גליון 2672 מתאריך 16 בנובמבר 1988

בזיבחביבז

כ תב ת ה שער הקדמי:

כה אמר מחפוז
על תוצ או ת הבחירו ת ל כנ סתה־12
העולם הז ה
(״השבר הגדול״,
2. 11 . 88

על אזרחי ישראל, אשר הביאו עלינו ועל עצמם,
בראשון לנובמבר, את השבר הגדול, בנותנם
את קולותיהם לחרדים, ללאומנים ולטרנספ־ריסטים,
אפשר רק לומר מה שקראתי פעם בספרו
של נגיב מחפוז המצרי :״יש אנשים שאינם מבחינים
בין סולת לפסולת!״
דוד כהנא, תדאביב
עושים הסטוריה

קדו דון
כדי לכרות ברית פוליטית המבוססת על
אינטרסים ועל מישהק של קח־ותן, אין
צורך בהתרפסות לפני הדתיים. מותר
בהחלט לקבוע את מחיר הסחיטה גם
ללא כל קישקושים קדושים, התייעצו־יות
עם חכמי תורה וגדולי
תורה וברכות מבאבות ורבני
פלא. אף אחד לא היה נעלב.

שום דברלאהש תנ ה ה שבוע בגד ה המער בי
ת ובז־צועת־עזה, ל מע ט ריכוז אדיר של
כו חו תצבא, שלא הי ה כ דוג מ תו. אך בכל
זאת הי ה שינוי י סו די מ או ד. ה הכרז ה על
יי סו ד מ דינ ה ה פכ ה עו בד ה. דו רו ת של
פלס טיניי ם יחגגו מעתהאת
ה* 15 בנוב מ בר כיו ם שבו
קמול ה מ דינ ההפלס טיני ת.

עגן שחור
עוד על תוצאות ה ב חירו ת.

הזדהיתי עם מאמרו של אורי אבנרי בהנרון —
השבר הגרול״:כשהעם אינו יודע במי לבחור/בהרכב הממשלה
נוצר חור/והמצב הוא מעורפל, ענן שחור/
במקום קדימה, צועדים כולם אחור!
שמואל אילון, תל־אביב

לצאת לרחובות
ועוד על תו צ או תהב חי רו ת.
המאבק בין החוזרים בשאלה לבין החוזרים בתשובה
יחמיר. שואלי־השאלות חייבים לצאת לרחובות
(כל עוד מותר הדבר) ולשאול־למחות בקול
רם :״באיזו זכות מיעוט בעלי־התשובות כופה
עלינו את אורודחייו?״
ומכיוון שבעלי־השאלה הם עדיין הרוב הגדול
במדינת ישראל הדמוקרטית(לעת עתה) ,הרי זכר
תם היא לקבוע את צביונה.

יוסי מרכוס,

תל־אביב

צפוף
על מי ספר האנ שים ששרתו נכנסות
ישראל.
מחוסר״תעסוקה ביום־הבחירות עסקתי קצת
בסטטיסטיקה, ואלה מימצאיי: ב־ 40 שנותיה היו
למדינת ישראל שישה נשיאים, שמונה ראשי־ממשלה,
תישעה יו׳רי־כנסת 37 ,חותמים על
מגילת־העצמאות, אבל כאשר מגיעים לכנסת,
נהיה קצת צפוף: עד כה(ב־ 11 הכנסות הראשונות)
איישו את ספסלי־הכנסת 516 איש (ז.א. שהח׳־כ
הממוצע שרת כשתי קדנציות וחצי).

חיים לוביצקי,

פיפטי־פיפטי

כתבתה שער האחורי:

חד שות 10 החזית
עוד על מכת ראשי ה תי בו ת נצה״ל
(״מיכתבים״ ,העולם הז ה 10.2.88
והל א ה).
חזרתי משרות־מילואים בשטחים ואלה הן הח*
דשות האחרונות מן החזית, חזית ראשי־התיבות
הצה׳׳ליים:
אין בצה׳׳ל בקבוקי־תבערה — יש בקת׳רים.
ואת רוב הבקת״רים מטילים באיזור הנתון לשליטת
הפקמ׳׳ז, שהוא, בוודאי כבר ניחשתם, פיקוד־אהוד
דקל, רסודהשחן
המרכז•

הצעה ממנה
על יידוע בנו ת למע שי״אבותיהן(״נא
לתרגם״ ,״רחל המרחלת״ ,העולם
הזה .) 2.11.88
ההצעה לדווח לצעירה צרפתיה בת , 18 שהזדמנה
לארץ, על עסקי־האהבים הישראליים של
אביה מלפני שנים רבות, היא הצעה מגונה.
להיכן נגיע אם כל בת תקבל לידיה רשימה

(המשך בעמוד )4

ג׳ורג׳ פיי שוטו, עי תונ אי פורטוגלי הגיע לא רץ
כדי לערוד כ ת בי; על ה סי כ סי ד הי שראלי-
הפלס טיני ועל הרכבת הקו אליציה. היו ם
הו א מבין קצת יו תר א ת הפולי טי קהחמ קו-
מי ת. ה ש אל ה הי א איד יבהיר

לקור איו אתההבדל בין
ח כ מי תו ר ה לגדולי תור ה.

הכו נשאו במישטזה
בשנים 1986־ 1988 עסקה אילנה אטי־אס
( )26 בזנות. בעלה, לא רק שידע על
כד, אלא גם שיתף איתה פעולה בסחיטה
באיומים מלקוחותיה. עד
שאחד מהם פנה למישטרה.
בימים אלה מתנהל מישפטם.

דויד קוליץ, אי ש״עסקים שגייס א ת המימון
להפגנה שנערכה במוצאי ה שב ת, בעד חו ק ה
וממ שלת א ח דו ת ל או מי ת, מגדיר א ת עצמו
כ״איש יהדות״ .הוא הילד לבי ת״כנס ת, וט־ני
ח תפי לין בכל בוקר. העס קני םהד תיי ם
ח טאו, לדע תו, לדת ישראל
והפכו או תהמדת סו צי אלי ס-
טי תלדת של מגיה שחורה.

הפיו והבעייה

ראשון־לציזן

על סי כויו של רמטכ״ל לשעבר ל היו ת
שר בממ שלת־י שראל (״אנשים״,
העולם הז ה .) 2.11.88
שעה שרפול עסוק במתן שמות לאתונותיו, די
ברור שלעתיד לבוא יהיו לו עסקים יותר
מכובדים: חברות בממשלת־ישראל.
התפתחות זאת מאשרת עובדה מעניינת: כל
מי שמגיע להיות רמטכ״ל בצה״ל, יש לו סיכוי
של פיפטי־פיפטי להיות לימים גם שר בממשלת•
ישראל. מתיר 12 הרמטכ׳לים לשעבר כבר הגיעו
חמישה לשולחן־הממשלה (משה דיין, חיים בר־לב,
יצחק רבץ, ייגאל ידין, מוטה גור) ורפול יהיה,
נאווהברג, יחשל,
ככל הנראה, השישי•

זר לא יבין

על לימור לי בנ ת כמריה מגדלגה, על צילום
וציור, במיוחד בביינאלה, על אולי מפי אד ת
חל ם ה מונצ ח ת בווידי או של יגאל תומרקין,
על הפיל והבעייה הי הודי ת, על האין־קוד
של שני דורו ת טורטן ועל יואל סלע ש־ה
פ סי ד מ דלי ה אולימפית,
בגלל ח שבונות של יום־כי־פורים
שבין האדם למקו ם.

דף חדש

הבטחות הבטחות
שמעון ישראלי גזר ושמר כותרת מ תון עיתון
ישן. עכשיו שימשה אותו לכתיב ת שיר
בחירות • אגודת סופרי ישראל מביעה חרדה
סלקטיבי ת ואמנון אחינעמי על
^ ^ 8תורת הישרדות שאולי תהיה
נחוצה לכולנו. אמן, יהי רצון!

נ הו ר ע מו ק
כ תב העולם הזה נ כנ ס בעובי הקורה של
הפורנוגרפיה הי שראלית. והפעם, חוויות
מקולנוע אוריון. על ס ר טי םחס רי עלילה, על
סכס מכל סוג, ועל הצופים -
צעירים, ד תיי ם, וגם אנשי־ע
ס קי ם מכופ תרי ם ומעונבים.

אהבה נוסח גרוזיה
קטינה גדוזית, שהתארסה בגיל ,14 תובעת
את חתנה המיועד, שהספיק בינתיים להתחתן
עם אחרת, על הפרת הב טחת נישואין ועל
בעילת קטינה. לבירור התביעה
ייאלץ בית-המישפט לרדת ל-
נבכי מינהגי העדה הגרוזית.

עלייתה ונפילתה של
שני צווים ומטבע הושיעה המתקדמת
קיטי דוק אקיס, יומיים אחרי הכישלון, עייפה,
מנסה להתאושש. הבעל, מייקל, כבר חזר
ללישכת המושל. ואילו מהעבר השני, ג׳ק
שטיין ,״היהודי של בוש״ ,נח על זרי הדפנה של
הנשיא החד ש של ארצות־הב-
רית, ומספר על היכרות של 18

שנה ולמה הוא מצפה בתמורה.

הוא חזו בתשובה

זוהי מציאו ת י שראלית -האב, י צ חק ג׳יבלי,
לו חםו תי ק, חייל ב־ , 101י די ד של אריק
שרוו. שנפ ל ב שבי הירדני, בן דור שהולך
ונכחד; הבן, אמן, קריק טו־ריס
ט וחוזר ב ת שובה, שחי-
פש וחיפ ש ולבסוף אף מצא.

איד נו ס דו: הר שימה! מי היו ח ב רי םבהבר
א שי תהדיד ! ם 71 קרוז ל שתי הזרועות ש לה,
הי הו די תוהע רבי ת! י אי ד הגיעה לב חי-
רו תהאח רונו ת במצב קשה,
^ £ 5כ שה צד הי הודי במעט נעלם,
ו ה צד הערבי נמ צא בירידה!

מ ע סי ם מ או ד מ כי רי םאת כל מילו ת
ההי טנון. מ ע טי ם עו ד יו תר מכירי םאת
תול דו ת הל חן וה שיר, שחברו יום אחד
ו הפכו להימנון הלאומי. כל
9מ ה שרצית לדעת ולא העזת
ל שאול על ״עוד לא אבדה״.

/77ל/7ז/772ל /7ז.77/7//72

משנץ מאזנים
בנ ק לאומי טראסט ניו־יורק שיפץ אתמ אז ניו
• איד מרוויחי ם לל א מאמץ יו תר ממיליון
דולר! • מי ויתר למי בחברת ישרסי • איד
הצליח זכריה דרוקר ל בנו ת שכונה של מה
בשמונה מ חוד שי ם! • איד ישפיעו משה
ניסים על הפי חו ת ואבנר שאקי על בנ ק
המיזרחיי • מהי יתרתה שק-
£לים של עמידר? • האם יגיע

דונלד טראמפ לארץ!

מיבחן כוח למוח

איש אינו מ תיי ח ס ברצינו ת גדולה מדי
לחברי מנס״א, אירגון בינלאו מי המקבל אל
שורותיו אנ שים בעלי מנ ת־מי שכל גבוהה.
כל גאון יכול עוד היו ם
^ להצטרף לסניף הי שראלי.

צייד ר ק לעבור אתה מיב חן.

ה מדורי ם הקבועים:
מיבתבים — כפול בעיקבוח שאול
איגרת העורך — שד תינזק למסרה
הנדון — סטריות הסכר
במדינה — סי שחיסם
חשבון נפש -ח׳ד קול־ץ
תשקיף — חנייה סובייטית
אנשים — יד מושטת
אתה והשקל — בל״ל משפץ מאונים
יומן אישי -מחיר הכלב
קולנוע —׳חדולף על החלף

על הפגי שו ת ה לי ליו ת של ש רונ המארש
(ב ת מונ ה) • בילי גו ר בי ץ -מנ ח ה שהיא גם
מרצה • יוסירידד, ליבנת רי דרוה תי ס-
כולי ם של אלכסיס • סו ף־סוף נ סי כ ה ספ ר-
די ה באר ץ • האםע סו קדודו טו פזב קניי ת
מ תנו ת ל תינו ק! • מי יוצא עם
^ £ 9 ^ .טי ו מי נג ד מי! • מה עשו
צפנתי רון ו דני ת מי ר

ביוון! • ו חיי ם א חרי גיל . 30

זהוגםזה — נ־סלאית בפעולה
לילד תישראל — ר.ח 1קה 1הטר 1ספר
דףחדש — הסחברת ומדולה
מההםאוט ־ י ם — ח ח סירקיס. אם1ון
לד. צח• עה. שנ ח וייס. ששון סרון.
״ 1אל סוס־חון
ת שבץ
מיבתביםלרותי — בעל אדיוס
הו רו סקופ — קשתים !989
יחלמרחלת — על כל העולם
תמרורים — מסיבה תת־קרקעית

גזיבחביגז
(המשך מעמוד )3
מעודכנת של פרשיות־האהבים של אביה (שלא
לדבר כבר על אפשרות הפוכה).
אריק קניג, חיפה

האסזלינים מאדגיריה
על פזוריהם של ה א סוליני ם (״רחל המר•
חלת״ ,העולם הז ה .)2.11.88
מיקרים שער ״העולם הזה״ ()25.2.70
אפ 1טר 1פ 1ס סטעם מישרד־הסעד

מאחר שענייני־אימוץ הס חסויים, לא
ידוע להשלס הזה מה היה גורלו של התינוק
שנמכר ב־ . 1970 מה שברור הוא כי התינוק, כיום
בן , 18 התגייס לצה״ל ונתקל בקשיים נפשיים

*העוד הזה •צא רחקיד
מה מסתתר מאחוריה

תינוק להניח!!

הכתבה ב״העולם הזד 25.2.70
3000 דרות תסזרוז ילד
של הילד שנמכר לפגי 32 שנה, התקבלה במערכת
בקשתו של פסיכולוג המשרת בצה״ל. הוא
ביקש למצוא כתבה משנת , 1970 המדברת על
מכירת תינוק על-ידי הוריו.

מספרת אילנה אלת:
מי שלא האמץ כי קיימת כתבה אחת כזו,
הופתע מאוד כאשר התברר לו כי אמנם קייס עוד
מיקרה, משנת , 1970 שבו פירסמה מישפחה עניה
מודעה בעיתון, ובה נאמר :״לחינוך, תינוק ממיש*
פחה בריאה. אימוץ אפשרי. מיספר־טלפון המודעה
התפרסמה בעיתונים היומיים כמה פעמים,
והטלפון שאליו הופנו הקוראים היה מיספר-

והסתגלותיים. הוא הופנה לפסיכולוג וסיפר לו
את סיפורו.
גם הוא, כמו קירמאייר לפניו, שמע כי כתבה
מלאה על מכירתו פורסמה בהשלם הזה, והפסיכולוג
הוא שפנה אלינו כדי לקבלה.
מכירת ילדים בישראל היא דבר נדיר ביותר,
ועל כן היה זה מוזר וקשה להסבר מדוע הניעו
שתי הפגיות הדומות כל־כך למערכת השלם הזה
תוך שבוע אחד. האם יש משמעות כלשהי לתיז־מון

המיליארד הראשון

רפ 1ר ב עי קסת שאול
על ה מ תר ח ש במי שקו של ח״ב צומת,
רפאל אי תן (״אנשים״ ,העולם הזה

העולם הזה הצליח, בקטע קצר אחד, של מדור
אנשים, לפגוע בשלושה אנשים.
מדוע היה השלם הזה צריך לגלות ברבים את
העובדה שרפול נתן לאחת מאתונות מישקו בתל־עדשים
את שמה של ח׳כית נכבדה(שרה לשעבר!)
ואחר־כך להוסיף חטא על פשע ולבשר לעם
ישראל שלמעשה ציפו הכל שרפול יקרא לאותה
אתון בשמה של ח״כית אחרת, נכבדה לא פחות
(גם היא שרה לשעבר).
הנפגע השלישי הוא רפול עצמו. לדווח שהוא
עוסק במתן שמות לאתונות, שעה שהוא, בדיוק

אבי ולדמן, העולם הזה

באשר התקשר כני קירמאייר(השלם הזה
1.88ו )2.עם המערכת וביקש למצוא כתבה משגת
, 1956 שבה מדובר על מכירתו כתינוק ברחם אמו,
לא זכר איש במערכת כתבה כזו. היו שחשדו כי
אין כלל כתבה כזו בנמצא, מכיוון שלא יתכן
שבמדינת־ישראל של 1956 נמכר תינוק על־יד•
מודעה בעיתון במחיר 880 לירות, ואיש לא פצה
פה ולא ציפצף. אולם למרבית הפלא נמצאה
הכתבה, בדיוק כפי שבני קירמאייר אמר. הכתבה
המקורית על מכירתו התפרסמה בגליון השלם
הזר, מתאריך .28.4.56
בעוד אני מתאוששים מהסיפור המוזר והמרגש

הסלפון של עורך־דין תליאביבי, שייצג את
המישפחה.
כתבת השלם הזה. שביקרה אצל ההורים ב־25
בפברואר 1920 שמעה מהם סיפור החמה לזה של
הוריו הביולוגיים של בני קירמאייר. ההורים,
שנישאו בגיל , 16 חיו בתנאי־מצוקה קשים. היו
להם כבר שני ילדים, שגדלו אצל הסבתא. כאשר
נכנסה האשה הצעירה להריון בפעם השלישית,
נתפסו ליאוש. הם ידעו כי לעולם לא יוכלו לגדל
שלושה ילדים ולקנות דירה. על כן החליטו
למסור את התינוק ל״חינוך״.
״אני פוחד שמישרדיהסעד יכניס את הילד
לאיזה מוסד, והוא יגדל כמו יתום ״,אמר האב,
והצהיר כי אינו מתכוון לכסף, וכי אינו מוכן למסור
את התינוק לאימוץ, אלא לחינוך למשך שנתיים.
אם ישתפר מצבה של המישפחה, יחזיר אליו
אז את בנו.
שלא כמו ב־ , 1956 התערבה מדינת־ישראל בס
197 בתהליך מסירת הילד, מיד עם פירסום הכתבה
והמודעות בעיתונות. מישרד־הסעד מינה
לילד אפוטרופוס, והעניין הועבר לטיפולו של
בית־המישפט. השופט יצחק שילה התבקש להחליט
מה דורשת טובת התינוק, ולבחור באחת מה־מישפחות
שהציעו לאמץ את התינוק. גם סכום־
הכסף בשנת 1970 היה שונה. האב ביקש תמורת
ילדו 3000 לירות•

לשבט אסולין יש
נציגים רבים לא רק
בעיר־האורות פאריס,
אלא גם בארץ. מבחינה
זאת אנט פלאטדשרון
לבית אסולין איננה בודדה.
גם ח״כ הליכוד
אוריאל לין הוא אסולין
במקורו ובספר־הטלפר
נים של תל־אביב וגוש־דן
בלבד מצויים כמעט
300 אסולינים — מא־סולין
אביגדור, תושב
חולון ועד אסולין תיקווה, תושבת ראשון־ לציון.
דוד פדלון, חולון

כל צעדים שהם העלולים לפגוע בזכויותיו ובסמכויותיו
של רענן כהן בבית־ברל, אחרי שנתגלע
בינו לבין המנכ׳ל ויכוח על מגמותיו הרעיוניות
והפונקציונליות של המוסד ודרכי־הזיקה בינו
לבין המיפלגה.
• בשנת 1972 החליטה מזכירות לישכת־המיפלגה
למנות את רענן כהן לתפקיד מנהל
מחלקת־המיעוטים ובעיקבות מינוי זה הוא פרש
מעבודתו בבית־ברל• אהרון ידלץ, חצרים

על ה תנ הגו ת ה של מילי ארדרי ת ב תו
ם א רו ח ה (״לארח מיליארדרית״,
״אגשים״ ,העולם הזה .)2.11.88

בשביל מה לגנות את המיליארדרית רובינשטיין,
על שלא טרחה לשלם עבור הארוחה רבת־המשתתפים
שאליה הוזמנה? הלא כך, כנראה, היא
עשתה את המיליארד הראשון.
אילו היא היתה משלמת עבור כל ארוחה
שאליה מזמינים אותה לא רק שלא היתה נשארת
מיליארדרית, אלא אפילו לא היתה נהיית מיליגאל
תדהר1 ,הריה
יארדרית.

פגישה במישרד־פירסום
על אי שיותו של מאייר שערי אנ שי-
השנה של העולם הזה (״איגרת־העויד״
,העולם הזה .)2.11.88

כאב לי לגלות, מעל דפי השלם הזה, כי דב
ליף נפטר.
הכרתי את ליף לפני כעשר שנים, כאשר עבד
כגרפיקאי במישרד־פירסום של מכרים שלי.
ביקשתי ממנו לעזור לי לעצב לי כרטיס־ביקור,
כשהאותיות והכרטיס יבטאו את האישיות שלי.
רב, שהיה טיפוס רגיש, קלט אותי בלא הרבה
מילים, וכשבאתי בפעם השנייה למישרד, הראה
לי סקיצה. בדיוק מה שרציתי,
...שוחחנו על עבודתו, על מגוריו ביפו והכיף
לגור במקום כזה ואז אמרתי לו שאני לא מבינה
כיצד אדם ברמה שלו לא הפך לאמיר.
זה, כנראה, היה המינוס של דב — הצניעות
ואי־הרצון להתבלט.
מאז לא ראיתיו.
חבל שאדם נחמד כמוהו הלך מאיתנו ובגיל
צעיר כל־כך.
גילה הראל, תל־אביב
יהי זיכרו ברוך.

ח״כ איתן
מצא את המלוכה
כמו שאול בן־קיש, חיפש את׳האתונות, אבל מצא
את המלוכה(בממשלת הימין והחרדים).
דליה לוין, חדאביב

רך, תבין נשים
על ה ב חנו תי ה של שחקנית־קולנוע *
(״המודרנית מכולן״ ,״קולנוע״ ,העו לם
הזה .)2.11.88
נפלאה ממני גישתה של לינדה פיורנטינו, כו־כבת־הקולנוע
האמריקאית, שדרשה לקיים סצי-
נת־מין במקום על שולחן־האוכל, כפי שקבע
התסריט, דווקא בגיגית של אמבטיה, אבל כאשר
מדובר בללבוש חצאית־מיני, היא ממש נרתעת
(״זה מפחיד אותי:״).
אפי מלצר, רחובות :
לד, תבין נשים•

המזכ״ל, המנב״ר זהמזכיר
על קורו תיו של ח״ב חד ש(״ח שבונו ת הזה העולם
החדש״,
הח״ב

.)26.10.88
הנני מוצא לנכון להביע את פליאתי על הכתבה
חסרת־הבסיס שפורסמה בהשלם הזה אודות
החבר רענן כהן.
בתקופה המתוארת בכתבה, בראשית שנות
ה־ ,70 כיהנתי כיו״ר הנהלת ביח־ברל ומשנת
1972 גם כמזכ״ל מיפל־גת־העבודה
ועל־פי ודי
מיסמכים שבידי אני
יכול לקבוע:
• כל המוסרות, שבדקו
את הטענות לגופן,
כלפי רענן כהן, ששימש
כמזכיר בית־ברל, קבעו
בצורה חד־משמעית שאין
כל בסיס לטענות

ולהאשמות שהועלו כ־י
ד לין
נגדו.
• אין יסוד לסיפור שרענן כהן הודח או פוטר
מבית־ברל. נהפוך הוא, מזכירות־הלישכה החליטה
להטיל עליי, כמזכיר־המיפלגה, לפנות
למנכ׳ל בית־ברל דאז ולבקשו להימנע מנקיטת

הרחב ם מגיבעת־חיים
על תגובה ל שאלה פרובוקטיבי ת
(״מה הם אומרים״ ,העולם הזה
2 . 11 . 88

איש גיבעת־חיים יצחק בן־אהרון צדק כאשר
טרק את הטלפון למראיינת השלם הזה, הסבורה,
כי בן־אהרון אחראי למפולת חברת השבדים ב־
, 1988 מאחר שהיה מזכ״ל ההסתדרות לפני 17
שנים.
זה כמו להאשים את הרמב״ם בהצלחה של ש״ס
איתן בן־דוד, תדאביב
•1988

כ תו בתהמערכת
קוראים המבקשים לכתוב למערכת
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
המערבת: רחוב גודדון ,3תל־אביב,
מיקוד 63458
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בטלפון
03( 232262 בפקסימיליה —
245242־3־ .972 מנוי , 2009 ובטלקס
— 11.341667ו!9עיוזח.

11*1171
הסיסמה: חרדים החוצה, תחי ממשלח־אחדוח חילונית

נזנזדיות
¥ה מרגיז. זה מבחיל. זה מבהיל.
( ההתחרות הזאת בין שתי המיפלגות
הגדולות וגרורותיהן על חסדי החרדים.
החנופה. הליקוק. ההתרפסות.

בתל־אביב, כאשר רבבות התכנסו
תחת כיפת־השמיים, בגשם, והפגינו
נגד הכניעה לדתיים בכלל, ולהרדים
בפרט.

שיחות־הנפש על ערכי הדת והמסורת. הגילוי
שהחרדים הם בעצם אנשים נורא נחמדים, נורא
ערכיים. שהם בעצם היהודים האמיתיים. שבעצם
לא רק כדאי להיכנע לדרישותיהם, אלא שיש בזה
גם הנאה צרופה.

להפגנה זו קראה תנועה ציבורית שעד אתמול
לא היתה אלא תופעת־שוליים אינטלקטואלית,
הדוגלת בדבר מופשט מאוד: חקיקת חוקה לישראל.
הנסיבות
הפכו את הדרישה הזאת לקריאה
מוחשית ואקטואלית ביותר: להקים ממשלה חילונית,
ימנית־שמאלית, כדי לשנות את שיטת־הב־חירות
ולהשאיר את הדתיים בחוץ.

שבעצם אין זה אונס, ולא פוגרום,
אלא התמסרות שבאהבה.
ההתבטלות. הביזוי העצמי. ההתפרקות מכל
יומרה של עקרונות.

מבחיל.
**ל הפרק עומד דבר בלתי־ערכי מאוד:
1כ השילטון.
השילטון הגם. כוח. בסף! .מישרות.

בעיני המפגינים, עניין שיטת־הבחי־רות
היה מישני. העניין הבולט, המיידי,
שהוציא אותם מהבתים החמים בערב

בינו

הכרתיים, עמוקים: ההתבטלות לפני הדתיים,
האמונה הכמוסה שבעצם הדתיים שווים בכל זאת
יותר. אין זו בגידה שיטחית של עסקנים ציניים.
זוהי בגידה עמוקה ברעיונות שבהם דגלו בעבר,
בגידה של עסקנים פושטי־רגל, ריקים מערכים
ומתוכן כלשהו.

אכל גם קואליציה כזאת, של ליכוד•
מערך והדתיים, עדיפה בעיני רבים על
פני הממשלות הצרות. כי בקואליציה
כזאת לא יהוו הדתיים את לשון־
המאזניים. כוחם יהיה בטל בשישים.
הס לא יוכלו לסחוט הרבה. כוחם יהיה
מוגבל ומתוחם.
וכך, בעוד שהמנהיגים הדגולים התרפסו לפני
הרבנים שיכורי־הניצחון, לעיני המצלמות, נולדה

גם בעיות פרסונליות אחרות תיפתרנה בדרך
זו. תיק האוצר( .משה נסים? יצחק מודעי?) תיק-
החוץ( .דויד לוי, אלוהים ישמור? יצחק מודעי,
כנ״ל? אריאל שרון?)

בכלל, קארטל בין שתי מיפלגות גדולות
עדיף בעיניהן תמיד על מילחמת
התשה, שלא תועיל לאיש.
זה רצוי גם בעיני כמה מן החרדים, שלא איבדו
את שפיות־דעתם מרוב שיכרון. הם מבינים כי
הסחטנות הדתית הפרועה עלולה להביא לתנועה
נגדית, שתהיה הרת־אסון מבחינתם.
יש חשבונות. חשבונות יש תמיד, בפוליטיקה
כמו בחיים. אבל החשבונות לבדם אינם יכולים
להכריע. אין בהם הסבר למצב־הרוח הלאומי,
העולה ממעמקים.

מצב־רוח זה התבטא במיטריות של
כיכר מלכי־ישראל: דתיים החוצה, תחי
ממשלת-האחדות החילונית!

ך * אם קריאה זו היא רציונלית? האם איננה
\ 1מבטאת רק תיעוב מפני הסחטנות בעלת־הפיאות?
האם אין הציבור החילוני, שוחר־השלום

נניח שראשי מיפלגת־העבודה צדקו בהנחה
שבלי הדתיים אין הם יכולים לזכות בכל הדברים
הטובים האלה.
נניח שראשי השמאל צדקו בהנחה שמוטב
למכור את חצי המדינה לדתיים, וכך לפחות
להציל את החצי השני ממלתעות הקנאות הלאומנית,
מהתנחלות וממילחמה.
אפשר להתווכח על דיעות אלה. אבל הן
לגיטימיות. מותר לעסקן לבוא ולומר: מוטב
קואליציה עם השחורים, מאשר ממשלה של יצחק
שמיר, אריאל שרון ויובל נאמן.

אבל מבאן ועד להתרפסות הבזוייה
הזאת — הדרן• ארוכה.

ך* די לכרות ברית פוליטית, המבוססת על
אינטרסים ועל מישחק של קח־ותן, אין צורך
בהתרפסות, אין צורך בהתפלשות בעפר לרגלי
הצד השני. ולראייה: הדתיים אינם מתרפסים כלל
לפני החילוניים.

מותר בהחלט לבוא ולומר: רבותי,
אני מתעב אתכם, אבל המצב הפוליטי
מחייב קואליציה איתכם.

אני חושב שאתם עובדי־אלילים מן הסוג הגרוע
ביותר, אבל אני מעדיף עובדי־אלילים
כמוכם על פני אוכלי־האדם של הליכוד.
אני חושב שאתם כולירה, אבל אני מעדיף
*י אתכם על פני אחרים, שהם בעיניי נגיפים של
איידס.
אז הבה נשב ליד השולחן, נקבע את מחיר
הסחיטה ואת אתנן הקואליציה, ונשתדל להגיע
לידי הסכם.
ואת כל הקישקושים הקדושים, חכמי־התורה
וגדולי־התורה למיניהם ולמועצותיהם, הבאבות
ורבני־הפלא מלובאביץ ועד נתיבות, הברכות
והקללות, השאירו נא לעצמכם. איננו רוצים בהם.

האם אפשר לדבר כך? בוודאי. האם
מישהו היה נעלב? שטויות.

החכמים האלה יודעים היטב מה שם המישחק.
וכאשר החילוניים עומדים בתור לפני דלתותיהם,
כשהם חבושי־כיפה וענודי־תפילין, הם צוחקים
לעצמם מאחורי הזקנים.

הם צוחקים מפני שהם יודעים כי
ההתרפסות הפומבית הזאת שווה יותר
מאשר כל הוויתורים שיוותרו להם,
החל במיהו יהודי וכלה בשיחרור האוגדות
השחורות מצה״ל. כי בהתרפסות
טמון זרע הפורענות של המחנה החילוני
ההומאניסטי. היא מהווה הודאה
בפשיטת־רגל, באובדן כל הערכים,
אובדן כל ערך.
את מחירה של התרפסות זו יגבז החרדים ליד
הקלפי, בפעם הבאה.

^ מרבה המזל, קורה בארץ מה שקורה
/בטבע תמיר: הלחץ יוצר לחץ נגדי.
תיאבונם של החרדים, שזכו ב־&יסו מהקולות
והמתנהגיס כאילו השיגו ־ ,909 מעורר זעם עמוק
בלב הציבור.

אחרת קשה להסביר את המחזה
שהתרחש השבוע בכיכר מלכי-ישראל

״למרות שלא היינו בצה״ל, אנחנו יודעים להילחם!״
גשום וקריר, היה: להקים ממשלה חילונית,
לסלק את הדתיים ממרכז הבימה.
כפי שאמרה הסיסמה הפשוטה :״אני חילוני
חרד:״

יש חרדה בציבור. החרדה מפני החרדים,
מפני ההתחרדות.
ן* חרדה האמיתית הזאת הולידה בלב רבים
1 1את ההכרה כי חידוש הקואליציה בין הליכוד
והמערך עדיף על האלטרנטיבות — ממשלת
ליכוד־חרדים־פאשיסטים או ממשלת מערך־חר־דים־שמאלנים.

התיקווה
היא שבקואליציה כזאת,
שבה יהיו לשתי המיפלגות הגדולות 79
מבין 120 המושבים בכנסת, לא יהיה
מקום לכל 18 הח״בים של הסיעות
הדתיות.
אנשים מציאותיים יותר יודעים כי תיקווה זו
קלושה. החילונים בגדו בעניינם בפעם שעברה,
והם יבגדו בו גם הפעם, במצב דומה. ההתרפסות
לפני הדתיים לא תיפסק גם אם תוקם קואליציה
ליכוד־מערך. כל צד ירצה לשמור על הדתיים
״שלו״ — למרות שאף אחד מן הדתיים אינו

התרפסות זו חורגת מתחום השיקול הרציונלי.
היא נובעת מרבדים בלתי־רציונליים, תת־

במקומות רבים במערכת הפוליטית תנועה
נגדית: התנועה למען קואליציה ליכוד־מערך.
רוב התומכים עתה ברעיון זה, בגלוי או בסתר,
מאסו בו עוד אתמול. אילו אמר להם מישהו לפני
חודש שהם יתגעגעו אל ממשלת־האחדות־הלאומית,
חיו פורצים בצחוק רם.

על זה נאמר: צחוק צחוק, אבל .--

ש, כמובן, גם חשבונות ציניים מאחורי כמה
מן הסיסמות.

אפשר לערוך רשימה ארוכה של
אינטרסים גסים, הדוחפים בכיוון זה בלי
כל קשר לסחטנות של החרדים.
שימעון פרס ויצחק רבין אינם יכולים להרשות
לעצמם את הירידה לאופוזיציה. באופוזיציה תנסה
מיפלגתם להתנער מהם, לצאת לדרך של
שינוי־ערכים פנימי. הצטרפותם לממשלה חדשה,
שבה יתפסו מקומות מרכזיים, תציל אותם.
יצחק שמיר ימצא בקואליציה כזאת פיתרון
לכמה מבעיותיו. היא תוריד ממנו את הצרה
ששמה אריאל שרון, התובע לעצמו את תיק־הביטחון,
או לפחות את תיק־החוץ. בעיני שמיר,
שר־הביטחון רבין עדיף על שרון. רבין מבצע
במילא את מדיניות הליכוד. ואילו שרוך עלול
בתפקיד זה לעשות דברים נוראים, וגם לאיים על
מעמדו של שמיר כראש־הליכוד.

01^ 73יייי -י י

והדמוקרטיה, מניח לתיעוב זה לגבור על שיקולים
חשובים יותר?

יש האומרים כי מוטב לוותר על אומי
צות־חזיר במשך ארבע שנים, אם הדבר
מאפשר את הקמתה של ממשלת-
מערך, שתעלה על דרך־השלום. אחרי
הכל, השלום חשוב מסטייק לבן.
תיזה זו מבוססת על שתי הנחות, הטעונות
בדיקה:
ראשית, שממשלת מערך־חרדים אכן תוכל
לעלות על דרך־השלום.
שנית, שממשלת ליכוד־חרדים תחסום את
הדרך לשלום.
האם זה נכון?

אני מפקפק מאוד בהנחה הראשונה.

ממשלת מערך־חרדים, כמו ממשלת ליכוד־חרדים,
היתה עומדת על בסיס צר מאוד־מאוד.
היא היתה תלוייה בתמיכת כל אחת מן המיפלגות
הדתיות שתצטרפנה אליה, בתמיכת שלוש
המיפלגות ה״שמאליות״ (שינוי, ר״ץ, מפ״ם)
ובסיוע מידי שלוש המיפלגות הערביות (רק״ח,
המתקדמת, דראושה) .כל זה ביחד היה יוצר רוב
דחוק מאוד.

האם אפשר לקבל החלטות מכריעות
על בסים כזה?
אני מפקפק בכך. ממשלה כזאת היתה מת־
(המשך בעמזד )40

ג^ניר״ויר!י
אוניוג

שבוע אחו הבחירות באמריקה: ד פ 1הברק שוחחה
טלמנית עם קיט׳ דוקאקיס והיועץ היהודי של בוש
אחרונות — נדמה לי שזה היה בחודש
מאי — התכנסנו כמה מנהיגים יהודיים,
בביתו של בוש. היו שם גורדון
(״גוררי״) זקס, מקס פישר ואני. הודענו
לו אז שנתמוך בו במערכת־הבחירות.
התחלנו לתכנן תוכנית־עבורה מפורטת.
אני
אישית נסעתי ברחבי המדינה.
זה כלל הכנת חוברת עם תצלומים,
שתיעדו את ביקורו של בוש בירושלים
לפני שנתיים, ביד ושם.

״1אמת

• ואחרי כל זאת, אתה בוודאי
מצפה לתמורה כלשהי.
בוש דיבר איתך על משהו ספציפי?

קיטי דוקאקיס מרכלי ם
בארץ־האפשרויות שאיננה יו דעת
איך ל ה פסיד. הפלא־ופלא!
ב מדינה שבה סוג די ם ממש להצ לחה,
מספ רי ם כיצד כמעט ה ת מוטטה
קיטי על הבימ ה בשעה
שבעלה נכשל באחד ממירוציו. מ-
שהזכירו לה אתהת מונו ת המ תע דו
ת רגע ר אוי-ל מ חיקה זה -
וב א מריק ה כמעט הכל מתועד! -
סיפרה קיטי כיצד עבדה על עצמה,
כדי ללמוד אין להת מו ד ד עם כי שלון,
ובעיקר -א ין לפעול כדי
שלא ל חוו ת רגע נוסף שכזה. בכל
זאת רצה הגורל, שאשוחח עם
קיטי, אחרי כישלון נוסף.
ביום החמי שי ב( 10.30-שעון
בוסטון) עדיין נמה קיטי א ת שנ תה.
מ ש הזדהי תי, ה תבק ש תי לטל פן
״כשהיא תתעורר -בעוד שע תיים.
א ת יודעת מה! ליתר ביט חון,
טלפני ב־״.13.00
בשעה היעודה זינקה קי טי אל
הטלפון וצעקה :״אוי, זה כל-כף,
כל־כף מ תו ק מצידך שהתק שרת,
אוי!״

טוב, עדיין מוקדם מדי. אפילו לא
עבר שבוע מאז שהוא זכה. אמנם שוחחתי
עימו לפני כמה שעות, אבל
השאלה עדיין מוקדמת, מדי מוקדמת.

• בכל זאת...
טוב, אנו מעורבים בצוות־ההעברה.
זהו הצוות האחראי להעברת השילטון
מרגן לבוש. הצוות אחראי לאיוש מישרות,
לעיצוב תוכנית עבור 100 הימים
הראשונים בשילטון וכר. בימים אלה
אני ממליץ על אנשים למישרות שונות,
אבל כרגע כולנו נמצאים בחופשות.
בוש נמצא בפלורידה, אני —
בקונטיקט, כולם בחופש.

• במבט לאחור, מה היתה
המיכשלה הגדולה ביותר שלך
במכירת בוש ליהודים? אולי
יהדותה של קיטי דוקאקים?
נכון הוא שדוקאקיס הדגיש עובדה
זאת שוב ושוב בפורומים המתאימים,
אבל לגביי זה לא היה רלוונטי, לא
היווה מיכשלה. קיטי היא אשה מאוד
נחמדה ומוכשרת. אגב, גם ברברה בוש
היא אשה לבבית ומקסימה, אך אסור
לשכוח שבעליהן הם־הם שרצו לבית
הלבן•

• איד המרגש אחרי הכישלון?

השתגעת?
על מה את מדברת:
אנחנו, מייקל ואני, כל־כן עייפים:
(השניים סיימו את המירוץ לבית־הלבן
במאראתון בן 48 שעות של מסע־בחירות
ברחבי ארצות־הברית ללא
שינה) .כל־כך עסוקים! אני מנסה להתאושש,
להשלים שעות־שינה. היו לי
חודשים כל־כך עמוסים — כל
הטיסות, הנאומים, סדר־היום, הקצב
המהיר...

• את כבר חושבת קדימה?
בשבוע הקרוב מייקל ואני נהיה כלבך
עמוסים שאני לא חושבת שיהיה
לנו זמן לכך. אני זקוקה למנוחה. הייתי
רוצה לבקר בישראל. אני מתכוונת
לעשות זאת אחרי שאתאושש.

• אמרת לי מישפט דומה
כשנפגשנו לפני שלושה חודשים.
אז היית בטוחה שכעת
תהיי הגברת הראשונה של אד-
צות-הברית.
כמו שנכחת במו עינייך, עבדתי
מאוד קשה ו...באמת מתוק מצידך ש־סילפנת.
מייקל
-למי שלא זוכר, הבעל
של קי טי -שב ללי שכת מושל
מדינ תמאסא ציו ס טס ביום השישי
בבוקר. חזרה לשיגרה.

תאו*! ״
ף* לשון גנאי

כינו או תו ב תי ק *
שורת ״היהודי של ג׳ורג׳ בוש״.
ג׳ק שטיין, ממנהיגי י ה דו ת אר-
צות־הברית, נמנה על ה מ קור בי ם
ביותר לנ שיא־הנבחר.
השבוע נזכר תי איך א מר לי ב פ
שטות, א חרי ראיונותי עם ג׳סי
ג׳קסון, מריו קומו וקי טי דו ק א-
קיס :״יופי, עכשיו, אחרי שסיי מ ת

• בכל אופן, הדאגנים התמידיים
בישראל טוענים שלבוש
אין מחוייבות ריגשית
כלפי ישראל, על אחת כמה וכמה
שר־החוץ המיועד, ג׳יימם
בייקר.

קיטי דוקאקיס
״הייתי רוצה לבקר בישראל...״

נו באמת! אני זוכר את הדאגה והחרדה
שהובעו בעת כניסתו של ג׳ורג׳
שולץ לתפקיד שר־החוץ — ממש
אותן המילים! אני מכיר היטב את
ג׳יימס בייקר. עבדתי עימו בבית־הלבן.
בדיוק כשם שכל הדאגנים טעו בקשר
לשולץ, הם טועים בקשר לבוש ול־בייקר.

לראיין
א ת כל המפ סי דני ם, בואי
נדבר על בוש...״
בוש, צריך לציין, פיגר אז בהר בה,
על פי הסק רי ם, א חרי דו ק א־קי
ס. חיוורונו ואפרוריותו רק הוב לטו
על רקע ס סגוניו תו של גיקסון.
מאז עברו שלושה חוד שים. שב תי
ל שוחח עם שטיין 48 שעות א ח רי
הניצחון ה סו ח ף של מיפלגתו,
של מנהיגו, של עצמו.

המצביעים עבורו יהיה גבוה יותר. לא
אכחיש זאת, אבל חייבים לקחת בחשבון
את העובדה שבמשך שנים על גבי
שנים הצביעו היהודים עבור המועמדים
הדמוקראטיים.
אני מעודד מהעובדה שהצעירים
בין המצביעים היהודיים אינם מושפעים
ממסורת זאת. וה התבטא בהצבעה
הפעם, ויש להניח שיתבטא עוד
יותר בעתיד.

אני מרגיש נהדר. רק לפני כמה
שעות שוחחתי עם סגן־הנשיא, הנשיא־הנבחר.
הוא שוהה בפלורידה. הוא נשמע
נהדר...

• מה פירוש התואר שהוצלא!
לא ביקשנו — זקס, פישר ואני
מד לך ,״האיש של בוש״? איך
— שום ערבות או הבטחה מבוש, מפני
פועלת מערכת-היחסים ביניכם?

שאנחנו יודעים את עמדותיו, אנחנו

• אם ניזכר בשיחתנו האחרונה
בקיץ — כיצד קרה המהפך
בדעת-הקהל האמריקאי?
קרו כמה דברים: ראשית — בוש
נאם נאום־הכתרה משכנע במיוחד בוועידת
ניו־אורלינס.
הדבר השני היה, שרבים הבינו ש־דוקאקיס
לא יוכל לפעול ללא התחשבות
בג׳קסון. שני אלה ביחד מייצגים
רוח שמאלנית מדי לטעמו של הבוחר
האמריקאי.
את בוודאי יודעת שדוקאקיס התנגד
לכל יוזמה או התחזקות צבאית.
אנשים התחילו לפחד שבתקופתו תהיה
לנו ״אמריקה חלשה יותר״ .האמריקאים
התחילו להיזכר בממשלה הדמו-
קראטית האחרונה שהיתה להם —
ממשלתו של ג׳ימי קארטר — ולא רצו
באינפלציה מרקיעת־שחקים, לא רצו
בכל מיני זיכרונות אחרים.

• ז ה באשר לאמריקאים.
אבל היהודים שביניהם, בבל
זאת, העדיפו ברובם את דד
קאקים.
על פי הסקרים 35* ,מהיהודים הצביעו
עבור בוש. נכון שקיוויתי שאחוז

אני מכיר את ג׳ורג׳ בוש 18 שנים.
מאז קשרנו ידידות עמוקה. כשעבדתי
כיועץ מיוחד בבית־הלבן, התקרבנו זה
לזה במיוחד. כשהתקרבו הבחירות ה

הביטחון שלך נובע אולי
גם מהבטחה שקיבלת מבוש,
כאשר נרתמת לסייע לו?

בוטחים בו. כשמכירים אדם 18 שנים...
מוטב שהדאגנים בארץ יתחילו לדאוג
למה שקורה אצלכם. מכאן זה נראה
הרבה יותר מדאיג!

ג׳ק שטיין(עם גולדה)

ב מי ר עגז

העם
חו רבסכר
איך הגיש הכיפות
לטכס ממלכתי לזכר
הציניקן החילוני
שתיעב את הדתיים?
הטלוויזיה הקרינה את הטכס. גדולי
המדינה התייחדו עם זיכרו של הנשיא
הראשון, חיים וייצמן.
היה זה טכס ממלכתי לאישיות ממלכתית.
אולם הטכס היה כולז דתי. כל
ראשי המדינה חבשו כיפות. גם עזר
וייצמן, אחיינו של חיים וייצמן. נאמר
קדיש, נישאו דברי־תפילה, כאילו הי־תה
זאת אזכרה לאדמו״ר.
אולם חיים וייצמן, ציניקן מפוכח
מעין כמוהו, היה אתיאיסט גמור. הוא
סלד מן הדת, כשם שסלד ממנה יריבו
הגדול, זאב ז׳בוטינסקי, וכשם שסלדו
ממנה מוריו, בנימין זאב הרצל ומכס
נורדאו.
מים שחורים. אם כן, איך הפר
טכס חילוני באתר חילוני, לזכר נושא
מישרה חילונית, לטכס דתי? איך זה
הפר מובן מאליו?
בתשובה לשאלות אלה טמון סוד
ההתרחשויות של השבוע. מה שהתחיל
בטכסים כמו זה שנעיר ביד ו״צמן
הביא בהכרח למערכת פוליטית, שבה
חולש מיעוט חרדי קטן על הרוב החילוני
ורודה בו.
מי ששם בפעם הראשונה כיפה על
ראשו בטכס ממלכתי״חילוני קדח את
החור הראשון בסכר, שבעדו פורצים
עתה המים השחורים.

המגשרת
ה פ אוי פו ל טו ר

פרס הציע לדתיים
הצעה שאי־אפשר
היד לסרב דה. אבל
הם סירבו.

המאניפולטור הגדול נכשל שוב.
עד הרגע האחרון קיווה שימעון פרס
שניתן להקים ממשלה בראשותו, על־ידי
מאניפולציות עם העסקנים הדתיים.
הוא קיווה לשחד אותם בהצעות
שאי־אפשר לסרב להן — עוד חוקים,
עוד תקציבים, עוד תיקים. העיקרון: כל
מה שהליכוד יכול, המערך יכול יותר.
מבח־נה הגיונית זה היה נכון. מכיוון
שהמערך היה זקוק רק למיפלגה דתית
אחת — ש״ס — הוא יכול היה לתת
לה את אשר צריך היה הליכוד לפזר בין
כמה מיפלגות דתיות. יתר על כן, כמה
מן האישים הדתיים הבולטים, כמו הרב
אלעזר שך, הם בעלי נטיות יוניות מובהקות.
לפי ההגיון, ניתן היה להקים ממשלת
מערך־דתיים.
אולם מן הרגע הראשון היה זה חלום
באספמיה. לא היתה שום אפשרות
כזאת. כי ההגיון של העסקנים אינו
ההגיון של המציאות.
כמו האיית-אללה. המוני הדתיים
בארץ נוטים ימינה.
במידה מסויימת זה נובע מזיקה
הדדית טיבעית בין קיצוניות דתית
וקיצוניות לאומנית. הדת היהודית היא
דת שיבטית, וסמלים לאומניים מתחלפים
בנקל עם סמלים דתיים.
החינוך הדתי בארץ, מאז ימי דויד
בן־גוריון, הופקר בידי מחנכים לאומניים,
ודור בוגרי החינוך הזה שוגה
מאוד מן הציבור הדתי שהיה פעם
״בעל־הברית ההיסטורי״ של תנועת־העבודה.
עולם שלם מפריד בין משה
חיים שפירא המנוח ובין אבנר שאקי
וחנן פורת.
את הרוח הזאת מבטאים היטב הרב
עובדיה יוסף, לאומן חשוך, מראשי
ש״ס, והרבי מלובאביץ, מנהיג חב״ד,

קיט׳ לא היתה רלוונטית!
העולם הז ה 2672

^ 888ך

ההתקוממות
לקראתה!
צוד ל גוייס באופן
מאסיבי. זאת היוזה
המחמאה הגדולה ביותר.

הנשיא וראש־הממשלה באזכרה לחיים וייצמן
כיפוח, קריש, מחיר

היושב בברוקלין והמכתיב משם לא־גודת־ישראל
קיצוניות לאומנית שאינה
נופלת מזו של האיית־אללה.
גם העסקנים הרתיים, שהיו מוכנים
להושיט יה לפרס, ירעו כי לא יוכלו
להופיע למחרת־היום בנתיבות ובש־דרות,
בירושלים ובבני־ברק, ולהסביר
מדוע העדיפו את פרס ה״שמאלי״ על
פני שמיר הלאומני. הדבר לא היה אפשרי.
משום
כך הם סירבו להצעות שאי־אפשר
היה לסרב להן.
התיקווה היחידה. זוהי בעייתו

של פרס: אין הוא מבין את המיגבלות
המצמצמות את תחום המאניפולציות.
מאניפולציה יכולה להיעשות בין
עסקנים. אולם העסקנים תלויים בר־חשי־הלב
של הציבור שהם מייצגים.
אם רחשי־לב אלה מתנגשים עם המא־ניפולציות,
יגברו תמיד רחשי־הלב.
אי־הבנתו של פרס את האמיתות
היסודיות האלה גורמת לו להיכשל
שוב ושוב. כשם שסבר כי ניתן לטפל
בבעייה הערבית באמצעות מאניפולצ־יה
עם המלך חוסיין, תוך התעלמות
מרחשי־הלב של המוני העם הפלסטיני,

כך האמין הפעם כי ניתן לעשות מא־ניפולציה
עם עסקני אגודת־ישראל
וש״ס, תוך התעלמות מהמוני החרדים.
בשני המיקרים העלה חרס.
עתה נותרה לפרס רק תיקווה אחת:
שיצחק שמיר ייבהל ברגע האחרון
מבריתו הבלתי־קדושה עם הדתיים,
ויעדיף על פניה קואליציה עם המערך.
הפעם אין זה עניין של מאניפולציה.
להיפך: רחשי־הלב העמוקים ביותר של
הרוב בישראל, המקיף את המוני הליכוד
והמערך כאחד, מובילים בכיוון זה
(ראה הנדון).

״עוד מעט תירגע ההתקוממות!״ הבטיח
קצין בכיר. הוא גם הסביר: אחרי
שהמועצה הלאומית הפלסטינית לא
תביא לפיתרון הבעייה, יתייאשו תושבי
השטחים סופית, והכל יחזור לקדמותו.
מיספר
ההבטחות האלה הוא כמיס־פר
ימי האינתיפאדה, המתקרבת ליום־
השנה שלה. היא היתה מציאותית כמו
כל קודמותיה.
כמו מילחמה. מעשיהם של הקצין
הבכיר ועמיתיו בשטח היו שונים
מאור מן ההבטחות האופטימיות.
מעולם לא גוייס צה״ל נגד ההתקוממות
כפי שגוייס השבוע. ריכוז אדיר
של כוחות, שלא היה כדוגמתו מחוץ
לתקופות של מילחמה בגבולות, הופעל
בכל רחבי הגדה והרצועה. צה״ל,
שאסר את סיקור המאורעות, הפיץ
בעצמו תיאורים שהראו כי כוחות ממונעים
ורגליים סיירו ממש בכל רחוב
בערי הגדה, בכל סימטה במחנות. הפקודה
היתה להפעיל כוח מירבי כדי
למנוע הפגנות, גם שקטות, הנפת דגלים,
ציור סיסמות.
צעיר מג׳נין נורה ונהרג ביום שבו
אמרה ההודעה הרשמית כי ״לא היו
אירועים מיוחדים״.
מחמאה גדולה. גיוס אדיר זה בא
כדי לקדם את פניו של אקט סימלי:
ההכרזה של המועצה הלאומית הפלסטינית
על עצמאות פלסטינית.
בעיני הצמרת המדינית־צבאית בישראל,
היה לאקט זה כוח רב — אחרת
לא היו מגייסים נגדו כוח המספיק
למילחמה קטנה. ואכן, היתה זאת מחמאה
מאין־כמוה לשילטון המוחלט של
אש״ף בכל רחבי השטחים הכבושים.
למפקדי צה״ל לא היה בעניין זה
שום ספק. חרף כל הדיבורים וההבטחות,
היה ברור כי האוכלוסיה הפלסטינית
כולה עומדת מאחור־ אש״ף, וכי
החלטות אש״ף יקויימו על־ידי הציבור
הפלסטיני.
בגדה וברצועה עצמן שררה התרומ־

מות־הרוח. הכל ידעו כי עומדת להיעשות
היסטוריה — מעשה שייזכר לדורות.
הכרזת־עצמאות היא מאורע חד-
פעמי בחייו של עם. הפלסטינים היו
מודעים לכך היטב.
הניסיון להילחם בתחושה עמוקה זו
באמצעות כדורי פלסטיק הוא אווילי,
לא פחות מאשר הדיבורים על ה״רגי־עה״
העומדת, או־טו־סו, להתרחש.
״אנחנו יכולים להמשיך שנה, שנתיים,
לנצח ״,אמר השבוע צעיר,
ששוחרר לא־מכבר ממחנה אנצאר .3
הוא ביטא הרגשה כללית.
מעשים מטומטמים. ההחלטה
הנחושה של ראשי ישראל שלא לראות
את המציאות, המצויירת על הקירות,
הובילה; לשורה של החלטות, שהתחרו
זו בזו באיוולתם.
מישרד־הפנים, שבראשו עומד עדיין
להלכה ראש־הממשלה, בעזרת שר־המישטרה
חיים בר־לב, החליט להרוס
15 בתים ערביים בכפר הישראלי טייבה
דווקא ערב כינוס המועצה הלאומית
הפלסטינית, ובכך הבטיח הזדהות מי־רבית
של הפלסטינים אזרחי־ישראל
עם אחיהם בשכם ובאלג׳יר.
שר־המישפטים אברהם שריר,
שחוכמתו כבר הפכה לאגדה, הציע
להטיל עונש־מוות על ״מחבלים״ .אחרי
הפיגוע ביריחו, ערב הבחירות, נתקף
יצחק רבץ בהלה מיפלגתית והכריז גם
הוא שיש לשקול מחדש הטלת עונש־מוות.
הוא נלכד במילים של עצמו,
והיה נאלץ להסכים להקמת ועדה שנועדה
להנחות את התובע הצבאי. בממשלה
הבאה עלולה ועדה זו להיות מורכבת
כולה מלאומנים קיצוניים, חסרי־שיקול,
כמו שריר עצמו.
הטלת עונש־מוות תשפוך שמן על
מדורת ההתקוממות, ותלכד את כל
העם הפלסטיני סביב אש״ף. קשה להעלות
על הדעת מעשה מטומטם יותר.
כוח, כוח, כוח. אחרי 11 וחצי
חודשים של התקוממות, ברור לחלוטין
שהיא השיגה ניצחון גמור, מוסרי ופוליטי,
על מדיניות־הכיבוש. הגיוס ה־מאסיבי
של צה״ל, העניין העולמי
בדיוני המועצה הלאומית הפלסטינית,
המישמעת הפנימית של האוכלוסיה
בגרה וברצועה — הכל העידו על כך.
מול מציאות זו תעמוד הממשלה
הבאה בישראל בלי כל תשובה, מלבד
התשובה הישנה של שליטים קולוניאליים
פושטי־רגל: כוח, כוח, כוח.

זהו ר ק ״אקט סי מל׳ -אכלכאלה עושי היסטוריה
ך* באזל יסדתי את מדינת־היהורים ״,רשם בנימין זאב
הרצל בספר־האורחים של מלונו, אחרי הקונגרס הציוני
הראשון.

״באלג׳יר יסדתי את מדינת־הפלסטינים,״ יכול
היה יאמר ערכאת לרשום השבוע.
בשני המיקרים, לא היתה לאמירה משמעות מעשית מיידית.
הרצל לא הקים מדינה, אלא יצק רק את יסודותיה. גם ערפאת לא
הקים השבוע מדינה. הוא רק נתן לה קיום סימלי.
אולם ההיסטוריה נעשית על־ידי סמלים. סמלים מבטאים את
רחשי־הלב של בני־ארם, יוצרים כוח.
שום דבר לא השתנה השבוע בגדה המערבית וברצועת־עזה.
הכיבוש הישראלי היה איתן. שליטת הצבא היתה מלאה. יחסי״
הכוחות לא השתנו.
אך בכל זאת השתנה השבוע משהו יסודי מאוד. הכרזה על
ייסוד מדינה, הנובעת מל־בם של מיליונים, הופכת עובדה.
ב־ 14 במאי 1948 הכריז דויד בן־גוריון, בכינוס של אנשי־ציבור
במוסיאון תל־אביב, על הקמתה של מדינת-ישראל.
למעשה לא קרה דבר באותו יום. השילטון העברי בחלקים
שונים של הארץ קם כבר כמה חורשים לפני כן, עם הסתלקות
הבריטים. התהליך נמשך גם אחרי הקמת המדינה, כאשר צה״ל
כבש שטחי־ארץ רבים נוספים.

אולם האקט הכימלי של הקמת המדינה הוא
שנחרת בזיכרון העם והעולם. אותו חוגגים מדי שנה
ביום־העצמאות. כי הוא מסמל את התהליך כולו,
שנמשך יותר משנה.
כך גם האקט הפלסטיני. האינתיפאדה, שהפכה את היישות
הפלסטינית לעובדה קיימת, החלה כבר לפני כמעט שנה. אין ספק
שתימשך עוד זמן ניכר, עד שיימצא הסדר־שלום.

אולם דורות פלסטיניים בעתיד יחוגו את ה־15
בנובמבר כיום שבו קמה המדינה הפלסטינית.

#סונה שר האמנה

הקשר בין ממלכתו ובין השטחים הפלסטיניים הכבושים. ההכרזה
מאשרת אקט זה סופית וממלאה את החלל הריק שנוצר.
העולם כולו יקבל את ההכרזה כעובדה. תהליך ההכרה במדינה
החדשה ובממשלתה בוודאי יארך זמן רב. אולם הכיוון נקבע. אין
ספק שכל מדינות־העולם יכירו, בזו אחר זו, במשך הזמן, בקיומה
של המדינה הפלסטינית.
בישראל יביא הדבר לתודעת הציבור את העובדה שהכל חשים
בה מזמן, אם בבירור, אם במעורפל. המוני החיילים שנתקלו
באינתיפאדה יודעים כי בגדה וברצועה, וגם בירושלים המיזרחית,
נוצרה כבר ישות אחרת — ישות עויינת, לוחמת, שנואה על
רבים, אך קיימת.
לגב־ הפלסטינים עצמם מאשרת ההכרזה דבר שהיה ברור להם
מזמן. כל העם הפלסטיני רוצה במדינה פלסטינית. רוב הציבור
הפלסטיני השלים זה־מכבר עם המציאות, הקובעת שהמדינה
הפלסטינית לא תקום במקום ישראל, אלא לצירה .

ההכרזה שמה את הקו תחת תקופה, שהחלה עם
חקיקת ״האמנה הפלסטינית״ .זו נוסחה ברגע שהעם
הפלסטיני הגיע אל תחתית השפל. לשונה הקיצונית
באה לפצות עד היעדר כל תיקווה מעשית. דרכם של
חלשים היא להתבטא בקיצוניות דווקאית.
ההכרזה של השבוע, שבאה למעשה במקום האמנה הפלסטינית,
מבטאת את הביטחון העצמי החדש של העם הפלסטיני,
שהגיע להישג מרשים. הביטחון העצמי מאפשר לפלסטינים כיום
להתמודד עם המציאות, ולדבר בלשון מציאותית.
נותרה רק שאלת הניסוח. איש לא רצה בפילוג. כל הפלגים
הפלסטיניים שאינם משועבדים למדינות זרות — ובראשם פת״ח,
החזית העממית והחזית הדמוקרטית, בניגוד לאירגוניהם של
אבו־נידאל, אחמד ג׳בריל ואבו־מוסא — התלכדו סביב ההכרזה.
חילוקי־הדיעות ביניהם נשארו בעינם. ג׳ורג׳ חבש אינו מאמין
כי סיגנון פלסטיני מתון יביא להישגים. נאיף חוותמה פוסח על
שתי הסדיפים. גם בתוך פת״ח, האירגון הקובע, יש ויכוחים.

אך למעשה השלימו הכל עם הפיתרון הסביר:
מדינה פלסטינית בגדה וברצועה, על פי גבולות ה־4

בשלום עם ישראל, שתקיים עימה גבולות פתוחים,
שתסכים לסידורי־ביטחון עימה.
השאלה היתה עד כמה להגיד את הדברים האלה בבירור,
מרצון, בלי תמורה, וער כמה לשמור עליהם כקלפים למשא־ומתן.
זהו ויכוח טאקטי.
במוקד הוויכוח עמד מיסמך שגם הוא אינו אלא סמל: החלטת
מועצת־הביטחון .242 בעיני הפלסטינים, זהו סמל של התנכלות
לפלסטינים. בעיני העולם, זהו סמל לנכונות לחיות בשלום עם
ישראל.

היה זה אות לבגרות החדשה של המחנה הפלסטיני,
שהגישה המציאותית גברה על הרגשות.

ווינה אחרי ווחות
^ שביל העם הפלסטיני היה זה יום גדול, יום של
התרוממות־הרוח כפי שידע היישוב העברי בכ״ט בנובמבר

. 1947

בחוצות שלט הצבא הישראלי, שהתגיים בהפג־נת־בוח
אדירה כדי להילחם בסמל — בדגל, בהימנון,
בזיקוקין־די־נור.
לכאורה היה זה בבחינת רדיפה אחרי פנטומים. היה משהו
מגוחך במילחמתו של צבא מודרני גדול ברוחות־רפאים כמו
דגלים וסיסמות. איך אפשר למנוע מעם שלם לשיר את שירו,
להתפעם למראה דיגלו?
אולם צמרת ישראל מודעת היטב לכוחם של סמלים. בסתר־ליבה
ידעה היטב שאי־אפשר לנצח הימנון בכדורי־פלאסטיק ודגל
ברימוני־גאז. אולם נגזר עליה ללכת בדרך זו, בהיעדר פיתרון
אחר.

המאבק הישראלי־פלסטיני נכנם השבוע לשלב
חדש, השלב האחרון. אין לדעת כמה זמן הוא יימשך,
ומה יקרה בדרך. אך התוצאה הסופית כבר היתה
השבוע ברורה לגמרי. אין היא תלויה בהרכבה של

1יד־ קן ליץ
מננולוג של1־
^ ייתי חיוור. הייתי מודאג ער
1 1מוות. כל מילה נרדפת לדאגה,
לחיוורון, לפחד מכישלון, כל מילה
שתתאר דאגה — זה מה שהרגשתי
לפני ההפגנה.
זה לא רק פרפרים בבטן: לשוני רבקה
לחיכי, הרגשתי...
אחרי השבת? אני מרגיש מאוד גא.
בתור מי שעמד ליד אירגון המסע —
רוצה שאומר — בתור מי שאירגן? —
רווח לי, אני מלא גאווה.
עמדתי בכיכר מלכי־ישראל בשבת
בערב, ונדהמתי לגלות כל־כך הרבה

^ כל התחיל יומיים לפני הבחין
1רות. לא אגיר שצפיתי את התוצאות
האלה. אני לא מכיר אף אחד כזה:
יחד עם זאת, הערכתי שממשלה ברא־

אנשים שאני מכיר — אנשים שאני
מוכר להם, קונה מהם. לא, לא פוליטיקאים:
רבים באו אלי ואמרו לי :״כל
הכבוד למי שאירגן את כל זה!״ והם לא
ידעו שאני בעניין.

שות המערך בוודאי תהיה בלתי־רצויה
בעיני העם.
נכון, מזה שנים רבות מאוד אני חבר
של עזר, ראש־המטה של המערך בבחירות
האחרונות. אבל אני חבר־חרות

את האירגון הטכני של ההפגנה
עשה יוסי יסעור, מצוות־החוקה של
אוריאל רייכמן. כן, ברור שגם המימון
חשוב כאן.
#ה ה פנ ה:

אילו היה גם מישהו אחר. לא יודע. אני
פשוט איש לא פאסיבי. אני איש־כלכלה.
אני לא שותף שקט בשום עסק
שאני פעיל בו. אני מרגיש שאני שותף
אקטיבי בגוף הנקרא ״ישראל, חברה
בע״נר. העובדה שאני בוחר פעם בארבע
שנים אינה אומרת שזוהי תרומתי
לאסיפה הכללית של בעלי המניות,
אחרת — אני עלול להפסיק לבחור.
בשנה 22.05 במוצאי יום־הבחירות
הייתי מבסוט. היה הרי תיקו בין המערך
והליכוד. זה נראה סביר, לקראת מה
שאני צפיתי.

ש ב עי ם

ו מ בו חוי ם

הדתיים? עוד לא הבנתי אז בדיוק
מה קורה. זה נראה אז מין אלמנט
עב״מי ועצם־בלתי־מזוהה).
למחרת היום טילפנתי לפרופסור
אוריאל רייכמן. אמרתי לו :״זה הזמן
שצריך להתעורר מחדש( ״:רייכמן הוא ״
נושא־הרגל של הרעיון לחוקק חוקה
בישראל ולשנות את שיטת־הבחירות).
אולי הוא חשב על כך לבד, לפני שיחת־הטלפון
שלי.
אחרי־כן הוזמנתי לערב בביתו של
רייכמן. חיפשו מתנדב, כדי לממן את
העסק של ההפגנה. החיפוש ארך 10

האיש שמאחורי ההפגנה

ף* שדויד קוליץ דיבר אי תי במוצאי״ שבת, הוא נשמע נרגש,
** ס חו ט, גא. רגשות אלה איפייגו אתה שיחה כשיספר לי, מייד
אחרי סיו ם ההפגנה בכיכר מלכי־י שראל למען ממ שלת מערך־ליבוד:
״זה נגמר ...היה מ או ד מוצלח ...זה מ או ד הצליח ...הגיעו כל״כך
הרבה אנ שים, אנ שים שלא מגיעים בדרך־כלל להפגנות בכיכר״...
מצב-רוחו היה דומ הלמחרת היום, כאשר הציג לפניי א ת בנו
החייל. בשני ה מיקרי ם הי ת ה השורה התח תונ ה :״הילד הזה הוא
שלי!״
״הילד״ הלך למי שחק״ הכדורסל בין מכבי והפועל תל־ אביב,
ואילו קוליץ שוחח על ה״בייבי״ החד ש שלו: היוזמה למען ממ שלת
ליכוד־מערך, יוזמה ש ה תחיל ה ב מודעו ת יקרו ת בעיתונות,
שהמשיכה בהפגנה מרג שת בכיכר מלכי־י שראל ב תל־ אביב, ועל פי
אבי״הרעיון עוד הי ד נטויה.
דויד קוליץ -בן ,05 יפה, בעל מוניטין של יפה -אינו משתגע
להתראיין. בארכיוני העי תונו ת בארץ ניתן למצוא מאמרי ם עליו,
ללא שיתוף־־פעולה מצד האיש. במא מרי ם אלה הוא מצטייר
כמצליחן, נקוד ה. גבוה, מוכשר, מרו שת הי טב בקרב העסקונ ה
הפוליטית, חכ ם. די חכםכ די להתרחקמרחק־ ב טי חו ת מהזרקורים,
ו בכל־זאת לכוון או ת ם מדי פעם לעברו, לגרות, לסקרן, לא יותר.
בכל זא ת, בל ה ט הרגשות של ה צל ח ת ההפגנה, וכמה שעות לפני
טיס ה לחו״ל, באווירה של בילבול פוליטי, ה ס כי ם להיפגש.
ח בר ת ״אלול״ של קוליץ מ מו קמתב״בית״אמריקה״ .ב חדרו
הגדול בול ט ת מיי ד ״מפת ים־ההלכה, ה תור ה שבעל־פה״.
מ אחורי כ ס או מוצב תצלום־ענק של ירושלים הע תיק ה.
קוליץ אינו נראה כ אי ש־עסקי ם לחוץ, רץ, הממהר לאנשהו. הוא
נראה שלוו, בוט ח, כמי שיודע א ת ערכו ב שוק־ העסקי ם.
באחדהמא מרי ם עליו א מ דו א ת הונו בשלושה מיליון דולר.
במושגים ה מקו מיי ם זהו איל־הון. אול ם ב שיחתנו לא עסקנו בענייני
ע ס קי ם חובקי־עולם, אל א בעניין המשך מסע״המודעות בעיתונות
בעד ממ שלת מערך־ליכוד.
השם קוליץ מעורר א סו סי א ציו ת עם שמות כמו עזר וייצמן, רמי
אונגר. קוליץ ה ת חי לאת דרכו בעזרתו של וייצמן, ומשם עלה ופרח
בעול ם־ העסקים כמ טאור. כשפרש - ,ו הוא ת מי ד פורש, כך העיד על
עצמו -תפסאת מקומו אונגר. כלומר, ני סהל תפו סאת מקומו, אך
לא הצליח כ קוד מו.
כבר נרמז ש הי ח סי ם בין קוליץ לבין אונגר אינם מהמ שופרים
ושאונגר, אולי, מקנ א בקוליץ המצליחן.
קוליץ, בשכל רב, אינו מ קפיד רק לשמור על מרחק מה תיק שור ת,
אלא גם מעולם־הפוליטיקה, על תכ כיו והרכילו ת הכרוכה בו.
א ת עזר וייצמן הוא מזכיר כחבר קרוב, ולא כקר ש־קפיצה פוליטי־כלכלי־חבר

במהלך ה שיחה הוא מוזג מ שקה חריף, מ תרוו ח וחושף טפ ח
מילדותו: רקע ד תי, מי שפחה ח רו תני קי ת. מה שנראה ת חיל ה
כצעצוע של ילד מפונק, אולי מ שועמם מעט, ה מנ סהאת כוחו ב שטח
חדש, מקבל במ הלך ה שיחה מי מ ד של עומק.
רק ב תו ם הראיון נראה קוליץ לפתע מ שוחרר, רגוע. הוא שיחרר
אוויר, כאילו אמר :״אתמול עברתי הפגנה, היו ם -ראיון!״
אז, רק אז, שבו אליו הגינונים ה שרמנטיים, וכל הכרוך בלהיות
אי ש״עסקים, מצליחן, מרו שת פוליטי ת.

דמות של חרדי בהפגנה בכיכר־מלכי־ישראל
.אני בז, מתעב, אח העסקנים הדת״ם!״
מזה שנים רבות יותר״..
אני לא קרוע בין שניהם: אני עדיין
חבר של עזר, אבל אינני חבר־חרות.
מניתוח הסקרים והמישאלים, שפורסמו
לפני הבחירות, עלה בעליל שהיה
כמעט תיקו. לכן, לפני הבחירות, הלכתי
לאנשים במטות של שתי המיפלגות
הגדולות וניסיתי למכור להם רעיון.
הרעיון אמר פשטנית: בל־ל־הבחירות,
בשעה ,22.05 שלושים שניות אחרי
פירסום המידגם בטלוויזיה, יטלפנו
שמיר ופרס זה אל זה ויסבירו כי
בהתחשב בתוצאות וברצון הבוחר, הרי
שחלום־הבלהות עומר להתגשם, אם
לא ייזהרו. התוצאה צריכה להיות —
אם יתרגמו את רצון הבוחר — להקים
ממשלה, שאליה יוזמנו להשתתף בקואליציה
גם מיפלגות אחרות, לפי
רצונן.
פניתי לכמה אנשים — וביניהם
אור־ פורת, מנכ״ל רשות־השיהור —
ואמרתי להם שיתכוננו להתארגנות
כזאת.
מרוע רווקא אני? הייתי מאוד שמח

קוליץ(משמאל) עם עזר וייצמן בחרות ()1977
״הילד הזה הנא שלין־

בבזרעגז

דקות. שאלו :״מי מוכן? מי מוכן?״
התנדבתי. האם היו מתנדבים נוספים?

רצינו להוציא לכיכר מלכי־ישראל,
לא רק את הרעבים והמפוחדים, אלא
גם את השבעים והמפוחדים. אני משוכנע
שכל עיתונאי וכל עורך בישראל
פגש בשבת, ה־ 12 בנובמבר, את חח־
* ברים הקרובים ביותר שלו בהפגנה,
האנשים הכי לא־צפויים! אלה היו
צעירים, וקנים, מסורתיים ופחות־מסו־רתיים.

לא הגיעו להפגנת ה־ססס 400,
(אחרי צברה ושאתילה) ,ולא להפגנות
אחרות. אבל הם היו בשבת, כשהיה
נדמה להם שמדינת״ישראל עומדת
לשנות את פניה.
כמה הגיעו? הרבה. אומדים אותם
בין ה־ 50,000ל־. 100,000

צד״ל

המפחד היחיד

• חרות :״יכולת• להיות
נסיו!״

** עולם לא הייתי פעיל ממש בפו//ליטיקה.
הייתי מאז ומתמיד קרוב
לכר•
נולדתי בתנועת־החרות״ .אבא שלי
* היה פעיל בתנועה, אמא שלי היתד,
פעילה בה, אני הייתי פעיל בה.
מדובר על תקופה שבה היתה חרות
תנועה נרדפת, קטנה, מחוץ למימסד
הישראלי. זאת היתד, תנועה קטנה
כזאת, מישפחתית.
אני זוכר את עצמי ב־— 1955
הייתי אז בן — !12 מחלק כרוזים
ופתקים. להיות חרותניק אז זה לא היה
כבוד גדול.
אלטלש היתה אז ספינת־פאר לא־מכובדת,
מאוד לא־מכובדת.
יכולתי להיות כיום אחד מנסיכי־חרות.
עזבתי
את חרות ב־ . 1977 יש לי
תמיד מול מחורבן לעזוב את השילטון
ממש לפני שהוא מגיע.
• הבחירות של 1977 התנהלו עור
מהמישרד שלי. עזר (וייצמן) ניהל את
המערכה (מסע־הבחירות של הליכוד,
שהוביל למיהפך) מהמישרד שלי.
לא עזבתי את חרות בגדול. פשוט
נמוגתי. יותר לא התאים לי, מה שקרה.
יש עדיין רבים שלגביהם לא עזבתי
את התנועה. חברים של הוריי לא
יודעים שעזבתי. אבל הייתי בסרט הזה.
איך הם קיבלו את היוזמה העכשווית

״יש לי תמיד מזל מחנרבן לעזוב אח השילטנן לפני שחוא מגיע...
גדלתי בשכונת־גאולה בירושלים.
אני זוכר את אברהם רביץ הרבה לפני
שהפך לרב רביץ (מיספר 1ברשימת
דגל־התורה, ומחזיר־בתשובה ירוע).
הוא היה נושא להערצה כמנהל־הריקו־דים־והשימחה
של בית־השנאבה. כולם
העריצו אותו. נו, מנהל השימחה...
אני גם נמנה עם המאמינים שתלמי־די־ישיבות
צריכים להיות פטורים משרות
צבאי. אני עצמי שירתתי, מפני
שאני חושב שהשיחרור הסוחף האוטומטי,
השיחרור המחייב של מי שנולד ל־מישפחה
אורתודוכסית מהצבא, עומד
בניגוד גמור לרוח היהדות, לערכיה,
למה שהיא מטיפה.
דויד בן־גוריון, שחתם והיה אבי הרעיון
של שיחרור בני־תורה — תרגישי,
בני־תורה! — ידע מה שהוא עושה. מה
שקרה אחרי־כן הוא שפוליטיקאים דתיים,
חמדניים, בעלי דימיון פרוע ללא
גבול — בעיקר גבול פיננסי — הצליחו
להגיע להסדרים עם פוליטיקאים

תופים ומחולות. זוהי הצגה מכוערת.
אני מגדיר עצמי כ״איש יהדות״ .אני
הולך לבית־כנסת. כמה פעמים בשנה?
בשבוע? זה ביני לבין האלוהים. אני
מקפיד על כשרות: כשרות, כמו שאני
מבין...
איך אני מבין? אני לא אוכל חזיר,
לא אוכל מאכלי־ים. אני מקיים מסורת
של שבת ...נאמר כך: שחברים באים
אלינו, אבל אנחנו לא נוסעים אליהם
בשבתות.
ילדיי? הם יודעים מה זה בית־כנסת,
מהי תורה. הם לא יודעים כפי שהייתי
רוצה. נאמר, לא כפי שאבא שלי היה
רוצה.
לכן, באמת, דברים רבים ממה שנאמר
אתמול בהפגנה צרמו לי — הקריאות
נגד הדת. אני קרוב בהרבה לערכי
היהדות הדתית מאשר — קשה לאמר
״ערכים״ — לאלה של החילונית. אני
מכיר ערכים של יהודים דתיים ומכבד
אותם, אבל בז, מתעב, את העסקנים

״באן האנשים הכי לא־צפז״ם!״
שלי? מי שהאזין למה שאמרתי וניקה
את המוץ מהתבן, הסכים איתי.

• ״הפכו אותה למגיה
שחווה!״
^ ני בא

ממישפחה דתית אורתו־

דוכסית.
* דוח שר ק1ריץ היד, אחר מהוני׳
חרישת של הסיפלנה החרדוניסטיח
בטרם קום המרירה,וירד למכסיקו.
- !5881

חילוניים, חמדניים לא פחות, והגיעו
לעיסקה מבזה של שיחרור מוחלט מהצבא.
הם חטאו לדת־ישראל. כמי שגדל
על ברכיה, אני יודע שזוהי דת סוציאלית,
מבינה, סובלנית. הפכו אותה לדת
שחורה! הפכו אותה למילה נרדפת
למגיה השחורה של ימי־הביניים!
כן, אני עדיין שומר־מסורת. אני
מניח תפילין בכל בוקר, תמיד!
זאת לא חזרה בתשובה. בכלל, המונח
״חזרה בתשובה״ מקומם אותי באופן
נוראי. מי שבאמת רוצה לחזור בתשובה,
שיעשה לביתו ויעשה זאת בלי

הדתיים. אלה משיגים בדיוק את ההיפך
ממה שהדת, במקורה, מתכוונת אליו.

#הראה :״ממשיך רהזוים

ך * בו קרשאח רי צריך להמ-
1 1שיך בלחץ הזה, אבל אני האחרון
בעולם שיודע איך. אין לי מושג איך
מפעילים לחץ ציבורי. לא הייתי בסרט
הזה.
זה הסרט שהייתי בו בשבת? אבל

הייתי שם כמתלמד. לקחתי בהחלט את
האפשרות שאם לא נצליח — יאמרו
עלי שאני תמים, ועל השאר שהם אוסף
של אנשים תמימים המאמינים שניתן
לשנות.
התייעצתי רבות לפני הצעדים שלי.
עם מי לא דיברתי! לא היה פוליטיקאי
שלא עודד אותי, שלא אמר שצריך
לפעול למען ממשלת־אחדות. כל מי
שדיברתי איתו אמר :״עשה!״
חלק מהם דיברו מתוך אינטרסים
אישיים? אז מה? זה לא מעניין אותי.
בפוליטיקה אינטרס אישי, המשתלב
עם הכלל — :הוא מבורך.
האם היו גם תגובות שליליות? כן,
דווקא מהשמאל. באו ואמרו לי :״קואליציה
של הליכוד עם החרדיים — זה
אסון!״ לגביהם קואליציה של המערך
עם ש״ס — זוהי הצלה. הם רואים
בש״ס מיפלגה מתקדמת, משום־מה.
אני נזכר עכשיו שבמהלך גיוס
ה״שמות״ למודעות בעיתונים, נתקלנו
בתגובות שליליות. ישבנו, נעמי אשתי
ואני, וטילפנו לכל מי שאנחנו מכירים.
רובם התלהבו מייד, אבל רבע מהם
נתנו אוסף תשובות שליליות /מתחמקות.
דיברנו עם כ־ 200 אנשים. אלה
שהגיבו בשלילה תירצו זאת בשלושה
סוגי תירוצים:
• ״אני בעיקרון לא חותם על
עצומות, לא נותן את שמי ליוזמות כאלה!
אבל עלה והצלח במעשיך!״ כלומר:
הלא־מתלכלכים.
• ״אני לא מוכן לשום ממשלה
שיצחק שמיר יעמוד בראשה. מצירי
שמדינת־ישראל תלך כולה עם שטריימל.
העיקר ששמיר לא יהיה ראש־הממשלה!״

״אני חולה משימעון פרס! כל מה
שיעיף את החרא הזה מהממשלה שווה
לי הרבה כסף. ש״ס, הרב שר — הכל
הולך, רק לא פרס!״
האם קיבלתי הצעות־בצחוק להיכנס
לפוליטיקה, אחרי ההפגנה? אני מקבל
הצעות־בצחוק להיכנס לפוליטיקה מזה
20 שנים. גם ברצינות! ובכן, אני לא
מתאים. אני לא רוצה להיות פוליטיקאי.
בינתיים, הולך לי בעסקים.
מכל היוזמה הזאת התגבש מעין
מטה. התחלנו אמנם שנינו, אשתי ואני,
אבל זה התרחב.
איש מהצוות אינו פוליטיקאי! אחרת
זה לא יהיה אמין. פוליטיקאי אחד —
והעניין ייאבד מצבעו.
יש לי כבר התוכנית הבאה, מה יבוא
אחרי ההפגנה. אבל אני מעדיף לדבר
״אחרי״ ולא ״לפני״.
את מבינה שאני ממשיך להזרים
כסף ליוזמה? את מבינה נכון. אל
שווימר? הוא לא קשור לעניין. הוא
קשור ליוזמה של החוקה, לפרופסור
אוריאל רייכמן. האם הוא תרם למימון
הפעם? לא, עד כמה שאני יודע.
אני מגייס את המימון. נאמר שאני
מרכז את המאמץ הפיננסי.

שתיקה מוזרה אופפת
את מיטתו שד הגנרל
לאחד, שצעירה
לבנונית ירתה בו בביתו.
שדד ,׳}ימבי•₪ /

מאבק־כוחות משונה התנהל סביב
מיטתו של אנטואן לאחד. כולם, סביבו,
שתקו. כל אחד הטיל את רצון־השתיקה
על מישהו אחר.
דלתות המחלקה לטיפול־נמרץ ב־בית־החולים
רמב״ם בחיפה, שם מאושפז
הגנרל, היו נעולות. בפתח עמדו
שלושה שוטרים צבאיים וקצין. לצידם
שומר־ראשו של לאחד, ג׳ורג׳ סלים
( ,)31 רווק מגושם־גוף מהכפר קליעה.
בתוך המחלקה, בחדר־המישפחות,
ישבו בני־מישפחתו של לאחד. אשתו,
אחותו, כמה חברים קרובים. הבית
במרג׳־עיון נסגר, חייל הופקד על שמירתו.
כל בני־המישפחה נמצאו בחיפה,
בבית־החולים, בבתי־מלון, בדירות שונות
ברחבי העיר.
לשתוק. ביום־השבת בבוקר היתה
חיפה גשומה וקרה. מבקרים מיקריים
הציצו בסקרנות אל רלתות־הזכוכית
הסוגרות את המחלקה. השוטרים הצבאיים
חסמו את המעבר. ג׳ורג׳ סלים
נקרא אל הדלת.
הוא אמר כי מינרב לאחד, אשת
הגנרל, ישנה, אחרי לילה ארוך ללא
שינה, ובמילא אינה רוצה להיפגש עם
עיתונאים. כמוה גם בני־המישפחה האחרים.
אין הם מעוניינים לשוחח עם
עיתונאים.
חוץ מזה, אמר סלים, כי הצבא הישראלי
אסר על מינרב לאחד להתראיין.

הגנרל לאחד
מאבקי־מח סביב המיטה
אם יהיה אישור צבאי — היא תדבר.
איתן הבר, דוברו של שר־הביטחון:
״הכל תלוי באשה. היא שאינה מעוני
יינת להיפגש עם עיתונאים.״
גם המבקרים האחרים נקלעו אל
המאבק הזה. אליאס חאג׳י, מורה למתמטיקה
ולערבית ממרג׳־עיון, חבר
קרוב של מישפחת לאחד, הירבה לחייך,
דיבר ברצון.
השוטר הצבאי הביט בו בכעס,
הסביר לו בערבית רצוצה ובתנועות־ידיים
כי עליו לשתוק. אליאס חאגיי
שתק.
היכן המתנקשת? סלים התקרב
בפעם נוספת ואמר כי מצבו של הגנרל
הולך ומשתפר. חיילי צד״ל, שהקיפו
את חדרו של לאחר, אמרו כי המת־נקשת
היא קומוניסטית, וכי היא נמצאת
כעת בישראל. בינתיים ממלא
סגנו של לאחד את מקומו.
הדוברים הישראלים אמרו דברים
אחרים. הבר: המתנקשת נמצאת בלבנון,
בידי צד״ל. הם חוקרים אותה. לנו
אין כל נגיעה לדבר.
האלוף יוסי פלר אמר השבוע כי אין
ללאחד מחליף. הוא המפקד היחיד.

עסקים סי דיו ר ק
שני אנשי-העסקים, מבעלי ״הסינרמה״ ,שלום
סנסטר ובני וינצלברג, חוזרים כימים אלה לניר־יורק
להמשך משא-ומתן על רכישת חברה-בת
של ״ג׳ורדש״ ,בשם ״לקט״.
יונה להב, כי הם תאים בו אחראי לכך
שהתיאטרון הגיע לגדעון מצטבר של שני
מיליון שקלים.

קצר בין ביילי! ל בו ר ג
בישיבת חוג משוב של מיפלגת־זזעבודה חזר אברהם בורג
על כוונתו שלא להצהיר מהרת־אמתים לכנסת ביומה
הראשון, בגלל זהותו של ידר־ הי שיבד, וביקש מיוסי
ביילץ, חברו לחוג, שיעשה כמוהו.
סירב ביידין בירך על צעדו של בורג,
להצטרף: אליו, בטענה שיש לו קווים אדומים
אחרים.

דממה תיק שורתיוו
ראשי ה״בנקרם טראסט״ בנידיורק הורו
לנציגיהם בישראל לשמוד על דממה
תיקשורתית, ולא למסור לעיתונות שום חומד
בעניין תביעתם ל״כדר״.
צעדם של ראשי הבנק נעשה בשל הפגעים השקטים
המתנהלים ביניהם לביו ראשי ס ר. וגם בשל תרעומת
קשה של ראשי הבנקים בישראל על מסע יחסי־דזציבור
שניהל הבנק האמריקאי נגר לקח* הישראלי.
במיוחד מתחו גורמים בכירים במק לאוס־ ביקורת על
המקרס טראסט. כאשר התברר כי איש יחסי־הציבור
שהבנק שכר בארץ, דויד ברקנסל, שימש בעבר כאיש
יחסי־הציבור בתביעה של בוני העיר החרדי ת עימנואל נגד
מ ק לאומי.

חו״ה סובייטית
בירו שלים
ממשלת ברית־המועצות תהפוך בקרוב
לבעלת מיגרש־חנייה פרטי בירושלים.
מדובר
במיגרש ברחוב המלך ג׳ורג׳
במרכז ירושלים. המיגרש הוא בין המיג־רשים
הריקים המעטים שנשארו במרכז־העיר.
במשך שנים הוא עמד ריק, והעירייה
הכשירה אותו כדי שיוכל לשמש
כמיגרש-חנייה.
מסתבר שיש סעיף! בחוקי העירייה,
המתיר לראש״העיר שימוש במינרש ריק
כמיגרש־חנייה, אבל לפי סעיף זה בעלי
הקרקע הם שצריכים להפעיל את המיג־רש.
ממשלת
ברית־המועצות, שהמיגרש
הוא בבעלותה, דתעוררה לאחרונה מריב־צה
ודרשה חזקה על המיגרש.
הרוסים גם מתכוונים להפעיל את ה־מיגרש
ובאמצעות נציגם בארץ הם
מחפשים קבלן שיפעיל אותו עבורם.
העניין נמצא עדיין בדיון, מאחר והרוסים
תובעים מהעירייה תשלום עבור
שבע שנות שימוש, ואילו העירייה דורשת
דמי הכשרת הקרקע.

יחודש ה״לביא־?
אופטימיות בוועד-העובדים ובהנהלת
״התעשייה האווירית״ בקשר לחידוש פרוייקט
ה״לביא״.
בחת׳ התעשייה האווירית גופים בתיקחד, לחידוש הדיונים
על הלביא. אם ייבחר משה אתם לתפקיד שר־הביטחון.

ב די קו תגםבשבח
הקורבן הראשון להרדיז ציה במישרדי־הממשלה
יהיה, כנראה, יחיז־ת־פמד של מישרד־הפנים.
קרוב לוודאי שתיסגר, אב יעמוד בראש
המישרד שר דתי.
זוהי רשות לאיכות הסביבה, המכגעת כדייזת ומעקבים
אחרי זיהום אוויר ומים בארץ, שבראשה עומד הד״ר אורי
מרינוב.
יחידה זו מהווה למעשה יחידה זהה לי חידו ת שיש

כמה מחברי מועצת־המנהלים יתבעו את החזרת נועם סמל,
מנכ׳׳ל־התיאטחו לשעבר, המשמש כיום נספח־התרבות של
ישראל בניו־יורק, כדי שיבהיר את מקורות הגרעון וגם את
העלמת הדיווח על דו׳׳ח סודי, שהוכן על־ידי מבקר פנימי
באפריל . 1986

327

ביום השני, ה־ 14 בנובמבר, היום ה־
342 של האינתיפאדה, מסר דובר צה״ל על
240 הרוגים פלסטיניים בשטחים הכבושים.
מיספר זה אינו כולל הרוגים מירי
מתנחלים.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר
ההרוגים הפלסטיניים בשטחים הכבושים
על .327
לעומת זאת, מסרו מקורות פלסטיניים
על 417 הרוגים פלסטיניים, לפי הפירוט
• 279 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

65 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז
מדמיע.
• 36 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 37 הרוגים מסיכות אחרות.

״אלביט״ תספק
גלאי־גאזיס
״אלביט״ תספק לצבא ארצות־הברית גלאים
לזיהוי גאזים כימיים.
בעיקנות מילחמת איראן־עיראק חלה התפתחות גדולה
בעולם בתחום הזיהוי הכימי, וצבא ארצות־הברית הוציא
מיברז להספקת גלאים לגילוי גאזים.
החוזה הראשון נתתם באחרונה עם חברה־בת של אלביט.
בסך של 3.8מיליון דולר. יתכן שהחוזה הבא, אם יהיה,
יעמוד על 20 מיליון דולר.
באלב־ט מקווים, כתוצאה מכך, להיכנס גם לשוק האזרחי
בארצות־זזכרית.

כלכלה טורס
כמה מהכתבים הכלכליים הבכירים יצאו בימים
האחרונים במישלחות של עיתונאים לחו״ל.
מישלחת אחת, שאורגנה על־ידי לישכת־המיסחר, יצאה
ביום הראשון להונגריה, כאורחת הממשלה שם, ומישלחת
שניה יצאה לארצות־הברית, במיסגרת הפעילות של גוף
לקידום כלכלה חופשית בישראל, שפעילותו מסומנת
מתרומות של יהודים נדבנים בעולם.
במישלחת להונגריה היו ראש לישכת־המיסחר, דני
גילרמן, ונציגים של קול ישראל ושל כמה עיתונים
יומיים.
במישלחת שיצאה לארצות־הברית היו נציגים של
הטלוויזיה, קול ישראל ונציגי עיתונים.

תלונות ע ל היסו! הפוליו
תלונות על תופעוודלוואי לחיסון הפוליו
נשמעו באחרונה בארץ.
תלונות על כך הגיעו לבתי־החולים ולרופאי קופת־החולים,
ו ל פיח מבוגרים, שקיבלו חיסון של תרכיב סייבין מוחלש,
סבלו משילשולים, מבאבי־שרירים ומשיעול ממושך.

הרופאים מסרבים להגיב על התלונות. יש גם
מי שטען כי יתכן ומדובר בתופעות פסיכוסומטיות.

המשא־ומתן
של השניים עם האחים נקש על רכישת החברה
מתנהל זה ארבעה חודשים, ורק נימים אלה הגיע לסיומו.
עכשיו מבקשים השניים להרחיב את פעילותם ולקבל על ׳
עצמם נם ״צור ושיווק באירופה.

מדובר בעיסקה בשווי של כמה מיליוני
דולארים.

ירד פרל מנ ט אירופי
רכ ש וילה
יו״ר־הפרלמנט של מדינה אירופית, שהוא ידיד של יו״ר
הכנסת, שלמה הילל, רכש באחרונה וילת־מגורים ברמת־אשכול,
הנמצאת מעבר לקו הירוק.
הוא מתעתד לכלות בה כמה פעמים כשנה.
אשתו, שביקרה רק באחרונה בירושלים, סיכמה את פרטי
הרכישה״

קיטל נשאר ב ר דיו
שלום קיטל לא יעבור כנראה לגלי־צה״ל, מאחר
ולא קיבל חופשדדללא־תשלום מ״קול ישראל״.
מסתבר כי כאשר שימש קיטל, בשנה האחרונה, כמזכיר־המערכת.
הוא מנע מאחרים לקבל חופשודללא־תשלום.
בינתיים התמנה כגלי־צה״ל אורי פז לתפקיד.

ר ק הקוביה שלהם
רק הקוביה, הניצבת על המידרכה
בחזית מיין ״כור״ ,שייכת לקונצרן, ואילו
הבניין עצמו, ברחוב שאול המלך בתל־אביב,
כלל אינו שייך ל״כור״ ,אלא לחברת
אחזקות והשקעות של ״בנק הפועלים״.
כך עולה מביקורת שמתחו השבוע
ראשי־ההסתדרות, על יו״ר ועדת־התע־סוקה
של ההסתדרות, עליזה טמיר, אשר
בראיון לעיתון ההסתדרות ״דבר״ הביעה
ביקורת על כך שחברת ״כור״ אינה מוכרת
את הבניין שבבעלותה, ואשר בו, לטענתה,
מועסקים יותר מ־ 500 פקידים ומנהלים.
אחד
מראשי ההסתדרות ליגלג על
טמיר, באומרו שטוב היתה עושה אילו
בדקה מהו המצב האמיתי. הבניין של
הנהלת ״כור״ אינו שייך לחברה, ובכל
ההנהלה עובדים פחות מ 100-איש.

מסך לוועידות
הלהיט החדש לימי־עיון, ועידות וכנסים הוא מסך ענק.
שעליו מוקרנים סירטי־וידיאו או סרטים בהקרנה ישירה
ממחשב.

במערכת־הבחירות האחרונה השתמשו במסד
לצורכי־תעמולה, והמיפלגות הדתיות אך
הגדילו לעשות והקרינו לאוהדיהם סירטי-
תעמולה בתוך בתי־מסת.

קניון ראשון בגדה
מרכז מיסזזרי-קהילתי ענקי, הממוקם על כביש
חוצה-שומרון, ואשר בנייתו בבר החלה, נכנם
לשלבי-מייה מתקדמים.
מחבר במיבנה שישתרע על 3000 מטרים ושיהיו בו 27
חנויות. שמהן נמכרו כנר . 17
קופת־ד,חולים של ההסתדרות החליטה לקבוע במקום את
מישבנה של המירפאה האיזורית לישובי הסביבר* ולצורך
זה קנתה 750מ׳׳ר. מתנהל גם משא־ומתן עם רשתות־שיווק
ובנקים. ונמסר כי באחרונה, כנראה על רקע
הבחירות, יש התעוררות ברכישת חנויות במרכז.

שוחד ומירמה ברישוי

הער בי ם נגד הסמים

זה יותר משנה מתגלים בעיקביות אי-סדרים
במישרדי־הרישוי בחיפה והצפון.

אגודת ״אל*ם פ״ פנתה באחרונה למועצות
מקומיות במיגזר הערבי, כדי שאלה ישתתפו
ביום־התרמה שעורכת האגודה. מועצות רבות
נענו בחיוב לבקשה, והן אכן יצטרפו ליום*
ההתרמה שייערך, כנראה, בינואר.

מדובר בפרשות שוחד ומירמה. נעצרו עשרות תלמידים,
מורי־נהיגה וכוהנים. והתגלו מעשי־מירמה במיבחני־התיאוריה.
המעצרים
לא משמשים. כנראה. כאמצעי״הרתעה, ומיקרים
חרשים של שחיתות מתגלים לבקרים.

יש בהצטרפות זאת משוס הודאה בבעיית הסמים במיגור
הערבי.
• —11^ 1ייו

שמונה הבשת־מים המארות
את עולמו הפנימי של המשיג

הוא לא צא מביתו כדי לבחור בעד המיבלגה שהוא הקים במו ידיו. ב מצב הדיכאון הכרוני,

:וראה, ד׳ חשוב. אך כמו בכל שוה הוא צא בשבוע שעבר

ב:יתו כדי להתייחד ע זיכרה של אשתו, עליזה, ביום השנה למותה. כך הוא נראה וכך הגי
•עילפ־-עידעפדיד-י 11

איש־הטלוויזיה דן שילון,
שהינחה את הדיון של אי־גוד־הפירסומאים,
שעסק בניתוח
מערכת־הבחירות מהיבטה הפיר־

איך אומרים כהנא בהודית? דנט אורדמן
לא אוהבת שמנים סליחה, טעות בילד

הוא מזדהה עם חברי־הכנסת
שולמית אלוני, רן כהן ויוסי
שריד. שילון שאל אותו
אם הוא יצביע בעד רשימת ר״ץ.

אליו אחד הפירסומאים שישבו
באולם, ושאל אותו כיצד זה יתכן
שבכל הפירסומים של דסימה
לא הופיע אף סקר אחד שהראה
יתרון לליכוד. כהן החל מסתבך
בכל מיני תשובות שלא־לעניין,
שהעלו חיוכים בקרב הנוכחים.
את המצב הציל נימים זווילי,
ראש מטה־הבחירות של המערך
לכנסת, שהגן על כהן בטענה
שהיו כמה סקרים, שהוא ואנשי־צוותו
החליטו לגנוז משיקולים
שונים.
במהלך הדיון הוקרן תש־דיר־בחירות
מטעם מיפלגת־הע־בודה,
שנגנז ולא הובא מעולם
להקרנה. בתשדיר זה נראה אל־

פרם בסופרלטיבים שונים. הכל
נשמע אמין ומשכנע, עד לרגע
שבו הוא מציע לבוחר לבחור
בפרס מפני שנותרו לו עוד מעט
שנים לחיות, ואין לו תחליף ב־מיפלגה.
עבור מי כבר אפשר
לבחור, הוא שואל באירוניה,
עבור מוטה גור או עבור

משה שחל?

בדיחה המהלכת בארץ:
איך אומרים מאיר כהנא בהודית?
גנרי.
את ביקורו המיועד של המשורר
הרוסי איבגני יבטו״
שנקו יזמה מקי פריישטדט,
שהיא ראש המרכז לקשרי־תר־בות,
והמכהנת גם כיועצת לעד

או של יבטושנקו לישראל. הוא
ישהה בארץ 18 יום.
בבודפשט, בירת הונגריה,
נערך הכנס הגדול בעולם לנצי־גי־תיירות.
קרוב ל־ 6000 נציגים
ממרבית מדינות העולם הגיעו
לכנס. את ישראל ייצגו רפי
פרבר, מי שהיה מנכ״ל מיש־רד־התיירות,
והמכהן כיום כנציג
מישרד־התיירות בארצות־הב־רית,
ורפי עשת, נציג מישרד־התיירות
בשווייץ, האחראי לתיירות
באירופה. פרבר הביא עימו
לבודפשט את חברו הקרוב, איש־העסקים
ראובן גרוס, שהגיע
אמנם על חשבונו, אך גרם שלא
ביודעין לתקרית בין עשת לפר

1 1 1 *1111 הזמרת, רו קדתבחברת בן־זוגה־לחיים, עורך־הדין
! 1 1 1 / 1אלי טמיר. הזוג בול ט באחרונ ה בחיי״הלילה של תל-
אביב. ה ם נר אים בכל ה מ סי בו ת הגדולו ת, בעיקר של חוגי האופנה.
הפרט הבול ט בהופע ת ם הוא פ שטות לבו שם. טמיר לבוש ת מי ד
בג׳ינס ו אילני תמסתפקתב מי כנ סיי ם או בחצ אי ת צמודים לגוף.

סומי, סיפר אנקדוטה: בתקופת
מערכת־הבחירות הוא נסע באחד
הימים במונית, ובעת הנסיעה
האזין הנהג לרדיו שהגיש תוכנית
עם שרת־הבריאות שושנה
ארבלי־אלמוזלינו. אז פנה
אליו הנהג ואמר שהוא אוהב
מאוד את השרה ואת חבר־הכנסת
צ׳רלי ביטון, וגם את השר
דויד לוי, אך מבחינה פוליטית

השיב לו הנהג בפליאה :״מה פתאום?
אני מצביע רק בעד הליכוד!״
הפרופסור
סטים כהן מ־חברת־הסקרים
דסימה עורר ליה־שושים
וגיחוכים באולם כשסיפר
שבתקופת האינתיפאדה היתה
לליכוד עליה בסקרים שערכה
חברת רסיסה, ובזמן החגים היתה
עליה לרשימות הדתיות. אז פנה

| 1ך ך 1 1ך ך ^ 1ך 1מימין) יושב״ראש ועד חבר ת״ ה ח שמל ויושב־ראש איגוד״הכדורסל,
| . 1 1 1/ 1-111 \ 11 קיבל מתנ ה, ב ד מו ת בוב ה הנו שאתאתד מו תו, מ חברו ה טוב, אי ש־התפ-
אורות ז אב הלפרין(מ שמאל) .אתהמ תנ ה העניק לו הלפרין ב מ סי בהרבת־ משתת פי ם ליו ם־ הולד תו ה־.50

מוני מחולון, כשהוא מנסה לשכנע
את הבוחרים לבחור ברשימת־המערך
לכנסת. בתשדיר הוא
משבח ומהלל את שימעון

ייני־תרבות־ואמנות של שימי
עדן פרס. פריישטדט התקשרה

בר. מסתבר ששר־התיירות, אברהם
שריר, ביטל את השתת
ישירות
עם ביתו של המשורר
והזמינה אותו לבוא לביקור בישראל.
במהלך השיחה באנגלית
בין השניים היא ביקשה לקרוא
באוזניו את התרגום העברי של
יצירתו, באבי יאר. לאחר שהוגשה
פנייה רישמית לאגודת־הסופרים
הרוסית, החלו המגעים
הרישמיים להזמנתו של המשורר
לארץ, ולפני כמה ימים קיבלה
פריישטדט מיברק מאגודת־הסו־פרים
במוסקבה, המאשר את בו־

פותו, ואת החדר, שהוא אמור
היה לקבל, קיבל ראובן גרוס,
שאינו נציג רישמי של ישראל.
כשהגיע רפי עשת לבודפשט,
התברר לו שאין לו מקום־לינה,
והוא נאלץ לחזור כלעומת שבא.
השמועה עברה מפה לאוזן:
יוסף קריים, עורך פרחה, יורד
מן הארץ. גם הפרטים היו ידועים:
הוא ימכור את ביתו בארץ
ב־ 120 אלף דולר, יעבור לאי
קורפו, יקנה שם בית ב־ 20 אלף

דן גן־אמוץ נ כנ ס ה שבוע
לגי ת־ חו לי ם, לני תו ח די
ק שה.
ביום השישי נפגשו בבד
ננזה בן־אמוץ והצי ילבה שלו,
עמוס קיצו. הי ת ה שם גם
בתיה אפולו, א שתי לש־עגר
של דן< ציירת שהגל או״

הבי ם או ת ה.

(משמאל) א שתו של סי ראלק לרנר ואחתהש חקניו ת ב סי דרה ״ההגדה לבי ת
14 1 /פורסייט״ ,מוכר ת בארץ גם בזכו ת הכי שורים הגס טרונו מי ם שלה, ה מתפר ס
מי ם לעיתים ב עי תונו ת הארצית. כ או ת־ הו קר ה על פועלה היא זכ תהל תו אר־כבוד של אבירי מי סדר
הגריל, תואר רם מזה שקיבלה בעבר. ז׳אן סו מ ה (מימין) ,שהיה ניג ש ביו תר, הכ תיר או תהבטכס חגיגי.

> סו ס ק נן

ברכה משותפת

אפולו ניגשה לקינו ו א מר ה לו של קר א ת הני תו ח, ב ד אי לו
לע שות שלום עם בן־אמוץ. קינן התרצה, ק ם וניגש אל בן־
אמוץ, א מר כמה מי לי ם והו שיט א ת ידו.
ב עי ק בו ת מ חוו הזאת עשה דן בן־אמוץ שלום עם קינן,
וה שניים אף ה חלי טו לפרסםב רכ ה מ שו תפ ת על החל טו ת

המועצה הל או מי ת הפל סטיני ת.

העולם הז ה 2672

דולר, ויחיה מן הריבית על ההפרש
בסך 100 אלף דולר. בקירבה
יש גם בית־חולים מצויין לבנו
החולה. היו שביקשו לשכנע את
קריים לוותר על תוכנית זו. אך
הם נוכחו לרעת כי דאגו לשווא:
קריים הכחיש את השמועה מכל
וכל.
גם לעיתונאי אמנון דנ־קנר
היה מה להכחיש: לשונות
זריזות הפיצו שהוא עומד לנטוש
את רבר ולעבור לצהרון חדש1ח.

ספרו, שייצא לאור באביב של
השנה הבאה. הספר עוסק בקו־רות־חייהן
של מישפחות מייסדי־העיר
תל־אביב מתקופת יסודה
וער היום. במהלך הכתיבה נסע
לוינסון לפאריס ולרומא, והתחקה
אחר קורותיהם של רבים מב־ני־המייסדים
שירדו מן הארץ.
נשיאת גיצ״ו העולמית,
רעיה יגלום, ערכה בביתה קב־לת־פנים
ללורד מרכוס זיו
ולרעייתו לילי. בין הנוכחים הי
שבע
דה-רוטשילד, עוברת
טלטלות בחודש האחרון. תוך
תקופה קצרה פוטרו שני מנהלי־הלהקה.
הקורבן האחרון הוא
חיים שחם, שעבד כחצי שנה
כמנהל הלהקה ופוטר על־ידי
הרקדנית הראשית, ז׳אנט או־רחמן,
באופן פתאומי, וללא
הודעה מראש. אורדמן הודיעה
לו שהוא מפוטר מיידית, וכשנשאלה
על־כך, השיבה שאינה מסתדרת
איתו מפני שהוא שמן.

ה ת \ 1ך (מימין) קצינת־המי ש טרה לשעבר ועורכ ת־ד ץ כיום, הגיעה ל מ סי ב ת יום־
ך 1ך 1ןזךן
/ 1\ 111 1 1 1 1 1 1הולד ת של אחדמ חברי ה ב חבר תו של אחיה, משה פ רנ סי ס( משמ אל) ,המנהל
א ת מי סעדת ״אולימפיה״ ה תל״ אביבי ת, מ קו ם מיפג שם של פולי טיק אי ם ואנ שי״עסקים רבים. השוני בין
שני ה א חי ם בול ט בכל ה ת חו מי ם, והם נבד לי ם בסיגנון־הלבו ש, באורח״החיים ואף בסיגנון־הדיבור.

דנקנר: לא דובים ולא יער.
כאשר עיתונאית התבטאה
באוזני דובר תנועת־מולדת,
זאב כרוז, במילים ״המיפלגה
שלך״ ,הוא תיקן אותה :״תגידי
התנועה שלך, מכיוון שמיפלגה
זה מהשורש פלג, ואילו תנועה
זה מלשון לנוע קרימה״.

התל־אביבים מבין חברי
הצנזורה (על סרטים והצגות)
ייאלצו מעתה לעלות לירושלים,
כרי לחזות בהקרנות מוקדמות
של סרטים חדשים. הסיבה: מכי
בי־האש הורו לרכזת הצנזורה,
סוניה דויד, להפסיק מייד את
הקרנות הסרטים במרתף של חברת
11 לך גל 1ב1ס, המשמש גם כ־מחסן־הסרטים
של החברה. מכ־בי־האש
טוענים שמכיוון שאין
למרתף יציאת־חירום, והסרטים
עשויים חומר דליק ביותר, המקום
עלול לשמש במיקרה של
שריפה כמלכורת־אש. ההקרנות
יתקיימו מעתה באולם בטוח יותר,
במישרדי הצנזורה בירושלים.
בהצגה
עלובי הח״ס נאלץ

השחקן הראשי, הזמר דודו פישר,
לשאת על גבו את אבי
טולדנו, ואחרי פרישתו של טו־לדנו,
את מחליפו יותם זילברמן.
המאמץ בסחיבה גרם
לפישר לכאבי־גב.
בהמלצת אחת המשתתפות
במחזמר, ריבקה בבר, הגיע
פישר לכירופרקטור(מומהה
לבעיות־גב) ,הד״ר דויד ניים.
המומחה, שלא יכול היה להורות
לזמר לוותר על קטע הסחיבה,
טיפל בגבו הדואב, ונתן לו הנחיות
כיצד להמשיך לסחוב אדם
על גבו בצורה שתזיק הכי פחות
לעמוד־השידרה שלו, כיצד להתכופף
ולהרים אותו בצורה הנכונה
ביותר, וכיצר להוריד אותו.

העיתונאי עמית לוי-:
פון שוקד בימים אלה על עריכת
;זה 2672

1\ 1ך 1ך \ 1 1ך ח ה דוג מני ת הוו תי ק ה, נמצאת בי מי ם
1 # 1 \ 1 1 1 1האח רוני ם של הריונה. ל מ רו תזאת,
ר קד ה במרץ באחתהמ סי בו ת הגדולו ת שנערכו בתל־ א בי ב. אל טמן
הזהירה בהומור א ת חברי ה ש הלידה א מור הלה תר ח ש בכל רגע.

תה יהודית (.ג׳ודי״ו שכטר־מן,
אחותו של הלורד זיו ואלמנתו
של חבר־הכנסת אברהם
שכטרמן. הגברת שכטרמן

באחת החזרות האחרונות
של התוכנית הסאטירית שלגש
הקגזינגת בקברט מדינה אירעה
תקרית משעשעת לבימאית
עדינה טל. הבימאית, שילדה
את בתה זמן קצר לפני כן, הביאה
את בתה בערסל, שאותו הניחה
באחת מפינות האולם. במקביל
הגיעה לחזרה השחקנית
ענת ברזילי, שהביאה אף היא
את בנה התינוק, שנולד לפני
שלושה שבועות, והשכיבה אותו
לישון בסמוך לבתה של טל. במהלך
החזרה שמעה הבימאית בכי
של תינוק. בחושבה שזאת בתה,
היא ניגשה אליה והחלה להסיר
את חיתוליה כדי להחליפם. כשהוסת
החיתולים היא גילתה לפתע
שזה בנה של ענת ברזילי,
ולא בתה שלה. רק בגלל החשיכה
התבלבלה.

הירבתה לשתות ויסקי, ובהיותה
במצב״רוח מרומם, ניגשה לעיתונאית
מפורסמת ואמרה לה
שלדעתה היא הדבר המכוער
ביותר שהיא ראתה בימי־חייה.
שגריר ארצות־הברית בישראל,
תומס פיקרינג, ורעייתו
אלים, הודיעו למארגני
הארוחה החגיגית של נויסדר
אבירי־הנריל שלצערם הם לא
יוכלו להגיע לארוחה. בגלל ביטול
השתתפותם שונה סרר־הי־שיבה
בשולחנות, ומקומם ניתן
לאחרים. זמן קצר ביותר לפני
מועד הארוחה השתנו התוכניות
של השגריר ורעייתו, והם הודיעו
על בואם, אך לא היה להם
מקום. הנהלת־המלון, שאירחה
את אבירי המיסדר ואורחיהם,
דאגה להם למקומות חילופייס,
ובכך נמנעה מהם אי־הנעימות
שבעניין.
האיש שהכתיר את האבירים
החדשים של המיסדר היה
ז׳אן פומה, פנסיונר של עיריית
פאריס, שהוא סגן־נשיא
של המיסרר בצרפת. סומה היה
נרגש ביותר במעמד ההכתרה,
וטעה כמה פעמים בהכרזת התואר
של המועמדים. באחת הפעמים,
כשהוא הניף את החרב
כלפי מעלה, היא פגעה בתיקרה
שמעליו.
הכתב לענייני מיסעדות
בחו״ל של הירחון את, אביטל
עינבר, נכח אמנם בטכס־ההב־תרה
של המועמדים החדשים, אך
לדבריו הוא סירב לקבל את תואר
אביר מיסדר הגריל מפני שהשנה
היה הטכס המוני מדי לטעמו.
עשרות אנשים זכו בתואר,
למרות שחלקם אולי לא היו
ראויים לו.
להקת הריקוד בת דגר,
מיסודה של הברונית בת־

ליזט היימן, רעייתו של
המלחין נחצ׳ה היימן, טסה
לאיטליה כדי להביא רהיטים לביתם
החדש בכרמיאל.

הדוגמנית תמי בן־עמי
שברה את כל הקירות בדירתה,
בשיכון למד בתל־אביב, ועסוקה
כעת בתיכנון מחודש של דירתה.
השחקנית שושיק שני,
הדוגמנית תמי בן־עמי, ריבי
מאיר ממישפחת שלום מאיר
ורובי דמלין, היחצנית של
אגודת צערבעלי־ח״ם. חברו
יחד כרי להקים עמותה לאיסוף
כספים. המטרה היא לרכוש אמבולנס,
שיאוייש בווטרינרים, שיעסקו
בעיקור חתולות עזובות
ברחבי־הארץ.

| ^ 111לךי | לךף | ך ש חקן־ הבדורסל ה א מריק אי הגבוה, הגיע
1^ 1| /ל מ סיב הבאחד המועדוני ם והפתיע א ת

הנוכ חי ם בגמי שותו, ובסיגנון הריקוד שלו. הוא נאלץ לוותר על
קפיצות, מפני שראשו פגע ב תיקר ה בכל־פעם שניסה לנתר.

למרות מחאותיהם של
רופאיו ושל ידידיו הרבים, הפסיק
השחקן יוסי גרבר את הדיאטה
החריפה שנגזרה עליו,
בעיקבות אירוע־הלב שעבר לפני
שלושה חודשים.

נעמי דד; חדד׳ר אחזליאכ ₪

1פילתה עול הרשימה המתקדמת
עלייידוה ו

ך* ערה אישית:
1 1ערב הבחירו ת הודע תי בר בי ם
שאיני מתכוון להצביע בעד הרשי מה
המתקדמת לשלום, וגם ר מז תי
על כמ ה מן הני מו קי ם ל כן.
העיתוי לא היה מיקרי. החלט תי
לה שהות א ת ההודעה הז א ת עד
שבית־המי שפט העליון ה תיר לר שימה
להופיע בבחירו ת. לא רציתי
ל ספ ק ני מוקים לה חל טה שרירו תי

מ אי דן, ראיתי חוב ה להודיע
לציבור כי איני מזד ה ה עוד עם הר שימה
שנולדה בדיר תי, ושהייתי
מזוהה עימה לגמרי במשך ארבע
שנים. לא הייתי מוכן ל שאת באח ריות
הציבורית ל ת בו ס ת הרשימה,
שאותה חזי תי מראש מזה זמן רב.
גם לא הייתי מוכן לה שהות א ת
ההודעה עד אחרי הבחירו ת, שמא
ייאמר כי נט שתי אוניה טובעת.
כמה אנ שים פנו אלי וביקשו
הסבר לצעדי זה. אני חייב להם
הסבר כזה, ואני מקווה שימצאו
או תו בעמודי ם אלה.
אני כו תב אתה דב רי ם בלי כעס
או מרירות. אין בליבי לא זה ולא
זו. אני רואה בראשי הרשימה ידי די
ם, גם להבא. אולם יש צורן לנ ת
חאת דרכה של הרשימה, לראו ת
א ת הדב רי ם כ הוויי ת ם ולהפיק
מהם ל ק חי ם.
הקמת הרשימה המתקדמת הי־תה
אחד הניסיונו ת הח שובים ביו תר
ב תו ל דו ת ה מדינ ה. יש לברר
היכן הצליח ניסיון זה, היכן נכשל.
להלן תרומ תי לבירור זה.

• .,נושע מייחווה״
^ אחד הימים, בשעה שכיהנתי
^ כיו״ר ההנהלה של תנועת של״י,
פתחתי גליון של על המישמר. לא
האמנתי למראה עיניי.

היה שם ראיון קצר עם ידידי
מתי פלד, חבר הנהלת של״י,
שבו הגדיר חבר אחר של ההנהלה,
את רן כהן, בפושע־מיל־חמה.

לאותו רגע ניסיתי בכל כוחי
לשמור על אחדות של״י, חרף המתחים
הגוברים בין שני מחנות בה. כל ישיבה
של ההנהלה עמדה בסימן המתחים האלה,
ומדי פעם עלה בידי, תוף שימוש
באפשרויות הכרוכות בניהול הישיבות,
למנוע פילוג. מתחים אלה גרמו לכישלון
של״י בבחירות , 1981 שבהן לא
עברה את אחוז־החסימה.
הראיון של מתי פלד פוצץ את
המיסגרת הזאת ללא תקנה. תחילה
סברתי שזוהי פליטת־פה. אולם הסתבר
כי פלד בחר את מילותיו בקפידה, וגם
עמד על כר שהם יפורסמו כלשונן.
בעיני היתה זאת התקפה מוגזמת
מאוד. פגשתי את רן כהן, במיקרה, ביום
הרביעי של מילחמת־הלבנון, ליד אס־דת־נחיתה
מדרום לצידון. הוא הביע אז
באוזניי את סלידתו מן המילחמה. לאתותחים,

מכן השתתף, כמפקד
במצור על ביירות. כאשר נפגשתי שם
עם יאסר ערפאת, במהלך המצור, תקף
אותי רן כהן בשצף־קצף. היתה זאת
תקיעת סכין בגב. אך מכאן וער להגדרה
של פושע־מילחמה היתה עדיין
הררן רחוקה.

דבריו של מתי פלד גרמו
לפילוג. זה נעשה בלי כל הכנה,
בלי כל הידברות מוקדמת. פלד
לא התייעץ לפני הפירסום איתי
או עם יעקב ארנון(שלושתנו
היינו שותפים פוליטיים קרובים
מאוד) .כדרכו, החליט וביצע,
והעמיד את זולתו לפני
עובדה מוגמרת.

14 —1י

ולביסוס רעיוני. אבל במציאות של ישראל,
קשה מאוד לגוף פוליטי דינאמי
שלא להיסחף במערבולת הבחירות.
במשך כמה שבועות התנהלו דיונים
קדחתניים. היה ברור שכדי להצליח
בבחירות יש צורך בחזית יהורית־ער־בית
משותפת. חיפשנו שותפים, דיברנו
עם חוגים שונים, ולבסוף התמקדו האפשרויות
בקבוצה של 31 חוגים ערביים,
שהתלכדו סביב התנועה המתקדמת
של נצרת.
בקרב ציבור ערבי זה נערכו בירורים
קשים. היו שתבעו להקים תנועה ערבית
בלבדית. אולם ניצחה דעתם של
מוחמר מיעארי וחבריו, שדגלו בעיקרון
של רשימה יהודית־ערבית, בין היתר
מפני שחששו שרשימה ערבית בלבדית
עלולה להיאסר, כפי שנאסרה תנועת
אל־ארר.

ח״כים סלד ומיעארי בכנסת
מ׳ במקום הראשון: יהודי אן ערבי?
אני סבור גם כיום שזה היה מישגה.
למחרת היום ניגשנו להקמת מיפי
לגה חדשה, שהיתה מבחינתי השלישית
במיספר (אחרי תנועת העולם הזה —
כוח חדש ב־ , 1965 ומחנה של״י ב־
.)1977 באו איתנו כמחצית אנשי של״י.
הצטרפו אלינו אנשים מחוגים שונים,
אנשי־אוניברסיטה, כמו הד״ר רוחמה
מרטון, אבי גלזרמן, ואורי רם, כמה חב־רים־לשעבר
בקבוצת מצפן, שהחליטו
לעבור לדרך חדשה, יוצרים כמו הכימאי
ג׳ד נאמן, ועוד ועוד.
הצעתי תחילה ללכת בדרך הירוקים
הגרמניים, ולהקים מיפלגה שתרשום
על דיגלה את איכות־החיים הפוליטית,
החברתית והסביבתית. לא הצלחתי
לשכנע בכך את החברים. הקמנו את
התנועה שנקראה — על פי הצעתי —
״אלטרנטיבה״( .גם זה מושג מאוצר־המילים
של הירוקים).
הקדשנו הרבה שעות לחיבור מצע.
הוא נועד לתת פיתרונות חדשים לבעיות
המדינה והחברה בכל התחומים.
דובר בו על הצורך בחקיקת חוקה, על
שינוי סידרי־השילטון, על הפרדת הדת
מן המדינה, על טיב החינוך, על הצלת
הכלכלה, על הפער החברתי והעדתי,

על זכויות־האדם וזכויות־האזרח. וכמובן
על הבעייה שציינה אותנו במיוחד:
הצורך בשלום ישראלי־פלסטיני,
תוך הידברות עם ההנהגה הפלסטינית
המוסמכת, היא אש״ף.
בדיונים הדגשתי שתי נקודות, שהיו
בעיניי חשובות ביותר:

• הצור!־־ לטפל בוזמנית בכל
הבעיות המעסיקות את הא־

מאת

אורי א סנ רי
דם הישראלי בשעה זו, ולא
להתרכז בתחום אחד בלבד.
• הצורך לפרוץ אל המוני
הציבור המיזרחי, כדי להוציאם
מציפורני הליכוד הלאומני־דתי,
ולהעמידם במקום המיועד
להם: במרכז המחנה הדוגל בהשתלבות
ישראל במרחב.
שתי הנקודות האלה התקבלו, אם כי
השניה עוררה ספקנות רבה מאוד. המייסדים,
כמעט כולם אנשי האינטלי
גנציה
האשכנזית, לא כל־כך האמינו
שניתן להגיע אל הציבור המיזרחי.
כך יצאנו לדרך. פירסמנו את מצע
אלטרנטיבה בעיתונים. הקמנו גוף קטן,
אך בעל איכות אנושית גבוהה מאוד,
חדור אידיאליזם ורצון טוב. קיימנו
פגישות תכופות לגיבוש הדדי ולליבון
הבעיות. אך לא רצינו להיות מועדון־
לוויכוחים. חיפשנו את ההזדמנות
לצאת לפעולה מעשית.
בין השאר קיימנו שורה של בירורים
עם חוגים ערביים בישראל, ובייחוד עם
קבוצה גדולה של אינטלקטואלים,
ששיתפו בעבר פעולה עם רק״ח, אך
מאסו בה ובשיטותיה. אלה הקימו את
התנועה המתקדמת של נצרת. במגעים
איתה היו פעילים בעיקר מתי פלד
ויוסי אמיתי, המיזרחן איש קיבוץ גבולות.

ואז
נחת עלינו עניין הבחירות.

#דעחו
עוו עונאת
^ ולי היה מוטב לתנועה החדשה
להישאר מחוץ לקלחת הבחירות
ולהקדיש עוד זמן־מה לגיבוש פנימי

ב 29-במאי 1984 נחתם בדירתי
ההסכם להקמת הרשימה
המתקדמת לשלום, ולמחרת
היום פורסם המצע שלה לגבי
הסיכסוך הישראלי־ערבי. הרשימה
עמדה להתבסם על ברית
בין שני גופים — האחד ערבי
(״התנועה המתקדמת״) והשני
יהודי בעיקרו(״אלטרנטיבה״),
על בסיס פאריטטי.
כבר בשלב הראשון ויתרו החברים
היהודיים לחברים הערביים על שלוש
נקודות, שפגעו קשה בסיכויי הרשימה
בציבור היהודי:
• נקבע כי המועמד הראשון יהיה
ערבי, ולא יהודי.
• נקבע כי הרשימה תיקרא ״הרשימה
המתקדמת לשלום״ ,כך שנוצרה
זהות בין הרשימה ובין ״התנועה המתקדמת״
הערבית — תוך גימור הצד
היהודי.
• נקבע אמנם שהרשימה לכנסת
תהיה פאריטטית לגמרי — ערבי־יהו־די־ערבי־יהודי
וכו׳ עד — 120 אך
נוצר חריג אחד: במקום השלישי והרביעי
הועמדו חברים ערביים, ובמקום
החמישי והשישי יהודים. פירוש הדבר
היה כי בארבעת המקומות הראשונים *)
היה רק יהודי אחד.
הצעתי להעמיד את מתי פלר בראש
המועמדים היהודיים, והדבר התקבל
בלי ויכוח. לעצמי שמרתי את המקום
ה־ — 120 אותו המקום שהיה לי ברשימת
של״י ארבע שנים לפני־כן, אחרי
התפטרותי מן הכנסת.

דעתי לא היתה נוחה, בלשון
המעטה, מן הוויתורים האלה^ ,
שראיתי בהם נזק רב לרשימה.
הסתבר שלא הייתי היחיד שסבר כך.
כמה שבועות לפני הבחירות נסעתי
לתוניס, ובמהלך שיחה עם יאסר ער־פאת
סיפרתי לו על הרכב הרשימה.
הוא סבר כי מוטב היה להעמיד בראש
הרשימה מועמד יהודי דווקא, מכיוון
שהמטרה צריכה להיות קודם כל לעשות
נפשות ברחוב היהודי ולשכנע את
דעת־הקהל היהודית בצורך בשלום יש־ראלי־פלסטיני.
הוא גם תמך במיבנה *
פאריטטי יהודי־ערבי, בלי חריגות.
אבל אחרי שהושג ההסכם לא המשכנו
להתווכח עליו. העסיקו אותנו
הניסיון של השר משה ארנס לאסור את
הרשימה, החלטת וערת־הבחירות לפסול
אותה וסיכול החלטה זו על־ידי
בית־המישפט העליון.

כל זה הועיל לרשימה ברחוב
הערבי, אך הזיק לה ברחוב היהודי,
שהתחיל לראות במיעא־רי
ובחבריו טיפוסים לאומניים
מסוכנים.
הייתי ממונה על ההסברה של הרשימה
במערכת־הבחירות. ניהלנו מסע
קצר, זול ותכליתי. אולם קשה היה
לתקן את הנזק. הרשימה זכתה ב־

38,012 קולות — הישג נאה מאור
לרשימה חרשה שקמה בחיפזון. אך על
ההישג הזה העיבה העובדה כי רק עשירית
מהקולות האלה באה מידי בוחרים
יהודיים( .אי־אפשר היה לדעת את ה־מיספר
המדוייק, בגלל הקלפיות בערים
מעורבות).

בכל זאת היתה בליבנו הר־נ
גשה טובה. במהלך מערכת־הבחירות
הבאנו בפעם הראשונה
נואמים ערביים בעלי־הברה
לאסיפות בתל־אביב
ובירושלים, והופענו אנחנו,
כישראלים פטריוטיים, באסיפות
ערביות.

אני עצמי הופעתי בעשרות אסיפות
בערים ובכפרים הערביים. רוח־האחווה
ששררה בהן, יחד עם ההתלהבות שאחזה
בציבור הערבי, הפכו אסיפות אלה
לחודיה מרנינה.

#ויון בנווה־צווו

ס ולם למחרת הבחירות היה ברור
לי שיש לגשת מייד למיבצע גדול
ושיטתי להרחבת התנועה בציבור היהודי,
כדי ליצור בה איזון בין שתי
הזרועות — הערבית והיהודית. לשם
כך הצעתי מיגוון של פעולות הנוגעות
לבעיות המטרידות את הציבור היהודי
— עניינים של כפייה דתית, מפולת
המניות הבנקאיות, ועוד.
רעיונות אלה נתקלו באדישות גמורה
בתנועה. חל בה שינוי איטי אך
עיקבי: מייסדי אלטרנטיבה נעלמו בשקט,
ומקומם לא התמלא. נותרו בה רק
אותם יהודים שהבעייה הפלסטינית בוערת
בעצמותיהם, תוך התעלמות מכל
בעייה אחרת. פשוט אי־אפשר היה
להלהיב אותם לכל נושא אחר.

כעבור במה חודשים אי־אפ•
שר היה עוד להתעלם מן הסחך
בתנועה היהודית.

לא זה בלבר שלא התרחבה, ושלא
כבשה חוגים חדשים (שלא לדבר כלל
על הפריצה לציבור המיזרחי, שחלמתי
עליה) אלא שגם הנכס האנושי הקיים
הלך והצטמק, עד שלא נותר בה אלא
חוג של 20־ 30 חברים וחברות, שנפגשו
אחת לשבוע במעין מסיבת־ויכו־חים
חברית.
בסוף 1984 תבעתי לקיים יום־עיון
של התנועה, כרי לברר באופן עקרוני
את דרכה בציבור היהודי. לקראת הדיון
חיברתי תזכיר בן 12 עמודים ו־87
סעיפים, שנשא את התאריך ,20.12.84
ובו הקביעה החר־משמעית כי התנועה
נחלה כישלון. ניתחתי את סיבותיו והצעתי
תוכנית מפורטת לשינוי פני הדברים.
ניסיתי לשרטט קווים למיפלגה
ישראלית מסוג חדש, שתתבסס במידה
רבה על הציבור המיזרחי, והצעתי דרכים
להשגת יעד זה. הצעתי לפנות אל
האזרח הישראלי השלם, ולהציע פית־חנו
ת לכל הבעיות העומדות לפניו.
את הדרך ההפוכה ייצג אריה ארנון
בתזכיר קצר של שני עמודים, שבו
הציע להתרכז באופן בלעדי בנושא
הפלסטיני.
הוויכוח נערך באולם תיאטרון שה־צדק.
הריעות התחלקו שווה בשווה.
מתי פלר ויעקב ארנון התייצבו לצד
הטוענים ל״נושא יחיד״ ,חיים הנגבי
צידד בטיעון שלי בזכות ריבוי־נוש־אים.
לא התקבלה כל החלטה, אר בנסיבות
אלה היה ברור כי חוסר־החלטה
פירושו החלטה שלא לבצע את התוכנית
שלי. פשוט לא נותרו בתנועה חברים
שהיה להם עניין בכל נושא שהוא,
מלבד הנושא הפלסטיני(ובמיקצת גם
בפמיניזם).

י אחרי דיון זה הלכתי הביתה
כשליבי כבד מאוד. היה ברור
לי בי ביום הזה נחרץ גורלה של
התנועה בציבור היהודי, וכי
שארית נכסיה יעברו למיפל•
גות במו ר״ץ.

קישוט הוד׳
^ אותו הזמן התפתח גם תהליך
שני, שהיה הרסני עוד יותר.

ברגע שהסתיימו הבחירות,
כאילו הסתיים גם העניין של
התנועה המתקדמת (הערבית)
בזרוע היהודית של הרשימה
(אלטרנטיבה).

זה לא התבטא בכנסת. שם פעלה
הסיעה — מוחמר מיעארי ומתי פלד
— בהרמוניה גמורה. מכיוון שמיעארי
מיעט מאוד לבוא לכנסת, ופעולתו בה
היתה מזערית, התרכזה במילא כמעט
כל הפעילות בידי מתי פלד ומזכירו,
חיים הנגבי.
במיקרים המעטים שבהם התעוררו
חילוקי־דיעות (החברים הערביים התנגדו
לעליה מאתיופיה, הם רצו להצביע
נגד החוק המכריז על מדינת־ישראל
כעל ״מדינת העם היהודי״ ,וכוי)
עלה בידינו לשכנע אותם אחרי ויכוח
נוקב.

הצרה היתה שלא היה שום
מגע בין שתי הזרועות מחוץ
לכנסת.
אמנם, ההנהלה המשותפת המשיכה
להיפגש. כיהנתי כיו״ר־המשותף של
ההנהלה (לצירי פעל הד״ר סלים
ראשיד כיו״ר־משותף ערבי) והשתתפתי
כמובן בכל הישיבות. בכולן
שררה אווירה נעימה וידידותית. אולם
למרבה הצער לא היה לישיבות האלה
שום תוכן. כאשר החלטנו על פעולות
משותפות, הן לא התבצעו. למשל:
הצעה לערוך ביקורים המוניים הרריים
בשבתות — יהודים בכפרים הערביים,
ערבים בבתי היהודים. ההצעה לא
נתקלה בשום התנגדות. היא פשוט לא
בוצעה.
גרוע מזה: בכל ארבע השנים הוזמנתי
רק פעם אחת ויחידה לאסיפה
במיגזר הערבי. מעולם לא הוזמנתי לכתוב
מילה אחת בשבועון הערבי של
התנועה, וגם לא הוזכרתי בו מעולם.
(רק פעם אחת, אחרי ביקורי בירדן,
ביקשו ממני להסביר את מעשיי שם,
נוכח ההתקפות הפרועות בביטאוני
רק״ח, שקבעו באופן קבוע שאני סוכן
המוסד, איש הסי־איי־אי ומה עוד).
אינני חושב שהיתה אצל החברים
הערביים החלטה מודעת להתעלם מן
החברים היהודיים. הדבר חשף את הב־עייר,
המהותית הכרוכה בשיתוף־פעולה
יהודי־ערבי במחנה פוליטי משותף.

ריאה אבו-אל-עסל

מתי פלד

החליט שלא להתפטר

החליט להתפטר

החברים הערביים היו עסוקים
בבעיותיהם ובנושאים שעניינו
את הציבור שלהם.
הבעיות של הציבור היהודי
פשוט לא עניינו אותם. המיל-
חמה שהתלקחה ביניהם ובין
רק״ח — ביוזמת רק״ח —
הגיעה לממדים כמעט־מטור־פיס,
והשפיעה על כל מחשבותיהם
ומעשיהם.
מתי פלד ואני העלינו בישיבות
ההנהלה המשותפת שוב ושוב את הריחוק
בין שני חלקי הרשימה. הדבר התבטא
בפירסומים של התנועה הערבית,
שהתעלמו לחלוטין מקיום הצד היהודי
ברשימה, ושהשתמשו לא־אחת בשפה
שהיתה לנו לזרא. היו על כך ויכוחים
די נרגשים, שלא הביאו לפיצוץ מפני
שהחברים הערביים התנצלו תמיד
בחפץ־לב והסבירו את הדברים בהזנחה
ובחוסר תשומת־לב.

הפגנת ״אלטרנטיבה״ לפני ביתו של יגאל כהן־אורגד(משמאל) באריאל
נם דברים הנוגעים ליהודים

אולם הריחוק היה ניכר. כמה
פעמים אמרתי בישיבות ההנהלה
שאינני מתכוון להיות ״קישוט
יהודי לרשימה ערבית״.
בכל פעם נעניתי בהתרגשות
שאין כל כוונה כזאת, והכל
מחשיבים את פעולתנו בציבור
היהודי. אך הדברים לא השתנו
במאומה.

במשך הזמן שמתי לב לעוד תופעה,
שהיא אולי טיבעית בחיים הפוליטיים,
אך שלא התאימה למשימות הרשימה.
בתנועה הערבית השתלטה קבוצה קטנה
של אישים מהעיר נצרת, תוך הרחקתם
של אחרים. כמה מן האנשים
הבולטים בתנועה הערבית נעלמו מן
הישיבות — פעיל־הבדווים העקשני
נורי אל־עוקבי, הרופא מכפר־ערה נזיר
יוניס (איש נהדר, שהיה נכס אמיתי
בהופעותיו בציבור היהודי) ,פעילים
בכפרים רבים במשולש ובגליל.
הגיעו אלינו — ובעיקר אל מתי
פלד — תלונות מרות על יצר־ההש־תלטות
של קבוצת־נצרת, על ניכור
הכפרים והרחקת פעילים. ביום־הבחי־רות
התגלה כי לתלונות אלה היה
בסיס: הרשימה איבדה קולות רבים בב־
(המשך בעמוד : 16

מיעארי עם חיים הנגבי
ד38,012 :84

יעקב ארנון עם
ב־33,695 :88

^ סיפור ע צוב
(המשך מעמוד ) 15
פרים הערביים, והסתבר שהיא הזניחה
אותם במשך כל השנים.

לערבים נדבו
ף* היעדר פעולה תנועתית אמי-
תית ברחוב היהודי, ובגבור הריחוק
בין הצד היהודי והצד הערבי, היה
תלוי הרבה מאוד בפעולת הסיעה בכנסת.
מכיוון שמיעארי לא מצא את
מקומו שם, היה הכל תלוי למעשה
במתי פלד.

של נואם רציני, שדבריו מבוססים ואחראיים,
אך שאין למצוא בהם חומר
לכותרות. מכיוון שהתייחס במילא באדישות
רבה לעיתונאים, ומובן שלא
התחנף אליהם כפי שעשו ח״כים אחרים,
היה מנוכר מהם.
אין זה נכון שמתי פלד עסק בכנסת
רק בעניינים של ערבים. אולם הדבר
נראה כך, מפני שהעיתונאים התעלמו
פחות או יותר מכל שאר הדברים שעשה.
מכיוון שתפקידו של חבר־כנסת
מטעם סיעה קטנה הוא גם — ובעיקר
— להגיע אל דעת־הקהל, לרכוש נפי

יית מהותה של מדינת־ישראל. ראיתי
בכך אתגר אינטלקטואלי: כיצד ליצור
תיאוריה היכולה להתקבל כאחת על
דעתם של פלסטינים לאומיים, אזרחי
ישראל, ועל דעתם של ישראלים יהודיים.
לאתגרים
כאלה היו, בשבילי, אחת
התכונות החיוביות שבקיום הרשימה
המתקדמת. היא יצרה את הצורך בעימות
חיובי של פטריוטיזם ישראלי ולאומיות
פלסטינית, וכך הביאה לבירור
יסודי של בעיות, שאינו מתנהל בשום
מקום אחר במערכת הפוליטית הישראלית).
גיבשתי
תיאוריה (שאותה הסברתי
גם מעל עמודי העולם הזה) שבאה
להשלים בין שני חלקי מגילת־העצ־מאות
— זה הקובע כי ישראל היא
״מדינה יהודית״ ,וזה המבטיח שיוויון
לכל האזרחים, בלי הבדל של דת וגזע.

הפיתרון: מבחינה רוחנית
והיסטורית, ישראל היא אכן
מדינה יהודית, שבאה לבטא
את האישיות הלאומית של
העם היהודי־הישראלי. ואילו
מבחינה חוקתית ומעשית, ישראל
היא מדינה השייכת לכל
אזרחיה, ביהודים כערבים.
המיסמך שהכנתי עבר כמה מהדורות.
לא קל היה לחברים הערביים
לקבלו. הנוסח הסופי, שנערך על־ידי
יוסי אמיתי ועזיז שחארה, התקבל על־ידי
כל התנועה אחרי דחיות של יותר
משנה. הוא הציל את הרשימה ברגע
המכריע, בדיון בבית־המישפט העליון.
כאשר נדחתה שוב ושוב הוועידה
של הרשימה, שבה היה מיסמך זה אמור
להתקבל, איבדתי עוד יותר את העניין
בפעילותה, שנראתה לי יותר ויותר
כחסרת־תוכן וחסרת־סיכוי. לפני שנתיים
הפסקתי להשתתף בפגישות החוג
היהודי(שכלל למעשה את כל החברים
היהודיים של הרשימה, כ־20־ 30 במים־
פר) ,ולפני שנה חדלתי גס להשתתף
בישיבות ההנהלה, אף שבאופן רישמי
נשאתי עדיין בתואר היו״ר.

לא טרקתי דלת, מפני שזה
היה משרת רק את האינטרסים
של אויבי־השלום, ועלול היה
גם לעזור למזימה לפסול את הרשימה.
גם לא כעסתי על איש.
אגב, איש לא שאל אותי מעולם
מדוע הפסקתי להשתתף בישיבות.

• רהינחו ורא רשות
מיעארי עם אל־סייח׳ ,יו״ר המועצה הלאומית הפלסטינית
שיתפתי פעולה עם מתי פלד מאז
, 1974 ובמשך השנים למדתי להעריך
אותו מאוד, על מעלותיו ומיגרעותיו.
כמו אצל כולנו, המעלות והמיגרעות
שלו הן שני הצדדים של אותו המטבע.

מתי פלד הוא אחד האנשים
המעטים שהיכרתי בחיי המסוגל
לשנות את דיעותיו בכוחות
עצמו, בתהליך מחשבתי עצמאי.
מאידך אין הוא נתון לחלוטין
לשיבנוע על-ידי זולתו.
הדבר יוצר לפעמים את הרושם
שהוא אדיש לדיעות זולתו.
חשוב לו מאוד לקלוע בעמדותיו
לאמת המתייקת, כפי שהיא נראית לו,
מבלי לסטות ממנה ימינה או שמאלה
אף במילימטר, עד כדי נוקשות. זהו
דבר חיובי מאוד, בהשוואה לחוסר־העקרונות
של הפוליטיקאי המצוי. אך
זה עלול להגיע לקיצוניות שאינה
מאפשרת עוד קשר עם הציבור.
כל התכונות האלה הגיעו לידי
ביטוי מושלם בפעולתו של מתי בכנסת.
הוא היה חרוץ מאין כמוהו, שקדן
ורציני. הוא התכונן לכל נושא במלוא
האחריות. הערכתי תכונה זו.
כמו שנהגתי אני, טיפל גם מתי
בכנסת בכל הנושאים שעלו, השתתף
בכל הדיונים והתכונן לכולם בשקידה
רבה. בכל הדיונים אמר בדיוק מה הוא
חשב.
אך באותה השעה היה אדיש לגמרי
להשפעת הדברים על הציבור. הוא לא
טרח להכניס לדבריו סיסמות מושכות
או מישפטים היוצרים כותרות (אף כי
חיים הנגבי הגניב אותם לפעמים להו־דעות־לעיתונותו.
חיש מהר יצא לו שם

שות(ובוחרים) ,היתה פעילותו של מתי
לוקה בחסר.

בארבע השנים נוצרה לתנועה
המתקדמת תדמית ברורה:
שזוהי תנועה שאיכפת לה
רק מה שקורה לערבים, שאין
לה עניין בתיקוות ובדאגות של
הציבור היהודי, שהנושא היחיד
המעניין אותה הוא להגיע
להידברות עם אש״ך. המודעות
שלה בעיתונים חיזקו רושם זה.
בהדרגה נוצרה תדמית מזיקה עוד
יותר: שזוהי בעצם תנועה ערבית, אשר
כמה יהודים נאיביים משרתים אותה
ומשמשים לה כקישוט. שימעון פרס אף
הפיץ את הדיעה שזוהי תנועה המקבלת
את ההוראות מאש״ף, כשם שר־ק״ח
מקבלת את ההוראות ממוסקבה.
התוצאה התגלתה ביום־הבחירות. הרשימה
המתקדמת זכתה ב־* 0.1של
קולות הציבור היהודי( .לשם השוואה:
תנועת העולם הזה זכתה ב־ 1969ב־
* 1.3של הציבור היהודי, של״י זכתה
ב־ 1977ב־* 1.6של הקולות, כמעט
כולם של בוחרים יהודיים).

6אח> 1ועיוני
ך* הדרגה נואשתי מן האפשרות
^ לשנות את פני הדברים ברשימה,
ואיבדתי את העניין בפעילות בה.
ב־ 1986 עוד התמסרתי לעניין שנראה
לי חשוב. הכנסת קיבלה חוק שאסר
את השתתפותן בבחירות של רשימות
השוללות את קיומה של מדינת־ישראל
״כמדינת העם היהודי״.
הדבר העלה בכל חריפותה את בע־

ן* אשר התקרב המועד של בחי־רות
, 1988 כאב ליבי. הייתי בטוח
כי הרשימה הולכת לקראת אסון, שיקבור
גם את המאמצים הרבים שהשקעתי
בה, והעלול להרוס להרבה זמן את
הסיכוי להקים בארץ כוח פוליטי יהודי־ערבי
משותף. חשבתי שמחובתי לעשות
ניסיון אחרון.

עליתי לכנסת ושאלתי
מתי פלד איך הוא רואה
ההיערכות של הרשימה
חירות. נדהמתי לשמוע
בפיו.

את את בבמה

מתי
אמר לי בגילוי־לב שהוא לא
ישרת בכנסת הבאה, יהיו התוצאות כאשר
יהיו. בגלל הרשימה הפסיק זמנית
את הקאריירה האקדמאית שלו (הוא
מרצה לספרות ערבית באוניברסיטת
תל־אביב) ,ועתה הגיעה ההזדמנות האחרונה
להמשיך בה. הוא החליט לבלות
שנת־שבתון באוניברסיטת הר־ווארד,
וכבר שכר שם בית וקבע מועד
להתחלת עבודתו שם, מייד אחרי הבחירות.

בכל
זאת נעתר לבקשת החברים
הערביים, שעמדו על כך
שהוא יופיע במקום השני ברשימה
לכנסת. על כן הוא יופיע
ברשימה במס׳ ,2ולמחרת הבחירות
הוא יתפטר.
הוא קיווה כי המועמד הבא, הכומר
ריאח אבו־אל־עסל, איש חד־לשון וחריף
במיוחד, יוותר על מקומו, וכי במקום
הרביעי יוצב המועמד היהודי הבא.
הוא הציע לי מקום זה.
אמרתי לו שרעיון זה אינו נראה לי
לגמרי. הצגת מועמדות, בלי כוונה
לשרת, נראית לי כמעשה פסול. לא
האמנתי לרגע כי ידידי ריאח אבו־אל־
(המשך בעמ 1ד ) 18

111 שיח של שחר הוץ //׳12x1
(71ש!1א,0שיחך החני 7/0/
1x12 רבים. איש אינו2x1׳ 7אה 12
הזוהשיח.אך הואהאהאחה\חו
ך* ומני שאין אף אזרח אחר
1/ /במדינת־ישראל היודע את כל
מילות השיר התיקווה,״ אמר אליהו
הכהן, בתוכנית־הטלוויזיה מסך אישי,
עם אהוד מנור. אחר־כך הוא ביקש
לראות קטע שבו מנגנת התיזמורת
הפילהרמונית הישראלית את התיקווה
בבריכת־הסולטן בירושלים, ואני, על
הכורסה בבית, נחנקתי מדמעות.
למחרת פגשתי את אליהו הכהן, חוקר
ארץ־ישראל וזימרתה, בבית־קפה.
הכנתי שלוש שאלות שרציתי לשאול
אותו בקשר להימנון, אבל כשפוגשים
את הכהן ורוצים לדבר על החיקווה, לא
צריך לשאול. האיש מספר, ואתה מר גיש שמאחורי כל מישפט שנאמר יש
עוד ארבעה מישפטים שלא נאמרו, מ־חוסר־זמן.
מזה
שנים הוא חוקר את התיקזזה.
אוסף מידע וחתיכות־נייר ישנות, סיפ־

הלחן של התיקווה שלנו התחיל את
דרכו כשיר מולדובאי (חבל מולדבה
ברומניה) על עלים ירוקים. באמצע המאה
שעברה הותאם השיר למהפכה התעשייתית
של אותם הימים, ונקרא ה שלה
והשוורים. שיר נוסטלגי על הימים
הטובים שבהם נסעו בעגלות ובכירכ־רות.
שם, ברומניה במאה שעברה, נשמעו
בראשונה צלילי התיקווה, ההימנון
של מדינת־ישראל.
דרכן של מילות השיר היתה ארוכה
הרבה יותר.
נפתלי הרץ אימבר, יהודי תימהוני,
משורר ואינטלקטואל (ראה מישרת).
ישב, על־פי עדות אחת, בביתו של ברון
יהודי בשם משה ולדברג, בעיירה הרומנית
יאסי, וכתב את הטיוטה הראשונה
של השיר, אשר הצטרפה לשירים אחרים
שחיבר אימבר. מיבנה השיר הושפע
משיר גרמני מסויים, ויש אומרים

נפתל• הרק אימבו־ 1
לולד ב־ 1856 בעיר זלוציוב בגלי ציה.
כבר מינ קו תו הי ה שונה. ילד
אינ טליגנטי ב מיו ח ד, וגם מוזר.
היה בן 3כ שנולד ה א חו תו
נחמה. ברגע ש הביאו אתה תינו ק
ת ה בי ת ה, טי ר ב לר או ת ה, ל ד בר
אליה או ל ה תיי ח ס אלי ה. מ אז
ועד יום מו תו ל א החליף אי ת ה
מילה, ולא ידע או דו תי ה ד בר.
ל מד בחדר וב בי ת־ ה מי דר ש,
אבל א ת רוב יומו ביל ה גם אז
ב מיטה, דבר שלא הכריע לו
ל היו ת תל מי ד ״ חכם וחריג בעיני
חבריו.
בגיל 10כתבאת שירו הרא שון
,״בית תפילתי״ ,ו מ אז ה מ שין
לכ תוב.
אחרי מו ת א ביו עזב א ת עיר־מולד
תו והת חיל בנ דו דיו, אשר
הבי או הו גם לארץ־ישראל, שע ליה
חלם רבו ת, ו שבה נ שאר שש
שנים בל ב ד. במ שך חלק מהזמן
היה מזכירו של ס ר לורנס אולי־פנט,
דיפלומט, עיתונאי ובעל-
חזון, וחלק מז מנו ה קדי ש לכ תי ב
ת שירים ומאמ רי ם ב״חלוצים״
וב״חבצלת״ ,ובעיתון,,הצבי״ של
אליעזר בן־י הוד ה.
הצליח לריב עם רבי ם, וב שנ ת
1887 עזב א ת הארץ. נדד באי רופה,
ב אפריק הובא סי ה, ובסוף
הגיע ל אמריק ה, שבה חי במ שך
70 שנה כ שהוא בו ד ד, חולה,
שתיין.
ב ,1909-ב היו תו בן , 53 הלך

רונים שאבדו מן העולם, רושם על
מפית בבית־קפה כל דבר שאיכשהו
יכול להתקשר להימנון (הבלתי-
רישמי).
אומרים על הכהן שהוא אימברולוג
חשוב — הידען הגדול בכל מה שקשור
לאיש התימהוני ההוא, נפתלי הרץ
אימבר, שהשאיר לנו את ההימנון
שלנו.
בראשית שנות ה־ 60 עוד ערך אליהו
הכהן שלוש תוכניות בקול ישראל, ובהן
סקר את הסיפור המופלא של האיש
ושירו. הוא קיבל פניות מקיבוצים ובמשך
שנים אחדות ביקר בכ־ 200 קיבוצים,
ובכל אחד מהם סקר את השתלשלות
השיר המפורסם ביותר במדינה
ואת דרכו למעמד של הימנון, אם כי
לא הימנון רישמי עד עצם היום הזה.
אבל כיום, בשנות ה־ ,80 מי זוכר?

רשות-הדיבור למומחה:

• החוסר התרלה בארסון בעירה עססר
לארכיון הציעי .

נפ תלי הרץ אי מבר לעולמו, כ תוצאה
מ מ חל ת״כליו ת. אחרי מו תו
זכה להלווייה רבת־ משתת פי ם,
ו אנ חנו זכינו בהימנון.

שהושפע מעט גם מההימנון הפולני
(״עוד לא אבדה פולין תוכן השיר,
לעומת זאת, היה יהודי מקורי ״כל עוד
בלבב פנימה /נפש יהודי הומיה /
ולפאתי מיזרח
מכאן, שאי־שם בשנת 1880 היו
קיימות מילות החיקווה במקום אחד ,״
ובאותו הזמן היתה כבר המנגינה,
במקום אחר, אבל עברו שנים עד
שחוברו שני אלה יחדיו.
נפתלי הרץ אימבר הגיע ארצה ב־
, 1882 ביחד עם סר לורנס אוליפנט,
כמזכירו האישי. הוא התיישב בחיפה,
אחר־כך בדליית־אל־כרמל, ויותר מאוחר,
כשהחלו לקום המושבות, היה עובר
מאחת לשניה.
אימבר, שהיה ידוע כבר באותם הימים
כחובב גדול של הטיפה המרה, הוזמן
על־ידי תושבי המושבה לכוסית
משקה, ותמורת הכוסית היה מחבר שיר
למושבה. כך התחיל לכתוב שיר או
בית של שיר בכל מקום שאליו הגיע.
כשראה בראשונה את חומת ירוש־ .

באולם של צבי לבונטין בראשון־
לציון הוא לימה את נערי המושבה את
השיר. המנגינה היתה קלה, ריגשה את
הלבבות, ומייר נוצרה הרגשה שהנה נולה
שיר חשוב. התחילו להתייחס אליו
כאל הימנון, למרות שהמילה ״הימנון״
לא הוזכרה.
כשהיו יוצאים פועלי ראשון־לציון
לעבורה ברחובות, היה השיר בפיהם.

בל־עור שטה עלי ן־רבים

כל*ע 1ד בליב כ פנימה
נפ:ם יהוך י ה1ם*ה ,

שגיר: בת

ולפאתי מזרח זקך יבה

ו בין ה ר בו ת ; רו ש לי ש

;:לן לציון צופיה .

עוד בת ציון בוכיה ;
עוד לא אסדר

מקהלה: ע׳ד לא אבו־ד, תמיתנו
התך},ה הנושנה :
לשוב לארץ אבותינו ,
לעיר?ד. דוד הנה •

לים הוסיף עור בית להתיק״ה. שיר
שאז נקרא בפי כל ״עור לא אברה״ .מול
חומת ירושלים כתב אימבר:
״כל עור חומת מחמריגו
״לעינינו מופעת״...
בביקורו ביסור־המעלה הוסיף את השורות
״כל עור מי־הירהן בגאון /מלא
גדותיו יזילו״ .מכאן שהתיקן וה נכתבה
בהמשכים, וב־ 1886 פורסם השיר על
כל בתיו.
ישראל בלקינר, מנהיג הביל״ויים
בראשון־לציון, התאהב במילות השיר
וביקש מהזמר הרוסי ליאון איגלי,
שהיה מדריך חקלאי בארץ, לחבר
למילים לחן. איגלי התייחס לבקשת
בלקינר ברצינות והתחיל לעבוד. לכל
אחד מהבתים הוא חיבר מנגינה אחרת,
ובנה מהשיר מעין אורטוריה, שאף אחד
לא הצליח לשיר.
בלקינד התעקש. הוא היה יוצא מבי

עמוס בחתיכות שוקולד, שאותן היה
מחלק לילדים שהסכימו ללמוד את
המנגינה הקשה. לא ברור כמה הצליחו
ללמוד, אבל העובדה היא שהמנגינה
אבדה כנראה לנצח, וגם לפני 30 שנה
אף אחד לא זכר אותה.
באותה שנה הגיע לארץ פועל,
שמואל כהן, שאהב מאוד את מילות
״עוד לא אבדה״ ,אשר הופיעו בקובץ־
השירים של אימבר, הקובץ ברקא׳,
הקובץ נשלח אליו עוד כשהיה בעיירה
הרומנית אונגני. שמואל כהן התאהב
דווקא בשיר ״עוד לא אבדה״ .הוא גם
אהב מאוד את הלחן של השיר הרומני
השלה זהשחרים וניסה לשיר את
המילים העבריות על־פי הלחן הרומני.
הוא אהב את הצירוף. קצת האט את
הקצב, הוסיף לו כמה טונים, והפך לאדם
הראשון בעולם ששר את החיקזזה.
כמעט כמו שאנחנו שרים אותה עכשיו.

ילדי ם,
מהאת יודעים?

כשהיו באים אנשים חשובים לבקר
במושבה, היו מקבלים אותם בשירת
״עור לא אברה״.
ב־ , 1905 כשהשיר כבר היה מושר
בפי רבים גר בראשון־לציון הד״ר יהודה
לייב מטמון־כהן, מי שהיה אחר־כך
מייסר הגימנסיה הרצליה ומנהלה. כאשר
הקשיב לשיר, לא מצא חן בעיניו
הקטע ״לשוב לארץ אבותינו /לעיר
בה רויר חנה״ .ומייר שינה את המילים
ל״להיות עם חופשי בארצנו /ארץ ציון
ירושלים״.
השיר שטף את הארץ. כל זמר שכיבד
את עצמו בחר לו בית או שניים,
והקליט אותו על תקליט. כל זמר בחר
בית אחר, ושר בסיגנון קצת שונה.
אבל ככל שהשיר כבש לו מקום של
כבוד כך קמו לו מתנגדים, אשר הבינו
שאם לא ייבחר הימנון רישמי לעם היושב
בציון, יהפוך ״עוד לא אבדה״ ל־הימנון.
על כן פורסמה בעיתון המליץ
פנייה ליהודי כל העולם לכתוב שיר
שיהיה מיזמור לאומי.
הגיעו עשרות תשובות. אך לא נולד
הימנון. כעבור 10 שנים שוב הוכרזה
תחרות, ומונתה ועדת־שופטים, ביניהם
תיאודור הרצל ומכס נורדאו* .בתום

בל־עוד דמעות מעינינו
לזלו בג־טש נך בי ת ׳

עוד הולכים ;:ל קברי אבות;
עור לא אבדה

ן;:ל הרבן מקרידגי
עלן אהת עוד דומעת ;.
עוד לא אבדה

כל־עוד טי הירדן בגאון
מלא נרותיו לזילו ,

כל־עוד׳ רגשי אהבת הלאם
בלב היהודי פו.ע ש׳
עוד נו ב ל _קוות נש היו ם

כי ע1ד ירהמנויאל זועם;
״ .עוד לא אבדה ...

שמעו אהי בארצות נוך י

בקול המולה לפלו ;
עוד לא אבדה ,.

ניים שבינינו, גרוננו נחנק למשמע ביי
צוע יפה של התיקננה.
מה יותר מזה צריך הימנון?

רניאלה שמי

״ש לזה
חשיבות יי גבוהה.

< תמר, כיתה ה׳:

< יוסי, כיתה ח :

נם אחרית ר״קוחנו !׳
עוד לא אבדה...

לא יודע בדיו ק.
אז מ ה זה בערד!
לא יודע.
לא שמעת על שיר כזה:
שירי כן, שמעתי על שיר כזה.
לא למדת או תו בבי ת־ הספ ר!
נד מה לי שלמדנו, אבל אני ל א זוכר.

ה תיקווה! זה מ קו ם של שיפודים.
אתה צוחק!
מה מצחיק ב שיפודים!
על שיר ״התיקווה ׳,שמעת!
כן, שיר ישראלי. שמעתי עליו.
אתה יודע אתה מילי ם שלו!
מה פ ת או ם!

ועלי ק ב רו ת א בו ת י נו

וללס בנרת בשאון י

רצוא ושוב תלו -

י יואב, כיתה ג:

את קול אהד חוזינו :
״בי רק עם אהרן; היהודי

< יפעת, כיתה ט :

עוד תקום בהצי הלילות ;
עוד לא אבדה ...

כל־עוד הומת טהמדינו

למדתםאת השיר בגי ת־ הספ רו

ה תיקוו ה! אתמ תכוונ ת להימנון!
כן, א ת יוד ע ת לשיר אותו!
בוו ד אי.
מ איפ האת יודעת!
שומעים או תו בה ו שם. אני לא יודע ת מאיפ ה אני יודע ת.
א ת יוד ע ת מי כתבאת מילו ת ״התיקווה״!
בטחידע תי פעם, אב ל עכשיו אני לא זוכרת.

מעין בת. עטי נוזלות

עוד אכלי טל ופלו: י
עוד לא אבדה ...

י אדם, כיתה הי:

בל־עוד דמעות טהורות

ב ל ־ עו דנט פי דש ק עו ר קינו

זה שיר עממי כזה.
אתה יודע לשיר אותו!

ה תי קוו ה זה ההימנון של ישראל.
א ת יודע ת לשיר אותו!
כן, בל עוד בל בב פנימה...
למדתאת השיר בבי ת -ה ספ ר!

אז מאיפ האת יודעת!
אני ל א יודע ת מאיפה, אבל אני יודע תאת השיר.

ורבבות מבני.עמנו

לעינינו מופעת

ולב בו ת ל ציון קראשא! םםו רו

לא א 72ח

חוקר אליהו הכהן
.כל שד חנמת מחמדינו /לעינינו מנפעת...״
קריאת השירים הרבים שהגיעו, כתב
נורדאו להרצל פתק :״יום עגום עבר
עלי. חומר כזה דילטאנטי מעולם לא
הגיע לידי!״
גם תחרות זו לא הולידה הימנון.
יהודי אירופה נשארו בלי שיר לאומי.
אבל יהודי ארץ־ישראל המשיכו לשיר
את ״עוד לא אברה״ ,וגם עשו לה
נפשות בביקוריהם בחו״ל.
אחד ממייסדי ראש־פינה, הד״ר דויד
שוב, נסע לתערוכה בברלין והופיע
בקהילה כשבפיו השיר. היהודים אהבו
אותו, למדו אותו והחלו שרים אותו
בכל פגישותיהם.
בקונגרס הציוני הרביעי, בלונדון,
היה מעין מיפנה. האנשים קמו באופן
ספונטני והתחילו לשיר בלהט. כאשר
נתלה נעמן לישנסקי, שרו את החיק־נזה,
ואחרי מותו של הרצל, באזכרות,
* החוסר החררה בארכיון ב 1ת ה
ו01 סר רארכון הציור.

שרו את השיר. אבל עדיין אף אחד לא
החליט שאמנם זה השיר הלאומי של
התנועה הציונית.
בשנת 1933 התכנס הקונגרס הציוני
ה־ , 18 והוחלט שצריך להחליט. היו דיבורים,
ויכוחים ולבסוף התקבלה ההחלטה
שבתוקף המסורת, הדגל הכחול־לבן
יהיה הדגל של התנועה הציונית והשיר
התיקנוה יהיה ההימנון.
ב־ 1948 קמה מדינת־ישראל. הודיעו
על הדגל הכחול־לבן. לא הודיעו על
התיקנוה. ואז החלו שוב הוויכוחים.
המיפלגות הדתיות התלוננו שאי־אפשר
הימנון אשר נכתב בידי שיכור
מופקר. אחריהם באו אנשים רבים,
במשך השנים, ולכל אחר מהם היה
נימוק טוב מדוע צריך להחליף את
״ההימנון הבלתי־רישמי״.
אבל׳השיר נקלט. הוא מושר בפי
יהודים בכל רחבי העולם, נוגע בנפשם
ומאגד אותם לעם. ואנחנו כאן, גם חצי

תגוגת הד״ר שימי
שון שושני, מנכ׳׳ל מיש־רד־החינוך:
אני
מצטער מ או ד לשמוע
שילדים ל א יוד עי ם לשיר א ת
ההימנון.
אחת הפעולו ת הרא שונו ת
שעשינו נ שנ כנ ס תי למי שרד־החינוך
היה לבק ש ממנהלי
ב תי־ ה טפר להעביר מערך של
שיעור על ס מ לי ה מדינ ה -
הדגל, הסמל וההימנון. מל ב ד
זאתהדפ סנו כרזה גדולה,
ובה מילו ת ״תתיקווה״ ,ובי ק
שנו ל ת לו תאת הפרז ה ב־נ
תי ״ הספר.
אחרי מה שאתמספרת לי,
א ב דו ק שוב א ת הנו שא, ו אולי
נצטרך מ די שנה להעביר
א ת השיעור על ס מלי ה מ די נה,
ולבק ש שוב ממנהלי ב תי׳
ה ספר ל הודו ת לל מדאת ״ה•
תיקווה״ .בעיניי יש לזה חשי בו
ת גבוהה, ואפעל בנדון.

— 17י

— סיפור ע צו ב

אתח $ר @וחשחר ״קנוו״ לא פנטהאוז מאת יגאל לביב ריבית שילמה
גבר על
בלי ל שיפ> 1את
טראט 3
פאז1יו באפריקה
הדין־וחשבון המלא של רואי־החש־בון
של בנק לאומי טראסט ניריזרק.
שאינו מתפרסם בציבור, לשנים 1986
ו־ , 1987 חושף פרשה מביכה ביותר
לבנק. לפי הערות רואי־החשבון פעלה
הנהלת־הבנק לגבי שנת המאזן 1985
בצורה הנוגדת את דעת רואי־החשבון
ואת דעת הפיקוח על הבנקים האמריקאיים.
הפעולות
איפשרו לבנק להראות
רווחים בשנת . 1985 אולם במאזן לשנים
1986ו־ , 1987 שהוצא כיחידה
אחת, חזרה בה הנהלת הבנק מחשיפה
צים שנעשו קודם, וערכה את מאזנה
לפי הנחיות רואי־החשבון והפיקוח על
הבנקים.
הדבר איפשר לרואי־החשבון לחתום
על המאזן ללא הסתייגויות.
הערות רואי־החשבון מצביעות בבירור,
כי התוצאות העיסקיות של בנק
לאנס׳ ניריורק לשנת 1985 היו שונות
לחלוטין, אילו נהגה הנהלת הבנק כנדרש.
שיפוץ התוצאות השפיע, כמובן,
גם על הצגה מעוותת של מאזני בנק
לאנס׳ בישראל, הכוללים את מאזני
החברה־הבת בניו־יורק.
זהו הפירסום הראשון של פרשה זו,

שתגרום ללא ספק לשאלות מצד מוסדות
ישראליים כמו בנק ישראל, או
בעלי־מניות אמריקאיים, ששיפוץ המאזן
גרם להם להחלטות שגויות לגבי
מניות הבנק.
להלן סיפור המעשה, המופיע במאזן:
בשנים
1976ו־ 1980 רכש בנק לאר
ם׳ טראסט 13 סניפים בניו־יורק של
בנקרס טראסט, המחיר ששילם עבורם
היה גבוה ב־ 17.2מיליון דולר מהשווי
הנכסי, לפי שווי השוק. הבנק הגדיר
תוספת זו כתשלום עבור מוניטין, והחליט
להפחיתה במשך 40 שנה.
בשנת 1981 נענה הבנק לבקשת
הפיקוח־על־הבנקים האמריקאי, והקטין
את תקופת־ההפחתה מ־ 40ל־ 15 שנה.
לתיקון משמעות גדולה: ההשקעה הרשומה
כבעלת־מוניטין היא חלק מנכסי
הבנק ומהונו. הקטנת הסכום הרשום
במוניטין משמעו הקטנת הסכום של
נכסי הבנק והונו.
באמריקה חייב להיות יחס קבוע בין
נכסי הבנק והונו לבין היקף המאזן,
וככל שהנכסים עולים יכול הבנק
להגדיל את מאזנו. נוסף לכך, הפחתת
המוניטין בסכום נקוב, מדי שנה, היא

קנון הודיעה כי לא תשלם את
הריבית המגיעה למחזיקי איגרות־החוב
שלה בסכום של 11.7מיליון דולר.
החברה הצהירה כי תשלם את הסכום
לפני המועד שבו תוכרז כחסרת יכו־לת־תשלומים.
קנון
הנפיקה באפריל 1986 איגרות
בסכום 207 מיליון דולר.

קבוצת פנטנהוז ניצחה א ת
קבו צתדונלאדטראמסבמאבק
על רכי שת אתר״בגייה גדול נאט -
לנטיק־סיטי, שהוא חיוני לקזינו
ב מקו ם. ה ש תיי ם ביק שו לרכוש
באמצעות בית״המי שפט נכס גדול
של חבר ה שנקלעה לק שיים. בית״
המישפט אישר א ת הצעת פנ ס .האוז.
מנכ״ל
פנטהאוז, דיייייד מ־אירסון,
א מר כי עתה נפ תחההד רך
להקמת הקזינו ס אנד ס־ הולי־ווד.
פנ ט ה אוז שילמה 17.6מיליון
דולר ת מו ר ת הרכי שה.

הקטנת הרווחים שמהם מקטינים את
המוניטין. כך ששינוי ההפחתה מ־40
שנה ל־ 15 שנה גרמה בשנת 1981
להקטנה ניכרת של סעיף הנכסים
וההון, מכיוון שבכל שנה מקטינים
בסכום גדול יותר.
רואי־החשבון כותבים בהערה מס׳ 7
כי בשנת 1985 החליטה הנהלת־הבנק
לחזור בה מהתיקון שעשתה, ושינתה
רטרו־אקטיבית את ההפחתה ל־40
שנה. רואי־החשבון הביעו את דעתם
על־כך להנהלה, וכך גם הפיקוח־על־הבנקים.
ועתה, במאזן שהוצא במאוחד
לשנים 1986ו־ , 1987 מציינים רואי־החשבון
כי הנהלת־הבנק חזרה בה
מהחזרה שעשתה, ונענתה סופית לבקשת
הפיקוח־על־הבנקים ורואי־החש־בון•
התיקון
עתה גרם להקטנת שווי
נכסי־הבנק והונו לשנים 1986ו־, 1987
וכן , 1985ב־ 3.4מיליון דולר. המאזן
נציגי קבוצת איל״הבנייה האמ־|
החדש מראה על רווח נקי לשנת 1987
ריקאי דונאלד טראמם הסכימו עק־;
בסך 8.67 מיליון דולר. מזה הושגו ! 4.9רונית לבחון כניסה לפרוייקטים בישמיליון
דולר ממכירת נכס, ולא מפעו י ראל.
לות בנקאיות.
עורך־הדין הישראלי אברהם
|(״אייבי״) נאמן, השוהה גם בניו־יורק;
לצרכי עסקים, מסר כי מישרד־הארכי־טקטים
האישי של טראמפ, פראנק
ניליאמס, יעבוד בשיתוף עם ארכיבזמנו
נרעש האוצר כאשר נודע לו כי ר שות״הנמלים מ חזיק ה
טקטים ישראליים בהקמת פרוייקטים
בפיקדונו ת ב בנ קי ם י תרו ת כ ספיו תבסך 400 מיליון שקל. הוא ה ת חיל
בעתיד. בין היתר נבדקת האפשרות כי
ללחוץ על הר שות להעביר אליו א ת הכס פי ם, וזו, כדי להימנע מכך,
הצד האמריקאי יקח על עצמו את
ה חלי טה ל ה קי ם בה שקעה ר אוו תני ת ו מיו תר ת נ מל־פח ם יקר בא שקלון,
השיווק למשקיעים אמריקאיים, וכן
שיעלה 200 מיליון דולר.
יעמיד את הידע שלו בתחום הבנייה;
עתה נודע על עוד חברה מ מ שלתי ת, שיש לה י תרו ת ענקיות: עמידר. זו
לרשות הפרוייקטים הישראליים. מדומוכרת
ב שק טנכ סי ם רבים, ו הי תרו ת ב קופ ת ה להיום הן 300 מיליון שקל.
בר בפרוייקטים בסיגנון־הבנייה של
טראמם.

קבוצח טואמב בוחנת כניסה לישראל

יונה ובלקין יתרת השקלים של ״עמידה עושי מיליונים
הקבלן מרדכי יונה והיזם פסח
בלקיז הרוויחו ללא מאמץ 1.44
מיליון דולר.
קבוצת בלקין ומרדכי יונה יזמו בחלקים
שווים הקמת בית־אבות ברמת־השרון.
הפרוייקט שבנייתו נגמרת בימים
אלה, נמכר לקופת־החולים מכבי
ב־ 3.7מיליון דולר. כל ההשקעה, ובכ־

נוביק נהר
את ״איגוד

דויד נוביק, מי שהיה נשיא בנק
לאימי ני 1יורק, ינהל את בנק איגוד,
במקום דויד פרידמן, שינהל את בנק
לאומי. נוביק פורש מניו־יורק אחרי
חמש שנות־ניהול. במקומו מונה מנהל
אמריקאי.
בנק לאומי נחוש בדעתו שלא לוותר
על השליטה על בנק איגוד. ריווחיות
איגוד הינה מן הגבוהות במשק, והשנה
הוא מרוויח 3051 על ההון.
הבחיהת והכרכרה

תוצאות הבחירות נושאות בחובן
שינויים כלכליים. כך, למשל, התחזקות
המפד״ל בראשות אבנר שאקי
מבשרת את שליטתו המוחלטת בבנק
המיזרח׳ ,יו״ר מועצת־המנהלים של
הבנק, משה יגר, שהוא תומך של
מימד, יצטרך לפנות את מקומו.
שר־האוצר משה ניסים מחזיק
בידו, עד להחלפתו, את גורל כור, ועוד
מיפעלים. בידו היכולת לעשות פיחות

דדוקד ס״ם בשמונה חודשים שנונה גדורה
קבלן יונה
25 מיליון שקל. בבורסה
ללה הבנייה על־ידי ׳!בדגל, עלו 2.36
מיליון דולר.
בלקין ויונה ירוויחו כל אחד 700
אלף דולר ללא מאמץ.
פרטים אלה נודעו מתשקיף גיוס־ההון
של קבוצת מרדכי יונה, הבונה את
התחנה המרכזית בתל־אביב. ההנפקה
היתה מוצלחת, וגייסה כ־ 25 מיליון
שקל.

אייל־הבנייה הישראלי זכריה
דרוקר, הבונה בצורה מאסיבית באר־צות־הברית,
הקים בשמונה חודשים
שכונה בת 470 דירות גמורות ומאוכלסות.
עתה מתחילים בשלב השני, שבו
ייבנו עוד 840 דירות.
הדירות הן בעיר ניו־בראונשוויק
במדינת ניו־ג׳רסי, והן מיועדות לרו:כשי
דירות בראשונה. מחירי הדירות
י נעים מ־ 69 אלף דולר עד 154 אלף.
.הרוכש משלם במזומן עד 3500 דולר,
והיתר בתשלומים נוחים של כמה מאות
י דולארים לחודש, במשך עשרות שנים.
הצלחת השכונה היתה סיפור מרכזי

הסכם ביו קירש רא״זנברג

הצדדי ם הרבים על ה שליטה בחברתי שרס הגיעו ל הסכ מ ה. נתן קירש,

ששלט בחברה, ה ס כי ם לוותר עליה ל טוב ת קבוצת־מ שקיעים משיוייץ,
המיוצגת על־ידי שלמה אייזנברג. עדיין לא נודע מה יהיה ה סכו ם
שיקבל ת מור ת ב־־; 40מ מניו ת־ ה חבר ה שיעביר.
קבוצת אייזנברג, ה מור כב ת מבעלי סו כנו תסא גיו בשווייץ ובישראל,
ה סכי מ ה כי קירש ישאיר בידו א ת פרוייקט״המרינה בהרצליה, שבו
שותפת ישרס.

18 — 1

בכל רגע. פיחות לפני ה־ 1בינואר
ישנה דראסטית את מצב ס ר לרעה.

בעיתונות המקומית, וראשי־ערים באו
למקום ללמוד את שיטות האיכלוס
המהיר.
תודות לקניות המרוכזות של

קבלן דרוקר
עוד 840 דיחת באמריקה
החומרים, הצליח דרוקר לבנות בחומרים
מעולים ובמחירים נמוכים.
הדירות והבתים מרהיבים ביופיים,
וכוללים את כל הנוחיות הניתנת
להשגה באמריקה.

ח״ב שאקי
שליטה ב״בנק־המיזרח,־

בית־המישכט
אישו מניות
מניות.,עץ לבוד
בית־המישפט העליון אישר מכירה
של חבילת־מניות עץ לבוד, שהיו בשליטת
איש־העסקים יורם גיל. מדובר
ב־ 450 אלף מניות, שנרכשו על־ידי גיל
במחיר ממוצע של שיבעה דולר למניה.
כאשר שערי המניה עלו ל־ 30 דולר
האחת, הוא מכר אותן לחברת אריה
לפיתוח שהיתה בשליטתו, במחיר
הבורסה. הרווח שלו בעיסקה זו היה 10
מיליון דולר. כאשר נקלעו עסקיו לקשיים,
תפס כונס־הנכסים את המניות
והציען למכירה. הן נרכשו על־ידי
בעלי־המניות של קונצרן עץ לסד
במחיר של 7.5דולר האחת.

(המשך מעמוד ) 16
עסל אכן יבטיח להתפטר. לא האמנתי
כי החברים הערביים יוותרו על המקום
הרביעי ברשימה, שבו החזיקו בבחירות
הקודמות.
(ואכן, במקום הרביעי הוצב באדר
יונים, מנהל בית־ספר מכפר־ערה. לא
היתה שום התחייבות של ממש מצד
הערבים להתפטר למען מועמד יהודי
שהוצב במקום ה־ .5אילו זכתה הרשימה
בשני מנדאטים, כפי שקיוותה, היתה
סיעתה מורכבת עכשיו ממוחמד מי־עארי
ומריאח אבו־אל־עסל).
אמרתי למתי שאני מצפה בלאו הכי
לתבוסה נוראה של הרשימה ברחוב
היהודי. אך הבעתי את הריעה שניתן
לשנות זאת ברגע האחרון ממש, על־ידי
הקמת תנועה יהודית חרשה ושינוי
גמור של קו ההסברה. הייתי מוכן להירתם
למאמץ כזה, בתנאי שתינתן לי יד
חופשית לבצע את תוכניתי( .אגב,
מפ״ם הלכה בדרך זו והצליחה).

היה לי הרושם שמתי כלל
אינו מקשים לדכריי. כך גם
כאשר נפגשנו שנית, בנוכחות
אמנון זיכרוני. מתי פלד היה
״סגור״ .ייתכן שהתחייב כלפי
החברים הערביים, ולא היתה לו
אפשרות לסגת מהסכמתו להציג
מועמדות בלתי־ריאלית.
מתוך סקרנות הלכתי לפגישה שבה
בחרה אלטרנטיבה במועמדיה. לא דיברתי
ולא הצבעתי, והודעתי לחברים
שאין להציג את מועמדותי, גם לא למקום
ה־ . 120 כשנשאל מתי פלד על-ידי
ארם קלר אם יש בכוונתו לשרת בכנסת
אם ייבחר, הודיע שיתפטר אם לא תזכה
הרשימה ב־1ל 1של הקולות היהודיים.
באותו שלב זה היה מעשי כמו קבלת
.51)4

0חובה בטויוטיח
ך* המשך ידוע. הרשימה זכתה ב!
\ 33,695 קולות, לעומת 38,012
בבחירות הקודמות — אובדן נקי של
4317 קולות, למרות גידול האוכלוסיה
ולמרות העליה בשיעור־ההצבעה במיגור
הערבי.
תשדירי־הבחירות של הרשימה הוכנו
כאילו נועדו במפורש כדי להרתיע
בוחרים יהודיים מלהצביע בעדה.

בגלל סירובה של רק״ח לעשות
הסכם־עודפים עם הרשימה
המתקדמת, וסירוב המתקדמת
לעשות הסכם כזה עם
רשימת דראושה, איבדה הרשימה
את המנדאט השני שהיה

מיעארי נבחר לבדו, וזה פטר את
מתי פלר מן המצב הלא־נעים שאליו

נקלע•
ראשי הרשימה התגלו כקצרי־רואי,
ובמידה רבה כאגואיסטים. אך הרי זה
מקובל בכל המיפלגות, ואין בעצם סיבה
לצפות כי דווקא רשימה כזאת תהיה
טובה בהרבה מאחרות.
המיוחד ברשימה המתקדמת היה
שהיא חשפה את הבעיות הכרוכות
בקיום רשימה יהודית־ערבית אמיתית,
שבה שוכנים ביחד פטריוטים ישרא־ **
ליים־יהודיים וערבים בעלי הכרה לאומית.
לשם כך הקמנו את הרשימה, ובכך
נכשלנו.

בסופו של דבר היא הפכה
רשימה ערבית שבה משמשים
היהודים כקישוט, כשם שברשימות
״הציוניות״ משמשים
הערכים כקישוט לרשימות
יהודיות.

בשעה שנוצר מתח כה רב בין הרוב
היהודי והמיעוט הערבי במדינה, היתה
תנועה כזאת יכולה וצריכה למלא
תפקיד חשוב. כישלון הניסיון הזה הוא
הרה־אסון, ותוצאותיו חורגות בחשיבותן
בהרבה מן התחום הצר של בעיות
אישיות. משום כך מצאתי לנכון לפרט
כאן את סיבותיו.
הרעיונות שבשמם יסדנו את הרשימות
נכונות כיום כפי שהיו אז, ואולי
עוד יותר.

שילוב פוליטי יהודי־ערבי
במדינה חיוני לעתידה. כינונו
הוא חובה פטריוטית. על כן אני
מאמין שיקום, חרף בל הקשיים.
לשם כך יש להפיק לקחים מניסיון
הרשימה המתקדמת.
ה עול ם הז ה 2672

לא האמנתי שמייקל רוקאקיס ייבחר. והיה לי מיבחן פשוט

לכר.
הצגתי לעצמי שאלה: תאר לד שאתה מנהל״הליהוק של סרט.
בתסריט יש סצינה שבה מופיע נשיא ארצות־הברית. אתה צריך
לבחור לתפקיד זה באחד משני שחקנים: דוקאקיס או בוש. במי
היית בוהה
לא הייתי בוחר ברוקאקיס. הוא לא נראה כמו נשיא. בוש נראה
כמו נשיא.
אני סבור כי העם האמריקאי, חניך הסרטים, בחר בררו זו. אולי
לא התלהב מכוש. אן דוקאקיס לא נראה כמו נשיא.
ואיני מתכוון לצורתו החיצונית בלבד. בכל תגובותיו, הוא לא
נראה כ״חומר נשיאותי״ .הוא לא התרגש, לא התלהב, לא מצא
דרך אל לב ההמונים.
הוא נראה כאדם הגון, יעיל, אמין. מנכ׳׳ל טוב. ראש־עירייה
טוב. מושל טוב. אך לא כנשיא.
נשיא צריך להיות הרבה יותר
מזה. הוא צריך לקבל החלטות
גורליות בענייני חוץ וביטחון.
הוא צריך להלהיב המונים כדי
לשכנע אותם לעשות כך או אחרת.
הוא צריך גם להפעים ולרגש
בשעת־הצורך, לסמל ערכים
וללכת בראש.
הייתי בעד כל מה שאמר. הוא
אמר דברים הגיוניים. אבל לא
האמנתי שיוכל לשכנע המונים
ללכת אחריו. הוא הוכיח אי־יכו־לת
זו כשלא הראה שום סימן של
התרגשות כאשר אמר לו המראיין
:״נניח שקיטי היתה נאנסת
ונרצחת״...
מבחינה מסויימת, הוא מסמל את הבעייה היסודית של השמאל
הליברלי בכל העולם. השמאל הזה הוא רציונלי, בעוד שהימין
מנגן על הרגש. השמאל מציע פיתרונות רציונליים, סבירים. אבל
הוא צריך לשכנע המוני אנשים, שאינם בהכרח רציונליים
וסבירים.
האזרח הוא אדם. הוא אדם שלם, בעל רגשות ומחשבות, עולם
מודע ובלתי־מודע, רציונלי ובלתי־רציונלי. כדי להנהיג אותו,
כדי להביא אותו לעלות על דרך פוליטית זו או אחרת, צריכים
לפנות אל האישיות השלמה הזאת. מעטים בשמאל מסוגלים לכך,
או אף רואים את הצורך בכך. נדמה להם שדי במצע סביר.
כאן הפאראדוכס: בפוליטיקה אין זה רציונלי להתעלם סן
הבלתי־רציונלי. מדינאי רציונלי הוא דווקא זה המבין את כוחו
של היסוד הבלתי־רציונלי בחיים המדיניים.
ג׳ורג׳ בוש הפיל את דוקאקיס כאשר האשים אותו ביחס של
זילזול לדגל, לשבועת־האמונים, לסמלים הלאומיים. זה היה
יעיל, מפני שהשמאל הליברלי באמת אינו מבין את חשיבותם
וכוחם של סמלים, המדברים אל לב ההמונים. מי שרוצה לבטל
סמל אחד, צריך לשים במקומו סמל אחר.
יש רימיון מסויים בין דוקאקיס ושימעון פרס. גם פרס הוא
ארם חרוץ, שקדן, רציונלי, המשתדל מאוד־מאוד לעשות את
מלאכתו נאמנה. אך גם הוא אינו מסוגל להלהיב, להפעים, ועל
כן — להנהיג. לכן היתה זאת טעות לבנות מסע בחירות שלם על
אישיותו. זה היה טוב לדויד בן־גוריון(״אמור כן לזקן וגם
למנחם בגין(״בגין! בגין זה לא התאים לפרס.
שתי מערכות הבחירות — בישראל ובארצות־הברית — לא
הוכרעו במישור הרציונלי. יתכן ששום מערכת־בחירות אינה
מוכרעת כך.

למחרת היזם
אפשר לקנא בארצות־הברית.
מנהלים שם מערכת־בחירות ארוכה. כמו אצלנו. המועמדים
מחליפים ביניהם השמצות. כמו אצלנו. הולכים לקלפי. כמו
אצלנו. אך ברגע שנסגרת הקלפי, הכל נגמר. שלא כמו אצלנו.
אצלנו הכל רק מתחיל.
אחת המעלות של השיטה האמריקאית היא שיש הפרדה
גמורה בין המישור הפרלמנטרי(הקונגרס) לבין המישור הביצועי
(הנשיאות) .הפרלמנט הוא מקום לדיבורים(זוהי משמעות המושג:
בית הדיבורים) ,לוויכוחים, לחילוקי־דיעות, לקשת רחבה של
השקפות. הממשלה היא מוסד לקבלת החלטות ניהוליות מעשיות
ולביצוען היעיל.
משום־כך תמכתי תמיד ברעיון להנהיג בישראל בחירות
אישיות ישירות לראש הרשות המבצעת, כמו בארצות־הברית.
כאשר התכנסה הוועידה הראשונה של תנועת העולם הזה — כוח
חדש ב־ 1966 הצעתי לכלול זאת במצע שלה. הרעיון לא התקבל.
הוא הפחיד את ידידיי. הם היו בטוחים שבבחירות ישירות כאלה
ינצח דמגוג מסוכן.
אינני סבור כך. גם אילו היתה קיימת שיטה כזאת בישראל, היו
מתמודדים על הכהונה לפני שבועיים שימעון פרס ויצחק שמיר.
אחד מהשניים היה מנצח. ולמחרת היום יכול היה לגשת להקמת
ממשלה חדשה.
גם אז היה צורך לעשות בכנסת עיסקות ולכונן פשרות עם
מיפלגות אחרות, כדי להעביר חוקים ותקציבים. אך הכל היה
פשוט יותר.
אין כל רע בריבוי מיפלגות קטנות. להיפר, יש בכך הרבה
ברכה, אם זה מרענן את המחשבה ומביא לעימות מתמיד בין
ריעות והשקפות. אולם עימות זה צריך להיערך במקום המתאים
לו: בכנסת. הרשות המבצעת צריכה להתנהל על פי כללים אחרים.
בארץ
קיימת שיטה זו במישור העירוני. ראש־העירייה נבחר

אודי אבנר•

מיפלגות. במציאות של ישראל, רבת־המיפלגות, היא פשוט גוזלת
מן המיפלגות הקטנות את עודפי״הקולות שלהם, ומעבירה
אותם לידי המיפלגות הגדולות. התוצאה היא שמיפלגה קטנה
יכולה לשלם מחיר כמעט כפול עבור מנראט בכנסת מאשר
מיפלגה גדולה( .בכנסת החדשה ״שילם״ עבד־אל־והאב דראושה,
למשל 33,695 ,קולות עבור המנדאט היחיד שלו, ואילו הליכוד
״שילם״ עבור כל מנדאט 17,732 קולות ).זהו המחיר של דה־הונט,
מחיר הכלב.
בהיכל הדמוקרטיה — מישכן הכנסת — ן ישבו מעתה ארבעה
אנשים בזכות הכלב — שניים על ספסלי הליכוד(זלמן שובל
ויהושע שגיא) ושניים על ספסלי המערך (מיכה גולדמן ועדנה
סולודר) .כל הארבעה הם, אגב, ניצים. הכלב נשך את גרשון שפט
(התחייה) ,האמד מחאמיד וחד״ש) ,מתי פלד (המתקדמת) ואחמד
אבו־עצבה (מיפלגתו של דראושה) ,וגזל את מקומותיהם.

שכח מזהו

אישית, ויכול לנהל את ענייני העיר בצורה יעילה. מועצת־העירייה
נבחרת על פי מפתח מיפלגתי. הצבעתי בשעתו בכנסת
בעד הנהגת שיטה זו בעיריות, והיא הוכיחה את עצמה. איש אינו
מציע כיום לשנות אותה.
התהליך של הרכבת הקואליציה אצלנו הוא מחזה מביש,
מתיש, בלתי־יעיל ומזיק. כדאי להחליפו בשיטה פשוטה ויעילה
יותר. הדוגמה האמריקאית סבירה.

האפיפיור מדובאביץ,
שתי מילים מהלכות בארץ מאז מוצאי יום־הבחירות :״מיל־חמת־תרבות״
.לא כל המשתמשים במושג זה יודעים את מקורו.
כאשר ייסד אוטו פון־ביסמארק ,״קאנצלר הברזל״ ,את הרייך
הגרמני(השני) ב־ , 1870 הוא נכנם מייד לעימות חזיתי עם הכנסיה
הקאתולית.
הקאתולים היוו כשליש ברייך המאוחד. הם סגרו לאפיפיור,
שהכריז זה עתה(גם כן ב־ )1870 על העיקרון שהאפיפיור ״אינו
יכול לטעות״ .ביסמארק לא רצה שהכומר הרומאי — מין רבי
מלובאביץ׳ — יתן הוראות למיליונים מהאזרחים של הרייך.
באותן השנים התבסס ביס־מארק
הימני־שמרני על המיפ־לגה
הליברלית־הלאומית, שלחמה
לאיחוד הרייך, ועל כן נתן
למדינה המאוחדת החדשה ציב־יון
ליברלי מובהק. בתחומים
רבים — עצמאות העיריות, ביטוח
סוציאלי ועוד — היתה אז
הקיסרות הגרמנית החדשה המדינה
המתקדמת ביותר בעולם.
כדי לשבור את כוח הכנסיה,
שהתנגדה גם לאיחוד המדינה
וגם לרוח הקידמה ששלטה בה,
קירש ביסמארק מילחמה על
המימסד הקאתולי. הוא אסר על
הכמרים לשאת מעל הדוכן דרשות פוליטיות, הוציא את מיסדר
הישועים אל מחוץ לחוק, הנהיג נישואין אזרחיים בלעדיים, הטיל
פיקוח ממלכתי על הכנסיה, אסר מינוי כמרים שאין להם תוארים
ממלכתיים, חיסל את ההשפעה הדתית על החינוך.
אחרי 16 שנים הסתיים המאבק בפשרה. ביסמארק נטש את
הליברלים והתקרב למיפלגות הדתיות.
כאשר היה המאבק הזה בעיצומו, טבע הפאתולוג הנודע ר ד
דולף וירשוב את המושג.מילחמת־תרבות״ (״קולטור־קאמפף״).
המושג הופיע בפעם הראשונה במצע־הבחירות של מיפלגת־הקידמה
בשנת . 1873
זוהי, אם כן, משמעות המושג: מילחמה של השילטון החילוני
במימסד הדתי, הפרדת הדת מן המדינה, איסור המעורבות הפוליטית
של הדת, הנהגת נישואין אזרחיים, ועוד.
לדעתי, אין די בכך בשעה זו במציאות שלנו. המאבק שלנו
אינו יכול להיות שילטוני־מוסדי בלבד. הוא צריך להגיע אל
השורשים: אל תפיסת־העולם הבסיסית, אל ערכי-היסוד של החברה
שלנו, אל מהות החינוך.

מחיר הכלב
המחוקק התנ״כי ציווה :״לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית
ה׳ אלוהיו לכל נדר, כי תועבת ה׳ אלוהיך גם שניהם׳.
מחיר כלב הוא האתנן הניתן תמורת מעשודזנות הומו״סכסו־אלי,
שתנוחתו מזכירה מישגל־כלבים.
בשעתו השתמשתי בפסוק זה למטרה שונה לגמרי. כאשר עשו
המערך והליכוד (שנקרא אז גח״ל) את הקנוניה שנודעה בשם
״חוק בארר־עופר״ ,הם הסתמכו על מאתמטיקאי בלגי בשם רה־ה1נט.
השם מזכיר את המילה כלב בגרמנית ובאידיש. לכן קראתי
לחוק המוצע בנאומיי בכנסת בשם חוק־הכלב.
קשה להסביר כאן את מהות התיקון, שהועבר בכנסת על־ידי
הד״ר יוחנן באדר (חרות) ואברהם עופר (עבודה) .זוהי שיטה
מסובכת. יתכן שהיא צודקת במדינה שיש בה שתייס״שלוש

יש משהו מרגיז מאוד ברדיו שלנו.
עורכי־החדשות בטוחים, כנראה, שכל אזרח בישראל מקשיב
לכל מהדורה, החל בשעות הקטנות של הבוקר ועד אחרי חצות.
מדי שעה הוא מפסיק את הכל — שינה במיטה, ישיבה עיסקית,
תחרות־כדורגל, ניתוח בבית־החולים — כדי לרוץ אל המקלט
ולהאזין לחדשות.
ואם אינו עושה כך, מגיע לו עונש. פשוט לא יגירו לו מה
התרחש.
למשל, מי שהפעיל את המקלט למחרת יוס״הבחירות (שלנו)
בשעה 9בבוקר, לא יכול היה לדעת מה היו התוצאות. זה לא
נאמר לו, וגם לא ב־ , 10ב־ 11 וב־ . 12 העורכים כאילו אמרו לו: אם
לא הקשבת ב־ 7בבוקר, חביבי, אז אתה לא אזרח הגון ולא מגיע
לך לדעת.
כנ״ל אחרי הבחירות(שלהם) בשבוע שעבר. שמעת ב־ 7בבו־ק
ה או־קיי, פארטנר. לא שמעת 0 £ 7 17 ,מ 0ב־ ,9ב״סו, ב־11
והלאה לא גילו לך.
זהו מינהג מוזר מאוד. ברור כי העורכים רוצים להוכיח כל
הזמן שהם רצים עם החדשות האחרונות, שזה מתחת לכבודם
להזכיר דברים שקרו לפני שעה. הם לא רוצים לשעמם את
המאזינים המקשיבים לכל מהדורה.
אנשי הבי־בי־ס, נוהגים אחרת. הם משדרים את אותה הידיעה
שעה אחרי שעה. אם היא חשובה, אפשר לשמוע אותה בחמש־שש
מהדורות רצופות, בלי שינוי נוסח. ההנחה היא שמותר למאזין
להפעיל את המכשיר שלו מתי שירצה, מבלי לחשוש שמא העלימו
ממנו שפרצה מילחמת־עולם, ושניו־יורק ומוסקווה הושמדו
— ידיעות ישנות, שכבר שודרו ב־ 7בבוקר.

ניקוי הלול
בליל הבחירות ניתן לנו — כבונוס עבור דבקותנו במירקע —
לחזות בקטעים ישנים של ניקר ראש ולזל. אי־אפשר היה שלא
לערוך השוואות.
איכותה האמנותית של סאטירה
— להבדיל מערכה האקטואלי
— נמדדת ביכולתה
לעמוד בפני חבלת הזמן. עברו
הרבה שנים מאז שעשו מוטי
קירשנבאום ואנשי ז! הארץ את
(׳קו, ראש, ומאז שאורי זוהר וחבריו
(דאז) עשו את לול.
חוששני שההשוואה היא לרעת
ניקז• ראש.
היה שם קטע שמצא חן בעיני
גם הפעם — ארבעת ״המומחים״
המתראיינים בטלוויזיה, בהבעה
של חשיבות נוראה, ואומרים
בלה־בלה־בלה. כמעט מדי יום
אפשר לראות בטלוויזיה מומחים כאלה.
אך רוב הקטעים נראים כיום די עלובים. אחרי שפג הרושם
הראשון של ההעזה שבעצם הקרנתם, לא נותר מהם הרבה. נרמה
לי שאנשי זו הארץ היו יותר טובים כאשר כתבו את המרור שלהם
בהשלם הזה, ושהקטעים המודפסים שלהם מאז היטיבו לעמוד
במיבחן הזמן.
לעומת זאת, לול נשאר מצויין. יתכן שהקטעים האלה טובים
כיום אף יותר מכפי שהיו בעת שידורם הראשון. הרומאים הצרים
על בית״ר תל״אביב, הסודאני המקפץ בחידון התנ״ך — שייכים
כיום לקלאסיקה הישראלית.
עכשיו אורי זוהר עוסק בש״ס, ואריק איינשטיין מסית נגד
עיתונאי קטן. חבל על דאבדץ.

יאללה בסין
ידיד שביקר באחרונה בסין, במיסגרת של קבוצת־תיירים מישראל,
סיפר לי את הסיפור הבא:
תוכנית־המסע היתה דחוסה, והחבורה מיהרה ממקום למקום.
מדריך־התיירים הסיני הצעיר, שליווה אותה, התחיל לקלוט כמה
מילים עבריות. המילה התכופה ביותר ששמע בפי הישראלים
היתה ״יאללה״.
לבסוף התחיל גם הסיני לקרוא ״יאללה!״ כאשר האיץ בישראלים.
אולם מכיוון שהיה סיני, והאריכות היא טבע שני לעם זה,
הקפיד להגיד :״יאללה7 3£ ,יז!״

ג\\ג ג \ע
מסעות נלת> מתכל*ם
מסעל קי תיר ה ( ה קו לנו ע -בי ת ציוני
א מ רי ק ה, תל־ א בי ב, יוון) -אזהרה:
סרט של תי או אנגלופולוס עשוי
להיות חוויה. הוא עונ ד בכמה מי שורים
מ קבי לי ם, ולכן הו א דורש קצת מאמץ מכונו תלה תרכז
במשך ה שעתיים וחצי שהוא נמשך. כ ד אי מ אוד.
כ ד אי -ר א שי ת, מ שום שבימאי יווני זה פועל בקולנוע במלוא
המרץ, מפעיל או תו בכישרון ואומר דב רי ם בעלי־מ שמעות, לא
רק לגבי ע בו ד תו בקולנוע, כי א ם גם לגבי מקו מו של הקולנוע
ב תוך מיכלול ה א מנויו ת וכ ת מ צי תהא מנו ת בת־זמננו, לגבי
מצבה של יוון נפרט ומצבו של העולם בכלל. ו הדב רי ם שהוא
אומר, לפי טיבעו האי שי, מדכ אי ם למדי, אך לא ח סרי -תי קוו ה.
כל ס ר טיו הםמס עו ת -ממסעהשח קני ם דרך אלכ סנ ד ר
הגדול, המסע של מג דלהד בו רי ם נ עי ק בו ת שביל הפר חי ם( מ של
לאמן״בימאי המחפ ש א חרי מ קורו ת השראה) ,המסע של שני
הילדי ם על פני יוון ב סי ר טו האח רון(ג ם שם ה ם פוגשים א ת
ה שחקנים והא מני ם ה מחפ שי ם לעצמם מ קו ם בעולם) ,ואילו
המסע ל קי תי ר ה הו אמסע חוזר של אנגלופולוס ל תוך עצמו,
זיכרונותיו ו א מנו תו במק בי ל ל מסע של הגיבור, נ עי ק בו ת אביו
שעליו הוא רוצה לע שות סרט. ב תו ךמסע פנימי זה מקופל ה מסע
של האבב חזר ה ל מולד תו, מסע שא מנ ם נקר אמסע לקי תיד ה
(כשם ה אי שבו נו לדה אפרודיטה) ,אבל איש אינו מגיע לקי-
תירה, ואולי אפשר לומר שאיש אינו מגיע לשום מ קו ם ממשי.
תמצית: בימאי־קולנוע מנ ס ה לל הק א ת סי ר טו הבא ומחפש

כוכבים
ג״ימי לבדרך
למעלה

בתם שד טוני קרטיס וג נט די
כבר דא זקוקה דאמא־אבא.
היא כבר משהו בזכות עצמה

מעולם לא הכחישה כי שמם של הוריה פתח לה
דלתות :״הייתי ילדה מלאכית אופיינית של
כוכבי־הלכת של הוליווד, שמעולם לא היו בבית,

מאנוס קאטראקיס: באין מולדת
שחקן ל ד מו ת אביו, במק בי ל ל שיבתו של ה אב ליוון אחרי גלות
של 32 שנה בברית״המועצות. הגולה מגלה כי העולם, שהשאיר
בבי ת, נעלם. ילדיו גדלו ו שקועים ב שלהם, א שתו א הב ה או תו
ולא סלחה לו א ת עזיבתו, א ת הכפר עומדי םלמ חוק. הו א לא
שייך לשום מ קו ם.
א ת הסיפור שב תוך הסיפור שבתוך הסרט מספר הבי מ אי
בשפה קולנועי ת מרשימה, ומ שתמש בדי מויי ם מו סי ק ליי ם
ו חזו תיי ם מפליאים, המלווים ב אוויר ת חורף עגמומי ניצחי.
מסע להוליווד
המודרנים (דיזנגוף, תל־ א בי ב, א ו ־
צות״הברית, יוצג גם ב תי א ט רון ירושלים)
-מי שמוכן לקחתאתהסרט
ולוא ר ק בז כו ת ח תי מ ת אלן רודולף -צודק. הוא בלי ספקאחד
המובילי ם בקולנוע ה א מרי ק אי העכשווי, אפילו אםהא מריק אי ם
בעצמם אינ ם חו ש בי ם כך.
אם ישאלו או תו הו א יא מר שאם ה מו ד רני ס היה אכן עושה
כסף רב, היו כבר ב די הוליווד מוצפים בסר טי ם על א מני ם ועל
ציור, מ ה שרק מ חז קאתה עובד ה שלדעתו הוליווד הי א ני ת ־
היוצר ה כז בני ביו תר של א חיז ת־ עיניי ם ב קנ ה״ מיד ה קבלני.
וא ם רוצים ל ר או תאתה מו ד רני םכסרט על ילקוט״הכזבי ם
של לוס״אנג׳לס -אפשר גם כך. ואם רוצים לר או תאת
ה מו ד רני םכסרט על מ הו ת ה של ה הי ס טורי ההאמ רי ק אי ת
בזיכרון האמ רי ק אי ם -אפשר גם כך. ואם רוצים לראו תאת
הסרט כרודולף על רודולף -אפשר גם כך.
העיקר הוא שהרודולף הנוכחי הו א תענוג אסת טי וקולנועי
לעיניים ול אוזניי ם. ב־ , 1926 כך טו ענת ה אגד ה לפי רודולף, היו
בפ אריס לארקה מו ד רני ס טי ם הידועים, נ מו א רנ ס האמינגווי
השיכור וגרשרוד שטיין האר סי ת, היו ג ם הרכלן מר ציפורי, א ם
נתרגם א ת שמו מ צרפ תי ת, והצייר ניק ה אר ט (קי ת ק אר אדין)
המעטר אתה טור של ציפורי ב עי תונו ת עד שיצליח ל ה תפרנס
מציוריו. המיליונר האס פן והביריון ס טון(ג׳ון לון) וא שתו היפה
רייצ׳ל, שהי ת ה פעם א שתו של הארט( למדה פיורנטינו הזכורה
לטוב משיגעון של לילה).

שחקנית קדטים
תתילים בהתבגרות

לינדה פיורנטינו וקית קאראדין: תענוג אסתטי
הגיבורים ה אל ההם המי תולוגי ה של ה א מנו ת ה מו ד רני ס טי ת
שחרטה על דיגלה א ת מחיר ה ת מונ הבמ קו םאת ערכו ה א מי תי
של הציוד. ה ת קו פ ה כולה הי תהסמללהתמסח רו תהא מנו ת,
כשם שהוליווד היא ה מי קד ש ה מונ תר־רי ש מי ת של ה א מנו ת
בימינו, א חיז ת־ ה עיניי ם במ שמעותה העילאית.
שקר ואמתבא מנו ת וב א הב ה, וכמובן ב חיי ם בכלל, ה ם
נושאיו העק שניים של רודולף ו הוא מגדיל לעשות עם הצלם
היפאני המופלא העומד לר שותו ועם צוות״ שחקנים מ סו ר תי.

אבל כשהיו, יכולתי לשבת על ברכי האורחים
שלהם, שהיו תמיר הכי מפורסמים בהוליווד ״.כך
התוורתה פעם הכוכבנית הצעירה, ארוכת־הגפיים
וצרת־המותן, ג׳יימי לי קרטיס כשרק התחילה
לשחק במותחנים מפוקפקים.
בגבר מאוהב שיחקה את אשתו החוקית של
בימאי חלשלוש־אופי ונראתה בסדר גמור. ברק•
ודנו היא אמינה ובסרט, שכבר היה ללהיט אדיר
בהוליווד ועתיר להגיע אלינו בקרוב דו ושמה
.ואודה, מצחיקון מצחיק מאוד של ג׳ון (סונט׳
פייטו)) קליז, היא ממש מבריקה.
תפקידה הבא הוא להיות שוטרת, כמו שחלמה
מאז ומעורה, ואז, כמובן, קורים לה דברים שלא
יכלה לשער מראש. מכיוון שהסרט הוא מותחן
מובהק, אין טעם לספר מה מתרחש בררכה של
השוטרת היפה ורק להסתפק בציון הפארטנר
שלה, רון סילבר, ששיחק בסילקווד בין השאר.
הבימאית היא קתרין ביגלו.
תדריך חובה לראות:
תל־אביב: צוללת צהובה, החנינה של בא־בט,
קפה בודד, סקר טוב ו״ט־נאם, כפר קטן
שלי, בגלל המילחמה ההיא, אהבנו כל־כך, הקר
מיסרית, עיניים שחורות, קיץ אצל סבא.
ירושלים: הנסיכה הקסומה, סקר טנב נ״ט־נאם,
החנינה של באבט, ליידי איב, קפה בנדר.
חיפה: קפה בנרד, סקר טוב ו״ט־נאם, בגלל
הסילחמה ההיא.

דמעות בזול
ניקי וג׳ינו (בן־יהודה, תל־ א בי ב,
א ר צו ת־ ה ב רי ת) -אין ספק שלדי־ברט
ואנג היו פעם כוונות טובו ת,
עכשיו כבר אפשר לח שוד בכשרותו.
מי שמתעק ש לע שות ס ר טי ם על מוכי״גורל דוו ק א, ה ת חי לאת
הדרך באלמב רי סטה, סרט חצי דוקו מנ טרי לא רע בכלל, והמ שיך
אחר־נ ך רע, בין השאר ביצרים, סרט על מוכי־גורל בכלא.
הפעם הו א עושה מאמ צי ם א די רי ם ולא מעוררי סי מפ טי הנדי
לרכך א ת הצופה שלו בעניין אנושי כבד: נער מפגר. אבל עם
ת ס רי ט מפגר יו תר מן הנער ובימוי מאולץ הוא מצליח להשיג א ת
ההיפך -רתיעה, חוסר״ א מינו ת, ו ט רי קי ם שקופים מדי.
אפשר ל קרו אלסרט הז ה גם שלושה מוכ שרים נוא שים
מחפ שים בימאי, שכן שלושת ה ש חקני ם, הנ א ב קי םנדיל הקנו ת
א מינו ת לסיפור ה ד לו ח של יאנג, דוו ק א מוכ שרים מ אוד.
תו ם הל אסה, מי שעשה א מ די או ס וירטואוזי אצל מילוש
פורמן ואכן נח שב ללוליין מי ש ח קי( הו א הי ה גם גיבורו של לילה
מסחרר) הו א המפגר בין שני א חי ם ת או מי ם לא זהים, ה סוב ל
מליקויי ם תי ק שו ר תיי ם ואינו מפגר לחלוטין. מ עבוד תו כפועל
איסוף זבל הוא מ מ מן א ת לי מודי א חיו השואף להיות רופא.
ה שחקן ריי ליומה, בעל העיניים הכ חולו ת העמוקו ת
והלס תו ת ה מוגב הו ת, ש שיחק לצידה של מל אני גריפית נב עלה
לשעבר, במ שהו פ ר אי, מצליח לא ל היו ת מגוחך או מעצבן,
למרות שורות די אלוג בל תי־אפ שריו ת, אבל זה ק שה מ אוד.
בעיקר נוכ ח ה עו בד ה שהסיפור כ ל־נ ך אידיו טי.

תל-אביב

ריי ליוטה וג׳ימי לי קרטיס: יהודים רחמו רחמו
גיימי לי קר טיס, אחתהש חקניו ת המגוונות ביותר של הוליווד
היום, שעברה מ סי ר טי אי מי ם לצד אמה לעבודה כ קו מי ק אי ת
מו שלמת בדג ו ש מה ו אג ד ה (בקרוב -קו מ די ה היסטרית!),
אומללה ו מו ב טל תבתפ קי ד חבר תו של ליוטה.
איך ה טוב והמק סי ם מקופ ח בעולמנו, אפשר לר או ת ברחוב,
ולשם כך לא צריך אתהסרט הזה. אשר למפגרים, ראו שוב א ת
דויד וליז ה או אתהסרט התיעודי הנפלא של איידה ווהל בסט
בוי שזכה ב או סקר. אין צורך ללכ ת דוו קאלסרט הגרוע הזה.

קפח בנח־(דיזננוף, גרמניה. מוצג
גם באורלי בחיפה) — מיפגשי־תרבות הופכים
לניצוצות של קסם, השראה, ידידות ופריחה. פרסי
אדלון, המפתיע בכל סרט שהוא עושה, מרחיק
הפעם למידבר אמריקאי, כדי להוכיח מה שה־תשיעית
של בטהובן אומרת במוסיקה. אבל בקלילות.

החגיגה של באבט (סרדין.
דנמרק־צרפת, מוצג גס באימפריה בירושלים)
— כגמול על הכנסת־אורחים נאה של כפר נורווגי
מרוחק מכינה באבט, אשפית־מיטבח לשעבר
בפאריס את הארוחה המגרה ביותר שנראתה אי־פעם
על הבד. סרט על אמנות, על אהבה ועל חסד.
קיץ אצל סבא(מוסיאון. טא״זואן)
— כמו חנות־חרסינה קולנועית וכמו ספר טוב.
יריעה אנושית ורחבה של חוויות יום־יום בתקופת
ילדות. עשוי ברגישות ובתבונה קולנועית של הו
ערנה פיינדז ₪
שיאו שיאו•
ה עו ל ם הז ה 2672

ם זה1...גם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...ונם זה...וגם 7ה1...גם
חדשות אכילה בישול דבר ידוע הוא שאמריקה מתקרבת אלינו כל
הזמן בצעדי־ענק. כל האוכל הקפוא והחצי־מוכן,
וכל מכשירי״החשמל החוסכים עבודה, ובזמן האחרון
אפילו סופר־מרקטים שפתוחים כל הלילה
— ממש אמריקה.
כל הזמן חיכיתי לראות מתי תגיע הזוועה
הזאת ששמה ארוחות טלחיזיה, שמיליונים באמריקה
חיים ומשטינים מהן, ומיליונים אחרים,
שיודעים מה זה אוכל טוב, נגעלים מהן.
אז זה הגיע. חברת תלמה החליטה להתלבש
על זה. אלא שחברת תלמה מכירה, כנראה, את
הקהל שלה וחושבת שהארוחות הללו, בתוך נייר־הכסף,
שמוציאים מהמקפיא ומכניסים למיקרוגל,
יגרמו לישראלים (שאולי הם לא מומחים
גדולים בענייני אוכל, אבל הם קצת יותר מומחים
מהאמריקאים) לעשות פיחס.
אז תלמה התפשרה עם עצמה. הם הוציאו לאור
לוח־שנה ועליו הצעות לארוחות־טלוויזיה. דוגמה
לארוחת־טלוויזיה חלבית: שיבעה חומרים שונים
ועוד שישה דברים אחרים לקישוט. ושמונה סעיפים
באופן־ההכנה, כולל חצי שעה המתנה במק־

ידידי יוסי שין טילפן במיוחד, כדי להגיד לי
שאם ״אגודה״ לא יכולה לשבת בקואליציה עם
ש״ס — זו הוכחה ברורה לכך שיש אלוהים.

חברה שלי, שגרה כבר שלוש שנים בארצות־הברית,
טילפנה אלי למחרת הבחירות, כדי לשמוע
את הבשורות ממקור ראשון(כלומר ממני).
בישרתי לה שהליכוד קיבל 40 מנדאטים והמערך

למחרת היא שמעה כנראה בטלוויזיה האמריקאית
על הניצחון של המיפלגות הדתיות ומייד
היא טילפנה שוב, לשמוע מה קורה כאן. הסברתי
לה שזהו המצב, והליכוד, ביחד עם המיפלגות
הדתיות, הולך להרכיב ממשלה.
עברו עוד יומיים, וכנראה היא שוב שמעה
משהו בטלוויזיה האמריקאית. היא טילפנה שוב
ושאלה מה זה הסיפור על אחד הרבנים שאמר
למיפלגתו שהיא צריכה להרכיב ממשלה רק עם
המערך. הסברתי לה מה שידעתי.
החברה שלי, שחשבון השיחות הבינלאומיות
שלה התנפח מאוד השבוע, אמרה לי קצת בכעס:
״כל יום את אומרת לי משהו אחר. אולי תחליטי?״

גימלאית במעולה
צעירה בחוזה
הייתי צריכה לדעת כבר קודם לכן, שבסוף אני
אהיה אשמה גם בעניין הזה. בשביל מה יש חברים?

רטבים
אירופיים
טעים. ובמחיר סביר
במילים אחרות, מי שרוצה ארוחת־טלוויזיה,
צריך ללכת לשוק ולמכולת, לקנות סל מלא
מצרכים, לחזור הביתה ולהיכנס למיטבח לשעה.
כאלה ארוחות אני מכינה כשיש לי אורחים
חשובים. עם כל הכבוד לחברת תלמה, הפעם פי־שלתם.
אי אפשר להיות קצת בהריון. או שאתם
מציעים אוכל שלוקח שלוש דקות ויש לו טעם
כזה או שתחליפו את השם.
רושם למלון הילטון בתל־אביב הגיע קונדיטור מומחה
בשם ז׳אן־לוק קאיו. ראו במלון מה הוא עושה
לעוגות והחליטו, כנראה, שחבל לבזבז את זה רק
על אורחי המלון. ולכן מעכשיו יכול כל בן־אדם,
או אשתו להיכנס למלון הילטון ולקנות עוגה(פי־רות,
גבינה, רוקוקו, היער־השחור ועור) כל אחת
במחיר 41 שקלים. לגמרי לא זול, אבל העוגה
ארוזה בקופסא מאוד הדורה ועליה כתוב שהיא
מעשה ידיהם של אשפי מלון הילטזן.
אתם יודעים כמה זה שווה לאנשים מסויימים?

צוק העיתים
חברת־המזון האירופית קונטיננטל פ 1ד ראתה
שהפוטנציאל בארץ הוא גדול ולכן פנתה וגיששה
מה עושים כדי למכור כאן. זה היה עוד לפני
הבחירות, אבל היה מישהו מאוד חכם שאמר להם:
״רוצים למכור בישראל — קחו רבי שיתן לכם
הכשר ״.לקחו רבי, נתן הכשר ועכשיו אפשר לקנות
בארץ כ־ 30 רוטבים, מיטבלים ומנות אחרונות
כשרות לגמרי.
מוצרים טעימים, ארוזים יפה ובמחירים סבירים
לגמרי.
מומלץ פינוקי עוף של עוף הגליל נראים למראית עין
כמו עוד שניצל, שמחזיקים במקפיא ואחר־כך
מטגנים קלות. אבל הפעם טרחו על המוצרים קצת
יותר. מל^ד שניצל העוף המצופה בפירורי לחם
יש להם גם שניצל ממולא בפסטרמה, נתחי עוף
בציפוי ירקות, שוקיים מצופים ועוד דברים טעימים
להפליא, שאפשר לגמור את הכנתם בטוס־טר־אובן
ללא שומן וללא טירחה גדולה.

המחירים בין 9ל־ 13.50 שקלים למגשית
במישקל 500 גרם. יופי!

עירמב שמגים
ובלי שמן חדש הרי אי אפשר — אז יש שמן
חדש. שמן מיוחד לסלט מתוצרת ויטה. עירבוב
של שמן־זית זך ושמן־חמניות, שנקרא בישראל
סלטית ומחירו 5.30 שקלים לבקבוק.
היצרנים אומרים שהוא בריא בגלל החמניות
וטעים בגלל הזית.

שם עברי
ובמקום מנה אחרונה — מרציפן ממולא באגוזים
או בדובדבנים, ומצופה בשוקולד לבן 15 .
יחידות באריזה במחיר 8.97 שקלים. כל חתיכה
מנה אחרונה. אבל השם הורג אותי. למה לקרוא
לשוקולד ישראלי טעים דווקא אמדאוס? ככה
היצרן חשב כנראה שהוא יצליח למכור יותר.
אז למי שמוכן לבלוע את השם המעצבן —
הממתק טעים מאור.

דודתי הרטה בת ה־ 81 היא אשה מקסימה.
חכמה, בעלת תוש־הומור, טובה, יפה, מפרגנת
לכל העולם, אוהבת אדם, מתעניינת בכל דבר,
קוראת הרבה, יודעת הרבה. בקיצור, דודתי הרטה
היא אשה כמעט מושלמת. הכמעט הוא רק בגלל
השפה העברית.
אמנם דודתי הרטה הגיעה ארצה כנר לפני 40
שנך, אבל מהר מאוד הסתבר לה שגם פה אפשר
לרבר ולקרוא גרמנית וחבל על המאמץ להתחיל
ללמוד את השפה המשונה הזאת ששמה עברית.
עברו שנים, היא קלטה כמה מילים בעברית
והיום היא יכולה כבר להבין הרבה מאוד ואפילו
לדבר היא יכולה. הבעייה היא רק עם האותיות
המוזרות הללו שנראות כמו סינית וגם כותבים
אותן הפוך. אבל הארץ מלאה בספרים ובעיתונים
בגרמנית, ולכן אין בעייה עם האותיות העבריות.
זאת אומרת, אין בעייה עד הבחירות.
בעצם, לא יפה מצד מישרד־הפנים שהם לא
כותבים את פתקי־ההצבעה באותיות לטיניות,
אבל זה מה שיש.
אז דודתי הרטה, שהיו לה המון שיחות פוליטיות
עם חברותיה, החליטה שהיא רוצה להצביע
עבור אמנון רובינשטיין. הלכה וחקרה איך נראה
הפתק שצריך לשים בתוך המעטפה אם רוצים
להצביע לאמנון רובינשטיין. אמרו לה שעל הפתק
כתוב ״הן״ .הסתכלה דודתי הרטה בפתק הרבה

פעמים ועשתה לה סימנים כדי לזכור. ה׳ זה כמו .
הרטה, היא חשבה לעצמה, וליד האות ה׳ יש איזה
קו ארוך.
ובאמת, ביום הבחירות, כשנכנסה דודתי חרטה
אל מאחורי הפרגוד, מייד היא ראתה את הנייר
שעליו כתוב ה׳ כמו בהרטה, ולידו קו ארוך. לקחה
את הפתק, שמה במעטפה והכניסה לקלפי.
אגב, לחברה של דודתי הרטה דווקא לא הצליח
לבחור במה שהיא רצתה. וזה רק מפני שהיא לא
עשתה שיעורי־בית. גם החברה של דודתי חרטה
לא חזקה במיוחד בעברית, אבל היא ידעה שהיא
מאוד רוצה להצביע לליכוד. המילה ״ליכוד״ מורכבת
מיותר מדי אותיות כרי שאפשר יהיה לזכור
אותן, ולכן החליטה החברה של דודתי הרטה
שהיא תצביע עבור מילה בת חמש אותיות שמתחילה

אבל כשהלכה הגברת אל מאחורי הפרגוד, הסתכלה
ימינה ושמאלה ולא ראתה אף פתק אחד
שעליו כתוב משהו בחמש אותיות ושמתחיל ב־ל׳.

777/ 7/7

מזג־האוויר
הדיוק של השרות המטרולוגי מזכיר מאוד את הדיוק של סקרי דעת־הקהל
לפני הבחירות. לפי קשרות המטרולוגי אנחנו חיים כבר חודש וחצי
בגשם סוחף. אנחנו וגם צפון־הארץ והדרום, המיזרח וקצת המערב. אבל
איפה ההודעות שלהם ואיפה החורף?
ואם גם אתם, כמוני, התייאשתם מהאדונים (אולי גם גברות) הנכבדים
של השרות הנ״ל, ובכל זאת אתם רוצים לדעת מה קורה בחורף — אז איש־בשורה
אני לכם היום.
יש חורף! מתחיל ממש היום.
איך אני יודעת? ראיתי נחליאלי על המירפסת. והנחליאלים, כידוע,
אינם עובדים לפי מחשבים, אינם קוראים מפות מטרולוגיות, אינם מתעסקים
במדע. הנחליאלים באים כשמתחיל כאן החורף.
נחכה שלושה ימים ונראה מי יותר מדוייק. אני מהמרת על הנחליאלים.

די״יאלד שמי

מסיבה רומאית
# 2למהדרין מי לא הצריח
להיכנס למסיבה שר ״העיר
* השוקולד שנשאר בודד ומיותם

רונית וייכמן

ב תו של הפרופסור אוריאל רייכמן, רו קדת במ סי
בהכ שהיא עטויה ב ס דין לבן ולרא שה זר עלי
דפנה. הבני םבמ סי ב ה היו נועזים יותר, וחשפו א ת גופם ל מרו ת הקור.

17/77/717
במרחק חמש דקות מתל־אביב התקיימה
ביום השישי מסיבה יוצאת־

דופן. עמית כץ, גבר תל־אביבי נמרץ,
קיבץ את כל חבריו וחברותיו
במסיבה בנוסח רומי העתיקה במיבצר,
סמוך למיבצר אנטיפטרוס בראש־העין.

הרואה את עתידו כמוסיקאי,
אירגן את המסיבה כמו מיבצע צבאי
לכל דבר. הוא ביקש מכל חבריו
להגיע למקום כשהם עטויים בטוגות

לבנות חושפות איברים ולראשם זרי־דפנה.
למרבה הפלא נענו כולם לאתגר
המסיבתי הזה והתייצבו בלבוש
רומאי למהדרין. כר רקדו באולם הגדול
שבמיבצר מאות רומאים ובנות
זוגם לקצב של מוסיקה עדכנית. היין
והבירה תרמו לאנרגטיות של הרוקדים,
שהחלו להיסחף, ולולא הקור היו
חלקם גם מתפשטים לגמרי. בין הרומאיות
בלטה רונית רייכמן, בתו
של הפרופסור אוריאל רייבמן, הפעיל
לכינון חוקה בישראל.

ו \ ךיןןי 1ל ן דן ^ ךןה שחקני ת, החלי טהשתחת לרקוד היא תצלם
\ 1 1#1 | 1 1111 / 1א ת הרוק די ם במצלמתו של אחד הצלמים במ סי
ב ה. מלי ציון(בצילום למטה) זוכה ל חיבו ק מידיד ה הזמר ני סי ם גרמה.

מסיבה אינטימית, מהסוג שכבר לא עושים כיום, ערכה לעצמה היחצנית מלי
ציון, אמו של בן ציון, בן ה־סו, כוכב הסרט אבא גנוב. מלי ציון, גרושה בשנות
ה־ ,30 היא גם אחותה של מעצבת־השיער הוותיקה ליזה בביון ז, כך שמכל כיוון
היא משופעת בבני־מישפחה מוכרים וידועים. אבל למרות זאת, הגיעו למסיבה
שלה רק החברים שלה, ולא כל העיר כמקובל, והיו אף מי שהתלוננו על המיעוט.
איש־הקסמים יוריני, שהיה מלווה בחברתו ובפמליה הקבועה שלו שכללה בין
השאר את איש־העסקים הצעיר־מאוד מיקי לוגאי ואת איש־המוסיקה רז בגנו,
סיפר על תוכניותיו העתידיות בחו״ל, והזמרת אילנה אביטל הדגימה ריקודי
דיסקו סוערים בחברת בן־זוגה שי טוכמאייר.

ןןןעןךןך המחופ ש ללו ח ם רומאי, נושא על
! 1 1 1 / 117 כתפיו א ת אחיו הצעיר גיל, בטוגה
מ סדין לבן. עמית, המנגן ושר, מתכוון ל ה קי ם ב קרוב

הרכב מו סי ק לי עם א חיו גיל. ע מי ת ו חבריו ה שתוללו
במ שך שעות רבו ת, כ שהם רו ק די םבח בו רו ת ובמע-
גלים לק צב מו סי קתה די ס קו הקופצני ת שהושמעה.

ח־בקרוב רחב־
.זימת מולד ת׳
אופנאית היתה
לה בתל״אביב.

1:ה עו סקת באיפור וגם !
| # 1 / 1קצתב מו סי ק ה׳ פגשה
/ 1 1141/ן /
בי די ד ה מעצב־השיער מישל מרסייה (מימין) ,שהעניק לה
חיבוק. חבר תו ה דוג מני ת רונית זילברשטיין סיינ ה לעברם.

ו 1ד ו 1כו כב הסרט ״העורבים״׳ חזר לביקור מ ס קנ דינבי ה, שם הוא
/ ^ 11ן ^ 4עובד כ ס טיי לי ס ט עבור יצרנית מוצרי״השיער ״וולה״ .ניני
זופיע, כהרגלו׳ ב תי לבו ש ת יוצאת״דופן׳ שמשכה אתת שומ ת־לב הנוכ חי ם.

הטרנספר

1ךדהדדי (משמאל) ז מר ת הג׳אז
הזוכה ב א חרונ ה בהצ 1
111 1 11
לחה גדולה, באהבחברתא חו ת ה הצעירה
סיגל (מימין) ,ובחברתי די ד ה הוו תי ק
איש״הספורט והטניסאי״ל שעבר גיל סחר.

בשנה שעברה נהרו אלפים לתחנה
המרכזית החדשה, הנמצאת עדיין במערומיה,
כדי לחגוג את מסיבת־העשור
לשבועון העיר, שהיתה, ללא ספק,
אחת המסיבות הגדולות ביותר שנערכו
בעיר בשנים האחרונות. השנה, גברה
עליהם הצניעות והם בחרו בדיסקוטק
זמן אמיתי כאתר המתאים למסיבה
השנתית שלהם.
ואכן, כבר בשעות המוקרמות היה
המקום מפוצץ מאנשים, ומי הגיע?
הרבה לובשי שחורים והרבה קולנוענים
וגם הרבה אנשי סאונה.
בכניסה התחוללו דראמות לרוב.
מאות בליינים חסרי־פרוטקציה ניסו
לגייס תירוצים וחברים כרי להיכנס.
למטה, בקומת הריקורים, היה האקשן
האמיתי. לקצב של מוסיקה טובה
וסאונד עוד יותר טוב קיפצו ופיזזו
מאות יפים ויפות וביניהם אשת־האום־
נה מצדה זאבי, בתו של רחבעם
זאבי, ראש רשימת מולדת, הדוגנד
נית עדיה מאירצ׳ק והאחיות ורד
וסיגל הררי, בנותיה של הזמרת.

בי חד׳ א ן שלומציון עזבה מו קדם יותר. ניקולאי, ש־ה
תאקלםב חיי הלילה׳ כבר מבין עברית׳ אןמ תק ש ה
לדבר בעיקר בגלל השימוש הרב בסלנג ה תל״ אביבי.

מטה־ההסמים
1בתר־המרב 1ת
הדיסקוטק היפואי פרדוקס נפתח כבר לפני חודש ימים,
אך מסיבות שונות הדיר קהל האינים את רגלו משם. לפתע,
ביום השישי האחרון, ממש כבמטה־קסם, החלו להציף את
המקום מאות רבות של חוגגים ובליינים. הסיבה — מסיבה
שנערכה לדוגמנית ונסיסת־היופי רוויטל מור, שחזרה
מהמיזרח הרחוק, אחרי שזכתה בתואר סגנית שניה למיס
אסיה.
רוויטל, גבוהת הקומה, קיבלה את אורחיה כשהיא לבושה
בשימלת סריג בציבעי שחור וחום, ובלטה לטובה בסיגנונה
הפשוט, בהשוואה לעשרות החתיכות שהיו לבושות בשחור
אופנתי. כולן ציפו לבואן של עמיתותיה לעבודה, קרי,
הדוגמניות, אך נראה שמרביתן לא הצליחו לגייס די פירגון
ובשטח נראו רק כמה מהן, כמו הדוגמנית תמי בן־עמי,
גלית אהרוני, שזכתה אף היא בתואר־יופי, הדוגמנית־הסטודנטית
רינת אלדר, יפה מתמיה בג׳ינס, ומלווה
בחברתה הטובה אירים כהן והדוגמנית החדשה צופנת
יחיאלי שהדהימה בתיספורת חרשה ובסיגנון לבושה ויצרה
התקהלות סביבה מיד עם בואה.
המסיבה התחילה, כמובן, בשעת־לילה מאוחרת, כשהחלו
להגיע בלייני הקבע של העיר. השימחה הגיעה לשיאה
כשמעצבת־השיער ונדה קרן, הגיעה בחברת שתי בנותיה
שרי ותמי ומלכת-הסריגים מגי דוברוביצקי. כל החבורה
השמחה הזאת הראתה לכל הצעירים מסביב מהי
שימחה אמיתית וכיצד רוקדים מכל הלב. רוברוביצקי,
חמושה במישקפי־שמש שחורים ׳ובשימלה שחורה ועטויה
בתחרות ובכסיות תואמות, נכנסה למרכז העניינים, בעוד
שבעלה נחמן העדיף לוותר על הרעש ועזב את המקום
אחרי שהות קצרה, בחברת כמה ידירים שאולי קצת נבהלו
מהרעש והבלגאן.
אלונה קיש מפרדוקס הסתובבה עם סלסלה ענקית
מלאה בשוקולדים וחילקה אותם לאורחים, אך נראה שמרביתם
לא נמנים דווקא על אוכלי השוקולר. מלכת־היופי־לשעבר
ימית נוי, שמתנהגת כאילו כתר־המלכות ניתן לה
לצמיתות, הגיעה בחברת בן־זוגה, קובי טרייביטש.

ך 1| 1ךןךיוך (משמאל) הדוג מני ת, בפוזה
11#1 # 1 4 11 1ח ב רי ת עם י די דתה הדוגמנית
אלונה פריד מן( מי מין) .ה ש תיי ם היו לל אספק היפות
ביותר ב מ סי ב ה׳ אך שתיהן ב או בחברת בני זוגן.

י ך | ך ך | ך י 1 1 \ 1י ה או פנ אי ת (במרכז) רו קדת
11 1^ 1 1 11 #1בשלישיה עם הדוגמן עופר
רפאלי(מ ש מאל) ועם רוני מ אנ ה( מי מין) ,מבעלי ״הסינרמה״.

ק ך | ו|י לנגפורד שבאחרונה מעדיפה להס־ן
תגר ב בי ת ה, דוו קאנ הנ ת ה במ־

סיב ה, ואמרה, שהיא מצפה לשינוי בקריירה.

כתב 11 :הו־ או הלי אב. צי ל ם: אלי דסה

שמעון ישראל

הבטחות, הבטחות...
יש לי הרגל מגנה המלוה אותי מזה שנים:
אני גוזר ושומר כותרות פיקנטיות מתוך עתונים ישנים.
הדמיון והמחשבה —
כותרות שמגרות את
ולפעמים אני נובר בהן לצרך מערכון או כתבה.
וכך קרה לי גם היום כשנפיתי לראות
מה נשתנה בארבע שנים בין בחירות לבחירות.
ומצאתי כותרת אפינית מאד ואקטואלית לא פחות:
בשרואת ערכן של הבטחות.״
״ילד בן 11 למד על
הידיעה בעמון היא קצרה. אולי עשר שורות כלה:
באחד מסניפי הלכוד התנדב ילד לחלק חימר תעמולה.
הבטיחו לו שיקבל חלצה כתמורה על שרותו.
אך בתם המשימה גלה הילד שהלכוד אינו מקים את הבטחתו.
ילד תמים
כל כך נפגע חוש הצדק של אותו
עד כי נפץ לוח מודעות של הלכוד בחמת אימים.
״בשביל להתנקם״ — כדבריו — ״בגדולים שאינם מקימים.״
ועוד הוסיפה הידיעה כי הלכוד הגיש תלונה במשטרה,
אך זו שחררה את הילד לאחר החקיך ה.
בנמוק לשחרורו המשטרה מדגישה
ש״מפאת גילו אין ה;לד בר־ענישה.״

־ זי זי

ד זי

ז * :זז

ד זר

עכשיו שים לב. לספור שלך ;ש שני לקחים: חנוכי, מוסרי ופוליטי.
רגע, זה שלושה. סליחה; ,לד, טעיתי.
בוא נדבר על הלקחים האלה. על כל אחר מהם לחוד.
כי למרות שאין ביניהם קשר — הם קשורים בלכוד.
הלקח הפוליטי נוגע למקרה שלך ישירות:
לעולם אל תבטח בהלצה שמבטיחים לך לפני הבחירות!
ללכוד נגמרו החלצות (גם את זאת רשים לפניך).
להפך, הוא רוצה עכשיו את החלצה האחרונה שעליך.
איך צעק שרון על ;דין? ״אני אציג אותך במערמיך!״
גם לי הם הבטיחו חלצות — עד לב השמים!
ובסוף מה? השאירו אותי בלי מכנסים.

:זי ד

זו י זו

עכשיו המוסר. ובכן, המוסר שלהם הוא מאיד אלסטי.
הוא נמתח אצלם לכל הכוונים באפן פנטסטי.
בשכונות המצוקה, למשל, מורחים בו את הסדקים בצבע פלסטי.
בשטחים ;ש למוסר שלהם כשר גמישות אדיר:
פוגעים בראש — מותחים אותו למעלה — ומתברר ש;רו באויר.
למוסר הכפול שלהם ;ש עוד תכונה מוזרה:
למשל, מרמים ;לד כמוך — וגם מוסרים אותו למשטרה.

זי: ד

ועכשיו הלקח החנוכי —
שלילד בגילך הוא חשוב הכי הכי:
יש לי חבר שהוא שופט. אגב, לכודניק שרוף.
והוא נוהג להכות יום יום את בנו האהוב,
גם כשלא מגיע לו. ככה סתם.

למה? כדי שהילד ילמד שאין צדק בעולם!

ראשי אגודת הסופרים האמיצה שלנו, האנשים אשר במשך כל חודשי האינתיפאדה מילאו פיהם
מים והתנהגו באופן מביש יותר מעמיתיהם בדרום־אפריקה, מרכז פא״ן(לה פא״ן) הישראלי שפנה
בשעתו ל״נורמי ביטחון״ מוסמכים תחת להרעיש שמים וארץ על הנבלה שבמעצרם בלא מישפט של
סופרים חפים מפשע — כל הני צדיקין נזכרו עתה לפרסם כרוז שבו הם מביעים את ״חררתם העמוקה
לעתיד חופש הביטוי ואורח החיים והתרבות במדינה, נוכח הסכנה שבראש מישרד־החינור־והתרבות
יעמוד שר, אשר השקפת עולמו אינה ציונית ושערכי הדמוקרטיה וחירות הביטוי והרוח זרים לו.״
ומה יהיה אם בראש אותו מישרד יעמוד, חלילה, מרן הפרופסור אבנר שאקי שליט״א, איש שהוא
דווקא ציוני כשר למהדרין — ,האם אז לא יהיה מקום ל״חרדה עמוקה״ ממין זה.
(את מי שמבקש באמת ובתמים תשובה לשאלה זו אני מפנה אל אחר מחברי ועד הנאמנים של
התיאטרון הקאמרי שפרופסור זה שלנו מונה בשעתו על־ירי מרן השר זבולון האמר לכהן בו כחבר).
ואגב, מה בדבר שר־תרבות־וחינון־ ואגודת סופרים המפרסמים כיתבי־גינוי/שיטנה כנגר סופר שאת

...הוי ילד, ילד! נפשי יוצאת אליך!
אני מסגל להבין את דמעות העלבון הצורב בעיניך.
את הרגשת הזעם הזאת, הקשה והמתסכלת —
;כל דדה לגרים לך רק איש שאף פעם לא דרה ילד.
ככה זה. גדל האכזבה — אומרים — כגדל הצפיה.
אני רק מקוה שזו אכזבתך היחידה, ולא תה;ה לה שנ;ה.
אבל היות שאני מבגר ממך בכמה שנים טובות,
אני יודע, לדאבוני, כי עוד נכונו לך כמה וכמה אכזבות.
לכן קח דר ועפרון ורשים את היום, החירש והשנה —
וכתיב: הלכוד — אסבה ראשונה.
וכדי שלא תשכח, הוסף בסוגרים מתחת לתאריו•׳
בטיח!
חלצה — יולא ־ ׳
ליא \ י י

סופרי ׳ שרארי 1צ א׳ םרסערכה

זי י ־

סוף־סוף נזכר7

דבריו לא קראו או שסילפו במזיד על דיר מיטב המסורת של הדיס־אינפורמציה?! האם אלה אינם
מעוררים ״חרדה עמוקה לעתיד חופש הביטוי ואורח החיים והתרבות במדינה״?
ושר־ביטחון המתפאר כי כוחותיו חיסלו כר וכר אנשים, פצעו כד וכר אנשים ואסרו כך וכך בלא
מישפט. מה באשר לו, הה, סופרי ישראל ועסקניה?
משונה, אבל עובדה היא כי מצפונם של סופרי ישראל ומוסדותיהם הרישמיים, ובעיקר של אלה
האחרונים, היה תמיד סלקטיבי באופן מפתיע.
סלקטיבי עד כדי לעורר ספק אם אמנם הסיכוי למינויו של שר־חינוך שאינו ציוני, ר״ל, הוא שהוציא
את הפא״נים שלנו ואת ״כנופיית הארבעה״ המנהלת את ועד האגודה שלהם משלוותם.
אולי — מלחש אותו שד קטן — אולי חוששים אמיצים אלה ל״ערכים״ אחרים לגמרי. לאו דווקא
דמוקראטיים ולאו דווקא רוחניים.
שאם לערכי דמוקרטיה, יצירה ורוח היו חרדים — היינו שומעים את קולם, רם וצלול כיאות
לסופרים, מכבר. אפילו לפני המישלחת האחרונה לקיימבריג׳ או לסיאול, בירת דרום קוריאה.

מכבר!

מנגד
,,אנחנו,
המחנה היוני״
״אנחנו, המחנה היוני, צריכים לתת לממשלה
תמיכה בכל עניין של שלום והיא צריכה לדעת
שנתמוך בה בכל תנאי ...עכשיו, אין לנו ברירה
אלא להיות אופוזיציה לוחמת״.
אלה מקצת מדבריו של א״ב יהושע במשאל
המוסף לתרבות, ספרות ואמנות של ירישת אח־חנות.
ואיני
יודע אם לצחוק או לבכות.
״אנחנו, המחנה היוני״ .מה לך ממהר כל־כך
לדבר בשם כל המחנה כולו?! דומה, לשון ״אנחנו״
זו יפה בעיקר להכאה על חטא: חטאנו, עוינו,
פשענו...
אבל לא .״תמיד אנחנו״ .גם ביום, בלילה שאחרי...
״המחנה
היוני״? שאלה קטנה: האם רבין,
״המוח האנאליטי״ הידוע, אחד הגרועים, אם לא
הגרוע שבכולם, במערך זה ״שלכם״ ,זה האיש
המתפאר בפרהסיה כי הרג כך וכך אזרחים, פצע
כך וכך אחרים ועצר בלא מישפט 18,000 איש —
האם גם הוא עדיין שייך למחנה היוני ״שלכם״ .או
מוטב: האם אתה ורעיך מוכנים להוסיף ולהשתייך
למחנה שלו?
״נתמוך בה בכל תנאי״ .בממשלת שמיר־שרוך
רפול־זאבי־שאקי? בכל תנאי?

סן־דר
אבל אולי כוונתך רק למה שנוגע לשלום. ואם
כך, אנא השכילנו והצג לפנינו את תוכנית־הש־לום
הזאת שאתה חוזה כי הממשלה הנזכרת
עתידה להציע, ואשר לשם ביצועה תזדקק לעזרתך.
לעזרתך ולעזרת ״המחנה יוני״ שלך?
״אופוזיציה לוחמת״ .צחוק אתה עושה עימנו.
לא אתה ולא המחנה שלך אינם יודעים אפילו
משמעותה של אופוזיציה לוחמת.
ובאמת, אימתי ״לחמתם״ בפעם האחרונה על
דבר־מה. דבר־מה עקרוני. וב״מילחמה״ כוונתי
למשהו שבשבילו צריך מישהו לשלם.
אולי כוונתך לכך שאתה וידידו עמוס עוז
מופיעים ומוצגים בחוץ־לארץ (בהסכמתכם, אני
מקווה) כאנשים שהם ״ממנהיגי שלזם עכשיו״.
שלום עכשיו לך, איפוא, ידידי. אופוזיציה
לוחמת ממילא לא תהיה. לא אתה ולא חבריך.
האופוזיציה הלוחמת של ״המחנה היוני״ שלך
לא הגיעה אפילו כדי כך שתסכים לשתף את
אמיל חביבי בהפגנה לפני פתח ביתו של שר־הבי־טחון
יצחק רבין. כשהגיעה תנועת של1ם עכשיו
להכרה, בפעם הראשונה בתולדותיה, לפני חודשים
מיספר, כי אין עוד מנוס מלהפגין גם כנגד
מדיניות יצחק רבין, המוח האנאליטי העשוי
פלאסטיק. יום אחד לאחר שהזמינו את הסופר
הערבי הוותיק — באמצעותי ובאמצעות יורם
קניוק — ליטול חלק בהפגנתם, חזרו בהם לפתע
שוחרי השלום היוניים והעכשוויים שלנו מהסכמתם
והודיעו לאיש שלא יורשה לעלות על
הבימה. וכך, בממשלת הליכוד ולובשי־השחורים
תתמכו ״בכל תנאי״ .אבל לאיש רק״ח לא תרשו
לארוח לכם לחברה. וגם על העצומה הקוראת

למחנה־השלום הישראלי שלא לחזור (כאיוולתו
מימים ימימה) על החרמת חברי־כנסת הנבחרים
כדת וכדין על ידי מצביעים אזרחי ישראל ומ־כבדי
חוקיה — סירבתם לחתום, אתה וחבריך.
.אופוזיציה לוחמת׳.

אופזזיציה רזחמת?ו

הראשון שנם על נפשו מן האופוזיציה הלוחמת
היה הלוחם שימעון פרס. כבר בשעות הבוקר
שלאחר יום הבחירות אמר לכתב־הרדיו משהו
מעין. :האחריות לכישלון אינה אישית (כלומר,
אינה שלו) .היא של כולנו׳.
אמר וצילצל מייד אל החרדים בניסיון לקנות
לפחות כמה מהם בררך היחידה המוכרת לאופו־זיציונרים
מסוגו.
אבל זכות הראשונים לעריקת־עכבר מן הספינה
הטובעת שמורה כמובן ליצחק רבין. עוד
אופוזיציונר לוחם מהולל. זה לא חל ולא רעד
וקולו לא בגד בו בעת שרמז, במישדר־טלוויזיה,
קבל עם ועדה, כי הדלת עור אינה סגורה בפניו
.מלהצטרף לממשלה שתורכב בידי הליכוד. גם
לדעתו שלו יש לברר.עד תום״ מי אחראי למפלת
מיפלגתו.
במקום.עד תום״ — קר א. עד פרס״ .כמובן.
גם בדעתו שלו לא עלתה כמובן אף לרגע
המחשבה כי מי שהנהיג את מיפלגתו לארבעה
כישלונות בבחירות חייב, טרם שהוא מברר את
אשמת זולתו, לפטור אותנו מעונשו שלו. עונש
היונה שהיא נץ והנץ שהוא יונה. כלומר, יצור־הכילאיים,
המיפלצת.
כיצד אמר זאת שועל־קרבות מפא״יניק ותיק
אחר: מה, האם אנחנו חיים ביפאן, ששם קיימים
מושגי כבוד ואחריות אישית?!
לא. אנחנו באמת לא חיים ביפאן. במקום זאת,
אנחנו חיים בקסרקטין הקונסנסוס שעל גבול בני־ברק.
בין ידושועסטאן לבין ע1זוגראד, אנשי הרוח
של. המחנה היוני״ ,הלא היא. האופוזיציה הלוחמת״
שלנו.
אף מילה של חרטה על תמיכתם של ״אנשי
רוח״ אלה בממשלת השיתוק הלאומי לפני ארבע
שנים, הממשלה שאיפשרה לליכוד לצאת מתוך
הביצה של מילחמת־הלבנון והמרכבה של 600
אחוזי האינפלציה. אף מילה על כך ׳שהם סייעו
בידי מנהיגיהם להחמיץ את האפלזרות האחרונה
לפי שעה לשבור את כוח מחנה המילחמה ל־50
השנים הבאות.
לא, אפילו לא ציוץ קטן של חרטה. מה אומר
ן לכם. ,המחנה היוני״ שלנו ראוי לאנשי־הרוח שלו
| ואנשי־הרוח שלו ראויים ל״מחנה״ שלהם.

ולפנות בכיוון שמציע א״ב יהושע: אופוזיציה
לוחמת.
אבל לוח מ מ. כמו באנגליה, שבה חודש לאחר
הבחירות הכלליות והקמת הממשלה כבר קיימת
.ממשלת צללים״ :על כל שר כושל או גזען של
.מולדת׳ או המפד״ל היו אלה מושיבים אדם בעל
שיעור־קומה, אמין ובעל מוניטין.
האם אין כאלה במחנה?
אולי אין — אם נוסיף לטפח את פילוגינו
היקרים. אבל אם נביא בחשבון את שולמית אלוני
ויוסי שריד, אורה נמיר ועוזי ברעם, עמיר פרץ
ואברום בורג, עזר וייצמן, יאיר צבן ואמירה סרטני,
מאיר פעיל ומתי פלד, אורי אבנרי ומוחמד
וותר, עורך־הדין מוחמר מיערי ומאיר וילנר.
מה, יקראו להם ממשלת אש״ף?
רגע, רגע, ועכשיו לא קראו? ולראשו של עייזר
שלנו לא עטרו כפיה אדומה?! ואת המערך לא
הישוו להיטלר?!
ואז, כשיתכנסו הטובים והישרים והאמיצים
שבכל מיפלגות.המחנה היוני׳ ,יהיה עליהם ללמוד
כדבעי את תורת האופוזיציה הלוחמת, זו
התורה שפרם ורבין, יצחק גבון וחיי ם בר לב,
שלמה הלל ושושנה אלמוזלינו, מעולם
לא ל מדו ולעולם לא ילמדו.
ואחרי שילמדו — כל שיצטרכו לעשות הוא
לחכות. אולי מעט ואולי הרבה זמן.

סיפרי״חשבונות של מלווים בריבית. לימים כונסו
איגרות אלו לאיגרונים, הושמטו מהם שמות
השולחים והמקבלים וזמנם, והם שימשו מעין
סיפרי לימוד ללשון העברית בשביל ילדים והועתקו
בעותקים רבים, שנשארו עד היום בארכיד
נים שונים.
החוקר יעקב בוקסנבוים מאוניברסיטת תל־אביב
הוציא לאור בימים אלו, בהוצאת האוניברסיטה,
ספר חמישי של איגרונים כאלה, שמהם
לומדים אנו הרבה על תולדות היהודים באיטליה
באותו זמן.
הפעם מוקדש הספר לאיגרות של בני מישפחת
ריאטי, שחיו בעיר סיינה, אב ושלושת בניו
ואנשים קרובים להם, המספרים על חיי מישפחה
בנקאית בודדה בעיר איטלקית בראשית המאה
ה־ . 16 אחד מ־ 300 המיכתבים שבספר מתאר את
דמותו של מעין דון ז׳ואן יהודי צעיר באיטליה
באותם ימים. האיש מכונה לבן. והאיגרת מתוארת
כ״כתב תיגר על בחור אחד מאבד זמנו בעבותות
אהבה״ ,ומייעצת כיצד להרחיק את. לבן״ מזרועות
אהובתו האיטלקיה — לשדך לו בת ישראל
כשרה. וזה לשון האיגרת:
.לא אחמול ולא אכסה על בושת עלומי זממי
הבחור מכור תחת סבלות נשים, רועה רוח, רודף
קדים, בחיקו ישא עלמות אין מיספר, בבנות
אהבים כלהבים תבער נפשו לעת צאת השואבות,

; הכשרו! -יתום!

האופוזיציה הלוחמת באמת, האחרונה שנותרה
בתמונה ובזיכרון, היתה בליל השימורים שלאחר
יום הבחירות — חברת הכנסת אורה נמיר.
איזה מראה עגום ומרנין־לב כאחד.
כל המנהיגים הגדולים ברחו מכבר. שהרי המצב
כבר היה ברור.
היה מי שפרש לביתו ומי שהלך להשתטח שוב
על קיברו של הבאבא סאלי או יורשו הפלילי.
נעלמו הבאבא פרס והבאבא רבין. שום זכר
לבאבא הלל ולבבתא אלמוזלינו.
מצלמת הטלוויזיה הראתה לנו את שיירי האוהדים
של מחנה מובס, מנוצח, עדר ללא רועה,
עדר שכל רועיו נטשוהו.
כי מי רוצה להיות מזוהה עם הכישלון — ועוד
לעיני המצלמה?! נותרה רק אשה אחת, לא תמיד
סימפאטית, מדברת בלשון דידאקטית מרי, צוננת
מרי, גבוהה מרי. אבל ישרה עד תום.
אשת ברזל. אשת עצבי ברזל. היחידה שלא
ברחה.
אורה נמיר.
מי אמר שבמחנה־השלום שלנו לא נותרו מנהיגים.

דמי
יחרץ
כן. וגם עוזי ברעם. זה שאמר ראשון שאין
מקום לחזר. תוך כדי התבזות״ אחרי המיפלגות
הדתיות״ .מי שעמד ראשון על התחבולה.הישנה
ביותר בספר״ (להוציא הטריקים של רחב הזונה):
להוציא את מירב ההבטחות מן המערך ואחר־כך
ללכת לליכוד ולגבות דמי לא־יחרץ כפולים.
ואולי דווקא רמי יחרץ.

בהלה?
נבהלו רק אלה שהבינו — או עדיין לא הבינו
— שגמרו את הקאריירה. אמנם מפא״י למדה
בשנותיה האחרונות להתרגל לכושלים — אבל
כושלים רדודים ושקרניים כאלה, אנשי אין־חזון
ואי־כבוד — ועוד ארבעה כישלונות רצופים...
במקום להיבהל, צריך היה להתעשת מיד

ליכוד לאומי(צייר רוברט נדלר)
מעט — אם לא ינסו לעזור לליכוד ולמם-
שלתו. הרבה — אם ינסו שוב.
שהרי דין העקרב שהוא מכיש את הקרפדה
שעל גבה הוא מנסה לחצות את הנהר. בטבעו הוא.
צריך רק לתת לו הזדמנות טובה לטבוע.
וההזדמנות הפעם היא מצויינת: דוד לוי וה־פרופ׳
ארנס, מודעי ונסים, שרון ושמיר, רפול
והרב פרץ, זאבי ודן תיכון, בני בגין ודוד מגן.
כמה זמן הייתם נותנים לקואליציה כזאת
בטוטו?
ועוד לא אמרתי מילה על פרופ׳ שאקי כשר
החינוך, על הכלכלה או על המילחמה שהללו
יבקשו.לבשל״ לנו באחד מגבולותינו.
לא, מעולם לא סמכתי על המערך, או על
.יונים״ דוגמת פרס ורבין, עמוס עוז וא״ב יהושע.
וגם עכשיו כל תיקוותי כולה מבוססת על היכרותי
את מחנה הנץ, מחנה המילחמה.
איך נאמר שם במקורות שלנו? ״זורע עוולה
יקצור אוון״ ו״זורעי עמל יקצרוהו״.
הם האנשים שאמרו גם. :כלפיד בוער ביד
משוגע — שבט ממשלה בכף עריץ״.

נתן זך

ספרים
דו! ד 1אן
במאה ה־16
במאה וד 16 היתה הלשון העברית נפוצה מאוד
בין יהודי איטליה והיא שימשה אותם כלשון
קודש וגם לצורכי יום־יום, מפנקסי קהילות ועד

נשים באות מעירות אותו, והוא בתוכן יתקלס
יתעלס בשלל צבעים וידיו נטפו מור עם כל
אבקת עצי בשמים, צחוק לכל עמים. הוא כן ידמה
עצמו: מראהו׳ כלבנון, וזאת קומתו דמתה לתמר,
וביופיו בנות צעדה עלי שור, קשור במעשה עבית
התשוקה: ובראותו נשים חוברות דוברות אשה אל
אחותה, לבבו יחשוב כי עליו ועל יופיו יביעו
ידברו לאמור: הידעתם את לבן, צח ואדום, בחור
כארזים, קווצותיו תלתלים. בתוך עלמות תופפות
כצמח השדה רבבה, תוכו רצוף אהבה, ינופף ידו,
ישוטט ברחובות קריה, מציץ בין החרכים עד
ישקיף וירא איילת אהבים אשר אהב, ישביע
בצחצחות נפשו לראות הפרחה גפן תשוקתה
אליו.
.ועתה ראיתי כי הוסיף על חטאתו פשע
הקדשה (הכותב מבקש לומר כי גבורנו המאהב
לקח׳לו פילגש איטלקיה) ואת לבו הוציא אליה
לעביט החוצה, ויקח מן הבא בידו צמך, ופשתי
לכסות בשר ערוותה. אמרתי אכן סר מן הדרך,
ונאפופיה מבין שדיה יכסוף כרביבים זרזיף ארץ,
בה יתעלס בה יתחתן, ואוצרותיו לבז יתן. לכן
אחי, הבה נתחכמה לו, נישא עינינו לבתולת בת
יהודי, אם דל ואם עשיר, אפיריון נעשה לו בעלית
קיר קטנה, ותהי לו לאשה, אז ישקוט ים תשוקתו
מזעפו ולאט לו, לרגל הימים לבבו יבין כי מסך
ש. שבא
בקרבו רוח עיוועים״.

אמנון אחינענד

על גבול הבלהות
אגוס טהק רי ס טו ף
המח בר ת הגדולה

מצרפ תי ת: י הו די תפסט רנ ק
הו צאת הקיבוץ ה מ או ח ד, סי מן קרי א ה
וכ תר
המחברת הנ חל ה הוא ספר יוצא־דופן, מזעזע
ובלתי־נשכח. אגוסטה קריסטוף היא הונגריה
המתגוררת בשווייץ, ואילו סיפרה זה ראה אור
בצרפת. ואכן, זהו ספר אירופי מאוד, ספוג מסורת,
מין סיכום מפוכח, אנאליטי ומתוחכם של תורת
ההישרדות, כפי שנלמדה מחרש בתקופתנו.
עם זאת, זוהי יצירת אמנות רגישה המציעה
לקורא סיגנון ספרותי חרש ומקורי שיש בו מרכיבים
המבטיחים כי ישמש מופת־חיקוי לסופרים
רבים אחרים. הסיגנון, ייאמר כבר עכשיו, עובר
בשלימותו לעברית בתרגומה המצויין של יהודית
פסטרנק.
המחברת הנחל ה היא יומנם של שני ילדים
תאומים הכותבים. חיבורים״ שבהם מתוארים
חייהם. השניים הובאו על־ירי אמם לסבתא הגרה
בכפר, בימי מילחמה, בארץ אירופית בלתי־מזו־הה.
העיר הגדולה שבה גרו נתונה להפצצות והמזון
אזל בה.

כאבים 1שפזת זרות
השניים, בני תשע בערך, יוצאי מישפחה טובה.
אביהם עיתונאי שיצא לחזית. בכפר הם נתונים
לחסדיה המפוקפקים של זקנה כפרית בורה, קמצנית,
אלימה ומרושעת. במחברת הנחלה הם
מתארים את תהליך הסתגלותם לתנאי חייהם החדשים.
הם עוברים קשה למחייתם אצל הסבתא,
אבל לומדים להסתדר, לומדים לשרוד. למעשה,
הם מאמנים עצמם במודע ובהיגיון לחיות בתנאים
החדשים שנכפו עליהם. הם לומדים להכיר את
סביבתם, לומדים להאזין לשיחות זרים כדי לדלות
מהן מידע חיוני, לומדים לנצל את המציאות
לטובתם.
בתי־הספר סגורים, על כן הם מחליטים ללמוד
בכוחות עצמם: בין היתר, גם כתיבת. חיבורים״,
לכתיבה זו חייב, לדעתם, להיות קנה־מידה ספרותי
כלשהו. קגה־המידה שלהם לחיבורי המחברת
הנ חלה הוא תיאור האמת בצורתה החסכונית
והריאלית ביותר, בלא סנטימנטים ובלא
שיפוטים ערכיים. כך, למשל, אסור לכתוב ״סבתא
דומה למכשפה״ אבל מותר לכתוב עובדות:
.אנשים קוראים לסבתא מכשפה ״.הספר כתוב
בגוף ראשון רבים, בלשון: אנחנו התאומים מתארים
מה שאנחנו רואים ועושים.
הם מרגילים את עצמם לסבול כאבים, להיות
אדישים לעלבונות-,אך גם לומדים שפות בעזרת
מילונים, גיאוגראפיה והיסטוריה בעזרת ספרים
שהם מקבלים מן הכומר. הם חודרים למסתרי
תורת הסחטנות, ההפחדה — וההופעה בציבור
במוסיקה ובשירה. כל זה מדווח במישפטים לא־קוניים,
חסרי פניות. בתחילה הסיגנון מפתיע.
אחר־כך הוא מדהים וסופו שהוא מזעזע — הרבה
יותר מכל פאתוס או רגשנות.
המחברת הנ חל ה הוא המחקר המפוכח ביותר
שקראתי אני בתופעת ההישרדות. הוא מנסה להשיב
על השאלה, מה קורה ליצור ראציונאלי
כאשר הוא מוצא עצמו בתנאים שבהם הוא חייב
להקדיש את כל מעייניו ותושייתו כדי לשרוד.
סיטואציה אירופית שיש לה, למרבה הצער, מקבילות
כלל־עולמיות.
מה קורה לעולם הריגשי של יצור אנושי
בתנאים שבהם הרגשות הם מותרות העלולים
לעלות לך בחיים עצמם?

הגנה היקפית
התאומים חסרי־השם אמנם מסתגרים במין
.הגנה היקפית״ .אך הם מוקפים טיפוסים שונים
ומשונים המגיבים אף הם, כל אחר על פי דרכו
ואופיו, על אילוצי הסביבה. אגוסטה קריסטוף
מצליחה ליצור בנו תגובות מוזרות מאור. אפילו
דמות מחרידה כמו אותה סבתא.מכשפה״ הופכת
במשך הזמן, כשמתבוננים בה היטב מבעד לעיניהם
רואות־הכל של האחים התאומים, ליצור
מורכב ומלא סתירות, שניתן, על אף כל הדוחה
והמגעיל שבו, לחוש סימפטיה כלפיו.
על עטיפתו היפה של הספר כתוב שהמושגים
.טוב״ ו.רע״ .אינם רלוואנטיים לעולם האכזרי
של הספר ׳.ונכון שהקריאה בו מזמנת לנו תרגיל
מתמשך באכזריות. אבל הספר ניחן בתיחכום
גדול הרבה יותר ממה שמחברי הכיתוב מייחסים
לו. כך, היינו מצפים שבעולם שבו ההישרדות היא
המטרה היחידה, חזות־הכל, ייעלם כל שריד של
מוסריות ויימחקו כל הרגשות העדינים יותר.
אגוסטה קריסטוף יודעת שזו פשטנות מסוכנת,
מפני שרגשות הם חלק בסיסי מן המיבנה הפסיכולוגי
שלנו. לכן, במצב שבו אנו מדבירים את
הרגשות במודע ומכניעים אותם לשילטון ההג־

(המשך בעמוד )26

77/0/77,74 1׳\2 ₪1₪₪ ,777/7,1אח1׳₪ 177/7/7עך
בן הי ,23 על הפוה הנ ₪ת נישואיו ועל בעילת קנוי ש
ף* דצמבר 1984 נערכו ברוב־פאר אירוסיה של
^ סימה(שמה האמיתי אינו מפורסם בגלל התלונה
על בעילת קטינה) ,בת ה־ 14 לסטודנט לרפואה יצחק
גולן, בן ה־ .23 הוריה של הכלה רכשו עבור החתן
שלוש חליפות, שני זוגות נעליים, חולצות ולבנים.
הורי החתן רכשו עבור הכלה מערכת־ביגוד שמילאה
ארון גדול. הם קנו לה: שני מעילי־פרווה, שמונה
שמלות, שישה זוגות־נעליים, סוודרים, חלוקים,
לבנים, חולצות, חצאיות, בגרי־קיץ וחורף ואימוניות,
בסכום של 5000ש״ח.
בכתב־התביעה, שהגיש עורן־־הדץ פיני אביב בשם
הקטינה, נאמר. :יצויין כאן כי בעדה הגרודת, במיוחד
במישפחה כה מסורתית ושמרנית כמישפחת הכלה,
גילה של התובעת נחשב כגיל אידיאלי לנישואין.״
לדברי כתב־התביעה פנו הורי החתן אל הוריה של
סימה וביקשו את יד בתם. אחרי הפצרות והבטחות כי
לימודיה של הילדה, שהיתה אז בכיתה ט׳ ,לא ייפגעו,
נעתרו הוריה לבקשת האירוסין. המישפחות נתנו
פומבי לידיעה על האירוסין והשמועה. פשטה כאש
בשדה־קוצים בעדה הגרוזית הענפה,״ נאמר בכתב־התביעה.
הורי התובעת ערכו מסיבה ענקית בביתם
בחולון, ובני־הזוג החליפו במעמד זה מתנות של
תכשיטי זהב וכסף.

שות והצטברות של סידן בעצמות ואחר־כן לבעיות
חמורות בכבד ובכליות, ולאובדן תוחלת החיים בגיל
45־ .40 לדבריו, הוסתרה מחלתה של סימה מפני
מישפחת החתן.
החתן מכחיש כי כפה על הנערה קיום יחסי־אישות
וטוען כי לא הפעיל אף פעם אחת אלימות או כוח על
התובעת.
גירסת הנערה על ביטול האירוסין :״התובעת החלימה
והתאוששה ממחלתה. כמו כן, בלית־ברירה,
בידעה כי היא במילא עומדת להינשא בקרוב, סלחה
לנתבע על מעשהו. ברם, זמן קצר אחר־כך ביטל החתן
במפתיע את אירוסיו לתובעת.
״התובעת ומישפחתה הוכו בתדהמה נוכח ביטול
האירוסין, שהינו מעשה חריג ביותר בעדה הגרוזית,
ויעטה על הכלה אות־קלון בל־ימחה. תוכן הידיעה על
ביטול האירוסין נפוץ בכל העדה, ועורר גל שמועות
ורכילות על התובעת ומישפחתה״.
בשל עוגמת־הנפש שנגרמה למישפחה ולנערה,
בשל הבושה והקלון, וגם מכיוון ששמה הטוב של
הכלה נפגע ללא־תקנה והיא נחשבת בקרב העדה
כ״בעלת־מום״ ,ושום גבר גרוזי הגון לא ירצה בה,
תובעת הנערה סכום של 50 אלף ש״ח כפיצוי.
מישפחתה של סימה הגישה תלונה למישטרה נגד
יצחק גולן, וטענה כי הוא בעל את סימה. אחרי בדיקה
קבעה המישטרה כי לא מצאה עניין לציבור בפרשה,
וסגרה את התיק נגדו.
הסטודנט, שהספיק מאז להתארס ולהתחתן עם
נערה גרוזית אחרת, בת , 18 מכחיש כי הוא או מיש•
פחתו ביטלו את האירוסין. לדבריו, היו אלה דווקא
הוריה של הנערה שהתקשרו ואמרו שעל האירוסין
להתבטל, מכיוון שהשניים אינם מתאימים זה לזה.
תוך כדי דיבור הוציאה אם הכלה את התכשיטים
שקיבלה מהורי החתן והחזירה אותם. בלית־ברירה,
החזירה גם אם החתן את התכשיטים שקיבלה מהורי
הכלה, וכל צד הלך לדרכו.
לדעתו של החתן החלה פרשת־התביעה כנקמה,
כאשר התברר להורי הכלה שהוא עומד להינשא
לאחרת .״כמחצית השנה לאחר הביטול החד־צדדי של
האירוסין, נעורו התובעת והוריה, אחרי ששמעו על
אירוסי הנתבע עם אחרת.

בכתב־ההגנה שהגיש החתן על־ידי עורך־הדין יעקב
סירי, הוא מכחיש את רוב דברי כלתו .״על גילה של
התובעת קיבל החתן פרטים סותרים מדי פעם בפעם,
וער היום הזה אינו יודע את גילה האמיתי של
הנערה.״
מספר החתן :״הוריי פנו אליה, מאחר שסברו כי
מדובר בבחורה מבית טוב, ואשר לפי דברי אמה היא
תלמידה מצטיינת בכיתה י״ב, עובדה שהתגלתה יותר
מאוחר כאי־אמת, וזאת כלשון המעטה״.
טוען החתן. :גיל 14 אינו הגיל האידיאלי לנישואין
בעדה הגרוזית, ולא קיים גיל אידיאלי בעדה לנישואין,
הכל מתפתח ממיקרה למיקרה. יתרה מזו, אם
ניתן לנקוב גיל מינימלי מקובל, הרי זה גיל 16־.17״
ההיכרות בין הילדה בת ה־ 14 וחתנה בן ה־ 23 היתה
בת שבוע ימים כאשר נערך טכס־האירוסין. הם לא
דיברו ביניהם ולא יצאו לבילוי משותף במשך שבוע
זה אף לא פעם אחת. .אירוסין בעדה הגרוזית מטרתם

*יחסין נוח״ס

לתת לגיטימציה לפגישת הצדדים, אישור רישמי
להיכרות, להבדיל מגמירת הדעת, ואין הם יוצרים
מחוייבות כלשהי. בתקופה זו מנסים בני״הזוג למצוא
שפה משותפת. אי־הבנות ומחלוקות שכיחות בתקופה
זו, ובמיקרה של פירוד לא נפגע שמו של מי מהצדדים״.
כדי
שבני־הזוג יוכלו להכיר זה את זה טוב יותר,
נהוג שיתארחו זה בבית זה. לרוב מתארחת הצעירה
בבית הורי חתנה המיוער. .בקיץ 1987 התארחה התר
בעת בבית הורי הנתבע במשך החופש הגדול. מאירוח

המייועדת אמרה לה כי עליה להיכנע בכל, לרבות
בנושא אינטימי זה, לרצון בעלה המייועד ״,נאמר
בכתב־התביעה.
החתן, בכתב־הגנתו, מכחיש הכל. לדבריו:
״התובעת התארחה בשבוע הראשון של החופשה הגדולה
בביתנו, ואז התברר כי היא סובלת ממחלה
נדירה מילדותה. היא קיבלה התקף כאשר שהתה
בבית הוריי. מדובר בווירוס הנמצא בגופה ובמצבים
מסויימים, כגון שינוי מזג־האוויר, התקררות קלה או
עייפות קלה, הווירוס פעיל וגורם לזיהום בכל הגוף.

הרין׳ ל הו די ע ך כי החקירהבשתןש 1פחחהבחא רי ך_ .
רני[ קשרל בי צו עעב־ רוו

״אם התובעת הובילה את הנערה למישטרה יומיים
אחרי אירוסי הנתבע, והגישה נגדו תלונה בגין בעילת
קטינה. בינואר 1988 נחקר הנתבע במישטרה.
.יתרה מזו, הורי הנערה הודיעו כי יעשו הכל כדי
לפגוע בנישואי הנתבע, בשמו הטוב ובלימודיו, בכך
שיתבעו אותו בבית־המישפט.
.יתרה מזו, הורי התובעת אף התקשרו עם הורי
הבחורה שהתארסה עם הנתבע, הכפישו אותו וביקשו
ממישפחתה לבטל את אירוסיה עימו״...
בקשתו של החתן היא כי בית־המישפם ידחה את

1ס ח״0ה

בשלב זה.

ה עי רהל טיו םהחקירהב שיו ךנשלב זה הי א
אין כ ח קי ר ה 1א! ר ח בי עהנ־עוין ך עוין

לצמר

החלטת המישטרה לסגור את התיק
.בקשר לביצוע עבירת בעילת קטינה...״

זה חזרה חולנית ומדוכאת, אך לא רצתה לספר מאומה
להוריה. רק לאחר שהופרו האירוסין סיפרה להוריה כי
הנתבע כפה עליה באלימות וכוח, חרף התנגדותה,
לקיים עימו יחסי־אישות בעת שהתארחה אצל הוריו.
לאחר מכן ניסה לחזור על המעשה, הפעם לא באלימות
אלא בשפת־חלקות, באמרו כי הם כבר מייועדים
זה לזו, ובמילא עומדים להינשא.
״התובעת, כמובן, לא הסכימה לחזור ולקיים יחסי־אישות
עם הנתבע לפני שינשאו ממש, אף שחמותה

ההתקף מלווה בחום עד 41 מעלות, הקאות, התייבשות
וכאבי־ראש חזקים. ההתקף חולף כעבור כמה
ימים ומשאיר את הנערה תשושה וחלושה, היא זקוקה
לשינה משך רוב שעות היום. אם התובעת ואחיותיה
הגדולות סיפרו לנתבע ולהוריו כי הטיפול שנהגו
לתת לנערה התבטא בשכיבה במיטה בלבד״.
מכיוון שהחתן הוא סטודנט־לרפואה, הוא התעניין
במהות מחלתה של כלתו המייועדת, וגילה כי המחלה
גורמת להתערערות מערכת ההורמונים בגוף, התק־

תביעת הנערה, ויחייב אותה בהוצאות המישפט ושכר־טירחת
עורכי־דין.
בבירור התביעה ייאלץ בית־המישפט לרדת לנבכי
מינהגיה של העדה הגרוזית, ולברר אם אמנם אירוסין
הם רק למטרת היכרות, או שיש בהם גמירת־דעת בין
הצדדים, אם ביטולם של אירוסין כאלה מטיל על
הנערה כתם כבד הפוגע בסיכוייה להינשא, ואם אמנם
גיל 14 הוא הגיל המקובל לאירוסין, או שמא הוא
אילגד, אלד; ₪
מוקרם מרי•

(המשך מעמ 1ד )25

יוני של מוחנו — הרגשות אינם נעלמים
אלא משנים כיוון. לשני הילדים
יש רגשות והם פועלים על פיהם כל
עוד אין בפעולה כזאת כדי להעמיד את
קיומם בסכנה. יש להם קני־מירה מוסריים
— אך הגיוני שאין אלה אמות־המידה
המקובלות. מה עוד שמבחינה
תרבותית הם, בשל גילם, בבחינת לוח
חלק. הרי מעולם לא למדו את אפלטון
או את קאנט. לכן שיפוטיהם המוסריים
ותגובותיהם, המעשים שהם עושים על
סמך שיפוטים אלה, הם לעיתים קרו־׳
כות זוועתיים.

פיגור מוסרי פרטי
התנהגותם מפחידה באכזריותה, לא
מפני שמניעיהם חסרי רגשות ודעת
טוב ורע, אלא מפני שיצרו לעצמם
ערכי מוסר זרים לנו. מפני שסולם העדיפויות
שלהם, בעולמם המופקר וחסר
הפשרות, לא ייתכן שידמה לזה הנוהג
בעולמנו המוגן והמפונק. לכן, למשל,
אין ערכו של אדם נמדד בעיניהם, לא
על פי קירבתו המישפחתית, זהותו הלאומית
או תפקידו החברתי. הוא נמדד
על פי מעשיו בלבד. מעטים מאוד מבינינו
עשויים לעמוד בבחינה ביהיביו־ריסטית
כזאת — אך היא בכל זאת
בחינה מוסרית.
ההקבלה בין ההחלטות האופראטי־ביות
של הילדים, הנובעת מראיית-
העולם הקטאסטרופאלית שלהם, לבין
האידיאולוגיות וקווי־הפעולה של אותם
פוליטיקאים שהישרדות־בכל־מחיר
היא במרכז עולמם — מתבקשת מאליה.
גם אלה האחרונים מטפחים תמיד
פיגור מוסרי פרטי, לעיתים מעוות לא-
פחות מזה של התאומים, כדי להצדיק
את מעשיהם.
המחברת הנחלה היא יצירה מזעזעת,
לא רק מפני שהיא מתארת עולם
זר, אכזרי ונטול רחמים — אלא מפני
שהיא חושפת את קירבתנו שלנו לאותו
עולם בלהות. הרי אנחנו חיים על גבולו,
על גבולו ממש.
תיאטרון מומלץ לסוברים
מנדודי שינה
תוך חודשים ספורים הצליח תיאטרון
חיפה להתדרדר ממעמד של חלוץ
התיאטרונים בישראל לזה של מוסד
גרעוני טעון־ טיפוח שנראה שאין לו
שום תקנה.
בד־בבד עם ההתפטרות האחרונה
בשורת ההתפטרויות, זו של דורון
תבורי, שמחזהו הכת הלבנה נפסל
להצגה בטענה/תואנה שהוא עלול
לפגוע ברגשות הדרוזים, הודיעה גם
דרמטורגית התיאטרון, ד״ר מרים
יחיל־וקס, על פרישתה. הקש ששבר,
במיקרה זה, את גב הגמל היתד, החלטת
הנהלת התיאטרון להפסיק את העבודה
על מחזהו של קובי ניב 1 ,עדת ו״נברג,
שד״ר יחיל־וקס אמורה היתה לביימו.
1ערח ז״נבת הוא מחזה סאטירי
ובחיפה של גוראל אין אוהבים, כידוע,
סאטירות. כך בימים כתיקונם. על אחת
כמה וכמה בעונת בחירות.
בינתיים מוסיף ניש1אי פינאח לבו־מארשה
(בימוי: קתלינה בוזיאנו) לקצור
עוד ביקורות קטלניות. האחרונה
בסידרה לפי שעה היא זו של ד״ר שוש
אביגל שסיכמה את קטילתה בעיתון
חרש 1ת במילים :״תיאטרון חנוט, מעצבן
במיקרה הטוב, מומלץ לסובלים מנדודי
שינה ומעדיפים לעשות זאת
בישיבה.״
נכון לעכשיו, עדיין לא הצליח
מנהלו האמנותי של התיאטרון, ז׳יל־ברטו
טופאנו, יורשם של יהושע סובול
וגדליה בסר, להעלות על הבמה ולו גם
הצלחה אמנותית אחת. אדרבה, חוגים
יודעי־דבר בתיאטרון חוזים עוד כמה
כשלונות מוחצים בנוסח יה1די בחצר
הרוכס.
נראה שמנהל אמנותי, ככל יוצר
אחר בעצם, לא רק שאינו יכול לשמש
״משרתם של שני אדונים״ ,אלא שאינו
מסוגל גם לכהן כ״יהודי בחצר הדוכס״,
אפילו הדוכס עצמו הוא יהודי כאריה

גוראל•

פיגארו פה
העולם הז ה 2672

גאל ו־לוין;

וסמוק מתות
יך לעשות

מזבל זהב ומטינופת

עניין מוסרי?
אפשר לבטל בישראל את ״כך״
ולהעמיד את הרב מאיר כהנא מחוץ
לחוק, ועל־ידי כך לתת לגיטימציה
לחזירויות מולדת, מפד״ל, ש״ס, התחייה
והליכוד. אפשר להעלות סרט
כהפיתו־ האחרון של יש 1ולעורר את
חימת הקאתולים, בעיקר הקאתוליות,
ובעיקר אלמנות וגרושות.
אילו הייתי צריך לסקור סרט זה
במערכת של דמויות אסוסיאטיביות
ישראליות, הייתי אומר: אליהו בן־
אלישר כישו, לימור ליבנת כמריה
מגדלנה, ולהקת שנבל ככל שאר
האפוסטלים, בדינאמיקה של תראפיה
קבוצתית.
הכל בפשטנות אמריקאית, עם האותיות
הגרוניות המסתופפות בתוך הזמן
הצהוב של דויד גרוסמן, כלומר בתוך
מחנה־פליטים בעל קירות־בוץ.
סרט האמור להיות מתוחכם כפא־זוליני,
אך המזכיר את הסבתא הפולנית
של גרוסמן.
ישו שלומיאל אימפוטנט, שבעזרתו
של יהודה איש־קריות האלים מצליח
להגשים עצמו. נוסחתו המקורית של
ניקוס קאזאנצאקיס, בעל הספר הזה.
הסיפור והרעיון מבוססים על רעיונותיו
של אריוס הקדוש, שגרם לפירוד
בכנסיה, למילחמות ולהשמדה. לאמור:
ישו ל א היה בן האלוהים, אלא נס
חד־פעמי של האלוהים, להראות לבני־אנוש
את יכולת האלוהים הכל־יכול.
התסריטאי שרדר והכימאי מרטין
סקורסזה נתנו לאריוס הקדוש ולקא־

קולנוע, ממש אינתיפאדה.
הקאתולים?
הקאתולים? רבותי רבותי
הפצצות,
הפצצות,
מה מה
על על
אתם מתחילים להזכיר לי את בני־ברק
וירושלים!

הבורות נקודוס
לחכור בה

ך* ון ז־סזץ ז הגיעה התיקשורת אל
האמנות החזותית. במיסגרת ההבנה
והתפיסה של ההמונים, כמובן.
צילום הצילום הוא השתלה שהצליחה.
הצלחה לא בתחום אמנות־ה־צילום,
אלא בתחום הגדרת הצילום
כאמנות חזותית. כי בכל שנות התיק־שורת
בכלל, והטלוויזיה בפרט, היתה
האמנות הפלאסטית — כלומר הציור
והפיסול — ממזרה מוזרה, לפעמים
בלתי־מובנת, לפעמים מבוזה. משהו
בין קישקוש זנב־החמור להייבראו ותורת
הנסתר.
האמנות זכתה, אמנם, בסופרלטי־ווים
כאוונגארד וכמודרנה — אך
תמיד היתה די מסובכת ולא־חשובה
לעורך, לעיתונאי, ובעיקר לקהל. אמנות
מודרנית כשלעצמה מעולם לא
זכתה בסיקור הולם, רק לסיקור הרכילות
שסביבה. ואם זכתה, זכתה
בסיקור משעמם, כלומר בביקורת בנד
דור־האמנות( .מי קורא? — האמנים
והכותב!)
אני, על 55 שנותי, כמעט שאיני
מכיר איש־תיקשורת שלא עושה את
בורותו קרדום לחפור בה, ושאינו
מתגאה באי־הבנה באמנות מודרנית,

וכשמוסיפים עוד מילים, זה נשמע וכשמוסיפיג משבמשכנע. בעיקר כשברקע נשכמעט כמעט פכות
דמעות־תנין של ״צלמים אמנו־תיים״
על קיפוחם.
״הללויה!״ יכול כל עיתונאי לומר
בביטחה ,״גם אני מבין באמנות!״ וכל
צלם אומר, בשיא הרצינות ,״אני אמן״.
מיליארד או מיליארד־וחצי אמגים הצטרפו
לקהלנו. לא אלמן העולם ולא
אלמן ישראל.
בעצם, רציתי לפתוח בשלמי־תורה
לאדם ברוך, אוצר הב״נאלה. בכך מנע
ממני את הטורח׳לנסוע לעין־חרוד. אני
פשוט לא אוהב תערוכות־צילום.
אני מאוד אוהב צילום בספרים. אני
מאוד אוהב לעשות קולאז׳ים מצילומים
ולהפכם לאמנות. אני אוהב
צילומים בעיתון, שם הם מדברים אלי
כפי שצריך עיתון לדבר: הסתכל, קרא
וזרוק.
כשהצילום היה עדיין צילום, התגאו
הצלמים בחילוניותם — כלומר, בחו־סר־הקדושה
של הצילום לעומת האמנות
היומרנית. היום מנסה הצילום
לעשות אמנות בכוח, ולכל היותר
מצליח לעשות גראפיקה שימושית,
שאיננה שימושית כלל וכלל.
הצילום שכח את אימרתו של אמן
הדאדא, מאן רי :״אני מצלם את מה
שאיני יכול לצייר. אני מצייר את מה
שאיני יכול לצלם.״ היום הצילום טורח
להדביק לעצמו את התואר הטיפשי
״יוצר״ ,במקום תואר־הכבוד המחייב
״מתעד״ .שכן הוא מתעד נפלא ונוגע־ללב
כאמצעי יצירה.
הצילום הוא, קודם כל, אמצעי־עזר

יגאל תומרקין ונעמה
טאפט לבאבא ב־ 15 אלף חל ר
איננה צלמת מצויינת. להיפך, היא
בעלת חותם אישי. אין היא זקוקה
לחיזוק של מרסל דושאן(ולא דושאמפ,
כפי שכותב אדם ברוך) ושל ולטר
בנימין (לא בנג׳מין) שהאמריקאים
מרבים לצטטם, לא תמיד במקום הנכון
(וכך גם אדם ברוך בהסבריו) .אין שום
דבר משותף בין שיכפול הפופ של אנדי
וורהול, שהוא פופוליסטי, אם לא נאו־פאשיסטי,
ובין תאוריית ״יצירת האמנות
בעידן השיעתוק הטכני״ ,של ולטר
בנימין, שהיא מרקסיסטית — וגם
מיושנת ברובה.
לא ניתן להתכחש לסיומת המאמר
של בנימין(כפי שעושים האמריקאים,
ואדם ברוך בעיקבותיהם) :״תחי האמנות
— ושיאבד העולם, אומר
הפאשיזם (כוונתו של בנימין לצ׳יף
מארינטי ולפוטוריסטים האיטלקיים),
ומצפה שהתפיסה החושית, אשר שונתה
על־ידי הטכניקה, תמצא את
סיפוקה האמנותי במילחמה. זהו, ללא
ספק, שיאו של רעיון ה,אמנות לשם
אמנות׳.
״האנושות, אשר לפנים, אצל הומ־רוס,
היתה חיזיון לעיניהם של האלים
האולימפיים, הפכה עתה חיזיון עבור
עצמה. ניכורה מעצמה הגיע לדרגה
כזאת, שהיא מסוגלת לחוות את
השמדתה שלה עצמה בתור הנאה אסתטית
ממדרגה ראשונה. זה מה
שצופנת בחובה האסתטיזציה של הפוליטיקה,
כפי שהפאשיזם מיישם אותה.
תשובת הקומוניזם לכך היא הפוליטיזציה
של האמנות״ (בנימין).
הדברים נכתבו בשנות ה״ .20 חלום
הקומוניזם היה אז 4י 11 מבחינה
אינטלקטואלית — התשובה היחידה
לעולם חדש, המנוגד לריאקציה ול־פאשיזם.

מריה
מגדלכה(ברברה הרשי) ובימאי מרטין סקורסזה
אליהו בן־אלישר כיש ,1ליבות לימור כמריה גדתה
זאנצאקיס פירוש ומייק־אפ אמריקאיים
הוליבודיים. אם אלוהים רוצה, גם
מטאטא יורה. עם קצת אמונה יש הרבה
מאזוכיזם ופשטנות. ומכאן שגם שמוק
יכול להיות ישו. אלוהים אוהב את
כולם, בפרט את אלה שבמידבר. וברקע
מוסיקה ערבית.
על מה הזעם, בעצם? העולם היה
צריך להבין שדבר כזה בדיוק חייב
לקרות אם יש נשיא בדמותו הפוני
דמנטליסטית של רונלד רגן. אז ישו בא
בדמותו של שמוק יהודן נברוטי.
על מה הרעש, בנות? אני הולך
לקולנוע סן־מישל בפאריס, ואחרי שעתיים
יש פצועים: יש עשן ואש ואין

ומהדרין מוסיפין גם מוסיקה מודרנית
ושירה.
אולם פער זה תוקן להפליא משנכנס
הצילום אל תוך המרור הנפלא של
״אמנות״ .ההיסטריה שבה חוגגים הצלמים
והתיקשורת את הצילום נפלאה
ומדבקת. מה נפלא יותר מלהיפטר
מכאב־הראש האמנותי הזה:
עכשיו הכל בהיר ומובן. מעכשיו
צילום הוא אמנות פלאסטית. מעכשיו
גם צילום הוא לא רק אמירה, אלא
בעיקר מודרנה ואמנות. כמו ציור ופיסול.
הצילום
כאמנות סידר את הראש
הקטן של התיקשורת והקהל. בראוו!

חשוב. הצילום כמוצר יכול להיות
מצויין, יפה, גדול. אך דגול ככל שיהיה,
הוא אינו בר־קיימא. אין לו מקור
(אוריגינל) ,ומבחינה רוחנית הוא נעלם.
אין הוא יכול ליצור את ה״קליק״
שיוצרת יצירת אמנות: את הבלתי־מוסבר,
המטאפיסי, את האמירה הייחודית
בצבע, בקו, בחומר, בקנה־מידה,
בחלל, בנפח.
צילום וגראפיקה ״מוכרים״ לך את
עצמם בקלות, במהירות מדהימה(כשהם
טובים) ,אך באותה קלות הם
מאברים את הקרנתם ואת קרינתם.
ונחזור לעין־חרוד ולב״ואלה. כל
שאמרתי אינו אומר שמיכל היימן

בינתיים התרחבה היריעה והקצוות
התחברו. האסתטיקה של הפאשיזם, של
תרבות ההמונים, וגם זו של הדיקטטורה
של הפרולטריון, קיבלו את
אותו הביטוי של קידוש הטריוויה,
השיווק והקיטש, והפיכתם לפאראדוקס
אינטלקטואלי כביכול או אמירה לאומית,
הכל בהתאם למישטר.
וכזאת היא עבודת הקולאז׳ של
הצלם גדי דגון, הענק והפשטני — 14
מ׳ אורך! — שבה מופיע הבאבא־ברוך
עם מכוניתו וקהל מאמיניו. פופ באיחור
של 26 שנים. אגב, הצילום נמכר
לבאבא־ברוך ב־ 15 אלף דולר, מחיר
שיא לטאפט.
לעומתו, צילום־העיתונות של אלכם
ליבק הוא אכן חסר יומרה ״יצירתית״
.זהו צילום של ״האיש שבמקום
האירוע״ .בכתבה המצולמת של לוויית
יעקב פפאשווילי יש אותה עוצמה של
הלווייה הספרדית של יוג׳ין סמית, וזו
מחמאה.
ולבסוף, אדם ברוך, החוזר ומצהיר
שאמנות היא לא תרבות, אלא קודם כל
עוצמה כלכלית, בוודאי שמע על אחד
ראושנברג, הלוקח צילום של הנשיא
קנדי(של צלם אנונימי) ,מדפיסו לכאן
ולכאן, מוסיף כמה צבעים וכמה קווים
— וזה שווה מיליון. זו נגיעתו הברוכה
של האמן. לא ראיתי שצלם יעשה זאת.
אז יחי ההבדל הקטן!

ל אולימפי אד ה במרחק של
\ 1כמה חודשים נראית אחרת. עדיין
אכזבת השיא הלא־מוכר של ג׳ונסון לא
פגה. השעון הביולוגי חזר לתיקנו,
אפילו אצל הצופים הקנאים ביותר.
אישית, נמאסו עלי לילות־השימורים
של סאול, זו האולימפיאדה היקרה,
הציבעונית, המצולמת ביותר. אני נתתי
לווידיאו לרוץ במקומי. אכן זה לא
אותו המתח לראות וידיאו, אחר
שמיעת תוצאות הלילה ברדיו, עם קפה
של בוקר.
בכלל, טעם החיים של קוקה־קולה.
נותנת החסות לשידורי־האולימפיאדה
בטלוויזיה. אינו טעמי. יותר מדי מהומה
סביב לא־מאומה, סביב שיפור־שיא
באלפית שנייה, שבו שותפים, מלבד
הספורטאי, גם מדענים וגם גאווה
לאומית אווילית.
ראשים קטנים, גנטיקה עם בסיס
איתן. ספורטאים בנויים בידי מדענים
גרמניים, אסוסיאציות מעוררות־חלח־לה,
גם בלי להפעיל הרבה דימיון.
כריסטיגה אוטו לא נולדה כזאת,
בטח לא נולדה ככה, למרות שניסים
קיוויתי כמעט בלע, מרוב התלהבות,
את המיקרופון ולא פעם אחת, כשהודיע:
זהב לכריסטינה אוטו, ההימנון
האמריקאי לכבוד כריסטינה אוטו, השחיינית
האדירה כריסטינה אוטו
היא ממיזרח־גרמניה).
ועוד אני חושב: אילו נשארתי
במיזרח־גרמניה, שם נולדתי, הרי אחת
כזאת היתה יכולה להיות בתי, למשל.
צריך אבא בעל בסיס גנטי, והמדינה
היתה ממלאת אותה סטרואידים, התעמלות
ובריכה. יוצאת־חלצי, מכונת-
שיאים ענקית עם ראש בלונדי וקטן.
איזה חלום־בלהות!
אירגוני צער־בעלי־חיים מוחים, בצדק,
כנגד ניסויים בחולדות ובארנבות
(הקרויות בשפת״המדע שפני־נסיון),
ובצדק מרימים אירגונים אלה קול
צעקה ומחאה, כשווטרינרים אניני-
נפש ושמיעה חותכים לכלבים את
מיתרי־הקול.

שלא ינבחו ולא יצרחו כאשר מבצעים
בהם ניסויים רפואיים. הם גם מתלוננים
על השחיטה הכשרה, וכו׳ וכר.
איש לא הוקיע או החרים את
הניסויים האלה בייצור יצורי בריכה,
ריצה, קפיצה, הרמת־מישקולות, איג־רוף
וכר. הרי כולם יודעים שאלה הם
זוללי־סטרואידים, ובונים אותם בגישה
צינית ומדעית. מכונות לטווח קצר.
סמרטוטים לטווח ארוך.
לעומת זאת, יש בנו רי ציניות וצביעות
כדי לפסול את הלוגמים או המרחרחים
סמי־מרץ לפני התחרות ו/או
בפרהסיה.
אני מסתכל ביצורים ענקיים, נוגים
וקטני־ראש אלה, שהחברה מקריבה
אותם על מיזבח הסטרואידים והסמים
— כדי לשפר שיאים באלפית שנייה.
(המשך בעמוד )40

העמותה ע״ש הצייר והסופר
נחום גוטמן ז״ל

התחרות לפרס ע״ש הצייר והסופר
נחום נוטס! דל
העמותה והקרן ע״ש נחום גוטמן ד ל מכריזות על
תחרות ל ה ענ ק ת פרס לספר עברי מאו״ר איור
אמנות׳ .סכום הפרס השנה 8,000 -ש״ח.
סופרים ומאיירים יגישו א ת מועמדות ם לתחרות
על הפ ר ס, בליווי חמי שה עותקים מספריה ם, עד
לתאריך ז׳ ב טב ת ת שמ״ט 15.12.88 למזכירת
העמו תה -הקרן, גב׳ רינה לוי, בית ״מעריב״,
תל־אביב.
טקס חלוקת הפרס ״ערן בסוף חודש דצמבר ש׳ ז.
בתחרות ישתתפו רק ספרים מאו״רים שנדפסו והוצאו
בשנתיים האחרונות ושלא זכו עד עתה בשום פרס אחר.
כל מתחרה רשאי להגיש לא יותר משניים מחיבוריו
המאו״רים.
במרעה מיפעלים

דוכי חיים
ה שפעת
ה עי להמ מוו ת
היא התכוננה לנסוע
במכוניתו שד מיכה
רייסר. וגם שני
אחרים. הגורל מנע
זאת.
7עמי דד; ₪
בילי רובין, כתבת־ספורט צעירה
( ,)22 שהיתה במשך החודשיים וחצי
האחרונים צמודה לחבר־הכנסת המנוח
מיכה רייסר, בכל הקשור לעבודתו
כיושב־ראש מטה־האירגון של הליכוד,
עדיין לא התאוששה מן ההלם.
רובין היתה אמורה להצטרף אל
רייסר ואל נהגו, שאול מנשה, בנסיעה
הגורלית לירושלים, לצורך צילום 50
המועמדים הסופיים של הליכוד לכנסת.
משם היו השלושה אמורים לנסוע
לסיור בן־יומיים בישוכי־הדרוס.
לנוסעי־המכונית היו אמוריס להצ־

ל ע שו ת דראמה להיות בתנך ביצה, כמו
ברחם אמא. בסופי־שבוע
ובחגים.
רוגן כר ₪
שקט. קול בוקע מתוך השחור.
״אתם בתוך ביצה, כמו עובר ברחם
אמו. תרגישו את החמימות העוטפת
אתכם, אתם אוהבים את החום. לאט־לאט
תצאו החוצה, בתוליים, חסרי־אישיות.
תוך היכרות עם הסובב אתכם
תעצבו אישיות משלכם ״.מוסיקה קוסמית
נשמעת ברקע, בוקעת מתוך טייפ
עתיק.
כשמתרגלות העיניים לאפילה, אפשר
להבחין בצלליות זזות באקסטזה.
קולות מוזרים, לא־מובנים, צפים בחלל
החדר.
לעשות דראמה, והרבה.
מחנה־דראמה מחוזי מתקיים אחת
לחודש בצפון. איגוד נויל־ב פתח כבר
לפני שמונה שנים במיבצע, מתוך
אקורדירניסטית מארגנת שירה בציבור עם שיקופיות ומישחקי־חברה במסיבות תוכנית מיוחדת לימי־הולדת
ט ל פון ,22 1017 :רנ ל־ א בי ב

״השעה חיא
שעת־חירום
והפעולה המשותפת
היא צו השעה...״

צעד ראשון
תוצאות הבחירות לכנס ת ה־ 12 מבשרות לא ר ק החרפה באמצעי
הדיכוי בשטחים הכבושים אלא גם כירסום בזכויות הדימוקרטיות
של אזרחי ישראל.
חיזוק כוחו של מחנה הימין -כולל מפלגות דתיות ומפלגות־טרנספר
מרחיק א ת סיכויי השלום ועלול לדרדר א ת עמי האיזור למלחמ החדשה, אכזרית מכל קודמותיה.
על כן אנו נחושים באמונתנו, כי יש להתמיד במאבק ולגייס א ת מירב
הכוחות -למען השלום, למען השיוויון, למען הדימוקרטיה. הירידה
הקלה בכוחנו ל א תרפה א ת ידינו. סיעתנו בכנס ת תמשיך בפעילותה,
כאשר לצדו של ח״כ מוחמד מיעארי תפעל סיעה מורחבת, שבה
חברים יהודים וערבים. הביטאונים שלנו -בעברית ובערבית -
ימשיכו להופיע ומשרדי הר שימה(בנצרת ובתל־אביב) יתמידו
בפעילותם.
הנהלת הרשימה ה מ תקד מ ת לשלום קבעה מועד קרוב לכנס פעילים
ארצי(בטירה, במועדון הרשימה, ב־ 19 בנובמבר) ,שיוקדש להפק ת
לקחים, ובחרה ביוסי אמיתי, מזרחן מקיבוץ גבולות, לתפקיד יושב־ראש
משותף של ההנהלה.
אנו קור אי ם לסיעות חדיש והמפלגה הדימוקרטי ת הערבית לכונן
בכנסת בלוק פרלמנטרי, שיפעל למען קידו ם השלום הישראלי־פלסטיני
ולמען השיוויון בין כלל אזרחי ישראל. בלוק פרלמנטרי זה
עשוי, לדעתנו, להיות צעד ראשון ל קר א ת הק מתה של חזית רחבה,
שבה יטלו חלק גם מפ״ם, רצ ושינוי; חזית שתגייס א ת מירב כוחות
השלום הישראליים -בכנס ת ומחוצה לה.
השעה היא שעת־חירום והפעולה המשותפת היא צו השעה.

הרשימה המתקדמת לשלום
ההנהלה 5 ,בנובמבר 1988

טל׳ 659474 ,662457־ ,03 תל־אביב

כתבת רובין
עיכוב בקופח־חולים
טרף עור שני אנשים: חבר־הכנסת פינחס
גולדשטיין, שנהגו לא הגיע באותו
בוקר לעבודה ועל כן ניסה למצוא את
רייסר, לא הצליח, והסתדר איכשהו:
וצחי הנגבי, שגם הוא לא הצליח לאתר
את רייסר כרי להצטרף לנוסעי-מכו-
ניתו.
בילי, ילידת חדרה, שהגיעה לעבודה
עם רייסר בעיקבות היכרותה עם
הנהג שלו, לקתה יומיים קודם לכן בשפעת
חזקה, וחשה ברע. אבל היא החליטה
להתעלם מהמחלה ולנסוע.
באותו בוקר צילצל מיכה רייסר
לדירתה, בשבע בבוקר, שאל מה שלומה,
וייעץ לה ללכת לבדיקות בקופת־חולים,
לסיימן בהקדם האפשרי, להודיע
לו, והוא ישלח את הנהג לאסוף
אותה.
בילי התעכבה בבדיקות עד שעה
, 10 לא יצרה קשר עם רייסר, והוא יצא
לירושלים בלעדיה.
בהלווייה היא חשה ברע והתעלפה.
חבר־הכנסת מאיר שיטרית היה הראשון
שהבחין בכך, עיסה את ראשה ודאג
שיקראו לאמבולנס. רובין נלקחה להר
סה, שם קיבלה כדורי־הרגעה וחוברה
לעירוי.
כשבת שלאחר־מכן הלך אביה של
בילי רובין לבית־הכנסת, ובירך את ברכת
הגומל.

כוונה לתת מיסגרת לשוחרי־התיאטרון
בפריפריה.
בכל השנה, בסופי־שבוע ובחגים,
במשך שלושה ימים, עושים דראמה־נטו.
תרגילים לשיפור האישיות, תרגיל
ראי, פנטומימה ואפקטים מיוחדים.
השבוע התארחו בבית ח טנ ב ת בחיפה.
רבים, מסתבר, נושרים עם הזמן, אולם
הרוב נשארים ומתמידים.
דרגה מסובנת. מה עושים?
מתחילים ב״חימום״ ,שבו כל אחד חייב
להתרכז ולהתכונן נפשית להמשך.
אחר־כך באים התרגילים לשיפור
היחס בין התנועות, הדיבור והריכוז.
ההמשך תלוי כמורה. לעיתים קובע
המדריך נושא מסויים, שאותו צריכים
המשתתפים לפתח ולאלתר. לפעמים
מעדיף המורה לנהל שיחה על מהות
וקיום, ולפעמים עוברים על ״שיעורי־הבית״
מהפעם הקודמת.
יש משהו פרטיזני במחנות. פעם
המחנות הם ברמת־יוחנן, פעם בטיב-
עון. לא בטוחים לגבי המחנה הבא.
אולי זוהי הסיבה לכך שילדי־הפרחים
המזדקנים מגיעים לשם.
המחנה הבא יימשך כשבוע ימים על
מדשאות חוות־הצופים ברמת־יוחנן.
הרבה דינמיקה קבוצתית תהיה שם.
בקיץ הקודם הזילו שם הרבה דמעות.
הגיבוש הגיע לדרגה מסוכנת.

רונן ב ר
ממשיך בחקירת
היחס שר
הנועו למין
ך* שומר בשער של קולנוע אוו (
1יון נראה משועמם. מעל הקולנוע,
בגדול, תלוי שלט :״הנהלת אוריון גאה
להציג: סרטי־הסכס הטובים ביותר לשנת
״.1988
השומר שילח אותי לקופה, למטה.
מבוכה. מה יקרה אם מישהו מוכר יעבור
במיקרה? אולם הרחוב אדיש לכתב
הקטן, שניגש לקנות כרטיסים. ולא רק
הוא. לפניי, בתור, חבורה של בני־עש־רה,
הקונים כרטיסים כשברק מלא־צי־פיה
בעיניהם. המוכר מתעלם מכך שהם
בני 15 לכל היותר, וגובה כשימחה את
הכסף.
עולים בגרם־מדרגות רעוע לעבר
הפתח. השומר נוגע בתיק שלי, ובכך
מסתיימת הבדיקה הביטחונית. אני, לכל
הריעות, לא נראה חשוד.
נכנסים. שתי שניות, והעיניים מתרגלות
להכלאה בין ריצוד המסך לאפלולית
האולם.
נכנסתי באמצע סרט, האותיות אור־י1ן
מקושקשות בצבעי גואש ביד חובבנית.
את השלט ״מעל גיל 18״ הוריד
מישהו מזמן.
שני רמקולים עתיקים, ממש מוצג
לתערוכה, פולטים אנחות בקצב מדוד.
תופסים מקום בשורה האחרונה, ומנסים
להביט ביושבים, המפוזרים שווה
בכל האולם.
כמעט כל הצלליות יושבות לבד, במרחק
שני כסאות זו מזו, ובוהות.
המזגן פולט ריח בלתי־נעים חריף,
ואולי זה הריח הטיבעי של המקום.
מוסיקה פסטוראלית נשמעת, ועל
האקרן מופיע גבר הלבוש בהירור מיש־רדי,
כשהוא מתווכח בלהט עם אשה
אדמונית, שופעת חמוקים. פתאום העט
שלה נופל, לגמרי במיקרה, לריצפה,
וכשהיא מתכופפת מתגלה העובדה המבישה
שהיא פשוט שכחה בבוקר ללבוש
תחתונים. פתאום גם הגבר, בלי
בגדים, מתכופף מעליה, אולי הוא ימצא
את העט האבוד?
בסופו של דבר הם מתייאשים מה־קולמוס
ועוברים, בהיסום־מה, לתכל׳ם.
היא על השולחן, מעיפה בנשיפת
נהמותיה את הניירות. הוא על השולחן
והיא עליו, והוא פתאום בא לה מהצד.
הכל זז על המסר, ובחוסר־תיאום בלתי־רגיל
עם תנועות־השפתיים של הגיבורים
חוזרות האנחות למלא את האולם.
כך רבע שעה של אותו אקט, עד
לסיומו בצרחות חצי־היסטריות של המזכירה.
בכל
סצינה כזאת מתחילים הצופים
להרגיש שלא בנוח, והשכן שלי לוחש
״כמה שהכסאות כאן לא מרופדים!״
כמה מהצופים שולפים מאי־שם
מעיל־גשם מטונף, ולמרות החום אוספים
אותו אל חיקם. חלק מרשרשים ב־שקית־ניילון.
הבום
מחליט, בינתיים, שמזכירה
אחת שופעת־איברים זה לא מספיק לו,
והוא זקוק לעוד קצרנית. אחרי ראיון-
קבלה קצר (ואדלג על הפרטים) היא
משתכנת לה, אחד כבוד, ליד המזכירה
הקודמת, שעברה כבר ראיונות־קבלה
לאין־ספור.
אבל הנה מגיע המילכוד. תחת שהוד
דשה תתאהב בבום, היא מתאהבת כקולגה
שלה לעבודה, ובשעות־הפנאי הן
עובדות קשה מאור. צריכים, כנראה,
לעבור טיפול פיסיו־תראפי וכימו-
תראפי כדי להגיע ליכולת כזו של
אקרובטיקה ולגודל כזה של איברים.

^ ־ צגד מין
^ בל פתאום נכנס הבוס. אוי,
\ 1כמה שהוא המום, כמה שהוא נרגז!
עצבני כל־כך, עד שהוא מעניש אותן
בלראות אותו — כן, כן ...ערום. וכדי
שהעונש יהיה מושלם הוא גם מצטרף.

הנוער והמין
וסרט חדש. והפעם סיפורו של זוג
טרי־טרי, שבנישואיו החלו להתגלות
משברים. הבעל טוען שאשתו לא
מבינה אותו, ולכן הלך להתוועדות
קצרה עם העוזרת.
האשה טוענת שהבעל פשוט שוביניסט,
ולכן גם היא הלכה אצל העוזרת.
נשאלת כאן השאלה, הכמעט־מלו־דראמטית:
מה יהיה בסופם?
אל ראגה: התסריטאי לא ישאיר אותם
ברד. ממש מן השמיים צונח לו רוזן
צרפתי, המתחפש כמשרת המועסק בבית
הזוג. היות והכל בעולם הפורנוג־ראפי
מסתכם במין, הרי שגם הבעיות
של בני־הזוג נובעות מהכחול־הכחול
הזה, והרוזן שוקד לפותרן.
פעם עם הבעל, פעם עם האשה. פעם
הוא גם מביא חבר. בסופו של דבר,
לקראת בואו של פיתרון מוחלט לבעיות,
הם עושים את זה בחמישיה. לא
ברור איזה איבר שייך למי.
אחת מהן אדישה. קוראת עיתון־
נשים ידוע, אגב מישגל. האחר מדקלם,
לא ייאמן, דווקא את אפלטון, והיתר
סתם נאנחים. ושוב, אותן שקיות מרשרשות.
חרדי
אחד קם ומתקדם במהירות
לעבר השרותים. בכניסה הוא מאבד
לרגע את ההתלהבות וחוזר למקומו
לעוד דקותיים של צפייה.
אחרי שיושבים ושורפים שעות מול
השיגרה הזאת של בפניס/בחוץ, מתחילים,
סוף־סוף, להעריך את שושלת.
מסתבר שיש שחקנים אף גרועים מגיבורי
אותה סידרה.
בקטעים הקצרים של העלילה הם
מדקלמים ונכנסים מהר מאוד לטכסי־המגעים.
רגע
אחד של אור. אפשר להביט ב

הווידיאו. היום כבר לא צריך
להרחיק עד לבתי־הקולנוע. הכל מגיע
ממש עד הבית. ולמי שאין להם וידיאו
יש כבלים. התחנות הפיראטיות מקפידות
להקרין, אחת לשבוע, סרט פורנוגראפי,
הנחשב ״קשה״ .פורנו שבפורנו.

לפורנו, הוא יספר קצת יותר על מיז־מוזים
חד־מיניים ועל ידיים, העלולות
להתחיל ללטף אותך באמצע סרט. יספר
לך על החיים הדפוקים שלו ושל
שאר הצופים הקבועים. חיים, שלא נתנו
להם אפשרויות, שלא הכניסו יחד

חב ממלאכת המישגלים. כל סרט נועז
וחולני מרעהו. ביצועים שאף המנוסים
שבקוראים לא יאמינו שהם אפשריים.
הנה, הנה, ג׳ון הולמס, שנפטר לא
מכבר מאיידס וסרטן־הפין, עומד עירום
ומדבר עם הצופים על איד זה להיות

ציפיות מסויימת שנבנתה, ושנהרסה
באותה פעם ראשונה.
בתי־קולנוע לא קשה למצוא. בחיפה
יש את אוריון, בתל־אביב יש קולנוע
מרכז, ובירושלים עדן.
הפנים משתנות, הצללית נשארת.

יושבים בסביבה. הרבה דתיים, הרבה
זקנים, החובשים כובעים־של־פעם. תערובת
של יצורים מוזרים, נערים ער־

אולם כאן, באולם, יש תרבות אחרת.
אנשים הרוצים לראות הכל בגדול
מאוד. מעבירים כאן יממות שלמות.

איתם למיטה מישהי כמו ג׳ינה מהסרט.
יש כאן הרבה יותר מסתם זימה. זהו
פינטוז על החיים, לא רק על סכס.

בעל איבר באורך 30ס״מ.
עושים סכס מכל הסוגים. חצי מהקהל
כבר בשרותים והריח באוויר גובר.
שני צופים מביטים זה בזה במבט חודר,
ומתקרבים זה לזה. בסרט מתנפלות
שתי סוהרות על אסיר, והוא כל״כך
נהנה מזה.
לפעמים העלילה עוסקת בריגול
תעשייתי, ולפעמים בימי־הביניים. התנוחות
חוזרות על עצמן, קטעי־הקישור
ביניהן קצרים מאוד, כדי לתת לשקיות
קצת מנוחה. סכס אוראלי ואנאלי, עם

בירושלים יש יותר דתיים בקולנוע,
ובתל־אביב יותר מיוצאי עדות־המיז־רה.
בחיפה זקנים וערבים מאכלסים את
האולם.
במקומות מסויימים מציעים גם קל-
טות־וידיאו של הסרטים שהוקרנו, למכירה.
סוף
היום. הצלליות מעיפות מבט
אחרון בבלונדית שופעת־החמוקים, כשהיא
מאבדת בפעם האחרונה את בתוליה.
אנחה אחרונה עוד בוקעת, אגב
ניתוק הרמקול מזרם־החשמל.

ביים ויהודיים, וגם אנשי־עסקים מכופתרים
בטוב־טעם.

הכרטיס הוא יומי, כך שאפשר בקלות
לראות 10 סרטים ביום.
צלליות שותקות. לפעמים פורצות
בצחוק קצר, לא־מובן. יודעות את תפקידן.
מסתכלות בזעם בחבורת הצעירים,
שפלשה בצחוקים רמים לתוך ממלכתם
הפרטית.
אם מתקרבים אל מישהו מהמכורים

שני דתיים, צעירים מאוד, נכנסים.
לא מבינים, נדהמים, מבולבלים.
השכן לידי עושה לעצמו את אותו
מעשה בגללו קיבל אונן עונש מוות
בתנ״ך, וג׳ינה מפקירה גופה לחסדיהם
של שלושה גברברים. עוד סוף של
סרט, ועכשיו ״בקרוב׳ .כל הצגת סרט
נמשכת רבע שעה, ומביאה תקציר מור־

כל אחד יכול לראות סוטים כחולים
בביתו .1יש קלטות וידיא; 1בשנע.
מדוע הם מחפשים זאת באפלת
הקולנוע, על האסון הגדול^

^ • מיזמוזיס
^ הד־ממיים

מאה זד 20 הביאה עימה שיכלולים
טכנולוגיים, הכוללים גם

מכשירים ועם צינצנות, עם כסאות
ופעם אף עם אפרכסת־טלפון.
הכל בתירגום עברי־ערבי, כדי שנהיה
בעניינים ונדע בדיוק על מה חושב
סילווסטר סטאלון, כשהוא עושה
ילדים באחד מסרטיו הראשונים.
כדי שלא יגידו, שאין גם קצת רומאנטיקה,
דואגים הגיבורים להגיד מדי
פעם משהו בסיגנון ״אני אוהב את
ה...שלך״ או. אני אוהב לעשות לך את

^ מה קודה
* באמתו

}ץ יחות עם בני־נוער, שצפו בסר־
\1 /טים כאלה, מגלות את השינוי
הטראומטי שעברו, כשהגיעו למגע מיני,
על אמת״ .הם מדברים על מערכת־

אור של שתי נורות־ניאון גורם לכולם
למצמץ בעיניים, עד שמתרגלים
אל האור.
גם באור הצלליות נשארות צלליות.
מביטות באדישות במסך הלבן, ומזדחלות
החוצה.
קבוצת־הנערים מחליפה חוויות של
איך היה לפני ואיך עכשיו, כשהם כבר
הרבה יותר גברים.
הצמד בעל המבטים הישירים יוצא
מחייך, יד ביד. הצופים, שכבר שרפו
כאן ימים על ימים, עוברים בפעם המי־יודע־כמה
את סף הדלת.
לפני שיוצאים לא שוכחים, כמיגהג
המקום, לירוק על דלת־הכניסה, כמו
שעשו אתמול ושלשום, וכמו שיעשו
מחר ומחרתיים.
שיגרה כחולה.

ז ה אומר...מה הן אומרות...הה ה אומר ...הה הן *ומרות...מה
עוזי ק רי

שבח ו״ס:

צח, וגה:

..אין סכק שהבנק צריך -הממשלה הנוכחית יכולה -ביקשו מגאיתנו רק
להחן־ו את הכסף!״ לכהן שד ארבע שנים!״ לחבוש כיפה במישור!״
בשבוע שעבר נפלה פצצה חד ש ה -פקיד ה בסניף ״בנק
איגוד״ ח שודה במעילה ב ס כו ם של יותר ממיליון דולר.
שאלתי א ת ששון מרון, מבקר ״בנק דיסקונט״ ,איד יתכן
להעלים ס כו ם נכבד כזה. האם בכלל אפשר ל ס מוך על
המערכת הבנ ק אי ת, ואיך היא מתפקדתב מיקרי ם כאלה.

הפקידה מעלה באמון של אנשים שהיו מקורבים לה. חלק
מהכסף ניתן לה על־ידי אנשים שכלל לא היו להם חשבונות
בבנק, והם נתנו לה כספים כדי שתשקיע עבורם. מצב כזה יכול
להתרחש רק כאשר אין ללקוחות ביקורת על חשבונותיהם.
כעיקרון יש לבנקים אמצעי־בקרה המתריעים על מיקרים כאלה.

כמה פ שוט הכל באמריקה! בבוקר אחדהא מריק אי ם
הצביעו, ועוד ב או תו ערב ה ם ידעו מי הנ שיא החד ש
שלהם, מי סגנו וכל השאר. אצלנו כבר עברו שבועיים מאז
יו ם־ הבחירו ת, ועוד לא ידוע שום דבר.
כמה זמן הסיפור הזה יכול להימשך, שאלתי א ת הפרו פסור
ל מדע־ ה מדינ ה, ח״כ שבח וייס.

• ובאילו אמצעים אפשר לנקוט כדי לעלות על
מעילות בסדר־גודל כזה או אחר?
הבנקים נוהגים לשלוח ללקוח תמצית־חשבון, שבה מודיעים
ללקוח על כל פעולה, למשל על רכישת ניירות־ערר וכוי. אפשר
להוציא תמציות־חשבון במערכת הממוחשבת של הבנק, ואם
רואים שהיתרה נעלמה, צריך מיד לברר. ייתכן שבמיקרה זה
הפקידה דאגה להשמיד את ההודעות, ולא שלחה אותן ללקוחות.

בחורש מאי האחרון יצא לאור ספרי יומן פרלמנטרי. שם,
בעמור , 181 יש פרק ששמו ״ 1בנובמבר 1988״ ,המדבר על
הבחירות שהיו כאן לפני שבועיים. כתבתי שם שהרכבת הממשלה
תימשר מנובמבר ועד לתחילת אפריל , 1989 מאחר ותוצאות
הנחירות תהיינה מאוד מסובכות, ושני המחנות הגדולים ייחזרו
אחרי המחנה הדתי.

• זאת אומרת שהבדיקה מוטלת על הלקוח. ואיפה
אחריות הבנק?
חוץ מביקורת הלקוחות עצמם יש גם ביקורת פנימית בסניפים.
הביקורת הפנימית צריכה להיות מודעת למשיכות בחשבון
הלקוח, במיוחד בסידרי־גודל כאלה.
קיים גם דו״ח־תנועות־גדולות, המספק פרטים על תנועות
גדולות בחשבון הלקוח. הדו״ח הזה מונח גם לפני הדרג המינהלי
בסניפים.

• אבל עובדה היא שמיקרה כזה בכל זאת קרה,
למרות כל אמצעי־הביקורת.
כספים מצב כזה יכול לקרות כשיש אמון גדול מדי. וזה בדיוק מה
שקרה כאן.

• האם תסיקו מסקנות מהמעילה האחרונה?
כל הנהלה צריכה לבדוק את עצמה, וכמובן להסיק מסקנות
בהתאם. אני בהחלט אעשה את זה. אבל העובדה שסניף שלם יכול
להתרוקן, ואף אחד לא שם לב ל כן — זה לא יתכן, זה לא
נורמלי.

ה ב חירו ת כבר מאחורינו, ואתה תו צ או ת ירגישו הכל
כבר בקרוב. גדולי־ה תור ה וחכמי״התורה ה תק שו ל ה חלי ט
למי ה ם רוצים לתתאתת מי כתם, אבל ד בר אחד כבר
ברור: המיפלגו תהד תיו ת הרחיבו א ת השפעתן. מי
שיכולים לזקוף לז כו תםחלק מכך ה ם מי שרד י ח סי-
הציבור ״נגה״גוב־קרטין״ ,שסיפקו ייעוץ תיק שור תי ל תנו עת
ש״ס. צחי נגה שימש כ דו בר אישי לרב יצ חק פרץ.
שאלתי או תו האם ״עשה חושבים״ לפני שלק ח על עצמו
אתהתפ קי ד.

לא היה לנו זמן לעשות חושבים. קיבלנו את ההצעה שלושה
שבועות לפני הבחירות. זאת היתה החלטה של הרגע.

• אתם לא רואים פתירה בכך שאתם, כחילוניים,
סיפקתם שרותי־ייעוץ למיפלגה חרדית שאך חיזקה
את כוחה בעשרות אחוזים?
לא היתה לנו שום בעייה. לא מצאנו שום סתירה בעבודה עם
ש״ס וגם לא פחדנו מפני הרחבת ההשפעה, מפני שאין לש״ס
כוונות לגזור על הציבור גזירות שלא יוכל לעמוד בהן.

• זה היה ניחוש מוצלח שלך, אבל בבפר בכל זאת
כתבת השערות. עכשיו, כשהתוצאות לגמרי ברורות,
כמה זמן יכולה ממשלת-מעבר לתפקד?

• עכשיו אתה נשמע כמו דובר. אני מבינה שהקשר
עם ש״ס לא נגמר אחרי הבחירות.

על־פי החוק הישראלי יכולה ממשלת־מעבר לכהן לנצח,
כלומר כל עוד שלא מכוננים מכשלה קבועה. ולא רק שממשלת־מעבר
־כולה לכהן לנצח, אלא שגם אי־אפשר להביע לה אי־אמון,
כך שתיאורטית יכול להיווצר מצב שממשלה זמנית תכהן ער
לבחירות הבאות בעוד ארבע שנים, ואז, אם התוצאות תהיינה

מלכתחילה רובר על התקופה שעד הבחירות. הגענו לתנועה
שלא הבינה דבר בתיקשורת, והראינו להם מהי כוחה של
התיקשורת. אחרי שבוע קיבלתי הצעה לשמש כדוברו האישי של
הרב עד אחרי הבחירות, ועכשיו פנו אלינו וביקשו דוברות קבועה
הן לשר, הן למיפלגה. יש להם גם כוונה להוציא עיתון.

הממשלה

חרדים

דומות, שוב תהיה ממשלת־מעבר, ככה עד מות אחרון חבריה.

• ואני מבינה שלאך אחד מהצדדים לא בוער שום
דבר, הפעם?
בוודאי שלא. זו ממשלה מאור מעניינת. שולטים בה המערך,
הליכוד, ש״ס, אגודת־ישראל, הספד״ל. אז מה החיפזון?

• האם לדעתך באמת צריך לפצות את הלקוחות?

•ואתה באמת חושב שמכיוון שבולם במילא
שולטים בממשלת־המעבר, לא ייעשה מאמין להגיע
במהרה לממשלה קבועה?

אין עוררין על כך שצריך להחזיר את הכסף, כך בוודאי היתה
ממליצה ההנהלה אצלנו. אין כל סיבה להטיל את האשמה על
הלקוחות. אם כסף כלשהו נלקח מלקוח, הוא צריך להיות מוחזר
לו בתוספת ריבית.

אנחנו רואים שנעשים כל הזמן מאמצים מכל הצדדים, ויכול
להיות שעד שיתפרסמו בעיתון השורות הללו, כבר תהיה איזו
התרחשות־פתע. אבל בהחלט יכול להיות גם שעוד זמן רב לא
יקרה כלום.

• לא מפריע לכם להיות מזוהים בצורה כה עמוקה
עם ש״ם? זה לא יפריע לכם בעסקים?
זה לא יפריע לנו. צריך להפריד, ריעות לחוד ומיקצועיות
לחוד. אמנם, אילו היינו מקבלים הצעה מתנועה קיצונית היינו
מסרבים, כי בסופו של דבר יש עקרונות אישיים וגבולות שאי־אפשר
לעבור, וש״ס היתה בגבולות הסביר מבחינתנו האישית.

• ולא נדרשו מכם כל ויתורים אישיים?
לא ביקשו מאיתנו שום דבר, פרט לכך שבזמן שאנחנו נמצאים
בתנועה או מלווים נציגים של התנועה נחבוש כיפה.
חוץ מזה, מובן שלא דיברנו על חוויות־שבת או מישחקי־כדורגל
בדיונים של יום ראשון.

• מהו, לדעתך, הנזק המצטבר לבנק?

• אתה מוכן לנחש מי ירכיב את הממשלה בסוף?

• אני מקווה שהסובלנות הזאת שהם גילו כלפיכם
תבוא לידי ביטוי ביחס לכלל הציבור החילוני.

הציבור די מפוכח. אני לא מאמין שיהיה נזק מצטבר.
(אורית זרובבל)

הניחוש שלי הוא ששמיר ירכיב את הממשלה הבאה.
(דניאלה שמי)

הכוונה של ש״ס היא רק לשמור על הסטאטוס־קוו ולבטל את
(אורית זחבבל).
הכירסום שחל בו. לא מעבר לזה.

ם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אוחרות...הה הם *

אמנון לוי:

יגאל מוסינזון

רות סיו־קיס:

,גגה עוזבת החביבות ״כל אחד יכול לבקר ״אז קוה דשנינו אותו
לשליח של הרב שרד כארמון של,שושלת׳!״ הדבר עם מאוילין!״
בתיזמון מ דוייק עם ה ב חירו ת ל כנ ס ת והמהפך החרדי
יצא לאור סיפרו של העי תונאי אמנון לוי ,״החרדים״,
המספק לקורא החילוני תמונ ת״מצב על הרחוב החרדי.
שאל תי א ת לוי האם חזה אתה מהפך הד תי, והאם העיתוי
של יצי א ת הספר לאור היה מכוון.

הרשי לי לתקן אותך. הספר יצא כבר בראש־השנה, והבחירות
ותוצאותיהן נתנו לו דחיפה. לגבי התוצאה — לא חזיתי אותה.
חזיתי את תהליך התחזקות הרחוב החרדי, בהתעצמות מיספרית
ובהתחזקות אידיאולוגית.

• מה הכוונה?
אתן לך דוגמה — אם בשנים הראשונות לקום המדינה
החרדים לא גידלו זקן, היום נדיר לראות חרד בלי זקן. יש עכשיו
ברחוב החרדי ביטחון עצמי, שבא לידי ביטוי גם מבחינת
האינטנסיביות שבה הם מחזיקים באידיאולוגיה שלהם. זה גורם
להם להיות נוקשים כלפי העולם החילוני, ומאפשר דברים שפעם
לא היו קורים. היום אין להם עוד פחד ממעורבות.

• אבל זה עדיין לא מסביר את המהפך.
אף אחד לא יכול היה לצפות אותו. ההתפתחות העיקרית היתה
ממש בחודש האחרון, והיא קשורה לאירועים ברחוב החרדי,
ובעיקר הוויכוח שבין הרב(אלעזר) שך ללובאביצר. נקודה נוספת
היא האחוז הגדול של לא־רתיים, שהצביעו עבור מיפלגות דתיות,
ואת זה אי־אפשר היה לצפות.

• האם עוסק הספר במגמות ברחוב החרדי?

אםאתם נוס עי ם, ב מיקר ה, ל אר צו ת־ הברי ת, וכבר ראי ת
םאת כל אתרי״ ה תיירו ת שלה, ומתחשק לכ ם משהו
חד ש -יש! המו״לית רו ת סי ר קי ס ביקרה לא מזמן באתר-
תיירו ת חד שיח סי ת, ה א חוז ה ש או ת ה אנחנו רו אי ם בכל
שבוע ב סי דרה ״שושלת״ .ביק ש תי מרו ת סי ר קי ס כמ ה
פרטים על א תר״ה תיירות החד ש, ל טו ב ת קוראי ״העולם
הזה״.

קודם כל, האחוזה לא נמצאת ברנבר קולוראדו, אלא דרומית
לסן־פרנציסקו, די קרוב לאוניברסיטת סטאנפורד. הבעיה היא
שאי־אפשר לבוא לשם סתם לביקור, אלא צריך לטלפן ולקבוע
ביקור מראש.

• ואז לכל אחד עושים סיור פרטי?
לא. הם אוספים, כנראה, קבוצות קטנות של 10 אנשים בערך,
ולכל קבוצה כזאת מדביקים מדריד•

•ובז מן הביקור אפשר לראות איך מסריטים את
״שושלת״?
לגמרי לא. את ש 1שלח כבר לא מסריטים שם. אחרי כמה שנים
של הסרטה הודיעו לאנשי שושלת שהכסף שלהם, כנראה, לא
מכסה את הנזקים שהם עושים למקום, ולכן בנו העתק של האחוזה
באיזה מקום בהוליווד, ושם ממשיכים להסריט את הסידרה.

• אז מה אפשר לראות במקום?

הספר הוא היכרות עם החרד. כוונתי היתה להפשיט מהחרד את
הצבע השחור. להראות אותו כפי שהוא, בביתו, מהם יחסיו עם
אשתו, חיי־האהבה שלו. מה זה להיות ליטאי או חסיד. לאדם
החילוני נראים החרדים כמו יצורים מעולם אחר, והספר בא

״ אפשר לראות את הבית הענקי, אבל עיקר היופי הוא בגנים
הנפלאים המקיפים את הבית מסביב, שטחים ענקים. עשרות
סוגי־פרחים, כשביניהם פסלים ומיזרקות והפתעות שונות.
בהחלט כדאי לבקר במקום, אבל לא בגלל שזשלת. אלא בגלל
הגנים.

ב תוכני ח־ ה טלוויזי ה ״מסך אישי״ סיפר ה שחקן יוסי
ידיו ל מאר ח א הוד מנור, כיצד פגש בבי ת״קפה, ליד
ס טודיו״ ה ש חקנים של לי שטרסברג, גבר ת צעירה יפה
ובלונדי ת, לקח או תהלש תו ת קפ ה, ורק א חר־ כך ה תברר

ספרים

תיירות

טלוויזיה

להפסיק את הרמוניזציה והדה־הומניזציה שבאה כתוצאה מכך.

• אי ך אתה מסביר את ההערצה הפתאומית
שהפגינו עיתוני• סוך־השבוע האחרון לרב אברהם
רביץ?
רביץ הוא תופעה מעניינת. הוא איש מקסים, אינטליגנטי,
משופשף במגע עם חילוניים, פתוח לתיקשורת. יש לו אינטונציה
נכונה, ביטויים סחבקיים, והוא מקרין התלבטות מיוסרת.
הפאראדוקס הוא שרביץ הוא שליחו־עלי־אדמות של הרב שך,
שהוא הרב בעל הגישה הבדלנית ביותר ברחוב החרדי, האומר על
הציבור החילוני ״במקום שהם מתכנסים — פזר, במקום שהם
מתפזרים — כנס״.

• האם רביין הוא אדם דתי מסוג חדש, או שהוא
פשוט מיישם את השיטות שבהן החזיר בתשובה?
רביץ, בניגוד להרבה אחרים, לא מתנהג בזילזול כלפי החילונים.
יש לו הרבה כבוד אליהם. זוהי אולי פונקציה של יחסיו עם
(אורית זרזבבל)
חוזרים בתשובה.

• למי שייכת האהוזה?
האחוזה נבנתה בשנת 1910 על־ידי ארכיטקט מאוד ידוע
באותם הימים, עבור איש עשיר מאוד בשם בורן. כשמת בורן,
נמכר הבית למישפחה עשירה אחרת בשם רוט, שגרה במקום עד
. 1975 כשנפטרה הגברת רוט, היא הורישה את האחוזה לציבור,
והעמותה שקמה מתפעלת את האחוזה עד היום, משכירה אותה
לאירועים מיוחדים, ונותנת אפשרות לציבור לבקר ב

איך מתקשרים לשם וקובעים תור?
אני מניחה שבמישרדי־נסיעות בסן־פרגציסקו, או במרכזי־תיי־רות
במקום, יתנו את מיספר־הטלפון. אני פשוט זרקתי אותו.
צריך לשאול על אחוזת פילולי ולא על שישלח. כי השם פילול׳
ידוע שם.

• למה אחוזת פילולי?
זה השם שנתן לאחוזה אדון בורן, בעליה הראשון. השם פילולי
מכיל את ראשי־התיבות של שלוש המילים שבהן הוא האמין;
( ? 10111 הילחם ע (1.0אהוב ז׳׳\_1ו(זדה דניאלה שמי)

שזו היא מארילין מונרו ה מפו רסמת, אשר מ או ד התפעלה
מהעובדה שיש גבר בעולם שאינו מז ה ה או ת ה.
כמה אנ שים שצפו ב תו כני ת ה תפל או למישמע הסיפור
הזה, מ א חר ו אותו סיפור ב דיו ק סופר לפני שנים על״ידי
ה מחזאי ייגאל מוסינזון. טילפנ תי למוסינזון ו שאלתי או תו
מה דע תו על הסיפור של ידין.

הוא אמר מה שאני אמרתי?

• בדיוק אותו הדבר.
אני יודע? אולי השפעת הסיפור שלי עבדה עליו. אולי הוא
פשוט היה באותו בית־קפה ליד הסטודיו של שטרסברג וקרה לו
אותו המיקרה. מארילין מונרו לא שנאה גברים.

• ובכל זאת, נראה מאוד מוזר שלשני ישראלים
קורה בדיוק אותו הסיפור עם אותה האשה באותו
המקום.
מה אני אגיד לך? אם יוסי מספר, זו בטח אמת. אז קרה לשנינו
(דניאלה שמי)
אותו הדבר.

א׳ עממ ״ נ /

ונ שבץ 0110:1גו ג

לרות׳

מאתן:
. ) 1אורים ותומיס״ בדלפי(מ<;
)5כלי שיט; )10 שיה )11 יורד
ממנו ריר; )13 כינוי לאלילים; )14
סר מדרך הישר; )15 כרת ערלה;
)16 נחש ארסי; )18 בית; )20
משאלה; )21 נתונה למשמרת; )22
תנועה בכנסת; )24 מתכת רכה; )25
הכלה של צייד הפרפרים; )26
החלק התחתון בדבר; )28 מחיה
השפה העברית (ר׳׳ת); )30 עוף
טורף; )31 ממיתת בית־דין; )32
ספר ביוגרפי של אניטה שפירא;
)34 אדום עז; )35 מחבר. האנשים
הראשונים על הירח״; )38 מחבר
.בין שיני אריות״ (ש״מ); )39 יחידת
מרחק; )41 משורר ישראלי(ש״מ<;
)42 נחל אכזב; )43 אביון; )45 מין
דג; )47 שחק. הסכם ג׳נטלמני״
(ש״מ); )48 מתקן דת צ׳כי שהועלה
על המוקד בימי הכינים(ש״מ); )50
נזל, נטף; )51 שר בממשלה; )52
אריג גס; )54 דרו; )57 כניסה; )61
רי; )62 עטין הבהמה; )64 אחר
הטעמים; )65 הכהן הגדול בשילה;
)66 מין שיש; )67 שרץ, זוחל; )69
משועבד למישהו; )70 גדר; )72
תבואת השדה שנותרה לאחר
הקציר; )74 נדונית החתן; )75 שדה
בור )77 :בהרת בעור; )78 מוצא
האיש; )81 סבב, הקיף; )83 קוסם;
)85 דין; )86 זבל; )88 אש מעופפת
כחץ; )89 שבירה; )91 מושב רם;
)93 עלה; )95 בקש, התחנן; )96
בסיס; )98 ענף; )100 אליל מצרי;
)102 קבוץ בדרום; )103 מילת
רבוי; ) 104 קטטה ( )105 ;)2,4מס.

בעל אידיוט
״יש לי בעל אידיוט, משהו, לא מהעולם
הזה,״ היא אמרה לי בטלפון, וכבשה
את ליבי מהשניה הראשונה, עם
הפתיחות שלה .״אני לא מתגרשת ממנו,
כי הוא בעלי השני, ויש לנו תינוקת,
ואנחנו גרים במקום שאפילו אלוהים
שכח אותו.
״אני בת ,35 נראית טוב, עובדת
כמזכירה בחברה, יש לי המון ערבים
פנויים. ריק לי, ונורא חסר לי מישהו
אינטליגנטי, אינטלקטואל, גבוה, נאה
באמת, מושך, שרק הקול שלו בטלפון
יזרוק אותי לקאנטים. רוצה שהוא יהיה
בין 40ל־ ,45 מצליח בעבודתו, בעל
עמדה, ישר, שיהיה בו כל מה שחסר
לבעלי.
״רוצה שהוא יהיה נשוי, אחד שלא
בוגד בדרך־כלל באשתו. אני מעולם
לא בגדתי בבעלי, ויחסים מחוץ למיסג־רת
— אם יהיו לי — יהיו חדשים
לגביי. חשוב לי גם שיהיה לו חוש־הומור,
כי רק אדם חכם יכול לצחוק
באמת. כאשר בעלי ואני רואים קומדיה,
אני צריכה להסביר לו למה צחקתי
״.שאל אותי על (.)1/2672

מאוגד:

תת־רמה בטלפון

)1עץ מחטי, בהשאלה — חכם
וגדול בתורה )2 :קידומת בארץ
השפלה; )3נגמר; )4סמל למידה
קטנה; )6כח; )7שר צבאה של
דבורה הנביאה; )8סוד; )9הפסקות
זמן קבועות; )12 מטבע אירופי; )15
עם 21 מאונך, שם ספרו של ררווין;
) 16 גבעה נישאה; ) 17 סחוס; ) 19
עצל; )20 אמצע; )21 ראה 15
מאוזן; )23 פקודה; )24 שיח צעיר:
)26 מחבר.וילהלם טל״(ש״מ<)27 :
מטבע ישן בארץ; )29 מגדל צופים;
)30 מתוח ומוכן לפעולה; )33 שמה
של הכלבה הראשונה בחלל; )34
הרגל; )36 עוללות של זית; )37
מידת נפח עתיקה )40 :מילת
הסכמה; )41 מפרנס )44 :עמק
באיטליה; )46 אות החיבור )47 בן־
בקר; )49 חבר, הצמד; )50 הלך

מוכרחה לענות לקורא שלמה שפירא
מרמת־השרון, ה״יהודי המבוגר
מאוד״ ,שהתלונן עליי בשבוע שעבר

סביב ובתחבולות; )53 שור שנגח
שלש פעמים; )54 חוכר שדה
מבעליו לעברו; )55 חכם בתורה;
)56 תלמיד חכם (ר״ת); )58 שור
שאינו מועד; )59 קונוס; )60 שר או
מנגן יחיד בלווי מוסיקלי או
בלעדיו )62 :מידת היבש (עשר
איפות); )63 שובב; )66 יצירה של
פרנץ שוברט ( )68 ;)4,2כלי נגינה
רוסי; )71 יחידת משטרה מיוחדת;
)73 איש גבוה ורזה; )76 מילת

סרוב; )77 חסר; )79 מזווג זווגים;
)80 קבוץ בצפון )82 :זהב )84 :תואר
אצולה בארצות שונות; )85 סל
עשוי מענפי תמר )87 :תשלום
חובה; )90 ממיני הארבה; )92 קבוץ
בלב העמק; )94 הנהר הגדול
שנועד במקרא כגבול למדינה; )96
מנפץ הפשתן; )97 סולם התוים;
)99 בעל חיים מימי )101 :עיר
שכבש יהושע; )102 שוכן במקום;
)103 בוסתן.

במדור מיכתבים למערכת. קודם כל,
מר שפירא, אני מתנצלת אם נעלבת
באופן אישי בגלל ההודעה שאני לא
מוכנה יותר לדבר עם עילגים, סתומים
ועוזבי בית־ספר בכיתה ו׳.
אני שמחה לשמוע שלמרות שנאלצת
לעזוב את בית־הספר בגיל , 13
אתה, כיום, אמיד מאוד ומסודר היטב
בחיים, ושלושת ילדיך סיימו את לימודיהם
באוניברסיטה. אתה — אני בטוחה
— בהחלט לא עילג ולא סתום,
ואשמח לשוחח איתך בטלפון, אם תרצה.
הורעה זו שלי נכתבה במרירות ובמחאה
על קולות דוחים המגיעים אליי
בזמן האחרון בטלפון, אשר מדברים
בסיגנון שהוא תת־רמה, לעיתים גס,
ובעברית עילגת (והם לא עולים־חד־שים).
ברור
לי, מר שפירא, שתרבות ואינטליגנציה
אינן נמדדות במיספר שנות־לימוד.
כל מה שאני מבקשת ממי שרוצים
להיעזר בשרות של רותי בטלפון
זה לומר שלום יפה, להזדהות בשמם
הפרטי, לדבר בנימוס ולהיות חביבים,
עד כמה שאפשר. מבטיחה להיות
נחמדה אל כל מי שיימלא את בקשותיי
אלה.
אז להשתמע ב־ .221017
מיברק ירושלמית בת ,41 גרושה, נאה־פלוס,
אם לבת בגיל העשרה, בעלת
גובה בינוני, מעוניינת להכיר חבר-
לחיים, בערך בן־גילה, סימפטי, אסתטי,
אשר רוצה למצות ביחד את הטוב
שבחיים. שאל אותי על (.)2/2672

לא מהמיזרח־הרחוק

— --אביטל ״״ אי —

תן טרמפ לחייל
לא רק קאר״רר, בראש — גם מישפחה רלדים

אי תן ע מי חי

הדברת מזיקים

בעם

מומחים והדברת תיקנים(נ׳ן קום),ו
תולעי עץ, חוקי ספרים ובגדים׳
עירפול מיוחד לארועים למניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

^ ^ 6 2 3רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־22־75־03

ב ש מי ר ה עזי ב רי *ותרור כו שו

רחלי שמש שומעת לפעמים ברחוב: תראה איזה תאילנדית (או
סינית, או יפאנית) חמודה, בוא נתחיל איתה. אבל היא לא תיירת
מהמיזרח-הרחוק. היא דווקא צברית.
בת ,28 דקת־גו, גובה . 65ג מטר, שחקנית בהצגות־ילדים וזמרת
במועדונים, שרה בעיקר שגרי ארץ־ישראל. למרות העיסוקים
האלה, לא רק קאריירה בראש שלה -גם מישפחה וילדים, כאשר
היא תמצא את הפארטנר המתאים.
יש לה בעייה עם תווי־הפנים שלה: כל פעם היא מתאכזבת מחדש
במיבחני״בד. אומרים לה שהיא שחקנית טובה, אבל הפנים שלה לא
משתלבות בסיפור. בשטח הזימרה, לעומת זאת, היא מדווחת על
צעד גדול קדימה :״אני עובדת עכשיו על אריך־נגן, יחד עם ננסי
ברנדס ויאיר קלינגר,״ היא מודיעה.
תקליט כזה, כאשר עובדים עליו ברצינות, עולה בסביבות 25 אלף
דולר. מי מממן להי רחלי :״יש לי משקיע, אבל אני לא מספרת כרגע
מי זה. הוא ראה אותי המון בהופעות. הוא אוהב את הקול שלי ואת
ההופעה הפראית שלי. אני מופיעה בבגד״גוף, עם רגליים חשופות,
בחצאית מיני. נותנת את כל הנשמה. אבל עם כל הרעש, אני בחורה
עדינה, ביישנית, נאיבית, ילדותית, מפונקת ורומאנטית״.

הורוסהוס מרים בנימי!,

מזל החודש:

קשת

להם ליהנות מחוסר־דאגה בתחום הכלכלי.
בכל זאת, למרות הבעיה המסוימת הזו,
שתשפיע על איכות־החיים, אפשר לאמר
שהקשתים נכנסים לתקופה טובה, שאין
להשוותה לשבע או שלוש השנים שחלפו.
מה יעבור, אם כך, על הקשתים ב51989-

• אהבה. ר 1ם א1טיקה
מחודש מרס השגה ייכנס כוכב יופיטר
לבית השביעי של הקשתים, כלומר למזל

היב ועמוק. קשר רציני, שיכול להוציא
אותם מהבדידות ואף להביא אותם לרצות
מיסגרת של נישואין. על״פי״רוב הקשתים
אינם אוהבים להגביל עצמם במיסגרות
מחייבות, אבל הפעם הרגשות יכתיבו להם
איך לפעול.
אין הכוונה לקשתים נשואים או למי שכ בר
קשורים בקשר-אהבה. אולם קשרים
שאינם טובים, קשרים מעורערים, לא־יציבים
וחולים עלולים להסתיים דווקא
בהשפעתו של כוכב יופיטר ותחתם יימצא

מה צבו
לקשתים
ב־989ו

• עבודה וקאריירה
דגש מיוחד על שותפויות. מי שיקח לעצמו
שותף יוכל ליהנות מהצלחה ולהוריד
חלק מהמעמסה והאחריות מעל כתפיו. בעבודה
עצמה תהיה התקדמות. אפשר יהיה
לייצב, לקדם ולבסס את ההישגים שהיו
להם בשנה החולפת. לאחר סיכסוכים, מפ-
חי-נפש, אכזבות וקשיים יוכלו הקשתים
ליהנות מתקופה שקטה.
תפקיד, מקום או עבודה הנושאים אופי
קבוע ובטוח, יחזירו להם את השקט הנפשי.
רבים יטעו לחו׳׳ל במיסגרת עבודה, שליחות
או ייעוץ, כך שצפוייה להם שנה מעניינת
בעבודה ומחוצה לה.
קידום בקאריירה גם הוא אפשרי השנה.

> כספים
זהו נושא רגיש ומאכזב. עד ינואר 1991
יסבלו הקשתים מבעיות כלכליות. כל התמרונים
והפטנטים לא יעזרו. גם אם ההכנסות
יהיו גדולות, ההוצאות יהיו גדולות עוד יותר.
אי״אפשר להתחכם עם הגורל, וכוכב
סטורן, הנמצא בבית השני(בית הכספים),
לא מאפשר לצבור, לחסוך וליהנות מביטחון
ומיציבות כלכלית. לכן צריך להשלים עם
המצב ולחפש דרכים שונות לפיתתן.

יום־ההולדת הוא סימן להתחלה חדשה.
לקשתים מסמל יום־ההולדת השנה גם
תקופה חדשה. הכוכבים אוראנוס ושבתאי,
שישבו במזל קשת האחד שבע שנים והשני
שלוש שנים, גרמו לקשתים, שהיו רגילים
ליהנות ממזלם הטוב לקשיים רבים.
בין פברואר ליוני 1988 עזבו צמד הכוכ בים
את קשת ועברו לגדי, אך נכנסו חזרה
בהילוך אחורי והזכירו לקשתים שעדיין לא
גמרו עימם את החשבון. מי שעד אז לא
הספיק לקבל את המכה, קיבל אותה בתקופה

רבים מבין הקשתים עברו פרידות, ניתוקים,
שינוי מקום־מגורים או מקומ-עבודה,
צרות במישפחה, מחלות ובעיקר בעיות כלכליות.
מעכשיו
הם יתחילו שוב ליהנות מהמזל,
אלא שעדיין ימשיכו להרגיש מחסור בכס פים.
אוראנוס
ושבתאי נמצאים בבית השני
(בית הכספים) וסטורן, האחראי על המחסור,
יימצא שם עד ינואר 1991 ולא יאפשר

תאומים. זהו הכוכב של הקשתים ולכן הוא
משפיע עליהם יותר מאשר על כל מזל אחר.
יופיטר הוא כוכב השפע, הטוב והמיטיב, אך
מצד שני, הוא אינו סובל זיופים ושקרים
ולכן לא תמיד השפעתו קלה.
השנה תהיה לקשתים שנת שיא מבחינה
רומאנטית. הקשתים יהנו מקשר חדש, מל״

• בריאות
גם בתחום הזה יהיה קל יותר. מי שסבלו
מתופעות קשות ובעיות יצליחו למצוא דרך
לצאת מהן. הבעייה עם בריאותם של קרובים
מבוגרים עדיין לא חלפה, אולם גם בת חום
זה יהיה קל יותר. לא כל המחלות מצליחות
להתרפא כשקיים מעבר כוכבים זה או
אחר, אבל נראה שהקשתים ימצאו את האנשים,
השיטות או הדרכים שבאמצעותם
יוכלו לצאת מהבעיות שמהן סבלו.

• נסישת, רינחדים
ובעיזת עם החנק
קשר חדש, בריא, יציב ונכון יותר.
רבים מבין הקשתים נוטים להרבות בחברים,
וליהנות ממיספר בני-זוג בעת ובעוגה
אחת. אלה בוודאי יקצרו הצלחות, אך הד רישה
של יופיטר לאמת תעמיד אותם לפני
בעיה והם יצטרכו למסור דין וחשבון ולהת ייצב
למול מציאות לא כל־כך נעימה.

החל מחודש מרס צפויות נסיעות רבות
לחו׳׳ל. הן במיסגרת העבודה או מסיבות
אחרות. הנסיעות ישאירו את רישומן עוד
זמן רב אחרי החזרה. בלימודים צפויה הצ לחה.
מי שמעורבים בערכאות מישפטיות
לא ייצאו חייבים בדין, ובמגעים עם החוק
יהיה להם מזל.

בין ה־ 17ל 19-בחודש אתם עלולים לא ל הרגיש
טוב. עייפות, חולשה ומצב-רוח מוזר
עלולים לגרום לאימפו-
לסיביות ולחוסר־סבל־נות.
ענייני כספים יע סיקו
אתכם בין ה21-
ל .23-אתם חייבים לעמוד
בזמנים ולהחזיר
חובות שונים. אל דא גה.
סכום־כסף יתקבל
ממקור כלשהו ויעזור
לכם. גם השבוע תהנו
מהרומאנטיקה. פעילות
יוצאת״דופן, שבה אתם מעורבים, תפגיש
אתכם עם מישהו מאוד מעניין ומושך.

המאבקים עם הממונים א! עם עס־חים בעבודה
נמשכים, אילם עכשיו מסתמן פיתח! 1ה!א אינו
לרעתכם. יתכן שאתם
חוששים ומותשים, אבל צריך עבשי1 דינקא להמשיך!להתעקש, והעתיד
יראה שכדאי היה
לחמת בסבלנות. בתח1ם
של ח״ הרגש מתחיל
להיזח קל י1תר. הופעתכם
מזשכת ובני הסין השני
;21 ביוני -
שמים לב אליכם. פגישות
כ 21 ביולי
שיהיו ב־ . 17ב־ , 18 נדז 2
וב־ 22 יהיו בעלות משמשת לעתיד] .אסוזחכם
לירידים שמדת בסיבחן. נסו לא להיכשל,

את השבוע הקרוב הקדישו עד כמה שאפשר
להנאות רומאנטיות. השליטה בבן הזוג
חוזרת אליכם. כל האכ זבות
שהיו בחודש הא חרון
יתחילו להישכח
ועם הרבה טקט ודיפלו מטיה
תוכלו לכוון את
הכל לפי רצונכם. בעבודה
-שימרו על שתיקה,
אל תבואו בדרי או בהצעות שות,
בתביעות.
יש תכנית
עבורכם, ובינתיים לא
מתכוונים לגלות לכם דבר. בכספים -מת חיל
להיות יותר קל. התכוננו לקבל החזרים.

1671 יפתיע רטובה. יתכן שמחבר בהעלאה
במשכורת או בסמנדכסף שיעזור לכס לסגור מריבה בבנק. נרעשת בבית או עם מ־־מישפחה.
זה יכול לעלות לטונים
גבוהים ולהביא להחלטות
מהירות וקיצוניות מדי. חכו
בסבלנות וחנו לזמן לעשות
את שלו. הכל יסתדר
בצורה הטובה בי1תר,ב־22
בחודש יהיה נעים יותר.
21בדצמבר ־
19 בינו א ר
צפרות פנישוח רומאנטיות
מעויינים.
אנשים עם בעמד ה תהיה לכם הצלחה. פרנ״קט שאתם
מבצעים .״זכה אתכם בהרבה מחמאות ובקידום.

הבריאזח שלכם או של אחרים שוב תתפוס זמן
יקר 1ת 1רום לכם לשעת חכגיות ברגע האחרון.
יהיה קל יותר מו 227 בד
ח 1רש. תפגשו דמות שהתה
חשובה לכם בעבר
ודרכה תביר! מישהו נוסף. לשיעי להביא שעשוי מעניין בתן! 1פה הקרובה. הופכים כספים ענייני להיות השובים. תצטרכו
להיות נהירים בכל הנוגע
לשטח זה. תיסכו בהוצאות
וחשוב שתארנע את
אי־הסרר ששורר בשטח זה. בני־מישפחה
עלולים להאשים אחכם בהאשמות לא נעימות.

אביזרים חדשים לבית או אירגון חדש של
הדירה עדיין מעסיקים אתכם. בקרוב תהנו
מתקופה של עליה בפו פולריות,
גם בקרב המין
השני וגם בקרב ידידים
וחברים לעבודה. משימה
שלקחתם על עצ מכם
תבוצע בהצלחה
ולמרות הדאגה וההת חלה
הלא־כל־כך קלה
תצליחו מעבר למצופה.
כאבי־גב עלולים להציק
לכם השבוע. חשוב ש תטפלו
בעצמכם בדרך לא״שיגרתית. נסיעה
לחו״ל וקשר עם ארץ אחרת יעודדו אתכם.

והו שמע מפתיע לטובה. התכוננו להפתעות שיביע
לכם קרובים או ׳דדי ס, מצבכם הכספי משתפר
1זוה רק ההתחלה.
סכום כסף נדור יניע
אליכם באופן בלתי־צפו׳,
בנסיעות. שתבצע! הש מ
ע, עמלים להיות דחיות,
ביטזרים א 1תקלות. היו תכלות והביו! ומישים חליפיות. שבח 1ראשזן לא עלולים אתם
עתים.
להרגיש לא טוב ולהסתכן
*33151911
ללא צורך. כדאי לנשח
לרופא להתייעצות !לטיפול. האמוים שביניכם
יזכו לשבחים על עמדתם ולהצעות מעניינות.

אתם קצת מבולבלים. הצעות־עבודה חדשות
ותכניות לשינוי מהותי בחייכם מעמידים
אתכם בפרשת-
דרכים. קשה לכם להח ליט.
תצטרכו להסתפק
בכל מה שנושא אופי
יציב וקבוע. אתם
מתגעגעים להרגשה של
ביטחון וקביעות. כבני
דלי בדור שזה לא לכל
החיים, אבל תקופת-
מה דרוש לכם משהו
אחר. בני המין השני
מנסים למצוא קשר. דמויות מן העבר שבות
ומחפשות את חברתכם, שימרו על הקיים.

שבוע מעייף ומאמץ. עליכם להספיק לסיים
פרוייקט או עבודה כדי לעבור לתפקיד
חדש. גם אחדי שעות
העבודה אתם עסוקים
מאוד ואינכם מוצאים
זמן למנוחה. נסו לסיים
את מה שאתם עושים
בצורה מכובדת, כדי
לא לתת פיתחון־פה
לאלה שעימם עבדתם
עד עכשיו. ידידים יר ו
2ב מ אי -
גיזו אתכם בשבת. כתו20
ביוני
צאה מכך, אתם מסוג לים
לבצע בעד קיצוני. מה-גן תרגישו לא
טוב ותצטרכו גם לטפל בהורים מבוגרים.

נסיענח, פגישות עם סכרים חדשים, החכתבניזח
!שיחנת־טלפזן מעסיקות אתכם השבוע. מעבר
למקום חדש מפחיד אתכם,
אך יתברר כחיובי. הבית
ואירען צורת המערים
יתפס 1אח זמנכם הפעי
ו־אלצנ אחכם להיכנס
להוצאות לא מתוכננות,
בעמדה צפרה התקדמות
או הצעה משמחת, אבל
אל תמהר! להתלהב, שום
רבר שר לא בט1ח1 .יחכ!
> >>נכימו>א
שמחבר על. תקופה קצ רה.
שימרו על איפוק. מהתחום הרומאנטי תהנ1
נד 17 וב־ 8ו בחודש. הכל יקרה באזפן לא־צפו׳,

עייפות, תיסכול ואכזבות מאפיינים את התקופה.
כבר אין לכם כוח להמשיך, אבל
הכל עומד להשתנות
בקרוב ותתחיל תקופה
טובה יותר. דרושה לכם
נסיעה או שינויים בעבודה
ובצורת החיים.
אלה ייצאו לפועל רק
יום־ההולדת. אחרי ידידים יעודדו ויעזרו,
אולם זה לא ימנע את
} 2בנו במבר -
הבעיות. בני״מישפחה,
20בדצמבר
שאינם מרגישים טוב,
יזדקקו לכם בין ה־ 21ל־ 23 בחודש.
בדומאנטיקה צפויות היכרויות חדשות.

נסיעה לחז־ל או אירוח שר מישהז שיניע משם
יקדמו את השאיפות המיקצזעיות. ענייני כספים
ממשיכים להדאיג. בינתיים
ההוצאות נחלות מד׳ ומי־מישפחה
באים בבקשות
שאתם לא ססונל־ם לסרב
להן 1871! 1771 .בחודש
יוסיפו לכם ביטחון, בייחוד
כאשר תשמעו את דעתם
של מומחים ער עבודה
טובה שעשיתם. סיכתב א1
19 בפב רוא ר -
שיחודטלפז! שיגיעו ב־22
20במרס
או ב־ 23 יאלצו אתכם לשעת
חכניזת בעבודה. יש מי שמנסה לע מר מאחרי
נבכם ולהוציא מכם תפקיד שכבר ש״ך לכם.

0ווה

תשחיס

סוס1

מאזניים

1ן שמ

וגיס

01111111] 101111110101

הנסיכה
! והדוקטור

כל הזמן כותבים ומרכלים על נסיכות אירופיות
שונות — מאנגליה, ממונאקו, ומעוד כמה
ארצות. אבל על נסיכה אמיתית אחת, מספרד,
עוד לא כתבו. לא בעיתון ישראלי, בכל אופן.
לפני שבועיים הגיעה הנסיכה, שהיא קרובת־מישפחה
מדרג ראשון של המלך חואן קארלום,
לביקור פרטי בארץ, וזאת ההזדמנות הראשונה)

להציג את הוד־מעלתה.
יש לה שם בעל צילצול אצילי: מריה
איזבלה. היא יפה, חטובת־גוף, גרושה ואם
לשניים, בת ,43 אבל אף אחד לא רוצה להאמין
שזהו גילה האמיתי. היא נראית צעירה בהרבה,

הלימיו־1
לפני כמה ימים היה מישחק־כדורסל מאוד חשוב בתל־אביב. זה היה
כל־כך חשוב, שאפילו אני הלכתי. ואחרי שהראש הסתובב לי מהמעקב אחרי
שחקני שתי הקבוצות, שרצו אחרי הכדור, שמתי לב לכך שחלק מהקהל
בכלל לא היה עסוק במישחק שעל המיגרש, אלא בנערת־הזוהר לשעבר, וגם
הדוגמנית־לשעבר, והמזכירה־כיום — שרונה מארש, שהיתה עסוקה
בלהחזיק ידיים עם החבר הנוכחי שלה, שהוא גבר נשוי, עשיר מאור, ובן
למישפחה מאוד מיוחסת בארץ.
והזוג הזה נראה כל־כך מאוהב ומאושר, שמאוד הסתקרנתי לדעת איך
הכירו השניים זה את זה, והתברר לי שיש להם נושא משותף. הבוס שלה,
עורך־הדין יגאל ארנון, אחד מגיבורי הפגישה הלילית, הוא עורך־הדין
של בן־הזוג שלה. מאז שהם הכירו זה את זה, יש להם הרבה פגישות ליליות.

שרונה מארש

עשיר, ובן למישפחה מיוחסת

על סה לדבר אין מה לדבר. בילי גורביץ היא אחת
הבחורות היותר מיוחדות המסתובבות ומבלות
בגוש־רן.

כשקראתי את כתב תביעת־הגירושין שהגיש יצרן־החזיות יוסי רידו*

שני ילדיו, עורכת״הדין ליבנתלידר, בכיתי וצחקתי לחילופין.
בכיתי מפני שלא הבנתי איד שני אנשים בוגרים, שהתחתנו מרצון ובהסכמה הדדית,
ואולי מאהבה, הגיעו למצב כזה, וצחקתי מפני שחשבתי שאם אלכסיס מהסידרה שושלת
היתה קוראת את התביעה הזאת, היא היתה מקבלת רגשי־נחיתות איומים.
עורכת־הדין ליבנת רידר היתה נשואה לפני שמונה שנים לרופא״השיניים ואיש־החברה
עמי ויז׳נסקי, שהתפרסם כמאהבה של הרוזנת המנוחה כריסטינה פאולוצ׳י.
לאחר גירושיהם הוא התחתן עם ענתזמיר, דוגמנית, שהיתה גם סגנית מי ס עולם לפני
כמה שנים. במקביל התחתנה גרושתו, ליבנת, עם תעשיין־החזיות רידר, שהתגרש מאשתו,
אשת״האופנה נורית רידר.
בכתב״התביעה טוען הבעל שאשתו, עורבת־הדין, מסרבת לקיים איתו יחסי־מין, שהיא
בוגדת בו עם גבר זר, שהיא מחזרת אחרי גברים באופן פומבי, וזאת היא עושה במסיבות
ובאירועים חברתיים שונים, שהיא שותה לשכרה במסיבות, וכתוצאה מכך היא משפילה
אותו ואת הילדים, שהיא יוצאת למסיבות־ניאוף־והוללות, וחוזרת מהן בשעות הקטנות של
הלילה, שהיא מסתובבת בביתם כשהיא ערומה כביום היוולדה, שהיא צועקת ללא הרף על
כל בני״הבית, שהיא מבזבזת כספים על מאהביה, ללא כל הגבלה, ושכתוצאה מכך הילדים
מוזנחים כלכלית ואישית.
בקיצור, זה ממשיך עוד ועוד ועוד ועוד, ולי כבר לא היה כוח לכל הסעיפים המפחידים
האלה. אז אני משאירה את המשן הטיפול בתיק הזה לאנשי הרבנות, ואני רק מחכה
לכתב־ההגנה של האשה.

אבא?

פ תאום?
הבדרן־שחקן דודי טופז

עומד להיות אבא

בחורש ינואר הקרוב.
זאת לא מתיחה. סיפור־המעשה התחיל בירושלים,
שם יש מאפרת רווקה בת ,38 שהיא בחור־שי־הריונה
האחרונים, והטוענת שהיא בהריון
מדודו טופז.
אז ניסיתי לשאול את דודו טופז, והתקשרתי

בילי גורביץ
מואר שני במדעי המדיוה

גורביץ בת ה־ ,32 העוסקת בהנחיית תצוגות,
!וכרת בסיגנון־לבושה יוצא־הדופן, ובמיזגה הפאי.

נגד
אשתו ואם

בשנים האחרונות היה לה רומאן ארוך עם
איש־האופנה ז׳ק לימור, והם בלטו בעיר הזאת
בהפרש־גילם ובמכונית המיוחדת שלהם. לאחר-
מכן היא היתה חברתו של היהלומן עזרי גרדי,
ועכשיו היא החברה של היבואן אלי שטיין, זה
שהיה נשוי עם הפסלת גילה שטיין.
אבל את הפרט המעניין עליה כמעט שכחתי
לציין. בילי גורביץ, שהיא חתיכה אמיתית,
מסיימת בקרוב את המאסטר שלה במדעי-
המדינה, ולפעמים היא גם מרצה. אז אני שמחה
לדעת שבילי גורביץ מסוגלת לדבר גם על
נושאים אחרים, מלבד אופנה ותצוגות־אופנה.

מריה איזבלה
נסיכה אמיתית

וכאשר היא מסתובבת
עם בתה, הן נראות כמו
שתי אחיות.
וכמו הרבה נסיכות,
היא גם עשירה מאוד,
׳ויש לה שישה בתים
יפים, לא פחות, במדריד,
בברצלונה, במר־בייה,
בפאריס, ועוד
שניים, שאת מיקומם
שכחתי, מרוב קינאה.
אילן שוורץ
מריה איזבלה, כך סיפמארח

לי, היא חברה טובה
של הנסיכה קארוליין ממונאקו ואביה, הנסיך
איתו, וגם
השארתי כמה הודעות, אבל הוא לא רנייה. אחרי מותה של אשת הנסיך, גדיים קלי,
התקשר עימי.
עודדה מריה את האלמן האבל, והיתה אף אחת
יכול להיות שהוא עסוק כעת בקניית מתנות
המועמדות לתפקיד אשתו השניה, אבל היא
ובגדים לתינוק שיוולד בקרוב. אז בכל אופן אני
החליטה שהוא קשיש מדי בשבילה.
מאחלת לזוג הלא־נשוי הרבה מזל ואושר, ושלא
לארץ הגיעה כאורחתו של הד״ר אילן
ישכחו להזמין אותי לברית־המילה, אם זה יהיה
שוורץ, רופא־מחטים, רווק, צעיר ממנה בכמה
בן־זכר.
שנים טובות.
השניים נפגשו בראשונה לפני שנים אחרות
במונאקו — הוא סירב לגלות לי באילו נסיבות
— ומאז שמרו על קשר ביניהם. את היום הראשון
לשהותה כאן בילתה הנסיכה בדירתו הצפון־תל־אביבית
של הדוקטור, ואחר־כך הם הדרימו לאילת,
לצורך שמש ובילויים.
אני מקווה שלא אקלקל לד״ר שוורץ את
הקאריירה הרפואית שלו אם אגלה שהוא נמשך
לזמרות, ורצוי שתהיינה יפות וחתיכות. לפני
שנים היה לו רומאן של חצי שנה עם עליזה
עזיקרי, ומתי־שהוא היה לו קשר כלשהו עם יפה
אחרת, מיניקה טסלר, שחקנית וזמרת, אהובת
הקהל הרומני בעיקר, הידועה כיום, אחרי נישואיה,
כמוניקה ורדימון.
שאלתי את הד״ר על התרשמותה של הנסיכה
מהארץ, והוא סיפר שהיא אהבה את כל המקומות
שבהם סייר איתה, ונהנתה לפגוש אנשים נחמדים,
כמו שניים מידידיו — הכנר מירל רזניק
והמוסיקאי הכי מצחיק במדינה, ננסי ברנדם.
תגובות שליליות היו לנסיכה רק על שני
\ דברים: בליל־הבחירות היא לא הצליחה להבין
איך זה יש לנו 27 מיפלגות, ובשביל מה צריך את
זה; וכאשר ראתה את צביקד! פיק בטלוויזיה,
כשהוא מבצע את שירי חוליו איגלסיאם
(שהוא ידיד קרוב שלה) אמרה :״איך הוא מעז
לשיר שירים של חוליו? יש לו המון אומץ, וזה
דודו טופז
קצת מעורר־רחמים!״ אבל היא מוצאת דבר אחד
מאפרת רחקה
המשותף לשניהם: עמידה משעממת על הבימה.

כסאות מוסיקליים

הקונים. של השינוי בטעמם מהירים הרבה שהם אלא

י 1 מאשר יי׳**

יותר ״י׳• י *

שינויים,ן י•
תמיד

בעולם־האופנה —

גבינה ומוסיהה

למשל, סילביאן אימברג, מבעלי מיפעל בגרי־הים, צמוד באחרונה ליפה בשם אורנה דגן,
ששיחקה פעם באחד מסרטי אסקימו לימון.

הדוגמן עופר רפאלי, הלשעבר של שרון בריר, מאוהב כיום בדוגמנית ההולנדית מריולן.
ואילו מעצבת־האופנה הצעירה והמצליחה, ציפי פריזן, צמודה לחתיר בשם ארז יניב, בוגר
ויננ״ט, הלומד כיום תיאטרון באוניברסיטת תל־אביב.

אני בוטבול, המנהלת את בית־האופנה של קובי רביץ, יוצאת קבוע עם מומי אם,

יש בתל־ א בי ב אי ש־מוסיק ה מ או ד מוכוהוא

שר, שקור אים לו
ב חור פופולרי. הי ת ה לו אשה ב שם צפנת
ה הולכ ת כששיערה קצוץ, וכמה
קווצות־ שיער ארוכו ת מלפנים.
לפני זמן ל א רב היא נסע ה עם בחור בשם
שנראה כמו אחד מהחיפושיות
ב ת קו פהה טוב ה שלהם, לאי קפריסין, לא
כ די ל ב לו ת שם, ולא כ די לאכול גבינה יוונית
ולשמוע מו סי ק ה יוונית, אל א פשוט כדי
להתח תן.
נראה לי שזה רעיון בכלל לא רע להתח תן
שם. זה לבטח עדיף על דרך״היסורי ם בארץ,
אםאתה לא יכול להתח תן עם פתק מהרב נו

שס״טוב לוי,

מנקניקי

נכון לעכשיו הרשימה מעודכנת, ויתכן שבשבוע הבא יתהפך הגלגל. החבריה משחקים בכיסאות
מוסיקליים, והזוגות יכולים להתחלף ביניהם.

ידיו׳

דני תמיר,

כל כמה חודשים אני מתעניינת מה קורה אצל
עדי שטראום, אחד היורשים של אימפריית-
הגלידות והגבינות שטראוס. ני הבחור הסימפאטי
הזה, הדומה מאוד לאביו מיקי, מאוד נחבא
אל הכלים, למרות הייחוס והיופי שלו.
אז לפני כמה חודשים היה לו רומאן קצרצר עם
הדוגמנית ליאת רון, ומאז לא שמעתי מה קורה
איתו בתחום הרומאנטי.
והנה סיפרו לי שלעדי יש חברה צעירה, ושהדבר
המיוחד ביותר בקשר הזה הוא שגם לבחורה
הזאת קוראים עדי, ושם מישפחתה הוא בן־יהו־דד!
,ושהם כבר כמה שבועות ביחד, מאוד צמודים
ואוהבים.
אבל נודע לי גם שעדי, שסיימה לא״מכבר את
שרותה הצבאי, נוסעת בימים הקרובים לחדל,
ותוך כמה חודשים נפסיד גם את עדי שטראוס,
הנוסע אף הוא, למטרות לימודים.
כמה שאני מכירה את הצעירים האלה, אני
בטוחה שהם יחזרו לכאן תוך כמה חודשים.

אורנה דגן
צמודה מאוד

עופר רפאלי וחברתו מריולן
שינויים מהירים —
העשרה, וגם יותר מכפול מזה. זוהי אשת־החברה
אדית תאומים, המכהנת בהרבה תפקידים
ציבוריים, בין השאר כיושבת־ראש אג 1דת ידידי
בית התפזצות.
לגברת תאומים הזאת יש בן ובת בוגרים. לפני
הרבה שנים היא. התאלמנה מבעלה הראשון,
היא נאה מאוד, והיא גם אמידה מאוד, ויש לה
הרבה מחזרים, ותתפלאו לדעת: היא לא בגיל

סילביאן אימברג
בטעם הקהל

מינים

אדית תאומים
חבר חדש
הקבלן יעקב דולגין. לאחר מותו היא נישאה
לאליהו תאומים, מי שהיה מנכ׳׳ל כימיקלים
לישראל. שממנו היא התאלמנה לפני שמונה
שנים.
האשה הנמרצת והחריפה הזאת התמסרה
לפעילות-ציבורית, ולפני שנתיים היא הכירה את
איש־העסקים משה השטן. שנתיים נמשך
הסיפור בין השניים. לפני חורש הם נפררו,
ולגברת תאומים יש חבר חדש. זהו עורר־הריו

עדי שטראום(משמאל)
נסישת לחדל

משה סטרכילביץ.
נו, תגידו עכשיו שאין חיים אחרי גיל !30

או נסים, לא מסתירה באחרונה את
העדפותיה. העיתונאית, שהיא ללא ספק
טיפוס מיוחד ולא-שיגרתי, לפחות בדרך
ההתבטאות והכישרון העיתונאי שלה,
מאוהבת בזמרת מוכשרת, המשתייכת לגל
החדש, מה שהחבריה קוראים כאסח.
השתיים נראות מאושרות ביחד, ואם להן
טוב -אז טי אנחנו שנלין.
זמרת אחרת, יותר מפורסמת וגם מאוד
מוכשרת ומצליחה, האוהבת את שניו
הממים באחד, מחזרת באחרונה אחרי
יפהפיה צעירה ממוצא תימני. הזמרת!,
הידועה בכיבושיה בקרב בנות-מינה, נראית
נלהבת ביותר מהקשר החדש שלה, ונראה
שזה גם יתבטא בכמה שירים שהיא כותבת.
לעומתן יש עיתונאית אחת שמאוד
אוהבת א ת בני המין החזק, והסובלת מכך
שבעלה מסרב לתת לה גט. הבעל, שהוא
עיתונאי מוכר ב אחד העיתונים, עושה לה
את המוות, והאמינו לי, אני עוקבת אחר
מאבקיה של העיתונאית הנחמדה הזאת
כבר כמה שנים, ואני גם מכירה את בעלה,
אמנם פחות טוב, ופשוט קשה לי להבין מה
היא עשתה עם טיפוס קשה כזה. אולי לאל
פיתרונים. לא לי.

. 3 5י־

לאיש הבא מבחוץ נראית שואל
בימים אלה כמו סינון אחו גדול.
גיורג׳ 1פ״שוטן1 ,עיתונאי
מפורטוג;ל, שבא לשבוע נדי
לסקר את המצב בישואל, מתאו
את הדגשתו ואת התרשמותו.
ענ ת ס רגו ס ט׳ ריווחה אותו
ף* יום שעזב העי תונאי ג׳ורג׳
4פיישוטו א ת פורטוגל בדרכו
לישראל, ע ס קו ה כו ת רו ת הרא שיות
ב עי תונים היומיי ם שם ב ס פורט
.״כף זה בדרך־כלל אחרי
סוף־השבוע,״ אמר. ברדיו סיפרו
בעיקר על אירועים בינל או מיי ם.
פורטוגל הי ת ה רגועה, ושום דבר
מסעיר לא עמד שם על הפרק.
הוא הגיע לישראל ביו ם השני
שעבר, כדי לערוף כתבה מקיפה,
הן על ה ר כב ת הקואליציה, הן על
ה סי כ סו ך הי שר אלי-פלס טיני.
הוא בא מ מדינ ה שבפרלמנט
שלה 250 חב רי ם, ה מ חול קי ם בין
חמש מיפלגות -ל מדינ ה שבה ניסו
27 מיפלגות ל היכנס ל כנ ס ת. הוא

בסוף חוד ש אוק טובר, ב־ 27 בו,
נהרסו בכפר כי ס אן 26ב תי ם. ה סי בה
הרי שמית הי ת ה שב תים אלה
נבנו ללא רשיון. המי שפחות שב תיהן
נ הרסו קיבלו מן הצלבה אדו
ם ה בינ ל או מי או הלי ם ק טני ם,
וב הםהם חיי ם מאז. ארבע נפשות
ויותר ב או הל אחד צר. רוב ה מטל טלים,
שהוצאו מן ה ב תי ם, מרו כזי
ם בערימות ליד ה הרי סו ת ומ כו
סי םבב די ם ובניילונים, בניסיון
להגן עליהם מפני פגעי-הטבע -
גשם, רוח ושמש.

גן־הילדים בהתנחלות אפרת
״אד לא חושב שהחיילים הישראלי, הם מיפלצהז...־
למכה. בי ת״ הספר שבו ל מדו היל די
ם, בכפר ר שאידה הס מוף, נ הרס
גם הוא, בי ח ד עם הכפר כולו. ה תו שבים
הועברו ל שטח אחר. ילדי
כי ס או נותרו ללא בית״ספר.
חוסיין עלי-עודה בנה, בס מו ף
לאוהל, תנור־בי שול גדול מאבני

הר חובו ת. כל הגב רי ם ו היל די ם
חב שו כיפו ת לרא שי ה ם, הנ שים
ב שבי סי םוב מי ט פ חו ת.
באיזור־התע שייה של אפרת
ראיין ג׳ורג׳ בעל-מיפעל המייצר
מכ שירים רפו איים מ תו ח כ מי ם.
איש החוב ש כיפה סרוג ה, אמרי ק
אי במקורו, שעלה לארץ לפני 20
שנה, ושה תנחל באפרת עם הקמ
ת ה, באמצע שנות ה־ 70׳.
הפורטוגלי ני ס ה להבין בעזר תו

בן־שלמה שטח א ת עיקרי שאי פו
תי ה ם של אנשי ש״ס, וכשנשאל
מה ה ם, לדע תו, גבולותיה ה מדי ניים
של ישראל, ענה בחיוף שהג בולות
כ תו בי ם ב תור ה, והם מש תרעים
מן הפר תוה חי דקל במיזרח
עד לנילוס. אף הוא טר ח להדגיש
שאנשי ש״ס לא ילחמו כ די להשיג
גבולו ת אלה, ושהם יושגו ב ע תי ד
עם ביאת״המ שיח.
כשנשאל א ם הוא ציוני, פתח

ע־זו
נחתבמ קו ם שבו 120 חברי״כנס ת
מ חול קים בין 15 מיפלגות, שבה
מתחב טי ם עורכי־העיתונים היו מיים
איזו מכל הידיעו ת הח שובות
לשים ב כו תרת הרא שית של יום-
המחרת. הוא הבחין שכל מהדורת״
חד שו ת ברדיו שונה מ קוד מתה,
ושהאירועים רודפים זה א ת זה
בק צב מ ס חרר. הוא שם לב לכך
שדברים, הנר אי ם ברורים בבוקר,
מ ק בלי ם ת פני תחדה אחרי״הצה-
ריים.
ליוויתי או תו במ שך שבוע ימים,
ונ ת קל תי בקו שי רב ל ה סביר לזר,
שזו לו הפעם הראשונה בישראל,
א ת נבכי הפולי טיקה ה מקו מי ת,
א ת המגמות, ה שאיפות, ובעיקר
ה הבדלי ם שבין המיפלגות השו נות.
ני סי תי, ללא הצלחה י תר ה -
אני מניחה -ל ה סביר לו אתה הב דלי
ם שבין ארבע המיפלגות ה ד תיו
ת ה שונות.
הוא המתין בעניין וב ה ש תאו ת,
בי חד עם עם־ישראל, ל פ סי קתם
של מועצת־חכמי״התורה ומועצת-
גדולי״התורה, שיורו לפולי טיק אים
שלהם על מי להמליץ לתפ קי ד
ראש-הממשלה.
ף ום־הסיורים הראשון הוק דש
לגדה־המערבית. מלווה פל ס
טיני לק ח או תנו לכפר כיסאן,
הנמצא דרו מי ת לבי ת-לחם, ליד
גוש״עציון. ג׳ורג׳ הביע א ת רצונו
לבקר בכפר ערבי ובה תנ חלו ת יהו דית.
סיפורו
של הכפר נמצא בשולי
ה אינ תיפ אד ה. כשהגענו לא היו
מהומות. צבא לא סייר ליד הב תי
ם. מ ח סו מי -א בני ם לא הוצבו
בדרכי ם, ודגלי אש״ף לא היו תלו יים
על חוטי״החשמל, אולי בגלל
ה סיב ה הפשוטה שבמקו ם אין חו-
טי״חשמל. בכפר אין ולא היה אף
פעם חשמל.

אתעמ דו תי ה ם של אנ שי-הימין
בישראל, ה טוענים ל ב עלו ת על הש ט
חי ם שנכבשו ב. 1967-
ג׳ורג׳ נדהם לגלות אדםתר בו תי,
המס ביר א ת רעיונותיו ב שק ט
ובהגיון. רק אז ה בנ תי מדוע שאל
שוב ושוב בז הירו תאם ני תן יהיה
לבקר באחתהה תנ ח לויו ת. הוא
סיפר לי, מ או חר יו תר, כי דימיין
לעצמו אתהמ תנ ח לי ם כאנ שי ם
ק שים ,״עם סכין בין ה שיניים׳/
וגילה, לתדהמ תו, אדם חו שב מן
היישוב.

עיתונאי פיישוטו
כאדם, לאו דווקא כיהודי
תו שבי הכפר הקטן, המונה
ב סך־ הכל 600 איש, ה ם בדווי ם
במקור ם, א ן נמצאים על אדמה זו
כבר 200 שנה, לדב רי ה ם.
ה ם מא מיני ם, כך סיפרו, כי היד
הקשה המופעלת כלפיהם, ו הרס
ה ב תי ם, לא נועדו אל א כדי לשכנע
או ת ם לעזוב אתאדמתםל מקו ם
אחר, כדי שאפשר יהיה ל מסור א ת
האדמהלה תנ חלו ת מעלה-עמוס
הס מוכ ה.
לחוסיין עלי-עודה זו כבר הפעם
השלישית שהורסי םאת ביתו. הפ עם
הראשונה הי תהב ,1982-הש נייה
ב־ , 1987 השלישית לפני חו דש.
לא פעם הגיש, לדבריו, בקשה
לרשיון־בנייה, א ן מעולם לא זבה
לקבל או תו. הוא סיפר ש הב תי ם
נהרסו, למרות שתושבי״הכפר עיר־ערו
על פסק־ הדין, והעירעור טרם
נדון.
ילדי המי שפחות ה ס תו ב בו זבי-
חו ט ם בין •ההריסות, איש זקן נערן
לתפילת״צהריים על אחתה אבני ם
הגדולות, הפזורות ב שטח, כשפניו

הבי ת שנהרס, והוא הציג או תו
בגאווה לפני ה עי תונו ת.
מניין נפגעי־ ה אינ תיפ אד ה בכפר
שכוח״האל אינו גדול. תו שב אחד
נהרג באמצע חוד ש ינואר ,1988
חוד ש א חרי ת חי לתההת קו מ מו ת.
שלושה תו שבי ם נפצעו. איש לא
נעצר.
^ דרך חזרה נכנ סנו ל ה תנ ח לו ת
^ אפר ת, ה שוכנת כשני קילו מ ט רים
מערבי ת לכי ס אן. ה ה תנ ח לו ת
יו שבת על גיבעה מול גוש-עציון,
מצידו המיזרחי של כביש בי ת־ל
ח ם־חברון.
אפר ת מו קפת גדר-בי ט חון גבו הה,
ה מ צוייד ת לכל אורכ ה ב פנ סי ם
רבי-עוצמה. ב תי ם ק טני ם, הבנויי ם
מאבן, פזורים על מידרונו ת הגיב-
עה. כבי שים חד שי ם, מי ד ר כו ת
ר חבו ת, הרבה ירק. בשעת״הצה־ריים,
שבה הגענו ל מ קו ם, סיי מו
ילדי אפר ת ב דיו קאת הלי מו די ם
בב תי״הספר ובגנים, ומילאו א ת

^ דרך חזרה לתל -א בי ב א מר
^ לי שהיה מעוניין לדבר עם
מישהו מן ה מיפלגו תהד תיו ת, וש הוא
מעדיף מי שהו מש״ס. כמי
שבא מפורטוגל הבין שיש בארץ
הבד ל בין י הו די ם א שכנזי ם ליהו די
םספר די ם, וח שב שה קור א ה פורטוגלי,
שהמונח י הו די םספר די
ם אינו זר לו, יהיה מעוניין לש מוע
אתדעתם של נציגי הציבור
ה ספרדי ה ד תי בארץ.
צייד תי או תו בר שי מ ת חברי״
ה כנ ס ת של ש״ס וב מיספרי־ ה טלפון
שלהם מן ה כנ סתה קו דמת. הו א
ניס האת מזלו ונפל על שימעון בן-
שלמה. בעזר ת שכן מתורגמן, שה אנגלי
ת שלו הי תהדלה ועילגת,
ה סביר בן־ שלמה לג׳ורג׳ שהוא כבר
אינו נמנה על אנשי ש״ס, שפרש
ממיפלגה זו ו ה קי ם מיפלגה חד ש ה
בשם יש״י -״יחד שיבטי ישראל״
ובי ני ס ה לרוץ ל כנ ס ת ול ס חו ף אי תו א ת קולו ת בני ה עד ה ה תי מני

בן־שלמה גר ב שכונ ת־ג אולה בי רושלים,
ה ס מו כ ה למאה״ שערים.
איש ממוצע קו מ ה, לבו ש־בגדים
שחורים, כיפ ה שחורה ומיגבעת
שחורה לראשו, גר ב די ר ה צנועה,
כמעט סגפני ת, בבי ת״ אבן ישן. אין
הוא דו בר אנגלי ת בלל.

ב הס בר א רון, שבו אמר כי כל
יהודי ד תי הוא ציוני, מכיוון שהוא
מ תפלל לציון מדי יום, שהיא ירו שלים.
הוא א מר עוד שהיה רוצה
לראו תאת ישראל כ מ דינ ת הלבה,
ו תיבל א ת דבריו ב פ סו קי ם מהמ קורו
ת, ששימשו לו הוכח ה לחיזוק
רעיונותיו.
הסיור שערכנו אחר״כך במאה-
שערים, ב חצרו ת הפני מיו ת וב שוק
הקטן, נתנו לג׳ורג׳ א ת ההרגשה
שהוא צועד בר חובו ת מן המאה
ה קו דמת. הוא ח שב ש מקו מו תכא לה
קיי מי ם רק בסר טי ם, ונ דהם
לגלות שהם ישנם גם ב מצי או ת
ובשלהי המאהה״. 20
אחרי במה י מי ם של שהייה ב א רץ
ו שיחות עם אנ שים א מר שנדהם
לגלות כי בכל שיחה, כל יהודי מג ייס
לעזרת טיעוניו הי ס טורי ה של
2000 שנה. הוא סיפר ששם לב
שבארץ זה עניין רווח להזכיר בנ שימה
אחת משהו שקרה לפני עש רות
דורו ת ומשהו שקרה לפני
שבוע, כאילו אלה מ אורעו ת ס מו כי
ם זה לזה.
^ יום הראשון בילינו בהמ תנ ה
אין־קץ ל פ סי קתם של הרבני ם.
נסענו מו קדםב בו ק ר לירושלים,
כדי לפגוש א ת נציגי המיפלגות
ה חר דיו ת ב בו א ם לנשיא, ובמה לן
היום נ ד חו הפגישות שוב ושוב.
ג׳ורג׳ היה צרין לשלוח א ת המ אמר
שלו ביו ם השני, ובמה לן ה ה
מ תנ ה הנ צחי ת ח שב שיצטרף
לתת תיאור כללי של המגעים הקו אליציוניים
בלי שיהיה להם פיתרון
חד-מ שמעי. גם כשאנשי המיפלגו ת
ה חר דיו ת -ש״ס ו אגוד ת-י שר אל -
הודיעו כי ה ם ממליצים על יצ חק
שמיר, הבין ג׳ורג׳ שאין פירוש ה ד בר
שממשלה חד ש ה תיכון למחרת
בבוקר. הוא הצליח ל ק לו ט שזהו
רק שלב במש אי ם־ו מ תני ם מ סו

במצב של מילחמה. חשבתי שההתקוממות
תשפיע על דעת־הקהל בישראל,
אבל תוצאות הבחירות מראות
שלא.

• בלומר?

שזו לא הבעייה העיקרית. אבל לדעתי
ההתקוממות זו בעייה שקיימת,
וצריך לפתור אותה. אני מרגיש שחלק
גדול מן הציבור בארץ רוצה לפתור את
הבעייה בדרך של גירוש. אני חש
שציבור גדול אומר שאם הם עושים
מהומות, צריך לגרש אותם. שמתי לב
שגם המערך שם את הבעייה הפלסטינית
במקום הראשון במהלך מערכת־הבחירות,
ועכשיו, אחרי התוצאות, הב־עייה
תידחק מי־יודע־למתי.

• כלומר אתה לא מרגיש
שיש פיתרון בטווח קרוב?
לא, בכלל לא. זה אפילו יותר עדין
ומסובך ממה שחשבתי. אני מבין שהמאבק
הפלסטיני אינו די חזק כדי לשנות
את דעת־הקהל בתוך ישראל.

• המשא ומתן עם החרדים
מוזר בעיניך?

בכים וארוכים בדרך לקואליציה
מ מ שלתי ת.
ג׳ורג 34 הוא עיתונאי בכיר
בשבועון הנקר א ״סבאדו״ (״הש בת״)
.הוא עבד בעבר ביומון בפור טוגל
השייך לממשלה, וכאלה יש
כמה ב מדינ ה זו. הוא ה סביר שעוב דה
זו אינה פוגעת בחופ ש״הביטוי
וחופ ש־הבעת־הדיעה של העיתו נאים
ב עי תונים אלה.
ההבד לי ם בין מיפלגות שמאל

טובה, גם בשבועון שבו אני עובד. חוץ
מזה, בגלל הרקע שלי, אני מבין טוב
יותר מה שקורה. העניין הוא שבחרתי
לבוא אחרי הבחירות, כי חשבתי שאחרי
הניסיון של ממשלת־אחדות־לאומית
יקרה פה משהו חדש. האמת היא שאני
עדיין חושב כך. אני חושב שמשהו קורה
פה. אני עדיין לא יודע לאיזה כיוון
הפנייה. לפני שבאתי חשבתי שהדברים
יהיו יותר ברורים. היום אני מבין שהם
מסובכים.

• ידעת על תוצאות הבחירות
בישראל?

ג אז
וימין בפורטוגל, כמו ב מרבי ת מדי נות
המערב (ובכלל) הםה בדלי ם
שנשענים על תפיס ת״עול ם כלכלי ת
וחבר תי ת שונה. הוא סיפר כי עיקר
ה מ חלו קו ת בין המיפלגות השונות
סו ב בו ת ס בי ב נו שאים אלה. הוא
גילה כי בארץ ההבד לי ם בין שמאל
וימין הםהבד לי ם מדיניים, ולאו
דוו קאת פי סו ת־ עול ם חבר תיו ת־כלכליות
שונות.

• ידעת משהו על ישראל,
לפני שבאת הנה?

כן, אבל לא את מלוא הפרטים.
בפורטוגל קראתי על התוצאות הראשוניות.
היה לי מידע כללי על מה
שקורה פה.
בחרתי לבוא עכשיו, כי חשבתי
שממשלה חרשה תביא משהו חדש ביחסי
ישראל והפלסטינים. לפני הבחירות
חשבתי שאף אחת משתי המיפ־לגות
הגדולות כאן לא תשיג רוב גדול,
אבל לא הבנתי את כוחן של המיפלגות
הדתיות.

• האמנת שבתוך זמן שהותך
פה תורכב ממשלה חדשה?
אולי לא חשבתי שתהיה ממשלה,
אבל האמנתי שיהיה ראש־ממשלה
חדש. חשבתי שיהיה כיוון ברור, ולא
ציפיתי למשא־ומתן כל־כך ממושך.

• עכשיו, אחרי כמעט שבוע
בישראל, אתה מבין קצת
את ההבדלים בין המיפלגות

החרדיות?
אני מנסה. אני לא מצליח להבין את
ההגיון של זה, אבל כשאני קורא אני
מצליח לראות מה הם רוצים.

• מוזר בעיניך שדתיים־
אורתודוכסים שולטים במדינה
בצורה בזאת?
קשה לזר לומר זאת. זה נוגע לאנשים
שבחרו בהם. לי זה נראה דומה
למדינות ערביות אחרות, שבהן יש
קבוצות דתיות קטנות, שבמשך הזמן
מגדילות את כוחן. אני בטוח שיש
לתופעה זאת משמעות.
בכל אופן, המיפלגות החרדיות כאן
הן בשבילי משהו חדש לגמרי. אני מבין
שהן רוצות לשנות באופן עמוק את
המיבנה והאופי של המדינה. אני מבין
שהן לא רוצות שתהיה פה מדינה מודרנית כמו מדינות־המערב, אלא מושכות
יותר לכיוון האופי של מדינות־ערב•

מה הרשים אותך ביותר?
הניסיון להבין את המצב הפוליטי.
הבנתי שהאינתיפאדה לא משנה הרבה
לאזרחי ישראל. אני חושב שאחרי 11
חודשי התקוממות, אנשים בישראל
צריכים לחשוב איך לפתור את זה, ולא
בדרך של כוח, אלא איך לתת לפלסטינים
סוג של אוטונומיה, או להביא
למצב שיפתור את בעיית הפלסטינים
ואת בעיית החיילים הנמצאים כל הזמן

אילו הייתי ישראלי, אולי הייתי
מרגיש כך. כזר אני מחייך לעיתים מן
הפולקלור כאן. אני מרגיש שיש להם
כוח, אבל הם לא יודעים מה לעשות
איתו. ובתקופה זאת נראה כאילו הכל
קורה, ובעצם שום דבר לא קורה. יש
לדתיים כדור בידיים, והם לא יודעים
מה לעשות בו. אולי זה נובע מן
העובדה שהם אינם פוליטיקאים מיק־צועיים.

מה ההתרשמות שלך מן
הביקור בגדה המערבית?
זה קשה לומר. אנ־ לא כל־כך
אמוציונלי ביחס לדברים, אני תמיד
מנסה להיות רציונלי. אם אנשים רוצים
לראות חיילים מפטרלים בתוך ריכוזי
אוכלוסיה, זה מצב של מילחמה. באירופה
אנחנו רואים דברים כאלה רק
בסרטים. אני ידעתי מה המצב מצפייה
בטלוויזיה ומקריאת עיתונים.

• וכאן זה נראה אחרת?
כן, כי כשאתה מדבר במישרין עם
אנשים, אתה מרגיש אותם טוב וחזק
יותר. גם עכשיו אני מאמין שלא כל
הפלסטינים זורקים אבנים על חיילים.
הרשים אותי מאוד לראות שהישראלים
מרגישים בשטחים הכבושים כמו בארץ
זרה, והם מתנהגים כאילו הם כבשו
אותה לפני ימים אחדים. אבל אני מאמין
שהישראלים משתלטים יפה על
המצב. יש להם הכוח והסמכות לשים
אנשים בעוצר, ולא להרשות להם
לצאת.

• החיילים הישראלים לא
נראים לך קשים? יש שהגדירו
אותם כחיות.
לא, בכלל לא. כשרואים בטלוויזיה

כתבות מדרום־אמריקה על שוטרים
ברחובות, הם נראים כמו מיפלצות. גם
השוטרים בפורטוגל לפני המהפיכה היו
קשים יותר. פה הם לא רכים, אבל אם
מסתכלים בחייל ישראלי, הוא נראה לי
כמו אזרח במדים. רובם מאור־מאוד
צעירים, ואני לא מצליח להבין מה הם
בעצם מרגישים כלפי הבעייה הפלסטינית.
כל הזמן אני עושה השוואות מן
הניסיון שלנו.
כשדיברתי בעבר עם פורטוגלים
צעירים, שהלכו למילחמה במושבות,
הם תמיד היו חוזרים עם היעה שונה
לחלוטין מזאת שהיתה להם.כשיצאו
למילחמה. אחרי שהם הלכו לשם ובאו
במגע עם המציאות והאוכלוסיד, הם
לא רצו לחזור לשם יותר, ופנו נגד
הממשלה. חשבתי שפה יקרה משהו
דומה לחיילים, אבל זה לא קרה.
לא, אני לא חושב שהחיילים הישראליים
הם מיפלצות, אני חושב שיש
בידיהם מידע שגורם להם לנהוג כפי
שהם נוהגים.

• זה עניין של חינוך, לדעתך?
חינוך,
תרבות, ואולי זו הררך שלהם
להתמודד עם הבעייה. נראה לי שהם
מאמינים שהם באמת מגינים על עצמם
ועל מדינת־ישראל. על המולדת ועל
היהדות ועל הערכים. אני מבין את זה,
למרות שאני לא מסכים.

• אתה לא מסכים?

אני מסכים לקיומה של ישראל, אני
לא יודע אם זה נכלל בהגדרה של ציוני
או לא, אבל זו לא בעייה שלי, כי לי יש
מולדת. אבל ליהודים יש כל הסיבות
שתהיה להם מדינה. אני לא מסכים
לצורה שהדברים נעשים פה, אבל זו
דעתי.
אני חושב שאפשר היה להשיג הסכמה
בין שני העמים, ועד כמה שאני
יודע בתחילת דרכה של הציונות היו
שדיברו על רעיון של פדרציה יהודית־ערבית.

כשבאת הנה לישראל,
הרגשת משהו מהיהדות שלך?
זו שאלה קשה.

• אתה בכלל מגדיר את
עצמך כיהודי?
לא. אני.גדלתי כקאתולי, למדתי
בבית־ספר קאתולי דתי, נהגתי ללכת
עם אבי לכנסיה בכל יום ראשון.

• אבל תמיד ידעת שאתה
יהודי, שאמך יהודיה?
כן, אבל רק בגיל 11 או 12 התחלתי
לחשוב על הדברים האלה, ואז עשיתי
ביוזמתי צעד לכיוון היהדות, התחלתי
ללכת לבית־הכנסת, למדתי עברית,
התפללתי. אחר־כך הרגשתי שזה מס־

צילמה: עגת סדגזסטי ₪

קראתי הרבה לפני שבאתי ומאז
שנות העשרה שלי, כי יש לי שורשים
יהודיים. ידעתי הרבה על בן־גוריון, על
י הקמת המדינה, על המילחמות ב־, 1948
1967ו־ . 1973 אני עוקב מקרוב אחרי
המצב הפוליטי בישראל, אבל זה נעשה
מרחוק, ורק על־ידי קריאה.

• אתה בוודאי מתעניין בישראל
יותר מפורטוגלי ממוצע?
בוודאי.

בגלל העובדה שאתה עיתונאי,
או בגלל השורשים היהודיים
שלך?

מכיוון שיש לי שורשים יהודיים,
ומאז שאני עיתונאי יותר קל לי. ובעבר
כתבתי הרבה על ישראל.
לפני שנעשיתי עיתונאי, בצעירותי,
הייתי חבר במועדון של יהודים בפורטוגל,
ושם היינו צופים בסרטים והיינו
מנהלים דיונים וויכוחים על ישראל. זה
היה בסוף שנות ה־60׳ .היום אני יכול
לומר שהסרטים שראינו אז על ישראל
היו סרטי־תעמולה, שסופקו על־ידי
ממשלת־ישראל וגופים יהודיים שונים
מחוץ לישראל.

• אתה בהרת עכשיו לבוא
הנה, או שזו היתה יוזמה של
העורך שלך?
אני בחרתי לבוא.

• למה?
כעיתונאי בפורטוגל יש לי עמדה

מישלחת אגודת־ישראל בבית הנשיא
.המיפלנזת הרתעת כאן זה כמו בארצוודערב־

זר לא •כין זאת

(המשך מעמוד )37
פיק, וחדלתי. הבנתי שיש לי שורשים
יהודיים, אבל אני לא מרגיש כיהודי
באופן עמוק.
ההיסטוריה של העם היהודי הרשימה
אותי כאדם, לאו דווקא כיהודי.
באתי הנה כדי להתרשם ולראות
במו עיני, אחרי שקראתי כל־כך הרבה
על ישראל, רציתי לראות במו עיני איך
זה נראה.

• וזה דומה למה שקראת?

וה אף פעם לא דומה. אבל יש דברים
שהם בכל ואת דומים.

• כמו מה, למשל?
האנשים. אחר הדברים הטובים שגיליתי
הוא שהאנשים מאוד פתוחים ומאוד
מתעניינים בכל דבר.

• יש דברים שהתאכזבת
מהם?
לא, כי ירעתי עליהם קודם. גם מן
הבעי־ה הפלסטינית לא התאכזבתי, כי
ידעתי שזה כך. יכולתי רק להתרשם
יותר. עכשיו אני רואה את המצב בצורה
יותר ריאליסטית.

• את ההתנחלויות דימית
לעצמך באופן כזה?
לא. ושם התאכזבתי במובן הטוב.
חשבתי שההתנחלויות אלה אנשים עם
סכין בפה. אני מבין שיש ביניהם פא־שיסטים
וגזענים, אבל יש גם אחרים.
אחר־ שדיברתי עם חלק מהם ראיתי
שאני לא מסכים עם דרך־הכיבוש שלהם,
אבל אני מבין שהם יותר ריאליסטים
ממה שחשבתי קורם לכן, וזה
נתן לי רעיון שהם מאוד חכמים ויודעים
איך לנהל את הדברים. אני לא

שישראל לא נלחמת נגד צבא, אלא נגד
אזרחים. ואולי ההתקוממות היא רק
בשלביה הראשונים. אבל קשה לי לדבר
על מאבק של עם אחר, כי להם יש
הסיבות שלהם והצורה שלהם לראות
את הבעיות.

• במהלך הביקור בארץ ראיינת
גם את שימעון בן־שלמה,
לשעבר מש״ם, מה דעתך?
אם הוא משקף את דרך החשיבה של
החררים, ואילו אני הייתי ישראלי, הייתי
חושש.

• ממה היית חושש?
מהררך שבה הם מנסים לשלוט במדינה.
שוכנעתי שהם רוצים לשלוט
בכל השטחים במדינה. הם מאמינים
שיש להם אור האלוהים, והם רק המתווכים.
הם רוצים לשנות את החברה
כאן. אני חושב שיש להם רקע ותומכים
בישראל. לדעתי צריך לבחון את הרעיונות
שלהם, ולא לתת להם לשלוט
במרינה. הם הופכים לפונדמנטליסטים,
רוגמת האיית־אללה.
הם רוצים לשלוט במדינה בעזרת
הדת, ואלה השורשים התרבותיים שלהם.
ער כמה שאני מבין, המצביעים
והתומכים שלהם הם יהודים שבאו
מארצות־ערב, ושם זו דרך טיבעית. אני
לא אומר שהם אינם מפותחים ואינם
תרבותיים, אלא שזו דרכם לראות את
העולם, והם מנסים לנצל את המצב
לטובתם.
אם הם יצליחו עכשיו, הם ישנו את
הציונות. בן־שלמה אמר שמה שדרוש

המתנחל באפרת
יורע אם הם בכלל מחפשים פיתרון
לבעייה, אבל נראה לי שהם פועלים כך
שתהיה בעייה קשה להחזיר את המצב
לקרמותו.
אילו היו מתנהגים כמו חיות, היה
קל לשנות את המצב, אבל הם עושים
את הדברים בצורה כל־כך חכמה.
ההתנחלות שבה ביקרנו נראית כמו
מודל לחברה המאמינה בזה. יש להם
נוחיות, איכות־חיים, מיפעלים עתירי־ידע.
אילו היו מביאים לשם תייר, ולא
היו אומרים לו שזו התנחלות, והיו
מסבירים לו שהמקום קיים רק מיספר
מועט של שנים, אין איש שלא היה
מריע בהתלהבות. אחרי הביקור שם
הבנתי כמה קשה יהיה פיתרון הבעייה
הפלסטינית, ואני חושב שאין הרבה
ישראלים שיסכימו לעקירת ההתנחלויות.

עכשיו
זה עלייה דתית. הוא הסביר
שיהודי צפון־אפריקה לא באו לישראל
מסיבות אידיאולוגיות או בגלל אנטישמיות,
כמו האשכנזים, אלא בגלל
מוטיבציה דתית, כך שבעוד כמה שנים
הם יוכלו לשנות את האופי של מדינת־ישראל.
אבל
הבנתי שיש הרבה התנגדות
בתוך ישראל להשתלטות הזאת, וראיתי
שהמתנגדים הם אנשים גם מן הימין
וגם מן השמאל.
הדתיים שמים את הציונות באותו
השק, ביחד עם הדת ועם אלוהים, זו
ררך־חשיבה שונה לגמרי. אבל, אולי,
בטווח הרחוק אלה הם השותפים היותר־טובים
לפלסטינים. הם גס קרובים אליהם
יותר מהיהודים האשכנזים, ויש
להם תרבות משותפת איתם.

• זאת אומרת שאחרי הביקור
באן אתה יותר פפימי ביחב
רפיתרון?

• מה תכתוב במאמר שלך
השבוע?

אני לעולם לא פסימי. אני יכול
לומר שאילו הייתי פלסטיני הייתי
נעשה פסימי, אבל אני לא פלסטיני.
לרעתי גם הפלסטינים צריכים לשנות
את דרכם, וחלקם משרתים את המדיניות
הישראלית.
תמיד חשבתי שהפיתיון לפלסטינים
אינו פיתרון צבאי, אלא מאבק נגד
הכיבוש.
אני רואה את ההתקוממות כמשהו
חרש וחשוב לפלסטינים, כי בנשק לא

אני אנסה להסביר מה קורה פה,
מבלי להיכנס ליותר מדי פרטים, כאיש
לא יבין. אני אנסה להסביר את
הבסיס של המיפלגות הרתיות. אני,
כזר, מתייחס אליה כאל קבוצה אחת, כי
במונחים כלליים כולם רוצים אותו
הדבר.
אני רואה שכל המיפלגות הדתיות
משחקות כדי לקבל יותר כוח. אבל אולי
זה חיובי גם משוס שזה יתן הלם
לדעת־הקהל בישראל, ואולי בעתיד
במרעגז ישראלים בחו־יל

רק בטיולים מאורגנים, לכן אני רוצה
לתת לך גם משכורת.

מחמש ליש״ט
לשו מיליון

״סמי רוזנברג, שהיה אז מנכ״ל
קופל, הציע לי לייסר מחלקת טיולים
מאורגנים, שלא היתה קיימת אז בחברה•
היתה לי משכורת גבוהה, מכונית
צמודה והרגשה שאני הולך להיות יד־ימינו.
המחלקה הפכה להיות גורם
ריווחי ביותר בחברה.

הוא התחיל כמגהץ
מדים לחבריו. היום יש
ד 1עסק תיירות
שמגלגל מיליונים.
נעמי מ;
הסיפור של צביקה גילבוע התחיל
לפני שמונה שנים ביום־חורף קר
בלונדון, בחדר־השינה שלו בדירתו
הקטנה והשבורה, על שולחן קטן, עם
מכשיר טלפון ר 5לירות שטרלינג
בכיס. היה לו בשפע רק ידע וניסיון
בנושא תיירות ונסיעות.
במשך שנים אחדות הוא עבד קשה
מאוד. היה רץ בשעות הערב למיסעדות
הישראליות, הננב ותל־אביב, ומבקש
מהישראלים שם לתת לו לטפל בכל
הקשור לכרטיסיהם לארץ. אחר־כך היה
מביא להם הביתה, בגשם ובשלג, את
הכרטיסים.
שנתיים לאחר־מכן הוא העביר את
העסק, ניל טראבל. למישרד קטן במרתף
בווסט־אנד, המרכז הסואן של לונדון.
סידרת מודעות בעיתונים בישראל
בנוסח ״כשאתה בלונרון יכול להיות
לך הרבה יותר זול ונוח עם שירותי גיל
טראבל״ ,הביאה לו לקוחות רבים. רבים
עד כדי פתיחת נציגות בישראל, בשם
לונדון סנטר.
לפני ארבע שנים עזב גילבוע את
המרתף לטובת סישרד מרווח ומהודר
בגלוסטר־פלייס, מרחק 10 רקות הליכה
מאתר־התיירות הישראלי הפופולרי
סרקס־אנד־ספנסר. את הקירות מקשטים
פוסטרים של נופי הארץ, שלוש
מתוך שש עובדות־המישרר הן ישראליות,
והאווירה ישראלית.
חמש הליש״ט של 1980 הפכו למחזור
שנתי של שני מיליון ליש״ט. ג לבוע
בן ה־ ,44 גרוש מישראלית ואב
לבן, גל בן ה־ , 16 מתגורר כיום בבית
יפה בווסט־האמפסטד, נוסע בנזרצדס
חדשה. הוא טיפוס אוהב־חיים, אוהב
לבלות עד השעות הקטנות, אבל לפני
הכל הוא גבר שעובר קשה, גם כיום,
כאשר העסק שלו הפך לסיפור־הצלחה.
גם כאשר הוא מגיע לארץ, כדי לפגוש
את בני־מישפחתו, הוא מתרוצץ עם
תיק הג׳יימס־בונד שלו מפגישה לפגישה
מרבית שעות היום.
צביקה גיבלוע, יליד תל־אב־ב, בנה
את עצמו. כבר בבית־הספר התיכון הוא
התחיל לעבור, כיוון שהיה לו ברור
שאף אחד לא יתן לו את מה שהוא
שואף שיהיה לו.
מגהץ בתשלום. כאשר היה
בקורס־מרריכים בבית־ספר לקשר, הוא
עמד וגיהץ, לקראת מיסדר, את חלי־פת־המדים
שלו. חבר מהקורס, שלא
התחשק לו לגהץ, ביקש מצביקה לגהץ
גם את המדים שלו. בסדר, אמר המגהץ,
זה יעלה לך שקל(או סכום דומה) .תוך
זמן קצר עמדו כל החבר׳ה בתור, כדי
שהוא יגהץ להם. אחר־כך, בשק״ם, הוא
הזמין אותם, בחלק מהכסף שהרוויח,
לקולה ולמצופה.
אחרי הצבא הוא עבר במישרד־הנסיעות
של הסטודנטים, איסח־א.
ביום עבד במישרר, ובלילה היה נוסע
לשדה־התעופה, כדי לקלוט את נוסעי
טיסות הצ׳ארטר ולהביאם לבית־מלון.
טיול שעשה עם שני חברים באירופה
חרץ את גורלו, כדבריו. הוא החליט
שהוא רוצה להיות מארגן טיולים.
״נכנסתי למישרד־נסיעות בתל־אביב,״
סיפר צביקה ,״ואמרתי למנהל,
דויד בר, שאני רוצה לארגן טיולים
לצעירים באירופה, שייתן לי רק שולחן
וטלפון, וברווחים נתחלק חצי־חצי.
הוא, כנראה, ראה את הפוטנציאל שבי,
ואמר לי: אתה בחור נאה, ואם נכנסות
למישרד קליינטיות, אני רוצה שתגיד
לדזז שאתה מ מפל ככל הדנייני ם. ל א

איפה רודוס? ״בשלב מאוחר
יותר גיליתי את האי רודוס, לגמרי
במיקרה. ביקרתי באתונה, עמדתי בתור
בבנק, והתחלתי לדבר עם ארם, שהתברר
שהוא בעל בית־מלון ברורוס. לא
יה עתי בכלל היכן האי הזה על המפה.
הוא הזמין אותי לבוא לבקר. התלהבתי
ממה שראיתי.
״חזרתי לארץ ואמרתי לרוזנברג:
הולכים על רודוס: הוא שאל אם

החברה בארץ ולהחזיר חובות. זאת
היתה מכה קשה. מצאתי את עצמי,
פתאום, בשפל, במקום הכי נמוך,
והחלטתי להישאר בלונדון עוד כמה
ימים, כדי להתאושש.
״קיבלתי אז הצעה לנהל חברת־נסיעות
ביוהנסבורג. הייתי שם שנה,
ואז, בדרכי חזרה לארץ, עשיתי חנייה
בלונדון, כד־ לאסוף חפצים שלי שנשארו
שם. אבל במקום לחזור לארץ,
החלטתי שכרי להתגבר על הרגשת
הכישלון שהיתה לי, כתוצאה מנפילת
החברה שלי בארץ, אני חייב להקים
עסק בלונדון. ככה נולד ניל טראבל.־
שגרירים לישראל. השנה עברו
דרך החברה כמה אלפי ישראלים, אבל
גילבוע מרגיש שזו רק ההתחלה. פרט
לתיירים מישראל, הוא שלח לארץ כ־
4000 תיירים. במשך הזמן הוא פיתח
את נושא המתנדבים לקיבוצים ולמו־

מנכ״ל גלבוע(עם אירית צורך, האחראית לטיסות)
1.תתי את ההוראה להחזיר ח1ם וז...״
השתגעתי, הרי גם בארץ יש חופי־רחצה,
אז מי צריך את רודוס? אבל אני
האמנתי באי, ודי מהר הוא הפך ללהיט.
לא שכחתי את מנהל בית־המלון, ואת
הקבוצות הראשונות הבאתי אליו.
״באוקטובר 1973 התגייסתי, כמו
כולם. הייתי עם השיריון בחזית ברמת־הגולן,
ואחר־כך בסיני. חצי שנה אחר־כך
חזרתי לקופל, אבל מצאתי שם
אווירה לא־נעימה, אנשים חדשים שלא
היו לטעמי, ועזבתי.
״השלב הבא היה הקמת חברה חדשה
בתל־אביב עם קבוצת משקיעים מאנגליה
ומררום־אפריקה. אחרי שנה משגשגת
התחילו בעיות מצירם, במימון.
נוצר לחץ, ויצאתי ללונרון כרי להיות
קרוב לאחד השותפים ולהפציר בו
שיישלח כסף.
״ארזתי מיזוודה קטנה ויצאתי לשלושה
ימים, עם 300 דולר בכיס. אחרי
חודש הבנתי שלא מדובר בבעיות
טכניות בלבד, כפי שחשבתי, אלא
במצוקה גדולה, שבה שרויה קבוצת
המשקיעים מררום־אפריקה.
״מייד

נ ת תי

הנ באב _ לפבב __

שבים, ולדבריו ״אותם צעירים הופכים
להיות אחר־כך שגרירים טובים של
ישראל, ומלבד זאת, התחלתי עכשיו
לשלוח את ההורים לבקר את ילדיהם
בארץ״.
מזה שנה הוא עוסק גם בהבאת
קבוצות של פנויים ופנויות מישראל,
במטרה להכיר להם פנויים ופנויות
אנגלים, כאשר בתוכנית — מסיבות
וטיולים משותפים. גילבוע, גבר פנוי
בעצמו, מודע לבעיית הבדידות באופן
אישי. כישראלי החי בלונדון, אשר
החליט שבת־זוגו חייבת להיות ישראלית,
לא תמיד קל לו.
בשלב מסויים הוא מתכוון לחלק את
זמנו בין תל־אביב ללונדון, ובשלב
מאוחר יותר, בתוך 10 השנים הקרובות,
הוא מקווה לחזור לארץ, ולעבוד מכאן.
בביקורו הנוכחי בארץ הוא סגר
מעגל: דויד בר, מנהל חברת הנסיעות
אשר נתן לו צ׳אנס לפני יותר מ־20
שנה, יצא לגימלאות, ושאל את צביקה
אם הוא יכול לתת לו מישרה ברזנרוו
סנטר. גילבוע נתן לו, בשימחה. לא על

ץ והי המציאות הישראלית הח־
( השה: האב — לוחם ותיק. הבן —
אמן, חוזר בתשובה.
האב, יצחק ג׳יבלי, הוא ״ג׳יבלי הקטן״(
,להבדיל מ״ג׳יבלי הגדול״ ,האלוף
(מיל׳) בנימין ג׳יבלי, שהיה באותה
תקופה ראש־אמ״ן) ,היה לפנים מפורסם
מאור.
חייל ב־ , 101 היה נהגו של רחבעם
(״גנרי״) זאבי, ידיד של אריק שרון, נפל
ב־ 1954 בשבי הירדני בפעולת־תגמול
בעזון, והיה כלוא בזרקא במשך ארבעה

נה,״ אומר ״ג׳יבלי הקטן״.
אולם גיל ג׳יבלי רואה בחזרה בתשובה
תהליך טיבעי, כמעט מובן
מאליו. כשהיה בן ארבע התגרשו הוריו.
הוא נשאר עם אמו. כשהיה בן 12
נישאה אמו בשנית. גיל עבר, לבדו,
לקיבוץ מזרע, שם גדל.
״אני שייך לדור אובד,״ הוא אומר.
״בלי תוכן, בלי רוח. חיים של לא־כלוס.
נוצר אצלי חלל גדול שהיה צריך להתמלא.
האמנות לא הספיקה לי, אין בה
את אותו משהו שהופך דבר מסתם לא־

ענש !,זה קוה רבנו שד.,ג״בל הקטן,,,
איש היחידה ,101 חנינו עוד גנד
חוההים. למענו ניסה גנרי לחצות את
הגבול בג׳יפ של האדם, בדי לחטוף
קצינים ירדניים להחלפה. גנרי נתפס
בגבול, ושר־הביטחון פינחס לבון תבע
לסלקו מצה״ל.
ג׳יבלי הוא בן דור ההולך ונכחד.
דור ״פעולות־התגמול״ .היום הם פזורים,
נשכחים. באחרונה נראו ביחד
בחתונתו השניה של ״ג׳יבלי הקטן״,
לפני 15 שנים: חוגגים, זוללים, זמן־מה
לפני שהתכסו בקמטי־זיקנה, לפני שהפכו
מאנשים בשר־ודם לדמויות היסטוריות.
כשגמר
להיות גיבור, הפך ״ג׳יבלי
הקטן״ לנהג אגד. היום הוא פנסיונר.
״עייפתי מכל זה,״ הוא אומר .״נמאס
לי שוב ושוב לספר מי אני ומה הייתי
ומה עשיתי. העבר הזה משעמם אותי
מאוד.״

כלום לסם־חיים. הייתי כמו גולה
בארצי, חי ולא חי, לא שייך לאיש״.
אפשר, כמובן, להתייחס רק לגורם
האישי. מנותק מאביו, נפרד מאמו
בגיל־ההתבגרות, מחפש בית חדש.
אולם לחזרה בתשובה של גיל יש
יסודות רחוקים יותר, שורשיים יותר.
כי כך קרה לרבים מבניהם של הלוחמים
ההם: חיפוש קדחתני אחרי משהו
אחר. אש הקומזיצים לא הצליחה לחמם
גם את בני הדור השני.
תיאור חתונתו השניה של ״ג׳יבלי
הקטן״ (השלם הזה. גליון , 1872
)18.7.73 ממחיש זאת. ביולי 1973
התקבצו בביתם של אלק ודליה פך
לרנר בני החבורה ההיא: מאיר עמית,
בנימין ג׳יבלי, ריבקל׳ה מדניק, מאיר
הר־ציון, דני זיירל.
אל כרי הדשא, בין ערימות של

תווי פניו חדים, נוקשים, בפיו מיק־טרת
נצח, כמו סמל מופגן של קשיחות.
הוא שב ומבקש שמעלליו לא יוזכרו,
ומה שחשוב עכשיו זה גיל ,״הילד״ ,כך

הוא מכנה אותו.

בשר, בר־משקאות וצבא־מלצרים, הובאה
מדורה מלאכותית, עשויה מפלסטיק
וממנורה אדומה. הגיבורים ההם
שרו בעייפות־מה משירי הפלמ״ח,
ונדמה היה כי הם רחוקים מהימים ההם,
מהתרבות ההיא, מרחק עצום ורב. את
העייפות הזו הנחילו לבניהם.

מדורה מפלסטיק

וי יל י״׳יבלי, צייר קריקטורות, שב
לארץ אחרי שהות של שש שנים
בניו־יורק. חזר עם אשה וילד ועם הדת
היהודית.
״עכשיו, אחרי הבחירות, אני מסתכל
עליו וחושב: הוא בצד שלהם. משו־
אגשים מכוכב אחר
ץ יל ג׳יבלי נסע לניו־יורק לפני
שש שנים, ללמוד ציור .״משם
הסתכלתי על הארץ כמו שצריך להביס

בתמונה: מרחוק, כרי לקלוט את כולה.
ואז התחלתי לחשוב, והבנתי שהישראליות
שלי אינה מספיקה לי, שיש
משהו נוסף, יהודי, דתי, משהו שהיה זר
לי מאוד עד אז״.
הוא ניסה להתקרב ליהודים הרפורמים
ואז הכיר את יפית, שבאה לניד
יורק מירושלים, מבית חרדי. אחרי
שבועיים נישאו.
״הורי התנגדו. גם חתונה כה מהירה,
גם בחורה דתיה. דתיים נראו להם כמו
אנש־ם מכוכב אחר. לאט־לאט הם התרגלו״.
״ג׳יבלי
הקטן״ :״כשהוא נסע לניו־

יפית ו״׳יבלי
נישואין אחרי שבושים

יורק אמרתי לו: אל תחזור לי מסומם או
זרוק כזה, עם עגיל באוזן. על דת בכלל
לא חשבתי.
״היום, כשהוא אומר לי: אל תדאג,
בעזרת השם יהיה טוב, אני נרגע, כאילו
אני מרגיש שבאמת יהיה טוב. קשה
להסביר את זה, אבל יש באמונה הזו
משהו מרגיע״.
סימני־הזיהוי הדתיים אינם אהובים
על גיל. הוא חובש כיפה לעיתים
רחוקות, בדרך־כלל כובע־מיצחיה. את
פיאותיו הוא מגלגל מאחורי האוזן,
מסרב בכל תוקף להניח להן ליפול על
לחייו. גם בישיבה הוא אינו לומד. הדת
בשבילו היא אורח־חיים, לא אוסף של
דפי גמרא. הוא נראה כמו תשדיר־תעמולה
של מימ״ד, למענה הצביע.
״ניו־יורק מלאה ביהודים כמוני.
כלפי חוץ איש לא יחשוד בהם שהם

דתיים. הם נראים מודרניים לגמרי.
ובעצם הם שומרים על כל המיצוות.
״אני מתפלל שלוש פעמים ביום,
שומר שבת, כשרות, מקפיד על מיצוות
טהרת המישפחה. התנהגותי השתנתה:
אני לא מקלל או מביט בבחורה ברחוב.
אני עושה לעצמי דין־וחשבון אינסופי
של מה מותר ומה אסור, מתוך אמונה
שמה שקבעו לנו חכמינו זה הדבר הטוב
ביותר בשבילנו״.
חמש שנים חלפו מאז פנה גיל
ג׳יבלי לדת היהודית, ועדיין יש בדבריו
התלהבות ראשונית.
״היום אני לא מבין איך לא ראיתי
את כל היופי הזה קודם לכן, איך חייתי
במשך 26 שנים בלי המיצוות.
״רק עכשיו, כשאני מאמין, הפכתי
לאדם חופשי באמת. יש לי למעלה
מישהו שדואג לי והכל ברור ומובן. אני
יודע מה מותר ומה אסור, ולכן אני
חופשי יותר, פחות מוגבל״.
הציור עדיין תופס מקום חשוב בחייו,
אלא שכעת הפכו הקריקטורות
למיצווה של ממש .״אני משעשע אנשים,
גורם להם לצחוק, וזו מיצווה
גדולה״.
הוא הביא עימו מניו־יורק פרס
מטעם האו״ם, פירסום קריקטורה בספר
הומור 1987 וחצי שנה של עבודה
כעוזר לרענן לוריא.
״לוריא צריך להגיש כל יום כמה
קריקטורות שיתאימו להומור של אנשים
בחמש יבשות. הקריקטורות שלו
מתפרסמות גם באיי פיג׳י וביפאן. זו
עבודה קשה. הוא קם בכל בוקר בשעה
חמש, עד שעה עשר קורא עיתונים,
מגבש רעיונות.לקראת השעה 12 בצי
הרייס הוא מתחיל להגיש את העבודות.
״אני עזרתי לו קצת בגיבוש הרעיונות
ובהשלמת הקריקטורות. הקווים
העיקריים שלו, כמובן.״
״ג׳יבלי הקטן״ מביט בבנו בפליאה.
״גיל צייר. הילד ממש צייר,״ הוא אומר.
יש לו לג׳יבלי, ילד נוסף, בן שנה, כמו
נכדו, בנו של גיל. אבל גיל הוא ״ה־

יטדד, לי בזבי; ₪
—39 יי