גליון 2671 מתאריך 9 בנובמבר 1988

סיי ב ח בי ם
פילים על הד שא
על תוצאות הבחירות לכנס ת ה״12
(״השבר הגדול״ ,העולם הזה

אז זהו — הליכוד למעלה, המעיד למטה. מי
יודע מה יקרה עכשיו.
בכל מיקרה, אנחנו — אזרחי ישראל — נשלם
את המחיר.
כיצר אמר פעם שר־החוץ הסובייטי, אדוורד
שוורנדזה :״לא חשוב מה ששני פילים עושים
כשהם נפגשים — מילחמה או אהבה — בכל
מיקרה משלם הדשא את המחיה׳

אהרון שבדרון,

פחח־תיקחה

הישראלי הצף
על התלבטויות הבוחר בחודש האח רון
(״הנדון״ ,העולם הזה 19.10.88
והלאה).
זה לא הקול שצף, זה הישראלי שצף. הוא צף
כל החיים שלו, לא רק בין הליכוד למערך, אלא
גם בין החיש־גד אוח לחיש־גד 111.111ש׳ח, בין
לוטו לטוטו, בין טיול מאורגן ( 21 יום לאירופה)
לטיול לא־מאורגן(לאיי־הסמים של תאילנד).
אפילו בהכרעות גורליות יותר אפשר לראות
את זה. אם הוא מנהל קונצרן־ענק, הוא מתחבט
אם לסגור את סולתם או את אל״אנס. את •ובל־גד
או את סול וכר וכל.
זה טיבעו של הישראלי המצוי. קשה לו לקבל
החלטה. וכשהוא כבר מחליט, הוא מחליט, בדרך
כלל, את ההחלטה הלא־נכונה(ראה תוצאות הביהודה
אדלר, תל־אביב
חירות*•

יעילות עיתונאית
על הנוהג להעתיק סקופים מעל
דפי העולם הזה (״איגרת־העורד״,
העולם הזה .)26.10.88
עורך העולם הזה מוקיע את המקומון שהעתיק,
כמעט מילה במילה, את הגילוי של העולם
הזה על סכנת דלקת קרום־המוח בארץ.
לרעתי, דווקא מגיעים לאותו מקומון שבחים.
המקומון הזה הולך עם רוח הזמן. התייעלות.
חיסכון. קיצורי־דרך.
בצורה כזאת אפשר למלא את הדפים במהירות,
בזול וביעילות, ללא טירחה יתרה וללא הד
צאות מיותרות.
ואם, כפי שאני מניח, אותו המקומון הוא עסק
פורח, היעילות העיתונאית הזאת היא אחת הסיבות
העיקריות לכך• שלמה הכהן, רושלים

יוח־הרירוריח ויו וויו 111 ווו

שר הסקרים הכוח השחור
מי טעה יותר בניחוש תוצאות הבחירותן
האסטרולוגים, הידעונים או סקרי דעת־ה-
^ י ^ קהל! מדוע זה קורה להם בכל
£ £פעם, לפגי גל בחירות! ולאן
נעלמו האוגדות האבודות!

״ 11ה־תה
אטימות שלנו!״
כך מודה באומץ הד״ר מינה צמח ממכון
דחף. היא לא מנסה לטייח א ת הטעות. להי•
פך. בראיון להעולם הזה היא מודה שמכוני־המחקר,
שהיו אחראים לעריכת הסקרים,
לא הביאו בחשבון א ת עלייתם המטאו רית
של המיפלגות הד תיו ת. בדב ראחד
היא מ תנח מ ת -לפחות את*
^ 1התיקו בין המיפלגות הגרו-
^ ^ 0 ^0לו ת היא צפתה נכונה.

הנאצים שר בוש
השבועון הניו־יורקי ווילאג׳ וויס היה מי
שחשף א ת פרשת ה עסק ת ם של שיבעה עוז רים
נאצים ופא שיסטים על״ידי ג׳ורג׳ בוש,
מי שנחשב לבעל הסיכוי הגבוה יותר לתפ קיד
נשיא ארצות־הברית. למרות שהצהיר
כי לא ידע דבר על עברם של
0 0 0שיבעת העוזרים, הרי שה-
^ ^ 0 0מידע על כך לא היה חד ש לו.

מילים ש ל שלו ש אותיזת
על דברי קורא בהעולם הזה (״מיב־ת
ב מקורא״ ,״גם זה וגם זה״ ,העולם
הז ה .)26.10.88
זה נחמד שהשלם הזה משתף את קוראיו בה־גיגיהם
של הקוראים, אך אני מסתייגת מן ״הבדיחה׳
של הקורא ספרא, המודיע, כי ״הגיעו לצמרת:
באמריקה — הלוס אנללס ל״קרס (קבר
צת־הכדורסל היוקרתית) ובארץ — התוחס־ליי־קרס(
״.בעברית פשוטה: מלקקי־התחת).
בשבילי השלם הזה הוא עיתון סאלוני ( אני
קוראת אותו בסאלון) ולכן אני מציעה שכשם
שהאנגלים לא מרבים להשתמש בפירסומיהם
שבכתב במה שהם קוראים מילים של ארבע אד
תיות, כך העולם הזה לא ישתמש, להבא, במילים
חנה שיסמן, הרצליה
של שלוש אותיות•
וזה 2671

ק בו צו ת של אנ שי ם ב עלי ז קני ם ש חו רי ם, ל בו שי םבמ די ם ש חו רי ם
א חי די ם, ח בו שי ם ב מיג ב עו ת ש חו רו ת, מ ד לגי ם בין לי שכת ראש״
הממ של ה ל לי שכת שר־ ה חו ץ ו חוז ר ח לי ל ה -זו הי ה מ צי־או
ת הי ש ר אלי ת של נו במבר . 1988אלמלאה פילוג ביני-
ה ם היו י בו לי םלח סו ךמעצמם רי צו ת בין מי ש ר די ם.

כתבתהשערהא חור:,

חווהתיהבסו נגר
הוננות הראשית
תהליך ההתחרדות החל כגר לפני
הבחירות. ולראייה, מיסמך האוסר סוכריות
והופעת רקדניות־בטן. אולם
הרבנות הראשית לא ידעה עם מי יש
לה עסק. רקדניות־הבטן יצ-
או למיתקפת״נגד. כוכב פרי
(בתמונה) ,היא המובילה.

ניצחון ש חור
הניצחון בבחירות לכנסת ה״ 12 שייך לאדם
היושב במרחק אלפי קילומטרים, לצבא אב רכים
שאינם מ שרתים בצבא ומת קיי מי ם
0כפאראזיטים, ולציבור של מ־מלמלי
ברכות וקללות. עכשיו
הם עלולים לשלוט ב מדינ ה.

אורי ליפשיץ גמר עם האגו־טריפ. כך, לפ חות,
הוא מכריז באוזני ציפי שחרור שבאה
לראיינו. אחד החשובים באמני ישראל מפ־ת
ח את ה״אני־מאמין״ האי-
1 1 / 3שי והאמנותי שלו. וקוראים
כותבים על חריגה והריגה.

המכנה המשותף בין
הבחירות בטלוויזיה
מה קורה במישפחתסביר! • מי בעד מי
ומי נגד מי בסיפור
שבין מוטי ברנוביץ

לאירית אילני •

ציפי רום ישמוליק שם־טוב ( ה בן של) -
לא צריכים פ תק מהרבנות • מירי וייט*
ברג (בתמונה) ודפנה נוי לממשלה •
מי החברים של דניאלה דנצל! • ירון
פינק וביאטריט גייר -סוף סיפור •
דמוקרטיה מלאה במישפ-
ח ת רביבו • ואיזה שרותים ן מוכרת עטרה ישראלי!

ה מדורי ם הקבועים:
מיכתבים — סיכום סופי
איגרת העורך -שערים
שאוזר־־בחיחח
במדינה — הספסיד־ם
תשקיך — שריר זהעצמוח
הנדון — האודות האבודות
אנשים — אם ירצה השם
אתה והשקל -גדיש לא בא
יומן אישי — בחירות חשאיזח
קולנוע — מחפשים שפויים

חותמות, תמונות, מיסמכים שונים, שהת גלו
במחסנו של גיזבר י שיגת שובו בנים,
מעלים חשד לזיופים של
דרכונים בקנה־מידה נרחב,
על-ידי תלמידי הישיבה.

אתה והשקד ההתקנה
ער רובוט מקסוול
נציג מישטרת־ישראל בגיו״יורק קיבל מע מד
של קונסול • רשת״המכירות הגדולה
בארצות״הברית, וולמארט, עושה קניות
בגלנויט • מדוע לא מס תדר ריצ׳ארד
קיין, נשיא בנק לאומי ניו־יורק, עם השליח
^ 0 ^0הישראלי! • ומה דעתו של
השבועון ביזנס וויק על איל-

העיתונות רוברט מקטוול!

דניאלה רענן וני טים
זווילי • טוטו־

מה הכשיר
את נוס?

מדוע ל א הושיטו ה סנ היניס הערביים סיוע
לשימעון פרס* מדוע היו המחוות שעשו
כה חלו שות, כהחס רו ת התלהבות! מדוע
לא ע מד פרס בהב ט חותיו למנהיגי ערב!
0ואיך הי תה המציאות היש-
ראלית נראית אילו הצליח
^ ^ 0 ^ 0פ רס להק די םאת הבחירות!

דרכונים מזו״פי
דף חדש השכן ביישובו בנים״
של אור׳ ליפשיץ

* תנרת־ההיניח
על ה הבדל בין אי ש־עסקים לאיל־הון
(״לילות ישראל״ ,העול ם הז ה
.)26.10.88
חזרתי וקראתי, פעמיים, את הקטע על המסיבה
של יעקוב נימרודי בביתו הלבן בסביון. ביקשתי
להבין מרוע העולם הזה. המקובל עליי כבעל
חוש־הבחנה ד>* הגדיר באותו הקטע את עורר
המסיבה כ״איש־עסקים בינלאומי׳ ואת אחד
מאורחי המסיבה כ״איל־הון בינלאומי״ .הלא זה
היה צריך להיות אותו הדבר.
חשבתי וחשבתי ואז נזכרתי באחד העקרונות
של תורת־ההגיון, שכאשר מיישמים אותו לבעייה
הנ״ל, המסקנה היא חד־משמעית: לא כל איש־עסקים
בינלאומי הוא גם איל־הון בינלאומי(וגם
חיים יגאלי, תל־אביב
להיפח•

כתבתהשערה קו־ מ

האי שהק טן
מה שלא יצרו 2000 שנות גלות, יצרה המדי נה
-אוויל י הודי משריש ושורשי. כך יגאל
תומרקיך. על ה מ עי ז כליבוד מזוייף, פופולי זם
לפי מי טבהמ סור ת הפולנית, ועל פילוסו-
^ ^ 0 0פים, חיילים ועל האיש הק-
0סן, בהסברו של תומרקין -
מדוע ל א הצביע גס הפעס.

האברך והמתנדנו
מותו הפת אומי של קרוב־מישפחה דתי
הביא א ת יו סי סי א ס, שדרן״רדיו פופול רי,
ל כ תוב מ חז ה על סיפגש בלתי־אפשרי
בין קו ק סיכ ל לאברך. המחזה הועלה כבר
בפס טיבל לתיאטרון אחר
בעכו ואס לא יתקל באמי
^ ^ 0 ^ 0בוש ד תי יועלה שוב בקרוב.

פגישה בכלא מיו צעיר

סיפור מעצרם של חברי דרך הניצוץ עורר
בשעתו הדי ם רבים, אך דעך, לימים. אבל
החברים והילדים לא שוכחים. מדי יום שי שי
הם מתייצבים בכלא נווה־תירצה, ולמ-
ח רת, ב יום השבת, מרחיקים עד בית-
^ * 0 0המעצר קישון, לפגישות בתו-
בכי הכלא. כ תב ת העולם הזה

הצטרפה אף היא לביקור.
לילות ישראל — פז־שח מחזור
זה וגם זה — טי היקרים
דך חדש — השכן של ליפשיץ
מה הם אומרים — זאב פלד. סאשה
רזבלסק׳ .ת״ם (1,ום ס־) אזרון.
רן בן־אסוץ. אסף בהן. קוב* זח

תשבצוסן -
מי כ ת בי ם ל רו תי -תחם ׳לח ת
הורו סקו ם — טכב הרשע
רחל מרחלת — על כר השלם
ת מ רו רי ם — שני מיליון למירזץ

על מ ק רי תעם סמפון ועל הפעם הראשונה,
שהכאיבה ל דנ ה, שהרגיזה א ת יריב, וש•
השאירה רושם אדיר על
מפר. ועל לירן שמחכה. מין

בלי חשבון בגיל העשרה.

הסיסמה-
חידות סוניות
למי שלא סו ב ל מעודף כושר עוברת הדרך
ליחידו ת קרביו ת אצל יובל עילם 26 בוגר
יחידת-התילוץ של חיל-האוויר, שהקים,
בשנה שעברה, ח מ -הכנה ייחודי לצה״ל. מה
שהתחיל כקורס לכמה נע-
ן | 0ריס, תפ ח לחוג של עשרות.
ה סי סמה -יחידות קרביות.
וווו

בזי ב ח בי ם
יהודים בחרטום
על הקהילה היהודית בסוד אן (מו נולוג
של גיסים גאון, העולם הזה
.)26.10.88
כדי שלא יתקבל הרושם שעם עזיבתו של
ניסים גאון את סודאן הגיע הקץ על הקהילה
היהודית במקום, אני מבקשת לבשר לכל הנד
עוניינים כי עדייו מפכים חיים יהודיים באותה
מדינה (אם כי בשקט רב) ולפי מה שסיפר לי
באחרונה קרוב־מישפחה אמריקאי, שביקר שם
השנה, עדיין מצויים בחרטום, בירת סודאן, כ־50
נורית נוסבאום, נתניה
יהודים•

הנני פונה אל חייל, ששמו, כמדומני, יהודה
חלפון, בבקשה ליצור עימי קשר בדחיפות. הוא
ומפקדו, סגך אלוף, נסעו לידי בצומת בורסת־היהלומים
ברמת־גן, כאשר לפתע הגיחה מכונית
פורר אריקה לבנה מצד שמאל והתנגשה בי.
אני, חיילת, הייתי רכובה על וספה סאנינו
אפורה.
החייל אמנם התקשר לשאול לשלומי, אך את
הטלפון שלו לא קיבלתי.
אבקשו ליצור עימי קשר: ניצה, טלפונים
884595־ 03 או 5034060־ ,03 בשעות הערב.

ניצה, צר,־ל

על הלב 1על העי!

•בלי פג/׳זוא סביבן•

כאשר קיבלנו את השלם הזה לידינו, באפריל
, 1950 כבר פעלה הכנסת הראשונה, שנבחרה
שנה לפני כן. אולם מאז הבחירות לכנסת השניה,
ב־ , 1951 ליווה השלם הזה את כל מערכות־הכחי־רות.
עיינתי
השבוע בשעריס־שלאחר־הבחירות של
השלם הזה נד ! 1מערכות־הבחירות מאז. הם
מלמדים הרבה על ההיסטוריה של מרינה זו.
במדינת״ישראל ׳מתקיימות הבחירות תמיר
ביום ג׳ בשבוע. כלומר; הקלפיות נסגרות אחרי
סועד־ההופעה הרגיל של השלם הזה. לכן הנהגנו
דחייה של 24 שעות בהופעת העיתון.
שער העולם הזה מוכן, בדרך כלל, כלילה לפני
הופעתו. כלומר, בדרך כלל בלילה שבין יום ב׳
ליום ג׳ .השערים־שאחרי-הבחירות מוכנים על כן
כלילה שכין יום ג׳ ליום ד׳ — אותו לילה ארוך,

האמריקאיות. לעיתים אין הבחירות האמריקאיות
מעניינות די גורכן את הגיבור הישראלי, ואין
צורך להקדיש להן שעד. כך השבוע. אולם היו
מערכות־בחירות חשובות, שהגיבור בישראל עקב
אחריהן בדריכות.
אני זוכר במיוחד את מערכת-הבחירות של
, 1960 שבה התמודדו ריג׳ארד ניכסון וג׳ון קנדי.
לוח־הזמנים חייב אותנו להחליט מראש מי ינגח,
ואחרי ניתוח הנתונים קבענו שיהיה זה קנדי.
כאשר השער של קנדי כבר היה כתהליך של
הדפסה, נודעו התוגאות הראשונות. הן הגניעו
1977 המהפך של בנין

קטגה, אבר גדורה
על מדינת בליז(״אשת״החברה וה-
אלוף״ ,העולם הזה .)26.10.88
אין לזלזל במדינת בליז(.כן, כן. בליזו״) של־ארוחת־הערב,
שערך בזמנו שימעון פרס לנשיאה,
הופיעה אשת־החברה הירושלמית שרה דווידד
ביץ•
נכון שבליז(לשעבר הונדוראם הבריטית) היא
בסך הכל מדינת־ננס במרכדאמריקה (איזה 150
אלף תושבים) ,אבל בשיטחה (כ־ 23 אלף קילומטרים
מרובעים) היא בכל זאת עולה על שיטחה
דב פישר, חל־אביב
של מדינת ישראל•

סיירת יווי־הדואר
על שמה הנכון של סוכנות-ידיעות
בריטית (״מוות בסעם דובדבן״,
העולם הזה .)26.10.88
אפשר לסמוך על העולם הזה.
משך ימים חזרו כלי־התיקשורת (כולל הטלוויזיה
והרדיו) כל הזמן על שגיאתם וקראו לסוב־נות״הידיעות
הבריטית, אשר כתביה פירסמו את
הידיעה על סיירות־צה״ל בשטחים(דנבדבן וש משון)
,סוכנות רזיטר. אבל העולם הזה ידע את
השם הנכון וקרא לילד בשמו — סוכנות רזיטרס.
זה השם של סוכנות־הידיעות הזאת — חי־טדס(באנגלית:
של רויטח.
רויטר זה, שעל שמו נקראת הסוכנות הזאת,
היה טיפוס מעניין ביותר: פאול יוליוס רויטר,
בלדר של ממשלת פרוסיה בדימום, הוא האיש
שפתח את המישרד הראשון של סוכנות־ידיעות
ב־( 1849 בפאריס) ואחד מאמצעי־ההפצה של ידיעותיו
היה יוני־דואר.
רויטר, איש רב מעללים ודימיון, לא הסתפק
בהקמת סוכנות-ידיעות. לימים הוא גם קיבל מה־שאה
של איראן את הזיכיון הבלעדי לסלילת
מסילות״ברזל בממלכתו ומשהוכיח רויטר את
עצמו ואת כישוריו הוא גם נתבקש על־ידי השאה
להקים את הבנק המרכזי של איראן.

איתן זיס,

ירושלים

כיתה ד זה לא הכל
של קוראים הפונים
לרותי (העולם הזה

1959
בן־11 רי1ן הסנצוז
שבו גמור עם־ישראל למקלסי־הטלוויזיה(ולפני
כן היה צמוד למקלטי־הרדיו) ומקשיב לתוצאות.
כאשר תוצאות־הבחירות ברורות לגמרי כבר
שעה־שעתיים אחרי סגירת הקלפיות ויש ניצחון
ברור של מחנה אחד, זהו תפקיד קל. אך כאשר
התמונה היא מעורפלת, ועוברות שעות ארוכות
עד שהיא מתבהרת, זהו תפקיד קשה ומורט־עצבים.
יש לקבל החלטות על פי מידע שעדיין
אינו בטוח לגמרי.
בעמודים אלה מופיעות כמה דוגמות של
שערים מסוג זה ומסוג זה.
במערכת של 1961 התחכמנו. הכנו מראש שני
שערים אלטרנטיביים — של צחוק ושל בכי.
שייקה אופיר ואברהם (-פשנל״ז דשא התנדבו
להדגים את שני מצבי-הרוח. ברגע האחרון ממש
שמנו את השער של פשנל הצוחק, בהתאם לתוצאת
הבחירות.
נדמה לי שמותר לנו להתגאות בשער השבוע
שעבר, שהופיע למחרת הבחירות לכנסת ה־. 12
שעות מעטות אחרי סגירת הקלפיות כבר חיבר
העורך הגראפי של השלם הזה, יוסי שנון, שער
המסביר את המציאות החדשה יותר סוב מאשר
מאה מאמרים.
אגב, יש לנו כעייה דומה גם לגבי הבחירות

1988 שסיר חובש כיפה
על ניצחון של ניכסון. בילינו שעות ארוכות של
דאגה ליד הרדיו. בהמשך הלילה גדל יתרונו של
ניכסון עוד יותר. רק לקראת הסוף הסתמן שינוי.
בבוקר התבדר כי קנדי ניצח. נשמנו לרווחה.

על הדימיון גין קוראה לשחקנית־הקולנוע
קי ם נובאק (״מיכתנים
לרותי״ ,העולם הזה .)26.10.88
בדרך כלל עושה לי המדור מיכתבים לחת׳
טוב על הלב. איזו כתיבה קלילה, נעימה ומבררת!
הפעם המדור הזה עשה לי גם טוב בעיניים —

על טיבם
למיכתבים
.)26.10.88
אני כבר יהודי מבוגר מאוד וכפי שיתברר
להלן יש לי כבר הרבה כסף ולכן גם הרבה זמן, מה
שמאפשר לי לקרוא כל שבוע את העולם הזה מן
המילה הראשונה בשער הקדמי ער המילה האחרונה
בשער האחורי.
במיכתבים לחת׳ נתקלתי בהערה הלא־מנו־מסת
״לא מוכנה יותר לדבר עם עילגים, סתומים
ועוזבי בית־ספר בכיתה ו׳.״ הדבר חרה לי מאוד.
גדלתי במישפחת־מצוקה, שלא יכלה להרשות
לעצמה את המשך לימודיי מעבר לגיל , 13 ונאלצתי
לקטוע את לימודיי בכיתה ו׳ של בית־הספר
בידו בתל־אביב ולצאת לעבודה, כלוטש־יהלומים.
שכרי תרם בצורה יסודית לשיפור תג־אי-החיים
של המישפחה.
ואחרכך, למרות שמעולם לא דרכה רגלי
אפילו על סף כיתה ז׳ ,הלכתי, בעבודה קשה
אמנם, מחיל אל חיל וכיום אני ובני־מישפחתי
אמידים מאוד ומסודרים מאוד בחיים ואם שלושת
ילדיי סיימו את לימודיהם באוניברסיטה ייתכן
והסיבה לכך היא, כי אני סיימתי את לימודיי
שלמה שפירא, רמת־וזשחן
בכיתי י•

החייל מסרסת־היהלומים

שחקנית נובאק
לא רק חלקי
בעזרתה של הקוראה שהודיעה, כי בהיותה בת 20
היא רמתה לקים נובאק ועורכת המדור טרחה וגם
הביאה תצלום של נובאק מאותן שנים. רק חבל
שזה היה תצלום חלקי.

יצחק אברמוב,

תראביב

• קי ם נו באקבמ לו א ה, ראה תצלום.

סיכום סופי
על תוצאות הבחירות לכנס ת ה־12
(״השבר הגדול״ ,העולם הזה

ביריחו, בקבוקי״התבערה
הכריעו את המערכה
ורבנים סוחרי־דמים
עם שלושים מיליון דולארים
והאידיאולוגיה של הרבי מכך
אכלו את המערך.

ד״ר אדם גרץ(״הרופא היורד״)
פירנצה, איטליה

כ תו בתהמערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערכת: רחוב גודדון ,3תל-אביב,
מיקוד —.63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות כט־לפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקס
— 1911). 341667ץ1¥1מ.

על עד לתאונת״דרכים.
העולם הזה 2671

אוו ־

א ס רי

ה ט רוי אני

ך * בחירות בישראל הוכרעו על־ידי אדם היושב במרחק אלפי קילומטרים ממנה, מעבר
1 1לאוקיינוס. הוא לא ביקר מעולם בישראל, ואינו מתכוון לבקר בה.

אבל פקודה שלו, של הרבי מלובאביץ, הספיקה כדי לגייס רבבות רבות של
בוחרים.

בבחירות ניצח צבא של רבבות אברכים, שאינם מגינים על מדינת״ישראל ואינם משרתים בצבאה,
שאינם תורמים דבר לחוסן הכלכלי של המדינה, פאראזיסים המוצצים את דם המדינה וחיים על
חשבונה.
בבחירות ניצח ציבור של ממלמלי ברכות וקללות, עובדי־אלילים מתקופת־האבן, המאמינים בכוחם
המאגי של מיס קדושים וקברים קדושים ואבנים קדושות, עובדי־כשרות־ומזוזות — עכו׳ם חדשים.
רבים באו ארצה ביום־הבחירות, הביאו עימם ערימות של תעודות־זהות של חבריהם, הצביעו
והסתלקו כלעומת שבאו. מאחוריהם עמר הכוח הכלכלי המקובץ של הציבור החרדי בארצות־הברית.

עכשיו הם עלולים לשלוט במדינה, באמצעות ממשלה שתהיה תלוייה בהם בכל

ף ש ברכה
מדינת־ישראל התעוררה לפתע, ותפסה את גודל הסכנה המאיימת עליה.
אחת במהפך השחור הזה.

.מדינת היהודים״ של הרצל היא אותה המדינה שאליה אנחנו מתכוונים, בדברנו על. מדינה
ישראלית״ .כי לפי תפיסת הרצל, אין כלל יהודים מחוץ למדינה.

אץ זה מיקרה שכל גדולי־התורה בזמנו התנפלו על הרצל בשצף־קצף, בביטויי•
שינאה ובגידופים שקשה להאמץ כיום שנאמרו( .אין זה מיקרה שאלה אינם
נלמדים במערבת־החינוך הישראלית, המזוייסת והמפורטת, המשועבדת כולה
לדתיים).
הרבנים החכמים הבינו כי לא יתכן גשר בין שתי התפיסות — בין עדה עולמית המאוחדת סביב
הדת ובין מדינה מודרנית חילונית, החיה בשטח שלה.

לכן לחמו החרדים בציונות בכל השלבים, הופיעו נגדה בכל המוסדות הבינלאומיים,
החרימו את ראשיה בכל הקהילות.
אך כאשר קמה המדינה, על אפם ועל חמתם, הם אימצו לעצמם במהרה טאקטיקה חדשה: לחדור
אל תוך המדינה הזאת, הישראלית־גויית, ולהשתלט עליה מבפנים.

• מילחמרו היום

מדינתם — ורק הם יהיו יהודים. כל השאר, שיחליטו להישאר בארצותיהם,
יתבוללו בקרב העמים וייעלמו.

זהו התנאי המוקדם לכל פעולה נגדית, לכל אפשרות להשיב מילחמה שערה ולהגן על המדינה.
כדי להיערך למילחמה זו חייבת המדינה להבין קודם כל את מהות הסכנה.

זוהי מילחמה על קיומה של מדינת־ישראל כמדינתנו.

• סיס וגת בזב
רי• רבה אשליות מתו באחד בנובמבר . 1988 הרבה כזבים. עכשיו הגיעה השעה לקבור אותם.

את הסאטנט לקחו מגיבור האגדה היוונית דווקא, אודיסיאום. הם המציאו מהדורה
חדשה של הסום הטרויאני.

• ב גי ד ת בו־גוריוו
ך* איש האחראי למפולת של השבוע שעבר, הבוגד שפתח את שערי העיר לפני הסוס הזה, היה
1 1דויד בן־גוריון, איש תנועת־העבודה.

מטעמים של נוחיות פוליטיקאית, מתוך זילזול מוחלט בערכים רוחניים, מתוך
אי-הבנה תהומית של הסכנה, הוא מכר לדתיים את מערכת-החינוך הישראלית.

1ן, מתה האשלייה שיש להילחם רק ב״כסייה הדתית״.

,המאבק בכפייה הדתית׳ — זאת היתה סיסמתם של המשתמטים מן הקרב, שלא העזו לחשוב עד
הסוף.
כי מה פירושה של סיסמה זו? רק כאשר הדתיים פוגעים בנו, בחיינו היומיומיים, עלינו להתנגד
להם. כל עוד אינם כופים עלינו דברים חמורים. מדי, אפשר להניח להם לעשות כאוות נפשם.

בחסות הסיסמה הזאת הועברו למוסדות הדתיים במרוצת-השנים מיליארדים,
שנוצלו כדי לבצר מערכת־חינוך אדירה. מערבת זו היא שגידלה את 250 אלח
המצביעים של הרשימות החרדיות, וביניהם שתי אוגדות האברכים ששוחררו
מחובת־גיוס.
בחסות סיסמה זו ניתן לחרדים לנהל במשך 40 שנה מאבק רעיוני חד־צדדי, שבו הם מטפחים
בשקידה את השקר האומר שהם בעלי הערכים, שהם נושאי המוסר, שהם היהודים האמיתיים, בעוד
שכל השאר אינם אלא ריקנים שטופי זימה, סמים ופשע.
על מיתקפה בלתי־פוסקת זו לא באה שום תשובה. ה,חילוניים״ התרפסו, דיברו על,הבנה הררית״,
על ״בניית גשרים״ ,על ״כבוד למסורת״ ,דיבורים ששימשו כהסוואה לכניעה, להשתמטות ממאבק,
לנסיגה המתמדת בשדה־הקרב המכריע על נפש הנוער.

עכשיו אנחנו מתחילים לראות את התוצאות הנוראות.

• מ ל כו דתה״מסורת״
**דוע מתעקשים

גם אנשים נאורים לטפח יחס חיוני ל״מסורת״ ,כשזו אינה אלא מילת־צופן

יש לכך גורמים בלתי־מודעים רבים. יחס של אשם כלפי ההורים, שהיו דתיים. געגועים ונוסטלגיה
לטכסים הזכורים מילדות — ליל־הסדר, בית־הכנסת ביום־כיפור, נרות־חנוכה, נרות״שבת. תחושת־אשמה
כלפי קורבנות־השואה. עצלות מחשבתית. נוחיות נפשית. פחד מפני הינתקות.
אנשי העלייה השניה העזו להינתק, ועל כן הצליחו לחולל מהפכה. אך גם הם, בהזדקנם, ובייחוד
אחרי השואה, נפלו קורבן לנוסטלגיה, ורבים מהם חזרו אל, המסורת״.

אהלם הסגידה למסורת, ללא ביקורת, ללא ניתוח. ללא הפרדה בין הערכים
החיוביים של היהדות ההומאניסטית ובין הדת האלילית של ימי־קדם, גורמת
למעשה להחזרת הדת דרך הדלת האחורית.

• שת מדינות
^ מאבק נטוש על עצם מהותה של מדינה זו. למעשה זהו מאבק בין שתי תפיסות מנוגדות
( 1לחלוטין של המדינה. כמעט ואמרתי: בין שתי מדינות.

מדינת החרדים אינה מדינתנו. ומדינתנו אינה מדינתם. בין שתי התסיסות לא

תיתכן פשרה_ .

#יהוד* או שראל״ם?

^ מאבק הוא כין מדינה יהודית ובין מדינה ישראלית.
\ 1מכאן: מדינה השייכת לאומה החיה בארץ, הבונה בארץ את חייה, המפתחת את תרבותה העברית,
המקימה את כלכלתה, הבונה את עוצמת־ההגנה שלה, שאין לה מדינה אחרת, שאין לה מולדת אחרת,
שאינה יכולה לחיות בשום מקום אחר.

האומה הישראלית.

ומכאן: מדינה השייכת לעדה המפוזרת בעולם מרצון, שבניה אינם חולמים לבוא ולחיות ולעבוד
ולשפוך את דמם כאן, אך התובעים לעצמם את הזכות לנהל את חיינו ולקבוע מתי אנחנו נילחם ועל

הרבי מלובאביץ הוא הסמל החי של תפיסה זו.

האומה העברית דוברת עברית, והיא יוצרת כאן את תרבותה — תרבות מודרנית, חילונית,
דמוקרטית, המבוססת על ערכים הומאניסטיים, היונקת(כן ):גם מן המקורות של המסורת התרבותית־דתית
היהודית.
ואילו העדה היהודית מוגדרת הגדרה דתית, ושום הגדרה אחרת לא הצליחה לתפוס בה את מקומה
של הדת.
בחסות הסיסמה של, מדינ ה יהודית״ פורקה האומה הישראלית מערכיה. כי במדינה יהודית, הדת
היהודית היא באופן טיבעי בעלת עמדת־בכורה. שהרי אם המדינה שייכת ל,עם היהודי״ ,מגיעות בה
זכויות־יתר ליהודים שהם יותר יהודיים מהאחרים, מטפחי היהדות, אנשי דת.

במדינה כזאת, הרבנים אכן צריכים לשלוט, והאברכים צריכים לחיות בה על
חשבון־המדינה, בשעה שהם שולחים את האחרים, הנחותים, לשפוך את דמם
בחזיתות המילחמה.

• הפ א טנ ט של אוד-ס-אוס
ן* כל מבוסם על זיוף — זיוף הציונות
1 1בנימין זאב הרצל לא חלם בסיוטיו הנוראים ביותר ע ל, מ דינ ת העם היהודי״ במובן המקובל כאן
כיום.

חזונו של ״חוזה המדינה״ היה פשוט בתכלית: היהודים יעלו לארץ ויקימו בה את

הוא הסכים לממן את החינוך, העצמאי״ (כלומר: האנטי־ציוני והאנטי״ישראלי) של החרדים. הוא
מסר לדתיים. מתונים״ את מערכת־החינוך.הממלכתית־רתית״ (דבר והיפוכו) .ויורשיו מסרו להם גם
את החינוך הממלכתי.הכללי״.
מאז מסיחים הדתיים את דעתנו בשטויות כמו חזירים וחפירות ארכיאולוגיות וממזרים ומיהו יהודי
(לא שטויות כשלעצמן, אלא בהשוואה למה שעמד באמת על הפרק) .ובשעה שעסקנו באלה, שאבו
יותר ויותר כסף מקופת המדינה הציונית החילונית, ובנו בשקט, בהתמדה, בסבלנות אידקץ, מערכת
אדירה של בתי־ספר, ישיבות, כוללים ושאר מכשירים של שטיפת־מוח.

כך הוקמו וחושלו האוגדות שהלמו לפתע בשבוע שעבר, ושנראו לרבים כאילו
קמו יש מאץ, כאילו עלו מתחת לפני האדמה.
האוגדות החרדיות הן רק תוצר אחד של הדתיזציה של החינוך. כי גם אל תוך המערכת המכונה
,כללית״ הוחדרה הדת מבעד לדלת האחורית.
התנ״ך נלמד ברוח דתית, ללא ביקורת, ללא ניתוח. רצח־העם של יהושע בן־נון מלומד כמיצווה
אלוהית מוסרית. פשעי־מילחמה, כמו רצח שבויי״המילחמה בידי שמואל הנביא, מתוארים כציווי
נעלה, ושאול הודח מן המלוכה על כי סירב לעשות כן. כל מיצוות הדת נלמדות כמיצוות־עשה
ואל־תעשה. החל בגן־הילדים מופיע אלוהים כישות קיימת, כמגן עם־ישראל. מושגים כמו. אתה
בחרתנו״ מנחים את החינוך לאורך כל הדרך.

מי שמסיים חינוך זה — וכל ילד בישראל עובר אותו — הוא קורבן פוטנציאלי
לדתיים. רה בכוחות עצמו, תוך חשיבה עצמאית שאינה נלמדת ברוב בתי-הססר,
הוא יבול להתגבר על כך ולהגיע אל הערכים של חברה ישראלית מודרנית,
הומאניסטית, פתוחה לתרבות העולם.
רוב הצעירים כבר אינם יכולים להילחם באמת בתפיסה הדתית. הסוס הטרויאני הוכנס לנפשו של

־ל ליי־ליי-

3הם״? מ׳..א 1חוו?

ך* אשר מדברים על, הם״ ו״אנחנו״ — על מה מדברים?
* ,הם״ הדתיים ו״אנחנו״ החילוניים — שני זרמים תרבותיים היכולים לחיות ביחד בשלום, תוך
חילופי־דיעות וחילוקי־ריעות, במערכת הדמוקרטית המשותפת?

מי שחושב בך, אינו יודע על מה הוא מדבר.
בין,הם״ ו״אנחנו״ רובצת תהום, שהיא הרבה יותר רחבה ועמוקה מאשר ויכוח תרבותי, מילחמת־תרבות.

עומדים מחוץ לאומה הישראלית, שהיא,,אנחנו״.
אומה היא חבר־אנשים המאוחדים ברצונם לקיים מדינה משותפת, לבנות בה את חייהם, לטפח בה
את תרבותם, לעבוד בה ולקיים את כלכלתה, לחיות בה ביחד ולהילחם עליה ביחד, בשעת הצורך.
במדינה דמוקרטית נוספת לכך השאיפה לקיים בה את שילטון החוק, כאשר הרוב מבטל חוקים
ישנים ומחוקק חוקים חרשים, על פי כללים מוסכמים, המאפשרים גם למיעוט להטיף לריעותיו כדי
להיות לרוב.
באומה פלורליסטית יש מאבק מתמיד בין ריעות רבות — אך שולטת בה ההכרה שהמאחד חזק
בהרבה מכל המפריד, שהיריב שייך גם הוא לאומה.

האם החרדים נכללים בהגדרה זו?
האם רבבות החרדים, המתגייסים לפי פקודת הרבי מברוקלין, אך המסרבים בהחלט להתגייס כדי
(המשך בעמוד )42

ב בז ר עגז
העם
דר שה
ביו ם שיש
1זאב ז בזטינסקי היה
1מתהפך בקיברן אידו
1שסע את דרשת
\ השייח באד־אקצה.
את הפרשנות המבהילה ביותר השמיע
שייח׳ מוסלמי בדרשה השבועית
במיסגד אל״אקצה, ביום השישי הראשון
אחרי הבחירות בישראל.
הוא פנה אל מנהיגי העולם הערבי,
והציע להם ללמוד מהיהודים. היהודים
פנו אל הקנאות הדתית. כך, אמר, צריכים
השליטים הערביים לחזור אל הקנאות
המוסלמית. יש להפוך את אר־צות־האיסלאם
למדינות דתיות, כשם
שמדינת־ישראל הופכת למדינת דתית.
לא לממרח. אדם אחד שהיה מתהפך
בקיברו לשמע דברים אלה הוא
זאב ז׳בוסינסקי, שתלמידיו השתוללו
מרוב שימחה למראה ניצחונם של החרדים.
ז׳בוטינסקי,
כמו הרצל לפניו, דבק
באופן קיצוני בהפרדת הדת מן המדינה.
עד כדי כך, שבגלל שאיפה זו
בלבד דחה את העולם המיזרחי והתרבות
המיזרחית.
לפני שני דורות כתב ז׳בוטינסקי
מאמר עקרוני חשוב, שאינו נלמד על־ידי
תלמידיו בגלל סיבות ברורות. במאמר
זה השיב על הטענה של מרטין
בובר ואחרים, שעל מדינת־היהודים
העתידה להשתלב בסיזרח.
בדחותו את הטענה הזאת מכל וכל,
השמיע ז׳בוטינסקי בעיקר נימוק אחד:
במיזרח אץ הפרדה בין הדת והמדינה.
במיזרח שולטת הדת גם במערכת
השילטונית. על כן, מדינת־היהודים
צריכה להיות מדינה מערבית. כי רק
במערב בוצעה המהפכה אשר הביאה
להפרדת הדת מן המדינה.
״השתלבות בממרח״ .עכשיו
קורה ההיפר, בחסות הליכוד, שאנשיו
מניפים מעל ראשם את דגל ז׳בוסינ־סקי.
בעוד
שבכל ארצות המרחב לוחמים
כוחות־הקידמה בכוחות הריאקציה ה־איסלאמית,
ומניפים את דגל הקידמה
החילונית המודרנית, הולכת דווקא
ישראל בכיוון ההפוך. ואילו אש*ף, גוף
חילוני ובלתי־דתי, שבו פועלים מוסלמים
ונוצרים זה בצד זה, משתדל להילחם
בקנאים הדתיים שבקרב העם הפלסטיני.
אולי
זוהי צורה ישראלית של, ה שתלבות
במיזרח׳ — השתלבות בלתי־נכונה,
במיזרח הלא־נכון, שגם הכוחות
הנאורים בקרב הציבור היהודי־המיזרחי
בישראל מבקשים להשתחרר ממנו.
לא מדינה כזאת חזה בנימין זאב
הרצל• ,חוזה המדינה׳ (ראה הנדון) .ולא
מכס נורדאו, שותפו. ולא חיים וייצמן.
וכמובן לא זאב ז׳בוסינסקי. זוהי מדינה
אחרת.

מיניות
מי צעד
הסח טני ם
0הם יכלו פשזט לזמן
1את ראשי שגי
1המחנות ולקיים מכירה
1פומבית. ראשות־
1הממשלה לכל
| המרבה כמחיר.
יום אחרי יום ראו המוני ישראל על
המירקע את המחזה הזה: קבוצה של

תוצאות הבחירות 1984 ,
4-מערך, ז תם״־ 1 ,אזמץ

תוצאות הבחירות 1988 ,
אנשים בעלי זקנים שחורים, בחליפות
שחורות, חבושים במיגבעות שחורות,
נכנסים ללישכה. פעם ללישכת ראש־הממשלה,
פעם ללישכת שר־החוץ,
פעם ללישכתו של שר אחר. קבוצה
אחת נכנסת, הקבוצה יוצאת, קבוצה
אחרת נכנסת, הקבוצה השניה יוצאת,
קבוצה שלישית נכנסת, וכן הלאה, תהלוכה
בלתי־פוסקת.
אי־אפשר היה להבחין בץ קבוצה
לקבוצה, כי רוב האישים השחורים אינם
מוכרים לציבור. במבט שיטחי יש
ביניהם דימיון מפליא, מפני שהם לבר
שים במדים אחידים.
תיקים ומיליונים. זוהי המציאות
הישראלית של נובמבר , 1988 אחרי
הבחירות לכנסת וד. 12
בקורס מזו ח למד עם־ישראל להכיר
מציאות חדשה. הרבי מלובאביץ שונא
את הרב אלעזר שן־ .הרבי מלובאביץ
שולט באגודת־ישראל. הרב שר שולט
בש׳ס ובדגל־התורה. אין הם יכולים
לשבת בצוותא ליד שולחן אחד, ולכל
אחת מן המיפלגות דרישות הסותרות
את דרישות רעותה־יריבתה.

6דח״ם
המציאות החדשה מעניקה לדתיים
בם. הם דחו את הפגישה, כדי לנצל את
את ההכרעה בץ שני הגושים הגדולים.
הזמן לעמידה נוספת על המקח.
הגוש השמאלי והגוש הימני כמעט
למעשה הם דרשו לקבוע את המחיר
מאוזנים (ראה דיא1רם1ת) .הערבים
לפני שהם ממליצים באוזני הנשיא
סירסו את עצמם בבחירות. המפתח הוא
על המנהיג — איש־הליכוד או איש־בידי
החרדים ושאר הדתיים.
המערך — שעליו יוטל להרכיב את
אילו היו מהווים גוש אחד, יכלו לחהממשלה
הבאה.
סוך לעצמם את הריצות בין המיש־המאמץ
הנואש של שימעון פרס
דדים. הם יכלו פשוט לקבוע מועד
ללכוד לפחות את אנשי ש׳ס ודגל־למכירה
כללית, נוסח סותיב׳ .במועד
התורה לקואליציה בראשותו, העלה
הקבוע היו ראשי המעיד וראשי הליכוד
את מחירם של כל הדתיים. המפד״ל,
מתכנסים ומציעים את הצעותיהם, והבעל
חמישה מנדאטים, תבע שלושה
דתיים היו בוחרים במי שמציע את ההמישרדי־ממשלה,
ביניהם תיקי־המפתח
צעה הגבוהה ביותר: כך־וכר תיקים
של החינוך והדתות. ש׳ס, על ששת
בממשלה, וכך־וכר מיליונים למוסדוחבריה,
תבעה לאי פחות משש מישרות
תיהם, כך־וכך חוקים דתיים חדשים.
של שרים.
שוק פרסי. יעילות כזאת היא
שתי מיפלגות אלה בלבד, המהוות
מהם והלאה. גם הדתיים נהנים ממיש־פחות
מעשירית הכנסת, תבעו לעצמן
את מחצית הכסאות ליד שולחדהמכד
חק של מקח־ומימכר, כמו בשוק פרסי.
שלה!
מה גם שכל מיפלגה עומדת על המקח
וזהו רק קצה־הקרחון, כי התביעות
בנפרד.
הכלכליות גבוהות ויקרות הרבה יותר.
בפעם הראשונה בתולדות המדינה
> 4י 50ל־4ל . 15 בעולם הפוליטי,
הונהגה שיטה חדשה: החרדים סירבו
.סחיטה׳ אינה בהכרח מילת־גנאי.
לבוא אל נשיא־המדינה, המסמל במילא
ח״כים נבחרים כדי.ל ס חוט׳ את מילוי
סמכות שאין הם מכירים בה בעומק לי־

השאיפות של בוחריהם, אם בתחום האינטרסים
הכלכליים, אם בתחש הרעיוני.
זהו תפקידם.
אולם הסחטנות הנוכחית של המיפ־לגות
הדתיות היא מסוג חדש, בבחינת
הכמות היוצרת את האיכות. מיפלגות,
שביחד לא זכו אלא בקולות של >*י15
של הציבור, מציגות תביעות המתאימות
למיפלגת־רוב, ולא רק בתחום
הפוליטי הצר, אלא בכל התחומים של
חיי החברה והמדינה.
געגועים לקללה. לא היה זה פלא
שנשמעה בציבור דרישה גוברת להקמתה
מחדש של ממשלת מערך־ליכוד,
בלי הדתיים — אם כדי לבצע רפורמה,
אם רק כדי לגרש מן השילטון את החרדים.
במערך
היתה נטייה סמוייה לכך. זה
התאים לאינטרס של שימעץ פרס,
אשר המפלה עירערה את מעמדו לחלוטין.
היה נדמה כאילו יצחק רבץ
צריך להיות מעוניין בהפלתו של פרס,
אך גם מעמדו של רבץ מעורער בטווח
הרחוק. אם אכן תרד מיפלגת־העבודה
לאופוזיציה, ישוחררו בה כוחות שיבי־העולם
ת־זת * 71

או, בסופו של רבר, להדחת שני המנהיגים
כאחד.
לעומת זאת, אם ייכנסו לממשלת־אחדות,
יינצל מעמדם. כאשר יהיו
שרים בכירים, אי־אפשר יהיה להדיחם
במיפלגתם.
אין פירוש הדבר הוצאת הדתיים
מהממשלה. גם בממשלת־אחדות, יעמדו
שני הגושים על שיתוף הדתיים, כרי
להבטיח לעצמם בעלי־ברית־לעתיד.
אך ייצוג הדתיים יירד אז לממדיו ה־טיבעיים.
נאנח
השבוע עסקו מיואש :״בארץ
מתגעגעים תמיד למצב שאותו קיללו
רק אתמול. הכל קיללו את ממשלת־האחרות־הלאומית,
אך היום כבר מתגעגעים
אליה. קיללו את בגין, אן ברגע
שבא שמיר התגעגעו אליו. מקללים
עכשיו את רבץ, מפני שהוא עושה
דברים נוראים בשטחים, אבל אם מחר
יבוא במקומו שרון, יתגעגעו גם אל
רבין׳.
שבוע אחרי סגירת הקלפיות, עדיין
לא היה ברור אין תיראה ממשלת־יש־ראל
שתקום.

בחירות
המפ סי די ם
מאריאד שרון עד
מימ״ד -רשימת
המפסידים האמיתיים
1במערכה זו.
עדיין לא ברור מי הרוויח בבחירות
אלה, מלבד החרדים. הם, והם לבדם,
היו המרוויחים ״בגדול״.
לעומת זאת ברור מי הם המפסידים.
זוהי שורה ארוכה ומכובדת.
• שימעון סרס היה המפסיד הגדול
ביותר. בפעם הרביעית הנהיג את
מיפלגתו בבחירות, ובפעם הרביעית
נשמט הניצחון מידיו.
פרס קיבל על עצמו סיכון אישי
גדול, כאשר הסכים כי מסע־הבחירות
של מיפלגתו יתרכז כולו סביב אישיותו.
פגישותיו עם גדולי־העולם, ושנתיים
של כהונה כראש־הממשלה המתקבל
בכל מקום במחיאות־כפיים, העלימו
מעיניו את העובדה שאין הוא
אישיות כריזמטית. הוא לא היה סוס די
חזק כדי למשוך את העגלה התקועה
בבוץ. אם לא יצליח איכשהו להתברג
לממשלה, צפוי ניסיון חזק להדחתו. מה

ד פו הברק חושבת פושה בלתי•
לועה: מה הבטיח פוס רחוס״ן ורמובאונ,
מדוע רא קייס הבטחתו ומדוע הם מעסים עריו
חת הסיבות העיקריות למפלתו
\ 1של שימעון פרס בבחירות היתה
אכזבת הערבים ממנו.

דיל, שר־הנפט המצרי, את משה שחל,
עמיתו הישראלי, למצריים. ההזמנה
נעשתה באורח בהול.
שחל, שמוצאו העיראקי מקנה לו
בקיאות בשפה ובגינונים הערביים, ביקש
משימעון פרס לשאת מסר כלשהו
למצריים. פרס ביקש מעוזרו, נימרוד
נוביק, לנסח מסר כזה.
ביום השבת אץ שחל לפרס, והסביר
לו שהמסר מימי מדי. בו במקום נוסח
מסר חדש, שעימו יצא שחל לקאהיר.

האסטראטגיה של סרס היתה
בנוייה במידה רבה על כף שמנהיגים
ערביים המקובלים בישראל
— המלך חוסיץ והנשיא
חוסני מובארב — יושיטו לו
ברגע המכריע סיוע חיוני, על
ידי מחוות גדולות שישכנעו
את הבוחר הישראלי.

היה זה מסר של הקדמת הבחירות.

השניים
— בשיתוף עם יאסר ער־פאת
— אמנם עשו מחוות חלושות, אך
בלי התלהבות. הם לא האמינו עוד
להבטחותיו של שימעון פרס.
היתה ל כן סיבה. הנה כמה סודות
מאחורי־הקלעים של מאמץ ממושך זה:

• הרוטציה
ף שנתיים הראשונות של מנד
^ שלת־האחדות רמזו אנשי־פרס במגעים
עם עמיתיהם הערביים כי ש ימ־עון
פרס יסרב לקיים את הרוטציה ולהעלות
את יצחק שמיר לשילטון.
הערבים רואים בשמיר את אוייב השלום,
והיה מנוי וגמור עימם לעשות
את הכל כדי למנוע את כניסתו למיש־רד
ראש־הממשלה.

ם רס אמנם שיכנע את הערבים
שלא יקיים את הרוטציה
וילך לבחירות. נראה כי קיווה
להשיג מהערבים מחווה גדולה,
שתצדיק זאת. המלך חוסיין
אכן ביטל בפברואר 1986 ריש*
מית את ההסכם שלו עם יאמר
ערפאת.
אך ברגע המכריע החליט פרס כי
עליו לקיים את הרוטציה, כדי להתגבר
על בעיית ה״אמינות״ שלו בישראל.
על מיזבח זה הקריב את האמון שנתנו
בו חוסיין ומובארכ. קיום הרוטציה
היתה להם מכה קשה.

הסנט לונדון

אותו רגע התמקדו כל מאמצי
המנהיגים הערביים בשיכנוע פרס

גם ששינאתו הכבושה של יצחק רבין
פרצה שוב החוצה בפרץ חזק.
הבטיח להפיל את הממשלה ולקיים בחירות
מוקדמות, שבהן היה המערן אמור לנצח.
בדצמבר
, 1986 ימים מעטים אחרי
ביצוע הרוטציה, ביקר המלך חוסיין
ביקור ממלכתי בקאהיר. במהלך הביקור
הממלכתי, שנערך בימים שישי־שבת,
הזמין לפתע עבד־אל־האדי קנ־
• עז ר וייצמן היה ממונה על
מסע־הבחירות, ועל כן יפול קורבן לכי־

בניםרבות ליכיעוליון

• מה ליצחק נבון ולגימלאיס! האם זה כל מה
שיש לנשיא־המדיגה־לשעבר לאמר לקהל״הבוח־ריס!
רבים הביעו פליאה על הופעתו של נבון בט לוויזיה,
לקר את טוף תשדירי״הבחירות, ועל נכו נותו
להתרכז דווקא בנושא הקשישים. הא מתה מס
תתרת מאחורי ההופעה: לקר את טוף המירוץ,
משהתחילו מקורביו של פרט להבין שאין הניצחון
מונח נ כי ט מנהיגם, החליטו :״תמות נפשי עם
פלישתים!״ הם ניטו לגייס גם שרים אחרים להו פעות
הנכספות בטלוויזיה.
משה שחל, פוליטיקאי בעל חושים מחודדים,
חטף כאב־שיניים פתאומי, ובבל שלחצו עליו -
התגבר הכאב ההרסני. הוא לא הופיע. נבון, איש
תרבותי שלא חשד בבשרים, נתן את הסכ מ תו ל ס ייע
במערכה. הוא ישב והתחיל׳לדבר על נושאים
שונים: מדיניות, כלכלה -וגם גימלאים. רק אז
התחילו החבר׳ה להסריט, והסוף שייך להיסטוריה.
פרס אולי גבר על גגון, אך יגאל מוסינזון גבר על
שניהם, ולקח 16,674 קולות, רובם מהמערך.
• בעת המשא-ומתן של נציגי המערך עם הנציגים
הדתיים, מביטים לעיתים שרי־המערך איש
ברעהו ואומרים כסארקזם :״ראחה פלסטין״ .שו
האדה, כמו שאומרים!
מקורה של ה התב טאות בחיפאים שבמיפלגה.
הללו מספרים על מישפחה נוצרית עשירה ומכו בדת,
שיש ברשותה וילה יפהפיה נ ס טל ה -מ אריס.
משנשאלו בני-המישפחה כיצד שרדו אחדי מילח-
מת ,1948 נזכרו איך פתחו, עם פרוץ מילחמת-
העצמאות, א ת מקלט״הרדיו וקלטו שידורים בער בית
:״כבשנו את חיפה, כבשנו א ת עבו, כבשנו א ת

ואדי הם פתחו א ת החלון, הביטו ס בי ב ם וצעקו:
״ראחה פלסטין הלכה פלסטין״) .כך לוחשים
רביו לשחל, שחל לנבון ובן הלאה, מתחת לזקניהם
של הרב יצחק פרץ ושות. יעני, הלך השילטון.
• עזר וייצמן -מי שמיחושי-הבטן שלו בישרו לו
מראש א ת האסון, דיבר השבוע עם מקורביו על
רצונו להתפטר. אז איך, נזכר מי שנזכר, נראה וייצ־מן
כל־כך מעודד, אחרי היוודע סקר-הטלוויזיה,
שלא ניבא גדולות למערך!
וייצמן צפה בטלוויזיה ביחד עם עמיתים במלון
דן. אחרי היוודע התוצאות, נפלו פניו. האגדה מס פרת
שכאשר יצא פרס מהחדר ונכנס א חד השרים
הצעירים יותר, פלט וייצמן :״יצא העבר, נכנס הע תיד
בכל
זאת התייעץ :״מה עושים! מה אומרים
בראיון לטלוויזיה!״ חישב מי שחישב לידו והינחה
אותו :״תאמר שיש גוש קיצוני שהוא קטן מהגוש
הציוני נן...המנדטים!״
וייצמן, איש ישיר שאינו בקיא ב תככים ובניסו חים,
היקשה בצדק :״אז זה טוב או רע!״
״זה כבה!״ ענו לו.
וייצמן יצא לעיתונאים וחזר על נוסחת״הפלא•
המגוסחת־היטב. בחצות אמר :״תראי, יש גוש בן...
מנדטים לימניים, וגוש גדול יותר ציוני ...אנחנו
הולכים לנצח!״
מששמעו על כך מי שהיו עימו בחדר כעת פיר-
סו ם הסק ר הטלוויזיוני, הגיבו :״הוא פוליטיקאי
כל־כך משכנע -עד שהוא השתכנע בעצמו״...

זטה בדד₪ ,

שחל פיתח גם תיזה על פיה צריכים
המצרים לשחק את תפקידם של האמריקאים
כמשכיני־שלום במרחב.
גם מנכ״ל מישרד־החוץ, אברהם
(״אברש׳ה״) טמיר, וגם עזר וייצמן —
שני אישים פופולריים במיוחד במצריים
— הסכימו עם יוזמה זו.
מי שהתלהב במיוחד מהרעיון היה
מוצטפה ח׳ליל, ראש־ממשלת מצריים
בעבר ואיש בעל השפעה מדינית רבה
בהווה. גם מובארב נרתם לרעיון.
כך נפרצה הדרך להסכם־לונדון.
במהלך המגעים השונים, בדרך ל־מיפגש״המיפגשים,
הבטיח פרס, בהתבטאויות
שונות במגעים חשאיים, שיש
בכוונתו להקדים את הבחירות בישראל.
לכל הצדדים הנוגעים בדבר היה
ברור שהישגים ראוותניים, כמו הסכם־
לונדון, יקנו לפרס פופולריות־שיא ויקלו
עליו את המלאכה.

לצורך זה נעשה ״הסבם לונדון״
המפורסם, בפגישה של
פרם עם המלך חוסיין באחד
במאי . 1987
בניגוד לרושם שנוצר, הגורם הדומיננטי
בהכנת הסכם זה היה הצד המצרי.
המצרים לחצו על אש״ף להסכים
למישלחת ירדנית־פלסטינית לשיחות־השלום,
תחת מישלחת עצמאית של
אש״ף. במקביל לחצו המצרים על חו־סיין
להסכים לוועידה בינלאומית בעלת
סמכויות מצומצמות ביותר. זה היה
תוכן הסכם״לונדון.

ההנחה הערבית היתה ששלון.
מה גם שבמיפלגה פשטה הריעה
כאילו הכישלון נובע מן הקו היוני.
האמת היא הפוכה: המיפלגה נכשלה
מפני שלא הצליחה לגבש קו יוני עיקבי
ומשכנע יותר. וייצמן בווראי היה עושה
זאת, אילו היה חופשי.
• אריאל שרון היה מרוויח, אילו
נחל יצחק שמיר כישלון ברור. הרבר
היה מקפיץ אותו כמעט אוטומטית
לראשות הליכוד. אולם שמיר נראה
לכל כמנצח. שרון נרחק לפינה. גם
בממשלת־ליכור צרה יתקשה להשיג
את מבוקשו: תיק־הביטחון, ועל תיק־האוצר
תהיה לו התחרות קשה.
• הציבור הערבי לא מימש את
הפוטנציאל הגרול הגלום בו, ובקושי
שמר על עמרותיו.
זוהי אחת התעלומות של המערכה.
אחרי כמעט שנה של אינתיפארה, לא
התגייס הציבור הערבי בהמוניו לקלפיות.
אחוז־ההצבעה אצלו היה נמוך
יחסית. רבים מבוחרי־המערך המסורתיים
נשארו בבית.
החדרים היהודיים נהרו אל הקלפי.
החרדים המוסלמיים החרימו את הבחירות,
ובכך נטלו מן הציבור הערבי
את יכולת־ההשפעה, לטובת עצמו ולטובת
אחיו בשטחים הכבושים.
•חד״ ש הפסידה את המנראט
החמישי שלה, מפני שסירבה לעשות
הסכם־עודפים עם הרשימה המתקרמת,
שנואת־נפשה. האשם מחמיר, ראש
עיריית אום־אל־פחם ומחנך, שראה את
עצמו כבר בפנים, נשאר בחוץ.
המיפלגה הקומוניסטית לא הצטערה
על כך. היה חשוב לה יותר שהרשימה
המתקרמת תנחל מפלה. השפעת
הקומוניסטים אינה תלוייה במיספר

חוסיין
מה הובטח בלונדון?

שימעון סרס יצליח, בעזרת
הסבם זה, להדביק את הציבור
הישראלי בהתלהבות שאחזה
בו עצמו, יביא את ההסכם ל־קאבינט
ויקפוץ משם ישר לבחירות
מוקדמות.
האכזבה היתה קשה. הליכור מתח
(המשך בעמוד )40
המנראטים שלהם בכנסת. היא תלויה
במונופול שלה ברחוב הערבי, שהתחזק
עם ירירת המתקרמת.
הסירוב לעשות הסכמי״עורפים היה
אחת התופעות האופייניות והמוזרות
ביותר של מערכת־בחירות זו. צומת
סירבה לעשות הסכם עם מולדת, וכך
הפסידו מנדאט אחד ביניהם. החרדים
סירבו לעשות הסכמים ביניהם, וגם הם
הפסידו מנדאט. רק״ח סירבה לעשות
הסכם עם המתקדמת, והמתקרמת סירבה
לעשות הסכם עם עבר־אל־והאב
רראושה. מנדאט אחד אבר ביניהם לבטח.

המתקדמת, שקיוותה לעלות
לשלושה, ירדה לאחד. המפסיר האמיתי
הוא ריאח אבו־אל־עסל, כומר אנג־ליקני
מנצרת, חר־לשון וחד־מחשבה,
שהופיע במקום השלישי ברשימה. כי
היה מובן מראש כי מתי פלה, המועמר
השני, יתפטר מיד אחרי הבחירות כדי
להתמסר לקאריירה אקרמאית באוניברסיטת
הרווארר בארצות־הברית.
פלר עצמו נחל הפסד מכאיב: אחרי
ארבע שנים של עבורה מאומצת בכנסת,
לא זכה אלא ב־&י 0.1של הקולות
בציבור היהודי. המתקדמת הפכה למעשה
למיפלגה ערבית.
• מי מ״ד נחלה מפלה מכאיבה
במיוחד. לתבוסה זו היתה משמעות
כלל־לאומית, כי הוכח שבכל הארץ יש
עתה רק 15,783 אנשים ונשים המזהים
את עצמם כרתיים מתונים ויוניים —
לעומת 334,442 מצביעים למיפלגות
הדתיות הקיצוניות, הלאומניות והחרדיות.
יתכן
שמכל תוצאות הבחירות, זוהי
המבהילה ביותר.

המקורבים אומרים כי לא יעלה על הדעת שאיש, שצריך
לכהן בתפקיד כה רגיש וכה ייצוגי והסברתי, יתנגד בצורה
כה קיצונית לריעותיה של הממשלה שתקום, אם תקום,
ולכן הם חותרים למנוע את יציאתו.
בפורום פנימי, שקיים השבוע דיון על כך, אמר אחד
ממקורבי שמיר כי בחורשים האחרונים הסתדרה הקונסוליה
ללא קונסול קבוע, אלא עם ממלא־מקום, ומצירו היא יכולה
להמשיך כך.

325

דקל אחראי למיגון!
במישרד־הביטוזון לא ניצלו עד בה את העובדה
שסגן־השר, מיכאל דקל, הוא האחראי מטעם
המישרד על מיגון האוטובוסים.
זאת, למרות שהופנתה, מיר אחרי האסון ביריחו, אצבע
מאשימה לעבר המישרד, בקשר למיגון האוטובוסים.

ארנס ל א שירת
חסידי אריאל שרון טוענים שאי־־אסשר למנות
את משה ארנם כשר־הביטחון, ממני שלא
שירת בצה״ל.
לפי הביוגראפיה הרישמית של ארגס, הוא עלה לישראל
ב־ , 1948 כשהיה בן , 23 אחרי ששירת כבר שנתיים בצבא
ארצות־הברית. למרות זאת לא התגייס לצה׳ל, שעמד אז
כמילחמה לחיים ולמוות, אלא התיישב במבואות־בית״ר.
ב־ 1951 חזר לארצות־הברית להמשך לימודיו, וב־ 1958 עלה
לארץ בשנית.

במילחמת-העצמאות היו מבוקשים מאוד
אנשים שרכשו ניסיון בצבאות זרים. ולא היה
זה מקובל שצעיר בן 23 לא יתגייס ליחידה
קרבית, בשעה שעולים חדשים קשישים הוחשו
מן האוניות היישר לקרבות-דמים.

חקירה לגילוי החפרפרת בכירים בליכוד ניסו במוצאי יופ״הב־חירות
להשיג את תוצאות מידגם הטלוויזיה,
אך בסוסו של דבר זכה בהן
המערך.
אותם גורמים בליכוד ניסו לפעול באמצעות
אנשי-הליכוד בוועד־המנהל של ר־שות-השידור,
אך הנהלת הטלוויזיה שמרה
על שתיקה ולא הסכימה בשום דרך
שהיא למסור את המידע.
לכן בערה חמתם של אותם גורמים
בליכוד כשהתברר להם, בסוף השבוע,
בכתבתו של אלישע שסיגלמן ב״יומן
השבוע׳׳ ,שהמידע דדך לאנשי סרס עוד
לפני השעה . 10
אותם גורמים בכירים הם העומדים
מאחורי הדרישה לחקירה ולאיתור החפרפרת
במישדר-הבחירות.

אם לאכסא,
אז ל פ חו תחדר
אחרי שהתפנה מהתחייבויותיו בבחיחת, ביקש יו״ר
מיפלגת־העבודה, לזימעון פרס, מעוזי ברעם לפנות את
החדר שבו ישב קודם לכן.
ברעם סירב חד־משמעית.

שרון ל א משלם!
טכס חנובת-הבית שנערך בביתו של אריאל
שרון ברובע היהודי בירושלים לפני שנה,
ואשר עלה בסביבות ה 30-אלך דולר, עדיין לא
שולם.
את הסכום אמור היה לממן גורם מסויים, עלום־שם, למלון
שרתוך פלאזה בירושלים, שסיפק את הקייטרינג.

עד לרגע זה, במלאת כמעט שנה לאירוע, טרם
שולם הסכום.

מנסים לסכל מינוי ס בי ר
מקורביו של ראש-הממשלה, יצחק שמיר, כבר
פועלים כדי לסכל את מינויו הצפוי של עוזרו
של שימעון פרס, אורי סביר, לתפקיד הקונסול
הכללי בניו־יורק.

ביום השני, דד 7בנובמבר, היום ה־335
של האינתיפאדה, מסר דובר צה׳׳ל על
237 התגים פלסטיניים בשטחים הכבושים.
מיספר זה אינו כולל את ההתגיס
מירי מתנחלים.
לפי ספירת ״העולם הזה׳׳ עומד מיספר
ההרוגים הפלסטיניים בשטחים הכבושים
על .325
לעומת זאת מסת מקורות פלסטיניים
על 414 הרוגים פלסטיניים, לפי הפיתט
• 27*6הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

65 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 36 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 37 הרוגים מסיבות אחרות.

ריבלין יחליף אתר ״ ס ר
ת בי ריבלץ ת א המועמד בעל הסיכויים
הטובים ביותר למלא את מקום מיכה תיסר
המנוח, כראש מחלקת-האירגון בתנועת•
החרות.
ריבליז, איש מחנה דויד לוי, האיש החזק בסניף ירושלים,
ידוע כאיש־אירגון ומקובל על כל המחנות.

באדר הגיש התפט רו ת
הד״ר יוחנן באדר הגיש לשר־האוצר, משה

ניסים, את התפטרותו מתפקידו כיו״ר
הדירקטוריון של החברה הממשלתית למדליות
ולמטבעות.
במקומו התמנה עורך־הדין משה מרון, מומחה למישפט
מיסחרי, שכיהן במשך 10 שנים בתפקיד ממלא־מקום ראש־עיריית
רמת־גן, ושהיה חבר בכנסת התשיעית.

ה״נים הגיעו
לשוק־השחור
תופעה מוזרה הורגשה בשבועות האחרונים בין חלפני•
הכספים במיזרודירושלים.

אצל רבים מהם הצטברו כמויות גדולות •טל
יינים יפאניים, שהוצעו לישראלים שבאו
לרכוש מטבע-חוץ.
החלפנים לא ידעו להסביר את מקור המטבע, שכדרך־כלל
אינו כה נפוץ בשוק השחור, ואיך קרה שדווקא בתקופה
האחרונה צצו פתאום יינים, הנחשבים למטבע קשה.
אחת הסברות היא שהכסף עבר דרך הגשרים, באמצעות
אנשי־עסקים ממדינות־ערב, המקיימים קשרים עם יפאן.

איגוד סוכני־הנסיעות של בריטניה, שהתקיים בשבוע
שעבר.

הכינוס כולו. שבו השתתפו 1600 סוכנים
בריטיים, עלה 300 אלך דולר. לא נודע כמה
מתוך הסכום תרמה ממשלת-ישראל.

גאון נג ד
״חברת־העובדים״
מנב״ל ״כור״ ,בני גאון, יצא בימים האחרונים
למערכה גלויה נגד ראשי ״חברת-העובדים״
בפרשת ״יובל-גד״.
גאון זעם על־כך שראשי ווברת־ר,שבדים לא הצליחו לאכוף
את מרותם על חברת שיכו! עובדים, שגס היא בבעלותם,
ושהיתה צריכה לרכוש את השליטה ביובל־נד.
בעיקבות ההתחמקות של ראשי שיסך שבדים מלמלא אחרי
ההסכם שהושג, הודיע גאון בצורה חד־משמעית שהוא
החליט לסגור את מיפעל ׳ו ב דנ ה

הרפור מי ם קוראים
לגיוס בחורי־ישיבות
בכנס שערכה התנועה ליהדות מתקדמת
(הרפורמים) ,שבו הוחלט על קיום הפגנת־המונים
ביום השבעת הכנסת ה* , 12 הועלתה גם
הצעה לארגן הפגנה בכיבר-השבת בירושלים,
בקריאה לגיוס בחורי־ישיבות לצבא.
ההצעה לא נדחתה על הסף, וכנראה תצא לפועל.

האיבוד החר די חרד
מסתבר כי חלק מן הציבור החרדי חרד
מהסחטנות הדתית, אך יותר מהציבור החילוני.
בימים הראשונים אחרי הבחירות היו הרתיים שיכורי־ניצחון.
אך אחר־כך התפכחו והבינו כי ההתעוררות הדתית
עלולה להיות בעוכריהם.
הם הודו כי הם פוחדים מעוינות שיגלה כלפיהם הציבור
החילוני, שדוגמתה אפשר היה למצוא בפרשת יוסלה
שוכמכר, בשנות ה־ ,60 וכי הם ערים לטינה המצטברת
שמתחיל לרכוש להם הרחוב החילוני.
לרבנים כבר דווח על המגמות החדשות ברחוב החרדי.

דואר־חינם בגוערקטיר מוסדות ומיסלגות מנצלים חלוקת תאר ללא
תשלום בגוש־קטיך, למטרות פירסום.
מדובר בהסדר פנימי בישובי גוש־קטיף, שלפיו רשאים
התושבים לשלוח שני דברי־רואר ביום ללא תשלום. הסדר־החלוקה
של גופים גדולים הפך את רשות־הדואר למוסד
להפצה של מוסדות ועסקים.
ידוע, למשל, כי הליכוד השתמש בהסדר כ ד לשלוח
לתושבי גוש־קסיף פירסומים שנגעו לבחירות.
התושבים אינם מרוצים מהסדר־החלוקה, המוגבל לדעתם.
הם דורשים להרחיבו ואף פנו לנציב־התלונות של הדואר
בעניין זה.

מ הפיץ א ת השמועה?
מי שרד־הוו״רות מימן
כישרר־התיירות מימן בחלקו הגדול את כינוס אבט״א,

שריר והעאמווו לכלב
סיפור השר אברהם שריר והעצמות
לכלב קרה אומנם לפני שנתיים, אך הגיע
לעיתונות שבועיים לפני הבחירות.
לחצים ואילוצים שונים גרמו לכך שהסיפור
לא פורסם בעיתונות לפני הבחירות.
הוא פורסם רק השבוע, לראשונה,
ב״חדשות״ .יתר העיתונים לא הסכימו
לפרסמו.
הסיפור הוא שרל״ש של שריר שלחה
את אחד הנהגים של מישרד־התיירות מירושלים
למלון בתל-אביב, כדי לקחת חבילה
דחופה לשריר.
במלון קיבל הנהג ארגז עטוך בנייר-
כסך, ובו שאריות בשר־עוך. הוא הביא
את החבילה לביתו של שריר. השר פתח
את הדלת, הניח את הארגז על הריצפה
וקרא לכלב :״מוקי, מוקי, בוא תראה מה
הביאו לך!״

ועדת־חקירה סודית התמנתה לפני חצי
שנה כדי לבדוק את השמועה, כאילו
אישיות לאומית בכירה ביותר היא הומו-
סכסואלית.
הוועדה חקרה אישים שונים במכונת•
אמת. אחד מהנחקרים, שנמצא דובר*
אמת, ביקש התנצלות רישמית, אך זו לא
ניתנה לו.

*0ד לפולין?
עניין רב מעוררת באחרונה בארץ טכנולוגיה מהפכנית
לחידוש ולתיקון צנרת בכלל, וצנרת־ביוב בפרט, בעיקר
עקב מגיפת־הפוליו, שלדעת מומחים נגרמה מדליפות ביוב
למקורות־המים.

מדובר בשרוול המוכנס לצינור דולך. השרוול
מתקשה והופך לצינור ביוב חדש. הדבר מונע
את הצורך בחפירה ובחציבה, ובכך מונע
מיטרד.

השיטה מופעלת כבר מזה 15 שנה ב־ 30 מדינות בעולם,
וער היום לא הגיעה לארץ, בגלל החרם הערבי.
בארץ יושמה השיטה באחרונה בתיקון קטע־ביוב בשפרעם,
שהיה אחראי, קודם לכן, לזיהום מי הקריות.
כבר השבוע תוצג השיטה לפני מומחי הטכניון, בכנס
שמארגן הטכניון על בעיות־ביוב בארץ.

סקוים ובים טוסמו בעיתונים לפני הבחיוות. או אחו מהם רא חזה מראש את
התעצמות הגוש הותי־חוו .,הדיו מיו ה צג > ת ממכון ״דחף׳; מודה בטעות
44ם תחילתה של מערכת־הב־ץ
חירות צצו בארץ מכוני סקרי
דעת־קהל כפטריות אחרי הגשם
או לפני הגשם. הסקרים השונים
פורסמו כמעט מדי יום בעיתונות
היומית. חלקם לפי הזמנתן של
המיפלגות השונות, גדולות כקט נות.
חלקם לפי הזמנתם של העי תונים
עצמם.
במבט לאחור אפשר לומר באופן
ברור כי המכנה המשותף של כל
הסקרים השונים היה טעות מכר

ולא. אמרנו שהגוש הימני פלוס
הדתיים עלו, וזה היה נכון. היתה הנחה
של תיקו בין שתי הגדולות, ואני אמרתי
זאת מאז חודש מרס, וגם זה היה
נכון.
היתה לנו טעות נוספת. לא בדקנו
איך יצביעו ביישובים מעבר לקו הירוק,
והנחנו ששם התחיה תקבל את רוב
הקולות, וזו היתה טעות.

• אז אם רוב הסקרים מבוססים
רק על בדיקה של היישוב
היהודי בודד הקו הירוק(שאינו

כולל את הערבים) ,זה׳לא מחייב
אתכם לומר זאת בסרך?

עת בחיזוי כוחן של המיפלגות הד תיות,
וטעות קטנה יותר בחיזוי
כוחן של מיפלגות השמאל הקיצוני
(חד״ש, המתקדמת ודראושה) .ומ כאן,
היתה גם טעות בחיזוי מיספר
המנדאטים שיקבלו התחיה ורץ.
רוב הסקרים, עם זאת, צפו נכו נה
א ת מצב-התיקו שבין שתי ה-
מיפלגות הגדולות -הליכוד והמע
כשהסקר
לא כולל ערבים אנחנו
אומרים זאת.
במשך החצי שנה האחרונה אמרנו
שהימין והדתיים חזקים מהשמאל. ובגדול,
התוצאות תאמו לתחזיות שלנו.
דיברנו על שני דברים חשובים: על
מאזן־הכוחות בין הליכוד למערך, שלגביו
חזינו תיקו, דיברנו גם על כך
שהימין פלוס הדתיים חזקים יותר. חוץ

סקר שהזמין היומון מעריב

במודיעין אזרחי, שנערך בחודש
ספטמבר ושפורסם בתחילת חודש
אוקטובר, חזה 1ג מנדאטים למיפ־לגות
הד תיו ת (מפד׳׳ל, ש״ס, אגו־דת״ישראל
ומימ״ד) ושמונה מג־דאטים
לחד״ש, למ תקד מ ת ול-
דראושה.
שני סקרים, של מכון דחף ושל
דסימה, שפורסמו ב־ 21 באוקטובר
בידיעות־אחרונות, חזו שניהם 10
מנדאטים למיפלגות הדתיות.
שבוע אחר־כך פירסם מעריב שלו שה
סקרים. שניים מהם(של המכון
הי שראלי ושל מודיעין אזרחי) חזו
13 מנדא טי ם לדתיים, ומכון תצפית
שחזה 10 מנדאטים למיפלגות
אלה. שלושת הסקרי ם חזו שמונה
מנדאטים למיפלגות השמאל.
יום לפני פתיח ת הקלפיות, ב31-
באוקטובר, פורסמו במעריב תוצ אות
של ארבעה סקרי ם שונים,
כ שהתחזית הגבוהה ביותר לגבי
המיפלגות הד תיו ת (של מודיעין
אזרחי) חז ת ה להן 12 מנדאטים,
והנמוכה ביותר 10 בלבד.
תוצאות הבחירות 18 -מנדא-
טים למיפלגות הד תיו ת -הפתיעו
הן א ת מכוני-הסקרים והן את הצי בור
כולו.
המיפלגות השקיעו מאמצים ו משאבים
רבים בעריכת הסקרים.
הן גם ביססו את תעמולת-הבחי-
רות שלהן על הסקרים, החליטו על
קהל־היעד על״פי הסקרים, ושמו
את הדגשים השונים על-פי הס ק רים
שהזמינו ושפורסמו בעיתונות
היומית.
ולמרות כל המאמצים, למרות
ריבויים של הסקרי ם ושל הסוק רים,
לא צפה איש א ת התעצמותן
הגדולה של המיפלגות הדתיות
ואת ההשפעה המכרעת שתהיה
להן על תוצאות הבחירות ועל הרכ בת
הממשלה הבאה.

עם סיומה הרישמי של ספירת
הקולות הלכתי אל הד״ר מינה צמח
ממכון דחף כדי לברר מדוע טעו
הסוקרים. מכון דחף ערך סקרים
לליכוד, למפ״ם, למימ״ד ולתנועת
המרכז־שינוי. צמח גם השתתפה,
ביחד עם הד״ר יוחנן פרס, בעריכת
מידגם הטלוויזיה ביוס״הבחירות
עצמו.
צמח דווקא לא ניס ת ה לטייח
את הטעות, ואמרה באומץ :״זו הי־תה
אטימות שלנו. לא היינו ערים
מספיק״.

• מדוע לא צפו הסקרים הרבים
את עלייתן המטאורית של
המיפלגות הדתיות?
צריך להבין שדתייס וחרדים מתראיינים
פחות מחילונים. לפני הבחירות

של 1984 יצא קול קורא אצל אנשי
האגודה ואצל החרדים שלא להתראיין
לסקרים השונים. המזכיר של הרב יצחק
פרץ אמר אז שזה נעשה כדי שאנשי
האגודה לא יראו עד כמה ש׳׳ם חזקה
וגדולה.
האמת היא שבסקר האחרון שערכנו
ראינו מגמה של עליה אצל הדתיים,
אבל לא שמנו לב אליה. ראינו בפירוש
מעבר מהליכוד לש״ס וגם לאגודה.
בסקר האחרון שערכנו עלו החרדים
בשני מנדאטים לעומת הסקרים הקודמים,
אבל לא פרשנו את זה נכון.
אני גם חושבת שההשבעות וההבט
חות
גרמו למגמה חזקה של תזוזה
לכיוון החרדים דווקא בימים האחרונים
שלפני הבחירות ועד ליום־הבחירות
עצמו. אנחנו לא הרגשנו בגודל התופעה.

את לא חושבת שזה מעמיד
בספק את נכונותם של סקרי
הבחירות בכלל?

לא. צריך להבין שאנחנו עובדים עם
27 מיפלגות. בשום מקום בעולם אין

עות סרגוסט*
דבר כזה. אנחנו מודים בטעות מירגם
של * .25 בנוסף, יש סקטור שלם שמת־ראיין
בשכיחות נמוכה. אנחנו שולחים
סוקרים גם לסקטור החרדי, ואלה הם,
בדרך־כלל, סוקרים דתיים או כאלה
שאנחנו מורים להם להתלבש בצינעה,
אבל למרות זאת הדתיים לא מתראיינים.
הרגשנו
גם בתופעה של חילונים
המצביעים עבור המיפלגות הדתיות,
לכן העלנו אותם בסקרים בשני מנדא־טים,
אבל זה לא היה מספיק.
חלק מן המעבר חל בקלפי עצמו. היו
קלפיות שבפיתחן עמדו שני רבנים
והבטיחו הבטחות והשביעו את המצביעים
בשבועות שונות.
גם אנשי הליכוד ראו את התופעה
בימים האחרונים וערכו הסעות מאורגנות
באוטובוסים לרב בטבריה כדי שיתיר
נדרים. אבל לא היה די בזה.
היו אנשים שסיפרו לי על רבנים
שבאו לבתי־חולים והחתימו קרובי־מישפחה
של חולים שיצביעו עבור
אחת המיפלגות הדתיות, ותמורת חתימה
כזאת הבטיחו להתפלל לשלומם
של החולים.

•ובכל זאת היה הבדל משמעותי
בין התחזיות לגבי כוחן
של המיפלגות הדתיות לבין מה
שהן קיבלו בבחירות עצמן.

אנחנו, מכון דחף, וחנוך סמית היינו
היחידים שצפינו תיקו בין שתי המיפל־גות
הגדולות, והיחידים שדיברנו על
כך שהימין פלוס הדתיים יקבלו רוב.
בשבועיים האחרונים שלפני הבחירות
ראינו עלייה ברורה של המחנה
החרדי בשני מנדאטים. קלטנו את הע־ליה,
אבל לא את גודלה והיקפה.

כן. אני מאמינה במה שהסקרים אומרים.
כשיש 27 מיפלגות קשה לדייק.
אילו הייתי צריכה לחזות את התוצאות
של כל המחנה הדתי בכללותו, אני
בטוחה שהייתי חוזה טוב יותר.

• אי ך נעיד מידגם לסקר
בחירות?

• כמה אנשים משתתפים
במידגם כזה?

המידגם מבוסס על הנחה שיש קשר
בין מאפיינים סוציו־דמוגרפיים לבין
דפוסי הצבעה. הוא מבוסס גם על הנחה
של קשר בין איזורי מגורים ומאפיינים
סוציו־דמוגרפיים. המידגם מייצג את
דפוסי אזורי המגורים. וכך מחולקת
הארץ לארבע הערים הגדולות, לערים
ותיקות, ערים שקמו אחרי קום המדינה,
ישובים עירוניים ותיקים, מול ישובים
עירוניים חרשים, המכונים עיירות־פיתוח,
מושבים.

ממודיעין אזרחי, אנחנו היחידים שאמרנו
את זה.

• ואת האמנת לזה?

1200 איש מגיל 18 ומעלה. המיד־גמים
מייצגים פחות או יותר את האוכלוסייה
מבחינה סוציו־דמוגרפית. בכל
הסקרים לא היה ייצוג מלא למיפלגות
הדתיות, גם למפד׳׳ל וגם לחרדים.

• באיזו תכיפות ערבתם סקרים?
ערכנו
כמה סקרים לכמה גופים שונים.
לליכוד, למשל, ערכנו בחורש האחרון
סקר אחד בשבוע, ובשבוע האחרון
שניים. וחוץ מאיתנו היה לליכוד מרכז
טלפונים שהיה עורך ערב־ערב סקר
משלו.

• ומה הראו הסקרים האלה?

הם עשו את הסקרים האלה יותר כדי
לראות מגמות.

•והם הראו מגמת עלייה
לדתיים?
• כלומר, שקיבוצים וכפרים
ערביים מראש לא נכללים בסקרים?

כן נכללים. אנחנו בודקים גם את
היישוב הערבי, אבל לא באותה התדירות
כמו את היישוב היהודי. הפעם
בדקנו את היישוב הערבי פעמיים.
אנחנו עובדים ברמת־ביטחון של
* ,95 אי־אפשר יותר מזה. ושוב, אסור
לשכוח שפה מדובר ב־ 27 מיפלגות,
שחלקן רסיסים ממש.

•זאת אומרת שהסקריס
מבוססים פחות או יותר על קונספציה
מראש.

לא. אנשים לא אומרים כלום בטלפון.
במידגמי הטלפון יש חסר גדול יותר.
אנחנו לא ערכנו אותם. סיפקנו
להם ידע מיקצועי.

• את יכולה לערוד השוואה
בין הסקרים של בחירות 1984
לבחירות?1988
הסקרים של השנה היו תקפים יותר.

• מה היתה הטעות ב־
?1984
אז נתנו יותר למערך ופחות לליכוד.
מאז 1984 למדנו איך לטפל בקולות
הצפים.

• מה זאת אומרת?
ב־ 1984 חזינו לא נכון את

— -כן, פישלנו!׳ יי

(המשך סעמח־ )9

ההצבעה של הצפים. הפעם חזינו סוג
ראינו שהם נוטים לליכוד.

•ומה למדתם מהבחירות
האלה?
לשים לב גם לאזהרות מוקדמות
אני חכמה בדיעבד, וזה קצץ קסן. העלייה
של הדתיים בשני מנראסיס בסקר
האחרון, היתה צריכה להדליק אוד
אדום. היינו צריכים לחקרו את זה יותר,
אבל לא שמתי לב. הכתובת היתה על
הקיר ולא ראינו אותר-

• כו ל ם לא ראו?

מימך

זה שכולם לא ראו לא מסדיר אחזי.
אבל הדתיים פשוס לא מתראיינים

0אם כך, אין שום משמעות
לסרך בחירות.

תחזית ״דסימה״:

במיקרה הזה נשענים על הקשר בין
עבר והוות

וזרק קל לסינת טע י
37:61

יתרון קל ל עונ ת נחו הימין

• אבל פה הטעות היתד
משמעותית מאוד.

ליכוד

מערד

ראינו שהתופעה מתעזודת, לא
ראינו את העוצמה, וזה היה!־פישו ל.

הווחיה

תחזית

ולי:
40 מערך:
ו 6שמאל:

נטיה חזקה של הצעירים ימינך

• המעיד הביא השנה חברת
סקרים מ חדל — רסיסה —
את חושבת שסוקרים מדד״ל,
שאינם מכירים את המיבנה
הדמוגרפי והפוליטי, יכולים
לערוד סקרים אמינים?
לרעתי זו טעות חמודה להביא חברה
מחו׳׳ל. אלה אנשים שאינם מכירים את
התרבות ושאין להם ידע לגבי הנעשה
בארץ.
אני זוכרת שפעם פנו אלי כדי שאערוך
מחקרים וסקרים בוונצואלה. דחיתי
את ההצעה על הסף. זה בלתי־אפשרי
שיבוא מישהו מבחוץ.
בבחירות ב־ 1981 עבד מכה דחף עם
המערך. הליכוד הביא אז יועצים אמריקאיים
שרצו לעשות סקרים. הסבון האמריקאי
פנה אלינו כדי שנערוך לתם
את הסקרים, אבל לא חם כיו* לגלות
לנו מי הלקוח שלהם. חשבנו שאולי חם
רוצים שנערוך סקר לסי־אי־איי, אבל
הם נתנו לנו מיכתב שהם סבסיחיס שהדבר
אינו פוגע באינטרסים של מדינת־ישראל.
פנינו לשילסונות־חביסזען,
והם נתנו לנו אישור לעבוד עם המכון
האמריקאי. רק אחר־כך נודע ל ט שהם
ייצגו את הליכוד.

.לי 7,

״ ר מו דיעין אזרחי:
הליכוד מוביל
י 0ינ }1

• במהלך מערכת־הבחירות
פורסמו המוני סקרים בעיתונות
היומית ולא תמיד נאמר
בהם איזה מידגם נערך ולאיזו
אוכלוסיה הוא מתייחם. אין
חוקי אתיקה לסקרים כאלה?

לצערי הרב לא. רצינו להקים אגורה,
אבל זה לא הסתדר.

• כמה מכונים כאלה קיימים?
אני
לא יודעת, בבחירות צצו כל
מיני מכונים שלא שמעתי עליהם
מעודי.

•ל איז ה מיסלנות עבדתם
המעט?

עורכים סקר ורצו לבדוק מה עלה בגורלו.
סיפרתי שהוא נגנז, כי המידגם לא
היה טוב. למחרת קראתי בעיתון אחד
שהסקר נגנז כי הוא נתן ניצחון בולט
לליכוד. ובעיתון אחר קראתי שהוא נגנז
כי הוא נתן ניצחון בולט למערך.

• את חושבת שסקר משפיע
על תוצאות הבחירות?

אני לא יודעת. סקר זו יחידת אינ
לליכוד,
למפ׳׳ם, למימ׳׳ד ולתנועת
המרכדשינוי.

• זה לא סותר?
אני לא יועצת, אני עורכת סקרים.

• אבל ניתוח הסקרים הוא
שחשוב.
אבל הניתוח הוא אובייקטיבי. חשוב
למיפלגה לדעת מגמות, איפה היא חלשה,
איך זה עובר על הקולות הצפים.

• מי מחבר את השאלות?

לוח ביוס-הבחירות
.מת־ במקום. אמת״ ,אש־ף בצבע שחור

אני. הם נותנים את הנושאים, אני
מחברת את השאלות. אבל בנוגע לעיתונים,
לדעתי עיתונאי לא צריך לפרסם
שום מימצא אם המכון שעורך את
הסקר אומר לו שהנתונים חסויים.
כשאני מפרסמת סקר, אני חייבת
להראות את כל הנתונים, ואצלי באמת
הכל פתוח. אנחנו פתחנו את כל החומר,
אבל לא כל המכונים פתחו.
שלושה שבועות לפני הבחירות
ערכנו סקר והמידגם לא היה טוב, אז
גנזתי את הסקר. אנשים ידעו שאנחנו

פורמציה. בבחירות ב־ 1981 וב־1984
אני יודעת שהסקרים השפיעו, כי חזרתי
למרואיינים אחרי הבחירות כדי לבדוק.
הפעם עור לא בדקתי.

• את חושבת שאירוע האד
טובוס ביריחו השפיע?
לא היתה נדידת קולות מהליכוד
לימין הקיצוני. הימין הקיצוני לא התחזק
וזו ההוכחה הטובה ביותר שזה לא
השפיע.

• את חושבת שיהיה שינוי
בבחירות הבאות?
אם אזכה לערוך סקרים בבחירות
(המשך בעמוד ! )4

8־ 1 1ז ~ 1 1

יום הבחירות היה ום־הכיפוריס ש *7הסקרים. מדוע?

האוגדות האבודות

* ץיטעה יותר בניחוש התוצאות של בחירות
)/אלה: האסטרולוגים, הידעונים למיניהם או
סקרי דעת־הקהל? •

סאכסית לנורמנדיה. הושגה הפתעה גמורה.
אדולף היטלר ציפה לנחיתה במקום אחר).

אין הבדל. לאיש מהם לא היה מושג.
נראה כי אין הבדל משמעותי בין ההסתכלות ף מכאן חזרה
בכוכבים, במעיים של עופות (כדרך הרומאים) 1 ,הסקרים המשוכללים ביותר (ושלנו
בקלפים, בקפה או בסקרי דעת־הקהל. לפחות אינם משוכללים) אינם עוזרים, אם
בישראל.
לעורכי-הסקרים יש ״קונספציה״ ,המפוזה
די מוזר, כי לרשות הסקרנים עומדים כלים ריעה להם לראות את העובדות בשטח.
לבחירות שלנו.

מדעיים־כביכול. הם ממוחשבים מכאן ועד להודעה
חדשה.

אז מה, לעזאזל, קורה להם? מדוע זה
קורה להם בכל טעם,לטבי כל יום־
בחירות?
¥ה מזכיר לי במיקצת את קהילת־המודיעין.
1לטבי כ ל מילחמה של ישראל טעתה
זרוע־הביטחון של מדינת־ישראל.
זה התחיל עור במילחמת״העצמאות. בינואר
1948 התאספו כל אנשי־המודיעין והערביסטים
בביתו של רויד בן־גוריון, וכולם הביעו פה־אחד
את הריעה כי הצבאות של המדינות הערביות לא
יפלשו לארץ.

למרבה המזל לא האמין להם בן־גור־יון.
הוא קבע שתהיה מילחמה, ומיהר
לקנות נשק מכל הבא ליד.

במארס 1967 התכנסו כל ראשי צה״ל עם שר־הביטחון
דאז, לוי אשכול, והודיעו לו שלא תהיה
בשום אופן מילחמה בשנים הקרובות. אשכול
פיקפק בקול רם בהערכה זו. כעבור חודשיים
נמסר לו על ריכוז האוגדות של גמאל עבד־אל־נאצר
במידבר־סיני. זה הפתיע את צה״ל מאור, כי
לפי ידיעותיו נמצא כל הצבא המצרי בתימן, שם
ניהל מילחמת־אזרחים.

חרף כל האגדות, כמעט כל מחקר מדעי מונחה
על־ידי הקונספציה של החוקר. תחילה יש לו
היפותיזה, תמונה רימיונית של התוצאה. אחר־כך
הוא עורך מחקר, כדי להוכיח שהוא צודק. אם
החוקר הוא ארם הגון, והמחקר אינו מוכיח מה
שביקש להוכיח, יזרוק את ההיפותיזה שלו לפח־הזבל.
אבל רק לעיתים רחוקות יוכיח המחקר דבר
שהחוקר כלל לא חשב עליו מראש.
כך גם הסקרים. לעורכי־הסקרים יש היפותי•
זות. הסקרים מונחים על־ידי הקונספציות האלה.
ואם העובדות מצביעות לעבר כיוון אחר, פשוט
אין רואים את הדברים.

זה קרה שוב ושוב. וזה קרה הטעם.

^ ום לפני הבחירות פורסמו ארבעה הסקרים
הסופיים של חברות דחף, דסימה, המודיעין
האזרחי והממן הישראלי.
חוץ מהמודיעין האזרחי, שתוצאותיו היו מגו־

דולים, היו בטוחים שהם אצל ר״ץ, התחייה ודומיהם.

עורכי־הסקרים
לא הלכו לחפש את
האוגדות האבודות במקום שהיו. הס
הלכו לחפש אותן במקום שהיו בטוחים
שיהיו.

ף אכן, מי פילל לעליית ש״ס?
1השופרות. הרבנים הממלמלים במקהלה קללות
וברכות. הכאבות המוכרים מים קדושים. הנאומים
הכהניסטים של הרב פרץ.
אלה יכולים לעלות? אבסורד! זה היה החלק
הבידורי.

בכל ארבעת הסקרים של ערב יום־
הבחירות קיבלה ש״ם ארבעה מנדא
טים. ביום הבחירות קיבלה 50
יותר.
הוא הרין לגבי האגודה. יושב לו ההוא מלו-
באביץ בברוקלץ ומנסה להשפיע על הבחירות
בישראל, שאותה הוא מחרים. ובחורי־ישיבה משתמטים
מנסים לגייס קולות של חיילים צעירים.
נו, באמת!

שלושה מארבעת הסקרים נ תנו לא-
גודת-ישראל שני מנדאטיס(טעות של
150 אחד נתן לה רק מנדאט אחד
(טעות של 400
מה עם רשימת דגל התורה של הרב אליעזר

כלומר: מי שיש לו קונסטציה מסו־יימת,
אינו רואה את העובדות, גם כשהן
מזדקרות לעיניו.
אשר להערכות המוסד ואמץ ערב מילחמת־הלבנון,
מוטב שלא לדבר על כך בכלל.

חד־משמעית: הכלים האלה הם

פגומים.

הם פגומים בסקרים לקראת הבחירות.
ואני מנחש שהם פגומים באותה
המידה, אם לא יותר, בסקרים כלכליים
הנוגעים לשיווק.

״הצילו!״
חכות ממש ( 34 מנדאטים למערך 44 ,לליכוד)
ניחשו כולם פחות או יותר נכונה את תוצאות
המערך והליכוד( .דחף — ,40/40 דסימה
,38/42 חסכון הישראלי ).39/42 שלושתם טעו
לטובת המערך. אבל זה לא משמעותי, כי אחוז״
הסטייה הסטאטיסטי מרשה טעות של *.2

לפתע מגלה המודיעין של צבא א׳ ששתי אוגרות
נעלמו במערך של צבא ב׳.
ברור כי צבא ב׳ עומד לתקוף, וכי האוגדות
החסרות נמצאות במקום שבו תיערך ההתקפה.
חיוני לחפש ולמצוא אותן, כדי לקדם את פני
הרעה.

לכל בעלי־הסקרים, הניזונים מאמצעי־התיק-
שורת, היתה קונספציה ברורה: הקולות האלה הלכו
למיפלגות הקטנות מימין ומשמאל, ובעיקר
לתחייה ולר״ץ.
ואכן: שניים ניבאו לר״ץ שישה מנדאטים,
ושניים נתנו לה אף שיבעה. רובם נתנו שיבעה
מנראטים לתחייה, וכולם נתנו לה לפחות חמישה.
אולם ר״ץ זכתה בחמישה, והתחייה רק בשלושה.
אחד נתן לחד״ש ארבעה כפי שקיבלה באמת, וכל
האחרים נתנו לה יותר, עד שיבעה.

(משהו כזה קרה, אגב, ערב הפלישה האנגלו־

בכל הסקרים המתפרסמים במשך ארבע שנים,
בין בחירות לבחירות, מופיעים הקולות הערביים
בצורת ניחוש גרידא — מבלי שעורכי־הסק־רים
מדגישים בפירסומים שזהו ניחוש בלבד, אשר
אין לו על מה לסמוך מלבד תוצאות הבחירות
האחרונות.
עכשיו מסתבר שבאותה הצורה הם נהגו בציבור
החרדי. פשוט לא כללו אותו במידגם. מישהו
החליט שהחרדים אינם מצביעים. הרי גם בפעמים
קודמות לא הצביעו במיספר מלא. וחוץ מזה אין
הם עונים לשאלות הסוקרים.
כאשר הציבור הזה התגייס לפתע במלואו, לא
היו הסוקרים מוכנים.

^ ש לקבוע

ך * וגמה תיאורטית:
1שני צבאות עומדים זה מול זה לאורך חזית
ארוכה.

ואם האוגדות נמצאות במקום אחר,
שם אין המצביא צוטה להתקטה, הן יכולות
להיעלם עד לרגע ההתקפה.

גם זהו עניין של קונספציה, שנודף
ממנה ריח גזעני.

למשל: כאשר אחוז-הסטייה הוא*/״,2
ברור כי כל התוצאות לגבי המיפלגות
הקטנות הן בגדר שטות. כי \ 2לגבי
תנועת־המרכז הם ס״ , 100 ולגבי התחייה

בבחירות האחרונות היו למערך 44 מנדאטים
(שכללו את מפ״ם, אך לא את יחד של וייצמן).
לליכוד היו 41 מנדאטים(מלבד תמ״י ואומץ).

מה עושים?

אמרתי לא פעם שיש שערורייה מדעית בעריכת
סקרים המתעלמים מן הציבור הערבי, המהווה
1891 מאוכלוסיית המדינה. שום סקר אינו
כולל אותם. אך בלי האוכלוסיה הזאת כל הסקרים
הם בגדר שטות, כי האזרחים הערביים יכולים
לשנות לחלוטין את התמונה. ממדי הצבעתם, אי־הצבעתם
ואופי־הצבעתם של הערבים קובעים
תמיד, וקבעו גם הפעם.

זה היה יום־הביפורים של הסקרים.

השאלה היתה: אם שתי המיפלגות
הגדולות איבדו מנדאטים — לאן הם
הלכו?

מחפשים את האוגדות האבודות במקום שבו
צופה המצביא של צבא א׳ להתקפה. לשם יישלחו
המרגלים, לשם יכוונו האמצעים האלקטרוניים.

אני
מפקפק ביכולתם של הסקרנים
לתקן את עצמם. ולראייה: גם בעבר לא
תיקנו דבר, כאשר הצבענו על ליקויים
בולטים.

אך אם־כל־חטאת היא שלא נאמר לציבור כי
יש חורים כאלה בדגימה. בארצות־הברית מחייבת
האתיקה המיקצועית ציון כזה בכל פירסום. וגם
ציון מפורש של אחוז־הסטייה הסטאטיסטי של
המישאל.

האוגדות המצריות שרוכזו במטתיע
בסיני נעלמו, איכשהו, מעיני המודיעין
של צה״ל.
המחדל של יום־הכיפורים כבר הפך לאגדה.
אמ״ן קבע בזילזול כי יש ״סבירות נמוכה״ למיל־חמה
— וזאת בשעה שכל הצבאות המצרי והסורי
כבר היו בעמרות־הזינוק להתקפה.
דוגמה זו היא הנותנת. בידי אגף־המודיעין של
צה״ל היו כל הידיעות על תנועות הצבא המצרי.
הוא ידע היכן נמצאת כל חטיבה, כל פלוגה, כל
אוניה, כל צוללת. התמונה היתה ברורה וחר־משמעית.
בכל זאת קבע כי שום התקפה אינה
צפוייה.
מדוע? מפני שהיתה ״קונספציה״ .והקונספציה
אמרה שלא תהיה מילחמה.

ידברו על טעויות בדגימה. על אי־חדירה מספקת
לציבור החרדי ו/או הציבור הערבי ו/או
הציבור המיזרחי, ועוד ועוד.

לאן הלכו האוגדות האבודות?

זהו כוחה של קונספציה.
בחברה האשכנזית העיליתנית, שבה מסתובבים
גם הפרשנים וגם הסקרנים, היה ברור כי
הקרב הוא בין הגדולות ובין המיפלגות הקטנות
מימין ומשמאל. כאשר אבדו בסקרים הקולות לגו

בל ארבעת הסקרים נתנו לה מנדאט
אחד. אבל היא קיבלה שני מנדאטים.
טעות של /6״. 100
ואשר למפר״ל: רק סקר אחד נתן לה חמישה
מנדאטים, כפי שקיבלה במציאות. כל השלושה
האחרים נתנו לה רק ארבעה. טעות של 25
יך זה קרה? איך זה יכול היה לקרות?
הגוש הדתי־החרדי (אגודת־ישראל, דגל־התורה,
ש״ס והמפד״ל) זכה ב־ 18 מנדאטים. בסקרים
הסופיים זכה גוש זה בממוצע ב־ 11 מג־דאטים(
.בארבעה הסקרים.)11,12,10 , 11 :

משמע: שיבעה מנדאטים אב ת בסקרים
האלה. במפה הפוליטית שלנו, זה
משול לאוגדה מצרית או סורית.
סקר־בחירות, שבו יכול לקרות דבר כזה, אינו
שווה כלום. הוא גרוע ממפה אסטרולוגית, מפני
שהוא מעמיד פנים של מדעיות אובייקטיבית.
ברור שאין בו אובייקטיביות בכלל. משתקפות בו
הריעות הקדומות והאמונות הטפלות של הסוקרים
ומזמיניהם.
^ בואו בוודאי להסביר ולתרץ את השגיאות,
״להסיק מסקנות״ ו״ללמוד לקחים״ .יבטיחו
שבפעם הבאה הכל יהיה אחרת. כפי שהבטיחו
בפעמים הקודמות.

ד ך— ר

איורי

גם כאן, הקונספציה מנחה את התוצאות.
גם ללא הזיופים המכוונים מצד חברות שהס־קרים
יכולים לקדם את הסחורה שלהן, אין ערך
לתוצאות, מפני שהסקרים מוכיחים את אשר עור־כיהם
רוצים שיוכיחו.

לא מדעת ובכוונה, חלילה, אלא מ•
תיד חובבנות הגובלת ברשלנות פושעת.
הרי
זה כאילו רופא־מנתח אינו מחטא את כליו
לפני הניתוח.

ן * שוב להגיד
1 1כי בעוד ארבע שנים(או פחות, אם
ירצה השם) ,כאשר תתחיל התכונה לקראת
הבחירות לכנסת ה־ , 13 שוב יצוצו
הסקרים, ושוב ימלאו בהם את העמודים
הראשונים של העיתונים, ושוב יזינו
בהם תדמיתנים ופירסומאיס ועסקנים,
שיאמינו בתמימותם שאלה הס דברי
אלוהים חיים.
זאת עכשיו, מייד.

אם מתייחסים אליהם כאל בידור, כאל גימיק
לתיקשורת, בסדר. למה לא? הרי העיתונים צריכים
גם קצת לבדר.
אבל אם מתייחסים אליהם ברצינות, אם מעצבים
על פיהם מסעי־בחירות, הרי זה יכול להוביל
לאסון.

כדאי בהחלט להעדיף על פניהם את
המפות האסטרולוגיות.

י — ףייי— ייי

1 כמערך יש הכועסים על
יוסי ביילי] ,שאחרי התפטרותו
ממישרד המנכ״ל המדיני של
מישרד־החוץ דרש, וקיבל, מכונית
מפוארת ונהג .״למה הוא
צייר נהג?״ שואלים חברים ב־מיפלגה
,״הרי הוא בחור צעיר,
ויכול לנהוג בעצמו. ואם זה לא
מספיק, הוא תמיד מתיישב כמושב
האחורי, כדי להיראות יותר
מכובד ״.עזר וייצמן נשמע
מתלונן :״שימעון סרס הכריח
אותי לחתום על מכונית ונהג
לביילין״.
במסיבת־קוקטייל, שנערכה
בשבוע שעבר על־ידי חוג
ידידי הבימה לכבוד פתיחת עו־נת־התיאטרון
תשמ״ט, נשמע
יצחק מודעי אומר לאחד מחבריו
:״איזה יום היה לי ...באתי
עכשיו מפגישה עם הדתיים. הם
משגעים לנו את השכל, מפעילים
עלינו לחץ. אבל אני אקח
בסוף את תיק־האוצר. על זה אני
לא אוותר!״
הפרשן הפוליטי חנן
קריסטל נוהג מדי פעם להיפגש
לארוחות־צהריים עם שרים וחב־רי־כנסת.
באחרונה, כאשר תיכנן
פגישה עם השר משח ארנם,
צילצל לאילנה ביננשטוק,
מזכירתו של ארנס, אמר לה שהוא
מציע ארבע סיסעדות כנו־קום־פגישה
— טריאנה, אולינד
פיה. לוטוס או שיפודי התיקזוה,
וביקש ממנה לבחור אחת. ביננ־שטוק
התימניה החליטה בו במקום:
תיפגשו בשיפור׳ התיקווה.
יצחק מודעי, אגב, העדיף להיפגש
עם קריסטל בטריאנה,
ובנימין ו״ביבי״) נתניהו בלו־טוס.

אמנון

רובינשטיין

הזכיר,
כאשר דיבר ברדיו כמיס־גרת
תעמולת־הבחירות, את ר־שות״הנמלים.
הוא אמר נמלים
(מ׳ קמוצה) ,תחת כפי שצריך לומר:
נמלים(מ׳ צרויה) .ציפורה
שפירא, יועצת־הלשון של הרדיו
התל־אביבי, האזינה, ולא
אהבה את השגיאה. אם זה כר,
אמרה לחבר־לעבורה, אני הולכת
לחפש תרסיס נגד נמלים.

הפירסומאי דויד טמיר

ההעדפות הגסטרונומיוד^ ש ל וד כי ם וח״כים
ל ע תיד הקב״ה לא הבין את רוני מילו א

אומר שהוא אינו מבין למה לא
יכולים לפרגן כאן. בשבוע שעבר
שמע מכמה אנשים שיש שמועה
בעיר שהוא מסוכסך עם שותפו
רוני כהן. טמיר טוען שאין לו
מושג מהיכן צצה השמועה ולמה,
ואומר :״אצלנו רק טוב!״
מנהל מחלקת־הקריינים
ברדיו התל־אביבי, ליאור טל,
הדהים את אנשי הרדיו כאשר
הגיע לעבודה, למחרת יום הבחי
אחדים
לפני הבחירות שלח רימון

לשימעון פרס וליצחק שמיר
את סיפרו החדש ׳חס־־ציבור, בצירוף
מיכתב. שבוע לפני הבחירות
הוא קיבל מיכתב אישי
מפרס, שכתב בכתב־ידו כמה
מילות־תודה, והוסיף התייחסות
לתוכן הספר. מלישכתו של
שמיר, לעומת זאת, לא הגיע,
במהלך החודש שעבר מאז, אף
לא מיכתב המאשר את קבלת

היה על מה לרשום את מישאלתו.
עוזרו שלף מכיסו פתקי־תעמולה
של הליכוד, נתן אחד ל תני, ועוד
פתק נתחב לסדקי הכותל. תוך
דקות אחדות היתה החבורה
בדרך חזרה לתל־אביב. נראה ש־הקדוש־ברוך־הוא
לא הבין שהכוונה
היא לנצחון הליכוד, ונתן
את תמיכתו לחרדים.

רסי סוויסה,

שהתמודד

בתל־אביב, שיערכו בפברואר הקרוב.
אך בינתיים הוא מפנה את
מרצו גם לאפיקים אחרים. לטענתו,
אוכלוסיית העיר אינה מוגנת
ריה למיקרה של התקפת־גאזים,
למרות שבמחסני העירייה והרשויות
המוסמכות יש כמות מספקת
של מסיכות־גאז לכל האוב־לוסיה.
ארצי לא הסתפק בביקורת,
ופנה ישירות ליצחק שמיר,
ראש־הממשלה, בבקשה לטפל
בבעיה בדחיפות. אחרי כמה
אשת האסיר

ך ך |? 1ה שחקן־הנימאי הגיע לניו-יורק כמפיץ סירטו ״אבא גנוב״ ,וחזר ארצה כשחקן
ידי 1ד 71
1 1 .1בסרט אמריקאי. ברקן פגש במפיק ידוע, שטען שבדקן הוא הדמות שהוא מחפש
לסרט שהוא מפיק כעת. ברקן נענה לאתגר וזנ ה בתפקיד בולט, לצידה של הכוכבת סוזנה יורק(משמאל).
רות, כשאת ראשו מקשטת כיפה
שחורה. הם נדהמו עוד יותר
כאשר אמר, בתחילתו או בסופו
של כל מישפט שני :״אם ירצה
השם״ .כאשר טל, הידוע כגבר
חילוני, נשאל על-ידי עיתונאית
בעניין הכיפה, הוא הגיב בצורה
תוקפנית, אמר שהוא מסרב לדבר
על כך, והיפנה אותה לדוברת
הרדיו.
״שימעון פרם טוב יותר
ביחסי־ציבור ״,טוען יועץ־התיק־שורת
צבי רימון. שבועות

הספר.
ביום הבחירות, בשעת
אחר־הצהריים, נסע סגן־השר
רוני מילוא לאור־יהודה, מכיוון
שקיבל דיווח על אחוז־הצבעה
נמוך למדי. מילוא ביקר בסניף
המיפלגה, יחד עם עוזרו אורי
שור, ידידו חובש־הכיפה שאול
ביטרמן, ונהגו. אחרי שסיים
לדרבן את הפעילים, יצאה
החבורה מהעיירה. בדרך הציע
מילוא באופן ספונטני :״בואו
ניסע לשים פתק בכותל ״.הם
,הג״יעו לכותל, אבל למילוא לא

בבחירות במיסגרת רשימה עצמאית,
נמצא בטראומה. חבריו הקרובים
מספרים שהוא סיים את
מערכת־הבחירות בחוב של 50
אלף שקלים, ונותר בחוסר־כל.
עליו לפרנס אשה ושלושה ילדים.
סוויסה מציע להתחלק באחריות
עם עשרת המועמדים האחרים
שברשימתו, כדי לא לשאת
בנטל ההוצאות לבדו.

חבר־הכנסת (עדיין) יצחק
ארצי, שהוא גם חבר מו־עצת־העיר
תל־אביב, החליט לרוץ
בבחירות לראשות העירייה

יעל גרוס, גרושה ואס
לשניים, שנישאה לא״מז־מן
לאסיר צבי גור, רוצ חו
של הילד אורון ירדן,
שימשה, לפני 10 שניס,
מטפלת להגר גתה,$-
בתם של גילה אלמגור
ויעקב אגמון, שיעל
טיפלה בה נמ שך חצי שנה,
והתגוררה גגיתס של
הזוג אלמגור־אגמון.
סיפרה גילה השבוע:
״יעל היתה אחת המטפ לות
שאני זוכרת ל טונה.
היא ענתה למודעה שפיר-
סמנו בעיתון. היא היתה
אז קיבוצניקית מנחל עוז,
וסיפרה לנו שהיא באה
לעיר לתקופה מוגבלת, ו שהחליטה
לק ח ת חופש
מן המישפחה.
״היא היתה מטפלת
טובה מאוד, עם המון גי שה
וסבלנות לילדה. היו
לה ידי-זהב, והיא היתה
אופה עוגות נהדרות. היא
היתה אדיבה, מנומסת,
מסודרת, נקיה מאוד,
אלמנט סימפטי בני ת.
היא היתה עצובה, מפני
שעזבה את שני ילדיה ב קיבוץ•
אני זוכרת שפעם
אחת נסענו איתה לשם,
לראות אותם״.

קרב החנייה
היחצצית ברוריה אנג׳ל
נוהגת להגיע פעמיים בשבוע
לרחוב יעקב בשכונת תל-
ברוך בתל־אביב, ולקבל שי-
עורי-צרפתית אצל מורה פר טית.
בשכנות למורה מתג וררים
חבר־הכנסת אמצון
רובינשטיין ואשתו רוני.
היחצנית שמה לב לעובדה
שבכל פעם שהיא חונה, בקי־רבת
ביתו של חנ ר -הננ ס ת,
נוהגת רוני רובינשטיין להח רוני
רובינשטיין
נות את ריכבה בצמוד לרי-
״איזו מטומטמת־כבה
שלה, באופן הגורם ללו-
חית־המיספר להתעקם. זה חזר על עצמו מיספר פעמים.
ביום השישי האחרון, כשזה קרה שוב, החליטה היחצנית
שהפעם אינה מוותרת, וצילצלה בפעמון ביתם של הרונינש־טיינים.
את הדלת פתחה אשתו של הח״נ. ברוריה אנג׳ל
שאלה אותה מדוע היא נצמדת בריכבה למכוניתה, בצורה
הגורמת נזק ללוחית. לטענתה של היחצנית, ענתה לה רוני
רובינשטיין שכדאי שהיא לא תחנה את ריכנה בקירבת
ביתם, ושבמרחק של 100 טטרים יש חנייה נשפע. היחצנית
עמדה על כך שבאיזור שבו חנתה אין שלט המורה על
איסור-חגייה.
במהלך הוויכוח נפתח החלון בקומה העליונה, ואמנון
רובינשטיין עצמו, ששמע כנראה חלק מהוויכוח, שאל את
אשתו :״מי האשה הזאתו״ ואז צעקה לו אנג׳ל :״סתם, איזה
מטומטמת שהצביעה עבורך בבחירות!״

גידשן אונחון

(במרכז) היה גיבורה של דראמה חדשה בעולם־האופנה. ת א עיתונאיות-
האופנה נאגודת־העיתונאים החליט בשעתו להחרים את התצוגה שלו, מפני
שלטענתן הוא מפלה בין העיתונאיות השונות ונוהג לספק חומר עיתונאי לא ח ת מהן, על חשבונן של
האחרות. כתוצאה מכך החל מסע-השמצות הדדי. אוברזון כ תב במיכתב לאגודת״העיתונאים שכתבות-
האופנה צריכות להתלבש בצורה הולמת. כרגע נמצא החרם בעיצומו. בתמונה: אונרזון בתצוגתו ה שנתית.
העולם הז ה 2671

נהג חסש כיפה
געמה הניג, הדוברת
של השר גד יעקוגי,

חשה על בשרה את ה אלימות
החרדית יום א ח
ד אחרי הבחירות לכנ ס
ת. הדובר ת הנאה נסעה
במכוניתה, ובאחד הצמתי
ם בירושלים היא מצ אה
עצמה עומדת לפני
מכונית מסוג טרמיט, ש חס
מ ה את הכביש. הניג
צפרה לנהג׳ א ן זה התע לם
מ מחאותיה. היא לא
ויתרה והמשיכה לצפור.
לפתע יצא מהרכב גבר
חובש כיפה שחורה, ואמר
לה שאם היא רוצה להמ שיך
בדרכה, כדאי לה ש תעלה
על המדרכה. הניג
סירבה להצעה, ואז הת חילו
השניים להתווכח.
לפתע ניגש אליה הגבר,
חבס בה ובמכוניתה, ואך
קילל אותה :״אנחנו נמ שיך
ככה עד שלא יישארו
א שכנזים בארץ!״ לאחר״
מכן נכנ ס למכוניתו, התניע
או ת ה והמשיך בדרכו.
הדובר ת החבולה והה״
מומה נסעה לתחנת-ה-
מישסרה והגישה תלונה.
בתחנה הובטח לה שיטפ לו
בתלונתה במהירות.
ימים הודיעו לו ממישרד ראש־הממשלה
שאיזור רמת״השרון
נבחר כאיזור הראשון שיצוייד במסיבות.
ארצי, חבר במיפלגת־המרכז,
מצטט פיתגם לאטיני:
גם כדי להשיג שלום, צריך להתכונן למילחמה.״
אשה תל־אביבית שלקתה

בסרטן־השר התקשרה עם אחת
מידידותיה הקרובות, וביקשה
ממנה שתקשר בינה לבין אד
סירה נבון, אשתו של שר־החי־נוך,
שעברה אף היא טיפול דומה.
כשנוצר הקשר בין השתיים,
סיפרה האשה שהיא אמורה
לעבור בעוד כמה שבועות ניתוח
לכריתת־שד. אופירה נבון יעצה
לה להמתין בביצוע הניתוח,
והמליצה על כמה רופאים במרכז
הרפואי הדסה שבירושלים. הא-
שה הקשיבה לעצתה וניגשה
למרכז. הרופאים הגיעו למסקנה
שאפשר להסתפק בהוצאת הגידול
בלבד, ושאין צורך בכריתת
השד כולו. האשה, שהיתה נרגשת
ביותר, אינה מפסיקה מאז
להודות לאופירה ולהלל את
שמה בכל הזדמנות.
אלת־המזל אינה פוקדת
בשנה האחרונה את ימית נוי,
מי שהיתה מלכת־היופי של השנה
שעברה. היא נכשלה בבחינות
לקורס־מר״סים בצבא והספיקה
גם לעבור תאונת־דרכים. מכוניתה,
שניתנה לה כפרס על זכייתה
בכתר־היופי, נהרסה לחלוטין בתאונה,
שבה התהפך הרכב. למרבה
המזל לא נפגע איש.
תקציב־המגורים שמאשר
מישרר־התיירות לנציגיו בחו״ל
אינו מספק את רפי פרבר ורעייתו
הטריה, עדינה. השניים,
שיצאו בשליחות המישרר לניר
יורק, לא מצאו דירה שתענה על
דרישותיהם, ויעברו לגור במלון
במשך החודשיים הבאים, עד שיימצא
פיתרון לבעייתם.
אגב, עדינה ורפי חוגגים
מדי שנה, ב־ 26 באוקטובר, מלאת
כר־וכך שנים למגוריהם ביחד.
השנה, במלאת עשור למגוריהם
המשותפים, הם התכוונו
להינשא בתאריך זה, אולם הם
הוכרחו להקדים את הטכס המיוחל
(פרבר המתין 10 שנים למתן
הגט מאשתו אסתר) בגלל נסיעתם
לניו־יורק.
אנשי חוג הבליינים מכנים
את התופעה הזאת -חזון אחרית
הימים״ .שני אויבים לשעבר הפכו
ידידים ושותפים בהווה. השניים:
רפי שאולי, מבעלי המר

| 1ך 1 1ךךך היחצנית של חברת־היינות -שטוק״ נוגסת בשרימפס בפ תי ח ת מיסעדת־דגי ם
| 1 1 1 ^ 111 חדשה ביפו. בערב הפתיחה הגישו בעלי־המיסעדה מגשיס עמוסים מאכלי־ים.
#111
שבדרון אמרה שאין היא חוששת להצטלם בפומבי כשהיא אוכלת משרצי-הים, למרות שאינם כשרים.

עחן לשעבר, וכרמלה זילברמן,
בעלת המועדון שממול,
קלאב א״ ,שנשרף, החליטו לפתוח
במשותף מיסעדה הודית
במרכז העיר, במקום שנקרא בעבר
סקאלה, ונוסף על־כך מיס־עדה
לבנונית במקום הסועחן
שנסגר באחרונה.
ביום השישי האחרון הובא
למנוחת־עולמים שגיא קיר*
שנר, בנו של סוכן־הנסיעות
זאב הירשנר, הנשוי עם כרמלה
זילברמן. שגיא היה בן 14
במותו, ונפטר מגידול ממאיר
בראשו. מחלתו תירשם גם בסים־
רי־הרפואה כאחת הנדירות ביותר
שהתגלו עד כה. הרופאה שטיפלה
בו במסירות עד יום מותו,
ושהיתה צמודה גם לבני־המיש־פחה,
הוזמנה לפני כמה חודשים
לכנס בינלאומי כדי להרצות על
המיקרה הזה, שאין לו תקדימים
בעולם כולו.

מוני מושונדב ושל

בר״אבא טסו באחרונה
בטיסת אל־על ללונדון. הצמד,
שצבר פופולריות רבה בתוכנית־הטלוויזיה
זהו זה, משך תשומת־לב
רבה, וכמחצית מנוסעי המטוס
עלו אליהם לרגל במהלך
הטיסה. השאלה שהיתה בפי כל:
לאן אתם נוסעים?״ רק אשהאחת אמרה להם- :אתם פשוט
נפלאים!״

נוסעת אחת, שישבה במושב
מאחוריהם, נאלצה לשמוע
אותם משוחחים(הם דיברו בקול־רם
למדי) במשך כל הנסיעה. לפי
הדיווח שלה, הם דיברו בעיקר
על שני נושאים: התחלואים שלהם
— לזה יש אישיאס וזה עובר
טיפולי־גב — ועל הקאריירות
המצליחות שלהם. לדבריה, הם
מדברים על עצמם בגדול״. להקת־הזמר הרעמים מורכבת
מזמרים חובבים, תושבי
רעננה כולם, ביניהם שני טייסים,
ושני אלופי־מישנה בשרות
פעיל. הלהקה עובדת בימים אלה
על תוכנית חדשה, וכאשר מנהלה
המוסיקלי צביקה כספי
רוצה לקבוע מועד לחזרות, הוא
מתאם זאת קודם־כל עם -כוחות־הביטחון
של הלהקה״ ,כפי שהוא
קורא להם.
אחיו של יבואן־הבדים
יואל זיקרי החליטו לארגן לכבודו
מסיבת־רווקים ימים אחרים
לפני חתונתו. הם הזמינו את כל
חבריו לאחד הפאבים בתל־אביב.
לפתע, בעיצומה של השימחה,
נכנסה בחורה הרה לפאב, בלוויית
גבר שהוצג כעורר־דינה,
והתחילה לצעוק עליו שהיא תובעת
אותו על אבהות, ושהיא חרשת
ממנו כספים עבור תינוקם
המשותף, שאמור להיוולד בעוד
חודשים אחדים, וכדי לאמת את

סיפורה היא הציגה מיסמכים
שהיו בידי עורך־הדין. יואל זיקרי
נותר המום, ותתחיל לטעון שהוא
בכלל לא מכיר את הבחורה, אך
טענותיו לא עזרו 10 .דקות אחרי
כניסת הבחורה נכנס שוטר
לפאב, ניגש ליואל זיקרי, שם
אזיקים על ידיו ואמר לו לבוא
לתחנת־המישסרה, כדי למסור
עדות. ברגע זה, כשראו אחיו
שהוא עומר לפרוץ בבכי, החלו
כולם לצחוק והסבירו לו שזאת
היתה מתיחה.
בבודפשט נערך כנס בינלאומי
של סוכני־נסיעות. הזמר
גבי ברלין הופיע שם ביחד עם
הזמר יואל שר. אחרי ההופעה
ניגש אל ברלץ הנציג המצרי,
וסיפר לו שהשיר תזרח, בביצועו
של הזמר חיים משה, הוא אחד
הלהיטים הגחלי ם כיום במצריים.
הנציג המצרי ביקש משר
וברלץ לשיר למענו את השיר.

איש העסקים יוסק׳ה
הראל, אביה של הקולנוענית
שרון הראל, נפגש עם מפיקת־הסרטים
ליהי חנוך, גרושתו
של שלום חנוך, באחת המיס־עדות
האופנתיות בעיר. מסתבר
שהשניים עסוקים בבירורים לגבי
הפקה של סרס משותף,
במימונו של הראל.

נעמי רון וזדדד או הלי א ב ₪
א^י דסת, ה עול ם חו ח

׳ 1שנבחרה כמרת״ישראל, הדגימה לבנים ס כ סיי ם בפאב ״המערכת״ בתל־אביב,
! שבעליו החליטו לבטא את דעתם על ה ת חזקו תהד תיי ם בבחירות האחרונות.
הדוגמנית אניטה פללי(בצילום מימין) היתה נועזת יותר ולבשה כותונת לילה שקופה, שהראתה א ת שדיה.

עטרה דנו
העול הז ה 2671

אתח ₪₪וחשמל
מקסוול:
יורם גוון דיוקן
כזאת יגאל לביב

הפך קחסול
נציג מישטרת־ישראל בניו־יורק
קיבל מעמד של קונסול.
הנציג, ניצב־מישנה יורם גונו,
התמנה לתפקידו לפני כמה חודשים,
והחליף את יהושע כספי, שקיבל
את תפקיד ראש אגף־החקירות במיש־סרת
ישראל. כספי וקודמיו בתפקיד
ישבו במישרדי המישלחת הכלכלית
באמפ״ר סט״ט בילדיננ. גונן עבר עם
מישרדו לקונסוליה הישראלית בשדרה

השניה, וקיבל מעמד של קונסול.
הודעה על־כן־ ,שעליה חתום ״בריגדיר־ג׳נראל
יורם גונן״ (כך!) נשלחה באחרונה
לנמענים שונים.
מקורות במישלחת הכלכלית ציינו
כי סיבה נוספת להעתקת נציגות
המישטרה ממקומה היא אי־הנוחות של
אנשי־עסקים ישראליים, שבאו לפגישות
במישרדי המישלחת הכלכלית,
והיו צפויים לעין משגיחה של נציג
מישטרת־ישראל.

השבועון הכלכלי האמריקאי ביזנס־
1ימ הקדיש באחרונה כתבת־דיוקן
בלתי־אוהדת למדי לאיל־העיתונות
רוברט מקסוול, שרכש שליש ממניות
מעריב,
כותרת המאמר היא ״רוברט מקסוול,
עושה־העסקים המתוסכל — המטרות
חומקות מידיו בגלל סקנדל ישן, התנהגות
שתלטנית וכספים מיסתוריים.״
הכתבה מתארת עיסקה, שבה הציע
מקסוול מחיר גבוה־במיוחד עבור בית־

חוקיים לחלוטין, אולם הם תפורים כך ,
שהצופה מן הצד אינו יכול ללמוד
עליהם הרבה. כל עיסקותיו נעשות על־ידי
חברה הרשומה בוואדוץ (ליכטנשטיין)
,והוא מסרב לגלות מי שולט .
בחברה הוואדוצית.
הוא גם יצר לעצמו מוניטין של
שליט שתלטן, החייב תמיד להיות
הפוסק האחרון ולעמוד באור־הזר־קורים.
לדברי השבועון, הוא לוקח איתו
לכל מקום צלם אישי. סירטי־הווידיאו,

גדיש לא
ת״אב בישראל יצחק גדיש, מי שהיה בעל ומנהל
חברת״התעופה נושף, הנמצאת תחת
כונס־נכסים, השוהה מזה שנים בניו־יורק
אינו מתכוון לחזור ארצה. שופטת
בית־המישפט המחוזי בתל־אביב, חנה

איל־עיתונות מקסוול
שערוריה כלכלית ישנה

ניצב־מישנה גונן
הנוישרד עבר לקונסוליה

הזמנה גדולה
שר,.וודמארט׳
ל״גלנויט״
מישלחת בכירה של רשת־המכירות
הגדולה באמריקה, וולנוארט, סיימה
ביקור מקיף במיפעלי נלנויט, חברת
המוצרים מפרוות מלאכותיות של
אברהם שפירא. מיפעלי החברה הם
בדרום־קרוליינה.
נשיא נלנזיט באמריקה, ישראל
מאיר, נפגש במשך כמה שעות עם
הנציגות הבכירה של וולמארט. זו
קנתה השנה מוצרים בנלנויט בחמישה
מיליון דולר בערך, ונראה כי תכפיל
את ההזמנות ב־. 1989
מאיר התחיל לנהל את גלנויט לפני
שנתיים, אחרי שהתמחה בשיווק ובניהול
בחברות שונות באנגליה ובאמריקה.
הוא הכניס לחברה קו־ייצור
חדש של מוצרים מוגמרים, שהפך כיום
למביא־ההכנסות העיקרי. נלנויט מעסיקה
יותר מ־ 400 עובדים, והיא חברה
אמריקאית עצמאית לחלוטין, שאין לה
קשרים עם ישראל.
החברה הצליחה לחדור לחוג יצרני־המכוניות
בדטרויט, ומספקת כיסויי־בד
וריפודים מלאכותיים לכל מכו

חשוד גדיש
מחסור חמיד׳ באמצעי־קיום
אמור, הורתה שעל גריש להתייצב
עד ה־ 24 בנובמבר בבית־המישפט, כדי
להשיב על האשמות כונס־הנכסים,
אחרת יוצא נגדו פסק״דין בהיעדרו.
בדיון טען כונס־הנכסים הרישמי,
עזרא חבשה, כי גדיש חשוד בהעלמת
10 מיליון דולארים מכספי
משף.
גדיש חי בניו־יורק בצניעות רבה,
וסובל ממחסור תמידי באמצעי־קיום.
הוא מוצא את מחייתו מעבודות מזדמנות
בתחום התעופה והתיירות.
ניות־היוקרה של פורר וכן לכמה סוגי
מכוניות של דנראל מיטורס, כמו
ביואיק וקדילק. מאיר גאה במיוחד על
החדירה לדטרויט שהיא קשה.
מוצרי־נלעיט שונים ממוצרי מתחריה,
בהיותם מבד סרוג, בעוד האחרים
הם מבד ארוג, שטיבו ירוד יותר.
החברה מסיימת עתה את המשא־ומתן
עם חברת־הברוקרים דרקסל, על
הנפקה של ^ 25 ממניותיה לציבור,
בסכום של כ־ 15 מיליון דולר.

ההוצאה הנודע מקמילן (שהוציאה
בשעתו לאור גם את סיפרו של אורי
אבנרי, ישראל בלי ציתות) .מקסוול היה
בטוח שההוצאה תסכים להצעה. אולם
זו הדליפה את הצעתו למתחרה שלו,
שהציע מיד מחיר גבוה יותר והצליח.
מקסוול, בן ,65 נמצא בדרך־המלר
להקמת אימפריה תיקשורתית עולמית,
שיהיו לה ב־ 1990 מכירות של לפחות
חמישה מיליארד דולר. דרושה לו הוצאה
אמריקאית. אך לפני שנה העדיפה
הוצאה חשובה אחת צייד־חברות אחר
על פניו. נכשלו גם תוכניות קודמות
שלו להשתלט על ההוצאות המדען
האמריקאי, חטיבת־העיתונות של סי.
בי.אס ודאבל־ד״.
מה יש במקסוול המרתיע מנהלים
אמריקאיים? לדברי השבועון, טרם
הצליח מקסוול למחוק את הזיכרונות
של פרשה כלכלית מלפני 20 שנה,
כאשר האשימה אותו ממשלת־בריטניה
בניפוח רווחים, וקבעה כי אינו מתאים
לנהל חברה ציבורית. אז איבד לא רק
את החברה שלו אז, פרנאמון, אלא גם
את מושבו בפרלמנט. הוא פיצה את
החברה, שתבעה אותו על ניפוח המאזנים,
וחזר וקנה את פתא10ן. ב״1984
קנה את היומון דיילי מיהר, מגדולי
העיתונים בבריטניה.
לדברי השבועון, קיימת גם שאלה
לגבי מקורותיו הכספיים. כל עסקיו הם

שהוסרטו לשם פירסום ממלכתו, שמים
את הדגש עליו בלבד, כך שקשה לנחש
שעובדים אצלו 17 אלף איש. בכל פעם
כשדמותו מופיעה על המירקע, נשמעת
מוסיקת־רקע. עיתונאים שבאו למ־סיבת־עיתונאים
שלו בבריסל צעדו
לאורך מיסדרון ארוך, שקירותיו היו
מכוסים בתמונות־ענק של מקסוול.
אובדן מקמילן הנחית מכה על
תדמיתו של מקסוול. אולם הוא המדפיס
הגדול ביותר בבריטניה. שם הוא
מוכר ביותר מ״ 1.5מיליארד דולר
לשנה.
בארצות־הברית הוא המדפיס השני
בגודלו. הוא אוהב בעיקר לרכוש חברות
שיהיו שייכות לו אישית. חברת
מקס 11ד חי ק ש 1ות, שבה יש לו ^״,52
שילמה 571 דולר כדי לרכוש שתי
חברות שהיו שייכות למקסוול אישית
במלואן. הכספים גוייסו קודם לכן י
בהנפקה שנועדה לרכישת הוצאות־הספרים
הארקזרט־בר״ס.
השבועון מגלה כי מקסוול הפסיד
קשות במפולת הבורסה באוקטובר
, 1987 אולם על־ידי רישום מתוחכם
במאזנים הצליח לטשטש את ההפסדים
ולא לכללם בחשבון הרווח וההפסד.
ניתוח מאזני של חברותיו מראה כי
הוא לווה כספים רבים בבנקים. החברות
חייבות כיום 700 מיליון דולר לבנקים,
ונגד ההלוואות הוא שיעבד את כל
רכושו, ובכלל זה מניותיו בחברות.

בל״ל ניו־יורק
מתח בצמות
ריצ׳ארד קיץ,
נשיא בנק ל או מי ניו־יורק,

הישראלי והנשיא הקודם, דויד נוביק.

איני מסתדר עס השליח

מקורות מסרו כי קיין היתנה את המשך עבודתו בביטול הסמכויות של
נוביק,
קיין הובא על־ידי צדיק ביני, כדי לייעל א ת הבנק ולקצץ בהוצאות
הגדולות שלו, תוך כדי הפיכתו מבנק קימעונאי לבנק סיטונאי. נוביק
נתמך על־ידי מאיר חת, היו״ר הפורש של בנק לאומי. חוסר-הבהירות
לגבי ההנהלה הצפויה של בנק ל או מי מעכב א ת ההחלטות לגבי דרישותיו
של קיין.

ב\זרע\ז
דרכי אדם
מזכ*רתאמ״
העיתונים קוראים לה
ם זכירת־אם־י־לשעבר.
׳הנובלת רק חלפה שם.

ל ע מי מ ; ₪
למאירה אילן, מזכירתו הוותיקה
של איש־אסני־ישואל(אנו״׳) יש ממש
הרגשה לא־נעימה בזמן האחרון. העיתונים
מפרסמים בהבלטה את הסיפור
על אחת ברוריה מימון, הנאשמת בסחיטת
כסף משדרן-הרדיו יקיר אביב,
ובכל מקום כתוב שאותה מימון היא
״מזכירת אם -לשעבר״ (השלם הזה
.)2643
אחרי הפירסום בעיתונים צילצלו
רבים למאירה, והתעניינו לדעת מי זו
ברוריה, ומה הקשר שלה לאם״׳.
מימון, המעדיפה לקרוא לעצמה
״בארי מור״ ,עבדה באס -במשך כמה
שבועות. לעבודה קיבל אותה אז אילי

גורליצקי, ממקימי האיגוד.
סיסורים דימיוניים. גורליצקי:
״זה היה לפני תשע שנים. רק התחלנו
אז, עם 15 חברים בערך, במישרד קטן
של חדר אחד, לא כמו היום. בארי —
בשם הזה היכרתי אותה — הציעה את
עצמה, וקיבלנו אותה.
״התפקיד שלה לא דמה, בשום צורה
ואופן, לתפקיד מזכירת־האיגוד כיום.
היא רק הדפיסה קצת במכונת־כתיבה,
עשתה שיחות־טלפון, זה הכל. נדמה לי
שהיא לא קיבלה כסף עבור העבודה,
ואם כן, אז רק סכום סימלי.
״היא לא הסתדרה עם האנשים כאן.
היא לא כל־כך התאימה, אם לומר זאת
בעדינות. היו לה סיפורים דימיוניים,
מוגזמים, על עצמה. לא שהיא עשתה
משהו רע, אין לי נגדה שום דבר, אבל -
אנחנו רצינו במישהי רצינית, יותר לעניין.
כאשר כתבו בעיתונים על, מזכירת
א מ״׳׳ בהקשר לסחיטה, כמעט

מזכירה אילן
.חשבו שברוריה, זו אדר

נפלתי. לא ידעתי מי זו בכלל. היו
צריכים להזכיר לי״.
עם כל האמנים. ענת פרידמן
( ,)30 העובדת באס -מזה שנה, היתה *(
במבוכה בגלל הסיפור הזה .״בהתחלה
חשבו שברוריה מימון זו אני,״ היא מספרת
.״אנשים שבאים לכאן ולא יודעים
את שמי הסתכלו עליי, חשבו שזו אני.
לא נעים שחושבים שאת איזו חטטנית,
שבאה לכאן כדי לקחת מיספרי־טלפון״.
מאירה
אילן, סבתא, שהיא גם חברת
הנהלה של הוועד־למען־החייל, סניף
תל־אביב, וגם נשיאת לישכה בבני־ברית,
סיפרה :״לפני ארבע שנים נכנסה
מישהי למישרד, והתחילה לחטט ״
בקלסרים. שאלתי אותה: סליחה, אפשר
לעזור לך? והיא אמרה: את לא
תגידי לי מה לעשות כאן! אני הייתי
מזכירת־אמ״ הראשונה! לי היו סיפורים
עם כל האמנים. גם לך יש? היא לא
אמרה, סיפורים׳ ,אלא מילה אחרת,
פחות עדינה.
״ראיתי שיש לי כאן עניין עם
מישהי לא לגמרי בסדר, ואמרתי לה
לעזוב את המישרד. היא שוב צעקה:
את לא תגידי לי מה לעשות! קראתי
לאנשי־הביטחון של דיזשף־סנטר. אמרתי:
תוציאו אותה, והיא אמרה: אני
הו?,כת 317 יי״

העולם הז ה 2671

״עם נגל ולא חנם״ (משה דגנו,
דברים ל״ב).

הוא רואה דברים כשהם מתרחשים, ומבקש
להתריע ולקבל את התשובה ההיסטורית.
משוגע איש־הרוח) ,ותולה
בו את כל צרותיו וכישלונותיו.
גם הדת תלתה את יודעי־העתיד,
את המרפאים, והיתה זו הכפירה שהצליחה
לחדור מבעד לחומת האדם הקטן
ולמרות הכל — להצעיד את האנושות
להישגים.
כוחם של כוהני מצריים חנק את ה־קידמה
והרס את המונותאיזם, הרס את
תל־עמרנה. עירו המופלאה של אחנא־תון
עמדה על שפת הסוד של הפיסיקה
המודרנית עוד לפני התרבות המערבית,
וכך עשתה גם תרבות המיזרח,
וסין בראשה. הכוהנים, המנדרינים וה־אופיום
הצליחו למנוע מסין את הפיסיקה
המודרנית. גדולתה של תרבות־המ־ערב
היא בכך שהצליחה לחדור מבעד
לחומות־החושך של הנצרות, ואולי הי־תה
זו גם גדולתה של תנועת״ההשכלה,
שהצליחה לפרוץ את חומות העיירה
והגיטו.

^ דמוקרטיה, במיבנה הנוכחי
\ 1שלה, נועדה בעצם להלהיב את מה
שמכונה ״האדם הקטן״ ,שעליו שרים
המשוררים את שיריהם העוסקים באהבת
האדם באשר הוא ארם, שעל גבו
מוטבעים אירועי ההיסטוריה, ושהוא העושה
את המילחמות של הגדולים.
במציאות אין האדם הקטן מיסכן.
אותו לא דופקים. הוא דופק את עצמו.
שוב ושוב. הוא הראש הקטן. הוא קול
המון כקול שדי.
אם אפשר לאפיין את האדם הקטן,
ניתן לאמר שהוא טיפש להחריד, שאיננו
לומד מן הניסיון, שאין בו הרבה חמלה
והשתתפות בצער הזולת, ושהוא
אוהב ליפול אל תוך מלכודת הדמגוגיה
והשוביניזם. בכל פעם הוא מלקק את
פצעיו, משלם את המחיר בריבית־דרי־בית,
אך ממשיך להאמין ללא סייג באלוהיו
ובמנהיגיו. המנהיגים יכולים אמנם
להשתנות ולהתחלף, אך הם קורצו
מאותו החומר — אדם קטן ההופך למנהיג
ערמומי המשכלל את מס־כת־השקרים.

מדינת־דיהודית הבטיחנו הר־
*1צל להניח את הדת בבתי־הכנסיות
ואת הצבא בקסרקטינים. הוא ידע מה
יסכן ויהרוס מדינה. דת וצבא. רת, כדגל,
יכולה לשמש אתר מכובד של מסו־

* אדם הקטן הוא הבסיס לאספסוף
1הגדול. הוא הרוב ההולך וגדל. הוא

ההמון הסואן והרוב השקט. הוא איננו
לומר ומעל לכל: איננו מסוגל להעריך
את מה שנתנו לו מתי־מעט מוחות גדולים
— את הקידמה והמדע, שיישרו
את גבו והרימוהו מארבע, את התרבות
(ספרות ואמנות) ושאר ההנאות והמידע
של שעות־הפנאי ואת הרפואה.
הארם הקטן הוא הצרכן הגדול, הצורך
ללא אבחנה, ללא סקרנות, ללא ייחוד.
הוא צורך סיסמות ודת, דם ולחם
ושעשועים. מערכת־הגירויים שלו
פשוטה וקלה לסיפוק. אצל ההמון הכמות
היא איכות.
נכתבו כבר הרבה ספרים על איך
להגיע לשלום, לצדק ופחות או יותר
לרווחה ולשיוויוניות.
מעל לכל מעניין מנגנון־האטימות
המפותח של האדם הקטן, המצמיח
מתוכו את מנהיגיו הקטנים־גדולים החוזרים
על השגיאות, על התפילות ועל
הפיזמונים.
זהו עולם נקלה של טיפשים וערמו־מים,
שמומחיותם היא ההישרדות. יש
להם מנגנון־אזהרה קוסמי, המפעיל
(עד היום בהצלחה) את האור האדום
לפני הקטסטרופה הגדולה והסופית.
כך עוברת ההיסטוריה ממגיפה
למילחמה, מבצורת לשיטפון ומקטסט־רופה
אקולוגית לקטסטרופה דמוגרפית.
אנו ניצלים ויוצאים בעור
שינינו. גם אחרי פצצת־האטום, השואה
והטיול האנושי הראשון על הירח ממשיך
האדם הקטן ביצירת קטסטרופות
ואומר: בעזרת השם.
כבר הוכח בכל מקום ואתר שבמקום
שבו נזקק האדם לעזרה ומעש קם האדם,
ולא אלוהיו. גם במילחמה האחרונה
נפלו חיילים, ולא עמדו שם מלאכי־שרת.
אנשים
קטנים, עשרות אלפים ואולי
מאות אלפים, נקברו מתחת לפירמידות
בבנייתן. כאלה היו גם בוני־הזיגורטים
(המיגדלים) הגבוהים של בבל, שנבנו
למרות הצו האלוהי. ואם נחרבו — היה
זה זעם הנהרות הגדולים, הפרת והחידקל,
שסחפו עימם גם חפים־מפשע
רבים, ולא זעם האל.
^ ת ייבוש־הביצות בשחר ה-
ציונות ואת ההתיישבות כולה ביצע
להט האדם, והדחף לחיים חדשים
ואחרים, נגר הצו האלוהי. אלה שהאמינו
בימות־המשיח ובגאולה האלוהית
המשיכו לבוא כדי למות בארץ־הקודש
ולהיקבר בהר־הזיתים.

האום הקטן הוא טיבש
רהחויד ואיננו לומד
נישלונו שר המעוך
בכו שהפך לימד מזו״ו
מ שיווד על ביוכיו לבני
שחוו׳ הות לא ״נקה

שעון־החול הולך ומלא. הוא אינו
זורם לעולם, אם אין הופכים אותו. ואין
הוא ממשיך לזרום אס לא הופכים אותו
שוב ושוב, ולא לצורך ההיפוך והריע־נון,
ולא לצורך ספירת הזמן, אלא לצורך
השאלה.
האדם הקטן אינו מחפש שאלות. האדם
האמיץ מחפש שאלות ומחפש כיצד
ניתן לשנות דברים מן היסוד. דת,
מסורת ועבר הם דברים מכובדים המצריכים
בחינה מחודשת מדי שעה בשעה.
שינון כתובים הוא עקר ומעקר. הוא

אח ההתיישבות ביצע
האום נגד הצו האלות׳

ו ת המתעובת בה״
היומיום היא מקודלהוס

הופך אדם לאוטומט בקי, למאמר על
מדע קיים, דבר שמחשב עושה טוב ממנו.
כל עבודה שעניינה כמות או מיון
עושה המחשב טוב מן האדם הקטן, גם
אם יהיו מיליונים כמותו.
את החריפות והאיכות אין המחשב
יכול להכות, אבל החריפות והאיכות הן
נחלת הפרט, הן השאלה, הן ההרפתקה,
הן סוד־החיים, ההבדל שבין אדם לבהמה,
הן המזינות בעקיפין ובמישרין את
האדם הקטן, הן החיוניות כל־כך להט־שך־החיים
ונס־הקירמה. החריפות וה

איכות
עומדות תמיד בבסיס השאלה,
הספק והכפירה. כסלידה מן הבינוניות,
מן ההמוניות, מן הקיים. זהו הבוז של
החכם למכנה המשותף הנמוך ולריקודי
מה־יפית של העסקן הפוליטי מול קהלו.
כבר
ניוטון החכם הודיענו שתפוח
הנופל מן העץ מקבל תגובה מן האדמה
באותה עוצמה שבה נפל, אלא בכיוון
הפוך. ההמון שונא את השונה, את
המשכיל המתנשא (ומדוע שלא יתנשא,
לעזאזל: הרי זה שכרו וזה עונשו:

רת, אנדרטה של עבר, כמו הפירמידה.
רת המתערבת בחיי־היומיוס היא אסון
ומקור לשחיתות ולהרס. לא לחינם אמרו
חכמים ליברליים: לא תעשה תורתך
קרדום לחפור בו:
המחשבה הפרימיטיבית שאדם, העושה
מופתים כמצביא, יוכל בהכרח לעשות
מופתים אזרחיים, כלכליים או פוליטיים,
הוכחה מזמן כמופרכת. אפילו
באיטליה של ימי הרינסאנס, הוזמן קוג־דוטיירה
(מצביא שכיר־חרב) ,שעשה
מופתים בזמן המילחמה, למישתה־שלום,
שם הורעל בידי זקני־העיר וחכמיה,
ולאות־הוקרה על מעשיו וישועותיו
הוצב פסלו, דמותו הרכובה על סוס,
בכיכר העיר ו/או בחצר־הכנסיה.
לא, איש־צבא אינו יכול להיות פית־רון
אזרחי. איש־צבא כמדינאי הוא, בד־רך־כלל,
אסון, ואולי מגדיר זאת טוב
יותר באזיל לידל־הארט שאמר: הגנרלים
הגרמניים היו הטובים שבמיקצו־עם,
אבל היו צרי־אופקים. אלמלא היו
צרי־אופקים, הם היו פילוסופים, והיו
חדלים להיות חיילים.
במדינאי הנבון חייב להיות משהו מן
הפילוסוף, הצופה אל העתיד והרואה
את הנולד.
תבונתה המדינית של ישראל נפלה
ביום השביעי של מילחמת ששת־הי־מים.
הדימוי שנוצר בעולם של עם חלש
מול אוייב חזק השפיע והוליך שולל גם
את הנבונים שבמדינאים הישראליים,
וכולם החלו להאמין בנס. הנה נתממשה
זכותנו ההיסטורית בשישה ימים, הלכה
למעשה, ואדוני אלוהי צבאות חזר לימי
בניין בית־שני.
הרמטכ״ל האמיתי של המילחמה
היה הרב שלמה גורן, אשר תקע בשופר
בכל אתר ואתר וקידשו — הכותל,
מערת־המכפלה והר״סיני בראש. את
הנאום הליברלי והמופלא בראש הר־הצופים
שכח גם הנואם, הלא הוא סגנו
של הרב גורן — רב־אלוף יצחק רכין.

ך * וד לא הומצא מד־טיפשות, שעל
^ פיו אפשר יהיה לבחור את הטוב
שבעם.
עוד לא הומצאה טבלה משכנעת,
המונה את יתרונותיו וחסרונותיו של
מנהיג.
על העולם הדמוקרטי, באוויליותו,
ירדה גם המכה המכונה ״שיווק המוצר״.
יותר ויותר תמצא מנהיג שנמכר כמו
דיאודורנט, אמצעי־מניעה או מיצרך־
(המשך בעמ 1ד 06

דהזיע
011 וגד
^ ותר מ־ 40 נהגים וזוגות נאהבים
חייבים את תודתם לחבורת שמיניסטים
מיוזעים, שהגיחו מאי־שם וחילצו
את ריכבם ממקומות נידחים בחופי
הרצליה והסביבה.
סביר להניח שהנערות העובדות בחוף
תל־ברוך נלהבות פחות מהופעתם
של נערים אלה בקירבת המכוניות שבהן
מתממשות עיסקותיהן.
אך חבורה זו אינה מחפשת קוריוזים
בחוף. היא מקיימת אימוני״כושר מפרכים
במיסגרת חוג־הכנה ייחודי לצה׳ל.
הנערים הפעילים בחוג באים לאימונים
מרצונם, ועל חשבון זמנם הפנוי.
רובם מתמידים ומגיעים פעמיים בשבוע
לאימון, בכל מזג־אוויר, בגשם, בברד,
בחמסין. המטרה העיקרית היא להכשיר
את הנערים לעמוד בדרישות
של יחידה קרבית מובחרת. עד היום, כל

בוגרי־החוג שרצו בכך התקבלו ליחידות
קרניות.

כדורי־מטקות
למימיות
ך* חוג היא פרוייקט אישי של יובל
1 1עילם, צעיר בן ,24 נוגר יחידת־החילוץ
של חיל־האוויר, מדריך־כושר
מוסמר מטעם מכון חנ״ט.
את הרעיון להקמת החוג הגה בשנה
שעברה. בעת שרותו הצבאי ראה עד
כמה יכולים הכנה גופנית וידע מוקדם
על הצבא לתרום לו ולחבריו. הוא התחיל
לסרוק את בתי־הספר התיכוניים
ולעניין שמיניסטים. תחילה התאמנו
אצלו רק שני נערים, אך מעגל המשתתפים
גדל בהתמדה וכיום פעילים
בחוג 70־ 80 חניכים, המחולקים לארבע
קבוצות, לפי דרגת־הכושר שלהם. הם
מגיעים מכל ערי השרון.
בחוג פועל יובל להקנות לחניכיו
מידע רב ככל האפשר על הצפוי להם

בצבא, בכל אחת מהיחידות הקרביות.
מטרת החוג, לדבריו, היא לתת לחניכיו
את הכלים הדרושים להם כדי להחליט
מהו המסלול הצבאי המתאים להעדפותיהם,
להוריד את מסך־הערפל שלפני־הגיוס
ולהקל בכך את המיפגש הראשוני
עם הצבא. המטרה המרכזית היא
לתת לחניכיו סיכוי טוב יותר להתקבל
ליחידה מובחרת.
במיסגרת זו מתקיימת פגישה שבועית
עם לוחמים ומפקדים מיחידות
מובחרות ואחרות בצה׳ל. אחת לתקופה
נערכים סיורים בבסיסים שונים של
צה׳ל.
חלק מהפגישות מוקדשות לשיחות
עם אנשי־מיקצוע כאורטופד, פיסיות־

ראפיסט, פסיכולוג, תזונאי וקצין־מיון.
יובל עצמו מעביר שיחות על נושאים
שצבר בהם ניסיון כלוחם וכחובש קרני,
כגון היגיינה, עזרה ראשונה, או תזונה
בצבא.
לקראת סוף החוג הוא מחלק רשי־מת־קניות
מומלצת, שתתגלה מאוחר
יותר כשימושית ביותר: ריפודים לחגור,
רצועה נוחה לנשק, כדורי־מטקות
שישמשו כאטמי־מימיות, נרות לאיטום
כושר מיסמכים מיילוז׳
ופילוסופיה
^ ובל משקיע בחוג. מעל ומעבר׳
.הוא מעביר אישית את כל אי־מוני־הכושר
(שמונה אימונים בשבוע).
החוג הפך למעין מיפעל־חיים עבורו,
והוא מחנך על-ידי דוגמה אישית לערכים
חשובים כעמידה בזמנים (אין
איחורים!) ,עזרה הדדית, אמינות, אחריות.
הוא
מוצא עניין בספרות ובפילוסופיה,
אך אינו מטיף באימוניו לקשיחות
ולתאוות־קרב, אלא להומניות
ולכבוד־האדם. הוא נזהר מגילויי הת־

נשאות ומריעות קדומות.
באימונים הוא מיישם בשיטתיות
את העקרונות הנלמדים במכון וינדט:
• פיתוח כל מרכיבי הכושר הגופני
— סיבולת לב־ריאה ושרירים, כוח,
גמישות, זריזות, מהירות וקואורדינציה.

חימום נכון בתחילת כל אימון,
והרפייה בסיומו.
• עליה הדרגתית ברמת הקושי
באימונים: מריצות של׳שני ק״מ בהתחלה
עד ל־ 30ק׳מ בסוף.
• עבודה מגוונת על סוגי ריצות:
ריצות מהירות בהפוגות או איטיות
לטווח ארוך, בתנאי־שטח שונים —
חול, חצץ, מים, כורכר, גבעות וכו׳.
• מסעות לתירגול שרירי־ההליכה.
אין הוא משלב באימוניו עבודה ב־מישקולות,
וטוען שמרכיב פיתוח הגוף
הוא מרכיב זעום בחשיבותו בהכנה הפיסית
לצבא.
לחוג מתקבל כל שמיניסט בריא,
יהיה כושרו אשר יהיה. לדעת יובל כל
מי שמתמיד אצלו בחוג יגיע מוכן
לדרישות כ ל יחידה קרבית מובחרת.

הניסיון מלמד שרק ־! 309 מהנרשמים
לחוג מתמידים באימונים עד לסיומם.
רובם מגיעים לסיירות וליחידות מובחרות
אחרות. לקראת הגיוס מצטמצם
החוג לשתי קבוצות, המקיימות כל
אחת חמישה־שישה אימונים מפרכים
בשבוע.
בוגרי החוג שומרים על קשר עם
יובל גם בצבא, והוא נוהג לברך כל
אחד מהם ביום־הולדתו. הוא נעזר נהם
גם למתן עצות לחניכיו העכשוויים, ה־מעוניינים
להתקבל לאותן היחידות.
בסיום המחזור האחרון קנו החניכים
ליובל מתנה גדולה והזמינו אותו לארוחה
חגיגית על חשבונם במיסעדה.

להמגפל
על הגיבעה
ך יל הוא אחד מחמשת בוגרי החוג,
שעברו בהצלחה את הגינוש ליחי־דת־החילוץ
של חיל־האוויר. הוא מספר
שלמרות ההכנה שעבר בחוג ושעזרה
לו מאוד, שלבי ה.שבירה״ אולי איחרו
לבוא, אך היו נלתי־נמנעים.
ההכנה עזרה לו במצבים רבים, כמו
במנוחות קצרות, שבהן ידע להרפות
נכון את שריריו, או בעליות על גבעות,
שבהן ידע להתקדם בצורה מדודה ולא

.להתנפל׳ על הגיבעה ולהתעייף בסיומה.
גיל
מעריך במיוחד את היכולת של
יובל להפסיק ברגע הנכון את המאמץ,
רגע לפני שכולם.נופלים מהרגליים״.
השיחות במיסגרת החוג עזרו לו
להחליט על היחידה שאליה התנדב.
לפני שהגיע לחוג רצה ללכת להרבה
יחידות, ולא ידע לפי מה להחליט. החוג
נתן לו את הכלים להחליט לפי נטיותיו.
בבית״הספר, הוא מדגיש, לא קיבל
כל הדרכה לקראת הגיוס, ואלמלא
החוג של יובל, היה אובד־עצות לקראת
הצבא.
דני, המשרת כיום בסיירת גיבעתי,
התרשם מהגיוון באימונים, שכל אחד
מהם היה שונה מהשני, ומההסברים
המפורטים על פעולת הגוף תוך כדי
האימון.
למרות האווירה ה״כייפית״ והנינו־חה,
להגדרתו, השתפר כושרו הירוד ל
לא־הכר,
ובגיבוש־צנחניס עמד יפה בקצב
וגמר אותו בהצלחה. לאכזבתו הי־תה
המיכסה לצנחנים, בדרגת־הקב״ה
הגבוהה שלו, מלאה (בצנחנים הנהיגו
.אינטגרציה׳ לפי מיכסות של דרגות־קב״ה
שונות) .הוא הועבר לגיבעתי. שם
איחר את מועד הגיבוש לסיירת, אך
על־סמך הישגיו בגיבוש־צנחנים התקבל
ללא גיבוש נוסף.
לפני הגיבוש קיים יובל פגישות
מיוחדות לקראת הגיבוש הספציפי, וכך
נמנעו מדני כמה הפתעות. הוא הופתע
רק מהקושי העצום, ולא מדברים בלתי־צפויים.
כאשר ביום שישי הורו המפקדים
לחבריו לקפל את המאהל לקראת
יציאה הביתה, חייך דני לעצמו. כשבאה
ההוראה לחזור ולהקים את המאהל, דני
לא היה בין הרבים שנשברו באותו רגע.
דני עבר בהצלחה גם את הגיבושון
של סיירת־המטכ׳ל, אך נפל בשלב השיחה
עם הפסיכולוג. בוגרי־החוג האחרים
הגיעו, בין השאר, ליחידות מובחרות
כמו הקומנדו, הצנחנים, סיירת־המטכ׳ל
וקורס טיס.
אלוף דורון רובין, ראש מדור־ההד־רכה
בצה״ל, שלח את שני בניו לעבור
את החוג של יובל, והגדיר את החוג
כ.מיפעל יוצא־מן־הכלל, בעל חשיבות
מעשית׳.
גיא, המשרת כיום בגולני. :אני מאמין
שחוג כזה יהפוך בעתיד לנורמה.
תמוה בעיניי שלא חשבו על דבר כזה
דן ל או ס ר ₪
קודם•׳

— ״לא הצבעתי!״ —י
(המשך מעמ 1ד ) 15
השבוע בסופר־מרקט. האריזה חשובה
מן המוצר, והצלחת השיווק חשובה מן
האריזה. אם איש״פירסום יאמר לשימי
עון פרס, למשל, לשתות ממימי הבבא־סלי
בנתיבות הוא יעשה זאת באהבה.
אם אומרים לו להחליף את שיניו בשיניים
לבנות ומבריקות יותר — הוא
עושה גם זאת באהבה. מה שלא יצרו
2000 שנות גלות, יצרה המדינה: אוויל
יהודי משריש ושורשי.
לבית״ר תמיד היתה משיכה לפופוליזם,
כמו גם לסיסמות ופשטנות עלפי
מיטב המסורת הפולנית. חלומם של
יוצאי עדות״המיזרח, בעלי המסורת הפטריארכלית,
היה תמיד אבא חזק.
וכשהוא פולני או דומה לפולני והוא
דמגוג ורב־גאווה — הוא שווה
שבעתיים.
כישלונו של המערך הוא בכך שהפך
לליכוד מזוייף. את זאת יודע גם כל
איש קטן בחושו. העשיריות הדמוקרטיות,
כביכול, אינן שוות אפילו את
השביעיות של הליכוד, כפי שעמיר
פרץ ורפי אררי הם פחות אותנטיים
מדויד מגן ומאיר שיטרית. מי שיורד
על ברכיו לפני שחורי־הדת, חבושי־ה־כיפה,
ומכה על חטא חילוניותו — לא
יינקה. מי שהחליף את האינטרנציונאל
מפחד הצבע האדום, מי שנהג בסולד
בונה. כור ומילזאזת כבחברה פרטית, מי
שסחר כאוויל עם דויד בלס ודומיו
וחשב שמצא עץ־דעת חדש — הוא
טיפש חסר־אחריות. והוא אח־תאום למי
שחושב שבני גאון יציל את הכלכלה
ויהורם גאון את המדינה.
ואם הקיבוץ, הנמצא במשבר חברתי,
פסיכולוגי וכלכלי, אינו סובל ביקורת,
אפילו מן הכואבים והאוהבים, הרי זהו
סוף האידיאלים, סוף החלום הציוני
ויישוב הארץ.
ארץ זו, שהיתה חלום־שנות־אלפ־יים,
יכולה היתה להתנער באומץ־לב
אזרחי על־ידי הפרדת הדת מן המדינה,
על־ירי הינתקות מן השנור והגיטו, על־ידי
צינון אנשי הצבא והדת(כלומר איסור
בחירתם של אנשי דת וצבא לתפקידים
אזרחיים בכירים, ואיסור הצבעה
של אנשי צבא ודת) ,על-ידי קביעת גיל
21 שנה כגיל״המינימום של הבוחרים,
וכן על־ידי החלטה שלפיה לא תינתן
זכות־הצבעה למי שלא שירתו שרות
צבאי או לאומי, אשר יוטל על כל תושבי
הארץ.
ייקבע שבגיל 70 יפרשו כל הפוליטיקאים,
כמו שעושים זאת שופטים.
מיספר חברי־הממשלה יוגבל לתריסר,
ומיספרי חברי־הכנסת יעמוד על ,60
ולא יותר.
ס ני יודע שאני חולם באספמיה.
הנ׳ונדמנטליזם ינצח, ועימו הטיט־טום
וחוסר־התבונה. כאן תהיה רפובלי־קת־בננות־פיאות־ומזוזות
ים־תיכונית,
והמנגל כסמל לאומי לשואה, לגבורה
ולהסכמה, וכל גועל־הנפש של תרבות־מידבר
הולכת ומתגברת. יהיה רע ורע
יותר.
הנאתי היחידה תהיה מן המיסמך
שכבר כתבתי, וממה שאומר: אמרתי
לכם!
ויבוא מי שיאמר: יש מיפלגות קטנות
וסימפאטיות כמו ר״ץ, אמנון רובינשטיין
ו ...איך קוראים להם —
מפ״ם. ויש רק״ח ויש המתקדמת
(הבעיה עימן היא שברק״ח הערבים
סימפאטיים והיהודים נאחזים בקרנות
הכסא, ובמתקדמת המצב הפוך —
יהודים סימפאטיים וערב־רב ערבי לא
כל־כך סימפאטי).
אז כשהאוניה טובעת והקפטן שיכור,
אני חולדה. לא רי להיות סימפאטי.
צריך לזרוק את הקפטן לים.
תיקוותי היחידה היא, כפי שנאמר
עוד בימי המהפכה הצרפתית: כמה שיותר
גרוע, יותר טוב.
כשנגיע לתחתית ממש, ניפגש ונראה
איך נבנה את הבניין מחדש. ועד אז
אני בוחר שלא לבחור. אין לי מי להחליש
ומי לחזק, ואצטט עוד את אוגוסט,
מלך סאכסוניה: א£א £1!£ז \ 1403
£א — 0 8 £ 0 1£עשו את החרא
שלכם בעצמכם — וקם והלך.
יגאלמדמד קי;
פאריס, אוקטובר
העולם

התשדיר־

או די אבנר

א בי ולדמן, ה עו ל ם הז ה
בחירות חשאיות
יצאתי מחדר־הקלפי וחיכיתי במשך כמה דקות בשמש הנעימה,
עד שגם רחל תסיים את מילוי חובתה האזרחית.
כשיצאה, שאלתי אותה בעד מי הצביעה. היא הסתכלה בי
בתדהמה, .לא יודעת!״ קראה.
זה היה כך: תחילה לקחה פתק של ר״ץ, אבל החזירה אותו
ולקחה פתק של מפ״ם. אבל גם זה לא היה זה, והיא לקחה שוב את
זה של ר״ץ ולא יכלה להחליט.

מאחוריה שמעה קולות של אנשים, וידעה שעכשיו היא צריכה
להחליט ודי. הכניסה פתק למעטפה ויצאה.
לזה אני קורא בחירות חשאיות.

איפה היו
העסהנים כולם
מיכאל קרפין תקף אותי במאמר. בגללי, הוא קבע, אסור
לטלוויזיה להראות את המועמדים לכנסת בשידורים רגילים,
במשך החודש שלפני הבחירות. הוא טוען שהיו צריכים לסמוך
על, השיקול המיקצועי״ של אנשי־הטלוויזיה.
אבל דווקא מאמר זה מוכיח שקשה לסמוך על זה. כי קרפין
כתב את דבריו מבלי שהיה לו מושג על מה הוא כותב. הוא גם
לא טרח לעיין בדברי הכנסת, כדי לברר את העובדות.
האמת היא שלא היה לי שוס קשר לחקיקת סעיף מסויים זה.
אז איך נולדה האגדה הזאת?
אחרי הקמת הטלוויזיה, הגשתי הצעת־חוק, שבה תבעתי להעמיד
את המכשיר החדש לרשות ההסברה של המיפלגות במע־רכת־הבחירות.
הישוויתי זאת לאגורה של אתונה, שבה ראו
הבוחרים את מועמדיהם במו עיניהם ושמעו את דבריהם. הטלוויזיה,
כך אמרתי, מחזירה את הדמוקרטיה לעידן זה.
הצעתי לחלק את זמני־השירור בין כל המיפלגות שווה בשווה,
מכיוון שהזמן הדרוש לכל המיפלגות כדי להסביר את דיעותיהן
הוא שווה.
הצעת־חוק זו התקבלה בקריאה טרומית והועברה לוועדה. כך
גם הצעה אחרת שלי, על נושא אחר הקשור בבחירות.
הוועדה איחדה את שתי ההצעות שלי עם הצעה אחרת של
יצחק רפאל מהמפד״ל. היה זה הוא שהציע להחיל על הטלוויזיה
את ההגבלה שחלה קודם לכן רק על הקולנוע: שלא להציג
מועמדים לכנסת בתקופת־סג־הימים הקודמת לבחירות. הוועדה
גם שינתה את ההצעה שלי, כך שכל מיפלגה תקבל 10 דקות
בטלוויזיה, בתוספת זמן נוסף לפי גודל הסיעות בכנסת היוצאת.
זהו החוק הקיים כיום.
כאשר חזר החוק הגמלוני הזה(,גמל הוא סוס שתוכנן על־ידי
ועדה״) למליאה, לקריאה שלישית,
התנגדתי לו בחריפות.
קראתי לו ״חוק כיבשת הרש״.
אמרתי שהוא יוצר אי־שיוויון
ממאיר בין המיפלגות, לטובת
המיפלגות הגדולות. לעניין אי*
ההקרנה של חברי־הכנסת בשי־דורי־החדשות
לא התייחסתי
כלל.
בסופו של דבר, הצבעתי נגר
הצעת־החוק, למרות ששני שלישים
ממנו נשאו את שמי.
כל זה רשום בדברי הכנסת,
ובעזרת האינדכס המצויין קל קרסיז לברר זאת. חבל שקרפין, המתפאר
ב״שיקול המיקצועי״ המעולה שלו, לא הטריח את עצמו.
אך לעניין עצמו, אני סבור כי האיסור הזה, המרגיז כל־כך את
אנשי־הטלוויזיה, הוא במקומו.
קל לתאר מה היה מתרחש בטלוויזיה אלמלא המחסום הזה:
כל השרים היו שומרים את הסקופים הגדולים שלהם לחודש
האחרון. חיים קורפו היה חונך 20 קטעי־כבישים חדשים. רויד לוי
היה גוזר סרטים בשיכונים דימיוניים ברחבי ארץ־ישראל השלמה
וסביבותיה. שושנה ארבלי־אלמוזלינו היתה מקבלת על המירקע
זריקות נגד כל המחלות שבעולם. אברהם שריר היה נואם בחתימת
הסכמי־תיירות עם האיים המאלדיביים ופונגה*פונגה.
ערב הבחירות, אחרי הפיגוע ליר יריחו, היו כל הפוליטיקאים
עומדים בתור כדי להשמיע בטלוויזיה תגובות היסטריות. יצחק
רבץ היה תובע את הוצאת האשמים להורג בתלייה, אריאל שרון
היה תובע את הריגתם בעינויים, ואין לדעת מה היה אומר אמנון
רובינשטיין.
לא. טוב שהם נכלאו בתשדירי־השרות. שם מקומם. לפחות
במשך חודש.

הטלוויזיונרים אומרים לנו שצריכים לסמוך על שיקולם המיק־צועי.
הצחקתם!
איפה, השיקול המיקצועי״ בסיקור האינתיפאדה, כשצוותות־הטלוויזיה
נעים תחת השגחת קצץ־ליווי של כוחות־הכיבוש?
איפה השיקול בסיקור אלף ואחד נושאים אחרים, שבהם מופעלים
לחצים פוליטיים כבדים מצד זה או אחר? איפה יכול בכלל להיות
,שיקול מיקצועי״ ,כאשר המנכ״ל הוא עסקן פוליטי, וכן גם
הידר, ושניהם מתערבים בלי הרף?
דחילכום — אנחנו מדברים על המציאות של ישראל!
ועוד מעשה־חקיקה שתוצאותיו הופגנו השבוע, :חוק באדר־עופר״
הוריד ברגע האחרון שני מנדאטים מרק״ח והמתקדמת,
לטובת הליכוד והמערך. למעשה הוריד עוד שלושה־ארבעה
מנדאטים מהקטנים והוסיף לגדולים.
בשעתו עמדתי בראש המאבק נגר חוק זה, הגורם במציאות
הישראלית לעיוות נורא. זהו פשוט שוד לאור היום, עושק הקטנים
על־ידי הגדולים. יחד עם שמואל תמיר ניהלתי נגרו פילי־באסטר
עד אור הבוקר. זה לא עזר, מפני שהמערך היה להוט
לבצע מסע״שוד זה יחד עם הליכוד, .האחדות הלאומית״ של
השודדים חגגה כבר אז. עכשיו זה פגע דווקא בגוש, אשר המערך
עומד בראשו.
,בור כרה ויחפרהו, ויפול בשחת יפעל״...

ס 1ד על
שפת־הים
הבטחתי לשמור על הסוד. השביעו אותי. לכן לא אגלה אותו
לאיש, מלבד קוראי מדור זה.
הסוד הוא שפת־הים. הפינה הכי־הכי סודית של העיר תל־אביב.
בייחוד עכשיו.
גם בימי־הקיץ הלוהטים אין העיר חיה על שפת־הים, כפי
שעשתה בשנות ה־ .30 אבל בראשית ספטמבר, לפני החגים, היא
מחליטה פה־אחד, בהצבעה סודית
שאיש אינו יודע כיצד היא
נערכת, שזהו זה. הקיץ נגמר.
שפת־הים נגמרה.
אבל דווקא אז הופכת שפת־הים
גן־עדן של ממש. השמש
נעימה ואינה שורפת. הרוח קרירה.
ברוב הימים הים חלק. יש
מעט אנשים, רובם תיירים, וביניהם
תיירות סקנדינביות וגרמניות,
החושפות חזה חטוב. הן לא
שמעו עדיין על השתלטות החרדים
במרינה. הרבי מלובאביץ
לא בא לשפת־הים. הוא נמצא
בברוקלין, תודה לאל.
ידידי, אברמל׳ה המציל, לקח אותי בסירת־המנוע הירוקה שלו
ללב־ים. דהרנו על המים, שניתזו לשני הצדדים. נפגשנו עם רבור
של תיל־הים, החלפנו עם אנשיו דברי־נאצה חביבים. ירדנו
במארינה לשתות בירה, יצאנו שוב ללב ים, שחינו במים החמים
עדיין וחזרנו לחוף גוררון.
מי שמתקרב לחוף תל־אביב מלב־ים אינו רואה לפניו עיר, אלא
שורה של בתי־מלון. שורה זו מנתקת את העיר מן הים. נדמה שאין
זה רק ניתוק פיסי, אלא גם נפשי.
בכל עיר אחרת בעולם, השוכנת על חוף הים, נראה כאילו העיר
עולה מן המים ומטפסת על הייבשה. כך חיפה. כך יפו. כך עכו. כך
אף טבריה. לא כך תל־אביב.
זה נראה כאילו התחילה תל־אביב את חייה במקום אחר, בלב
הייבשה, נדחקה כאילו בעל־כורחה לעבר הים, זחלה לאורך החוף,
ובהזדמנות הראשונה הפנתה לו את הגב וחזרה פנימה, אל הייבשה
הבטוחה.
אין זה רק רושם דימיוני. זה באמת קרה כך. העיר גולדה
באחוזת־בית (נווה־צרק) ,נדחקה לחולות הים מפני ששם היו
אדמות ריקות וזולות, המשיכה בדרכה לאורך ריזנגוף־בן־יהודה־הירקון,
אך מיהרה לנטוש את הים ולחזור פנימה, לרחוב בלוך,
שיכון־בבלי ורמת־אביב. שכונות־היוקרה רחוקות מן הים ככל
האפשר.
בכל מקום אחר משתדלים העשירים לבנות את בתיהם על
החוף. אצלנו שואפים לסביון, הרחק־הרחק מן החול והמים.
מדוע? האם זה מפני שבוני תל־אביב באו מארצות יבשתיות —
רוסיה, פולין, גרמניה — שהיתה להן רק רצועת־חוף צרה? האם
הנוף הים־תיכוני לא דיבר אל ליבם?
כך או כך — גם עכשיו 80 ,שנה אחרי לידת העיר, היא
מתנכרת לים. הים הוא לתיירים, ובעיקר לתיירות. ביום־נובמבר
נהדר, שטוף־שמש, מגיעים לים רק כמה עשרות מקומיים.
לאלה טוב כך. אז נא לשמור על הסוד.

מה זה זמן
כתבת־הטלוויזיה על עליית הדתיים בארצות־הברית באה ברגע
הנכון. צרת רבים חצי נחמה. אם זה קורה שם, בארץ הנראית
כשפוייה, מה הפלא שזה קורה אצלנו?
אבל מה שריתק אותי בכתבה יותר מכל פרט אחר היה הסיפור
על הטירה הלבנה, שנבנתה עבור הילדים הנכים. טירה גדולה
ומפוארת, שבנו אותה כולה ב־ 36 יום, כדי להספיק ולחנוך אותה
ב־ 4ביולי, החג הלאומי.
טירה ב־ 36 יום! לפני 36 יום התחילה חברת נחושתן להחליף
את המעלית בבניין שבו אני גר. לפי כל הסימנים, יעסקו בזה עוד
36 יום.

ר חל אבנרי, ה עו ל ם הז ה

נמל־התעופה בן־גוריון. אולם הנוסעים היוצאים. המצלמה מתמקדת
בזוג צעיר, יורם ושולה, הממתין למטוס. שולה מטפלת
בשני ילדיה הנרגשים.
ידיד רואה אותם וניגש, .לאן אתם טסים?״
,לטיול במצריים ״,אומר יורם.
״מצריים? השתגעתם? לארץ ערבית? עם הילדים? יהרגו אתכם!
אתם לא מכירים את הערבים?״
מטוס אל־על נוחת בקאהיר בין מטוס עיראקי ומטוס לובי.
המצלמה עוקבת אחרי המישפחה הישראלית. עומדים על המקח
בשוק חאן־אל-חלילי, מתיידדים עם בעל־החנות, מוזמנים אליו
הביתה. הילדים משחקים עם ילדי הבית. מבקרים בעתיקות אל־כוסור
(לוכסור) .משתזפים על החוף באלכסנדריה. ריקוד־בטן
במועדון־לילה ליד הפיראמידות.
בבית. הידיד מנמל־התעופה
בא לביקור. מציגים לו את סרט־הווידאו
שצילם יורם, .הלוואי
וזה היה אפשרי בכל הארצות הערביות,״
נאנח הידיד, .אני הולך
למילואים ל־ 60 יום!״
״זה אפשרי ״,אומר יורם.
שנת . 1998 המצלמה מראה
את יורם ושולה ושני הילדים,
שגדלו בינתיים, עולים למטוס
בנמל־התעופה. נוחתים בבגדאד.
בדרך למלון עוברים ליד אתר־בנייה
של גשר על החידקל. שלט
גדול בעברית ובערבית :״כאן
בונה סולל בונה״ .מהנדסים ישראליים
וערביים מתרוצצים בשטח.
המטוס ממשיך בדרכו לריאד. באוניברסיטה מרצה הפרופסור
אלמליח מאוניברסיטת בן־גוריון על כימיה אורגאנית. ויכוח
ידידותי בחרר־הסגל. סטודנטים סעודיים שואלים על שיטות
חקלאיות בנגב.
טסים לביירות. העיר שקטה ופורחת. יורם מסביר לבנו :״כאן
נכנסנו למארב בספטמבר . 1982 כאן נהרג יוסקה...״
,בחייך, אבא ״,אומר הבן, גידי .״סיפורים מימי מתושלח״.
יורם והילדים נוסעים לשוק בחברון .״פה עובר הגבול ״,אומר
יורם באוטובוס ומצביע על שלט.
,איוה גבול?״ אומר גידי, .מה איכפת לי איפה הגבול?״
בחברון מתנופפים דגלים פלסטיניים. חנוונים מקבלים את
האורחים במאור־פנים, .פעם, לפני שהיתה מדינה פלסטינית,
פחדתי להיכנס כאן,״ אומר יורם לגידי ,״היו זורקים עלינו אבנים,
ואנחנו היינו יורים״...
״משוגעים!״ אומר גידי וניגש לקנות שאוורמה.
וכן הלאה.
אילו היה המערך משדר תשדיר כזה, יתכן שהיו מתייחסים
אחרת לדיבוריו על שלום. אבל הוא לא שידר את זה, מפני שאינו
מאמין בשלום. ואין הוא מאמין שהציבור מאמין בשלום. לכך הפך
השלום לגימיק בתשדיריו. והגימיק לא עבד.
לעומת זאת היו תשדירים על הגדר האלקטרונית.
כשראיתי את זה בפעם הראשונה, התחלחלתי. האלוף אביגדור
בן־גל, ינוש הידוע מקרב סולטאן־יעקוב, הסביר איך תחצה הגדר
בין ישראל והשטחים אחרי הנסיגה, ואיך יגן צה״ל על הגדר, וכי.
זה היה נורא. כמעט ושיכנע אותי להצביע בער הליכוד.
גדר אלקטרונית ליד כפר־סבא! משמע, לא שלום! לגמרי לא!
מצב של מילחמה. טרור. צה״ל מגויים כדי לקדם את פני הרעה.
פצע שותת־דם בלב הארץ.
זהו ההיפר מן השלום, שאנחנו חושבים עליו. השלום
הישראלי־הפלסטיני מבוסס על עיקרון הגבול הפתוח. דיברתי על
כך עם ראשי אש״ף בעשרות רבות של שיחות, ומעולם לא
שמעתי התנגדות לכך. להיפך, זהו רעיון יקר לפלסטינים אף יותר
מאשר לישראלים. הם רוצים לעבוד ולסחור. איש אינו רוצה
בחומה בליבה של הארץ.
ב־ 1970 ביקרתי את השגריר יצחק רבין בשגרירות בוושינגטון,
ושוחחנו על השלום. רבין אמר לי אז מישפט שנחרת בזיכרוני:
,לא איכפת לי איפה יהיה הגבול, איכפת לי רק שהגבול יהיה
.פתוח!״
אחרי השיחה כתבתי לו מיכתב ארוך, ובו ניסיתי להסביר לו
שרק הפיתרון הישראלי־הפלסטיני יבטיח גבול פתוח. הפלסטינים
יהיו זקוקים לכך כרי לקיים את הקשר בין הגדה והרצועה, וגם
כדי לקיים משק בריא. בניגוד ל״אופציה הירדנית״ ,הפיתרון
הישראלי־הפלסטיני כולל את הגבול הפתוח כרכיב מהותי.
הגדר האלקטרונית של ינוש(ושל רבץ?) עלתה למערך ביותר
קולות מאשר מאה פיגועים לידי יריחו. ובצדק. כי היא הוכיחה
שכל הדיבורים על שלגם בפי המערך של פרס־רבין הם עורבא
פרח.
איך אמר פעם עורך אמריקאי ידוע? ״אל תכתוב מאמר על זה
שצריכים לאפות עוגת־שוקולד. תכתוב איך אופים עוגת־שוקו־לד!״

שלא

שרה לי בו בי ץ ביקרה אצל עצורי קבוצת
יקדימו את שעת־הביקור. אולי יבנו
סככות־המתנה,״ הוא אומר, אולם אינו
מוכן להיות דוברה של הקבוצה הקטנה.
״ 12 שנים שוחחתי עם סוהרים. די לי״.
על פוליטיקה נאסר עליו לשוחח.
זהו אחד מתנאי־שיחרורו. על אחיו הוא
מדבר ברצון .״ההבדל ביני ובין אחי רב.
אני התחנכתי בקיבוץ בתקופה מאר־כסיסטית,
אידיאולוגית. גם אמי היא
אשה מאוד מעורבת, איכפתית, הרוצה
לעזור לזולת.

ץ ה כמעט פולחן.
( בכל יום שישי בצהרייס מתקבצים
כמה מחברי ררך הויצוץ בבית־הסוהר
נווה־תירצה, שם עצורות רוני בן־אפרת
ומיכל שוורץ. ביום שבת בבוקר נוסעים
לבית־המעצר קישון. הסמוך לחיפה,
שם עצורים יעקב בן־אפרת ואסף אריב.
ילדי העצורים והרס להב, אשתו של
אסף אדיב, תמיד מגיעים. אליהם מתלווים
כמה מחברי הקבוצה, בתורנות
כמעט קבועה. בני המישפחות מבקרים
גם הם, אם כי לא בתכיפות כה רבה.
ביום שבת, בשעה 10 וחצי בבוקר,
בבית־המעצר קישין, חמישה מבוגרים
ושלושה ילדים, ממתינים בקוצר־רוח
לפגישה עם העצירים. ממתינים: יונתן

ני כל טיפת־הרגשנות שהיתה בי, אם
היתה״.

;,מחיר
כבד מדי״

ך עיס בג׳למה (זהו שמו הערבי המ־
^ קו רי של המקום שבו נמצא בית־המעצר)
,השוכן על גיבעה קטנה. רוח
סתיו, שמש חמימה. שלוש שעות אורכת
ההמתנה. הביקור, שנועד לשעה
, 11 נדחה עד ל־ 1.30 בצהריים. אין סב־כות־המתנה,
גם לא חדרי־שרותים. בימים
גשומים נדחסים הממתינים במכוניותיהם.
אודי
אריב כועס .״אין בכלא חוקים
קבועים. הכל נזיל. אם ילחצו עליהם,

״מובן שבסביבה כזו למדתי להזדהות
עם המדוכאים. בעיקבות מיל־חמת
1967 התעוררו בי רגשות־ההז־דהות
האלה בצורה מאוד חזקה, ונוסף
על כך רציתי להוכיח לעצמי ולסביבה
כי אני שונה מאחרים. המעשה שלי לא
היה פוליטי ביסודו, אלא יותר אישי.
״גם אצל אסף קיימת ההשפעה של
המישפחה, אם כי הקיבוץ שבו הוא גדל
כבר היה הרבה פחות אידיאולוגי מכפי
שהיה הקיבוץ בתקופת ילדותי.
״המעשה של אסף הוא פוליטי בעיקרו.
הוא פגש אנשים מסויימים, חבר ף
אליהם והפך חלק מקבוצה רעיונית.
אצלי התכלית היתה המעשה עצמו.
אצל אסף המטרה היא רחבה יותר, רעיונית,
פוליטית.
״אני מתכוון לאמר לו — אם כי לא
ככר בביקור הראשון — כי לדעתי
חבל מאוד שהוא נמצא שם. מעשים
כאלה מיותרים 12 .שנות ישיבה בכלא
לימדו אותי כי מעשי לא היו אלא ניס־

מיכל שוורץ(בדרך למעצר)
קשת מבער לסורגים

אדיב(עם אמו טובה) ערב המעצר
החיים בארץ הם כמז זירת־אינרוף
ורותי, ילדיהם של רוני ויעקב בן־אפ־רת;
אפרת, בתה של מיכל שוורץ: הדס
להב, אשתו של אסף אדיב: פטר, ציפי
ושקד מחבורת הניצוץ; אודי אדיב, אחיו
של אסף אדיב.

יעקב בן־אם רת
כדאי להיות בפגים, כשהמש1געים בחוץ

זו הפעם הראשונה שאודי, אסיר
ביטחוני לשעבר, מבקר את אחיו. בשבוע
שעבר הגיע עד לשער, וכשביקש
להיכנס עצר אותו אחד הסוהרים, שזכר
את מראה־פניו מימי שהייתו בכלא־רמ־לה,
והודיע לו כי אסירים־לשעבר אינם
רשאים לבקר בכלא. עליו להצטייד
באישור מיוחד מטעם שרות בתי־הסו־הר.
אודי
אדיב 42 גבה־קומה, לבוש
ברישול, לעיניו מישקפי־שמש כהים,
פניו חתומות, עיניו חייכניות. הוא אומר
שהוא מתרגש, את אחיו לא פגש
מאז שנעצר באמצע מאי. אלא שהתרגשותו
אינה ניכרת בפניו, אף לא
בהתנהגותו.
״הרי לא אפול על צווארו ואפרוץ
בבכי,״ הוא אומר ,״מעולם לא הייתי
רגשן, ושנות שהייתי בכלא סילקו ממ־

יונות־בוסר לשנות מציאות שבמילא
לא השתנתה.
״אני מאמין בכוונותיו הטובות של
אסף, אולם אני סבור שאין צורך לשלם
מחיר אישי כבד-כל־כך. אפשר לשנות
את העולם בדרכים אחרות.
״ניסיתי, איכשהו, להעביר לו את
המסר הזה, אם כי לא במפורש. חבל
שהוא לא למד מניסיוני־שלי. אילו היה
מדבר איתי או מוכן להקשיב לי, ייתכן
שלא היה יושב היום בכלא״.

21222

1גו־ה> 1מ

רוני בן־אסרת
תמונה של נלס1ן מנדלה

^ ש באודי אריב משהו מבוגר
מאוד, מפוכח וציני, מרוחק. עם יונתן,
נער יפה־תואר בן , 15 הוא משוחח
על בית־הספר. יונתן מספר לאודי על
הילדים בבית־סיפרו, שהם גסי־רוח עד
אכזריות. אודי דוחק בו לנסות להבינם.
״תהיה חזק,״ הוא אומר לו ,״אבל
תבין אותם. רק ילד חסר ביטחון עצמי
מציק לחבריו. אדם שיש לו ביטחון

.דרו הניצוץ״ בבית־המעצר קישון
עצמי רב חי את חייו שלו בשלווה,
מבלי להפריע לזולתו״.
הציפיה קשה לילדים. הם חסרי־מנוחה,
מתרוצצים לאורכה של הגיב־עה,
שוב ושוב מטפסים, מנמנמים, אוכלים
ושותים.
את הקשיים הם מקבלים בטיבעיות
גמורה. אלה חייהם, אל תוף הקלחת הזו
נולדו, מעולם לא חיו חיים רגילים,
ילדותיים.
לציפי, חברה בדרך הניצוץ מזה 10
שנים, יש בת אחת, מיכל 11 כשביקרה
כיתתה של מיכל בפארק־קנדה,
סירבה ציפי להתיר לבתה להצטרף לטיול
.״את לא תבקרי באתר שהוקם על
חורבות של שלושה כפרים ערביים!״
אמרה.
וכשנסעו ילדי־הכיתה לבקר במאהל
בדווי, שוב נעדרה מיכל מהטיול .״הבדווים
אינם מוצג מוסיאוני או קופים
בגן־חיות. אם באמת ובתמים את רוצה
להכירם, אקח אותך למאהל, נבלה שם
ימים ארוכים, וכך תוכלי להתוודע
אליהם כפי שאדם מכיר אדם אחר,״
אמרה ציפי.
למרות הקשיים האלה, שהם חלק
בלתי־נפרד מחייהם של כל ילרי הד־צ1ץ,
והגעגועים להוריה, אומרת רותי:
״כשאגדל אצטרף כחברה לררך הד־צ1ץ.
אני מאמינה שהם באמת פועלים
למען השלום ולמען חברה צודקת
ושוויונית!״
״ אינני

מצטער!,,

^ שעה 1.30 נכנסים. החיפוש
קצר, שיטחי. שוטרת בודקת את
הנשים, מחטטת בארנק, מרימה את
החולצה, מעבירה יד חפוזה על הגוף.
את שלושת הסבונים שהביאה הדס
.אין מתירים להכניס. רותי :״כשתקום
מדינה דמוקרטית, מיד ישנו את שי־טות־המעצר,
ואז אוכל להכניס לאבא
שלי המון סבונים״.
אודי אדיב מגחך .״כבר ראינו איך
וכמה השתנו בתי־הסוהר הבולשביקים
לעומת אלה של הצאר״.
הדס להב היא הפיה הטובה. היא
הביאה לאסף וליעקב עיתונים, מפו־חית־פה,
שאסף מיטיב לנגן בה, ושלוש
תמונות שרקמו רוני ומיכל בנזוה־תיר־צה.
אחת מהן היא העתק של תמונה
שצייר אמן מיזרח־ירושלמי: קשת צבעונית
מבצבצת מבין סורגי־כלא. תמונה
רבת־משמעות למי שמצוי במאבק
הפלסטיני, אינה אומרת דבר לזרים.
הנשים העצורות מרבות לרקום, לקרוא
— מספרים בני־החבורה. מפעם
לפעם הן נתקלות בסוהרות. כר קרה
כשתלו על קיר תאן תמונה של נלסון
מנדלה. הסוהרות הסירו את התמונה.
אסף ויעקב ממתינים בחצר הפנימית.
אסף, גבוה כאחיו, משופם, לבוש
בחולצה משובצת ובמיכנסי־ג׳ינס.
״ ״מעולם לא נראה כה טוב,״ אומרת ציפי.
יעקב, דק, קפיצי, לבוש באימונית
כחולה, מחייך, מחבק בהתלהבות את
שלושת הילדים.
שני ילדיו, יונתן ורותי, גרים כירושלים,
בדרך־כלל עם אמם, רוני. כעת
הדס היא המטפלת בהם.
אפרת וענת, בנותיה של מיכל
שוורץ, חברתו־לחיים של יעקב, גדלו
במחיצתו, עד למאסר, כאילו היו? אביהם.
אודי
לוחץ את ידו של אסף .״מה
* שלומך?״ הוא שואל .״בסדר ״,עוגה

אסף בחיוך נבוך .״קיבלת אישור?״ אסף
שואל, ואודי משיב בחיוב .״ואיך אתה
מרגיש?״ שואל אודי. השאלות קצרות,
יבשות, נטולות כל רגש. ובכל זאת,
אפשר לראות כי אודי נרגש.
אסף מתאר את סדר־היום שלהם:
בתחילה היו בבידוד מוחלט. רק הוא
ויעקב בחדר קטן. נאסר עליהם להיפגש
או לשוחח עם האסירים האחרים. כך
במשך חודשיים. בקיץ. נוטפי־זיעה, כועסים,
מנותקים.
יום אחד לפני תחילת מישפטם הועברו
לתא רגיל. מלבדם יושבים בתא
ארבעה עצירים ערביים, שנעצרו בכפרי
הסביבה בעיקבות הפגנות.
הם מרבים לקרוא. הכל. החל בספרות
אקטואלית־פוליטית וכלה בספרי־בלשים.
הם לומדים ערבית ופרקים
מספריו של מרכס, מתעמלים, רצים
בחצר הקטנה שבין תאי המעצר, מרבים
לשוחח, לחשוב.
״ואף פעם, אף לא בשמץ של מחשבה,
אינני מצטער על הדרך שבה
בחרתי ״,אומר אסף .״אני רואה את החיים
בארץ כזירת־איגרוף. מישהו מוכרח
להיכנס פנימה ולהילחם. ואני נמנה על
הלוחמים. אינני יכול לשבת בצד ולראות
איך אחרים עושים. ולמרבה הצער,
איש אינו מוכן לעשות, רוב האנשים
חומרניים, מוכנים להילחם רק בשביל
כסף, אני שונה, אני לא יכול להיות כמו
כולם.
״תוצאות הבחירות הוכיחו לי עד

רותי בן־אם רת(באמצע) בהפגנה למען הוריה
במדינה דמוקרטית, תכניס לאבא סבונים
אודי> :אתה יודע, אסף, רבים אומרים
שמשא־ומתן עם אש״ף מקובל

בעה צעירים ממק״י(המאוחדת דאז) והקימו
את מצפן. ב־ 1970 התפלג מצפן
לשלושה אירגונים. אחד מהם היה אוונגרד,
קבוצה קטנה של אינטלקטואלים,
שרגלו בהמתנה עיקבית ומסודרת למהפכה.
שש שנים אחר־כך התפלגה
אוונגרד, בן־אפרת ואדיב, חברי אוונגרד,
הקימו את הניצוץ. סיבת הפילוג: לטענתם
המהפכה חייבת לנבוט לא מתוך
מעמר־הפועלים היהודי, אלא מקרב
הערבים.
זמן קצר אחר־כך ייסדו את עיתונם,
דרך הניצוץ, דו־שבועון, שבימי־השיא
הגיע לתפוצה של 1500 עותקים בער
בית
ו־ 800 בעברית. ב־ 1986 הצטרפו
לחד״ש, החזית שבמרכזה עומדת רק״ח,
שחזרה וקראה לעצמה שוב מק״י.
כל ניסיון לעטוף את הקבוצה הקטנה
במעטה של סודיות והרפתקנות
נראה יומרני ומגוחך. רובם אגשים
פשוטים, כמעט מרובעים. ציפי, למשל:
גרושה, מנהלת־חשבונות. אי־שם בעברה,
כשהיתה חיילת, נתקלה בתופעות
של אלימות כלפי ערבים. זה, בתוספת
בית שנטיותיו שמאליות, הביאו אותה
אל הניצוץ.
תחילה השתתפה באסיפותיהם, הא־
(המשך בעמוד )38

הדם להב
שבני־המישפחה לא יבואו לבקר
כמה אני צודק. כי המצב קשה, ומישהו
צריך להילחם למען השפיות״.

גילגולו
של אידגון
^ ודי מנסה לאמר לאסף כי אין
צורך לשלם מחיר כה כבר, ולוא
גם למען המילחמה הצודקת ביותר,
אולם אסף אינו מקשיב. הוא נלהב,
מדבר במהירות, רוצה לדחוס כל מה
שאפשר אל מחצית השעה של הביקור.

אכזבה מחד״ש

בעוד שרבים מ שבחים א ת תשדירי התעמולה של חד״ש
בטלוויזיה, מאוכזבים חבר* ״דרך הניצוץ״ מהתשדירים. חד״ש
(החזית של רק״ח) היא דשימתם, למענה הצביעו, אולם תשדיריה
היו עלובים, הם אומרים.
״כשבששחים הכבושים רוצחים ילדים, ואנשים נלחמים על
חייהם למען מדינה עצמאית, הראתה חד״ש ילד ערבי המשוחח
בדראמתיות על עפיפון שנלקח ממנו. זה מגוחך, שולי. זה לא מתאר
א ת מה שבאמת קורה שם!״ אומרת הדס להב.
״דווקא מרק״ח ציפיתי שתראה, בכל החומרה והאכזריות, את
מה שמתחולל בשטחים!״

עליהם, גם עיתונכם היה תופעה מקובלת.
אולם פגישה עם סוכן זר — זה
מקומם גם את השמאלנים!״
אסף :״שטויות! לא עשינו דבר החורג
מהקונסנזוס של השמאל. רבים אחרים,
לפנינו ואחרינו, נפגשו עם אנשי
אש״ף. השב״כ תלה עלינו האשמה מגוחכת,
כדי שיוכל לסגור את העיתון
שלנו שהחל לתפוס תאוצה בגלל האינתיפאדה״.
הדס
קוטעת את השיחה .״בגלל זה
אני מתנגדת שבני־מישפחתו יבואו לבקר
אותו,״ היא אומרת .״מיד הם מתחילים
להתווכח.״
יעקב בן־אפרת מוקף במבקרים האחרים.
פטר, שקד וציפי תולים בו עיניים
מעריצות. הוא נחשב כאחד ממנהיגי
הקבוצה, אהוד, בעל חוש־הומור,
שנון.
קבוצת הניצוץ* מונה קומץ חברים.
כמה עשרות. פעיליה הנלהבים בורדים.
זוהי קבוצה קטנה, נינתה של מק״י.
ואלה תולדותיה: ב־ 1962 סולקו אר־
* הקח״ה כך שר שם השחון שהר
ציא לרן בסחחרח, ושסביב 1קסה ה־שסללה
הבולשביקית, :איסקרה׳ (.ר׳
צ!ץ י).

אודי אדיב(עם אשתו, לאה
המעשה שלו אישי, של אסף פוליטי

נז ג ל ^
תעודה
>1א 1גולה
ועד שאווירה
ן האירוע הסדבא ביותר שד
1השגה: שמע שד סירטי־ן
תשדר ,.בבזאר. שד ה שד
| הנורא ש ם אנו חיים
אומרים שהקולנוע הוא בבואה של החיים. אם
זה נכח הרי שהחיים שלנו איומים ונוראים.
אומרים שהקולנוע התעודי הוא ראי העולם. אם
זה נכח הרי שהעולם שלנו הוא הרע שבין
העולמות האפשריים. זו לפחות המסקנה שהסקתי,
בעיקבות פסטיבל הסרטים האחרון שבו
השתתפתי כשופטת. ועלי להודות, זה היה חני־סיח
המתסכל, המדכא והכבד ביותר שידעתי
מעודי.
במשך שבוע ימים, מבוקר ( )09.30 עד לילה
( )01.00 חייתי על דיאטה מיוחדת במינה שנה
שימשו בעירבוביה טבח, הרג ורצח. הבוקר התחיל
בסרט על טבח מחריד באנגולה, שבו מחסלים
בקבלנות חיילי דרום־אפריקה, בעזרת כוחות

ה״אוניטה״ הכושים, את בני אנגולה, משום שאלה
אינם דוגלים באפרטהייד.
אחריו בא סרט על ילדי דרום־אפריקה, המציין
שמאז הונהג מישטר־החרום בארץ זו נעצרו יותר
מ־ 10,000 ילדים, בעיקר כושים, מגיל שמונה עד
, 13 בלי מישפט, בלי הסבר ובלי סיבה. הם הוכו,
עונו ואחרי כמה חורשים שוחררו נכים פיסית
ונפשית. מאפנגניסתאן הגיע סיפורו של ילד
שנפל קורבן למילחמה המשתוללת שם, ויחד עם
ילדים נוספים, נכים כמותו, עבר תהליך מכאיב
של שיקום.
בצהריים — סרט תעודי על טבח היהודים
בעיירה קיילשה בפולין אחרי תום מילחמת־העו־לם
השנייה, כאשר הניצולים, שחזרו ממחנות־הריכוז
לברר אם קרוביהם עדיין בחיים, שימשו
טרף, יחד עם השרידים שנותרו בכפר, לפולנים
צמאי־הדם. בני הכפר זרקו ילדים ונשים מן
החלונות, ואת אלה שהצליחו להימלט, הטביעו
בנהר. הכל עקב עלילת־דם חרשה־ישנה — שני
ילדים נוצרים שנמצאו מתים בכנסייה, ואשר
היהודים השתמשו, כביכול, בדמם לאפיית מצות.
הכומר של הכפר מסביר בכובד־ראש לצאן
מרעיתו, כי,פעם, בשנים עברו, היו באמת זקוקים
לדם של ילדים כדי לעשות אינפוזיות למשל,
אבל היום יש כבר דרכים יותר מתקדמות׳.
אחרי ארוחת־הצהריים הוצגו סרס קצר על
שריפת הכנסיות ברוסיה בתקופת ססאלין, סרט

פלי טי ם
אגה (פריז, תל־אביב, ארצות־הב־רית)
-שחקנית צ־כית שהיתה כו כב
ת בארצה, בימי ״אביב פראג״ ,ו נאלצה
לגלות ממנה, מנסה להת פרנס
בכבוד בניו־יורד״ בסביבה זרה לה, המסרבת לקבל אותה
גם אחרי 20 שנה. יזם א חד נו חתת על סף ביתה צעירה אלמונית
מן הארץ הישנה, המכירה אתה שחקנית מן הסרסי ם שעשתה
פעם ומעריצה אותה בכל מאודה. מערכת־היחסים בין השתיים
וביניהן לבין העולם הסובב אותן, היא תכלית הסרט כולו.
אניישקה הולנד, שכתבה את התסריט, מכירה היטב א ת
האקלים החברתי והאמנותי שבו נתקלים מאורות הקולנוע
ממיזרח-אירופה כשהם יוצאים למערב, מאחר שהיא עצמה
נמצאת במצב כזה. על כן, ניתן לחשוד שהיא משתמשת לעלילת
הסרט באירועים אמיתיים, שרק צעיף קל של הסוואה משוך
עליהם.
אולם, מה שמתחיל כסאטירה מעניינת על פער־תרבויות,
הולך ומ תפ תח בהדרגה למלודראמה די צורמת ומרגיזה, מעין
פאראפראזה על ה כל אודו ת חווה והעימות בין שחקנית בסוף
דרכה לבין שאפתנית צעירה הנמצאת בתחילתה. הסיפור אינו
מ תקד ם בצורה סבירה לשום מקום, והוא גולש להגזמות, כמו
ארוחה ב בי ת הידיד של אנה, סיפר מבטיח בעיני עצמו שעוד לא
פירסם שורה אחת בגיל .40

על המישטרה הבראזילית והמצור שהטילה על
עניים מרודים מבקשי אדמה, וסרט על שאתילה
— הנורא מכל מה שראיתי עד היום, אף
שהעיניים כבר הורגלו במראות־הזוועה של
לבנון.
הסרט שצולם על־ידי צלם חובב, בימים שבין
אוקטובר 1986 וער לינואר ,88 אינו מתיימר כלל
לעסוק בפוליטיקה וגם אינו מנתח את מה שאירע
שם. הוא אינו נכנס לתוך הקונפליקט הישראלי-
הערבי, אלא מציג תמונת־מצב.
עקב המילחמה הבלתי־פוסקת בין הפלגים
השונים בלבנון נמצאים 4000 התושבים הפלסטינים
של שאתילה במצור מתמיד. הם חיים
בהריסות שמתחת לפני הארמה. חפרפרות פצועות
ורעבות הקוברות את מתיהן למראשותיהן,
באין אפשרות לקבור אותם בחוץ. כל אספקה או
מיטען של תרופות המתקרב למקום מופצץ ונפוץ
לכל עבר. המגיפות חוגגות. המוות שולט.
האירוניה הגדולה מכל התגלתה לעיני בכל
פעם שיצאתי לנשום טיפת־אוויר בחוץ: הפסטיבל
ה־ 20 לסירטי־תעודה, החשוב והגדול בעולם,
התרחש בניון — עיירת־מחמדים על חוף אגם
למאן 10 ,דקות מז׳נווה. התעודות מאנגולה
ושאתילה, דרום־אפריקה, אפגניסתאן וניקארא־גואה,
ארמניה וקאמבודיה, כולן הוצגו לא רחוק
מארמון האו׳ם, אלא שאף פוליטיקאי אחד לא היה
שם לראותן.

.עידים שחורות־ — חובה לראזת!
תדריך חובה יראות:
תל־אביב: היצ׳קוק בבית לסין, קפה בנדר.
כפו קטן שלי, בוקר טוב ויאט־נאם. סלל המיל־חסה
ההיא, הוסיכה הקסומה, החניגה של באבט.
קיץ אצל סבא, הקומיסריח.
ירושלים: הח1י 1ה של באבט, קפה בנדר,
בוקר טוב ראט־נאם, הקיסר האחרזן, אהבנו כד כך חיפה: ליידי איב, בחר ב׳ ,קפה סדר, סקר
טוב ראט־נאם, עיניים שחורות, סלל הסילחסה
ההיא.

תל־אביב:
קפה בגדד(ריזננוף, נרסניה. מוצג
גם בתיאטרון ירושלים ביחשלים ובאורל׳ בחיפה)

פוריצקובה וקירקלאנד: דוגמנית ושחקנית
הסרט נשען בעיקר על הופעתה של סאלי קירקלאנד בתפקיד
הראשי, הופעה שבזכותה היתה מועמדת לפרס האוסקר. גילום
שחקנית הוא תמיד עניין מפתה וקירקלאנד מפגינה יכולת מיש-
חק וירטואוזית, אינה חוששת להיחשף במצבים פחות זוהרים
ואף משתמשת בשנים החרוטות על פניה לטובתה. אולם כשה סרט
הולך רחוק מדי, גם היא נוטה לעשות אותי הדבר, וחבל.

מזזפע\>ם
ע\פו>>ם
כוכבים ופסים (אלכבי, תל־אביב,
ארצות הברית) -הנדרסון דורס
הוא בחור אנגלי תרבותי ומנומס,
בוגר המגמה לאמנות באוכספירד ו מעריץ
מושבע של אמריקה. הוא מאורס לבת היבשת החדשה,
העובדת אצל אביה, בעל חברה למכירות פומביות של חפצי-
אמנות. החיים בניו־יורק הם הרפתקה בלתי־פוסקת עבורו. כל
זר ברחוב הוא סכנ ה פוטנציאלית. מאחורי כל פינה מס ת תר
בריון, וחיץ מן החבר הכושי, שעימו הוא מתאמן בסיף (כמה
תרבותי ואירופי) ,אין אפילו דמו ת אחת שפויה וסבירה בכל
הסביבה.
אלא שניו-יזרק היא גן־עדן בהשוואה לעיירה שכוחת־אל
בשם לוכסורה ביץ׳ שבג ורגייה הדרומית, לשם נשלח דורס כדי
להביא ציור נדיר של רנואר. המחזיקים בתמונה הם בני-מיש-
פחה שלעומתם גיבוריו של טנסי ויליאמס הם ס מל הסולידריות
וההגיון. כל א חד מבני־המישפחה מאופיין במופרעות פרטית
משלו, המופגנת בראוותנות חולנית מחרישת־אוזריים.
הכימאי פאט או קונור, שסרטיו הקודמים (ק אל, חודש בכפר)
היו ס מל של איפוק, עידון וריסון, שוקע בתוך ביצת המוניות
צעקנית, בניסיון נואש לעשות סאטירה חברתית, שבמקום
להצחיק, מביכה עד מוות. אמריקה, כפי שהיא מוצגת כאן, היא
מקום שרק רפי־שכל יכולים לרכוש לו חיבה כלשהי, והא מריקאים
הם גזע מוקצה מח מ ת מיאוס.

שחקנים סאסנובה ומאסטרויאגי
הקומיסרית מישפחה מאמצת מהפיכה

מאריי צ׳ייקין וקנט ברודהרסט: בריונים ומטורפים
הבימוי נעשה ביד גסה, כאשר כל בדיחה מוגשת לצופים
בכפית, שחס וחלילה לא יחמיצו אותה. המישחק חיצוני ושקוף
ובכמה מיקרים הוא היה מתאים יותר לחלטורה מאשר להפקת-
יוקרה של חברת״סרטים מכובדת.
מה הניע את אויקונור לס טות מן הסימון שלו למלכודת-
פתאים שכזאת, לא ברור עדיין, צריך רק לקוות שלמד את
הלקח ויחזור בסרטים הבאים לעסוק במה שקרוב ייתר לליבו.

— באווארית מרובעת נקלעת לביסטרו שכוח־אל
במידבר האמריקאי ולידידות עם כושית מרת־יום
וצייר מובטל. הקסם והזרות שבין התרבויות
הופכים לידידות מפרה. המידבר הופך לאגם מים,
וכולם משגשגים ופורחים.
החגיגה של באבט (1ורד!ן, צ ר
פח־דנמרק, מוצג גם באימפריה 1בירושלים) —
לפי סיפרה של איזק דניסן בישל הבימאי הדני
הוותיק, החי בפאריס, את הארוחה הצרפתית
המפורטת והארוכה ביותר שנראתה אי־פעם על
הבד. סרט מענג לאנשים אחרי ארוחת הערב.
קיץ אצל סבא(מוסיאזן, טאיוזאן)
— אחד המוכשרים בין בימאי טאיוואן, הו שיאו
שיאן, בסיפור פשוט על ילדים הנאלצים לבלות
קיץ אצל סבא בזמן שאמם עוברת ניתוח בבית־חולים,
ועל החוויות הקטנות המעניקות טעם
לחיים.
הקומיסרית (תכלת. בריודהסמר
צ1ת) — סרט שהעניק לבימאי שעשה אותו
חופשה מאונס למשך 20 שנה, האשמה: ציונות.
סיפור אנושי על קומיסרית בהריון בזמן המהפיכה
האדומה, המאומצת על־ירי מישפחה יהודית, המלמדת
אותה איך להיות אם ואשה.

עדנה סימרו
העולם הז ה 2671

ן ץהליך ההתחרדות החל כבר
# 1כמה שבועות לפני הבחירות לכנסת
ה־ . 12 בזאת נוכחו וחשו על בשרן
רקדניות־הבטן, המתפרנסות למחייתן
מהופעות בשמחות ובאירועים מישפח־תיים.
רקדנית־הבסן
כוכב פרי 27 המת־

ניות־הבטן בארץ, היא גרושה שבעלה
חזר בתשובה וכיום הוא רב במאה־שע־רים,
ואם לשני ילדים. אל תודעת הציבור
היא חדרה לפני ארבע שנים, בעיקר
בזכות חברה־לחיים הזמר־הבדרן
שמוליק ספן, שהוא בעל קשרים רבים
בחיי־הלילה.

המיתקבה הובנית 3נ ו החרה.
היעד: וקדניות־בטן וסוכריות
גוררת בתל־אביב, הגיעה להופעה באולם
נוף בירושלים. כשנכנסה לחדר־ההלבשה
פנה אליה בעל״האולם וביקש
ממנה לעזוב את המקום, בטענה שקיבל
הוראה מהרבנות הראשית שלא לאפשר
לרקדניות־בטן להופיע באולם שבבעלותו.
אם יפר את ההוראה, כך נאמר לו,
הוא צפוי לשלילת תעודת־הכשרות
של האולם, דבר העלול לפגוע קשות
בפרנסתו.
בעל־השימחה, שהזמין את פרי להופעה,
לא ויתר, וברין ודברים שהחליף
נס״ד
הרגנוה

הרא״יח

כישוריה זכו בהערכה רבה, ולראייה:
היא הוזמנה להופיע בתחרות ריקודי-
בטן בינלאומית שנערכה בהלסינקי
וזכתה במקום הראשון. האירוע סוקר
בהרחבה בעיתונות המקומית שם, והוסיף
כמובן להילה המקומית שלה.
לפני כמה חודשים שוב השתרבב
שמה לעיתונות, והפעם, בעיקבות תלונה
שהגישה במישטרה נגד רקדנית־הבטן
בארי סימון, שלטענתה, איימה
עליה, הטרידה אותה וניסתה לפגוע
בפרנסתה.

המועצה

הדתית

אמדוד
מתיקת
הננותודי ני סותז תיוי ס גו ה את

הגמרות
נ *י * או ד סי

הימוווח

תנ תו אי ס

תחת

פ קו תנו וירמותם תעודת במרות ס סי סנו נ • נ י אוי ס אמר תו פי עגו

ר ע דני ת

תמופה נ מ עו ת חססיבת ועיני תעבור ו ח ״ ו, אנח נו סי ד תנ סוי ס את

ת מנחתנו

ומויייםת תנו את תעודת תנמרות נאונןסופי.

נווו ״ נ, מוג מו תי רי ם מי איתע ני מוס אזני

נ אוי ם מנעמה ייא

פ עו תנו

נויועו גי ותוסונ רי ותנמונן .

׳הרג

אזהרת הרבנות באשדוד
.רקתית חש 1פ ה לעי( ,הציסר רח״ל־עם
בעל־המקום הוא אמר שלא ישלם
לו את הכסף המגיע לו, מפני שפגע
בשימחת האורחים, בכך שלא איפשר
לרקדנית להופיע.
אך הפחד מהרבנות הראשית היה
כנראה חזק יותר מכל נימוק אחר,
ורקדנית־הבטן נאלצה לחזור בבושת־פנים
לתל־אביב ולהפסיד הכנסה מכובדת.
כוכב
פרי, בין הבולטות שברקר־

אולם, מתברר כי האירוע באולם נזף
בירושלים לא היה היחידי. גם באולמות
הירושלמיים האחוזה וחפצר׳ חזרה על
עצמה התופעה, והרקדנית התבקשה
שלא להופיע.
בשבוע שעבר בוטלה הופעתה של
פרי באולם אסטזריה באשדוד והשבוע
הודיעו לה על ביטול הופעתה באולם
פלאזה באשדוד.
במקביל שמעה פרי מחברות לעבו־

רקדנית שרי
.הנע מזריעים זסזהירים...־
:ק 3ז1עע 3 ]3 <3ח 3ו0$1ו(31 $ז13ז!ק 3ק ח!$$ח $3{3ז 3׳ו\

21|( 2111$

^ §0 1 1 6 1 * !1311

ס^׳ ממס

שרי בעיתון שיני
מאבק־ציסר׳ של רקרויזח־הבטן

דה על ביטולים באשרור, בירושלים
ובעכו.
פרי, הידועה בכושר־המנהיגות
שלה, החליטה להשיב מילחמה שערה
והתהילה לארגן את הקולגות שלה
למאבק ציבורי נגד הרבנות הראשית.
לדבריה מגיע מיספר הרקדניות המתפרנסות
באופן קבוע מריקודי־בטן ל־
,50 והן מתכוננות לשכור את שירותיו
של אחד מעורכי־הדין הטובים בארץ.
כדי להגיש עתירה לבג״ץ.
מקור הבעייה נעוץ, לדעתה, ברקדניות
הבראזיליות, המופיעות באירועים
רבים כשהן חשופות־חזה, והרוקדות
באופן פרובוקטיבי. רקדניית־הבטן ה
ישראליות
הן הרבה פחות נועזות ומרביתן
מכסות את חלקי הגוף החשופים
ברשת.
לטענתה, ריקודי־הבטן הם חלק
מתרבות־המיזרח, ואמנות המקובלת גם
בקרב עמים שמרניים יותר, ואין כל
סיבה נראית לעין לפגוע בפרנסתן של
הרקדניות.
״אם המאבק שלנו לא יוכתר בהצלחה,
אנחנו נעזוב את הארץ ללונדון״,
היא אומרת ,״יש שם די מועדונים, כדי
שנוכל לעבור ולהרוויח את לחמנו.
אבל אנחנו רוצות לעבוד ולחיות בארץ
שלנו, שאנחנו אוהבות אותה״.
חביבה פלטאו, מארגנת־תצוגות, מ־

הוותיקות במיקצוע, היא ירידה של
כוכב פרי. היא סיפרה שגם לה קרה דבר
דומה.
פלטאו, המציגה מדי שבת קולק־ציות־אופנה
יוקרתיות ביחד עם שותפתה
פנינה גולדשטיין, שוחחה השבוע
עם ג׳וש אבין, מנהל מלון רן קיסריה,
שבו נוהגות השתיים לערוך מרי שבת
תצוגות־אופנה לקהל־האורחים במלון.
אבין הבהיר לה שנרמז לו בישיבה
של מועצת־המנהלים של רשת־מלונות
דן, שהמלון עלול לאבד את תעודת•
ההכשר שלו, אם ימשיך לקיים תצו־ז
לדד אז ד לי א ב
גות-אופנה•

אשת־החברה שנושאת
על גופה דיר ה הספר המזמר
וסיבה שאחריה לא כולם חוזרי הביתה

שגיא,רר ת אינטנסיבית
מוישל׳המ1 י1 נער־שעשועים

מקומי, ויד ימינו של רפי שאולי,

איש חיי־הלילה וחביבו של נשות־חיי־

הלילה, חגג בדיסקוטק המטח את יום
הולדתו ה־ ,35 כשהוא?ווקף כחבריו
ובהרבה־הרבה נשים יפות שהגיעו למקום
בגפן. שגיא, תכול־העיניים, אחד !
החתיכים היותר־סימפטיים של חיי־ [
הלילה התל־אביביים, לא הירבה לד־ י
קוד, מכיוון שרוב הזמן היה עסוק בל־ארח
ולהודות לבל האורחים.
המסיבה החלה בשעת לילה מאוחרת,
קרי ב־ו, ונמשכה כשעתיים, שהיו
למעשה מאוד אינטנסיביות, ונכחו בה
גם כמה ישראלים המתגוררים בניו־יורק
ואשר הגיעו ארצה לחופשה, כמו
דוגמנית-הצמרת לשעבר סימונה
בלומנפלד, שבאה בחברת בעלה אי*
ציק קורנברג, אולי גלם וחברה-
לחיים צביקה, שהחליטו להישאר ולעשות
עסקים בישראל. ברחבת־הריקו־דים
פיזזו לא מעט צמדי נשים, כמו
אירים כהן, ידידתו של הדוגמן דניאל
בר־זיו, שרקדה עם הדוגמ־נית־הסטודנטית
רינת אלדד, ודוג־מנית-העבר
יפה כפיר, אשתו של
איש־הטקסטיל אורי גרנבאו, שקיפצה
על הרחבה בחברתה של הבליינית

סילבי שפורן.
חתונות אופנתיות

רינת אלדו

(משמאל) ,הסטודנטית״הדוגמנית, שחזרה בסע רה
לחוגי הבליינים, רוקדת בחברת איריס כהן
(מימין) ,העובדת אצל רפי שאולי. השתיים העדיפו לרקוד בגפן.

ך 1! 1 1ך \ 1רק בת 15 וחצי, אך נבר מדהימה ביופיה.
1\ 1 —111! | 1מעצב־השיער שוקי זיקרי, אחיו של החתן,
ילום משמאל) יושב על כתפי אחד הרוקדים, ונושא על כתפיו ילדה.

שתי חתונות נחתו על עם־ישראל
בשבוע אחד. שתיהן של דמויות ידועות
מעולם־האופנה. בפאב הק 1מק1ם בתל־אביב,
בנוכחות חברים ונציגים של
עולם־האופנה, נערכה חתונתם של
רוברט רישמן, הבעלים של חברת־אופנה
ידועה, ומעצבת־האופנה סיגל
אפוד. רוברט, שהיה נשוי בעבר למע־צבת־האופנה
פאני וחברה של פרחי
שטיינמץ, אשתו של דויד מוש־ביץ,
היה קורן בלבן, לצידה של רעייתו
הטרייה.
באולם הטרופי שבגני־התערוכה
נערכה חתונת: הפאר של יבואן־הבדים
יואל זיקרי, אחיו של מעצב־השיער
הבינלאומי שוקי זיקרי, וחווה שנל
הכלה, בשימלה מהממת שנתפרה
בארץ מבד שהובא במיוחד מפאריס,
הונפה אל־על על־ידי החברים. אך את
ההצגה גנב האח, שוקי זיקרי, שפצח
בשירה והפתיע את כולם בכישרונו
המוסיקלי.

|\ך ף \ 1*111 1ף ך|| (מימיו) ,אשתו הניצחית של איש־העסקים
4 1ו 1י | 1 1111 11 שמואל פלאטו-שרון, מפסה מקוס טוב
בחיי״הלילה של העיר, והיא אורחת־כבוד בכל האירועים הנוצצים. איש־

הבי \ 11ב עי ר

ימי־ההולדת של היום זה לא מה שהיה פעם. היום חוגגים הכל בגדול,
בראוותנות ובהרבה רעש. מי שמצליחה לעורר מהומות בכל מקום שאליו היא
מגיעה היא אשת־החברה האקסטרווגנטית במיוחד, מיכל בקר, שהחליטה
שלכבוד יום־ההולדת שלה מגיע לה לא פחות ולא יותר מפסטיבל. וכר, במשך
שלושה ימים ושלושה לילות, היא חגגה את המאורע המשמח.
אירועי יום־ההולדת התחילו בארוחת־ערב במיסעדת שבדה, המשיכו במסיבה
מצומצמת בס1ש־ בר, והסתיימו ברוב פאר והדר ביום שישי אחרי־הצהריים,
ובמסיבה רבת־משתתפים שוב ...בס1ש־ בר. מי לא היה שם? מי שמקנאים בה, ומי
שמשמיצים אותה וגם מי שצוחקים עליה מאחורי הגב, אבל מיכל בקר הרי
מצפצפת על כולם ובתנועות־ידיים וראש, שחשפו תכשיטים בערר של רירת־פאר,
היא ציטטה בדיחות ואימרות־שפר ממדרשו של בעלה, איש־העסקים הגרמני,

חיים בקר.
את סיום הפסטיבל היא סיכמה :״אני הדבר הכי מדובר והכי או בעיר הזאת,׳׳
ומי כמוה יודע:

סיגל אמד

המעצבת, בשימלת כלה מקו רית,
פרי עיצובה, לצידו של
בעלה, איש־האופנה רוברט רישמן (עומד משמאל).

פגישות מחזור זאת היתה ללא ספק אחת המסיבות
המוצלחות יותר שהיו העונה. מועדון
הסטפס, שידע תקופות־שפל, שוב חזר
לשיאו. מאות בליינים נדחקו למסיבת־ענק
שנערכה בו ביום החמישי האחרון.
לא כולם ידעו מי בעל־השימחה, אבל
זה לא היה חשוב, כי כשהאינים יוצאים
לבלות אף אחד לא שואל אותם שאלות.
הרבה
מיפגשים של זוגות שהתפרקו
היו במסיבה הזאת. הקבלן אילן אלי־עזרוב
פגש בחברתו־לשעבר אני
בוטבדל, שהיתה מלווה בחברתה יפה
הרוש. הסטודנטית שרון בריר,
בתה של העיתונאית ברוריה אבי־זץ־בריר,
פגשה אף היא בחברה־לש־עבר
עופר רפאלי. גם הדוגמנית טובי
דרור הספיקה לראות את בן־זוגה
לשעבר, אודי ברנם, כשכל אחד מהם
היה מלווה בבן־זוג חדש.
כולם התחככו בכולם, נגעו בכולם
וחייכו לכולם וקשה היה שלא לחוש
במיניות שאפפה את המקום עד לשעות
הקטנות של הבוקר, שבהם החלו החוגגים
להתפזר. לאו דווקא הביתה.

הס טודנ טית פגשה בידידה, הדוגמן מוטי רייף, וזכ תה
ממנו לנשיקה חמה. יפה הרוש(בצילום למטה),
החתיכה התורנית של חיי־הלילה התל״אביביים, מדגימה את חיטוביה.

העסקים אילן אליעזרוב(במרכז) הישקה א ת האורחים בטקילה. לצידו, אשת־החברה
מיכל בקר (משמאל) .הקבלן אליעזרוב הקפיץ עשרות כוסיות טקי לה,
אן למרבה ההפתעה היו אלה הנשים שלגמו יותר מהגברים שבחבורה.

1 1 1ן | ף 1ר (מימין) ,איש״העסקים שחזר מניו״יורק, שם שהה
לרגל עסקים עם שותפו בגי וינצלברג, נהנה מחברתן
1 #11
׳ל אשתו אריאלה (משמאל) ועדי בן-יוחנן (במרכז) החיה בנפרד מבעלה.

בליינית ותיקה, זוכה ללחישה מהמחזר האלמוני שלה. דרור
מנהלת בימים אלה א ת הבוטיק של ונדה קרן בגן״העיר. אופי
רנס, בן־זוגה לשעבר, מצליח בעבודתו כמאפר, ודחה, בינתיים, את לימודיו.

1ובי דהר

כתב: ז 1ה ר אזהריאב, צי ר ם: אדי דסה

הפסקת הנשירה צעד ראשון למניעת קרחת
יש בוד אי כאלה שהתפת חו ת נשירת
שיערם או, אף ה תפ תחו ת קרחת, אינה
מדאיגה אותם כלל -ישנם כאלה, אך
הם ה מי עו ט שבינינו -אלא שגם
האחרים, ה מוד אגי ם מ תהליך זה,
סבורים כי זו גזירת־גורל שלא ניתן
להלחם בה ־ וכאן טעותם.

ת כ שי רטב עי
עו צרנ שירה
נכון -גורמים רבים בחיינו אשר,
כמעט, ולא ניתן ל ה שפיע עליהם -
כולל בחירת ההורים המ ת אי מים,
נמצאים בסוד הווצרות קרחת ־ אך, וזו
בשורה -ניתן וצריך לנסות ול ה ת מודד,
ומי ש מעז לע שו ת זא ת -אחוזים רכים
של ה צל ח ה ממתינים לו, מאחר
ותכשירי ה שיער שי-ט 7-עונים על
חלקן הגדול של בעיו ת נשירת השיער,
ה ט פו ל בעור הראש, ערוד צמיחה•
וסילוק קשקשים.

שי-ט 7-הוא השם שניתן לסדרת
מוצרים ש פו ת חו תוך ע מל שנים ע״י
הנטורולוג זאב פכט הו ל ט ־ על בסיס
צ מ חי מרפא בלבד, ללא כל התערבות
כימית.

עידוד ה צ מי ח ה
כאמצ עי
ט ב עי ,

הרכב תכשירים אלה הוא צ מ חי -מרפ א
בלבד. צירוף סגולות צמחים אלה
מעניק לעור הקרקפת חיוניות מ חוד ש ת
ומחזיר לו יכולת תפקוד טבעי. יתר
על־כן -העו בד ה שצמחים אלה של
תכשירי ה שיער הם צ מ חי המרפא
שהאדם שותה לשם שפור ד מו ו שמירת
ברי או תו, מל מד ת על טיב התכשיר
מאחר ו שור שי ה שיער מונים מ או תו דם
עצמו.
תכשירי שי-ט 7-מיוצרים ע״י ז אב
פכ ט הול ט נטורולוג, ואסיה פכט הו ל ט
נטורולוגי ת -״תכשירים קוסמטיים
ט ב עיי ם״.

. 1ש מ פו שי-ט : 7-מחז ק שורשים,
מסלק קשקשים, מונע שומן יתר,
מונע נשירה ו מ עודד צ מי ח ה.
. 2תכשיר טיפולי שי־ט : 7-עוצר כל
נשירה.
. 3תכשיר טיפולי שי־ט־ : 7מ עודד
צמיח ה, מונע נשירה, מסלק
קשקשים ו שו מן יתר.

מוז׳י־

3ל 22.

<ר 0.י 0ן ל׳

מת׳י

7ז 25.

. 4שי -ט-דמשחת פנים לעור יבש:
מסירה כתמים וקמטים מעל שכב ת
העור העליונה, מזינה ומייפה את
שכבת העור העליונה. מורכבת
מצמ חי מרפא בלבד.

שי-ט-ל תכשירים טבעיים, מופקים מצמחי מרפא
בלי תוספות כימיות, לעידוד צמיחה, מניעת נשירה
ולסילוק קשקשים.
שי-ט-ל המצאתו של הנטורולוג -זאב פכטהולט.

. 5שי-ט 7-משחת פנים לעור ש מן:
מסירה כתמים וק מטי ם עליונים של
העור, מזינה ו מייפ ה את שכבת
העור העליונה. מורכבת מצמ חי
מרפא בלבד.

חיוצר ע״׳ :זאב פכטהולט, נטורולוג
אסיה פכטהולט, נטורולוגית
שיווק והפצה: חברת ״רפואה״ בע״ס
טל 824476 * 828486 * 8 14410 :־ 03
להשיג בכל בתי-המרקחת ובפרפורמריות מובחרות

שי־ט-ז תכשירים שיש להם ד״ר!

משחות פני שי -ט7 -
מ ש חו ת פני ם
לעור שמן או יבש
מסירות כ ת מי םוקמ טי ם
ומזינות א ת העור.
מורכבות מצ מח• מ רפ א
בלבד, ללא תו ס פו ת
כימיות.
מחיר מו מלץ לצרכן
לעור שמן ־ 31.23ש״ח
לעור יבש ־ 35.25ש׳ ח

שי־ט • 7-נוסחה טבעית 7ה 25 שנים על בסיס צמחים בלבד.

עצוב, הא! אתם חושבים שכל מה שקורה כאן זה באחריותנו
ובאשמתנו, ואתם רוצים הסבר.
גם לנו, בניי היקרים, אין הסבר. כשאבותינו הגיעו הנה כדי
לבנות עבורנו ועבורכם מולדת, לא לזה הם התכוונו. וגם אנחנו לא.
אבל זה מה שיצא. ואם זה קורה עכשיו, בדור שלנו, אז יכול להיות
שאנחנו אשמים. אולי קיבלנו את המולדת כדבר מובן מאליו.
אולי התעייפנו, אולי התמכרנו לנוחיות, רצינו להיות ככל הגויים
ולא שמנו לב לכך שזה עדיין מוקדם מדי. אולי בטחנו מדי בכוחנו,
היינו שאננים, מפונקים.
אסור היה לנו להסתפק בהטלת פתק לקלפי אחת לארבע שנים.
היינו צריכים להיות יותר מעורבים, היינו צריכים לקום ולצאת
לרחובות ולהגיד למנהיגים -אלה שאנחנו בחרנו: אל תתנו למי
שלא עשה כלום בשביל המדינה לנהל אותה! מי שכל תפקידו
בחיים הוא תפילה לחיי־נצח בעולם הבא, תנו לו את העולם הבא.
אל תשלחו אותנו למילחמות, להגן עלינו ועליהם.
כשהם זרקו את האבן הראשונה בכביש רמות, היינו צריכים
לדרוש שיפוצצו להם בית. לא דרשנו. הסתפקנו באמירה,,הדוסים
האלה מעצבנים״ ,והמשכנו לישון.
ישנו חזק מדי, והנה עכשיו התעוררנו.
התעוררות לקללות של הבאבא־ברון, ולהתרת הקללה של
הראשון־לציון אי איד שקוראים לו.
התעוררנו לפקודות של רבנים היושבים בניו־יורק, ואין להם
בעייה להקריב אותנו קורבן לאמונה שלהם בחיי העולם הבא.
מעכשיו הם יהיו הכוהנים הגדולים, ואנחנו נעשה את העבודה
השחורה, כלומר אתם, בניי.
אתם תגנו על הארץ הזאת בגופכם, אתם תעבדו בחקלאות
ובתעשייה, אתם תבנו בתים ותסללו כבישים (התוכנית שלהם
היא לגרש את הערבים).
אתם תתרמו כסף טוב, כדי שהם יוכלו להתפנות לתפילותיהם.
אתם תהיו הפועלים השחורים של הכהונה השחורה.
רק מבחינה רוחנית לא תצטרכו להתאמץ בכלל. יגידו לכם.
יגידו לכם מה לאכול ואיפה לאכול. יגידו לכם מתי לנסוע ולאן.
יגידו לכם מה לראות ומה לקרוא ואיד לבלות, ומה ללבוש ומה
לחשוב. הם לא רוצים שתתאמצו מדי לחשוב בעצמכם.
לא מוצא חן בעיניכם! גם בעינינו זה לא מוצא חן. אבל אנחנו,
כנראה, כבר לא מסוגלים לשנות את הדברים. איד אמרתי, אנחנו
כבר עייפים, מפונקים, שאננים. בהרבה מילחמות נלחמנו כבר ואין
לנו כוח.
מעכשיו, ילדיי היקרים, זאת הארץ שלכם. בעוד כמה שנים
תהיו שניכם בני , 18 וכל מה שיש כאן יהיה באחריותכם. תלמדו
מהשגיאות שלנו, אל תוותרו, אל תתקפלו, אל תגידו ״יהיה טוב״.
תעשו שיהיה טוב!
ואם תתחילו את העבודה מהר, אולי תדליקו גם אותנו החצי־רדומים,
ונצטרף אליכם בבניית מולדת שנוכל להתגאות בה, כמו
שאנחנו רצינו, אבל לא הצליח לנו.

ציפי שחרור

חשבן של אור ליפשיץ
.אני גמרתי עם האגו־טרים, כבר אין לי טיפה
מזה ׳,קידם את פני אורי ליפשיץ בביתו היפה
והמשופץ בנווה־צדק. מראש נדברנו שלא נעסוק
כאן בתערוכתו החדשה שנפתחה לא־מכבר
בגלריה מרדזן בתל־אביב, כי אם. בדברים כל1
ליים׳
שבין אמן לאמנותו.
בתחילה קשה היה לי לעכל את ההכרזה
הבומבאסטית מעט. אחרי הכל, נזדמן לי להכיר
כמה אמנים (כולל סופרים ומשוררים וגם זה. :
הלא אדם בתור עצמו הוא גר, כמו שאנחנו
שומעים ברדיו. אבל ליפשיץ, שזוף, אנרגטי
מאוד, העגיל שבתנור אוזנו כמו מדגיש את ;
האווירה הפיגוראטיבית, מיישיר בי מבט חד עד י
שכל פניו עוטות מרחק לא ברור. לאט לאט,
כשהוא פורט לפני את דרכו שלו לשיחרור מתיר
עצמו, אני משתכנעת לפחות נזה, שהוא עצמו
מתכוון לכל מילה שהוא אומר.
אורי ליפשיץ מדבר על ציור ובכל זאת —
אגו־טרים או לא אגו־טריפ — הוא ממשיר לדבר
על עצמו.
אבל האם אפשר אחרת?
הוא מדבר כמו משורר. התיאוריות שלו לא !
תמיד ברורות לשומע. אבל נראה שלו עצמו אין !
בעייה איתן. מבחינתו הן בדוקות, עמדו במיבחן
הניסיון. הניסיון שלו, כמובן.
ליפשיץ מעולם לא למד לצייר וגם התיאוריות
שלו נשמעות, מבחינות רבות, כמו היו
מתוצרת בית. לפחות מבחינה זאת הן גם
אותנטיות.

ההתפתחות ואז אתה חוזר ונופל במלכודת של
הרצון שלך היכולת שלך״
לאחר מחשבה הוא מוסיף. :אני מאמין שחשיבה
תהליכית, דינאמית, היא החשיבה הנכונה.
ולכן אני אומר שצריד להשתחרר מהרצון להגיע
ולמדוד שיאים. וחוץ מזה, הרי אין שיא שאינף
רוצה ולפעמים גם מסוגל לעבור. וכר אתה עסוק
כל הזמן במה שאתה רוצה, לא במה שאתה חייב,
מוכרח, לעשות׳.
אני עוברת לנקודה חדשה — .אתה צייר של
סיגנונות רבים ועם זה, אפילו אני שאינני רואה
את עצמי כמומחית גדולה לציור, מבחינה
בעבודותיר סימנים של ייחוד, של זהות עצמית.
תור כדי אמירת הדברים אני מבחינה בסתירה.
הרי התחלתי בתחושה שלפני ענודות של 30
ציירים. האם ההרגשה של׳ייחור וזהות באה
כתוצאה ממבט שני ושלישי?
.סיגנון זה דבר מפגר ׳,קובע ליפשיץ נבוז.
.אני מכיר ציירים שמגיל 20 עובדים באותו
סיגנון ומה שנותר להם הוא רק לשפר את הכושר
שלהם. אני אישית עברתי מציור אישי מאוד,
שלחם על צידקתו והצדקתו, אל מה שאפשר
לכנות בשם ציור אידיאולוגי. בסופו של דבר
ויתרתי גם על זה וגם על זה״.

שינאה וקינאה
.וזה אמור גם לגני מילחמות אמנים. יצאתי
מזה מזמן. זה בולשיט. לא כדאי לבזבז אנרגיות

אבל הרושם הוא שהחיים בהחלט אוהבים אותו.
— כשאתה אומר שהציור לא בא לטעון
טענה, למה אתה מתכוון?
.כבר אמרתי לך, הציור שלי נותן אינדקס
חברתי. אקלים שמשקף מצב אישי של אנשים,
לא שלי. כך, בחברה אלימה או בסביבה אלימה
הוא יציג אינדקס של אלימות. הדגש שלי הוא לא
לנסות לשכנע מישהו ואפילו לא לסבר את האוזן
או את העין, כי אם למסור חומר בדוק ומהימן׳.
התערוכה האחרונה בגלריה נורחן כוללת
חטיבה שלמה של דיוקנאות הרב כהנא.
הציור שלי היום הוא סוג של מסירת אינפורמציה, המדוייקת ביותר שעומדת לרשותי.
כמו שימוש בכתב או כדיבור להעברת מידע. אין
בו פרשנויות. כשאתה עובד על פי הצורר אתה
מוותר מראש על כל התערבות אישית שלו, על
כל אינטרפרטציה של החומר שאתה מתער. כמו
שכתב עיתון אינו מביע את דעתו האישית בשולי
הידיעה על תאונת־הדרכים שעליה הוא מדווח.
בעיני היום כל פרשנות, אידיאולוגית או אחרת,
פוגעת ביצירה. תביני, אין לי עמדה. אני מוותר
על התואר של בעל עמדה.
אני אפילו לא מוכרח להיות מרוצה מן החומרשאני מתעד, או להזדהות איתו. איש לא אמר לי
שבאתי לעולם כדי ליהנות מכל מה שאמצא בו,
כל מה שאהיה עד לו. ואם אנחנו איננו אמורים
ליהנות, אנחנו פשוט עושים מה שאנחנו מרגישים
שאנחנו צריכים לעשות. בלי שום ציפיות.
כי הנתינה היא חסרת משוב והגמול על הנתינה
הוא בנתינה עצמה״.

לא מזיז די
אני שואלת את עצמי, אם גם צייר שלא זקף
לזכותו הצלחות כשל אורי ליפשיץ היה מדבר
כ ך האם גם הגמול שאליו נתאווה וינסנט ואן גוך

י להתמודד עם הסביבה שבה הוא חי מחפש לו
מיפלט בדימיון ומסיים באיזה סוריאליזם מטופש׳.

בוא נחזור לשכנים שלך כשיש שכנים
כמו צבי לבב, לשם מה לנסוע למאדריד הרחוקה?
צבי לבב סימל בשבילי פולקלור, את כלהמיגוון האנושי שאנחנו מכירים בארץ הזאת.
לפעמים הוא הופיע בציורי בדמות מצביא רומי
ולפעמים בתור חרש ברזל. הוא גם היה קצת
משורר, לפחות בהבעת פניו. בחיי היומיום הוא
היה מסגר ונגר׳.

לגדר דור חד ש
אורי מסכים להראות לי את התמונות שבא-
טלייה. מסביבי דמויות מצולמות ומוגשות
בראסטר צילומי (רשת נקודות זעירות שמהן
מורכב צילום־עיתונות, למשל) .הדמויות חסרות
פנים, חסרות זהות אינדיווידואלית. .בעצם זה
צילום שאיבר את הפרטים והפר לנקודה. ככל
שהיא גדולה יותר, היא מאבדת את הזהות שלה,׳׳
מסביר הצייר.
אני עוברת מציור לציור, מצילום לצילום,
בתור האטלייה הענק, כשקול הבאס של אורי
ליפשיץ מלווה אותי. .הייתי רוצה ללמד. הייתי
רוצה לגדל דור חדש של ציירים. ללמד גם אותם
לוותר על עצמיותם, ללמד אותם לצייר רפר
רטאז׳ות, דו״חות, ולא מילחמות אידיאולוגיות,
אישיות או פוליטיות״.
זהו, נכון לעכשיו, האני מאב ץ שלו, והוא
משמיע אותו לא בלי שמץ רגשנות.
אבל אני לא אלמד ׳.פתאום נעלמת נימתהרגשנות והקול מקשיח והולך. אי־אפשר לבוא
ולבקש מארם בן 25 שיוותר על עצמיותו, על
מחצית ממילחמות ההישרדות שלו״.
מידידים שעימם. שוחחתי אחר־כר נודע לי כי

באתי אליו בכוונה לשאול אותו שאלות רבות
ולא ידעתי במה להתחיל. גם הכרזת הפתיחה
הלא־צפויה וגם הציורים הרבים שמסביבי קצת
בילבלו עלי את דעתי. מכל עבר נשקפות עשרות
עבודות שונות זו מזו בסיגנונן, במהותו, עד
שלרגע עולה בי תחושה כאילו ישבו בחדר הזה
שלושים ציירים, ציירו וציירו ולבסוף חתמו: אורי
ליפשיץ.
— אורי, מה המשמעות של לצייר ציור?
.ובכן, לצייר ציור זה כמו לגדל ילר או לבנות
בית״.
הוא עונה במהירות ובטיבעיות, ונראה כי גם
תשובה זו לקוחה ישירות מתור חומרי חייו.
.יש שלושה מרכיבים ״,הוא ממשיד בטון
דידאקטי. .היכולת, הרצון והצורך כר בחיים וכר
גם באמנות. אפשר לבנות ציור על פי כל אחד
משלושת המרכיבים האלה׳.
— באיזה מהם בחרת אתה?
.אני בחרתי בצורך ובכר גמרתי עם כל בעיית
האגואיזם האמנותי שלי. ההכרח והצורר
אמנם מולידים את הדברים החשובים שנעשים,
אבל לא תמיד גם את המעניינים שבהם.
כשאני מצייר אני לא סומר או מסתמר עליכולת ורצון, כלומר, על יכולתי ורצוני, שהם
בעיני שתי פונקציות מפונקות ומתפנקות. אני
גמרתי עם ההתייפייפות הזאת. אני אפילו כבר
לא מתפעל מרצון שהעפיל לשיא ומרמת יכולת
גבוהה. רמת הכושר הגבוהה ביותר גם היא אינה,
בסופו של דבר, אלא ביטוי למוגבלותה של
היכולת האנושית. היום נדמה לי שהשיא שניתן
לשאוף אליו הוא דווקא לוותר על היכולת, על
הכושר, כמטרה עליונה. ואז, מה שנותר הוא
הצורר הפנימי, הצורף הפנימי שמוליד את
העובדות. אליו שואף כיום הציור שלי״.

חנדשה־עשר אחוזים
— ואלו הישגים אתה חושב שהישגת לפי
התיאוריה שלף?
.אני מצייר לפי הצורר הפנימי שלי ומגיע
ל־ 15 או 20 אחוזים ממה״...
— ממה שיכולת להגיע אליו? אני משסעת
אותו בשאלה.
.בסדר. ממה שיכולתי, אולי, להגיע אליו.
אולי ממה שרציתי להגיע אליו. תבחרי את. ו־15
אחוזים אלה הם בעיני המון״.
— מה היתרון של ה.צורף״ הזה, שאתה מדגיש
אותו כל כף?
בעיני, יצירה שנוצרת מתיר צורף נשארתתמיד במצב של תהליר מתמשך לא של מיצוי.
ברגע שאתה עוצר את התהליר כדי למדוד אותו
או לקבע אותו בהישגים מוגמרים, מסתיימת

דסה, ה עו ל ם הז ה

שלושים ציירים

על שינאה וקינאה. הגעתי למסקנה שצריר
להשתחרר מזה כמו שצריד להשתחרר מהציור
.האגואיסטי האישי והאידיאולוגי׳.
— אז מה נשאר?
לפני שהוא עונה הוא מוליד אותי לאטליה
רחב־ידיים שכל צייר היה מאחל לעצמו (אני,
מכל מקום, שאינני ציירת, התקנאתי בו).
.היום אני עוסק בדבר שאולי ייראה יומרני,
אבל הוא לא. זה מה שאני קורא לו, הציור
המחקרי׳ — ציור על מישקל רפורטאז׳ה, ציור
מתעד, בלתי־אידיאי לחלוטין. לא ציור שבא
לטעון טענה כלשהי, אלא ציור שהוא אינדקס
ואינדיקאטור של תהליך תהליר שאחרי שהוא
עובר הוא כבר לא קיים. גם לא כקביעה אפר
נותית. אולי רק כמוצר של אספנות.״
בין אם הוא רואה בציוריו הישגים פרי כושר
ויכולת או לא, עובדה היא ששוק האמנות רואה
בהם מוצרים סחירים מאוד. רואה ומשלם בהתאם.
ליפשיץ חייב להיות מודע לכך כלומר, מודע
להצלחתו בשוק האמנות.
אבל הוא בשלו:
מה לעשות, לא הצלחתי להתאהב בעצמיולפתח אהבה זו לידי סיגנון קבוע או כוח.״ אני
מסתכלת סביבי ושוב נותרת בלתי־משוכנעת.
יכול להיות שאורי ליפשיץ לא התאהב בעצמו

— שהיה באמת חסר־משוב ברורו — היה רק
הנתינה עצמה? אבל אורי ליפשיץ מתעקש- :זאת
התשובה. תעשי איתה מה שאת רוצה ״.ועובר
פתאום לדברים אחרים, אולי מציקים לו ואולי

.תיראי, קראתי על עצמי דברים רעים שהרגיזו
אותי, ולהיפך היום זה כבר לא מזיז לי. אני
לא אמור לקבל תמורה על כל דבר שאני עושה״.
— לתערוכה הקודמת שלר בגלריה מהדון
קראת בשם המשונה צבי לבב. מיהו צבי לבב זה,
המצאה?
אורי. :צבי לבב רחוק מלהיות המצאה. הוא
היה השכן שלי. את רואה, אני לא הולר רחוק. אני
מביא לאולמי התערוכה את הסביבה הקרובה לי,
עם כל המיקריות שבה. זה לא אומר שאני לא
מסוגל לנסוע לספרד, לשבת שם כמה חודשים,
.לצייר כמו מטורף עשרות בדים גדולים ולחזור
כשנגמר לי הצורך״
כל העבודות בתערוכה הנוכחית צוירו בחודשי
שהותו של ליפשיץ בספרד, שאליה נסע
במגמה אחת ויחידה: לשבת שם -הרחק מן ההמון
המטרף״ ,אם לצטט את הארדי, ולצייר.
י — ומה עם הדימיון? אני מזכירה נשכחות.
.מה צריף דימיון כשהמציאות יותר מטורפת,
יותר עשירה בהמצאה ממנו! מי שלא מסוגל

זמן קצר לאחר שליפשיץ נסע לספרד הלר
לעולמו צבי לבב — המצביא הרומי, חרש
הברזל, הפולקלור החי, האיש שבהבעת פניו
בלבד נתן לליפשיץ השראה לתערוכה שלמה.
לא שאלתי, אבל אני בטוחה שגם במאדריד מצא
ליפשיץ דרף להנציח את השכן שלו — גם לאחר
מותו.
בינתיים, כאן, עשה זאת יגאל תומרקין שהקדיש
את אחת מתערוכותיו האחרונות לאיש צבי
לבב, השכן של אורי ליפשיץ.

מיכתבים למערכת

ער חריג וחריגים שמחתי לקרוא בגליון השלם הזה מיום
5.10.88 כי הנר מוכן לקבל הערות קוראים כדוגמת
הערתו של מר משה כנען• אף התרשמותי היא
שעדייו אינר מקבל את הדין ולכן ברצוני לפקוח
את עיניר בדיר שונה לחלוטין.
עלי להדגיש מיד, כי בהנחה שרוב הקוראים
בישראל, ובכללם גם הסופרים המכובדים, קראו

את שני המישפטים הבאים. :אני רואה בשואה
תופעה חריגה. יסלח לי ק. טצניק״ :ובהנחה הסבירה
לחלוטין, שלא קראו, ואינם מעוניינים לקרוא,
את הסבריו ותגובותיו, הרי הצדק הוא בהחלט
עם אלו שהזדעזעו עד עימקי נשמתם למקרא
המישפטים הנ״ל, שכאמור יוחסו לך.
נראה לי, מר זך, כי שכחת לחלוטין, שהשורש
.חרג״ עבר מאז מילחמת ששת־הימים שינוי מושגי
ניכר, ואפרט: למיטב זיכרוני החל הדבר
כאשר צרפו את המלה. חריג׳ לפעולת השמדת
שדות החיטה של הכפר עקרבה, בגדה המערבית,
מסיבות ביטחוניות כמובן, באמצעות ריסוס מהאוויר
(למרבית הפלא עלתה היאחזות גיתית על
קרקעות אותו כפר זמן קצר לאחר מכן).
ההמשך, למיטב זכרוני, היה בצירוף שורש זה
לתיאור פעולותיו של מר אריאל שרון ברצועת•
עזה, בראשית שנות ה־ ,70 שכללו, בין היתר:
גירוש בדואים, השמדת בוסתנים וסתימת בורות־מים
באיזור שמאוחר יותר נודע כפיתחת־רפיח
(אגב, ה.חריג״ תוקן חלקית, במועד מאוחר יותר,
כשניתנה לילדי הבדואים הזכות לעבוד בשדות
המושבים שהוקמו בפיתחה).
אם נעבור לימי האינתיפאדה הסוערים, הרי
שתסכים עמי שהשורש.חרג״ תפס מקום מכובד
בכרוניקות היומיות: מעשים חריגים למשל הם
התעקשות לשבור עצמות, קבירת אנשים באמצעות
בולדוזר (למען הצדק יש לזכור, תמיד,
שראשם של הנקברים הושאר בחוץ) וכר.
בכל ההקשרים הנ״ל יש לשורש. חרג״ משמעות
שלילית רק לכאורה. זה נועד לבלבל זרים,
אמצעי־תיקשורת מקומיים ובינלאומיים, יפי נפש
בארץ ובחו״ל וכר. הצירוף הרגיל הוא בדרך כלל:
.המדובר במעשה חריג שייחקר עד תום״.
לגבי האנשים המעורים בארץ יש לשורש
.חרג״ משמעות שונה לחלוטין. כידוע, השפה
העברית מצטיינת ביכולתה להביע במילה אחת
רעיונות, רגשות וכר רבים, בעוד ששפה אחרת
נזקקת לשם כן לכמה מישפטים ועדיין לא תרד
לעומק העניין. לגבי האנשים המעורים הנ״ל
(בניגוד לתלושים למיניהם) ,משמעות השימוש
בשורש.חרג״ היא משהו כמו. :כל הכבוד חבר׳ה!
כך יש לנהוג! אך, בצער, עלינו להוסיף ש,פישל־תם׳
במיקצת — אין לעשות זאת לעיניה של
התיקשורת העוינת! הכלבים אמנם נובחים והשיירה
אמנם עוברת, אך הרעש אינו מוסיף דבר
לאיכות־החיים.״(ההסבר ארוך במיקצת אך, לצערי,
עדיין אינו ממצה — זו גדולתה של השפה
העברית!)
לאחר התזכורת המפורטת דלעיל אין לי ספק
שגם אתה תצדיק את כל אלו שהזדקפו על רגליהם
האחוריות למיקרא המישפט הראשון שיוחס
לך. כיצד יכולת לצרף למילה.שואה״ את השורש
.חרג״ לאור המשמעות האמיתית של השימוש
בשורש זה בישראל של ימינו? הרי אין זה מתקבל
על הדעת שמשורר ומבקר ידוע כמוך אינו מודע
למשמעויות השונות של המילים שבהן הוא משתמש!
אגב, בקשת הסליחה ממר ק. צטניק, במיש־פט
הבא רק מחזקת את ההרגשה שכן היית מודע
למשמעות האמיתית של המילה. חריגה״ בריאיון.
לסיום
עלי לציין כי גם אני, אישית, חושב שזה
מחריד, לאור ההסבר הנ״ל, להתייחס לשואה כאל
תופעה חריגה. לפחות יכולת לגלות קצת רגישות
יהודית ולהדגיש כי הנך מתכוון לשואת הצוענים,
בברכה,
למשל•

בלי דויטש!,
רחוב ריש לקיש . 10 ירושלים 93665
השואה ואורך זמנה
קראתי את ראיונך מיום 2.9.88 עם ירון לונדון
בעיתון ידיעות אחרשת. אין ברצוני להגיב $ל
דבריו בנוגע לליברליזם האירופי או האימפריאליזם
האנגלי, זה ידוע לכל ומותר לך להאמין
ולהשלות את עצמך כרצונך.
אבל אגיב על דבריך בנוגע לשואה. אתה בוודאי
תחיה עוד הרבה שנים, כי לא היית שם ואץ
לך מושג כלל עליה, או אורך זמנה לכל אלה
שהיו שם.
איך תוכל בכלל לאמוד זמן של עינויים. אמרת

12 שנה!
היודע אתה כמה זמן זה שעה של עינויים
בגסטפו, או שבוע ימים שם בגיהנום הזה? אני
הייתי שם, ואני יכולה להבטיח לך שהייתי בת
100 לפני שהייתי בת . 12
כשברצונך לדבר או להעריך את זמן השואה,
קודם שאל את אלה שהיו שם.

השואה לא היתה חריגה, אלא השמדת עמנו
כהמשך לאנטי־שמיות שהשתוללה באירופה
.אטקה צוקרמן,
הליברלית שלו•
דרור ,6ק. ביאליק

דמי נזצרצדים
הפעמונים?
ל כ סד שר החינוך והתרבות.
סר יצחק ומן.
אד1ני השר,
תחת כותרת זו ברצוני להגיב על אזהרתך
לסופרים הישראלים בדבר ההתבטאויות האחרונות
על השוואות בין המתרחש אצלנו היום, לבין
מה שהתרחש באירופה המערבית וגרמניה בפרט,
בשנות ה־ 30 וה־ 40 למאה הזו, תקופה שהתרגלנו
לקרוא לה.תקופת השואה״ .אני כותב דברים אלו
כיהודי ניצול־שואה וכאדם שטיפל שנים רבות
בניצולי־שואה אשר נפגעו בנפשם ו־או בתיפקו־דם
החברתי כתוצאה ממה שעבר עליהם באותה
תקופה, כגון: השפלה, דהומניזציה, מכות, עונש
קולקטיבי, טרנספר ועוד.
לפני, אדוני השר, כתבה בעיתון הבוקר שלי,
שבה מדווחים לנו על דבריך בכנס סיום של קורס
למנהלים חדשים לבתי־ספר אשר התקיים במעלה
החמישה ב־88־ 10־ . 12 בדבריך הזהרת את הסופרים
הישראלים להיות זהירים במה שהם אומרים
וכותבים על תקופת השואה. אמרת, שאין ולא
קיימת שום אנלוגיה בין השואה לבין המתרחש
אצלנו היום.
אני רוצה לומר לך, אדוני השר(ונרמה לי שיש
לי הזכות לומר דבר־מה בנידון) ,כי קיימת אנלוגיה
ואנו חייבים לעמוד איתן ובעיניים פקוחות
מול השוואות כאלו כדי שלא נאבד לגמרי צלם
אנוש כיחידים וכעם.
הרי כאן מדובר במנטליות של אנשים ולא
במעשים מיוחדים אלו או אחרים. אינני חושב
שאחדש לך רבר אם אומר שהחיה הפרועה, החיה
הרוצה להרוס, להרוג, להשפיל וכדומה, טמונה
בתוכנו כולנו, ורק שאלה של יכולת שליטה מפרידה
בין קיומה בכוח לבין הפעלתה בפועל.
גם לא אחדש דבר אם אומר שמנגנון ההדחקה
אף הוא קיים ופעיל בכולנו. לא נעים ולא מחמיא
במיוחד להכיר בעובדה שהחיה הרעה קיימת גם
בנו. לא קל לעמור בעימות ישיר איתה מחד גיסא
ומאידך גיסא לא נעים להכיר בזה שהחיה לפעמים
שולטת בנו ולא להיפך. מי כמוך יודע כיצד
פעל מנגנון ההדחקה אצל אנשי היישוב היהודי
בארץ. בזמן שאנחנו הושמדנו באירופה, אתם
רקדתם ושרתם ברחובות תל־אביב. כי לא ידעתם?
האמנם?! או שמא לא רציתם לרעת, כי איך
הייתם׳מסוגלים לעמוד בזה? מוטב לא לקרוא כל
יום מחדש ששוב נהרגו כך וכך אנשים. לא נעים
להודות בכך שבמשך 11 חודשי האינתיפאדה הפכו
החריגים לנורמה. לא נעים לשים לב לפרטים
אשר מסר לנו קבל עם ועדה שר־הביטחון על 250
הרוגים, אלפי פצועים 18 ,אלף מעצרים, מלבד
4000 אסירים ביטחוניים. כאן, אדוני השר, פועל
מנגנון ההדחקה היטב ולכך נדמה לי התכוון א״ב
יהושע במה שאמר בראיון למגזין האמריקאי ולזה
גם התכוון נתן זך כאשר אמר מה שאמר על ההומניזם
האירופי.
מי שלא קרא את סיפרונה של אינגה שול הוורד
הלבן על תנועת ההתנגדות של הסטודנטים
ההומניסטים נגד הנאציזם ההיטלראי בגרמניה
דאז — אין לו זכות לומר מילה על העם הגרמני
בהכללה.
נא לא לשכוח, אדוני השר, שעוד לפני שהתחילה
רדיפת היהודים בממדים גדולים, היו מח־נות־ריכוז
כמו אוראניינבורג ודכאו מלאים מתנגדים
לא־יהודים למישטר הנאצי. רבים מהם
נרצחו או מתו ממכות, מיריות באוויר וכדומה.
נכון, לא פשוט לעמור כל הזמן בעימות עם
המצפון. ומכאן כוחו של מנגנון ההדחקה.
אתה, אדוני השר, אומר שאין גזירות שוות
ואני שואל: מה היתה הטכניקה של. פלוגות
הסער״ של תנועת ה״נ.ס.ד.א.פ ״.בגרמניה עוד
לפני עלייתו של היטלר לשילטון — אם לא
לפוצץ אסיפות־בחירות של מיפלגות מתחרות?
מה עשה היטלר במוסיקה של ואגנר ומה עושה
כעת תנועת. התחיה״ במוסיקה של מהלר?
אדרבה, שיקום האיש אשר יסביר לי מה ההבדל
בין שינאת ערבים באשר הם ערבים לבין
שינאת יהודים באשר הם יהודים.
מה ההבדל, אדוני השר, בין המילה ״טרנספר״
באנגלית והמילה.איברסידלונג״ (העתקת יישובי
אוכלוסיה) בגרמנית?
מה ההבדל בין המתת אנשים בתאי גאזים לבין
שריפת אנשים חיים בצריף נעול? אוי לנו כאשר

מנסים להסתתר אחרי אמתלאות כ מו. מדיניו ת
מוצהרת״ או. מעשים של יחידים״ .מדובר כאן
במנטליות של בני־אדם המסוגלים להשתיק את
קול מצפונם ולבצע מעשי־זוועה מחרידים מסוג

אדוני השר, החיה שבתוכנו אינה מפלה בין
יהודים, ערבים ובני לאומים אחרים. ייצר ההרס
וההרג אינו יודע הבדלי גזע, מין, דת או צבע עור.
דווקא משום כך, אדוני השר, חייבים הסופרים
— ואם לא הם, אז מי — לכתוב, להזהיר, להאיר,
להשוות ולצלצל בפעמונים.
ואתה כשר הממונה על חינוך הדורות הבאים,
חייב להזהיר ולחזור ולהתרות — לא בסופרים
הממלאים את תפקידם, כי אם במורים וכמחנכים
ובתלמידים, ולהסביר קבל עם ועדה שאמנם קיימת
אנלוגיה בין מה שהתרחש אז באירופה לבין
מה שמתרחש היום אצלנו. כי מה שמתרחש היום
בארצנו פותח שער לרצח־עם, לשואה חדשה.

מאיתנו לקרוא׳ דרור לדימיון היוצר המפרה את
היצירה ומביא להתחדשותה, תורם׳לה ריענון
ורעננות.
זוהי תערוכה של אמן בשל, על דפים כפור־מאטים
זהים: אמן שאיננו חושש מהתחברות
ל״מכונת האמת״ וחשיפת המימצאים הסיס־מוגראפיים
של התנסויותיו וחוויותיו בצורה

ובצבע•

גרשון קניססל

מנגד

פרסים או פארסה?
לכאורה, אין שום מקום לבוא בטענות. זו
הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל חולקו
מילגות יצירה גם לסופרים ערביים. מוטב מאוחר

אלעזר גלעד: מחובר ל״מכמת״אמת״
אדוניהשר, לנומצלצליםהפעמ ובכבוד

משה גן ברוך
ס!ציו־תירפ1יט, שימן אפרידר. אשקלון

אמנות

נווה מידבר
ביתן התערוכות של אגודת הציירים והפסלים
ברחוב אלחריזי בתל־אביב הפך לשלושה שבועות
למעין נווה מידבר. דפים ציבעוניים מרתקים
באווירתם האביבית מקדמים את פניך בידידות
ובסבר־פנים יפות.
חרף השימוש בכל ציבעי הקשת, מושג כאן
איפוק מופנם. זאת, באמצעות איזון ציבעוני
המעיד על שליטה קולוריסטית מוחלטת.
לפנינו צורות המשמשות מוליך לצופן אישי
מאוד: מערכת כתמים המיטיבה. למסור״ את
אקלימה של. ארצנו הקטנטונת״ ,תוך כדי
התרפקות על העבר, על ימים שבהם היווה
המופשט את התשובה המוסמכת, הסמכותית
ביותר לניסיונות העקרים למצוא תחליף לתפישה
הרומאנטית/האוריינטאלית שאיפיינה את
ציירי.תל־אביב הקטנה״ והפחות־קטנה.
כתמים מתפרצים וקאליגראפיה משורבטת;
מחיקות המטשטשות בשליטה וירטואוזית את
הריקמה הבסיסית ויוצרות תחושה של עומק,
רבדים־רבדים. עכרוריות ציבעוגית שבאמצעותה
מבליט אלעזר גלעד את הצלילות והזוך של
השיכבה העליונה.
לכאורה לפנינו טמפראמנט בלתי־אמצעי
המזכיר בביטוייו את שירבוטו החפוז וחסר
הדאגה של פעוט המבקש לבחוש במיברשת את
הפיגמנטים הציבעוניים על גבי נייר המוטל על
הריצפה.
ואז אתה נזכר באימרתו השנונה של פיקאסו:
.מי ייתן לי את תמימותו של ילד, זו הישירה,
חסרת־המעצורים, הפורצת ספונטאנית אל הנייר
ללא כל אותם כבלים ועכבות שהם פרי ניסיון
מצטבר ושיגרה מיקצועית״.
יותר משאלה מסייעים בידינו, הם מונעים

מאשר לעולם לא 40 .שגה הם באמת מאוחר
במיקצת ושלוש מילגות אינן — 15 המיספר
המחולק ליהודים — אבל יש לזכור כי גם
המילגות לסופרים יהודיים לא באו לעולם עם
קום המדינה, וכי מיספרן הועלה מ־ 10ל״ 15 רק
בשנים האחרונות.
ואף על פי כן אי־אפשר שלא לתמוה על הטכס
המשונה שהתקיים בבית הסופר בתל־אביב
בחסות שר־החינוך היוצא, יצחק נבון. תמיהה
ראשונה: מדוע באמת רק 15 או יותר שנים אחרי
המילגות ליוצרים בני בריתו של אברהם?
תמיהה שניה: חבר שופטים של פרס ספרותי
שבראשו יושב שופט תעבורה?! הכוונה לשופט
יוסוף חאג׳ יחיא שישב בראש הז׳ורי. האם היתה
כאן כוונה סימלית? כלומר, זכאים למילגה רק
אלה שלא יעברו על חוקי־התעבורה בישראל,
כולל בכביש חוצה השומרון?
ניתן לתאר מה היה אמיל חביבי, בעל הסיפור
אחטיה, שבו הוא עוסק בהרחבה בבעיות ה־
.תחבורה״ בין שני העמים היושבים בציון, עושה
בעלילה מיזרחית זו של שופט תעבורה המחלק
מילגות לסופרים ומשוררים.
תמיהה אחרונה נוגעת לעיתוי חלוקת הפרס.
מדוע דווקא שבוע לפני הבחירות. האם גם לכאן
הגיעו אצבעותיה הארוכות של הפוליטיקה שלנו?
כך או כך, בעיתונות התבשרנו כי רק 20
סופרים ומשוררים ערביים הגישו את יצירותיהם
לשיפוט. שלושה מהם זכו. בקצב הזה, לא ייוותר
במדינת ישראל שום סופר או משורר ערבי שניתן
להעניק לו מילגה תוך שש שנים.
ולבסוף, שמות הזוכים אינם כוללים אף שם
מוכר פחות או יותר. שלושת המאושרים הם
אליאס שחאדה, משורר נוצרי יליד חיפה: עבד
א־רחים שייח יוסוף, משורר מוסלמי ומורה,
וסאמיר נקאש — יהודי יליד בגדר.
כן, קראתם נכון. הסופר הערבי השלישי הוא
יהודי עיראקי, או, איך אומרים היום: בבלי.
אבל מה לנו כי נלין על שר-החינוך היוצא
יצחק נבון. תחת עיניו הצופיות של שר־החינוך
החדש אבנר שאקי (כך, מכל מקום, אומרות
השמועות) לא יקבל גם שום סופר יהודי חילוני
מילגה, שלא לדבר על הערבים.
סוף סוף ייעשה צדק. וגם ייראה. צדק שאקי.

נ. שאקי

; הםאומרים מ ה הן אומרות מההאומרים מ ה הן ) יוומרות ...מ1ו ר!

זאב פלד:

מאשה לופלסק׳:

חיים(.גומס״ז אורון:

.,נר 8׳ שפגשת בחרי ״עדייו רא התאוששנו .״החזידיה שר הקיבוץ
היה מודאג מאוד!״ אנחנו עוד בהלם!״ מעוגנת בהחלטת בג״ץ!״

אין הרגשנו מול הטלוויזיה, בלילה של יום־הבחירות,
כולנו זוכרים. אן איך הרגישו ישראלים שנתקעו בחו״ל
ולא הצביעו! מתי נודעו להם התוצאות, מה חשבו! המהנ דס
זאב פלד חזר ארצה שלושה ימים אחרי הבחירות,
ואמר לי:
כשיצאתי מהארץ היו לי יסורי־מצפון. נסעתי לעסקים והתאריך
הוכתב לי. לא היתה לי אפשרות לדחות את הנסיעה. אז עוד
חשבתי שהקול שלי יוכל להכריע, והרגשתי רע מאוד שאני נוסע.
אבל באמת לא היתה לי ברירה.

• ביום השלישי היית עסוק שם בגרמניה בעסקים
שלך. זכרת בכלל שאנחנו בוחרים באן?
ועוד איך זכרתי: אבל גם אילו הייתי מנסה לשכוח לא הייתי
מצליח. כל מי שפגשתי באותו יום — אנשים מכל העולם —
שאלו אותי מה המצב בבחירות אצלנו, מה אני חושב שיהיה. ממש
לא ייאמן כמה הבחירות אצלנו העסיקו אנשים מכל העולם,
לפחות האנשים שאותם אני פגשתי.

• מ תי נודע לך על התוצאות?
טילפנתי הביתה באותו היום, ושאלתי מתי יהיו התוצאות

הנציגות הנשית בכנס ת ה־ 12 תעמוד על שבע ח״כיות
בלבד, לעומת 10 שהיו בכנס ת הקודמ ת. מלבד עובדה זי,
שכבר עודרה ויכוחים רבים, מודאגים אירגוני-הנשים
מההתעוררות ה ד תי ת שבאה לידי ביטוי ב״ 18 המנדאטים
שקיבלו המיפלגות הד תיו ת. שאלתי את מאשה לובלסקי,
מזכ״ל .,נעמ״ת״ ופעילה בתנועת-העבודה, איך, לדעתה,
תשפיע ההתעוררות ה ד תי ת על מצב האשה בארץ.
היא תשפיע רע מאוד. יש מיפלגות דתיות הדורשות, כנקודת־מוצא,
את התיקון לחוק מיהו יהודי. ש׳ס, למשל, לא מתעניינת
כל־כך בחוק מיהו יהודי, אלא מנסה לקדם את חוק בתי-הדין
הרבניים, כשהכוונה היא לנטרל את פיקוח כג״ץ על בתי־הדין
הרבניים, וזה, כמובן, חוק שיפגע בכלל ציבור־הנשים.

• אי ך מתכוונת ״נעמ״ת״ לשעול בעניין? לצאת
לרחובות? אולי לוביאינג?
זעם־ת מעולם לא עמדה מנגד. ב־ 1978 הנהגנו את המאבק
הציבורי נגר ביטול הסעיף הסוציאלי בחוק־ההפלות. הסעיף נמחק,
בסופו של דבר, כי הסתמכנו על הבטחות שלא כובדו. אכל
לא נירתע משום אמצעי ציבורי ואירגוני, כל עור הוא במיסגרת
החוק.

בחייוונ

נשים

הראשונות. אמרו לי שהטלוויזיה תקרין את המירגם שלה בשעה
. 10 אז ב־סז וחצי טילפנתי, ושמעתי את חצי הבשורה.

• אי ך התקבלו תוצאות הבחירות לכנסת ב״נע•
מ״ת״ ,ובאירגוני-הנשים בבלל?

זה שהליכוד והמערך יצאו תיקו, וכנראה שהגוש הימני גדול
יותר.

אני מודאגת. אם סי שמנהל היום משא־ומתן על הרכבת
ממשלה מסוגל להכריז כי הוא לא יישב בממשלה שבה תשב
אשה, מפני שזה נגד אמונתו — זה בהחלט מדאיג. עדיין לא
התאוששנו מהתוצאות. אנחנו עוד בהלם.

• מה זה חצי הבשורה?
• ועם זה הלכת לישון בנכר?
כן. את לא תאמיני איר הראש של הבן־אדם עובד. כל יסורי־המצפון
שהיו לי על שלא הצבעתי יררו ממני. הבנתי שבמילא
קולי לא היה משנה כלום. ככה נרדמתי, ולמחרת בבוקר, דבר
ראשון, טילפנתי למישרד ושאלתי אם יש משהו חדש, ואמרו לי.

• מה אמרו לך?
שכולנו הפסדנו, ורק הדתיים ניצחו.

• ואיד הגבת?
בטח אמרתי משהו כ מו. הוי אלוהים אדירים!״ המעניין הוא
שכל מי שפגשתי בגרמניה היה מאור מודאג מתוצאות הבחירות.
(דניאלה שם י)
לא הייתי יחידי בעניין זה.

• אז, בכל זאת, מה עושים? הרי אי־אסשר לשבת
בחיבוק-ידיים?
המערכת המישפטית בשס־ת כבר נערכת. אנחנו מחכות לראות
מה יהיו תוצאות המשא־ומתן הקואליציוני, ואז נכנס את
המוסרות ונחליט על דרכי־פעולה.

• בתחילת השבוע נמסר כאילו ש״ס שוקלת בחיוב
גם הליבה לקואליציה עם המערך־ .האם יש בכוונתכם
ללחוץ על המימלגה שלא יעשו ויתורים בנושאי
חקיקה דתית?
אנחנו לוחצים על המיפלגה בכל אמצעי אפשרי.
(אורית זרזבבל)

חיים (״ג׳ומס״) אורון נבחר ביום השלישי כח״כ מסי 2
מטעם מפ״ם. אורון הוא איש קיבוץ להב, הקיבוץ היחידי
בארץ המגדל חזירים. שאלתי את ג׳ומס, לשעבר יו״ר
הקיבוץ הארצי וממקימי ״שלום עכשיו״ ,מה יעלה בגורלה
של החזיריה המפורסמת של הקיבוץ, בעיקבות החרדיזצ־יה
העומדת בפתח.
מבחינה עובדתית, המכון לחקר החי מעוגן בהחלטת בג״ץ, מאז
שהתקבל חוק-החזיר. המכון יונק מפסיקה של בג״ץ, ולפי דעתי
הוא תקין על־פי כל חוק.

• זאת אומרת שאתה לא מודאג?
אני לא יכול להגיד שאני לא מודאג. צריך להיות יותר מתמים
1מ כדי שלא להיות מודאג. אך בכל מה שקשור למכון לחקר החי —
כל עוד לא מבטלים את החוק מעמדנו לא ישתנה. ואני לא מאמין
שיהיה ביטול רטרראקטיבי של חוקים.
אבל הצגת העניין כמישור של דאגה פרטית היא מצומצמת
מדי. העניין הוא מעבר לזה. צריך לראות מעבר לבסיס הצר של
הקיבוץ.

• מה הכוונה?
צריך לעשות כל מאמץ להגיע לממשלה צרה בראשות המערך,
שהתכלית המרכזית שלה תהיה פריצה לתהליך-השלום.

• והאם תהיו מוכנים לשתף מעולה עם המים לגות
הדתיות בכל תנאי?
אנחנו מוכנים לשתף פעולה עם המיפלגות הדתיות, אבל יש,
כמובן, קווים אדומים.

•ו מהם?
המשך קיומו של הסטאטוס־קוו כפי שהוא. לא ניתן יד לשתיק(אורית
זרזבבל)

..מגיע הוגע שאתה ווצה ,,איו והעניש קבוצה ״״ 1מסו״ם רא הרו
להסתכל בדברים מהצד!״ בגול התנהגות אוהדים!״ ונו אירו ״ 1חדש!״

במדורו האחרון ב״חדשות״ כ תב דן בן־אמוץ שהוא
מפסיק לכתוב בעיתונות, מפני שהבין שאין לו כל השפעה.
ואמנם, ביום השישי לא הופיע מדורו של בן־אמוץ,
למורת״רוחם של ששת קוראיו, שאחריהם עומדים הרבה
אפסים. בן־אמוץ הפסיק לכתוב בעיתון. ביק שתי ממנו
הסבר משכנע יותר.
זה ההסבר. מגיע הרגע, לפעמים, שאתה רוצה לנסות להסתכל
על המצב, למעשה על הכל, מהצד. זה אולי המקום לשפוך על
עצמי פח־דלק ולהדליק.

• מה שאתה בעצם אומר זה שפעם חשבת שכותבים
יכולים להשפיע, ועכשיו התאכזבת.
יכול להיות שכך חשבתי.

• ההבטחה שלד להפסיק לכתוב בעיתון פורסמה
ביום הבחירות, ובוודאי נכתבה יום־יומיים קודם, ולכן
לא ברור לי אם להחלטה שלך יש קשר לתוצאות
הבחירות.

במישחק הכדורסל שנערך ברמלה, הפסיד ה קבוצת
אליצור רמלה למכבי ראשון־לציון 99:98 מה שהתחולל
אחר״כך לא יישכח.
דו״ח השופטים והמשקיף, שהוגש לאיגוד הכדורסל,
קובע שאוהדים ניסו, במהלך המישחק, להזיז א ת הסל
שלעברו קלעה קבוצת מכבי ראשון־לציון, ובמשך המיש*
חק הושלכו חפצים למישטח. עיקר הדראמה התחוללה
בסיום המישחק, כאשר פרצו מאות אוהדים לטישסח
ורדפו אחרי השופט סו ד ורגיק לכיוון שולחן המזכירות.
השופט הנרדף קפץ מעל השולחן, ובעזרת המשקיף מיכאל
לפרדון הגיע יחד עם עמיתו, דגי בורנשטיין, לחדר״ההל*
בשה. בדרך לשם הושלכו לעברם עשרות חפצים.
השופטים והמשקיף חס מו א ת דל ת חדר־ההלבשה, וה אוהדים
ניסו לפרוץ פנימה. על דל ת הכניסה הושלכו חפ צים,
וגם מבעד לחלון. אוהדים גידפו, קיללו ואיימו על
השופטים ליד חדר־ההלבשה. כוח-מישטרה לא נכח במ קום.
העונשים
שהטילה ועדת-המישמעת של איגוד-הכדור-
סל על קבוצת אליצור רמלה: שיבעה מישחקים ביתיים,
ברדיוס של 35ק״מ, ללא קהל; קנ ס של 3500ש״ח; חודש
הרחקה מפעילות לנעמי פורת, מנהלת הקבוצה.
אסף כהן, שחקן קבוצת־הכדורסל הפועל־ירושלים,
הגיב:
זה די מפחיד, ובמיוחד שאצטרך לשתק באולם זה. ההתפרעות
חסרת־הרסן הזו יכלה להסתיים באסון גדול, בפגיעה גופנית קשה
בשופטים.

• האם זו הפעם הראשונה שמתרחש אירוע כזה
בכדורסל?

עיתונות

כדורסל

ללא ספק. אני תיארתי לעצמי שהליכוד ירכיב את הממשלה
הבאה, והנה, לא התאכזבתי:

בכדורסל הישראלי זו הפעם הראשונה, ואני מתכוון לאלימות
של אוהדים.

• אם אתה מפסיק לכתוב לעיתון, תסלח לי על
השאלה העדינה, ממה תתפרנס?

• אתה מסכים עם העונש שהוטל על קבוצת אלי-
צור-רמלה?

אני לא חושב שזו תהיה בעייה. יש לי עדיין ספרים שמכניסים
כסף, ואני גם לא מבזבז הרבה.

לא! אין זה מן הצדק להעניש את הקבוצה, את פרנסת שחקניה,
בגלל התנהגותם של האוהדים. יש להעניש את אוהדיה.

• חשבת רגע על הקוראים — ששת הנאמנים
שלד — שבוודאי תחסר להם מאוד?
תפסיקי עם זה מייד! את תשברי לי את הלב, ואני אחזור
לכתוב מחר בבוקר.

• כן, יכול להיות שתחזור לכתוב מחר בבוקר?
אני באמת לא יודע. עכשיו אני מרגיש שאני לא רוצה לכתוב.
הסתבר לי שיש לי ארבעה חודשי־חופש. אז קודם כל לקחתי
אותם. אחר־כך נראה. אולי ארגיש שאני רוצה לעשות משהו אחר
לגמרי, ואולי אחזור לכתוב. כל מה שאני יודע כרגע זה שאני
(דניאלה שמי)
רוצה להסתכל מהצד.

•איד?
יש לאפשר לקבוצה להמשיר לנהל מישחקים בביתר* ללא
הגבלת רדיוס, אר ללא השתתפות קהל, וכך מענישים את הגורם
להתפרעות.

• אתה רואה דרך מעשית למנוע הישנות מיקרים
מעין אלה בעתיד?
ראשית, איגוד־הכרורסל חייב להורות על קיום כוח־שיטור
קבוע במישחקים, כפי שנהוג בכדורגל. יש גם צורך לערוך
בדיקות אצל קהל-המבקרים, כרי שלא יביאו חפצים עימם, ודרוש
איסור על שתייה מבקבוקי־זכוכית בשטח האולם•(שדד רבטסן)

רוצה להיות א !1צריך למלא רשימה שלמה של דברים
כדי להיחשב ווז . 1צריך לנסוע לחוץ־לארץ לעיתים קרובות,
צריך לדעת שפות, צריך להכיר אנשים נכונים, צריך לארח
הרבה, ועוד יותר מזה להתארח, צריך לדבר על אוכל וצריך
לאהוב יין וגם לדעת עליו כל מיני דברים.
אז הנה מצאתי סוף־סוף יין המוצא חן בעיניי, וגם מחי רו
זול מאוד, וכשנדמה לי שאני בדרך הנכונה אומרים לי
שיין־הילולים טוב רק לשלושה חודשים, ואחר״כך אפשר
לזרוק אותו.
אז פניתי ליינו קובי גת, המעביר עכשיו קורסים ליין
ברחבי הארץ, וביקשתי הסברים.
״ן ההילולים, כמו המקביל הצרפתי שלו, דולה נוס. הוא יין
שנעשה במשך שלושה־ארבעה חודשים. כלומר, מיום־הבציר ועד
שהוא נמכר בחנויות עוברים שלושה חודשים.

• והוא טוב ליותר משלושה חודשים?
במשך שלושה־ארבעה חודשים יש לו טעם מיוחד מאוד, מעין
טעם של פרי, וזה הטעם של הבודולה נוס. או, בארץ, ההילולים.
אבל לא צריך לזרוק אותו אחרי שלושה חודשים. הוא פשוט הופך
את טעמו. הוא נשאר יין טוב, אבל אחר.

• למה המציאו בכלל את העניין הזה של חוסר-ה-
התיישנות, ואיפה?

כמובן בצרפת. לפני 15־ 20 שנה ניסו במקום מסויים לעשות ;
יין מזן גמה ולא הלך. היין שיצא אחרי ההתיישנות לא מצא חן .
בעיניהם. לעומת זאת הבחינו שיש לו טעם יוצא־דופן ונעים
כשהוא צעיר מאוד. ככה נולד הסדולה נום בצרפת, ומאז חוזרים
עליו בכל שנה, ויש לו קהל״אוהבים גדול. למעשה אפשר לאמר
שהפכו חוסר־יכולת להכין סוג מסויים של יין להצלחה בסוג־יין
אחר.

יינות
• ובארץ אותו הדבר? משהו לא הצליח?
לא. בארץ הסיפור הרבה יותר פשוט. כל יקב מחפש לעצמו
חידושים וגימיקים, אז החליטו לפני כמה שנים לעשות יין צעיר,
ומאז הוא התחבב על האנשים, וממשיכים לייצר אותו בכל שנה.
בכל שנה אנחנו מנסים הרכבים שונים של זנים, ולכן כל שנה
ההילולים שונה.

• האם היינות האלה נהוגים היום בבל העולם?
בפירוש לא. הם נמכרים בצרפת, בגרמניה, באוסטריה ואצלנו.

• אני מוכרחה לשאול עוד שאלה אחת: למה אתם.
המומחים, תמיד מדברים על יין טוב ויין לא טוב?
האם זו לא רק שאלה של טעם?
יש כמובן גם עניין של טעם, אבל אם תעמדי מול שתי
מכוניות, אחת אסקווה ישנה ואחת רולס־חיס חדשה, תדעי מייד
איזו יותר טובה ולא תגידי לי שזה עניין של טעם.

• סוף פוף הבנתי גם את זה.

(דניאלה שמי)

— 29י

ח חו חסינל
ו ב חוו
חי שינח
שיוסי סיאס אומר :״לכולנו היתה ההזדמנות
לפגוש בהן בחיים. במחזה, אני
פשוט יוצר מיפגש ביניהן, מיפגש
שהוא בלתי־אפשרי בחיים״.
הדרך הארוכה לכתיבת המחזה היא
בעצמה סיפור מרתק.
סיאס סיפר :״שלושה ימים אחרי

מרוכזת בתוך מיצי ראשו ובתוך גול־גלתו
הסדוקה. השפתיים שמילמלו כל
הזמן תפילה הפכו ליד גלגלי המשאית
למעוותות, חתוכות. בדקה הראשונה
לשמע הידיעה הייתי בהלם. אחרי דקה
וחצי סגרתי את הטלפון״.

לדבר איתו. האנשים הראשונים שפגשתי,
בדרך מיקרה, היו ארבע קוקסינלים.
הן צרחו, השתוללו והשתכרו מבקבוקי
וודקה שהיו באמתחתן.
״עקבתי אחריהן. לא יודע למה. נכנסתי
אחריהן לבר בדרום ניו־יורק, מרכז
הסכס. באותו בר נערכה מסיבת־שתן.
הקוקסינלים היו משתתפות באורגיה
מינית המונית, וכל אחת מהן
הזמינה מהמלתחה תילבושת למסיבה:
לבוש של עוזרת־בית, לבוש של נסיכה
ועוד.
״הייתי שם עד השעות המוקרמות
של הבוקר. המוות המזעזע של משה חי,
קולות התפילה, תמונת גופו שנדרס
מול בית־הכנסת התאחדו בצורה מסו־יימת
עם קולות האנחה של הקוקסינלים,
ואלה יחד היוו את הנוסחה למחזה.
״באותו
בוקר ניסיתי לחבר שני קצוות
בלתי־אפשריים והצלחתי, לפחות
על הנייר. למחרת לא נגעתי בחומר.
נבהלתי מזה, פחדתי מעצמי. אבל החוויה
מהמראות נשארה בניירות.
״אישיותו של משה חי מיוחדת
מאוד, אך דווקא כשראיתי את הרפש
של מסיבת־השתן מול קערת־המים של
נטילת־הידיים — חייהם נראו לי דומים.
״היא,
הקוקסינל, רצתה להיות אשה,
והוא, איש־דת אדוק, רצה להיות רב,
ושניהם מגיעים לתחנה הסופית של
חייהם.
״באתי ארצה וחיפשתי את האבירות
שלי, את הקוקסינלים. תוך כדי היכרות
איתן הפך המחזה לחי יותר, נושם יותר.
״בתל־אביב פגשתי אותן ערב־ערב,
במשך חצי שנה. פגשתי את שלי, ירדנה
ועוד כמה, שהחליפו את שמן בכל
שבוע. התאהבתי בהן, כי הן בעלות אופי
מיוחד, ויש בהן כאב עצום. הרגשתי
מין דחף להביא אותן לבית־הכנסת
שלו, שהוא יראה כמה סבל נטע האלוהים
שלו על האדמה״.
יוסי סיאס ( )28 רגיש לכאבו של הזולת.
הוא ציטט את דבריה של מלכה
הקוקסינל, לפני הניתוח לשינוי־המין,
כסמל למועקה, להשפלה, לתיסכול ולחיים
קשים־מנשוא, העוברים על הקוקסינלים.
מלכה
:״אני קובעת לעצמי מציאות
חדשה, נאמנה לרגשות הנכונים שלי.
אני זקוקה לליטוף של גבר, לחיבוקים
חזקים. להיות גבר זה סבל שלא בחרתי
בו. האלוהים שלך החליט במקומי: כיסה
לי ידיים ורגליים בשיער, איפה
שאני לא אוהבת לגעת בעצמי. אני מרגישה
בטן ריקה. אין נרתיק להתחכך...
״אני צריכה למצוא לי דמות משלי.
כשאני גבר אני לא חיה, אני סתם קיימת.
אני אמצא את הדרך. אשאף להיות
מה שעליי להיות, כמו שאני מרגישה.
אני לא מוכנה לחיות ולקבל את מה
שבא מירי האלוהים. אני אצא לקרב עם
האלוהים שילד אותך, ושברא לך עולם
של עבדים. אעלה על שולחן־הניתו־חים,
ואכרות את המתנדנד. אסרס את
עצמי כדי שהאלוהים יידע איזה כאב
שתל על האדמה״.
יוסי סיאס :״הייתי יושב שעות
בבית־הקפה נרגילה ורושם על מפיות־שולחן
כל מיני תמונות שעברו בראשי.
בין יתר המבקרים שם היו גם הקוקסינלים.
הלכתי לדיסקוטק ולנטינו. שגם
בו הן היו מבלות. בזמן השביתה הארוכה
ברשות־השידור כתבתי את ח׳.־

עם אלוהים

לעסוק
דק בזנות

חרי שיחת־הטלסון פיזר בכל
פינה בדירה פיתקות, ששמו של
הדור היה רשום עליהן, כדי שדמותו
לא תימחק מזיכרונו .״הבכי שנועד
לשחרר מהמועקה לא יצא, וגם המילים
לא יכלו להיכתב. ירדתי לחפש מישהו

¥והי הצגה לצמד שחקנים: גיל
( אלון בתפקיד הקוקסינל ואלון
אבוטבול בדמות האברך.
איך למר גיל את תפקידו? ״לא
הלכתי במיוחד להכיר את הקוקסינלים
ולשהות עימן. כתל־אביבי, שגם מבלה,

הדוד משה חי נדרס למוות מול מיפתן
בית־הכנסת שבו נהג להתפלל. הוא
יצא לתפילת־שחרית, כדי להודות לא־לוהי־ישראל
שהחזיר נשמה לאפו.״
בנימת״זעם חרישית אמר יוסי :״ואלוהים
שופך לו את המוח מול מיפתן
בית־הכנסת! כל חוכמתו הגדולה היתה

שחקנים אלון אבוטבול וגיל אלון ב״חי״
עימזח הזמרסכסואל׳ במיקזזה

ףןג שבועות.
1 1פגישה מיקרית ברחוב בין משה,
אברך אשכנזי, ובין מלכה הקוקסינל.
משה הוא בדרכו לתיקון־חצות, ומלכה
בדרכה לבית־קפה.
האברך אינו מצליח לנתק את עצמו
ממנה. מאוחר יותר הוא מוצא אותה
בחדר־שרותים ציבורי, אחרי שנחתכה

מנסה לחנוק אותה מתוך היסטריה, אן
חוזר לשולחן עחך ומנסה להבין מה
העונש הצפוי לו.
האברך מגיע למקום שבו נפגש
בראשונה עם הקוקסינל, וחברותיה של
זו מספרות לו על הבר שבו היא נוהגת
לבלות. הוא מוצא אותה, אך היא מבקשת
ממנו שיניח לה. היא מודיעה לו

!! 11*/7 7// 111111ש ש77/7 111/1 7׳ 711/
73/17/7ח /שו! 1(111(1 -ג / ,וחרס /77״ 0
7/ו 7^/ 070 7 91!1 - 0שיך !11111י // 11ל
711 71/7 77/7/77 !!£211ז ־ דכטמ /
7 /7# 71/7//ו/7׳ 7/1׳ 7//7 1( 7/717י ס
מסכין. הוא מנסה לעצור את הדם בציציותיו,
כדי להציל את חייה.
הם מתקרבים זה לזה. הוא מגיע
לביתה כדי לפתור את בעיותיו, ולה די
נמאס מזה.
משה עקר מילד ועקר מאהבה. הוא
מחליט להיטהר מפגישתם, והולך לטבול
בבית־המירחץ. מלכה מגיעה ל־בית־המירחץ
של הגברים, כדי לשחרר
את כל הפנטזיות המיניות שלה ממנו.
הוא מצווה עליה לעבור לצד של עזרת־נשים.
הוא נבהל, אבל היא מבטיחה לו
לשחרר ״את הפלסטר בין הרלליים״.
משה אינו מבין. הוא מבולבל, נבוך
כשמלכה מתפשטת. האברך מגלה
להפתעתו שיש למלכה תכונות פיסיות
של גברים, ודעתו נטרפת עליו.
הוא מתרגש מאוד, היסטרי, והם
מתנשקים בתוך המים. אז הוא מגלה
שלמעשה מגיע לו עונש־מוות, כי הרי
לפי תורת־משה מישכב־זכר הוא איסור
בתכלית האיסור.
הוא חוזר לבית־הכנסת ומתוודה לפני
אלוהיו. הוא מרגיש כי שטן בדמות
גבר או אשה רודף אחריו. משה מבקש
מאלוהים שיחזיר אותו למקום שממנו
בא, ומרגיש כי אלוהיו בגר בו.
מלכה נכנסת לבית־הכנסת, והוא

ג— 30

שלמחרת מנתחים אותה להסרת איבר־המין
הגברי שלה .״היא תעלה לשולחו־הניתוחים,
יכרתו לה את המתנדנד. אם
תמות, לפחות תמות כאשה״.
משה בשלו, מנסה לקרבה אליו ואל
תורתו, אך אינו מצליח. הוא יוצא בקריאה
נרגשת אל אלוהיו, מבקש שיוותר
פעם אחת בלבד ויעזור לה להפוך
לאשה.
הניתוח מבוצע ומשה מבקר אותה
בבית־החולים, ואף דורש בשלומה. במהלך
תפילת־שחרית ליד מיטתה, הוא
מגלה את מותה של הקוקסינל. הוא
מקדש אותה לאשה, וממשיך לאמר את
תפילתו.
המוח גשפך

^ צירתו של יוסי סיאס, שדרן פופולרי
ברשת ג׳ ומחזאי בתחילת דרכו,
נקראת חי. המחזה הועלה בראשונה
בפסטיבל לתיאטחן ישראלי אחר בעכו,
בחסות הקאמרי, בבימויו של תום
לוי. המחזה לא זכה, אמנם, במקום הראשון,
אך זכה במיספר הגדול ביותר של
מבקרים — עובדה המעידה על עצמה.
המיפגש הייא בין שתי דמויות, וכפי

הקוקסינל
.להוריד את הפלסטר בין הרגליים־
שהשתחררתי מהלהקה הצבאית, נסעתי
מסביב לעולם, מבלי לדעת מתי
ואיך אחזור. מסע חיים זה נמשך שנתיים
וחצי. גרתי שנה וחצי במנהטן.
״מדוע חי? משה חי גר בקריית־מוצ־קין
והיה אח סבתי. בתקופות שונות
פגשתי בו כמה פעמים. איש־דת אדוק,
מאמין באלוהיו. אדם בריא, למרות היותו
קשיש. מסביבו היתה תמיד הילת־קדושה.
אישיותו היתד, טבועה בי עמוק,
ותמיד הייתי סקרן לגביו, למרות שלא
נפגשנו הרבה.
״למעשה, חי הוא כינוי בשפה המרוקאית,
והכוונה היא ליראת־כבוד.
״באמצע הלילה צילצל הטלפון
בדירתי במנהטן, ואמי הודיעה לי כי

״אני גם כואב את צרותיו של משה
האברך, המייצג אוכלוסייה מסויימת.
״משה ומלכה מגלמים שתי דמויות
המחפשות זהות, אך חיות בזהות שאולה.
הם משקרים, מפברקים ואף מנסים
להתקומם נגד מר גורלם, אך ללא הצלחה.
באופן מוזר מאוד שתי דמויות,
שלכאורה שונות זו מזו באופן קיצוני,
מוצאות קשר עמוק ביניהן רק בגלל
אותו רצון עז לקבל ולתת אהבה כנה
ואמיתית, שלא זכו בה במשך כל חייהן״.
התפקיד
של גיל בחי הוא הרביעי
שבו, לפי דבריו ,״אני קורע את נשמתי
ומאבד את העשתונות.״ שלוש ההצגות
האחרות שבהן היתה מצירו, לדבריו,
השקעה נפשית עצומה והתמודדות
ריגשית לא״קלה:
• במחזה האמריקאי של אדווארד
אולבי, סיפור גן־חינח, גילם את הבחור
האמריקאי שאיבד את כל תיקוותיו
והחליט להתאבד.
• במחזה אנדרטה הפוכה של יוסף
מונדי, שבו גילם את הסופר, שהוא בעצם
יוסף מונדי, ובאחת הסיטואציות
הדראמתיות גם את ארולף היטלר, במצב
רימיוני כזקן תרח.
• דמותו של אלכסנדר פן. לא זו
בלבד שזו דמות קשה־למישחק, אלא
שגם העובדה שאנשים רבים הכירו
אותו ושאשתו ובנותיו חיות, היקשתה
על ביצוע המלאכה.
ח ל 2

? 14 מגופי

משה(אבוטבול) ומלכה(אלון) בסצינה מתוך ״חי״
שטן בדסות נבר או אשה
הכרת עולם הקוקסינלים היא טיבעית.
הן חלק בלתי־נפרד מהנוף וההווי התל־אביבי.
אני מאוד כואב את כאבן, במיוחד
מפני שהן חיות בהרגשה שאין להן
מה להפסיד במסכת־חייהן האומללה.
הן נמצאות בתחתית הסולם האנושי,
והחברה דוחה אותן. רובן, מחוסר ברירה,
עוסקות רק בזנות.״
גיל ( )28 נולד ברמת*גן. הוא זוכר
את עצמו כתלמיד לא־מוצלח ורחוק
מלהיות הילד המכין את שיעוריו.
למה? מכיתה א׳ היה עסוק בבניית
תפאורות ומסכים לתיאטרוני־בובות,
ומאוחר יותר הקדיש את כל מירצו
לתיאטרון. בבית־הספר התיכון התקרב
לתיאטרון. דרישתו להקים חוג־לתי־אטרון
התקבלה בחיוב על־ידי המנהל.
כבר בכיתה השניה בתיכון הועלתה
ההצגה מיסיס !מינבשח.
תפנית חדה בקאריירה שלו התרחשה
באותה שנה, כאשר הבימה העלתה
את המחזה ארב העם. והיה צורף
בשחקן בגיל . 16 גיל נבחר בעיקבות

הבחינות שערך התיאטרון לנערים
רבים, ובראשונה מצא את עצמו על
קרשי־הבימה. מאז ועד היום לא הפסיק
לשחק על בימות מיקצועיות.
בתחילת שרותו הצבאי הוצב בתי־אטרון־צה״ל,
וכבר באותה שנה שיחק
במחזה המושבה. מאוחר יותר פירק
הרמטכ״ל רפאל איתן את התיאטרון,
וכתחליף הוקם מסך קטן משני שחקנים:
גיל אלון ודן תורן. אחרי השרות
הצבאי סיים שלוש שגות־לימוד בבית•
הספר למישחק של ניסן נתיב.
איר למד את התפקיד בחי?־ ״העובדה
שלא נפגשתי עם קוקסינלים לצורך
מיקצועי אינה אומרת שלא הבנתי את
תפקידי, ושלא נכנסתי לעובי־הקורה
של המציאות שבה הן חיות. צריך להבין
שהמחזאי, יוסי סיאס, הכיר היטב
את סיגנון־חייהן והתנהגותן, ודאג להעביר
זאת דרך כתיבתו בצורה מאוד
מוחשית, ברורה ואותנטית.
״כדי לשחק רוצח לא אמורים לרצוח
או להסתובב בקירבת רוצחים. בהצגה

שבה גילמתי את אלכסנדר פן לא הלכתי
להיפגש עם בנותיו ואשתו.
.מבחינה מסויימת המחזה אינו ריאליסטי.
ראשית בשל העובדה שעל בימה
אחת משחקים סיטואציות שונות
ומנוגדות, כמו בבית־שימוש, בבית־כנ־סת
ועוד, עם שינויים קטנים בתפאורה.
חלק מאי־המציאותיות נובע גם מסיג־נון
כתיבתו של יוסי סיאם במחזה הזה,
המערבת סימולטנית שפה פיוטית עם
שפת־רחוב, ובחיי היום־יום קשה למצוא
אדם המרבר בצורה שכזו.
״כמו המילים שאומרת מלכה הקוקסינל
עוד בתחילת המחזה על קליינט
שלה, :זין־בונבוניירה יש לו. מתוק מדי,
נמס מהר. כמו רג עטוף בנייר של
עיתון־כסף, קופץ־דוחף, ובסוף גוסס.׳״
אהבה בנה
0ת יוסי סיאם, בן גילו, הכיר גיל
\ £עוד מהשרות הצבאי, כאשר הם

שירתו בענף־הבידור של צה״ל. מאז
ועד היום נמשכת הידידות בין השניים
ועוברת לפסים מיקצועיים משותפים.
גיל, גבוה, נאה, הוא טיפוס מיוחד,
אולי בגלל הרגישות הגבוהה שלו. בפיו
עברית רהוטה, שבולטות בה ההדגשות
של ח׳ ,ע׳ ,ר, המזכירות את עברו כקריין.
כיום הוא עובד על המחזמר צד .
בצד של תיאטרון החאן, סינים סינים
של תיאטרון הסיסמה, על חזרות לקראת
ערב־שירים של ניסים אלוני וגם
חזרות על יצירה מוסיקלית חדשנית.
תפקידו בחי קשה מבחינה ריגשית:
״קשה לי מאוד לראות את מערכת־הי־חסים
של הקוקסינלים, שנידחות על־ידי
החברה ומבוזות. אין הן יכולות לעסוק
אלא רק בזנות, עובדה המוסיפה
השפלה ולעג למצבן שהוא בכי־רע.
הקוקסינל בחי דרשה ממני להיות
חשוף לרגשות הכואבים ביותר, ולפצ־עים
המוגלתיים של הנשמה. אני מחטט
באותם פצעים עמוקים לעיני עצמי
ולפני הקהל.

^ פסטיבל ע כו הועלתה ח׳ עשר
פעמים, ובעתיד היא תועלה שוב,
ולכן עדיין לא סיים את תפקידו.
״אני מרגיש שהפצעים עדיין פתוחים,
ולא שודרו מספיק לקהל. האמת
היא שנקשרתי מאוד לדמות הזו, ולהיפרד
ממנה עתה זה יהיה משבר די.
קשה עבורי.
״אני מרגיש מעין מוות בזעיר־אג־פין,
פרידה מאדם יקר וקרוב לי. זה כמו
להיפרד מחלק של גופי, מחלק של
בשרי. משבר כזה גורם לי לדיכאון. זו
הרגשה של חוסר־טעם בשום עשייה,
חוסר־רצון להתחיל במעשים חרשים
ולהיות שרוי בצער מתמיד. אותו המשבר
נותן אותותיו אפילו בפעולות היומיומיות.״
לדבריו,
בתפקיד הקוקסינל אירע לו
דבר שלא קרה לו בעבר. הוא נכנס
לחרדה בגלל הספק, שמא ההצגה עלולה
שלא להמשיך ולהופיע אחרי פס־טיבל־עכו
.״בכיתי שבוע ימים. זה לקום
בבוקר ולפרוץ בבכי. אמנם לא אמרו לי
שההצגה לא תועלה, אך האולי שלט
באוויר. לא הייתי מוכן לחשוב על מצב
שבו סיימתי את תפקידי כבר אחרי
הפסטיבל.
״לא אגזים אס אומר שלוקחים לי
את הילד שלי. את הילד שלי עלולים
להרוג ללא רחמים. רק לפני שלושה
ימים התברר לי שההצגה לא סיימה את
תפקידה, ושהיא תמשיך לעלות. את
מה שאירע לי אני משווה לאשה בהריון.
ההריון זה ההצגה. האולי סביב חי
משול היה בעיני לאולי שעלול להיאמר
לאשה הרה, שהולדת ילדה עומד
בספק.״

מחזאי סיאם
.אלנהים שפך אח מנחו...־

7 1 0 1 7

^ # 2 7 /הו ה & סגוה

2671

לרות׳
תי. הערצתי אותה לפני שנים.
אמרתי, בנוכחותה: חלו ם־ילדו ת
שלי נמצא כאן, והיא אמרה: חלו ם
לא רק שלך.
השבוע נחתו אצלי בטלפון אנשים
שדיברו על עצמם ועל רצונותיהם באופן
קצר ותמציתי. לא בדיוק הסיגנון
הרגיל של חתי, אבל זה מה שיש.
• היא שחקנית בת ,28 יפה, חטובה,
חברותית. רוצה להכיר עצמאי,
נאה, גבוה, רזה, עד .35 מיספרה אצלי
הוא (.)1/2671
• הוא אקדמאי בו ,39 גרוש, גובה
1.78 מטר, יפה, חמוד, שמנמן. מחפש
אותך, לפרק ב׳ מאושר, רצינית, אינטליגנטית,
בעלת נשמה יתרה. צלצלי
אל 908794־ ,03 בשעות הערב.
• היא גרושה בלי, בת ,31 אקדמאית
(תואר שני) ,עוסקת בחינוך י, נאה־פלוס
1.65 ,מטר, שיער שאטני, עיניים
כחולות, אוהבת קולנוע וספרים. רוצה
להכיר אקדמאי עד .40 אפשר לכתוב
אליה לת׳ד ,32261 תל־אביב, או
לשאול אותי על (.)2/2671

פגישה עם חלום ילדות
סיפר איש״עסקים ישראלי ש שהה
באחרונה בלונדון:

מאוזן:
)1חיה סוף סוף (:)3
)3בן־גוריון, אשכול, גולדה ודיין
שמרו על המיפלגה יותר טוב

פתח! תשבצופן
2669

)9פישר בענין הזמר (:)4
)10 הולך לנחל יא טמבל 4
)13 בשירה לחרובית (:)3
)14 פדגוגיה רוסית יצאה מבית־מיקדשו
של האל רע 6
)15 אין מוצרט בהפסקה (;)8
)17 הפולו הגיע גם לסץ (:)4
)18 זרועות הביטחון יחזירו באופן
מידי (:)4
)20 לוח עונה וצדיק שדופקים אותו

)22 ארץ אוהבת ספר (:)5
)24 הזדקן ברתוק (:)3
)25 לפני גרושין בקיבוץ (;)4
)26 מעין גבור;
)28 במיזרח מחקים אותנו גם במוסיקה

)29 נחש איזו חיה זאת (.)3

מאוגד:
)2לכל אחד מהצדדים יש עוד מה
לומר אבל בקיצור (:)3

)4תפילה של כת המאמינים (:)4
)5בחשבון פשוט יש למערף שלש
אופציות (:)5,3
)6החליטו על הרהיטים השוויי־צים?

)7מטפס טרי בהרי הרוקי (:)4
)8דרו ריקוד מגיעים לכימיה (:)5
)9המועמד מתעקש לסיים בנשיקה

)11 יש הבנה עם הבנדיט הקטן (:)2
)12 יקפץ לתומו לקלפי ויכריע עם
כל היתר (:)4,5
)16 נטו גם לקו השף (;)4,4
)19 מה עשתה איריס בחלומו של
ברונו? ( 6מ);
)21 היונה הקדושה (;)5
)22 ענן בבוקר אינו סימן לבאות

)23 דפוק בהוואי (:)2
)24 שוב עולה השיח בבית הלבן

)27 שלמי הגיע ככה 3

--אביגייל יגאי —

חן טרמפ לח״ל
איתן עמיחי

הדברת מדיקים

בערו

שמחים להדברת תיקנים(ג׳1קים)1,
.תולעי עץ, חוקי ספרים ובגרים׳
י עיופול מיוחד לאוועים למניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

ע0י/

* 4 0 3רנזת-נן רח׳מודיעין ,18ת.ד• 2272 .סל 4-5-6 .ו7901

ב ש מי רהעלב רי או ת ך ורבווסך

אווה גרדנר•
חלום־הילחת של רבים
אחר״הצהריים בביתו של איש־עסקים.
זה היה בניין־פאר תל ת-
קומתי ברובע נייטברידג. ראיתי
שם אשה קשישה, משגעת, שהת נהגה
כמו מלכה, שתתה ועישנה כל
הזמן. שאלתי מי זאת, ובעל״הבית
אמר שזוהי אווה גארדנר. התרגש *
עם השחקן הם1וח קלארק נ״נל
בסרט. סעסכר.

• הוא רווק בן ,30 סטודנט ללמידה
מוטורית, נאה 1.74 ,מטר, ספורטיבי,
חמוד, כן, פתוח, ספונטני, לא
אוהב כאשר חונקים ומגבילים אותו
(ולא אוהב לחנוק ולהגביל אחרים).
מעוניין להכיר חמודה, בערך בת־גילו.
ת׳׳ד ,2277 רמת־גן.
• היא גרושה חיפאית בת ,45
בעלת מראה נאה וצעיר, גוף חטוב
ותמיר, שיער שאטני ועיניים כחולות.
היא מנהלת עסק, מטופחת, נשית,
אוהבת טיולים ובילויים. מעוניינת
בקשר רציני, לאו־דווקא ררך הרבנות,
עם גבר אירופי, מסודר כלכלית, ישר,
בעל חוכמת־חיים, אוהב חיים, בגיל 48
ער .55 שאל אותי על (.)3/2671
• הוא ירושלמי בן ,55 גרוש, נאה,
1.85 מטר, רציני, מבוסס. מעוניין
בקשר רציני עם גבוהה, בעלת מיקצוע
חופשי, אוהבת מוסיקה קלאסית, לא
מעשנת, רצוי ירושלמית. שאלי אותי
על (.)4/2671

הייתם מאמינים ,.מרכלים גם
בעל המישמר. לא בדיוק בעיתון
עצמו, אלא בתוספ ת הדו־ שבועית
שלו, הנקראת הדף הירוק. יש שם
עכשיו מדור חדש, הנושא א ת
השם המשמעותי המכבסה, ושם
מספרים סיפורים בנוסח: מזכירת
קיבוץ \ מנהלת רומאן עם מזכיר
קיבוץ ׳\.

• מעצב אמנותי בן ,35 גובה 1.86
מטר, מחפש משכילה, חכמה, בוגרת
בנפשה, רגישה, יצירתית, בעלת שאר־רוח
ונשמה. הוא בטלפון 496501־.03
• היא גרושה בת ,41 נאה מאוד,
1.60 מטר, נראית צעירה מגילה, עוסקת
בחינוך, אוהבת מוסיקה וריקודי-
עם, מעוניינת בקשר רציני עם בן •40
פלוס, נחמד, מבוסס(כי כרגע היא לא).
כתוב לה לת׳׳ד ,25133 תל־אביב, או
שאל אותי על (.)5/2671
• בחור גאה ואינטליגנטי בן ,22
גובה 1.78 מטר, סימפטי, ליברלי,
מעוניין להכיר נאה, נבונה, רגישה,
בגיל 18 ער ,25 מאיזור המרכז. טלפון
225388־.08
• חייל יפה ונחמד בן ,20 גובה
1.80 מטר, מעוניין להכיר בחורה יפה.
ת־ד ,21134 תל־אביב.
• היא גרושה בת ,47 יפה, אוהבת
חיים, אשר תשמח להכיר גבר פנוי,
סימפטי, נחמד, סולידי, בנאדם, אוהב
לבלות, אבל גם איש־בית. מיספרה אצלי
הוא (.)6/2671

נ ער ת
ה שבוע
שם: ליהי גפני, ב ת 8ג, שמי־גיססית
מרעננה, דוגמנית בתחי לת
הדרך.
נתונים 1.72 :מסר, מידה ,38
,90-62-80 שיער חום ועיניים
ירוקות־כחולות.
אוהבת: לעצב ולתפור בגדים,
לרקוד, כלבים, חתולים וכל
בעל-חיים שהיא דואה, צרפתית
וספרות.
ציון ממוצע: בין 8ל״.9
מישפחה: אבא -איתן גפני,
אמרגן ומפיק ידוע; בת-דוד ה -
של* גפני, דוגמנית מצליחה בא רץ
ובחו״ל.
חלום: להיות קצינה בצבא,

ליוד גפני
אוהבת בעלי־וז״ם
ללמוד באיניברסיסה, לא בתר
עדיין מה.
חבר: כרגע אין.

הורוסהוס כזרים בניחין י

מזל החודש:

עקרב

נווטו -
כוכב הושע
כוכב פלוטו, שליט מזל עקרב, מסמל
באסטרולוגיה תהליכים של שינוי יסודי
ועמוק, ולעיתים אף מוות. הוא מעלה על פני
השטח א ת המציאות הקשה ומסמל חו שן,
תרתי משמע -לא רק את הבלתי״ידוע,
אלא גם א ת כוחות״הרע, העולמות האפלים
וכוחות השטן.
פלוטו מסמל את הצד האפל של החיים -
א ת העולם התחתון, הפשע המאורגן, פשעים
על רקע מיני, שיעבוד ליצרים אפלים
והרסניים, הרס עצמי והשתלטות על
המונים. גרמניה הנאצית ורוסיה הטוטא־ליטרית
נולדו במזל עקרב ובהשפעת כוכב
זה. כמוהן גם שיטות־לוחמה לא־מקובלות,
השמדה, חורבן ורצח המונים.
פלוטו מס מל א ת מחזור־החיים, א ת
ת חיל ת ם וסופם, ואת המישגל, המוות
והקבורה. פלוטו שואף לחדור לעומק
הדברים, לחשוף אותם, להגיע לשורש
הקיום וההוויה. פלוטו הוא היצר הדוחף
לגלות א ת הדברים שעדיין לא נוסו ולא
הובנו, ואשר עדיין אינם ב חז ק ת ידע בדוק.
מי שיש לו השפעה חזקה של כוכב פלוטו
מתעניין בנסתר, בסיבו ת העמוקות ביותר
לסוד החיים, בכל הקשור ללידתו של האד ם
ובמותו, במין, במוות, בהישארות־הנפש וב־

גילגול-נשמות. לכן נמשך אדם כזה
למיקצועות כמו רפואה, גנטיקה, גינקו לוגיה,
פסיכולוגיה, בילוש, ריגול, מחקר
מדעי ב ת חו ם מקורות האנרגיה, חלל,
מתמטיקה וכל מה שקשור בקרימינולוגיה.
כוכב פלוטו משפיע על דור שלם מכיוון
שהוא שוהה זמן ממושך בכל מזל. במזל
סרטן ואריה הוא שהה 21 שנים. במזל
בתולה ומאזניים היה 13 שנים, בעקרב הוא
יימצא 11 שנים, וכך גם בק שת.
לדור שנולד תחת השפעתו יש הרבה מן
המשותף. פלוטו משקף א ת האופי של הדור
שבו אד ם נולד ואיך מושפע הדור מהמזל
שבו נמצא פלוטו. התזוזה של פלוטו מס מל ת
תקופות חשובות של שינוי בגישה ולעיתים
של אסונות לאנושות. ב־ ,1914 כאשר נכנס
כוכב פלוטו למזל סרטן, פרצה מילחמת-
העולם הראשונה והשפיעה על כל הדור.
שהותו של פלוטו במזל סרטן מראה על
תקופה של רגשנות ורגישות, נאמנות מיש-
פחתית ופטריוטיות. אנשים שנולדו ב תקו פה
זו התנסו בחוסר-יציבות ופיתחו רגשות
בוגרים. מזל סרטן מס מל א ת הקשר למיש־פחה,
לבית, ודווקא מי שנולדו בהשפעה זו
נאלצו להינתק ממישפחותיהם, לסבול
מניתוק, הרס, חורבן ומוות.
כוכב פלוטו בסרטן, השפיע גם על
מילחמת־העולם השניה. המילחמה ניתק ה
אנשים מביתם, מולד ת ם ומישפחתם. אצל
היהודים זה בולט במיוחד, שכן מתוך
השואה והשמדת ההמונים קמה מדינה
חדשה. תהליך זה מאפיין מאוד א ת פלוטו,
האחראי לקיצם של תהליכים, אך מאפשר
לידה מחדש והתחלה מחוד שת.
אופיים של מי שנולדו בתקופה זו רגיש,
פגיע וכפייתי. רבים מהם חסכנים, מ ס תפקים
במועט, מקריבים עצמם למען מטרה
משותפת, מי שפחתית או לאומית, שכן זהו
אופיו של המזל.
דור שונה מאוד הוא זה שנולד בהשפעת
מזל אריה. ב 1938-בערך נכנס פלוטו למזל
אריה והשפיע על האנשים שנולדו בו.
ואכן, בתקופה זאת פרצה מילחמת-
העולם השניה. האנשים שנולדו בהשפעה זו
מזכירים יותר א ת אופיו של מזל אריה. הם
מרוכזים בעצמם, מתמרדים בכל ניסיון
להכתיב להם מה לעשות. כל אחד לעצמו.
המוסד המישפחתי איבד מחשיבותו וכך

התפתח ה החברה המתירנית.
מזל אריה, הנמשך להנאות ולתענוגות,
השפיע על דור שלם, ויצר בו כמיהה ליהנות
מכל רגע. הנאות, בידור ומותרות הפכו
לסמל של תקופה, ותשובה על כמיהות,

שאיפות וצרכים של אותו הדור. בולטת
במיוחד הייחודיות באופי וכאישיות. כל
אחד שאף למצות את תענוגות״החיים.
אם קוד ם היה המין נעשה בצינעה (מזל
סרטן) והיו מעורבים בו רגשות, הרי שב
אריה התייחסו למין כהנאה או תענוג שאינו
משוייך דווק א לרגש או להתחייבות מיו ח
ד ת כלפי הפרטנר.
ב־ 1957 נכנס כוכב פלוטו למזל בתולה
ושוב הוציא דור שונה מקודמו. הפעם הת לוותה
למעבר זה מילחמת״קוריאה ומיל-
חמת־סיני.
פלוטו בבתולה מסמל פרפקציוניזם והוא

בעיות כספיות צצות ועולות מחדש. ב־9
וב 10-בחודש זה עוד יודגש. תובעים מכם
לשלם סכומים גבוהים.
קשה לכם לעמוד בדרי שות,
אולם ל א תהיה
ברירה. עזרה תגיע ממ קורות
מישפחתיים או
מבני-הזוג. בכוחות עצ מכם
לא תצליחו להיח לץ
מהבעייה. בטיולים
ובנסיעות יש לא מעט
סכנות: תאונות, פיגועים
או מריבות אלי מות.
כדאי לחשוב א ם לא עדיף להישאר
בבית. ב תחו ם הרומאנטי אתם חוגגים.

ה־71! 9־ 10 בחודש יהיו ח1ססיס, מלאי עניין!הוד
תשות. בני המין השני יגלו בכם עדין רב!תתחיל
תקופה חדשה שבה הקשרים
הקיימים יתהדק!
!קשרים חדשים היו רצי־נ״ם.
יציבים ומבטיחים.
מצב־חח כבד בשישי ובשבת.
דאגה לבג־־סישפ־חה
שאינם בר־אים וסינד
ס!ך מישפחת׳ בנלל כספים•
.תכן שיאשים! אתכם
בשימוש בכספי המ ש פחה
ללא נטילת רשות.
בדאי שתעמדו על זכויותיכם. פגישה מחודשת
עם ידיד תשמח אתכם, אך נם תגרום למתיחות.

במקום־העבודה מתחוללים שינויים שלא
ב שליטתכם. אתם חייבים להיות מוכנים.
טוב שתתכננו לכם אל טרנטיבות
נוספות. א ם
ההסדרים החד שים לא
ימצאו חן בעיניכם, כ דאי
שיהיה לאן לפגות.
הבריאות דורשת מכם
יתר ת שומת-לב. בעייה
בריאותית שכמעט חל פה
עלולה להציק שוב
והפעם דרוש טיפול י סודי.
ב תחו ם הרומאנ טי
צפויה הצלחה. מצפות לכם פגישות
חד שות או מחוד שות והיכרויות חדשות.

ב־ 9וב־סו מצב־הרוח טוב יותר, אתם רוצים
להתנסות בחוויות חדשות זה מתבטא בתחום
הרנסאנט׳ שבו יקרו לבם
מיקרים מוזרים. כמה אפשרויות
מנת ובשנה אחת
יקשו עליכם אח ההחלטה
את מ׳ אתם חצים בעצם.
הצד היצירתי בולט מאוד
בימים ארה. כדאי לפתח
אח הרעיונות !לחח ינחר
ו 2ביוגי ־־
מישקל וזמן לכישרונות ו20
ביול*
לצורך לבטא את מה שחגו׳
בפנים. בעבודה אתם
עדיין לא משינים אח מה שרוצים, אולם המאבקים
הממושכים מתחילים להראות תוצאות.

שינוייטבמקוס-המגורים צפויים בקרוב. י תכן
שתסתפקו בשיפוץ או באירגון הדירה
בצורה שונה. אבל חלק
מכם ימצא עכשיו מ-
קום־מגורים אחר בז כות
חברים או בני־מישפחה.
צפויים ויכוחים
עם בני זוג, אך לאו
דווקא עם הקבועים.
דווקא מי שנמצאים ב -

ס ט טו ס של זמניים יגר-
מו לכ ם בעיות. בעבודה < 11!>.¥וד!ז
חשוב לשמור על טקט
וזהירות. אתם עובדים קשה, אך אל תמהרו
לתת אמון ודאגו קוד ם כל לענייניכם.

נסיעות בענייני עבודה א 1כספים ב־ 9א! ב־סי בחודש.
היו זהירים. יש לכם נטייה לקחת יותר סד׳
סימנים. אל תעזרו בטרמפים.
בספים עשויים להניע
!לעזור לכם להתנכר על
הקשיים הבלכל״ס. עכשיו
תובל! גם לבקש תנאים
טובים יותר בעבודה
ושכר נבוה יותר. יש רצון
זיז ךןש
לבוא לקראתכם. שבת וראשון
בבוקר אינם מתאי׳
9 9מים לסיכונים מכל סונ. בנו
זב־ !4בחזדש — חוויה
רומאנטית במקום שבו אתם מבלים. אל תישארו
בבית או במקנס שבז אתם תילים להימצא

כל הקשור בכספי ם וברכוש כדאי שיישמר
בסודיות. טיפול ב ת חו ם זה יהיה אינטנ סיבי
וחשוב ב 9-וב־10
בחודש. אם ח שבתם
לבצע עיסקה, להשקיע
או לבצע פעולה כלשהי
התנאי החשוב הואהסודיות. שיתוף של א דם
נוסף יכול להביא
להחמצה ולהפסד. מוצ-
אי-השבת מסוכן לנסי עות.
יחסים-עם שכנים,
אחים או מורים אינם
שובים. ה־ 15 אז ה־ 16 יכולים להפתיע ול שמח.
הן בגלל כספים ובעיקר בגלל אהבה.

מאזנ״ם

נד 9וב־סו תהיו במיטבכם. כושר־השיכנוע חזק
והיכולת להשפיע על קרובים ורחוקים תביא ר
בם הישנים ראויים לציון.
בתחום הרומאנטי כדאי
לשמור על סודיות, אבל
אין ספק שאתם מצליחים
לשגע את המין השני מבלי
שאתם שמים לב להחעד
נוחם החזקה. בעבודה אתם
עומדים לקבל הצעות
מושכות!מחמיאות. אל תמהרו
להשיב. אבל חישב!
ברצינות על אפשרות של
שינוי דרמאח׳ נכונות לקחת על עצמכם התחייבות
נוספת תשפר מאוד אח איסח־הח״ם.

ה 9 -וה-סג די קשים. אתם מרגישים סגורים
ולחוצים. אין לכם אפשרות לבצע תוכניות
בגלל מחלה של קרוב*-
מישפחה. קשה לכם ל צאת
מזה ונראה שעוד
פעם אתם נכנסים לת קופה
חשוכה ו מדכ את
אך אין זה כך. עד יום-
ההולדת תהיו חלשים
ועייפים. אבל אז ת ת חזקו
ותתחילו בתקופה
} 2בנובמבר ־
20 בדצמבר
חדשה. נסיעה לחו״ל
צפויה בקרוב. ב ת חו ם
הרומאנטי -המצב טוב. צפויות היכרויות
חדשות ב מסיבו ת ובמיפגשים חברתיים.

עון ת

אחראי לשורה ארוכה של אנשים בעלי
יכולת אנליטית, כ שהתנאים שבהם גדלו
מאפשרים להם ה תפ ת חו ת רוחנית, ולדור
המחשבים כולו. אנשים אלה מכורים פחות
למין, למתירנות ולצורך להוכיח להוריהם
שדרך המין המתירני ישיגו עצמאות. הם
מעדיפים להתייחס לצד הרוחני, לקידמה,
לאפשרות להתפתח מבחינה רוחנית. יש
להם ביקורת חזקה על הסביבה ובעיקר על
הדור שקדם להם.
ילידי פלוטו בבתולה חסכני ם יותר ומ סוגלים
להתייחס לעצמם ולזולתם בצורה
רציונלית, ללא מעורבות ריגשית מוגזמת.
הם בעלי יכולת שיכלית גבוהה, ומתחילים
בשלב גבוה מאשר קודמיהם. מזל בתולה
מתייחס לשכל, להסתפקו ת במועט, לדיי קנות,
לשיטתיות ולשליטה עצמית.
ב 1972-נכנס כוכב פלוטו למזל מאזניים
ויצר תקופה של רפורמות חברתיות חדשות.
גישה אחרת לנישואין, פתיחות ו התייחסות
לפיתוח הכישרונות והכישורים האישיים.
דגש מיוחד היה על אמנות, אמנים ויופי.
מודעות לאישיות ולצרכיה, סלחנות והס כמה
למוזרויות מיניות.
ילידי דור זה עדיין צעירים מדי כדי
לאמת או להוכיח תיאוריה מסוימת לג ביהם.
אולם צפוי שאלה לא יעשו הפרדה
מודגשת בהבדל בין המינים. השותפות
והרצון להבין את הזולת יהיו בולטים אצלם.
תיתכן גם עצלנות וחיפוש אחר נוחיות.
אלה הם טיפוסים בעלי תודעה, דיפ לומטיים,
חביבים, אך שונים מאוד מדור
פלוטו בבתולה. אולי זה יהיה הדור שיעביר
מן העולם א ת המילחמות, שכן מאזניים
משכין שלום. אולם מזל טלה ממול לא
מבטיח שתכונה זו אכן תבוא לידי ביטוי.
אסור לשכוח את מילחמת יוס״הכיפורים
שפרצה ב־ , 1973 בערך עם כניסת פלוטו
למאזניים, ומילחמת״הלבנון, שפרצה ב־
, 1982 שנה לפני כניסת פלוטו לעקרב. אבל
זהו כוכב איטי מאוד והשפעותיו אינן חיי בות
להיות דווקא בתאריך של המעבר
בימים אלה נמצא פלוטו בעקרב ומי
שנולדים בהשפעתו יהיו חזקים, בעלי אינ טואיציה
מפותחת ונוטים לקיצוניות. זוהי
תקופה של שינויים גדולים ובה הבעיות
המסובכות ביותר ימצאו להן פיתרון קיצוני.
הכרה חדשה בתשוקה, באהבה ובמין.

בעבודה מעריכים אח מה שעשיתם באחרונה.
אתם מפתיעים בנישה שיש לכם ובאומץ שאתם
מנל־ם לחדש ולהתנסות
בשיטות ובדרכים שאינן
מקובלות. הקשרים הסר
ד״ם שיצרתם באחרונה
חייבים להישמר בסוד.
מכינון שמכאן נובע מקור
הכוח שלכם אל חלו!
כספים מידידים. הם לא
ז 2בדצמבר-
יסרבו. אולם היחסים עימם
1$בינואר
יפגעו. ודו ו 2711ו לא רק
מעייפים וקשים, אלא נס
מסוכנים וכדאי שלא תתכננו נסיעות. סכום־כסף
עשוי להניע במפתיע ב־ 5ו א! ב־ 6ו בחודש.

התחו ם המקצועי מעסיק אתכם מאוד בי מים
אלה. חושבים על שינוי ב תחו ם שבו
את ם עוסקים. עבודה
הדורשת שמירה על סו דיות
או הקשורה לבי טחון
ת ת אי ם לכם.
חישבו גם על אירגון
וניהול. כרגע יש בכם
פחד מפני שינוי. זה
אינו אופייני לכם בדרך
כלל. ידיד או ידידה
עשויים להגיע לפתע !>!ז> 31ז 6
מארץ אחרת ולהשפיע
מאוד על עתידכם. ב״ 13 וב״ 14 חשוב לא
לתת אמון בעובדים אחרים או בידידים.

במקו הע מדה השקעתם רבוח בחודשים האחרונים
ועכשיו יש 0׳ שמנסה לקחת מבם תפקיד
שהובטח לכם. תצטרכו
לומר בגלוי את דעתכם
ולא לוותר. יש לכס
נטייה למנח ברגע שבו
מתחילים המאבקים, אבל
אין מ׳ שיכול להחליף אחכם
מבחינת ידע. כישרון
וניסיון. צפויה נסיעה קצרה
לחדל וקשרים עם ירידים
*ז בפברואר
20במרס
מארצוח אחרות. בענייני
בספים המצב עדיין לא
טוב. ההוצאות רבות מדי. בכל זאת יתקבל
סבונדבסף ממקור שאוחו לא לקחתם בחשבון.

דא צרז כזם
פתק מהרבנות

א שת; של פעיר

תאמינו לי שאין לכם מושג מה הלך מאחורי
הקלעים של מערכת־הבחירות.
השפיונים שלי עבדו שעות נוספות והביאו לי
סיפורים עסיסיים על כל החשובים והחשובות
שבמערכה. גם התקשרו אלי כל מיני אנשים
ומסרו לי סיפורי־זימה על אנשים רמי־מעלה.
בקיצור כל אחר רצה לדפוק את השני, אבל אני
אמרתי בליבי שאני לא רוצה להרוס לגמרי את

ת אונה יש לפני שבועיים סיפרתי לכם על הרומאן המשגע
שהחל בין אלופת־אירופה באיגרוף תאילנדי,
דניאלה דנצל, לבין החייל והדוגמן

שמדליק דזניק.

דניאלה, הנראית קצת גדולה עליו בכמה
מיספרים, מצאה בו את אביר־חלומותיה, ומבוקר
ועד ערב היתה עסוקה בשמוליק המשגע שלה,
שחזר לבסיס באי־שם בצפון הארץ. ושמוליק,
שהוא שובר־לבבות גדול בתל־אביב, לפחות בין
בנות העשרה, ושכבר היו לו הצלחות אצל נשים
מבוגרות ממנו בכמה שנים טובות, חשב עליה יום
ולילה. דניאלה היתה מתקשרת איתו בבסיס כדי
לשמוע את קולו, והוא היה מטלפן אליה כדי
להודיע לה כמה הוא מתגעגע.
והנה, ביום החמישי האחרון, לא הגיעה שיחת־הטלפון
היומית של דניאלה לבסיס של שמוליק,
שהיה מודאג. וכשטילפן לתל־אביב, לברר מה

לפני כמה חודשים, באחד מערבי־המזלות
שהיו בקומקום, בהשראתו האסטרולוגית של
אילן סקר, התראיינה גם העיתונאית ואשת־החברה
החיפאית ציפי רום, שהיא כבר מוסד
בחיפה. פקר אמר לה שהיא תינשא בחודש אפריל
בשנה הבאה.
אני לא מכירה את הגברת רום הזאת. אבל
זכרתי שעד לפני כמה שנים היא ודתה נשואה
לדני (.שמילו״) רום, קפטן נבחרת־ישראל באו־לימפיארת־מכסיקו
בשנות ה־ .70 זכרתי גם שיש
להם בן משותף בשם ברק, שהוא כתב־ספורט.
בקיצור, ידעתי שהיא גרושה, וישר הפעלתי
את השפיונים שלי באיזור חיפה והצפון, שיבררו
מה פתאום מדבר האסטרולוג פקר על חתונה.
אז רק לפני יומיים, אחרי שבועיים של חיפושים,
הם הגיעו עם המימצאים.
מסתבר שהגברת רום התוססת בילתה משהו
כמו ירודדבש מוקדם עם אהובה ובן־זוגה לחיים,

מערכת־הבחירות, כי אחדים מהסיפורים שלי יכלו
להעביר מנדאטים מכיוון אחד לשני ולהיפך.
אבל עכשיו, אחרי הבחירות, אני לא יכולה יותר
להתאפק ואני מבטיחה לשחרר, מפעם לפעם,
סיפורים עסיסיים.
אז נתחיל בניסים זווילי, אחד מראשי מטה־הבחירות
של המערך. הזווילי הזה, שהוא נשוי עם
אשה נחמדה בשם שרה ויש להם משק במושב
עולש וגם שלושה ילדים, הכיר לפני כמה שנים
את דניאלה רענן, אשתו של נתן רענן, אחד
מפעילי־המיפלגה. ותאמינו לי, כל אחד מהדמויות
הפועלות בדראמה הזאת נחמד בפני עצמו,
אבל הצירוף של כולם ביחד יוצר בעיות. כי ניסים
זווילי ודניאלה רענן התאהבו זה בזה. הם גילו
שגם מעבר לריעות הפוליטיות יש להם הרבה
דברים במשותף, ושניהם עברו להתגורר ביחד
ברירה שכורה בתל־אביב.
הבן הבכור, בן ה־ ,22 ממשיך להתגורר במשק
ולנהל אותו, ואילו שרה, אשתו, עזבה אף היא את
הבית.
אני רוצה להגיד לכם שאם מערכת־הבחירות
של המערך נוהלה כמו חיי־המישפחה של ניסים
זווילי, אז אין פלא ששימעון פרס נמצא נצרות.

ניסים זווילי
יחד בדירה שכורה בתל־אביב

בני ב עד בוי?

לפני במה חודשים סיפרתי לכם את א חד הסיפורים הלוהטים ביותר של השנה:
זהבה הכירה גבר צעיר בטיסה לחו״ל, ואשתו הפרידה של
ועזבה את הבית למענו. ואילו בעלה, בן למישפחת־הקבלנים עתירת־הנכסים, הכיר
סיפרתי לכם גם כיצד צמח שם סיפור־אהבה
את הגרושה המבוקשת
היסטרי.
ולמה אני מספרת בל זאת עכשיו! בי פתאום שאלו אותי בעיר מה קורה עם מוטי
ואירית.
אז אתם לא יכולים לתאר לעצמכם א ת האחווה שבין השניים, שהצליחה לסחוף
אף את הבנות של מוטי. ולראייה: ביום השישי האחרון אירגנו הבנות של מוטי
ברנוביץ, ביחד עם אירית אילני, מסיב ת יום־הולדת ענקית בביתה של אירית
בתל־ברוך. בין מגשי״האוכל והתילבושות המהממות בלטה אילני במיכנסיים רחבים
ביותר בצבע בורדו, ובחולצה שחורה תואמת, כמובן, ומוטי שלה, שחגג את יום־הולדתו
מפקד
ה־ , 50 הס תובב מאושר בין כל האורחים, ביניהם אי ש־העסקים
מנכ״ל אל־על
איש חיל״האוויר־והעסקים
חיל־האוויר לשעבר
רפיהר ״ ל ב ועוד הרבה־הרבה רופאים ופרופסורים, בקיצור השמנא והסלתא של
המדינה.
אבל מי לא היה שם! כן ניחשתם: איש העסקים עתיר-הגכסים,
שהיה מאוד מיודד עם אילני האלגנטית, עד שהתהדקו קשריה עם מוטי
ברנוביץ. בקיצור, הבנתם את העניין של מי נגד מי ומי בעד מי.
אני בעד אירית אילני!

?הבה.
מישי גרמביץ
אירית אילני.

מוטי הוד,

יאלו שביט,
רן פקר,

אבינועם

טוקטלי,

כמה שבועות אחרי פטירתו של הארכיטקט
יורם רסקין החלו בעיר מתרוצצות שמועות
כאילו יש מריבות על הירושה. כי, להזכירכם,
רסקין היה נשוי פעמיים, פעם אחת עם דם נה
נוי, בתה של אנטה המפורסמת, שיש לה ממנו
כמה ילדים, ובפעם השניה עם מירי וייסברג,
שגם לה יש כמה ילדים ממנו.
אז כל הלשונות הרעות אמרו שפה יהיה קרב

דניאלה דנצל ושמוליק רזניק

מירי וייסברג

קשר רצ 1ף

— חשיבה יותר
לחיים ולמוות על הירושה, כל אחת תרצה את
הנתח הגדול יותר לעצמה.
הפעלתי כמובן את השפיונים שלי, אבל הם לא
גילו דבר. אז פניתי לג׳קי וייסברג, אחיה של
מירי, שהוא אחד הבעלים של פאב הקומקום,
ושאלתי אותו. הוא סיפר לי שכל השמועות האלה
הן בגדר רכילות מרושעת, וששתי הנשים הגיעו
למסקנה שטובת הילדים חשובה יותר מטובתן
האישית. אין שום מריבה בין השתיים, למרות כל
הציפיות של הנשמות הטובות המסתובבות בעיר
הזאת. הן מסתדרות ביניהן מצויץ, לפחות בנושא
הזה, וכל אחד מהילדים יקבל את המגיע לו.
אחרי ששמעתי את זה, אמרתי לעצמי שאם
שתי היריבות הוותיקות האלה הגיעו לעמק השווה,
אולי כדאי שהן ירכיבו את הממשלה הבאה.

>י* 3 4

דפנה נוי
טובת הילדים —

שמוליק שם־טוב, שהוא הבן של ויקנזור
שס־טוב, מי שהיה שר־הבריאות מטעם מפ״ם.
ושמוליק הזה הוא גרוש ויש לו שני ילדים והוא
היה המנהיג של כותבי מיכתב־השמיניות לגולדה
מאיר, וכיום הוא עורך מקומון.
חתונה אני לא יודעת אם ייצא מהם. מה הם
צריכים בעצם את הפתק מהרבנות, בגיל שלהם?
אבל מה שאני יודעת זה שהם מאוד מאוהבים
ואוהבים.

חג מהאגדה
במשך שנים הם היו הזוג היפה של עולם־
האופנה הישראלי. הם נראו כלקוחים מאגדה
סקנדינבית. שניהם תמירים, בהירי־שיער ואציליים
במראם. הוא: הדוגמן ירון פינק, והיא:
הדוגמנית ביאטרים גייר.
חמש שנים הם חיו כזוג, ואף נולדה להם בת
ששמה בישראל ספיר.
לפני שנה וחצי נסע ירון פינק כרי לנסות את
מזלו ביפאן ובאירופה. הצלחתו היתה חלקית,
אולי מפאת גילו, אבל יחסית לאפשרויותיו הוא
הצליח לא רע. פה בארץ נשארה ביאסריס, טיפלה
בבת ורק באחרונה התחילה לחזור לתצוגות.
לפני חודש החליטו השניים להיפרד. ביאסריס

שתי נשים
לממשלה!

קורה איתה, נודע לו שהיא טסה כמה שעות לפני
שהתקשר.
כשהגיע לתל־אביב קיבל את הידיעה: אמה
של דניאלה היתה מעורבת בתאונת־דרכים, שבה
נפצעה באורח בינוני. כעת היא מאושפזת בבית־החולים,
והבת המסורה נמצאת לידה יומם ולילה.
בכל העניין המצער יש גם צד פיקנטי. במיקרה
של אסון כזה מגלה ארם מי הם החברים האמיתיים
שלו, ומלבד שמוליק, החבר, ושאר הידידים,
הסתבר שעודד בלומנפלד, שהיה החבר שלה
בשנתיים האחרונות, ושלמעשה היה האיש שגילה
אותה לעם־ישראל, הוא האדם הקרוב ביותר אליה
למרות פרידתם. הוא שומר על קשר רצוף איתה.
אם האסון הזה יאחד אותם שנית, אני בטוחה
ששמוליק יסלח לה ויבין אותה.

ציפי רום
היא מוסד בחיפה

ביאטרים גייר וירון פינק
נרים ביחד. ח״ם בנפרד
מבקשת לרכוש דירה, כי בינתיים הם גרים ביחד
ברירה של סבתו, וכל אחד מהם חי את חייו, והם
כבר הגיעו להסכם ביניהם שירון יבקר את בתו
כמה פעמים בשבוע, וכל אחד יהיה רשאי לחיות
את חייו כרצונו.
לכאורה סיפור בנאלי, אבל מי שהכיר את השניים,
וראה אותם בתקופה הזוהרת שלהם, נותר די
המום.

ש מלו ת
לכולו כן,לא...

כשהאופנאי מחתן את הבת שלו, מיד מתעוררת
הבעייה היכן ואיך להלביש את הנשים של
המישפחה, וזה מה שקרה לאיש־האופנה אורי

רביבו.

הוא חיתן במלון הילטזן הירושלמי את בתו
ענת עם ניר כהן, בן למישפחה ירושלמית
עשירה ומוכרת. אבל לפני החתונה היו קצת
בעיות: מה ילבשו כל אחת מבנות מישפחתו?
אז הכלה, ענת רביבו־כהן, הזמינה שימלה אצל
מעצבת־האופנה מירי שפיר. האמא שלה העדיפה
את גידעון אוברזון, והאחות השניה,
רונית, תפרה בגד אצל האופנאית אביבה
פיבקו. מה שנקרא דמוקרטיה מלאה, כל אחת
עשתה מה שבראש שלה.
מובן שזאת היתה חתונה מפוארת ביותר, עם
הרבה מוסיקה ואוכל והרבה מכובדים, כמו אלוף

במשך החודש האחרון היה טוטו־בחירות וגם
טוטו־פרידות. חצי מאנשי־הטלוויזיה היו עסוקים
בנושא: האם איש-הטלוויזיה רוני סביר נפרד
מאשתו גוני סביר?
כולם התחלקו לשני מחנות. האחד צעק בקול
רם יותר שהזוג נפרד, והאחר צעק בקול רם יותר
שהזוג חזר לחיות ביחד. וזה היה ממש מרתק, כי
בשעות־הערב המוקדמות עסקו אנשים בתוצאות
הלוטו־הטוסו וברוני סביר, ואני כבר התבלבלתי,
כי זה נהיה בדיוק כמו במערכת־הבחירות. לכל
שני אנשים היו שלוש ריעות. נכון לעכשיו הם
ביחד. יתכן שיום לאחר מכן זה יהיה אחרת, ולכך
אני לא אחראית.
רק שתבינו, גם אם הם ייפרדו, אני לא אחראית
לכד• *

גוני ורוני סביר
לכל שני אנשים. של 1ש דיעווז

גז ב די ס

גזבי נזגבים
על מערכת־היחסים הלא־כל״כך סובה בין איש

העסקים רב־המעללים שמואל פלאטו־שרון
לאשתו אנט כבר סיפרתי לכם לפני יותר מחודש
ימים. כל אחד מבני הזוג מבלה את לילותיו
בנפרד. סמי פלאטו־שרון מבלה בחברת ידידו
הטוב ביותר, יבואן־האופנועים יאיר קישוני,
ואילו אנט מבלה עם חברתה הטובה ביותר,
מישל דרי, אשת־עסקים ממולחת, שחזרה ארצה

אחרי שהות ארוכה בניו״יורק, שם יש לה מישו
נסיעות.
אז פתאום נודע לי שסמי ויאיר מתכונ1
להקים מכון לגמילה מסמים ומאלכוהול, בדו
למכוך־הגמילה על שם בטי פורד בארצו
הברית ובז׳נבה, ובמקביל גיליתי שמישל 1
פותחת מכוך בריאות מפואר ברחוב דיזנג
אמרתי לעצמי שזה צירוף־מיקרים מיוחד,
אמרו לי חברים שזה לא הכל: מסתבר שהו
הכי־סוב של סמי מנהל רומאן עם החברה 1
טובה של אנס. הלכתי ובדקתי, ובאחת המסי!
תפסתי אותם על חם, כשהם חבוקים זה בזרת
זו, או אולי להיפך.
אבל מה זה חשוב בכלל, העיקר שהם מ
שרים. אותי מסקרן יותר מה קורה לחברים ה
בים ביותר של בני הזוג הזה.

ענת וניר כהן עם איציק מרדכי ואברהם צרפתי, בחתונתם
כל אחת עשתה מה שבראש שלה
פיקוד־הדרום איציק מרדכי והאיש מס׳ 2במס־ההכנסה,
אברהם צרפתי, ועוד רבים אחרים.
והדבר שהכי סיקרן אותי, זה מה קיבלו בני־הזוג
כמתנת נישואין.
אז אחרי שהפעלתי את השפיון שלי, הוא גילה

שענת וניר קיבלו במתנה מאבא רביבו טיול סביב
העולם. אני מציעה להם שיעשו טיול קצר, מפני
שהם עלולים להגיע ארצה אחרי כמה חודשים
ולגלות שזה לא בדיוק אותה המדינה שהם עזבו,
בגלל הבחירות, כמובן.

מישל דרי ויאיר קישוני

שום דבר בחינם
רבותי, אחרי שתקראו את הקטע הזה תבינו שעל נושאים מסייימים אסור להתבדח.
יש מישרד
אחותו של שדוץ־הרדיו ליחצנית בקומה ה־ 6במלון סיני בתל־אביב, ובמישרד הזה יש לה מזכירה חמודה בשם גל מדי יום ביומו מגיעה במעט בשעה קבועה המנקה הקבועה של הקומה. היא אומרת י 9ה
שלום לשתי הנשים, ומתחילה בעבודתה.
לפגי ימים אחדים תלתה המנקה, ובמקומה הגיעה מנקה חדשה, שאינה מכירה את עטרה
ואת לימור.
כשהיא נכנסה פנימה היא אמרה יפה שלום, ואחר״בך שאלה א ת הגשים איזה סוג מישרד
הן מנהלות.
עטרה ישראלי, המוכרת בחוש־ההומור המטורף שלה, אמרה לה שזה מישרד לשרותי•
ליווי.
למחרת, כשהן הגיעו כמדי בוקר לעבודתן, הן עברו דרך הלובי של המלון והרגישו שכל
העובדים מנסי ם להתעלם משתיהן. הן המשיכו בדרכן למעלית ועלו, וכל האנשים
הנחמדים, שתמיד היו אומרים להן שלום, פשוט התעלמו מהן.
ישראלי חשבה שזה אולי בגלל הבחירות, או שאולי זה דק נדמה לה.
ב סיו ם יום־העבודה הגיעה המנקה הקבועה ושאלה אותה אם בל הזמרים המפורסמים, הם והבדרן
המניעים אליה, במו
קליינטים שלה, וישראלי השיבה שכן. ואז שאלה אותה המנקה א ם היא גובה מהם כסף
עבור השרותים שהיא מעניקה להם. עטרה ישראלי ענתה לה שהיא לא נותנת שום דבר
בחינם.
המנקה כמעט התעלפה למשמע הדברים, ואז הרגישה עטרה שיש פה איזושהי אי״הבנה
מאוד״יסודית, ושזה לא רק עניין של סמנטיקה. היא התחילה לחקור את המנקה, ואז
התחוור לה שהמנקה הזמנית, שבאה יום קוד ם לכן, חשבה שעטרה ישראלי מנהלת עסק
של נערות־ליווי, ובמילים יותר פשוטות מעניקה שרותי־מין תמורת תשלום. הזמנית מיהרה
לדווח לקציני־הביטחון, ואלה רצו לצותת לטלפון.
בקיצור, עד היום, למרות שעבר מאז כמעט שבוע, עטרה ויד־ימינה לימור אינן מפסיקות
לצחוק.

עטרה ישראלי,

אלי ישראלי,

פלד.

חיים משה, גבי ברלין, צביקוז פיק

לימור

דודו טופז,

מ׳ סבלה עם מ־ ולמה?

חברה של מי?

הם היו אחד הזוגות הבולטים בחוג־הבליינים
התל־אביבי. הוא, אילן אלייעזרוב, קבלן־בניין
ואיש־עסקים מצליח, שזכה בכינוי ״יואינג הישראלי״
בזכות קשריו והישגיו, והיא, אני בוט*
בול, יפהפיה העוברת בבית־האופנה של קובי
רביץ. ראו אותם בכל המסיבות והאירועים, והם
היו אלופי הנסיעות למלון סעסטה בטאבה. אילן
אף זכה בתואר אלוף־המבקרים במלון זה. כשלא
ראו אותם, ידעו שאפשר למצוא אותם במלוך
הדירות ימית בתל״אביב, שם יש לאילן דירה בת
שלושה חדרים.
כך הם חיו ועשו חיים במשך השנתיים האחרונות,
וכולם שאלו: נו, מתי החתונה? תשובה לא
היתה.
אבל לזוג היתה חברה טובה מאוד, בשם יפה
הדוש, חתיכה בלונדית, שהיא דמות מוכרת
בחיי־הלילה. היא היתה הידידה הטובה ביותר של
אילן. הוא קרא לה אחותי, והיא קראה לו אחי.
ממש אחווה מישפחתית.
והנה רצה השם והזוג נפרד פעם אחת, ואחרי
חודשיים שוב חזרו השניים לחיות ביחד, ושוב הם
נפרדו והפעם סופית, ואף אינם מדברים זה עם זה.
אז כולם היו בטוחים שיפה הרוש תישאר הידידה
הטובה של אילן אליעזרוב, כמו בימים הטובים.
אבל מסתבר שלא כך הדברים.
חברים מספרים על מסע השמצות וליכלוכים,
כפי שקוראים לזה בפי העם. וכעת מה שיצא מכל

הסיפור הוא שאילן, הקבלן ואיש־העסקים< ,
מדבר עם חברתו״לשעבר, וגם לא עם ידיו
הטובה ביותר, שהיא בקשרים טובים ביותר
אני בוטבול, חברתו־לשעבר.
בכל המסיבות האחרונות ראו את אילן
החברים שלו, ואת אני בוטבול ויפה הרוש
החברים שלהן. הולך שם ממש שמח, אבל 1
שאני מכירה את החבריה האלה, הם ישכחו מו
בעור יומיים.

אבי בוטבול ואילן אליעזרוב
הולך שם ממש שמח...

דוו העתיד של
שואל. מה חסו
למין וומו0נמות?
באיזה גיל
מתחילים לקיים
יחסי

הנה נמה סיפוויס
אישיים אינטימיים
של ב 1י־נוער
שנבחרו באקראי.
רונן

בו פו, מדווח

מין*

ך* וראיס לי דנה. אני בת . 17 סתם
ככה דנה, בלי שם־מישפחה. אסור
שההורים יידעו שהתראיינתי. די בעיות
עשיתי להם גם ככה.
זה כאב לי, זה פשוט כאב לי. הוא
היה חבר שלי ולא לחץ עלי לעשות
כלום. ידענו שיום אחד זה יגיע, והוא
אמר שרק כשאהיה בטוחה שאני מוכנה,
אז נעשה אהבה.
אני לא זוכרת בדיוק למה החלטתי
שהגיע הרגע, אבל באחת הפעמים התפתח
מיזמה שיגרתי למין, בכל מובן
המילה.
אין לבתולים חשיבות בעיניי, כך
שלא הצטערתי במיוחד לאבד אותם.
תמיד ידעתי שלא אגיע בתולה
לנישואין. הקרום הטיפשי הזה לא
אומר כלום. הייתי גם יכולה לעשות
את זה עם מתנדב בקיבוץ או בחו״ל,
לאו דווקא עם החבר.
הפעם הראשונה היתה אולי משהו
של ״לעבור את זה״ ,כי זו לא חווייה
נעימה. אחר־כן־ משתפרים. לומדים
איך לעשות את זה יותר חלק וטוב.
הפעם השניה היתה גם היא כרוכה
בכאבים, ורק בפעם השלישית הרגשתי
מה אפשר להוציא ממין אמיתי.
אפשר לעשות מין בלי אהבה. גם
הפעם הראשונה שברה אצלי כל מיני
סטיגמות. חשבתי שזה יהיה עם תופים
ורעמים, לאור שמש נופלת אל הים,
וזה לא היה. סתם במיטה בבית שלי או
שלו, מי זוכר בכלל, בגיל 16 וחודשיים.
אבל
למרות זאת, בדרן־־כלל לילה
עם מישהו תמיד מתפתח אצלי לכיוון
הנכון. אני לא מתפרפרת ושומרת על
החבר שלי באדיקות.
למדתי מאוחר את הסוד שבנוחות

הגלולה. לא הבנתי כמה טוב יותר יכול
להיות עם הגופיף הקטן הזה. קונדום
הורס את הכל. עוצרים באמצע כדי
להתלבש. פחדתי ללכת לגינקולוג.
רציתי, כמו כל הבנות, ברופאה, ואפילו
קיבלתי. מאז אני רוצה ברופא, כזה

רק אם באמת אין לי חשק, או שאני
עייפה, או שהוא שיכור ואז זה בכלל
קטסטרופלי. חשוב להתקלח לפני. שני
הצדדים.
אף פעם אחת לא ראיתי סרט כחול
במלואו. המעט שראיתי הספיק לי.

הספרים, כי אצלנו זה פשוט עובד
כמעט־כמעט תמיד.
אני תמיד רעבה אחרי. הולכים יחד
עירומים בבית, ותמיד מגיעים בסוף
למיטבח לטרוף משהו.
גם העניין הזה של העירום. בהת
צגת,
אז קחו אותי. אני מתארת לי
עכשיו שכל ההורים, הקוראים את
הכתבה, חושבים שאני סתם פסיכית,
מסוממת והכי חשוב — חריגה. אבל
כראי להם לבדוק אם הבנות או הבנים
הפרטיים שלהם לא זכו ברקורד רומה
לשלי.
זה שאני יותר גלויה לא אומר שום
רבר. חבל שלא כולם כאלה, זה היה
עשוי לחסוך הרבה מבוכה ובעיות.

אגי וטלי:
צמד
^ בי וטלי, על ה,ביחד׳ שלהם,
\ £וקצת על כל אחר לחור.

טלי:

בני עשרה מספרי על חוויותיה המיויוח
אבא טוב ומבין, ולא משהו כדוגמת
המכשפה המירשעת, שנתנו לי בדלת
פחותה (אירגון־עזרה לצעירים) .היא
לקחה מכשיר מוזר ומאוד הכאיבה לי.
אין תדירות טובה למין. בדרך כלל,
כשהחבר רוצה, אני נענית. אני מסרבת

הכל כל־כך לא משקף, הופך את המין
לנחלת הכלל. אני אולי בן־אדם פתוח,
אבל מין הוא עדיין עניין אישי מאוד.
גם לחבר אני לא מרשה להסתכל.
קראתי בספרים, ש״לגמור ביחד״ זו
סתם אגדה. אולי אצל מי שכתבו את

חלה עוד עושים את זה קצת בחושך.
אבל עם הזמן לא מתביישים להסתובב
עירומים לחלוטין בבית. החבר שלי
תמיד עירום, ופשוט לא נוח להיות
לבושה לידו.
אם אתם רוצים להציג דמות מיי־

הוא היה בן ,22 שרירי, גבוה ושוודי.
נכנסנו לאיזה ערימת־חציר ועשינו
אהבה גשמית מאוד. היה לי קצת חבל
על הרומאנטיקה, שהלכה לאיבוד, אבל
כך התגלגלו הדברים.
יש בנות שלא איכפת להן להת־מצמץ
(מילת־סלאנג חדשה) עם כמה
בנים באותו הזמן. יהיו שאפילו יקראו
להן זונות. אין לי שום רבר נגדן, אבל
אני פשוט הרבה יותר מופנמת.
אולי אני לא אובייקטיבית, אבל
אבי, במילים פחות רומאנטיות, הוא
המיספר הכי חזק שהיה לי. לא חושבת
שאנחנו משתעממים.
אסור להיות סנוב במיטה וגם לא
להיות שחקן. צריך לענג זה את זה, וגם
להגיד לבן־הזוג איך לעשות ומה לעשות,
כדי להשתפר.
אני שמחה לאללה שלא הבנים הם
שאחראים על מניעת־ההריון, כי אז היו
הרבה יותר אנשים על כדור־הארץ. עם
מאוד לא־אחראי, הזכרים.

מראהבדיסקוטק( .אעיר• אלהלא קשור, כ מו בן, לכתבה 1 ) .הו הדודהמתלבט. מ ה חסו ל מין?
ייי3 6 -

חשוב מאוד לשמור על היגיינה
וניקיון, כי אחרת — ואני מדברת מניסיון
אישי — זה פשוט עלול לגרום
לבעיות רציניות מאוד.
צריך לגוון, אבל לא צריך להגזים.
לאורגיות לא הייתי הולכת.
(אבי נראה טוב. בעיר הולדתי תמיד
סיפרו על הבנות, שנפלו לרגליו. הוא
הרבה יותר צנוע).

אבי:
בכיתה ח׳ נסענו עם חבר׳ה לאילת.
גיל 13־ 14 הוא השלב שבו אתה מנסה
להוכיח גבריות. מישהי אימצה אותי
לשיעור קצר בין זרועותיה. לא עשינו
מין רק כדי לגמור ולרוץ לספר
לחברה.
המודעות הזאת למין, המשודרת
היום מכל פינה, גורמת להמון ציפיות
של בגי־נוער מעצמם. בנים תמיד
מספרים על עשרות הבחורות שהם
מחליפים מדי לילה, על הביצועים
שלהם. בדרך כלל מי שמספרים הם
החולמים, המכסים את התיסכול בהמון
שחצנות.
מין הוא דבר אישי ומובן, עם הדגש
על המובן. לאט־לאט נפרצות גם
המיסגרות החברתיות, ואפשר להיות
חופשיים יותר.
החברה מקבלת גם את מי שמוכנים
לדבר בגלוי על אהבה לא־אפלטונית.

^ יעל: חוויית
״רב־מיגית״
ן * שעה היתה שעת בידערביים.
( 1נסענו ביחד לכינרת. מצאנו פינה
פרטית, לגמרי שלנו. אחרי כל החיים
הדפוקים שהיו לי, הרגשתי בפעם
הראשונה חמימות אנושית.
ההורים שלי גרושים. אני ואחותי
חיות עם האמא. כל אחת ניסתה תמיד
למלא את החסר בגבר. המון תיסכולים
ותיסבוכים.
עם מיטל הרגשתי בפעם הראשונה
בטוחה. באותו לילה, כשישנתי בזרועותיה,
גם לא הסתובבת בחוסר־מנוחה
מצר לצד, כמו שאני תמיד
עושה.
נכנסנו עירומות למים. מיטל חיבקה
אותי. ידענו במה דברים אמורים. יצאנו
החוצה והתברר ששכחנו את המגבות.
נראינו כמו תמונה קיטשית מסרט ישן.
פוסטר של שתי בחורות עירומות לאור
דימדומים.
פרשנו שק־שינה אחד והתכסינו
בשני. התחלנו לגלות את נקודות־התורפה(
.בניגוד למרואיינות האחרות,
היה ליעל קשה להיפתח. אמנם איננה
מסתירה את זהותה האירוטית, שהיא
״רב־מינית״ כהגדרתה, אולם קשה
קצת לנבור בפצעים ישנים. בפאב קטן
בתל־אביב היא מחטטת בעצמה):

אני לא חריגה. כל מי שאיננו
סטרייט אומרים עליו שהוא חריג.
אלוהים ברא אותנו שווים, ולאף אחד
אין זכות לכנות את האחר בשמות־גנאי.
בגיל
13 התחלתי להרגיש שאני
שונה. כשכל הילדות חלמו על אלילים
מהסרטים או מהתקליטים, אני חשבתי
על מיסל. אולי זה סתם תסביך־ילדות.
פרויד תמיד אמר שאנחנו צריכים לחפש
בילדות שלנו את מקור הבעיות
שעולות בגיל יותר מבוגר.
אולי הצורך שלי בחום גרם לי
לחשוב על מיטל, שתמיד נתנה לי
אותו. עד שיום אחד היא התחילה
לשלוח ידיים ואמרה שהיא רוצה לשכב
איתי. רבנו. במשך חצי שנה לא דיברנו
זו עם זו, עד לפגישה מחודשת, וממנה
לסוף שבוע על גדות הכינרת.
מערכת״היחסים איתה לא נמשכה
הרבה זמן, מין אהבת־בוסר של גיל
ההתבגרות. אני לא הומו-סכסואל ממין
נקבה. הם (ההומו־סכסואלים) בוחרים
את בני־הזוג רק לפי מראה חיצוני, ולא
לפי אהבה.
אהבת־נשים הרבה יותר טהורה מא־הבת־גברים.
אני מסוגלת לקיים יחסי־מין
גם עם גבר וליהנות, אבל מצבריי
הרוחניים לא יתמלאו. מלסביזם יש
יותר מסיפוק־היצר.
אחרי מיטל גם סיפרתי לאמא,
שלהפתעתי לא נראתה מופתעת.
תמיד היינו קרובות, ומשהו באינ
סטינקט
ההורי הבריא שלה אמר לה
שאני לא סטרייט.
הרגשתי במחסור, אחרי מיטל. ביררתי
וגיששתי, והתברר שבפאב תל־אביבי
מסויים יש ערבים סגורים
ללסביות. ניסיתי. המון מבטים ננעצו
בי. אחרי כמה דקות ישבה לידי בחורה,
והבנתי שהיא מחפשת זיון ללילה.
רמזתי לה שאני מחפשת יותר מזה,
ואצלי קודמת מערכת של אהבה למין.
היא עברה לזאת שישבה לידי.
חזרתי באותו לילה מתוסכלת לחלוטין.
אני עדיין מחפשת.
אין צורך לשאול את השאלה
הנדושה הזאת. התשובה חיובית. הייתי
מעדיפה להיוולד לסבית. לא ישרה.
אני רואה ככה דברים אחרת. אני אוהבת
את עצמי, ואילו הייתי יכולה לבחור
הייתי שוב בוחרת באני העכשווי

שלי

עיתוגאי
7ן טן!

ך* וראיס לי יריב. אני בן . 16
\ /כתב־נוער, מאלה שמתחנכים עכשיו
איך להיות קטנים ומגעילים, כדי
למרר לכם את החיים כשנהיה גדולים.
כן, אני כבר שנה ומשהו לא בתול,
ובניגוד להרבה אחרים אני לא גא בזה
במיוחד.
בתחילת הקיץ שעבר השתתפתי עם
בני־נוער מהארץ ומחדל במחנה משותף.
באתי, כמובן, עם תיקוות גדולות
למצוא לי שם את המישהי מחדל
שאיתה אוכל להוכיח, בגיל 14 וחצי,
שאני הרבה יותר גבר מאשר חבריי
הבתולים.
היא דווקא היתה מהארץ. במיקרה
נפגשנו באחד מהחופשים מהקורס.
קצת הסתובבנו, קצת אכלנו. חכמה
במיוחד היא לא היתה, טיפשה בטח
שלא. אחת כזאת שמספרים עליה
סיפורים.
אחרי רבע שעה היינו שרועים כבר
על הדשא, הצהוב מחום הקיץ. מתחרמנים
קשות.

(אם אתם לא יודעים מה זה
.להתחרמן׳ ,הורים יקרים, תשאלו את
הילדים שלכם, הם כבר יסבירו).

לקח לנו עוד כמה פעמים כדי
להגיע למגע מיני מלא. בכל פעם
הרגשתי מחדש את הגועל־נפש. לא

1X 1 7 1
• ס וז שבח( ש ם בדוי 15 הוא סיפור-הצלחה
עם גנו ת המין היפה. מנסה להשתחרר מה תדמית.
פנים יפות, בהירות. מילים בוגרות. ד ג-
ריס שכביכול יוצאים מהלב (דבר שאינו מעיד,
בהכרח, על כנות).
הוא מראה לי תוכנו של מיכתב, ששלחה אליו
מעריצה. :עוז, בלי להתפלסף, הלילה חלמתי עליך
ואני עד עכשיו לא יכולה לתאר לך איך שקפצתי
עליך בחלום. כמעט התעלפתי.״ עוז מחייך בער מומיות
ומחזיר אתה מיכ תב למקומו. ממול, על
הקיר, פוסטר ענקי של בחורה עירומה.
.ה ס תו ב ב תי בעשר חנויות עד שמצאתי אתה גוף
החטוב ביותר, הפנים הכי מושלמות.
״בפעם הראשונה שכבתי עם בחורה בסוף כי תה
ו־ .החברה של אח שלי פיתתה אותי. היה כיף
לא-נורמלי. מאז לא היו לי כמעט תקופות יובש״.
לעוז אין בעיה להחליף כמה בחורות בלילה.
לכולן הוא יאמר א ת או ת ם מישפטים קוסמים:
״אני אוהב אותך ...א ת הבחורה הכי מקסי מ ה
שפגשתי.״
זה עובד, ועובד חזק. הוא משתמש בגינוני־כבוד
.״זה אולי יישמע מגוחך, אבל לפתוח למי שהו
א ת הדל ת למכונית משפיע מאוד. אנחנו חוז רים
אחורה בזמן.״

״ניפוח האגו
הגברים
ץשהמיכתגיםשקיבל מצטיירת תמונה ענו׳
* ) מה: חלק מהנערות עודן מאמינות בעוז,
מאוהבות עד צוואר. אחרו ת מאשימות אותו בז יוף,
בניצול. מצטערות על ״הרגע האומלל הזה״.
״בהתחלה, הדימוי מאוד מצא חן בעיני: המא-
צ׳ו שמבלה בלילה והולך בבוקר לספר לכולם, ל השוויץ.
ההמשך פחות נחמד. אפילו חברים שלי
התחילו להאשים אותי בניצול, בהפיכת בנות
לכלי־שרת, למען ניפוח האגו הגברי שלי. הבנות
התחילו להיזהר. היום יש עלי סימן אדום. יש
בנות שפוחדות להתקרב״.
בכל זאת אין לו בעיות. בלילה אחד בכינרת
הוא החליף בשלוש שעות ארבע נערות. על ה אח-

רונה הוא אומר :״את לי את ראיתי אחרת. יותר
מס תם ...אבל דווק א איתה, כשרציתי סתם לש ב
ת לדבר, לא הלך לי בכלל (ואת זה חשוב לי
שתרשום) .אני מנסה לצאת מהדימוי של רודף-
שמלות. במת יודעות היום מה אני רוצה מהן,
ותאמין לי, אפשר לבסס קשרי-ידידות טובים על
סכס. זה בלי רמאויות, ישר ולעניין.״
ומה קרה לאהבה(
״האהבה איבדה אצלי כל קשר למנע גופני.
ברור שיותר נח מד לשכב עם מישהי שאתה אוהב,
אבל מיקרה כזה עוד לא קרה לי.
״היתה תקופה שאהבתי בשביל לאהוב. רימי תי
א ת עצמי. העמדתי פנים שאני בא מת מאוהב.
היה לי רגע שחור כשהתעוררתי מהחלום הוורוד
הזה. בזמן האחרון התא הב תי במישהי על אמת.
אני מקווה שזאת לא רמאות״.
כ שמדברים על יופי, עוז מצטנע. אבל גם הוא
מסכי ם שבסופו של דבר הכל מסתכם במראה
החיצוני. הוא מקונן על שערו, שפעם ״בימיו הטו בים״
היה בלונדי .״השיער השחיר, ומלאי הנק בות
קטן.״

הלן לספר
להבר; ה
ך• רבו? בגווי בכו בגללו. לא איכפת לו:
1 1״אתה מתעקש לעשות ממני א ת הנבזה, ש לא
מ תיי ח ס לרגשות של אחרים.
״הצטערתי מאוד על מי שנפגעו בגללי. הנה, ק ח
לדוגמה א ת זאת ״,עוז שולף מיכתב, שאותו הוא
מגדיר כ״סודי ביותר״ .א חת מאשימה אותו בהפ-
רת־אמון. הרבה כאב בין השורות :״אני לא הייתי
מצפה ממך, שאחרי שעשינו מה שעשינו, תלך ל-
חבר׳ה לספר. באותו לילה חשבת* שאני אוהבת
אותך״.
אז זהו: עוז בחור יפה, היודע איך לנצל א ת
״החלקים הטובים״ שלו. כמעט שלא תמצא אותו
בלי שתייס״שלוש בחורות יפות־מראה ושופעות-
חזה. הוא אוהב בחורות ״מלאות״ .מדבר ביום
עברית מצוחצחת, ועוסק בלילה בפעילות אקטי בית
מסוג אחר.

ידעתי מה מושך אותי. פורקן־היצרים
החליא אותי, והניסיון להוכיח מצ׳ואיזם
נראה לי רחוק כל־כך. לא תפסתי מה
אני עושה לעצמי.
לא נהניתי. היא כן. אני בטוח שהיא
לא זייפה את האורגזמות. היה בה משהו
המוני, פרימיטיבי.
אז גם הבנתי את ההבדל העצום בין
לתנות אהבים, להתעלס או לעשות
אהבה לבין סתם לזיין. הרגשתי בשל
לגמרי לסוג הראשון, אבל הייתי ועודני
רחוק מהסוג השני. לא הייתי מסוגל
לענג מישהי שאינני אוהב.
עזבתי אותה, אבל כלום לא נגמר.
באותו היום במחנה שמעתי שיר חדש
של מאיר אריאל, בביצועו של גידי
גוב. גבר בעיר קוראים לו. כל מילה וכל
פסיק בשיר הזה קלעו בול אליי.
בפעם הראשונה מזה הרבה זמן
בכיתי. מה שלא הצליחה לעשות לי
מערכת־החינוך או ידו המרשעת של
עורך או צנזור הצליחה לעשות היא.
הרבה זמן לקח לי להשתחרר ממנה.
אני יודע שלא הצלחתי להעביר את
ההרגשה האמיתית מאז. קשה וקשה
להיזכר. רק תדעו שאני לא רגשן ולא
בכיין. ואם מישהו מבני־דורי קורא את
הקטע שיעשה לעצמו טובה גדולה
ויקדיש את הפעם הראשונה שלו, לפחות
את הראשונה, לנסיכת־חלומותיו.
אחרת עלולות להופיע כוויות, וזה
שורף.

0זונה-
ך* וראיס לי נופר,

ואני אוהבת
/מיז•

אז מהי כזאת אני! לא קשה לי
להגיד את זה, ואני מצפצפת על אלה
מביניכם, שזה מעביר בהם חלחלה.
בגלל תקרית מסויימת עם טמפון
לא הגעתי בתולה לפעם הראשונה,
ואולי זאת הסיבה שגרמה לרושם האדיר,
שזו הותירה עלי.
קודם־כל — וכאן אני ממליצה בכל
פה לאלה שעדיין לא התמזל מזלן —
יש וחשוב לעשות את זה עם מישהו
בעל ניסיון.
הפעם הראשונה שלי היתה הטובה
מכולן, ועדיין אני חוזרת לאותו אחד
מדי פעם, לבדוק מה שלומו.
(המשך בעמיד )38

פיצוץ הניצוץ

(המשך מעמה־ ) 19
זינה להרצאות, וכשהשתכנעה הצטרפה
אל האירגון. בתום יום־עבודה עברה
מבית לבית כשבידיה עיתון, וניסתה
להפיצו.
סגירת העיתון, בפברואר השנה, וכעבור
חודשיים מאסרם של מנהיגי הקבוצה,
זיעזע את יסודות דרך הרצוץ.
הפעילים המעטים שנותרו מחוץ לכלא
עוסקים רוב זמנם בניסיון לשחרר את
חבריהם. כל פעילות אחרת, כמו אסיפות,
חוגים, הפגנות, אינה אפשרית, הן
מחמת חוסר־זמן, הן כשל רפיון וחרדה.
בחוץ המשוגעים
ף ך אפרת, המנהיג הכלוא, מג•
* סה לשעשע את חבריו. והם אכן
צוחקים עד דמעות.
.למה אני כאן? בזמנים כאלה מוטב
לשבת בכלא, ובלבד שלא להיות כין
כל המשוגעים, בחוץ ״,הוא אומר.
וברצינות. :הבחירות הראו שרבים
חושבים כמונו. משא־ומתן עם אש״ף
שוב לא נחשב למשהו יוצא־דופן ומשונה.
אלא שבניגוד לאחרים, שרק
חושבים, אנחנו גם פועלים. סיירנו בשטחים,
גבינו עדויות, הוצאנו עיתון
שמוקדש רק לזוועות האלה. מי שכותב
על הפשעים האלה בקצרה, בעמוד האחרון
של העיתון, מוסיף חטא על פשע״.
וכמו אסף. :לא איכפת לי לשבת
בכלא כי כזה אני. נלחם, לא יכול
להיות מנגד כשמסביבי קורים פשעים
כאלה״.
מחצית השעה עוברת מהר. ליום־הו־לדתו
מבקש יעקב מעיל. רותי מחבקת
אותו. הוא נושק לשלושת הילדים, מבקש
מהם כי לא יזניחו את לימודיהם,
שוב ושוב אומר להם כי הוא אוהב אותם.
אסף
לוחץ את ידו של אודי .״עכשיו
תוכל לבוא בכל פעם?״ הוא שואל,
.אינך צריך אישור מיוחד כל פעם מחדש?״
אודי אומר כי האישור שהביא
היום הוא אישור של קבע. אסף מחייך,
וזוהי הפגנת־הרגשות הרבה ביותר
שהם מתירים לעצמם.

האס
זה כדאי!

^ דרך חזרה מתווכחים אודי וציפי
₪1באשר לקו־ההגנה שנוקט האירגון
במישפט. ציפי, כמו העצורים, כמו
שאר חברי־הקבוצה, חושבת כי טוב
להשתית את ההגנה על הטענה כי הודאותיהם
אינן קבילות.
ארבעה סעיפים לכתב־האישום:
קיום מגע עם סוכן זר (צאלח ריפעת,
מאירגונו של נאיף חוואתמה, החזית
הדמוקרטית לשיחרור פלסטין) ,חברות

באירגון־טרור, חברות בהתאגדות בל־תי־מותרת
ועשיית שרות עבור התאגדות
בלתי־מותרת.
בחקירתם הודו העצורים בהאשמות.
עכשיו הם טוענים כי ההודאות נלקחו
בחקירות קשות של השכ״כ, תחת לחץ,
ולכן אינן קבילות.
אורי סבור שהם טועים. היום, כש־השב״ב
רוצח ילדים, איש לא יתרגש
מעצורים הטוענים כי לא ישנו במשך
שלושה לילות, ולכן הודו במעשים
שלא עשו. .הודו באשמה,״ הוא מייעץ,
.אך אימרו בגאווה כי אלה הן
האשמות־סרק, כי לא חרגתם מהחוק,
כי מה שעשיתם רק יקרב את השלום.
.כתבתי לאסף כי לדעתי הם טועים,״
הוא אומר. ,אולם אסף דבק בדעתו״.

בו, באודי, משהו מלגלג, כאילו
הוא אומר: אני יודע טוב יותר, במישחק
הזה השתתפתי זמן רב לפניכם.
.כן, כך אני מרגיש,״ הוא אומר.
.כשאסף אמר שאחד הרגעים הכי יפים
בכלא היה כאשר עצירים ערביים אמרו
לו שכעת, אחרי הפגישה איתו, הם יודעים
שלא כל היהודים רעים, נזכרתי
במה שעבר עלי. גם אני סברתי שאין
פיצוי נעים יותר מאשר המחמאות הא,לה.
היום אני מבין שזו שטות. אותם
ערבים ספורים אמנם התרשמו ממני
לטובה, אולם לא שינו עקב כך את דעתם
על כלל היהודים. ולשם כך כדאי
להקריב את חרותי?״

—י ה עיקר ה חרגיל!—
(המשך מעמ 1ד )37

00ז מילין! לפרידה
התגרשו בלוס אנג׳לס, סטיבן
(שזדדי החיבה האבודה) ססילברג
( ,)40 איש־הקולנוע, שסירטו, אי־ט׳,
שבר באחרונה את מחסום מיליארד
הדולר בהכנסות מהקרנת סרט בורר
ואיימי אירווינג ,)351 שחקנית־קולנוע
ואם בנם, אחרי שלוש שנות
נישואין. הסכם־הגירושין מבטיח לאיר־ווינג
100 מיליון דולר.

מן הרכבת לכנסת
נפטר בתל־אביב, בגיל ,70 שבעה
שבועות אחר שלקה בדום־לב בעת
שחיית־בוקר בבריכה מקומית, מנחם
מקם סבידור, יו״ר הקרן לביטחון
ישראל(לב־׳) ומי שהיה היו״ר השמיני
של הכנסת .-סבירור, יליר רוסיה שהת־
סבידור מישמעת. סישטר ונוהג
נרב במילחמת־העולם לצבא הבריטי,
ששימש, בזכות ידיעת הלשונות שלו,
כמתורגמנו של גנרל באיזור־הכיבוש
הבריטי של אוסטריה, היה בצה״ל ל־סגן־אלוף,
ראש ענף מישמעת, מישטר
ונוהג, שקבע את כללי הטכס והמיצע־דים.
אחרי שחרורו מצה״ל היה סבידור
מנכ״ל רכבת ישראל ואיש־עסקים,
שהגיע, לבסוף, לכנסת כאיש המיפלגה
הליברלית. משנבחר לתפקיד היו״ר
התעלה בתפקידו, כאשר הורה, למרות
התנגדות חבריו מן הליכוד, על הצבעה
גלוייה(במקום חשאית) שהביאה להקדמת
הבחירות לכנסת ה־ 11ב־. 1984

רומא, ירושלים, רנה
נפטר בניו־יורק, בגיל ,77 בתום

מישתה־הכלולות של נכדתו, הרב
בצלאל שטרן, איש ירושלים, שנודע
בחמשת כרכי הפסיקות ההלכתיות
שלו(בצל החכמה) ובמישרות הרבניות
הרבות שאותן אייש בימי חייו. שטרן,
יליד צ׳כיה, שימש ברבנות ברומניה
ובהונגריה, עמד בראש ישיבה ברומא
וגם לאחר שעלה ארצה, ב־ , 1951 יצא
ממנה לתקופות קצובות על־מנת לשמש
כרבם של יהודי מלבורן האוסטרלית
ווינה האוסטרית (שבה משמש
כיום בנו כרב הראשי).

שני מידיו! רמירוץ
נפטר במאליבו, קליפורניה, בגיל
,86ג׳ון האוסמן, איש תיאטרון,
קולנוע וטלוויזיה, הזכור לצופי הטלוויזיה
הישראלית במיוחד מתפקידו
כפרופסור (למישפטים) צ׳רלס קינגס־פילר
בסידרה המירוץ אחר הגלימה,
שבה גילם את תפקידו של המורה מטיל
המורא אך טוב־הלב, הנערץ על תלמידיו.
האוסמן, יליד רומניה(ובן לאב
יהודי ואם אירית) התחנך באנגליה,
וניסה את כוחו גם בכתיבת ספרים,
התעשר מסחר־תבואות בארגנטינה,
ומשהגיע, בראשית שנות ה־ ,30 לאר־צות־הברית,
פנה לתיאטרון ולקולנוע.
הוא כתב, ביים והפיק, עד שגילתה
אותו הטלוויזיה, שבה עשה חייל בגיל
מתקדם — שני מיליון דולר עבור השתתפותו
במירוץ.
* קורס• 1לתסקיר• :וסף שפריוצק
(אביו של 77 נמללדת,׳איר שפריוצק).
1חום 7־ד, קריש לוז. ראובן ברקת.
ישראל ישעיהו• .צחק שסיר• .צחק
ברסן.

הגינקולוג היה החלק הפחות נעים
בכל העניין. כל הזמן הסתובב לי בראש ,
איזה תסריט על אמא שלי, שמא תגלה
אצל הרופא עוד תיק, הנושא את שם־
מישפחתה. כזה סוג של דראמה אנושית,
שעוברת לנו במוח מדי פעם.
ההבדל היחידי הוא שאצלי זה גם קרה.
אמא שלי חטפה שוק. משהו נשבר
אצלה באותו יום במרפאה, כשבמקום
חנה היה כתוב נופר על הכרטיס. היא
גילתה שהיא לא בדיוק מכירה את הבת
שלה טוב כמו שהיא חשבה י שהיא
הכירה.

״למדתי
ליהגות ממין,
^ יחמתי עליה, אבל ידעתי שאני
1זה אני, ושום רבד לא ישנה אותי.
וכמו שאני התרגלתי לכל מיני
שיגעונות שלה, עכשיו היא תהיה
חייבת להתרגל לחלק הזה בי.
מהר מאוד למדתי איך אפשר
ליהנות ממין. ריחמתי על הבנות ששוכבות
כמו פגרים ומחכות שהזכר
כבר יברג את עצמו לאיזה חור. הן לא
יודעות מה הן מפסידות. אני לא זונה,
השוכבת עם כל אחד כדי למצוא חן
בעיניהם. או שאני באמת אוהבת אותם,
או שסתם בא לי עליהם. אני מבררת על
כל זכר ועל הניסיון שלו בעבר. רק אם
המימצאים מראים שהוא טוב לפי כל
קנודמידה, אני שוכבת איתו.
קינאה? לא מכירה את המילה הזאת.
אם החבר שלי ישכב עם מישהי אחרת,
זה לא יזיז לי. להיפך, פעם, כשהייתי
עייפה, שלחתי אותו לחברה שלי.
התאמנתי לבד, בלי ספרים או
שטויות. לומדים איפה אתה רגיש. אני
תמיד מבטאת במילים את מה שאני
רוצה במעשים.
אסור להיות נוקשים. חופש ושיח־רור
מוחלט. חשוב לדבר על מין, פשוט
לשבת ולדבר.
אורגיות לא מושכות אותי. פעם
נכנסתי עם חברה שלי ועוד זכר
למיטה. היה נחמד, אבל לא יותר מזה.
פעם סיפרו לי על שניים, קאנונים
רציניים. לא נהניתי. הרגשתי לחוצה
בין שניהם. נראה לי שדרך הטבע, זכר
ונקבה, מצח אל מצח, היא, בסופו של
דבר, הטובה ביותר.
לא משתעממת. משתוללת המון. כל
הזמן. לפעמים מנסים דרכים חדשות,
לגוון. פעם על פסי־רכבת, פעם כאוטו,
ופעם, תאמינו או לא, על עץ.
אני לא מייצגת בהתבטאות מילולית,
אבל בקיום יחסי־מין, בהחלט.
היינו בטיול בן שבועיים ימים של
בית־הספר. לי לא איכפת מה אומרים,
אז הוצאתי באמצע המחנה את
הגלולות. יתר הבנות ראו שמישהי
העזה, וכולן לא התביישו. גם מי
שנראות צנועות ונאוות. גם כאלו עם
תנ״ך צמוד התוודו על חטאיהן באותו
הלילה. מאז הכל הרבה יותר חופשי
בשיכבה.

ץ /האנטי

תיז ה

ך* יראים לי לירן ואני בתול.
1/חלק מכם, הצעירים, אולי יחשבו
אותי למרובע, חלק יחשוב שהאידיאולוגיה
שמאחורי הדברים היא רק כיסוי
לאימפוטנטיות, או לעובדה שאף אחת
לא רוצה לעשות את זה איתי. אבל אתם
טועים.
אני לא מלך חברתי, אבל בהחלט
היו לי כמה הזדמנויות שבהן יכולתי
לשכב אילו רציתי. ולא רציתי. בשיא
הכנות, ואולי גם קצת בשמאלץ, אני
יכול להגיר שלדעתי מין הוא מאהבה,
וצריך לבוא בשלב מאוחר הרבה יותר
מהשלב המקובל כיום.
אני לא מגביל את עצמי לחתונה.
חתונה זה סתם אקט. אבל כששניים
מחליטים להתחתן, הם הגיעו, להערכתי,
להחלטה שהם די מבוגרים כדי
לעמוד בקשר מחייב, וגם די מבוגרים
לקיים יחסי־מין על בסים אהבה.
שוב, אני לא מגביל את עצמי
לתאריך מסויים, אלא רק לרגע שבו
ארגיש די בשל. כרגע אני עדיין רחוק
מזה.

פרקליט אמיר ותוכן החבילה
חבלה גופנית !סיטען־חבלה
* * ורך־הדין יצחק אמיר הוציא מ!
/תיקו שקית־ניילון, שעליה כתוב
.טלית קטן״ ,ושפך את תוכנה על שולחן
מערכת השלם הזה.
החפצים שהתגלגלו על השולחן היו
מוזרים. חותמות, תבניות־גבס ותמונות
של בחורי־ישיבה מזוקנים. היתה שם
גם רשימה בכתב־ידו של ערן הוכברג,
גיזבר ישיבת שובז־בנים. ברשימה היו
שמותיהם של בחורי־הישיבה, כאשר
לצידו של כל שם מופיע שם נוסף,
כתוב אנגלית.
לדברי עורך־הדין אמיר, אלה הן

מהר מצאה לה שדכנית־הישיבה חתן,
ערן הוכברג. גבר נאה מאוד, חוזר־בת־שובה
גם הוא. בנערותו היה שמאלני
קיצוני, ואחר־כך חזר בתשובה. הוא
בחור מבריק. היה אלוף־הגוער בשחמת,
בן למישפחת ביל״ויים ותיקה
מראשון־לציון.

^ מבט יפיל
להחטיא

^ ת חיי־הנישואין מתארת איב
רי ם בתצהיר שהגישה לבית־המישפט,
במהלר מישפט־המזונות ש־

האם היתה ישיבת החוזוים
בתשובה בית־חוושח דדוו .
וונונים 13 1טוען מ־קריטה שר
חוזות־בתשובה שגוושה מן
הישיבה. אילנה אלון מגרה
ההוכחות לזיופים בקנה־מידה נרחב של
דרכונים על״ידי אנשי הישיבה.
אמיר, חוקר־מצ״ח לשעבר, מייצג
את איריס(שמה אסור לפירסום בגלל
היותה פסולת״דין) ואת מישפחתה.
איריס, תל־אביבית בת ,25 היתה נערה
רגילה עד לפני שבע שנים. בהיותה
תלמידת־תיכון הוזמנה להרצאות על
היהדות, ונתפסה לקיסמן. כנערה רגישה
ובעלת נפש פיוטית התחילה לחזור
בתשובה. היא האריכה שמלותיה, התחילה
לשמור על כשרות, ואף ביקשה
לעבור לבית״ספר דתי, שם סיימה את
בחינות־הבגרות.
אחרי הלימודים עברה למרכז לחוד
רים־בתשובה בירושלים, ומשם לישיבת
שובו־בנים, בעיר העתיקה. חיש־

היא מנהלת נגר הוכברג ונגר הישיבה.
וכך כתבה איריס:
.אורח־החיים בקהילה, שאליה השתייכנו,
הכתיב ציוויים שהטביעו. את
חותמם בחיי־יום־יום וגלשו אף למער״
כת־הנישואין, ועד לפרטים הריגשיים
והאינטימיים ביותר.
.אורח־החיים הוכתב הן באמצעות
הוראות מדוקדקות לפעילות על־פי
צורכי הישיבה ותפיסתה, הן באמצעות
איסורים חד־משמעיים, שהפכו חלק
אינטגרלי מחיי יום־יום.
.המשיב (ערן הוכברג) הוא אדם
קיצוני ביותר, חסר גמישות ונוקשה...
* שסיפורה פורסם בהעולס הזה

המשיב בשל אישיותו הוא המחמיר
מכולם. ולשם הדגמה ברצוני לצייז כי
במשך חצי שנה לאחר שנישאנו, לא
דיבר איתי המשיב אלא כשגבו אלי
ופניו אל הקיר. זאת על־מנת שלא
להחטיא את עצמו באמצעות מבט...
״במשך רוב הזמן היה המשיב עסוק
בענייניו. הקשר בינינו היה מועט...
ביום היה עסוק בענייני הקהילה, בלי־מוד־תורה
ובהתייעצויות הנוגעות
לישיבה, ובלילה היה יוצא עם שאר
הגברים לשדות ל״תיקון חצות״(מינהג
קבוע של חסידי ברסלב, היוצאים כל
לילה לשדות ומבקשים להתייחד עם
אלוהים באמצעות צעקות וקריאות אל
אבנים).
.המשיב טעו כי נכנס בי השר, אם כי
כעת, כאשר הוא מיוצג על־ידי עורך־
דין, הוא נמנע מלטעון זאת (למרות
שאני סבורה כי הוא מאמין בכך בסתר־ליבו
עד היום).
״המשיב נטש אותי לעיסוקו ונסע
לחו״ל עם לידת הילד השני, למרות
שברור היה כי עלינו לעבור דירה עם
תינוק ותינוקת בת יומה. המשיב מחזיק
במיספר רב של דרכונים. בידיו דרכונים
מזוייפים וגנובים, גם של אזרחי־חוץ,
ואיני יודעת באיזה דרכון עשה
שימוש בנסיעתו זו.
״במהלך מאבקו בי נאמר לי על״ידי
הרב(רב ישיבת ש01־ב]ים) כי אם אומר
את דבריי -ייפגע העולם הבא שלי.׳
שכן העולם הבא מובטח רק למי שאינו
מדבר נגד הישיבה.״
דרפמים 9קגויים

ך• תצהיר אחר שהגישה, הצהירה
איריס :״הנתבע נוסע לחו״ל פעמים
רבות בשנה. הוא מחזיק בדרכונים
רבים בביתו, והם הוחזקו שם בגלוי, ולא
הוסתרו מעיני התובעים. חלק מהדר-
כונים הם דרכונים שנקנו בכסף מלא
מאזרחי־חוץ זרים, על־ידי הנתבע ובאמצעותו,
והם משמשים לנסיעותיו
לחדל ולביצוע עיסקותיו השונות.״
אחרי לידת בתה השניה, נכנסה איריס
לדיכאון והיתה במשבר נפשי.
אחיה טיפל בה, ומצא אותה באחד הימים
כשהיא מנסה לנקר את עיניה
במיספריים ולקפוץ מהגג. היא התנגדה
בכל כוחה לגירושין שנכפו עליה על-
ידי הישיבה, אך לבסוף קיבלה את הגט,
אחרי שאושפזה במשך תקופה קצרה
בבית־החולים טלביה.
כיום נמצאת איריס בבית אמה, שם
היא מגדלת את בתה התינוקת. בנה
נמצא עדיין בחזקת אביו, ועל החזקתו
מתנהל מאבק מישפטי.
הוכברג נישא בינתיים מחדש לחוד
רת־בתשובה אחרת מבית אמיד.
בגלל כישוריו האינטלקטואליים,
הפך הוכברג תוך זמן קצר ליד־ימינו
של ראש־הישיבה. הוא הגיזבר והדואג
לעניינים הכלכליים של הישיבה. בתוקף
תפקידו הוא נוסע לעיתים קרובות
לחו״ל, כדי לגייס כספים לישיבה, ולב־רית־המועצות,
שם הוא משתטח על
קיברו של רבי נחמן מברסלב, שאל
הפלג החרדי שלו קשורה ישיבת שובר

ברם. גם יתר תלמידי הישיבה נוסעים
לפחות פעם בשנה לעלות על קיברו
של רבם.
עורך־הדין אמיר, הנשען על גילוייה
של איריס, טוען כי בתוך הישיבה מתנהל
מיפעל לזיוף דרכונים בקנה־מידה
גדול. בדרכונים המזוייפים משתמשים
תלמידי־הישיבה בנסיעותיהם בעולם,
להברחת מטבע זר ואף למכירה לאחרים,
כדי להשיג כספים לישיבה.
אחיה של איריס, שהוא גם אפוטרו־פסה,
סיפר להעולם הזה כי לפני גירושי
איריס הוצע לו לקנות דרכון אמריקאי
מזוייף בסכום של 1500 דולר.

ס חרי גירושיה של איריס מבעי
ל ה, איחסנה הישיבה את חפציה
במחסן קטן בעיר העתיקה. עורך־הדין
אמיר חיטט בין החפצים, ומצא שם את
השקית שהכילה את כל החפצים המוזרים.
ניתן לראות בלי קושי כיצד אפשר
לזייף דרכון בעזרתם.
הזייפן היה מוציא את התמונה המקורית
מהדרכון הקנוי או הגנוב. במקומה
היה מדביק בצורה מיקצועית ביותר
תמונה של תלמיד״הישיבה המיוער לה.
תמונת בחור־הישיבה היתה מוכנסת
לתוך תבנית־גבס, שהוכנה במדוייק
לפי מידות תמונת הדרכון. בתבנית
היה שקע שהכיל את התמונה, ועליו
היתה מוטבעת חותמת אמריקאית
מזוייפת, שנמצאת גם היא בשקית.
החותמת היתה מותאמת במדוייק עלפי
התמונה המקורית, ואחר־כך היתד,
התמונה החדשה מודבקת בדרכון. לא
היה צורך לשנות כל פרט נוסף,
ותלמיד־הישיבה היה יכול להשתמש
בדרכון החדש בשמו של בעל־הדרכון
המקורי. רשימת תלמידי־הישיבה, שבה
נמצא לצד שמו של כל אחד מהם גם
שם לועזי הכתוב באנגלית —
שנמצאה גם היא בשקית — מגבירה
את החשד לזיוף בדרך זו.
מאז התחיל עורך־הרין אמיר לטפל
בענייניה של איריס, הוא נתקל בעויי־נות
ובתוקפנות מצד בני־הישיבה. כאשר
בא לעקל בישיבה מחשב עבור רמי-
המזונות המגיעים לאיריס, נתקל ב־30
בחורי־ישיבה אלימים, שגירשו אותו
ואת שוטר־מג״ב שנלווה אליו. הם
גירשו אותו גם כאשר חזר עם שני
שוטרים נוספים. במהלך הקטטה נפגע
עורך־הדין, שהגיש תלונה למישטרה
על תקיפה וחבלה. זו פתחה בחקירה גם
לגבי החשד של זיוף הדרכונים.
לפני שלושה חודשים נמצא מיטען־
חבלה, שהוצמד למיתקן־הגז בבית המשותף
בתל־אביב שבו מתגורר עורר־הדין
אמיר. המישטרה לא מצאה כל
מניע למילכוד זה, ועורר־הדין אמיר
חושש כי היה זה אות־אזהרה עבורו
להפסיק להתעסק בענייני ישיבת שר
ברבנים.
אני לא חושש מהם. אני מאמין באלוהים, ואני בטוח שהוא לצירי!״ אומר
עורך־הדין אמיר.

צילם ציו! צפריר ₪

הדגמה: הטבעת החותמת האמריקאית על התמונה שנמצאה בחבילה
.הוא דיבר אל האבנים בלילה...־

תוכן החבילה: תמונת אברכים, תבניות וחותמת הישיבה
.הוא לא הביט באשתו...״

— פרםהב טי ח —
א הוא לא עומד במילה שלו
• מכשירי־הקלטה לטלפון • מכשירי־הקלטה למי שרד
• מהעי הקלטה ואיתות • מערסת־פיקוח משולבות

פי תו ח ו מרמכ שי רי ם מיו ח די םלצרס, שלך
•יעוץ מקצועי חינם לפרטיים ולמישרדים
ג בעיסקאות של קו אחד או מישרד אחד
ויגואל תשמיע לו את המילה שלו
ויגו אל ב ע ־ מ 3 0 8 ,־ 2 9 9־ 2 4 ( 0 3ש עו ת)

(המשך מעמוד )7
שרירים כדי לסכל את היוזמה, שנעשתה
ללא שיתופו של יצחק שמיר, ראש־הממשלה.
פרס
סמך על הצמד־חמד רפי אדרי
ואורי סביר. שני גיבורי הביקור במארו־קו
שבו ועטפו את פרס בהבטחות. פרם
נתפס לאשלייה שניתן להקדים את
הבחירות בעזרתן של ש״ס והתחייה,
שהציעה אז הצעה דומה. הם שכחו לדווח
לפרס שנוצר קרע בין הרב יצחק
פרץ ובין אריה דרעי בצמרת ש״ס. גם
ההערכה לגבי התחייה היתה פזיזה מדי:
מיפלגת־הימין הקיצונית לא היתה נותנת
יריה להעלאת המערך לשילטון.
גם אש״ף נסוג מהסכמתו למישלחת
ירדנית־פלסטינית משותפת, ודרש
שתי מישלחות — ירדנית ופלסטינית
בראשות י רד משותף.

התוצאות ידועות: הבחירות
לא הוקדמו.

בספטמבר־אוקטובר , 1987 פעל
שחל, שהיה בסוד הקשר בין יוזמות־השלום
לבין הקדמת־הבחירות, למען
פרישת־המערך מהממשלה. בצעד זה
תמכו גם וייצמן, טמיר ושאר השותפים
לקשר סודי זה.
פרישה מהממשלה על רקע הקיפאון
המדיני היתה בהחלט מוצא אחרון של
כבוד מאי־הנוחות שנוצרה בין הבטחות
פרס למובטחיו הערביים.

לוועידה בינלאומית״ .הגיבו על כך
הירדנים. :הרי זה היינו־הך!״

יוזמת שורץ
ת התיקיות והתנופה של מובא^
רב חיסל — צחוק הגורל — דווקא
שר־החוץ האמריקאי, ג׳ורג׳ שולץ.
השר האמריקאי ציפצף על היוזמות
שהתפתחו במרחב. לנגד עיניו עמד רק
עניין אחד: להפגיז פעילות מטעם
מימשל־רגן הגווע. לכן הגיע למרחב,
בתנופת־נעורים, נטע בלב הצדדים את
ההרגשה שהנה קורה משהו חדש, ותוך
כדי כך הרג את יוזמת־מובארכ.
יוזמת־שולץ היתה חסרת־שחר מלכתחילה.
כי בינתיים התפתחה האינתיפאדה
במלוא תנופתה ושינתה את המציאות.
המנהיגים הערביים התחילו
לחשוש.

מובארב וחוסיין השתכנעו
שאין בכוחו של פרם לקיים את
הבטחתו ולהקדים את הבחירות.
הם התחילו גם לחשוש
שסיכוייו של פרס בבחירות
כאלה אינם עדיפים על סיכויי
שמיר.
אנשי פרס אמנם עשו מאמצים רבים
ליזום יוזמות תיקשורתיות ומיפגשי־

סרס קיבל ״רגליים קרות״ ,ד
תירץ זאת במילים :״מה, נפקיר
את המצב המדיני העדין בידיים
הפרועות של אריק שרון
ומרעיו?״

• תוכנית מובאונ

יותר ממסעדה

^ מנהיגים הערביים חרקו שיו
1ניים, אך המצרים עדיין לא נואשו.
חוסני מובארכ גיבש תוכנית חדשה,

ברווז הזהב היא מסעדה סינית יוקרתית, הממוקמת ליד הכפר הירוק. העיצוב המהודר
והאוירה האקסלוסיבית של המסעדה מתחרים במבחר העשיר של תפריטה, ואת ״הפיניש״
הסופי נותן המגע האישי של הצוות המסור. להבדיל ממסעדות אחרות, בברווז הזהב
חושבים על הלקוחות הרבה מעבר לשעת הארוחה, והתוצאה? מגוון הצעות לשירותים
יחודיים שמספקת המסעדה:
שחל הזנונה בהולה

המטעמים של ברווז הזהב אצלכם בבית, באריזה נוחה לחימום, עם אפשרות של משלוח
הביתה בהנחה של 00/0ו.

הקייטרינג הקטן
<£ו 4ז וקייטרינג. מלצר מיומן מגיע עם ארוחה לכ־60־ 5ו איש, ודואג
שילוב ש ל
לסידור, להגשה ולכלים. כל מה שצריך לעשות הוא להרים טלפון ־ ולהתענג.

אירועים מיוחדים
בברווז הזהב ניתן לערוך אירועים לעד 60 איש, שיותאמו ־ הן מבחינת התפריט והן מבחינת
קישוט המסעדה ־ לטעמו האישי של המזמין.
בת מצוה, ברית מילה, יום הולדת וכל אירוע אחר יחרטו בזיכרון לאחר שיחגגו אותם
בסטיל המיוחד של ברווז הזהב
טמיר 1סישת תספזוז
שהתבססה על הסכם־לונדון. בקרב יוד־עי־דבר
זכתה בשם ״תוכנית מובארכ״.
ב־ 22 בינואר 1988 נפגש מנכ״ל
מישרד־החוץ, אברהם טמיר, עם יועץ
הנשיא מובארב, אוסמה אל־בז, בפאריס.
נדונו תוכניות שונות כדי לדחוף
את תהליך־השלום, להגביר את מודעות
הציבור הישראלי ולהאיר את פרס
בזרקורי היוזמה. המטרה היתה עדיין:
הקדמת הבחירות וניצחון מוחץ של
המערך, כמיפלגת־השלום.

הועלה הרעיון לקיים בקאהיר
פגישה של ארבעת שרי־החוץ
— ארצות־הברית, ישראל,
מצריים, וירדן. שר-החוץ הישראלי
היה שימעון פרם. שמיר
היה אז ראש-הממשלה.

0£סס א 6ס £ 001מ7
מסעדה סינית ליד הכפר הירוק, רח׳ משה סנה ( 93 דרך הרצליה)
לפני שדרת הנ ח שים ואחרי עצי הבננה,
(בתחנת דלק טופז)
רמת השרון. טל 491873 .

מקורבי פרס דיברו על האפשרות
להקדים את הבחירות, אחרי מיבצע־ראווה
כזה. טמיר עצמו נסע ארבע
פעמים לקאהיר, ושבר לעצמו את
הראש כדי למצוא נוסחות מבריקות
לקידום העניינים.
למשל, כאשר סירבו המצרים לתנאים
המוצעים לוועידה בינלאומית
מצומצמת, הציע טמיר ״ועידת־הכנה

צמרת בין פרס ובין מנהיגים ערביים,
אך שררה אווירה של אכזבה קשה. המנהיגים
הערביים התקפלו לעמדה של
המתנה.
הסביר לי השבוע גורם בכיר שהיה
מעורב במאמצים :״במגעים כאלה פועלים
גם קשרים אישיים וגם כוחה של
המערכת העומדת מאחוריך. ברגע שלערבים
היה ברור שאין מאחוריך גוף
וכוח של שילטון, ואינך יכול לדבר עימם
תכל׳ס, הקשרים שלך כבר לא
שווים כלום. קשה יותר להתקבל בארצותיהם,
להיפגש...״

לכן, קבע אותו גורם, סירבו
המנהיגים הערביים באחרונה
להיפגש עם פרם כדי לעזור לו
בבחירות. הם גם לא רצו
להרגיז את שמיר, שהצטייר
עתה כפארטנר הבא ליוזמות
מדיניות. אך השפיעה גם האכזבה
העמוקה מפרס, שלא הצליח
לקיים אך אחת מן ההבטחות
והתיקוות שעורר.
הופעתו של המלך חוסיין בתוכנית־הטלוויזיה
דטל״ן. בהנחיית טד קופל,
נעשתה בלא התלהבות, והדבר בלט
בשידור עצמו. זה לא עזר, כשם שלא
עזרה פגישת מובארכ־חוסיין־ערפאת
בעקבה.
״אילו היה פרס מצליח להקדים את
הבחירות ״,אמר אותו גורם ,״היה הכל
מתפתח אחרת. לא היתה פורצת האינתיפאדה,
יצחק רבין לא היה משתולל,
המערך היה מקים מזמן ממשלה וזו
היתה עולה על דרך השלום״...

אבל לפרס לא היה הכוח הפוליטי
להביא להקדמת הבחירות.
ואולי גם חסר לו כושר
המנהיגות, שהיה דרוש לביצוע
מהלך כה נועז.

(המשך מעמוד ) 10
הבאות, אדרוש שיהיה נוהל פירסום
ואני לא אפרסם אם לא יהיה נוהל.
למשל, זה היה חסר״מחשבה לעשות
סקרים בערב, אחרי העימות בין פרס
לשמיר. אבל העיתונים הזמינו סקרים.
ערכו מידגם של 300 איש, ומידגם כזה
קשה לשקלל, לכן ברור שזה טעות.
עיתונים לפעמים לא חושבים מספיק.

• במה
כבר סקרת?

מערכות־בחירות

התחלתי ב־ 1973 ואז לא היתה לי
תורעה פוליטית. עברתי אז במודיעין
אזרח־ ואני זוכרת שבאתי בבוקר שלמחרת
הבחירות למישרד, וכולם בירכו
אותי שהתחזית שלי היתר. נכונה, ואני
שאלתי מה היו תוצאות הבחירות.
ב־ 1977 עברתי במודיעין אזרחי ועשינו
סקרים למערך. צפינו את המהפך
ופירסמנו סקר שבו היו 46 מנדאטים
לליכוד ו־ 32 למערך. אנחנו היחידים
שצפינו את המהפך. אילו זה היה תלוי
בי, זה לא היה מתפרסם. פחדתי שזה לא
נכון.

• את בנית השנה, ביחד עם
הד״ר יוחנן סרס, את מידגם
הטלוויזיה, והמידגם כניגוד
לסקרים, היה נבון, איך זה?
זה נעשה ביום־הבחירות עצמו. אנשים
חוזרים ממש על ההצבעה האמיתית
שלהם. אין מתלבטים ואם יש מיד-
גם טוב ויש מודל ניבוי טוב, אז התחזית
טובה.
אבל הפעם היו קשיים מיוחדים.
בודקים מה היה באותן הקלפיות בבחירות
הקודמות ועל סמך השינויים שעברו
מאז יש מודל ניבוי טוב. אבל כל זה
דורש שתהיה אותה הקלפי, עם אותם

שלט־רחוק
הגבולות ואותם האנשים, פחות או יותר.
הפעם, מטעמי חיסכון, החליס מב־קר־המדינה
לאחד קלפיות ולשנות גבולות,
ו־&יסג מקלפיות המדינה שונו,
בעיקר בערים הגדולות.
הצוות, שכלל את הד״ר יוחנן פרס,
את הד׳ר קמיל פוקס, את איש־המח־שבים
אורי צביק, ואותי בחר מידגם
שהיה מעולה, אבל היינו צריכים אחר־כך
לשנות חצי ממנו, לכן היה מתח
גדול. לכן זה היה מאוד קשה השנה.

• כמה זמן עבדתם על המיד־גם?

כתובת־קיר
בכיכר־האתרים בתל־־אביב
ממשלה־נולה

עבדנו על המידגם במשך חודש
ומסרנו אותו לטלוויזיה שבועיים אחרי
ראש השנה. אחר־כך הודיעו לנו על
שינוי הקלפיות ואז היינו צריכים לעבור
על כל הקלפיות במדינה — 4,600

קלפיות — ולבדוק איזה מהן יציבות,
וכך ידענו באיזה קלפיות נוכל להשתמש
כשיגיעו תוצאות-האמת.

• נהנית מכל זה?

שרק מגיע, שאינם דורשים פתיחת
החומר, שלא בודקים אמינות ותקפות
של מכון, אני לא אשתתף ולא אפרסם
את הסקרים שלי. בוודאי שלא בחודש
האחרון לפני הבחירות.

• אבל את אומרת שהמקרים
אינם משפיעים על ההצבעה.

כן. אבל זה דורש המון אנרגיה נפשית
ויש בזה המון מתח.

• ומה לגבי עריכת הסקרים
במהלך מערכת־הבחירות?
זה מאוד שוחק. ואם זה ינוהל להבא
על-ידי עיתונים המפרסמים כל סקר

אני לא מוכנה שלמען האובייקטיביות
מביאים לצד הסקר שלי גם את
הסקר של דסימה. כאילו אני לא אובייקטיבית
ולא מיקצועית. אצלי כל מי
שרצה קיבל את דפי המחשב. לפעמים
קרה שאנשים ישבו איתי וראינו ביחד
את דפי המחשב.
לדעתי צריכים כמה מכוני־מחקר
רציניים לשבת ביחד ולעשות תחזית
אחת, ולא לטמטם את הציבור באלף
תחזיות.

בסן ףגחודטלגעזקזם.

אי פ ה הכסף הגדול!
כאן הכסף הגדול ב־חיש־גד ״: 111,111
עכשיו ב־חיש־גד ״111,111״ יש פרסים
ביותר מ־ 6,800,000ש״ח.

* סה״כ פרסים

העולם הזה 2671

— סוס טרויאני

(המשך מעמוד )5
להגן על המרינה, נכללים בהגדרה זו?
האם מתאימים לכך רבבות האברכים,
המאמינים בחוק שניתן לפני 3200
שנים בהר־סיני, שאינו משתנה ושאינו
ניתן לשינוי על־ידי שום רוב, והמבקשים
להפוך את התורה הזאת לחוקת
המדינה?
החרדים אינם רוצים להשתייך לאומה
הישראלית. הם שונאים אותה, הם
רואים בה גוי ככל הגויים. הם מבקשים
לשבור אותה, ולשים במקומה את הגוי
הקדוש, העם הנבחר, שחוקיו הם חוקי־התורה
ומנהיגיו הם גדולי־התורה.

השבועון הניו־־ווק׳ ״!ויואג׳ וויס׳ ,חשו נושה ששום
עיתון שואל לא העז וכוסמה -המועמד לנשיאות
העסיק עוזרים נאציים, למרות שידע היטב מי הם

לנו אין חלק בגוי שלהם,
ולהם אין נחלה באומה שלנו.
כשראו שאי־אפשר להילחם בה מבחוץ,
הם החליטו לחדור פנימה ולכרסם
בה מבפנים. הדיבורים על, המשותף
לכולנו׳ ועל, גשר ההבנה׳ הם מסו״
עשן, שמאחוריו מתנהלת המיתקפה
המתמדת, הבלתי־נלאית.

• ההתאבדות
ס ין פירוש הרבר שאין לחרדים
מקום במדינת־ישראל. אין צורך
להיות שייכים לאומה, כרי להיות אזרחים
שווי־זכויות במדינה.
כאזרחים, הממלאים את חובתם למדינה
על פי חוקיה (ובכלל זה החובה
לשרת בצה״ל כאשר הרוב בישראל
יחליט סוף־סוף להחיל עליהם חוק זהו,
מגיעות להם מלוא הזכויות המובטחות
לכל אזרחי־המדינה, בלי הבדל אומה,
רת, גזע, לשון, מיו ועדר-

אולם טירוף הוא לשתף אד

הרבי מלובאביץ
מכירה פומבית

תם בשילטון המדינה — מדינה
שהם מתנגדים לעצם מהותה.

הרוב החילוני במדינה מאפשר
זאת, מתוך שיקולים עלובים של פוליטיקאים,
הרי זה מעשה של התאבדות,
מעשה של בגירה במרינה, בעיטה בכל
אשר בנינו, בכל אשר לחמנו לו.

טירוף הוא לממן בכספי הממנה
את מערבת-החינוך ושאר
המוסדות החרדיים, אשר כל
מטרתם היא לגדל דור ולצבור
כוח, כ מ לשבור בבוא העת את
מדינת-ישראל שלנו. ולהקים
במקומה מדינה שלא תהיה
שלנו, ושלא נוכל לחיות בה.
טירוף הוא להמשיך במישחקים של
,סובלנות״ מזוייפת וחד״סיטרית, להיכנע
לטכסים שאיננו מאמינים בהם,
לתחוב פתקים לכותל, להתרפס לפני
הדת באיצטלה של. מסורת׳ ,לשבח
את הכת האלילית של. החוזרים בתשובה
,לחייך בסלחנות מול גילויים
נתעבים של מאגיה שחורה, אמונות
טפלות וכישופים, ולא חשוב אם
מקורם בגטו האשכנזי או המיזרחי.

הפיתרון הוא לא רק הפרדה
מוחלטת, טוטאלית, של הדת
מן המדינה, אלא גם סתימת כל
פירצה, כגון הסגידה ל״מסו-

הדת היא כמו סם. מסוממים רבים
,חזרו בתשובה״ ,ולא במיקרה. ולא
במיקרה הגיעו אנשים פרימיטיביים כי

^ אשר פי ר ס מו עיתונים אמרי^
קאיים כי שיבעה עוזרים במטה־הבחירות
של ג׳ורג׳ בוש היו קשורים
בעבר לתנועות פאשיסטיות ונאציות
באירופה, מיהר בוש לפטרם, והצהיר כי
לא ידע דבר על עברם.
השיבעה היו חברים בגוף אמריקאי,
הקרוי מזעצות קבוצות המורשת, לפחות
מאז שנת . 1949 כאשר הודחו
בספטמבר, לא הכחיש איש במיפלגה
הרפובליקאית את היותם אנטי־שמים
מובהקים. למעשה, מיזכר של ההנהלה
הארצית של המיפלגה הרפובליקאית
שבוש עמד בראשה משנת , 1973 מראה
כי בוש ידע בבירור את עברם האנטישמי
של השיבעה, ואף דאג לתמיכה
מלאה של המיפלגה לקמצזח המיו־שת.
למרות
שבוש טרח מאוד להצהיר כי
לא ידע דבר על עברם של השיבעה,
הרי שהמידע על־כך לא היה חדש.
שנתיים לפני שבוש קיבל את תפקיד
יושב־ראש ההנהלה הארצית הרפוב־ליקאית
פירסם וושיתטון פ1סנו חשיפה
יסודית של קב 1צ 1ת השרשת, שתמכו
בריצ׳ארד ניכסון. שניים מתוך השיב־עה
שפוטרו בספטמבר, פיל גוארינו
ולסלו פסטור, היו דמויות־מפתח בתחקיר
של פוסט. גוארינו, לשעבר כומר
קאתולי, הואשם בכך שהיה חבר
בקבוצה הפאשיסטית האיטלקית פח־פננרודג.
פסטור הודה בחברות במים־
לגה הפאשיסטית ההונגרית, צלב־החץ.
וגם בכך שהיה שליח המיפלגה
לגרמניה הנאצית במילחמת־העולם
השניה.
תמיכתו של בוש בקב 1צ 1ת המורשת
זכתה בשבחים רבים בממכר של ההנהלה
הרפובליקאית משנת , 1976 שנכתב
בידי מנהל קמצות השרשת, הקולונל
ג׳יי נימסצקי, אל רוברט קרטר,
מראשי ההנהלה.