היא היתה האדם היחידי בעולם
שנתן לי אהבה, חום וכסף. עד אז הרגשתי
מרירות רבה, מכיוון שהיו קונים
לי בגדים רק פעם בשנה, ואבי היה
אומר לי שלא אבלה כל-כך מהר את
בגדיי, מכיוון שלא יקנה לי חדשים.
לא עזרו לי לקבל רישיון־נהיגה כמו
לכל יתר חברי, וראיתי את עצמי מקופח.
הדודה הציעה להורי סכום*כסף
נכבד, כדי שיגדילו את הבית הקטן
ויתנו לה דירה נפרדת. היא גם בנתה
לי אחר־כך מיבנה קטן בחצר.
הייתי מטופל על־ידי כל מיני
עובדות סוציאליות, שהרגישו כי מצבי
הנפשי היה קשה.
יום אחי הלכתי לכל־בו שלום,
עליתי לקומה העליונה ורציתי לקפוץ.
למזלי היתה שם אשה שקלטה אותי.
היא מנעה ממני לקפוץ, דיברה איתי
ועודדה אותי, והצילה את חיי.
לבסוף החלטתי לעבור לקיבוץ, שם
התגוררתי בתקופה האחרונה לפני
גיוסי לצה״ל.
יום אחד, כאשר חזרתי הביתה, ממש
לפני הגיוס, התעוררתי בבוקר ושמעתי
קולות מהסלון. זה לא היה מאורע רגיל,
והייתי סקרן מאוד.
ראיתי גבר מבוגר ואדם צעיר
יושבים ומשוחחים עם אבי. כאשר
שאלתי מי אלה, אמר לי אבי שזה דוד
שלי. התפלאתי מאוד, כי לא ראיתי
אותו קודם לכן מימי. אז אבי שאל אותי
אם אני מוכן לנסוע איתם במכונית
שלהם לטייל.
נסענו לקריית־מלאכי. בדרך עצרנו
ליד קיוסק, והם שאלו אם אני יודע מי
הם. אינני יודע מדוע, אמרתי להם מיד:
״אתה הזקן נראה לי אבי, ואתה הצעיר
נראה לי אחי.״

הסי פו רהמזעזעשלאדאשרנמכרעל ־ י ד׳ הו רי 1 1מיד 13לידתולפוי
32 שנים ! תמורת 8 8 0לירות -והמחפשעד 1ד.יום אתהאש מי םלסיבלו
בעיקבות המודעה הגיע כתב העולם
הזה לצריפה הרעוע של מישפחת חדד.
למרות העוני הבולט היה הצריף נקי
מאוד, על אחת המיטות ישבה אשה
בעלת הבעה סובלת. כאשר שאל הכתב
את האשה על התינוק שהוא מועמד
למסירה, הצביעה על כרסה התפוחה.
האשה סיפרה לכתב ששני אנשים כבר
באו בעיקבות המודעה .״אחד היה גבוה
ורזה, מרומניה. הוא היה בן ,50 דיבר
הרבה, אמר שיבוא וישלם כמה שנרצה,
אפילו יותר. לא דיברתי איתו על כסף,
כי אני לא רציתי אותו. הוא לא נראה
לי טוב. אני רוצה שיהיה יותר טוב
לילד שלי. אמרתי לו שלא יבוא יותר,
גם בעלי הסכים. הוא לא היה טוב
בשבילנו.
״היה עוד אחד, הוא היה טוב. הוא
רצה לשלם, רצה גם להביא את אשתו.
אמר שיבוא עוד היום, אחרי העבודה.

י — 16

הוא היה נרגש מאוד .״קשה לי לדבר
על כל העניין, אבל החלטתי שאני
עושה זאת,״ אמר ,״ואספר את הכל!״

50 לידות
וגילוי
^ ני הוא גבר צעיר ונאה מאוד.
* ₪עיניו תכולות־ירוקות, מלאות הבעה,
שערו חום ושפמו זהוב. יש רכות
מסויימת בקולו, גם כאשר הוא מדבר
על דברים מכאיבים וקשים.
״גדלתי בעיר רחובות, בשכונת
חבצלת. הייתי בן יחיד וילד רגיל. הורי
הם אנשים שעברו את השואה, מוצאם
מרומניה וגרמניה. אבי עבד בכל מיני
מלאכות, ובעיקר היה סניטר בבית-
חולים קפלן.
״למרות שלא היה מחסור כלכלי

לאמר אף מילה אחת יותר. בערב הבר־מיצווה,
אחרי שהסתיים האירוע, הוא
לקח אותי הצידה, והוציא שטר של 50
ל״י. זה היה שטר גרול, והמון כסף
באותו זמן. אני לא אשכח את זה
לעולם.״
עיניו של בני מתלחלחות, והוא חוזר
ואומר כי קשה לו לדבר.

סיפר בני:
שאלתי את אבי מדוע הוא נותן לי
סכום כזה, והוא אמר לי ״יש לי משהו
לספר לך. קיבלנו אותך בגיל אפס,
לקחנו אותך כשרק נולדת, לפני שאמך
הביולוגית ראתה אותך.״
הוא סיפר לי כי כל העניין סודר
על־ידי האחיות וצוות־העובדים בבית־החולים
הישן ברחובות. הוא לא סיפר
לי באותו רגע את כל הפרטים, אבל אני
המשכתי לחקור אותו ולשאול, רציתי
לגלות את הורי הביולוגיים. הוא אמר

המישפט לא נעתר להם.
אני זוכר שההרגשה שלי היתה אז
נוראה. כעסתי מאוד על ההורים,
שמכרו אותי, וכעסתי גם על אלה שקנו
אותי. פתאום נותרתי ללא כל שורשים
או קשרים ריגשיים. מאותו זמן
החלה גם אמי לעקוץ אותי בכל פעם
ולאמר כי קנתה אותי. הדברים פגעו בי
מאוד. הידרדרתי בלימודים, ומכיוון שזה
היה כבר בכיתה ח׳ ,החליטו הוריי,
לפי דרישת הסב, שעלי להמשיך את
לימודי בישיבה בירושלים.
בבית לא היינו דתיים כלל, אבל
דעתו של הסב קבעה ואני נשלחתי
לירושלים. כבר אחרי חודש ניסיתי
להתאבד. לא השתלבתי בחברה, ושנאתי
את הישיבה. חזרתי הביתה ועבדתי
כמה חודשים, עד לתחילת שנת־הלימודים
הבאה. אז ביקרתי בישיבת
תורה !עבודה בפתח־תיקווה, המקום

חיכיתי שהם יפלו על צווארי ר
ארגיש חמימות ואהבה, אבל הם היו
קרירים מאוד. הם שאלו אם אני מוכן
לנסוע איתם להכיר את אמי ואת
אחיותי.
התברר לי אז כי המישפחה מעולם
לא עזבה את הארץ. הם נשארו בישראל,
אבי ביזבז את כספי מכירתי,
והם המשיכו לחיות במצב כלכלי קשה.
עד היום אין להם דירה משלהם.
כאשר נסענו לאשקלון, שם התגוררו,
אמי פרצה בבכי, וזה היה ממש
רראמתי. הם התלוננו על מר גורלם,
על כך שבמדינה יש הפלייה נגד יוצאי־המיזרח.
ורק אז תפסתי לפתע שאני,
בני קירמאייר, שגדלתי במישפחה רומנית,
הנני בעצם נצר ליוצאי־המיזרח,
ספרדי טהור.
הכרתי את כל בני־המישפחה, אחים
ואחיות. הייתי סקרן מאוד לראות את

הכתבההמקוריתשל ״ העודהזה ״ ל פ 3 2 1ש1
הילדה הפעוטה המשיכה לישון ליד
אמה, רק אז השיבה האם לשאלתי. :כן,
נתנו מודעה, אז מה?״
.איפה הילד?״ שאלתי.
.כאן ״.היא הצביעה על ביטנה.
באותו רגע זז כנראה העובר בביט־נה,
זעזוע קטן עבר את גופה של האשה.
היא חזרה והסמיקה. .אני חושבת
שיהיה ילד הרמתי עיני בתמיהה.
.אני תמיד יודעת אם יהיה ילד או
ילדה,״ המשיכה. ,הפעם זה יהיה ילד.״

שיבעה ילדים ואיו כסף
^ מה אתם רוצים למסור את
הילד?״ האשה לא הסתכלה בי,
היא כבר לא חייכה. .יש לנו שיבעה
ילדים. אין כסף. לבעלי אין עבודה, וגם
כשיש עבודה, לא מספיק הכסף. תמיד
אין כסף״.
.היה כבר מישהו?״
היא לא ענתה, כי לפתע פרצו
הילדים פנימה. בצרפתית פנו לאמם
שתכריע ביניהם: אחד לקח את בובתה
של ג׳נט. לילדים היו עיניים גדולות
מאוד, ואילו איבריהם היו רכים ודקים.
עיני נתקלו בפתק: משה חדד, היה
כתוב עליו, שם בעל הצריף. הילדים
שוב הלכו עם בובתם הקרועה והמלוכלכת.
שוב
שאלתי. :היה כבר מישהו
בעניין המודעה?״
״כן, היו שניים. אחד היה גבוה ורזה,
מרומניה. הוא היה כבן ,50 דיבר הרבה,
אמר שיבוא וישלם כמה שנרצה, אפילו
יותר. לא דיברתי איתו על כסף. אני לא

לשלם, רצה גם להביא את אשתו. אמר
שיבוא עוד היום אחרי העבודה. הוא
פועל ואין לו ילדים. מיסכן, כבר נשוי
הרבה זמן. הוא אמר שיהיה טוב לילד
שלי והוא ואשתו יהיו יותר טובים
מהורים סיבעיים.״

בעד הבית
^ פתע הופיע הוא: בעל שער
) שחור, גובה בינוני, כבן .35
.רצית לדבר עמי?״ הוא הוליכני
למיטות האחוריות, מאחורי ארון ששימש
כעין מחיצה. דרו אגב, ליטף ילד
כבן ארבע, ביקש ממנו שיצא. הילד
יצא, נשארנו יחידים.

האב הביולוגי משה ()1956
.אחה נשויד־

מישסחת חדד לפני לידת בני ()1956
.א1לי חעשו פרוטקציה בין הילדים?־

^ חילת הסיפור במודעה קטנה,
* 1מסוג המודעות העממיות. היא לא
בלטה במאומה בין המודעות המיס־חריות
השונות של מעריב. היה כתוב
שם רק שמציעים ילד לאימוץ, מיד עם
לידתו. לפנות לצריף ,296 מעברה ב׳,
אשקלון. נסעתי מיד.
הגעתי למקום. צריף 296 בלט לטובה•
הוא היה נקי, בתוך סביבה מלוכלכת.
אפילו אותה רחבה קטנה לפני
הצריף הבהיקה בניקיונה. רק הזבובים
האחים שלי, שהיה להם מזל וגדלו אצל
ההורים, ולא נמכרו לאחרים.
אבל עשיתי איתם טעות. העמדתי
אותם במיבחנים, כדי לראות אם
יאהבו אותי בכל מיקרה או לא. אז
עשיתי להם מה שהייתי עושה להורים
שגידלו אותי. הייתי מעלים להם
דברים בבית. אחיותי התרגזו מאור,
קראו לי צ׳חצ׳ח והתנתקו ממני. ער
היום הקשר שלנו כמעט בלתי־קיים.
כאשר נפגשים ברחוב אומרים שלום,
סתם דבר דפוק

^ תקופת הצבא הייתי כמו ידיו.
נוסע פעם למישפחה הזאת ופעם
למישפחה השניה. בכל מקום הייתי
חוטף בעצם סטירת״לחי. רק הדודה
שלי נתנה לי אהבה וחום.
בצבא היו לי כמה נפקדויות, ישבתי
בכלא, אבל סיימתי את השרות.
מייד עם שרות־המילואים הראשון
שלי היה לי תקל רציני. שירתתי

שרצו בצריף זה כמו בכל שאר הצריפים.

להכיר:
^ לת הצריף היתה פתוחה. זה היה
1צריף כפול, או שני צריפונים
מחוברים יחד. ריצפתו היתה עשויה
פסי בטון. ריהוטו: ארון לכל קטן וחמש
מיטות. כסאות לא היו. שולחן קטן,
עשוי מלוחות־עץ, מילא את החסר.

בשכם, והיתה הפגנה. יריתי צרור
בכוונה לפגוע, אבל לא פגעתי באיש.
עשו לי חקירה, שלחו אותי לקצין-
בריאות־הנפש ושיחררו אותי מצה״ל
בפרופיל .21 מאז לא יכולתי לקבל
רישיון־נהיגה.
בהתחלה הייתי מאוד סקרן לגבי
הוריי ואחיי הביולוגיים, ולכן ניסיתי
לצאת עם כל מיני בחורות שהתגוררו
בשכנות להוריי והייתי חוקר אותן על
חיי־המישפחה שהחמצתי, על היחס כין
ההורים והאחים. גיליתי שאמי, בעצם,
אשה מיסכנה, שלא יודעת להסביר את
עצמה. אבי אוהב קלפים ומשקאות,
ומבזבז כסף על עצמו, ולא על
המישפחה. בשבילי הוא לא בן־אדם.
ההתלבטויות שלי נמשכו. חיפשתי
את זהותי האמיתית ואת אישיותי. כיום
אני מרגיש כמו בני קירמאייר, אדם. לא
ספרדי ולא אשכנזי, סתם דבר דפוק,
בלי זכויות.
עד היום לא החלפתי את שם־
מישפחתי, קירמאייר, מכיוון שחשבתי
שזה דרוש לי כדי לרשת את הוריי,

על אחת המיטות ישבה אשה גבו־הת־קומה
ובעלת הבעה סובלת, כרסה
בין שיניה. היא נראתה בחודשי הריונה
האחרונים, וכנראה שהחום העיק עליה.
לידה שכבה ילדה בת שנה וחצי וישנה.
היא היתד; הכוסה במיטפחת להגנה
בפני הזבובים.
.נתתם מודעה בעתון?״ הקשיתי.
האשה ביקשה מהילדים לצאת. רק
ילדה כבת עשר נשארה שכובה על מיטה
אחורית. היא נראתה כקודחת בחום.

כאשר חס וחלילה ילכו לעולמם. היום
אני יודע שזה לא חשוב. אני יודע שלא
אומצתי כדין, פשוט נמכרתי. אני כועס
על המדינה שאיפשרה דבר כזה.
מדוע אף אחר לא התערב? איך נתנו

למכור תינוק באופן פומבי, במודעה
בעיתון? הרי זה לא נעשה בסוד, היתה
המודעה המקורית בעיתון, והיתה הכתבה
בהשלם הזה.
איו נתנו לזה לקרות? האם זה חוקי?

האם הביולוגית רבקה ()1956
.לא תוכל להיות אבא טוב...״
רציתי אותו. הוא לא נראה לי טוב. אני
רוצה שיהיה טוב לילד שלי. אמרתי לו
שלא יבוא יותר, גם בעלי הסכים. הוא
לא היה טוב בשבילנו.
.היה עוד אחד. הוא היה טוב. רצה

מוסרי? כך עושים במדינה מתוקנת?
בצבא היכרתי בחורה תימניה שגם
היא עברה הרבה דברים קשים בחיים
שלה, והתאהבתי בה. מישפחת קיר־מאייר
אמרה לי שהם לא רוצים שאתחתן
עם בחורה מעדות־המיזרח.
.אתה זורה לנו מלח על הפצעים,
כאשר אתה מביא הביתה תימניה,״ הם
אמרו לי. אבל הדורה מימנה את החתונה,
ועברנו לגור במיבנה שהיא בנתה
לי בחצר.
כאשר נולדה בתי הראשונה, החלטתי
שאני צריו ללמוד מיקצוע ולעשות
משהו עם עצמי. ער אז לא היה
איכפת לי כלום, כי הדודה היתה
מפרנסת אותנו בכבוד. אם המשכורת
במשק היתה אז 3000 לירות, היא היתה
נותנת לי 10 אלפים ל״י לחורש.
התחלתי ללמוד הנהלת־חשבונות
בקורס. היכרתי כמה אנשים שהיו קבלנים.
ראיתי שזה מתאים לי, והפכתי
קבלן־שיפוצים. זה היה ממש מיכרה־זהב.
לפני
שש שנים נפטרה הדודה שלי.

״למה אתם נותנים ילד לאימוץ?״
שאלתי.
.לא חשוב, אשאל קודם אני; אולי
לא ניתן לך. אתה נשוי ויש לך ילדים?״
השבתי שאני נשוי וכי יש לי ילד,
אך אשתי לא תוכל ללדת יותר.
.לא טוב, לא טוב ״.השיב. .אני רוצה
שלילד שלי יהיה טוב. אולי אתם תעשו
פרוטקציה בין שני הילדים? אני חושב
שלא נותנים אותו. אולי נראה אשה
שלך, אולי אשה טובה. אבל לא, אני
חושב שלא. לא תוכל להיות אבא טוב
אם יש לך כבר ילד משלך־

שבר שבר לסוחר

לי תנאי אחד ׳,הסביר:
.לאשתי אסור לראות את הילד
(המשך בעמוד ) 18

מאז מנסה מישפחת קירמאייר להוציאנו
מהבית. הם עושים זאת מכל מיני
תואנות. אחרי שנולדו לי שלושה
ילדים התגרשתי מאשתי. זה היה
מכאיב מאור, והפרידה מהילדים קשה
עלי מאוד עד היום.
כיום אני רוצה לתבוע את המדינה
על העוול שנגרם לי, על ילדותי
העשוקה ועל כך שנמכרתי כחפץ. אני
יודע כי לא אוכל לעשות זאת מתוך
מרינת־ישראל, ועל כן נסעתי לפני
כמה חודשים לגרמניה, וביררתי את
העניין עם עורר־דין שם. הוא ביקש
שאביא לו את כל ההוכחות.
לכן החלטתי לפנות להשלם הזה
ולספר את סיפורי. אני רוצה לברר את
מי עלי לתבוע, וממי אני זכאי לפיצוי
על כל מה שקרה לי בילדותי.
כעת אני מנותק מהורי הביולוגיים
וגם מהורי המגדלים. אני יכול לאמר
שאני אפילו שונא אותם. וכל זה מפני
שאף אחד לא התערב ולא הפסיק את
המיסחר בתינוקות, כאשר עמדתי להיוולד.

״הורי מכרו אות!׳
(המשך סעסוד ) 17
מיד עם היוולדו אתם צריכים לקחת
אותו. אסור לה לראות אותו״.
הוא חזר והסביר כמה פעמים כי אם
תראה אותו האם, לא תוותר עליו.
•אז למה תעשו זאתי׳
היתה זאת שאלה קשה במקצת.
השתתקנו. הוא עישן סיגריה ואני
הסתכלתי בעשן. הוא נראה מעוצבן.
.לא טוב, לא טוב!״ הפליט לבסוף,
ספק אל עצמו ספק אלי.
.כמה אתם רוצים?״ חזרתי על
שאלתי כמה פעמים, עד אשר תפש את
משמעותה.
.אנו רוצים 880ל׳י, הסכום שעולה
לנו לנסוע לצרפת. אנחנו רוצים לעזוב.
אין עבודה, אין כסף. אולי במחיר הילד
נוכל לעזוב״.
הוא קם לאות שהשיחה נגמרה. אם
תרצה, אוכל להביא את אשתי ועוד
פעם נדבר.
ראיתי שאין טעם להמשיך בצורה זו.
סיפרתי שאני עיתונאי. ברגע שראה כי
איני רוצה לקנות את ילדו, נהיה
ידידותי. גם אשתו הופיעה, ופניה כבר
לא היו זעומות. ניכר היה כי קוני ילדה
אינם רצויים.

לשם. הם פתחו שם בית־מלאכה לתפירת
נעליים, וגם לי ישיגו עבודה
במיקצוע. אולי יהיה לי גם כן פעם
בית־מלאכה ויהיה לנו יותר טוב. אדון,
אתה כותב, כתוב. לי כבר לא יעזור,
אנחנו עוזבים. אבל בכל זאת כתוב,
אולי יעזור לאחרים. כי חבל, חבל.
שוב פניתי לקיבוצים, אבל אף אחד
לא רצה אותנו. בן־גוריון אמר שמי
שיהיו לו הרבה ילדים ממלא חובה
לאומית. אבל הוא לא התכוון אלינו,
כנראה.
כשלא היה לי טוב רציתי להיכנס
למפא״י. אמרו לי: אתה כבר שבע שנים
בארץ, עד עכשיו לא היית במפא״י,
למה לא נכנסת אלינו לפני זה? לא
קיבלו אותי־

בעירו של אברהם אבינו
ך* תיישבנו בבאר־שבע. קי!
1בלנו גם שיכון יפה, כי באנו בין
הראשונים. מכונית־המשא לא היתה
טובה: תמיד צרות, תמיד תיקונים. לא

״מדוע אינך גוסע?״

כך הגענו
ף ץ יסר משה חדד: נולדתי לפני
36 שנה בעיר תוניס, לאבא היה
בית־מלאכה לתפירת נעליים. הלכתי
לבית־ספר אליאנס ולמדתי שם עשר
כיתות. אחר־כך עבדתי בחברת אוניות,
ובערב למרתי הנהלת־חשבונות. כשב־
1937 החל חוסר־העבודה הגדול, פוטרתי.
הלכתי לאבי ועזרתי לו בתפירת
נעליים. ב־ 1940 התגייסתי לחיל הים
הצרפתי, עד שנשלחנו הביתה עם
כניעתו של מרשל פטן.
לפתע התחלתי לחשוב גם אני על
ישראל. כבר ביקרתי בה פעמים מיספר,
במילחמת־העולם השניה. החלטתי שנעלה.
כולם סיפרו שטוב שם. איש אחד
מהסוכנות סיפר לי, כי אוכל לפתוח
בארץ בית־מלאכה לתפירת נעליים.
היו עימנו 26 ארגזים — כל המכונות
הדרושות לבית־מלאכה.
עלינו ארצה, לא היה לנו אף אחד.
האיש מהסוכנות הבטיח שמיד יעזרו
לנו להקים את בית־המלאכה, אבל לא
היה אף אחד. היה זמן של קיצוב, ולא
היה עור. ראיתי שרק בעלי קשרים
ופרוטקציה יכולים להשיג עור, אז
מכרתי את כל המכונות וקניתי מכו־נית־משא
משומשת מעודפי הצבא הבריטי.

הכתבה
המקורית של ״העולם הזה״)26.4 .56( :
.תמליצי עלי לראיון עם נשיא הסד־נה״...
ידעתי מה לעשות. לבסוף כבר אי־אפשר
היה לנסוע בה. הפסדנו את כל
הכסף.
הלכתי לעבוד בתור פועל פשוט.
במיקצוע שלי, תפירת נעליים, לא
היתה עבודה. רק בתל־אביב, אבל שם
לא היתה לי דירה.
עבדתי קצת בסולדבונה. אחר־כך
היו פיטורים. פוטרתי. עבדתי קצת
במחלקת עבודות ציבוריות. אחר־כך
היו פיטורים. פוטרתי. רציתי להיכנס
לקיבוץ. בבאר־שבע היו נציגי קיבוצים
שונים. שלחו אותי לנאות־מרדכי,
עברתי בחינה בתפירת נעליים בבית־החרושת
שלהם לנעליים. רצו לקחת
אותי, אבל אחר־כך אמרו לי שלא לוקחים
מישפחה עם שיבעה ילדים.
הלכתי לעבוד באילת. לא היה איכפת
לי לעבוד שם, אבל ביתי נשאר
בבאר־שבע והייתי מבקר רק כל חודשיים
בבית. לעבור לאילת, לא יכולנו,
כי אשתי לא סובלת את האקלים.
עבדתי אחר־כך בכורנוב. שם כבר
היה טוב, באתי כל שבועיים הביתה.
אבל אשתי חלתה ורציתי להיות ליד
הבית. עבדתי בנגבה בתור פועל שחור,
עבדתי שם בחקלאות. אמרו עלי שאני
פועל טוב. פשוט, אני אוהב לעבוד ואם
משלמים לי למה לא לעבוד?
הלכתי למזכירות, אמרתי שאני רד
צה להיות חבר יחד עם אשתי והילדים.

הם אמרו. :רק ארבעה ילדים מקבלים,
שיבעה לא ״.שוב חזרתי לעבוד במע״צ,
ושוב בקיבוצים אחרים. הייתי בקיבר
צים של איחוד הקיבוצים, השומר
הצעיר והקיבוץ המאוחד. לא איכפת
לי, אני לא יודע פוליטיקה. אבל היו
לנו יותר מדי ילדים.

אנו הולכים למושב
^ לכנו למושב. חיסלנו את
1 1השיכון שלנו וקיבלנו משק בשובל
. 1היה לנו טוב שם. אני אוהב חקלאות.
גם אשתי אוהבת. נבחרתי שם
לוועד והייתי אפילו אחראי לביטחון.
אבל אשתי לא ישנה בלילות. היו באים
כל שבוע מסתננים. ברוך השם לא עשו
דבר, אבל אשתי פחדה לילדים, לא
ישנה בלילות. אחרי שנה עזבנו. היה לי
כל־כך חבל. אני אוהב את הארץ ואת
האדמה.
עברנו למיגדל אשקלון. זה היה לפני
שנתיים. קיבלנו צריף במעברה. קנינו
אותו ב־ 100ל״י מאחד שעזב. כבר
לא נשאר לנו כל כסף, הכל הלך.
תחילה עבדתי בעבודות ארעיות.
אחר־כך הייתי שוב מחוסר־עבודה.
אחר־כך אמרו: יש עבודה ביובל־נד.
הלכתי לעבוד שם.
עבדתי בתור ברזלן. עבדתי קשה.
הייתי עובד שעות נוספות ושבתות

ואחר־כך קיבלתי 150־ 170ל״י בחודש.
זה לא הרבה ולא היה מספיק כסף.
הבת הבכורה שימחה נמצאת בקיבוץ
בית־קמה. שלחו אותה לשם לפני
כמה שנים מעליית־הנוער.

עשית שיגעו!
** בדתי כמו חמור. אשתי בבית
^ אמרה: אי־אפשר לחיות ככה. לילדים
אין עתיד, מה יהיה? הבכורה
לומדת טוב בקיבוץ, אסתר, השניה —
הכי טובה בכיתתה, גם השאר תלמידים
טובים. אבל מה יהיה אם אין לנו כסף?
כמעט השתגעתי. רציתי שלילדים
שלי יהיה טוב — ואשתי אמרה: לא
טוב לילדים. אנחנו גרים במעברה. הילדים
משחקים בליכלוך. אין לנו אפילו
מיקלחת. בכל המעברה אין מיקלחת,
ובית־השימוש במרחק 400 מטרים
מהבית. אשתי אמרה: מה יהיה, ככה
תמיד לחיות? התעצבנתי. אפילו התעצבנתי
מאוד. לא ידעתי מה יהיה.
לפני כחודשיים עשיתי שיגעון. לא
הייתי מבסוט מהעבודה שלי, התפ
טרתי•

מיבתבים
מפאריס
ך ינתיים אני מקבל מיכתבים
6מפאריס. המישפחה שלי עברה

* לכתי בפעם הראשונה בחיים

1 1שלי לעזרה סוציאלית. לא רציתי
כסף. אני לא איש בשביל לקחת כסף,
אני יודע לעבוד. אבל רציתי שיעזרו לי
למצוא פרנסה. שמעתי שיפתחו חנויות
בשיכון החדש, חשבתי — אולי מחנות
יש פרנסה יותר טובה. אמרו לי שאין
— אין בשבילי כלום.
אמרתי לאשה שעבדה שם: תמליצי
עלי לראיון עם נשיא המרינה, אספר לו
מה שקרה לי במשך כל הזמן — הוא
יבין ויעזור. היא לא המליצה, היא רק
אמרה לי. :למה לך כל זה? אם אתה
יכול לנסוע לצרפת — אז למה שלא
תיסע?״
לא הלכתי אליה יותר. היה מספיק.
הלכתי הביתה ואמרתי לאשתי: די.
נוסעים לצרפת. אני לא יכול לסדר
כלום. קיבוץ לא חזיה אותי, בעזרה
סוציאלית לא עוזרים לי. אז מה? לילדים
לא יהיו כאן סיכויים.
הלכתי לקונסוליה הצרפתית, סידרו
לנו תיכף היתרי־כניסה לצרפת. הלכתי
גם לעליית־הנוער, הסכימו לקבל את
אסתר לקיבוץ.
אני ארוויח קצת כסף בצרפת, ואז
שוב נחזור. אני אוהב את הארץ ואני
משאיר פה שתי בנות. אבל בצרפת יש
קרן להורים שיש להם הרבה ילדים,
יעזרו לנו. עבור כל ילד מקבלים 10
אלפים פרנקים. יעזרו ואז נוכל להתקדם.
כשנחזור נהיה יותר זהירים.
גם עכשיו, אילו היה קיבוץ מוכן
לקבל אותנו, אז לא ניסע. אני אעבוד
כמו חמור, אני אעבוד קשה, כי אני
אוהב את הארץ, אתה מבין?

לא קל למכור ירד
ף משך כל השיחה, לא יכולתי
להחליט את מי ביקש משה חדר
לשכנע: אותי או את עצמו. נראה היה
כי עדיין לא השלים עם הרעיון של
מכירת בנו.
כי לא קל למכור ילד — אפילו
תמורת כרטיס״נסיעה לחיים חדשים.

בסדגח לנו ל מז סגם.

6 00,000

איפה הכסף הגדול!
באן הכסף הגדול ג־חיש־גד ׳׳ 111,111
עכשיו ב־חיש־גד 111,111 יש פרסים
ביותר מ־ 6,800,000ש׳ח.

מני *111הייייי

אוץ

^ ציוד לאמו* לך שאני חד
1/ /שבת לחזור לאמריקה,״ אמרה
לי ריטה בקול רוטט לפני שבוע.
נדהמתי. שמונה שנים אני עוקבת
אחרי יסוריה של ריטה בישראל, והחלטתה
הנחושה לדבוק בארץ. תמהתי
מה הכריע אותה.
ריטה, בתחילת שנות ה־ 40 שלה,
רווקה אמריקאית, עלתה לארץ ב־
. 1980 שלושה חדשים אחרי עלייתה
לישראל נאנסה באיומי־אקדח על־ידי
צעיר שנתן לה טרמפ. הוא גס שדד
אותה.
היכרתי אז את ריטה, כאשר ראיינתי
אותה כקורבן־אונס. התפעלתי מאומץ־
רוחה, כושר־דיבורה, מהאינטליגנציה
הגבוהה שלה. ריטה ביקשה אז שזהותה
לא תחשף, והתראיינה כ״איריס״
(השלם הזה .)26.5.82
מנעוריה חלמה ריטה לעלות לישראל,
ובמשך 20 שנה נעה ונדה בין
ישראל וארצות־הברית. בינתיים למדה
באוניברסיטה, וסיימה את הלימודים
לתואר ראשון, שני ושלישי בחינוך
אוכלת בקיבוץ, וידעתי שזה לא מתאים לאופי

חזרתי לאמריקה, למדתי ועבדתי,
ותיכננתי לחזור לישראל 20 .שנה
התנדנדתי בין ישראל וארצות־הברית.

,שוך שאתת ך•ך תה לא
לשמע את רטו! חרב
לחזור רארצותתברת. אך הרב1ש
עם הביוחקואטיה חברע אוחה
מיוחד. היא עלתה לישראל בעיקבות
מודעה בניריורק ט״מס, שבה נאמר כי
ישראל מחפשת מורים.
מאז פגישתנו הראשונה שמרנו על
קשר בינינו, ורימה נהגה לדווח לי על
כל אסון חרש שקרה לה בארץ. ידעתי
על ניסיונות לפרוץ לדירתה, על ההצתה
שכילתה את מחצית הדירה ועל
התקופה הקשה שעברה כשהיתה מחו־סרת־עבודה,
במצב כלכלי נו?א. אבל
מעולם, אף באחת מתקופות קשות
אלה, לא העלתה רימה אף הירהור אחד
של ירידה. היא דבקה בארץ, באהבה
נואשת של הגשמת חלום נעורים, ושום
דבר לא יכול היה לייאשה. הייתי
נפעמת מהאופטימיות הסוערת שלה,
שגברה על כל אסון וצרה.
שאלתי את ריטה מדוע החליטה
לחזור לאמריקה, והיא אמרה לי כי
במפתיע היו אלה דווקא פגישות עם
הביטוח־הלאומי, מס־ההכנסה וקופת־החולים,
ששברו אותה, וגם שכן בבית
המשותף שלה, שהתחיל לבנות דירה
על הגג וירד לחייה .״אבל גם עכשיו
אינני בטוחה עדיין שאסע, אני עוד
חוככת בדעתי,״ אמרה לי ,״כאשר אחליט
סופית לנסוע, אכתוב מיכתב
מפורט לכל מיני אישים בציבור״.
הצעתי לה את שרותיו של העולם הזה,
והיא קיבלה אותם כשימחה.

ל קי א ת
אג ד פי ה
ך זה סיפורה של ריטה:
1קרל מנינגר בסיפרו מה קרה
לחטאל מספר על מיקרה של תריסר
אנשים, שירדו לים בסירה וטבעו.
האחר מהם קדח חור בדפנות הסירה,
ואחר ראה אותו קודח את החור, אבל
שתק ולא אמר מאומה. אשמתו של זה
ששתק דומה לאשמתו של זה שקדח את
החור. ואני לא רוצה להיות כמו האדם
שראה ושתק.
זה מפריע לי שאני רוצה לרדת,
מפני שאני רואה כי כל המערכות
בישראל מתמוטטות. הכל הולך כאן
לקראת אנרכיה, ואני רוצה לקפוץ
מהאוניה. לא יתכן שאני אעשה זאת.
הרי לא לשם כך עליתי לישראל!
בגיל 5קיבלתי מהורי בברוקלין
מקרן־שקופיות. אחת השקופיות הראתה
את תל־אביב של אז. מאז חלמתי
לגור כאן. זה הפך אצלי למטרת־חיים!
בגיל 16 הגעתי בראשונה לישראל.
זה היה ב־ . 1962 שהיתי אז חצי שנה
בקיבוץ. אבל לא אהבתי את החיים

הייתי אוספת כסף ובאה לישראל.
כאשר היה הכסף נגמר לי, הייתי חוזרת
לאמריקה, וחוזר חלילה.
בינתיים הספקתי לעשות תואר
ראשון, שני ושלישי בחינוך מיוחר. ב־
1980 ראיתי בנידורק ט״סס מודעה שישראל
מחפשת מורים. שוחחתי עם
שליח, דיברתי עם הוריי והחלטתי שהפעם
זה סופי, אני עולה לישראל.
ההפתעה הראשונה היתה כאשר

ניגשתי למישרד־החינוך בישראל וה־מודעה
בידי, ושם אמרו לי שאינם יודעים
משום דבר. אבל בסופו של דבר
קיבלתי עבודה כמורה לאנגלית בבית־ספר
תיכון. גרתי בבית־בחדצק׳ בר־מת־אביב,
והייתי מרוצה מאוד.
ביום־שבת אחד, שלושה חדשים אחרי
שעליתי לישראל, החלטתי לנסוע
לירושלים בטרמפים, כפי שנהגתי בנסיעותיי
הקודמות לישראל. בחור

צעיר אסף אותי, וליד בית־שמש סטה
מהכביש׳הראשי, שלף אקדח ואנס
אותי. הוא גם שדד שרשרת־זהב מצווארי
ואת ארנק הכסף שלי.
מוזר, אבל כאשר זה קרה חשבתי:

״איזה מזל שזה קרה לי בישראל ולא
בארצות־הברית, כי שם היו גם רוצחים
אותי.״
זכרתי מיקרה שקרה לצעירה שהתגוררה
בשכנותי בניו־יורק. יום אחד

היא נאנסה ליד השיכון שלנו, והאנס
חתך את שתי זרועותיה.

אוגס;
שוד ופריצה
^ זמן האונס עבדתי בבית־ספר
^ תיכון בתל־אביב, לימדתי בכיתה
י״א. כאשר פנו אלי מהטלוויזיה, הסכמתי
להתראיין, אבל לא רציתי בגילוי
זהותי. חששתי פן יפגע הדבר נפשית
בתלמידי. פחדתי שהם ייכנסו לחרדה
כאשר ישמעו שהאונס קרה לאדם שהם
מכירים. זו היתה הסיבה היחידה לכך
שלא נחשפתי.
אבל זה לא עזר. מסתבר כי למרות
עיוות הקול והדמות, כמה מהם הצליחו
לזהות אותי. ואני זוכרת טראומה
איומה, כשאני עומדת מול הכיתה
ונערה אחת צועקת אלי :״זו היית את!״
אני לא יודעת לשקר, ולא ידעתי מה
לעשות. לבסוף בא מנהל בית־הספר לעזרתי.
אני חושבת שהוא כינס את
התלמידים ואמר שזו לא הייתי אני.
האנס נתפס אחרי כמה חודשים,
אחרי שאנס עוד כמה נשים. אלא שאותי
לא הזמינו מעולם למישפט. שוטר,
שהגיע יום אחד לבית־הספר, אמר
לי כי דגימת־הזרע שנלקחה ממני לא
תאמה את זרעו של הנאשם. הוא התחיל
אי לנ האלח ₪
(המשך בעטור )40

; הזאת
א׳ אפשר להפסיק
סריקת השנה שחלפה בחיפוש
אחר דבר להתגאות
בו אולי לא תעלה
ממצאים רבים, אבל בץ
אלה תבלוט לבטח הפקת.
עלובי החיים׳ בתיאטרון
הקאמרי, ההפקה
שזכתה לביקורות האמ־נותיות
הטובות ביותר
בתיאטרון העברי בארץ.
לא במקרה נעשה
כאן שימוש במונח הפקה
300 ,אלף צופים ראו
את. עלובי החיים׳ בשנה
הראשונה, רבים מהם
יותר מפעם אחת (בהם
גם כאלה שבאו ליהנות
ממנה ארבע וחמש פעמים)
וההצלחה הזאת
נמשכת עתה זה השנה
השניה עם אותו הצוות,
על הבימה ומאחוריה.

בחרנו במונח הפקה
כדי להדגיש שלא מדר
בר כאן בנס: הצלחת ההצגה,
השמירה על הרמה
ואף שיפורה הבלתי פר
סק הינם תולדה של
תופעה שאיננו מורגלים
בה בישראל, אם בעולם
התיאטרון או מחוצה לו:
מקצוענות, אם תירצו,
אנטי־חאלטורה.
בררו כלל, כעבור
מספר הצגות, משפגה
הראשוניות וההתרגשות
של העושים במלאכה,
פגים גם הריכוז והתשר
קה שלהם ורמתה של
ההצגה יורדת. מי שראה
בארץ הצגה בשנית או
בשלישית מכיר את התופעה.
לא כך ב.עלובי
החיים׳,

כאן, לא זו בלבד שהרמה
נשמרת, אלא אף
עולה. אלה ששבו לראות
את ההצגה בשנית
ובשלישית יעידו כי כך
הדבר. ל.פלא׳ הזה יש
הסבר פשוט: רצון והקפדה.
מייקל דאונס, עוזרו
של בימאי ההצגה
סטיבן פימלוט, נשאר
בארץ ומלווה את ההצגה
מדי ערב, כמוהו גם המנהל
המוסיקאלי אלדד
שרים, הבימאי עצמו מגיח
מדי כמה חודשים
במפתיע מחדל וכך גם
מעצב הקול והתאורה
ואם בכך לא די, חוזר
מדי חודש כל הצוות אל
ההתחלה ומקיים שבוע
חזרות, כדי לשמר וכדי
לשפר.

הצלחת ההצגה, המשך ההצלחה, השמירה על הרסה ואף שיפורה הכלת,
פוסק הינם תולרה של תופעה שאיגגו מורגלים נ ה כישראל, אם כעולם
התיאטרון או מחוצה לו: מקצוענות. אם תרצו, אנטי-חאלסורה.

המוצלחתמ ביו הפקות
״ עלוביה חיי ם ״ בעול
כמובן שכדי להגיע להצלחה
כזאת צריך שיהיה
מה לשמר ולשפר. יש
כמובן ויקטור הוגו,
שסיפורו הקלאסי, הפונה
לכל גיל ולכל רובד
באוכלוסיה, הוא הבסיס
למחזמר (מעניין שגם
במחזות זמר אחרים
שהפכו נכס צאן ברזל
של הז׳אנר, כ מו.גבי רתי
הנאווה׳ או. סיפור מבוססת הפרברים׳
העלילה על קלאסיקה).
וישנם כותבי המחזמר,
אלן בובליל וקלוד
מישל שונברג שהשכילו
להעניק לסיפור שפה
בימתית מבריקה. אלה
יצרו את התנאי הראשון
להצלחה. את התנאי
הפקה
— השני מקצועית השואפת לטוב
ביותר האפשרי בקנה
מידה בידלאומי מימשו הבידלאומי המפיק
ובעל הזכויות קמרון
(.חתולים׳,
מקינטוש
.פאנטום האופרה׳) ומי
שהפיק את המחזמר
בארץ, התיאטרון הקאמרי.
בחוזה ביניהם
העניק מקינטוש לקאמרי
את הזכויות הבלעדיות.
להעלות או
לגרום להפקה ברמה
מהמדרגה הראשונה, עם
כוריאוגרף,
שחקנים,
תפאורה ותלבושות מהמדרגה
הראשונה, בעברית׳
.הקאמרי, כידוע,
הצליח מעל ומעבר לעמוד
בכל אחד מהתנאים
האלה. לא רק בגלל
נהירת הקהל נהנה
מקינטוש ממתן הזכויות
לתיאטרון הקאמרי. לדבריו,
ההפקה הישראלית
היתה הטובה והמוצלחת
מבין כל הפקות. עלובי
החיים׳ ברחבי העולם,
לרבות בלונדון ובניו
יורק.
בהצגת גאלה
חגיגית שנערכה לפני
כמה חודשים בלונדון
המלכה, בפני שחקנים בהשתתפות מההפקות השונות של
המחזמר ברחבי העולם, פישר דודו נבחר הישראלי לגלם את
הראשי, התפקיד תפקידו של ז׳אן ולז׳אן.
פישר, אגב, ימשיך לגלם
את התפקיד בהפקה
האמריקאית בברודווי ,,
כשתרד ההצגה בארץ.
הקאמרי עמד בכל
תנאי האיכות שהעמיד
בפניו המפיק הבין־לאו־מי,
בלי לחסוך על איכות,
בהנחה, שהוכיחה
את עצמה כנכונה, כי
האיכות תביא קהל. כך,
בחירת רוב ממלאי
התפקידים הראשיים מעולם
הבידור (שלומית
אהרון, ריקי גל, יובל
דור, ליאור ייני, דודו
פישר שהיה אלמוני ושנמצא
עתה בדרך להיות
כוכב בין־לאומי וטל
אמיר שהיא התגלית
השנייה של. עלובי
החיים׳) ,בחירה שהרימה
לא מעט גבות כשנודע
עליה, העניקה להפקה
את העוצמה ואת היות
הדמויות שעל הבמה
.גדולות מן החיים״.
תרם לכך לא מעט בי־מויו
של סטיבן פימלוט
הבריטי, שאיפשר לכל
אחד מן הכוכבים האלה
לבלוט ולהפגין איכות
של כוכב במסגרת האנסמבל.
לצד כוכבי
הבידור גונבים כמעט
את ההצגה תיקי דיין
ואלברט כהן, צמד הקאמרי שחקני
הוותיקים, בתפקיד בני טנארדייה הזוג
המרושעים, ומעניקים
הדרמאטית לעלילה
— בלי לחרוג ממנה— :
אתנחתות קומיות בלתי
נשכחות.
דודו פישר

שלומית אהרון

המפיק הבריטי מקינטוש:
לתרגם את
התרגום העברי...
עוד שני יוצרים העניקו
ל.עלובי החיים׳ תרומה
ישראלית מקורית שעשתה
את ההפקה לטובה
בעולם. רות דר עיצבה
תלבושות מרהיבות
ותפאורה יוצאת מן הכלל,
הן באסטטיקה הבימתית
והן בפונקציונא־ליות
שלה, תפאורה שקצרה
שבחים מפי כל
— החל בצופי ההצגה
המשמיעים דרך קבע
קריאות התפעלות( .בהפקות
אחרות ברחבי
העולם הועתקה התפאורה
המקורית, הבריטית).
תרגומו של אהוד מנור
כה מוצלח, עד שמקינ־טוש
שקל לתרגמו חזרה
לאנגלית כדי להשתמש
בו בהפקות האחרות...
על אלה יש, כמובן להוסיף
את התאורה של

מייחל ר את ם, עוזרו של כיסאי ההצגה, סטינן
פימלוט, נשאר כארי) ומלווה א ת ההצגה מרי
ערב: כמוהו גם המנהל המוסיקאלי אלדד שרים:
הכימאי עצמו מגיח מרי כמה חורשים במפתיע
מחו׳ל וכמוהו גם איש ההגברה: אם ככד לא די,
חוזר מרי חורש כל הצוות אל ההתחלה ומקיים
שבוע חזרות, כרי לשמר וכרי לשפר.

הבקורת משבחת
פה אחד:
...התיאטרון הקאמרי
בוודאי קובע כאן
סטנדארטים חדשים של
הפקה בתיאטרון הישראלי,
וכל מי שירצה
להעלות מחזמר יצטרך
להשתוות לפחות לזה.
הוא מעלה את הפקת
התיאטרון בישראל לליגה
גבוהה ביותר, ברמה
העולמית. להסיר את
הכובע׳...
(מיכאל הנדלזלץ. ,הארז׳)

תיקי דיין

...ההצגה היא בוודאי
ציון דרך בתולדות
ההפקה בתיאטרון הישראלי.
מחזות־הזמר שיוצגו
אחריה יצטרכו
ללמוד להסתדר לפי
הסמן החדש הזה. אם
הפרסומת טענה שזהו
מחזמר שעשה היסטוריה,
כי אז בתיאטרון
שלנו זו אמת לאמיתה׳...
(אליקיס
ירון. ,מעריב׳)

אלב ר ט כהן

בריאן הריס הבריטי, ד
את מערכת ההגברה המשובחת
בעולם שנרכשה
בעבור ההפקה (ושתישאר
עתה בתיאטרון) ,וש־בתפעולו
של המומחה
הבריטי ג׳ונתן דינס מחברת,
אוטוגראף׳ ,עושה
את ההאזנה להצגה
חווייה שניתן להשוותה
רק להאזנה לתקליט
קומפקט עם אזניות. ה־שחקנים־זמרים,
המתז־מר
ג׳ון קאמרון והמנהל
המוסיקאלי אלדד שרים
דאגו לכך — ובהצלחה
הידועה — שיהיה למה
להאזין. מלבד היוצרים
שהוזכרו לעיל, שותפים
מאה איש לביצוע היומיומי
של ההצלחה המתמשכת
הזאת 30 :שחק-
נים־זמרים 20 ,נגנים ו־
50 אנשי צוות.

,במשפט הבא יש
אולי טיפת גוזמה, אבל
,עלובי החיים׳ מאת אלן
בובליל וקלוד מישל
שונברג, על־פי הרומאן
המפורסם של ויקטור
הוגו בבימויו של סטיבן
פימלוט ובהפקת התיאטרון
הקאמרי, הוא
אולי המחזמר הראשון
שראיתי, שיש בו עומק
היסטורי, מוסרי וסמלי

בנוסף להיותו. ספק־טאקל״
מפואר, עם מוסיקה
נהדרת, כמו שמח־זמר
טוב חייב להיות,
ובנוסף לביצוע ממדרגה
ראשונה...״
(נועז עברון,
.ידיעות אחרונות׳)

.כל המעוף, הדמיון
וההעזה שהושקעו בהפקת,
עלובי החיים׳ מצדיקים
את התוצאה המרהיבה.
מותר, אם כן,
הפעם, לכתוב את המלה
שלמות בלא הסתייגות,
בלא מאמץ׳...
(מירי פז. .דבר״)

לר ע ת המפיק האנגלי קמרון מקינטוש, ההפקה
הישראלית היא הסוכה והמוצלחת מכין כל הפקות
׳עלובי החיים׳ כרחכי העולם * הוא כחר כרורו
פישר לגילום התפקיר הראשי כהצגת גאלה
חגיגית כפני מ לכ ת בריטניה, עם שחקנים
מההפקות השונות של ההצגה* סקינסו ש אף שקל
ל תרגם א ת תרגומו העברי של אהור מנור חזרה
ל אנג לי ת כרי שישמש א ת ההפקות האחרות...

והתעמד

האירגון הזה מורים לארץ, כדי לבחון
את תלמידיה של אריאלה.
״ואף על־פי שהעבודה מציבה לי
לוח״זמנים עמוס מאוד, משהו היה חסר.
המשכתי לתור את הארץ בניסיון למצוא
משהו שיחזיר לי את הכושר מי־מים־ימימה.
לרקוד בעצמי כבר לא
יכולתי, והרגשתי שהגוף פשוט מתנוון.
״ככה הסתובבתי מיוגה לשיטת־אלכסנדר
ולעוד קורסים מסוג זה. חיפוש
אינסופי ומייאש אחרי הדרו הנכונה
בחיים. הרגשתי שזה לא זה,
שהעצמות ממשיכות להירקב מבפנים.״
האם הגיעה למיסטיקה?
״לא, נזהרתי שלא לגעת בתחום
הזה. אני נגד. אפשר מדי פעם לקחת
שיעורים אצל אנשים רציניים על
קבלה, אבל לא ככת.״
לפני 11 שנים מצאה סוף־סוף את
הדיר הנכונה בשבילה. באקדמיה למוסיקה
בתל-אביב פגשה מורה יפאנית
לאמנויות, שבילתה שנים רבות בסין
ושלמדה שם אומנות עתיקת־יומין:
טיי־צ׳י.
״תמיד שמעתי על הדבר הנהדר
הזה, אולם לא מצאתי מורים. רק אחרי
שהתעסקתי התברר לי שעולם ומלואו
קשורים בטיי־צ׳י. ואפילו בפינלנד הרחוקה
והקפואה מצאתי דייג זקן אחד
שהוסיף הרבה לידיעותי על זה.״
אריאלה גרושה, והחופש הזה מעול־בעל
קוסם לה. היא נסעה למרחקים,
לקחה שנת־חופש ועזבה את הארץ
לטובת ארץ הכובעים רחבי־השוליים,
מכסיקו.
״אף אחד לא עצר בעדי. ישבתי
במכסיקו. מדי פעם יצאתי לגיחות ארוכות
לארצות־הברית. עברתי עוד שני
קורסים ארוכים אצל מורים סיניים.
״אפשר לראות בטיי־צ׳י תרבויות
שונות. המורה הסיני ביקש ממני,
בפגישתנו הראשונה, להדגים לו משהו,
ומיד בתנועת־הדג הראשונה שביצעתי,
הוא הביט בי, נאנח, וציין שלמדתי אצל
מורה יפאני. התנועה כתובה באופן
זהה, אבל אופן הקימור הוא הנותן ל-

אריאלה התם חשבה שהיא שמנה מדי. היא מצאה את
הכיתוון בשיטה סינית, המבקשת לאזן את הזנו׳
והנקב׳ בגוו האום. רונן
הצטוו לשישו
ס ריאלד! רותם לא מצטיינת בר־
\ £זון. נהפוך הוא, היא די מלאה. זה
כאילו אינו מתיישב עם המיקצוע שלה:
מורה לבאלט.
ילדה טובה חיפה. למדה בבית־הס־פר
הריאלי, בימיו הטובים, ומשם פנתה

ללימודים רציניים של הבאלט. החיפוש
התמידי שלה אחרי חידושים והמצאות
בתחום עיסוקה הביאו אותה
להתקשר, לפני 25 שנה, לשיטת א ר־א״־ד׳
בלונדון.
מאז, בכל קיץ, שולחים מנהלי

טיי־צ׳יבישראל

מדי כמה חוד שים כוב שת א ת העולם המערבי בסערה איזו שישה
חדשה, המבטיחה למשתמשיה אריכות״ימים ובריאות נפשית וגו פנית
ללא גבול. שיגעון החזרה לטבע עוזר לשיטות אלה להתפתח.
כל אחת מהן מעוררת ויכוח סוער בעולם הרפואי הממוסד, הנדרש
להחליש האם שיטת הפיטו״תראפיה או שיטת הריפוי עוזרת או
מזיקה.
לפני כמה שבועות שוב התעורר הוויכוח סביב פרשת הפירסומים
הסנסציוניים בשבועון ניטשר. הפירסומים התיימרו להוכיח מעל
לכל ספקאתא מי תו ת הרפואה ההומאו־פאטית.
הטיי-צי עדיין לא נ ב דק יסודי ת, אולם הוא כבש לו מקום של
כבוד בין עשרות השיטות הטיבעיות ה מס תובבו ת היום, חופשי״
חופשי, בשוק.
בישראל לא היה ק שה לאתר מכורים לעניין, וכולם גינו א ת הפשע
שעושים בני־אדם בהניחם לגופם להתנוון. גם ספר הטיי״צי כבר
נמצא בארץ, וניתן להשגה.
החוג לתיאטרון באוניברסי ט ת תל-אביב משלב בלימודיו
שיעורי־תנועה רבים, שיעורים הכרחיים למי שרוצים לעלות על
בימות. בזמן האחרון הוסיפו שם גם טיי״ציי, כחלק אינטגראלי
מהשיעורים.
ידיעות, שעדייו לא הוכחה לגמרי אמיתותן, סיפרו על יוזמה
בבית־החולים רוטשילד בחיפה. הרופאים רוצים שם להכניס טיי-
צ׳י לשיקום הנפגעים והלוקים בבעיות גפיים. הם אף ניסו ליצור
קשר עם מישהו מהמומחים, אולם הוא נותק, ולא ברור מה עלה
בגורל היוזמה.
אחד מתלמידיה של אריאלה ״נדלק׳ על הנושא, אסף מטלטליו
תחת זרועו האחת, לקח א ת חברתו תחת זרועו האחרת, ונסע ל יפאן,
לאיזור הר-פוג ימה, ללמוד מהנזירים. הוא נמצא שם כבר שנה
ומשהו, וכשיחזור, בעוד שלוש־ארבע שנים, יהיה מומחה בעל שם.

טיי־צ׳י את האופי השונה בכל מדינה.״
עיריית קריית־מוצקין החליטה להקים
מועדון לזיכרו של קדוש־דמשק,
אלי כהן. אריאלה רותם הוזמנה לפני
שנה לתת בו שיעורים. בקיץ היו הכל
בחופש. רק תלמידה אחת הגיעה.
שרי בן־אור למדה בשעתו אצל אריאלה
באלט, כשהיתה ממש ילדה. כמה
שנים לאחר־מכן חודש הקשר, ושרי
הצטרפה למעגל הטיי־צ׳י.

חולצים נעליים, זורקים את הזרועות
לאוויר שלוש פעמים, לשם חימום,
ופוסעים למרכז, לעבר הבלתי־נודע.
״הטיי״צ׳י נוצר לפני 2000 שנה,״
מסבירה אריאלה ,״בנסיעותי הרבות
לחדל חיפשתי עדויות כתובות, שיאו־ששו
הנחה זו. אולם נראה שאין כאלה,
ולכן קיבלתי את דברי הסיני שלי.
״מינזרי ההרים הגבוהים בסין יצרו
את הקאראטה והקונג־פו, וגם את תחילת
הטיי־צ׳י.
״במקור היתה זו פעילות גברית לח־

לוטין. עד היום אני נהנית לצפות בגברים,
ובעיקר בלוחמי קאראטה, כשהם
עושים טיי־צ׳י.
״הנזירים חיפשו דרך להגשים את
המדיטציה באופן אקטיבי. אפשר לראות
בתנועות שלנו גם יסודות של יוגה
וגם שילוב אפקטים מסויימים מתודעת
(המשך בעמוד )24
הזן*.
* זן -שי לו ב של פילוסופיה ותנועה
ל סען׳ פיתוח האישיות. חל ק 1בבר ׳
תוקדש בנן לתנועות קרב וסילחסה.

שיעור בטיי־צ׳י
לא כסו סמים וכדורי־מרץ

מחן בריאות רחובבי הכזשר
יפאני לעודד גרא מיקי־מאוס
לשלווה בן־גל יפר ירקוני לא הגיעה

1^ 4 111 1ולשמאלה ביאטריס גייר. נבר נפרדה לפני חוד שיים מבן־
זוגה עמיחי בן־דויד, ואחרי משבר בן חוד שיים היא שוב מאוששת ונראית

ן 1| 1יךןךךך 11ך 11ך 1הכדורגלן־לשעבר ובעליו של מכון־
^ 1^ 1הבריאות, הדגים לנוכחים הרבים, ש 11

1#1 1
הוא בבחינת נאה דורש נאה מקיים ואכל מהמזון שהוא מוכר בתיאבון
רב. מאכילות אותו הדוגמניות קלרה רון (מימין) ושרי חן (משמאל).

ספורט צימחתי

כל אוהבי הספורט, הבריאות והכושר הגופני הגיעו למסיבה שערך איש־הספורט
נימרוד דרייסוס, בעליו של מכון־הבריאות !אוטילוס, כדי לחגוג את פתיחת
מיסעדה צימחונית חדשה. מעתה הם לא רק יעשו ספורט במכון, אלא גם יוכלו
מזון־בריאות. כצפוי הגיעו לפתיחה חברי המועדון והרבה יפים ויפות, שבררן־־כלל
לא עושים שום ספורט ואוכלים רק ג׳אנק פור, אך נראים לא פחות טוב, אם לא
יותר, מכל אותם ספורטאים אחוזי בולמוס תזונתי מאוזן.
הבריאים והיפים התערבבו זה בזה, ואכלו ושתו אוכל בריא ומזין, אבל אחרי
שעה של אוכל בריאותי רצו מרביתם למיסעדות הסמוכות, כדי להשביע את
רעבונם באוכל של אנשים נורמליים, מלא בכולסטרול, וקלוריות רבות.

(מימין) היחצ״נית של איש״העסקים יעקב נמרודי,
בחברת איש־העטקים מייק פילדרבאום (במרכז) ו שלי
חושן(משמאל) יושבת-ראש הקרן יד ביד, בשימלת-ערב אלגנטית.
מיהיימאוס בהפתעה

אפשר לכנות זאת פסטיבל שלווה
בן*גל. הכל התחיל בנשף שערך מלון

מייקר שטון
אחותה שירי

איש״הקייטרינג, רקד בחברת אמו ג׳יין, בעוד
אשתו רונית, שילדה לא מכבר, ישבה בחברת
אחד מהשולחנות הסמוכים והתבוננה ברוקדים.
אופנה ואוכל יפאני

זהבה נסכי
מאגודת ידידי ה-
תיזמורת הפילהרמונית רוקדת
עם כן־זוגה עו״ד מיכ אל פירון.

עודד גרא הציג את קולקציית־החורף
שלו במלון הילטון. מיד לאחר
מכן נערכה לו מסיבה בס 1שי בר. את
המסיבה ערכה׳ לו ג׳יין שטרן, ידידה
של מישפחת גרא, ואמו של איש־הקייטרינג
מייקל שטרן. גם לו
היתה סיבה לחגוג. רונית, אשתו,
ילדה באחרונה בן בשם סתיו, אח
לדין בן ה־.8
המסיבה החל בהגשת אוכל יפאני,
אוכל סיני ושאר מעדנים מהמיזרח
הרחוק. אך החוגגים, שמנו כ־ 50 איש,
העדיפו ריקודים על אוכל, וכבר לפני
הארוחה החלו כמה זוגות לנצל את
רחבת־הריקודים הקטנה. כן נראתה
נורית יגלום, בתה של אשת ויצ״ו,
רעיה יגלום, כשהיא רוקדת עם
חברה־לחיים הפירסומאי ראובן וימר
ועודד גרא, שרקד עם גיסתו אמינה
שארים. ואילו צבי אברמוביץ
רקד עם אלה, אשתו של גרא.

נפטון באילת לקרן יד ביד, שכל
הכנסותיו היו להצלת תושב אילתי. על
האירגון ניצחו שלי חושן, יושבת־ראש
הקרן, אלית כץ, האחראית על
יחסי־הציבור של רשת־המלונות של
הכשרת־הישוב ושלווה בן גל שהטיסה
מתל־אביב את הצוות הקבוע שלה.
הנדיבות והשפע שהעניק המלון הם
כבר שם דבר, ודווקא האילתים עצמם
הפתיעו באדישותם. אבל זה לא הפריע

שלווה בן־גל

לכל התל־אביבים להשתולל ולשמוח.
שלווה בדגל, שהנחתה את המופע,
זכתה לפינוקים רבים מידידיה בנוסף
לשלושת ימי הפינוק במלון. אולם
ההפתעה הגדולה נחתה עליה בתל־אביב.
בסוף השבוע התאספו כל חבריה
באולם הווי־אי־פי בסינרנוה, כדי לחזות
בתצוגת־אופנה שהיא ערכה. בסיומה
של התצוגה עלו לבימה כל אנשי־הצוות
שלה. הדוגמן מוטי ריין ן היה
מחופש למיקי־מאוס ואחז בידו עוגת
יום־הולדת מעוטרת כזיקוקין די־נור.
שיירת דוגמניות צעדה מאחוריו כשבידיהן
נרות דולקים, וכל הקהל, שמנה
300 איש, הצטרף לשירת יום־הולדת
שמח. שלווה בן־גל, שעדיין לא
הספיקה להתאושש מאילת, פרצה בבכי
שנמשך כמעט שעה, ולא הפסיקה
להודות לחבריה ולידידיה על המחווה.

מארגנת התצוגות והמופעים היתה מופתעת
לחלוטין כשהדוגמן מוטי רייף, המחופש למי־קי-מאוט,
עלה על הבימה והגיש לה עוגת יוס״הולדת, והיא פרצה בבכי
ממושך. הרעיון להפתיע אותה היה של רוני מאנה מבעלי ה״טינרמה״.

ביאטויס ג״ו

בתה, הדוגמן ירון פינק, חזרה לעבודה

7סי ד א

מועדון המערה היפואי חגג פתיחה
מחודשת בנוכחות עשרות אמנים ומאות
אורחים. ביניהם היו גם כל בני
מישפחת סולימן הגדול, הזמר יזהר
כהן, אחותו ורדינה ושאר בני־המישפחה,
האמנים מני פאר ו טוביה
צפיר ורבים אחרים. בכניסה
קיבלו את פני הבאים נערים ונערות
מחופשים בתילבושות מיזרחיות מקוריות.
כל אורח כובד בשתיה ובפרח.
יואל שר הגיע ישירות מנמל־התעופה
אחרי שהות בהונגריה. ננסי
ברנדס הגיע אף הוא ישירות מנמל־התעופה
אחרי טיסה ארוכה מלוס־אנג׳לס.
הזמרת יפה ירקוני לא
הגיעה. היא שוהה כעת בארצות״הברית
אך שלחה מיברק־ברכה לחיים לוי.

ך ן 11ו י הנעלי ם של מועדון ״המערה״ הוא איש״עטקים שעשה
1 / 11 חיל בניו״יורק והחליט לחזור ארצה, אחרי שהות של
שנים נארצות־הברית. בפתיחה הוא עמד בכניסה ובירך א ת האורחים.

באירועים שונים עם ידידה הפירסומאי ראובן ויטל. זיוה נצר היא דוגמנית-
הבית של חבר ת האופנה ״גוטקט״ .הדוגמנית אנאבל טמיר, כוכבת המופע של
בן־גל, הצטנעה באחת הפינות, ולא ה שתתפה בתהלוכת הנרות המרשימה.

מבעלה ו אני
לאה אחרי פרי*

פגשה נ אופנ אי ת מגי דוברוביצקי(מימין) שחזרה מסיור
ממושך נחו״ל. דונרוביצקי שהתה כחודש ימים בצרפת.

נקר

אשתו של איש״העטקים חיים
בקר מצליחה תמיד למשון
תשומת־לב בהופעות האקסטרווגנטיות שלה. בקר

הגיעה עם נעלה, חיים, והמרצדס החדשה שלה. הזנו
רת אילנה אביטל(בצילום מימין במרכז) נחנרת הט
ארחים. אביטל באה בחברת בן־זוגה שי טיכמאייר

כתב: חוזר אזהריאב. צי ד: א די דסה

להתע מל בסינית --(המשך מעמ 1ד )21
,הנזירים גם רצו לאכול פחות ולהיות
ניזונים יותר מהאוויר הצח של ההרים
הגבוהים. הטיי־צ׳י עזר להם להתגבר
על הרעב׳.
מתחילים בחימום. היא פותחת בתר-
גיל־הסרטן, במיוחד לשיחרור החוליות.
עומדים בפיסוק ומתחילים לסובב בכוח
רב את הפלג העליון של הגוף. אגב-כך
זורקים בחוזקה את הידיים הצידה עד
שהן מחבקות את הגוף, כל פעם לכיוון
אחר. הגב נאנק תחת העומס, אולם
החוליות חוזרות אחת־אחת למקומן,
אגב קול התפוקקות.
אריאלה ניצבת איתנה בקידמת־האולם,
ומורה לנו לחזור אחריה בזמך
אמת על 32 תנועות הטיי־צ׳י. חשוב
מאוד לדעת איך לנשום. לא הצלחתי
להחזיק את האוויר בריאות די זמן,
ונראה שדרושה מיומנות רבה לשם־כך.
מחקים את אריאלה. לרוץ הרבה
יותר קל. החוכמה היא לחבר בין התנר
עות בקשת רצופה. המון קפיאות של
מיספר שניות על קצות האצבעות,
המון עצירות ברגליים חצי־כפופות,
כשכל השרירים מאומצים.

הדוקטור חיה
פויגוז׳ין(מימין)
הכנה הכאה
מכני שרקחה
בכוריו נשחיתה
חימקת. זהו סיכוו
מותק שר אשה

של הגוף

סיפרה חיה:
בגיל שנה ושבועיים קיבלתי חום
גבוה. בניגוד למצבי־חולי קודמים, הפעם
סירבתי שיקחו אותי על הידיים,
ככה סיפרו לי. רופאת״הילדים שבדקה
אותי ביום השני למחלה, הקישה פה
ושם עם פטיש רפלקסים, ואמרה להוריי:
זה כנראה פוליו. האבחנה אושרה
כבית־חולים.
הוריי סיפרו שהם ישבו במשך כל

צינו ר -דז מסלט

ס שר לפילוסופיה שמאחורי הד־
> £ברים: הנזירים של אז הלבישו משהו
מאמונת־חייהם על התנועות המוד
רות הללו.
•גם פרויד קבע שיש בגוף האדם
שתי נשמות: זיכרית וניקבית. שני
כוחות הנלחמים זה בזה, ללא לאות.
.הסינים הגיעו לאותה המסקנה
2000 שנה לפניו. המטרה הפילוסופית-
הפיסית של הטיי״צ׳י היא לעשות, בא־לאנס׳
,לאזן ולהרגיע את המילחמה
שבכל אחד מאיתנו. אין גבר מושלם
ואין אשה מושלמת. הדבר שאותו אנו
מכנים זכר הוא בעצם ייצור שבו גבר
כוח אחד על השני, אולם ה,זרם׳ הניקבי
עדיין מפעם בו בתסיסה.
.אפשר אולי להינתק מהזרמים הפנימיים
ולהגיד שעצם התנועה האיטית
הזו מביאה רגיעה, ומוציאה את כל התוקפנות
שיש בך. אנו אוגרים כל העת
אנרגייה. זה כמו מנוע הפולט גאזים. גם
הגוף שלנו זקוק למפלט, וטיי־צ׳י הוא,
לעניות דעתי, צינור־המפלט הטוב ביר
תר ׳.דיברי הכוהנת הגדולה.
האם העיסוק בהרגעה עצמית זו,
כהגדרת אריאלה, עלול לגרום נזקים
נפשיים?
.לא. יתכנו התעלויות לפסגות רוחניות
גבוהות מאוד בשלב מתקדם של
הלימוד. לי, כמורה, אין שום שליטה
על העניין. אך מכאן ועד לסכנה נפשית,
הדרך עוד ארוכה!׳
איך תלמידיה מרגישים אחרי השיעור?
,הקורס
שאני מעבירה, ללימוד הבסיס
בן 32 התנועות, אורך כשנה 90 .
דקות כל שיעור. לאט־לאט־מבינים
המתמידים את התועלת שבכל תנועה
ותנועה. הרבה נושרים בדרך, לא מבינים
את התועלת, כי רק למדו במשך
חודשיים. את ההרגשה האמיתית, הרגשת
השימחה הזורמת, חשים רק אחרי
חצי שנה לפחות״.
זה לא קצת הרבה?
,לימוד סדר־התנועות אינו קשה
כלל, אולם הבעייה נעוצה בזרימה השוטפת
של הדברים. אנשים באים גם
למיפגש חברתי׳.
מהו הגיל שבו רצוי להתחיל?
.כיתות י׳א, י׳ב, הן האידיאליות
להתחלה. טיי־צ׳י מאוד עוזר לבגרות,
ומאוד עוזר ללחץ מיבחני־הבגרות,
ואני אומרת את זה מתוך ניסיונה האישי
של הבת שלי 10 .דקות טיי־צ׳י
שקולות כנגד כמה שעות שינה, וחוץ
מזה, טיי־צ׳י איננו מזיק כמו סמים או
כדורי־מרץ למיניהם׳.
ומשהו לגבי העתיד?
.מהשנה הכאה אני מלמדת טיי־צ׳י
בסטודיו בחיפה. חלום־חיי הוא להמשיך
ללמוד. לנסוע ליפאן או לסין
למשך שלוש־ארבע שנים, לשבת ב־מינזר
וללמוד את האמנות על בורייה.
אין שם מורים. הנזירים לא עונים על
שאלות, .תבין לבד עם הזמן,׳ הם
אומרים ל ד׳

כפי שנותנים כיום ברוב המיקרים.
.לא נפגעתי מן החיסון. אבל במיק
רה שלי התברר שהחיסון לא חיסן. איתי,
על כל פנים. אלה היו השנים הראשונות
שבהן התחילו לחסן, ב־, 1958
ואולי אז החיסון היה פחות יעיל. בכל
מיקרה, את הנעשה אין להשיב, כך
שאין טעם לחטט יותר מרי.
.ההתייחסות שלי אל מיקרי־הפוליו
האחרונים היא התייחסות של רופאה.
כמו לכל רופא, גם לי יש מנגנוני״הג־נה,
העוזרים לי להימנע ממעורבות־יתר
במחלות של אנשים אחרים. חבריי־למיקצוע
אמנם טוענים שבנושא הזה
אני מגלה מעורבות־יתר, אבל אי־אפ־שר
לומר שהמגיפה הנוכחית סחפה
אותי לגל״זיכרונות מהעבר״.
הוריה של חיה הם מוותיקי רחובות.
היא הבת הבכורה, ויש לה עוד שתי
אחיות ואח.

ד חיו ת
הפנל•!
* 4ל מגיפת הפוליו של קיץ 1988
/היא שמעה בראשונה כאשר ביקרה
בניו־יורק. היא פגשה ידיד רופא, שיש
לו מישפחה בארץ, והוא שאל אותה: מה
קורה בארץ? יש מגיפה? מי צריך לקבל
חיסון נגד פוליו?
הד״ר חיה פריגוז׳ין, רופאה פנימית,
היתה מופתעת, קצת נבוכה, כיוון שהיא
לא ירעה על מה שהוא מדבר. היא
אמרה שיש לשאול ידיד משותף, רופא
ישראלי, מומחה למחלות זיהומיות.

עם חזרתה לארץ, התקשרה הד״ר
פריגוז׳ין לאותו רופא־מומחה, כדי להתעדכן
לגבי מה בדיוק קורה בארץ
בעניין הפוליו, ומה עושים. הוא נתן לה
סקירה קצרה ושאל: תגידי, את קיבלת
בילדותך את החיסון? היא אמרה שהיא
קיבלה שלוש מנות של תרכיב סאלק,
בשלוש זריקות, בגיל חצי שנה עד
שנה.
אז איך ייתכן שחלית בפוליו? הוא
שאל אותה. הד״ר אמרה שלה ולבני-

מישפחתה, ולרופאים שטיפלו בה, לא
היה הסבר לכך. עד לאותו רגע היא
התייחסה לנושא המגיפה באופן מיק־צועי,
כרופאה. מאותו רגע היא הרגישה
כחולה, שנפגעה מהמחלה.
חיה פריגוז׳ין, ילידת רחובות, בת
,31 לקתה במחלה כשהיתה בת שנה
ושבועיים, שבועיים אחרי שקיבלה את
החיסון השלישי. .לא ייתכן שנפגעתי
בגלל החיסון ׳,היא אומרת. ,מכיוון
שזה היה נגיף מומת, לא נגיף מוחלש,

הלילה הראשון ליד המיטה שלי ובכו.
התחיל סיפור ארוך של ניתוחים, איש־פוזים,
פיסיו־תראפיה. אני זוכרת את
עצמי בגיל 3שוכבת בגבס, מכף־רגל
ועד החזה. מגיל 5אני זוכרת את
האחות נכנסת, עם מזרק כיד, ואוסרת:
היום את הולכת לניתוח, ואני בוכה,
ומסרבת לזריקה. אז דוקרים קורם את
המיזרן, ואחר־כך את הטוסיק של
הבובה שלי, וגם זה לא משכנע אותי.
מסידרת־הניתוחים של גיל 5יצא
שהלכתי לבית־הספר בלי עזרת קביים,
אבל בצליעה ניכרת.

נכה
5 *7ב שביל־הנח ש

^ ףפעםאחתלא עשו אצלנו
> ! בבית עניין גדול מהנכות שלי. לא
קיבלתי שום ויתורים והנחות בכל הקשור
לעזרה בבית. הייתי כמו הילדים
האחרים במישפחה. מבית־הספר אני
זוכרת, בעלבון רב. את ד.מיי י י
ל -בביתר, ה־ את חמש הלירות שהבאתי
לטיול למערות בית־ג׳וברין. הטיול לא
בשבילך, היא אמרה.
לא אמרתי כלום, החזרתי את הכסף
הביתה, אבל אמי לא ויתרה. היא ביררה
את מסלול הטיול, והודיעה למורה
שלדעתה אני יכולה לעמוד בו. המורה
הסכימה שאצא, בתנאי שאמי תצטרף.
מאז, בכל טיול, עד סוף כיתה ח׳ ,הצטרפה
אמי לכל הטיולים, וכך ירדתי
אפילו ממצדה, בשביל־הנחש. זה היה,
בשבילי, טיול קשה במיוחד.
הוריי קיוו כל השנים לשיפור והחלמה.
ביקרנו אצל פיזיו־תראפיסט ב־נוף־ים,
פעמיים בשבוע, במשך שנה.
הוא התיימר להעמיד חולי פוליו על
הרגליים, אבל התגלה כרמאי. הוא
סיפר על הצלחתו עם חולה אחרת, אבל
כעבור זמן פגשנו את אביה, והתברר
שהוא האכיל אותנו לוקשים.
תקופה ארוכה ביקרתי אצל יהודה
איסק, שהיה ידוע כ׳בעל ידי־חשמל׳.
גם זה לא עזר. גם פלדנקרייז הידוע
טיפל בי. הוא, לעומת האחרים, לא
הבטיח ניסים ונפלאות, רק אמר שהוא
יכול להבטיח שמצבי לא יוחמר, ודאג
שהגב שלי לא ייפגע מהצליעה.
בבית־הספר זכיתי ביחס יפה, הייתי
אחת התלמידות הטובות בכיתה, וזכיתי
ביחס בהתאם לכך. הייתי חברותית,
היו לי הרבה חברים. כאשר
היינו מטיילים ברחוב, היו הילרים תופ־

בת שנה ושיבעה חודשים: נשענת

בת :4יושבת

שבוע״ם אחרי שקמה על תליה

בדרך לגן

סים פתאום שהם הולכים בקצב מהיר
מרי, עוצרים ומכריזים: עכשיו נחכה
לחיה.
בגיל 13 וחצי התחילה סיררה נוספת
של ניתוחים. למסיבת־סיום של כיתה
ח׳ הביאו אותי באמבולנס, על
אלונקה, כשאני בגבס מכף־הרגל ער
החזה. קיבלתי אז פרס מיוחר על התמרה
בלימורים, למרות הקשיים.
הסיבה לניתוחים היתה נקע של
פרק־הירך, אשר התהווה בגלל חולשת
שרירי הירך. סיררת־הניתוחים הראשונה
לא הצליחה, ובגיל 16 אושפזתי
שוב, כמו תמיר באסף החפא, לשם
ניתוח קיבוע פרק־הירך.
אחרי הניתוח התברר שאצסרד
לשהות עור חורשיים בגבס, שכיסה את
הירך, האגן והבטן. היתה לי אפשרות
להליכה קצרה בלבד, בעזרת קביים, או
שכיבה. הבעייה היתה איך אשב בכיתה,
בשביעית־תיכון.

המורה
_ ה ס מי ק ה

^ אמי היה רעיון: להביא מיטה
/לבית־הספר. במשך יותר מחודשיים
שכבתי בכיתה, ולא הפסדתי אף
שיעור אחד ואף בחינה אחת.
היה אז סיפור: מורה אחת, שלא
ידעה עלי, נכנסה לכיתה. כולם עמדו,
כנהוג, והיא אמרה: מי זה שלא יכול
לעמוד כשהמורה נכנס? כאשר נוכחה
לדעת במה מדובר, היא הסמיקה.
הגבס הוסר, וחזרתי לחיים רגילים,
להליכה בעזרת קביים. הייתי פעילה
בצזפים, יצאתי למחנות־עבודה בקיבוצים
ולרוב הטיולים. אני זוכרת טיול
שבו הלכנו 10 קילומטר. כיום אני לא
מצליחה להבין איך יכולתי לעבור את
המרחק הזה על קביים.
באחת הפעמים הגענו 10 ,חברה
בערך, לקיבוץ. ירדנו מהאוטו, ואמרו
לנו שהכינו לנו חדר, ובו רק שלוש
מיטות. אמרו שמי שלא יצליח לתפוס
לעצמו מיטה, יישן על הריצפה.
כולם פתחו בריצה, וגם אני רצתי.
לא עלה על דעתי לבקש זכויות־יתר,
למרות שידעתי שיהיה לי קשה לקום
מן הריצפה, אחרי השינה. תוך כדי
הריצה נפלתי, ושברתי את עצם הירך.
נזקקתי אז לניתוח נוסף, ושוב לגבס,
שהצריך שכיבה בכיתה. השבר לא
התאחה, ובסוף השמינית, כאשר כולם
נסעו לחו״ל, או לכיופים של אחרי־תעודת־בגרות,
שוב התאשפזתי. זו
היתה הפעם הראשונה שממש נשברתי.
המוראל הגבוה, שעליו שמרתי במשך
כל השנים, נעלם. הייתי בדיכאון. לא
אכלתי, לא ישנתי, הרגשתי מיסכנה.
שוב עברו עלי חודשיים וחצי בגבס,
מכף־רגל ועד החזה. הפילוסופיה שלי
לאורך כל הדרך היתה: זה המצב, אין
מה לעשות, וצריך להפיק ממנו את
החיובי שבו. כששכבתי בבית־החולים,
למשל, אמרתי לעצמי: יופי, עכשיו יש

לי זמן לקרוא ספרים.
כאשר נמצאים כל־כך הרבה זמן,
כמוני, בבתי־חולים, יש שתי אפשרויות:
להתעניין במה שקורה שם, לי
ולאחרים, או לתעב את זה. אחד
הרופאים, שהפליא לנתח אותי, התייחס
אלי ואל שאר החולים במחלקה בהתנשאות
ובחוסר־נחמדות. זה מאוד קומם
אותי. אמרתי אז לעצמי: אני אהיה
רופאה, ואני אהיה אחרת.
בחורים היו מ תעל מי ם
^ 4ת הבשורה שהתקבלתי לבית־הספר
לרפואה קיבלתי כאשר הייתי
מאושפזת בבית־חולים קפלן. בבי־קור־רופאים
אמר האח הראשי: רבותי,
הגברת התקבלה לבית־ספר לרפואה!
התגובות היו שונות. רופא אחד
אמר: את משוגעת. שני אמר: את עוד
תצטערי על זה! השלישי עשה חשבון,
שעד שאסיים את הלימודים הוא כבר
יהיה מנהל־מחלקה, ואמר שהוא יקבל

אותי להתמחות אצלו. הרביעי אמר
מזל טוב.
לשנה א׳ הגעתי עם קביים. כעבור
שנתיים הצלחתי ללכת בלעדיהם.
היתה אווירה טובה בכיתה. הייתי
כמו כולם. החברות שלי, אגב, מספרות
לי שכאשר הן חולמות עלי בלילה, הן
רואות אותי הולכת בצורה נורמלית.
בכלל, אנשים המכירים אותי היטב רואים
בי ארם רגיל, נטול כל נכות.
המצב היה שונה בפגישות עיוורות:
בחורים היו רואים, דבר ראשון, את הצליעה,
ולפעמים מתעלמים מן הבחורה
הנחמדה העומדת מאחוריה.
חבר רציני ראשון היה לי בגיל .23
יצאנו כמה שנים, נפרדנו, חזרנו, שוב
נפרדנו, שוב חזרנו. לבסוף נפרדנו סופית.
אני חושבת שהיתה לו בעייה
לקבל את הנכות שלי.
חבר אחר שהיה לי היה רופא־שי־ניים,
שאותו הכרתי בפגישה עיוורת,
דרך יהירים משותפים. בפגישה השניה
שלנו, שאותה יזמתי אני, הוא סיפר לי
שהוא חזר המום מהפגישה הראשונה

פני־המלאן־שדחיהייה

לפגי 28 שגים, כשהייתי תלמידת־תיבון, שימשתי כמדריכה
בקייטנת־קיץ לילדי ם גפגעי־פוליו, ב״מכון־וייבמן״ ברחובות. כין
עשרות ילדי הקייטנה תיתה ילדה ב ת - 3חיה פריגוויין שמה. היא
היתה, נדמה לי, הילדה הכי קטנה שם -יפה מאוד, בלונדית,
חייכנית ומתוקה. אי־אפשר היה שלא לאהוב אותה.
במשך השנים שכחתי א ת מרבית הפרטים הקשורים בקייטנה.
זכרתי רק א ת פני־המלאך של חיה, או חיה׳לה, כפי שקראנו לה.

אירוע בקייטנת־הקיץ לילדי־־הסוליו ()1960
.היא היתר! הילדה הכי קטנה׳...
כאשר פרכה מניפת הפוליו, נזכרתי בה שוב. הייתי טקרנית
לדעת מה עבר עליה, מה מעשיה כיום.
איתרתי א ת מיטפר״הטלפוו של הוריה ברחובות. היטטתי לפני
שהעזתי לחייג. זו הית ה הרגשה מוזרה, קצת מביכה -להיות אדם
זר, המתעניין בגורלה של ילדה קטנה אחרי כל־כך הרבה שנים.
זה היה מרגש לשמוע א ת קולה בטלפון, ועוד יותר מרגש -
לפגוש אותה. היא, כמובן, לא זכרה אותי.

חיה בטיול
,איך זה שאלוהים התאכזר לבחורה יפה כזאת דאיתי.
הוא שאל את עצמו: איך זה שאלוהים
התאכזר ככה לבחורה יפה
ונחמדה כזאת. הנכות שלי נראתה לו
כמשהו איום ונורא. אני אף פעם לא
חשבתי שזה ככה.
למרות הכל, היינו חברים במשך
כמה חודשים, כשלאורך כל הדרך הוא
נהג להזכיר לי שוב ושוב את עובדת
היותי נכה. הוא טען שאני צריכה
להיות מאוד זהירה בטיולים, בהליכה,
בריצה, בפעילות בכלל — דברים
שמעולם לא עלו על דעתי. אני לא
יודעת אם הוא אהב אותי, אבל בטוח
שהוא חיבב והעריך אותי.
הוא אמר שהוא מחלק אותי לשלושה
חלקים: מהכתפיים ומעלה —
החלק החביב עליו, ציון מעולה: מהכתפיים
עד המותניים — בסדר, מהמר
תניים ומטה — גרוע. לא הסכמתי
שייחלקו אותי, לא אהבתי את הגישה
שלו. הרגליים שלך לא יפות, הוא אמר.
ולכן, שלא כהרגלי, לא הלכתי בבית,
בנוכחותו, בתחתונים בלבד.
הוא כל הזמן דיבר על עצמו כעל
יפה־נפש. :חיה, תראי איך אני מתמודד
עם הבעייה״ ,הוא היה אומר. .תראי איך
אני מצליח לקבל אותך ולהיות איתך״.
נפרדנו בהסכמה הדדית. אגב, עד היום
הוא לא מבין למה לא רציתי להישאר
ידידה שלו.
לפני שנה וחצי הכרתי, באמצעות
ידידים משותפים שהחליטו שאנחנו
מתאימים, את יעקב, מהנדס־אלקטרו־ניקה,
מבוגר ממני בשנה. לגביו, הנכות
שלי ממש לא מהווה שום בעייה. אני
חושבת שזה קשור בעובדה שדוד שלו
נפגע לפני שנים מפוליו, ויעקב היה
רגיל אליו, קיבל אותו כפי שהוא, לא
התייחס אליו כאל נכה.
הוא לא עושה עניין גם מהמיקצוע
שלי, כמו בחורים אחרים שהתפעלו:
מה, את רופאה? ופחדו להתמודד עם זה.
יעקב מקבל אותי כפי שאני, כי אני
טובה לו ומתאימה לו. אנחנו גרים
ביחד, בכפר־סבא, כבר שנה. אני אוהבת,
ומרגישה נאהבת.
אני רוצה בילדים. הניתוחים שעברתי
עלולים ליצור בעיות בלידה רגילה,
ולכן בוודאי יהיה צורך בניתוחים
קיסריים.
עד כאן סיפורה של חיה פריגוז׳ין.

^ מהגק שי
למינו

^ יה סייימד! בהצטיינות את ביתי
1הספר לרפואה בתל־אביב. היא

התמחתה ברפואה פנימית בבית־החו״
לים סוחקה בבאר־שבע. .החטיבה
הפנימית שם נחשבת כאחת הטובות בין
בתי־החולים בארץ ״,היא אומרת.
בסורוקה היא היתה מעורבת בהוראת
סטודנטים לרפואה. יחד עם פסיכיאטר
העובד בבית־חולים זה, היא
אירגנה קורס למיניות האדם, שלדבריה
הוא יחיד במתכונתו בארץ.
.אחת הסיבות שדירבנה אותי לעסוק
בנושא היתה ניסיוני כחולה,״ היא
אומרת. .הרופאים שטיפלו בי גילו חד
סר־יכולת מוחלט לדבר איתי על תים־
קוד מיני. הייתי בחרדה בקשר לזה,
בשל ניתוחי פרק־הירך שעברתי. אף
רופא אחד לא שוחח איתי על כך.
נרגעתי רק אחרי שנוכחתי לדעת שגם
בזה אני כמו כולם — יותר נכון, כמו
כולן.
.אנשים סיימו בית־ספר לרפואה,
ולא שמעו מילה אחת על מין. כאשר
חולה היה מספר להם על בעייה מינית
שלו, הם לא ידעו איך לגשת לבעייה,
בגלל חוסר־הכשרה וגם בגלל מבוכה
אישית שלהם.
.מטרתנו העיקרית בקורס הזה היתה
לשבור את המבוכה, ולגרום לסטודנטים
להרגיש בנוח בכל הקשור לנושא.
במיסגרת הקורס ראיינו התלמידים
חולים מהמחלקות השונות, והופתעו
מהפתיחות הרבה שלהם. החולים שמחו
שרופא שואל אותם שאלות בתחום זה.
קשיש אחד, למשל, בן ,80 התלונן: יש
חשק, אין נשק״...
לפני שנה סיימה חיה את ההתמחות
ברפואה פנימית, ופנתה מייד להתמחות
נוספת, בגסטרו־אנטרולוגיה(מחלות
דרכי־העיכול).
הד״ר פריגוז׳ין. :אני מרגישה שהעובדה
שהייתי חולה משפיעה על ההתייחסות
שלי לחולים. כאשר הם מודים
לי בחום, אני אומרת להם: אתם מקבלים
בדיוק את היחס שאני הייתי רוצה
לקבל מהרופא שלי״.
לקורבנות הגל האחרון של הפוליו
היא רוצה לומר שאסור לוותר. למבוגרים
ביניהם יש בעייה גדולה יותר
משלה, היא אומרת, כיוון שהיא גדלה
עם הנכות, ואינה זוכרת את עצמה
בריאה. להם קשה יותר. הם צריכים
להסתגל למצב חדש, קשה.
לפני חודשים אחדים התחילה חיה
לחוש בכאבים עזים בברך, והתקשתה
בהליכה. .פתאום נזכרתי שאני נכה״,
היא אומרת, ,עד לאותו רגע הייתי כמו
כולם. פתאום באו הכאבים והזכירו לי
את המציאות״.

ח גי ת נ 11ך

סרסנש סכר! שלנשש
עכשיו התמונה עוד לא כל־כך ברורה. יום
חמישי. עשר וחצי בבוקר. בעור שעות אחדות
יגיעו כולם לאתר־הצילומים. תהיה שעת אחר־הצהרים.
מיחם־קפה ימתין לאגשי־הצוות באחת
מפינות החללים הענקיים של התחנה המרכזית
החדשה בתל־אביב. כולם יעמדו עם כוסות חד־פעמיות
עשויות קלקר ויתבוננו במישטחי הבטון,
בחלודה שנזלה בימות הגשמים מן הברזל והשאירה
תלמים חומים על העמודים, ביופי התובעני,
המצמרר, של המיבנה האימתני בגודלו, בלתי־גמור
עד להכעיס, שישן שנת דובים.
פתחים פעורים, מיפלסים עולים ויורדים, מאסה
ארכיטקטונית שזורמת אל צבע של שמים
ונקטעת באופן בלתי־צפוי.
אני נזכרת בפעם הראשונה שביקרתי במקום
עם ראשיד וחורחה, הצלם. היה יום שבת. שקט
עמד במקום. הסתובבנו. תלינו עיניים בשילדי
הקומות העירומים. עמדנו במקום שבו יצולם
החדר במיקלט. ראשיד וחורחה דנו בזוויות־הצי־לום.
אחר־כן־ יצאנו אל העבר השני. מרחוק כל־כך
ראינו את שומר התחנה הערבי, איש מבוגר,
יושב מול טלוויזיה בשחור־לבן שניצבה לפניו על
כסא. דמות קטנה, עוד רגע ותלך לאיבוד במרחב
הפתוח. מתבוננת בתמונות מטושטשות, מקפצות
ומתחלפות בריצוד אינסופי.

זוג עיניים מדהימות אל היד הכהה של ראשיד
שנוגעת בו. המלצרית מסתובבת בין השולחנות.
המבט נמשך אל התיספורת הקצרה שלה, שטופה
בצבע כחול. היא מחייכת אל מאליק ומגישה לו
כפית. שישחק. משהו בשיחה מחזיר אותי אל הפעם
הראשונה שבה נפגשנו, ראשיד ואני. האינפורמציה
היבשה שליקטתי — ראשיד משהראווי,
ערבי משאטי, בן ,26 עובד בתעשיית הקולנוע.
מה שנשאר מן הפגישה ההיא היה הפרצוף שלו.
תווי הפנים המתריסים, השפתיים העבות, העיניים
הבהירות במיסגרת כמעט מאיימת של גבות
וריסים. מתאר במישפטים ספורים את זוועת מח־נה־הפליטים.
הצפיפות הלא־אנושית שמאלצת
אותך לחיות בתוך התחת של השכנים ולדעת
בדיוק מה כל המישפחה אוכלת לארוחת־הצהרים
ומתי ההורים מזדיינים.

ראשיד לא חי בעזה כבר הרבה שנים, למרות

הווי ח ״ השלבועליערב ״
חגית פוך פעילה זה שנים בתעשיית הפרטים הישראלית. באחרונה
השתתפה בעבודה על פירפו החדש של הבימאי הסלפפיגי ראשיד
משהראווי, המיקלט, פרט קבר הפובב פביב הווי חייהם של פועלים
ערביים המועפקים בעבודות בניין בישראל. כל הצוות, שבלל גם את
השחקנים הידועים מוחמד בכרי ופאלים דאו בתפקידים הראשיים, עבד
בהתנדבות ומשהראווי, שפירשו הקודם תעודת מעבר זכה בתשומת-לב
ניכרת, מקווה לפתח את פירטו הנוכחי לפרט באורך מלא. מלאכת
הצילום שנמשכה שבוע בלבד הפתיימה והפרט נמצא בשלבי עריכה.
ברשימתה מתעדת חגית פוך א ת רשמיה וחוויותיה במהלך העבודה,
ומראיינת א ת הבימאי(ראה מפגרת) ,ש״רוצה לעשות דברים איתכם.״
מצליח גם לשמור על פאזה רגועה ולהודות במבט
אישי לכל השותפים לעשייה שאינם מקבלים
תמורה כספית על עבודתם.
אני כבר מכירה את המבט הזה הבא עם החיוך
המסויים הזה. סעדו, סוהיל, הישאם. תוך כמה
ימים נבנתה תפאורה נפלאה. ראשיד יגיד ״ערבים
בשרות ערבים״ ויחייך שוב. הדיבורים, הבדיחות.
כשיחלפו שבעה ימים תתחיל הערבית להתנגן
בפנים והצליל יהיה נעים. מוכר. ביום השביעי

קפה תמר נמצא במרחק שתיים־שלוש דקות
הליכה מן הבית של ראשיד והלה. מאליק, בן
שמונה חודשים, בתוך עגלת״הטיול שלו, מפנה

אית? קליגסקי
פיתום ורעמסס
ליל רוח ים מגבעת על;ה
אוסף יום עיף מפגומי הבניו,
ליל רוח ;ם מגבעת עליה
מאהיל שמים חורים
על כל פועלי השטחים הנמים את שנתם
באתר הבניה של פתים ורעמסס.
למרגלות פגום ערים
שראשו נמלא רסיסי לילה ז אוסף מחמוד זרותו הסומרת
נצורת דממה חולמת
הנ_עה במרבצו כאבחת אש לוהטת
תחת גופה הרחוק של פאטימה.
פאטימה — לבה ער שם,
ליל רוח ים מעזה
מאהיל שמים פצועים
על ביתה הפרום במחנה־הפליטים,
קולה דופק על עננים רחוקים
מתוכם חומקת כעטיה
אל אתר הבניה בגבעת עליה
לרבן בחלום אסופי
על עדרי שערו של מחמור
לרבץ בחלום נמלט
על זעת שך הו החם.
כעטיה שחומת פנים מוארת מוחשת
כובשת פניו בכף יד מבטנת
שמאלה תחת לראשו
וימינה תחת חלומו —
חלום חולצי נעלי פתים
חלום פושטי מחלצות רעמסס.

שהוא עדיין ערבי־פלסטיני ולא אזרח ישראלי.
חדרי השינה והמגורים של הדירה שלו נמצאים
בקומה השלישית בבניין־מגורים בלב תל־אביב.
מירפסת מזמינה שנפתחת לרחוב וכמעט אפשר
לראות את הים. מתחת למירפסת נפרש גג נמוך
של בית־כנסת. מקרנת סירטי ״ 16מ״מ עומדת
בחדר. ראשיד מקרין את חשדת מעבר. סרט
ראשון 22 ,דקות, עם סאלים דאו בתפקיד הראשי.
ערבי בדרך מישראל לירדן עם אשתו ההרה. עוברים
דרך המחסום הישראלי באחד הגשרים. בדיקת
תעודות. חוצים את הגשר ונתקעים בצד השני.
אין תעודות. נעלמו איפה־שהוא. כבר לילה.
חוזרים בחזרה לעבר השני. האשה נאנקת. דו־שיח
עקר עם חייל ישראלי המגלה אטימות היסטרית
כלפי המצוקה האישית של איש ואשה אובדי-
עצות. סוף טראגי המקצין את המחאה נגד המדיניות
הצבאית, הביורוקרטיה, פיחות הכבוד האנושי.
אמירה
ישירה, הפגנתית, חסכונית. הסיפור
מתקדם הלאה והלאה בקצב של הליכה מהירה.
בלי להתעכב על מה שמסביב. והחיספוס האופייני
לסרט ביכורים. סרט שבא לבטא אמירה חב-
רתית־פוליטית יותר מאשר טביעת־יד של בימאי.
הקרנת־הבכורה באולם הסינמטק של תל־אביב
הופסקה בשל התנגדות הנהלת מיפעל־הפיס המשכנת
את האולם בביתה. אש קטנה ניצתה ושככה
עוד באותו ערב. הסרט הוקרן לאחר מכן גם ביתר
בתי הסינמטק. היום, כמעט שנה אחרי. וכשיחלפו
שבעה ימים יושלמו הצילומים של סרט חדש.
המיקלט.

סרט קצר שנולד מתוך דלות באמצעים כספיים.
נדחף קדימה בזכות שילוב תכונות בלתי-
שכיח של מולידו. המוליד, שהיה פעם נער צעיר
מתגלגל ברחובות מוזנחים בעזה, שעבד כפועל
בהרבה בניינים ומיסעדות ביפו ובתל־אביב,
שהתחיל לעשות קולנוע. הסרט מעובר בראשו.
ראש מתוחכם, עירני, שולט במצב, מאלתר פית־רונות
לבעיות הצצות בזמן הצילום ועם כל זה

מציאות של שחור ולבן. לא נותר לאמינות אלא
להישען על כוח המישחק.
סאלים ראו ומוחמד בכרי בתפקידים הראשיים•
סאלים בסרט הוא אבו־סמיר. פועל־בניין
ערבי מהשטחים, איש בן 40 שהקדיש את חייו
לבניית עתיד ילדיו בעזרת שתי הידיים שלו וקירות
הבתים של תל־אביב. הכסף נחסך עבורם,
בשקט, תוך דיכוי ההכרה האישית והלאומית.
שבע שנים הוא חי בבניין גדול ההולך וניבנה
ומעצים את חוסר הפרופורציה בין גובה קומותיו
לבין קטנות הדמויות האנושיות שסובבות בו.
אומר ״הן״ לכל מילה של יעקב(רמי ליבנה) ,המעביד,
חוזר כל ערב אל חדרון חסר תנאים אלמנטריים,
מוחבא באפלולית קומת המרתף של הבניין.
דלת ברזל סוגרת עליו, עם פתח קטן בגובה
העיניים ושרשרת ברזל כבדה, נעולה בבריח,
שנועדה להרחיק סיבוכים וטרדות מן הפתח. כאילו
שאיש אינו גר בפנים.
בוקר אחד מביא איתו פועל ערבי חדש. עבד
(מוחמר בכרי) .צעיר בעל מודעות גבוהה, נון־קונ־פורמיסט.
הוא ישהה לילה אחד בחדרון החנוק של
אבו־סמיר וביחד הם יחזו בהופעתם של טיפוסים
שונים שנמשכו לחשכת המיקלט. הזונה היהודיה
והקליינט המתכחש לזהותו הערבית, צעירים מן
המישמר האזרחי גוררים אחריהם בחור ערבי מעולף
ממכות. שיכור ערבי הרוס(מכרם חורי) שאיבד
כל אחיזה בחיים. אבו־סמיר ועבד יתבוננו בהם
בזה אחר זה מבעד לפתח המסורג שבדלת. אבו־סמיר
יגיב על המתרחש באטימות. עבד ינקוט
עמדה קיצונית הפוכה. ביחד הם יעלו בחזרה למחרת
בבוקר אל קומת הקרקע. המעביד ימתין להם
שם. יחלק הוראות־עבודה. עבד יפנה ללכת באקט
של מרידה. אבו־סמיר יהסס רק לרגע ואחר־כך
יפנה ללכת אחריו. המסך יחשיך והצופים יחשבו

הצוות. משמאל לימין: ראשיך משהראווי, חורחה גורביץ (הצלם) ,ס אלי ם דאו.
יושבת מאחור: חגית טון
יגיעו שתי עיתונאיות וישאלו את מוחמר בכרי,
באנגלית האמריקאית שלהן, מדוע הסכים לשחק
בהתנדבות. מוחמר ינעץ בהן את העיניים שלו
המצומצמות, שברק בהיר פולח אותן, ויאמר בעברית
שזה כמו לעשות ילד ראשון, ילד אהבה,
לאשה שלך. התרגום לא יוצא כל־כך טוב.

45 דקות. את התסריט כתבו ראשיד ובאשיר
אבו־רביע שלקח חלק בעשיית הסרט גם כמפיק.
כמו בהרבה תסריטים ישראלים גם בתסריט הזה
ניתן למצוא גקודות־תורפה. הדמויות פלאקא־טיות,
שטוחות, חד־ממדיות. הדיאלוגים מוכרים.

קרוב לוודאי על האינתיפאדה.
בסיכום הכללי — הערבים בתפקיד מדוכאים,
מנוצלים, מוכים. היהודים בתפקיד הגנב, הזונה,
הנצלן. המציאות החוץ־קולנועית מועברת אל
המסך ביחס של אחד לאחד.
רמי ליבנה :״הרוב המוחלט של הסרטים שנעשו
בארץ, גם אלה שנעשו על יהודים וערבים,
הציגו את הערבים כקישוט. כחולמים. במאהב.
אפילו במאחור׳ הסותים הדרמה המרכזית מתרחשת
בין היהודים. הערבים משמשים לה רקע.
אז הגיע הזמן לעשות סרט פלסטיני־ערבי שבו
היהודים יתפקדו כקישוט לדרמה המתחוללת בקרב
הפלסטינים. אני לא חושב שכל סרט שמדבר

על הבעייה היהודית־הערבית צריך להציג בצורה
מאוזנת את המורכבות של שני הצדדים.
״זהו סרט פלסטיני על חייהם של שני פועלי־בניין
ערבים, ובאמת, במירקם החיים שלהם, היהודי
הוא קרטון. הוא לא משהו רב־שיכבתי. הם
מכירים את הקבלן, הזונה, המישמר האזרחי ופעם
בשבוע הם הולכים הביתה, לעזה. מן הבחינה
הזאת הסרט לדעתי הוא ריאליסטי לחלוטין.״

יום לפני תחילת הצילומים ראשיד ובאשיר
מחליטים לשנות את הסוף. הסוף החדש מייעד
לאבו״סמיר מוות בשריפה. עבד ילך לדרכו. אבו־סמיר
יחזור בסוף היום לפינה המרתפית שלו,
ישוב וינעל את עצמו, ואז ידיים נעלמות ייכנסו
לתוך הפרים ויציתו אש במרתף. כך תתעצם הדרמה
הקולנועית. הכותרות בסוף הסרט יופיעו על
רקע להבות אדומות.
אני בצד שכנגד. טוענת שסוף שכזה יהיה מודבק,
לא מקושר, שהמיבנה של התסריט לא מאפשר
סיום שכזה. העמדה שלי רק מחזקת את טענתם,
שגורם ההפתעה הוא החשוב במיקרה זה
וששום חוקים אינם צריכים לחול על הקולנוע
כפי שאינם יכולים להיות מוחלים על המציאות.
אני מוותרת. איד אפשר להזיז מדעתו את מי
שעושה סרטים מן הבטן? זה שישן ואוכל וחולם
את הסרט שלו כבר שנה שלמה ועכשיו הוא זוכה
לראות כיצד הכל מתממש לו מול העיניים?

פלש בק. שוב התחנה. ראשיד מריץ את כל
הסרט בראש. מתאר כיצד תראה כל סצינה בזמן
הצילום. מעמיד את הגיבורים שלו במקומם. מחשב
כמה צעדים הלאה, היכן יבצע חיתוכים. בזמן
הצילום תיווצר התאמה כמעט מושלמת בין הראייה
הפנימית שלו לבין מה שיצא לפועל לפני
המצלמה.
השליטה הזאת בכל מה שקורה תאפשר לו
להגיע מוכן לחרר העריכה ולסיים את העבודה
על הסרט בפרק־זמן קצר הרבה יותר מן המקובל.
אם ישאלו אותו הוא בטח יאמר שאיננו מכיר שום
דרך אחרת.

ערבי פלסטיני עושה סרט. איזה נושא לתיק-
שורת. יום שלישי לצילומים והביקורים אינם
פוסקים. עיתונאים מקומיים, צוותות־טלוויזיות
זרות. הסט מואר באור פנסים. מסביב חשוך. עטלפים
גדולים מרחפים מעלינו ללא קול.
כנפיים חודרות לשטח האור ונעלמות בעומק
החללים הפנימיים או אל תוך השמיים הבהירים
שבחוץ. שוב הבדיחות הבלתי־נמנעות על יהודים
וערבים. מכות קטנות מתחת לחגורה שנאמרות
ברוח טובה. פעם אחת יזרוק מישהו מהיהודים את
המילה ״מדוכאים״ מתוך כוונה להצחיק. רק היהודים
יצחקו. אתמול אירעה תקלה. סיגל ועדי,
שתי סטודנטיות מן החוג לקולנוע, מתלוות לצילומים
ומתעדות את הפקת הסרט במיסגרת פרוייקט
הגמר שלהן באוניברסיטת תל־אביב. הן מר־איינות
את סוהיל, אחיו של ראשיד. הוא מתאר
את תקופת שהותו במעצר באבו־כביר לפני שבועות
מעטים. הריאיון מעורר התנגדות אצל מי
שחרדים להפקה ולהשלכות הפוליטיות שלה.

11,11י י •י י •י. י* י י.י.י.י

ר אי 1ן עם ראנטיד־ מנ טהר אחי

״אם תזרוק אותו לים -תדע את מי אתה זורק״
אין לי ברירה. הערבים והיהודים חיים כאן על אותה אדמה ובאותו
המיקסר. שמים אותם ומערבבים, מערבבים, מערבבים, ומה שיוצא זה
אותו הדבר. בכל מיקרה.
— אבל לך, בתור מישהו שחי בתל־אביב ומעורה בצורה כל־כך
מושלמת בחיים כאן...
(ראשיד מחייך ועושה שריר)
— למה אתה עושה את זה?
אני מרגיש גיבור. כאילו...
— אתה לא חושב שזה נכון? אתה לא חושב שאתה שונה מאוד
מערבים אחרים משאטי?
בכלל לא. בכלל בכלל לא חושב ככה. ההיפר. אני נגד כל מי
שמנסה לעשות ממני חריג.
— לא רציתי לעשות ממך חריג. רציתי לומר שאני מוצאת איתך
שפה משותפת בשיחה יומיומית על כוס־קפה בתמר הרבה יותר
מהשפה המשותפת שהייתי מוצאת עם אחיך סערו, למשל.
כי לא ידעת, כי לא היכרת, כי לא דיברתם, כי לא עבדתם בסרטים
ביחד. אם הייתם מכירים היית מגלה שמאחורי סעדו יש בן־אדם, ויש
לו חוש־הומור ויש לו תוכניות ואם יתנו לו צ׳אנם הוא גם יעשה סרט.
והוא עושה דברים. והדברים שהוא עושה ישנם. השאלה — רוצים
לראות או לא רוצים לראות? רוצים להיכנס לזה או לא רוצים להיכנס
לזה? את האנרגיה הזאת נשקיע בסעדו? מה פתאום. יש שמוליק או
עודד. אז בואו נראה מה התוכניות של עודד. וסעדו? יש לו אלוהים.
עכשיו, אולי אני קצת שונה מסעדו כי אני טיפוס שיוזם. אני
מרגיש שאני קיים. ואז אני עומד ואני אומר — חברה, אני פה. בואו
אלי. תראו אותי. תחשבו עלי. אני רוצה לעשות דברים אתכם. והוא
לא עושה את זה.
אני בא ואומר שקודם כל צריך להתגבר על הבעייה של ״אני משם
ואתה מפה אז שלום״ .לפני מילחמה, לפני שלום, לפני מדינה
פלסטינית, לפני בחירות. בואו נגמור עם הקטע הזה ואז הכל יהיה קל
יותר. אפשר יהיה לעשות הרבה דברים.
הנה, ישנו סרט. אתמול ראינו ״ראשס״ בברק .,עוברה קיימת. סרט.
אם זה לא סרט משותף, עבודת־צוות, מערכת, זה לא נהיה סרט.
אבל אם מגדירים את החיים על פי המחסום בעזה — מה יש שם
ומה יש פה — אז נשאר.ככה תקועים עוד הרבה שנים. וזהו. ואסור
שמישהו יצא מן הכליל. כל הערבים מחבלים וכל היהודים כהנא ואם
מישהו יצא מן הכלל אז בואו נעשה עליו כתבות. כי הוא חריג. ערבי
שעשה״סרט זה כמו קוף שדיבר, אז יאללה, תביאו את המצלמות
ותכינו כתבות. כמו התופעה שהיתה על הסט. אני נגד כל הגישה
הזאת. אבל אני מבין את האנשים שבאים אלי׳ עם הגישה הזאת. כי זה
האיזור. אלה החיים כאן. ככה לימדו אותנו. ככה אנחנו רואים תמיד.
בעל־הבית יהודי, הפועל ערבי. זה שמכניס את הזבל מאחור —
ערבי, וזה שנוהג באוטו יהודי.
אני לא רוצה שלום ולא רוצה מילחמה. לא רוצה מדינה פלסטינית
ולא רוצה בחירות. לא מעניין אותי ולא על זה אני מדבר. אני מדבר
על דברים אחרים. אתה היהודי שחי פה, שנמצא בקשר קרוב(מחכך
שתי כפות ידיים) עם האנשים האלה, שניכם חיים זה בתוך זה כבר
הרבה שנים, אתה תחליט מה אתה רוצה לעשות איתו. תעשה איתו
שלום, תעשה איתו מילחמה, תזרוק אותו לים, תעשה מה שאתה
רוצה. אבל אני בא ואומר לך עכשיו — הבן־אדם הזה, יש לו תרבות,
יש לו שפה, יש לו מולדת, יש לו מורשת, יש לו אמנות, יש לו
ארכיטקטורה. והוא ישנו כאן, הבן־אדם הזה. עובד ולומד. מצייר,
כותב שירה, עושה סרטים. ואם אתה תזרוק אותו לים, תדע את מי
אתה זורק לים. ואם אתה עושה שלום, תדע עם מי אתה עושה שלום.
פשוט מאוד.

— מה ההרגשה שלך עכשיו, אחרי שהצילומים נגמרו?
בתקופה של הצילומים ולפני זה, של ההכנות, עשיתי סוויטש
במוח. בכיוון של לע שות את הסרט. כמו לירות את כל החומר שיש
במגאזין. אחרי זה זורקים את הנשק ומרימים ידיים לפני ברקי. אני
צריך לשלם להם 3000 דולר עבור הפיתוח וההדפסה.
— אז הבעייה היא הכסף?
זה לא בעייה. אני לא סובל מזה. אבל אם היה כסף זה היה עוזר.
— הכסף שהשקעת בסרט מכיסך בא על חשבון דברים אחרים?
דברים אחרים כמו מה?
— כמו אוכל למאליק למשל?
מותק, הסרט ואוכל למאליק זה אותו הדבר( .צוחק) .בדיוק אותו
הדבר. כי אוכל למאליק זה אוכל גם בשבילי, לא? הכל זה דלק.
— כמה זמן אתה גר בתל־אביב?
אני גר בתל־אביב מעל ל־ 10 שנים. אבל לא ממש גר. יותר לן
בתל־אביב.
— מה זאת אומרת?
לן כי ...כי אני עובר בסרטים, וסרטים עושים בתל־אביב, אז לצורך
העבודה אני ישן בתל־אביב. ואם אני כבר ישן פה, אז אני רוצה להיות
בן־אדם. שיהיה לי טלפון. שתהיה לי מיקלחת. שיהיה לי חדר לישון
פה. אני לא חושב שבן־ארם שרוצה לחיות בתנאים נורמליים הוא
איזה פלא. אז מה אם מישהו השכיר לי את הדירה שלו? זה עוד פלא?
ראשיד גר בתל־אביב, ראשיד גר בתל־אביב. בעזה יש לי החדר
שלי, יש בו הדברים שלי, הבגדים, הקסטות, הטייפ שלי. וזהו.
ואוכלים מאותו הסיר ומהרבנים באותו בית־השימוש( .צוחק).
רעש חזק נשמע. כמו מישהו אחוז אמ 1ק שתוקע בקיר מסמרים
בעזרת פטיש חמישה קילו בקצב שלי מכונת־יריה. ראשיד ניגש
לאמבטיה.
— מה זה היה? מישהו משפץ את הדירה שלו?
המכונת כביסה סוחטת.
(צחוק משותף פרוע)
— תגיד, איך אתה...
איך אני מסתדר עם מכונת־הכביסה? מסוג ״זוהר״?
(צחוק)
תשמעי. את מכונות־הכביסה המציאו, אני חושב, לפני 30 שנה.
אני בן .26 זאת אומרת שארבע שנים לפני שנולדתי כבר היו מכונות־כביסה.
אז בואי נכין כתבה — מצאנו ערבי עם מכונת־כביסה...
(צחוק משותף).
אפשר לעשות צחוק מן הדברים האלה בלי סוף, הא? אין סוף
בדיחות.
אני מבטיח לך שגם הסרט הזה יצא מאור מצחיק.
— אתה חושב?
בטח. כי מראים את המציאות, והטירוף שבמציאות הוא מצחיק.
כמו הסצינה בין אבו־סמיר לקבלן. אבו־סמיר מוכן לוותר על
התכונות האנושיות שלו — ראייה, שמיעה — רק שיעקב(המעביד)
יהיה מרוצה. אבו־סמיר הוא בן־אדם שנולד קומי.
— זה משהו שהתפתח לדעתך בזמן הצילומים או שזה היה בתסריט
כל הזמן?
שום דבר לא התפתח בסרט הזה מבלי שלבימאי היתה שליטה
עליו. כי אני כל־כך פחדתי על הסרט, כל־כך אהבתי את הסרט,
כל־כך שמרתי על הסרט, שרציתי להיות מעורב בכל דבר. אבל נכון
שהנוכחות והדמות שסלים דאו יצר בסרט איפשרו ללכת על זה,
בביטחון, כי הוא בעל־מיקצוע. איך זה נקרא? בעל־מיקצוע? שחקן?
אמן? הוא הכל.
— חוש־ההומור שלך, הפרטי, הוא מאוד תל־אביבי. ישראלי.

בסוף הלילה, ברכב המוביל אותנו הביתה
כרחובות חשוכים של דרום תל־אביב, ראשיד
מעלה על שפתיו את החיוך שלו. צריך להכשיר
רק עוד תאורן ערבי, הוא אומר, ובסרט הבא
שנעשה לא יעבדו יהודים. אני מתבוננת בו. מרגישה
איך החשדנות האינסטינקטיבית מתחילה
לזחול בתוכי מכפות הידיים, מסתעפת לעבר
המוח והלב. אני חושבת אם לומר משהו. הרי״הה־יון־
שלו מופנה גם אלי. ביומיים הבאים תעסיק
אותי המחשבה על מה שאמר. על הטון המבודח
שבו נאמרו הדברים ועל מידת הרצינות שהסתתרה
מאחוריהם. על הבדלים במנטאליות. מילה
:וראה.

מוחמר בכרי בטיפול: איפור לפני ההסרטה
מתפתח ויכוח. האם צריך לעמור על האמירה
הפוליטית של הסרט או לעסוק רק בצד האמנותי

שבו? אחר כך באה התפייסות חלקית, מלווה
בחשדנות סמוייה של שני הצדדים.

שוב לילה. הצחוק הגדול, הנהדר, של ע׳סאן
עבאס. קירות הבטון מסביב מחזירים את ההד. הוא
הקליינט הערבי. ענת צח1ר היא הזונה. חזרה. עוד
חזרה. אחר כך טיק. עוד טיק. סצינה אסתטית,
מתרחשת כמו על בימה. היא מגיחה מפינה חשוכה,
נכנסת לשטח הראייה של מוחמר בכרי שמציץ
מן הפתח בדלת. ע׳סאן יופיע מעומק הפרים.
דיאלוג. היעלמות משותפת ברקע השחור, מלווה
בצחוק מתגלגל של שניהם. אחריו ההד. צדודית
פניו של מוחמר נשארת ער הישמע ה״קאט״ .טיק
נוסף. הפסקה. ע׳סאן מדקלם לי שיר שכתב. מתוך
הצגת היחיד שלו ״אלוהים, תציל אותי ממולדתי״.

בשעה
הז את של ת שוקת הלילה
יזדקף הכלי של מלכי ערב כולם
ועצי השדה יריחו חום גופה של בדואי ת
מתבגרת.
אז יבשיל חלב ה שקדים משדיה
ויטפטף בלילה
ואני מתחת לשדיה דלי
מי יתן ואשכב בין ירכיה
ושם תפרוץ האש ותאנסנה המילים.
אחזיק בה וכיבושה יברח ממני.
אדחוף א ת אפי הנימפומני לבין שדיה
ושם יטבע.
אוהב ולא אדע מי היא.
אינני יודע דבר.
האהבה פירושה שלא נדע דבר.
בואי בדו אי ת אבודה בטהרה הערבית.
בואי אל הבוסתן הנסתר
ואראה לך א ת אלוהים על ניצן קטן של ורד.
כל עוד אנו מוקפים בזאבים
היין הופך למיקלט,
וגופך המביאני לערגה יהיה זר.
אמי עשתה אותי בליל אהבה
אטפטף בלילה
התשוקה העזה מענה אותי
(המשך בעמוד )28

— דףחדשו —

ו 1שנץ 03111:1חו ה

(המשך נועמזד )27
מאז שהייתי חלב ח ם בשדיה
שפתי בובה מהנאה.

) 1קרקע קשה ויבשה )5 :מבט
מקרוב ( )10 ;)3,3מספר; )1גשם
דק; )13 תפר; )14 זעיר; )15
חומה; )16 חוליה; )18 מן הצאן
שהועד לעולה )20 :עיר בנחלת
בנימין; )21 זהורית; )22 חלק
במעשה; )24 עצם; )25 משחז;
)26 נכסי האשה שרק מפי־רותיהם
נהנה הבעל; )28 בטול
החלטה בתוקף סמכות; )30 מקל
חובלים; )31 דיבר; )32 שדרת
עמודים ואכסררה לפני הבית;
)34 חרב; )35 מלות קסם; )38
בעברית אסון, בערבית — חג;
)39 בת־קול; )41 קול גברי עמוק;
)42 שדוף — שרוף מרוח קדים;
)43 אנקול; )45 החוטים היתרים
היוצאים מן השתי באריג; )47
נהר באיטליה; )48 קפד ראשו
בצפורן מול ערפו )50 :מלאך;
)51 בסולם התווים; )52 זורם; )54
מלקוח, שלל; )57 הפריד
לשברים; )61 מטבע מן המזרח
הרחוק; )62 גפן הנותנת יין אדום
(ח); )64 גוף; )65 דומה; )66
נמצא; )67 עושה נפלאות; )69
אבן בחושן; )70 ראש מלה
בהוראת תהליכי חיים; )72
בהשאלה — תחבולת ערמה
להפיל בה אנשים; )74 סמל
למידה קטנה; )75 שמו של חדש
חשון; )77 עוף טרף; )78 סיד
וטיט; )81 שר בימי הנביא ירמיה;
)83 סור; )85 לא נגמר בשולו:
)86 עיר בארם נהרים; )88 בעליה
הראשון של מערת המכפלה; )89
הליכה בצעדים מדודים ומהירים;
)91 רשע; )93 מילת
המעטה; )95 מזלו של כסלו; )96
אלוהים; )98 צלע; )100 צעיר;
)102 תולעת אריג; )103 אמונה;
)104 גס ואכזר; )105 פרורים.

הלכתי אל הים כדי לחפש א ת
פני אלוהים
ששים על המים.
לא מצאתי אותם.
היבשתי אל השמים בתיקווה
לראות א ת קצה גלימתו.
ראיתי שהשמים עשוקים
ברקימת שימלה יפה
מקוששת באלף כוכבים וכוכב.
ואני הלכתי הביתה
כדי לכתוב כמה הברות אהבה
בעינייד.

מאוזן:

השיר נגמר, אבל הקסם שבמילים
ממשיך לפעול. ניזון מאווירת צילומי
הלילה.

מאוגד:
)1קמח נלוש במים; )2
מתכופף; )3מעמסה; )4אוניברסיטה
אמריקאית )6 :בן־אדם;
)7סוס שרותמים לו מרכבה; )8
בהמת משאות; )9הכנסה נקיה;
)12 אבל; )15 מלך ירושלים של
יורם קניוק; )16 בן חמור וסוסה;
)17 בריגדיר גנרל יהודי בצבא
הבריטי ומנהיג ציוני, על שם
ישוב בארץ (ש׳׳מ); )19 עגול
בהיר מסביב לירח (מ); )20 שיח
הדפנה; )21 לא פג תקפו (;)3,3
)23 שניים; )24 מין דבורה
פראית; )26 עשב חמוץ ששימש
מאכל לעניים; )27 שבט
בישראל; )29 קערת מתכת

גדולה; )30 ענק במיתולוגיה
היוונית; )33 התנשאות, התרוממות;
)34 עיר הרשעים באגרה
היהודית; )36 נצרב ברוח; )37
ידית, משענת; )40 חכה, המתן;
)41 אליל הכנענים; )44 הגדול
בנהרות ררום אפריקה )46 :בית
הבליעה; )47 שור צעיר; )49 עיר
חוף בצרפת; )50 עזב, נטש; )53
מין צמח שלפרחיו ריח וגונם
כתום; )54 תעלת מי שופכין; )55
מין )56 :נבדל לטוב; )58 קליפת
הענב; )59 בלעדי; )60 פרשת
דרכים; 162 שמח )63 :מתעורר;

)66 מבצע איסוף כספים בין
העוברים ושבים ברחוב, למטרה
מסוימת ( )68 ;)3,3שבר כלי; )71
כבוד; )73 משורר אנגלי לוחם
חופש (ש״מ); )76 לא כאן; )77
ברדלס; )79 פזיזות; )80 מתוך;
)82 תלמיד חכם; )84 חלק תחתון
בצואר העוף; )85 דבש נוטף)87 :
שד; )90 יהודה ושומרון (ר״ת);
)92 פרח בר פורח בסתיו; )94
גרעין קטן, חלק קטן של דבר;
)96 בן מרים המגדלית; )97 זהב;
)99 אבן טובה; )101 שוקל, מורד;
)102 זמן; )103 מספיק.

--אביגיל יגאי -

חן טרמפ לחייל
איתן ע מי חי

הדברת מדיקים

בעמ

מומחים להדברת תיקנים(נ׳וקים),ו
תולעי עץ, חוקי ספרים ובגרים,
עירפול מיוחד לארועים למניעת
יתושים וחרסים מעופפים.

1רמת־גן רוז׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־ 75־03

בשמירה ע׳ל בריאותך 11111311

לוקח זמן עד שחשים בכוח הממגנט
של ראשיד. לפעמים נדמה לי שהוא
מעסיק איזה שדון קטן במישרה מלאה
והלה דואג לשמן לו את גלגלי המוח
במשך 24 שעות״ ביממה. תמיד מפוכח,
מהיר־מחשבה, מחושב בניסוחיו. ניתן
להתמכר רק לחוש־ההומור שלו.
דוגמה: הסרט הקודם, תעודת מעבר,
צולם בעזרה ללא גבול של קיבוץ
גדות. הקיבוץ סיפק לצוות מקומות
לינה, ארוחות, מיכלזונים שתיפקדו
כ״קריף(מנוף עבור המצלמה) ומה לא.
לכל הטוב הזה היה אחראי איזה איש
בקיבוץ. יוסקה. באחד הימים מצלמים
סצינה על גשר בנות־יעקב. צריך הרבה
ניצבים ואין, אז מגייסים את כל מי
שאפשר, גם מאנשי־הצוות וגם מקהל
המסתכלים. ראשיד ליד המצלמה, צועק
מרחוק הוראות בימוי בעזרת מגאפון.
מתחילים לצלם. הסטאטיסטים המאולתרים,
לבושים כערבים, צועדים
על הגשר עם תיקים ומיזוודות. ביניהם
אחד במיכנסיים קצרים. ראשיד קולס
מיד. מה פתאום ערבי במיכנסיים קצרים?
הוא מורה לתוך הרמקול — .זה
עם המיכנסיים הקצרים שיחזור בחזרה.
שלא יעבור בפרים ׳.מישהו צורח בחזרה
— .זה יו סקה׳ ראשיד מחייר ברגע
לא צפוי בגלל כל הלחץ והאנשים
שמסביב — .יוסקה זה בסדר. יוסקה
יכול לעבור׳.

יום ראשון. טלפון מראשיד. אחרי
לילה ללא שינה כמעט וריצה על
הבוקר לאולפני ברקי לתת את חומר־הגלם
לפיתוח. מחצית הסרט מאחורינו.
אין עוד זמן לתמרן ולחשוב איר לצאת
מן החובות הכספיים. כל זה יגיע אחר
כך. הוא מודיע לי שהחליט לשנות פעם
נוספת את הסוף ולהכניס עוד דמות
לתסריט. דמות חיובית של יהודי. חבר
לעבודה של אבו־סמיר. אני מחייכת
ומודיעה לו על כך משום שהוא אינו
רואה את החיוך שלי. הוא מספר לי את
הסוף החדש — אבו־סמיר יביט אחרי
עבר בלכתו. הוא יחזור בסוף היום אל
החדר שלו במיקלט, ינעל את הבריח,
ימצא את דרכו אל המיטה. המצלמה
תיתן לעיניים שלו לדבר. פיר אאוט.

לא קל לתאר את גדולתו של סאלים
דאו. איך הוא עובד עם עצמו כל הזמן
גם כשאינו עומד מול המצלמה. משתנה
באופן מבהיל מקצה לקצה. מניע
כל שריר בגופו. מאלתר סיטואציות
מצחיקות עם כל מיני דברים שמגיעים
לו ליד. חוט־ברזל, חתיכת דיקט, פטיש.
כולנו על הריצפה. אין גבול ליכולתו.
הוא וכובע־הגרב שלו, השפם, הבגדים
של אבו־סמיר. האנשים בסט מתחילים
לקרוא לו בשמו הקולנועי. מה יכול
להעיד יותר מזה על הצלחתו להעניק
חיים לדמות שהוא מגלם? הכל כל־כך
טיבעי. דממה בחדר בזמן צילום סצינת
הסיום. הכימאי ועוזרו, הצלם ועוזרו,
נערת התסריט, התאורנים, אנשי
הארט, כולם מרוכזים בעוצמת הרגש
שמביעות הפנים של סאלים. לוקח לו
אחר־כך זמן להירגע.
שחקן מחוץ לארץ בעל אותו שיעור־קומה
כבר היה מוצף בכמות נדיבה של
תסריטים שהיו נכתבים במיוחד עבורו.
סאלים ממשיך עם שיגרת המיקצוע

הרגילה. זהו זה, הצגה בהבימה, אולי
עוד סרט עם רפי בוקאי (אזונט׳ פ1־
פ 1ל .)1אולי תפקיד מרכזי בסרט אחר
שהולך ונכתב. הכל בפרופורציה ישראלית
טיפוסית ומקוממת.

מישהו מאנשי התחנה המרכזית
מגיע. מבקש לדבר עם האחראי. לוקח
אותו למעלה אל המישרדים ומוסר
מיכתב מטעם ההנהלה המורה לנו
להפסיק את הצילומים. לא עוזרות הטענות
שקיבלנו אישור לשהות במקום
ולצלם. אנחנו מבקשים ארכה עד למחרת
בבוקר וקובעים פגישה עם המנכ׳ל
שממישרדו יצאה ההוראה. על פניהם
של ראשיר ובאשיר מסתמנים אותות
חרדה. בינתיים ממשיכים. למחרת מגיעה
למישרדי ההנהלה מישלחת קטנה
לבושה בבגדים ייצוגיים. המנהל איננו
ולא יהיה. המזכירה תוקפנית במבטיה
ובדיבורה. מ צי תו אין מקום לוויתורים.
פוליטיקה או לא, איננו יודעים מי שם
לפנינו את המשוכה, אבל הסרט הזה
יצולם עד תומו.
בסוף סוחטים בדיוק את יתרי 1הזמן
הנחוצה. עוד יום־וחצי נוספים.

יום אחרון. אוכלים צהרים אצל אבו־חסן
ביפו. החומוס הכי טוב שאני מכירה•
מאליק בידיים של ראשיד עם בקבוק
האוכל שלו. יש לו השיער הבהיר
של אמא שלו. אי־אפשר לגרוע עץ מן
המראה.
נוסעים לצלם סצינת״פתיחה חדשה
בשוק העבדים. גם היא לא קיימת בתסריט
המקורי. מוחמר בכרי, גבוה וגרום,
מתערב בין הפועלים הערבים. מכונית
מצפצפת. נעצרת. לוחית-זיהוי של השטחים
הכבושים. מתמלאת וממשיכה
בדרכה. אנחנו עם המצלמה מן העבר
השני של הכביש הראשי. עוד רגע
תגיע גם המכונית שלנו, תאסוף את
מוחמר ועוד שלושה ניצבים ותפליג
לדרכה, משאירה מאחוריה חבורת גברים
בבגדים מהוהים עם זיפי זקן על
הלחיים ושקיות ניילון, חלקם יביטו
אחרי המכונית המתרחקת.
כך יתחיל הסרט.

החלטתי לשאול אותו שאלה אחת.
איר אתה מרגיש עכשיו, אחרי הצילומים?
ראשיר.
:הרבה יותר טוב מאשר לפני
הצילומים. כי יש משהו שהיה פעם
על נייר ועכשיו אפשר לראות את זה
בתמונות וזה עובד׳.
אני• :טוב. עם המישפט הזה אני
הולכת לגמור את הכתבה׳
ראשיד. :אנחנו פראקסיים, הא?׳
אני( :צוחקת).
ראשיד. :ראית איר עושים סרט. בלי
הרבה לסחוף ולהיסחף. בום. כמו מכה
של פטיש. ויש סרס׳.

ימי הספרות הערבית בין ה־ 28 וה־ 30 בנובמבר ייערכו
בברלין המערבית ימי עיון בנושא
הספרות הערבית המודרנית. בין המשתתפים
כמה מגדולי המספרים והמשוררים
הערבים בימינו: אד1ניס,
טאהאר בן ג׳לון, פאטימה מרנסי ואמיל
חביבי הישראלי.
במיסגרת הכינוס יישמעו הרצאות,
הקראות בערבית ובגרמנית (תרגומי
ספרות ערבית) וייערכו דיונים. הוצאת
ספרים ערבית הפועלת בגרמניה תוציא
לאור חוברת מיוחדת לימי העיון ובה
ציונים ביוגראפיים של המשתתפים
ומאמרים על התיאטרון הערבי, הקולנוע
הערבי, מעמדה של האשה היוצרת
בעולם הערבי והיחסים ההדדיים בין
אירופה לבין האסלאם.

תערוכה ופרס
• בגלריה טובה אוסמן

בתל-
אביב (בן־יהודה )100 נפתחה תערוכה
ובה עבודותיה האחרונות של הציירת
הוותיקה חנה מגד.
#נאווה סמל זכתה בפרס
לעידוד סיפרות ומחקר בנושא השואה
על סיפרה סבע הזכוכית.

העולם הזה 2670

כוכבים

המודרנית מכולן

הוליווד מאמינה רק
במיספרים. לינדה
פיורנטיח דא מאמינה
בחצאיות־מיני.

היא יפה והיא מוכשרת. יש לה קול של
סקסופון באס ורגליים שנמשכות לנצח. בין
מרסין סקורסיזה(שיגעון של לילה) לאלן רודולף
(המוררג״ם. בקרוב בישראל) מה עוד יכולה
שחקנית לבקש לעצמה?
הכל. .מי שחושב שהוליווד מורידה לפנייך
את הכובע רק משום שהביקורת כתבה שאת
נפלאה ונותנת לך לשחק כל תפקיד שתחשקי בו,
הוא תמים או פתי ׳.כך אומרת לינדה פיורנטינו,
אחת התופעות הנשיות המרתקות ביותר בקולנוע
האמריקאי היום, ומי שנבחרה על-ידי אלן רודולף
לעיצוב הגברת המובילה בסירטו האחרת.
את רודולף אי־אפשר להאשים בחוסר״טעם:
בבחר ב׳ היתה זו לסלי אן־וורן המסחררת, ב־בעיקמת
הכרך — לורי סינגר המלאכית, בזיווג
משמיים — קלי מקגיליס המגנטית ועתה,
כפאם־פאטאל פגיעה ופוגעת, זוהי לינדה פיו־רנטינו.
אפשר
היה להעיף בה מבט קל בלבד לצד
מאתיו מודין באחד מסירטי הספורט לנוער, אבל
את המכה האלגנטית באמת הרביצה בסירטו של
מרטין סקורסיזה שינשן של לילה בתפקיד
הפסלת הוואמפית קיקי ברטון. הסרט זכה
לביקורות נפלאות, ולינדה הוצפה במחמאות.
פגישת הליהוק שלה עם אלן רודולף, בבר
בניו־יורק נמשכה חמש שעות, רק משום שהשניים
מצאו נושא משותף לכעוס עליו —
הוליווד. .מי שחושב שאחרי סקורסיזה נפתחו
לפני הדלתות כולן — טועה. סקורסיזה הוא
אמנם השראה מתמדת לשחקנים ואי־אפשר לחלום
על מקדם־איכוו, יותר טוב ממנו. הרגשתי
שמה שאני עושה איתו יצא פשוט הטוב ביותר
שאפשר לצפות. וכך יצא.
.כל ההצעות שקיבלתי למחרת הביקורת,
ואפילו שהיו רבות מאוד, היו בדיוק לאותו תפקיד

סיורנטינו וקארדין ב״המודרניים״
פא פאנואל ם ס1נ אחר
עצמו. בהוליווד הכל הולך רק לפי הקופה. את
ממלאה להם את הכיסים — הם מוכנים לתת לך
אוכל. אבל רק אם מדובר באותו המזון שכבר
לעסת עבורם בעבר. ואז, כשאת מרגישה כיצד
את מגרדת את תחתית חשבון־הבנק שלך, יש לך
בחירה: או שתעשי מה שהם רוצים ותהפכי
להצלחה, או שתתעקשי לעשות מה שאת רוצה
ותהיי מאושרת.״
המסקנה הישירה מדבריה של לינרה היא
שהוליווד מאמינה רק במיספרים. התסריט של
רודולף לנוודרנ״ם חיכה 12 שנה, פשוט משום
שאיש בהוליווד לא חשב שרודולף הוא נוסחה
בטוחה בקופה. ואמנם המוררו״ס אינו מצליח
להיות שובר־קופות באמריקה.
לעומת זאת, הצליחה לינדה פיורנטינו לשכור
את הרמות של פאס״פאטאל ממוסחרת, שניסו
להדביק לה. .אני אמנם פאם־פאטאל — אבל

העולם הזה 2670

פרש בודד
יום שגי הסוער (לב, תל־אביב,
בריטניה) -איש־עסקים אמריקאי
קשוח מבקש לרכוש חלקים נכבדי ם
מן העיר ניוקאטל שבבריטניה, בדי
לפתח שם פרוייקט״בנייה ענק שיכניס לו ולשותפיו הון רב. הוא
דואג לשחד א ת כל המכובדים בעלי זכות החתימה המשמעו תית,
מארגן שבוע ידידו ת ניוקאטל־ארצות״הבדית, כדי ליעוד
אווירה שובה בעיבור, וא ם יש עדיין מי שמתנגד לרעיון, הוא
שולח אליו ביריונים בדי שישכנעו אותו.
הקוץ שבאליה הוא בעל מועדון־לילה עקשן, שאינו מתנגד
אמנם לשתף פעולה עם ההון האמריקאי ולמכור א ת עיסקו
במחיר נוח, אבל אינו מוכן לטבול שדוחקים בו באגרופים. הוא
מראה לכובש החעוף מה זה נחישות־דעת בריטית גזעית וה*
תועאה היא שהתוכנית הגראנדיוזית נופלת.
אילו היתה זאת כל עלילת הטרש, אולי היה מוגבל למת עניינים
בבעיות חבר תיו ת וכלכליות של בריטניה הגדולה בלבד.
כדי להגיע לקהל רחב יותר, נוטף באן טיפור־אהבה בין בחור
אירי, העובד אעל הבריטי העקשן, לנערה אמריקאית ה מ חלק ת
זמנה בין מלערות לבין שרותים מיניים שאותם היא מגישה
ללקוחותיו של איש״העטקים האמריקאי, לפי מיעוותו.
מייק פיגיט, שזה טרט״הקולנוע הראשון שלו, ראה ודאי
הרבה סר טי ם אפלים מן הקל אסיקה האמריקאית, לפני שכתב
וביים א ת הסרט הזה, שהוא כולו מחווה לאותו ז׳אנר.
העימות בין פרש בודד לבין כל העולם הניעב נגדו אופייני

מנס: רק בלי לחץ בבקשה!
לאות ם הסר טי ם והוא משוחזר כאן בנאמנות רבה, הן בסיגנון
החזותי של הסרט, והן בעיעוב הדמויות, בקעב וב מוסיקה. זבות
מיו חדת לפיגיס בליהוק הסרט, כאשר העליח למעוא עוות בעל
נוכחות דרא מתי ת משכנעת, החל מסטינג, המגלם א ת בעל
מועדון־הלילה ה מסרב לוותר, דרך טומי לי ג׳ונס, הנבל, מלאני
גריפית, כשכירתו ה מ תפק חת ושוו בין, השירון, כמאהב עעיר
ומעפוני. פס״קול הסר ט כולל פנינה בפגי עעמה: ביעוע אוואג־גארדי
ומופלא, ברוח הג׳אז, של הימנון ארעות-הברית.

ולא כצאן
הפרמיזנים מווילגו! (הקולנוע,
תל־אביב, ארצות־הברית) -אחרי
כל סרט תעודי חדש על השואה
נדמה כי זהו זה. מיעו א ת הנושא,
אין יותר מר-לחד ש ולא נותר אלא לחזור על מה שנאמר כבר.
ובכל פעם מסתבר כי עדיין מגרדים א ת שולי הטראגדיה, ולא
חשוב כמה ייאמר בנדון ת מי ד יישאר מה להוסיף.
סירטה של המפיקה אביבה קמפנר ושל הכימאי ג׳וש ואלעקי
מתרכז בפרק מסויים אחד: ההתארגנות והניסיון למרד בגיטו
וילנה, בפי שהוא משתקף מתוך עדויותיהם של *0מן הנותרים
בחיים, מן ה מסמכי ם ומן החומר העילומי, בחלקו בוודאי
משוחזר, שנותר מאו ת ם הימים.
סיפור קורותיה של אותה קהילה מפורסמת וה שמדתה
במילחמת־העולם השנייה, זורק אור על כמה שאלות מעיקות
ומביכות שהתעוררו סבי ב השואה בכלל: האמנם הלכו היהודים
למותם כעאן לטבח! האם לא התקוממו, התארגנו, התנגדוז
בווילנה ניסו לארגן מח תרת, לגייס נשק, לקו ם נגד הנאעים
ובסופו של דבר, להעטרף אל הפרטיזנים הרוסים שנלחמו
ביערות נגד הכובש. אבל מעבר לזאת, אפשר לנחש א ת יסודי-
הנפש של מ* שעריך היה להחליט א ם הוא מאמין להבטחות
שהקרבת בודדי ם תעיל רבבות או שעדיף להתעלם מהב טחו ת
אלה, ואת הבעיה שמולה ניעבו מנהיגי המרד האפשרי, כאשר
נאלעו למסור לידי הגסטאפו אתאחד מחבריהם, כדי להעיל
א ת שאר הקהילה מ טב ח קולקטיבי שאיים עליה.

מסוג אחר,״ מספרת פיורנטינו בבוקר שלמחרת
הצגת־הגאלה של הסזדרנ״ם בפסטיבל ונציה,
שמארח את רודולף זו השנה השנייה ברציפות.
(בשנה שעברה זה היה זיווג משמיים).
סירטו של רודולף מביא את אווירת האמנים
האליטיסתים של פאריס בשנות ה־ ,20 האב־סנטריות
שלהם, החדשנות, האכסטראווגנטיות
שלהם והקסם של אירופה שגרם לאמריקאים
לנהור אליה בהמוניהם. כאן חיפשו את שיווי־המישקל
העדין בין אמנות צרופה לאמנות
מיסחרית.
כאן נקלעה רייצ׳ל היפהפיה והפגיעה לזרועותיו
של בעל דומיננטי בשם ברטרם סטון,
סוחר בדברי־אמנות, המתייחס לאשתו כאובייקט
נוסף באוסף, שעה שהיא מנסה לפרוץ החוצה,
לעמוד על רגליה כאשה מודרנית ועצמאית
ולהגשים את אהבתה לצייר ניק הארט, המנסה
להתפרנס, עד שיתגלה כאמן, כקאריקטוריסט
של טור־רכילות בעיתון צרפתי.
.רייצ׳ל היא באמת הדמות הנשית הראשונ ה
שאני מחבבת באמת, למרות שהיא שונה ממני
לחלוטין. היא נשלטת לחלוטין על־ידי בעלה,
המאמין שכל דבר בעולם ניתן לרכישה ולכל דבר
יש מחיר.
.בתוך כל החבורה הזאת של אמנים ואינטלקטואלים
היא באמת נטע זר. היא מתאמצת
כל־כך להתאקלם בסביבה זו ולהוכיח שיש לה
ערך מוסף, ורוצה להשתחרר ולהפוך לאשה

מפיקה אביבה קמפנר ובימאי גץ ש ואלצקי
ועוד ניתן כאן להיזכר באהבה הקטנה מאוד ליהודים של בני
ליטא שששו ושמחו וקיבלו א ת הגרמנים בפרחים, כשבאו לשח רר
או ת ם מן העול הסובייטי, ו א הב ת היהודים הקטנה מאוד של
הדוסים אשר לא שמחו לקבל אתהמ תנדבי ם מן הגישו לשו רותיהם,
וגם כאשד ה תקבלו לא ידעו מעולם מאין יבוא הכדור
הבא, מן האויב ממול או מבן־הברית שבעורף.
העדויות פשוטות וישירות. הס ר ט עשוי אמנם בעורה קוג-
בנעיונאלית, אבל לא העורה היא כאן העיקר, אלא התוכן.

מודרנית. ואם יש בסרט סצינה המבטאת יותר
מכל את היחסים המוזרים של שלים ונשלט בין
רייצ׳ל לבעלה הרי זאת סצינת המישכב מאחור
בתוך גיגת האמבט.
,במקור נועדה הסצינה להיות התעלסות על
שולחן־אוכל, אבל הצעתי לאלן רודולף להקשות
על עצמי ולהעבירה לאמבט. משמעותה של
הסצינה — הברוטאליות. הברוטאליות של
העסקים לעומת האהבה נעדרת מן המעמד
לחלוטין, כי הבעל מתייחס לאשתו כאילו היתה
ציור או אגרטל שרכש לעצמו.
.אילו במקום הבעל היה לצירי הצייר הארט,
ששמו מסמל היטב את אופיה של הדמות(הארט,
לב באנגלית, לעומת סטון — שם הבעל, שפירושו
אבן) ,הסצינה היתה נראית אחרת.
.זו היתה סצינה קשה מאוד לביצוע. אני
עירומה לגמרי, במעמד אינטימי שיש בו כל־כך
הרבה כאב ומול צוות־ההסרטה. אבל רק משום
שביני לבין השחקן שעיצב את דמות הבעל סטון,
השחקן ג׳ון לון, נקשרו יחסי־אמון כה הדוקים
בעבודה, יכולתי לעמור בסצינה הקשה הזו.
,אני, עצמי, לא ראיתי אותה אחרי ההסרטה, כי
אני מסרבת בתוקף לראות, ראשס׳ (צילומים
יומיים) ,אבל הצוות, שצפה בהקרנת הקטעים
בסוף יום ההסרטה, סיפר לי שרבים ממי שצפו
בסצינה פרצו בבכי.״
לינרה פיורנטינו אינה מקשה את החיים לכימאים
העובדים איתה. כולם מספרים שהיא

מוכשרת, טובת־לב וחרוצה. אבל היא אינה מקלה
את החיים על עצמה. במקום להסתופף בסביבת
האולפנים היא מעדיפה לגור במנהטן, בניו־יורק
עם חבר פרטי וזוג ציפורים, פיטר ואוררי.
.לוס־אנג׳לס היתה מביאה אותי לבית־משוגעים,״
היא מתרצת. .בניו״יורק קל מאוד
להיעלם. בלוס־אנג׳לס כולם מתערבים בכביסה
שלך. כל־כך עסוקים כעיסקי הקולנוע שאין להם
כל פרופורציות לגבי החיים בעצמם.
,קשה יותר לפתח קאריירה קולנועית בניו־יורק,
אבל הסוכנים שלי מטיבים לייצג אותי גם
בלעדי. אילו הייתי צריכה להיפגש בעצמי עם כל
הטיפוסים המציעים לי עבודה, בוודאי כבר הייתי
משניאה את עצמי עליהם מזמן.
,בסופו של דבר, הבימאים, שאיתם אני באמת
רוצה לעבוד, באים לניו יורק. ויש, חוץ מקולנוע,
כמה דברים אחרים הממלאים לי את החיים, כמו
מוסיאונים, ואנשים של ממש. כשעצוב לי על
הנשמה, כשנמאס לי להיות לבד, אני יוצאת
לפארק, ושם אין אף אחד מן הקולנוע, רק סתם
בני־אדם״.
הסכנה שאיש לא יגלה אותה בניו־יורק איננה
ממשית: היא החלה להצטלם לצד טום האלסה
בסרט חדש של ג׳ון(חוד החער) ביירום המילחסה
בבית, על חייו ועבודתו של אנדי וורהול, נושא
הקרוב לליבה במיוחד. הדבר היחיד שמפחיד
אותה עכשיו הוא חצאיות־המיני של שנות ה־,60
שלתוכן תצמיד להירחק ע ר 3ח פייגדז ₪

ה הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אוחדים...חה הן אובזרות...מה 11

א ה רו ןאבו ־ חעירא :

אריהז ״ ד:

צחקבן ־ א ה רון:

״הפוליטיקאים לא יענו .,נראה שהעניין העדתי ..אין תגובה. אני לא
לתת אישור להימורים!״ כבר לא כרכו חשוב!״ מובן להתייחס לזה!״

הספורט הלאומי בחודש האחרון היה טוטו־בחירות.
בכל מיפגש חברתי מולאו דפים רבים, ועליהם שמות
המשתתפים והתוצאות הצפויות. עלה בדעתי רעיון מטורף
שמועצת־ההימורים תיקח על עצמה את מטע״הבחירות
בפעם הבאה, תחלק פרסים למנחשים נכונה ובשאר הכסף
תממן את מסעי־הבחירות של המיפלגות השונות.
שאלתי את אריה זייף, יו״ר מועצת ההימורים, האם
אמנם הרעיון שלי מטורף.
כן, קצת.

• אתה לא חושב שהקהל ייענה?
אולי הקהל ייענה, אבל כל אחד מהם ינחש את נטיות ליבו.
הליכודניקים יהמרו על הימין והמערכניקים יהמרו על השמאל.

• נו, אז מה? העיקר שהם ישלמו כסף, שיממן את
התעמולה ועוד יישאר לסרסיס.

המיפלגה העדתית הרצינית היחידה הרצה לכנס ת ה־ 2ג
היא ש״ס. תמ״י ומיפלגות עדתיות אחרות נעלמו מן הנוף
הפוליטי. שאלתי את ח״כ אהרון אבו־חצירא, ממקימי
תמ״י, מדוע נעלמו המיפלנות העדתיות.

המשבר ב״חברת העובדים״ הוא שיאו של תהליך שהחל
לפני שנים רבות, שהרי משבר כזה אינו צומח ביום א חד.
ביקשתי לשאול א ת יצחק בן־אהרון, מי שהיה מזכ״ל
ההסתדרות בשנים 1969־ , 1971 והאחראי משום־כך גם
הוא לכל מה שקורה בחברה, כמה שאלות הקשורות
ל״כור״ ול״חברת העובדים״.
בחירות תגידי, את שואלת ברצינות או בצחוק?

נראה שזה כבר לא כל־כך חשוב. אני החלטתי שלמען הנושא
החברתי אלחם בתוך מיפלגה גדולה.

• אני לא יודעת, משהו בין שניהם.
תראי, ההימורים הם באישור הממשלה, כלומר אישור
הפוליטיקאים, ואני לא רואה אותם מעזים לאשר דבר כזה.

• שמעתי שבאנגליה זה קיים. שם מהמרים על
תוצאות הבחירות.
אנגליה זו לא דוגמה. שם מהמרים על כל דבר, אם הנסיכה תלד
בן או בת וגם באיזו שעה. כאן זה לא נראה לי בר־ביצוע, ועם־
ישראל כנראה.יצטרך להמשיך ולהתערב על ארוחות. באמת יש
לי הרגשה שהחל מה־ 2בנובמבר יהיו המיסעדות מלאות כמנצחים
(דניאלה שמי)
ובמפסידים.

• יבול להיות שהתחושה המיזרחית התמתנה?
לא. היא עדייו קיימת ובצורה חזקה, למרות שאין לה ביטוי
מיפלגתי.

• מדוע, אם ק, היא נעלמה מהנוף הפוליטי?
יש אלף דרכים לבטא את תחושת הסיזרחיות, לאוו דווקא
בצורה מיפלגתית.

•איד?

לא יודע. אצל כל אדם לובשת המיזרחיות צורה אחרת.
(שרה ריסביץ)

• מה דעתך על מה שקורה ב״חברת העובדים״?
אין תגובה.

• האם מה שקורה ב״חברת העובדים״ אינו מעיד
על סשיטת־רגל של מוסד ההסתדרות כולו?
אני לא מוכן להתייחס לזה.
כאן טרק בן־אהרון א ת שפופרת־הטלפון בכעס.
חבל. רציתי לשאול אותו שאלות נוספות: מה בדבר
אחריותו האישית של המזכ״ל לנעשה ב״חברת העובדים״;
האם סימניו של המשבר הנוכחי לא התחילו נובטים עוד
בימיו שלו; והאם אין בעצם היותה של ההסתד רו ת גם
מעסיקה גדולה וגם מגינה על העובדים, ס תיר ה שאינה
(שרה ליסביץ)
ניתנת לפתרון.

אלי דסה, העולם הזה

מאירש׳ טרית :

א ה רו ןברור :

ש דן:

..התקבת־בתע תגוו ם, מ׳ שעושהטובה ״גם אהטובסק התחיל
לטראומה לדורי־דורות!״ שהוא שלה, שלא בוא! ,,בתיאטרון רא־מיקצוע!,,

בראיון שנתנה אידה נודל לאחר ממוספי סוף־השבוע,
היא התקיפה קשות א ת גיזבר־הסוכגות, ח״כ(עדיין) מאיר
שיטרית, ואמרה שהוא יוצר אנטגוניזם בין עוליס״חדשים
לישראלים. שאלתי א ת מאיר שיטרית איד הצליח להרגיז
כל־נך א ת אידה נודל.
אמרתי רברים שכנראה לא נעים לשמוע. אמרתי ש־*95
מהיוצאים מברית־המועצות מעדיפים את ארצות־הנרית. תקפתי
את התאחדויות־העולים ונציגיהם, המוציאים את דיבת הארץ
רעה. אמרתי שאני לא מבץ מדוע יש כל־כך הרנה התאחדויות
החיות מכספי ציבור.

בעוד לוב מקימה מיפעל גדול לייצור נשק נימי, פורסמה
ב״וול ס טרי ט ג׳ורנל״ נ תב ת״ ת חקיר, המגלה כי ישראל
אינה מוכנה למיקרה של התקפת״גאזים. שאלתי א ת
אהרון ברנר, מנהל האגף לשרותי״חירום בעיריית גיב־עתיים,
מה יקרה בעת התקפת־גאזים.
התקפה פתאומית תגרום לשואה מוחלטת, לטראומה שתחרט
בלב העם לדורי־דורות. קשה לתאר את הבהלה שתשתרר באיזור
הנגוע, ואת היקף האסון: רוב האוכלוסיה נפגעת, האדמה חרוכה,
האיזור נגוע במשך שנים רבות אחר־כך.

• ומה יקרה אם תהיה התראה?

״המרכז הישראלי לבימות חובבים״ (מיל״ב) יזם כנס של
שחקנים ובימאים של להקות־תיאטרון לא־מיקצועיות,
שנערך במרכז ביכורי־העיתים בתל״אביב, כדי לנסח
אמנה ולהקים תנועה של להקות־תיאטרון. לפני חודש
חזרו נציגים א ח די ם של מיל״ב מסיור מיקצועי בהונגריה
ובפולין, ולמדו שבארצות אלה ה ה תיי חסו ת לתיאטראות
הללו שונה לחלוטין.
פניתי לישי דן, חבר ההנהלה המצומצמת של מיל״ב, מי
שהיה מקימה של בימת״תיאטרון־הגליל ומנהל בית״הספר
לדראמה של סמינר״הקיבוצים, והמקים כיום א ת המרכז
לדראמה בכפר*סבא.
האמנה זה הסכם בין השחקנים והבימאים, אנשי הלהקות
השונות, שהצהירו על התחייבות הדדית לשיתוף־פעולה ביניהם
לצורך התכנסות, סדנאות משותפות, ואפילו החלפת שחקנים בין
סדנאות.

• מה היה עד עכשיו?

• כשאתה אומר ״מוציאים את דיבת הארץ רעול״,
אתה מתכוון לביקורת?

פעם היתה תנועה, שהתנועה הקיבוצית הובילה אותה. אבל
העניין גווע.

יש ביקורת ויש ביקורת, ואני אומר לך שלעולים החדשים אין
שום סיבה להתלונן, לא סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. ישראל
מציעה ונותנת להם הרבה יותר מאשר היה להם אי־פעם ברוסיה.
הם זוכים בתשומת־לב מירבית. אני לא שמעתי על אף עולה אחד
שמת כאן ברעב או נשאר בלי קורת־גג, ובוודאי ובוודאי לא
נציגי־ההתאתדות עצמם. ציטטו באחד העיתונים את אידה נודל
שאמרה.היהודים צריכים להיות משוגעים כדי לעלות ארצה ׳,וזה
נורא.

• מדוע התעורר הצורך לחתום על האמנה דווקא
עכשיו?

• אתה בטוח שהיא אמרה את זה?
אם היא לא אמרה את זה, הייתי שמח לראות הכחשה שלה.
הייתי שמח מאוד לראות את אידה נודל בווינה משכנעת עולים
לבוא ארצה, ולא להיפך. פשוט אין להם במה להתגונן, אז הפיצו
עלי שתקפתי את העולים. אני לא תקפתי אף עולה אחד, אלא רק
את ההתאחדויות שלהם, המתלוננות כל הזמן. גם אני הייתי עולה
חדש וגם הוריי, ואני רוצה להגיד לך שאילו היה לנו * 10 ממה

הצטברו הרבה מאוד קשיים כלכליים, שמנעו אפשרות לפעילות
מסודרת. מצד שני קמו הרבה להקות, והפעילות שלהן אינה
מגיעה לידי ביטוי לפני קהל. לא צריך לשכוח שגם גרוטובסקי
התחיל בתיאטרון לא־מיקצועי.

• גם שחקני התיאטראות המיקצועיים חתמו על
האמנה?
לא. המדובר רק בחברי להקות שאינם מתפרנסים מזה.

• המדובר בשחקנים חובבים?
בפירוש לא. אם מדובר ברמת המיקצועיות של העבודה, הרי
שהכימאים הם מיקצועיים, והשחקנים עוברים השתלמויות מיק־צועיות
במיל׳ב ובסדנאות למיניהן.

• האם מישרד־החינוך שותך לנושא?

ביטחון

עליה

תיאטרון

כדי להתארגן, אנחנו זקוקים למספר שעות. זהו הזמן שאמור
לעבור מהרגע שהג״א והרשויות המקומיות יוציאו את מסיכות־הגאז
והערכות מהמחסנים, עד שאחרון האזרחים יקבל את הציוד
ויידע איך להשתמש בו.

שיש לעולים היום, היינו מאוד־מאוד מאושרים. בכלל, אני חושב
שמי שחושב שהוא עושה טובה בכך שהוא עולה ארצה — שלא
יבוא.

שאלה זו עלתה בדיון. נציג מישרד״החינוך, הד״ר דן רונן,
השתתף בכנס, אבל התרכז בהומור והתנצל על אוזלת־ידו של
מישרד־החינוך.

• אם יהיו בבתי התושבים מסיכות־גאז, התהליך
יהיה ם שוט יותר?
לא. אמנם כל מי שיימצא בקירבת המסיבה שלו יוכל לחבוש
אותה מיד, אולם המסיבות שיוצאו למכירה הן רק עזרה ראשונה־ראשונית.
טווח הגנתן קצר, ובוודאי, בעת בהלה כזו, רבים
מהאזרחים לא ימצאו את המסיכות או יגלו כי הן אינן תקינות. לכן
במילא נצטרך לחלק מסיכות תיקניות וערכות הכוללות שכמיות,
(שרה ליבוביץ)
מזרק ואבקות־מיגון שונות•

• יופי, גם אני חושבת כבה. אז בשביל מה, בעצם,
צריכים את הסוכנות היהודית?
אני חושב שצריכים להפנות את כל המאמצים של הסוכנות
ושל הממשלה כדי לבנות איכות־חיים סובה יותר כאן, וכשיהיה
טוב לחיות כאן תיפסק הירידה, והעולים ידפקו על הדלתות שלנו,
בלי שנבקש מהם.

• ומילה אחרונה לאידה נודל עצמה?
שתיסע לווינה ותתחיל לעבוד ברצינות! תאמיני לי שאין לה
(תיארה שמי)
מה להתלונן, ולא ארחיב את הדיבור על זה.

• מדוע לא תפנו לתיאטראות המיקצועיים, שיקהו
אתכם תחת חסותם המיקצועית והמינהלית?
יש להם צרות משלהם. התיאטרון המיקצועי סובל אף הוא
ממחסור בקהל וממצוקה תקציבית. בכל זאת כל פנייה לשיתוף־
פעולה נענית בחיוב.

• להתארגנות שלכם יש קשר לקשיים ב״אמנות

לא. אנו חושבים שאמנות לעם צריכה לעסוק גם באמנות העם,
(יוסי עיך דור)
וזאת הם מסרבים לעשות.

יותר ויותר צרכנים נוטשים את רשתות השיווק;
לנקניק, בשר, עופות, סלטים ומעושנים -כתובת
מרכזית אחת: תשלובת מפעלי פיקנטי. איר הם עושים את זה?
מובטחת, ואווירה -כמו שאתה

אייזב
> בשר1מ1כשו

השיווק ראוי לבישול במחבת ! בפיקנטי -כן.

על ציו גהה

מוצרי פיקנטי כשרים ומוכשרים על ידי
רבנות בני ברק. גם לבישול -וגם לצלייה. שים
לב: לא כל סטייק שאתה מקבל ברשתות

כל כך פשוט ונוח להגיע: סטייה של
מטרים ספורים מכביש גהה (צומת גבעת
שמואל) ,ממ ש מול מפעל קוקה קולה. כדאי
ומשתלם.
העלוקות משה כדש, בעליה של תשלובת מפעלי פיקנטי, ממשיך לללחום
כאנשי המס המתנכלים לו. בעוד זמן קצר עומד להופיע ספר פרי עטו
כשם ״העלוקות״ בו יחשוף שורה של גילויים הקשורים כשיטות העבודה
של אנשי מם־הכנסה. הספר יכיל 200 עמודים ככריכת כרומו וילווה
כמסמכים רבים.
צרכנות כתחום אחד החליט הציבור החלטה
ברורה: תשלובת מפעלי פיקנטי היא
הבחירה המוצלחת כיותר ככל
הנוגע לקניות כשר, נקניק, כשרים
מעושנים וסלטים.

9נקי, מבריק ומצשצח
ההצבעה עצמה נערכת במשך שנים -יום
יום -ברציפות.
הזוכה במירב המנדטים -הוא הציבור
עצמו!
הבסיס: אמון מושלם.

כשר למהדרין בהשגחת הרבנות בני ברק

פיקנטי
ה שו מ ר ,104 בני ברק

גם הסינית פיקנטית

מבריק, מצוחצח, ועם מוסיקת רקע נעימה.

עם מצע כזה -מה הפלא
שפיקנטי גורף את כל הקולות כולם?

• עד 11 בלילה
כל המוצרים־טריים, נקיים ואמינים
עומדים לרשותך יום יום כוללמוצאי שכת -עד 11 כלילה.
החנייה בשפע, מוסיקת רקע

כוא להיווכח כמו עיניך:
סינית פיקנטית חדשה -וכשרה לחלוטין
מזמינה אותך לארוחה נהדרת בטעמים מגרים. על ציר כביש גהה 100 ,מטר מצומת
גבעת שמואל, כרחוב השומר 104 בבני ברק
(מול קו ק ה קולה) ,בבניין ה שי ש
של פיקנטי, חבוייה בין צמחייה רוגעת,
הפתעה אמיתית: ארוחה סינית נהדרת,
חווייה מלאה בהנאה.

ממשיכים לזרוק כסף!
מתי שוב יתחיל הקרב על כיסו של הצרכן?
כנראה שרק לקראת החג הבא. אולי בפסח. אולי קודם.
לא בפיקנטי:

כי בפיקנטי אתה נהנה מחגיגת מחירים לאורך כל השנה כולה. שים לב לטבלת השוואות
המחירים: פערי מחירים נוראיים של עשרות אחוזים, ואפילו של 15096 מאה וחמישים
אחוזים לעומת מחירי תשלובת פיקנטי.

חזה בקר

כתף בקר חזה הודו

קבנוס

פיקנטי -איכות ואמינות
דג גרבוניה

סלט
דג במיונז

2 2 . 80

9 . 90

9 . 90

5 0 . 00

5 0 . 00

4 3 . 30

סופרסל

ג־יז

רק תשלובת מפעלי פיקנטי חוסכת לצרכן
את הפרשי פערי המחירים הדרקוניים -משום שהיא
נותנת לצרכן את המוצר הטוב ביותר -ישירות
מן התנור -לידיו.
רק תשלובת מפעלי פיקנטי מבטיחה לצרכן
את מירב הניקיון, הטריות והאיכות של
המוצר.
רק תשלובת מפעלי פיקנטי משרתת את
הצרכן -בבניין המפעלים עצמו -עד 11
בלילה ברציפות, כולל מוצאי שבת.
רק בפיקנטי, רואה הצרכן במו עיניו מה
הוא מקבל ־ ואיך מייצרים את המוצר שלו.
רק בפיקנטי מקבל הצרכן פיקוח וטרינרי
צמוד של רופא המבטיח את איכותו וסיווגו
הגבוה של הבשר.
רק פיקנטי מציע לצרכן שפע ענק של מגוון
מוצרים טעימים ־ והכל תחת גג אחד, נקי,

קו-אופ

3 0 . 50

3 7 . 40

3 4 . 00

9פיקוח וטרינרי צמוד

סופרמרקט |

4 2 . 50

רק פיקנטי מעניק לצרכן -הבוחר את
המוצר הנקי, הטרי, הכשר והמשובח ביותר ־
ועוד במחיר הנמוך ביותר.

היפרכל

פי קנ טי
חנות המפעל

1 9 . 90

2 1 . 90

1 9 . 90

1 4 . 90

נקי וכשר

מהו סוד ההצלחהי
איכות. טעם. ואמינות.

1 6 . 70

1 6 . 10

530/0 1170/0ס980/0 410/
* מחיר מירכי ל 1-ק״ג ** נכון ל11/10/88-

פערי מחירים של עד למעלה מ־>א* ( 150מאה וחמישים אחוזים!!)
קיימים כין רשתות השיווק היקרות וכין תשלובת מפעלי פיקנטי,
המוכרת את מיגוון מוצרי הכשר, הסלטים, העופות, הנקניקים
והמעושנים במחירים הנמוכים ביותר — ישירות לידיך וללא פערי
תיווך. כדאי ומומלץ. ברחוב השומר , 104 בני ברק 100 ,מטר
מכביש גהה, צומת גבעת שמואל.

הטעם ס־נ,
המחיר 3יק1ט
מנה ראשונה כבחירתך, אגרול מתוק,
מנה עיקרית לטעמך, תוספות מתוספות
שונות ומנה אחרונה כטעם של עוד.
בוא לסינית הפיקנטית עוד היום :
אתה עצמך תחוש בהבדל המייחד את
פיקנ-סין מכל מסעדה סינית אחרת שאתה
מכיר.

הסיכה: הסינית הפיקנטית היא
הסינית היחידה כישראל הצמודה
למפעל עיבוד הכשר, ונהנית
מאספקה טרייה ושוטפת של
כשרים באיכות גבוהה.

סינית חמה בביתך
רק בפיקנ־סין אתה יודע בוודאות: אתה
מקבל את נתחי הבשר הטרי, הנקי, הכשר
והמוכשר ביותר שאתה יכול לקבל.
בפיקנ-סין אתה רואה במו עיניך: כל מנה
הינה מנה שהוכנה במיוחד עבורך. אין
שאריות. לא מאתמול ולא משלשום. תחשוב
על כך.

ארוחה מלאה
לזוג רק <6שיח
בסינית הפיקנטית אתה תמיד מרוויח
פעמיים :
גם את הארוחה הטרייה והאיכותית ביותר -
וגם את הפרש המחירים הקטלני הנהוג,
ללא הצדקה, בסיניות אחרות.
תמורת ארוחה זוגית נהדרת בסינית
הפיקנטית תשלם תמיד פחות מחצי מחיר:
16ש״ח לזוג (לא כולל שתייה) בלבד.
עובדה !
מסקנה: עוברים לסינית הפיקנטית,
חוסכים, נהנים ומלקקים את השפתיים.

בתיאבון

גם זה ...וגם זה...וג 0זה...וגם זה...וגם זה ...וגס זה...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...וגס זה...ת

מיקרה זוהר
אחי איזה חברים יש לי. כל הדברים הכי מוזרים בעולם קורים להם.
דברים שבאמת לא קורים לאנשים נורמאלים. את סיפור החברה שלי
שניסתה להטביע דג באמבטיה כבר סיפרתי לכם?
הבעייה עם הסיפורים של החברים שלי היא שהם (הסיפורים) כל־כך
משונים שאף אחד לא יאמין להם אם לא יופיע ליד הסיפור שמו של בעל
המיקרה. אבל מצד שני, החברים שלי הם מספיק אינטליגנטים כדי לא
להרשות לי לכתוב את הסיפור המשונה ליר שמם. מה הם צריכים שכל
העולם יצחק עליהם?
אבל הפעם קיבלתי אישור לספר גם את הסיפור וגם את שמו של בעל
הסיפור, שהוא לא אחר מאשר חברי לעבודה, זוהר אוהליאב.
זהר עבר דירה לפני שנה ולכבוד הדירה החדשה שלחו לו כמה חברים
וחברות עציצים יפים כדי לייפות את דירתו החדשה. זוהר שמח מאוד, סידר
את העציצים היפים במקומות מתאימים ואפילו טרח לטפל בהם. טוב, אולי

ליו ר די ם ו לי הו די םבגולה
קלטת־וידיאו של שירים עבריים, שבה אפשר
1לשמוע את: יחשל׳ של זהב, דרור יקרא, האמיני
| יום יבוא, ערב בא, אלי אלי, אד1ן שלם, מחר, ערב
! של שושנים, על הדבש ועל השקץ, הללויה
ועוד, ולראות את ישראל כמו שהיינו רוצים
לראות — השדות הזרועים של עמק יזרעאל,
קצה החרמון עוטה שלג, להקת אנפות בשמיים,
שמורת דן, מידבר יהודה, המון פרחים, סבא חורש
שרותיו בטרקטור ומרים את נכדתו אל־על, קיבוצניק
יפה־תואר מערים חציר, רועה־צאן ערבי,
עכו, יפו וירושלים ממעוף הציפור, וילדים ישראלים
יפי־מראה.
מתחת לתמונות מופיעות מילות השירים בעב;
רית וגם באותיות לטיניות, כדי שגם מי שלא
:יודעים עברית יוכלו לשיר.
הקלטת הופקה על־ידי סוזאן וג׳ו ווק(בנו של
הסופר חרמן ווק) שחיו כמה שנים בארץ, ועכשיו
הם לומדים בארצות־הברית ומתכננים לשוב הנה,
! כי הם לא יכולים לחיות במקום שבו לא שרים
בציבור כמו אצלנו.

הטיפול לא היה מי־יודע־מה, אבל זה מה שהוא יודע.
אחרי כמה שבועות מת עציץ אחד, אחרי חורש נוסף מת עוד עציץ ואחרי
שלושה חודשים נשאר רק עציץ אחד. את כל אהבתו והכרת־התודה שלו נתן
זוהר לעציץ הגדול והיפה שהחזיק מעמד. פעם בשבוע (כמו שאמרו לו
המומחים) הוא השקה אותו. פעם בחודשיים הוא נתן לו איזה תמיסת־דשן,
ולפעמים, כשהיה נוסע ליומיים־שלושה, היה מבקש מהשכן הנחמד שייכנס
לדירה וישקה את העציץ. והעציץ החזיר תודה. אמנם הוא לא גדל מאוד ולא
התפתח, אבל לעומת זאת עליו הבריקו והיו בשרניים מאוד ויפים.
אלא שלפני שבוע, כשהסתכל זוהר בעלים היפים והגדולים הוא שם לב
שהברק כבר לא מה שהיה פעם. הוא החליט מייד שמה שהצמח צריך זה קצת
שמש. הוציא זוהר את העציץ הגדול והכבד לאמבטיית־שמש במירפסת ויצא
מן הבית. כשחזר, והלך לבדוק אם חזר הברק לעלים, שם לב שהעלים דווקא
איבדו קצת מציבעם. התפלא זוהר מאוד, והתחיל לבדוק היטב מה קורה. נגע
פה נגע שם ואז ירד לראות מה קורה עם השורשים.
טוב, אני מקווה שכולכם הבנתם שאחרי שנה של חיים בצוותא גילה זוהר
שהעציץ היחידי שלו, שלא מת, היה עציץ עם צמח מפלסטיק.
עם היד על הלב — כמה חברים כאלה יש לכם? ידעתי שאף אחד.

קופת־חולים מכבי. ויותר אל תשאלו אותי מה
להביא במתנה לגבר בן .40 יש לכם.

מורשת הקרב גם כן יש להם. איזו שברייה יפה?
הם לקחו כאלה במהלך המילחמות. נו, אז מה?
עכשיו יצא בהוצאת כתר ספר וקלטת — לכל
נל נושא מזכרת. בספר נמצאות כל המילים

לנו או כז בי ה ב חי רו ת

קופסת עטים לשולחן המורכבת מחמש חוליות
מסתובבות. על כל אחד מצירי הקופסה פניו של
אחד מנבחרינו(שימעון פרס, יצחק שמיר, יצחק
רבין, דויד לוי) ו ...סיבוב אחת מהחוליות יוצר
מנהיג חרש: פיו המלא של לוי ועיניו הקטנות של
שמיר, למשל, וכן הלאה וכן הלאה 1024 ,
וריאציות על נושא.
פעם ראשונה שאנחנו יכולים לשחק בהם, ולא
להיפך.
15 שקלים בחנויות למתנות.

לפלמ ״ חני ע ם
ואל ״ מי ם ( מי ל )
מה קונים לאלה? חולצה לבנה לאירועים
חגיגיים? כבר יש להם. ספר הפלמ״ח, ספר

קופסת עטים שולחנית
עשה לך ממשלה 15 ,שקל
העבריות של השירים הרוסיים שאותם ינקו עם
חלב אמותיהם, ובקלטת — יהורם גאון קורא את
השיר בעברית ו ...מקהלת הצבא האדום(לא פחות
מזה) שרה את השיר במקור הרוסי שלו. הכל
מאוספו האישי של אל״מ גדעון מחניימי ז״ל
ולזיכרו.

לאםצ עי רהומת חי ל ה
ממש בהתחלה, כאשר חוזרים במזל טוב עם
התינוק מבית־החולים, יש המון זמן, גם כי התינוק
ישן רוב הזמן, גם מפני שהאמא של האם הצעירה
באה לעזור בעבודות־הבית וגם מפני שאף אחד
לא מחכה מהאם הצעירה שתעשה משהו. אז
האמהות הצעירות קוראות. ומה הן קוראות? איך
לגדל את התינוק, כמובן.

תצלום מתוך הספר ״החודשים הראשונים״
,להתחיל למלא תפקיד פעיל בעולם־
ראיתי את כל הקלטת ונורא הצטערתי שאני
גרה בארץ. אילו לא הייתי גרה בארץ, הייתי
עולה מייד! בחיי!
מתנה נפלאה ליורדים (שיתפוצצו!) וליהודים
בגולה(שיתקרבו אלינו) .הקלטת נמכרת בחנויות
סטיסצק׳ ורצו, מותאמת גם לווידיאו האירופי
וגם לאמריקאי 59 .שקלים. בשביל ניחוח המולדת
זה לא כסף.

לגבריםמעל גי ל 40
קלטת־וידיאו בהפקת קופת־חולים מכבי. זה
נכון ש״רק״ 3000 בני־אדם עוברים מדי שנה
אירוע־לב, אבל עוד שני מיליון מפחדים ממנו.
בקלטת יש הדרכה פסיכולוגית ומעשית בכל
תהליכי השיקום והחזרה לחיים הרגילים — למי
שכבר עברו את האירוע, ובעצם, מעין הרגעה למי
שלא עברו — שאפשר לחיות גם אחרי אירוע־לב.

שקלים לבן־אדם רגיל 49 ,שקלים לחברי
ספרות מיקצועית

אתם ידעתם, למשל, שכל חודש־חודשיים
יוצא לאור עיתון בשם סטנד־קש שהוא ידיעון
בנושאי נקודות־מכירה?
גם אני לא ידעתי, אבל שלחו לי את הידיעון
הביתה כדי שאדע.
מאחר ואין לי אף נקודת־מכירה בעולם
התכוונתי לזרוק את הידיעון ישר לפח־הזבל, אבל
מתוך הרגל רע בכל זאת דיפדפתי קצת ואפילו
מצאתי כמה דברים נחמדים ומעניינים.

צריה
אמונה בחיי
מה שהבן־אדם־צריד זה קצת תיקווה
בחיים. זה הכל.
שורות אלו נכתבו אמנם שלושה ימים לפני
הבחירות, אבל ביום צאת הגליון למכירה8 ,
כבר נהיה אחרי הכל.
כלומר, כ שאתם תקראו את השורות הללו !
כבר יהיה שלום בארץ -הבטיחו. המצב (
הכלכלי יהיה נהדר -הבטיחו. לפלסטינים
תהיה מדינה -הבטיחו. משאיות הטרנספר
יהיו בתנועה מתמדת. יהיו המון דירות
חינם לחיילים משוחררים. הרופאים יקבלו
שכר הולם וגם ה אחיות והמורים. משכורת
המינימום תהיה בוודאי 1600 שקלים נטו.
הזקנים ירגישו יותר טוב והפנסיות שלהם
יהיו מכובדות מאוד. כל הכבישים הא דומים
כבר ייעלמו ולא יהיו יותר ת אונו ת
דרכים. היצוא יהיה גדול פי שלוש מהיבוא.
העלייה ארצה תשגשג. הירידה -מה זה
ירידה! הד ת והאמונה יהיו חלק בלתי-גפרד
מהמדינה -הבטיחו. וגם תהיה הפרדה
מוחלטת בין ד ת למדינה -גם כן הבטיחו.
מיכללות וטכניונים יקומו בנתניה. ועל
המשחתות הישנות יטעינו תפוחי״זהב -זה
נעמי שמר הבטיחה.
מה, זה לא קרה! אוח! שוב אכלנו אותה!
טוב, בעוד ארבע שנים שוב יהיו בחירות,
ואז נראה להם, למנוולים שמבטיחים ולא
מקיימים. זאת הבטחה!

ממש השבוע יצאו שלושה ספרים כאלה: תינוק
רנוע — מדריך עיסוי והתעמלות לתינוקות,
מאת פיטר וולקר, המבטיח שהתרגילים יעזרו
לתינוק לעיכול, לנשימה ולהרפייה(כבר?) .הספר
היה רב־זיכר בארצות המערב, וכאן הוא יצא
בספרי ליריק ומחירו 18 שקלים.
הספר השני הוא החודשים הראשזנים,
בהוצאת זמורה ביתן, מאת הפסיכולוגית הבריטית
פנלופי ליץ׳ .הצד הפסיכולוגי של הפיכת זוג
למישפחה, ההסתגלות לתינוק החדש, צרכיו
ומאוויו, סיבוכים, להיות בראש אחד עם התינוק,
להבין אותו, להתאהב בו, הכרת עולמו וכר.
הספר השלישי הוא לא רק דייסה — מדריך
לתזונת תינוקות ובו 100 מתכונים. הספר מספר
על כל שלבי הזנת התינוק, החל מהנקה ועד
להצטרפותו לארוחה המישפחתית. הפרק המעניין
ביותר בספר הוא הפרק הדן בתחליפים. אם הוא
לא אוהב את זה אפשר לתת לו את ההוא, וכר.
מאת ענת רז ואירית ששון — יעוץ רפואי של
הד״ר אתי גרנות. בהוצאת ד01 ינ.1
הערה אישית: כשהיו לי ילדים קטנים לא היו
ספרים כאלה. עכשיו כשיש ספרים כאלה, כבר
אין לי ילדים קטנים. מעניין איך הם היו גדלים
אילו היו ספרים כאלה? יש לי חשש שהם היו
גדלים בדיוק אותו הדבר, אבל אולי שוב אני
טועה.

המציא את עגל ת
השרות העצמי?
עגלת השרות העצמי הומצאה והוכנסה לשימוש
ב־ז 193 על״ידי סיל גולדמן, ירקן מאוק־להומה־ארה״ב.
בשנת 1950 פותחה ויוצרה לראשונה
על־ידי חברת _ 21א ג ר מני ה) ,עגלת
שרות עצמי המתכנסת אחת בשניה, בנפח 40
ליטר עם גלגלים בעלי מייסבים.

איך מחזירים עגלה אבודה?
5980 עגלות שרות עצמי הוחזרו לבעליהן
באריזונה ארה״ב, וזאת תוך שלושה חודשים!
ערכן הכספי של העגלות נאמר ב־ססס.5413,
רשתות ובעלי סופרמרקטים פרטיים טרחו להביא
לידיעת לקוחותיהם את מחירי העגלות, וכיצד
גניבת עגלות משפיעה על תיפקוד החנות, נוחיות
ורמת השרות לצרכן.
מידע זה הודפס על שקיות ניילון, לוחות־מודעות,
פלקטים, ועלונים שחולקו ללקוחות.
העגלות נמצאו כמעט בכל מקום: חצרות בתי-
ספר, מיגרשי חנייה, מיבני מגורים, מלונות ועוד.
ברוב המיקרים אנשים לא היו מודעים לנזק

לת השרות־העצמי
המצאה אמריקאית, פיתוח גרמני
שיכול להיגרם מלקיחת עגלה ללא החזרתה.
להערכתנו, הבאת הנושא למודעות הקהל, תוכל
לתרום רבות לשיפור המצב גם בארץ.

מרים
בנימיו׳

מזל החודש:
עקרב עלמין ועקובים מזל עקרב נחשב כמזל המיני ביותר. אנ שיו
ידועים כמי שהתחום שבינו לבינה
חשוב להם במיוחד ותופס מקום מרכזי
בחייהם. בשאלון זה יכול כל אחד לבחון את
עצמו בנושאים אלה.

האם אתה מאהב טוב?
אפשר לענות על השאלה הזו אם מצרפים
את סוג האישיות שלן עם גי שתן לאהבה
ובעיקר למין. השאלון מורכב משלוש קבו צות
של שאלות, תשובות ופירושים. אמנם
קשה או בלתי-אפשרי להשתנות, אבל אפ שר
לשנות את הגישה.
בשאלון יינתנו מיספר רמזים שיעזרו למי
שנזקק להיהפך למאהב טוב יותר.
שתי השאלות העיקריות הן: מהו סוג
האישיות שלן ואיזה סוג מאהב אתה. ענה
על השאלות בכן ולא. ליד כל שאלה כתוב
לך את התשובה.

האם תשנה מקוס״עבודה תמורת שכר
גבוה יותר!
אתה טוב בשיכנוע אנשים!
האם הכרת הציבור חשובה לן!

• קבוצת ה שאלות ב
האם אתה יודע לשמור על יחסי ם טובים
ושקטים!
האם אתה נוהג זהירות בכס פו!
האם אתה מרבה להתייעץ בחברין!
האם אינן אוהב לומר לאנשים מה לע שות!
האם
זה משנה לן שרוב האנשים אוהבים
אותן!
אתה מעדיף להיות בחברה מאשר להיות
לבד!

• קבוצת ה שאלות ג־אתה
מעדיף להיות צופה מהצד ולא לה יות
מעורב!
האם יש לן אבחנה טובה לאנשים!
אתה מעדיף להתחבר לקבוצה קטנה
מאשר לחברה גדולה!
האם אתה ביקורתי כלפי עצמן!
האם אתה נמנע מללבוש בגדים צמודים
לגוף!
מנה את התשובות החיוביות ומלא א ת
המיספרים.

• קבוצה א קבוצה ב
קבוצה ג
בחר בקבוצה שבה יש לך ארבע תשובות
חיוביות או יותר. אם יש לן למשל יותר
מארבע תשובות חיוביות בקבוצה ב׳
ובקבוצה ג׳ -אתה טיפוס ב׳ ,ג׳.
אם בשלושתן יש לך יותר מארבע תשו בות
חיוביות אז אתה טיפוס א׳ ,ב׳ ,גי. זה
אומר או שאתה מאוד מאוזן או שלא היית
לגמרי מציאותי במתן התשובות ואז בדוק
שוב.

תשובות

• קבוצת שאלות א

מחליט החלטות ולוקח על עצמו את
האחריות לגביהן. מין ותשוקה חשובים לן,
אבל אתה לא מספיק רגיש. אתה חסר־סבלנות
ולא שקט. נסה להירגע. זה יכול
לעזור לן.

9קבוצה ב־הטיפוס
האוהב והתלוי
אתה עדין, חם, נוח. חשוב לן שבן־הזוג
יהיה מרוצה. תהיה מאוד מדוכא ועצוב אם
לא יהיה בסביבה מי שיאהב או תן. אתה
צרין להימנע מלהפון את נשוא אהב תן
לאידיאל.

קבוצה ג־המאהב
המרשים והשמרן
אתה אוהב ומכבד את בן-זוגן, אן קשה
לן להיות ממש מעורב ריגשית או לבטא רג״

הא 13אחה מאה!]
דו תע ודומיננטי א;1
שמו* טיפוס אוה1נ 1 וחלוי או אול׳ אחו
ס חו[ מ בו ל ב לי<

9קבוצה בי 3 +
הטיפוס הזהיר והאוהב

שות עמוקים או חיבה. לפעמים אתה קצת
אדיש ומרגיש לא בטוח.

אתה מעריו את האהבה ואת החופש, לכן
לוקח לן הרבה זמן למצוא את מי שמתאים
לן. אתה סבלן ורגיש. תד אג שהסובבים
אותך יכירו א ת החום והלבביות שמטת-
תרים מאחורי חומת האדי שות שאתה לו בש.

קבוצה א +ב
הטיפוס התובעני והתלוי

• קבוצה א 3 +
הטיפוס המקסים והשולט

גם הנשים וגם הגברים מהטיפוס הזה
למרות שאתה אוהב לקחת את השילטון,
• קבוצה א
נחשבים כמתפרפרים מטיפוס קזנובה. אתה
אתה חושש מאוד להיעזב ולכן אתה מאוד
האם יש לן כושר-מנהיגות ואתה מסוגל
נוטה לאהוב ולעזוב. אינן מסוגל להיות אינ מנסה
לרצות את בן״זוגך. רגע אחד אתה
להוביל אחרין אנשים!
הטיפוס הדומיננטי
טימי וליצור קשר עמוק. טוב היה לוא הצ קשוח
ומיד אחר־כן רן. זה קצת מבלבל את
האם אתה מכין לעצמן תוכניות לטווח
לחת לשלוט בעצמך.
מי שחיים אי תן.
ארון ואף מקיים אותן!
המאהב הדורש והתובע. עקשו החלטי,

4 י הסכנה מתאונות נמשכת. עליכם להיות שימו לב למכשירים שאינם תקינים. אחם עלולים
ר־ 3עד ה״ 5לא יהיו נוחים. תחושו עייפות,
צריך לנלות שתות וזהירות בכל הקשור לעבודה.
לסבול משיטפונוח בבית. וזה יכול להיות הנורם.
מאוד זהירים בדרכים. סכנה נוספת בעיקר
בדידות והרגשת־דיכאון. מקשים עליכם יש לכם יותר מדי מתחרים. עמיתים לעבודה מנבדאי
להעלות אח השטילבנות
מזל טלה קשורה
מכל עבר. אין לכם די
סים להילחם מאחור• ובבמקום־העבודה
חים.
לאלימות
שמקורה בג כם
ולהוציא מכם את העתמיכה
מבני-מישפחה
צפויה מתיחות. חרשים
ברים. צריו להימנע
בודות המעניינות והיוקר־ומידידים.
אינכם מצ סבם
יותר מדי. מותחים
מלהיקלע לחברה לא־ליחים
לשכנע אתה חיות.
כדאי שתהיו בקשר
ביקורת ויש מ׳ שמנסה
מוכרת. בעיות בריאו אנשים
שעימם אתם
צמוד להנהלה ולסמונים
לקחת מכם תפקיד א!
תיות שלכם או של
במגע, ואלה מעמידים
נד 3וב־ 6בחודש תצטרכו
קרובים ב־ 3עד ה־5
עבודה. ה־ 2בחודש יכול
אתכם במצב מאוד לא
להיות מליצי־יושר של
להפתיע לטובה. יתכן שבחודש.
בתחו ם הרו נוח.
ב״ 6בחודש הופע־עצמכם,
בתחום הרומאנטי
מאנטי המצב הרבה
תקבלו סכזם־כסף או שה—
יחסים, שהיו פחות או
תכם מושכת ולא יוכלו
21בדצמבר •
יותר טוב. ונוס במאז לסרב
לבקשותיכם. יש
משכורת תהיה ובוהה 15133223611
;21נ י וניי ־
יותר מנותקים. מתחילים
19 בינ ו אר
יטפ בג ם

) כ לחזור לעצמם. עכשיו נוצניים
מזמן לכם היכרו מהמצופה.
נסיעה ב־5
נטייה להבטיח לכם
בחודש עלולה לסכן אחכם ואם אתם לא
יות חדשות, חידוש קשרים שנפסקו וחוויות
בקלות ולא לקיים. בני־הזוג ינסו להדק את רים תנאים חדשים וטזבים יותר. לפנויים אפשרות
קצרות אמנם, אך מאוד מענגות ומרגשות. מוכרחים לנסוע — בדאי שתישארו בבית
להתחיל בקשר חדש דרך מקזם־העבודה.
הקשרים ולפנויים יש סיכוי לקשר חדש.

אתם והוים מעליה בפופולריות שלכם. מי המין פגישה מ שמחת ומפתיעה ב־ 2בחודש. מי פגישה
מיקרית ב־ 2בחודש תפתח תיב ת
מצב־החח משתפר. ח״ החברה שלכם טובים
השני שמים לב אליכם ומחפשים ררכים להת שהו, שאותו לא ראיתם מזמן, חוזר או מפ פנדורה.
געגועים למה שהיה, ואשליה שה יותר
לא מאפשרים לכם להיות לבד, חברים
פעם אפשר לחד ש יח תיע
בביקור, מעלה את
באים, מתכננים תוכניות
קרב. קשרים מן העבר
מצב־הרוח ומשפר את
צפים ועולים מחדש. גם מ׳
סי ם על ב סי ס אחר. זו משותפות
ולכם לא נעים
ההרגשה. בעבודה זהו
שנשכחו יזכירו אח עצמם
הי אשליה ורצוי שלא
לסרב, ה־ 6וה־ 8אינם היזמן
לא נוח. עליכם
וילחצו עליכם לחרש עילהתחיל
עם כל זה. הב מים
שלכם. אבל בשאר
מם את היחסים. אין זה
לקבל מרות מאד ם ש ריאות
לא טובה בין ה־השבוע
תזכו לשבחים על
מתנהג אליכם בצורה
הזמן לסכן קשרים קיימים,
עבודתכם, יציעו לכם הצ3ל
5-בחודש. יתכן
די פוגעת. עדיין לא
משום שצעד כזה עלול
עות מושכות ומענ״נזת.
שמדובר בבריאותו של לשנות הזמן הגיע להביא לניתוק פתאומי
כרגע לא כדאי לחן בשכר
מישהו מבני־המישפ־וסופי,
בתחום הכספי
מקום, ואם אתם חוש*
חה. קשרים עם ארצית
בפרט. ובנושאים כספיים
20בינואר -
מצבכם ר׳ קשה. יש צורך

בים על כן, המתינו
אחרות יביאו לרעיון
בכלל. בעוד זמך מה מענר
22באוקטובר
18בפברואר
22בנובמבר
לאתן מחדש אח ענייניכם
כחודש. מצבם הבריאו חדש.
יתכן שבקרוב
דכם. מבחינה זו, יהיה חזק
הכספיים ולהחחיל לחסוך. ה־ 6ש 1נוקשים
תי של הורים מבוגרים עלו״>> 1רר בעייה.
תסעו למקום שעליו לא ח שבתם. זה יהיה
יותר. באשר לתחום הכספי — זהו שבוע לא נוח.
מאוד על שמירח דיאטה. אתם נוטים להשמנה.
ברומאנטיקה צפויות היכרויות חדשות.
קצר ולא״מתוכנן, אן מאוד מרענן וחשוב.
ההוצאות נחלוח יותר !ההכנסות מאכזבות.

וד 3וה־ 4בחודש יהיו טובים יותר. יתכן שתצטרבמקוס-העבודה
המצב קצת מבולבל. שינו א
ת ם עייפים, מרגישים חולשה ונוטים לח קשרים. שהיו חזקים, מלהיבים ומסעירים בחורש
יים, שאינם קשורים ישירות אליכם, מש כו לשנות מקום במפתיע. אולי לצורך עבודה או
לות במהירות. זהו חודש רגיש וכדאי שלא האחרון. ממת״מים לפתע. אחם חוזרים לחיים
פיעים על העתיד ה־מנורים.
חרבו לבלות בסנורמליים
יותר ומחדשים
תזלזלו בכל מה שנוגע
מיקצועי. יתכנו חילו ביבה
שאינכם ח״ם בה
את הקשרים הישנים, הבלבריאות.
תוכניות לא
פים של הממונים. כרגע
בדרך כלל. ה־ 5בחודש
טוחים והטובים. במקום־
כל־כן יוצאות לפועל,
ממש מסוכן. אל תיקחו
זה מעורר דאגה, אן
העבודה היחסים מתוחים,
ואין מה לדאוג או לכ יתברר
כחיובי עבורכם.
סיכון בדרכים או בכל דבר
מישהו עושה לכם אעוס.
תנאים חדשים
שיכול לגרים לבעיות. ה־6
מוטלת עליכם המון
צדק. לאחר שה שקעחם
נוצרים בשטח ולא
עבודה. אינכם מספי ער
ה־ 8בחודש מראים על
את כל הנשמה בפרוייקט
תהיה ברירה אלא להס קים
למלא את כל ה הפתעה
נעימה בתחום
תגל ולהשלים עם כן,
חשוב, מנסים לקחת מכם
הכספי, יתכן שתקבלו ידיהתחייבויות
המוטלות
את הפירות. תצטרכו להימה
שיותר מהר. נסיעה
עליכם. אינכם ח שים
עה על העלאה בשכר או
לחם על זכותכם להשתייך
לחו״ל צפויה בקרוב, אן
19בפברואר
} 2בנו במבר ־

ב 22 20בדצמבר
20במרס
__ כל־כן טוב וחייבים
שחהנו מסכום־כסף שי־

קודם לכן יש לסיים את
לפרוייקט שבו מחבר.
.22בספטמבר
לטפל גם בבגי״מישפחה שאינם בריאים.
נ־נך־־גוזדכרז״סקיר הכסף בטעות. אל תשמחו
נסיעה לחדל צפויה בקרוב, אך זו תהיה קצרה
אי ההבנות בנושאים כספיים. עדיין המצב
בתחום הרומאנטי -חגיגה בימים אלה.
אינו ב שליטתכם וההכנסות אינן מספיקות. ולא בהכרח תצליחו לר,שי 1בה את המטרה.
מוקדם מרי ושימרו בצד כספים שם ניעים אליכם.

1וווו!

סוס1

תאזנ״ס

ת^ותיס

קשת

הורוסהוס

(המשך סעמוד )9
למצוקת המקום, שמחמירה כבר כמה
שנים. ככה זה ביפו.
שקט במקום. אנשי־האבטחה במרי־ ;
צה׳׳ל קוראים עיתון מהשבוע שעבר• !
המבוגר מהם, הנראה כאיש־מילואים| ,
מעיין במוסף־נשים ואומר לחברו ״מוח
עגל ברוטב״ .אצל השולחן ממול יושב
צעיר, ומאתר עבור תועי הדרך לאיזה ן
קלפי שובצו.
בקלפי 872 תור קטן. ישיש, שיושב )
ליד הדלת, מקפיד לסגור אותה אחרי 1
כל מצביע שנכנס. בחורה צעירה,
השתתפות ראשונה שלה, כנראה! ,
בבחירות, תוהה בקול רם אם האנשים
שעומדים לפני הדלת אכן מחכים על־מנת
להצביע.
החצי הגברי של זוג מבוגר מציע לה
לשבת, מבטיח שהתהליך אינו אורך
הרבה זמן, אבל אורך זמן מה. היא
שואלת משהו, והוא מהסה אותה
בהגבהת קול, פונה לנוכחים לאישור
ואומר :״אסור לדבר על זה, נכון? שלא
יהיו בעיות, זו תעמולת־בחירות״.
מסתבר, ששאלה מה בדעתו להצביע.
תחת להסגיר את סודו הוא אומר
לבסוף :״אני הולך על כל הקופה,״
ומחייך בשביעות־רצון עצמית. אשתו,
גברת כבדה בשימלה ירוקה וב־מישקפיים
עבי־זכוכית מודיעה שתיטול
את הפתק הראשון שיתגנב
לידיה, כי מה זה בין כך ובין כך משנה
הרבה?
בחצר מפצירה אשה מפורכסת
במכרה צעירה :״בחייאתק, תגידי את
האמת, איזה פתק שמת?״ הצעירה
משתמטת.
ליד השער מישמרת בשחור. ארבעה
אברכי־משי בקפוטות שחורות, פניהם
מעוטרים זקנים, ותצלומי הבאבא־סאלי
על מיקטורניהם. צעיר כרסתן
לידם מנהל ויכוח, וטוען שהכל רק
שטיפת־מוח .״אתה, את הבת שלך עוד
תיתן לערבי ״,מתנצח איתו איש שיחו.
ממול, ברחבה המיסחרית הזעירה,
דוכן של הליכוד. הליכוד עושה בשעת
צהריים שקטה זו הרבה רעש. מוניות,
נושאות שלטי־בחירות, מגיעות ונוס־עות.
ממכונית אחת, שדלתה נפתחת,
בוקע הג׳ינגל הימני בקולי־קולות.
במערכת־הבחירות הקודמת היתה שכונה
זו אי של בוחרי מערך בסביבה
ימנית.

• . 15.00 שפת הים.
בשפת־הים של תל־אביב

איו

שום פעילות מיוחדת. אולי קצת יותר
אנשים מאשר ביום חול, אבל הרבה
פחות מאשר בשבת. כל מי שנשאל
אומר שהוא כבר הצביע, ואחרים גם
התנדבו להגיד בעד מי הצביעו. מה
קרה לבחירות החשאיות?
אני מצטרפת לקבוצה של אנשים
צעירים, הנראים נהנים, ושואלת אותם
אם כולם הצביעו אותו הדבר. אומרים
לי שיש ביניהם מהליכוד ומהמערך
ומפ״ם, וגם אחד מפד״ל. עוד אומרים
לי שעד היום היו ביניהם ויכוחים, אבל
היום הכל נגמר. עכשיו מחכים לתוצאות,
ולכל אחד מהם יש עוד כמה
שעות של תיקווה.

• . 15.30 רחוב בתל־אביב.
זוג תיירים משוודיה יוצאים ממלון
סיני ברחוב טרומפלדור. אני שואלת
אותם אם הם יודעים שבארץ נערכות
היום בחירות. הם אומרים שהם יודעים,
והם מאור מקווים ש״הטובים״ ינצחו
בבחירות, כי חבל על מרינה עם כל־כך
הרבה שמש.
מה השוודים האלו מבינים?
• .16.00 קלפי מיספר ,83 בית־ספר
״שימעוני״ בגיבעתיים.
קילוח בלתי־פוסק של מצביעים.
״עדיין לא החלטתי מה אצביע,״ אומר
אחד הממתינים.
ואכן, כשתורו מגיע, הוא מתעכב
בתא הקטן שעה ארוכה, ער שמי
שממתין בתור כועס. הוא ממש צף,
אומר הכועס בפליאה.

*1גי ם
:שפת־הים: חג ל ד מו ק ר טי ה וחג ל מ1־11־1־
אתה מוצא את הרבדים האלה, תמיד
אתה מפרסם דברים, מאיפה אתה מוצא
אותם?״
שחורי משיב :״הדוברת אמרה שאתם
מעדיפים גשם.״
פרס :״המערך רוצה הצבעה גדולה.
למערך אין מצב־רוח, רק לעיתון הארץ

• .17.45 מטה המערך.
עזר וייצמן יושב בלישכתו עם חבר־יועצים.
שימעון פרס מגיע אחרי שבחר
בקלפי ברמת־אביב. לפניו מוגשת
ארוחת ערב דיאסטית: לחם, גבינה
לבנה, גבינה צהובה, לבן, מלפפון ירוק.
צוותי־טלוויזיה נכנסים לחדר ופרס
אוכל ומצטלם. אף פירור אחד לא נפל
על השולחן. הכל מתוכנן.
לעוזרו אורי סביר הוא מעביר פתק
ואומר :״תן את זה לחיים. הכל אני צריך
לעשות לבד, הוא לא יכול להסתדר
לבדו?״
ההצגה מול המצלמות נמשכת. ויי־צמן
ופרס מנהלים ״סמול־טוק״ אל מול
המצלמות והעיתונאים.
לאילן שחורי מהארץ, שמעז לשאול
איזה מזג־אוויר מעדיף המערך ביום־
הבחירות, עונה פרס בכעס :״מאיפה

• . 18.00 מטה המערך.
ניסים זווילי נכנס אף הוא ללישכה,
מדווח לפרס על מהלך יום־הבחירות,
מחליף חוויות עם כתב־הטלוויזיה אורי
גולדשטיין על שרותם הצבאי המשותף
בצנחנים.
וייצמן פונה לפרס :״המפקד, אני
הולך לנוח. כדאי גם לך״.
פרם משיב :״כן, הדור הצעיר צריך
ללכת לניח.״
וייצמן לזווילי בדרכם אל מחוץ
ללישכה :״חבר שלי יגיע בערב עם
בקבוק ויסקי. אמרתי לו שאתה הראשון״.
פרס
עולה לקומה השלישית, נכנס
לחדר קבלת הנתונים, מעיף מבט
בלוחות על גבי הקירות, מראה התעניינות
מנומסת, מחליף כמה מישפטי

נימוסיו עם יושב־ראש מטה האירגון,
בייגה שוחט, ויורד למכוניתו
הממתינה. בדרך מספיק להשיב על
כמה שאלות שמפנה לו כתב־הרריו רזי
ברקאי, ומפלגי במכוניתו לנוח.

. 18.30 מטה המערך.
אברשה טמיר מגיע לבית המיפלגה.
נימרוד נוביק עושה דרכו למלון דן שבו
מתחילים להתקבץ העיתונאים הרבים
וצוותי־הטלוויזיה.
באולם, שבו יתכנסו לשמוע את
תחזית תוצאות הבחירות, נערכת בדיקה
ביטחונית קפדנית.

• . 19.00 מטה הליכוד.
עיתונאים מתקשרים עם המערכות.
צלמים תופסים מקומות טובים באמצע.
אנשי-הביטחון מסתובבים בהבעת חשיבות
עצמית. פעילי־הליכוד סוגרים
פרטים אחרונים. מעט תומכים מתחילים
להתגודד ליד המחסומים שבכניסה
למצודה, מקווים להיכנס.
במכשירי־הטלוויזיה משדרים ברצף
את שידורי־התעמולה של הליכוד.
במכשירי־טלוויזיה אחרים, המוצבים
מסביב לאולם הגדול, משדרים את
שידורי־ישראל הרגילים. המזגנים עוב־

דים בעוצמה מלאה ובאולם, בינתיים,
קר למדי.

• .19.00 מטה ר״ץ.
פעילים מעטים. אווירה נרגשת.
אולפן־הטלוויזיה מוכן. התרגשות גדולה
בקשר לפתקי רצ, הכתובים רץ. דדי
צוקר נרגש מאוד. מודיע לכל
העיתונאים כי גם אלה ייחשבו כפתקים
כשרים.

• . 19.30 מטה המערך.
בהירה ברדוגו, דוברת הסיעה
בכנסת, מתכסת עצה עם משה תאומים,
יועץ־התיקשורת של פרס, כיצד לסדר
את מקומות הישיבה, מי יישב איפה
והיכן, מי ליד מי, מי עלול להיעלב,
אשה של מי מסוגלת לשבת בחברתה
של אשתו של, וכן הלאה.

• . 19.40 מטה התחיה.
מיסדרון צר, ומשני קצותיו חדרים.
בחדר הראשון יוסף ביגון ואשתו, נחמה.
אליקים העצני מגיע, גרעון שפט מחייך
לכל עבר. ההרגשה חגיגית, שמחה.
החדרים הקטנים מקושטים בפרחים,
רבים לובשים חולצות לבנות. מדברים
על שישה מנדאטים.
ביגון נראה משועשע. .התיישבנו
סוף־סוף,׳׳ הוא אומר ,״ועכשיו אנחנו
יושבים במדינה שלנו ״.אשתו מונה את
מעלות התחיה .״אנחנו בעד ארץ גדולה
שתוכל להכניס אליה את כל העולים
החדשים שרוצים לבוא,״ היא אומרת
בחמימות כובשת. .וחוץ מזה, בתנועה
הזו יש הרבה חברים טובים שלנו״.

• .20.15 מטה הליכוד.
נאגלה ראשונה של סנדוויצ׳ים.

• .20.30 מטה מס״ם.
בניין ישן, אווירה של קיבוץ. מעט
אנשים וכולם חביבים כל־כך, מיזנון
שנראה כמו מועחן־חברים, וכריכים
עם גבינה לכל מי שרוצה.
הדובר, דני פלג, עורך רשימה של
תקריות שאירעו במשך היום: בקלפי
מיספר 434 בתל־אביב נעלמו כל פתקי
ההצבעה של מפ״ם. העניין טופל במהירות.

הצבעתו של צבן עוכבה למשך
חצי שעה. הוא הגיע לקלפי שלו בלוויית
צלמים, ושוטר מקומי עיכב אותם.
רק אחרי התערבות הפיקוד העליון
במישטרה הותר צילומו כשהוא מצביע.
התרגשות־מה כשמגיעות תוצאות
הצבעה בקיבוצי השומר הצעיר 75
מתושבי הקיבוצים הקטנים הצביעו
למיפלגתם, וזה ממלא את לב הפעילים
כשימחה רבה.
חייקה גרוסמן מגיעה ומטפסת אל
הקומה השניה. שם, בחדר קטן, יושבים
ראשי המיפלגה.
התחושה הכללית: צניעות חביבה,
ירחמיאלית מעט, נעימה, שונה לחלוטין
ממה שקורה במטות האחרים.

מרגליות ות עוותו עול ויקטור־ במיסעדתה

• .20.30 מטה המערך
פרס חוזר משעת המנוחה, מגיע ישר

ג־^זגייב־גך־׳ר\ר
מתחיל להתמלא. עיתונאים ישראלים
לחוד, עיתונאים זרים לחוד. ההפרדה
מעוררת מהומות. צלמים לא מורשים
להיכנס לאולם. להם מוקצה שטח מיוחד.
אפרים
זינגר, מזכיר המישמרת הצי

(המשך מעמוד )35
למלון דן ועולה לסוויטה שהוכנה עבר
רו בקומה השלישית, חדר .352
אחריו מגיעים, בזה אחר זה, עוזי
ברעם, הפרופסור דן מיכאלי, יצחק
רבין, משה שחל, חיים רמון ואשתו
פנינה.

במסה אווירה טובה. עיתונאים שותים
קפה, פעילים אלגנטיים מסתובבים
בחיוך. אמנון רובינשטיין יושב
בחדר קטן ושותה ויסקי מכוס־קפה.
משה עמירב, בחליפה ובעניבה, אומר
למישהו כי שיעי תקבל שני מנדא־

לאוזן, מאושר מעצמו.

• .21.45 מטה הליכוד.
המועמדים נקראים ברמקול אל
הבימה .״מועמדים עד מיספר 50
מתבקשים לעלות לבימה.״ הקריאה

השידור בטלוויזיה. אני מבקש לשמור
על השקט ולקוות״.
התוצאות של מידגם־הטלוויזיה
מוקראות. אבל כבד יורד על כל הנוכחים.
ברעם מרכין ראש. וייצמן שומר
על הבעה קפואה. נבון ויעקובי מנסים

• .20.35 מטה הליכוד.
מרים תעסה־גלזר, מועמדת מיספר
,49 מגיעה ותופסת מקום בשורה השניה
למטה, מאחורי העיתונאים. הבימה
עדיין ריקה ומסודרת. עליה שולחן
נשיאות ולידו מקומות שמורים. לפי
הסדר מימין: אהרון אבו־חצירא, מרדכי
בן־פורת, אליהו בן־אלישר, אליעזר
קולס, דויד מגן, פינחס גולדשטיין,
אברהם שריר, אריאל שרון, משה ארנס,
יצחק מודעי, יצחק שמיר, דויד לוי,
חיים קורפו, משה קצב, משה ניסים,
גירעון פת, יגאל הורוביץ, רוני מילוא,
מיכאל דקל, אהוד אולמרט.

• .21.00 מטה צומת.
החמ״ל מלא בעיתונאים ובצלמים.
כולם מצטופפים. ליד הטלוויזיה. רפול
איננו, הוא נסע לטלוויזיה ויחזור לקראת
חצות.
בחדר חיצוני יושבים כמה פעילים
עייפים, וצופים שם בטלוויזיה. אשה
לבושה בבגדים ירוקים, ועליהם סימלי
הסיפלגה, מביאה שקית־גרעינים. הכל
מפצחים בעצבנות.
בטלוויזיה מתחיל חיים יבין בשידור
המיוחד. .נו, מה הוא מושך, שיגיד
כבר!״ רוטנת אחת הפעילות.
.שיגיע לעניין או שנרביץ לו!״ אומרת
אחרת.
כאשר מגיע סוף־סוף יבין לחיזוי
מיספרי המנדאטים, ואומר כי למולדת
יהיו שני מנדאטים, נשמעת אנחת־דא־גה,
ואחת הפעילות מפליטה :״לא!״
כאשר מנבא יבין לצומת שני מנדא־טים,
משתרר בחדר שקט של שימחה
כבושה, אם כי אחת הפעילות מנסה
להתלונן.
גם בצומת אין הפתעות. כפי שחזו
הסקרים, כך גם קבעה תחזית הטל־

.21.15 מטה הליכוד.
האולם מתחיל להתמלא במי שזכו
בתג יקר־המציאות המקנה את אפשרות
הכניסה, אלה בעיקר קרובי־מישפחה
של מועמדים ועוזריהם הקרובים.
הבימה עדיין ריקה לחלוטין. סמל
הליכוד, העשוי כולו פרחים־פרחים,
בצבעי כחול ולבן, מתחיל לנבול.
השר משה ניסים מגיע לאולם, מזוקן,
מתאבל על מות אמו, בחליפה שחורה
שסיכת־הליכוד מוצמדת לדש ה־מיקטורן
שלה, עומד באחת השורות
האחוריות.
דויד מגן מגיע גם הוא ולוחץ ידיים.
מיכאל דקל מנופף לפעילים לשלום
ומחייך.

ביני ונרוב במטה מפי מודאג, אמנון רובינשטיין עוורוה ויסקי
עירה אומר לרמון. :אנחנו השניים היחידים
שמחייכים. אתה בטוח בפנים,
אני בטוח בחוץ״.
משה תאומים. :הקמפיין שלנו היה
טוב יותר פי שלוש מזה של הליכוד.
התשדירים הטובים ביותר היו של רבין
ופרם. הציבור עייף מגימיקים. התשדיר
הטוב ביותר של הליכוד היה של בני
בגין. הנאום של שמיר היה הגרוע
מכולם.
.הקמפיין שלנו ושל מפ׳ם היו האפקטיביים
ביותר. מבחינה אמנותית
היה הקמפיין של חד״ש הטוב ביותר,
הוא גם יניב פירות בעתיד.״

.21.20 מטה ר״ץ.
התרגשות גדולה. רן כהן. :אני לא
אופטימי ולא פסימי. עכשיו אני קר
לגמרי״.
אלוני. :אני מאוד אופטימית״.
בחדר הקטן והצפוף, שחציו האחד
אולפן־טלוויזיה וחציו האחר גדוש
בעיתונאים, מתנהלת מילחמת־כסאות
אכזרית. כסא שננטש, ולוא לדקה,
נתפס במהירות.

טים, והוא לא דואג לה. .אני דואג למערך,״
הוא אומר.
רובינשטיין, במצב־רוח נינוח, אומר
כי השנה היתה שנה רעה לשינוי. .ר״ץ
מאוד פופולרית,״ הוא אומר. .קיוויתי
שנזכה ביותר מנדאטים, אבל הסקרים
מנבאים לנו רק שניים. אני חושש
שהפיגוע האחרון נתן מכה גדולה
למערך. פיגוע בכל מיקרה זה דבר
איום, אבל בעיתוי הנוכחי זה היה נורא.
כאשר אש״ף רוצה למנוע פיגועים, הוא
יודע איך לעשות זאת״.
רובינשטיין אומר שהוא שלו ורגוע
וכי הספיק אף לנוח ביום־הבחירות.
.ישנתי שעתיים אחרי־הצהריים. בפעם
הראשונה במשך חודשיים״.
בתחזית הטלוויזיה מאושרות נבואות
הסקרים בקשר לשני המנדאטים.
בשינוי אין הפתעה גדולה.

.21.25 מטה הליכוד.
מגשי־עוגות עוברים באולם. הלחץ
האנושי גובר. הכיסאות מתמלאים,
המבטים מופנים חליפות אל מירקעי־הטלוויזיה
ואל שעוני־היד.

.21.18 מטה המעיד•
.21.30 מטה תנועת־המר־

חנן עזרן מתכונן לשידור. האולם כז״שינוי.

.21.30 מטה הליכוד.

ועלייתם של האישים מזכה אותם
במחיאות־כפיים. המתח גובר. בשלב זה
כבר מלא האולם מפה לפה, גם במעברים.

.21.35
מטה הליכוד.
יעקב אחימאיר לובש את המיקטורן
ומתכונן לשידור הראשון ממטה הליכוד.

.21.40
מטה הליכוד.
בנימין(״ביבי״) נתניהו מגיע, יוצר •
פקק במעבר וזוכה במחיאות־כפיים
קצובות ונלהבות. הוא מחייך מאוזן

.21.50 מטה המערך.
מהרמקולים הרבים, הפזורים באולם,
בוקע הג׳ינגל של המערך, מלווה
במחיאות־כפיים.

הבימה עדיין ריקה מאדם, מוארת
היסב, מקושטת ומסודרת. אליהו בן־
אלישר מגיע גם הוא לאולם, עומר
מאחור ומביט.

.21.45 מטה המעיד•
חיים רמון לניסים זווילי :״עד עכשיו
אמרו שרק אני מחייו כאן, עכשיו
יש עוד אחד ״.אמר ולא ידע מה הוא
אומר. בלילה גם הוא לא צחק יותר.
יעל דיין מגיעה לבדה. יוסי ביילין
נכנס לבדו. וייצמן מלווה באשתו :״אני
בטוח שיהיה טוב,״ הוא אומר ופונה
לישראל קיסר הנראה במצב״רוח שפוף.

. 22.00 מטה ר״ץ.
תוצאות מידגם־הטלוויזיה כמו נזרקות
אל החדר הדחוס. פניה של
שולמית אלוני נפולות, כמעט בוכה. רן
כהן ויוסי שריר נדהמים, המומים.
שריד :״זהו צעד גדול לר״ץ וצעד
קטן לגוש מרכז־שמאל״.
אלוני :״דאגתנו נתונה לגוש כולו״.
אווירה כבדה, ורק מעט עליזות
נמסכת בה, כשחיים יבין מודיע שעוד
מעט יעבור השידור למטה ר״ץ.

.22.00 מטה המערך.
אברהם בורג עולה לשולחן־הנשי־אות
ופותח :״בעוד דקה וחצי מתחיל

עדי לויאן, העולם הזה

ר פו ל אינו מרוצה. ר־ ץ ה צלי ח ה, אךהשמאל אי1=1־ אדו מיכנסיו

לעשות חישובים קואליציוניים אפשריים.
כמוהם גם צור והילל. בורג רוכן
מעל ברעם ומחשב. ארבלי״אלמוזלינו
מהנהנת בראשה למישמע דברי משה
ניסים, האומר שהליכוד ירכיב את הממשלה
הבאה.
אט־אט מתחילים כולם לעכל את
התוצאות, וקמים מכיסאותיהם.
חיים רמץ :״ציפיתי ל־42־ 40 מנדא־טים.
הפיגוע ביריחו עלה לנו בשני מג־ראטים
שעברו למולדת. צריך לחכות
כל הלילה״.
מיקי בר־זוהר :״אם אלה התוצאות,
נצטרך ללכת לממשלת אחדות לאומית
שאני מתנגד לה. ציפיתי לכאלה
תוצאות, לכן אני לא מאוכזב״.
משה כהן, יו״ר דור-ההמשך :״לא
הייתי אופטימי לכל אורך הדרך. אתנגד
לממשלת אחדות לאומית. אם התמונה
לא תשתנה נצטרך לעשות חשיבה
יסודית. יתכן שדרך הצגת המסרים
לא התאימה למצב הנפשי והפסיכולוגי
של העם״.
רענן כהן :״אני חושב שזה מידגם.
אם המצב יישאר כך תהיה ממשלת
אחדות, שתביא להחלשת הדמוקרטיה.
יש לשנות את שיטת־הבחירות והגדלת
אחוז־החסימה.
משה תאומים :״לפני הבחירות וייצ־מן
אמר שהערבים יקבעו את גורל היהודים.
איש לא ידע שדווקא הפיגוע
ביריחו יחבל במחנה־השלום. הטרגדיה
של האירוע הזה איא בהשפעתו המכרעת
על עתידה של המדינה בשנים הבאות״.
יאנוש
בן־גל :״אני חייל פשוט. לר
תשאל את הגנרלים.״
ניסים זווילי :״נקודת־הזינוק שלנו
היתה יותר חלשה, אבל כנראה לא
הצלחנו מספיק. כמו שנראה עכשיו אני
לא מתלהב מממשלת אחדות. אני לא
יודע מה יהיה במוסדות המיפלגה, אבל
יהיה מאבק״.
יהודית הנדל :״מאוד עגום. זה אומר
שיש תזוזה ימינה. אני לא מבינה איך
אנשים צעירים מצביעים ההיפר ממה
שהם צריכים להצביע. השכל האנושי
והלב האנושי אומר שדווקא בוגרי־צבא
צריכים לרצות למנוע מילחמה. קורה
תהליך הפוך״.
יעקב צור :״מאכזב. ההקצנה היא בציבור
הדתי והימני. אני לא בעד כניסה
לממשלה בכל תנאי.״
יעל דיין :״מפחיד אותי שטרנספר
קיבלה שני מנדאטים. העלייה של הדתיים
זה נושא לדאגה לאומית. לליכוד
יש בעייה. הם צריכים לקבל החלטה אם
הם הולכים על כל הקופה הימנית. אני
נגד הליכה לממשלת אחדות.״
בנימין בן־אליעזר (פואד) :״האירוע
ביריחו השפיע מאוד. הפסדנו כתוצאה

הנוכחים גם תת־אלוף אביגדור קהלני,
רוני מוזס מנכ׳ל לאשת. היחצנית רות
שיטרית, אשתו של גיזבר הסוכנות
מאיר שיטרית, אלי קוק מנהל האירועים
בהילטון ואחרים.
בזמן אמיתי מתרכזים היפים והיפות
של תל״אביב, גיבורי מדורי־החברה של
העיתונות המקומית, לבושים לפי
צו־האופנה האחרון, קרי, שחור וצמוד.
מכל עבר נראים דמויותיהם של
גיבורי מערכת־הבחירות כשהם ניבטים
מהאקרנים וממסכי־הענק שבמקום.
כמו במחזה סוריאליסטי, מרקדות החתיכות
במיני על רקע המסכים. המקום,
המאכלס כ־ 500ז איש בערב אחד הוא
ריק יחסית, וגם מי שנמצאים נראים
אדישים לתוצאות המרצדות על המסכים
שמסביב.
כשמסבים את תשומת־ליבם של
אחדים מהרוקדים לאפשרות שהממשלה
הבאה תורכב מהימין בצירוף
הדתיים, הם מגיבים בבהלה. לא חסרות
גם בדיחות, כמו. :מחר בבוקר אנחנו
מתייצבים בשגרירות האמריקאית לקבלת
ויזה, או לחילופין, נבוא לרקוד
בשטריימל״.

ממנו שני מנדאטים. אלה הם ציבור
המתלבטים״.

.22.05 מטה הליכוד.
הודעת הטלוויזיה כי גנרי וצומת זכו
כל אחד בשני מנדאטים זוכה בנד
חיאות־כפיים סוערות באולם.
משה ניסים, המרואיין הראשון של
הטלוויזיה, אומר שהמערך לא יוכל
להרכיב את הממשלה הבאה. גם דברים
אלה זוכים במחיאות״כפיים סוערות.

.22.20 מטה הליכוד.
אהוד אולמרט ויצחק מודעי מחר
בקים על הבימה ומחשבים חישובים. גם
ניסים מחשבן בפינתו. מגן מהורהר
מביט במירקע־הטלוויזיה שלפניו, פינחס
גולדשטיין צופה גם הוא בטלוויזיה.
מאיר שיטרית, היושב בשורה השניה
על הבימה, מסתודד עם אנשי השורה
הראשונה.
מישהו עובר עם מגש של כוסות בץ
היושבים על הבימה ומחלק אותן.
בעיקבותיהן מגיעות גם פחיות־משקה
ומייד אחריהן הסנדוויצ׳ים.
נאגלה שניה של סנדוויצ׳ים מחר
לקת גם באולם למטה.
משה ארנם מגיע ולוחץ ידיים עם
חבריו על הבימה ותופס את מקומו ליד
השולחן.

.23.40 מטה הליכוד.

.23.50 מטה הליכוד.
לאולם מגיעות ידיעות על כר
ששמיר מנהל משא־ומתן עם הדתיים
כבר מן השעה ,22.00 ושאחר־כך
הצטרפו אליו גם רוני מילוא ואריאל
שרת.

.23.45 מטה המערך.
פרס מכנס ישיבת. שרינו״ בחדרו.
או ח סביר יועצו אומר. :עד סוף הלילה
יהיה בסדר״.
פרס ניהל ביומיים שלפני הבחירות
מגעים עם הרב יצחק פרץ מש״ם. אחרי
היוודע התוצאות הם שוחחו שוב, משום
כך האופטימיות הזהירה.

.00.00 מטה מס״ם.

.אני פוחדת לצאת החוצה,״ אומרת
קשישה חביבה. .גם על סבתות
ממזרע מתנפלים בתל״אביב בלילה?״
היא שואלת, ספק בחרדה, ספק בחיוך.
מנהיגי המיפלגה, חמורי־סבר,
מתכנסים בחדר צדדי, מסלקים את כל
העיתונאים. צבן חולף בין החדרים,
משוחח בטלפון, מתייעץ עם חבריו,
שותה קפה ואוכל־בולע פרוסת עוגה.
ואליד צאדק. :אנחנו שמחים, אבל
לא יותר מדי ״.בטייבה, כפרו, הצביעו
7091,למפ״ם, הוא טוען.

00.10 מטה הליכוד.
על הבימה אליעזר שוסטק, פינחס
גולדשטיין, היושב במקומו מתחילת
הערב, שמוליק סלווין, עוזר ראש־הממשלה
לענייני כלכלה, יגאל כהן,
חיים קורפו, שגם הוא לא זז ממקומו כל
הערב, גירעון פת שהצטרף, יגאל
הורוביץ ודויד אדמון. חלקם צופים
במירקעי־הטלוויזיה, אחרים בוהים בקהל,
ויש גם מי שמנצל את הטלפון
האדום המוצב במרכז השולחן ומנהל
ממנו שיחות שונות.

.00.30 מטה המערך.
האולם מתרוקן כמעט לגמרי. צל
.00.40ר״ץ.
אווירה
מישפחתית, כמו חדר־אורחים
גדול. פושטים רגליים, מעשנים,
שותים משקאות קרים. בכל רגע
נכנס לחדר הקטן, המשמש גם כאולפן־
הטלוויזיה, מישהו אחר: נתן דטנר, אבי
קושניר, אייל גפן מתשדיר הטוטו,
מוטי קירשנבאום.
בכניסה כמה זוגות מתחבקים
ומתנשקים בלהט.
רק שולמית אלוני, בפניה הנפולות,
מעכירה את האווירה העליזה.

. 23.15 מטה התחייה.
אווירת נכאים. דניאלה וייס על סף
היסטרית היא צופה בטלוויזיה, לועסת
תפוח וצועקת. :מימ״ד תקבל אפס על
אפס! אמן! אמן!״
ב־ 1984 ניבא המידגם הטלוויזיוני
כי יזכו בשלושה מנדאטים, לבסוף זכו
בחמישה. ,לכן עדיין איננו עצובים
לגמרי ״,אומר קצובר.
בחדר־הצפייה אווירה מישפחתית.
אבי פחזן ואשתו, יובל נאמן ואשתו,
וייס ובתה.
כשהרב עמיטל אומר בטלוויזיה
.אני רוצה כבר להיות אחרי כל זה,״
צורחת דיס. :אז למה נכנסת לפוליטיקה?״
עוגות.

.23.00
תל אביב.

לקראת השעה 11 בערב מידלדלת
כמות האנשים ברחובות ובבתי־השע־שועים,
אך שגי מוקדים הומים
מאנשים. אלה הם הקומפלכס זסן אסיח׳
ביפו ומועדון הביקחה בגני התערוכה.
בזמן אמית־ מציגים דני ואסתי
זקהיים מיצג־בחירות בשם בבל.
אתרי־הבילוי הפופולריים בתל-
אביב כמו הפאבים זיגל. טאבו ובית־הקפה
אספרסו. שבימים כתיקנם הומים
עד השעות הקטנות של הבוקר, נטושים
כבר בחצות.
בביקתה מתרכזים רבים מתומכי
המערך שבאו בתיקווה לחגוג את נצחון
הגוש השמאלי. על כוס בירה, טוגנים
ואווירת שבת־אחים־גם־יחד מתנהלים
ויכוחים על כל הקואליציות האפשריות.
הרוב מביעים חששות כבדים
לאפשרות שהימין יעלה לשילטון בשותפות
עם המיפלגות הדתיות. בין

.00.40 מטה הליכוד.
כוסות ומשקה. נאגלה נוספת של
סנדוויצ׳ים. מישהו אמר ש״הליכוד
אוכל אותה ״.שמיר לוי ומורעי מעבירים
את זמנם בראיונות לכלי־התיקשורת
האלקטרוניים. מאחוריהם
מגיעים קנקני תה חם.

.23.10 מטה הליכוד.

.23.00 תל״אביב.
שקט מוזר ברחובות. המכוניות מע •
טות מאוד ובתי־הקפה ריקים לחלוטץ.
כולם יושבים בבית וצופים בטלוויזיה.
מחזה־המתח הגדול של ארבע השנים
מוקרן מעל מסכי הטלוויזיה, ועם־
ישראל אינו מוכן להחמיץ אפילו רגע.
בבית־קפה ברחוב בן־יהודה יש מכשיר
טלוויזיה קטן, בשחור־לבן. בעל
בית־הקפה, המלצרית ושני תיירים אנגליים
מצטופפים מול המ0ך. התיירים
שואלים, בעל בית־הקפה מתרגם עבר

כמה עוברי־אורח מציצים פנימה
ומנסים לקלוט את התוצאות האחרונות,
המוקרנות מעל המסך הקטן.
.אתם רואים? אפילו התיירים האלה,
שאינם יהודים ולא מבינים עברית,
מתעניינים בבחירות שלגו!״ אומר
בעל־הקפה בגאווה.
.אתם מדברים אנגלית?״ שואלים
התיירים את צוות השלם־הזה. ,מה
התוצאות? כמה מנדאטים יש למשוגעים?״

מנידים ראש ואומרים. אז
מצבכם יהיה עוד יותר גרוע מכרגיל?״

.00.35 מטה הליכוד.
שמיר ולוי מגיעים. מישהו מכריז
על בואם ברמקול וההודעה מזכה אותם
במחיאות־כפיים סוערות. מחיאות־כפ־יים
אלה היו ההתרגשות היחידה במשך
שעות ארוכות של המתנה ומתח.
השניים מחייכים חיוכים מאולצים לכל
עבר. הבזקי מצלמות. המתח באולם,
שהתפוגג בינתיים, עולה.שוב.

יצחק מודעי ומשה ניסים עוזבים את
האולם ונוסעים להתייעצות עם יצחק
שמיר בחדרו שבמלון הילטון בתל־אביב.

.22.40
מטה המסד״ל.
התרגשות גדולה. על בימה צרה
וארוכה, יושבים חכרי־הכנסת של
המיפלגה, מביטים באוהדיהם בחיוכים
רבים.
ב* 1984 ניבאה הטלוויזיה כי יזכו
בחמישה מנדאטים, ולבסוף זכו רק
בארבעה, אולם עובדה זו אינה פוגמת
בשימחתם.
.אני מקווה לשישה מנדטים!״ אומר
המר וכולו זוהר. .יכול להיות ששינד
חתנו מוקרמת, אפשר לכנות זאת מצב-
רוח זמני״.
משה היינמן, חבר מרכז התנועה,
גדל־גוף, צועק. :עכשיו נבקש משמיר
ללכת עם כיפה. בלי זה אין ממשלה!
ובן־מאיר יזחל על ארבע ויבקש מאי־תנו
סליחה!״

מים אורבים לפרס ליד חדרו. אחרים
מסתובבים באולם־הכניסה של מלון דן.
צמרת ההסתדרות יושבת ולוגמת קפה,
כאילו היתה באחת מהפסקות־התה ׳ י בבית ההסתדרות.

.01.00 מטה הליכוד.
מגשי־עוגות עוברים באולם.

.01.00 המסד׳׳ל.
האולם גדוש באנשים. רובם צעירים.
צופים בטלוויזיה בדממה, שותים
מיץ צהבהב ומרבים לחייך.
יוסף בורג מגיע. מוחאים כפיים,
מזמינים אותו לעלות לבימה, אלא
שהוא מובל אל עמדת הטלוויזיה.
ושוב משתרר שקט. הליכוד ינהל
מדיניות אחראית, אומר שמיר בטלוויזיה,
ובמפד׳ל שותקים.
רק כשמודיע הכתב כי כעת יעבור
השידור למטה המפד״ל, מתחילים
הנוכחים לשיר, למחוא כפיים, אחדים
רוקעים ברגליהם.
אבנר שאקי וזבולון המר מתקרבים
אל עמדת הטלוויזיה. הכתב דוחף את
המר אל שאקי. המר לא מתקרב, שומר
על מרחק־מה. מי שיושבים מאחור
נדחקים אל המצלמות, מחייכים.
מטה המפד״ל נראה כמו חתונה
רבת־משתתפים, אלא שבמקום החתן
והכלה, משמשת הטלוויזיה כמוקד
ההתעניינות.

.01.05 מטה המערך.
שני דתיים חובשי־כיפה, מלווים
במשה תאומים, מגיעים לקומה השלישית
שבה יושבים פרס ורבץ.
הצלמים עטים על השניים .״אנחנו
סתם שני יהודים שבאנו לבקר ידיד״.
העיתונאים לא מקבלים את
התשובה וממשיכים להקשות. השניים
ממשיכים בשתיקתם. מתחילות הספקולציות.
מי הם, את מי הם מייצגים,
יהודים על־פי ההלכה או יהודים
רפורמיים?

.01.10 מטה הליכוד.
דבר ראש־הממשלה לאומה. שמיר
מדבר בישיבה :״אין לפנינו התוצאות
הסופיות. יש לפנינו מירגם ושורה של
מיספרים משתנים, אבל על סמך
הנתונים נראה לנו שהמצב השורר
מחייב את הליכוד, ומאפשר לנו להקים
את הממשלה החרשה בישראל״...
מחיאות־כפיים סוערות.
אריאל שרון מגיע לאולם עם תום
נאומו של שמיר, זוכה גם הוא במחי־

אות־כפיים. לוחץ ידיים עם עמיתיו
שעל הבימה.

• .01.30 מטה הליכוד.
הכרוז ברמקול מודה לכל האוהדים
שעזרו לליכוד במערכת־הבחירות.
המכובדים שעל הבימה מתחילים
לעשות את דרכם אל מחוץ לאולם.
מיספר האוהדים, הממתינים ברחוב
שליד סצודודזאב, קטן בהרבה ממיספר
פיתקי המחל המפוזרים על הכביש.

• .01.30 מטה המערך.
אחרי ששמיר מסיים את נאומו,
ואחרי המתנה ארוכה יורד פרס אל
נתיניו. שיירת המנהיגות נכנסת לאד
לם לקול מחיאות־הכפיים. ראשון נכנס
רבץ, אחריו דויד ליבאי, פרס שלישי,
וסוגר ברעם.
פרס מנסה להחדיר מעט אופטימיות
בקרב אנשיו, אך גם הוא כבר לא
מאמין, והראייה, את המישפט הבא הוא
כמעט צועק :״הדגלים שלנו לא
יקופלו. אנחנו שייכים לעתיד והעתיד
שייך לנו.״

״התחתנת והתנונות ...לקחתי את
הזמות לתיטת ...שעתי עם אשת־החבות
בבית־זונות הבטחתי
שלא לשבב עם הרקדניות...״
למרות זאת נפרדנו אחרי כמה שנים.
זיכרון מכאיב מאוד.
.מכיוון שהייתי זקוק לבדידות, הת־פרפרתי
לעיתים קרובות וקניתי את

.׳אתה לא תעשה לי את זה!׳ היא
צרחה, כל חבריי ישנם! וגם הוריי!
אני רוצה להציג אותך לפניהם!׳
.חזרתי ואמרתי שזה נלתי־אפשרי.
בדאטו אנט: השבוע בצורה חדשה
תסרוקת חדשה. צבע חדש, איפור חדש
ך* ווקא עכשיו, כאשר מרננים על
( הצרות בחיי־הנישואין של הח״כ־לשעבר,
שמואל פלאטו־שרון, וכאשר
אשתו, אנט, התראיינה וסיפרה מה היא
עושה בשביל עצמה, מעניין לקרוא מה
כתב פלאטו־שרון בסיפרו חוצה גם
באח על הרפתקות־האהבים שלו ועל
נשים בחייו,

״היא
הי תה גגועה״

* * ל א & תו הראשונה הוא מספר
בסיפרו:
.העסקים לא מנעו ממני את תענו־גות־האהבה.
הייתי שלם לגמרי עם ה
נוסחה
הזאת, :כאשר היהודי נמצא עם
אשה, הוא מהרהר על עסקיו: כאשר גוי
עושה עסקים, הוא מהרהר על נשים.׳
אף כי אני יהודי, קרה לי לפחות בתחום
זה לנהוג כגוי. הכל היה תלוי בפגישות
בתנודות רווחי.
.בתקופת מילחמת״קוריאה — תקופה
ברוכה לעסקים — פגשתי את מי
שהיתה לאשתי הראשונה, הלן אפל־בוים.
אביה עסק באותו המיקצוע כמוני,
ממחזר נייר ישן. הלן ואחיה ניהלו
את העסק המישפחתי.
.היא היתה בת ,22 יפה ואצילית.
כשפגשתיה נהגה במכיניתה בעצמה.
היתה בעלת אישיות מאוד מודגשת

ואופי חזק, אולם הפכה עד מהרה לכנו־עה
— כפי שאני אוהב שהנשים יהיו.
נישאנו שנה אחת לאחר שנפגשנו,
ובילינו את ירח־הדבש שלנו במלון
ננרסקו בניצה•.
.בחזרה החלטתי לשנות את חיי.
השתכנו בדירה נהדרת, ודאי אחת היפות
בפאריס, ברחוב ריאמור, מול מוסיאון
האמנויות והמלאכות. כמעט מדי
ערב הייתי יוצא לבד, וחוזר ב־ 3לפנות
בוקר. הלן הסכימה לכך. למעשה הסכימה
לכל דבר. היא קיבלה אותי כפי
שהייתי, ולא ניסתה לשנות את אופיי.
• סלו/יקד וסד;,דד נ׳/תר.

פלאטו־שרון: האשה והמזכירה
** ספרים שהוא קונה לה תכ שיטים ובגדים.
/ /אומרים שהם גרים ביחד בדירה מפוארת
במיגדל דיזנגוף־סנטר.
״שטויות!״ אומרת קלרה חורי, מזכירתו הוותיקה
והנאמנה של שמואל פלאסו־שרון .״הוא לא
קונה לי בגדים ולא תכשיטים, ואנחנו לא גרים
ביחד בדירה בדיזגגוף־סנטר. גם א ת המכונית
הוא לא קנה לי!״ כאשר מבקשים ממנה להיכנס
לפרטים היא מסרבת .״אני באה מבית מסורתי,
אנחנו מעיראק, הורי נפגעי כבר מספיק ממעצרי,
ואני לא רוצה לפגוע בהם יותר.״ כך היא אומרת
ומסרבת לדבר על חייה הפרטיים.
נודע כי פלאטו, ממקימי

השער שגרם לסערה
הי א ה שחיתה א ת פניה

דירה במיגדל על״חשבמה, מהכספים המגיעים
לה ממנו.
אבל תל״אגיב מלאה שמועות על חיי־הנישואין
ההרוסים של שמואל פלאטו־שרון
ואשתו, אנס. היא נראית לבדה או עם חברות
באירועים שונים, והוא יובא בלעדיה לבילויים.
מספרים כי כאשר ראתה אנס את תמונת בעלה
בלוויית מזכירתו בפאב מסויים, ביקשה שיסירו
את התמונה. מספדים כי קינאתה של אנס
במזכירה התחילה עוד בתקופת מעצרו של הח״ג־לשעבר
בסילאנו.
כאשר פירסם העולם הזה, בשעתו, כתבת״שער
על ״הנשים של פלאטו־שרון״ ,ועל שער הגליון
( )6.11.8$הופיעו תמונותיהן של אנס־האשה,
הילדה־הבת וקלרה־המזכירה, זעמה אנס עד
מאוד על כך שגם תמונת המזכירה הופיעה בשער.
כאשר שוחרר פלאסו־שרון, ואשתו הגישה לו א ת
קסעי־העיתונות, מצא א ת תמונת׳־השער מושח ת
ת. תמונתה של קלרה נתלשה מתוכה.
מאז המשיכו הי חסים בין פלאטו־שרון ואשתו
להידרדר. הם הגיעו לשפל המדרגה, ולמרות ש שניהם
עדיין מתגוררים יחדיו בווילה בסביון,
הרי שהם עושים זאת באגפים נפרדים. אנס למדה
זימרה והחלה בקאריירה של זמרת, וגם התר איינה
בעיתונים והבטיחה לעשות עבור עצמה.
מי שמחפש את שורשי הקינאה של אנס, יכול
אולי למצוא אותם בימים שבחם הכירה את
בעלה. היא חיתה אז צעירה תמימה ויפהפ-־ה,
שהתאהבה בגבר הנשוי, אב לבת. למרות מוצאה
של אנס, מבית צפון־אפריקאי מסורתי ודתי, לא
נפרדה מאהובה הנשוי וניהלה א ת הרומאן איתו
במשך כמה שנים, עד שהתגרש מאשתו הראשו נה,
הלן אפלבאום, ונשא אותה לאשה.
יתכן מאוד כי רגשי הקינאה והחשדנות של
אנס נובעים מאותם ימים רחוקים, ואולי גם
רגשי״אשמה סמויים גורמים לה לחשוש כי אשה
יפה וצעירה תיק חאת בעלה ממנה, כפי שהיא
אותו מאשתו הראשונה.
בימים האחרונים שינתה אנס את הופעתה,
הבהירה את שיערה ושינתה תיסרוק ת ואיפור
עכשיו מאוד לקלרה-המזכירה.

אנט וסלאטו, בחתונתם
.לא פנשת׳ אותה לשלם בערב...״
מכונית־הסט 1דיב״קר הראשונה שנראתה
בפאריס.״

״י הו די

מזוהם!״

^ חרי שפלאטו סיים תקופה של
מאסר בפאריס, השתחרר מהכלא,
ולדבריו- :ביציאתי מבית־הסוהר, חשתי
תשוקה שאין להכניעה להשתעשע
מעט ולהיות מפונק על־ידי נשים יפות.
באחד הימים ברחוב הבחנתי באשה
שהקסימה אותי ביופייה הרב. ניגשתי
אליה, הצחקתי אותה.״ ולקחתי אותה
למיטתי. אשה זו היתה זמרת שבאופנה
באותם ימים, מיס איחפה לשעבר. ביליתי
בחברתה זמן־מה. בערבים הלכנו
למועדוני־הלילה. היא לא יכלה שלא
לשבת ליד הפסנתר. כל הגברים סובבו
אותה, החמיאו לה וביקשו לזכות בחסדיה.
מישחקים אלה העלו את קינאתי
ביתר־שאת, מכיוון שידידתי, די מדליקה
מעצמה, שלחה חיוכים מכלים לעבר
מחזריה.
.ואולם היא אהבה אותי. היא עשתה
עד כדי ביטול הופעת־גאלה שלה בניו־יורק,
רק למען התענוג להישאר בחברתי.
וכמובן, היא רצתה להציגני לפני
הוריה.
.הם התגוררו בציריך. עשירים
מאוד. הם אירגנו קבלת־פנים מפוארת
לכבודי. למגינת־הלב, דקות ספורות
טרם המראת המטוס לציריך, נתקעתי
עקב אירוע בלתי־צפוי. טילפנתי לידידתי,
.אינני יכול לבוא׳ ,אמרתי, קצת
נבוך, בכל זאת.
,.סליחה?׳
.הקול היה קר כקרח.
׳.יש עיכוב.׳

החימה השתלטה עליה. ובגרמנית ביטאה
שתי מילים שניקבו במוחי, שתי
מילים איומות שלא שמעתי מאז ילדותי.
היא אמרה, :יהודי מזוהם!׳
.ספגתי את המכה. הקו נשאר דומם
במשך כמה שניות. אחר־כך, בשלווה
רבה, אמרתי שהכל נגמר ביננו. החזרתי
את השפופרת. נפגעתי ללא תקנה.
למחרת המראתי לאפריקה.״

זוהרת ״

בין זוגות
^ יבשת אחרת, אמריקה הלא־
^ טינית, היה לפלאטו־שרון לדבריו
רומאן אחר, עם יפהפיה אחרת.
.ובכן, יצאתי לקופאקבאנה. השתקעתי
בדירה מהודרת לחוף־הים.
שליחותי העניקה לי — אם לא את
התואר, אז לפחות דרגת שגריר.
,הוצגתי לפני החברה הטובה ביותר.
החוגים הכי סגורים נפתחו לפניי. התק״
בלתי ללסה, מועדון־הטניס האלגנטי
ביותר בריו־רה־ז׳נירו, ולקאנטרי־קלאב
הכי שיק שבכל אמריקה הדרומית.
חייתי כמו מלך במשך חצי שנה.
הוצאתי 10 אלפים דולר לחודש, וחייתי
כמו נער־שעשועים. ולבסוף —
ובעיקר — כבשתי את אליזבט קרנסון.
.היא היתה אחת הנשים העשירות
והידועות ביותר בריו(אני חב לה, דרך
אגב, את רוב קשריי הבראזיליים) .יפה
מאוד, בעלת רמה מטריפה, נערצת על־ידי
כל החברה הגבוהה.
.פגשתיה בראשונה בקופאקבאנה.
למחרת, ביקשתי ממנה להתלוות אלי
לסיור של בתי־מלון, שבהם מסתופפות
הפרוצות ברובעים החיצוניים של ה־

הראשי קרב, .אני מבקש שולחן להערב,
נהיה שלושה,׳ אמרתי לו. הוא הסתכל
בי כשהוא מחייך מהצד, .זה הכלי׳
.הצבעתי על שולחן מול רחבת־הריקודים,
:אני רוצה בזה!׳
״זה בלתי־אפשרי, השולחן הוא של
שר־הפנים,׳ אמר. שלפתי שטר של 100
דולר מארנקי. הוא לקחו מיד, .נעשה
את הדרוש,׳ אמר בהשתחוו לפני.
.באותו ערב הוא קיבל את פניי כאילו
הייתי מורם מעם. ישבנו לא־הרחק
מהשר ומלוויו. הצגת״הריקורים התחילה.
בין הרקדניות הבחנתי באחת, שעשתה
עלי רושם ביופייה הנדיר. קראתי
למנהל־המועדון.
,.מי זו?׳ שאלתי.
,.שמה כרמלה. היא בת 23 או ,24
היא מנהלת את הלהקה.׳
.התבוננתי בכרמלה. לכל אורך ה־מיספר
שלה לא הפסקנו מלהסתכל זה
על זו. אחרי שעזבה את הבימה, ניגשתי
אליה בתא שלה. להפתעתי הרבה היא
דיברה צרפתית.
,.אני מאוהב בך,׳ אמרתי.
.היא הסתכלה בי בתדהמה, .זה לא
יתכן.״׳

עיר. היא הסכימה. טיילנו במקומות
מבחילים, עלובים ומזוהמים. חשתי עונג
מסויים להתהלך בבוץ עם אשה זוהרת
זו. אהבתי לעבור על פני פרוצות
מכוערות, שמנות וזקנות, וסרסורים
סוטים המשוטטים ליד בניינים פרוצים.
בעוד אנו חולפים על פני מלון מלוכלך
עד כדי מיאוס, אליזבט לחצה את ידי
ואמרה, :ניקח כאן חדה׳
,עלינו לקומה הראשונה ונכנסנו
לחדר מסואב. מפות מלוכלכות זרוקות
על הריצפה, סדינים מטונפים, קירות
מפעפעים רטיבות, .בוא!׳ אמרה אלי־זבט,
כשהיא מתבוננת בי במבט מגרה
עד כדי אובדן־חושים.
.זרקתי אותה על המיטה ובאתי
אליה בעודה לבושה כולה, כשאני נוהג

סלאטו וקלרד, בעת מעצרם
.מישפחח־ 1פ1עה סספיק מהמעצר־בה
כבפרוצה. כשעזבנו את המלון,
הפכנו לשני הנאהבים המאושרים
ביותר בעיר. וזה נמשך עד לעזיבתי את
המרינה.׳׳

24 לילו ת
^ פדמלה
^ קראקאס היד! לפלאטרשרון
סיפור־אהבה מסוג אחר. .הוא קיבל
אותי בנמל־התעופה. שאלתי אותו:
מה צולע? והוא אמר: הנשים. מזה חודשיים
לא פגשתי אפילו באחת. שאלתי:
אין מועדונים? מה אתה עושה בערבים?
הוא אמר: אני שותה תה בחדר שלי. כל
המועדונים הם פרטיים, אי־אפשר להיכנס.
.נסענו
לטמאואקו, המלון היפה ביותר
בקראקאס. בטרקלין התנוססה כר־זת־פירסומת
של כוכבת יפה כמו אלה.
תריסר נשים צעירות התבוננו בה כשהן
מפטפטות.
״ואתה אומר שאין נשים?׳ קראתי.
״הן באו מקולומביה, לסידרה של
הופעות מיוחדות.׳
,.איפה מתקיימות הופעות אלה?׳
,.במועדון של המלון.׳
״ולא הזמנת שולחן?׳
״הכל תפוס מזה חודש!׳ נאנח העוזר
שלי.
״טפל במיזוודות,׳ אמרתי.
.ירדתי למועדון של המלון, המלצר

״ אני סבור שכן. מכל מקום, אני
חייב לראותך שוב!׳
.היא באה לשתות כוסית ליד השולחן
שלי, וקראה למנהל־המועדון, :שאל
את ירידך איזו בחורה הוא רוצה.׳
.המנהל פנה אלי, :פרט למובילה,
באיזו בחורה אתה רוצה?׳
.הסתכלתי ישר לעיניה של כרמלה
ואמרתי :׳בך׳
.היא כינתה אותי,דיאבלו׳ .בילינו
את הלילה ביחד. למחרת היא אמרה לי:
,אני מציעה לך עיסקה. אני נשארת כאן
24 יום. אני יודעת שלא נתחתן ולא
נחיה ביחד, אבל אני רוצה את 24 הימים
האלה רק לעצמי. אסור לך לגעת
בבחורה מהבחורות שלי.׳
.עמדתי(כמעט) בדיבורי.׳׳

״אגהגו

גתהתן!״
^ ם ון ס הספר מספר פלאטו־שרון
בקיצור נמרץ על היכרותו עם
אשתו הנוכחית, אנט, ועל סיפור אהבתם.
.אנט
ואני התאהבנו עוד בלילה
הראשון, כשהכרנו במסיבה. למרות
היותי נשוי, חיכתה לי.
...עתה, כשהאורחים פרשו, נזכרה
בסעודה המשותפת האחרונה עם אביה
בדירתו בלה־בורז׳ה, .מדוע לא תינשאו
בחתונה דתית?׳ שאל, ,ואחרי כן תינש־

יולדה: השבוע
דירה בדיזנמף־סנטר, אבל על חשבונה
או בטכס אזרחי?׳
.יצאתי אז עם אנט כבר שישה חודשים,
ורק אז נודע למישפחה שאני
נשוי.
.כשהמישפחה היגרה מאלג׳יריה לצרפת,
נטש האב את עיסקי־הרצענות
והקדיש את עצמו לדת היהודית. במקום
מגוריו, בלודבורז׳ה, לא היה בית־כנסת,
לכן הקים בית־כנסת באכסדרת
ביתו. גם לימד ילדים לימודי־דת, פעמיים
בשבוע, בשעות אחר־הצהריים.
הוא שלח את בתו לבלות עם בת־לוו־ייה,
וכמובן שלא ציפה כי תשוב הביתה
עם גבר נשוי. אולם אני נלכדתי באותה
דילמה האופיינית לנישאים בגיל
צעיר.
,כשהכרתי את אנט, הייתי נשוי 14
שנה. ומבלי שחשתי בכך חל סחף בחיי־המישפחה
שלי, כתוצאה מ־ 15 שעות־עבודה
ביום, והתמכרות, המוחלטת לעבודה
ולעסקים. נותר חלל ריק ביני
ובין אשתי, ואני אף לא חשתי בכך.
נוצרה בדידות. הכל היה אך ורק ביטוי
להצלחה חומרית, אולם אישיותי נזקקה
להרבה־הרבה רגש, ולמנה גדושה של
אהבה.

.חשתי בחובה מוסרית כלפי רעייתי
ובתי. ואילו אהבה גדולה נרקמה בליבי
לצעירה יפת״התואר, שהצטיינה בפשטות
הליכותיה ובצניעותה. לבעייה
חייבת להיות פיתרון רווי־כאב.
.גם הזמן החולף לא הביא עימו
פיתרונות. אחרי שלוש שנים עדיין
היינו אנט ואני ביחד. היא בת ,23 ואני
בן .38 מישפחתה עמדה על כך
שנינשא, או שלא תוסיף לראותני. אנט
אהבה אותי כפי שאני אהבתי אותה.
,הירשו לה לראותני רק לארוחות־צהריים,
לעולם לא בערבים. לא רק
הוריה התנגדו לקשר בינינו, אלא גם
אחיה ואחיותיה. לא היה להם מאומה
נגדי. להיפך, כיבדו והעריצו אותי,
אולם כיצד יכלו להשלים עם העובדה
שאחותם, בת למישפחה יהודית שוט־רת־מסורת,
קשרה את גורלה בגבר
נשוי?
״לבסוף גמרנו אומר, אשתי ואני,
להיפרד ולהתגרש. תהליך־הגירושין
נמשך שלוש שנים, וכל אותה עת היססה
מישפחתה של אנט.
״אנו נתחתן!׳ הבטחתי לאביה, ,אתה
תראה!׳

.כששבה לדירתה באותו לילה, ציפתה
לאנט הודעה מאמה. אביה נפטר
מהתקף־לב.׳׳

שימלת־קרפ
ידוקה

^ מקום אחר בספר מתאר פלאטו־
*שרון את אשתו היפה באהבה רבה,
וכך הוא כותב:
,היא העיפה את מבטה מסביב
לשולחן, ושלחה ידה לאחוז בכום־היין.
היא לבשה שימלת־קרפ ירוקה, אשר
הבליטה את עיניה החומות, ונעליים
עדינות בצבע ירקן. שיערה השחור היה
אסוף מעל לקודקודה, רשת־זהב כיסתה
את עיגול השיער העשיר...
,בחצות פנתה אלי אנט, :יום־הולדת
שמחו׳ לחשה.
.עיני פגשו במבטה, .אני מאחלת לך
רוב אושר׳ הוסיפה כשהיא מביאה את
כוסה לשפתיה האדומות.׳׳
האם בסיפרו הבא ימשיך פלאטו־שרון
לספר על הרפתקות־אהבים חדשות,
ואולי יגלה גם מה קרה לאהבה
הגדולה שהיתה בינו ובין אנט?

י — 39 יי

א׳ עממ׳ ע/

לרות׳
לה. עבר עליה באחרונה סיפור לא־נעים,
הקשור למישרד־הכרויות.

היא סיפרה:

סקרן ומחוזר
הוא איש־עסקים, רווק בן ,45 נאה,
, 1.84 צבר שהתחנך בחו״ל ושהה שם
שנים, לא שיגרתי, אוהב מוסיקה, סקרן
מאוד, מחוזר, אבל עדיין לא מצא את זו
שהוא באמת רוצה.
הוא לא מסוג הגברים הזקוקים שיבשלו
עבורם, או יארגנו לו מיסגרת של
בית, כי יש לו את כל אלה. הוא חי
בנוחיות וברווחה .״אני לא מחפש אשה
אשר מחפשת את החצי השני שלה,״
הוא אמר לי .״מי שמחפש את החצי
השני הוא לא שלם, לא מעניין. שיחפש
את זה בתוך עצמו. אני מחפש מישהי
שמחפשת שלם, ולא חלקים.״ רצוי
שאותה מישהי תהיה מאוד יפה, חיצונית
ופנימית. שאלי אותי על (.)1/2670

כאשר שואלים אתג׳ואן ריברס,
בדרנית אמריקאית ידועה, מה גי לה,
היא עונה: גולדתי ,1962*3
ומיספר החדר לידי היה .1963

רק לנשים
בחודשים האחרונים היו כמה מיקרים
של גברים שהתחזו, הטרידו, התנהגו
לא יפה. בקיצור, כמה מגעילים
שמקלקלים לכולם. לכן, עד להודעה
חרשה, מתבקשים הגברים לכתוב למערכת
העזלם הזה. גורדון ,3תל־אביב,
ולציין שזה עבור רותי, בתוספת מיספר
המיכתב שאליו מיועדת הפנייה. זוהי
גם הכתובת למישלוח מיכתבים למדור.
די, לא יכולה יותר לשמוע בטלפון
:״אני מחפש סטוצים,״ וקישקושים
מסוג זה.
רותי בטלפון, עד להודעה חדשה
ועד שתלמדו להתנהג, מיועד
רק לנשים. להשתמע, יקירותיי, ב־

.221017

היא לא פראיירית
היא גרושה תל־אביבית בת ,54 נאה,
מטופחת, דקת־גו, נראית צעירה מגי
״הגעתי
למישרד מאחר וחשבתי
שבדרך זו אוכל להכיר גבר מתאים.
אמרו לי שבגלל גילי, הגבוה־יחסית,
אין להם מיבחר גדול של גברים להציע
לי, אבל הם מקבלים אותי כלקוחה
בזכות העובדה שאני נראית טוב.
״שילמתי 1000 דולר פלוס מע״מ.
ביקשתי להכיר גבר ישר, בעל מיקצוע
חופשי, אוהב חיים, בעל חוש־הומור,
אינטליגנטי, מבוסס, רומאנטי.
״כעבור חודשיים בערך, הכרתי דרך
המישרד את הגבר הראשון. נפגשנו
בבית־קפה, ולא מצאנו עניין אחד בשני.
״השני
היה איש־מחשבים פולני,
מפונק. השלישי היה טייס אלכוהוליסט,
ששכח לספר לי שהוא משלם
מזונות לשתי נשים.
״הרביעי היה קשיש מדי בשבילי.
הוא שיקר לגבי גילו. החמישי היה גבר
חיפאי, שאמר שהוא מהנדס, אבל התגלה
כהנדסאי ללא תעודה, אשר לבש
סוודר קרוע ובלוי.
״האחרון היה מהנדס מאשדוד, נחמד,
אבל קמצן חולני. אחרי בילוי במו־עדון־לילה,
שעלה פחות מ־ 50 שקל,
הוא ביקש שאשתתף במחצית ההוצאות.
אמרתי לו שימצא לעצמו פראיירית
אחרת.
״התייאשתי, ודרשתי בתוקף מה־מישרד
לקבל את כספי בחזרה, לאור
העובדה שלא טרחו להכיר לי גבר
מתאים, אלא הפגישו אותי עם שישה
גברים בסך־הכל, שלא היו לרוחי, ובפ־גישותיי
איתם נגרמה לי עוגמת־נפש.
״במישרד לא התייחסו אליי, גם לא
כאשר איימתי בתביעה מישפטית. בטח
חשבו שאני פראיירית. אבל אני פיי־טרית,
ופניתי לבית־המישפט לתביעות
קטנות בתל־אביב.
״זה כל־כך מרגיז. אם אין למישרד
גברים מתאימים, באיזו זכות לוקחים
כסף מנשים כמוני? האם לא יכולים
לגבות סכום מסויים, ולסכם שאשלם
רק אם יימצא לי גבר מתאים?
״במישפט שאל השופט את אנשי
המישרד: מה אתם חושבים לעצמכם,
שאתם מוכרים נעליים? הוא פסק שעליהם
להחזיר לי 600 דולר. אחרי
המישפט הם אמרו לי: בואי תחזרי
אלינו, נטפל בך אישית. עניתי להם:
על גופתי המתה״.

בדיוק יום אחרי שפירסמתי א ת מינ חבה של 3/2669 בשבוע
שעבר, קיבלתי ממנה גדואר שתי תמונות שלה: אחת, לפירסוס,
בצעירותה, והיא כא מת היתה דומה לכוכבת, והשניה, לא לפירסום,

קים נובאק

3/2669

משכילה, ממררת זאלגוטיח
צילום עדכני. להזכירכם, מדובר בגרושה בת ,49 אלגנטית, מטופחת,
משכילה, עדיין בלונדית, מסודרת בחיים, אחרי גירושיה מאיש־עס-
קים מ טקסס.

— ארץ אוכלת עוליה
(המשך מעמוד ) 19
חוקר אותי, לפני מנהל בית־הספר, על
חיי״המין שלי, ועם מי שכבתי לפני
האונס.
מכיוון שלא הוזמנתי להעיד במיש־פט,
ומכיוון שבין התכשיטים שנמצאו
אצל האנס לא נמצאה שרשרת־הזהב
שנשדדה ממני, התחלתי חוששת פן
האשימו את האדם הלא־נכון. התחלתי
ללחוץ כדי להיפגש איתו, או לפחות
לראותו. הפעלתי קשרים עם חברי־כנסת
וידידים, ואז גיליתי שהמישטרה
כועסת עלי. לבסוף הראו לי תמונה של
הנאשם, אבל אני לא הייתי מעולם
מצליחה לזהותו מתמונה זו. ער היום
יש לי סיוטים, שבהם אני מגלה כי אדם
חף־מפשע יושב בכלא בגלל אונס שלא
ביצע.
כיום אני מסכימה להיחשף בשמי
המלא ובזהותי, מכיוון שאני יודעת כי
לעולם לא אלמד יותר ילדי בית־ספר.
לא איכפת לי בכלל מה יאמרו או יחשבו
עלי בוגרים. דאגתי היחידה היתה
לנפשם של התלמידים שלי.
אחרי האונס לא חשבתי לרגע לעזוב
את הארץ. מה זה קשור בכלל? אמנם,
אחרי זמן קצר חטף מישהו את ארנקי
מתוך תיקי, וזה היה כל־כך סמוך לאונס
עד שהיתה לי הרגשה כי כל הזמן
אני רק נאנסת ונשדדת.
הוריי, ששמעו מפי ידיד שלי על
האונס, באו לארץ ושכרו דירה מול
בית־ברודצק׳ ,הם אנשים זקנים ודתיים.
באחד הימים חזרתי עם אבי
מבית־הכנסת לדירה, וגילינו כי היא
נפרצה ונשדדה. אבי אמר :״זה היה
יכול להיות הרבה יותר גרוע, ורק מפני
שהיינו בבית־כנסת לא קרו דברים
גרועים יותר.״ זו גישתם של הורי, ד
אולי גם שלי.
במשך השנה הראשונה שלי בישראל
עברתי מיקרה־אונס, שוד, גניבה
ופריצה. היתה לי מין הרגשה שאני
עומדת למיבחן, ואם אעמוד בו, הכל
יהיה טוב.

נשלחתי מטעם השילטונות או השב״כ
כדי לרגל אצלם. צחקתי ואמרתי להם:
״לוא הייתי נשלחת על־ידי השב״כ,
הייתי בלונדית תמירה ויפהפיה, והייתי
שוכבת עם כל הסוחרים. אבל אתם
רואים איך אני נראית!״ הם צחקו איתי,
ולאט־לאט השתכנעו.
אני חושבת שהייתי האשה הישראלית
היחידה שעשתה עסקים בגדה.
הידידות ביני ובין כמה מהסוחרים
ומישפחותיהם התהדקה עד כדי כך
שהייתי מוזמנת ללון בבתיהם, ובמשך
תקופה ארוכה לנתי כמעט פעמיים
בשבוע אצל חברים בגדה. היכרתי את
נשותיהם, ילדיהם ואורח־חייהם.
פתאום גיליתי שכל מה שידעתי עד
אז על הפלסטינים הוא שקר מוחלט.
למדתי את צורת־מחשבתם, את מסורתם
ואת הדברים המביישים אותם או
המביאים להם כבוד. התחלתי להבץ
אותם ולחשוב כמוהם.
לעיתים הייתי נוכחת באירועים שר
נים שסוקרו אחר־כך בעיתונות ה
עלה
על דעתי לעזוב את הארץ. הורי,
שבאו אז כדי להישאר בישראל, החליטו
לעזוב וניסו לשכנעני לבוא
איתם, אבל אני עקשנית. סירבתי.
הקש ששבר את גבי היה בית־החולים
אסותא והשכן שהתחיל לבנות
על גג־הבית.
ביולי השנה נכנסתי לניתוח קל.
בתי״החולים היו בשביתה, קופת־חולים
לא עזרה לי, על כן ביקשתי מהוריי
כסף ופניתי למנתח באופן פרטי.
שילמתי עבור חדר מיוחד באס 1חא. כדי
שאקבל את הטיפול הטוב ביותר.
כאשר לקחו ממני בדיקת״דם, טיר־טרו
אותי יומיים מאדם לאדם, ומחדר
לחדר.
כאשר הגיע מועד הניתוח, הלכתי
ברגל לחדר־הניתוח, עליתי על המיטה
וראיתי כי חדר־הניתוח נראה כמו
מחסן. הטיח התקלף מהקירות, שום
דבר לא נראה לי נקי, ואני כמעט
ברחתי משם. חשבתי לעצמי :״אם זה
כך כאשר אני משלמת במיטב כספי

על הז ע תי״
^ ייתי כל־כך בטוחה שאני רוצה
1ולהישאר בארץ, ששיכנעתי את הוריי
לקנות לי רירת״חדר בבית משותף
בתל־אביב. זאת רירה ישנה בקומת־קרקע,
אבל זאת הדירה שלי. שיפצתי
אותה בהרבה תלאות ואהבה.
שלוש שנים לימדתי בבתי־ספר.
בשנה האחרונה שם חליתי בברונכיטיס
קשה, מפני שבית־הספר, שבו לימדתי,
היה מתוכנן גרוע מאוד. הגשם נכנם
מהחלונות, וכדי לעבור מכיתה לכיתה
היה צורך לעבור במיסדרון חשוף לגשם.
שכבתי במשך 11 ימים במיטה.
מעולם לא הייתי חולה כל־כך לפני־כן.
אחרי שהפסקתי ללמד, עברתי לעבוד
בחברת עוז הידראוליקה. את בעלי
החברה היכרתי כאשר נתתי להם
שיעורים פרטיים באנגלית. הם צעירים
חרוצים והגונים. ממש סיפור־הצלחה
ישראלי. הם בנו חברה משגשגת במו
ידיהם, בלי רמאות וגניבות. והם ההוכחה
שמי שרוצה להצליח לא חייב
לנסוע לאמריקה. אפשר גם בישראל.
עבדתי אצלם כמזכירה אנגלית,
ולאט־לאט למדתי ענייני מיסחר, ייבוא
וייצוא.
לפתע הרגשתי שמה שאני רוצה
לעשות בעצם זה לפתוח עסק עצמאי
ולייצא מצרכים מישראל, כדי לחזק את
כלכלת־המרינה. חיפשתי מוצר ישראלי
מובהק שיימכר טוב בעולם, ויהיה
ייחודי לישראל. עשיתי מחקר־שווקים
וגיליתי את הזעתר. יצאתי לפגוש אם
יורם בן־חירות ואביו, זאב, המכונה
״אבו־נור״.
נדלקתי על הזעתר, ממש התאהבתי
בו. ביקשתי ללמוד את כל סודות
גידולו של הצמח והכנת התבלין. פניתי
לירידה בארצות־הברית, וביקשתי שתחקור
מה ידוע שם על הצמח והתבלין.
הסתבר כי באמריקה אין כל ידע עליהם.
סקרנותי
בענייני הזעתר הובילה
אותי, יחד עם אבו־נור, לגדה המערבית.
ביליתי הרבה זמן עם סוחרים
בשכם וביתר ערי־הגדה, ורכשתי לי
שם ידידים. זה היה קשה מאוד בהתחלה.
הם, כמובן, חשדו מיד ש־

ישראלית, וראיתי את השיקריות ב־תיקשורת.
כבר
כמה חדשים לפני האינתיפאדה
הרגשתי עד כמה שהאווירה לוהטת.
חששתי שכל גפרור עלול להצית. אש.
לא הבנתי מדוע ישראלים אחרים אינם
רואים זאת.
בדרך כלל לא דיברתי עם ידידיי
בגדה על פוליטיקה. דיברנו על ענייני
עסקים, על מינהגים חברתיים ועל
מסורת. הייתי מאוד מעוניינת בתרבות
שלהם.
בגלל סיבות שונות לא הצלחתי
לבצע את ייצוא הזעתר לאמריקה״ ובמאי
1987 סגרתי את המישור שלי.
יום אחר־כך הגיעו הוריי לארץ לביקור.
כאשר חזרתי מנמל־התעופה גיליתי
כי חצי דירתי נשרפה. מישהו
הצית ארגדעץ שהיה צמוד לדיור״
ושהכיל אופניים של אחד השכנים.
האש אחזה במיסגרות העץ של החלונות,
וכך נשרף כל חדר־השינה שלי.
האש פגעה גם ביתר החדרים.

מי שדף
א ת הבית?
^ ף אחד מחברי היהודיים לעס־קים
לא בא לעזרתי אחרי השריפה.
היו אלה דווקא יריריי הערביים
מהגדה שקנו לי מיטה חדשה, ושהביאו
לי שמיכה חורפית.
יש לי הרגשה כי ההצתה היתה בגלל
קשריי עם הגדה, אבל לא יכולתי להוכיח
זאת. מכבי־אש קבעו כי מישהו
שפך בנזין על הארגז והצית אותו בכוונה.
המישטרה ניסתה לשכנע אותי
שזה פירומאן. עד היום לא נתפס איש,
ואינני יודעת מי שרף את ביתי.
השריפה והתמוטטות עסקיי גרמו לי
למצב־רוח קשה. לא עבדתי במשך
חודשים ארוכים. הייתי בדיכאון וסבלתי
ממחסור כלכלי. אבל גם אז לא

עבור ניתוח פרסי, אז איך נראה ניתוח
רגיל לאזרח־המדינה?״
יומיים אחרי הניתוח, כאשר שכבתי
מדממת במיטתי בבית, והיו לי כאבים,
שמעתי לפתע אבנים נופלות על גג
חדר-השינה. הגג בנוי מאסבסט, ונבהלתי
מאור. חששתי שהגג ייהרס, ואני
אקבר תחתיו.
עליתי לקומה הרביעית בכאבי־תו־פת,
וגיליתי כי השכן, שארגז־האופ־גיים
שלו גרם לשריפה, התחיל לבנות
על הגג. הפועלים הרסו מעקה, והאבנים
נפלו על הגג שלי.
השכן אמר לי :״אל תדאגי, אני
אחראי!״ ופועליו המשיכו לזרוק אבנים.
חשבתי שאני משתגעת. טילפנתי
למישטרה, והם אמרו לי שזה לא
עניינם, אלא עניינה של העירייה.
ידעתי שאם השכן קיבל רשיון־בנייה
בעירייה מבלי לקבל את הסכמת השכנים,
הוא יכול להשיג שם הכל, ואין
כל טעם לנסות לפנות אליהם.
ואז התחלתי לפתע לחשוב על
עזיבה. מה אני בעצם רוצה? רק לחיות
בשקט בדירה שקניתי, לעבוד ולהתפרנס
ככבוד. אבל אני מוצאת מערכות
מתפוררות, פרוטקציה וחוסר־אונים.
מיפגש עם הביטוח־הלאומי, קופת־החולים
ושילטונות מס־ההכנסה חיזקו
בי את ההרגשה הזאת.
ליבי חצוי. מצר ארד אני רואה כי
הכל מתמוטט ורוצה לעזוב, מצד שני
אני חושבת :״כיצד אעזוב דווקא כעת,
כאשר הכל מתמוטט? האם לשם כך
באתי לכאן?״
עד כאן סיפורה של ריטה. עד
לרגע זה טרם החליטה סופית לחזור
לארצות־הברית, ואני אינני יודעת מה
לייעץ לה. האם אוכל להבטיח לה בתי־חולים
תקינים? מישרדי־ממשלה יעילים?
שלום עם ידידיה בגדה־המערבית?
אם יש מישהו שיכול להבטיח
זאת לריטה — שיקום, כדי שהיא
תישאר איתגו!

קריאה של גבר הומו־סכסואלי לאשה ל ס בי ת או דרמיוית:
^ סני ארבע שנים החלטתי
שאני רוצה שיהיה לי ילד.
הרגשתי פחד — שאני הולך ומתבגר,
הוריי מזדקנים, ובאחד הימים, כאשר
יילכו לעולמם, אני אשאר לבד. אני גם
מאוד אוהב ילדים. תמיד אהבתי. הרגשתי
שאני יכול להיות אבא טוב, שיש
לי הרבה מה לתרום לגידולו של ילד.
״אני הומו־סכסואל, ולכן מגורים
משותפים עם אשה אינם באים בחשבון.
בעצם, גם עם גבר אני לא מסוגל לגור.
אני גר לבד כבר שנים רבות, ואני לא
חושב שהייתי מסוגל להסתדר עם
שותף או שותפה לדירה. יכולים לאמר
שאם זה ככה, מה פתאום אני רוצה
בילד? עם ילד אני כן יכול לגור? התשובה
היא שעם הילד שלי הייתי יכול
לגור, וגם לגדל אותו. לאחותי יש
ילדים, ואני מרגיש קירבה רבה אליהם.
הם כאילו הילדים שלי.
״תחושות אלה הביאו אותי להחלטה,
לפני ארבע שנים, להקים מיש־פחיה
בנישואין פתוחים, שיהיו ממוסדים
בחתונה ברבנות, והסכם אצל עורו־דין,
אשר יפרט את תנאי גידולו של הילד.
״הכוונה בנישואין פתוחים היא שכל
אחד יגור בדירה שלו, והילד יגור פעם
איתי ופעם איתה, לסירוגין. התחלתי
לחפש בת־זוג מתאימה, אשה דו־מינית
או לסבית. פעמיים הייתי קרוב להגשמת
החלום, אבל זה לא הצליח.״

מישפחתו. הוריו אומנם יודעים שהוא
הומו־סכסואל, אבל הם רוצים שהוא
״יישאר בארון״ ,כדבריו. הם גילו את
סודו כאשר הוא היה בן .24״הם לא
הבינו למה אני לא יוצא עם נשים ״,הוא
מספר .״הם היו אומרים: הרי יש לך
דירה, יש לך מיקצוע טוב, אתה נראה
טוב, אז איר זה שאין לך חברה, שלא
היתה לר אף פעם אחת חברה?
״התוודיתי לפניהם שאני הומר

לא שעיר מדי, רצוי בעל הופעה אתלטית.

מונולוג:
מעולם
לא היה לי חבר קבוע. תמיד
הם באו והלכו. מערכת־היחסים הארוכה
ביותר, שהיתה לי, נמשכה חודשיים.
זאת היתה אהבה. נפגשנו שלוש פעמים
בשבוע. נפרדנו מכיוון שהוא לא היה
מעוניין בי יותר.
הכרנו זה את זה בגן־העצמאות.

אני לא נמשך לגוף של אשה. זה לא
מגרה אותי. היו נשים שרצו אותי, אבל
זה לא עבר את השלב של מיזמוזים.
בגללי. במשך הזמן ניתקתי את הקשר
איתן, בלי להסביר להן מדוע.
רציתי לבדוק אם מיזמוזים מושכים
אותי. הרגשתי מגורה, אבל לא היה לי
רגש לבחורות האלה, וההנאה היתה
קטנה מאוד. אני לא חושב שהן חשו
בכך.

^ אי־אפ שד
לשגות
^ חולם על ילד הוא גבר תל־אביבי
!1 1בן ,42 נאה וגבה־קומה, בהיר־שיער.
הופעתו היא גברית, ואינה מסגירה
את נטיותיו המיניות. הוא יליד־הארץ,
מוסיקאי, חובב תיאטרון, קולנוע
וקונצרטים.
אין הוא רוצה לחשוף את שמו בגלל
הסכם נישואין
שני הצדדים מאשרים כי
כל נכסיהם, זכויותיהם ו*
התחייבויותיהם, שרכשו כל
אחד מהם בנפרד עד כה,
ימשיכו להשתייך להם וגם/
או ימשיכו להיות בבעלותם
בנפרד, בהתאמה, בעתיד גם
לאחר נישואיהם זה לזו, וכי
כל אלה לא ייכללו במיסגרת
הסדר איזון־משאבים, א ם
ייווצר צידד בכך.
הנישואין כדת משה ויש ראל
ייערכו אך ורק לאחד
שצד ב׳ תופרה מזרעי של צד
א׳ ,והרופא המטפל יאשר כי
צד ב׳ אכן בהריון.
צד א׳ מתחייב להכיר ב אבהותו
על הרך הנולד ולר שום
אותו בלישכת־רישים
התושבים כבנו.
הרך הנולד יישאר בהח זקתה
של צד בי.
בתקופה המתחילה עם
היוולדו של הרך הנולד, יע ביר
צד א׳ לצד ב׳ שני־שליש
מהסכום החודשי, שאותו
תוציא צד ב׳ עביר מזוגות
הרך הנולד.
צד א׳ יהיה רשאי לקיים
קשר עם הרך הנולד, להיפגש
איתי ולקבלו שלוש פעמים
בשבוע, לפחות.
הצדדים מתחייבים להי וועץ
האחד בשני בכל דבר
מהותי הנוגע לעתידי ולצרכיו
של הרך הנולד.
הצדדים מצהירים בזה כי
ברצונם שיינתן לכל א חד
מהם חופש בחיי־הפרט, וכל
אחד מהם ינהל את חייו ו אורחותיו
בדירתו שלו.

סכסואל. הם קיבלו את זה קשה מאוד,
במיוחד אמי, אבל למרות זאת, הם קיוו
שאמצא מישהי. אמי אפילו הלכה
לרופא ושאלה אותו אם אפשר לרפא
אותי. הרופא אמר שזה בלתי־אפשרי.
הוא קרא לי לשיחה, שאל אותי מתי
גיליתי שאני כזה, אמר שהדבר אינו
תלוי בי, ככה נולדתי, והוא מקבל אותי
כמו שאני. הוא לא אמר דברים בנוסח
,תנסה לשנות את עצמך,׳ או, תנסה
לצאת עם נשים.׳ הוא נפגש עם אמי
עוד כמה פעמים, הסביר לה את העניין,
ריכך את המכה, ולאט־לאט היא הסתגלה
לרעיון.
״אבי לקח את העניין בצורה קלה
יותר, לא עשה מזה עניין.
״אף פעם לא הרגשתי שאמי אוהבת
אותי פחות בגלל זה. אולי היא אוהבת
אפילו יותר. אולי היא מרגישה אשמה
בזה, אני לא יודע. היא לא חושבת
שנעשיתי כזה בגלל החינוך שקיבלתי.
היא מאמינה שנולדתי כזה.
״היא תמיד אמרה שהחוק בנושא
מישכב־זכר אינו הוגן, כי הומו־סכסו־אלים
לא בחרו להיות כאלה. הם נולדו
ככה, ואינם אשמים. אגב, אני תומך
נלהב בשולמית אלוני, בגלל תרומתה
לחוק המתיר קיום מישכבי־זכר״.
כשהוא הולך ברחוב, הוא מסתכל
על גברים נאים. הטיפוס שלו הוא גבר
בגיל 20 עד ,30 בעל מיבנה גוף חטוב,

הסתובבנו בחושך, נפגשנו, שוחחנו,
הזמנתי אותו לדירתי. בהתחלה הוא
היה זה שהתלהב, הוא רצה אותי יותר
מאשר אני אותו. הוא גבר חכם, אינטלקטואל.
נמשכתי לתכונות אלה שלו.
בערב הראשון נכנסנו למיטה. אצלנו
זה לא מישחקים של גבר ואשה. אנחנו
ניגשים ישר לעניין.
אני כבר לא הילר לגן־העצמאות,
מכיוון שאני מרגיש את עצמי מבוגר
מדי. רוב המסתובבים שם הם בחורים
צעירים, ואני לא חושב שהם מעוניינים
בי. יש דרכים אחרות להכיר, כאשר אני
מטייל בשפת״הים, למשל.
אני לא חושש מאיידס. הגברים
שאיתם אני מקיים קשר הם בסדר גמור,
בזכות הסביבה שממנה הם באים. איני
מוכן לפרט, כדי שלא להסגיר אותם.

פגישה
עס ל ס בי ת
^ חסי־מין מלאים עם אשה קיימתי
רק פעם אחת. זו היתה בחורה דתיה,
שהיכרתי באמצעות חבר. אחרי שנפגשנו
במשך חודש, ולא קרה בינינו
שום דבר, היא פיתתה אותי. קיימנו
יחסים, אבל לא יצאתי מדעתי מהעניין.
כאשר שכבתי איתה, חשבתי על גבר.
רק ככה יכולתי לתפקד.

היו גם נשיקות — אחת אפילו
אמרה שאני מנשק נהדר — אבל גם זה
לא עשה לי שום דבר מיוחד.
זה דוחה אותי, להיות עם אשה. אני
לא אוהב את המיבנה הרך, העגול. אני
אוהב את המיבנה הגברי, הנוקשה,
השרירי. גבר בעל הופעה נשית דוחה
אותי כאובייקט למין. יש הרבה גברים
חתיכיים, בעלי הופעה גברית, שאיש
לא ינחש שהם הומו־סכסואלים.
אני מזהה אותם. יש לנו חוש מיוחד.
אנחנו מבחינים זה בזה, קוראים את
המבט בעיניים.
כאשר החלטתי שאני רוצה ילד,
התחלתי לפרסם מודעות בעיתונים.
הנוסח היה בערך כך: רווק מעוניין בדו־מינית
להקמת מישפחה. ההיענות היתה
מועטה. אחר־כך פירסמתי מודעה בנוסח
שונה: רווק מעוניין להקים מיש־פחה
בנישואין פתוחים, ונתתי את
מיספר־הטלפון שלי.
הטלפון לא פסק מלצלצל. הנשים,
כצפוי, לא הבינו למה התכוונתי. הן
שאלו מה זה נישואין פתוחים. לא היה
לי אומץ לספר להן שהכוונה היא
לנישואין בין הומו ללסבית, או רד
מינית.
אמרתי שאני מעוניין להיות נשוי,
אבל חופשי. זה לא התאים להן. הן
חשבו שאני מתכוון לבגוד בהן, וניתקו.
המשכתי לפרסם מודעות. נפגשתי

עם כמה לסביות ודו־מיניות, אבל לא
יצא מזה שום רבר. לפעמים אני לא
הייתי מעוניין, לפעמים הן לא היו
מעוניינות.
הדוגמה לחלום שלי הוא ידיד הומר
סכסואל, אשר יצר קשר עם לסבית, ויש
להם ילדים. לכל אחד מהם יש דירה,
הילדים נמצאים פעם אצלו ופעם
אצלה, והם חברים טובים.
לפני שנה וחצי שאל אותי הידיד
הזה, אשר ידע שאני מעוניין בקשר
מהסוג שיש לו, אם אני רוצה להכיר
אשה לסבית.
נפגשנו. היא היתה בערך בת־גילי,
קצת גברית, חבר׳המנית, מאוד סימפטית,
נאה, פיקחית. היא סיפרה לי
שהיא איננה נמשכת לגברים, וחיה רק
עם נשים.
מראש היה ברור שלא נלך למיטה.
המטרה היתה להוליד ילד בהפרייה
מלאכותית. הלכנו לעורך־דין, וחתמנו
על הסכם. אחר־כך הלכנו לבית־חולים.
זמן קצר לפני כן היא ביקרה אצל
גינקולוג, שבדק אותה, והסכים לטפל
בנו.
על־פי בקשתה, עברתי בדיקה לגילוי
איידס. הכל היה בסדר, ואז נתתי
זרע בבית־החולים. הגינקולוג הזריק
לה את הזרע. עשינו זאת חמש פעמים,
ונכשלנו בכולן. לבסוף שנינו נבדקנו,
והתברר שהבעיה היא אצלה, משהו
ברחם. אמרו לה שאין לה סיכוי ללדת,
והקשר בינינו נפסק.
לפני חצי שנה פגשתי לסבית, באמצעות
מודעה שפירסמתי בעיתון.
היא היתה בת ,36 נאה, אינטליגנטית,
קצת גברית, חברותית מאוד. מצאנו־חן
זה בעיני זה. נפגשנו פעמים אחדות,
והחלטנו ללכת לגינקולוג, דרך קופת־חולים.
ניסינו
במשך חודשיים, ולא הצלחנו.
הרופא המליץ שאעבור בדיקת פוריות.
התוצאה היתה שאצלי הכל בסדר. באותו
יום דיברנו בטלפון, והיא נשמעה
מאוד עצבנית, דיברה בצורה מאוד לא־נעימה,
היתה תוקפנית, נוקשה.
חשבתי שאם עכשיו אנחנו מתקוטטים,
וכבר עכשיו היא מדברת אליי
בטון־דיבור כזה, מה יהיה אחר־כר?
אמרתי שאינני מעוניין בהמשך הקשר,
והיא טרקה את הטלפון.
נכשלתי פעמיים, אבל אני עדיין
מקווה למצוא את האשה המתאימה. זה
נ ע מי רון ₪
חשוב לי.
שני זוגות
א ת המוסיקאי אני מכירה,
היכרות שיטתית, מזה יותר
מ־סג שנים. תקופה ארוכה
הוא לא הודה לפניי בעובדת
היותו הומו־סכסואל, אבל ב שנים
האחרונות הוא נפתח,
ודיבר על״כך בצורה חופשית.
כאשר צילצל אליי לפני
שבועיים, סתם כך, ללא סי בה,
שאלתי מה שלומו, והוא
סיפר לי על ניסיונותיו להו ליד
ילד. הצעתי לפרסם את
סיפורו, והוא הסכים, בתנאי
שזה יהיה בעילום*שם. הוא
אמר שאולי, בעזרת הכתבה,
הוא ימצא א ת אם־ילדו, ובי קש
לציין א ת מיספר תיב ת-
הדואר שלו ,6307 :תל-אביב.
הוא אף סיפר שידוע לו על
שגי זוגות נשואים, שבהם
הגבר הוא הומו־סכסואל וה-
אשה היא לסבית, יאשר ח ת מו
אצל עורך־דין על חוזה
הדומה לשלו. זוג אחד ידוע
בעולמ-הבידור, והזוג השני
ידוע בעולם הפוליטיקה -
נכון יותר לאמד שהיה ידוע,
מכיוון שהגבר, שהיה שר
בממשלה, מ ת לפני שנים.